diff --git a/json/Musar/Rishonim/Bechinat Olam/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Musar/Rishonim/Bechinat Olam/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..6495d3d8ed425d1c86f765d78407599a966326e9
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Bechinat Olam/English/Sefaria Community Translation.json	
@@ -0,0 +1,31 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Bechinat Olam",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "בחינת עולם",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "The heavens are exalted, and the earth to the valley, and the breadth of the wise in heart is unexplored.",
+            "Loves the embrace of the roots of the quarry of his humanity.",
+            "There is no research into his wisdom and many of the heart research that is with him.",
+            "Many thoughts in the heart of the righteous, righteousness, love.",
+            "In him shall the Holy One of Israel be sanctified, and in his lips shall the God of glory be glorified....",
+            "There is no wisdom, and there is no counsel, and there is no understanding, and they have no shepherd.",
+            "Whoever humbles himself in the fullness of the whole will deny him."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Bechinat Olam/English/merged.json b/json/Musar/Rishonim/Bechinat Olam/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..59d03c60cc7197e86a24ebcf0946097be93bdf21
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Bechinat Olam/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,32 @@
+{
+    "title": "Bechinat Olam",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bechinat_Olam",
+    "text": [
+        [
+            "The heavens are exalted, and the earth to the valley, and the breadth of the wise in heart is unexplored.",
+            "Loves the embrace of the roots of the quarry of his humanity.",
+            "There is no research into his wisdom and many of the heart research that is with him.",
+            "Many thoughts in the heart of the righteous, righteousness, love.",
+            "In him shall the Holy One of Israel be sanctified, and in his lips shall the God of glory be glorified....",
+            "There is no wisdom, and there is no counsel, and there is no understanding, and they have no shepherd.",
+            "Whoever humbles himself in the fullness of the whole will deny him."
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בחינת עולם",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Bechinat Olam/Hebrew/Bechinat Olam, Vilna 1879.json b/json/Musar/Rishonim/Bechinat Olam/Hebrew/Bechinat Olam, Vilna 1879.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..ed0396f51185fd5919581a9354d300d72c29fc49
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Bechinat Olam/Hebrew/Bechinat Olam, Vilna 1879.json	
@@ -0,0 +1,666 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Bechinat Olam",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL01",
+    "versionTitle": "Bechinat Olam, Vilna 1879",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionNotes": "",
+    "versionTitleInHebrew": "בחינת עולם, וילנא תרל\"ט",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בחינת עולם",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "שָׁמַיִם לָרוּם וָאָרֶץ לָעֹמֶק וְרֹחַב לֵב נָבוֹן אֵין חֵקֶר:",
+            "אוֹהֵב הִתְחַקּוֹת עַל שָׁרְשֵׁי מַחֲצַב אֱנוֹשׁוּתוֹ:",
+            "אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ רַבִּים חִקְרֵי לֵב אֲשֶׁר אִתּוֹ:",
+            "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב־צַדִּיק צְדָקוֹת אָהֵב:",
+            "בִּקְרָבָיו יְקַדֵּשׁ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וּבִשְׂפָתָיו יְכַבֵּד אֱלֹהֵי הַכָּבוֹד:",
+            "אֵין חָכְמָה וְאֵין עֵצָה וְאֵין תְּבוּנָה אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רוֹעֶה:",
+            "מִי מִשְּׁפָלִים בִּלְעֲדֵי הַשָּׁלֵם יִתְכַּחֲשׁוּ לוֹ:",
+            "הַיְּכַלְכֵּל לֵב שָׁמַיִם הֲיָכִיל לֵב יַמִּים מֶחְקָר כִּלְלוּהוּ קִירוֹת לֵב:",
+            "הַיְסוֹכְכוּ כַּנְפֵי רוּחַ עַל רוּחַ חָכְמָה מְרַחֶפֶת עַל מֵי מְנוּחוֹת וְנַחֲלֵי עֵדֶן:",
+            "הֲיַקִּפוּ רַחֲבֵי אֶרֶץ מַחֲשָׁבָה מוֹשָׁבָהּ עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה כְּכַף אִישׁ:",
+            "רְאֵה זֶה חֵלֶק אָדָם מֵאֵל וְחֵלֶק אֱלוֹהַּ מֵעוֹלָמוֹ:",
+            "הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְזֶה לְבַדּוֹ עַל הָאָרֶץ הוֹלֵךְ נְכֹחוֹ:",
+            "דּוֹרֵשׁ רְשׁוּמוֹת בִּכְתַב אֱמֶת גְּדוֹלִים מַעֲשָׂיו בְּדַת וָדִין:",
+            "וְלוּלֵי בַעֲתוֹת זְמַנּוֹ יְבַהֲלוּהוּ וְרוּחַ עִתּוֹ מְבַעִתּוֹ אַל־יַעֲצָר לוֹ לִרְכּוֹב שָׁמַיִם לְחַבֵּק זְרוֹעוֹת עוֹלָם עַד הֱיוֹתוֹ כֵאלֹהִים לָדַעַת טוֹב:"
+        ],
+        [
+            "עַל זֹאת יִשְׁתּוֹמֵם כָּל חָסִיד יִבָּהֵל כִּי אָזְלַת יָד:",
+            "כִּי אֶרְאֶה חָמָס וְרִיב בָּעִיר צַלְמִי אֶבְזֶה:",
+            "כִּי אֶתְבּוֹנֵן לַתְּמוּרוֹת בַּמְּדִינוֹת שָׂנֵאתִי נַפְשִׁי:",
+            "אָמַרְתִּי הֵן הָאָדָם הַלָּז בַּתֵּבֵל הָיָה כְּאַחַד מִצְּבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם:",
+            "לְבָבוֹ מִנִּי יָם רָחֲבוּ גְדוֹתָיו:",
+            "יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו לְתֵימָן בַּחֲדָרָיו סָתוּם יְגַלֶּה:",
+            "הֵן קֶדֶם יַהֲלֹךְ וְיָבִין תַּעֲלוּמוֹת חָכְמָה:",
+            "יִסַּק שָׁמַיִם שָׁמָּה מַרְכְּבוֹת הִתְחַכְּמוּתוֹ יַצִּיעַ שְׁאוֹל הִנֵּה עֲלִיּוֹת בִּתְהֹמוֹת יְקָרֶה:",
+            "יַעֲלֶה מִשְּׁפַל מַצָּבוֹ לְרוּם שָׁמָיו יֵרֵד מִגָּבְהֵי שָׁמָיו עַל אַרְצוֹ עַד יְסֻקְּלוּ לְפָנָיו נְתִיבוֹת עוֹלָמוֹ:",
+            "רָצוֹא וָשׁוֹב עַד בְּקַלּוֹת הֶרְגֵּל שִׂכְלוֹ וְרוּחַ בִּינָתוֹ בְּקַצְוֵי הַבְּרִיאָה מוֹלִיךְ וּמֵבִיא מַעֲלֶה וּמוֹרִיד:",
+            "עַד יֶאֱסוֹף בְּחָפְנָיו גְּלִילוֹת אָרֶץ בְּתַעֲצוּמוֹ וְרוּמוֹ וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים:",
+            "עַד יִכְלוֹל מַדָּעוֹ טִבְעֵי הַיְּצוּרִים וּתְכוּנָתָם תְּקַבֵּץ בְּחִינָתוֹ אֲמִתַּת הַנִּבְרָאִים לְמִינֵיהֶם:",
+            "וְעַל אֵל אֵלִים יְדַבֵּר נִפְלָאוֹת וּמִלִּין לְצַד עִלָּאָה יְמַלֵּל:"
+        ],
+        [
+            "לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לוֹ אָנֹכִי הָרִיתִי עָמָל וָכָעַס:",
+            "הֲטוֹב הֱיוֹת גִּזְרַת סַפִּיר אֲשֶׁר כָּזֶה לְמִקְרֶה וָפֶגַע כְּמַטָּרָה לַחֵץ:",
+            "הֲנָכוֹן הִתְעַתְּדוֹ לְבוּז וּלְקָלוֹן כְּאַחַד הָרֵיקִים:",
+            "הַיֵּאוֹת שְׂאֵתוֹ עֹל וְחֶרְפָּה בִּנְעוּרָיו וּבִזְקֻנָיו:",
+            "אֵיךְ יוֹשֵׁב בְּשֶׁבֶת תַּחְכְּמוֹנִי יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם דָּמֵה לְבַר־אֱלָהִין:",
+            "רֹעֶה אֱמוּנָה אֵיכָה יִרְעֶה רוּחַ מַרְבִּיץ חָכְמָה וּמוּסָר אֵיכָה יִרְבַּץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ:",
+            "נִשְׁעָן עַל בִּינָתוֹ לְהִמָּלֵט אֵיךְ חָכְמָתוֹ לֹא עָמְדָה לוֹ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתוֹ אֵיךְ תִּרְפֶּינָה יָדָיו:",
+            "אוֹ אִם תַּחַת מְסִבּוֹת יִתְהַפֵּךְ לָמָּה זֶה יִגְוַע אָדָם וְאַיּוֹ כְּבַהֲמוֹת שָׂדַי וְחַיְתוֹ יָעַר:",
+            "לָמָּה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בֵּין רְגָבִים יְדֻבָּקוּ תַּחַת צֶאֱלִים תִּשְׁתַּפֵּכְנָה:",
+            "אֵיךְ לִגְוִיָּה בִּמְחוּגָה אֱלֹהִית מְתֹאָרֶת יְיָ אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל:",
+            "רַע עָלַי הַמַּעֲשֶׂה וְאֵין מְנַחֵם מִמְּלֶאכֶת יְיָ בְּשׁוּבָהּ נְמִבְזֶה וְנָמַס:",
+            "מֵאֲרָזִים נִטָּעוּ בְאֶצְבַּע אֱלֹהִים כִּי יַעֲלֶה הַכּוֹרֵת עֲלֵיהֶם:",
+            "אָבִינָה בֶּאֱנוֹשׁ אַבְחִינָה יְצִירָתוֹ וְלֹא מָצָאתִי בָהּ חֶסְרוֹן רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה:"
+        ],
+        [
+            "מְקוֹר חַיִּים הֵכִין לָנוּ הַטֶּבַע בְּחָכְמַת בּוֹרְאוֹ הִשְׁאִיר לָנוּ בְּהַשְׁאִיר נַפְשׁוֹתֵינוּ אַחֲרָיו בְּרָכָה:",
+            "בָּהּ נוּכַל הִתְנַחֵם מִמַּעֲשֵׂה הַהֶבֶל וּמֵעִצְבוֹן הַהֶעֱדָרִים:",
+            "תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים יֵשׁ־לָנוּ בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וּמַה תִּתְאוֹנֵן בֶּן אֲדָמָה כִּי חָצַבְתָּ לְּךָ פֹּה קָבֶר:",
+            "מוֹשַׁב אֱלֹהִים תְּקַוֶּה לָשֶׁבֶת שׁוֹקֵט וּבוֹטֵחַ וּמַה תִּדְאַג פֹּה לְהִפָּקֵד כְּלֵי מִלְחָמָה:",
+            "דִּמִיתָ הֱיוֹת מִבְּנֵי עֲלִיָּה וּמָה יְחַסֶּרְךָ עֲזִיבַת שָׁפֵל וּמוֹרָד:",
+            "אַף כִּי מַחֲמַדֵּי תֵבֵל אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁ סַלּוֹנִים וְסָרָבִים הֵם אִתָּנוּ:",
+            "מִיּוֹם אֲשֶׁר פָּקַד יְיָ אֶת הָאֲדָמָה לְהַסְגִּיר בְּגוּשֶׁיהָ רוּחַ חַיִּים הַלֵּזוּ וַתְּהִי לְאָדָם. הֵן הֵמָּה אָרְבוּ לְדָמוֹ וְהֵם הָיוּ בְּעוֹכְרָיו:",
+            "הַחֲשָׁקִים מַחֲשַׁכִּים וּכְלֵי הַנְּשָׁקִים שַׂקִּים:",
+            "הַפְּנִינִים צְנִינִים וְהַשּׁוֹשַׁנִּים קִמְּשׁוֹנִים:",
+            "הָרְהָבִים לְהָבִים וְהַזְּהוּבִים זְבוּבִים:",
+            "וְתַעֲנוּגוֹת בְּנֵי אָדָם שִׁדָּה וְשִׁדָּתִין:",
+            "וְאַתָּה תְּבַקֵּשׁ לְךָ תוֹעֵבוֹת גְּדוֹלוֹת כָּאֵלֶּה אַל תְּבַקֵּשׁ:",
+            "וּמַה לַעֲשׂוֹת רַק לְהַנְהִיג הַזְּמָן כְּהַנְהִיגְךָ חָבֵר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל:",
+            "תְּאָהֳבֵהוּ אֲבָל עַל פִּי מִדּוֹתָיו תְּיַסְּרֵהוּ אֲבָל כְּפִי תְכוּנוֹתָיו:",
+            "תִּשְׂמַח בִּמְעַט הַמֻּשָׂג מִתּוֹעֲלוֹתָיו וְהַשָּׂגָתוֹ וְעֵינֵי הַבְּחִינָה תַּעֲצִים מֵרְאוֹת בְּמַה שֶׁיִּתְרַשֵּׁל מֵהוֹעִיל אוֹ שֶׁיַּזִּיק:",
+            "אֶפֶס כִּי חֶבְרַת הַזְּמָן מִצִּלְלֵי עֶרֶב מְהִירַת הַנְּטִיָּה:",
+            "כְּעֶלֶם יֶאֱסוֹף אֶל יָדוֹ נִיצוֹץ הַשֶּׁמֶשׁ מְלֹא קֻמְצוֹ וּכְפִתְחוֹ עוֹמֵד מַרְעִיד כִּי אֵינֶנּוּ רוֹאֶה אֶת כָּל מְאוּמָה בְּיָדוֹ:"
+        ],
+        [
+            "רְאֵה זֹה רָעָה חוֹלָה לֹא זֹרָה וְלֹא חֻבָּשָׁה. בְּהִתְעַצֵּם תְּשׁוּקַת מַשְׂכִּיל לְתַכְלִיּוֹת בְּלֹא הוֹעִיל:",
+            "בְּהַגְדִּילוֹ מֹעֵצוֹת נִמְרָצוֹת וְעֶשְׁתּוֹנוֹת מִשְׁתַּנּוֹת לְהַרְבּוֹת מֹהַר וּלְהַרְחִיב מַתָּן נְטוּשִׁים עֲלֵי אֶרֶץ בְּחָלְפוֹ. נֶעֱזָבִים אַחֲרֵי נָפְלוֹ:",
+            "כִּי מַה חֶלְקוֹ בְּבֵיתוֹ מִכָּל עָמָל שֶׁיַּעֲמוֹל לִגְוִיָּתוֹ וְאַדְמָתוֹ מִלְּבַד אֲרוּחַת תָּמִיד וּמַעֲשֵׁה שֻׁלְחָנוֹ:",
+            "וּשְׁאָר מִכְמַנָּיו וּבָתֵּי נְכֹאת וּצְרִי אֲשֶׁר הִפִּיל לְנַפְשׁוֹ חֲבָלִים בִּנְעִימוֹתָם מַה כִּשְׁרוֹן לוֹ מֵהֶם כִּי אִם רְאוּת עֵינָיו:",
+            "אַף כִּי הֵם יִהְיוּ לוֹ לְמוֹקֵשׁ בְּרוֹמְמוֹ חֶלְקֵי נַפְשׁוֹ הָעֲבָדִים וְהַעֲבִידוֹ הַחָפְשִׁי מֵהֶם הֶחָשׁוּב:",
+            "כָּל אֲשֶׁר תֹּאמַר חֶבְרַת פְּחוּתֵי כֹּחוֹתָיו יִנָּתֵן לָהּ וּבְכָל אֲשֶׁר יְאַוּוּ הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם:",
+            "וְכַכֶּלֶב יְחִידָתוֹ בְּיַרְכָתַיִם תֵּרָדַם יְחִידָה הִיא וְהִיא מִתְנַכֵּרָה:",
+            "אִם יְבַקְשׁוּ תְּבוּנוֹת מִפִּיהוּ תִּסָּכֵל עֲצָתוֹ יֵאָלֵם:",
+            "נִתְּקוּ מוֹרָשָׁיו כְּהִנָּתֵק פְּתִיל הַנְּעֹרֶת בַּהֲרִיחוֹ אֵשׁ בְּיִרְאָה וָרָעַד:",
+            "הֲזֶה פֹּעַל חָכָם הַיִּמְתַּק נְזִיד עֲדָשִׁים בּוֹ תִּמָּכֵר בְּכוֹרָה:",
+            "אוֹ הַיִּיטַב מְלֹא כַף נַחַת חֲלוּשׁ מֻשָּׂג מִמְּלֹא חָפְנַיִם אֶלֶף עָמָל מַכְאִיב:",
+            "הֲטוֹב שֶׁיָּשִׂישׂוּ בְנֵי מֵעַי וְנַפְשִׁי תֶּאֱבַל אַדְמָתִי עֶצֶם תֶּאֱדַם וְנִשְׁמָתִי תֵּשַׁם:",
+            "וּמַה יִתְרוֹן מוֹלֵךְ בְּחֶזְיוֹן לַיְלָה וּבְחֶזְקָתוֹ וְגוֹבַהּ לִבּוֹ יֵעוֹר וְהִנֵּה חֲלוֹם:",
+            "אוֹ בַּמַרְאָה יִתְוַדָּע יִתְחַכֵּם. אֵלָיו יֵאָסְפוּ עֶדְרֵי בַעֲלֵי אֲסוּפוֹת וְהֵקִיץ וְרֵיקָה נַפְשׁוֹ:",
+            "אוֹי לוֹ אִישׁ זְרוֹעַ שֶׁיִּפּוֹל וּזְרוֹעוֹ תִּשָּׁבֵר:",
+            "אִי לוֹ אִישׁ זְרוֹעַ אֶרֶץ תִּנְחֲלֵהוּ כִּי לֹא לוֹ יִהְיֶה הַזֶּרַע אֲשֶׁר יִירַשׁ אָרֶץ:"
+        ],
+        [
+            "וְרָעָה עוֹד מִזֹּאת עֹצֶם תְּשׁוּקַת אִישׁ הַהֲמוֹנִי שֶׁיַּגִּיעוּ תְּקוּפוֹת הַיָּמִים לְהַגִּיעַ לִמְבֻקָּשָׁיו וְאוּלַי עִם זֶה לִרְאוֹת בְּרָעָתוֹ:",
+            "כָּלְתָה נַפְשׁוֹ שֶׁתִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ תִּגָּלֶינָה:",
+            "וְאֵיכָה יִשְׁמוֹר מַה מִלַּיְלָה שֶׁבִּין־לַיְלָה יֹאבֵד:",
+            "אוֹ יֹאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב בּוֹ יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ:",
+            "אֵיךְ יִשְׁאַף צֵל אֲשֶׁר עִם נוּס הַצְּלָלִים יָנוּס לֵחוֹ וְשָׁאַף צַמִּים חֵילוֹ:",
+            "אוֹ יִבְטַח עַל חֶבְרַת נִשְׁמָתוֹ וְגֵווֹ כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ מוֹעֵד צֵאתָהּ:",
+            "יְצַפֶּה לְיוֹם יִסָּפֶה יְחַכֶּה לְקֵץ יָמִים יָקוּץ בְּאֵימִים:",
+            "לְמוֹעֲדִים יִמָּעֲדוּ רַגְלָיו לְשָׁנִים יִשְׁתַּנּוּ סְדָרָיו לִשְׁמִיטוֹת יִשָּׁמֵט לְיוֹבְלִים יִתְאַבֵּל:",
+            "נִכְסְפָה נַפְשׁוֹ שֶׁיַּכְסִפוּ פָנֶיהָ תִּשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה חִכְּתָה שֶׁתֻּכֶּה בְּלִי חֶמְלָה:",
+            "הַעַל זֹאת לֹא שַׂמְתָּ לִבְּךָ בִּרְצוֹתְךָ לְדַלֵּג בִּמְהִירוּת כְּהֶרֶף עַיִן מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית הַשָּׁנָה:",
+            "וְאִם חָשַׁקְתָּ עֲבוֹד הָאֲדָמָה כַּעֲבוֹד אֱלֹהִים לְאַהֲבָה אֵיךְ תְּאַוֶּה יוֹם תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ אֵין זֶה כִּי אִם רוֹעַ לֵב:"
+        ],
+        [
+            "אִם לֹקַחַת נַפְשִׁי שֶׁמֶץ מִנְּתִיבוֹת כָּאֵלֶּה לָמָּה לִּי חַיִּים:",
+            "אִם קָצַר מַסָּעִי וּמַהֲלָכִי אֶל מְחוֹז הַחֵפֶץ מַה יוֹעִילֵנִי בְּמַעְבְּרוֹת כִּי אָרְכוּ לִי שָׁם הַיָּמִים:",
+            "אִם לְהַשָּׂגַת תַּכְלִית רָחוֹק נִבְרֵאתִי וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי מִתְעַצֵּל טוֹמֵן יָד נִלְאֶה לְהָשִׁיב אֶל שׁוֹלְחִי דָּבָר:",
+            "מַה תַּמְרִצֵנִי שֵׂיבָה טוֹבָה וּשְׁנוֹת חַיִּים שֶׁיּוֹסִיפוּ לִי מַה יֹסִיף וּמַה יִתֵּן:",
+            "אִם לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתִּי שֻׁלַּחְתִּי הֵנָּה וַאֲנִי רְפֵה יָדַיִם נְגוּעַ הַטִּיּוּל מֻכֵּה הַבַּטָּלָה:",
+            "מַה יֵיטִיב וּמַה יָּרֵעַ שִׁבְתִּי הַבַּיִת מְעָט אוֹ הַרְבֵּה:",
+            "וְאִם רֹאֶה אָנֹכִי הָרָעוֹת וְהַטּוֹב וּבָחוֹר בַּטּוֹב בְּלִי אֵדַע מַה טּוֹב כִּי אֵדַע וְכִי אָבִין:",
+            "וְכִי אוֹמַר מַה מָתוֹק לְחִכִּי דַּרְכִּי מַה טּוֹבוּ כָּל מַעְיָנַי לְעֵינַי:",
+            "הַתִתְאַמֵּת בְּחִירָתִי הַיֵּאָמֵן דְּבָרִי כִּי יִיטַב לְנַפְשִׁי אֹרַח אֶבְחָרֵהוּ הֲיִּיטַב בְּעֵינֵי יְיָ:",
+            "אוֹ הֲתִישַׁר דַּרְכִּי לִדְרוֹךְ עַל בָּמֳתֵי גַּאֲוָתִי כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי:",
+            "הַאֶתְעַצֵּם כִּי נָסַכְתִּי מִלְכִּי יִשְׁפַּר עָלַי אִם בַּחֲצַר מַלְכִּי שֶׁקֶר נִסְכִּי:",
+            "אוֹ כִי אַעֲרִיץ עֲצָתִי הַנְּבָלָה אִם נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים הֲמוֹנַי יַעֲרוֹץ:",
+            "אוֹ כִי אַאֲמִיר אִמְרָתִי אִם מָרָה תִהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה:"
+        ],
+        [
+            "הָעוֹלָם יַם זוֹעֵף רַב מְצוּלָה רְחַב יָדָיִם:",
+            "וְהַזְּמַן גֶּשֶׁר רָעוּעַ בָּנוּי עָלָיו:",
+            "רֹאשׁוֹ אָחוּז בְּחַבְלֵי הַהֶעַדֵר הַקּוֹדֵם לְהַוָּיָתוֹ:",
+            "וְתַכְלִיתוֹ לִרְאוֹת בְּנֹעַם מַתְמִיד לֵאוֹר בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ:",
+            "רֹחַב הַגֶּשֶׁר אַמַּת אִישׁ וְגַם אָפְסוּ הַמִּסְגָּרוֹת:",
+            "וְאַתָּה בֶן־אָדָם עַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חָי עוֹבֵר עָלָיו תָּמִיד מִיּוֹם הֱיוֹתְךָ לָאִישׁ:",
+            "בְּהַבִּיטְךָ קֹצֶר הַמַּסְלוּל וְאֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל הַתִתְפָּאֵר בְּיַד וָשֵׁם:",
+            "בַּהֲצִיצְךָ אֲבַדּוֹן וָמָוֶת לְךָ חוֹמָה מִיְּמִינְךָ וּמִשְּׂמֹאלְךָ הַיַּעֲמוֹד לִבֶּךָ הַתֶחֱזַקְנָה יָדֶיךָ:",
+            "וְכִי תִתְהַלֵּל בְּחֶמְדַּת קִנְיָן וְרַב עִנְיָן אֲשֶׁר אֲסַפְתּוֹ בִּזְרוֹעַ חֲשַׂפְתּוֹ אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתּוֹ בְּקַשְׁתֶּךָ וְתֵּרֶד לְרִשְׁתּוֹ בְּרִשְׁתֶּךָ:",
+            "מַה תַּעֲשֶׂה לְזַעַף הַיָּם וַהֲמוֹנוֹ כִּי יִתְגָּעַשׁ וְשָׁטַף וְעָבַר וּבֵית מְלוֹנְךָ אַף הוּא יֵחָשֵׁב לְהִשָּׁבֵר:",
+            "זֶה הַיָּם גָּדוֹל אֲשֶׁר אַתָּה בְּקִרְבּוֹ הִתְפָּאֵר עָלָיו גַּם הִשְׂתָּרֵר עַל פָּרָשָׁיו וְרִכְבּוֹ צֵא נָא עַתָּה וְהִלָּחֶם בּוֹ:",
+            "גַּם כִּי תָחֹג וְתָנוּעַ מִיֵּין תְּנוּאוֹת גְּאוֹנֶיךָ אֲשֶׁר יוֹנוּךָ מֵעֲסִיס רִמּוֹנֵי רוֹמְמוֹתֶיךָ שֶׁהֵמָּה רִמּוּךָ:",
+            "כִּמְעַט כִּמְעַט נְטוֹתְךָ אָנֶה וְאָנָה תֹּאבַד כְּרֶגַע בִּמְצוּלוֹת מַבְהִילוֹת וְדָמְךָ מִיָּדָם אֵין מְבַקֵּשׁ:",
+            "תֵּלֵךְ מִתְּהוֹם אֶל תְּהוֹם נָבוּךְ בְּנִבְכֵי יָם וְאֵין אֹמֵר הָשַׁב:",
+            "הַאֶבְטַח עַל שֶׁקֶר הַאֶשָּׁעֵן עַל מִשְׁעֶנֶת קָנֶה רָצוּץ:",
+            "לַחֲשׁוֹב מְלוֹן אוֹרְחִים אֲשֶׁר כָּזֶה מִבְצָר מִשְׂגָּב וּבֵית מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ:",
+            "כְּנַף פַּרְעוֹשׁ צִפּוֹרֶן שָׁמִיר קוּרֵי עַכָּבִישׁ רָאמוֹת וְגָבִישׁ:",
+            "וְכִי תִרְאֶה הַיָּמִים נְעִימִים וְהַזְּמָן מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר וְהָרֶגַע הוֹלֵךְ לְהַרְגִּיעֲךָ וְהַשָּׁעָה מִשְׁתַּעְשַׁעַת מְשַׂחֶקֶת לְפָנֶיךָ בְּתֵבֵל וְתִבֶז בְּלִבְּךָ לְאַחֲרִית הַיָּמִים:",
+            "עַל שֶׁקֶר אַתָּה בֹּטֵחַ צֵל הַקִּיקָיוֹן אַתָּה רֹאֶה כְּהַר גָּבוֹהַּ וְתָלוּל:",
+            "הַעַל אֵלֶּה הִשְׁלַכְתָּ נְשָׁמָה אַחֲרֵי גֵו הֲסִבּוֹתָ דְּרָכֶיךָ אֶל מוּל נוּגֵי תַּעֲנוּגֵי בָשָׂר:",
+            "וְכָל אֲשֶׁר תִּרְאֶינָה אוֹהֶבֶת אֱלֹהֶיהָ כְּזוֹכֶרֶת אַחֲרִיתָהּ כְּמִצְטַיֶּדֶת לְדֶרֶךְ בַּעֲמַל יָדֶיךָ תַּרְגִּיזֶנָה:",
+            "מִידֵי עֲלוֹתָהּ בְּבֵית יְיָ כֵּן תַּכְעִיסֶנָּה:",
+            "הַעַל הַבְלֵי חֲמֻדּוֹת מְדֻמּוֹת תִּטּוֹשׁ יִקְרַת נֶצַח חֶמְדַּת עוֹלָם:",
+            "וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ לְבָבְךָ מָחָר בִּקְפוֹץ יַלְדֵי יוֹם מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה:",
+            "אַף אַתָּה אֱמוֹר לוֹ שְׁרִירוּת לְבָבְךָ וַעֲצָתוֹ הָרָעָה:",
+            "הַיְּקַלְקֵל עֶבֶד מְלֶאכֶת חֻקּוֹ וְרוּחַ הַמּוֹשֵׁל לֹא תִמְאָסֶנּוּ:",
+            "הֲיִתְהַלֵּךְ אִישׁ אֶת אֲדוֹנָיו בִּבְלִי דַעַת וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ:"
+        ],
+        [
+            "וּמַה תִּתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּרְעוֹת נְאוֹת דֶּשֶׁא אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ:",
+            "בְּהַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנֶיךָ בַּצָּהֳרַיִם עִם עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ:",
+            "הָאוֹמְרִים לְנַפְשָׁם אֱכוֹל וּשְׁתֵה וְלִבָּם בַּל עִמָּם:",
+            "אֲשֶׁר אֵין לִפְנֵיהֶם כִּי אִם גְּוִיָּתָם וְגֹבַהּ רוּמָם הַמְּדֻמֶּה נְשִׂיאִים וְגֶשֶׁם וְרוּחַ אָיִן:",
+            "הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי יֵשׁ לְמַעֲשֶׂיךָ זִכָּרוֹן וְכִי יֵשׁ לְמַעְלָה מִמְּךָ עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת אֶת כָּל שַׁאֲנָנְךָ וְאֶת כָּל הִתְרַגֶּזְךָ:",
+            "וְעַתָּה עַל מִי בָטַחְתָּ לִפְרוֹץ גְּדֵרוֹת אֲשֶׁר יִסְּדוּ אַבִּירֵי הָרוֹעִים:",
+            "הַמִּבְּלִי אֵין אֱלֹהִים עָלֶיךָ לָדַעַת אֶת מוֹצָאֶךָ וְאֶת מוֹבָאֶךָ:",
+            "הַמִּבְּלִי אֵין קְבָרִים תַּחְתֶּיךָ לְהִנָּקֵם בְּתוֹכָם מֵאוֹיְבֵי יְיָ:",
+            "וְאֵיךְ לֹא שַׁמְתָּ עַל לֵב כִּי הַתְּמוּרוֹת הַמַּגִּיעוֹת שְׁלוּחֵי הַהַשְׁגָּחָה לֹא יִסַּבּוּ בְלֶכְתָּם לִגְמוֹל וְלַעֲנוֹשׁ פְּרַטֵי הָאָדָם וְכִתּוֹתָיו:",
+            "וְכִי מִפִּי עֶלְיוֹן תֵּצֵא שִׁפְלַת הַנָּדִיב וַהֲרָמַת הַנָּבָל:",
+            "יוֹם יַעֲלֶה בְמַעֲלוֹת אִישׁ הַבְּלִיַּעַל מֵיְיָ הָיְתָה נְסִבָּה וְיוֹם מִשָּׁמַיִם יֵרֵד אִישׁ הָאֱלֹהִים הַמֶּלֶךְ דִּבֶּר רֵדָה:",
+            "וְאֵיךְ עַל אֵלֶּה לֹא פָקַחְתָּ עֵינֶיךָ:",
+            "הַהִסִּיתוּךָ גַּם יָכְלוּ לָךְ רַעְיוֹנִים זֵדוֹנִים וּסְעִפִּים נִרְפִּים:",
+            "יוֹמָם יְעָצוּךָ כְּלָיוֹת כָּלוֹת אַף לֵילוֹת יִסְּרוּךָ בַּשּׂוֹטִים:",
+            "הִמְתִּיקוּ לְחִכְּךָ רִגְבֵי הַכִּשָּׁלוֹן בְּחֶמְאַת פְּתָנִים בַּחֲמַת תַּנִּינִים מְסוּכָה:",
+            "וּבַעֲלִילוֹת הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ הִכְאִיבוּ לְךָ כָּל חֶלְקָה טוֹבָה וּתְשׁוּעוֹת בְּחֶלְקַת אֲמָרִים רַכּוּ מִשָּׁמֶן:",
+            "מַה לְךָ נִרְדָּם לָמָּה רִמּוּךָ לְתִתְּךָ יוֹרֵשׁ עֶשֶׂר אֲרָצוֹת כָּאֵלֶּה כָּל יְמֵי עוֹלָם וְאַתָּה שָׁאוּל בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ מִדַּת יָמִים:",
+            "אֲרוּרִים הֵם כִּי גֵּרְשׁוּךָ מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת קְדוֹשִׁים מִצוּרָם חֻצַּבְתָּ מֵהִתְעָרֵב בְּסוֹד חַיּוֹת הֶחֱיוּךָ וּמְעוֹנוֹת אֲרָיוֹת הָיוּ לְךָ לְמָעוֹן:",
+            "וְאִם עַל אוֹצְרוֹת מוּפָז וּסְגֻלַּת מְדִינוֹת אֲשֶׁר כָּנַסְתָּ הוֹסַפְתָּ גַּאֲוָה לְגֵוָה בְּהַשְׁפִּילְךָ לְפָנֶיהָ רוּחַ נְדִיבָה:",
+            "רְאֵה הֻכֵּיתָ בְּשֵׁבֶט סִכְלוּת וְנִגְעֵי עִוָּרוֹן:",
+            "הַעַל אוֹצְרוֹת חֹשֶׁךְ צָרַרְתָּ שָׂנֵאתָ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים:",
+            "הַעַל רַצֵּי כָסֶף עָשַׁקְתָּ וְרַצֹתָ כֹּסֶף אֲמִתִּי וּתְשׁוּקָה נִכְבֶּדֶת:",
+            "אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִפְאֶרֶת הַמָּמוֹנוֹת נִמְשֶׁכֶת:",
+            "עוֹד מְעַט וְיָצְאָה רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה לִבְזוֹר רְכוּשֶׁיךָ:",
+            "וְהָיוּ כְלֹא הָיוּ חֲמִשִּׁים אַלְפֵי זָהָב אֲשֶׁר בְּקִנְיָנָם מָכַרְתָּ נַפְשֶׁךָ:",
+            "יִתְהַפֵּךְ הַזְמָּן כִּמְעַט רֶגַע לָקַחַת חֵן וְכָבוֹד מֵעַל רֹאשֶׁךָ:",
+            "וְתֵרֵד אֵשׁ הָאֱלֹהִים מִשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אוֹתְךָ וְאֶת חֲמִשֶּׁיךָ:",
+            "וּמָה אֶחְמֹד אֲדָמָה כְּאַדְמָה וְצָבָא כִּצְבֹאיִם :",
+            "שְׁמוּרָה עֶבְרָתָהּ בְּחֶבְרָתָהּ. אַמִּיץ קִשְׁרָהּ בְּקָשְׁרָהּ:",
+            "מִתְקָהּ וְצוּפָהּ כְּקַשׁ בְּסוּפָה. אַחֲרִיתָהּ וְסוֹפָהּ כְּקָנֶה וְסוּפָה. קָלוֹן מַתְמִיד וְחֶרְפָּה רְצוּפָה:",
+            "אוֹ מַה יִתְעַנֵּג בְּשָׂרִי בְּהִתְבַּשֵּׂר עַל רוֹב שָׁנִים וּמִתְּבוּסַת תְּמוּתָה אֵין מְנוּסָה:",
+            "מַה יִגְבּוֹר לִגְבוּרוֹת עֲבָרוֹת וּקְבָרוֹת אַחֲרִיתָם:",
+            "אוֹ יִשְׁמַן לִשְׁמוֹנִים אַשְׁמַנִּים בְּצִדָּם:",
+            "אוֹ יִתְעַשֵּׁת לְתִשְׁעִים אֵין תְּשׁוּעָה בִּגְבוּלָם:",
+            "הֲיִתְנַשְּׂאוּ לִמְלֹךְ נְמָלִים יִתְמֹלָלוּ וְיִמָּלוּ וּרְמָשִׂים יִמַּסּוּ כְּמוֹ מַיִם:",
+            "וְאִם יוֹם אוֹ יוֹמַיִם יַעֲמֹדוּ הַלָּנֶצַח חֶרֶב לֹא יֵאָכֵלוּ:",
+            "וְאֵיךְ תִּצְלַחְנָה שַׁדְמֹת סְדוֹם וַעֲמִירֵי עֲמוֹרָה:"
+        ],
+        [
+            "תֵּבֵל מְקוֹר הַבְּלָיָה וְהַהֶפְסֵד הַמֵהֶבְלַיִךְ נְיַחֵל לְהִתְנַחֵל לְהַשְׁאִיר לָנוּ אַחֲרִית וְתִקְוָה:",
+            "מוֹצָא הַהֶעְדָּרִים הֲמִמֵּךְ נְקַוֶּה לִמְצֹא שֵׁם וּשְׁאֵרִית:",
+            "כִּי אָתוּר בַּחֲקִירַת שָׁרְשֵׁךְ וּמוֹצָאֵךָ מֵאַיִן בָּאת וְאֵיךְ נוֹצַרְתְּ לָדַעַת הֲתוּכְלִי לְהֵטִיב הֲתִצְלְחִי לִמְלוּכָה:",
+            "מָצָאתִי בּוֹנַיִךְ הָיוּ בְּעֹכְרַיִךְ וְעֹשַׂיִךְ מְהַרְסַיִךְ:",
+            "יְדֵי מְעַצְּבַיִךְ מַעֲצִיבַיִךְ וּמַצִּיבַיִךְ מַחֲרִיבַיִךְ:",
+            "הִרְבִּיצוּךְ בְּעָשׁ יְסָדוּךְ בְּרָקָב:",
+            "הִמְצִיאוּ אֶפֶס מִזְגֵּךְ נְמַסָּה הַרְכָּבָתֵךְ:",
+            "אֲבָל אַחֲרֵי עָמְדִי עַל מוּמַיךְ וְגָלִיתִי חֶרְפָּתֵךְ לְכָל מוֹצְאֵךְ הֲאֵלֵךְ אַחֲרַיִךְ הַאֶתְכַּבֵּד בְּחֶבְרָתֵךְ:",
+            "הַאוֹסִיף עוֹד חֲשׁוֹק בְּיָפְיֵךְ הַנִּרְאֶה לְעֵינַי אַחֲרֵי בְּזִיתִיו בִּלְבָבִי:",
+            "וְאֵיךְ אֲסַכֵּל וְנַפְשִׁי אֲשַׁכֵּל וּמֵאֶשְׁכּוֹל מְרוֹרוֹת מְרוֹרַיִךְ וּמִלַּעֲנַת עֲנָבַיִךְ אֲקַו עֲשׂוֹת פֶּרִי וּתְנוּבָה:",
+            "הֲמֵעוֹז צַחֲנַת שְׁחִינִים בַּחֲמַת תַּנִּינִים אוֹצִיא מָתוֹק:",
+            "וּמִגְּוִיַּת הָאֲרִי וְהַדּוֹב אֶרְדֶּה דְּבָשׁ:",
+            "אַף כִּי בַּחֲזוֹתִי חֲשׁוּקַיִךְ בְּנֵי־בְלִי־שֵׁם וְאַנְשֵׁי הַשֵּׁם הֵמָּה שְׂנוּאָיִךְ:",
+            "רְאִיתִיךְ תְּלַקְּטִי הַקְּלִיפוֹת וְהַתּוֹכוֹת תִּזְרוֹקִי:",
+            "תְּאַסְּפִי הָאֲסַפְסוּף תַּקְרִיבִי הָרֵק וְהַמָּלֵא תַּסִּיעִי:",
+            "בְּזֹאת תָּעִידִי עַל שָׁרְשֵׁךְ רוֹכֶלֶת הַמִּכְשׁוֹלוֹת סוֹחֶרֶת הַחֶסְרוֹנוֹת:",
+            "בְּזֹאת תַּכְרִיזִי עַל נַבְלוּתֵךְ אֵשֶׁת לַפִּידוֹת:",
+            "בְּהִשְׁתַּדֵּלְךָ כָּל הַיּוֹם בְּרוֹב רִשְׁעָתֵךְ הָסֵר הַמְּלָכִים אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ וְשִׂים פָּחוֹת מִשְּׁפָחוֹת וּבוּז מִשְׁפָּחוֹת תַּחְתֵּיהֶם:",
+            "בְּהִשְׁתַּגְּעֵךְ כָּל הַיּוֹם לְהַתְוֹת עַל דַּלְתוֹת בָּתֵּי הַנְּדִיבִים תָּו הַשְׁחָתָה וּמַפָּל וְאֶת בָּתֵּי הַנְּבָלִים תִּבְנִי גָּזִית וְאֶבֶן יְקָרָה:",
+            "וְאֵשׁ חֲרוֹנֵךְ בְּגַן אֱלֹהִים בַּעֲצֵי לְבָנוֹן מִתְלַקַּחַת וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל:",
+            "אֲרָזִים תְּגַדֵּעִי וְלַשִּׁקְמִים תַּחֲלִיפִי כֹחַ:",
+            "תַּאֲפִילִי הוֹלֵלָה מַהְלְלֵי הֵילֵל בֶּן־שָׁחַר תַּשְׁחִירִי לִבְנַת סַפִּירָיו תְּכַבְּסִי בַנֶּתֶר חֶלְאַת נִכְתְּמֵי עָוֹן לְזַיֵּף גְּלוּיִים וּבְתוֹכָם אָרְבָּם:",
+            "וּמַה לִי וָלָךְ גְּבֶרֶת הַנְּבָלוֹת:",
+            "תְּדַבְּרִי רַכּוֹת לְרַכֵּי לֵבָב אַחַר תְּשַׁבְּרִי גַּרְמֵיהֶם:",
+            "תֵּיטִיבִי רֹאשֵׁךְ תַּשְׁקִיפִי כַּשַּׁחַר בְּעַד חֲלוֹנָיִךְ וְאַחַר תָּעוּף עֵינָם וְאֵינֵךְ:",
+            "יוֹצֵץ כְּבוֹדֵךְ סְבִיבוֹת אָהֳלֵיהֶם מְעָט וְאַחַר יֵעָלֵם:",
+            "שׁוּלֵי מְעִילֵיהֶם עַל בָּמוֹת זְמַנָּם תִּסְחֲבִי כִּמְעַט רֶגַע אַחַר תְּנַהֲגֵם בְּסַחֲבֵי הַמַּלָּחִים סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ:",
+            "יַאֲצִיל בְּרֶגַע קָטָן רְצוֹנֵךְ עַל רָאשֵׁיהֶם לִוְיַת חֵן וְהָדָר וְעוֹד מְעַט יְשֻׁלַּח קִצְפֵּךְ יִמְשׁוֹךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה מַכַּת חֶרֶב וְאַבְדָן:",
+            "הָיִיתְ בְּעֵינַי כְּאִשָּׁה זָרָה סְכָלָה זוֹלֵלָה כֹּל אֲשֶׁר יוֹסִיפוּ לֶאֱכוֹל מִפִּתָּהּ וְלִשְׁכַּב בְּחֵיקָהּ וְהָיָה לָהּ לְבֵן אָז תִּפְשַׁע לִבְנָהּ בָּעֵת הַהִיא וְאָח אוֹ בֵן הַשְּׂנוּאָה לֹא תַכִּיר:",
+            "שְׁמָעוּנִי אַחַי וְעַמִּי זֹאת הַמְּרַטֶּשֶׁת עוֹלָלֶיהָ בְּרוֹעַ מַעֲלָלֶיהָ זֹאת עֲצָתִי עָלֶיהָ:",
+            "סוּרוּ מִפְּתָחֶיהָ שֶׁהֵמָּה פְתִיחוֹת וּמִנֶּגֶד עֵינֵיכֶם הֲסִירוּהָ:",
+            "אַל תִּפְקְדוּ אֶת הָאֲרוּרָה הַזֹּאת וְקִבְרוּהָ:"
+        ],
+        [
+            "אֵיךְ אֶבְטַח עַל זְמָן יְרוֹפְפוּ עַמּוּדָיו:",
+            "הֲרָרָיו תְּלוּיִים בְּשַׂעֲרָה סוֹבֶבֶת אֵין מַעֲצוֹר לְרוּחָהּ:",
+            "יִשְׁתַּנֶּה בְּכָל חֵלֶק מֵרְגָעָיו בַּעֲלוֹת וּבְרֶדֶת שִׁנּוּיִים אֵין מִסְפָּר:",
+            "בַּחֲזוֹתִי סְבִיבַי יְקָרוֹ אַכִּיר הֶבֶל וּבוּז אָחוּז בְּצַד עִקָּרוֹ:",
+            "וּבִרְאוֹתִי בְּאוֹצְרֵי זְהָבוֹ אַרְגִּיז נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת כָּרוּךְ בַּעֲקֵבוֹ:",
+            "וְכָל אֲשֶׁר יוֹסִיף לְהֵיטִיב אֹמַר לְרַעְיוֹנַי דְּעוּ נָא וּרְאוּ כִּי רָעָה זֶה מְבַקֵּשׁ:",
+            "וַאֲנִי כְּרָחֵל נֶאֱלָמָה מִשְׁתָּאֶה וּמַחֲרִישׁ:",
+            "מִתְעַצֵּב לְעָבַר נִבְהָל לְהֹוֶה יָרֵא לְעָתִיד:",
+            "מִתְנַהֵל לְאִטִּי נוֹשֵׂא עֹל סֻבֳּלוֹ סוֹבֵל עַל כָּרְחִי עַד תּוֹם כֹּחִי וְנוּס לֵחִי:",
+            "הֲמוֹן תְּמוּרוֹת בִּזְמַן קָצֵר וּצְבָא חֲרָפוֹת עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים בַּחֹדֶשׁ חֲלִיפוֹת:",
+            "עַתָּה אוֹמַר שֶׁצָּדַק מַאֲמַר הֶחָכָם אֲשֶׁר חָשַׁבְנוּ שֶׁסִּכֵּל הֲבָנָתוֹ בְּאָמְרוֹ הַזְּמָן עִנְיַן אֱלֹהִי לֹא תֻשַּׂג אֲמִתָּתוֹ:",
+            "אוֹי לָעֵינַיִם שֶׁכָּכָה רוֹאוֹת מִצְּבָאוֹת שׁוֹאוֹת מְהוּמוֹתָיו וְיוֹסִיפוּ לְהִתְאַבֵּק בְּחֵיקוֹ:",
+            "בְּלִי יַשְׁבִּיתוּ מְלֶאכֶת הַמִּשּׁוּשׁ כָּל עוֹד יוֹסִיף לְהִתְעוֹלֵל בָּהֶם:",
+            "הַשְּׂמֵחִים אֱלֵי גִּיל בִּרְאוֹתָם יְתָאֵב שִׂיאָם וִינַשֵּׂא תוֹעֲבוֹתֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם:",
+            "וְלֹא יְסַקְּלוּהוּ בְּשָׁפְכוֹ לְמַעֲמָסוֹת תּוֹכָחוֹת לוֹחֲצוֹת וּנְאָצוֹת נִמְרָצוֹת בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת:",
+            "וְעֵינֵיהֶם הָרֹאוֹת וְלֹא יָחוּשׁוּ כְּאִלּוּ יִצְחַק אֲלֵיהֶם:",
+            "וְלֹא יַאֲמִינוּ לֹא הֶאֱמִינוּ לִשְׁמוּעָתוֹ. אוֹרְבֵי מְחוֹלוֹת אוֹהֲבֵי כְּלוּלוֹת. חוֹשְׁקֵי יְעָלוֹת נוֹשְׁקֵי אַיָּלוֹת. שׁוֹחֲרֵי עֲדָנָיו סוֹחֲרֵי רְנָנָיו:",
+            "חֲשָׁבוּהוּ כִּמְהַתֵּל. וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו:"
+        ],
+        [
+            "וּבְחַפְּשִׂי אַמְתְּחוֹת עִתּוֹתַי אִם אֶמְצָא גְּבִיעֵי הוֹד וּקְנֵי מְנוֹרָה:",
+            "הַאִם יוּכַל זְמַנִּי כַּבְּדֵנִי גַּם כִּי יִהְיֶה בְעֹזְרָי:",
+            "שַׁבְתִּי וָאֶרְאֵהוּ קְצַר יָד מֵהוֹשִׁיעַ לִמְשׁוֹל בְּמַכְאִיבַי לַהֲסִירָם מֵעָלָי:",
+            "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט פַּחְדּוֹ עֲלֵיהֶם וְלַעֲצוֹר בְּמַחֲרִיבַי לֹא יַעֲצָר כֹּחַ:",
+            "כִּי יִבְחְרֵנִי מִיֶּתֶר שְׁכֵנַי לְצָפְנִי בְּסֻכֹּה מֵרֻכְסֵי מְהוּמוֹת מִקְרִיּוֹת מֵרִגְשֵׁי שׁוֹאוֹת רְצוֹנִיּוֹת:",
+            "וּנְתָנַנִי עֶלְיוֹן נֶגֶד אַחַי נִמְלָט מִשִּׂבְכַת הַמְּבוּכוֹת הַנִּמְשָׁכוֹת לִבְחִירָה:",
+            "הֲיֵשׁ לְאֵל יָדוֹ לְהַצִּילֵנִי מִכַּמָּה פְגָעִים טִבְעִים מָכְרָחִים וַהֲמוֹן תּוֹצָאוֹת תְּלָאוֹת מִשָּׁמַיִם יִלָּחֲמוּ בִי:",
+            "כִּי אֶרְאֶה כַּדּוּרִים יְקָרִים מְסֻדָּרִים סְבִיבוֹתַי כַּדּוּר יִצְנְפוּנִי צְנֵפָה וְהֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי בְּפִלְאֵי מַעֲשֵׂיהֶם וּגְבוּרָתָם:",
+            "תֹּאבַד כָּל חָכְמָה וְכָל בִּינָה תִּסְתַּתָּר לְשַׁעֵר גָּדְלֵי רַחֲקֵיהֶם וּמֶרְחֲבֵי קְצוֹתָם עַל נָכוֹן:",
+            "אֶרֶץ נִתְּנָה בְּאֶמְצָעוּתָם מְעָרָה שְׁפָלָה אֵלֶיהָ יִשָּׁפְכוּ כָּל הַמּוֹתְרוֹת הַטִבְעִים וְעִפּוּשֵׁיהֶם:",
+            "וּבִשְׂאֵתִי עֵינִי וְאָבִינָה בְּעֶלְיוֹנוּתָם הַמּוּפְלֶא מִמֶּנִּי וְרִבְבוֹת גְּדוּדֵיהֶם עוֹטְרִים אֵלַי וְעַל אֲנָשַׁי אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַמְּעָרָה יוֹשְׁבִים בִּקְצֵה נְקוּדָה קְטַנָּה שִׁפְלַת הַמְּקוֹמוֹת:",
+            "אַחֲרֵי הִתְחַלְּקָה לְאַקְלִימִים וּמְדִינוֹת וַעֲיָרוֹת וּבָתִּים מְקוֹמִי כְּשִׁעוּר יַתּוּשׁ בְּשִׁעוּר קוֹמָתִי וְצֵל קוֹרָתִי הַקְּטַנָּה מֵאַחַד בָּתֵּי עִיר קְטַנָּה אֶחָת:",
+            "הַיִּתְפָּאֵר חַלָּשׁ אֲשֶׁר כָּמוֹנִי עַל אֵלֶּה הַגִּבּוֹרִים הַחוֹצְבִים קִבְרִי טֶרֶם הֱיוֹתִי:",
+            "וְכָל הַיָּמִים אֲשֶׁר אֲנִי חַי עַל הָאֲדָמָה הַאֶכּוֹן אֲנִי וּמַלְכוּתִי וְהֵמָּה יַטּוּנִי לְכָל אֲשֶׁר יַחְפּוֹצוּ:",
+            "מַה יִשְׂתָּרֵר צְעִיר זְבוּבִים קְצוּץ כְּנָפַיִם שָׁקוּעַ בַּכֶּלֶא מָעוּךְ בִּכְלוּב וְכׇל צְבָא הַשָּׁמַיִם עוֹמְדִים עָלָיו מִיְּמִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ:",
+            "הַיּוּכַל זְמַנִּי מַלְּטֵנִי מִפַּחַד אַחַת הַפְּחָתִים הַקְּטַנִּים אֲשֶׁר מִמָּרוֹם יִכְרוּ לְרַגְלִי אֲשֶׁר מֵעֵת הַיְּצִירָה עֲרֵבִים לְהוֹבִילֵנִי אֲלֵיהֶם:",
+            "אֵלּוּ הַגּוּפִים הַנּוֹרָאִים שָׂמָם בּוֹרְאָם עֲבָדִים מַתְמִידִים לְהִתְעַנֵּג בְּסִיפּוּר כְּבוֹדוֹ מִבְּלִי שָׂפָה מִבְּלִי הֱיוֹת לֵאוֹת וְעָמָל מַעֲמָדָם בְּמַעֲרָכוֹת:",
+            "שָׁם יְתַנּוּ צְדָקוֹת וְלֹא נִתְּנוּ לְצוּקוֹת. הֵמָּה יַעַבְדוּן שַׁדַּי וְלֹא יֵדְעוּן שַׁדּוּן:",
+            "וְאַף גַּם זֹאת בִּיכוֹלֶת הִטְבִּיעָם בּוֹרְאָם בְּגִזְרָתָם הַיְּקָרָה נְתָנָם בְּחִלּוּף מַצָּבִים וּמַהֲלָכִים הֲפָכִים:",
+            "מְחַיְּבֵי פְעָלִים בַּשְּׁפָלִים בַּהֲנָעַת גּוּפִים שׁוֹבְתִים מֵתִים וּנְתִינַת הֲכָנוֹת לְקַבֵּל הַצּוּרוֹת לְהָשִׁיב מִתְלַבֵּשׁ הַמִּתְבַּיֵּשׁ מִמַּעֲרֻמָּיו:",
+            "לֹא שֶׁלְּכַךְ נוֹצָרוּ לַעֲבֹוד יְצוּרִים אוֹבְדִים שֶׁהֵמָּה נִכְבָּדִים מֵהֶם וּגְבוֹהִים עֲלֵיהֶם:",
+            "חָלִילָה לְיוֹצְרָם לְהַכְנִיעַ הַיָּקָר לְזוֹלֵל וְהָעוֹמֵד לְאוֹבֵד:",
+            "וְלֹא יֵחָשֵׁב פּוֹעֵל חָכָם שֶׁיָּכִין כֵּלִים מִשְׁקָלָם עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף לַעֲשׂוֹת מַחַט בַּרְזֶל אֶחָד:",
+            "אֲבָל בְּרָאָם בִּתְבוּנָה בִּתְכוּנָה לֹא יְדָעָהּ בִּלְתּוֹ אֲשֶׁר דֶּרֶךְ סִבּוּבָם וְלֶכְתָּם לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתָּם:",
+            "הוּחַן לָהֶם מִן הַטּוֹב שִׁעוּר רְחַב יָדַיִם כְּיַד אֱלֹהֵיהֶם הַטּוֹבָה אֲשֶׁר כֵּן יִסַּד וַיִשְׂבְּעוּ וַיוֹתִירוּ כִּדְבַר יְיָ:",
+            "יֻקַּח לָהֶם מֵיטַב הַשֶּׁפַע רִאשׁוֹנָה לְתִתָּם יוֹשְׁבִים בַּמַּלְכוּת:",
+            "וְכׇל הַמְּלָאכָה נְמִבְזָה וְנָמֵס הִשְׁלִיכוּ אָרְצָה וְתֵבֵל וּבָנֶיהָ תִּחְיֶה בַּנּוֹתָר:",
+            "צָעִיר אֲנִי לְיָמִים וְהֵמָּה יְשִׁישִׁים בַּעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ וְהֵמָּה חֲכָמִים מְחֻכָּמִים:",
+            "טֶרֶם אִוָּצֵר בַּבֶּטֶן שָׁפְכוּ הַסּוֹלְלוֹת לְהַסְגִּירֵנִי:",
+            "וְטֶרֶם הִבָּרְאִי כּוֹנְנוּ הַמְּצוּדוֹת לְצוֹדְדֵנִי:",
+            "וְעַד לֹא אֵצֵא מֵרֶחֶם לָכְדוּ הַמַּעְבָּרוֹת לְתָפְשֵׂנִי:",
+            "הֵמָּה צָבְרוּ עֲפָרִי הֵמָּה קֵרוּנִי וִימִינָם טִפְּחָתְנִי:",
+            "וְאוּלָם כְּפִי חִיּוּב הַמַעֲרֶכֶת לֹא מִשִּׂנְאָתָם אוֹתִי שָׁמוּנִי מִתְּחִלַּת הַיְּצִירָה חָלוּשׁ הַהַרְכָּבָה רְפֵה הַמֶּזֶג נַתֵּר הַקְּשָׁרִים:",
+            "וְכִי יִפְגְּשֵׁנִי עֵת וָפֶגַע כִּי יִקְרְבוּ שֶׁמֶשׁ וְשָׁרָב לְהִלָּחֶם בִּי אוֹ תַעַר שְׂכִירָה וְקֶרַח נוֹרָא:",
+            "אוֹ אֶחֱטָא בִשְׂפָתַי לְהִתְקַשֵּׁר בְּמַעֲדַנּוֹת פִּי כְסִיל מְחִתַּת הַגּוּפִים הָעֲלוּלִים:",
+            "רֶגַע יִמַּסּוּ אֲסוּרֵי בִנְיָנִי וְשָׁפַל שִׂיאִי וְנָפַל לְמִשְׁכָּב וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם אֲשֶׁר מָאַסְתִּי:",
+            "שֶׁקֶר אָז הַהוֹן וְהֶבֶל הַהַצְלָחָה וְהַיִּתְרוֹן אֲשֶׁר יַעֲנִיקֵנִי זְמַנִּי בְּאַהֲבָתִי אוֹתוֹ:",
+            "אִסְפוּ לִי חֲסִידָי רוֹפְאֵי גִּלְעָד קִרְאוּ לִי נֶאֱמָנַי יוֹדְעֵי צִירִי עוֹד הוֹסִיפוּ צֳרִי:",
+            "חַפְּשׂוּ אֵלַי סֵפֶר רְפוּאוֹת הַגָּנוּז וְחִקְרוּ כָּל חָכְמַת מִצְרַיִם וְשַׁאֲלוּ אֶת הַחֲרְטֻמִּים:",
+            "הַיֵּשׁ מַגִּיד לִי בַּמֶּה יָשׁוּב כֹּחִי בַּמֶּה אוּכַל לְתַקֵּן אֵת אֲשֶׁר עִוְּתוֹ הַמַּצַּב הַשָּׁמַיְמִי מִיּוֹם הִוָּסְדִי:",
+            "הַיּוּכְלוּ כָּל חַכְמֵי הַגְּלִילוֹת וְאִם יֻתַּן לָהֶם מְלֹא בֵיתִי כֶּסֶף וְזָהָב לַעֲשׂוֹת אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם לְהַזִּיל וּלְהַשִּׁיל מֵהֶם דֶּרֶךְ אֲרֻבָּה כּוֹחוֹת אֲחֵרוֹת וּבִנְיַן חָדָשׁ לַהֲשִׁיבֵנִי רַעֲנָן כִּבְרוֹשׁ וּבָרִיא אוּלָם:",
+            "וּבִלְעֲדֵי אֵלֶּה הַאֶתְפָּאֵר בְּחֶבְרַת זְמַנִּי וּבְרִיתוֹ מֵאֵימוֹת עֲצוּמוֹת וּבֶהָלוֹת גְּדוֹלוֹת מֵאֵלֶּה הָאֱלֹהִים עֲשָׂאָם שֶׁאִירָא מִלְּפָנָיו:",
+            "בְּהֵעָרוֹת עָלַי וַאֲנִי שָׁלֵו בְּבֵיתִי רוּחַ מִמָּרוֹם גְּדוֹלָה וְחָזָק יְשַׁבֵּר הַסְּלָעִים הַגְּבוֹהִים יַפִּיל הַחוֹמוֹת הַבְּצוּרוֹת הֲתִבְטַח גְּוִיָּתִי וְאִם בְּקִיר הַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת:",
+            "וְזוּלַת זֶה הַאִמָּלֵט מֵרֹגֶז חֲזִיז קוֹלוֹת כְּמַקְלוֹת יְשַׁבְּרוּ מַפְרֶקֶת:",
+            "בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם בְּהֵרָאוֹת הַבְּרָקִים נִמְרָקִים מֵחֲרְכֵּי אֲרָקִים נִזְרָקִים בְּהִשָּׁפֵךְ מִבְּהִיקֵי רְקִיעִים זִיעִים מַשְׁקִיעִים לֹא יַעַרְכֵם כָּל חָרוּץ וּבְזִקִּים חֲזָקִים וּנְזָקִים כָּל צַר אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה בָּהֶם:",
+            "וְקוֹל הֲמוֹן הַגֶּשֶׁם כְּקוֹל מַיִם רַבִּים כְּקוֹל שַׁדַּי יִשְׁטוֹף מְדִינוֹת יַשְׁקִיעַ מְקוֹמוֹת וְכָל מַחֲנוֹת יָשִׂים לַחֲרָדָה:",
+            "כָּל גַּגּוֹת כִּפְלַגּוֹת מִזֶּרֶם מִמָּטָר כָּל חוּצוֹת רְחוּצוֹת וּרְחוֹבוֹת תֵּלַכְנָה מָיִם:",
+            "וּפַעַם מֵימָיו קְפוּאִים קְצַת הַקְּפָאָה לְחוֹזֶק הַקּוֹר וְיַשְׁלֵךְ שֶׁלֶג כְּפִתִּים:",
+            "לֹא יְמַגְּנוּ קִירוֹת מִקְּרִירוּתוֹ וְלֹא תַצִּיל צִנָּה מִצִּנָּתוֹ:",
+            "אוֹ קָפְאוּ קְפִיאוּת שָׁלֵם וְהָיָה לְאֶבֶן וְנִתַּךְ בָּרָד אָרְצָה:",
+            "עַד הֵרָאוֹת אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת מִמְּקוֹם אַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר לְמַעַן הַכּוֹת כָּל מוֹצְאָם וְכׇל עֵץ טוֹב יַפִּילוּ:",
+            "הַיַּעֲמוֹד שִׁלְטוֹן הֲתוֹעִיל הַצְלָחָה לִפְקֹחַ עֵינַי אָן אָנוּס לְעֶזְרָה:",
+            "אַתֶּם רֵעַי רְאוּ כִּי יְיָ נָתַן הַחִצִּים בְּיַד הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ וְאֶת קַשְׁתּוֹ נָתַן בֶּעָנָן:",
+            "וַאֲנִי עָנִי וְכוֹאֵב שֻׁלַּחְתִּי הִנֵּה כַּמַּטָּרָה לַחֵץ אֶל הַצַּעַר וְהַסְּעָרָה וְאַל יַחְטִיאוּ:",
+            "וְכִי יְשִׂימֵנִי זְמַנִּי מוֹלֵךְ עַל כָּל שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה וּמוֹשֵׁל בְּכָל מִשְׁאֲלוֹת עֵינָיִם הֲיַשְׂכִּילֵנִי סְגֻלָּתִי בְּכָל זֹאת לְהַחֲטִיא כַּוָּנַת רַבֵּי הַמֶּלֶךְ רוֹבֵי הַקֶּשֶׁת וְהָיְתָה לִי נַפְשִׁי בְּכָל שׁוֹלְלַי לְשָׁלָל:",
+            "וְכִי אִמָּלֵט בְּחֶמְלַת יְיָ עָלַי מִמְּהוּמוֹת מִקְרֵי הַטֶּבַע הָאֵלֶּה בְּכָל הָאֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּמְעַט הֲוָיָתָם וּמְצִיאוּתָם אֶפְשָׁרִי רָחוֹק:",
+            "הֲיּוּכַל עוֹד כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי לְהָסִיר מֵעָלַי נִגְעֵי תְּקוּפוֹת הַיָּמִים הַסּוֹבְבִים עָלַי בִּתְמִידוּת וְחִדּוּשָׁם הַכְרֵחִי:",
+            "הָאָבִיב לֹא יֹאבֶה הַשְׁקִיטֵנִי כְּאוֹבוֹת בְּמַכְאוֹבוֹת חֲדָשִׁים יְבַקְּעֵנִי:",
+            "הַקַּיִץ יָקוּץ בְּחַיָּי בִּמְצוּקוֹת יְצִיקֵנִי יְקִיצֵנִי מִשְּׁנַת מְנוּחָה בְּקֶטֶב מְרִירִי:",
+            "הַחֹרֶף יְחָרְפֵנִי לָמוּת יֶחֱרַף לְבָבִי מִהְיוֹתִי שָׁלֵו מִפְּגָעָיו:",
+            "הַסְּתָו יָסִית צִנָּה וְסַגְרִיר לְבַלְּעֵנִי חִנָּם:",
+            "כְּאִלּוּ יָשׁוּב הַגַּלְגַּל יִתְפַּלָּא בִי לְהוֹצִיאֵנִי מֵרָעָה אֶל רָעָה לִדְחוֹתִי מִדֶּחִי אֶל דֶּחִי:",
+            "וְגַם בִּהְיוֹת טִבְעֵי הַפְּרָקִים הָאֵלֶּה עַל תַּכְלִית סִדּוּרָם וְיוֹתֵר מֵהֵמָּה בְּהִתָּעוֹת סִדְרֵיהֶם עוֹד יוֹסִיפוּ צָרָה:",
+            "בְּהִתְחַדֵּשׁ לְאֶחָד מִכּוֹכְבֵי הַמַּזָרִים מַצַּב מְיוּחָד מִן הַשֶּׁמֶשׁ:",
+            "יִכְפּוֹל חֹזֶק אֵיכוּת הַתְּקוּפָה בְּשִׁעוּר נִמְרָץ לֹא אוּכַל שְׂאֵתוֹ:",
+            "אוֹ יְחַסְּרֶנּוּ מֵהַצָּרִיךְ לְהַשְׁלָמַת תִּקּוּן עִוּוּת הַזְּמָן אֲשֶׁר חָלַף:",
+            "וִיעוֹרְרוּ תְּמוּרָתָם בִּיצוּרַי מַדְוִים וּכְאֵבִים חֲדָשִׁים וְגַם יְשָׁנִים גְּדוֹלִים מִנְּשׂוֹא וְכַלְכֵּל לֹא אוּכָל:",
+            "רְאֵה זֶה חָדָשׁ וְנִפְלָא הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם כְּאִלּוּ נִלְחָמִים אִישׁ בְּרֵעֵהוּ לִקְצַת הִתְנַגְּדוּת בְּפָעֳלֵיהֶם הַמְּיוּחָדִים:",
+            "וַאֲנִי רָשׁ וְנִקְלֶה וְחֶלְקִי הֶבֶל בְּעוֹלָמִי יִפְקְדוּנִי בְּשִׁפְלֵי מִשְׁכְּנוֹת מְלֵחָה:",
+            "יִכּוֹנוּ נֶגְדִּי חֲנִיתוֹתֵיהֶם יָסֹבּוּ עָלַי רַבֵּיהֶם:",
+            "גַּם שִׂנְאָתָם גַּם קִנְאָתָם אֲנִי אֶסְבּוֹל:",
+            "כִּי הִצִּילַנִי זְמַנִּי מִיֶּתֶר בְּעָתוֹת וּבֶהָלוֹת הַיַּצִּילֵנִי מֵאֵלּוּ:",
+            "וּבַלְעֲדֵי זֹאת הֲיַבְטִיחֵנִי עַל שַׁלְוַת זַרְעִי שֶׁיָּבוֹא אַחֲרָי:",
+            "וּמִי יוֹדֵעַ אִם יָשׁוּב וְנִחַם עַל הַטּוֹבוֹת גְּמָלַנִי וְעָשָׂה עִמָהֶם רָעָה:",
+            "בְּהֵהָפֵךְ לְבַב עִתִּי לָהֶם לְאַכְזָר אַחֲרֵי שׁוּבִי לְעַפְרוֹתִי תַּחַת לֶכְתּוֹ אִתִּי בְשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר וְכֻפַּר בְּרִיתוֹ אֶת מָוֶת:",
+            "אֲבָל זֶה וְאִם הוּא מִין מִמִּינֵי עִצְּבוֹנוֹת הָאֲנָשִׁים לֹא עָלָיו אֶחֱרַד אוֹ אֶתְעַצֵּב:",
+            "כִּי מַה יַגִּיעַ לִי אִם הַבָּאִים אַחֲרַי יִרְעוּ בְהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אֶלֶף אוֹ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר:",
+            "וּמִי גֶּבֶר חָכָם יָחוּשׁ לְבָאִים הָעֲתִידִים עוֹרֵר לִוְיָתָן לְמוֹעֵד שָׁמוּר אִם שָׁלוֹם וֶאֱמֶת יִהְיֶה בְיָמָיו:",
+            "כָּל נַאֲקָתִי וְצַעֲקָתִי עַל עִתִּי בְּבָגְדוֹ בִי:",
+            "בַּחֲזוֹתִי חָזוּת שָׁוְא אֲחֻזָּתִי בְּתִתּוֹ הֲמוֹנִי וּצְבָאִי לִתְמוּרוֹת כָּל יְמֵי צְבָאִי מִרְמָס אֵדְעָה מֶה חָדֵל חֶלְדִּי מַה נֶאֱלָח כִּלְחִי וְאֶמָּאֵן הִנָּחֵם:",
+            "אֵי שָׁמַיִם יָשֹׁמּוּ עַל זֹאת אִם בְּרִיאוֹת בְּרִיאוֹת וְטוֹבוֹת יִבְרָא יְיָ וּבָרֵא אוֹתְהֶן בְּחַרְבוֹתָיו:",
+            "יְצַוֶּה עַל רוּחַ מִמָּרוֹם מִמְּקוֹם קָדוֹשׁ יִתְהַלֵּךְ לָנוּעַ מֵעֲצֵי עֵדֶן עַל עֲצֵי הַשָּׂדֶה וְאַחַר כֵּן כְּמוֹהֶם יֹאכְלֵם עָשׁ וְרָקָב:",
+            "וְאֵיךְ אֶרְאֶה אֲרָיוֹת יוּאָרוּ וְגוּרִים יָגוּרוּ:",
+            "כְּבָשִׂים יֵבוֹשׁוּ וְחוּרִים פְּנֵיהֶם יֶחֱוָרוּ:",
+            "סְגָנִים בִּגְנוּת עֲגוּנִים בַּחוּרִים בַּחוּרִים נֶחְבָּאִים וּפַחוֹת כִּשְׁפָחוֹת בְּפַחַת וָפַח נִלְכָּדִים:",
+            "הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ רִגְזוּ וְאַל תֶּחְדָּלוּ מִנֶּפֶשׁ קְדוֹשָׁה תִּשְׁבּוֹת מִמַּעֲשֵׂה תָקְפָּהּ וְלֹא תִנָּפֵשׁ:",
+            "מֵהָשִׁיב רוּחַ יָקָר הוֹלֵךְ לְמוֹשָׁעוֹת:",
+            "מֵהוֹרִיד נִשְׁמַת אֱנוֹשׁ מֵחֲדָרִים עִלִּיִּים לְצַלְמָוֶת תַּחְתִּיָּה מִנִּי שִׂים אָדָם עֲלֵי אָרֶץ:"
+        ],
+        [
+            "חֲמָסִי עַל מַעֲשַׂי וְעַל פּוֹעַל יָדַי וּמָה אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ:",
+            "וּמַה יְיָ אֱלֹהִים אֶדְרוֹשׁ מִמְּךָ חַיִּים וָחֶסֶד אִם חָפֵץ לְבָבִי לַהֲמִיתֵנִי:",
+            "אִם אֵין אֲנִי לְעַצְמִי מִי אִתִּי:",
+            "מַה־בֶּצַע בְּאוֹתָהּ חִבָּה יְתֵרָה שֶׁתּוֹדִיעַ לְנַפְשִׁי אִם אָנֹכִי שְׂנֵאתִיהָ:",
+            "אִם יָדַי עִצְּבוּנִי הִכְעִסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶן מַה תְּשַׂמְּחֵנִי יְיָ בְּפָעֳלֶךָ:",
+            "וְאִם סְעִפַּי גּוֹזְלֵי כְבוֹדִי בְּהִלּוֹ נֵרוֹ מַה תַּעֲנִיקֵנִי יְקָר וּגְדוּלָּה:",
+            "וְאִם אֲנִי אֲנִי הוּא הַמּוֹנֵעַ מִמֶּנִּי הַטּוֹב בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה יְיָ אֱלֹהַי מַה תִּתֶּן לִי:",
+            "יְיָ אֱלֹהִים אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הָאִישׁ וְאֶת שִׂיחוֹ בָּחַנְתָּ בַּנְתָּה לְרֵעוֹ תְּתָאֵר כָּל גְּבוּלָיו:",
+            "חַדְרֵי יְצוּרָיו וּסְתָרָיו אַתָּה חוֹפֵשׂ כִּי מִשַּׁשְׁתָּ אֶת כׇּל כֵּלָיו:",
+            "עֲלִיּוֹת הָעוֹלֶה עַל רוּחוֹ מְרֻוָּחִים כַּוָּנֵי כַוָּנָתוֹ פְּתוּחִים שְׁקוּפִים אֶל מוּל פְּנֵי מַדָּעָךְ:",
+            "אַתָּה הִצַּבְתָּ מוֹקְשֵׁי חֲרוֹנְךָ יִלְכְּדֻנּוּ בְּעָרְמָתוֹ אַתָּה מוֹשֵׁל בְּגַאֲוָתוֹ:",
+            "תִּסּוֹב פְּלָכָיו נְסִיכָיו מַטְרִיפֵי חֻקָּיו נוֹתְנֵי לַחְמוֹ פִּשְׁתּוֹ שַׁמְנוֹ וְשִׁקּוּיָו:",
+            "אַתָּה כוֹנַנְתָּ דְּרָכָיו מַעֲרָכָיו חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ:",
+            "כַּנְפֵי שַׁחֲרָיו תִּשָּׂא יָמָיו וְלֵילָיו אַתָּה יָסַדְתָּ וּמִסְפַּר רְגָעָיו תַּגִּיד:",
+            "תָּשִׂים שְׁפָלִים מִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת לַמָּרוֹם וּגְבוֹהִים עֲלֵיהֶם צוֹלְלִים בִּמְצוּלָה:",
+            "תַּפִּיל מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ נְדִיבֵי אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתֶךָ תִּתֵּן מְחַבֵּק אַשְׁפַּתּוֹת רוֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ:",
+            "אַתָּה חִזַּקְתָּ בְּרִיחֵי שַׁעֲרֵי שׁוֹמְרֵי תוֹרָה נוֹצְרֵי מִשְׁפָּט אַתָּה שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי עַם הָאָרֶץ:",
+            "אַתָּה רוֹאֶה כְּלָיוֹת וָלֵב וּמֵבִין אֶת כָּל מַעֲשֵׂיהֶם:",
+            "הֲדוֹמְךָ מְרוֹם עוֹלָם עַל גַּפֵּי מְרוֹמֵי הַיְּצִירוֹת יַאֲרִיכוּ רָאשָׁיו לְהַפְלִיא כָּבוֹד לְיַחֵד מֶמְשָׁלָה:",
+            "שָׁם חֶבְיוֹן עֻזֶּךָ שָׁמָּה מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ לֵאמֹר אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד:",
+            "שָׁמָּה צָפַנְתָּ דּוֹדֶיךָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לֵאמֹר אֲנִי אֶמְלוֹךְ:",
+            "גָּבַהְתָּ מִכָּל יֵשׁ הִתְרוֹמַמְתָּ מִכָּל נִמְצָא וְעֵינֵי רְצוֹנְךָ בִּשְׁפַל מַצָּבֵינוּ יְשׁוֹטְטוּ מֵרֵאשִׁית שְׁנוֹתֵינוּ בָּהֶם עַד אַחֲרִיתָם:",
+            "גָּדַלְתָּ מְאֹד מֵהֶבְלֵי פְעָלֵינוּ וְהֶבְלֵי פְעָלֵינוּ תִּבְחָן:",
+            "נוֹרָאוֹת נִפְלֵאתָ עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים וְזֵכֶר כָּל הַמַּעֲשִׂים לְפָנֶיךָ בָּא:",
+            "הַיֵּעָשֶׂה יְיָ אֱלֹהִים דָּבָר בִּלְתִּי אִם נִגְלֶה לְךָ סוֹדוֹ טֶרֶם הֵעָשׂוֹתוֹ:",
+            "הֲתַעֲלֶה עַל רוּחִי בְּחַדְרֵי מִשְׁכָּבִי גְדוֹלָה אוֹ קְטַנָּה וְאַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לֹא יָדָעְתָּ:",
+            "שִׂכְלְךָ הַגָּבוֹהַּ גּוֹבַהּ גָּבְהֵי שָׁמַיִם שָׁפְלוּ בְעֶרְכּוֹ יָדַע אֶת כׇּל אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה בְּעֵמֶק מְצוּלָתֵנוּ אֲשֶׁר הִיא תַּכְלִית תַּחְתִּית כָּל עָמוֹק:",
+            "וְאֵין עָלֵינוּ לְהַפְלִיא אֵיךְ וְאֵיכָכָה אַתָּה לְבַדְּךָ תֵּדַע:",
+            "וְאֵיךְ תֵּדַע הַהֲפָכִים וְהַמִּינִים הַשּׁוֹנִים בִּידִיעָה אַחַת לְבַד מִכָּל צַד:",
+            "וּפְרָטִים מִתְחַדְּשִׁים מִשְׁתַּנִּים בְּלִי תַכְלִית בְּמִסְפָּר בְּמַדַּע אֶחָד קַיָּם וּמַקִּיף עַל כֻּלָּם:",
+            "וְהַדְּבָרִים הָעֲתִידִים אֲשֶׁר לֹא יָצְאוּ אֶל הַמְּצִיאוּת בִּידִיעָה אֲמִתִּית בְּלִי הִתָּלוֹת בְּהֶעֱדֵר:",
+            "וְהַצּוֹדֵק מִשְּׁנֵי קְצוֹת הָאֶפְשַׁר בֶּעָתִיד בְּהַכְרָעָה סְגֻלִּית נִפְלָאָה מַשְׁאֶרֶת טֶבַע אֶפְשְׁרוּתָם:",
+            "מִי יָדַע בְּכָל אֵלֶּה זוּלָתֶךָ:",
+            "וִידִיעוֹתֵינוּ בָּלוֹת וּמְטֻלָּאוֹת קָצְרוּ מֵהַשִּׂיג אֵיךְ יְדַעְתָּנוּ עִם רֹחַק הַיַּחַשׂ בֵּינוֹתֵינוּ מִצִּדְּךָ וּמִצִּדֵּנוּ:",
+            "וְאוּלָם כָּל אֲשֶׁר יָצָא אֶל הַיֵּשׁ אַתָּה יְצַרְתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה לְךָ הוּא הַנִּסְתָּרוֹת לָנוּ וְהַנִּגְלוֹת:",
+            "וְאֵיזֶה לְבַב חָכָם יִתְפַּלֵּא כִּי תָשׁוּב תִּתְפַּלֵּא בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ:",
+            "הֲיִפָּלֵא מֵהַיּוֹצֵר דָּבָר מִמְּלֶאכֶת הַחֹמֶר וּמַעֲשֵׂהוּ:",
+            "אַתָּה הִמְצֵאת כָּל אֲשֶׁר רָאֲתָה הַחָכְמָה לְהַמְצִיאוֹ וַתִּתֵּן בְּטֶבַע מַדָּעֵנוּ אֵלּוּ הַמְּסָכִים וְהַמְּנִיעוֹת:",
+            "וְסוֹדָם הִשְׁאַרְתָּ רָשׁוּם בְּחוֹתָם כְּתַב אֲמִתֶּךָ:",
+            "הָאֱמֶת אַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהָאֱמֶת הוּא אָתָּה:",
+            "הֲתִוָּדַע לְמוֹשַׁב לֵצִים הֲתִגָּלֶה לִפְנֵי בְנֵי עַוְלָה:",
+            "הִנֵּה הַמַּלְאָכִים לֹא עָמְדוּ עַל סוֹד מִכְתָּבְךָ הָאֲמִתִּי הֶחָרוּת בְּלוּחוֹתֵיהֶם וְאֵיךְ נַעֲמֹד אֲנַחְנוּ דִּי לָא אִיתַי אֱנַשׁ דִּי כְתָבָא יָכִיל לְמִקְרֵא:",
+            "הֵן בִּקְדוֹשֶׁיךָ אֲשֶׁר בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם לֹא תַאֲמִין וְאֵיךְ תַּשְׁמִין בְּשִׁפְעֲךָ בּוֹעֵט בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו:",
+            "אוֹ אֵיךְ יִתּוּשׁ נוֹאָשׁ יִמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וְיֵדָעֶךָ:",
+            "תַּכְלִית מַה שֶׁנֵּדַע בְּךָ שֶׁלֹּא נֵדָעֶךָ:",
+            "וְאוּלָם נֵדַע הֱיוֹתְךָ נִמְצָא זֶה חֶלְקֵנוּ מִכָּל עֲמַל הַהִשְׂתַּכְּלוּת וִיגִיעַת הַהַשְׁקָפָה:",
+            "לְבַד בְּהַשָּׂגַת קְצַת שׁוֹלְלִיּוֹת יִלְבַּשׁ צְדָקָה מְבַקֵּר בְּהֵיכָלֶיךָ וּבַהֲבָנַת הַהַרְחָקוֹת יִקְרַב אִישׁ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לָךְ:",
+            "וְאֵיךְ יֵעָלֵם מְצִיאוּתְךָ עִם גּוֹדֶל פִּרְסוּם פִּלְאֵי מַעֲשֶׂיךָ וְהִגָּלוֹתָם:",
+            "וְאִם תַּכְלִית הֵרָאוֹתָם מְחַיֵּב לָנוּ הֵעָלְמָם לְקִצּוּרֵנוּ לֹא בְּכָל זֹאת נֶחְדַּל לְהַכִּיר גָּדְלֶךָ:",
+            "כִּי חֹזֶק הִסָּתְרוֹ יָעִיד עָלָיו לַמְּקַצְּרִים כְּמוֹ שֶׁיְּגַלֵּהוּ חֹזֶק הֵרָאוֹתוֹ לַמַּשִּׂיגִים:",
+            "כְּמוֹ הָעֲטַלֵּף אֲשֶׁר אוֹר יְקָרוֹת לֹא רָאֲתָה עֵינוֹ לְחֻלְשַׁת כֹּחוֹ וְחוּשׁוֹ וְהוּא בְּהַכְרֵחַ מְצַיֵּר חֹזֶק נִיצוֹץ הַשֶּׁמֶשׁ אַחַר הֱיוֹתוֹ בוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ:",
+            "כְּמוֹ שֶׁיְּצַיְּרֵהוּ הַנֶּשֶׁר צִיּוּר אֲמִתִּי בְּרוֹב הִתְקָרְבוֹ אֵלָיו לְהִתְעַנֵּג בְּזִיווֹ:",
+            "וְאִם שְׁנֵי מִינֵי הַצִּיּוּר אֵין בֵּינֵיהֶם הִדָּמוֹת:",
+            "אַתָּה יָדַעְתָּ מִכָּל יוֹדֵעַ וּמַעֲשֶׂיךָ מוֹכִיחִים כִּי חָכָם מִכָּל חָכָם אָתָּה:",
+            "וְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתְךָ מְלָאכוֹת בְּלִי נֶעֱרָכוֹת:",
+            "נִפְלָאוֹת לֹא יְשֹׁעֲרוּ נוֹרָאוֹת לֹא יִדָּמוּ הִמְצֵאתָ בְצִיּוּר יְצִירָתִי מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ עָשִׂיתָ עִמָּדִי:"
+        ],
+        [
+            "אַתָּה הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ מֵרֹאשׁ. מִגְּוִיָּה שְׁפָלָה סְכָלָה שְׁכוּלָה הַצּוֹלֶלֶת הִיא בִּתְהוֹמוֹת נְקָמוֹת וּמְאֵרוֹת:",
+            "וְרוּחַ יְקָרָה יוֹדַעַת בֵּינֵינוּ מַה טוֹב אֲצוּלָה מִכָּבוֹד הָעוֹלָה הִיא לְמַעֲלָה וְהָיְתָה לִמְאוֹרוֹת:",
+            "יְיָ אֱלֹהָי בִּתְבוּנַת מְלֶאכֶת מַעֲרֶכֶת תַּבְנִית יְצוּרַי גָּדַלְתָּ מְאֹד נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ בְּנַפְשִׁי הַיּוֹדָעַת:",
+            "אַתָּה עָשִׂיתָ לָנוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת גְּנוּבַת הֵיכְלֵי מֶלֶךְ שְׁכוּנָה בָאֳהָלִים:",
+            "עֶלְיוֹנָה בְּמוֹרַד מִתְגּוֹרֶרֶת שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים:",
+            "אַתָּה הִקְצֵיתָ לְשִׁבְתָּהּ מַצַּע קָצֵר בְּכִסְלִי חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר תָּאֳרוֹ:",
+            "פִּנִּיתָ הַבַּיִת הֲכִינוֹתָ כִּסֵּא לָהּ מִשְׁכַּן עֲלָטָה בְּצַלְעִי:",
+            "וַתַּעֲשֶׂה לָהּ רְגָבִים וְרָקָב מְחֻלָּקִים בַּקָּו מִסְגֶּרֶת טֹפַח סָבִיב:",
+            "וַתְּכַסֶּהָ בְחֶלְאָה וְקַדְרוּת מְצֻפִּים עַל חֶרֶס וַתַּחְמְרָהּ בַּחֹמֶר וּבַזָּפֶת:",
+            "זֹאת כְּבוּדָה בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה תִּזְכּוֹר יְקַר מִשְׁפַּחְתָּהּ וּבֵית אָבִיהָ וְלֹא יָדְעָה מִי הֱבִיאָהּ הֲלוֹם:",
+            "בְּשַׁנְנָהּ רַעְיוֹנָהּ בְּעֹז חֶבְיוֹנָהּ וְשַׂגְּבָהּ מַחֲשָׁבָה בְּמַחֲצָבָהּ לֹא יַחֲרִידוּהָ הֶעֱדֵר וְכָלָה וּכְכַלָּה תַעֲדֶה כְּלִי יְקָר:",
+            "וּבְתִתָּהּ עַל לֵב כִּי שֻׁלְּחָה מִמְּנוּחָה לְאַף וְחֵמָה לַעֲבוֹד אֶת הָאֲדָמָה:",
+            "וְכִי גֹּרְשָׁה מֵחֲצַר הַמַּלְכוּת לְלַקֵּט בַּשָּׂדֶה וּלְבַקֵּשׁ טַרְפָּהּ בְּזֵעַת אַפָּהּ:",
+            "לְחַבֵּק אַשְׁפָּה כּוֹכְבֵי נִשְׁפָּהּ וְלִשְׂבּוֹעַ בְּחֶרְפָּה בִּימֵי חָרְפָּהּ:",
+            "תִּתְעַצֵּב בְּמַעֲצֵבָה כִּי הִכְלִימָהּ אָבִיהָ תִּתְכַּס בִּצְעִיף אַלְמְנוּתָהּ וְתִתְעַלָּף:",
+            "מַה זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים לָהּ לְהַעְתִּיק אָהֳלָהּ מִזְּבוּלָהּ לָגוּר בֵּין נָכְרִים אֲשֶׁר לֹא יָדָעָה:",
+            "לְשַׁלַּח לַעֲזָאזֵל אַיֶּלֶת רְחוֹקִים אֲשֶׁר לֹא נִסְּתָה כַף רַגְלָהּ הַצֵּג עַל הָאָרֶץ:",
+            "אִם צוּרָהּ מְכָרָהּ וְעוֹשָׂהּ הִכְעִיסָהּ. וַיָשֶׁת עָפָר לַחְמָהּ וּרְגָבִים הִטְעִימָהּ. לְבַעֲבוּר הַרְעִימָהּ הֲלֹא תֵבוֹשׁ וְתֵאָלֵם:",
+            "וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם:",
+            "וּבֵין כֹּה וָכֹה יִהְיֶה בָּשְׁתָּהּ מְבַעִתָּהּ וְהַכָּרַת טֻמְאָתָהּ יַחֲזִיק בְּשׁוּלֶיהָ לֵאמֹר:",
+            "אִם גֻּנֹּב גֻּנַּבְתִּי מִמְּקוֹם שְׁלֵמוּת וְכָבוֹד וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנִי הֲלֹא טוֹב לִי עוֹד אָמְנָה עִם אֲשֶׁר עֲדֶן לֹא הָיָה:",
+            "בְּכָל כֹּחִי אֶעֱבוֹד אֶת אֱלֹהָי אֶעֱלֶה אֶל בֵּית אָבִי בְּתִימְרוֹת עֲשַׁן הַקְּטֹרֶת הַמּוּרָח לְאַפִּי מֵרֵיחוֹ:",
+            "בְּכָל יְכָלְתִּי אֶדַּמֶּה לָעֶלְיוֹן אוֹחֲזָה בְסַנְסַנֵּי הַהַנְּהָגָה הַיּוֹרֶדֶת מִכּוֹכְבֵי רְקִיעָיו:",
+            "יָדַעְתִּי כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים:",
+            "לֹא כִי כִוְּנָה הַחָכְמָה לַהֲמִיתֵנִי אֲבָל לְהַחְיוֹתָם:",
+            "אַף לֹא לְהַשְׁפִּיל כְּבוֹדִי כִּי אִם לְהַרְבּוֹת בִּיקָרָם:",
+            "וְאִם נְשָׂאַתְנִי רוּחַ אֱלֹהִים וַיַשְׁלִיכֵנִי בְאַחַת הַגֵּאָיוֹת עוֹד יַעַטְּרֵנִי רָצוֹן אַחַר שִׁלּוּחִי כְּכֹחִי אָז כֹּחִי עַתָּה לַעֲמוֹד בְּהֵיכָלוֹ:",
+            "הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל בְּהִשָּׁקַע הַדְרָתִי בִּיוֵן מְצוּלָה יִזַּל כַּטַּל סָבִיב מַחֲנוֹתַי כְּבוֹד אֱלֹהִים מֵאִיר עֵינֵי חֶשְׁכָּתִי:",
+            "וְאַף כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַבּוֹר שִׁפְעַת אֲנִי רוֹאֶה שֶׁפַע שְׂבַע רָצוֹן מְמַלֵּא כָל גְּדוֹתַי יַסְפִּיק בְּרֹחַב שִׁעוּרוֹ לַעֲבוֹד מִמֶּנִּי לְזוּלָתִי מֵהַכֹּחוֹת הַשְּׁכֵנִים אֵלַי:",
+            "עַד הַרְגִּילִי גְּוִיָּתִי גַם הוּא הַקָּרוֹב אֶל בֵּיתִי בְּמִכְסַת נְפָשׁוֹת לְבִלְתִּי הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמֻשָּׂגֵיהֶם אוֹ לַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכָה כִּי אִם חָפֵץ בָּהּ הַשֵּׂכֶל לְהֵעָזֵר בְּהַצְלָחָה:",
+            "לְכֻלָּם חָלַקְתִּי מִכְּבוֹדִי אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ וּבְנִרְדֵּי הוֹדִי הִתְבַּשְּׂמוּ וְגַם שָׂמוּ בִּכְלֵיהֶם:",
+            "וְיוֹם הִתְרַשְּׁלָם מֵהִתְאַמֵּץ לְעֶזְרָתִי כִּי יְפַתּוּם אֲהָבִים מַרְהִיבִים וּמְחוּגוֹת תַּעֲנוּגוֹת יִתְהַלְּכוּ לְהִתְעַלֵּס בְּעִצְבֵי עֶשְׂבֵּי עֲדָנִים:",
+            "לְהַשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ בְּהֶמְתָּם וְלִרְעוֹת רוּחָם הַמְּרַחֶפֶת עַל שַׁלְהֶבֶת תַּאֲוָתָם:",
+            "אַחֲלִיק לָהֶם אֲמָרִים אֱמֶת לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי מְהָרְסַי וְלָשׁוּב מֵאַחֲרֵי מַחֲרִיבַי אֲשֶׁר בָּחֲרוּ לֵאמֹר:",
+            "מַה לָכֶם רֵעַי לְבַקֵּשׁ אַחַר רָעַתְכֶם וְלָתוּר אַחַר שֹׂנְאֵיכֶם מְנַדֵּיכֶם:",
+            "הַנִּיחוּ גָּבִישׁ וְרָאמוֹת לָאֱוִיל הַיְּדַעְתֶּם כִּי לָנוּ חָכְמוֹת רָמוֹת:",
+            "וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים מִמְּשׁוֹל בְּחֶמְדָּתָם וּמְצָאָנוּ עָוֹן:",
+            "הִנְנִי בְתוֹכְכֶם כְּגִזַּת צָמֶר שׁוֹכֶבֶת בְּאֶרֶץ צְמֵאָה בְּרֶדֶת שִׁכְבַת הַטַּל בֶּאֱמֶת עַל הַגִּזָּה יִהְיֶה טַל וְעַל הָאָרֶץ יִהְיֶה חֹרֶב:",
+            "אַחַר הִתְנַעֵר רְסִיסֶיהָ עַל מְקוֹם מוֹשָׁבָהּ יִרְטַב גַּם הוּא מְעַט בִּתְמִידוּת שְׁכוּנָתָהּ:",
+            "אֲבָל בִּהְיוֹת חֹרֶב עַל הַגִּזָּה עִם רִפְיוֹנָהּ וּסְפוֹגִיּוּתָהּ אֵיךְ עַל הָאָרֶץ הָעֲיֵפָה יִהְיֶה טָל:",
+            "וְכֵן כָּל אֲשֶׁר תִּתְיַשֵּׁר דַּרְכִּי וְאָרוּץ לְהִקָּשֵׁר בַּשֶּׁפַע אָמַרְתִּי אֲנִי בְצִלּוֹ אֶחְיֶה:",
+            "וְגַם אַתֶּם יִיטַב לָכֶם בַּעֲבוּרִי וִחְיִיתֶם בִּגְלָלִי:",
+            "כִּי הָיְתָה בִרְכַּת יְיָ בְּכׇל אֲשֶׁר לִי וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם לְרַגְלִי:",
+            "אָכֵן בִּנְטוֹתְכֶם מֵעָלַי לְהִתְכַּסּוֹת בַּאֲפֵר תִּפְאֶרֶת הָעִתִּים לְהִתְפַּלֵּשׁ בָּאֵפֶר אוֹפִיר לְעַפֵּר בְּעַפְרוֹת זָהָב:",
+            "וְנֶהְפַּכְתֶּם אֶל הָרוֹדֵף וִהְיִתֶם לִי לְאוֹיְבִים:",
+            "מַה נָקֵל לָכֶם לְהַפְסִיק חוּט הַחֶסֶד הַמָּשׁוּךְ עָלַי כִּי בִמְהֵרָה יִנָּתֵק לְחֻלְשָׁתוֹ:",
+            "וּמְצָאוּנִי עוֹד הַמּוֹנְעִים הַהַכְרֵחִים הַיּוֹשְׁבִים מִמֻּלִי וּמִכְשׁוֹלֵי הַזְּמָן הַסּוֹבְבִים בָּעִיר הָעוֹטְרִים עַל חֲמוּדוֹתַי לְתָפְשָׂם:",
+            "וְהָיָה כָּל מַחְמַד עֵינַי יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ:",
+            "וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה אַתֶּם רִאשׁוֹנָה הַמּוּטְבָּעִים בְּהֶפְסֵד וְהָיְתָה לִי חֶבְרַתְכֶם לְמוֹקֵשׁ לְהַאֲבִידֵנִי גַּם אֲנִי עִמָּכֶם:",
+            "וְכִי יֵהָפֵךְ לְבַבְכֶם וּקְרָאתֶם לִי לִתְשׁוּעָה מֵאַיִן אוֹשִׁיעֲכֶם:",
+            "הַמִגָּרְנֵי תְבוּנוֹת אֲשֶׁר סִכָּלְתִּי אוֹ הֲמִיִּקְבֵי גְּבוּרוֹתַי אֲשֶׁר שִׁכָּלְתִּי:",
+            "כִּי אִם הַטּוֹב לֹא נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים גַּם לִי גַּם לָכֶם לֹא יִהְיֶה:",
+            "מַלְכִּי וֵאלֹהָי אֵלֶּה דִּבְרֵי אֲמָתְךָ נַפְשִׁי הַדַּבָּרִית אֲשֶׁר יָצַרְתָּ לְצַחֶק בִּי לְפָנֶיךָ בְּכָל עֵת בְּהַנְהָגַת אוֹדוֹתֶיהָ וְתוֹכַחַת שְׁכֵנֶיהָ:",
+            "אֲשֶׁר נָתַתָּ עִמָּדִי לַעֲבֹד עֲבוֹדָתָהּ וְלִשְׁמוֹר מִשְׁמַרְתָּהּ:",
+            "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיהָ כִּי תִבְחַר מִסְחַר הָעֲבוֹדָה וְהַמַּדָּע כִּי תֶאֱהַב זְהַב הַפְּרִישׁוּת וְהָעִיּוּן:",
+            "שְׁנֵיהֶם מַדְרֵגוֹת לְסֻלָּם עֲלוֹתָהּ לִמְעוֹנָהּ וַעֲרוּגוֹת מַטָּעָהּ לְהַשְׁקוֹת גַּן עֶדְנָהּ אַחֲרֵי בְלוֹתָהּ לְחַדֵּשׁ עֶדְנָה וּמִתּוֹכָם לִתְשׁוּעָה בְשֹׂרָה מֹצֵאת וּבְתוֹכָם יְיָ:",
+            "זֹאת הַמְּלָאכָה וְזֶה פִּרְיָהּ לַהֲקִימָהּ מֵעֲפָרָהּ עַד עֲלוֹתָהּ בְּשָׁלוֹם עֲלִיָּה לֹא תֵרֵד תָּמִיד אַחֲרֶיהָ וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ:",
+            "וְכָל הַיָּמִים אֲשֶׁר הִתְחַבְּרָה בַּת הַמֶּלֶךְ אֶל הַגּוּף הַנָּגוּף הַלָּז מָה רָגְשׁוּ רַעְיוֹנֶיהָ מַה גָּדַל צַעֲרָהּ כִּי חָזַק הֶעֱדַר הַהַסְכָּמָה בֵּינֵיהֶם:",
+            "וְיִנָּצוּ שְׁנֵיהֶם וְיֵרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהֶם:",
+            "אוֹי לְבַיִת כִּי יִשָּׂא עֹל מְרִיבַת אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ:",
+            "כָּל יְמוֹתָם מַזְעִימִים הָאֶחָד לְרֵעֵהוּ שָׁרְשֵׁי רְתָמִים זְעוּמִים וַאֲסוֹנִים:",
+            "מְעַנִּים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ קוֹצִים מְקִיצִים וְשִׂכִּים מְצִיקִים:",
+            "וְסִפּוּר דִּבְרֵיהֶם כְּקוֹל סִירִים מַפְצִירִים וַחֲבָלִים מְחַבְּלִים:",
+            "וּרְאוֹת פְּנֵיהֶם כִּרְאוֹת שָׁמִיר וָשַׁיִת מְקוֹם יְפֵה פְרִי זַיִת אוֹ אֵשׁ אוֹכֶלֶת בְּפִנּוֹת הַבָּיִת:",
+            "כֵּן מְרִיבַת הָרוּחַ וְהַגְּוִיָּה כָּל יְמֵי הֱיוֹתָם יַחְדָּו בַּמְּצוּדָה:",
+            "זֶה יֶאֱהַב הַצַּיִד וְזֹאת תֵּשֵׁב אֹהָלִים:",
+            "זֹאת דְּבֵקָה בַיָי מִתְקַדֶּשֶׁת מִטֻּמְאַת הָעוֹלָם אֲשֶׁר נְתָנוֹ בְלִבָּהּ:",
+            "וְזֶה יִנָּזֵר לְבֹשֶׁת דֶּרֶךְ כְּרָמִים נִבְדָּל מִצּוּרוֹ מִצֵּאתוֹ מֵרֶחֶם כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה מִן הַבָּטֶן:",
+            "וְהוּא בִּכְבוּדוֹת יִתְקַלָּס יַעֲשֶׂה לוֹ בְּבַהַט וָשֵׁשׁ רִצְפָּה וּבְיָדוֹ רִצְפָּה לְשַׁלַּח רִשְׁפָּהּ לְבַעֵר הַקֹּדֶשׁ מִן הַבָּיִת:",
+            "וְהִיא עֲצוּבַת רוּחַ יוֹצֵאת לִשְׁאֹב מַיִם טְהוֹרִים מִן הַמִּקְדָּשׁ לְכַבּוֹת אֶת הַשְּׂרֵפָה:",
+            "עַד כִּי חֹזֶק עֲמָלָהּ בְּפָעֳלָהּ וְטוּב שִׂכְלָהּ בְּמֶחְקָרָהּ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אֶת הַבְּעֵרָה:",
+            "וְלֹא יַעַצְרֶנָּה הַגֶּשֶׁם מֵהַשְׁקוֹת בְּגֶשֶׁם נְדָבוֹת הֲדַסֶּיהָ בִּמְצוּלָה:",
+            "וְלֹא יַטְרִידוּהָ דְּאָגוֹת וּשְׁאָגוֹת וַהֲמוֹן תּוּגוֹת מֵהֲגוֹת לִבָּהּ תְּבוּנוֹת:",
+            "תָּצִיץ מֵחֲרַכֵּי מְצוּקֵי חֶלְדָּהּ תַּשְׁגִּיחַ מֵחַלּוֹנוֹת קְלוֹנוֹת זְמַנָּהּ צֹהַר תַּעֲשֶׂה לְגֵוָהּ:",
+            "בְּעַד הָאֶשְׁנָב נִשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר לָדַעַת עֶרְכָּהּ בִּיצִירוֹת הֲטוֹבָה הִיא אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדוֹנֶיהָ יַעֲשֶׂה לָהּ שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו:",
+            "תִּתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתָהּ תִּלְטוֹשׁ אִישׁוֹנֶיהָ מֵאֲרֻבּוֹת חֹרֵי עָפָר וְכֵפִים הִקִּיפוּהָ:",
+            "תְּשַׁלַּח עֵינַי בְחִינָתָהּ מִן הַחֹרִים אֲשֶׁר נִתְחַבְּאוּ שָׁם:",
+            "וְהָיָה שְׂכָרָהּ אֶשְׁכָּרָהּ וִיקָרָהּ מְקוֹרָהּ כְּפִי מִמִּכְרָהּ וְתַגְמוּלָהּ מִמֻּלָהּ כְּפִי מִפְעָלָהּ:",
+            "פַּעַם מְחִיר כֶּלֶב מַעֲדַנֵּי עוֹלָמָהּ עֶדְנָהּ וַעֲלֻמָהּ נִצְחָהּ אֶתְנַן הַקְּדֵשָׁה הַסוֹרָרֶת:",
+            "וּפַעַם סַחֲרָהּ וְאֶתְנַנָּה קֹדֶשׁ לַיָי:",
+            "פַּעַם עַל כַּנְפֵי שַׂרְפֵי שַׂגִּיא כֹחַ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה תִנָּשֵׁא:",
+            "וּפַעַם אֲשֶׁר יוֹרִישֶׁנָּה כְמוֹשׁ אֱלֹהֵי הָעִוְרִים אוֹתוֹ תִירָשׁ:",
+            "אַתָּה יָסַדְתָּ בִּזְבֻלֶךָ חֲדָרִים עִלִּיִּים וּמְכוֹנִים מְכֻוָּנִים נְכוֹנִים לְאֵידָהּ וְלִכְבוֹדָהּ:",
+            "בְּיַשְׁרָהּ תְּבִיאֶנָּה בְסוֹד קְדוֹשִׁים עוֹמְדִים מִמָּעַל בְּעִוּוּתָהּ תְּכַלֶּנָּה מִלְמָעְלָה:",
+            "הִפְקַדְתָּ עָלֶיהָ בְּכִסְלָתָהּ מַלְאָךְ אַכְזָרִי יְצַוֶּה מַשְׁחִיתִים מְחַבְּלִים אֲשֶׁר בַּעֲלוֹתָהּ מְרוֹם הָרִים לְתַחְתִּיּוֹת יְרִיצוּהָ וְיֹאמַר שִׁמְטוּהָ וְיִשְׁמְטוּהָ:",
+            "וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה בְנַפְשִׁי שֶׁקֶר לְהַסְגִּירָהּ בְּיַד אַכְזָרִים לֹא יַחְמוֹלוּ:",
+            "וְאִם בְּיָדִי הִפְקַדְתָּ רוּחֲךָ לָשֶׁבֶת בְּצִלִּי לִהְיוֹת אֶצְלִי בִּזְרוֹעִי תִנָּשֵׁא וּבְחֵיקִי תִשְׁכָּב וַתְּהִי לִי לְאֵשֶׁת נְעוּרִים:",
+            "הַאֶבְגּוֹד בְּאַהֲבַת כְּלוּלוֹת הַאֶשְׁכַּח יְמִינִי לַהֲסִירָהּ מִגְּבִירָה לְשַׁלְּחָהּ לַחֲרָפוֹת:",
+            "הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים הַעֲלוֹתִי יִקְרָתָהּ שְׁמֵי שָׁמַיִם לְכַלְכְּלָהּ שָׁם מֵהַשְׁפִּילִי כְּבוֹדָהּ לְעֵמֶק עָכוֹר לְהֻמָּהּ וּלְאַבְּדָהּ:",
+            "מַה נָכוֹן הָשִׁיבִי מַחֲמוּדֶיהָ קְרוּאִים אֶל עָל מִשּׂוּמָם בְּכִסְלֵי שְׂנוּאִים וּנְזוּפִים:",
+            "טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אוֹתָהּ לְגִדּוּפִים:",
+            "אַתָּה תִרְאֶה לַלֵּבָב וְלָעֵינָיִם לֹא יוֹנֶךָ רַב אוֹנִים גִּבּוֹר בָּאָרֶץ וְעוֹבֵד אַדְמָתוֹ חָדַל לְקַטֵּר בָּשְׂמֵי שֵׁם וְשֶׁמֶן טוֹב לִמְלֶאכֶת הַשָּׁמָיִם:",
+            "לֹא יְרַמּוּךָ רָמֵי הַקּוֹמָה קְרוּאֵי שְׁאוֹל מִקֹּצֶר רוּחַ נִגְרָשִׁים מֵעֵדֶן מֵעֲבוֹדָה קָשָׁה:",
+            "אַתָּה תִּבְחַן מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ לְהָרַע וּלְהֵיטִיב תִּשְׁפּוֹט סְתָרָיו וּמִנִּגְלֵהוּ לֹא תִתְעַלָּם:",
+            "רָאֹה תִרְאֶה בְעֹנִי נִלְחָצִים עוֹבְדֶיךָ בְּלִבּוֹתָם וְאִם יֹשֶׁר לְבָבָם לֹא יִתְפַּרְסֵם:",
+            "תַכִּיר כִּזְבֵי מִתְלוֹצֵץ מְרַצֵּץ עוֹזֵב דַּלִּים וּמִתְעַנֶּה בְצוֹם וָבֶכִי:",
+            "תְּקַלֵּל מְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתּוֹ מְכַלְכֵּל אֲמָרָיו:",
+            "בַּל תִּשְׁפּוֹת שָׁלוֹם לִשְׂפָתַיִם נָעוֹת בְּלֵב רָחוֹק:",
+            "תִּשְׂנָא מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ גַּם כִּי יַרְבֶּה תְפִלָּה:",
+            "תִּבְחַן אֱנוֹשׁ מוֹעֲצוֹתָיו רֵיקוֹת נִמְרָקוֹת דַּקּוֹת וּשְׁדוּפוֹת עֶשְׁתֹּנוֹתָיו נִשְׁבָּרוֹת וּפְרוּסוֹת:",
+            "פַּרְסוֹתָיו פְּרוּסוֹת וּמִנָּבוֹן פְּרוּשׂוֹת וּבְמוֹתַר פְּרוּצוֹת וּמְצוּדוֹתָיו פְּרוּשׂוֹת וְכַפָּיו פְּרוּשׂוֹת הַשָּׁמָיִם:",
+            "דַּרְכֵי עֲצָתָם תִּגְדּוֹר לְמַעַן הַאֲבִידָם וּנְתִיבוֹת תְּשׁוּבָתָם תְּעַוֵּת:",
+            "תָּסֵב לִבּוֹתָם אֲחוֹרַנִּית וְלֹא יִוָּשֵׁעוּ:",
+            "עֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר וְלֹא יַעֲלוּ:",
+            "מִי יַעֲלֶה לָּנוּ בַתְּחִלָּה אֶל הַר יְיָ מְקוֹם אֲשֶׁר דִּבֵּר הַמֶּלֶךְ:",
+            "שֶׁשָּׁם יֵשֵׁב כִּסְאוֹ לַמִּשְׁפָּט שֶׁשָּׁם הַסְּתָרִים גְּלוּיִם וְהַכֹּל צָפוּי:",
+            "מִי מִשֶּׁלָּנוּ אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְסָבַב הַמִּצְפָּה וְעָלָה בֵית אֵל:",
+            "טְהוֹר הָרַעְיוֹנִים נְקִי הַתְּשׁוּקוֹת אֶשְׁכְּלוֹת הַכִּשְׁרוֹן עַל עוֹלְלוֹת עֲלִילוֹתָיו:",
+            "שָׂמֵחַ לְנֹכַח הַשּׁוֹאוֹת מִמֶּרְיוֹ מָרוֹרוֹ וּמְכַלְכֵּל אֲמִירֵי אֲמָרָיו:",
+            "קוֹשֵׁר עַל זְמַנּוֹ עוֹבֵד אֶת אֱלֹהָיו בְּכָל סְעִפֵּי סְעִפָּיו:",
+            "זֶה יָבֹא אֶל בֵּיתוֹ לְשָׁרְתוֹ בִּמְחִיצָתוֹ לַעֲבוֹד עֲבוֹדָתוֹ:",
+            "יָדָיו מִפְּרִי עֵץ הַדַּעַת כְּפִי אָכְלוּ לָקָטוּ וְשָׁלַח יָדוֹ גַּם אֶל עֵץ הַחַיִּים בְּלֵב נִשְׁבָּר וְנִכְלָם וְאָכַל וָחַי לְעוֹלָם:",
+            "גַּם אָנֹכִי אֲשַׁנֵּן כִּלְיוֹתַי וְאָסִיר טִיחַ טָפֵל מִטּוּחוֹתַי:",
+            "וְדִבְרֵי תוֹכָחוֹת אֲחַבֵּר אֲנִי טֶרֶם אֲכַלֶּה לְדַבֵּר אֶל לִבִּי:"
+        ],
+        [
+            "לִבִּי לִבִּי הַתּוֹרָה וְהָאָדָם חִבּוּרָם הוּא נֵר אֱלֹהִים בָּאָרֶץ:",
+            "הַתּוֹרָה הִיא לַהַב מִתְפָּרֵד מִשְּׁבִיב הַיּוֹשְׁבִי בַשָּׁמַיִם:",
+            "וְהָאָדָם בִּשְׁנֵי חֲלָקָיו אֲבוּקָה שׁוֹאֶבֶת אוֹרוֹ:",
+            "גֵּווֹ פְּתִילָה נִפְתֶּלֶת נִשְׁמָתוֹ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ:",
+            "בְּהַסְכָּמָתָם וְהִצָּמְדָם יִתְמַלֵּא הַבַּיִת כֻּלּוֹ אוֹרָה:",
+            "יִגָּלוּ לְעֵינֶיךָ אוֹצְרוֹת הַהַנְהָגָה הַכּוֹלֶלֶת וְנִבְעוּ לְךָ מַצְפּוּנֵי הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר בָּהֶם תִּתְפָּאֵר בְּהִשָּׁאֵר בְּקִיּוּם:",
+            "וּמֶמְשֶׁלֶת מַחֲמוּדוֹת הָעִתִּים בְּכָל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ:",
+            "וּבְהֵעָזֵב שְׁמִירַת חֶמְדַּת כְּתַב הַדָּת תִּשָּׁאֵר עִם הַזְּמָן כְּנוֹדֵד יָחִיד בְּמִדְבַּר נוֹרָא וּנְתִיבָה מְעֻוּוֶתֶת בְּלֵיל חָשׁוּךְ וְרוּחַ סְעָרָה וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף בְּאֵין מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה:",
+            "יְהִי דַּרְכּוֹ חֹשֶׁךְ וַחֲלַקְלַקּוֹת וּמַלְאַךְ יְיָ רוֹדְפוֹ וּבַמֶּה יִוָּשַׁע אֵיפֹה:",
+            "וְדַע נָא וּרְאֵה כִּי חִבּוּרָם חַסְדֵּי יְיָ עַל בְּרוּאָיו וּפֵרוּדָם מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם הִנֵּה יָדֶיךָ עִצְּבוּךָ וַיְכוֹנְנוּךָ:",
+            "לִבִּי זְכוֹר בּוֹרְאֶךָ הִפְקִיד בְּיָדְךָ רוּחַ נְדִיבָה:",
+            "כַּגֵּר בָּאָרֶץ נֶאֱסֶפֶת לְבֵיתְךָ כְּאוֹרֵחַ בְּחֵיקְךָ נָטְתָה לָלוּן:",
+            "מִדֵּי הֱיוֹתָהּ בְּמַאֲסָרְךָ בְּבֵית אֹפֶל נוֹשֵׂאת עֵינֶיהָ לַמָּרוֹם אֲשֶׁר לֻקֳּחָה מִשָּׁם:",
+            "מְחַשֶּׁבֶת מִשִּׁפְלוּתָהּ בְּגַבְהוּת רַעְיוֹתֶיהָ הַנִּצָּבוֹת בְּרֹאשׁ פִּנָּה בִּמְקוֹם קָדוֹשׁ וְהִיא מִתְאַבֶּלֶת:",
+            "חֲמוֹל עָלֶיהָ וְדַבֵּר עַל לִבָּהּ כִּי אֵין זוּלָתְךָ לִגְאוֹל:",
+            "וְהִיא אִתְּךָ כְּמוֹ צִפּוֹר הַנִּלְכֶּדֶת קְשׁוּרָה בִידֵי פֶתִי הַיּוֹנֵק:",
+            "תַּבִּיט הֲמוֹן צִפֳּרִים עָפוֹת מִיָּמִינָה וּמִשְּׂמֹאלָהּ יְעוֹפְפוּ בִקְנֵיהֶם עִם חֻלְשַׁת זֶה הַצָּעִיר אֲשֶׁר יַעֲצוֹר בָּהּ וְלִבָּה בְּקִרְבָּהּ הִמֵּס יִמָּס:",
+            "וְאִם חָפַצְתָּ לְבִלְתִּי שְׁלוֹחַ יָד בְּפִקָּדוֹן הִכָּבֵד וְשֵׁב בְּבֵיתֶךָ לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ:",
+            "וְלָמָּה תִּתְגָּרֶה בְרָעַת מְבוּכוֹת מְבוּכַת חִשְּׁבוֹנוֹת רַבִּים לְהַגְדִּיל תְּלָאוֹת מַעֲשִׂים וְעִצְּבוֹן יָדָיִם:",
+            "וְאַתָּה רוֹאֶה מְלֶאכֶת בָּתֵּי הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת אֲרוּכָה וּרְחָבָה וִימֵי שְׁנוֹתֵינוּ קְצֵרִים מֵהַשִּׂיג:",
+            "וְאִלּוּ חָיִינוּ אֶלֶף שָׁנִים פַּעֲמַיִם לְרֹחַק הַמְּבֻקָּשׁ:",
+            "וּמֶה גַּם עָתָּה בִּהְיוֹת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי מְגוּרֵינוּ מְעַט וְרָעִים וְלֹא הִשִּׂיגוּ מִדָּבָר קָטֹן עַד דָּבָר גָּדוֹל:",
+            "שְׁמָעוּנִי אָזְנַי אֲלַמֶּדְכֶם לְהוֹעִיל רְאֵה לִבִּי גַּם רְאֵה הַזְּמָן סָכָל חֲבוּר עֲצַבִּים הַנִּיחֵהוּ:",
+            "הִסְתַּפֵּק מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ בְּשִׁעוּר הַהַכְרֵחִי לַעֲמִידַת הַחַי אֲשֶׁר לֹא יַעַזְבֶנּוּ הָאָדָם וָחָי:",
+            "קוּם בְּחַר לְךָ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ מְעַט צֳרִי לִשְׁמִירַת בְּרִיאוּת מְעַט דְּבַשׁ לִלְקִיחַת תַּעֲנוּג וְאֶת הַיּוֹתֵר תַּחֲרִים:",
+            "וְהָיָה לְמַאֲכָל לְבֶהֱמַת הַשָּׂדֶה וְלִבְנֵי הָאָדָם הַדּוֹמִים לָהּ:",
+            "וּמַה לְךָ לִרְכֻלַּת רָקָב וּסְגֻלַּת עָשׁ כָּלָה הֲמוֹנָם וּשְׁאוֹנָם חֲלוֹם אֶחָד הוּא:",
+            "פִּתְרוֹנוֹ עֲלוֹת הַגְּוִיָּה בְּלֹא עִתָּהּ וְרֶדֶת הָרוּחַ כְּרוּחַ הַבְּהֵמָה אַחֲרֵי מוֹת:",
+            "לִבִּי חֶלְמָא לְשָׂנְאָךְ וּפִשְׁרֵהּ לְעָרָךְ:",
+            "לִבִּי זֹאת עֲצָתִי אִם תֹּאבֶה שְׁמוֹעַ בְּעוֹד כִּפָּתְךָ רַעֲנָנָה וְאֵין עֲנָנָה לְכַסּוֹת שִׁמְשֶׁךָ:",
+            "וְאַתָּה בָּחוּר וָטוֹב וַאֲשֶׁר כֹּחַ בְּךָ לָרוּץ אֶל הַמַּעֲרָכָה קַל כְּאַחַד הַצְּבָיִם לְהַשִּׂיג וּלְהַצִּיל:",
+            "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי שְׁנַת עוֹלָם וּתְנוּמוֹת זְמָן יָקִיצוּ לְטוֹב רֵיחֶךָ וְאוֹר יַרְחֶךָ:",
+            "וְאַתָּה לָמָּה תִשְׁכַּב וְתֵרָדֵם לָמָּה תִתְעַצֵּל לְנַצֵּל עֶדְיָם כַּצֵּל וּלְהִתְנַצֵּל מֵעֲוֹן הָעַצְלָה וְהַכִּסְלָה:",
+            "קוּם קְרָא לִתְבוּנוֹת וּתְבוֹאֶינָה עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה:",
+            "עַד אֲשֶׁר לֹא יֵצְאוּ גְּדוּדִים חֲלוּצֵי שֵׂיבָה:",
+            "יַחֲלִיפוּ כֹחַ גָּדוֹל בַּעֲנוֹת חֲלוּשָׁה וְיָמִירוּ גְּבוּרָה בְּמֹרֶךְ לֵבָב:",
+            "וְהַזְּמָן אֲשֶׁר חֶבְרָתוֹ הֵסַתָּה אוֹתְךָ יִתְיַצֵּב מִנֶּגֶד כִּמְצַחֵק עָלֶיךָ:",
+            "בִּנְבֹל עָלֶיךָ בַּאֲבוֹד פְּעָלֶיךָ בִּבְלוּי נְעָלֶיךָ בַּעֲפַר שְׁעָלֶיךָ:",
+            "וּמוּצַק רְעָלֶיךָ מִכּוֹס מַעֲלֶיךָ וּבְלוֹת מְעִילְךָ בְּכֹבֶד עֻלֶּךָ:",
+            "וְכִחֶשׁ בְּךָ אַחֲרֵי הֱיוֹתוֹ בְאָמְנָה אִתֶּךָ:",
+            "וּסְעִפֵּי סְעִפִּים אֲשֶׁר שְׂנֵאוּךָ בְּהִתְמַכְּרָם עַל נְעוּרַי לְמָכְרָם לְאוֹיְבֵיהֶם וְאֵין חוֹלֶה מֵהֶם עַל מַחֲלָתִי גַּם הֵמָּה יֵהָפֵךְ לְבָבָם:",
+            "יַכִּירוּ אֲשֶׁר הֵרֵעוּ וְהִבִּיטוּ אֲשֶׁר דָּקָרוּ לֵאמֹר:",
+            "מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים מֵעָבְדֵנוּ וְהֵם הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה לָצֵאת וְלָבוֹא וְלַעֲשׂוֹת חָיִל:",
+            "וְכִי תַחְשׁוֹב אֹרֶךְ יְמֵי בְחוּרוֹתֶיךָ כִּימֵי שָׁמַיִם לָרֹב:",
+            "וְכִי יֵשׁ עִדָּן וְעִדָּנִין לְהָרַע וּלְהֵיטִיב:",
+            "וְתֶאֱהַב עַל זֹאת הַתִּקְוָה לַחְטוֹא הַיּוֹם וּמָחָר תָּשׁוּב:",
+            "וְיֵשׁ אִתְּךָ מֶמְשָׁלָה לַעֲזוֹב גַּם הַיּוֹם מְרִי שִׂיחֲךָ וּמְעֻוַּת פָּעֳלֶךָ:",
+            "שֶׁקֶר אַתָּה דּוֹבֵר כִּי הֶבֶל יָמֶיךָ עֲלֵי אָרֶץ:",
+            "וְכָל אֲשֶׁר תִּתְרַשֵּׁל עַל הַטּוֹב מֵעֲשׂוֹתוֹ בִּדְחוֹתוֹ לְמָחֳרָתוֹ תּוֹסִיף סָרָה:",
+            "וְכָל אֲשֶׁר תֹּאמַר לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה תִּשְׁנֶה בְאִוֶּלֶת:",
+            "כִּי מִי יוֹדֵעַ מָחֳרָתְךָ הַתַשִּׂיגֶנּוּ וְאִם יִוָּתֵר לְנָבָל כָּל מְאוּמָה עַד אוֹר הַבֹּקֶר:",
+            "וְנִמְצֵאתָ מִתְאַמֵּץ וּבוֹטֵחַ עַל עוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּךְ:",
+            "רְאֵה תוֹחֶלֶת הַתּוֹעֶלֶת וְהַתְּשׁוּעָה נִכְזֶבֶת לְךָ לְעוֹלָמִים אִם אֵינְךָ מְמַלֵּט אֶת נַפְשְׁךָ הַלָּיְלָה:"
+        ],
+        [
+            "אַךְ אָמְנָם אַחֲרֵי רְאִיתִיךָ לִבִּי עִם חֹזֶק הַתְּשׁוּקָה וְהַחֵשֶׁק לִשְׁלֵמִיּוּת הַנַּפְשִׁים הוֹזֶה שׁוֹכֵב בְּחֵיק הַזְּמָן לָלִין בֵּין שְׁדֵי אוֹהֲבָיו:",
+            "וְגַם אַתָּה לֶאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה לֹא תוּכָל:",
+            "גְּשָׁה נָא אֵלַי וְאוֹרְךָ גְּדוֹלוֹת וּבְצוּרוֹת לְהַשִּׂיג חֲפָצֶיךָ אֵלֶּה גַּם הֵם:",
+            "תְּחִלַּת אֲמָרַי וּפֵתַח דְּבָרַי הֱיוֹת רַע וָמָר עָלַי הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה:",
+            "לְהִתְפַּתּוֹת לְלַחַשׁ הַנָּחָשׁ הַמְּנַחֵשׁ אֲשֶׁר יָדַעְתָּ עַוָּתָתוֹ מִיּוֹם הֱיוֹתוֹ:",
+            "וּלְהִתְעוֹרֵר מִנְּעִירַת אֲתוֹנְךָ אֲשֶׁר בָּחַנְתָּ סִכְלוּתָהּ לְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתָּהּ:",
+            "הוֹמֶה לִנְעִימֵי הַיָּמִים צָמֵא לְמֵי חֲמוּדָתָם:",
+            "כְּכָל הֲמוֹן רֵעֶיךָ הַמְּמַלְאִים אֶת הָאָרֶץ:",
+            "לִקְרֹא מַלָּחִים וְחוֹבְלִים מַעֲמִיקִים מַחֲזִיקִים תֹּרֶן וַחֲבָלִים:",
+            "לְהָרִיץ מֵאוֹת סְפִינוֹת בַּיָּם נוֹשְׂאוֹת זָהָב וְכָל הוֹן עָתָק:",
+            "וְלָשִׂים נוֹגְשִׂים וְשָׂרֵי מִסִּים עַל שִׁשִּׁים כְּרַכִּים בַּיַּבָּשָׁה:",
+            "כִּי מַה בֶּצַע בַּהֲמוֹן חֲמוּדוֹת וְשַׁעֲשׁוּעִים הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַעְתּוּעִים:",
+            "אֲבָל אַחֲרֵי אֲשֶׁר לִמְצֹא חֵפֶץ וְהַשִּׂיג אֱיָל וּלְהוֹסִיף עִלּוּי וְתִלּוּי רֹאשׁ לֹא חָמַלְתָּ תֵּת בְּבָרוּתִי רֹאשׁ הָרִשּׁוּל אֲשֶׁר כֵּן רִוִּיתָנִי וּמְרוֹרוֹת קְנָאוֹת שֶׁכָּכָה הִשְׂבַּעְתָּנִי לְכָה שִׁמְעָה בְקוֹלִי אִיעָצְךָ:",
+            "הַפְלֵג הַשְּׁקִידָה עַל הַלִּמּוּד וְעַל בַּקָּשַׁת הַתּוֹעֶלֶת וְהִזְדַּרֵז עַל כָּל מַה שֶׁתִּשְׁלוֹט יָדְךָ עַל קִנְיָנוֹ בְצֶדֶק:",
+            "וְגַם אַחַר יְגִיעָה נִסְבֶּלֶת כָּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה לֹא יִמְנָעֶנּוּ מִמְּךָ חוֹלֶשׁ רַעְיוֹן וְעַצְלוּת יָדָיִם:",
+            "וּפְקַח עֵינֶיךָ כִּי רַבִּים חַלְלֵי הַיִּאוּשׁ וְעַצְלוּת יָדַיִם אֲשֶׁר הִפִּיל מֵחַלְלֵי גְזֵרָה הַחֲרוּתָה אֲשֶׁר הִיא נֶחָמַת הַפְּתָאִים:",
+            "בְּטַח לִבִּי אַחֲרֵי תַכְלִית הַבִּטָּחוֹן בְּבוֹרְאֶךָ בְּעֵזֶר הַחֲרִיצוּת וּתְשׁוּעַת הָעֵצָה כִּי בָּם יְבֹרַךְ גָּבֶר:",
+            "וְכִי יְבָרֵךְ אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יִשְׁלַח עֶזְרוֹ בְמַעֲשֵׂהוּ וְכָל אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה יְיָ מַצְלִיחַ יָכוֹל אֲפִילוּ יוֹשֵׁב וּבָטֵל תַּלְמוּד לוֹמַר בְּכָל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה:",
+            "וְאַל יַשִּׁאֲךָ הָרִפְיוֹן וְהָעַצְלָה שֶׁיֵּשׁ לַזְּמָן גְּזֵרוֹת רְשׁוּמוֹת כָּל הִשְׁתַּדְּלוּת עִמָּהֶן שֶׁקֶר:",
+            "כִּי זֹאת עֲצַת נִפְתָּלֵי לֵבָב בַּל יֵדְעוּ בְּנַפְשׁוֹתָם:",
+            "הָשִׁיב לָהֶם טוּב טַעַם וָדַעַת לְהָאִיר לָהֶם פְּנֵי מַצְפּוּנֵי מַחֲשַׁכֵּי זְמַנָּם וּלְסַקֵּל לְעֵינֵיהֶם נְתִיבוֹת עוֹלָמָם:",
+            "וְהֵם נִשְׁאָרִים בַּאֲפֵלַת הַמִּקְרִים וְהַתְּמוּרוֹת הַמַּגִּיעוֹת:",
+            "כְּעִוֵּר יְמַשֵּׁשׁ נֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ מֻכִּים בְּסַנְוֵרֵי הַפְּתַיּוּת:",
+            "לוֹאִים לִמְצֹא פִתְחֵי הַתְּשׁוּבָה הַמּוּשֶׂמֶת נֶגֶד פְּנֵיהֶם וְהִיא רְחוֹקָה הַרְחֵק מְאֹד מֵאָדָם שֶׁכְּמוֹתָם:",
+            "וְעַתָּה כַּאֲשֶׁר צַר לָהֶם וּרְאוֹתָם תַּכְלִית הַכָּלָה וְהָאֲבַדוֹן יִתְרַעֲמוּ מִזְּמַנָּם וְאֶל עֶלְיוֹנֵיהֶם יְנוֹפְפוּ יַד לְזַכּוֹת עֲצָתָם הַנִּבְעָרָה לֵאמֹר:",
+            "נְקִיִּים אֲנַחְנוּ וּמַה לַעֲשׂוֹת וֵאלֹהִים גָּזָר:",
+            "מַה לַעֲשׂוֹת עוֹד בְּחַיִל וּבְכֹחַ וּבַעֲצַת הַשֵּׂכֶל וְלֹא עָשִׂינוּ:",
+            "אַךְ שֶׁקֶר הִתְהַלְּלוּת הַגִּבּוֹר בְּיוֹם רָעָה וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם בְּיוֹם עֶבְרָה:",
+            "מִפִּי עֶלְיוֹן תֵּצֵא הָרָעוֹת אַךְ לַשֶּׁקֶר שָׁמַרְנוּ:",
+            "הַמְּעֻתָּד הֶכְרֵחִי וְאֵין לָאֵל יָדֵינוּ לִדְחוֹתוֹ הַגְּזֵרָה אֱמֶת וַאֲנַחְנוּ בַדָּאִים:",
+            "זֹאת בְּוַדָּאי הַכַּת הָעֲנִיָּה שֶׁאֵין רָאוּי לַחֲמוֹל עָלֶיהָ לְרוֹב סִכְלוּתָהּ אַחַר שֶׁהַצְנִינִים בְּצִדֶּיהָ וְהַשִּׂכִּים בְּעֵינֶיהָ וּבַל יָדְעָה מָה:",
+            "מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חַי מְדַבֵּר בַּעַל חַיִּים לְהִתְקָרֵב בָּהֶם לְמוֹעִילוֹ וְלָתֵת מִשְׁמָר מִמַּזִּיקָיו וּבַעַל שֵׂכֶל לְהוֹסִיף בּוֹ עֲלִילוֹת וְתַחְבֻּלוֹת בְּתִקּוּן וּדְחִיַּת הַמּוֹעִיל וְהַמַּזִּיק מֵהֶם:",
+            "עַל פְּגָעִים כִּי יַדְבִּיקוּהוּ בְּפֹעַל יָדָיו לְבִלְתִּי יֵרָצֶה וּבִמְלַאכְתּוֹ לְתִתָּהּ חֵרֶם וְהִיא לֹא תִצְלָח:",
+            "אַחֲרֵי אֲשֶׁר בְּכַוָּנָתוֹ גָּזַל סְגֻלַּת חַיּוּתוֹ וְהִכְבִּיד בְּנֵטֶל עַצְלוּת קַלּוּת תְּנוּעָתוֹ:",
+            "וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר בְּדַעְתּוֹ הִפְסִיד דַּעְתּוֹ וּבִרְצוֹנוֹ סִכֵּל אֶת יָדָיו לְבַעֲבוּר הַדִּיחַ עָלָיו בִּשְׁתֵּי יָדָיו אֶת הָרָעָה:",
+            "עַל כֵּן לִבִּי לֹא תַסְפִּיקְךָ הַנָּחַת הַמַּעֲשִׂים אֶל הַזְּמָן מִבְּלִי תִקּוּן עֲצָתֶךָ:",
+            "וְטוֹב הָעֵצָה גַּם הִיא הֶבֶל בְּזוּלַת עֹצֶם הַזְּרִיזוּת עַל הוֹצָאַת הַפֹּעַל:",
+            "וְחִבּוּר שְׁנֵיהֶם בְּכִתְבֵי הַנְּבוּאָה נִקְרָא רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה:",
+            "וְהִנֵּה שֵׂכֶל הֶעָצֵל כְּכַנְפֵי הַנְּמָלָה וְכַאֲבוּקָה בְּיַד הָעִוֵּר שְׁנֵיהֶם לְהוֹסִיף מַעֲמָס לְבַעֲלֵיהֶן לֹא לְעֵזֶר וְלֹא לְהוֹעִיל:",
+            "וְדַע נָא וּרְאֵה כִּי כַאֲשֶׁר אַתָּה בֶן אָדָם נְתָנְךָ אֱלֹהִים עֶלְיוֹן עַל כָּל הַמּוֹצְאוֹת הַבְּחִירִיּוֹת:",
+            "וְכִי תִרְאֶה שָׁמֶיךָ גָּבְהוּ מִמְּךָ וְתַבִּיט כּוֹכָבִים נִשְׂגָּבִים כִּי רָמוּ לֹא תְדַמֶּה וְלֹא תַחֲשׁוֹב הֱיוֹת רְצוֹנְךָ תַּחַת מִשְׁפְּטֵיהֶם אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשׁוֹנִים:",
+            "לְךָ לְבַדְּךָ נִתְּנָהּ הָאָרֶץ וְאֵין לָהֶם בְּתוֹכָהּ מֶמְשָׁלָה וְהַכְרֵחַ בְּכָל מַה שֶׁיֵּשׁ לוֹ הִתָּלוּת גָּמוּר בִּבְחִירָה:",
+            "כִּי תִבְחַר וּתְקָרֵב דְּרָכִים נֶעֱרָכִים וּמַסְלוּלִים שְׁקוּלִים בְּמִסְפָּר בְּמִשְׁקָל לַכֹּל:",
+            "הַלֹּא אָצַלְתָּ לְךָ בְרָכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן מְחַשְּׁבֶיךָ וְטוֹב אִזּוּנָם:",
+            "כִּי לְמַעֲשֶׂיךָ יֵשׁ זִכָּרוֹן וּמִן הָאֱלֹהִים יָדַעְתָּ סְפוֹרוֹת:",
+            "וְכִי תִבְצוֹר כַּרְמֵי זְמָמֶיךָ וַעֲלִילוֹתֶיךָ תְעוֹלֵל כְּאִישׁ נִדְהָם וּכְמוֹ שֶׁיִּזְדֲּמֶּן לֹא בִּבְחִינָה לֹא בְהַשְׁכֵּל:",
+            "וְאֵת אֲשֶׁר יָשִׂים הַמִּקְרֶה בְּפִיךָ אוֹתוֹ תְדַבֵּר וּבוֹ תִדְבָּק:",
+            "רְאֵה הוֹבַשְׁתָּ הַיּוֹם אֶת פָּנַי הַהוֹלְכִים בַּקְּרָב לִשְׁלוֹל שָׁלָל לְמַלֵּא חֲדָרִים וּפַחַז הַמְּהִירוּת רֵיקָם הֱשִׁיבַנִּי:",
+            "כִּי בוֹחֵר אַתָּה בְּמַעֲנִישַׁי לְבָשְׁתְּךָ וְגַם לְחֶרְפָּתִי:",
+            "וּמְהָרְסַי וּמַחֲרִיבַי מִמְּךָ וּמִמֶּנִּי יָצָאוּ:",
+            "וּמָה אֶחֱשׁוֹב אָז גְּזֵרַת עִירִין עַל יְבֹשֶׁת חֲבַצֶּלֶת שָׁרוֹנִי:",
+            "כִּי בְתַרְדֵּמַת עַצְלוּתִי חֲלוֹם חָלַמְתִּי וְאֵין לֵאלֹהִים פִּתְרוֹנִים עָלֵינוּ תְלוּנוֹתֵינוּ לֹא עַל יְיָ:"
+        ],
+        [
+            "לִבִּי לִבִּי לֵךְ אֶל חֲכָמִים וּתְאָו לְמַטְעֲמוֹתָם:",
+            "הֱיֵה שְׁבִילֵיהֶם כּוֹנֵס כַּנֵּד וְכַנֵּס תִּשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם:",
+            "זֹאת עֲשֵׂה עֲשֵׂה דַּדֵּי מַחֲמוּדֵיהֶם וְסוֹדוֹתָם:",
+            "רְצוֹנָם יַכְעִיסְךָ לְקַנֵּא בְעָצְמָתָם וְכַעֲסָם יִרְצְךָ לַעֲבוֹד עֲבוֹדָתָם:",
+            "קַח נָא בְרָכָה עֲלֵי קִלְלָתָם וּשְׂמַח לִבִּי כְּעַל כָּל הוֹן בְּגַעֲרָתָם:",
+            "כִּי תוֹצְאוֹת תְּשׁוּעָה יָפוּצוּ לְךָ מִמַּעַיְנוֹתָם וְעַל שָׁרְשֵׁי הָאֱמֶת יַעֲמוֹד לִבֶּךָ מִנְּקַלֵּי שִׂיחוֹתָם:",
+            "לִבִּי רֵאשִׁית כָּל דְּרָכֶיךָ תַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ עַל כָּל יֵשׁ מִי שֶׁהוּא סִבָּתוֹ וְסוֹף כָּל הַסִּבּוֹת אַחַת אֲשֶׁר לֹא תִשְׁתַּנֶּה הוּא הַנִּמְצָא שֶׁאֵין גְּבוּל לִשְׁלֵמוּתוֹ וְלֹא תַקִּיף עַל חֵלֶק מִצְעָר מִמֶּנּוּ יְדִיעַת כָּל בְּעַל שֵׂכֶל:",
+            "וְתַאֲמִין שֶׁאֵינֶנּוּ גּוּף וְלֹא כֹחַ מִכֹּחוֹתֵינוּ מִתְעָרֵב אוֹ בִּלְתִּי מִתְעָרֵב:",
+            "וּשְׁהוּא אֶחָד לֹא אַחֲדוּת הַכַּמָּה אֲבָל נִמְנַע הָרִבּוּי וְהַחֲלוּקָה בוֹ מִכָּל צַד:",
+            "וְשֶׁתָּאֳרֵי הַחִיּוּב מְנוּעִים מִמֶּנּוּ מִדֶּרֶךְ שֶׁיִּהְיוּ נוֹסָפִים עָלָיו אוֹ חֲלָקִים שׁוֹנִים מִמֶּנּוּ:",
+            "וְשֶׁיֵּשׁ לוֹ יְדִיעָה בִּפְרָטֵינוּ לִגְמוֹל וּלְהוֹכִיחַ בְּמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד שֶׁהֵם שְׁנֵי חֶלְקֵי הַנְהָגַת הֶחָכָם:",
+            "וּשְׁהוּא הַנִּצְחִי אֲשֶׁר לֹא סָר מִהְיוֹת:",
+            "וְשֶׁאֵלָיו לְבַדּוֹ יָאֲתָה הָעֲבוֹדָה וְהַתְּפִלָּה וְשֶׁכָּל מַה שֶׁזּוּלָתוֹ נִבְרָא וּמְחֻדָּשׁ וּבִלְתִּי רָאוּי שֶׁיֵּעָבֵד:",
+            "וְשֶׁיֵּשׁ בִּמְצִיאוּת מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ וּקְדוֹשִׁים הֵמָּה מֵרֵאשִׁית דַּרְכָּם וְדָבָר אֵין לָהֶם עִם עָנָן וַעֲרָפֶל:",
+            "הֵם הֵמָּה אֲשֶׁר יְיָ קוֹרֵא לָשֶׁבֶת אַחֲרָיו רִאשׁוֹנָה בַּמַּלְכוּת יַמְשִׁיכוּ הַקִּיּוּם לְרִאשׁוֹנֵי הַגּוּפוֹת וְנִכְבַּדֵּיהֶם:",
+            "וְשֶׁיֵּשׁ מֵהֶם מַלְאָךְ מֵלִיץ בִּשְׁפַל מַדְרֵגוּתָם שָׂמָהוּ בּוֹרְאוֹ חוֹנֵן שִׂכְלֵנוּ תַּחַת שְׁמֵי יְיָ הַמְּצִיאוּת וְהַהַשְׁלָמָה וְהַהִשָּׁאֵר:",
+            "וְשֶׁהַיְּצִירָה הָאֲנוּשִׁית מִבְחַר כָּל הַמִּשְׁתַּנִּים בְּעַצְמָם אֲבָל כָּל נִצְחִי בְּאִישׁוֹ יוֹתֵר נִכְבָּד מִמֶּנּוּ:",
+            "וְכִי זֶרַע יִשְׂרָאֵל עֲדַת יְיָ צֹאן מַרְעִיתוֹ מִבְחַר הָאֱנוֹשׁ וּסְגֻלַּת הָאָדָם:",
+            "הָיְתָה מִפְּנֵי זֶה הַהַנְהָגָה וְהָעִיּוּן בְּמַעֲשֵׂיהֶם יוֹתֵר חֲזָקָה וּמְיוּחֶדֶת:",
+            "וּבְחֶמְלַת יְיָ עֲלֵיהֶם וְאַהֲבַת אֲבוֹתֵיהֶם נִתְיַחֲדוּ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה אֲשֶׁר לֹא תִשְׁתַּנֶּה:",
+            "דָּת נִתְּנָה מֵאַבִּיר הָרוֹעִים אֲשֶׁר הוּא אֲדוֹן כָּל הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם:",
+            "עוֹד בְּאֶרֶץ נִבְחֶרֶת רַחֲבַת יָדַיִם מְקוֹר כָּל שְׁלֵמוּת אֲמִתִּי וּמְדוּמָה:",
+            "עוֹד בְּחָכְמוֹת אֲמִתִּיּוֹת וּמֻשְׂכָּלוֹת נְקִיּוֹת בַּעֲבוּרָם יִקָּרֵא לָהֶם בָּרִאשׁוֹנָה עַם נָבוֹן וְחָכָם:",
+            "וְשֶׁאַחֲרֵי זֹאת בְּהַבְדִּיל מַעֲבֵה עַנְנֵי עֲוֹנוֹתֵיהֶם בֵּין אוֹר הָאֱלֹהִי וּבֵינָם כִּמְעַט נִדְעָךְ עֲלֵיהֶם קְצַת מִבְּהִירוּת הַהַשְׁגָּחָה לְהֵעָזֵב אֶל הַמִּקְרִים הַמָּרִים הַמְאָרְרִים:",
+            "וְהָיְתָה אַרְצָם לְשַׁמָּה וּלְחֶרְפָּה וְחָלְשָׁה בָהֶם יְדִיעַת אֲמִתּוּת הַתּוֹרָה וּסְתָרֶיהָ וְהִסְתַּתְּרָה חָכְמָתָם וּבִינָתָם:",
+            "וַיֶחֱזַק עֲלֵיהֶם הָעֹנֶשׁ עַד שֶׁמָּאֲסוּ וַיִשָּׂנְאוּ פְּזוּרֵיהֶם בְּאַרְצוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר נֶעְתְּקוּ שָׁם:",
+            "וְשֶׁאַחֲרֵי כֵן בְּמַה שֶׁיָּבוֹא מֵהַזְּמָן תָּשֹׁבְנָה הַסְּגֻלּוֹת כֻּלָּם עַל עַצְמוּתָם הַקְּדוּמָה:",
+            "יָשׁוּב הַמַּלְכוּת וְתִצְמַח הַחָכְמָה וְתֶחֱזַק הַהַשְׁגָּחָה וְיֵאוֹרוּ עֵינֵי הַלְּבָבוֹת בְּחַדְרֵי הַסְּתָרִים הַתּוֹרִיִּים בְּשׁוּב יְיָ אֶת שְׁבוּת עַמּוֹ וְעֵינֵינוּ תֶחֱזֶינָה:",
+            "וְתַכְלִית כָּל הַטּוֹבוֹת הַזְּמַנִּיּוֹת חַיּוּת מֵתֵי יִשְׂרָאֵל בִּגְוִיּוֹתָם וְנַפְשׁוֹתָם הָרִאשׁוֹנוֹת לְהַרְאוֹת בָּהֶם מַעֲשֵׂה יְיָ כִּי נוֹרָא הוּא:",
+            "סוֹף דָּבָר תַּשְׂמְאִיל לִבִּי אוֹ תַיְמִין תַּאֲמִין בְּכָל מַה שֶׁהֶאֱמִין בּוֹ אַחֲרוֹן הַגְּאוֹנִים בִּזְמָן רֹאשָׁם בַּחֲשִׁיבוּת הָרַב הַמּוֹרֶה הַגָּדוֹל רַבֵּינוּ מֹשֶׁה בֶּן הָרַב הַגָּדוֹל רַבֵּינוּ מַיְמוֹן זִכְרוֹ לִבְרָכָה אֲשֶׁר אֵין עֲרוֹךְ אֵלָיו בְּכָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אַחַר חֲתִימַת הַתַּלְמוּד:",
+            "בְּזֹאת אֲנִי בָטוּחַ אֲשֶׁר בְּכָל חַדְרֵי הַחָכְמָה וְהַתּוֹרָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא:"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Bechinat Olam/Hebrew/merged.json b/json/Musar/Rishonim/Bechinat Olam/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..7ccf317f275c3084ba65de84727aa8c75603f0aa
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Bechinat Olam/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,662 @@
+{
+    "title": "Bechinat Olam",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bechinat_Olam",
+    "text": [
+        [
+            "שָׁמַיִם לָרוּם וָאָרֶץ לָעֹמֶק וְרֹחַב לֵב נָבוֹן אֵין חֵקֶר:",
+            "אוֹהֵב הִתְחַקּוֹת עַל שָׁרְשֵׁי מַחֲצַב אֱנוֹשׁוּתוֹ:",
+            "אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ רַבִּים חִקְרֵי לֵב אֲשֶׁר אִתּוֹ:",
+            "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב־צַדִּיק צְדָקוֹת אָהֵב:",
+            "בִּקְרָבָיו יְקַדֵּשׁ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וּבִשְׂפָתָיו יְכַבֵּד אֱלֹהֵי הַכָּבוֹד:",
+            "אֵין חָכְמָה וְאֵין עֵצָה וְאֵין תְּבוּנָה אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רוֹעֶה:",
+            "מִי מִשְּׁפָלִים בִּלְעֲדֵי הַשָּׁלֵם יִתְכַּחֲשׁוּ לוֹ:",
+            "הַיְּכַלְכֵּל לֵב שָׁמַיִם הֲיָכִיל לֵב יַמִּים מֶחְקָר כִּלְלוּהוּ קִירוֹת לֵב:",
+            "הַיְסוֹכְכוּ כַּנְפֵי רוּחַ עַל רוּחַ חָכְמָה מְרַחֶפֶת עַל מֵי מְנוּחוֹת וְנַחֲלֵי עֵדֶן:",
+            "הֲיַקִּפוּ רַחֲבֵי אֶרֶץ מַחֲשָׁבָה מוֹשָׁבָהּ עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה כְּכַף אִישׁ:",
+            "רְאֵה זֶה חֵלֶק אָדָם מֵאֵל וְחֵלֶק אֱלוֹהַּ מֵעוֹלָמוֹ:",
+            "הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְזֶה לְבַדּוֹ עַל הָאָרֶץ הוֹלֵךְ נְכֹחוֹ:",
+            "דּוֹרֵשׁ רְשׁוּמוֹת בִּכְתַב אֱמֶת גְּדוֹלִים מַעֲשָׂיו בְּדַת וָדִין:",
+            "וְלוּלֵי בַעֲתוֹת זְמַנּוֹ יְבַהֲלוּהוּ וְרוּחַ עִתּוֹ מְבַעִתּוֹ אַל־יַעֲצָר לוֹ לִרְכּוֹב שָׁמַיִם לְחַבֵּק זְרוֹעוֹת עוֹלָם עַד הֱיוֹתוֹ כֵאלֹהִים לָדַעַת טוֹב:"
+        ],
+        [
+            "עַל זֹאת יִשְׁתּוֹמֵם כָּל חָסִיד יִבָּהֵל כִּי אָזְלַת יָד:",
+            "כִּי אֶרְאֶה חָמָס וְרִיב בָּעִיר צַלְמִי אֶבְזֶה:",
+            "כִּי אֶתְבּוֹנֵן לַתְּמוּרוֹת בַּמְּדִינוֹת שָׂנֵאתִי נַפְשִׁי:",
+            "אָמַרְתִּי הֵן הָאָדָם הַלָּז בַּתֵּבֵל הָיָה כְּאַחַד מִצְּבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם:",
+            "לְבָבוֹ מִנִּי יָם רָחֲבוּ גְדוֹתָיו:",
+            "יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו לְתֵימָן בַּחֲדָרָיו סָתוּם יְגַלֶּה:",
+            "הֵן קֶדֶם יַהֲלֹךְ וְיָבִין תַּעֲלוּמוֹת חָכְמָה:",
+            "יִסַּק שָׁמַיִם שָׁמָּה מַרְכְּבוֹת הִתְחַכְּמוּתוֹ יַצִּיעַ שְׁאוֹל הִנֵּה עֲלִיּוֹת בִּתְהֹמוֹת יְקָרֶה:",
+            "יַעֲלֶה מִשְּׁפַל מַצָּבוֹ לְרוּם שָׁמָיו יֵרֵד מִגָּבְהֵי שָׁמָיו עַל אַרְצוֹ עַד יְסֻקְּלוּ לְפָנָיו נְתִיבוֹת עוֹלָמוֹ:",
+            "רָצוֹא וָשׁוֹב עַד בְּקַלּוֹת הֶרְגֵּל שִׂכְלוֹ וְרוּחַ בִּינָתוֹ בְּקַצְוֵי הַבְּרִיאָה מוֹלִיךְ וּמֵבִיא מַעֲלֶה וּמוֹרִיד:",
+            "עַד יֶאֱסוֹף בְּחָפְנָיו גְּלִילוֹת אָרֶץ בְּתַעֲצוּמוֹ וְרוּמוֹ וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים:",
+            "עַד יִכְלוֹל מַדָּעוֹ טִבְעֵי הַיְּצוּרִים וּתְכוּנָתָם תְּקַבֵּץ בְּחִינָתוֹ אֲמִתַּת הַנִּבְרָאִים לְמִינֵיהֶם:",
+            "וְעַל אֵל אֵלִים יְדַבֵּר נִפְלָאוֹת וּמִלִּין לְצַד עִלָּאָה יְמַלֵּל:"
+        ],
+        [
+            "לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לוֹ אָנֹכִי הָרִיתִי עָמָל וָכָעַס:",
+            "הֲטוֹב הֱיוֹת גִּזְרַת סַפִּיר אֲשֶׁר כָּזֶה לְמִקְרֶה וָפֶגַע כְּמַטָּרָה לַחֵץ:",
+            "הֲנָכוֹן הִתְעַתְּדוֹ לְבוּז וּלְקָלוֹן כְּאַחַד הָרֵיקִים:",
+            "הַיֵּאוֹת שְׂאֵתוֹ עֹל וְחֶרְפָּה בִּנְעוּרָיו וּבִזְקֻנָיו:",
+            "אֵיךְ יוֹשֵׁב בְּשֶׁבֶת תַּחְכְּמוֹנִי יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם דָּמֵה לְבַר־אֱלָהִין:",
+            "רֹעֶה אֱמוּנָה אֵיכָה יִרְעֶה רוּחַ מַרְבִּיץ חָכְמָה וּמוּסָר אֵיכָה יִרְבַּץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ:",
+            "נִשְׁעָן עַל בִּינָתוֹ לְהִמָּלֵט אֵיךְ חָכְמָתוֹ לֹא עָמְדָה לוֹ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתוֹ אֵיךְ תִּרְפֶּינָה יָדָיו:",
+            "אוֹ אִם תַּחַת מְסִבּוֹת יִתְהַפֵּךְ לָמָּה זֶה יִגְוַע אָדָם וְאַיּוֹ כְּבַהֲמוֹת שָׂדַי וְחַיְתוֹ יָעַר:",
+            "לָמָּה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בֵּין רְגָבִים יְדֻבָּקוּ תַּחַת צֶאֱלִים תִּשְׁתַּפֵּכְנָה:",
+            "אֵיךְ לִגְוִיָּה בִּמְחוּגָה אֱלֹהִית מְתֹאָרֶת יְיָ אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל:",
+            "רַע עָלַי הַמַּעֲשֶׂה וְאֵין מְנַחֵם מִמְּלֶאכֶת יְיָ בְּשׁוּבָהּ נְמִבְזֶה וְנָמַס:",
+            "מֵאֲרָזִים נִטָּעוּ בְאֶצְבַּע אֱלֹהִים כִּי יַעֲלֶה הַכּוֹרֵת עֲלֵיהֶם:",
+            "אָבִינָה בֶּאֱנוֹשׁ אַבְחִינָה יְצִירָתוֹ וְלֹא מָצָאתִי בָהּ חֶסְרוֹן רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה:"
+        ],
+        [
+            "מְקוֹר חַיִּים הֵכִין לָנוּ הַטֶּבַע בְּחָכְמַת בּוֹרְאוֹ הִשְׁאִיר לָנוּ בְּהַשְׁאִיר נַפְשׁוֹתֵינוּ אַחֲרָיו בְּרָכָה:",
+            "בָּהּ נוּכַל הִתְנַחֵם מִמַּעֲשֵׂה הַהֶבֶל וּמֵעִצְבוֹן הַהֶעֱדָרִים:",
+            "תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים יֵשׁ־לָנוּ בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וּמַה תִּתְאוֹנֵן בֶּן אֲדָמָה כִּי חָצַבְתָּ לְּךָ פֹּה קָבֶר:",
+            "מוֹשַׁב אֱלֹהִים תְּקַוֶּה לָשֶׁבֶת שׁוֹקֵט וּבוֹטֵחַ וּמַה תִּדְאַג פֹּה לְהִפָּקֵד כְּלֵי מִלְחָמָה:",
+            "דִּמִיתָ הֱיוֹת מִבְּנֵי עֲלִיָּה וּמָה יְחַסֶּרְךָ עֲזִיבַת שָׁפֵל וּמוֹרָד:",
+            "אַף כִּי מַחֲמַדֵּי תֵבֵל אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁ סַלּוֹנִים וְסָרָבִים הֵם אִתָּנוּ:",
+            "מִיּוֹם אֲשֶׁר פָּקַד יְיָ אֶת הָאֲדָמָה לְהַסְגִּיר בְּגוּשֶׁיהָ רוּחַ חַיִּים הַלֵּזוּ וַתְּהִי לְאָדָם. הֵן הֵמָּה אָרְבוּ לְדָמוֹ וְהֵם הָיוּ בְּעוֹכְרָיו:",
+            "הַחֲשָׁקִים מַחֲשַׁכִּים וּכְלֵי הַנְּשָׁקִים שַׂקִּים:",
+            "הַפְּנִינִים צְנִינִים וְהַשּׁוֹשַׁנִּים קִמְּשׁוֹנִים:",
+            "הָרְהָבִים לְהָבִים וְהַזְּהוּבִים זְבוּבִים:",
+            "וְתַעֲנוּגוֹת בְּנֵי אָדָם שִׁדָּה וְשִׁדָּתִין:",
+            "וְאַתָּה תְּבַקֵּשׁ לְךָ תוֹעֵבוֹת גְּדוֹלוֹת כָּאֵלֶּה אַל תְּבַקֵּשׁ:",
+            "וּמַה לַעֲשׂוֹת רַק לְהַנְהִיג הַזְּמָן כְּהַנְהִיגְךָ חָבֵר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל:",
+            "תְּאָהֳבֵהוּ אֲבָל עַל פִּי מִדּוֹתָיו תְּיַסְּרֵהוּ אֲבָל כְּפִי תְכוּנוֹתָיו:",
+            "תִּשְׂמַח בִּמְעַט הַמֻּשָׂג מִתּוֹעֲלוֹתָיו וְהַשָּׂגָתוֹ וְעֵינֵי הַבְּחִינָה תַּעֲצִים מֵרְאוֹת בְּמַה שֶׁיִּתְרַשֵּׁל מֵהוֹעִיל אוֹ שֶׁיַּזִּיק:",
+            "אֶפֶס כִּי חֶבְרַת הַזְּמָן מִצִּלְלֵי עֶרֶב מְהִירַת הַנְּטִיָּה:",
+            "כְּעֶלֶם יֶאֱסוֹף אֶל יָדוֹ נִיצוֹץ הַשֶּׁמֶשׁ מְלֹא קֻמְצוֹ וּכְפִתְחוֹ עוֹמֵד מַרְעִיד כִּי אֵינֶנּוּ רוֹאֶה אֶת כָּל מְאוּמָה בְּיָדוֹ:"
+        ],
+        [
+            "רְאֵה זֹה רָעָה חוֹלָה לֹא זֹרָה וְלֹא חֻבָּשָׁה. בְּהִתְעַצֵּם תְּשׁוּקַת מַשְׂכִּיל לְתַכְלִיּוֹת בְּלֹא הוֹעִיל:",
+            "בְּהַגְדִּילוֹ מֹעֵצוֹת נִמְרָצוֹת וְעֶשְׁתּוֹנוֹת מִשְׁתַּנּוֹת לְהַרְבּוֹת מֹהַר וּלְהַרְחִיב מַתָּן נְטוּשִׁים עֲלֵי אֶרֶץ בְּחָלְפוֹ. נֶעֱזָבִים אַחֲרֵי נָפְלוֹ:",
+            "כִּי מַה חֶלְקוֹ בְּבֵיתוֹ מִכָּל עָמָל שֶׁיַּעֲמוֹל לִגְוִיָּתוֹ וְאַדְמָתוֹ מִלְּבַד אֲרוּחַת תָּמִיד וּמַעֲשֵׁה שֻׁלְחָנוֹ:",
+            "וּשְׁאָר מִכְמַנָּיו וּבָתֵּי נְכֹאת וּצְרִי אֲשֶׁר הִפִּיל לְנַפְשׁוֹ חֲבָלִים בִּנְעִימוֹתָם מַה כִּשְׁרוֹן לוֹ מֵהֶם כִּי אִם רְאוּת עֵינָיו:",
+            "אַף כִּי הֵם יִהְיוּ לוֹ לְמוֹקֵשׁ בְּרוֹמְמוֹ חֶלְקֵי נַפְשׁוֹ הָעֲבָדִים וְהַעֲבִידוֹ הַחָפְשִׁי מֵהֶם הֶחָשׁוּב:",
+            "כָּל אֲשֶׁר תֹּאמַר חֶבְרַת פְּחוּתֵי כֹּחוֹתָיו יִנָּתֵן לָהּ וּבְכָל אֲשֶׁר יְאַוּוּ הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם:",
+            "וְכַכֶּלֶב יְחִידָתוֹ בְּיַרְכָתַיִם תֵּרָדַם יְחִידָה הִיא וְהִיא מִתְנַכֵּרָה:",
+            "אִם יְבַקְשׁוּ תְּבוּנוֹת מִפִּיהוּ תִּסָּכֵל עֲצָתוֹ יֵאָלֵם:",
+            "נִתְּקוּ מוֹרָשָׁיו כְּהִנָּתֵק פְּתִיל הַנְּעֹרֶת בַּהֲרִיחוֹ אֵשׁ בְּיִרְאָה וָרָעַד:",
+            "הֲזֶה פֹּעַל חָכָם הַיִּמְתַּק נְזִיד עֲדָשִׁים בּוֹ תִּמָּכֵר בְּכוֹרָה:",
+            "אוֹ הַיִּיטַב מְלֹא כַף נַחַת חֲלוּשׁ מֻשָּׂג מִמְּלֹא חָפְנַיִם אֶלֶף עָמָל מַכְאִיב:",
+            "הֲטוֹב שֶׁיָּשִׂישׂוּ בְנֵי מֵעַי וְנַפְשִׁי תֶּאֱבַל אַדְמָתִי עֶצֶם תֶּאֱדַם וְנִשְׁמָתִי תֵּשַׁם:",
+            "וּמַה יִתְרוֹן מוֹלֵךְ בְּחֶזְיוֹן לַיְלָה וּבְחֶזְקָתוֹ וְגוֹבַהּ לִבּוֹ יֵעוֹר וְהִנֵּה חֲלוֹם:",
+            "אוֹ בַּמַרְאָה יִתְוַדָּע יִתְחַכֵּם. אֵלָיו יֵאָסְפוּ עֶדְרֵי בַעֲלֵי אֲסוּפוֹת וְהֵקִיץ וְרֵיקָה נַפְשׁוֹ:",
+            "אוֹי לוֹ אִישׁ זְרוֹעַ שֶׁיִּפּוֹל וּזְרוֹעוֹ תִּשָּׁבֵר:",
+            "אִי לוֹ אִישׁ זְרוֹעַ אֶרֶץ תִּנְחֲלֵהוּ כִּי לֹא לוֹ יִהְיֶה הַזֶּרַע אֲשֶׁר יִירַשׁ אָרֶץ:"
+        ],
+        [
+            "וְרָעָה עוֹד מִזֹּאת עֹצֶם תְּשׁוּקַת אִישׁ הַהֲמוֹנִי שֶׁיַּגִּיעוּ תְּקוּפוֹת הַיָּמִים לְהַגִּיעַ לִמְבֻקָּשָׁיו וְאוּלַי עִם זֶה לִרְאוֹת בְּרָעָתוֹ:",
+            "כָּלְתָה נַפְשׁוֹ שֶׁתִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ תִּגָּלֶינָה:",
+            "וְאֵיכָה יִשְׁמוֹר מַה מִלַּיְלָה שֶׁבִּין־לַיְלָה יֹאבֵד:",
+            "אוֹ יֹאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב בּוֹ יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ:",
+            "אֵיךְ יִשְׁאַף צֵל אֲשֶׁר עִם נוּס הַצְּלָלִים יָנוּס לֵחוֹ וְשָׁאַף צַמִּים חֵילוֹ:",
+            "אוֹ יִבְטַח עַל חֶבְרַת נִשְׁמָתוֹ וְגֵווֹ כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ מוֹעֵד צֵאתָהּ:",
+            "יְצַפֶּה לְיוֹם יִסָּפֶה יְחַכֶּה לְקֵץ יָמִים יָקוּץ בְּאֵימִים:",
+            "לְמוֹעֲדִים יִמָּעֲדוּ רַגְלָיו לְשָׁנִים יִשְׁתַּנּוּ סְדָרָיו לִשְׁמִיטוֹת יִשָּׁמֵט לְיוֹבְלִים יִתְאַבֵּל:",
+            "נִכְסְפָה נַפְשׁוֹ שֶׁיַּכְסִפוּ פָנֶיהָ תִּשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה חִכְּתָה שֶׁתֻּכֶּה בְּלִי חֶמְלָה:",
+            "הַעַל זֹאת לֹא שַׂמְתָּ לִבְּךָ בִּרְצוֹתְךָ לְדַלֵּג בִּמְהִירוּת כְּהֶרֶף עַיִן מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית הַשָּׁנָה:",
+            "וְאִם חָשַׁקְתָּ עֲבוֹד הָאֲדָמָה כַּעֲבוֹד אֱלֹהִים לְאַהֲבָה אֵיךְ תְּאַוֶּה יוֹם תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ אֵין זֶה כִּי אִם רוֹעַ לֵב:"
+        ],
+        [
+            "אִם לֹקַחַת נַפְשִׁי שֶׁמֶץ מִנְּתִיבוֹת כָּאֵלֶּה לָמָּה לִּי חַיִּים:",
+            "אִם קָצַר מַסָּעִי וּמַהֲלָכִי אֶל מְחוֹז הַחֵפֶץ מַה יוֹעִילֵנִי בְּמַעְבְּרוֹת כִּי אָרְכוּ לִי שָׁם הַיָּמִים:",
+            "אִם לְהַשָּׂגַת תַּכְלִית רָחוֹק נִבְרֵאתִי וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי מִתְעַצֵּל טוֹמֵן יָד נִלְאֶה לְהָשִׁיב אֶל שׁוֹלְחִי דָּבָר:",
+            "מַה תַּמְרִצֵנִי שֵׂיבָה טוֹבָה וּשְׁנוֹת חַיִּים שֶׁיּוֹסִיפוּ לִי מַה יֹסִיף וּמַה יִתֵּן:",
+            "אִם לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתִּי שֻׁלַּחְתִּי הֵנָּה וַאֲנִי רְפֵה יָדַיִם נְגוּעַ הַטִּיּוּל מֻכֵּה הַבַּטָּלָה:",
+            "מַה יֵיטִיב וּמַה יָּרֵעַ שִׁבְתִּי הַבַּיִת מְעָט אוֹ הַרְבֵּה:",
+            "וְאִם רֹאֶה אָנֹכִי הָרָעוֹת וְהַטּוֹב וּבָחוֹר בַּטּוֹב בְּלִי אֵדַע מַה טּוֹב כִּי אֵדַע וְכִי אָבִין:",
+            "וְכִי אוֹמַר מַה מָתוֹק לְחִכִּי דַּרְכִּי מַה טּוֹבוּ כָּל מַעְיָנַי לְעֵינַי:",
+            "הַתִתְאַמֵּת בְּחִירָתִי הַיֵּאָמֵן דְּבָרִי כִּי יִיטַב לְנַפְשִׁי אֹרַח אֶבְחָרֵהוּ הֲיִּיטַב בְּעֵינֵי יְיָ:",
+            "אוֹ הֲתִישַׁר דַּרְכִּי לִדְרוֹךְ עַל בָּמֳתֵי גַּאֲוָתִי כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי:",
+            "הַאֶתְעַצֵּם כִּי נָסַכְתִּי מִלְכִּי יִשְׁפַּר עָלַי אִם בַּחֲצַר מַלְכִּי שֶׁקֶר נִסְכִּי:",
+            "אוֹ כִי אַעֲרִיץ עֲצָתִי הַנְּבָלָה אִם נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים הֲמוֹנַי יַעֲרוֹץ:",
+            "אוֹ כִי אַאֲמִיר אִמְרָתִי אִם מָרָה תִהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה:"
+        ],
+        [
+            "הָעוֹלָם יַם זוֹעֵף רַב מְצוּלָה רְחַב יָדָיִם:",
+            "וְהַזְּמַן גֶּשֶׁר רָעוּעַ בָּנוּי עָלָיו:",
+            "רֹאשׁוֹ אָחוּז בְּחַבְלֵי הַהֶעַדֵר הַקּוֹדֵם לְהַוָּיָתוֹ:",
+            "וְתַכְלִיתוֹ לִרְאוֹת בְּנֹעַם מַתְמִיד לֵאוֹר בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ:",
+            "רֹחַב הַגֶּשֶׁר אַמַּת אִישׁ וְגַם אָפְסוּ הַמִּסְגָּרוֹת:",
+            "וְאַתָּה בֶן־אָדָם עַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חָי עוֹבֵר עָלָיו תָּמִיד מִיּוֹם הֱיוֹתְךָ לָאִישׁ:",
+            "בְּהַבִּיטְךָ קֹצֶר הַמַּסְלוּל וְאֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל הַתִתְפָּאֵר בְּיַד וָשֵׁם:",
+            "בַּהֲצִיצְךָ אֲבַדּוֹן וָמָוֶת לְךָ חוֹמָה מִיְּמִינְךָ וּמִשְּׂמֹאלְךָ הַיַּעֲמוֹד לִבֶּךָ הַתֶחֱזַקְנָה יָדֶיךָ:",
+            "וְכִי תִתְהַלֵּל בְּחֶמְדַּת קִנְיָן וְרַב עִנְיָן אֲשֶׁר אֲסַפְתּוֹ בִּזְרוֹעַ חֲשַׂפְתּוֹ אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתּוֹ בְּקַשְׁתֶּךָ וְתֵּרֶד לְרִשְׁתּוֹ בְּרִשְׁתֶּךָ:",
+            "מַה תַּעֲשֶׂה לְזַעַף הַיָּם וַהֲמוֹנוֹ כִּי יִתְגָּעַשׁ וְשָׁטַף וְעָבַר וּבֵית מְלוֹנְךָ אַף הוּא יֵחָשֵׁב לְהִשָּׁבֵר:",
+            "זֶה הַיָּם גָּדוֹל אֲשֶׁר אַתָּה בְּקִרְבּוֹ הִתְפָּאֵר עָלָיו גַּם הִשְׂתָּרֵר עַל פָּרָשָׁיו וְרִכְבּוֹ צֵא נָא עַתָּה וְהִלָּחֶם בּוֹ:",
+            "גַּם כִּי תָחֹג וְתָנוּעַ מִיֵּין תְּנוּאוֹת גְּאוֹנֶיךָ אֲשֶׁר יוֹנוּךָ מֵעֲסִיס רִמּוֹנֵי רוֹמְמוֹתֶיךָ שֶׁהֵמָּה רִמּוּךָ:",
+            "כִּמְעַט כִּמְעַט נְטוֹתְךָ אָנֶה וְאָנָה תֹּאבַד כְּרֶגַע בִּמְצוּלוֹת מַבְהִילוֹת וְדָמְךָ מִיָּדָם אֵין מְבַקֵּשׁ:",
+            "תֵּלֵךְ מִתְּהוֹם אֶל תְּהוֹם נָבוּךְ בְּנִבְכֵי יָם וְאֵין אֹמֵר הָשַׁב:",
+            "הַאֶבְטַח עַל שֶׁקֶר הַאֶשָּׁעֵן עַל מִשְׁעֶנֶת קָנֶה רָצוּץ:",
+            "לַחֲשׁוֹב מְלוֹן אוֹרְחִים אֲשֶׁר כָּזֶה מִבְצָר מִשְׂגָּב וּבֵית מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ:",
+            "כְּנַף פַּרְעוֹשׁ צִפּוֹרֶן שָׁמִיר קוּרֵי עַכָּבִישׁ רָאמוֹת וְגָבִישׁ:",
+            "וְכִי תִרְאֶה הַיָּמִים נְעִימִים וְהַזְּמָן מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר וְהָרֶגַע הוֹלֵךְ לְהַרְגִּיעֲךָ וְהַשָּׁעָה מִשְׁתַּעְשַׁעַת מְשַׂחֶקֶת לְפָנֶיךָ בְּתֵבֵל וְתִבֶז בְּלִבְּךָ לְאַחֲרִית הַיָּמִים:",
+            "עַל שֶׁקֶר אַתָּה בֹּטֵחַ צֵל הַקִּיקָיוֹן אַתָּה רֹאֶה כְּהַר גָּבוֹהַּ וְתָלוּל:",
+            "הַעַל אֵלֶּה הִשְׁלַכְתָּ נְשָׁמָה אַחֲרֵי גֵו הֲסִבּוֹתָ דְּרָכֶיךָ אֶל מוּל נוּגֵי תַּעֲנוּגֵי בָשָׂר:",
+            "וְכָל אֲשֶׁר תִּרְאֶינָה אוֹהֶבֶת אֱלֹהֶיהָ כְּזוֹכֶרֶת אַחֲרִיתָהּ כְּמִצְטַיֶּדֶת לְדֶרֶךְ בַּעֲמַל יָדֶיךָ תַּרְגִּיזֶנָה:",
+            "מִידֵי עֲלוֹתָהּ בְּבֵית יְיָ כֵּן תַּכְעִיסֶנָּה:",
+            "הַעַל הַבְלֵי חֲמֻדּוֹת מְדֻמּוֹת תִּטּוֹשׁ יִקְרַת נֶצַח חֶמְדַּת עוֹלָם:",
+            "וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ לְבָבְךָ מָחָר בִּקְפוֹץ יַלְדֵי יוֹם מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה:",
+            "אַף אַתָּה אֱמוֹר לוֹ שְׁרִירוּת לְבָבְךָ וַעֲצָתוֹ הָרָעָה:",
+            "הַיְּקַלְקֵל עֶבֶד מְלֶאכֶת חֻקּוֹ וְרוּחַ הַמּוֹשֵׁל לֹא תִמְאָסֶנּוּ:",
+            "הֲיִתְהַלֵּךְ אִישׁ אֶת אֲדוֹנָיו בִּבְלִי דַעַת וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ:"
+        ],
+        [
+            "וּמַה תִּתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּרְעוֹת נְאוֹת דֶּשֶׁא אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ:",
+            "בְּהַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנֶיךָ בַּצָּהֳרַיִם עִם עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ:",
+            "הָאוֹמְרִים לְנַפְשָׁם אֱכוֹל וּשְׁתֵה וְלִבָּם בַּל עִמָּם:",
+            "אֲשֶׁר אֵין לִפְנֵיהֶם כִּי אִם גְּוִיָּתָם וְגֹבַהּ רוּמָם הַמְּדֻמֶּה נְשִׂיאִים וְגֶשֶׁם וְרוּחַ אָיִן:",
+            "הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי יֵשׁ לְמַעֲשֶׂיךָ זִכָּרוֹן וְכִי יֵשׁ לְמַעְלָה מִמְּךָ עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת אֶת כָּל שַׁאֲנָנְךָ וְאֶת כָּל הִתְרַגֶּזְךָ:",
+            "וְעַתָּה עַל מִי בָטַחְתָּ לִפְרוֹץ גְּדֵרוֹת אֲשֶׁר יִסְּדוּ אַבִּירֵי הָרוֹעִים:",
+            "הַמִּבְּלִי אֵין אֱלֹהִים עָלֶיךָ לָדַעַת אֶת מוֹצָאֶךָ וְאֶת מוֹבָאֶךָ:",
+            "הַמִּבְּלִי אֵין קְבָרִים תַּחְתֶּיךָ לְהִנָּקֵם בְּתוֹכָם מֵאוֹיְבֵי יְיָ:",
+            "וְאֵיךְ לֹא שַׁמְתָּ עַל לֵב כִּי הַתְּמוּרוֹת הַמַּגִּיעוֹת שְׁלוּחֵי הַהַשְׁגָּחָה לֹא יִסַּבּוּ בְלֶכְתָּם לִגְמוֹל וְלַעֲנוֹשׁ פְּרַטֵי הָאָדָם וְכִתּוֹתָיו:",
+            "וְכִי מִפִּי עֶלְיוֹן תֵּצֵא שִׁפְלַת הַנָּדִיב וַהֲרָמַת הַנָּבָל:",
+            "יוֹם יַעֲלֶה בְמַעֲלוֹת אִישׁ הַבְּלִיַּעַל מֵיְיָ הָיְתָה נְסִבָּה וְיוֹם מִשָּׁמַיִם יֵרֵד אִישׁ הָאֱלֹהִים הַמֶּלֶךְ דִּבֶּר רֵדָה:",
+            "וְאֵיךְ עַל אֵלֶּה לֹא פָקַחְתָּ עֵינֶיךָ:",
+            "הַהִסִּיתוּךָ גַּם יָכְלוּ לָךְ רַעְיוֹנִים זֵדוֹנִים וּסְעִפִּים נִרְפִּים:",
+            "יוֹמָם יְעָצוּךָ כְּלָיוֹת כָּלוֹת אַף לֵילוֹת יִסְּרוּךָ בַּשּׂוֹטִים:",
+            "הִמְתִּיקוּ לְחִכְּךָ רִגְבֵי הַכִּשָּׁלוֹן בְּחֶמְאַת פְּתָנִים בַּחֲמַת תַּנִּינִים מְסוּכָה:",
+            "וּבַעֲלִילוֹת הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ הִכְאִיבוּ לְךָ כָּל חֶלְקָה טוֹבָה וּתְשׁוּעוֹת בְּחֶלְקַת אֲמָרִים רַכּוּ מִשָּׁמֶן:",
+            "מַה לְךָ נִרְדָּם לָמָּה רִמּוּךָ לְתִתְּךָ יוֹרֵשׁ עֶשֶׂר אֲרָצוֹת כָּאֵלֶּה כָּל יְמֵי עוֹלָם וְאַתָּה שָׁאוּל בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ מִדַּת יָמִים:",
+            "אֲרוּרִים הֵם כִּי גֵּרְשׁוּךָ מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת קְדוֹשִׁים מִצוּרָם חֻצַּבְתָּ מֵהִתְעָרֵב בְּסוֹד חַיּוֹת הֶחֱיוּךָ וּמְעוֹנוֹת אֲרָיוֹת הָיוּ לְךָ לְמָעוֹן:",
+            "וְאִם עַל אוֹצְרוֹת מוּפָז וּסְגֻלַּת מְדִינוֹת אֲשֶׁר כָּנַסְתָּ הוֹסַפְתָּ גַּאֲוָה לְגֵוָה בְּהַשְׁפִּילְךָ לְפָנֶיהָ רוּחַ נְדִיבָה:",
+            "רְאֵה הֻכֵּיתָ בְּשֵׁבֶט סִכְלוּת וְנִגְעֵי עִוָּרוֹן:",
+            "הַעַל אוֹצְרוֹת חֹשֶׁךְ צָרַרְתָּ שָׂנֵאתָ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים:",
+            "הַעַל רַצֵּי כָסֶף עָשַׁקְתָּ וְרַצֹתָ כֹּסֶף אֲמִתִּי וּתְשׁוּקָה נִכְבֶּדֶת:",
+            "אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִפְאֶרֶת הַמָּמוֹנוֹת נִמְשֶׁכֶת:",
+            "עוֹד מְעַט וְיָצְאָה רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה לִבְזוֹר רְכוּשֶׁיךָ:",
+            "וְהָיוּ כְלֹא הָיוּ חֲמִשִּׁים אַלְפֵי זָהָב אֲשֶׁר בְּקִנְיָנָם מָכַרְתָּ נַפְשֶׁךָ:",
+            "יִתְהַפֵּךְ הַזְמָּן כִּמְעַט רֶגַע לָקַחַת חֵן וְכָבוֹד מֵעַל רֹאשֶׁךָ:",
+            "וְתֵרֵד אֵשׁ הָאֱלֹהִים מִשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אוֹתְךָ וְאֶת חֲמִשֶּׁיךָ:",
+            "וּמָה אֶחְמֹד אֲדָמָה כְּאַדְמָה וְצָבָא כִּצְבֹאיִם :",
+            "שְׁמוּרָה עֶבְרָתָהּ בְּחֶבְרָתָהּ. אַמִּיץ קִשְׁרָהּ בְּקָשְׁרָהּ:",
+            "מִתְקָהּ וְצוּפָהּ כְּקַשׁ בְּסוּפָה. אַחֲרִיתָהּ וְסוֹפָהּ כְּקָנֶה וְסוּפָה. קָלוֹן מַתְמִיד וְחֶרְפָּה רְצוּפָה:",
+            "אוֹ מַה יִתְעַנֵּג בְּשָׂרִי בְּהִתְבַּשֵּׂר עַל רוֹב שָׁנִים וּמִתְּבוּסַת תְּמוּתָה אֵין מְנוּסָה:",
+            "מַה יִגְבּוֹר לִגְבוּרוֹת עֲבָרוֹת וּקְבָרוֹת אַחֲרִיתָם:",
+            "אוֹ יִשְׁמַן לִשְׁמוֹנִים אַשְׁמַנִּים בְּצִדָּם:",
+            "אוֹ יִתְעַשֵּׁת לְתִשְׁעִים אֵין תְּשׁוּעָה בִּגְבוּלָם:",
+            "הֲיִתְנַשְּׂאוּ לִמְלֹךְ נְמָלִים יִתְמֹלָלוּ וְיִמָּלוּ וּרְמָשִׂים יִמַּסּוּ כְּמוֹ מַיִם:",
+            "וְאִם יוֹם אוֹ יוֹמַיִם יַעֲמֹדוּ הַלָּנֶצַח חֶרֶב לֹא יֵאָכֵלוּ:",
+            "וְאֵיךְ תִּצְלַחְנָה שַׁדְמֹת סְדוֹם וַעֲמִירֵי עֲמוֹרָה:"
+        ],
+        [
+            "תֵּבֵל מְקוֹר הַבְּלָיָה וְהַהֶפְסֵד הַמֵהֶבְלַיִךְ נְיַחֵל לְהִתְנַחֵל לְהַשְׁאִיר לָנוּ אַחֲרִית וְתִקְוָה:",
+            "מוֹצָא הַהֶעְדָּרִים הֲמִמֵּךְ נְקַוֶּה לִמְצֹא שֵׁם וּשְׁאֵרִית:",
+            "כִּי אָתוּר בַּחֲקִירַת שָׁרְשֵׁךְ וּמוֹצָאֵךָ מֵאַיִן בָּאת וְאֵיךְ נוֹצַרְתְּ לָדַעַת הֲתוּכְלִי לְהֵטִיב הֲתִצְלְחִי לִמְלוּכָה:",
+            "מָצָאתִי בּוֹנַיִךְ הָיוּ בְּעֹכְרַיִךְ וְעֹשַׂיִךְ מְהַרְסַיִךְ:",
+            "יְדֵי מְעַצְּבַיִךְ מַעֲצִיבַיִךְ וּמַצִּיבַיִךְ מַחֲרִיבַיִךְ:",
+            "הִרְבִּיצוּךְ בְּעָשׁ יְסָדוּךְ בְּרָקָב:",
+            "הִמְצִיאוּ אֶפֶס מִזְגֵּךְ נְמַסָּה הַרְכָּבָתֵךְ:",
+            "אֲבָל אַחֲרֵי עָמְדִי עַל מוּמַיךְ וְגָלִיתִי חֶרְפָּתֵךְ לְכָל מוֹצְאֵךְ הֲאֵלֵךְ אַחֲרַיִךְ הַאֶתְכַּבֵּד בְּחֶבְרָתֵךְ:",
+            "הַאוֹסִיף עוֹד חֲשׁוֹק בְּיָפְיֵךְ הַנִּרְאֶה לְעֵינַי אַחֲרֵי בְּזִיתִיו בִּלְבָבִי:",
+            "וְאֵיךְ אֲסַכֵּל וְנַפְשִׁי אֲשַׁכֵּל וּמֵאֶשְׁכּוֹל מְרוֹרוֹת מְרוֹרַיִךְ וּמִלַּעֲנַת עֲנָבַיִךְ אֲקַו עֲשׂוֹת פֶּרִי וּתְנוּבָה:",
+            "הֲמֵעוֹז צַחֲנַת שְׁחִינִים בַּחֲמַת תַּנִּינִים אוֹצִיא מָתוֹק:",
+            "וּמִגְּוִיַּת הָאֲרִי וְהַדּוֹב אֶרְדֶּה דְּבָשׁ:",
+            "אַף כִּי בַּחֲזוֹתִי חֲשׁוּקַיִךְ בְּנֵי־בְלִי־שֵׁם וְאַנְשֵׁי הַשֵּׁם הֵמָּה שְׂנוּאָיִךְ:",
+            "רְאִיתִיךְ תְּלַקְּטִי הַקְּלִיפוֹת וְהַתּוֹכוֹת תִּזְרוֹקִי:",
+            "תְּאַסְּפִי הָאֲסַפְסוּף תַּקְרִיבִי הָרֵק וְהַמָּלֵא תַּסִּיעִי:",
+            "בְּזֹאת תָּעִידִי עַל שָׁרְשֵׁךְ רוֹכֶלֶת הַמִּכְשׁוֹלוֹת סוֹחֶרֶת הַחֶסְרוֹנוֹת:",
+            "בְּזֹאת תַּכְרִיזִי עַל נַבְלוּתֵךְ אֵשֶׁת לַפִּידוֹת:",
+            "בְּהִשְׁתַּדֵּלְךָ כָּל הַיּוֹם בְּרוֹב רִשְׁעָתֵךְ הָסֵר הַמְּלָכִים אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ וְשִׂים פָּחוֹת מִשְּׁפָחוֹת וּבוּז מִשְׁפָּחוֹת תַּחְתֵּיהֶם:",
+            "בְּהִשְׁתַּגְּעֵךְ כָּל הַיּוֹם לְהַתְוֹת עַל דַּלְתוֹת בָּתֵּי הַנְּדִיבִים תָּו הַשְׁחָתָה וּמַפָּל וְאֶת בָּתֵּי הַנְּבָלִים תִּבְנִי גָּזִית וְאֶבֶן יְקָרָה:",
+            "וְאֵשׁ חֲרוֹנֵךְ בְּגַן אֱלֹהִים בַּעֲצֵי לְבָנוֹן מִתְלַקַּחַת וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל:",
+            "אֲרָזִים תְּגַדֵּעִי וְלַשִּׁקְמִים תַּחֲלִיפִי כֹחַ:",
+            "תַּאֲפִילִי הוֹלֵלָה מַהְלְלֵי הֵילֵל בֶּן־שָׁחַר תַּשְׁחִירִי לִבְנַת סַפִּירָיו תְּכַבְּסִי בַנֶּתֶר חֶלְאַת נִכְתְּמֵי עָוֹן לְזַיֵּף גְּלוּיִים וּבְתוֹכָם אָרְבָּם:",
+            "וּמַה לִי וָלָךְ גְּבֶרֶת הַנְּבָלוֹת:",
+            "תְּדַבְּרִי רַכּוֹת לְרַכֵּי לֵבָב אַחַר תְּשַׁבְּרִי גַּרְמֵיהֶם:",
+            "תֵּיטִיבִי רֹאשֵׁךְ תַּשְׁקִיפִי כַּשַּׁחַר בְּעַד חֲלוֹנָיִךְ וְאַחַר תָּעוּף עֵינָם וְאֵינֵךְ:",
+            "יוֹצֵץ כְּבוֹדֵךְ סְבִיבוֹת אָהֳלֵיהֶם מְעָט וְאַחַר יֵעָלֵם:",
+            "שׁוּלֵי מְעִילֵיהֶם עַל בָּמוֹת זְמַנָּם תִּסְחֲבִי כִּמְעַט רֶגַע אַחַר תְּנַהֲגֵם בְּסַחֲבֵי הַמַּלָּחִים סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ:",
+            "יַאֲצִיל בְּרֶגַע קָטָן רְצוֹנֵךְ עַל רָאשֵׁיהֶם לִוְיַת חֵן וְהָדָר וְעוֹד מְעַט יְשֻׁלַּח קִצְפֵּךְ יִמְשׁוֹךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה מַכַּת חֶרֶב וְאַבְדָן:",
+            "הָיִיתְ בְּעֵינַי כְּאִשָּׁה זָרָה סְכָלָה זוֹלֵלָה כֹּל אֲשֶׁר יוֹסִיפוּ לֶאֱכוֹל מִפִּתָּהּ וְלִשְׁכַּב בְּחֵיקָהּ וְהָיָה לָהּ לְבֵן אָז תִּפְשַׁע לִבְנָהּ בָּעֵת הַהִיא וְאָח אוֹ בֵן הַשְּׂנוּאָה לֹא תַכִּיר:",
+            "שְׁמָעוּנִי אַחַי וְעַמִּי זֹאת הַמְּרַטֶּשֶׁת עוֹלָלֶיהָ בְּרוֹעַ מַעֲלָלֶיהָ זֹאת עֲצָתִי עָלֶיהָ:",
+            "סוּרוּ מִפְּתָחֶיהָ שֶׁהֵמָּה פְתִיחוֹת וּמִנֶּגֶד עֵינֵיכֶם הֲסִירוּהָ:",
+            "אַל תִּפְקְדוּ אֶת הָאֲרוּרָה הַזֹּאת וְקִבְרוּהָ:"
+        ],
+        [
+            "אֵיךְ אֶבְטַח עַל זְמָן יְרוֹפְפוּ עַמּוּדָיו:",
+            "הֲרָרָיו תְּלוּיִים בְּשַׂעֲרָה סוֹבֶבֶת אֵין מַעֲצוֹר לְרוּחָהּ:",
+            "יִשְׁתַּנֶּה בְּכָל חֵלֶק מֵרְגָעָיו בַּעֲלוֹת וּבְרֶדֶת שִׁנּוּיִים אֵין מִסְפָּר:",
+            "בַּחֲזוֹתִי סְבִיבַי יְקָרוֹ אַכִּיר הֶבֶל וּבוּז אָחוּז בְּצַד עִקָּרוֹ:",
+            "וּבִרְאוֹתִי בְּאוֹצְרֵי זְהָבוֹ אַרְגִּיז נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת כָּרוּךְ בַּעֲקֵבוֹ:",
+            "וְכָל אֲשֶׁר יוֹסִיף לְהֵיטִיב אֹמַר לְרַעְיוֹנַי דְּעוּ נָא וּרְאוּ כִּי רָעָה זֶה מְבַקֵּשׁ:",
+            "וַאֲנִי כְּרָחֵל נֶאֱלָמָה מִשְׁתָּאֶה וּמַחֲרִישׁ:",
+            "מִתְעַצֵּב לְעָבַר נִבְהָל לְהֹוֶה יָרֵא לְעָתִיד:",
+            "מִתְנַהֵל לְאִטִּי נוֹשֵׂא עֹל סֻבֳּלוֹ סוֹבֵל עַל כָּרְחִי עַד תּוֹם כֹּחִי וְנוּס לֵחִי:",
+            "הֲמוֹן תְּמוּרוֹת בִּזְמַן קָצֵר וּצְבָא חֲרָפוֹת עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים בַּחֹדֶשׁ חֲלִיפוֹת:",
+            "עַתָּה אוֹמַר שֶׁצָּדַק מַאֲמַר הֶחָכָם אֲשֶׁר חָשַׁבְנוּ שֶׁסִּכֵּל הֲבָנָתוֹ בְּאָמְרוֹ הַזְּמָן עִנְיַן אֱלֹהִי לֹא תֻשַּׂג אֲמִתָּתוֹ:",
+            "אוֹי לָעֵינַיִם שֶׁכָּכָה רוֹאוֹת מִצְּבָאוֹת שׁוֹאוֹת מְהוּמוֹתָיו וְיוֹסִיפוּ לְהִתְאַבֵּק בְּחֵיקוֹ:",
+            "בְּלִי יַשְׁבִּיתוּ מְלֶאכֶת הַמִּשּׁוּשׁ כָּל עוֹד יוֹסִיף לְהִתְעוֹלֵל בָּהֶם:",
+            "הַשְּׂמֵחִים אֱלֵי גִּיל בִּרְאוֹתָם יְתָאֵב שִׂיאָם וִינַשֵּׂא תוֹעֲבוֹתֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם:",
+            "וְלֹא יְסַקְּלוּהוּ בְּשָׁפְכוֹ לְמַעֲמָסוֹת תּוֹכָחוֹת לוֹחֲצוֹת וּנְאָצוֹת נִמְרָצוֹת בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת:",
+            "וְעֵינֵיהֶם הָרֹאוֹת וְלֹא יָחוּשׁוּ כְּאִלּוּ יִצְחַק אֲלֵיהֶם:",
+            "וְלֹא יַאֲמִינוּ לֹא הֶאֱמִינוּ לִשְׁמוּעָתוֹ. אוֹרְבֵי מְחוֹלוֹת אוֹהֲבֵי כְּלוּלוֹת. חוֹשְׁקֵי יְעָלוֹת נוֹשְׁקֵי אַיָּלוֹת. שׁוֹחֲרֵי עֲדָנָיו סוֹחֲרֵי רְנָנָיו:",
+            "חֲשָׁבוּהוּ כִּמְהַתֵּל. וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו:"
+        ],
+        [
+            "וּבְחַפְּשִׂי אַמְתְּחוֹת עִתּוֹתַי אִם אֶמְצָא גְּבִיעֵי הוֹד וּקְנֵי מְנוֹרָה:",
+            "הַאִם יוּכַל זְמַנִּי כַּבְּדֵנִי גַּם כִּי יִהְיֶה בְעֹזְרָי:",
+            "שַׁבְתִּי וָאֶרְאֵהוּ קְצַר יָד מֵהוֹשִׁיעַ לִמְשׁוֹל בְּמַכְאִיבַי לַהֲסִירָם מֵעָלָי:",
+            "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט פַּחְדּוֹ עֲלֵיהֶם וְלַעֲצוֹר בְּמַחֲרִיבַי לֹא יַעֲצָר כֹּחַ:",
+            "כִּי יִבְחְרֵנִי מִיֶּתֶר שְׁכֵנַי לְצָפְנִי בְּסֻכֹּה מֵרֻכְסֵי מְהוּמוֹת מִקְרִיּוֹת מֵרִגְשֵׁי שׁוֹאוֹת רְצוֹנִיּוֹת:",
+            "וּנְתָנַנִי עֶלְיוֹן נֶגֶד אַחַי נִמְלָט מִשִּׂבְכַת הַמְּבוּכוֹת הַנִּמְשָׁכוֹת לִבְחִירָה:",
+            "הֲיֵשׁ לְאֵל יָדוֹ לְהַצִּילֵנִי מִכַּמָּה פְגָעִים טִבְעִים מָכְרָחִים וַהֲמוֹן תּוֹצָאוֹת תְּלָאוֹת מִשָּׁמַיִם יִלָּחֲמוּ בִי:",
+            "כִּי אֶרְאֶה כַּדּוּרִים יְקָרִים מְסֻדָּרִים סְבִיבוֹתַי כַּדּוּר יִצְנְפוּנִי צְנֵפָה וְהֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי בְּפִלְאֵי מַעֲשֵׂיהֶם וּגְבוּרָתָם:",
+            "תֹּאבַד כָּל חָכְמָה וְכָל בִּינָה תִּסְתַּתָּר לְשַׁעֵר גָּדְלֵי רַחֲקֵיהֶם וּמֶרְחֲבֵי קְצוֹתָם עַל נָכוֹן:",
+            "אֶרֶץ נִתְּנָה בְּאֶמְצָעוּתָם מְעָרָה שְׁפָלָה אֵלֶיהָ יִשָּׁפְכוּ כָּל הַמּוֹתְרוֹת הַטִבְעִים וְעִפּוּשֵׁיהֶם:",
+            "וּבִשְׂאֵתִי עֵינִי וְאָבִינָה בְּעֶלְיוֹנוּתָם הַמּוּפְלֶא מִמֶּנִּי וְרִבְבוֹת גְּדוּדֵיהֶם עוֹטְרִים אֵלַי וְעַל אֲנָשַׁי אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַמְּעָרָה יוֹשְׁבִים בִּקְצֵה נְקוּדָה קְטַנָּה שִׁפְלַת הַמְּקוֹמוֹת:",
+            "אַחֲרֵי הִתְחַלְּקָה לְאַקְלִימִים וּמְדִינוֹת וַעֲיָרוֹת וּבָתִּים מְקוֹמִי כְּשִׁעוּר יַתּוּשׁ בְּשִׁעוּר קוֹמָתִי וְצֵל קוֹרָתִי הַקְּטַנָּה מֵאַחַד בָּתֵּי עִיר קְטַנָּה אֶחָת:",
+            "הַיִּתְפָּאֵר חַלָּשׁ אֲשֶׁר כָּמוֹנִי עַל אֵלֶּה הַגִּבּוֹרִים הַחוֹצְבִים קִבְרִי טֶרֶם הֱיוֹתִי:",
+            "וְכָל הַיָּמִים אֲשֶׁר אֲנִי חַי עַל הָאֲדָמָה הַאֶכּוֹן אֲנִי וּמַלְכוּתִי וְהֵמָּה יַטּוּנִי לְכָל אֲשֶׁר יַחְפּוֹצוּ:",
+            "מַה יִשְׂתָּרֵר צְעִיר זְבוּבִים קְצוּץ כְּנָפַיִם שָׁקוּעַ בַּכֶּלֶא מָעוּךְ בִּכְלוּב וְכׇל צְבָא הַשָּׁמַיִם עוֹמְדִים עָלָיו מִיְּמִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ:",
+            "הַיּוּכַל זְמַנִּי מַלְּטֵנִי מִפַּחַד אַחַת הַפְּחָתִים הַקְּטַנִּים אֲשֶׁר מִמָּרוֹם יִכְרוּ לְרַגְלִי אֲשֶׁר מֵעֵת הַיְּצִירָה עֲרֵבִים לְהוֹבִילֵנִי אֲלֵיהֶם:",
+            "אֵלּוּ הַגּוּפִים הַנּוֹרָאִים שָׂמָם בּוֹרְאָם עֲבָדִים מַתְמִידִים לְהִתְעַנֵּג בְּסִיפּוּר כְּבוֹדוֹ מִבְּלִי שָׂפָה מִבְּלִי הֱיוֹת לֵאוֹת וְעָמָל מַעֲמָדָם בְּמַעֲרָכוֹת:",
+            "שָׁם יְתַנּוּ צְדָקוֹת וְלֹא נִתְּנוּ לְצוּקוֹת. הֵמָּה יַעַבְדוּן שַׁדַּי וְלֹא יֵדְעוּן שַׁדּוּן:",
+            "וְאַף גַּם זֹאת בִּיכוֹלֶת הִטְבִּיעָם בּוֹרְאָם בְּגִזְרָתָם הַיְּקָרָה נְתָנָם בְּחִלּוּף מַצָּבִים וּמַהֲלָכִים הֲפָכִים:",
+            "מְחַיְּבֵי פְעָלִים בַּשְּׁפָלִים בַּהֲנָעַת גּוּפִים שׁוֹבְתִים מֵתִים וּנְתִינַת הֲכָנוֹת לְקַבֵּל הַצּוּרוֹת לְהָשִׁיב מִתְלַבֵּשׁ הַמִּתְבַּיֵּשׁ מִמַּעֲרֻמָּיו:",
+            "לֹא שֶׁלְּכַךְ נוֹצָרוּ לַעֲבֹוד יְצוּרִים אוֹבְדִים שֶׁהֵמָּה נִכְבָּדִים מֵהֶם וּגְבוֹהִים עֲלֵיהֶם:",
+            "חָלִילָה לְיוֹצְרָם לְהַכְנִיעַ הַיָּקָר לְזוֹלֵל וְהָעוֹמֵד לְאוֹבֵד:",
+            "וְלֹא יֵחָשֵׁב פּוֹעֵל חָכָם שֶׁיָּכִין כֵּלִים מִשְׁקָלָם עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף לַעֲשׂוֹת מַחַט בַּרְזֶל אֶחָד:",
+            "אֲבָל בְּרָאָם בִּתְבוּנָה בִּתְכוּנָה לֹא יְדָעָהּ בִּלְתּוֹ אֲשֶׁר דֶּרֶךְ סִבּוּבָם וְלֶכְתָּם לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתָּם:",
+            "הוּחַן לָהֶם מִן הַטּוֹב שִׁעוּר רְחַב יָדַיִם כְּיַד אֱלֹהֵיהֶם הַטּוֹבָה אֲשֶׁר כֵּן יִסַּד וַיִשְׂבְּעוּ וַיוֹתִירוּ כִּדְבַר יְיָ:",
+            "יֻקַּח לָהֶם מֵיטַב הַשֶּׁפַע רִאשׁוֹנָה לְתִתָּם יוֹשְׁבִים בַּמַּלְכוּת:",
+            "וְכׇל הַמְּלָאכָה נְמִבְזָה וְנָמֵס הִשְׁלִיכוּ אָרְצָה וְתֵבֵל וּבָנֶיהָ תִּחְיֶה בַּנּוֹתָר:",
+            "צָעִיר אֲנִי לְיָמִים וְהֵמָּה יְשִׁישִׁים בַּעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ וְהֵמָּה חֲכָמִים מְחֻכָּמִים:",
+            "טֶרֶם אִוָּצֵר בַּבֶּטֶן שָׁפְכוּ הַסּוֹלְלוֹת לְהַסְגִּירֵנִי:",
+            "וְטֶרֶם הִבָּרְאִי כּוֹנְנוּ הַמְּצוּדוֹת לְצוֹדְדֵנִי:",
+            "וְעַד לֹא אֵצֵא מֵרֶחֶם לָכְדוּ הַמַּעְבָּרוֹת לְתָפְשֵׂנִי:",
+            "הֵמָּה צָבְרוּ עֲפָרִי הֵמָּה קֵרוּנִי וִימִינָם טִפְּחָתְנִי:",
+            "וְאוּלָם כְּפִי חִיּוּב הַמַעֲרֶכֶת לֹא מִשִּׂנְאָתָם אוֹתִי שָׁמוּנִי מִתְּחִלַּת הַיְּצִירָה חָלוּשׁ הַהַרְכָּבָה רְפֵה הַמֶּזֶג נַתֵּר הַקְּשָׁרִים:",
+            "וְכִי יִפְגְּשֵׁנִי עֵת וָפֶגַע כִּי יִקְרְבוּ שֶׁמֶשׁ וְשָׁרָב לְהִלָּחֶם בִּי אוֹ תַעַר שְׂכִירָה וְקֶרַח נוֹרָא:",
+            "אוֹ אֶחֱטָא בִשְׂפָתַי לְהִתְקַשֵּׁר בְּמַעֲדַנּוֹת פִּי כְסִיל מְחִתַּת הַגּוּפִים הָעֲלוּלִים:",
+            "רֶגַע יִמַּסּוּ אֲסוּרֵי בִנְיָנִי וְשָׁפַל שִׂיאִי וְנָפַל לְמִשְׁכָּב וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם אֲשֶׁר מָאַסְתִּי:",
+            "שֶׁקֶר אָז הַהוֹן וְהֶבֶל הַהַצְלָחָה וְהַיִּתְרוֹן אֲשֶׁר יַעֲנִיקֵנִי זְמַנִּי בְּאַהֲבָתִי אוֹתוֹ:",
+            "אִסְפוּ לִי חֲסִידָי רוֹפְאֵי גִּלְעָד קִרְאוּ לִי נֶאֱמָנַי יוֹדְעֵי צִירִי עוֹד הוֹסִיפוּ צֳרִי:",
+            "חַפְּשׂוּ אֵלַי סֵפֶר רְפוּאוֹת הַגָּנוּז וְחִקְרוּ כָּל חָכְמַת מִצְרַיִם וְשַׁאֲלוּ אֶת הַחֲרְטֻמִּים:",
+            "הַיֵּשׁ מַגִּיד לִי בַּמֶּה יָשׁוּב כֹּחִי בַּמֶּה אוּכַל לְתַקֵּן אֵת אֲשֶׁר עִוְּתוֹ הַמַּצַּב הַשָּׁמַיְמִי מִיּוֹם הִוָּסְדִי:",
+            "הַיּוּכְלוּ כָּל חַכְמֵי הַגְּלִילוֹת וְאִם יֻתַּן לָהֶם מְלֹא בֵיתִי כֶּסֶף וְזָהָב לַעֲשׂוֹת אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם לְהַזִּיל וּלְהַשִּׁיל מֵהֶם דֶּרֶךְ אֲרֻבָּה כּוֹחוֹת אֲחֵרוֹת וּבִנְיַן חָדָשׁ לַהֲשִׁיבֵנִי רַעֲנָן כִּבְרוֹשׁ וּבָרִיא אוּלָם:",
+            "וּבִלְעֲדֵי אֵלֶּה הַאֶתְפָּאֵר בְּחֶבְרַת זְמַנִּי וּבְרִיתוֹ מֵאֵימוֹת עֲצוּמוֹת וּבֶהָלוֹת גְּדוֹלוֹת מֵאֵלֶּה הָאֱלֹהִים עֲשָׂאָם שֶׁאִירָא מִלְּפָנָיו:",
+            "בְּהֵעָרוֹת עָלַי וַאֲנִי שָׁלֵו בְּבֵיתִי רוּחַ מִמָּרוֹם גְּדוֹלָה וְחָזָק יְשַׁבֵּר הַסְּלָעִים הַגְּבוֹהִים יַפִּיל הַחוֹמוֹת הַבְּצוּרוֹת הֲתִבְטַח גְּוִיָּתִי וְאִם בְּקִיר הַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת:",
+            "וְזוּלַת זֶה הַאִמָּלֵט מֵרֹגֶז חֲזִיז קוֹלוֹת כְּמַקְלוֹת יְשַׁבְּרוּ מַפְרֶקֶת:",
+            "בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם בְּהֵרָאוֹת הַבְּרָקִים נִמְרָקִים מֵחֲרְכֵּי אֲרָקִים נִזְרָקִים בְּהִשָּׁפֵךְ מִבְּהִיקֵי רְקִיעִים זִיעִים מַשְׁקִיעִים לֹא יַעַרְכֵם כָּל חָרוּץ וּבְזִקִּים חֲזָקִים וּנְזָקִים כָּל צַר אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה בָּהֶם:",
+            "וְקוֹל הֲמוֹן הַגֶּשֶׁם כְּקוֹל מַיִם רַבִּים כְּקוֹל שַׁדַּי יִשְׁטוֹף מְדִינוֹת יַשְׁקִיעַ מְקוֹמוֹת וְכָל מַחֲנוֹת יָשִׂים לַחֲרָדָה:",
+            "כָּל גַּגּוֹת כִּפְלַגּוֹת מִזֶּרֶם מִמָּטָר כָּל חוּצוֹת רְחוּצוֹת וּרְחוֹבוֹת תֵּלַכְנָה מָיִם:",
+            "וּפַעַם מֵימָיו קְפוּאִים קְצַת הַקְּפָאָה לְחוֹזֶק הַקּוֹר וְיַשְׁלֵךְ שֶׁלֶג כְּפִתִּים:",
+            "לֹא יְמַגְּנוּ קִירוֹת מִקְּרִירוּתוֹ וְלֹא תַצִּיל צִנָּה מִצִּנָּתוֹ:",
+            "אוֹ קָפְאוּ קְפִיאוּת שָׁלֵם וְהָיָה לְאֶבֶן וְנִתַּךְ בָּרָד אָרְצָה:",
+            "עַד הֵרָאוֹת אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת מִמְּקוֹם אַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר לְמַעַן הַכּוֹת כָּל מוֹצְאָם וְכׇל עֵץ טוֹב יַפִּילוּ:",
+            "הַיַּעֲמוֹד שִׁלְטוֹן הֲתוֹעִיל הַצְלָחָה לִפְקֹחַ עֵינַי אָן אָנוּס לְעֶזְרָה:",
+            "אַתֶּם רֵעַי רְאוּ כִּי יְיָ נָתַן הַחִצִּים בְּיַד הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ וְאֶת קַשְׁתּוֹ נָתַן בֶּעָנָן:",
+            "וַאֲנִי עָנִי וְכוֹאֵב שֻׁלַּחְתִּי הִנֵּה כַּמַּטָּרָה לַחֵץ אֶל הַצַּעַר וְהַסְּעָרָה וְאַל יַחְטִיאוּ:",
+            "וְכִי יְשִׂימֵנִי זְמַנִּי מוֹלֵךְ עַל כָּל שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה וּמוֹשֵׁל בְּכָל מִשְׁאֲלוֹת עֵינָיִם הֲיַשְׂכִּילֵנִי סְגֻלָּתִי בְּכָל זֹאת לְהַחֲטִיא כַּוָּנַת רַבֵּי הַמֶּלֶךְ רוֹבֵי הַקֶּשֶׁת וְהָיְתָה לִי נַפְשִׁי בְּכָל שׁוֹלְלַי לְשָׁלָל:",
+            "וְכִי אִמָּלֵט בְּחֶמְלַת יְיָ עָלַי מִמְּהוּמוֹת מִקְרֵי הַטֶּבַע הָאֵלֶּה בְּכָל הָאֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּמְעַט הֲוָיָתָם וּמְצִיאוּתָם אֶפְשָׁרִי רָחוֹק:",
+            "הֲיּוּכַל עוֹד כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי לְהָסִיר מֵעָלַי נִגְעֵי תְּקוּפוֹת הַיָּמִים הַסּוֹבְבִים עָלַי בִּתְמִידוּת וְחִדּוּשָׁם הַכְרֵחִי:",
+            "הָאָבִיב לֹא יֹאבֶה הַשְׁקִיטֵנִי כְּאוֹבוֹת בְּמַכְאוֹבוֹת חֲדָשִׁים יְבַקְּעֵנִי:",
+            "הַקַּיִץ יָקוּץ בְּחַיָּי בִּמְצוּקוֹת יְצִיקֵנִי יְקִיצֵנִי מִשְּׁנַת מְנוּחָה בְּקֶטֶב מְרִירִי:",
+            "הַחֹרֶף יְחָרְפֵנִי לָמוּת יֶחֱרַף לְבָבִי מִהְיוֹתִי שָׁלֵו מִפְּגָעָיו:",
+            "הַסְּתָו יָסִית צִנָּה וְסַגְרִיר לְבַלְּעֵנִי חִנָּם:",
+            "כְּאִלּוּ יָשׁוּב הַגַּלְגַּל יִתְפַּלָּא בִי לְהוֹצִיאֵנִי מֵרָעָה אֶל רָעָה לִדְחוֹתִי מִדֶּחִי אֶל דֶּחִי:",
+            "וְגַם בִּהְיוֹת טִבְעֵי הַפְּרָקִים הָאֵלֶּה עַל תַּכְלִית סִדּוּרָם וְיוֹתֵר מֵהֵמָּה בְּהִתָּעוֹת סִדְרֵיהֶם עוֹד יוֹסִיפוּ צָרָה:",
+            "בְּהִתְחַדֵּשׁ לְאֶחָד מִכּוֹכְבֵי הַמַּזָרִים מַצַּב מְיוּחָד מִן הַשֶּׁמֶשׁ:",
+            "יִכְפּוֹל חֹזֶק אֵיכוּת הַתְּקוּפָה בְּשִׁעוּר נִמְרָץ לֹא אוּכַל שְׂאֵתוֹ:",
+            "אוֹ יְחַסְּרֶנּוּ מֵהַצָּרִיךְ לְהַשְׁלָמַת תִּקּוּן עִוּוּת הַזְּמָן אֲשֶׁר חָלַף:",
+            "וִיעוֹרְרוּ תְּמוּרָתָם בִּיצוּרַי מַדְוִים וּכְאֵבִים חֲדָשִׁים וְגַם יְשָׁנִים גְּדוֹלִים מִנְּשׂוֹא וְכַלְכֵּל לֹא אוּכָל:",
+            "רְאֵה זֶה חָדָשׁ וְנִפְלָא הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם כְּאִלּוּ נִלְחָמִים אִישׁ בְּרֵעֵהוּ לִקְצַת הִתְנַגְּדוּת בְּפָעֳלֵיהֶם הַמְּיוּחָדִים:",
+            "וַאֲנִי רָשׁ וְנִקְלֶה וְחֶלְקִי הֶבֶל בְּעוֹלָמִי יִפְקְדוּנִי בְּשִׁפְלֵי מִשְׁכְּנוֹת מְלֵחָה:",
+            "יִכּוֹנוּ נֶגְדִּי חֲנִיתוֹתֵיהֶם יָסֹבּוּ עָלַי רַבֵּיהֶם:",
+            "גַּם שִׂנְאָתָם גַּם קִנְאָתָם אֲנִי אֶסְבּוֹל:",
+            "כִּי הִצִּילַנִי זְמַנִּי מִיֶּתֶר בְּעָתוֹת וּבֶהָלוֹת הַיַּצִּילֵנִי מֵאֵלּוּ:",
+            "וּבַלְעֲדֵי זֹאת הֲיַבְטִיחֵנִי עַל שַׁלְוַת זַרְעִי שֶׁיָּבוֹא אַחֲרָי:",
+            "וּמִי יוֹדֵעַ אִם יָשׁוּב וְנִחַם עַל הַטּוֹבוֹת גְּמָלַנִי וְעָשָׂה עִמָהֶם רָעָה:",
+            "בְּהֵהָפֵךְ לְבַב עִתִּי לָהֶם לְאַכְזָר אַחֲרֵי שׁוּבִי לְעַפְרוֹתִי תַּחַת לֶכְתּוֹ אִתִּי בְשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר וְכֻפַּר בְּרִיתוֹ אֶת מָוֶת:",
+            "אֲבָל זֶה וְאִם הוּא מִין מִמִּינֵי עִצְּבוֹנוֹת הָאֲנָשִׁים לֹא עָלָיו אֶחֱרַד אוֹ אֶתְעַצֵּב:",
+            "כִּי מַה יַגִּיעַ לִי אִם הַבָּאִים אַחֲרַי יִרְעוּ בְהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אֶלֶף אוֹ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר:",
+            "וּמִי גֶּבֶר חָכָם יָחוּשׁ לְבָאִים הָעֲתִידִים עוֹרֵר לִוְיָתָן לְמוֹעֵד שָׁמוּר אִם שָׁלוֹם וֶאֱמֶת יִהְיֶה בְיָמָיו:",
+            "כָּל נַאֲקָתִי וְצַעֲקָתִי עַל עִתִּי בְּבָגְדוֹ בִי:",
+            "בַּחֲזוֹתִי חָזוּת שָׁוְא אֲחֻזָּתִי בְּתִתּוֹ הֲמוֹנִי וּצְבָאִי לִתְמוּרוֹת כָּל יְמֵי צְבָאִי מִרְמָס אֵדְעָה מֶה חָדֵל חֶלְדִּי מַה נֶאֱלָח כִּלְחִי וְאֶמָּאֵן הִנָּחֵם:",
+            "אֵי שָׁמַיִם יָשֹׁמּוּ עַל זֹאת אִם בְּרִיאוֹת בְּרִיאוֹת וְטוֹבוֹת יִבְרָא יְיָ וּבָרֵא אוֹתְהֶן בְּחַרְבוֹתָיו:",
+            "יְצַוֶּה עַל רוּחַ מִמָּרוֹם מִמְּקוֹם קָדוֹשׁ יִתְהַלֵּךְ לָנוּעַ מֵעֲצֵי עֵדֶן עַל עֲצֵי הַשָּׂדֶה וְאַחַר כֵּן כְּמוֹהֶם יֹאכְלֵם עָשׁ וְרָקָב:",
+            "וְאֵיךְ אֶרְאֶה אֲרָיוֹת יוּאָרוּ וְגוּרִים יָגוּרוּ:",
+            "כְּבָשִׂים יֵבוֹשׁוּ וְחוּרִים פְּנֵיהֶם יֶחֱוָרוּ:",
+            "סְגָנִים בִּגְנוּת עֲגוּנִים בַּחוּרִים בַּחוּרִים נֶחְבָּאִים וּפַחוֹת כִּשְׁפָחוֹת בְּפַחַת וָפַח נִלְכָּדִים:",
+            "הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ רִגְזוּ וְאַל תֶּחְדָּלוּ מִנֶּפֶשׁ קְדוֹשָׁה תִּשְׁבּוֹת מִמַּעֲשֵׂה תָקְפָּהּ וְלֹא תִנָּפֵשׁ:",
+            "מֵהָשִׁיב רוּחַ יָקָר הוֹלֵךְ לְמוֹשָׁעוֹת:",
+            "מֵהוֹרִיד נִשְׁמַת אֱנוֹשׁ מֵחֲדָרִים עִלִּיִּים לְצַלְמָוֶת תַּחְתִּיָּה מִנִּי שִׂים אָדָם עֲלֵי אָרֶץ:"
+        ],
+        [
+            "חֲמָסִי עַל מַעֲשַׂי וְעַל פּוֹעַל יָדַי וּמָה אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ:",
+            "וּמַה יְיָ אֱלֹהִים אֶדְרוֹשׁ מִמְּךָ חַיִּים וָחֶסֶד אִם חָפֵץ לְבָבִי לַהֲמִיתֵנִי:",
+            "אִם אֵין אֲנִי לְעַצְמִי מִי אִתִּי:",
+            "מַה־בֶּצַע בְּאוֹתָהּ חִבָּה יְתֵרָה שֶׁתּוֹדִיעַ לְנַפְשִׁי אִם אָנֹכִי שְׂנֵאתִיהָ:",
+            "אִם יָדַי עִצְּבוּנִי הִכְעִסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶן מַה תְּשַׂמְּחֵנִי יְיָ בְּפָעֳלֶךָ:",
+            "וְאִם סְעִפַּי גּוֹזְלֵי כְבוֹדִי בְּהִלּוֹ נֵרוֹ מַה תַּעֲנִיקֵנִי יְקָר וּגְדוּלָּה:",
+            "וְאִם אֲנִי אֲנִי הוּא הַמּוֹנֵעַ מִמֶּנִּי הַטּוֹב בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה יְיָ אֱלֹהַי מַה תִּתֶּן לִי:",
+            "יְיָ אֱלֹהִים אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הָאִישׁ וְאֶת שִׂיחוֹ בָּחַנְתָּ בַּנְתָּה לְרֵעוֹ תְּתָאֵר כָּל גְּבוּלָיו:",
+            "חַדְרֵי יְצוּרָיו וּסְתָרָיו אַתָּה חוֹפֵשׂ כִּי מִשַּׁשְׁתָּ אֶת כׇּל כֵּלָיו:",
+            "עֲלִיּוֹת הָעוֹלֶה עַל רוּחוֹ מְרֻוָּחִים כַּוָּנֵי כַוָּנָתוֹ פְּתוּחִים שְׁקוּפִים אֶל מוּל פְּנֵי מַדָּעָךְ:",
+            "אַתָּה הִצַּבְתָּ מוֹקְשֵׁי חֲרוֹנְךָ יִלְכְּדֻנּוּ בְּעָרְמָתוֹ אַתָּה מוֹשֵׁל בְּגַאֲוָתוֹ:",
+            "תִּסּוֹב פְּלָכָיו נְסִיכָיו מַטְרִיפֵי חֻקָּיו נוֹתְנֵי לַחְמוֹ פִּשְׁתּוֹ שַׁמְנוֹ וְשִׁקּוּיָו:",
+            "אַתָּה כוֹנַנְתָּ דְּרָכָיו מַעֲרָכָיו חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ:",
+            "כַּנְפֵי שַׁחֲרָיו תִּשָּׂא יָמָיו וְלֵילָיו אַתָּה יָסַדְתָּ וּמִסְפַּר רְגָעָיו תַּגִּיד:",
+            "תָּשִׂים שְׁפָלִים מִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת לַמָּרוֹם וּגְבוֹהִים עֲלֵיהֶם צוֹלְלִים בִּמְצוּלָה:",
+            "תַּפִּיל מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ נְדִיבֵי אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתֶךָ תִּתֵּן מְחַבֵּק אַשְׁפַּתּוֹת רוֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ:",
+            "אַתָּה חִזַּקְתָּ בְּרִיחֵי שַׁעֲרֵי שׁוֹמְרֵי תוֹרָה נוֹצְרֵי מִשְׁפָּט אַתָּה שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי עַם הָאָרֶץ:",
+            "אַתָּה רוֹאֶה כְּלָיוֹת וָלֵב וּמֵבִין אֶת כָּל מַעֲשֵׂיהֶם:",
+            "הֲדוֹמְךָ מְרוֹם עוֹלָם עַל גַּפֵּי מְרוֹמֵי הַיְּצִירוֹת יַאֲרִיכוּ רָאשָׁיו לְהַפְלִיא כָּבוֹד לְיַחֵד מֶמְשָׁלָה:",
+            "שָׁם חֶבְיוֹן עֻזֶּךָ שָׁמָּה מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ לֵאמֹר אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד:",
+            "שָׁמָּה צָפַנְתָּ דּוֹדֶיךָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לֵאמֹר אֲנִי אֶמְלוֹךְ:",
+            "גָּבַהְתָּ מִכָּל יֵשׁ הִתְרוֹמַמְתָּ מִכָּל נִמְצָא וְעֵינֵי רְצוֹנְךָ בִּשְׁפַל מַצָּבֵינוּ יְשׁוֹטְטוּ מֵרֵאשִׁית שְׁנוֹתֵינוּ בָּהֶם עַד אַחֲרִיתָם:",
+            "גָּדַלְתָּ מְאֹד מֵהֶבְלֵי פְעָלֵינוּ וְהֶבְלֵי פְעָלֵינוּ תִּבְחָן:",
+            "נוֹרָאוֹת נִפְלֵאתָ עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים וְזֵכֶר כָּל הַמַּעֲשִׂים לְפָנֶיךָ בָּא:",
+            "הַיֵּעָשֶׂה יְיָ אֱלֹהִים דָּבָר בִּלְתִּי אִם נִגְלֶה לְךָ סוֹדוֹ טֶרֶם הֵעָשׂוֹתוֹ:",
+            "הֲתַעֲלֶה עַל רוּחִי בְּחַדְרֵי מִשְׁכָּבִי גְדוֹלָה אוֹ קְטַנָּה וְאַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לֹא יָדָעְתָּ:",
+            "שִׂכְלְךָ הַגָּבוֹהַּ גּוֹבַהּ גָּבְהֵי שָׁמַיִם שָׁפְלוּ בְעֶרְכּוֹ יָדַע אֶת כׇּל אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה בְּעֵמֶק מְצוּלָתֵנוּ אֲשֶׁר הִיא תַּכְלִית תַּחְתִּית כָּל עָמוֹק:",
+            "וְאֵין עָלֵינוּ לְהַפְלִיא אֵיךְ וְאֵיכָכָה אַתָּה לְבַדְּךָ תֵּדַע:",
+            "וְאֵיךְ תֵּדַע הַהֲפָכִים וְהַמִּינִים הַשּׁוֹנִים בִּידִיעָה אַחַת לְבַד מִכָּל צַד:",
+            "וּפְרָטִים מִתְחַדְּשִׁים מִשְׁתַּנִּים בְּלִי תַכְלִית בְּמִסְפָּר בְּמַדַּע אֶחָד קַיָּם וּמַקִּיף עַל כֻּלָּם:",
+            "וְהַדְּבָרִים הָעֲתִידִים אֲשֶׁר לֹא יָצְאוּ אֶל הַמְּצִיאוּת בִּידִיעָה אֲמִתִּית בְּלִי הִתָּלוֹת בְּהֶעֱדֵר:",
+            "וְהַצּוֹדֵק מִשְּׁנֵי קְצוֹת הָאֶפְשַׁר בֶּעָתִיד בְּהַכְרָעָה סְגֻלִּית נִפְלָאָה מַשְׁאֶרֶת טֶבַע אֶפְשְׁרוּתָם:",
+            "מִי יָדַע בְּכָל אֵלֶּה זוּלָתֶךָ:",
+            "וִידִיעוֹתֵינוּ בָּלוֹת וּמְטֻלָּאוֹת קָצְרוּ מֵהַשִּׂיג אֵיךְ יְדַעְתָּנוּ עִם רֹחַק הַיַּחַשׂ בֵּינוֹתֵינוּ מִצִּדְּךָ וּמִצִּדֵּנוּ:",
+            "וְאוּלָם כָּל אֲשֶׁר יָצָא אֶל הַיֵּשׁ אַתָּה יְצַרְתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה לְךָ הוּא הַנִּסְתָּרוֹת לָנוּ וְהַנִּגְלוֹת:",
+            "וְאֵיזֶה לְבַב חָכָם יִתְפַּלֵּא כִּי תָשׁוּב תִּתְפַּלֵּא בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ:",
+            "הֲיִפָּלֵא מֵהַיּוֹצֵר דָּבָר מִמְּלֶאכֶת הַחֹמֶר וּמַעֲשֵׂהוּ:",
+            "אַתָּה הִמְצֵאת כָּל אֲשֶׁר רָאֲתָה הַחָכְמָה לְהַמְצִיאוֹ וַתִּתֵּן בְּטֶבַע מַדָּעֵנוּ אֵלּוּ הַמְּסָכִים וְהַמְּנִיעוֹת:",
+            "וְסוֹדָם הִשְׁאַרְתָּ רָשׁוּם בְּחוֹתָם כְּתַב אֲמִתֶּךָ:",
+            "הָאֱמֶת אַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהָאֱמֶת הוּא אָתָּה:",
+            "הֲתִוָּדַע לְמוֹשַׁב לֵצִים הֲתִגָּלֶה לִפְנֵי בְנֵי עַוְלָה:",
+            "הִנֵּה הַמַּלְאָכִים לֹא עָמְדוּ עַל סוֹד מִכְתָּבְךָ הָאֲמִתִּי הֶחָרוּת בְּלוּחוֹתֵיהֶם וְאֵיךְ נַעֲמֹד אֲנַחְנוּ דִּי לָא אִיתַי אֱנַשׁ דִּי כְתָבָא יָכִיל לְמִקְרֵא:",
+            "הֵן בִּקְדוֹשֶׁיךָ אֲשֶׁר בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם לֹא תַאֲמִין וְאֵיךְ תַּשְׁמִין בְּשִׁפְעֲךָ בּוֹעֵט בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו:",
+            "אוֹ אֵיךְ יִתּוּשׁ נוֹאָשׁ יִמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וְיֵדָעֶךָ:",
+            "תַּכְלִית מַה שֶׁנֵּדַע בְּךָ שֶׁלֹּא נֵדָעֶךָ:",
+            "וְאוּלָם נֵדַע הֱיוֹתְךָ נִמְצָא זֶה חֶלְקֵנוּ מִכָּל עֲמַל הַהִשְׂתַּכְּלוּת וִיגִיעַת הַהַשְׁקָפָה:",
+            "לְבַד בְּהַשָּׂגַת קְצַת שׁוֹלְלִיּוֹת יִלְבַּשׁ צְדָקָה מְבַקֵּר בְּהֵיכָלֶיךָ וּבַהֲבָנַת הַהַרְחָקוֹת יִקְרַב אִישׁ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לָךְ:",
+            "וְאֵיךְ יֵעָלֵם מְצִיאוּתְךָ עִם גּוֹדֶל פִּרְסוּם פִּלְאֵי מַעֲשֶׂיךָ וְהִגָּלוֹתָם:",
+            "וְאִם תַּכְלִית הֵרָאוֹתָם מְחַיֵּב לָנוּ הֵעָלְמָם לְקִצּוּרֵנוּ לֹא בְּכָל זֹאת נֶחְדַּל לְהַכִּיר גָּדְלֶךָ:",
+            "כִּי חֹזֶק הִסָּתְרוֹ יָעִיד עָלָיו לַמְּקַצְּרִים כְּמוֹ שֶׁיְּגַלֵּהוּ חֹזֶק הֵרָאוֹתוֹ לַמַּשִּׂיגִים:",
+            "כְּמוֹ הָעֲטַלֵּף אֲשֶׁר אוֹר יְקָרוֹת לֹא רָאֲתָה עֵינוֹ לְחֻלְשַׁת כֹּחוֹ וְחוּשׁוֹ וְהוּא בְּהַכְרֵחַ מְצַיֵּר חֹזֶק נִיצוֹץ הַשֶּׁמֶשׁ אַחַר הֱיוֹתוֹ בוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ:",
+            "כְּמוֹ שֶׁיְּצַיְּרֵהוּ הַנֶּשֶׁר צִיּוּר אֲמִתִּי בְּרוֹב הִתְקָרְבוֹ אֵלָיו לְהִתְעַנֵּג בְּזִיווֹ:",
+            "וְאִם שְׁנֵי מִינֵי הַצִּיּוּר אֵין בֵּינֵיהֶם הִדָּמוֹת:",
+            "אַתָּה יָדַעְתָּ מִכָּל יוֹדֵעַ וּמַעֲשֶׂיךָ מוֹכִיחִים כִּי חָכָם מִכָּל חָכָם אָתָּה:",
+            "וְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתְךָ מְלָאכוֹת בְּלִי נֶעֱרָכוֹת:",
+            "נִפְלָאוֹת לֹא יְשֹׁעֲרוּ נוֹרָאוֹת לֹא יִדָּמוּ הִמְצֵאתָ בְצִיּוּר יְצִירָתִי מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ עָשִׂיתָ עִמָּדִי:"
+        ],
+        [
+            "אַתָּה הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ מֵרֹאשׁ. מִגְּוִיָּה שְׁפָלָה סְכָלָה שְׁכוּלָה הַצּוֹלֶלֶת הִיא בִּתְהוֹמוֹת נְקָמוֹת וּמְאֵרוֹת:",
+            "וְרוּחַ יְקָרָה יוֹדַעַת בֵּינֵינוּ מַה טוֹב אֲצוּלָה מִכָּבוֹד הָעוֹלָה הִיא לְמַעֲלָה וְהָיְתָה לִמְאוֹרוֹת:",
+            "יְיָ אֱלֹהָי בִּתְבוּנַת מְלֶאכֶת מַעֲרֶכֶת תַּבְנִית יְצוּרַי גָּדַלְתָּ מְאֹד נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ בְּנַפְשִׁי הַיּוֹדָעַת:",
+            "אַתָּה עָשִׂיתָ לָנוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת גְּנוּבַת הֵיכְלֵי מֶלֶךְ שְׁכוּנָה בָאֳהָלִים:",
+            "עֶלְיוֹנָה בְּמוֹרַד מִתְגּוֹרֶרֶת שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים:",
+            "אַתָּה הִקְצֵיתָ לְשִׁבְתָּהּ מַצַּע קָצֵר בְּכִסְלִי חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר תָּאֳרוֹ:",
+            "פִּנִּיתָ הַבַּיִת הֲכִינוֹתָ כִּסֵּא לָהּ מִשְׁכַּן עֲלָטָה בְּצַלְעִי:",
+            "וַתַּעֲשֶׂה לָהּ רְגָבִים וְרָקָב מְחֻלָּקִים בַּקָּו מִסְגֶּרֶת טֹפַח סָבִיב:",
+            "וַתְּכַסֶּהָ בְחֶלְאָה וְקַדְרוּת מְצֻפִּים עַל חֶרֶס וַתַּחְמְרָהּ בַּחֹמֶר וּבַזָּפֶת:",
+            "זֹאת כְּבוּדָה בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה תִּזְכּוֹר יְקַר מִשְׁפַּחְתָּהּ וּבֵית אָבִיהָ וְלֹא יָדְעָה מִי הֱבִיאָהּ הֲלוֹם:",
+            "בְּשַׁנְנָהּ רַעְיוֹנָהּ בְּעֹז חֶבְיוֹנָהּ וְשַׂגְּבָהּ מַחֲשָׁבָה בְּמַחֲצָבָהּ לֹא יַחֲרִידוּהָ הֶעֱדֵר וְכָלָה וּכְכַלָּה תַעֲדֶה כְּלִי יְקָר:",
+            "וּבְתִתָּהּ עַל לֵב כִּי שֻׁלְּחָה מִמְּנוּחָה לְאַף וְחֵמָה לַעֲבוֹד אֶת הָאֲדָמָה:",
+            "וְכִי גֹּרְשָׁה מֵחֲצַר הַמַּלְכוּת לְלַקֵּט בַּשָּׂדֶה וּלְבַקֵּשׁ טַרְפָּהּ בְּזֵעַת אַפָּהּ:",
+            "לְחַבֵּק אַשְׁפָּה כּוֹכְבֵי נִשְׁפָּהּ וְלִשְׂבּוֹעַ בְּחֶרְפָּה בִּימֵי חָרְפָּהּ:",
+            "תִּתְעַצֵּב בְּמַעֲצֵבָה כִּי הִכְלִימָהּ אָבִיהָ תִּתְכַּס בִּצְעִיף אַלְמְנוּתָהּ וְתִתְעַלָּף:",
+            "מַה זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים לָהּ לְהַעְתִּיק אָהֳלָהּ מִזְּבוּלָהּ לָגוּר בֵּין נָכְרִים אֲשֶׁר לֹא יָדָעָה:",
+            "לְשַׁלַּח לַעֲזָאזֵל אַיֶּלֶת רְחוֹקִים אֲשֶׁר לֹא נִסְּתָה כַף רַגְלָהּ הַצֵּג עַל הָאָרֶץ:",
+            "אִם צוּרָהּ מְכָרָהּ וְעוֹשָׂהּ הִכְעִיסָהּ. וַיָשֶׁת עָפָר לַחְמָהּ וּרְגָבִים הִטְעִימָהּ. לְבַעֲבוּר הַרְעִימָהּ הֲלֹא תֵבוֹשׁ וְתֵאָלֵם:",
+            "וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם:",
+            "וּבֵין כֹּה וָכֹה יִהְיֶה בָּשְׁתָּהּ מְבַעִתָּהּ וְהַכָּרַת טֻמְאָתָהּ יַחֲזִיק בְּשׁוּלֶיהָ לֵאמֹר:",
+            "אִם גֻּנֹּב גֻּנַּבְתִּי מִמְּקוֹם שְׁלֵמוּת וְכָבוֹד וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנִי הֲלֹא טוֹב לִי עוֹד אָמְנָה עִם אֲשֶׁר עֲדֶן לֹא הָיָה:",
+            "בְּכָל כֹּחִי אֶעֱבוֹד אֶת אֱלֹהָי אֶעֱלֶה אֶל בֵּית אָבִי בְּתִימְרוֹת עֲשַׁן הַקְּטֹרֶת הַמּוּרָח לְאַפִּי מֵרֵיחוֹ:",
+            "בְּכָל יְכָלְתִּי אֶדַּמֶּה לָעֶלְיוֹן אוֹחֲזָה בְסַנְסַנֵּי הַהַנְּהָגָה הַיּוֹרֶדֶת מִכּוֹכְבֵי רְקִיעָיו:",
+            "יָדַעְתִּי כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים:",
+            "לֹא כִי כִוְּנָה הַחָכְמָה לַהֲמִיתֵנִי אֲבָל לְהַחְיוֹתָם:",
+            "אַף לֹא לְהַשְׁפִּיל כְּבוֹדִי כִּי אִם לְהַרְבּוֹת בִּיקָרָם:",
+            "וְאִם נְשָׂאַתְנִי רוּחַ אֱלֹהִים וַיַשְׁלִיכֵנִי בְאַחַת הַגֵּאָיוֹת עוֹד יַעַטְּרֵנִי רָצוֹן אַחַר שִׁלּוּחִי כְּכֹחִי אָז כֹּחִי עַתָּה לַעֲמוֹד בְּהֵיכָלוֹ:",
+            "הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל בְּהִשָּׁקַע הַדְרָתִי בִּיוֵן מְצוּלָה יִזַּל כַּטַּל סָבִיב מַחֲנוֹתַי כְּבוֹד אֱלֹהִים מֵאִיר עֵינֵי חֶשְׁכָּתִי:",
+            "וְאַף כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַבּוֹר שִׁפְעַת אֲנִי רוֹאֶה שֶׁפַע שְׂבַע רָצוֹן מְמַלֵּא כָל גְּדוֹתַי יַסְפִּיק בְּרֹחַב שִׁעוּרוֹ לַעֲבוֹד מִמֶּנִּי לְזוּלָתִי מֵהַכֹּחוֹת הַשְּׁכֵנִים אֵלַי:",
+            "עַד הַרְגִּילִי גְּוִיָּתִי גַם הוּא הַקָּרוֹב אֶל בֵּיתִי בְּמִכְסַת נְפָשׁוֹת לְבִלְתִּי הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמֻשָּׂגֵיהֶם אוֹ לַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכָה כִּי אִם חָפֵץ בָּהּ הַשֵּׂכֶל לְהֵעָזֵר בְּהַצְלָחָה:",
+            "לְכֻלָּם חָלַקְתִּי מִכְּבוֹדִי אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ וּבְנִרְדֵּי הוֹדִי הִתְבַּשְּׂמוּ וְגַם שָׂמוּ בִּכְלֵיהֶם:",
+            "וְיוֹם הִתְרַשְּׁלָם מֵהִתְאַמֵּץ לְעֶזְרָתִי כִּי יְפַתּוּם אֲהָבִים מַרְהִיבִים וּמְחוּגוֹת תַּעֲנוּגוֹת יִתְהַלְּכוּ לְהִתְעַלֵּס בְּעִצְבֵי עֶשְׂבֵּי עֲדָנִים:",
+            "לְהַשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ בְּהֶמְתָּם וְלִרְעוֹת רוּחָם הַמְּרַחֶפֶת עַל שַׁלְהֶבֶת תַּאֲוָתָם:",
+            "אַחֲלִיק לָהֶם אֲמָרִים אֱמֶת לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי מְהָרְסַי וְלָשׁוּב מֵאַחֲרֵי מַחֲרִיבַי אֲשֶׁר בָּחֲרוּ לֵאמֹר:",
+            "מַה לָכֶם רֵעַי לְבַקֵּשׁ אַחַר רָעַתְכֶם וְלָתוּר אַחַר שֹׂנְאֵיכֶם מְנַדֵּיכֶם:",
+            "הַנִּיחוּ גָּבִישׁ וְרָאמוֹת לָאֱוִיל הַיְּדַעְתֶּם כִּי לָנוּ חָכְמוֹת רָמוֹת:",
+            "וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים מִמְּשׁוֹל בְּחֶמְדָּתָם וּמְצָאָנוּ עָוֹן:",
+            "הִנְנִי בְתוֹכְכֶם כְּגִזַּת צָמֶר שׁוֹכֶבֶת בְּאֶרֶץ צְמֵאָה בְּרֶדֶת שִׁכְבַת הַטַּל בֶּאֱמֶת עַל הַגִּזָּה יִהְיֶה טַל וְעַל הָאָרֶץ יִהְיֶה חֹרֶב:",
+            "אַחַר הִתְנַעֵר רְסִיסֶיהָ עַל מְקוֹם מוֹשָׁבָהּ יִרְטַב גַּם הוּא מְעַט בִּתְמִידוּת שְׁכוּנָתָהּ:",
+            "אֲבָל בִּהְיוֹת חֹרֶב עַל הַגִּזָּה עִם רִפְיוֹנָהּ וּסְפוֹגִיּוּתָהּ אֵיךְ עַל הָאָרֶץ הָעֲיֵפָה יִהְיֶה טָל:",
+            "וְכֵן כָּל אֲשֶׁר תִּתְיַשֵּׁר דַּרְכִּי וְאָרוּץ לְהִקָּשֵׁר בַּשֶּׁפַע אָמַרְתִּי אֲנִי בְצִלּוֹ אֶחְיֶה:",
+            "וְגַם אַתֶּם יִיטַב לָכֶם בַּעֲבוּרִי וִחְיִיתֶם בִּגְלָלִי:",
+            "כִּי הָיְתָה בִרְכַּת יְיָ בְּכׇל אֲשֶׁר לִי וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם לְרַגְלִי:",
+            "אָכֵן בִּנְטוֹתְכֶם מֵעָלַי לְהִתְכַּסּוֹת בַּאֲפֵר תִּפְאֶרֶת הָעִתִּים לְהִתְפַּלֵּשׁ בָּאֵפֶר אוֹפִיר לְעַפֵּר בְּעַפְרוֹת זָהָב:",
+            "וְנֶהְפַּכְתֶּם אֶל הָרוֹדֵף וִהְיִתֶם לִי לְאוֹיְבִים:",
+            "מַה נָקֵל לָכֶם לְהַפְסִיק חוּט הַחֶסֶד הַמָּשׁוּךְ עָלַי כִּי בִמְהֵרָה יִנָּתֵק לְחֻלְשָׁתוֹ:",
+            "וּמְצָאוּנִי עוֹד הַמּוֹנְעִים הַהַכְרֵחִים הַיּוֹשְׁבִים מִמֻּלִי וּמִכְשׁוֹלֵי הַזְּמָן הַסּוֹבְבִים בָּעִיר הָעוֹטְרִים עַל חֲמוּדוֹתַי לְתָפְשָׂם:",
+            "וְהָיָה כָּל מַחְמַד עֵינַי יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ:",
+            "וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה אַתֶּם רִאשׁוֹנָה הַמּוּטְבָּעִים בְּהֶפְסֵד וְהָיְתָה לִי חֶבְרַתְכֶם לְמוֹקֵשׁ לְהַאֲבִידֵנִי גַּם אֲנִי עִמָּכֶם:",
+            "וְכִי יֵהָפֵךְ לְבַבְכֶם וּקְרָאתֶם לִי לִתְשׁוּעָה מֵאַיִן אוֹשִׁיעֲכֶם:",
+            "הַמִגָּרְנֵי תְבוּנוֹת אֲשֶׁר סִכָּלְתִּי אוֹ הֲמִיִּקְבֵי גְּבוּרוֹתַי אֲשֶׁר שִׁכָּלְתִּי:",
+            "כִּי אִם הַטּוֹב לֹא נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים גַּם לִי גַּם לָכֶם לֹא יִהְיֶה:",
+            "מַלְכִּי וֵאלֹהָי אֵלֶּה דִּבְרֵי אֲמָתְךָ נַפְשִׁי הַדַּבָּרִית אֲשֶׁר יָצַרְתָּ לְצַחֶק בִּי לְפָנֶיךָ בְּכָל עֵת בְּהַנְהָגַת אוֹדוֹתֶיהָ וְתוֹכַחַת שְׁכֵנֶיהָ:",
+            "אֲשֶׁר נָתַתָּ עִמָּדִי לַעֲבֹד עֲבוֹדָתָהּ וְלִשְׁמוֹר מִשְׁמַרְתָּהּ:",
+            "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיהָ כִּי תִבְחַר מִסְחַר הָעֲבוֹדָה וְהַמַּדָּע כִּי תֶאֱהַב זְהַב הַפְּרִישׁוּת וְהָעִיּוּן:",
+            "שְׁנֵיהֶם מַדְרֵגוֹת לְסֻלָּם עֲלוֹתָהּ לִמְעוֹנָהּ וַעֲרוּגוֹת מַטָּעָהּ לְהַשְׁקוֹת גַּן עֶדְנָהּ אַחֲרֵי בְלוֹתָהּ לְחַדֵּשׁ עֶדְנָה וּמִתּוֹכָם לִתְשׁוּעָה בְשֹׂרָה מֹצֵאת וּבְתוֹכָם יְיָ:",
+            "זֹאת הַמְּלָאכָה וְזֶה פִּרְיָהּ לַהֲקִימָהּ מֵעֲפָרָהּ עַד עֲלוֹתָהּ בְּשָׁלוֹם עֲלִיָּה לֹא תֵרֵד תָּמִיד אַחֲרֶיהָ וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ:",
+            "וְכָל הַיָּמִים אֲשֶׁר הִתְחַבְּרָה בַּת הַמֶּלֶךְ אֶל הַגּוּף הַנָּגוּף הַלָּז מָה רָגְשׁוּ רַעְיוֹנֶיהָ מַה גָּדַל צַעֲרָהּ כִּי חָזַק הֶעֱדַר הַהַסְכָּמָה בֵּינֵיהֶם:",
+            "וְיִנָּצוּ שְׁנֵיהֶם וְיֵרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהֶם:",
+            "אוֹי לְבַיִת כִּי יִשָּׂא עֹל מְרִיבַת אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ:",
+            "כָּל יְמוֹתָם מַזְעִימִים הָאֶחָד לְרֵעֵהוּ שָׁרְשֵׁי רְתָמִים זְעוּמִים וַאֲסוֹנִים:",
+            "מְעַנִּים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ קוֹצִים מְקִיצִים וְשִׂכִּים מְצִיקִים:",
+            "וְסִפּוּר דִּבְרֵיהֶם כְּקוֹל סִירִים מַפְצִירִים וַחֲבָלִים מְחַבְּלִים:",
+            "וּרְאוֹת פְּנֵיהֶם כִּרְאוֹת שָׁמִיר וָשַׁיִת מְקוֹם יְפֵה פְרִי זַיִת אוֹ אֵשׁ אוֹכֶלֶת בְּפִנּוֹת הַבָּיִת:",
+            "כֵּן מְרִיבַת הָרוּחַ וְהַגְּוִיָּה כָּל יְמֵי הֱיוֹתָם יַחְדָּו בַּמְּצוּדָה:",
+            "זֶה יֶאֱהַב הַצַּיִד וְזֹאת תֵּשֵׁב אֹהָלִים:",
+            "זֹאת דְּבֵקָה בַיָי מִתְקַדֶּשֶׁת מִטֻּמְאַת הָעוֹלָם אֲשֶׁר נְתָנוֹ בְלִבָּהּ:",
+            "וְזֶה יִנָּזֵר לְבֹשֶׁת דֶּרֶךְ כְּרָמִים נִבְדָּל מִצּוּרוֹ מִצֵּאתוֹ מֵרֶחֶם כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה מִן הַבָּטֶן:",
+            "וְהוּא בִּכְבוּדוֹת יִתְקַלָּס יַעֲשֶׂה לוֹ בְּבַהַט וָשֵׁשׁ רִצְפָּה וּבְיָדוֹ רִצְפָּה לְשַׁלַּח רִשְׁפָּהּ לְבַעֵר הַקֹּדֶשׁ מִן הַבָּיִת:",
+            "וְהִיא עֲצוּבַת רוּחַ יוֹצֵאת לִשְׁאֹב מַיִם טְהוֹרִים מִן הַמִּקְדָּשׁ לְכַבּוֹת אֶת הַשְּׂרֵפָה:",
+            "עַד כִּי חֹזֶק עֲמָלָהּ בְּפָעֳלָהּ וְטוּב שִׂכְלָהּ בְּמֶחְקָרָהּ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אֶת הַבְּעֵרָה:",
+            "וְלֹא יַעַצְרֶנָּה הַגֶּשֶׁם מֵהַשְׁקוֹת בְּגֶשֶׁם נְדָבוֹת הֲדַסֶּיהָ בִּמְצוּלָה:",
+            "וְלֹא יַטְרִידוּהָ דְּאָגוֹת וּשְׁאָגוֹת וַהֲמוֹן תּוּגוֹת מֵהֲגוֹת לִבָּהּ תְּבוּנוֹת:",
+            "תָּצִיץ מֵחֲרַכֵּי מְצוּקֵי חֶלְדָּהּ תַּשְׁגִּיחַ מֵחַלּוֹנוֹת קְלוֹנוֹת זְמַנָּהּ צֹהַר תַּעֲשֶׂה לְגֵוָהּ:",
+            "בְּעַד הָאֶשְׁנָב נִשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר לָדַעַת עֶרְכָּהּ בִּיצִירוֹת הֲטוֹבָה הִיא אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדוֹנֶיהָ יַעֲשֶׂה לָהּ שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו:",
+            "תִּתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתָהּ תִּלְטוֹשׁ אִישׁוֹנֶיהָ מֵאֲרֻבּוֹת חֹרֵי עָפָר וְכֵפִים הִקִּיפוּהָ:",
+            "תְּשַׁלַּח עֵינַי בְחִינָתָהּ מִן הַחֹרִים אֲשֶׁר נִתְחַבְּאוּ שָׁם:",
+            "וְהָיָה שְׂכָרָהּ אֶשְׁכָּרָהּ וִיקָרָהּ מְקוֹרָהּ כְּפִי מִמִּכְרָהּ וְתַגְמוּלָהּ מִמֻּלָהּ כְּפִי מִפְעָלָהּ:",
+            "פַּעַם מְחִיר כֶּלֶב מַעֲדַנֵּי עוֹלָמָהּ עֶדְנָהּ וַעֲלֻמָהּ נִצְחָהּ אֶתְנַן הַקְּדֵשָׁה הַסוֹרָרֶת:",
+            "וּפַעַם סַחֲרָהּ וְאֶתְנַנָּה קֹדֶשׁ לַיָי:",
+            "פַּעַם עַל כַּנְפֵי שַׂרְפֵי שַׂגִּיא כֹחַ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה תִנָּשֵׁא:",
+            "וּפַעַם אֲשֶׁר יוֹרִישֶׁנָּה כְמוֹשׁ אֱלֹהֵי הָעִוְרִים אוֹתוֹ תִירָשׁ:",
+            "אַתָּה יָסַדְתָּ בִּזְבֻלֶךָ חֲדָרִים עִלִּיִּים וּמְכוֹנִים מְכֻוָּנִים נְכוֹנִים לְאֵידָהּ וְלִכְבוֹדָהּ:",
+            "בְּיַשְׁרָהּ תְּבִיאֶנָּה בְסוֹד קְדוֹשִׁים עוֹמְדִים מִמָּעַל בְּעִוּוּתָהּ תְּכַלֶּנָּה מִלְמָעְלָה:",
+            "הִפְקַדְתָּ עָלֶיהָ בְּכִסְלָתָהּ מַלְאָךְ אַכְזָרִי יְצַוֶּה מַשְׁחִיתִים מְחַבְּלִים אֲשֶׁר בַּעֲלוֹתָהּ מְרוֹם הָרִים לְתַחְתִּיּוֹת יְרִיצוּהָ וְיֹאמַר שִׁמְטוּהָ וְיִשְׁמְטוּהָ:",
+            "וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה בְנַפְשִׁי שֶׁקֶר לְהַסְגִּירָהּ בְּיַד אַכְזָרִים לֹא יַחְמוֹלוּ:",
+            "וְאִם בְּיָדִי הִפְקַדְתָּ רוּחֲךָ לָשֶׁבֶת בְּצִלִּי לִהְיוֹת אֶצְלִי בִּזְרוֹעִי תִנָּשֵׁא וּבְחֵיקִי תִשְׁכָּב וַתְּהִי לִי לְאֵשֶׁת נְעוּרִים:",
+            "הַאֶבְגּוֹד בְּאַהֲבַת כְּלוּלוֹת הַאֶשְׁכַּח יְמִינִי לַהֲסִירָהּ מִגְּבִירָה לְשַׁלְּחָהּ לַחֲרָפוֹת:",
+            "הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים הַעֲלוֹתִי יִקְרָתָהּ שְׁמֵי שָׁמַיִם לְכַלְכְּלָהּ שָׁם מֵהַשְׁפִּילִי כְּבוֹדָהּ לְעֵמֶק עָכוֹר לְהֻמָּהּ וּלְאַבְּדָהּ:",
+            "מַה נָכוֹן הָשִׁיבִי מַחֲמוּדֶיהָ קְרוּאִים אֶל עָל מִשּׂוּמָם בְּכִסְלֵי שְׂנוּאִים וּנְזוּפִים:",
+            "טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אוֹתָהּ לְגִדּוּפִים:",
+            "אַתָּה תִרְאֶה לַלֵּבָב וְלָעֵינָיִם לֹא יוֹנֶךָ רַב אוֹנִים גִּבּוֹר בָּאָרֶץ וְעוֹבֵד אַדְמָתוֹ חָדַל לְקַטֵּר בָּשְׂמֵי שֵׁם וְשֶׁמֶן טוֹב לִמְלֶאכֶת הַשָּׁמָיִם:",
+            "לֹא יְרַמּוּךָ רָמֵי הַקּוֹמָה קְרוּאֵי שְׁאוֹל מִקֹּצֶר רוּחַ נִגְרָשִׁים מֵעֵדֶן מֵעֲבוֹדָה קָשָׁה:",
+            "אַתָּה תִּבְחַן מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ לְהָרַע וּלְהֵיטִיב תִּשְׁפּוֹט סְתָרָיו וּמִנִּגְלֵהוּ לֹא תִתְעַלָּם:",
+            "רָאֹה תִרְאֶה בְעֹנִי נִלְחָצִים עוֹבְדֶיךָ בְּלִבּוֹתָם וְאִם יֹשֶׁר לְבָבָם לֹא יִתְפַּרְסֵם:",
+            "תַכִּיר כִּזְבֵי מִתְלוֹצֵץ מְרַצֵּץ עוֹזֵב דַּלִּים וּמִתְעַנֶּה בְצוֹם וָבֶכִי:",
+            "תְּקַלֵּל מְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתּוֹ מְכַלְכֵּל אֲמָרָיו:",
+            "בַּל תִּשְׁפּוֹת שָׁלוֹם לִשְׂפָתַיִם נָעוֹת בְּלֵב רָחוֹק:",
+            "תִּשְׂנָא מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ גַּם כִּי יַרְבֶּה תְפִלָּה:",
+            "תִּבְחַן אֱנוֹשׁ מוֹעֲצוֹתָיו רֵיקוֹת נִמְרָקוֹת דַּקּוֹת וּשְׁדוּפוֹת עֶשְׁתֹּנוֹתָיו נִשְׁבָּרוֹת וּפְרוּסוֹת:",
+            "פַּרְסוֹתָיו פְּרוּסוֹת וּמִנָּבוֹן פְּרוּשׂוֹת וּבְמוֹתַר פְּרוּצוֹת וּמְצוּדוֹתָיו פְּרוּשׂוֹת וְכַפָּיו פְּרוּשׂוֹת הַשָּׁמָיִם:",
+            "דַּרְכֵי עֲצָתָם תִּגְדּוֹר לְמַעַן הַאֲבִידָם וּנְתִיבוֹת תְּשׁוּבָתָם תְּעַוֵּת:",
+            "תָּסֵב לִבּוֹתָם אֲחוֹרַנִּית וְלֹא יִוָּשֵׁעוּ:",
+            "עֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר וְלֹא יַעֲלוּ:",
+            "מִי יַעֲלֶה לָּנוּ בַתְּחִלָּה אֶל הַר יְיָ מְקוֹם אֲשֶׁר דִּבֵּר הַמֶּלֶךְ:",
+            "שֶׁשָּׁם יֵשֵׁב כִּסְאוֹ לַמִּשְׁפָּט שֶׁשָּׁם הַסְּתָרִים גְּלוּיִם וְהַכֹּל צָפוּי:",
+            "מִי מִשֶּׁלָּנוּ אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְסָבַב הַמִּצְפָּה וְעָלָה בֵית אֵל:",
+            "טְהוֹר הָרַעְיוֹנִים נְקִי הַתְּשׁוּקוֹת אֶשְׁכְּלוֹת הַכִּשְׁרוֹן עַל עוֹלְלוֹת עֲלִילוֹתָיו:",
+            "שָׂמֵחַ לְנֹכַח הַשּׁוֹאוֹת מִמֶּרְיוֹ מָרוֹרוֹ וּמְכַלְכֵּל אֲמִירֵי אֲמָרָיו:",
+            "קוֹשֵׁר עַל זְמַנּוֹ עוֹבֵד אֶת אֱלֹהָיו בְּכָל סְעִפֵּי סְעִפָּיו:",
+            "זֶה יָבֹא אֶל בֵּיתוֹ לְשָׁרְתוֹ בִּמְחִיצָתוֹ לַעֲבוֹד עֲבוֹדָתוֹ:",
+            "יָדָיו מִפְּרִי עֵץ הַדַּעַת כְּפִי אָכְלוּ לָקָטוּ וְשָׁלַח יָדוֹ גַּם אֶל עֵץ הַחַיִּים בְּלֵב נִשְׁבָּר וְנִכְלָם וְאָכַל וָחַי לְעוֹלָם:",
+            "גַּם אָנֹכִי אֲשַׁנֵּן כִּלְיוֹתַי וְאָסִיר טִיחַ טָפֵל מִטּוּחוֹתַי:",
+            "וְדִבְרֵי תוֹכָחוֹת אֲחַבֵּר אֲנִי טֶרֶם אֲכַלֶּה לְדַבֵּר אֶל לִבִּי:"
+        ],
+        [
+            "לִבִּי לִבִּי הַתּוֹרָה וְהָאָדָם חִבּוּרָם הוּא נֵר אֱלֹהִים בָּאָרֶץ:",
+            "הַתּוֹרָה הִיא לַהַב מִתְפָּרֵד מִשְּׁבִיב הַיּוֹשְׁבִי בַשָּׁמַיִם:",
+            "וְהָאָדָם בִּשְׁנֵי חֲלָקָיו אֲבוּקָה שׁוֹאֶבֶת אוֹרוֹ:",
+            "גֵּווֹ פְּתִילָה נִפְתֶּלֶת נִשְׁמָתוֹ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ:",
+            "בְּהַסְכָּמָתָם וְהִצָּמְדָם יִתְמַלֵּא הַבַּיִת כֻּלּוֹ אוֹרָה:",
+            "יִגָּלוּ לְעֵינֶיךָ אוֹצְרוֹת הַהַנְהָגָה הַכּוֹלֶלֶת וְנִבְעוּ לְךָ מַצְפּוּנֵי הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר בָּהֶם תִּתְפָּאֵר בְּהִשָּׁאֵר בְּקִיּוּם:",
+            "וּמֶמְשֶׁלֶת מַחֲמוּדוֹת הָעִתִּים בְּכָל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ:",
+            "וּבְהֵעָזֵב שְׁמִירַת חֶמְדַּת כְּתַב הַדָּת תִּשָּׁאֵר עִם הַזְּמָן כְּנוֹדֵד יָחִיד בְּמִדְבַּר נוֹרָא וּנְתִיבָה מְעֻוּוֶתֶת בְּלֵיל חָשׁוּךְ וְרוּחַ סְעָרָה וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף בְּאֵין מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה:",
+            "יְהִי דַּרְכּוֹ חֹשֶׁךְ וַחֲלַקְלַקּוֹת וּמַלְאַךְ יְיָ רוֹדְפוֹ וּבַמֶּה יִוָּשַׁע אֵיפֹה:",
+            "וְדַע נָא וּרְאֵה כִּי חִבּוּרָם חַסְדֵּי יְיָ עַל בְּרוּאָיו וּפֵרוּדָם מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם הִנֵּה יָדֶיךָ עִצְּבוּךָ וַיְכוֹנְנוּךָ:",
+            "לִבִּי זְכוֹר בּוֹרְאֶךָ הִפְקִיד בְּיָדְךָ רוּחַ נְדִיבָה:",
+            "כַּגֵּר בָּאָרֶץ נֶאֱסֶפֶת לְבֵיתְךָ כְּאוֹרֵחַ בְּחֵיקְךָ נָטְתָה לָלוּן:",
+            "מִדֵּי הֱיוֹתָהּ בְּמַאֲסָרְךָ בְּבֵית אֹפֶל נוֹשֵׂאת עֵינֶיהָ לַמָּרוֹם אֲשֶׁר לֻקֳּחָה מִשָּׁם:",
+            "מְחַשֶּׁבֶת מִשִּׁפְלוּתָהּ בְּגַבְהוּת רַעְיוֹתֶיהָ הַנִּצָּבוֹת בְּרֹאשׁ פִּנָּה בִּמְקוֹם קָדוֹשׁ וְהִיא מִתְאַבֶּלֶת:",
+            "חֲמוֹל עָלֶיהָ וְדַבֵּר עַל לִבָּהּ כִּי אֵין זוּלָתְךָ לִגְאוֹל:",
+            "וְהִיא אִתְּךָ כְּמוֹ צִפּוֹר הַנִּלְכֶּדֶת קְשׁוּרָה בִידֵי פֶתִי הַיּוֹנֵק:",
+            "תַּבִּיט הֲמוֹן צִפֳּרִים עָפוֹת מִיָּמִינָה וּמִשְּׂמֹאלָהּ יְעוֹפְפוּ בִקְנֵיהֶם עִם חֻלְשַׁת זֶה הַצָּעִיר אֲשֶׁר יַעֲצוֹר בָּהּ וְלִבָּה בְּקִרְבָּהּ הִמֵּס יִמָּס:",
+            "וְאִם חָפַצְתָּ לְבִלְתִּי שְׁלוֹחַ יָד בְּפִקָּדוֹן הִכָּבֵד וְשֵׁב בְּבֵיתֶךָ לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ:",
+            "וְלָמָּה תִּתְגָּרֶה בְרָעַת מְבוּכוֹת מְבוּכַת חִשְּׁבוֹנוֹת רַבִּים לְהַגְדִּיל תְּלָאוֹת מַעֲשִׂים וְעִצְּבוֹן יָדָיִם:",
+            "וְאַתָּה רוֹאֶה מְלֶאכֶת בָּתֵּי הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת אֲרוּכָה וּרְחָבָה וִימֵי שְׁנוֹתֵינוּ קְצֵרִים מֵהַשִּׂיג:",
+            "וְאִלּוּ חָיִינוּ אֶלֶף שָׁנִים פַּעֲמַיִם לְרֹחַק הַמְּבֻקָּשׁ:",
+            "וּמֶה גַּם עָתָּה בִּהְיוֹת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי מְגוּרֵינוּ מְעַט וְרָעִים וְלֹא הִשִּׂיגוּ מִדָּבָר קָטֹן עַד דָּבָר גָּדוֹל:",
+            "שְׁמָעוּנִי אָזְנַי אֲלַמֶּדְכֶם לְהוֹעִיל רְאֵה לִבִּי גַּם רְאֵה הַזְּמָן סָכָל חֲבוּר עֲצַבִּים הַנִּיחֵהוּ:",
+            "הִסְתַּפֵּק מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ בְּשִׁעוּר הַהַכְרֵחִי לַעֲמִידַת הַחַי אֲשֶׁר לֹא יַעַזְבֶנּוּ הָאָדָם וָחָי:",
+            "קוּם בְּחַר לְךָ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ מְעַט צֳרִי לִשְׁמִירַת בְּרִיאוּת מְעַט דְּבַשׁ לִלְקִיחַת תַּעֲנוּג וְאֶת הַיּוֹתֵר תַּחֲרִים:",
+            "וְהָיָה לְמַאֲכָל לְבֶהֱמַת הַשָּׂדֶה וְלִבְנֵי הָאָדָם הַדּוֹמִים לָהּ:",
+            "וּמַה לְךָ לִרְכֻלַּת רָקָב וּסְגֻלַּת עָשׁ כָּלָה הֲמוֹנָם וּשְׁאוֹנָם חֲלוֹם אֶחָד הוּא:",
+            "פִּתְרוֹנוֹ עֲלוֹת הַגְּוִיָּה בְּלֹא עִתָּהּ וְרֶדֶת הָרוּחַ כְּרוּחַ הַבְּהֵמָה אַחֲרֵי מוֹת:",
+            "לִבִּי חֶלְמָא לְשָׂנְאָךְ וּפִשְׁרֵהּ לְעָרָךְ:",
+            "לִבִּי זֹאת עֲצָתִי אִם תֹּאבֶה שְׁמוֹעַ בְּעוֹד כִּפָּתְךָ רַעֲנָנָה וְאֵין עֲנָנָה לְכַסּוֹת שִׁמְשֶׁךָ:",
+            "וְאַתָּה בָּחוּר וָטוֹב וַאֲשֶׁר כֹּחַ בְּךָ לָרוּץ אֶל הַמַּעֲרָכָה קַל כְּאַחַד הַצְּבָיִם לְהַשִּׂיג וּלְהַצִּיל:",
+            "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי שְׁנַת עוֹלָם וּתְנוּמוֹת זְמָן יָקִיצוּ לְטוֹב רֵיחֶךָ וְאוֹר יַרְחֶךָ:",
+            "וְאַתָּה לָמָּה תִשְׁכַּב וְתֵרָדֵם לָמָּה תִתְעַצֵּל לְנַצֵּל עֶדְיָם כַּצֵּל וּלְהִתְנַצֵּל מֵעֲוֹן הָעַצְלָה וְהַכִּסְלָה:",
+            "קוּם קְרָא לִתְבוּנוֹת וּתְבוֹאֶינָה עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה:",
+            "עַד אֲשֶׁר לֹא יֵצְאוּ גְּדוּדִים חֲלוּצֵי שֵׂיבָה:",
+            "יַחֲלִיפוּ כֹחַ גָּדוֹל בַּעֲנוֹת חֲלוּשָׁה וְיָמִירוּ גְּבוּרָה בְּמֹרֶךְ לֵבָב:",
+            "וְהַזְּמָן אֲשֶׁר חֶבְרָתוֹ הֵסַתָּה אוֹתְךָ יִתְיַצֵּב מִנֶּגֶד כִּמְצַחֵק עָלֶיךָ:",
+            "בִּנְבֹל עָלֶיךָ בַּאֲבוֹד פְּעָלֶיךָ בִּבְלוּי נְעָלֶיךָ בַּעֲפַר שְׁעָלֶיךָ:",
+            "וּמוּצַק רְעָלֶיךָ מִכּוֹס מַעֲלֶיךָ וּבְלוֹת מְעִילְךָ בְּכֹבֶד עֻלֶּךָ:",
+            "וְכִחֶשׁ בְּךָ אַחֲרֵי הֱיוֹתוֹ בְאָמְנָה אִתֶּךָ:",
+            "וּסְעִפֵּי סְעִפִּים אֲשֶׁר שְׂנֵאוּךָ בְּהִתְמַכְּרָם עַל נְעוּרַי לְמָכְרָם לְאוֹיְבֵיהֶם וְאֵין חוֹלֶה מֵהֶם עַל מַחֲלָתִי גַּם הֵמָּה יֵהָפֵךְ לְבָבָם:",
+            "יַכִּירוּ אֲשֶׁר הֵרֵעוּ וְהִבִּיטוּ אֲשֶׁר דָּקָרוּ לֵאמֹר:",
+            "מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים מֵעָבְדֵנוּ וְהֵם הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה לָצֵאת וְלָבוֹא וְלַעֲשׂוֹת חָיִל:",
+            "וְכִי תַחְשׁוֹב אֹרֶךְ יְמֵי בְחוּרוֹתֶיךָ כִּימֵי שָׁמַיִם לָרֹב:",
+            "וְכִי יֵשׁ עִדָּן וְעִדָּנִין לְהָרַע וּלְהֵיטִיב:",
+            "וְתֶאֱהַב עַל זֹאת הַתִּקְוָה לַחְטוֹא הַיּוֹם וּמָחָר תָּשׁוּב:",
+            "וְיֵשׁ אִתְּךָ מֶמְשָׁלָה לַעֲזוֹב גַּם הַיּוֹם מְרִי שִׂיחֲךָ וּמְעֻוַּת פָּעֳלֶךָ:",
+            "שֶׁקֶר אַתָּה דּוֹבֵר כִּי הֶבֶל יָמֶיךָ עֲלֵי אָרֶץ:",
+            "וְכָל אֲשֶׁר תִּתְרַשֵּׁל עַל הַטּוֹב מֵעֲשׂוֹתוֹ בִּדְחוֹתוֹ לְמָחֳרָתוֹ תּוֹסִיף סָרָה:",
+            "וְכָל אֲשֶׁר תֹּאמַר לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה תִּשְׁנֶה בְאִוֶּלֶת:",
+            "כִּי מִי יוֹדֵעַ מָחֳרָתְךָ הַתַשִּׂיגֶנּוּ וְאִם יִוָּתֵר לְנָבָל כָּל מְאוּמָה עַד אוֹר הַבֹּקֶר:",
+            "וְנִמְצֵאתָ מִתְאַמֵּץ וּבוֹטֵחַ עַל עוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּךְ:",
+            "רְאֵה תוֹחֶלֶת הַתּוֹעֶלֶת וְהַתְּשׁוּעָה נִכְזֶבֶת לְךָ לְעוֹלָמִים אִם אֵינְךָ מְמַלֵּט אֶת נַפְשְׁךָ הַלָּיְלָה:"
+        ],
+        [
+            "אַךְ אָמְנָם אַחֲרֵי רְאִיתִיךָ לִבִּי עִם חֹזֶק הַתְּשׁוּקָה וְהַחֵשֶׁק לִשְׁלֵמִיּוּת הַנַּפְשִׁים הוֹזֶה שׁוֹכֵב בְּחֵיק הַזְּמָן לָלִין בֵּין שְׁדֵי אוֹהֲבָיו:",
+            "וְגַם אַתָּה לֶאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה לֹא תוּכָל:",
+            "גְּשָׁה נָא אֵלַי וְאוֹרְךָ גְּדוֹלוֹת וּבְצוּרוֹת לְהַשִּׂיג חֲפָצֶיךָ אֵלֶּה גַּם הֵם:",
+            "תְּחִלַּת אֲמָרַי וּפֵתַח דְּבָרַי הֱיוֹת רַע וָמָר עָלַי הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה:",
+            "לְהִתְפַּתּוֹת לְלַחַשׁ הַנָּחָשׁ הַמְּנַחֵשׁ אֲשֶׁר יָדַעְתָּ עַוָּתָתוֹ מִיּוֹם הֱיוֹתוֹ:",
+            "וּלְהִתְעוֹרֵר מִנְּעִירַת אֲתוֹנְךָ אֲשֶׁר בָּחַנְתָּ סִכְלוּתָהּ לְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתָּהּ:",
+            "הוֹמֶה לִנְעִימֵי הַיָּמִים צָמֵא לְמֵי חֲמוּדָתָם:",
+            "כְּכָל הֲמוֹן רֵעֶיךָ הַמְּמַלְאִים אֶת הָאָרֶץ:",
+            "לִקְרֹא מַלָּחִים וְחוֹבְלִים מַעֲמִיקִים מַחֲזִיקִים תֹּרֶן וַחֲבָלִים:",
+            "לְהָרִיץ מֵאוֹת סְפִינוֹת בַּיָּם נוֹשְׂאוֹת זָהָב וְכָל הוֹן עָתָק:",
+            "וְלָשִׂים נוֹגְשִׂים וְשָׂרֵי מִסִּים עַל שִׁשִּׁים כְּרַכִּים בַּיַּבָּשָׁה:",
+            "כִּי מַה בֶּצַע בַּהֲמוֹן חֲמוּדוֹת וְשַׁעֲשׁוּעִים הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַעְתּוּעִים:",
+            "אֲבָל אַחֲרֵי אֲשֶׁר לִמְצֹא חֵפֶץ וְהַשִּׂיג אֱיָל וּלְהוֹסִיף עִלּוּי וְתִלּוּי רֹאשׁ לֹא חָמַלְתָּ תֵּת בְּבָרוּתִי רֹאשׁ הָרִשּׁוּל אֲשֶׁר כֵּן רִוִּיתָנִי וּמְרוֹרוֹת קְנָאוֹת שֶׁכָּכָה הִשְׂבַּעְתָּנִי לְכָה שִׁמְעָה בְקוֹלִי אִיעָצְךָ:",
+            "הַפְלֵג הַשְּׁקִידָה עַל הַלִּמּוּד וְעַל בַּקָּשַׁת הַתּוֹעֶלֶת וְהִזְדַּרֵז עַל כָּל מַה שֶׁתִּשְׁלוֹט יָדְךָ עַל קִנְיָנוֹ בְצֶדֶק:",
+            "וְגַם אַחַר יְגִיעָה נִסְבֶּלֶת כָּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה לֹא יִמְנָעֶנּוּ מִמְּךָ חוֹלֶשׁ רַעְיוֹן וְעַצְלוּת יָדָיִם:",
+            "וּפְקַח עֵינֶיךָ כִּי רַבִּים חַלְלֵי הַיִּאוּשׁ וְעַצְלוּת יָדַיִם אֲשֶׁר הִפִּיל מֵחַלְלֵי גְזֵרָה הַחֲרוּתָה אֲשֶׁר הִיא נֶחָמַת הַפְּתָאִים:",
+            "בְּטַח לִבִּי אַחֲרֵי תַכְלִית הַבִּטָּחוֹן בְּבוֹרְאֶךָ בְּעֵזֶר הַחֲרִיצוּת וּתְשׁוּעַת הָעֵצָה כִּי בָּם יְבֹרַךְ גָּבֶר:",
+            "וְכִי יְבָרֵךְ אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יִשְׁלַח עֶזְרוֹ בְמַעֲשֵׂהוּ וְכָל אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה יְיָ מַצְלִיחַ יָכוֹל אֲפִילוּ יוֹשֵׁב וּבָטֵל תַּלְמוּד לוֹמַר בְּכָל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה:",
+            "וְאַל יַשִּׁאֲךָ הָרִפְיוֹן וְהָעַצְלָה שֶׁיֵּשׁ לַזְּמָן גְּזֵרוֹת רְשׁוּמוֹת כָּל הִשְׁתַּדְּלוּת עִמָּהֶן שֶׁקֶר:",
+            "כִּי זֹאת עֲצַת נִפְתָּלֵי לֵבָב בַּל יֵדְעוּ בְּנַפְשׁוֹתָם:",
+            "הָשִׁיב לָהֶם טוּב טַעַם וָדַעַת לְהָאִיר לָהֶם פְּנֵי מַצְפּוּנֵי מַחֲשַׁכֵּי זְמַנָּם וּלְסַקֵּל לְעֵינֵיהֶם נְתִיבוֹת עוֹלָמָם:",
+            "וְהֵם נִשְׁאָרִים בַּאֲפֵלַת הַמִּקְרִים וְהַתְּמוּרוֹת הַמַּגִּיעוֹת:",
+            "כְּעִוֵּר יְמַשֵּׁשׁ נֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ מֻכִּים בְּסַנְוֵרֵי הַפְּתַיּוּת:",
+            "לוֹאִים לִמְצֹא פִתְחֵי הַתְּשׁוּבָה הַמּוּשֶׂמֶת נֶגֶד פְּנֵיהֶם וְהִיא רְחוֹקָה הַרְחֵק מְאֹד מֵאָדָם שֶׁכְּמוֹתָם:",
+            "וְעַתָּה כַּאֲשֶׁר צַר לָהֶם וּרְאוֹתָם תַּכְלִית הַכָּלָה וְהָאֲבַדוֹן יִתְרַעֲמוּ מִזְּמַנָּם וְאֶל עֶלְיוֹנֵיהֶם יְנוֹפְפוּ יַד לְזַכּוֹת עֲצָתָם הַנִּבְעָרָה לֵאמֹר:",
+            "נְקִיִּים אֲנַחְנוּ וּמַה לַעֲשׂוֹת וֵאלֹהִים גָּזָר:",
+            "מַה לַעֲשׂוֹת עוֹד בְּחַיִל וּבְכֹחַ וּבַעֲצַת הַשֵּׂכֶל וְלֹא עָשִׂינוּ:",
+            "אַךְ שֶׁקֶר הִתְהַלְּלוּת הַגִּבּוֹר בְּיוֹם רָעָה וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם בְּיוֹם עֶבְרָה:",
+            "מִפִּי עֶלְיוֹן תֵּצֵא הָרָעוֹת אַךְ לַשֶּׁקֶר שָׁמַרְנוּ:",
+            "הַמְּעֻתָּד הֶכְרֵחִי וְאֵין לָאֵל יָדֵינוּ לִדְחוֹתוֹ הַגְּזֵרָה אֱמֶת וַאֲנַחְנוּ בַדָּאִים:",
+            "זֹאת בְּוַדָּאי הַכַּת הָעֲנִיָּה שֶׁאֵין רָאוּי לַחֲמוֹל עָלֶיהָ לְרוֹב סִכְלוּתָהּ אַחַר שֶׁהַצְנִינִים בְּצִדֶּיהָ וְהַשִּׂכִּים בְּעֵינֶיהָ וּבַל יָדְעָה מָה:",
+            "מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חַי מְדַבֵּר בַּעַל חַיִּים לְהִתְקָרֵב בָּהֶם לְמוֹעִילוֹ וְלָתֵת מִשְׁמָר מִמַּזִּיקָיו וּבַעַל שֵׂכֶל לְהוֹסִיף בּוֹ עֲלִילוֹת וְתַחְבֻּלוֹת בְּתִקּוּן וּדְחִיַּת הַמּוֹעִיל וְהַמַּזִּיק מֵהֶם:",
+            "עַל פְּגָעִים כִּי יַדְבִּיקוּהוּ בְּפֹעַל יָדָיו לְבִלְתִּי יֵרָצֶה וּבִמְלַאכְתּוֹ לְתִתָּהּ חֵרֶם וְהִיא לֹא תִצְלָח:",
+            "אַחֲרֵי אֲשֶׁר בְּכַוָּנָתוֹ גָּזַל סְגֻלַּת חַיּוּתוֹ וְהִכְבִּיד בְּנֵטֶל עַצְלוּת קַלּוּת תְּנוּעָתוֹ:",
+            "וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר בְּדַעְתּוֹ הִפְסִיד דַּעְתּוֹ וּבִרְצוֹנוֹ סִכֵּל אֶת יָדָיו לְבַעֲבוּר הַדִּיחַ עָלָיו בִּשְׁתֵּי יָדָיו אֶת הָרָעָה:",
+            "עַל כֵּן לִבִּי לֹא תַסְפִּיקְךָ הַנָּחַת הַמַּעֲשִׂים אֶל הַזְּמָן מִבְּלִי תִקּוּן עֲצָתֶךָ:",
+            "וְטוֹב הָעֵצָה גַּם הִיא הֶבֶל בְּזוּלַת עֹצֶם הַזְּרִיזוּת עַל הוֹצָאַת הַפֹּעַל:",
+            "וְחִבּוּר שְׁנֵיהֶם בְּכִתְבֵי הַנְּבוּאָה נִקְרָא רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה:",
+            "וְהִנֵּה שֵׂכֶל הֶעָצֵל כְּכַנְפֵי הַנְּמָלָה וְכַאֲבוּקָה בְּיַד הָעִוֵּר שְׁנֵיהֶם לְהוֹסִיף מַעֲמָס לְבַעֲלֵיהֶן לֹא לְעֵזֶר וְלֹא לְהוֹעִיל:",
+            "וְדַע נָא וּרְאֵה כִּי כַאֲשֶׁר אַתָּה בֶן אָדָם נְתָנְךָ אֱלֹהִים עֶלְיוֹן עַל כָּל הַמּוֹצְאוֹת הַבְּחִירִיּוֹת:",
+            "וְכִי תִרְאֶה שָׁמֶיךָ גָּבְהוּ מִמְּךָ וְתַבִּיט כּוֹכָבִים נִשְׂגָּבִים כִּי רָמוּ לֹא תְדַמֶּה וְלֹא תַחֲשׁוֹב הֱיוֹת רְצוֹנְךָ תַּחַת מִשְׁפְּטֵיהֶם אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשׁוֹנִים:",
+            "לְךָ לְבַדְּךָ נִתְּנָהּ הָאָרֶץ וְאֵין לָהֶם בְּתוֹכָהּ מֶמְשָׁלָה וְהַכְרֵחַ בְּכָל מַה שֶׁיֵּשׁ לוֹ הִתָּלוּת גָּמוּר בִּבְחִירָה:",
+            "כִּי תִבְחַר וּתְקָרֵב דְּרָכִים נֶעֱרָכִים וּמַסְלוּלִים שְׁקוּלִים בְּמִסְפָּר בְּמִשְׁקָל לַכֹּל:",
+            "הַלֹּא אָצַלְתָּ לְךָ בְרָכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן מְחַשְּׁבֶיךָ וְטוֹב אִזּוּנָם:",
+            "כִּי לְמַעֲשֶׂיךָ יֵשׁ זִכָּרוֹן וּמִן הָאֱלֹהִים יָדַעְתָּ סְפוֹרוֹת:",
+            "וְכִי תִבְצוֹר כַּרְמֵי זְמָמֶיךָ וַעֲלִילוֹתֶיךָ תְעוֹלֵל כְּאִישׁ נִדְהָם וּכְמוֹ שֶׁיִּזְדֲּמֶּן לֹא בִּבְחִינָה לֹא בְהַשְׁכֵּל:",
+            "וְאֵת אֲשֶׁר יָשִׂים הַמִּקְרֶה בְּפִיךָ אוֹתוֹ תְדַבֵּר וּבוֹ תִדְבָּק:",
+            "רְאֵה הוֹבַשְׁתָּ הַיּוֹם אֶת פָּנַי הַהוֹלְכִים בַּקְּרָב לִשְׁלוֹל שָׁלָל לְמַלֵּא חֲדָרִים וּפַחַז הַמְּהִירוּת רֵיקָם הֱשִׁיבַנִּי:",
+            "כִּי בוֹחֵר אַתָּה בְּמַעֲנִישַׁי לְבָשְׁתְּךָ וְגַם לְחֶרְפָּתִי:",
+            "וּמְהָרְסַי וּמַחֲרִיבַי מִמְּךָ וּמִמֶּנִּי יָצָאוּ:",
+            "וּמָה אֶחֱשׁוֹב אָז גְּזֵרַת עִירִין עַל יְבֹשֶׁת חֲבַצֶּלֶת שָׁרוֹנִי:",
+            "כִּי בְתַרְדֵּמַת עַצְלוּתִי חֲלוֹם חָלַמְתִּי וְאֵין לֵאלֹהִים פִּתְרוֹנִים עָלֵינוּ תְלוּנוֹתֵינוּ לֹא עַל יְיָ:"
+        ],
+        [
+            "לִבִּי לִבִּי לֵךְ אֶל חֲכָמִים וּתְאָו לְמַטְעֲמוֹתָם:",
+            "הֱיֵה שְׁבִילֵיהֶם כּוֹנֵס כַּנֵּד וְכַנֵּס תִּשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם:",
+            "זֹאת עֲשֵׂה עֲשֵׂה דַּדֵּי מַחֲמוּדֵיהֶם וְסוֹדוֹתָם:",
+            "רְצוֹנָם יַכְעִיסְךָ לְקַנֵּא בְעָצְמָתָם וְכַעֲסָם יִרְצְךָ לַעֲבוֹד עֲבוֹדָתָם:",
+            "קַח נָא בְרָכָה עֲלֵי קִלְלָתָם וּשְׂמַח לִבִּי כְּעַל כָּל הוֹן בְּגַעֲרָתָם:",
+            "כִּי תוֹצְאוֹת תְּשׁוּעָה יָפוּצוּ לְךָ מִמַּעַיְנוֹתָם וְעַל שָׁרְשֵׁי הָאֱמֶת יַעֲמוֹד לִבֶּךָ מִנְּקַלֵּי שִׂיחוֹתָם:",
+            "לִבִּי רֵאשִׁית כָּל דְּרָכֶיךָ תַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ עַל כָּל יֵשׁ מִי שֶׁהוּא סִבָּתוֹ וְסוֹף כָּל הַסִּבּוֹת אַחַת אֲשֶׁר לֹא תִשְׁתַּנֶּה הוּא הַנִּמְצָא שֶׁאֵין גְּבוּל לִשְׁלֵמוּתוֹ וְלֹא תַקִּיף עַל חֵלֶק מִצְעָר מִמֶּנּוּ יְדִיעַת כָּל בְּעַל שֵׂכֶל:",
+            "וְתַאֲמִין שֶׁאֵינֶנּוּ גּוּף וְלֹא כֹחַ מִכֹּחוֹתֵינוּ מִתְעָרֵב אוֹ בִּלְתִּי מִתְעָרֵב:",
+            "וּשְׁהוּא אֶחָד לֹא אַחֲדוּת הַכַּמָּה אֲבָל נִמְנַע הָרִבּוּי וְהַחֲלוּקָה בוֹ מִכָּל צַד:",
+            "וְשֶׁתָּאֳרֵי הַחִיּוּב מְנוּעִים מִמֶּנּוּ מִדֶּרֶךְ שֶׁיִּהְיוּ נוֹסָפִים עָלָיו אוֹ חֲלָקִים שׁוֹנִים מִמֶּנּוּ:",
+            "וְשֶׁיֵּשׁ לוֹ יְדִיעָה בִּפְרָטֵינוּ לִגְמוֹל וּלְהוֹכִיחַ בְּמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד שֶׁהֵם שְׁנֵי חֶלְקֵי הַנְהָגַת הֶחָכָם:",
+            "וּשְׁהוּא הַנִּצְחִי אֲשֶׁר לֹא סָר מִהְיוֹת:",
+            "וְשֶׁאֵלָיו לְבַדּוֹ יָאֲתָה הָעֲבוֹדָה וְהַתְּפִלָּה וְשֶׁכָּל מַה שֶׁזּוּלָתוֹ נִבְרָא וּמְחֻדָּשׁ וּבִלְתִּי רָאוּי שֶׁיֵּעָבֵד:",
+            "וְשֶׁיֵּשׁ בִּמְצִיאוּת מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ וּקְדוֹשִׁים הֵמָּה מֵרֵאשִׁית דַּרְכָּם וְדָבָר אֵין לָהֶם עִם עָנָן וַעֲרָפֶל:",
+            "הֵם הֵמָּה אֲשֶׁר יְיָ קוֹרֵא לָשֶׁבֶת אַחֲרָיו רִאשׁוֹנָה בַּמַּלְכוּת יַמְשִׁיכוּ הַקִּיּוּם לְרִאשׁוֹנֵי הַגּוּפוֹת וְנִכְבַּדֵּיהֶם:",
+            "וְשֶׁיֵּשׁ מֵהֶם מַלְאָךְ מֵלִיץ בִּשְׁפַל מַדְרֵגוּתָם שָׂמָהוּ בּוֹרְאוֹ חוֹנֵן שִׂכְלֵנוּ תַּחַת שְׁמֵי יְיָ הַמְּצִיאוּת וְהַהַשְׁלָמָה וְהַהִשָּׁאֵר:",
+            "וְשֶׁהַיְּצִירָה הָאֲנוּשִׁית מִבְחַר כָּל הַמִּשְׁתַּנִּים בְּעַצְמָם אֲבָל כָּל נִצְחִי בְּאִישׁוֹ יוֹתֵר נִכְבָּד מִמֶּנּוּ:",
+            "וְכִי זֶרַע יִשְׂרָאֵל עֲדַת יְיָ צֹאן מַרְעִיתוֹ מִבְחַר הָאֱנוֹשׁ וּסְגֻלַּת הָאָדָם:",
+            "הָיְתָה מִפְּנֵי זֶה הַהַנְהָגָה וְהָעִיּוּן בְּמַעֲשֵׂיהֶם יוֹתֵר חֲזָקָה וּמְיוּחֶדֶת:",
+            "וּבְחֶמְלַת יְיָ עֲלֵיהֶם וְאַהֲבַת אֲבוֹתֵיהֶם נִתְיַחֲדוּ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה אֲשֶׁר לֹא תִשְׁתַּנֶּה:",
+            "דָּת נִתְּנָה מֵאַבִּיר הָרוֹעִים אֲשֶׁר הוּא אֲדוֹן כָּל הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם:",
+            "עוֹד בְּאֶרֶץ נִבְחֶרֶת רַחֲבַת יָדַיִם מְקוֹר כָּל שְׁלֵמוּת אֲמִתִּי וּמְדוּמָה:",
+            "עוֹד בְּחָכְמוֹת אֲמִתִּיּוֹת וּמֻשְׂכָּלוֹת נְקִיּוֹת בַּעֲבוּרָם יִקָּרֵא לָהֶם בָּרִאשׁוֹנָה עַם נָבוֹן וְחָכָם:",
+            "וְשֶׁאַחֲרֵי זֹאת בְּהַבְדִּיל מַעֲבֵה עַנְנֵי עֲוֹנוֹתֵיהֶם בֵּין אוֹר הָאֱלֹהִי וּבֵינָם כִּמְעַט נִדְעָךְ עֲלֵיהֶם קְצַת מִבְּהִירוּת הַהַשְׁגָּחָה לְהֵעָזֵב אֶל הַמִּקְרִים הַמָּרִים הַמְאָרְרִים:",
+            "וְהָיְתָה אַרְצָם לְשַׁמָּה וּלְחֶרְפָּה וְחָלְשָׁה בָהֶם יְדִיעַת אֲמִתּוּת הַתּוֹרָה וּסְתָרֶיהָ וְהִסְתַּתְּרָה חָכְמָתָם וּבִינָתָם:",
+            "וַיֶחֱזַק עֲלֵיהֶם הָעֹנֶשׁ עַד שֶׁמָּאֲסוּ וַיִשָּׂנְאוּ פְּזוּרֵיהֶם בְּאַרְצוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר נֶעְתְּקוּ שָׁם:",
+            "וְשֶׁאַחֲרֵי כֵן בְּמַה שֶׁיָּבוֹא מֵהַזְּמָן תָּשֹׁבְנָה הַסְּגֻלּוֹת כֻּלָּם עַל עַצְמוּתָם הַקְּדוּמָה:",
+            "יָשׁוּב הַמַּלְכוּת וְתִצְמַח הַחָכְמָה וְתֶחֱזַק הַהַשְׁגָּחָה וְיֵאוֹרוּ עֵינֵי הַלְּבָבוֹת בְּחַדְרֵי הַסְּתָרִים הַתּוֹרִיִּים בְּשׁוּב יְיָ אֶת שְׁבוּת עַמּוֹ וְעֵינֵינוּ תֶחֱזֶינָה:",
+            "וְתַכְלִית כָּל הַטּוֹבוֹת הַזְּמַנִּיּוֹת חַיּוּת מֵתֵי יִשְׂרָאֵל בִּגְוִיּוֹתָם וְנַפְשׁוֹתָם הָרִאשׁוֹנוֹת לְהַרְאוֹת בָּהֶם מַעֲשֵׂה יְיָ כִּי נוֹרָא הוּא:",
+            "סוֹף דָּבָר תַּשְׂמְאִיל לִבִּי אוֹ תַיְמִין תַּאֲמִין בְּכָל מַה שֶׁהֶאֱמִין בּוֹ אַחֲרוֹן הַגְּאוֹנִים בִּזְמָן רֹאשָׁם בַּחֲשִׁיבוּת הָרַב הַמּוֹרֶה הַגָּדוֹל רַבֵּינוּ מֹשֶׁה בֶּן הָרַב הַגָּדוֹל רַבֵּינוּ מַיְמוֹן זִכְרוֹ לִבְרָכָה אֲשֶׁר אֵין עֲרוֹךְ אֵלָיו בְּכָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אַחַר חֲתִימַת הַתַּלְמוּד:",
+            "בְּזֹאת אֲנִי בָטוּחַ אֲשֶׁר בְּכָל חַדְרֵי הַחָכְמָה וְהַתּוֹרָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא:"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Bechinat Olam, Vilna 1879",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL01"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בחינת עולם",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git "a/json/Musar/Rishonim/Iggeret HaRamban/English/La ep\303\255stola del Rambam  [es].json" "b/json/Musar/Rishonim/Iggeret HaRamban/English/La ep\303\255stola del Rambam  [es].json"
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..0f1ff936ca42d1b72b1f769d796d79acf312070f
--- /dev/null
+++ "b/json/Musar/Rishonim/Iggeret HaRamban/English/La ep\303\255stola del Rambam  [es].json"	
@@ -0,0 +1,35 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Iggeret HaRamban",
+    "versionSource": "https://www.google.com/search?client=firefox-b-e&q=GOOGLE+ENGLISH+SPANISH",
+    "versionTitle": "La epístola del Rambam  [es]",
+    "actualLanguage": "es",
+    "languageFamilyName": "spanish",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "אגרת הרמב\"ן",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": [
+        "Escucha, hijo mío, el pensamiento de tu padre, y no abandones la enseñanza de tu madre.” (Proverbios 1:8)",
+        "Acostúmbrate a hablar siempre con calma todas tus palabras, a todo hombre y en todo momento. Al hacerlo evitarás que tu ira se encienda, lo cual es un mal atributo que puede llevar al hombre a pecar. Y en consecuencia dijeron nuestros rabinos, que sus recuerdos sean una bendición: (Nedarim 22a) \"Cualquiera que se enoje, todo el Gehinnom tiene dominio sobre él, como dice: (Kohelet 11:10) 'Y quita la ira de tu corazón, y quita lo malo de tu carne', y 'malo' sólo puede significar Gehinnom, como dice (Proverbios 16:4): 'Y el pecador, él también tendrá su día malo'\".",
+        "Cuando te hayas liberado de la ira, la cualidad de la humildad entrará en tu corazón, que es la mejor de todas las buenas cualidades, como está escrito (Mishlei 22:4), \"La recompensa de la humildad es el temor de Di-s\".",
+        "A través de la humildad también llegarás a temer a Dios. Hará que siempre pienses (Pirkei Avot 3:1) \"de dónde vienes y hacia dónde vas\", y que mientras vivas solo eres como un gusano y una lombriz después de la muerte, y ante Quien darás cuenta en el juicio, al Rey Glorioso, como está escrito (I Reyes 8:27) (Crónicas II 6:18) \"Ni los cielos y los cielos de los cielos te pueden contener\" -- \"¡Cuánto menos los corazones de las personas! \"(Mishlei 15:11), También está escrito (Jeremías 23:24), \"¿No lleno yo los cielos y la tierra? dice el Señor\"....",
+        "Cuando pienses en todas estas cosas, llegarás a temer a Dios, quien te creó, y te protegerás de pecar y, por lo tanto, serás feliz con cualquier cosa que te suceda. Además, cuando actúes con humildad y modestia ante todos, y temas a Dios y (temas) al pecado, el resplandor de Su gloria y el espíritu de la Shejiná (Presencia Divina) reposarán sobre ti, y vivirás la vida del Mundo por Venir.",
+        "Y ahora, hijo mío, comprende y observa que quien se siente superior a los demás se rebela contra el Reino de los Cielos, porque se adorna con Sus vestiduras, como está escrito (Salmos 93:1): El Señor reina , Viste ropas de orgullo\".",
+        "¿Qué motivo tiene uno para el orgullo? ¿Quizás su riqueza? “El Señor empobrece y enriquece” (I Samuel 2:7). ¿Quizás su honor? Pertenece a Dios, como está escrito (I Crónicas 29:12), \"La riqueza y el honor vienen de ti\". Entonces, ¿cómo podría uno adornarse con el honor de Di-s? Y el que se enorgullece de su sabiduría seguramente debe saber que Dios \"hace callar a los consejeros y quita el razonamiento de los sabios\" (Job 12:20). Así, todos son iguales ante Dios, ya que con su ira abate a los soberbios y cuando quiere levanta a los de abajo. ¡Así que humíllate y Di-s te levantará!",
+        "Por lo tanto, ahora les explicaré cómo comportarse siempre con humildad. Habla suavemente en todo momento, con la cabeza inclinada, los ojos mirando al suelo y el corazón centrado en Dios. No mires a la cara a la persona con la que estás hablando. Considera a todos como superiores a ti mismo. Si es sabio o rico, debes respetarlo. Si él es pobre y tú eres más rico o más sabio que él, considérate más culpable que él, y que él es más digno que tú, ya que cuando él peca lo hace sin darse cuenta, ¡mientras que tú actúas a sabiendas!",
+        "En todas tus acciones, palabras y pensamientos, considérate siempre que estás ante Dios, con Su Shejiná (Presencia Divina) sobre ti, porque Su gloria llena el mundo entero. Habla con temor y asombro, como un siervo en presencia de su amo.",
+        "Actúa con moderación delante de todos. Cuando alguien te llame, no respondas en voz alta, sino con calma, como quien está ante su señor.",
+        "Pon diligencia al estudio de la Torá constantemente, para que puedas cumplir sus mandamientos. Cuando te levantes de tu aprendizaje reflexiona cuidadosamente sobre lo que has estudiado, para encontrar en ello una lección que puedas poner en práctica. Examina tus acciones cada mañana y cada tarde, y así estarás siempre en proceso de volver (a Dios).",
+        "Elimina todas las preocupaciones mundanas de tu corazón durante la oración. Prepara tu corazón ante Dios, purifica tus pensamientos y piensa en las palabras antes de pronunciarlas.",
+        "Haz esto todos los días de tu vida, en todas tus actividades y no llegarás a pecar. De esta manera todas tus palabras, obras y pensamientos serán adecuados, tus oraciones serán puras, claras, limpias, apropiadas y agradables a Dios, como está escrito (Salmo 10:17), \"Cuando el corazón de ellos se dirige a ti, escúchalos\".",
+        "Lee esta carta al menos una vez a la semana y no menos. Cúmplela, y al hacerlo, camina con ella para siempre en los caminos del Señor, bendito sea Él, para que tengas éxito en todos tus caminos. Así es como tendrás éxito y merecerás el Mundo por Venir que está reservado para los justos. Cada día que leas esta carta, el cielo responderá a cualquier petición que surja en tu corazón, para siempre. ¡Amén, Selah!"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Iggeret HaRamban/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Musar/Rishonim/Iggeret HaRamban/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..16325ab8f78485cbfe06e555070d7a1850f16683
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Iggeret HaRamban/English/Sefaria Community Translation.json	
@@ -0,0 +1,37 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Iggeret HaRamban",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "license": "CC0",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "אגרת הרמב\"ן",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": [
+        "\"Listen, my son, to the thought of your father, and do not forsake the teaching of your mother.\" (Proverbs 1:8)",
+        "Accustom yourself to always speak all of your words calmly, to every man and at every time. In doing so you will prevent your anger from flaring, which is a bad attribute in a man which may cause him to sin. And accordingly said our Rabbis, may their memories be a blessing: (Nedarim 22a) \"Anyone who gets angry - all of Gehinnom holds sway over him, as it says: (Kohelet 11:10) 'And remove the anger from your heart, and take away the bad from your flesh', and 'bad' can only mean Gehinnom, as it says (Proverbs 16:4): 'And the sinner, he too, will have his day of bad'.\"",
+        "When you will have freed yourself from anger, the quality of humility will enter your heart which is the best of all good traits, as is written(Mishlei 22:4), \"The return for humility is fear of G-d.\"",
+        "Through humility you will also come to fear God. It will cause you to always think about (Pirkei Avot 3:1) \"where you came from and where you are going,\" and that while alive you are only like a maggot and a worm as after death, and before Whom you will eventually stand for judgment, the Glorious King, as it is written (I Kings 8:27) (Chronicles II 6:18) \"Even the heaven and the heavens of heaven cannot contain You\" -- \"How much less the hearts of people!\"(Mishlei 15:11),  It is also written (Jeremiah 23:24), \"Do I not fill heaven and earth? says the Lord.\" ",
+        "When you think about all these things, you will come to fear God who created you, and you will protect yourself from sinning and thereby be happy with whatever happens to you. Also, when you act humbly and modestly before everyone, and fear God and (fear) sin, the radiance of His glory and the spirit of the Shechina (Divine Presence) will rest upon you, and you will live the life of the World to Come!",
+        "And now, my son, understand and observe that whoever feels that he is greater than others is rebelling against the Kingship of Heaven, because he is adorning himself with His garments, as it is written (Psalms 93:1), \"The Lord reigns, He wears clothes of pride.\" ",
+        "What cause does one have for pride?  Perhaps his wealth? \"The Lord impoverishes and enriches\" (I Samuel 2:7). Perhaps his honor? It belongs to God, as it is written (I Chronicles 29:12), \"Wealth and honor come from You.\" So how could one adorn himself with G-d's honor? And one who prides himself in his wisdom surely knows that God \"takes away the speech of assured men and reasoning from the sages\" (Job 12:20). Thus, all are equal before God, since with His anger He lowers the proud and when He wishes He raises the low. So humble yourself and G-d will raise you up!",
+        "Therefore, I will now explain to you how to always behave humbly. Speak gently at all times, with your head bowed, your eyes looking down to the ground and your heart focusing on God. Don't look at the face of the person to whom you are speaking. Consider everyone as greater than yourself. If he is wise or wealthy, you should give him respect. If he is poor and you are wealthier or wiser than he, consider yourself to be more guilty than he, and that he is more worthy than you, since when he sins it is inadvertent, while you act knowingly!",
+        "In all your actions, words and thoughts, always regard yourself as standing before God, with His Shechinah (Divine Presence) above you, for His glory fills the whole world. Speak with fear and awe, as a servant in the presence of his master. ",
+        "Act with restraint in front of everyone. When someone calls you, don't answer loudly, but calmly, as one who stands before his master.",
+        "Take heed to study Torah constantly, so you will be able to fulfill its commands. When you arise from your learning reflect carefully on what you have studied, to find a lesson in it that you can be put into practice. Examine your actions every morning and evening, and in this way every one of your days will be spent in returning (to God).",
+        "Remove all worldly concerns from your heart during prayer. Prepare your heart before God, purify your thoughts and think about the words before you utter them. ",
+        "Do this each and every day of your life, in all of your activities and you will not come to sin. This way all your words, deeds and thoughts will be proper, your prayers will be pure, clear, clean, appropriate and acceptable to God, as it is written (Psalms 10:17), \"When their heart is directed to You, listen to them.\" ",
+        "Read this letter at least once a week and not less. Fulfill it, and in so doing, walk with it forever in the ways of the Lord, may He be blessed, so that you will succeed in all your ways. This is how you will succeed and merit the World to Come which is reserved for the righteous. Every day that you shall read this letter, heaven shall answer whatever arises in your heart to request, forever. Amen, Sela! "
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Iggeret HaRamban/English/merged.json b/json/Musar/Rishonim/Iggeret HaRamban/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..fccdab5ccdcdd3d046690451f8206683b3848bc4
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Iggeret HaRamban/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,36 @@
+{
+    "title": "Iggeret HaRamban",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Iggeret_HaRamban",
+    "text": [
+        "\"Listen, my son, to the thought of your father, and do not forsake the teaching of your mother.\" (Proverbs 1:8)",
+        "Accustom yourself to always speak all of your words calmly, to every man and at every time. In doing so you will prevent your anger from flaring, which is a bad attribute in a man which may cause him to sin. And accordingly said our Rabbis, may their memories be a blessing: (Nedarim 22a) \"Anyone who gets angry - all of Gehinnom holds sway over him, as it says: (Kohelet 11:10) 'And remove the anger from your heart, and take away the bad from your flesh', and 'bad' can only mean Gehinnom, as it says (Proverbs 16:4): 'And the sinner, he too, will have his day of bad'.\"",
+        "When you will have freed yourself from anger, the quality of humility will enter your heart which is the best of all good traits, as is written(Mishlei 22:4), \"The return for humility is fear of G-d.\"",
+        "Through humility you will also come to fear God. It will cause you to always think about (Pirkei Avot 3:1) \"where you came from and where you are going,\" and that while alive you are only like a maggot and a worm as after death, and before Whom you will eventually stand for judgment, the Glorious King, as it is written (I Kings 8:27) (Chronicles II 6:18) \"Even the heaven and the heavens of heaven cannot contain You\" -- \"How much less the hearts of people!\"(Mishlei 15:11),  It is also written (Jeremiah 23:24), \"Do I not fill heaven and earth? says the Lord.\" ",
+        "When you think about all these things, you will come to fear God who created you, and you will protect yourself from sinning and thereby be happy with whatever happens to you. Also, when you act humbly and modestly before everyone, and fear God and (fear) sin, the radiance of His glory and the spirit of the Shechina (Divine Presence) will rest upon you, and you will live the life of the World to Come!",
+        "And now, my son, understand and observe that whoever feels that he is greater than others is rebelling against the Kingship of Heaven, because he is adorning himself with His garments, as it is written (Psalms 93:1), \"The Lord reigns, He wears clothes of pride.\" ",
+        "What cause does one have for pride?  Perhaps his wealth? \"The Lord impoverishes and enriches\" (I Samuel 2:7). Perhaps his honor? It belongs to God, as it is written (I Chronicles 29:12), \"Wealth and honor come from You.\" So how could one adorn himself with G-d's honor? And one who prides himself in his wisdom surely knows that God \"takes away the speech of assured men and reasoning from the sages\" (Job 12:20). Thus, all are equal before God, since with His anger He lowers the proud and when He wishes He raises the low. So humble yourself and G-d will raise you up!",
+        "Therefore, I will now explain to you how to always behave humbly. Speak gently at all times, with your head bowed, your eyes looking down to the ground and your heart focusing on God. Don't look at the face of the person to whom you are speaking. Consider everyone as greater than yourself. If he is wise or wealthy, you should give him respect. If he is poor and you are wealthier or wiser than he, consider yourself to be more guilty than he, and that he is more worthy than you, since when he sins it is inadvertent, while you act knowingly!",
+        "In all your actions, words and thoughts, always regard yourself as standing before God, with His Shechinah (Divine Presence) above you, for His glory fills the whole world. Speak with fear and awe, as a servant in the presence of his master. ",
+        "Act with restraint in front of everyone. When someone calls you, don't answer loudly, but calmly, as one who stands before his master.",
+        "Take heed to study Torah constantly, so you will be able to fulfill its commands. When you arise from your learning reflect carefully on what you have studied, to find a lesson in it that you can be put into practice. Examine your actions every morning and evening, and in this way every one of your days will be spent in returning (to God).",
+        "Remove all worldly concerns from your heart during prayer. Prepare your heart before God, purify your thoughts and think about the words before you utter them. ",
+        "Do this each and every day of your life, in all of your activities and you will not come to sin. This way all your words, deeds and thoughts will be proper, your prayers will be pure, clear, clean, appropriate and acceptable to God, as it is written (Psalms 10:17), \"When their heart is directed to You, listen to them.\" ",
+        "Read this letter at least once a week and not less. Fulfill it, and in so doing, walk with it forever in the ways of the Lord, may He be blessed, so that you will succeed in all your ways. This is how you will succeed and merit the World to Come which is reserved for the righteous. Every day that you shall read this letter, heaven shall answer whatever arises in your heart to request, forever. Amen, Sela! "
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "אגרת הרמב\"ן",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Iggeret HaRamban/Hebrew/HeWiki.json b/json/Musar/Rishonim/Iggeret HaRamban/Hebrew/HeWiki.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..3d4b20dec1bbb779b0a6b7bc8ea9ec25d867f8dc
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Iggeret HaRamban/Hebrew/HeWiki.json	
@@ -0,0 +1,38 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Iggeret HaRamban",
+    "versionSource": "https://he.wikisource.org/wiki/%D7%90%D7%92%D7%A8%D7%AA_%D7%94%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9F",
+    "versionTitle": "HeWiki",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "אגרת הרמב\"ן",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": [
+        "\"שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ\" (משלי א ח).",
+        "תִּתְנַהֵג תָּמִיד לְדַבֵּר כָּל דְּבָרֶיךָ בְּנַחַת, לְכָל אָדָם וּבְכָל עֵת, וּבַזֶּה תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, שֶׁהִיא מִדָּה רָעָה לְהַחְטִיא בְּנֵי אָדָם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז\"ל (נדרים כב ע\"א): כָּל הַכּוֹעֵס – כָּל מִינֵי גֵיהִנּוֹם שׁוֹלְטִים בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת יא י): \"וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ, וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ\". וְאֵין \"רָעָה\" אֶלָּא גֵיהִנּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז ד): \"וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה\".",
+        "וְכַאֲשֶׁר תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הָעֲנָוָה, שֶׁהִיא מִדָּה טוֹבָה מִכָּל מִדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כב ד): \"עֵקֶב עֲנָוָה, יִרְאַת ה'\".",
+        "וּבַעֲבוּר הָעֲנָוָה, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הַיִּרְאָה, כִּי תִתֵּן אֶל לִבְּךָ תָּמִיד: מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאַן אַתָּה הוֹלֵךְ; וְשֶׁאַתָּה רִמָּה וְתוֹלֵעָה בְּחַיֶּיךָ, וְאַף כִּי בְּמוֹתָךְ; וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (דה\"ב ו יח): \"הִנֵּה שָׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ\", אַף כִּי לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם (ע\"פ משלי טו יא). וְנֶאֱמַר (ירמיהו כג כד): \"הֲלֹא אֵת הַשָׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, נְאֻם ה'\".",
+        "וְכַאֲשֶׁר תַּחֲשֹׁב אֶת כָּל אֵלֶּה, תִּירָא מִבּוֹרְאֶךָ וְתִשָּׁמֵר מִן הַחֵטְא, וּבַמִּדוֹת הָאֵלֶּה תִּהְיֶה שָֹמֵחַ בְּחֶלְקֶךָ. וְכַאֲשֶׁר תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה לְהִתְבּוֹשֵׁשׁ מִכָּל אָדָם, וּלְהִתְפַּחֵד מִמֶּנּוּ וּמִן הַחֵטְא – אָז תִּשְׁרֶה עָלֶיךָ רוּחַ הַשְּׁכִינָה, וְזִיו כְּבוֹדָהּ, וְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא.",
+        "וְעַתָּה בְּנִי דַע וּרְאֵה, כִּי הַמִּתְגָּאֶה בְּלִבּוֹ עַל הַבְּרִיוֹת – מוֹרֵד הוּא בְּמַלְכוּת שָׁמַיִם, כִּי מִתְפָּאֵר הוּא בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צג א): \"ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵש\", וגו'.",
+        "וּבַמֶה יִתְגָּאֵה לֵב הָאָדָם? אִם בְּעֹשֶׁר – \"ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר\" (שמ\"א ב ז). וְאִם בְּכָבוֹד – הֲלֹא לֵאלֹהִים הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דה\"א כט יב): \"וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְפָנֶיךָ\", וְאֵיךְ מִתְפָּאֵר בִּכְבוֹד קוֹנוֹ? וְאִם מִתְפָּאֵר בְּחָכְמָה: \"מֵסִיר שָֹפָה לְנֶאֱמָנִים, וְטַעַם זְקֵנִים יִקַח\" (איוב יב כ). נִמְצָא: הַכָּל שָׁוֶה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, כִּי בְאַפּוֹ מַשְׁפִּיל גֵּאִים, וּבִרְצוֹנוֹ מַגְבִּיהַ שְׁפָלִים. לָכֵן הַשְׁפִּיל עַצְמְךָ, וִינַשַֹּאֲךָ הַמָּקוֹם.",
+        "עַל כֵּן אַפָרֵשׁ לְךָ אֵיךְ תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה, לָלֶכֶת בָּהּ תָּמִיד: כָּל דְבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּנַחַת, וְרֹאשְׁךָ כָּפוּף; וְעֵינֶךָ יַבִּיטוּ לְמַטָּה לָאָרֶץ, וְלִבְּךָ לְמַעֲלָה; וְאַל תַּבִּיט בִּפְנֵי אָדָם בְּדַבֶּרְךָ עִמוֹ. וְכָל אָדָם יִהְיֶה גָדוֹל מִמְךָ בְּעֵינֶיךָ: אִם חָכָם אוֹ עָשִׁיר הוּא – עָלֶיךָ לְכַבְּדוֹ. וְאִם רָשׁ הוּא, וְאַתָּה עָשִׁיר אוֹ חָכָם מִמֶנוּ – חֲשֹׁב בְּלִבְּךָ כִּי אַתָּה חַיָּב מִמֶנוּ, וְהוּא זַכַּאי מִמְךָ, שֶׁאִם הוּא חוֹטֵא – הוּא שׁוֹגֵג, וְאַתָּה מֵזִיד.",
+        "בְּכָל דְּבָרֶיךָ וּמַעֲשֶֹיךָ וּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ, וּבְכָל עֵת – חֲשׁוֹב בְּלִבָּךְ כְּאִלוּ אַתָּה עוֹמֵד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינָתוֹ עָלֶיךָ, כִּי כְּבוֹדוֹ מָלֵא הָעוֹלָם. וּדְבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה, כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ.",
+        "וְתִתְבַּיֵּשׁ מִכָּל אָדָם. וְאִם יִקְרָאֲךָ אִישׁ – אַל תַּעֲנֵהוּ בְּקוֹל רָם, רַק בְּנַחַת כְּעוֹמֵד לִפְנֵי רַבּוֹ.",
+        "וֶהֱוֵי זָהִיר לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה תָּמִיד, אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמָהּ. וְכַאֲשֶׁר תָּקוּם מִן הַסֵּפֶר – תְּחַפֵּשֹ בַּאֲשֶׁר לָמַדְתָּ אִם יֵשׁ בּוֹ דָבָר אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמוֹ. וּתְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשֶֹיךָ בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, וּבָזֶה יִהְיוּ כָּל יָמֶיךָ בִּתְשׁוּבָה.",
+        "וְהַסֵר כָּל דִבְרֵי הָעוֹלָם מִלִבְּךָ בְּעֵת הַתְּפִלָּה, וְהָכֵן לִבְּךָ לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא. וְטַהֵר רַעֲיוֹנֶיךָ, וַחֲשֹׁב הַדִּבּוּר קֹדֶם שֶׁתּוֹצִיאֶנּוּ מִפִּיךָ.",
+        "וְכֵן תַּעֲשֶֹה כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ בְּכָל דָּבָר וְדָבָר, וְלֹא תֶחֱטָא. וּבָזֶּה יִהְיוּ דְּבָרֶיךָ וּמַעֲשֶֹיךָ וּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ יְשָׁרִים; וּתְפִלָּתְךָ תִּהְיֶה זַכָּה וּבָרָה וּנְקִיָּה, וּמְכֻוֶּנֶת וּמְקֻבֶּלֶת לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים י יז): \"תָּכִין לִבָּם – תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ\".",
+        "תִּקְרָא הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ וְלֹא תִפְחֹת, לְקַיְּמָהּ וְלָלֶכֶת בָּהּ תָּמִיד אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְמַעַן תַּצְלִיחַ בְּכָל דְּרָכֶיךָ, וְתִזְכֶּה לָעוֹלָם הַבָּא הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים. וּבְכָל יוֹם שֶׁתִּקְרָאֶנָּה – יַעֲנוּךָ מִן הַשָּׁמַיִם כַּאֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לִבְּךָ לִשְׁאֹל, עַד עוֹלָם. אָמֵן סֶלָה."
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Iggeret HaRamban/Hebrew/merged.json b/json/Musar/Rishonim/Iggeret HaRamban/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..006c7fadd213478a5dbb86463384f70c2d962373
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Iggeret HaRamban/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,36 @@
+{
+    "title": "Iggeret HaRamban",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Iggeret_HaRamban",
+    "text": [
+        "\"שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ\" (משלי א ח).",
+        "תִּתְנַהֵג תָּמִיד לְדַבֵּר כָּל דְּבָרֶיךָ בְּנַחַת, לְכָל אָדָם וּבְכָל עֵת, וּבַזֶּה תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, שֶׁהִיא מִדָּה רָעָה לְהַחְטִיא בְּנֵי אָדָם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז\"ל (נדרים כב ע\"א): כָּל הַכּוֹעֵס – כָּל מִינֵי גֵיהִנּוֹם שׁוֹלְטִים בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת יא י): \"וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ, וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ\". וְאֵין \"רָעָה\" אֶלָּא גֵיהִנּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז ד): \"וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה\".",
+        "וְכַאֲשֶׁר תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הָעֲנָוָה, שֶׁהִיא מִדָּה טוֹבָה מִכָּל מִדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כב ד): \"עֵקֶב עֲנָוָה, יִרְאַת ה'\".",
+        "וּבַעֲבוּר הָעֲנָוָה, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הַיִּרְאָה, כִּי תִתֵּן אֶל לִבְּךָ תָּמִיד: מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאַן אַתָּה הוֹלֵךְ; וְשֶׁאַתָּה רִמָּה וְתוֹלֵעָה בְּחַיֶּיךָ, וְאַף כִּי בְּמוֹתָךְ; וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (דה\"ב ו יח): \"הִנֵּה שָׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ\", אַף כִּי לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם (ע\"פ משלי טו יא). וְנֶאֱמַר (ירמיהו כג כד): \"הֲלֹא אֵת הַשָׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, נְאֻם ה'\".",
+        "וְכַאֲשֶׁר תַּחֲשֹׁב אֶת כָּל אֵלֶּה, תִּירָא מִבּוֹרְאֶךָ וְתִשָּׁמֵר מִן הַחֵטְא, וּבַמִּדוֹת הָאֵלֶּה תִּהְיֶה שָֹמֵחַ בְּחֶלְקֶךָ. וְכַאֲשֶׁר תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה לְהִתְבּוֹשֵׁשׁ מִכָּל אָדָם, וּלְהִתְפַּחֵד מִמֶּנּוּ וּמִן הַחֵטְא – אָז תִּשְׁרֶה עָלֶיךָ רוּחַ הַשְּׁכִינָה, וְזִיו כְּבוֹדָהּ, וְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא.",
+        "וְעַתָּה בְּנִי דַע וּרְאֵה, כִּי הַמִּתְגָּאֶה בְּלִבּוֹ עַל הַבְּרִיוֹת – מוֹרֵד הוּא בְּמַלְכוּת שָׁמַיִם, כִּי מִתְפָּאֵר הוּא בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צג א): \"ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵש\", וגו'.",
+        "וּבַמֶה יִתְגָּאֵה לֵב הָאָדָם? אִם בְּעֹשֶׁר – \"ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר\" (שמ\"א ב ז). וְאִם בְּכָבוֹד – הֲלֹא לֵאלֹהִים הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דה\"א כט יב): \"וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְפָנֶיךָ\", וְאֵיךְ מִתְפָּאֵר בִּכְבוֹד קוֹנוֹ? וְאִם מִתְפָּאֵר בְּחָכְמָה: \"מֵסִיר שָֹפָה לְנֶאֱמָנִים, וְטַעַם זְקֵנִים יִקַח\" (איוב יב כ). נִמְצָא: הַכָּל שָׁוֶה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, כִּי בְאַפּוֹ מַשְׁפִּיל גֵּאִים, וּבִרְצוֹנוֹ מַגְבִּיהַ שְׁפָלִים. לָכֵן הַשְׁפִּיל עַצְמְךָ, וִינַשַֹּאֲךָ הַמָּקוֹם.",
+        "עַל כֵּן אַפָרֵשׁ לְךָ אֵיךְ תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה, לָלֶכֶת בָּהּ תָּמִיד: כָּל דְבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּנַחַת, וְרֹאשְׁךָ כָּפוּף; וְעֵינֶךָ יַבִּיטוּ לְמַטָּה לָאָרֶץ, וְלִבְּךָ לְמַעֲלָה; וְאַל תַּבִּיט בִּפְנֵי אָדָם בְּדַבֶּרְךָ עִמוֹ. וְכָל אָדָם יִהְיֶה גָדוֹל מִמְךָ בְּעֵינֶיךָ: אִם חָכָם אוֹ עָשִׁיר הוּא – עָלֶיךָ לְכַבְּדוֹ. וְאִם רָשׁ הוּא, וְאַתָּה עָשִׁיר אוֹ חָכָם מִמֶנוּ – חֲשֹׁב בְּלִבְּךָ כִּי אַתָּה חַיָּב מִמֶנוּ, וְהוּא זַכַּאי מִמְךָ, שֶׁאִם הוּא חוֹטֵא – הוּא שׁוֹגֵג, וְאַתָּה מֵזִיד.",
+        "בְּכָל דְּבָרֶיךָ וּמַעֲשֶֹיךָ וּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ, וּבְכָל עֵת – חֲשׁוֹב בְּלִבָּךְ כְּאִלוּ אַתָּה עוֹמֵד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינָתוֹ עָלֶיךָ, כִּי כְּבוֹדוֹ מָלֵא הָעוֹלָם. וּדְבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה, כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ.",
+        "וְתִתְבַּיֵּשׁ מִכָּל אָדָם. וְאִם יִקְרָאֲךָ אִישׁ – אַל תַּעֲנֵהוּ בְּקוֹל רָם, רַק בְּנַחַת כְּעוֹמֵד לִפְנֵי רַבּוֹ.",
+        "וֶהֱוֵי זָהִיר לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה תָּמִיד, אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמָהּ. וְכַאֲשֶׁר תָּקוּם מִן הַסֵּפֶר – תְּחַפֵּשֹ בַּאֲשֶׁר לָמַדְתָּ אִם יֵשׁ בּוֹ דָבָר אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמוֹ. וּתְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשֶֹיךָ בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, וּבָזֶה יִהְיוּ כָּל יָמֶיךָ בִּתְשׁוּבָה.",
+        "וְהַסֵר כָּל דִבְרֵי הָעוֹלָם מִלִבְּךָ בְּעֵת הַתְּפִלָּה, וְהָכֵן לִבְּךָ לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא. וְטַהֵר רַעֲיוֹנֶיךָ, וַחֲשֹׁב הַדִּבּוּר קֹדֶם שֶׁתּוֹצִיאֶנּוּ מִפִּיךָ.",
+        "וְכֵן תַּעֲשֶֹה כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ בְּכָל דָּבָר וְדָבָר, וְלֹא תֶחֱטָא. וּבָזֶּה יִהְיוּ דְּבָרֶיךָ וּמַעֲשֶֹיךָ וּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ יְשָׁרִים; וּתְפִלָּתְךָ תִּהְיֶה זַכָּה וּבָרָה וּנְקִיָּה, וּמְכֻוֶּנֶת וּמְקֻבֶּלֶת לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים י יז): \"תָּכִין לִבָּם – תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ\".",
+        "תִּקְרָא הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ וְלֹא תִפְחֹת, לְקַיְּמָהּ וְלָלֶכֶת בָּהּ תָּמִיד אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְמַעַן תַּצְלִיחַ בְּכָל דְּרָכֶיךָ, וְתִזְכֶּה לָעוֹלָם הַבָּא הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים. וּבְכָל יוֹם שֶׁתִּקְרָאֶנָּה – יַעֲנוּךָ מִן הַשָּׁמַיִם כַּאֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לִבְּךָ לִשְׁאֹל, עַד עוֹלָם. אָמֵן סֶלָה."
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "HeWiki",
+            "https://he.wikisource.org/wiki/%D7%90%D7%92%D7%A8%D7%AA_%D7%94%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9F"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "אגרת הרמב\"ן",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Kad HaKemach/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Musar/Rishonim/Kad HaKemach/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..97723c0d5e3552885097e7877af1e4e698a9be0f
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Kad HaKemach/English/Sefaria Community Translation.json	
@@ -0,0 +1,357 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Kad HaKemach",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "כד הקמח",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [],
+        "Faith": [],
+        "Love": [],
+        "Guests": [],
+        "Mourning": [],
+        "Trust": [],
+        "Blessing": [],
+        "Synagogue": [],
+        "Theft": [],
+        "Arrogance": [],
+        "Convert": [],
+        "Redemption": [],
+        "Laws": [],
+        "Submission": [],
+        "Providence": [],
+        "Shaming": [],
+        "Confession": [
+            [
+                "\"Against You alone have I sinned, and done what is evil in Your eyes; so that, etc.\" (Psalms 51:6). It is well-known that confession is a positive commandment which is in the Torah, as it is stated (Numbers 5:6-7), \"When a man or woman shall commit any sin that men commit, to do a trespass against the Lord [...]. They shall confess the sins which they committed.\" And the content of confession is that they confess and say to the Holy One, blessed be He, \"I have sinned before you.\" And the Rabbis, may their memory be blessed, expounded, \"Once a person has confessed and said, 'I have sinned,' no angel is allowed anymore to touch him, as it is stated (Numbers 22:34), 'And Bilaam said to the angel of the Lord, \"I have sinned because I did not know that you were standing in the way before me.\"'\" And likewise do we find with the Jewish people that when they sinned by expressing evil speech against the manna, they confessed and said (Deuteronomy 21:7), \"We sinned by speaking against the Lord and against you\"; so the Holy One, blessed be He, forgave them immediately. And Moshe [too] prayed for them, as it is stated, \"Moshe prayed on behalf of the people.\" And even with the wicked, confession atones. So once they have accepted their punishment and confession, they merit life in the world to come. For thus have we found with Aakhan, that he confessed and said (Joshua 7:20), \"Indeed I have sinned against the Lord, God of Israel, and thus and thus have I done.\" And immediately after he confessed, Joshua said to him (Joshua 7:25), \"What calamity you have brought upon us; the Lord will bring calamity upon you this day.\" And [the Rabbis], may their memory be blessed, expounded, \"This day are you visited by calamity; but you are not visited by calamity for life in the world to come.\" And it is not necessary to say this about the Jewish people, for confession even atones for the [other] nations of the world. For this is what have we found [concerning] Adoni-bezek, a great king among the kings of the Canaanites; and there were seventy kings of Canaan with severed thumbs and big toes collecting scraps under his table. [Even so,] once he confessed and mentioned God, it was atoned for him. And that is that which is written at the beginning of Judges [Judges 1:5-7), \"At Bezek, they encountered Adoni-bezek, engaged him in battle, and defeated the Canaanites and the Perizzites. Adoni-bezek fled, but they pursued him and captured him; and they cut off his thumbs and his big toes. And Adoni-bezek said, 'Seventy kings, with thumbs and big toes cut off, used to pick up scraps under my table; as I have done, so God has requited me.' They brought him to Jerusalem and he died there.\" What is of interest [here], that the verse mentioned his death in Jerusalem? Rather, it is to teach you that once he confessed and mentioned God, may He be blessed, in his confession, his death was atonement, since he accepted his punishment as being measure for measure."
+            ]
+        ],
+        "Straying of Heart and Eyes": [],
+        "Flattery": [],
+        "Desecration of God's Name": [],
+        "Desire": [],
+        "Groom": [],
+        "Purity of the Heart": [],
+        "Fear of God": [],
+        "God's Unity": [],
+        "Evil Inclination": [],
+        "Honoring Parents": [
+            [
+                "",
+                "",
+                "",
+                "Come and see how beloved the commandment of honoring father and mother is in front of the Holy One, blessed be He! As the Holy One, blessed be He, does not distinguish between the righteous and the evil [in this regard]. From where do we [know this]? From the evil Esau. Since he honored his father, the Holy One, blessed by He, gave him 'all this honor' [as] his reward. Rabbi Eliezer says, \"Esau wept three tears, one from his right eye, one from his left eye and the third solidified and did not descend. When? At the time that Yitzchak blessed Yaakov, as it is stated (Genesis 27:38), 'and Esav raised his voice and wept.'\" Come and see how much tranquility the Holy One, blessed be He, gave him [as a result]! As it is stated (Psalms 80:6), \"You fed them tears for bread; You gave them a third of the tears to drink.\" It is not written, \"three,\" but rather \"a third,\" since the three tears were not complete. And if the Holy One, blessed be He, repaid this evil one because he honored his father, all the more is it with a righteous person who honors his elders. The Holy One, blessed be He, said, \"Is there anyone who gave his father honor and I did not give him children?\" The commandment of honor is the fifth of the Ten Commandments, and it seals the first tablet. As behold, the tablet began with, \"I am,\" which is honoring the ultimate Farther, and ends with, \"Honor,\" which is about the reproductive father. And the commandment of honoring [parents] only came for the honor of the ultimate Father. And in the same way as the reproductive father, who engenders the child, is called father; so too is the ultimate Father, who engendered the soul and blew it from His holy spirit, called father. And greater are the kindnesses of the ultimate Father towards His creatures than the kindnesses of the reproductive father towards his child. For so did David say (Psalms 29:10), \"Though my father and mother abandon me, the Lord will take me in.\" And likewise did Isaiah mention (Isaiah 63:16), \"Surely You are our Father; though Abraham regard us not, and Israel recognize us not, You, O Lord, are our Father; from of old, Your name is 'Our Redeemer.'\" It is saying, we did not know Avraham in the exile of Egypt, nor Yaakov in the desert. For the forefathers had already gone. And if so, You are the supernal ultimate Father. From of old, Your name is \"Our Redeemer,\" since You redeemed us from Egypt. And likewise did Moshe, peace be upon him, mention (Deuteronomy 32:6), \"is He not your Father, who made you His; He who made you and established you?\""
+            ]
+        ],
+        "Atonement": [],
+        "Slander": [],
+        "Lulav": [],
+        "God's Existence": [],
+        "Mezuzah": [],
+        "Circumcision": [],
+        "Rain": [
+            [
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "When sufferings of chastisement come upon a person, he returns to the good. As the sages interpreted the Song of Songs, \"Behold, you are beautiful, my beloved, and pleasant\" - even when You bring upon me sufferings of chastisement, it is pleasant. Why? Because You return me thus to the good. Human repentance is never complete without suffering. Repentance is improving one's actions and character. It is not fasting and wearing sackcloth and wallowing in the dust and immersing in water while remaining soiled on the inside with sins and evil thoughts. And so said the prophet (Isaiah 58): \"Do you call that a fast, A day when the LORD is favorable?\" \"No, this is the fast I desire: To unlock fetters of wickedness, And untie the cords of the yoke.\" [...] The intent of the Torah is that one should first cleanse oneself on the inside, casting out from one's heart the impurities of sin, and then return what one has taken unfairly or by violence, and ask forgiveness from one's friend. After immersing one's heart inwardly and doing all kinds of purification and cleansing oneself from sin, one should purify oneself also outwardly by fasting and immersing the body, and so on..."
+            ]
+        ],
+        "Consolation": [],
+        "Chanukah Lights": [],
+        "Joy": [],
+        "Sukkah": [],
+        "Wanton Hatred": [],
+        "Willow": [],
+        "Shemini Atzeret": [],
+        "Humility": [],
+        "Wealth": [],
+        "Sustenance": [],
+        "Passover": [
+            [
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "... And on this the Torah says (Exodus 13:7) \"there will not be seen and there will not be found\" - it will not be seen b'maaseh (in action) and will not be found b'machshava (in thought), rather one should anul it in his heart. The mitzvot have 3 categories: mitzvot of speech, of the heart and of action, as it is written (Deuteronomy 30:14) \"in your mouth and in your heart to do it\". Comes the Torah (instructing us) to anul it in the heart, corresponding to the mitzvot which are dependent on the heart. Comes the 'kabbalah' (instructing us) to eradicate it from the house or to burn it, corresponding to the mitzvot of action. And to say 'kol chamira', corresponding to mitzvot of speech. In this way the 3 categories of mitzvot are fulfilled through the prohibition of chametz, teaching you that the prohibition of chametz incorporates all the mitzvot... Just as the 'kabbalah' comes (instructing us) to eradicate chametz and (livdok) to check the house in nooks and in cracks, so too we are obligated to search and check the chambers of our inner being for bad (machshavas) intentions and bad (hirhurim) thoughts. Just as bedikat chametz (checking for chametz) is not valid by sunlight, nor by moonlight, nor by the light of a torch, but only by the light of a candle, so too the bedikah (checking) of the yetzer hara must be by the light of the neshama (soul) which is called 'ner' (candle), this is what is written (Proverbs 20:27) \"the candle of Hashem is the soul of man, which searches the chambers of one's inner being."
+            ]
+        ],
+        "Purim": [],
+        "Charity": [],
+        "Fringes": [],
+        "Holiness": [],
+        "Jealousy": [],
+        "Reshut (Permission)": [],
+        "Rosh HaShanah": [],
+        "Oath": [],
+        "Shabbat": [],
+        "Peace": [],
+        "Shavuot": [],
+        "Torah": [],
+        "Prayer": [],
+        "Repentance": [],
+        "Fasting": [],
+        "Tefillin": []
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "כד הקמח",
+        "enTitle": "Kad HaKemach",
+        "key": "Kad HaKemach",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "אמונה",
+                "enTitle": "Faith"
+            },
+            {
+                "heTitle": "אהבה",
+                "enTitle": "Love"
+            },
+            {
+                "heTitle": "אורחים",
+                "enTitle": "Guests"
+            },
+            {
+                "heTitle": "אֵבֶל",
+                "enTitle": "Mourning"
+            },
+            {
+                "heTitle": "בטחון",
+                "enTitle": "Trust"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ברכה",
+                "enTitle": "Blessing"
+            },
+            {
+                "heTitle": "בית הכנסת",
+                "enTitle": "Synagogue"
+            },
+            {
+                "heTitle": "גזלה",
+                "enTitle": "Theft"
+            },
+            {
+                "heTitle": "גאוה",
+                "enTitle": "Arrogance"
+            },
+            {
+                "heTitle": "גר",
+                "enTitle": "Convert"
+            },
+            {
+                "heTitle": "גאולה",
+                "enTitle": "Redemption"
+            },
+            {
+                "heTitle": "דינין",
+                "enTitle": "Laws"
+            },
+            {
+                "heTitle": "הכנעה",
+                "enTitle": "Submission"
+            },
+            {
+                "heTitle": "השגחה",
+                "enTitle": "Providence"
+            },
+            {
+                "heTitle": "הלבנת פנים",
+                "enTitle": "Shaming"
+            },
+            {
+                "heTitle": "וידוי",
+                "enTitle": "Confession"
+            },
+            {
+                "heTitle": "זנות הלב והעין",
+                "enTitle": "Straying of Heart and Eyes"
+            },
+            {
+                "heTitle": "חנופה",
+                "enTitle": "Flattery"
+            },
+            {
+                "heTitle": "חילול השם",
+                "enTitle": "Desecration of God's Name"
+            },
+            {
+                "heTitle": "חמדה",
+                "enTitle": "Desire"
+            },
+            {
+                "heTitle": "חתן",
+                "enTitle": "Groom"
+            },
+            {
+                "heTitle": "טהרת הלב",
+                "enTitle": "Purity of the Heart"
+            },
+            {
+                "heTitle": "יראה",
+                "enTitle": "Fear of God"
+            },
+            {
+                "heTitle": "יחוד השם",
+                "enTitle": "God's Unity"
+            },
+            {
+                "heTitle": "יצר הרע",
+                "enTitle": "Evil Inclination"
+            },
+            {
+                "heTitle": "כבוד אב ואם",
+                "enTitle": "Honoring Parents"
+            },
+            {
+                "heTitle": "כפורים",
+                "enTitle": "Atonement"
+            },
+            {
+                "heTitle": "לשון הרע",
+                "enTitle": "Slander"
+            },
+            {
+                "heTitle": "לולב",
+                "enTitle": "Lulav"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מציאות השם יתברך",
+                "enTitle": "God's Existence"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מזוזה",
+                "enTitle": "Mezuzah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מילה",
+                "enTitle": "Circumcision"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מטר",
+                "enTitle": "Rain"
+            },
+            {
+                "heTitle": "נחמו",
+                "enTitle": "Consolation"
+            },
+            {
+                "heTitle": "נר חנוכה",
+                "enTitle": "Chanukah Lights"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שמחה",
+                "enTitle": "Joy"
+            },
+            {
+                "heTitle": "סוכה",
+                "enTitle": "Sukkah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שנאת חנם",
+                "enTitle": "Wanton Hatred"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ערבה",
+                "enTitle": "Willow"
+            },
+            {
+                "heTitle": "עצרת",
+                "enTitle": "Shemini Atzeret"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ענוה",
+                "enTitle": "Humility"
+            },
+            {
+                "heTitle": "עושר",
+                "enTitle": "Wealth"
+            },
+            {
+                "heTitle": "פרנסה",
+                "enTitle": "Sustenance"
+            },
+            {
+                "heTitle": "פסח",
+                "enTitle": "Passover"
+            },
+            {
+                "heTitle": "פורים",
+                "enTitle": "Purim"
+            },
+            {
+                "heTitle": "צדקה",
+                "enTitle": "Charity"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ציצית",
+                "enTitle": "Fringes"
+            },
+            {
+                "heTitle": "קדושה",
+                "enTitle": "Holiness"
+            },
+            {
+                "heTitle": "קנאה",
+                "enTitle": "Jealousy"
+            },
+            {
+                "heTitle": "רשות",
+                "enTitle": "Reshut (Permission)"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ראש השנה",
+                "enTitle": "Rosh HaShanah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שבועה",
+                "enTitle": "Oath"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שבת",
+                "enTitle": "Shabbat"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שלום",
+                "enTitle": "Peace"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שבועות",
+                "enTitle": "Shavuot"
+            },
+            {
+                "heTitle": "תורה",
+                "enTitle": "Torah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "תפלה",
+                "enTitle": "Prayer"
+            },
+            {
+                "heTitle": "תשובה",
+                "enTitle": "Repentance"
+            },
+            {
+                "heTitle": "תענית",
+                "enTitle": "Fasting"
+            },
+            {
+                "heTitle": "תפלין",
+                "enTitle": "Tefillin"
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Kad HaKemach/English/merged.json b/json/Musar/Rishonim/Kad HaKemach/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..fc63229ba6287cb380baa8bf6e0026ba597ac08e
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Kad HaKemach/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,358 @@
+{
+    "title": "Kad HaKemach",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kad_HaKemach",
+    "text": {
+        "Introduction": [],
+        "Faith": [],
+        "Love": [],
+        "Guests": [],
+        "Mourning": [],
+        "Trust": [],
+        "Blessing": [],
+        "Synagogue": [],
+        "Theft": [],
+        "Arrogance": [],
+        "Convert": [],
+        "Redemption": [],
+        "Laws": [],
+        "Submission": [],
+        "Providence": [],
+        "Shaming": [],
+        "Confession": [
+            [
+                "\"Against You alone have I sinned, and done what is evil in Your eyes; so that, etc.\" (Psalms 51:6). It is well-known that confession is a positive commandment which is in the Torah, as it is stated (Numbers 5:6-7), \"When a man or woman shall commit any sin that men commit, to do a trespass against the Lord [...]. They shall confess the sins which they committed.\" And the content of confession is that they confess and say to the Holy One, blessed be He, \"I have sinned before you.\" And the Rabbis, may their memory be blessed, expounded, \"Once a person has confessed and said, 'I have sinned,' no angel is allowed anymore to touch him, as it is stated (Numbers 22:34), 'And Bilaam said to the angel of the Lord, \"I have sinned because I did not know that you were standing in the way before me.\"'\" And likewise do we find with the Jewish people that when they sinned by expressing evil speech against the manna, they confessed and said (Deuteronomy 21:7), \"We sinned by speaking against the Lord and against you\"; so the Holy One, blessed be He, forgave them immediately. And Moshe [too] prayed for them, as it is stated, \"Moshe prayed on behalf of the people.\" And even with the wicked, confession atones. So once they have accepted their punishment and confession, they merit life in the world to come. For thus have we found with Aakhan, that he confessed and said (Joshua 7:20), \"Indeed I have sinned against the Lord, God of Israel, and thus and thus have I done.\" And immediately after he confessed, Joshua said to him (Joshua 7:25), \"What calamity you have brought upon us; the Lord will bring calamity upon you this day.\" And [the Rabbis], may their memory be blessed, expounded, \"This day are you visited by calamity; but you are not visited by calamity for life in the world to come.\" And it is not necessary to say this about the Jewish people, for confession even atones for the [other] nations of the world. For this is what have we found [concerning] Adoni-bezek, a great king among the kings of the Canaanites; and there were seventy kings of Canaan with severed thumbs and big toes collecting scraps under his table. [Even so,] once he confessed and mentioned God, it was atoned for him. And that is that which is written at the beginning of Judges [Judges 1:5-7), \"At Bezek, they encountered Adoni-bezek, engaged him in battle, and defeated the Canaanites and the Perizzites. Adoni-bezek fled, but they pursued him and captured him; and they cut off his thumbs and his big toes. And Adoni-bezek said, 'Seventy kings, with thumbs and big toes cut off, used to pick up scraps under my table; as I have done, so God has requited me.' They brought him to Jerusalem and he died there.\" What is of interest [here], that the verse mentioned his death in Jerusalem? Rather, it is to teach you that once he confessed and mentioned God, may He be blessed, in his confession, his death was atonement, since he accepted his punishment as being measure for measure."
+            ]
+        ],
+        "Straying of Heart and Eyes": [],
+        "Flattery": [],
+        "Desecration of God's Name": [],
+        "Desire": [],
+        "Groom": [],
+        "Purity of the Heart": [],
+        "Fear of God": [],
+        "God's Unity": [],
+        "Evil Inclination": [],
+        "Honoring Parents": [
+            [
+                "",
+                "",
+                "",
+                "Come and see how beloved the commandment of honoring father and mother is in front of the Holy One, blessed be He! As the Holy One, blessed be He, does not distinguish between the righteous and the evil [in this regard]. From where do we [know this]? From the evil Esau. Since he honored his father, the Holy One, blessed by He, gave him 'all this honor' [as] his reward. Rabbi Eliezer says, \"Esau wept three tears, one from his right eye, one from his left eye and the third solidified and did not descend. When? At the time that Yitzchak blessed Yaakov, as it is stated (Genesis 27:38), 'and Esav raised his voice and wept.'\" Come and see how much tranquility the Holy One, blessed be He, gave him [as a result]! As it is stated (Psalms 80:6), \"You fed them tears for bread; You gave them a third of the tears to drink.\" It is not written, \"three,\" but rather \"a third,\" since the three tears were not complete. And if the Holy One, blessed be He, repaid this evil one because he honored his father, all the more is it with a righteous person who honors his elders. The Holy One, blessed be He, said, \"Is there anyone who gave his father honor and I did not give him children?\" The commandment of honor is the fifth of the Ten Commandments, and it seals the first tablet. As behold, the tablet began with, \"I am,\" which is honoring the ultimate Farther, and ends with, \"Honor,\" which is about the reproductive father. And the commandment of honoring [parents] only came for the honor of the ultimate Father. And in the same way as the reproductive father, who engenders the child, is called father; so too is the ultimate Father, who engendered the soul and blew it from His holy spirit, called father. And greater are the kindnesses of the ultimate Father towards His creatures than the kindnesses of the reproductive father towards his child. For so did David say (Psalms 29:10), \"Though my father and mother abandon me, the Lord will take me in.\" And likewise did Isaiah mention (Isaiah 63:16), \"Surely You are our Father; though Abraham regard us not, and Israel recognize us not, You, O Lord, are our Father; from of old, Your name is 'Our Redeemer.'\" It is saying, we did not know Avraham in the exile of Egypt, nor Yaakov in the desert. For the forefathers had already gone. And if so, You are the supernal ultimate Father. From of old, Your name is \"Our Redeemer,\" since You redeemed us from Egypt. And likewise did Moshe, peace be upon him, mention (Deuteronomy 32:6), \"is He not your Father, who made you His; He who made you and established you?\""
+            ]
+        ],
+        "Atonement": [],
+        "Slander": [],
+        "Lulav": [],
+        "God's Existence": [],
+        "Mezuzah": [],
+        "Circumcision": [],
+        "Rain": [
+            [
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "When sufferings of chastisement come upon a person, he returns to the good. As the sages interpreted the Song of Songs, \"Behold, you are beautiful, my beloved, and pleasant\" - even when You bring upon me sufferings of chastisement, it is pleasant. Why? Because You return me thus to the good. Human repentance is never complete without suffering. Repentance is improving one's actions and character. It is not fasting and wearing sackcloth and wallowing in the dust and immersing in water while remaining soiled on the inside with sins and evil thoughts. And so said the prophet (Isaiah 58): \"Do you call that a fast, A day when the LORD is favorable?\" \"No, this is the fast I desire: To unlock fetters of wickedness, And untie the cords of the yoke.\" [...] The intent of the Torah is that one should first cleanse oneself on the inside, casting out from one's heart the impurities of sin, and then return what one has taken unfairly or by violence, and ask forgiveness from one's friend. After immersing one's heart inwardly and doing all kinds of purification and cleansing oneself from sin, one should purify oneself also outwardly by fasting and immersing the body, and so on..."
+            ]
+        ],
+        "Consolation": [],
+        "Chanukah Lights": [],
+        "Joy": [],
+        "Sukkah": [],
+        "Wanton Hatred": [],
+        "Willow": [],
+        "Shemini Atzeret": [],
+        "Humility": [],
+        "Wealth": [],
+        "Sustenance": [],
+        "Passover": [
+            [
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "... And on this the Torah says (Exodus 13:7) \"there will not be seen and there will not be found\" - it will not be seen b'maaseh (in action) and will not be found b'machshava (in thought), rather one should anul it in his heart. The mitzvot have 3 categories: mitzvot of speech, of the heart and of action, as it is written (Deuteronomy 30:14) \"in your mouth and in your heart to do it\". Comes the Torah (instructing us) to anul it in the heart, corresponding to the mitzvot which are dependent on the heart. Comes the 'kabbalah' (instructing us) to eradicate it from the house or to burn it, corresponding to the mitzvot of action. And to say 'kol chamira', corresponding to mitzvot of speech. In this way the 3 categories of mitzvot are fulfilled through the prohibition of chametz, teaching you that the prohibition of chametz incorporates all the mitzvot... Just as the 'kabbalah' comes (instructing us) to eradicate chametz and (livdok) to check the house in nooks and in cracks, so too we are obligated to search and check the chambers of our inner being for bad (machshavas) intentions and bad (hirhurim) thoughts. Just as bedikat chametz (checking for chametz) is not valid by sunlight, nor by moonlight, nor by the light of a torch, but only by the light of a candle, so too the bedikah (checking) of the yetzer hara must be by the light of the neshama (soul) which is called 'ner' (candle), this is what is written (Proverbs 20:27) \"the candle of Hashem is the soul of man, which searches the chambers of one's inner being."
+            ]
+        ],
+        "Purim": [],
+        "Charity": [],
+        "Fringes": [],
+        "Holiness": [],
+        "Jealousy": [],
+        "Reshut (Permission)": [],
+        "Rosh HaShanah": [],
+        "Oath": [],
+        "Shabbat": [],
+        "Peace": [],
+        "Shavuot": [],
+        "Torah": [],
+        "Prayer": [],
+        "Repentance": [],
+        "Fasting": [],
+        "Tefillin": []
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "כד הקמח",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "כד הקמח",
+        "enTitle": "Kad HaKemach",
+        "key": "Kad HaKemach",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "אמונה",
+                "enTitle": "Faith"
+            },
+            {
+                "heTitle": "אהבה",
+                "enTitle": "Love"
+            },
+            {
+                "heTitle": "אורחים",
+                "enTitle": "Guests"
+            },
+            {
+                "heTitle": "אֵבֶל",
+                "enTitle": "Mourning"
+            },
+            {
+                "heTitle": "בטחון",
+                "enTitle": "Trust"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ברכה",
+                "enTitle": "Blessing"
+            },
+            {
+                "heTitle": "בית הכנסת",
+                "enTitle": "Synagogue"
+            },
+            {
+                "heTitle": "גזלה",
+                "enTitle": "Theft"
+            },
+            {
+                "heTitle": "גאוה",
+                "enTitle": "Arrogance"
+            },
+            {
+                "heTitle": "גר",
+                "enTitle": "Convert"
+            },
+            {
+                "heTitle": "גאולה",
+                "enTitle": "Redemption"
+            },
+            {
+                "heTitle": "דינין",
+                "enTitle": "Laws"
+            },
+            {
+                "heTitle": "הכנעה",
+                "enTitle": "Submission"
+            },
+            {
+                "heTitle": "השגחה",
+                "enTitle": "Providence"
+            },
+            {
+                "heTitle": "הלבנת פנים",
+                "enTitle": "Shaming"
+            },
+            {
+                "heTitle": "וידוי",
+                "enTitle": "Confession"
+            },
+            {
+                "heTitle": "זנות הלב והעין",
+                "enTitle": "Straying of Heart and Eyes"
+            },
+            {
+                "heTitle": "חנופה",
+                "enTitle": "Flattery"
+            },
+            {
+                "heTitle": "חילול השם",
+                "enTitle": "Desecration of God's Name"
+            },
+            {
+                "heTitle": "חמדה",
+                "enTitle": "Desire"
+            },
+            {
+                "heTitle": "חתן",
+                "enTitle": "Groom"
+            },
+            {
+                "heTitle": "טהרת הלב",
+                "enTitle": "Purity of the Heart"
+            },
+            {
+                "heTitle": "יראה",
+                "enTitle": "Fear of God"
+            },
+            {
+                "heTitle": "יחוד השם",
+                "enTitle": "God's Unity"
+            },
+            {
+                "heTitle": "יצר הרע",
+                "enTitle": "Evil Inclination"
+            },
+            {
+                "heTitle": "כבוד אב ואם",
+                "enTitle": "Honoring Parents"
+            },
+            {
+                "heTitle": "כפורים",
+                "enTitle": "Atonement"
+            },
+            {
+                "heTitle": "לשון הרע",
+                "enTitle": "Slander"
+            },
+            {
+                "heTitle": "לולב",
+                "enTitle": "Lulav"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מציאות השם יתברך",
+                "enTitle": "God's Existence"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מזוזה",
+                "enTitle": "Mezuzah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מילה",
+                "enTitle": "Circumcision"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מטר",
+                "enTitle": "Rain"
+            },
+            {
+                "heTitle": "נחמו",
+                "enTitle": "Consolation"
+            },
+            {
+                "heTitle": "נר חנוכה",
+                "enTitle": "Chanukah Lights"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שמחה",
+                "enTitle": "Joy"
+            },
+            {
+                "heTitle": "סוכה",
+                "enTitle": "Sukkah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שנאת חנם",
+                "enTitle": "Wanton Hatred"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ערבה",
+                "enTitle": "Willow"
+            },
+            {
+                "heTitle": "עצרת",
+                "enTitle": "Shemini Atzeret"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ענוה",
+                "enTitle": "Humility"
+            },
+            {
+                "heTitle": "עושר",
+                "enTitle": "Wealth"
+            },
+            {
+                "heTitle": "פרנסה",
+                "enTitle": "Sustenance"
+            },
+            {
+                "heTitle": "פסח",
+                "enTitle": "Passover"
+            },
+            {
+                "heTitle": "פורים",
+                "enTitle": "Purim"
+            },
+            {
+                "heTitle": "צדקה",
+                "enTitle": "Charity"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ציצית",
+                "enTitle": "Fringes"
+            },
+            {
+                "heTitle": "קדושה",
+                "enTitle": "Holiness"
+            },
+            {
+                "heTitle": "קנאה",
+                "enTitle": "Jealousy"
+            },
+            {
+                "heTitle": "רשות",
+                "enTitle": "Reshut (Permission)"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ראש השנה",
+                "enTitle": "Rosh HaShanah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שבועה",
+                "enTitle": "Oath"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שבת",
+                "enTitle": "Shabbat"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שלום",
+                "enTitle": "Peace"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שבועות",
+                "enTitle": "Shavuot"
+            },
+            {
+                "heTitle": "תורה",
+                "enTitle": "Torah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "תפלה",
+                "enTitle": "Prayer"
+            },
+            {
+                "heTitle": "תשובה",
+                "enTitle": "Repentance"
+            },
+            {
+                "heTitle": "תענית",
+                "enTitle": "Fasting"
+            },
+            {
+                "heTitle": "תפלין",
+                "enTitle": "Tefillin"
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Kad HaKemach/Hebrew/Kad HaKemach, Warsaw 1872.json b/json/Musar/Rishonim/Kad HaKemach/Hebrew/Kad HaKemach, Warsaw 1872.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..68d0c11e74aafaa3ed3ce41167a78a90ea879d83
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Kad HaKemach/Hebrew/Kad HaKemach, Warsaw 1872.json	
@@ -0,0 +1,956 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kad HaKemach",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001784725",
+    "versionTitle": "Kad HaKemach, Warsaw 1872",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "כד הקמח, וורשא תרל\"ב",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "כד הקמח",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "הקדמת הגאון המחבר רבינו בחיי ז׳׳ל \n",
+            "<b>זה </b>ספר דור דורשיו, יגיעי כח דור יעפי הגלות והצרות ימצאו בו מנוח, כי על אודות התלאות יתבלבל הרעיונים, ויסתתמו הלבבות ויתמעטו המבינים, בהיותם במוקשים לצוד את רגלם וכבד עליהם עולם, כי יעמדו במצר לבם יצר ויקרב שכלם, להתבונן ולעלות בסולם, מגבוה ייראו מעלות על הרי התלמוד החמוד מזהב ורב פנינים, אשר יסודי הדת עליו נשענים, בביאור המצות והתר ודינים, ובארץ נחלי דרשות ואגדות ימצאו נחל עיונים ומנוחות שאננים, מה נעמו להם המדרשים, אף כי ליחידים יראו להם בקצתם שרשים. ישאו ענף יעשו פירות ישנים גם חדשים, כי הם קדש קדשים, מימיהם מים שאין להם סוף, נפש הכל אליהם תכסוף, על כן רציתי לחבר החבור הזה להצמיח במטה הדרשות צמח, והעליתי שם זה הספר כד הקמח, משם יזונו כל רעבים לשמע את דבר האל, משם יעלו יגשו אל מזבח אל, ההיכל העומד לפני ולפנים, מזון לכלא ביה בעשרים ושנים טורים חרוזים, בקצת מצות התורה מסתבכים ובענפי מדות נאחזים, והטורים מלאים אבני חפץ למבקשיהם דרושים, כי הם במספרם ששים, ששים המה הדברים הצריכים לאדם להנהגתו, דברים מספרים כבוד אל וקדושתו, שם אזכיר אמונת האדם וענין עבודתו ויתר מדותיו, שם אבאר מועדי ה' וקצת מצותיו, והתלמידים והחברים אשר קרבת אלהים יחפצון, שם יבינו וישכילו ולא יכשלו כי ירוצון, שם יראו מעונה אלהי קדם אל מעגלותם ירבצון, שם יראו את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, ויען יהיה על דרך סלולה, ימהר המעיין למצוא חפצו על נקלה, רציתי להיות מלאכת חיבורי זה באלפ\"א בית\"א מצומדת, ימצא כל מצוה וכל מדה באות מיוחדת. וכאשר יתעורר האדם וירים ראש, וירצה לדרוש, יסתכל בכתובות האלה אשר הם כתובים בדפי הספר, והם ידריכוהו לעלות במסלה העליונה, היא הנמצאת לכל מבקשיה, הנדרשת לכל שואל, היא העולה בית אל. \n"
+        ],
+        "Faith": [
+            [
+                "<b>פתחו</b> שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים (ישעיה כז). עיקר התורה והמצוה היא האמונה כי מי שאין לו אמונה נוח לו שלא נברא, והיא מצוה תלויה בלב והוא שיאמין האדם שיש לעולם בורא נמצא יחיד והוא משגיח בעולם השפל במין האדם בכלל ובפרט להוציא מלבם של כופרים והפושעים והמורדים בהקב\"ה שאומרים שאין ההשגחה שופעת מגלגל הירח ולמטה כדעת איוב בבוא היסורים עליו והוא שאמר לו אליפז (איוב כב) ואמרת מה ידע אל הבעד ערפל ישפוט. עבים סתר לו ולא יראה וחוג שמים יתהלך, האורח עולם תשמור אשר דרכו מתי און, ע\"כ יזכירו הנביאים תמיד ענין ההשגחה וביארו אותה, והוא שביאר ירמיה הנביא ע\"ה (ירמיה ל) גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו כפרי מעלליו. למדנו ענין ההשגחה במין האדם בכלל ובפרט כדי לקבוע בלב ענין ההשגחה ולעקור שורש אמונת הכופרים. וכן הזכיר דוד המע\"ה ואמר (תהלים קלט) ה' חקרתני ותדע אתה ידעת שבתי וקומי בנת לרעי מרחוק, והזכיר עוד (שם לג) משמים הביט ה' ראה את כל בני האדם ממכון שבתו השגיח אל כל יושבי הארץ. וזהו מה שאמרו חכמינו ז\"ל (אבות פרק ג') הכל צפוי והרשות נתונה. וכאשר אבאר באות הה\"א בהשגחה. וכן מצינו אליהוא שהיו כל דבריו חכמה מקובלת מאנשי החכמה והאמונה שבאר ואמר (איוב לד) כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יראה. (שם) אין חשך ואין צלמות להסתר שם פועלי און. ומתוך אמונת ההשגחה יגיע אדם לאמונת הנבואה והתורה שיאמין כי יצא מאת הבורא יתעלה שפע ההשגחה אל האדם עד שיתנבא ותנתן תורה על ידו, והתורה הזאת הצלחת נפשו של אדם, בה יושע תשועת עולמים בה ילמד ליישר מעשיו ועמה ידע דרכי החיים בכל פרטי פעולותיו בטהרת גופו ומחשבתו ותקון נפשו ומדותיו, וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, ונצטוינו בה שלא נשכחנה שכתוב (דברים ד) השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. ענין הכתוב הזה שלא נשכח אחד מעיקרי התורה והמצות שנתנו לנו והגיד לך שאם נשכח שהוא עון עצום נוגע עד הנפש, ולזה הזכיר נפשך, ובמה יתרצה זה אל אדוניו וימלט מהשכחה שנזכיר אותה תמיד ונהגה בהם יום ולילה ואז יהיו שמורים בלב והוא שהזכיר שלמה המע\"ה (משלי ד) אל יליזו מעיניך שמרם בתוך לבבך, ביאר הכתוב גם אם יש לך עסקים וטרדות או יבואו עליך מקרים תכופים זה אחר זה אל יליזו מעיניך אותם העסקים והמקרים מהיות המצות תמיד לזכרון בין עיניך, ודבר ידוע כי ישראל זרע קדש אף גם זאת בהיותם בגלות בארץ אויביהם ועם היות שהם מפוזרים בקצוות דחויים בגוים כזורה ברחת ובמזרה לא ישכחו עקרי התורה והמצות אך ישמרו משמרת האמונה ויעמדו חזקים באמונתם ובכל דור ודור כל אחד ואחד מן האומות מתגרה בהם להמיר דתם ולהחליף אמונתם ולא אבו שמוע, וכמו שדרשו חז\"ל (שיר ז) שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך הזכיר הכתוב הזה ד' פעמים שובי כנגד ד' מלכיות שכל מלכות ומלכות אומרת לנו לחזור לאמונתם ויעשו ממנו גזברין ושלטנין זהו נחזה בך מלשון (שמות יח) ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל וישראל משיבים להם מה תחזו בשולמית מה מעלה ושולטנות אתם יכולין לתת לנו כלום יש בכם כח לתת לנו כאותה מעלה של הר סיני זהו כמחולת המחנים כלומר שמא יש באלהיכם לעשות לנו כאותו מחול שהיו בו שתי מחנות מחנה ישראל ששים רבוא ומחנה מלאכי השרת כענין שכתוב (תהלים סט) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן, ובזכות האמונה הזאת שהם חזקים באמונתם עתיד הקב\"ה להשרות שכינתו ביניהם ולשוב לירושלים כבתחלה והבנים שגלו מעל שולחן אביהם ישובו לקדמותם, ועל זה הזכיר כאן ישעיה הנביא ואמר (ישעיה כו) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, כי לפי שהזכיר בפסוק שלמעלה חומת ירושלים והוא שאמר (שם) ישועה ישית חומות וחיל על כן סמך לו מיד פתחו שערים כלומר שערי ירושלים שהיו עד עתה סגורים ויבאו ישראל שהם גוי צדיק שהמתינו בגלותם לאמונתו של הקב\"ה, והנה זאת אמנה שרואים ישראל אדמתם לנגדם זרים אוכלים אותה והמורדים והפושעים משמרים הבלי שוא הם שוכנים בתוכה והם מגורשים מבית תענוגיהם משועבדים בין האומות ועומדים באמונתם, ולזה אמר דוד ע\"ה (תהלים סח) עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם אף סוררים לשכון יה אלהים, ואמרו במדרש עלית למרום כשעלה כבודו למרום הגלה את ישראל שכל זמן שהיה הכבוד בבהמ\"ק לא גלו ישראל לקחת מתנות באדם אותם מתנות שנתת להם שישרה כבודך ביניהם לקחת אותם מהם ובאו סוררים ושכנו שם במקום יה אלהים. וכדי להודיע שהאמונה עקר התורה כלה לכך מצינו שכל המצות כולן בנויות ומיוסדות עליה שכן דרשו חז\"ל בא חבקוק והעמידן על אחת שנא' (חבקוק ב) וצדיק באמונתו יחיה וכן אמר שלמה ע\"ה (משלי כט) איש אמונות רב ברכות. ויש לך לדעת למה תלו החכמים הענין הזה בחבקוק ולא בדוד והיו יכולין לומר בא דוד והעמידן על אחת שנא' (תהלים קיט) כל מצותיך אמונה. אבל היה הענין מפני ביאור הנזכר שהזכיר חבקוק ואמר יחיה, ובאר ואמר שכל המצות תלויות באמונה ועם האמונה יזכה האדם לחיי העוה\"ב אבל דוד לא באר בענין השכר כלום ולכך תלה הענין בחבקוק ולא בדוד, והכונה בלשון יחיה הוא חיי העוה\"ב שהם החיים הנצחיים האמתיים איננו נאמר על חיי בשרים הקצרים כי מפני שהאמונה יסוד המצות כלן על כן הוצרך להזכיר בה לשון יחיה כלשון האמור במצות (ויקרא יח) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם שעיקר הכונה בו חיי העוה\"ב וכן תרגם אונקלוס ויחי בהון לחיי עלמא, ומכלל האמונה הוא שיאהוב האדם את האמת ושיבחר ושידבר בו והוא שאמר זכריה הנביא (זכריה ח) אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש את רעהו אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם, וכן אמר שלמה ע\"ה (משלי יב) שפת אמת תכון לעד יזהיר על הדבור שישתמש בו בכל ענין אמת ושיזהר מן השקר כי מי שיש לו שפת אמת והוא נזהר בדבורו שיוציאם על קו אמת הדבור ההוא יצליח ויכון לעד ויאמינוהו בכל דבריו כי הבריות יחזיקוהו באיש אמת כיון שהורגל כל ימיו לדבר אמת, אבל מי שיש לו לשון שקר לא יאמינו דבריו אלא עד רגע כי השומעים דבריו יאמינו בהם לשעה ואחרי כן כאשר יבקרו דבריו ויחקרו אותם יכירו כי שקר הם. ובא הכתוב הזה להזהיר את הבריות שיהיו טהורים בדבורם שלא ידברו רק אמת אפי' בספור דברים אע\"פ שאין הספור ההוא עיקר ואיננו מעלה ומוריד ואין צ\"ל במשאם ומתנם שיש להם לעסוק באמונה ולעמוד בדבורם ושיהיה הן ולאו שלהם אמת, וכמו שדרשו רז\"ל (ויקרא יט) איפת צדק והין צדק שיהיה הן שלך צדק ולאו שלך צדק ואין צריך לומר אם כפל דבורו בהם הן או לאו שני פעמים שהרי זה לשון שבועה הוא וכן דרשו רז\"ל לאו לאו תרי זימני שבועה הוי שנאמר (בראשית ט) ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול וכתיב (ישעיה נד) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי ולא מצינו שבועה בכל פרשת המבול אלא כפל הלאו ומדלאו לאו שבועה הן הן אין צריך לומר ואמרו ז\"ל כי כל מי שאינו עומד בדבורו במקח וממכר ובכל משאו ומתנו שבינו לבין חבירו והוא חוזר בו יש לו לקבל עליו מי שפרע והוא שאמרו (פרק הזהב דף מט) מי שפרע מדור המבול ומדור הפלגה יפרע ממי שאינו עומד בדבורו. והענין במי שאינו עומד בדבורו הרי זה מביא את עצמו לדבר כזבים ומרגיל את עצמו בכך, ומי שמרגיל לדבר שקרים סופו להעיד עדות שקר. וכן אמר שלמה המע\"ה (משלי ז) ויפיח כזבים עד שקר. והנה הוא מחלל שפתיו שהוא כלי הדבור שנברא באדם לספר תהלות הקב\"ה, וז\"ש (ויקרא כב) ולא תחללו את שם קדשי, ויש בכלל הזה דרך חיים לכל השומעים זה ומתבוננים בו שיזהרו בדבורם כי גדול כח האמת וכל המחזיק במדת אמת תפלתו נשמעת. וכן אמר דוד ע\"ה (תהלים קמה) קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. כל המכוין את פעולותיו אל האמת הוא המתקרב אל בוראו ית' שהוא אחד אמת. והקירוב הזה הוא השכר העצום והזכות הגדול הנקרא חיי העולם הבא ואי אפשר לו לאדם שיתקרב אצלו ית' עד שיתדמה לו וילך בדרכיו, שכן נצטוינו והלכת בדרכיו, ומפורש אמרו ז\"ל מה הוא רחום אף אתה היה רחום מה הוא חנון אף אתה היה חנון מה הוא מלביש ערומים אף אתה היה מלביש ערומים מה הוא מבקר חולים אף אתה היה מבקר חולים מה הוא מנחם אבלים אף אתה היה מנחם אבלים מה הוא קובר מתים אף אתה היה קובר מתים. וכן אתה יכול לומר בכל שאר המדות מה הוא קדוש אף אתה היה קדוש שנאמר (ויקרא יא) והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני, מה הוא תמים שנא' (תהלים יח) האל תמים דרכו אף אתה היה תמים שנא' (דברים יח) תמים תהיה עם ה' אלהיך וכתיב (בראשית יז) התהלך לפני והיה תמים כי מי שהוא תמים והוא שתוכו כברו ידוע שעיקרי האמונה נטועים בלבו חקוקים במחשבתו. והנה מדת התמימות מעלה גדולה באדם ושורש עצום לכל שאר המדות החמודות והיא מדה נזכרת אצל אבות העולם והנביאים והצדיקים והיא מכלל המדות אשר בהם יזכה האדם לגור באהלו של מקום ולשכון בהר קדשו הוא שאמר דוד ע\"ה (תהלים טו) ה' מי יגור באהלך ומי ישכון בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק, ואמר עוד (תהלים קא) אשכילה בדרך תמים, וכן הזכיר שלמה בנו (משלי י) הולך בתום ילך בטח: \n",
+                "<b>וכבר</b> הודיענו דוד המע\"ה בפסוק אחר כי בשכר התמימות יזכה האדם להיותו קיים נצחי לעולם לפני השם ית' הוא שאמר (תהלים עא) ואני בתומי תמכת בי ותציבני לפניך לעולם, וידוע שאין אומה בעולם ראויה להמשך אחר האמת כמו ישראל לפי שהתורה שהיא תורת אמת לא נתנה אלא לישראל שכן כתוב (תהילים קמ״ז:י״ט-כ׳) מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי: \n",
+                "<b>וכן</b> אמרו במדרש בבראשית רבה (שמות כא) וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים וכי ימכור איש זה הקב\"ה שנאמר (שמות טו) ה' איש מלחמה את בתו לאמה זו התורה שמכרה לישראל מוציאין אותה חבושה בארון. לא תצא כצאת העבדים הזהרו בה שלא תנהגו בה מנהג בזיון והפקר, אם רעה בעיני אדוניה שאין ישראל מקיימין את התורה והפדה האב זה הקב\"ה שהרי לעם נכרי לא ימשול למכרה לא מסרה הקב\"ה לשום אומ' ולשון אלא לישראל וישראל בוגדים בה. וידוע כי התורה נקראת אמת שנא' (משלי כג) אמת קנה ואל תמכר וכתיב (שם ח) אמת יהגה חכי, ותמצא בפסוק ראשון של התורה כל ההברות חוץ משר\"ק לפי שאותיותיו שקר ושקר הפך כאמת ולכן לא נזכר שם הברת השר\"ק לפי שהתורה אמת ואין לשקר עמידה עם האמת וכן אותיות האלפ\"א בית\"א הראש והאמצע והסוף רשומים באותיות אמת. וא\"כ יסוד התורה הוא אמת כי האותיות לתורה כמו היסוד לבנין. וכן בשמות האמהות ובשמות האבות אברהם יצחק ויעקב שרה רבקה רחל ולאה תמצא שם כל הברות הנקוד חוץ מהברת שר\"ק מפני שהם זרע אמת שנאמר (ירמיה ב) כולו זרע אמת. ודרשו ז\"ל זה חותמו של הקב\"ה שנאמר (ירמיה ו) וה' אלהים אמת ולכך נתחייבו שנסמוך פרשת ציצית שמסיימת אני ה' אלהיכם למלת אמת ושנזכיר כן בין ביום בין בלילה אמת ויציב שחרית אמת ואמונה ערבית וכל מי שלא הזכיר כן לא יצא ידי חובתו. מדת האמונה נמשך מן האמת שהוא הקב\"ה ולפיכך כל מי שיחפוץ קרבת אלהים יצטרך שיתנהג במדת האמונה במשאו ובמתנו כענין שנא' (תהלים לו) שכן ארץ ורעה אמונה יאמר כשאתה שוכן בארץ ומתחבר עם בני אדם במשא ובמתן התחבר עם האמונה ואל תחמוד משלהם כלום. וענין האמונה הזאת הוא ענין מושכל כי מדרך השכל יש לו לאדם להתבונן כי ראוי שיספיק לו את שלו ואין לו כלום במה שיש לזולתו. וכבר שמענו כי יש ארצות היום בעולם שאין להם תורה כלל ומדרך השכל יש להם אמונה גדולה במשאם ומתנם עם כל אדם אלו באים בסחורתם ומניחים אותה במקום אחד והולכים להם, למחר באים בעלי הסחורה ומוצאין הכסף על סחורתם אם ייטב להם ערך הדמים לוקחין הכסף ואם לאו לוקחים סחורתם ומניחין הכסף, ורובם עושין כן מפני אמונה לא מפני אימת מלכות: \n",
+                "<b>והנה</b> הנביאים כולם פה אחד היו מוכיחים לישראל במדת האמונה, ובפרשה אחת התחיל ירמיה ע\"ה בענין הקרבנות וחתם במדת האמונה לפי שרצה להודיעם כי לא לרצון יהיו להם הקרבנות כיון שהאמונה נעדרת מהם. והוא שהתחיל בפרשה ואמר (ירמיהו ז׳:כ״א) עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר כלומר שיוסיפו הקרבנות ההם על הזבחים שהם רגילים לאכול לעצמם ויאכלו בשר הרבה ובאר כי כל הכעס הזה בחסרון האמונה מהם וזהו שחתם הפרשה (שם) אבדה האמונה ונכרתה מפיהם. וכן ישעיה הנביא ע\"ה האשים ישראל במדת האמונה והוא שאמר (ישעיהו נ״ט:ד׳) אין קורא בצדק ואין נשפט באמונה בטוח על תהו ודבר שוא הרה עמל ודבר און. וכתיב אחריו (שם) ביצי צפעוני בקעו וקורי עכביש יארוגו האוכל מביציהם ימות והזורה תבקע אפעה. תכף שהזכיר הנביא אין נשפט באמונה ובאר שהאמונה נעדרת מהם גילה לנו שהם תועים במחשבה ובמעשה והמשיל מחשבתם לביצי צפעוני כי כשיתבקע יצא מהם צפעוני ופתן כן מחשבותיהם הלא מהם יצא פרי רע ומר. וממשיל מעשיהם לקורי עכביש שאינה אלא מלאכת תהו ותכלית המלאכה ההיא אינה אלא להיות מסך בפני העכביש מפני הזבוב כדי שיאכלנו ויהיה נזון בו כן תכלית פעולת הרשעים בעוה\"ז אינה אלא לאכול ולשתות ולשמוח והיא גם היא מלאכת תהו רק הדברים מוכרחים שלא יהיה האדם זולתם, וכתיב שם קוריהם לא יהיו לבגד ולא יתכסו במעשיהם כי כשם שמלאכת העכביש אינה באה לבגד ואין לה עמידה וקיום כן מעשה הרשעים לא יבאו לגמר מעשה ולא ימצא בהם תועלת כלל ולא יהיה להם קיום והעמדה. וכבר הזכיר ישעיה הנביא ע\"ה בעצמו שכל התורה כלה מיוסדת על האמונה והוא שאמר (ישעיהו כ״ה:א׳) ה' אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן, הזכיר עצות מרחוק על התורה שהיא נמשכת מן המקור הנעלם שהוא רחוק מכל רחוק וקרוב מכל קרוב, וביאר שהיא מיוסדת על אמונת אומן כי האמונה מכח אומן שהוא האמת, והרבה נסים נעשו לישראל שהם מיוסדים על יסוד האמונה שהרי ירידת המן היה מכח אמונה הוא שכתוב (שמות טו) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא והנסיון הזה לראות היעמדו על יסוד האמונה. וכן דוד ע\"ה הוא אומר (תהילים ע״ח:י״ח) וינסו אל בלבבם לשאל אוכל לנפשם. ובאופן שהיו מחוסרי אמנה ולא האמינו הזכיר בהן הכתוב וירם תולעים ויבאש, וכן מי מרה שהיו מתוקים וחזרו מרים וכל זה נסיון לראות היעמדו על סוד האמונה. והוא שכתוב (שמות טו) ושם נסהו. וכן ברפידים בבקשת המים אמר להם משה (שמות י) מה תריבון עמדי מה תנסון את ה'. והנה משה שהיה שלם במדת האמונה הזכיר בו הכתוב (שם) ויהי ידיו אמונה. ולפי שהיה דבק באמת הנקרא אומן ע\"כ נקרא הוא אומן כדכתיב (במדבר י״א:י״ב) כאשר ישא האומן וכאשר חטא בצור תפש עליו בחסרון אמונה והזכיר בו הכתוב (במדבר כ׳:י״ב) יען לא האמנתם בי. ובמדרש (ישעיהו כ״ו:ב׳) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי אמונים אלא אמנים אלו ישראל שעונין אמן. וכן דרשו בשבת פרק כל כתבי הקדש (דף קיט ב) א\"ר שמעון כל העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי גן עדן שנא' פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרי' אמן וידוע כי מלת אמן מלשון אומן ולפי המדרש הזה בשביל המדה הזו של עניית אמן נקראו ישראל צדיקים שנא' ויבא גוי צדיק ולכן צריך אדם להזהר בתפלה ובברכות שיענה אחריהם אמן שהיא מלה נגזרת מלשון אמונה, וכל מי שעמדו אבותיו על הר סיני וקבלו התורה הנקראת אמונה והוא מזרעו של אברהם אבינו שהוא ראש האמונה דכתיב בו (בראשית ט״ו:ו׳) והאמין בה' חייב הוא לכוין לבו ומחשבתו בעניית אמן לא שיזכיר שליח צבור הברכות והוא כחרש לא ישמע וכאלם לא יפתח פיו או שירבה דברים עם חבירו כאלו היה ברחובות קריה כמנהג קצת מן בני עמנו המקילין בדבר. כי זה עון פלילי שהרי העבד השומע שמברכין את רבו חייב הוא מדרך השכל שיענה אמן וכ\"ש מי שמברך את האלהים אשר בידו נפש כל חי שיתחייב השומע לענות אמן אחר מי שמברך אותו וכ\"ש שהוא ית' קובע לו מצוה בדבר זה ומצוה אותו שיברכנו והוא מצות עשה שבתורה שנאמר (דברים ט) וברכת את ה' אלהיך וכן אמרו חכמי המצות חכמי האמת ישמעאל בני ברכני. וכבר העלו בגמ' בבא מציעא בסוף פ' המקבל (בבא מציעא דף קיד) כי הקדש צריך ברכה אבל אינו צריך צדקה כדכתיב (דברים כ״ד:י״ג) ולך תהיה צדקה לפני ה' אלהיך מי שצריך צדקה יצא הקדש שאין צריך צדקה שכל הצדקות שלו אבל צריך ברכה מדכתיב וברכת את ה' אלהיך, וכשם שהוא ית' חפץ בברכה הוא הדין בעניית אמן שהוא לשון קיום הברכה. וכבר אמרו ז\"ל בברכות בסוף אלו דברים (דף כג ב) רבי יוסי אומר גדול העונה אמן יותר מן המברך אמר לו רבי נהוראי השמים כך הוא שהרי גוליארים מתגברים במלחמה וגבורים נוצחין כלומר ואח\"כ באים גבורים ונוצחין את הגוליארין. וביאר הענין הזה כי המשיל יתרון העונה אמן על המברך ליתרון הגבור על החלש כי הגבורה בסבת הכח ופירש בזה גדול כח העונה אמן על המברך ליתרון הגבור על החלש כי הוא ממשיך כח ממקור הכחות כלן אשר משם יונק כח הגבורה ומשם כח כל מתגבר, ותן את לבך אלו מלך בשר ודם בצאת הקהל לקראתו מברכין אותו ועונין אמן בקול רם והיה שם אחד מן העומדים לפניו ולא ענה אמן ה\"ז מבזה את המלך ומקצר בחק כבודו. ואם בעניית אמן למלך בשר ודם חושבין לעשות מצוה לפי שהוא סבת קיום הארץ וכענין שכתוב (משלי כ״ט:ד׳) מלך במשפט יעמיד ארץ ואמרו רבותינו ז\"ל אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו ק\"ו למלך העליון יתעלה אשר לב המלך בידו שנאמר (משלי כ״א:א׳) פלגי מים לב מלך ביד ה' ואין מלכותו וממשלתו כי אם ממנו ית' שהוא סבת הכל וראשית הכל, בזמן שבהמ\"ק קיים היה שליח ציבור מזכיר את שם המפורש ככתבו וכל העם היו עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ועתה שאנחנו בגלות אין אנו מזכירין את השם אלא בכנוי ואנו עונין אמן אחר הזכרת השם והוא במעלת ברוך שם: \n",
+                "<b>ויש</b> שפירשו ז\"ל גדול העונה אמן יותר מן המברך כי המברך הוא מעיד על השי\"ת שהוא מקור החכמה שכל המתברכים יתברכו מברכתו ולפי שאין קיום העדות בעד ראשון אלא בעד שני שהעדות נגמר על ידו ע\"כ רז\"ל הוצרכו לומר גדול העונה אמן יותר מן המברך שהעונה אמן הוא העד השני וצריך שיצטרף עם העד הראשון המברך ולכן הוא גדול ממנו כי העדות קיים עמו. אמרו רז\"ל (פרק ג' שאכלו דף מג) אין עונין לא אמן חטופה ולא אמן יתומה ולא אמן קטופה אלא אמן ארוכה בן עזאי אומר העונה אמן חטופה יתחטפו ימיו קטופה יתקטפו ימיו יתומה יהיו בניו יתומים ארוכה מאריכין לו ימיו ושנותיו, ופי' חטופה שחוטף המלה בשוא פתח והוא הפך האמונה והוא שכתוב באמנון האמינון אחיך היה עמך ופירש ר\"ש דקשראי\"ר והא למדת העונה אמן חטופה הרי הוא מהפך קערה על פיה ומוריד לארץ יסודות חומות האמונה הגבוהות והבצורות והעונה אמן כמשפטו הוא מקיים הדבר כקיום החתימה בעדים ובמדרש תהלים (תהילים ל״א:כ״ד) אמונים נוצר ה' אלו שעונין אמן בארוכה ואומרים מחיה המתים ועדיין לא בא ומאמינין בי שאני מחיה אותם ואומרים גאל ישראל ועדיין לא גאלם אלא לשעה וחזרו ונשתעבדו והם מאמינים שאני עתיד לגאלם ושוב אינן משתעבדים הוי אמונים נוצר ה'. בא וראה כמה גדול כח האמונה שלא נגאלו ישראל ממצרים אלא בשכר האמונה שנא' (שמות ד׳:ל״א) ויאמן העם אף בגאולה העתידה עתידין ישראל להגאל בשכר האמונה שנ' (ישעיהו כ״ו:ב׳) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים: \n"
+            ]
+        ],
+        "Love": [
+            [
+                "<b>ואהבת</b> את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך (דברים י׳:י״ב). מדת האהבה לשם ית' מצוה מחוייבת ומהות גדול בקיום התורה, והאהבה הזאת הוא שיתבונן האדם בעיקרי שבילי המצות וישיג מתוכם השגת השם יתעלה ויתענג באותה השגה בתכלית תענוג עד שיצדיק את הרבים וימשיך את לבם בדבריו לאהבתו ית', וכן דרשו רז\"ל בסיפרי (דברים ו׳:ה׳) ואהבת את ה' אלהיך איני יודע כיצד אוהב אדם את המקום ית' ת\"ל (שם) והיו הדברים האלה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם, ושם עוד ואהבת את ה' אלהיך אהבהו על הבריות כאברהם אביך שנא' (בראשית י״ב:ה׳) ואת הנפש אשר עשו בחרן כמו שמעיד עליו הכ' אברהם אוהבי כשם שקרא אברהם לבני אדם להאמין מרוב אהבתו כך אתה תאהבהו עד שתקרא בני אדם אליו ותמשיכם לעבודתו, ודבר ידוע כי אע\"פ שמדת היראה עיקר גדול מעיקרי העבודה כאשר אזכיר באות יו\"ד ביראת ה' ית', אין העבודה שלימה מתוך היראה אלא מתוך האהבה כי העבודה כוללת הירא' אך היראה אינה כוללת האהבה, וזה ידוע ומפורסם כי כל האוהב את חבירו יירא ממנו שלא יעשה הפך רצונו והירא אפשר שלא יאהבנו כלל כי כל הירא מן המלך אפשר שלא יאהבנו ואם יאהבנו ייראנו א\"כ עיקר העבודה היא האהבה, וכן דרשו חז\"ל לא יאמר האדם הריני לומד תורה כדי שאקרא חכם כדי שאקרא רבי כדי שאהיה מכובד ועשיר אלא ילמד מאהבה, וכן דרשו עוד (שמות כ׳:ו׳) ועושה חסד לאלפים לאוהבי ולהלן הוא אומר לאוהבי ולשומרי מצותי לאלף דור, והוצרכו לומר האי בדסמיך והאי בדסמיך, לימדו אותנו החכמים בזה מעלת האהבה שהיא גדולה על מעלת היראה כי היראה לאלף דור והאהבה לאלפי דורות: \n",
+                "<b>ומצינו</b> באברהם שהיה ראש היחס והאמונה שנשתבח במדת האהבה במה שקראו הש\"י אוהבי שבה נתנסה בענין החקירה ונמצא שלם בה, כי מן הידוע שאהבת אברהם ליצחק היתה חזקה ועזה במאד מאד על פנים רבים, האחת לפי שנולד לו אחר הזקנה והיאוש והיה לו עושר גדול בביתו כבית המלך. ועוד שנולד על דרך הנס והפלא בענין שרה ונכפלה אהבתו בו יותר כשהיה בן עשרים או בן שלשים שנה ואלו היו לו לאברהם מאה גופים היה לו למסור את כלן למיתה על יצחק בנו, וכאשר באה לו המצוה שישחטהו והוא בעצמו ישחוט אותו בידיו, הנה בזה פנה גדולה בתורה ויתד שהכל תלוי עליו לקבוע בלב האדם תוקף האהבה המחוייבת בחוק השי\"ת אשר כל אהבה ראויה שתדחה מפניה כי כן עשה אברהם גברה והתחזקה בו אהבת השם יתעלה על אהבת יצחק בנו, וזאת כוונת התורה בדין סורר ומורה שסופו שיהיה מלסטם את הבריות ושיעבור ע\"פ הש\"י ובאה המצוה על אביו ועל אמו שהם בעצמם אשר טפחוהו ורבוהו שיביאוהו לב\"ד לחייבו מיתה ולכלותו מן העולם ושתתגבר עליהם אהבת הש\"י על אהבת הבן, וע\"כ באה מצות התורה והזהיר אותנו הכתוב על המצוה הזאת (דברים ו׳:ה׳) ואמר ואהבת את ה' אלהיך, והזכיר באהבה הזאת שתי מדות מדה\"ר ומדה\"ד לבאר כי חייב אדם לאהוב אותו ית' בכל מדה ומדה בין שיתנהג עמו במדה\"ר בין במדה\"ד ואמר בכל לבבך שלא יהיו לך שתי לבבות אחד להקב\"ה ואחד לדבר אחר, והכוונה בזה שלא תשים שום חלק מלבך באהבת שום כח מן הכחות העליונים הנקראים מאהבים שנא' (הושע ב׳:ז׳) אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי אלא שיהיו כל חלקי לבך מסורים לאהבתו לו לבדו יתעלה, ויכלול עוד (דברים ו׳:ה׳) בכל לבבך שהכוונה בו עד רגע אחרון שבמיתה, ממה שידוע לחכמי המחקר כי הלב הוא אבר הראשון ביצירת הולד הקודם בו ושם החום הטבעי בלב אדם, אע\"פ שיש מי שמיחס אותו לכבד ולמוח, והוא ג\"כ האחרון שימות בכל איברי הגוף. וע\"כ צותה התורה הכוללת כל החכמות שיאהב האדם להקב\"ה מתחלת ההויה עד רגע המיתה. וידוע כי הלב משכן הנפש השכלית. ומה שאמר בכל נפשך כלומר שתאהוב אותו גם בנפש המתאוה לפי שהנפש המתאוה תכריח את האדם בטבע התולדות לבעוט על אהבת השם יתעלה, והנה זה בהפך ממה שאמר דוד ע\"ה (תהילים ל״ח:י׳) ה' נגדך כל תאותי באר כי כל תאוותיו לא היו אלא לנגדו ית'. (דברים ו׳:ה׳) ובכל מאדך מלשון מאד כלומר אהוב אותו ביותר כלומר שלא יהיה ממונו חביב עליו מגופו מן המצות שהרי אם לא ימצא אתרוג אלא באלף זוז חייב הוא ליקח אותו כמו שעשה רבן גמליאל (סוכה מא ב) ואמרו ז\"ל (ב\"ק ט ב) ולהידור מצוה עד שליש במצוה: \n",
+                "<b>ודע</b> כי מן הכתוב הזה דרשו ז\"ל שיתחייב האדם להודות לשם ית' על הרעה כמו על הטובה, והוא ששנו ז\"ל ברכות (הרואה דף כד) חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה דכתיב ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצה\"ר וזהו כפל הבי\"ת שלא אמר בכל לבך וזהו שאמר (תהילים קי״א:א׳) אודה ה' בכל לבב כי יתחייב אדם להודות לשם יתעלה בין ביצר הטוב בין ביצר הרע ובכל נפשך אפי' הוא נוטל את נפשך וכן אמרו (ברכות ס\"א). ובמדרש פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל שלא יעסקו בתורה הלך ר\"ע ועסק בתורה מצאו פפוס בן יהודה אמר לו למה אתה מסכן עצמך שאתה עובר על מצות המלך, אמר לו ר\"ע אמשול לך משל למה הדבר דומה לשועל שהיה מהלך על גבי הנהר ראה שם דגים אמר להם בואו אצלי ואטמין אתכם בנקיק הסלעים ולא תתיראו מבני אדם, אמרו לו אתה הוא פקח שבחיות אי אתה אלא טיפש כל חיותנו אינה אלא במים ואתה אומר לנו עלו ליבשה, אף אנו כל חיותנו אינה אלא בתורה דכתיב (משלי ד׳:י״ג) נצרה כי היא חייך ואתה הוא מסתכן אתה בעצמך. לימים נתפסו שניהם אמר לו פפוס לר\"ע אשריך שנתפסת על ד\"ת אוי לו לפפוס בן יהודה שנתפס על דברים בטילים, וכשהוציאו ר\"ע להריגה זמן ק\"ש היה והיו מסרטים את בשרו והוא קורא ק\"ש אמרו לו תלמידיו רבינו ע\"כ אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק בנפשך אפילו נוטל את נפשך עכשיו שבא לידי לא אקיימנו יצתה נפשו באחד יצתה בת קול ואמרה אשריך ר\"ע שיצתה נשמתך באחד עליו אמר דוד המע\"ה (תהילים י״ז:י״ד) ממתים ידך ה' ממתים מחלד אל תקרי ממתים אלא ממיתים. ידך על התורה שנתנה בימינך שנא' (דברים לג) מימינו אש דת למו חלקם בחיים לחיי העוה\"ב וצפונך תמלא בטנם שזוכין לרב טוב הצפון וכל טוב צפון לזרעם אחריהם. ובכל מאודך בכל ממונך. ד\"א בכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך בכל הוי מודה לו, ויש לו לקבל הכל בשמחה שנא' (תהילים ק״א:א׳) חסד ומשפט אשירה אם חסד אשירה אם משפט אשירה וכתיב (תהילים נ״ו:י״א) באלהים אהלל דבר בה' אהלל דבר, וכן הזכיר ישעיה ע\"ה (ישעיהו ס״א:י׳) שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי בין במדת רחמים בין במדת הדין כי הצדיק אף במדת הדין ישמח. ומפני שטבע האדם נותן שישמח יותר במדת רחמים ע\"כ כפל השישה ואמר שוש אשיש וכתיב (תהילים קט״ז:י״ג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא וכתיב (איוב א׳:כ״א) ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך, וכן במדרש תהלים (ישעיהו ה׳:ט״ז) ויגבה ה' צבאות במשפט אם במשפט ויגבה ואם בצדקה והאל הקדוש. אמר רבי ברכיה (תהילים צ״ב:ט׳) ואתה מרום לעולם ה' לעולם ידך על העליונה על הטוב אומר ברוך הטוב ועל הרעה אומר ברוך דיין האמת עד כאן: \n",
+                "<b>הצדיק</b> האוהב מאהבה מזומן הוא לחיי העוה\"ב ונזון מזיו החכמה העליונה הנקראת יש שנאמר (משלי ח׳:כ״א) להנחיל אוהבי יש, וע\"ד הפשט להנחיל אוהבי יש עתיד הקב\"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשר עולמות כמנין יש שנאמר להנחיל אוהבי יש. יתחייב אדם שיתבונן וישת אל לבו גודל חיובו לאהוב את הקב\"ה וכ\"ש שהוא ית' קדמנו בזה לאהוב את ישראל אהבה גדולה כי ע\"כ ימשילו הכתובים אהבתו לישראל לאהבת איש ואשתו והוא שכתוב (הושע ב׳:כ״א) וארשתיך לי לעולם וכתיב (ישעיהו נ״ד:ה׳) כי בועליך עושיך ומרוב אהבת אלינו לא מצינו בכל ספרי הנביאים שום פורעניות ותוכחת לישראל שאין נחמתה בצדה, ואף במקום התוכחת עצמה מצינו שהלשון יכלול נחמה והוא דבר הושע שכתוב (הושע א׳:ו׳) קרא שמה לא רוחמה כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל כי נשא אשא להם, ולשון נשא אשא לפי קשר הענין יהיה מלשון עקירה והכרתה כלשון (בראשית מ׳:י״ג) ישא פרעה את ראשך, אמנם יש בו זכרון נחמה לפי שהוא כולל לשון סליחה כן תרגם יונתן ברם אם יתובון אשבוק להון, ומרוב אהבתו לישראל צמצם שכינתו בין שני הכרובים והוא שדרשו ז\"ל (סנהדרין ז) כד רחימתין עזיזא אפותי דספסירא סגי לן, ומרוב אהבתו לישראל לא רצה להחליפם בשום זמן מהזמנים באומה אחרת שכן דרשו ז\"ל אמר הושע לפניו רבש\"ע החליפם באומה אחרת אמר לו כבר נשבעתי שלא אחליפם באומה אחרת וכן כתוב תחלת דבר ה' בהושע ויאמר ה' אל הושע קח לך אשת זנונים וילדי זנונים כי זנה תזנה הארץ מאחרי ה' ותרגם יונתן ע\"ה אמיר ע\"י הושע נביאה הוא הושע דאיתנבי בריש ארבע נביאן הושע ועמוס וישעיה ומיכה, שריות פתגמא דה' בהושע ואמר ה' להושע זיל ואיתנבי על יתבי קרתא מעותא דאינון מוסיפין למיחטי ארי מטעא יטעון דיירי ארעא מבתר פולחנא דה' מתיב הושע ואמר קדמוהי דקוב\"ה רבון עלמא ה' אם חטאן ישראל קדמך חליפינון באומה אחריתי בכן אמר קוב\"ה עלוהי דהושע דהו\"ל למילף מן משה רביה דצלי על ישראל ובעי רחמי עליהון ואמר וכען אם שבקת לחוביהון ואם לאו מחני כען מספרך דכתבת ולא מסתייא דלא בעית רחמין קדמי אלא אמרת חליפינון באומה אחריתי כען א\"ל דיסב איתתא זניתא ותוליד ליה ואימא ליה דיחלף יתה וידע אידא שגושיא בליביה דאיניש די מחליף איתתיה ובנוהי. בכן א\"ל קוב\"ה להושע זיל סב לך איתתא זניתא ותלד לך ולדין דזנו ואזל ונסיב ית גומר בת דבלים, גומר כ\"ע זייני וגמרו בה, דבלים דתיבעי לה אינשי כמא דתיבעי הא דבלתא ועדיאת וילידת ליה תרין בנין ובנת וא\"ל זיל חלף הדא אתתא זניתא ובנהא דהיא זניתא ובנהא דזנו מתיב ואמר קדמוהי בבעו מנך רבון עלמא הלא מן קדמך אתגזר עלי למנסבא וכדו דילידת לי תרין בנין ובנת את מפקד לחלפינון יתה יהא רעוא מן קדמך דתיחוס עלי דלא תיפריש ביני ובין בניי. מתיב ואמר קוב\"ה וא\"ל הושע נביאה הוה לך למילף מן מילי דילך דאיתתא זניתא ובנין דזנו לית את בעי להון למיחלף, וכד את אמר לי למיחלף בניא חביבייא דילי בניהון דרחימ', דאינון אברה' יצחק ויעקב דהליכו קדמי בקשוט, בכן מתיב הושע חבית קדם ה' מתיב קוב\"ה וא\"ל לא אקבל מנך עד דתברכינון לישראל ותתנבי עליהון טבין בכן פתח הושע בנבואתיה ואמר ויהי מנין דישראל כחלא דימא ע\"כ, והא למדת כמה גדולה אהבת הקב\"ה לישראל שנמשלה לאהבת איש לאשתו ושלא רצה להחליפם בשום אומה. ולכך יתחייב אדם שיתבונן בזה ושיאהב את השם ית' האוהב אותנו יותר מכל האומות הוא שכתוב (מלאכי א׳:ב׳) אהבתי אתכם אמר ה' ודרשו ז\"ל אין אומות יכולין לבטל אותה אהבה, והוא שאמרו במדרש שה\"ש (שיר השירים ח׳:ז׳) מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה מים רבים אלו אומות העולם שנא' (ישעיהו י״ז:י״ב) הוי המון עמים רבים. לכבות את האהבה שאהב הקב\"ה לישראל שנא' אהבתי אתכם אמר ה' וכיון שהוא אוהב אותנו חייבין אנחנו לאהוב אותו ולכך הזהיר משה רבינו ואמר ואהבת את ה' אלהיך: מדת האהבה גדולה אך מדת החשק גדולה ממנה כי האהבה הוא שאוהב את האהוב בכל פעולותיו בנגלה ובנסתר אבל לעתים תתעלם האהבה ממנו וישכח אותה כשהוא מתעסק באכילה ושתיה או בשינה אבל החשק היא דבקות המחשבה באהבה גדולה ועזה שאין מחשבת החושק נפרדת מן החשוק כלל, והעד ע\"ז (בראשית ל״ד:ח׳) ותדבק נפשו בדינה ואמר (שם) שכם בני חשקה נפשו בבתכם פירוש על הדבקות שהזכיר כבר שהוא החשק כי אין החושק מחשב בדבר אחר כי אם בחשוק לבדו ואף כשיאכל וישתה לא יחשוב כי אם בו ולפעמים יתבטל ממנו חוש העינים ולא יתאוה למטעמותיו ולא יאכל כלל גם בשינה יראה החשוק בחלומו ויספר עמו, וכדי להפליג במעלת החשק המשיל המלך דוד ע\"ה חשקו את ה' יתעלה לחשק הצמא שהוא חשק גדול וחזק יותר מכל חשק גופני והוא שאמר (תהילים ס״ג:ב׳) צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים, המשיל צמא בנפשו בחשק הש\"י לצמא הצמא למים והוא בארץ מדבר ואומר כמה לך בשרי על שם שכל הרגשותיו בטלות וכל שאר עניניו הוא שוכח איננו זוכר כי אם המים, ולכך הפליג בדבריו ואמר בארץ ציה כי הצמא והוא בארץ ציה הלא חשק הצמא כפול והפליג עוד באמרו ועיף כי אלו לא היה עיף לא יגדל חשקו כל כך. והפליג עוד באמרו בלי מים כלומר שאין לו עוד תקוה שיהיה לו מים שהרי בארץ ציה הוא ולכך חשק הצמא בו ירבה ויפרוץ. ומרוב הפלגת מעלת החשק על מעלת האהבה אמר הכתוב (תהילים צ״א:י״ד) כי בי חשק ואפלטהו וגו' לא אמר כי בי אהב אלא כי בי חשק ולמדך הכתוב כי היודע אמתת שמו ית' הוא החושק הזוכה לאורך ימים לחיי העוה\"ב. ומבואר שאין עיקר כוונת הכתוב באורך ימים של העוה\"ז כי החושק הוא האיש המסתלק מכל מחשבות גופניות איננו חושש לאריכות ימים של העוה\"ז ואין כל מחשבותיו אלא בעניני העוה\"ב: \n",
+                "<b>ועל</b> המעלה הזאת של החשק נתיסד ספר שה\"ש שהתחיל ישקני מנשיקות פיהו, ודרשו ז\"ל כל הכתובים קדש ושיר השירים קדש קדשים כי תכלית המבוקש מן האדם להדביק המחשבה בקדש הקדשים, והנה מלת נשיקה, לשון דבקות כלשון (משלי כ״ד:כ״ו) שפתים ישק משיב וגו' כי המרגיל עצמו לדבר דברים נכוחים הוא דבק בגבולי המדות העליונות וזה מבואר כי שפה לשון גבול כלשון על שפת הירדן. וזאת היתה מדרגת משה רבינו ע\"ה שהיתה מיתתו בנשיקה שכן דרשו ז\"ל (דברים ל״ד:ה׳) וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב ע\"פ ה' מלמד שמת בנשיקה, ומלת נשיקה היא דבקות החושק בחשוק ומתוך כך הנפש נפרדת מן העוה\"ז שלא בהרגש טעם מיתה ושלא ע\"י כח המשחית הוא מלאך המות. וזו היתה מיתתו של רבינו הקדוש, ומזה דרשו חז\"ל בכתובות (פ' י\"ב דף קג ב) משמת ר' בטלה קדושה כלומר שאף הכהנים נתעסקו בקבורתו לפי שהיתה מיתתו בנשיקה ע\"י שכינה שלא ע\"י מלאך המות ולכך נתעסקו בו ולא נטמאו שאין הטומאה במת אלא מצד מלאך המות, ומפני זה תקנו הגאונים ז\"ל לרחוץ הידים לכל הנכנסים באהל המת כדי להטהר מן הטומאה ההיא אבל מי שמיתתו בנשיקה ע\"י שכינה הרי גופו טהור ונשמתו טהורה, ואשרי מי שזוכה לאותה מיתה ולאותו פירוד שהוא הזוכה והשבע מטובו של הקב\"ה שנאמר (תהילים ס״ה:ה׳) אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך: \n"
+            ]
+        ],
+        "Guests": [
+            [
+                "<b>ויטע</b> אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם (בראשית כא). ידוע כי מדת הכנסת אורחים מדה עצומה נמשכת ממדת החסד שהיא ממדותיו של הקב\"ה שהוא זן ומפרנס לכל בריה ואברהם אבינו היה ראש המחזיקים שנא' (בראשית יח) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' לעשות צדקה ומשפט, והוא היה החסד ממלא מקום המדה ההיא כי מצינו בירושלמי (בראשית כו) וישמר משמרתי מאי משמרתי אמרה מדת החסד כל ימי היות אברהם בעולם לא הוצרכתי אני לעשות מלאכה שלי שהרי אברהם עומד שם במקומי ושומר משמרתי, ודרשו ז\"ל כי אברהם היה מחזר אחר אורחים ומביאם לביתו, שכן אמרו במדרש ארבעה פתחים היו בביתו של אברהם לארבע רוחות העולם וכל מי שנכנס בפתח זה יוצא בפתח אחר כדי שלא יתבייש מפני עוברי דרכים ולא עוד אלא שהיה מחזר אחריהם ורץ לקראתם שנאמר (שם יח) וירא וירץ לקראתם, ועליו אמר הכתוב (משלי יא) יש מפזר ונוסף עוד. ולכך הודיענו הכתוב הזה כי אברהם היה זהיר במדה הזו במקומו שהיה יושב שם והוא באר שבע והיה זן ומפרנס עוברים ושבים זהו שאמר ויטע אשל ודרשו רז\"ל אשל נוטריקון אכילה שתיה לויה. ובמדרש תהלים (ישעיה מא) מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו ישנים היו אומות העולם מלבא תחת השכינה ומי העירם אברהם שנאמר מי העיר ממזרח ולא תאמר זה בלבד העיר אלא אף הצדקה היתה ישנה והעירה וכיצד העיר אותה עשה פונדק ופתח לו פתחים לכל רוח והיה מקבל העוברים והשבים שנאמר ויטע אשל אמר ר' זעירא אכילה שכיבה לויה הוי אומר צדק יקראהו לרגלו. ובמדרש תנחומא ויטע אשל ר' נחמיה אומר אותיות אשל הן הן אותיות שאל היה אדם נכנס אצלו ואמר לו שאל כל מה שאתה מבקש ואני נותן לך ועשה פונדק בפרשת דרכים. ודע כי מלת אשל בפשוטה הוא אילן ולכך הזכיר בו לשון נטיעה. וכן בלשון רז\"ל אשלי רברבי, וכוונו בזה לומר שדרשו במלת אשל כי המשיל הכתוב המדה העצומה הזאת של הכנסת אורחים לאילן העושה פירות כי מן המדה הזאת שהיה אברהם מחזיק בה בבאר שבע נטע לנפשו בשמים אילן שיעשה לו פירות, וכן מצינו לשון נטיעה בשמים והוא שכתוב (ישעיה כא) לנטוע שמים וליסוד ארץ לא תמצא בכל התורה כולה לשון ויטע כי אם שנים והם ויטע אשל (בראשית ב) ויטע ה' אלהים גן בעדן לרמוז כי המחזיק בנטיעת המדה הזו זוכה לגן עדן. וכך אמר במסרה תרי ויטע בספרא. וידוע כי המצות כלן כדמיון האילנות שעושין פירות ופירותיהן חלוקין ושונין במיניהן ועיקר האילן שהוא הקרן קיים כך המצוה יש בהן פירות בעוה\"ז אבל עיקר השכר אינו אלא לעוה\"ב. וזהו לפי דעתי ביאור הכתוב (משלי כז) נוצר תאנה יאכל פריה ושומר אדוניו יכובד. יאמר כי הפועל הנוצר תאנה מלבד השכירות שנוטל בשמירתו יש לו ריוח אחר שהוא אוכל מן הפירות בכל יום ויום וכן שומר אדוניו יכובד. כי יש מלכים שנוהגים להוליך סביבותיהם שומרים מעבדיהם ולא מפני שיפחדו כלל אלא דרך מורא ואימת מלכות. ויאמר כי זה ששומר אדוניו החשוב והגדול מלבד שהוא נוטל פרס מבית המלכות בשכר שמירתו עוד יש לו תועלת אחר שהכל יכבדוהו וייראו מפניו למורא המלך. ונשא שלמה ע\"ה המשל הזה על מצותיה של תורה כי מי שנוצר את המצות מלבד עיקר השכר שהוא שמור לו לעוה\"ב יאכל פריה בעוה\"ז, והזכיר לשון נוצר כי הוא לשון נופל על התורה שנא' (משלי ד) נצרה כי היא חייך, וכתיב (שם כח) נוצר תורה בן מבין. ולמדנו בזה כי יש לקצת מצותיה של תורה פירות בעולם הזה והפירות חלוקים זה מזה כי יש לזה שכר אריכות ימים ולזה עושר וכבוד ולזה שכר פרי הבטן: \n",
+                "<b>וכן</b> מצינו שמצוה הזאת של הכנסת אורחים שהפרי שלה והשכר בעוה\"ז הם הבנים שכל הזהיר בה זוכה לבנים שכן מצינו באברהם כי מתחלה היה עץ יבש בלא בנים ואחר שנטע נטיעה זו שהמשילה הכתוב לעץ זכה לבנים ולכך נראה לו הקב\"ה במקום אילנות זהו במקום אלוני ממרא ושם בישרו המלאך שישוב עץ לח ויהיה לו בן. וכן מצינו בשונמית שקבלה את אלישע וערכה לו מטה ושלחן וכסא ומנורה כענין שכתוב (מ\"ב ד) נעשה נא עלית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה. אשה חשובה וחכמה היתה וכענין שכתיב (שם) ושם אשה גדולה כלומר חשובה והיו כל דבריה בחכמה ובסדר הראוי, כי הקדימה מטה לשולחן כי דרך העיף הבא מן הדרך שרוצה לשכב על המטה ולנוח יותר מן האכילה. ועל כן הזכיר מטה תחלה ואח\"כ שלחן ואח\"כ כסא וכבא השמש ידליקו נרות. ובברכות פירקא קמא (דף יב) נעשה נא עלית קיר קטנה רב ושמואל חד אמר עליה פרוצה היתה וקירוה וחד אמר אכסדרה גדולה היתה וחלקוה לשנים בשלמא למאן דאמר אכסדרה היינו דכתיב קיר אלא למאן דאמר עליה מאי קיר שקרוה בשלמא למ\"ד עליה היינו דכתיב עלית אלא למאן דאמר אכסדרה מאי עלית מעולה שבבתים, קדוש הוא רב ושמואל חד אמר שלא עבר זבוב על שולחנו וחד אמר שלא ראה קרי מעולם מנא ידעה סדין של פשתן הציעה לו ולא ראתה בו קרי. קדוש הוא א\"ר חנינא הוא קדוש ואין משרתיו קדושים שנא' (מ\"ב ד) ויגש גחזי להדפה א\"ר יוסי בן חנינא שדחפה בהוד יפיה. עובר עלינו תמיד א\"ר יוסי בר' חנינא משום ר' אליעזר בן יעקב כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו כאלו הקריב תמידים. ועל מדה זו שהיתה בשונמית היה שכרה אתה שזכתה לבן והיה הבן נביא והיה חבקוק ויש בפרשה רמז בזה: \n",
+                "<b>כל</b> המחזיק במדה זו בהכנסת אורחים וכל מי שהוא יותר זהיר לכבדם ולשרתם הרי זה משובח ושכרו גדול. וכן דרשו ז\"ל בבבא מציעא (דף פז:) פרק השוכר את הפועלים בענין אברהם כל שעשה אברהם למלאכי השרת הוא בעצמו עשה הקב\"ה לבניו בעצמו וכל מה שעשה להם ע\"י שליח עשה הקב\"ה לבניו ע\"י שליח. כתיב (בראשית יח) ואל הבקר רץ אברהם וכתיב בהקב\"ה (במדבר יא) ויגז שלוים מן הים. באברהם כתיב ויקח חמאה וחלב ובהקב\"ה כתיב (שמות טז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. באברהם כתיב והוא עומד עליהם. ובהקב\"ה (שם יז) הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב. באברהם כתיב ואברהם הולך עמם ובהקב\"ה (שם יג) וה' הולך לפניהם יומם ולא ע\"י שליח, באברהם כתיב יוקח נא מעט מים ובהקב\"ה כתיב (שם יז) והכית בצור ויצאו ממנו מים: \n",
+                "<b>גדולה</b> הכנסת אורחים שכן דרשו רז\"ל בברכות פ' הרואה (ברכות דף סג:) בסופו, פתח רבי יוסי בכבוד אכסניא ודרש (דברים כג) לא תתעב אדומי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי והלא דברים ק\"ו ומה מצריים שלא קרבו את ישראל אלא לצורך עצמם שנא' (בראשית מז) ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי כך, המארח תלמידי חכמים על אחת כמה וכמה. פתח ר' נחמיה בכבוד אכסניא ודרש (שמואל א טו) ויאמר שאול אל הקני לכו סרו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך והלא דברים ק\"ו ומה יתרו שלא קרב למשה אלא לצורך עצמו כך, המארח ת\"ח על אחת כו\"כ. פתח ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי בכבוד אכסניא ודרש (דה\"א יג) ויברך ה' את בית עובד אדום ואת ביתו והלא דברים ק\"ו ומה ארון האלהים שלא עשה לו עובד אלא שכיבד וריבץ לפניו כך, המארח ת\"ח בתוך ביתו ומאכילן ומשקן ומהנהן על אחת כו\"כ. ומה ברכה ברכו א\"ר יהודה ששמונה כלותיו ילדו ששה ששה בכרס אחד. וכתיב (שם) ששים ושנים היו לו לעובד אדום. והנה הכתוב משבח ליואב בן צרויה במדה שהוא מפרנס את העניים והוא שדרש במס' סנהדרין (דף מט) פרק נגמר הדין בסופו (מ\"א ב) ויקבר בביתו במדבר אטו ביתו של יואב במדבר הוא א\"ר יהודה אמר רב כמדבר מה מדבר הפקר לכל אף ביתו של יואב הפקר לכל כלומר שהיה מופקר לעניים להתפרנס. ד\"א כמדבר מה מדבר מנוקה מגזל ועריות אף ביתו של יואב מנוקה מגזל ועריות. (דה\"א יא) ויואב יחיה את שאר העיר א\"ר יהודה אמר רב מוניני וצחנתא טעים פריס להו פי' שאפילו לא הים אוכל אלא דגים קטנים היה נותן מהם לעניים של עירו וכן פירש\"י ז\"ל שם, והפסוק הזה בדברי הימים: \n",
+                "<b>וכן</b> דרשו רז\"ל בפרק חלק (סנהדרין דף קג.) גדולה לגימא שהרחיקה שתי משפחות מישראל שנאמר (דברים כ״ג:ה׳) אשר לא קדמו אתכם. ר' יוחנן אמר מרחקת הקרובים ומקרבת הרחוקים. מרחקת הקרובים מעמון ומואב ומקרבת הרחוקים מיתרו דא\"ר יוחנן בשכר (שמות ב׳:כ׳) קראן לו ויאכל לחם זכו בני בניו שישבו בלשכת הגזית שנאמר (דברי הימים א ב׳:נ״ה) ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים וכתיב התם (שופטים א׳:ט״ז) ובני קיני חותן משה, ומעלמת עין מן הרשעים ממיכה מפני מה לא מנו מיכה עם ירבעם וחביריו שאין להם חלק לעוה\"ב מפני שהיתה פתו מצויה לעוברי דרכים. ושם אמרו עשן המערכה ועשן פסלו של מיכה היו מתערבין זה בזה בקשו מלאכי השרת לדחפו אמר להם הקב\"ה הניחו לו שפתו מצויה לעוברי דרכים והא למדת שגדולה לגימא שמעלמת עין מן הרשעים, גדולה לגימא שהיא משרה שכינה על נביאי הבעל מחבריה דעדו דכתיב (מלכים א י״ג:י״ח) ואמר לו גם אני נביא כמוך ומלאך דבר אלי בדבר ה' השיבהו אל ביתך ויאכל לחם וישתה מים כחש לו, וכתיב (שם) ויהי הם יושבים על השלחן ויהי דבר ה' אל הנביא אשר השיבו. ושגגתה עולה זדון דא\"ר יהודה אמר רב אלמלא הלוה יונתן לדוד שתי ככרות לחם לא נחרבה נוב עיר הכהנים ולא נטרד דואג האדומי ולא נהרג שאול ושלשת בניו: \n",
+                "<b>ומצינו</b> ישעיה הנביא ע\"ה שהזהירנו על מדה זו ואמר כי ענין הכנסת אורחים הוא הדבר הנבחר אצל השי\"ת ומי שמחזיק בה הוא הנוחל שני עולמים העוה\"ז והעוה\"ב והוא שאמר (ישעיהו נ״ח:ז׳) הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערום וכסיתו ומבשרך לא תתעלם, הזהיר על האדם שיחלק לרעב לחמו והוא מלשון פרוסה, ונראה כי היה לומר מלחמך כי כן כתוב טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל מלחמו ולא כל לחמו כי זה יהיה חסידות של שטות שיתן לו כל לחמו והוא ימות ברעב שהרי אמרו (ויקרא כ״ה:ל״ו) וחי אחיך עניך חייך קודמין לחיי חבירך, אבל בא לומר שאם אין לו אלא פרוסה זו שיחלקנה עמו ולכך אמר לחמך כלומר אע\"פ שאין לחמך אלא פרוסה אחת תחלקנה עמו ותפרוס ידך לתת לו מחצה כשהוא בא אצלך ושואל ממך. ועניים מרודים תביא בית אם אינם באים אצלך אתה חייב לחזור אחריהם ולבקש אותם בחוץ עד שתמצאם ותביאם לביתך כי כן עשה אברהם וירא וירץ לקראתם. כי תראה ערום וכסיתו אם תמצא ביניהם ערום תכסהו כי חייב אתה ללכת בדרכי הש\"י שנא' (דברים כ״ח:ט׳) והלכת בדרכיו מההוא מלביש ערומים אף אתה היה מלביש ערומים כי המדה הזאת ממדותיו של הקב\"ה שכן מצינו שהלביש אדם וחוה שנאמר (בראשית ג׳:כ״א) ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. וכן הזכיר איוב (איוב ל״א:י״ט-כ׳) אם אראה אובד מבלי לבוש ואין כסות לאביון. אם לא ברכוני חלציו ומגז כבשי יתחמם. ואומר בחוץ לא ילין גר דלתי לאורח אפתח. ומבשרך לא תתעלם, קרובים קודמין לשאר עניים וכן דרשו ז\"ל את העני עמך עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין שנאמר עמך אותן שעמך, ויכלול עוד עמך אותם שיש להם קורבה עמך. ודרשו עוד כי יהיה בך אביון מאחד אחיך אחיך מן האב קודם לאחיך מן האם עשית כן (ישעיהו נ״ח:ט׳) אז תקרא וה' יענה כלומר יענה מיד ולא יתעלם לישועתך כשם שאתה אינך מתעלם מבשרך. (שם) ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך ומלת בצחצחות כוללת שתי לשונות הצמא והצחות. הצמא מלשון (שם) צחה צמא ותרגום ויצמא צחי. הצחות מלשון (שיר השירים ה׳:י׳) דודי צח ואדום. וביאר הכתוב והשביע בצחצחות נפשך והשביע בריוי הצמא נפשך כי מי שהוא צמא ומרום צמאו והוא מתענג בתכלית התענוג וריוי צמא הנפש הוא תענוג האור העליון הצח, ואם כן שתי הלשונות הצמא והצחות חוזרין אחד כי ישביע הקב\"ה וירוה צמא נפשו מן האור העליון הצח והבהיר ויתן לו מהלכים בין העומדים הקיימים הנצחיים (ישעיהו נ״ח:י״א) ועצמותיך יחליץ כלומר ינוחו זו מנוחת העצמות בקבר. ודרשו ז\"ל א\"ר אליעזר בן יעקב זו מעולה שבברכות זירוז גרמי ומכאן תיקנו לומר בשבת רצה והמליצנו ורש\"י ז\"ל פירש יחליץ יחזק מלשון הכתוב שאמר (דברי הימים ב ו׳:ט׳) בנך היוצא מחלציך לפי שמחזקו בחלצי', כענין אזור נא כגבר חלציך ובלעז אשפורס\"ש ויונתן תרגם יזיין מן חלוצי צבא. ואמרו במדרש ועצמותיך יחלוץ יחלצך מדינה של גיהנם שנאמר (איוב ל״ו:ט״ו) יחלץ עני בעניו כלומר שעניו מצילו מדינה של גיהנם וכיון שהוא ניצל מדינה של גיהנם אז ינוח ויתעדן כמי שמתעדן בגן וזהו והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו: \n"
+            ]
+        ],
+        "Mourning": [
+            [
+                "<b>טוב</b> ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו (קהלת ז׳:ב׳). עיקר הכונה בכתוב הזה להזהיר על האדם שיהביל עניני העוה\"ז במחשבתו ושלא יעשהו עיקר כלל אלא שיתבונן באחריתו ויכניע את לבו וימשיך טבעו אל העבודה, וידוע כי בית האבל סבת להכנעת הלב שהוא עיקר מעיקרי העבודה כי בראותו הדורות חולפים ואוהביו ומיודעיו מתפרדים מעליו מבין שתי ידיו אז יראה האדם ויירא ויקח מוסר ואז יכנע לבבו הערל, מה שאין כן בבית המשתה שהוא סבה לגובה הלב אשר ממנו יבא לשכח העיקר. וכענין שכתוב (דברים ח׳:י״ד) ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך. ולזה הזהירו על האדם (אבות פרק ג) דע מאין באת ולאן אתה הולך. וידוע כי המיתה נגזרה על אדם הראשון שהיה שורש העולם ועיקר כל התולדות ואין אחד מהן יכול להמלט ממנה כי בחטאו מת. ואלמלא חטאו היה חי לעולם כמלאכי השרת וכן דוד אומר (תהלים פב) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפולו. יאמר כוונתי בששת ימי בראשית בבריאת האדם להיותכם מלאכים גופנים בארץ בדמיון מעלה, וזהו שהזכיר אלהים אתם ובני עליון כלכם ולא אמר כאלהים וכבני עליון לפי שהכונה להיותם מלאכים ובני עליון ממש כענין חנוך ואליהו שהיו מלאכים גופנים, אכן כאדם תמותון בחטאו של אדם שסיבב מיתה לעצמו ולזרעו עד סוף כל הדורות. וכאחד השרים תפולו החוטאים המתגברים זה על זה ועושין חמס תפולו מאותה מדריגה, ואמרו במדרש וכאחד השרים תפולו זה עזא ועזאל שנפלו ממקום קדושתם מן השמים שעליהם אמר הכתוב (בראשית ו׳:ד׳) הנפילים היו בארץ וזשה\"כ תפולו כלומר נופלים אתם מאותה מדרגה כשם שנפלו הם ממדרגת קדושתם. וכבר ידוע מדרך הטבע כי כשהשורש לוקה ונפסד גם הענפים יקחו חלקם מן ההפסד ומיתת האדם הוא פירוד הנפש מן הגוף, והיה העונש דוגמת החטא שהפריד הפרי מן האילן והוא דבר רז\"ל קצץ בנטיעות כי חטא בפירוד דבר במעשה ובמחשבה וא\"כ ענין המיתה הזו היא דרך לכל העולם מפני שהם ענפי השרש ותולדותיהם של אדם, ואין צריך לומר כי היא בצדיקים החוטאים כי אף הצדיקים הגמורים שלא חטאו מעולם הם בכלל עונש המיתה מפני גזרת אדם הראשון, שהרי מצינו צדיקים גמורים שלא חטאו מעולם ומתו והוא שדרשו ז\"ל בסוף פ' השותפין (דף כג) ארבעה מתו בעטיו של נחש כלומר לא בחטאם אלא בחטא נחש הקדמוני ואלו הן, בנימין בן יעקב עמרם אבי משה וישי אבי דוד וכלאב בן דוד כלהו גמרא לבד מישי אבי דוד דבהדיא כתוב ביה (שמואל ב י״ז:כ״ה) ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב, וכי בת נחש היא והלא בת ישי דכתיב (דברי הימים א ב׳:ט״ז) ואחיותיהם צרויה ואביגיל אלא בת מי שמת בעטיו של נחש, וכיון שמצינו צדיקים מתים בלא חטא אלא בעטיו של נחש בכאן יש מקום שאלה לשאול אם כן חנוך ואליהו שהיו צדיקים גמורים למה הם חיים מעודם עד היום הזה ולעולם קיימים ולמה לא מתו בעטיו של נחש כמו אלו, ונראה לומר כי היה הענין מפני עיקר גדול ופנה גדולה כדי שיהיו עדים שאלמלא לא חטא אדם היה חי וקים לעולם כמותם שהרי חנוך ואליהו לא חטאו וחיו לעולם: \n",
+                "<b>ולכך</b> יצטרך כל משכיל לחשוב ביום המיתה ויתבונן בעצמו כי כל העולם ומלואו וכל עשרו וכל מלכותו ואפי' עלה למלכותו של שלמה הכל הבל גמור, כי כן שלמה המע\"ה שהיה מגדולי העולם המולכים בכיפה והיה לו יתרון על כלם שנתנה לו החכמה במתנה וממנה זכה אל מה שדרשו ז\"ל שלמה מלך על העליונים והתחתונים שנא' (דה\"ב כט) וישב שלמה על כסא ה' והוא בעצמו שהשיג כל השררה הזאת ונתעלה בכל הכבוד הזה הוא גזר במאמר מוחלט שכל העולם הוא הבל גמור הוא שהתחיל בראש ספרו הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל. וכבר מצינו בדוד אביו ע\"ה שאחז הדרך הזה והיה מהביל העולם הוא שאמר (תהילים ל״ט:ה׳) הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל אני, ביאור אדעה מה חדל אני כמה אעמוד עם יושבי חדל והוא הפוך כאלו אמר חלד כמו כבש כשב שמלה שלמה, ואמר (שם) הנה טפחות נתת ימי וחלדי כאין נגדך אך כל הבל כל אדם נצב סלה, ואמר נתת ימי קצרים כדבר הנמדד בטפח וענין כל הבל כלומר הבלים הרבה כי כל אדם הבל הבלים, ואמר נצב סלה כי ההבל דבק ומתקיים בו לא ישתנה לעולם שיסור ממעלת ההבל. וכן הזכיר ואמר אך הבל בני אדם כזב בני איש במאזנים לעלות המה מהבל יחד. באור הכתוב אלו עלו בני אדם וההבל במאזנים יחד היו פחותים מן ההבל. ומאחר שהעולם כולו הבל גמור זולתי העבודה והיראה ראוי לאדם שיהביל תענוגי העולם כולו ועדוני תאוותיו ושלא יתאו למטעמותיו ושלא יבטח בעשרו כלל כי עתיד הוא לקבל תמורה כשאר מדות העולם. וכן אמר דוד ע\"ה (שם מט) הבוטחים על חילם וברב עשרם יתהללו אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלהים כפרו ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם ויחי עוד לנצח לא יראה השחת כי יראה חכמים ימותו יחד כסיל ובער יאבדו ועזבו לאחרים חילם. חילם כמו עשרם כמו (דברים ח׳:י״ז) עשה לי את החיל הזה. ולשון אח הוא פעול ואינו הוא הפועל, יאמר הכתוב הנה העשירים לא יוכלו לפדות אחיהם גם נפשם מן המות וזה הממון מה יועילנו והנה הוא אינו יכול לפדות בו את אחיו שהוא חביב אצלו מן המות ולא עוד אלא שאפילו נפשו היקרה לו אינו יכול לפדות, וזהו ויקר פדיון נפשם וחדל שלא יחיה זה לעולם ויחי עוד לנצח ואיך יחשוב קונה הממון שיחיה לנצח ולא יראה השחת והלא יראה חכמים ממנו ימותו בכל דור ודור. הזכיר אצל החכמים מיתה ואצל הכסיל והבער אבדון כי ילכו לאבדון והכסיל הולך דרך עקשות הבער שלא יבין כבהמות, ואמר קרבם בתימו לעולם משכנותם לדור ודור קראו בשמותם עלי אדמות, לשון קרבם הפוך כמו קברם והוא הבית הנקרא בית עולמו והם חושבים כי משכנותם אשר בנו בעולם הזה לדור ודור הם ושהם ראוים לדור בהם עולמית ויאמרו אחריהם זה הבית אשר בנה פלוני וזה המגדל אשר בנה פלוני וזה לשון קראו ואינם רואים ומתבוננים בתכלית הדבר כי כל בית מבני אדם שהם שוכני בתי חומר קראו הכתוב בית עכביש ואפי' היכל המלך והוא שכתוב (איוב ח׳:י״ד) אשר יקוט כסלו ובית עכביש מבטחו, יאמר כי מבטחו של אדם ותקותו מעוטה והוא בוטח על בית עכביש. וכן מלאכת אדם בעוה\"ז זולתי מלאכת התורה והמצות כלה מלאכת תהו ודמיון מלאכת עכביש הוא שכתוב (ישעיהו נ״ט:ה׳) ביצי צפעוני בקעו וקורי עכביש יארוגו, וזה משל על פעולת הרשעים שעושים מן העוה\"ז עיקר והוא ממשיל אותם לקורי עכביש, ואדם ביקר זה היקר שהוא הממון לא ילין עמו במותו, וכן הכתוב אומר (תהילים מ״ט:י״ח) כי לא במותו יקח הכל לא ירד אחריו כבודו, ומשלו רז\"ל למה\"ד דומה לכרם שהיא גדורה סביב ונכנס שם שועל אחד דרך חור שהיה בכותל והיה השועל רעב ביותר אכל מן הענבים עד שחזר שמן ולא היה מחזיק את עורו בא לצאת מן החור אשר בא בו ולא יכול מה עשה הרעיב עצמו עד שחזר כחוש ויצא משם כן יקרה לאדם בענין תענוגי העוה\"ז וברבוי הכסף והזהב הכל ישאר בכאן ומאומה לא ישא בידו. אבל אם החזיק בתורה ובמע\"ט ובמתן הצדקה זה לפניו ילך. וכן אמר ישעיה ע\"ה (ישעיהו נ״ח:ח׳-ט׳) והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך, ואז ינתן לו שכר כפי הראוי לו וכפי צדקותיו אשר עשה כי אע\"פ שהמיתה הוא דבר שוה בכל עשיר עני גבוה שפל, וכענין שהזכיר שלמה (קהלת ט׳:ב׳) מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא ולזובח ולאשר איננו זובח, זהו ענין הגוף (שם ג) כמות זה כן מות זה אבל בעולם הנשמות אין השכר שוה כי השכר הטוב יגדל כפי גודל מעשיו הטובים. ומשל למה\"ד למלך שנכנס בעיר הוא וכל חיילותיו נכנסים בשער אחד כשהן בעיר ובאו ללון נותנין לכל א' וא' מדור לפי כבודו הא למדת מכל זה כי לא נשאר לפני האדם מכל זה כי אם העבודה ויראת השם ית' וצדקותיו אשר עשה: \n",
+                "<b>ועל</b> זה הביאו חכמי המחקר משל והם המתפלספים המהבילים את העולם, העולם הוא נמשל לאדם שיש לו שלשה ריעים, הא' אוהבו ביותר לא יפרד מאתו לילה ויומם. הב' אוהבו אהבה יתירה אבל לא כן כמו הראשון, הג' אוהבו מעט ומתראה מעט לעתים רחוקים, לזמן שלח המלך בשבילו וילבש פחד ורעדה ויחרד לבו ליראת המלך, הלך ליטול עצה מן הריע הראשון אמר לו הנה המלך שלח בשבילי ואני מפחד ביותר ומבקש ממך עצה ועזר שתלך עמי לפני המלך, השיב לו שלא ילך עמו כלל. הלך לשני השיב לו שהוא מצטער עליו ביותר וילך עמו עד לפני שער המלך אבל לא יכנס עמו. הלך לג' השיב לו מצטער אני על צערך וכדי להקל מדאגתך אני אלך עמך ואכנס לפני המלך ואני אטעון טענותיך לפניו. הריע הראשון הוא הכסף והזהב והוא הריע שהיה בוטח עליו ביותר ועליו אמר שלמה המע\"ה (משלי י״א:כ״ח) בוטח בעשרו הוא יפול אין לו לבטוח כי אם בשם ית' לבד והוא העושר העיקרי והסגולה הנצחית כענין שכתוב (איוב כ״ב:כ״ה) והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך. הריע השני הוא אשתו ובניו המלוין אותו עד הקבר ואין נכנסין שם וחוזרין להם. הריע הג' הוא צדקה ומע\"ט הוא הריע המלוה עד שער הקבר ונכנס לפניו וטוען טענותיו. ואין לנו להביא ראיה מן הענפים רק מן השרש האמתי היא תורתנו הקדושה ומדרשי חז\"ל, שהרי כל חכמות האומות אינם אלא פירוש התורה שלנו ואצ\"ל המוסרי' והמשלים להם, והוא דרשם ז\"ל הענין הזה בעצמו בפדר\"א פ' ל\"ד. וכך אמר ג' אוהבים יש לו לאדם בחייו ואלו הן, אשתו ובניו וממונו ומעשיו הטובים ובשעת פטירתו מן העולם הוא מכניס את בניו ואת אשתו ובני ביתו ואומר להם בבקשה מכם בואו והצילוני מדין המות הרע הזה והן משיבין לו לא שמעת שאין שלטון ביום המות לא כך כתיב (תהילים מ״ט:ח׳) אח לא פדה יפדה איש. והוא מכניס את ממונו ואומר לו בבקשה ממך הצילני מדין המות הרע ומשיב לו לא שמעת (משלי יז) לא יועיל הון ביום עברה. והוא מכניס מעשיו הטובים ואומר להם בבקשה מכם הצילוני מדין המות הרע הזה משיבים לו עד שלא תלך הרי אנו מקדמים לפניך שנאמר וצדקה תציל ממות וכתיב (שם) והלך לפניך צדקך, ומפני שעיקר העולם אינו אלא הכנעת הלב והעבודה לכך ביאר שלמה ע\"ה ואמר (קהלת ז׳:ב׳) טוב ללכת אל בית אבל וגו', שהרי בית האבל סבה להכנעת הלב כי שם סוף כל האדם וכן הזכיר עוד (שם) לב חכמים בבית אבל וגו' ואמר והחי יתן אל לבו ולא אמר והאדם יתן אל לבו כלומר זה שיהיה חושב שיהיה חי וקיים לעולם יתן אל לבו יום המיתה ולא ישיאנו יצרו לחטוא ויחזור בתשובה שלימה כדי שימצא מקושט במעשה התשובה כשיגיע יום מותו והוא שאמרו ז\"ל שוב יום אחד לפני מיתתך וכי אדם יודע באיזה יום ימות אלא ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו שהוא חוזר בתשובה, ועל זה הביאו רז\"ל משל למה\"ד לאשתו של מלח שהיתה מתקשטת ותשם בפוך עיניה ובעלה עובר ארחות ימים אמרו לה השכנות והלא בעליך במדינת הים על מה זה תתיפי אמרה להן בעלי מלח הוא אולי יהפכו הרוחות וקל מהרה יבא וימצאני מקושטת, וכן הכתוב אומר (שם ט) בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר. לובן הבגדים משל על נקיות הנפש בתשובה והשמן משל למעשים טובים: \n",
+                "<b>מצוה</b> של תורה שיתאבל אדם על מתו לפי שהאבלות ענין נכבד במקומו והיא עבודה גמורה לשם ית' ועד שלא נתנה תורה כבר מצינו אבות העולם שהיו מתאבלין על מתיהם והראשון לכלם הוא אבלו של מתושלח שכן אמר במדרש מתושלח צדיק גמור היה ולמה נקרא שמו מתושלח שכל דיבור ודיבור שהיה מוציא בפיו היה מושל עליו מאתים ושלשים משל בשבחו של הקב\"ה והיה שונה תשע מאות סדרי משנה שלש מאות באלפים של תהו ושלש מאות באלפים של תורה ושלש מאות באלפים של ימות המשיח, ובשעה שמת נשמע קול רעם בגלגל גדול שהיו עושין לו הספד תשע מאות שורות של מלאכי השרת כנגד תשע מאות סדרי משנה שהיה שונה ולכך מצינו שקבע הכתוב זמן שני לירידת המבול ואיחר ירידתו ז' ימים כדי שיתעסקו בהספדו של מתושלח הצדיק, הוא שכתוב (בראשית ג) ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ אלו ז' ימי אבלו של מתושלח. ודרשו רז\"ל (שבת קה:) אריב\"ל משום בר קפרא כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב\"ה סופרן ומניחן בתוך גנזיו שנא' (תהילים נ״ו:ט׳) נודי ספרת אתה שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך זה משל לזכות הדמעות המונחות לו בבית גנזיו, וענין אדם כשר ת\"ח שיש בו תורה ויראת שמים שהוא חיוב גדול עד מאד לבכות ולקונן עליו שהרי אמרו רז\"ל בסדר המעלות חכם קודם למלך. וכן אמרו במסכת הוריות פרק כהן משיח (הוריות דף יג) חכם שמת אין לנו כיוצא בו מלך שמת כל ישראל ראוים למלך. זשה\"כ (איוב כ״ח:א׳-ב׳) והחכמה מאין תמצא כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו, ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה. הללו אם אבדו יש להן חליפים תלמיד חכם שמת מי מביא לנו חליפיו מי מביא לנו תמורתו ומי מביא לנו כיוצא בו. אמר רבי לוי ומה אחי יוסף ע\"י שמצאו מציאה יצא לבם וחרדו חרדה שנא' (בראשית מ״ב:כ״ח) ויצא לבם ויחרדו אנו שאבדנו את ר\"ש בן זבדי על אחת כמה וכמה, ודרשו ז\"ל שלחו מתם אי זהו בן העוה\"ב ענותן שפל ברך ומכיך נפשיה שייף ועייל שייף ונפיק לעי באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשיה ויהבו רבנן עינייהו ברב עולא בר אהבה. הקדים הענוה שהיא המדה העליונה ואח\"כ פרט מדות הענוה בגוף ובנפש. שפל ברך הוא שיהיה שפל עם בני העולם בענין משאו ומתנו בנחת עם הבריות זהו מדת הגוף, ומכיך נפשיה ורוח שפלה שלא יהיה גבה רוח זהו מדת הנפש: \n",
+                "<b>אסור</b> להתעצל בהספדו של אדם כשר שכן דרשו ז\"ל (שבת פי\"ג דף קה ב) כל המתעצל בהספדו של אדם כשר ראוי לקברו בחייו שנאמר (יהושע כד) ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת סרח בהר אפרים אשר מצפון להר געש מלמד שגעש עליהם ההר להרגן מפני שנתעצלו בהספדו של יהושע, ואמרו עוד כל המתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימיו מדה כנגד מדה, וידוע כי חכמי הדור מכפרין על הדור. ומצינו הארון כי הוא רמז לזה כי הוא הראשון והקודם לכל מלאכת המשכן וירמוז אל החכם שהוא קדום לכל בסדר המעלות להורות כי הם מכפרין על הדור כשם שהיה הארון מכפר על מעשה שטים והזכיר בארון (שמות כה) מבית ומחוץ תצפנו שיהיה זהב בתוכו כברו. וזה רמז לתלמיד חכם שצריך שיהיה תוכו כברו פיו ולבו שוין. וכענין שכתוב (איוב כט) צדק לבשתי וילבשני לבשתי מבחוץ וילבשני מבפנים כלומר הלבוש כולו אחד שוה. וע\"ז דרשו ז\"ל (איוב כח) לא יערכנה זהב וזכוכית למה נמשלו ד\"ת לזכוכית לומר לך מה זכוכית כל מה שאתה נותן לתוכו הוא מראה לך כך תלמיד חכם צריך שיראה בפיו כל מה שבתוכו. ועל פקידת החכמים הגדולים שבארץ הזכיר הנביא ע\"ה (זכריה יא) הילל ברוש כי נפל ארז אשר אדירים שודדו הילילו אלוני בשן כי ירד יער הבציר. ואמר עוד (שם) קול יללת הרועים כי שודדה אדרתם קול שאגת כפירים כי שודד גאון הירדן. וכעין זה הזכיר עוד ואמר (מיכה ז) אללי לי כי הייתי כאספי קיץ כעוללות בציר אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי. היה הנביא מתאונן על העדר החכמים והיה אומר כי בא באחרונה ולא השיג מן החכמים העוברים, והמשיל החכמים השלימים לאשכולות ואמר בכורה היה מתאוה, ובא המשל לומר כי א\"צ לומר כי הם חסרים מן האשכולות אלא אפי' הבחורים המשתדלים בעסק התורה אין בהם זהו בכורה אותה נפשי כי מנהג העולם שיתאוו הביכורים וכן היה הנביא מתאוה שיהיו בישראל תינוקות שיתחילו לדרוש את ה' ולא היה מוצא והיה הדור יתום מן האשכולות גם מן הבכורים, זה שמעתי בשם הרב הקדוש רבי יונה זצ\"ל: \n",
+                "<b>דבר</b> ידוע כי העולם הוא עולם הבחינה והנסיון שבו יבחן האדם אם ילך בדרך הש\"י או אם תטה אשורו מני הדרך ויש לכל משכיל שיחשוב ויתבונן כי האדם כשהוא נולד הוא נולד בבכי כשהוא נפטר מן העולם הוא נפטר ג\"כ בבכי וע\"כ אמר שלמה ע\"ה כל עמת שבא כן ילך, ואמרו במדרש קהלת כל עמת שבא כן ילך כמו שבא האדם אל העולם כן ילך בא אל העולם בקול ונפטר בקול, בא אל העולם בבכיה ונפטר בבכיה, בא אל העולם בחבה ונפטר ממנו בחבה, בא אל העולם בלי דעת ונפטר ממנו בלי דעת, תני בשם רבי מאיר כשאדם בא אל העולם ידיו סגורות וקפוצות כלומר כל העולם כולו שלי הוא אני נוחלו כשנפטר מן העולם ידיו פשוטות לומר לא נחלתי מן העוה\"ז כלום שכן שלמה הוא אומר (קהלת ה׳:י״ד) כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא ומאומה לא ישא בעמלו שיוליך בידו. ומצינו במדרש שמואל ג' שמות נקראו לו לאדם אחד שקורין לו אביו ואמו ואחד שקורא לעצמו ואחד שכתוב בספר, וא\"ר יצחק עדיין אין אנו יודעין אי זה מהן יקר זה שקרא לעצמו או זה שקראו לו אביו ואמו עד שבא שלמה ופרשו (קהלת ח) ויום המות מיום הולדו, נולד אדם מונין לו למיתה מת נולד לו לחיים, נולד אדם הכל שמחין מת הכל בוכין, ואינו כן אלא נולד אדם הכל צריכין לבכות שאינן יודעין על אי זה פרק הוא עומד מת הכל צריכין לשמוח שיצא כבר בשלום מן העולם, משל למה הדבר דומה לשתי ספינות שפרשו בים אחת נכנסת לנמל ואחת יוצאה מן הנמל זו שנכנסת אין הכל צריכין לשמוח בה וזו שיוצאה הכל שמחין בה והיה שם פקח אחד ואמר חלוף דברים אני רואה זו שנכנסת ודאי הכל צריכין לשמוח מפני שהיא נכנסת בשלום מן הים וזו שיוצאה אינן צריכין לשמוח מפני שאינן יודעין על אי זה פרק עומדת כן נולד אדם הכל שמחין מת הכל בוכין ואינו כן אלא נולד אדם הכל צריכין לבכות לפי שאין יודעין על אי זה פרק עומד מת הכל צריכין לשמוח מפני שיודעין שיצא בשלום מן העולם הוי אומר ויום המות מיום הולדו ע\"כ במדרש, ואמרו חכמי המחקר כי הלידה סבת העוה\"ז הבלה והכלה אשר ימות בו האדם אבל המיתה הוא סבת קנין חיי העוה\"ב וא\"כ דבר ברור הוא כי יום המות טוב לצד הנפש מיום הלידה כי ביום הלידה תבוא אל הטומאה והחטא וביום המיתה תשיג האור הבהיר, כי כל הדברים שבים הם לשרשם הגוף חוזר ליסודו הוא יסוד העפר אשר לוקח משם וכן שאר היסודות שבו כל אחד ואחד חוזר ליסודו ועיקרו והנשמה שהיא עליונית ונקראת נר ה' חוזרת לשרשה וליסודה הוא שאמר שלמה ע\"ה (קהלת י״ב:ז׳) וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב וכו' והזכיר הנביא על נשמת הצדיקים (זכריה ג׳:ז׳) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שבתי</b> וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עושר וגם לא ליודעים חן כי עת ופגע יקרה את כלם (קהלת ט׳:י״א). כל דבריו של שלמה ע\"ה דברי חכמה ולשונו לשון עמוק אפילו המשכילים לא יבינו תכלית כוונתו בתחלת העיון, ומצד עומק דבריו יחשבו המעיינים בהם שהם הפך האמונה, והם אמונה ממש וע\"ז אז\"ל (שבת פ\"ב) בקשו לגנוז ספר קהלת והענין מפני שקרוב הדבר שישתבשו בו הדיעות מרוב עומק לשון הספר, כי לא היתה דעת רבותינו ז\"ל שיהיה שלמה המלך בלתי מאמין ואמרו כי מה שהעמידוהו לפי מה שמצאו כתוב בסופו (קהלת י״ב:י״ג) סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וגו' כי חתימת הספר ביראת הש\"י מקטעת רגלי המעיין המשתבש בו, ומה שהבין בו הפך האמונה לא יכול לדונו לדרך רעה שהרי הספר חתום ביראת הש\"י, וא\"כ החסרון אינו תלוי בספר כי אם בהבנתו ואם אולי יתלנו בספר יקרה לו כמי שעיניו כהות ומסתכל בעין השמש ויאמר כי השמש כהה ולא ידע כי בעינו עמד הנגע. מכלל הכתובים בספר קהלת שמתוכם נראה שהם הפך האמונה הוא זה כי יאמר שאין המרוצה לקלים ולא המלחמה לגבורים וכן השאר כי אם ע\"פ מערכת הכוכבים והוא שאמר (קהלת ט׳:י״א) כי עת ופגע יקרה את כולם כלומר ע\"פ העת והשעה יקרה לכלם פגע, והוא כלשון (שם ג) לכל זמן ועת לכל חפץ. והיא אמונה ממש יאמר שאין המרוצה לקלים ולא המלחמה לגבורים וכן השאר כי אם ע\"פ הזכות הנמצא בהם כי אין הקל ניצל במרוצתו ולא הגבור בגבורתו אם לא שקדם להם זכות שהם ראויים לכך וניתנו להם סבות שיביאו להם התועלת ההוא. הרי לך שכל הפעולות בעניני השלוה והטובה הוות בעולם לפי הזכות הנמצא באדם גם הפעולות שהם בהפך מזה לפי העונש, ומדרך התורה שיתלה האדם השלוה והטובה הבאה לאחרים לזכות מהם או מאבותיהם, והשלוה והטובה שבאה לעצמו לחסד ה' ית' לא למערכת הכוכבים ולא לזכותו כי ראוי לו שיחזיק עצמו כרשע וחוטא ואפי' הוא צדיק, וזה פשט הכתוב (שם ז) אל תהי צדיק הרבה כלומר אפילו אתה צדיק הרבה אל תהי בעיניך צדיק, וראוי שיתלה הצרות והמקרים הבאים בין לו בין לאחרים לחטא ועון לא שיתלנו במקרה ויאמר כך וכך נגזר מדרך המערכה וממשפטי הכוכבים והתולה אותם למקרה מן השמים מוסיפין לו מאותו מקרה וע\"ז הזהירה תורה ואם תלכו עמי בקרי והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי. ומלת שבתי תורה כי מתחלה היה חושב שלמה ע\"ה כי המרוץ לקלים והמלחמה לגבורים כי כן הוא הענין בדרך הטבע ומנהגו של עולם, וכאשר חזר לחשוב בענין הזה ראה בעין השכל כי לא כן הדבר, ומזה אמר שבתי כי המלה הזאת אמורה אצל הדברים שהן צריכין עיון גדול ולא ישיגם המשיג בתחלת העיון כענין ידיעת הש\"י שכתוב בו (דברים ד׳:ל״ט) והשבות אל לבבך, ואמר תחת השמש כי כל הפעולות הטבעיות תחת השמש הם ולא על השמש אבל הזכות הוא על השמש. ומזה דרשו ז\"ל (קהלת א׳:ג׳) מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, תחת השמש הוא דאין לו יתרון הא על השמש יש לו יתרון וזהו הזכות המגיע לו בקיום התורה והמצות. וע\"כ הזכיר דוד ע\"ה ענין התורה והשמש במזמור אחד. הזכיר השמש תחלה הוא שאמר (תהילים י״ט:ה׳) לשמש שם אהל בהם והזכיר אחריו תורת ה' תמימה לבאר כי מעלת התורה והמצות והזכות שבה הוא למעלה מן השמש, ומפני זה הקדים השמש תחלה שהוא המאור הגדול והודיענו קצת דרכיו ואח\"כ הזכיר כי עוד יש מאור גדול ממנו והיא התורה, וכן בנוסח התפלה והברכות של ק\"ש אנו מזכירים המאורות תחלה ואומרים ברוך אתה ה' יוצר המאורות, וסמיך ליה והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצותיך: \n",
+                "<b>ובמדרש</b> שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עושר וגם לא ליודעים חן כי עת ופגע יקרה את כלם, לא עמדה קלותו של עשהאל ביום שהגיע פקודתו ולא עמדה גבורתו לאבנר משהגיע יומו. וגם לא לחכמים לחם כגון אני שהיה לחמי ליום אחד ששים כור סלת ועכשיו וזה היה חלקי מכל עמלי, לא לנבונים עושר כגון איוב בתחלה ויהי מקנהו שבעת אלפים צאן כשבאתה שעתו אמר (איוב י״ט:כ״א) חנוני חנוני אתם רעי, ולא ליודעים חן כגון משה שלא היה חכם ויודע כמוהו בישראל ולא מצא חן בתפלתו שיכנס לארץ. ענין המדרש הזה להורות על פחיתות העולם שאינו עומד על תכונה אחת אבל הוא מקבל תמורות ואפי' גדולי העולם אינם נמלטים מן הרשת הפרושה בו אלא גלגל הוא שחוזר בעולם, ולכך היו נוהגין לאכול בבית האבל עדשים וכן באבלו של אברהם הזכיר בו הכתוב ונזיד עדשים מה עדשה זו עגולה כך העולם גלגל הללו משוררים והללו בוכים הללו שוחקים והללו עצבים, וע\"כ כל מי שיש בו יראת שמים אין ראוי לו שישתדל בדבר אחר כי אם בעבודת הש\"י בלבד, ומדרך העבודה הוא שיחשוב אדם ביום המיתה שהוא מכוסה ונעלם ממנו וכענין שאמרו רז\"ל שבעה דברים מכוסים מן האדם יום המיתה ויום נחמה ועומק הדין ואין אדם יודע במה משתכר ואין אדם יודע מה בלבו של חבירו ומלכות בית דוד מתי תקום ומלכות חייבת מתי תפול וכיון שנתבאר שהעולם כלו הבל גמור ואין לו לאדם אלא תורה ותשובה ומע\"ט יצטרך אדם שיתבונן באחריתו באשר הוא סוף כל האדם. ושיבחר ללכת אל בית האבל מלכת אל בית משתה. ושיזהר בהספד המת לכבוד החיים כי בזה יפנה לבבו ומחשבתו מתענוגי העוה\"ז ויחשוב בעבודת הש\"י בלבד ועם זה יהיה שכרו שלם לעוה\"ב כי מתוך ההספד יתעורר האדם להבזות תענוגי הגוף ולהשיבם עד דכא, ויבא מזה לעשות היראה והעבודה עיקר: וכבר נשאלה שאלה בגמרא דסנהדרין (דף מ\"ו ב) פרק נגמר הדין אם ההספד הוא כבוד המת או כבוד החי וכך אמרו איבעיא להו הספידא יקרא דחיי הוא או יקרא דשכבא הוא, למאי נ\"מ דאמר לא תספדוה לההוא גברא אי נמי לאפוקי מיורשים ופשטינן ת\"ש ר' נתן אומר סימן יפה למת כשנפרעין ממנו לאחר מיתה, מת שלא נספד ולא נקבר או שחיה גוררתו או שהיו גשמים מזלפין על ארונו זהו סימן יפה למת כשנפרעין ממנו לאחר מיתה. ש\"מ יקרא דשכבא הוא. וענין ההספד הוא להזכיר חסדי המת וטובותיו ופעולותיו ומדותיו וטובות שהתעסק בהם בחייו ויחוסו כגון שאול ויהונתן הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו. ולפי כאב ההספד שנא' (שמואל ב א׳:כ״ג) צר לי עליך אחי יהונתן ולפי המאורע שאירע לו שנא' (שמואל ב ג׳:ל״ג) ויקונן המלך אל אבנר ויאמר הכמות נבל ימות אבנר. וכן צריך לזכור הטובה שהיתה לו ונסתלקה ממנו כגון (יחזקאל כ״ז:ב׳-ג׳) ואתה בן אדם שא אל צור קינה ואמרת לצור היושבת על מבואות ים וכתיב (שם) הונך ועזבונך מלחיך וחובליך מחזיקי בדקך ועורבי מערבך וכל אנשי מלחמתך אשר בך וכל קהלך יפלו בלב ימים ביום מפלתך. ורז\"ל הזכירו כן כי ענין ההספד הוא סיפור חסדי המת כגון ההיא דברי פדת דפתח עליה ההוא ספדנא היום קשה לישראל כיום בא השמש בצהרים שנאמר (עמוס ח׳:ט׳) והיה ביום ההוא נאם ה' והבאתי השמש בצהרים והחשכתי לארץ ביום אור. ותשעה מיני הספד הם ואלו הן. מספד נהי זעקה הילל נודה מרזח קינים הגה והי. מספד שנא' (מלכים ב יג) וספדו עליו הוי אחי. נהי שנא' (ירמיהו ט׳:י״ח) כי קול נהי נשמע. צעקה שנא' (יתזקאל כא) זעק והילל בן אדם. נודה שנא' (ירמיהו מ״ח:י״ז) נודו להם כל סביביו. מרזח שנאמר (ירמיהו ט״ז:ה׳) כה אמר ה' אל תבא בית מרזח ואל תלך לספוד. קינים שנא' (יחזקאל ב׳:י׳) וכתוב עליו קינים והגה והי. וכן מצינו בהספדו של יעקב אבינו ע\"ה שכתוב בו (בראשית נ׳:י׳) ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד שעלו עמו תשע כתות לקברו ואותן תשעה כתות הספידו עליו תשעה מיני הספד הללו, ואלו הן תשע כתות שעלו עמו, הראשונה (שם) ויעל יוסף לקבור את אביו, הב' ויעלו אתו כל עבדי פרעה אלו השרים, השלישית זקני ביתו, הרביעית וכל זקני ארץ מצרים, החמישית וכל בית יוסף והם אשתו ובניו ועבדיו ושפחותיו, הששית אחיו אחי יוסף כולם, השביעית ובית אביו הגדולים זולתי הטף, השמינית ויעלו עמו גם רכב, התשיעית גם פרשים. למדנו מכל זה כי ההספד יקרא דשכבא הוא כי גם האומות היו נוהגין כן קודם שניתנה התורה כמו שהזכרנו. אך יש בינינו ובין האומות חלוק כוונות כי אנשי מצרים כוונו בהספדו של יעקב לשני דברים, האחד מפני כבוד המלכות והשני מפני חסרון תועלת גופני שהיו חסרים ממנו. וזאת כוונת אוה\"ע בהספדם בהיותם דואגים על חסרונם מן המת תועלת גופני והם מצטערים עליו צער גופני שאבדו ממנו התועלות הגופניות, אך ישראל כוונתם בהספד לעשות בזה עבודה זרה להקב\"ה מפני שהמת היה איש צדיק שומר דרך ה' והיה תיק לתורה ולמצות ולמע\"ט וכלי הנשמה הטהורה בקיום המצות, ולזה כוונה התורה שקבעה לנו בזה מצות אבלות והזהירו רז\"ל על ההספד שלא להתעצל בהספדו של צדיק והוא שדרשו ז\"ל כל המתעצל בהספדו של אדם כשר ראוי לקברו בחייו שנאמר (יהושע כ״ד:ל׳) ויקבור אותו בגבול נחלתו בתמנת סרח בהר אפרים אשר מצפון להר געש מלמד שגעש עליהם ההר לקברם מפני שנתעצלו בהספדו של יהושע שאין כתוב בו ויבכו אותו בני ישראל כמו שכתוב במשה רבינו: ועוד יש בענין ההספד דרך חיים כי הוא סיבה שיתבונן אדם בפחיתות העוה\"ז שכולו הבל גמור ודבר בטל ויזכור כי ימיו טפחות וכצל הוא על הארץ כענין שאמר דוד ע\"ה (תהילים ל״ט:ו׳) הנה טפחות נתת ימי וחלדי כאין נגדך ואמר עוד (תהילים ק״ב:י״ב) ימי כצל נטוי. ודרשו ז\"ל לא כצלו של כותל אלא כצלו של עוף הפורח באויר כי מתוך ההספד יכנע האדם והחי יתן אל לבו ויחשוב עצמו כמת ויתבונן במי שהוא חיי החיים כלם הוא המלך החי הטוב והמטיב לכל, וכדי לקבוע זה בלב תקנו רז\"ל להזכיר לשון החי בבית האבל, וכן דרשו ז\"ל (מסכת אבות פ\"ג) הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן את החשבון, מאין באת מטפה סרוחה, ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה, ולפני מי אתה עתיד ליתן את החשבון לפני ממ\"ה הקב\"ה, ושלשתן למדנו אותן מן הכתוב שאמר שלמה (קהלת י״ב:א׳) וזכר את בוראך קרי ביה בארך בורך בוראך מאין באת זהו בארך. ולאן אתה הולך זהו בורך לשון בור שהוא הקבר. ולפני מי אתה עתיד ליתן את החשבון זהו בוראך. וע\"ז אמר שלמה ע\"ה וזכור את בוראך שיזכיר שלשה דברים הללו, וכאשר יזכור אותם אז תהיה מחשבתו משוטטת למעלה בענייני העולם העליון הנצחי שכולו יפה ומום אין בו. כי זאת מחשבת המשכיל בכל עת ובכל שעה וז\"ש שלמה (משלי ט״ו:כ״ד) אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה. אמר אורח חיים והיה יכול לומר דרך חיים כמ\"ש (שם ו') ודרך חיים תוכחות מוסר, אבל בא לרמוז על נפש המשכיל שהיא נחשבת בעוה\"ז כאורח שנשבה והוא כלוא בבית האסורים והוא נכסף ומשתוקק למעלה להתקשר ולהאחז עם המעלות העליונות השכליות ואמר למען סור משאול מטה כדי לצאת ממאסר הגוף שהיא כלואה ומסוגרת בתוכו משל למה הדבר דומה למי שהוא דר בעיר אחת והסכמתו לדור בעיר אחרת שהרי אין דירתו שם דירת קבע אלא דירת עראי ואין ראוי לו לקנות כלי בית וחפצים ותשמישים וכ\"ש שדות וכרמים לפי שישיבתו באותו העיר עראי ומחשבתו בעיר אחרת וע\"כ איננו רוצה להתיישב שם. כן המשכיל דירתו למעלה ויש בה אורח חיים והוא מתאוה ונכסף לשוב שם למען לא יתגאל בטינוף התאוות ובטומאת תענוגי הגוף זהו למען סור משאול מטה. וע\"כ סמך לו הכתוב הבא אחריו (שם טו) בית גאים יסח ה' ויצב גבול אלמנה. קרא גאים הקובעים במחשבתם דירתם בעוה\"ז וכל עיקר מחשבתם על יישובו על התמורה והחילוף כענין שאמר דוד ע\"ה (תהילים מ״ט:י״ב) קרבם בתימו לעולם וע\"כ יתגאה לבם בהצלחתם ועל כן הם מיושבים בבתי שלותם ע\"כ יסח השם ביתם החזק מדה כנגד מדה והיה מספיק הכתוב לומר למען סור משאול למה הוצרך לומר מטה אלא כדי לרמוז הגוף והנפש מטה כננד מעלה כי כל דבר ודבר חוזר ליסודו, הגוף חוזר ליסודו והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. ועוד מן הידוע בענין הנפש כי כשם שהגוף מת בטבע כן הנפש חי בטבע וכשם שהגוף חי במקרה כן הנפש מתה במקרה, ומיתת הנפש הוא החטא, ומפני שהגוף מת בטבע ויורד למטה אמר בענין הגוף משאול מטה, ואמר בנפש המשכיל אורח חיים למעלה למשכיל על שם שהיא עולה למעלה. וכ\"כ בקהלת (ג) ומי יודע רוח בני אדם העולה היא למעלה כנגד מה שהזכיר ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ, כלומר אותה הנפש שהיא עולה למעלה מי יודע אותה כי לא היה שלמה ע\"ה מסופק בדבר ח\"ו ואינה ה\"א התמיהה אלא ה\"א וודאית כי היא בוודאי העולה למעלה על מזבח ה': \n",
+                "<b>ודבר</b> ידוע שהצדיקים מגינים על הדור וכשהם מסתלקים מן הדור הנה זה בעון הדור שכן מצינו ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו ענני כבוד מחופפין אל ישראל בזכות אהרן וכשנסתלק אהרן נסתלקו ענני כבוד זהו שהאומות שהיו מתפחדים מישראל מתחלה בקשו להלחם בהם שכן כתיב במלך ערד (במדבר כא) וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל מכאן דרשו חז\"ל וישמע הכנעני מה שמועה שמע שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וע\"כ סמך הכתוב וישמע הכנעני למיתת אהרן וכדי ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בהמ\"ק ולכך מת אהרן בחדש שנשרף בו בהמ\"ק זה חדש אב הוא שכתוב (שם לג) ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' בחדש החמישי באחד לחדש ובתשעה בו נשרף בהמ\"ק. ובמקום אחר דרז\"ל קשה מיתתן של צדיקים כשבירת הלוחות שלכך סמך הכתוב שבירת הלוחות למיתת אהרן שנא' (דברים י) אשר שברת ושמתם בארון וסמיך ליה ובנ\"י נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן ויקבר שם. ודרז\"ל וכי במוסרה מת והלא בהר ההר מת אלא שעשו שם במוסרה אבל גדול כאלו שם מת אהרן ויקבר שם ואבל זה היה בשביל בני לוי שהרגו שם במוסרה הרבה מישראל על ח' מסעות שחזרו לאחוריהם מהר ההר למוסרה, אבל אהרן בהר ההר נקבר שכן אמר לו הקב\"ה למשה (במדבר ב) קח את אהרן והפשט את בגדיו והלבשתם את אלעזר בנו והעל אותם הר ההר. ודרז\"ל והפשט את בגדיו בגדי כהונה גדולה הפשיטו והלבישם לאלעזר בנו, א\"ל הכנס במערה נכנס וראה מטה מוצעת ונר דלוק א\"ל עלה למטה ועלה פשוט ידיך ופשט עצום עיניך ועצם קמוץ פיך וקמץ מיד חמד משה לאותה מיתה, וזהו שנאמר לו (דברים לב) כאשר מת אהרן אחיך באותה מיתה שנתאוית לה. הר ההר הר על גבי הר והיה אהרן קבור באותו מקום ששמו הר ההר שנא' כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר, ויש לשאול בכאן כי כל ימי המדבר היה אחד מג' עננים שהיו הולכין עם ישראל שהיה משוה להם את ההרים וא\"כ היאך נשאר הר זה והלא ישראל עברו דרך שם שנא' (שם) ויבואו בני ישראל כל העדה הר ההר אבל דרז\"ל שכל ההרים השוו ושלשה הרים נשארו בגבהן הר סיני למתן תורה הר נבו לקבורת משה הר ההר לקבורת אהרן, נמצאת למד שהצדיקים מכפרין ומגינים על דורם והעולם צריך להם כשם שהוא צריך למאורות. ודרז\"ל בזמן שהמאורות לוקין סימן רע לכל העולם, משל למלך שעשה סעודה לעבדיו וכעס עליהם ואמר לשמשיו טול פנס מפניהם והושיבם בחשך. והנה תלמידי חכמים נמשלים למאורות, ותועלתם גדולה מתועלת המאורות. וכן א\"ר אליעזר לרבן יוחנן בן זכאי בשעת פטירתו טוב אתה לישראל מגלגל חמה שגלגל חמה בעוה\"ז ורבי בעוה\"ז ובעוה\"ב וכשהמאורות הם נעדרים אז העם הם יושבים בחשך, והנה הדור יושב בחשך כשאבד מהם איש צדיק וחייבים הכל לבכות ולעורר הספד עליו לכבודו שכבר הוכחנו כי ההספד הוא כבוד המת ולעתיד לבא יבטל ההספד בבטול יצה\"ר ותמח הדמעה מעל כל פנים ויזכו כל ישראל לתחיית המתים שהיא המעלה שהראה הקב\"ה למשה כמה שדרשו ז\"ל (דברים לב) עד הים האחרון אל תקרי הים אלא היום האחרון זה תחיית המתים שהיא המעלה המיוחדת לישראל שכן דרשו בסיפרי א\"ר סימא מאי דכתיב (תהלים נ) יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו, יקרא אל השמים מעל זו הנשמה ואל הארץ זו הגוף לדין עמו למי שהוא מדיין עמו מכאן לתחיית המתים מן התורה לישראל, ע\"כ: \n",
+                "<b>ומצינו</b> ד' מעלות פרטיות לישראל ואלו הן הארץ והתורה והנבואה ותחיית המתים, ונראה לי לפרש ולהוכיח ארבעתם מן הכתוב. הארץ הוא שכתוב (דברים ל״ג:כ״ח) וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש הזכיר עין יעקב כלו' זרע יעקב כדי שיתבאר מזה כי להם לבדם נתנה הארץ ולא לאומה אחרת ולכך פרט ואמר עין יעקב, התורה הוא שכתוב (שם) תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב באר בזה כי לא נתנה תורה אלא לנו שאנו קהלת יעקב, ולכך פרט ואמר קהלת יעקב שלא נתנה התורה אלא ליעקב ולכל המתקהל עם יעקב. הנבואה הוא שכתוב (דברים י״ח:ט״ו) נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלהיך כדי שלא תבין בלשון מאחיך שיהיו בכלל זרע אדום וישמעאל שהם אחים. ולכך פרט ואמר כמוני כלו' מזרע יעקב כמוני. תחיית המתים הוא שכתוב (שם לג) אף שמיו יערפו טל כלו' אף שמיו של עין יעקב שהזכיר יערפו טל והוא טל שבו עתיד הקב\"ה להחיות המתים וסמך לו מיד אשריך ישראל מי כמוך כלו' שאין אומה בעולם כמותכם שתזכה למעלה הזאת, והוא שכ' (דניאל י״ב:ב׳) ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו, לא תבין שיהיו עכו\"ם בכללם כי מלת רבים נאמר על ישראל כלשון (אסתר ח׳:י״ז) ורבים מעמי הארץ מתיהדים, וזהו דבר ישעיה הנביא עליו השלום שאמר (ישעיהו כ״ו:י״ט) יחיו מתיך כו' דבר עמהם לנכח כלו' מתי ישראל, ואמרו במדרש שיר השירים (ב') אני חבצלת השרון רבנן אמרין הארץ אמרה אני חבצלת אני היא וחביבה אני שכל מתי עולם חבויי' בי שנא' יחיו מתיך לכשיבקשם הקב\"ה ממני אני מחזירם לו וארטיב מע\"ט כשושנה שנא' (ישעיהו כ״ו:י״ט) מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק, הקב\"ה יזכנו לאותו זמן להמנות בכלל הצדיקים כדי שנזכה לאותה מעלה שכן דרשו ז\"ל בכתובות בפרק אחרון (דף קיא:) עתידין צדיקים שמבצבצין ועולין מירושלים שנא' (תהילים ע״ב:ט״ז) ויציצו מעיר כעשב הארץ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נר</b> ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן (משלי ב). מי שיש בלבו שורש יראת שמים ראוי לו להשיב אל לבו שהוא בעוה\"ז שליח מאת הקב\"ה ונשתלח בעולם הזה לקיים התורה והמצות ויש עליו לעשות שליחותו באמונה כאשר נצטוה ואם עשה כן הלא שכרו אתו ופעולתו לפניו ומובטח לו שהוא בן העוה\"ב. משל לעבד ששלחו המלך בשליחותו אל עבר הים שהוא ראוי לו שלא יסור מלבו ענין שליחותו ושלא יהיו עיניו ולבו כי אם על שליחותו עד שובו אל המלך ויפיק רצון ממנו. ועז\"א שלמה ע\"ה (שם ד) בדרך חכמה הוריתיך הדרכתיך במעגלי יושר להיות בה' מבטחך הודעתיך היום אף אני. להודיעך קשט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשולחך. יאמר הודעתיך היום שאתה שליח בעוה\"ז נשתלחת שם לעשות שליחותך. והשליחות לדעת קשט אמרי אמת כדי שתוכל להשיב ולתת חשבון מאותן אמרי אמת למי ששלחך בעוה\"ז, ואמר אף אתה כלו' שתתבונן בזה ותשית אל לבך כמוני וזהו לשון אף אתה. והזכיר דברי אמת על דברי תורה שהם עדות ומופת על השגחת השי\"ת באדם כי מתוך שהוא משגיח עליו מצוהו ומזהירו על אמרי אמת וסיבת ההשגחה באדם היא הנשמה המאירה את הגוף ועל כן המשילה שלמה ע\"ה לנר ואמר נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. ונר ה' ע\"ד הפשט הוא השמש כי הוא המאור הגדול בשמים ולגודל מעלתו ושהוא מספר כבוד הש\"י יחס אותו אל הש\"י והודיענו בזה כי כשם שהשמש הוא המאיר לארץ ולדרים עליה כן נשמת אדם היא נר בתוך הגוף להאיר פעולות הגוף והקב\"ה שהוא חופש כל חדרי בטן עמה הוא מענישו וגומלו על פעולותיו גם על מחשבותיו שהוא מחשב בחדרי לבו. וכיון שנתבאר שהנשמה סבת ההשגחה באדם ראוי שיפשפש אדם במעשיו ויתעורר על פעולותיו ויתבונן ביום המיתה כי מי שאינו מתבונן ביום המיתה המשילו הכתוב לבהמה המעותדת לשחיטה שהרי סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה והבהמה אינה מרגשת ביום המיתה עד הרגע אשר יובילוה לטבוח כן יש אנשים נמשלו כבהמות נדמו אינם מחשבים כלל ביום המיתה עד בואה, הוא שאמר דוד ע\"ה (תהלים מט) כצאן לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים לבקר וצורם לבלות שאול מזבול לו, אמר שתו כלומר שתו נפשם מות ירעם מיתת הבהמה פעם אחת והאנשים האלה מות ירעה אותם בכל יום ובכל שעה כבהמה הרועה בכל יום והישרים שהם מתבוננים תמיד ביום המיתה ישלטו בהם לזמן תחיית המתים הנמשל לבוקר שנא' (מלאכי ג) ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם. ויש לפרש עוד נר ה' נשמת אדם כי קרא הנשמה נר ה' על שם שהנר מדליקין אותו מן האור, וכן הנשמה העליונה שבאדם היא לקוחה מן האור הראשון ועיקר הויות האדם אינו אלא בשבילה, וזהו שתמצא במעשה בראשית (בראשית ב) ויהי האדם לנפש חיה, למדך הכתוב שעיקר הוייתו של אדם אינו אלא בשביל נפש חיה, והזכיר לשון ויהי שהוא מורה על הקיום ולא תמצא מלת ויהי במעשה בראשית עם זכרון הדבר הנברא בעצמו כי אם בב' דברים בבריאת האור הראשון ובבריאת האדם שחוזר לברר הדבר הנברא שכבר הזכירו במלת ויהי זה שכתוב ויהי אור ויהי אדם לנפש חיה, ומכאן יתבאר לך ענין הנפש במעלתה וקיומה לעד כאור העליון עצמו ותמצא ביום אחד של מעשה בראשית ה' פעמים אור וכנגדה ארז\"ל ה' שמות יש לנשמה, נשמה, יחידה, רוח, נפש, חיה, ומפני זה נמשלה הנשמה לאור לפי שנבראת עם בריאת האור, ודבר זה רמזו הקב\"ה לאיוב במענה מן הסערה שהזכיר לו ענין האור הראשון והזכיר בריאת הנשמות הוא שאמר (איוב לח) איזה דרך ישכן אור וחשך איזה מקומו, ידעת כי אז תולד ומספר ימיך רבים. ביאור הכתוב הגד לי אם ידעת דרך האור שנברא ביום ראשון ואם תתבונן בנתיבותיו כי אם ידעת זה ידעת כי אז תולד כלומר ידעת הכל שהרי באותה שעה נולדת ומספר ימיך רבים. וזה כלפי בריאת הנשמה. ומפני שהנר לקוח מן האור לכך קראה נר וייחס אותה לשם יתעלה. ואמרו במדרש אמר הקב\"ה לאדם צרך בידי ונרי בידך, נרך בידי שנא' (משלי ז) נר ה' נשמת אדם. נרי בידך זו התורה שנא' כי נר מצוה ותורה אור אם אתה משמר את שלי אני משמר שלך. א\"ר חייא משל לשנים שהיו להם שני כרמים זה היה לו ביהודה וזה היה לו בגליל זה שביהודה היה כרמו בגליל וזה שבגליל היה כרמו ביהודה, לימים הגיעו זה אצל זה אמר לחבירו שמור כרמי שבגליל ואשמור כרמך שביהודה ואם אתה מזכיר את כרמי אני מזכיר את כרמך, כך אמר הקב\"ה לישראל אם שמרת תורתי אני אשמור את נפשך שנאמר (דברים יא) אם שמור תשמרון אם שמרתם תשמרון, ע\"כ: \n",
+                "<b>וידוע</b> כי שלש עולמות חולפות על הנשמה, האחד עולם היצירה, השני העולם הזה, השלישי העולם הבא ושלשתן רמזן שלמה ע\"ה בפסוק אחד הוא שאמר (קהלת ז׳:א׳) טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו, הא' נקרא עולם היצירה לפי שבו נוצר במעי אמו והוא תחלת הוייתו ממנו יכיר ויתבונן נפלאותהבורא ית' וגודל מעשיו הוא שאמר דוד ע\"ה (תהילים קל״ט:ט״ו) אשר עושיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ וכתיב לעיל אודך על כי נוראות נפלאתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד, כי הוא מדבר בתכונת היצירה מן האדם ובכלל הנפלאות הנראות בהוויתו ועל זה אנו מברכים בכל יום אשר יצר את האדם בחכמה וחותמין ומפליא לעשות הוא שאמר איוב (איוב י׳:י׳-י״א) זכר נא כי כחומר עשיתני הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני הוא עולם שבו עומד זמן קצוב תשעה חדשים ואין לו שכל ודעת ולרצונו היה קיומו ועמידתו שם לעולם כי הוא נזון ממזון האם ובהפרדו משם הוא אנוס ומוכרח כמארז\"ל (אבות פ\"ד) על כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד ועל כן הוא בוכה ומצטער בבאו בכאן להורות כי העוה\"ז עולם הצער והמהומה. העולם השני הוא העולם הזה ויש לו בזה יתרון מעלה על העולם ההוא שבא ממנו כי בעולם הזה כשם שגופו גדל כן יגדל שכלו ותרבה חכמתו עד שהוא מתחכם בתורה ובמצות ועמהם ישיג ידיעת השם יתעלה וישיג יראתו ואהבתו ועבודתו ובכן יכיר ויתבונן יתרון המעלה שיש לו בעוה\"ז על הראשון ואפי' בזה העולם שיש לו כל יתרון המעלה הזאת הוא עומד שם זמן קצוב כענין שכתוב (תהילים צ׳:י׳) ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמנים שנה והוא יוצא ממנו אנוס ומוכרח כמו כן אלו חיה אלף שנים כמאמר חכמינו ז\"ל על כרחך אתה חי ועל כרחך אתה מת ולרצונו היה עומד שם לעולמי עד. העולם השלישי הוא העולם הבא עולם שאין לו זמן קצוב ואין לזכותו סוף ותכלית בו ישתלם לו שכר המצות והמעשים הטובים שעשה בעוה\"ז שהרי הוא עולם הגמול לא עולם המעשה. ונמצא האדם הולך מטוב אל טוב מעילוי לעילוי בשלשה עולמות אלה, וזהו שרמז שלמה ע\"ה בפסוק הזה ג' עולמות וביאר כי יש לכל א' יתרון גדול על חברו, והתחיל מן המעולה שבהם הוא העוה\"ב ואמר טוב שם משמן טוב, יאמר גדול האוצר לנפשו אוצרות זכות לעוה\"ב מן האוצר אוצרות ממון ושמן טוב שהם קניני העוה\"ז כענין שכתוב (משלי כ״א:כ׳) אוצר נחמד ושמן בנוה חכם ויום המות מיום הולדו בא לומר כי כמו שיש יתרון מעלה לעוה\"ב על עוה\"ז כן יתרון מעלה לעולם הזה שקראו יום המות על עולם היצירה, וכלל הדבר עולם הראשון שהוא עולם היצירה הוא חשך ולא אור, והעוה\"ז יש בו חשך ואור שהוא מתנהג ע\"פ שני המאורות, והעוה\"ב כלו אור אין בו חשך כלל: \n",
+                "<b>ודרשו</b> ז\"ל חמשה שמות יש לנשמה ומצינו שהזכיר דוד ע\"ה חמשה פעמים ברכי נפשי את ה' ודרשו ז\"ל פ' ראשון דברכות (דף ו) הני חמשה ברכי נפשי כנגד מי כנגד הקב\"ה מה הקב\"ה מלא את כל העולם כלו אף הנשמה מלאה כל הגוף מה הנשמה רואה ואינה נראית אף הקב\"ה רואה ואינו נראה מה הקב\"ה זן את כל העולם כלו אף הנשמה זנה את כל הגוף מה הקב\"ה טהור אף הנשמה טהורה מה הקב\"ה יושב בחדרי חדרים אף הנשמה יושבת בחדרי חדרים תבא נשמה שיש בה חמשה דברים הללו ותשבח למי שיש בו חמשה דברים הללו, וביאור הענין מה הקב\"ה מלא את כל העולם כלו אעפ\"י שיש מקומות בעולם ששם מתראה כח הקב\"ה יותר כענין הר סיני והר המוריה ובית אל וכיוצא בהן ואע\"פ כן הוא מלא את כל העולם והוא שכתוב (ירמיהו כ״ג:כ״ד) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה'. וכתיב (ד\"ה ב ו) הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף הנשמה מלאה את כל הגוף כי אע\"פ שיש מקומות בגוף שהנשמה מתראה בהם יותר מזולתם והם איברים מיוחדים שהם המוח והלב והלשון אעפ\"כ היא מלאה את כל הגוף שאין לך אבר גדול וקטן בכל איברי הגוף שאין שם כח הנשמה, ואנו רואים שהידים והרגלים הם בעלי מלאכה קיימת והמלאכות הקיימות אינן באות אלא מכח הנשמה החכמה. ולא מצינו בכל שאר בעלי חיים שיהיו בעלי מלאכה ובזו יש לאדם מותר על הבהמות והעופות, ואע\"פ שאנו מוצאים העכביש והתולעת והדבורה שהם בעלי מלאכה אינה מלאכה קיימת כי לא יתכן להיות למלאכתם גמר זולתי בהבנת בני אדם וזהו ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו כלומר כאשר שם קדשו מלא העולם כלו כן כח הנשמה בכל קרב וקרב מן הגוף, מה הקב\"ה רואה ואינו נראה כי א\"א שיראהו עין כל בריה ואפי' מלאך ושרף וחיות הקודש וזהו שכתוב (שמות ל״ג:כ׳) כי לא יראני האדם וחי אפי' אדם החקוק על כסא הקדש אף הנשמה רואה ולא בחושים ואינה נראית כי לא תושג לעין הבשר כלל. וזהו כנגד (תהילים ק״ג:ב׳) ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו, כלומר שתראה ותתבונן בחסד שגמל לה השם כמו שהיא רואה כל הדברים ואינה נראית. מה הקב\"ה זן את כל העולם כלו כלומר העליונים והשפלים כי השפלים נזונים משפע כחות העליונים והכחות העליונים נזונים מזיוו, אף הנשמה זנה את כל הגוף כלומר ובכחה שלא ע\"י מאכל ומשתה כי כשהיא ניזונית מזיו תענוג ההשגה יש לה כח להעמיד הגוף ולזונו ימים רבים כשם שנזון משה ע\"ה בהר מ' יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ק\"ו הוא אם הגוף הוא מעמיד את הנפש בתוכו בסבת מזון הגוף על אחת כמה וכמה שיש כח לנפש להעמיד ולזון את הגוף בסבת מזון מאת הנפש, וכן מצינו באליהו שהיתה נפשו נזונית במזון הנפש שהיא המזון האמתי מבלעדי סבות אמצעיות והלך ארבעים יום במעט מזון גופני הוא שכתוב (מלכים א י״ט:ח׳) וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה, וזהו כנגד ברכי נפשי שבסוף המזמור הזה כי מתחלה הזכיר ברכו ה' מלאכיו ברכו ה' כל צבאיו ברכו ה' כל מעשיו. הזכיר ג' עולמות ממעלה למטה כסדר ואח\"כ חתם ברכי נפשי את ה' על שם שהוא ית' זן את כל העולמות ומעמידן בכחו. מה הקב\"ה טהור אע\"פ שהדבר מוחש לחוש העין שיש בעולם מקומות שאינן נקיים וטהורים הוא יתעלה בכל מקום טהור, והמשל ע\"ז מאור השמש שהוא אחד ממשרתיו העצומים שהוא טהור ונקי על פני האשפה כאשר הוא טהור וזך על פני המים, אף הנשמה טהורה, אע\"פ שיש איברים בגוף שאינם נקיים והיא מלאה את כל הגוף מפני שא\"א להתלות שום לכלוך בנפש כי אין הלכלוך נתלה ודבק כי אם בגופות והיא איננה גוף ע\"כ היא טהורה. וזה כנגד (תהילים ק״ד:א׳) ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת כי הדבר שאינו טהור אין לו הוד ולא הדר. מה הקב\"ה יושב בחדרי חדרים כי כל הרוצה לחקור על ידיעתו ולעמוד על השגתו א\"א לו זה אלא א\"כ יכנס בחדרי החכמה, וזהו לשון רבותינו ז\"ל (חגיגה פ\"ב דף יד ב) ארבעה נכנסו לפרדס ולכך יצטרך לחפש חדרי החכמה חדר בתוך חדר עד שימצאנו, אף הנשמה יושבת בחדרי חדרים כי מי שיחקור עליה לדעת מה היא יצטרך להכניס עצמו בחדרי החכמה, והוא צריך שיתבונן שהנשמה נושאת את הגוף והיא בתוכו וחוצה לו ושאינה יסוד מן היסודות אבל היא עצם פשוט שכלי נאצל מכסא הכבוד. וזהו כנגד סוף המזמור שאמר (תהילים ק״ד:ל״ה) יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' להורות כי החטאים יאבדו אבל נפש הצדיק גנוזה תחת כסא הכבוד: \n",
+                "<b>ובמדרש</b> תהלים מוסיף עוד למה מקלס הקב\"ה בנפש מה הנפש אין אדם יודע מקומה ובאי זה מקום היא נתונה כך הקב\"ה אין כל בריה יודעת איזהו מקומו שאם חיות הקדש שהן טוענות כסא הכבוד אינן יודעות אי זהו מקומו ובאי זה מקום הוא נתון ומה הן אומרות ברוך כבוד ה' ממקומו. וכיון שלמדונו ז\"ל על מעלת הנשמה השכלית יצטרך אדם להמשך אחריה ולהשתדל במצות גמילות חסדים וענין גמילות חסדים הוא לבקר חולים ולהלביש ערומים ולנחם אבלים לקבור מתים כל זה נקרא ג\"ח שהאדם גומל חסד בגופו אין לממונו חלק בזה והנה אלה מדות לשם יתעלה מיוחסות. ודרשו רז\"ל בפרקי רבי אליעזר גמילות חסד לאבלים מנין מהקב\"ה שגמל חסד למרע\"ה וקברו הוא בעצמו שנא' (דברים ל״ד:ח׳) ויקבר אותו בגי וכן כל ישראל גמלוהו חסד שנא' (שם) ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום, וכן גמלו חסד לאהרן שנא' (במדבר כ׳:כ״ט) ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל, ושבעת ימי האבל מנין אנו למדים מיעקב אבינו ע\"ה שכן כתוב ביוסף בנו (בראשית נ׳:י׳) ויעש לאביו אבל שבעת ימים, גמילות חסדים לאבלים מנין מאיזבל שהיה ביתה סמוך לשוק וכל מת שהיה עובר בשוק היתה יוצאה מתוך ביתה ומכה בכפי ידיה ומקוננת בפיה ומהלכה עשר צעדות וכל חתן שהיה עובר בשוק היתה יוצאה מתוך ביתה ומצלצלת בכפיה ומקלסת בפיה ומהלכת עשר צעדות ועליה התנבא אליהו זכור לטוב (מלכים א כ״א:כ״ג) הכלבים יאכלו את איזבל בחלק יזרעאל והאיברים שהיו גומלים חסד לא שלטו הכלבים בהם שנא' (מלכים ב ט׳:ל״ה) וילכו לקברה ולא מצאו בה וגו'. גמילות חסד לאבלים מנין מאנשי יבש גלעד כיון שנהרג שאול אמרו אנשי יבש גלעד אותו האיש שהצילנו מחרפת בני עמון אין אנחנו חייבין לגמול לו חסד עמדו כל הגבורים שבהם והלכו כל הלילה לחומת בית שאן ולקחו את גופת שאול ואת גופת בניו מחומת בית שאן שנא' (שמואל א ל׳:ב׳) ויקומו כל איש חיל וילכו כל הלילה. לאבלים מנחמים בלחם ויין שנא' (משלי ל״א:ו׳) תנו שכר לאובד ויין למרי נפש, אנשי יבש גלעד היו גומלים חסד עם שאול ועם בניו אף אני נותן לכם שכרכם לעתיד לבא. כשעתיד הקב\"ה לקבץ נפוצות ישראל מארבע רוחות העולם ראשונה מקבץ חצי שבט מנשה שנא' (תהילים ס׳:ט׳) לי גלעד ולי מנשה, ואח\"כ אפרים, שנא' אפרים מעוז ראשי, ואח\"כ יהודה שנא' יהודה מחוקקי, לי גלעד זה אחאב מלך ישראל שמת ברמות גלעד, ולי מנשה כמשמעו, אפרים מעוז ראשי זה ירבעם בן נבט, יהודה מחוקקי זה אחיתופל, מואב סיר רחצי זה גחזי, על אדום אשליך נעלי זה דואג האדומי, עלי פלשת התרועעי אמר הקב\"ה עלי לפלש להם זכות ולעשותן ריעים אלו לאלו, וכן מצינו כל יהודה וישראל שנאספו לגמול חסד ליאשיהו וכן עשה ירמיה הנביא ע\"ה שנאמר (ד\"ה ב לה) ויקונן ירמיהו על יאשיהו ר\"מ אומר השרים אלו הלוים שעומדין על הדוכן בשיר והשרות אלו נשיהן, ר\"ש אומר לא על הלוים ולא על נשיהם בלבד אמרו אלא על הנשים החכמות שנא' (ירמיהו ט׳:ט״ז) כה אמר ה' התבוננו וקראו למקוננות וגו' ותמהרנה ותשאנה עלינו נהי מכאן התקינו חכמים שיהיו עושין כן לכל זקני ישראל וגדוליהם שנ' (דברי הימים ב ל״ה:כ״ה) ויתנם לחוק על ישראל, ראה שלמה שמדת החסד גדולה לפני הקב\"ה מה עשה כשבנה ביהמ\"ק בנה שני שערים אחד לחתנים ואחד לאבלים ולמנודים והיו הולכים כל ישראל ויושבין בין שני שערים הללו והנכנס בשער חתנים יודעים שהוא חתן והיו אומרים לו השוכן בבית הזה הוא ישמחך בבנים ובבנות, והנכנס בשער אבלים היה שפמו מכוסה היו יודעין שהוא אבל והיו אומרים לו השוכן בבית הזה הוא ינחמך, והנכנס בשער האבלים ולא היה שפמו מכוסה היו יודעין שהוא מנודה והיו אומרים לו השוכן בבית הזה הוא יתן בלבך לשמוע דברי חביריך ויתן בלב חביריך שיקרבוך, ומשחרב בהמ\"ק התקינו שיהיו חתנים ואבלים הולכים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ואנשי המקום רואין החתן ושמחים עמו ורואים האבל ויושבין עמו לארץ כדי שיצאו כל ישראל בגמילות חסדים, ובמדרש שמואל כתוב אחד אומר (שמואל כה) וימת שמואל וכתוב אחד אומר (שמואל א כ״ח:ג׳) ושמואל מת אלא שמואל מת מת ודאי וימת שמואל אין הדברים אמורין אלא לעונו של נבל שמת שמואל והוא עושה מלאכה שנא' וימת שמואל וסמיך ליה (שם כה) ואיש במעון אמר הקב\"ה הכל סופדין וטופחין על לבם על מיתתו של צדיק והרשע הזה יושב ועושה מרזחין, אבל דוד מהו אומר או אני הורג או נהרג או רודף או נרדף אני הולך ועושה גמילות חסדים לצדיקים הה\"ד (תהילים י״ג:ו׳) ואני בחסדך בטחתי ללמדך הכופר בגמילות חסדים ככופר בעיקר: \n",
+                "<b>דרשו</b> ז\"ל במסכת סוכה בסוף פרק לולב וערבה (סוכה דף מט ב) הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך, עשות משפט זה הדין ואהבת חסד זה גמילות חסדים והצנע לכת זה הכנסת כלה והוצאת המת והלא דברים ק\"ו ומה דברים שדרכם לעשות בפרהסיא אמרה תורה הלנע לכת דברים שדרכן לעשותן בצנעה עאכ\"ו. אמר רבי אליעזר גדול העושה צדקה יותר מכל הקרבנות כלן שנא' (משלי כא) עשית צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח, ואמר רבי אלעזר גדול גמילות חסדים יותר מן הצדקה שנאמר (הושע י) זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד, אדם זורע ספק אוכל ספק אינו אוכל קוצר ודאי אוכל. (סוכה פ\"ד מט ב) ת\"ר בשלשה דברים גדול גמילות חסדים יותר מן הצדקה צדקה בממונו גמילות חסדים בין בגופו בין בממונו צדקה לעניים גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים. צדקה לחיים גמילות חסדים בין לחיים בין למתים. צריך אדם להזהר במדת החסד שעם מדה זו יתמשל לבוראו ית' וילך בדרכיו כי המדה הזאת היא ממדותיו ובה הוא יתעלה מנהיג עולמו. וכן אנו אומרים בתפלת יוצר המנהיג עולמו בחסד ובו נברא העולם שנא' (תהלים פט) אמרתי עולם חסד יבנה. וכל הזהיר במדת החסד הוא מי שנפשו שפלה והוא הירא את הש\"י. והמדה הזו שהחזיק בה בחייו שואבת נשמתו לחיי העוה\"ב והיא מחופפת עליו כעטרה לראש הוא שאמר דוד המע\"ה (תהלים קג) וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים: \n"
+            ],
+            [
+                "והוא אבילות חורבן ירושלים: \n",
+                "<b>משא</b> גיא חזיון מה לך איפוא כי עלית כלך לגגות תשואות מלאה עיר הומיה קריה עליזה חלליך לא חללי חרב ולא מתי מלחמה (ישעיהו כ״ב:ב׳). ישעיה ע\"ה התנבא בכאן על חורבן ירושלים והיה מאשים לישראל על שהיו משתדלים בכל כחם להכין כלי מלחמה כדי להשגב מן האויבים הבאים להלחם עליה ולא היו מכינים עצמם לתשובה ומע\"ט לפי שעם התשובה היו יכולין להשגב מבלתי כלי מלחמה שבעולם ואינם יכולין להנצל מבלתי תשובה וע\"כ התנבא עליה פורענות, ואמר משא גיא חזיון קרא לירושלים בקעה לשון שפלות. וידוע כי ירושלים גבוהה מכל הארצות וקראה הכתוב הר וצואר, הר כדכתיב (שם ב) לכו ונעלה אל הר ה', ובפרשה זו כתיב ושוע אל ההר, וצואר כדכתיב (שיר השירים ד׳:ד׳) כמגדל דוד צוארך. ודרשו ז\"ל מה צואר נתון בגבהו של אדם אף בהמ\"ק נתון בגבהו של עולם אבל עכשיו שנתנבא עליה חורבן קראה שפלה להורות כי תפול ממעלתה ותחזור שפלה תחת היותה גבוהה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. וכענין שכתוב (במדבר כ״א:כ׳) ומבמות הגיא, ובדמיון זה המשיל את ישראל לככבים הוא שכתוב (דברים א׳:י׳) והנכם היום כככבי השמים לרוב. והמשילם ג\"כ לעפר שנא' (בראשית כ״ח:י״ד) והיה זרעך כעפר הארץ ללמדך כשהם עולים עולים עד לככבים וכשהם יורדין יורדין עד עפר. מה לך איפוא כי עלית כלך לגגות דרך בני המדינה כשבאים במצור מתאספים לבתים ועולים לגגות ועולים למגדלים להשגב מן האויבים הבאים עליהם, ואמר הנביא כנגד ירושלים מה לך עתה שנאספת אל הבתים ועלית אל הגגות מפני מה היה זה מפני עונך והלא אתמול תשואות מלאה עיר הומיה קריה עליזה חלליך לא חללי חרב ולא מתי מלחמה, כי לא יצאו לעיר להלחם עם אויביהם אלו נאספו אל העיר ומתו בתוכה ברעב והנה אינם מתי חרב אלא חללי מלחמה וכענין שכתוב (איכה ד׳:ט׳) טובים היו חללי חרב מחללי רעב ומספר נבואתו והולך (ישעיהו כ״ב:ג׳) כל קציניך נדדו יחד מקשת אוסרו (שם) ע\"כ אמרתי שעו מני אמרר בבכי כי יום מהומה ומבוכה וגו' ועילם נשא אשפה, ויהי מבחר עמקיך, ויגל את מסך יהודה, ותבט ביום ההוא אל נשק בית היער. פי' גלה האויב מסך יהודה שהיו סבורין שלא תבא עליהם רעת האויב מפני בהמ\"ק שהיה בנחלתם והנה בא האויב בעונותם על המסך שלהם. ותבט כנגד עם ירושלים וכנגד המלך אמר האויב בא עליך הבטת אל נשק בית יער הלבנון שנתן שם שלמה מגנים ונתת עיניך בהם להביאם לירושלים כלומר הכינות עצמך למלחמה ולא לתשובה ומע\"ט כלומר הבטתך היתה אל הנשק ולא אל האל (שם) כמו שנא' ולא הבטתם. (שם) ואת בקיעי עיר דוד ראיתם כי רבו ותקבצו את מי הברכה העליונה, פי' עשו בציון שהיא עיר דוד הכנות להיותם מגלגלין כל המימות למקום אחד כדי שיעשו מהן הטיט לבנין החומה. (שם) ואת בתי ירושלים ספרתם ותתצו הבתים לבצר החומה, פירוש עשו ג\"כ הכנות לקחת אבנים בנתיצת הבתים היתרות הנמצאות בעיר. ומקוה עשיתם בין החומותים למי הברכה הישנה ולא הבטתם אל עושיה שהיה לכם לחזור בתשובה והיא תצילכם יותר מכל ההכנות שעשיתם. כן פירש החכם רבי דוד ז\"ל. והזכיר אחרי כן ג\"כ (שם) ויקרא ה' צבאות לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק. ענין ויקרא גזר כענין הכתוב ויקרא ה' לרעב כי לולא שנגזר חרבן בהמ\"ק מן השמים לא היו האויבים יכולין לו. וכן הכתוב אומר (איכה א׳:י״ג) ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה, ובמדרש איכה אמרה ירושלים לבת בבל אלו ממרום לא עשו בי מלחמה את יכולה להלחם בי. אלו ממרום לא שלחו בי אש את היית יכולה לי, אלא אריא קטילא קטלת קרתא יקידתא יקידת קמחא טחינא טחנת שנא' (ישעיהו מ״ז:ב׳) קחי רחים וטחני קמח וטחני חטים לא נאמר אלא וטחני קמח, וזהו ששנינו בי\"ז בתמוז הובקעה העיר כלו' מעצמה בגזרת שמים וע\"כ אחז לשון הבקעה וכן לשון הכתוב (מלכים ב כ״ה:ד׳) ותבקע העיר, ומצינו שהמלכים לא היה בהם כח לכבשה אלא היו יראים ונרעדים להתקרב אליה ואין שום אומה מאומות העולם האמינ' בירושלי' שתבוא במצור לעולם ושתשלוט בה יד צר ואויב. וכן מצינו במדרש שאמר לו הקב\"ה לנבוכדנצר עלה והחרב ירושלים אמר ולא בעא אלא מצמצמא יתי כמא דעבד בקמאי מה עשה ישב בדופני של אנטוכיא ושלח נבוזראדן רב טבחים להחריב ירושלים ולא היה יכול לכבשה נתן הקב\"ה בלבו והתחיל ממדד בחומה והיתה שוקעת בכל יום טפחים ומחצה עד ששקעה כלה וכיון ששקעה כלה נכנסו האויבים על ירושלים על אותה שעה הוא אומר (איכה ד׳:י״ב) לא האמינו מלכי ארץ וכל יושבי תבל כי יבא צר ואויב בשערי ירושלים, הוי אומר (שם א) ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה לשון ממשלה כמו (מ\"א ד) והוא רודה בכל עבר הנהר, או מלשון רדייה חרישה כדתניא חרש טורניסרופוס את ההיכל, וכן הענין מפורש במשנה תורה (דברים כ״ח:מ״ט) ישא ה' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר זה טורנוסרופוס הרשע, אמרו במדרש איכה אשתו של טורנוסרופוס ילדה לו בן בליל תשעה באב והיו כל ישראל אבלים ומת בחנוכה אמרו ישראל נדליק או לא נדליק אמרו נדליק וכל דבעי ימטי עלן ימטי אדליקו אזלון ואמרון לישן ביש לאשתו של טורנוסרופוס אילין יהודאין כד אתיליד לך בר מתאבלין וכי מית אדליקו בוצינין שלחה ואמרה לבעלה עד דאת מכבש ברברין בא ונכבוש אילין יהודאין דמרדו בך סליק באילפא חשב למיתי בעשרה יומי ואייתיתיה רוחא בחמשא אתא ואשכחינן דעסקין בהדא פסוקא ישא ה' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר אמר להו ואנא הואי נשרא דחשבית למיתי בעשרה יומי ואייתיתיה רוחא בחמשה הקיף לגיונותיו והרגן וע\"ז קונן ירמיה (איכה ב) על אלה אני בוכיה וכו': \n",
+                "<b>חרבן</b> זה של בהמ\"ק באי זה עון היה, כך למדונו רז\"ל חרבן בית ראשון מפני מה מפני עבודה זרה, וזה מפורש בספר ירמיהו ויחזקאל, ירמיה אמר (ירמיהו ז׳:י״ח) הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש והנשים לשות בצק לעשות כוונים למלכת השמים והסך נסכים לאלהים אחרים למען הכעיסני. יחזקאל אמר (יחזקאל ח׳:ו׳) ויאמר אלי בן אדם האתה רואה מהם עושים תועבות גדולות אשר בית ישראל עושים פה לרחקה מעל מקדשי ועוד תשוב תראה תועבות גדולות וכתיב (שם) ואבא ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה שקץ וכל גלולי בית ישראל מחוקה על הקיר סביב סביב. (שם) ושבעים איש מזקני ישראל עומדים עליהם ואיש מקטרתו בידו ועתר ענן הקטרת עולה (שם) ויאמר אלי הראית בן אדם אשר זקני ישראל עושים בחשך איש בחדרי משכיתו כי אומרים אין ה' רואה אותנו עזב ה' את הארץ. וכתיב (שם) עוד תשוב תראה תועבות גדולות ויבא אותי אל חצר בית ה' הפנימית והנה פתח היכל ה' בין האולם והמזבח כעשרים וחמשה איש אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה והמה משתחויתם קדמה לשמש, ומספר והולך ענין החרבן עד שאמר לו הקב\"ה לאותו שהיה לבוש הבדים הוא גבריאל (יחזקאל ט׳:ד׳) עבור בתוך העיר בתוך ירושלים והתוית תיו על מצחות האנשים וכתיב (שם) ולאלה אמר באזני עברו בעיר אחריו והכו אל תחוס עינכם ואל תחמלו זקן בחור ובתולה טף ונשים תהרגו למשחית ועל כל איש אשר עליו התו אל תגשו וממקדשי תחלו. והנה זה רמוז במגלת איכה (איכה א׳:א׳) היתה למס כלומר בעון ע\"ז במטמוניות שנא' (יחזקאל ח׳:י״ב) ויאמר אלי בן אדם הראית מה המה עושים בית ישראל איש בחדרי משכיתו ואח\"כ היו עובדים אחר הדלת שנא' (ישעיה כז) ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך. ואח\"כ על הגגות שנא' (צפניה א׳:ה׳) ואת המשתחוים על הגגות לצבא השמים, ואח\"כ בגנות שנא' (ישעיהו ס״ה:ג׳) זובחים בגנות, ואח\"כ בשדות שנא' (הושע י״ב:י״ב) גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי, ואח\"כ על ראשי ההרים שנא' (הושע ד׳:י״ג) על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו, ואח\"כ בראשי הדרכים שנא' (יחזקאל יז) אל כל ראש דרך בנית רמותיך, ואח\"כ ברחובות שנא' (שם) ותבני לך גב ותעשי לך רמה בכל רחוב, ואח\"כ בעיירות שנא' (ירמיהו ב׳:כ״ח) כי מספר עריך היו אלהיך יהודה, ואח\"כ בחוצות שנא' (שם יג) ומספר חוצות ירושלים שמתם מזבחות לבשת. עד מתי עד שהכניסו ע\"ז בבית קדשי הקדשים שנא' (יחזקאל ח׳:ג׳) סמל הקנאה בזה בביאה מפני מארי ביתא, וז\"ש הנביא ע\"ה (צפניה ג׳:א׳) הוי מוראה ונגאלה העיר היונה. ואמר במדרש העיר היונה אומה שציינתיה במצות ובמעשים טובים כיונה אומה שהיה לה ללמוד מנינוה עירו של יונה נביא אחד שלחתי לנינוה החזירם בתשובה ואלו ישראל בירושלים כמה נביאים שלחתי להם שנא' (מ\"ב ו) ויעד ה' בישראל וביהודה ביד נביאי כל חוזה לאמר שובו מדרכיכם הרעים וכתיב (ירמיהו ז׳:כ״ה) וישלח לכם את כל עבדי הנביאים יום השכם ושלוח מאי השכם ושלוח השכם ושלוח בבקר השכם ושלוח בערב ולא שמעו. וכתי' (שם) אשר לא שמעו בקול ה' אלהים ולא לקחו מוסר בה' לא בטחה ואל אלהיה לא קרבה. ובשביל התועבות הללו באו האויבים והחריבו המקדש ושרפו ההיכל והיו הורגין העוללים ומוליכין את האבות בשבי וחזר הבית המפואר מדבר שממה ונתחללה התורה והכהונה ונסתלקה השכינה, שכן אמרו במדרש (ויקרא י״ג:מ״ה) והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא. ועל שפם יעטה זו בטול תורה וטמא טמא יקרא זו חורבן ראשון וחורבן שני. ירדו ישראל בשפל ומעלתם הגדולה והנשאה הושפלה והושלכה לארץ זהו שאה\"כ (איכה ב׳:א׳) השליך משמים ארץ תפארת ישראל, ומשלו רז\"ל מלה\"ד למלך שהיה לו בן בכה נטלו על ארכובותיו בכה נטלו על זרועותיו בכה הרכיבו על כתפו טנף עליו השליכו לארץ ולא מחתותיה כמסקותיה מסקותיה ציבחר ציבחר ואחתותיה כולה חדא, כך (הושע י״א:ג׳) ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותי ואחר כך (שם י) ארכיב אפרים ואח\"כ השליך משמים ארץ תפארת ישראל כיון שנפל תפארת ישראל נפלה עטרת ראשנו נפלו ישראל שנא' (ישעיהו כ״ד:כ׳) נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל. משל למה הדבר דומה לבני מדינה שעשו עטרה למלך והקניטוהו וסבלן והקניטוהו וסבלן אמר להם כלום אתם מכעיסים אותי אלא בשביל עטרה שעטרתם אותי הא לכון טרון באפיכון, כך אמר הקב\"ה לישראל כלום אתם מכעיסין אותי אלא בשביל איקונין של יעקב שחקוקה על כסאי הא לכון טרון באפיכון הוי אומר השליך משמים ארץ תפארת ישראל הא למדת שנחרב בית ראשון מפני ע\"ז. בית שני אנו בקיאים בהן שהיו חסידים ואנשי מעשה והיה נחרב מפני שנאת חנם. כך דרז\"ל במדרש איכה בליל ט\"ב נכנס אברהם אבינו בבית קדשי הקדשים א\"ל הקב\"ה (ירמיהו י״א:ט״ו) מה לידידי בביתי א\"ל רבש\"ע בני היכן הם אמר לו חטאו והגליתים בין האומות א\"ל לא היו בהם צדיקים אמר לו עשותה המזמתה אמר לו היה לך להסתכל בטובים שבהם א\"ל הרבים סגיאין בישין א\"ל היה לך להסתכל בברית מילה שבבשרם א\"ל חייך כפרו בה שנא' (שם) ובשר קדש יעברו מעליך ולא עוד אלא שהיו שמחים במפלתם אלו על אלו שנא' (שם) כי רעתכי אז תעלוזי, וכתיב (משלי י״ז:ה׳) שמח לאיד לא ינקה הא למדת שעיקר חורבן בית שני מפני שנאת חנם היה לא מפני ע\"ז היה שלא היו ביניהם עובדי ע\"ז אבל היו מוסרין עצמן על קדושת השם שלא לעבוד ע\"ז, וכענין שדרשו רז\"ל באשה אחת ושבעה בניה נטלן קיסר ונתנן לפנים משבעה קנקלים הביא הראשון ואמר לו השתחוה לצלם אמר לו ח\"ו אמר לו למה א\"ל מפני שכתוב (שמות כ׳:ב׳) אנכי ה' אלהיך מיד הוציאוהו והרגוהו, הביאו לשני וא\"ל השתחוה לצלם אמר לו חס ושלום א\"ל למה א\"ל שכך כתוב בתורתנו (שם) לא יהיה לך אלהים אחרים מיד הוציאוהו והרגוהו, הביאו לשלישי ואמר לו השתחוה לצלם וא\"ל ח\"ו א\"ל למה א\"ל כי כך כתי' (שם לד) לא תשתחוה לאל אחר מיד הוציאוהו והרגוהו, וכן הרביעי אמר (שם כב) זובח לאלהים יחרם והרגו, וכן החמישי אמר (דברים ו׳:ד׳) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד והרגו, וכן הששי אמר (שם ז) כי ה' אלהיך בקרבך אל גדול ונורא והרגו, הוציאו השביעי הקטן שבהם אמר לו קיסר בני השתחוה לצלם א\"ל ח\"ו א\"ל מפני מה אמר לו שכך כתוב בתורתנו (שם ד) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים כבר נשבענו לאלהינו שאין אנו ממירין אותו באל אחר שנא' (שם כו) את ה' האמרת היום והוא נשבע לנו שאינו ממירנו באומה אחרת שנא' וה' האמירך היום, א\"ל קיסר אחיך שבעו ימים וראו טובה ואתה נער לא שבעת ימים ולא ראית טובה השתחוה לצלם ואעשה לך טובות אמר לו כתוב בתורתנו (שמות ט״ו:י״ח) ה' ימלוך לעולם ועד. ואומר (תהילים י׳:ט״ז) ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו ואתם בטלים ומלכותכם בטלה בשר ודם היום חי ולמחר מת היום עשיר ומחר עני, אבל הקב\"ה חי וקיים לעד ולעולמי עולמים, אמר לו קיסר ראה אחיך הרוגים לעיניך הריני משליך טבעתי לארץ לפני הצלם והגביהה כדי שיאמרו הכל ששמעת לקולי, א\"ל חבל עליך קיסר אם אתה מתיירא מבני אדם כמותך אני לא אתיירא ממלך מלכי המלכים הקב\"ה שהוא אלהי עולם, א\"ל וכי יש אלוה לעולם אמר לו אללי עליך קיסר וכי עולם של הפקר ראית, א\"ל וכי יש פה לאלהיכם א\"ל באלהיכם כתיב (תהילים קט״ו:ה׳) פה להם ולא ידברו ובאלהינו כתיב (שם לג) בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, אמר לו ויש עינים לאלהיכם אמר לו באלהיכם כתי' (שם קטו) עינים להם ולא יראו ובאלהינו כתי' (דה\"ב י\"ז) עיני ה' משוטטות, א\"ל יש אזנים לאלהיכם א\"ל באלהיכם כתי' (תהילים קט״ו:ו׳) אזנים להם ולא ישמעו ובאלהינו כתיב (מלאכי ג׳:ט״ז) ויקשב ה' וישמע, אמר לו וכי יש אף לאלהיכם א\"ל באלהיכם כתי' (תהילים קט״ו:ו׳) אף להם ולא יריחון ובאלהינו כתיב (בראשית ח׳:כ״א) וירח ה' את ריח הניחוח, אמר לו וכי יש ידים לאלהיכם אמר לו באלהיכם כתי' (תהילים קט״ו:ז׳) ידיהם ולא ימישון ובאלהינו כתיב (ישעיהו מ״ח:י״ג) אף ידי יסדה ארץ, אמר לו וכי יש רגלים לאלהיכם אמר לו באלהיכם כתיב (תהילים קט״ו:ז׳) רגליהם ולא יהלכו ובאלהינו כתיב (זכריה י״ד:ד׳) ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים. אמר לו ויש גרון לאלהיכם אמר לו באלהיכם כתיב (תהילים קט״ו:ז׳) לא יהגו בגרונם ובאלהינו כתיב (שם כט) קול ה' על המים, אמר לו אם יש כל המדות הללו באלהיכם מפני מה אינו מציל אתכם מידי כמו שהציל לחנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר. אמר לו דניאל חנניה מישאל ועזריה כשרים היו ונבוכדנצר היה מלך ראוי לעשות נס על ידו אבל אתה אינך הגון ואנו נתחייבנו מיתה לשמים אם אין אתה הורגנו הרבה הורגים יש למקום הרבה דובים ואריות וזאבים ונחשים ועקרבים אלא לסוף עתיד הקב\"ה לפרוע ממך על דמינו מיד גזר עליו להרגו, א\"ל אמו בחיי ראשך תנה בני ואחבק אותו ואנשקהו נתנו לה הניקתו חלב אמר לקיסר בחיי ראשך הרגני תחלה אמר לה איני שומע לך מפני שכתוב בתורתכם (ויקרא כ״ב:כ״ח) אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד אמרה לו שוטה שבעולם כבר קיימת כל המצות ולא נשאר לך אלא זו בלבד מיד צוה עליו והרגוהו. אמרה לו בני לך אצל אברהם אביכם ואמור לו כך אמרה אמי אל תזוח דעתך שבנית מזבח והעלית עליו יצחק לעולה הרי אמנו בנתה שבעה מזבחות והעלחה שבעה בנים ביום אחד ועוד שאתה נסיון ואני מעשה וכיון שנהרג שיערו חכמים שנותיו של אותו נער ונמצא בן שתי שנים וששה חדשים ושש שעות וחצי. באותה שעה צעקו אומות העולם ואמרו מה אלהיהם של אלו עושה להם שכך נהרגין עליו בכל שעה ועליהם כתוב (תהילים מ״ד:כ״ג) כי עליך הורגנו כל היום והיא עלתה על הגג והפילה עצמה ומתה לקיים מה שנא' (ירמיהו ט״ו:ט׳) אומללה יולדת השבעה ובת קול יוצא ואומר (תהילים קי״ג:ט׳) אם הבנים שמחה ורוח הקדש צווחת על אלה אני בוכיה: \n",
+                "<b>חרבן</b> זה של בית המקדש כבר נגזר עליו במדבר בענין מרגלים כשחטאו ישראל והאמינו לדבריהם ובכו בכיה של חנם כמ\"ש (במדבר י״ד:א׳) ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא. והיתה ליל ט\"ב אמר הקב\"ה אתם בכיתם בכיה של חנם אני אקבע לכם בכיה לדורות, וזה שאמרו במדרש שיר השירים מי זאת עולה מן המדבר, עילויה מן המדבר, סילוקה מן המדבר, מיתתה מן המדבר. עילויה מן המדבר, תורה מן המדבר, משכן מן המדבר, סנהדרין מן המדבר, כהונה מן המדבר, לוייה מן המדבר. סילוקה מן המדבר, שבמדבר נגזרה גזירה על חורבן ביהמ\"ק. מיתתה מן המדבר שנא' (שם) במדבר הזה יתמו ושם ימותו, וזהו שתמצא בסדר אלה הדברים הנקרא משנה תורה שמזכיר בו משה ע\"ה עלויין של ישראל ומספר החסדים הגדולים שעשה השם עמהם, והם לא כן עשו עמו ית' אבל היו מכעיסין אותו במדבר, וזהו שנא' (דברים א׳:א׳) במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל. ודברים אלו לא היו במדבר כי כבר יצאו משם ונכנסו לארץ מואב, ואין אלו שמות מקומות כי לא מנאום במסעות אבל הם מלות של תוכחות שהיה משה מוכיחן על עונותיהם שעשו במקומות מן המדבר, אמר במדבר שכך כתוב (תהילים ע״ח:מ׳) כמה ימרוהו במדבר. בערבה הוא חטא פעור שהיה בשטים בערבות מואב, מול סוף הוא שכתוב (שם קו) וימרו על ים בים סוף. בין פארן חטא המרגלים, ותפל ולבן שתפלו דברים על המן, וחצרות מחלוקתו של קרח ודבת מרים, ודי זהב הוכיחן על העגל, והא למדת שחורבן ירושלים שעליו התנבא הנביא ע\"ה כבר נגזר מן המדבר: \n",
+                "<b>ובמדרש</b> (ישעיהו כ״ב:א׳) משא גיא חזיון גיא שכל החוזים מתנבאין ממנו דא\"ר יוחנן כל נביא שלא נתפרש שמו ושם עירו ירושלמי הוא. ונראה לי כי דעת הירושלמי מה שקראה בקעה הוא לשבח ולמעלת העיר כי כשם שהבקעה מקבלת מי גשמים כך ירושלים מוכנת לקבל שפע הנבואה לפי ששם שער השמים ומשם באה הנבואה לנביאים וזהו שברח יונה בן אמתי לתרשיש כדי שלא תחול עליו הנבואה בארץ, (שם) כי עלית כלך לגגות אלו פרחי כהונה שנטלו המפתחות ועלו לגגו של היכל ואמרו לפניו רבש\"ע הואיל ולא זכינו להיות גזברים לפניך הרי המפתחות מסורים לך וזרקום כלפי מעלה יצתה כמין פסת יד ונטלתן והם קפצו ונפלו לתוך האור שהציתו האויבים בו שהרי ביום ט\"ב לערב הציתו בו האור והיה דולק והולך עד סוף עשירי, ועל זה היה אומר רבן יוחנן בן זכאי אלמלי הייתי באותו הדור קבעתיו בעשירי ומה שהוקבע בתשיעי משום דאתחולי פורענותא עיקר. ועז\"א הכתוב (ירמיהו ו׳:ד׳) אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב. ועל זה קונן ישעיה משא גיא חזיון מה לך איפה כי עלית כלך לגגות, ואף מלאכי השרת נתקבצו כתות כתות ועשו שורות שורות של הספד ומה היו אומרים (ישעיהו ל״ג:ח׳) נשמו מסילות שבת עובר אורח הפר ברית מאס ערים לא חשב אנוש. נשמו מסילות אמרו מלאכי השרת לפני הקב\"ה מסילות שתקנת לירושלים שלא יהיו עוברי דרכים פוסקים ממנו היאך היו שממה. שבת עובר אורח אמרו מלאכי השרת לפני הקב\"ה דרכים שהיו ישראל עוברים בהם בחגים היאך שבתו. הפר ברית אמרו מלאכי השרת לפני הקב\"ה הופר בריתו של אברהם אבינו שעל ידו נתישבה עולם ועל ידו הכירוך בעולם שאתה אל עליון קונה שמים וארץ. מאס ערים אמרו מלאכי השרת לפני הקב\"ה רבש\"ע מאסת ירושלים וציון לאחר שבחרת בהם הה\"ד (ירמיהו י״ד:י״ט) המאוס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך. לא חשב אנוש אמרו מלאכי השרת לפני הקב\"ה אפי' כדור אנוש שהיה ראש לעובדי ע\"ז לא חשבת את ישראל, וז\"ש (ישעיהו ל״ג:ז׳) הן אראלים צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון, ואף הקב\"ה מקרקר עליהם כתרנגולין שנא' מקרקר קיר ושוע אל ההר וכתיב ויקרא ה' ביום ההוא לבכי ולמספד. ועל חומר האבלות הראוי לכל ישראל על חורבן בית המקדש החמירו רז\"ל בט\"ב לפי שבו חרב הבית בראשונה ובשניה ושקולה כיום הכפורים ואפי' להושיט אצבעו במים אסור. ובפירוש אמרו עוברות ומניקות מתענות ומשלימות ביוה\"כ והוא הדין שמתענין ומשלימין בט\"ב. וכל המתאבל והמצטער בתשעה באב עם הצבור זוכה לראות בנחמת צבור שנאמר (שם סו) שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה: \n"
+            ]
+        ],
+        "Trust": [
+            [
+                "<b>בטח</b> בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה (תהילים ל״ז:ג׳). דוד המלך ע\"ה בא להזכיר ולהזהיר על מדת הבטחון תחלה ואח\"כ על המעשה הטוב להודיע שהבטחון הזה הוא שיבטח האדם בו לעשות מצותיו ויתן לו ההכנות שהוא צריך להם. ואילו אמר עשה טוב ובטח בה' היה אדם מבין מזה כי הבטחון שהזהיר עליו אינו אלא על השכר הניתן לו על המעשה הטוב ולא על הפקת צרכיו והזמנת הכנותיו שהם סבה אל המעשה הטוב ולכן אמר תחלה בטח בה' כלומר שיהיה לך עוזר וסומך ויפיק לך ההכנות באשר תוכל לעשות המעשה הטוב ולכך הקדים ציווי הבטחון לציווי המעשה הטוב שאם היינו מפרשים בטח בה' כי הבטחון הזה על שכר המעשה הטוב היה זה מכשול גדול בבטחוננו. וכבר הזהירו אותנו רז\"ל (אבות פ\"ק) אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס כלומר שישמשו לפניו אולם יהיה בטחונם בו לקבל השכר מיד שאם כן אתם גורמים לנפשכם להזכיר לכם עונותיכם, ואין הפרש בין הבוטח בו שיגמלהו טובה על מצות שעשה ובין הבוטח בו שיתן לו שאלה על התפלה שהתפלל לפני בכוונה כי זה וזה גורם לעצמו להזכיר עונותיו וכמו שאמרו ז\"ל (הרואה דף נ\"ה) שלשה דברים מזכירים עונותיו של אדם ואלו הן קיר נטוי ועיון תפלה ומוסר דין על חבירו. ועיון תפלה הוא שמעיין בתפלתו ואומר בלבו שהמתפלל תפלתו בכוונה גדולה ראוי הוא שיפיק השם שאלתו, וכן הדין כשהוא תולה בטחונו בשי\"ת שיקבע לו שכר על אותו המעשה הטוב שיש לו בזה חטא ועון. שכן ארץ ורעה אמונה יאמר אע\"פ שאני מזהירך שתבטח בהש\"י שיפיק לך ההכנות ואחר כך שתעשה המעשה הטוב איני אומר שתניח מלאכתך ועסקיך בענין פרנסתך לגמרי בשביל המעשה הטוב שאם כן במה תתפרנס ותחיה, ועל כן אמר שכן ארץ כלומר עם היות שאתה בוטח בשם יתעלה ועושה הטוב אל תתרשל בעסק הפרנסה והמחיה כי טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח ידך. וכבר דרשו ז\"ל (אבות פ\"ג) אם אין קמח אין תורה, באו לומר כי מבלעדי הפרנסה וספוק צרכי בני אדם לא יוכלו לעבוד את השם יתעלה ולתת אל התורה חוקה: \n",
+                "<b>וכבר</b> ידעת כי המנורה שהיא רומזת אל החכמה היתה מונחת בדרום והשלחן ששם לחם הפנים ומשם באה הפרנסה והשובע לכל העולם היה בצפון ודרום וצפון שתי רוחות מכוונות זה כנגד זה ופניהם איש אל אחיו. וזה להורות שא\"א שתתקיים החכמה בעולם גופני הזה רק על הפרנסה והספוק לכך אמר שכן ארץ כלומר שתתעסק בעניני הארץ במשא ומתן עם הבריות באשר תוכל להתפרנס, ורעה אמונה אע\"פ שהתרתי לך שתתבטל מן המעשה הטוב לבקש טרפך ומחייתך אל תאמר א\"כ ארויח כל מה שאוכל להרויח כדי שאתפרנס בין במשפט בין שלא במשפט לכך אמר ורעה אמונה כלו' שתשכון בארץ ותתחבר עם הבריות במשאך ומתנך (תתחבר) עם האמונה. ואל תחשוב לקבץ הון שלא במשפט שכך אמר הנביא (ירמיה טז) עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל. ואמר שלמה (משלי י״ג:י״א) הון מהבל ימעט כלומר הון הבא מהבל וגזל ימעט ואמר ימעט כנגד מחשבת המקבץ כי הוא חושב שירבה וע\"כ ימעט כי ידבק בו החסרון. ומלת ורעה מלשון ריע ועמית ויאמר מאחר שאתה מתחבר באמונה נמצא שאין אתה מתבטל מן המעשה הטוב אפי' שעה אחת שהרי אתה מקיים מצות האמונה שאתה כולל בה כל התורה כולה. וכמו שדרשו ז\"ל בא חבקוק והעמידן על אחת שנא' (חבקוק ב׳:ד׳) וצדיק באמונתו יחיה. וכבר הזכרתי למעלה מדת האמונה והוספתי תת כחה לך באות אל\"ף. ומה שהתחיל הכתוב בבטחון וסיים באמונה הנה זה לבאר כי מדת האמונה נכללת במדת הבטחון שהרי ידוע כי כל הבוטח הוא מאמין שאין אדם בוטח אלא במי שמאמין בו שהיכולת בידו למלא את שאלתו, והמאמין יתכן שלא יהיה בוטח כי לפעמים ירא שמא יגרום החטא או שמא קבל שכר על מעשיו הטובים בנסים שעשה לו הקב\"ה וממה שהוא מוצא את עצמו רשע וחוטא ופושע כנגד חסדי השי\"ת אינו נושא לנפשו שיבטח בו שיצילהו מצרתו או שיתן לו שאלתו ועל כן ישתדל בנוהג שבעולם שינצל מצרתו או שישיג שאלתו. ולולא היראה שירא שמא יגרום החטא היה החסרון באמונתו אם היה משתדל להנצל אפי' על ידי נוהג שבעולם שכבר מצינו פסוק מלא (תהילים ל״ז:כ״ה) ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. וידוע כי אף הלל ורבי חנינא בן דוסא וכיוצא בהן שהיו מעטי ממון ביותר לא היו נעזבים לפי שלא קנו נכסים מעולם שאין לשון עזיבה נופל אלא על מי שהיה סמוך מתחלה ואח\"כ נעזב אבל מי שלא היה סמוך מעולם אין זה נעזב, ואין העזיבה חנם אלא הכל במשפט על כן לא יתכן שיירא מי שבטוח בעצמו שלא חטא מעולם. אבל הירא מן החטא יתכן שיירא שלא תבא עליו צרה מצד אותו חטא שכן מצינו ביעקב ע\"ה שהיה ירא שמא יגרום החטא והיה מיצר ומתיירא מעשו אחיו שנאמר (בראשית ל״ב:ח׳) ויירא יעקב מאד ויצר לו וכיון שהקב\"ה הבטיחו ואמר לו (שם כח) והנה אנכי עמך למה היה מתיירא אלא שמא יגרום החטא וכן מצינו בדוד שאמר (תהילים כ״ז:י״ג) לולא האמנתי לראות בטוב ה' ודרז\"ל בפירקא קמא דברכות (דף ד) למה נקוד על לולא אמר דוד לפני הקב\"ה רבש\"ע מובטח אני בך שאתה עתיד ליתן שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו, וכיון שהיה קורא עצמו חסיד שנאמר (תהלים פו) שמרה נפשי כי חסיד אני מה היה מסופק אם יהיה לו חלק עם הצדיקים אם לאו אלא שמא יגרום החטא, וכל מי שיש בו מדת הבטחון בידוע שיש בו מדת האמונה כי הבטחון כדמיון פרי האילן והאמונה כמו האילן וכמו שהפרי הוא אות על האילן או על העשב הגדל בו ואין האילן אות על פרי כי יש כמה אילנות שאינן עושין פירות כמו אילני סרק כך הבטחון אות על האמונה ואין האמונה אות על הבטחון, וכן תמצא במדות החכמה והחסידות כי מי שיש בו מדת חסידות היא אות על החכמה כי לא הגיע למעלת החסידות אלא בכח החכמה וכמו שאמרו ז\"ל אין עם הארץ חסיד ומי שיש בו חכמה אינו אות על החסידות שאפשר שיהיה חכם ורשע כגון מנשה וחביריו: \n",
+                "<b>ענין</b> הבטחון בהשי\"ת פירש הרב הקדוש ר' יונה זצ\"ל כי הוא שידע האדם עם לבבו כי הכל בידי שמים ובידו לשנות הטבעים ולהחליף המזל ואין לו מעצור להושיע ברב או במעט. וגם כי צרה קרובה אליו ישועת השם קרובה לבא כי כל יכול ולא יבצר ממנו מזמה. גם כי יראה החרב על צוארו אין ראוי לו שתהיה ההצלה נמנעת מלבו ופסוק מלא הוא באיוב (יג) הן יקטלני לו איחל. והוא שאמר חזקיה לישעיה הנביא ע\"ה כך מקובלני מבית אבי אבא אפילו חרב מונחת לו על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים שכן דרשו ז\"ל בפרק חלק אמר ישעיה לחזקיה צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה מת אתה בעוה\"ז ולא תחיה לעוה\"ב א\"ל מאי טעמא א\"ל משום דלא נסבת איתתא ולא הוי לך בנין א\"ל חזאי ברוה\"ק דנפקו מנאי בנין דלא מעלו א\"ל בהדי כבשיה דרחמנא למה לך איבעי לך לעסוקי בפריה ורביה ומאי דניחא קמי דקוב\"ה ליעביד א\"ל השתא הב לי ברתך אפשר משום זכותא דידי ודידך נפקי זרעא מעלייא א\"ל כבר נגזרה גזרה אמר לו בן אמוץ כלה נבואתך וצא כך מקובלני מבית אבי אבא שאפי' חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים ולמדוהו מן המקרא הזה הן יקטלני לו איחל, וזה שכתוב בטחו בו בכל עת כלו' בכל עת שהצרה קרובה ואין אדם יודע דרך להנצל ממנה יש לבטוח בו כי הרבה שערים למקום: \n",
+                "<b>ומענין</b> הבטחון שלא יתערב שום ספק בבטחונו ואף אם ימצאוהו רעות רבות וצרות יתאמץ בעבודת השי\"ת ויבטח בו באמת כי שכרו כפול ומכופל וכי השי\"ת יבחר לו הטוב וכי אין הבחירה ביד עצמו כי לפעמים הוא חושב שבחירתו טובה ותהי להפך, ולכך יש לכל אדם למסור כל ענייניו אל בחירתו העליונה כי הוא יבחר ולא אנו לפי שהוא יתברך אשר יצרו במעי אמו הוא היודע תועלתו ונזקו יותר ממנו, ועל זה היה דוד ע\"ה מדבר בתפלה (תהילים קמ״ג:ח׳) הודיעני ה' דרך זו אלך, ואם אולי יראה שיבאו עליו מקרים יש לו לחשוב כי זה תוכחת השי\"ת כי את אשר יאהב ה' יוכיח והכל לטוב לו להעביר את עונו ולקרבו אל הש\"י ולהאדיר חלקו בעולם הגמול: \n",
+                "<b>וענין</b> הבטחון שיתלה בטחונו בשי\"ת לבדו ושיזכור אותו בכל פרטי פעולותיו ושיתבונן כי אין המעשה ההוא מסור בידו אלא ברצונו ית' לפי שיש הרבה בני אדם שבוטחים בהשי\"ת בכלל והם מאמינים אמונה שלימה כי הכל בידו יתברך אבל ענין הבטחון בפרטים לא ישית אל לבו ר\"ל בכל פעולה שיעשה או בכל דרך שיפנה, ועז\"א שלמה ע\"ה (משלי ג׳:ו׳) בכל דרכיך דעהו כלומר בכל דרך ופעולה שאתה עושה זכרהו והתבונן במחשבתך שאין לך כח ויכולת בפעולה ההיא ואין עשייתה מסורה לך כי אם ביד השי\"ת. וזהו ענין נכבד מאד להביא בלבו הכוונה הזכה למען לא יזוז מן הלב זכרון יראת שמים אפי' רגע, כי כשהוא זוכר השי\"ת ועיניו נושא אליו במעשה גדול כגון לצאת בים או בשיירא ואינו נוהג מנהג זה בעצמו במעשה הקטן אפילו כשהוצרך ללכת אל מקום קרוב או בעיר עצמה הנה הוא מקצר בחק העבודה שהיה לו לחשוב שאפשר להגיע לו נזק במקום קרוב אם לא שחלה עליו שמירתו יתב', ואם אולי לא יצליח באותו המעשה שהוא רוצה לעשות ולא יעלה בידו בין שיהיה גדול או קטן והוא בוטח בו תמיד ומדת הבטחון לא תזוז ממנו הלא שכר הבטחון שיהיה לו חוזר לתועלת גדול מאד מתועלת המעשה ההוא ואם יצליח בו ויעלה בידו הלא הוא זוכה בשניהם ושניהם כא' טובים. וזהו שכתוב בכל דרכיך דעהו בין שתהיה מלאכה של רשות בין שתהיה מלאכה של מצוה, והוא יישר ארחותיך כלומר מלבד שכר הבטחון אשר הוא גדול מעל שמים עוד תצליח במעשה ההוא אשר זכרת את השי\"ת ויהיה עולה בידך. ומפני שהכתוב הזה בכל דרכיך דעהו הוא מיוסד על המדה הזאת היא מדת הבטחון ארז\"ל בפרק הרואה (ברכות דף סג) דרש בר קפרא אי זו היא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה הוי אומר בכל דרכיך דעהו אמר רבא אפי' לדבר עבירה תדע דאמרי אינשי גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי. ויש לפרש עוד בכל דרכיך דעהו שיהיו כל מעשיך לשם שמים ולא תדרוש מן העולם תענוג והנאה וכבוד ועושר רק להשיג עבודת השי\"ת, והוא יישר ארחותיך מלבד השכר הגדול שיגיע לך מן המדה הזאת יצליח המעשה כשתעשנו לש\"ש וזה שהזהירו ז\"ל (אבות פ\"ב) וכל מעשיך יהיו לשם שמים. ועוד יש לפרש בכל דרכיך דעהו לא תשכח בטרדתך במלאכתך זכרון מחשבת עול שמים ויראתו ורוממותו ית' והוא יישר ארחותיך ובזה תצלח מלאכתך בידך, וזהו שאז\"ל מתוך שחסידים היו תורתם משתמרת ומלאכתם מתברכת: \n",
+                "<b>ומענין</b> הבטחון שלא יבטח באדם כלל, וידוע באמת כי אין ב\"ו יכול להיטיב לו ולהצילו זולתי אם יגזור השי\"ת כענין שנא' (ירמיהו י״ז:ה׳) ארור הגבר אשר יבטח באדם וכתיב (שם) ברוך הגבר אשר יבטח בה' וכתיב (ישעיהו ב׳:כ״ב) חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא ואין ב\"ו יכול להצילו או להרע לו כענין שאמר דוד ע\"ה (תהילים נ״ו:ה׳) באלהים בטחתי לא אירא וכו' וכתיב (שם כז) ה' אורי וישעי ממי אירא, ובהתקרב אליו הצרה בחשבו כי הוא מיד השי\"ת יוכל להבין כי אין ההצלה וההכאה ביד המכה ולא יתן אל לבו פחד ההכאה שהרי כתוב (משלי כ״א:א׳) פלגי מים לב מלך ביד ה' אל כל אשר יחפוץ יטנו. וכן אמר הכתוב בענין סנחריב (ישעיהו י׳:ט״ו) היתפאר הגרזן על החוצב בו, המשיל הנביא את האדם לגרזן כי כשם שהגרזן אין פעולתו מעצמו אלא מצד החוצב בו כן האדם בכל פעולותיו שהוא פועל ורוצה להטיב ולהרע אין (האדם) זה מצד עצמו אלא מצד השם יתעלה. וכן כתוב (שם) כהניף שבט את מרימיו כהרים מטה לא עץ יאמר כי אין האדם אלא כשבט המרימים אותו, וכן הזכיר הכתוב על המלך סנחריב עצמו (שם) הוי אשור שבט אפי, כי הוא השבט שהיה מתפאר בעצמו והיה מתפאר בריבוי חיילותיו וזהו שאמר את מרימיו כי חיילותיו של מלך הרי הם המרימים את המלך והמנשאים את רום מעלתו והוא המטה המרים את עצמו, לא עץ כלומר מטה הוא וענף לא יגיע לאילן כי אני אכריתנו בעודו באבו וכן היה כי המגפה באה עליהם טרם היות הבקר כמו שנא' (מלכים ב י״ט:ל״ה) ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור, וידוע כי אין כח ההכאה תלויה בשבט אלא במרים אותו, ומצינו שהתורה הזהירה שלא לירא מן האומות הוא שכתוב (דברים כ״א:י׳) כי תצא למלחמה על אויביך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם, וכתיב (שם כ) מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו לפי שגברה עליו יראת העם והוא חרד בראותו רוב מחניהם ויתכן שהוא מאמין באמת כי הכל ביד השם יתעלה אבל מפני שלא גדל נפשו במדרגת הבטחון מפני זה רך לבבו ונחת טבעו וצוה עליו לחזור בו, וזהו שכתוב (משלי כ״ט:כ״ה) חרדת אדם יתן מוקש יאמר החרדה שיחרד מן האדם הוא חטא לנפשו ונותנת לו מוקש ומגברת האויב עליו ומקרבת הצרה אליו כי ראוי לו לאדם שלא יירא מזרוע בשר ודם. (שם) ובוטח בה' ישוגב מן הצרה בשכר הבטחון אע\"פ שהיתה הצרה ראויה לבא עליו, ואין הספק כי הירא מזרוע ב\"ו לשפלות הנפש הוא והירא מן האדם הוא שוכח השי\"ת, וזהו שהנביא מזהיר על מדת הבטחון כמ\"ש (ישעיהו נ״א:י״ב) מי את ותיראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן, כלומר היום כאן ומחר בקבר, ותשכח ה' עושך ותפחד תמיד כלומר בראותך הצרה קרובה ומוכנת ונבצרה ממך מזמת הצלתה, ותפחד תמיד כל היום מפני חמת המציק כלומר היה לך לחשוב כי פעמים רבות מצאתך כזאת והשי\"ת הציל אותך ברחמיו וע\"כ אין לך לירא מן האדם המכה אלא מן השי\"ת, וזהו שכתוב אחריו (שם) ואנכי ה' אלהיך רוגע הים ויהמו גליו ה' צבאות שמו כלומר אני הוא הסוער הים והמשקיט המייתו אף כי חמת המציק, ומספר והולך פחיתות האדם (שם) מהר צועה להפתח ולא ימות לשחת ולא יחסר לחמו כלו' זה דרכו כל ימי חייו בשני דברים אלה לאכול ולהפנות כדי שלא ימות לשחת שאם יחסר לחמו ימות ואם אינו נפנה ימות ג\"כ ובשניהם הוא מהיר בטבע, ולכך הזכיר מהר צועה להפתח כלומר להפנות, ויש לך להכיר כי מה שהזכיר הנביא ענין זה לא עשה אלא כדי להמאיס בעיני הבריות הבטחון באדם. ואמר דוד ע\"ה (תהילים קי״ח:ח׳) טוב לחסות בה' מבטוח באדם, ביאורו כי יש הפרש בין לשון חסיה ובין לשון בטחון ויאמר הכתוב כי טוב הוא שיחסה אדם בצלו של הקב\"ה מבלעדי הבטחה יותר ממה שיבטח באדם כי התועלת ודאית בחסייתו של הקב\"ה ותועלת האדם מסופקת אפילו אחר הבטחתו כי הוא בעל מקרים ושמא לא יוכל להשלים מה שהבטיח, ולכך לא אמר לבטוח בה' מבטוח באדם כי זה לא היה צריך לומר, וא\"כ ענין הבטחון בשי\"ת הוא אשר לבו חזק בבטחונו כאילו הבטיחו בה' יתברך והוא לשון גדול יותר מחסיה: \n",
+                "<b>ומענין</b> הבטחון בשי\"ת כי אם יש לו לאדם עושר ונכסים שלוה וכבוד אין לו לתלות זה למעשים טובים שעשה כי ראוי הוא אף אם הוא צדיק גמור שיחשוב על עצמו כי הוא רשע וחוטא אבל יתלה זה לחסדי השי\"ת עליו, ואם יש לו צרות ומקרים יחד ובאו גדודים עליו אין לו לתלותו במקרה ולממשלת הכוכבים והמזלות ושיאמר כך נגזר במשפטי המערכה כי זה דרך כפירה, אלא שיתלה זה לכמה עונות וחטאות אשר עשה, כי אם יתלה הדבר במקרה הלא השי\"ת יוסיף לו מאותו מקרה וזהו שכתוב (ויקרא כ״ו:כ״ז-כ״ח) והלכתם עמי קרי והלכתי עמכם בחמת קרי כי יוסיף לו מן המקרה ההוא וישפכנו עליו בחמה: \n",
+                "<b>ועוד</b> ממנין הבטחון שימסור אדם נפשו אל השי\"ת ותהיה מחשבתו משוטטת תמיד בדבר זה אלו היו באים להרגו או שיעבור על התורה שהוא מוסר עצמו על המיתה ולא יעבור, ועז\"א דוד ע\"ה (תהילים כ״ה:א׳-ב׳) אליך ה' נפשי אשא, וכתיב (שם) אלהי בך בטחתי אל אבושה, כי המוסר הנפש בענין זה הוא מענין הבטחון, ומלת אשא מלשון (בראשית מ״ג:כ״ג) וישא משאות, וכתיב בדברי הימים (א כח) ויאמר המלך דוד לארנן לא כי קנה אקנה בכסף מלא כי לא אשא אשר לך לה' והעלות עולה חנם, והכוונה לומר שיקריב נפשו במחשבתו מנחה להשי\"ת שאלו היה בא לידי כך היה מוסר נפשו על קדוש ה' יתברך, וכן אמר דוד ע\"ה (תהילים מ״ד:כ״ג) כי עליך הורגנו כל היום ואין אדם יכול כי אם פעם אחת אבל כל שעה ושעה שהוא מחשב בדבר זה יש לו שכר עצום ועיקר רב ולכך אמר כל היום כי זה לענין השכר והגמול כאלו נהרג הרבה פעמים בכל יום, וכן אמרו במדרש תהלים (שם עט) אם הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו אל אפי' הורג אותנו לו אנחנו מקוים ולו אנו דורשים ואליו אנחנו משחרים הוי ושבו ושחרו אל, ומכללי מסירת הנפש הוא שיחשוב בדעתו כי כל מעשה השי\"ת לטובה וכמו שאז\"ל כל דעבדין מן שמיא לטב ושיקבל כל הבא עליו מאהבה ושיתלה בטחונו בשמו ית' בכל עת ובכל שעה אם עשיר אם עני, כי אם איש עני הוא ובביתו אין לחם ואין שמלה יבטח בשם יתעלה שהוא פותח את ידו ומשביע לכל חי רצון שיתן לו מזונותיו ומחייתו ולא יחסר לחם ושמלה כי האדון אשר יצר העליונים והשפלים והוא זן ומפרנס העליונים במזון הרוחני והשפלים במזון גופני ראוי לבטוח בו שיזון גם אותו ויזמין לו פרנסתו הוא שכתוב (ישעיהו כ״ו:ג׳-ד׳) בטח בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים. יאמר ראוי לכם שתבטחו באדון זה שכל העולם כולו העליונים והשפלים ברא בשתי אותיות משמו מזה תוכלו להכיר את כבודו ואת גדלו וכח שמו השלם וכיון שכן חייבין אתם מדרך השכל לבטוח בו. ועוד יצטרך האדם שיתבונן כי האדון הזן ומפרנס כמה ראמים וכמה מיני חיות שבמדבר שאין להם שכל ודעה ואין ההשגחה בהם אלא בכלל לקיום המין אף כי יזון ויפרנס האדם שבראו לעבודתו ונפח בו נשמה אצולה מרוח קדשו וההשגחה בו פרטית. ואם איש עשיר הוא יש לו לבטוח בשם ית' שמסר העושר בידו והפקידו לו ובכל שעה ושעה שהוא נהנה מעשרו קבל זה מתנה מהשם יתעלה וחסד מאתו שהרי יודע לו שאין לו מאומה בעשרו ואף אם עלה למלכות דוד ושלמה אין העושר ההוא אלא מאתו יתברך כי כן אמר (חגי ב׳:ח׳) לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות, וכתיב (דברי הימים א כ״ט:י״ב) והעושר והכבוד מלפניך. וכבר ידעת כי דוד המלך ע\"ה אשר הכין לעבודת בהמ\"ק מאה אלף ככר זהב ואלף אלפים ככרי כסף הוא בעצמו הודה שלא היה לו כלום בעשרו וקרא את עצמו עני והוא אמרו (שם כב) והנה בעניי הכינותי לבית ה' ככרים זהב מאה אלף וכסף אלף אלפים ככרים ולנחשת ולברזל אין משקל. והודה ואמר מי אני ומי עמי נעצר פח להתנדב כזאת (שם כט) כי ממך הכל ומידך נתנו לך: \n",
+                "<b>כל</b> מי שבוטח בשי\"ת מדת החסד המפרנסת את העולם מקיפתו מכל צד שנאמר (תהילים ל״ב:י׳) והבוטח בה' חסד יסובבנו. והוא הממציא לו סבות שיתפרנס בהם כי אין הסבות נבצרות ממנו ית' כמו שידוע הענין באליהו שבאה לו פרנסתו ע\"י העורבים. והנביאים חמשים חמשים במערה ע\"י עובדיהו. וכן (שם לד) כתוב יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו כפירים רשו ורעבו ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב. ביאור הכ' כי הוא יתעלה מפרנס ונותן טרף לכל הדברים החלושים כענין העובר בבטן האשה והאפרוח בתוך הביצה שאין שם מקום מפולש שיעבור המזון לשם ומפרנס העוף באויר והדגים בים והנמלה הפחותה והחלושה שברמשים, והוא המונע הטרף מן האריה התקיף בכל החיות. וזהו שכתוב כפירים רשו ורעבו אבל דורשי ה' לא יחסרו כל טוב וכן כתוב (משלי י׳:ג׳) לא ירעיב ה' נפש צדיק. וכן אמר דוד ע\"ה (תהלים כה) השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך. וכתיב (שם) לא יתן לעולם מוט לצדיק. ודרז\"ל בענין הבטחון כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר הרי זה מקטני אמנה, ומן הטעם הזה היה המן יורד לישראל דבר יום ביומו לא לחדש אחד ולא לשנים כדי שימצאו עצמן חסרי מזון וישאו עיניהם תמיד לאביהם שבשמים וכדי שתתתזק מדת הבטחון בלבם ולא היה אפשר באחד מהם להותיר ממנו עד מחרתו, וכבר ידעת באותן שהותירו ממנו שהיו קטני אמנה שהזכיר בהן הכתוב (שמות ט״ז:כ׳) וירם תולעים ויבאש. בזכות הבטחון נגאלו ישראל ממצרים שכן אמרו במדרש תהלים (כב) אליך זעקו ונמלטו, וכל כך למה בך בטחו ולא בשו הכל בזכות הבטחון. ומפני שמדת הבטחון עיקר גדול מעיקרי התורה לכך מצינו שהתורה מיוסדת עליה ונקראת בטחון על שם מדת בטחון הוא שכתוב (משלי כ״א:כ״ב) עיר גבורים עלה חכם ויורד עוז מבטחה: \n"
+            ]
+        ],
+        "Blessing": [
+            [
+                "<b>ברוך</b> אתה ה' למדני חקיך (תהילים קי״ט:י״ב). היה דהמע\"ה מבקש בכתוב הזה מאת הקב\"ה שיתן לו שפע וריבוי השגה בידיעתו ושיראהו נפלאות מתורתו. ולכך הזכיר לשון ברכה שהוא שפע וריבוי. והכתוב הזה יכלול תהלה ותפלה כי לשון ברוך אתה ה' הוא לשון שבח ותהלה. אמר הלא אתה הוא מקור הברכה שממנו יבא השפע לכל נשפע וכיון שכן הוא למדני חקיך, התפלל לפניו שיאציל עליו שפע השגה לדעת חוקיו והזכיר ברוך לשון פעול כי הוא פעול בעצם הברכה והוא מקור החכמה והברכה שאינו פוסק לנצח נצחים כי לשון ברכה מלשון בריכת מים ולכך הזכיר ברוך ולא אמר מבורך שענינו מקבל ברכה. ואפשר להבין בו שני ענינים, האחד שהוא מבורך ממי שלמעלה ממנו, והשני שמבורך ממי שלמטה ממנו. והחלק הזה הראשון לא יתכן אמרו בהקב\"ה ח\"ו כי הוא הסבה העליונה שאין למעלה ממנה והוא חלק יעקב ויוצר הכל הוא. אבל הענין כי הוא ממי שלמטה ממנו והם עבדיו ומשרתיו הגדולים העצומים שמשים שבמדור העליון ושבמדור התחתון כי הכל מקדישים ומעריצים ומברכים את שמו כי הוא בראם והמציאם מאין, וזהו שאנו אומרים בתפלה ברכו את ה' המבורך, כלו' המבורך מבריותיו כלם העליונים והשפלים, וכן אנו אומרים ביוצר ברוך ומבורך בפי כל הנשמה הזכיר ברוך על שם שהוא מקור הברכה והזכיר מבורך לפי שהוא מבורך בפי הכל, ומה שהזכיר חקיך ולא אמר מצותיך לפי שהחוקים יש בהם סתרי תורה ותעלומות חכמה ומתוכם יתרבה על אדם שפע ידיעה בהשגתו יתברך ואע\"פ שהוא ית' מקור הברכה מצינו שהוא חפץ בברכות נבראיו למען הצדיקים להגדיל ולהאדיר שכרם ותגמוליו לעוה\"ב למען יהיה העוה\"ז מתברך בשפע מזונות וריבוי הטובה, ועל כן באה מצות עשה בתורה לברך על המזון כדי שיתברכו מזונות העולם כדכתיב (דברים ח׳:י׳) ואכלת ושבעת וברכת: \n",
+                "<b>וע\"ד</b> הפשט בענין הזה אין הברכות צורך הגבוה אלא צורך הדיוט כי כיון שהוא מקור הברכה וכל הברכות משתלשלות ממנו וכל הנמצאים המברכים אותו אין כל ברכותיהם כדי לו, כי הוא הנמצא הקדמון שהמציא הנמצאים כלם ואין מציאותם אלא ממציאותו והכל צריכין לו, ומציאותו תספיק בעצמה לא יצטרך לזולתו כלל וכאשר אבאר באות מ\"ם מציאות בגזרת הצור, ואם כולם יברכוהו כל היום ויספרו תהלותיו כל היום וכל הלילה לא יחשו מה יתרבה בכך ומה יתנו לו או מה מידם יקח, אין התועלת והריבוי כי אם אלינו כי מי שמברך על מה שנהנה הוא מעיד על ההשגחה שהוא ית' המציא מזון לשפלים כדי שיחיו ובזכותם התבואה מתברכת והפירות מתרבין, והנהנה ואינו מברך הנה הוא גוזל ממנו ההשגה ומוסר הנהגת השפלים לכוכבים ומזלות, כענין שכתוב (הושע ב׳:ז׳) אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי, קרא הכחות ההם מאהבי ואמר כי הם הנותנים להם מזונותם, והנה אלה רשעים שוללים ההשגחה מיוצר בראשית. ומזה אמרו ז\"ל (ברכות פ\"ו דף ל\"ה ב') כל הנהנה מן עוה\"ז בלא ברכה כאלו גוזל הקב\"ה ולכנסת ישראל שנא' (משלי כ״ח:כ״ד) גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע ואין אביו אלא הקב\"ה ואין אמו אלא כנ\"י והנה גוזל ההשגחה להקב\"ה וגוזל מפירות לכנ\"י כי הפירות יתמעטו בסבתו. ואע\"פ שהוא יחיד כאמרם לעולם יעשה אדם עצמו כאלו כל העולם תלוי עליו עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו ואת העולם כלו לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע עצמו ואת העולם כלו לכף חובה, וכיון שמצינו פסוק מלא בתורה כי הוא יתעלה צוה אותנו לברך על מזוננו מכאן יש ללמוד שיש על האדם חובה עצומה להזהר בברכות החובה וגם בברכות הנהנין וכל הזהיר בהם הלא זה מופת על אמונתו הטובה ועל זכות לבו והוא מעיד על עצמו שיש ליהדותו שרש ועיקר והוא חסיד וירא חטא: ומה שתקנו חכמים לשון הברכה נגלה ונסתר. כדי לקבוע בלב שהקב\"ה נגלה ונסתר קרוב ורחוק מצד השכל נסתר ורחוק מצד עצמו, וכדי לשמוע העיקר הזה תקנו לנו נוסח הברכה בלשון נגלה ונסתר ברוך אתה ה' מורה על נגלה, ואשר קדשנו וצונו מורה על נסתר. ואפשר לנו להביא בזה המשל מן השמש שאין לנו תחבולות לדבר מן הבורא יתעלה אלא בדרך משל שנברא מנבראיו, והוא שהשמש אפשר לו לאדם להשיגו מצד עיגולו ומצד שישכיל האדם בשכלו כי האור שלו תועלת לקיום העולם. אבל מצד עצמו והילת אורו אי אפשר לו להשיגו כי אם יסתכל בו יכהה מאור עיניו: \n",
+                "<b>ומפני</b> שכל אדם חייב לברך מאה ברכות אספרם בכאן. תחלה שמנה ברכות שיתחייב האדם לברך על השלחן, לפי שיש קצת בני אדם נוהגין קולא יתירא בברכת השלחן לפי שהוא מקום סעודה ולכך חובה מוטלת על האדם שיתן לבו בברכותיו ושיזהר בכלן אף כי בברכות השלחן, וצריך הוא שיתבונן תחלה במחשבתו למי מברך ואחר כך יברך. וכן הזכיר דוד ע\"ה (תהלים קמה) ארוממך אלהי המלך ואברכה שמך לעולם ועד. ביאור הכתוב ארוממך במחשבה תחלה ואח\"כ אברכה שמך, ואלו הם השמנה. נטילת ידים, המוציא, ארבע של ברכת המזון. שלשה מן התורה, רביעית דרבנן, ועל היין לפניו ולאחריו. וצריך האדם להתקדש על שולחנו בסעודתו בשמנה ברכות אלו ושיתבונן בהם כדי שיהיה שלחנו אשר לפני ה', כי בנוהג שבעולם המאכל והמשתה מביא האדם לידי גסות הטבע וגובה הלב ויבא מזה שישכח את השי\"ת והוא שאמר הנביא ע\"ה (הושע יג) כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני, וכן אמר מרע\"ה (דברים ח) ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך. ולפיכך צריך האדם שיתבונן בברכות שעל השלחן שמוציא מפיו כדי שימשיך לבו לתאות השי\"ת ולא לצד תאות המאכל והמשתה, וצריך שיזכור העיקר במקום שהוא סבה שישכחנו והוא מקום סעודה כי שם יתחייב האדם להיות יותר נפשו משוטטת אל השם יתעלה בנין אב לזה (שמות כד) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו ביאורו כי היו מתבוננים ורואים הכבוד בלב בעוד שהיו אוכלים ושותים. וידוע ג\"כ כי השלחן כנגד המזבח כי כן דרשו בברכות (פ\"ט דף נ\"ה) והמזבח עץ שלש אמות וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' (יחזקאל מא) פתח במזבח וסיים בשלחן לומר לך כשם שמזבח מכפר כך שלחן מכפר, כי הלחם אשר על השלחן ממנו מאכיל העניים וכשהוא נותן מלחמו לדל הוא חשוב כקרבן על גבי המזבח. וכשם שהיה במזבח הקטרת שהוא מכפר יותר מן הקרבנות שעל מזבח הנחשת שמונה מיני בשמים ארבעה בשמן המשחה והן מור קנה קדה וקנמון וארבע בקטרת נטף ושחלת וחלבנה ולבונה וכלן היו מכפרין כנגדן נצטוינו שמנה ברכות על השלחן: \n",
+                "<b>ובני</b> אדם אינם מתבוננים ואינם שמים על לב הענין הזה ואלו דרכי הקדושה ושרש זכות המחשבה לקיים המצות על תכונתם ולכוין בברכות ולעמוד על יסודתם. הברכה הראשונה נטילת ידים צריך שיוריד המים על ידיו לא שישכשך ידיו במים. וכן אמרו ז\"ל מי שהוא על שפת הנהר ואין לו כלי שישפוך על ידיו יטול מן המים בידו אחת וישפוך על השניה ולא ישכשך ידיו במים. וטעם הדבר שהכתוב אומר (שמות ל׳:י״ט) ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם, לא אמר הכתוב בו אלא ממנו כי לא היה אפשר לו לכהן לשכשך ידיו במי הכיור אלא היה שופך מן הכיור על ידיו ואחר כך עובד עבודה. ואמרו ז\"ל (סוטה פ\"ק דף ד' ב') כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם. וטעם הדבר כי הוא פורק מעליו עול דברי חכמים והוא מתייאש מדבר שאין התאוה מכריחתו לבא כנגדו, ועון כזה מר ורע מן האוכל נבלה או שאר המאכלים האסורים, כי שם תכריחהו תאותו לעבור ולאכול, אבל בכאן נטילת ידים שאין התאוה מכריחתו שלא ליטול ואין לו בו שום טורח כשהוא מזלזל בו אין זה כי אם רוע לב ותכונה רעה לנפש. ולכך אמרו נעקר מן העולם מה שלא אמרו באוכל נבלות, והמים לנט\"י אפשר לקבל אותן מן הנכרי ומן הנדה אע\"פ שיש מקצת מפרשים שאמרו שאין מקבלין מן העכו\"ם משום דבעינן שיהיה מכח אדם ועכו\"ם אינם קרויים אדם. כל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בנט\"י כגון טיט ובצק וזפת ושעוה וכיוצא בזה. ברכה שניה המוציא מצוה מן המובחר לאחוז בלחם בעשר אצבעותיו כנגד עשר תיבות שבברכת המוציא ועשר תיבות שבפסוק (תהילים ק״ד:י״ד) מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ. וכנגד עשר מצות שבתבואה ואלו הן. לא תחרוש. לא תחסום. תרומה לכהן. מעשר ראשון ללוי. והלוי נותן לכהן מעשר מן המעשר. מעשר שני. מעשר עני. לקט. שכחה. ופאה. היו לפניו פת חטים שלימה ופרוסה מברך על השלימה. שלימה של שעורים ופרוסה של חטים מברך על הפרוסה. פת של בעל הבית ישראל ופת של פלטר ושניהם של חטים והן שלימות, יש מפרשים שאמרו שאין הולכין אחר הערב לו אלא אחר הפת שהורמה ממנה חלה ויש אומרים מברך על הערב לו וכן עיקר: \n",
+                "<b>אם</b> תדקדק בלשון הברכה במלת המוציא תמצא שהיא משמשת עבר ועתיד. עבר כדכתיב (ויקרא כב) המוציא אתכם מארץ מצרים. עתיד כדכתיב (תהלים קד) להוציא לחם מן הארץ, ויהיה רמז לעתיד באמרם ז\"ל (כתובות פרק י\"ג דף קי\"א:) עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת שנא' (תהלים עב) יהי פסת בר בארץ. ואנו רומזים בברכת המוציא הפלא שעתיד להיות לע\"ל שיהיו מזונותיו של אדם בלא עמל ותוציא הארץ לחם ממש כלחם הזה שאנו מברכין עליו, וכן היה העולם נוהג המנהג הזה בזמנו של אדם לולא שנתקללה האדמה בחטאו ש\"א ונאמר לו (ברא' ג) ארורה האדמה בעבורך וכתי' (שם) בזעת אפך תאכל לחם, ואל המנהג הזה עתיד שיחזור העולם, ומשפט ברכת המוציא מברך ואח\"כ בוצע, ואמרו במדרש הבוצע ואחר כך מברך עליו הכתוב אומר (תהלים י) ובוצע ברך נאץ ה' לפי שמראה עצמו להוט ונמשך אחר הפת יותר ממה שהוא נמשך אחר הברכה: \n",
+                "<b>אם</b> באו לו אורחים אינו רשאי לבצוע להם שכבר בצע לעצמו ואינו מחוייב בדבר להוציא אחרים ידי חובתן, ואף אם לא בצע לעצמו לא יבצע לאחרים אלא א\"כ אכל עמהם שאינו מחוייב בדבר שאם ירצה לא יאכל, אבל בדבר שהוא חובה כגון המוציא של מצה או בורא פרי הגפן של קידוש אע\"פ שיצא מוציא אפילו לא יאכל ולא ישתה עמהם דכל ישראל ערבים זה בזה במצות, וכן בהלל ובמגילה אע\"פ שיצא מוציא שהרי מצות של חובה הם ואי אפשר לו להפטר מהם, שכח ולא בירך המוציא אם לא גמר סעודתו יברך ויאכל ואם הוא מסופק לא יברך אבל ברכת המזון אע\"פ שהוא מסופק יברך והטעם מפני שברכת המוציא דרבנן וברכת המזון דאורייתא. הרי לך פירוש ברכות נטילת ידים והמוציא: \n",
+                "<b>ארבע</b> ברכות של בהמ\"ז הן, ברכת הזן וברכת הארץ ובונה ירושלים ושלש ברכות אלו מן התורה. משה תקן להם לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם המן, יהושע תקן להם ברכת הארץ כשנכנסו ישראל לארץ, דוד ושלמה בונה ירושלים, דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך, ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו, והרביעית שהיא מדרבנן היא הטוב והמטיב וביבנה תקנוה על הרוגי ביתר שזבלו האומות כרמיהם מדמם ועשו מהם גדר לשדותיהם וכרמיהם ולא הסריחו. הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה, ומזה אמרו ז\"ל הטוב והמטיב לאו דאורייתא ולכך פותח בה בברוך וחותם בברוך שאינה כמו השאר שכל אחת מהן סמוכה לחברתה, ולכך מפסיקין באמן אחר בונה ירושלים כדי להודיע שיש הפרש ביניהם שהג' מן התורה והד' מדרבנן. וברכה זו של הטוב והמטיב תקנוה ז\"ל לברך אותה על שינוי יין ולא תקנו לברך על שינוי לחם אם הביאו לפניו לחם יפה מן הראשון. והטעם מפני ב' דברים, האחד מפני רבוי שמחה שהרי במקום סעודה יהיו מרבין שם יין ואין ספק שיש שם רבוי שמחה ולפי שאסור לו להרבות שמחה בעוה\"ז כענין שכתוב (תהילים ב׳:י״א) וגילו ברעדה על כן תקנו בשינוי יין ברכת הטוב והמטיב שהיא ברכת האבל שאומרים אותה בבית האבל, והשני מפני שהפורענות אירע ביין שזבלו האומות כרמיהם וכשהוא מרבה השמחה מעציב את עצמו ותחזור שמחתו בדרך מיצוע תקנו לברך כן. ודרשו רז\"ל (ברכות פרק ז') מאי דכתי' (דברים ח׳:י׳) ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה, וברכת זו ברכת הזן, על הארץ זו ברכת הארץ, הטובה זו בונה ירושלים דכתי' (שם ה) ההר הטוב הזה והלבנון, על היין לפניו ולאחריו שתי ברכות הרי לך שמנה ברכות שחייב אדם לברך על השלחן. ודרשו ז\"ל (ברכות פ\"ו דף נ\"א) עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה ואלו הן, עיטור, עיטוף, אוחז בימין, מגביהו מן הקרקע טפח, נוטלו בשתי ידיו, נותן עיניו בו, הדחה, שטיפה, חי, מלא. עיטור מעטרו בתלמידים סביב. עיטוף שיהיה המברך מעוטף. מגביהו טפח דכתיב (תהילים קט״ז:י״ג) כוס ישועות אשא. בשתי ידיו דכתי' (שם קלד) שאו ידיכם קדש. נותן עיניו בו דלא מסח דעתיה מיניה. הדחה מבפנים, שטיפה מבחוץ. חי עד ברכת הארץ. ובברכת הארץ נותן לתוכו מים דמודים חכמים לר\"א שאין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים. מלא דא\"ר יוחנן (ברכות שם) כל המברך על כוס מלא נותנין לו נחלה בלא מצרים דכתיב (דברים לב) ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה, א\"ר יוחנן אנו אין לנו אלא ארבעה וסימניך חמשה נוטריקון של חמש\"ה חי מלא שטיפה הדחה. עשרה דברים אלו שנאמרו בכוס של ברכה עיקר גדול הוא ואז\"ל יצתה ב\"ק ואמרה כוס של ברכה שוה ארבעים זהובים ששכר כל ברכה שוה עשרה, ובזה יש לנו אסמכתא דכתי' (בראשית כ״ד:מ״ח) ואקוד ואשתחוה לה' ואברך את ה' וסמיך ליה עשרה זהב משקלם. והענין כי המברך על מזונו ממשיך כח העושר אל הנפרדים ומשם אל העולם השפל ועם זה יהיה העולם שבע רצון ומלא ברכת ה'. ומי שאוכל ואינו מברך על מזונו הרי זה שוכח את השם הוא שנאמר (דברים ח׳:י״א) ואכלת ושבעת וברכת וסמיך ליה (שם) השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך, ועליו נאמר (תהילים י״ד:ד׳) אוכלי עמי אכלו לחם ה' לא קראו. ולכך חייב אדם להזהר שלא יהנה מן העוה\"ז בלא ברכה, ויזהר ביותר בברכת השולחן שהם שמונה ושיתבונן בכל הברכות כשיזכור את השי\"ת ויזכרנו באימה וביראה ואם אינו עושה כן ואינו זהיר בהן עליו הכתוב אומר (ישעיהו א׳:ג׳) ישראל לא ידע עמי לא התבונן: אסור להתעצל מלהשלים בכל הברכות וצריך שיזהר שלא יקלו בעיניו, כי מן הדברים שהם קלים בעיני אדם יגיע אליו העונש לפי שעובר עליהם תמיד והרי הוא נענש בחטא הקל שהוא חוזר לחמור והוא שאמר דוד ע\"ה (תהילים מ״ט:ו׳) עון עקבי יסבני עון שדשתי בעקבי יסובני. ועל כן צריך אדם לכוין בברכותיו בכל מאמצי כחו הן בברכות השלחן הן בברכות התפלה כי הם בין כלם מאה ברכות שחייב האדם לברך אותם בכל יום, ודבר זה מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים. מן התורה דכתיב (דברים י׳:י״ב) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך. ואמרו ז\"ל אל תיקרי מה אלא מאה, ועוד תמצא בפסוק צ\"ט אותיות ועם תוספת אל\"ף במה יעלו מאה. מן הנביאים שכן מצינו בדוד דכתיב (שמואל ב כ״ג:א׳) נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על על בגימטריא מאה. מן הכתובים דכתיב (תהלים קלא) הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' כי כן בגימטריא מאה, ומה שהיו מאה ברכות בכל יום אמרו במדרש כלפי שהודיעו לדוד שהיו מתים בירושלים מאה אנשים בכל יום עמד ותקן להם מאה ברכות. ונראה מכל זה כי משה רבינו ע\"ה יסדם תחלה ואחר כך שכחום וחזר דוד ויסדן ואחר זמנו של דוד שכחום וחזרו חכמי התלמוד ויסדום. ועוד יש לך להתבונן כי היו מאה ברכות בכל יום בחשבון אות ראשונה שבשם הגדול בחשבון המרובע וכן השם בחשבון הזה קו\"ף שלימה. ועל כן מצינו באלפ\"א בית\"א דר' עקיבא קו\"ף זה הבורא ומפני שבעשרה מאמרות נברא העולם אנו מברכין עשר ברכות כנגד כל מאמר ומאמר וזה מבואר, ואלו הן מאה ברכות על פי מה שסדרום הגאונים נוחי נפש. שמונה עשרה ברכות לפני ברוך שאמר וברוך שאמר וישתבח שהם שנים פתיחה וחתימה הרי עשרים. שלשה ברכות של שחרית של קריאת שמע שתים לפניה ואחת לאחריה וד' ברכות של קריאת שמע של ערבית שתים לפניה ושתים לאחריה הרי עשרים ושבעה. שלשה תפלות ערבית ושחרית ומנחה כל אחת תשעה עשר ברכות עם ברכת המינים שהם שבעה וחמשים הרי ארבעה ושמונים ברכות. שתי סעודות אחת ביום ואחת בלילה בכל סעודה וסעודה שמונה ברכות הרי לך מאה, שהן עיקר היסוד והאמונה שעליה נקרא האדם צדיק ומי שהוא זהיר בצ' אמנים וד' קדושות ביום ועשרה דברים שבקריאת שמע ומאה ברכות בכל יום הוא נקרא צדיק ועז\"א הנביא (ישעיהו כ״ו:ב׳) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, אל תקרי אמונים אלא אמנים אלו שעונין אמן: \n",
+                "<b>דרשו</b> ז\"ל כל המברך מתברך שנאמר (בראשית יב) ואברכה מברכיך, הכהנים היו מברכים לישראל שנאמר (במדבר ז) ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם ואני אברכם לכהנים, וידוע כי כל העולם מתקיים בזכות ברכת כהנים שכן אמרו במדרש תהלים בפסוק (תהלים ו) אלהים שופט צדיק תמן תנינן רשב\"ג אומר מיום שחרב ביהמ\"ק אין יום שאין בו קללה ואין טל יורד לברכה וניטל טעם הפירות ר\"י אומר אף שומן הפירות ר\"ש אומר אף הטהרה בטלה, א\"ר אחא בזכות מה אנו עומדים בזכות ברכת כהנים, ועתה אפרש שלשה פסוקים שבברכת כהנים כיון שלמדונו החכמים שכל העולם כלו מתקיים בזכותם (במדבר ו) כה תברכו, ע\"כ הפשט כענין זה תברכו כמו (שם א) וכה תעשה להם לטהרם, ועל דרך המדרש כה תברכו נתן הקב\"ה הברכות לכהנים במתנה שיהא כח בידם לברך את ישראל ולפי שהיה עתיד למסור להם כ\"ד מתנות כהונה ועם זו הרי כ\"ה כה בגימטריא הכי הוו, ודרך הקבלה במלת תברכו שהיא מדה שמתוכה התנבאו הנביאים כלם חוץ ממשה רבינו ע\"ה כבר הזכרתיו בפירוש התורה (בס' רבינו בחיי) במקומו ואין להאריך בחבור זה. יברכך ה' וישמרך על דרך הפשט תוספת הברכה וריבוי הטובה ועם הברכה שמירה מה שאי אפשר לבשר ודם שהרי יש בידו כח להעשיר האדם אבל אין בידו כח להעמידו בידו ולשמרו. וכן אמרו ז\"ל מלך ב\"ו יש לו אוהב בסוריא והוא יושב ברומי שלח המלך אחריו ובא אצלו נתן לו מאה ליטרא של זהב טענו ויצא לדרך נפלו עליו ליסטים נטלו כל מה שבידו שמא יכול המלך לשמרו מן הליסטים לכך כתוב (שם ו) יברכך ה' וישמרך. יאר ה' פניו אליך ויחונך, יסביר לך פניו אם אתה ראוי לכך כענין שכתוב (משלי טז) באור פני מלך חיים ואם לאו ויחונך יתן לך מתנות חנם, וכן מדת חנון מלשון מתנת חנם, וזש\"כ (תהלים סז) אלהים יחננו ויברכנו, (במדבר ו) ישא ה' פניו אליך יהיו פניו נשואות לך בכל מקום שתפנה וזה הפך ממה שכתוב (ישעיה א) אעלים עיני מכם, וכיון שהוא מושגח מבעל ההשגחה יתב' הנה הוא מבורך במדת השלום זהו וישם לך שלום. ועל דרך המדרש יברכך בבנים וישמרך בבנות שהבנות צריכות שימור וכן הוא אומר (תהלים קכא) ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך, (במדבר ו) יאר ה' פניו יעמיד ממך בנים בני תורה שנאמר (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור, יעמיד ממך כהנים שמאירים את המזבח שנא' (מלאכי א) ולא תאירו מזבחי חנם וכתיב (ויקרא ו) והאש על המזבח תוקד בו, ויחונך שנה ר' חייא הגדול יחנה אצלך. ד\"א יעמיד ממך חנונים שנא' (זכריה יב) ושפכתי על בית דוד ועל יושבי ירושלים רוח חן ותחנונים, ישא ה' וכתיב (דברים י) אשר לא ישא פנים הא כיצד קודם גזר דין אם עשה תשובה ישא, אחר גזר דין אשר לא ישא, ודרשו ז\"ל במס' ברכות (דף כב) ישא ה' פניו אליך וכי הקב\"ה נושא פנים והלא כבר נאמר אשר לא ישא פנים אמר הקב\"ה ולא אשא פנים לישראל כדרך שנשאו לי שהרי כתיב (דברים ט) ואכלת ושבעת וברכת עד כדי שביעה והם דקדקו על עצמן אפילו כזית וכביצה לפיכך כתיב ישא ה' פניו אליך. ודרך הקבלה בשלשה פסוקים אלו ענין נעלם ובזמן שש\"ץ אומרן יש לכוון בהם כוונת הכהן כשהוא מחריב קרבן בדרך עלית המחשבה ממטה למעלה ואין להאריך בכאן כי כבר בארתי הכל בפי' התורה (בספר רבינו בחיי): \n",
+                "<b>ובמדרש</b> שיר השירים (שיר השירים ג׳:ז׳-ח׳) הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על ירכו מפחד בלילות, וכי שמירה היה צריך שלמה אלא שחקק סביב למטתו ברכת כהנים שהיא ששים אותיות. ד\"א הנה מטתו שלשלמה אינו מדבר אלא במלך שהשלום שלו, מטתו זה ביהמ\"ק ולמה נמשל ביהמ\"ק למטה מה מטה זאת נתנה לפריה ורביה כך ביהמ\"ק כל מה שהיה בתוכו היה פרה ורבה שנאמר (מלכים א ח׳:ח׳) ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הקדש, וכה\"א (דברי הימים ב ג׳:ו׳) והזהב זהב פרוים שהיה עושה פירות, וכה\"א (מלכים א ז׳:ב׳) ויבן את בית יער הלבנון, למה נמשל ליער לומר לך מה יער פרה ורבה אף ביהמ\"ק פרה ורבה כל מה שבתוכו לכך נאמר הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה אלו ששים אותיות שבברכת כהנים, כלם אחוזי חרב כל אחד ואחד שמו של הקב\"ה נזכר בו, יברכך ה' יאר ה' ישא ה', איש חרבו על ירכו מה ראה לזכור כאן ירך אלא אפילו בחלומו רואה חרב שלופה בצוארו וקוטעין ידו משכים בבקר והולך לביהכ\"נ, מפחד בלילות מפחד שראה בחלומו ורואה הכהנים נושאים כפיהם והחלום הרע מתבטל ממנו לכך אמר הקב\"ה למשה הזהר לאהרן ולבניו שיהו מברכין את בני שנא' כה תברכו אמר הקב\"ה לשעבר הייתי צריך לברך ברכותי, ברכתי לאדם ולאשתו שנא' (בראשית א׳:כ״ב) ויברך אותם אלהים, ברכתי לנח ולבניו שנא' (שם ט) ויברך אלהים את נח ואת בניו, ברכתי לאברהם שנא' (שם כד) וה' ברך את אברהם בכל אמר הקב\"ה לאברהם מכאן ואילך הרי הברכות מסורות בידך שנא' (שם יב) והיה ברכה מה עשה הוליד שנים ולא ברכן והם יצחק וישמעאל, משל למה\"ד דומה למלך שהיה לו פרדס נתנו לאריס והיה בתוך הפרדס אילן אחד של סם המות ואילן אחד של סם חיים היה מורכב על גביו אמר האריס אם אני משקה לאילן של חיים הרי אילן של סם המות שותה כו' אעבוד זמני ואשלים ומה שהמלך רוצה בפרדס יעשה, המלך זה הקב\"ה והפרדס זה העולם מסרו הקב\"ה לאברהם וא\"ל והיה ברכה מה עשה אברהם הוליד שני בנים יצחק וישמעאל אחד צדיק ואחד רשע, אמר אברהם אם אני מברך יצחק ישמעאל מבקש להתברך והוא רשע אלא אעבור אני ולא אברכם עד שנגלה הקב\"ה על יצחק וברכו שנאמר (שם כה) ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו, ויצחק בירך ליעקב ויעקב ברך לשנים עשר שבטים שנא' (שם מט) וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם, מכאן ואילך אמר הקב\"ה למשה הרי הברכות מסורות לכם הכהנים יהיו מברכים את בני. ובב\"ר ואברכה מברכיך הכהנים מברכין את ישראל שנא' (במדבר ו׳:כ״ז) ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. אמר הקב\"ה אני אברכם לכהנים לאותו השבט, אמר הקב\"ה בעולם הזה שבט לוי מברך אתכם אבל לעתיד לבא אני בכבודי אברך אתכם שנאמר (ירמיהו ל״א:כ״ג) יברכך ה' נוה צדק הר הקודש: \n"
+            ]
+        ],
+        "Synagogue": [
+            [
+                "<b>שמור</b> רגלך כאשר תלך אל בית האלהים וקרוב לשמוע מתת הכסילים זבח כי אינם יודעים לעשות רע (קהלת ד׳:י״ז). הזהיר קהלת הכתוב הזה ולמד דעת את העם לטהר עצמם מבית ומחוץ בלכתם לבית התפלה כי אין האדם נקרא טהור עד שיתחתן בשתים. האחת טהרת הגוף והשני טהרת הלב ושתיהם נכללות במלת רגלך. טהרת הגוף שאמר שמור רגלך וכינה כל הגוף ברגל מפני שכל הגוף נסמך ונשען על הרגל והוא כלי ההליכה אשר בו יתקרב האדם אל תועלתו ויתרחק מנזקו, או יהיה רגלו ממש לפי שהוא דבר מצוי להיות הלכלוך שבדרכים דבק בו וכל לכלוך שהנפש חצה בו הוא קרוי ערוה ואמר הכתוב (דברים כ״ג:ט״ו) ולא יראה בך ערות דבר, וע\"כ הזהיר האדם שישמור גופו ואיבריו ובכלל השמירה הזאת הוא שיבדוק נקביו תחלה וכל זה נכלל בלשון רגלך (שמואל א כ״ד:ד׳) להסך את רגליו שפירשו לבדוק נקביו שכל המשהה אותם משקץ נפשו שכן אמרו ז\"ל כל המשהה נקביו עובר משום אל תשקצו וכו', והבודק את עצמו הוא המטהר את עצמו בטהרת הגוף אף כי בלכתו לבית התפלה כי ראוי לו שישגיח על גופו שיהיה טהור מפני שהוא כלי הנשמה העליונה הטהורה ואז תכשר הנשמה ותתכן לה להראות תעולותיה בכלי טהור בית ה' לעמוד לשרת בשם ה'. טהרת הלב הוא שאמר שמור רגלך, כי מלת רגלך שם משותף וענינו סבה מלשון לרגל המלאכה (בראשית לו), ומן הסבות המישרות את האדם לדרך האמת היא טהרת הלב ואמר דוד ע\"ה (תהילים נ״א:י״ב) לב טהור ברא לי אלהים, וכן הזהירו ז\"ל שיתחייב האדם לישר סבותיו ולהישיר כל מחשבותיו בשעת תפלה שנאמר (יחזקאל א׳:ז׳) ורגליהם רגל ישרה ופי' סבותיו, וע\"כ הביאו ראיה מחיות הקדש שכל סבותיהם ישרות מתמידות בהישרה כל מדותיהם לעבודת ה' יתב'. והודיענו הכתוב כי לאחר שיטהר אדם עצמו בטהרת הגוף מן הענינים המביאים אותו להיות בלתי טהור ואחר שיישר סבותיו בטהרת הלב וטהרו וקדשו מטומאות עון המחשבה הרעה אז יהיה האלהים קרוב לשמוע תפלתו, זה שאמר וקרוב לשמוע ותהיה תפלתו יותר מקובלת מקרבן הכסילים שאינם יודעים לעשות רע, ביאור לעשות רע להסיר רע, מלשון ובארצכם לא תעשו שדרשו ז\"ל זה הסירוס והסירוס זה הסרת התולדה וכן דרז\"ל במה שכתוב (בראשית י״ח:ח׳) ובן הבקר אשר עשה וכן במה שכתוב (שם ט) וידע את אשר עשה לו בנו הקטן, ובעלי הפשט מפני חסרונן בידיעת הלשון אמרו שהוא חסר רק כלומר שאינם יודעים לעשות רק רע: \n",
+                "<b>ובפרק</b> מי שמתו (דף כג) דרשו ז\"ל מאי דכתיב שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים שמור עצמך שלא תחטא ואם תחטא תביא קרבן וקרוב לשמוע הוי קרוב לשמוע דברי חכמים שמביאין קרבן ועושין תשובה ואל תהי ככסילים שמביאין קרבן ואין עושין תשובה, כי אינם יודעים לעשות רע אי הכי צדיקי נינהו אלא שחוטאין ומביאין קרבן ואינם יודעים אם על הטובה הם מביאין או על הרעה אמר הקב\"ה בין טוב לרע אין מבחינין קרבן מביאין לפני, וביאור הכתוב לפירוש זה כי אינם יודעים לעשות רע אינם מתבוננים ומבחינים לעשות רע: \n",
+                "<b>גדול</b> כח בית הכנסת שהוא דוגמת בהמ\"ק וע\"כ נקרא מקדש מעט שכן דרשו ז\"ל בפרק בני העיר (מגילה דף כט) (יחזקאל י״א:ט״ז) ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, והנה התפלה נשמעת שם יותר לפי שהכל מתקבצין שם ואין הקב\"ה מואס תפלתן של רבים, שנאמר (איוב ל״ו:ה׳) הן אל כביר לא ימאס וכתיב (משלי יא) ברב עם הדרת מלך. ובמדרש משלי אמר ר' חנינא בא וראה שבחו וקדושתו של הקב\"ה שאע\"פ שיש לפניו אלף אלפים ורבי רבבות כתות של מלאכי השרת שישרתוהו אינו חפץ אלא בשבחן של ישראל שנאמר ברב עם הדרת מלך ואין עם אלא ישראל שנאמר (ישעיהו מ״ג:כ״א) עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו בשביל שיספרו בעולם תהלתי יצרתים, וכן הכתוב אומר נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם (תהילים מ״ז:י׳) א\"ר סימון אימתי הקב\"ה מתעלה בעולמו בשעה שישראל נאספים בבתי כנסיות ובתי מדרשות ושומעין אגדה מפי חכם אני מתעלה בעולמי ואומר למלאכי השרת בואו וראו עם שיצרתי לי כמה הם משבחים אותי באותה שעה הם מלבישין אותי הוד והדר לכך נאמר ברב עם הדרת מלך. וכשם שנבנה בהמ\"ק בגובה ההר כך נצטוינו להגביה בית הכנסת יותר מבנייני שאר הבתים שנא' (עזרא ט׳:ט׳) לרומם את בית אלהינו, וכל היושב שם ראוי שיתלבש אימה כי כן נצטוינו ליראה מפני אימת השכינה. וכמו שאמרו ז\"ל המתפלל צריך שיראה עצמו כאלו שכינה שרויה כנגדו שנא' (תהלים יז) שויתי ה' לנגדי, וזה על המתפלל בכל מקום שהרי שכינה בכ\"מ ק\"ו במקומות המיוחדים לתפלה ולעבודה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות: \n",
+                "<b>הבא</b> לבית הכנסת ראוי לו ליטהר מכל מחשבה רעה כי המחשבה הרעה היא טומאת הלב, וזהו ק\"ו ממה שהצריך יעקב טהרת הגוף כשרצה לבא אל בית אל שנא' (בראשית ל״ה:ב׳) והטהרו והחליפו שמלותיכם הזהירם בטהרת הגוף מטומאת ע\"ז שלקח משכם או מטומאת ההרוגים שהרגו בשכם ואם על טומאת הגוף הצריכם טהרה בבואם אל בית הש\"י ק\"ו שיצטרך האדם טהרת הלב בבואו להתפלל שם כי מן הידוע שטומאת הלב קשה הוא מטומאת הגוף וענשה חמור במאד מאד אצל הנפש, וכענין שדרש ז\"ל (יומא פ\"ג דף כט) הרהורי עבירה קשין מעבירה ואחר שיטהר לבו ממחשבה רעה צריך שיגדור עצמו בריבוי שיחה עם חבירו בבית הכנסת בדברי חול גם בעניני עסקיו אלא שיהיו דבריו מעטים זולתי כשהוא מדבר בתפלה ודברי שבח והודאה לפני המקום יתב' ק\"ו שלא ישיח בשעת תפלה בברכות של קריאת שמע ובאותן מקומות שאסרו חכמים לשיח ולהפסיק בהם: \n",
+                "<b>חייב</b> אדם להדליק נרות בבית הכנסת לפי שהמקום ההוא מיוחד לתפלה שהיא מפעולות הנשמה והנשמה נמשלת לנר שכן אמר שלמה ע\"ה (משלי יב) אור צדיקים ישמח, וע\"כ הנשמה נהנית. ושמחתה מרובה באותה האור ומתרחבת ומתפשטת באותה שמחה לפי שהאור מינה וכל מין הוא מתקרב אל מינו ונהנה ומתוך שמחתה עובדת את הש\"י בשמחה כי אין שלמות העבודה אלא בשמחה, ומכאן טעם להדלקת המנורה במשכן ובמקדש על דרך הפשט, ואע\"פ שזה אור גופני ועצם הנשמה אור שכלי מ\"מ מצינו כי נשמת האדם מתלבשת שמחה וחדוה לקראתו והיא מתעוררת בסבתו אל העבודה בשמחה, ולכך הזהירו ז\"ל להדליק נרות בבית הכנסת והוא שדרשו ז\"ל (ישעיהו כ״ד:ט״ו) ע\"כ באורים כבדו ה' באילין פנסיא, כי הבית שמדליקין שם נרות הלא הוא מפואר ומכובד בעיני הבריות ומעלתו קבועה בנפשם יותר מן הבית שאין מדליקין שם, וכמו שאמרו שם אינו דומה פלטרין שיש לו שומרין לפלטרין שאין לו שומרין: \n",
+                "<b>אסור</b> לנהוג קלות ראש בבית הכנסת כגון אלו שנכנסין שם בקלות הראש בשעת תפלה ומגביהין את קולם לדבר כאלו היו ברחובות קריה, והם הולכים בשרירות לבם הרע ולא ישיתו אל לבם קדושת המקום, וכן דרשו ז\"ל בפרק בני העיר (דף כת) בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש אין אוכלים בהן ואין שותין בהן ואין נאותין בהן ואין מטיילין בהן ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, אבל קורין בהן ושונין בהן ומספידין בהן הספד של רבים מכבדין אותן ומרביצין אותן, אמר רבי יהודה אימתי ביישובן אבל בחורבנן מניחין אותן ועולין בהן עשבים מפני עגמת נפש, אמר רב אסי בתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשויות ואעפ\"כ אין נוהגין בהן קלות ראש ומאי ניהו חשבונות, אמר רב ששת בית הכנסת שמחשבין בו חשבונות לסוף מלינין בו מת מצוה, ואין עושין אותו קפנדריא לפי שזה דרך בזיון שמשמש בו כמי שמשתמש באחד הבתים אבל אם נכנס שם להתפלל מותר לעשותו קפנדריא: \n",
+                "<b>כל</b> הבונה כותל אחד בבית הכנסת או שום בנין ואפי' דבר מועט ואפילו קבע שם מסמר אחד לצורכו ולתקונו ה\"ז זכות גדול, שהרי ענין בית הכנסת מצוה כללית ותחתיה מצות פרטיות רבות מאד ובכל עבודה מהם אחת ואחת לשם ית'. וכבר ידעת כי הדין בכל השש מאות ושלשה עשרה מצות שהם כלליות ואין לפרטיהם קץ ותכלית שלכך אמר דוד ע\"ה לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד: \n",
+                "<b>דרשו</b> ז\"ל בברכות בפרק הראשון (דף ח) כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו הולך לשם נקרא שכן רע שנא' (ירמיה יד) כה אמר ה' על כל שכני הרעים. ולא עוד אלא שגורם רע לעצמו ולבניו אחריו שנא' (שם יב) הנני נותשם מעל אדמתם, כל מי שמשכים ומעריב לבית הכנסת זוכה לשרת להקב\"ה לעוה\"ב, שכן דרשו ז\"ל במדרש תהלים (תהילים ק״א:ו׳) הולך בדרך תמים הוא ישרתני מי שמשרתני בעוה\"ז הוא ישרתני לעוה\"ב, וגם בעה\"ז זוכה לאריכות ימים שכן דרשו ז\"ל בברכות אמרו ליה לרבי יוחנן איכא סבי בבבל תמה ואמר כי כתיב למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה הוא דכתיב אבל בחוצה לארץ לא כיון דאמרו ליה קא מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דמהניא להו כדקאמר להו רבי יהושע לבנוהי קדימו וחשיכו ועיילו לבי כנישתא כי היכי דתוריכו חיי, והוכיחו זה מן המקרא ששכר המצוה הזאת הוא אריכות ימים שנא' (משלי ח׳:ל״ד) אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי. וכתוב (שם) כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מה': \n"
+            ],
+            []
+        ],
+        "Theft": [
+            [
+                "<b>בצדקה</b> תכונני רחקי מעושק כי לא תיראי וממחתה כי לא תקרב אליך (ישעיה נא). ישעיה הנביא ע\"ה הזכיר בכתוב הזה על ענין הגזל שיתרחק האדם ממנו מפני שהוא עון פלילי ועונשו אש שורפת מכלה את העולם. וידוע כי המצוה הזאת מן המצות המושכלות שאלו לא נתנה התורה ימצאנה אדם בשכלו. והנה זה משבע המצות שנצטוה אדם הראשון, וצריך אדם שישא ויתן באמונה ויהיה נקי כפים מן הגזל כדי שיהיה זוכה לעלות בהר קדש אלהים והוא שאמר דוד ע\"ה (תהילים כ״ד:ג׳-ד׳) מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב למדנו מכאן כי מי שיש בידו גזל הוא מרוחק מהר ה' וממקום קדשו. ויש התעוררות גדולה בדבר זה מענין הקרבנות ממה שהרחיקה תורה מן המזבח כלי המזון בקרבן העוף וכענין שכתוב (ויקרא א׳:ט״ז) והשליך את מוראתו בנוצתה לפי שהוא כלי הגזל ולא תספיק בהן הרחיצה כמו שכתוב בקרבן בהמה (שם) והקרב והכרעים ירחץ במים, כי הבהמה על אבוס בעליה ניזונת אבל העוף ניזון מן הגזל. והנה זה אזהרה רבה וענין נפלא שתתעוררנה בו המחשבות ושיקיצו בו ישיני הלב כי כל מי שיש בידו גזל לא יגש אל מזבח ה' ולא יעלה ולא יראה לפניו אבל שקץ ישקצנו ותעב יתעבנו אם לא יחזיר הגזלה, ודרז\"ל כל מי שבידו גזל אין מכניסין אותו למחיצתו של הקב\"ה שנא' (תהילים ה׳:ה׳-ו׳) לא יגורך רע לא יגור במגורך רע. ומפני שהצדקה והגזל שני הפכים גמורים זה קיום העולם וזה חורבנו לכך הזכיר הנביא בכאן את שניהם יחדיו כדי שיתקרב האדם אל מדה טובה והיא הצדקה ויתרחק ממדת הרע והוא הגזל, וע\"כ אמר בצדקה תכונני רחקי מעושק היה לו לומר התרחקי כמו תכונני אבל ענינו רחקי בניך מעושק כי אין מעשה בארץ אלא ביושבי הארץ וכמו שכתוב (איוב ה׳:ו׳-ז׳) כי לא יצא מעפר און ומאדמה לא יצמח עמל, ואמר כי לא תיראי, כדי שלא תיראי ונתן טעם לדבר כי כל הירא אינו אלא בשביל החטא כי כל מי שלא חטא מעולם ראוי שיהיה בטוח לא יירא, ומצינו באדם הראשון שלא היה ירא כלל קודם החטא אבל כשחטא הוצרך להיותו ירא ולכך הזכיר מיד (בראשית ג׳:י׳) ואירא כי עירום אנכי, וממחתה כי לא תקרב כי כל המתרחק מעשק מתרחק מן המחתה וכל מי שאינו מתרחק מעשק מתקרב לה, שכן מצינו בדור המבול שנתקרבה להם מחתת המבול ונמחו מן העולם. ולכך הזכיר למעלה (ישעיהו נ״ד:ט׳) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי כמי שמוכיח חבירו ומזכיר ראשונות לומר לו הזהר מעון פלוני לפי שמכה פלונית באה עליו שהרי לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל שנאמר (בראשית ו׳:י״ג) כי מלאה הארץ חמס. וכבר דרשו ז\"ל סאה מלאה עונות אין מקטרג בכולן אלא גזל. כמה חמור איסור הגזל שהרי מן השמים ממהרין לשמוע צעקת הנגזל שכן דרשו ז\"ל במציעא פרק הזהב (בבא מציעא דף נט) אמר רבי אבהו שלשה אין הפרגוד ננעל בפניהם, אונאה וגזל וע\"ז. אונאה דכתיב (עמוס ז׳:ז׳) הנה ה' נצב על חומת אנך ובידו אנך. גזל דכתיב (ירמיהו ו׳:ז׳) חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד, ע\"ז (ישעיהו ס״ה:ג׳) העם המכעיסים אותי על פני, וידוע כי כל עבירות שבתורה הם שני חלקים. עבירות שבין אדם למקום שהנפש מתנכרת לחסדי הש\"י והיא מכעסת לפניו בפעולות ומחשבות רעות ואין החוטא חומס בזה כי אם נפשו שכן אמר שלמה המע\"ה (משלי ו׳:ל״ב) משחית נפשו הוא יעשנה. ועבירות שבין אדם לחבירו כגון שביזה חבירו בדבורו ובמעשהו, שהחוטא הזה חוטא לאחרים, אבל עון הגזל הוא עון כולל כי הוא חוטא להקב\"ה ולאדם וזהו לשון כפל הכתוב (ויקרא ה׳:כ״ג) והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל, כי יחטא לנגזל ואשם לבורא כענין שנא' (שם) אשם הוא אשם אשם לה'. ולפי שהגזל נפשו של אדם מחמדתו ורוצה לעכבו אצלו ע\"כ הזהיר שלמה ע\"ה שלא יחמדנו, הוא שאמר (משלי יז) טוב מעט בצדקה מרוב תבואות בלא משפט, עוד הזהיר עליו שאם עבר וגזל שלא יחמוד כספו וזהבו ולא ישיבנו הוא שהזכיר אחריו (שם טו) טוב מעט ביראת ה' מאוצר רב ומהומה בו. וזהו שאמר דוד המע\"ה לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי. ביאר שלא היה בידו גזל ושום חטא לשום אדם בלתי לה' לבדו. והודיענו שתפלתו של אדם מקובלת כשהיא בצדק ואין בידו גזל הוא שאמר (שם יז) שמעה ה' צדק תפלתי שהיא בצדק, שכל המתפלל ויש בידו גזל אותה תפלה נקראת תפלה עכורה, שכן דרשו ז\"ל (איוב יב) ותפלתי זכה וכי יש תפלה עכורה אלא כל תפלה שאין בה גזל זו היא תפלה זכה וכל תפלה שיש בה גזל היא עכורה. ואמרו חביריו לאיוב (שם יא) אם און בידך הרחיקהו ואל תשכן וגו', והכתוב הזה יזהיר על הגזל בין בנגלה בין בנסתר. כלומר מה שהוא נסתר בתוך האהל הרי הוא חייב לחפש אחריו ולהוציאו משם אם הוא גזל, והזכיר אחריו כי אז תשא פניך ממום והיית מוצק ולא תירא כלומר תהיה חזק בסתם ולא ירך לבבך ולא תירא, וכן מצינו ביחזקאל ע\"ה שהזכיר כמה עבירות לישראל בפרשת (יחזקאל יב) התשפוט התשפוט את עיר הדמים. ובכל העבירות הנזכרים באותה פרשה לא חתם אלא בגזל שנא' (שם) בדמך אשר שפכת אשמת ובגלוליך אשר עשיתי טמאת, ואמר קדשי בזית ואת שבתותי חללת, ואמר אנשי רכיל היו בך למען שפך דם, נשך ותרבית לקחת ואותי שכחת נאם ה'. ובאחרונה הזכיר הגזל ואמר והנה הכיתי כפי על בצעך אשר עשית, ודרך משל לא הכה כפיו עד שהזכיר עון הגזל. ומתוך שהזכיר אחריו היעמד לבך אם תחזקנה ידיך לימים אשר אני עושה אותך, תוכל לדעת חומר האיסור שבגזל, ואמר שלמה ע\"ה על עון הגזל (משלי כ״א:ו׳) פועל אוצרות בלשון שקר הבל נדף מבקשי מות. יאמר פעולת האוצרות מן החמס והגזל הם הבל נדף והם מבקשי מות למי שמקבץ אותם. וכן אמר הנביא ע\"ה (ירמיהו כ״ב:י״ג) הוי בונה ביתו בלא צדק ועליותיו בלא משפט, וכתיב בתר הכי (חבקוק ב׳:י״א) אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה: \n",
+                "<b>ואע\"פ</b> שעון הגזל הוא לאו הניתק לעשה ויש לו תקנה והשבה מכל מקום ראוי להיות האיסור חמור מאד, כי לפעמים לא ימצא הנגזל כי ידור בארץ רחוקה או ימות ואף אם ימצאנו לא ירצה למחול או לפעמים יאבד ממון זה שגזל ואין לאל ידו להשיב הגזלה, כי העושר בעל תמורה מתחלף ממקום למקום ובזמן שיהיה קרוב מן העושר כהרף עין ירחק ממנו בגובה גדול יותר מן הנשר שכן אמר שלמה ע\"ה (משלי כ״ג:ה׳) התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפים וגו'. גם לפעמים שלא יכיר הגוזל לנגזל כמו הגוזל שאינו יודע למי יחזיר וע\"ז אמר הכתוב (ויקרא ה׳:כ״ה) ואת אשמו יביא כי אחר שהשיב את הגזלה ונקה עצמו ממנה הצריכו הכתוב קרבן לחומר האיסור כי בעוד שבידו הגזלה אין קרבן מועיל ולא תשובה מכפרת שהרי אין תשובה יוצאה מן הדברים רק מן המעשה והמעשה הוא השבת הגזלה, הוא שהנביא צווח (ישעיהו א׳:י״ח) רחצו הזכו חדלו הרע למדו היטב, וכתיב אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. עיקר השבת הגזלה הוא שיחזיר גוף הגזלה ממש בעין ואם אינה אצלו בעין שכבר עירב אותה בממוו המותר הדין בזה לשלם דמיה. הוא שאמרו ז\"ל (הגוזל קמא דף צה) גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע כל הבירה כלה ומחזירו לבעליו דברי ב\"ש וב\"ה אומרים אין לו אלא דמי מריש מפני תקנת השבים וקי\"ל כב\"ה. והתשובה שעשו אנשי נינוה שהעיד עליהם הכתוב (יונה ג׳:ח׳) ומן החמס אשר בכפיהם ואמרו עליהם השלום שאם גזל א' מהם מריש ובנאו הי' מקעקע כל הבירה ומחזירו לו ולפנים משורת הדין עשו, ודרשו ז\"ל (ויקרא ה׳:כ״ג) והשיב את הגזלה אשר גזל כעין שגזל יחזיר לומר לך שאם הוזלה אחר מכן חייב לשלם כשעת הגזלה, והוא הדין נמי בעושק ופקדון, ועל כן הוצרך להאריך הענין בהם ואמר אשר עשק כעין שעשק אשר הפקד כעין שהפקד אתו, וכן חייב אדם שישיב הגזלה אל הנגזל עצמו שכן אמר הכתוב (שם) לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו, לאשר הוא לו כלומר למי שהממון שלו שהוא חייב שיחזירנו בידו. או יהיה פי' לאשר הוא לו למי שראוי שיהיה שלו כלומר שיחזיר ליורשי הנגזל אם מת הנגזל, ביום אשמתו ביום שיתבונן וישיב אל לבו אשמתו שגזל ממנו זהו ביום אשמתו ביום שיתבונן וכלו מי שאינו מחזיר לו הרי הוא עומד במרדו, כל זה שאמרנו במי שגזל מחבירו אבל הגוזל מן העני לא יפטר בתשלומין אלא חייב מיתה בידי שמים שכן אמר שלמה (משלי כ״ב:כ״ב) אל תגזל דל כי דל הוא, כי ה' יריב ריבם: \n",
+                "<b>אל</b> יתפתה אדם לומר בלבו מה שהגזל איסור חמור שכל שאין מחזירו אין תשובה וקרבנות מועיל ואינו מקבל פני שכינה דוקא בגזל ישראל אבל בגזל הגוי מותר, ואין הדבר כן אלא אף גזל הגוי אסור מדין התורה שכן דרשו ז\"ל ופירשו לנו הכל רביתו של עכו\"ם וטעותו ואבדתו וגזלתו והרחיבו באוד בכל אחד מהם והוא שאמר רביתו של עכו\"ם מותר שנא' (דברים כג) לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך, אחיך ולא עכו\"ם, אבדתו מותרת שנאמר (שם כב) לכל אבדת אחיך, אחיך ולא עכו\"ם, טעותו מותרת שנא' (ויקרא כה) ולא תונו איש את עמיתו, עם שאתך בתורה ובמצות, והוא שטעה מעצמו אבל להטעותו אסור שהרי יש בזה חילול ה' ואם החזיר לו טעותו הרי זה קידוש ה'. ומפני זה צוה יעקב אבינו לבניו להחזיר הכסף למצרים הוא שכתוב (בראשית מג) ואת הכסף המושב בפי אמתחותיכם תשיבו אליו אולי משגה הוא. ואע\"פ שהיו המצריים עובדי ע\"ז צוה להחזיר הכסף מפני קידוש השם והיה זה קודם מתן תורה וכל שכך בזמן הזה שיתחייב אדם בכך. גזלו אסור ממה שכתוב (דברים כ) ואכלת את שלל אויביך (שם ו) ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך בזמן שמסורין בידך, ועוד ממה שכתו' (ויקרא כה) וחשב עם קונהו ודרשו ז\"ל שידקדק ישראל זה שגואל את העבד עם הגוי אדוניו בחשבון שלא יגזול ממנו אפילו פרוטה, ובגוי שתחת ידו הכתוב מדבר ואעפ\"כ החמיר עליו שלא יגזלנו וידקדק עמו בחשבון שאם לא דקדק וגזל ממנו יש בדבר איסור מפני חילול השם יותר מן הגוזל לישראל. וכן דרשו ז\"ל בתוספתא דבבא קמא הגוזל את הגוי חייב להחזיר חמור גזל הגוי מגזל ישראל מפני חלול השם ע\"כ. וטעם הדבר לפי שכל הגוזל לישראל חבירו אינו קורא תגר ואינו נותן דופי באמונתו אבל הגוזל את הגוי קורא תגר ונותן דופי באמונת ישראל ומבזה תורת משה והרי זה חילול השם. וכן מצינו שלמה ע\"ה כשבא להתפלל על ביהמ\"ק הזכיר בתפלתו כי כשיבואו ישראל להתפלל שם שיתן שאלתו כפי מה שידע שהוא ראוי לכך זה שאמר (מ\"א ח) אשר תדע את לבבו, ואם יבא נכרי להתפלל שם שיתן לו שאלתו על כל פנים, זה שאמר (שם) וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל אשר יבא מארץ רחוקה למען שמך הגדול וידך החזקה וזרועך הנטויה ובא והתפלל אל הבית הזה. ואתה תשמע השמים ממכון שבתך ועשות ככל אשר יקרא אליך הנכרי למען ידעו כל עמי הארץ את שמך וליראה אותך כעמך ישראל, לומר בין ראוי בין אינו ראוי יתן. והטעם לפי שהגוי קורא תגר וישראל אינו קורא תגר. וכיון שדברנו בחומר איסור הגזל והוכחנו שהוא אסור גם באומות העולם צריך אדם שינקה עצמו ממנו ויפשפש במעשיו אם יש בידו עון זה ואם פשפש ומצא צריך שירחיקנו מעליו כי לא יטהר עד שיזרקנו כזורק אבן מידו. ומי שישיבו יורשיו גזלה בשבילו אין זה השבה גמורה אלא צריך שינקה הוא בעצמו את נפשו בחייו לא שיניח את גזלתו ויצוה לאדם אחריו להחזירה כי מי יחמול על נפשו יותר ממנו, והנקיות הזה הוא בחייו, הדמיון הנר שאין עיקר אורו אלא כשיוליכנו אדם בפניו ואם יוליכנו אחריו לא יאיר, כן הענין בעצמו בענין השבת גזלה ומזה אמר הכתוב (ישעיה נח) והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך. ביאורו אם תצדיק עצמך שילך צדקך לפניך כלומר בחייך בעוד שאתה בחיים המקריים אז כבוד ה' יאספך שהוא עיקר החיים הנצחיים, ולכך צריך אדם שיזהר במדת הגזל בעודו בחיים חיותו ושירדוף אחר הצדק שהוא הפכו כי בזה יענש ובזה יזכה והוא שנצטוינו בתורה צדק צדק תרדוף. וכפל הלשון לטעמים רבים, האחד רוצה לומר בין שתרויח בין שתפסיד, והשני בין בדיבור בין במעשה כי בשתי אלה תשלמנה כל פעולותיו של אדם ולכך יזהירנו שיצדק בדבורו גם במעשהו, והשלישי בין לישראל בין לאומות העולם. ולמעלת מדת הצדק מצינו שנשתבחה בה ירושלים שנא' (ישעיה א) צדק ילין בה, ומצינו הקרבנות שיחס אותן הכתוב למדת הצדק הוא שכתוב (תהלים ד) זבחו זבחי צדק, ובפעולת הצדק אדם זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר (שם טז) אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך: \n"
+            ],
+            [
+                "ואכלול בזה עון חמס.  ",
+                "<b>ה'</b> מי יגור באהלך ומי ישכן בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו (שם טו). אמרו ז\"ל לעולם יתחיל אדם בדבר טוב ויסיים בדבר טוב ואין טוב אלא הקב\"ה שנא' (שם קלו) הודו לה' כי טוב הזהירו החכמים בכאן שיהא תחלת דבורו של אדם דבר טוב ודבר טוב זה הקב\"ה, ולפיכך חכמי ישראל כשהיו דורשים ברבים היו פותחים בפסוק לעשות ממנו יסוד ולבנות עליו בנין. וכן מצינו במדרש פתח ר' אבא ודרש, פתח ר' זירא ודרש, פתח ר' יהודה בר' סימון ודרש, כל אחד ואחד מן החכמים היה מתחיל בפסוק לפי שכל פסוק ופסוק שבתורה יש בו קדושה עיקרית והוא נקרא דבר טוב והוא שמו של הקב\"ה, ועל כן ראוי שנפרש פסוק זה שהתחלנו בו שהוא דבר טוב כמו שהזהירונו רז\"ל והוא שדוד ע\"ה סדר במזמור י\"א מצות ומכללם האמונה, וידוע כי כל המצות כולן תלויות באמונה שאם אין האדם מתנהג באמונה עם חביריו בכל דבריו או במשאו או במתנו או בשותפות שיש לו עמו הנה חסר האמונה בהקב\"ה ועז\"א דוד ע\"ה כי הזוכה לגור באהלו של הקב\"ה ולהיות במחיצתו ולשכון הר קדשו הוא המקיים מצות הללו, וזהו שאמר ה' מי יגור באהלך זה בהמ\"ק שלמטה שנקרא אהל כשהוא בנוי שבזמן שהוא חרב אינו נקרא אלא שדה שנא' (מיכה ג׳:י״ב) ציון שדה תחרש. ומי ישכון בהר הקדש זה בהמ\"ק של מעלה שהוא נקרא הר ומקבל מן הקדש. והזכיר לשון גירות באהל לפי שהאדם הוא גר בעוה\"ז וכן אמר דוד ע\"ה (תהילים קי״ט:י״ט) גר אנכי בארץ והזכיר בבהמ\"ק של מעלה לשון שיכון שהוא שכינה וזהו שאמר ומי ישכון בהר קדשך. ומצינו שתי לשונות הללו יגור וישכון שהם ביצחק אבינו נאמרים שהיה נעקד על גבי המזבח הוא שאמר לו השי\"ת (בראשית כ״ו:ב׳) שכון בארץ אשר אומר אליך הוא ארץ חיים. והזכיר לשון גרות בבהמ\"ק של מטה היא ארץ ישראל זהו שאמר (שם) גור בארץ הזאת. ואמר דוד כי הזוכה לשני מעלות הללו ואלו הן, הולך תמים זה מי שתוכו כברו, וכל הנביאים כולם נשתבחו במדה זו כתיב בנח (שם יז) איש צדיק תמים היה, וכתיב באברהם (שם כה) התהלך לפני והיה תמים, וכתיב ביעקב (שם) איש תם. וכתיב בדוד (תהילים ק״א:ב׳) אשכילה בדרך תמים. ופועל צדק מי שמצדיק פעולותיו וזה יכלול בין עשיר בין עני, אם הוא עשיר ישתדל לעשות צדקה ולפזר מממונו במעלות ובמדות מפוארות, ואם איש עני הוא יצדיק פעולותיו במצוה של גמילות חסדים שאינה צריכה לממון ואין בה חסרון כיס, ועם זה יהיה פועל צדק ודובר אמת בלבבו שלא יעבור על פיו על מה שהוא מסכים במחשבתו וכן אמר דוד ע\"ה (שם יז) זמותי בל יעבור פי, לא רגל על לשונו שאינו בוחר ברגילות ולשון הרע, לא עשה לרעהו רעה לא יעשה לו רעה אפי' קבל ממנו רעה, (שם טו) וחרפה לא נשא על קרובו שאם חטא אחד מקרוביו הוא קודם לבא כנגדו ואינו מחפה עליו, (שם) נבזה בעיניו נמאס נבזה הוא בעיניו אפילו עשה כמה מצות מועטות הן בעיניו והוא בעיניו נמאס אפי' על עברה אחת שעשה כי גדולה היא בעיניו ומואס את עצמו עליה. וידוע כי מי שיש לו מדה זו הוא בוחר להיותו נרדף יותר ממה שיהיה רודף, כי הנרדפים הם הנגשים אל ה' והתורה לא הכשירה אל המזבח אלא הנרדפים כי החיות שהן רודפות פסולות על המזבח אבל הבהמות שהן נרדפות הוכשרו לגבי המזבח, וזהו שאמרו ז\"ל (גיטין פ\"ד דף ל\"ו ב) הוי מן העלובים ולא מן העולבים מן הנרדפים ולא מן הרודפים ועליו הכתוב אומר (שופטים ה׳:ל״א) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. שכך השמש עלוב והוא הגדול שבאורה. ועז\"א שלמה ע\"ה (קהלת ג׳:ט״ו) מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף כלומר יבקש אותו לגמול לו שכר לפי שהוא נרדף. ויש לדקדק לשון יבקש ומדוע לא אמר והאלהים יעזור את נרדף או יציל נרדף, אבל הזכיר לשון יבקש לפי שהיא מלה כוללת לשון פנים יבקש לגמלו גם להענישו כי אם הוא נרדף יבקש להענישו על שהיה רודף ולכך הזכיר לשון יבקש, והזכיר בו האלהים שהוא לשון מדת הדין שתענישנו אם היה רודף כבר וכמו שדרשו ז\"ל (אבות פ\"ה) על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון. (תהילים ט״ו:ד׳) ואת יראי ה' יכבד מי שחולק כבוד ליראי השם הוא סימן שיש בו יראת ה'. (שם) נשבע להרע ולא ימיר, להרע לעצמו. (שם) כספו לא נתן בנשך אמרו ז\"ל אפילו רבית דנכרי שלקיחת רבית מן הנכרי אינה מצוה, ומה שמנה הרמב\"ם ז\"ל במנין המצות שהוא מצות עשה להלוות הנכרי ברבית שנא' (דברים כ״ג:כ״א) לנכרי תשיך אינו עיקר שלא בא הכתוב אלא ליתן לא תעשה בישראל חבירו לנכרי תשיך ולא לישראל, והרמב\"ן הוכיח כן בראיות ברורות. (תהלים טו) ושחד על נקי לא לקח שכל מי שמקבל שחד הוא מעוור את עיניו מלראות האמת (שם) עושה אלה לא ימוט לעולם:  ",
+                "<b>ובמדרש</b> הולך תמים זה אברהם שנא' (בראשית י״ז:א׳) התהלך לפני והיה תמים. ופועל צדק זה יצחק שעשה דבר שהקב\"ה חשבה לו לצדקה שנא' (שם כב) וילכו שניהם בכוונה אחת זה לשחוט וזה לישחט. ודובר אמת בלבבו זה יעקב שנא' (מיכה ז׳:כ׳) תתן אמת ליעקב. לא רגל על לשונו זה בנימין שידע במכירת יוסף ולא רצה לגלות לאביו ונשמר שלא מעל בחרם שהחרימו אחיו וניתן לו שכר על זה שהוא חי בגן עדן. לא עשה לרעהו רעה זה יוסף הצדיק שלא גמל לאחיו רעה כמו שגמלוהו שנאמר (בראשית ל׳:ב׳) ויאמר יוסף להם אל תיראו אנכי אכלכל אתכם וגו'. וחרפה לא נשא על קרובו זה פנחס שלא חמל על קרובו זמרי בן סלוא שהיה משבט שמעון שכל מי שמעלים עיניו מעל אחיו ומעל קרוביו העושים עבירה ואינו מוחה הוא נענש כאלו עשאה שנאמר (ויקרא כ׳:ה׳) ואם העלם יעלימו וגו' ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו אין לך משפחה שאין בה מוכס אחד שאין כלן מוכסין למה שכלן מחפין עליו. וכן דרשו ז\"ל (ישעיה ו) ה' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו אם זקנים למה שרים ואם שרים למה זקנים אלא עם זקנים שלא מיחו בשרים, וכן אמר הנביא ע\"ה (יחזקאל ט׳:ו׳) וממקדשי תחלו אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי מאותן שהם צדיקים ומקודשים שקיימו כל התורה מאל\"ף ועד תי\"ו למה מפני שהיה בידם למחות ולא מיחו. נבזה בעיניו נמאס זה משה שנא' (במדבר י״ב:ג׳) ותדבר מרים וגו' שמע עלבונו ושתק וכתיב (שם) והאיש משה ענו מאד. ואת יראי ה' יכבד זה יהושפט מלך יהודה כשהיה רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לך מארי. נשבע להרע ולא ימיר זה בועז שנשבע אל יצה\"ר כשבאה לו רות המואביה ותשכב מרגלותיך נשבע ואמר לה (רות ג׳:י״ג) חי ה' שכבי עד הבקר. כספו לא נתן בנשך זה עובדיה שהיה מכלכל הנביאים בזמן בצורת שנא' (מלכים א י״ח:י״ג) ואכלכלם לחם ומים וכל הממון ההוא לוה ברבית מיהורם בן אחאב וז\"ש (מלכים ב ד׳:א׳) ואשה אחת מנשי בני הנביאים אשת עובדיה היתה (שם) והנושה בא לקחת זה יורם בן אחאב זה עשה מצוה להציל נפשות וזה פשט ידו ליטול רבית מה כתיב שם (שם ט) ויך את יהורם בין זרועותיו ויצא החצי מלבו. ושחד על נקי לא לקח זה שמואל הנביא שנא' (שמואל א י״ב:ג׳) הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו. הנה אלה אחת עשרה מצות שהזכיר דוד במזמור הזה שכל מצות התורה נכללות בהם, ועל זה אמרו ז\"ל תרי\"ג מצות נאמרו לו למשה בסיני שנא' (דברים לו) תורה צוה לנו משה מורשה וגו' מנין תור\"ה ואנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום. בא דוד והעמידן על אחת עשרה. בא ישעיה והעמידן על שש שנא' (ישעיהו ל״ג:ט״ו) הולך צדקות ודובר מישרים מואס בבצע מעשקות נוער כפיו מתמוך בשוחד אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע, כל המקיים אותם הוא מרומים ישכון כלומר שיזכה לחיי העוה\"ב. (שם) מצדות סלעים משגבו בעוה\"ז. בא מיכה והעמידן על שלש שנא' (מיכה ו׳:ח׳) הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך. חזר ישעיה והעמידן על שתים שנא' (ישעיה נה) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה. בא חבקוק והעמידן על אחת שנא' (חבקוק ב׳:ד׳) וצדיק באמונתו יחיה, ולמדנו מכל זה שכל המצות כלן נכללות באמונה ואמונה עיקר כל המצות ועם האמונה יחיה לחיי עולם ולכך אמר וצדיק באמונתו יחיה:  ",
+                "<b>כל</b> עיר שמתנהגין שם באמונה עונותיה נמחלין שכן אמר הנביא (ירמיהו ה׳:א׳) שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו ובקשו ברחוביתיה אם תמצאו איש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה. וכיון שהודיענו חבקוק שהאמונה כוללת התורה ועמה יזכה האדם לחיי העוה\"ב יש להבין מזה שעם הפך האמונה יבטל אדם כל התורה ויפסיד חיי העוה\"ב. ומה הוא הפך האמונה זהו עון הגזל המקטרגת האדם והמחריב את נפשו להשאות אותה לעוה\"ב משרשיה שהם שרשי החיים הקיימים, ואין צריך לומר מי שאינו נזהר להביא חוקו בענין המס עם יתר חביריו אנשי מקומו שהוא גוזל את הרבים ומראה בעצמו שאין לו אמונה ושאינו מאמין בעונש ושכר, והוא סבור שאין שם השגחה פרטית ומגלה בדעתו שהוא גונב דעת העליונה כענין קין הרשע שהיה אומר לית דין ולית דיין ולית עלם אוחרן רק עניני העולם כלו נמסרים למקרים כן יחשוב מי שיש בידו גזל המס. ונקרא לשון מס מלשון (תהילים כ״ב:ט״ו) לבי נמס כדונג, זכה הלא הוא מיסוס עונותיו לא זכה יהי מיסוס ממונו כפר הנהגתו במס, מיסוס עונותיו לפי שהמס הוא פדיון נפשו כפר עונות והוא נחשב לנו לצדקה שנא' (ישעיהו ס׳:י״ז) ושמתי פקודתך שלום ונוגשיך צדקה, שהרי כשאנו משועבדים בעול המס תחת יד מלך ושרים ואנו מקיימין קצת מצותיה של תורה מתוך השעבוד והגלות הנה שכרנו אתנו וזכותנו יותר ממה שהיינו בזמן מלך המשיח. ודרשו ז\"ל (הושע ו) ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים הם אומרים כי זה לרעתם ואין כוונתי אלא לכפרה. מיסוס ממונו שיכלה כל ממונו ויאבד עשרו בענין רע וכענין שכתוב (זכריה ה׳:ד׳) וכלתו את עציו ואת אבניו. כמה לו עונות וחטאות מי שנכשל בעון הזה הלא הורס יסודות התורה ועיקר שרש האמונה שכל מצות התורה תלוין בה. כמה בתים של עשירי שלוה נאבדו על זאת. כמה ממונות כמה אוצרות נאבדו וירדו לטמיון בעבור זה. עבירה זו היא חמורה מכל שאר העבירות. גפן הוא שענביו ענבי רוש ויינו חמת תנינים. עבירה זו היא אשר תחת כנפיה נכללות עבירות חמורות רבות מאד כענין שכתוב (ירמיהו ב׳:ל״ד) גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים. עבירה זו (אם) אש שורפת עונש מכלה מחריב ומאבד הגוף והנפש בעוה\"ז ובעוה\"ב מן החיים המקריים ומן החיים הנצחיים. בעבירה זו נכללים רבים מכאובים. גזל של רבים שהוא עון פלילי ויש בכלל הרבים עניים יתומים ואלמנות, והוא עון מכאיב הגוף והנפש שיש בזה קללות של רבים ושל עניים יתומים ואלמנות (משלי כ״ד:כ״ד) כי יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים. עוד נגע אחד יש בזה חילול השם. עוד יש בזה עבריינות של שבועה, כי מי שנשבע להביא את המס בנאמנות ואינו עושה כן הרי זה עבריין ומבזה את המלך, ויש בהם גזל, והוא שידוע כי הגזל מן המצות המורגלות וכמה אומות שאין להם תורה נזהרין מן הגזל. כי מצד השכל והחקירה ימצא האדם בשכלו שיש לעולם בורא והוא אחד אמת כי מתוך פרטי העולם וחלקיו שהם רבים לאין קץ יתחייב להיותם נאצלים ונמשכים מאחד, לפי שהרבוי נמשך מכח היסוד, וא\"כ מי שהמציאם הוא אחד והוא אמת כי ענין אמת הוא שלימות. וכיון שהוא ית' קדם להם הוא הראשון הממציאם זהו השלמות, ועל כן נקרא תמים שפירושו שלם הוא שכתוב (תהילים י״ח:ל״א) האל תמים דרכו. וכיון שנתבאר מצד השכל והחקירה שהבורא אחד אמתי יתחייב הנברא שיתדמה לבוראו ויכוין כל פעולותיו אל האמת כדי שיתקרב אליו ויעלה למדרגה עליונה מעלה, ואם הוא עושה הפך האמת הנה הוא מתרחק ממנו ויורד מטה מטה. יש בזה קללות של רבים והם עניים ויתומים ואלמנות ומדרך השכל יצטרך האדם ליזהר מקללתן, ואין צריך לומר קללות של רבים אלא אפילו קללה של יחיד, שכן דרשו ז\"ל (ב\"ק פ\"ח דף צ\"ג) אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך שהרי אבימלך אמר לאברהם (בראשית כ׳:ט״ז) הנה הוא לך כסות עינים ונתקיים בזרעו שנא' (שם כז) ותכהין עיניו מראות. ואם קללת יחיד והדיוט צוו לנו רז\"ל בו להזהר כל שכן מקללה של רבים שא\"א שלא יהיה בהם אחד ירא שמים ומי שלבו נשבר ונדכה וזעקתו ישמע ולא יבזה ענותו וקללתו בכלל השאר תעשה רושם כל שכן של עניים מרודים ושל יתומים ואלמנות, וכמה בני אדם חלושי כח הממון אין להם פרנסה רגע ויש להם טיפול גדול שופכים דמם ומביאים אל המס חלבם ודמם ויקראו המעות דמים לפי שנוגעים עד הדם, ויבא העשיר הבליעל והנבל אשר אמר בלבו אין אלהים וירצה למלאת חדרי ביתו משוד עניים מאנקת אביונים כדי להקל עולו ולהכביד עול האביונים ויתומים ואלמנות הנה זה מחלל השם בפרהסיא אוי להם לעשירים בצעקת עניים כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה, והחוטא בזה הלא הוא מעיד על עצמו שאינו מכיר את הבורא ומי שהעיד על עצמו כן הבורא יתעלה מענישו ועושה שיכירנו, כו כן מצינו בפרעה הרשע שהעיד על עצמו שלא היה מכיר הבורא ית' שנא' (שמות ה) לא ידעתי את ה' אמר לו הבורא אינך מכירני אני עושה שתכירני שנא' (שם ז) בזאת תדע אתה אמרת לא ידעתי את ה' בזאת תדע כי אני ה':  ",
+                "<b>אין</b> לתמוה החוטא בגזל המס איך לא נפקד עליו לשעה ואיך לא יענש מיד כי תגלה רעתו בקהל ואיך לא תבלענו הארץ מתחתיו כמו שאירע לקרח ועדתו, לפי שהקב\"ה הוא ארך אפים וממתין לו הוא שאמר שלמה (קהלת ה׳:ז׳) אם עושק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל תתמה על החפץ כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. למדנו מכאן שאף רשעת החוטא והפושע הקב\"ה מעביר לפי שעה ואינו מאבדו מן העולם מיד שכן מצינו באדם הראשון כשחטא והביא מיתה לו ולכל העולם כלו שהיה חסדו של הקב\"ה עמו שנא' (בראשית ג׳:כ״א) ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. וכן דור המדבר בעשותם העגל ולא היה המן שובת אפי' יום אחד גם בקריעת ים סוף העבירו עמם ע\"ז זהו פסל מיכה שנא' (זכריה י׳:י״א) ועבר בים צרה ועם זה לא נמנע הקב\"ה מלקרוע להם הים למדנו כי אע\"פ שאין העון נפקד לשעה הלא הוא ארך אפים מאריך אפיה וגבי דיליה:  ",
+                "<b>ואם</b> אולי יחשוב לחטוא ויסמוך על חסדי ה' יתעלה שימחול לו, הנה בזו אין הקב\"ה מוחל לו, שהרי שנינו (יומא פ\"ח דף פ\"ה ב) האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה ובזה אין ראוי לבטוח בו שימחול לו כיון שהוא חוטא על סמך. וזהו שדרשו ז\"ל (מיכה ו) אל תבטחו בריע אל תבטחו באלוף אין ריע אלא הקב\"ה שנא' (משלי כ״ז:י׳) ריעך וריע אביך, ואין אלוף אלא הקב\"ה שנא' (ירמיהו ג׳:ד׳) אלוף נעורי אתה, כי אע\"פ שאין העונש בא מיד אין מדתו של הקב\"ה למהר נקמתו שאין ראוי זה אלא לב\"ו שהוא מתיירא כי יברח אויבו ממנו ולא יראה ברעתו וכן אמר הנביא (שם ג) אראה נקמתך מהם. וכל היום היה דוד מתפלל להקב\"ה על נקמת אויביו שנא' (תהילים י״ח:ל״ח) ארדוף אויבי ואשיגם. ותבט עיני בשורי, יאמר שיראה הנקמה או ישמע אותה אבל הקב\"ה אין ראוי לו שימהר נקמתו שאין אפשר לו לאדם שיברח מפניו ואי אפשר לו להסתר מענשו ואפי' יסתר בקרקע הים שם יזמין לו הקב\"ה ההצלה או הפורענות כענין שכתוב (עמוס ט׳:ג׳-ד׳) ואם יסתרו מנגד עיני בקרקע הים משם אצוה את הנחש ונשכם. ואם ה' יהיה בעזרו ואפי' ג\"כ יהיה בקרקע הים יצילנו מרעתו כענין יונה בן אמתי שניצל מתהומות הים וכן כתיב (ירמיהו כ״ג:כ״ד) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'. ולפי דיני העוה\"ב הנמצאים בתלמוד אלו נעשתה בו נקמה לעיני השמש שתפתח הארץ את פיה ותבלענו כקרח ועדתו היתה נפשו זוכה לעוה\"ב כעדת קרח שהם בני העוה\"ב, וכן אמרו זכרונם לברכה (במדבר י״ז:י״ב) ויאבדו מתוך הקהל אבידה העתידה להתבקש כיון שקבלו דינם בעוה\"ז. אבל מי שלא קבל דינו בעוה\"ז ואין המקרים והיסורים משוטטים בעדו ומעשיו מצליחים ויחילו דרכיו בכל עת וחייו חיי שלוה ומיתתו בנחת וכענין שאמר דוד ע\"ה על הרשעים (תהילים ע״ג:ד׳) כי אין חרצובות למותם ובריא אולם, הנה הוא מזומן להנקם ממנו נקמה עצומה כענין שכתוב (מלאכי ג׳:י״ט) ולהט אותם היום הבא אשר לא יעזוב להם שרש וענף והוא נענש לעוה\"ב בעונש קשה ממיתת הגוף כסקילה שריפה הרג וחנק, שהמיתות הללו ברגע אחד ומיד הן עוברות אבל מיתת הנפש היא מיתה נצחית בצער ויסורים שאין להם סוף ותכלית ותהיה מדת הדין מתוחה כנגדו להיותו נדון באש לא נפח, ומצינו מדת הדין שהיא דנה את האדם פעמים דרך העברה פעמים דרך עמידה פעמים בישיבה, דרך העברה הוא הדין הקל, דרך עמידה הוא חמור ממנו, דרך ישיבה הוא חמור מן הכל, המצריים נדונו דרך העברה הוא הדין הקל שנא' (שמות י״ב:י״ב) ועבר ה' לנגוף את מצרים וכתיב (שם) ועברתי בארץ מצרים ולפי שהיה דין הקל לא הכה אותה הלילה אלא הבכורות, ליום הדין של תחיית המתים דן אותם בעמידה שהוא דין חמור ממנו שנא' (צפניה ג׳:ח׳) לכן חכו לי נאום ה' ליום קומי לעד. דור המבול שהיה בידם גזל דן אותם בישיבה שהיה חמור מכלן שנא' (תהילים כ״ט:י׳) ה' למבול ישב וישב ה' מלך לעולם שהראה בהם מלכותו וגבורתו כך דרשו ז\"ל:  ",
+                "<b>יש</b> בזה חלול השם וידוע כי חלול השם עון פלילי שאין כח בתשובה ויום הכפורים לכפר ולא ביסורים למרק שכך אמרו ז\"ל (יומא פ\"ח דף פ\"ו) עבר על מצות עשה ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלים לו שנא' (ירמיהו ג׳:י״ד) שובו בנים שובבים עבר על לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויוה\"כ מכפר, עבר על כריתות ומיתות ב\"ד ועשה תשובה תשובה ויוה\"כ תולין ויסורין ממרקים שנא' (תהילים פ״ט:ל״ג) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, אבל מי שיש בידו חילול השם אין כח בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר ולא ביסורין למרק אלא כלן תולין ומיתה מכפרת, ומי שבידו גזל המס ה\"ז חלול השם שהרי שם שמים מתחלל על ידו. כמה גדול עון חלול השם שהרי מצינו שהקב\"ה ויתר על ע\"ז ולא ויתר על חילול השם שנא' (יחזקאל כ׳:ל״ט) ואתם בית ישראל איש גלוליו לכו עבודו ואת שם קדשי לא תחללו עוד. אין ראוי שתהיה כוונת מי שעבר על השבועה כשגזל את חבירו ונשבע לשקר שיהא נפטר בכך כיון שעבר יומו אלא כל יום ויום שעומד במרדו הוא עובר על השבועה, וכל שאינו משלם לחבירו הוא עובר על עשה שנאמר (ויקרא ח) והשיב את הגזלה כיון שאינו מחזירה. כ\"ש בזה שיש בעון זה גזל של רבים וקללות של רבים וחלול השם כל זמן שלא נשבע שבועת התורה להביא המס בנאמנות אלא שהענין נמסר אל אמונתו הלא הוא מסתכן בעצמו בכל החטאים האלו. כ\"ש מי שנשבע וספר תורה בזרועו שיעשה הוראתו ביושר ובאמונה ויהיה מתרשל בזה ח\"ו הנה יש בזה מכאוב רביעי והוא עבריינות של שבועה כי הוא מכחיש האמת מעיקרו (ירמיהו ז׳:כ״ח) ואבדה האמונה ונכרתה מפיהם ואם אינו נאמן לעצמו איך יהיה נאמן לאחרים, וכמו שאמרו ז\"ל (תענית פ\"ג דף כד) גברא דעל בריה וברתיה לא חייס, והנה זה אינו מרחם על נפשו ועל נפשות ביתו כי כלם נתפסים בעונו ודמם מידו יבוקש, והוא מאותו כת הנאמר עליהם (ישעי' נג) על פרי בטן לא ירחמו שהרי עיניהם תלויות בו וכמו שאמרו ז\"ל עיניהם תלויות בך ואתה תלוי במי שאמר והיה העולם. העובר על השבועה כאלו עובר על החרם כי השבועה הוא החרם והחרם הוא השבועה וזהו שכתוב (מלאכי ג׳:ט׳) במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כול ו. וענין השבועה וחומרי שביליה אבאר באות שי\"ן שבועה בגזרת הצור. ומצינו בעכן שנידון בשני דינין לפי שמעל בחרם ולכך נסקל ונשרף שכן כתוב (יהושע ו) וירגמו אותו כל ישראל אבן וישרפו אותו באש ויסקלו אותו באבנים. נסקל על חילול השם כי בשבת גנב, ונשרף על שמעל בחרם כן דרשו בתנחומא סדר אלה מסעי, ומכאן שהחרם אש שורפת וכל המועל בו נתחייב שריפה. נמצאת למד שיצטרך אדם ליזהר מן הגזל ביותר ואין צריך לומר מגזל המס שהוא מגזל הרבים, והוכחו זה מפסוקי הכתוב ומדברי רבותינו ז\"ל, והקב\"ה ברחמיו וחסדיו ינקה אותנו מכל העונות ומעון הגזל והשבועה והחרם, וילמדנו לעשות רצונו בלבב שלם כענין שאמר דוד המלך ע\"ה (תהילים קמ״ג:י׳) למדני לעשות רצונך כי אתה אלהי רוחך טובה תנחני באורח מישור:  "
+            ]
+        ],
+        "Arrogance": [
+            [
+                "<b>יראת</b> ה' שנאת רע גאה וגאון ודרך רע (משלי ח). הכתוב הזה הזכיר שלמה ע\"ה בשם החכמה אומרת החכמה כי מי שיש בו יראת השם יתעלה ישנא איש רע, שנאת רע כלומר שנאת איש רע כמו ואני תפלה שטעמו איש תפלה, כי כיון שהוא איש רע מצוה לשנאתו וכן אמר דוד ע\"ה (תהלים קלט) הלא משנאיך ה' אשנא וגו', ואמר שלמה ע\"ה (משלי כח) עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם, כי הצדיק והרשע שני הפכים הם זה שונא לזה כי כל מין אוהב את מינו ושונא את הפכו, וכן אמר שלמה ע\"ה (שם כט) אנשי דמים ישנאו תם, ואמר (שם) תועבת רשע ישר דרך. ואיש רע הוא הכולל המדות הרעות שהזכיר והם גאה וגאון ודרך רע ופי תהפוכות הזכיר מדת הגאוה תחלה שהיא הקשה שבכל המדות וכל המחזיק בה נקרא תועבת ה'. וישעיה הנביא ע\"ה קראו ציץ נובל הוא שאמר (ישעיה כח) הוי עטרת גאות שכורי אפרים וציץ נובל צבי תפארתו. ביאר הכתוב הוי מי שנותן עטרה למדת הגאוה צבי תפארתו שישראל מחזיקין בה והם שכורים בה ואמר זה על עשרת השבטים שהיו בשלוה בימים ההם בזמן הבית. והיה מתנבא עליהם פורענות וכן תרגם יונתן וי דיהב כתרא לגוותנא טפשא רבא דישראל, וקרא המדה הזאת ציץ נובל כלומר צמח שיפול, ואמר כי ראויה עטרה כזו לרמוס אותה ברגל, הוא שאמר (שם) ברגלים תרמסנה עטרת גאות שכורי אפרים. ומה שכפל המדה ואמר גאה וגאון יתכן לומר לפי שהגאוה על שני חלקים, יש מתגאה בחכמתו וביושר הנהגתו וטוב מדותיו ומאשר יש לו יתרון על בני דורו, ויש מתגאה במדותיו הרעות ועל כל פעולות עושק ונלוז, ושני חלקים אלו שנואים אצל החכמים, כי א\"צ לומר מי שמתגאה על מעשה יצר הרע, כי גם המתגאה על מעשה הטוב הוא בכלל שנואי החכמים, וזה שאמר גאה וגאון כלומר גאה מצד הטוב שהוא שנאת רע וגאון מצד הרע שהוא דרך רע הכל שנאתי, כי אע\"פ שאדם צדיק וכל הנהגותיו מיושרות והוא עושה כל מעשיו על קו השכל והחכמה אין ראוי לו שיתגאה בכך אלא שישפל עצמו, וכמו שאמרו במדרש למה נמשלו ישראל לגפן מה גפן זאת יש בה אשכולות גדולים וקטנים וכל הגדול מחבירו נמוך יותר מחבירו כך הם ישראל, ואפשר לומר כי זה ענין הכתוב הנזכר בהקב\"ה כי גאה גאה כי אמרו שירה על שנתגאה על הטוב ונתגאה על הרע, וזהו חומה לישראל חומה למצריים ואין הגאוה ראויה בלתי לה' לבדו שנא' (תהלים צג) ה' מלך גאות לבש. ומפני ששרש הטוב והרע אחד ע\"כ אמר הנביא ע\"ה (ישעיה מה) עושה שלום ובורא רע. (שם מד) אני ה' עושה כל אלה כדי להוציא מלבן של כופרים שאומרים שא\"א שהטוב והרע יצא משרש אחד ע\"כ הוסיף כל אלה. והזכיר תהפוכות כי הגאוה שהיא מצד הדרך הרע תביא את האדם לדבר תהפוכות לפי שהגאוה ההיא תכריחנו להטות מדרך האמת עד שידבר דברים שלא יתכן לדבר בם. דרשו רז\"ל כל מי שיש בו גסות הרוח ראוי לגדעו כאשרה כתיב הכא (ישעיה י) ורמי הקומה גדועים וכתיב התם (דברים ז) ואשריהם תגדעון. ודרשו עוד כל מי שיש בידו גסות הרוח שכינה מיללת עליו שנא' (תהלים קלט) וגבוה ממרחק יידע, ובמקום אחר דרשו שהצרעת עונש המתגאים שנא' (ויקרא יד) לשאת ולספחת ואין שאת אלא גבוהה שנא' (ישעי' ב) ועל כל הגבעות הנשאות, וכן מצינו בנעמן שנענש בצרעת על שנתגאה שנא' (מלכים ב ה) ונעמן שר צבא מלך ארם היה איש גדול לפני אדוניו כלו' שהיה גס רוח לפני אדוניו. חומר האיסור שהזכרנו במדת הגאוה הוא בהנהגותיו של אדם בדבורו או במעשיו בינו לבין חבירו, בדיבור הוא שידבר גבוהות כענין שכתוב (משלי יז) מגביה פתחו מבקש שבר, כנה הפה בשם פתח כי הוא פתח לגוף כשער לבית. וידוע כי השבר ענשו של גאה הוא שכתוב (שם יז) לפני שבר גאון וכתיב (שם כט) גאות אדם תשפילנו. במעשיו הוא שיהלך בכל מעשיו בגדולות ובנפלאות ממנו כענין שאמר דוד ע\"ה (תהלים קלא) ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני, ואין צריך לומר אם מתגאה במעשה המצות בינו לבין המקום יתעלה ומכבד את עצמו בעבודה אחת מן העבודות כמי שמתגאה ללכת לבית הכנסת ולולבו בידו וכיוצא בזה שהוא מחשב לכבד את עצמו ולזלזל במצות שהעבירה חמורה יותר, והעונש רע ומר כענין שמצינו בשבנא שהיה גדול בביתו של חזקיה שהיה מתגאה במעשה המצות והיה מבזה את הקרבנות והוא היה כהן כפי דעת רז\"ל ממה שכתוב (ישעיה כב) והלבשתיו כתנתך ועל שהיה מבזה את הקרבנות נענש שהרגו סנחריב מלך אשור, ועליו נאמר (שם) תמוש היתד התקועה במקום נאמן, וכן מצינו ביששכר איש כפר ברקאי שצוחה עליו עזרה על שהיה מתגאה ומכבד עצמו ומחלל קדשי שמים, הוא שדרשו רבותינו ז\"ל בפסחים פרק מקום שנהגו ארבעה צווחות צוחה עזרה. ראשונה צאו מכאן בני עלי שטמאו היכל ה', עוד צוחה עזרה צא מכאן יששכר איש כפר ברקאי שמכבד את עצמו ומחלל קדשי שמים, עוד צוחה עזרה שאו שערים ראשיכם ויכנס ישמעאל בן פאבי תלמידו של פנחס וישמש בכהונה גדולה, עוד צוחה עזרה שאו שערים ראשיכם ויכנס יוחנן בן נרבאי תלמידו של ברקאי וימלא כריסו מקדשי שמים. והנה שם ענשו של יששכר איש כפר ברקאי מפורש והוא אמרם ז\"ל מלכא ומלכתא הוו יתבי מלכא אמר גדיא יאי מלכתא אמרה אימרא יאי אמרי מאן נוכח כהן גדול יוכיח דקא מקריב כולי יומא קורבניה אתיוה ליששכר אתא אחוי בידיה אימרא יאי דאי גדיא יאי יסק לתמידא אמר מלכא הואיל ולא הוה ליה אימתא דמלכותא ליפסקו לידיה דימינא יהב יששכר שוחדא ופסקוה לשמאליה שמע מלכא אמר ליהדור וליפסקו לימיניה, אמר רב יוסף בריך רחמנא דשקליה ליששכר למיטרפסיה בהאי עלמא, כלומר כי טוב היה לו כשנטל ענשו בעולם הזה ממה שיענש לעולם הבא: \n",
+                "<b>ודרשו</b> ז\"ל כל המתגאה נידון באש שנא' (ויקרא ו׳:ב׳) היא העולה על מוקדה זו מלכות רומי הרשעה שהיא מתגאה ומעלה את עצמה סופה שתדון באש שנאמר היא העולה על מוקדה. וכן מצינו בדור המבול על שנתגאו ואמרו (איוב כ״א:ט״ו) מה שדי כי נעבדנו נדונו באש שנא' (שם ו) בעת יזורבו נצמתו בחומו נדעכו ממקומם, אנשי סדום ע\"י שנתגאו שנא' (יחזקאל ט״ז:מ״ט) הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם היה לה נדונו באש שנא' (בראשית י״ט:כ״ד) וה' המטיר על סדום וכו', וכן פרעה ע\"י שנתגאה ואמר (שמות ה׳:ב׳) מי ה' אשר אשמע בקולו ואמרי (יחזקאל כ״ט:ג׳) לי יאורי ואני עשיתני נדון באש שנא' (תהילים י״ח:י״ד) וירעם בשמים ה' ועליון יתן קולו ברד וגחלי אש. וכתיב (שמות ט׳:כ״ד) ויהי ברד ואש מתלקחת, וכן סנחריב ע\"י שנתגאה ועילה את עצמו ואמר (ישעיה לו) אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון נדון באש, וכתיב (שם י) ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש, וכן נבוכדנצר ע\"י שנתגאה ועילה את עצמו שנא' (שם יד) אעלה על במתי עב וכתיב ממעל לכוכבי אל ארים כסאי לפיכך נדונו חיילותיו באש. את מוצא כשנכנסו לחנכת צלמא מנה הכתוב שמנה אומות (דניאל ג׳:ג׳) באדין מתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחוותא אדרגזרייא גדברייא דתבריא תפתייא וכל שלטוני מדינתא הרי שמנה, ובשניה אין שם אלא ארבע אומות שנא' (שם) ומתכנשין אחשדרפנייא סגנייא ופחוותא והדברי מלכא והיכן ארבעה אומות קטיל המו שביבא דנורא. וכן שר חמשים שבא לאליהו ז\"ל ונתגאה אצלו בדבריו ירדה אש מן השמים ושרפה אותם הוא שכתוב (מלכים ב א׳:י׳) אם איש אלהים אני תרד אש מן השמים ותאכל אותך ואת חמישיך, וכן שר חמשים השני עד שבא שר חמשים השלישי ודבר לו בשפלות ואז הלך עמו אל המלך, וכן מצינו בנעמן שהשפיל עצמו לפני אלישע ובא לפניו דרך שפלות שהועיל לו ונטהר מצרעתו שכן כתיב (שם ה) ויבא נעמן בסוסיו וברכבו בסוסו כתיב מלמד שלא בא לפניו בכל סוסיו ומרכבותיו אלא בסוס אחד והוא שכתוב (תהילים קמ״ז:י׳-י״א) לא בגבורת הסוס יחפץ רוצה ה' את יראיו את המיחלים לחסדו וכן לעתיד לבא מלכות רומי הרשעה ע\"י שמתגאה ומעלה את עצמה הוא שכתוב (עובדיה א׳:ד׳) אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך לפיכך נידונית באש שנא' (דניאל ח) חזה הוית עד דקטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקידת אשא, ובפרק השותפין דרשו ז\"ל (דף י) המתיהר נופל בגיהנם שנא' (משלי כ״א:כ״ד) זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון ואין עברה אלא גיהנם שנא' (צפניה א׳:ט״ו) יום עברה היום ההוא. ובפרק המוכר פירות פירשו (ב\"ב דף צח) כל המתגאה בטלית של ת\"ח אין מכניסין אותו למחיצתו של הקב\"ה כתיב הכא (חבקוק ב׳:ה׳) גבר יהיר ולא ינוה וכתיב התם (שמות ט״ו:י״ג) אל נוה קדשך. ובסנהדרין גסות הרוח שהיה בירבעם טרדתו מן העולם שנא' (מלכים א י״ב:כ״ו-כ״ז) ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד אם יעלה העם לעשות זבח בית ה' בירושלים ושב לב העם אל אדוניהם אל רחבעם מלך יהודה וגמירי דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד כיון דחזו לרחבעם דיתיב ואנא קאימנא אמרי האי מלכא והאי עבדא ואי יתיבנא אמרי מורד במלכות הוה וקטילי לי מיד (מלכים א י״ב:כ״ח) ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר להם רב לכם מעלות ירושלים הנה אלהיך זה וכו', ושם עוד כתוב אמר הקב\"ה לירבעם חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בג\"ע, אמר לו מי בראש אמר לו בן ישי בראש א\"ל אי הכי לא בעינא: \n",
+                "<b>ידוע</b> כי המשתמש במדת הגאוה הוא משתמש בלבושו של מלך שנא' (תהילים צ״ג:א׳) ה' מלך גאות לבש כי הגאוה לא תאות כי אם אליו ולא לבשר ודם ואמר הקב\"ה לאיוב (מ) עדה נא גאון וגובה והוד והדר תלבש כלומר אשר אתה לבוש כי כל זה לבושו של הקב\"ה והוא לבדו המתגאה על הנמצאים כולם אף כי בעולם השפל הזה על הפושעים ועל המורדים שהוא מכניע אותם ומשפיל גאים עדי ארץ. כי לולא זה היה העולם חרב ומתמוטט בעונש הגאוה וזהו שנא' (ד\"ה א טז) אף תכון תבל בל תמוט. לימדך הכתוב שאלמלא שהוא מתגאה על הגאים שהוא משפיל באים עדי ארץ ומכניעם היה העולם מתמוטט. דרשו ז\"ל (סוטה פ\"ק דף ד ב) כל מי שיש בו גסות הרוח כופר בעיקר שנא' (דברים ח׳:י״ד) ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך כל מי שיש בו גסות הרוח כאלו עובד ע\"ז כתיב הכא (משלי יז) תועבת ה' כל גבה לב וכתיב התם (ויקרא י״ח:כ״ז) כי את כל התועבות האל ודרשו עוד שאינו זוכה לתחיית המתים והוא שאמרו (סוטה דף ה) כל מי שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער שנא' (ישעיהו כ״ו:י״ט) הקיצו ורננו שוכני עפר כלו' מי שנעשה עפר בחייו. וכיון שאנו רואים שהחמירו רז\"ל כל כך בחומר איסור הגאוה ראוי לנו להתרחק ממנו שלא תשימנו תועבת ה' ושלא תביאנו לכפור בעיקר או לעבוד ע\"ז או לבא על העריות ושלא תפסיד ממנו מעלת תחיית המתים: \n",
+                "<b>המדה</b> הזאת מנעה תורה אפי' מן הכהן הגדול שלא יתגאה בכהונתו ובמעלתו הנשאה והרמה וע\"כ נצטווה שירים את הדשן מעל המזבח הוא בעצמו ובכבודו, לפי שהוא האדם המיוחד לעבודת בהמ\"ק נצטוה בעבודה נקלה ונצטוה עוד שילבש שמונה בגדי כהונה בשעת ההרמה וכל זה הערה ודרך חיים להתרחק ממדת הגאוה ולהשפל ולהכנע וכן מצינו שהזהירה התורה את המלך על המדה הזו והוא שכתוב (דברים י״ז:כ׳) לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל הזהירתו תורה שלא יתגאה במלכותו ורחב ממשלתו אלא שיהיה שפל כאחד מאחיו שאין להם הכח והממשלה ואע\"פ שהוא ענין טבעי במלך שיתגאה וירום לבבו במעלת מלכותו, ע\"כ הזהירתו תורה שיתגבר שכלו על טבעו ויהיה שפל ולא יתגאה. ומפני שהגאוה הוא ענין טבעי במלך ודבר מצוי ע\"כ תמצא בפרשת ויקרא בסדר החוטאים שהם הכהן הגדול והסנהדרין והמלך שהזכיר בשתי פרשיות הקודמות בכהן גדול וסנהדרין לשון אם שהוא לשון ספק והוא שאמר (ויקרא ד׳:י״ג) אם הכהן המשיח יחטא ואם כל עדת ישראל ישגו, אבל במלך שהוא הנשיא לא הזכיר לשון אם אלא אשר נשיא יחטא ולא אמר אם נשיא יחטא, והטעם מפני שהכהן המשיח הוא הכהן הגדול ונזהר הוא מן החטא כי מלאך ה' צבאות הוא. ועוד כי משא כל ישראל עליו בעסקי הגוף במזונותיהם ולברכם ובעסקי הנפש בענין הכפרה וכן בני עדת ישראל נזהרין הן מן החטא לפי שרוח הקדש עליהם, וע\"כ הזכיר הכתוב בחטאם לשון ספק, אבל במלך הזכיר החטא בלשון ודאי כי לבו גס בו ומדת הגאוה שהיא סבת החטא נטועה בלבו ומצוייה בקרבו, לכך הזכירה בו התורה לשון ודאי: \n",
+                "<b>כיון</b> שדברנו בחומר איסור הגאוה ושהיא מדה שהרחיקה תורה אפילו מן המלך ראוי לאדם שיתרחק ממנו ויבחר במדת השפלות שאפי' הקב\"ה שהגאוה ראויה לו והוא מתלבש בה אינו מתנהג בה אצל בריותיו אלא בדרך שפלות, והוא שכתוב (איוב ל״ז:כ״ג) שדי לא מצאנוהו שגיא כח, ר\"ל לא מצאנוהו שיהיה שגיא כח שיבא אצלנו בדרך התוקף והגאוה אלא בדרך השפלות והתמימו' ולכך הזכיר שם שדי שבו מראה גאותו המופלאה בעליונים כשהוא משדד ומנצח מערכת הככבים אבל אצל נבראי השפל לא ימצא כן: \n",
+                "<b>ודבר</b> ידוע כי מדת הגאוה בקצה האחד ומדת השפלות בקצה השני, ומי שמתנהג בענין הבינוני ועומד על המיצוע יקרא ענוה כי לשון ענוה בלשוננו היא המדה הממוצעת בין הגאוה והשפלות. וידוע כי כל המדות כלן ראוי לו לאדם שיבור דרך בינוני בהם ויעמוד על המיצוע וע\"ז הזכיר שלמה ע\"ה (משלי ד׳:כ״ו) פלס מעגל רגליך. יזהיר שישקול אדם כל פעולותיו ושילך על המיצוע בכל מדותיו כפלס הזה שהלשון הזה עומד במיצוע ואינו נוטה לכאן ולכאן ואז יהיו כל עניניו נכונים, אבל במדת הגאוה אנו מוזהרין שלא יספיק לנו שנעמוד על המיצוע כדי שנברח ממדת הגאוה העומדת בקצה הראשון ושנתרחק עוד מן המיצוע ונעתיק עצמנו אל מדת השפלות העומדת בקצה האחרון, ועל זה אמרו רז\"ל (אבות פ\"ד) מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה חזר שני פעמים מאד כדי שינטה אל הקצה האחרון, וכן כתוב במשה רבינו ע\"ה (במדבר י״ב:ג׳) והאיש משה ענו מאד, הוסיף מאד להורות שלא רצה משה לעמוד על המיצוע שהיא הענוה אלא נטה אל מדת השפלות זהו שאמר מאד: \n",
+                "<b>אין</b> מדת השפלות שנצטוינו בה שינבל עצמו בענינים הראוים או שיבזוהו בני אדם ולא יחוש עליהם כי האדם החביב שנברא בצלם אלהים ראוי הוא שיחוש על כבוד עצמו ועל מעלת נפשו השכלית וכל שכן אם הוא תלמיד חכם שהוא צריך לחוס על כבוד תורתו ואם מבזין אותו והוא מוחל בלתי אם יפייסוהו הרי הוא מבזה את התורה ומחלל אותה. וכן אמרו אי לאו כבוד תורה כמה נחמני איכא בשוקא, וצריך למינקט ליה בליביה היכא דלא מפייסו ליה, ואותו חכם שהיה מזכיר שבחיו והיה אומר מימי לא עלתה לי קללת חברי על מטתי שהמובן מזה שהיה מוחל, לא היה אומר כן אלא על כבוד גופו והצער שציערו זה היה מוחל אבל כבוד תורתו לא היה מוחל, אבל ענין השפלות הוא שיהיה אדם שפל רוח בדבריו ובמעשיו לכל אדם ואין צריך לומר לחביריו ולגדולים ממנו ושישמע עלבונו וישתוק ושיעביר על מדותיו למי שחטא לו כל זמן שלא עשה כן במזיד ולא התמיד בזה: \n",
+                "<b>וצריך</b> הוא גם כן שיהיה לבו נשבר בקרבו לפי שבמדה הזו היצר נכנע והחומר מדלדל וכבר אמרו ז\"ל (עשרה יוחסין דף עא) אין מוסרין שם בן מ\"ב אלא למי שעומד בחצי ימיו ואינו כועס ואינו משתכר ולבו נשבר בקרבו. ודרשו ז\"ל כל אמות של מקדש היו שלמות חוץ משל ארון שהיו שבורות שנא' (שמות כא) אמתים וחצי ארכו וגו' ואמה וחצי קומתו הזכיר וחצי בין באורך בין ברוחב בין בקומה, מכאן לת\"ח שצריך שיהיה שפל וענו ולבו נשבר בקרבו. \n",
+                "<b>וכדי</b> להורות שמדת השפלות אהובה אצל השם יתעלה כשם שמדת הגאוה שנואה לפניו לכך בחר בהר סיני לתת בו תורה והוא שכתוב (תהילים ס״ח:י״ז) ההר חמד אלהים לשבתו, וכן בחר הקב\"ה באזוב שהוא שפל מכל האילנות והוא שנזכר בשלשה מקומות בתורה בגאולת מצרים (שמות י״ב:כ״ב) ולקתתם אגודת אזוב ובטהרת המצורע ובשרפת פרה אדומה, וכן מצינו בבית המקדש הנתון בחלקו של בנימין שאינו בגובה ההר ממש הכל דרך שפלות וענוה וזהו שכתוב ובין כתפיו שכן, וכן במצות התפלין אין משימין אותם בגובה של ראש ממש אלא למטה מעט מקום שמוחו של תינוק רופס, וכל הענינים האלו מדרך הענוה והשפלות, ולכך יצטרך אדם להזהר בשתי מדות הללו ושיתרחק ממדת הגאוה ויבחר במדת השפלות כי המדות האלו האחת אהובה והאחת שנואה לפני המקום וראוי לאדם לשנוא מה שהוא ית' שונא ולאהוב מה שהוא אוהב. כל מי שהוא שפל רוח זוכה לכבוד ושכינה שורה עליו, זוכה לכבוד שכן אמר שלמה (משלי כ״ט:כ״ג) ושפל רוח יתמוך כבוד, ושכינה שורה עליו שנא' (ישעיהו נ״ז:ט״ו) כה אמר ה' רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלי' ולהחיות לב נדכאים: \n"
+            ]
+        ],
+        "Convert": [
+            [
+                "<b>בחוץ</b> לא ילין גר דלתי לאורח אפתח (איוב ל״א:ל״ב). דרשו ז\"ל בסוף פרק הזהב (בבא מציעא דף נט ב) רבי אליעזר הגדול אומר בשלשים וששה מקומות הזהירה תורה על הגר, ודבר ידוע כי כל אחד מישראל ההולך מעירו אל עיר אחרת יקרא גר. וכן מי שהוא מן האומות ונתגייר וחזר לאמונת ישראל יקרא גר והוא הנקרא גר צדק לפי שבא להסתופף תחת כנפי השכינה. וכן גוי שקבל עליו שלא לעבוד ע\"ז ובא להתישב בינינו יקרא גר תושב. ישראל הגולה מעירו לעיר אחרת יקרא גר מלשון גרגיר הנפרד מעיקרו, ונצטוינו בו להאכילו ולהשקותו ולהסביר לו פנים והסברת פנים חשובה לו מן הכל, והוא דברי שלמה ע\"ה שאמר (משלי כ״ז:ט׳) שמן וקטרת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש, הזהיר בכתוב הזה שיתחייב אדם על הגר שיספיק לו מזונות ויסביר לו פנים, והוא נקשר עם הכתוב שהזכיר למעלה ממנו שאמר (שם) כצפור נודדת מקנה וסמך לו מיד שמן וקטרת ישמח לב, כלל כל המזונות כולן וכל מה שנתבשל על האש כשמן וקטרת שהוא העשן העולה מן המזון המתבשל, והודיענו בזה כי יתחייב אדם לשמח לב האיש הנודד ממקומו בסיפוק מזונו והסברת פניו כי מלבד שיצטרך שמן וקטרת עוד יצטרך מתק רעהו, ואמר מעצת נפש כלומר שיהיה אותו מתק והסברת הפנים מעצת נפשו השכלית דרך אהבה וחיבה לא דרך חנופה כי ייטב לו מתק שפתים יותר מכל מה שהוא נותן לו, וכן דרשו ז\"ל בסוף פרק אחרון של כתובות (דף קיא ב) גדול המלבין שנים לחבירו יותר ממשקהו חלב שנא' (בראשית מ״ט:י״ב) ולבן שנים מחלב אל תיקרי לבן שנים אלא ליבון שנים, ועל זה הזכיר ישעיה הנביא ע\"ה (ישעיהו נ״ח:י׳) ותפק לרעב לחמך הם המזונות וחזר ואמר ותפק לרעב נפשך הוא מתק שפתים, וכשם שהגולה מעירו לעיר אחרת יקרא גר כן מצינו שהצדיקים נקראים גרים לפי שאינם מחשבין העוה\"ז לכלום ואין דירתן אלא עראי וזהו לשון גר מלשון גרגיר כגרגיר הזה הנפרד מעיקרו כי הצדיקים יודעים שנפרדו מעיקר קדוש וכאשר הגר נכסף לשוב למקומו לארץ מולדתו כן הם נכספים לחזור לעיקרם ושרשם והוא כסא הכבוד ששם שרש הנפש השכלית, ועל כן מצינו האבות כלן שנקראו גרים, באברהם כתיב (בראשית כ״ג:ד׳) גר ותושב אנכי עמכם, ביצחק כתיב (שם כו) גור בארץ הזאת. וביעקב כתיב (שם לז) בארץ מגורי אביו. וכן דוד המלך קרא עצמו גר שנא' (תהילים קי״ט:י״ט) גר אנכי בארץ, המשיל את עצמו לגר שהוא מזומן לנסיעה ואינו יודע העת, ולפי שאינו יודע העת צריך שיקח צידה לדרך פן תבא עליו העת פתאום, ומה היא הצידה קיום המצות זהו שאמר (שם) אל תסתר ממני מצותיך. גוי שקיבל עליו שלא לעבוד ע\"ז ועדיין אוכל נבלות ובא לגור בשערי עירנו הוא הנקרא גר תושב ונקרא גר שער ונצטוינו לתת לו הנבלה שנא' (דברים י״ד:כ״א) לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה. וכן כתיב בענין השבת (שמות כ׳:י׳) אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך. יזהיר הכתוב שלא תעשה מלאכה ע\"י קטנים והבהמה והגר והוא גר שער. וגר תושב שרוצה להתישב בינינו וקבל עליו שלא לעבוד ע\"ז ואינו מצווה על מצות השבת ולכך הוסיף אשר בשעריך כי אלו היה גר צדק היה צריך לומר וגרך סתם, ומפני שאינו מדבר בגר צדק לפי פשט הכתוב אלא בגר תושב לכך הוצרך הכתוב להוסיף בשעריך להקיש אותו לבהמה, וגר תושב זה אנו מצווין עליו להחיותו כיון שקבל עליו בפרהסיא שלא לעבוד ע\"ז. ומי שהוא מן האומות ונתגייר נקרא גר צדק והוא שחייב בג' דברים אלו ואלו הן מילה טבילה קרבן שבשלשה דברים אלו נכנסו ישראל לברית במעמד הר סיני, מילה שהרי כשיצאו ישראל ממצרים נמולים היו כי היו כלם מקובלי האבות במצוה זו, טבילה הוא שכתוב (שמות י״ט:י׳) וקדשתם היום ומחר. קרבן הוא שכתוב (שם כד) וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו שלמים. וכן מי שבא להתגייר חייב בשלשתן שנא' (במדבר ט״ו:ט״ו) ככם כגר יהיה, וב\"ד חייבים למולו ולהטבילו ולכשיבנה ב\"ה יביא קרבנו. ודרשו ז\"ל (החולץ דף מז ב) שמודיעין אותו תחלה קצת מצות עונשין שבהן, וטעם הודעת העונשין כדי שלא יתגייר שאין הגרים תועלת לישראל כלל שהרי ערב רב גרים היו והם היו סבת העגל וגם היו סבת המגפה לישראל בענין בשר תאוה שחל עליהם הדבר שנאמר (במדבר יח) והאספסוף אשר בקרבו. וכל שהם מתחברין לישראל יש בדבר נזקים הרבה לפי שהם שרש פורה ראש ולענה ואין חיבורן ממנו עולה יפה ואין התולדות היוצאים מהן ראויות ברוב, שהרי מעכה בת תלמי מלך גשור שהיתה יפת תואר במלחמה וגיירה דוד יצא ממנה אבשלום שבקש להרוג דוד אביו ושכב עם נשיו לעיני כל ישראל, ולפיכך דרשו ז\"ל שכל מי שבא להתגייר מעצמו בודקין אחריו שמא בשביל חשק אשה מבנות ישראל או אם היא אשה שביל חשק בחור אחד מבני ישראל ואם לא נמצאת להם עילה מודיעין אותו כובד עול מצות והטורח שיש בעשייתן כדי שיפרשו, ולפיכך לא קבלו גרים בימי דוד ושלמה, בימי דוד שמא מתוך הפחד חזרו, ובימי שלמה שמא מתוך המלכות והטובה שהיו בה ישראל חזרו שכל גיור שיש לו טענה בענין אחד מהבלי העולם אין הגירות שלם. והנשים שגייר שלמה וכן שמשון שנשא לו אשה לא נתגיירו ע\"פ בית דין אלא בשביל טענה מהבלי העולם ולפיכך חשבן הכתוב כאלו הן גויות ובאיסורן עומדות. ועוד שהוכיח סופן על תחלתן שהיו עובדות ע\"ז ובנו להם במות והעלה הכתוב על שלמה כאלו הוא בנאן שנא' (מלכים א י״א:ז׳) אז יבנה שלמה במה וגו'. ומפורש אמרו (החולץ דף מז ב) קשים גרים לישראל הספחת. שנא' (ישעיהו י״ד:א׳) ונספחו על בית יעקב, והטעם לפי שאינם בקיאין בדקדוקי מצות וישראל למדין ממעשיהם. ויש שפירשו מודיעין אותם קצת עונשין שהטעם בו כדי שלא יאמרו היום או מחר בעשותם אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשמו אלו היינו יודעין העונש לא נתגיירנו ונמצא גירותן בטעות וע\"כ יש לנו להודיעם מקצת עונשין כדין שיהיה גירותן בלבב שלם ושיקבלו עליהן הכל, ומה שאמרו קשים גרים אין זה נאמד לגנאי הגרים אלא לגנאי ישראל כלומר כיון שהקב\"ה רואה מחשבתם שעזבו משפחתם וארץ מולדתם ובאו להדבק בשכינה הנה הם מחייבים את ישראל כשאין עובדין להקב\"ה בלב שלם. וכן מצינו במדרש אמר ריש לקיש גדולים גרים בזמן הזה יותר מישראל כשעמדו על הר סיני שהם ראו את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר והנפלאות הגדולות והנוראות והגרים לא ראו מדבר זה כלום ובאין בצר ומצוק להסתופף תחת כנפי השכינה והנה איוב משבח עצמו בכתוב הזה שהיה ביתו פתוח לרוחה לכל עובר ושב אפילו לגרים ולתושבים ומעולם לא היה גר לן בחוץ כלומר אפילו הגר הנכרי הבא להתגייר בשער עירו מאי זה אומה שיהיה היה עושה עמו חסד והיה מאסף אותו אל ביתו ללון כי אע\"פ שאיוב היה מבני ארם מזרע אברהם ולא מבני ישראל אעפ\"כ היה חסיד גדול וצדיק גמור עובד את הש\"י במצות שכליות עושה חסד עם הכל, ועל זה אמר בחוץ לא ילין גר דלתי לאורח אפתח ואין צריך לומר אם היה הגר מעמו שהיה עושה החסד הזה עמו, ומכאן יש על האדם להתעורר שיגדל נפשו במדת הרחמנות שיהיה מרחם על הבריות וכמו שדרשו ז\"ל (שבת קנא ב) כל המרחם מרחמים עליו שנאמר (דברים י״ג:י״ח) ונתן לך רחמים ורחמך. וזה קל וחומר אם איוב באין תורה היה מחזיק במדה זו כ\"ש ישראל שקבלו תורה שהן חייבין להחזיק בה ובמדותיה ידוע כי כשניתנה התורה אפילו לגרים ניתנה שכן דרשו ז\"ל (דברים ל״ג:ד׳) תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב לכל המתקהל ביעקב. וכן דרשו עוד (ויקרא י״ח:ה׳) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כהן לוי וישראל לא נאמר אלא האדם מלמד שאפילו עכו\"ם ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול, ובדין הוא שיהי' להם השכר הגדול כשהם חוזרין לתורת משה בזמן הגלות והשעבוד ושיהיו מכלל ישראל המעולי' והנבחרים שבהם, כי האומות שיתגיירו לימות המשיח מתוך שיראו ישראל בגדולה ובמעלה כי נתנו עליון על כל גויי הארץ לתהלה ולשם ולתפארת אין להם בזה שכר לפי שאין גירותם לשם שמים ולא עשו כן בזמן הלחץ ואע\"פ שהם עתידין שיתגיירו מעצמם אין אנו מקבלין אותם ברצוננו, והוא שדרשו ז\"ל (יבמות פ\"ב דף כד ב) מי גר אתך עליך יפול (ישעיהו נ״ד:ט״ו) מי גר אתך בעניותך עליך יפול בעשירותך. למדנו בזה שלא ישכנו בינינו ברצוננו אלא אותן שנתגיירו בעניותנו, ומכל מקום עתידין כל האומות שיהיו לעתיד לבא גרים כלומר שיתגיירו מעצמם שכן דרשו ז\"ל במסכת ע\"ז בפ' אין מעמידין בתחילתו (דף כד) מאי אותבו חברוהי לר' אליעזר (ישעיהו ס׳:ז׳) כל צאן קדר יקבצו לך וגו' אמר להם ר' אליעזר לימות המשיח אתם משיבים אותי כלם גרים גרורים הם לעתיד לבא שנא' (צפניה ג׳:ט׳) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד: \n"
+            ]
+        ],
+        "Redemption": [
+            [
+                "<b>קויתי</b> ה' קותה נפשי ולדברו הוחלתי (תהילים ק״ל:ה׳). ידוע כי כל ענינם של ישראל מקודש ביותר משאר האומות מפני שהם לקוחים לשמו של הקב\"ה והם עמו וחלקו כענין שכתוב (דברים ל״ב:ט׳) כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו ומי שהוא עבד המלך הנה מעלתו יתירה על שאר עבדי השרים והסגנים ומוראו וחתתו עליהם מפני שהשרים והסגנים הם עבדי המלך אדוניו, וענין הכתוב שהזכיר משה (שם כו) ולתתך עליון על כל גויי הארץ וגו' כי מפני שהם לקוחים לשמו וזה תהלתם ותפארתם לכך הם נתונים עליון על כל שאר העמים. וישאל אדם מה נשתנה העם הזה משאר העמים שהם משועבדים לאומות העולם והולכים בגלות בבלה ובמלכות מדי וביון ובארם והלא מצינו בדורות ראשונים שכל אומה ואומה שהיו רעים וחטאים לה' היה הקב\"ה מכלה אותן מן העולם כענין דור המבול וכיוצא בהן וכענין שדרשו ז\"ל מעולם לא הכה הקב\"ה אומה ושנה בה, וכיון שהענין הזה נוהג בכל האומות מדוע לא ינהג כן בישראל שאם חטאו להקב\"ה ומרו את דבריו יכלה אותו מן העולם ולמה הענישן בעונש פיזור ושיעבוד ולא מצינו עונש זה בשער האומות. ותשובת הדבר ידוע כי אורך הגלות הזה מתמיה עד מאד וירידתן של ישראל ירידה מופלאה יתמה ויפלא עליה לב החושב והוא דבר ירמיה ע\"ה (איכה א׳:ט׳) ותרד פלאים. ואי אפשר שיכלה אותן מן העולם לפי שהם קיום העולם וענינם נקשר בקשר חזק ואמיץ וכענין שהזכיר יהושע (ז) והכריתו את שמנו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול, ודרשו ז\"ל בברכות (פ\"ק דף ז ב) רב הונא רמי כתיב (שמואל ב ז׳:י׳) ולא יוסיפו בני עולה לענותו וכתיב בדברי הימים (כא) ולא יוסיפו בני עולה לכלותו. והענין כי בתחלה כשנבנה בית המקדש נבנה על מנת שלא לענותו שלא יענו עוד אויבים לישראל ולבסוף שחטאו ולא יוסיפו בני עולה לכלותו כלומר נגזר עליהם לענותו אבל לכלותו אי אפשר וזהו שאמר בתחלה לענותו ולבסוף לכלותו, וכן אמר (מלאכי ג׳:ו׳) אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם, ביאורו כי כשם ששמי א\"א לו שישתנה כך אי אפשר לישראל שיהיו כלין. ולפי שנתחייבו ישראל כליה בחטאם ואי איפשר לכלותם לכך גזר עליהם הפיזור והשעבוד בין האומות, וטעם הפיזור לפי דעתי לשני ענינים, האחד כדי שיתפשטו ישראל בכל הקצוות בין האומות שאין בהם תבונה וילמדו האומות מהם האמונה במציאות השם יתברך ובענין ההשגחה השופעת בפרטי בני האדם, והטעם השני לפי שישראל חטאו בארץ הקדושה שהיא נקודת העולם ואמצעות האקלימים והסיעו עצמן מן הנקודה העליונה הנקראת קו האמצעי של מעלה מכוונת כנגד קו האמצעי שלמטה וחללו את קדושתו והוציאו עצמן מרשותו ונשארו ברשות שאר הכחות העליונים לכך נגזר עליהם גלות שיגלו אל יתר הקצוות מן הארץ שהיא נקודה תחתונה מדה כנגד מדה ועם הגלות והשעבוד עונותינו מתמרקין ואנו ניצולין בו מדינה של גיהנם ועל כן בירר לנו אאע\"ה את המלכיות.  ",
+                "<b>ודרשו</b> ז\"ל במדרש תהלים במזמור (תהילים נ״ב:ב׳) בבא דואג אמר רבי שמעון בר אבא הראה לו הקב\"ה לאברהם ד' דברים תורה וקרבנות ומלכיות וגיהנם, תורה מנין שנאמר (בראשית ט״ו:י״ז) ולפיד אש ואין לפיד אלא תורה שנאמר (שמות כ׳:ט״ו) וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים, תנור עשן זה גיהנם שנאמר (מלאכי ג׳:י״ט) בוער כתנור וכתיב (ישעיהו ל״א:ט׳) אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים, קרבנות שנאמר (בראשית ט״ו:ט׳) קחה לי עגלה משולשת, מלכיות שנא' (שם) והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו. אימה זו בבל, חשיכה זו יון, גדולה זו מדי, נופלת עליו זו ארם אמר הקב\"ה לאברהם עתיד בית המקדש ליחרב והקרבנות ליבטל רצונך שישתעבדו בניך במלכיות ואל ישתעבדו בגיהנם הוא שהכתוב אמר לישראל (ישעיהו נ״א:א׳) הביטו אל צור חוצבתם וגו', ואע\"פ שנשתעבדו ישראל בעולם הזה לשעבוד מלכיות וגלו מן הארץ הקדושה עתידין הן לחזור עליה, ושיבנה הבית ויעמוד לעד לעולם, שכן נתנבא ירמיה ע\"ה בזה נבואה מופלאה והבטחה עתידה נוראה והוא שהבטיחנו בשלש הבטחות בשלש פרשיות זו אחר זו, הבטיחנו בפרשה ראשונה שיהיו ישראל קיימים ועומדים כל ימי עמידת חקות שמים וירח וכוכבים, והבטיחנו בפרשה שניה שהקב\"ה לא ימאסם לעולם והודיענו כי זה מן הנמנע, והבטיחנו בפרשה שלישית שיבא זמן ויבנה בית המקדש בנין שלא ינתש ולא יהרס לעולם, ומזה תקנו ז\"ל בתפלת שמנה עשרה ויבנה אותו בימינו בנין עולם שלא ינתש ולא יהרס:  ",
+                "<b>וכתב</b> רבינו שלמה ע\"ה אין בנבואת של הנביאים נבואות עתידות ונחמות מחזיקות טובות לקץ הגאולה כנחמת ירמיה, ונבואה זו של ירמיה עתידה לבא בגאולה אחרונה (מנין) שהרי לא נהיתה בבית שני ע\"כ לשונו בפירושו. פרשה ראשונה הוא שכתוב (ירמיה ל) כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם אם ימושו החקים האלה מלפני נאם ה' גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים, פרשה שניה (שם) כה אמר ה' אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה' כלומר אע\"פ שחטאו לפני, וכן אמר עוד (שם יד) המאוס מאסת את יהודה וגו', כמו שאמר הלא זה מן הנמנע, וכן אמרו במקום אחר (איכה ה׳:כ״א) כי אם מאוס מאסתנו וגו' והכתוב הזה דבק עם חדש ימינו כקדם, אמר חדש ימינו כקדם שאם לא תחדש יהיה נראה כי מאוס מאסתנו ואתה לא מאסת אלא קצפת עלינו, ודרשו רז\"ל על מקרא זה אם קציפה אית סברא ואם מאיסה לית סברא, פרשה שלישית (ירמיה לה) הנה ימים באים נאם ה' ונבנתה העיר על תלה ממגדל חננאל עד שער הפנה ויצא עוד קו המדה נגדו על גבעת גרב ונסב גועתה וכל עמק הפגרים והדשן וכל השדמות עד נחל קדרון עד פנת שער הסוסים מזרחה קדש לה' לא ינתש ולא יהרס עוד לעולם. ופרש\"י ז\"ל עמק הפגרים עמק שנפלו בו פגרי סנחריב וכן תרגם יונתן פגרי משריית אתוראה, השדמות מין גפנים כמו ומשדמות עמורה, שער הסוסים ת\"י תרע בית ריסא דמלכא ע\"כ לשונו ז\"ל, הרי לך שהתנבא ירמיה ע\"ה על מעלתן של ישראל לעתיד בג' הבטחות מופלאות בג' פרשיות אלו שהן מסודרות זו אחר זו:  ",
+                "<b>ומפני</b> שכל אחד ואחד מישראל הוא חייב שיחזק לבו בהבטחת הנביאים ושתהיה תקותו חזקה בהקב\"ה ובדברי נביאיו ולכך הזכיר דוד בכאן (תהלים קל) קויתי ה' קותה נפשי וגו' כי ראה דוד ברוח הקדש ענין הגלות הארוך הזה נתנבא עליו לעתיד לבא בלשון תקוה ותוחלת וכפל הלשון לחוזק התקוה, והאמור בהבטחת הגאולה כי בזמן שיהיו ישראל מתיאשים ממנה תבא ויהיה להם פקידה אחר היאוש, וזהו מאמר הנביא הביטו אל צור חוצבתם וגו' הביטו אל אברהם אביכם וגו' כי נחם ה' ציון וגו', סמך נחמת ציון לענין אברהם ושרה שנפקדו אחרי היאוש ולא היו האומות מאמינים שיהיה להם בן, כן ענין הגאולה כל האומות אומרין שאין לישראל תקוה, ושלא להתיאש הזכיר דוד בכתוב שאחריו נפשי לה' משומרים לבקר ביאור הכתוב אע\"פ שאני בגלות איני מחליף אמונתי ותורתי אלא לה' כענין שכתוב זה יאמר לה' אני והזכיר נפשי לה' ולא אמר אני לה' להורות שאף אם היו נוטלים נפשי איני מודה אלא לשם זהו נפשי לה' ואני מאותן שמיחלים זמן הגאולה וממתינין חוזרין וממתינין זהו שכפל לשון שומרים, והבקר הזה הוא בקר הגאולה, וכן מצינו ישעיה ע\"ה שהמשיל הגאולה לבקר שנא' (שם כא) משא דומה אלי קורא משעיר וגו', אמר שומר אתא בוקר וגם לילה וגו', כנה מלכות ארם בלשון דומה לפי שישראל שרויין בגלות בינם ואין גולה את אזנם קיצם וזמנם, וקרא הכתיב לצור שהוא ארם דומה, ואפשר לומר שקראה דומה מפני שכל הגליות שגלו ישראל נתגלה הקץ שלהן והיו יודעים זמן כל אחד ואחד אבל הגלות הזה של ארם אין מי שמגלה זה הקץ, ועוד נקרא דומה לטעם אחר לפי שארבע מלכיות נמשלים לארבע חיות וכל הנביאים יחדיו מזכירין כל החיות בשמם חוץ מן החיה הרביעית שלא יזכירוה בשמה לעולם כי כן עשה דניאל הזכיר כל חיה וחיה חוץ מזו שאמר (דניאל ז) וארו חיוא רביעאה דחילא ואימתני תקיפא יתירא ושנוי די פרזל לה רברבן אכלה ומדקה ושארא ברגלה רפסה האריך בסיפור תקפה וממשלתה ולא מצינו מי שיזכיר אותה בפירוש כי אם אסף שאמר (תהלים ע) יכרסמנה חזיר מיער. והעי\"ן התלויה כי כן הם עובדי הטלה וגילה לנו בכתוב הזה על שם החיה בפירושו על עבודתה ועל בית ממשלתה שהוא ארם ברמז (ישעיה כא) אלי קורא משעיר. אומר הנביא אלי קורא ישראל מדחקו של שעיר מגלות שעיר שדומה ללילה ושואלים אותי שומר מה מלילה מה יהא בסוף הלילה בסוף גלות ארם שדומה ללילה כמו הצופה הזה שעומד על משמרתו והוא שומר והבריות שואלים אותו כמה חלקים עברו מן הלילה וכמה משמרות עתידות לבא מן הלילה או אם הוא קרוב ליום. כך היו שואלים לנביא אתה שומר, כאמרו (חבקוק ב) על משמרתי אעמודה ואתיצבה על מצפה ואצפה לראות מה ידבר בי ומה אשיב על תוכחתי, אמור לנו מה השיבך הקב\"ה על מלכות ארם זהו שאמר מה מלילה ואחר כך אמר שומר מה מליל הקב\"ה נקרא שומר ישראל שנא' הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. וביאור הכתוב שומר ישראל מה מליל על פורענות ארם עד מתי נמשך הודיענו מתי קצו, והנביא משיבם אתא בקר על שאתם שואלים אותי מדת הלילה כמה משמרות עברו, קרוב הוא לפני הבקר, כלו' קרובה הישועה לבא אתא בקר כבר עבר גלות בבל שדומה ליום ועל שלא עמד אלא שבעים כנהו ליום וגם לילה גם גלות ארם שדומה ללילה כבר עברו שניהם ומי מעכב שאין אנו נגאלים אין שום דבר מעכב אלא תשובה, אם תבעיון בעיו כלומר אם אתם מבקשים להגאל בקשו רחמים לפניו ושובו מן הגליות ובאו לירושלים, למדנו הכתוב בכאן שהגאולה תלויה בתשובה, וכן דרשו ז\"ל (יומא פ\"א דף פו) בזכות התשובה עתידין ישראל להגאל שנא' (ישעיה נט) ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב בזכות שבי פשע ביעקב, והנה אנו רואים כי הבטיחנו משה ע\"ה בתשובה לסבת הגאולה והוא אמרו (דברים ל) ואתה תשוב ושמעת בקול ה' והכתוב הזה הבטחה לומר שעתידין לשוב בתשובה וכן אמר (שם) ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו וגו'. וכיון שהבטיחנו שנשוב בתשובה הבטיחנו אחרי כן שיגדיל מעלתנו יותר וכל הזמנים שעברו והוא שאמר (שם) והטיבך והרבך מאבותיך, והכוונה בזה יותר ממעלת דוד ושלמה והבטיחנו עוד שינקום נקמתנו מן האומות שרדפונו והוא שאמר (שם) ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך והם שתי האומות שאנו משועבדים בין ארם וישמעאל. וכן הזכיר אויביך ושונאיך אויביך אלו בני עשו ושונאיך אלו בני ישמעאל וכן התנבא עליהם מיכה ע\"ה (מיכה ה) תרום ידך על צריך וגו'. ושתי אומות הללו הם תרי אווזי דרבה בר בר חנה והוא שדרשו ז\"ל בבבא בתרא (פ\"ה דף ע\"ג ב) אמר רבה בר בר חנה זמנא חדא הוה אזלינן במדברא וחזינן להנהו תרי אווזי דשמטי גדפייהו משמנייהו ונגיד חוטא דדובשא מינייהו אמינא להו מי אית לי בגויכו לעלמא דאתי חדא דלא לי גדפא וחדא דלא לי אטמא כי אתינא לגבי ר' אליעזר אמר לי עתידין ישראל ליתן את הדין. ושתי אומות הללו הראן שלמה ע\"ה שתי בנות שהם מזומנות לגיהנם הוא שאמר (משלי ל) לעלוקה שתי בנות הב הב, ועליהם הזכיר בסמוך (שם) תחת שנואה כי תבעל ושפחה כי תירש גבירתה שנואה זו ארם שנ' (מלאכי א) ואת עשו שנאתי ושפחה זה ישמעאל שהוא בן השפחה ועליהם הזכיר ישעיה ע\"ה (ישעיה סו) המתקדשים והמטהרים אל הגנות. וכבר הבטיחנו ישעיה הנביא ע\"ה בפי' על אבדן המלכות הזאת מלכות עכו\"ם וקרא אותם פריץ חיות, והודיענו הכתוב על חרבן ארצו שתהיה שממות עולם והוא שאמר (ישעיה לד) קרבו גוים לשמוע ולאומים הקשיבו כי קצף לה' על כל הגוים וחימה על כל צבאם וגו' ואומר (שם) ונמקו כל צבא השמים ונגולו כספר השמים וכל צבאם יבול, ואומר כי רותה בשמים חרבי. מפני שהאומות שהם למטה תלויות בכחות של מעלה על כן תלה הנביא ע\"ה ביטול השמים וכל צבאם לביטול האומות שאין לך אומה יורדת למטה שלא יפול שרה מלמעלה תחלה שנאמר (שם כ) יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה וזהו שאמר (שם לד) כי רותה בשמים חרבי למעלה ועל עם חרמי תרד למטה ועל עם שיהיה נלכד בחרמי תרד למשפטי. ויש שאומר ועל עם חרמי על עם חרם כלו' כאלו אמר ועל עם מקולל ותהיה היו\"ד נוספת וכן (שופטים יג) והוא פלאי, ומה שאמר ונגולו כספר מלשון חכמים גולל את הספר, וביאור מלת כספר כמו בספר וכן ת\"י ואיתמחון מתחות שמיא כמה דאמיר עליהון בספרא וכונת הכתוב דורש כי אומות העולם שהם עכשיו במעלה העליונה באותה שעה כשימחו מן השמים יהא דוחה עליהם חשך כאלו נגללו השמים ואין אור בעולם. ואמר אחרי כן (שם) חרב לה' מלאה דם הדשנה מחלב דם כרים ועתודים משל על הגדולים מחלב כליות אלים משל על הפחות והסגנים וירדו ראמים עמם הם המלכים ויועצי ארץ והזכיר וירדו לשון ירידה והשפלה ויכלול עוד יללה ובכיה מלשון וירדתי על ההרים ודרשו ז\"ל ראמים אלו ארמיים. וירשוה קאת וקיפוד קאת הוא עוף מצוי במדבר ואמרו רז\"ל קאת זה הקיק עוף יש בכרכי הים וקיק שמו. קפוד לשון כריתה כמו (ישעיה לח) קפדתי כאורג חיי (שם לד) ונטה עליה קו תהו משפט שממה, ואבני בהו, משקלו של חרבן, ובא לומר שתהיה תוהה וריקנית מאין אדם ובהמה כענין המדבר שנקרא (דברים לב) תהו יליל ישימון. חוריה ואין שם מלוכה וי\"ו ואין שם נוספת כמו ותשב תמר ושוממה (ש\"ב יג) ויאמר הכתוב החורים שלה אין שם מלוכה יקראו כלומר לא ימצא שם אחד מחוריה שיהיו מכריזין מלוכה לארם שיאמרו ברו לנו מלך ולמה לפי שכל שריה יהיו אפס (ישעיה לד) ופגשו ציים את איים ושעיר על רעהו יקרא. ציים הם הסנוניות. איים הם חתולים. ותרגם יונתן ויערעון תמוון וחתולין. יתנבא עליהם כי יתקבצו שם חיות כדרך שמתקבצות במדבר. ולפי שהזכיר בכאן קצת מן החיות ואי אפשר להזכיר את כלן בפירוש לכך אמר (שם) דרשו מעל ספר ה' וקראו אחת מהנה לא נעדרה. דרשו מעל ספר ה' והוא החומש שמספר שם כל המכות שהביא הקב\"ה על המצריים במצרים ובכללם מכת הערוב והוא שהביא עליהם מן המדבר חיות ונמרים והוא שכתוב (שמות ד) הנני משליח בך ובעבדיך וגו'. כלומר את הערוב שבמדבר כי לא היה בריה חדשה על כן הזכירו בה\"א הידיעה מה שלא תמצא כן בשאר המכות. אחת מהנה לא נעדרה שלא תבואנה על ארם, אשה רעותה לא פקדו כמו (במדבר לא) ולא נפקד ממנו איש. (שמואל א ב) כי יפקד מושבך. ויש שפירשו דרשו מעל ספר ה' וקראו כשתבא השעה ותתקיים נבואה זו על ארם דרשו מעל ספר ה' הוא הספר הזה של ישעי' וקראו בפרשה הזאת אחת מהנה לא נעדרה מכל מיני החיות שמנינו כאן שלא תמצאו אותן על ארץ אדום, ורבותינו ז\"ל דרשו על הכתוב הזה דרשו מעל ספר ה' וקראו הוא ספר בראשית שכתוב בו (בראשית ז) והבאים זכר ונקבה מכל בשר באו מובאים אין כתיב אלא והבאים מאליהן באו א\"ר יוחנן דרשו מעל ספר ה' וקראו ומה אם להסגר בתיבה שנים עשר חדשים הם באים מאליהן להפטם מבשר גבורים על אחת כמה וכמה הה\"ד (יחזקאל לט) ואתה בן אדם אמור לצפור כל כנף ולכל חית הארץ התקבצו ובאו האספו מסביב, על זבחי אשר אני זובח לכם זבח גדול על הרי ישראל ואכלתם בשר ושתיתם דם בשר גבורים תאכלו ודם נשיאי הארץ תשתו (ישעיה לד) כי פי הוא צוה ורוחו קבצן, מלת ורוחו חוזר למלת פי כלו' ורוחו של פי כענין שכתוב (תהלים לג) וברוח פיו כל צבאם (ישעיה לד) והוא הפיל להם גורל וידו חלקתה להם בקו עד עולם יירשוה לדור ודור ישכנו בה. יאמר והוא הפיל להן לחיות שהזכירן ארץ עכו\"ם בגורלם וידו חלקתה להם הארץ בקו שמא קאמר לשעה עד עולם יירשוה קאת וקפוד וכל שאר הנזכרים לדור ודור ישכנו בה. (שם לה) ישושום מדבר ציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת יאמר על מפלת החומות של עכו\"ם ושל בצרה ישישו מהם מדבר וציה וציון וירושלים, ציון נקרא מדבר, וירושלים נקראת ציה. (שם סד) ציון מדבר היתה וירושלים שממה. ישושום כמו ישישו מהם כמו בני יצאוני יצאו ממני. פרוח תפרח ותגל כנגד שהזכיר למעלה (ישעיה לג) אבל אומללה ארץ כבוד הלבנון נתן לה כנגד שהזכיר למעלה (שם) החפיר לבנון קמל. הדר הכרמל והשרון כנגד שהזכיר היה השרון כערבה ונער בשן וכרמל. המה יראו כבוד ה' מלת המה תחזור למדבר ציה וערבה (שם לד) חזקו ידים רפות לא אמר חזקו בחירק תחת החי\"ת אלא חזקו ועניינו חזקו אחרים אתם שידיכם רפות, הנה אלהיכם נקם יבא בנקם יבא כשיבא על או\"ה. גמול אלהים כגמול אלהי' הוא יבא על ישראל נקם לאומות גמול לישראל. (שם) אז תפקחנה עיני עורים באמונה ואזני חרשים תפתחנה. אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם אין להבין שיתרפאו מכל וכל אבל הוא משל ויורה על זה מה שאמר כי נבקעו במדבר מים ונוזלים בערבה, ובקוע המים והנחלים רמז לשפע החכמה וההשגה בידיעת השי\"ת וע\"ז אמר (שם) והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים. בנוה תנים רבצה בנוה שהיה התנין רובץ והיה בו חציר כענין שנאמר (שם) חציר לבנות יענה יחזור לקנה וגמא שהוא מקום המים, ואמר זה על ירושלים שהיתה כמדבר זהו כי נבקעו במדבר מים והיה שם באותו מדבר נוה מסלול ודרך הקדש יקרא לה לא יעברנו טמא לאותו דרך והוא למו כי הוא המיוחד לישראל שהם קדושים וטהורים, הולך דרך תמים ואוילים לא יתעו כל מי שהולך דרך ואפילו האוילים שאין להם תבונה לא יתעו לא יהיה שם אריה זו מלכות בבל שנמשלה לאריה שנאמר (ירמיה ד) עלה אריה מסובכו. ופרוץ חיות זה החזיר שהוא פריץ שבחיות. והלכו גאולים והלכו שם הגאולים לבדם וזהו שאמר (ישעיה לד) ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>כאיל</b> תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלהים צמאה נפשי לאלהים לאל חי מתי אבוא ואראה פני אלהים (תהילים מ״ב:ב׳-ג׳). בני קרח התנבאו בכאן על הגלות הזה שישראל צועקין ועורגין מתוכה כאיל תערוג על אפיקי מים לצער הצמא. והמשילם לאיל הנקבה החלושה כי כן ישראל חלשים בגלות ותשש כחם כנקבה ולכך אמר כאיל תערוג ולא אמר יערוג, צמאה נפשי מלת צמאה נמשכה למעלה עם האיל כלו' כאיל שתצמא אל המים כן צמאה נפשי לאלהים, ומן הידוע כי גוף האיל יש בו חמימות חזקה יותר מדאי מצד שהוא אוכל נחשים ועקרבים ותאות הצמא שלו חזקה יותר משאר הצמאים ותאות האדם הצמא חזקה יותר משאר התאוות ותאות צמאון הנפש אל הבורא יתעלה יותר חזקה מצמאות הגוף הצמא, ומפני זה ימשילו בני קרח המתנבאים על כלל ישראל צמאון נפשם לצמא האיל כי א\"א להמשילו ולהפליגו ביותר מזה. לאלהים לאל חי כנגד מלכות ארם שעובדין לאל אחר. מתי אבוא ואראה פני אלהים, הזכיר מתי אבוא לריחוק זמן הגלות. (שם) היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה באמור אלי כל היום איה אלהיך יאמר הנה מלכות ארם מתמידין עלי כל היום חרופים וגדופין כהתמדת הלחם יום ולילה ואומרים לי איה אלהיך. והענין הזה כבר התנבאו עליו הנביאים כלן שהם עתידין לחרף ולגדף אותנו שהן עתידים לקרוא אותנו טמאים ולפסול אותנו במומן הוא שאמר (ישעיהו ס״ה:ד׳) היושבים בקברים ובנצורים ילינו האוכלים בשר החזיר ומרק פגולים כליהם האומרים קרב אליך אל תגע בי כי קדשתיך אמר הכתוב הם טמאים אוכלי בשר החזיר ואומר לישראל אל תגע בי כי קדשתיך וכענין שאמרו ז\"ל (קדושין פרק קמא דף מ) כל הפוסל במומו פוסל. וכן התנבא ישעיה עוד על זה הוא שאמר (ישעיהו נ״א:ז׳) שמעו אלי יודעי צדק עם תורתי בלבם אל תיראו חרפת אנוש ומגדפותם אל תחתו כי כבגד יאכלם עש וכצמר יאכלם סס וצדקתי לעולם תהיה וישועתי לדור דורים, אמר תורתי בלבם לא בפיהם בלבד אלא שמקיימין מה שלומדים כי הם יראו הגאולה, אל תיראו חרפת אנוש שמחרפין אתכם בגלות על שאין אתם מאמינים באמונתם ועל איחור הגלות כי כבגד שיאכל עש יאכל אותם הרע הבא עליהם כבגד שיאכל אותו עש וצדקתי לעולם תהיה כלומר הם יאבדו מן הארץ ואתם תחיו בה בישועתי שאתן לכם. ועז\"א דוד ע\"ה (תהילים ע״ד:כ״ב) קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני נבל כל היום, קרא מלכות ארם נבל והוא שהזכיר בכתוב שלמעלה אל תתן לחית נפש תורך והיא החיה הרביעית שהתפלל עליה גער חית קנה וגו' ועליו הזכיר משה ע\"ה (דברים ל״ב:כ״א-כ״ב) בגוי נבל אכעיסם כי נבל יקרא מי שאינו זוכר ברית אחים ומשלם רעה תחת טובה, וזה שכתוב (עובדיה א׳:י׳) מחמס אחיך יעקב וגו' וכן הזכיר דוד עוד (תהילים ע״ט:י״ב) והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם וגו'. וכן עוד זכר ה' חרפת עבדיך שאתי בחקי כל רבים עמים וגו'. ובמד' תהלים אמר רבי יוסי אין הרשעים מזדווגים לאדם אא\"כ מחרפים תחלה שנאמר (דניאל ז׳:כ״ה) ומלין לצד עילאה ימלל ולקדישי עליונין יבלא, עילאה זה הקב\"ה אח\"כ לקדישי עליונין יבלא אלו ישראל כמה דאת אמר קדושים תהיו, ומנין שנקראו עליונים שנאמר (דברים כ״ו:י״ט) ולתתך עליון משל לאדם שהיה לו כרם והיו ליסטים מבקשין ליכנס לתוכו ולא היו יכולין לפי שהיה מוקף גדר מה עשו פרצו את הגדר ונכנסו לכרם כך אומות העולם מזדווגין לישראל שהן כרמו של הקב\"ה שנא' (ישעיהו ה׳:ז׳) כי כרם ה' צבאות בית ישראל והם מחרפין להקב\"ה ואח\"כ באין על ישראל שנאמר ומלין לצד עילאה ימלל ואח\"כ ולקדישי עליונין יבלא ויסבר להשניא זמנין ודת. זמנין אלו שלש רגלים. ודת זו תורה. שנאמר (דברים לג) מימינו אש דת למו. ויתיהבון בידיה. יכול לעולם ת\"ל (דניאל ז׳:כ״ה) עד עידן עידנין ופלג עידן. ומפני שהן מחרפין אותנו תמיד כל היום אמר דוד (תהילים מ״ב:י״ב) מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי עלי וכענין שכתוב כל היום כלימתי נגדי וגו'. (שם מד) מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם, ולכך אמר דוד ע\"ה מה תשתוחחי נפשי ותהמי עלי הוחילי לאלהים כי עוד אודנו. כענין שכתוב ומלאך פניו הושיעם, והזכיר שנית בסוף המזמור הזה פסוק מה תשתוחחי כמשפט לשון הנבואות שהוא כפול, ובמזמור שאחריו הזכיר שפטני אלהים וריבה ריבי מגוי לא חסיד להודיע כי דבריו דברי חלקות ומראה עצמו חסיד. וכן כתיב בעשו (בראשית כ״ה:כ״ח) כי ציד בפיו היה צד את הבריות ואת אביו בפיו ועל כן יקראנו לא חסיד. כלומר מראה עצמו חסיד ואינו כן ומראה עצמו איש אמת והוא איש מרמה ועולה, כי אתה אלהי מעוזי למה זנחתני, כלו' אלהי כחי יש לך כח לפלטני מידו, וכן אמר דהע\"ה קומה ה' קדמה פניו הכריעהו פלטה נפשי מרשע חרבך. ואמרו במדרש קדמה פניו קדמיה לרשיעא מקמי דליקדמך. הכריעהו מכף זכות לכף חובה, דבר אחר הכריעהו שיברח כמד\"א המה כרעו ונפלו פלטה נפשי מרשע חרבך מזה שבא עלי מכח אבותיו. פלטה נפשי בזכות התורה שנקרא חרב שנאמר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, ד\"א פלטה נפשי מזה שבא עלי מכח החרב שאמר לו יצחק (בראשית כ״ז:ל״ט-מ׳) ועל חרבך תחיה, ד\"א מאותו חרב שהוא חרבך שהוא עתיד ליפול בחרבך שנאמר (ישעיהו ל״ד:ה׳) כי רותה בשמים חרבי הנה על אדום תרד על כן שלח אורך ואמתך המה ינחוני וגו'. שלח אורך זה מלך המשיח. ואמתך זה אליהו שכתוב (מלאכי ב׳:ו׳) תורת אמת היתה בפיהו:  ",
+                "<b>ובמדרש</b> שלח אורך ואמתך המה ינחוני. אמר ישראל לפני הקב\"ה גאל אותנו כמו שגאלת לאבותינו מן הלחץ שהיו לוחצים מצרים וכה\"א (שמות ג׳:ט׳) וגם ראיתי את הלחץ אין לי אלא לחץ למה קודר אתהלך בלחץ והלא שלחת להם שני גואלים משה ואהרן שנא' שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו. וכמו כן ישלח לנו שנים כנגדן שנא' שלח אורך ואמתך המה ינחוני. האחד זה אליהו שנאמר (מלאכי ג׳:כ״ג) הנה אנכי שלח לכם את אליהו הנביא. והשני מלך המשיח שנא' (ישעיהו מלכים ב א׳:ו׳) הן עבדי אתמך בו וגו' לכך נאמר (תהילים מ״ג:ג׳) שלח אורך ואמתך, לשם נאמר (שמות ט״ו:י״ז) תביאמו ותטעמו וכאן נא' (תהילים מ״ג:ג׳) יביאוני אל הר קדשך. והזכיר שלישי בסוף המזמור השני (שם) מה תשתוחחי נפשי וגו' כי שם באותו זמן תהיה ההודאה שלימה, והוא שהזכיר בכתוב של מעלה (שם) ואבואה אל מזבח אלהים אל אל שמחת גילי ואודך בכנור אלהים אלהי, ואז תשוב הנבואה לקדמותה (ישעיהו י״א:ט׳) ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. והקב\"ה יצוק על ישראל רוח נבואה כמי שיוצק מי גשמים על הארץ שנאמר (שם מד) כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה אצוק רוחי על זרעך וברכתי על צאצאיך. וידוע כי המים משיבים נפש הצמא וכן כתיב אשפוך את רוחי על כל בשר. וכן הבטיח ישעיה הנביא ע\"ה שתהיה ההשגה והידיעה על השלמות יותר ממה שהיתה במעמד הר סיני אף שהיה עין בעין היה זה ע\"י מחיצה מבדלת והוא הענן שהיה הכבוד בא בתוכו וכענין שכתוב (במדבר י״ד:י׳) וכבוד ה' נראה בענן אל כל בני ישראל וכתיב ומראה כבוד ה' כאש אוכלת וגו'. וכל הראיה הזאת לא היתה אלא במחיצת ענן. והוא שכתוב בפירוש אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם. מפני שהזכיר עין בעין סמך לו מיד ועננך כלומר במחיצת ענן אבל לעתיד לבא בזמן הגאולה עתידין כל ישראל לראות הכבוד בלא מחיצת ענן שנא' (ישעיה נד) קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו וגו':  "
+            ],
+            [
+                "<b>בעשותך</b> נוראות לא נקוה ירדת מפניך הרים נזולו ומעולם לא שמעו לא האזינו עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו (ישעיהו ס״ד:ב׳-ג׳). ישעיה הנביא ע\"ה הודיענו בכאן שני דברים, האחד עלויין של ישראל שנעשה עמהם מה שלא נעשה עם שום אומה ולשון ולכך הזכיר ענין הנוראות והאותות והמופתים שעשה במצרים וענין המעמד הקדוש של הר סיני, והשני עלויו של הקב\"ה ורוממותו שאע\"פ שברא שרים למעלה הנקראים אלהים והם ממונים על שבעים אומות שיש למטה לא נמצא אחד מן האלהים ההם שיעשה אותות ומופתים לאומתו שהוא ממונה עליה כאלהי ישראל, ומן הידוע כי האותות והמופתים ההם הם כולם מאת הש\"י כי ישראל במצרים עובדי ע\"ז היו ולא היו ראוים לכך. וכיון שהיה הכל חסד מאתו יתברך מכאן שאין אומה ולשון חייבין להקב\"ה כישראל שהם עמו מיוחדים לחלקו אע\"פ שכל הנברא יתחייב מדרך השכל לעבוד את בוראו וכל שבעים לשון שבעולם הם חייבים להללו ולשבחו לפי שהוא בראם והמציאם מאין ונותן להם טרפם ובידו נפשם מ\"מ אין חיובם כ\"כ כישראל שהם עמו מיוחדים לחלקו לפי שאין הילולם וקלוסם כדאי אצלו, ומזה דרשו ז\"ל (תהלים קיו) הללו את ה' כל גוים וגו' וכ\"ש אנו שגבר חסדו עלינו., וכן הזכיר עוד (ישעיהו ס״ג:ז׳) חסדי ה' אזכיר תהלות ה' וגו', יאמר חסדי השם אזכיר ותהלותיו בכל העולם אבל לבית ישראל הוא רב טוב כי הם גמולי רחמיו וחסדיו יותר מכולם, וכן אמר דוד ע\"ה יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו כלומר יעידוהו ישראל על חסדו כי הם העדים בזה יותר משאר האומות, ולפי שעיקר האמונה הוא להאמין מציאות הש\"י וענין מציאותו לא נתברר בין האומות ולא היחל להתפרסם בעולם בנסים מפורסמים כ\"א ע\"י ישראל במצרים ונגמר הענין במעמד הר סיני כענין שכתוב שם (דברים ד׳:ל״ה) אתה הראת לדעת. על כן פרט הנביא בכאן הנוראות שנעשו במצרים. וענין מאמר הקדוש אשר מתוכם יתברר מציאות הש\"י והוא תחלת פרסום האלהות וגמרו, וזה הוא שאמר (שם) בעשותך נוראות לא נקוה ירדת מפניך הרים נזולו. אמר הנביא כשעשית לנו נוראות במצרים לא נקוה אותם כלומר לא היינו מקוים אותם כי לא היינו ראוין לכך כשירדת על הר סיני מפניך הרים נזולי מפני החרדה והפחד כענין שנאמר (שמות י״ט:י״ח) ויחרד כל ההר מאד זהו עילויין של ישראל שנתעלו על האומות מתוך נוראות מצרים מתוך האותות שנעשו להם במצרים וגלוי שכינה בהר סיני, והשני עילויו של הקדוש ב\"ה שלא נמצא שום כח מן הכחות העליונים שיעשה אותות ומופתים ושיפליא לעשות בעמו. כעמו שהוא ממונה עליו בכחן של ישראל וזהו שאמר (שם) ומעולם לא שמעו ולא האזינו עין לא ראתה אלהים זולתך וגו', נראה לי מפשט הכתוב הזה שיאמר מעולם לא שמעו לא האזינו האומות ועין של שום אומה מהם לא ראתה שום אלהים שיעשו כן לעמו המחכה לו זולתך, וא\"כ הנה זה עדות ומופת על עלויו של הקב\"ה שהוא כחן של ישראל, וזהו (דברים י׳:י״ז) אלהי האלהים ואדוני האדונים ושאין בכלם כמוהו. כענין שהזכיר משה ע\"ה (שם לג) אין כאל ישרון. ויתכן עוד לפרש כי הנביא ידבר בכתוב ראשון עם הקב\"ה ובשני עם ישראל ויאמר ומעולם לא שמעו ולא האזינו האומות קול אלהים כאשר שמעת אתה ועין לא ראתה אלהים זולתך שאתה ראית אותו מתוך הענן הוא שכתוב (במדבר י״ד:י״ד) אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם, וכן יעשה למחכה לו שיראנו והוא השכר השלם. עוד אפשר לפרש ומעולם לא שמעו ולא האזינו הנפלאות שעשה לשעבר ועין לא ראתה מה שיעשה עוד לעתיד למחכה לו, וזה ירמוז ענין גאולתנו העתידה שכתוב בה (דניאל י״ב:י״ב-י״ג) אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות ושלשים וחמשה. וידוע לכל מבין כי גלותנו נתנו בו שלשה קצים כענין גלות מצרים:  "
+            ]
+        ],
+        "Laws": [
+            [
+                "<b>מגיד</b> דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל (תהילים קמ״ז:י״ט). ידוע כי לולא המשפט היה סדר עולם בטל ולא היה ישובו מתקיים כלל. ומצינו שהעולם נברא בו שנאמר בראשית ברא אלהים. ואין אלהים אלא דיין שנאמר (שם ה) כי אלהים שופט וכן דרשו ז\"ל (אבות פ\"ק) על שלשה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. שאם לא היה המשפט היו בני אדם גוזלין זה את זה וחומסין זה את זה והורגין זה לזה, ומצינו ישעיה הנביא ע\"ה שהיה מזהיר את ישראל על המשפט שנאמר (ישעיה נה) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה והיה מוכיח את בני דורו ע\"ז כשלא היה ביניהם משפט שנאמר (שם נט) והוסג אחור משפט, יאמר כי המשפט שב לאחור ולא היה לו מקום ביניהם. וידוע שלא נאבדו דור המבול אלא על שקלקלו את המשפט והיו עושים חמס, ולא נחתם גזר דינם אלא על החמס שנאמר (בראשית ו׳:י״ג) קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם, הלא תראה כי התורה כולה תלויה על המשפט ולכך נמסר למשה ואלה המשפטים אחר עשרת הדברות מיד. וכן אמרו במדרש תורה דינין מלפניה ודינין מלאחריה, דינין מלפניה (שמות ט״ו:כ״ה) שם שם לו חק ומשפט, דינין מלאחריה (שם כא) ואלה המשפטים ועשרת הדברות באמצע וכן הכתוב אומר (משלי כא) באורח צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט, אברהם אבינו הזהיר על המשפט שנאמר (בראשית י״ח:י״ט) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו', ולא זכה יהודה למלכות אלא ע\"י המשפט שכן דן תמר כלתו לשרפה שנאמר (בראשית ל״ח:כ״ד) ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף ואחר ששלחה לו התותמת והפתילים הכיר יהודה בדבר ואמר צדקה ממני ויצאו ממנה פרץ וזרח, וכן בדוד כתיב (שמואל ב ח׳:ט״ו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו, ואף בירושלים כתיב (ישעיהו א׳:כ״א) מלאתי משפט ונשתבחה במדה הזאת, ומצינו ג\"כ שתרבה כשקלקלו המשפט שנאמר (שם) יתום לא ישפוטו ואף היא עתידה לשוב ע\"י משפט שנאמר ציון במשפט תפדה, ופשוטו של מקרא ציון במשפט תפדה ציון שלא חטאה במשפט תפדה כלומר דין הוא שתפדה כיון שלא חטאה אבל שביה שחטאו צריכין צדקה א\"א שיפדו במדת הדין אלא בצדקה שהיא מדת רחמים: \n",
+                "<b>בא</b> וראה כמה גדול כח המשפט שאם אין משפט בעולם אין שלום בעולם שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. וזהו שאמרו ז\"ל (אבות פ\"ג) הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו. ואין שלום במלכות אלא ע\"י משפט שנאמר (משלי כ״ט:ד׳) מלך במשפט יעמיד ארץ. ומפני שהמשפט הוא סבת השלום מצינו ביתרו כשנתן עצה למשה על דבר המשפט שהזכיר בה שלום. הוא שאמר (שמות יט) אם את הדבר הזה תעשה וגו' על מקומו יבא בשלום, גדול כח המשפט שבזמן שהמשפט נעשה בארץ אין הקב\"ה יושב בדין עמהם ודן אותם ברחמים וכשאין המשפט בארץ הוא דן אותם במדת הדין, שכן דרז\"ל במדרש תהלים בזמן שאין הדין בארץ הקב\"ה יושב עמהם בדין בשמים שהרי הדין אומנתו של הקב\"ה שנאמר (ישעיהו ל׳:י״ח) כי אלהי משפט ה'. וכשנוטלים אומנתו ועושין את הדין בארץ הקב\"ה דן אותם ברחמים שנאמר (ויקרא כ״ו:ג׳) אם בחקותי תלכו. ומה שאמר (חהלים קמח) ומשפטים בל ידעום ולא אמר לא ידעום להורות שכל התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל תלויה במשפט ולכך הזכיר בל: \n",
+                "<b>ידוע</b> כי המשפט מכון כסא הכבוד שנאמר (תהלים פט) צדק ומשפט מכון כסאך, ומי שהוא מעמיד המשפט הוא מעמיד הכסא ומי שהוא מטה המשפט ופוגם אותו הוא פוגם את הכסא, וידוע שאין כסא המלכים נכון אלא במשפט שכן כתוב בחזקיה המלך (ישעיהו ט״ז:ה׳) והוכן בחסד כסא וגו'. ובמדרש (תהלים קמח) מגיד דבריו ליעקב אלו עשרת הדברות חקיו ומשפטיו לישראל ואלה המשפטים לא עשה כן לכל גוי לא נתן הכל אלא לישראל, אדם הראשון נצטוה שש מצות בא נח והוסיף לו שביעית זו היא אבר מן החי. בא אברהם הוסיף לו שמינית זו מילה. בא יעקב הוסיף לו תשיעית זה גיד הנשה. באו ישראל נתן להם עשרת הדברות נתן להם את הכל, וזהו שכתוב (במדבר ז׳:י״ד) כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת, כף אחת זו התורה שנתנה מידו של הקב\"ה לכף ידו של משה והיא תורה אחת והם עשרת הדברות מלאים קטרת תרי\"ג בגימטריא בחלוף קו\"ף בדל\"ת באותיות א\"ת ב\"ש, כשעמדו על הר סיני ואמרו (שמות כ״ד:ז׳) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע אמר להם הרי כל התורה נתונה לכם הוי אומר לא עשה כן לכל גוי שכן אמרה תורה (שם כא) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, ודרשו ז\"ל מה שדרשו. ואמרו במדרש רבי אליעזר אומר אם יש דין למטה אין דין למעלה ואם אין דין למטה יש דין למעלה. כיצד אם יעשו התחתונים משפט אינו נעשה מלמעלה אמר הקב\"ה אלו הייתי מבקש שעה לעבור את הדין לא היה העולם יכול לעמוד שכן אמר ישעיה ע\"ה (ישעיהו כ״ז:ד׳) אפשעה בה אציתנה יחד. אם אני פוסע בדין פסיעה אחת אשרוף כל העולם כלו למה (שם) או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. כלומר אם יחזיקו בדיני התורה: וצריך אתה לדעת כי העבירה הזאת היא חומר לכמה עבירות כי משרשה יפרו וירבו ענפי חטאים גדולים גם בכנפיה נמצאו נזקים ומכשולות הרבה לאין קץ ויותר חמורה היא מרציחה ואבאר לך כיצד. ידוע כי הרציחה מן העבירות החמורות שבתורה והעונש גדול וחמור מאד לפי שהוא שופך דם האדם ומאבד נפש אחת מן העולם ולא איבד את הנרצח לבדו כי אם זרעו היוצא ממנו שאין לו סוף שהרי אדם הראשון יחידי היה וכל הבריות של שבעים לשון שיש בעולם כולן היו תולדותיו וא\"כ למדנו כל המאבד נפש אחת כאלו איבד עולם מלא, וכן לענין ההצלה והטובה כל המקיים נפש אחת כאלו קיים עולם מלא. הא למדת כמה גדול עון הרציחה, ואע\"פ שעון הרציחה חמור עון הגזל וחלול השם חמור ממנו כי הרוצח נמחל לו בתשובה שכן מצינו בקין. ולא כן הגזל שאין התשובה מועלת לו עד שיחזירנו ואם אינו מחזירו אין נמחל לו לעולם, וכבר בארתי זה באות גימ\"ל בענין הגזל. וכן חלול השם אין התשובה מועלת לו כי הוא חמור מכריתות ומיתות בית דין שכן דרשו ז\"ל במסכת יומא (פרק בתרא דף פז) עבר על כריתות ומיתות ב\"ד ועשה תשובה תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין שנאמר (תהלים פט) ופקדתי בשבט פשעם וגו' אבל מי שיש בידו חלול השם אין כח בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר ולא ביסורין למרק אלא כלן תולין ומיתה ממרקת שנאמר (ישעיהו כ״ב:י״ד) ונגלה באזני ה' צבאות, ושתי עבירות אלו גזל וחילול השם הם חמורות יותר מן הרציחה. חילול השם שהרי נותן כבודו לאחר ותהלתו לפסילים. ואוי למבוכה הזאת ולשכרות הגדול הזה במקום שיודעין כן ועוברין, וכענין שאמר הנביא (שם כט) שכרו ולא יין וכו' שהרי מניחין את העיקר ונותנין לע\"ז מוהר וחשיבות, והוא שאמר דוד ע\"ה (תהילים ט״ז:ד׳) ירבו עצבותם אחר מהרו כשהם נותנין מוהר לאל אחר לעבדו. גזל שהרי זה גזל גמור ואינו חושבו לגזל וע\"כ אינו מחזירו ולפיכך אין לו מחילה בעולם: כל מי שאינו נוהג במשפטי התורה כאלו הוציא עצמו מאלהותו של הקב\"ה שכן אמרה תורה (ויקרא כ״ד:כ״ב) משפט א' יהיה לכם וגו'. כי אני ה' אלהיכם. ונראה לי כי אומר הכתוב הזה משפט אחד משפט של אחד אותו משפט שניתן לכם בהר סיני. כי אני ה' אלהיכם אם עשיתם אותו משפט אני ה' אלהיכם. ומכלל הן אתה שומע לאו שכל מי שאינו נוהג אותו משפט הרי הוא כאלו הוציא עצמו מאלהותו של הקב\"ה וכפר בעיקר, שהרי דבר ידוע שכל האמונות שיש לאומות ומשפטיהם הם פירות התורה והמשפטים שבתורה הם מעיקרי התורה וכשאין אנו עוסקין בהם הנה זה חלול השם, ואותם שאפשר להם למחות ואין מוחין הרי הם מחללין את השם ומכלין ממונם של ישראל ועתידים הן ליתן את הדין: משפט קראו הכתוב משפט צדק שנא' (דברים ט״ז:י״ח) ושפטו את העם משפט צדק. לפי שהשופט עושה צדק עם שניהם עם הזכאי שהוא נוטל ועם החייב שמוציא גזלה מתחת ידו, וז\"ש (תהלים פז) אמת מארץ תצמח וכו'. מצינו שמשה רבינו עליו השלום מסר נפשו על שלשה דברים על התורה ועל המשפט ועל ישראל. על התורה שנאמר (שמות ל״ד:כ״ח) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה. על ישראל שנאמר (שמות ל״ב:ל״ב) ועתה אם תשא חטאתם. ועל הדינין שנאמר (שם) וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו שמסר את נפשו, ולפי שמסר את נפשו על הדין נקראו הדיינין על שמו (דברים ט״ז:י״ח) שופטים ושוטרים תתן לך והש\"י ישיב שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה. שכן הבטיחנו (ישעיהו א׳:כ״ו) ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה, וכתיב ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה: \n"
+            ]
+        ],
+        "Submission": [
+            [
+                "<b>כה</b> אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי ואת כל אלה ידי עשתה (ישעיהו ס״ו:א׳-ב׳). ידוע כי מדת ההכנעה הוא מעיקרי התורה ועבודה שאין עבודת העבד שלימה אצל האדון עד שינהג עצמו במדת העבדות. וממדת העבדות הוא ההכנעה כי מתוך ההכנעה יהיה לבו של אדם שלם עם הקב\"ה, וענין ההכנעה הוא קריעת הלב והוא דבר הנביא ע\"ה (יואל ב׳:י״ג) וקרעו לבבכם ואל בגדיכם. והוא שיכניע אדם את לבו לפני אדון הכל יתב' ויהיה נרתע וחרד על דבריו, ועם ההכנעה רחוק הוא שיחטא ועמה כל עונותיו נמחלים. וכענין שכתוב (ויקרא כ״ו:מ״א) או אז יכנע לבבם הערל וכו'. הזכיר בפירוש כי ההכנעה היא כפרה לעונותיו. וכן הבטיח הקב\"ה לשלמה שעם ההכנעה תהיה תפלתן של ישראל נשמעת ועונותיהם מתכפרים, והוא שכתוב בד\"ה (ב ז) הן אעצור השמים ולא יהיה מטר והן אצוה על חגב לאכול הארץ אם אשלח דבר בעמי ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני וישובו מדרכיהם הרעים ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם: היסורין הן סבה להכנעה שנאמר (תהילים ק״ז:י״ב) ויכנע בעמל לבם ומי שיש לו יסורין ואין לו הכנעה הלא זה דבר קשה עד מאד כי היסורין עם הכנעה מכפרים העונות שכן הזכיר דוד ע\"ה (שם ה) ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאתי אמר עניי על ההכנעה ועמלי על היסורין. וביאר כי ההכנעה והיסורין הם מזבח כפרה ולכך יתמיד להזכיר עצמו עני וענינו נכנע. והוא שאמר (שם פו) כי עני ואביון אני. ביאורו נכנע ותאב להשגת ה' יתברך וכן (שם) פנה אלי וחנני, אע\"פ שרוב המפרשים פירשוהו עני ממש על שם שגירש אותו אבשלום בנו מן המלכות, ואמרו במדרש פנה אלי וחנני כי יחיד ועני אני וכי דוד יחיד היה והלא כתיב (ד\"ה א ב) אצם הששי דוד השביעי, וכי עני היה הלא כתיב (ד\"ה א כב) והנה בעניי הכינותי לבית אלהי זהב ככרים מאה אלף וכו' אלא אמר דוד לפני הקב\"ה לפי שנתתני מלך על בניך ואני יחיד כנגדה וכלן צריכין לי ועיניהם תלויות בי ואני עיני תלויות בך לכך יחיד אני. אבל במדרש תהלים בפסוק תפלה לעני כי יעטוף נתנו בזה טעם אחר, והוא שדרשו אמר רבי פנחס איני יכול לעמוד על דעתו של דוד פעמים קורא עצמו עני פעמים קורא חסיד, אלא כשהוא רואה את הצדיקים עומדים ממנו קורא עצמו חסיד וכשהוא רואה את הרשעים עומדים ממנו כגון אחז ואמון ומנשה קורא עצמו עני: \n",
+                "<b>הנכנע</b> הוא שלבו נשבר והוא שהזכיר דוד ע\"ה באותו מזמור שהיה מתודה בו על חטאיו והוא מזמור בבוא אליו נתן הנביא, הזכיר בסוף דבריו (תהילים נ״א:ב׳) זבחי אלהים רוח נשברה וגו' ובלשון (שם) לב נשבר ונדכה, הזהיר על ההכנעה. ורז\"ל הביאו משל על זה מן החולה, והוא שאמר מיכה (ו) במה אקדם ה' וכו' אמר במה אקדם ה' על רוב חסדיו אהיה כפוף ונכנע לאלהי מרום על רוב חטאים, האחד (שם) האקדמנו בעולות כנגד במה אקדם. פרי בטני חטאת נפשי כנגד אכף, כלו' יתחייב שיהיה כפוף לפניו עד שיתן בכורו במקום פשעו. והזכיר לאלהי מרום כדי שיתבונן אדם בכפיפתו ופחיתת עצמו כנגד אלהי מרום שהוא רם על כל רמים. ותשובת השאלה הוא שאמר (שם) הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך. ביאורו הגיד לך שוב אדם מה טוב שיש לך לעשות ומה שהשם יתעלה דורש ממך אינו דורש כי אם עשות משפט ואהבת חסד כלומר העבודה בהצנע הוא עיקר ההכנעה ששאל עליה תחלה במה אקדם והוא נבחר מאלפי אילים וכל העולות שהזכיר: \n",
+                "<b>כמה</b> גדול כח ההכנעה לפני הש\"י שכל זמן שאדם מכניע את יצרו ומביאו תחת שעבוד עבודת הש\"י אפי' היה רשע גמור כאחאב מובטח לו שתגיע לו ממנה תועלת גדול, שכן מצינו באחאב שהיה מפושעי ישראל שכתוב (מלכים א כ״א:כ״ה) רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה'. וכשהכניע את יצרו כתוב עליו (שם) הראית כי נכנע אחאב מפני וגו'. וכן מצינו במנשה שעשה כל תועבות ה' וכתיב בו (דברי הימים ב ל״ג:ו׳) ועונן ונחש וכשף ועשה אוב וידעוני, וגם דם נקי שפך הרבה מאד עד שמלא את ירושלים פה לפה. וכאשר נכנע וחזר בתשובה נתקבלה תשובתו שכן כתיב (שם) ובהצר לו חלה את פני ה' אלהיו ויעתר לו וגוי ודרז\"ל א\"ת ויעתר לו אלא ויחתר לו, נעשה לו כמין מחתרת ברקיע לקבלו. ואמון בנו שלא נכנע שנאמר (שם) ולא נכנע מפני וגו' כי הוא אמון הרבה אשמה ונענש שהרגוהו עבדיו הוא שכתוב (שם) ויקשרו עליו עבדיו וימיתהו וגו'. ונבוכדנאצר שלא רצה להכנע אלא היה מתגאה ועושה עצמו אלוה ובקש לעלות עצמו ממדרגה אנושית למדרגת אלהות הכניעו הקב\"ה והשפילו ממדרגת אנושית למדרגת הבהמות. והיה אוכל עשבים כבהמה שבע שנים והיה ענשו מדה כנגד מדה כי ההכנעה והשבירות ענשו של גאה, הוא שאמר שלמה (משלי ט״ז:י״ח) לפני שבר גאון ולפי כשלון גבה רוח: \n",
+                "<b>והנה</b> רז\"ל בארו לנו כי מדת הכנעת היצר דוחה מצות עשה של תורה מצות פריקה, וזה שאמרו בבבא מציעא פרק אלו מציאות (בבא מציעא דף לב ב) אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה לטעון עם השונא כדי לכוף את יצרו. וזה עיקר התורה שיכוף אדם את יצרו ויכניע לבו מן התאות הגשמיות שלא יבוא בדבר מהם כנגד השם יתעלה. וכן אמר שהע\"ה (משלי י״ב:י׳) יודע צדיק נפש בהמתו. ועיקר פירושו כי הצדיק מכניע ומשבר נפש הבהמית שלו והוא מלשון (שופטים ח׳:ט״ז) ויודע בהם את אנשי סכות וגו'. כי הצדיק משעבד אותה ביד היצר הטוב ואם הוא משועבד לה הנה הוא פחות מן הבהמות. וכשהוא מכניע ומשבר אותה הנה הוא צדיק מעולה יותר מן המלאך לפי שהוא יש לו מונע מה שאינו למלאך. וזה הוא שאמרו רז\"ל (חולין פ\"ז דף צא ב) גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת. וזה הוא שכתוב (משלי י״ג:י״ט) תאוה נהיה תערב לנפש. מלשון (דניאל ח׳:כ״ז) נהייתי ונחליתי, יאמר התאוה הנשברת תערב לנפש המשכיל, ותועבת כסילים סור מרע ודבר זה מתועב אצל הכסיל שהוא הפכו שאינו רוצה להכניע תאותו. נמצאת למד שמדת ההכנעה נבחרת ורצויה אצל השם יתעלה והיא עיקר העבודה בנבראים ותכלית כונת התורה בתעניות ובתפלות ובמלקיות: וחייב אדם לרחם על העני כדי שיתבונן כי העולם גלגל ויפחד ע\"ע ועם זה יכנע, וכמו שאמרו רז\"ל (חלק דף קח) שהיסורין מכפרין, גם ר\"ע שהיה אומר חביבין יסורין אינו אלא בשביל ההכנעה שעם המדה הזאת ישיג האדם רצונו של מקום. ואותם שהולכים בשרירות לבם ואינם רוצים לקבל עול ההכנעה הנה הם נענשים בעוה\"ז וגם בעוה\"ב לא יצילו את נפשם מיד הקב\"ה, אבל עתידין לקבל דינם ליום הדין ולא בידי אדם כענין שכתוב (שמואל ב כ״ג:ו׳) ובליעל כקוץ מונד כלהם כי לא ביד יקחו, ותרגם יונתן בכן לית פורענותהון ביד אינש אלהין באישתא עתידין כד איתגלי בי דינא רבא למיתב על כורסי דינא למידן ית עלמא, ועל זה אמר ישעיה בכאן (ישעיהו ס״ו:א׳) כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי וגו' ואת כל אלה ידי עשתה וגו', יאמר הנבראים העליונים שבשמים והנבראים שבארץ כלם נבראים וכלם שלי ואי זה בית תוכלו לבנות לי שיהיה לי כדאי ואת כל הנמצאים האלו ידי עשתה ויהיו כל אלה נאם ה', יתכן לומר ששעורו בנאום ה' כענין שכתוב בדבר ה' שמים נעשו, אעפ\"כ מסתכל אני אל עני ונכה רוח, כלומר עיקר השגחתי והשגחת רצוני אל הצדיק הנכנע שאחר שחטא בשוגג מתנחם והוא חרד על דברי כשעבר עליו, זהו שאמר (ישעיהו ס״ו:ב׳) ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי, וכן הזכיר בסמוך שמעו דבר ה' החרדים אל דברו. ודומה לזה הזכיר משה רבינו (שמות ל״ב:כ״ו) מי לה' אלי. וענינו מי הירא וחרד לדבר ה' ואז נתאספו אליו כל בני לוי שהיו יראים וחרדים לדבור (שם כ) לא יהיה לך ששמעו בסיני ושעברו ישראל עליו: \n",
+                "<b>ואמרו</b> במדרש תנחומא בסוף פ' בראשית (תהלים קמד) גדול ה' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר. ואומר (ישעיהו מ״ח:י״ג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. מן ישיבתו של הקב\"ה אתה יודע מהו השמים הללו פרושים על הים ועל הישוב ועל המדבר ואינם ממלאים את כסאו, מן שעלו אתה למד (שם מ) מי מדד בשעלו מים ומאצבעו אתה מבין וכל בשליש עפר הארץ, אוי לב\"ו החוטא לפני מי הוא חוטא ואשרי מי שזוכה (לפני) מי הוא עתיד ליתן שכרו שנאמר הנה ה' אלהים בחזק יבא וגו': \n",
+                "<b>גדול</b> כח ההכנעה שהשכינה שהיא שורה בשמי מרומים שורה למטה ג\"כ עם הצדיק הנכנע שכן העיד ישעיה ע\"ה (שם נז) כי כה אמר ה' רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו וגו'. מפרטי ההכנעה הוא שיתבונן האדם שהוא חוטא מתנכר נמשך אחר יצרו (תהילים מ״ט:י״ג) נמשל כבהמות נדמו ועוד הוא פחות מן הבהמה שהרי כתיב (ישעיהו א׳:ג׳) ידע שור קונהו. חוטא שטימא הנפש בחטאיו, חוטא שמתמיד הכעסות למי מתמיד הכעסות למי שמתמיד לו חסדים גדולים חדשים בכל יום כמ\"ש (איכה ג׳:כ״ב) חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו, מלת רחמיו דבקה עם חדשים יתבונן שהוא גר בעוה\"ז ועתיד שיסע משם ואינו יודע עת הנסיעה, ואפי' מלך ראוי שיחשוב עצמו גר שכן מצינו בדה\"מ שאמר (תהילים קי״ט:י״ט) גר אנכי בארץ אל תסתר ממני מצותיך, מבקש מלפניו כי מפאת שהיה חושב עצמו גר ולא היה יודע עת הנסיעה שלא יסתיר ממנו המצות אלא שיתן לו עזר וסיוע כדי שיהיה לו צידה ליום הנסיעה כשיגיע אליו פתאום, וכשם שהגר אין לו צוות כ\"א רחמי הש\"י כן האדם אם יש לו צוות מרבוי הכסף והזהב סופו שיניחהו בכאן כענין שאמר דוד ע\"ה (שם מט) כי לא במותו יקח הכל וגו', ולו יש לו צוות מחברת אוהביו ורעיו ואנשי משפחתו סופם שיניחוהו בקבר יחידי וילכו להם ואין לו צוות כי אם הקב\"ה ואין לו מרחם כי אם חסדי השם יתעלה וא\"כ צדקו דברי דוד באמרו גר אנכי בארץ. ועל כן ראוי האדם שיתבונן בזה וישוב אל ה' וייחל גמולו ויפחד מעונשו וישתדל במה שהוא עיקר ויניח הטפל: ומן התימה הגדול איך אפשר שיעיז אדם את פניו ולא יבוש מלפני הש\"י ואיך לא יתבונן כי הוא בריה שפלה עפר ואפר בחייו רמה ותולעה במותו ואפי' היה מלך נגיד הלא כל ענינו הבל כי הוא בשר ודם ובעל מקרים וכתיב (איוב יג) אדם ילוד אשה וגו', ואיך אפשר שלא יחשוב בגודל רוממות אדון הכל יתב' מתוך פעולותיו ומעשיו הגדולים והנוראים, הלא יראה כי הארץ עומדת על המים כי על זה תקנו לנו ז\"ל לברך בכל יום רוקע הארץ על המים והמים עומדים על הרוח והרוח בכח השי\"ת, וכן הזהיר מרע\"ה (דברים ל״ג:כ״ז) ומתחת זרועות עולם. כי כח השם יתעלה סובב את הכל, והוא שאמר דוד ותהלים קד) נוטה שמים כיריעה המשיל נטיית השמים והשטח שלו אל היריעה הנטויה שאין לה עמודים מלמטה שתהיה פרוסה עליהם אלא שהיא שטוחה ממש תלויה באויר והארץ גם כן שכן כתיב (איוב כ״ו:ז׳) תולה ארץ על בלימה. ודבר ידוע כי אלו יצאה הארץ העומדת על המים מקשר עבודתה ומן החוק הראוי הקצוב לה יהיה העולם חרב כי תהיה הארץ מתמוטטת ותהיה טובעת בתהום, גם הים אלו יצא מקשר מילויו ועבודתו ויצא מקו החול שהוא גבולו ולא היה שומר בריתו של מלכו של עולם היה שוטף כל הישוב כרגע, גם אברים שבאדם שנוצרים בו בחכמה גדולה ונפלאה אלו יצא אחד מהם מקשר מנויו והיה הנח מתנועע או היה המתנועע נח הלא ימות הגבר מיד ויגוע אדם מיד, ועל כן חייב כל נברא להתבונן בנפלאות בוראו שברא אותו בחכמה וצייר כל אבריו בהשגחה עצומה שאין אחד מהם יוצא מקשר עבודתו כי אם לצרכו בעוה\"ז ועם זה ייהיה לבו נשבר ונדכה ולא יצא מקשר העבודה ומקום התורה והמצות. הנה יורדי הים הם נכנעים משאר בריות העולם מפני שהם מסתכנים בנפשותם בלכתם בים אין ביניהם ובין המות אלא לוח אחד וכן לבם ועיניהם אל השמים כי אינם רואים יבשה כלל אלא שמים ומים ובעבור זה יחת ויכנע לבם. וכל שכן כשרואים לפעמים מן התנינים הגדולים שבים כשיעור עיר אחת יתפרסם מבריאתם וגודל גופם גודל רוממות השם יתברך, ומקרא מלא הוא (תהילים ק״ז:כ״ג-כ״ד) יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים המה ראו מעשה ה' על אחת כמה וכמה כשיש להם צער גדול בים ורואים שאון ימים ושאון גליהם כי יסתערו ויתגעשו ואז יחשבו עצמם מתים ואז יכנע לבם באמת הוא שכתוב (שם) יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג כלומר מתוך הצער והכנעה, ומזה אמרו רז\"ל (עשרה יוחסין דף פא) רובן של ספנים חסידים כי הם מכירים כי לולא רחמי השי\"ת אין כל חכמתם ותחבולותם חשובים לכלום והוא שכתוב (שם) יחוגו וינועו כשכור וכל חכמתם תתבלע, כי יראו בעין גבורתו של הקב\"ה הגדולה והעצומה בענין הגלים המסתערין והמתגברים ורוצים לשטוף כל העולם ואין כח בהם לעבור חומה חלושה והוא החול, הלא זה מעיד על תוקף כח האדון יתב' אשר לו הים והוא עשהו כי הוא שומר בריתו ולא יעבור, וזה שדרשו ז\"ל בבבא בתרא פרק הספינה (בבא בתרא דף עג) אמר רבה בר בר חנה אישתעו לי נחותי ימא בין גלא לגלא תלת מאה פרסי ורומא דגלא ג' מאה פרסי זמנא חדא הוה קא אזלינא בספינתא ודלינן גלא לעילא עד דחזינן בי מרבעתא דכוכבי זוטא והוי כמבזר ארבעין גריוי בזרא דחרדלא ואלמלי דלינן טפי הוי קלינן מהבליה ורמא ליה קלא גלא לחבריה שבקת מידי בעלמא דלא שטפתיה דניתי אנא ונאבדיה אמר ליה תא תזי גבורתיה דמרך דאכילו מלא חוטא דחלא לא עברי דכתיב (ירמיהו ה׳:כ״ב) האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים, וכן הגיד הקדוש ב\"ה לאיוב (לה) בשומי עם לבושו וערפל חתולתו ואשבור עליו חוקי ואשים בריח ודלתים ואומר עד כה תבא ולא תוסיף ופא ישית בגאון גליך, אכיר כי החול גבול לים וחקו הוא בריח ודלתים עד שם יבא הים ולא יוסיף ועד שם ירפה גאון הגלים, ישית לשון רפיון מלשון (שם) שית ממני ואבליגה מעט, והכלל שהוא מרפא ומשבר גאונם של גלים החזקים מדבר חלוש והוא החול, ומצינו ביונה ב׳:ה׳ן אמתי שהיה להם סער גדול בים הוא שכתוב (יונה א׳:ג׳-ד׳) וה' הטיל רוח גדולה אל הים וכו' וכתיב (שם) וייראו האנשים יראה גדולה את ה' וגו', והזבח הזה שזבחו את יצרם והכניעו את לבם כי לא היה מזדמן להם שם בספינה להקריב קרבנות ומתוך ההכנעה הצילם הקב\"ה מזעף הים שנאמר (שם ב) ויעמוד הים מזעפו. והציל גם את יונה מן המיתה ממעמקי תהומות עד שהתפלל ונשמעה תפלתו במה שאמר (שם) אך אוסיף להביט אל היכל קדשך. ואמרו במדרש ביקש שיתקיים בו ירידה ואח\"כ עלייה וכך אמר לפניו רבש\"ע במשה כתיב עלייה וירידה שנאמר (שמות י״ט:ג׳) ומשה עלה אל האלהים ואח\"כ ירד שנאמר (שם) וירד משה מן ההר ובקרח כתיב ירידה בלא עלייה שנאמר (ויקרא טז) וירדו הם וכל אשר להם וגוי באליהו כתיב (מלכים כב) עלייה בלא ירידה שנאמר ויעל אליהו בסערה השמימה בבקשה ממך הראני נפלאותיך על ידי ויתקיים בי ירידה ואח\"כ עלייה שנאמר (יונה ב׳:ו׳) אך אוסיף להביט אל היכל קדשך. ומתוך שהיה שלשה ימים בצער גדול במעי הדג קבל הקב\"ה תפלתו מתוך הצער וההכנעה שהוא עיקר התורה והמצות ואז העלהו הקב\"ה ממעמקי תהומות כמו שאמר (יונה ב) אפפוני מים עד נפש וגו' ונזכר לנסי ים סוף שעברו ישראל בתוכו ואז נכנסה תפלתו לפני המלך הי מתוך ההכנעה והתעטפות הנפש, הוא שאמר (שם) בהתעטף עלי רוחי את ה' זכרתי וגו': \n"
+            ]
+        ],
+        "Providence": [
+            [
+                "<b>משמים</b> הביט ה' ראה את כל בני האדם, ממכון שבתו השגיח אל כל יושבי הארץ, היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם (תהלים לג). הזכיר דוד ע\"ה בשלשה פסוקים אלו ענין ההשגחה ובאר שהיא שופעת בעולם השפל במין האדם בכלל ובפרט, שהקב\"ה רואה מחשבותם ומבין את כל מעשיהם, וכן הוא אומר (שם צד) הנוטע אוזן הלא ישמע וגו', באור הכתוב כי מי שברא כלי הראות וכלי השמע ק\"ו שהוא רואה ושומע. וכן אמר שלמה (משלי ה) כי נכח עיני ה' דרכי איש. וכן דרשו ז\"ל (אבות פרק ב') דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים. והנה אסף המשורר הרחיב באור בענין ההשגחה במזמור ע\"ב והוא שאמר (תהלים עג) אך טוב לישראל אלהים לברי לבב. וכדי להוציא מלבן של כופרים האומרים שהכחות העליונים הם המיטיבים והמריעים והבורא יתברך מסר עולמו להם והוא יתב' אינו משגיח בו כלל לכך אמר אך טוב לישראל אלהים לברי לבב. התחיל במלת טוב לומר שכל הטובות באות ממנו יתברך והוא טוב לברי לבב בלבד לא אל הרשעים כי ממנו יתברך בא להם הרע ולברי לבב הטוב, וזה לשון אך למעט הרשעים. וכן באר ירמיה ע\"ה שכל הטובות והרעות באות ממנו יתברך והוא שאמר (איכה ג) מי זה אמר ותהי ה' לא צוה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. כי בודאי הכל נמשך ממנו יתברך והוא השרש האחד הגמור אשר ממט משתרגים הענפים הן לטוב הן לרע. ומספר והולך ענין הצדיק ורע לו רשע וטוב לו הוא שאמר (תהלים עג) ואני כמעט נטיו רגלי וגו' כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה, יאמר כי כמעט הוא נוטה מדרך האמת כשהוא רואה צדיק ורע לו. ואמר זה על עצמו, וכן מוכיח לשון קנאתי כי איננו מתקנא ברשעים בראותו את שלומם וכי הם עומדים בשלוה אלא כשהוא רואה צדיק ויש לו צרות ומקרים, ויאמר על הרשעים ההם (שם) כי אין חרצובות למותם לשון קשר, כמו (ישעיה נז) פתח חרצובות רשע, והכוונה לומר שמיתתם בנחת וכל אחד מהם בחייו בריא כאולם. בעמל אנוש אינימו, כלומר אין להם ממקרי בני אדם לכן ענקתמו גאוה יצא מחלב עינימו עברו משכיות לבב. ימיקו וידברו ברע עושק וגו' שתו בשמים פיהם וגו' ואמר איכה ידע אל ויש דעה בעליון, יבאר הכתוב הזה כי הם כופרים בידיעה. ממה שידוע כי הם שתי כתות כת כופרת בידיעה וכת כופרת בהשגחה. זאת הכת הכופרת בהשגחה אומרת שהבורא יתברך יש לו ידיעה בעולם השפל כי הידיעה שלמות היא ביודע וכל השלמות הלא לאלהים הוא ואלו היינו שוללים ממנו הידיעה היינו מחסרים בחק שלמותו, ועל כן גוזרין הכת הזאת כי הבורא יתברך יש לו ידיעה בעולם השפל אבל אין לו השגחה בו שאלו היתה לו בו השגחה איך יצא מלפניו משפט מעוקל בצדיק ורע לו רשע וטוב לו מוטב שנשלול ממנו ההשגחה ממה שנאמר עליו שהוא משגיח ומעניש וגומל שלא כדין. וזאת אומרת שאין לבורא ידיעה כלל שאלו היתה לו ידיעה היתה לו השגחה ואם היתה לו השגחה לא יצא לו בעולם משפט מעוקל. ועל כן הם שוללים ממנו הידיעה לגמרי ומאחר שאין ידיעה אין השגחה. ועל הכת הזאת אמר הכתוב הזה (תהלים עג) ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון, וכפל הענין לומר איכה ידע אל בעתיד, ויש דעה בעליון בהוה. (שם) הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל. אך ריק זכיתי לבבי וכו'. ומסיים דבריו לומר כי אחרית רשעים לאבדון, זהו אך בחלקות וכו' איך היו לשמה וכו' כחלום מהקיץ אדני בעיר צלמם תבזה, וזה לתרץ קושית רשע וטוב לו. והזכיר אחריו ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני לתרץ קושית צדיק ורע לו, ובלשון הזה חזר להזכיר בסוף המזמור כי הנה רחקיך יאבדו והזכיר אחריו ואני קרבת אלהים לי טוב. ומצינו שהזכיר דוד ע\"ה בענין הזה עצמו (שם עה) אמרתי להוללים אל תהולו ולרשעים אל תרימו קרן וגו'. כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים. יאמר כי ההוללים הללו והם עשירי עולם ושלוים הטובה שלהם לא באה להם ממזרח שמשם השמש יוצא ולא ממערב ולא בסבת יגיעתם בהרים ובמדברות רק מאת השם יתברך באה להם על מעוט זכות שהיה בידם ונתן להם הצלחה עליו כי שופט הוא ישפיל לזה וירים לזה לפי העונש והשכר וההשגחה שופעת עליהם ממנו יתברך. וזהו שאמר בכאן (שם לג) משמים הביט וגו' ממכון שבתו השגיח וגו' והוא משגיח בהם ממכון שבתו והוא הרקיע הנקרא מכון כענין שכתוב (מלכים א ח) ואתה תשמע השמים מכון שבתך, וזהו שאמר שלמה (קהלת ה) אם עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל תתמה על החפץ כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. אל תתמה על חפצו של מקום אם יביא עליהם רעה שהרי בדין הוא כי גבוה מעל גבוה שומר ורואה מעשיהם או אם הוא משפיע להם טובה ושלוה והם רשעים וחייבים כלייה, אל תתמה על חפצו של מקום כשישפיע להם טובה ואינו נפרע מהם ביחד כי כן דרכו כי גבוה מעל גבוה שומר מלשון (בראשית לו) שמר את הדבר, שמר לי על הפתח, ממתין להם עד שתתמלא סאתם. והנה ירמיה ע\"ה באר ההשגחה על שני חלקים כללים ופרטים ואין זה רק בבני אדם שההשגחה שופעת עליהם בכלל ובפרט, והוא שאמר (ירמיה לב) גדול העצה ורב העליליה וגו'. זו היא השגחה כללית לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו זהו השגחה פרטית, וזהו שאמר שלמה (שיר השירים ב) דומה דודי לצבי או לעופר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים. ויש לך להתבונן בכתוב הזה שהתחיל לדבר בדרך נסתר באמרו דומה דודי לצבי ולא אמר דומה אתה ואח\"כ דבר בדרך קירוב באמרו הנה זה עומד ולא אמר הנה הוא, והענין הזה להורות שהשם יתברך הנמשל לדוד הוא נמצא וקרוב בלב והוא רחוק להשיגו, והוא מאמר הפייט רחוק רחוק משמי השמים וקרוב קרוב משארי, ועל הכוונה הזאת תמצא נוסח הברכות שיש בהן לשון נסתר ולשון נמצא. ואמר אחר כתלנו דימה חומר המפסיק בין השם יתברך ובינינו לכותל שהוא בנין של עפר כי לולא הפסקת הכותל היינו אומרים הנה אלהינו זה, ומקרא מלא הוא כד\"א (ישעיה כב) עונותיכם היו מבדילים. ובא ולימד כי אע\"פ שיש כותל זה מפסיק משגיח הוא מן חלוני רקיע ומציץ מן החרכים שבכסא הכבוד, וזהו לבטל דעת האומרים כי מפחיתות האדם אצל רוממות השם יתברך ומעלתו אין ההשגחה שופעת בשפלים, ומה שכפל הלשון משגיח מציץ רמז לשתי ההשגחות שהזכרתי ההשגחה הפרטית אינה נמשכת אלא אחר השכל ועל כן אינה נמצאת בשאר בעלי חיים וכל שכן בצמחים, שאין העלה שנפל לו מן האילן הוא בהשגחה מאת הבורא יתעלה, ולא שזה העכביש טרף זה הזבוב בגזרה מאתו יתב', ולא הרוק שרקק ראובן ונפל על היתוש והרגו שהיה ממנו יתעלה, ולא שזה הדג חטף ובלע התולעת הצפה על פני המים ברצון אלהי אלא כל זה מקרה גמור, והראיה שאין בשאר בעלי חיים השגחה פרטית מה שאמר חבקוק (חבקוק א) ותעש אדם כדגי הים וגו' למדך הכתוב כי שאר בעלי חיים נעזבים הם אין ההשגחה בהם פרטית, אבל בבני אדם אינו כן זה הוא שאמר (שם) ה' למשפט שמתו וגו'. למדך שהשגחת ה' יתברך פרטית על האדם להנהיגו בדרכי המשפט ולהוכיחו בתוכחות על עון:  ",
+                "<b>ומצינו</b> ירמיהו הנביא ע\"ה שהביא על ענין ההשגחה שנים עדים הנראים תמיד לעין והם הים והמטר כי הם דברים תמידים קבועים וקיימים מעידים על אמיתת השגחה בעולם השפל, והוא שאמר (ירמיהו ה׳:כ״ב) האותי לא תיראו נאם ה' אשר שמתי חול גבול לים. יאמר אין החול חומה גבוהה שתעמוד בפני הימים. ועוד שהגלים מתגעשים ומתפשטים כי כן טבעם להתפשט שהרי בבריאת עולם היה כל העולם מים וגזרתי עליהם שיקוו במקום אחד וכן עשו, ולכך כאשר יבקשו הגלים להתפשט כפי טבעם לא יוכלו לעבור החול כי אני מנעתים, ומזה תוכלו להבין שאני משגיח בתחתונים ויש עליכם ליראה אותי, והזכיר עוד (שם) ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלהינו הנותן גשם יורה ומלקוש בעתו שבועות חוקות קציר וגו' כי המטר בא בעתו יורה במרחשון ומלקוש בניסן כשלא היה בא בזמן הקציר אבל הרוח נושבת כפי הצריך להם. הנה זאת השגחה פרטית בהיותם בברכה גדולה כזו מסויימת בין שאר העמים, ומה שהזכיר שבועות ולא אמר ימי חקות קציר לפי שאנו סופרין שבעה שבועות עד חג הקציר על כן תלה הקציר בלשון שבועות ולא הזכיר ימים:  ",
+                "<b>ועוד</b> להורות על ענין ההשגחה נתיחד לנו בזה ספר נכבד וגדול מאד הוא ספר איוב שייחסו אותו רז\"ל למשה רבינו ע\"ה, אמרו (ב\"ב י\"ד ב) משה כתב ספרו וספר איוב, כיוונו לומר כי כשם שנאמר לו בראשית בסיני מפי הגבורה כך נאמר לו ענין איוב וחביריו ונאמרו לו הענינים כאשר הם היום אצלנו. והנה ספר איוב דמיונו לספר בראשית, כי ספר בראשית יורה על חדוש העולם ועל ההשגחה ועל אמתת עונש ושכר. ספר בראשית אע\"פ שיש בנסתרו מעשה מרכבה יש בנגלהו מעשה בראשית. ותחלת דבורו בארבעה יסודות שהם יסודות לבריות השפלים ועיקר חכמת המחקר. זה הוא אמרו (בראשית א) והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום. הזכיר כסדר אש ורוח ומים והתחיל מן העפר שהיא הנקודה. וכן איוב שהיה חכם גדול בחכמת המחקר הזכירן בסדר הזה אש ורוח ומים והתחיל מן העפר שהיא הנקודה הוא אמר (איוב כח) כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה, ספר בראשית לא תמצא בכל מעשהו זכרון השם המיוחד כי אם שם אלהים או אל\"ף דלי\"ת ושי\"ן דל\"ת כי ישים הנהגתו לכחות המורה על מדת הדין. וכן ספר איוב לא תמצא שיזכיר איוב השם המיוחד כי אם שמות אלהות כגון אל אלהים או אל\"ף דלי\"ת ושי\"ן דלי\"ת כי ישים הנהגתו לכחות העליונים מנהיגי השפלים לא לבורא יתעלה. ומן הפנים הללו ראוי להם ליחס ספר איוב למשה רבינו ע\"ה. והנני מבאר לך ענין הספר הזה בכלל על דרך הרב משה בר נחמן ז\"ל ועל דעתו ורובו הוא לשון פירושו הנכבד:  ",
+                "<b>וזה</b> ביאורו. כי איוב היה כופר בהשגחה בראותו צרותיו הרבות והיה רוצה להתוכח עם מדת הדין, והיה אומר כי מה שבאו אליו היסורין והצרות והוא צדיק זה לו לראיה כי אין השגחת השם יתעלה בשפלים כי אלו היה משגיח עליו איך אפשר שיענישהו שלא כדין ושיצא מלפניו משפט מעוקל. ועוד כי יראה כמה רשעים בעולם והם בשלוה ובהשקט. והנה חביריו אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי טוענים ואומרים כי אם הוא צדיק אי אפשר שלא חטא מעולם כענין שכתוב (קהלת ז) כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ועיקר כוונת החברים באיוב לומר כי הצדיק הגמור שאירע לו החטא הקל ועבר בזדון על מצות בוראו על כל פנים ראוי ליענש עליו. והנה אם יאבד האל מגופו בעולם הזה כל הטובה אשר נהיתה בעולם ויהיה נדון ביסוריו של איוב כל ימיו, טוב לו שלא יהא נידון בעולם הנשמות ביסורי גיהנם, או שיגרע חטאו מנפשו מעט ממעלתה בעוה\"ב ודבקה בזיו העליון ועולם הבא. ופחיתות הגוף וגריעות הטובה שתבזה בעולם הגופות אשר אין בין הטובה ובין הרעה רק דבר גרוע וענין כלה ואבד לא יערך למעלת הנפש ועלוי הטובה אשר באור פני מלך חיים וכי היא הטובה במאמר מוחלט אשר אין לה ערך ודמיון ולא תסולה בדבר גשמי כלל, וכן אמרו ז\"ל במס' קידושין (דף ל\"ט ב) כל מי שזכיותיו מרובין מעונותיו מריעין לו בעוה\"ז ודומה כמי ששרף כל התורה ולא שייר ממנה אפי' אות אחת. ובירושלמי פאה פ\"א אמרו רוב זכיות ומיעוט עבירות נפרעין ממנו מיעוט עבירות קלות שעשה בעוה\"ז כדי ליתן שכרו משלם לעוה\"ב, וכך היא המדה וכן הדין נותן להקל מן הצדיק העונש שיהיה בדבר הגרוע והוא הגוף ובזמן הפחות והוא העוה\"ז. ויקבל דבר הגמול בדבר הנכבד ובעת הטוב. וכן הדבר ברשעים כי ג\"כ רחוק שיהיה הרשע נמנע כל ימיו מעשות שום טוב וראוי הוא לקבל עליה שכר ואלו ישפיע לו האל יתב' בתגמולו תענוג וגדולה ומלכות כמלכות שלמה איננו שוה לגמול קטן מהתענג הנפש באור החיים בעולמים הראויים להם ונמנע ממנו אותו גמול ומשלם אליו שכרו בדבר הקטן והגרוע, כאשר ביאר אונקלוס בפסוק (דברים ז) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, ואחרי הביאור הזה יכול אדם לברוח מיד המקשים הקושיא הזו ולומר כי כל רשע וטוב לו יש לו מקצת מעשים טובים וכל צדיק ורע לו יש לו קצת מן הרעות ונידונים במדות אלו. אבל איוב היודע צדקת נפשו הגמורה והיודע ועד יתברך מעיד עליו (איוב ב) ותסיתני בו לבלעו חנם הוא וכיוצא בו כגון רבי עקיבא שבא בקבלה עליו שהיו מוכרין את בשרו במקולין אמרו לו זו תורה וזו שכרה א\"ל שתוק כך עלה במחשבה לפני. (פירוש מקולין חניות כדאמרינן במס' חולין (דף כ\"ה) אמר רבי בשביל שוטה שעשה שלא כהוגן אנו נאסור כל המקולין והן חניות שמוכרין שם בשר). איננו בא במדה הזו ואין תירוץ לקושיא זו כלל כי אם בדברי אליהוא, והנה השי\"ת רצה להביא את איוב לידי נסיון ע\"י השטן וענה אותו ודכאו ביסורין רבים תחלה בממונו ואחרי כן בבניו ואחרי כן בגופו. והשטן הזה נחלקו בו חכמים:  ",
+                "<b>הגאון</b> רב סעדיה פירש כי השטן היה אדם ממש והיה מקטרג את איוב מתוך שנאה וקנאה שהיתה לו על הצלחתו ועל פרי גודל מעשיו הטובים, וכן בני האלהים היו אנשים ממש מבני דורו שהיו אויבים לו ומקנאים בו, והיה מנהג האנשים האלה להתקבץ בימים מיוחדים בשנה בבית הועד בעבודת השי\"ת והיו עושים סעודה גדולה ביום הקיבוץ. ופירוש בני האלהים גדולי השם כלשון (שמות ד') בני בכורי ישראל (דברים יד) בנים אתם לה' אלהיכם. ומה שהזכיר השטן בפרט מאחר שהיה מכללם וכמותם לפי שהאיש ההוא גדול היה מכולן וכולן היו נמשכים אחרי עצתו כדמיון קרח, ופירוש להתיצב ויתיצבו על ה' כלשון (שמות כא) וכי יזיד איש על רעהו להרגו וגו' שפירושו הרגו בכוונה, שהתיצבו על ה' בעבודת השם יתעלה כמנהגם ביום הכנופיא. ופירוש הכתוב ויהי היום שבאו בני האלהים אותם האנשים גדולי השם ונתקבצו ביום הקיבוץ והתיצבו בעבודת השם ועשו סעודה כמו שהיו רגילים, ויבא גם הגדול שבכולם בתוכם הוא שקראו שטן לפי שהוא המקטרג הגדול שבכולם והמקנא לאיוב יותר. ובתוך אותו הקיבוץ ואותו המעמד ויאמר ה' אל השטן מאין תבוא, כלומר בא דבור השם לאותו האיש המקטרג הגדול כדי שישמעו השאר ושידעו כי איוב היה צדיק גמור שיתפרסם זכיותיו בעמים ושיוודע צדקו ביניהם, ועל כן בא אליו הדבור על פני כל המעמד לא בינו לבין עצמו לפי שלא היה נודע. ואע\"פ שהאיש המקטרג בעל הקנאה והשנאה והכעס לא היה ראוי לדבור השם יתעלה בא אליו לכבוד איוב ולהודיע מעלתו וזכות כוונתו ושלימות אמונתו, כי היה שלם בעשרו שלם בעניו שלם בבריאותו שלם בחליו, ככבוד הדיבור לאבימלך לכבוד אברהם או ללבן לכבוד יעקב או לבלעם לכבוד ישראל, ושאלת השם יתעלה לאיש המשטין הזה מאין תבוא כשאלת השי\"ת לקין (בראשית ד') אי הבל אחיך, או לאדם איכה, או לבלעם (במדבר כב) מי האנשים האלה עמך ורבים ככה, ופירוש משוט בארץ משוט בארץ הזאת. והנה העדה הרעה הזאת שנאוהו שנאה גדולה וקנאו אותו על הצלחתו והשי\"ת השליט עליו האיש שקראו שטן ונמסר בידו להביאו לידי נסיון בממונו ובגופו ולא להמיתו. והראיה כי השטן הזה הוא אדם מלשון הכתוב (מ\"א יא) ויקם ה' שטן לשלמה את הדד האדומי וכתיב (שם) ויקם אלהים לו שטן את רזון בן אלידע, ועוד בענין יהושע הכהן גדול (זכריה ג) והשטן עומד על ימינו. והידוע כי השטן הזה היה רחום בעל טעם ושמשי ספרא שהיו מקטרגין על יהושע בן יהוצדק הוא שכתוב (עזרא ד) ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה, ומן הידוע עוד כי דרך העולם שיקראו לכל מקטרג על דבר שטן, וכתיב (תהלים לא) ישטנוני תחת רדפי טוב (שם קט) זאת פעולת שוטני. וכן קטרוג הבארות (בראשית כז) ויקרא שמה שטנה, ועל פי כל הראיות האלה יהיה השטן הזה אדם ממש. ולפי הדעת הזה יהיה פירוש הנה כל אשר לו בידך ברשותך וברצונך. רק את נפשו שמור. הזהירו שיביאנו לידי נסיון בממונו ובגופו אך יזהר שלא ימיתנו ולא יפריד גופו מנפשו, ולכך פירש הגאון ז\"ל כי מלת שמור במקום הזה השמר כלומר השמר שלא תמיתנו. והוא כלשון (יהושע ו) שמרו מן החרם שפירושו השמרו. ומה שכתוב ויך את איוב אינו חוזר אל השטן כי בן אדם אין לו רשות בזה והנה הוא חוזר לשי\"ת ויצא השטן מאת פני ה' ויך ה' את איוב כלומר שסמך מלת ויך אל השם כי לא השטן הוא המכה אלא השם כי לא אמר ויך השטן את איוב, ומה שלא ביאר ויך ה' לפי שאין דרך הכתוב להזכיר השם על הפורענות כי אם בהצלה כענין (מ\"ב ו) הך נא את הגוי הזה בסנורים ולא אמר ה' הך נא כמו שאמר בהצלה (שם) ה' פקח נא את עיני אלה ויראו, וכתב הגאון ז\"ל כי מן הנמנע להאמין כי פעולתם כנגד השי\"ת ולא כנגד ההולכים בדרכיו, ועוד שאין ממדות המלאכים להיות להם קנאה ושנאה ולהתלבש תאוה ולהתקבץ במקום הסעודות ותענוגות בני האדם:  ",
+                "<b>אבל</b> דעת הרב רבי משה ברבי נחמן ז\"ל ורוב המפרשים כי השטן הזה מלאך גם בני האלהים היו מלאכים, ומה שנתקנאו להצלחת איוב ולרוב עשרו ונתלבשו תאות הגוף במקומות המשתה והשמחה אין לתמוה מזה שהרי מקרא מלא מצינו מפורש (בראשית ו) ויראו בני האלהים את בנות האדם וידוע כי היו מלאכים לא בני אדם והם התלבשו תאוות גופניות וירדו ממקום קדושתם מן השמים. וכן בענין איוב בני האלהים והשטן היו מלאכים טובעים בים התאוה הגשמיית והתלבשו מדות בני אדם כגון הקנאה והשנאה והתאוה והכעס. וכתב הרב ר' משה ברבי נחמן ז\"ל ידוע בקבלתנו כי הוא מלאך נברא להשטין ולהזיק לאדם ושמו שטן נגזר מלשון (עזרא ד') כתבו שטנה. וכבר בא בדברי רז\"ל באור ענינו (ב\"ב דף ט\"ז) אמרו הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות, והנה החכמים ז\"ל ייחסו לו כל אלה הפעולות וגם אמונתם שהוא מלאך באמת לא טבע מן הטבעים ולא כח מן הכחות כמו שנתבאר אחרי זו המימרא כמעשה שספרו שם בתחלת בבא בתרא ובמקומות רבות בדבריהם בארו לנו כי זה המלאך נברא להשטין ולהזיק ואולי כי מאצילות כחו יהא לאדם שטנה כי הוא סבה לכוכבי החרבן והדמים והחרב והמלחמות המכות והפצעים והמריבות והפירוד והכלל נפש לגלגל מאדים. וכבר נתנו ז\"ל בחלקו מן האומות עשו כי הוא עם היורש החרב והמלחמות, ובחלקו עוד השדים הנקראים מזיקים בלשון חכמים ושעירים בלשון תורה כי כן יקרא הוא ואומתו שעיר וע\"כ הוא וכחותיו המשטינים והמזיקים ע\"כ לשונו ז\"ל. ודעתו ז\"ל כי לפי שרצה השי\"ת לנסות את איוב והרשה את השטן בזה נאצל מכח השטן חפץ לכשדים ולשבא על ענין החרב והשבי ההוא והתגברות הרוח ולהפיל הבית על הנערים כאלו הוזקו בטבע והוא ענין אלהי. ודע כי איוב היה מזרע אברהם ע\"ה מבני אחיו הכיר את בוראו ועבדו במצות שכליות מן התום והיושר וסור מרע לבני האדם ובעבודת הלב שהוא שרש הכל שהיה ירא אלהים. וכן חבריו אליפז ובלדד וצופר, הקדים אליפז שהוא הגדול שבכולן ונקרא בשם בכור עשו והוא תימני מתיחס אל בכור אליפז דכתיב (בראשית לו) בני אליפז תימן אומר, ובלדד השוחי מבני אברהם כי כן מצינו (שם כה) ואת ישבק ואת שוח, צופר מתיחס אל צפו בן עשו כי כן נמצא בתורה אחי נקרא במקום אחר אחירם גם זה צפו שינו שמו בדברי הימים צפי. ונמצאת אומר איוב וכל חבריו כלם מתיחסים אל משפחה אחת גם אליהוא מתיחס אל המשפחה הזאת כי הוא נקרא בוזי מתיחס לבוז בן נחור, ועוד כתוב בו ממשפחת רם כי הוא ממשפחת אברהם שהיה נקרא רם כי כן היה שמו אברם ואמר התרגום מן גניסת אברהם. ונמצאת אומר כי איוב וחבריו הם מזרע אברהם שהיה שרשי האמונה אוחזין דרכו כמו שכתוב (שם יח) כי ידעתיו למען וגו', ובבא עליו הצרות והיסורין באו שלשתן איש ממקומו לנחמו על צערו הגדול. ואז ענה יאבד יום אולד בו:  ",
+                "<b>והנה</b> כוונת ספר איוב בכלל כי איוב בראותו הצרות הרבות והרעות הבאות עליו והוא יודע בעצמו צדקת נפשו חשב כי אולי אין דעת וחשבון אצל אלהים במעשה בני אדם וכי ההשגחה מסולקת בהם, ופתח דבריו לומר כי ממסלת הכוכבים והמזלות בימי הלידה ורגעי ההריון נותנין לנולד הרעות והטוב כדעות הוברי שמים המהבילים. ולכן פתח יאבד יום אולד בו, וקלל היום והלילה וכוכבי נשפו ועפעפי השחר כי הם גרמו רעתו, ויטעון כי מצד גריעות האדם ומעלת האלהים לא ישים אליו לבו והנה הוא תחת ממשלת המקרה כפי מערכת הכוכבים ומשטרי הארץ יאמין באדם כמו שנאמין אנחנו בשאר בריות הארץ, כי אין השמירה העליונה בהם רק לקיום המין אין ליחיד מהם עונש או שכר ולא נאמר שחטאו כשימותו ולא שזכו כשהאריכו ימים והיו מזונותם מצויין להם בשבע, זאת כוונתו במענה הראשון. ויחזיר כוונתו זאת במענה השני באמרו מה אנוש כי תגדלנו והראיה עוד על זה שאמר לו אליפז ואמר מה ידע אל הבעד ערפל ישפוט עבים סתר לו ולא יראה. זאת הסתרת ההשגחה מן השפלים וחוג שמים יתהלך השגחתו בקיום המינים בכלל השמים וצבאם, הארח עולם תשמור, ותראה איכה מתנצל עצמו לומר כי לא היתה הסברא הזאת עמו בשלותו ואמר אם אראה אור כי יהל וירח יקר הולך ויפת בסתר לבי ותשק ידי לפי כי ממנו רב חיל וכביר מצאה ידי, וענין אם אראה אור פירושו אור השמש בהלו וירח שמגיה והולך. וזה כענין (דברים ד׳:י״ט) וראית את השמש ואת הירח, ולשון יקר מלשון אור יקרות. ויפת לבי לשמש ולירח בסתר לומר אלהות הם כשאר אומות הצאב\"ה העובדים לצבא השמים, ותשק ידי לפי כמודה בדבר גם הוא עון פלילי כלומר היה בעיני עון פלילי כי כחשתי לאל שהוא ממעל ומאתו הכל לא מכחות כוכבי האור והירח, כזאת היתה דעתו בזמן השלוה אבל עתה בבא הצרות עליו על לא חמס בכפיו היה לו לראיה שהשגחה נעדרת מן השפלים:  ",
+                "<b>ולדעת</b> רז\"ל תהיה תלונתו יותר רעה אמרו במדרש ואלה שמות רבה רגם את האיקונין, יאבד יום אולד בו. קלל השולטן, הלילה ההוא יקחהו אפל. כוונתם לומר שמרד במדת יום ומדת לילה מנהיגי עולם השפלים, והמשכיל יבין במענה בעצמו אולם אני אל שדי אדבר והוכח אל אל אחפוץ וכתיב ואל הרך לבי ושדי הבהילני, עם השמות האלה יתוכח לעולם, ואשר אמר הן יראת ה' היא חכמה איננו מן התוכחות והוא כתוב אל\"ף דל\"ת. וכן הקב\"ה במענה הזכיר לו שמותיו הנכבדים אלה בפסוק הרוב עם שדי יסור מוכיח אלוה יעננו, ובכל דבר השטן יזכיר שם המיוחד וכשיחזור לאיוב יאמר החנם ירא איוב אלהים. וכן בסוף הספר אחרי שובו לא יזכיר רק שם המיוחד ותסתכל בספר הזה תמצא שאין בטענות איוב ובדברי החברים זכרון השם המיוחד כי לא יזכיר כ\"א שריות אלהות ושדי הוא השם המקובל להם מן האבות כמ\"ש (שמות ג׳:ו׳) וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, ואולם בתחלה הזכירהו איוב כשאמר ה' נתן וה' לקח כי כן נזכר בדברי האבות ויקרא שם אברם בשם ה' וזולתו, ומן המענה הראשון הזה למדנו כי מחשבתו של איוב היתה בבטול ההשגחה מן הבורא יתברך מפני הרעות ההוות תמיד בעולם כי אין מדרך מנהיג צדיק לעשות מן האין יש לרע לו. ועדיין לא הקשה מצדיק ורע לו או מרשע וטוב לו.  ",
+                "<b>והנה</b> תפשו אליפז בהיותו מסיר דעתו מן האדון העושה הכל במשפט וצדק יתברך ושומו הממשלה לכוכבים ולמזלות. ענה לו מי הוא נקי אבד ר\"ל אחר שאין הנקיים האובדים ע\"כ מנשמת אלוה יאבדו ולא בכח השעות והכוכבים, ואם נראה במקצת האישים שאין המדה בהם כן אשר ראיתי אויל משריש הנה קללתו תבא עליו פתאום ויאבד אולם אני אדרוש אל אל ואל אלהים אשים דברתי ואולם אדרוש בזה אל האל יתברך ואליו אשים דברתי. ההנהגה הזאת לא אל כוכב ומזל רק כי הוא יאבד הרשע המשריש והצדיק הבאה עליו רעה כמוך מוסר אלהים ואל תמאסהו. וענין המוסר לדעתי הוא כמו הנסיונות בצדיקים כמו שכתוב כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך. וכתיב למען ענותך לנסותך להטיבך באחריתך. ובאה תשובת אליפז למענה איוב הראשון הנסה דבר אליך תלאה. והנה אליפז היה גדול מכל החברים ולכן ענה ראשונה וכן הכתוב מקדמו לשאר החברים כי גדול בחכמה היה ועוד שהגיע בסוף למעלת הנבואה:  ",
+                "<b>ואחרי</b> כן ישיב תשובת איוב על טענת אליפז שאמר לו הנה אשרי אנוש יוכיחנו אלוה ומוסר שדי אל תמאס. מוסר האל אל תמאס. כי הוא יכאיב ויחבש. יאמר אם מוסר הוא מה כחי כי איחל עד שיעבור המוסר כי רב צערו מהיותו דרך נסיון, וכנגד הטענות האחרות אשר אמר עליו אליפז שהוא רואה הרשעים נכרתים והצדיקים נמלטים מכל רעה ומזה יודע כי הכל במשפט ואין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון, יטעון דרך תלונה הנה כי צבא לו עלי ארץ וכי ימיו קלו מני ארג והאדם וחייו תהו זהו שאמר הלא צבא לאנוש עלי ארץ וכימי שכיר ימיו, ואין זכותו מציל אותו מן המות, וזאת תשובה על הצדיקים כי על כל פנים יש צדיק אובד בצדקו, ועל הרשעים יאמר כי כאשר צדקו של צדיק לא יצילנו בשובו מצדקו כן אם חטא ושב לא היה ראוי במשפט היושר לקבל יסורין יותר כי מעיקר הוייתו להבל דמה כמו שכתוב מאסתי לא לעולם אחיה חדל ממני כי הבל ימי. ויחזיר הוא הענין בשאר המענים עוד כמו שאמר אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רוגז. עד שעה מעליו וחדל עד ירצה כשכיר יומו. ויטעון עוד איכה יגדל בעיני אלהים לפקוד עליו פשע וחטאה והוא ופשעו אינו כלום לפני האלהים, וזה המאמר יורה כי יעלה על דעת איוב אולי אין ההשגחה העליונה דבקה במין האדם יותר משאר הנבראים השכלים שאין ההשגחה בהם רק לקיום המין ואינו מביט לענשם ולא לזכותם והכל ממעלת הבורא יתעלה וגדולתו ופחיתות השפלים אצלו, וזהו כנגד מאמר אליפז שאמר ואל אלהים אשים דברתי:  ",
+                "<b>ויען</b> בלדד השוחי ויאמר. האל יעות משפט ואם שדי יעות צדק. אם בניך חטאו לו וישלחם ביד פשעם. הנה בלדד השוחי חולק על איוב ומסייע דברי אליפז חברו והיו דבריו חזקים מדברי אליפז כי אמר בפירוש כי הרעות הבאות על איוב ועל בניו כולם במשפט כי האל יתברך לא יעות משפט וצדק, ושם הבנים רשעים גמורים חייבי כרת הגוף שכבר מתו והוא שאמר אם בניך חטאו לו וישלחם ביד פשעם, אבל נהג ענין אחר שבאו יסוריו למרק קצת חטאים שעשה ואם ישחר אל האלהים ישלם צדקו, והוא מה שהרשיע איוב תחלה כי לא ראה בדעתו שיהיה זה מוסר כמו שנחמו אליפז מפני טענת איוב שאמר מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי:  ",
+                "<b>ויען</b> איוב ויאמר, אמנם ידעתי כי כן ומה יצדק אנוש עם אל, אם יחפוץ לריב עמו וכו', ענה איוב לדברי בלדד וכוונתו בהעדר ההשגחה מפרטי השפלים הוא אמרו אשר בשערה ישוכני וכו' פי' בבא השערה על בני אדם ישוכני בכללם, כמו (בראשית ג׳:ט״ו) ישופך ראש. תשופנו עקב. ר\"ל כי המקרים ברוח סערה יפיל עלה והפרי כלומר ימית הצדיקים והרשעים ועל כן ירבה פצעי איוב חנם לא יניחנו להשיב רוחו ולהנפש כי ישביעהו תמיד מרורות. ואמר עוד אם שוט ימית פתאום למסת נקיים ילעג. ארץ נתנה ביד רשע פני שופטיה יכסה אם לא איפא מי הוא, וימי קלו מני רץ וגו', יתן ראיה על הסרת ההשגחה מבני אדם כי אם נאמר שיהיה בהשגחה ויעשה בחפץ וברצון ושוט שוטף יבא מאתו וימית בני אדם פתאום ולמסת הנקיים שבהם ילעג האל וימית אותם בהשגחה ורצון אם כן נתנה הארץ ביד מלך רשע שמכסה פני שופטיה שלא יראו ויעשו משפט רק הוא יעשה חמס כרצונו וכ\"ש שהוספת להרשיע המשפט. ואל\"כ מי הוא איפה המכלה הכל והמשחית אותו. כי ימי קלו מני רץ ולא ראיתי בהם טוב. ר\"ל כי טוב ונכון הוא להסיר ההשגחה מן השפלים לרוב מעלת הגבוה יתברך מלומר שיהיה בהשגחה ויצא משפט מעוקל כאשר נזכר. אדברה ולא איראנו. לפי שאיני ירא מן הדין. לפי שהוא חטא ואני לא חטאתי, כך דרז\"ל כי לא כן אנכי עמדי איני כאדם הראשון שאמר (שם) האשה אשר נתתה עמדי ועל כן איני ירא מן הדין. ואמר הטוב לך כי תעשוק כי תמאס יגיע כפך ועל עצת רשעים הופעת. מי שלוקח מה שאינו שלו נקרא עושק. והנה באדם שלשה שותפין הקב\"ה ואביו ואמו וכיון שמת נוטל הקב\"ה חלקו וחלק אביו ואמו מוטל לפניהם, וז\"ש הטוב לך כי תעשוק הגוף שאינו חלקך אלא חלק אבי ואמי אותו אתה מפקיר שאמרת אך את נפשו שמור היה לך ליטול חלקך שהוא הנפש שתפריד נפשי מגופי ואל אתיסר ביסורין הללו. ואמר ידיך עצבוני ויעשוני, כלומר עשאוני ידיך ותקנו אותי איברים איברים להיות גופי תקיף וחזק ועתה תבלעני. או ירצה לומר עצבוני מלשון גידים ועצבים כי החוטים הבאים מן המוח וחוט השדרה נקראו עצבים. זכר נא כי כחומר עשיתני וגו' הלא כחלב תתיכני וגו' עור ובשר תלבישני וגו'. ג' פסוקים אלו רמז לשלשה הויות. זכר נא כי כחומר עשיתני רמז להוי\"ה ראשונה הוא יצירת אדם הראשון שנברא עפר מן האדמה ועל כן מדבר לשעבר, הלא כחלב תתיכני רמז להוייתו מן הזרע הנקפא, ז\"ש וכגבינה תקפיאני והוא לשון הווה שהוא בכל יום, עור ובשר תלבישני רמז להויה שלישית לזמן תחיית המתים והזכיר זה בלשון עתיד:  ",
+                "<b>ויען</b> צופר הנעמתי ויאמר. הרוב דברים לא יענה וגו' בדיך מתים יחרישו וכו' ותאמר זך וכו' ואולם מי יתן אלוה וכו' ויגד לך תעלומות חכמה וכו' החקר אלוה תמצא וכו' גבהי שמים מה תפעל וכו' כי הוא ידע מתי שוא וכו', ענה צופר וכונתו לסייע דברי חביריו כי איוב חטא ועל כן באה עליו כל הרעה הזאת, אך חידש ואמר כי מעשי האלהים מהם נגלים ומהם נעלמים זהו שאמר כי כפלים לתושיה ביאר כי התורה היא כפולה שיש בה נגלה ונסתר כענין שכתוב (משלי כד) תפוחי זהב במשכיות כסף. וכי האל יתעלה עובר על פשע הרשעים וירא און להם ולא יתבונן לו בתחלה אולי ישובו אליו מפני חמלתו על מעשיו וכשמטיב לרשעים וחומל עליהם כ\"ש שלא יעשה רע לטובים, ולא באו יסורי איוב אלא שיכוין לבו ויפרוש כפיו לאל יתברך בתפלה ויהיה סופו שלוה כי שלום הרשעים סופה מפח נפשם אם לא ישובו, והנה עשה הקושיא הגדולה של איוב שהוא רשע וטוב לו ראיה בחמלת ה' על ברואיו וכי איננו מואס יגיע כפיו וכ\"ש שלא ירע לטובים, והקושיא בצדיק ורע לו אינה מתפרסמת ונראית כי כל הנספה נאמר לו חייב היית בכך. ואין הקושי' הזאת אלא לאיש עם נפשו כשידע שהוא צדיק ואין בו עון ראוי לרעה הבאה עליו ואולי ישא פנים לעצמו וישיא נפשו בצדקו, ועל כך תראה מן המענה הזה והלאה החברים כי יפליגו באבדן הרשעים והכרת זרעם כי היא הקושיא המפורסמת עליהן ועל הנביאים כלם כירמיהו כי כלם ברשע וטוב לו יתמהו (ירמיהו י״ב:א׳) מדוע דרך רשעים צלחה. וחבקוק יצרף לזה צדיק ורע לו כמו שכתוב (חבקוק א׳:ד׳) כי רשע מכתיר את הצדיק וכו', ואמר כבלע רשע צדיק ממנו כי הוא נראה לעינים שזה רשע ממנו, והנה איוב יענה לחביריו בחזרת הקושיא על עצמו כי ירבה להצדיק נפשו, וכן נהג עם שלשת חביריו הם מפליגין באבדן הרשעים והוא ירבה להצדיק נפשו ובראותו כי אין אחד מהם מקבל דעתו והן לא יאמינו לו שב לטעון עוד כי רשעים מתים בשלוה ומה חפצם בביתם ובזרעם אחריהם כאשר יתחיל לאמר בזה המענה:  ",
+                "<b>ויען</b> איוב ויאמר. אמנם כי אתם עם וגו' הלא לי לבב כמוכם וגו'. שחוק לרעהו אהיה וגו'. שחוק צדיק תמים, זהו צדיק ורע לו, לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל. ישליו אהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל. זהו רשע וטוב לו. כי ישיב איוב על מענה צופר על תלונתו הראשונה רשע וטוב לו וישוב להצדיק עצמו בכל המענים, ועוד הוסיף בלדד לענות ולא יוסיף דבר במענהו רק להפליג על אבדן הרשעים כי היא ראיה גמורה ביסורין שהן במשפט:  ",
+                "<b>ויען</b> איוב ויאמר עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים. זה עשר פעמים תכלימוני. הזכיר עשר לפי שעד עתה הזכיר עשר מענים בין איוב והחברים כלם. חנוני חנוני אתם רעי, מכאן אמרו רז\"ל (ב\"ב פ\"ח דף קט\"ז) קשה עניות לאדם יותר מחמשים מכות, כי יד אלוה נגעה בי, וכתיב במצרים את היד הגדולה והיו חמשים מכות, גם צופר ענה אחרי כן ולא הוסיף דבר רק באבדן הרשעים ובהכרת זרעם, אחרי זאת השיב איוב במענה, שמעו שמוע מלתי, להפליג בו ולדבר על אבדן הרשעים כי יש מהם שטוב להם בעוה\"ז בעושר ונכסים וכבוד ובנים ושלום, וילעיג על חביריו על מה שאמרו שזרעם נכרת אחריהם, יכוין בזה לסתור דבריהם בראיות מכריחות כי כבר דבר עם שלשתן בטענת צדקת נפשו ולא הודו לו כי רעת צדיקים אינה קושי' מתפרסמת שכל מי שאובד יאמרו לו חטאתו ומרדו, גם בראותם רשע וטוב לו יאמרו כי יאבד או זרעו אחריו יכרת לדור או לדורות, כאשר בא בדבריהם במענה תמול אנחנו ולא נדע כצל ימינו עלי ארץ וגו', הענין עתה כאשר הלאו את איוב בנסתרות להרשיעו ולהכרית זרע הרשע לאורך ימים, יענה אותם ויאמר הנה לעיני השמש הזאת רשעי' מצליחים וצאצאיהם ובתיהם בחייהם בשלום. וכי תאמרו שיכרת זרעם אחרי מאות השנים מה יזיק להם ומה צער יהיה להם בכך והנה על כרחם המשפט מעוקל, ועל כן אין להאמין לדבריכם שיכרת זרע הרשעים בחטאתם כלל, גם בראותכם צדיק אובד כמוני היום אל תרשיעוני כי המשפט לא לאלהים הוא כ\"א למקרים:  ",
+                "<b>ויען</b> אליפז התימני ויאמר הלאל יסכן גבר כי יסכון עלימו משכיל. החפץ לשדי כי תצדק. הוסיף אליפז במענה זה. וחידש במענהו לאמר לאיוב כי אין החפץ לשם שיעשה האדם הטוב והישר בעיני אלהים ואדם ולסור מרע רק בעבור טובת הנבראים, וזאת לו לראיה כי האל ית' חפץ להצדיק בריותיו ויחמול על מעשי ידיו והוא מצוה ומשגיח עליהם א\"כ רעת איוב באה אליו על כל פנים או על פעולות רעות מאד שיעשה עם בני אדם בתקפו ועצמו כי גזל וחמס כאשר יפרש לו כפירה שהיתה בו. ולא רצה עתה בנסיון ובמוסר אשר ראה תחלה להרחיק איוב הדעת ההיא ואמר בסוף מה שיהיה אם ישוב בו איוב וישוב האלהים להטיב אחריתו מראשיתו:  ",
+                "<b>ויען</b> איוב ויאמר, גם היום מרי שיחי ידי כבדה על אנחתי, מי יתן ידעתי ואמצאהו וגו'. אערכה לפניו וגו', השיב לו איוב במענה הזה כנזכר בו ולא חידש דברים אחרים רק כעס על שחשדוהו רע לשמים ורע לבריות, ולא יענה להם רק ירצה להתוכח עם האל ית' על צדקתו וישרו ועל חטאת הרשעים והם שתי הקושיות בלבו:  ",
+                "<b>ויען</b> בלדד השוחי ויאמר. המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו. היש מספר לגדודיו וגו' הוסיף בלדד במענה הזה כאשר לא מצאו מענה לסתור דבריו שב בלדד להביא ראיה ממעלת הבורא יתברך ומפחיתות האדם כי הכל במשפט וצדק, כי השופט צדיק והנשפט סכל מדעת הסוד ועל כן ילעיג עליו איוב כי הוא סבור שהוא מקרה מפני הטעם הזה בעצמו. ואיוב השיב לו במענה מה עזרת ללא כח, יאמר כי דבריו ללא עזר ולא להועיל לאיוב ולא לשאר ב\"א הבאים לחקור הענין הזה ואין להם כח לבא בסודו כי האומר כי משפט האדם מקרה הוא היה לו מרוב גדלות האל יתעלה, יאמר כן בעבור כי האדם פחות אצלו מהשית אליו לבו:  ",
+                "<b>ויוסף</b> איוב שאת משלו ויאמר. ישא במענה הזה משלים כמו לא תסולה בכתם אופיר. ודבריו וכונתו בו לאמר שהוא צדיק והנה יש צדיק ורע לו וכ\"ש שיש רשע וטוב לו כי אין זה חמס גדול כראשון ואם נראה כי הרשעים נכרתים בעוה\"ז זה הבל הוא ואינו עיקר מוצא החכמה וסופה, כי החכמה נעלמת מבני אדם ולא גלה להם ית' ממנה אלא שיצאו מלפניו ויסורו מרע אך ענשם ושכרם ושלות הרשעים ויסורין של צדיקים לא נגלה לבני אדם כי אין איוב מוצא לרואה בהן דין משפט ולא שומע מחבריו דבר חכמה על הענין, ובכאן נשבע שלא חטא מעולם הוא אמרו חי אל הסיר משפטי. ועשה לי רע על לא חמס בכפי ושדי המר נפשי כי כל עוד שאני חי לא אדבר עולה ורמיה לרמות בני אדם, נשבע שאינו יודע לנפשו עון אשר חטא ולא לעולה ורמיה יצדק נפשו, ומסיים איוב במענה בענין היראה ויאמר לאדם הגיד לאדם שייראו מלפניו והיא כל חכמתם ויסורו מרע והיא בינתם כי זה כל האדם ובזה ישעו במופלא מהם אל ישאלו ובמכוסה אל יחקרו אין להם עסק בנסתרות. והשלים ענינו כדרך שהשלים קהלת סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וגו', וזה יורה כי דעתו וסברתו טובים בידיעה ובהשגחה ובנפש רק בעוה\"ז יראה דברים שלא כדין ויטעה בהם או יסתפק:  ",
+                "<b>ויוסף</b> איוב שאת משלו ויאמר. מי יתנני כירחי קדם, הוא משבח עצמו בדברי המענה הזה, וכלל דבריו כי בזמן שלותו היה יוצא בשער העיר ושם היו מביאין לו מושב כדרך שר העיר או שופט זהו שאמר בצאתי שער עלי קרת וגו' והיו הנערים הרואים אותו נחבאים והזקנים עומדים מפניו והשרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם למוראו. ויהיה ממלט עני משוע ויתום ואין עוזר לו, והיה לובש צדק מבפנים ומבחוץ, והיה משפטו טהור ונקי כמעיל וצניף משם בגדים נקיים וטהורים, והיה עינים לעור ורגלים לפסח ואב לאביונים, והיה משבר מתלעות עול ומוציא הגזל משניו, ואפילו אם אכלו דבר שהוא קשה להחזיר כמו שאמרם ז\"ל (חולין פ\"ו דף פט) קשה גזל הנאכל הוא היה כופה אותו להחזירו ומוציאו משניו, והיה ראוי לו שיגוע עם קנו כלומר עם בניו ובנותיו וממונו מפני שהיה שרשו פתוח אלי מים וטל ילין בקצירו, והיה כבודו חדש עמו כלומר מתחדש בכל יום כי כן דרך השרים הגדולים שהם מצליחים בכל אשר יעשו כי רבים צריכים להם ועם זה הכבוד שלהם חדש יום ביום, והיו הכל מיחלים לעצתו ולא ישנו דבריו והיו הכל מיחלים לו כמטר ולא יאמינו כי ישחק להם ולא היו מפילים אור פניו והיה ג\"כ בין אנשי דורו כמלך בגדוד. ואחר כל השבח הזה אמר ועתה שחקו עלי צעירים וכו', אחר ששבח עצמו היה מבזה חביריו שהיה מואס אבותם לשומם עם כלבי צאנו יחדו, ואמר גם כח ידיהם למה לי, כח ידיהם הוא עשרם ואמר כי הוא מבזה עשרם כי אין לו חפץ בו. עלימו אבד כלח כי היה מבזה זקנתם ויאמר כי אין לו לחלוק להם כבוד לא מצד עשרם ולא מצד זקנתם שהזקנה אובדת בהם ואינה ניכרת במעשיהם וזהו עלימו אבד כלח. הזקנה שהיא בכח הלחות של אדם נקראת כלח כלשון תבא בכלח וגו' בזמן הכח והליחות כי אם ירבה ימים הנה הוא למשא על כל בני ביתו גם על עצמו. ואח\"כ היה משבח עצמו עוד שהיה כורת ברית לעיניו וכי מעולם לא הלך לבו אחר עיניו ואמר על זה ישקלני במאזני צדק וידע אלוה תומתו. וכן שלא נפתה לבו על אשה ושלא מאס משפט עבדו ואמתו ואמר ע\"ז ומה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו. ושבח עצמו ג\"כ במדת הצדקה ואוכל פתי לבדי ולא אכל יתום ממנה. ואחרי כן אם לא ברכוני חלציו ומגז כבשי יתחמם:  ",
+                "<b>ויחר</b> אף אליהוא בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם, ממשפחת אברהם שהיה שרש האמונה. האיש הזה אליהוא חרה אפו על איוב והיה בעיניו תועה כמו שנא' באיוב חרה אפו על צדקו נפשו מאלהים וכן אמר איוב לא בדעת ידבר וגו'. מי גבר כאיוב ישתה לעג כמים וארח לחברה עם פועלי און וגו'. וכן חרה אפו על החברים כאשר הרשיעוהו כמו שאמר ובשלשת רעיו חרה אפו, הנה זה דבר ברור שהוא לא ירשיעהו לאמר שהיה רשע וחוטא אבל יצדיק אותו, אך לא יצדיקנו מאלהים לאמר כי האל ית' יעות משפטו כי לא אמר באיוב חרה אפו על צדקו נפשו אבל רק על צדקו נפשו מאלהים, אמר שכלם שגו בדבר פקו פליליה, עוד אמר ולא ערך אלי מלין ובאמריכם לא אשיבנו. פירש בכאן ב' דברים, האחד שאין דברי איוב ותלונותיו כלם כנגד הטעם שפירש אליהוא כי הוא טעם חדש מספיק זהו ולא ערך אלי מלין. והשני שלא יענה כהם ולא על דרכם להרשיע אותו רק יצדיק את איוב ויצדיק האלהים במשפטו, כמו שאמר הנה זאת לא צדקת וכו'. יאמר אע\"פ שאפשר שצדקת כי אולי צדיק גמור אתה אני עושה אותך שלא צדקת יותר מאלהים כמו שאמרת כי בודאי ירבה אלוה מאנוש, ומפרש והולך סוד צדיק ורע לו. כי באחת ידבר אל בחלום חזיון לילה כלומר במראות הנבואה יגלה אזן אנשים ויחתום ידו ביסורין שלהן שיסר אדם של מעשה, כלומר במראות הנבואה יגלה אזן אנשים שנעשה בו כבר מעשה כמו כל כלי מעשה, והוא מכסה ממנו גויתו כי צורת הגוף לבלות שאול והעיקר הוא הנפש ולא נברא הגוף אלא להיות כלי לנפש א\"כ הגוף שהוא כלי הוא אדם מעשה או כלי מעשה, והסרת האדם וכסוי הגויה כפל לשון לומר כי הצרות משתנות והנפש מתקיימת ומה עושה הקב\"ה שהוא רב חסד כדי שיחשוך נפשו מני שחת ושלא ישלחנה ביד פשעיו לעולם נותן לו יסורים וזה והוכח במכאוב על משכבו ורוב עצמותיו במכאוב ויזכיר לו הקב\"ה עונותיו ויגיע עד שערי מות אם יש עליו מלאך מליץ שיגיד בשבילו ישרו כלומר שעשה תשובה ויחננו הקב\"ה ויאמר לאותו מלאך המליץ פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר בתשובה זו, ובאור זה כי הועילה לו תשובתו ויסוריו שימצא כופר ולא ירד שחת, אבל לא יראה באור העליון כי לא זכה לכך. ומה עושה הקב\"ה בחסדו כדי שיזכה לראותו באור העליון נפשו מתגלגלת בגוף וחוזרת שם כבראשונה זהו רטפש בשרו מנוער ישוב לימי עלומיו, כי רטפש בשרו יחזור לנפש שהזכיר למעלה יחשוך נפשו מני שחת, יאמר כי ישמח לבשר מנוער לנפש הזאת וכשיגדל יעתר אל אלוה וירצהו בתשובה ויסורין ואז ישיב לאנוש הזה צדקתו עתה, כי מיום שנולד זה לא חטא כלל ויסוריו באו על עונות ראשונים שהיה ראוי שיאבד בהם והקב\"ה חשב מחשבות בזה שלא יהיה נדח מן העוה\"ב ואז יראה באור העליון, ז\"ש פדה נפשו מעבור בשלח וחיתו באור תראה כלומר באור העליון. וזהו פעם שניה וזהו שכתוב ושניהם בנעימים, והמדה היא פעמים שלש והוא שכתוב הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. כי לפעמים המדה היא פעמים ולפעמים שלש, וזהו שהזכיר לשון פעמים שלש ולא אמר ג' פעמים להשיב נפשו מני שחת לאור באור החיים כלומר פעמים שלש היא מאירה באור החיים שעל פני האדמה כדי להשיבה מני שחת. והנה נתבאר בפירוש הזה סוד צדיק ורע לו ונסתלקה הקושיא לגמרי ולא נשאר שום ספק, גם סוד רשע וטוב לו נלמד ממנו, או נאמר שהוא דרך חסד, ותראה איוב מעת אשר שמע לאליהוא לא ענה אותו דבר. והנה זה יורה כי היתה תשובה מחודשת לא כדבריהם וקבל דבריו והיו טענותיו מספיקות לשאלתו ולכן קבל עליו השתיקה, ואליהוא אומר לו אם יש מלין השיבנו וכן אמר לו אם תוכל השיבני ערכה לפני התיצבה ולא התיצב כלל כנגד דבריו, ועוד ראינו כי האל יתעלה האשים החברים על טענותם, ואמר כי יצטרכו לעולה תכפר עליהם כי לא דברו נכונה ולא האשים אליהוא ולא הצריכו לכפרה הזאת גם זאת ראיה שדבר כהוגן בטענה מחודשת לא על דרך החברים, ועוד תשוב תראה כי החברים היו טענותם סברות הולידו אותם מחשבותיהם כדי להצדיק האלהים ולא תמצא בהם מי שיזכור שיאמר חכמה זולתי שיאמר אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם שסוף הרשעים להכרת ואיוב יבקש חכמה מאין תמצא כי לא ימצא בהם חכם. וגם אין אחד בהם מתנשא לאמר שיהיו חכמים ממנו או שיאמר לו שהוא מדבר מבלי חכמה או מבלי דעת, והנה אליהוא יאמר תמיד שכל דבריו בחכמה. החרש ואאלפך חכמה. וגבר חכם שומע לי. ומבזה החברים שלא יחכמו ושלא יבינו ומחרף איוב תמיד בבלי דעת מלין יכביר. ולא בדעת ודבריו לא בהשכל, גם זו ראיה שטענתו מחודשת והיא בחכמה מקובלת מאנשי התורה והנבואה ואלו ידע איוב ככה לא יתלונן ולא ידבר כלל:  ",
+                "<b>עוד</b> הוסיף אליהוא לדבר מענה שני ושלישי, ועוד מענה רביעי הוא כנגד רעי איוב ולכך הזכיר במענה רביעי כתר לי זעיר ואחוך, ולא יוסיף אליהוא לתפוש על איוב דבר שכבר האשים אותו עד למדי בג' מעניו בכל אחד בדבר ידוע, רק עתה יוסיף אליהוא לבוא בדרך החברים שיספר בשבח האל יתעלה ובשמירתו לעולם ויאמר כי אחרי שהוא רם ונשא יתעלה אי אפשר להאמין בהסרת ההשגחה מן אישי השפלים מפני מעלתו ושפלות האדם, כי התחתונים בעבור האדם נבראו כי אין בהם מכיר את בוראו זולתו ואם כן כל השגחת האל יתברך ושמירתו למיני השפלים בעבור האדם הוא ואיך לא ישגיח עליו. ויאמר אליהוא עוד כי מלבד הטעם שפירש אשר הוא מספיק לכל אדם ומתרץ לכל קושיותיו של איוב, יש לנו לתת צדק ליוצר הכל בראותנו אותו מלך גדול שופט צדק ומשגיח ושומר הכל. ואמר אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק:  ",
+                "<b>ויען</b> ה' את איוב מן הסערה. הגיע עתה איוב למעלת הנבואה יען כי היה תם וישר וירא אלהים וסר מרע והוכח על נסיון אע\"פ שחטא בהסתפקות במשפט מאין חכמה הועיל אותו הנסיון לקרבה אל האלהים כי קבל עליו דברי אליהוא וראה כי הם מספיקים לשאלתו והנה הוא עתה ירא אלהים וצדיק תמים. וענין מן הסערה כי לא נפתחו לו השמים ויראה מראות אלהים על בירור כגון שיראה שהשי\"ת יושב על כסאו והמלאך דובר בו רק שמע סערה גדולה והשיג מה שהשיגו הנביאים בראשונה בראשית החזון, כמו שנאמר ביחזקאל תחלה וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון, וכן באליהו תחלה נאמר (מלכים א י״ט:י״א) והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים, לא ברוח ה' ואחר הרוח רעש ואחר הרעש אש ואחר כן ישיגו הנבואה, וגם כן ביחזקאל א׳:כ״ד׳:כ״דחר הרוח עשן גדול הוא הרעש ואחר כן אש מתלקחת ואיוב השיג ראשית החזון וממנו יצא לו קול עונה אותו המענים האלו וסער גדול בחוזק ותוקף כמנהג הנבואות כמו שנאמר (יחזקאל א) כקול מים רבים כקול שדי בלכתם. והנה איוב השיג זה בשמיעת הסערה והקול ממנה וידע מענינם כי קול האלהים הוא העונה אותו תשובות על דבריו. ודרשו רז\"ל (בבא בתרא פ\"ק טז) מן הסערה שחרפתני אשר בשערה ישופני, ד\"א מן הסערה מלשון שער כיון שאמר איוב להקב\"ה ותחשבני לאויב לך, אמר לו רבש\"ע שמא בין איוב לאויב נתחלף לך השיב לו הקב\"ה מי פלג לשטף תעלה בערביא קורין לשערה שטפא. כל שער ושער שבראש פלגתי לה תעלה גומא לינק ממנה שאלו שתים יונקות מגומא אחת יהו מכחישות מאור עיניו של אדם בין שער לשער לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי, זהו ויען ה' את איוב מן הסערה. ובב\"ר א\"ר יוסי בר רבי חנינא כתיב (ירמיהו כ״ג:כ״ד) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' וכשהוא רוצה מדבר מבין שני בדי הארון, פעמים שאין העולם ומלואו מחזיקים כבוד אלהינו ופעמים ידבר עם האדם מבין שערות ראשו:  ",
+                "<b>ודע</b> כי הקב\"ה הודיע לאיוב בשני מענים איך הוא יתברך מנהיג עולמו בשתי מדות מדת רחמים ומדת הדין, הזכיר במענה הזה הראשון ענין הים ששם לו החול גבול שלא יעברנהו וזה חסד ורחמים גדולים לעולם שיתקיים הישוב ולא יחרב. ואחרי כן הודיעו ענין הגלגול בפסוק תתהפך כחומר חותם שהוא ג\"כ חסד ורחמים לבריות שיזכו כל ישראל לקיים עולם לאור באור העליון ולא יעברו בשלח שהוא גיהנם, כענין שכתוב יחשוך נפשו מני שחת וחיתו מעבור בשלח, כי מכנה האש של גיהנם בשלח שהוא התרב מלשון (יואל ב׳:ח׳) ובעד השלח יפולו וכן כתיב (בראשית ג׳:כ״ד) ואת להט החרב המתהפכת. ולכך הזכיר לשון העברה כי כן מצינו לשון העברה באש. (דברים י״ח:י׳) מעביר בנו ובתו באש. ואחרי כן הודיעו ענין המטר שהוא רחמים לעולם זהו שאמר מי פלג לשטף תעלה ודרך לחזיז קולות. וחזיז הוא הברק ונקרא חזיז ע\"ש שרואין אותו למרחוק. ואמרו היש למטר אב זולתי אני או מי הוליד אגלי טל והאל\"ף נוספת והוא מן גלת מים. ואמר מי יכין לעורב צידו כי ילדיו אל אל ישועו כל אלה פעולות הרחמים והחמלה שמתוכם יתגלו רחמיו על כל מעשיו. ובמענה השני יודיע הנהגתו במדת הדין, הוא שהזכיר שני הנבראים הגדולים אחד ביבשה ואחד בים ובריאתם הגדולה והחזקה מורה על מדת הגבורה, והזכיר שם ואם זרוע כאל לך ובקול כמהו תרעם, עדה נא גאון וגבה וגו' הפץ עברות אפך וגו' ראה כל גאה והכניעהו והדוך רשעים תחתם. ומפני שכל מדה ומדה כלולה ברחמים והרחמים בדין, לכך תמצא במענה הראשון שהודיעו ענין פעולת מדת רחמים שהזכיר מן הסערה בה\"א ובמענה השני לא הזכיר הה\"א אלא מן סערה וזה יורה כי זה כלול בזה:  ",
+                "<b>ומתוך</b> הנבראים האלה שהודיע הקב\"ה לאיוב והן העורב והיעלים והאילות נראה כי יש השגחה פרטית גם על שאר בעלי חיים ואין הדבר כן כי אין ההשגחה הזאת להם בפרט אלא כדי לקיים המין ההוא כי לולא שהקב\"ה מכין מזון לכל מין ומין היה המין ההוא בטל ואם כן אין עיקר השגחה זו אלא לשמור הכלל וזה שכתוב (תהלים קמה) נותן לבהמה לחמה וגו' וכתיב (שם קד) הכפירים שואגים לטרף וגו' וכתיב (שם קמד) פותח את ידך וגו' וכן מאמר רז\"ל (ע\"ז פ\"ק דף כב) יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים ועד ביצי כנים ואין כונת כל זה רק לשמור הכלל, ומזה דרשו רז\"ל שהעורבים אביהם שונאין אותם ואינם מפרנסן לפיכך הקב\"ה מזמין להם יתושין מתוך צואתן ונכנסין לתוך פיהן, וכן (ב\"ב פ\"ק דף טז) היעלים הנקבה שבהן שונאה את ולדה וכשכורעת לילד עולה לראש סלע גבוה כדי שיכול הולד וימות והקב\"ה מזמין לו נשר ומקבלו בכנפיו. חולל אילות מלשון חיל כיולדה. וכן (שם) האילה רחמה צר ואין הולד יכול לצאת ובשעת לידה הקב\"ה מזמין דרקון ומכישה ברחמה ויוצא. וכל הענינים האלה ההשגחה מבוארת בהם לקיום המין בלבד:סוף דבר הודיע הקב\"ה לאיוב שהשגחתו שופעת על מין האדם בכלל ובפרט ועל שאר בעלי חיים לבד לקיום המין, ורמז לו בתוך דבריו על הסוד שגילה לו אליהוא שהוא אמת, כי איוב לא קבל הדבר ממנו אבל חשב כי אפשר כדבריו כי מדת צדיק ורע לו ורשע וטוב לו תתנהג על הדרך ההוא בדרך המשפט אם הדבר כן, אכן אין לאליהוא ראיה מוכרחת על הענין ואין אדם יכול לדעת זה כי אם בדרך קבלה, ועתה אמר לו ה' יתעלה המענה הזה ואיוב שתק, חזר עוד ויצא מלפניו קול דממה דקה לא בסופה וסערה שלא יבהל איוב מתגרתו שאמר ואימתך אל תבעתני ואמר הרוב עם שדי יסור הלריב עם שדי הוא מוסר מוכיח אלוה איוב שיוכיח האל ית' יענה על זאת, כך פירש החכם ר' אברהם ז\"ל, והנכון לי שיאמר האם המריב עם שדי יסר אותו עתה על דבריו אלא כי עתה ידע דרכיו ואורחותיו וייסר אותם אם אינן ישרות ויוכיחנו על התשובה הזאת: או ענה איוב הן קלותי מה אשיבך וגו'. יאמר כי הוא קל ונבזה מהשיב על דבריו וישים ידו על פיו מענות אותו פי' פעם אחת ידבר ולא יענה עוד ושתים לא יוסיף עליהם עוד, והענין לא בין תלונתו שלא יוסיף להתלונן בעת אחרת כי הבין שהאל יתברך יודע ומשגיח עושה חסד משפט וצדקה בארץ. והנה ראינו כי הודה איוב בסוף וקבל האלהים דבריו ונתרצה אליו. ובאמת כי מן המענה הזה היתה הוראתו כי לא יוסיף לו במענה השני דבר בשאלת שלום הרשעים ויסורי הצדיקים גם לא יחדש ענינה בהאריך בדבר בהמות ולויתן:  ",
+                "<b>והנה</b> הענין המישב דעתו של איוב מן המענה הזה היה לו. ויען הי את איוב מן הסערה ויאמר, אע\"פ שהודה איוב שלא יענה וידע כי השם צדיק כאשר פירשתי בעבור שלא התודה על תלונתו ענה השם יתברך מן סערה לא מן הסערה הראשונה הנקרא בה\"א הידיעה ברוב גדולה וחזקה רק בסערה נתה ממנה, הנה בהמות אשר עשיתי עמך יפליג עתה בבנין ב' נבראים עצומים בהמות ולויתן זה ביבשה וזה בים, ויאמר לו אשר עשיתי עמך על שם שנברא ביום ששי עם בריאת אדם, ואע\"פ שנקרא בהמות בלשון רבים בהמה יחידית היא והעד חציר כבקר יאכל, ואמר עליו הוא ראשית דרכי אל כלומר ראש לבהמות לבריאת עולם, העושו יגש חרבו כלומר לא יוכל לו כל נברא רק מי שעשהו. כי בול הרים ישאו לו. כלומר כי ההרים ישאו לו יבולם. ודרשו רבותינו ז\"ל שהוא רועה אלף הרים בכל יום וזהו שאמר דוד ע\"ה בהמות בהררי אלף. ואח\"כ אמר תמשוך לויתן בחכה וגו' התשים אגמון באפו וגו' התשחק בו כצפור וגו' אין על עפר משלו העשוי לבלי חת. כלומר אין ביבשה דומה לו ונמשל אליו בכח ובגבורה והוא העשוי לבל יחת מכל הנבראים ביבשה או בים, הודיע לאיוב כי הים שהוא מקום מכוסה והנבראים שבו ראוים להיותן חלשים לפי שבריאתן מלחות המים ועמידתן בתוך המים ואין מאכלם דברים חזקים שיתנו בהם כח בתולדות הנה יש בו נברא יותר חזק מכל הנבראים שביבשה, והכונה בסיפור שני הנבראים האלה בהמות ולויתן לבאר כי האלהים עשה את הים ואת היבשה ואת כל אשר בם וברא החוזק והתוקף אשר ללויתן במקום החולשה והוא הים להורות כי לא נברא ולא נעשה בטבע בלבד, את כל גבוה יראה כשיגבה ראשו על המים מרוב ארכו הוא מלך על כל בני כוורי, על בני שחץ הנולדים בים, וכן אמר התרגום הוא מלכא על בני כוורי:  ",
+                "<b>אחר</b> שהשלים השם יתברך מענהו כאשר ראה להודיע מנפלאותיו בשפלים אז השיב איוב ידעתי כי כל תוכל לעשות בכחך הגדול אשר אין לו קץ ולא יבצר ממך מחשבת חכמה כי חכמתך אין לה סוף. ומלת כל איננך מקור אלא שם דבר. ומי זה אשר יעלים ויסתיר חכמה רבה הנעשית בעצה מפני שלא ידענה אני הוא שהגדלתי לחברי דבר ולא אבין העצה ונפלאות ממני ולא אדע אותם גם עתה, והנה השם קראו מחשיך עצה והוא התודה שאינו מחשיך אותה אבל היה מעלים ומסתיר אותה בבלי דעת, שמע נא ואנכי אדבר אשאלך והודיעני כי אינני יכול לדעת דבר בנפלאותיך רק מה שתודיעני בחסדיך, לשמע אוזן שמעתיך היתה לי קבלה באלהותך ועתה הגעתי לנבואה וידעתי אמתת המציאות וכי אתה נמצא ויודע ומשגיח ושופט צדק רב חסד ואמת. על כן אמאס מה שהייתי חפץ בו עד עתה והם חיי העולם הזה ושלותו אשר הייתי רוצה בהם ומתלונן על אבדו אותם ונחמתי על עפר ואפר הוא הגוף, כי כן יתודו הצדיקים עם בוראם כדרך ואנכי עפר ואפר, יאמר כי יתנחם על גופו שהיה חפץ בו והיה רואה כי החיים חסד והמות לצדיק חמס ועתה אתנחם על חפצי בגוף וארצה לדבקה בך לאור באור החיים באור פניך ולהיות נפשי צרורה עמך בצרור החיים:  ",
+                "<b>ויאמר</b> ה' אל אליפז התימני גם זה האיש הגיע למעלת נבואה למעלתו בחכמה כי הוא גדול החברים כמו שפירשתי, או היה בחלום הלילה כענין אבימלך ולבן, כי חפץ השם לכפר על חטאתם ולהודיעם כי שגו מאשר היו יראי אלהים וסרים מרע ולמדו זכות על מעשיו כפי דעתם כי לא דברתם אלי נכונה כי טעיתם ומפני טענותיכם הייתי עושה חמס בעיני כל יודע צדקת נפשו, כעבדי איוב יקראנו עבדו כי התודה אליו עתה. והנה גם הם גם איוב טעו רק איוב דבר נכונה שהוא צדיק והאל יתברך מביא צרות על עושי רצונו רק לא היה יודע למה ואליהוא פי' לו הטעם, והנה איוב דבר נכונה והתודה ונתכפר לו על קראו תגר בענין על קראו עבדי כאשר בראשונה אבל הם לא דברו נכונה בהרשיעם את איוב וכל נספה וכל מוצאות אותו רעות והיו סבורים שעשו טובה בהצדיקם מעשה האלהים ועל כן לא התודו והנם צריכין כפרה, וכן תורה מלת אלי:  ",
+                "<b>וה'</b> שב את שבות איוב. סברת הרמב\"ן ז\"ל כי לא מת דבר מכל אשר לו והענינים ההם לא אירעו להם רק השטן לקח כל אשר לאיוב והוליך אותם אל המדבר ואל ארץ גזרה והראה את המלאכים המגידים לו כאשר ספרו, והשטן ידע כי רצון האלהים בנסיון לבד ולא רצה לשלוח בהם יד להמיתם, ואולי בכך נצטוה כי אמר הנה כל אשר לו בידך. לא אמר לעשות בהם כטוב בעיניך רק בידו יהיה להביאו בהם במצרף הנסיון, וזהו שאמר תחלת הספר ומלאך בא אל איוב ולא מצאנו מלת מלאך בכתוב רק על שליח השלוח מאת אדניו לעשות דבר, ועל כן הוא ז\"ל סובר כי השטן שלהם צווה מאתו ללכת אל איוב ולספר לו מה שראו כפי דעתם. ועתה השיב השם יתברך שבות בניו ובנותיו והנערים והאתונות והצאן והגמלים השיב לו והוסיף לו אחרי כן בגמלים ובצאן למשנה, וכן מלת שבי לעולם על נפש אדם לא על צאן ובקר לבדך כי יקרא מלקוח, והנה הכל נשבה ביד השטן והושב לו עתה ועל כן לא אמר הכתוב ויולדו לו שבעה בנים ושלש בנות כבתחלה ואולי ה\"א הנוספה במלת שבענה תורה לידיעה כי אולי כן משפט הלשון להורות בידיעה כאשר יורו עליה ה\"א ופתחות הלמ\"ד. וכן (בראשית מ״ב:ל״ו) עלי היו כלנה כל אלה. ועתה קרא שמות חדשים לבנותיו כי היו עתה יפות מראה ויפות תואר מאשר בראשונה כי כן שבחן הכתוב ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב. ולא אמר כן בתחלת הספר. והוסיף לו למשנה גם בשנים זהו שאמר ויחי איוב אחרי זאת מאה ומ\"ם שנה שהרי שנות האדם שבעים שנה והוא חי ק\"מ שנה אחרי זאת, ומת זקן ושבע ימים בזכות שהיה לבבו שלם את ה' אלהיו בבריאותו וחליו בעשרו ובעניו הוא ירא אלהים, שהיראה עיקר העבודה והוא מצות הלב והלב עיקר כל המצות ועיקר האמונה והיחוד כענין שכתוב (דברים ד׳:ל״ט) והשבות אל לבבך וגו'. וכענין שכתוב (איכה ג׳:מ״א) נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים:  "
+            ]
+        ],
+        "Shaming": [
+            [
+                "<b>לכן</b> כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו (ישעיהו כ״ט:כ״ב-כ״ג). ידוע כי ישראל זרע קדש מסוה הבשת נתון על פניהם והוא עדות להם שהם בני האבות אברהם יצחק ויעקב. וכבר העיד הכתוב במתן תורה כי מה שנגלה הקב\"ה לישראל באותן המראות העצומות והנוראות הכל היה כדי שיתלבשו ישראל במדת הצניעות והבשת והוא שכתוב (שמות כ׳:י״ז) ויאמר משה אל העם אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם וגו' והיה לו לומר יראתו בלבבכם. ודרשו ז\"ל יראתו על פניכם זו הבושה וזהו לשון על פניכם. ומפורש אמר (אבות פרק ה) בוש פנים לגן עדן. והנה הבריות בכמה מצות הכתובות בתורה יחזיקו ויעשו מפני הבשת שאלמלא הבושה היו מתרשלין בהן ומתרפין בעשייתן, וכאשר יגלה האדם מעל פניו לבוש הבשת הנה הוא פורק מעליו עול התורה והמורא ומאמת העול ומעול האמת והוא נקרא עול, וכענין שכתוב (צפניה ג׳:ה׳) לא ידע עול בשת, הלא תראה הנביאים כלם יזהירו תמיד על מדה זו בהוכיחם את ישראל הוא שכתוב (ירמיהו ח׳:י״ב) גם בוש לא יבושו גם הכלם לא ידעו, והנה לשון בשת הוא לשון כולל הצניעות והענוה והוא כולל ג\"כ הבזיון והחרפה, הצניעות והענוה הוא שנתחייב אדם שיהיה לו בשת מהקב\"ה ומן הבריות, הבזיון והחרפה הוא שיתחייב אדם שיהיה זהיר שלא יביא את חבירו לידי בשת שלא יביישנו לא בדבור ולא במעשה ושלא ילבין את פניו, כי כל מי שיש לו בשת מהקב\"ה אי אפשר לו שיבא לידי בשת לעולם כי אינם באים לידי בשת אלא הרשעים החטאים שאין להם בשת מהקב\"ה ועושים כל מזמתן, וכן דוד ע\"ה מקללם שאמר יבושו ויסוגו אחור, ואמר עוד יבושו ויחפרו מבקשי נפשי ילבשו וגו', כלומר יבאו לידי הלבנה שיתביישו ממעשיהם הרעים בעולם הזה ויהיו נענשים לעולם הבא. ובמדרש (תהילים ו׳:י״א) יבשו ויבהלו עדי עד לעתיד לבא נוטל הקב\"ה הצדיקים ומראה להם גיהנם ומקומות פנויים לתוכו ואומר להם מקומות הללו פנויים לכם אלא אם זכיתם וירשתם גן עדן, וכן הרשעים נוטלן ומראה להם גן עדן ומקומות פנויים לתוכו ואומר להם אלו המקומות פנויים לכם אלא אם נתחייבתם וירשתם גיהנם. אמר רבי יהושע בן לוי אינו מקלל את הרשעים אלא בבושה ולא עוד אלא שכופל להן בקללתן שנאמר יבשו ויבהלו עדי עד והם יורשין חלקם וחלק חבריהם בגיהנם, וזהו שאמר (ישעיהו ס״א:ז׳) תחת בשתכם משנה, וכשהוא מברך את הצדיקים כופל להם ברכתם שנאמר (שם מה) לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד, וכן הזכיר עוד (שם נד) אל תיראי כי לא תבושי ואל תכלמי כי לא תחפירי והם יורשין חלקם וחלק הרשעים בגן עדן, וזה שאמר דוד (תהילים ל״א:י״ח) ה' אל אבושה לעולם יבושו רשעים ידמו לשאול, וכיון שנתברר כי ההלבנה והבשת קללה נמרצת צריך אדם שיזהר בחבירו במדה זו שלא ילבין את פניו כי היא העבירה שהמחזיק בה הוא מאותן שאין להם חלק לעולם הבא, וכן דרז\"ל בפרק הזהב (בבא מציעא דף נח ב) תנא תנא קמיה דרב נחמן כל המלבין פני חבירו ברבים כאלו שופך דמים אמר ליה שפיר קא אמרת דחזינא ליה דאזיל סומקא ואתא חוורא אמר ליה אביי לרב דימי במערבא במאי זהירי טפי אמר ליה באחוורי אנפין דאמר רבי חנינא הכל יורדים לגיהנם הכל סלקא דעתך אלא אימא כל היורדין לגיהנם עולין חוץ מג' שיורדין ואינן עולין. הבא על אשת איש והמכנה שם לחבירו והמלבין פני חבירו ברבים מכנה היינו מלבין אע\"ג דדש ביה בשמיה. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן נוח לו לאדם שיבא על אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנא לן מדדרש רבא מאי דכתיב (תהילים ל״ה:ט״ו) ובצלעי שמחו ונאספו נאספו עלי נכים ולא ידעתי קרעו ולא דמו אמר דוד לפני הקב\"ה רבש\"ע גלוי וידוע לפניך שאלו היו מקרעין את בשרי לא היה דמי שותת ולא עוד אלא אפילו בשעה שהם יושבין ועוסקין בנגעים ואהלות ובד' מיתות בית דין אומרים לי דוד הבא על אשת איש מיתתו במה ואני אומר להם בחנק ויש לו חלק לעוה\"ב אבל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעוה\"ב אמר מר זוטרא בר טוביא ואמרי לה אמר רב חמא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא ואמרי לה אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי נוח לו לאדם שיפיל את עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנא לן מתמר דכתיב (בראשית לח) היא מוצאת וכן דרשו ז\"ל בפסוק (שם מה) הוציאו כל איש מעלי אמר רבי שמואל בר נחמני בצרה גדולה הביא יוסף עצמו באותה שעה שאלמלי הרגוהו אחיו אין כל בריה יכולה להכירו ואין כל בריה תובע דמו ולמה אמר הוציאו כל איש מעלי אמר מוטב שאהרג ואל אלבין פניהם ברבים. מצינו שההלבנה חצי רציחה היא שהרי פעולת הרוצח היא שהוא מבלבל ומהפך הדם שבתוך האברים שבגוף ושופכו חוץ לגוף וכזאת פעולת המלבין את חברו שהוא מבלבל ומהפך הדם שבגופו ומעורר אותו לצאת אלא שאינו שופכו לחוץ ולכך אמרו כאלו שופך דמים ולא שופך ממש. ואמר חכם א' מחכמי המחקר ההלבנה מיתה קטנה. בוא וראה כמה קשה חטא ההלבנה שאף במי שמוכיח את חבירו הזהירה תורה להוכיחו בענין שלא ילבין את פניו הוא שכתוב (ויקרא י״ט:י״ז) הוכח תוכיח את עמיתך וגו' כלומר תוכיח אותו בענין תוכחת מוסר שהוא דרך חיים והזהירה תורה כן ק\"ו בלא תוכחת שיגדל עינו מנשוא אם ילבין את פניו. למדנו מכל זה כמה גדול ההלבנה עד שהקב\"ה כשרוצה לקלל את הרשעים מקללן בהלבנה וכשהוא מברך את הצדיקים מברכם שלא יבושו ושלא ילבינו פניהם הוא שאמר הנביא בכאן כה אמר ה' אל בית יעקב. הבטיח ישעיה הנביא לבני דורו שהקב\"ה ייסרם בשבט אפו שהוא סנחריב מלך אשור עד שישובו בתשובה ומתוך התשובה יהיו ישראל ראויים להצלה מידו ואז לא יבוש יעקב אביהם ולא יתלבנו פניו, וז\"ש לא עתה יבוש יעקב וגו' כלומר לא עתה יבוש יעקב כשיעשו ישראל תשובה, כי כאשר הבנים עומדים במרדם הנה האב מתבייש לרוע מעשיהם ופניו מתלבנים, ושיעור הכתוב כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם לא עתה יבוש יעקב וגו' ומלת פדה חוזרת להקב\"ה זהו פשוטו של מקרא. ובמדרש אשר פדה את אברהם בוא וראה האבות מתעטרין בבניהם אברהם נתעטר בזכות יעקב בן בנו כשהשליכו נמרוד לכבשן האש והצילו הקב\"ה בזכות יעקב בן בנו הדא הוא דכתיב כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם שפדאו מכבשן האש. ולפי המדרש הזה מלת פדה תחזור ליעקב, ויש לשאול וכי לא היה זכותו של אברהם כדאי להנצל מן הכבשן שהיה צריך לזכותו של יעקב בן בנו והלא זה חסרון אצל זכותו של אברהם, ונראה לומר כי אלו לא היה יעקב מזרעו היה זה חסרון אבל כיון שהוא בן בנו והוא הענף שהיה בכחו הנה זכות כל באי כחו נכללים בזכותו והכל למעלת אברהם שהיה השרש ולהפלגת זכותו. וכאלו אמר אותו זכות של יעקב שהוא נכלל בו פדאו מן הכבשן וכיון שהוא כולל זכיות של רבים ראוי הוא להנצל. בוא וראה כמה הוא קשה חטא ההלבנה שאף במי שמוכיח את חבירו הזהירה תורה להוכיחו בענין שלא ילבין פניו הוא שכתוב הוכח תוכיח את וגו' כלומר תוכיח אותו בענין שלא תשא עליו חטא והוא חטא ההלבנה ואם בענין תוכחת מוסר שהוא דרך החיים הזהירה תורה כן ק\"ו בלא תוכחת שיגדל עונו מנשוא אם ילבין פניו. ודרשו במעשה תורה הנעשה ע\"י רבינו הקדוש. ז' דברים הן נוח לו לאדם שלא נברא ואל יראה אותו. ימות אדם ואל ימותו בניו בחייו. ימות ואל יצטרך לבריות. ימות ואל ימות מיתה משונה. ימות אדם ואל ישכח תלמודו. ימות ואל יתענה. ימות ואל יוסר בידי בשר ודם להשתעבד. ימות ואל ילבין פני חבירו ברבים. והנה חז\"ל לקחו לשון ההלבנה ממלת יחוורו שהבטיח הנביא את ישראל שלא יבוש יעקב אביהם ולא יתלבנו פניו לפי שילדיו יעשו תשובה ויכפר להם הקב\"ה ויראה נפלאותיו ומעשה ידיו בהם ויתקדש שם שמים על ידיהם. זהו שאמר בפסוק השני (ישעיהו כ״ט:כ״ג) כי בראותו ילדיו מעשה ידיו בקרבו יקדישו שמי והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו: \n"
+            ]
+        ],
+        "Confession": [
+            [
+                "<b>לך</b> לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען וגו' (תהילים נ״א:ו׳). ידוע כי הוידוי מצות עשה שבתורה שנאמר (במדבר ה׳:ו׳) איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' והתודו את חטאתם אשר עשו. וענין הוידוי הוא שיתודה ויאמר להקב\"ה חטאתי לפניך. ודרז\"ל כיון שחטא אדם והתוודה ואמר חטאתי שוב אין מלאך רשאי ליגע בו שנאמר (שם כב) ויאמר בלעם אל מלאך ה' חטאתי כי לא ידעתי כי אתה נצב לקראתי בדרך. וכן מצינו בישראל כשחטאו בהוצאת דבה על המן התודו ואמרו (דברים כא) חטאנו כי דברנו בה' ובך ומיד מחל להם הקב\"ה ומשה התפלל עליהם שנאמר (שם) ויתפלל משה בעד העם. ואפילו ברשעים הוידוי מכפר וכיון שקבלו דינם והתודו זוכין לחיי העוה\"ב שכן מצינו בעכן שהתודה ואמר (יהושע ז׳:כ׳) אמנם אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי. ותכף שהתודה אמר לו יהושע (שם) מה עכרתנו יערכך ה' היום הזה ודרשו ז\"ל היום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעוה\"ב. ואין צריך לומר בישראל שאפי' באומות העולם הוידוי מכפר. והוא שמצינו אדני בזק מלך גדול ממלכי כנען והיו שבעים מלכים מקוצצים בהונות ידיהם ורגליהם מלקטים תחת שולחנו. כיון שהתודה והזכיר את השם נתכפר לו והוא שכתוב בתחלת שופטים (שופטים א׳:ה׳) וימצאו את אדני בזק בבזק וילחמו בו ויכו את הכנעני והפריזי ויכו את אדני בזק וירדפו אחריו ויאחזו אותו ויקצצו את בהונות ידיו ורגליו. ויאמר אדני בזק שבעים מלכים בהונות ידיהם ורגליהם מקוצצים היו מלקטים תחת שולחני כאשר עשיתי כן שלם לי אלהים ויביאוהו ירושלים וימת שם, מה ענין שהזכיר הכתוב מיתתו בירושלים אלא ללמדך שכיון שהתודה והזכיר את השי\"ת בוידויו היתה מיתתו כפרה אחר שקבל דינו במדה כנגד מדה: \n",
+                "<b>ומעיקרי</b> התשובה הוא וידוי דברים, זה שיתחרט אדם בלבו ויתודה בפיו ולכך תמצא בפר' הקרבנות שאמר הכתוב (שמות כ״ט:א׳) וזה הדבר אשר תעשה להם לקח פר אחד, היה לו לומר וזה אשר תעשה להם כשם שאמר בסמוך (שם) וזה אשר תעשה על המזבח אבל הוסיף מלת הדבר לפי שהיא פרשת הקרבנות ורמז לעתיד כי מי שאין לו קרבן יביא דברים ויתכפר לו. וכן אמר הנביא (הושע י״ד:ג׳) קחו עמכם דברים ושובו אל ה' וגו', ביאר כי עיקר התשובה הוא וידוי דברים לא יצטרך לטרוח אחר קרבן אלא דברים בלבד יהיה במקום קרבן, זהו (שם) ונשלמה פרים שפתינו. יתחייב אדם שיתודה על כל עון ועון שהוא עושה שכך אמרה תורה בפרשת הקרבנות והיה כי יאשם לאחת מאלה והתודה אשר חטא עליה, מכאן דרז\"ל ואמרו כל חטאת טעונה וידוי וזה לשון לאחת מאלה. קשה ענשו של אדם כשאינו מתודה על עונותיו שיש לו ידיעה בהם שעשאן בין בשוגג בין במזיד. ואין צריוי לומר אותן שיודע בהן אלא אפילו שלא ידע בו כלל קשה עונשו מפני שלא התודה בהם וזהו שאמרה תורה בפרשת קרבנות (שם ד) או הודע עליו חטאתו אשר חטא והביא קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה על חטאתו אשר חטא. והזכיר אחריו וסמך את ידו על ראש השעיר הרי שחייבו הכתוב קרבן על אותו חטא שידע בו וקרא שם הקרבן חטאת וכאשר חטא ולא ידע בו כלל חייבו הכתוב קרבן וקראו אשם. ויש לתמוה ע\"ז כי לשון חטאת מלשון שגגה ולשון אשם מלשון שממה להורות שחוטא חטא בדבר שראוי להיות שמם בו. וא\"כ איך יאמר הכתוב בלא הודע יותר מהודע שיקרא קרבן של הודע חטאת וקרבן של לא הודע אשם ועוד שקרבן הודע שעירת עזים וקרבן של לא הודע הוא איל שדמיו מרובין יותר. אבל הטעם בזה מפני שהחוטא הנודע לו הוא דואג ומצטער עליו והדאגה על החטא הוא מזבח כפרה ומין אחד ממיני התשובה כענין שאמר דוד ע\"ה (תהלים לו) כי עוני אגיד אדאג מחטאתי. אבל זה שחטא ולא נודע לו לא דאג ולא נצטער ולא התודה בו ולפיכך ראוי שתחמיר בו התורה יותר. ולכך נקרא החוטא אשם והוא שאמר והוא לא ידע ואשם ונקרא קרבנו אשם הוא שאמר (ויקרא ח) אשם הוא אשם אשם לה'. יאמר אשם הוא קרבנו של זה אשם אשם כשלא נודע לו שחטא שלא דאג ולא נצטער עליו לה' היודע הנסתרות ולפי שאין ידיעה בחטא זה כי אם לה' לכך הזכיר בו אשם אשם לה'. וכענין שדרשו ז\"ל בשעיר של ראש חדש שנאמר בו (במדבר כ״ח:ט״ו) חטאת לה' חטא שאין מכיר בו אלא ה' והא למדת כמה קשה עונש החוטא כשאינו מתודה על חטאו הנודע לו כי אף בחטא שלא נודע לו כלל מעולם החמירה תורה לפי שלא התודה בו. וע\"כ היה דוד המלך ע\"ם מתודה להקב\"ה ואמר לו (תהילים נ״א:ו׳) לך לבדך חטאתי וגו' היה מתודה על חטאו הנודע לו, ואע\"פ שנמחל לו מצינו שנענש עליו בג' פורעניות והוא שדרשו בפרק חלק (סנהדרין דף קז) ששה חדשים נצטרע דוד ונסתלקה שכינה ממנו ופירשו ממנו סנהדרין. נצטרע דכתיב (תהילים נ״א:ט׳) תחטאני באזוב ואטהר וגו'. נסתלקה ממנו שכינה דכתיב (שם) השיבה לי ששון ישעך, פירשו ממנו סנהדרין דכתיב (שם קיט) ישובו לי יראיך. ושם שואל בגמ' הני ו' חדשים מנא לן דכתיב (ד\"ה כט) והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלשים ושלש שנים וכתיב (שמואל ב ה׳:ה׳) בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים אמר דוד לפני הקב\"ה רבש\"ע מחול לי על אותו עון אמר לו מחול לך אמר לו עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו אמר לו בחייך איני מודיע אבל בחיי שלמה בנך אני מודיע בשעה שבנה שלמה ביהמ\"ק בקש להכניס ארון בבית קדשי הקדשים דבקו השערים זה בזה אמר כ\"ד רננות ולא נענה אמר (תהילים כ״ד:ט׳) שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם רהוט בתריה למבלעיה כיון שאמר (דברי הימים ב ז) ה' אלהים זכרה לחסדי דוד עבדך אל תשב פני משיחך מיד נענה באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדרה וידעו כל ישראל שמחל לו הקב\"ה על אותו עון: \n",
+                "<b>ודרשו</b> רז\"ל (שבת פ\"ב דף ל\"ב) חלה אדם ונטה למות אומרין לו התודה שכן דרך כל המומתין מתודין שהרבה התודו ולא מתו והרבה לא התודו ומתו והרבה מהלכים בשוק ומתודין ושמא בזכות שתתודה תחיה. וכן דרשו בסיפרא ואשמה הנפש ההיא זה בנין אב לכל המתים שטעונים וידוי. אם היה יכול להתודות בפיו יתודה ואם אינו יכול להתודות בפיו יתודה בלבו ובלבד שתהא דעתו מיושבת עליו. ועוד דרשו ז\"ל שאומרים לו אם הוא נושה באחרים או אחרים נושין בו או הפקיד אצל אחרים או אחרים הפקידו אצלו. וכן מצינו בבני קרח שלא היו יכולין להתודות בפיהם והתודו בלבם ונתקבלו ויצא מהן שלשלת גדולה שהיו משוררים במקדש ומהן היה שמואל הנביא ששקלו הכתוב כמשה ואהרן שנאמר (תהילים צ״ט:ו׳) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו, וכן אמרו במדרש תהלים (שם מה) למנצח על ששנים לבני קרח רחש לבי דבר טוב מי שאינו יכול להתודות בפיו יתודה בלבו שכן בני קרח לא היו יכולין להתודות בפיהם לפי שהיו רואים שאול פתוח תחתיהם ואש מלהטת עליהם ולא היו יכולין להתודות בפיהם והתודו בלבם שנא' רחש לבי דבר טוב וקבלם הקב\"ה. ולמה רחש לשון יחיד והלא שלשה היו ללמדך ששלשתם שוים בלב א' ומה שכיון זה כיון זה. אומר אני מעשי למלך אם רחישה למה אמירה ואם אמירה למה רחישה אלא כך אמרו אם בלבבנו רחשנו כבר אמרנו מעשינו להקב\"ה ולא היה להם פנאי לומר בשפתותיהם ואמרו בלבם: \n",
+                "<b>דרשו</b> ז\"ל במס' יומא (פ\"ח דף פו ב) עבירות שהתודה עליהם יום הכפורים זה לא יתודה עליהן יום הכפורים אחר, ואם שנה בהן צריך שיתודה עליהן ואם לא שנה בהן והתודה עליהן עליו הכתוב אומר (משלי כ) ככלב שב על קיאו כסיל שונה באולתו ר' אליעזר בן יעקב אומר כל שכן הרי זה משובח דכתיב (תהילים נ״א:ה׳) כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד. אלא מה אני מקיים ככלב שב על קיאו כדרב הונא דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו. הותרה לו סלקא דעתך אלא אימא נעשית לו כהיתר. וצריך שיפרוט את החטא שנאמר (שמות ל״ב:ל״א) ויעש להם אלהי זהב דברי רבי יהודה בן בבא. רבי עקיבא אומר אינו צריך. אלא מה אני מקיים ויעשו להם אלהי זהב כדרבי ינאי דא\"ר ינאי אמר משה לפני הקב\"ה רבש\"ע בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די גרמת להם לעשות אלהי זהב. ובפרק סדר תעניות (תענית דף יו) תנו רבנן אדם שיש בו עבירה ומתודה ואינו חוזר בה למה הוא דומה לאדם שתופש שרץ בידו שאפילו טובל בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה זרקו מידו עלתה לו טבילה שנא' (משלי כא) ומודה ועוזב ירוחם. ואומר (איכה ג׳:מ״א) נשא לבבנו אל כפים וגו': צריך אדם שיבכה כשהוא מתודה לפי שהדמעה מעיקרי התשובה, ואמרו רז\"ל (ב\"מ פ\"ד דף נט) כל השערים ננעלו ושערי דמעה לא ננעלו שכן אמר דוד (תהילים ל״ט:י״ג) שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש, ואמר עוד (שם קיט) פלגי מים ירדו עיני, ומצינו בתפלתו של חזקיה (ישעיהו ל״ח:ג׳) ויבך חזקיהו בכי גדול, ומתוך שהוא בוכה הוא נכנע ולבו מסכים אל החרטה שמתחרט על כל חטא ועון שעשה והוא מואס חיי העוה\"ז ומתנחם על עפר ואפר. ומתוך כך וידויו מקובל והקב\"ה נוטל אותן דמעות ומניחן בבית גנזיו שנאמר (תהילים נ״ו:ט׳) שימה דמעתי בנאדך וגו', כיון שהשתדל אדם במדת התשובה והחזיק בה לעשות אותה בכל משפטיה ובכל חקותיה ואחרי כן התודה הנה הוא בטוח שכל עונותיו נמחלין. אמנם צריך עוד לבקש רחמים מאת הש\"י שיהיה רצונו דבק בו כמו שהיה עד שלא חטא, כי העבד החוטא פני מלך בשר ודם פעמים רבות ומחל לו הנה הוא בטוח במחילה זו שלא יענישנו אבל עדיין הוא צריך שימשיך המלך חנו אליו שיהיה רצונו דבק בו ושיעשה עמו טובה, אף כי המלך ה' אשר בידו נפש כל חי שהאדם צריך שיבקש אחר התשובה והוידוי רצונו וחנו ית' כי בזה תושע נפשו תשועת עולמים. וכן מצינו בדוד שהיה מבקש לפני הקב\"ה הארת פנים אחר גמר התשובה והוא אמרו (תהילים פ׳:כ׳) ה' אלהים צבאות השיבנו האר פניך ונושעה: \n"
+            ]
+        ],
+        "Straying of Heart and Eyes": [
+            [
+                "<b>מאור</b> עינים ישמח לב שמועה טובה תדשן עצם (משלי טו). יבאר הכתוב הזה מעלת החושים וידוע כי כפי מה שתגדל מעלת החוש על חברו כן יגדל חיוב האדם שיעבוד בו את הש\"י כי בידוע שהגוף היכל הנפש שוכנת בתוכו כמלך בהיכלו ומרחפת על הגוף גם כן וזה כדמיון הבורא ית' שהוא בתוך העולם וחוץ לעולם כי הוא מקום עולמו ואין עולמו מקומו. ומנפלאות יצירת האדם שפתח בהיכל הזה חמשה שערים אל העולם והפקיד על השערים ההם חמשה שוערים מעבדיו הנאמנים. השערים הם כלי החושים ואלה הן העינים. והאזנים. והאף. והלשון. והידים. השוערים הם החושים המשתמשין בהן. ואלו הן חוש הראות. וחוש השמע וחוש הריח וחוש הטעם. וחוש המישוש. אשר בהם שלימות ההיכל ומעלתו והמלך שלמה שבח את עצמו בהן. הוא שאמר (קהלת ב) כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני. כי לא היה מלך לפניו ואחריו בהשגת תענוג החושים כמוהו וכענין שאמר (שם) וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם. מעלת הראות גדולה ואמנם מעלת השמע גדולה יותר כי כח השמע הוא יותר זך ודק מכח הראות, וזה שאמרו ז\"ל (ב\"ק פ\"ח פה ב) סימא עינו נותן לו דמי עינו. חרשו נותן לו דמי כולו. וכן מצינו בהקב\"ה שהקדים חוש השמע לחוש הראות הוא שאמר או חרש או פקח או עור. ויהיה ביאור הכתוב לפי זה שמועה טובה תדשן עצם מלבד שכח השמועה טובה משמחת את הלב כמאור העין עוד יגיע ממנה תועלת אחרת שהיא מדשנת את הגוף, והזכיר עצם לפי שהעצמות יסודות הגוף, וכן מצינו במשה רבינו שהזהיר לישראל בשתיהן והקדים שמיעה לראיה אמר (דברים ו) שמע ישראל ואח\"כ אמר (שם יא) ראה אנכי נתן לפניכם. וכן ישעיה הקדים השמיעה ואמר (ישעי' לג) אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע. החושים הנכבדים הללו כלן הם באבר הראשון שהוא מבחר מקומות הגוף ועליונו מלבד חוש המישוש שהוא מיוחד לידים ומתפשט בכל הגוף וגם בראש ואינו כי אם בהרגשת דבקות גוף בגוף, והחושים הללו ג' מהם רוחנים חוש הראות וחוש השמע וחוש הריח. ושנים מהם גופנים והם חוש הטעם וחוש המישוש. וחייבה החכמה להיותם כן כדי ללמד כי הכונה בבריאת האדם להיות חלק השכל רב ומתגבר על חלק הגוף. ומרוב מעלת ג' החושים רוחניים הללו תמצא שייחס אותן הכתוב אל השי\"ת והוא שאמר (שמות ג) וירא ה' כי סר לראות. (דברים א) וישמע ה' את קול דבריכם. (בראשית ח) וירח ה' את ריח הניחוח. ובשני חושים הנשארים שהם גופניות לא מצינו אותם מיוחסים לשם ית' כי לא תמצא ויטעם ה' וימשש ה'. וה' חושים הללו אנו משתמשין בכל פעולותינו וענינינו ומסכימי' עליהם עם השכל הנטוע בנו ואין אנו רשאים ליהנות באחד מהן בלא ברכה. וכן אמרו ז\"ל (ברכות פ\"ו ד' לה ב) כל הנהנה מן העוה\"ז בלא ברכה כאלו גוזל להקב\"ה ולכנסת ישראל שנאמר (משלי כח) גוזל אביו ואמו וגו'. חוש הראות מצינו הרבה דברים שתקנו רז\"ל לברך על חוש הראות והם (הרואה דף נט ב') הרואה חמה בתקופתה לבנה בחידושה והרואה חבירו לאחר י\"ב חדש והרואה את הים הגדול והאי מאן דנפיק ביומי דניסן וחזא אלני דמלבלבי בכל אלו חייב לברך, ומזה תקנו לנו ז\"ל ברכת יוצר המאורות לאמרה בכל יום לפי שהשמש מתחדש וזורח בכל יום ומי שבנה בית חדש וקנה כלים חדשים שנתחייב לברך שהחיינו הכל נמשך אחר חוש הראות. חוש השמע גם בזה תקנו רז\"ל לברך והוא שאמרו על שמועה טובה מברך הטוב והמטיב. ועל שמועה רעה מברך ברוך דיין האמת. חוש הריח גם בזה תקנו לנו רז\"ל לברך על ריח טוב על הפירות. כגון האתרוג והתפוח ברוך שנתן ריח טוב בפירות. ועל העשבים הטובים כגון חבצלת שקורין רוז\"א בורא עשבי בשמים. ועל ההדס בורא עצי בשמים. ועל המור והוא המוסק\"א בורא מיני בשמים, חוש הטעם גם בזה תקנו לנו ברכות אם הוא פרי האילן בורא פרי העץ אם הוא פרי המתגדל מן הקרקע בלא אילן בורא פרי האדמה. ואם גדולו מן הקרקע ואינו פרי כגון ירקות מברך שהכל, חוש המישוש לא תקנו ברכה בזה לפי שאין לחוש הזה חלק בשכל כי כלו גופני הפך השכל וע\"כ לא תקנו לברך אלא על פעולות החושים שיש לשכל חלק בהם: \n",
+                "<b>וצריך</b> אתה לדעת כי כל מעשיו של אדם בין המצות בין העבירות כולם נעשים ונגמרים עם חמשה חושים הללו, ונצטוינו להמשיך אחריהן במעשה המצות והוזהרנו לקשור ולאסור אותם במעשה העבירות, חוש הראות נתחלק לב' חלקים טוב ורע, החלק הטוב הוא שנצטוינו להסתכל ביצירות השי\"ת אשר יצר בעולמו כדי להתבונן מזה מעלתו ויכלתו. וכן אמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת. וכתיב (שם יט) השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו וכו'. וכן אמר ישעיה ע\"ה (ישעיה מ) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וגו'. נצטוינו להסתכל בהם ולהתבונן שהם שלוחים מאתו ית' ואין כחם רק מכחו ומכח עצמם לא ייטיבו ולא ירעו, והוזהרנו מן ההפך (דברים ד) ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש והירח וגו'. נצטוינו להסתכל בדבר שיש בו תועלת לגוף ולנפש, והוזהרנו מלהסתכל בעריות, וכענין שאמרו רז\"ל (ע\"ז פ\"ק דף כ) לא יסתכל אדם לא בעוף ולא בעופה בשעה שנזקקים זה לזה ולא בבגדי אשה השטוחים על הכותל משום שנא' (דברים כג) ונשמרת מכל דבר רע. כ\"ש שאין לו להסתכל בפני אשה, ודרשו ז\"ל כל המסתכל בפני אשה עובר משום (ויקרא יט) אל תפנו אל האלילים, וכן דרשו ז\"ל ליבא ועינא תרי סרסורי דחטאה אינון וזהו שכתוב (במדבר טו) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וגו': \n",
+                "<b>כל</b> מי שהולך אחר לבו ועיניו בענין האיסור יקראנו הכתוב זונה כי הוא מגביר את יצרו וחוטא כבא אל אשה זונה. ומזה אמר איוב (איוב לא) ברית כרתי לעיני ומה אתבונן וגו'. אפי' בהבנת לב כלומר אפי' במחשבה, ומה שהזכיר בתולה ק\"ו לאשת איש ומזה אמר (ישעיה לג) ועוצם עיניו מראות ברע. ועל זה אמר שלמה ע\"ה (משלי ד) עיניך לנכח יביטו וגו'. וחוש השמע מתחלק גם כן לב' חלקים טוב ורע, החלק הטוב נצטוינו לשמוע דברי תורה ולשמוע מוסר החכמים וזהו שאמר שלמה (שם כב) הט אזנך ושמע דברי חכמים וכתיב (שם טו) אוזן שומעת תוכחת חיים, החלק הרע שמיעת דברי רכילות ולשון הרע ומזה אמר ישעיה (ישעיה לג) אוטם אזנו משמוע דמים, והוא הדין שאסור לשמוע מיני הזמר והניגון והשחוק שכל זה אסור מדין התורה מפני שטבע הבשר קל להתפתות בענינים אלו ומטרידים האדם מן התורה והמצות ומלעשות הפעולות הרצויות והנבחרות. חוש הריח ג\"כ שני חלקים טוב ורע. החלק הטוב הריח הטוב בענין המצוה, וכמו שתקנו רבותינו ז\"ל בענין הבדלה בורא עצי בשמים, וכענין שאמרו לברך על המוגמר שהיה מנהגם לדשן עצמם על השלחן בריח הטוב בענין המצוה. וכמו שתקנו רז\"ל כדי שיברך המברך את השי\"ת מתוך הנאת הריח שהנפש נהנית ממנו, וכן דרשו ז\"ל (ברכות פ\"ח דף נג ב) והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים כי קדוש זה שמן ערב אני ה' אלהיכם זו ברכה. החלק הרע הריח הטוב בעבירה כגון ריח של ע\"ז שהוזהרנו ליהנות ממנו. חוש הטעם ג\"כ שני חלקים טוב ורע. החלק הטוב הוא שנצטוינו לאכול מצה בליל הפסח ולברך עליה, וכן בליל סוכות לאכול כזית בסוכה בלילה הראשון מגזירה שוה חמשה עשר חמשה עשר. ונכלל בחוש זה שיאכל אדם מה שיתאוה מן המותר לקיים גופו וכענין שכתוב (משלי יג) צדיק אוכל לשובע נפשו, והחלק הרע שהוזהרנו מלאכול המאכלים האסורים, ונוסף גם הוא עוד על האסורים שלא נמשך אחר המותר ביתרונות מחריב גופו ונפשו ואיהו דאפסיד אנפשיה, וכן אמר שלמה (שם ו) משחית נפשו הוא יעשנה, והזהיר עוד (שם כג) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו, ואמר עוד (שם כ) לץ היין הומה שכר כל שוגה בו לא יחכם, ביאר הכתוב כי היין מוליד שלשה עניינים, דברי ליצנות זה לץ היין כלומר איש היין ואף אם לא ידבר ליצנות יהיה הומה כלומר ירבה לדבר ריבוי דברים וכל שכן שאי אפשר לקבל חכמה לעולם, ודרשו רז\"ל שלשה דברים הן מעוטן יפה ורובן קשה ואלו הן יין תשמיש ושינה, חוש המישוש גם כן שני חלקים טוב ורע והחוש הזה מיוחס לידים, החלק הטוב שישתמש בהן במלאכתו וכן דרשו ז\"ל (ברכות פ\"ק דף ח) גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים דבירא שמים כתיב (תהלים קיב) אשרי איש ירא את ה' ובנהנה מיגיעו כתיב (שם קכח) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא, ונצטוינו מן התורה שיפתח אדם את ידיו במתן הצדקה לעני שנאמר (דברים טו) פתוח תפתח את ידך לו, וכן אמר שלמה (שם לא) כפה פרשה לעני, ואמר עוד (משלי כא) מתן בסתר יכפה אף ושחד בחיק חמה עזה, ביאר הכתוב כי הנותן בסתר זה מבטל האף וזה מביא חמה, והחלק הרע שהוזהרנו לאסור הידים שלא יגע אדם בדבר אסור כגון באשתו נדה אפילו באצבע קטנה, וכן שלא יגע במה שאינו שלו, ושימנע עצמו מן האונאה והגזל ומליקח שוחד, וכן אמר הנביא (ישעיה לג) נוער כפיו מתמוך בשחד, בכלל חוש המישוש המיוחס לידים, הרגלים, והוא גם כן שני חלקים, החלק הטוב הוא שנצטוינו לרוץ לדבר מצוה שנאמר (הושע יא) אחרי ה' ילכו כאריה ישאג וכתיב (שם ו) ונדעה נרדפה, נתחייב אדם מן הכתובים הללו שירוץ לכל דבר מצוה לבית הכנסת, לבית המדרש, ללוות את המת, לבית הקברות, לחברת החכמים, וכענין שאמר הכתוב (משלי יג) הולך את חכמים יחכם, לכל דברים אלו יתחייב לרוץ וללכת אפילו למרחוק ואין צריך לומר אל מקום קרוב, וכענין שכתוב (תהלים לד) בקש שלום ורדפהו פירוש בקש שלום בתוך העיר ורדפהו מחוץ לעיר אפי' למרחוק, והחלק הרע הוא שהוזהרנו שלא ילך לדבר עבירה שכל מי שמשתמש ברגליו לדבר עבירה עליו הכתוב אומר (משלי יט) ואץ ברגלים חוטא וכתיב (שם ח) רגליה יורדות מות, ולכן הוזהרנו בפעולת הרגלים שלא ללכת בחברת הרשעים, ולכן אמר דוד (תהלים א) אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ואמר שלמה (משלי א) בני אל תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם, וכ\"כ על פעולת הרגלים (תהלים מט) עון עקבי יסבני, הא למדת שחייב אדם להשתמש בחושיו במעשה המצות ולאסור ולקשור אותם במעשה העבירות שהרי קיום התורה כלה וביטולה תלויין בחמשה חושין הללו, כי ע\"כ היו חמשה כנגד חמשה חומשי תורה וכנגד חמשה פעמים אור שבפ' בראשית, כי תבנית האדם וצלמו בכל האיברים שבו המיוחדים והכפולים ובכללם השערים אשר נתמנו עליהם השוערים הכל דוגמא וציור לענין מכוון של מעלה, ומפני שחמשת חושין הללו הנמצאים בראש הם שלמות הגוף שהוא ההיכל לנפש ותכלית מעלתו והם כנגד חמשה אורים של מעלה ע\"כ גינה הכתוב לע\"ז בחסרונן כי כיון שהיא חסרה ממעלת החושים ומשלמותה מה כחה וגבורתה להושיע ומה יאמרו לאלהיהם בעת צרתם קומה והושיענו, והוא שהזכיר משה רבינו הארבעה ואמר (דברים ד) אשר לא ישמעון ולא יראון ולא יאכלון ולא יריחון, ובא דוד והזכיר הה' ואמר (תהלים קטו) ידיהם ולא ימישון: \n",
+                "<b>ואמרו</b> חכמי המחקר כי מנפלאות חכמת היצירה באדם היו חמשה חושים הללו בהשגחה עליונה ועל סידור נפלא, כי כח המישוש מתפשט בכל הגוף, וחוש הריח מתפשט חוץ לגוף, וחוש השמע מתפשט יותר מן הריח כפי מה שיצטרך לו האדם יותר, וחוש הראות מתפשט יותר מן השמע כי האדם יצטרך לו יותר, והנה זה ענין גדול יותר למסתכל בו מורה על שלימות האדם בחמשת חושיו כי מעשה אלהים המה והכל עשוי בהשגחת חכם לבב ואמיץ כח בעצה נפלאה וחכמה מפוארה, וע\"ז אמר שלמה ע\"ה (משלי טו) מאור עינים ישמח לב ושמועה טובה תדשן עצם, הזכיר מן הה' חושים שנים מהם והם עיקר פעולותיו של אדם אצל השכל וקנין החכמה כי אי אפשר לו לאדם לקנות החכמה מבלעדי הראיה והשמיעה, ואע\"פ שהוכחנו למעלה שהשמע דק יותר מן הראות הקדים שלמה הראות בכאן וכיון בזה כוונת לאה אמנו שקראה שם הבכור ראובן על שם הראיה ושם השני שמעון על שם השמיעה, וכך תמצאם מסודרין מפי הגבורה שאמר (שמות ד) או חרש ואח\"כ או עור וכ\"ז כוונה אחת למתבונן בו כי הסידור הזה הוא סידור ה\"א וא\"ו באותיות השם הנכבד והנורא: \n"
+            ]
+        ],
+        "Flattery": [
+            [
+                "<b>אומר</b> לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים (משלי כג), יזהיר שלמה ע\"ה בכתוב הזה על מדת החנופה כדי להמאיס אותה בעיני הבריות כי מי שהוא חנף מחריב את כל העולם כולו, ובעון החנופה התבואה מתמעטת בעולם והוא שדרשו ז\"ל (ישעיהו כ״ד:ד׳-ה׳) והארץ חנפה תחת יושביה, אמר רבי יצחק את סבר מחנפא לה והיא מחנפא לך מראה לך קמה ואין מראה לך ערימה, למה כי עברו תורות עברו שתי תורות תורה שבכתב ותורה שבעל פה, חלפו חק חלפו חקן של מעשרות, הפרו ברית עולם הפרו בריתן של אבות, ולפי פשוטו כי עברו תורות תורות התלויות בארץ כגון לקט שכחה ופאה שמיטין ויובלות, חלפו חק שמטת הארץ שכתוב בה (ויקרא כ״ה:י״ח) ועשיתם את חקותי ואת משפטי תשמרו, וידוע כי החנף קשה יותר מן העובד כו\"ם בארבע ענינים, האחד כי עובד כו\"ם אינו נזהר ע\"י נביא שיברר אצלו הפסד מחשבתו באותות ובמופתים אבל המחניף בתורת השם יתעלה יש עליו טענה במה שקיבל עליו מן המצוה בעבודת השם יתעלה והאזהרה מעבוד זולתו. השני כי עובד כו\"ם הוא עובד מי שאינו ממרה אותו אבל החונף עובד אף למי שממרה אותו. והשלישי כי עובד כוכבים ומזלות הע\"ז ההוא לבדו הוא הנעבד שלו והחנף הוא עובד לכל הבריות ואין תכלית לנעבדים שלו. והרביעית כי עובד כו\"ם אין עניינו נסתר מבני אדם והם נשמרים ממנו מפני פרסום כפרנותו בשם ית' אבל החנף אין כפרנותו נראה ואין בני אדם נשמרים ממנו והם בוטחים בו ויתכן לו להזיקם מה שלא יתכן לזולתו: \n",
+                "<b>דבר</b> מפורסם הוא כי מי שהוא חנף הוא מורד בהקב\"ה שהרי העבד היודע אדוניו ומניח אותו ועובד זולתו הרי הוא מורד בו וכן החנף כיון שהוא עובד את הבריות הרי הוא מניח להקב\"ה ומורד בו. בוא וראה כמה גדול כח עבירה זו שלא נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה אלא בשביל שחנפו לו לאגריפס המלך, והוא שדרשו ז\"ל במס' סוטה בפ' אלו נאמרין (סוטה דף מא) כשהגיע אגריפס לאותו פסוק (דברים י״ז:ט״ו) שום תשים עליך מלך מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא מאחיך הוא מיד זלגו עיניו דמעות אמרו לו אל תירא אגריפס אחינו אתה. ושם אמרו משמיה דרבי נתן אמרו באותה שעה נתחייבו שונאיהן של ישראל כליה שחנפו לו לאגריפס. ושם עוד במסכת סוטה ארבעה כתות אינן מקבלות פני שכינה ואלו הן כת לצים כת חנפים כת שקרים כת מספרי לשון הרע. כת לצים שנאמר (הושע ו) משך ידו את לוצצים. כת חנפים שנאמר (איוב י״ג:ט״ז) כי לא לפניו חנף יבא. כת שקרים שנאמר (תהילים ק״א:ז׳) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. כת מספרי לשון הרע שנא' (תהילים ה׳:ה׳) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע, ועל זה הזהיר שלמה בכאן אומר לרשע צדיק אתה ומשבח מעשיו הרעים ראויים הבריות שיקללו אותו מפני שהוא תועבת ה', וכן הזהיר (משלי י״ז:ט״ו) מצדיק רשע ומרשיע צדיק וגו', ודרשו רז\"ל (סוטה פ\"ז דף מא ב) כל אדם שיש בו חנופה אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו שנא' יזעמוהו לאומים ואין לאום אלא עוברים שנא' (בראשית כה) ולאום מלאום וגו', והזכיר שלמה עוד (משלי י״א:ט׳) בפה חנף ישחית רעהו והיאך הוא משחית אותו כשהוא משבח מעשיו הרעים ואומר לו טובים הם אז הוא חוזר ומתמיד עליהם (שם) ובדעת צדיקים יחלצו מן החונף שהזכיר כי הצדיקים לא יתעו בעצמם שיתגאו כשהבריות מהללים אותם, וכן דרשו רז\"ל הוי צדיק ואל תהי רשע ואפילו אם יאמרו לך כל העולם כלו צדיק אתה הוי בעיניך כרשע. דרז\"ל (סוטה פ\"ז לא ב) כל המחניף לרשע לסוף נופל בידי ואם אינו נופל בידו נופל ביד בנו או ביד בן בנו שנאמר (ירמיהו כ״ח:ו׳) ויאמר ירמיה אמן כן יעשה ה' היה ירמיה מתנבא על הכלים הנותרים בבלה יובאו ושמה יהיו וחנניה בן עזור היה מתנבא שהכלים שלקח נבוכדנצר בעוד שנתים ימים יושב וכל שכן שלא יקח הנותרים, והיה ירמיה יודע כי שקר בפי חנניה והחניף לו שלא החזירו מדבריו ואמר אמן כן יעשה ה' ולבסוף נפל ביד יראיה בן שלמיה בן חנניה שנאמר (ירמיהו ל״ז:י״ג) ויתפוש את ירמיה הנביא. ועל מדה זו ירמיה הנביא מוכיח לישראל שהיו מחניפים והיו באים לביהמ\"ק ומשתחוים שם ומצד אחר היו עושים כמה עבירות והיו אומרים שבית המקדש יגן עליהם והוא שאמר (שם ז) היטיבו דרכיכם ומעלליכם ואשכנה אתכם במקום הזה אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה כ\"א הוטב תיטיבו את דרכיכם ומעלליכם אם עשו תעשו משפט בין איש ובין רעהו גר יתום ואלמנה לא תעשוקו דם נקי אל תשפכו במקום הזה, וכתיב (שם) הנה אתם בוטחים לכם על דברי השקר לבלתי הועיל הגנוב רצוח ונאוף והשבע לשקר וקטר לבעל וגו' ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו ואמרתם נצלנו למען עשות את כל התועבות האלה. המערת פריצים היה הבית הזה אשר נקרא שמי עליו בעיניכם, יאמר כשאתם אומרים היכל ה' שאתם משתחוים שם ובאים שם ג' פעמים בשנה אין זה אלא דברי שקר שאתם בוטחים בהם ועל כן הזכיר היכל ה' ג' פעמים וכן תרגם יונתן לא תרחצון לכון על פתגמי נביאיא שיקרא דאמרין קדם היכלא דיי אתון סגדין ג' זמנין בשתא אתון מתחזן קדמוהי, ויש מפרשים היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה כלומר ג' הם אולם ודביר והיכל לא יחריב שלשתם על עונות העם ולא יתן כבודו להשחית, והוא משיב להם (שם כב) ארץ ארץ ארץ כלומר אינם היכלות אלא ארץ כשאר כל ארץ אם אתם חוטאים ובוטחים על דברי השקר: ודרשו ז\"ל באיכה רבתי (איכה א׳:ו׳) היו שריה כאילים, למה נמשלו ישראל כאילים ר' סימון אמר מה אילים הללו בשעת שרב הופכין פניהם אלו מאלו כך היו גדולי ישראל רואין דבר עבירה והופכים פניהם ממנו אמר להם תבא שעה ואני אעשה לכם כן, אמרו רז\"ל (יומא פ\"ח דף פו) מפרסמין את החנפים מפני חלול השם שנאמר (יחזקאל כ״ג:כ״ד) ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו ות\"י ואתן פרסום קדמוהי, וכיון שהקב\"ה מפרסמו מצוה עלינו לעשות כן וכיון שהבריות מחזיקין אותו באדם כשר והוא רשע מותר לפרסמו ולהודיע מעשיו ולמדנו זה מדואג האדומי שהיה ראש לסנהדרין שנא' (שמואל א כ״א:ח׳) אביר הרועים אשר לשאול ובשביל שהיה בו לשון הרע אע\"פ שהיה בו תורה הכתוב פרסמו כדי להודיע מעשיו לבריות שנאמר (תהילים נ״ב:ב׳) בבא דואג האדומי ויגד לשאול ויאמר לו בא דוד אל בית אחימלך, ולמה נקרא שמו אדומי על שם עירו שהיא אדום, ובמדרש תהלים למה נקרא שמו אדומי שהיה מאדים פני דוד בהלכה רבי חנינא אמר מה אדום מבלע זכיותיהן של ישראל כך דואג מבלע זכיותיו של דוד ורבנן אמרי מה אדום נוקם ונוטר כך דואג נוקם ונוטר לדוד: \n",
+                "<b>אמר</b> ישעיה ע\"ה (ישעיהו ל״ג:י״ד) פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים הזכיר פחד אצל החוטא ורעד אצל החנף שהוא קשה מן הפחד לפי שהחנפים מחניפין להקב\"ה והן נענשין בעונש גדול, והוא שאמר (שם) מי יגור לנו אש אוכלה מי יגור לנו מוקדי עולם והזכיר בעונשם אש אוכלה ומוקדי עולם כענין שכתוב ברשעים (שם סו) כי תולעתם לא תמות ואשם לא לא תכבה, אמנם מצינו חנופה שהיא מותרת בענין אחד והוא שיתנהג אדם עם הרשע בדרך מוסר ויכבדנו ויעמוד מפניו ויאמר לו שהוא אוהב אותו זה מצינו שהוא מותר כשהוא צריך אליו ומפני היראה, שכן מצינו ביעקב שאמר לעשו הרשע (בראשית ל״ג:י׳) כי על כן ראיתי פניך וגו', רבי יוחנן אמר מותר להחניף את הרשעים בעוה\"ז שנא' כי על כן ראיתי פניך וגו' ופליגא דרבי פדת דאמר רבי פדת (תהילים ק״א:ז׳) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכתיב (איוב י״ג:ט״ז) כי לא לפניו חנף יבא, דעת רבי יוחנן שמותר להחניף את הרשעי' מפני היראה שכן החניף כאן יעקב לעשו ודעת רבי פדת שאף מפני היראה אסור משום שנא' דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, וזה שהחניף יעקב לעשו חנופה כזו מותרת לפי שהוא לשון כולל שני משמעיות לשבח ולגנאי שהרי ראיתי לשון ביזוי הוא מלשון (תהילים כ״ב:י״ח) המה יביטו יראו בי, (ישעיהו ס״ו:כ״ד) והיו דראון לכל בשר שהוא שתי מלות די ראון, וכן אלהים לשון ע\"ז הוא, ואם יבין הרשע לשון השבח אין אנו חוששין בזה וכענין שאמר איהו מטעי נפשיה אנא לא מטעינא ליה, וכן מצינו שהתירו חכמים לתלמיד חכם לומר (נדרים פ\"ז דף סב ב) עבדא דנורא אנא כדי שיניחו לו את המכס מפני שהוא לשון כולל הקב\"ה וע\"ז, הקב\"ה שנמשל כאש שנא' (דברים ד׳:כ״ד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא, ע\"ז כגון מולך, ולשון כזה שהוא נשמע לשני פנים ומפני היראה מותר אפילו לדעת רבי פדת: כיון שמדת החנופה משימה את האדם תועבת ה' ראוי לאדם שיתרחק ממנה שלא יחלל שפתיו בדבריו להצדיק רשע או להרשיע צדיק ושיהיו כל דבריו כנים ואמתים וכל אמרי פיו (בארץ) [באמת] ושיעשה כל מעשיו באמת ובתמים כי אין האדם זוכה לחיי עולם לתת לו מהלכים בין העומדים אלא במדת התמימות היא המדה אשר בה נשתבחו הצדיקים ואבות העולם, הוא שכתוב בנח (שם כה) איש צדיק תמים היה, וכתוב באברהם (בראשית ו׳:ט׳) התהלך לפני והיה תמים, וכן תמצא ביעקב (שם יז) ויעקב איש תם, ואמר שלמה (משלי י׳:ט׳) הולך בתום ילך בטח ביאורו שילך בטוח לעולם הבא, וכן הזכיר דוד ע\"ה כי מי שיש לו מדה זו הוא מן הגרים באהל השי\"ת ומן השוכנים בהר קדשו, והוא שאמר ה' מי יגור באהלך וגו' ואמר ואני בתומי תמכת בי ותציבני לפניך לעולם: \n"
+            ]
+        ],
+        "Desecration of God's Name": [
+            [
+                "<b>למען</b> שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך לבלתי הכריתך (ישעיהו מ״ח:ט׳-י״א). הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני. למעני למעני אעשה כי איך יחל וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים (שם), וידוע כי כל העולם ומלואו לא נברא אלא לכבוד ה' יתעלה. שנא' (שם מג) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו'. ואין ראוי לשום אדם לחפוץ כבוד בעוה\"ז כי אם לכבודו ית' להשתדל במעשים שיתקדש בהן שם שמים ולא שיחולל בסבתו כי חלול השם הוא עון עצום ועונשו חמור עד מרום לא יספיקו קרבנות לכפר עליו והוא שכתוב (שם מ) ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה. אין כח בתשובה ולא ביום הכפורים לכפר, שכן דרשו ז\"ל במס' יומא (פ\"ח דף פו) שאל רבי מתיא בן חרש לרבי אלעזר בן עזריה ברומי שמעתי ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש א\"ל שלשה הן ותשובה עם כל אחד ואחד מהן. עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה אין זז משם עד שמוחלין לו מיד שנאמר (ירמיהו ג׳:י״ד) שובו בנים שובבים. עבר על לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויום הכפורים מכפר שנא' (ויקרא ט״ז:ל׳) כי ביום הזה יכפר עליכם וגו', עבר על כריתות ומיתות ב\"ד ועשה תשובה תשובה ויוה\"כ תולין ויסורין ממרקים שנא' (תהלי' פט) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, אבל כל מי שיש בידו חלול השם אין כח בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר ולא ביסורין למרק אלא כלן תולין ומיתה ממרקת שנאמר (ישעיהו כ״ב:י״ד) ונגלה באזני ה' צבאות וגו', עון זה מצות ל\"ת הוא שנא' (ויקרא כ״ב:ל״ב) ולא תחללו את שם קדשי. ודבר ידוע כי העון הזה מתחיל מדבר קטן ומתפשט הרבה ותחת כנפיו נמצאו דברים שהם בזיון הקב\"ה ובזיון מצותיו כענין עובד ע\"ז או נשבע על שקר שהם כנגד הקב\"ה והזכיר בהן הכתוב לשון חילול השם שנ' (שם יט) ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך. וכתיב בע\"ז של מולך (שם כ) למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי. כן יש בגדולי ב\"א והחשובים שבהם שיעשו מעשים שאין חושבין לחטוא בהם ומתוכם יתבזו התורה והמצות בעיני הבריות וזה נקרא חילול השם, והוא שדרשו רז\"ל במס' יומא (פ\"ח דף פו) היכי דמי חלול השם אמר רבא כגון אנא דשקילנא בישרא מבי טבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר, ור' יוחנן אמר כגון אנא דמסגינא ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין, רב נחמן בר יצחק אמר כגון דאמרי אינשי שרא ליה מריה לפלניא, רב יצחק בר אבדימי אמר כגון שהיו חבריו בושין משמועתו. נמצאת למד כי העון הזה חמור הרבה ויותר בתלמידי חכמים כי מי שהוא תלמיד חכם והבריות חושדים אותו בעבירה ומרננין עליו אע\"פ שהוא נקי ממנה ואין הדבר אמת הנה יש בזה חלול השם לפי שהמון העם אשר לא ידעו ולא יבינו וכמה פתאים המאמינים לכל דבר מטילין דופי עליו ועל תורתן וכדי בזיון וקצף, על אחת כמה וכמה אם אמת הדבר כי הבריות למדין ממנו ומעשה העבירה אינה בזויה בעיניהם ונמצא שם שמים מתחלל: \n",
+                "<b>וידוע</b> כי כפי אשר תגדל מעלת האיש על חבירו כן יגדל עליו החטא וכל מה שהוא גדול במעלת התורה חומר עון חלול השם יוסיף עליו יותר מזולתו, שכן מצינו במשה רבינו אדון הנביאים כלם שנענש בעונש חמור על חטא הצור שעשאו בשוגג ונחשב לו למזיד והוא שתפש עליו הקב\"ה ואמר (במדבר כ׳:י״ב) יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל. וזהו דבר קהלת שאמר (קהלת א׳:י״ח) כי ברוב חכמה רוב כעס, כלו' כפי מה שתרבה חכמת האדם ומעלתו ירבה עליו כעס החטא. כמה קשה עון חילול השם שאין הפרש בין שוגג למזיד אלא הכל שוה אצל העונש ונפרעים ממנו מיד שכך שנו רז\"ל אין מקיפין בחלול השם אחד שוגג וא' מזיד, כלו' שאין מאריכין עונשו ואין נעשין לו כחנוני המקיפו אלא מענישין אותו מיד שלא בהקפה מתוך חומר העון נעשה שוגג כמזיד. ודרשו רבותינו בפסיקתא (משלי ל׳:ז׳) שתים שאלתי מאתך מצינו שויתר הקב\"ה על ע\"ז ולא ויתר על חילול השם שנא' (יחזקאל כ׳:ל״ט) ואתם בית ישראל כה אמר ה' אלהיכ' איש גלוליו לכו עבדו ואחר אם אינכם שומעים אלי ואת שם קדשי לא תחללו עוד במתנותיכם ובגלוליכם. בא וראה כמה גדול עון חלול השם שאף בשעה שהיו ישראל חייבין כליה במדת הדין הבטיחם הקב\"ה שלא יכלה אותם מפני חילול השם, כלומר כדי שלא יתחלל שם שמים בעולם ועל זה אמר ישעיה בכאן (ישעיהו מ״ח:ט׳) למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך לבלתי הכריתך, יאמר אינכם ראויים לאריכות אף אבל אאריך אפי למען שמי ותהלתי אחטם לך כלומר למען תהלתי אסבול ריח מעשיך הרעים שהיית ראוי להכריתך עליהם אבל לא אכריתך, ומלת אחטם מלשון חוטם כמו שמריח ריח רע ועוצר בחוטמו שלא להריח כן פי' רש\"י ז\"ל. והפירוש הנכון אחטם לך כלומר למען תהלתי אכין לך החוטם להריח ריח הקרבנות שהרי בימי ישעיה היה בית המקדש בבנינו והוא מלשון הכתוב (דברים ל״ג:י׳) ישימו קטורה באפך. ויהיה זה בהפך ממה שנא' בשעת הכעס (ויקרא כ״ו:ל״א) ולא אריח בריח ניחוחכם ואע\"פ שאינך כדאי אעשה כן למען שמי ולמען תהלתי. (ישעיהו מ״ח:י׳) הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני בשעבוד מלכיות. ורי\"ש של בחרתיך במקום נו\"ן כאלו אמר בחנתיך וכמוהו באיוב (איוב ט׳:י״ד) אבחרה דברי עמו שהוא כמו אבחנה. למעני למעני אעשה כפל הלשון הכונה בו כנגד שמי ותהלתי שהזכיר יאמר למען שמי ולמען תהלתי אעשה, כי איך יחל כלומר שמי איך יהיה מחולל בגוים, והודיענו הנביא בזה כמה קשה עון חילול השם שאף בשעה שישראל חייבין כליה וראוים להכריתם הבטיחם הקב\"ה שלא יכריתם כדי שלא יתחלל שם שמים והוא כדרך שאמר יהושע (ז) והכריתו את שמנו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול. ותרגם יונתן למעני למעני לשמי בדיל מימרי. \n",
+                "<b>ויש</b> לך לדעת כי לשון חלול השם הוא מלשון חול כי המחלל את השם בדבורו או במעשהו סיבה שהבריות השומעים או הרואים יהרהרו אחריו לעשות למעלה מן הקדש חול, וכן מצינו במצות שבת שכתוב (שמות ל״א:י״ד) מחלליה מות יומת לפי שהשבת היא קודש ונקראת קדש שנאמר (שם) ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם והעושה בה מלאכה ומחלל אותה עושה מן הקדש חול ולכך נענש בכרת כי תכרת נפשו מן הקדש שהיא ראויה לשוב שם, והזכיר הנביא לעתיד (יחזקאל ל״ו:כ״ג) וקדשתי את שמי הגדול המחולל בגוים כי בהיות ישראל בגלות בתכלית השפלות הלא זה סבה שיחשיבו הקדש לחול ולכך יבטיח הקב\"ה שיראה לעתיד קדושת שמו הגדול. והזכיר שאע\"פ שעון חלול השם חמור ביותר מצינו לו רפואה עם מה שיקדש את השם באותו דבר שחללו לפי שכל עבירה תמצא כופר בשיעשה אדם מצוה כנגדה כגון שתאמר ראובן חלל את השם ואם כנגד מה שחללו יקדשנו אז ינקה מעון חלול השם, ועל זה אמר הכתיב (ויקרא כ״ב:ל״ב) ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל, לימדך הכתוב כי תקנת חלול השם בקדוש השם, ומפורש אמרו חטא אדם בלשון הרע יעסוק בתורה. חטא אדם בעריות יגדור עצמו מהן ואפי' במותר. חטא אדם בראיית עיניו יזיל אותם דמעות וכן אמר דוד (תהילים קי״ט:קל״ו) פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך. והענין כי העבירה היא חולי הנפש והנה הוא כחולי הגוף שאינו מתרפא כי אם בהפכו והרופא הבקי ירפאנו בשכנגדו, והוא שאמר שלמה ע\"ה (משלי ט״ז:ו׳) בחסד ואמת יכופר עון. ביאורו יכופר עון הרשע והשקר שהם בהפך מן החסד והאמת. אמרו ז\"ל (ב\"ב פ\"ק דף ד) בענין הורדוס המלך ששאל לבבא בן בוטא אם אפשר שיהיה לו תקנה במה שהרג כמה מחכמי ישראל והשיב לו כי אפשר לו זה ואמר לו כי הוא כבה אורו של עולם לפיכך יעסוק באורו של עולם והלך והשתדל בבנין בית המקדש שכן מצינו שבה\"מ נקרא אורו של עולם שנא' (ישעיהו ס׳:ג׳) והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך: \n"
+            ]
+        ],
+        "Desire": [
+            [
+                "<b>עובד</b> אדמתו ישבע לחם ומרדף ריקים חסר לב, חמד רשע מצוד רעים ושרש צדיקים יתן (משלי י״ב:י״א-י״ב). יזהיר שלמה בכאן על החמדה כי היא מדה נטועה בלב מצד התאוה ויצר הרע, וידוע כי החטא הקדמוני מתוך החמדה היה שנא' (בראשית ג׳:ו׳) ונחמד העץ להשכיל. ולכך יאמר עובד אדמתו ישבע לחם מי שמשתדל וטורח שיתפרנס מיגיע כפיו הוא שבע מכל טוב אבל המרדף ריקים והוא היושב ובטל ומתחבר אל אנשים ריקים שהם בטלים ממלאכה לא די שהוא חסר לחם כי גם חסר לב הוא, וכבר אמרו (כתובות פ\"ה דף נט ב) הבטלה מביאה לידי שעמום כי הבטלה ההיא תביאנו לחמוד ממון הרשעים, ולכך סמך לו מיד (משלי י״ב:י״ב) חמד רשע מצוד רעים וכיון שחמד קראו רשע כי אסור לחמוד ממון חבירו המותר אף כי ממון הרשע שקנאו בגזל וחמס וסופו שיאבד ויכלה כרגע בבא עליו מקרה מעט וצרה קלה כענין שכתוב (תהילים ל״ד:כ״ב) תמותת רשע רעה. אבל הצדיק הוא נותן שרש בכל עת ועת והוא מתקיים לעולם לא יפחד למקרים ולא יאבד ויכלה אפי' בצרות רבות (משלי כ״ד:ט״ז) כי שבע יפול צדיק וקם, והנה הוא כשרש האילן הנטוע במקום נחלי מים שאפי' באין כל רוחות שבעולם אין מזיזין אותו משם, וכענין שכתוב (תהילים א׳:ג׳) והיה כעץ שתול על פלגי מים וכו' לא כן הרשעים, ומה שאמר יתן היה לו לומר יתנו אבל הוא כדרך (משלי כ״ח:א׳) וצדיקים ככפיר יבטח. וכן (בראשית מ״ט:כ״ב) בנות צעדה עלי שור. בא וראה כמה גדול איסור החמדה שהרי מתוך החמדה יבא אדם לידי גזל הוא שכתוב (מיכה ב׳:ב׳) וחמדו שדות וגזלו. ומתוך החמדה לקה גחזי נער אלישע בצרעת כשחמד ממונו של נעמן שהרי כשבא נעמן והביא מנחה לאלישע אמר לו (מלכים ב ה׳:ט״ו) הנה נא ידעתי כי אין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל ועתה קח נא ברכה מאת עבדך ויאמר אלישע חי ה' אשר עמדתי לפניו אם אקח ויפצר בו לקחת וימאן. מה עשה גחזי שהיה צר עין וחומד ממון רדף אחרי נעמן ואמר לו אדני שלחני אליך שתשלח ככר כסף ושתי חליפות בגדים לב' אנשים שבאו אליו מהר אפרים ויאמר לו הואל וקח ככרים ויואל ויקח כלומר השבע וקח וישבע ויקח מה לקח צרעת נעמן שדבקה בו ובזרעו עד עולם. וכן אמר לו אלישע לגחזי (שם) וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך עד עולם וכן היה לו דכתיב (שם ז) וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער מי היו זה גחזי ושלשת בניו, מתוך החמדה יבא אדם לידי רציחה שכן מצינו בעכן שנדון בשני דינין שנסקל ונשרף והוא שכתוב (יהושע ז׳:כ״ה) וירגמו אותו כל ישראל אבן וישרפו אותם באש ויסקלו אותם באבנים, נסקל על חלול שבת כי בשבת גנב ונשרף על שמעל כך דרשו רז\"ל בתנחומא בסדר אלה מסעי. ומכאן שהחרם אש שורפת וכל המועל בו יתחייב בשריפה, ומי הביאו לכל זה החמדה שחמד הגנבה ההיא כענין שכתוב (שם) וארא בשלל אדרת שנער אחת טובה ולשון זהב אחד ואחמדם ואקחם, וכן מצינו בענין אחאב שחמד כרם נבות היזרעאלי וא\"ל אליהו בדבר השם (מלכים א כ״א:י״ט) כה אמר ה' הרצחת וגם ירשת במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילוקו הכלבים את דמך גם אתה אבל הועילה לו הכנעתו כמו שכתוב בסמוך (שם) הראית כי נכנע אחאב מפני. ואיזבל שעשתה כל הענין ע\"י שני אנשים בני בליעל לקקו הכלבי' את דמה בחלק נבות היזרעאלי. ואמרו במדרש כל מי שחומד מה שאינו ראוי לו מה שמבקש אין נותנין לו ומה שבידו נוטלין ממנו, שכן מצינו בנחש הקדמוני נתן עינו בחוה וחמדה ולא היתה ראויה לו מה שבקש לא ניתן לו ומה שבידו נטלו ממנו שהרי נתקלל על זה (בראשית ג׳:י״ד) על גחונך תלך: הוזהרנו באיסור החמדה בעשרת הדברות בדיבור לא תחמוד, ומה שלא הזכיר שם לאו של לא תגזול בכלל הלאוין לפי שהגזל בכללו, והנה למדנו ק\"ו אם החמדה שהיא תלויה בלב אסר הכתוב אין צריך לומר הגזל שיש בו מעשה, וידוע כי מתוך החמדה יבא אדם לבגוד במצות שאם הוא חומד ממון אחרים כ\"ש שיחמוד ממון עצמו ותהיה עינו צרה לתת ממנו צדקה ושאר חיובי המצות הנמשכות אחר הממון והן מתנות עניים לקט שכחה ופאה או הפרשת מעשר וכיוצא בהן. ולכך קבעה תורה לא תחמוד בדבור י' כדי להזהיר את האדם על המעשה שלא יחמוד ממונו ויפרישנו כראוי וכן בכל שאר חוקי המתנות שקבעה לו תורה בהם מצוה. ועוד אפשר לומר כי לכונה אחרת קבעתו תורה עשירי כלומר אחרון מפני שהוא שקול כנגד כל דברות שכל מי שלא נזהר מן החמדה לסוף הוא נכשל ועובר על כולם, שמתוך החמדה יבא לידי גנבה הרי הוא עובר על לא תגנוב, וכשיתבעוהו לדין יכפור וישבע לשקר הרי שעובר על לא תשא, ולפעמים שיגנוב בשבת הרי שהוא עובר על זכור, ואם הוא מתירא שמא יהרגוהו על הגנבה ילך וישתמד הרי שעבר על לא יהיה לך, וכן דרשו ז\"ל מעשה באדם אחד שחמד בלבו אשת איש שהלך בעלה למדינת הים והיא לא היתה רוצה בו מה עשה חפר את ביתה בליל שבת הרי שעבר על זכור. בא ושכב עמה עבר על לא תנאף. עמד והרגה עבר על לא תרצח. לקח כל נכסיה עבר על לא תגנוב. תבעוהו לדין ונשבע עבר על לא תשא. היה מתיירא שמא יהרגוהו הלך ונשתמד ועבר על לא יהיה לך. הרי שחמדת אשת איש מביאתו לעבור על הדברות כלן. וטעם לא תחמוד והיא מצוה במחשבת הלב שאינה בידי האדם פירש החכם רבי אברהם אבן עזרא שיתיאש ממנה כשם שהכפרי מתיאש מקחת בת מלך לאשה, שאל\"כ איך תעניש התורה על מחשבת הלב בראותו אותה פתאום וחומדה. ועוד יתכן לומר כי לכונה אחרת קבעתו תורה אחרון כדי להקיש אחרון לראשון שניהם מצות תלויות במחשבת הלב זו מצות עשה וזו מצות לא תעשה והיא אחרונה כדי ללמד דעת את העם כי מי שהוא מקיים לא תחמוד הנה הוא מקיים מצות אנכי ואם עובר וחומד הרי הוא מבטל אנכי כי כיון שהוא חומד נראה שאין בטחונו בטחון גמור במי שאמר אנכי שאם כן לא היה חומד' כלל. וזהו לפי דעתי ענין הכתוב שאמר (משלי ט״ו:כ״ז) שונא מתנות יחיה כי בידוע שהאוהב מתנות לא הביאו לזה אלא החמדה הנטועה. בלבו אבל מי ששונא אותם בודאי עקר מלבו מדת החמדה ולכך אמר יחיה כלומר מבלעדיהם, יבטיחנו הכתוב שיחיה מבלתי המתנות כי לא בא לידי מדה זו לשנוא המתנות ושלא לבטוח בהם אלא מתוך שבוטח בהקב\"ה על כן אמר יחיה כי הקב\"ה יספיק לו טרפו ומזונו ולא יצטרך למתנות. ומפני שכח המלאכה גדול ומביא את האדם שלא לחמוד לכך הזכיר שלמה בכאן עובד אדמתו ישבע לחם להזהיר אדם שישתדל במלאכה שמתוכה יהיה שבע ולא יצטרך למתנות בני אדם ולא יתרושש, ובזה הזהיר עוד (שם כ) אל תאהב שינה פן תורש פקח עיניך שבע לחם. דבר ידוע כי אין צריך פקיחת עין לשבוע לחם ומה יאמר פקח עיניך שבע לחם, אבל ביאור הכתוב כן אתה שבע לחם פקח עיניך אל תאהב שינה פן תורש וזה ודאי צריך פקיחת עין שידע להעמיד ממונו בידו שלא יתרושש. ובמדרש עובד אדמתו ישבע לחם אם ייגע אדם בתורה ישבע לחם שנא' (שם ט) לכו לחמו בלחמי, ומרדף ריקים חסר לב שנא' (שם ג) אם ללצים הוא יליץ. ענין המדרש הזה כי יקרא התורה לחם לפי שהיא מזון הנפש כשם שהלחם הוא מזון הגוף. וכנה היגיעה בתורה בשם עבודה על שם כי עבודת האדמה יגיעה רבה שממנה חיות הגוף כן התורה צריכה יגיעה וממנה חיות הנפש. והודיענו בזה שאם יגע אדם בתורה כיגיעת האדם באדמה אין ספק שישבע מלחמה, וכמו שאמר (מגילה פ\"ק דף ו ב) יגעתי ומצאתי תאמין אבל מרדף ריקים שאינו יגע בתורה אלא שיושב ובטל כאחד מהם בודאי יהיה חסר לב, כיון שלא ייגע בתורה ויבא לעשות כמעשיהם הרעים ולחמוד ולגזול ולהתלוצץ כמותם, והוא שאמר אם ללצים הוא יליץ ולפיכך סמך לו (שם יב) חמד רשע מצוד רעים כלומר שמתוך בטולו ושהוא נמשך אחר הריקים יביאנו לאיסור החמדה שהוא שרש החטאים כלן, ועל כן אמר עובד אדמתו ישבע לחם כי ממה שייגע בתורה וישבע ממנה ואז יפרוש מן החמדה ויסתפק בדבר הבינוני ולא יחמוד ליתרונות הממון ודי שיהיה לו לחם לאכול ובגד ללבוש שיעבור זמנו בכבוד ולא בבזוי בהיתר ולא באיסור. ואמרו בירושלמי בברכות כל ימיו של אותו צדיק יעקב אביהם לא היה מצטער אלא על פנימי וחיצון שנא' ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ע\"כ. ועל כן צריך אדם להזהר מאיסור החמדה שלא יחמוד דבר מכל קניני העולם השפל הזה לא אוצר נחמד ושמן אלא תורה ומעשים טובים בלבד שכתוב בהן (תהילים י״ט:י׳-י״א) הנחמדים מזהב ומפז רב, החמדה הזאת בלבד היא מותרת וכמו שאמרו (ב\"ב פ\"ב דף כב) קנאת סופרים תרבה חכמה. וכן החמדה בהקב\"ה שיכסוף ויחמוד להיות מן הכת המשיגים אותו והחוקרים אחר ידיעתו, וכן שיחמוד לשבת בצלו ולהיות במחיצתו. וכן אמר שלמה ע\"ה (שיר השירים ב׳:ג׳) כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי: \n"
+            ]
+        ],
+        "Groom": [
+            [
+                "<b>חתן בבית הכנסת</b> ",
+                "<b>מלך</b> ביפיו תחזינה עיניך תראינה ארץ מרחקים (ישעיהו ל״ג:י״ז). הכתוב הזה הזכירו ישעיה ע\"ה על שכר הצדיקים שהם מעותדין ליהנות מזיו השכינה, וכונתו במליצת הפרשה כי עבודת הש\"י והקבלת פני שכינה דבר קרוב הוא מאד אצל האדם וכל אדם איפשר לו שישיג זה אם ירצה, אע\"פ שהוא דבר רחוק אצל הרשעים ותכבד העבודה עליהם והיא אצל טבעם כדבר הנמנע מלהשיג ועל כן הנביא הוא מפרסם קלונם ומודיע דבריהם לכל מה שהם אומרים על ענין העבודה, והוא שהזכיר למעלה (שם) פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים מי יגור לנו אש אוכלה מי יגור לנו מוקדי עולם. יאמר אלה דברי החטאים והחנפים שאומרים מי יגור לנו אש אוכלה כלומר מי משלנו שיוכל לדור בציון עם הקב\"ה שהוא אש אוכלה ויוכל לעבוד עבודתו ולקיים מצותיו ומי יוכל לדור במקום המזבח שהוא מוקדי עולם שכתוב בו (ויקרא ו׳:ו׳) אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, והקב\"ה משיבם (ישעיהו ל״ג:ט״ו) הולך צדקות ודובר מישרים מואס בבצע מעשקות נוער כפיו מתמוך בשוחד אוטם אזנו משמוע דמים עוצם עיניו מראות ברע. והוא מרומים ישכון מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים. מלך ביפיו תחזינה עיניך תראיניה ארץ מרחקים הוא מרומים ישכון, כלומר הוא שיכול לשכון בציון שנקרא מרום שנאמר (ירמיהו ל״א:י״ב) ובאו ורננו במרום ציון, וכתיב (ישעיהו ל״ג:ה׳) נשגב ה' כי שוכן מרום מלא ציון משפט וצדקה. מלך ביופיו הוא הזוכה לדור שם ולראות המלך ביופיו, ולפי שהרשעים ההם שתראם חטאים וחנפים קראו להקב\"ה אש אוכלה על שם מניעת העבודה אצלם ועל שהם מתרחקים ממנו יתעלה כמתרחק מאש אוכלה שלא ישרף, ומפני זה יקראנו הנביא מלך ביפיו לומר שאין העבודה קשה ונמנעה אבל היא קלה ואפשרית יוכל העובד להתקרב אליו לראותו בעין השכל וישמח ויהנה בראייתו כאדם ששמח ונהנה בראיית המלך ביפיו וזהו שקראו מלך ביופיו. ומה שאמר תראינה ארץ מרחקים כלומר תראה עונש אותם החטאים והחנפים שהעבודה קשה עליהם ונמנעת בעיניהם ולשון תראינה כלשון (תהילים צ״א:ח׳) ושלומת רשעים תראה. וכו ת\"י מלך ביפיו תחזינה עיניך וגו' יתיקר שכינת מנך מלכיא בתושבחתיה יחזיין עיניך תסתכל ותחזי בנחתי תרע גיהנם: ",
+                "<b>ובמדרש</b> פחדו בציון חטאים וכו'. אמר ר' יהודה בר סימון משל למה הדבר דומה לליסטים שמרד במלך אמר המלך כל מי שתופסו הריני נותן לו פרקופי עמד אחד ותפסו אמר המלך ישמרו שניהם עד הבקר, והיה זה מתפחד וזה מתפחד זה מתפחד ואומר באי זה דין דן אותי המלך וזה מתפחד ואומר איזה פרקופי יתן לי המלך. כך לעתיד לבא ישראל מתפחדים ואומות העולם מתפחדים. או\"ה מתפחדים פחדו בציון חטאים. ישראל מתפחדים (הושע ג) ופחדו אל ה' ואל טובו. מי יגור לנו אש אוכלה זה הקב\"ה, מוקדי עולם אלו המלאכים והשרפים. אמר רבי יהודה בר סימון למה הוא קורא אותם מוקדי עולם שאילו ניתן להם רשות היו שורפין כל העולם כולו על יושביו בשעה קלה. הולך צדקות זה אברהם שנאמר (בראשית יח) ושמרו דרך ה' לעשות צדקה וגו'. ודובר מישרים (שיר השירים א) מישרים אהבוך. מואס בבצע מעשקות (בראשית יד) אם מחוט ועד שרוך נעל. נוער כפיו מתמוך בשחד (שם) הרמותי ידי אל ה'. הוא מרומים ישכון ר' יהודה בר' סימון אומר העלה אותו למעלה מכיפת הרקיע ואמר לו הבט נא השמימה אין אומרים הבט אלא מלמעלה למטה. מצדות סלעים משגבו אלו ענני כבוד. לחמו נתן (שם יח) ואקחה פת לחם. מימיו נאמנים (שם) יוקח נא מעט מים. מלך ביפיו וגו'. (שם) וירא אליו ה'. דעת המפרשים שהפרשה הזאת עתידה והכתוב הזה נאמר על המלך המשיח. והאמנם שיש בכתוב הזה רמז לכל משכיל בלשון מלך וארץ שהפרשה הזאת עתידה ולא נתקיימה לעולם לא בבית ראשון ולא בבית שני, לא נתקיימה בבית ראשון שאע\"פ ששרתה שם שכינה הרי הוסעו יתדותיו וניתקו כל חבליו בל ינתקו, ואין צריך לומר בבית שני שלא שרתה שם שכינה ולא נתקיים בו פסוק זה. וכבר ידעת כי ישעיה המתנבא נבואה זו לעתיד בדורו של חזקיה היה בבית ראשון וה' שם היה והנה הוא מתנבא לעתיד על כן הענין מוכרח שהפרשה הזו היא נבואה שלא עברה והיא עתידה. והמלך והארץ שהזכיר הוא האור והכבוד שהתנבא בסוף ספרו שאמר (ישעיה ס) קומי אורי כי בא אורך, ולכך הזכיר בכתוב שאחריו כי אם שם אדיר ה' לנו. רמז על מה שאמר הוא ובית דינו. ופירש עוד בכתוב שאחריו כי ה' שופטנו ה' מחוקקנו ה' מלכנו הוא יושיענו. ומה שאמר בפרשה הסמוכה לה יותר הוא שאמר כי נטשו חבליך זה נאמר על ארם הרשעה וכן בפרשה שלאחריה הוא שאמר (שם) כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום. ואמר וירדו ראמים עמם ודרשם רז\"ל אלו ארמיים. ובסוף הפרשה הזכיר לא יהיה שם אריה ופריץ חיות. וכן פירש רש\"י. ולפי קשור הכתובים מעלה ומטה תהיה מלת מלך כוללת להקב\"ה ומלך המשיח. ויאמר מלך ביפיו תחזינה על מלך המשיח שיראו אותו הקרובים. תראינה ארץ מרחקים שיראו אותו גם כן אותן שגלו לארץ מרחקים כי אליו יבאו כלם ולו יקהת עמים. והזכיר אחריו לבך יהגה אימה איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים, יאמר גם כשתהיה בירושלים בזמן המשיח שם יהגה לבך אימת הגלות ותאמר איה סופר המלך איה שוקל המס מישראל, כלומר שיהיה מצדיק אותם על כך והוא כלשון (איוב כא) כי תאמרו איה בית נדיב. או כלשון (ישעיה נח) ותפחד תמיד כל היום וגו'. כלומר שיכלה ויאבד עד שתצטרך לומר איו. איה סופר את המגדלים זהו מלשון מנין שהיה מונה המגדלים והוא מינוי הממשלה מצד המלכות מי שהיה ממונה על כך למנות המגדלים שהיו צריכה לכל עיר ועיר כענין שכתוב (תהלים מח) סבו ציון והקיפוה וגו'. את עם נועז לא תראה כלומר מכאן ואילך לא תלך בגלות עוד. ואמר עם נועז כי ישראל בכל הגליות שגלו בין האומות לא היו מבינים לשונם, ולשון נועז כמו לועז בחלוף נו\"ן בלמ\"ד כענין שנא' (שם קיד) בית יעקב מעם לועז, וכן נשכה כמו לשכה, וזהו שאמר את עם נועז לא תראה ואת מי תראה את ציון שהיא קרית מועדנו זהו שאמר חזה ציון קרית מועדנו וגו' אהל בל יצען אהל שלא יסח, מן (שופטים ד) אילון בצעננים, וי\"ת אהל בל יצען כמשכנא דלא מתפריק ולא מישתלפין סיכוהי לעלם וכל אטונוהי לא יתפסקון, עשאו מן (שמות לב) פרקו נזמי הזהב. נמצאת למד שכל הפרשה כלה עתידה, וכשהזכיר מלך ביפיו נאמר על מלך המשיח כי בזמנו נזכה לראות מלך ביפיו הוא הקב\"ה שתחזור השכינה לבית קדשי הקדשים ושבו בנים לגבולם. ואז תרבה ההשגה והידיעה בהם יותר מהשגת דור המדבר שקבלו את התורה ואותו זמן יהיה שלמות העולם ויהיו ישראל עם הקב\"ה בדרך נישואין כי בזמן הזה אינם עמו אלא בדרך אירוסין. וכן במדרש משל למלך שקדש אשה וכתב לה מתנות מועטות כיון שבא לנשאה כותב לה מתנות מרובות כך בעולם הזה הקב\"ה אירס את ישראל שנאמר (הושע ג) וארשתיך לי לעולם ולא מסר להם אלא לבנה בלבד שנאמר (שמות יב) החדש הזה לכם. אבל לימות המשיח יהיו נשואין שנא' (ישעיה נד) כי בועליך עושיך וגו'. ובאותה שעה הקב\"ה מוסר להם את הכל שנאמר (דניאל יב) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וגו', ובמקום אחר דרשו משל למלך שקדש אשה בה' טבעות שנא' (הושע ב) וארשתיך לי בצדק ובמשפט בחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'. ואמרו כן על חמשה חומשי תורה שכנגדם המדות הללו כשם שאין שלימות העולם אלא בזמן הנישואין והוא ימות המשיח כך אין שלימות האדם אלא עם הנשואים, שכן תמצא באדם הראשון כשנברא יחידי הזכיר בו הכתוב (בראשית ב) לא טוב והדבר שאין בו טוב אין לו שלמות ולכך נצטוה אדם לקחת אשה שיהיה דבק בה כדי שימציא תולדות לעבוד השם יתברך ועם זה יהיה ענינו שלם, וזהו שכתוב (שם) על כן יעזב וגו' הודיענו הכתב הזה עיקר הכונה בנישואין מה היא, וידוע כי הנשואין על ב' חלקים. האחד להמשיך התולדות ולהרבותם מפני יישוב העולם, וכענין שכתוב (ישעיה מה) לא תהו בראה וגו' וכונה זו היא באומות העולם. והשנית לכוין תולדות לעבודת השם יתברך ולדעת אותו ולהכירו ואין כונה זו כי אם בישראל והוא מאמר הנביא (יחזקאל כג) וגם את בניהם אשר ילדו לי וכן הזכיר עוד (ישעי' מג) עם זו כו' תהלתי יספרו. ביאורו למען שיספרו תהלתי. ויראה לי כי הכונה זו השנית רמוזה בכתוב הזה שאמר (בראשית ב) ודבק באשתו כי לפי הכונה הראשונה היה ראוי לומר ודבק באשה וכשאמר באשתו כלומר הראויה לו ממינו חשובה כמותו להעמיד בנים כיוצא בו, ומזה הזכיר איש שהוא לשון חשיבות ומעלה ולא אמר ע\"כ יעזב אדם, וידוע כי הבנים נמשכים במדותיהם אחר משפחת האם. ומפני זה יצטרך אדם שיזהר בנישואין שלא יקא אשה לשם יופי שהרי כתיב (משלי לא) שקר החן והבל היופי. ולא לשם ממון כי כן כתוב (שם כג) כי עשה יעשה לו כנפים וגו' אלא שתהיה כל מחשבתו וכונתו לשמים: ",
+                "<b>הנשואים</b> צריכין סיוע אלהי ואי אפשר להיות להן גמר ענין ההצלחה כי אם בזה, ולמדנו זה מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים. מן התורה הוא שכתוב בפרשה בזווג יצחק עם רבקה (בראשית כ״ד:נ׳) מה' יצא הדבר כלומר המעשים שאירעו לך מוכיחין. מן הנביאים הוא שכתוב בענין שמשון (שופטים י״ד:ד׳) ולא ידעו כי מה' הוא. מן הכתובים הוא שאמר שלמה (משלי ט) בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת. יאמר מה שהאבות מנחילים לבנים הוא הבתים והממון אבל אשה משכלת אין כח בידם להנחילם כי מאת ה' תהיה. והודענו הכתוב כי אשה משכלת יקרה היא מבית והון, וכענין שכתוב (משלי ל״א:י׳) אשת חיל מי ימצא, ויש לשאול בפרשת אליעזר מה היה הצורך שיודיענו הכתוב המתנות שנתן לה העבד ומה היה הצורך להודיע המשקל. והוא שאמר (בראשית כ״ד:כ״ב) ויקח האיש נזם זהב וגו'. ואין במשקל ההוא עלוי ממון ולא תוספת גדולה. ונראה לי לפרש כי יש במתנות האלה רמז לקבלת התורה כלומר שיצא מזיווג יצחק ורבקה זרע ברך ה' ויהיו מקבלי התורה, ויביאו שקלים שכתוב בהם בקע לגלגולת זהו שרמז בקע משקלו, ושיקבלו שני לוחות הברית שבהן עשרת הדברות זהו שאמר (שם) ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם. ולשון שקל נוטריקון. וירמוז למתן תורה שנתנה מתוך האש והקול כענין שכתב (דברים ד׳:ל״ו) מן השמים השמיעך את קולו וגו'. ומזה יש לך להתבונן ענין המן הרשע שאמר (אסתר ג׳:ט׳) ועשרת אלפים ככר כסף אשקול כי היתה כוונתו רעה להשמיד להרוג ולאבד שונאי ישראל ולבטל בעשרת שלו העשרה שנתנו ע\"י האש והקול. וכל העניינין האלו לרבקה הכל סימן לבניה בקבלת התורה, והעבד שנתן לה המתנות האלה הנה לה רמז בהם כי כשם שקבלה היא מתנות הללו ע\"י העבד כן בניה עתידין לקבל התורה ע\"י משה עבד נאמן אשר כל טוב אדוניו בידו ממה שכתוב (שמות ל״ג:י״ט) אני אעביר כל טובי על פניך, וכשם שנתן לה מתנות רבות מקצתן בדרך ומקצתן בבית ואותן שבדרך היו נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם כן בניה במדבר הביאו שקלים וקבלו שני לוחות הברית שבהן עשרת הדברות. וכשם שנתן לה בבית מתנות ג\"כ מלבד אותן שנתן לה בדרך כמו שנא' (בראשית כ״ד:נ״ג) ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב וגו' כן בניה בארץ מואב סמוך לביאתן לארץ ניתנו להם מצות רבות וכענין שכתוב (דברים כ״ט:ח׳) אלה דברי הברית אשר כרת ה' את בני ישראל וגו'. וכן דרשו רז\"ל (גיטין פ\"ה דף ס') תורה מגלה מגלה נכתבה. וכשם שנכפלה פרשה זו בענין העבד שני פעמים וחזר העבד לספר כל הדברים שאירעו לו בדרך, כן בניה קבלו התורה ב' פעמים לוחות ראשונות ולוחות שניות. ומשה עבד ה' חזר לספר בעבר הירדן כל הדברים שאירעו להן בלוחות ראשונות: <b>ענין</b> הנישואין הוא דוגמא לבריאת העולם, כשם שנברא העולם בעשרה מאמרות כך תקנו ז\"ל ברכת נישואין בעשרה מן הכתוב שאמר (רות ד׳:ב׳) ויקח בועז עשרה אנשים. ותקנו בברכת אשר ברא עשרה לשונות של שמחה. וכשם שבבריאת העולם היו הימים עם השבת שבעה כך תקנו לנו ז\"ל שבע ברכות עם ברכת היין שהוא כנגד השבת שהוא צריך להתקדש ביין בתחלה ובסוף, גם ימי השמחה הם שבעה, ולפי שאין שלימות השמחה בעולם הזה תקנו ז\"ל בבית חתנים לומר בברכת המזון שהשמחה במעונו, לומר שהשמחה שאנו משמחים לחתן וכלה לא מאתנו היא אבל היא במעונו היא הרקיע ששמו מעון ששם נהרי ששון נהרי שמחה. הקב\"ה יגיענו לאותו זמן שיהיו כל ישראל עם הקב\"ה בדרך נישואין וישמחו בשמחה השלימה שכתוב בה (ישעיהו ל״ה:י׳) ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם. ויזכנו שנהיה מעותדים לחיי העוה\"ב למעלת האור ולמעלת השמחה כענין שאמר דוד (תהילים צ״ז:י״א) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה: "
+            ],
+            [
+                "<b>חתן על השלחן</b>  ",
+                "<b>באתי</b> לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים (שיר השירים ה׳:א׳). פסוק זה אמרו שלמה בספר שיר השירים שהוא קדש קדשים, והוא מדבר עם הנפש שקראה כלה וקרא לבריות ריעים ודודים שהוא רוצה להצדיק אותם ולקרבם לתורה, וקרא אותם גן ולכך אמר באתי לגני אחותי כלה, והזכור הכתוב הזה ששה דברים ו׳:כ׳׳:כ׳הם המור והבושם והיער והדבש והיין והחלב. וששה דברים אלו נכללין בג' דברים שהם תענוגי הגוף והם ריח אכילה ושתיה. הריח הוא שאמר אריתי מורי עם בשמי. אכילה הוא שאמר אכלתי יערי עם דבשי. שתיה הוא שאמר שתיתי ייני עם חלבי. וכנגד ששה דברים הללו הזכיר דוד ע\"ה על התורה ששה לשונות והם (תהילים י״ט:ח׳) תורת ה' תמימה. עדות ה'. פקודי ה'. מצות ה'. יראת ה'. משפטי ה'. ששה לשונות הללו נכללין בשלשה והן עדות חקים ומשפטים והוא שכתוב (דברים ו) מה העדות והחקים והמשפטים, הריח כנגד עדות שהעדות הם המצות המקובלות שהן נאצלות ונמשכות מן החכמה העליונה כריח הנמשך מן האתרוג שהריח אינו אלא המשכה ולכך נרמזו העדות בריח שהוא חוש דק וזה שכתוב אריתי מורי עם בשמי. והזכיר לשון אריתי ולא אמר הרחתי לתוספת השגה כי מריח הבשם לא קנה אלא ריחו בלבד אבל האורה אותו קנה הכל הבשם והריח, ולכך אמר אריתי שהוא הלשון הכולל את הכל, וביאור המשל כי המצות המקובלות שהוא מתעסק בהן בידיו הם המור והבושם והידיעה בהם מאין הם נמשכות הוא המשכת הריח. אכילה כנגד המשפטים, והן המצות המושכלות שהם טובים ומתוקים להמון מדבש ונופת צופים לפי שיש בהם קיום העולם ויישובי המדינות ותועלתם נראית לעין ונגלית לכל, ועל כן כשהזכיר דוד ע\"ה המשפטים סמך להם לשון מתיקות הוא שאמר (תהילים י״ט:י׳-י״א) משפטי ה' אמת צדקו יחדו, הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים. והזכיר בהם לשון אכילה שהוא חוש גם על המשפטים ואמר אכלתי יערי עם דבשי, שתיה כנגד החקים ונרמזו החקים ביין וחלב כדי לרמוז על מצות בשר בחלב שהוא אחד מן החקים, ועל החקים אמר שתיתי ייני עם חלבי והכוונה בזה לומר שהשיג אף החקים, ואחר שהשלים לדבר עם נפשו ואמר באתי לגני כלומר שבא אל התורה והשיג המצות כלן בשלשה חלקים מעתה יקרא את הרבים להצדיקם ויקראם ריעים ודודים ונותן להם עצה שיעסקו בתורה הוא שאמר אכלו רעים שתו ושכרו דודים שאין אכילה ושתיה זו אלא בדברי תורה. ובלשון הזה עצמו הזכיר שלמה ע\"ה בספר קהלת הוא שאמר (קהלת ט׳:ז׳) אין טוב לאדם כי אם לאכול ולשתות ולשמוח והוא ילונו בעמלו כל ימי חייו אשר נתן לו אלהים תחת השמים ודרז\"ל וכי יש אכילה ושתיה שמלוה את האדם לאחר מיתה אלא בדברי תורה הכתוב מדבר, וכן הזכיר עוד על התורה (משלי ט׳:ה׳) לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי. והיה הענין שהמשיל שלמה את התורה לאכילה ושתיה. ללמדך כי כשם שאכילה ושתיה הוא מזון הגוף כן התורה והחכמה מזון הנפש, ואנו רואין שיש קשור גדול בין התורה והענינים השכליים ובין הענינים הגשמיים, שכן מצינו שאין אדם נכנס אל הענינים השכליים אלא מתוך הגשמיים שכן טבע הנער לא ירצה ללמוד אלא א\"כ יאכילוהו אביו ואמו מה שהוא מתוק לחכו והמאכל המתוק ההוא חשוב בעיניו יותר מכל התורה כולה, אחרי כן כשיגדל יבזה המאכלים ולא יחשיבם כלל ולא ירצה ללמוד עד שיקנו לו בגדים כדי שיהיה מכובד בהם והוא מחשיב הבגדים ההם אז יותר מלימוד התורה, אחרי כן כשיגדל יותר יראה כי הבגדים אין להם חשיבות כל כך וישתדל ללמוד כדי שיקנה השם והכבוד וכדי שיקרא חכם ורב ושיראו אותו רבים וקמו שרים וישתחוו, וכאשר תפקחנה עיני שכלו ויראה כי כל כבוד העוה\"ז הבל וריק וכל תענוגי הגוף ותאוותיו מאפס ותהו נחשבו לו אז ישתדל ללמוד לשמו של הקב\"ה בלבד וכל פעולותיו וכל תאוותיו לא יהיו אלא נגדו כענין שאמר (תהלים לא) ה' נגדך כל תאותי, והא למדת שלא עלה אל המעלה הזאת השכלית אלא מתוך הענינים הגשמיים:  ",
+                "<b>וכן</b> תמצא שאר הפעולות כלם אי אפשר לו לאדם שימצא תולדות לעבודת השי\"ת אלא בדרך נשואי אשה ומתוך הענין הגשמי. ואי אפשר לו להשיג מעלת העולם העליון אלא מתוך העוה\"ז הגשמי, ועל כן מיחסים הכתובים וממשילים התורה והחכמה שהם מזון הנפש בלחם שהוא מזון הגוף. וכן מצינו במקדש שהיו המנורה והשולחן זה נכח זה מנורה בדרום ושולחן בצפון, המנורה היתה רמז וסימן החכמה שהיא מזון הנפש והשלחן סימן לכתר מלכות ורמז לעושר שהוא מזון הגוף והשולחן המונח בצפון היה מסתכל למול המנורה שבדרום להורות שאי אפשר שתתקיים זכות העולם וברכותיו כי אם ע\"י החכמה, גם החכמה אינה יכולה להתקיים במין האנושי כי אם ע\"י מאכל ומשתה ולכך הוצרכו להיות שני כלים אלו המנורה והשולחן בשתי רוחות נגדיים זה נוכח זה. וכיון שכן יתחייב האדם לדבר דברי תורה במקום סעודה לטעמים רבים, האחד להורות שאין הסיפוק והברכה והשובע בעולם אלא בשביל התורה, והשני שכל שולחן שמדברים עליו דברי תורה הוא השלחן המעולה והחביב לפני הקב\"ה, שכן דרשו ז\"ל (אבות פ\"ג) שלשה שאכלו על שלחן אחד ויש ביניהן דברי תורה כאלו אכלו משלחנו של מקום שנאמר (יחזקאל מ׳:מ״ה) וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'. והג' מפני שהמאכל והמשתה מטרידין את האדם ומולידין גסות הרוח ומזכירין את האדם הגאות הגוף ומשכיחים אותו העיקר, והוא דבר הנביא (הושע י״ג:ו׳) שבעו וירם לבם על כן שכחוני, ועל כן חובה על האדם לעסוק בתורה ושיזכור העיקר במקום שהוא סבה להשכיח העיקר: וכן מצינו אצילי בני ישראל והם שבעים זקנים ומשה ואהרן נדב ואביהוא עמהם בראש שעשו סעודה והיו אוכלין ושותין והיו מסתכלין בלב ומתבוננין ורואים כבוד השם יתעלה זהו שכתוב (שמות כ״ד:י״א) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו, כלומר היו רואין הכבוד בעין השכל בעוד שהיו אוכלי' ושותים. בהרבה מקומות של קדושה ושל נבואה מצינו משתה, במתן תורה כתיב (שם יח) ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם, וכן בחנוכת בית המקדש כשהשלים שלמה בנינו חנכו במשתה הוא שנא' (מלכים א ח׳:ס״ב) והמלך וכל ישראל עמו זובחים זבח לפני ה'. יעקב אבינו לא קבל הברכות אלא מתוך משתה והם המטעמים שהביא. גאולת אסתר לא היתה אלא ע\"י משתה שנא' (אסתר ה׳:ח׳) יבוא המלך והמן אל המשתה ומתוך אותו המשתה נתן לה המלך כל מה שבקשה ונגאלו ישראל ממות לחיים, ואע\"פ שע\"י משתה נגזרה עליהם מיתה הם גרמו לעצמם בחטא מכירת יוסף שמכרוהו אחיו ע\"י משתה שנא' (בראשית ל״ז:כ״ה) וישבו לאכל לחם וגו' שכן דרשו ז\"ל וישבו לאכול לחם אמר להם הקב\"ה אתם מכרתם אחיכם ע\"י משתה חייכם שבניכם יהיו נמכרין ע\"י משתה שנא' (אסתר ג׳:ט״ו) והמלך והמן ישבו לשתות וגו', וכן דרשו ז\"ל בנס חנוכה שהיה ע\"י משתה, וכן מצינו לעתיד דרשו ז\"ל עתיד הקב\"ה לעשות סעודה לצדיקים והסעודה ההיא יש לנו להאמין אותה סעודה גופנית ממש כי המאכלים הם מאכלים זכים מוכנים מששת ימי בראשית והם לויתן מן הדגים ומן העופות בר יוכני ומן הבהמות בהמות בהררי אלף. ואולי יהיו מתולדות האור העליון כענין המן במדבר ובתכלית העלוי והדקות יותר כי שפע החכמה וההשגה לקבל המושכלות תהיה בהם יותר מכל הזמנים כלם, אחר הסעודות האלה שיהיו בסוף הזמן יתחדש זמן אחר והוא זמן תחיית המתים שבו יהיו ניזונין ומתעדנין מזיו שכינה ושוב אינן חוזרין לעפרן שכן דרז\"ל (חלק דף צב) מתים שעתיד הקב\"ה להחיות שוב אינן חוזרין לעפרן אלא והיו קיימים נצחיים כמלאכי השרת ומתעדנין בתוך שבע חופות שכן דרשו ז\"ל בסדר אליהו זוטא שבע חופות עתיד הקב\"ה לעשות לצדיקים לעתיד לבא שנא' (ישעיהו ד׳:ה׳) וברא ה' על מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה:  "
+            ]
+        ],
+        "Purity of the Heart": [
+            [
+                "<b>לב</b> טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי (תהילים נ״א:י״ב). בקש דוד ע\"ה בכתוב הזה טהרת המחשבה, ומן הידוע שהיא מדה שכלית כי כל המדות כלן ב' חלקים גופניות ושכליות, הגופניות באות לתקן המעשים כי אין שלימות לחכמה מבלי תקון המעשים שנא' (שם קיא) שכל טוב לכל עושיהם ודרז\"ל (ברכות דף י\"ז) לכל לומדיהם לא נאמר אלא לכל עושיהם. השכליות באות לטרוד המחשבה ושלא להשתמש בה זולתי בעבודת השי\"ת וזהו שכתוב ורוח נכון. השכליות שבאדם ושורש הנפש השכלית עליון עד מאד וא\"כ המחשבה והנפש עיקר אחד להם ולפיכך יש כח באדם השפל לעלות ולהוריד במחשבתו. ומעתה יתעורר האדם החוטא כשהוא מטמא בהרהוריו הרעים המחשבה הטהורה הזאת כמה לו עונות וחטאים, ועל זה אמרו (יומא דף כ\"ט) הרהורי עבירה קשין מעבירה, כלומר קשין על הנפש מעבירה עצמה לפי שההרהור תלוי בלב והנפש משכנה בלב ולכן כשהוא מטמא אותה במחשבה רעה קשה יותר מן העבירה עצמה, כי העושה העבירה עצמה אין המחשבה טרודה כל כך. ויש שפירש קשין מעבירה קשין לפרוש כי רגילות המחשבה בהם מביאה את האדם לידי עבירה. ויש שפירש עוד קשין מעבירה כי המחשב עבירה אחת לגנוב או לגזול או לבא על אשת איש יחשוב בלבו אם יבא אדם שם כנגדי לבטל מה שאני רוצה לעשות אחבול בו או אהרגנו כדי שאשלים חפצי. ונמצא כי כשגנב או גזל או בא על הערוה שעשה גמר העבירה אבל ההרהור היא קשה מגוף העבירה לפי שהרהר וגמר בלבו להכות ולהרוג ולעשות העבירה בסוף:  ",
+                "<b>אבל</b> הרב הגדול הרמב\"ן ז\"ל פירש הרהורי עבירה קשין מעבירה אחר מעשה העבירה, שכיון שעשה העבירה כבר ועוד הוא מהרהר בה בזה קשה לענין עונש הנפש מעבירה עצמה, אבל קודם מעשה העבירה אין ענשו קשה ואינו נענש כלל שהרי ארז\"ל (קידושין דף מ') מחשבה רעה אין הקב\"ה מצרפה למעשה ואינו נענש עליה, וכן אמר הכתוב (תהלים סו) און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' אא\"כ היתה מחשבת ע\"ז שכתוב בה (יחזקאל יד) למען תפוש את בית ישראל בלבם. נראה מדעת הרב כי כיון שההרהור אינו ביד האדם אין לו בזה עונש קודם מעשה העבירה, וזה תימה כי למה לא יענש בהרהוריו הרעים במחשבה בלבד בלא מעשה והוא מטמא נפשו השכלית בהם כמו שהזכרתי למעלה, אבל יש לומר בעיקר הדבר כי בודאי יש עונש על ההרהור בלא מעשה כלל, וכאשר ההרהור הזה מצוי באדם אע\"פ שאין בו מעשה הנה זה סימן המכשול והחטא כי הטה עצמו מני ארח ולא גדל נפשו במדרגות ההכנות, כי כשם שבחירת המעשה מסורה ביד האדם לטוב או לרע שנא' (דברים ל) ראה נתתי לפניך היום את החיים וגו', כן בחירת המחשבה מסורה בידו אחר ההכנות ועל כן צריך שיחזר אחר רפואתו שישתדל בהכנות והוא שיכין לבו ומחשבותיו אל השי\"ת ולא ישעבד ויכוף מחשבתו רק במחשבה טובה וכשרון המפעלים ואם באה אליו המחשבה הרעה שיגער בה שלא תגמר בלבו שאם אינו גוער בה והיא נגמרת בלבו הרי זה נענש, וכאשר יתמיד מחשבתו זאת זמן רב ויכוין בלבו לאהבה את השי\"ת ולקרבה אליו וללכת בדרכיו גם השם יתן הטוב ויגמלהו כצדקו שיכין לבו שלא יחשוב בדבר רע ולא יעלה במחשבתו רק טוב וע\"ז בא אמרו (תהלים כד) נקי כפים ובר לבב. נקי כפים יכלול המדות הגופניות שהם לתיקון המעשים. ובר לבב יכלול המדות השכליות שהן לטהר המחשבה ושיהא תוכו כברו ונסתרו כנגלהו, כמו שדרשו ז\"ל כתיב (איוב כח) לא יערכנה זהב וזכוכית (חגיגה דף טו) למה נמשלו דברי תורה לזהב וזכוכית לפי שדברי תורה קשין לקנותן כזהב ונוחין לאבדן ככלי זכוכית. רבי עקיבא אומר למה נמשלו דברי תורה לזכוכית לומר לך מה זכוכית זה כל מה שאתה נותן לתוכו הוא מראה לך כך תלמיד חכם צריך שיהא מראה בפיו כל מה שיש בלבו. וכן מצינו בארון הברית שכתוב בו (שמות כח) וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו, וכן אמר הכתוב (איוב כט) צדק לבשתי וילבשני לבשתי מבחוץ וילבשני מבפנים כלו' שיהיה נגלהו ונסתרו שוים לא שיהיה חולק ומכזב קצתו על קצתו: מי שיש בו מדה זו נקרא בלשון התורה תמים שהוא השבח שנשתבחו בו הצדיקים, הוא שכתוב בנח (בראשית ז) איש צדיק תמים היה, וכתיב באברהם (שם יז) התהלך לפני והיה תמים, וכתיב ביעקב (שם כה) ויעקב איש תם. נמצאת למד כי מדת הטהרה מדה שכלית כוללת מעלות רבות, ועז\"א דוד ע\"ה בכאן (תהלים נא) לב טהור ברא לי אלהים וגו'. שאל מאת השי\"ת לתת לו עזר בקיום התורה והמצות שהרי הטהרה דבקה בתורה הוא שאמר (שם יט) יראת ה' טהורה עומדת לעד כלומר שהטהרה דבקה בה לעד לא תפרד ממנה, זהו שאמרו ז\"ל (ברכות דף כב) דברי תורה אין מקבלין טומאה שנא' (ירמיה כג) הלא כה דברי כאש נאם ה'. והעזר הזה הוא שיתעצל עליו מאת הקב\"ה שפע טהור וזך שיהיה לבו טהור במחשבה טהורה והוא הרוח הנכון המחודש בקרבו המבוקש ממנו. ממדת הטהרה יבא אדם לידי קדושה והוא שכתוב (ויקרא טז) וטהרו וקדשו, והוא שדרשו ז\"ל (ע\"ז דף כ\"ב) מאי דכתיב ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה. מכאן אמר רבי פנחס בן יאיר זהירות מביאה לידי זריזות. זריזות מביאה לידי נקיות. נקיות מביאה לידי פרישות. פרישות מביאה לידי טהרה. טהרה לידי קדושה. קדושת לידי יראת חטא. יראת חטא לידי ענוה. ענוה לידי חסידות. חסידות לידי רוה\"ק שנא' (תהילים פ״ט:כ׳) אז דברת בחזון לחסידיך. ואמרו בירושלמי זריזות מביאה לידי נקיות שנאמר (ויקרא טז) וכלה מכפר את הקודש. נקיות לידי טהרה שנא' (שמות יד) וכפר עליו הכהן וטהר. הטהרה לידי קדושה שנא' (שמות טז) וטהרו וקדשו. קדושה לידי ענוה שנא' (ישעיה נז) כה אמר רם ונשא וכו'. ענוה לידי יראת חטא שנא' (משלי טז) עקב ענוה יראת ה'. יראת חטא לידי רוה\"ק שנא' (שם) אז תבין יראת ה' וגו'. חסידות לידי רוה\"ק שנא' (תהילים פ״ט:כ׳) אז דברת בחזון לחסידך. הזכיר החכם בכאן עשר מעלות התשעה מביאות לידי העשירי שהוא רוה\"ק וה' ראשונות הם מדות רוחניות לטהר המחשבה. וזהו שאמר זהירות מביאה לידי זריזות, כי הזהירות היא במצות לא תעשה כי הוא מוזהר שלא יעשה דבר פלוני, זריזות הוא במצות עשה שיהיה זריז לעשות דבר פלוני כי אם הוא זהיר שלא יסתכל ביום באשה ויכבוש את יצרו בזה יהיה זריז בלילה ליטהר ומסייעת אותו, ורבו הכתובים על העיקר הזה, והוא שכתוב (דה\"א כח) כי כל לבבות דורש ה' וגו', וכתיב (משלי כא) ותוכן לבות ה'. כי השי\"ת מכין לב האדם ומישר תולדתו כשהאדם מכין את לבו כנגדו יתברך, וכן כתיב (תהלים י) תאות ענוים שמעת ה' תכין לבם תקשיב אזנך, וכתיב (דה\"א כט) אלהי אברהם יצחק וישראל אבותינו שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אליך:  "
+            ]
+        ],
+        "Fear of God": [
+            [
+                "<b>את</b> ה' אלהיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע (דברים ו׳:ב׳). ממדת היראה יגיע האדם למעלות השפלות והענוה, ויגיע למעלת החשק בסבתו יתברך זהו ובו תדבק וממעלת החשק יגיע למעלת השבועה שאז יהיה ראוי לישבע בשם יתעלה לא קודם לכן. ענין היראה הוא שיהביל האדם עניני העולם הזה ויהיו בעיניו הבל וריק ויחשוב בעצמו שהוא עפר ואפר בחייו רמה ותולעה במותו, ושיהיה נמנע אצלו מעבור מצות אדון כל העולם. כי אי אפשר להגיע אל מדת היראה זולתי עם זה, וזו היא הכונה בספר קהלת שרצה להתחיל הבל הבלים ולחתום במדת היראה שאמר (קהלת י״ב:י״ג) סוף דבר הכל נשמע וגו'. למדך בזה כי לא תתכן היראה זולתי אם יהביל ויבזה עניני העולם. וכאשר יחשוב זה יגיע למעלת השפלות והענוה ובכן תהיה עבודתו שלמה וכונתו רצויה לא תתערב בה גובה הלב שישימנו תועבה, וכענין שכתוב (משלי טו) תועבת ה' כל גבה לב. וזהו שאמר את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד:  ",
+                "<b>ומן</b> הידוע כי מלת עבד מחייבת אדון ומלת אדון מחייבת עבד כענין קונה וקנוי שכל אחד מורה על חבירו ומעיד עליו ולא ימצא זה בלא זה, וכן האב מחייב הבן כי אין השם תופס באדם להקרא אב אם אין לו בן וכן הבן מחייב להיות לו אב כי הבן לא הוליד את עצמו, על כן אמר אותו תעבוד כי הוצרך להזהיר את העבד בעבודת האדון יתברך שהזכיר תחלה בראש הכתוב. ואי אפשר לעבד שיעבוד עבודה שלמה לאדון עד שיקבל על עצמו מדות העבדות שהם ההכנעה והשפלות שאם אין בו מדות הללו והוא מתנהג עם אדוניו בדרך גבהות ואדנות אין זה מדת העבד שהעבד חייב בה לפני מלך אפילו במלך ב\"ו ק\"ו לפני מלך מלכי המלכים הקב\"ה. ואחר כך אומר ובו תדבק כי מתוך הענוה והשפלות יגיע אדם למעלת הדבקות שהוא עליו ותהיה מחשבתו טהורה. והזריזות מביאו לידי נקיות שיהיה גופו טהור ולא יארע בו דבר טומאה. והנקיות מביאו לידי פרישות שיהיה פרוש ממחשבה רעה ומיצר הרע. והפרישות מביאו לידי טהרה כי אז יהיה טהור טהרת המחשבה. והטהרה מביאו לידי קדושה שיפרוש ממאכלים אסורים, ואצ\"ל מן האסורים אלא אף מן המותרין שכל הגודר עצמו בזה ופורש מהם זולתי במוכרח ובכדי חיותו הוא הנקרא קדוש וכמו שאמר קדש עצמך במותר לך, וגדר זה של קדושה מביאו לידי יראת חטא כי יעלה מגדר האכילה לגדר הדבור שיהיה גדור בכל דבריו שלא ידבר רע כענין שנאמר (משלי י״ד:ט״ז) חכם ירא וסר מרע. ויראת חטא מביאו לידי ענוה כי אין צריך לומר שהוא לא ידבר רע כלל כי אף אם ידברו אחרים עליו רע לא יענה להם וזה יקרא עניו מי ששומע עלבונו ושותק. כענין שנאמר במשה (במדבר י״ב:ג׳) והאיש משה ענו מאד ששומע עלבונו ושתק. ענוה מביאו לידי חסידות, כי מתוך שיהיה עלוב לשמוע עלבונו ולשתוק עליו כן ירצה להיותו עלוב אם יהיה לו עסק עם שום אדם שיניח לו משלו ויכנס לו לפנים משורת הדין. וזה הוא מדת חסידות מי שהוא עושה לפנים משורת הדין. חסידות מביאו לידי רוח הקדש כי חמשה ראשונות הם שכליות לטהרת המחשבה. והארבעה והן קדושה יראת חטא ענוה וחסידות הן גופניות לתיקון המעשים, ואחרי טהרתו המחשבה ובתקון המעשה אז הוא ראוי אל המעלה העשירית שתשרה עליו רוח הקדש. ומה שהיה דוד מתפלל על לב טהור לפי שעם הלב הטהור ימצא האדם חן בעיני אלהים ואדם והוא מובטח בעצמו שלא יחטא לעולם, ומפני שהאדם עלול אצל החטא מצד יצר הרע שבו ואין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא לכך שאל דוד זאת לפי שאין הכל זוכין למעלת הלב הטהור וכן הזכיר שלמה בנו (משלי כ׳:ט׳) מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי כלומר מי הוא זה שיכול לומר לבי טהור וזך, אותו שיכול לומר טהרתי מחטאתי כי א\"א שיהיה לבו זך עד שיהיה טהור מן החטא, וכן הזכיר עוד (שם כב) אוהב טהר לב חן שפתיו רעהו מלך, ענין הכתוב כי האוהב אשר לבו טהור אצל מי שאוהב אותו הלא ימצא חן בכל מה שידבר והוא ראוי שיהיה חבירו של מלך כי יעמידני שליט בבית ויפקידהו על בית נכאתו, והנה הכתוב יבאר במלכי הארץ וירמוז במלך העליון יתברך כי הצדיק שהוא אוהב את השם יתברך והוא טהר לב במחשבתו וכל עניניו חן שכתיו כלומר ימצא חן בעיני השי\"ת ותהיה תפלתו מקובלת והוא כאלו נעשה שותף להקב\"ה, ובא לומר כי אם מלכי הארץ מגדלין ומנשאין את האדם על מדת טהרת הלב אף כי יגדל וינשא אותו השי\"ת עליה ויקבע לו שכר כענין שכתוב (ישעיהו מ׳:י׳) הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו, וצריך להתבונן כי מלת טהרת המחשבה היא מפני שהמחשבה היא מצד הנפש השכלית שעליו אמר הכתוב (תהילים צ״א:י״ד) כי בי חשק ואפלטהו כי כל חושק מחשבתו דבקה בחשוק לא תפרד ממנו רגע ואחר שאמר ובו תדבק כלומר שתדביק מחשבתך בו בהשגתך וידיעתו אמר ובשמו תשבע אין זה מצות עשה כלל אבל יאמר תהיה ראוי לכך אם תצטרך להשבע לקדש את השם יתברך ותבא למדרגת הצדיקים והנביאים שאחר שהגיעו אל המדות האלה היו נשבעים בשם יתברך לפי צורך השעה לקדש את שמו כענין אליהו שאמר (מלכים א י״ח:ט״ו) חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו וגו' וכן חוני המעגל (תענית דף יט) שדרשו ז\"ל עג עוגה ועמד בתוכה וכדרך שעשה חבקוק הנביא שנאמר (חבקוק ב׳:א׳) על משמרתי אעמודה וכו' ואמר לפניו רבש\"ע בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך, אלו וכיוצא בהן הגיעו למעלה זו שאמר הכתוב ובשמו תשבע כלומר כי קודם שיהיו בך כל המעלות האלה אין ראוי לך להשבע בשמו. ותמצא בכתוב הזה עשר תיבות ובא ללמדך שכל המקיים כתוב זה כאלו קיים עשרת הדברות ויזכה לחיי העולם הבא שנברא ביו\"ד:  ",
+                "<b>נצטוינו</b> במדת היראה ליראה את השם הנכבד והנורא לבדו ושלא נירא מבשר ודם. וכן הזהירה תורה (דברים כ׳:א׳) וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם. שכל זמן שהאדם ירא מזרוע ב\"ו אין יראתו בהקב\"ה שלמה כי מן הראוי הוא שישים האדם כל יראתו בהקב\"ה בלבד וכאשר הוא נותן חלק ממנה לב\"ו הנה הוא חסר במדת היראה להקב\"ה ומקצר בחק עבודתו, וכן תצוה התורה (שם) מי האיש הירא ורך הלבב שישוב מן המלחמה, והענין כי נצחון ישראל בכל מלחמותם אינו אלא על פי הזכות וזה אין זכותו שלם כי לא הגיע אל מדרגת היראה בשלימותה. ועל זה הזהיר ישעיה ואמר (ישעיהו נ״א:י״ב) מי את ותיראי מאנוש ימות (שם) ותשכח ה' עושך, ביאר כי הנותן חלק מיראתו לב\"ו כאלו שוכח את השי\"ת. ולכך הביא ראיה מכמה פעמים שהיה מפחד בבאו עד שערי מות ובעת שנתייאש מן ההצלה באותו עת הצילו הקב\"ה מאויבו המציק לו זהו שאמר (שם) ותפחד תמיד כל היום מפני חמת המציק כאשר כונן להשחית ואיה חמת המציק, כלו' איבדו מן העולם עד שהוצרכת לומר עליו איו, ועל זה אמר אחריו (שם) ואנכי ה' אלהיך רוגע הים ויהמו גליו ה' צבאות שמו כלומר יש בי כח להעיר חמת הים גם להשקיט חמתו כי אני אדון צבאות כולן העליונים והתחתונים וכל שכן שיש בידי כח להשקיט חמת המציק:  ",
+                "<b>אע\"פ</b> שדרך התורה שלא לירא מב\"ו הלא אנו מוזהרים לירא מן המלך ומהצבור ומתלמידי חכמים, מן המלך הוא שכתוב (דברים יז) שום תשים עליך ודרשו רז\"ל שתהא אימתו עליך. והטעם בזה לפי שהמלך קיום הארץ כענין שכתוב (משלי כט) מלך במשפט יעמיד ארץ. ואמרו רבותינו ז\"ל (אבות פ\"ג) אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו. והיראה מן המלך הוא בכלל יראת השם כי הוא יתברך צוה בכך, ומצינו שהוקשה יראת המלך ליראת המקום הוא שאמר שלמה (משלי כד) ירא את ה' בני ומלך, כשם שתצטרך ליראה את השם יתברך אע\"פ שאין אתה רואהו ועם זה תפרוש מן העבירה כן תצטרך שתתירא מן המלך המולך בארץ ותשים צורתו נכח פניך אע\"פ שאי אתה רואהו ובזה תנצל שחיוב מיתה למלכות, או יאמר ירא את ה' בני ומלך. והזהיר תחלה על יראת השי\"ת ואחריו על יראת המלך, והזהיר שלא יתחבר עם המשנים את הדבר שהם יראים ממלך בשר ודם תחלה ועושין יראתו עיקר ויראת השם יתברך טפל לה. ומלת שונים מן (איכה ד) ישנא הכתם הטוב. או יאמר עם שונים עם השונים באולתם בדבר שבו חיוב משפט מות אל תתערב עמהם פן תלמד ממעשיהם כן אותם השונים בדבר זה לא יראו אלהים ומלך. ומלת שונים מן (שמואל א כו) ולא אשנה לו. מן הצבור שדרז\"ל (סוטה פ\"ז דף מ) לעולם תהא אימת הצבור עליך שהרי כהנים נושאים כפם פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי הקדש. וזה תימה שיהיו מהפכין אחוריהם לקדש אבל זה ביאור הענין כי הכהן בשעה שנושא את כפיו השכינה שורה על ידיו. וכמו שדרשו רבותינו ז\"ל (שיר השירים ב) משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים. וכיון שכן שהשכינה שורה בין שתי ידיו כבין שני הכרובים אין לחוש אם אחוריהם כלפי הקדש כי אין קדושת הקדש לפני ולפנים כי אם מקדושת השכינה. ומה שכתוב (ישעיה א) ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם שהוא בשעת הכעס מוכיח זה, וממנו אתה למד כי בעת הרצון בשעה שפורשין כפיהם הוא יתברך כנגד עיניהם ושכינה שורה על ידיהם. מתלמידי חכמים הוא שהוכיחו רז\"ל מן הכתוב הזה (דברים י) ודרשו ז\"ל (ב\"ק דף מא ב) את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים לפי שיראת ת\"ח היא היא יראת שמים ממש כי מי שהוא זהיר ביראת החכמים הלא הוא ירא את השי\"ת באמת שלא הביאו לידי מדה זו ליראה מן החכמים אלא שלימות מדת היראה שיש לו מהקב\"ה, לפי שידוע כי החכמים שלוחי השם יתברך בארץ והם מורי התורה ואין מורה בדרך המצות זולתם ולכך כל הירא אותם את האלהים הוא ירא, וידוע כי מכלל היראה מתלמידי חכמים ומן הגדר שלה שלא ידבר בפריהם בלתי אם נטל רשות מהם שכן מצינו בדוד המלך שכל זמן שהיה עירא היאירי רבו קיים היה מונע עצמו מלדרוש ברבים בפניו, שכן אמרו בשיר השירים רבה, כתוב אחד אומר (תהלים קיט) בלבי צפנתי אמרתך. וכתוב אחד אומר (שם) בשפתי ספרתי. כיצד יתקיימו שני כתובים הללו אלא כל זמן שהיה עירא היאירי רבו של דוד קיים בלבי צפנתי אמרתך כיון שנסתלק בשפתי ספרתי:  ",
+                "<b>גדול</b> כח היראה שכל מי שיש בו חכמה ואין בו יראה הוא נזק שאין לו רפואה לפי שהחכמה מאוסה וזהו שאמר הנביא (ירמיהו ח׳:ט׳) בדבר ה' מאסו וחכמת מה להם, וכשיש בו עם החכמה יראה הנה החכמה ההיא רפואה בלא נזק, ולכך נמשלה התורה לאש שנאמר (שם כד) הלא כה דברי כאש נאם ה'. לפי שהאש הוא דבר כולל הרפואה והנזק הנזק כשהיא שורפת והרפואה שהאדם תתחמם מן האור שלה, וכן אמר הכתוב (תהילים י״ט:ט׳) מצות ה' ברה מאירת עינים. וכתיב (שם קיט) נר לרגלי דבריך. כל מי שיש בו חכמה ואין בו יראה משלו רז\"ל משל למה הדבר דומה לאדם שאמר לשלוחו העלה לי חיטים בעליה הלך והעלם לו אמר לו ערבת בהן קב חומטון אמר לו לאו אמר לו מוטב שלא העלתם לפי שהחומטון מקיים את התבואה:  ",
+                "<b>ובמדרש</b> תהלים (שם יט) תורת ה' תמימה אימתי היא תמימה בשעה שיוצאה מפי תמים. עדות ה' נאמנה אימתי היא נאמנה בשעה שיוצאה מפי נאמן. (שבת דף לא) ודרז\"ל אמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב (ישעיהו ל״ג:ו׳) והיה אמונת עתך חסן ישועות חכמה ודעת יראת ה' היא אוצרו. אמונה זה סדר זרעים. עתך זה סדר מועד. חוסן זה סדר נשים. ישועות זה סדר נזיקין. חכמה זה סדר קדשים. ודעת זה סדר טהרות. ואפי' הכי יראת ה' היא אוצרו. ובסוף פ' בא לו (יומא דף עב ב) מאי דכתיב (משלי יו) למה זה מחיר ביד כסיל. אוי לו לתלמיד חכם שעוסק בתורה ואין בו יראת שמים, אמר רבי ינאי חבל על דלית ליה ביתא ותרעא לביתיה קא עביד, אמר להו רבא במטותא מינייכו לא תרתו תרתי גיהנם:  ",
+                "<b>מד</b> היראה נחלקת לשני חלקים. האחת יראת הגמול והעונש בעולם הזה ובעוה\"ב. והיא מדרגה עליונה מאד. הב' שתקבל הנפש ענין רוממות השי\"ת ועזוזו ונפלאותיו והזכרון והידיעה הזאת שיהיו נשמרים וקבועים בנפש ומצויים בה בכל עת והנפש מקבלת מזה מורא גדול ובושה וצניעות ויהיה דבר נמנע לנפש לעבור מצות פי ה' ויבוש מלפניו. ושני חלקים אלו שהם עיקרים גדולים בענין העבודה נזכרים בפסוק אחד והוא שכתוב (איוב ל״א:כ״ג) כי פחד אלי איד אל ומשאתו לא אוכל. כי פחד אלי איד אל זהו יראת הגמול והעונש בעוה\"ז ובעוה\"ב ומשאתו לא אוכל זה קבלת הנפש רוממותו יתברך ושאתו ומעלתו בכל עת ובכל רגע. ומפני שמדת היראה יסוד התורה כולה לכך מצינו במעמד הקדוש בהר סיני כי מראה הקולות והלפידים ושמיעת קול השופר וכל שאר הנפלאות הגדולות והנוראות שהיו נגלים שם לחוש העין הכל היה כדי שיתלבשו הלבבות חרדה ופחד ושיהיו חזקים וזריזים במדת היראה, והוא שאמר להם משה ע\"ה (שמות כ׳:י״ז) כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים. אמר להם זה בחתימת דבריו. וכן שלמה ע\"ה חייבה חכמתו שיחתום ספרו הוא ספר קהלת במדת היראה לפי שהיא שורש לכל המצות כולן, והוא שאמר (קהלת י״ב:י״ג) סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם:  "
+            ]
+        ],
+        "God's Unity": [
+            [
+                "<b>שמע</b> ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ה). הזכירה תורה פרשת שמע אחר עשרת הדברות לבאר כי בדבור (שמות כ׳:ב׳) אנכי ה' אלהיך יהיה היחוד. וכן דרשו ז\"ל רבי נתן אומר מכאן תשובה למינין שאומרים שתי רשויות. שכשעמד הקב\"ה על הר סיני ואמר אנכי ה' אלהיך מי מיחה בידו. ועל דרך הפשט הזכיר בכתוב הזה ג' שמות שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. שאלו אמר שמע ישראל ה' אחד היה פתחון פה לאומות העולם לומר שעל יראתם אומר הכתוב כן שהוא נקרא ה' לדעתם. ועל כן הוצרך לומר אלהינו כלומר אלהי ישראל. ואלו אמר ה' אלהינו אחד היה פתחון פה לאומות העולם לומר אמת הוא כי אלהי ישראל אחד גם אלהינו שאנו קורין אותו ה' הוא אחד כמו כן לכך הוצרך לומר ה' אלהינו ה' אחד, להורות כי ה' שהוא אלהי ישראל הוא לבדו נקרא ה' והוא אחד ברוך הוא וברוך שמו שאחדותו שלימה מכל צד ומכל פנה בלא שום הרכבה בעולם ואין לו דומה באחדותו לא בעליונים ולא בתחתונים. ומה שהזכיר משה שמע ישראל ה' אלהינו ולא אמר אלהיך כמו שאמר בכל מקום (דברים ח) שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן (שם) וידעת היום כי ה' אלהיך, ואמר (שם כ) שמע ישראל אתם קרבים היום כי ה' אלהיכם וגו', וכן בכל הפרשיות שידבר עם ישראל יזכיר לעולם אלהיך או אלהיכם, אבל כאן הזכיר אלהינו לפי שרצה להכניס עצמו בכלל, ודע כי ענין היחוד הוא נקרא עבודה שבלב כענין שכתוב (שם יח) ולעבדו בכל לבבכם. ולפי שהמדבר ידבר דבריו ולפעמים יתכוין בהם ולפעמים שלא יתכוין לבו לכך הזכיר לשון שמע שהוא כולל שמיעת אוזן והבנת הלב כלו' שיכוין את לבו בדבריו בענין היחוד כשהוא משמיע לאזנו, ולפי שאין כונת המיחד גלויה ומפורסמת אם פיו ולבו שוים או אחד בפה ואחד בלב ואי אפשר לו לאדם להעיד על חבירו אם כיון אם לא כיון ולכך תמצא עי\"ן של שמע רבתי באותיות גדולות של מסירת, וכן ד' של אחד, והטעם לומר כי הקב\"ה עד בדבר כענין שכתוב (ירמיהו כ״ט:כ״ג) ואנכי היודע ועד נאם ה'. ולכך צריך אדם להזהר הרבה בענין היחוד ושיפנה לבו מכל מחשבה גופנית כענין שאמרו (ברכות דף לד) מחינא ליה במרזפתא דנפחא עד דמכוין דעתיה. ודבר ידוע כי לא נברא גן עדן ומעלותיו כי אם לצורך אותם המיחדים שמו בכונה, המודה ביחוד הלא הוא כופר בע\"ז וכל המודה בע\"ז כופר ביחוד. וגיהנם בשבעה מדוריו לא נברא אלא לעובדי ע\"ז. ומפני זה תמצא בפרשת בראשית י\"ג פעמים גן ובענין מתן תורה בפרשת ואתחנן תמצא י\"ג פעמים אש למען הודיעך כי כל המכוין באחד שמספרו י\"ג כמספר י\"ג מדות ניצול מאשה של גיהנם וזוכה לג\"ע לי\"ג מעלות שיש בו. והוא שדרשו (כתובות דף עז) רבי יהושע בן לוי אשכחיה לרבי שמעון בן יוחאי דהוה יתיב על תליסר תכטכי פיזא ירמוז לי\"ג מעלות של ג\"ע:  ",
+                "<b>ועוד</b> יש בכתוב הזה כונה אחרת מכלל הכוונות הנבחרות והרצויות והוא מה שכתב הרב הגדול אליעזר מגרמיזא ז\"ל ה' אלהינו ה' אחד. ה' קודם שנברא העולם, אלהינו בעולם, ה' אחר העולם. אחד בכל העולמים:  ",
+                "<b>וצריך</b> אתה לדעת כי ענין היחוד מתחלק לד' חלקים. החלק הראשון הוא שיגיע אליו הקטן והפתי אשר אינו יודע ענין האמונה ואין אמתתה קבועה בלבו. החלק השני הוא יחוד השי\"ת בלב שלם ובלשון ע\"י הקבלה, ומפני שהוא מאמין במי שקבל מהם ואינו יודע אמתת הענין מצד שכלו ותבונתו הוא כמו העור הנמשך אחר הפקח שאפשר שיבשל כמותו והוא כחברת העורים שם כל אחד ידו על שכם חברו עד שיגיעו אל הפקח שבראש החבורה המנהיג אותם, שמא יפשע זה הפקח בהם ויתעלם מהם ולא יזהר בשמירתם או אם יכשל אחד מהם ויפול או אם יקרהו מקרה יקרה לכל המקרה ההוא ויתעו מן הדרך ואפשר שיפלו בבור או בגומץ או שיכשלו בענין שימנעם מלכת, כן המייחד מצד הקבלה אין בוטחין בו שלא יבא לידי שיתוף שאם ישמע דברי המינין וטענתם אפשר שתשתנה דעתו ויטעה ולא יכיר, ומפני זה אמרו (אבות פ\"ב) הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס, החלק השלישי הוא יחוד השי\"ת בלב ובלשון, אחר שיוכל להביא עליו ראיות על אמתת מציאותו מדרך העיון מבלי דעת ענין האחד האמת והאחד העובר, וזה דומה למי שהוא הולך בדרך ורוצה ללכת בדרך רחוקה והדרך מתחלקת לדרכים רבים מסופקים ואינו יודע ואינו מכיר הדרך הנכונה אל העיר אשר שם מגמתו אליה אע\"פ שיודע הצד ההוא והפאה ההיא הוא ייגע עד מאד ולא יגיע אל חפצו מפני שאינו יודע הדרך כמו שאמר הכתוב (קהלת י׳:ט״ו) עמל הכסילים תיגענו אשר לא ידע ללכת אל עיר. החלק הרביעי הוא יחוד השי\"ת בלב ובלשון, אחר שידע להביא עליו ראיות ולעמוד על אמתת אחדותו מדרך העיון והסברות הנכונות השכליות, וזה הוא החלק השלם המעולה ועליו הזהיר הכתוב באמרו (דברים ד׳:ל״ט) וידעת היום והשבות אל לבבך. זה כתב החכם הגדול רבי בחיי בן בקודה ז\"ל בספר חובת הלבבות שחבר:  ",
+                "<b>משפט</b> היחוד לייחד בציור ולא בנענוע. אלא שיצייר בלבו ומחשבתו שהוא יתעלה מלך יחיד בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם. וכן דרשו בברכות (דף יג ב) בפ' היה קורא רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא חזייה דהוה קא מאריך טובא אמר ליה למה לך כולי האי אמר ליה ואלא עד כמה אמר ליה עד כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם. ולכך יש בפסוק שמע ששה תיבות כנגד ששה קצוות שהוא מיוחד בהם. ושם בפרק היה קורא כל המאריך באחד מאריכים לו ימיו ושנותיו אמר רב אחא בר יעקב ובדל\"ת, אמר רב אשי ובלבד שלא יחטוף בחי\"ת (אלא באל\"ף) שאלו חטף בחי\"ת תפסד המלה לגמרי ולא יזכירנה כראוי, וזה שאמר ובלבד שלא יחטוף בחי\"ת כאלו אמר אלא באל\"ף שאם אינו חוטף באל\"ף ידמה כאלו הן שני תיבות ויהיה הפך היחוד ועל כן צריך לחטוף האל\"ף ושלא לחטוף בחי\"ת ושיאריך בדל\"ת, ויש לבעלי הקבלה סוד גדול וענין מוכרח ומוצרך הגיית אותיות של אחד במה שאנו חייבים שנחטוף את האל\"ף ושלא לחטוף את החי\"ת ושנאריך בדל\"ת כי יש בכל אות ענין עיקרי ושרש עצום בעיקר היחוד:  ",
+                "<b>ומה</b> שתקנו רז\"ל להוסיף ברוך שם בין שמע לואהבת מה שלא הזכיר משה בתורה כבר הזכירו בברכות ובפסחים (דף נו) פרק מקום שנהגו הוא שאמרו (בראשית מ״ט:א׳) ויקרא יעקב אל בניו בקש יעקב לגלות את הקץ נסתלקה ממנו שכינה אמר ח\"ו שמא יש פסול במטתי כאברהם אבי שיצא ממנו ישמעאל וכיצחק אבי שיצא ממנו עשו אמרו לו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, באותה שעה פתח הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמרי רבנן היכי נעביד נימריה לא אמריה משה לא נימריה הא אמרו יעקב אבינו התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי תנא דבי רבי אמי משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער מה עשו עבדיה הביאו לה בחשאי. ביאור זה כי יעקב אבינו הוצרך להאציל עליו רוה\"ק שנסתלקה ממנו ולכן הזכיר ברוך שם כבוד מלכותו אבל משה רבינו היה מוכן לנבואה מלובש בגדי מלכות בכל עת ובכל שעה ולא היה צריך להזכירו, ואע\"פ שלא הזכירו רמזו באות אחרון של פסוק ראשון וזה מבואר לכל משכיל:  ",
+                "<b>שלש</b> פרשיות הן שמע והיה אם שמוע הם כסדרן בתורה שהרי פרשת שמע בסדר ואתחנן והיה אם שמוע בסוף והיה עקב אבל פרשת ויאמר שהיא אחרונה היא הקודמת לכולם בתורה שהיא בסוף שלח לך. ומה שקדמה פרשת שמע לשאר פרשיות דרשו רז\"ל כי היה זה מפני שני דברים, האחד מפני שיש בה קבלת עול מלכות שמים, והשנית מפני שיש בה ללמוד וללמד ולעשות. ללמוד הוא שכתוב ודברת בם ללמד הוא שכתוב ושננתם לבניך לעשות הוא שכתוב וקשרתם וכתבתם שהם מצות תפלין ומזוזה. והיה אם שמוע יש בה ללמד ולעשות ללמד ולמדתם אותם את בניכם ולעשות וקשרתם וכתבתם, ויאמר יש בה לעשות שנאמר ועשו להם ציצית, וזהו שאמרו בפרק היה קורא (ברכות דף יד ב) בדין הוא שתקדים שמע לוהיה אם שמוע והיה אם שמוע לויאמר שמע יש בה ללמוד וללמד ולעשות והיה אם שמוע יש בה ללמד ולעשות, ויאמר אין בה אלא לעשות. ובברכות סוף פרק מאימתי (ברכות דף יב ב) מפני מה קבעו פרשת ציצית בקריאת שמע מפני שיש בה חמשה דברים מצות ציצית יציאת מצרים ועול מצות והרהור עבירה והרהור ע\"ז מנא לן דתניא אחרי לבבכם זו מינות וכן הוא אומר (תהילים י״ד:א׳) אמר נבל בלבו אין אלהים, ואחרי עיניכם זה הרהור עבירה וכן הוא אומר (שופטים יח) אותה קח לי כי היא ישרה בעיני, אשר אתם זונים אחריהם זו הרהור ע\"ז וכן הוא אומר (שם ח) ויזנו אחרי הבעלים: שתי עתים יש לק\"ש בבוקר כצאת השמש ובערב כצאת הכוכבים, וזה שקבעה תורה זמן ק\"ש שהוא היחוד על פי המאורות יש בזה דרך חיים וכונה רצויה להורות כי יש על המאורות אדון שליט נצטוינו ליחדו בזמנים האלה המשתנים מלילה ליום ומיום ללילה כי הוא יתברך העליון היחיד שאינו משתנה כענין שכתוב (מלאכי ג׳:ו׳) אני ה' לא שניתי. ולכך היתה עונת ק\"ש של שחרית בתחלת זריחת השמש, והוא זמן ותיקין שאמרו רבותינו (ברכות דף ט) ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה שנאמר (תהילים ע״ב:ה׳) ייראוך עם שמש, ועונת ק\"ש של ערבית הוא צאת הכוכבים ואסמכתא לזה מן הכתוב (ישעיהו מ׳:כ״ו) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, ולכך נזכר בהם ביום ד' (בראשית א׳:י״ד) והיו לאותות ולמועדים כי המאורות אותות על ק\"ש להודות בהם בשעת זריחתם ויציאתם לעולם למי שבראם וברא העולם בעשרה מאמרות והוציאנו ממצרים והשמיענו בסיני עשרת הדברות, ומתני זה נרמז חשבון עשרת הדברות בק\"ש, אנכי ה' אלהיך שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, לא יהיה לך וסרתם ועבדתם אלהים אחרים, לא תשא ואהבת דכל מאן דרחים למלכא לא לישתבע בשמיה לשקרא. זכור את יום השבת למען תזכרו, רבי אומר זו מצות שבת ששקולה כנגד כל המצות שנאמר (נחמיה ט׳:י״ד) על הר סיני ירדת ונתת לעמך תורה ומצות ואת שבת קדשך הודעת להם אמר ר' אלעזר בר אבינא להודיעך שהיא שקולה כנגד כל המצות. כבד למען ירבו. לא תרצח ואבדתם מהרה מאן דקטיל מיקטל. לא תנאף לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. אמר רבי לוי ליבא ועינא תרי סירסורי דחטאה נינהו. (משלי כ״ג:כ״ו) תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצורנה אמר הקב\"ה אי יהבת לי ליבא ועינא ידע אנא דאת דילי. לא תגנוב ואספת דגנך ולא דגן חברך. לא תענה אני ה' אלהיכם וכתיב (ירמיהו י׳:י׳) וה' אלהים אמת הוא אלהים חיים מהו אמת שהוא אלהים חיים ומלך עולם, אמר רבי לוי אמר הקב\"ה אם העדת על חברך עדות שקר מעלה אני עליך כאלו העדת עלי שלא בראתי שמים וארץ. לא תחמוד בית רעך וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך ולא בית חברך ע\"כ בירושלמי:  ",
+                "<b>ולענין</b> הכונה בפרשת שמע היה רבי עקיבא סובר בגמרא שכל הפרשה צריכה כונה ממה שכתוב והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך וכונתו לומר כי והיו הדברים חוזר ליחוד השם יתברך ואהבתו שהזכיר כבר, וכשהוסיף ואמר אשר אנכי מצוך היום יש להבין מזה שצריך כונה עוד מכאן ואילך אתה למד על כל הפרשה כלה שצריכה כונה, אמנם העלו בגמרא שאין עיקר הכונה אלא בפסוק ראשון והוא שאמר שם בפרק היה קורא (ברכות דף יג ב) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד עד כאן צריכה כונת הלב דברי ר' מאיר אמר רבא הלכה כרבי מאיר. הנה רבא פסק הלכה כרבי מאיר וק\"ל כרבא דהוא בתראה, ועוד אמרו שם שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד זו היא ק\"ש של ר' יהודה הנשיא, וביאור הענין שלא היה פוסק מתורתו לכל ק\"ש אלא לפסוק ראשון בלבד שהוא עיקר היחוד ושם עיקר הכונה, ולפי שאמר כי שכר הקורא ק\"ש בעונתה גדול מן הקורא בתורה היה לו לרבי יהודה הנשיא לפסוק אבל לא אמרו זה אלא בשביל תורה דיחיד אבל תורה דרבים שכרה גדול מק\"ש בעונתה ותורתו של רבי יהודה הנשיא תורה של רבים היתה, או יש לומר כי כשאמרו גדול הקורא קריאת שמע בעונתה לא אמרו אלא בשביל פסוק זה בלבד אבל בשאר ק\"ש הרי הוא קורא בתורה ואין צריך לבטל ולפסוק מתורתו אפילו יחיד שתורתו אומנתו לק\"ש אלא לפסוק ראשון בלבד כל שכן גדול שבישראל כרבינו הקדוש שתורתו תורה של רבים:  ",
+                "<b>ומשפט</b> פרשיות של ק\"ש צוו חכמים שיוציא אדם בפיו האותיות כהלכתן שנאמר ולמדתם שתהיה למידה תמה, כדי שיתן ריוח בין הדבקים, וכן יצטרך לדקדק בכל האותיות שבהן שהן רמ\"ח אותיות כנגד רמ\"ח איברים שבו, ודרשו ז\"ל (ברכות פ\"ב דף טו) כל הקורא ק\"ש ודקדק באותיות מצננין לו גיהנם שנ' (תהילים ס״ח:ט״ו) בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון אל תקרי בפרש אלא בפרש אל תקרי בצלמון אלא בצלמות, ופירש\"י ז\"ל כשתבדיל ותפריש אותיות ק\"ש שהיא עול מלכות שדי ותפריש בין זו לזו התורה שכתוב בה (משלי ח׳:ט״ו) בי מלכים ימלוכו תצנן לך גיהנם זהו תשלג בצלמון, ודרשו רז\"ל כי ענין ק\"ש הוא כחותמו של מלך ומלך בשר ודם כששולח חותמו לעבדיו הכל עומדין על רגליהם כו' ולא פורעים את ראשיהם בשעה שקורים ק\"ש אלא שיכונו את לבם וידקדקו באותיות ועם זה יוצאין ידי חובתן:  ",
+                "<b>גדול</b> שכר ק\"ש שכן ארז\"ל בברכות (דף טו ב) בסוף פרק היה קורא מאי דכתיב (תהילים ס״ג:ה׳) כן אברכך בחיי בשמך אשא כפי, כן אברכך בחיי זו קריאת שמע בשמך אשא כפי זו תפלה ואם עשה כן עליו הכתוב אומר (שם) כמו חלב ודשן תשבע נפשי, ולא עוד אלא שנוחל שני עולמות העולם הזה והעוה\"ב שנא' (שם) ושפתי רננות יהלל פי, וביאור כן אברכך בחיי זו קריאת שמע על שם שאנו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, בשמך אשא כפי זו תפלה על שם ברכת כהנים וקובע בזה שכר שהוא נוחל שני עולמות העוה\"ז בק\"ש ועוה\"ב בתפלה. וידוע כי עיקר היחוד לימות המשיח שהרי בזמן הגלות והשעבוד אין סימני היחוד ניכרין כי זה עובד לשמש וזה לירח וזה לככבים ומזלות וזה לאש וזה למים ותרבה הכפירה בעולם בהכחשת האמת ויתהפכו הדעות בהתהפך האמונות, אבל לימות המשיח יאבדו כמה מן המלכיות וישובו כל האמונות לאמונה אחת ויהיה העולם מתוקן במלכות שדי ויסכימו כולם לעבודת השם יתברך בלבד לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד ואז יתפרסם יחודו של אלהינו בפי כל האומות, והוא שהבטיח הנביא לעתיד ואמר (זכריה י״ד:ח׳-ט׳) והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד:  "
+            ]
+        ],
+        "Evil Inclination": [
+            [
+                "<b>אם</b> רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח כי מרפא יניח חטאים גדולים (קהלת י). יזהיר בכתוב הזה על האדם שלא ימשך אחר יצר הרע וגם אם יפתנו וישיאנו בהבליו שלא ישמע ממנו ולא יאבה לו וכי יחנן קולו אל תאמן בו, וקרא אותו מושל כי כן קראו מלך הוא שאמר (שם ד) טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל, והטעם בזה כי הוא המולך בארץ ומושל בכל בעלי חיים שבשפלים והוא כח ניתן באדם ממעי אמו ועליו נאמר (בראשית ד) לפתח חטאת רובץ, והוא דבר קהלת (ד) כי מבית הסורים יצא למלוך תרגום ויבאש וסרי, וזהו שדרשו רז\"ל (תהלים פא) לא יהיה בך אל זר (שבת קה:) איזהו אל זר שיש בגוף האדם הוי אומר זה יצר הרע. וידוע כי הנזקים הבאים מיצר הרע דומין לנזק הצרעת והאש שהוא מתחיל בדבר מועט ומתפשט הרבה וכן היצר מתוך שישמע לו אדם בעבירה קלה יבוא מן הקלה לחמורה ומן החמורה ליותר חמורה עד שיביאנו שיעבוד ע\"ז. וכן דרשו רז\"ל (שם) כך דרכו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו לך עבוד ע\"ז והולך ועובד. ולכך יאמר הכתוב אם רוח המושל, אם רוח שהוא מושל תעלה עליך, או יקרא רוח ליצר הרע והכח שהוא נאצל משם יקראנו מושל והוא הכח העליון שהוא נפש הגלגל ששמו מאדים, וכבר ידעת מאמר החכמים (ב\"ב פ\"ק דף טז) הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות. וביאור הכתוב אם ירצה היצר להתגבר עליך ולהטריד אותך מעשות מה שראוי, מקומך אל תנח כלומר אל תתרשל מפני זה להכיר מקומך ושתעשה מה שראוי לך להרפא, כי הענין הזה יהיה לך רפואה גדולה להניח חטאים גדולים. או יהיה מקומך אל תנח נאמר על הקב\"ה, כי מפני שהאדם עלול אצל החטא ולפעמים טבעו מתגאה ועובד את יצרו ומניח את יוצרו לכך יאמר הכתוב אם רוח המושל תעלה עליך, אם ירצה להתגבר עליך יצר הרע שהוא רוח הנאצל מן המושל שהוא נפש הגלגל, מקומך אל תנח אל תניח עבודת הקב\"ה שהוא מקומו של עולם אבל צריך שתתחזק בעבודת השי\"ת ושתתרפה בעבודת היצר כי מרפה יניח חטאים גדולים: יצטרך האדם ליזהר מיצר הרע הרבה וכל שכן באיסור הערוה שכן דרשו ז\"ל בסנהדרין פרק כהן גדול (סנהדרין דף יט ב) כתיב פלטי וכתיב פלטיאל אמר ר' יוחנן פלטי שמו ולמה נקרא שמו פלטיאל שפלטו אל מעבירה שנעץ חרב בינו לבינה ואמר כל העוסק בזה ידקר בחרב והא כתיב (שמואל ב ג) וילך אתה אישה שנעשה לה כאישה הלוך ובכה אחריה על מצוה דאזל מיניה עד בחורים שנעשו כבחורים שלא טעמו טעם חטא, ושם עוד תקפו של יוסף ענותנותו של בועז תוקפו של בועז ענותנותו של פלטי בן ליש. תקפו של יוסף ענותנותו של בעז דכתיב (רות ג) ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת והנה אשה שוכבת מרגלותיו אר\"י אמר רב שנעשה בשרו כראשי לפתות. תקפו של בעז ענותנותו של פלטי בן ליש דאילו בעז חדא ליליא ופלטי בן ליש כמה. אמר ר' יוחנן מאי דכתיב (משלי לא) רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה. רבות בנות עשו חיל זה יוסף ובעז. ואת עלית על כלנה זה פלטי בן ליש: \n",
+                "<b>דרשו</b> ז\"ל במסכת סוכה (דף נב) בפרק החליל שבעה שמות נקראו לו ליצר הרע ואלו הן רע טמא ערל שונא מכשול אבן צפוני. הקב\"ה קראו רע שנאמר (בראשית ח) כי יצר לב האדם רע מנעוריו. משה קראו ערל שנאמר (דברים י) ומלתם את ערלת לבבכם. דוד קראו טמא שנא' (תהלים נא) לב טהור ברא לי אלהים מכלל דאיכא טמא. שלמה קראו שונא שנא' (משלי כה) אם רעב שונאך וגו' (שם) כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך, אל תקרי ישלם לך אלא ישלימנו לך, ישעיה קראו מכשול שנא' (ישעיה נז) הרימו מכשול מדרך עמי, יחזקאל קראו אבן (יחזקאל יא) והסירותי את לב האבן וגו', יואל קראו צפוני שנא' (יואל ב) ואת הצפוני ארחיק מעליכם, (סוכה דף נב) אמר רבי שמעון בן לקיש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנא' (תהלים לז) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב\"ה עוזרו אינו יכול לו שנא' (שם) ה' לא יעזבנו בידו וגו', תנא דבי ר' ישמעאל בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ שנא' (ירמיה כג) הלא כה דברי כאש נאם ה' וגו', (סוכה דף נב:) אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן יצה\"ר בתחלה מסיתו ולבסוף מעיד בו שנאמר (משלי כט) מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון שכן באטב\"ח דרבי חייא קורין לסהדא מנון, רב הונא רמי כתיב (הושע ד) כי רוח זנונים התעם וכתיב (שם ה) כי רוח זנונים בקרבם בתחלה התעם ולבסוף בקרבם, אמר רבי אסי יצר הרע בתחלה דומה לחוט של בוכיא ולבסוף כעבותות של עגלה שנא' (ישעיה ה) הוי מושכי העון בחבלי השוא וגו' ע\"כ. ובמקום אחר דרשו אמר רבי יצחק בתחלה הוא נעשה אכסנאי ולבסוף נעשה אורח ולבסוף נעשה בעל הבית הה\"ד (שמואל ב יב) ויבא הלך לאיש העשיר ויחמול לקחת מצאנו וגו' הרי הוא בעל הבית. ובמדרש תהלים (תהלים קג) כי הוא ידע יצרנו אוי לה לעיסה שהנחתום מעיד עליה שהיא רעה: ולפי שהנחש היה כלי ליצר הרע להטעות את חוה לכך דרז\"ל שאין לנחש רפואה לעתיד לבא, והוא שאמרו במדרש תהלים (שם א) והיה כעץ שתול זה אדם הראשון שנטלו הקב\"ה ושתלו בגן עדן, אשר פריו יתן בעתו זה קין, ועלהו לא יבול זה הבל, וכל אשר יעשה יצליח זה שת, לא כן הרשעים זה נחש, על כן לא יקומו רשעים במשפט הכל מתרפאין לע\"ל חוץ מהנחש: בזמן אנשי כנה\"ג התפללו עליו שיבטל מן העולם, והוא שדרשו בסנהדרין פ' ד' מיתות (סנהדרין דף נ\"ד) יתיבו תלת יומי בתעניתא נפיק כי גוריא דנורא מבית קדשי הקדשים אמר להו נביא היינו יצה\"ר דע\"ז בהדיה דתפשוהו אשתמיט מיניה בניתא אזל קליה ארבע מאה פרסי אמרי היכי נעביד דילמא מרחמי מן שמיא עליה אמר להו נביא שדיוהו באברא וכסיוהו באברא כי היכי דשאיף קלא היינו דכתיב (זכריה ה) וישלך אותו אל תוך האיפה וישלך את העופרת אל פיה, אמרי הואיל ועת רצון הוא ניבעי רחמי איצרא דעבירה בעו רחמי אימסר בידייהו חשבוהו תלתא יומא ותלתא לילון איבעי ביעתא בת יומא לחולה בארץ ישראל ולא אישתכחא, אמרי היכי נעביד ניבעי לפלגא פלגא מרקיעא לא יהבי כחלינהו לעיניה אהני דלא מיגרי בקריבתא. הרי שהזכירו בכאן שאנשי כנסת הגדולה בטלוהו בכח תפלתם לענין ע\"ז אבל לענין התאוה ויצרא דעבירה לא רצו לבטלו ולעקרו שאם כן נמצא כח התולדה בטל והעולם חרב, ואלמלא שיצר הרע הוא צורך גדול לעולם לענין התולדות וקיום המין היו מבטלים ועוקרים אותו לגמרי אבל רצו החכמים להעמידו כדי שיתקיים המין וכדי לקבל שכר, ומן הטעם הזה דרז\"ל במסכת ע\"ז (פ\"ק דף יז) ר' חנינא ור' יהונתן הוו קא אזלי באורחא מטו להנהו תרי דרכי חד הוה פאצי לפיתחא דע\"ז וחד הוה פאצי לפיתחא דזונות אמר להו חד לחבריה ניזיל אפיתחא דע\"ז דנכיס יצרא, כלומר מן המעשה הזה שהתפללו עליו אנשי כנסת הגדולה ובטלוהו שלא ישלוט לענין ע\"ז, א\"ל אידך ניזיל אפיתחא דזונות ונכפייה ליצריה כי היכי דנקבל אגרא כלומר מוטב שנעבור דרך פתח הזונות מקום שלא נהרג יצר התאוה כדי שנקבל שכר כשנרדוף אותו: \n",
+                "<b>כל</b> מי שהוא זהיר בעבודת השי\"ת בלב שלם יהיה כח בידו להשמר מיצה\"ר שהוא כח המות ולא יהיה נמסר בידו כלל אלא כח המות יהיה נמסר בידו, שכן מצינו בחכמי התלמוד שהיה מלאך המות מתאכסן עמהם, והוא שדרשו ז\"ל בכתובות (פ\"ז דף ע\"ז:) ר' יהושע בן לוי אושפזיכניה דמלאך המות הוה, ושם אומר בגמרא כי ר' יהושע נטל ממנו סכינו, והענין שנמסר כחו בידו עד שלא היה כח ביד מלאך המות להמית והוצרך הקב\"ה לומר לו יהביה ניהליה דקא מצטריך ליה לברייתא, ולולא זה היה רבי יהושע מבטל כחו עולמית, ומפורש אמרו הוא שטן הוא יצה\"ר הוא מלאך המות. וכבר הובטחנו בו לעתיד לבא שהקב\"ה יאבדנו מן העולם ושיתבלע המות הוא שאמר הנביא (יואל ב) ואת הצפוני ארחיק מעליכם וגו' ודרשו רז\"ל ואת הצפוני זה יצה\"ר שצפון בלבו של אדם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה למקום שאין בני אדם מצוין להתגרות שם פניו אל הים הקדמוני שנתן עיניו במקדש ראשון והחריבו וסופו אל הים האחרון שנתן עיניו במקדש שני והחריבו והרג תלמידי חכמים שבו ועלה באשו ותעל צחנתו שמניח אומות העולם ומתגרה בישראל: \n",
+                "<b>דרשו</b> רז\"ל בסנהדרין פ' נגמר הדין (דף עג ב) הזובח את יצרו ומתודה עליו כאלו כבדו להקב\"ה בשני עולמות בעוה\"ז ובעוה\"ב שנאמר (תהלים נ) זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים: \n"
+            ]
+        ],
+        "Honoring Parents": [
+            [
+                "<b>כבד</b> את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך וגו'. (שמות כ׳:י״ב) המצוה הזאת מן המצות המושכלות ולא פי' הכתוב בכאן הכבוד הזה מהו, ויש לנו ללמוד אותו מכבוד האב הראשון העליון ית' שהתחיל בו אנכי ה' אלהיך, ויאמר הכתוב כשם שצויתיך בכבודי תחלה כן אנכי מצוך בכבוד אביך ואמך שהן שותפים עמי ביצירתך, ובא לומר כי כשם שנצטוה באב הראשון יתברך שיודה בו ובמציאותו שהוא אלהיו כן יתחייב שיודה במולידיו שהם אביו ואמו, וכשם שהזכיר לא יהיה לך שלא יכפור בו כן יתחייב שלא יכפור באביו ואמו לומר על אדם אחר שהוא אביו, וכשם שהזכיר לא תשא שלא ישבע בשם אלהיו לשקר ולשוא כן יתחייב שלא ישבע בחיי אביו ולא בשם אביו לשקר ולשוא ושלא יעבוד אותו מפני ירושת ממון או ירושת כבוד או מעלה אחרת. ובכלל הכבוד הזה דברים רבים כבר ביארו אותו רז\"ל הוא שאמרו (קידושין פ\"ק דף לא) מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא. ולשון כבד נאמר על ממון כמו שנא' (משלי ג׳:ט׳) כבד את ה' מהונך. ומהו הכבוד שיכבד אדם להקב\"ה בממונו שיהא נותן צדקה לעניים ויפריש תרומות ומעשרות ולקט שכחה ופאה, גם באביו חייב בכך שיתן לו מממונו לכל הדברים הנזכרים שחייב לו בהן אם אין לו לאב. ואפי' אם אין לו לבן חייב להשתדל ולטרוח שיפרנס את אביו שכן דרשו ז\"ל גדול הנאמר באביו ואמו יותר מן הנאמר בהקב\"ה בהקב\"ה נאמר כבד את ה' מהונך אם יש לך ממון ובכיבוד לא נאמר אלא אפילו אתה מחזר על הפתחים חייב אתה ליתן להם. ודרשו ז\"ל במסכת קידושין (פ\"ק דף לח) ובמס' ע\"ז שאלו את ר' אליעזר עד היכן כבוד אב ואם אמר להן צאו וראו מה עשה גוי א' לאביו באשקלון ודמא בן נתינא שמו פעם אחת בקשו ממנו אבנים לאפוד בששים רבוא שכר ורב כהנא מתני בשמונים רבוא שכר והיה מפתח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו לשנה אחרת נולדה לו פרה אדומה אחת בעדרו נכנסו חכמי ישראל אצלו אמר להם יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנים לי אלא איני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל אבא: מצינו שכל המכבד את אביו מכבד להקב\"ה וכל המבזה כבוד אביו הוא מבזה בכבוד הקב\"ה, ולמדנו זה מענין ראובן שכתוב בו כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה, אביך העליון שעלה על יצועי זו שכינה שדרכו לעלות על יצועי, לפי שכיבוד אב ואם ומוראם שקלם הכתוב ככבודו של מקום ומוראו. וכן דרז\"ל במס' קידושין (ד' לב) הקיש הכתוב מורא אב ואם למורא המקום נאמר כאן (שמות יט) איש אמו ואביו תיראו ונאמר להלן (דברים ז) את ה' אלהיך תירא הקיש הכתוב ברכת אב ואם לברכת המקום נאמר כאן (שמות כ״א:י״ז) ומקלל אביו ואמו ונאמר להלן (שם כד) איש כי יקלל אלהיו אבל בהכאה ודאי אי אפשר. והדין נותן להקיש ולהשוות כבודן ומוראן לפי ששלשתן שותפים ביצירתו, וכן דרשו ז\"ל במסכת נדה (פרק המפלת דף לא) ג' שותפים יש בו באדם, הקב\"ה ואביו ואמו, אביו מזריע לובן שממנו עצמות וגידים וצפרנים ומוח שבראש ולובן שבעינים, אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר ודם ושער ושחור שבעין והקב\"ה נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים וראיית העין ושמיעת האזן ודיבור שפתים והילוך רגלים ודעה ובינה והשכל. עשרה דברים הן בין אביו ואמו זה חמשה וזה חמשה והקב\"ה נותן בו י' כשניהם ובשעה שאדם מכבד אביו ואמו אמר הקב\"ה מעלה אני עליהם כאלו דרתי ביניהם וכבדוני. ולגודל הפלגת חיוב הגדול שיתחייב אדם בכבוד אביו ואמו היה אומר רבי טרפון אשרי מי שלא חמאן, לפי שאי אפשר לו לבן להשלים חיובו בהן ובא עמהן לידי מכשול עון ומי שלא ראה אותם ולא השיגו ימיו לכבדם אינו נתפס עליהם ליום הדין, רב יוסף כד הוה שמע קל כרעא דאימי' אמר איקום מקמי שכינה דאתיא: \n",
+                "<b>גדול</b> כח מצות כבוד אב ואם והיא מצוה בחונה כזהב, והבריות רואים לעין כי יש בשכרה פירות בעולם הזה או בשלוה והצלחה שיוסיף לו השי\"ת בכל מעשיו או באריכות ימים והוא השכר הקבוע במצוה הזאת, והגאון רב סעדיה ז\"ל נתן טעם בדבר למה שקבעה תורה במצות כבוד שכר אריכות ימים ואמר כי מפני שלפעמים עתידין שיחיו האבות עם הבנים זמן ארוך והאבות הם למשא כבד על הבנים והכבוד יכבד עליהן לכך קבע שכר המצוה הזאת למען יאריכון ימיך כלומר עליך לכבדם ותחיה עמהם. ואם אולי תצטער על חייהם דע שעל חייך אתה מצטער כך פי' הרב הגאון ז\"ל: \n",
+                "<b>ואמרו</b> ז\"ל במדרש משלי (משלי יז) עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא בא וראה ולמד מיוסף הצדיק מתוך שנתחזק בכבוד אביו במצרים זכה לעטרת שיבה שנא' (בראשית נ׳:כ״ג) וירא יוסף לאפרים בני שלשים, היכן מצינו שעשה צדקה שנא' (שם מז) ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו, ודבר ידוע כי שכר אריכות ימים שקבע הקב\"ה במצוה הזאת אינו אלא פירות המצוה שאדם אוכל בעוה\"ז אבל עיקר שכר המצוה אינו אלא לעוה\"ב, וכן קבלו החכמים (שם כ) למען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך, ובמשנה תורה בעשרת הדברות הוסיף למען ייטב לך ודרשו בזה לעולם שכולו טוב ואם כן עיקר השכר במצוה הזאת אינו בעולם הזה, וכן דרז\"ל בסוף פרק אחרון של חולין (דף קמב) רבי יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה, בכיבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך, ובשילוח הקן כתיב (דברים כ״ב:ז׳) למען ייטב לך והארכת ימים. הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה ושלח את האם ולקח את הבנים ובחזרתו נפל ומת היכן אריכות ימיו של זה והיכן טובתו של זה אלא למען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך ולמען ייטב לך לעולם שכולו טוב, ודילמא לא הוה הכי רבי יעקב מעשה חזא ודילמא מהרהר בעבירה הוה מחשבה רעה אין הקב\"ה מצרפה למעשה, ודילמא מהרהר בע\"ז הוה דכתיב (יחזקאל י״ד:ה׳) למען תפוש את בית ישראל בלבם ואמר רבי אחא בר יעקב זו מחשבת ע\"ז, הכי קאמר אם איתא דאיכא שכר מצות בהאי עלמא תיהני ליה ותגין עילויה דלא אתי לידי הרהור וליתזק אלא שכר מצות בהאי עלמא ליכא, והאמר רבי אלעזר שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזרתן סולם רעוע הוה ובמקום דקביע היזיקא שאני דכתיב (שמואל א ט״ז:ב׳) ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני, אמר רב יוסף אלמלא דרשיה אחר להאי קרא כרבי יעקב בר ברתיה לא חטא, מאי חזא איכא דאמרי כי האי מעשה חזא ואיכא דאמרי לישנא דרבי חוצפית המתורגמן חזא מוטלת באשפה ואמר פה שהפיק מרגליות ילחוך עפר, והוא לא ידע למען ייטב לך לעולם שכולו טוב ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך. ולרבוי הא\"תין שאמר כבד את אביך ואת אמך דרשו בו ז\"ל בכתובות (דף קג) פרק הנושא בסופו את אביך זו אשת אביך ואת אמך זה בעל אמך וי\"ו יתירה לרבות אחיך הגדול: \n",
+                "<b>בא</b> וראה מצות כיבוד אב ואם כמה חביבה היא לפני הקב\"ה שאין הקב\"ה מקפח שכרו בין צדיק בין רשע. מנא לן מעשו הרשע על שכיבד אביו נתן לו הקב\"ה שכרו את כל הכבוד הזה. רבי אליעזר אומר שלש דמעות הזיל עשו אחת מעין ימין ואחת מעין שמאל והשלישית נתקשרה בעינו ולא ירדה. אימתי בשעה שבירך יצחק את יעקב שצא' (בראשית כ״ז:ל״ח) וישא עשו את קולו ויבך, בא וראה כמה שלוה נתן לו הקב\"ה שנא' (תהילים פ׳:ו׳) האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש שלש אין כתיב אלא שליש שלא היו שלש דמעות שלימות. ומה אם רשע זה ע\"י שכיבד אביו פרע לו הקב\"ה כך צדיק מכבד אבותיו על אחת כמה וכמה, אמר הקב\"ה מי הוא זה שהקדים כבוד לאביו ולא נתתי לו בנים. מצות כיבוד דיבור חמישי הוא בעשרת הדברות ולוח ראשון חתום בו שהרי הלוח התחיל באנכי שהוא כבוד האב העיקרי וסיים בכבד שהוא האב התולדי, ולא בא מצות כיבוד אלא לכבוד האב העיקרי. וכשם שנקרא האב התולדי המוליד את הבן אב כן האב העיקרי שהוליד את הנפש ונפחה מרוח קדשו נקרא אב, וגדולים חסדי האב העיקרי אצל בריותיו מחסדי האב התולדי אצל הבן שכן אמר דוד (שם כז) כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני, וכן הזכיר ישעיה ע\"ה (ישעיהו ס״ג:ט״ז) כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך. יאמר אברהם לא ידענו בגלות מצרים ולא יעקב במדבר כי כבר נסתלקו האבות ואם כן אתה הוא האב העליון העיקרי גואלנו מעולם שמך שגאלתנו ממצרים. וכן הזכיר משה ע\"ה (דברים ל״ב:ו׳) הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך: \n"
+            ]
+        ],
+        "Atonement": [
+            [
+                "<b>הן</b> אל ישגיב בכחו מי כמוהו מורה (איוב ל״ו:כ״ב). יאמר הכתוב כי השם יתברך נותן כח בצדיקים ומעצים כחם בכחו לסבול יסורים לפי שהיסורים הן כפרת עונות, וכמו שאמר ר\"ע (סנהדרין פי\"א דף קא) חביבין יסורין, ובפרק ראשון דברכות (דף ח) אמרו כל מי שהקב\"ה חפץ בו מדכאו ביסורין שנא' (ישעיהו נ״ג:י׳) ה' חפץ דכאו החלי, ועל כן יבאו היסורים על האדם למרק חטאיו כדי שיהיה זכאי לעולם הבא ומפני זה מיסר הקב\"ה הצדיקים בשביל מיעוט עונות שבידם בזמן הפחות והוא העולם הזה שאין לו קיימא ובדבר הגרוע והוא הגוף כדי לזכותו ולגמול לו פרי מעשיו הטובים בזמן הנכבד והוא העולם הבא הנצחי והקיים בדבר המעולה והוא הנפש, זהו מאמר רבי עקיבא חביבין יסורין שהיסורים סבה שיחליפו לו העולם הזה בשביל העולם הבא, ואם אין ביד האדם עון ויש לו יסורים יצטרך שיתלה זה בביטול תורה, ומי שעוסק בה תמיד ויש לו יסורין בידוע שיסורין של אהבה הן, ושם בברכות פרק ראשון חלקו החכמים היסורין שיש בהן בטול תורה או בטול תפלה אם הן יסורים של אהבה שנא' (תהילים ס״ו:כ׳) ברוך ה' אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי. וכן אם יש בהן בטול תורה אינן יסורין של אהבה שנא' (שם צד) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו, כלומר אשריו אם יש לו יסורין ובלבד שילמד תורה עמהם, והעלו שם בגמרא אלו ואלו יסורים של אהבה הן כלומר אפילו יסורין שיש בהן ביטול תורה וביטול תפלה ולמדו זה ממה שכתוב אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו אל תקרי תלמדנו אלא תלמדנו כלומר דבר זה מתורתך תלמדנו אתה יכול ללמוד זה מן התורה מק\"ו שבתורה דכתיב (שמות כ״א:כ״ז) ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל לחפשי ישלחנו תחת שנו, ק\"ו משן ועין ומה שן ועין שהן א' מאיבריו של אדם עבד יוצא לחרות יסורין שממרקים כל איבריו של אדם על אחת כמה וכמה, והיינו דריש לקיש דאמר ריש לקיש נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורים אלה דברי הברית מה ברית האמורה במלח מלח ממרק את הבשר אף ברית האמורה ביסורים יסורים ממרקים עונותיו של אדם הנאמר בפרשת התוכחות: ודע כי היסורין חלוקין יש יסורין בגופו של אדם ויש יסורין בממונו, יסורין בגופו כגון מה שאמרו רז\"ל (ב\"מ פ\"ו דף פה) על רבינו הקדוש שנתיסר שש שנים בכאב השינים ורבי שמעון בן אלעזר שגזר על עצמו כמה יסורין קשין שיהיו לו בכל יום ויום ושיסתלקו ממנו בכל ערב והיה לו כן. יסורין בממונו כגון מה שאמרו ז\"ל רב הונא הוו ליה ארבע מאה דני חמרא והוה חלא עיילי רבנן לגביה אמרו ליה ליעיין מר במיליה אמר להו וכי חשידנא בעינייכו אמר להו וכי חשיד קוב\"ה דעביד דינא בלא דינא אמר להו אי איכא דשמע מילתא לימא לי אמרו ליה הכי שמיע לן דלא יהיב מר שבשא לאריסיה אמר להו ומי שביק לי מידי בגויה, פירוש יותר ויותר הוא גונב לי אמרו ליה היינו דאמרי אינשי בתר גנבא גנוב וטעמא טעים. פירוש אם הוא חוטא שגונב ממך תרצה גם אתה לחטוא כמו כן מיד קביל עליה דיהיב אוקיר חלא ואיזדבן בדמי חמרא. ומכאן שכל המקבל על עצמו לעשות דבר אע\"פ שלא השלימו עדיין הרי הוא נמחל לו משעה שקיבל על עצמו והוא שקבל בלב שלה על מנת לשלם, ופסוק מלא הוא (דניאל י׳:י״ב) מן היום אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך. והא למדת שכל מה שהאדם מצטער ביסורין בין שיהיו בגוף בין שיהיו בממון הכל מירוק עונות בעוה\"ז כדי שיבוא זכאי ושלם לעוה\"ב. ועל זה אמר בכאן הן אל ישגיב בכחו מי כמוהו מורה. כי השם ית' הבוחן את הצדיקים לטובתם וכענין שכתוב (תהילים י״א:ה׳) ה' צדיק יבחן הוא משגיב בכחו כח הצדיק לסבול היסורים כדי לזכותו והכל לטובתו כעניך שכתוב (איוב ח׳:ז׳) והיה ראשיתך מצער ואתריתך ישגא מאד. וכשם שיסורי הצדיקים הם לטובתו כך שלות הרשע והצלחתו לרעתו, שאין לך רשע גמור שאין בידו קצת מצות והשי\"ת רוצה נגמלו עליהם ולשלם לו שכרו בזמן הפחות והוא העולם הזה בדבר הגרוע והוא הגוף כדי להאבידו מן העולם הבא הוא שאמר הכתוב (דברים ז׳:י׳) ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו. והוא שדרשו רז\"ל (משלי י״ח:ה׳) שאת פני רשע לא טוב מה שנושאים לו פנים בעוה\"ז לא טוב לו לעולם הבא. ובפרקא קמא דברכות (דף ז) הודיעני נא את דרכיך (שמות ל״ג:י״ג) אמר משה לפני הקב\"ה רבש\"ע מפני מה יש צדיק וטוב לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו רשע ורע לו. אמר לו הקב\"ה צדיק וטוב לו צדיק גמור צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור, רשע וטוב לו רשע שאינו גמור רשע ורע לו רשע גמור ופליגא דרבי מאיר דאמר רבי מאיר שנים נתנו לו ואחת לא נתנו לו שנאמר (שם) וחנותי את אשר אחון אע\"פ שאינו הגון ורחמתי את אשר ארחם אע\"פ שאינו הגון. ומי כמוהו מורה שהוא מורה לרשע דרך תשובה הוא שכתוב (תהילים כ״ה:ח׳) טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך. שאלו לנבואה החוטא מהו ענשו אמר' להם הנפש החוטאת היא תמו' שאלו לתורה החוטא מהו ענשו אמרה להם יביא אשם ויתכפר לו שאלו להקב\"ה החוטא מהו ענשו א\"ל יעשה תשובה ויתכפר לו הדא הוא דכתיב טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך וכתיב (הושע י״ד:ג׳) שובה ישראל עד ה' אלהיך וגו' ואומר (שם) קחו עמכם דברים ושובו אל ה' והיכן מורה לחטאים דרך תשובה למדנו זה מן התורה קין הרג את אחיו ונגזרה עליו גזירה ושב בתשובה ואמר (בראשית ד׳:י״ד) גדול עוני מנשוא, וכתיב הן גרשת אותי היום וקבל הקב\"ה תשובתו שנאמר (שם) וישם ה' לקין אות וכו' וכתיב (שם) ויצא קין מלפני ה' ודרשו ז\"ל שיצא שמח שנתקבל בתשובה. עוד מצינו בתורה מנשה בן חזקיה העמיד צלם בהיכל בארבעה פנים ולא היה לו למלך הכבוד צד שיחזיר פניו אליו ויצא מן ההיכל בעשר מסעות, וכמו שאמרו עשר מסעות נסעה שכינה וכתיב בו במנשה (ד\"ה ב) ויקם מזבחות לבעלים וישתחו לכל צבא השמים וכתיב (שם) והיא העביר את בניו באש ועונן ונחש ועשה אוב וידעונים הרבה לעשות הרע בעיני ה' להכעיסו וכתיב (מלכים ב כ״א:ט״ז) וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה. ואעפ\"כ כשבא עליו מלך אשור ויולוכהו עמו בדוד של נחשת ויציתו תחתיו אש מה כתוב שם (דברי הימים ב ל״ג:י״ב) וכהצר לו חלה את פני ה' אלהיו ויעתר לו וישמע תחנתו וגו'. אמר זכור אני שקראתי בימי אבא בתורת משה (דברים ד׳:ל׳) בצר לך ומצאוך וגו' ושבת עד ה' אלהיך וכתיב (שם) כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך וגו' ועכשיו אם אתה מושיעני מן הצרה אדע ואכיר אלהותך ואדע שכל הצלמים שעבדתי שהם שקר ואם לאו גם אתה כאחד מהם מיד נתגלגלו רחמיו של הקב\"ה וצוה למלאכי השרת להצילו, ואמרו מלאכי השרת לפני הקב\"ה רבש\"ע מנשה שעשה לפניך כמה תועבות אתה מרחם עליו אמר להם אם איני מקבלו הריני נועל שערי תשובה בפני כל חוטא. מיד הוציאוהו מן הדוד ויביאוהו ירושלים אל מלכותו ויסר הגלולים מבית ה'. גם אחאב עבר כמה עבירות, חמד כרם נבות ובסיבת הכרם ההוא ציותה איזבל אשתו להרוג את נבות ושיעידו עליו עדות שקר וכתיב (מלכים א כ״א:ט״ז) ויהי כשמוע אחאב כי מת נבות ויקם אחאב לרדת אל כרם נבות היזרעאלי לרשתו ובו ביום שירד לרשתו אמר לו אליהו (שם) כה אמר ה' הרצחת וגם ירשת וגו' כה אמר ה' במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילוקו הכלבים את דמך. וכתיב (שם) והכרתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל ואעפ\"כ עשה תשובה וקבל הקדוש ב\"ה תשובתו הוא שכתוב (שם) ויהי כשמוע אחאב את הדברים האלה ויקרע בגדיו וישם שק על בשרו ויצם וישכב בשק ויהלך אט. לא התענה אלא משעה שדבר אליו אליהו עד לערב ומיד כתוב אחריו ויהי דבר ה' אל אליהו התשבי לאמר הראית כי נכנע אחאב מפני וגו'. גם כניהו בן יהויקים נשבע הקב\"ה להגלותו מירושלים בבלה הוא ואמו ושריו ועבדיו ושם ימותו וכתיב עליו (ירמיהו כ״ב:כ״ד) חי אני נאם ה' אלהים כי אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני כי משם אתקנך וכתיב (שם) כה אמר ה' כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו וגו' פי' ערירי בלא בנים, וכבר ידעת כי נבוכדנצר הגלה אותו ואת אמו כענין שנאמר ויאסרוהו בבית הסהר כדבר ה'. וכששחט נבוכדנצר את בני צדקיהו לא נשאר מזרע דוד כ\"א כניהו בלבד וכשראו הסנהד' כך אמרו היאך יכרת זרע דוד מן העולם והא כתיב (תהלים פט) וכסאו כשמש נגדי הלכו לפני נבוכדנאצר ופייסו אותו שיצוה לתת לו אשה בבית הסהר כדי שלא יכרת זרע דוד וצוה לעשות כן כשרצה לבוא עליה ראתה דם נדות והכניע יצרו ולא קרב אליה כל שבעה ואח\"כ טבלה ובאה לפניו כשרצה לבוא עליה ראתה פעם שנית ופירש ממנה ז' ימים עד פעם שלישית שהיתה טהורה לגמרי, ולפי שכבש את יצרו ושמר את תורתו הוסר ממאסרו זהו שכתוב (מלכים ב כ״ה:כ״ז-כ״ח) נשא אויל מרודך וגו' את ראש יהויכין מלך יהודה מבית כלא וידבר אתו טובות וכתיב (שם) וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו. ועל זה אמר (זכריה ט׳:י״א) גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך וגו'. ומצינו שנתבטלה השבועה והגזרה לא נתקיימה שהרי כתיב לבסוף (חגי ב׳:כ״ג) ביום ההוא אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי ושמתיך כחותם וגו' ושאלתיאל היה בן בנו של יכניה שנא' ובני יכניה אסיר בנו שאלתיאל בנו ולפי שהולידו בבית הסהר קראו אסיר. ודרשו רז\"ל כי משם אתקנך ממקום נתיקתו היתה תקנתו כלומר אם תשוב בתשובה אתקנך שכל יעודי התורה על תנאי הם הן לפורענות הן לזכות. גם אנשי ענתות נגזרה עליהם גזרה הוא שכתוב (בירמיהו י״א:כ״ב) כה אמר ה' על אנשי ענתות הבחורים ימותו בחרב בניהם ובנותיהם ימותו ברעב וגו' וכיון שעשו תשובה קבלם הקב\"ה ונתבטלה הגזרה מהם וזכו להתיחש הוא שכתוב (נחמיה ז׳:כ״ז-כ״ח) אנשי ענתות מאה ועשרים ושמונה. גם אנשי נינוה נגזרה עליהם גזרה לפי שהיו רשעים ואנשי גזל וחמס כדור המבול שהרי אמר בהן הכתוב (יונה א׳:ב׳) כי עלתה רעתם לפני כמו שאמר בדור המבול (בראשית ו׳:ה׳) כי רבה רעת האדם בארץ ולימד הכתוב כי רעתם שוה וחטאם דומה זה לזה, וזמן ירידת הגשם בדור המבול היה בארבעים יום שנאמר (בראשית ז׳:י״ב) ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום. וכן באנשי נינוה נתן להם זמן בפורענותם ארבעים יום שנא' עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת. ואעפ\"י שהיו אנשי נינוה מאו\"ה כיון ששבו בתשובה ושבו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם קבלם הקב\"ה בתשובה ונתבטלה הגזירה, והנה זה פתרון הפרשה:",
+                "ויהי דבר ה' אל יונה בן אמתי לאמר קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה, וכן מוזכר בתורה (שם ז) ואת רסן בין נינוה ובין כלח היא העיר הגדולה. יאמר כי רסן היתה מדינה ממוצעת בין נינוה העיר הגדולה ובין כלח הקטנה מכולן. וקרא עליה כל הקריאה כל קריאה בעל היא לפורענות כמו (איכה א׳:ט״ו) קרא עלי מועד לשבור בחורי. כי עלתה רעתם לפני חטאם כחטא דור המבול שכתוב בהן כי רבה רעת האדם. ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה', לא היתה כונת יונה שיוכל אדם לברוח מפני השי\"ת שכבר אמר דוד (תהילים קל״ט:ז׳-ח׳) אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח אם אסק שמים שם אתה וגו'. אשא כנפי שחר וגו'. גם שם ידך תנחני וגו'. אבל כונתו היתה לברוח תרשישה הוא המקום אשר לא נגלה שם כבוד ה'. וענין מלפני ה' מן המקום אשר שם נגלה כבוד ה' שהרי ירושלים נקראת (ישעיהו כ״ב:א׳) גיא חזיון המשילה לבקעה המקבלת מי גשמים לפי שהיא מקבלת שפע הנבואה. וכמו שאמרו גיא שכל החוזים ממנה ולפיכך היה בורח מן המקום ששם רוח הנבואה תדיר אל חוצה לארץ כדי שלא יתנבא שם ושיעשה הקדוש ב\"ה שליחותו על ידי נביא אחר ומה שהיה מסרב ללכת בשליחותו של מקום מחשבתו היתה טובה וכונתו לשמים והיה לו זה מתוך ענוה ותמימות לב כי נשא ק\"ו בעצמו ממשה רבינו כשאמר לו הקב\"ה (שמות ג׳:י׳) ועתה לכה ואשלחך אל פרעה היה מסרב בשליחותו ולא היה רוצה ואמר לו (שם ד) שלח נא ביד תשלח ואמר לו מי אנכי כי אלך אל פרעה וגו' ואמר אם משה שהיה שליח להוציא את ישראל הצדיקים היה מסרב בשליחותו אני הנעשה שליח להזהיר הרשעים לא כ\"ש שראוי לי לעכב בשליחות ולצאת מלפני ה' ממקום שפע הנבואה כדי שלא תבואני נבואה זו ושלא אצטרך ללכת בשליחות זה. וא\"ת א\"כ שכוונתו היתה טובה מפני מה נענש שהושלך לים וי\"ל שלא נענש על מחשבתו זו אבל נענש על דבר שלא הזהיר לאנשי נינוה הרשעים כיון שהקב\"ה צוהו בכך שהרי הצדיקים והנביאים חייבין הן מדרך התורה להזהיר את הרשעים כשם שנא' ליחזקאל (יחזקאל ג׳:י״ח) באמרי לרשע מות תמות ולא הזהרתו ולא דברת להזהיר רשע מדרכו וגו' הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש. ואתה כי הזהרת רשע ולא שב מרשעו ומדרכו הרשעה הוא בעונו ימות ואתה את נפשך הצלת. וכיון שנמנע ולא הזהירם נתחייב עונש, ואם תאמר כי נבואת יחזקאל היתה להיותו שליח להזהיר את ישראל, וכן אמר בראש הפרשה (שם) בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל אבל יונה שנעשה שליח להזהיר אומ\"ה אין מנהג האומות מנהג ישראל ויונה לא נתחייב להזהירם, יש לומר כי כיון שאמר השם יתב' קום לך אל נינוה וקרא עליה נתמנה צופה עליהם והיה חייב להזהירם וכיון שלא הזהירם היה ראוי לבקש דמם מידו לא לכבודם כי אם לכבוד השם ית' שנתעכב לקיים דברו ואין עיכוב שליחותו דומה לשליחות משה רבינו שהשיב לפניו יתב' (שמות ד׳:י״ג) שלח נא ביד תשלח כי לא היה השם ית' שולח למשה להזהיר לפרעה הרשע כי אם להוציא את עמו ישראל ועל כן נענש יונה דכתיב וה' הטיל רוח גדולה אל הים וגו' וכן דרך השי\"ת בצדיקים מביא סער עליהם כדרך העולם וכפי המנהג ומציל אותם בדרך הנס שלא כדרך העולם ומנהגו. וייראו המלחים ויזעקו איש אל אלהיו כדרך כל ההולכים בים כשהים סוער עליהם, ומלחים אלו לא היו מאמינים באלהיהם כל כך כי אחר שזעקו לאלהיהם מיד הטילו את הכלים ולא המתינו כי לא היו בוטחים באלהי טעותם שיהיו יכולים להצילם ולהועיל להם ועל כן לא רצו לזעוק להם עוד, ויונה לא עשה כן אבל הצדיק עליו את הדין והיה בוטח בהקב\"ה שיצילהו כשם שהוא מציל את הצדיקים כמו שכתוב (תהילים ל״ד:כ׳) רבות רעות צדיק וגו'. ויונה ירד אל ירכתי הספינה וישכב וירדם זה מוכיח שלא היתה כונתו רעה כי היה שוכב ונרדם כמי שלבו בטוח ולא היה לו פחד כלל. ויקרב אליו רב החובל חכם גדול היה ויאמר לו מה לך נרדם העת שתישן ואנחנו גם אתה בסער הגדול הזה מה לך נרדם כמי שלבו בטוח ואין לו פחד כלל, ואם אתה בוטח בצדקתך מחוייב אתה לבקש רחמים ולהתפלל קום קרא אל אלהיך הודיע רב החובל הזה כי מי שהוא מצער בעוה\"ז או באתהו עת צרה שיכול להנצל בתפלתו מצערו כענין שכתוב (שם) צעקו וה' שמע וגו'. גם כל הצועק ומתפלל מתוך צרת החמס שיעשה לו חבירו השם יתברך שומע צעקתו. הוא שכתוב (שמות כ״ב:כ״ו) והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני, ומכאן אמרו שרב החובל היה חכם בדבריו אלו. ויאמרו איש אל רעהו לכו ונפילה גורלות מי שאינו מתפלל אולי הוא הגורם לנו את כל הרעה הזאת. ויפול הגורל על יונה כל אחד מהם יצא גורלו שהיה מתפלל זולתי יונה ויאמרו אליו מי הוא הגורם לנו הרעה הזאת כלומר מה הדבר הנמצא בך מה מלאכתך ומאין תבא מה ארצך ואי מזה עם אתה. שאלו ממנו ד' דברים כדי שיבינו מתשובתו להם הענין שבו היה יכול לגרום להם כל הרעה הזאת. שאלוהו על המלאכה תחלה אמרו שמא מכשף הוא או חרטום והביא עלינו כל הצער הזה בכשפיו ואחר כך שאלוהו על דרכו ומאין תבא אמרו שמא שליח מכשפים וקוסמים הוא. ואחר כך שאלוהו על ארצו שמא מארץ רעה או ממדינה שהיא שנואה לה'. ואחרי כן שאלוהו על עמו שמא אתה מעם שדרכו להרע. והנה יונה השיב עברי אנכי לא הלך בתשובתו על דרך שאלתם ושאלתם אחרונה ששאלוהו על עמו הקדים ראשונה כלומר אין לכם להתפחד ממני עברי אנכי אני הוא מן העם שכל המלאכות והחכמות המזיקות לבני אדם אסורות להם ואת ה' אלהי השמים אני ירא וגו' כלומר ולא עוד אלא שאני ירא שמים ואין דרך ירא שמים להתעסק בדבר רע. וייראו האנשים יראה גדולה כיון שנתברר להם שלא היה חשוד בדבר רע היו מפחדים פחד גדול על נפשותם. ויאמרו אליו מה זאת עשית כי ידעו כי מלפני ה' הוא בורח כי הגיד להם, ופירוש כי הגיד להם מתוך הדברים שהגיד להם ידעו כי הוא בורח ומה שהגיד להם שמתוכו ידעו זהו שאמר את ה' אלהי השמים אני ירא והם הבינו מזה כי הוא בורח. ומצינו לשון כי שמשמעו מאשר והוא (משלי ט״ז:כ״ו) נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו שפירושך מאשר אכף עליו פיהו. וכיון שהבינו זה מתוך דבריו חשבו עצמן חטאים וחטאם שקבלוהו באניה ולקחו השכר ממנו הוא הגורם כל הרעה הזאת. ויאמרו מה נעשה לך וישתוק הים מעלינו שאוני והטילוני אל הים וישתוק הים מעליכם אמר להם אם הים הולך וסוער עליכם אינו בגללכם כי אם בגללי זהו שאמר כי בשלי הסער הגדול הזה. וכיון שאמר להם כן ומסר עצמו למיתה שיטילוהו לים היו מרחמין עליו. ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה וגו'. וכשהבינו שלא היו יכולין לשוב אל היבשה בקשו רחמים מאת השי\"ת ואמרו אנא ה' אל נא נאבדה בנפש האיש הזה וגו'. התפללו על שני דברים להצילם מסער הים זהו שאמרו אל נא נאבדה ולהצילם מעון זהו ואל תתן עלינו דם נקי כי אתה ה' כאשר חפצת עשית. וישאו את יונה ויטילוהו אל הים ויעמוד הים מזעפו. אינו חוזר לים כי אם לשם ית' כענין שכתוב (מיכה ו) זעף ה' אשא. כי זעף הים מפני זעף השם היה וכשכלה הזעף עמד הצער. וייראו האנשים יראה גדולה את ה' אין יראה זו כאותה שלמעלה שכתוב סתם וייראו האנשים יראה גדולה, כי אותה שלמעלה היתה פחד מסער הים וממאורעות העולם הזה בלבד ויראה שבכאן היא יראת ה' ית' ופחד מעונש העולם הבא. ויזבחו זבח לה' אין הכונה שהקריבו קרבנות כי לא היה מזדמן להם להקריב כי בים היו, אבל הכוונה בזבח הזה שבירת היצר והכנעת הלב שהוא עיקר התשובה והוא שכתוב (תהילים נ״א:י״ט) זבחי אלהים רוח נשברה. וידרו נדרים שהסכימו כלם בשובם לארצם שיתעסקו ביראת שמים, ומה שלא התפלל יונה עד עתה בראותו הסער הגדול בים שהיה הולך וסוער לפי שלא רצה להתפלל עד שיהיה מקבל יסורין ברצון המקום על שגגתו אשר שגג בעוה\"ז ויודע היה ובטוח שלא יענישהו השי\"ת עונש מיתה אבל יעשה עמו נסים ונפלאות ועל כן עיכב תפלתו עד היותו במעי הדגה. וימן ה' דג גדול, אין הכונה להיותו דג גדול בגופו כי יש בים דגים רבים גדולים ממנו. אבל הוא גדול בשנים שהיה ממונה לזה מששת ימי בראשית וגדול במעלה שהיה מזומן להציל נפש צדיק כיונה ולא אמר ויבלע את יונה אלא לבלוע זה יורה כי משעה שנברא מינהו לבלוע. ויהי יונה במעי הדג שלשה ימים ושלשה לילות. וכתיב אחריו ויתפלל יונה אל ה' אלהיו ממעי הדגה. ועדיין לא התפלל יונה כי אם אחר שלשה ימים שהיה במעי הדגה לפי שכל שלשה ימים שהיה שם היה נזוף מלפני ה' ית' והיה בוש להתפלל והיה רוצה לקבל יסורין כפי רצון הבורא ית' אבל אחר שעברו שלשה ימים אלו שעמד במעי הדגה התפלל לפי ששלשה ימים כנגד שלשה ימי החשך של מצרים. וכיון ששלמו לו ג' ימים כימי חשך מצרים עמד והתפלל ממעי הדגה כי בטוח היה בישועת ה' יתב' כשם שבאה ישועה לישראל במצרים, ועוד שאיפשר לומר כי יונה היה לו במעי הדג אור גדול כדמות אור היום כל אותם שלשה ימים כשם שהיה אור לישראל כל שלשה ימי החשך של המצרים הוא שאמר (שמות י׳:כ״ג) ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, ואמר ממעי הדגה כי כשנכנס יונה במעיו היה חי וכשבא אל מעיו מת מיד כי לא היה ממונה מששת ימי בראשית כי אם להבליעו בתוך מעיו וכיון שהשלים מנויו שנתמנה עליו ושבשבילו נברא מת מיד, ועל כן קראו דגה כי לשון דג משמע חי ולשון דגה משמעו מת ככתוב (שמות ז׳:כ״א) והדגה אשר ביאר מתה. וכן בענין האתון שאמר בה הכתוב (במדבר כ״ב:ל״ג) ואותה החייתי כיון שדברה לבלעם ועשתה מנויה שנתמנית עליו מששת ימי בראשית מתה, וידוע כי הדבור היה לכבוד ישראל ולהודיע לבלעם כי הכח שהיה לו בפיו אינו בפיו שהרי יכול השי\"ת ליטול הדבור ממנו שטבעו לדבר ונותנו לבהמה שאין טבעה לדבר וכונת הנס הזה לקצץ רגלי כוונת בלעם הרשע ושלא יקלל ישראל. וזאת תפלת יונה ויאמר קראתי מצרה לי אל ה' ויענני מבטן שאול שועתי שמעת קולי ואמר מבטן שאול לפי שהיה עומד בבטן הדג המת כאלו עומד בבטן שאול. ותשליכני מצולה בלבב ימים ונהר יסובבני. הנה זה היה נס גדול כי טבע הדג המת לצוף ולשוט על פני המים והדג הזה שהיה יונה במעיו היה שוקע במצולת הים, זהו שאמר ותשליכני מצולה בלב ימים שהגיע אל סוף המקום העמוק בלב הים, ומפני שהיה יונה בלב הים העמוק אמר ונהר יסובבני כי כל מימי הנחלים היו מקיפין אותו. שנאמר (קהלת א׳:ז׳) כי כל הנחלים הולכים אל הים. כל משבריך וגליך עלי עברו כל משברי הים עוברים עליו לארבע רוחות העולם. ואני אמרתי נגרשתי מנגד עיניך אך אוסיף להביט אל היכל קדשך. אפפוני מים עד נפש תהום יסובבני סוף חבוש לראשי מה ענין ים סוף אצל התהום משאר הימים אבל שני הכתובים נקשרים זה עם זה חציו של ראשון מחובר עם חציו של שני. ופירושו ואני אמרתי נגרשתי מנגד עיניך כשאפפוני מים עד נפש תהום יסובבני וכן חציו הא' שהוא אך אוסיף להביט אל היכל קדשך הוא מחובר עם סוף חבוש לראשי ופי' בטוח אני שאוסיף להביט אל היכל קדשך כשאני רואה מימי ים סוף חבושים לראשי כי ים סוף מערב לארץ ישראל והיו פניו כלפי ארץ ישראל נוכח העיר ומשם היה בטוח בישועת השם יתברך כשם שהיתה ישועת ישראל בקריעת ים סוף. וכשהיה רואה מימי ים סוף באים על ראשו זכר את האות הגדול והנורא שעשה השם יתברך לאבותינו על הים כי העלה אותם משם והיה בטוח כי השם יתברך יעלה אותו ממצולות הים ויוסיף להביט אל היכל קדשו. לקצבי הרים ירדתי הארץ בריחיה בעדי לעולם פי' קצבי לשון מדה ושיעור דבר הקצוב כלומר כגובה ההרים הגבוהים על הארץ כן היתה ירידתי בתוך הים שניהם היו על מדה אחת ועל קצב אחד. הארץ בריחיה בעדי פי' בריחי הארץ נחשבים כגון קו עובר על אמצעית הארץ על הנקודה האמצעית הנקרא בלשון ערבי נקט\"ה הקו העובר על הנקודה היוצא אל הקף הארץ אל שני צדיה ויהיה מבריח מן הקצה אל הקצה והקו הזה הנקרא בריח הוא ארוך מכל קו ישר שיהיה עובר על הארץ וחולק אותה, והנקודה הנקרא מרכז היא עמוקה מכל הנקודות הנתונות בארץ וכל הקוים הנקראים בריח עוברים עליה והיה יונה בדבריו אלה מועיל שהגיע לסוף התהום גם לעמקי הארץ, והוא שאמר הארץ בריחיה בעדי לעולם היה באמצעית הארץ וכל הבריחים עוברים עליו ואמר בעדי לעולם כלומר מכל צד מצדי העולם שאתה מוצא את הבריח עליו היה עובר, וזהו ענין כל העומד באמצעית העגולה או באמצעית הכדור. ואמר ותעל משחת חיי ה' אלהי מתוך הצער והמצוק הגדול הזה העמוק אתה מעלה אותי. בהתעטף עלי נפשי את ה' זכרתי. מן הכתוב הזה למדנו כי כל העומד בצרה ובצער גדול והוא זוכר את הש\"י ומבקש רחמים לפניו בכל לבו ובכל נפשו בכונה שלימה ובתשובה שלימה השי\"ת מרחם עליו ותפלתו תכנס אל היכל קדשו, וכן אמר משה (דברים ד׳:ל׳) בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה וגו'. וזהו שאמר יונה כשהיתה נפשי מתעטפת ושופכת תחנה זכרתי את אלהי בתמימות לב ובכונה שלימה ומיד ידעתי שתפלתי נשמעת. משמרים הבלי שוא אמר כן על המלחים שהיו משמרים הבלי שוא ורחמת עליהם כשקבלו לעזוב חרפתם זהו חסדם יעזובו תרגום חרפה חיסודא. והעלית עליהם כאלו זבחו זבחים ונדרו נדרים ואינם נאמנים שיקיימו את נדריהם ואעפ\"כ רחמת עליהם על אחת כמה וכמה אני המודה בתורתך המשים תפלתי זבח לפניך שאמר ואני בקול תודה אזבחה לך וגו'. אשר נדרתי אשלמה ישועתה לה'. שאהיה ראוי למצוא ישועתך הגדולה, ומיד קבל השם יתעלה תפלתו ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה. בכאן קראו דג כי החיהו השי\"ת לכבוד יונה וע\"כ קראו דג כבתחלה, ואמר ויקא ולא אמר להקיא כמו שאמר לבלוע את יונה לפי שכל בעלי חיים מזומנים הן לשרת את הצדיקים מבני אדם ולהועיל להם ואין להם רשות להזיק וכשהקיאו ליבשה מיד נתנבא. ויהי דבר ה' אל יונה שנית לאמר קום לך וגו' הזכיר שנית ללמד שהיא שנית בענינה שאינה דומה לנבואה ראשונה כי בראשונה היו ראוים ליענש מיד וכשנתאחר הדבר עד הנבואה השנית נפתחו להם שערי תשובה ונתאחרה הגזירה וע\"כ אמר בראשונה וקרא עליה כי קריאה בעל היא לפורענות כלשון (איכה א׳:ט״ו) קרא עלי מועד, זהו שאמר כי עלתה רעתם לפני. כלומר נגזר עליהם גזירת מי שעלתה רעתם לפני השי\"ת ודינן להשחת מן העולם כמו שנאמר בסדום (בראשית י״ט:י״ג) כי גדלה צעקתם את פני ה'. אבל בכאן אמר וקרא אליה כי כל קריאה באל לטובה (יחזקאל ל״ו:כ״ט) וקראתי אל הדגן והרביתיו ועל כן אמר שנית לפי שהיא שנית בענינה. ויקם יונה וילך אל נינוה ונינוה היתה עיר גדולה לאלהים, ייחס מעלתה וגדלה שכן דרך הכתוב ליחס הדברים הנכבדים והדקים לאלהים כענין שכתוב (בראשית א׳:ב׳) ורוח אלהים, (איוב א׳:ט״ז) אש אלהים יחס היסודות הדקים לשי\"ת מה שלא תמצא כן ביסוד המים והעפר שהם כבדים והכונה בנינוה שאין ראוי ליחס גדולה לכח בני אדם כי אם לגבורת אלהים, והיתה מהלך שלשה ימים ויחל יונה לבא העיר היה במהלכו כל היום ההוא מייחל וממתין דבר השי\"ת שאמר לו וקרא אליה את הקריאה אשר אני דובר אליך ולא נודע לו הדבר עד שגמר מן העיר מהלך יום אחד ובתחלת היום השני נתברר לו הדבר כענין שכתוב ויקרא ויאמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת ונתאחרה הקריאה יום אחד עד שיהא מגיע במהלכו באמצע העיר כדי שיתברר לאנשי נינוה אמתת דבריו בבואו בתוכה לקרוא הקריאה הזאת, ועוד יש לומר כי היתה הקריאה אחרי יום אחד כדי שיהיה העובר עליו יכול לעלות אל ראש המדינה מגיד את הקריאה אשר שמע מפיו והרצים לפניו עד מהלך היום השלישי שהוא סוף העיר מגידים את הקריאה כמו כן ונמצא במהלך יונה היום השני לבדו נשמעה הקריאה מהלך שלשה ימים והיו הרצים לפניו נבהלים ונדחפים להשמיע את דבריו. ויאמינו אנשי נינוה באלהים. אמונתם זו לא היתה אמונה שלימה בלב אבל האמינו שהקריאה ההיא לאלהים והוא יכול לעשותה כלו' האמינו שהבורא יכול ליפרע מהן ולהענישם כאשר כל מלך וכל שליט יכול ליפרע מאנשיו אשר תחת ידו וזה מפני פחדם לא מפני יושר אמונתם. ויקראו צום וילבשו שקים מגדולם ועד קטנם כלומר לבכות ולספוד על נפשותם מפני פחדם שהיו מפחדים על עצמם מן המיתה לא מפני פחד ה' ויראתו מעונש העוה\"ב ולא מתוך אמונת הלב. ויגע הדבר אל מלך נינוה כי יתכן שהיה מושב המלך מחוץ לעיר ומה שהגיע אליו הוא מעשה אנשי העיר שקראו צום ולבשו שקים והוא עשה כמעשיהם כענין שכתוב ויקם המלך מכסאו וגו' ויזעק ויאמר בנינוה מטעם המלך לא מפני יראת השי\"ת האדם והבהמה הבקר והצאן ופירוש האדם הם עוללים ויונקים והטף אשר אין להם דעת כמו שאומר בסוף הנבואה הרבה משתום עשרה רבוא אדם אשר לא ידע בין ימינו וגו' כי הגדולים קראו צום ולבשו שקים ונשארו הקטנים שגזר עליהם המלך שלא לאכול ולא לשתות אמר אל יטעמו והוא נפרד בטעם שעליו בפני עצמו ופירוש אל יטעמו שום טעם כי כן כתיב (איוב וב) וחיך אוכל יטעם לו. מאומה אל ירעו על הבהמות ומים אל ישתו על כלם. ויתכסו שקים האדם והבהמה שהיו כל בעלי חיים נוהגין מנהג א' במאכל ובמשתה. ויקראו אל האלהים בחזקה כדי שיהיו הטף והבהמה שצוה להרעיבם ולהלבישם שק קוראים אל שופט העולם ומלכו בחוזק טעם המלך ומצותו לא מדרך אמונתם כי הבהמה והקטנים אין להם דעת להיותם קוראים אל האלהים מתוך יראה או מתוך אמונה או מתוך דעת אבל צועקין ובוכין ומייללין בכל כחם מן הצער אשר הם עומדים בו, ולא תמצא בכל נבואה זו תפלה לאנשי נינוה אבל הסכמתם ועצתם כולה היתה לצער הטף והבהמה ולהרעיבם ולהצמיאם לפי שאינם יודעים מאומה ואין להם דעת אולי ירחם אותם האלהים בגללם. ומה שלא היו הם מתפללים לפי שלא היה דרכם להתפלל ואעפ\"כ ריחם ה' יתברך עליהם כששבו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם היו מחזירים כל גזלה וכל חמס שהיה נמצא בידם לבעליהם, ואמרו רז\"ל כי היתה תשובתם גדולה וחזקה בענין חזרת הגזלות (תענית דף יו) גזל מריש ובנאו בבירה היה מקעקע הבירה ומחזיר מריש לבעליו ואע\"פ שיספיק לו מן הדמים ולא יצטרך לקעקע הבירה, ועתה הודיע הכתוב כונתם מי יודע ישוב ונחם פירוש מי יודע אם ישוב אם לא מפני שלא היו בוטחים בגזרה הנגזרת עליהם שתהיה בטלה מהם בתשובתם ואף על פי כן לא הסתיר בעל הרחמים פניו מהם ולא שאלו להם סליחה וכפרה כדי לקנות להם חיי העולם הבא אבל אמרו ולא נאבד שאלתן היתה על אבדן העולם הזה לבדו. וירע אל יונה כשלא נתקיימה נבואתו ויתפלל אל ה', ואין התפלה הזאת מטעם בקשת הרחמים כי אם מלשון פלילים ששאל תפלה מלפני המקום ויאמר הלא זה דברי כי הייתי יודע כי אתה אל חנון ורחום, ומפני שידעתי זה על כן קדמתי לברוח תרשישה ובטחתי במדותיך אלה הטובות ואריכות אפך וגודל רחמיך שאתה תעביר על חטאתי ולא תענישני ועתה ה' קח נא את נפשי ממני וגו'. לפי שאתה מתנחם על הרעה אשר דברת על אנשי נינוה הרשעים שלא היתה תשובתם לכבודך וחייבתני וגזרת עלי לבא להם בשליחותך ונמצא אני כזבן בעיניהם בדברי, ומפני זה אני רואה כי טוב מותי מחיי והקב\"ה חיזק הטעם הזה בידו ואמר לו ההיטב חרה לך ואין זה לשון תמיהה כי אם לשון ודאי אמר לו השי\"ת ראוי הוא הדבר הזה שיחרה לך ואלו היה תמיהה היה יונה משיב לו כמו שנא' בסמוך שהשיב לו היטב חרה לי עד מות ומתוך התשובה אנו מכירין שלשון תמיהה דיבר אבל בכאן שלא השיב יונה למדנו שהוא לשון הודעה, והנה יונה נתפייס בזה כשהודה לו השי\"ת בדבר והיה מקוה עוד אולי תתקיים נבואתו, וזה שאמר ויצא יונה מן העיר וישב מקדם לעיר ויעש לו סוכה וישב תחתיה בצל כלומר עשה לו דמות סוכה מבטחונו ותקותו בשם יתברך, וישב תחתיה בצל מסתופף בצל תקותו עד אשר יראה מה יהיה בעיר בהשלמת ארבעים יום אם ינצלו מן הגזרה אם לאו, והנה הש\"י פירש לו סוד הענין והודיעו שאין מחשבתו זאת יכולה להתקיים ועל כן נתן לו דמיונות בדרך משל כמו שמספר והולך. וימן ה' אלהים קיקיון הזכיר שני שמות בצמיחת הקיקיון והוא אילן של דלעת שהעלה לו רחבה ויש לו צל גדול וכענין שכתוב (בראשית ב׳:ט׳) ויצמח ה' אלהים מן האדמה וגו' כי הנהיג באילן זה מנהג אילני גן עדן כי בו ביום שנבראו היו בגודל גופן ובקומתן ועל כן אמר ויעל מעל ליונה להציל לו מרעתו רעת חום השמש. וישמח יונה על הקיקיון שמחה גדולה שמח על האילן שהיה הצל מועיל לו:  ",
+                "<b>והנה</b> שמחת יונה על הקיקיון דומה לשמחת בני אדם בקניני העוה\"ז אשר אין להם קיום שאין ראוי לשמוח בקנינם ולא להצטער עליהם באבדם ומפני שמחתו ששמח על עסקי העוה\"ז באהבתו להראות מיעוטי תולדותם ומיאוס הנאתם וחלישות כחם כדי להתגלגל מזה אל הפלילה ששאל למעלה, ולפרש הענין הזה הוא אומר וימן האלהים תולעת והתולעת הזה הוא דמיון הימים והלילות האוכלות תמיד חיי בעלי חיים ומאבידות את ימיהם בהתגלגלם עליהם ואינם יודעים עד בא עתם פתאום. ואמר בעלות השחר למחרת להיות הדבר נעשה בעתו הראוי לו היתה התולעת מזומנת להכות את הקיקיון בעלות השחר מפני שהוא קרוב אל העת אשר בני אדם צריכין אל הצל והוא עת זריחת החמה ואמר ויהי כזרוח השמש כשהצל מועיל לבני אדם. וימן אלהים רוח קדים חרישית מנהג הרוח הבאה בזמן החריש להיות בה צער. ותך השמש על ראש יונה ויתעלף שהיה כנבהל ונבוך מן (ישעיהו נ״א:כ׳) עולפו שכבו והיה דואג על יבשות הקיקיון ועל חסרון צל הסוכה ועל כן אמר וישאל את נפשו למות. ויאמר טוב מותי מחיי. וכן דרך כל העומד בצער שיהיה בועט בחייו ומקלל את ימיו כענין שכתוב (איוב ג׳:י״א) למה לא מרחם אמות וכשראה הקב\"ה את צערו פתח ושאל אותו על הדבר הגורם לצערו. ויאמר אלהים אל יונה ההיטב חרה לך על הקיקיון וזו ה\"א התמיהה ולא הידיעה והוא השיבו על השאלה הזאת היטב חרה לי עד מות. ויאמר ה' אתה חסת וגו':  "
+            ],
+            [
+                "<b>תניא</b> רבי פנחס בן יאיר אומר טהרה מביאה לידי קדושה שנא' (ויקרא ט״ז:י״ט) וטהרו וקדשו. ידוע כי המדות כולן ב' חלקים גופניות ושכליות. הגופניות באות לתקן המעשים כי אין שלימות לחכמה בלתי תיקון המעשים שכן אמר הכתוב (תהילים קי״א:י׳) שכל טוב לכל עושיהם. ודרשו רז\"ל (ברכות דף י\"ז) לכל לומדיהם לא נאמר אלא לכל עושיהם, השכליות באות לטהר המחשבה ושלא להשתמש בה זולתי בעבודת השי\"ת, וזהו שכתוב (תהילים כ״ד:ד׳) נקי כפים ובר לבב. נקי כפים יכלול המדות השכליות שהן לתיקון המעשים. ובר לבב יכלול המדות השכליות שהן לטהר המחשבה ושיהא תוכו כברו ונסתרו כנגלהו, וכמו שדרשו רז\"ל כתיב (איוב כ״ח:י״ז) לא יערכנה זהב וזכוכית (חגיגה דף ט\"ו) למה נמשלו דברי תורה לזהב וזכוכית לפי שדברי תורה קשין לקנותן כזהב ונוחין לאבדו ככלי זכוכית. ר\"ע אומר למה נמשלו דברי תורה לזכוכית לומר לך מה זכוכית זה כל מה שאתה נותן לתוכו הוא מראה לך, כך תלמיד חכם צריך שיהא מראה בפיו כל מה שיש בלבו. וכן מצינו בארון הברית שכתוב בו (שמות כ״ה:י״א) וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו. וכן אמר הכתוב (איוב כ״ט:י״ד) צדק לבשתי וילבשני, ביאורו לבשתי מבפנים וילבשני מבחוץ, כלומר שיהיה נגלהו ונסתרו שוין לא שיהיה חולק ומכזב קצתו על קצתו, ומי שיש בו מדה זו הוא הנקרא בלשון התורה תמים, והוא הלשון שנשתבחו בו הצדיקים, והוא שכתוב (בראשית ו׳:ט׳) נח איש צדיק תמים היה. וכתוב באברהם (שם יז) התהלך לפני והיה תמים. וביעקב נאמר (שם כה) איש תם. וכשהאדם מטהר מחשבתו המדה זו מביאתו לידי קדושה, וזהו שאמרו וטהרו וקדשו שהטהרה מביאה לידי קדושה. ודבר ידוע שאין הטהרה והקדושה מצויה אלא בקיום התורה והמצות, שהטהרה דבקה בתורה שכן אמר דוד ע\"ה (תהילים י״ט:י׳) יראת ה' טהורה עומדת לעד כאלו אמר עומדת טהורה לעד כלומר שהטהרה דבקה בה לא תפרד ממנה, וזהו שדרשו ז\"ל (ברכות דף כ\"ב) אין דברי תורה מקבלין טומאה שנא' (ירמיהו כ״ג:כ״ט) הלא כה דברי כאש נאם ה'. בשתי מדות אלו נתקדשו ישראל בסיני כששמעו עשרת הדברות מפי הגבורה מה שלא שמעה שום אומה ולשון, הוא שכתוב (דברים ד׳:ל״ג) השמע עם קול אלהים. ודרשו רז\"ל היה הקול נשמע מסוף העולם ועד סופו והיו שומעין אותו זקנים כפי כחם נערים כפי כחם עוברות כפי כחן. בטהרה הוא שבאו לחסות תחת כנפי השכינה בשלשה דברים במילה בטבילה ובקרבן ועיקר שלשתן קרבן. מילה לפי שהערלה קרויה טומאה ולפיכך הוצרכו לברית מילה להיותם טהורים. טבילה עיקר הטהרה במים. קרבן לפי שהחטא קרוי טומאה והמתכפר בקרבנו הוא טהור. קדושה הוא שכתוב (שמות י״ט:ו׳) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. ודבר ידוע שכל הקדושות וכל הקידושים נמשכים מן הקודש כנהר הנמשך מן המעין והמעין מן המקור, וידוע כי עם ישראל נחלקים כהנים לוים ישראלים, הכהן נקרא קדוש מתקדש בקדושת עצמו ובקדושתו של לוי שהוא משבטו והלוי מתקדש בקדושת עצמו ובקדושתו של הקב\"ה וכלם מתקדשין מן הקדש, ולפי שקדושת ישראל שנקראו קדש נמשכת מן הקדש לכך נקראו אנשי קדש כענין שכתוב (שמות כ״ב:ל׳) ואנשי קדש תהיון לי, ויש לך להתבונן שלא אמר ואנשים קדושים אלא ואנשי קדש כי הקדוש אפשר שתמשך לו הקדושה מקדוש אחר וכן מקדוש לקדוש ומגבוה לגבוה עד הסיבה העליונה יתעלה שהוא מקור הקדושה והוא נקרא קדש ששם מקור הברכה שנא' (תהילים קל״ד:ב׳) שאו ידיכם קדש וברכו את ה' וממה שאמר אנשי קדש נמשלו למלאכי השרת הקדושים שקדושתם נמשכת מן הקדש שכן כתיב בהן (דברים ל״ג:ב׳) ואתה מרבבות קדש ודרשו ז\"ל מה מלאכי השרת קדושים וטהורים כך ישראל ביוה\"כ מה מלאכי השרת יחפי רגל כך ישראל ביוה\"כ. מה מלאכי השרת אין ביניהם לא אכילה ולא שתיה כך ישראל ביוה\"כ אין בהם לא אכילה ולא שתיה. וזהו כוונת התורה כשאסרה אכילה ושתיה ביוה\"כ לפי שהאכילה והשתיה מביאה את האדם לידי גסות הטבע וגובה הלב ויבא מזה לשכוח העיקר, והוא שכתוב (שם ח) פן תאכל ושבעת וגו' וכן אמר הנביא (הושע י״ג:ו׳) כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם. ביאר כי המאכל והמשתה יביאוהו לידי הגאוה והגאוה לידי שכחת העיקר. והנה אמרו רז\"ל אכל ושתה אל יורה, והטעם לפי שאין ראוי לדיין לדון אלא בבקר שנא' (ירמיהו כ״א:י״ב) דינו לבקר משפט, ואם בדיני ממונות נאסר לנו אכילה ושתיה ק\"ו ביוה\"כ שהוא יום הדין לנפשות שהעולם תלוי אם למיתה אם לחיים, וכאשר יתענה האדם אז יהיה לבבו נכנע ונשבר ויהיה כח הבשר דל ותלש ותתגבר עליו הנפש השכלות, וזאת כוונת התורה שאמרה (ויקרא ט״ז:כ״ט) תענו את נפשותיכם ובאה הקבלה בעינוי אכילה ושתיה, לפי שכחות הגוף נקשרים עם כחות הנפש ועל כן צריך אדם לענות בצום נפשו כלו' נפשו המתאוה, זהו ביאור הכתוב שאמר (משלי י״ב:י׳) יודע צדיק נפש בהמתו. מה מלאכי השרת עומדין על רגליהם כך ישראל ביוה\"כ, מה מלאכי השרת יש ביניהם שלום שנא' (איוב כ״ה:ב׳) עושה שלום במרומיו כך ישראל ביוה\"כ. מה מלאכי השרת מקלסין ומשבחין להקב\"ה בארבע מחנות שכינה כך ישראל מקלסין ומשבחין להקב\"ה בארבע תפלות ביוה\"כ. ביוצר במוסף במנחה ובנעילה, וזהו שאמרו במדרש (שיר השירים ה׳:ה׳) קמתי אני לפתוח לדודי וידי נטפו מור וגו' קמתי אני לפתוח לדודי זה יוצר, וידי נטפו מור זה מוסף, ואצבעותי מור עובר זה מנחה, על כפות המנעול זו נעילה. ד' תפלות אלו כנגד ארבע תפלות של שבת שתקנו לנו רז\"ל שאינן דומות זו לזו ואלו כנגד ד' כתות שמקלסות פני שכינה ואלו הן. כת ראשונה צדיקים גמורים שלא חטאו מעולם. כת שניה הגרים והם גרי הצדק. כת שלישית בעלי תשובה. כת רביעית יראי שמים, וכלם למדין מפסוק אחד הוא שאמר ישעיה ע\"ה (ישעיהו מ״ד:ה׳) זה יאמר לה' אלי וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה. ואמרו במדרש זה יאמר לה' אני זה שלא חטא מעולם, וזה יקרא בשם יעקב אלו הגרים, וזה יכתוב ידו לה' אלו בעלי תשובה. ובשם ישראל יכנה אלו יראי שמים. ד' כתות אלו יש להן מעלות ידועות זו למעלה מזו כל מעלה ומעלה לכת הראויה לו, משל למה הדבר דומה למלך שנכנס לעיר וכל חיילותיו נכנסין בשער אחד כשבאין ללון כל אחד ואחד נותנין לו מדור לפי כבודו יש מי שלן בבירה אשר למלך ויש מי שלן בחצר בית המלך ויש מי שלן בסף בית המלך ויש מי שלן בבית המלך עצמו, כך אמר דוד רבש\"ע אם הראשונים בבית אני בסף שנא' (תהלים פד) בחרתי הסתופף בבית אלהי בחרתי ישיבת הסף, אם הראשונים בסף אני בחצר שנאמר (שם קטז) בחצרות בית ה', אם הראשונים בחצר אני לא אצא מן הפונדק שנא' (שם) בתוככי ירושלים. זהו שאמר (שם פה) אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך ואמרו במדרש תנחומא אשרי שבחרו אע\"פ שלא קירבו אשרי שקירבו אע\"פ שלא בחרו, אשרי שבחרו אע\"פ שלא קירבו זה אברהם שנא' (נחמיה ט׳:ז׳) אשר בחרת באברם. אשרי שקירבו אע\"פ שלא בחרו זה יתרו ורחב. היום הזה נקרא קדוש שנאמר (ישעיהו נ״ח:י״ג) ולקדוש ה' מכובד. וכהן גדול שנקרא קדוש שנא' (ויקרא כ״א:ז׳) כי קדוש הוא לאלהיו היה מזכיר ביום הזה השם הקדוש עשרה פעמים במקדש בקדושה ובטהרה, ומזה אנו אומרים בנוסח תפלתו של כהן גדול וכשהיו שומעין את השם המפורש יוצא מפי כהן גדול בקדושה ובטהרה היו כורעים ומשתחוים ונופלין על פניהם ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וכך היה אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי אנא השם כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים כו' ואומר להם לפני השם תטהרו. ונחלקו הראשונים בכאן אי זה שם היה מזכיר אם שם בן ארבע אותיות או שם בן ארבעים ושנים. יש שכתבו כי שם בן מ\"ב היה מזכיר ועל כן תקנו לשון הנוסחא אנא השם חטאתי אנא השם כפר נא, ואנו אומרים לפני השם תטהרו. ואין אנו אומרים לפני ה' תטהרו כלשון הכתוב. ויש שכתבו כי השם המיוחד היה מזכיר ומה שאנו אומרים לפני השם תקנו הנוסח אנא השם לפי שכיון שאנו מעידין על מה שהיה כהן גדול אומר היאך אנו רשאין לומר שהוא היה אומר לפני ה' תטהרו, שהוא לא היה מזכיר את השם בכנויו כמונו אלא ככתבו, ומזה יש לנו להעיד עליו ולומר שכך היה אומר לפני השם תטהרו. כלומר אותו השם שאין אנו רשאין להזכירו. וכשהיה מזכירו לא היה מגביה קולו אבל תיכף שהתחיל להזכירו היו הקהל עונין בקול רם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. כדי שלא ישמע שם המפורש מפיו, ואף הוא לא הים משלימו אלא בבליעה שהיה בולעו בתוך לבו, וזהו שאנו אומרים בקדושה ובטהרה, שהרי ידוע הוא שאין שמותיו של הקב\"ה נקראים בקדושה אלא מתוך המחשבה מפני שאם יוציאם מפיו ויחתכם בשפתיו יהיו מתפשטים באויר והאויר בא לכלל הטומאה ונמצא שם שמים מתחלל ולפיכך היה משלימו בבליעה. והראשון עיקר ששם בן ארבעים ושתים היה מזכיר שהרי צריכין אנו ביום הקדוש הזה להתחנן אל הדיין ולכך אנו מזכירין לפני השם תטהרו כי מלת שם תרמוז למדת הדין. וכענין שכתוב כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך וגו'. וכבר ביארתי זה (ס' בחיי) בפרשת אחרי מות:  ",
+                "<b>ועתה</b> אזכיר בכאן באור י\"ג מדות שאנו נעזרים בהם בעתות התפלות וזמני הצרות והם מורשה לקהלת יעקב, ואע\"פ שלא ידענו לרצותו שאין הדורות יודעין כח המדות ואינן מרגישין היאך הן אדוקות במדת רחמים מ\"מ מדות רחמיו יליצו בעדנו כי כן הבטיח הקב\"ה למשה בסיני כל זמן שישראל חוטאים יעשו לפני כסדר הזה ואני אמחול להם. ודרשו רז\"ל (ר\"ה דף י\"ז) ברית כרותה לי\"ג מדות שאינן חוזרות ריקם שנא' (שמות ל״ד:י׳) הנה אנכי כורת ברית. והנה הם מפתח גדול לבקש מהם שערי רחמים בכל דור ודור הן ליחידים הן לרבים, ובזמן הזה בהיותנו בגלות ושיעבוד בין האומות ואין לנו כהן גדול לכפר על חטאתינו ולא מזבח להקריב קרבן ולא בהמ\"ק להתפלל שם ולא נשאר לנו לפני ה' בלתי אם תפלתנו וי\"ג מדות אלו וזה פירושן. ה' ה' ב' מדות רחמים ונחשבין מדה אחת ואין לחלק ביניהם שהרי שוין הן באותיות ובקריאה, הראשון מדת רחמים גדולה בלא שאלה שהרי הקב\"ה רחמן הוא מלא רחמים ואינו מקפח שכר כל בריה ואינו דוחה רשע וכן אמר הכתוב (תהילים כ״ב:כ״ה) כי לא בזה ולא שקץ ענות עני וגו'. והנה הוא מרחם אף על הרשעים שנא' (שם קמה) טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו ואפי' על העכו\"ם, הוא שדרשו רז\"ל מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרין שירה, ואפילו על הבהמות שאדם ובהמה תושיע ה', וראיה גדולה שאינו דוחה רשע מאנשי נינוה שהיו רשעים בגזל וחמס ומלומדים בכמה עבירות ואף על פי כן כשחזרו בהן קבל הקב\"ה תשובתן ונתבטלה גזירתם, השם השני מדת רחמים גם כן אבל לא כמו הראשון כי הראשון מרחם בלא שאלה כרחם אב על בנים שמפיק האב רצונו בלי שישאל הבן. והשני בשעה ששואל ממנו אפילו בלי חיוב הוא מרחם עליו כשמבקש סליחה והנה חזר זכאי, וכן מצינו במדרש (ישעיהו מ״ט:י״ד) ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני אפי' שתי מדות של רחמים שכחוני, ע\"כ. לומר שאף בשאלה אינו נענה. וכח מדה זו של מדת רחמים לתת לאדם כל דבר שצריך שהוא מבקש ממנו כגון פרנסה או סליחה או רפואה או הצלה או שאר הצרכים, וזהו שאמר (דניאל א) ה' שמעה ה' סלחה ה' הקשיבה וגו' הזכיר מדה זו על כל צורך וצורך לבאר כי הוא מרחם על כל דבר. אבל כח מדה זו אינו בכל צרכי האדם כמו הראשון אלא בשני ענינים מיוחדים בלבד והן סליחה ורפואה שנא' (במדבר י״ב:י״ג) אל נא רפא נא לה, וכח מדה זו לענות את האדם בשני ענינים אלו ובלבד בשאלה ובבכי ובתחנונים כי השם יתעלה מרחם עליו וסולח על עונותיו בכח מדה זו. רתום וחנון מדות שוות ברחמנות שמדת רחום על התובע צרכיו ומבקש רחמים על צרה שיש לו או צורך פרנסה או רפואה וקורא רחום כי אם הוא צריך לרחמים הש\"י מרחם עליו ונותן לו שאלתו בבכי ובתחנונים גדולים אע\"פ שאינו מבקש סליחה על מיעוט עונותיו, ומדת חנון על התובע עלבון מחבירו הקב\"ה מרחם עליו ושומע צעקתו במדת חנון בבכי ובתחנונים גדולים ובתעניות והוא שכתוב (שמות כ״ב:כ״ו) והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני, והראיה שהן מדות שוות ברחמנותם שאין הכתוב מקפיד בקדימתם כי הקב\"ה אמר וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם הקדים חנון לרחום ודוד הזכיר גם כן באשרי (תהילים קי״א:ד׳) חנון ורחום ה' ויונה בן אמתי אומר (יונה ד׳:ב׳) כי חנון ורחום הוא ובי\"ג מדות הקדים רחום לחנון. ארך אפים חמישית וששית כי כל המדות עד כאן מדבר במי שרובו זכאי וזה אינו מבקש סליחה על מיעוט עבירות שבידו והשי\"ת מאריך אפו במדה זו, וזהו שאמר ארך אפים לצדיקים ולרשעים עד שארך אפים מדבר במי שרובו זכאי ורב חסד מדבר במי שהוא מחצה עונות ומחצה זכיות הקב\"ה שרב חסד מטה כלפי חסד ונידון ברוב זכיות וכשמבקש רחמים על שום צורך חסד השי\"ת מרבה כנגדו. ואמת מדבר במי שרובו חייב והוא יתעלה מוחל לו בתשובה חוץ מעון בטול תורה לפי שמדת אמת מדת הדין הוא ואמת לא עביד לפנים משורת הדין. נוצר חסד לאלפים מדבר במי שרובו זכאי והקב\"ה נוצר חסדו לזה אפילו לאלפי דורות בשביל מיעוט זכיות שבידו ודוקא מאהבה אבל מיראה לאלף דור בלבד. נושא עון מדבר במי שרובו חייב. ואמרו רז\"ל עונות אלו הזדונות. ואם חזר בתשובה ומבקש סליחה סולח לו הכל. ופשע אלו המרדים ובתשובה סולח לו הכל. וחטאה אליו השגגות. ורוצה לומר שאפילו השגגות צריכין תשובה כשיודעו לו. ונקה מדבר במי שחזר וחוטא אחר התשובה וכבר מחל לו הקב\"ה באותה תשובה אע\"פ שחוזר וחוטא עכשיו אין הקב\"ה חוזר ופוקד אותן העונות עם אלו לפי שאותן עונות כבר נמחלו לו באותה תשובה שעשה עליהם כבר והוא יתעלה מנקה אותו מהם, זה הוא ונקה. הקב\"ה ינקנו מעון ויזכנו לחיי העוה\"ב וימחול לעונותינו ביוה\"כ הזה כמו שהבטיחנו בתורתו השלימה (ויקרא ט״ז:ל׳) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו:  "
+            ]
+        ],
+        "Slander": [
+            [
+                "<b>זכור</b> את אשר עשה ה' אלהיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים (דברים כ״ד:ט׳). זו מצות עשה שבתורה מכלל תרי\"ג מצות שנצטוינו בהם והוא כלשון (שמות י״ג:ג׳) זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים שהיא מצות עשה וכן (שם כ) זכור את יום השבת לקדשו. ויזהיר משה רבינו בכתוב הזה על מדת לשון הרע שהיא מדה מגונה עד מאד שכל המחזיקים בה אילם מקבלים פני שכינה. ויאמר שנזכר בענין המדה המשוקצת הזאת מה שאירע בשבילה למרים הנביאה שלא דברה לשון הרע אלא באחיה אשר גדלה אותו ולא דברה לאחרים אלא בינה ובין אהרן אחיה ולא דברה בפני משה שיתבייש ויכלם מזה ואעפ\"כ נענשה בצרעת וכל מעשיה הטובים לא הגינו עליה מן העונש, והנה זה ודאי ק\"ו לשאר בני אדם שהרי בידוע אם מרים אחות משה שהיתה גדולה ממנו ונתנה נפשה עליו בענין היאור וגדולה מזו כי משה לא היה מקפיד בדבריה וגדולה מזו שלא דברה לשון הרע לגמרי אלא שטעתה במה שהיתה מדמה אותו לשאר הנביאים נענשה בצרעת ק\"ו לשאר בני אדם המספרים לשון הרע לגמרי על גדולים מהם בחכמה ובשנים ועל המקפידים בדבר שענשם כפול ומכופל, ועל זה אסרה תורה חברת יושבי קרנות שאינם מדברים אלא דברים בטלים וכענין שכתוב (קהלת ה׳:ב׳-ג׳) כי בא החלום ברוב ענין וקול כסיל ברוב דברים, כי כשם שהחלומות רובן הבלים ודברים בטלים כן הכסילים רוב דבריהם דברים בטלים. וידוע כי כל הרגיל לדבר דברים בטלים מתוך אותם דברים בטלים יבא לספר לשון הרע מהמון העם, ומתוך כך יספר לשון הרע מן הצדיקים שנא' (תהילים ל״א:י״ט) תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק, ומתוך כך יבא לדבר בנביאים ויתן דופי בדבריהם שנא' (דברי הימים ב ל״ו:ט״ז) ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים וגו', ומתוך שהרגיל את עצמו לספר בגנות הבריות שבארץ יספר בגנות של מעלה לכפור בעיקר והוא שכתוב (תהילים ע״ג:ט׳) שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ, לשולם שהלכה בארץ גרמה להם ששתו בשמים פיהם. ולגודל חומר העבירה הזאת אין המחזיקים בה מקבלים פני שכינה, והוא שדרשו רז\"ל במס' סוטה (דף מ\"ב) ארבע כתות אין מקבלות פני שכינה, ואלו הן, כת חנפים, כת שקרים, כת מספרי לשון הרע. כת לצים ומצינו כי חלק בעל המדה הזו של לשון הרע נתנו דוד ע\"ה עם חלק הגנבים והמנאפים ואמר כי לא יאות לבעל לשון הרע שיעסוק בתורה והוא שאמר (תהילים נ׳:ט״ז) ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך וכתיב (שם) פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה. קראו רשע והשוה אותו לגנבים ומנאפים. ומצינו ששלמה המלך ע\"ה שהזהיר על הלשון ואמר (משלי י״ח:כ׳) מפרי פי איש תשבע בטנו (שם) מות וחיים ביד לשון, הודיענו בשני כתובים אלה גודל כח הלשון אם לטוב אם לרע, כי אם הוא משתמש בלשונו בדברי תורה ויוכיח ויזכה את הרבים הנה זה שכרו אתו ופעולתו לפניו, ואם בדברי רכילות ולשון הרע תנה ענשו מעותד ומזומן ותשבע בטנו ממנו ויהיה תחלת הכתוב מפרי פי איש תשבע בטנו על עונש הלשון הרע וסופו כשהוא אומר תבואת שפתיו ישבע על שכר לשון הצדיק המזכה את הבריות ומצדיק לשון הרבים בלשונו, והכתוב שאחריו נקשר עמו וביאור אליו והוא שאמר מות וחיים ביד לשון וגו', יאמר מאחר כי מות וחיים ביד לשון מי שאוהב את הלשון והוא האיש החפץ לדבר תמיד יסתכל לקבל עליו שכר וידבר בדברי חכמה ותוכחת חיים והשלום והאמת ויאכל פרי הלשון ויהיה שכרו רב כי חיים ביד לשון, וכאשר הוא רגיל לדבר יותר משאר בני אדם כן ירבה שכרו, ובענין ההפך ג\"כ אם הוא אוהב הלשון לדברי רכילות ולשון הרע הלא ענשו גדול ויאכל פרי העונש. ועל כן יש לו להזהר בזה כי מות ביד לשון:  ",
+                "<b>ודרשו</b> רז\"ל (ערכין דף טו:) אין הנגעים באים אלא על לשון הרע שנאמר (קהלת ה׳:ה׳) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך כלומר אל תתן רשות להוציא דבר מפיך לחטיא את בשרך להלקות גופך ואל תאמר לפני המלאך הממונה עליך בשגגה הוצאתי מפי הדבור, שכל דבור ודבור שיוצא מפיך הלא הם בספר נכתבין בין טוב בין רע בין שוגג בין מזיד. למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך אלו הידים והגוף שלוקין בנגעים:  ",
+                "<b>ובמדרש</b> מות וחיים ביד לשון הכל תלוי בלשון זכה לחיים לא זכה למיתה. עסק אדם בתורה בלשונו זכה לחיים שהתורה עץ חיים שנא' (משלי ג׳:י״ח) עץ חיים היא למחזיקים בה. והיא רפואתו של לשון הרע מרפא לשון עץ חיים. אם עסק בלשון הרע מתחייב הוא בנפשו למות שקשה לשון הרע משפיכות דמים שכל מי שהורג אינו הורג אלא נפש אחד אבל המספר לשון הרע הורג שלשה האומרו והמקבלו ומי שנאמר עליו, שכן מצינו בדואג האדומי שאמר לשון הרע על אחימלך בן אחיטוב ונהרג שנאמר (שמואל א כ״ב:ט״ז) ויאמר שאול מות תמות אחימלך ונהרג שאול דכתיב (דברי הימים א י׳:י״ג) וימת שאול במעלו אשר מעל בה', וכן שאול אמר (שמואל ב א׳:ט׳) עמוד עלי ומותתני כי אחזני השבץ קטיגוריא של נוב עיר הכהנים ואין שבץ אלא בגדי כהונה (שמות כ״ח:י״א) ועשית משבצות זהב, ודואג האדומי נשתרש מחיי העוה\"ז שנאמר (תהילים נ״ב:ז׳) גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים. מי קשה המכה בחרב או המכה בחץ. המכה בחרב אינו יכול להמית אלא בקרוב והמכה בחץ אינו כן אלא זורק בחץ ומכהו בכל מקום שרואה אותו ולכך נמשל המספר לשון הרע לחץ שנאמר (ירמיהו ט׳:ז׳) חץ שחוט לשונם מרמה דבר בפיו וגו'. וכה\"א (תהילים נ״ז:ה׳) בני אדם שניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה:  ",
+                "<b>כל</b> המספר לשון הרע כאלו כופר בעיקר שנאמר אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו וגו'. קשה לשון הרע משפיכות דמים ומגילוי עריות ומע\"ז. בשפיכות דמים כתיב (בראשית ד׳:י״ג) ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא. בגילוי עריות כתיב (בראשית ל״ט:ט׳) איך אעשה הרעה הגדולה הזאת, בע\"ז כתיב (שמות ל״ב:ל״א) אנא חטא העם הזה וגו', ואלו בלשון הרע כתיב (תהילים י״ב:ד׳) יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות לכך נאמר (משלי י) מות וחיים ביד לשון:  ",
+                "<b>ובמדרש</b> תהלים (תהילים ל״ט:ב׳) אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני קשה לשון הרע מע\"ז שכשחטאו ישראל במדבר לא נחתם עליהם גזר דין עד שחטאו בפיהם שנאמר (דברים ה׳:כ״ה) וישמע ה' את קול דבריכם וגו' וכתיב (מלאכי ב׳:י״ז) הוגעתם ה' בדבריכם במעשיכם לא נאמר אלא בדבריכם וכן אמר (ישעיהו ג׳:ח׳) כי כשלה ירושלים ויהודה נפל כי לשונם ומעלליהם אל ה', וכן הוא אומר (ירמיהו י״ב:ח׳) היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה, וכי בקולה שנאה והלא בקולה אהבה שנאמר (שיר השירים ב׳:י״ד) השמעיני את קולך אלא בקולה אהבה ובקולה שנאה, בקולה אהבה השמעיני את קולך וגו', בקולה שנאה נתנה עלי בקולה וגו' הוי אומר מות וחיים ביד לשון, וכן מרים נענשה בצרעת שנאמר (במדבר י״ב:א׳) ותדבר מרים ואהרן במשה מה היה ענשה צרעת דכתיב (שם) ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת וכתיב (שם) ויחר אף ה' בם, מה כתיב אחריו (דברים כ״ד:ט׳) זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים, והלא דברים ק\"ו ומה מרים שלא דברה אלא באחיה ושלא בפניו ולא נתכונה אלא להחזיר לו אשתו כן, המסתר לשון הרע בפני חבירו על אחת כמה וכמה, מה כתיב למעלה מן הענין (שם) השמר בנגע הצרעת, ואף אהרן שהיה כהן גדול נגעה בו ידו של הקב\"ה שנאמר ויחר אף ה' בם. בם באהרן ומרים אלא שאהרן נתרפא מיד ומרים לאחר שבעה ימים שנא' (במדבר י״ב:ט״ו) ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים, וזהו שאמר (ויקרא י״ד:ב׳) זאת תהיה תורת המצורע מצורע מוציא שם רע ולכך היה קרבנו שתי צפרים חיות. ודרז\"ל אמר הקב\"ה יהא קרבנו צפרים שקולן מצפצף יבא הקול ויכפר על הקול. וכן אתה מוצא בנחש הקדמוני על שאמר לשה\"ר על בוראו לפיכך נצטרע שנאמר (בראשית ג׳:י״ד) ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה. במה איררו בצרעת נאמר כאן ארור אתה ונאמר להלן (ויקרא יט) צרעת ממארת היא, אמר רב הונא בשם רבי יהושע בן לוי הסלעים שהם על הנחש זו היא צרעתו ולא עוד אלא בעלי מומין מתרפאין לעוה\"ב והוא אינו מתרפא. בבני אדם כתיב (ישעיהו ל״ה:ו׳) אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם. וכן כתיב (שם סה) זאב וטלה ירעו כאחד אבל נחש אינו מתרפא לעוה\"ב שנאמר (שם) ונחש עפר לחמו לפי שהוריד את הבריות לעפר ומי גרם לו שסיפר לה\"ר:  ",
+                "<b>יש</b> דבור שהוא לשון הרע ויש שאינו לה\"ר אלא אבק לה\"ר. והנה רז\"ל ביארו לנו דבור לה\"ר מהו והוא שאמרו (ערכין דף טו:) היכי דמי לה\"ר כגון דאמר היכא איכא נורא אלא בבית פלניא. ואמרו רז\"ל בב\"ב (דף קסד:) פרק גט פשוט ג' עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום. הרהור עבירה ועיון תפלה ולה\"ר לה\"ר סלקא דעתיה אלא אימא אבק לה\"ר. קשה לה\"ר יותר משאר עבירות שכן הזכיר ירמיה ג\"פ העל אלה לא אפקד בם נאם ה', הזכיר תחלה באיסור אשת איש (ירמיהו ה׳:כ״ט) סוסים מיוזנים משכים היו וגו'. וסמיך ליה (שם) העל אלה לא אפקד בם נאם ה' אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי, והזכיר אחרי כן בעון מי שמקבץ ממון בשקר (שם) ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה ע\"כ גדלו ויעשירו וגו' וסמיך ליה העל אלה לא אפקד בם נאם ה'. והזכיר שלישית בבעלי לה\"ר (שם ח) חץ שחוט לשונם מרמה דבר בפיו שלום איש את רעהו ידבר ובקרבו ישים חרבו וסמיך לי' העל אלה לא אפקד בם וגו' לא הזכיר מלת בם אלא על לה\"ר להורות שהעונש יחול בגופם ממש:  ",
+                "<b>כמה</b> בני אדם חושבין שאין חטא הלשון חמור כחטא המעשה וע\"ז אמר שלמה המלך ע\"ה (משלי כ״א:ב׳) מפיץ וחרב וחץ שנון איש עונה ברעהו עד שקר. יאמר אל תחשוב שאין היזק הלשון אלא הדבור בלבד ואינו חטא המעשה אבל הוא חמור כל כך כאלו לקחת מפיץ והוא מין ממיני הזיין שנא' (יחזקאל ט׳:ב׳) ואיש כלי מפצו בידו וכן (ירמיהו נ״א:כ׳) מפץ אתה לי. וכאלו לקחת חרב וכאלו לקחת חץ שנון והכית בהם, ולכך המשיל הלשון לשלשה דברים הללו ואם העדת בדבר המחייבו מלקות הנה הוא מפיץ ואם בדבר המחייבו הריגה הנה הוא חרב ואם בדבר המחייבו סקילה הרי הוא חץ שנון:  ",
+                "<b>מותר</b> לספר לה\"ר על בעלי מחלוקת שנא' (מלכים א א׳:כ״ו) ולי אני עבדך ולצדוק הכהן, וכל מי שאינו מספר לשון לה\"ר ואינו מחזיק במחלוקת על אותם שאינם נוהגים כשורה הוא נענש בזה, וכן אמר הכתוב (הושע י׳:ט׳) מימי הגבעה חטאת ישראל וגו' שם עמדו, כלומר אם שם עמדו, יאמר הדור הזה לא השיגה אותם בגבעה לבער הרע כמו שהשיגה מלחמה לאנשי הדור ההוא. וענין מימי הגבעה כלומר מן הזמן ההוא חטאתם להקב\"ה והיה הדור ההוא טוב יותר מזה כי בערו את הרע בענין הפילגש והחזיקו מלחמה עליהם ואתם לא כן כי אלו הייתם בדור ההוא לא עשיתם כמותם לבער הרעות מקרבכם:  ",
+                "<b>יתחייב</b> אדם לשמור דרכיו מחטוא בלשונו ושלא ישתמש בדבורו באחד מדרכי החטא, כי הדיבור באדם מצד הנפש המשכלת שבו ועמו יש לו יתרון על כל שאר בעלי חיים. וע\"כ צריך הוא להזהר בעצמו ושיציל את נפשו שלא יענישנה בלשונו. וכן אמר שלמה (משלי יא) שומר פיו ולשונו שומר מצרת נפשו:  "
+            ]
+        ],
+        "Lulav": [
+            [
+                "<b>מציון</b> מכלל יופי אלהים הופיע (תהלים נ). פסוק זה מדבר בתחיית המתים כי כן כתוב למעלה ממנו אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ. ופירוש קריאה זו רמז לתחיית המתים כי שיעור הכתוב כן ויקרא שוכני ארץ. וכענין שנאמר בתחיית המתים (ישעיה יח) כל יושבי תבל ושוכני ארץ וכו' והוא כמו (שם כו) הקיצו ורננו שוכני עפר. ועל כן אמר אחריו (תהלים נ) יקרא אל השמים מעל זהו הנשמה ואל הארץ לדין עמו זה הגוף וכל המזמור מיוסד על הענין הזה, והכוונה בכתוב הזה כי נס הגדול של תחיית המתים יתחיל מציון למה לפי שמשם נברא העולם ונשתכלל, יאמר הכתוב כי תחלת הדבור והקריאה לשוכני ארץ תהיה מציון לפי שמציון מכלל יופי משם נשתכלל יופיו של עולם ותהיה מלת מציון משמשת למעלה ולמטה. וידוע כי הנקודה האמצעית של היישוב היא ציון ומשם היה משתיתו של עולם וכן כל דבר תקפו ועיקרו הוא האמצעית שהרי מצינו עץ החיים שהיה עיקר הגן באמצעיתו באמרו (בראשית ב) ועץ החיים בתוך הגן. ודרז\"ל בפרקי ר\"א כשם שגלגל חמה נתון באמצע הרקיע כך עץ החיים נתון באמצע גן עדן הה\"ד (שיר השירים א) הביאני המלך חדריו אלו חדרי ג\"ע. כמעשה הרקיע כך מעשה ג\"ע. וכן אהל מועד היה באמצע ארבע מחנות ישראל גם יצירת האדם מאמצעיתו שהוא טבורו שהוא כדמות שרש האילן שענפיו מתפשטים משם הנה והנה ומיד שנולד צריך לחתכו. ודרשו ז\"ל כמו שהטבור באמצע הגוף כך א\"י נתונה באמצע העולם וירושלים באמצע א\"י ביהמ\"ק באמצע ירושלים וההיכל באמצע בית ביהמ\"ק והארון באמצע ההיכל ואבן השתיה לפני הארון שממנה הושתת העולם, והענין הזה מצוייר בצורת האדם בגלגל עינו שהרי האדם נקרא עולם קטן כולל העולם הגדול, והוא שדרשו בפרקי דרך ארץ אבא יוסי בן חנן אומר משום שמואל הקטן העוה\"ז דומה לגלגל עינו של אדם, לבן שבו זה אוקיאנוס המקיף העולם כלו, שחור שבו זה העולם, קורט שבשחור זה ירושלים. פרצוף שבקורט זה ביהמ\"ק, ומה שאמר אבן השתיה שממנו הושתת העולם הענין הזה הוא רומז במלת בראשית שכן אמרו בגמ' דסוכה (פ\"ד דף מט) תנא דבי רבי ישמעאל אל תקרי בראשית אלא ברא שית אלו השתין שמששת ימי בראשית, וזהו שהזכיר אלהים הופיע הוא השם שזכר בבראשית. ולפי דעת מדרש רז\"ל העליונים והתחתונים הכל מציון א\"צ לומר העולם השפל שכך אמר במדרש ר\"א הגדול אומר (בראשית ב) אלה תולדות השמים והארץ ביום עשות וגו' תולדות השמים מן שמים נבראו תולדות הארץ מן הארץ נבראו וחכמים אומרים אלו ואלו מציון שנאמר מציון מכלל יופי אלהים הופיע. מציון נשתכלל יפיו של עולם. וכן מצינו לרז\"ל שאמרו עיקר שכינה בתחתונים היתה כי בודאי הגלגלים וכל צבאם עם היותם עצומים ונבראים נכבדים בעלי שכל ודעת רבה לא נבראו אלא לתשמיש מין האדם הוא שכתוב (שם א) והיו למאורות ברקיע השמים. ביאר בפירוש כי כונת אמרו יהי מאורות להאיר על הארץ היה, ואע\"פ שחכמי המחקר סותרים זה בטענת שאין מפועל חכם לבנות בירה גדולה ובצורה להצניע שם גרגיר אחד אע\"פ כן אין לנו אלא אמונת התורה הצודקת בכל דבריה כי מין האדם כשהוא צדיק נכבד וחשוב מן הכל אפי' מן הגלגל אפי' מן המלאך, ומפורש אמרו (חולין דף צא.) גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת והביאו ראיה מן הכתוב (דניאל ג) ורויה די רביעאה דמי לבר אלהין. ועוד בפרשת (ישעיה נב) הנה ישכיל עבדי המדברת על ישראל דרשו רז\"ל וגבה ממלאכי השרת שנאמר (יחזקאל א) וגובה להם ויראה להם. ועוד ראיה ממה שדרשו במדרש תנחומא בסדר ויקרא (יואל ב) וה' נתן קולו לפני חילו אלו המלאכים שנא' (בראשית לב) מחנה אלהים זה וכי עצום עושה דברו זה הצדיק שהוא חזק מהם שהוא עושה דברו של הקב\"ה שנא' (תהלים קג) גבורי כח עושי דברו וגו' אלו ישראל שהקדימו נעשה ונשמע. גם נראה לי קצת ראיה מדברי משה שאמר (דברים י) הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה רק באבותיך חשק ה' וגו'. זה יורה כי השם ית' חשק בישראל יותר מנבראי השמים והארץ כי אם היתה הכונה להעלות ולהגדיל מעלת ישראל על נבראי התחתונים בלבד היה ראוי הכתוב לומר הן לה' אלהיך הארץ וכל אשר בה רק באבותיך חשק ה' וגו'. וכן דוד ע\"ה הזכיר המציאות כולו במזמור (תהלים קמח) הללו את ה' מן הארץ וגו' ואמר וירם קרן לעמו, וכן אמר ישעיה (ישעיה סו) כה אמר ה' השמים כסאי וגו'. ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה וגו', והם הצדיקים הנכנעים שהם עיקר הכל: \n",
+                "<b>וראה</b> גם ראה מעלת מין האדם שהרי השי\"ת צוה בתורתו לעשות כלים גופניים במשכן ובמקדש היותם ציורים ודוגמא לדברים שכליים שבעולם העליון כדי להשכין שכינתו ולהיות דירתו בתחתונים. זהו שדרשו ז\"ל כי כל בשמים ובארץ כל מה שברא הקב\"ה למעלה ברא למטה, למעלה זבול שנאמר (שם לג) הבט משמים וראה מזבול ולמטה זבול שנא' (מלכים א ח׳:י״ג) בנה בניתי בית זבול לך, למעלה ערפל שנאמר (שמות כ׳:י״ח) ומשה נגש אל הערפל ולמטה ערפל שנאמר (ד\"ה א ו) אמר לשכון בערפל. למעלה (ישעיהו ו׳:ב׳) שרפים עומדים ולמטה (שמות כ״ה:י׳) עצי שטים עומדים. למעלה כרובים שנאמר (שמואל א ד׳:ד׳) יושב הכרובים ולמטה (שמות כ״ה:י׳) והיו הכרובים. למעלה היכל ה' שנא' (חבקוק ב׳:כ׳) וה' בהיכל קדשו ולמטה היכל שנאמר (ירמיהו ז׳:ד׳) היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה. למעלה פרכת שנאמר (בראשית א׳:ו׳) יהי רקיע בתוך המים ולמטה שנאמר (שמות כ״ו:ל״ג) והבדילה הפרכת לכם. למעלה ככבים שנא' (בראשית ט״ו:ה׳) וספור הככבים ולמטה שנאמר (דברים א׳:י׳) והנכם היום כככבי השמים. למעלה (יחזקאל ט׳:י״א) והנה האיש לבוש הבדים ולמטה (ויקרא ט״ז:ד׳) כתנת בד קדש ילבש. למעלה מלאכים שנאמר (תהילים ל״ד:ח׳) חונה מלאך ה' ולמטה (מלאכי ב׳:ז׳) כי מלאך ה' צבאות הוא. למעלה (תהילים ק״ד:ב׳) נוטה שמים כיריעה ולמטה (שמות כ״ו:א׳) ואת המשכן תעשה עשר יריעות, למעלה (דניאל ב׳:כ״ב) ונהורא עמיה שרא ולמטה (שמות כ״ה:ל״א) ועשית מנורת. ולא עוד אלא שחביבין של מטה משל מעלה שהרי הניח של מעלה וירד בשל מטה שנאמר (שם) ועשו לי מקדש וכו'. וזו היא מעלה גדולה לישראל בהיות להם עם השי\"ת דביקות הגדול הזה, ולזה רמז הכתוב שאמר (שם יט) והייתם לי סגולה כי מלת סגולה נאמרת על עצם דבר שבו הכח הנסתר כמו שאומר סגולה על כח העשבים והפנינים שיש בהם כח נסתר, ולרוב הדבקות תמצא שהוא יתברך מיחד אותם ומקלסן שהם גוי. הוא שדרז\"ל (ברכות פ\"ק דף ז) בתפילין דמארי עלמא מה כתיב בהו (ד\"ה א יז) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, כשם שהם מקלסים ומיחדין אותו יתברך ואומרים (דברים ו) ה' אלהינו ה' אחד: \n",
+                "<b>ודבר</b> ידוע כי עיקר מצות התורה ועיקר העבודה הוא היחוד, אע\"פ שהוא יתברך ברא כל הנמצאים בשמים ובארץ והם רבים הוא אחד בכולם ועליון עליהם, ויכולין אנו להוכיח זה מכח החשבון, כי מן הידוע שהא' אינו ראשית החשבון אבל הוא סבה אל החשבון, וכשם שהוא סבה למציאות המספר ואינו מן המספר כן הבורא יתעלה הוא סבה למציאות העולם ואינו מן העולם, וכשם שאם תסלק כח האחד יהיו כל המספרים בטלים כי אין מציאותם אלא ממנו כן הבורא יתברך לולא כחו יהיו כל הנמצאים בשמים ובארץ בטלים. וכשם שאם יסתלקו המספרים ויעדרו, כח האחד במקומו עומד לא יסתלק ולא יעדר כי הוא האילן והם הפירות והאילן לא יחייב פרי אבל הפרי יחייב אילן, כן הבורא יחברך אלו יסתלקו ויעדרו כל הנמצאים כלם כחו לא נעדר אבל הוא קיים לעד לעולם, וזה ראיה ומופת גמור מדרך חכמת המספר כי העולם צריך אליו יתברך והוא יתברך בלתי צריך לעולם. וכשם שהאחד הוא סבה למספר השנים ומוליד השלשה באמצעות השנים ומוליד הארבעה באמצעות השלשה ומוליד החמשה באמצעות הארבעה וכן כלן עד תשעה שהוא תכלית האחדים, האחד סבה לכלן באמצעות מה שבינו וביניהם זה למעלה מזה וכח האחד שהוא סבת כלן מתפשט בכלן, כן כחות הנמצאים כלם בשמים ובארץ זה עליון מזה וזה למעלה מזה סבה אחר סבה עד הסבה העליונה יתברך שהוא סבת הכל ועליון על הכל כמאמר שלמה (קהלת ה׳:ז׳) כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. והענין הגדול הזה רמוז במצות הלולב כי הלולב עלים רבים נפרדים זה מזה וזה למעלה מזה וכלם תלויים ודבוקים בשדרה שהוא הלולב זה רמז לנמצאים כלם שהם נמצאים מסבה אחר סבה שהרי אין נסבה כי אם מסבה ואין נפעל כי אם מפועל ואין נמצא כי אם מממציא ולממציא ממציא עד הגיעם אל הממציא הראשון והוא יתברך אשר המציא כל נמצא, ועל כן ראוי ליטלו ביד ימין ולברך עליו כמו שאמרו רז\"ל הואיל ובמינו גבוה מכולן. ונתבאר בכאן כי הלולב רמז לגבוה מעל גבוה וזו שאמר הכתיב (ויקרא כ״ג:מ׳) ולקחתם לכם ביום הראשין פרי עץ הדר וגו': \n",
+                "<b>שנו</b> רז\"ל רבי ישמעאל אומר שלשה הדסים ושתי ערבית לולב אחד אתרוג אחד. פרי עץ הדר לשון יחיד הוא. וכדאמרינן בגמרא (סוכה דף ל\"ז:) פרי אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה פירות. כפת תמרים לשון יחיד ג\"כ שהרי אמרו כפת כתיב, והאמת כי לפי דיוק הלשון היה לומר כף תמר והוצרך לומר כפת תמרים בהכרח שאלו היה כף היה במשמע אפילו עלה אחד לכך אמר כפות קרי בוי\"ו שמשמעו עלים רבים והוא הלולב וכח החסרון של כפת שלא תאמר כי המצוה שני לולבין ובזה יושלם הענין בקריאה ובכתיבה. ולשון תמרים לפי שהם ב' זכר ונקבה ואם לא יוטעו כן לא יחיו כי בצמחים גם באבנים יקרות יש זכר ונקבה בדרך הטבע. וענף עץ עבות מלת עבות חוזרת לענף ולומר שיהיו הענפים עבות כלומר שיהיו שלשה ענפים, ופי' ענף כשהוא מחופה בעלין שאם לא כן אין זה ענף אלא עץ והתורה אמרה ענף עץ, והנה עבות חוזר ג\"כ לעלין שיהיו שלשה, ואע\"פ ששיעור הבד ג' טפחים זה הוא מדרבנן אבל מדאורייתא בשלשה עלים לחים סגי ובלבד שיהיו בראש כל אחד ואחד. ולמדנו מתוך משמעות לשון הכתוב כי המצוה הזאת שלשה ענפים כלומר שלשה בדין של הדס ובכל אחד ואחד הן שלש עלין. וממה שכתוב עבת חסר וא\"ו למדנו שצריך להיות העלין שלשתן יוצאים מעיקר אחד וע\"כ כתב עבת בלשון יחיד וזה הוא שאמר תלתא תלתא בחד קינא. וערבי נחל מיעוט ערבי שתים: \n",
+                "<b>ובמדרש</b> פרי עץ הדר זה אברהם. כפת תמרים זה יצחק. וענף עץ עבת זה יעקב. וערבי נחל זה יוסף. פי' המדרש אמר פרי לשון יחיד כי אברהם היה מיחד את השי\"ת בעולם ומפרסם אלהותו והיו דבריו עושין פירות וכתיב (בראשית י״ב:ה׳) הנפש אשר עשו בחרן. וכתיב (יחזקאל לג) אחד היה אברהם. ואמר עץ כשם שהעץ יבש בהעדר המים חוזר ועושה פירות כך אברהם נאחר שנתיאש הוליד בן למאה שנה ואמר הדר שהדרו הקב\"ה בשיבה כמו שאמרו עד אברהם לא היה זקנה הה\"ד (בראשית כ״ד:א׳) ואברהם זקן בא בימים. וכתיב (משלי כ׳:כ״ט) והדר זקנים שיבה. כפת תמרים זה יצחק על שם שהיה נעקד, כי כפת מלשון כפות, תמרים מלשון (שיר השירים ג׳:ו׳) כתימרות עשן על שם שהיה עולה תמימה, וכתיב מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן. וענף עץ עבת זה יעקב כשם שענף מכוסה בעלים כך יעקב מכוסה בי\"ב שבטים, וערבי נחל זה יוסף מה ערבה זו לחה כמובה ויבשה כך יוסף מתחלתו היה לח שהיה משנה למלך מצרים ושליט על הארץ כיון שמת אביו חסר מלחותו וזכותו הגדול יבש שמת קודם שמתו אחיו, והכוונה במדרש הזה שאנו רומזים במצות הלולב זכות האבות ומבקשים רחמים מאת השי\"ת שיגין עלינו בזכות האבות, שכן מצינו אדון כל הנביאים משה רבינו ע\"ה שכלל בתפלתו ובבקשת רחמיך זכות האבות באמרו (שמות ל״ב:י״ג) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך שיהיה זכותם לישראל מגן וצנה: \n",
+                "<b>ועוד</b> במדרש בזכות ארבע מינין שבלולב אני מציל לכם מארבע מלכיות. אתרוג זה מלכות בבל. מה אתרוג זה דומה לזהב כך מלכות בבל רישא די דהבא. כפת תמרים זו מלכות מדי. הלולב ארוך והמן נתלה על עץ ארוך. וענף עץ עבות זו מלכות יון מה הדס זה עשוי קליעה כך מלכות יון. וערבי נחל זה מלכות ארם. פרי עץ הדר יש בו אוכל וטעם וריח. כפת תמרים יש בו אוכל ואין בו ריח. ענף עץ עבת יש בו ריח ואין בו אוכל. ערבי נחל אין בו אוכל ולא טעם ולא ריח. אתרוג הוא רמז לצדיקים שבהן תורה ומעשים טובים. ולולב רמז לאותם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים. הדס למי שיש בו מעשים טובים ואין בו תורה. ערבה למי שאין בו תורה ולא מעשים טובים אמר הקב\"ה יבואו כלן אגודה אחת לפני ואני מוחל להם על כל עונותיהם. ודמיון לזה מצינו בסממני הקטרת שהם בעלי הריח הטוב. והכניס הכתוב בתוכם חלבנה להורות על רשעי ישראל שיכנסו בכלל הצדיקים והקב\"ה מקבלם בתשובה. וזהו שדרשו וירח את ריח בגדיו (בראשית כז) ריח בוגדיו. עוד יש לפרש בארבע מינין הללו שהם רמז לארבע איברים שבגוף שהם עיקר פעולות האדם הן לכל המצות הן לכל העבירות והם העינים והלב, וכמו שאמר לבא ועינא תרי סרסורי דחטאה אינון. וכתיב (במדבר טו) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, והשפתים גם כן כי הרבה מצות וכנגדם עבירות תלויות בדבור. והשדרה כי היא עיקר הגוף והכח הנשפע בה מן המוח. אתרוג דומה ללב. לולב דומה לשדרה. הדס לעינים. ערבה לשפתים. והכונה בזה כי האדם בהכשלו בעבירות של ארבעה איברים אלו ימצא כופר בארבעה מינים אלו, לפי שכל עבירה תמצא כופר כשיעשה אדם מצוה שכנגדה וכמו שתאמר ראובן חלל את השם, וידוע כי עון חילול השם מתחיל מדבר קטן ומתפשט הרבה ואין כח בתשובה ולא ביום הכפורים לכפר ולא ביסורין למרק עד המיתה, ומכל מקום אם כנגד מה שחלל את השם יקדש את השם אז ינקה מעון חילול השם הוא אמרו (ויקרא כב) ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי. ביאר הכתוב כי תקנת חלול השם בקידוש השם. ומפורש אמרו חטא אדם בלשון הרע יעסוק בתורה, והנה העבירה חולי הנפש כמו חולי הגוף שאינו מתרפא כי אם בהפכו והרופא הבקי ירפאנו בשכנגדו. ומפורש אמרו (ב\"ב פ\"ק דף ד) בענין הורדוס המלך ששאל לבבא בן בוטא אם אפשר לו להיות תקנה במה שהרג כמה מחכמי ישראל, והשיבו כי אפשר לו זה ואמר לו הוא כבה אורו של עולם ילך ויעסוק באורו של עולם והשתדל בבנין בית המקדש, והענין הזה מאיר עיני הלב כי בודאי יש תקנה לעבירה בעשות האדם מצוה שכנגדה: \n",
+                "<b>ועל</b> מצוה זו דרשו בתנחומא כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. לא נאמר פסוק זה אלא בשביל לולב. השדרה שלו דומה לשדרה של אדם, ההדס דומה לעינים, והערבה לשפתים, ואתרוג דומה ללב, אמר דוד אין בכל האיברים גדול מהם ששקולין כנגד כל הגוף הוי אומר כל עצמותי. עוד אמרו במדרש. (משלי ל׳:כ״ד) ארבעה הם קטני ארץ והמה חכמים מחוכמים ארבעה הם קטני ארץ אלו ד' מינים שבלולב, והמה חכמים מחוכמים שהם רמז על החכמים, ומי שיודע סוד מצות הלולב אסור לו לדרשו ברבים כי ענין נסתר ועמוק הוא. ואמרו רז\"ל פרי עץ הדר זה הקב\"ה שנא' (תהילים ק״ד:א׳) הוד והדר לבשת. כפת תמרים זה הקב\"ה שנא' (שם צב) צדיק כתמר יפרח. וענף עץ עבות זה הקב\"ה שנא' (זכריה א׳:ח׳) והוא עומד בין ההדסים, וערבי נחל זה הקב\"ה שנאמר (ההלים סה) סולו לרוכב בערבות. ארבעה מינין אלו שבהן הנפש הצומחת הם רעננים כל השנה מתקיימים בלחותם יותר משאר הפירות ולאותן הוא חיותן כי הלחות בפרי כמו הדם בגוף החי ולכך נצטוינו בארבעתם להיותם הדר ולעשות אות וסימן לדרכי החיים לפי שתורתנו נקראת אורח חיים ובה נמצא החיים והטוב והמות והרע והזהירה אותנו (דברים ל׳:י״ט) ובחרת בחיים, וגם אנחנו הדבקים בה נקראים חיים (שם ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום וגו'. ושאר האומות שלא היו ראוים לקבל אותה נפרדים הם מן החיים, לשבח בהם לשם יתברך הנקרא אלהים חיים, ואלו היו המינין האלה יבשים לא היה בזה אות וסימן לדרכי החיים, ומזה אמרו בירושלמי יבש פסול משום שנא' (תהילים קט״ו:י״ז) לא המתים יהללו יה. וכשם שמשה רבינו היה סבה בתפלה הזאת בהודאת האומות בשם ית' שהוא אדון הכל וחי העולמים כן אנחנו סבה בנטילתנו הלולב בארבעה צמחים שהם סימן ואות לחיות החיים ית' לפרסם אלהותו בעולם וכי הוא חי וקים שחיי כל החיים נמשכים ממנו, והסבה למשה הוא מאמר אבותינו ז\"ל (במדבר י״ד:כ״א) בפסוק ואולם חי אני אמר לו הקב\"ה למשה משה החייתני בדבריך, פירוש לולא תפלתך כבר היו ישראל נענשים במאמר (שם) אכנו בדבר ואורישנו ואתה בכח תפלתך בטלת העונש ובביטול העונש החייתני בדבריך היית סבה שאני חי וקיים בעיני האומות שאלו נתבטלו ישראל מי יפרסם חיותי בעולם והיותי חי וקיים ואדון הכל כי האומות לא היו מכירין אותי ותרבה הכפירה בביטול האמת. מלבד שיש מעלה בנפש הצומחת מה שאין כן בשאר הנפשות כי בעלי הנפש הצומחות שהם למטה מבעלי הנפש הבהמית הם למעלה ממדרגת בני האדם בענין החיות בעוה\"ז, כי בעלי הנפש הבהמית גם בני האדם רגע שתפרד החיות מהם הם מתים ואינם חוזרים עוד אבל בעלי הנפש הצומחת אחר שנתיבשו בהעדר המים ונפסק חיותם מהם אם נשתדלו להשקותם ולהמשיך המים אחריהם עוד תשוב חיותם לאחר זמן ויפריחו ויעשו פרי, זהו שכתוב (איוב י״ד:ז׳-ח׳) כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף ויונקתו לא תתדל. אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו. מריח מים יפריח ועשה קציר כמו נטע, וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו. אם ימות גבר היחיה כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי. תקרא ואנכי אענך וגו'. ואין הכנה שיכפור בתחיית המתים ושאי אפשר שיהיה זה בדרך הנס אלא שדבר בדרך הטבע: \n",
+                "<b>גדול</b> כח מצות הלולב שהרי הכתוב הקישו לקרבן, והוא שאמרו רז\"ל (סוכה פ\"ד דף מה) כל המקיים לולב באגדו והדס בעבותו מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר (תהילים קי״ח:כ״ז) אסרו חג בעבותים. וכבר ידעת כי הקרבנות הם קיום העולם ועיקר הקרבנות בארץ ישראל והיו נשחטין בצפון. שהכל מציון. העולם נברא מציון כמו שאמרנו תחלה מציון מכלל יופי אלהים הופיע, וכל הברכות והנחמות כלם מציון, שכן אמרו במדרש תהלים כל הברכות והטובות שהקב\"ה מביא על ישראל כלם מציון, ברכה מציון שנא' (שם קלד) יברכך ה' מציון. סעודה מציון שנא' (שם כ) ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך. חיים מציון שנא' (שם קלג) כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם. גדולה מציון שנאמר (שם צט) ה' בציון גדול. ישועה מציון שנאמר (שם נג) מי יתן מציון ישועת ישראל. תורה מציון שנאמר (ישעיהו ב׳:ג׳) כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים: \n"
+            ]
+        ],
+        "God's Existence": [
+            [
+                "<b>שמע</b> אלי יעקב וישראל מקוראי אני הוא ראשון אף אני אחרון (שם מח). העיקר הראשון מעיקרי אמונת התורה הוא להאמין במציאות השי\"ת כי זה כל האדם. ולכך נוצר שיאמין שיש בעולם נמצא בורא יחיד קדמון ראשית לכל ראשית ואחרון לכל אחרית, והוא יתברך מחויב המציאות מה שאין כן בשאר כלם כי הם נבראו ומעשה ידיו ומציאותם אפשר, לא מחויב כמציאותו יתברך, וזה ביאור השם הנאמר למשה בסנה אהיה כי לשון הויה מורה על מציאות, וענינו הנמצא אשר הוא נמצא כלומר ראוי להמצא אשר לא היה נעדר ולא יהיה נעדר כמו שפירש הרמב\"ם ז\"ל, והעיקר הזה היא המצוה הראשונה מן השתים ששמענו בסיני מפי הגבורה אשר היו כל ישראל בשתיהן נביאים כמשה רבינו, והוא מה שהזכיר אנכי ה' אלהיך והוא מצות עשה שבתורה שנאמין במציאותו כי הוא הנמצא ית' אשר הוציאנו ממצרים מבית עבדים, והביא מופת על מה שראינו בעינינו מן האותות והמופתים הגדולים ההם הנמשכים אחר ההוצאה ההיא. ובכלל העיקר הראשון הזה שהוא אמונת מציאותו יתברך הוא שנאמין על שולטנותו בשלשה זמנים היה הוה ויהיה, וכדי להורות על זה תמצא בפרשת הסנה שהזכיר לו הקב\"ה למשה בפסוק אחד ג' פעמים אהיה לקבוע בלב אמונה זאת כי הוא יתברך שליט בשלשה זמנים העבר וההוה והעתיד, ועל כן הזכיר ישעיה ואמר בכאן שמע אלי יעקב וישראל מקוראי אני ראשון ואני אחרון, הזכירם בשני השמות יעקב וישראל כי כן במתן תורה ששם קבלו העיקר הזה באמונת מציאות השי\"ת ואלהותו כתוב שם שתי שמות אלו, והוא שאמר (שמות י״ט:ג׳) כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל. והענין מפני ששם יעקב נאמר על עניני הגוף כי הוא מלשון (בראשית כ״ה:כ״ו) וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב, וכיון שנקרא לו השם הזה על הענין הגופני לכך מייחס הכתוב שם יעקב אצל הדברים הגופניים, והוא דבר הנביא שאמר (ישעיהו מ״ג:א׳) כה אמר ה' בוראך יעקב ויוצרך ישראל, הזכיר יעקב אצל הבריאה והזכיר ישראל אצל היצירה וכן כתיב (שם מה) יוצר אור ובורא חושך, והזכיר חשך אצל הבריאה והזכיר אור אצל היצירה לבאר כי בריאה נאמר על ענין גופני והיצירה על ענין שכלי. וכן מה שהזכיר במתן תורה (שמות י״ט:ג׳) כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל. הזכיר יעקב אצל הנשים וישראל אצל האנשים. וזה ביאור הכתוב (ישעיהו מ״ג:כ״ב) ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל. יאמר כשאתה נמשך אחר החומר והדברים הגופניים לא אותי קראת יעקב. אבל כי יגעת בי ואתה נמשך אחר הדברים השכליים אתה ישראל. וכן הזכיר הנביא שמע אלי יעקב וישראל מקוראי אני הוא אני ראשון ואני אחרון. הזכיר יעקב שהוא השם שקראוהו אביו ואמו והזכיר ישראל שהוא השם שקרא לו הקב\"ה ועל זה אמר מקוראי כלומר שם שקראתיו אני שנאמר (בראשית ל״ה:י׳) ויקרא את שמו ישראל: \n",
+                "<b>ולפי</b> המדרש לשון מקוראי מלשון קרואים ועל שם שעתיד הקב\"ה לעשות סעודה לצדיקים וישראל לבדם הם הזוכי' לה זה הוא שאמר וישראל מקוראי. אני הוא אני ראשון אף אני אחרון הזכיר בכאן שולטנותו יתעלה בשלשה זמנים הוה היה ויהיה. הוה הוא שאמר אני הוא. היה הוא שאמר אני ראשון. ויהיה הוא שאמר אף אני אחרון. וזה יורה כי הוא יתברך הראה עצמו בסיני שהוא שליט בשלשה זמנים אלו, וזה על ידי ישראל שקבלו את התורה, וכענין שכתוב בישראל (דברים ד׳:ל״ה) אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו. ומה שהזכיר תחלה הזמן ההוה ואמר אני הוא מפני שכל הזמנים העבר והעתיד כלם הם בהקב\"ה בהוה לפי שלא עברו מימיו ושנותיו כלום, והוא שאמר דוד ע\"ה (תהילים ק״ב:כ״ח) ואתה הוא ושנותיך לא יתמו, וכן אנו אומרים בבקשת רחמים וסליחה ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד. וידוע כי אין זה פסוק מלא אבל הם פסוקים מפוזרים והוא שהזכירם דוד במקומות חלוקים בסידור הזה, הזכיר תחלה מלך במזמור העשירי הוא שאמר ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו ואחרי כן הזכיר (שם צג) ה' מלך גאות לבש ואחרי הזכיר בסוף הספר (שם קמו) ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון וגו', וכדי להורות על אמונה זו שהזמנים כלם בהקב\"ה בהוה וכדי לקבוע אותם בלב הזכיר הקב\"ה לאברהם בענין העקידה לשון עתה, הוא שאמר (בראשית כ״ב:י״ב) עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה וגו', כבר נבחן אצלי לבך הטוב ונודע לי קודם שיצא לפועל כמו עתה כלומר כמו הדבר ההוה אבל רציתי שידעו הבריות בזה ויתפרסם זכות לבך בכל העמים, וכן תמצא בשלשה פסוקים של ברכת כהנים ג' זמנים אלו רמוזים במספר האותיות שהם ששים. והקדים הזמן ההוה לשאר הזמנים, והוא שתמצא בפסוק ראשון ט\"ו אותיות כמספר י\"ה שהם הזמן ההוה, ובפסוק ב' כ' אותיות שהוא כמספר היה הזמן שעבר, ובפסוק ג' כ\"ה אותיות כמספר יה\"י שהוא הזמן העתיד, וכלל האותיות ששים ועליהם אמר שלמה (שיר השירים ג׳:ז׳) הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה: \n",
+                "<b>ידוע</b> כי מציאות הש\"י מציאות מוחלט ומציאות שאר הנבראים מציאות קנוי, וענין מציאות מוחלט הוא כי אלו ידומה הסתלקו יהיו מסתלקים כל הנמצאי' על כן יקרא מציאותו מציאות מוחלט שהוא עומד בעצמו אינו צריך לזולתו. ומציאות קנוי הוא מציאות שאר הנמצאים כלם אשר מציאותם אינה מסתפקת בעצמה, אלא שהיא קנויה ממנו, הכל צריכין למציאותו ואינו צריך למציאותם. ומה שכל הנמצאים צריכין למציאותו חכמי המחקר מוכיחין מחכמת המספר ואומרים כי כשם שהאחד עולה למציאות המספר ואינו מן המספר כן הבורא יתברך עולה למציאות העולם ואינו מן העולם. וכשם שהאחד אלו הסתלק ונעדר הסתלקו המספרים ונעדרו, כן הבורא יתברך אלו יעלה ברעיון הסתלקו והעדרו לא יהיה דבר נמצא כלל, וכשם שהמספרים כלם אלו הסתלקו לא יחייב זה הסתלק האחד, כן אלו הסתלקו כל הנמצאים כלם לא יחייב זה הסתלקו יתעלה, וכשם שמציאות האחד מציאות מוחלט כלומר שהוא בלתי צריך במציאותו לזולתו ומציאות המספרים כלם מציאות קנוי וסמוך, כלומר בלתי מספיקים בעצמם אלא שהם נסמכים אל האחד קנוים ממנו, כן מציאות הבורא יתברך מציאות מוחלט כלומר שמציאותו תספיק בעצמו והוא בלתי צריך לשאר הנמצאים, ומציאות הנמצאים כלם מציאותם קנוי וסמוך כי מציאותם נסמכה אליו קנויה ממנו, וכשם שהמספרים כלם קנו המציאות מן האחד מבלתי תנועה ולא זמן ולא מקום יצטרך האחד בהמציאו אל דבר זולתי עצמותו, כן נתחדשו הנמצאים מן הבורא בלא תנועה ובלא זמן ובלא מקום ובלא כלים, וכשם שהאחד לא ישתנה מן האחדות בריבוי מה שתתחדש מן המספרים ולא יחייב זה ריבוי בעצמו ולא שינוי בעצמו, כן חידוש העולם בריבויו לא יחייב שינוי בבורא יתברך באחדותו ולא שינוי בעצמותו, נמצאת למד שמציאות השי\"ת מציאות מוחלט הוא ואין דומה לאחדותו בנבראים העליונים, ואף על פי שיש בזה מופתים נחתכים ראיות גמורות מדרך השכל עוד תלמדנו בזה התורה שהיא על צד השכל שהוא יתברך נמצא יחיד שליט בכל הזמנים כלם והנביאים מעידים עליו כן, הוא שכתוב (ישעיהו מ״ג:י׳) אתם עדי נאם ה' ועבדי אשר בחרתי למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה: \n"
+            ]
+        ],
+        "Mezuzah": [
+            [
+                "<b>שומר</b> ה' את כל אוהביו ואת כל הרשעים ישמיד (תהילים קמ״ה:כ׳). ידוע כי ההשגחה השופעת בשפלים על בני אדם בכללים ופרטים והשמירה דבקה בהם שאלמלא השמירה היו ישראל הפקר נמסרים למקרים, ועל ענין השמירה נקרא הקב\"ה שומר ישראל הוא שאמר דוד (שם קכה) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ואמר (שם) ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך, ומפני שהקב\"ה עליון על הכל והוא שליט בשש הקצוות לכך הזכיר במזמור ההוא ששה פעמים לשון שמירה, ומפני ששאר האומות חלק הכוכבים והמזלות ולא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא לקחם לחלקו יתברך, לכך השמירה חלה בהם יותר מכל העמים, וכענין שכתוב (מיכה ד׳:ה׳) כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלהינו לעולם ועד, ולכך אמר דוד בכאן שומר ה' את כל אוהביו ואמר זה על ישראל כי האומות יש להם שרים למעלה ממונים עליהם והם המשפיעים להם טובה ושלוה והם השומרים הסובבים בעיר ואין הקב\"ה שומר שלהם, אבל למי הוא שומר לישראל שהם אוהביו כי ישראל בלבד הם אוהביו מכל האומות כי הם זרעו של אברהם שנשתבח במדת האהבה, הוא שהזכיר עליו הנביא (ישעיהו מ״א:ח׳) זרע אברהם אוהבי כלומר דומים הם לאביהם בענין האהבה, וכענין שאמרו רבותינו ז\"ל לאוהבי אלו שעושין מאהבה מה לך יוצא ליהרג על שמלתי את בני, מה לך יוצא ליסקל על שנטלתי את הלולב, מה לך יוצא לישרף על שאכלתי את המצה מה לך לוקה מאפרגוג על שעשיתי רצון אבי שבשמים (זכריה י״ג:ו׳) מה המכות האלה בין ידיך ואומר אשר הוכיתי בית מאהבי המכות האלה גרמו לי ליאהב לאבי שבשמים, ועוד אמרו או יהודאי או צלוב וכן דוד אומר (תהילים מ״ד:כ״ג) כי עליך הורגנו כל היום, ומה שאמר זרע אברהם הכונה בו זרע ישראל בלבד ואין להבין בכללו בני ישמעאל וגם אין להבין בכללו בני עשו שהרי כתיב (דברים י׳:ט״ו) ויבחר בזרעם אחריהם בכם, כדי שלא תבין בני ישמעאל ובני עשו במה שהזכיר בזרעם אחריהם לכך הוסיף לומר בכם, כלומר בכם שאתם זרע יעקב. וכדי לקבוע בלב אמונה זו שהשמירה חלה בישראל ושהקב\"ה שומר אותם בכל עת ובכל זמן ביום ובלילה לכך קבעה לנו תורה מצות מזוזה להניחה על פתתי בתינו כדי שנתכוין אל העיקר הזה בכל פעם ופעם שאנו נכנסין אל הבתים שהשמירה חלה בנו ושופעת עלינו לא תפרד ממנו אפילו רגע, וגם בלילה כשאנו ישנים על מטותינו בתוך בתינו שמירתו יתברך מקפת אותנו מבחוץ ומגינה עלינו, ולכך נצטוינו במצות מזוזה לכתוב בה ענין היחוד ותלמוד תורה בפרשה ראשונה, ואמתת עונש ושכר בפרשה שניה, והנה זה עדות ומופת על שלשה דברים על אמתת הנבואה ועל חידוש העולם ועל ההשגחה, כי זכרון יציאת מצרים באותות ובמופתים שנעשו שם מחייב כל זה ומעיד עליו, וכיון שכן מי שקונה מזוזה וקבעה בפתחו שהוא נכנס ויוצא תדיר דרך שם הרי זה מסכים במחשבתו ומודה שהוא מאמין בשלשה דברים הללו שהם עיקר האמונה והתורה: \n",
+                "<b>אין</b> ראוי לבני אדם להקל במצות מזוזה ולא להתרשל בה ואף אם היה שכרה גדול ודמיה מרובין שהרי אנו רואין התועלת הגדולה הזאת והפרי הנעים היוצא ממנה בקיומה על אחת כמה וכמה כששכרה קל ראוי להענש כל המתרשל בה: \n",
+                "<b>משפט</b> המזוזה שיהיו בה שתי פרשיות שמע והיה אם שמוע. וגם שיכתוב אותה כ\"ב שיטות כמנין כ\"ב אותיות כי יש לכל זה עיקר ושיהיה על הארץ בתחלת שטה לא בסוף שטה. מקום כתיבת המזוזה כתב רבינו האיי ז\"ל קלף ודוכסוסטוס לענין מזוזה שוין נכתבת על קלף ונכתבת על דוכסוסטוס וכן הלכה וכן המנהג אלו דבריו ז\"ל. וזהו שאמרו ז\"ל אמר ר\"ש בן אלעזר ר\"מ היה כותב על הקלף מפני שמשתמרת, ובמס' מנחות (דף לד) אמרו אמר ר' שמעון בן אלעזר רבי מאיר היה כותבה על דוכסוסטוס ושם נפסקה הלכה כרבי שמעון בן אלעזר, ושני דברים הללו יורו שאפשר לכתבה בין בקלף בין בדוכסוסטוס והכל שוה אצל מזוזה שאם לא כן היה לו לומר ר' מאיר אומר אין כותבין מזוזה על הקלף אלא על הדוכסוסטוס, ויש מן הגאונים שמצריכים במזוזה עיבוד ושרטוט לשמה כספר תורה ושתהיה כתיבתה בדוכסוסטוס במקום שער שהוא הצד שהשער צומח בו וקלף במקום הבשר. וכן אמרו רבותינו ז\"ל קלף במקום בשר, דוכסוסטוס במקום שער. והכתיבה בקנה שכן אמרו לפיכך זכה קנה ליטול ממנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפלין ומזוזות. וצריך שיכתוב בדיו לא בשאר הסמנין ושתהיה הכתיבה מרובעת שכן אמרו אין נכתבין אלא אשורית. צד ההנחה היא מימין שנאמר ביתך דרך ביאתך וכי עקר איניש כרעיה דימינא עקר ברישא, מה שכתוב על מזוזות ועל מזוזת כדי שלא תבין משני צדדין אלא מצד אחד והוא הימין: \n",
+                "<b>מקום</b> הנחתה אמרו ז\"ל מצוה להניחה בטפח הסמוך לפתח, מאי טעמא אמר רבא כדי שיפגע במצוה מיד, רבי חנינא מסורא אמר כי היכי דתנטריה אמר שמואל מצוה להניחה בתחלת שליש העליון, ואיך הענין בתחלת ממש שאם כן היה לו לומר בגבהו של לחי או של פתח, וזה מפורש בירושלמי שאמר דא מזוזה היכא יהבי לה רבנן כו' רבי זעירא ורבי יהודה בשם רבי שמואל משלשו ונותנה בתחלת שליש העליון מה ביניהם מקום מזוזה ביניהון עד כאן בירושלמי. (מנחות פ\"ד דף מד) אמרו רבותינו ז\"ל כל מי שאין לו מזוזה בפתחו עובר בשני עשה שנא' וכתבתם וכתבתם: \n",
+                "<b>וצריך</b> שתתבונן כי יש במזוזה השם המיוחד מבפנים ושם שדי מבחוץ, והיה זה מפני שאומות העולם חושבין שאין ההצלחה מצויה בבתים כי אם מקרה כפי מערכת הכוכבים המנהיגים את העולם השפל הזה, כגון אלו שאומרין מיום שקנה פלוני בית זה או נשא אשה זו מאותה השעה נתעשר ונתעלה מזלו כפי המזל והשעה והרגע שהיה בתקפו ומעלתו, וידוע כי אין ראוי להסתכל בזה כי אין הרגעים ועתות היום אלא להקב\"ה. והוא שאמר דוד (תהילים ל״א:ט״ז) בידך עתותי. וכגון אלו שאומרים העושה מלאכה ביום פלוני אינה מצלחת, כל המסתכל בזה עובר משום (ויקרא יט) לא תעוננו שאומר עונה פלונית מצלחת ועונה פלונית אינה מצלחת, אך מה שנוהגין העולם שאינם נושאים נשים בחסרון אלא במילוי הלבנה אין איסור בזה ואינו מן הענין שהרי אינו אלא סימן בעלמא ואין כונתם אלא לסימן טוב שיעשו הנישואין במילוי ולא בחסרון, וכענין שאנו נוהגין בליל ראש השנה והוא מנהג הגאונים להביא על השלחן קרכס\"ת, וכענין שאמר מושחים המלכים על המעין והיה הענין לסימן טוב שיעשו כדי שתמשך מלכותם. וכן מצינו מפורש שאמר דוד ע\"ה (מלכים א א׳:ל״ג) קחו עמכם את עבדי אדוניכם והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי והורדתם אותו אל גיחון ומשח אותו צדוק הכהן ונתן הנביא למלך על ישראל ותקעתם בשופר ואמרתם יחי המלך שלמה, וכל המסתכל בענין הנישואין ובהצלחת הבתים לדבר אחר זולתי לסימן, הרי זה מדרכי האמורי והוא מנהג האומות שחושבין שהצלחת הבתים תלויה במערכת הככבים. ועל כן באה המצוה הזו הנתונה במזוזות הבתים להורות שאין הצלחת הבתים תלויה כי אם באחד אשר הוציאנו ממצרים ובשמו שדי שהוא משדד ומנצח מערכת הכוכבים שכח מעלתם לפי המקרה וכחו עליון עליהם לפי העונש והשכר, כי מי שבראם מאין הוא יכול לבטלם ולהחזירם לאין אין צ\"ל להשפיל את כחם. ועל זה רמזו החכמים ז\"ל שאמרו בענין אברהם אמר לו הקב\"ה בה\"א בראתי את עולמי בה\"א אני מבטל כח מזלך: \n",
+                "<b>גדול</b> כח מצות מזוזה שהיא משמרת את האדם כענין שכתוב (משלי ו׳:כ״ב) בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך, וכן אמרו בירושלמי במסכת פאה ארטבן שדר ליה לרבי מרגניתא א\"ל שדר לי מילא דשויא טפי מינה או דכותא שדר ליה מזוזתא, א\"ל אנא משדר לך מרגניתא דלית לה טימי ואת משדר לי מילא דשויא חד פולר. שדר ליה רבי דידי עדיפא מדידך, דידך הוי דבר שיש תכלית לדמיו דידי היא מנטרא לך שנא' בשכבך תשמור עליך. ועוד דרשו ז\"ל מלך בשר ודם הוא יושב מבפנים ועבדיו משמרין אותו מבחוץ. אבל הקב\"ה אינו כן אלא ישראל מבפנים והקב\"ה משמרן מבחוץ שנאמר (תהילים קכ״א:ד׳-ה׳) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. וכתיב (שם) ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך: \n"
+            ]
+        ],
+        "Circumcision": [
+            [
+                "<b>אספו</b> לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח (תהלים נ). דבר ידוע כי אאע\"ה היה ראשון נסים בבריתו של הקב\"ה ולפרסם היחוד בעולם, ואע\"פ שנצטוו בני נח בשבע מצות מכבר היה הדור בלתי טהור בזמנו של אברהם אין בהם קורא בשם ה' שיתעורר על עבודתו ושיהיה ראוי להכנס בבריתו, ומתוך חכמה יתירה אשר היתה בו הכיר את בוראו והוא בן שלש שנים וידע ענין היחוד והאלהות ופרסם אותו בפי הכל, וחיזק האמונה בלבבות שנא' (בראשית יג) ויקרא שם אברם בשם ה' ודרשו רז\"ל כאדם המחזק את התקרה כתיב הכא ויקרא שם אברם וכתיב התם (תהלים קד) המקרה במים עליותיו ואז היה ראוי להכנס בבריתו של הקב\"ה עד שציוהו בכך, הוא שא\"ל (בראשית יז) ואתה את בריתי תשמור ואתנה בריתי כו', ואע\"פ שהיה זקן בן צ\"ט שנה היה זריז במצוה ולא נתעצל בה כלל, לשנה אחרת והוא בן ק' שנה נולד לו יצחק וכבר נתקדש אברהם בקדושת המצוה הזאת מה שאין כן בישמעאל שנולד עד שלא נצטוה אברהם במצוה הזאת ולא נתקדש בה, והענין לפי שיצחק היה עיקר זרעו וכענין שכתוב (שם כא) כי ביצחק יקרא לך זרע וכדי שיהיה יצחק נולד מתוך הקדושה ויהיה יעקב וכל זרעו אתו קדש ראוים לקבל התורה הנקראת קודש. ומתוך הלשון הזה שהזכיר לו השם ביני וביניך זכה כי יש במצוה הזאת ענין נסתר והוא סוד גדול, כי המלך המצוה לבנו או לעבדו נאמן ביתו ואומר לו תזכור הדברים אשר ביני וביניך אין ספק כי הם דברים נסתרים אינם נאמרים אלא מפה אל פה ולא ניתנו ליכתב. וכן תמצא בענין מצות השבת כשהזכיר בה השי\"ת הלשון הזה בעצמו הוא שאמר (שמות לא) ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם וזה מעיד כי יש גם במצות השבת ענין נסתר, לכך דרשו ז\"ל במסכת ביצה (דף יו) א\"ר שמעון בן יוחאי כל המצות שנתן הקב\"ה לישראל נתן להם בפרהסיא חוץ מן השבת שנתן להם בצינעא שנא' ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם. וראוי לשאול איך נתנה מצות שבת בצנעא והלא בפרהסיא נתנה שהרי היא מכלל עשרת הדברות ששמעו אותן כל האומות שבעולם, וכן הכתוב אומר (ישעיה מח) לא מראש בסתר דברתי. וכן אמר דוד ע\"ה (תהלים קלח) יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך. אלא שחכמים כונו בזה על הענין הנסתר שיש במצות השבת כי הוא הניתן בצינעא ולכך הזכיר לשון ביני וביניכם, והוא הדין והוא הטעם בעצמו בכאן במצות המילה שיש בו סוד נסתר, ומפורש אמרו ז\"ל (תהלים כה) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם זה ברית מילה: \n",
+                "<b>וטעם</b> המצוה הזאת על דרך הפשט, הוא שנצטוינו שנעשה אות קבוע בבשר על אמונת היחיד לא ישתנה ולא יסור לעולם בין מחיים בין לאחר מיתה וזהו לשון הכתוב (בראשית י״ז:י״א) ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית. לימדך כי המצוה הזו היא אות קבוע בבשר והיה הבשר לאות ברית, ולכך נקראת מצוה זו אות כמצות שבת ותפילין כי שלשתם בלבד נקראים אות, וזהו שאנו אומרים בברכה וצאצאיו חתם באות ברית קדש. ובמדרש שיר השירים אמרו חכמי האמת (שיר השירים ב׳:ז׳) השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות, צבא שיש לי בה אות, ועל אות זה נקרא אדם תמים שכן כתיב באברהם (בראשית י״ז:א׳) התהלך לפני והיה תמים. וכל מי שהוא נימול הוא נכנס באמונת היחוד ובבריתו של אברהם אבינו וכענין שכתוב (שם) להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך. וכל מי שהוא נימול ראוי להשתמר מהעריות, וכן אמר דוד ע\"ה (תהילים י״ח:כ״ד) ואהיה תמים עמו ואשתמר מעוני. ומפני שהיה חק לאמוריים שהיו חוקקים בבשר גופם שם ע\"ז שלהם הוא כתובת קעקע שאסרה תורה שהיו האמוריים עושין לכבוד יראתם והיה להם סימן כי הם עובדים הכח והיו חוקקים חקקי און ומכתבי עמל לכך נצטוינו אנחנו זרע יעקב שנעשה אות זה בבשרנו כדי שיהיה לנו סימן שאנו חלק ה' וזרע של אברהם המקודשין לשמו. מצינו כי כשנולד יצחק נימול ח' ימים ועשה אברהם סעודה גדולה ביום ח' למילה שכן דרשו רז\"ל (בראשית כ״א:ח׳) ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק ביום ה\"ג מל את יצחק, ומכאן סמך למנהגנו שאנו עושין סעודה ביום המילה שהרי לפי המדרש הזה עשה אברהם משתה גדול ביום שמיני במילת יצחק: \n",
+                "<b>מצות</b> המילה כעין קרבן הוא שאדם מקריב פרי בטנו לכבוד הש\"י לקיים מצותו, וכשם שדם הקרבן מכפר כך דם המילה מכפר, ולכך עיקר המילה ביום ח' בדמיון קרבן שלא יכשר עד יום ח' שנאמר (ויקרא כ״ב:כ״ז) ומיום השמיני והלאה ירצה, וכשם שכתוב בקרבן (שם) ואכלו אותם אשר כופר בהם שאכילת קרבן מכפר כן המנהג בישראל שעושין סעודה ביום המילה ומתאספין הכל ובאין שם ומנהג כשר הוא, ועל כן הזכיר דוד ע\"ה (תהילים נ׳:ה׳) אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח. למדך כי ראויה שיתאספו הקרובים והאוהבים לשמוח ולעשות סעודה על המצוה הזאת: \n",
+                "<b>בזכות</b> מצוה זו העולם מתקיים שכן אמרו במדרש (בראשית כ״ב:י״ב) ואתנה בריתי ביני וביניך זה שאמר הכתוב (תהילים כ״ה:י״ד) סוד ה' ליראיו אי זה סוד גילה ליראיו זו המילה שלא גילה הקב\"ה מסתורין של מילה אלא לאברהם. ה' ליראיו זה אברהם שנא' (בראשית כב) כי ירא אלהים אתה. מהו סוד אמר לו הקב\"ה אני מעמיד ממך שבעים זקנים שנא' (במדבר י״א:ט״ז) אספה לי שבעים איש ומעמיד ממך משם שהוגה את התורה בשבעים לשון לכך נאמר סוד ה' ליראיו. אמר לו הקב\"ה לאברהם כשבראתי עולמי הייתי מגלגל בעשרים דור בשבילך עד שתבא ותטול את המילה עכשיו אם אי אתה נוטל את המילה אני אל שדי אני אומר לעולמי די עד כאן ואני מחזירו לתהו ובהו: \n",
+                "<b>בזכות</b> מצוה זו אדם מקבל פני שכינה שכן מצינו באברהם אבינו אחר שהזכיר (בראשית י״ז:כ״ו) בעצם היום הזה נמול אברהם סמך לו מיד וירא אליו ה' וגו' והוא שכתוב (משלי ט״ז:ט״ו) באור פני מלך חיים, ומה שנגלית לו שכינה בחלקו של ממרא לפי שהוא היה אחד משלשת ריעיו והוא נתן לו עצה שימול, וכן דרשו ז\"ל ענר ואשכול היו מונעים ממנו ומעכבין על ידו וממרא היה נותן לו עצה שימול, וזהו שכתוב (בראשית יב) באלוני ממרא האמורי אחי אשכול ואחי ענר והם בעלי ברית אברם, למה הוצרך להזכיר האמורי וכי לא היינו יודעים כי ממרא אמוראי היה הוא וחביריו אלא האמורי לשון אמירה הוא כלומר הוא אמר לו ונתן לו עצה על המילה. כי מפני שהזכיר והם בעלי ברית אברם כדי שלא תבין כי שלשתם נתנו לו העצה ולכך פרט האמורי להורות כי לא נתן לו העצה אלא האמורי לבדו, והוא שאמר לו ומה אם הקב\"ה מבקש את נפשך לא היית מוסרה לו אבר אחד על אחת כמה וכמה ועוד מי שהצילך מן המלכים ומן הרעב ומאור כשדים כ\"ש שיציל אותך עכשיו וזהו לשון ממרא נוטריקון מלכים. מילה. רעב. אש, ומצינו לשון אמירה במצות מילה הוא שאמר דוד (תהילים קי״ט:קס״ב) שש אנכי על אמרתך. ומה שנקראת אמירה לפי שנתנה באמירה ולא בדבור שנאמר (בראשית י״ז:ט׳) ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמור: \n",
+                "<b>בזכות</b> מצוה זו הובטחו ישראל להיות ניצולין מדינה של גיהנם הוא שאמרו במדרש (שם לג) ואת להט החרב המתהפכת. להם זה גיהנם שמלהטת את האדם מראשו ועד רגליו, החרב זו המילה, אמר הקב\"ה מי מציל בני מאש לוהטת הוי אומר זו המילה. ובפרקי רבי אליעזר פרק כ\"ט אברהם מל את עצמו ביוה\"כ שכן כתיב ביוה\"כ (ויקרא כ״ג:כ״ח) וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה. וכן הוא אומר (בראשית י״ז:כ״ו) בעצם היום הזה נמול אברהם הוי ביוה\"כ נמול אברהם אבינו ובכל שנה ושנה רואה הקב\"ה דם הברית של אברהם אבינו ומכפר על כל עונותיהם של ישראל שנאמר (ויקרא ט״ז:ל׳) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וגו', ועוד דרשו במקום אחר גדול כח מצות מילה שכל מי שהוא מהול אינו יורד לגיהנם כתיב הכא (בראשית ט״ו:י״ח) ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית. וכתיב וביום השמיני ימול. ומי לגיהנם מי שכתוב אחריו את הקיני ואת הקנזי וגו' שכלם ערלים וכל הערלים יורדים לגיהנם. שכן מצינו ביחזקאל (לב) בן אדם נהה על המון מצרים והורידהו שם אשור וכל קהליו כלם ערלים מחללי חרב שם משך ותובל וכל המונה וגו', וכן אמר (ישעיהו ה׳:י״ד) לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק למי פערה פיה למי שאין להם חק שנאמר (תהילים ק״ה:י׳) ויעמידה ליעקב לחק ואמר הכתוב (זכריה ט׳:י״א) גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו: \n",
+                "<b>בזכות</b> מצוה זו הובטח אברהם אבינו בפרשת שיזכו ישראל בשלשה מתנות מעולות, אחד מלכות ב\"ד שלא תפסק הוא שאמר (בראשית י״ז:ו׳) ונתתיך לגוים ומלכים ממך יצאו, שני מתנת הארץ שתהיה להם לברית עולם. ג' שתהיה שכינה שורה בישראל. מלכות ב\"ד שלא תפסק הוא שאמר ונתתיך לגוים ומלכים ממך יצאו. והכתוב הזה בברית. ומצינו במלכות ב\"ד ברית הוא שכתוב (תהלים פט) ברית כרתי לבחירי נשבעתי לדוד עבדי עד עולם אכין זרעך וגו'. מתנת הארץ הוא שאמר (בראשית י״ז:ח׳) ונתתי לך ולזרעך את ארץ מגוריך וגו' יבאר שתהיה הארץ לישראל אחוזת עולם שלא יירשוה ולא יושיבוה רק הם ואלו יגלו ממנה ישובו לתוכה כי אחוזת עולם היא להם ולא לאומה אחרת, והנה זה סימן גדול לישראל כי מיום שגלו ממנה לא נתישבה שם שום אומה ולא תתישב עד שישובו אפרוחיה לתוכה שתהיה שכינה שורה בישראל, הוא שאמר (שם) והייתי להם לאלהים, באור להם כלומר להם לבדם ולא לאומה אחרת ואשרי העם שהובטח בשלש מתנות כאלה מלכות בית דוד שלא תפסק לעולם שתהיה הארץ הקדושה להם לבדם אחוזת עולם ושתהיה שכינה שורה בישראל מה שלא זכו שום אומה ולשון לאחת מכל אלה, והוא שאמר דוד ע\"ה (תהילים קמ״ד:ט״ו) אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו: \n"
+            ]
+        ],
+        "Rain": [
+            [
+                "<b>ה'</b> בצר פקדוך צקון לחש מוסרך למו (ישעיה כו). אמר ישעיה ע\"ה כי כשישראל הם בצרה הם פוקדים אותך בצום ובתפלה, שהרי בידוע כי מיום היית ישראל בגלות הם סבולי חלי הצרות יותר מכל אומה, ודרשו רז\"ל כשהרב נכנס לבית המדרש ורצועה בידו מי דואג מי שדרכו ללקות כך ישראל מורגלים בצרות מדי היותם גולים בארצות ועליהם לידאג יותר משאר האומות כשרואין הצרות מתפשטות בעולם וכ\"ש אם רואים אותם נמשכית עדיהן ומתפשטות בם, ועל זה אמר הכתוב (תהלים כא) יענך ה' ביום צרה וגו', אין לך צדיק בעולם שעברו עליו צרות רבות כיעקב. צרת עשו. צרת לבן. צרת רחל. צרת דינה. צרת יוסף. ולכך הזכיר יעקב יותר משאר האבות. ובפירוש אמרו ז\"ל אין הקב\"ה מרעיש את עולמו אלא בשביל ישראל. והטעם בזה כדי שיכופו לבם לתשובה ויתפללו לפניו. ועוד מפורש אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל שנאמר (צפניה ג) הכרתי גוים נשמו פנותם וגו' אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר, וכן בדין כיון שבחר הקב\"ה בישראל יותר מכל האומות והם עיקר העולם ראוי להעמידו בשבילם או להחריבו הכל לפי מעשיהם. ואין להם לתלות הענין במקרה שהרי אמר הכתוב (ויקרא כז) ואם תלכו עמי קרי כלומר שאני מרעיש עולמי ומחדש בך גזרות קשות אם אתם דנין אותו וחושבים שהוא מקרה כמנהגו של עולם ושאינו בהשגחה מכוונת ובכונה ידועה ממני (שם) אף אני אלך עמכם בקרי כלומר אני נותן ומוסיף לכם הרבה מאותו מקרה ומניח המזל לעשות מרוצתו ולא אנצחנו כלל רק כפי שיקרה. ואמר עוד (שם) והלכתי עמכם בחמת קרי כאמרי (יחזקאל לו) ואשפוך חמתי עליהם על שאתם תולין הכל במקרה: \n",
+                "<b>זה</b> דרך התורה ועיקר האמונה בבא הצלחה גמורה לאדם חייב לתלותו לחסדי השי\"ת לא לזכותו ולצדקותיו אשר עשה, וכבוא עליו צרות יש לו לתלות על עונותיו ושיתלונן על חטאיו לא שיתלנו במקרה כי זה דרך כפירה ועון פלילי, ומי שתולה אותם במקרה יקרה לו כמו העוף שיראה הרשת פרושה והיא בעיניו פרושה חנם בדרך מקרה לא בהשגחה מן הציד שיכוין ללכדו וע\"ז אמר שלמה (משלי א) כי חנם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף, הדין והמשפט הנטוי על מעשה בני אדם ימשיל לרשת כמו שאמרו ז\"ל (אבות פ\"ג) הכל נתון בערבון ומצודה פרושה וכתיב (יחזקאל יג) ופרשתי עליו רשתי, והנה הרשע גם כי יאמין כי יש משפט ויש שופט ישפוט תבל בצדק אינו נותן אל לבו בשעת החטא, שכל כך הוא חומד בלבו לעשותו וחמדתו אל החטא תשכיחהו העונש והמשפט וכאלו ידמה בעיניו כי קו הדין והמשפט נטוי חנם כעוף הזה שהוא מביט התבואה שבתוך הרשת וחומד אותה בלבו וחמדתו אל התבואה תשכיחהו שיהיה נתפש באותו הרשת והיא בעיניו פרושה חנם, והם לדמם יארובו פורשי הרשת יארבו לדמם ויצפנו לנפשותם והעופות לא יכירו ולא ירגישו בזה. ועל כן חייב אדם שיתלה הצרות בחטאיו לא שיאמר מקרה הוא היה לנו אלא ראוי לו להאמין כי הם בהשגחה מכוונת מאת השי\"ת כדי שישוב מחטאו ויכניע את לבבו. וכן מצינו בזמן שבהמ\"ק קיים שהיה הנגע נראה בקירות הבית, והיה זה למעלת הארץ ולקדושתה ולהיות מופת על ההשגחה כענין שכתוב (דברים יא) תמיד עיני ה' אלהיך בה, והיה הנגע נראה תחלה בביתו חזר בו מוטב ואם לאו היה נראה בבגדים חזר בו מוטב ואם לאו היה נראה בגופו, וכיון שהיה רואה הצרעת מתקרב אליו עד שמדבק בגופו אין ספק שהיה מפשפש במעשיו וחוזר בתשובה. וכל מי שרואה הצרות סביבותיו ראוי לו להתעורר בזה אף כי רואה עצמו משוקע ביון מצולתם שראוי לו לשוב בתשובה שלימה לפני השי\"ת, שאם לא יעשה כן אינו מן הכת שאמר עליהם ישעיה ע\"ה (ישעיה כו) ה' בצר פקדוך. אלא מאותה הכת שאמר עליהם (שם מב) ותלהטהו מסביב ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לב, וזהו ה' בצר פקדוך צקון לחש, כלומר כשישראל יש להם צרה וצוקה מתפללין בלחש. ומן הידוע כי משפט התפלה לעשות בדמעה לפי שהדמעה יוצאה מתוך אנחת מורשי הלב והיא מעידה על האדם שלבו נשבר ונדכה ויצרו נכנע ובכן תהיה תפלתו מקובלת ודבריו לפני השי\"ת לרצון, וכן אמר דוד ע\"ה (תהלים לט) שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש וכתיב (שם נו) שימה דמעתי בנאדך וכתיב (שם) בדמעתי ערשי אמסה, וארז\"ל (ב\"מ פ\"ד דף נט) שערי דמעה לא ננעלו: \n",
+                "<b>התפלה</b> מגן לישראל מפני הצרות, וכן אמרו רז\"ל לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שאלמלא לא הקדים אברהם תפלה לצרה לא נשתיירו משונאיהם של ישראל שריד ופליט שנא' (בראשית יא) וילך למסעיו וכתיב בתריה אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה ויקרא שם אברם בשם ה'. ובפירוש אמרו שהתפלה היא שעמדה לנו בגלות ובזכותה אנחנו ניצולין מחרבו של עשו שנא' הקול קול יעקב והידים ידי עשו. איו יעקב שליט אלא בקולו והידים ידי עשו אין עשו שליט אלא בידיו, אמר לו יצחק אביו כחך קשה משלו עשו אם תופש את האדם הרי הוא בידו ואם ברח אינו יכול לו אבל אתה אפי' בורח לסוף העולם הקול קול יעקב אתה אומר בבית הכנסת והוא בא מעצמו, הא למדת שזכות התפלה עומד מפני הצרות. מוסרך למו כלומר על היסורים שאתה מטיל עליהם בא ללמד על היסורים שהן לטובת האדם. וכמו שאמרו חביבין יסורים: \n",
+                "<b>אמרו</b> בפ' חלק (סנהדרין דף קא) כשחלה רבן יוחנן בן זכאי נכנסו ארבעה זקנים לבקרו ר' טרפון ור' יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ור' עקיבא. נענה ר' טרפון ואמר טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים שטיפה של גשמים בעה\"ז ורבי בעה\"ז ובעה\"ב. נענה ר' אלעזר בן עזריה ואמר טוב אתה לישראל מגלגל חמה שגלגל חמה בעה\"ז ורבי בעה\"ז ובעה\"ב. נענה ר' עקיבא ואמר חביבין יסורין אמר להם סמכוני ואשמע דברי עקיבא תלמידי שאמר חביבין יסורין אמר לו רבי מקרא אני דורש (דברי הימים ב לג) בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים ויעש הרע בעיני ה' וכתיב (משלי כד) גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה, וכי חזקיה לכל העולם כלו לימד תורה ולמנשה בנו לא לימד תורה אלא מכל טורח שטרח ומכל עמל שעמל לא העלהו למוטב אלא יסורין שנא' (דברי הימים ב לג) וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו ויבא עליהם שר הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחחים ויאסרוהו בנחשתים ויביאו אותו בבל. וכתיב (שם) וכהצר לו חלה את פני ה' אלהיו ויכנע מאד מלפני אלהי אבותיו ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו: \n",
+                "<b>ומתוך</b> שהיסורין באין על האדם הוא חוזר למוטב, וכמו שדרז\"ל בשיר השירים רבה (שיר א) הנך יפה דודי אף נעים אף שאתה מביא עלי יסורין נעים הוא למה שאתה מחזירני בו למוטב ולעולם אין תשובתו של אדם שלימה אלא עם היסורין, והתשובה היא הטבת המעשים ותיקון הנהגת המדות, שאין התשובה שיתענה אדם וילבש שק ויתפלש באפר ויטבול גופו במים ושיהיה מלוכלך מבפנים בכמה עבירות וכמה מחשבות רעות. וכן אמר הנביא (ישעיה נח) הלזה תקרא צום ויום רצון לה'. הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע התר אגודות מוטה. ואתה מוצא באנשי נינוה שאמר הכתוב (יונה ג) וירא אלהים את מעשיהם ודרשו רז\"ל כי כך היו עושים (תענית פ\"ב דף ט\"ז) גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע כל הבירה ומחזיר מריש לבעליו. דרך העכו\"ם שסובלין גופם ומראין לכל אדם שהם טהורים ומענין ומסגפין עצמם ברעב ועושין טהרה במה שהוא נגלה ולבם מבפנים מטונף ומגואל ועל כן אמר הנביא (ישעיה ס) המתקדשים והמטהרים אל הגנות כלומר מראין עצמן קדושים וטהורים והן אוכלי בשר החזיר השקץ והעכבר. ועל כיוצא בזה אמר שלמה (משלי ל) דור טהור בעיניו וגו' דור מה רמו עיניו ועפעפיו ינשאו. דור חרבות שניו ומאכלות מתלעותיו לאכול עניים מארץ וגו'. אבל כונת התורה שינקה האדם הפנימי תחלה להשליך מלבו שקוצי החטא ולהחזיר גזלות וחמסים שבידו ולבקש מחילה מחברו אם חטא לו, ואחר שטבל לבו בפנימיותו ונהג בו כל מיני טהרה ונקה אותו מעון יש לו לנהוג טהרה בנגלה כגון תענית וטבילת הגוף, וכענין שאמר הנביא (יואל ב) וקרעו לבבכם ואל בגדיכם שובו אל ה' אלהיכם, כיוון הכתוב לומר שטהרת הפנימי קודם ועל כן צריכין כל ישראל בראותם צרה מן הצרות להכניע לבם ולהתפלל אל ה' ולהתעסק תחלה בטהרת הפנימי ואח\"כ בטהרה הנגלה: \n",
+                "<b>כשהמטר</b> נעצר אין צרה גדולה מזו ומתוך צרה זו חוזרים למוטב ומתפללים בלחש, וזהו שאמר בכאן ה' בצר פקדוך צקון לחש והקב\"ה נותן מטר בזכות התפלה שכן אמר הכתוב (איוב לו) הן על כפים כסה אור. יאמר כי הקב\"ה כשירצה יכסה הגשם ויעלימנו ועל העננים יצוה מהמטיר עליו מטר וכשהוא רוצה ויצו עליו כלומר על העב שתבא ותמטיר, במפגיע כלומר בתפלה שיתפללו בני אדם שהרי בידוע שהוא ית' אבי המטר שכן הקב\"ה אומר לאיוב (שם לח) היש למטר אב או מי הוליד אגלי טל. יאמר היש למטר אב זולתי אני שהוא בידי ולא מניתי עליו שר ומושל, וכן דרשו ז\"ל (תענית פ\"ק דף ב) שלש מפתחות לא נמסרו ביד שליח, ואלו הן מפתח של חיה מפתח של גשמים מפתח של תח\"ה ואלף של אגלי נוספת והוא מענין גלות מים, ובא לומר שאין המטר והטל נמסרים ביד שליח, וכן כתיב עוד (שם לו) כי יגרע נטתי מים יזוקו מטר לאדו יאמר כי הקב\"ה כשירצה הוא מגרע המטר לפעמים שאפילו טפה אחת לא תרד זה הוא נטפי מים, ופעמים כשירצה יזוקו מטר לאדו כי השחקים יורידו מטר מזוקק אל העב וכן כתיב אחריו (שם) אשר יזלו שחקים ירעפו עלי אדם רב. ביאר בזה כי אותם שיזיקו המטר על העב הם השחקים. עצירת המטר אות ועדות על העונות שכן מצינו בירמיה הנביא ע\"ה שהודיעו הקב\"ה שיהיה רעב בארץ והוא שכתוב (ירמיה יד) אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרות. ולשון בצורות מניעת המטר שהפירות ביוקר ומעות ביוקר והזכיר בתוך מליצתו (שם) כי גם אילת בשדה ילדה ועזוב כי לא היה דשא ופראים עמדו על שפיים שאפו רוח כתנים כלו עיניהם כי אין עשב, אם עונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך כי רבה משובותינו לך חטאנו. יאמר כי גם אילת שהיא רחמנית ילדה ילדיה ועוזבת אותם והולכת לבקש מרעה כי לא היה דשא ופראים עמדו במקומות הגבוהים ועומדים שם לראות אם יראו עשב בשום מקום וילדו שם. וענין שאפו רוח שלא היה להם הנאה בעמדם על שפיים אלא שאיפת הרוח בלבד. ולשון שאיפה הוא המשכת הרוח אל האף או האויר כאלו כלו עיניהם מרוב הביטם למרחוק ולא ראו עשב, וסמך לכל זה אם עונינו ענו בנו כשראה הנביא הרעב שיהיה פתח ואמר אם עונינו ענו בנו, ולא אמר אם עונותיהם כי רצה לכלול עצמו עמם כדרך שעשה מרע\"ה שאמר (שמות לד) וסלחת לעונינו וגו', יאמר אם עונינו העידו בנו בהיות מניעת המטר בארצנו ולא בארצות האומות הנה זה עדות כי על עונותינו אנו לוקין עשה למען שמך הנקרא עלינו כי רבו משובותנו כלומר עונות רבים יש עלינו ע\"ז, ומעשה החמס והגאוה ושמוע לנביאי השקר ולא לנביאי האמת ולכך אמר רבו: כשהמטר נעצר ראוים ישראל לשוב להקב\"ה ולקרא לפניו שכן אמר ירמיה הנביא ע\"ה (ירמיה יג) וימנעו רביבים ומלקוש לא היה וכתיב בתריה הלא מעתה קראת לי אבי אלוף נעורי אתה. כלומר ראוי אתה שתקרא לי אבי בהמנע המטר כדי שאתננו לך: \n"
+            ]
+        ],
+        "Consolation": [
+            [
+                "<b>נחמו</b> נחמו עמי יאמר אלהיכם (ישעיהו מ׳:א׳). מדותיו של הקב\"ה מדה כנגד מדה שהרי בפרשה של מעלה הזכיר ענין מלך בבל ששלח ספרים ומנחה לחזקיה ואף ע\"פ שמלך בבל זה עובד עבודה זרה היה מצינו שהקב\"ה שלם לו שכרו במדה כנגד מדה לפי שכיבד להקב\"ה, שכך אמרו במדרש שיר השירים מרודך בלאדן עובד לחמה היה והיה למוד לאכול בשש שעות וישן לו עד תשע שעות וכיון שחזר גלגל חמה בימי חזקיה ישן לו ועמד ומצא שחרית בקש להרוג כל חיילותיו אמר להם הנחתם אותי ישן כל היום וכל הלילה אמרו לו יומא הוא דהדר אמר להן ואי זה אלוה החזירו אמרו לו אלהיו של חזקיהו מיד וישלח ספרים ומנחה אל חזקיהו הה\"ד (ישעיהו ל״ט:א׳) בעת ההיא שלח מרודך בלאדן, שני שמות היו לו כי המנהג בארצות שיש שרים נקראים ב' שמות ומה היה כתוב בהם שלם לחזקיהו שלם לאלהא רבא שלם לירושלים כיון שיצאו הספרים נתיישב דעתו אמר לא עשיתי כהוגן שהקדמתי שלומו של חזקיהו לאלהיו מיד עמד מכסאו ופסע ג' פסיעות והחזיר הספרים וכתב אחרים תחתיהם שלם לאלהא רבא של חזקיהו שלם לחזקיהו שלם לירושלם אמר לו הקב\"ה אתה עמדת מכסאך ופסעת ג' פסיעות לכבודי חייך שאני מעמיד ממך שלשה מלכים ששולטים מסוף העולם ועד סופו ואלו הן, אויל מרודך נבוכדנצר בלשאצר, והנה חזקיהו שמח על הספרים והראה כל גנזיו לשלוחי מלך בבל כענין שכתוב (שם) וישמח עליהם חזקיהו ויראם את בית נכאתה את הכסף ואת הזהב וגו'. ודרשו רז\"ל בית נכאתה שנכת סנחרב תרגום וינשכו ונכיתו, וידוע כי דרך הדבורים לנשוך. ועל כן המשיל חיל סנחריב לדבורים שיש בהם ארס וכמוס עמהם הדבש והשעוה ואין אדם רשאי ליקרב וליקח מהם אא\"כ ימיתום בעשן כי המנהג לשרפן באש כן אירע בחיל סנחריב שנשרפו באש וזהו (שם י) ומתחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש, והיה זה ע\"י מלאך שנא' (שם לז) ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף. ויש מרז\"ל סוברים ספר תגין הראה להם, ואין הכונה בראיית ספר התורה בלבד אלא שלימד אותם חכמת התגין שבכל אות ואות ואל מה שירמזו, ונראה לי שזה נרמז בכתוב הזה שאמר ויראם את בית נכאתה ולא אמר את כל בית נכאתה כמו שאמר ואת כל בית כליו, ועל כן אפשר כי הכונה כשאמר ויראם את בית על ספר תורה שתחלתו בי\"ת של בראשית כיוון לומר גם נכאתה כתוב בה\"א לרמוז על ה' חומשי תורה, וזה שאמר אחרי כן את הכסף ואת הזהב וגו' כי הראה להם את הכל גנזי הנפש וגנזי הגוף והקב\"ה חרה לו על הענין ושלח לו על ידי ישעיה (שם לט) הנה ימים באים ונשא את כל אשר בביתך וגו' לא יותר דבר אמר ה' זהו גלות בבל, ומבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד אלו חנניה מישאל ועזריה והיו סריסים בהיכל מלך בבל והשיב לו חזקיה טוב דבר ה' אשר דברת כי יהיה שלום ואמת בימי, הרי לך מדה כנגד מדה בזכות ג' פסיעות שפסע מרודך מלך בבל מכסאו העמיד הקב\"ה ממנו ג' מלכים, וזה שכתוב במפלת בבל (שם מז) רדי ושבי על עפר בתולת בת בבל שבי לארץ אין כסא בת כשדים אין כסא בטלה זכותו של אותו כסא, אף כאן מדה כנגד מדה אמר נחמו נחמו עמי לפי שחטאו בכפלים שנא' (איכה א׳:ח׳) חטא חטאה ירושלים ולקו בכפלים שנא' (ישעיהו מ׳:ב׳) כי לקחה מיד ה' כפלים וגו' וראוי שיתנחמו בכפלים שנא' נחמו נחמו עמי: \n",
+                "<b>ובמדרש</b> נחמו נחמו עמי אמר הקב\"ה לחזקיה כשהתנבא ישעיה גלות על ישראל היה לך לנחם את בני ולא חששת להם כי אם לעצמך שאמרת (שם לט) כי יהיה שלום ואמת בימי, וכיון שאתה מנהיגם והיה לך לנחמם ולא נחמתה אני אנחם אותם הה\"ד נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם, ופסוק זה מדבר עם הנביאים שינחמו את ישראל, או יאמר נחמו עמי את ירושלים כמו שאמר דברו על לב ירושלים, והכלל כי הנביא מנחם את ישראל בקיבוץ גליות כי מלאה צבאה השלימה זמן גלותה כי נרצה עונה נשלם עונשה כמו (ויקרא כו) אז תרצה הארץ, וכן (בראשית טו) כי לא שלם עון האמרי עונש האמרי, כי לקחה מיד ה' כפלים הכפל יוכל להיות פעם ושתים ושלש כמו (יחזקאל כא) ותכפל חרב שלישיתה, כלומר ג' פעמים תכפל, או כפלים רצה לומר שתים על שתי גלות שגלו ישראל גלות בבל והגלות הזה, ולמה היה זה בעבור כל חטאתיה. וי\"ת ארי קבילית כס תנחומין מן קדם ה' כאלו לקת על חד תרין בכל חטאתיה, ואמר קול קורא במדבר ואמר פנו ישרו כי ימצאו במדבר ובערבה דרך סלולה כאלו פנו וישרו אותה להן בני אדם, וטעם לאלהינו כי הוא מנהג העם הזה היוצא מן הגלות, כל גיא ינשא דרך משל כי העליה והירידה בהרים תייגע הולכי דרכים והם לא ייגעו ולא ייעפו, והיה העקוב הוא הדרך המעוות, והרכסים ענין גבהות מלשון (תהלים לא) מרוכסי איש, ונגלה כבוד ה' אז כשיצאו מהגלות ביד רמה וימצאו אפילו במדבר מים וכל צרכם כמו שכתוב (ישעיה מט) לא ירעבו ולא יצמאו אז ונגלה כבוד ה' לעיני כל העמים וראו כל בשר יחדו זו ראיית הלב. כי פי ה' דבר כשיראו שיתקיימו הנבואות ידעו אז כי הנחמות הללו שדברו הנביאים על פי ה' דברו אותם. קול אומר קרא קול נבואה קורא לנביא ואמר הנביא מה אקרא והשיב הקול שיקרא כל הבשר חציר כלו' כל הגוים שיבאו על גוג ומגוג שימותו רובם, כל הבשר הוא דרך הפלגה, וכל חסדו אפילו עשו חסדים לא יזכרו להם כי עונותיהם רבו ועוד שהרעו לישראל ויקבלו עונשם, והמשילם לחציר ולציץ השדה שהם יבשים תכף והציץ נופל ג\"כ ברוח נושבת ומפני שדעת האומות שלעולם לא יפלו ממעלתם אלא יתקיימו בהצלחתם כעשב הלח המתקיים בלחותו במקום המים על כן אמר כנגד זה ודבר אלהינו יקום לעולם כלומר שיתקיימו דברי הנביאים מפי השי\"ת שמבטיחים אותם במעלתם שתחזור להם השררה באחרית הימים. על הר גבוה עלי לך דרך משל כי הרוצה להשמיע קולו עולה למקום גבוה ולפי שירושלים עיקר א\"י וכן ציון כי שתיהן עיר א' לפיכך שם אותם בדברי הנבואה כאלו הם מבשרות שאר הערים, ופירוש מבשרת ציון את ציון המבשרת וכן מבשרת ירושלים, הרימי אל תיראי אל תפחדי מלבשר אמרי לערי יהודה הנה אלהיכם כי על כל פנים ישיב כבודו בירושלים, והזכיר יהודה בשביל ירושלים ועוד כי המלכות ליהודה. ואמר בחזק יבא פי' ביד חזק ולפי שגאולת מצרים היתה ביד חזקה שנאמר (שמות יג) כי ביד חזקה הוציאנו ה' ממצרים הוא לשון נקבה וכן היתה השירה גם כן בלשון נקבה (שמות טו) אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת ובא אחריה גלות כי כן דרך הנקבה שהיא מתעברת ויולדת וחוזרת ומתעברת ועל כן הזכיר בגאולה העתידה בכאן ביד חזק בלשוך זכר. וכן השיר של עתיד בגאולה זו בלשון זכר שנא' (תהלים צז) שירו לה' שירו חדש שהגאולה העתידה אין אחריה גלות, הנה שכרו אתו שיתן שכר לבוטחים בו בגלות ופעולתו שכר פעולתו כלומר שכר הפעולה לפועלי אמת אתו היא (ישעיה מ) כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא עלות ינהל, כמו רועה טוב שירעה עדרו שיקבץ הטלאים הקטנים שלא יכלו עדין ללכת כשאר הבהמו' ויקבצ' מזה אחד ומזה אחד וישאם בחיקו והעלות שהם אמותיהם ינהל לאטם ולא ידפקם, כן השם יתעלה ינהל לישראל מהגלות לאטם ויסמוך כל חולה וכל נשבר, ואמר עדרו ולא עדר שהעדר שהוא שלו חומל עליו יותר מן העדר שהוא בשכירות, (שם) מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וכל בשליש עפר הארץ. יאמר הנביא מגבורת השי\"ת בבריאת העולם במעשה בראשית ראוי לאומות העולם שיאמינו גבורת קיבוץ גליות שיוציא את ישראל מעבודתם ומי שברא העולם נקל לפניך לעשות זה. ועוד הביא ראיה לקיבוץ גליות ממעשה בראשית לטעם אחר, והוא כי כשם שענין מעשה בראשית הוא סתום וחתום כן ענין הקץ הזה סתום וחתום, וכן נאמר לדניאל (דניאל יב) כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ, ולפי שראה ישעיה ע\"ה אורך הגלות הזה וראה שעתידין ישראל שיתייאשו ומרוב הצרות ומרוב ריחוק המקומות שהם מפוזרים מסוף העולם ועד סופו ומרוב שהם שקועים במצולה כמו שרמז דוד ע\"ה מתרעם על אורך הגלות הזה שאמר (תהלים ס\"ט) טבעתי ביון מצולה ואין מעמד זה שעבוד המס כענין שנא' (דברים יד) ואת כל היקום אשר ברגליהם זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו, באתי במעמקי מים אלו ארצות הרחוקות אשר מעבר לנהרי כוש שהם עמוקים ורחוקים, ושבולת שטפתני זה יהודה ובנימין, ועל כן היה מנחם אותם ומדבר על לבם ומביא להם ראיה לנחמה זו ממעשה בראשית ולפיכך אמר מי מדד בשעלו וגו'. כי כשם שמעשה בראשית היה ענין נקל אצל השי\"ת וכמו שארז\"ל לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב\"ה את עולמו שנא' (תהלים לג) בדבר ה' שמים נעשו וגו'. כן קיבוץ גליות דבר נקל אצל השי\"ת לקבץ אותם מכל הארצות אשר הדיחם שם ושמא תאמר בקושי ובכובד ת\"ל (ישעיה ס) מי אלה כעב תעופינה וגו'. המשיל קיבוץ גליות לעב וליונה מה עב מתפשט בעולם בשעה קלה כענין שכתוב (מלכים א יח) הנה עב קטנה ככף איש עולה מים ויהי עד כה ועד כה והשמים התקדרו עבים כן קיבוץ גליות נקל אצלו יתעלה, ומה יונה זו קלה בכנפיה לעוף יותר מכל שאר העופות שהרי שאר העופות פורחים ויגעים בעפיפתם לפי שהם פורחים בשתי כנפים אבל יונה זו אינה פורחת אלא באחת ונחה באחת ולפיכך אינה יגעה ועל כן נמשלה כנסת ישראל ליונה שנאמר (תהלים סח) כנפי יונה נחפה בכסף. שכשם שהיונה כל העופות יגעים בעפיפתן ונתפשים ויונה זו אינה יגיעה שהרי פורחת בחליפין וכנפיה מצילין אותה ומגינין עליה פעם בזו ופעם בזו כך כנסת ישראל מצות מצילות אותם פעם במצוה זו ופעם במצוה אחרת. ומה יונה זו אפילו הלכה בסוף העולם חוזרת לקינה בסוף והרוח מסייעה בעפיפתה, כן ישראל אף על פי שנתפזרו לארבע רוחות העולם הרוחות יביאום כיונה פורחת והרוחות יהיו מסייעין אותן בחזרתן לירושלים הוא שכתוב (ישעיה מג) אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי. וכי הרוחות יביאום אלא מלאכי הרוחות הוא שכתוב (שם מט) והביאו בניך בחוצן ובנותיך על כתף תנשאנה. וכן הזכיר הוא בעצמו ואמר (שם יח) לכו מלאכים קלים אל גוי ממושך וממורט אל עם נורא מן הוא והלאה גוי קו קו ומבוסה וגו', יאמר כי בזמן הגאולה יאמרו המלכים אשר מעבר לנהרי כוש לכו מלאכים קלים שילכו מלאכים קלים בספינות קלות הוא שאמר השולח בים צירים וגו', וישלחו אותם ויאמרו להם לכו אל גוי שהיה עד עתה ממושך וממורט בין האומות, והוא עם נורא מן הוא והלאה כלומר מעת שהיה לעם והוא נורא שבהם הראה הקב\"ה נפלאות ונוראות והוא גוי קו קו ומבוסה כלומר מעט מעט בוססו אותם האומות קו לקו ונהרים הם מלכי האומות. וכתוב עוד (שם כז) והיה ביום ההוא יחבוט ה' משבולת הנהר עד נחל מצרים הזכיר לשון יחבוט לשון נופל על חטים וזיתים שנא' (דברים כד) כי תחבוט זיתך כמו שחובט זיתים מן האילן וחובט חטים שהוא חובט החטה מתוך הקש והתבן כן יחבוט ה' לישראל מתוך האומות שהם מפוזרים ביניהם, ושבולת הנהר הוא נהר סמבטיון כמ\"ש (מ\"א יד) וזרם מעבר לנהר, עד נחל מצרים כי עד שם עתידין עשרת השבטים שיבאו ושיתקבצו עם אחיהם יהודה ובנימין (ישעיה יז) ואתם תלוקטו אלו יהודה ובנימין שהם הנפוצים. ועל זה אמר הכתוב בכאן מי מדד בשעלו מים המשיל גבורת קבוץ גליות לגבורת מעשה בראשית, ופירוש שעלו אגרופו והוא משל וכן הזרת והשליש משל, והכונה בכלן שיעור ומדה כי שער בחכמתו הגדולה במעשה בראשית כי זה השיעור של מי אוקיאנוס שהעולם עומד עליו צורך גדול הוא לעולם שיהיו המים ההם במדה ושיעור שתהיה הנקודה יכולה לעמוד עליו ושתהיה צפה על פני המים, והשיעור הזה שער אותו במאמר יקוו המים שהיתה הגזירה מלפניו שיתקבצו המים אל מקום אחד הוא ים אוקיאנוס ותראה היבשה, ואם היתה מדת המים ושיעורם יותר או פחות אין העולם יכול להתקיים, אלו היו יותר מזה השיעור מתוך שפע המים ומלואן העצום היתה הארץ נעה ונדה והולכת בדמיון הספינה שהיא עומדת בלבב ימים והרוח מעט מנענעה וכשהיא על שפת הים אשר המים שם מועטים עמידתה וקיומה שם יותר חזק ואין הרוח יכול לנענע אותה, וכן אלו היו מי אוקיאנוס שהנקודה יושבת עליהן פחות מזה השיעור אי אפשר לעולם להתקיים מפני חום השמש שבתקופת תמוז על אחת כמה וכמה לבני הדרום ששם השמש תדיר הוא שאמר שלמה בחכמתו (קהלת א) הולך אל דרום וסובב אל צפון, והנה קטנות הנקודה וגודל ריבוי המים כשיעור ומדה זו מסייע ומועיל בישוב העולם וגדותיו של אוקיאנוס מציעין הנקודה לגבולותיה סביב וזהו מי מדד בשעלו מים. כלומר שיער בחכמתו הגדולה המים שיהיו בזה השיעור אשר הם כדי שיתקיים העולם, ומזה אמר הכתוב (ישעיה מ) ומים תכן במדה, ושמים בזרת תכן, לפי שהשמים שטוחים הזכיר בהן מדת הזרת כי הדבר השטוח ימדדו אותו בזרת ובקנה, ולשון תכן מפני השטח שהוא צריך תכון שכתוב (שם) וימתחם כאהל לשבת. והכונה כשאמר בזרת במדה ושיעור כאלו מדדם בזרת ושלא יצטרכו להיות יותר מאותו השיעור שהוא לא בגובה ולא בארך וברוחב ולא פחות ממנו. וכן דרך האומן הבונה האהל למדוד אותו כמה יהיה גבהו וארכו ורחבו כדי שיוכל להתקיים כענין שכתוב בבית המקדש (מ\"א ו) והבית אשר בנה שלמה ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו, זהו ושמים בזרת תכן. הכינם מתוקנים ויפים בבריאתם במדה ושיעור כאלו תכנם בזרת, והסתכל איך אמר שלמה ע\"ה (משלי ח) בהכינו שמים שם אני שהוא מדבר בשם החכמה כמו שאמר (שם) לי עצה ותושיה וגו'. ביאר הכתוב כי הבורא יתברך נתיעץ בחכמתו איך יכין השמים בחקו חוג על פני תהום כשחקק והקיף אוקינוס שהוא כמו מחוגה נתיעץ בחכמתו איך ישאר המים על פני תהום (שם) באמצו שחקים ממעל כלומר כשאמר יהי רקיע יתחזק הרקיע ויתאמץ בעזוז עינות תהום כשקיבץ וצמצם המים שיהיה כל העולם מים במים וגזר שיתקבצו כל המים אל מקום אחד והוא מקום מועט נתקבצו ונתכווצו שם מפני פחד מאמר בזרת השי\"ת, וכל בשליש עפר הארץ, הכוונה בשליש במדה ובשיעור ג\"כ שהרי מקומות הארץ אינם שוים גם עפר הארץ אינה שוה אבל משתנה ואין מראה זה כמו זה ולא טעמו כטעמו ולא ריחו כריחו. וכן דרשו ז\"ל (בראשית לו) אלה בני שעיר החורי שהיו מריחים הארץ כחויא, כי בני החורי היו עובדי אדמה חכמים גדולים בטבע ובקיאין בריח העפר ובטעמו איזו נטיעה ראויה ליטע בעפר זה או אי זו גרגיר ראוי לזרוע בו. ושקל בפלס הרים. הכונה ששיער ההרים על פני כל הארץ כ\"א במקום הראוי לו כי ההרים צורך גדול הם לעולם שהן משברים את הרוח, ועל זה אמר הכתוב (איוב כח) לעשות לרוח משקל הוא שההרים משברין את הרוח והרי הוא יתברך מוציאו לפי הצורך כפי מה שיצטרכו התבואה והפירות ולפי מה שיצטרכו הגופות, וזהו שכתוב (עמוס ד) יוצר הרים ובורא רוח כלומר שברא ההרים בעבור הרוח שלא יאבד הישוב, וגבעות במאזנים, במדה גם כן, ויחס הפלס שהוא גדול להרים שהם גדולים ויחס מאזנים שהם קטנים לגבעות שהם קטנים מן ההרים, והוא שכתוב (תהלים קיד) ההרים רקדו כאילים גבעות כבני צאן יחס ההרים לאילים שהם גדולים וגבעות לבני צאן הקטנים, שכן דרך הבריות ששוקלין הדבר הגדול במשקל גדול והדבר הקטן במשקל קטן וכן כל דבר ודבר ראוי ליחס ולחבר אותו אל מה שהוא נאות וראוי לו. והכונה בכתוב הזה כי הקב\"ה ברא כל מעשיו במדה ובכונה ובענין חכמתו הגדולה ובשיעור טוב כענין שכתוב במעשה בראשית (בראשית א) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, ועל כן ינחם ישעיה הנביא ע\"ה לישראל בעניני מעשה בראשית ויאמר כי מי שעשה כל זה בלי עוזר יכול הוא להציל ישראל מיד אויביהם. והנה בכתוב הזה תמצא שהזכיר שלשה יסודות האש והמים והעפר ולא הזכיר יסוד הרוח לפי שהיסודות ההם נראים לעין דיסוד הרוח אינו נראה, והענין כי הכתוב הזה לא נאמר אלא כנגד הסכלים שלא יאמינו רק בנראה אבל החכמים לא יתמהו בזה אם יוציא את ישראל מן הגלות כי ידעו בחכמתם כי לא קצרה יד ה' מהושיעם. ואמר מי תכן את כל זה, רוח ה' לא היה מלאך ושרף שיעזרנו. וכן הוא אומר (ישעיה מד) נוטה שמים לבדו רוקע הארץ מאתי מי אתי כתיב. ואיש עצתו יודיענו. ומי איש שיודיענו עצתו כלו' שיתיעץ בבריאת העולם וזה שאמר את מי נועץ ויבינהו וגו' כלומר דרך תבונות שיש בבריאת עולם כענין שכתוב (משלי ג) כונן שמים בתבונה, וכשם שלא נטל עצה משום בריה במעשה בראשית ואפילו ממלאכים והכל תמהים ולא ידעה שום בריה סודו בבריאת עולמו כן ענין הגאולה לא ידע שום בריה סודו כשיושיע את ישראל ויקבץ אותם מן הגליות כענין שכתוב (צפניה ג) בעת ההיא אביא אתכם. הן גוים כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו הן איים כדק יטול. ואם תאמר איך יאבד הקב\"ה כמה אומות בשביל אומה אחת ת\"ל הן גוים כמר מדלי. כל האומות אין נחשבין כלום לפני ישראל כשם שאין הטיפה נחשבת כלום כשנפלה מן הדלי בעל הדלי לא יחשוב אותם כלל כי מי הדלי הם עיקר וכשחק מאזנים הוא הפחות והחסרון שהמאזנים חסרים ממשקלם לפי ששוקלין בו תמיד והוא נשחק ונפחת הוא מלשון (איוב יד) אבנים שחקו מים. וכשם שלא נודע החסרון הזה ואינו ניכר וכן לא נודעה טיפת המים שחסרה מן הדלי ואין חסרונו ניכר כך אומות העולם. הן איים כדק יטול פירוש אין צריך לומר שאר האומות שהזכיר בשם גוים שאפי' האיים והם היושבים בתוך הים והים מקיף אותם וכיבושן קשה אף הם כאבק דק יטיל אותם השי\"ת יפריחם ויפזרם. יטיל כמו ישא כמו (ישעיה כא) תזרם ורוח תשאם. (שם מ) ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה. נתן טעם לאיבודם וכי אינן חשובין כלום לפניו יתעלה לפי שהם כופרין בו ומכחישין ביכלתו שאין בו יכולת להוציא את ישראל מידם והעון ההוא לא יתכפר להם בשום עולה שיקריבו לפניו שלא יספיקו כל עצי הלבנון להבעיר אש וחיתו של לבנון כל החיות הנמצאים בו לא יספיקו לעולה לפניו, והזכיר לבנון לפי שהוא יער בארץ ישראל. כל הגוים כאין נגדו לפי שהזכיר שלשה כמר ושחק ודק ואף על פי שאינם חשובין כלום יש בהם מעט ממש לפיכך הזכיר כאן אין ואפס ותהו שאין בהם ממש. מאפס ותוהו נחשבו לו פחות מאפס כלשון הכתוב (תהלים סב) המה מהבל יחד שפירושו אם ישקל האדם עם ההבל במאזנים יחד הלא יהיה האדם פחות מהבל. ואל מי תדמיון אל ידבר עם האומות אתם חושבין כי כשם שהאלוהות שלכם אין בהם כח להציל כך הוא האל חלילה שתדמו ותערכו אותם כי הפסל נסך חרש וצורף בזהב ירקענו. החרש עושה הפסל מאבן או מעץ ואחרי כן מכסהו בזהב מי שהוא צורף כמו (שמות לט) וירקעו את פחי הזהב. ורתוקות כסף צורף הצורף נותן בו שלשלאות של כסף. המסוכן תרומה העשירים עושים פסל בזהב ובכסף שהזכיר למעלה אבל המסכן שלא יוכל לעשות כן יבחר לו עץ טוב שלא ירקב וממנו יעשה פסלו, כך הוא בטחונם בפסל, ומפני שבעבודת הפסילים שני חלקים יש עובד הפסל לפי שנעשה מתחלה לשם כוכב פלוני ובכח השעות מוריד בו רוחניותו וכחו של כוכב וחושב כאלו עובד את הכוכב עצמו וחושב שיצליח בעבודה זו ואומר כי כיון שהכוכבים מנהיגים את העולם השפל ראוי לעבדם וע\"כ היו האומות עושין הפסילים זה של זהב וזה של כסף וזה של עץ כל אחד כפי יכלתו כי היו מורידין שם כח הכוכב וזה צלם הזהב שעשה נבוכדנצר לשמש. ויש שעובד את הפסל אל הצורה בעצמה הנעשית מעץ או מאבן וחושב שהיא מריעה ומטיבה כי היתה מחשבתם שהצורות עצמם ייטיבו וירעו ויעשו להם קרבנות והקטרות ונסכים, כן היה בדורות הראשונים בין האומות אשר אין להם חלק בתורה אמונת הכוכבים הבאים לאמונת הצלמים, והנה הראשונים טעו מרוב חכמה והאחרונים מאין חכמה כי אם פחיות ובל ידעו מה. וזהו שהיה הנביא מוכיחם ואומר (ישעיה מד) ולא ישיב אל לבו לא דעת ולא הבונה לאמר חציו שרפתי במו אש וגו' וכתיב (ירמיה י) כתמר מקשה המה ולא ידברו וגו' נראה לכל זה שהיו סבורין שהצורות ההן עצמן יש להם כח להיטיב ולהרע, והיה הענין שלא נתנו אל לבם שיהיה לעולם בורא ומנהיג מטיב לטובים ומריע לרעים אבל העולם מאין מנהיג ובורא כמו דבר שנפל במקרה. והיו אומרים הדברים האלה שאנחנו עובדים ומכבדים כן עשו אבותינו ובעבודה זו היו מצליחים וכן אנו אחריהם, והנה הרגילו כן דור אחר דור וחשבו כי הדברים ההם עיקר ואין לדרוש בורא ומנהיג ואלו הן דרכי האמרי שהזכירו רז\"ל, ועל כן אמר הכתוב אחריו (ישעיה מ) הלא תדעו הלא תשמעו וגו', הזכיר ג' ענינים שבהם ידע האדם או יבין מעצמו זהו הלא תדעו כלומר מדעתכם מי הוא אדון העולם או ילמוד מאיש אחר שילמדהו זה שאמר הלא תשמעו כלומר אם לא תדעו מדעתכם הלא תשמעו ממה שקוראים בספרים, או ישמע מן המגידים דרך קבלה זהו שאמר הלא הוגד מראש לכם. והיא הקבלה שהיא מראש מימים קדמונים. הלא הבינותם מוסדות הארץ, אמר זה כנגד הפסל אם יש בכם דעת תוכלו להבין שיש לעולם בורא ומנהיג ממוסדות הארץ והם ד' יסודות אש רוח ומים ועפר ומזה תוכלו ללמוד כי העולם הזה המתנהג בארבע יסודות מנהיג יש לו שבראו בסדר מסודר ולא נפל כן במקרה שהרי ד' יסודות הם הפכים ויש מחלוקת ביניהם וטבעם משתנה זה מזה, כי האש חם ויבש והמים בהיפך קרים ולחים ושניהם סדורים זה על זה והאויר שביניהם לא ימנע האש ולא המים מלעבור בתוכו אם כן מי שם גבול לאש שלא ירד ממקומו ולמים שלא יעלו ממקומם עד שיפגשו זה בזה ונמצא מחלוקת ביניהם וינצח הגובר כמו שאנו רואים באש ובמים אשר בינינו כשיפגשו זה בזה אם כן מי יוכל לומר שזה היה במקרה בלא הנהגת מנהיג ששם טבע האש שלא ירד אלא יעלה ועליתו גם כן שם לו גבול ולא יכול לעלות אלא עד גלגל כי שם גלגל הלבנה חזק בטבע מגלגל האש שלא יוכל האש לעברו אע\"פ שטבעו לעלות, וכן שם טבע המים לרדת ולא לעלות ובירידתם גם כן שם גבול ולא ירדו אלא עד הארץ כי שם לארץ טבע קשה וחזק לעמוד כנגד המים שהם לחים ורכים והארץ יבשה ולא יעברוה המים, וכן שם האויר בין האש ובין המים להפריד ביניהם לפיכך האויר חם ולא דומה בחומו לאש ובלחותו למים, ומי יאמר שיהיה כל זה אלא במסדר חכם שם כל אחד מהם בסדר שיוכל לעמוד וכל אחד יעמוד בסדרו לא ישתנה לעולם, ודבר שהוא במקרה לא יהיה על סדר אחד קיים אלא פעם יהיה כך ופעם יהיה כך. ומטעם זה יש להכזיב דעת האומר כי העולם נהיה כן במקרה מבלי בורא שבראו. והמשל בזה אם ישפוך אדם דיו על הנייר פתאום אי אפשר שישאר עליו צורת הכתב מסודר והשיטות נקראות כמו שיהיה בקולמוס, ומי שמביא לפנינו כתב מסודר בסידור שוה ונכון ואמר כי נשפך זה על הנייר ונעשית צורת הכתב עליו היינו ממהרים להכזיבו שאי אפשר זה מבלי כונת מכוין ואם בדבר זה כך כל שכן בדבר שמלאכתו יותר דקה ותיקונו וסידורו רחוק ועמוק עד אין תכלית. היושב על חוג הארץ ויושביה כחגבים. כאלו אמר היושב על השמים כי הם חוג הארץ כמו שיעשה אדם במחוגה העגולה כי למחוגה שקורין קאמפא\"ס בלעז יש שתי אצבעות האחת יעמיד ובשנית יקיף את העגולה, והנה נקודה תוך העגולה וארץ כמו הנקודה כי היא התחתון שבעגולה והשמים סביב הארץ כמו העגולה, ואמר היושב דרך משל כי אין לו מקום יתעלה מכל דמיון ודרך היושב על מקום גבוה מאד ידמה לו הגדול קטן וע\"כ אמר ויושביה כחגבים כענין שכתוב (במדבר יג) ונהי בעינינו כחגבים. הנוטה כדוק שמים פי' דוק יריעה שיעשה ממנה אהל. הנותן רוזנים לאין ומראה להם שיש אדון בעולם מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם. שופטי הארץ שמתגאים בגדולתם ובוטחים בחילם כתהו עשה ההריסה והביטול איננו מעשה אבל הוא כמו (ישעיה לד) ונטה עליה קו תהו. אף בל נטעו אף בל זורעו וגו' כל כך יתנם לאין עד שיאמרו עליהם לא נטעו ולא זורעו. ובל שרש בארץ גזעם כענין שכתוב (נחום ג) ולא נודע מקומו אים, וב' פעמים אף לרבות דרך הפלגה כמו (בראשית מג) גם אנחנו גם אתה גם טפינו. וגם נשף בהם וייבשו כמו נשב מן (תהלים קמג) ישב רוחו. וכן (שמות טו) נשפת ברוחך. ואל מי תדמיוני ואשוה, פירוש אל מי תוכלו לדמות אותי שיהיה שוה לי כלומר להרבה כחות תוכלו לדמות אותי אבל לא שאשוה לאחד מהם כי אני יחיד וקדוש ונעלה ממחשבותיכם. שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וגו', אחר שאמר שיתכוונו בארבע יסודות ובשמים הנטוי עליהם כאהל חזר עוד ואמר שיסתכלו בכוכבים לפי שהם גופים עצומים וראו בעין הלב מי ברא אלה כי נבראים הם ולא בוראים שהרי יש לכם להבין בדרכי החכמה שהעולם מחודש וכיון שהוא מחודש יש לו מחדש כי הדבר המחודש לא חידש את עצמו ואותו המחדש לא יתכן להיות אלא אחד כמו שהתבאר במופת בדרכי החכמה א\"כ הכוכבים שהם רבים ברואים הם ולא בוראים, וראו גם כן בעין הלב המוציא במספר צבאם. מה שאין יכולת באדם לספור אותם. והנה השי\"ת קרא שם לכ\"א מהם כלומר שם הנאות לו לפי הדבר שנברא בעבורו כי כל כוכב וכוכב יש לו כח וממשלה על השפלים כל אחד על מין ידוע שנותן בו כח לעשות מלאכתו, והוא שאמרו רז\"ל אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה מכה אותו ואומר לו גדל שנאמר (איוב לא) הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ. מרוב אונים מרוב כחות שיש לו לכל אחד מהם על השפלים ולפי הכח והממשלה שיש לו לכוכב הוא שמו ושכל אחד מהם הוא אמיץ כח לא ישתנה ולא יפסד כשפלים שהם משתנים נפסדים ונעדרים, אבל בנבראים של מעלה איש מהם לא נעדר לעולם בשום העדר לא בכלו ולא במקצתו לפי שאינם בעלי חסרון אבל הם שלמים בבריאתם: \n",
+                "<b>ולפי</b> שישראל קבלו עשרת הדברות שתחלתם אנכי יזכו שהקב\"ה ינחם אותם במלת אנכי הוא שכתוב (ישעיהו נ״א:י״ב) אנכי אנכי הוא מנחמכם. וצוה לנביאים שינחם אותם שנאמר נחמו נחמו עמי, ועל כו כשהתנבא ישעיה הנביא ע\"ה נחמה זו על קיבוץ גליות פתח במעשה בראשית מי מדד בשעלו מים וחתם בכוכבים ואמר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וגו' וכונתו לומר כי מי שהיה לו יכולת לבריאת שמים וארץ ויש מאין ויש לו גם כן יכולת להוציא במספר הכוכבים יכול הוא להוציא את ישראל מן הגלות מיד אויביהם, ומה שאמר בכאן על הכוכבים לכלם בשם יקרא נתן רמז לישראל שנמשלו ככוכבים שהן עתידין שיעלו כלם לירושלים כאלו כל אחד נקרא בשמו. ומה שאמר גם כן איש לא נעדר רמז לישראל שלא יחסר אחד מהם מן החיים שבאותו זמן שלא יבאו לירושלים הוא שכתוב ביחזקאל (לט) וכנסתים על אדמתם ולא אותיר עוד מהם שם. ובהיות כל ישראל יחדו במקום אחד אז תהיה השמחה גדולה והנחמה שלימה ותמלא הארץ דעה וחכמה (ישעיהו ל׳:כ״ו) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא. וכתיב (שם נא) כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה. וכתיב (שם) כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושלים תנוחמו: \n"
+            ]
+        ],
+        "Chanukah Lights": [
+            [
+                "<b>אור</b> זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה (תהילים צ״ז:י״א). דרך הכתוב לכנות כלל כל הטובות שבעולם בלשון אור ואין הכונה אור ממש אלא שלוה והשקט וכבוד ובריאות מלשון (מגילה ח) ליהודים היתה אורה ושמחה. (ישעיהו ס׳:א׳) קומי אורי כי בא אורך, (שמואל ב כ״ב:כ״ט) כי אתה נרי. הכל כלל טובת העולם. וכן תמצא בהפך שהכתובים קורין כלל כל הרעות חשך כמו (קהלת ב׳:י״ד) והכסיל בחשך הולך ומי שמתעצב ומתרעם על ימיו קורא הכתוב ימיו חשך כמו שמצינו באיוב שאמר (איוב ג׳:ד׳) היום ההוא יהי' חשך עד שתמצא במי שנותן עצה שאינה הגונה שקראו הכתוב מחשיך הוא שכתוב (איוב ל״ח:ב׳) מי זה מחשיך עצה במלין. ויתבאר מזה שעצה ההגונה היא האורה ושאינה הגונה היא החשך לפי שהחשך כלל הרעות והאור כלל הטובות הוא שכתוב (ישעיהו מ״ה:ז׳) יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע, העמיד השלום במדרגת האור והעמיד הרע במדרגת החשך, וזהו שאמר בכאן אור זרוע לצדיק כלומר כל הטובה והשלוה לצדיק שהרי רוב הצרות הבאות על האדם הוא בעצמו סבה להנה והוא הגורם להביאם עליו וזה מצד החטא שאם הוא חלוש וצרות רבות באות עליו אע\"פ שאותן הצרות מאת הש\"י באו לו אין חפץ השם בהם שהוא ית' היה רוצה בו שלא יחטא ולא יבואו עליו צרות הוא שאמר ירמיה ע\"ה (איכה ג׳:ל״ג) כי לא יזנח לעולם ה'. כי לא ענה מלבו ויגה בני איש, לעות אדם בריבו ה' לא ראה, יאמר אין הקב\"ה מואס בריותיו ולא מענה אותם מרצונו וחפצו ולא ראה הש\"י לעות אדם בחטא שעשה והוא שהש\"י הטוב הגמור כאמרו (תהלים קלה) טוב ה' לכל ואין חפצו ברע כלל כאמרם אין דבר רע יורד מן השמים, ואם תאמר כיון שהרחיק חפצו מן הרע אם כן הצרות הבאות על האדם מקרה הם ואינם מאתו יתעלה ועל כן כתיב אחריו (איכה ג׳:ל״ז-ל״ח) מי זה אמר ותהי ה' לא צוה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב בודאי הכל מאתו יתברך בהשגחה מכונת ומאתו יתעלה הרע והטוב הכל במשפט. ומאחר שהוא כן מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו. פירש על חטאיו ודאי יש לו להתאונן כי הם סבת צרותיו ועל כן הצדיק הגמור שלא חטא הוא בתכלית השמירה וההשגחה וראוי הוא להיותו כלל כל טובות העולם שקראן אור זרוע. לפי שהוא הדבק בשם יתברך כן השגחת הש\"י דבקה בצדיק. ומצינו מעשה בתלמוד (תענית דף כה) בצדיק גמור אחד שהיו עזיו הורגות את הזאבים שכל כך היה נשמר ממקרי העולם שאפי' בבהמות שלו היה טבעו של עולם משתנה ולא די שהבהמות שלו לא היו יראות מן הזאבים אלא שהיו הורגות אותם וכך אמרו כל חדא וחדא אתיא דובי בקרנהא, ואמר לצדיק לשון יחיד רמז למה שאמרו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים שנא' (משלי י׳:כ״ה) וצדיק יסוד עולם, וכן הכתוב אומר (שמואל א ב׳:ט׳) רגלי חסידיו ישמור חסידו כתיב. ולישרי לב שמחה אחר שהזכיר ענין הצדיק הנשמר מן המקרים לרוב מעלתו וזכותו כי ישרי הלב והם המדברים היושר והחושבים אותו בלבם ושאין מעלתם גדולה כל כך כמעלת הצדיקים שיהיו נשמרים מן המקרים כשיבאו עליהם מקרים אינם בועטים בהם ולא קצין ביסורין אלא מצדיקין עליהן את הדין ומקבלין אותן בשמחה לפי שהמה היודעים שהם מזבח כפרה להם:  ",
+                "<b>ועוד</b> יש לפרש אור זרוע לצדיק אור ממש וזהו רמז לאור הנברא ביום ראשון שדרשו ז\"ל עליו וירא אלהים את האור כי טוב ראה שאין העולם כדאי להשתמש בו עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבא. וביאור לצדיק לנפש הצדיק שהנפשות נבראו ביום ראשון עם בריאת האור. שכן תמצא באיוב (לח) איזה הדרך ישכן אור וכתיב בתריה הידעת כי אז תולד ומספר ימיך רבים. יאמר הקב\"ה לאיוב אם אתה יודע ומבין נתיבות הוית האור ידעת בודאי כי אז תולד כלומר כי מאז נולדת עמו ומיום ראשון של בריאת העולם אתה יכול לספר עניניו כי שם היית עמו, זה מספר ימיך רבים רמז לו כי הנפשות נבראו עם בריאת האור ביום א', והוא שייסד הפייט הלוי ז\"ל תכן נשמות עם האור הראשון תחלת דבר ה'. ולפי שהאור והנפש נבראים ביום ראשון קיימים ונצחיים לעד תמצא שייחד אותם הכתוב במעשה בראשית בלשון ויהי מה שלא תמצא כן בשאר הנמצאים אלא שאומר ויהי כן בלתי שיחזור הדבר הנברא בעצמו והוא אמרו (בראשית א׳:ג׳) ויהי אור (שם ב) ויהי האדם לנפש חיה לרמוז כי נפש הצדיק קיימת נצחית כאור עצמו וכי נפש הצדיק זוכה ומעותדת למעלתו, ורז\"ל משלו בזה משל אמרו למה הדבר דומה למלך שהיה לו מנה יפה אמר זו היא לבני הה\"ד אור זרוע לצדיק. ומה שאמר זרוע להפלגת השכר הגדול ושפע התענוג הנפלא המתרבה לנפש הצדיק כענין הזריעה שאדם מוציא ממדה אחת כמה מדות כן נפש הצדיק זוכה של כל מצוה ומצוה לכמה מיני תענוגים לעוה\"ב, ועוד אפשר לומר שהזכיר לשון זריעה לפי שכל זריעה שבארץ המקרים שולטים עליה כגון השדפון והברד וכיוצא בזה, ובא לומר שהזריעה הזאת עליונית היא לא תפול תחת המקרה הוא שאמר שלמה במקום אחר (משלי י״א:י״ח) וזורע צדקה שכר אמת, כלומר שאר הזריעות הדבר תלוי בספק אם יבאו לידי קצירה לפי שאפשר שילקו בשדפון והזורע לא ימצא מה לקצור בעת הקציר אבל הזורע צדקה אין קצירתה תלויה בספק כי שכרה קיים לעוה\"ב, וזהו שכר אמת כלומר שכר אמיתי קיים ובא שֶכֶר ושָכָר בלשון שָפָל ושֶפֶל (קהל' י) ועשירים בשפל ישבו (שם יב) בשפל קול הטחנה:  ",
+                "<b>מעלת</b> האור הזה גדולה כי הוא מזון לנפש הצדיק כמו שהמאכל והמשתה מזון לגוף וזהו שכתוב (שמות כד) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו, אכילה ושתיה זו היא מזון הנפש, וזהו שאמרו רז\"ל אמר רבי יוחנן אכילה ודאית ר\"ל כי המזון שהגוף מתקיים בו הוא מסיבה אחר סיבה והאמצעיים רבים, אבל מזון הנפש מכח הסיבה וזו היא האכילה הודאית שאמר רבי יוחנן ממה שכתוב (משלי טז) באור פני מלך חיים כי אותו האור חיים נצחיים לנפש, וכבר ידעת כי אבותינו דור המדבר זכו אל המזון הזה שבכל יום ויום היה יורד להם מן שהיה מתולדות האור הזה הוא שעליו אמר שלמה בחכמתו (קהלת יא) ומתוק האור הזכיר מתוק על המן שהיה מתולדות האור, וכן תמצא במן שאמר הכתוב (שמות יו) וטעמו כצפיחת בדבש. ואמר לצדיק בלשון יחיד והיה ראוי לומר לצדיקים כמו שאמר ולישרי לב אלא בא לרמוז שאין הכל זוכין לאותה מעלה וכמו שאמרו בני עליה מועטים, ולישרי לב שמחה הסמיך שמחה לישרים ואור לצדיקים בא לרמוז שאין מעלת השמחה גדולה כמעלת האור כמו שאין מעלת הישרים גדולה כמעלת הצדיקים, ותמצא לעולם בסידור המדות בכתובים שהצדיקים קודמים לישרים, משה אמר (דברים לב) צדיק וישר הוא. דוד אמר (תהלים קמא) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך. ותקנו רז\"ל בתפלת ראש השנה ובכן צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו, ובא להודיע שעיקר השמחה היא האור והצדיקים הם הזוכים למעלת האור וכ\"ש למעלת השמחה והישרים זוכין למעלת השמחה אבל לא למעלת האור, והוא שאמרו רז\"ל אמר רב נחמן בר יצחק לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה צדיקים לאורה וישרים לשמחה, ובמדרש אור זרוע לצדיק זה משה כשנולד נתמלא כל הבית אורה שנאמר (שמות ב) ותרא אותו כי טוב הוא ואין טוב אלא צדיק שנא' (ישעיה ג) אמרו צדיק כי טוב כשירד מן ההר וקבל את התורה מה כתיב שם (שמות לד) כי קרן עור פניו הה\"ד אור זרוע לצדיק, כונת המדרש בכתוב הזה הוא שמשה רבינו מתחלת תולדתו היה ראוי להאיר את כל העולם ע\"י התורה שקבל בהר סיני, תחלה האיר את כל העולם במעשה המשכן שהיה דוגמת ביהמ\"ק וידעת כי בהמ\"ק הוא אורו של עולם שנא' (ישעיה ס) והלכו גוים לאורך. אחרי כן האיר את העולם במעשה הארון שבו היו לוחות הברית התורה והמצוה שהם אורו של עולם שנאמר (משלי יו) כי נר מצוה ותורה אור מצוה זו תורה שבעל פה כאדם המצוה לשלוחו שיאמר דברים שבעל פה למי שמשתלח, וכן לשון אמירה הוא שדרשו רז\"ל כי מאסו את תורת ה' צבאות זו תורה שבכתב ואת אמרת קדוש ישראל נאצו זו תורה שבעל פה, וכשם שאור הנה נאצל מאור השמש כך תורה שבעל פה נאצלת מתורה שבכתב. המשיל התורה לאור השמש לפי שהוא מן הנבראים הנכבדים העליונים שאנו רואים לעין שכן אמר דוד ע\"ה במזמור (תהלים יט) השמים מספרים כבוד אל, הזכיר נפלאות בתנועת הגלגלים ובמהלך השמש ואיך הוא המאיר לכל העולם, והזכיר אחריו תורת ה' תמימה להודיענו שעדיין יש אור גדול למעלה מן השמש הוא התורה ומזה אמר מאירת עינים כלומר יותר מן השמש כי אור השמש ממשלתו ביום ולא בלילה ואור התורה בין ביום ובין בלילה. ועוד שאור השמש פעמים שיקדר וילקה האור משא\"כ אור התורה שהיא מאירה לעד זהו שאמר עומדת לעד, ולפי סדר המזמור תקנו לנו רז\"ל והאר עינינו בתורתך לאמר אחרי יוצר המאורות מן הטעם הזה בעצמו לפיכך המשיל המצוה לנר והתורה לאור. והנה דוד ע\"ה המשילם לשניהם לנר ולאור שנ' (שם קיט) נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי. המשילה לאור השמש שהוא גדול מכל המאורות המושגים לעין והמשילה לאור הנר לפי שפעמים שתועלת הנר קרובה יותר מאור השמש שהרי יכול להשתמש בנר להכניסו בחורין ובסדקין מה שאין יכול להשתמש כן באור השמש. ואמר לרגלי לפי שהרגל מצוי להכשל והתורה מסלקתו מן המכשול כאדם ההולך בלילה ובידו נרו והוא בטוח שלא יכשל, ואמרו במדרש תהלים אמר דוד באתי לחלל את השבת האירה לי תורה שנא' (דברים ה) שמור את יום השבת לקדשו. באתי לנאף והאירה לי תורה שנאמר (ויקרא כ) מות יומת הנואף, הה\"ד נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי. נמצאת למד שהתורה אורה אור גדול על כל המאורות כלן ושהאיר משה רבינו את העולם בתורה ואחר כך האיר את העולם במעשה המנורה:  ",
+                "<b>ומן</b> הידוע כי מעשה המנורה ושאר כלי המשכן הכל היה רמז וציור לדברים שכליים, כשם שהיה גן עדן שדר בו אדם הראשון ונהרותיו ואילניו רמז לענינים רוחניים, זהו שתמצא כתוב בכלי המשכן (שמות כ״ה:מ׳) וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר. וזה יראה שראה בהר דוגמא שלהם עניני ידיעה וחכמה הנרמזים באלה. גם ידוע כי הדלקת נרות המנורה אצל השכינה לא מעלה ולא מוריד כי מי שכתוב בו (דניאל ב׳:כ״ב) ונהורא עמיה שרא וכתיב (יחזקאל מ״ג:ב׳) והארץ האירה מכבודו מה היה צריך לנרות בשר ודם, אבל הכונה היתה למעלת בהמ\"ק ולכבודו כדי לקבוע בנפש גודל מעלת הבית ולהגדיל ערכו בעיני כל רואיו, וכן דרך מלכי בשר ודם שמדליקין בהיכל שלהם כמה נרות דרך כבוד וחשיבות וכל שכן בבית המקדש שהיה אור העולם שצריך להדליק שם נרות ושתלבש הנפש מזה המורא והבשת ושיהיה המקום ההוא יראוי ומקודש בעינינו כמו שנצטוינו בתורה (ויקרא י״ט:ל׳) ומקדשי תיראו. וכן דרשו ז\"ל בתנחומא בפסוק (שמות כ״ז:כ׳) להעלות נר תמיד אמר הקב\"ה וכי לאורכם אני צריך מלך בו\"ד מדליק נר מנר דלוק שמא יכול להדליק מתוך החשך ואני מתוך החשך הוצאתי אורה דכתיב (בראשית א׳:ג׳) וחשך על פני תהום וסמיך ליה ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור הא לא אמרו נר תמיד אלא להעלות אתכם בפני כל האומות. ולמדנו מזה שהדלקת נרות במקדש כבוד גדול לישראל ולמקדש והמקדש יראוי ומתקדש בכך. ומזה נוכל להתבונן מנהג כל ישראל להדליק נרות בבתי כנסיות לפי שהוא דרך כבוד והדר לבית התפלה, וכל הזהיר בהדלקת נרות בביהכ\"נ הרי זה מכבד את הש\"י הוא שאמר הנביא (ישעיהו כ״ד:ט״ו) על כן באורים כבדו ה' ודרשו ז\"ל באילין פנסיא. וכבר ידעת הנס הגדול שהיה נעשה במנורת ביהמ\"ק בנר מערבי שלא היה בו שמן יותר מבשאר הנרות ושאר הנרות היו דולקין עד הבקר ונר מערבי היה דולק כל הלילה וכל היום כולו עד הערב שממנו היה מדליק שאר הנרות בין הערבים וזה היה עדות לישראל שהשכינה שרויה ביניהם הוא שאמר הכתוב (שמות כ״ז:כ״א) מחוץ לפרוכת העדות באהל מועד יערוך וגו', ואמרו רבותינו ז\"ל עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל. מאי עדות אמר רבא זה נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה שממנה היה מדליק ובה היה מסיים. ומצינו בתלמוד שהיו צדיקים בזמן בית המקדש שלא כבה נר מערבי כל ימיהם. כשם שמצינו שנעשה נס גדול בזמן הזה בנרות מתתיהו בן יוחנן כהן גדול שהיתה תשועה גדולה לישראל על ידן והרג במלכות יון אלף אלפים הוא ובניו שהיו גבורים גדולים וגבורתם הגדולה נתפרסמה באומות ופחדם נפלו על כל העמים, ואחר שחזרה המלכות לישראל וגברו בני החשמונים על מלכות יון בכ\"ה בכסלו נכנסו להיכל ומצאו פך אחד של שמן טהור ולא היה בו שיעור להדליק ממנו כי אם לילה אחד ונעשה נס והדליקו ממנו שמונה, ומה שנמשך הנס ח' לא פחות ולא יותר יש שפירשו שמקום הזיתים שמשם מביאין השמן היה מהלך ד' ימים וחוזרין בד' ימים הרי ח' ולפיכך נמשך להם הנס ח' ימים כדי שילכו ויחזרו ויביאו שמן טהור. ועוד שאם תתבונן תמצא כי רוב הדברים שבמקדש היו מתגלגלין בחשבון ח', כי הכהן הגדול היה לובש ח' בגדי כהונה חשן ואפוד ומעיל וכתנת תשבץ מצנפת ואבנט מנכסי בד והלוים היו משוררים בח' כלים למנצח על נגינות על מחלת על עלמות שיר והרביעי קראו הכתוב המשא ממה שכתוב (ד\"ה טו) וכנניהו שר הלוים במשא יסר במשא כי מבין הוא, והוא קול חזק וגבוה מלשון (בראשית כ״ט:י״א) וישא את קולו למנצח על שושנים למנצח על הגתית על השמינית, שמנה דברים של ריח טוב בין שמן המשחה והקטרת ארבעה בשמן המשחה והן מור וקנמון וקנה וקדה, וארבעה בקטרת נטף ושחלת וחלבנה ולבנה, שמנה בדים ב' בדי הארון ב' בדי השלחן שני בדים למזבח הזהב וב' בדים למזבח העולה. אף הקרבנות אחר ח' ימים דכתיב (ויקרא כ״ב:כ״ז) ומיום השמיני והלאה ירצה. שמנת ימי המילה, שמנה חוטין של ציצית, שמנה מחיצות לנבואה. ועוד יש בזה טעם אחר והוא כי חשבון ח' רמז לשמן המשיח שהוא על מעלת שמנה, וידוע כי חשבון שמנה הוא אחר הז' במעלת האחד ובזמן המשיח יחזרו כל האומות לאמונתנו הוא שכתוב (צפניה ג׳:ט׳) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד. וכתיב (זכריה י״ד:ט׳) ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ולפי שהעולם הזה הוא על מעלת שבעה ומזה היתה מנורת המשכן והמקדש בז' נרות, חייבה החכמה להיות זמן המשיח על מעלת ח' כי בו תהיה מעלה יתירה ותוספת השגה בידיעת הש\"י על כל הזמנים שעברו הוא שכתוב (ירמיהו ל״א:ל״ד) כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. והנה רז\"ל הרחיבו הביאור בענין הזה הוא שאמר במס' ערכין (פ\"ב דף יג ב) רבי יהודה אומר כנור של מקדש של ז' נימין היה שנא' (תהילים ט״ז:י״א) שובע שמחות את פניך. אל תקרי שובע אלא שבע. ושל ימות המשיח שמנה שנא' למנצח על השמינית על נימא שמינית ושל העוה\"ב עשר שנא' (שם לג) בנבל עשור זמרו לו. הענין הזה יש להתבונן בשמנת הימים האלה הנקראים חנוכה שהוא נגזר מלשון חנוך בלשון חנוכת הבית לפי שהוא רומז לשמן המשיח שאנו עתידין לחנך בית המקדש:  ",
+                "<b>קבלה</b> בידינו שהגאולה העתידה עתידה שתהיה בדמיון גאולת מצרים כשם שמצינו קריעת ים סוף בגאולת מצרים כן תמצא בגאולה העתידה (ישעיהו י״א:ט״ו) והחרים ה' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר בעים רוחו וגו', וכתיב והיתה חסלה לשאר עמו אשר ישאר מאשור כאשר היתה לישראל ביום עלותו ממצרים, הרי זה מעיד שבגאולה העתידה עתיד הקב\"ה לתת בים דרך כמו שהיה ביציאת מצרים ועוד כתיב (שם כג) כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צור. וזה מפורש שבדמיון גאולת מצרים תהיה גאולתנו העתידה שהרי צור מלכות ארם היא לפי שהוא חסר ואומר צר כתיב ודרשו ז\"ל כל צר שבמקרא חסר וא\"ו במלכות הרשעה הכתוב מדבר וכל צור מלא בצור המדינה הכתוב מדבר. כשם שמצינו במשה המושיע הראשון שגדלתו בתיה בת פרעה בתוך פלטרין שלו ומשם יצא והחריבו וכמ\"ש הכתוב (יחזקאל כ״ח:י״ח) ואוציא אש מתוכך היא אכלתך כן תמצא למושיע האחרון שיתגלה במהרה בימינו שהוא עתיד לצאת מתוך מטרפולין של רומי ומחריבה, הוא שנתנבא ישעיה ע\"ה (שם כז) שם ירעה עגל ושם ירבץ וכלה סעיפיה. ועל כן כשאנחנו בגלות ראוי לנו לסבול הצרות המתרגשות עלינו ולהתפלל להקב\"ה שיתן לנו כח לסבלן ושיהיה בטחוננו בו שהכל לטובתנו וכמו שאמרו רז\"ל צדיקים תחלתן יסורים וסופן שלוה, וראוי לנו לתת אל לבנו כי אם הקב\"ה קצף עלינו ובגלותנו לא מאסנו שכך העידה תורה (ויקרא כ״ו:מ״ד) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים וגו', ירמיה ע\"ה אפילו בשעת הפורענות לא אמר אלא (איכה א׳:א׳) היתה כאלמנה ולא אלמנה ממש אלא כאשה שהלך בעלה למדינת הים ודעתו לחזור אליה. וכמו שאירע לנו בשעבוד מצרים שסבלנו כמה יסורין וכמה שעבוד ועינוי והקב\"ה ברחמיו הרבה נפלאותיו ומופתיו בפרעה ובכל מצרים והוציאנו ביד רמה כן הוא עתיד לעשות בגלות המחודש הזה מכל שאר הגליות אשר סבלנו בדורות שעברו כמה צרות וכמה יסורין וגזרו עליהם כמה גזירות מחודשות וכמה מיני שמדים וכמה מישראל שמסרו עצמם להריגה על יחוד הש\"י על אחת כמה וכמה שעתיד הקב\"ה לכפול שכרנו ולחדש נסים ונפלאות לעיני הגוים יותר ויותר מביציאת מצרים, ולפיכך תמצא ביעקב אבינו השלישי באבות שהיו כל עניניו ומקריו רמז לגלות השלישי הזה אחר שעברו עליו כמה צרות עם עשו הרשע ועם השר שלו, שהתגבר באחרונה עם הכל וניצל מכל הצרות ההם ואמר בו הכתוב (בראשית ל״ג:י״ח) ויבא יעקב שלם, וההבטחה הזו בעצמו מצינו לדניאל שבישר לישראל בכל ימי הגלות הארוך הזה שיהיו מחזיקים באמונתם וכל הצרות והתלאות והיסורין שראוין להגיע לנו בגלות כמו שאמר (דניאל י״א:ל״ג) ונכשלו בחרב ובלהבה ובשבי ובבזה ימים, אין היזק אותם הצרות דבק (במו)[בנו] כמו הרקיע שאורו זהיר ובהיר ואין החשך דבק בו והוא שכתוב (שם יב) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד:  "
+            ]
+        ],
+        "Joy": [
+            [
+                "<b>עבדו</b> את ה' בשמחה באו לפניו ברננה דעו כי ה' הוא אלהים הוא עשנו ולא אנחנו עמו וצאן מרעיתו (תהילים ק׳:ב׳-ג׳). אין השמחה ראויה בעוה\"ז כי אם בעבודת הש\"י ולא תמצא בכל ספרי הקדש שישבח השמחה אלא בענין העבודה וההשגה בהקב\"ה. הוא שכתוב (תהילים ל״ג:א׳) רננו צדיקים בה', וכתיב (שם לב) שמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב. וכתיב (שם קיט) שש אנכי על אמרתך. כי הצדיקים שלוחי הש\"י זריזין לעבוד את הש\"י בשמחה, וכן מצינו המאור הגדול שהוא רץ ומתנועע בגלגלו שכל תנועותיו בזריזות ועבודתו בשמחה, והוא שכתוב (שם יט) והוא כחתן יוצא מחופתו וגו' ובתפלת יוצר שמחים בצאתם וששים בבואם, וכן מצינו שהזכיר שלמה (קהלת ח׳:ט״ו) ושבח אני את השמחה אשר אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח והוא ילונו בעמלו כל ימי חייו אשר נתן לו האלהים תחת השמש. ואין האכילה והשתיה והשמחה בעוה\"ז מלוין אותו לעה\"ב כי אם השמחה בעבודת השי\"ת, וכן אמרו במדרש קהלת (קהלת ח׳:ט״ו) כי אם לאכול ולשתות ולשמוח והוא ילונו בעמלו, וכי יש אכילה ושתיה מלוין לו לאדם לקבר אלא זו תורה ותשובה ומעשים טובים, וזהו שהזכיר שלמה ע\"ה (משלי י״ג:ט׳) אור צדיקים ישמח, כנה נפש הצדיק לאור לפי שהיא לקוחה משם ונבראת עמו ביום ראשון, ובא לומר כי נפש הצדיק היא שמחה במעשה המצות אבל בנפש הרשע שכנה אותה לנר הזכיר ידעך לפי שאין הרשעים שמחים בשמחת הנפש אלא כל שמחתם אינה אלא בשמחת הגוף ולכך תכלה שמחתם בכלות הגוף כשם שהנר יכלה אורו בכלות השמן והפתילה. וכן הזכיר משה רבינו ע\"ה (דברים כ״ח:מ״ז) תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך וגו' הענישו בעבודתו כשלא היתה בשמחה: השמחה הזאת היא מצוה מן התורה נצטוה אדם עליה כי היא עבודה גמורה לשי\"ת חשובה יותר מן המצוה. אמנם מצינו שמחה אסורה מדין התורה והיא השמחה בתענוגי הגוף ובתאוותיו אשר האדם רגיל לחטוא בהנה כשמחת האדם בענין העבירות כשיפעלם או כשידבר בהם כענין (משלי י״ז:ה׳) שמח לאיד לא ינקה, והנה יש בזה עונש ושכר על המצוה והעבירה, כי אם ישמח על המעשה הטוב הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו כי השמחה אשר שרשה בלב היא מתגלית בפנים ובאה לידי פועל ויש לו שכר על זאת כאלו עשה מצוה בפועל, וכן אם ישמח על הרע השמחה ההיא מתגלית בפנים ובאה לידי פועל, והנה הוא נענש על זאת כאלו חטא בפועל, ומצינו מקרא מעיד על ענין זה זהו שאמר שלמה (שם טו) לב שמח ייטיב פנים כי השמחה ההיא ניכרת בפנים, ומעתה יש על האדם להזהר באי זה דבר אם במעשה המצוה או במעשה העבירה, ועל השמחה הזאת החסרה והנמנעת הזהיר שלמה ואמר (קהלת י״א:ט׳) שמח בחור בילדותך וגו'. ובפסוק זה הזכיר שני הזמנים הילדות והשחרו' זהו שאמר שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך. ממה שידוע כי זמן האדם נחלק לשלשה חלקים והן הילדות והבחרות והשחרות כלומר הזקנה, הילדות והבחרות הם ימי השמחה והטובה זהו שאמר שמח בחור בילדותך. למדך הכתוב כי הילדות הוא זמן השמחה כי בדמיון השמש מתחיל לזרוח בבוקר והולך ואור כן גוף הנער הולך וגדל. והבחרות הוא זמן הטובה והוא בתקפו וכחו הגדול כחצי היום באמצע השמים. והשחרות הוא זמן הזקנה ונקראים ימי החשך ימי הרעה הוא שכתוב (שם) ויזכור את ימי החשך כי הרבה יהיו כל שבא הבל. וקרא זמן הזקנה שחרות לפי שהוא בדמיון השמש הנוטה לערוב ולשקוע במערב, הא למדת שעתיד אדם ליתן את הדין על שמחת העולם הזה: ואמרו במדרש (תהילים ע״ה:ה׳) אמרתי להוללים אל תהולו, מלשון (שופטים כ״א:כ״א) לחול במחולות שאין השמחה ממתנת לו לאדם בעה\"ז, לא כל מי שישמח היום ישמח למחר ולא כל מי שמיצר היום מיצר למחר, זה שאמר שלמה (קהלת ב׳:ב׳) לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו עושה, תדע לך שהוא כן שהרי בבריאת העולם היתה שמחה גדולה לפני הקב\"ה שנאמר (תהילים ק״ד:ל״א) יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו. וכתיב (בראשית א׳:ל״א) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד מה כתיב בסוף (שם ו) ויתעצב אל לבו לכך נאמר אמרתי להוללים אל תהולו אמרתי לחוללים אל תחולו. ומה הקב\"ה לא המתין בשמחתו, בני אדם על אחת כו\"כ. אברהם שמח שמחה גדולה נתגדל והרג כמה מלכים ונתן לו הקב\"ה בן לזקנתו ולבסוף נאמר לו (שם כב) קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק. חזר מהר המוריה לקבור לשרה ובקש מקום לקברה ולא מצא עד שקנה בד' מאות שקל כסף. יצחק שמח שמחה גדולה אמרו לו (שם כו) ראה ראינו כי היה ה' עמך ניצל מהחרב ומאנשי גרר ולבסוף כתיב (שם כז) ותכהין עיניו מראות ומה יצחק עולתו של הקב\"ה לא המתין בשמחתו בני אדם על אחת כו\"כ. יעקב שמח שמחה גדולה ראה סולם ומלאכי אלהים עולים ויורדים בו (שם כח) והנה ה' נצב עליו ולבסוף אירעו לו כמה צרות צרת לבן צרת עשו צרת יוסף צרת דינה צרת רחל, ומה יעקב לא המתין בשמחתו שאר בני אדם על אחת כו\"כ. יהושע שמח שמחה גדולה הנחיל לישראל את הארץ הרג ל\"א מלכים ונתנו לו כל ישראל כבוד שנא' (יהושע א׳:י״ח) כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע אל דבריך וגו', ומה יהושע שלא זכה והזקין ומת בלא בנים הצדיקים כך הרשעים על אחת כו\"כ. עלי הכהן שמח שמחה גדולה שהיה מלך וכהן ואב ב\"ד שנא' (שמואל א א׳:ט׳) ועלי הכהן יושב על הכסא על מזוזת היכל ה' ראה מה כתיב (שם ד) ויהי בהזכירו את ארון אלהים ויפול מעל הכסא אחורנית ותשבר מפרקתו וימת, וגם שני בניו מתו חפני ופנחס ומה עלי הצדיק כך הרשעים על אחת כו\"כ. אלישבע בת עמינדב אין לך איש ואשה בעולם שראת' שמחות כמות' שראתה בעלה כהן גדולמשמש בכהונה גדולה ונביא ומשה אחי בעלה מלך ונביא ושני בניה סגני כהונה ואחיה נחשון בן עמינדב ראש לכל נשיאי ישראל לא המתינה בשמחתה אלא נכנסו שני בניה להקריב קרבן ויצאו שרופים לכך נאמר אמרתי להוללים אל תהולו. ע\"כ במדרש: \n",
+                "<b>ומפני</b> שחייב אדם למעט בשמחת העוה\"ז תקנו החכמים לברך על שנוי יין הטוב והמטיב שהרי במקום שמשנים היינות אין ספק שיש שם ריבוי שמחה, וכדי למעט השמחה ההיא תקנו לזה ברכת הטוב והמטיב שהיא ברכת האבל והיא שתקנו אותה ביבנה על הרוגי ביתר. ומצינו רבינו הקדוש שהיה מגדולי ישראל תורה וגדולה במקום אחד שהיה שוכר לבר קפרא ונותן לו ממון הרבה שלא יגרום לו שמחה ושחוק, הוא שאמרו במס' נדרים (פ\"ז דף פא) יומא דמחיך בי' רבי אתיא פורענותא לעלמא א\"ל לבר קפרא לא תבדחן ויהיבנא לך ארבעין גריוי דחיטי אמר ליה חזי מר דבכל גריוא דקא בעינא שקילנא שקל דיקולא רבא חפייה כופרא וסחפיה על רישיה אמר ליה הב לי חיטי דרשינא בך אחוך א\"ל לאו אזהרתך דלא תיבדחן אמר ליה חיטי דרשינא בך קא נסיבנא. ונראה כי בר קפרא היה רגיל בכך שהיה משמח לרבינו הקדוש בדברים והיתה כונת בר קפרא לשמים כדי שישמח רבינו הקדוש שהיה גדול וחשוב כמו מלך ומתוך השמחה תבנה ותכונן תורתו ויהיו הדברים שמחים, וכענין שמחת כלי הניגון בנביאים, אך רבינו הקדוש שהעיד על עצמו בשעת פטירתו שלא נהנה מעולם בעשר אצבעותיו ואפי' באצבע קטנה רצה בזה כי היה גדול בכל המדות אף כי במדת השמחה והשחוק והיה כל תנועותיו נמשכות אחר השכל ושקולות במאזני החכמה עד שאילו נטה לבו יום אחד לשמחת העה\"ז או לשחוק היה זה עונש לבני הדור: \n",
+                "<b>ועל</b> כן יתחייב אדם להמעיט השמחה בעוה\"ז ולתת אל לבו עבודת השם יתברך ושיהיה עיקר שמחתו עבודתו ומעשה המצות, וכן (תהילים ב׳:י״א) עבדו את ה' בשמחה וגו' ואפי' בשמחת המצוה אמר וגילו ברעדה במקום גילה שם תהא רעדה. ויתכן לומר כי לזה כונה התורה במה שכתוב בחג הסוכות (דברים ט״ז:ט״ו) והיית אך שמח בלשון מיעוט כי מפני ששמח כבר בחג השבועות שהוא זמן הקציר ובחג הסוכות תגדל שמחתו יותר ויותר שהוא זמן האסיף לאסוף תבואתו ושמנו ויינו ושאר פירותיו, על כן יאמר כי בזמן ששמחתו גדולה יותר שימעיט אותה ויחזירנה לדרך המיצוע, זהו והיית אך שמח, אבל השמחה על מעשה המצוה בדרך הבינוני הוא שנצטוה אדם עליה, ועל זה הזכיר דוד בכאן עבדו את ה' בשמחה, ביאר כי השמחה שלימות העבודה ועל כן היה ענין השיר במשכן ובמקדש בשיר הפה והכלי שהוא מביא נפש האדם לדרך השמחה, וז\"ש הכתוב (במדבר ד׳:מ״ז) בלוים לעבוד עבודת עבודה ודרז\"ל אי זו היא עבודה לעבודה הוי אומר זה השיר, כי היו הלוים מוזהרין ומצווים לשורר ולעורר השמחה על מצות הקרבן כדי להיות מעשה המצוה בשמחה, ומצינו בפסיקתא (תהילים קי״ח:כ״ד-כ״ה) זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. אמר רבי איני יודע אם ביום אם בהקב\"ה, בא שלמה ופי' נגילה ונשמחה בך. בך בתורתך בך בישועתך. אי אפשר לו לאדם שישמח שמחת הנפש עד שיעציב את הגוף, וכן נמצא בספרי המוסר כי הנפש והגוף בדמיון שתי נשים צרות כשתכעיס האחת תשמח האחרת: \n",
+                "<b>וממה</b> שידוע כי הנפש בתוך הגוף בדמיון הנר השוכן תוך הנבל לא יאיר אורו עד שתבקע הנבל, כי יצטרך האדם להכניע ולשבר גופו בתאותיו ויהיה חומר העפר מדלדל ותשש ואז תתעלה הנפש לעלות בהר קדש אלהים. הוא שאמר שלמה ע\"ה (קהלת י״ב:ז׳) וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, ביאורו כשישוב חומר הגוף שח ושפל כעפר אז הרוח תשוב אל האלהים ואז תנחל החיים והטוב והשמחה הנצחיית שלא תפסק, ובעלי מדה זו יקראם הכתוב אביוני אדם כי הם המעותדים לאותה השמחה והתאבים אליה והוא שהבטיח ישעיה הנביא ע\"ה (ישעיהו כ״ט:י״ט) ויספו ענוים בה' שמחה ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו, כן יהי רצון ונאמר אמן: \n"
+            ]
+        ],
+        "Sukkah": [
+            [
+                "<b>בסוכות</b> תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות (ויקרא כ״ג:מ״ב-מ״ג). דבר ידוע כי כל מצות שבתורה יש בהן נגלה ונסתר, הנגלה והוא החיצון יש בו תועלת הגוף או מצד האמונה או מצד המדות המעולות שבהן ישוב הארצות. הנסתר והוא הפנימי יש בו תועלת הנפש לתת לה שכר ולהאדיר חלקה ותגמולה בעולם הגמול, וכן אמר שלמה ע\"ה (משלי כ״ה:י״א) תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו וגו', הודיענו שהתורה דבר דבור כלו' ענין כפול יש בו פנימי וחיצון, והמשיל הפנימי לזהב והחיצון המשילו לכסף זהו שאמר תפוחי זהב במשכיות כסף. משכיות כסף הוא כלי כסף מנוקב נקבים דקים אין אדם יכול לראות מה בתוכו מרוב דקותם והוא לשון הבטה כי ראוי להביט אליו מרוב חשיבותו ותרגום וישקף ואיסתכי, ואמנם בעיון דק והסתכלות יפה יראה בתוכו דבר נכבד יותר מן הכסף והוא תפוח זהב, ואמר דבר כי התורה נקראת דבר כאמרו (דברים ל׳:י״ד) כי קרוב אליך הדבר, יאמר כי אותו הדבר הוא דבור כלומר ענינים כפולים הם זה בתוך זה בדרך נגלה ונסתר כתפוחי הזהב שהוא הנסתר במשכיות כסף כי הוא הנגלה, ועל כן המשיל הנגלה בכסף שהוא נכבד ומעולה והנסתר בזהב שהוא מעולה ממנו כי יש יתרון לנסתר על הנגלה כיתרון הזהב על הכסף, ומזה אמר דוד ע\"ה (תהילים קי״ט:י״ח) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. ומה שאמר דבר דבור בלשון יחיד והיה לו לומר דברים דבורים על אפניהם בא לרמוז כי כל התורה כלה קישור אחד וענין אחד, ומפאת זה היה ענין מוכרח לספור אותיות התורה ולדקדק במלא וחסר שהוא דבר שכל העולם כלו תלוי עליו, ואמר תפוחי ולא פעמוני לרמוז כי התורה כלולה ממדת הדין וממדת הרחמים זהו תורה שבכתב ותורה שבעל פה כי תורה שבעל פה נאצלת מתורה שבכתב וזהו אש ממים וזהו תפוחי זהב היוצאים מתוך הכסף, ומפני זה הזכיר תפוחי שהוא פרי כולל המראות. ועוד אפשר לפרש כי המשיל התורה לתפוח לפי שהתפוח נותן פריו לסוף חמשים יום, וכן התורה ניתנה לסוף חמשים יום לגאולת מצרים, וכן ישראל מקבלי התורה נמשלו לתפוח שנ' (שיר השירים ב׳:ג׳) כתפוח בעצי היער. ודרשו ז\"ל מה תפוח זה פריו קודם לעליו, כך ישראל הקדימו נעשה לנשמע, ולשון אפניו האל\"ף נוספת כאל\"ף אקדח אזרוע ופי' על פניו, כלו' על שני פנים. והנה זה דרך הנביאים שמדברים דבריהם דרך משל וכדי להעלים בתוך המשל הדבר הנמשל כתפוחי זהב הללו שהם נעלמים בתוך המשכיות, וזהו מאמר הנביא (יחזקאל יג) חוד חידה ומשול משל (שם) הלא המה אומרים לי הלא ממשל משלים הוא גם שלמה המלך בתחלת ספרו אמר (משלי א׳:ב׳) משלי שלמה וגו' לדעת חכמה ומוסר, ביאר כי המשל הוא לדעת מתוכו חכמה ומוסר וכן אמר להבין משל ומליצה כי המשל הוא הנגלה והנמשל הוא הנסתר. ומשלו רז\"ל משל לאדם שאבד ממנו מרגלית במקום החשך והוא יודע שהמרגלית שם אבל אין לו כח להוציאה משם כי אינו רואה אותה והנה הוא מוציאה על ידי פתילה, כך המשל הזה אינו כלום ועל ידי המשל יוציא אדם חכמה גדולה מפוארה הרי שהמשילו דברי התורה לחשך כי הם חשוכים למי שאינו מבינם. והמשילו הנסתר למרגלית המאירה, וזה דרך התלמוד ג\"כ באגדות ובמדרשים שמדברים דרך משל ורוב דבריהם בדרך נגלה ונסתר כדי להסתיר הענינים והוא שאומרים תמיד משל למלך ב\"ו משל למטרוניתא. מכלל מצות התורה שהם בדרך נגלה ונסתר הוא מצות הסוכה שיש בה נגלה ונסתר, הנגלה הוא הפשט הוא שהכתוב צוה אותנו בעשיית הסוכה רמז לזמן המדבר שהיו ישראל מטולטלין ונעים בו והיה ארץ ציה ושממה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון, ולגודל מעלת הנס ההוא אמר הכתוב (דברים ח׳:ט״ו) המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב, והוא כלשון (ירמיהו ב׳:ל״א) המוציאך מארץ מצרים, והוא שהנביא צווח (שם) המדבר הייתי לישראל וגו' ולפי שהיה זכרון לדורות הבאים בלכת עם כבד אנשים ונשים וטף במדבר ההוא אשר אין בטבע בן אדם לחיות בו, ומפני זה קבעה תורה מצוה זו של עשיית הסוכה זכרון לאותן סוכות שעשו להן במדבר ועל כן אמר בכאן בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' למען ידעו דורותיכם וגו', ובא בזה המאמר לרז\"ל סוכות ממש עשו להם כדי שיתגלה ויתפרסם מתוך מצוה זו גודל מעלת ישראל במדבר: \n",
+                "<b>ואל</b> הטעם הזה בעצמו שיהיה זכרון הנסים שנעשו במדבר קבוע בלבבות לדורות הבאים האריכה התורה בסדר אלה מסעי בסיפור המסעות כדי לברר בהם המופתים שהיו במדבר שלא יאמינו בהם רק הדור הרואה אותם אבל שאר הדורות הבאים אחריו יסופקו בהם ואפשר שיכזיבם השומע והמופתים אינן עומדין קיימין בכל הדורות, וממופתי התורה מן הגדולים שבהם עמידת ישראל במדבר ארבעים שנה והמצא בו המן בכל יום. ולפי שאפשר לבעלי הדין לחלוק ולפקפק בדבר הזה כמו שמפקפקין בשאר הספורים ויחשוב שעמידתן במדבר היה קרוב מן הישוב שאפשר לו לאדם לעמוד בו כאלו המדברות ששוכנים בהם הערביים היום, או שהם מקומות שאפשר לחרוש ולזרוע בהם או להזון באחד הצמחים אשר היו שם, או שהיה מטבע המן לרדת במקומות ההם תמיד. או שיש במקומות ההם בארות מים, ולפיכך הסיר כל המחשבות ההם והחזיק עניני אלו המופתים כלם בביאור המסעות ההם שיראו אותם הבאים וידעו גודל המופת בעמוד מין האדם באותן מקומות ארבעים שנה. ומפני זה הטעם החרים יהושע מי שיבנה יריחו לעולם, להיות המופת קיים עומד שכל מי שרואה החומה ההיא שוקעת בארץ יתבאר לו שאין זה תכונת בנין שנהרס אבל נשקע במופת כך כתב הר\"ם ז\"ל בטעם ספור המסעות. ועוד יכלול ספור המסעות תועלת אחרת להודיע חסדי השם אף על פי שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר לא תחשוב שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל מ' שנה אלא מ\"ב מסעות. ואלו הן (במדבר ל״ג:ג׳) ויסעו מרעמסס סכותה. ויסעו מסוכות ויחנו באיתם. ויסעו מאיתם ויחנו במרה. ויסעו ממרה ויבאו אילימה. ויסעו מאילים ויחנו על ים סוף. ויסעו מים סוף ויחנו במדבר סין. וממדבר סין לדפקה. ומדפקה לאלוש. ומאלוש לרפידים. ומרפידים למדבר סיני, וממדבר סיני לקברות התאוה. מקברות התאוה לחצרות, ומחצרות לרתמה. הרי כאן י\"ד מסעות. מרתמה לרמון פרץ. מרמון פרץ ללבנה. מלבנה לרסה. מרסה לקהלתה. מקהלתה להר שפר. מהר שפר לחרדה. מחרדה למקהלות. ממקהלות לתחת. מתחת לתרח. מתרח למתקה. ממתקה לחשמונה. מחשמונה למוסרות. ממוסרות לבני יעקן. מבני יעקן לחור הגדגד. מחור הגדגד ליטבתה. מיטבתה לעברונה מעברונה לעציון גבר. מעציון גבר למדבר צין היא קדש. מקדש להר ההר. מהר ההר לצלמונה, מצלמונה לפונון, מפונון לאובות, מאובות לעיי העברים, מעיי העברים לדיבון גד. מדיבון גד לעלמון דבלתימה, מעלמון דבלתימה להר העברים, מהר העברים לערבות מואב. אלו הן מ\"ב מסעות וכלן היו בין שנה ראשונה ושנה אחרונה היא שנת הארבעים, שהרי בשנה ראשונה הלכו י\"ד מסעות שהן מרעמסס עד רתמה שמשם נשתלחו המרגלים ואחר נסעו העם חצרות ויסעו מחצרות ויחנו ברתמה והוא מדבר פארן ונקרא רתמה על שם לשון הרע של מרגלים שנאמר (תהילים ק״כ:ג׳-ד׳) מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה. חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים. וח' מסעות שהלכו לאתר מיתת אהרן מהר ההר עד ערבות מואב בשנת המ' הרי כ\"ב מסעות, נמצא שכל ל\"ח שנה לא נסעו אלא כ' מסעות. ול\"ח שנה אלו מחציתם היה להם מנוחה בקדש הוא שכתוב (דברים א׳:מ״ו) ותשבו בקדש ימים רבים בין שאר המסעות שהיו י\"ט שנה עמדו בקדש וזהו ימים רבים כימים אשר ישבתם בין שאר המסעות שהיו י\"ט שנה ועשו בהן י\"ט מסעות, והנה מהלכן זה היה בלתי מסודר כשהיו עומדין במקום אחד י\"ט שנה ובמקום אחד יום או לילה בלבד אבל הכל היה בשיעור אלהי ולפי העלות הענן. וכדי להודיע שלא היו הולכים במדבר כתועים ונבוכים אבל היו מתענגים בו והיה להם די ספקם יותר מן השוכנים בישוב לכך משלו רז\"ל במה שהאריכה תורה בסיפור המסעות משל למה הדבר דומה למלך שהיה בנו חולה והיה מוליכו למקום רחוק לרפאותו שם כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה המסעות כלן כאן ישבנו כאן הוקרנו כאן חששת בראשך: \n",
+                "<b>ועוד</b> יש בסיפור המסעות רמז לעתיד כי כל הנביאים מסכימים פה אחד שהגאולה העתידה תהיה בדמיון הגאולה הראשונה, וכן אמר הנביא (מיכה ז׳:ט״ו) כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות. וכשם שיצאו ישראל בגאולה ראשונה ממצרים אל המדבר כן בגאולה אחרונ' עתידין שיצאו הרבה מישראל אל המדבר ויעברו על מקומות אלו והקב\"ה ינהלם ויכלכלם שם כמו שעשה לישראל במדבר, והוא דבר הנביא (יחזקאל כ׳:ל״ה) והוצאתים אל מדבר העמים, וענין זה רמזו משה בתורה באלה מסעי שהזכיר שני פעמים מוצאיהם (במדבר ל״ג:ב׳) ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם וחזר ואמר ואלה מסעיהם למוצאיהם כדי לרמוז על יציאה ראשונה ואחרונה, ואמרו במדרש מפני מה זכו ליכתב בתורה כל המסעות הללו על שקבלו את ישראל ועתיד הקב\"ה ליתן להן שכרן שנא' (ישעיהו ל״ה:א׳) יששום מדבר וציה וגו' וכתיב פרוח תפרח ותגל. ומה מדבר על שקבל את ישראל כך המקבל תלמידי חכמים בתוך ביתו על אחת כמה וכמה. אתה מוצא שעתיד המדבר להיות ישוב והישוב להיות מדבר, הישוב מדבר שנא' (מלאכי א׳:ג׳) ואת עשו שנאתי וגו' לתנות מדבר. המדבר ישוב שנ' אשים מדבר לאגם מים. אתה מוצא עכשיו אין אילנות במדבר ועתיד להיות שם אילנות שנא' (ישעיהו מ״א:י״ט) אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו, ועכשיו אין דרך במדבר שכולו חול והשיירא אינה מהלכת אלא בלילה לאור המזלות ועתיד להיות שם דרך שנא' (שם לה) אשים במדבר דרך וכתיב (שם) והיה שם מסלול ודרך עד כאן. הנה ביארנו טעמים לסיפור המסעות שבתורה ועל הכלל כדי שיהיו זו עמידת ישראל במדבר קבוע בלבבות. ומפני שהיה דירתם במדבר דירת עראי ועתידין ליכנס בדירת קבע שהיא א\"י ששם ביהמ\"ק הנקרא בית עולמים נצטוינו בתורה במצוה זו לצאת מבתינו שהם דירת קבע ולשבת בסוכה שהיא דירת עראי זכרון לדירת המדבר, וזהו שאמרו רז\"ל צא מדירת קבע ושב בדירת עראי כלומר הוי זוכר דירתך במדבר שהיתה דירת עראי והקב\"ה הוציאך משם והושיבך בדירת קבע במבחר המקומות ולפי' אני מטריחך במצוה זו שתצא מביתך שהיא דירת קבע ותשב בסוכה שהיא דירת עראי זכרון לזמן המדבר, זהו הנגלה. והנסתר זהו שאמר הכתוב בסכות תשבו שבעת ימים ואמרו רז\"ל אלו ענני כבוד שהרי ישראל במדבר היו מקיפין אותם שבעה עננים והעננים נקראים סוכה שכן אמר ישעיה לעתיד (ישעיהו ד׳:ה׳) וברא ה' על מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן וגו' וסמיך ליה וסוכה תהיה לצל יומם, והנה זו מעלה גדולה לישראל כשהיו מוקפים בשבעה עננים, כי כך דרשו ז\"ל שהקיף כסא הכבוד בשבעה עננים שנא' (איוב כ״ו:ט׳) מאחז פני כסא פרשז עליו עננו. ביאורו פרש עליו שבעה עננים וזהו תוספת ז', ואותן ז' עננים נקראים סוכות ועליהם נאמר (תהילים י״ח:י״ב) סביבותיו סוכתו, ולכך נצטוינו במצות סוכה שנעשה סוכות כנגד אותן סוכות והם עננים שהקיף אותנו במדבר, ולפי שהיו שבעה על כן נצטוינו לעשות מצוה זו בחדש השביעי ושבעת ימים, ודבר ידוע ומקובל בעננים אלו הפרושים על כסא הכבוד שהם פתוחים לקבל התשובה והתפלה שהרי התשובה מגעת עד כסא הכבוד, ובזמן שישראל חוטאין העננים מסתתמים ונעשין כמין סוכה הוא שכתוב (איכה ג׳:מ״ד) סכותה בענן לך וגו', ולפי שהנשמות הטהורות שרשן בכסא הכבוד ושם עיקר הטהרה היה מרמזי התורה שבכל מקום שנזכר בתורה כסא הכבוד יזכיר מים בצדו הוא שכתוב (תהילים צ״ג:ב׳) נכון כסאך מאז וסמיך ליה (שם) נשאו נהרות ה', וכתיב עוד (ירמיהו י״ז:י״ב) כסא כבוד מרום מראשון וסמוך ליה מקוה ישראל ה', וכן כתיב עוד סביבותיו סוכתו חשכת מים עבי שחקים. ולפי שהמים עיקר הטהרה צווינו מרומז בסכך הסוכה שאין מסככין בדבר המקבל טומאה שנא' (דברים ט״ז:י״ג) באספך מגרנך ומיקבך, ודעת האומר שמסככין בדבר המקבל טומאה הוא סוד הכתוב (במדבר טז) השוכן אתם בתוך טומאותם, גם במדת הסוכה יש בו סוד עמוק כמו שהזכירו רז\"ל במדרש מפסוק (תהילים ס׳:ח׳) ועמק סכות אמדד ואין להאריך בכאן יותר: \n",
+                "<b>אמנם</b> לפרש ולבאר טעם המצוה הזאת על דרך השכל, ידוע כי בחדש הזה בראשיתו נברא העולם ובאמצעיתו נצטוינו לעשות סוכה, ויש בבנין הסוכה רמז וזכרון שני העולמות העוה\"ז והעוה\"ב, העוה\"ז הוא שהסוכה יש לה ג' דפנות רמז לבנין העוה\"ז שיש לו שלשה דפנות מזרח ומערב ודרום כי צפון אין לו דופן, ומזה אמר הכתוב (איוב כ״ו:ז׳) נוטה צפון על תהו, ואמרו ז\"ל (ב\"ב פ\"ב דף כה ב) רוח צפונית אינה מסובבת, ועוד אז\"ל הקרבנות רגל העולם שנא' (ויקרא א׳:י״א) ושחט אותו על ירך המזבח צפונה, משפט הסוכה שיעשה לו צורת פתח קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן זו היא צורת פתח והיא צורת ה\"א, וכבר ידעת מאמר רז\"ל העוה\"ז נברא בה\"א וזהו שאמר בגמרא (סוכה פ\"ק דף ז) וצריכה נמי צורת פתח, ואמר עוד אינה ניתרת אלא בצורת פתח. העוה\"ב כי יש צורך מוכרח להיות גובה הסוכה למעוט עשרה טפחים זהו ששנינו ושאינה גבוהה י' טפחים פסולה, והוכיחו זה בגמרא מן הארון שהיה גבהו עשרה טפחים כענין שאמר הכתוב (שמות כ״ה:י׳) ואמה וחצי קומתו, ועביו של כפרת היה טפח ומשלימו לעשרה והכרובים היו מן הכפרת למעלה סוככים בכנפיהם, ונמצאת למד כי החלל הזה עשרה טפחים והסכך למעלה מעשרה, ובפירוש אמרו העוה\"ב נברא ביו\"ד, וידוע כי כל מה שמשיג האדם בעוה\"ז אינו יכול להשיג כי אם באמצעות חמשת חושיו וכל מה שאפשר לו להשיג לעוה\"ב הוא השגת עשר ספירות, וזה ביאור המאמר לרז\"ל העוה\"ז נברא בה\"א העוה\"ב נברא ביו\"ד. והרי לך שני עולמות נרמזים במצות הסוכה כי כאשר ישתדל האדם ויטרח במעשה הסוכה עם חמשת חושיו ויעשה תכונתה וציורה בדבר גופני קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן ואח\"כ יכנס לפנים בחלל הסוכה להיות צל על ראשו הנה זה רמז ודוגמא להשתדלות האדם וטרחו בעוה\"ז במעשה המצות עם חמשת חושיו ואחר כן יירש חיי העוה\"ב בעשר ספירות להיות האור הבהיר הנקרא עטרה חופף וסוכך על ראשו כמאמר רז\"ל ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה, כי לא יתכן לו לאדם לירש העוה\"ב אם לא יטרח בו בעוה\"ז, וזהו שאמרו ז\"ל (ע\"ז פ\"ק דף ג) מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת מי שלא טרח מהיכן אוכל, וא\"כ כל המקיים מצות סוכה ונכנס בה עיניו אל הסכך העשוי לצל ומסכים בדעתו כי הקב\"ה צלן של ישראל והוא המגין עליהם כצל המגין מפני החמה הוא שכתוב (תהילים קכ״א:ה׳) ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך. וכתיב (שיר ג) בצלו חמדתי וישבתי, וז\"ש ושחמתה מרובה מצלתה פסולה. ואמרו במדרש שיר השירים רבה (שם) ונסו הצללים אלו שרי אומות העולם כי הכח המנהיג את האומות נקרא צל: וממה שאמר סוכה ישנה פסולה אי זו היא ישנה כל שעשאה קודם החג שלשים יום ואם עשאה לשם החג אפי' מתחלת השנה כשרה, מן המאמר הזה תוכל ללמוד כי בנין הסוכה רמז לבנין העולם, והעוה\"ז מחודש כי הנושן מורה על קדמות ולפיכך פסלוה ביושן אלא א\"כ עשאה לשם החג. שכיון שעשאה לשם החג הרי היא מחודשת כאלו עשאה עכשיו. וממה שאמרה תורה (ויקרא כ״ג:מ״ב) בסכות תשבו שבעת ימים ודרשו ז\"ל תשבו כעין תדורו כלומר שהמצוה הזו אין לה הפסק כל ז' אלא מצותה ביום ובלילה ולא כמצות הלולב שמצותו ביום ולא בלילה, תוכל ללמוד כי מצות הסוכה יש בה רמז לעוה\"ב כי כן תענוג העוה\"ב אין לו הפסק לעולם ולא סוף ותכלית, וזהו דרך התורה ברוב כי המצוה תבאר ענינה בתחתונים ותרמוז בעליונים. ומפני שהאדם אי אפשר לו שיירש העוה\"ב ועוה\"ז כי אם בידיעת התורה על כן תמצא מצוה זו שהיא רומזת לתורה, כי לשון סוכה לשון ראייה, אמרו רז\"ל למה נקרא שמה יסכה שסוכת ברוח הקדש תרגום וישקף ואיסתכי וכתוב בתורה (איוב כ״ח:כ״ז) אז ראה ויספרה וגו'. הסוכה צריכה צל וישראל מוזהרין להסתופף בצל התורה, הסוכה שלש דפנות והתורה שלשה חלקים תורה נביאים וכתובים המעמידין את העולם הוא שכתוב (ירמיהו ל״ג:כ״ה) אם לא בריתי יומם ולילה וגו'. הכשר גובה הסוכה עשרה טפחים רמז לי' הדברות. הכשר הרוחב שבעה טפחים רמז לשבע חכמות הנכללות בתורה. נמצא הכשר הדופן אורך ורוחב שבעים טפחים הוא שאמר שבעים פנים לתורה. חיוב ישיבת הסוכה בין ביום בין בלילה וזה רמז לתורה שכתוב בה (יהושע א׳:ח׳) והגית בו יומם ולילה. נשים פטורות מן הסוכה וכן הם פטורות מתלמוד תורה שנא' (דברים יא) ושננתם לבניך ולא לבנותיך, זש\"ה (ירמיהו כ״ג:כ״ט) הלא כה דברי כאש נאם ה' וגו' מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות כלומר מתחלק הסלע על ידו כך דברי תורה מתחלקים לכמה טעמים שהרי מצוה אחת סובלת כמה ענינים וסובלת כמה טעמים בדרך נגלה ונסתר. ואין לך לתמוה בזה אם מצוה מן המצות או פסוק אחד מן התורה או מספרי הנבואה כולל כמה פנים מן הדעות, כי טעם הדבר הוא לפי שהמקום שמשם תוצאות הנבואה הוא כלל כל הכחות העליונים וא\"כ יתחייב שיהיה דיבור הנבואה מאותו המין שהוא יונק משם, כי מן הידוע שהקול של מתן תורה היה כולל כל כחות הבריות, הוא שאמרו במדרש (תהילים כ״ט:ד׳) קול ה' בכח בכחו לא נאמר אלא בכח בכחו של כל אחד ואחד היה הקול יורד לכל אחד ואחד כפי כחו, יונקים כפי כחן מעוברות כפי כחן בחורים כפי כחן אף משה כפי כחו. ואם אתה תמה על הדבר למד מן המן שלא היה יורד לישראל אלא כפי כחו של כל אחד ואחד, יונקים היה להם כחלב משדי אמן שנא' (במדבר י״א:ח׳) והיה טעמו כטעם לשד השמן, בחורים אוכלין אותו כלחם שנא' (שמות ט״ז:ד׳) הנני ממטיר לכם לחם. זקנים היו אוכלים אותו דבש שנא' (שם) כצפיחית בדבש, חולים היה להם כסלת מעורב בדבש ושמן שנא' (יחזקאל ט״ז:י״ט) ולחמי אשר נתתי לך סלת ודבש ושמן אכלת, והגוים טועמין אותו מר שנא' (שמות ט״ז:ל״א) והמן כזרע גד הוא, ומה אם המן היה משתנה ונהפך לכמה מינין לא כ\"ש הקול שהיה משתנה לכל אחד ואחד כדי שלא יהו ניזוקין שנא' (שם כ) וכל העם רואים את הקולות וגו' את הקול לא נאמר אלא את הקולות זהו שכתוב (איוב ל״ז:ה׳) ירעם אל בקולו נפלאות כשנתן הקב\"ה התורה לישראל הראה להם בקולו פלאי פלאות, ע\"כ במדרש. ולפיכך חייב אדם שיעשה סוכה במורגש ושיתבונן בענינה במושכל כי המצות תכלית כונתם בהשגת המושכל לא בהשגת המורגש לבד. ומן הידוע שההשגות שלש השגה גשמית והשגה דמיונית והשגה שכלית. הדמיונית פחותה מכלן ואפשר שתהיה שקרית או אמתית, הגשמית והשכלית שתיהן אמתיות אמנם אין מעלת הגשמית כמעלת השכלית, וכבר ידוע כי אבותינו על הים השיגו שתיהן השגה גשמית כשנקרע הים לשנים עשר גזרים לשנים עשר שבטים ועברו בהרגשת גופם, וזו היא השגה גופנית שהשיגו אמתת ההעברה באותו הנס המעולה, והשגה שכלית הוא שאמרו רז\"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי. וכיון שכל עיקר עשיית המצוה שיתבונן אדם בעיקרה שהוא המושכל והנסתר שבה, ואין שלמות האדם אלא בשניהם, כי אע\"פ שאדם יודע הנסתר שבמצוה לא יפטר בכך שלא יעשנה בנגלה, ועל זה אמר הכתוב (דברים כ״ט:כ״ח) הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו וגו'. יאמר ידיעת המצות בנסתר שבהם לה' אלהינו הם ואם תעלה השגתנו שנדע אחת מהם לא נפטר בכך מעשות המצוה בנגלה, והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות כלומר החיוב מוטל עלינו לעשותן בנגלה ובידיעת הנסתר אי אפשר לנו להפטר מן הנגלה, כך שמעתי בשם הרמב\"ן ז\"ל שכתב בפירוש החומש שלו אבל לא זכינו בו כי לא הגיע לידינו בארצות האלה: \n",
+                "<b>ואע\"פ</b> שנצטוינו לעשות המצוה בנגלה אין עיקרה אלא בנסתר, ראיה לדבר כלי המשכן שהיו כלים גופניים להיות ציור ודוגמא לדברים שכלים ורוחניות ותבנית להם כאמרו (שמות כ״ה:ט׳) וראה ועשה כתבניתם וגו' וכתיב (שם) ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו, וגם גן עדן שדר בו אדם הראשון ואילנותיו ונהרותיו הכל היו ציורין לענינים נעלמים נפלאים, וזהו שתמצא במעשה בראשית ויטע בפסוק אחד ויצמח בפסוק שני זה למעלה וזה למטה, ולא אוכל לבאר כי התורה תכלול העליונים והתחתונים ואין לך חכמה שלא תהיה נרמזת בתורה, הן חכמת הכוכבים והמזלות הוא שכתוב (דברים ד׳:ה׳-ו׳) ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים ואמרו רז\"ל אי זו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים הוי אומר זה חשבון תקופות ומזלות, חכמות הרפואות הוא שכתוב (שמות ט״ו:כ״ו) ויאמר אם שמוע תשמע וגו' אני ה' רופאך. למדנו בכאן שיש במצות רפואת הגוף. וידוע הוא כי בזמן הנבואה היו חולי ישראל שואלין מן הנביא כמו ששואלין עתה מן הרופא כי לא תבא לאדם מחלה עם עבודת הש\"י שכבר הבטיח אותנו בתורתו (שם) וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך, ועם הש\"י לא נצטרך לרופא, וכן שאר כל החכמות בלי ספק כלן רמוזות בתורה, ולכך נקראת תמימה שנא' (תהילים י״ט:ח׳) תורת ה' תמימה ואלו היתה חסרת חכמה אחת מכל החכמות לא היה קורא אותה תמימה, והנה דוד המלך ע\"ה היה מתנהג על פי התורה השלימה והיו כל מעשיו שלמים וכל מה שהיה עושה היה מתיעץ בתורה הוא שאמר (שם קיט) גם עדותיך שעשועי אנשי עצתי: \n"
+            ]
+        ],
+        "Wanton Hatred": [
+            [
+                "<b>לא</b> תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך וגו' (ויקרא י״ט:י״ז), הכתוב הזה יזהיר את האדם על שנאת חנם, וענין שנאת חנם הוא שישנא אדם את חבירו חנם שלא בטענה תחת אשר היה ראוי לאהוב אותו, והנה האהבה על שני חלקים, האחד מצד הטבע כאהבת האחים והאב לבנו והאיש לאשתו. והשני מצד החברה כשני אנשים נכרים שאין קורבה ביניהם כלל ומצד שהם רגילים לישב ביחד תמיד כל היום יש להם לב אחד ורצון אחד בכל הדברים, כי תתעורר אהבה ביניהם מצד החברה. ועל שני חלקים אלו נקראו ישראל אחים ורעים, להורות שראוי להם שתהיה אהבתם זה לזה אהבת האחים מצד הטבע ואהבת הרעים מצד החברה, וזהו שכתוב (תהילים קכ״ב:ח׳) למען אחי ורעי. ואין לך אומה ראויה שתהיה האהבה תקועה בהם ומדת השנאה מרוחקת מהם כישראל, שהרי אלוה שלנו אל אחד וכן כתיב (מלאכי א) הלא אב אחד לכלנו הלא אל אחד בראנו. ואנחנו עם אחד שנא' (שמואל ב ז׳:כ״ג) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ויש לנו תורה אחת ומשפט אחד. ועל כן היה ראוי לנו שנהיה לב אחד ורצון אחד: \n",
+                "<b>שנאת</b> חנם הוא חולי קשה ראש לכל עבירות שבתורה תביא את האדם השונא את חבירו שידבר עליו כזבים מה שלא היה ולא נברא, והרגיל לדבר כזבים הוא מן הכתות שאינן מקבלות פני שכינה שנא' (תהילים ק״א:ז׳) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, ומן הכזבים תביאנו להעליל עליו ולהעיד עדות שקר, וכן אמר שלמה ע\"ה (משלי כ״א:כ״ח) עד כזבים יאבד. ואמר (שם ו) ויפיח כזבים עד שקר, מתוך השנאה ידאג על הצלחת חבירו ויעלוז ברעתו: \n",
+                "<b>כל</b> מי שתגבר עליו המדה המשוקצת הזאת הוא סותר ועוקר האחוה והריעות הנזכרים בפסוק (תהילים קכ״ב:ח׳) למען אחי ורעי, והוא מכחיש עצמו שאינו מזרע אברהם לפי שכל מי שהוא מזרעו אוחז דרכו כענין שכתוב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגו': \n",
+                "<b>שנאת</b> חנם הוא חלוק לבבות שדעות בני אדם משתנים זה מזה ואינן מסכימין לדעת אחת, וכל אחד ואחד יש לו דעת בפני עצמו ואין לחבירו יתרון עליו ואין אחד מהם מכיר ערך מי שהוא גדול ממנו אלא שרוצים להיות כלם ראשים, ובכן דעותיהם ולבותיהם חלוקים ואין השכינה שורה בעם שלבו חלוק שכן דרשו ז\"ל (דברים ל״ג:ה׳) ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם כלומר כשהיו אגודה אחת, ואמר הנביא (הושע י׳:ב׳) חלק לבם עתה יאשמו הוא וגו', ופירש הוא אותו חלוק הלב. אין צריך לומר שמועיל התאחד הלב בעבודת השי\"ת שאף בע\"ז מועיל והוא שכתוב (שם) חבור עצבים אפרים וגו'. כי אע\"פ שהיה מן הראוי לטרדן מן העולם מפני שהם עובדי עצבים כיון שהם חבורה אחת ודעת אחת הנח לו כלומר אאריך אפי להם: \n",
+                "<b>סיבת</b> השלום ועיקרו הוא היחוד. וסיבת המחלוקת ועיקרו הוא הפירוד כלומר חלוק רצון והשתנות דבר מדבר, ומזה תמצא במעשה בראשית ביום ראשון שירמוז על היחוד לא תמצא בו שום קטרוג ולא שום חלוקה ופירוד דבר מדבר, אבל ביום שני שהוא תחלת שנוי שבו היתה החלוקה בין מים למים משם התחיל המחלוקת ופירוד הרצון והשתנות הענינים והמחלוקת היתה סבת כל מחלוקת וכל חלוק רצון בעליונים וכל חלוק לבבות בתחתונים. וזהו שלא נאמר בו כי טוב כי הטוב נעדר מפני המחלוקת והנה יום ב' היה סבה לכל החולקים שנמשכו אחריו מכחו ועל כן תמצא בכולם קטרוג ופירוד הרצון, ביום שלישי נאמר בו (בראשית א׳:י״א) תוצא הארץ עץ פרי עושה פרי והיא לא עשתה כן אלא עץ עושה פרי, ביום רביעי קטרגה הלבנה, ביום חמישי הרג את הנקבה וסירס את הזכר, ביום ששי חטאו אדם וחוה וגורשו מגן עדן ומי היה סבת הקטרוג ופירוד הרצון בכל הימים האלה יום שני שהבאים אחריו משכו מכחו והוא היה תחלה להם וסבה לקטרוג. והרי לך מדה זו של שנאת חנם שהיא חלוק לבבות נמשכת מן היום השני שלא נאמר בו כי טוב, וידוע כי בעון מדה זו חרב בית שני שכן דרשו ז\"ל בית ראשון מפני מה חרב מפני ע\"ז. בית שני שאנו בקיאין בהן שהיו חסידים ואנשי מעשה מפני מה חרב מפני שנאת חנם. ואמרו במדרש איכה ולא עוד אלא שהיו שמחים במפלתם אלו על אלו שנאמר (ירמיהו י״א:ט״ו) כי רעתכי אז תעלוזי וכתיב (משלי י״ז:ה׳) שמח לאיד לא ינקה: יתחייב האדם שיתרחק מן המדה הזאת כי יש רבים מראין בשפתותיהם שהם אוהבים את חביריהם ויש שנאה טמונה בלבם ויתנכר זה לזה כדי שלא ישמר ממנו, ועל זה הזכיר שלמה ע\"ה (שם כו) בשפתיו ינכר שונא. והזכיר עוד (שם) כסף סיגים מצופה על חרס שפתים וגו' לא אמר כסף מצופה על חרש כי היה נותן חשיבות לאותו דבור אבל אמר כסף סיגים יאמר השפתים הרודפים אחרי הבריות מלשון (בראשית ל״א:ל״ו) כי דלקת אחרי כלומר רודפים לדבר להם חלקות ולבם רעה מבפנים הנה זה כמו כסף סיגים ואין בו תועלת כן המחלוקת הוא מטעה את הבריות וסבור אדם שתוכו כברו ואין בו תועלת באותו דבור כשם שאין תועלת בכסף סיגים. וכבר ידעת כי יואב בן צרויה אחז הדרך הזה שהראה את עצמו אוהב לאבנר ולעמשא עד שהרג אותם וכן עשה ישמעאל בן נתניה לגדליה בן אחיקם עד שהרגו, ומי שמרגיל את עצמו במדה זו בינו לבין חבירו הלא יעשה כן בינו לבין הקב\"ה וכענין שכתוב (תהילים ע״ח:ל״ו) ויפתוהו בפיהם וגו'. ואמרו חכמי המוסר מי שזרע השנאה יקצור הנחמה, כלומר שיתנחם, ומפני שהעון חמור מאד החמיר בו הכתוב בלאו ואמר (ויקרא י״ט:י״ז) לא תשנא את אחיך בלבבך שכל שנאת חנם וחילוק לבבות בישראל אין השכינה שורה ביניהם, ולא ניתנה תורה לישראל עד שהיו לב אחד שכן דרשו רז\"ל בכל המסעות כתיב ויסעו ויחנו אבל במתן תורה כתיב (שמות י״ט:ב׳-ג׳) ויחן שם ישראל נגד ההר שהיו בכל המסעות כולן נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת אבל במתן תורה כתיב ויחן שם שהיו כלם לב אחד וזהו שאמר ויחן לשון יחיד, וכן אמר הכתוב (במדבר י״ד:י״א) בכל אותותי אשר עשיתי בקרבו, בקרבם לא נאמר אלא בקרבו כלומר בעוד שהיו לב אחד כי בלתי זה לא היו ראוין לאותות: הוכח תוכיח את עמיתך (ויקרא י״ט:י״ז) זו מצות עשה שיוכיח אדם את חבירו, וכפל התוכחות ללמד שלא יספיק לו שיוכיחנו פעם אחת בלבד אלא צריך שיוכיחנו פעמים רבות, וכן (ב\"מ פ\"ב דף לא) דרשו רז\"ל השב תשיב אפי' מאה פעמים. וכן מצינו בכמה לשונות שכתוב בתורה בכפל לשון שדרשו בהן כן כגון (דברים ט״ו:י״א) פתוח תפתח את ידך. (שם) הענק תעניק לו. (שם) העבט תעביטנו. התוכחת מביאה את האדם לדרך חיים הוא שכתוב (משלי ו׳:כ״ג) ודרך חיים תוכחת מוסר. ומי שאוהב את התוכחות סיבה לקיום התורה והשונא את התוכחת סיבה לביטולה וקרוב הוא שיכפור ושיהיה נטרד מן העוה\"ז והעוה\"ב, וע\"ז אמר שלמה (שם טו) מוסר רע לעוזב אורח שונא תוכחת ימות, יאמר מי שהוא עוזב אורח והוא שבא כנגד התורה לשעה יענש במוסר רע כלו' יהיה נשפט ביסורין אבל מי ששונא תוכחת קשה ממנו עד מאד כי לא יספיק לו שיענש ביסורין בלבד אלא בעונש מיתה ולכך אמר ימות. עיקר קבלת התוכחת שיגיע אדם מזה לתיקון המדות שאם לא כן לשוא יוכיח המוכיח, והנה זה בדמיון החורש שאם לא יגיע לזריעה לשוא יחרוש. וידוע בתולדת האדמה שהיא צריכה שלשה דברים חרישה וזריעה והשקאה וכן הנפש צריכה שלשה דברים דוגמתם נמשלים להם והם התוכחה וקבלת התוכחות ותקון המדות, ולכך ימשלו הכתובים התוכחת לחרישה כי כשם שעם החרישה תשוב האדמה הקשה תיחוח ונוחה כן עם התוכחת ישבר הלב ויכנע וירך עד אשר ישוב נשבר ונדכה. וקבלת התוכחת ימשיל לזריעה שאם הנוכח אינו מקבל התוכחת אין דברי המוכיח מועילים כלום. שהרי עיקר התוכחת אינו אלא כדי שיבא אדם לקבל התוכחות כשם שאין עיקר החרישה אלא כדי שיבא לזריעה כי המוכיח לא יוכיח לעולם כשם שהחורש לא יחרוש לעולם. ותקון המדות ימשילו להשקאה כי עם מה שיתקן אדם מדותיו יצליח בו קבלת התוכחת כשם שעם ההשקאה מצלחת הזריעה. ומהענין הזה הזכיר שלמה ע\"ה (שיר השירים ב׳:א׳) אני חבצלת השרון שושנת העמקים, המשיל הנפש לחבצלת ולשושנה שאין הצלחתם אלא ע\"י השקאה וזהו לשון השרון והעמק שהם מקומות המים כי שם יצלחו ויגדלו ויקבלו גידול כן הנפש עיקר הצלחתה על ידי תיקון המדות שהן שלמותה כשם שהשקאה שלמות כל צמחי הארץ. ומצינו ישעיה ע\"ה שהיה מוכיח לישראל בענין זה, ומביא להם ראיה מן החרישה והזריעה וההשקאה הוא שאמר (ישעיהו כ״ח:כ״ד) הכל היום יחרוש החורש לזרוע וכו'. יאמר וכי החורש על מנת לזרוע לעולם יהיה חורש א\"כ מה יועיל, אף הנביאים המוכיחים אתכם לעולם יוכיחו ולא יועילו בתוכחותם וכי לעולם לא יזרע החורש אלא שיחרוש לעולם יפתח האדמה באתים ובכלי המחרישה. וישדד לשון עבודת השדה (שם) הלא אם שוה פניה הלא זה דרך החורש כיון שחרש משוה פני האדמה ואחר כך זורע (שם) והפיץ קצח מין אוכל הוא. ושם חטה שורה ואם בא לזרוע תבואה כך היה מנהגם זורע חטים באמצע החרישה והשעורים זורע סביב להם לסימן, והכסמת זורע על כל גבולי השדה ומצדדיו, חטה שורה לשון שררה וגדולה זורעה באמצע ונראית שורה על הכוסמת והשעורה, ויסרו למשפט כל מין ומין זורע במשפט וכפי המנהג, מכאן ואילך אלהיו יורנו לשון יורה ומלקוש, כלומר אחר שאדם עושה את שלו מה שבידו אף הקב\"ה עושה את שלו שנותן המטר בעתו והרוה את הארץ והולידה והצמיחה, כי לא בחרוץ יודש קצח וכאשר יגיע זמן בישול התבואה והגיע זמן הקציר דשין אותה ומכניסין אותה לגורן ולא במורג חרוץ דשין את הקצח כי די במטה, וזהו כי במטה יחבט קצח וכמון בשבט, לפי שזרעו נוח לצאת מתוך קשין שלו, וגם לא אופן עגלה על כמון יוסב כי די בשבט וזהו וכמון בשבט, לחם יודק אבל את מי דשין בדברים קשין את הלחם של תבואה לפי שאין זרעה נוח לצאת ואינה נוחה ליחבט, והלחם הזה לא לנצח כותשין עליו וכשמסבבין עליו אפני עגלה לדוקו ולדושו אפי' הגלגל הומם ומשבר ופרשיו כלו' וכן שאר כלי העגלה המפרישין את התבואה לא ידוקנו האופן אלא החרוץ, ועיקר המליצה הזאת לישעיה כדי להראותם רמזים בדרך משל מופלא ומכוסה כי כאשר הכמון והקצח אין מכבידין עליהם במדושה גדולה לפי שנחבטין בנקלה כך אלו הייתם ממהרין לקבל התוכחת ועול התורה כתבואה הקשה לדוש ואין הזרע יכול לצאת לא בשבט ולא במטה ולא באופן עגלה כי אם בחרוץ ועל כן יכביד הקב\"ה עליכם עול האומות הדומים למורג חרוץ חדש המדיק ודש את הכל ועול זה שהמשילו לחרוץ הוא עול סנחרב מלך אשור, ומתוך המשל שהוא אומר כי לא לנצח אדוש ידושנו אנו למדין רחמי השי\"ת על ישראל מתוך הפורענות כי כשם שאין דישת ודיקת הלחם לנצח בחרוץ ויש לאותה דישה תכלית כאשר הזרע מתפרש מתוך הקשין כך אין דישת האומות ועול שלהם על ישראל לנצח כי יש לו תכלית, וזהו לשון כי לא לנצח אדוש ידושנו כלשון (שם) לא לנצח יריב ולא לעולם יטור. וכשם שהדישה כלה כך השעבוד כלה וחציו כלין וישראל אינם כלין כך פירש רבינו שלמה בענין הפרשה הזאת ובביאור המליצה והמשל. עוד יש בכלל המשל הזה ובפנימיותו רמז כנגד סנחרב מלך אשור כי מפני שהוא היה חושב לבוא כנגד ירושלים והיה מתפאר כנגדה הודיע הנביא כי מעלתו עתידה שתשתנה לא תעמוד על תכונה אחת לעולם כשם שהזמן משתנה מחרישה לזריעה ואין החורש על מנת לזרוע חורש לעולם אלא הוא זורע אחרי החרישה וזמן הזריעה משתנה לזמן הדישה ומן הדישה לטחינה, כן סנחרב מלך אשור ישתנה עליו הזמן ולא יגיע לזמן הטחינה אף כי שיאכל מן הלחם ועל זה אמר (ישעיהו כ״ח:כ״ח) והמם גלגל עגלתו ופרשיו לא ידוקנו ופרשיו ממש כלומר מרכבותיו וסוסיו, ואמר לא ידוקנו כלומר מה שדש לא יעשנו דק כלומר לא יגיע לטחינה. עוד יש בכלל המשל הזה המופלא התעוררות על התורה ועל המצות שהיו ישראל מתרשלים בהם. וכל הנסים שנעשו לישראל במצרים ועל הים ובמדבר המשילם לחרישה וכשם שהחורש לא יחרוש לעולם כן האותות והמופתים לא יעשו בכל הזמנים. וע\"ז אמר (שם כח) הכל היום יחרש החורש לזרוע, ומה שאמר יפתח וישדד אדמתו ירמוז על נקיון ישראל מע\"ז כענין העגל ובעל פעור, ולשון אדמתו כאלו אמר אומתו. הלא אם שוה פניה ראוים הם כל ישראל שיהיו שוים כלם בעבודת השם יתעלה ושיקבלו עליהם עול מצות. (שם) והפיץ קצח אלו מצות קלות שבמצות עשה, וכמון יזרוק אלו מצות קלות שבמצות לא תעשה, (שם) ושם חטה שורה אלו מצות חמורות שבמצות עשה, ושעורה נסמן אלו מצות חמורות שבמצות לא תעשה, (שם) וכוסמת גבולתו אלו הגדרים והסייגים של תורה, (שם) ויסרו למשפט אלהיו יורנו, ומה יורה אותו כי לא בחרוץ יודש קצח כלומר הקב\"ה מלמדו כי יש בתורה ובמצות שטרחם קל ויש שטרחם מרובה (שם) כי לא בחרוץ יודש קצח, כלומר הקב\"ה מלמדו, ואופן עגלה על כמון יוסב אלו המצות שטרחם קל, לחם יודק אלו המצות שטרחם מרובה, (שם) גם זאת מעם ה' צבאות יצאה הפליא עצה הגדיל תושיה מפני שיש בענין המשל הזה עצה נפלאה לישראל שיש להן לקבל תוכחת ויש בו התעוררות גם כן שיהיו נצלים מכף מלך אשור כי יאבד הוא וכל חילותיו ולא יגיע לזמן הטחינה לכך אמר הפליא עצה, ומפני שיש בכלל המשל גם כן רמז על התורה ועל המצות לכך אמר הגדיל תושיה. והמשיל המצות לזרע הארץ שהם מזונות העולם ויש בקצתן רפואה לגוף כן התורה והמצות הן מזון הנפש ויש בקיומן אריכות ימים נמצאת למד שעיקר הכל התוכחת: \n",
+                "<b>ובמסכת</b> ערכין (דף יז ב) פרק יש בערכין מנין לרואה בחבירו דבר מגונה שחייב להוכיחו שנא' (ויקרא י״ט:י״ז) הוכח הוכיחו ולא קבל ממנו מנין שיחזור ויוכיחו ת\"ל תוכיח יכול אפילו פניו משתנות תלמוד לומר (שם) ולא תשא עליו חטא הוכח תוכיח אין לי אלא הרב לתלמיד תלמיד לרב מנין תלמוד לומר הוכח תוכיח מ\"מ. ומאן דלא מוכח מתפש בההוא עון דאמר מר מי שאפשר לו למחות באנשי ביתו ואינו מוחה נתפש כו' על אנשי עירו כו' בכל העולם כלו נתפש על כל העולם כלו. דאמר רבי חנינא מאי דכתיב (ישעיה ה) ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו. אם שרים חטאו זקנים מה חטאו אלא עם זקנים שלא מיחו בשרים, ואמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (יחזקאל ט׳:ד׳) ויאמר ה' אלי עבור בתוך העיר בתוך ירושלים והתוית תו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים, אמר הקב\"ה לגבריאל לך רשום על מצחן של צדיקים תו של דיו כדי שלא ישלטו בהן מלאכי חבלה. ועל מצחן של רשעים תו של דם כדי שישלטו בהן מלאכי חבלה. אמרה מדת הדין לפני הקב\"ה רבש\"ע מה נשתנו אלו מאלו א\"ל אלו צדיקים גמורים ואלו רשעים גמורים אמרה לפניו רבש\"ע היה בידם למחות ולא מיחו אמר לה גלוי וידוע לפני שאם מיחו בידם לא היו מקבלין מהם אמרה לפניו רבש\"ע אם לפניך גלוי להם מי גלוי חזר ואמר (שם) זקן ובתולה טף ונשים תהרגו למשחית ועל כל איש אשר עליו התו וגו'. מאי וממקדשי תחלו תני רב יוסף אל תקרי וממקדשי אלא ממקודשי אלו בני אדם שקיימו כל התורה מאל\"ף ועד תי\"ו, הא למדת שאפי' צדיקים גמורים נתפשים על הדור, וכן הוא אומר (שם יד) והכרתי ממך צדיק ורשע צדיק על שלא מיחה ברשע, וכן אתה מוצא ביאשיה המלך שנתפש על דורו וכתוב בו (מ\"ב יב) וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' בכל לבבו, וכן אמר הכתוב (ויקרא ה) חטאת הקהל הוא. וסמיך ליה אשר נשיא יחטא. לימדך בזה כי חטאת הקהל הוא חטא הנשיא כי הנשיא נתפס על כלן כיון שבידו למחות, וכך כתוב (ביחזקאל ג׳:י״ח) ואתה כי לא הזהרת רשע הוא בעונו ימות ודמו מידך אבקש. ועוד דרשו רז\"ל (ויקרא כ״ו:ל״ז) וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו והעמידו זה בגמרא במי שבידו למחות ואינו מוחה, ועוד דרשו (דברים א׳:י״ג) ואשימם בראשיכם ואשמם כתיב ללמדך שאשמן של צבור בראשי הדיינין שיש בידם למחות, וכן מצינו במשה שכתוב בו (במדבר ל״א:י״ד) ויקצוף משה על פקודי החיל והוא מלשון פקידות ומנוי כמו יפקד ה' ולא קצף משה אלא על הגדולים מנהיגי החיל ולימדך הכתוב שכל סרחון הדור תלוי בגדולים שיש בידם למחות שהרי כל מי שהכח בידו עליו להעניש כל עושי רשעה וכן אמר איוב על הקב\"ה (איוב י״ב:ט״ז) עמו עוז ותושיה לו שוגג ומשגה, יאמר האדון יתברך שעמו הכח ולו העונש להפרע מן השוגג והמשגה כלומר מן הטועה והמטעה: אמרו רז\"ל עד היכן תוכחה רב אמר עד הכאה ושמואל אמר עד קללה רבי יוחנן אמר עד נזיפה וכלן מקרא אחד דרשו (שמואל א כ׳:ל׳) ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות וכתיב (שם) ויטל שאול את החנית עליו להכותו. תני רבי אומר (תמיד פ\"ה כח) אי זו הוא דרך ישרה שיבור לו האדם הוי אומר זה התוכחה ואהוב התוכחה שכ\"ז שהתוכחת בעולם נחת רוח באה לעולם ברכה באה לעולם ורעה מסתלקת מן העולם שנאמר (משלי כט) ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב: \n"
+            ]
+        ],
+        "Willow": [
+            [
+                "<b>שירו</b> לאלהים זמרו שמו סלו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו (תהילים ס״ח:ה׳). יסד דוד המלך המזמור הזה על גאולת מצרים ומתן תורה. על גאולת מצרים הוא שאמר מושב יחידים ביתה וכו'. והזכיר אחריו אלהים בצאתך לפני עמך בצעדך בישימון סלה ארץ רעשה גם שמים נטפו מפני אלהים זה סיני. יאמרו שירו לאלהים זמרו שמו על גאולת מצרים ויאמר סלו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו על מתן תורה. ויש לך להתבונן כי כנגד גאולת מצרים שהיתה בכח גדול וביד חזקה הזכיר שירו לאלהים זמרו שמו המיוחד. וכן כנגד מתן תורה שכתוב בו אנכי ה' אלהיך הזכיר סלו לרוכב בערבות ביה שמו כי שמו המיוחד שהוא רוכב ערבות הוא ביה. וכענין שכתוב (ישעיהו כ״ו:ד׳) כי ביה ה' צור עולמים. ומה שהזכיר בתורה לשון רוכב ערבות לפי שהגלגל העליון מכל שאר הגלגלים הוא ערבות והקב\"ה עליון ושליט עליו כי לשון ביה מורה על ממשלה ושלטנות כי הוא יתעלה חידש הגלגלים ובראם יש מאין וכל כחם הגדול והעצום אינו אלא ממנו וכלם עבדיו ומשרתיו. ואימתי הראה הקב\"ה השולטנות הזה בעליונים ובשפלים אלא במעמד הקדוש במתן התורה וכענין שכתוב (דברים ד׳:ל״ה) אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים, ואמר ועלזו לפניו על שם שהתורה משמחת את הלב וכענין שכתוב (תהילים י״ט:ט׳) פקודי ה' ישרים משמחי לב. ועוד על שם המחול והשמחה שבין שני המחנות מחנה ישראל ששים רבוא ומחנה המלאכים שכתוב בהם רכב אלהים רבותים אלפי שנאן שיצאו אלו לקראת אלו כענין שכתוב (שמות י״ט:י״ז) ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה שטעמו לקראת מחנה האלהים כי יצאו מחנה זה לעומת זה ועל זה הזכיר שלמה (שיר ו) כמחולת המחנים רמז על שתי המחנות ולשון סלו כמו שאמר עשו מסלה ופנה דרך לאדון הכל שבא ליתן לכם את התורה, ודרשו ז\"ל במס' חגיגה פ' אין דורשין (חגיגה דף יב) ז' רקיעים הן ואלו הן וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות וא\"כ ערבות הוא השביעי. ועליו הזכיר משה רבינו עליו השלום (דברים ל״ג:כ״ו) רוכב שמים בעזרך, וכדי להורות שלטנותו יתברך על הגלגל השביעי הוא ערבות לכך קבעו לנו רבותינו חכמי האמת ז\"ל מצות ערבה ביום שביעי, ונתחייב כל אחד ואחד מישראל ליטול בידו ערבה ביום זה מלבד הערבה שבלולב שהיא רומזת אל הענין הזה בעצמו, לולב במיניו ארבעה הם ופרטם שבעה, לולב אחד אתרוג אחד, שלשה הדסים ושתי ערבות, ויום שביעי של ערבה זה הוא יום כ\"א לתשרי כמספר שם יה\"ו שבו נחתם העולם לשש קצוות והוא יום כ\"ו לבריאת עולם שנברא בכ\"ה באלול ונקרא היום הזה יום החותם הגדול כנגד השם הגדול שבו נברא העולם ולכך נקרא הושענא רבה, וידוע כי היום הזה הוא תכלית החג ותכלית ההקפה גם תשלום ע' פרים כנגד ע' אומות עכו\"ם שהיו מתמעטים והולכים והנה ההקפה לרמוז להם כליה והכרתה מן העולם רמז לדבר יריחו שבכל יום ויום היו מקיפין את העיר פעם אחת דכתיב (יהושע ז) ויהי ביום השביעי ויסובו את העיר שבע פעמים ותפול החומה תחתיה ובזמן שהיה ביהמ\"ק קיים היו מקיפין המזבח בכל יום פעם אחת ובשביעי שבע פעמים. והמנהג להקיף דרך ימין שכל הקפות של מזבח ומתנותיו היו לימין שנא' (יחזקאל מ״ג:י״ז) ומעלותהו פנות קדים והכבש בדרום היה, מכאן דרשו רבותינו ז\"ל כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח, כך דרשו רז\"ל במסכת יומא (פ\"ו דף סב ב) ובמסכת זבחים וכן מנהג כל ישראל שעושים ההקפה דרך ימין: \n",
+                "<b>וצריך</b> אדם שיתבונן בגודל כח היום הזה שהוא יום כ\"א ויום כ\"ו ויום תשלום ע' פרים כנגד שרי האומות, כי כל כחות עתידין שישובו לסבתם הראשונה והוא ג\"כ יום החותם הגדול העליון מלבד החתימה הראשונה של יום הכפורים כי כל הדברים האלה יש ויש עקרים גדולים ושרשים עצומים לא יכילם לב חושב ולא יעלו בידו מצד עיונו אלא אם כן קבלם מפה אל פה והיה בידו מסורת החכמה, נמצאת למד שההקפה שהיו ישראל מקיפים את יריחו בכל יום פעם אחת ובשביעי ז' פעמים הכל היה רמז לשכינה שהיא כלולה משש קצוות ולכך חלה מדת הדין על יריחו ונפלה החומה תחתיה, וכן היו ישראל במקדש מתכפרים על ידי המזבח ומדת הדין היתה חלה על האויבים ולא היה להם רשות לבא כנגד ישראל, וכן לעתיד תחזור השכינה לבית קדשי הקדשים ותחול מדת הדין בשונאיהן של ישראל אשר הציקום ושעבדו בהם. וההקפה שאנו עושין בזמן הזה הוא סימן ורמז לעתיד שתפול חומת ארם ויהיו כלים ואבודים מן העולם שכן התנבא דניאל על החיה הרביעית (דניאל ז׳:י״א) עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקידת אשא. ואז ישמח הר ציון וירושלים שנקראו מדבר וציה שנאמר (ישעיהו ס״ד:ט׳) ציון מדבר היתה וירושלים שממה, וכן התנבא ישעיה שישמחו ציון וירושלים על פורענות ארם הוא שאמר (שם לה) יששום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת: \n"
+            ]
+        ],
+        "Shemini Atzeret": [
+            [
+                "<b>אשכילה</b> בדרך תמים מתי תבוא אלי אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי (תהילים ק״א:ב׳). הודיענו המלך דוד ע\"ה בכתוב הזה כי כונת הלב הוא העיקר שהרי הלב משכן הנפש, וידוע שכל פעולות האדם התכלית הוא לתועלת הנפש לא לתועלת הגוף כי הגוף נברא לשמש הנפש ולהיות לה עזר במעשה הפעולות השכליות כמו שנבראת האשה להיות עזר לאדם הוא שכתוב (בראשית ב׳:י״ח) אעשה לו עזר כנגדו ואמרו רבותינו ז\"ל זכה עזר לא זכה כנגדו להלחם כי אם הגוף עוזר את הנפש הנה שניהם בהסכמה אחת בעבודת השי\"ת ובודאי זכה זכות גדול, ואם אין הגוף עוזר לנפש ואיננו נמשך אחריה ובא כנגדה אין לו זכות כלל זה שאמרו לא זכה כנגדו להלחם. והנה הנפש בדמיון הזכר והגוף בדמיון הנקבה. ומזה המשיל שלמה החומר לאשה הוא שאמר (משלי ה׳:ג׳) להצילך מאשה זרה. ואמר (שם) נפת תטפנה שפתי זרה וזה מדבר על תענוגי העולם שהחומר מבקש, וידוע כי כל פעולות האדם הנמשכות אחר דרכי השם יתברך הן באות מכח השכל, והפעולות הטבעיות באות מכח הטבע והטבע הוא המטעה אותו והטורדו מן העולם כמאמר רבותינו ז\"ל הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות, ואמנם אפשר לו לעשות הפעולות הטבעיות בענין שיהיו בכלל דרכי השם יתברך כגון ההכרחיות שאי אפשר לו לעמוד זולתן, כגון המאכל והמשתה שיכוין במזונותיו להיותו בריא בגופו כדי שיוכל לעבוד את השי\"ת כי בהיותו חולה לא יוכל לעבדו, לא שיכוין להשיג הדברים המתוקים להנאת הגוף ולחוש הטעם אלא ראוי שתהיה כונתו שיהיה בלי חולי לבד, גם בפעולת המשגל אין ראוי לו שיכוין להנאת עצמו רק לפריה ורביה כדי שיהיו לו בנים עובדי השם ית' וידריכם בדרך ישרה ושתהיה כונתו בזה אולי יהיה לו בן חכם וגדול בישראל. וזאת כונתו בשאר פעולותיו כשיתעסק בסחורה שלא תהיה כונתו להיות לו שפע מהממון והעושר ויקנה בתים ומגדלים, אלא שיהיה לו לחם חוקו כדי שלא יטרידנו חסרונו מעבודת השי\"ת ושיהיה לו פנאי, ואפי' כשהוא ישן איפשר שהוא לשם שמים ונמצאת השינה עבודה לשם יתב', ואין ספק כי פעולות אלו אף על פי שהן טבעיות ונמשכות אחר הטבע בכלל דרכי השי\"ת הן ועל זה ארז\"ל (אבות פרק ב) וכל מעשיך יהיו לשם שמים ואמר הכתוב (משלי ט״ז:ג׳) גול אל ה' מעשיך ויכונו מחשבותיך, וכבר התפלל דוד ואמר (תהילים נ״א:י״ב) לב טהור ברא לי אלהים וגו'. ביקש מאת הש\"י שיחדש לו לב טהור ושתהיה טהרת המחשבה דבקה בלבו, כי כשם שענפי האילן משתרגין מן השרש כן ענפי החטא משתרגים מן הלב שהוא שרש המחשבה, ועל זה אמר שלמה (משלי כ׳:ט׳) מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי, כלו' מי יאמר זכיתי לבי ולא נשארה בי מדה רעה ובכן טהרתי מחטאתי כי אחרי שזכה האדם את לבו יטהר מחטאתו אבל עד שלא יזכה לבו לא יטהר מחטאתו כי ענש יענש על מדות הלב הרעות, ועוד כי המדות הרעות יולידו הפעולות הנשחתות, וכתיב אחריו (שם) אבן ואבן איפה ואיפה תועבת ה' גם שניהם כלו' אחת גדולה ואחת קטנה ולוקח בגדולה ומוכר בקטנה תועבת ה' גם שניהם עונש הגדולה יותר על עונש הקטנה כי עונש הלוקח גדול בהונאת המוכר וכן יאמר המושלים כאשר לקחת קנית וכאשר מכרת האבדת קניניך, ועל כן נאמר גם שניהם כי נענש גם על הקטנה, והנה אונאת אבן ואבן גדולה מאונאת איפה ואיפה כי יכול האדם להסתכל ולהתבונן בעומק חלל האיפה ולהבחין שיעורה, על כן אמר גם שניהם כי יענש גם על איפה ואיפה, והזכיר שהם תועבת ה' אף על פי שלא שקל בהם כי הם סבה והזמנה לחטוא בהנה, ולפי שהכתוב שלמעלה מדבר על זכות הלב נסמך הכתוב הזה אחריו, והביא מופת כי הלב שבו המדות הרעות אין לשם יתב' חפץ בו כי נכון למועדי רגל בעליו ולהכשילו בפעולותיו, כי מחשבות הלב יביאו הפעולות הרעות, וכתיב (דברים כ״ט:י״ז) פן יש בכם שרש פרה ראש ולענה יקרא הכתוב הלב הרע שרש פרה ראש הוא שרש המחשבה, ובא לבאר כי אם השם יתברך יתעב האיש שבידו מדות רעות של עץ ואבן אע\"פ שלא חטא בהן מפני שהן מזומנות להכשיל אף כי נתעב האיש שבידו מדות רעות אע\"פ שלא חטא בהן שהנה מועדות להכשילו ולא יתכן שיטהר מחטאתו עמהן כן כתב הר\"ר יונה ז\"ל, ולמדנו מכל זה שהעיקר תלוי בלב ואם הלב שלם עם השי\"ת הכל שלם עם השי\"ת ואם לב חסר הכל חסר וכמו שאמרו רחמנא ליבא בעי, ולכך אמר דוד בכאן אשכילה בדרך תמים וכו'. היה דוד ע\"ה מדביק שכלו ברוה\"ק ואומר אשכילה ופירושו אמליך עלי אור השכל ואאציל עלי רוה\"ק ופירש ואמר ועל ידי מה אדביק שכלי ואמשיך רוה\"ק בדרך תמים כלומר שתהיה בהשויית האיפות והמדות וכל היום אני ממתין מתי תבא אלי כלומר שתהיה חברתך עמי היה דוד ע\"ה עושה נפשו מרכבה לשי\"ת כאבות העולם והיה אומר מתי תבא אלי שאדבק ברוה\"ק. והוסיף לפרש ואמר אההלך בתם לבבי כלומר אעמוד ביחוד הלב ובכונה זכה וביאר לנו כי הלב הוא העיקר לכל דבר כענין שכתוב (תהילים י׳:י״ז) תכין לבם תקשיב אזנך. ומצינו גם כן שהזהיר את שלמה בנו על כונת הלב הוא שאמר (דברי הימים א כא) ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש ה' וגו'. הזהירו תחלה על ידיעת השי\"ת ואמר דע את אלהי אביך לפי שהוא תכלית המבוקש מן האדם שעליה נשאל לע\"ל שא\"ל עסקת בתורה פלפלת בחכמה, והחכמה הזאת היא ידיעה כי תורה והחכמה ב' דברים הם והידיעה הזאת היא תכלית השלימות כאמרו (ירמיה טו) כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי. ומן הידוע שכל החכמות שבעולם אינן אלא הצעות אל הידיעה הזאת ומדרגות וסולם לעלות אליה, ולא החכמות בלבד אלא אף המצות המעשיות, והידיעה הזאת היא מצות עשה שבתורה שנ' (דברים ד׳:ל״ט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים וגו' והעד על זה שהמחשבה אל הלב הוא עיון השכל מה שאמר הכתוב (ישעיהו מ״ד:י״ט) ולא ישיב אל לבו לא דעת ולא תבונה לאמר. ואה\"כ אמר ועבדהו שהעבודה לא תתכן מבלתי הידיעה וראוי שתקדם הידיעה לעבודה שאלו לא ידענו איך יעבדנו ולשון עבודה כולל התפלה והקרבנות ואם לא ידענו איך יתפלל לפניו או איך יקריב לו קרבן. ומפורש אמרו בתורת כהנים כל כהן שאינו יודע לשם מי מקריב או לשם מי מקטיר אין עבודתו עבודה ועל כן אמר ועבדהו בלב שלם לפי ששלמה היה עתיד לבנות בית המקדש שהוא מקום הקרבנות לפיכך אמר לו כן כי עבודת התפלה והקרבנות צריכין כונה, התפלה ממה שכתוב תכין לבם תקשיב אזנך. ביאור הכתוב כי התפלה הנשמעת היא הנעשית בכונת הלב. הקרבנות הוא מה שאמרו רז\"ל במסכת סוכה (פ\"ה דף נה ב) שבעים פרים למה כנגד שבעים אומות פר יחידי למה כנגד אומה יחידה. וביאור הענין כי בשבעת ימי הסוכות היו ישראל מקריבים שבעים פרים. ביום הראשון היו מקריבים י\"ג פרים וי\"ד כבשים, ביום ב' היו מקריבים י\"ב פרים וי\"ד כבשים, ביום ג' היו מקריבים י\"א פרים וי\"ד כבשים, ביום ד' י' פרים וי\"ד כבשים וכו'. וכן בכל יום עד יום הז' שהיו מקריבין ז' פרים וי\"ד כבשים, הפרים היו מתמעטין והולכין והכבשים קבועים וקיימים. ומה שאמרו כנגד ע' אומות כנגד שבעים שרי האומות לפי שכל אומה יש לה שר למעלה ומתוך אותו קרבן של ע' פרים שהיו ישראל מקריבין להקב\"ה היו שרי האומות מתעלין ברוה\"ק כמו שעשה המלאך בקרבן מנוח שכתוב בו (שופטים י״ג:כ׳) ויעל מלאך ה' בלהב המזבח והיו משלימין פעולתם שנתמנו עליה כדי שיתיחד השי\"ת על הכל לפי שכל כח וכח יש כח אחד למעלה ממנו והוא מכיר הטובה הבאה אליו ממי שלמעלה ממנו וכן חברו זה מזה וזה למעלה מזה וכמו שכתוב (קהלת ה׳:ז׳) כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, וכן מסבה לסבה עד הסבה העליונה שהוא סבת הכחות כלם וכלם מתאחדים בו והוא משפיע בהם כחו, ועל כן היו מקריבים ע' פרים לש\"י כנגד ע' שרים הללו ועל זה כל כח מהם מכיר הכח שהוא עליון ממנו ומתקרב אליו להגדיל כחו ואותו העליון אצל הגבוה וכן מכח לכח עד הסבה העליונה ונמצא שכל אחד מהם נתיחד בשם האחד העליון שככולן וכלן מודים ומיחדים ומכירים שאין כחם אלא מכחו יתברך וזהו היחוד השלם שכלם מודים באחד למי שמקבלים כח ממנו. ועל כן נקרא קרבן שהוא מקריב הכחות וזהו לשון (במדבר כ״ח:ב׳) להקריב לי. ולא תמצא בתורה בשבעת הימים האלה שיזכיר בהן הכתוב לה' כי אם ביום הראשון בלבד להורות שאע\"פ שאנו מקריבין ע' פרים כנגד ע' שרים אין הכונה אלא לראש הממשלה, כי ישראל היו מקריבים ע' פרים אלו לשם ית' כנגד ע' שרי האומות לכפר על האומות. וזה שארז\"ל (סוכה פ\"ה דף נה ב) אוי להם לאומות העולם שאבדו ואין יודעים מה אבדו בזמן שבית המקדש קים היה מזבח מכפר עליהם האידנא מאן מכפר עליהם, לומר שהיו ישראל בקרבנות הללו במקום האומות וזה שאמר הכתוב (תהילים ק״ט:ד׳) תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה. ואמר במדרש תחת אהבתי ישטנוני. אתה מוצא בחג ישראל מקריבים ע' פרים על אומות העולם והיו ראוין לאהוב אותנו ולא די שאין אוהבים אותנו אלא ששונאים אותנו הדא הוא דכתיב תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה, אני מתפלל ומביא קרבן עליהם. וכן בז' ימים אלו היו עושין אותו בכל יום ויום ניסוך היין וניסוך המים. ניסוך היין היו עושין בכל יום ויום מימות השנה עם התמידין שהיו מקריבין בכל יום ויום וכענין שכתוב (ויקרא כ״ג:י״ג) ונסכו יין רביעית ההין לכבש האחד וגו'. היו עושין נסוך היין ב' פעמים בכל יום אחד עם כל כבש וכבש אבל בשבעת ימי הסוכות שהוא יום הדין על המים היו עושין נסוך המים מרמז הכתוב, וכמו שאמרו ז\"ל במסכת תענית (פ\"ק דף ב ב) נאמר בשני ונסכיהם בששי ונסכיה בשביעי כמשפטם במ\"ם, הרי כאן מים מכאן רמז לנסוך המים מן התורה והיו עושין נסוך היין גם כן שכן כתיב בכל יום ויום משבעה אלו (במדבר כ״ח:כ״ד) מלבד עולת התמיד ומנחתה ונסכה. וזה הוא ששנינו (סוכה פ\"ד דף מב) סוכה וניסוך המים שבעה כי לא היה נעשה ניסוך המים כי אם בז' ימי הסכות וזהו שכתוב (שיר השירים ב׳:י״ב) הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וכו'. ופירשו ז\"ל הנצנים הניסוכין שאינן באין אלא משנה לשנה כנץ הזה שיוצא משנה לשנה ועת הזמיר הגיע זמירת החג וקול התור נשמע בארצנו וקול מלאך שדומה לעגל ממונה על הגשמים, ודע כי כשם שהקרבנות צריכות כונה כך ניסוך היין וניסוך המים, והוא שדרשו ז\"ל (תענית פ\"ג דף טו) בשעה שמנסכין מים בחג תהום אומר לחבירו אבע מימיך ועילאה אומר החשיר מימיך קול שני רעים אני שומע שנאמר (תהילים מ״ב:ח׳) תהום אל תהום קורא לקול צינוריך. וסוד שני רעים הללו הן שני מלאכים שהיו עומדים שם בשעת ניסוך והיו צריכין לכוין אליהם, ומה שהיו פרי החג מתמעטים והולכים היה סימן כליה לאומות, והכבשים הקבועים היו כנגד ישראל הנקראים (ירמיה כ) שה פזורה והיו צ\"ח כבשים בכל שבעה ימי סוכות כדי לכלות בהן הקללות שבמשנה תורה שהן צ\"ח. הרמז בז' ימי סוכות וז' ימי פסח אחד הוא אלא שהפסח מורה על מהירות ענין ודבר נחוץ והסוכות שהוא כמין בית ודירה מורה על קביעות מקום וענין שצריך ישוב הדעת הוא הסוכה שהוא מלשון סוכה. ובמדרשו של רבי נחוניא בן הקנה מאי סכות בית דכתיב (בראשית ל״ג:י״ז) ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית וכן אמר הכתוב (תהילים ס״ח:י״ח) ה' בם סיני בקדש קדש בסיני לא נאמר אלא סיני בקדש מכאן שהקב\"ה מקומו של עולם ואין עולמו מקומו. ביום שמיני של חג היו מקריבין פר אחד כנגד הסוכה העליונה וכנגד אומה יתירה שלא למסרה ביד מזל או כוכב או מלאך, וזהו שאמר הכתוב (במדבר כ״ט:ל״ה) ביום השמיני עצרת תהיה לכם כלומר עצרתי אתכם לפני. משל למלך שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים כיון שהגיע זמנן לילך אמר להם בבקשה מכם עכבו עמי יום א' שקשה עלי פרידתכם, ולכך נקרא היום הזה עצרת ע\"ש השכינה שהיא עצרת לישראל שהן אומה להקריב לפניו קרבן ביחוד וע\"כ היה היום הזה חלוק מז' ימי הסוכות כמו שדרז\"ל הכא פרים והכא פר אחד, הכא כתיב וביום השמיני וזהו שאמרו שמיני פז\"ר קש\"ב. פייס בפני עצמו, זמן בפני עצמו, רגל בפני עצמו. קרבן בפני עצמו, שיר בפני עצמו, ברכה בפני עצמה: \n",
+                "<b>והנה</b> ז' ימי הסכות שמיני של חג אחריהם הרי הוא כז' ימי הפסח שממנו אנו מונין שבעה שבועות ויום חמשים של מתן תורה אחריהם והימים הספורים באמצע הם כחולו של מועד בין הראשון והשמיני ועל כן קורין רז\"ל לחג שבועות עצרת כח' של חג שקראו הכתוב כן. הא למדת ששמיני של חג זה שקול כיום מתן תורה ושניהם נקראים עצרת. היום הזה קראו הכתוב עצרת על שם שהשכינה עוצרת לישראל להקריב לפניו פר אחד כי צדיק אוכל לשובע נפשו. ויום מתן תורה קורין אותו חכמי האמת עצרת לפי שבו ביום נגלית שכינה על הר סיני וישראל שקבלו התורה היו נעצרים לחלקו וקבלו עליהם אלהותו וגזירותיו, ועל כן הוקבע החג הזה ביום שמיני לפי שהוא שמינית אע\"פ שהיא העשירית, והמשכיל יבין כי כנסת ישראל בת זוגו של שבת ומזה תמצא סוד הכתוב האומר עצרת היא פירושו עצרת של היא כלומר של שבת הנקראת היא שנא' (שמות ל״א:י״ז) ביני ובין בני ישראל אות היא כי היא אצולה מן השבת הגדול. ומה שהיה עצרת של מתן תורה רחוק מז' ימי הפסח ויהיה עצרת של שמיני חג סמוך לשבעת ימי הסכות כבר משלו רז\"ל משל נאה למלך שהיו לו בנות נשואות במקום קרוב אית ביומיא דייזלון וייתון אמר המלך אני ואתם נשמח יום אחר, כך בפסח על ידי שישראל יוצאין מן החורף לקיץ לפיכך רחוקה ממנו נ' יום דאית ביומיא דייזלון וייתון אבל בחג על ידי שישראל יוצאין מן הקיץ לחורף טרחות דרכים קשה לפיכך אינה רחוקה ממנו חמשים יום דלית ביומא דייזלון וייתון: \n",
+                "<b>חייב</b> האדם לשמוח שמיני של חג זה כשאר ז' ימי החג אע\"פ שבז' ימי החג הזכיר הכתוב (ויקרא כ״ג:מ׳) ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים ובח' זה לא הזכיר כן, ושמחה זה של יום טוב אינה שינעול אדם דלתות ביתו אחריו ויאכל וישתה כל מיני מעדנים הוא לבדו עם אשתו ובניו שאין זו שמחת המצוה אלא שמחת כריסו ועליו נאמר (מלאכי ב׳:ג׳) וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם, אבל עיקר השמחה שיהא אדם אוכל ושותה ומאכיל על שלחנו העניים האמללים, ואותן שאינם משגיחין על הענין אלא עיקר כל השתדלותם בחגים להנאת גרונם לא לתת חלק לעניים עליהם הכתוב אומר (הושע ד) זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו וגו' ואין זה שמחה אלא קלות ראש ואין עיקר השמחה אלא כשיש בה צד לעבודת השי\"ת: \n",
+                "<b>שנינו</b> במסכת סוכה (פ\"ד דף מ\"ח) ההלל והשמחה שמונה וזו היא שמחת השואבה שהיו שמחין בה חכמי ישראל (פ\"ה דף נא) חסידים ואנשי מעשה וראשי ישיבות היו מרקדין באבוקות של אור ואומרין דברי תשבחות והלוים היו מנגנים בכנורות ובכל כלי שיר ועל שמחה זו אמרו רבותינו ז\"ל שם (דף נא ב) מי שלא ראה ירושלים בתפארתה לא ראה כרך נחמד מעולם, מי שלא ראה בית המקדש בבנינו לא ראה בנין מפואר מעולם. מאי היא זה בנין הורדוס במאי בנייה אמר רבא באבני שישא ומרמרא, איכא דאמרי באבני שישא כוחלא ומרמרא אפיק שפה ועייל שפה כי היכי דליקביל סידא סבר למישעייה בדהבא אמרי ליה רבנן שבקיה דהכי שפיר טפי דמיחזי כאדוותא דימא, רבי יהודה אומר מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא של מצרים לא ראה בכבודן של ישראל מעולם כמין בסילקי גדולה היתה סטיו לפנים מסטיו והיו בה ששים רבוא כפלים כיוצאי מצרים וע\"א קתדראות של זהב היו שם כנגד ע\"א זקנים וכל אחת מהן אינה פחותה מכ\"ה אלף דינרי זהב, ובימה של זהב בנויה באמצע וחזן הכנסת עומד עליה והסודרים בידו כיון שהגיע לענות אמן הלה מניף בסודרין ועונין אמן ולא היו יושבין מעורבבין אלא זהבים בפני עצמן. טרסיים בפני עצמן, גרדיים בפני עצמן, כספים בפני עצמן, נפחין בפני עצמן, כדי שיהא עני מכיר את בני אומנותו ונפנה לשם ומשם מתפרנס ויוצא. אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל כשהיה שמח שמחת בית השואבה היה נוטל ח' אבוקות של אור בידו וזורקן כלפי מעלה ומקבל אחת וזורק אחת ואין אחת נוגעת בחברתה וכשמשתחוה נועץ שני גודליו בקרקע ושוחה ונושק את הרצפה וזוקף ואין כל בריה יכולה לעשות כן וזו היא קידה. אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח שמחת בית השואבה היה אומר אם אני כאן הכל כאן אם אני אין כאן מי כאן, והנה הלל הזקן היה גדול בחכמה וכמו שארז\"ל כי שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן שלשים מהם ראוים שתשרה שכינה עליהם כמשה רבינו ושלשים מהם ראוים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון עשרים בינונים, גדול שבכלם יונתן בן עוזיאל אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו מיד נשרף, קטן שבכולם רבן יוחנן בן זכאי אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה תלמוד הלכות אגדות דקדוקי סופרים גזרות שוות תקופות וגימטריאות משלות כובסים ומשלות שועלים שיחת שדים שיחת דקלים שיחת מלאכי השרת מעשה מרכבה הויות דאביי ורבא לקיים מה שנאמר (משלי ח׳:כ״א) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. וכשם שהיה גדול בחכמה כן היה מופלג בחסידות ובענוה והיה עושה נפשו מרכבה לש\"י כמו שאמרנו למעלה בדוד המלך שאמר אשכילה בדרך תמים. ועל כן אמר (סוכה פ\"ה מד) אם אני כאן הכל כאן, ואין כונתו על עצמו דווקא אלא על האדם השלם כענין שאמרו (אבות פ\"ק ז) אם אין אני לי מי לי. והיתה כונתו שהשכינה שורה עם האדם השלם זהו שאמר הכל כאן שהוא רמז לשכינה אף הקב\"ה אומר לו אם תבא לביתי אני אבוא לביתך ואם לא תבוא לביתי אני לא אבא לביתך, וביאור זה אם אתה תבוא לביתי אם יש לך ידיעה שתדע ליחד שמי הרי שמו של הקב\"ה נקרא עליך ומתיחד בך אני אבוא לביתך כלומר אתקרב אצלך ואדבק עמך וזו היא שאלת דוד (תהילים ק״א:ב׳) מתי תבוא אלי כי היה ממתין שיתיחד שכלו באור העליון, וכשם שאמר דוד בכאן מתי תבוא אלי כך המאמר בהלל אם אתה תבוא לביתי אני אבוא לביתך, והוכיח זה מן הכתוב שאמר (שמות ב) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך: \n"
+            ]
+        ],
+        "Humility": [
+            [
+                "<b>עקב</b> ענוה יראת ה' עושר וכבוד וחיים (משלי כ״ב:ד׳). יודיע הכתוב הזה שבח מדת הענוה כי יש כמה מעלות טובות נקשרות עמה, וביאור הכתוב כפשוטו כי השכר והתועלת המגיע לו לאדם מן הענוה בעולם הזה הוא ד' דברים ואלו הן יראה ועושר וכבוד וחיים. ומן הידוע כי מדת הענוה היא מדה גופנית בחברת הבריות והוא שיהיה אדם ביישן וסבלן ומכבד את הבריות ומדבר בטובתן ויהיה שומע עלבונו ושותק, ומתוך המדה הזאת הגופנית יעלה אדם למדת היראה שהיא מדה שכלית ויבא גם כן לידי עושר כי בעל מדת הענוה הוא שמח בחלקו, וידוע כי הון עתק ימעט בעיני האדם עם הגאוה ויספיק לו המועט עם הענוה, וכיון שכן הוא מסתפק במועט ואינו מתאוה אל היתרונות והוא שמח בחלקו והנה זה עושר. וכמו שדרשו ז\"ל (אבות פ\"ג) אי זה עשיר השמח בחלקו, ויבא גם כן לידי כבוד כי כשהוא נמנע מן התאוות והוא שפל רוח יספיק לו מה שעלה לחלקו. הנה זה לו כבוד והוא שכתוב (משלי כ״ט:כ״ג) ושפל רוח יתמוך כבוד, וכתיב (שם יח) ולפני כבוד ענוה כי מי שיש לו כבוד מדת הענוה קדמה לו כבר ויבא לידי חיים כי המתאוה אל היתרונות הנה הוא דואג כשלא יעשר ולא יקום חילו כאות נפשו והיו חייו חיי צער על שלא השיג כל חפצו והדאגה מקצרת הימים ונמצא מצטער על עולם שאינו שלו אבל השמח בחלקו לא ידאג על מה שקנה וימלט מן הדאגה ויחיה חיי שלוה. ובמדרש עקב ענוה יראת ה' מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסוליתה דכתיב (שם קיא) ראשית חכמה יראת ה' וכתיב עקב ענוה יראת ה', עשה המדרש מלת עקב מלשון עקב, ולמדנו מזה כי מדת הענוה גדולה מהחכמה כי היראה שהיא בראש החכמה הלא היא לרגל הענוה: \n",
+                "<b>וידוע</b> כי לכל מדה מן המדות יש שתי קצוות קצה ראשון וקצה אחרון. ועוד יש שלישי והוא המצוע, ומדת הענוה היא ממוצעת בין הקצה הראשון שהוא גאוה והקצה השני שהיא השפלות, והנה המיצוע בכל שאר המדות הוא הדבר הבינוני והטוב לאדם שיבור לו ושיתנהג בו ושלא יטה לאחד מן הקצוות שהוא דבר רע ומר. ועל זה אמר שלמה (שם ד) פלס מעגל רגלך, כיון בזה להזהיר את האדם שידריך עצמו במיצוע שתי הקצוות כלשון הפלס שהוא ממוצע בין שתי הכפות ואין יוצא לחוץ ואז יכונו כל מדותיו כי הוא הדרך הישר ללכת בו, וזהו שהוסיף ביאור ואמר אחריו אל תט ימין ושמאל כלו' שילך באמצע ולא יטה לאחת הקצוות, אבל במדת הענוה הוזהרנו בה שיטה אדם את עצמו אל הקצה האחרון שהיא מדת השפלות לא יבחר להשאר בדרך המיצוע פן יתקרב לגבול הגאוה שהיא המדה המגונה המזקת את האדם והמטרדת אותו בגוף ובנפש מן החיים המקריים ומן החיים הנצחיים ועל זה אמרו רז\"ל במוסריהם במסכת (אבות פ\"ד) מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה, וכפל המלה באמרו מאד מאד ללמד דעת את העם שיטה אדם עצמו אל הקצה האחרון שהוא השפלות, ומפני שהענוה מדה מפוארה ומעולה ותועלתה עצומה ומפורסמת לעין לכך הזכיר דוד על עצמו (תהילים נ״א:י״ט) לב נשבר ונדכה. ואף על פי שהיה מלך גדול ונביא וגדול שבשבעים זקנים וכענין שכתוב (שמואל ב כ״ג:ח׳) יושב בשבת תחכמוני הפליג על מדת הענוה וקרא עצמו לב נשבר ונדכה וכן מצינו במשה רבינו ע\"ה שהיה ראש הנביאים כלם ולא שבחו הכתוב בשאר המדות העליונות שהיו בו אלא במדת ענוה, וזה שאמר (במדבר י״ב:ג׳) והאיש משה עניו מאד, והזכיר מאד לבאר כי משה רבינו לא רצה לעמוד על המיצוע בלבד שהוא לשון ענו אבל הטה עצמו מן המיצוע אל צד השפלות וע\"כ הזכיר מאד: \n",
+                "<b>ובב\"ר</b> גדולה מדת הענוה שאפילו בהקב\"ה נאמרה שנא' (תהילים י״ח:ל״ו) ותתן לי מגן ישעך וימינך תסעדני וענותך תרבני, ותתן לי מגן ישעך אלו ישראל שכן כתיב (שם) מגן הוא לכל החוסים בו, וימינך תסעדני זו התורה שנא' (דברים ל״ג:י״ב-י״ג) מימינו אש דת למו. וענותך תרבני וכי יש ענו מן האלהים תלמיד יושב לפני רבו ללמוד וכשגומר התלמיד אומר לרב הוגעתיך אבל ישראל היו למדים מן הקב\"ה וכשבאין ליפטר אומר להם הקב\"ה הרבה הוגעתי אתכם שנא' (שם א) ה' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר רב לכם וגו' הוי אומר וענותך תרבני. רבי אומר מהו וענותך תרבני אמר רבי שמעון בן נזירא מי ענו כהקב\"ה התלמיד אומר לרב בא ושנה לי פרק אחד והוא אומר לך וקדמני במקום פלוני אבל הקב\"ה אינו כן אמר ליחזקאל (יחזקאל ג׳:כ״ב) קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך יצא יחזקאל ומצאו להקב\"ה שקדם לשם שנאמר (שם) ואקום ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד ה' עומד הוי אומר וענותך תרבני, אמר רבי אלעזר בשם רבי יצחק ראה ענוה שביד הקב\"ה ראה מה כתיב (שמות י״ט:י״ט) משה ידבר והאלהים יעננו בקול הוי אומר וענותך תרבני, אמר רבי אבא בר כהנא ראה ענוה שביד הקב\"ה ראה מה כתיב (יחזקאל מה) ויאמר ה' אלי השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו כי ה' אלהי ישראל בא בו והיה סגור. מלך בשר ודם כבודו לכנס בשער הגדול ולא בשער הקטן. אבל הקב\"ה נכנס בכבודו בשער הקטן הוי אומר וענותך תרבני, אמר רבי יהודה בר שלום התלמידים מהלכין ואח\"כ הרב אבל הקב\"ה אינו כן בשביל אברהם שהיה יושב ומצטער אמר הקב\"ה למלאכים נלך ונבקר את אברהם כשהן הולכין נגלה עליו האלהים ואחר כך המלאכים שנאמר (בראשית י״ח:א׳) וירא אליו ה' באלוני ממרא ואחר כך וישא עיניו וירא וגו' הוי אומר ועניתך תרבני, אמר רבי סימון ראה מה כתיב (שם) וילכו האנשים וישקיפו על פני סדום וגו' לא היה צריך לומר אלא והאלהים עומד לפני אברהם אלא תיקון סופרים הוא הוי אומר וענותך תרבני. אמר רבי סימון ראה מה עליו הקב\"ה מלך ב\"ו מזכיר שמו ואח\"כ מזכיר קטיזמי שלו אבל הקב\"ה הזכיר מעשיו תחלה שנאמר בראשית ברא אלהים ע\"כ במדרש: \n",
+                "<b>וכדי</b> להפליג על מדת הענוה ובעבור הראות את יקר תפארת גדולתה אמר כי המחזיק בה הוא מובטח שהוא בן העולם הבא והוא שאמרו במסכת סנהדרין (כ\"ו דף סח:) שלחו מתם אי זהו בן העוה\"ב ענותן ושפל ברך מכיך נפשייה שייף ועייל שייף ונפיק לעי באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשיה ויהבי רבנן עינייהו ברב עולא בר אהבה, הרי שהקדים מדת הענוה שהיא עליונה על כלם ואח\"כ פרט מדת הענוה בגוף ובנפש, שפל ברך הוא שיהיה שפל עם בני העולם בענין משאו ומתנו ובנחת עם הבריות זהו מדות הגוף. מכיך נפשיה הוא רוח שפלה שלא יהיה גבה רוח וזהו מדות הנפש, ובמס' אבות פרק בעשרה מאמרות כל מי שיש בו שלשה דברים הללו מתלמידיו של א\"א ושלשה דברים רעים הללו מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ונפש שכלה ורוח נמוכה מתלמידיו של א\"א, ושלשה דברים רעים הללו מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של א\"א לתלמידיו של בלעם הרשע, תלמידיו של בלעם הרשע יורדין לגיהנם שנאמר (תהילים נ״ה:כ״ד) ואתה אלהים תורידם לבאר שחת וגו'. אבל תלמידיו של א\"א אוכלין בעוה\"ז ונוחלין העוה\"ב, שנאמר (משלי ח׳:כ״א) להנחיל אוהבי יש וגו'. וביאור זה כי עין טובה הוא שאין לו קנאה על חבירו וחס על כבוד חבירו ככבוד עצמו. נפש שפלה שהוא משפיל את עצמו אצל הכל והוא מעורב עם הבריות, רוח נמוכה היא מדת הענוה, ופירש הר\"ם ז\"ל ועין טובה היא מדת הסתפקות כלומר שאדם מסתפק במה שיש לו ואיננו להוט אחר המותרות, ונפש שפלה הוא הזהירות, ורוח נמוכה היא הענוה היתירה והשלשה שכנגדם והוא החריצות לקנות ממון הוא עין רעה הפך עין טובה ורוב התאוה הוא נפש רחבה והגאוה הוא רוח גבוהה, ושלש מעלות ההן נתפרסמו לאברהם אבינו ומפני זה יקראו כל מי שימצאו בו אלו הפחיתיות השלשה תלמידיו של בלעם אחר שהתנהג במדותיו. והזהירות לאברהם הוא שאמר לשרה (בראשית י״ב:י״א) הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את. ואמרו רז\"ל שמעולם לא נסתכל בה עד אותה שעה וזה תכלית הזהירות, ומדת ההסתפקות לאברהם הוא שהניח כל רכוש סדום ולא רצה ליהנות ממנו כמו שאמר (בראשית י״ד:כ״ג) אם מחוט ועד שרוך נעל. והענוה הוא שאמר (שם יח) ואנכי עפר ואפר. אבל בלעם נתפרסם על החריצות על הממון הוא שכתוב (דברים כ״ג:ה׳) ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור ועל התאוה הוא שיעץ לבלק להפקיר את הנשים לזנות עם ישראל ואין ספק כי עצתו של אדם נמשכת אחר טבעו, ועל הגאוה הוא שאמר נאם שומע אמרי אל ושם אמרו (אבות פ\"ה) עז פנים לגיהנם ובוש פנים לגן עדן. ודבר ידוע כי הענוה ובושת הפנים סימן לאדם שהוא מזרע אברהם כי טבע הבנים נמשך אחר טבע האב וכן אמר הכתוב (בראשית י״ח:י״ט) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו': \n",
+                "<b>וידוע</b> כי מדת הענוה מדרכי הש\"י הוא ואנחנו מקבלי התורה נצטוינו שנלך בדרכי הש\"י שנאמר (דברים כ״ח:ט׳) והלכת בדרכיו. וכמו שהזכרתי למעלה במדרש על פסוק וענותך תרבני, וכן אברהם אבינו החזיק במדה זו והתנהג בה, ולא ניתנה התורה לישראל עד שנתלבשו במדת הענוה הוא שכתוב במעמד הקדוש (שמות כ׳:י״ז) כי לבעבור נסות אתכם וגו'. והיה לומר יראתו בלבבכם וכו' אבל דרשו רז\"ל יראתו על פניכם זו הבושה, ומדת היראה שהיא כוללת יראת הלב ויראת הפנים היא עיקר כל התורה וכן אמר שלמה (קהלת י״ב:י״ג) סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וגו': \n"
+            ]
+        ],
+        "Wealth": [
+            [
+                "<b>אל</b> תיגע להעשיר מבינתך חדל, התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפים וגו' (משלי כ״ג:ד׳-ה׳). מדת העושר אין מעלתה כמדת הגבורה ואין צריך לומר כמדת החכמה כי מדת החכמה היא מצד הנפש ומדת הגבורה היא מצד הגוף. אבל מדת העושר אינה לא מצד הנפש ולא מצד הגוף אלא שהיא מדה חוץ לגוף מתקרבת ובא אל האדם לפעמים בלא יגיעה ובסבת סבוב הגלגל והכל על פי השגחת המשגיח יתברך שהוא עליון על הכל ועושה הכל, והוא שאמר שלמה (שם כב) עשיר ורש נפגשו עושה כלם ה'. ביאור הכתוב כי העשיר והרש יש להם פגישה בגלגל ומצד הפגישה ההיא בתנועת הגלגל יהיה זה עשיר וזה עני ואעפ\"כ עושה כולם ה', כלומר אל תחשוב שיהיה ענין העושר והעוני נמסר למרוצת הגלגלים וסבובם כי הכל נעשה ע\"כ העונש והשכר ועל כי השגחת הבורא שהוא עליון על כלם ומנהיג אותם זהו עושה כלם ה', ולפי שאין מדת העושר כמעלת הגבורה והחכמה לכך הזכיר הנביא באחרונה הוא שאמר (ירמיהו ט׳:כ״ב) אל יתהלל חכם בחכמתו וגו', הקדים החכמה והיא המעולה שהיא מצד הנפש ואחריו הגבורה שהיא מצד הגוף ובאחרונה הזכיר העושר שאינו לא מצד הנפש ולא מצד הגוף. ולמדך הכתוב כי העושר שהוא מעולה בעיני ההמון יותר מן החכמה והגבורה הוא יותר כחות אצל השכל ולכך הזכיר המדות כסדרן ואיחר מדת העושר: \n",
+                "<b>מדת</b> העושר יש בה תועלת ונזקים וכן בכל מדה ומדה מן המדות כלן, התועלת הוא שעם העושר יהיו דבריו נשמעים ויהיו לו אוהבים רבים כענין שכתוב (משלי י״ד:כ׳) ואוהבי עשיר רבים. ועם העושר יוכל לעשות המעשים הראוים והמפעלים הנבחרים אשר בהם ימצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם כענין מעשה הצדקה ופיזור הממון במעלות וכל המדות חמורות כי העושר לא נברא אלא שיעשה אדם ממנו מצות, וכן אמרו במדרש לא נברא זהב בעולם אלא למלאכת המשכן שנאמר (שמות ל״ח:כ״ד) כל הזהב העשוי למלאכה, ובבראשית רבה אמר רבי שמעון בן לקיש לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב ולמה נברא בשביל בית המקדש שנאמר (בראשית ב׳:י״א-י״ב) וזהב הארץ ההיא טוב כד\"א (דברים ג׳:כ״ה) ההר הטוב הזה והלבנון. וכן מצינו בימי שלמה שבנה בית המקדש שלא היה לו חשיבות כלל שנאמר (דברי הימים ב ט׳:כ׳) אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה. וכתיב (מלכים א י׳:כ״ז) ויתן שלמה את הכסף בירושלים כאבנים. ומן הידוע כי אין שלימות למידת החכמה מבלעדי העושר וכן הוא אומר (קהלת ו) כי בצל החכמה בצל הכסף כי החכם אין חכמתו נשלמת כי אם במדת העושר, שהרי עם הארץ עשיר נכבד בעיני ההמון יותר ממנו, אבל שלמות החכמה הוא העושר והוא כבוד ועטרה אל החכם כי החכם מחפאר ומתעטר עמו כי ישתמש בו בכל מה שתצוה התורה ויחייבהו השכל, ועל זה אמר שלמה (משלי י״ד:כ״ד) עטרת חכמים עשרם אולת כסילים אולת. ביאור הכתוב כי העושר עטרה וכבוד אל החכם לא ישתמש בו כי אם בדברים אשר בהם יתפאר ויאשרו אותו רבים, והנה הוא בהפך מן הכסיל כאשר יעשר ויקום חילו ישתמש בו במעשה אולת וישתגע בו וכפל מלת אולת לבחר כי האולת ההיא אשר העושר הביאו אליה היא אולת גמורה וזהו אולת כסילים אולת. הנזק שהרי בריבויו נמצאים נזקים רבים ומכשולות העצומים כי הוא סבה למדת הגאוה וענות עזות כענין שכתוב (שם יח) ועשיר יענה עזות ואוהביו הרבים יחזיקו את ידו על כל דבר פשע והוא ימשכם אחריו לעשות מעשהו זר מעשהו ולעשות עבודתו נכריה עבודתו, ובסבת עשרו ירצה לנצח ולהתגבר על בני אדם, ואם החזיק בשקר ירצה לאמת דבריו ולא ירצה לחזור בו. ואמר הכתוב בענין העושר (דברים ח׳:י״ג) ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך וגו' ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך, לימדך הכתוב כי ריבוי העושר יביאנו לידי גאוה וממנה יבא שישכח את הש\"י, ומצינו שהתפלל שלמה על זה הוא שאמר (משלי ל׳:ח׳) ריש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חקי. וביאר הטעם ואמר (שם) כן אשבע וכחשתי ואמרתי מי הי ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי: \n",
+                "<b>לרוב</b> הנזקים הנמצאים בעושר ולרוב הצרות הרבות והרעות שפרות ורבות ממנו שבחו החכמים את הפכו והוא מדת העניות, שכן דרשו במסכת חגיגה פרק ראשון (דף ט ב) אמר ליה אליהו לבר קפרא ואמרי ליה לרבי אלעזר מאי דכתיב (ישעיהו מ״ח:י׳) הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני. מלמד שחזר הקב\"ה על כל מדות טובות ולא מצא להם לישראל תקנה אלא עניות אמר שמואל היינו דאמרי אינשי יאי עניותא לישראל כברדא סומקא לסוסיא חיורא ע\"כ. מנהג העושר כי כל מי שיקבץ ממנו מעט יתאוה עוד ליותר ואחר שיקבוץ ממנו הרבה יתאוה לכפלים ולא ישבע לעולם כי ילך אל לא תכלית, וכן אמרו רז\"ל אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו יש בידו מנה מתאוה לעשותו ארבע מאות שנאמר (קהלת ג) אוהב כסף לא ישבע כסף זהו מנהג העושר ומנהגו כמנהג האש שכל מה שתוסיף עצים על האש תוסיף המדורה ותרבה שלהבת: \n",
+                "<b>צריך</b> אדם שיתבונן כי לולא שהעושר צורך גדול אל האדם וענין מוכרח לפרנסתו ולמה שהוא שלימות החכמה כמעשה הצדקה וזולתה היה ראוי אצל השכל שלא להחשיבו לכלום אלא שישים אותו במדרגת העפר עד שאלו ימצא בדרך כספים ודינרי זהב לא יחמדם ואף אם יראה אבנים טובות ומרגליות לא יקחם כלל אלא שיהיו בעיניו כאבנים מן הנחל: \n",
+                "<b>ומן</b> הידוע כי לא היה אדם מעולם להוט אצל העושר אלא אם כן היה לבו פנוי וריק מן החכמה, כי כל מי שטעם טעם חכמה יתחייב שיהיה העושר נבזה בעיניו נמאס, ושיהיו כל קניני העוה\"ז אצלו בענינים הגופניים במדרגה התחתונה בתכלית הפחיתות, וכן אמר הכתוב (איוב כב) ושית על עפר בצר וגו'. ביאור הכתוב שישית איוב כל עשרו ורכושו במדרגה עפר וזהב אופיר שהיה לו כמו נחלים שלא יחשיבני כלום ושלא יזכרנו ולא יבטח עליו אלא שיבטח בשי\"ת זהו שאמר (שם) והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך, כי הוא יתברך העושר האמתי הקיים הנצחי. אין העושר תלוי בכחו של אדם ולא בשכלו כי יש כמה משכילי עם והמה יגיעים יגיעה רבה להשיגו ולא ישיגוהו ויש משיגים בלא יגיעה ועמל ואם כן אינו תלוי אלא במי שאמר והיה העולם וכן אמר הכתיב (דברים ח) ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל וכתיב וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח וגו', לימדך הכתוב שאין העושר לישראל מצד מערכת הכוכבים אלא מצד הקב\"ה בעצמו שהוא חלקנו צורנו, וזהו לשון כי הוא הנותן לך. ונראה לי לומר שהכתוב הזכיר בזה שני מיעוטין מלת הוא ומלת לך. והכונה הוא ולא מערכת הכוכבים אשר משם בא העושר והשפע, לך ולא לשאר האומות העכו\"ם לפי שאתה חלקו ביחוד ולא כן העכו\"ם כי הם חלק הכוכבים והמזלות. ומה שהזכיר שלמה (משלי כב) עשיר ורש נפגשו, שם ידבר בכלל העולם שנמסר לתנועת הגלגלים ומערכת הכוכבים והכל בהשגחת משגיח שהוא עליון על כולם והוא שאמר עושה כולם ה' וכאן דבר משה בישראל בפרט כי כל עניני ישראל בהצלחתם ובשנותם ונצחון מלחמותם אינו נמסר לכחות העליונים כי אינם נמסרים ביד המזל אלא לקוחים לחלק אדון הכל יתברך וממנו נשפע כל ענינם בהשגחה מכוונת פרטית, ומפני שהעושר אינו תלוי ביגיעה ולא בשכלו ותבונתו של אדם על כן הזכיר שלמה בכאן אל תיגע להעשיר. יאמר כי לא תרצה ליגע את עצמך לאסוף עושר כאלו שהולכים במדברות ובמקומות הסכנה או רוכבי ימים כדי שיכפלו ממונם, כי אסיפת העושר אינו תלוי ביגיעה ולא בשכלו של אדם וזהו ומבינתך חדל, ויש בדבר שתי ספיקות, האחד שלא תשיגנו ברוב יגיעה כי יש משיג במקרה ויש שלא ישיג אלו ייגע יומם ולילה אם כן אין למשכיל להכניס את עצמו בספק הזה, והשני שאף אם ישיגנו ביגיעתו עוד יש ספק אם יעמוד בידו או המר ימירנו הזמן במקום אחר כהרף עין זהו שאמר לו התעיף עיניך בו ואיננו, וידוע כי אין לך עוף מגביה עפיפתו כמו הנשר שהוא מלך על כל העופות ולכך המשיל הסתלקות העושר מן העשיר להסתלקות הנשר מן הארץ על פני רקיע השמים, ואמרו במדרש אל תיגע להעשיר מבינתך חדל כשבא מן השמים מתקיים כשאינו בא מן השמים אינו מתקיים. שני עשירים גדולים עמדו בעולם אחד מישראל קרח ואחד מהאומות העולם המן ושניהם אבדו מן העולם שלא היתה מתנתם מן השמים שהיו חוטפין אותה מהם, וכן אתה מוצא בבני גד ובבני ראובן שהיו עשירים הרבה והיה להם מקנה רב ואבדו את ממונם וישבו להם חוצה לארץ שהפרישו עצמן מאחיהם בשביל קנינם לפיכך גלו תחלה מכל השבטים שנאמר (ד\"ה א ה) ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי, זש\"ה (תהלים עה) כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים לא ממה שאדם יוצא ועמל בסחורה והולך ממזרח למערב עושה עושר ולא ממה שהוא מחזר במדבריות הוא מתרומם זהו ולא ממדבר הרים מלשון רוממות אלא מה הקב\"ה עושה נוטל ממונו של זה ונותן לזה שנאמר (שם) כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים. למה נקרא שמם נכסים שנכסים מזה ונגלים לזה, וכן אמרה חנה (שמואל א ב) ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם באף שהוא משפיל לזה מרומם את זה לכך נאמר (במדבר לב) ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד, זש\"ה (קהלת י) לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו. לב חכם לימינו זה משה ולב כסיל לשמאלו אלו בני ראובן ובני גד שעשו את העיקר טפל ואת הטפל עיקר למה שחבבו את נכסיהם יותר מן הנפשות הוא שאמרו למשה (דברים לב) גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו. אמר להם משה לא תעשו כך אלא עשו את העיקר עיקר תחלה בנו לכם ערים לטפכם ואחר כך וגדרות לצנאכם הוי אומר לב חכם לימינו, אמר להם הקב\"ה אתם חבבתם ממונכם יותר מהנפשות חייכם אין בו ברכה שנאמר (משלי כ) נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך לכך נאמר אל תיגע להעשיר מבינתך חדל. ואי זהו עשיר השמח בחלקו שנאמר (תהלים קכא) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך: \n"
+            ]
+        ],
+        "Sustenance": [
+            [
+                "<b>השלך</b> על ה' יהבך והוא יכלכלך לא יתן לעולם מוט לצדיק (שם כה). ידוע ומפורסם כי ענין הפרנסה עדות על נפלאות הש\"י ועל רוב חסדיו ממה שהוא נותן לחם לכל בשר ומחלק מזונות לכל בריה, והוא שאמרו רז\"ל בפרק ערבי פסחים (פסחים דף קיח) למה נקרא שמו הלל הגדול על שם שהקב\"ה יושב ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל בריותיו, כי הוא יתעלה הנותן לכל אחד ואחד צורך פרנסתו ודי מחסורו אשר יחסר לו. וכן לכל אומה ואומה משבעים אומות שיש בעולם ואע\"פ שאינם ראוים לכך כי יש ביניהם כמה אומות שאין להם תורה ולא שום לחלוחית של מצוה אלא שהם עובדי עבודה זרה, וכן כל בעלי נפש התנועה שאין להם שכל ודעה גם כמה מיני חיות ומיני רמשים במדבר שהוא מטריף אותם ומשביעם וכענין שכתוב (שם קמז) נותן לבהמה לחמה וגו' והכל כאחד ניזונין ומתפרנסין מצד חסדו הגדול התמידי שאינו פוסק, וכן אמר דוד ע\"ה (תהילים קל״ו:כ״ה) נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו. ודרשו רז\"ל (ע\"ז דף מב) הקב\"ה זן את העולם כלו מקרני ראמים עד ביצי כינים כלומר מן הגדול ועד הקטן שבמין החי שאינו מדבר ואין צריך לומר במין האדם שהוא חי מדבר כי הוא יתעלה נותן לכולם הפרנסה ונותן להם את אכלם בעתו, ועל שם הפרנסה נקרא הקב\"ה רועה שנאמר (תהילים פ׳:ב׳) רועה ישראל האזינה. ובמדרש תהלים רועה ישראל האזינה מה הגאולה פלאים אף הפרנסה פלאים א\"ר שמואל בר נחמן אף הפרנסה גדולה מן הגאולה שהגאולה ע\"י מלאך שנאמר (בראשית מ״ח:ט״ו) המלאך הגואל אותי. והפרנסה ע\"י הקב\"ה שנאמר האלהים הרועה אותי וכתיב רועה ישראל האזינה. בוא וראה כמה גדול כח הפרנסה שהרי חלקי העולם הצריכין פרנסה הן ד'. ואלו הן דומם וצומח וחי ומדבר. וכל אחד ואחד פרנסתו מוכנת לו כפי ערכו וענינו הראוי לו. הדומם והם ההרים והגבעות והאבנים והמתכות, הפרנסה שלהם הוא קיומם בעצמם והפסדם ובטולם מהיותם הוא העדר פרנסתם וכ\"ז שהויתם קיימת וצורתן שלמה אותו קיום הוא פרנסה שלהן, והשחיקה והרקבון בהם הוא העדר הפרנסה. ואם כן פרנסת הדומם היא עומדת בעצמו וגופו. הצומח יש לו מעלה יתרה על הדומם בנפש הצומחת שבו מה שאין כן לדומם שאין לו נפש כלל, ופרנסת הצומח הוא יניקתו מלחות הארץ וכפי עילוי הצומח על הדומם כן פרנסתו מתרחקת ממנו יותר מפרנסת הדומם שהרי פרנסת הדומם בעצמו וגופו ופרנסת הצומח צריך הוא שיינק ממקום שסמוך לו. החי יש לו מעלה על הצומח בנפש התנועה שבו וכפי עילויו על הצומח פרנסתו מתרחקת ממנו יותר שהוא צריך לרדוף אחריו ברחוק מקום שהרי אפשר לו בכך להתנועע וללכת שם. המדבר והוא מין האדם יש לו מעלה על כלם בנפש השכלית שבו וכפי עלויו על הכל אין פרנסתו מוכנת לו כל כך שאם יתנועע שם ימצאנה אלא צריך הוא שיטרח במזונותיו יותר ויותר ע\"י אפייה ובישול ותקון המאכל, ואע\"פ שפרנסת האדם אינה מוכנת לו כל כך כמו לשאר החלקים אין זה אלא מצד חכמה ושכל שבו כי מאחר שהוא יודע ויכול ומהיר לטרוח במלאכות יטרח בזה, אבל חסד השי\"ת עמו בכ\"מ להכין לו פרנסתו שברא לכל טפה וטפה ממי הגשמים שביל ודרך שאלמלא כן היו שוטפין כל העולם, ומי שברא לכל אחד ואחד מן העשבים מקום נאות לטבעו שאלמלא כן היו כל מקומות שוים בעשבים ולא יהיו מקומותיהן חלוקים כמו שהם. ומי שברא לכל שער ושער שבראש מעין אחד בפני עצמו שהוא יונק ממנו, הוא המזמין פרנסתו לכל אחד ואחד מן הבריות, וכענין שדרשו רז\"ל בפרק השותפים (בבא בתרא דף טז) מי פלג לשטף תעלה בערבייא קורין לשער שטפא לכל שער ושער שיש באדם ברא לו הקב\"ה מעין בפני עצמו, ולכך הזכיר דוד בכאן ואמר השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך, וכבר בארו לנו רז\"ל מלת יהבך שהוא מלשון משא, וכמו שאמרו מסכת מגילה (פ\"ב דף יח) לא הוו ידעי רבנן מאי השלך על ה' יהבך עד דשמעו לההוא טייעא דקאמר לההוא גברא שקול יהבך ושדי אגמלאי, וידוע כי כל אחד ואחד מבני אדם יש עליו עול ומשא לפרנס את עצמו או בני ביתו כי הפרנסה ענין הכרחי אי אפשר לעמוד מבלעדיו ולכך יאמר הכתוב שישליך האדם המשא ההוא על בטחון השי\"ת ואם יעשה כן הוא יכלכלנו וחסדו הגדול יסובבנו מאחר שהוא תולה בטחונו בו כמו שכתוב (תהלים לח) והבוטח בה' חסד יסובבנו, וטעם (שם נה) לא יתן לעולם מוט לצדיק כי האיש המשליך יהבו על השי\"ת הוא יכלכל אותו, ואמנם פעמים שיתמוטט פרנסתו מפני חטאו אבל הצדיק הגמור לא יתמוטט לעולם בפרנסתו כענין שכתוב (שם לז) נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וגו'. כלומר ולא ראיתי שהיה סמוך והוא צדיק לא יהיה נעזב לעולם ולא יתמוטט, אבל מי שלא היה סמוך מעולם כגון רבי חנינא בן דוסא וחביריו לא יקרא נעזב ואינו בכלל הדרך הזה: \n",
+                "<b>וידוע</b> כי יש בדבר פעמים רבים בענין מניעת הזמנת הפרנסה לצדיקים וכתב בזה החכם הגדול רבי בחיי בן בקודה ז\"ל בספר חובת הלבבות שחיבר וזה לשונו, דע כי הפנים שבעבורה ימנע מן הצדיק הזמנת מזונותיו וטרפו עד שיטרח עליו ויבחן בו אפשר שיהיה לעון שקדם לו התחייב להפרע ממנו כענין (משלי יא) הן צדיק בארץ ישולם. ויש שיהיה דרך התמורה בעוה\"ב כמו שאמר (דברים ח) להטיבך באחריתך, ויש שיהיה להראות סבלו והסברתו הטובה בעבודת השם כדי שילמדו בני אדם ממנו כענין איוב. ויש שיהיה ליישב אנשי דורו ויבחנהו השי\"ת בעוני ובריש וחלאים להראות חסידותו ועבודתו לשם ית' מבלעדיהם כמ\"ש הכתוב (ישעיה נג) אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם. ויש שיהיה מפני שאינו מקנא לשי\"ת לקחת הדין מאנשי דורו כמו שידעת מענין עלי ובניו שאמר בהם בכתוב (שמואל א ב) והיה כל הנותר בביתך יבא להשתחות לו לאגורת כסף וככר לחם ואמר ספחני נא אל אחת הכהונות לאכול פת לחם, אבל טובת הבורא יתברך על הרשע יש שיהיה בעבור טובה שקדמה לו יגמלהו השי\"ת עליה בעוה\"ז כמו שאמר (דברים ח) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, ואמר בו התרגום ומשלם לשנאוהי טבוון דאינון עבדין קדמוהי בחייהון לאובדיהון, ויש שתהיה על דרך הפקדון אצלו עד שיתן לו ה' יתברך בן צדיק שיהיה ראוי לה כמו שאמר (איוב כז) יכין וצדיק ילבש. ואמר שלמה (קהלת ב) ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים, ואפשר שתהיה הסבה גדולה שבסבות מותו ורעתו כמו שאמר (שם ה) עושר שמור לבעליו לרעתו, ואפשר שתהיה להאריך לו הבורא עד שישוב ויהיה ראוי לו כמו שידעת מענין מנשה, ויש שתהיה לחסד שקדם לאביו והיה ראוי להטיב לו בעבורו כמו שנאמר (מלכים ב י) ליהוא בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל ואמר (משלי כ) מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו ואמר (שם לז) נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וגו'. ויש שתהיה לנסות אנשי התרמית ומצפוניהם הרעים כשהם רואים זה ממהרים לסור מעבודת הש\"י וחשים להתרצות אל אנשי הרשע וללמוד ממעשיהם ויתברר הדבר לאלהים ויראה הנאמן בעבודתו וסבלו עד ששולטים בו ומביישים אותו ומקבל שכר מהש\"י על זה כמו שידעת מענין אליהו עם איזבל וירמיהו עם אנשי דורו ע\"כ. ולכך יצטרך אדם שיהיו עיניו תלויות תמיד אל ה' שיספיק לו פרנסתו ושיטריף אותו לחם חקו והמלך שלמה שאל זאת הוא שאמר (שם ל) הטריפני לחם חקי. ואע\"פ שלחם חקו של שלמה היה עושר רב והון עתק בכל יום אעפ\"כ אותו לחם חקו היה הכרחי לשלמה מצד מלכותו כמו לחם חקו של אחד משאר בני אדם השפלים. ועוד כי מדת העוני נמצאת בבריות כענין שכתוב (דברים טו) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. ודרז\"ל לעולם יתפלל אדם על מדה זו שאם לא בא הוא בא בנו ואם לא בא בנו בא בן בנו שנא' (שם) כי בגלל הדבר הזה גלגל הוא שחוזר בעולם. והבוטח הזה המשליך יהבו על השי\"ת צריך הוא שיחשוב כי מי שמטריף ומפרנס את העוף באויר והאפרוח בתוך הביצה שאין שם מקום ודרך לעבור המזון ואעפ\"כ אין הפרנסה מנועה ממנו בחסד השי\"ת על אחת כמה וכמה שיפרנס את האדם שיש בו נפש שכלית וההשגחה בו פרטית מצד שכלו ולא ימנע ממנו הפרנסה, וכך אמר הכתוב (תהלים לד) ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב וכתיב (שם קיא) טרף נתן ליראיו. ואין צריך לומר אם הבוטח דר ביישוב אלא אפי' היה דר במדבר שם יזמין לו הקב\"ה פרנסתו שכן מצאנו באליהו שנתן לו הקב\"ה פרנסתו במדבר ע\"י עופות הוא שכתוב (מלכים א יז) והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב. וכיון שכן חייב אדם שיתלה בטחונו בהקב\"ה בענין הפרנסה, ובשעה שיהיה חסר המזונות ובביתו אין לחם ואין שמלה שיהיה חזק בבטחונו יותר ויותר ממה שהיה בביתו בר ולחם ומזון שיספיק לו כל ימי חייו מתוך הרבוי, כי באותו רבוי אפשר שישלוט בו הפגע והמקרה ולא כן בבטחונו, וישראל במדבר שהיה המן פרנסתם לא היה יורד להם לחדש אחד או לשנים אלא בכל יום ויום, והטעם בזה כדי שיהיו עיניהם נשואות להקב\"ה בכל יום וכדי להרגילם במדת הבטחון, וכבר הזכרתי זה באות בי\"ת בטחון. ודרשו רז\"ל כל מי שיש לו מה שיאכל היום ואומר מה אוכל למחר הרי זה מקטני אמנה למדונו בזה כי השלם במדת הבטחון יש לו לחשוב בבטחונו של הקב\"ה ואין לו לחוש מה יאכל ביום מחר כי מי שיביא יום מחר ויוציא חמה מנרתקה הוא יזמין לו פרנסתו ויתן אליו אכלו בעתו. וכן דרשו זכרונם לברכה בכתובות ריש פרק מציאות האשה (דף סז ב) עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו בעתם לא נאמר אלא בעתו מלמד שכל אחד ואחד נותן לו הקב\"ה פרנסתו בעתו. ועל זה אמר דוד בכאן השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך. וטעם יכלכלך בנחת ולא בצער בכבוד ולא בביזוי כיון שהוא משליך יהבו על הקב\"ה, ופסוק מלא היא (משלי י) לא ירעיב ה' נפש צדיק. וכיון שהקב\"ה מכלכלו ונותן לו פרנסתו יצטרך שיודה וישבח לשמו בזה ואע\"פ שפרנסתו שהוא מתפרנס בה היא בדוחק ובצמצום הלא טוב לו זה מידו של הקב\"ה ממה שהיה מתפרנס בה ממנות בשר ודם בריוח והעדפה, וק\"ו מיונה שכן דרשו רז\"ל (בראשית ח) והנה עלה זית טרף בפיה אמרה יונה לפני הקב\"ה מוטב שיהיו מזונותי מרורין כזית בידי הקב\"ה ואל יהיו מתוקים כדבש בידי ב\"ו. וענין טרף מלשון מזונות כענין (משלי ל) הטריפני לחם חוקי. ומה שאמרו רז\"ל (מ\"ק דף כח) בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא אין להבין שיהיה הענין תלוי במזל וכפי משפטי המערכת ושלא תועיל התפלה בהם שכבר מצינו שבאו שלשתן בזכות התפלה. אבל המאמר הזה בא להודיענו כמה גדול כח התפלה כי כל מה שנגזר במערכת הכוכבים יכול הקב\"ה לבטלו כי גם חכמי הכוכבים מודים בכך בטענת שהקב\"ה הוא הכלל ומערכת הכוכבים הוא הפרט והכלל גדול מן הפרט ויכול הוא לבטל כחו, ובכל מה שגזר ממקרי האדם מכח המערכת אפשר לו לאדם לבטלו בזכותו בלא תפלה ובלא צעקה כלל אלא שידאג ויצטער בלבו וכענין שכתיב (תהלים קמה) רצון יראיו יעשה כלו' ברצון בלבד שהקב\"ה ממלא כל רצונו בלא שישאל כלל, אבל בשלשה ענינים אלו צריך תפלה כי שלשתן תלוין במזל והתפלה על המזל, וכן מצינו שניתנו שלשתן בכח התפלה שהוא על המזל. בנים ניתנו לרחל שנאמר (בראשית ל) וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה. חיים לחזקיה שנאמר (ישעיה לח) שמעתי את תפלתך הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה. ומזוני לאליהו ולאלישע שמצינו שנתרבו המזונות וניצלו מן הרעב, והרי המאמר הזה לרז\"ל הערה על כח התפלה להודיענו כי הם תלוים במזל ולכך יצטרך ריבוי תפלה בהם כדי לבטל המזל בכח התפלה כמו שנתבטל בשלשתם ע\"י תפלה. ומפני שבנתינת המזונות נעשה בהם נס בביטול כח המערכה המשילו החכמים נתינת המזונות לקריעת ים סוף, ומפני שקריעת הים היה נס מפורסם וזה נסתר לכך אמרו כקריעת ולא קריעת, וכן אמרו (ערבי פסחים דף קיט) קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף דכתיב (תהלים קלו) לגוזר ים סוף לגזרים וכתיב (שם) נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו: \n"
+            ]
+        ],
+        "Passover": [
+            [
+                "<b>דברי</b> אגור בן יקא המשא נאם הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואוכל (משלי ל׳:א׳). מצינו לשון דברי שהוא נופל על חכמת המחקר ועל עניני הטבע שכן הפרשה מדברת על ארבע יסודות כמו שמפרש והולך מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כל אפסי ארץ. וכן תמצא ספר קהלת שהוא ספר המחקר שפתח במלת דברי ואמר דברי קהלת בן דוד ומפרש והולך כמו כן ענין ד' יסודות, וכן ספר ירמיה פתח במלת דברי ואמר דברי ירמיהו בן חלקיהו ומפרש והולך ענין הטבע הוא שאמר (ירמיהו א׳:א׳) בטרם אצרך בבטן ידעתיך כי האיש הנביא צריך שיהיה מוכן לנבואה מתחלת היצירה. אגור הוא שלמה מלשון (משלי י׳:ה׳) אוגר בקיץ בן משכיל (שם ו) אגרה בקציר מאכלה ועל שם שאגר את החכמה. ומטעם זה נקרא קהלת על שם שנתקהלה החכמה בנפשו. בן יקא שאגר הבינה והקיאה לבני העולם, וזה שכתוב (קהלת י״ב:ט׳) ויותר שהיה קהלת חכם עוד לימד דעת את העם אזן וחקר ותקן משלים הרבה. אמר קהלת חכם והם שני שבחים ויאמר הכתיב מלבד היתרון שהיה לו הוא שהיה קהלת והיה חכם שאלו חכם אחר אמר דבריו היו הבריות חייבים לשמעם ולהתבונן בהם אף כי אמרם קהלת ואלו קהלת אמרן מדעת עצמו בדרך החכמה היו חייבין לשמעם אף כי אמרן ברוה\"ק, עוד למד דעת את העם. ואזן שעשה אזנים לתורה, וחקר שהוא השיג חכמת המחקר. תקן משלים הרבה ע\"י המשל הקל אדם מתבונן נפלאות כמו שתמצא מרגלית שוה אלף זוז ע\"י פתילה קלה. המשא כמו ואני תפלה. וענינו גדול בנבואה ובא להודיענו ששלמה היה גדול במחקר ממלת דברי וגדול בנבואה ממלת המשא. ומה שקורא הכתוב את הנבואה בלשון משא לפי שהנביא צריך להיות משיא עצמו מן הדברים הגופניים. נאם הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואוכל שני חכמים היו בדורו והיו שואלין לו בחכמת ארבעה יסודות והיה איתיאל גדול מאוכל בחכמה ועל כן כפל את שמו כענין נח נח אברהם אברהם שהככל חשיבות גדולה. כי בער אנכי מאיש יותר מכל איש ואמר על עצמו כן הפך ממה שהעיד הכתוב עליו ואמר (מלכים א ד) ויחכם מכל האדם. ולא בינת אדם לי, אין לי הבינה המיוחסת אל האדם אבר בה יש לו יתרון על שאר בעלי חיים, והזכיר שלש מדות בינה חכמה ודעת קדושים יש מפרשין שהבינה למטה מן הכל וחכמה למעלה מן הבינה ודעת למעלה מהחכמה. ופירוש הכתוב לא למדתי חכמה ואיך אדע דעת קדושים שהוא למעלה מן החכמה והלשון עצמו כמתמיה, ומה שהזכיר שלש מדות אלו לפי שכל פעולות הטבע וכל חכמת המחקר מיוסדים עליהם ובכחם נבראו הוא שכתוב (משלי ג׳:י״ט) ה' בחכמה יסד ארץ וגו' וכיון לומר כן איך אדע עניני הטבע כי המעלות שהטבע נברא בהם איני יודע: \n",
+                "<b>עוד</b> יש לפרש בשלש מדות הללו שכלם מעלה אחת והכל חוזר אל החכמה אמנם יש בהם הפרש כי המשיג הדברים הרחוקים מן העיון בדרך קבלה שקבולו הוא הנקרא חכמה זהו שאמר ולא למדתי חכמה כלומר שצריך למוד, והמשיג הדברים הקרובים מצד העיון הוא הנקרא יודע כאמרו (שמות ב׳:כ״ה) וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים והמשיג הדברים הבינונים שאינם קרובים מן העיון ולא רחוקים נקרא תבונה וא\"כ שינוי השמות של החכמה לפי שינוי ההשגות ומ\"מ הכל חכמה, ומה שהשכיל שלמה את עצמו כל כך היא מדת השלמים בחכמה דרך שפלות וענוה כאדם שמבקש החכמה לכבוד החכמה לא לכבוד הבריות שיכבדהו ושיתפאר בעיניהם, ומזה אמר הכתוב (משלי י״ד:ל״ג) בלב נבון תנוח חכמה ובקרב כסילים תודע הנבון הוא מתעסק בחכמה ליתרון הכשר מעלתה ומכיר יקר תפארת גדולתה והיא צפונה אתו ואיש לא ידע ואמר לכל סכל הוא הוא נבון וחכם זהו שנאמר (שם) יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט. באורו טוב שיחזיק את עצמו בסכלות מעט שיש בו ממה שיחזיק את עצמו חכם ונכבד. ובקרב הכסילים תודע הכסילים לא יצפנו החכמה לעולם כי אין חפצם מן החכמה כי אם להתכבד ולהתייחס ועיקר עמלם בה למען ידעו הבריות שהוא למד חכמה. ורז\"ל הביאו משל על זה משני נהרות חדקל וכרת הוא שדרשו פרת אומר לו לחדקל מפני מה קולך נשמע אמר להן הלואי שישמע קולי בין הנהרות. אומר לו לפרת מפני מה אין קולך נשמע אמר מעשי מוכיחים אדם זורע בי ירק יוצא לשלשה ימים נוטע נטיעה יוצאה לשלשה ימים. ובאור זה כי חדקל הוא נהר קטן וקולו נשמע ופרת נהר גדול ואין קולו נשמע, עוד הביאו משל לענין זה ואמרו אסתירא בלגינא קיש קיש קריא לפי שהאסתירא אין הצלוחית מקומה ולפיכך קיש קיש קריא אבל אם ינתן הזוז בכיס שהוא מקומו שמה ינוח וקולו לא ישמע. ודרשו רז\"ל (בב\"מ פ\"ז דף פה) מאי דכתיב בלב נבון תנוח חכמה זה ת\"ח בן ת\"ח ובקרב כסילים תודע זה ת\"ח בן עם הארץ אמר עולא היינו דאמרי אינשי אסתירא בלגינא קיש קיש קריא. ובמדרש משלי דברי אגור בן יקא המשא דברי אלו דבריו של שלמה. אגור שאגר חלציו לחכמה. בן יקא בן שהוא נקי מכל חטא. המשא שנשא עולו של הקב\"ה, נאם הגבר ששרתה עליו רוח הקדש, לאיתיאל שהבין אותיותיו של אל. לאיתיאל שהבין אותיות של מלאכי השרת. ואוכל שהוא יכול לעמוד בהן. מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כל אפסי ארץ מה שמו ימה שם בנו כי תדע. כל אמרת אלוה צרופה מגן הוא לכל החוסים בו. אל תוסף על דבריו כן יוכיח בך ונכזבת. כונת שלמה בפסוקים אלו במציאת שאר החכמות ושלא יתעסק בהם זולתי בחכמת התורה שהיא הכוללת כל החכמות. ולפיכך הזכיר בפסוק מי עלה שמים ד' יסודות שהן כולל לחכמת הגלגלים ולבריאת העולם השפל דומם צומח חי ומדבר, רמז יסוד האש במלת שמים שהיא מלה מורכבת אש ומים ואמר מי עלה שמים וירד כלומר מי יודע יסוד האש מהו ומי יגיד לנו מהותו וטבעותו, מי אסף רוח בחפניו כלומר מי יודע ענין האויר מהו ואיך הוא חיות כל נברא. מי צרר מים בשמלה קרא העבים שמלה כי העבים שמלת השמים ומלבושם, מי הקים כל אפסי ארץ כלומר מי יודע יסוד העפר והארץ מהיכן היתה מה שמו של החכם היודע עניני הטבע הנעלמים האלה ומה שם בנו אם נשאר לו זרע לאותו חכם ונשאלהו אולי ידע, לפי שענפי האילן מעידים על השרש הטוב וכל אלה הם עניני המחקר ולכך פתח במלת דברי שהוא מלה מורה על המחקר, ואחר ששאל זה בדרך התמיה ונשאר הענין מוסתר ונעלם ובקש ולא מצא אמר כל אמרת אלוה צרופה כנגד המשא שהזכיר שהיא הנבואה ולמעלה מן המחקר, יאמר אין ראוי שתתעסק בחכמת המחקר או בשאר החכמות זולתי בחכמת התורה והמצות לכי שהחכמות האלה מבלי ידיעת חכמת התורה מביאות את האדם אל החקירה הנמנעת שאסרה לנו התורה והיא חקירת מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור, ועל כן המשיל תורתנו לכסף צורף שאין בו סיג לומר כי שאר החכמות הן כסף אבל לא כסף צרוף כי יש בהן סיג והסיג שבהן הוא שהן מולידות דעות נפסדות באמונה. והענין הזה בעצמו הזהיר שלמה בספר קהלת אמר (קהלת י״ב:י״ב) ויותר מהמה בני הזהר, והוא חוזר למעלה דברי חכמים כדרבונות, יאמר הזהר פן תתעסק בחכמות ביותר מהם כלומר ביותר מדברי חכמים לפי שבשאר חכמות עשות ספרים הרבה אין קץ כמו (איוב יב) הקץ לדברי רוח: \n",
+                "<b>ומצינו</b> סדור היסודות בספר קהלת כסדור הזה בעצמו חוץ מיסוד העפר שהוא אחרון בכתוב הזה והוא ראשון בספר קהלת באמרו (א) והארץ לעולם עומדת. ואחרי כן חוזר לסדרו הראוי שהוא האש והרוח והמים. האש וזרח השמש וגו'. והרוח סובב סובב הולך הרוח. המים כל הנחלים הולכים אל הים וכונת קהלת במה שהתחיל מן הארץ לפי שספר קהלת הוא ספר המחקר וראוי לו להתחיל מן הנקודה, והנה שלמה למד זה מספר בראשית שהוא גם כן ספר המחקר שהתחיל ביסוד הארץ באמרו והארץ היתה תהו ובהו ואח\"כ הזכיר וחשך על פני תהום שהוא האש היסודי שהיא חשכה ואח\"כ הזכיר ורוח אלהים מרחפת על פני המים, ולהודיע שספר קהלת מיוסד על המחקר כענין בראשית לא תמצא בקהלת ולא בבראשית שיזכיר השם המיוחד רק שם אלהים המורה על פעולת המחקר והסדור והטעם בשניהם אחד, גם ספר איוב שעיקרו חכמת המחקר והיה חכם גדול בחכמה זו אחז הסדר הזה בעצמו הוא שנאמר (איוב כה) כי לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה נמצאת למד שאיוב תפש בחכמת מחקרו סדור קהלת וסדור בראשית: \n",
+                "<b>ויש</b> לפרש עוד מי עלה שמים וירד הכונה בכתוב הזה להתבונן בנפלאות מעשיו של הקב\"ה בבריות בעלי חיים שברא שכל אחד מהם מורכב מד' יסודות, וזהו שאמר מי עלה שמים וירד כלומר מי עלה למדרגת החכמה הזאת וירד בעומקה שידע היאך נבראת מיסוד האש בריאה הנקראת בלשון רז\"ל סלמנדרא בהסקת הכבשן שבע שנים רצופים. ולמדנו זה מן הכתוב האומר (ויקרא י״א:כ״ט) והצב למינהו כי הצב שני מינין הא' ערוד והשני סלמנדרא. מי אסף רוח בחפניו יאמר מי החכם היודע חכמה זו והיא בידו ובאפניו היאך נבראים בריות מיסוד הרוח והן העופות שבאויר. מי צרר מים גם מיסוד המים והם הדגים. מי הקים כל אפסי ארץ גם מיסוד העפר והן הבהמות והחיות, וזהו שדרשו רז\"ל (חולין דף קכז) כשהיה ר\"ע מגיע אצל מקרא זה והצב למינהו היה אומר (תהילים ק״ד:כ״ד) מה רבו מעשי ה' כלם בחכמה עשית בראת בריות גדולות בים בריות גדולות ביבשה. שבים אלמלא יוצאות ליבשה מיד מתות ושביבשה אלמלא נכנסות לים מיד מתות. בראת בריות גדולות באש בריות גדולות באויר. שבאש אלמלא יוצאות לאויר מיד מתות ושבאויר אלמלא נכנסות לאש מיד מתות. הוי אומר מה רבו מעשיך ה' וגו'. ולפי שיש בכל הנבראים מקצתן אסורים ומקצתן מותרין אמר כל אמרת אלוה צרופה. לומר כי כונת התורה היתה בהיתר מקצת ובאסור מקצת כדי לצרף הדעות ולזכך השכל: ובמדרש מי עלה שמים זה משה שנא' (שמות י״ט:ג׳) ומשה עלה אל האלהים. וירד זה משה שנא' (שם) וירד משה מן ההר. מי אסף רוח בחפניו זה משה שנא' (שם ט) כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה'. מי צרר מים בשמלה זה משה שנא'(שם טו) נצבו כמו נד. מי הקים כל אפסי ארץ זה משה שהקים המשכן שנא' (שם מ) ויקם משה את המשכן, ד\"א מי עלה שמים זה אליהו שנאמר (מלכים ב ב׳:י״א) ויעל אליהו בסערה השמים. מי אסף רוח בחפניו זה אליהו שנאמר (מלכים א י״ז:א׳) אם יהיו השנים האלה טל ומטר וגו'. מי צרר מים זה אליהו שנא' (מלכים ב ב׳:ח׳) ויקח אליהו את אדרתו. מי הקים כל אפסי זה אליהו שהחיה את המת שנא' (מלכים א י״ז:כ״ג) ראי חי בנך. ד\"א מי עלה שמים זה הקב\"ה שנאמר (תהילים מ״ז:ו׳) עלה אלהים בתרועה וירד זה הקב\"ה שנא' (שמות י״ט:כ׳) וירד ה' על הר סיני. מי אסף רוח בחפניו זה הקב\"ה שנא' (איוב י״ב:י׳) אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש. ומי צרר מים זה הקב\"ה שנא' (שם כז) צורר מים בעביו ולא נבקע ענן תחתם. מי הקים כל אפסי זה הקב\"ה שנאמר (שמואל א ב׳:ו׳) ה' ממית ומחיה, מה שמו שדי שמו ה' צבאות שמו. ומה שם בנו בני בכורי ישראל, ולפיכך סמך לזה כל אמרת אלוה צרופה שא\"א לתורה בלא ישראל וא\"א לישראל בלא תורה. בא הכתוב הזה לבאר כי כונת הש\"י בתורה ובמצות לצרף בהן הדעות ולהשיג בהן המושכלות. ועל הכונה הזאת באה מצות הפסח כדי להתעורר ולקבוע בנפש שורש האמונה והעבודה, וע\"כ צוה הכתוב לשחוט הפסח לעיניהם של מצריים שהיו עובדין לצורת הצאן, שהרי המצריים לא היה להם אלוה מצד המזלות ולא מצד הכוכבים ולא מצד בריאת העולם אלא מצד הטובה שכל המטיב להם היה ראוי אצלם לעבדו, וע\"ז הענין היו עובדים לצורת הצאן כמו שאמר הכתוב (שמות ח׳:כ״ב) כי תעבת מצרים נזבח לה' אלהינו, בעבור שהיתה מגעת להם טובה גדולה מאד מצד הצאן יותר מכל שאר בע\"ח ואין בני אדם משעבדין אותן בגופם כענין שוורים לחרישה וסוסים לרכיבה, והחיות אינן תחת ידם שאינן נוחות להכבש כמו הצאן והן מזיקות לבני אדם ואשר אינם מזיקות אינן מועילות לבעליהן כלום ואין להם בהם הנאה זולתי שהם מאכליו, אבל מין הצאן היה נכבד בעיניהם וראוי לעבוד צורתו יותר מכל צורת שאר הנבראים שהאדם צריך לטרוח אחריהם ואין משעבדין בגופן אלא שמגעת מהן לבעליהן טובה בגיזה ובחלב ובולדות ובשביל זה היה הצאן נכבד בעיניהם וראוי לעבדו, ומן הטעם הזה היו המלכים עושין עצמן אלוהות לרוב גדלם וממשלתם והיכולת להרוג או להטיב יותר משאר האדם, כמו נמרוד שהיה עושה עצמו אלוה, הוא שאמר עליו הכתוב (בראשית י׳:ט׳) הוא היה גבור ציד לפני ה', וכן פרעה שהיה אומר שהוא עשה את עצמו ונילוס נהרו כמו שאמר עליו הנביא (יחזקאל כ״ט:ג׳) התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו וכו', וכנגד הדעת הנפסדת הזאת אמר דוד (תהילים ק׳:ג׳) דעו כי ה' הוא אלהים הוא עשנו וגו', ולא נמצא בתורה מי שיעשה עצמו אלוה אלא מלך לפי שהיכולת בידו יותר משאר בני אדם. ומן הענין הזה יוכיח הנביא לישראל מעבודת העליונים או מבני אדם שהיו מטיבין להם והיו עובדין אותן, והוא שאמר (הושע ב׳:ז׳) כי אמרה אלכה אחרי מאהבי וכו'. כלומר הכוחות העליונים או בני אדם המטיבים להם וזהו מנהג מצרים באמונתם. גם ההפרש שהפרישה תורה בין המאכלים המותרים והאסורים הכל לצרף בהם הנפש המשכלת שהרי המצות חיי הגוף והנפש הן שכן אמר שלמה (משלי ד׳:כ״ב) כי חיים הם למוצאיהם וגו' כי חיים הם למוצאיהם זהו חיי הנפש ולכל בשרו מרפא זהו חיי הגוף, והמאכלים שאסרה תורה הם מזיקים את הגוף ומולידים בנפש אכזריות ותכונה רעה לפי שהם גסי הטבע ורבי הליחה והרופאים יודעין זה והראוי למקבלי התורה לזכך שכלם במאכלים הטהורים ולהזהר מן האכזריות, וזהו שאמרו רז\"ל וכי מה איכפת לו להקב\"ה בין שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף הא לא ניתנו המצות אלא לצרף בם את הבריות הה\"ד כל אמרת אלוה צרופה כלומר לצרוף בהן הנפש המשכלת שלא ירגילנה אדם בדרך אכזריות אלא בדרך רחמנות בשחיטה ולא בנחירה מן הצואר ולא מן העורף: \n",
+                "<b>גם</b> איסור החמץ בפסח מן הטעם הזה הוא כדי לצרף נפש המשכלת ולקבוע בלב אמונת השם ית' בזכרון הנפלאות הנכללות ביציאת מצרים וכי נאסר לנו החמץ לזכרון שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגאלו, וכפשט הכתוב (שמות י״ב:ל״ט) ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים וגו', ומן הידוע באיסור החמץ שיש בו רמז ליצה\"ר והאדם חייב להגביר יצ\"ט על יצה\"ר וזאת כונת התורה בתעניות ובתפלות ובצדקות וזהו עיקר הפירוש בפסוק (משלי י״ב:י׳) יודע צדיק נפש בהמתו כלומר נפש הבהמית שלו כי הצדיק משבר ומכניע אותה מלשון (שופטים ח׳:ח׳) ויודע בהם אנשי סכות וכן (תהילים קל״ח:ו׳) וגבוה ממרחק יידע. והנה לשון חמץ מלשון (שם עג) כי יתחמץ לבבי, כי הלב הנוטה להרשיע יקראוהו רז\"ל החמיץ כענין שאמרו בכורש כאן קודם שהחמיץ כאן לאחר שהחמיץ וכן היין הנפסד נקרא חומץ, וכן אמרו בפירוש גלוי וידוע לפניך שרצוני לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה כלומר יצה\"ר הרי שהמשילו יצה\"ר לשאור, ואמרו במדרש כי הוא ידע יצרנו אוי לה לעיסה שהנחתום מעיד עליה שהיא רעה, ועל כן היה החמץ מרוחק מן המזבח והזהירה עליו תורה שלא להקריבו כל עיקר הוא שכתוב (ויקרא ב׳:י״א-י״ב) כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' קרבן ראשית תקריבו אותם לה' ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח. לפי שהמזבח היה לריח ניחוח ומקום מיוחד לכפרה ולרצון והחמץ לא לרצון. ומה שהיה חמץ בקרבן תודה לא היה ראוי להקריבו קרבן כי אם להניף אותו תנופה, וע\"ז אמרה תורה לא יראה ולא ימצא לא יראה במעשה ולא ימצא במחשבה אלא שיבטלנו בלב ולפי שהמצות שלשה חלקים מצות הפה והלב והמעשה כמ\"ש (דברים ל׳:י״ד) בפיך ובלבבך לעשותו, באה התורה לבטלו בלב כנגד המצות התלויות בלב, ובאה הקבלה לבערו מן הבית או לשרפו כנגד מצות המעשה, ולומר כל חמירא כנגד מצות הפה כדי שיתקיימו שלשה חלקי המצות באיסור החמץ והא למדת שאיסור החמץ כולל כל המצות וכיון שהחמץ יש בו רמז ליצה\"ר מכאן יש לנו רמז שכשם שאנו מצווים לבטל החמץ בלב מן התורה כך אנו חייבים לבטל יצה\"ר מהלב ושלא ימשול בנו וזש\"ה תשביתו. ודרז\"ל דהיינו ביטול בלב דכתיב (בראשית ח׳:כ״א) כי יצר לב האדם רע מנעוריו, וכשם שבאה הקבלה לבער החמץ ולבדוק הבית בחורין ובסדקים כך אנו חייבים לחפוש ולבדוק חדרי בטן והכליות ממחשבו' ומהרהורים רעים, וכשם שבדיקת החמץ אינה לא לאור החמה ולא לאור הלבנה ולא לאור האבוקה אלא לאור הנר כך בדיקת יצה\"ר אינה אלא לאור הנשמה הנקראת נר הוא שכתוב (משלי כ׳:כ״ז) נר ה' נשמת אדם וגו' ומה שהיה זמן איסורו ז' ימים לרמוז על האלף הז' שאין בו יצה\"ר ואם היה האיסור ו' או ח' לא היתה הכונה מתבארת כל כך. וכשם שהותר לנו החמץ אחר הז' כן עתיד שיתחדש עולם אחר השביעי וישוב יצה\"ר בעולם וזה ילך עד היובל הגדול שיעקרו לגמרי, וע\"כ תמצא ביום נ' לעומר שהוא כנגד נ' של יובל שכתיב שם (ויקרא כ״ג:י״ז) חמץ תאפינה כי בו יתבטל יצה\"ר לגמרי. ואמר (משלי ל׳:ה׳) מגן הוא לחוסים בו שהיא מגינה על הצרות והיא מגינה על החליים כי עם התורה א\"צ לרופאים וזה דבר ברור מהבטחת הכתוב (שמות כ״ג:כ״ה) וברך את לחמך ואת מימיך וגו'. ואמר אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת, הזהיר על המצות שלא יתחכם אדם להם ושלא יוסיף עליהם כגון ד' מינין שבלולב או ד' פרשיות שבתפילין שלא יעשה מהן ה' כי כל המוסיף עובר על התורה שנא' (דברים יג) לא תוסיף עליו וגו' כי התורה תמימה שנא' (תהילים י״ט:ח׳) תורת ה' תמימה וגו' וכל מה שהוא תמים א\"צ תוספת ומגרעת, וכל דברי התורה הם מזוקקין בלי סיג הוא שאמר דוד ע\"ה (שם יב) אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כימי</b> צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז). פ' זה כולל שתי גאולות גאולה ראשונה של יציאת מצרים וגאולה אחרונה שהיא עתידה שעליה נתנבא ישעיה ואמר (ישעיה ס) קומיאורי כי בא אורך, דבר ידוע כי ע' אומות יש בעולם ויצאו כלם מע' איש היו כולם יוצאי יריכו של נח ומשם נפרדו הגוים לע' אומות שכן כתיב (בראשית ו) ומאלה נפרדו הגוים בארץ וגו', ועל זה אמר משה רבינו בלשונו (דברים לב) בהפרידו בני אדם וגו' שהם ע' למספר בני ישראל שהם ע' נפש כי על זה לא אמר למספר בני יעקב, וכל האומות ההם היו עובדי ע\"ז בג' חלקים, מהם לשרים השוכנים באויר בגלגלי היסודות, מהם לכוכבים ולמזלות, מהם למלאכים העליונים הנקראים אלהים כענין שכתוב (שמות כב) זובח לאלהים יחרם, לא היה בכלם דורש את ה' זולתי נח ובניו שהשאירו שארית לעולם בקיום המין האנושי ובדרישת השם ית'. וידוע כי כשם שהיה אדם הראשון ראש לכל התולדות מתחלת הבריאה והוא המעיד על החדוש כן היה נח ראש לכל התולדות אחרי המבול מעיד על המבול שהוא כענין חדוש, וכשם שהיה לאדה\"ר ג' בנים קין והבל ושת האחד מהם נתקלקל והוא קין והאחד היה ראש לכל הצדיקים והוא שת, כן היו לנח ג' בנים שם וחם ויפת האחד נתקלקל והוא חם והאחד היה ראש לכל הצדיקים והוא שם, ומן הידוע כי למך אביו של נח ראה לאדה\"ר ואברהם ראה לנח כי אברהם בן נ\"ח שנים כשמת נח וא\"כ נח ושם בנו עד מפי עד על חדוש העולם והרי לך האמונה איך היתה משתלשלת מדור אל דור אצל היחידים שכל פעולותיהם ומעשיהם בנסים נסתרים, אבל מעולם לא נתפרסם האלהות בעולם בעיני האומות בנסים מפורסמים כי אם ביציאת מצרים על ידי ישראל, כי היו האומות רואות אותות ומופתים הגדולים ההם בשנוי הטבעים ואז היו מכירים ומודים כי יש אלהים שופט הארץ משנה הטבע כרצונו ומנצח ומשדד מערכת הכוכבים, וזהו שכתוב (הושע יב) ואנכי ה' אלהיך מארץ מצרים, יאמר כי פרסום אלהותו יתב' בעולם בנסים מפורסמים מארץ מצרים היה, ולכן הזכיר ה' אלהיך כלשון הנאמר במעשה בראשית (בראשית ב) ביום עשות ה' ובלשון הנאמר במ\"ת (שמות ב) אנכי ה' אלהיך, ומזה אמר הכתוב (שם י) אשר התעללתי במצרים, ונראה לי שהוא מלשון עולה כי כל המעשים הנעשים בעוה\"ז יקראם הכתוב עלילות כלשון (תהלים קה) הודיעו בעמים עלילותיו, וכן (שמואל א ב) ולו נתכנו עלילות וזהו שתרגם אונקלוס ית נסין דעבדית. וכן אמר דוד על הש\"י (תהלים סו) נורא עלילה על בני אדם, ומה שנקראו כל הפעולות עלילות מפני שכלן נמשכות ונאצלות מן העלה הראשונה וכל הנמצאים הם עלולים אצלו, וביאור הכתוב כי מתוך עלילותיו ונפלאותיו שבמצרים הראה את עצמו עילה, כי האומות מתחלה לא היו מאמינים בהשגחה והיו סבורים שהעולם קדמון והיתה דעתם שאין הפרש בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו אין שכר למי שמציל נפשות ואין עונש למי שהורג אותם אין משפט ואין שופט, כעין מה שתפשו חביריו לאיוב (איוב כב) ואמרת מה ידע אל הבעד ערפל ישפוט עבים סתר לו ולא יראה כן היתה כונת האומות באותן הזמנים כי אין ההשגחה מגלגל הירח ולמטה, גם המצרים שגלו ישראל ביניהם היתה להם הדעה הנפסדת, ואע\"פ שיש אומה טועה מתוך פתיות היו המצרים טועים מתוך ריבוי חכמה כי היו חכמים גדולים יודעים הכחות העליונים אשר משטרם בארץ ושכובב פלוני ומזל פלוני ממונה על חלק פלוני מחלקי הארץ, והיו אומרים כי כיון שהעוה\"ז השפל נמסר להנהגתם והם משרתי המלך הלא המכבד אותם המשרתים הוא מכבד את המלך ולכך היו עובדין לאותם הכחות והיו כופרים בעיקר שהוא השם המיוחד, ולפי שהכחות ההם אינם אלא שלוחים ואין כחם מעצמם לכך קראם הכתוב אלילים וזהו (ד\"ה א יו) כי כל אלהי העמים אלילים, וה' שמים עשה. ולשון אלילים מלשון כח ואילות וכפל המלה למיעוט הכח לבאר שאין כחם מעצמן כי אם מכח השם המיוחד זהו וה' שמים עשה. והכפירה לפרעה ולמצרים היתה בג' דברים בהשגחת השי\"ת ביכלתו בנבואת משה, בהשגחת הש\"י הוא שכתוב (שמות ח) והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן וגו' למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ כמלך באמצע המדינה שהוא קרוב אל הקצוות משגיח על הכל ביכלתו, הוא שכתוב במכת הברד (שם ט) בעביר תדע כי אין כמוני בכל הארץ כלומר אין יכולת כיכלתי ואין שליט אחר דומה לי. בנבואת משה הוא שכתוב (שם) כצאתי את העיר וגו' כלומר כיון שהבאתי אני הפורענות ואני הדוחה אותו בתפלתי מזה תוכל לדעת (שם) כי לה' הארץ הוא המשגיח והיכול והשם נבואתו בפי ואז תתברר לך אמתת נבואתי. וחכמי המחקר משלו משל בענין ההשגחה אמרו כי העולם בכללו דומה לבית בנוי ושם שלחן ערוך ונרות דולקות, כן העולם, שהרי השמים בדמיון התקרה על הבית והכוכבים בדמיון הנרות שבשמים והצמחים כשלחן ערוך בבית והאדם בעולם הוא הפקיד על הבית שניתנו בידו כל עניני הבית ובעל הבית שבנה את הבית הוא הקב\"ה והאדם הפקיד הזה לא ראה מעולם לבעל הבית בעיניו אלא שגדל באותו הבית ואמרו לו כי אביו היה פקיד על הבית ההוא והוא גם כן יהיה אחריו, ואם הפקיד בעל שכל ידרוש ויחקור מי הוא בעל הבית כדי שיבא לפניו תמיד וכדי שלא יחטא בפקודתו כי יודע הוא כי לזמן קרוב או רחוק יבא לחשבון עמו על פקידתו וחושב בלבו כאלו בעל הבית על ראשו תמיד ונותן עיניו בו ובמעשיו, והפקיד הסכל יעשה היפך מכל זה לא ישתדל אלא במאכל ומשתה לא דעת ולא תבונה בו שישגיח לדעת בעל הבית מי הוא כיון שהוא רואה עצמו פקיד אוכל ושותה ועושה כל תאותו ואומר בלבו כיון שאינני רואה בעל הבית בעיני מי יביאני לומר שיש לבית בעלים, הרי זה כופר בבעל הבית והולך בשרירות לבו כאלו אין אדון בבית, ועליו אמר דוד (תהלים יב) אשר אמרו ללשוננו נגביר וגו', כן היו המצריים כופרים באדון העולם ומכחישים השגחתו ויכלתו ונבואתו של משה ועל כן זכו ישראל שיתפרסם האלהות בין העמים על ידם בראותם הנפלאות הגדולות, וזה שאמר הנביא בכאן כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, והכתוב הזה יכלול שתי הגאולות הראשונה ואחרונה הראשונה גאולת מצרים שהראה בהם נפלאותיו בי' מכות ששלח בהם שהיו ד' חלקים בד' יסודות, דם צפרדע היו מכות ביסוד המים, כנים ערוב היו מכות ביסוד העפר, דבר שחין ברד ארבה היו מכות ביסוד האש, חשך מכת בכורות היו מכות ביסוד הרוח שנאבד כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מן הבכורות, רובן של עשר מכות היו בהתראה ולא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר, וכן דרשו ז\"ל דם צפרדע בהתראה, כנים בלא התראה, ערוב דבר בהתראה, שחין בלא התראה, וכן כלן. והמסתכל בכתובים יפה ימצא כי כל שתי התראות היו אחת על היאור ואחת בהיכלו והוא שתמצא במכת הדם (שמות ז) לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה ונצבת לקראתו על שפת היאור, ומיד נכנס פרעה להיכלו הוא שכתוב ויפן פרעה ויבא אל ביתו, ובמכת הצפרדעים אמר בא אל פרעה כלומר להיכלו, וכן תמצאם כלם. וטעם הדבר לפ\"ד שתי התראות היו כן לפי שפרעה הרשע נתגאה על יאורו ונתגאה על היכלו, על יאורו ממ\"ש (יחזקאל כט) לי יאורי ואני עשיתני. על היכלו ממ\"ש ויבא אל ביתו ולא שת לבו גם לזאת, לימדך הכתוב כי מתוך שנתגאה נבוכדנצר על היכלו הוא שכתוב (דניאל ד) שלה הוית בביתי ורענן בהיכלי כי היה מתגאה ומעלה את עצמו ממדרגה אנושית למדרגה אלהית והקב\"ה השפילו ממדרגה אנושית למדרגה בהמיית והיה אוכל העשבים כבהמה שבע שנים, כן פרעה הרשע מתוך שנתגאה על יאורו והיכלו באה לו מפלתו משם כי שם היו כל התראות ומשם באו כל המכות עליו. חתימת עשר מכות היתה מכת בכורות הוא שאמר משה (שמות יא) כה אמר ה' כחצות הלילה, הקב\"ה אמר לו בחצות שכך העידה התורה במעשה ויהי בחצי הלילה, ומה שאמר משה כחצות דרשו רבותינו ז\"ל כדי שלא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא, ויש לתמוה על המאמר הזה כי בודאי האצטגנינים והחרטומים מן המכה השלישית ואילך שהודו על כרחם ואמרו אצבע אלהים היא לא נתראו לפני משה ולא באו בהיכל המלך כי ראו במשה שהיה משיב כל חכמתם אחור וא\"כ איך יתלו הטעות במשה עתה במכה העשירית ויאמרו משה בדאי הוא והם היודעים כי נאמני כל דבריו בתשע מכות הקודמות ולא נפל מכל דבריו ארצה, והנה המה חכמים מחוכמים וידעו כי כל מעשיו של משה היו מאת השי\"ת כי כבר הודו בכך, ועוד כי אף אם יתלו השעות במשה מה היה משה חושש להם שישנה על זה הלשון הנאמר לו מפי הגבורה, אבל מן הנראה כי עד המכה השלישית מכת הכנים היו החרטומים והאצטגנינים חזקים באמונתם והיה הענין ודאי אצלם שאין מעשיו של משה מאת הקב\"ה אלא בדרך חכמה ותחבולה, וכאשר באה המכה השלישית היו מכחישים חכמת עצמם והודו על נבואת משה ואמרו אצבע אלהים היא ומשם ואילך כשהיו רואין שהיו באות המכות כדבריו של משה תכף להתראה והיו מסתלקות בכח תפלתו בכל פעם ופעם אז היה הענין הולך ומתחזק בלבם והיתה נבואת משה מתבררת אצלם והיה שם שמים נודע ומתקדש בעולם על ידו. וכיון שנאמנו כל דבריו בכל המכות והיה ענין החרטומים והאצטגנינים הולך לאחור בשקריהם ובפחזותם וענין אמיתת נבואת משה הולך ומתחזק לכך נתיירא משה במכה האחרונה הזאת שהיא חתימת כל המכות פן ימצאו האצטגנינים והחרטומים מקום לטעות בדבריו כיון שלא מצאו עד עתה כן במכות הקודמות כי אם היו מוצאים עתה מקום לטעות יהיו מכחישים כל המכות והאותות והמופתים שלמפרע ויתחלל שם שמים, ועל כן היה הענין מוכרח למשה שהוצרך לשנות לשון השי\"ת פן יטעו ויכחישו למפרע ונמצא שם שמים מתחלל, וחשש לזה במכה העשירית לפי שכל האותות הקודמות תלויות בה והנה על ידה נשתלחו ישראל ממצרים והוצרכו המצרים לשלחם על כרחם הוא שכתוב (שמות יב) ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ. וזה היה פלא גדול וענין אלהי כי אחר שלקו בעשרה מכות ונתחסרו מכל ממונם עדיין היו מתחזקים עליהם לשלחם מן הארץ. וזה שאמרו במדרש (משלי כז) ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו, ברזל בברזל יחד זה משה הצדיק ופרעה הרשע שהיו מתנקשין זה עם זה בדברים, בשעה שנכנס משה לפני כרעה אמר לו מי שלחך אמר לו אלהי העברים שלחני אליך אמר לו ומה אמר לך אמר לו שלח את עמי ויעבדוני, אמר לו וכי יש אלוה בעולם שאיני מכירו חייך שכל אלוהות שבעולם שלחו לי אגרות אבל אלוה זה שאתם מזכירין לא שלח לי אגרת מעולם, כיון שלא מצא שמו של הקב\"ה אמר לו לא כך אמרתי לך לא ידעתי את ה' מיד שלח והביא כל חכמי מצרים אמר להן מימיכם שמעתם שמו של אלהיהם של אלו אמרו לו כך שמענו שבן חכמים הוא בן מלכי קדם, שנאמר (ישעיה יט) אך אוילים שרי צוען חכמי יועצי פרעה עצה נבערה איך תאמרו אל פרעה בן חכמים אני בן מלכי קדם, אמר להן הקב\"ה שוטים שבעולם קריתם עצמכם חכמים ולי בן חכמים חייכם שאני מאבד חכמתכם מן העולם שנאמר (שם כט) ואבדה חכמת חכמיו, אתה אומר לא ידעתי את ה' סופך לידע אתה אומר וגם את ישראל לא אשלח סופך לשלח ע\"כ, משל למה הדבר דומה למלך שאמר לעבדו צא והבא לי דג מן השוק, הלך והביא לו דג נבאש א\"ל בגזרה או אכול את הדג הנבאש או תלקה מאה מלקיות או תתן מאה מנה, אמר לו אני אוכל הדג, לא הספיק לאכלו עד שאמר אני אלקה מאה מלקיות, לקה נ' או ס' לא הספיק ללקות עד שאמר אני נותן מאה מנה, נמצא אוכל את הדג ולוקה מלקיות ונותן מאה מנה, כך אירע למצרים לקו ושלחו ונטלו את ממונם מי גרם להם על שנתקשו לפני הקב\"ה אף הוא נתקשה להם על ידי משה שנאמר ברזל בברזל יחד זהו ענין גאולה ראשונה שעליה אמר כימי צאתך ממצרים. ואמר אראנו נפלאות על גאולה אחרונה ועתידה היא שתהיה בדמיון גאולת מצרים שכן אמר ישעיה (שם כג) כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צר ודרז\"ל כל צר שבמקרא חסר במלכות הרשעה הכתוב מדבר, מי שפרע מן הראשונים יפרע מן האחרונים. במצרים דם ובארם דם שנאמר (יואל ג) דם ואש ותמרות עשן. במצרים צפרדעים שקולן קשה ובארם כתיב (ישעיה סו) קול שאון מעיר. במצרים כנים ובארם כתיב (שם לד) ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית. במצרים ערוב ובארם כתיב (שם) וירשוה קאת וקפוד וגו'. במצרים דבר ובארם (יחזקאל לח) ונשפטתי אתו בדבר ובדם. במצרים שחין ובארם כתיב (זכריה יב) המק בשרו והוא עומד על רגליו. במצרים ברד ובארם כתיב (יחזקאל לח) ואבני אלגביש. במצרים ארבה ובארם כתיב (שם לט) אמור לצפור כל כנף ולכל חית השדה הקבצו ובאו, במצרים חשך ובארם כתיב (ישעיה לד) ונטה עליה קו תוהו. במצרים מכת בכורות ובארם כתיב (שם) כי רותה בשמים חרבי הנה על אדום תרד, וכתיב (שם) חרב לה' מלאה דם הדשנה מחלב וגו' כי זבח לה' בבצרה וגו' וכתיב (שם) וירדו ראמים עמם רבי מאיר אומר אלו רומיים, וענינו וירדו לטבח עמם וכתיב אחריו כי יום נקם לה' וגו', וכן באר ישעיה עוד בפרשת קומי אורי כי בא אורך, וע\"כ של בעלי הדין היא עתידה ואין להן פתחון פה בהבטחת נבואה זו לומר כי היתה ועברה כי בודאי הענין מוכרח שהיא עתידה כי מעולם לא נתקיימה בשום זמן מן הזמנים, וכל פסוקי הפרשה מוכיחין כן, הוא שאומר (ישעיה ס) שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך וגו', ודבר ידוע כי בבית שני לא נתקבצו כלם כי לא היו אלא ד' רבוא בלבד שעלו מבבל, וכן מה שנאמר (שם) כל צאן קדר יקבצו לך וגו', מעולם לא נתקיים זה שתמסור אומה זו של קדר ונביות והיא אומת ישמעאלים הצאן והמקנה שלהם לצורך הקרבנות, וכן עוד (שם) מי אלה כעב תעופינה וגו' המשיל ישראל ליונים שהם עתידין לחזור לקנם וכן (שם) ובנו בני נכר חומותיך, מעולם לא נתקיים זה כי בבית שני לא די שלא בנו בני נכר חומותיך אלא שהיו מבטלים הבנין שהיו ישראל בונין והיו נלחמים עמהם על בנינו כענין שכתוב (נחמיה ד) הבונים בחומה והנושאים בסבל, (ישעיה ס) ומלכיהם ישרתונך כמה נפלא ועצום גוי כזה לפני בוראו יתב' כי בזמן הקצף הם בגלות עבדים לכל האומות ובזמן הרצון אפי' מלכי העכו\"ם עבדים להם זהו ומלכיהם ישרתונך כי בקצפי הכיתיך וברצוני וגו' וכן ופתחו שעריך וגו' גם זה לא היה בבית שני שלא היו רשאין לעמוד והדלתות פתוחות אבל היו נסגרות קודם שקיעת החמה ולא היו פותחין אותן עד חום היום הוא שכתוב (נחמיה ג) ואומר להם לא יפתחו שערי ירושלים וגו', וכן כתיב אחריו כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו וגו' וזה ודאי לא נתקיים בבית שני אבל היו אבותינו בבית שני הם ובניהם משועבדים למלכיות, וזה ידוע ומפורסם בתלמוד, (שהיה רבינו הקדוש גדול הדור ונשיא ומעלה מס למלכות קיסר) וכל גדולי הדורות שבבית שני כלן היו משועבדין לאומות ומתי נתקיים זה שכל האומות שלא יעבדו לישראל יאבדו אבל הוא בלי ספק הבטחה לעתיד על כרחן של בעל ריבנו, וזהו שדרשו רבותינו ז\"ל אומרים לו למלך המשיח מדינה פלונית מרדה בך יצוה ויאמר יבא ארבה ויכלה אותה, מלכות פלונית מרדה בך יצוה ויאמר יבא ערוב ויאכלם שנאמר (ישעיה יא) והכה ארץ בשבט פיו וגו' וכן (שם) והלכו אליך שחוח וגו': \n",
+                "<b>ואמרו</b> במדרש בית ראשון ובית שני שנעשו על ידי בשר ודם והם שלמה וכורש לפי שסופן ליחרב נקראו על שמו של בשר ודם שנאמר (ישעיהו כ״ט:א׳) ציון היא עיר דוד וכתיב (ד\"ה א' י\"א) קרית חנה דוד אבל הבית השלישי שעתיד להיות הבנין בנין שמים ועתיד להתקיים לעולם לכך נקראת על שמו של הקב\"ה שהוא חי וקיים לעולם שנאמר (ישעיהו ס׳:י״ד-ט״ו) וקראו לך עיר ה' ציון קדוש ישראל, וכן אמר תחת הנחשת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף וגו', יאמר זה על ענין המסים שגזלו ממנו ורבוי העול שהטילו על ממונם של ישראל שהכל ישתלם להם בזמן המשיח, וכן מצינו במדרש תהלים (ע\"ב) מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו. יקריבו לא נאמר אלא ישיבו שהן עתידים לשלם ולהשיב את הכל, וכתיב אחריו (ישעיהו ס׳:י״ח) לא ישמע עוד חמס בארצך, אם פרשה זו כבר עברה הרי חמס ושוד בגבוליה ואיה דבר הנביא, וכתיב אחריו (שם) לא יהיה לך עוד אור השמש לאור יומם וגו' ומתי נתקיים זה ואיך הקב\"ה לארץ הקדושה לאור עולם ואיך הוא עומד לתפארתה והיא עומדת בזויה וחרבה ושוממה מבלי בניה. וכתיב אחריו (שם) לא יבא עוד שמשך וגו' ושלמו ימי אבלך. ואיך שלמו ימי אבלנו בבית שני ועתיד שיעבור עלינו הגלות הארוך הזה המבהיל המחשבות, והנה אנחנו בגלות החל הזה אבלי ציון לא שלמו ימי אבלנו עדיין עד יערה עלינו רוח ממרום והרי הבטיחנו הנביא כי אחר שישלמו ימי אבלנו שתהיה הארץ ירושה לישראל לעולם לא תפסק, הוא שחתם בזה ענין הפרשה הוא שכתוב (ישעיה ל) ועמך כלם צדיקים וגו': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אודך</b> על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד. לא נכחד עצמי ממך אשר עשיתי בסתר וגו' גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו וגו' (תהילים קל״ט:ט״ז). יאמר דוד המלך אודך על כי עלילות נוראות ביצירתי ואודך עליהם כי נפלאתי ביצירה ר\"ל נפלאתי שנפלאים מעשיך בי ונפשי יודעת מאד, וטעם מאד דבק עם מעשיך כאלו אמר הכתוב נפלאים מעשיך מאד ונפשי יודעת כלומר נפשי המשכלת. והכונה לומר כי אע\"פ שבשאר החיים נפלאים מעשיך אין בהם מי שיכיר אותך עליהם ונוראות היצירה הם נראים לחכמים כי כל אבר ואבר נברא בחכמה לא נכחד עצמי ענינו כחי והמלה בקמץ חט\"ף העי\"ן ואלו היה נקוד פת\"ח היה פירושו גופי ולא היה צריך לומר אבל אמר הכתוב לא נכחד כחי ממך כלומר אפילו הכח שהוא קודם המעשה ביצירה ככח הזקן בנוער וכח הדבור בנולד כן היה הנוצר בכח טרם צאתו לידי מעשה וזה נכחד נעלם ממראה העין גם ממראה עיני הלב אעפ\"כ ממך לא נכחד, וענין גלמי היא הטפה הנקפאת קודם שיצטיירו האיברים ממנה כשם שנקרא העץ גולם קודם שנעשה כלי ואמר ראו כלומר שנתן בה כח להצטייר האיברים בה. ועל ספרך כלם יכתבו לפניך הם ידועים כדבר הנכתב בספר כלומר כל הדברים גלוים לפניך טרם ציורם, ימים יוצרו יצירת האיברים אינה ביום א' כי אם בימים רבים, ואמרו רבותינו ז\"ל לארבעים יום, ולא א' בהם אין בהם אבר א' שלא ידעו טרם היותו, ועל כן אמר דוד ע\"ה כי מתוך יצירת הגוף יבחנו נפלאות הש\"י, וזהו שאמר אודך על כי נוראות נפליתי יאמר מצד שאני רואה כי נפלאתי ביצירתי אני מכיר כי נפלאים מעשיך מאד ונפשי המשכלת יודעת זה וזה על דרך הכתוב (איוב י״ט:כ״ו) ומבשרי אחזה אלוה כלומר מתכונת גופי ומחכמת יצירתי אני רואה מעשה אלוה, וזהו שאמר נפלאים מעשיך כלומר בעליוני' ובתחתוני', כי מלת מעשיך כוללת שלשה חלקי המציאות והם המלאכים והגלגלים והעולם השפל הזה, והנה האדם רואה שלשתם מבשרו, לפי שיצירת גופו נחלקת לג' חלקים כנגדם, ומטעם זה נקרא האדם עולם קטן שהוא כולל העולם שהוא העולם הגדול, ותמצא ביצירת הגוף עולם הדבור שהוא הראש ושם השכל שופע על המוח כנגד עולם המלאכים שהן שכלים נפרדים. עולם החיות מן הצואר עד המתנים ושם הלב שהוא בעל תנועה וסבת כל התנועות שבגוף כנגד עולם הגלגלים שהם בעלי תנועה ובתנועתם העולם עומד. עולם הטבע ממתניו ולמטה והוא סבת ההויה וההפסד כנגד עולם השפל הזה שהוא בעל הויה והפסד, ולפי שראה דוד ג' חלקים אלו בנפלאות יצירת הגוף כנגד ג' חלקי המציאות נתן הודאה להקב\"ה ואמר אודך כלומר אודך על החסד שאני מקבל ממך כי תתן לבריה קלה מעלה יתירה כזו להיותו כולל העליונים והשפלים, וידוע כי לשון הודאה נופל על חסד שאדם מקבל מאחר כענין שכתוב (תהילים קל״ח:ב׳) ואודה את שמך על חסדך, ומטעם זה אמרה לאה בבן הד' (בראשית כ״ט:ל״ה) הפעם אודה את ה', נתנה הודאה להקב\"ה כי ראתה כי גדל חסד הש\"י עמה וקבלה ממנו החסד הגמור ביתר מן הראוי, ומשלו משל על זה לכהן שהיה יורד לגורן נתן לו בעל הגורן כור א' של מעשר ולא החזיק לו טובה נתן לו אחר קומץ של חולין והחזיק לו טובה, אמר לו בעל הגורן אדני כהן אני נתתי לך כור וזה לא נתן לך אלא קומץ ואתה מחזיק לו טובה ולי לא החזקת אמר לו אתה מחלקי נתת לי וזה נתן לי מחלקו לפיכך אני מחזיק לו טובה. הא למדת כי ההודאה תבא מצד קיבול ריבוי החסד, וזהו שאמרו רז\"ל לאה תפשה פלך הודיה עמדו כל בניה בעלי הודיה, דוד אמר (תהלים קלז) הודו לה' כי טוב. דניאל אמר (דניאל ב׳:כ״ג) לך אלה אבהתי מהודה ומשבח אנא, זהו שאמר אודך כי ההודאה באה על החסד שאדם מקבל מאת הש\"י כי בשלשה חלקי גופו הוא מכיר ומתבונן נפלאות שלשת חלקי המציאות והוא כאלו אמר אודך על כל חלק וחלק הוא שכתוב הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. וזה כנגד העולם השפל והזכירו תחלה לפי שאחריו הוא זוכה לחיי העוה\"ב. הודו לאלהי האלהים כנגד עולם המלאכים שהם נקראים אלהים ומנהיגים הגלגלים שלמטה מהם. הודו לאדוני האדונים כל\"ח כנגד עולם הגלגלים שהם אדונים לכל גוף וגויה והם מנהיגים העולם השפל הזה ובכל אחד ואחד הזכיר חסדו כי הנבראים כלם מקבלים חסד מאתו יתברך, והזכיר עוד שנית שלשה חלקים אלו בשלשה פסוקים של אחריהם מפני שלא אחז תחלה סדר המעלות והתחיל מן האחרון ומפני זה חזר להזכירם כסדר הראוי, זהו שאמר לעושה נפלאות גדולות לבדו כל\"ח וזהו עולם המלאכים שהם צורות קדושות נפלאות מכוסות מעין האדם ואפילו עין המחשבה תלאה להשיגם, ועל כן קראם נפלאות גדולות וטעם לבדו כי הוא לבדו נשגב עליהם וכל שאר הנבראים תחתיהם והם קיום העולם ברצון הש\"י. לעושה השמים בתבונה זהו עולם הגלגלים כי מלת שמים כוללת שם הגלגלים כענין שכתוב (תהילים י״ט:ב׳) השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע. לרוקע הארץ על המים זהו העולם השפל הזה וזה בודאי חסד גמור מאתו יתב' שבטל טבע המים שטבעם לעלות למעלה על הארץ כמו שהיו מתחלה בבריאת העולם והוא בחסדו הקוה אותם אל מקום אחד ונראית היבשה להיות עליה בעליחיים והצמחים וזה החסד היה לעולם, כי אעפ\"י שהציף המבול מים על היבשה לא היה אלא לזמן מועט לנקמת הרשעים ועם כל זה עשה חסד והשאיר מיני החיים בימי נח במעשה התיבה ונשבע שלא יביא מבול לעולם זהו כי לעולם חסדו, ופי' לרוקע הארץ שנתן שטח הארץ על המים ואע\"פ שהמים גבוהים על הארץ הוא שתהיה הארץ כאלו היא גבוהה על המים שלא יעברו על הארץ כענין שכתוב (משלי ח׳:כ״ט) ומים לא יעברו פיו כי הוא נתן חול גבול לים. ודמיון הכתוב הזה מצינו באיוב שאמר (איוב ל״ח:ל׳) כאבן מים יתחבאו, כלומר המים שטבעם לעלות על הארץ יתחבאו לממה כאבן וזה מפני ישוב העולם, והנה זה חסד גמור, ואמרו במדרש כי מה שאמר נפלאות גדולות לבדו למי שהנס הנעשה לו לאדם אינו נודע אלא להקב\"ה לבדו שאפילו האדם בעצמו אינו יודע בו מפני זה אמר לבדו והוא שאמרו אין בעל הנס מכיר בניסו: \n",
+                "<b>והנה</b> המזמור מזכיר והלך נפלאות הש\"י בנבראים ומדבר בעיקר בריאת העולם וביציאת מצרים ובקריעת ים סוף ובנפלאות המדבר ובארץ ישראל ובענין הגלות והגאולה ממנו, ובענין הפרנסה שהוא עיקר גדול עד מאד, ויש בו כ\"ו פסוקים וכל אחד מסיים כי לעולם חסדו וזה כמספר השם המיוחד והמספר כ\"ו דורות שמבריאות עולם עד מתן תורה, ובא לרמוז שהקב\"ה זנם וכלכלם בחסד הגדול הזה הזכיר תחלה בריאת העולם אמר לעושה אורים גדולים כי הם קיום העולם ואין להם הפסק. את השמש לממשלת ביום כלומר נתן לשמש כח שיהיה מושל ביום לתועלת העולם להאיר ולהחם האויר והוא תועלת החיים והצמחים, וזהו חסד מאתו יתברך והוא לעולם אין לו הפסק, את הירח וכוכבים לממשלות בלילה וכן הירח נותן בו כח למשול בלילה עם אור הכוכבים כי אור הירח והכוכבים צורך הולכי מדברות ויורדי הים וכחם שופע על הצמחים שנאמר (דברים ל״ג:י״ד) וממגד גרש ירחים, וידוע כי פעולת הירח במים וכתיב (איוב ל״ח:ל״א) התקשר מעדנות כימה או מושכות כסיל תפתח, לכל כוכב וכוכב יש לו כח הצמחים או באבנים ומתכות, ובכלל שני מאורים אלו קיום העולם כי בקור ובחום סבת היום אור החיים ואין להם הפסק לפיכך אמר כל\"ח. ואחר שספר חסדו על כל העולם בכלל זכר בפרט חסדו על ישראל והראה בהם נפלאותיו והודיע שהוא לבדו אדון העולם ומשנה הטבעים כרצונו, והזכיר ענין יציאת מצרים אמר למכה מצרים בבכוריהם כי לעולם חסדו, הזכיר מכת הבכורות כי על ידה יצאו ישראל ממצרים ולכך תפש המכה האחרונה, ויוצא ישראל מתוכם כל\"ח, ביד חזקה ובזרוע נטויה כל\"ח, זה כלל לשאר המכות, וכל זה ודאי חסד גדול לישראל כי היו ישראל בארצם והם לקו בכל המכות וישראל ביניהם וניצלו מכלם. והזכיר קריעת ים סוף לגוזר ים סוף לגזרים כל\"ח, גם זה חסד גדול כי בעבור שלא יראו מלחמה לא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים ושנה בעבורם טבע המים כדי שיעברו בתוכם, וחסד גדול אחר עשה עמהם בקריעת הים שקרעו י\"ב קרעים לי\"ב שבטים כדי שלא יכנסו בערבוביא אלא כל שבט ושבט עבר בדרכו שנגזר לו והחסד הזה ראוי לספר לעולם. ונער פרעה וחילו וגו' שלא היה להם יכולת לשוב לאחוריהם וזה ודאי חסד גדול שראו בשונאיהם נקמה גדולה ולא כחדו מהם. למוליך עמו במדבר ארץ גזרה שלא עבר בה איש ולא היה שם דרך והוא בחסדו הוליך אותם בענן יומם ובעמוד אש לילה ומראה אותם הדרך ועוד שהיו במדבר ארץ ציה וצלמות ושם סיפק להם כל צרכיהם בחסדו. למכה מלכים גדולים זכרם בכלל ואח\"כ פרט אותם להגדיל השבח. ויהרוג מלכים אדירים. לסיחון מלך האמורי ולעוג מלך הבשן, זה ודאי חסד גדול כי לא היו מניחין ישראל לעבור ויצאו להלחם עמם והם היו עם רב גבורים חזקים ונתנם הש\"י ביד ישראל שהיו חלשים ולא היו מלומדי מלחמה והרגו אותם עד בלתי השאיר להם שריד, ונתן ארצם לנחלה עוד חסד גדול מזה כי לא די שלא הכו אותם אלא שנתן להם ארצם לנחלה ולא באו שאר הגוים ולא נאספו עליהם להוציאם משם, ועוד חסד על חסד שהוסיף הקב\"ה לישראל על מתנת אברהם שהרי לא נתן הקב\"ה לאברהם אלא מעבר הירדן והלאה שהיו ארץ שבעה גוים והשלשה הנשארים והם קיני קניזי וקדמוני לא היתה להם והם עתידים שיירשום לעתיד לבא, וזו היא תוספת טובה שהוסיף הקב\"ה בטובתו ונתן לישראל לנחלה ארץ סיחון שהיתה ממואב תחלה ונתן להם ארץ עוג מלך הבשן כי קיני מעשו וקנזי וקדמיני מעמון ומואב. ומה שלא זכר ולכל ממלכות כנען כמו שהזכיר למעלה לפי שכל פסוקי המזמור הזה חתומים שם במלת כי לעולם חסדו וממלכות כנען שנתן להם לא היה חסד כי אם אמת לפי שכבר נתנה לאברהם אבינו אבל ארץ סיחון ועוג שלא נתנה לאברהם ונתנה להם זה ודאי חסד. נחלה לישראל עבדו נטל מהם שהיו עובדי אלילים ונתנה לישראל שעובדים להקב\"ה לבדו. שבשפלנו זכר לנו עוד חסד גדול כי כשיצאנו ממצרים הביאנו לארץ ואח\"כ גלינו ממנה בעונינו והיינו בגלות ובשפלות וזכר לנו ברית אבות בגלות לחיותנו בין הגוים וזה יכלול גלות בבל גם הגלות הזה גלות ארם שהבטיחנו בו (ויקרא ו) ואף גם זאת וגו'. ויפרקנו מצרינו כי חסדו הגדול עמנו בגלות לחיותנו בין הגוים. נותן לחם לכל בשר כל\"ח הכתוב הזה מדבר בענין הפרנסה שהוא עיקר גדול וחסד הש\"י על ברואיו שהוא מזמין לכל בריה מזון. וכדי להודיע שהפרנסה ענין גדול ונורא אמרו רז\"ל (ברכות פ\"ק דף ד' ע\"ב) כל האומר תהלה לדוד בכל יום ג\"פ מובטח לו שהוא בן העוה\"ב. ושאלו בגמרא מאי טעמא אילימא משום דאית ביה אלפ\"א בית\"א נימא אשרי תמימי דרך דאזיל בח' אפי אלא משום דכתיב ביה מזוני דכתיב (תהילים קמ״ה:ט״ז) פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון. נימא הלל הגדול דכתיב ביה (שם קלו) נותן לחם לכל בשר כל\"ח אלא משום דאית ביה תרתי, למדנו מזה שאלמלא שיש בו זכרון מזונות בפסוק פותח את ידך יותר טוב היה לומר אשרי תמימי דרך. ומן הידוע כי הפרנסה מתחלקת לד' חלקים דומם וצומח וחי ומדבר, החלק הראשון כל דבר שאין לו תנועה ולא צמיחה כגון המתכות והאבנים והדומה להם הנקראים מין הדומם. החלק השני כל דבר שיש בו גידול וצמיחה ואין לו תנועה כגון העשבים וכיוצא בהן הנקראים מין הצומח. החלק השלישי כל מי שיש לו גידול וצמיחה מתנועע ממקום למקום כגון החיות והעופות הנקראים מין חי שאינו מדבר. החלק הרביעי האדם שהוא החי המדבר והוא כלול מכל החלקים הנזכרים מוסף עליהם הדבור הבא מכח הנפש השכלית וכולל כל המתיחסים לנפש. וד' חלקים אלו כל מה שהאחד יותר על האחרים במעלת ההכנה והיכולת הוא חסרי מהם במעלת הזמנת הפרנסה, וכבר כתבתי זה באות פ\"א (פרנסה). ומפני זה אמר כל\"ח כי חסדי הש\"י בענין פרנסת כל נברא אינו פוסק לעולם. הודו לאל השמים כל\"ח, וכן אחר שהזכיר הפרנסה חתם בפסוק זה לפי שהמטר בא מן השמים והפרנסה בסבת המטר הוא שכתוב (ישעיהו נ״ה:י׳) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב וגו'. וידוע כי המטר חסד גדול לעולם: \n",
+                "<b>והנה</b> המזמור הזה נקרא אצל רז\"ל הלל הגדול ודרשו בפרק ערבי פסחים (פסחים דף קיח) למה נקרא שמו הלל הגדול אמר רבי יוחנן לפי שיושב הקב\"ה ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל בריותיו, ועוד אמרו שם וכי מאחר דאיכא הלל הגדול מאי טעמא אמרי' האי הלילא א\"ר יוחנן מפני שיש בו ה' דברים יצי\"מ קריעת ים סוף מתן תורה שעבוד מלכיות תחה\"מ. יצי\"מ דכתיב בצאת ישראל ממצרים. קריעת ים סוף הים ראה וינס. מתן תורה דכתיב (תהלים קיד) ההרים רקדו כאילים. שעבוד מלכיות דכתיב (שם קטו) לא לנו ה' לא לנו. תחית המתים דכתיב (שם קטז) אתהלך לפני ה' בארצות החיים, ומן הידוע כי תחית המתים יסוד התורה כולה ושרש המצות ואותו זמן הוא שמחת הנפש עם הגוף ביחד, שהרי ידוע כי הגוף כלי לנפש ועל ידו היא מראה פעולותיה וכל מה שהנפש זוכה במעשה המצות לעולם הבא עם הגוף היה כי בהיותו מחובר עמה קיימו המצות ואם לא היה לגוף חלק בשכר המצות היה עשוק במשפטו והקב\"ה אינו מקפח שכר כל בריה ועל כן ראוי שיטלו שכר ביחד כשם שקיימו התורה והמצות ביחד, ויראה לי כי שלמה רמז הענין הזה בספר (שיר השירים ה) הוא שאמר אני ישנה ולבי ער וגו' אמר ישנה רמז לגוף שנקרא ישן כשמת שנאמר (דניאל יב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו וכנהו בלשון נקבה ולא אמר אני ישן לפי שהחומר נמשל לנקבה, וכן המשילו בספר משלי לאשה זרה, ואמר ולבי ער רמז לשכל וכן כתיב (משלי טו) קונה לב. קול דודי דופק במאמר הבורא יתברך. ומלת דודי רמז לנפש וקרא דודי לפי שהצדיק הזוכה לתחית המתים הנה נפשו וגופו הסכימו הסכמה אחת בעבודת הבורא יתברך והנה הם דודים אחים נאמנים אוהבים זה לזה, ואמר פתחי לי רמז לתחית המתים שיקבל הגוף את הנפש בדמיון המלך שרוצה לחזור להיכלו כי כן הגוף היכל הנפש, ומצינו לשון הזה בתחית המתים הוא שכתוב (יחזקאל לז) בפתחי את קברותיכם ואמר אחותי רעיתי הזכיר על הגוף ד' לשונות של אהבה רמז להרכבתו מד' יסודות, ואמר שראשי נמלא טל זה טל שעתיד הקב\"ה להחיות בו את המתים, קוצותי רסיסי לילה להשלים המשל, פשטתי את כתנתי הוא הגוף שהוא כתנת הנפש. איככה אלבשנה איך יהיה הפלא הזה ואיך יתכן שאלבש אותו, ואיננו כמסתפק בדבר ח\"ו רק כמתמיה על הפלא הגדול של תחית המתים, ואחר שרחצתי את רגלי שנתרחצתי מטומאת הגוף ושיצאתי ממאסרו איככה אטנפם איך יתכן שאחזור באותו טינוף בדרך הטבע, אלא שהוא פלא עצום והוא דבר מלך שלטון. תשובת הגוף דודי שלח ידו מן החור הנה הנפש משתלשלת ובאה מן החור שבכסא הכבוד, ומעי המו עליו זה הגוף ההומה לקראתה, ולשון מעי נאמר על כלל האברים הפנימים שבגוף כגון הלב והכבד אשר כחות הנפש תלוין בהן, ואחר שנתנה הנשמה בהן אמר קמתי אני לפתוח לדודי וידי נטפו מור ואצבעותי מור עובר על כפות המנעול וידי נטפו מור זהו שכר המצות הנעשות בידים ואצבעותי מור עובר הוא שכר המצות הנעשות ברגלים, כי פי' אצבעותי אצבעות הרגלים, ולפי שהידים והרגלים הם עיקר כל הגוף הזכיר ידים ורגלים. ויתכן לפרש עוד כי הזכירם לענין פנימי לפי שהם ראשית הגוף ואחריתו כי הידים הם ראשית הגוף בהגביהו אותם והרגלים הם אחרית הגוף וזה רמז לקדושת עשר ספירות, כענין רחיצת הידים והרגלים של כהן בשעת עבודה, והנה הנפש מתעלה בהם באותו הזמן, על כפות המנעול הרי הצדיק גופו זקוף ועומד על רגליו מן הקבר שהיה סגור ונעול בתוכו, זהו על כפות המנעול כי שם היה כפות ונעול, והרי שהצדיקים עתידין לקבל שכרם באותו זמן בגוף ובנפש כשם שהיה עמלם וטרחם בעבודת הש\"י בגוף ובנפש ויהיו טהורים כמלאכי השרת וחיים וקיימים לעולם, וזהו שאמר הכתוב (ויקרא טז) כי ביום הזה יכפר עליכם זה יום הככורים שהוא בעוה\"ז. לפני ה' תטהרו בתחית המתים, והוא שאמר דוד ע\"ה (תהלים קטז) אתהלך לפני ה' בארצות החיים. והוא שאמרו במדרש בפסוק (משלי ט) טבחה טבחה מסכה יינה זו אסתר שע\"י משתה שעשתה נגאלו, ואף ערכה לה שולחן בעוה\"ז ובעוה\"ב, וכל המועדים בטלים לעתיד לבא וימי הפורים לא יבטלו שנאמר (מגילה ט) וימי הפורים לא יעברו מתוך היהודים וגו', ובאור המדרש הזה לפי שהפורים הוא מועד של שמחה וכענין שכתוב (שם) ימי משתה ושמחה. ושמחת הנפש עם הגוף שבאותו זמן לא תתבטל לעולם, והיא היא הפורים שלה בשמחה ובתענוג שאין להם סוף והוא זמן תחית המתים. והנה המעלה הזאת הגדולה והנפלאה המעותדת לנפש שבחה שלמה בחכמתו וקראה אהבה בתענוגים הוא שאמר (שיר השירים ו) מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים: \n"
+            ]
+        ],
+        "Purim": [
+            [
+                "<b>חסדך</b> ה' מלאה הארץ חוקיך למדני (תהלים קיט) פסוק זה אמרו דוד ע\"ה. ומלת הארץ תכלול את העולם השפל הזה עם שלשת גלגלי היסודות המקיפין עליה, והוא כלשון (בראשית א) והארץ היתה תהו ובהו הכולל הארץ עם היסודות שעליה אשר ארבעתן רשומים בכתוב, וידוע כי האיש החכם הנלבב רואה ומכיר בסידורם ובתנועתם חכמתו של הקב\"ה וחסדו הגדול בהנהגת עולמו, ועל כן יתחנן דוד בכתוב הזה לפני הש\"י שיעשה חסד עמו שילמדהו חקיו ושיתבונן מתוך תורתו איך הוא יתב' מנהיג עולמו במדת החסד. דבר ידוע וברור כי חסד הש\"י קדם לכל הנבראים כלם, לפי שהנבראים לא היו ראוים להברא כי כיון שהיתה הויתם נעדרת קודם היותם לא היה בהם זכות ולא שום ענין שבשבילו יהיו ראוים להברא א\"כ חסדו הגדול הקדימני ואשלם, וכיון שהוא יתברך המציא כל הנמצאים אחר שלא היו הנה זה חסד גמור א\"כ העולם כולו נברא בחסד, וז\"ש דוד ע\"ה (תהילים פ״ט:ג׳) אמרתי עולם חסד יבנה, ואחר שהמציא את עולמו בחסד הוא מתנהג עם נבראיו בחסד הוא שכתוב (דברים ה) עושה חסד לאלפים וכתיב (איוב י) חיים וחסד עשית עמדי ומזה תקנו בתפלתם המנהג עולמו בחסד. וצוה אותם על החסד לעשותו הוא שאמר הנביא (הושע י) זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד. וצוה אותם לאהוב אותו הוא שאמר (מיכה י) ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד. החסד הזה הוא שופע בכל יום בעוה\"ז השפל עם כל אחד ואחד מן הבריות ממה שכתוב כאן חסדך ה' מלאה הארץ, וכתיב (תהלים נב) חסד אל כל היום. והוא שופע גם בעולם הגלגלים הוא שכתוב (שם נז) כי גדול עד שמים חסדך והיא שופע גם בעולם המלאכים הוא שכתוב (שם קח) כי גדול מעל שמים חסדך. אם כן מדת החסד נמצאת ומתפשטת בכל המציאות כולו העליונים והשפלים, ואין להם קיום ועמידה זולתה והכל צריכין לה ואין לה סוף ותכלית, וזה שאמר ירמיה (איכה ג) חסדי ה' כי לא תמנו וגו' וכתיב חדשים לבקרים מלת רחמיו דבקה עם חדשים כי אין תכלית לחסדו יתברך ורחמיו חדשים בכל בקר ובקר, וכיון שכן שאין תכלית לחסדו יתב' מהו שאמר דוד ע\"ה (תהלים קו) כי כגבוה שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו שנראה מזה שיש למדת החסד שיעור ומדה כשם שיש שיעור ומדה לגובה השמים על הארץ, אין הדבר כן חס ושלום, אבל באור הענין במשל הזה לפי שאין אצל בעלי המורגש בחוש הראות שלהם גובה גדול יותר מגובה השמים על הארץ ואין העינים יכולין להעיד על גובה גדול יותר ממנו, אבל בודאי חסד הש\"י גדול וגבוה מאד יותר מגובה הגלגלים, וע\"ז אמר הכתוב כי גדול מעל שמים חסדך ביאר כי חסדו יתברך גבוה מאד למעלה מן הגלגלים, והנה הוא רחב יותר מרוחב העולם הוא שאמר (שם) כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו, וידוע לבעלי החכמה כי ריחוק מזרח ממערב הוא כפלים מגובה השמים על הארץ וזה ענין מוכרח כי כיון שהארץ היא כנקודה בתוך העגול יתחייב שיהיו די קצוותיה שהן מזרח ומערב צפון ודרום שוים ושיהיה שיעור ריחוק שבין מזרח למערב כשיעור ריחוק שבין צפון לדרום מפני שהאמצעות יתחייב להיותו קרוב אל הקצוות בשיעור שוה ויהא אם כן מן הארץ לשמים חצי השיעור הזה. ואחר שהמשיל הכתוב לחסד הש\"י פעם במדת גובה השמים על הארץ ופעם בכפלים זו ראיה שאין לחסדו יתברך שיעור ומדה ולא סוף ותכלית אבל הוא נאמר על צד הקרוב אצל השכל: כל מה שהקב\"ה נותן לאדם בעוה\"ז או שלוה או יסורין הכל חסד, וכן מצינו כי ההצלה מן היסורין נקרא חסד, הוא שאמר דוד (שם פו) כי חסדך גדול עלי והצלת נפשי משאול תחתיה, וכשם שההצלה מן היסורין נקראת חסד שכן כתוב (שם פט) ופקדתי בשבט פשעם וגו' וחסדי לא אסיר מעמו וזהו שאמר דוד (שם כה) כל ארחות ה' חסד ואמת לימדך הכתוב שאין כל ארחות הש\"י יוצאין ממדת חסד ואמת ואפילו היסורין שמביא על האדם, שאם יביאם עליו על עון שקדם לו אם הם לכפרת עון זהו אמת, ואם הם התחלה מאת הש\"י מבלי עון שקדם לו כדי שיתן לו השכר תמורתו מפני שסובל נסיון זהו חסד, וע\"ז אמר דוד (שם סג) כי טוב חסדך מחיים יאמר טובים היסורין ואפי' כשהם בלי עון שהם חסד גמור מחיי העוה\"ז, כי עם היסורים ההם יגיע אל החיים האמיתים שהם חיי העוה\"ב, והמשל בזה למי שיש לו מלאכה כבדה ומסגף ומענה בה את נפשו ואינו עושה בזה חמס לנפשו לפי שעם עינוי המלאכה הוא מתפרנס ומגיע לחיי הגוף בעוה\"ז ולא יחיה זולתה, ולפי שהיסורין הם חסד גמור על כן אמר שפתי ישבחונך. וידוע כי כשהקב\"ה מביא יסורין על האדם הוא מביאם עליו דרך החסד וזהו שאמר דוד (שם) ולך אדני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, הזכיר שם אל\"ף דל\"ת שהוא מדת הדין, ובאר הכתוב אף כשאתה מביא על האדם יסורין במדת הדין לך ה' החסד כלומר אתה מתנהג עמו בחסד כשתשלם לאיש כמעשהו כי לעולם מדת החסד גוברת על מדת המשפט וכן אמר (שם) צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה. באור הכתוב צדקתך על משפטיך כהררי אל על תהום רבה, ומצינו בקריעת ים סוף (שמות יד) ה' ילחם לכם היל\"ל אלהים ילחם לכם כי מדת הדין היא הנלחמת והמחרבת ים, אבל בא לומר כי אפי' בנס הגדול הזה באבדן המצרים בים מדת רחמים היתה משותפת עם מדת הדין, ואע\"פ שנראה שמדת הדין היתה בהן בלא רחמים כלל ממה שכתוב (שם) לא נשאר בהם עד אחד הרי מצינו שיתוף מדת רחמים שנתנו לקבורה ממה שכתוב (שם טו) נטית ימינך תבלעמו ארץ והימין הוא מדת החסד, וכן תמצא בענין גוג ומגוג שכתוב (זכריה יד) ויצא ה' ונלחם בגוים ההם וגו' והוא מדת הדין בלי ספק ואע\"פ כן מצינו שם מדת רחמים והוא שיזכו לקבורה שנאמר (יחזקאל לט) ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר. ולא מצינו מעולם שנשתמש העולם במדה\"ד קשה שלמעלה כי אם בעמלק וע\"ז אמר דוד (תהלים צ) מי יודע עוז אפך וכיראתך וגו', כלומר מי שיש לו ידיעה במה\"ד קשה שלמעלה תחול עליו: גדול כח מדת החסד שהכתוב מיחס שהיא עם הקב\"ה כמו האור העליון עצמו שהכתוב בו (דניאל ב) ונהורא עמיה שרא ובמדת החסד כתיב (תהלים ק) כי עם ה' החסד, כישראל שנאמר (שם קיז) כי גבר עלינו חסדו, ואמרו במדרש (תהלים קיח) יאמר נא ישראל כל\"ח. מי העיד בהקב\"ה ישראל מה עשה להם במצרים מה עשה להם בים מה עשה להם בסיני הוי אומר יאמר נא ישראל כל\"ח, יאמרו נא בית אהרן כל\"ח, בית אהרן הם המעידים על חסדו של הקב\"ה שהם עבדיו ומקריבין לפניו בכל עת ובכל מי שעמד כנגדם לקח הקב\"ה נקמתו ממנו, עמד קרח וסיעתו ובלעתן הארץ, עמד עזיהו להקטיר קטרת זרחה צרעת במצחו, ולמה שלמתי לו שכר זה בשביל שהלך ביושר שנאמר (מלאכי ב) בשלום ובמישור הלך אתי הוי אומר יאמרו נא בית אהרן כל\"ח. יראי ה' ביתו של דוד שנאמר (תהלים קיח) חבר אני לכל אשר יראוך, אמר הקב\"ה מה עשה עמי אמר (ש\"ב ז)ראה אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים יושב בתוך היריעה, ומה עשיתי לו לעולם אשמור לו חסדי וגו' הוי אומר יאמרו נא יראי ה' כל\"ח ע\"כ. וכיון שהמדה הזו עליונה ועצומה שהיא מנהגת ומקיימת המציאות כולו העליונים התחתונים חייב אדם להתבונן במדת החסד ושיזכור חסדי ה' תמיד כענין שאמר ישעיה (סג) חסדי ה' אזכיר תהלות ה' וגו'. מכלל חסדיו שעשה עם ישראל שהוציאם מתחת יד פרעה שהיה מלך גדול וישלח בו ובעמו עשר מכות והוציאם מתוכם באותו ובמופתים בכח גדול וביד חזקה ומתוך השעבוד הגדול יצאו מאפלה לאורה ומעבדות לחירות:  ",
+                "<b>מכלל</b> חסדיו שהטיב עמהם בזמן הזה בגאולה אחרת שהיתה גאולת הנפשות כי גאולת מצרים לא היתה אלא מעבדות לחירות וגאולה זו היתה ממות לחיים, והיה זה בימי אחשורוש שהיה מלך גדול מפרעה שהרי פרעה לא הזכיר הכתוב כי אם מלך מצרים, אבל המלך אחשורוש היה מולך על כל העולם מהודו ועד כוש כי היה הודו בקצה העולם וכוש בסוף העולם א\"כ היה מולך מסוף העולם ועד סופו וזהו שכתוב (מגילה א) ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש וגו':  ",
+                "<b>על</b> דרך הפשט ענין הפרשה הזאת שעשה המלך אחשורוש שתי משתאות בשושן הבירה אשר שם כסא מלכותו. המשתה האחד עשאו לגדולי המלכות המיוחסים ולשרי המדינות שבאו לפניו משבע ועשרים ומאה מדינה ועמד משתה זה שמנים ומאת יום שהם ו' חדשים, והוא שכתוב בשנת שלש למלכו כלומר בשנה השלישית למלכו עשה משתה וגו'. וכאשר נשלמו ימי משתה זה עשה משתה שני בשושן הבירה ג\"כ לכל העם הנמצאים שם ועמד משתה זה ז' ימים, וזהו שכתוב ובמלאת הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה וגו'. וחזר לבאר באי זה מקום בשושן הבירה עשה משתה וזה שאמר בחצר גינת ביתן המלך. וביאור הכאוב כי אויר החצר היה מכוסה למעלה ומקולע ומעוטר סביב בחור כרפס ותכלת שהם בגדים מעולים בצבעונים נאים ביותר, וכל בגד ובגד מהן היה אחוז בחבלי בוץ שהוא הפשתים וארגמן שהוא הצמר הצבוע אדום, והבגדים הללו היו נתונים ופרושים על גלילי כסף ועמודי שש שהיו קבועים וזקופים בקרקע החצר והיה קילוע הבגדים הללו ופרישתן וכסוין הולך מגליל לגליל מעמוד לעמוד בציור נאה ומהודר, והיה קרקע החצר מכוסה ברצפה של בהט ושש והיו קבועים שם דר וסוחרת שהן אבנים טובות ומרגליות, והיו מציעים להם שם מטות זהב וכסף על הרצפה, והיו משקין אותן בכלי זהב הוא שכתוב והשקות בכלי זהב, ולמה עשה המשתה הגדול הזה לפי שחשב בחשבונו שלא יגאלו ישראל, ויש אומרים ששקט ממלחמותיו, ויש אומרים שנשא את ושתי המלכה מחדש, וזהו הנכון כי על כן עשה המלך משתה לאנשים גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים. ביום השביעי כטוב לב המלך ביין, הגיד הכתוב כי עמד המשתה ז' ימים וביום הז' כשהיה שמח מתוך משתה היין צוה להביא לפניו את ושתי בכתר מלכות להראות העמים והשרים את יפיה, כי היה מנהג מלכותו שהמלכה תתראה לעיני הכל ולא תסתר, והנה ושתי המלכה היתה ממלכות אחרת שדרך הנשים להסתתר או חשבה שהמלך שכור ולפיכך ותמאן המלכה ושתי. ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים כלו' החכמים הזקנים יודעי העתים שעברו על המלכים הקדמונים, והכל נמשך אל כדת מה לעשות כי נטל עצה מהן ושאל להם כן, ויאמר ממוכן לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה והיום הזה תאמרנה שרות לשון (דברים ט) האמרת היום. והעצה שנתן לשלוח ספרים אל כל מדינות המלך להיות כל איש שורר בביתו, ומה שאמר ומדבר כלשון עמו עירב דבר אחר עם זה כדי שלא יהא קלון למלך. ונערי המלך משרתיו אמרו לו יבקשו למלך נערות בתולות טובות מראה ויפקד המלך פקידי' בכל מדינות מלכותו ויקבצו את כל נערה בתילה והנערה אשר תיטב בעיני המלך תמלוך תחת ושתי וייטב הדבר בעיני המלך ויעש כן. וסמך לזה מיד איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי וגו' כדי שיזכיר הכתוב לאסתר שהיתה ברשותו של מרדכי. ונקרא איש יהודי על שם שהיה מארץ יהודה וזהו שאמר אשר הגלה מירושלים וגו'. וביאר לך הכתוב כי קודם שתבא אסתר לבית המלך כבר היה מרדכי גדול בבית המלכות ודר בארמון המלך ועל כן אמר בשושן, כי בכ\"מ שתמצא במגלה זו בשושן הבירה הכונה על ארמון המלך ששם כסא מלכותו שהיה שמו שושן, כי לשון הבירה הוא ארמון כמו (ד\"ה א כט)כי לא לאדם הבירה, והארמון הזה ששמו שושן היה בתוך עילם המדינה וכן כתוב בספר דניאל (ח) ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה, וכשתמצא במגילה זו שושן סתם או העיר שושן הכולה על שם מדינה ששמה שושן שהיתה קרובה לעילם. ויש לך לדעת כי רוב אנשי העיר שבשושן היו ישראל אבל בשושן הבירה הוא ארמון המלך לא היו שם ישראל כלל אלא מרדכי כן פירש החכם רבי אברהם בן עזרא ז\"ל, ומה שאני מבאר בכאן הוא דרך פירושו שהוא הפירוש הנכון מכל הפירושים שנעשו במגילה זו, וכן אמר כי שושן הבירה לבד ושושן סתם או העיר שושן לבד, ואמר כי ההיכל והארמון אשר למלך היה שמו שושן הבירה ואין שם יהודי כלל כי אם משרתי המלך ומרדכי עמהם, והמדינה הקרובה לעילם ששם היהודים שמה שושן סתם ויקראנו הכתוב פעם שושן כענין שכתוב הנמצאים בשושן ופעם העיר שושן כענין שכתוב והעיר שושן נבוכה והעיר שושן צהלה ושמחה. ויהי בהשמע דבר המלך ודתו וגו' ותלקח אסתר אל בית המלך ותיטב הנערה בעיניו ותשא חסד לפניו והחסד תשא עמה לא יזוז ממנה. לא הגידה את עמה ואת מולדתה וגו', מה שצוה עליה כן כדי שתשמור תורת הש\"י בסתר שלא תאכל נבלות ותשמור השבתות ולא ירגישו המשרתים כי אם היה יודע המלך שמא יכריחנה בכך כי בעל כרחך נתפשה, ובהגיע תור אסתר בת אביחיל דוד מרדכי לא בקשה דבר גם זה לאות על שכלה. וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחוים להמן, כתב החכם רבי אברהם ז\"ל יש לשאול ולמה הכניס מרדכי עצמו בסכנה גם הכניס כל ישראל היה ראוי שידבר לאסתר ותסירהו משער המלך, אבל חק המלכות שכל מי שנתמנה במינויו והוא זז משם דמו בראשו. וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו. ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו ויבקש המן להשמיד את כל היהודים. ואז הפיל פור ונפל לו הגורל בחדש אדר ושמח שמחה גדולה לפי שבו מת משה ולא ידע שבו נולד, ויקראו סופרי המלך בחדש הראשון בי\"ג יום בו. ונשלוח ספרים ביד הרצים וגו' והעיר שושן נבוכה. ומרדכי ידע את כל אשר נעשה. ואז שלח לאסתר שתתחנן לפני המלך על זאת, ואמר לה אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מכל היהודים כי אם החרש תחרישי בעת הזאת וגו'. ביאור הכתוב כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ולא על ידך, ואם תחשבי שתמלטי תאבדי וכל בית אביך עמך, ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות כלומר שמא לא הגעת למלכות ואל המעלה הזאת אלא בעבור העת הזאת שתושיעי את ישראל, ואז השיבה לו לך כנוס את כל היהודי' וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום, והנה אסתר בטחה באלהיה על כן התענתה ולא בטחה ביפיה כי פני המתענה תשתנה אף כי עד היום הג', כל זה כתב ר' אברהם ז\"ל. יבא המלך והמן היום בכאן נרשם השם המיוחד ברמז, ומה שלא נזכרים במגילה זו בפירוש כתב בזה רבי אברהם ז\"ל אין במגילה זו זכרון השי\"ת כלל מפני שהמגילה הזו חברה מרדכי. וזה העד וישלח ספרים וכלם משנה ספר א' כטעם פתשגן והעתיקוה הפרסיים ונכתבה בדברי הימים של מלכיהם והיו עובדין ע\"ז והיו כותבין תחת השם הנכבד שם תועבותם כמו שעשו הכותיים שכתבו תחת בראשית ברא אלהים ברא אשימא, והנה כבוד הש\"י שלא יזכרהו מרדכי במגילה עכ\"ל ז\"ל:  ",
+                "<b>בלילה</b> ההוא נדדה שנת המלך. אחשורוש ממנו, כן פירשו בו רז\"ל (מגילה דף טו ב) והוא פשוטו של מקרא נפל ליה מילתא בדעתיה אמר מאי דקמאי דקא אזמנתיה אסתר להמן דילמא עצה קא יעצו מליה דההוא גברא למיקטליה, הדר אמר אי הכי לא הוה אינש דרחים לי דהוה מודע לי, הדר אמר דילמא איכא איניש דעביד בי טיבותא ולא פרעתיה מיד, ויאמר להביא את ספר הזכרונות ויאמר המלך מה נעשה יקר וגדולה למרדכי על זה וגו', יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך ואשר נתן כתר מלכות בראשו פירוש וכתר מלכות אשר נתן בראשו, והמן שאל שלשה דברים הלבוש והסוס והכתר וחרה לו למלך על הכתר ועל כן אמר ונתן הלבוש והסוס ולא הזכיר הכתר, או יאמר וסוס אשר רכב עליו המלך, אותו סוס אשר נתן כתר מלכות בראשו ומלת בראשו תחזור לסוס כי היה למלך סוס שישימו כתר מלכות בראשו כאשר ירכב עליו המלך ואין אחד מעבדיו רשאי לרכוב על אותו סוס וזה דבר ידוע, כן כתב ר' אברהם ז\"ל. ועשה כן למרדכי היהודי היושב בשער המלך וגו'. ויקח המן את הלבוש ואת הסוס וילבש את מרדכי וגו' והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי וגו', כלומר אם היה מזרע שאר האומות אפשר שישלים עמך אבל אם הוא מזרע היהודים לא תוכל לו ולא ישלים עמנו לפי שנצטוה מפי השי\"ת תמחה את זכר עמלק ואיך יעבור על צוויו. עודם מדברים עמו וסריסי המלך הגיעו ויבהילו להביא את המן וגו' ויבא המלך והמן עם אסתר אל המשתה וגו' מה שאלתך אסתר המלכה ותנתן לך. ותען אסתר ותאמר תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי כי נמכרנו וגו' שכך כתוב בתורת משה בפרשת התוכחת (דברים כ״ח:ס״ח) והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה. אבל הריגה לא נזכרה בכל הפרשה ומזה אמרה אסתר יודעת אני שאין הענין גזירת שמים אלא גזירת המן ויכולה היא להתבטל זהו כי אין הצר שוה בנזק המלך. כלומר אין נזק המן הצר ראוי להשוותו לנזק הראוי לבא עלינו בשביל המלך שהמלכנו עלינו רמז למה שכתוב בפרשה (שם) יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך וכו'. מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו וגו' איש צר ואויב וגו'. והמן נבעת מלפני המלך והמלכה. והמלך שב מגינת הביתן אל בית משתה היין והמן נופל על המטה, פשט הכתוב הזה כי היה מתחנן לאסתר ומתנפל לפני רגליה והיא על המטה שתתחנן אל המלך בעדו, ויאמר המלך הגם לכבוש את המלכה עמי בבית נראה שחשדו המלך באסתר, הדבר יצא מפי המלך וגו' ויאמר חרבונה גם הנה העץ וגו', ונקרא חרבונא שתי תיבות חרבו נא כלו' חרבו עתה לפי שהיה (עד) עתה חרבו של המן ומלאך המות שלו. וע\"ז דרז\"ל חרבונה זה אליהו והכונה שנדמה לו אליהו בדמות חרבונה א' מן הסריסים והיה אליהו למרדכי ומלאך המות להמן וזהו חרבו נא חרבו עתה כלומר זה היה סיבת מהירות מיתתו שאמר גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי ויאמר המלך תלוהו עליו. מיד ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי. ואחר שנתלה המן הוצרכה אסתר להעביר אגרות הראשונות שנשתלחו כבר, וזהו שכתוב ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך וכו'. כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר תמצא את עמי, והשיב לה המלך הנה בית המן נתתי לאסתר ואותו תלו על העץ על אשר שלח ידו ביהודים. ואתם כתבו על היהודים וגו' אין להשיב. ויש לשאול והיאך שואל להשיב הראשונות, אבל תשובתו של מלך היתה כן מאחר שתלו את המן על העץ תוכלו לכתוב בשם המלך ותאמרו כי מה ששלח המן באגרות הראשונות שיהרגו האומות לישראל לא כך היתה כונת המלך אלא שיהרגו היהודים בשונאיהם והמן זייף את השטרות וחתם אותם בטבעת המלך אשר בידו הפך מכונת המלך ראיה לדבר שתלה אותו על העץ, שאם לא כן למה כתב מרדכי להרוג האומות ודי לו שינצלו ישראל אלא בהכרח הוצרך לעשות כן. ועל כן האמינו השניות ולא הראשונות, וע\"כ אמר בשניות אין להשיב כי בבא השניות חשבו מיד שהראשונות מזוייפות ואז היתה שמחה וששון ליהודים: וע\"ד המד' (מגילה א) ויהי בימי אחשורוש כ\"מ שנאמר ויהי בימי לשון צער הוא, (בראשית י״ד:א׳) ויהי בימי אמרפל עשו מלחמה. (רות א׳:א׳) ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ. (ישעיהו ט׳:י״א) ויהי בימי אחז ארם מקדם ופלשתים מאחור. (ירמיהו א׳:ג׳) ויהי בימי יהויקים (שם ד) ראיתי את הארץ והנה תהו. ויהי בימי אחשורוש היה המן. הוא אחשורוש אמר רב אחיו של ראש ובן גילו של ראש. אחיו של ראש נבוכדנאצר שנקרא ראש שנאמר (דניאל ב׳:ל״ח) אנת הוא רישא די דהבא. ובן גילו של ראש נבוכד נאצר החריב והוא בקש להחריב דכתיב (עזרא ד׳:ו׳) ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה, ושמואל אמר שהושחרו פניהם של ישראל בימיו כשולי קדרה, רבי חנינא אומר שכל הזוכרו אומר אח לראשו, רבי יוחנן אומר שהכל נעשו רשים בימיו שנא' וישם המלך אחשורוש מס וגו', הוא אחשורוש הוא ברשעו מתחלתו ועד סופו, (בראשית ל״ו:ט׳) הוא עשו אבי אדום. הוא ברשעו מתחלתו ועד סופו. (במדבר כ״ו:ט׳) הוא דתן ואבירם הם ברשעם מתחלתן ועד סופן. המולך שמלך מעצמו שלא היה ראוי למלכות אלא ממון יתיר הוא דיהיב וקם, מהודו ועד כוש הודו בקצה העולם וכוש בסופו ומלך מסוף העולם ועד סופו. בשנת שלש למלכו עשה משתה בחצר גינת ביתן המלך. רב ושמואל חד אמר הראוי לגינה לגינה הראוי לחצר לתצר הראוי לביתן לביתן, וחד אמר הושיבן בחצר ולא החזיקתן הושיבן בגנה ולא החזיקתן עד שהכניס אותן לביתן. במתניתא תנא הושיבן בחצר ופתח להן שני פתחים אחד לגינה ואחד לביתן. חור כרפס ותכלת. חור רב ושמואל רב אומר חרי חרי, ושמואל אומר מילת לבנה הציע להם, כרפס כרים של פסים. מטות זהב וכסף, רבי יהודה אומר הראוי לכסף לכסף הראוי לזהב לזהב אמר לו רבי נחמיה אם כן אתה מטיל קנאה בסעודה אלא הן של כסף ורגליהן של זהב. ודר וסחרת דבי רבי ישמעאל תנא שקרא דרור לכל בעלי סחורה ועשה זה לכבוד המשתה, והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים, משונים מיבעי ליהי צאת ב\"ק ואמרה ראשונים כלו מפני כלי ביהמ\"ק ואתם שונים בהם. ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אמר רבא יום שביעי שבת היה מלמד שהיתה ושתי הרשעה מביאה בנות ישראל ומפשיטתן ערומות והיתה עושה בהן מלאכה בשבת לפיכך נגזר עליה שתהרג בשבת ערומה, והיינו דכתיב אחר הדברים האלה כשך חמת המלך אחשורוש זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה, כשם שעשתה כך נגזר עליה. ותמאן המלכה ושתי מכדי פריצותא הואי מאי טעמא לא אתיא, מלמדש פרחה בה צרעת. במתניתא תנא בא גבריאל ועשה לה זנב, והוא יתרת בשר שנעשה בפניה לפי שעה בדרך הנס. ויאמר לחכמים מאן חכמים רבנן. יודעי העתים שיודעים לעבר השנים ולקבוע חדשים. כדת מה לעשות אמר להו דיינוה ניהלאי אמרי היכי נעביד נימא ליה קטלה למחר פקח ליה חמרא ותבע ליה מינן נימא ליה שבקה קא מזלזלינא במלכותא מוטב נסליק נפשין, אמרו לו מיום שחרב ביהמ\"ק וגלינו מארצנו ניטלה עצה ממנו ואין אנו יודעין לדון דיני נפשות, כלומר כי טלטול האדם ממקום למקום סבה שאי אפשר שתהיה חכמתו ודעתו על השלמות, ועל כן אמרו לו ניטלה עצה ממנו ואין אנו יכולין לדון דיני נפשות אלא זיל לגבי עמון ומואב דיתבי בדוכתייהו כחמרא דיתיב אדורדיא וכתיב (ירמיהו מ״ח:י״א) שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא על שמריו וגו'. והקרוב אליו כרשנא שתר וגו'. פסוק זה כלו על שם קרבנות נאמר, והקרוב אליו מלשון קרבן. כרשנא אמרו מלאכי השרת לפני הקב\"ה רבש\"ע כלום הקריבו לפניך פרים בני שנה כדרך שהקריבו ישראל לפניך. שתר כלום הקריבו לפניך שתי תורים כדרך שהקריבו ישראל. אדמתא כלום בנו מזבח אדמה כדרך שבנו ישראל לפניך. תרשיש כלום שמשו לפניך בבגדי כהונה שנא' בהם (שמות כ״ח:כ׳) תרשיש שהם וישפה כדרך שעשו ישראל. מרס כלום מרסו בדם. מרסנא כלום מרסו במנחות, מריסה לשון בלילה ותערובת. ממוכן כלום הכינו שלחן לחם הפנים לפניך. ויאמר ממוכן לפני המלך. ממוכן זה המן ולמה נקרא שמו ממוכן שהיה מוכן לפורענות ומכאן שהדיוט קופץ בראש. איש יהודי היה בשושן הבירה קרי ליה יהודי אלמא מיהודה קא אתי וקרי ליה ימיני אלמא מבנימין קא אתי. אמר ריב\"ל אביו מבנימין ואמו מיהודה, ר' יוחנן אמר לעולם מבנימין קא אתי ואמאי קרי ליה יהודי על שם שכפר בע\"ז וכל הכופר בע\"ז נקרא יהודי שנא' (דניאל ג׳:י״ב) איתי גוברין יהודאין די מנית יתהון על עבידת מדינת בבל שדרך מישך ועבד נגו. רבי שמעון בן פזי אומר (ד\"ה א ד) ואשתו היהודיה ילדה את ירד אבי גדור ואת חבר אבי סוכו וגו' וכי יהודיה שמה והלא בתיה שמה אלא נקרא שמה יהודיה על שכפרה בע\"ז דכתיב (שמות ב׳:ה׳) ותרד בת פרעה לרחוץ וגו', ואמר רבי יוחנן שירדה לרחוץ מגלולי בית אביה. ילדה והלא רבויי רביתיה אלא לומר לך כל המגדל יתום בביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו. ירד זה משה ולמה נקרא שמו ירד שירד לישראל מן בימיו. גדור שגדר פרצותיהן של ישראל. חבר שחיבר את ישראל לאביהן שבשמים. סוכו שנעשה להם כסוכה לישראל. יקותיאל שקוו ישראל לאל בימיו. זנוח שהזניח עונותיהם של ישראל. אבי אבי אבי. אב בתורה אב בחכמה אב בנביאים. אלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח לו מרד וכי מרד שמו והלא כלב שמו אמר הקב\"ה יבא כלב שמרד בעצת מרגלים וישא בתיה בת פרעה שמרדה בגלולי בית אביה, בן יאיר בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו. בן שמעי בן ששמע אל תפלתו. בן קיש בן שנקש על דלתי רחמים ונפתחו לו. ויהי בהשמע דבר המלך ודתו ותלקח אסתר וגו' הוא חדש טבת, ירח שהגוף נהנה מן הגוף, והכל סבות מאת השי\"ת אשר לו נתכנו עלילות, וכתיב ויאהב המלך את אסתר וגו'. בימים ההם ומרדכי יושב וגו' הקציף הקדוש ב\"ה אדון על עבדיו לעשות נס לצדיק ומנו יוסף והקציף הקב\"ה עבדים על אדוניהם לעשות נס לצדיק ומנו מרדכי. ויודע הדבר למרדכי. בגתן ותרש שני טרסיים היו והיו מספרים בלשון טרסי זה לזה ואומרים מיום שבאת זו לא ראינו שינה בעינינו אלא בא ונטיל לו ארס בספל כדי שימות הוא והיא, והם לא ידעו שמרדכי מיושבי לשכת הגזית היה ויודע שבעים לשון, אמר לו והלא אין משמרתי ומשמרתך שוה אמר לו אני אשמור משמרתי ומשמרתך והיינו דכתיב ויבוקש הדבר וימצא שלא נמצאו במשמרתם ויתלו שניהם על עץ. אחר הדברים האלה אחר שברא הקב\"ה רפואה למכה. והרפואה הזו היא שנלקחה אסתר אל בית המלך שעל ידה באה הגאולה לישראל, גידל המלך את המן בן המדתא וגו'. היו על בגדיו ועל מצנפתו צורת ע\"ז ולכך היו כורעים ומשתחוים לו, ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי וגו' ואסור לו להשתחות לע\"ז. ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו וגו' ויבקש המן להשמיד וגו' ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד וגו' אמר רבא ליכא אינש דידע לאשתעויי לה\"ר כהמן, אמר ליה תא ניכלינהו אמר ליה מסתפינא מאלהייהו דילמא עביד בההוא גברא כמה דעביד בקמאי. אמר ישנו מן המצות אמר ליה אית בהו רבנן, אמר ליה עם אחד ושמא תאמר קרחה אתה עושה במלכותא תלמוד לומר מפוזר מפוזרים בין העמים ושמא תאמר איכא חדא מדינתא מינייהו תלמוד לומר בכל מדינות מלכותך. ודתיהם שונות מכל עם דלא אכלו מינן ולא שתו מינן ולא נסבי מינן ולא מינסבי לן מינייהו. ואת דתי המלך אינם עושים דמפקי לה לשתא בש\"הי פ\"הי. ולמלך אין שוה להניחם. דאכלו ושתו ורוו ויתבי ומבזו ליה למלכא. ד\"א ולמלך אין שוה להניחם שאפילו זבוב נופל לתוך כוסו של אחד מהם זורקו ושותהו ואלו אדני המלך נוגע בו חובטו בקרקע ואינו שותהו. אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה. יש שפירש שנתכוין המן במנין עשרת אלפים ככר כסף לתת ערכם של ישראל כי ערכו של אדם נ' שקלים נמצא לכל היותר וישראל היו ס' רבוא והככר ק\"כ מנים והמנה כ\"ה שקלים נמצא שכל אדם צריך שני מנה והככר הוא ערך ששים בני אדם ועשרה אלפים ששים הם ששים רבוא. ויקראו סופרי המלך. ונשלוח ספרים ומרדכי ידע כל אשר נעשה ואז צותה אסתר להתענות ואמרה לך כנוס את כל היהודים וגו'. וטעם שלשה ימים לפי שאין הקב\"ה מניח את הצדיקים בצרה יותר משלשה ימים שכן מצינו ברחב (יהושע ב׳:ט״ז) ונחבאתם שמה שלשת ימים וביונה (יונה ב׳:א׳) ויהי יונה במעי הדגה שלשה ימים וגו', וכן בגאולה העתידה כתיב (הושע ו׳:ב׳) יחיינו מיומים וגו'. ואז ותלבש אסתר מלכות שלבשתה רוה\"ק כתיב הכא ותלבש אסתר וכתיב (דברי הימים א י״ב:י״ט) ורוח לבשה את עמשאי. ותעמוד בחצר בית המלך כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה ממנה שכינה אמרה (תהילים כ״ב:ב׳) אלי אלי למה עזבתני שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון או שמא על שקראתיו כלב שנאמר (שם) הצילה מחרב נפש וגו'. וקראתו אריה שנאמר (שם) הושיעני מפי אריה. ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב. אמר ר' יוחנן שלשה מלאכי השרת נזדמנו לה באותה שעה אחד שהגביה את צוארה ואחד שמשך עליה חוט של חסד ואחד שמתח שרביטו וכמה מתח שתי אמות היה והעמידו על שנים עשר אמר רבן גמליאל ששים וכן את מוצא בשני רשעים דכתיב (שם ג) שני רשעים שברת אל תקרי שברת אלא שרבבת. אם על המלך טוב יבא המלך והמן כיום. מה ראתה אסתר דזמינתיה להמן רבי אליעזר אומר פחים טמנה לו ללכדו שנא' (שם סט) יהי שלחנם לפניהם לפח, רבי יהודה אומר שלא יכירו בה שהיא יהודית, רבי נחמיה אומר כדי שלא יאמרו ישראל אחות לנו בבית המלך ויסיחו דעתן מן הרחמים. רבי יהושע בן קרחה אומר אמרה אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא והיא. רבן גמליאל אומר עדיין צריכים אנו למודעי. רבי אלעזר המודעי אומר קנאתו במלך קנאתו בשרים. רבא אמר (משלי ט״ז:י״ח) לפני שבר גאון. אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו א\"ל כמאן חזיא אסתר דעבדא משתיא להמן אמר ליה ככלהו תנאי וככלהו אמוראי. בלילה ההוא נדדה שנת המלך שנת מלכו של עולם זה משל ודברה תורה כלשון בני אדם. (תהילים קכ״א:ד׳) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ויאמר להביא את ספר הזכרונות וימצא כתוב כתב מיבעי ליה מלמד ששמשי מוחק וגבריאל כותב ומה כתב שלמטה שלזכותם של ישראל אינו נמחק כתב שלמעלה על אחת כמה וכמה. ופרש\"י ז\"ל כך כתוב בסדר עולם שמשי בנו של המן היה וסופר המלך היה, ויאמר המלך מה נעשה יקר וגדולה למרדכי על זה וגו'. תנא לא מפני שאוהבין את מרדכי אלא מפני ששונאין להמן. ויאמר המלך מי בחצר והמן בא וגו' לאמר לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו. תנא לו הכין. ונתון הלבוש והסוס על יד איש משרי המלך ויאמר המלך להמן מהר קח את הלבוש ואת הסוס וגו'. אמר ליה מאן הוא מרדכי אמר ליה היהודי. טובא מרדכי איכא ביהודאי. א\"ל היושב בשער המלך. א\"ל איהו סגי ליה בחדא דיסקורתא אי נמי בחד נהרא א\"ל אל תפל דבר וגו'. ויקח המן את הלבוש ואת הסוס אזל ואשכחיה דיתיב וקא יתבי רבנן קמיה וקא מחוי להו הלכות קמיצה אמר להו במאי עסקיתו אמרי ליה כי הוה ביהמ\"ק קיים אמר קוב\"ה מאן דמנדב מנחה ליתי מליא קמצא דקמחא, אמר ליה אתי מליא קמצא דקימחא דידכו ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דההוא גברא. א\"ל רשע עבדא דקני נכסי עבדא דמאן נכסי דמאן, א\"ל קום לבוש הני מאני ורכיב האי סוסיא דקא בעי לך מלכא, א\"ל לא יכילנא עד דעיילנא לבי בני ואשקול למיזאי דלאו אורח ארעא לאשתמושי במאני דמלכא הכי וכו' אסרתיהו לכלהו בי בני ולכלהו אומני. עייליה איהו לבי בני דידיה ואסחיה ואזל אייתי זוגא מביתיה וקא שקיל במזייה בהדי דקא שקיל איתנגיד ואיתנח, א\"ל אמאי קא מתנחת א\"ל גברא דהוה חשיב ליה למלכא מכולהו רברבניה השתא לישויי בנאי וספר, א\"ל רשע ולאו ספר של כפר קרינוס היית, תנא המן ספר של כפר קרינוס היה כ\"ב שנה, עד דשקיל ליה אלבשיה א\"ל סלק רכיב א\"ל לא יכילנא דכחיש תילאי מתעניתא גחין ליה וסליק רכיב כי קא סליק בעיט ביה וכו'. ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו וגו'. ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי וגו'. שתי נפילות הללו למה אמרו לו חכמיו אומה זו משולה כעפר ומשולה כככבים כשהם יורדין יורדין עד עפר וכשהם עולים עולים עד לככבים. עודם מדברים עמו וסריסי המלך הגיעו וגו' מלמד שהביאוהו בבהלה, ויבא המלך והמן לשתות עם אסתר המלכה ויאמר המלך לאסתר במשתה היין וגו' ותען אסתר המלכה ותאמר תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי וגו', אמרה לו צר זה איננו שוה בנזקו של מלך קטלה לה לושתי ואיקני בה בדידה ובעי למקטלה. ויאמר המלך אחשורוש ויאמר תרי ויאמר למה לי רבי אבהו אמר בתחלה על ידי תורגמן כיון שאמרה בת מלכים אני משאול קא אתינא מיד ויאמר לאסתר המלכה, ותאמר אסתר איש צר ואויב אמר ר' אלעזר מלמד שהיתה ידה מתוחה כלפי אחשורוש ובא מלאך וסטר את ידה כלפי המן. והמן נבעת מלפני המלך והמלכה. והמלך קם בחמתו ממשתה היין והמלך שב מגינת הביתן מקיש שיבה לקימה מה קימה בחמה אף שיבה בחמה כי אזל אשכחינהו למלאכי השרת דאידמו ליה כגברי דקא עקרי אילני אמר להו מאי עבידתיכו אמרו ליה דפקדינן המן אתא לביתיה והמן נופל על המטה נופל נפל מיבעי ליה מלמד שבא מלאך והפילו עליה אמר ווי מדברא ווי ממתא, ויתלו את המן וחמת המלך שככה שתי שכיכות אחת של מלכו של עולם ואחת של אחשורוש. ומרדכי יצא מלפני המלך וגו' ה' לבושי מלכות היו תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן וכנגדן נתן יוסף לבנימין אחיו ה' לבושים שנא' (בראשית מ״ה:כ״ח) וחמש חליפות שמלות. ורמז לו רמז בזה עתיד בן לצאת ממך שיצא בה' לבושו מלכות ומנו מרדכי שנא' ומרדכי יצא. ליהודים היתה אורה ושמחה וגו' אורה זו תורה שנאמר (משלי ו׳:כ״ג) ותורה אור. ושמחה זה יום טוב שנא' (דברים ו) ושמחת בחגך. וששון זו מילה וכן הוא אומר (תהילים קי״ט:קס״ב) שש אנכי על אמרתך. ויקר אלו תפילין שבראש, וענין המדרש הזה כי גזרו על מצות הללו ולא היו ישראל רשאין לקיימן ועתה נתבטלה הגזרה וחזרו. ואת פרשנדתא ואת דלפון ואת אספתא אמר רבי אחא דמן יפו עשרת בני המן ועשרת בעי למימרינהו כולהו בנשימה אחת מאי טעמא דכלהו בהדי הדדי נפק נשמתייהו. אמר ר' זירא וא\"ו דויזתא צריך לממתחיה בזקיפה מ\"ט דכלהו בחדא זקיפא איזדקיפו, דרש רבי שילא איש כפר תמרתא כל השירות כלן אריח על גבי לבנה ולבנה על גבי אריח חוץ משירה זו שהיא אריח על גבי אריח ולבנה על גבי לבנה מ\"ט אמר ר' אבהו כדי שלא תהא תקומה למפלתן של רשעים, והענין שכל זמן שהרשעים כלין ואובדין מן העולם הצדיקים מתעלין ומתרוממין, וכן אמר דוד ע\"ה (שם ע\"ה) וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק:  ",
+                "<b>ועל</b> דרך השכל ענין המגלה הזאת וכל המאורעות שבה הכל רמזים לעתיד, כי העולם השפל הזה הוא בעל תמורה והגלגל מתהפך והאומה העולה תרד והיורדת למטה לארץ תעלה, לפי שהעולם מתנהג ע\"י שבעה ככבי לכת והם המנהיגים הפועלים בשפלים, ואע\"פ שהם המנהיגים אין ההנהגה מסורה להם מעצמם כי כח העליון עליהם ואינם רק כשליח שעושה שליחותו, ודבר ידוע כי שבעה ככבי לכת המנהיגים העולם הזה, הב' מהם רעים ומזיקין לכל דבר והם שבתאי ומאדים, והשנים מהם טובים ומועילים לכל דבר והם נגה וצדק, והשנים מהם בעלי אורה והם חמה ולבנה, והשביעי ככב והוא בינוני טוב עם הטובים ורע עם הרעים. כאשר יהיו שנים האלה שבתי ומאדים הסכמה אחת במערכה על איש אחד או אומה אחת הנה הם סבת ההשחתה והביטול. וצדק נגה הפכם כי הם סבה לקיום האיש או האומה. אחשורוש והמן רמז לשבתי ומאדים. אחשורוש לשבתאי ממה שידוע בחכמת המחקר כי השחרות מיוחס לשבתאי ועל כן נקרא אחשורוש, ורז\"ל הבינו במלת אחשורוש ב' לשונות לשון ראש ולשון שחרות, לשון ראש הוא שאמרו אחשורוש אחיו של ראש ובן גילו של ראש, אחיו של ראש כי שבתאי ראש הככבים בראשית הבריאה, לשון שחרות הוא שהושחרו פניהם של ישראל בימיו כשולי קדרה, והמן למאדים לפי שהמן בא לשפוך דמן של ישראל והוא מזרע עמלק בן עשו הנקרא אדום, וידוע כי אחשורוש והמן שניהם היו בהסכמה אחת להשחית ולעקור אמונתנו, ולכן הוצרכו לעמוד בפרץ מרדכי ואסתר שהם כנגד נגה וצדק ולעזור ולהגן בעד ישראל, ומן הידוע בספרי חכמת המחקר כי התכלת מיוחס לנגה והירוק מיוחס לצדק, ועל כן מרדכי שיצא מלפני המלך בלבוש מלכות הוא רמז לנגה כי לכל ישראל היה אור על ידו, וזהו שסמך לו מיד ליהודים היתה אורה. ואסתר הנקראת הדסה שדרשו עליה אסתר ירקרקת היתה היא רמז לצדק, ותוקף המלחמה הזאת ברקיע תוכל להבין מן המלחמה הראשונה שהיתה למשה ויהושע עם עמלק ועמו, כי משה הוצרך להתעסק במלחמת השמים בפרישת כפים כדי לבטל כחותיו של עמלק למעלה, ומלחמת הארץ מסרה ליהושע, ולפי שהמלחמה הזאת בימי מרדכי ואסתר היתה בשמים חזקה עד מאד והיו כחות הככבים המטיבים והמריעים זה כנגד זה מתגרים ומתקוטטים זה עם זה, ושבתאי ומאדים בכחם הגדול והתקיף חושבים להתגבר כנגד ישראל וצדק ונגה לא מצאו ידיהם ולא יכלו לעמוד בפניהם, לכך הוצרכה אסתר להעזר במי שהוא עליון תקיף על הככבים העליונים התקיפים והזכירה בשאלתה השם המיוחד שהוא אלהי ישראל המנצח והמשדד המערכה ובידו להשפיל ולבטל כח הככבים התקיפים ורצתה להכנס בענין הזה בטבע ועל ידי משתה, וידוע כי בכח השם הזה העליונים יורדים למטה והתחתונים עולים למעלה וזהו שכתוב ותלבש אסתר מלכות שלבשה רוח הקדש, והעיר הקב\"ה את רוחה שתעשה משתה להמן ובקשה המשתה מן המלך התחתון בהזכרת שם המלך העליון כדי שיסכימו שניהם במפלתו של המן, ומן העת הזאת שהתחילה אסתר להזכיר השם המיוחד ברמז התחילה מפלתו של המן ורצתה אסתר לבא עליו בכח השם המיוחד שיתגבר על כחו של המן אשר היה בוטח בו ועשתה זה כנגד כונת המן שרצה להשמיד זכר ישראל מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד במחיר עשרת אלפים ככר כסף, ורצה להתגבר על זכות ישראל שקבלו עשרת הדברות ושמעו קול השי\"ת מתוך האש כי רצה שידחו עשרת שלו וע\"כ אמר י' אלפים ככר כסף אשקול. כלומר אש קול כי רצה שידחו עשרה שלו אלו העשרה שניתנו ע\"י האש והקול, כן עשתה אסתר ובאה עליו בכח השם המיוחד שהוא כח הכחות כלם כדי להתגבר על כחו של המן ולבטלו מן העולם ואז נדחו עשרת אלפים שלו ונהרגו עשרת בניו, וכן אמרה במשתה הראשון יבא המלך והמן היום הזכירה תחלה בקשתה במשתה ראשון בשם השלם הנקרא שם המפורש ואחרי כן במשתה השני הזכירה השם הנעלם והבן, כי כונה בדבר זה ממטה למעלה כדי להמשיך כח מלמעלה מלפני ולפנים שהרי במשתה שני היה סוף מפלתו של המן כי אז נחתם ונכתב בטבעת המלך העליון והמשכיל יבין. והנה המן הרשע היה חכם גדול ויודע ענינם של ישראל אבל היה נוטר בלבו המלחמה הראשונה שהיתה לישראל עם עמלק זקנו שכתוב בו (שמות י״ז:י״ג) ויחלוש יהושע וגו', ואע\"פ שהיה יודע כי כחן של ישראל הוא סבת הסבות וראש כל הכסות כלן לא שת לבו גם לזאת והיה בז לדבר ומקשיח את לבו ועז\"א וכל זה איננו שוה לי:  ",
+                "<b>ועל</b> דרך הפשט יאמר וכל הכבוד הזה שיש לי לפני המלך והמלכה אינו שוה בעיני ואינו חשוב לכלום כנגד החסרון והביזוי שיש לי בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי, אבל לפי הדרך הזה יתכן לפרש כי היתה כונתו רעה וכפר בעיקר כשאמר וכל זה איננו שוה לי, והוא כלשון (ישעיהו כ״ה:ט׳) הנה אלהינו זה (שמות ט״ו:ב׳) זה אלי ואנוהו (שם יג) בעבור זה עשה ה' לי. ומפני זה הזכיר כאן השם המיוחד במלות גאות ובוז לפי שגס רוח היה מאד ולפני שבר גאון. ועוד שחת והעמיק סרה כי הזכירו הפוך ועל כן נתהפכה עליו מדת רחמים למדת הדין, גם נתהפכה על האומות והוא שכתוב ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים וגו', ועדין לא השגיח על ענינו ולא נתן על לבו כח השם המיוחד, וכאשר ירד ממעלה והוצרך להביא הלבוש והסוס והוצרך לעשות למרדכי את כל הכבוד ההוא אז נתן אל לבו ונתבררה לו מפלתו עד שאמרו לו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי וגו', וכאשר אמרה אסתר תנתן לי נפשי בשאלתי וגו' והשיב לה המלך מי הוא זה ואי זה הוא ואמרה אסתר איש צר ואויב, אז נתן אל לבו משלם והשגיח הענין והוברר לו הדבר שנפילתו זאת בכח הש\"י המיוחד, הוא שכתוב עליו כי כלתה אליו הרעה מאת המלך העליון יתעלה, כי לא אמר אחשורוש, ואחר שנתלה המן מסר המלך את טבעתו למרדכי הוא שכתוב מיד ויסר המלך את טבעתו וגו'. ומן הידוע כי טבעת דבר עגול והוא רמז לגלגל, והכונה כי נתהפך הגלגל שהמשילו לטבעת אשר היתה להמן ניתנה למרדכי, ויש בזה רמז לעתיד כי יתהפך הגלגל ויהיו עליונים למטה ותחתונים למעלה בכח השם המיוחד, וזהו שהזכיר דוד ע\"ה בגאולה העתידה (תהילים צ״ו:י״א) ישמחו השמים ותגל הארץ, כי תאבד מלכות ארם הרשעה ותחזור הממשלה והמלכות לישראל, ומה שנתגיירו מן האומות בימי מרדכי ואסתר וחזרו רבים לדתנו כמו שכתוב ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם רמז הוא לעתיד שיתגיירו העכו\"ם ויבאו בבריתו של הקב\"ה ויעבדוהו שכם אחד ועל זה אמר הנביא (צפניה ג׳:ט׳) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וגו', וכשם שהיו ישראל בימי מרדכי ואסתר נבזים ושפלים ביד אויביהם החושבים להומם ולאבדם ולקעקע ביצתן ואחרי כן נתהפך הגלגל והיו מכבדין ומנשאים אותם כענין שכתוב וכל שרי המדינות והאחשדרפנים וגו' כן לעתיד תחת היותנו עתה בין האומות מדרך כף רגליהם עתידים לכבדנו ולנשאנו ולתת אותנו לשם ולתהלה, ועל זה אמר הנביא (ישעיהו ס״ו:כ׳) והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה'. וכבר התנבא דוד על הגלות הזה זהו שאמר (תהילים קכ״ד:א׳) לולי ה' שהיה לנו וגו'. ואמר זה על מלכות ארם הרשעה. אזי (תהילים קכ״ד:א׳) חיים בלעונו לפי שכתוב בהם (עמוס א׳:י״א) ועברתו שמרה נצח, ואחר שראה דוד ע\"ה אורך הגלות הזה עובר עלינו אשר עליו הזכיר נחלה עבר על נפשנו ראה הגאולה אחריו ונתן בזה הודאה להקב\"ה הוא שאמר (שם) ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם נפשנו כצפור נמלטה וגו', המשיל ישראל לצפור שהוא העוף הטהור, ועוד רמז למהירות ענין הגאולה כמהירות עפיפת העוף, וכן אמר הנביא (ישעיהו ס׳:ח׳) מי אלה כעב תעופינה. הפח נשבר מלכות ארם ועולם יבטל. ואנחנו נמלטנו על כרחם וישראל יהיו פלטים מידו כענין שאמר יעקב על עשו (בראשית לג) והיה המחנה הנשאר לפליטה כלו' על כרחו. עזרנו בשם ה' עושה שמים וארץ. הוסיף לפרש כי הגאולה הזאת והעזר הזה לישראל יהיה בשם ה' שהוא עושה שמים וארץ. ומלת עושה כאלו אמר עשה כמו (עמוס ד׳:י״ג) יוצר הרים ובורא רוח, וכן בלשון התפלה בורא כל הנשמות. או יהיה ענין עושה על התנועה היומית תנועת הגלגלים שאינה פוסקת לעולם. והזכיר בענין הגאולה שמים וארץ להורות כי יעשה העליון פלא גדול וחדוש עצום כחדוש העולם בבריאת שמים וארץ ואז יתברר לכל האומות חסד הש\"י עלינו שלא שכחנו ולא עזבנו בגלות. וכן כתוב בעזרא (עזרא ט׳:ט׳) כי עבדים אנחנו וגו' ויט עלינו חסדו לפני מלכי פרס, ואז יכירו כי חסדו של הקב\"ה קבוע וקיים עמנו לעולם כקיום ההרים הקבועים והקיימים לעולם. ויותר חסד קיים עמנו מקיום ההרים לפי שההרים באורך הזמן עתידים להתמוטט אבל חסד הש\"י עם ישראל לא ימוט לעולם ולא יסור מהם, וכן הבטיחנו הנביא (ישעיה נט) כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וגו':  "
+            ]
+        ],
+        "Charity": [
+            [
+                "<b>פזר</b> נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד (תהילים קי״ב:ט׳) פסוק זה אמרו דוד גילה לנו על מדת הצדקה שהיא עליונה עד מאד והודיענו שיש בעשיתה שכר גדול ועצום בעוה\"ז ובעוה\"ב. והזכיר לשון פזר נתן מפני שלשון נתינה נופל על דבר שיש לו קצבה אבל לשון פזור אין לו קצבה. ולכך הזכיר ג\"כ פזר, ואמר לאביונים ולא אמר לעניים שלשון עני הוא האיש שאין מזונותיו מספיקים לו פעם יש לו מהם פעם הוא נעדר מהם, ולכך נקרא עני מלשון הכנעה אבל האביון הוא למטה ממנו בחסרון כי הוא התאב לכל דבר ברוב הימים ואפי' לדברים הקלים, ועל כן אמר דוד ע\"ה כי עיקר מצות הצדקה הוא לבני האדם כאלה והם האביונים התאבים לכל דבר ולא בדרך נתינה בלבד שהוא דבר קצוב אלא בדרך פזור ואם עשה כן יבטיחנו הקב\"ה בב' יעודים, הא' יעוד הגוף בעוה\"ז, השני יעוד הנפש לעוה\"ב. יאמר כי אם הוא מתנהג עם האביונים פעם בדרך פיזור פעם בדרך נתינה צדקתו עומדת לעד הקב\"ה יקבע לו ברכה בממונו שימשך ממונו ויתקיים בידו שיוכל לתת ממנו צדקה לעד. וכענין שהזכיר שלמה בנו (משלי י״א:כ״ד) יש מפזר ונוסף עוד, וכן הזכיר משה רבינו (דברים ט״ו:י׳) נתון תתן לו כלו' אם נתן הקב\"ה יתן לך שתתן לו, והנה משה קבע ברכה במצוה זו ביעודי הגוף בעולם הזה הוא שאמר (שם) כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך. והברכה הזו היא תוספת טובה ורבוי הצלחה בעוה\"ז, ומפני שלא הזכיר משה במצוה זו אלא יעוד הגוף בעוה\"ז כמשפטו בשאר המצות על כן גילה לנו דוד המלך ע\"ה על שני היעודים. הוא שאמר (תהילים קי״ב:ט׳) צדקתו עומדת לעד, הוא יעוד הגוף בהמשכת ממונו שיתן צדקה ממנו לעולם, וכן אמרו ז\"ל (כתובות פ\"ו דף סו ב) מלת ממון מסר, ואמרי לה חסד כלומר הרוצה שיתקיים ממונו בידו כמלח הזה שהוא מקיים את הבשר יחסר ממונו לצדקה ואמרי לה חסד יעשה ממנו חסד, קרנו תרום בכבוד הוא יעוד הנפש לחיי העוה\"ב, כי הנפש הנקראת כבוד תזכה ותשוב לשרשה שהוא כסא הכבוד, ולשון קרנו כי תתעלה הנפש בקירון האור והזוהר הצח והבהיר בכסא הכבוד זהו קרנו תרום בכבוד מלשון (שמות ל״ד:כ״ט) כי קרן עור פניו. ועוד יכלול לשון קרנו כי מפני שהזכיר צדקתו עומדת לעד והם הפירות שבעוה\"ז לכך הזכיר קרנו תרום בכבוד לרמוז שהקרן קיימת לעוה\"ב. וכן הזכיר שלמה בנו תמיד הוא שאמר (משלי י״ד:ל״ד) צדקה תרומם גוי כלומר צדקה תרומם גוי כשיעשנה וחסד לאומים חטאת כשלא יעשנה כי כל העמים צריכין לעשות צדקה וחסד לפי שמתקיימין עליהם ונענשין בבטולם: \n",
+                "<b>ובמדרש</b> משלי צדקה תרומם גוי אלו ישראל וחסד לאומים חטאת הנאה היא לאו\"ה שהם מתיהרים בהם דברי רבי אליעזר, רבי שמעון בן גמליאל אומר צדקה תרומם גוי אלו ישראל וחסד לאומים חטאת חסד שאומות העולם עושין חטאת הוא להם שכך (דניאל ג) אומר לנבוכדנצר וחטאך בצדקה פרוק ועויתך במיחן ענין, ר\"א בן ערך אומר צדקה תרומם גוי אלו ישראל וחסד ישראל חטאת הוא לאו\"ה, אמר רבי יוחנן בן זכאי רואה אני את דברי רבי אלעזר בן ערך מדבריכם שהוא נותן צדקה וחסד לישראל וחטאת לעכו\"ם. גדול כח הצדקה שכך דרשו רבותינו ז\"ל בפרק השותפים (ב\"ב דף י) מלך בו\"ד מביא לו דורון ספק מקבלו ממנו ספק אינו מקבלו ואם תמצא לומר מקבלו ספק רואה פני המלך ספק אינו רואה אבל הקב\"ה אינו כן אדם נותן פרוטה לעני זוכה ומקבל פני שכינה שנא' (תהילים י״ז:ט״ו) אני בצדק אחזה פניך וגו'. ד\"א כשם שחטאת מכפרת על ישראל כך צדקה מכפרת על או\"ה בעולם בא וראה כמה גדול כח הצדקה שהיא נתונה בימינו של הקב\"ה שנא' (שם מח) צדק מלאה ימינך: \n",
+                "<b>ועוד</b> במדרש משלי וחסד לאומים חטאת חסד שאו\"ה עושים חטאת היא לישראל מנין ממישע מלך מואב שנא' (מלכים ב ג׳:כ״ז) ויקח בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלהו עולה וגו' ויהי קצף גדול על ישראל ע\"כ. ובמדרש תנחומא גדולה צדקה שבה נשתבח הקב\"ה בשעה שעתיד להביא ישועה על ישראל שנא' (ישעיהו ס״ג:א׳) אני מדבר בצדקה רב להושיע. גדולה צדקה שמנחלת כבוד וחיים לעושיה שנאמר (משלי כ״א:כ״א) רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד, כל מי שרודף צדקה וחסד בעוה\"ז ימצא חיים צדקה וכבוד ליום הדין. גדולה צדקה שבה נשתבח אברהם אבינו שנא' (בראשית י״ח:י״ט) כי ידעתיו למען וגו' ובה נשתבח דוד שנא' (שמואל ב ח׳:ט״ו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו, ובה נשתבחו ישראל שנא' (דברים ו׳:כ״ה) וצדקה תהיה לנו. גדולה צדקה שבה עתיד הקב\"ה להשתבח ליום הדין שנא' (ישעיה ס) ויגבה ה' צבאות במשפט וגו'. מצינו מדת הצדקה נותנת לאדם חיים ואריכות ימים שנא' (משלי ט״ז:ל״א) עטרת תפארת שיבה וגו'. וכתיב (שם י) לא יועילו אוצרות רשע וגו' פירוש הכתוב אין תועלת ביתרון ממון המקובץ מן הגזל והחמס כי טוב לו החסרון שהוא מחסר לצדקה כי היא תציל ממות, ונמצאת למד שחסרון זה נותן לו חיים והיתרון הזה ממיתו וכן כתיב (ירמיהו י״ז:י״א) עושה עושר ולא במשפט וגו', ואמר תציל ממות אין צריך לומר ממיתה משונה אלא אפי' ממיתה עצמה. ומעשה בבנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה באה לו אשה בשני בצורת אמרה לו רבי פרנסני אמר לה העבודה שאין בקופה של צדקה כלום, אמרה לו אם אין אתה מפרנסני הרי אשה ושבעה בניה מתים עמד ופרנסה משלו לימים חלה בנימין ונטה למות אמרו מלאכי השרת לפני הקב\"ה רבש\"ע אתה אמרת כל המקיים נפש אחת כאלו קיים עולם מלא ובנימין הצדיק שקיים אשה אחת ושבעה בנים ימות בשנים מועטות תאנא הוסיפו לו כ\"א שנה ע\"כ. וע\"ז אמר שלמה (משלי ח׳:י״ט-כ׳) באורח צדקה אהלך: \n",
+                "<b>כמה</b> גדול התועלת שמגיע אל העשיר מן העני כשנותן לו צדקה יותר מן התועלת שמגיע לעני מן העשיר. כי תועלת העני עם העשיר אינו אלא בשעה שהוא עובר זמנו בחיי העוה\"ז אבל תועלת העשיר הוא שזוכה לחיי העוה\"ב, וזה הוא שכתוב (רות ב) ושם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז ודרשו רבותינו ז\"ל עשה עמי לא נאמר אלא עשיתי עמו לימדך הכתוב שהיא עשתה עמו. וע\"ז דרשו רז\"ל כתוב אחד אומר (משלי כט) רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה'. זה קנה העוה\"ז וזה קנה העוה\"ב, כשלא נתן לו עושה כלם ה' זה שהוא עני הקב\"ה יכול לעשותו עשיר וזה שהוא עשיר יכול לעשותו עני. העניים נקראים עמו של הקב\"ה שכן דרשו ז\"ל (שמות כב) אם כסף תלוה את עמי אמר הקב\"ה מי הם עמי העניים שנאמר (ישעיה מט) כי נחם ה' עמו וענייו ירחם, וכתי' (שם יד) ובה יחסו עניי עמי, מדת בו\"ד אם היו לו קרובים עניים והוא עשיר אינו מודה בהן שנא' (משלי יט) כל אחי רש שנאוהו וכתיב (שם יד) גם לרעהו ישנא רש והקב\"ה אינו כן הוא עשיר שנא' (ד\"ה א כט) והעושר והכבוד מלפניך ואינו חופף אלא על העניים שנא' (ישעיה יד) כי ה' יסד ציון וגו' לכך נאמר אם כסף תלוה. וידוע שלשון אם זה אינו לשון ספק אלא חובה כמו (שמות כ) אם מזבח אבנים. וביאור הכתוב אם כסף תלוה חייב אתה להלוות כסף ולמי את עמי שאם בא אוהבך גוי ללוות ממך ברבית וישראל עני בחנם עני קודם שנא' את העני. עשיר ועני עני קודם. עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין. שנא' עמך אותן שעמך. עניי עירך ועניי משפחתך עניי משפחתך קודמין שנא' את העני עמך, חייב אתה להלוות לו ואם לאו דע כי העניות עמך שנא' את העני עמך: \n",
+                "<b>אל</b> יאמר אדם כיון שהעניים נקראים עמו של הקב\"ה והקב\"ה אוהבן למה אינו מפרנסן, שלא סדר את עולמו כן אלא כדי שיזכו שאר הבריות בהם ויטלו שכר עליהם שכן דרשו בפרק השותפים (ב\"ב דף י) רבי מאיר אומר יש לו פתחון פה לבעל הדין להשיבך ולומר לך אם אלהיכם אוהב עניים למה אינו מפרנסן אמור לו כדי שאנצל בהם אני מדינה של גיהנם, וזו שאל טורנוסרופוס את ר\"ע אם אלהיכם כו' א\"ל מפני שננצל כו' א\"ל זו היא המחייבתן לגיהנם ואמשול לך משל למה הדבר דומה למלך שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורים וגזר עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו הלך אדם אחד והאכילהו והשקהו לכששמע המלך לא יכעוס עליו ואף אתם קרוים עבדים שנא' (ויקרא כ״ה:נ״ה) כי לי בני ישראל עבדים. אמר לו רבי עקיבא אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך שכעס על בנו וחבשו בבית האסורים וצוה שלא להאכילו ושלא להשקותו עמד אחד והאכילהו והשקהו לכששמע המלך לא דורון משגר לו אף אנו קרוין בנים שנא' (דברים י״ד:א׳) בנים אתם לה' אלהיכם, אמר לו אתם קרוין בנים ואתם קרוים עבדים בזמן שאתם עושים רצונו של מקום וכו' אמר לו הרי הוא אומר (ישעיהו נ״ח:ז׳) הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית אימתי עניים מרודים האידנא וקאמר הלא פרוס לרעב לחמך: ראוי לאדם שיזהר מאד במדת הצדקה שהיא שקולה כנגד כל המצות שנאמר (נחמיה י׳:ל״ג) והעמדנו עלינו מצוה לתת שלישית השקל וגו', וכל המבזבז ממונו לצדקה הרי זה גונז לנפשו אוצרות למעלה שהם קיימים לעולם, ועל זה אמר שלמה (משלי י״א:י״ח) זורע צדקה שכר אמת כי שאר הזריעות פעמים שאירע בהן השדפון והברד ושאר המקרים ולא יצלוחו, אבל זריעת הצדקה היא השכר האמתי והקיום והזריעה המצלחת לעולם והם הם אוצרות של מעלה, ודרשו שם בפרק השותפין (ב\"ב דף יא) מעשה במונבז המלך שבזבז אוצרותיו ואוצרות בית אביו בשני בצורת חברו עליו אחיו ובית אביו אמרו לו אבותיך גנזו אוצרות והוסיפו על של אבותם ואתה מבזבז אוצרותיך ואוצרות בית אביך, אמר להן אבותי גנזו אוצרות למטה ואני גנזתי אוצרות למעלה שנא' (תהלים פ\"ב) וצדק משמים נשקף. אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו שנא' (שם פט) צדק ומשפט מכון כסאך. אבותי גנזו במקום שאינו עושה פירות ואני גנזתי במקום שעושה פירות שנא' (ישעיהו ג׳:י׳) אמרו צדיק כי טוב וגו'. אבותי גנזו אוצרות ממון ואני גנזתי אוצרות נפשות שנא' (משלי י״א:ל׳) פרי צדיק עץ חיים. אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי שנא' (דברים כ״ד:י״ג) ולך תהיה צדקה: \n",
+                "<b>חייב</b> אדם שיתן צדקה לפי עשרו ולפי נדיבות לבו, שאם אינו עשיר כ\"כ והוא נדיב יתחייב שיסכים עם נדיבותו, שהקב\"ה יוסיף לו מיד אחר. ולמדנו זה מתוך התורה הוא שכתוב (שם יז) ועשית חג שבועות לה' אלהיך מסת נדבת ידך וגו' אמר כי בחג השבועות יצטרך שיתן ויקדיש קרואיו על שלחנו והם הלוי והגר והיתום והאלמנה שהכתוב מזכיר אחריו לפי מה שיספיק נדיבות לבו ולפי הברכה והעושר שיש לו, ולכך הושמה מלת תתן באמצע ולשון מסת כאלו אמר כמסת כלו' כשיספיק נדיבותך תתן וכפי הברכה זהו מסת נדבת ידך וגו', ונראה שהוא ענין בפני עצמו ואינו דבק עם חג השבועות והוא הדין בשאר המועדים שיצטרך לתת כפי עשרו ולפי נדיבותו ומה שגילה זה בכאן אפשר מפני שהפסח והסכות הם שבעת ימים כל אחד מהם. אבל חג השבועות אינו אלא יום אחד לכך בא לומר שאין להקל בו במעשה הצדקה כי שוה הוא להם וחמור כאחד מהם: \n",
+                "<b>משפט</b> הצדקה שיתננה אדם בסתר שכן דרשו רז\"ל בפרק השותפים (בבא בתרא דף ט) גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו דאלו במשה כתיב (דברים ט׳:י״ט) כי יגורתי מפני האף ובעושה צדקה בסתר כתיב (משלי כ״א:י״ד) מתן בסתר יכפה אף, ואם לא נתן לו בסתר אין זכותו שלם וכ\"ש אם לא נתן לו בסבר פנים יפות אלא בדרך גערה שהוא חוטא בכך ואיבד את זכותו שכן אמר שלמה (שם יג) כופר נפש איש עשרו וגו' אימתי עושר של עשיר כופר נפשו כשהרש לא שמע גערה ממנו, וממנה אתה למד כי הנותן בגערה אין עשרו כופר נפשו ולא יצילנו ביום עברה ולכן אסור לגעור בו כלל די לו צערו כשהוא נצרך לבריות, ודרשו ז\"ל בפר\"ק דברכות (דף ו) כיון שנצרך אדם לבריות פניו משתנות ככרום שנא' (תהילים י״ב:ט׳) כרום זלות לבני אדם עוף אחד יש בכרכי הים וכרום שמו כיון שחמה זורחת מתהפך לכמה גוונים, ואמרו עוד כאלו נדון בשני דינים שנא' (שם לו) הרכבת אנוש לראשנו וגו' כלו' כיון שהרכיב בני אדם עליו מחמת רישו הרי הוא נדון באש ובמים, ולכך יתחייב האדם שיצטער עמו על צערו והצער הזה הוא מכלל עניני הצדקה כי עניני הצדקה לתת לעני מזון וכסות ולהצטער על צערו שכן מצינו באיוב שהיה מן האומות בתחלת שבחיו ומעלותיו פתת במדת הצדקה ופירש כל עניניה שהיה מחזיק בכולן והן המזון והכסות והצער. המזון הוא שאמר (איוב ל״א:י״ט) ואוכל פתי לבדו. הכסות הוא שאמר אם אראה אובד מבלי לבוש וגו'. והצער הוא שאמר (שם ל) אם לא בכיתי לקשה יום: \n",
+                "<b>מי</b> שמעשה את חבירו לעשות צדקה גדול שכרו מן העושה אותה שכן דרשו בפרק השותפין (ב\"ב דף ט) אמר רבי אלעזר גדול המעשה יותר מן העושה שנא' (ישעיהו ל״ב:י״ז) והיה מעשה הצדקה שלום וגו', אמר להו רבא לבני מחוזא עושו אהדדי כי היכי דליהוי לכו שלמא במלכותא. מצינו מצוה שהיא מכלל הצדקה וגדולה היא מן הצדקה והיא נקראת פדיון שבוים ומצוה רבה היא דכתיב (ירמיהו ט״ז:י׳) והיה כי יאמרו אליך אנה נצא וגו' ואמר רבי יוחנן כל המאוחר בפסוק זה קשה מחבירו חרב קשה ממות איבעית אימא קרא אי בעית אימא סברא אב\"א סברא האי מצטער והאי לא מצטער אי בעית אימא קרא (איכה ד׳:ט׳) טובים היו חללי חרב מחללי רעב, שבי קשה מכולן דכולהו איתנהו בגויה, ואפשר לומר כי לגודל המצוה שבח הקב\"ה את עצמו בה בדבור ראשון של אנכי הוא שאמר (שמות כ׳:ב׳) אשר הוצאתיך מארץ מצרים וגו' ולא אמר אשר בראתי שמים וארץ כי רצה להזכיר המצוה והוא מצות פדיון שבוים של ס' רבוא יותר מן הפלא העצום של בריאת העולם והוא יתברך צונו והלכת בדרכיו: \n",
+                "<b>הצדקה</b> מבטלת כמה מיני פורענות שכן אמר הכתוב (משלי כ״א:י״ד) מתן בסתר יכפה אף, ואמרו במדרש (יחזקאל י׳:ב׳) ויאמר לאיש לבוש הבדים וגו' רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי אומר כל מקום שנא' ויאמר ויאמר ניתן להדרש ויאמר הקב\"ה למלאך והמלאך אמר לכרוב אע\"פ שגזר הקב\"ה איני גוזר ואיני יכול להכנס לפנים ממחיצתי אלא עשה עמי צדקה ותן לי שני גחלים משלך שלא אכוה הה\"ד (שם) וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים, אמר רבי פנחס הפשירן ונתנן בחיקו, רבי יהושע דקסרין בשם רבי לוי שש שנים עשו הגחלים עמומות בידו של גבריאל סבור שישראל עושין תשובה ולא עשו. וכיון שלא עשו בקש לזרקן עליהן בחמה ולקעקע ביצתן קרא לו הקב\"ה גבריאל גבריאל להונך להונך יש בהן עושין צדקה אלו עם אלו הה\"ד (שם) וירא לכרובים תבנית יד אדם. רבי אבא בשם רבי ברכיה אמר מי מעמיד העליונים ותחתונים צדקה שישראל עושין הה\"ד (תהילים ע״א:י״ט) וצדקתך אלהים עד מרום. ושם בפרק השותפים (בבא בתרא דף י) רבי יהודה אומר גדולה צדקה שמקרבת הגאולה שנאמר (ישעיהו נ״ו:א׳) כה אמר ה' שמרי משפט וגו': \n"
+            ]
+        ],
+        "Fringes": [
+            [
+                "<b>דרשה</b> צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה (משלי ל״א:י״ג). דבר ידוע כי קדושתן של ישראל תלויה במצות והוא שאמרו בסיפרי והתקדשתם זו קדושת מצוה, והמצות האלה שנצטוינו להתקדש בהן הן המצות המקובלות שהן הן עיקר הקדושה, והוא שרז\"ל חכמי האמת תקנו לנו לברך עליהן אשר קדשנו במצותיו וצונו, ועל המצות המקובלות האלה נקראו ישראל בסיני גוי קדוש שנא' (שמות י״ט:ו׳) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. כי בקיום המושכלות לא יקרא העם גוי קדוש כי גם העכו\"ם שהם גוי אובד עצות ואין בהם תבונה הלא הם מתעסקים בקצת המצות המושכלות וגם החכמים לא תקנו לברך על המושכלות כלל כי אין עיקר הברכה והקדושה אלא במצות המקובלות, ומכלל המצות המקובלות היא מצות ציצית ומרוב הפלגת עלויה אמרו רבותינו ז\"ל שהיא שקולה כנגד כל המצות ונכנסו בזה על דרך גימט' והוא שאמרו ציצית בגימ' ת\"ר ח' חוטים וה' קשרים הרי תרי\"ג, וידוע לכל משכיל כי המתבונן בעיקרה יראה שהיא שקולה כנגד כל המצות, וימצא כי שם שורש כל המצות וסמכו קבלתם וידיעתם אל הגימטריא כדי שתהא הגימטריא מופת ועדות על הקבלה שבידם כי הקבלה עיקר וגימטריאות אינן אלא פרפראות לחכמה: \n",
+                "<b>ועל</b> דרך פשט בטעם המצוה הזאת שיש בה זכרון לכל המצות, והלבן והתכלת שהזכיר בפרשה אינן שתי מצות אלא מצוה אחת והלובש טלית שיש בה לבן לבדו או לבן ותכלת ביחד הרי זה קיום מצוה אחת שנא' (במדבר טז) ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, והיה לכם לציצית מלמד ששניהם מצוה אחת ומשפט החוטין הוא שיהיו ז' לבנים והאחד תכלת משום שנא' פתיל תכלת, כלומר חוט אחד של תכלת והתכלת הזה חוט של צמר צבוע בדם חלזון שהוא דג שהיה מצוי בים המלח, ויש אומרים כי התכלת צריך שיהיו ב' חוטין והלבן ו', וידוע כי הלבן והתכלת הלבן הוא עיקר ולעולם בכריכת החוליות צריך שיתחיל בלבן ויסיים בלבן שכן אמר הכתוב ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת והיה לכם לציצית התחיל בלבן וסיים בלבן ותכלת באמצע. וכן ארז\"ל (מנחות מ\"ג) מסיים בלבן משום מעלין בקדש ולא מורידין כלו' שאלו סיים בתכלת היה בזה מוריד, ואע\"פ שאין לנו תכלת עכשיו הלא כל ישראל חייבים במצות ציצית בזמן הזה שהרי אף בזמן שהתכלת מצוי היה הלבן עיקר, ואז\"ל (שם) תניא היה רבי אומר קשה ענשו של לבן כלומר שאינו מניחו יותר מעונשו של תכלת, משל למה הדבר דומה למלך שאמר לעבדיו הביאו לי ב' חותמות לאחד אמר לו של זהב ולאחד אמר לו של טיט, כלו' שהוא יותר מצוי ולא היה ראוי לו למנוע ממנו, וכמה גדול כח מצות ציצית שהרי התירה התורה איסור כלאים בציצית שהרי טלית של פשתן חייב בציצית מן התורה שיתן בו ח' חוטין של צמר שכן אמר הכתוב (דברים כב) לא תלבש שעטנז וגו' וסמך ליה גדילים, וקבלו רז\"ל דדרשינן סמוכים ושסמיכות זה בא להתיר כלאים בציצית, וע\"ז הזכיר שלמה בכאן ואמר דרשה צמר ופשתים וגו'. ביאר כי התורה הזהירה על חבור צמר ופשתים ודורשת אחרי העובר על זה כדי להענישו, ומצד אחר התירה החבור ההוא במצות ציצית וצותה לעשות וזהו ותעש בחפץ כפיה, אבל האמת כי רז\"ל אסרו זה כי כן דרכם לעשות סייג לתורה וגדרים ומשמרת למשמרת ולכך אסרו הדבר שלא להטיל ציצית בטלית של פשתן מפני שדרך האדם שיתכסה בטלית של פשתן בלילה ולילה אינו זמן ציצית, וא\"כ הרי יש בזה עבירה בלא מצוה שלא התירה תורה כלאים בציצית אלא בשעת מצוה כענין כלאים של בגדי כהונה שלא היה מותר להם ללבשם אלא בשעת עבודה ושלא בשעת עבודה היו עוברים בלאו דלא תלבש: ועל דרך הדרש ציצית מלשון ראיה כמו (שה\"ש ב) מציץ מן החרכים, והלובש ציצית צריך שיזהר מן העבירות שהרי כסא הכבוד רואהו שהוא דומה לתכלת, ובלשון חכמים נקרא טלית והוא לשון עילוי ורוממות מלשון (דניאל ז) ונטילת מן ארעא, וזה רמז להקב\"ה שהוא מעולה ומרומם על הכל. ונצטוינו להתעטף בציצית ממה שדרשו ז\"ל (ר\"ה פ\"ק דף יז) ויעבור ה' על פניו אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו כביכול מלמד שנתעטף הקב\"ה כשליח צבור והראה לו למשה בסיני סדר תפלה ואמר לו כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם על כל עונותיהם. והכונה במאמר הזה שבא ללמדנו סדרי תפלה ובקשה איך נתחנן לפניו ושנתעטף בטלית ושנזכור לפניו שלש עשרה מדות בכונה וימחול לנו בזה. ובאמרו נתעטף ביאורו בטלית לבנה שכן הזכיר הכתוב (תהלים קד) עוטה אור כשלמה וגו'. וכתיב (דניאל ז) לבושיה כתלג חיור. ואנו נצטוינו בפסוק (דברים כח) והלכת בדרכיו. ולכך נתחייבנו להתעטף בטלית לבנה שהוא סימן סליחה וכפרה, כי כשם שהדבר האדום הוא סימן החטא כן הלובן סימן הסליחה. וכן אמר ישעיה הנביא ע\"ה (ישעיה א) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, ומה שהאדם לובש הטלית ומתכסה בו זה רמז להקב\"ה שהוא מכסה בריותיו ומלבשם כענין שכתוב (בראשית ג) ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו וגו', וגם בזה רמז שעתיד הקב\"ה להחיות המתים ולהקימם בלבושיהם הוא שכתוב (איוב לח) תתהפך כחומר חותם וגו', ומפני שהמצוה הזאת תרמוז לתחיית גוף האדם ע\"כ תמצא שהיא כוללת את הגוף, כי הציצית הם פתילות תלויות בדמיון שער הראש הוא שכתוב (יחזקאל ח) ויקחני בציצית ראשי, הנקבים שעושין בטלית לתלות בהן החוטין הם בדמיון העינים. ה' קשרים כנגד ה' חושים שבו. ח' חוטין כנגד יום ח' שנימול בו, ומזה אמרו רז\"ל שכל מי שאינו נימול אינו זוכה ליום הדין של תחיית המתים שנא' (ישעיה ה) ופערה פיה לבלי חוק. ובכל ענף וענף תמצא חמשה קשרים והם כ' קשרים לארבע ענפים כנגד הידים והרגלים שבהם כ' אצבעות והרי לך כלל הגוף, ומה שכל ענף היוצא מנקבי הטלית שלישו מחובר וכרוך כאחד למעלה ושני שלישים הם מפוזרים ומחולקים זה מזה למטה, הענין לרמוז כי אע\"פ שישראל עכשו בגלות מפוזרים בין האומות ביד ארם וישמעאל והם במדרגה התחתונה עתידין הן בזמן הגאולה שתהא ידם על העליונה כענין שכתוב (דברים כו) ולתתך עליון על כל גויי הארץ, ושתי אומות אלו יהיו למטה בפזור ושעבוד תחת ידינו, וכבר רמז הנביא ענין זה שנא' (זכריה יג) והיה בכל הארץ פי שנים בה וגו' ואמרו במדרש (שם) והשלישית יותר בה אלו ישראל שנאמר (ישעיה יט) והיה ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה. ארז\"ל (שבת פ\"ב דף כג:) כל הרגיל בציצית זוכה לטלית נאה. הרגיל במזוזה זוכה לדירה נאה, בקדוש היום זוכה וממלא גרבי יין, וידוע כי אין השכר הזה עיקר שכר המצוה ח\"ו ואינו אלא פירות שהוא נוטל בעה\"ז אבל הקרן הוא שמור לו לעוה\"ב. והשכר הזה שהוא פירות הנה הוא במדה כנגד מדה כי הרגיל במצות ציצית יזכה לבגדים נאים שיתכבד בהם בעולם הזה. וכן אם הוא רגיל במצות מזוזה והוא זהיר בה עד שלא היה לו בית יזכה בזכות המצוה לבית נאה וכן אם זהיר בקדוש היום ואינו רוצה לפטור את עצמו בקדוש על הפת והוא טורח ומחזר אחר היין יזכה שיהיה לו אוצרות יין והכל מדה כנגד מדה בעוה\"ז ופירות המצות שהוא אוכל אבל עיקר השכר באלו ובשאר כל המצות הוא בעה\"ב, וכן אמרו במדרש (שמות לג) ושמתיך בנקרת הצור מנקרת הצור זכה משה לקירון עור פנים. וכן הכתוב אומר (חבקוק ג) קרנים מידו לך ושם חביון עוזו כל ההוד שנטל משה בעוה\"ז לא היה אלא פירות מתן שכרו אבל הקרן קיים לו לעה\"ב שנאמר קרנים מידו לו. וכן מצינו ביוסף שפרע לו הקב\"ה פירות שכרו בעה\"ז והקרן קיים לו לעולם הבא, והוא שאמרו במדרש כל מה שעשה יוסף פרע לו הקב\"ה, מה כתיב ביוסף (בראשית לט) וינס ויצא החוצה ברח הים מפני ארונו שנא' (תהלים קיט) הים ראה וינס. מה ראה ארונו של יוסף ראה. ולא עוד אלא שהיה ארונו של יוסף מהלך לפני ארון ה' ואומות העולם אומרין מה טיבו של ארון זה שהוא מהלך עם ארון של תורה והם אומרין ארונו של יוסף ולפיכך זכה לילך עמו לפי ששימר כל מה שיש בו, אמר הקב\"ה ליוסף אע\"פ שפרעתי לך מקצת שכר הקרן קיימת לך לעוה\"ב כשיגאלו ישראל גאולת עולמים בזכות יעקב אביך ובזכותך הם נגאלים שנאמר (שם טז) גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה: \n"
+            ]
+        ],
+        "Holiness": [
+            [
+                "<b>אל</b> נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו (שם פט). מדת הקדושה מדה עצומה ונפלאה יגיע אדם אליה מתוך מדת הטהרה כי כן סידור המדות וכענין שדרשו רז\"ל בסוף פרק ראשון של ע\"ז (דף כב) טהרה מביאה לידי קדושה ומוכיח זה בירושלמי משום שנא' (ויקרא טז) וטהרו וקדשו. וכבר הזכרתי באות טי\"ת טהרה, ונצטוינו בה במצות עשה שבתורה (שם כ) והתקדשתם והייתם קדושים, ונאמר ג\"כ (שם יט) קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם. וענין הקדושה הזאת שנצטוינו בה הוא הפרישות שיגדור אדם את עצמו ושיפרוש מן התאות אפי' ממה שאמרו שהוא מותר כענין שאמרו קדש עצמך במותר לך, וזה בענין המאכל והמשתה שיאכל וישתה מן המותר פחות ממה שראוי ולא יתכוין אלא לקיום הגוף בלבד. וכן בענין המשגל לצורך קיום המין או למצות עונה או להנצל מהרהור, וכל השאר זולתי לכונות אלו אסורה מדין התורה, וכן בענין דבורו שיגדור את עצמו בדבריו להוציאם במשקל ופחות מן הראוי, זולתי במוכרח שהוא חיי הנפש והוא דבור התורה או חיי הגוף והוא הדבור בפרנסתו וצורך מזונותיו, וכן שיגדור את עצמו בחוש המשוש שלא יגע בכל שטח גופו וידיו ערומות, ואף כי מתחת אבנטו כי על הענין הזה נקרא ר' יהודא הנשיא רבינו הקדוש, שכן אמרו רז\"ל (שבת פי\"ו דף קיח) למה קורין אותו רבינו הקדוש שלא הכניס ידו מתחת אבנטו מעולם, וכל הדברים האלה מגדר הקדושה והפרישות הם, וכן דרשו בתורת כהנים והתקדשתם והייתם קדושים כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים כשם שאני פרוש כך אתם תהיו פרושים ע\"כ. כי מי שהוא פרוש ומובדל מן התאוות ומיוחד לעבודת השם יתברך קדוש יאמר לו, ומה שהוצרך הכתוב הזה בתורה והתקדשתם והייתם קדושים היה זה לתועלת גדולה וצורך גדול שאלו לא נכתב היה אדם ממלא נפשו מן המאכלים והמשקים המותרים ויאכל ויחוש כל מה שיהיה מתוק לחכו. וכן בענין הדבור והיה מדבר כל מה שיבא לפניו עד שישקץ את עצמו במדות רעות להיות בזוללי בשר בסובאי יין והיה עושה כל זה בהיתר התורה. לכך באה מצוה זו בפרשת איסור המאכלים ואמר והתקדשתם והייתם קדושים להזהיר על האדם שיהיה פורש את עצמו מן המאכלים, ואין צריך לומר מן האסור כי גם מן המותר צריך שיפרוש, ואם הפורש מן הדבר האסור נקרא קדוש ק\"ו למי שפורש עצמו מן הדבר שהוא מותר שראוי להקרא קדוש כי הוא מכניע ומשבר תאותו והוא כותש את יצרו האויל במכתש שכלו לכבוד יוצרו ית': \n",
+                "<b>והנה</b> ישראל נתקדשו בסיני בשתי מדות והן טהרה וקדושה. כששמעו עשרת הדברות מפי הגבורה מה שלא שמעה שום אומה ולשון, כענין שכתוב (דברים ד) השמע עם קול אלהים וגו'. ודרשו ז\"ל היה הקול נשמע מסוף העולם ועד סופו והיו שומעים אותו זקנים כפי כחם נערים כפי כחם עוברות כפי כחן. טהרה הוא שבאו לחסות תחת כנפי השכינה בשלשה דברים מילה וטבילה וקרבן, ועיקר שלשתן טהרה. מילה לפי שהערלה קרויה טומאה ולפיכך הוצרכו לברית מילה להיותם טהורים. טבילה עיקר הטהרה במים. קרבן לפי שהחטא קרוי טומאה והמתכפר בקרבנו הוא טהור. קדושה הוא שכתוב (שמות יט) ואתם תהיו לי וגו', ודבר ידוע ומפורסם שכל הקדושות והקדושים נמשכים מן הקדש בדמיון מן הנהר הנמשך מן המעין והמעין מן המקור. והנה ישראל הנחלקים לשלשה חלקים כהנים לוים וישראל נתקדשו בסיני בקבלת התורה בתשע קדושות, כי הכהן מתקדש בקדושת עצמו ובקדושתו של לוי ובקדושתו של ישראל שהרי מכלל עם ישראל הוא. והלוי מתקדש בקדושת עצמו. ובקדושת הכהן שהוא משבטו. ובקדושתו של ישראל הרי ששה קדושות. וישראל מתקדש בקדושתו של מלך הרי שמונה קדושות וכלם מתקדשין מן הקדש הרי תשעה קדושות. ומפני שכל הקדושות הללו שנכללות בישראל נמשכות מן הקדש לכך נקראו אנשי קדש כענין שכתוב (שמות יט) ואנשי קדש תהיון לי. ויש לך להתבונן שלא אמר הכתוב ואנשים קדושים תהיון לי אלא ואנשי קדש, כי הקדוש אפשר שתמשך לו הקדושה מקדוש אחר וכן מקדוש לקדוש ומגבוה לגבוה עד הסבה העליונה יתברך שהוא כח הקדושות כולן והוא מקור הקדושה והוא נקרא קדוש שהוא מקור הברכה כענין שכתוב (תהלים קלד) שאו ידיכם קדש וברכו את ה'. וע\"כ אמר ואנשי קדש, המשילם הכתוב למלאכי השרת שקדושתן נמשכת מן הקדש הוא שכתוב בהם (דברים לג) ואתה מרבבות קדש שהרי ישראל למטה צבא של הקב\"ה כשם שמלאכי השרת צבא שלו למעלה וכלם כאחד מקלסין אותו ונותנין כבוד לשמו. המלאכים שהם קדושים וישראל שהם קדושים מקלסין שמו של קדוש בלשון קדוש, שכן העיד ישעיה הנביא ע\"ה ששמע כתות של מלאכי השרת מקלסין להקב\"ה ומקדישין ומעריצין אותו בלשון קדושה, הוא שאמר (ישעיה ו) וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. וע\"ז אמר דוד בכאן אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו, כלו' והוא נורא על כל מי שמשבחין אותו, ביאורו אל נערץ בסוד קדושים כענין שכתוב (נחמיה ט) ומרומם על כל ברכה ותהלה. סביביו כי אפילו אותם שסביביו המשבחים והמזכירים אותו יותר ויותר הוא נורא על השבח ועל הקלוס ההוא ולזה לא אמר בכל סביביו. ונ\"ל לפרש עוד אל נערץ בסוד קדושים רבה כי רבה תרגום של גדול וכאלו אמר אל רבה, ושיעור הכתוב האל הגדול נערץ בסוד קדושים, ואל תתמה בזה איך יכניס לשון תרגום בתוך לשון עברי כי מנהג הכתובים בכך כענין (איוב טז) ושהדי במרומים (שם לא) גרמיו כמטיל ברזל, ובתורה (בראשית לא) יגר שהדותא (דברים לג) וכימיך דבאך ורבים כן, ויהיה ביאור הכתוב כי האל הגדול שהוא אלהי ישראל נערץ בסוד קדושים כלומר בע' קדושים הם ע' שרי האומות אשר העוה\"ז מתנהג על ידם בכח עליון עליהם, כי הוא יתב' גדול מכל האלהים ועליון על כלם וכלם מעריצין אותו והוא נערץ ביניהם, ואמר ונורא על כל סביביו לפי שהוא יתעלה הקו האמצעי אשר ממנו נמשכים ויונקים הענפים כלם וזהו לשון סביביו. ואמרו בפרקי ר' אליעזר אמר הקב\"ה לשבעים מלאכים הסובבים כסא כבודו, וענין הקדושה שמלאכי השרת מקלסין להקדוש ב\"ה בלשון קדוש שלשה פעמים על דרך הפשט השתים הם לשון קריאה שקורא המלאך לחבירו קדוש קדוש וכפל השם כלשון משה משה שמואל שמואל, ואח\"כ משיב ק' ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו, או יהיה קדוש קדוש קדוש שלשתם נאמרים על הקדוש ב\"ה שהמציא את עולמו ובראו על ג' חלקים, חלק המלאכים וחלק הגלגלים ותלק העולם השפל, ויהיה ביאורו קדוש ראשון בעולם השפל, קדוש השני בעולם הגלגלים, קדוש ג' בעולם המלאכים, ותהיה הכונה והמחשבה משוטטת ממטה למעלה הוא קדוש ומיוחד בכל העולמות בכל צבאותיהם. ויש עוד בענין הקדושה ענין נסתר נמסר בקבלה אין מוסרין אותו אלא לצנועים ויראי חטא והוא ענין היחוד שלם כולל כל הבנין ואחריו ברוך כבוד ה' ממקומו כענין פסוק שמע שהוא עיקר היחוד וכולל כל הבנין ואחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. והמשכיל יבין. ושמעתי כי יש במלת קדוש שהוא קלוס מלאכי השרת אותיות מארבעה מוצאות שבפה הן גיכ\"ק דטלנ\"ת בומ\"ף זסצר\"ש לבד מאותיות אחה\"ע. ק' מגיכ\"ק ד' מדטלנ\"ת ו' מבומ\"ף ש' מזסצר\"ש אבל אותיות אחה\"ע שהוא המוצא החמישי שבפה אין שם לפי שהם אותיות הגרון וזה נכון: \n",
+                "<b>ומפני</b> שהברכה והקדושה דבר א' כי הברכה נמשכת מן הקדושה כענין שכתוב (תהילים קל״ד:ב׳) שאו ידיכם קדש וגו', ע\"כ יש להזהר שלא יפסיק אדם בין קדוש לברוך, וכמה מבני אדם שאינן נזהרין בדבר זה והוא מכלל הדברים שאמרו רז\"ל בפרק ראשון דברכות (דף ו') בענין תפלה מאי דכתיב (תהילים י״ב:ט׳) כרום זלות לבני אדם אלו דברים שעומדין ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהם. וכמעט שאני אומר כי כל המפסיק והשח בינתים דומה כאלו קצץ בנטיעות, ויש לך להבין כי דעת רבותינו ז\"ל בלשון מקצץ בנטיעות שהוא נאמר בשני ענינים מי שמפסוק בתורה או גורם בהפסקה ובטולה ההוא יקרא מקצץ בנטיעות. וכן מי שהוא נוטה מדרך האמונה להאמין בשתי רשויות או להסתפק בהם כאלישע בן אבויה יקרא מקצץ בנטיעות. והוא שאמרו במסכת חגיגה (פ\"ב דף ט) אלישע אחר קצץ בנטיעות מאי חזא חזא מטטרון דאתיהיב ליה רשותא למיתב ולמיכתב זכותא דישראל אמר גמירי אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה לא עורף ולא עפוי דילמא ח\"ו שתי רשויות יש אפקוה למטטרון ומחיוה שתין פולסי דנורא. ובמדרש שהש\"ר אמרו אלישע בן אבויה קצץ בנטיעות שהיה נכנס לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וראה תינוקות שהיו מצליחין בתורה אמר עליהון מילתא ואינון מסתתמין, הנה בכאן מפורש שקורין החכמים הפסקת התורה קצוץ נטיעות. והוא הדין וכ\"ש שיש לנו לומר בהפסקת התפלה בין קדוש לברוך. והנה רבותינו חכמי האמת החמירו בזה עד מאד ממה שאמרו במדרש אמר רבי אלעזר בר יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי אליהו ז\"ל ועמו ארבעה אלפים גמלים טעונים ואמרתי לו מה אלו טעונים אמר לי אף וחמה, אמרתי לו למי אמר לי לעשות נקמה במי שמספר בין קדוש לברוך, בין ברכה לברכה, בין פרק לפרק בין אמן יהא שמיה רבה לויתברך בין גאולה לתפלה. ולא עוד אלא שאין תפלתו נשמעת לפני המקום שנא' (ישעיהו מ״ג:כ״ב) ולא אותי קראת יעקב. וכל המכוין לבו בתפלתו ואינו מדבר אין תפלתו חוזרת ריקם שנא' (תהילים י׳:י״ז) תכין לבם תקשיב אזנך. ודרשו רז\"ל במס' חולין פרק גיד הנשה חביבין ישראל לפני הקב\"ה יותר ממלאכי השרת שישראל אומרין שירה בכל עת ובכל שעה שירצו ואלו מלאכי השרת אין אומרין שירה אלא פעם אחת ביום ואמרי לה פעם אחת בשבת ואמרי לה פעם אחת בחדש ואמרי לה פעם אחת בשנה ואמרי לה פעם אחת בשבוע ואמרי לה פעם אחת ביובל ואמרי לה פעם אחת לעולם. ולא עוד אלא שישראל מזכירין את השם לאחר שתי תיבות שנאמר (דברים י) שמע ישראל ה' אלהינו ומלאכי השרת אינן מזכירין אותו אלא אחר שלשה תיבות שנא' (ישעיהו ו׳:ג׳) קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, ואין מלאכי השרת אומרין שירה למעלה עד שיאמרו ישראל שירה למטה שנא' (איוב ל״ח:ז׳) ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים: \n"
+            ]
+        ],
+        "Jealousy": [
+            [
+                "<b>חיי</b> בשרים לב מרפא ורקב עצמות קנאה (משלי יד). מנהג שלמה ע\"ה בכל ספר משלי לגנות המדות המגונות ולשבח המדות החמודות, וברוב הפסוקים שבו יזכיר המדות זו לעומת זו בדבר והפכו, וענין לב מרפא לב של רפואה והוא מי שיש לו לב טוב שאין בלבו קנאה על שום אדם כי כאשר יקנא האדם במי שהשיג עושר ונכסים יוסיף דאגה על דאגה על שלא השיג כמוהו. ואם השיג יגיע מזה לאהבת הכבוד ובקשת מיני הממשלה בקניני העוה\"ז, ומאהבת הכבוד יגיע אל השררה ומן השררה יגיע לעבוד ע\"ז. ואם לא השיג יהיו כל ימיך מכאובים וחיי צער יחיה וסוף שימית את עצמו או את חבירו, ימית את עצמו שהרי אמרו הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם. וכן אמר אליפז (איוב ה) ופותה תמית קנאה. כלומר מי שמתפתה אחר מדת הקנאה תמיתנו, או את חברו, שהרי מתוך הקנאה יבא לידי שנאה ומהשנאה לידי רציחה שכן כתיב (דברים יט) כי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וגו', אבל מי שלבו תמים והוא שקראוהו חכמים לב טוב שאין בלבו קנאה על חבירו, ממה שדרשו במס' אבות (פ\"ב) איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם ר' אלעזר אומר לב טוב ושם מסיים ואומר רואה אני את דברי ר' אלעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם, יאמר כי הכל תלוי בלב, וכן שלמה קראו בכאן לב מרפא כי הוא רפואה ורטיה לכל איבריו ינצל מכל הנזקים הללו ויחיה חיי שלוה, זהו שאמר חיי בשרים לב מרפא, כי מדת הקנאה היא הפך לב מרפא וכן רקב עצמות שהוא המיתה הפך חיי בשרים, והכוונה לומר כי במדת לב מרפא יחיה ובמדת הקנאה ימות. ואמר רקב עצמות שהוא חולי שאין לו רפואה ואין לו תקנה כי כשהבשר נרקב הנה הוא חוזר ומתחדש אבל העצם הנרקב אין לו רפואה לעולם, ולכך המשיל שלמה מדת הקנאה לרקב עצמות שהוא דבר שאין לו רפואה כן מדת הקנאה חולי שאין לו רפואה, וכן אמר החכם במוסריו כל השנאות קוה להם לרפואה חוץ משנאת הקנאה. וכן המשיל עוד האשה הרעה לרקב עצמות הוא שאמר (משלי יב) אשת חיל עטרת בעלה וכרקב בעצמותיו מבישה. כי כשהיא מבישה כלו' שמביישתו בתועבותיה ובעלילותיה הרעים הלא היא כרקב בעצמותיו שאין לחליו רפואה ואין לו תקנה עמה. ובכלל המשל עוד כשהמשילה לעצם הנרקב מפני שהאשה נבראת מן העצם וכאשר היא טובה היא עצם מעצמיו ונמשכת לדעתו ורצונו כאחד מאיבריו וכשהיא מבישה היא רקב בעצמותיו. ובמסכת אבות פרק בן זומא (פ\"ד) רבי אלעזר הקפר אומר הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם, הקנאה הוא שאמר בכאן ורקב עצמות קנאה והתאוה הוא שכתוב (משל י יד) יש דרך ישר לפני איש וגו'. הכבוד הוא שכתוב (ישעיה א) חזון ישעיהו בן אמוץ וגו'. מלמד שקפח ישעיהו ד' מלכים בימיו להודיעך שהשררה והכבוד קוברת את בעליהן, ואמרו במדרש הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם, מנא לן מאדם הראשון שהיו צולין לו בשר ומסננין לו יין ראו כבודו נתקנאו בו, והתאוה שהתאוה לאכול מהפרי והכבוד שעשו לו המלאכים לפיכך נטרד מן העולם, הא למדת כמה מגונה מדת הקנאה: \n",
+                "<b>ודבר</b> ידוע כי לא החזיק קרח במחלוקת עד שהתלבש במדת הקנאה ומדה זו הטרידתו מן העולם והיה חושב שהיה משה רבינו מחלק המנויים והמעלות על פי עצמו ומלבו ולא היתה לו זאת מאת ה', כי ממה שאמר להם משה כי לא מלבי נוכל ללמוד כונתו של קרח הרעה שהיה אומר כי מלבו עשה. והיה טוען כי מה שהחליף הלוים תתת הבכורות לא עשה אלא כדי לתת גדולה ומעלה לבני לוי שהם ממשפחתו, גם בני קהת שהגדיל מעלתם על כל שאר הלוים לשאת דברים המקודשים מפני שהם קרובים אליו יותר שהרי קהת היה זקנו. ומה שקשרו הלוים על משה לפי שהיו נתונים לאהרן ולבניו, גם אליצפן בן עוזיאל מינה אותו נשיא לפי שהיה עוזיאל אחד מאחי אביו של משה והקטן שבכולם, לפיכך הוקשה לקרח על נשיאות אליצפן בנו ונתקנא על זה, וזהו שדרשו רז\"ל מה ראה קרח לחלוק עם משה נתקנא בנשיאתו של אליצפן אמר קרח אחי אבא ארבעה היו עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה אחד מלך ואחד כהן גדול מי ראוי ליטול את השניה לא אני שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם והוא מינה את הנשיאות על ידי אחיו הקטן מכלן הריני חולק עליו ומבטל את דבריו, מה עשה כנס ארבע מאות איש ראשי סנהדראות רובן משבט ראובן מה עשה הלביש לכולן טליתות של תכלת, וזהו שאמרו במדרש ויקח קרח מה לקח לקח טליתו ובא אצל משה וכן כולם. אמרו לו טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או לא אמר להן חייבת התחיל לשחוק אפשר טלית של מין אחר חוט א' של תכלת פוטרתו טלית שכולה תכלת לא כל שכן, בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה אמר להן חייב אמרו לו התורה כולה ער\"ה פרשיות אינה פוטרת את הבית ופרשה אחת שבמזוזה פוטרת את הבית דברים אלו לא נצטוית עליהם ומלבך אתה בודאם. והנה שלמה בחכמתו הזכיר בכלל הדברים שהקנאה מצויה בהן הוא שאמר (קהלת ד) וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה וגו'. הזכיר כל עמל והם קניני הגוף כגון עושר ונכסים וכבוד ושאר מעלות השררה, כל כשרון המעשה תורה ותשובה ומעשים טובים, כי היא קנאת איש מרעהו בין בעושר בין בחכמה או איזה מעלה שתהיה הלא הקנאה מצויה בין איש לחבירו, גם זה הבל, גם בחטא הזה נכשל הבל שנתקנא בקין אחיו כשהביא מנחה לה' ועמד הוא ונתדמה בקרבנו לאביו שהביא בעלי חיים ומתוך הקנאה באו לידי שנאה והיתה מריבה ביניהם על ירושת הארץ עד שנהרג, והרי המדה הזו חרבן עולם. גם מלאכי השרת מצינו שנתקנאו באדם הראשון עד שהחטיאוהו והפשיטוהו בגדי השכל ולבש בגדים אחרים בגד בוגדים עד שנטרד מגדולתו ונסתלקה שכינה מן התחתונים: בעון מדת הקנאה נחלקה מלכות ישראל וגלו עשרת השבטים שהיתה להם מדת הקנאה עד שהיתה המלכות ליהודה, וזהו שאמר (ישעיה יא) אפרים לא יקנא את יהודה וגו', ומתוך שהמדה הזאת מדה משוקצת ומגונה מביאה את האדם לידי נזקים ומכשולות רבים קרא שלמה מי שלבו נקי וטהור ממנה לב מרפא כי היא רפואה לעצמו וזכות לנפשו ומנוחה לעצמותיו, והוא שאמרו רז\"ל כל מי שאין לו קנאה בלבו אין עצמותיו מרקיבים, וזהו שאמרו במסכת שבת סוף פרק שואל אדם (דף קנב:) הנהו קפולאי דקא קפלי בארעא דרב נחמן נחר בהו ר' אחאי בר יאשיה אתו ואמרי ליה לרב נחמן נהים בן גברא אתא אמר ליה מאן ניהו מר אמר אנא אחאי בר יאשיה, אמר ליה ולא אמר רב מרי עתידי צדיקי דהוו עפרא, אמר ליה ומנו מרי לא ידענא ליה והא קרא כתיב (קהלת יב) וישוב העפר אל הארץ כשהיה אמר ליה דאקרייך קהלת לא אקרייך משלי דכתיב ורקב עצמות קנאה מי שיש לו קנאה בלבו עצמותיו מרקיבין גששיה חזיה דאית ביה מששא, אמר ליה ליקום מר וליזיל בי מדרשא, אמר ליה גלית אדעתך דאפילו נביאי לא קרית שנאמר (יחזקאל לז) וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם עמי. והא כתיב כי עפר אתה ואל עפר תשוב אמר ליה שעה אחת קודם תחיית המתים ע\"כ, ופי' קפולאי חופר קברות, נחר בהו רבי אחאי כלומר נחר בגרונו. אנא אחאי כלומר רבי אחאי שהיה נקבר שם, לא ידענא ליה כלומר איני יודע לדבריו. בהעלותי אתכם כלומר עד שיעלה אותנו הקב\"ה אין לנו רשות לעלות, והא כל קללותיו של אדם הראשון כל הדורות שוין בהן, אמר ליה שעה אחת קודם תחיית המתים כן פי' רש\"י ז\"ל, וענין הגשוש והמשוש הוא המלבוש השני הידוע ליודעים שהנפש מתלבשת בצורת גוף צורה דקה עד מאד, ויש בה ממש, וזהו סוד הענין ברבינו הקדוש ז\"ל שהיה בא לביתו בכל ערב שבת והיה מקדש להם, ואין בכאן מקום להאריך בזה כי לא הזכרנו זה אלא ללמד כי כל מי שאין לו קנאה בלבו אין עצמותיו מרקיבין, אבל כל מי שיש לו קנאה בלבו עצמותיו מרקיבין שנאמר ורקב עצמות קנאה, וקנאה זו שאמרנו אינו אלא בהבלי העולם במיני השררה והעושר והכבוד ובפעולות המעשים הרעים, אבל הקנאה בתורה ובמצות ובמעשים טובים הרי זה מדה משובחת, וכן אמרו (ב\"ב פ\"ב דף כב) קנאת סופרים תרבה חכמה, וכבר הזהירנו שלמה ע\"ה שנתלבש קנאה ביראת השם יתברך הוא שאמר (משלי כג) אל יקנא לבך בחטאים וגו': \n"
+            ]
+        ],
+        "Reshut (Permission)": [
+            [
+                "<b>מי</b> זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה בחמה איומה כנדגלות (שיר השירים ו׳:י׳). פסוק זה מדבר בנפש הצדיק שכ\"ז שהיא משתדלת בתורה ובמצות ובמעשים טובים הולכת מעילוי לעילוי ועולה ממדרגה למדרגה מארבע מדרגות שיש לנפש, המדרגה הראשונה שהיא שקועה בתאוות הגופניות והשגתה חלושה ועל כן צריך לחנך לנער על פי דרכו. המדרגה השנית בהגיעו לכלל מצות שאז הנפש יתחזק כח השגתה והיא משתדלת במצות ובמעשים טובים. המדרגה השלישית בהגיע האדם לזמן שלמות השכל והוא בהיותו בן ארבעים שנה. המדרגה הרביעית בהגיעו לימי הזקנה שהם נקראים ימי הרעה וחשך לגוף וכל עסקו והשתדלותו אינו אלא בדרכי הנפש שהם העבודה והתפלה והוא זמן החשק בהקב\"ה שהוא דבוק בו בסוף. וכנגד ד' מדרגות אלו שיש לנפש המשיל שלמה בחכמתו את הנפש לד' ענינים, והם סוסיא רעיה כלה יונה, והם ארבע פרשיות (שיר השירים א׳:ט״ו) לסוסתי ברכבי פרעה (שם) הנך יפה רעיתי (שם ב) יונתי בחגוי הסלע (שם ד) אתי מלבנון כלה, המשילה תחלה לסוסיא יפה המקושטת והמנהיגים ינהגוה לכל מקום שירצו כנגד המדרגה הראשונה אשר לנפש שהיא חלושה מאד ומנהיגי הגוף ינהגוה לכל מקום שירצו, וכן הנער מקשט את עצמו ומסלסל בשערו. ואחרי כן המשילה לרעיה כנגד המדרגה השנית שהיא מתחברת אל המצות ואל המע\"ט. ואחרי כן המשילה ליונה הדבקה בבן זוגה כנגד המדרגה השלישית שהוא דבק בשכלו והוא שלם בו, ואמרי כן המשילה לכלה כנגד המדרגה הד' שהוא זמן הזקנה שהנפש נכספת וכלה לשוב לשרשה כענין שכתוב (תהלים פד) נכספה וגם כלתה נפשי. וע\"כ הזכיר הכתוב הזה שהתחלנו בו ד' מעלות של אור זו למעלה מזו שהנפש מתעלה ומוספת אורה בכל אחת מהן עד שתהא מגעת אל התכלית, וזהו שאמר כמו שחר כלבנה כחמה כנדגלות. תחלה המשיל את הנפש לאור השחר והוא הכוכב המאיר בשחר וכשאמר כמו שחר כאלו אמר כמו כוכב השחר לפי שיש לו נגה על שאר הכוכבים והוא הנקרא אילת השחר והלל בן שחר מלשון בהלו נרו. וכונת המשל הזה כי כשם שכוכב השחר הוא אור חלוש ויתערב עמה שחרות השחר כן הנפש בתחלת השגתה היא חלושה ויתערב עמה הנערות, ולכך אמר יפה כלבנה כדי להגדיל האור כי אור הלבנה גדול מאור השחר, וכך הנפש תגדל אורה והשגתה מצד ידיעת המצות ולימוד התורה, ומפני שאור הלבנה נוטה אל השחרות ואפילו גוף הלבנה בעיגול שלה נוטה אל שחרות מעט ואין אורו בהיר ועוד שהאור שלה מושאל מן החמה לכך הוסיף ואמר ברה כחמה כדי להגדיל האור, ולהמשיל אור הנפש לאור השמש שהוא אור בהיר ואינו נשאל אלא אורו מעצמו כן הנפש אורה מעצמה, ולכך נמשלה הנפש לשמש. ומצינו יעקב אבינו ע\"ה שנקרא שמש, שכן אמרו במד' (בראשית כ״ח:י״א) ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש שמע מלאכי השרת שהיו אומרים בא השמש בא השמש, ויוסף אמר עליו (שם לז) והנה השמש והירח, וכן דרשו ז\"ל אמר יעקב מי הגיד ליוסף ששמי שמש, וכדי להמשיל שלמות הנפש אל שלמות האור שהוא המאור הגדול ולכך הזכיר כאן ברה כחמה, ועדיין אפשר להבין בדבר זה כי על דרך האמת השמש אין לו שלמות לא בעצמותו ולא בפעולתו, לא בעצמותו שהרי הוא לוקה כמו הלבנה או הכוכבים ולא בפעולתו שאע\"פ שתועלת השמש רבה בנמצאים כלם אין התועלת מבלי נזק כי הוא מזיק את העולם ברב החמימות, ואין ראוי להמשיל אור הנפש אלא לאור שאינו מקבל לקות ושיהיה מועיל ולא מזיק, לכך אמר כנדגלות והם כתות של מלאכי השרת וקראם נדגלות על שם שהכתות ההם עשוים דגלים דגלים, וזהו שאמר איומה כנדגלות שהן אור שכלי כאור הנפש לא גופני כאור האמה, וההשגה הזאת תכלית הנפש שהיא למעלה מן השמש. וכמו שדרשו (קהלת ב׳:י״א) ואין יתרון תחת השמש, תחת השמש הוא דאין לו יתרון הא על השמש יש לו. וכן מצינו ביהושע ששתק את השמש ואמר לו (יהושע י׳:י״ב) שמש בגבעון דום. ומזה ראה שלמה בחכמתו להזכיר בכתוב הזה ארבע אורים זה למעלה מזה. אור השחר. אור הלבנה. אור החמה. אור הנדגלות. והן הכתות של מלאכי השרת וזה כנגד ארבע מדרגות שיש לנפש זו למעלה מזו ועל כן הזכירם כסדר בקטן החל ובגדול כלה, וכל העילוי הזה שיש לנפש עד שתהא מגעת אל התכלית אינו אלא בלימוד התורה והמצות, וזהו שאמרו ז\"ל רצה המקום לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות: \n",
+                "<b>ובמדרש</b> מי זאת הנשקפה כמו שחר ר' חייא ור' שמעון בן חלפתא היו מהלכין בבקעת בית ארבאל וראו אילת השחר שבקעה אורה, אמר לו רבי שמעון כך תהיה גאולתן של ישראל מבצבצת ועולה דכתיב (מיכה ד) כי אשב בחשך ה' אור לי. בתחלה היא באה קימעא ואחר כך מבצבצת ובאה, ואחר כך פרה ורבה, ואחר כך מרטבת והולכת. כך בתחלה (אסתר ב׳:כ״א) בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך ואח\"כ ומרדכי יצא מלפני המלך ואחר כך ליהודים היתה אורה ושמחה, הוי אומר מי זאת הנשקפה כמו שחר, אי כשחר הזה שאין לו צל יכול אף ישראל כן ת\"ל יפה כלבנה, אי מה לבנה אין אורה בהיר יכול אף ישראל כן ת\"ל ברה כחמה וכן הוא אומר ואוהביו כצאת השמש. אי מה חמה קודרת יכול אף ישראל כן ת\"ל יפה כלבנה. וכן הוא אומר (תהילים ל״ו:ח׳) מה יקר חסדך אלהים, אי מה לבנה זו פעמים חסרה פעמים יתירה יכול אף ישראל כן ת\"ל ברה כחמה, אי מה חמה זו משמשת ביום ואינה משמשת בלילה יכול אף ישראל כן ת\"ל יפה כלבנה מה לבנה זו משמשת ביום ובלילה דכתיב (בראשית א׳:י״ח) ולמשול ביום ובלילה כך ישראל הם בעוה\"ז ובעוה\"ב, אי מה חמה ולבנה אין להם אימה יכול אף ישראל כן ת\"ל איומה כנדגלות כדגלים של מעלה שיש להם אימה כגון מיכאל ודגלו גבריאל ודגלו, ומנין שיש להם אימה שנא' (יחזקאל א׳:י״ח) וגביהן וגובה להם ויראה להם ע\"כ במדרש שהש\"ר. והנה שלמה קרא כאן לכנסת ישראל איומה כנדגלות ולמדנו מתוך המדרש הזה שישראל יש להם אימה כמלאכי השרת, ועוד מצינו מחנה ישראל שהוא שקול כמחנה המלאכים ממה שכתוב (בראשית ל״ב:ג׳-ד׳) ויקרא שם המקום ההוא מחנים, הרי יעקב השוה מחנהו למחנה המלאכים שפגע בו וא\"כ כל מי שמדבר בפניהם צריך לנהוג בהם אימה ולשום יראתם על פניו, ואפי' הכהנים שהם זרעו של אהרן שהברכה מסורה בידם לברך את ישראל מצינו שהיו כפופין לישראל והיתה אימת הצבור עליהם, שכן דרשו ז\"ל במסכת סוטה (פ\"ו דף מ) לעולם תהא אימת הצבור עליך שהרי כהנים נושאין כפיהם ופניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי הקדש, ועוד שכל זמן שאחד מישראל אומר לו לכהן לברך אין הכהן רשאי לעכב ואלו עכב היה עובר בעשה דאמור להם ותרגם אנקלוס כד יימרון להון, ואם מי שהוא מזרע אהרן ויש לו כתר כהונה היה כפוף ומשועבד לצבור ועליו לנהוג אימה בצבור כ\"ש מי שאינו כהן, ואפילו ישראל כמוני היום שיש לי לנהוג כבוד ואימה בצבור ושלא לדבר בפניהם אלא ברשות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לדוד</b> ה' אורי וישעי ממי אירא ה' מעוז חיי ממי אפחד (תהילים כ״ז:א׳). המזמור הזה יסדו דוד כנגד שונאיו כמו שמזכיר והולך בקרוב עלי מרעים ואמר אל תתנני בנפש צרי. ויש שפי' שלא דבר אלא כנגד אומות העולם שהם שונאי ישראל והוא מדבר במקום כל ישראל כמו שנוהג בכמה מזמורים, ולפי' לאיזו כונה שנתיסד או על שונאי דוד או על אומות העולם הכתוב הזה בא להודיענו מעלת אדוננו דוד הגדולה והפלגת שלמותו במדת היראה ושהיה בוטח בהקב\"ה בטחון גמור שישמור נפשו וגופו, ישמור את גופו מכף שונאיו בעוה\"ז, ואת נפשו שתהיה צרורה בצרור החיים לעוה\"ב, וז\"ש ה' אורי וישעי אורי כנגד הנפש שהנפש אור הגוף, וישעי נגד הגוף שהגוף סובל מקרי העולם ותלאותיו והוא הנושע בהם בסיוע אלהיו. ה' מעוז חיי, הוא כח קשור שניהם כי הנפש חיי הגוף והוא יתברך חיי הנפש, ולכך אמר אחר שהקב\"ה מעוז החיים שיש בי ממי אפחד שיפריד קשור שניהם, הכונה לדוד כי עם השי\"ת לא יפחד מזרוע בשר כי כיון שהקב\"ה עמו להושיעו מה לו ליראת ב\"ו, ואין ראוי לצדיק להתיירא כי אם מהקב\"ה לבדו, וזהו עיקר מדת היראה שכל זמן שאדם ירא מזרוע בשר ודם יראתו בהקב\"ה בכח שלמותה שהרי הוא משתף ומחלק אותה עם אחר, הוא שאמר דוד ע\"ה (שם נו) באלהים בטחתי לא אירא מה יעשה אדם לי, ואמר (תהלים קיז) ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם. וכן התורה תרחיק יראת ב\"ו ותזהיר תמיד שלא יירא מן האומות כאמרו (דברים כ׳:א׳) כי תצא למלחמה על אויביך וראית סוס ורכב לא תירא מהם. וכתיב (שם ז) כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה וגו' לא תירא מהם זכור תזכור את אשר עשה ה' אלהיך לפרעה ולכל מצרים, ויש להתבונן כי בכל פעם שמזהיר הכתוב על היראה הוא מזכיר ענין יציאת מצרים לפי שבזכרון אותם הנפלאות שהיו ביציאת מצרים יוסיפו להם יראה בהקב\"ה ותתגבר אז יראתו על יראת העם, ואל כונה זו צותה תורה להשיב היראים כי מאחר שלא גדל נפשו במדרגות הבטחון ולא הגביר על עצמו יראתו של הקדוש ברוך הוא על יראת העם אין זכותו שלם ואיננו ראוי להצלה, ועל כן אמר (דברים כ׳:ח׳) מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו, ודבר ידוע כי מלחמותיהם של ישראל כשהיו נוצחין האומות לא היו נוצחין בריבוי עם גם לא היו נוצחין בסבת חרב וכלי זיין שהרי החרב ירושה לעשו ומה היה עיקר מלחמתם שהיו נוצחין בו הזכות, וכן הוא אומר (תהילים מ״ד:ד׳) כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו כי ימינך וזרועך ואור פניך וגו', ובפסוק זה רמז זכות האבות כי ימינך זה אברהם וזרועך זה יצחק ואור פניך זה יעקב, ומצינו כי בסיבת החטא היו מנוצחין שכן אתה למד ממלחמת העי שכתוב שם (יהושע ה) חטא ישראל ואם כן עיקר סבת מלחמותיהם של ישראל לנצח האומות או להיותם מנוצחים היה הזכות והחטא, ואם אתה שואל כיון שהזכות היה סבת נצחונם למה היו יוצאין למלחמה בעם רב והיה מספיק להם במעט גוי ועוד למה היו יוצאין חלוצים ולמה יצטרכו לתקן המערכות, כי אם היו זכאין היו מנצחין עמים רבים במעט גוי ואם היו חייבין לא יצילם רבוי עם. והתשובה בזה כי גם בזמן שישראל זכאין היו ראוין להתנהג בדרך הטבע והמקרה, כי ראוי לו לאדם להשתדל לעשות מה שהוא בידו והשאר יניח בידי שמים שאם לא כן לא היה צריך נח שיעשה התיבה ולא הים שיקרע לפני ישראל כי היה הקב\"ה יכול להפריחם באויר ולהצילם, אבל היו ראוין שיתנהגו על פי המקרה והטבע במקצת אף כשהם זכאין. וכן אמר שלמה ע\"ה (משלי כ״ט:כ״ה) חרדת אדם יתן מוקש ובוטח בה' ישוגב, פי' החרדה שיחרד האדם הוא סבת החטא והוא עדות שאין יראתו בהקב\"ה שלימה ולכך ראוי שתהיה לו למוקש ושתגביר עליו האויב אע\"פ שלא היה ראוי לבא עליו, ועל כן אמר דוד ע\"ה בכאן ממי אירא שאין ראוי להתיירא מן האדם כלל כי אם מהשם יתעלה. ומה שכפל הלשון ואמר ממי אירא ממי אפחד כנגד מדת היראה הנחלקת לשני חלקים, האחת יראת הגמול והעונש בעוה\"ז ובעולם הבא, והשנית היא מדרגה עליונה שתקבל הנפש ענין רוממות השם יתעלה וגבורותיו ונפלאותיו והזכרון והידיעה הזאת שיהיו קבועים בנפש ומצוין בה בכל עת, ושני חלקים אלו רמוזים בפסוק אחד שאמר איוב (איוב ל״א:כ״ג) כי פחד אלי איד אל וגו' כי פחד אלי איד אל זהו יראת הגמול והעונש, ומשאתו לא אוכל זהו קבלת הנפש רוממותו יתעלה וזכרון נפלאותיו בכל עת ובכל רגע: \n",
+                "<b>אע\"פ</b> שאמרנו שאין לירא מבשר ודם כי אם מהש\"י לבדו מכל מקום מוזהרין אנו לירא מתלמידי חכמים וזהו שדרש רבי עקיבא (דברים ו׳:י״ג) את ה' אלהיך תירא (בבא קמא פרק ד' דף מד) לרבות תלמידי חכמים, שהרי יראת החכמים אינה בכלל יראת בשר ודם אלא בכלל יראת המקום היא, ומי שהוא זהיר ביראת החכמים הלא זה עדות על יראתו בהקב\"ה שלא הביאו לידי מדה זו להזהר ביראת החכמים אם לא שיהיה זהיר ביראתו של הקב\"ה, וזהו שהוכיחו רבי עקיבא ראש החכמים מן הכתוב המזהיר על יראת המקום. גם בכלל יראה זו יראת הצבור שבכל מקום שהצבור עומדין שם השכינה שורה וזכות הרבים גדול עולה למעלה ושכרם מרובה ויראת החכמים ויראת הצבור הכל בכלל יראת ה' יתברך. ומכלל יראת החכמים והצבור שלא לדבר בפניהם אלא ברשות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שום</b> תשים עליך מלך וגו' (דברים יו) פסוק זה מצות עשה מן התורה למנות על ישראל מלך בכניסתן לארץ מיד, ומצוה זו לדעתם של ישראל הוא שישאלוהו הוא שכתוב (שם) ואמרת אשימה עלי מלך לא לדעתו של הקב\"ה, כי כיון שישראל עם מיוחד שהקב\"ה נתיחד להיות מלך עליהם מה חפצם במלך ב\"ו, והנה ישראל היה ענינם נבדל משאר העמים בעילוי גדול והם רצו שיהיו כשאר העמים להיות להם מלך, וזה נחשב להם לחטא כאשר ביאר להם שמואל הנביא, ואמר (שמואל א י״ב:י״ז) ודעו וראו כי רעתכם רבה. והכתיב יבאר שכל זמן שימנו את המלך שלא יהיה מיתר העמים אלא מישראל וכמו שאמר עד שיהא אביו ואמו מישראל שנאמר מקרב אחיך. והטעם מבואר הוא פן ימשך אחר עיקרו ויפסיד אמונת האמת, ודרשו ז\"ל במסכת סנהדרין (פ\"ב דף כב) שום תשים עליך שתהא אימתו עליך. אין יושבין על כסאו ואין רוכבין על סוסו ואין משתמשים בשרביטו ולא בכתרו, וטעם האימה כדי שיראו הבריות מוראו ויהיו נמנעים מן הגזל והחמס והרציחה, וכמו שדרשו רז\"ל (אבות פ\"ג) אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו: \n",
+                "<b>כשם</b> שהזהירו החכמים על אימת המלך כך הזהירו על אימת הצבור, והוא שאמר במסכת סוטה (פ\"ז דף מ) לעולם תהא אימת צבור עליך שהרי הכהנים נושאין את כפיהם פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי הקדש, וזה דבר מתמיה שיהיו מהפכין אחוריהם לקדש, אבל ביאור הענין כי הכהן בשעה שנושא את כפיו השכינה שורה על ידיו, וכמו שדרשו רז\"ל (שיר השירים ב׳:ט׳) משגיח מן החלונות אלו ידי הכהנים, וכיון שהשכינה שורה בין שתי ידיו כבין שני הכרובים אין לחוש אם אחוריהם כלפי הקדש שאין קדושת הקדש לפני ולפנים אלא מקדושת השכינה ויורה על זה מה שאמר הנביא (ישעיהו א׳:ט״ו) ובפרשכם כפיכם. והנה זה בשעת הכעס וממנו אתה למד עיניהם ושכינה שורה על ידיהם. והוקשה אימת הצבור לאימת השכינה שהרי מחנה ישראל שקול כמחנה המלאכים ממה שכתוב (בראשית ל״ב:ג׳-ד׳) ויקרא שם המקום ההוא מחנים. השוה יעקב מחנהו למחנה המלאכים, וכן הזכיר שלמה כמחולת המחנים שתי מחנות מחנה ישראל ומחנה המלאכים וכיון שכן שכינה ביניהם וצריך לנהוג בהם אימה, וידוע כי מכלל אימת הצבור שלא לדבר בפניהם אלא אם כן נוטל מהם רשות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אל</b> תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים וגו' (קהלת ה׳:א׳). בא הכתוב הזה להזהיר על האדם שלא יהיה נמהר אחר דבריו להוציאם מפיו פתאום אלא במתון ואחר התבוננות, וזהו שאמר אל תבהל על פיך כי המדבר בלא קדימת מחשבה ההוא יקרא נבהל, ואף יכשידבר דבריו במתון יהיו מעטים, זהו שאמר ולבך אל ימהר שיהיה לך מתון אפי' במחשבה, ותהיה זהיר שלא תוציא דבר לפני האלהים כלומר לפני מתנה האלהים והם ישראל הנקראים מתנה אלהים ובני עליון והשכינה שורה בכל עשרה מהם. ואמר כי האלהים בשמים ואתה על הארץ, הכונה כי הרבים במדרגה העליונה בערך היחיד כמדרגת השמים הגבוהים בערך הארץ על כן יהיו דבריך מעטים ביניהם, ואע\"פ שאמר החכם כי תועלת גדולה היא לדבר בפני רבים מפני שאם תשכיל ישבחוך ואם תסכל ילמדוך, אעפ\"כ הזהיר שלמה למעט בדברים בצבור מפני אימתן. ואמרו במדרש אל תבהל על פיך וגו' זש\"ה (משלי י״ז:י״ט) אוהב פשע אוהב מצה מגביה פתחו וגו' מהו מגביה פתחו היה לו לומר משפיל פתחו וגו' שהמשפיל פתחו בני אדם נשברין וניזקין בו, אלא מהו מגביה פתחו זה המגביה פתחי פיו ואומר דברים שלא כהוגן הקדוש ב\"ה משברו לכך נאמר מגביה פתחו מבקש שבר, בוא וראה חלש מלמעלה וגבור מלמטה אימת העליון על התחתון כ\"ש גבור מלמעלה וחלש מלמטה שכך כתוב (שופטים ט׳:נ״ג) ותשלך אשה אחת פלח רכב וגו', כ\"ש כי האלהים בשמים ואתה על הארץ ע\"כ, הנה עתה בין לדרך הפשט בין לדרך המדרש הכל אזהרה שוה שימעט אדם בדברים לפני האלהים, אין צריך לומר הטחת דברים כלפי מעלה כפרעה וכחירם וכיוצא בהם שהיו עושין עצמן אלוהות והיה לבם ממהר להוציא דבר לפני אלהים אלא אפילו להוציא דברי תורה מפיו בפני רבים שהם בני האלהים אין ראוי לו להוציאם במהירות אלא במתון ויהיו מעטים וזה מפני אימת צבור. וידוע כי מכלל אימת צבור שלא ידבר אדם בפניהם אלא אם כן יטול רשות מהם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משכיל</b> על דבר ימצא טוב ובוטח בה' אשריו (משלי טו). בא הכתוב הזה להזהיר על האדם שישכיל בלבו תחלה באיזה דבר שירצה לדבר או שירצה לפעול, קודם שידבר או קודם שיעשה המעשה על איזה צד יעלה בידו ותזדמן לו מזה הצלחה ותועלת, ואם הוא עושה כן ימצא טוב, וכן אמר עוד (שם יז) חושך אמריו יודע דעת, ולפי שפעולותיו של אדם נכללים בג' דברים והם המחשבה והדבור והמעשה כענין שכתוב (דברים ל׳:י״ד) בפיך ובלבבך לעשותו, והוא כלול ומוטבע מיצר הרע ושוגה תמיד מצד המשך אחר החומר לכך הזהיר שלמה בכאן שיהיה האדם משכיל תחלה על אותו דבר שרוצה לדבר, ושיקדים המחשבה אל הדבור ואל המעשה. ובוטח בה' אשריו כשישכיל ויתבונן על מה שיבקש לעשות, ואע\"פ שהשכיל בלבו תחלה אין ראוי לו לסמוך על מה שהשכיל אלא שיבטח בהש\"י שיבא הדבר ההוא לפועל ולגמר הצלחה, זהו שאמר ובוטח בה' אשריו. כלומר אחר השתכלות המחשבה באותו דבור או באותו מעשה אם הוא תולה בטחונו בהשי\"ת ושיסכים בדעתו שאין ביד שכלו להוציא שום דבר לפועל אלא בחפץ הש\"י אשריו, כי הבטחון בהש\"י אחת מן המדות העליונות ומעיקרי התורה, וכן אמר הכתוב (משלי ג׳:ה׳) בטח אל ה' בכל לבך. ועל זה אמר שלמה (שם כ) מים עמוקים עצה בלב איש. בא להרחיק מדת האדם הבוטח על מחשבותיו והעולה על רוחו שלא יעשה פעולה ולא ידבר דבר עד שיחשוב תחלה בלבו ויהיה לו מתון בדבר ואחרי זאת ישיג מה שירצה. לפי שהעצה הנכונה לא תמצא באדם ולא תגמר אליו הדעת זולתי במחשבה, וכן אמרו חכמי הפילוסופים, הלשון כלי המחשבה. וזהו מים עמוקים עצה בלב איש. ביאורו כשם שאי אפשר לדלות ולשתות מן המים העמוקים בלא דלי כך אי אפשר להשיג פעולה נכונה או עצה ברורה זולתי במחשבה. וכיון שהזהירנו שלמה המלך ע\"ה שישכיל האדם בלבו תחלה מה שירצה לדבר או מה שירצה לעשות אפי' המשכיל בבני אדם והחכם שבהם קל וחומר למי שאינו יודע כמוני היום שהיה לי להשכיל מה שאני רוצה לדבר, ואלו השכלתי לא הייתי מדבר כי הייתי משגיח בחסרון חכמתי וידיעתי, על אחת כמה וכמה בפני גדולים וחכמים ממני, אבל מכל מקום במחילה מהם אפשר, שכן אמרו רז\"ל (קידושין פ\"ק דף לב) הרב שמחל על כבודו כבודו מחול, ואחר נטילת רשות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואדברה</b> בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש (תהילים קי״ט:מ״ו). אמר דוד המלך ע\"ה בשעה שאני רואה המלכים והשרים שהם מספרים ומשיחים גבורותיהם אני מתבייש למה שהיה להם לעסוק בדברי נסים ונפלאות שאתה עושה עמהם והם מבלים כל ימיהם בדברי הבאי ומשתבחים ומתפארים בגבורה ואומרין בגבורתי כבשתי מדינה זו, והגבורה אינה שלהם אלא שלך היא שנאמר (ד\"ה א כט) לך ה' הגדולה והגבורה. מתפארים בנצחון ואינו שלהם שנאמר (שם) והתפארת והנצח וההוד. מתהללים בחייליהם ואינם שלהם אלא שלך שנא' (תהילים ל״ג:ט״ז) אין המלך נושע ברב חיל, ולמי היא הישועה שלך היא שנאמר (תהילים ג׳:ט׳) לה' הישועה, אמר דוד כשמדברים הללו דברים אלה אני איני מדבר כמותם אלא אני מדבר בדברי תורה ומודיע לכל גבורותיך ואיני מתבייש לדבר בדברי עדותיך שנאמר ואדברה בעדותיך וגו'. ויש להתבונן במה שאמר עדותיך ולא אמר מצותיך או תורתך. לפי שבשעה שאדם מעיד על דבר הוא מדקדק בעדותו שלא יאמר על מה שלא ראה ראיתי שאם יאמר שקר בא לידי בושה, ולכך רצה לומר ואדברה בעדותיך אפי' נגד המלכים שאדם מתבייש לדבר בפניהם ולא אביש כי עדותיך נאמנים ומחכימים את האדם ואפי' אם יהיה פתי שנאמר (שם יט) עדות ה' נאמנה מחכימת פתי. ואין צריך לומר שמחכימין את החכם שנא' (משלי ט׳:ט׳) תן לחכם ויחכם עוד, ועוד אמר דוד עדותיך עשוין בענין שהקטן יכול לדבר עמהם בפני מי שהוא גדול ממנו, שאם אמר דבר וטעה בו הגדול יתקן דבריו, ואם ידבר בפני מי שהוא כמותו כלומר ששניהם שוים בחכמה ישאו ויתנו בדבר עד שיוציאו דבר לאמתו, ואם הוא מדבר בפני מי שהוא קטן ממנו ישמע דבריו ויתלמד, ועל כן אמר דוד ואדברה בעדותיך וגו' אפי' נגד המלכים ונגד הגדולים ממני בכל דבר אדבר ובמה אדבר בעדותיך, ואמר דוד המלך שהיה גדול בכל כענין שכתוב בו (שמואל א י״ז:כ״ה) ראיתי בן לישי הלחמי יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה וגו' וה' עמו ודרשו רז\"ל (חלק דף צג ע\"ב) מאי וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום כל המעלות האלו היו בו והיה מתבייש לדבר בפני מי שגדול ממנו אלא בהקדמות גדולות, על אחת כמה וכמה שיש לו לאדם להזהר שלא לדבר לפני גדולים ממנו מי שהוא חסר מכל המעלות האלה, אבל אחר נטילת הרשות אפשר שהרי אמרו הרב שמחל על כבודו כבודו מחול, וברשותכם אפרש פסוק אחד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חושך</b> אמריו יודע דעת יקר רוח איש תבונה (משלי י׳:ל״א״ז:כ״ז) בא הכתוב הזה להזהיר את האדם שיחשוך אמריו ושימנע מלדבר, כי מניעת הדבור תורה על הדעת שהרי עד שלא דיבר האדם הדבור בידו, לפיכך חייב שישקלנו תחלה במאזני שכלו ואחר כך יוציאנו במשקל, וכיון שדבר הרי הוא כמי שזרק האבן שאין בידו להשיבה, ועל כך ישבחו החכמים מדת השתיקה, אמרו במסכת אבות (פרק קמא) ר\"ש אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה, ואמרו יפה שתיקה לחכמים ק\"ו לטפשים, ומרוב גודל מעלת מדת השתיקה אמר שלמה (משלי י״ז:כ״ח) גם אויל מחריש חכם יחשב, ואמרו חכמי המוסר אם הדבור כסף השתיקה זהב, וע\"כ אמר שלמה בכאן חושך אמריו יודע דעת, יאמר כי החושך אמריו מופת ועדות על הדעת, וכן יקר רוח והוא האיש שאינו מגלה דעתו ומוציא כל רוחו במהרה אלא ביוקר כענין (שמואל א ב) ודבר ה' היה יקר בימים ההם הוא אות שהוא איש תבונה. והענין לשלמה במניעת הדבור לפי שהדבור ההוא מצד הנפש ועמו יש לאדם יתרון על שאר בעלי חיים וכיון שכן אין ראוי להוציאו אלא במשקל ולצורך גדול שיהיה תועלת הגוף או תועלת הנפש, ולמעלת הדבור מצאנוהו מיוחס לבורא יתברך הוא שכתוב (ישעיה מז) בורא ניב שפתים וגו', והקב\"ה משתבח בו כענין בבריאת השמים שכתוב בהן (שם) בורא השמים ונוטיהם. ולשון ניב מענין תנובה כי הדבור פרי השפתים, וכן אמר שלמה (משלי י) פי צדיק ינוב חכמה, ועל כן הזהירנו שלמה על זאת שיהיה האדם חושך אמריו ושיהיה יקר רוח בכל דבריו, והודיענו כי זה עדות על הדעת והתבונה, והשתיקה הזו אפי' בדברי תורה ראוי לאדם שיחשוך אמריו בפני גדולים ממנו בחכמה וכמו שאמר שלמה (שם כה) אל תתהדר לפני מלך וגו'. מנע העמידה במקומן ק\"ו הדבור, וא\"כ ראוי לנו שנשתוק, אבל מה נעשה שהרי אמרו רז\"ל במסכת חולין (פ\"ו דף פט) (תהילים נ״ח:ב׳) האמנם אלם צדק תדברון וגו' מה אומנותו של אדם בעולם הזה יעשה עצמו כאלם יכול אף לדברי תורה כן ת\"ל צדק תדברון. וכן אמר החכם הוי שקוד לדבר בפני גדולים שאם תשכיל ישבחוך ואם תסכל ילמדוך, וכיון שכן במחילת הגדולים והחכמים ובנטילת רשות מהם נפרש פסוק אחד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כתיב</b> וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב קדוש יהיה לך (ויקרא כא). פסוק זה נאמר בכהנים שהכתוב ריבה להם לכהנים מצות יתרות על ישראל, והנה הם אסורים אפי' במותר לישראל והוא שאמר (שם) קדושים יהיו לאלהיהם כלומר שיהיו פרושים יותר מישראל, והוא שיהיו נבדלים מטומאת המתים ומנשואי הנשים שאינן הגונות להם, וכן (גטין פ\"ה דף נט ב) אמרו רז\"ל וקדשתו על כרחו, קדוש יהיה לך לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון, והנה כל זה מעלה בכהנים ובסדר המעלות כהנים לוים וישראלים, והעד על זה פ' בהעלותך שהמנורה מסורה לכהנים, ונסמכה לה פרשה שניה (במדבר ג) קח את הלוים, ונסמכה לה פרשה שלישית ויעשו בני ישראל את הפסח, ולא בא סמיכות הפרשיות אלא לסדר המעלות כי הכהן מעולה ומקודש יותר מן הלוי והלוי יותר מישראל, וכן חייבה תורה במתנות לתת תרומה שהיא אחד מחמשים ונקראת קדש לכהן שקראו הכתוב קדש שנא' (ד\"ה א כג) ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים, ולתת ללוי מעשר ראשון, ונתחייב הלוי לתת לכהן מעשר מן המעשר, אם כן כשם שישראל משועבד ללוי כן הלוי משועבד לכהן, והנה בכל המעלות האלה יפה כחו של כהן, ומאחר שנצטוינו בכהנים לקדשם ולחלוק להם כבוד בכל דבר ק\"ו לחכמים שחכמים גדולים מן הכהנים שכן דרשו רז\"ל (משלי ג) יקרה היא מפנינים יקרה היא מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים, ובסדר המעלות אמרו במסכת הוריות (פ\"ג דף יג) חכם קודם למלך מלך קודם לכהן גדול. ועוד אמרו במסכת אבות (פ\"ד) שלשה כתרים הם כתר תורה כתר כהונה כתר מלכות. כהונה זכה בה אהרן, מלכות זכה בה דוד. כתר תורה מונח לכל מי שירצה, ושמא תאמר אינו גדול כמותם גדול הוא יותר מהם שהרי כלן בכללו שכן אמר הכתוב (משלי ח) בי מלכים ימלוכו וגו'. ושם עוד אין כבוד אלא לחכמים שנא' (שם ג) כבוד חכמים ינחלו, ומכלל כבוד החכמים שלא לדבר בפניהם אלא ברשות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בזאת</b> יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת וגו' (ויקרא ט״ז:ג׳). דרשו רז\"ל שקול היה המשכן כנגד בריאת העולם. בבריאת עולם כתיב (ישעיהו מ׳:כ״ב) הנוטה כדוק שמים וגו' ובמשכן כתיב (שמות כ״ו:ז׳) ועשית יריעות עזים לאהל. וכתיב (תהילים ק״ד:ב׳) נוטה שמים כיריעה. בבריאת עולם כתיב (בראשית א׳:ו׳) ויהי מבדיל בין מים למים ובמשכן כתיב (שמות כ״ו:ל״ג) והבדילה הפרכת. בבריאת עולם כתיב (בראשית א׳:ו׳) יקוו המים ובמשכן כתיב (שמות ל׳:י״ח) ועשית כיור נחשת. בבריאת עולם כתיב (בראשית א׳:כ׳) ועוף יעופף ובמשכן כתיב (שמות כ״ה:כ׳) והיו הכרובים פורשי כנפים. בבריאת עולם כתיב (בראשית א׳:כ״ז) ויברא אלהים את האדם ובמשכן כתיב (שמות כ״ח:א׳) ואתה הקרב אליך, והכונה בזה כי כשם שהונח האדם שהוא מבחר המין להכיר את בוראו ולעבדו כן הונח הכהן במשכן ובמקדש שיהיה עובד שם, כי מן הידוע שהוא מיוחד לעבודת המקדש ועל ידו השכינה שורה, וכן אמרו במדרש (איוב ל״ט:כ״ז-כ״ח) אם על פיך יגביה הנשר וכי ירים קנו סלע ישכון ויתלונן על שן סלע ומצודה, משם חפר אוכל למרחוק עיניו יביטו, ואפרוחיו יעלעו דם ובאשר חללים שם הוא. אמר הקב\"ה לאיוב אם על פיך יגביה נשר על מימר פומך הייתי משרה שכינתי על גבי הארון כשם שעשיתי על ידי אהרן ועל מימר פומך הייתי מסלק שכינתי מעל גבי הארון, סלע ישכון ויתלונן זה מקדש ראשון על שן סלע ומצודה זה מקדש שני, וקורא סלע אבן שתיה שהיתה שם לפני הארון ולמה נקראת אבן שתיה שממנה הושתת העולם, משם חפר אוכל מתוך אותה אבן שתיה היה כהן גדול מתפלל בספוק מזונותיהם של ישראל ואומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא שנה זו הבאה עלינו גשומה וטלולה ושחונה, שנת שובע שנת רצון שנת ברכה שנת משא ומתן שנה שלא יצטרכו עמך ישראל זה לזה ולא לעם אחר ושלא יגביהו שררה אלו על אלו, למרחוק עיניו יביטו שהיה יודע מה יהיה בסוף השנה, כיצד היה עשן המערכה עולה לדרום שבע גדול לאנשי דרום, עולה למערב שבע גדול לאנשי מערב, וכן למזרח, וכשהיה עולה כלפי הרקיע היה יודע שכל העולם כולו שבע, כל המעלות האלה וכל השבח הזה היה לאהרן ואעפ\"כ ואפרוחיו יעלעו דם דחמי אפרוחיו מגעגעין בדם ושתק, ובאשר חללים שם הוא אלא באשר חללים הוא שם היתה השכינה ע\"כ במדרש. והא למדת שהקב\"ה היה משרה שכינתו על פיו במקדש. ואע\"פ שהוא היה העובד במקדש ונקרא הכהן הגדול מיוחד לעבודת האל הגדול לא היה אפשר לו להכנס למקדש אלא בהקדמות גדולות והוא שיקריב קרבנות תחלה והוא שאמר (ויקרא ט״ז:ג׳) בזאת יבא אהרן אל הקדש וגו'. והיה צריך לזכיות רבות שיכנסו עמו, שכן אמרו במדרש כשהיה כהן גדול נכנס לבית קדשי הקדשים חבילות חבילות של מצות יש בידו שנאמר בזאת יבא אהרן אל הקדש. בזכות התורה (דברים ד׳:מ״ד) וזאת התורה. בזכות מילה (בראשית י״ז:י׳) זאת בריתי אשר תשמרו. בזכות שבת (ישעיהו נ״ו:ב׳) אשרי אנוש יעשה זאת. בזכות ירושלים (יחזקאל ה׳:ה׳) זאת ירושלים בתוך הגוים. בזכות השבטים (בראשית מ״ט:כ״ח) וזאת אשר דבר להם אביהם, בזכות יהודה (דברים ל״ג:ז׳) וזאת ליהודה. בזכות כנסת ישראל (שיר השירים ז׳:ח׳) זאת קומתך דמתה לתמר. בזכות התרומה (שמות כ״ה:ג׳) וזאת התרומה. בזכות המעשרות (מלאכי ג׳:י׳) ובחנוני נא בזאת. בזכות הקרבנות בזאת יבא אהרן, עד כאן: \n",
+                "<b>ומעתה</b> יש לדון ק\"ו אם הכהן הגדול שכל עבודת המקדש תלויה עליו וכל ישראל מתכפרין על ידו לא היה רשאי ליכנס לפני ולפנים אלא אם כן היה בידו כל זכיות הללו. על אחת כמה וכמה לשאר בני אדם הדיוטות שאין בהם חכמה ודעת ולא זכות שהיו צריכין לזכיות הרבה להכנס לפני ולפנים ולדבר בפני קהל גדול כזה שהם מחנה אלהים שקולים וחשובים כמלאכי השרת, אבל נסמוך על זכיות הקהל שיגינו בעדנו ויהיו עם פי להגיד להם מעט מדברי תורה. ואע\"פ שהמגיד קטן שבקטנים כבר אמרו רבותינו ז\"ל שהשומע מפי קטן שבישראל כשומע מפי משה, והוא שדרשו בספרי פרשת והיה עקב תשמעון (דברים י״א:י״ג) והיה אם שמוע תשמעו, מנין אתה אומר שאם שמע אדם מפי קטן בישראל יהיה בעיניו כשומע מפי חכם תלמוד לומר אשר אנכי מצוך היום. ולא השומע מפי חכם כשומע מפי חכמים שנא' (קהלת י״ב:י״א) דברי חכמים כדרבונות מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה כדי להביא תבואה לבעלים כך דברי תורה מכוונין דעתו של אדם לדעתו של מקום, ולא השומע מפי חכמים כשומע מפי סנהדרין שנא' בעלי אסופות. ואין אסופות אלא סנהדרין שנא' (במדבר י״א:ט״ז) אספה לי, ולא השומע מפי סנהדרין כשומע מפי משה שנא' (קהלת י״ב:י״א) נתנו מרועה אחד, ולא השומע מפי משה כשומע מפי הקב\"ה דכתיב (תהילים פ׳:ב׳) רועה ישראל האזינה. וכתיב שמע ישראל, הרי הוא אומר (שיר השירים ז׳:ה׳) עיניך ברכות בחשבון, עיניך אלו הזקנים שהם מתמנין על הצבור וכן הוא אומר (ישעיהו כ״ט:י׳) ויעצם את עיניכם. בריכות מה בריכות הללו אין אדם יודע מה בתוכם כך אין אדם עומד על דברי חכמים. בחשבון בחשבונות הנגמרים בעצה ובמחשבה היכן נגמרין בבתי מדרשות על שער בת רבים, וכן אומר (שיר השירים ז׳:ה׳) אפך כמגדל הלבנון. ואמר (מלאכי ג׳:כ״ב) זכרו תורת משה עבדי, ע\"כ לשון הברייתא. וביאור זה כי ממה שכתוב אשר אנכי מצוה אתכם היום. במשמע שהיה מורה לישראל. קטן שבישראל מנין ת\"ל אשר אנכי מצוה אתכם היום. דהוו תרי מיעוטי ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, ואע\"פ שהדברים הולכין ומתעלין וזהו שאמר ולא השומע מפי חכם כשומע מפי חכמים וכן מפי סנהדרין ומפי משה ומפי הגבורה, ושמא תאמר הואיל והדברים הולכין ומתעלין אין לי חפץ בתורה עד שאשמע מפי סנהדרין או מפי משה או מפי הגבורה לכך אמר עיניך ברכות בחשבון. כלו' שיש לשמוע מן החכמים המתקבצים בשער וזהו על שער בת רבים, וכן (דברים כ״ה:ז׳) ועלתה יבמתו השערה. וכן דרשו בבבא קמא פרק הכונס (בבא קמא דף סב) על ענין דוד שאמר (שמואל ב כ״ג:ט״ו) מי ישקני מים מבאר בית לחם אשר בשער, ושמא יאמר עד שישמע מפי הגבורה לכך חתם הנביא (מלאכי ג׳:כ״ב) זכרו תורת משה עבדי, לא תלה התורה בהקב\"ה אלא במשה. וכיון שהוכחנו שהשומע מפי קטן שבישראל כשומע מפי משה שהרי לא תלה התורה אלא במשה צריך שיהיו הכל שומעים שאין להם לילך אחר דעתו של מגיד אלא אחר דעתו של מקום. וכן דרשו רבותינו ז\"ל (משלי כ״ב:י״ז) הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי לדעתם לא נאמר אלא לדעתי רוח הקדש אומרת כן, ומכאן שאין להקל במי שלמד תורה ודורש ברבים שאין להם לצבור ללכת אלא אחר דעתו של הקב\"ה, וכיון שכן ברשות הקב\"ה וברשות החכמים והקהל נפרש פסוק אחד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>יש</b> זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת (שם כ). למדנו שלמה בפסוק זה שאפשר לו לאדם להשיג כל מחמדים כגון זהב ופנינים וכלים יקרים עם שפתי דעת. וכן אמר עוד (שם כד) בחכמה יבנה בית וגו', יאמר דברים אלו מצוים הם בעולם, כי הזהב והפנינים מצוים הם אצל העשירים אבל כלי יקר שאינו מצוי הוא שפתי דעת, ובא ללמד על דבורו של אדם כשהוא בדעת ואחרי השתכלות המחשב' שהוא למעלה ממדרגת הזהב והפנינים שמציאותם רב אבל שפתי דעת הם כלי יקר שאינו מצוי כל כך אלא מציאות מעט, וקרא לשפתי דעת כלי יקר לפי שהשפתים כלי הדבור, וכשם שהכלי מקבל כך השפתים מקבלים מן המחשבה ושואבים ממנה כי אין הדבור ראוי עד שתגמר המחשבה, וכן אמר החכם הדבור כלי הלב. דידוע כי מי שיש לו שפתי דעת הוא המדבר דברים נכוחים שיהיו מקובלים ונשמעים לכל, ועל זה אמר שלמה ע\"ה (שם) שפתים ישק משיב דברים נכחים. יאמר כי המשיב דברים נכחים כאלו הוא נושק שפתי השומעים כל כך הם מטים אוזן ומקשיבים לדבריו והנה זה כאלו ישק בשפתים של כל אחד ואחד מהם ולא יוכלו לדבר מרוב השתדלותם להקשיב אמרים. וכמו שאמרז\"ל חגיגה (פ\"ב דף יד) (ישעיהו ג׳:ג׳) חכם חרשים כיון שדבר נעשו הכל כחרשים, ובכלל שפתי דעת שלא ידבר אדם בפני גדולים ממנו בחכמה שהרי זה מכלל יראת חכמים שהוקשה ליראת המקום, ודרשו ז\"ל במס' שבת פרק במה מדליקין (שבת דף כג ב) האי מאן דמוקיר רבנן הוו ליה חתנותא רבנן. האי מאן דרחים רבנן הוי ליה בנין רבנן, האי מאן דדחיל רבנן הוא גופיה הוי צורבא מרבנן, וכן מצינו בדוד שהיה מונע עצמו מלדבר בפני עירא היאירי שכן דרשו רז\"ל כתוב אחד אומר (תהילים קי״ט:י״א) בלבי צפנתי אמרתך וכתוב אחד אומר (שם) בשפתי ספרתי, הא כיצד אלא כל זמן שהיה עירא היאירי רבו של דוד קיים בלבי צפנתי כיון שנסתלק בשפתי ספרתי. אבל מכל מקום במחילה אפשר שהרי אמרו הרב שמחל על כבודו כבודו מחול, ואמר החכם הוי שקוד לדבר בפני גדולים ממך בחכמה לפי שאם תשכיל ישבחוך ואם תסכל ילמדוך. ודרשו רבותינו ז\"ל במדרש קהלת (קהלת ה׳:ט׳) ומי אוהב בהמון לו תבואה מי שאוהב לדבר דברי תורה בהמון לו תבואה הרבה, וכיון שיש בזה תועלות רבות, במחילה מן הגדולים והחכמים ובנטילת רשות מהם נפרש פסוק אחד: \n"
+            ]
+        ],
+        "Rosh HaShanah": [
+            [
+                "<b>פלס</b> ומאזני משפט לה' מעשהו כל אבני כיס (משלי יו). מחסדי השי\"ת על ברואיו שברא התשובה קודם שברא העולם לפי שהאדם מוטבע מיצר הרע והיה גלוי וידוע לפניו שעתיד לחטוא, והנה הוא חסר מצד התולדה עד שיתחזק שכלו ויתגבר וימשול על יצרו, והנה דוד המלך ע\"ה אע\"פ שהיה בתכלית החסידות והשלימות מצינו בו שהתנצל מצד התולדה בענין בת שבע שאמר (תהלים נא) הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי, יאמר כי כל מהשקרהו היה מצד התולדה, וכן הוא אומר (בראשית ח) כי יצר לב האדם רע מנעוריו וכתיב (שם ו) וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום. על כן גבר חסד השי\"ת על נבראיו והקדים להם רפואה למכה וברא להם התשובה, ושבעה דברים הן שנבראו קודם שנברא העולם ואלו הן, תורה תשובה גן עדן גיהנם כסא הכבוד בית המקדש שמו של משיח, וזהו הסדר המסודר והנכון וסדורם למעלה כן וליודעים חן. וקשור הענין התורה שישראל נזהרין בה מחייבת התשובה וחייבת גן עדן וגיהנם, שאם ישוב הרי גן עדן ואם לא ישוב הרי גיהנם, וקיום התורה צריך מקום העולם השפל שנברא בשבילה המתקיים בתנועת השמים שהוא כסא הכבוד, ובכלל העולם צריך מקום פרטי והוא בית המקדש ולכך נתחייבה מחשבת בית המקדש, ולפי שעתיד ליחרב יתחייב שיבא משיח, ותכלית הדברים להשגת ידיעת השי\"ת ולמתן שכרן של מצות, ולא הוצרך להזכיר מחשבת ישראל בכללם כי ידוע הוא, וכן אמרו רבותינו ז\"ל מחשבתן של ישראל קדמה, ושבעה דברים אלו שנבראו קודם שנברא העולם הוכיחו אותם רז\"ל מן הכתובים, הוא שדרשו תורה מנין שנא' (משלי ח) ה' קנני ראשית דרכו, תשובה מנין (תהלים צ) בטרם הרי ילדו וגו', גן עדן מנין שנא' (בראשית ב) ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם. גיהנם מנין שנא' (ישעיה ל) כי ערוך מאתמול תפתה יום שיש לו תמול ואין לו שלשום. כסא הכבוד מנין שנא' (ירמיה יז) כסא כבוד מרום מראשון. בית המקדש מנין שנאמר (שם) מרום מראשון מקום מקדשנו. שמו של משיח מנין שנא' (תהלים עב) לפני שמש ינון שמו ע\"כ:  ",
+                "<b>אמרו</b> רז\"ל (יומא פ\"ח דף פו) גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר (הושע יד) שובה ישראל עד ה' אלהיך. ואמרו עוד במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. התשובה יש לה מדרגות רבות ולפי המדרגות יתקרב האיש השב אל בוראו יתברך, לפי ההכנעה שיכניע אדם את יצרו ולפי הבשת שיתבייש על עונותיו מן האדון יתברך שהמרה את דבריו ולפי היסורין והתעניות שסבל ושקבל על עצמו תהיה קרבתו אצל השי\"ת, כי ראוי לכל בעל תשובה שישקול מעשיו כאלו היה שוקל בפלס ובמאזנים ושיסבול צער ויסורין כפי ההנאה אשר נהנה מן העבירות, אמר דוד (תהלים קיט) פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך. היה לו לומר על לא שמרתי תורתך. אלא הכונה לומר שהם היו גורמין החטא ראוים הם שילקו ושיורידו דמעות:  ",
+                "<b>מצינו</b> שהתשובה נקראת רפואה הוא שכתוב (ישעיה ו) ושב ורפא לו (הושע יד) ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו. (תהלים מא) רפאה נפשי כי חטאתי לך (ישעיה נז) דרכיו ראיתי וארפאהו. ולמה נקראת רפואה לפי שהעון הוא חולי הנפש ועל זה אמר (שם לג) ובל יאמר שכן חליתי וגו', כי כשם שהגוף יש לו בריאות וחולי כן הנפש יש לה בריאות וחולי. בריאותה המעשים הטובים וחליה הוא הפכה. וכשם שהגוף החולה מניח המאכלים הטובים ואוכל העפר והפחם ושאר דברים שאינן ראוין לאכילה כן הנפש החולה תרחיק ותמאס המדות הטובות ותבחר המדות הרעות והמעשים שאינן ראוים לעשותם. וכשם שחלי הגוף אינו מתרפא כי אם בהפכו כן חלי הנפש החוטאת אינו מתרפא אלא בהפכו, כלומר שיהיה לו צער בתשובה כנגד מה שנהנה מן החטא כי יש בני אדם אשר עיניהם כהות מראות אור התשובה הוא שכתוב (איוב לט) וימנע מרשעים אורם. ויקרה להם כמו החולה שלא יבין ולא ירגיש בחליו ולא יחשוב אל הרפואה עד יכביד עליו חליו, זהו שאמר (משלי יו) בחסד ואמת יכופר עון כלומר עון הרשע והשקר שהן בהפך ממדת חסד ואמת והוא החולי המתרפא בהפכו, וראינו הכתוב המשיל החטא לצרעת ולכתם ולטומאה, וכתוב אחד כולל את שלשתם הוא שאמר דוד ע\"ה (תהלים נא) תחטאני באזב ואטהר וגו', לימד כי כשם שהצרעת הוא חולי דבק בגוף והכתם דבק בבגד כן העבירה דבקה בנפש, וע\"כ הזכיר אזוב שהוא כפרת המצורע, ואמר תכבסני שהוא כבוס הכתם ואמר ואטהר מכלל שהיה טמא כי הטומאה צריכה טהרה. וידוע כי כל תשובה תמצא סליחה וכפרה כשם שמועיל כל כבוס שאתה עושה לבגד אבל לענין שישוב הבגד לבן וטהור היטב זה צריך כבוס גדול, כן הנפש תועיל לה כל תשובה להמציא לה סליחה וכפרה, אבל לענין שתשוב טהורה ונקיה מן העונות כאלו לא היה זה צריך תשובה גדולה, וזהו שאמר דוד ע\"ה (שם) הרב כבסני מעוני שהמשיל התשובה הגדולה אל הכבוס הגדול:  ",
+                "<b>התשובה</b> צריכה ארבע תנאים. האחד שיעזוב החטא בין במעשים בין במחשבה, הוא שהנביא צווח (ישעיה נה) יעזוב רשע דרכו זהו המעשה, ואיש און מחשבותיו זהו המחשבה, לפי שיש כמה בני אדם שהם סוברים שאין תועלת והפסד במחשבת הלב כי אם בדבור ובפועל, ודבר ידוע כי עיקר שמחת הגוף וצערו תלוים בלבו, אם כן הרי שהמחשבה מתפעלת בגוף כפי הצער או כפי השמחה, והמופת על זה הכתוב שאמר (משלי טו) לב שמח ייטיב פנים, עיקר תענוג הגוף יגיע משמחת הלב כי הלב שרש והמחשבות משתרגות ממנו כענפים המשתרגים משרש האילן, וכשם שמתגלה בענפים כח השרש שהיה בו לחלוחית כן יתגלו בפנים מחשבות הלב אם לצער אם לשמחה, זהו שאמר לב שמח וגו' ובעצבת לב רוח נכאה, כי לא תמצא הנאה לגוף עם שבר הרוח וכענין שכתוב (שם יח) רוח נכאה מי ישאנה, ומעתה נוכל ללמוד מזה עונש הלב השמח בחטא כי המחשבה ההיא יוצאת לפועל באשר השמחה ההיא ניכרת בגוף, זהו לב שמח ייטיב פנים. והנה הצדיקים שמחים בתורה ובמצות ועיקר שמחתם בעבודת השי\"ת, וכן הכתוב אומר (תהלים קיט) שש אנכי על אמרתך, (שם לב) שמחו בה' וגילו צדיקים, והרשעים שמחים בחטא וברשע הוא שכתוב (משלי טו) אולת שמחה לחסר לב. הא למדת מזה שהמחשבה הרעה חטא גדול הוא וענשו רב כאלו חטא בפועל. וכמה מבני אדם שאין סבורין כן, ועוד אמרו רז\"ל (יומא פ\"ג דף כט) הרהורי עבירה קשין מעבירה, וביאור הדבר קשין על הנפש לפי שמחשבת העבירה קבועה בנפש לעולם, וכמו שאמרו קשורה בו, ופעולת העבירה אינה אלא לפי שעתה, והשני שיתנחם על מה שעשה מן העבירות לשעבר הוא שאמר הנביא (ירמיה לא) כי אחרי שובי נחמתי, והג' שתהיה הסכמתו בלבו שלעולם לא ישוב לדבר שחטא, זהו שאמר הכתוב (הושע יד) ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו, וכך יעשה ולעולם אינו חוזר לדבר זה, וזהו עיקר הוידוי, והרביעי וידוי דברים זהו חטאתי עויתי פשעתי לפניך, הוא שאמר הנביא (שם) קחו עמכם דברים ושובו אל ה' כלומר עיקר התשובה שתקחו עמכם דברים הללו והוא ענין הוידוי, וכבר ידעת שוידוי דברים זה מצות עשה הוא מן התורה שנא' (במדבר ה) איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו' והתודו וגו':  ",
+                "<b>יתחייב</b> בעל התשובה להיות לו הכונה בלב ושיהיה לבו נשבר ונדכה על שהמרה את פי ה', וכן אמר דוד ע\"ה (תהלים נא) בבא אליו נתן הנביא באותו מזמור שהוא מתודה על חטאיו אמר בסוף דבריו זבחי אלהים רוח נשברה וגו', ורז\"ל הביאו משל על זה מן הכלים הטמאים ואמרו נשברו נטהרו, וידוע שמזמור זה מיוחד על עיקרי התשובה וההכנעה מעיקרי התשובה הוא, ואמר ישעיה (ישעיה סו) ואל זה אביט אל עני ונכה רוח. וכן מצינו מפורש בתורה בענין התשובה (ויקרא כו) או אז יכנע לבבם הערל וגו', בא ללמד שעיקר התשובה ההכנעה, נאמר באחאב (מ\"א כא) הראית כי נכנע אחאב מפני וכתיב בו (שם) ויהלך אט, וזה הפך משאר המלכים שהיו הולכים בגאוה ובקול המולה, ודבר ידוע כי עם היסורין וההכנעה עונותיו של אדם מתכפרין וע\"ז אמר דוד (תהלים כה) ראה עניי ועמלי וגו', אמר עניי על ההכנעה ועמלי על היסורין, וכן מה שאומר תמיד (שם פו) כי עני ואביון אני. ביאורו נכנע ומתאוה לחסות בצל רחמיך, אע\"פ שהמפרשים פירשו בו לפי שגירש אותו בנו מן המלכות. וכן אמרו במדרש (שם כה) פנה אלי וחנני כי יחיד ועני אני וכי דוד יחיד היה והלא כתיב (ד\"ה א ב) אוצם הששי דוד השביעי. וכי עני היה והלא כתיב (שם כב) והנה בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף וכסף אלף אלפים ככר. אלא אמר דוד לפני הקב\"ה לפי שנתתני מלך על בניך ואני יחיד כנגדם וכלם צריכין לי ועיניהם תלויות בי ואני עיני תלויות בך לכך יחיד ועני אני:  ",
+                "<b>גם</b> יתחייב בעל התשובה שיבוש על עונו מלפני השי\"ת כעבד שפל שהמרה פי מלך גדול כמוהו יתברך, וזהו ק\"ו שאין עליו תשובה שהרי הוא בוש ונכלם שלא ירגישו ולא יבינו בעבירותיו, ואף כי יש לו להתבייש ממלכו של עולם היודע מחשבותיו והוא בוחן לבות וכליות, וע\"ז אמרו רז\"ל (ברכות דף כח) בשעת פטירתו של רבן יוחנן בן זכאי אמרו לו תלמידיו רבינו ברכנו אמר להן יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא ב\"ו אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן ותו לא, אמר להן ולואי תדעו שהרי אדם עובר עבירה בסתר ואומר אל יראני אדם ואינו אומר אל יראני המקום, וזה הענין מפורש בכתוב שאומר (ירמיה לא) בשתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי, וכתוב במקום אחר (שם נא) כסתה כלמה פנינו, כי בראות החוטא שהקב\"ה מעביר על עונו ואינו מענישו כפי חטאו יש לו להוסיף בושה בלבבו, הלא החוטא למלך ב\"ו ובוגד בו והוא מכפר לו יבוש ממנו, ואמר הנביא (יחזקאל טז) למען תזכרי ובשת וארז\"ל (ברכות דף יב:) העושה דבר עבירה ומתבייש מוחלין לו על כל עונותיו, וכן מצינו בשאול שאמר (שמואל א כח) ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלומות ולא הזכיר אורים ותומים שנתבייש להזכירם לפי שהרג נוב עיר הכהנים ובזכות שנתבייש מזה נמחלו לו כל עונותיו שכך אמר לו שמואל (שם) מחר אתה ובניך עמי, מאי עמי במחיצתי:  ",
+                "<b>התשובה</b> מכפרת העונות בכל עת ובכל זמן וכל שכן בעשרה ימים אלה שהן ימי הדין והמשפט הנוראים הנקראים בכל ישראל עשרת ימי תשובה, ומיוחדים לעולם לתפלה ולבקש שערי תשובה, ויש מקומות בישראל שמתענין אותן כלן, ואמרו רז\"ל שהקב\"ה נמצא בהם לכל יחיד ויחיד הוא שדרשו ז\"ל (ר\"ה דף יח) (ישעיה נה) דרשו ה' בהמצאו אלו עשרת ימי תשובה שבין ר\"ה ליוה\"כ, ועל זה קבעה תורה בראש חדש זה של תשרי שיהיה יום הדין לכל באי עולם וקבעה חתימת הדין בעשור לחדש, ועשרה ימים בינתים לתת זמן ושהות לחוטא לשוב מחטאו קודם שיחתמו את דינו. ולפי שנברא העולם בר\"ה במדת הדין חייבה החכמה להיות יום הדין בר\"ה להיות מעשה כל הבריות זכיותיהן ועבירותיהן שקולין בו, ועל זה אמר שלמה ע\"ה (משלי טז) פלס ומאזני משפט לה' וגו', יאמר כי כל המשקלות הם לשם ית' והוא שוקל בהם מעשי העולם והמצות והעבירות קלות וחמורות. כל אבני כיס ביאורו בכל אבני כיס כלומר שכשם שיש לו כל המשקלות הפלס והמאזנים שהם הכלים ששוקלין בהם גדולים וקטנים כן יש לו האבנים גדולים וקטנים במה שהוא שוקל, ובא המשל כאלו הוא יתעלה שוקל במשקל הככר והליטרא והאונקיא עד סוף כל משקל קטן. ומלת פלס הוא משקל גדול וכן אמר (ישעיה מ) ושקל בפלס הרים משקל ההרים בפלס הוא משל על המדה והשיעור שהתויך הקב\"ה ההרים ביישוב בין הרוח והיישוב, כי לולא ההרים המגינים על היישוב היה העולם חרב מפני תוקף הרוח והנה ההרים בלי ספק צורך גדול בבריאה ותועלת גדול ביישוב. וכונת הכתוב כי הרוח היוצא לעולם הוא במדה ושיעור, כי הוא מוציא הרוח מאוצרותיו כפי שיעור שצריך העולם שלא היה יכול להתקיים בלא רוח, וברא ההרים להגין על המותר שהיה מפסיד קיום העולם וזהו פירוש הכתוב הזה במשקל הפלס. וייחס אל ההרים שהם גדולים מן הגבעות משקל הפלס שהוא גדול מן המאזנים, וזהו שאמר הכתוב (תהלים קיד) ההרים תרקדו כאילים גבעות כבני צאן, כי האילים גדולים ובני הצאן קטנים, ועוד ראיה כי הפלס משקל גדול ורחב הוא שמצינו שיחס אותו הכתוב לדרכי התורה והחכמה כאמרו (משלי יד) פלס מעגל רגליך (שם ה) ארח חיים פן תפלס. ודע פירוש פלס בעל כף אחד ומאזנים בעל שתי כפות כי כן המלה הזאת מורה חשבון שנים כמלת צהרים מצרים, כי יש אחרת קדמונית, וירושלים של מעלה ושל מטה, וכ\"כ שמים כידוע לחכמי הקבלה, וכן נקראו האיברים שבגוף שהם שנים שנים כלשון הזה, וע\"כ מאזנים בעל שתי כפות כף זכות וכף חובה, והן הן שתי מדות שהקב\"ה מנהיג בהן את עולמו והן נקראות מדה\"ד ומדת רחמים, ושמו המדה הטובה מאד מרובה שהיא לשון רבים. ומדת הדין לשון יחיד, והטעם בזה לפי שההויה מרובה על ההפסד, וכן גזר בעל ההויות יתעלה בבריאת העולם במעשה בראשית שתהיה ההויה מרובה מן ההפסד בין בכלל המציאות כולו בין בכלל העולם השפל בין בפרטי בני אדם בכל א' ואחד מהן. בכלל המציאות הוא שהמציאות נחלק לג' חלקים עולם המלאכים ועולם הגלגלים ועולם השפל. ובודאי ההויה בכלל המציאות מרובה מן ההפסד, שהרי שני העולמות קיימים נצחיים אין הפסד שולט בהם והאחד הוה נפסד. ולפי הכונה הזאת היה מאמר רז\"ל שאמר המלאך שלישו של עולם, בכלל העולם השפל מצינו ג\"כ שההויה מרובה מן ההפסד, שאלמלא שיולדו הבריות בעולם יותר ממה שהם מתים יהיה העולם חרב, וזהו מדת הרחמים המתפשטת בכל העולם ועל כן תמצאנה בלשון רבים כי צריך העולם שתתרבה מדת רחמים על מדה\"ד, וכן מלת חיים לשון רבים לא תמצא ממנה לשון יחיד, וידוע כי ממדת רחמים מציאות החיים, וזהו שאנו אומרים בתפלה זוכר יצוריו ברחמים לחיים, בפרטי בני אדם הוא שתמצא האדם מורכב מג' דברים השכל והנפש והגוף השנים קיימים נצחיים והגוף הוה ונפסד, ואם כן הרי השגנו בגוף האדם עצמו מדה\"ד ומדת רחמים, מדת רחמים שהיא ההויה יתירה ועל כן בא הלשון מדת הדין בלשון יחיד ומדת רחמים בלשון רבים. ולפי שמדת רחמים היא צורך גדול לעולם אנו אומרים בר\"ה וביוה\"כ בתפלה ודברך אמת וקיים לעד לפי שמצינו במדרש אמרה מדת רחמים לפני הקב\"ה רבש\"ע מאחר שבראת העולם במדה\"ד שנא' בראשית ברא אלהים ואי אפשר שלא תנהיג עולמך במדה\"ד מפני מה בראתני, אמר לה חייך שאיני מנהיג עולמי זולתך, ואותו הדבור אנו מבקשין ממנו יתעלה לקיימו, וע\"ז אמר בכאן אחר שהזכיר פלס ומאזנים הזכיר משפט לה' שאותן שתי מאזנים שהן שתי כפות כף זכות וכף חובה הן כנגד מדה\"ד ומדת רחמים הנרמזות בשתי מלות אלו, משפט לה', משפט רמז למדה\"ד לה' רמז למדת רחמים. ורז\"ל הרחיבו בזה ביאור לומר שהקב\"ה דן את עולמו במשקל, ואמרו (ר\"ה דף טז) גבי ורב חסד מטה כלפי חסד היכי עביד רבי יוסי בר חנינא אמר כובש שנאמר (מיכה ז) ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו רבי אליעזר אומר נושא שנאמר (שם) נושא עון ופשע, ופי' רש\"י ז\"ל נושא עון מגביה כף מאזנים של העבירות והזכיות מכריעין, וזה ודאי דרך משל כי המשקל הזה הוא כלשון הכתוב (איוב כח) לעשות לרוח משקל שפירוש המשקל הזה שיעור ומדה כי ברא הקב\"ה ההרים והתויך אותם בתוך היישוב להיותם מגינים על היישוב מפני הרוח כדי שישתבר הרוח ולא יחריב העולם ונמצא כאלו הוא יתעלה מוציא הרוח במשקל כלומר במדה שוה הצריכה לעולם כמשקל הפלס שפירשנו למעלה, וכן גם כן משקל העבירות והזכיות הכונה שהוא יתעלה שוקל בשקול דעתו גודל העבירה וקוטנה וגודל המצוה וקוטנה, כי יש מצוה אחת כנגד כמה עבירות ויש עבירה אחת כנגד כמה מצות, ולפיכך אין הקב\"ה דן את העולם במנין שתאמר ראובן עשה ק' זכיות וק' עבירות ילכו אלו כנגד אלו, אבל דן הוא את העולם במשקל כגון שתאמר ראובן נתן פרוטה לעני הרי מצוה אחת גזל שתי פרוטות הרי ב' עבירות ונמצא רובו חייב אין ב\"ד של מעלה דנין זה במנין אלא במשקל וכמו שאמרנו פלס ומאזני משפט לה', וטעם הדבר שנושאין ונותנין בב\"ד של מעלה כשנתן פרוטה לעני היה אותו עני מוטל ברעב הוא ובניו ונשמתם קרובה לצאת ונמצא שהחיה כמה נפשות בפרוטה זו וכשגזל אותן שתי פרוטות הוא עצמו היה עני וגזל אותם כדי להשיב את נפשו לא לכונת גזלה, ועוד שגזלם לשני בני אדם עשירים מושפעים, ונמצא זכות נתינת הפרוטה האחת גדול מעון גזלת שתי הפרוטות, וזה במעשה המצות וכן הדין גם כן במעשה העבירות שני בני אדם אוכלים נבלה זה ענשו יותר מזה לפי שהאתד יאכלנה לתיאבון והשני יאכלנה להכעיס, ואע\"פ שהכל עבירה אחת העונש חלוק זה מזה, וכן שני בני אדם עוסקין בתורה זה בחור וזה זקן הזקן טרחו מרובה ולפיכך שכרו מרובה ואע\"פ שהכל מצוה אחת, סוף דבר הענינים גדולים והדרכים רבים ואין סוף ותכלית כי מחשבות השי\"ת עמוקות, ומשקל הפלס והמאזנים שהן לה' הכל בשקול יתברך והוא היודע היאך נערכין העונות עם הזכיות וע\"ז ארז\"ל (אבות פ\"ב) הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות. ויש להסתכל בפסוק זה של פלס איך הובא בתוך פסוקים שהם מדברים במדות המלכים, והם מסודרים זה אחר זה שבכל אחד ואחד מזכיר מלך או מלכים, והאמנם אע\"פ שמדברים במדות המלכים אין כונת שלמה במלכי ב\"ו בלבד אלא כונתו במלך העליון ית' שהמליך אותם והוא השוקל מעשה כל העולם כלו בפלס ומאזנים שלו והכל שוה אצלו כעבד כאדוניו ואין שלטון ביום המות, וזה סדרן של כתובים (משלי טז) קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו, פלס ומאזני משפט לה' וגו' תועבת מלכים עשות רשע וגו', כי בצדקה יכון כסא. רצון מלכים שפתי צדק וגו', חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה, באור פני מלך חיים. יאמר כי המלך הישר ראוי לו להיות חותך את הדין ולא יטעה לעולם לפי שמאחר שהוא מעמיד הארץ במשפט הכל יראים ממנו מלפעול שקר ויודעים שיחקור הדבר ויתאמת אצלו, וכמאמר האיש המגיד ליואב (שמואל ב יח) או עשיתי בנפשי שקר וכל דבר לא יכחד מן המלך כאלו היה קוסם וקסם על שפתיו, וראוי למלך כזה שיתעב הרשע ושיבחר הצדק, וכן ראוי למלך שיכבוש את כעסו כי חמתו מלאכי מות הוא, וראוי ג\"כ להמציא חנו ורצונו לעבדיו כי יש בזה תועלת גדולה לכל, ובכללו עוד אזהרה לעם שלא יכעיסו את המלך ושישתדלו בהפקת רצונו כי מלאכי מות חמתו ואור פניו חיים, וכל זה חוזר למעלתו של הקב\"ה כי אם מלכי ב\"ו הם מתעבים הרשע ובוחרים הצדק כ\"ש וכ\"ש הקב\"ה כי לא הכין הוא יתעלה את כסאם כי אם בצדקה, כל שכן שיצטרך האדם לחשוב בלבו כי השם יתעלה יתעב עשות רשע ויבחר מעשה הצדק, ושיצטרך לירא מחמתו ושלא יכעיסהו בעבירות כי אפי' חמת מלך ב\"ו הוא מלאכי מות, ושישתדל לרדוף אחר התורה והמצות שבהם ישיג רצונו כי הפלס והמאזנים בידו יתברך לשקול מעשיו הקלות והחמורות ויענישנו בחמתו על מעשה העבירות ויפיק לו רצונו על קיום המצות, ומה שהובא פסוק זה של פלס בתוכם, לפי שהכתוב אומר במשפט לא ימעל פיו זהו ברוב אבל בודאי מועיל הוא לפעמים כי אינו נביא, ובמיעוט הפעמים יתעלם הדבר מן המלך ויזכה את החייב על שלא נודע לו אמתת הדבר, והנה הוא יוצא זכאי מבית דינו ובורח מלפניו, ומתוך זה הודיענו הכתוב הזה כי פלס ומאזני משפט לה' כי אם יברח מפני מלך ב\"ו לא יוכל לברוח מפני השי\"ת, כן פירש הר' יונה ז\"ל הפסוקים הללו, והנה חתימתם באור פני מלך חיים הקדוש ב\"ה יזכנו לחיים ויכתבנו בספר חיים טובים:  "
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו</b> בגוים ה' מלך אף תכון תבל בל תמוט ידין עמים במישרים (תהילים צ״ו:י׳). אמרו רז\"ל כי העוה\"ז נברא בשתי מדות מדה\"ד ומדת רחמים, מדה\"ד שנא' בראשית ב׳:ד׳רא אלהים ואין אלהים אלא דין. מדת רחמים הוא שאמרו רז\"ל הקב\"ה ראה שאינו מתקיים במדה\"ד שיתף עמו מדת רחמים שנאמר (בראשית ב) ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, ומזה אמר דוד (תהילים קמ״ג:ב׳) ואל תבא במשפט את עבדך. וכיון שנברא העולם בשתי מדות היתה ראויה התורה שהיא קיום העולם להיות כלולה משתיהן תורה שבעל פה כנגד מדה\"ד ותורה שבכתב כנגד מדת רחמים. וזהו שכתוב (משלי ו׳:כ״ג) כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר, קרא לתורה שבע\"פ מצוה ומצוהו עליה לשמרה ואותם דברים שבעל פה הם משלימין דברי הכתב החתום והמלך מאמין לאותו השליח ומצוה לסמוך עליו אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, וקרא שם תורה שבכתב תורה זהו ותורה אור על שם שהתורה תורה את האדם דרך חיים במעשה המצות, והמשיל התורה לאור והמצוה לנר, התורה לאור לפי שאורו מצד עצמו אין אורו תלוי בדבר, והמצוה לנר לפי שמדליקין אותו מדבר אחר כי כשם שהנר נאצל מן האור כך תורה שבעל פה נאצלת מתורה שבכתב, ואין מצותיה של תורה שבכתב יכולין להתבאר זולתי על ידה שהרי כמה מצות יש שהן סתומות ואין לנו בהם שום ביאור מצד הכתוב זולתי ע\"י הקבלה, כגון מצות ציצית שהקבלה האמתית שהיא מאירת עינים מחייבת בתוכן המצוה ח' חוטין ה' קשרים ולא נזכרו בתורה ולא היינו משיגין מתוך הכתוב אמתת עשיית המצוה ועקרה, וכן מצות תפילין לא היינו יודעין מן הכתוב תוכן המצוה ומנין הפרשיות ומנין הבתים בשל ראש ד' בתים ובשל יד בית אחד ושי\"ן של ד' ראשין של תפלין ורצועות שחורות שהכל מן הקבלה והלכה למשה מסיני, וכן מצות שופר שנצטוינו לתקוע בו ביום הזה מן הכתוב האומר (במדבר כ״ט:א׳) ובחדש השביעי באחד לחדש וגו' יום תרועה יהיה לכם. והנה הפ' הזאת סתומה. והתקיעה הזו לא נתפרשה במה היא אם בשופר אם בחצוצרות או בשאר כלים גם לא נתפרש הטעם למה צוה בתקיעה, גם בכתוב לא נתפרש שהוא יום הדין, ואם תסתכל בשאר הפרשיות של שאר ימים טובים תמצא שמאריך בהן הכתוב והנה הוא מקצר בפרשה זו וסותם הענין, וברור הוא שהענין גדול אע\"פ שהמקרא קצר כי כן דרך הכתוב בדברים שהן יותר נעלמים בהן מקצר יותר וסותם הענין, כמו שבא במעשה בראשית קיצר בבריאת האור העליון וכללו במאמר (בראשית א׳:ג׳) יהי אור ויהי אור. גם בבריאת הרקיע ביום ב' והאריך בג' בבריאת הארץ בדשאים ובפירות ואמר (שם) תדשא הארץ וגו', והטעם בזה שלא ישתבשו הפתאים ותשאר הידיעה ליחידים, ולפי שהמצוה הזו לא נתפרשה בתורה באה הקבלה שהיא נר דלוק להאיר עיני הלב לפרש שהתרועה הזו היא בשופר, ולמדנו זה מיובל מג\"ש דשביעי שביעי כתיב הכא (ויקרא כ״ג:כ״ד) בחדש השביעי וכתיב התם גבי יובל (שם כה) והעברת שופר תרועה בחדש הזה, מה להלן בשופר אף כאן בשופר, והתרועה תקיעה לפניה ותקיעה לאחריה וזה בקבלה מן והעברת תעבירו, והנה חכמי התלמוד נסתפקו בשם התרועה מה היא והיא מחלוקת בין התנאים תנא דמתניתין סובר כי הוא ילולי זהו סי' תר\"ת, ותנא דברייתא סובר גנוחי זהו סי' תש\"ת, בא אחרי כן רבי אבהו שהיה אמורא וחשש כי אולי שם התרועה גנוחי וילולי ביחד ועל כן תקן תשר\"ת, וסבר כי בסימן תשר\"ת לבדו יצאנו ידי חובה לפי שהוא כולל דעת תנא דמתניתין ודעת תנא דברייתא, ומכח הקושיא שהקשו בגמרא ודילמא גנוחי ודילמא ילולי הוא הסכימו האחרונים לעשות כל הסימנין ביחד תר\"ת תש\"ת ותשר\"ת, ומה שהקדימו תשר\"ת והוא אחרון מתקנת ר' אבהו עשו זה בעיון ובכונה לפי שיש לנו לדחותו מפני תש\"ת שהוא הסי' הב' לו וראוי שידחה אמורא מפני תנא דברייתא, וסימן תש\"ת יש לנו לדחותו מפני תר\"ת הסי' הג' כי ראוי שתדחה הברייתא מפני המשנה, ולחלוק כבוד למשנה העמידו סי' אחרון תר\"ת כדי להעמיד כל הסי' עליו: \n",
+                "<b>וטעם</b> המצוה הזאת לעורר הלב כי הקול התעוררות דבר לאי זה ענין שיהיה, יש קול המביא לידי שמחה ויש קול מביא לידי עצבון, הקול המביא לידי שמחה הוא קול כלי שיר בכנור ונבל ושאר הכלים. כי הנביאים היו מנגנים בכנורות וכלי שיר לחדש בהם רוח השמחה ומתוך השמחה באין לידי רוח הקודש, שכן דרשו רז\"ל (ערבי פסחים קיז) אין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות אלא מתוך השמחה שנא' (מלכים ב ג׳:ט״ו) והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'. גם הלוים שהיו משרתי המקדש היו משוררים בכלי שיר כדי להמשיך הרצון על ידי הקרבנות ושתהיה העבודה בשמחה, ומן הטעם הזה היתה כונת יצחק אבינו במטעמים כדי שתשרה עליו רוח הקדש מתוך השמחה ולא שאל זה להנאת הגוף ולחוש הטעם. הקול המביא לידי עצבון ולידי חרדה הוא קול השופר, ולמדנו זה מן הכתוב (עמוס ג׳:ו׳) אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו, וידוע כי במתן תורה נאמר (שמות כ׳:ט״ו) וירא העם וינועו וכתיב (שם יט) ויחרד כל ההר מאד והיה שם קול שופר שנא' (שם) וקול שופר חזק מאד (שם) וכל העם רואים את הקולות והיה שם להכניס בלבם פחד ויראה ושייראו מאת הש\"י כענין שכתוב (שם) ובעבור תהיה יראתו על פניכם. וזהו טעם המצוה שצונו הקב\"ה בתקיעת שופר שנהיה תוקעין בתרועה שהיא יללה כדי לילל על עונותינו ושנתעורר מתוך אותו הקול ושנלבש חרדה מאימת הדין, כי התרועה רמז למדת הדין שנאמר (תהילים מ״ז:ו׳) עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר, והנה הפלשתים כאשר שמעו קול התרועה ידעו כי בא הארון ומיד אמרו (שמואל א ד׳:ו׳) בא אלהים אל המחנה, הוא שכתוב (שם) וישמעו פלשתים את קול התרועה ויאמרו מה קול התרועה וגו': \n",
+                "<b>ועוד</b> במצוה זו רמז למלכותו ית' שביום זה ברא העולם והיה מלך כי אין מלך בלא עם, ודרך מלכי הארץ לתקוע בשופר בתחלת מלכותם כענין שנאמר (מלכים א א׳:ל״ט) ויתקעו בשופר ויאמרו כל העם יחי המלך שלמה ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, ועל כן צונו יתברך שנתקע בשופר ביום זה בתחלת מלכותו ללמד כי מלך אלהים על גוים אלהים ישב על כסא קדשו, ועל זה הזכיר דוד בכאן אמרו בגוים ה' מלך וגו', ועוד כי מנהג המלך שיצוה להכריז והעובר על מצותו חייב מיתה ועל כן אנו תוקעין בשופר להכריז הרוצה לשוב ישוב ואם לא ישוב דמו בראשו ואין לך התראה גדולה מזו. ועוד יש בו רמז לחורבן ביהמ\"ק שהיה בקולות ושופרות כענין שנא' (ירמיהו ד׳:י״ט) קול שופר שמעה נפשי ואז נדאג ונבכה ונתפלל על בניינו, גם בזה רמז לגאולה כמו שהבטיח הנביא (ישעיהו כ״ז:י״ג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, גם בזה רמז לתחיית המתים שעתידין לחיות ע\"י תקיעת שופר כדכתיב (שם יח) כל יושבי תבל ושוכני ארץ וגו' כל יושבי תבל אלו החיים ושוכני ארץ אלו המתים כענין שנאמר (שם כו) הקיצו ורננו שוכני עפר, מלבד שיש בו עוד רמז לעקידת יצחק, ואע\"פ שאמרו רז\"ל כל השופרות כשרין ידוע כי של איל מצוה מן המובחר: \n",
+                "<b>ונצטוינו</b> במצוה זו ביום הזה שהוא יום הדין וזה רמוז במלת זכרון תרועה כי מלת זכרון נופל על הנשפטים כענין שכתוב (יחזקאל כ״א:כ״ט) יען הזכרכם בכף תתפשו וכתיב (במדבר ה׳:ט״ו) מזכרת עון וכתיב (תהילים פ״ט:ל״ג) ופקדתי בשבט פשעם, וארז\"ל פקדונות הרי הן כזכרונות. היום הזה יום הוא שכל טובות העולם ורעותיו בענין מזונות האדם וחיותו וקיום בניו נגזרים ביום הזה כל אחד ואחד בפרט. ומזה אנו אומרין ועל המדינות בו יאמר אי זו לחרב ואי זו לשלום אי זו לרעב ואי זו לשובע ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות, יום הוא שכל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון ובו מתבררים לפני ה' הנסתרות והנגלות, יום שכל העולם עומד בסכנה כאשה הרה שיש לה צירים וחבלים ואינה יודעת אם תנצל ואם תמות, ומזה אנו אומרין הרת עולם, יום הוא שאין אומרים בו הלל שכן דרשו רז\"ל (ערכין פ\"ב דף י') א\"ר אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב\"ה רבש\"ע מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכפורים, אמר להן אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו וישראל אומרין שירה. ביום הזה נברא העולם וזה רמוז בבראשית, ועל זה אנו אומרין זה היום תחלת מעשיך, והיה מחסדי השם ית' יתעלה שהודיענו בתורתו הקדושה משפט היום הזה לבעבור נהיה זריזין בו ולמען הכין עצמנו לתפלה ותשובה ולהיותנו חרדים מאימת הדין כשנתבקש מצד המלך ה', כי אם יביאו אדם לידי מלך בשר ודם אע\"פ שיודע בעצמו שהוא זכאי הלא יחרד חרדה גדולה וישתדל בכל מאמצי כח אחר מליצי זכות על אחת כמה וכמה היודע שיבואו דיניו לפני ממה\"מ הקב\"ה ויודע בעצמו שהוא חייב שיש לו להתפחד מזה, ולכך חייבה חכמתו ית' בעשרת הימים הללו הידועים בכל ישראל הנקראים עשרת ימי תשובה להיותם זמן לחוטא שישוב מחטאו, ומה שהיו עשרה לענין מוכרח לפי שחשבון זה הוא קיום העולם, שכן אמרו רבותינו בעשרה מאמרות נברא העולם, אחר שחטא אדם ועבדו ע\"ז בימי אנוש והיו בונין היכלות לכוכבים ומקריבין להם קרבנות נתחייב העולם כליה בא נח ונשתכלל בזכותו והוא היה עשירי לאדם, אחר כן חטאו דור הפלגה ונתחייב העולם כליה בא אברהם שהיה עשירי לנח ונשתכלל בזכותו, ואברהם עצמו נתנסה בעשר נסיונות ועמד בכולן, ומשם זכו זרעו לקבלת התורה שהיא עשרת הדברות שהן קיום העולם, שכן דרשו רז\"ל (תהילים ע״ה:ד׳) אנכי תכנתי עמודיה בזכות אנכי תכנתי עמודיה, אחרי כן נצטוה משה על המשכן שהיה עשר יריעות, וכן בשאר הכלים הארון והשלחן והמנורה יש בכל אחד רמז לחשבון עשירי, וכן במצות היום הזה שהוא ראש השנה קבעה אותו תורה שיהא יום הדין בראש החודש ושיהיה יום הכפורים בעשרה בחדש. ובאה הקבלה שהיא נר לרגלנו להודיענו על עשרת ימים הללו שהן קביעות זמן ליחיד החוטא לחזור בתשובה לפני השי\"ת, ועל כן תקנו לנו רז\"ל בתפלת היום הזה עשר מלכיות עשר זכרונות עשר שופרות, זהו כי נר מצוה ותורה אור, ואמר ודרך חיים תוכחות מוסר לרמוז על שתי מדות הללו מדת הדין ומדת רחמים שהתורה הנקראת מוסר כלולה מהן וקראן תוכחת לשון לנוכח על שם שהם זה כנגד זה. ושתי מדות אלו הן רמוזות במצוה זו של תקיעת שופר, התקיעה כנגד מדת רחמים, התרועה כנגד מדת הדין לבאר שהעולם שנברא בתשרי נברא בשתי מדות אלו, ובתקיעת השופר אנו מעוררין הלב למטה ומעוררין הכונה במדות למעלה, ולעולם התקיעה בראש ובסוף כדי שתתגבר מדת רחמים על מדת הדין, וזהו שאומרין בתפלה ויגולו רחמיך על מדותיך שיתגלגלו רחמיו ויהפך מדת הדין למדת רחמים, הוא שאמרו במדרש תהלים (שם מז) עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר אמר רבי יהודה בשם ריש לקיש כיון שעלה הקב\"ה בדין ויושב על הכסא כיון שתוקעין בשופר הוא עולה והופך מדת הדין למדת רחמים, וכשמריעין עלה בדין ומשהשופר תוקע עלה אלהים בדין בתרועה ה' בקול שופר ברחמים שנא' (שמות ל״ד:ו׳) ה' אל רחום וחנון: היום הזה קדוש ה' מכובד כי הוא מעולה ומקודש בעניינו, גם החדש הזה מקודש שהוא שביעי ומיוחד למצות הרבה הוא שקראוהו תקיף במצוה ממה שכתוב (מלכים א ח׳:ב׳) בירח האיתנים, וכשם שמספר שביעי יש לו מעלה ויתרון על שאר המספרים כך יש לחדש הזה מעלה במצות על שאר החדשים, שהרי נוהגות בו מצות רבות ראש השנה שופר יום הכפורים סוכה לולב ערבה, גם במהות החדש הזה ובמזלו יש לנו התעוררות גדול שהוא מאזנים והוא רומז פעולת היום הזה שכל מעשה הבריות נשקלין במאזנים לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. וכבר השגנו מתוך סדור שמות י\"ב מזלות מופת ועדות על ההשגחה ועל עונש ושכר, והוא שמזל טלה הראשון הוא מזל האור ומזל שור השני הוא מזל החשך, ודרשו רז\"ל דרכן של טלאים לבנים דרכן של שורים שחורים, ישראל נקראו טלה שנא' (ירמיה כ) שה פזורה ישראל והיו עתידים לקבל התורה הנקראת אור שנא' (משלי ו׳:כ״ג) כי נר מצוה ותורה אור, ועתידין שיזכו ליהנות לעולם הבא בטוב הצפון שנא' (תהילים ל״ו:י׳) כי עמך מקור חיים וגו', ואמרו במדרש אימתי ישתמשו באותו אור לכשיבא אותו ששמו שור שנא' (דברים ל״ג:י״ז) בכור שורו הדר לו ואותה שעה יהיה חשך לאומות עכו\"ם שנאמר (ישעיהו ס׳:ב׳) כי הנה החשך יכסה ארץ וגו' ועליך יזרח ה', וסמך להם תאומים לפי שהתאומים הוא אדם והיה אדם עתיד להתנהג באור ובחשך וזהו סדר שמות י\"ב מזלות, טש\"ת סא\"ב מע\"ק גד\"ד, והאדם הזה שהוא תאומים נברא חלש כסרטן הזה שהוא שרץ חלוש וכשהוא גדל יצר הרע מתגבר עליו כאריה לכך סמך לו אריה, והוא בטבעו חזק בתאות הגשמיות ונמשך אל החומר שהמשילו הכתוב לנקבה בהרבה מקומות, וידוע כי הבתולה מעודנת במיני התענוגים יותר משאר האנשים ולפיכך המשיל עדוני העולם הזה לעדוני בתולה ולכך סמך לו בתולה, ובא ולימד שאם ימשך אחר החומר הזה ויגבר עליו תאות העולם שהמשילה לבתולה הנה כל מעשיו נשקלים במאזנים לכך סמך לו מאזנים להודיע כי כל פעולותיו ישקלו במאזנים, ואם ימצא רובו חייב יורידוהו לגיהנם לכך סמך לו עקרב לשון נחשים ועקרבים שהם משלים גופניים לרמוז על יסורי גיהנם, ואחר שיקבל דינו בגיהנם יזרקוהו משם כקשת הזורק את החץ לכך סמך לו קשת, ועל זה ארז\"ל יורדין לגיהנם ומצפצפין ועולין, ובעלותו משם ירקד כגדי המשילו לבהמה טהורה ראויה לקרבן ולזה אמר גדי ולא צבי לכך סמך לו גדי, וסמך לגדי דלי כי השי\"ת יזרוק עליו מים טהורים וימחול על עונותיו ואז יירש העולם הבא שאין העין שולטת בו כדגים שבים שאין העין שולטת בהם לכך סמך לו דגים, וידוע כי החכמה נמשלת לים ופקח עיניך וראה כי בא הרמז הזה בשמות המזלות ללמדך כי אע\"פ שכח המזלות גדול מאד ושהם פועלים פעולותיהם מששת ימי בראשית והעולם השפל מתנהג בהם הנה יש עליהם כח עליון הוא כח השי\"ת כמאמר הכתוב (קהלת ה׳:ז׳) כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם והוא משפיע הכח ומבטל הכח כרצונו, ובא ולימד עוד כי הוא יתעלה מעניש את האדם וגומלו לפי המעשים הנשקלין במאזנים לא לפי המזלות, ועל כן נבחר החדש הזה שמזלו מאזנים שיהיה בו יום הדין שידין בו כל יצורי עולם כמו שאנו אומרים בתפלה היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים אם כבנים אם כעבדים וכו'. יאמר היום הרת עולם כאשה הרה היושבת בסכלה, היום יעמיד במשפט על שם שאדם הראשון נידון ביום שנברא ולקח לשון זה על שם שכתוב (משלי כ״ט:ד׳) מלך במשפט יעמיד ארץ, אם כבנים אם כעבדים יאמר לא ידענו אם תדיננו על ענין שאנו בניך שנא' (דברים י״ד:א׳) בנים אתם לה' אלהיכם או תדיננו על ענין שאנו עבדיך שנא' (ויקרא כ״ה:נ״ה) כי לי בני ישראל עבדים ואין דרך לרחם על העבד כבן, אם כבנים תדיננו רחמנו כרחם אב על בנים כלומר למוד אתה בכך כי כן אמר דוד ע\"ה (תהילים ק״ג:י״ג) כרחם אב על בנים וגו', ודרך האב המרחם על בנו שיוכיחנו פעם וירצהו פעם כאמרו (משלי ג׳:י״ב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה, הטיל הכתוב וכאב את בן בין יוכיח לירצה להודיע כי פעם יוכיחנו ופעם ירצנו, וכן דרך הבורא יתעלה הוא שכתוב (ישעיהו ס׳:י׳) כי בקצפי הכיתיך וברצוני רחמתיך. ואם לא זכינו שתדיננו כבנים אלא כעבדים כמה אדונים יש רחמנים שמרחמים על העבדים, ועל כן עינינו לך תלויות, כלשון הכתוב שאמר דוד (תהלים קכב) הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גברתה כן עינינו אל ה' אלהינו עד שיחננו: \n"
+            ]
+        ],
+        "Oath": [
+            [
+                "<b>אני</b> פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים (קהלת ח). הזהיר שלמה בכאן את האדם שיקיים וישמור כל מה שיצונו המלך לפי שאנו מצווין על יראתו של מלך וכענין שדרז\"ל (קידושין פ\"ק דף לב) (דברים יז) שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך, וכן אמר שלמה (משלי כב) ירא את ה' בני ומלך כיוון לומר שיירא מן המלך העליון תחלה ואחריו שיירא את המלך המולך בארץ והשוה את שניהם יחד במדת היראה, כי יאמר כשם שאתה ירא את השם הנמצא בכל מקום ופורש מן העון ליראתו ואע\"פ שאי אתה רואהו כן יש לך ליראה את המלך שאתה רואהו שתפרוש ממה שתתחייב מיתה ליראתו ואע\"פ שאי אתה עומד לפניו, כי א\"א לו למלך ב\"ו להמצא בכל המקומות וע\"כ תצטרך שתהיה אימת המלך וצורתו חקוקה בלבך בהעדרו מן המקום ולא תראנו כאלו ראית אותו בעיניך כשם שאתה ירא מן המלך העליון יתעלה שלא ראיתו מעולם בעיניך, (שם) ועם שונים אל תתערב יזהיר שלא ישנה הדבר שלא יירא ממלך ב\"ו תחלה כי יש עוברין על רצון השי\"ת ליראתו של מלך, והנה הם יראים ממלך ב\"ו תחלה ועושין יראתו עיקר ולא יתכן לעשות כן אבל הראוי שיהיה השי\"ת תחלת יראתו ועיקר מחשבתו ופעולותיו כולן, ולפי שהש\"י ממ\"ה ראשית כל ראשית ואין מלכות המלכי' רק ממנו ומלכותו לעד לעולם ומלכות ב\"ו כלה ואובד ואין ראוי להשוותן כלל לכך הפסיק בהן הכתוב במלת בני כי היה הכתוב ראוי לומר בני ירא את ה' ומלך כמנהגו בשאר הכתובים שיתחיל במלת בני אבל רצה להפסיק ביניהם לבאר אע\"פ שהשוה אותם הכתוב לענין היראה אין ענינם שוה ואין לשתף ביניהם שהרי יש הפרש גדול ויתרון ביניהם כיתרון האור מן החשך. וענין הכתוב כי יראת המלך הוא קיום הארץ וצורך גדול לבריות ודרשו ז\"ל (אבות פ\"ג) הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו, אבל העיקר הגדול והעצום והמעלה העליונה שיירא תחלה את המלך העליון שחיי המלכים כולם ומלכותם תלויה בידו וע\"ז אמר שלמה בכאן אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים כלומר אני אומר לך פי מלך שמור שתשמור פי המלך ושתעשה כל מה שיצוה ועל הדברים כלן שתשמור שבועת אלהים, ובא לומר שאם המלך יחפוץ להעבירו על מצותיו שלא ישמע לו אלא שיזכור תחלה יראת ה' והשבועה שנשבע לו בסיני לקבל עליו התורה והמצות, וכן אמרו במדרש אני פי מלך שמור מזומן אני לשמור פי מלכי האומות המושלים בנו במסים וגולגוליות. ועל דברת שבועת אלהים ואצל דברת שבועת אלהים לא אשמור פי המלכים שכן מצינו בחנניה מ שאל ועזריה שאמרו לנבוכדנצר (דניאל ג) לא חשחין אנחנא על דנא וגו'. ומתחיל הפסוק ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרין למלכא נבוכדנצר לא חשחין וגו', אם מלכא למה נבוכדנצר ואם נבוכדנצר למה מלכא אלא כך אמרו לו את מלכא עלנא במסים וגולגוליות אבל על דנא שאתה אומר לנו לעבוד ע\"ז נבוכדנצר אתה ולא מלך ואת וכלבא שוין, כלומר שאין אנו רשאין לבא כנגד השבועה שנשבענו בהר סיני, זהו ועל דברת שבועת אלהים: צריך אדם שיזהר מאד בהזכרת הש\"י וזה מכלל יראת הש\"י, שכן ארז\"ל בפ\"ק דתמורה (דף ג ב) אזהרה למוציא שם שמים לבטלה מדכתיב (דברים ו) את ה' אלהיך תירא. ועוד ממה שכתוב (שמות כ) לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא. ויש להתבונן בפסוק לא תשא שהוא דבור שלישי הוקבע אחר אזהרת ע\"ז כי כמו שראוי ליראה את השם הגדול והנורא שלא לתת כבודו לאחר כן ראוי לתת כבוד לשמו והנושא אותו לשוא מחלל כענין שכתוב (ויקרא יכו) ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך. ויזהיר הכתוב הזה שלא ישבע אדם בשם לריק כגון שנשבע על הידוע לשנותו או לקיימו והוא שנשבע על עמוד של זהב שהוא של שיש או שהוא של זהב, והזכיר לשון לא תשא ולא אמר לא תשבע לפי שהוא כולל עוד שלא ישא אדם על שפתיו השם לחנם כלשון (שמות כג) לא תשא שמע שוא (תהלים טז) ובל אשא את שמותם על שפתי כי הדבור יקרא כן בעבור שישא בו קול, וזה נקרא בלשון רז\"ל מוציא שם שמים לבטלה ודרז\"ל (נדרים פ\"ק דף י ב) מנין שלא יאמר אדם לה' עולה לה' חטאת. ת\"ל קרבן לה' והלא דברים ק\"ו ומה זה שלא נתכווין אלא להזכיר שם שמים על הקרבן אמרה תורה קרבן לה', לבטלה על אחת כמה וכמה. וטעם איסור השבועה כי הוא מכחיש האמת מעיקרו ואבדה האמונה ונכרתה מפיו, ובין שתהיה השבועה בנקיטת חפץ בין שתהיה בלא נקיטת חפץ הרי זה ככופר בתורה או במי שנתנה כיון שבטל דבר או עבר על שבועתו, וכ\"כ החכם רבי אברהם ן' עזרא ז\"ל העובר על השבועה כאלו מכחיש וכופר בהקב\"ה כי כונת הנשבע כאשר השם אמת כן יהיה דברי אמת ואם לא יקיים דברו הרי זה כמכחיש את הש\"י. ומנהג אנשי מצרים עד היום אם ישבע אדם בחיי המלך ולא יקיים דברו יומת ואלו נתן כופר משקלו זהב לא יחיה שהרי הוא מבזה את המלך בפרהסי' וא\"כ למלך ב\"ו שתחלתו ומלכותו הבל ואחריתו הבל על אכ\"ו אלף אלפי פעמים שחייב אדם להשמר בשבועתו בשם ית'. והנה ראינו בעבור שנשבעו בני ישראל ברבים על דבר פילגש בגבעה ושם היה פינחס הכהן הגדול, ומצאנו שנהרגו העוברים על השבועה והם אנשי יבש גלעד אנשים ונשים וטף וכן לא יעשה אפי' במחללי שבת, גם ראינו כי בקש שאול להרוג ליהונתן בנו והוא לא שמע השבועה שנא' (ש\"א יד) ויהונתן לא שמע בהשביע אביו את העם. וגדול מאד כח השבועה שהרי יהונתן לא עבר בזדון אלא בשוגג ואעפ\"כ חייבו אביו מיתה עד שהוצרכו העם לפדותו שנא' (שם) ויפדו העם את יונתן ולא מת. ופדאוהו בדין מפני שאמרו שוגג היה, ומכאן יש ללמוד שהעובר על השבועה חייב מיתת ב\"ד, בוא וראה שהרי השוה הכתוב עובר על השבועה לאיסור אשת איש כתיב הכא (שמות כ) כי לא ינקה ה' וכתיב התם (משלי ו) כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה. וראינו שהביא השם ית' רעב בארץ בעבור שאול וביתו שעברו על שבועת הנשיאים שנשבעו לגבעונים וכאשר נהרגו בית הדמים אז (ש\"ב כא) ויעתר אלהים לארץ ושלמה אמר לשמעי (מ\"א ב) הלוא השבעתיך בה'. והכלל לא מצאנו בעשרת הדברות שכר מפורש רק בכבוד אב ואם ולא עונש מפורש רק בע\"ז ובשבועת שוא, ורבים חושבים כי הנושא הש\"י לשוא לא עבר עבירה גדולה ואני אראה לו כי הוא קשה מכל לאוין הבאים אחריו, כי הרוצח והנואף שהם עבירות קשות לא יוכל לרצוח ולנאוף כל עת כי יפחד, ואשר הרגיל עצמו להשבע לשוא ישבע ביום אחד כמה שבועות בלא מספר, ומרוב רגילותם לפני הדבור יקדימו השבועה והוא להם לשון צחות ואלו לא היה בישראל רק עבירה זו תספיק להאריך הגלות ולהוסיף מכה על מכותינו, ואני אראה להם שגעונם כי הרוצח אם רצח אויבו ימלא תאותו בנקמתו וכן הנואף לשעתו והגונב להנאתו ועד שקר להתרצות או להנקם, אבל הנשבע לשקר מחלל את הש\"י בפרהסיא בלא הנאה שיש לו ע\"כ: \n",
+                "<b>ומצינו</b> ישעיה הנביא שהיה מוכיח לישראל בעבירה זו הוא שכתוב (ישעיהו מ״ח:א׳) שמעו זאת בית יעקב הנקראי' בשם ישראל וממי יהודה יצאו הנשבעי' בשם ה' ובאלהי ישראל יזכירו לא באמת ולא בצדקה, כי מעיר הקדש נקראו ועל אלהי ישראל נסמכו ה' צבאות שמו. כיוון ישעיה בשני פסוקים אלה לומר שאין לתמוה על שאר האומות אם הם נכשלים בעון זה כי שאר האומות לא קבלו התורה לא ראו אור ולא ידעו ולא יבינו וגו', אבל התימה הגדול על אותם שהם בית יעקב ונקראים בשם ישראל שהם קבלו את התורה ושמעו דבור לא תשא, ולכך הזכיר בית יעקב כלשון האמור במתן תורה (שמות י״ט:ג׳) כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל כי במתן תורה נתקיים להם שם ישראל הנגזר משררה כי ראו שררת הש\"י וכבודו עין בעין. ומזה נקראו ישרון, ואמר וממי יהודה יצאו כלומר מזרע יהודה, והזכיר יהודה לפי שתחלת נבואתו של ישעיה לשבט יהודה היתה הוא שכתוב (ישעיהו א׳:א׳) אשר חזה על יהודה וירושלים, והנה הנביא כמתמיה בלשונו על זאת איך אפשר לבית יעקב שקבלו התורה והם נקראים בשם ישראל ויצאו משבט יהודה שממנו האור והמלכות שיהיו נשבעים בשם ה' ובאלהי ישראל יזכירו ואינם חוששין בהזכירם השם תמיד והם מעיר הקדש נקראו והיה להם להיות קדושים כשם שנקראו ממלכת כהנים וגוי קדוש ועל אלהי ישראל נסמכו בפיהם לא בלבם. כענין שכתוב (ירמיהו י״ב:ב׳-ג׳) קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם. ואמר (ישעיהו מ״ח:ב׳) ה' צבאות שמו כי הוא אדון כל הצבאות כלן העליונים והשפלים ועל כן היה לכם ליראה מפניו: \n",
+                "<b>ואמרו</b> במדרש העובר על השבועה כעובר על החרם כי השבועה הוא החרם והחרם הוא השבועה. גדול כח החרם מנין מעכן שהרי עכן מעל בחרם ומתו עליו ל\"ו צדיקים שנא' (יהושע ז׳:ה׳) ויכו מהם אנשי העי וגו', אמר הקב\"ה ליהושע חטא ישראל מה עשה יהושע נסתכל בי\"ב אבני החשן וראה אבנו של יהודה מכהה אורה וידע ששבט יהודה מעל בחרם. הפיל גורלות למשפחות וממשפחות לגברים ונלכד עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה, וכן מצינו בשאול בן קיש שהחרים בלשון ארור שנא' (שמואל א י״ד:כ״ד) ארור האיש אשר יאכל לחם עד הערב. וכתיב (שם) ויהונתן לא שמע בהשביע אביו את העם, מה שהחרים שאול בלשון ארור קרא הכתוב שבועה, ואכל מעט דבש ותאורנה שתי עיניו, כיון שראה שאול את פלשתים מתגברין על ישראל מיד ידע שמעל ישראל בחרם נסתכל באבני החשן ראה אבנו של בנימין מכהה אורה וידע ששבט בנימין מעל בחרם, הפיל גורלות למשפחות וממשפחות לגברים ונלכד הוא ובנו שנאמר (שם) וילכד שאול ויהונתן לקח שאול חרבו להרוג ליהונתן שנא' (שם) כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף כי מות תמות עד שאמרו לו העם כי בשוגג היה והקריב קרבן על שגגתו ונתרצה לו שנא' (שם) ויפדו העם את יונתן ולא מת. וכן מצינו באחי יוסף שהחרימו ביניהם שלא יגלה אחד מהם הדבר ליעקב אמרו אין אנו אלא ט' ואין החרם מתקיים אלא בי' מה עשו שתפו להקב\"ה עמהם והחרימו, ראובן לא היה שם כשבא הגידו לו הדבר והחרם שהחרימו ושמע ראובן החרם ושתק ולא הגיד ליעקב מפני החרם ע\"כ במדרש פרקי רבי אליעזר. ובמדרש תנחומא בפסוק (ויקרא ד׳:ב׳) נפש כי תחטא ושמעה קול אלה בא וראה כשנבראו העליונים והתחתונים בחצי השם נבראו שנא' (ישעיהו כ״ו:ד׳) כי ביה ה' צור עולמים אל תקרי צור אלא צר ולמה לא נבראו בכל השם כלו כדי שלא להזכיר את השם שלם אוי להם לרשעים שמחרפין שמו של הקב\"ה ומזכירין אותו תמיד חנם, ראה מה כתיב בקרבנות (ויקרא א׳:ב׳) אדם כי יקריב מכם קרבן לה' אינו אומר לה' קרבן לה' עולה אלא קרבן לה'. ובני אדם מחרפין שמו חנם זהו שאמר שלמה (קהלת ח) אל תבהל על פיך וגו'. שנו רז\"ל לא יהא אדם מישראל פרוץ בנדרים ואין לו להתמיד בשבועות אפי' על האמת ומעשה בהר המלך שהיו שם ששים אלפים עירות וכלן חרבו על שבועת אמת, כיצד היה אדם אומר לחבירו בשבועה שאני הולך למקום פלוני ואוכל ואשתה והולכין ועושין ומקיימין שבועתן ומה הנשבע באמת כך הנשבע לשקר על אחת כמה וכמה. כשיבא הקב\"ה לדון עם ברואיו הרי הוא דן הנשבעים לשקר עם המכשפים והמנאפים הוא שנא' (מלאכי ג׳:ה׳) וקרבתי אליהם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים בשמי לשקר ובעושקי שכר שכיר אלמנה ויתום ומטי גר ולא יראוני אמר הקב\"ה פה שנתתי לכם להיות מהללים ומשבחים אותי בו אתם מחרפין ומגדפין ונשבעים בשמי לשקך שכל הבריות לקלוסי בראתים שנא' (משלי ט״ז:ד׳) כל פעל ה' למענהו לא די לכם שאי אתם מקלסין אותי אלא אתם מחרפין אותי זהו שכתוב (ישעיהו נ״ז:כ׳) והרשעים כים נגרש וגו' מה הים הזה הגלים שבתוכו מתגאין ועולין כיון שהגיע כל אחד מהן לחול הוא נשבר וחבירו רואה אותו שנשבר ונתגאה ועולה ואינו חוזר בו כך הרשעים רואין אלו את אלו מתגאין ואינם חוזרין לפיכך נמשלו כים ואין להם נוח בעולם כי השקט לא יוכל, אבל הצדיקים יש להם השקט שנא' (ירמיהו ל׳:י׳) ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד: \n",
+                "<b>בעון</b> השבועה העולם חרב והיישוב מתמוטט והפירות לוקין, שכן אמר ישעיה ע\"ה (ישעיהו כ״ד:ה׳-ו׳) על כן אלה אכלה ארץ וגו'. וכתיב בתריה אבל תירוש אומללה וגו' וכתיב (שם) שבת משוש תופים וגו'. והנה בכלל זהירות בשבועה להזהר בהקדשות וכל עניני נדרים ונדבות, כי כשאדם נהנה מן ההקדשות ומועל בהם הרי זה עון פלילי והוא סבת מכשולות רבים, על זה אמר שלמה ע\"ה (משלי כ׳:כ״ה) מוקש אדם ילע קדש. וענין נדרים מצות עשה שבתורה שנא' (דברים כ״ג:כ״ד) מוצא שפתיך תשמור וגו'. וכן אמר דוד ע\"ה (תהילים ס״ו:י״ד) אשר פצו שפתי ודבר פי. כי מי שמתנדב על חתונתו או על חליו או על מקרה שאירע לו ואינו משלם הלא זה מכשול ועון פלילי. והאומר אשנה פרק זה או מסכת זו הרי זה נדר גדול נדר לאלהי ישראל והוא הדין בכל דבר מצוה שהדבור בעלמא בדבר מצוה הוא כנדר גמור, כ\"ש כשהוא מתנדב דבר מצוה בתוך קהל שהוא צריך להשלים שאם לא כן הרי זה מתת שקר וכתיב (משלי כ״ה:י״ד) נשיאים ורוח וגשם אין וגו', ועוד שהוא גזל בידו ונמצא גוזל את ההקדש, ואם הוא מאמת דברים ומשלים נדבתו מביא גשמים לעולם שכן דרשו רז\"ל בפסוק (שמות ד) אהיה אשר אהיה אמר הקב\"ה כמו שאתה הוה עמי אני הוה עמך אם אתה פותח את ידך ונותן צדקה שנא' (דברים ט״ו:ח׳) פתוח תפתח את ידך אף אני אפתח את ידי שנא' (שם כח) יפתח ה' לך, הרי שהזכיר כאן בפירוש שבזכות הצדקות הגשמים מתרבין: \n",
+                "<b>כל</b> מי שהוא מזרעו של אברהם צריך שיתבונן כי העובר על השבועה היא אש שורפת כל ממונו של אדם, שכן אמרו במסכת שבועות (פ\"ו דף לט) דברים שאין אש ומים מכלין אותן שבועות שוא מכלה אותן שנא' (זכריה ה׳:ד׳) ולנה בתוך ביתו וגו' לכך הוקבע לא תשא דבור שלישי כנגד ג' שהוא מכלה שנא' (שם) וכלתו את עציו וגו', ובאגדה של עשרת הדברות בדבור ג' לא תשא ועובדא הוה בחד גברא דאפקיד גבי בר תמליון ק' דינרין אזל בעי להון גביה א\"ל מאי דאפקדת גבאי מסרית בידך א\"ל אשתבע לי, מה עבד בר תמליון נסב חד קנה חקקיה ויהב אינון דינרין בגויה שרי מיסתמיך עילויה כיון דעל לכנישתא א\"ל טר הדין קניא בידך עד דאנא משתבע לך, א\"ל מאי דאפקדת גבאי מסרית בידך ההוא גברא מן כובד קניא נסביה לארעא שרין דינרין מתבדרין ושרי מלקט א\"ל לקוט לקיטתך דמן דידך את מלקט. דברים שאין אש ומים מכלין אותן שבועת שוא מכלה אותן שנא' (זכריה ה׳:ד׳) וכלתו את עציו ואת אבניו, אמר הקב\"ה ד' עדים יש לי מבני אדם והן יודעין שאין אלוה בעולם אלא אני לבדי ואלו הן. משה ואליהו ויונה וקרח. משה עלה לשמים וירד. אליהו עלה ולא ירד. יונה ירד לתהום ועלה. קרח ירד ולא עלה. מלאכים ואראלים שלי שלשה פעמים ביום מקדישים בפיהם ומזכירים שמי הגדול בקדושה ובטהרה ומי שלא נשבע כלל ועיקר בעולם אשריו בעוה\"ז וטוב לו לעוה\"ב ע\"כ. ויש לך להשכיל מה שאמרו רז\"ל (שבועות פ\"ו דף לט) שכל העולם כלו נזדעזע בדבור לא תשא מה שלא אמר כן על שאר הדברות, ויש בזה סוד גדול לפי שהשבועה מלשון שבעה וו' קצוות. והז' קדש זהו כל העולם והמשכיל יבין. אבל לפי פשט המאמר לפי שכשמזכיר את השם כל המוני מעלה ומטה רועשים בהזכרתו שכלן נכללים בו והרי הוא כמי שמניע נוף האילן וכל הענפים שסביבותיו מתנועעין, וזהו (תהלים פ\"ט) אל נערץ בסוד קדושים רבה וגו': \n",
+                "<b>הנשבע</b> לגוי ועבר על השבועה הרי זה מחלל את השם ולמדנו זה מצדקיהו שנשבע לנבוכדנצר ועבר על שבועתו ונענש עליה, והוא שאמר יחזקאל (יחזקאל י״ז:ה׳) ויקח מזרע הארץ ויתנהו וגו'. יאמר כי נבוכדנאצר לקח מזרע הארץ והוא משל על צדקיהו שהיה מזרע המלוכה והשביעו באלהים ומלבד האלה והשבועה שעשה לו הניח אצלו מן השרים והגדולים אשר לו להיותם ערבים שלא ימרו בו ושיהיה נכנע אליו, וכיון שעבר על שבועתו אמר עליו (שם) היצלח הימלט וגו'. והנביא מפרש והולך כי נשבע הקב\"ה שימות צדקיהו בעירו של נבוכדנצר והוא בבל, והוא שאמר (שם) אם לא במקום המלך הממליך אותו אשר בזה את אלתו וגו'. ולשון אם לא שבועה הוא והזכיר אחריו עוד (שם) לכן חי אני אם לא אלתי אשר בזה וגו', כלומר שישיב לו גמולו בראשו, או אמר ונתתיו בראשו על עורון עיניו שנא' (מלכים ב כ״ה:ז׳) ואת עיני צדקיהו עור. ואמר עוד (יחזקאל י״ז:כ׳) ופרשתי עליו רשתי וגו', וענין רשתי הוא הסבה שאמרו במדרש מערה היתה מבית צדקיהו עד ערבות יריחו וברח לו צדקיה דרך המערה והקב\"ה זימן צבי וראו הכשדים ורדפו אחריו ואז ראו לצדקיהו ותפשוהו זהו (שם) ופרשתי עליו רשתי וכל העונש הזה לצדקיהו בעון השבועה שנשבע למלך בבל ועבר עליה. ומכאן יש ללמוד חומר השבועה במי שנשבע לגוי מן האומות ועבר על שבועתו כמה ענשו גדול עד שמים יגיע וזה מפני חילול השם, ועל זה אמר הכתוב (ויקרא י״ט:י״ב) ולא תשבעו בשמי לשקר וגו' אני ה' המעניש אותך בזה אם תשבע לשקר בשום צד ואפילו לגוי לפי שאתה מחלל את השם, וכן בכל שאר המצות שנכתב בהן אני ה' ענינו אני ה' הנותן שכר בקיומם או המעניש העובר עליהי, כענין שנא' (שם) איש אמו ואביו תיראו וגו' אני ה' שאתן לך שכר בזה, ומה שכתוב (שם) ואלהי מסכה לא תעשו לכם אני ה' זהו לענין העונש, וכן כל מקום שנא' בו אני ה' הוא לחומר המצות ולגודל השכר או לגודל העונש, לכך סיימה הפרשה אני ה' בשתי מצות אלו שהרי המלך שמצוה לעבדו ואמר לו בגזירה עשה כך וכך ואח\"כ מוסיף על אותה מצוה ואומר לו אני הוא המלך המצוה הנה הדבור הזה לחזק מצותו וכל הפושע בה מתחייב בנפשו והמקיימה יש לו שכר גדול וכן אמר במדרש תנחומא בפרשה בראשית בא ולמד מתן שכרו של מצות כשאמר פרעה ליוסף אני פרעה כמה גדלו ונתן לו שכר שנא' (בראשית מ״א:מ״ב) ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו. והקב\"ה שאמר על כל מצוה ומצוה אני ה' על אחת כמה וכמה ללמדך שאין קצבה למתן שכרם עד כאן. ענין המדרש הזה כי יש בכל מצוה ומצוה שנזכר בה אני ה' שכר עצום ועקב רב וק\"ו מב\"ו, ולכך הזהיר שלמה על האדם שישמור כל מצוה ומצוה שנא' בה אני ה' שהוא דבורו של מלך, וזה שאמר אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים: \n"
+            ]
+        ],
+        "Shabbat": [
+            [
+                "<b>אם</b> תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד וכבדתו מעשות דרכיך וגו', אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ וגו' (ישעיהו נ״ח:י״ד). ידוע כי השבת מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל קודם מתן תורה ונצטוו עליה במרה וכמו שאמרו רז\"ל (סנהדרין דף נ\"ו ב) שבת ודינים במרה אפקוד שנא' (שמות טז) שם שם לו חק וגו', ונקראת חק כמצות מילה שנקראת חק וזהו חק בשארו שם כי מצות השבת והמילה שניהם נקראים חק ואות והכל ענין אחד, והמצוה הזאת רמז וחדוש לענין העולם שנברא ונתחדש מאין ונעשו המעשים כלם בששה ימים וביום השביעי שבת, ויתכן לומר כי על זה אמר הכתוב (שם לא) ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם, כלומר לחדושו של עולם, ומפרש והולך כיצד כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וגו', ומפני שהוא מופת ועדות על החדוש נצטוינו שנזכור אותו בכל יום הוא שנאמר (שם כ) זכור את יום השבת וגו', וביאור הכתוב על דרך הפשט מה שאנו מזכירים ימי השבוע אחד בשבת ב' בשבת וכן כלן ואין אנו קורין את הימים בשם מיוחד לכל יום ויום כמו שעושין האומות ואנו עושין כך כדי שנזכור יום השבת עם כל יום ויום וזהו פירוש זכור את יום השבת לקדשו. צוה בזכרון הזה שיהיה תדיר בכל יום ויום כענין יציאת מצרים שכתוב בו בלשון הזה (שם יג) זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים, והמצוה היא שנזכור אותו בכל יום כי כן כתיב (דברים ט״ז:ג׳) למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. ודבר ידוע ומפורסם כי הדבור הזה של זכור את יום השבת לקדשו בכלל עשרת הדברות ביום שבת נאמר שהרי ביום שבת ניתנה תורה וכמו שדרשו ז\"ל כתיב הכא זכור את יום השבת וכתיב התם זכור את היום הזה מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום, וזה מפורש במסכת שבת (דף פו ב' פרק ר' עקיבא) שבשבת ניתנה תורה וראויה מצות שבת שתהיה שקולה כנגד כל התורה מאחר שנתיחד יום השבת לנתינתו. ומצות שבת נצטוינו בה במצות לא תעשה ועשה, מצות לא תעשה שנא' (שמות כ׳:י׳) לא תעשה כל מלאכה, מצות עשה שנא' (שם כג) וביום השביעי תשבות, כי אחר שאסר לנו כל מלאכה בלאו הוצרך להזכיר עשה שנשבות אף מן הדברים שאינם מלאכה, וכן עשה ישעיה שהזכיר כאן בענין השבת מצות לא תעשה ועשה, זהו שאמר אם תשיב משבת רגלך, זהו אזהרה בלא תעשה הזכיר שלא ללכת חוץ לתחום, ובא הלשון הזה לומר כי אף אם היית בדרך ואתה זוכר שהוא שבת שתשוב לדרכך וזהו לשון אם תשיב משבת רגלך כאלו אמר אם תשיב מלכת בשבת רגלך. עשות חפציך ענינו מעשות חפציך כי מ\"ם משבת עומדת במקום שנים, וביאור הכתוב אם תשיב רגלך מלכת בשבת וכל שכן שלא תעשה חפציך והיא המלאכה שחייב עליה מיתה כי אם הוא אוסר ההליכה חוץ לתחום שהוא בלאו כ\"ש המלאכה שהיא במיתה בעדים והתראה ובלא עדים בכרת. כי על זה אמר הכתוב (שם לא) מחלליה מות יומת, כי כל העושה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההיא. וביאור הכתוב מות יומת בעדים ובלא עדים ונכרתה, ואמר ביום קדשי ביום שאני קדשתיו והבדלתיו משאר הימים כי הקדושה הוא ההבדל, ומה שהזכיר רגלך בלא יו\"ד ורגליך קרינן כלומר אע\"פ שכתוב רגלך בלא יו\"ד יש אם למקרא ודרשו בו רז\"ל רגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום יכנס שנא' אם תשיב משבת רגלך רגלו קרינן. וקראת לשבת עונג ענינו שתענג את השבת במאכל ומשתה יותר משאר הימים ומעולה על כולם אז יזכור מעשה בראשית ויתן הודאה להקב\"ה שחדש העולם ובראו מאין כי בעשותו זה יקרא את השבת עונג ויתענג עונג הגוף והנפש. עונג הגוף במיני אכילה ושתיה ועונג הנפש בזכרון מעשיו של הקב\"ה ונפלאותיו ויהיה לשון וקראת מלשון (צפניה א׳:ז׳) הקדיש קרואיו, כלומר שיזמין את השבת כאדם המזמין את המלך לאכול עמו על שולחנו זהו קראת לשבת עונג. כאלו אמר תזמין את השבת ומלת עונג הוא השכר כלומר אם תעשה מצוה זו שתזמין את השבת תזכה לעונג והוא השכר האמתי לחיי העולם הבא כי הוא רמז אל הגן ואל הנהר והעדן מלשון הכתוב (בראשית ב׳:י׳) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. והנה זה עיקר החיים האמתיים הנצחיים אשר אין להם ערך ודמיון, והוסיף לומר לקדוש ה' מכובד כלומר שיהיה כבוד ה' מחופף עליך ואז תהיה אתה מכובד ממנו כלומר מעוטר ומוכתר מן הכבוד. וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפציך ודבר דבר. פירש הנביא בכאן בענין השבת שיבדילהו אדם משאר הימים בג' ענינים. ההבדל במלבושים והנהגתו וההבדל בחפצים וההבדל בדבור, ההבדל במלבוש ובהנהגה זהו שאמר וכבדתו מעשות דרכיך, וכן דרשו רז\"ל וכבדתו שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול שכן מצינו' ר' יוחנן הוה קרא למאני מכבדותי. דרכיך שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול והוא הדין הנהגתו באכילתו שיש לו לשנות עת האכילה משאר הימים או יקדים או יאחר, ההבדל בחפצים זה שאמר ממצוא חפצך (שבת פרק ט\"ו קיג) ודרשו רז\"ל חפציך אסורים חפצי שמים מותרים וכן אמרו חשבונות של מצוה מותר לחשבן בשבת, ועוד אמרו פוסקין צדקה לעניים בשבת משדכין על התינוקות ליארס ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות בשבת, כי בזה יש צד מצוה כי עם האומנות נותן לו חיים וימנע מלגנוב ומללסטם את הבריות, אבל שאר החפצים שאין בהם צד מצוה הם הנקראים חפציך והם חפצי חול ואסורין. ההבדל בדבור הוא שאמר ודבר דבר ודרשו רז\"ל ודבר דבר שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול, ולומר לך שידבר בשבת בנחת ויהיה ממעט בדברים ומלשון דבר דרשו רז\"ל דבור אסור הרהור מותר, ואע\"פ שהרהור מותר חסידים שבדורות נמנעים מלהרהר בחפצי רשות אלא בחפצי שמים הם מהרהרים ומדברים כי הוא העונג שלהם: \n",
+                "<b>מצינו</b> בבית ראשון שהיה בידם עבירות הרבה, ע\"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים גזל ולשון הרע ועון אשת איש. ע\"ז שכן מצינו ישעיה וירמיה שהיו שניהם בבית ראשון מזהירין אותן על ע\"ז, ישעיה אמר (ישעיה ל) וטמאתם את ציפוי אלילי כספך וגו' (שם) תזרם כמו דוה צא תאמר לו. ירמיה אמר (ירמיה ז) הבנים מלקטים עצים ואבות מבערים את האש וגו', ועוד אמר (שם טז) כזכור בניהם מזבחותם לומר כי זכירת מזבחותם להם חביב וערב עליהם כזכירת בניהם כמו שזוכר את בנו דרך חיבה יתירה. ויש שפירושו מלשון אזכרתה אבל הראשון יותר נכון, ושיעור הכתוב כזכור בניהם יזכרו מזבחותם ולכך קראם הנביא הררי, הוא שהזכיר אחריו הררי בשדה כי היו מצוין תמיד בשדות על ההרים לעבוד ע\"ז. שפיכות דמים ישעיה אמר (ישעיה א) ועתה מרצחים, ירמיה אמר (ירמיה ב) גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים. גזל ישעיה אמר (ישעיה ה) הוי מגיעי בית בבית שדה בשדה יקריבו וגו', ירמיה אמר (ירמיה ה) ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה. לשון הרע הוא שאמר (שם ט) חץ שחוט לשונם וגו'. עון אשת איש הוא שאמר ירמיה (שם ה) סוסים מיוזנים משכים היו וגו'. ואע\"פ שהיו בהם כל עבירות הללו לא תלה הכתוב חרבן ביהמ\"ק אלא על חלול שבת הוא שאמר ירמיה (ירמיה יז) כה אמר ה' השמרו בנפשותיכם ואל תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלים. ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וכל מלאכה לא תעשו וקדשתם את יום השבת כאשר צויתי את אבותיכם. ולא שמעו ולא הטו את אזנם ויקשו את ערפם לבלתי שמוע ולבלתי קחת מוסר, והיה אם שמוע תשמעו אלי נאם ה' לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת ולקדש את יום השבת לבלתי עשות בו כל מלאכה ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים יושבים על כסא דוד רוכבים ברכב ובסוסים המה ושריהם איש יהודה ויושבי ירושלים וישבה העיר הזאת לעולם, ובאו מערי יהודה ומסביבות ירושלים ומארץ בנימין ומן השפלה ומן ההר ומן הנגב מביאים עולה וזבח ומנחה ולבונה ומביאי תודה בית ה', ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא ובא בשערי ירושלים ביום השבת והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים ולא תכבה. מה שאמר ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת ביאור הענין חוץ לעיר שהרי ירושלים דלתיה היו נעולות בלילה ולא היו חייבין עליה בתוך העיר משום רשות הרבים, ומה שהזהיר אותם על ההבאה יותר מן ההוצאה לפי שירושלים היתה כרך גדול ובכרך המביאים רבים יותר מן המוציאים שהרי בני עיירות ובני כפרים מביאים לכרך התבואה והפירות וכל ממכר, וכן מצינו בספר עזרא שהוכיחם נחמיה על יום השבת הוא שאמר (נחמיה יג) ומביאים ירושלים ביום השבת לא הזהירם על תוך העיר כי לא היה צריך שהרי הדלתות נעולות בלילה ולא היו חייבין בהכנסה והוצאה מבתיהם בתוך העיר אבל הזהירם על חוץ לעיר. והנה נתבאר בפרשה זו כי תלה החרבן בשמירת יום השבת ושתק ירמיה הנביא משאר עבירות שבידם ולא הזכיר אלא ענין השבת והודיעם מפי השי\"ת שאם ישמרו השבת וישבה העיר הזאת לעולם ואם לא ישמרוה והצתי אש בשעריה, וכל זה ללמדך כי השבת שקולה כנגד כל המצות כלן והוא עדות לחדושו של עולם, ולהפלגת עילוי מצות השבת דרז\"ל (שבת פרק טז קיח:) כל המשמר שבת כהלכתה אע\"פ שעובד ע\"ז כדור אנוש מוחלין לו שנאמר (ישעיה נו) אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו אל תיקרי מחללו אלא מחול לו. וראויה מצות שבת שיתלה קיום ביהמ\"ק על שמירתה וחרבן המקדש על חלולה לפי שהמקדש אמצעות העולם וכן השבת אמצעי כי הוא שביעי והוא אמצעי ליום השבוע והוא רביעי, שהרי יום רביעי בשבת נקרא ערב שבת ואם כן דה\"ו מלפני השבת אב\"ג מאחריו הרי השבת אמצעי ושביעי ורביעי לכל השלשה, והוא כענין המאור הגדול גלגל החמה שהוא אמצעי על דרך שצ\"ם חנכ\"ל ורביעי לכל אחד ואחד, ומן הידוע כי השמש בגלגל רביעי הוא. וכיון שהשבת הוא אמצעי הנה זה עלויו ומעלתו על שאר הימים שכן כל אמצעי מקודש ומעולה מחבירו כענין עץ החיים שהיה בתוך הגן והנר האמצעי של מנורה שהיא כלפי השכינה, ולפי שהשבת נקודה אמצעית על כן יקראנו הכתוב קדש (שמות לא) ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם. ואמרו בספר יצירה היכל הקדש מכוון באמצע, ולא גלו ישראל מארץ הקדושה שהיא נקודה אמצעית של העולם עד שחללו את השבת, והיו ראוין לכך כי מדותיו של הקב\"ה מדה כנגד מדה הם חללו את השבת כי עשו מן הנקודה האמצעית אחת מן הקצוות, לכך גלו מן הארץ שהיא נקודה אמצעית וטבורו של עולם לשאר הקצוות. כענין שכתוב (דברים ל) אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' אם כן ראוי שיהיה קיום ביהמ\"ק תלוי בשמירת שבת. ועוד מפני שהשבת נקראת מנוחה דכתי' (שמות כ) וינח ביום השביעי וכן ארץ ישראל נקרא מנוחה דכתיב (דברים יב) אל המנוחה ואל הנחלה. ויבטיח הכתוב כי אם ישראל משמרים מנוחת השבת ישמור הקב\"ה את הארץ ואם לא ישמרו השבת הרי הוא גוזר ומחריב את הארץ. הא למדת שהגלות תלוי בעונש חלול שבת והגאולה תלויה בשמירת השבת. וכן מצינו בימי צדקיהו שחרב הבית בימיו שלא שמרו ישראל מצות שמטה שהיא שבת הארץ, ולכך אמר ירמיהו הנביא (ירמיה יז) ושמטתה ובך מנחלתך. יאמר ושמטת בעל כרחך תחת אשר לא רצית להשמיט בהיותך בארץ תשמיט על כרחך, ע' שנה של גלות בבל כנגד ע' שמטות שחסרת בארץ והשמטה הזאת תהיה בך, וזהו שאמר ושמטת ובך כלומר שתהיה נשמט אתה בעצמך מנחלתך אשר נתתי לך לפי שלא רצית להשמיט בשבתך בתוכה תהיה נשמט ממנה. ומלת ושמטת חוזרת למלת הררי שהזכיר הכתוב שלמעלה כי קרא לישראל הררי בשדה על שם שהיו עובדים ע\"ז בהרים ואעפ\"כ לא נשמט מנחלתו בעון ע\"ז אלא בעון שמטה שהוא שבת הארץ: \n",
+                "<b>בא</b> וראה כמה גדול כח השבת מצינו שהבטיח הקב\"ה לעתיד שכר גדול למחזיקים במצות שבת ואין צריך לומר שיזכו להקריב קרבנות בביהמ\"ק ולהתפלל שם ושיקבל תפלתם והוא שאמר ישעיה על הסריס והנכר (ישעיהו נ״ו:ו׳-ז׳) והביאותים אל הר קדשי וגו'. והטעם שהזכיר בן הנכר והסריס לפי שהשבת נתנה לדורות שנאמר (שמות ל״א:ט״ז) לעשות את השבת לדורותם ברית עולם. ולכך אמר (ישעיהו נ״ו:ג׳) ואל יאמר בו הנכר הבדל יבדילני ה' מעל עמו שהוא מיוחד לו ולא יתן לי שכר בכללם משמירת השבת לפי שאין לי דורות לפני ולא עמדו על הר סיני, ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש ואין לי דורות לאחרי והשבת היא מצוה שניתנה לדורות והיא כח הדורות, כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי כלומר משעה שהם משמרים את השבת הם בוחרים באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי כי כן השבת נקראת ברית. ודרז\"ל שקילה שבת כנגד כל מצות שבתורה, וביאור הענין אל יחשבו עצמן בכך פטורין ממצות שבת לא הסריסים ולא בני הנכר לפי שאני עתיד ליתן שכר לסריסים ויד ושם שיהיה להם טוב מבנים ומבנות ואפי' לבני הנכר אתן שכר בשביל זאת שאקבל תפלתם וקרבנותם זהו שאמר והביאותים אל הר קדשי, וי\"מ הסריסים אותן שמבטלים עצמם ומחשבתם מכל מלאכה בשבת כשם שהסריס מבוטל מכח התולדה: \n",
+                "<b>ראוי</b> לו לאדם להיות זהיר במצות שבת שיתענג בו ושיהיה לו יום מנוחה שהרי הוא מקודש ומעולה כל כך עד שאפי' רשעי גיהנם יש להם בו מנוחה. וכן אמרו במדרש מעשה בטורנסרופוס הרשע שפגע בר' עקיבא בשבת אמר לו מה היום מיומים אמר לו ר' עקיבא ומה גבר בגוברין אמר ליה דמארי צבי א\"ל ר' עקיבא שבת נמי דמארי צבי, כמו שרצה לכבדך כך צוה אותנו מלך מ\"ה הקב\"ה שנכבד את השבת, אמר לו א\"כ אלהיכם למה הוא עושה מלאכה בשבת. אמר לו ומה מלאכה הוא עושה אמר לו כדרך שהוא עושה בחול הוא עושה בשבת משיב הרוח ומוריד הגשם מעלה עננים מזריח חמה ולבנה, אמר לו ר\"ע יודע אני שאתה בקי בתורתם של עברים שנים שדרים בחצר אחת זה נותן לזה עירוב וזה נותן לזה עירוב שמא מותרים הן לטלטל, אבל יחיד הדר בחצר אחת גדולה כאנטוכיא הוא מטלטל בחצרו לפי שאין רשות אחר עמו והקב\"ה השמים כסאו והארץ הדום רגליו מלא כל הארץ כבודו אין לאחר רשות עמו לטלטל בעולמו, ולא עוד אלא אוכלי המן מעידין עליו שכל ימי השבוע היה יורד ובשבת לא היה יורד, ולא עוד אלא נהר סבטיון יוכיח שכל ששת ימים הוא רץ ובשבת אינו רץ, אמר לו הנח מן שלא היה בימינו ומנהר סבטיון איני מאמינך, אמר לו לך אצל אוב וידעוני שכל ימות השבוע עולה ובשבת אינו עולה. ועוד לך ובדוק בקבר אביך ותראה כל ששה ימים עשן עולה מקברו ובשבת אינו עולה והמתים יודעים שהוא שבת והחיים לא ישמרוה. הלך ובדק בקבר אביו וראה כי בשבת לא היה עשן עולה, אמר לו שמא נגמר דינו אמר לו למחר תראה. למחר באחד בשבת ראה העשן עולה חזר ועשה כשפים להעלהו מקברו, אמר לו בחייך לא שמרת את השבת במיתתך אתה משמר מן אימת איתעבידת יהודאי, אמר לו בני כל מי שאינו משמר את השבת אצליכם כתקנה בא לכאן ומשמרה בעל כרחו, א\"ל ומה מלאכה אצליכם בימות החול א\"ל כל ימות השבוע אנו נדונין ובשבת אנו נחין ובערב שבת בת קול מכרזת ואומרת הנח לרשעים וינוחו ומלאך ששמו דומה ממונה עלינו ודן אותנו כל הימים ובמוצאי השבת כשהסדרים נשלמין צועק אותו מלאך ואומר חזרו רשעים לגיהנם שכבר השלימו ישראל סדריהן ע\"כ במדרש. וזהו שנהגו כל ישראל שאין ממהרין בויהי נועם וסדר קדושה אלא מחשיכים הרבה ואומרים אותו בנחת, ומן הטעם הזה אסרו לשתות מים בערב שבת בין השמשות שהרי זה גוזל את המתים. וכוונו בזה לקבוע בנפש אמונה זו שיש לרשעי גיהנם מנוחה בשבת. וכשהם יוצאים בע\"ש הם שותין ורוחצין ומצטננין במים, עד שהשותה מים באותה שעה הוצרכו לומר שהוא גוזל אותם מהם ועשו את השותה גזלן ומחוסר אמונה: \n",
+                "<b>עוד</b> יש במצות השבת סוד נסתר כי מלבד שנגלהו הוא מופת ועדות על חדוש העולם והיותו יום מיוחד למנוחה מיגיעת מלאכת הששה כדי שימצא האדם מרגוע שיהיו שביעיות שני חייו במנוחה והשקט, עוד יש בנסתרות ענין פנימי ונעלם והוא שאמרו במס' יום טוב (פ\"ב דף טז) א\"ר שמעון בן יוחאי כל המצות שנתן הקב\"ה לישראל נתן להם בפרהסיא חוץ מן השבת שניתנה להם בצינעה שנא' (שמות ל״א:י״ז) ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם, ואיך ניתנה מצות השבת בצינעה והלא בפרהסיא ניתנה שהרי היא מכלל עשרת הדברות ששמעו אותן כל האומות, וכן הכתוב אומר (ישעיהו מ״ח:ט״ז) לא מראש בסתר דברתי, וכן אמר דוד (תהילים קל״ח:ד׳) יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך. אמנם כוונת החכמים היתה על הפנימי שבה כי הוא הניתן בצינעא וזהו לשון ביני וביניכם. ובאלה שמות רבה (שמות ט״ז:כ״ט) ראו כי ה' נתן לכם את השבת, לכם ולא לאומות העולם מכאן אמרו אם יבואו בני נח וישמרו את השבת שאין מקבלין שכר. וכן הוא אומר (שמות ל״א:י״ז) ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם. משל למלך יושב ומטרונא יושבת כנגדו העובר ביניהם חייב. ולפי דעתי על זה אמר הכתוב (שם) ושמרו בני ישראל את השבת והיה ראוי לומר ושמרו בני ישראל את יום השבת, אלא שכיון הכתוב להשלימה לשבת שלמעלה שהזכיר בה לעשות השבת כלומר שבת שלמעלה כנגד שלמטה, ומזה אמרו במדרש לעשות את השבת כל המשמר את השבת למטה כאלו עשאה למעלה שנא' לעשות את השבת. וביאור זה כי המקיים את השבת למטה זה עדות שהוא מודה ומאמין בשרשה ועיקרה למעלה והמבטל אותה למטה כאלו מבטל שלמעלה. והענין הזה מפורש בתורה הוא שאמר הקב\"ה למשה (שם) דבר אל בני ישראל אך את שבתותי תשמורו, ואמר ושמרתם את השבת ולא אמר את יום השבת לפי שהוא מדבר בשבת העליונה, וענינים נסתרים כאלה שנכללין במצות השבת נצטוה משה מפי עליון לגלותם ליחידי ישראל, וזהו שהתחיל ואמר דבר אל בני ישראל שיודיע להם ענין השבת בנגלה ובנסתר. וראינו כי משה לא הזהיר לישראל במצות השבת כאשר צוה ולא הזכיר מרומזי השבת העליונה כלל אלא אמר בפרשת ויקהל (שמות ל״ה:ב׳) וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון. ונראה לי הטעם בזה כי משה ידבר בהמון לכל עדת בני ישראל האנשים והנשים ועל כן העלים הנסתר ולא רצה לדבר כי אם בפשט המצוה בנגלה שבה בלבד ובדרך קצרה, ומכאן ראיה ברורה שאין לגלות ולבאר ענינים נסתרים בהמון. (ישעיהו נ״ח:י״ד) אז תתענג על ה' אם תקרא השבת עונג אז תתענג על ה' וזה מדה כנגד מדה. העונג על ה' הוא עונג הנפש כלומר יתן לך עונג הגוף בשפע טובה עד שתודה בו ובטובותיו ותתענג נפשך בזכרו. אבל הגאון רבינו סעדיה ז\"ל פירש על עונג הגוף כלומר תענוג גופך יהיה על השי\"ת ולא ככסילים שנא' בהם (משלי י״ט:י׳) לא נאוה לכסיל תענוג אלא שיקח מן התענוג במדה ובמשקל, כי כך דרך המשכיל שלא ירבה בתענוגים אבל יקח מהם די ספוקו בענין בינוני כי בו ייטב שכלו ויתחזקו שלשה כחותיו והן כח הבחינה וכח המחשבה וכח הזכרון. והרכבתיך על במתי ארץ יבטיחנו בהבטחת הארץ ולפי שהיא גבוהה מכל הארצות יקראנה במתי ארץ כענין שנאמר (דברים ל״ב:י״ג) ירכיבהו על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כפל הענין לחזוק והכל ענין אחד. ודרשו ז\"ל (שבת פט\"ז דף קיח) כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים שנא' (ישעיהו נ״ח:י״ד) והאכלתיך נחלת יעקב אביך. לא כאברהם שנא' בו (בראשית י״ג:י״ז) קום התהלך בארץ. ולא כיצחק שנא' בו (שם כו) כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל, אלא כיעקב שנאמר בו (שם כח) ופרצת ימה וקדמה וגו' וכן כתוב (תהילים ק״ה:י׳) ויעמידה ליעקב לחק וגו' לאמר לך אתן וגו', כי אע\"פ שהארץ ניתנה לאבות אינה מיוחדת בנחלה אלא לבני יעקב: כיון שהוכחנו כח גודל מצות השבת שהנסתר והנגלה שבה יורו על נפלאות תמים דעים ראוי לנו להעיר עיני הלב להצטער ולדאוג על שערוריה שנעשתה בארץ, שיש בישראל מחללי שבת ושופטים ושוטרים שבכל שער ושער העלם יעלימו עיניהם מעם הארץ בחללם את יום השבת, והנה הם חושכים שבט מוסר לרדות הסרבנין ודי לנו חרפה גם בזיון וקצף בהיות בישראל מחללי שבתות בפרהסיא. והנה משה רבינו אזר חלציו במצוה זו וחייב סקילה והוא חטא המקושש, ועוד בראותנו האומות שהם שומרים ימי חגיהם וישראל אינם משמרים השבתות והמועדים הנקראים מועדי ה' הנה יש בזה עון חלול השם נוסף גם הוא על עון חלול שבת, ולכך ראוי לב\"ד להניף יד ומקל מוסרם לא ישיבו ריקם לשלם למחלל שבתות כפעלם אל חיקם. והשי\"ת ברחמיו ינקנו מעון ויכין לבבנו ליראתו ויתן לנו שכר עם שומרי שבת כהלכתה ועובדי עבודתו לפי שהשבת היא דוגמא לעולם הבא. וכן במדרש לא ניתנה שבת אלא לדוגמא של העולם הבא שנאמר (יואל ב׳:כ״ו) ואכלתם אכול ושבוע וגו' ולא יבושו עמי לעולם: \n"
+            ]
+        ],
+        "Peace": [
+            [
+                "<b>דרכיה</b> דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום (משלי ג׳:י״ז). פסוק זה בא ללמד כי יסוד התורה כלה ועיקרה שלום, וכן מצינו עיקר בריאתו של עולם הוא השלום (חולין פ\"ג דף ס) ומזה דרשו רז\"ל כל מעשה בראשית לדעתן נבראו לצביונם נבראו שנאמר (בראשית ב) וכל צבאם. ודבר ידוע כי שמים נבראו תחלה נקראו שמים לפי שהם אש ומים והנה הם שני הפכים לא יתכן זווגם והתחברותם כי אם ע\"י השלום הוא שכתוב (איוב כ״ה:ב׳) עושה שלום במרומיו, ומלת במרומיו כוללת ב' דברים, הא' במרומיו ממש כלומר בעצם השמים שהם שוים עצומים בענין שלא יהיה להם קיום אלא ע\"י שעושה בהם שלום. והשני במרומיו במלאכיו שבמרומיו שהוא עושה שלום ביניהם, וזהו שדרשו ז\"ל המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו. המשל זה מיכאל. ופחד זה גבריאל. מיכאל ממים וגבריאל מאש והקב\"ה עושה שלום ביניהם. וענין הכתוב כפשוטו הוא שהיה איוב מתלונן על צערו שהיה לו שלא כדין לפי דעתו והיה סבור שבא לו דרך מקרה כפי מערכת הכוכבים לא בהשגחת משגיח, ולכך השיבו בלדד ואמר המשל ופחד עמו וגו'. כלומר הממשלה והפחד עם הש\"י כי מצד ממשלתו הגדולה הכל מתפחדים ממנו והוא עושה שלום במרומיו, והרעות הבאות על בני האדם הם בעצמם הגורמים כי אין למעלה רק שלום הן במרומיו כלומר בעצם השמים הן במלאכים שבהם שבכלם הוא עושה שלום. ולכך הזכיר אחריו (שם) היש מספר לגדודיו כלומר שעושה ביניהם שלום וכן אמרו אין דבר רע יורד מלמעלה, ובמדרש שיר השירים רבה שיר השירים אשר לשלמה צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה במלך שהשלום שלו. במלך שלמה במלך שהשלים מעשיו לבריות כיצד השלים האש לאברהם אבינו השלים החרב ליצחק השלים המלאך ליעקב. דבר אחר במלך שלמה שעשה שלום בין בריותיו. תני רבי שמעון בן יוחאי הרקיע של שלג והחיות של אש. הרקיע של שלג שנא' (יחזקאל א׳:כ״ב) ודמות על ראשי החי' רקיע וגו'. מיכאל של שלג וגבריאל של אש ולא זה מכבה לזה ולא זה מזיק לזה. והחיות של אש, שנאמר (שם) מראיהן כגחלי אש וכתיב (שם) והחיות רצוא ושוב. ולא מכבה זה לזה ולא זה מזיק לזה. אמר רבי אבין לא סוף דבר בין מלאך למלאך אלא אפי' בין מלאך אחד שחציו שלג וחציו אש הקב\"ה עושה שלום ביניהם, א\"ר יוחנן כתיב עושה שלום במרומיו הרקיע של מים והככבים של אש ואין מזיקין זה לזה. מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה. ועוד שם בא וראה כמה גדול כח השלום ישראל עובדי ע\"ז והם נעשין חבורה אחת אין מדת הדין פוגעת בהם שנא' (הושע ד׳:י״ז) חבור עצבים אפרים הנח לו, גדול הוא השלום שאין חותם ברכת כהנים אלא בשלום שנא' (במדבר ו׳:כ״ו) וישם לך שלום, גדול הוא השלום שהרי נכתבו בתורה דברים שלא היו מפני השלום הוא שכתוב (בראשית נ׳:ט״ז-י״ז) אביך צוה לפני מותו כה תאמרו ליוסף וגו' ומעולם לא צוה יעקב דבר זה אלא מעצמן אמרו. ראה כמה גדול כח השלום שהרי אפי' המלאך שינה דבורו מפני השלום שנא' (שם יח) למה זה צחקה שרה וגו' ואני זקנתי והיא אמרה ואדוני זקן והמלאך שינה ואמר ואני זקנתי. וכל כך למה מפני השלום. מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה למה מפני דרכי שלום שנא\" המשל ופחד עמו וגו'. ואמר רבי לוי המזלות הללו שהם מהלכין ברקיע אין אחד מהן רואה מה שלפניו אלא מה שלאחריו כאדם שעולה בסולם לאחריו שיהא כל מזל ומזל אומר אני ראשון הוי אומר עושה שלום במרומיו ע\"כ. הקב\"ה נקרא שלום שנא' (שופטים ו׳:כ״ד) ויקרא לו ה' שלום. וכתיב שיר השירים אשר לשלמה. בחר בישראל יותר משבעים אומות וקראם שולמית, הוא שדרשו ז\"ל (שיר השירים) שובי שובי השולמית אומה ששלום העולמים דר בתוכה ונתן להם את תורתו שכלה שלום שנאמר (משלי ג׳:י״ז) דרכיה דרכי נועם וגו'. כל מצותיה של תורה הן שלום לגוף ולנפש. שלום לגוף הוא שכתוב (שמות ט״ו:כ״ו) ויאמר אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך וגו' כי אני ה' רופאך. שלום לנפש מצד קיום המצות תשוב הנפש שלמה וטהורה לשרשה, שנאמר (תהילים י״ט:ח׳) תורת ה' תמימה משיבת נפש ותהיה מדת השלום שואפת אותה, ומזה דרשו רז\"ל כשהצדיקים יוצאין מן העולם מלאכי השרת יוצאין לקראתם ואומרי' יבוא שלום. וכשהרשעים נפטרין מן העולם מלאכי זעם יוצאין לקראתן ואומרין (ישעיהו מ״ח:כ״ב) אין שלום אמר ה' לרשעים:  ",
+                "<b>גדולה</b> מדת השלום שכל המצות כולן נחתמות בשלום והשלום חתימת הכל, ועל כן תקנו לנו רבותינו חתימת התפלה בשלום המברך את עמו ישראל בשלום. וכן אמרו במסכת מגילה (פ\"ב דף יח) ברכה להקב\"ה שלום הוא שנא' (תהילים כ״ט:י״א) ה' עוז לעמו יתן וגו'. וכן מצינו הקרבנות כלן חותמים בשלום שנא' (ויקרא ז׳:ל״ז) זאת התורה לעולה ולמנחה בשלום שנא' (ויקרא ז׳:ל״ז) זאת התורה לעולה ולמנחה וגו' ולזבח השלמים. הרי כל הקרבנות חתומים בשלמים ואמרו רז\"ל למה נקרא שמן שלמים שמטילים שלום בעולם. וכן שלמה חתם ספר שיר השירים בשלום שנאמר (שיר השירים ח׳:י׳) אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום. הא למדת שהשלום קיום העולם:  ",
+                "<b>ובויקרא</b> רבה חזקיה אמר תרתי בר קפרא אמר אמר תלת. חזקיה אמר תרתי גדול הוא השלום שבכל המצות כתיב כי תראה כי תפגע כי יקרא אם באת מצוה לידך אתה זקוק לעשותה ברם הכא (תהילים ל״ד:ט״ו) בקש שלום ורדפהו בקשהו במקומך ורדפהו במקום אחר. גדול הוא השלום שבכל המסעות כתיב ויסעו ויחנו נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת כיון שבאו כלם להר סיני נעשו שם חנייה אחת הה\"ד (שמות י״ט:ב׳) ויחן שם ישראל נגד ההר אמר הקב\"ה הרי שעה שאני נותן להם תורה. בר קפרא אמר ג'. אמר גדול הוא השלום שדברו הכתובים דברי בדאי כדי להטיל שלום בין אברהם לשרה שנא' (בראשית י״ח:י״ג) ואדוני זקן וכתיב ואני זקנתי. ד\"א גדול הוא השלום שדברו הנביאים דברי הבאי כדי להטיל שלום בין מנוח לאשתו הה\"ד (שופטים י״ג:ג׳) הנה נא את עקרה ולא ילדת אבל למנוח לא אמר כן אלא (שם) מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר מכל מקום סממנין היא צריכה, ד\"א גדול הוא השלום מה אם העליונים שאין בהם לא קנאה ולא שנאה ולא מחלוקת ולא עין רעה צריכין שלום שנא' עושה שלום במרומיו התחתונים שיש בהן כל אלו על אחת כמה וכמה. תני רבי ישמעאל גדול הוא השלום שהשם הנכתב בקדושה הוא נמחה על המים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו. ר' מאיר הוה יתיב ודריש בלילי שבתות הות תמן חדא איתתא יתיבא ושמעא ליה בבי מדרשיה והיתה ממתנת עד דיחסיל מאי דדריש אזלת לביתה אשכחת בוצינא טפי אמר לה בעלה אן הוית אמרה ליה אנא יתיבא ושמעה דרוש אמר לה בכן וכן לית את עלית להכא עד דתיזיל ותירוק באנפי דרושא, יתבין שבתא קדמיתא תנינא ותליתא אמרין לה מגוראתה כדו אתון צהיבין אימי אנן עיילן עמך לדרושא כיון דחמא יתהון רבי מאיר צפה ברוח הקידש אמר להו אית מינייכו אתתא דחכימא למילחש עינא אמרין לה מגיראתא כדו את אזלת ירקת באנפא ומשתריא לבעליך כיון דיתבא קמיה אבדילת מיניה אמרי ליה לית אנא חכימא למילחש עינא אמר לה רוקי באנפאי שבע זמנין. אמר לה זילי אמרי לבעליך את אמרת חדא זימנא אנא רקית שבעה זמנין, אמרו לו תלמידיו רבינו כך מבזין את התורה לא הוה לך למימר לחד מינן למילחש לך אמר להו דיו למאיר שיהא שוה לקונו דתני רבי ישמעאל גדול הוא השלום שהשם הנכתב בקדושה אמר הקב\"ה ימחה על המים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו. א\"ר שמעון בן חלפתא גדול הוא השלום שכשברא הקב\"ה עולמו עשה שלום בין העליונים והתחתונים ביום ראשון ברא מן העליונים ומן התחתונים הה\"ד בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. ביום שני ברא מן העליונים שנאמר (בראשית א׳:ו׳) יהי רקיע בתוך המים. ביום ג' ברא מן התחתונים שנא' (שם) יקוו המים. ביום ד' מן העליונים (שם) יהי מארת. ביום ה' מן התחתונים (שם) ישרצו המים. בששי בא לבראת אדם אמר אם אני בורא אותו מן העליונים הרי העליונים רבים על התחתונים בריה אחת אם אני בורא אותו מן התחתונים הרי התחתונים רבים על העליונים בריה אחת מה עשה בראו מן העליונים והתחתונים הה\"ד (שם ב) וייצר ה' אלהים את האדם וגו'. ע\"כ במדרש ויקרא בענין קרבן שלמים:  ",
+                "<b>ובמדבר</b> סיני רבה (הושע ב) והיה מספר בני ישראל כחול הים מה דרכו של חול אדם מכניסו לאור ומוציא אותו שלם ועושין כלי זכוכית כך ישראל נכנסין לאור ויוצאין חיים שנא' (דניאל ג) עבדוהי די אלהא עילאה פוקו ואתו, ואף לעתיד לבוא הם נכנסין לגיהנם ועכו\"ם נכנסין לגיהנם אלו נכנסין לתוכה ואובדין וישראל יוצאין מתוכה בשלום שנא' (ישעיה מג) כי תלך במו אש לא תכוה וגו' כי אני ה' אלהיך מחזיק בימינך האומר לך אל תירא אני עזרתיך, לכך משלם בחול ולעתיד לבא משלם בככבים מה הככבים מזהירין בכל הרקיע כך הם מזהירין לעתיד לבא שנאמר (דניאל יב) והמשכילים יזהירו וגו'. ולמה נמשלו כככבים ולא כחמה ולבנה אלא אברהם נמשל לחמה ויצחק ללבנה ויעקב לככבים לעתיד לבא החמה והלבנה בושים שנאמר (ישעיה כד) וחפרה הלבנה ובושה החמה והככבים אינם בושים כך אברהם ויצחק פניהם מתכרכמות לעתיד לבא בשביל בניהם, אברהם בשביל ישמעאל ובני קטורה. יצחק בשביל עשו ואלופיו. הכוכבים אין להם בושה כך יעקב אין לו בושה שנא' (ישעיה כט) לא עתה יבוש יעקב וגו' שכולם צדיקים שנאמר (שיר ד) כלך יפה רעיתי ומום אין בך. מה הככבים חולקין כבוד זה לזה ושלום ביניהם שנאמר עושה שלום במרומיו כך הצדיקים אוהבין זה לזה. גדול השלום שהוא שקול כנגד הכל שנאמר (ישעיה מה) עושה שלום ובורא רע. גדול השלום שניתן לענוים שנא' (תהלים לז) וענוים יירשו ארץ וגו'. גדול השלום שניתן לאוהבי תורה שנאמר (שם קיט) שלום רב לאוהבי תורתך וגו'. גדול השלום שניתן ללומדי תורה שנא' (ישעיה כד) וכל בניך למודי ה' וגו'. גדול השלום שניתן לעושי צדקה שנא' (שם לב) והיה מעשה הצדקה שלום. ע\"כ במדבר סיני רבה:  ",
+                "<b>ודבר</b> ידוע כי שלום העיר וההנהגה שבה הכל לפי המנהיגים, שכן דרשו ז\"ל הכל הולך אחר הרועה שהרי משה זכה וזיכה את הרבים ירבעם בן נבט חטא והחטיא את הרבים, הכל הולך אחר הרועה ובזמן שאין הרועים נוהגין כשורה רבו המחלוקת בין בני העיר וכלם מפוזרים כצאן שאין להם רועה, וכן הזכיר ירמיה (י) כי נבערו הרועים את ה' לא דרשו וגו' והרועים ההם היו יהויקים וצדקיהו שהיו מלכים שכן המלך יקרא רועה. וכן תרגם יונתן ארי אתטפישו מלכיא, ואמר לא השכילו כלומר לא הצליחו במלכותם כמו (שמואל א י״ח:י״ד) ויהי דוד בכל דרכיו משכיל. ויהויקים וצדקיהו מפני שלא דרשו את ה' כמו יאשיהו על כן לא הצליחו במלכותם כמו שהצליח הוא וכל מרעיתם הם הצאן והם ישראל שנפוצו בגלות לפי שהרועים לא היו כדאי וכן כתיב (זכריה י׳:ג׳) על הרועים חרה אפי וגו', והנה ראינו כי בעבור שירבה השלום צוו החכמים שיהיה האדם זריז בנתינת שלום לחבירו מפני שעם נתינת שלום תגדל החברה ותרבה האהבה בין החברים, והיה חכם מחכמי התלמוד משתבח ואומר מימי לא הקדימני אדם בשלום ואפילו גוי בשוק, ואמרו בברכות פ\"ק (דף ו ב) כל הרגיל ליתן שלום לחבירו ויום אחד לא נתן לו עובר משום (ישעיהו ג׳:י״ד) גזלת העני בבתיכם כלומר גזלת העניים:  ",
+                "<b>בא</b> וראה כמה גדול כח נתינת השלום שהרי התירו רבותינו להזכיר בו את השם שכן כתוב בבועז (רות ב׳:ד׳) ויאמר לקוצרים ה' עמכם וכן אמר המלאך לגדעון (שופטים ו׳:י״ב) ה' עמך גבור החיל, וכל זה מוסר ודרך ארץ שהתורה תצוה בכך כדי להרבות האהבה והחברה בישראל, וגדולה מזו מצינו שאסור להפסיק ולשיח בקריאת שמע וברכותיה בין הפרקים אבל בענין נתינת שלום למי שהוא חייב לכבדו כגון אביו או רבו או גדול ממנו התירו לשאול שלום בין הפרקים, והוא שאמר (ברכות פ\"ב דף יג) ר' יהודה אומר בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם, וזה ממוסר התורה שיתחייב אדם לכבד מי שגדול ממנו או מי שהוא חייב בכבודו כיון שאהובה מדת השלום:  ",
+                "<b>צריך</b> אדם ליזהר מן המחלוקת ולהתרחק מאותן ששונאים השלום שעליהם אמר ישעיה (ישעיהו נ״ט:ט׳) דרך שלום לא ידעו וכתיב אחריו על כן רחק משפט ממנו ולא תשיגנו צדקה וגו', ומן הידוע כי המלכיות והמדינות אינם נחרבות אלא בשביל המחלוקת והפורעניות שהם משפטי הש\"י והן תהום רבה אינן באין אלא בעון המחלוקת שכן מצינו במחלקותו של קרח שנעשו בהם שפטים גדולים שבלעה אותם הארץ ונשרפו מאתים וחמשים איש ועוד מתו במגפה ארבעה עשר אלף וז' מאות מלבד המתים על דבר קרח וכל זה בשביל המחלוקת שאין ב\"ד של מטה מענישין עד שיהא בן שלש עשרה שנה ולא ב\"ד של מעלה עד שיהא בן כ' שנה ובשביל המחלוקת אבדו אפי' יונקי שדים שנאמר (במדבר יז) ובניהם ונשיהם וטפם, דרשו רז\"ל ארבעה נקראו רשעים המרים יד על חבירו אע\"פ שלא הכהו נקרא רשע שנא' (שמות ב׳:י״ג) ויאמר לרשע למה תכה רעך למה הכית לא נאמר אלא למה תכה, והלוה ואינו משלם שנאמר (תהילים ל״ז:כ״א) לוה רשע ולא ישלם. ומי שיש בו עזות פנים שנא' (משלי כ״א:כ״ט) העז איש רשע בפניו. ומי שהוא בעל מחלוקת שנא' (במדבר ט״ז:כ״ו) סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים. ושניהם היו עזי פנים דתן ואבירם ובעלי מחלוקת ולשון מחלוקת באותיותיו נדרש כן. מ. מכה. ח. ארון. ל. לקות. ק. קללה. ת. תכלית. שמביא כלייה על העיר: ובמדרש תנחומא פרשת צו גדול הוא השלום שאפילו היו ישראל עובדי ע\"ז והם נעשין חבורה אחת אין מדת הדין פוגעת בהם שנא' (הושע ד׳:י״ז) חבור עצבים אפרים הנח לו. גדול הוא השלום שאין חותם הברכות אלא שלום שנא' (במדבר ו׳:כ״ו) וישם לך שלום. גדול הוא השלום שהרי נכתבו בתורה דברים שלא היו מפני השלום הוא שנא' (בראשית נ׳:ט״ז) אביך צוה וגו' ומעולם לא צוה יעקב אלא מעצמם אמרו. ראה כמה גדול כח השלום שהרי המלאך שינה דבורו מפני השלום שנא' ואני זקנתי וכל כך למה מפני השלום, ולעתיד לבא כשיחזיר הקב\"ה הגליות בירושלים בשלום הוא מחזירן שנאמר (תהילים קכ״ב:ו׳) שאלו שלום ירושלים וכתיב (ישעיהו ס״ו:י״ב) הנני נוטה אליה כנהר שלום. ובמסכת מגילה (פ\"ב דף יח) ברכה דהקב\"ה שלום הוא שנאמר (תהילים כ״ט:י״א) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום:  "
+            ]
+        ],
+        "Shavuot": [
+            [
+                "<b>מצות עשה  </b>",
+                "<b>לב</b> טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי (תהילים נ״א:י״ב). דע כי כל מצות התורה הם נחלקות לשלשה חלקים. יש מצות תלויות בדבור כגון למוד תורה שכתוב בה (דברים ו׳:ז׳) ודברת בם. ומצות קדוש והבדלה שכתוב בה זכור ואמרו רז\"ל (ערבי פסחים דף קו) זכרהו בכניסתו וביציאתו. וכן מקרא מגלה מדאתיא זכירה זכירה כתיב (שמות אז) כתוב זאת זכרון בספר וכתיב במגילה (מגילה ט) נזכרים ונעשים מה להלן בפה הכא נמי בפה, ויש מצות תלויות בלב כגון האמונה בהקב\"ה שהיא בלב ומצות היחוד ומצות האהבה בשי\"ת. ויש מצות תלויות במעשה כגון ציצית תפילין מזוזה לולב סוכה שופר מילה צדקה וכיוצא בהן, ושלשתן רמזן משה בפסוק אחד. הוא שאמר (דברים ל׳:י״ד) כי קרוב אליך הדבר. ביאר ג' חלקי המצות שהם מצות הפה והלב והמעשה, ודבר ידוע כי כל מצות שבתורה אינן אלא לתקן הלב כי הלב הוא העיקר, והוא הכונה בכתוב שהכניס מלת ולבבך באמצע כי עיקר כל דבר שבעולם הוא אמצעיתו והארץ היא נקודה באמצע השמים ולכך דעת מקצת החכמים כי השמים נבראו בעבור הארץ וא\"כ הארץ עיקר, ודרשו ז\"ל עיקר שכינה בתחתונים היתה שנא' (בראשית ב) וישמעו את קול ה' אלהים וגו', וכן באדם הלב עיקר שהוא באמצע הגוף, וכן בביצה החלמון עיקר שהוא באמצע ולא החלבון, וכן בגן עדן עץ החיים היה עיקר הגן והיה באמצע הוא שכתוב (שם) ועץ החיים בתוך הגן, וכן א\"י עיקר העולם והיא באמצע העולם, וכן ירושלים באמצע ארץ ישראל, וכן בית המקדש באמצע ירושלים וההיכל באמצע בית המקדש, ולפי שהלב עיקר הגוף וכל האיברים תלוים עליו לכך הושם בכתוב באמצע כי המחשבה קודמת אל הדבור והמעשה, וע\"כ כשהתפלל דוד המלך לחדש בקרבו רוח נכון בקיום המצות שאל עזר וסיוע מאת השי\"ת שיברא לו לב טהור שהוא עיקר כל האיברים שבו ישתדל בקיום התורה והמצות וישיג רצון השי\"ת, ופי' לב טהור מן התאוות לפי שההמשך אחר התאוות נקרא עון והעון קרוי טומאה, וכן אמר דוד (תהילים נ״א:ד׳) ומחטאתי טהרני, וטהרת הלב הוא שימנע מן התאוות, וכן אמר שלמה (משלי כ״ב:י״א) אהב טהר לב וגו'. ישבח טהרת הלב ויאמר מי שאוהב שיהיה טהר לב והוא הנקי מכל מחשבות רעות יהיו דבריו חן בעיני הכל וראוי הוא שיהיה המלך רעהו ועל זה לא אמר רעהו המלך. ללמדך כי הוא למעלה מן המלך:  ",
+                "<b>וזאת</b> היא הכונה בעשרת הדברות כשהתחיל במצות הלב היא מצות האמונה והוא אמרו (שמות כ׳:ב׳) אנכי ה' אלהיך. ובא להזהיר את האדם להתאמץ באמונת הלב שיש לעולם בורא נמצא והוא סבת כל הנמצאים ומחויב המציאות, ועל כן התחיל במלת אנכי המורה על נמצא להורות על מציאותו יתברך והיא מצות עשה של וידעת היום וגו' ואחרי כן אמר ה' שהוא השם המיוחד. והכונה בזה ליחד אותו הבורא הנמצא, וזהו שהזכיר השם המיוחד המורה על יחודו כידוע לבעלי הקבלה והיא מצות עשה של שמע ישראל. ואמר אלהיך הכונה בזה לאהוב אותו הנמצא היחיד ית' כאמרו (דברים ו׳:ה׳) ואהבת את ה' אלהיך, וענין האהבה הוא שנחשוב ונתבונן פקודיו ומצותיו עד שנשיגהו ונתענג בהשגתו תכלית העונג וזו היא האהבה המחויבת, אמרו בספרי לפי שנאמר ואהבת את ה' אלהיך איני יודע כיצד אוהב אדם את המקום ת\"ל והיו הדברים האלה שמתוך כך תכיר את בוראך, ושם עוד ואהבת את ה' אלהיך אהבהו על הבריות כאברהם אביך שנא' (בראשית י״ב:ה׳) ואת הנפש אשר עשו בחרן כמו שהעיד עליו הכתוב (ישעיהו מ״א:ח׳) אברהם אוהבי, כלומר כשם שקרא בני אדם להאמין מרוב אהבתו כך אתה תאהבהו עד שתקרא בני אדם אליו. והא למדת בג' תיבות הללו אנכי ה' אלהיך שבאו לרמוז על שלשת מצות עשה הראשונות הקודמות לשאר מצות, וכן מציאותו ויחודו ואהבתו, ותמצאם שלשתן בפסוק של ק\"ש, מציאותו ה' אלהינו. יחודו ה' אחד. אהבתו ואהבת את ה' אלהיך:  ",
+                "<b>ודע</b> כי בכלל האהבה מצות עשה של תפילין וציצית שהאוהב את אוהבו זוכרו תמיד וכתיב בתפילין (שמות יג) ולזכרון בין עיניך וכתיב בציצית (במדבר טו) וזכרתם את כל מצות ה', ובכלל אהבתו של הקב\"ה אהבת החברים היא מצות עשה שנא' ואהבת לרעך כמוך, ובכלל ואהבת לרעך להיות החובל משלם ממון, והוא שנא' (שמות כא) וכי ינצו אנשים והכה איש את רעהו. לדון בנזקי בהמות הוא שנאמר (שם כב) כי יגוף שור איש. לדון בנזקי הבור הוא שנא' (שם) כי יפתח איש בור. לדון בגנב או בתשלומין או במית' (שם) אם המצא תמצא בידו הגנבה אם במחתרת וגו'. לדון בנזקי הבער שנאמר (שם) כי יבער איש שדה. לדון בנזקי האש שנאמר (שם) כי תצא אש, לדון בנזקי שומר חנם שנאמר (שם) כי יתן איש אל רעהו וגו', והשוכר שנא' (שם) אם שכיר הוא בא בשכרו, והשואל שנא' (שם) כי ישאל איש מעם רעהו. בדין מקח וממכר שנאמר (ויקרא כה) וכי תמכרו ממכר לעמיתך. בדין טוען וכופר שנא' (שמות כב) על כל דבר פשע. והן י\"א מצות עשה, ועוד כולל ואהבת לרעך כמוך להוכיח החוטא שנא' (ויקרא יט) הוכח תוכיח, וכתיב (משלי ג) כי את אשר יאהב ה' יוכיח, ובכלל התוכחת מצות עשה של מלקות ארבעים. ועוד בכלל ואהבת לאהוב את הגר שנא' (דברים ו) ואהבתם את הגר. וממדת האהבה הזאת נאצלת מדת היראה כי האוהב אדוניו הוא ירא אותו והירא את אדוניו אפשר שלא יאהבנו, וע\"כ אין האהבה בכלל היראה אבל היראה בכלל האהבה שהאוהב את אדוניו ייראנו פן יעשה הפך כונתו, ואם כן נצטוינו במצות עשה של יראת השם הוא שכתוב את ה' אלהיך תירא. ובכלל היראה לבנות לו בית המקדש המיוחד לתפלה ולעבודה שנא' (שמות כה) ועשו לי מקדש, לירא מן הבית ההוא שנא' (ויקרא כו) ומקדשי תיראו, לשמור אותו שנא' (במדבר ג) אתה ובניך אתך לפני אהל העדות ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל. וכהנים ולוים היו משמרים אותו כהנים מבפנים ולוים מבחוץ וכתיב בלוים (שם ב) סביב לאהל מועד יחנו, והשמירה למעלה ולכבוד וכמו שדרשו רז\"ל אינו דומה פלטרין שיש לו שומרין לפלטרין שאין לו שומרין, להפריש לו שבט לוי שיהא מיוחד ופנוי לעבודתו בבית ההוא שנאמר (שם יח) ועבד הלוי. לחלוק כבוד לזרע אהרן שהוא משבט לוי עצמו ומקודש יותר מלוי ולמעלה ממנו במעלה ובפנימיות ענין ועליו אמר הכתוב (ויקרא כא) וקדשתו, להלבישם בגדי קדש שנא' (שמות כא) ועשית בגדי קדש, למשחם בשמן משחת קדש שנא' (שם ל) שמן משחת קדש יהיה זה לי, לתת להם תרומה הנקראת קדש שנא' (דברים יח) ראשית דגנך, והטעם בזה לפי שהם נקראים קדש שנא' (ד\"ה א כג) ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים והתרומה נקראת קדש ממה שכתוב (במדבר יח) מכל חלבו את מקדשו ממנו והיא תרי ממאה אחד מחמשים כנגד נ' שערי בינה. וכנגד היום הזה יום נ' של מתן תורה שהוא קדש וכנגד שנת הנ' של יובל שהיא קדש. לערוך כהן נרות במקדש שנא' (שמות כז) יערוך אותו אהרן ובניו, להיות נושא את כפיו ומברך לישראל שנא' (במדבר ו) כה תברכו את בני ישראל. להסדיר הכהן לחם ולבונה שנא' (שמות כה) ונתת על השלחן. להקטיר קטרת שנא' (שם ל) והקטיר עליו קטרת סמים. והקטרת לא על חטא במעשה כחטאת, ולא על חטא במחשבה כעולה רק על השמחה שנא' (משלי כז) שמן וקטרת ישמח לב וכתיב (תהלים קמא) תכון תפלתי קטרת לפניך ולא אמר תכון תפלתי חטאת או עולה אלא קטרת שהיה נבחר מן הכל. לערוך אש במזבח העולה תמיד שנא' (ויקרא ו) אש תמיד תוקד על המזבח, להרים הכהן הדשן בכל יום מעל המזבח שנא' (שם) והרים את הדשן. לעבוד משמרות שנא' (דברים יח) וכי יבא הלוי מאחד שעריך, לקדש עצמם בשעת עבודה, שנא' (ויקרא כא) הם מקריבים והיו קדש. לישא בתולה שנא' (ויקרא כא) והוא אשה בבתוליה יקח. כל המצות הללו בכלל היראה. ועוד מצות עשה של יראה להקהיל את העם בשנת השמטה שנא' (דברים לא) הקהל את העם האנשים והנשים וגו'. לאכול מעשר שני בירושלים שנא' (שם יד) ואכלת שם לפני ה' אלהיך וגו', לכתוב כל איש ספר תורה לעצמו והמלך שנים אחד בבית גנזיו ואחד בצאתו למלחמה שנאמר (שם יז) והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו, ליראה מן האב והאם שנאמר (ויקרא יט) איש אמו ואביו תיראו. ועוד מצות מילה מכלל היראה שנא' (תהלים כה) סוד ה' ליראיו ודרז\"ל זו מצות מילה:  ",
+                "<b>מכלל</b> האהבה והיראה שיתפלל לפניו שנא' (דברים י) ולעבוד את ה' אלהיך, שידבק בו שנא' (שם) ובו תדבק, שישבע בשמו שנאמר (שם) ובשמו תשבע, שיקדש את שמו שנא' (ויקרא כב) ונקדשתי בתוך בני ישראל, שילמד תורה וילמדנה לאחרים שנא' (דברים ו) ושננתם לבניך ודברת בם שלא יתכן אהבת הש\"י בלתי למוד התורה, שיברך על מזונו שנא' (שם ח) ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך. ועוד מכלל האהבה להדמות אדם לבוראו וללכת בדרכיו שנא' (שם כח) והלכת בדרכיו לפי שהאוהב את חבירו אוחז דרכו ונמשך אחריו ויתדמה לו ואז ילך האדם בדרכי השי\"ת ילך בדרכי הקדושה ויתרחק מן הטומאה ויטהר בענין טומאות. להיות נוגע בנבלה טמא שנאמר (ויקרא יא) וכי ימות מן הבהמה וגו'. להיות ח' שרצים מטמאין שנא' (שם) וזה לכם הטמא. האוכלים מטמאין שנא' (שם) מכל האוכל אשר יאכל. הנדה טמאה ומטמאה. היולדת טמאה כנדה. ומצורע טמא ומטמא. זב וזבה והמת. ומי נדה מטמאין לאדם טהור ומטהרים מטומאת מת בלבד, שהרי בענין טומאות נאמר (שם כ) והייתם לי קדושים כי קדוש אני, וכן מצות עשה של נזיר שנקרא קדוש שנא' (במדבר ו) קדוש יהיה וגו'. אם ילך בדרכי הקדש יבעול בקדושין כדי שתהא קנין כספו ומיוחדת לו ואסורה לכל אדם כהקדש, ואחר שהיא קנין כספו יפטרנה ויגרשנה בשטר שנא' (דברים כד) וכתב לה ספר כריתות וכתיב (ישעיה נ) אי זה ספר כריתות אמכם וגו', אם ילך בדרכי הקדושה והטהרה יתנהג במצות הסוטה כמצות הפרשה, וזהו שכתוב (ויקרא כ) והתקדשתם והייתם קדושים. ואמרו בספרי והתקדשתם זו עשיית מצות ואחר כך והייתם קדושים, לפי שעשיית המצות היא הקדושה. אשר בא לרמוז על כל מצות עשה שבאה בו תורה בלשון אשר, כגון מצות עשה לצדק מאזנים שנא' (שם יט) מאזני צדק אבני צדק וגו' אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. להשיב הגזלה שנאמר (שם ה) והשיב את הגזלה אשר גזל. לשחוט ולאכול שנא' (דברים יב) וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך. לכסות את הדם שנא' (ויקרא יז) אשר יצוד וגו' ושפך את דמו וכסהו. לבדוק בסימני בהמה שנא' (שם יא) זאת החיה אשר תאכלו. בסימני דגים שנא' (שם) אשר לו סנפיר וקשקשת. בסימני חגבים שנא' (שם) אשר לו כרעים. בסימני עופות שנא' (דברים יד) כל צפור טהורה תאכלו וזה אשר לא תאכלו. שהרי מן האסורין נוכל להכיר המותרין. לערוף העגלה שנא' (שם כ) אל נחל איתן אשר לא יעבד בו וגו'. לעשות לעדים זוממין שנא' (שם יט) ועשיתם לו כאשר זמם. למנות שופטים שנא' (שם יו) שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך. לכבד אב ואם שנא' (שמות כ) כבד את אביך וגו' אשר ה' אלהיך נותן לך: הוצאתיך עיקר ההוצאה בלילה היתה שנאמר (דברים יז) הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה ואע\"פ שכתוב (במדבר לג) ממחרת הפסח יצאו בני ישראל מ\"מ בלילה נשתלחו והורשו לצאת כאמרו (שמות יג) ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו. והמלה הזו רמז למצות עשה הנוהגת בלילה כגון אכילת מצה שנא' (שם) בערב תאכלו מצות. ואכילת הפסח בלילה שנא' (שם) ואכלו את הבשר בלילה הזה. ולספר ביציאת מצרים בלילה הזה שנא' (שם יג) והגדת לבנך ביום ההוא, ואמרו בהגדה אי ביום ההוא יכול מבעוד יום ת\"ל בעבור זה בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחין לפניך. וכן מצות עשה של ספירת העומר שנא' (ויקרא כג) וספרתם לכם ממחרת השבת שהיא בלילה. מארץ הוא כולל כל מצות עשה שהן נעשות בקרקע כגון מצות עשה של ערלה, שנא' (שם יט) שלש שנים יהיה לכם ערלים, להיות נטע רבעי קדש שנא' (שם) יהיה כל פריו קדש הלולים, לשבות מעבודת קרקע שנאמר (שמות לד) בחריש ובקציר תשבות, וזה כולל כלאי זרעים וכלאי הכרם שכלם מעשים נעשים בקרקע. להשמיט קרקע שנא' (שם כב) והשביעית תשמטנה ונטשתה. ועוד יכלול מארץ כל מצות עשה של קרבנות התלויות בארץ והן מצות רבות ואין חיובן בכל מקום כי אם במקום אשר יבחר ה': מצרים זכרון יציאת מצרים הוא עיקר לכל המצות והראיה מתשובת עבדים היינו לשאלת מה העדות והחקים והמשפטים, וע\"כ אפשר לומר כי מלת מצרים כוללת כל מצות עשה הנמשכות אחר יציאת מצרים, ואלו הן, מצות עשה לקדש בכור בהמה טהורה ולהקריבו שנא' (דברים טו) כל הבכור אשר יולד, וכן כתיב (במדבר יח) ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי אותם לי. לפדות בכור אדם שנא' (שם) ופדויו מבן חדש תפדה. לפדות פטר חמור שנא' (שמות לד) ופטר חמור תפדה בשה. לערוף פטר חמור שנא' (שם יג) וערפתו. ולהקריב מוסף שבת, להקריב מוסף ראש חדש, מוסף הפסח, וקרבן מנחת העומר ממחרת הפסח, להוסיף קרבן ביום העצרת שנא' (במדבר כח) וביום הבכורים. להביא שתי הלחם שנא' (ויקרא כג) ממושבותיכם תביאי. להוסיף קרבן בר\"ה שנא' (במדבר כט) וביום השביעי באחד לחדש ועשיתם. להוסיף קרבן ביה\"כ שנא' ובעשור לחדש השביעי, לעשות עבודת היום ביוה\"כ שנא' (ויקרא יו) בזאת יבא אהרן. להוסיף קרבן ביום ח' חג העצרת. לחוג ברגלים שנא' (שמות כג) שלש רגלים תחוג לה'. להראות ברגלים שנא' (דברים יו) יראה כל זכורך. לשמוח ברגלים שנא' (שם) ושמחת בחגך. ועיקר כל הרגלים הללו זכר ליציאת מצרים. לבער חמץ שנא' (שמות יב) אך ביום הראשון תשביתו שאור. לשחוט כבש בפסח שנא' (שם) ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל. ולאכלו שנא' (שם) ואכלו את הבשר. ולעשות פסח שני בחדש השני בי\"ד יום. ולאכול פסח על מצות ומרורים שנא' (שם) על מצות ומרורים יאכלהו. ולישב בסוכה שנא' (ויקרא כג) בסכות תשבו ז' ימים. מבית כולל שתי מצות עשה. מצות מזוזה ומעקה. מזוזה דכתיב (דברים ז) על מזוזות ביתך. מעקה דכתיב (שם כב) ועשית מעקה לגגך. עבדים יכלול להעניק עבד עברי ואמה העבריה שנא' (שם טו) הענק תעניק לו. לדון עבד עברי בהלכותיו שנא' (שמות כא) כי תקנה עבד עברי, שיצא לחפשי בשנה שביעית. והנרצע שיצא ביובל. ליעד אמה העבריה שנ' (שם) אשר לא יעדה. לעבוד בעבד כנעני לעולה שנ' (ויקרא כה) לעולם בהם תעבודו. אל קנא כולל מצות עשה של הורגי ב\"ד סקילה שריפה הרג וחנק, סקילה שנאמר (דברים כב) וסקלתם אותם באבנים. שריפה שנא' (ויקרא כא) באש תשרף. הרג שנא' (שמות כא) נקם ינקם. חנק שנאמר (שם) מות יומת, ועוד נכלל בו לתקוע בשופר בר\"ה שנ' (במדבר כט) יום תרועה יהיה לכם כדי להעביר כעס וחימה ביום הדין שכל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון. ועושה חסד יכלול כל מצות עשה שיש בהן גמילות חסדים כגון צדקה לעני. להלוות לעני שנא' (שמות כא) אם כסף תלוה. לתת לעני לקט שכחה ופאה ועומר השכחה. להניח עוללות בכרם ופרט הבציר שנאמר בכולן לעני ולגר תעזוב אותם. להפריש בשנה השלישית מעשר עני. להשיב המשכון לבעליו שנא' (דברים כד) השב תשיב לו את העבוט. ליתן שכר שכיר שנא' (שם) ביומו תתן שכרו להיות השכיר אוכל בזמן שכירותו שנאמר (שם) כי תבא בכרם רעך ובפועל הכתוב מדבר. נאמר כאן כי תבא ונאמר להלן (שם כד) ולא תבא עליו השמש. לעזוב מעל חבירו או מעל בהמתו שנא' (שמות כג) עזוב תעזוב עמו. להקים המשא על הבהמה שנא' דברים כב) הקם תקים ממו. להשיב האבדה שנא' (שמות כג) השב תשיבם לאחיך. וכן מצות עשה ליבם אשת אח שנא' (במדבר כה) יבמה יבא עליה שגם זה חסד עם המתים. ולשמרי מצותי כולל מצות עשה של חליצה שנא' (שם) וחלצה נעלו ולרמוז שהיא שומרת היבום או החליצה. זכור את יום השבת זה מצות עשה לשבות ביום השבת שנא' (בראשית ב) ויקדש אותו כי בו שבת, ובכלל שביתה זו שביתת המועדים שגם הם נקראים מקראי קדש. ובשביעי בו שנאמר (ויקרא כג) וביום השביעי מקרא קדש. לשבות ביום נ' שנא' (שם) וקראתם בעצם היום הזה. ביום ראשון של חדש השביעי שנא' (שם) באחד לחדש יהיה לכם שבתון. וביום הכפורים שנא' (שם) שבת שבתון הוא לכם, ובראשון של חג שנא' (שם) וביום הראשון מקרא קדש. ובשמיני בו שנא' (שם) וביום השמיני מקרא קדש ובכלל זה לקדש חדשים. לחשב שנות חדשים בב\"ד שכל המועדים תלויין בהן, וכן למנות שנות יובל ושמטות שנא' (שם כה) וספרת לך, ויום השביעי שבת לה' אלהיך כולל מצות עשה של שמיטת קרקע בשנה השביעית שנא' (שמות כג) והשביעית תשמטנה ונטשתה, ולקדש שנת היובל בשביתה שנא' (ויקרא כה) וקדשתם את שנת החמשים, ולתת גאולה לארץ בשנה זו שנאמר (שם) ובכל ארץ אחוזתכם. כבד את אביך ואת אמך זו מצות עשה של כבוד אב ואם שהם סבת הבן. ויכלול עוד לכבד הקב\"ה ולרמוז על זה באו האתין, כי כשם שנתחייב לכבד אביו ואמו שהם סבתו כך נתחייב לכבד הסבה הראשונה האב העליון ית', וזהו שאמר בברכות (פ\"ו דף לה:) (משלי כח) גוזל אביו ואמו אין אביו אלא הקב\"ה שנא' (דברים לב) הלא הוא אביך קנך. ואין אמו אלא כנסת ישראל שנא' (משלי א) ואל תטוש תורת אמך, ובכלל כבוד השכינה לקבור הנהרג ביומו כדי שלא לעכבו בזמן ממשלת הדין שנאמר (דברים כא) כי קבור תקברנו ביום ההוא וגו':  ",
+                "<b>עוד</b> יש מצות אחרות ממצות עשה כגון לולב שנא' (ויקרא כ״ג:מ׳) ולקחתם לכם. ומצות עשה של פריה ורביה שנא' (בראשית ט׳:א׳) פרו ורבו שהן נכללות במלת אנכי, שהרי לולב הוא רמז להקב\"ה בארבעה מינין שבו הוא שדרשו (ויקרא כ״ג:מ׳) פרי עץ הדר זה הקב\"ה שנא' (תהילים ק״ד:א׳) הוד והדר לבשת. כפת תמרים זה הקב\"ה שנא' (שם צב) צדיק כתמר יפרח. וענף עץ עבות זה הקב\"ה שנא' (זכריה ט) והוא עומד בין ההדסים. וערבי נחל זה הקב\"ה שנאמר (תהלים סח) סולו לרוכב וגו', וזהו שאמר ה' אלהיך רמז על מדת היום ומדת הלילה, לולב בימין ואתרוג בשמאל. מצות פריה ורביה נכלל ג\"כ במלת אנכי זה שאמרו כל שאינו עוסק בפריה ורביה כאלו שופך דמים ומבטל הדמות, ר' עקיבא אומר כאלו ממעט הדמות, אחרים אומרים גורם לשכינה שתסתלק מישראל שנא' (בראשית י״ז:ז׳) להיות לך לאלהים ולזרעך וגו', שבזמן שזרעך אחריך שכינה שורה אין זרעך אחריך על מי שורה על העצים ועל האבנים. ונכלול בזה לשמח חתן את אשתו שנאמר (דברים כ״ד:ה׳) ושמח את אשתו אשר לקח:  ",
+                "<b>רמ\"ח</b> מצות עשה אלו כנגד רמ\"ח איבריו של אדם. וכן דרשו ז\"ל רמ\"ח תיבות בק\"ש וצריך לדקדק בהם אמר הקב\"ה אם תשמור את שלי אני אשמור את שלך כלו' אם תשמור רמ\"ח תיבות שבק\"ש או רמ\"ח מצות שבתורה אני אשמור רמ\"ח איברים שלך, וכן אמר דוד להקב\"ה (תהילים י״ז:ח׳) שמרני כאישון בת עין. א\"ל הקב\"ה (משלי ד׳:ד׳) שמור מצותי וחיה. רמ\"ח מצות עשה אלו הן כנגד החיים והטוב כנגד הימין כדי להמשיך האדם בדרך ישרה כדי שיתקרב אל בוראו ויתדמה לו במצות הללו, ראוי שידבק בהן ושישתעשע בהן, וכן אמר דוד (תהילים קי״ט:ל״א-ל״ב) דבקתי בעדותיך ה' אל תבישני, דרך מצותיך ארוץ כי תרחיב לבי:  ",
+                "<b>מצות לא תעשה  </b>",
+                "<b>אמרתי</b> אעלה בתמר אחזה בסנסניו וגו' (שה\"ש ו). דבר ידוע שאין הקב\"ה מתעלה מכל ע' אומות שבעולם כי אם בישראל וזהו שנא' (שם א) כי טובים דודיך מיין כלו' משבעים אומות. ולפי שישראל הם הכונה בבריאת העולם הזכיר שלמה בכאן אמרתי אעלה בתמר, וידוע כי לשון אמירה בהקב\"ה ענינו במחשבה כלשון (קהלת ג׳:י״ז) אמרתי אני בלבי, (ש\"א ב) מה תאמר נפשך ואעשה לך, ויאמר הכתוב מחשבתי בבריאת עולמי היתה שאתעלה בישראל והמשיל ישראל לתמר שנא' (תהילים צ״ב:י״ג) צדיק כתמר יפרח. מה תמר זה אין לו אלא לב אחד כך ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים. אחזה בסנסניו כלומר אבחר בצדיקים שבהם והם שעושין פירות, שהרי לשון סנסנים הם הענפים העליונים אשר שם הפרי והוא רמז לז' צדיקים שעשו שרש למטה ועשו פרי למעלה ונזדכך העולם בהם והם מאדם ועד יעקב שכל זרעו היה מזוקק ראוי לקבל התור' שהרי לא ניתנה התורה עד שצירף הקב\"ה וזיקק כל התולדות ז' פעמים כדי שיהיה נקיי התולדות וכלים טהורים מוכנים לנפש התורה לקבל התורה, ואלו הן אדם שת נח שם אברהם יצחק ויעקב, והוא שאדם הראשון היה פסולת בזרעו קין ותולדותיו ונזדכך זרעו בשת שהיה זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין לא כענין התולדות הראשונות, וזה שאמר (בראשית ה׳:ג׳) ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת כי שת לי אלהים זרע אחר, ושת גם הוא לא נזדכך והיה בזרעו פסולת זה אנוש וכל דורו שהיו עובדין ע\"ז עד שנזדכך בנח ונח גם הוא היה פסולת בזרעו והוליד חם ונזדכך זרעו בשם, גם שם העמיד תולדות שנחלקו על עבודת השי\"ת ונזדכך באברהם, גם אברהם היה פסולת בזרעו זה ישמעאל ובני קטורה ונזדכך ביצחק שנא' (שם כא) כי ביצחק יקרא לך זרע. גם יצחק היה פסולת בזרעו ונזדכך זרעו ביעקב. יעקב היה כל זרעו קדש י\"ב שבטים חכמים וצדיקים אין בהם פסולת וסיג לא חסרו לקבלת התורה רק רבוי עם, נמצאת למד שבקבלת התורה נזדככו הדורות כבר ז' פעמים כדי לקבל התורה שהיא כסף צרוף, והנה במצרים נשתלחה בהם הברכה וכח הריבוי עד שעלו לששים רבוא שהוא המנין הכולל כל הצורות וכל הדעות ולא היתה ראויה התורה להנתן בפחות מהחשבון הזה ומתוך האותות והמופתי' שנעשו במצרים נתפרסם האלהות אצל האומות שהיו כבהמות, והוא שכתוב (הושע י״ב:י׳) ואנכי ה' אלהיך מארץ מצרים, ביאור כי כח היחוד והאלהות נתפרסם מארץ מצרים ואז נתעלה הקב\"ה בעיני האומות ע\"י ישראל בעשר מכות במצרים ואחרי כן בקריעת ים סוף וכענין שכתוב (שמות ט״ו:י״ד) שמעו עמים ירגזון, ואחרי כן נחתם הענין להם במתן התורה כי שם נתעלה ושם הראה לישראל את כבודו ואת גדלו ונתפרסם מציאותו ואלהותו:  ",
+                "<b>ובמדרש</b> אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסניו אלו חנניה מישאל ועזריה שהיו זקופין בקומתן ולא רצו להשתחות לצלם הזהב. בסנסניו הם היו סנסני תמר שיצאו מפרץ וזרח שיצאו מתמר. ואמרו במדרש כמה היה נבוכדנצר מפתה לדניאל היה אומר לו לית את סגיד לצלמא לית את חמי מה דהוא עביד, חמי מה דהוא עביד ואת מן גרמך סגיד ליה, מה עשה אותו רשע נטל ציצו של כה\"ג ונתנו לתוך פיו וכנס כל זיני זמר והיו מקלסין לפניו והוא אומר ה' אלהיך כיון דחמא דניאל כן, א\"ל את יהיב לי רשותא למיעל ולמינשק הדין צלמא דידך על פומיה מיד נתן לו רשות ועלה, כשעלה השביעו לציץ אמר לו ב\"ו אני ושלוחו של הקב\"ה אני אלא הזהר שלא יתחלל בך שם שמים גוזר אני עליך שתבא אחרי בא לנשקו והוציא בלעו מפיו מן דנחת היו מתכנשין כל זיני זמרא והיו מקלסין לפניו ולא היה עושה כלום מיד נפל הצלם הה\"ד (ישעיהו מ״ו:א׳) כרע בל קרס נבו כיון שראו האומות נסים וגבורות שעשה הקב\"ה עם חנניה וחביריו היו לוקחין טעותן ומשברין אותן והיו עושין מהן פעמונים וזגים ותולין אותם בכלביהן וחמוריהן והיו ישראל אומרים להם ראיתם למה הייתם משתחוים לקיים מה שנא' (שם) היו עצביהם לחיה ולבהמה. (שה\"ש ו) ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן זה פרץ וזרח מה פרץ וזרח נגזרה עליהם שריפה ולא נשרפו אף אלו נגזרה עליהם שריפה ולא נשרפו. וריח אפך כתפוחים. א\"ר אלעזר מאחר שכתוב בהם (דניאל ג׳:כ״ז) וריח נור לא עדת בהון ואת אמרת וריח אפך כתפוחים. ולמה דומה ריחן לריח השדה של תפוחים ע\"כ, ומה אלו חמ\"ו שמסרו את עצמן לכבשן האש כדי שלא יעברו על לא יהי' לך אלהי' אחרים: לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, זו מצות לא תעשה שלא להעלות במחשבה שיש אלוה זולתו והוא כולל שלא למנות על ישראל מלך מקהל גוים שלא להפסיד אמונת האמת שנא' (דברים י״ז:ט״ו) לא תוכל לתת עליך איש נכרי, והוא חייב במצות לא תעשה שנא' (שם) לא ירבה לו נשים ולא ירבה לו כסף וזהב ולא ירבה לו סוסים:  ",
+                "<b>לא</b> תעשה לך פסל וכל תמונה. שלא יעשה פסל ומסכה בידיו שמתוך העשייה יבא לידי עבודה, ואמרו במס' ע\"ז (דברים כו) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה, ארור משעת עשייה שהעשיה מביאה לידי תועבה שעובדו, וכן לא יעשנו לאחרים, שלא לעשות ע\"ז אפילו לאחרים שנא' (ויקרא יט) ואלהי מסכה לא תעשו לכם. ושלא לעשות צורות לנוי ואף ע\"פ שאין עובדין אותן שנא' (שמות כ) לא תעשון אתי. ושלא להשתחות לע\"ז אע\"פ שאין דרך עבודתה בהשתחויה שנא' (שם) לא תשתחוה להם. ושלא לעבוד ע\"ז בדברים שדרכן לעבדן בהן שנאמר (שם) ולא תעבדם. ושלא להעביר למולך שנא' (ויקרא יח) ומזרעך לא תתן להעביר למולך. ושלא לעשות מעשה אוב שנא' (שם יט) אל תפנו אל האובות, ולא מעשה ידעוני שנא' (שם) ואל הידעוני, ושלא לפנות אחר ע\"ז שנא' (שם) אל תפנו אל האלילים, ושלא להקים מצבה שנא' (דברים טז) ולא תקים לך מצבה, ושלא ליתן אבן משכית שנא' (ויקרא כו) ואבן משכית לא תתנו בארצכם, ושלא לטעת אילן במקדש שנאמר (דברים טז) לא תטע לך אשרה וגו', ושלא לישבע בע\"ז ולעובדיה. וגם אין משביעין אותם בה שנא' (שמות כג) ושם אלהים אחרים לא תזכירו. ושלא להדיח בני ישראל אחר ע\"ז שנא' (שם) ולא ישמע על פיך. ולא להסית אדם מישראל שנא' (דברים יג) ולא יוסיפון לעשות כדבר הרע הזה. ושלא לאהוב המסית שנא' לא תאבה לו, ושלא לעזוב השנאה שנא' ולא תשמע אליו. ושלא להציל המסית אלא לעמוד על דמו שנא' (שם) לא תחוס עינך עליו, ושלא ילמד המוסת זכות על המסית שנא' (שם) לא תחמול, ושלא יחריש המוסת ללמד חובה על המסית אם ידע לו חובה שנא' (שם) לא תכסה עליו, ושלא ליהנות מציפוי נעבד שנא' (שם) לא תחמוד כסף וזהב עליהם. ואמרו במסכת ע\"ז (פ\"ד דף נב) פסלו לאלוה לא תחמוד פסלו מאלוה ולקחת לך. שהרי הכתוב מתחיל פסילי אלהיהם והוא לשון פיסול עשייה ויכלול עוד לשון פסלות וביטול. ושלא לבנות עיר הנדחת לכמות שהיתה שנא' (שם יג) לא תבנה עוד, ושלא ליהנות בממון עיר הנדחת שנא' (שם) לא ידבק בידך מאומה מן החרם. ולא ליהנות בע\"ז ובכל משמשיה ובתקרובת שלה וביין שנתנסך לה שנא' (שם ז) ולא תביא תועבה אל ביתך. ושלא להתנבא בשמה שנא' (דברים יח) ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ושלא להתנבא בשקר שנא' אשר יזיד לדבר דבר בשמי אשר לא צויתיו. ושלא לשמוע למתנבא בשם ע\"ז שנא' לא תשמע אל דברי הנביא ההוא. ושלא ימנע מהריגת נביא השקר שנא' לא תגור ממנו, ושלא ללכת בחקות ע\"ז ולא במנהגותיהם שנא' ולא תלכו בחקות הגוים. ושלא לקסום שנא' לא יהיה בך קוסם קסמים, ושלא לעונן שנא' ולא תעוננו. ושלא לנחש שנאמר ולא תנחשו. ושלא לכשף שנא' מעונן ומנחש ומכשף. ושלא לחיות מכשף שנא' מכשפה לא תחיה, ושלא לחבר חבר שנא' וחובר חבר. ושלא לשאול באוב שנא' ושואל אוב. ושלא לשאל בידעוני שנא' וידעוני, ושלא לשאול בחלום אל המתים שנא' ודורש אל המתים, ופירוש מנחש אמרו בספרי אלו המנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים, ופי' חובר אחד חובר את הנחש ואחד חובר את העקרב כלומר שיאמר הדברים ההם ולא ישכנו לפי דבריו, או אם יאמר אותם על המכה הכואבת ינוח הכאב מיד, ופי' אוב המדבר משחיו וידעוני המדבר בפיו והוא נעשה בעצם שמכניס בפיו מחיה ששמה ידוע. ושלא לכתוב בגוף שנא' (ויקרא יט) וכתובת קעקע לא תתנו בכם. ובמסכת אבות (פ\"ג דף כא) כתב אפי' לשמים ולא קעקע קעקע ולא כתב אינו חייב עד שיכתוב ויקעקע שנא' (שם) לא תתנו בכם אני ה' לא תתנו בכם שמי ה'. ושלא לשכון בארץ מצרים לעולם שהיא גורמת להטות מדרך האמת כענין שכתוב כמעשה ארץ מצרים וגו' שנא' (דברים יז) לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד, ואזהרה זו אינה אלא למי שדר בא\"י שאינן רשאין לדור וללכת שם וזהו לשון בדרך הזה עוד. אבל היושבים בחוצה לארץ אינן בכלל אזהרה זו, בא וראה עוד כמה קהלות וכמה אנשים גדולי ישראל נתישבו במצרים שבאו שם מחוצה לארץ ולכך אין אזהרה זו אלא לאותן הדרים בא\"י. ושלא לכרות ברית לז' עממין שנא' (שמות כג) לא תכרות להם ולאלהיהם ברית. ושלא להחיות אדם מז' עממין שנא' לא תחיה כל נשמה. ושלא לחון עובדי ע\"ז שנא' לא תחנם. ושלא להושיב ע\"ז בארצנו שנא' לא ישבו בארצך. ושלא להתחתן בעובדי ע\"ז שנא' (דברים ז) לא תתחתן בם. ושלא ישא עמוני ומואבי בת ישראל לעולם. שנא' לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'. ושלא לקרא להם לשלום בשעת מלחמה כשאר הגוים שנא' לא תדרוש שלומם. כל אלו בכלל לא יהיה לך שהן כלן מצות לא תעשה נגררות ונמשכות אחר ע\"ז. לשומרי מצותי (שמות כ) ירמוז למצות לא תעשה הנכללות בגדר גמילות חסדים שנא' (שם) ועושה חסד לאלפים. והן שלא למשכן האלמנה שנא' (דברים כד) לא תחבול בגד אלמנה. ושלא יתבע העני בחובו שנא' (שמות כב) לא תהיה לו כנושה ובד\"א כשהוא יודע שאין לו מפני שהוא מלבין את פניו בלא תועלת שיש לו. ושלא להרחיק זרע עשו מן הקהל אלא עד ג' דורות שנא' (דברים כג) לא תתעב אדומי. ולא מצרי לבא בקהל אלא עד ג' דורות שנא' (שם) לא תתעב מצרי. ושלא להלוות ברבית שנא' (ויקרא כה) את כספך לא תתן לו בנשך. ושלא ללות ברבית שנא' (דברים כג) לא תשיך לאחיך. ושלא להשית יד בין לוה למלוה ברבית להיות ערב או עד ולא לכתוב ביניהם שנא' (שמות כב) בכל אלו לא תשימון עליו נשך. ושלא לעבוד בעבד עברי בעבודת עבד שנא' (ויקרא כה) לא תעבוד בו עבודת עבד. ושלא למכור אותו ממכרת עבד שנא' (שם) לא ימכרו ממכרת עבד. ושלא לעבוד בו בפרך שנא' לא תרדה בו בפרך. ושלא להניח לגוי לעבוד בעבד עברי הנמכר לו שנא' (שם) לא ירדנו בפרך לעיניך. ושלא למכור אמה עבריה שנא' (שמות כא) לא ימשול למכרה. ושלא למנוע ממנה שאר כסות ועונה שנא' (שם) לא יגרע. ושלא ימכור אשת יפת תואר שנאמר (דברים כא) ומכר לא תמכרנה. ושלא לכבוש אותה לשפחה אחר שלקחה לאשה. שנאמר (שם) לא תתעמר בה. ושלא לאחר פעולת שכיר שנא' (ויקרא יט) לא תלין פעולת שכיר. ועוד יכלול מצות לא תעשה של חסד עם המתים שלא תנשא יבמה לאחר חוץ מיבמה שנאמר (שם כה) לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, כדי ליתן זרע לאחיו ולא תכרת שלשלת היחס מן המקום שמשתלשלת משם: לא תשא זו מצות לא תעשה שלא לישבע לשוא ויכלול שלא לעבור על שבועת בטוי. ושלא לחלל שמו של הקב\"ה שנא' (ויקרא כב) ולא תחלל את שם קדשי. ושלא לנקוב את השם לפי שאנו מוזהרין על ברכת השם וכתיב בעונש (שם כד) ונוקב שם ה' מות יומת. ושלא לנסות את השם שנא' לא תנסו. ושלא לעבור על דברים שאסר בהן על נפשו שנא' (במדבר ל) לא יחל דברו:  ",
+                "<b>לא</b> תעשה כל מלאכה. זו מצות לא תעשה. שלא לעשות מלאכה ביום השבת, ויכלול שלא לצאת חוץ לתחום. ושלא לענוש בשבת שנא' (שם לה) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. ופירושו לא תשרוף מי שנתחייב שריפה והוא הדין שאר מיתות ב\"ד מה שריפה שהיא מיוחדת שהיא אחת ממיתות ב\"ד ואינה דוחה את השבת אף כל שאר המשפטים לא ידחו את השבת, ונמצא בירושלמי בכל מושבותיכם ר' אילא בשם ר' ינאי מכאן לבתי דינין שלא יהו דנין בשבת, ויכלול עוד שלא לחרוש בשור וחמור יחדיו שנאמר (דברים כ״ב:י׳) לא תחרוש בשור ובחמור יחדו ועל כן אמר שורך וחמורך:  ",
+                "<b>לא</b> תרצח זו מצות לא תעשה שלא להרוג נקי. ויכלול עוד שלא לנטות אחרי רבים לרעות בדיני נפשות אם היו המחייבין יותר על המזכין אחד עד שיהיו שנים שנא' (שמות כג) לא תהיה אחרי רבים לרעות, ושלא ילמד חובה מי שלמד זכות תחלה בדיני נפשות שנא' (שם) לא תענה על ריב לנטות. ושלא למנות בדיינין אדם שאינו חכם בדברי תורה אע\"פ שהוא חכם בחכמות אחרות שנא' (דברים א) לא תכירו פנים במשפט. ושלא לכרות הדין על פי עד אחד. ושלא לשמוע מאחד מבעלי דינין ואין חברו עמו שנא' (שמות כג) לא תשא שמע שוא, ושלא לחתוך הדין באומד הדעת עד שיראו שני עדים גופו של דבר שנא' (שם) ונקי וצדיק אל תהרוג. ושלא יורה העד שהעיד בדיני נפשות שנא' (במדבר לה) ועד אחד לא יענה בנפש. ושלא יהרג מחויב הריגה קודם שיעמוד בדין שנא' (שם) ולא ימות הרוצח עד עמדו וגו' ושלא לחוס על הרודף אלא הורגין אותו קודם שיגיע לנרדף כענין שנא' (דברים יז) וכל העם ישמעו וייראו וגו', ושלא לענוש האנוסה שנא' (שם יד ב) ולנערה לא תעשה דבר. ושלא ליקח כופר מן הרוצח לפי שסופו לרצוח אחר שנא' (במדבר לה) ולא תקחו כופר וגו', ושלא ליקח כופר בגלות רוצח בשגגה שנא' (שם) ולא תקחו כופר לנוס. ושלא לעמוד על הדם שנא' (ויקרא יט) לא תעמוד על דם רעך. ושלא להניח מכשול שנא' (דברים כב) ולא תשים דמים. ושלא להכשיל עור בדרך שנא' (ויקרא יט) ולפני עור. ושלא להוסיף מלקות המחוייב מלקות שנא' (דברים כה) לא יוסיף פן יוסיף. ושלא לרגל שנא' (ויקרא שם) לא תלך רכיל. וכן הוא אומר (יחזקאל כב) אנשי רכיל היו בך למען שפך דם. ואמרו רז\"ל (ערכין פ\"ג דף טו.) ג' לשון הרע הורג האומרו והמקבלו ומי שנא' עליו. האומרו מדואג שנא' (תהלים נב) גם אל יתצך לנצח. המקבלו משאול. ומי שנא' עליו מאחימלך בן אחיטוב, ושלא לשנוא בלב שנא' (ויקרא יט) לא תשנא את אחיך בלבבך. ושלא להלבין פני חברו. והוא שאמרו יכול אפילו פניו משתנות (ככרום) ת\"ל (שם) ולא תשא עליו חטא. ואמרו עוד במערבא במאי זהירי טפי באחוורי אנפין דאזיל סומקא ואתי חיורא. ושלא לחבול כלים שעושין בהם אוכל נפש שנא' (דברים כד) לא יחבול רחים ורכב. ושלא לנקום שנא' (ויקרא יט) לא תקום. ושלא לנטור שנא' (שם) ולא תטור שכל מי שנוקם ונוטר אינו הולך בדרכיו של הקב\"ה שנא' (ירמיה ג) כי חסיד אני נאום ה' לא אטור לעולם. וכן הצדיק אין ראוי לו לנקום ולנטור, ודוקא במילי דעלמא אבל במילי דשמיא מותר ועל זה כתיב (משלי כח) שאת פני רשע לא טוב, ואמר דוד (תהלים קלט) הלא משנאיך ה' אשנא. וכתיב (משלי ח) יראת ה' שנאת רע, ביאורו שנאת איש רע. וכן בהקב\"ה אע\"פ שאומר לא אטור לעולם לגבי הרשעים הוא נוקם ונוטר שנא' (נחום א) נוקם ה' לצריו וגו':  ",
+                "<b>לא</b> תנאף כולל שלא לגלות ערות אם ושלא לגלות ערות אחיו. ושלא לגלות ערות אחותו מן האב ומן האם. ושלא לגלות ערות בת הבן. ושלא לגלות ערות בת הבת. ושלא לגלות ערות הבת וזה לא נזכר בתורה כלל אבל הוא ק\"ו מבת הבת. ושלא לגלות ערות אשה ובתה. ושלא לגלות ערות אשה ובת בנה. ערות אשה ובת בתה. ערות אחות האב. ערות אחות האם. ערות אשת אחי האב. ערות אשת הבן. ערות אשת האח, ערות אחות אשה. והטעם בכל אלו שלא להשיב הדבר הנפרד לשרשו והענף לעיקרו. שלא לגלות ערות נדה שגם זה קרוי טומאה בנאמר (ויקרא יח) ואל אשה בנדת טומאתה וגו', שלא לגלות ערות אשת איש שאף זה קרוי טומאה שנא' (שם) ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך וגו', ושלא להביא אשה בהמה עליה שנא' (שם) תבל הוא, ושלא לשכב עם זכר שנאמר (שם) תועבה היא. ושלא ליקרב לעריות בדבר המביא לידי גילוי ערוה שנא' (שם) לא תקרבו לגלות ערוה. ושלא ללבוש אשה לבוש איש שנ' (דברים כב) לא יהיה כלי גבר על אשה, ולא ילבש איש לבוש אשה שנא' (שם) לא ילבש גבר שמלת אשה. שכל זה דרך המנאפים הזכר מתיחד עם הנקבות והנקבות עם הזכרים:  ",
+                "<b>לא</b> תגנוב זה מצות לא תעשה. שלא לגנוב נפש מישראל והוא דומיא דלא תרצח לא תנאף שיש בהם מיתות ב\"ד, ויכלול עוד שלא לגנוב ממון שנא' (ויקרא י״ט:ב׳) לא תגנובו שבסדר קדושים תהיו. ושלא יונה במקח וממכר שנא' לא תונו, ושלא לעשות עול במדה שנא' (שם) לא תעשו עול וגו'. ושלא לעשות איפה ואיפה שנאמר (דברים כ״ה:י״ד) לא יהיה בביתך איפה וגו'. ושלא להשיב עבד שברח לארץ ישראל מאדוניו שבח\"ל, ושלא לענות יתום ואלמנה שנאמר (שמות כ״ב:כ״א) כל אלמנה ויתום לא תענון:  ",
+                "<b>לא</b> תענה זו מצות לא תעשה שלא לענות עדות שקר. ויכלול שלא יגרש את אשתו לעולם בלשון (משלי ג׳:כ״ט) אל תחרוש על ריעך וגו', והנביא מלאכי אומר (מלאכי ב׳:ט״ז) כי שנא שלח. וכתיב (ירמיהו ג׳:כ׳) אכן בגדה אשה מרעה כן בגדת בי, ויכלול עוד שלא יגרש אונס אנוסתו שנאמר (דברים כ״ב:כ״ט) לא יוכל שלחה כל ימיו, ושלא יעיד בעל עבירה שנאמר (שמות כ״ג:א׳) אל תשת ידך עם רשע. ושלא יעיד קרוב שנא' (דברים כ״ד:ט״ז) לא יומתו אבות על בנים כלומר בעדות בנים וה\"ה לשאר קרובים:  ",
+                "<b>לא</b> תחמוד זו מצות לא תעשה בחמדת הלב התחיל במצות הלב וסיים במצות הלב לומר כי הכל מיוחד וסופו כתחלתו, כי הוא כמו המעין המתפשט מן המקור שאין לו סוף, והנה עשרת הדברות כנגד עשר ספירות. ונמצא בספר יצירה עשר ספירות בלימה נעוץ סופן בתחלתן כשלהבת קשורה בגחלת שהרי הרבה חוטין של אש יוצאין מן הגחלת שהיא אחת והתורה נמשלה לאש שנא' (ירמיהו כ״ג:כ״ט) הלא כה דברי כאש נאום ה' וכתיב (שיר השירים ח׳:ו׳) רשפי אש שלהבת יה. ויש לשאול ואיך קבעה תורה מצוה זו בחמדת הלב ומי יוכל להזהר שלא יחמוד בלבו הדבר הנראה. ואמר החכם רבי אברהם בן עזרא הכונה שיסיר מחשבה זו מלבו ויתיאש מן הדבר כמו שמתיאש הכפרי מנשוא המלכה שהרי יודע הוא שאי אפשר לו זה. וכן יעשה באשת חבירו. ויכלול שלא יגזול שנאמר (ויקרא יט) ולא תגזול שהרי מן החמדה יבא לידי גזילה הוא שכתוב (מיכה ב׳:ב׳) וחמדו שדות וגזלו. ושלא להסיג גבול שנא' (דברים י״ט:י״ד) לא תסיג גבול ריעך. ושלא לעשוק שנאמר (ויקרא יט) לא תעשוק, ושלא לכחש בממון חבירו שנא' (שם) לא תכחשו, ושלא להתאוות שנא' (דברים ה׳:י״ח) לא תתאוה בית רעך, ושלא יאכל השכיר בשעת מלאכה מן המחובר שהוא עושה בו שנאמר (שם כג) וחרמש לא תניף, ושלא ליתן לכליו שנא' (שם) ואל כליך לא תתן. הנה הוכחנו תרי\"ג מצות אלו מכלל עשרת הדברות. והנה הם נחלקות לב' חלקים עשה ולא תעשה. ושני דרכים אלו, הא' להדריך האדם במעשים הטובים ללכת בדרכי הש\"י להדמות אליו, והב' להרחיקו ולמנעו מן הדרך הרע והמדה המגונה ובזה יהיה הגוף והנפש בדרך אחד והסכמה אחת בעבודת הבורא יתברך וזה כענין שאמר הכתוב (תהילים ל״ד:ט״ו) סור מרע ועשה טוב. תרי\"ג מצות אלו כולן אלהות והן המורות חכמת האלהות מצד ידיעת פעולותיו כך אין תכלית לפרטי המצות וכמאמר דוד (שם קיט) לכל תכלה ראיתי קץ וגו':  ",
+                "<b>תרי\"ג</b> מצות הללו הם תרי\"ג כללים. ועשרת הדברות הן הכלל העליון כמו שתאמר שם אדם הוא כלל לראובן שמעון לוי ויהודה גם לעמלקי גם לפלשתי גם לשבעים לשון. ואמנם שם גוף הוא כלל עליון ממנו שהוא כולל הגלגלים והכוכבים והיסודות וכל ברואי מטה היסודות והמתכות האילנות והעשבים הבהמות והחיות העופות והדגים והאדם. וידוע כי הוא משלמות התורה שכל המעמיק במצפוניה יראה בעין שכלו כי הכתובים אור נגה עליהם לפקוח עינים עורות. ויתבונן וישיג שהיא הכוללת כל החכמות וכל עניני העולם, וכמו שאמרו במסכת תענית (פ\"ק דף ט) ההוא ינוקא דאשכחיה רבי יוחנן דקא גריס (משלי י״ט:ג׳) אולת אדם תסלף דרכו וגו' אמר מי איכא מידי בכתובי דלא רמיזא באורייתא כי האי גוונא והא כתיב (בראשית מ״ב:כ״ח) ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו וגו' על אחת כמה וכמה בעיקרי התורה ובגופי המצות שיש לומר כי בעשרת הדברות נכללו תרי\"ג מצות אלו שהזכרנו אחת לאחת. תרי\"ג מצות אלו עולמיות נצחיות הן ונוהגות לדורות אינן תלויות בזמן מן הזמנים, וזהו שאמר הכתוב בהן (דברים ל״ג:ד׳) מורשה קהלת יעקב כלשון האמור בא\"י (שמות ו׳:ח׳) ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'. וכתיב בה (דברים י״א:כ״א) כימי השמים על הארץ. ועוד ראיה מה שאמרו רז\"ל, רמ\"ח מצות עשה כמנין איבריו של אדם כאלו אומר לו כל אבר ואבר שבו עשה בי מצוה פלונית, שס\"ה מצות לא תעשה כמנין ימות החמה כאילו אומר לו יום ויום אל תעבור בי עבירה פלונית, וזו ראיה כי זה המספר לא יחסר לעד שאם כן היה המספר חסר הזמן שיושלם בו חיוב המצוה ולא היה המאמר שלם אלא בזמן מוגבל, כן כתב הרמב\"ם ז\"ל, וע\"כ יש להאמין כי תרי\"ג מצות הללו נצחיות. וידוע כי כל המשמרן יש לו זכות גדול הוא שאמר דוד עליו השלום (תהילים י״ט:י״ב) בשמרם עקב רב. וכתיב (שם לח) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו':  "
+            ],
+            []
+        ],
+        "Torah": [
+            [
+                "<b>תורת</b> ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי. פקודי ה' ישרים משמחי לב מצות ה' ברה מאירת עינים. יראת ה' טהורה עומדת לעד משפטי ה' אמת צדקו יחדו (תהילים י״ט:ט׳-י׳). שלשה פסוקים אלו אמרם דוד בשבח התורה והזכיר למעלה מזה המאורות הגדולים שהם קיום העולם ומנהיגיו בכח עליון עליהם, ואחר שהזכיר ופירש ענין השמש וסיפר קצת פעולותיו ותועלותיו הרבות בא לומר כי עוד יש אור גדול יותר מהשמש והוא התורה כי אם השמש הוא מעיד ומפרסם על אלהותו של הקב\"ה ועל יכלתו ורוממותו, הלא התורה היא מעידה על זה יותר ויותר ותועלתה ומעלתה רבה מאד יותר מתועלת ומעלת השמש, כי השמש מי שמתמיד ומרבה לשבת בחומו ישוב לו הדבר לנזק גדול עד שיתעלף כמו שמצינו ביונה הנביא (יונה ד׳:ח׳) ותך השמש על ראש יונה ויתעלף, אבל המתמיד בעסק התורה אינו כן אבל היא משיבת נפש. וידוע גם כי כי השמש נכנס במוח האדם עד שישתגע אבל התורה היא מחכימת פתי. ועוד השמש מי שמרבה לשבת שם ידאג ויתעצב אבל התורה פקודי ה' ישרים משמחי לב, ועוד מי שמסתכל אל עין השמש יכהו עיניו. אבל התורה מאירת עינים, ועוד השמש אע\"פ שהוא זך וטהור פעמים שיכסוהו עננים ולא יהיה מראיתו טהור, גם לפעמים יעבדוהו מן האומות ויעשו ממנו ע\"ז ואז איננו טהור, ולכך המשילו דוד לחתן היוצא מחופתו ולא לחתן הנכנס לחופתו, אבל התורה טהורה לעולם ואין לטהרתה הפסק וזהו שאמר טהורה עומדת לעד, כלומר טהרתה עומדת בעצמה לעד לא תפרד ממנה, ועוד ידוע כי השמש היא מאירה ביום ולא בלילה אבל התורה האור שלה משמש לעולם, ועוד השמש אין אורו שוה כי אם עד חצי היום מוסיף ומשם ואילך אורו מתחסר ואינו עומד בהשויה אחת אלא משתנה פעם אחר פעם אבל התורה משפטי ה' אמת צדקו יחדו, הא למדנו מכל זה תועליות הגדולות הנמצאים בתורה יותר מן השמש, וכן תקנו לנו רז\"ל בנוסח התפל' לומר והאר עינינו בתורתך ובמצותיך בברכה הסמוכה ליוצר המאורות כשם שסמך בכאן תורת ה' תמימה לענין השמש שהזכיר תחלה וזה לבאר כי אור התורה והמצוה גדול מאד מאור המאורות העליונות, וא\"כ אין לאדם תחבולה שינצל ממחשכי הדברים הטבעיים שהם תחת השמש זולתי בקיום התורה והמצות שהם על השמש, והנה דוד ע\"ה הזכיר בכאן בענין התורה ו' לשונות והם תורה עדות פקודים מצוה יראה משפט ועם כל אחד ואחד מן הלשונות הזכיר ה' המיוחד. והיה הענין כנגד ו' קצוות כי ישראל במתן תורה הראו לדעת כי ה' הוא האלהים שליט בו' קצוות ואין עוד מלבדו. וג' פסוקים אלו תמצא בכל אחד ואחד מהם י' תיבות וג' עשיריות אלו כנגד ג' חלקי המציאות שנבראו ונשתכללו מן החכמה העליונה שנא' (משלי ג׳:י״ט-כ׳) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו, החלק הראשון הוא עולם המלאכים שהם י' מדרגות. החלק הב' הוא חלק הגלגלים שהם י', החלק הג' העולם השפל הזה המתקיים בזכות התורה שהיא עשרת הדברות. ואם כן הרי לך שלשה פסוקים אלו בג' עשיריות שהן כוללין שלשה חלקי המציאות שנבראו בכח התורה. וכנגד ו' לשונות אלו של תורה מצינו ו' סדרים של משנה. ואמרו במדרש תהלים (תהילים י״ט:ח׳) תורת ה' תמימה זה סדר נשים, עדות ה' נאמנה זה סדר זרעים שהוא מאמין בחיי העולם וזורע. פקודי ה' ישרים משמחי לב זה סדר מועד שיש בו תפלה וסוכה ולולב ומועדות שכתוב בהן (דברים ט״ז:י״ד) ושמחת בחגך. מצות ה' ברה מאירת עינים זה סדר קדשים שמאיר את העינים, יראת ה' טהורה זה סדר טהרות. משפטי ה' אמת זה סדר נזיקין שיש בו כל הדינין, וששה סדרים הללו הם כנגד סדרי העולם שהם ו' והם קור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה. ומזה יאמר הכתוב (איוב י׳:כ״ב) צלמות ולא סדרים כי הקבר הוא ארץ עיפתה כמו אופל הלילה והוא מקום צלמות אין שם סדרי העולם ולא סדרי מערכת הכוכבים כי כיון שמת האדם אין לכוכבים בקבר ממשלת עליו וששה סדרים אלו הם תורה שבע\"פ כי עיקר התורה היא תורה שבע\"פ שאין תורה שבכתב יכולה להתבאר כי אם ע\"י תורה שבע\"פ. וכן דרשו רז\"ל (ב\"מ דף לג) בסוף פרק אלו מציאות העוסק במקרא מדה ואינה מדה, במשנה מדה שנותנין עליה שכר, בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו מדה היא שהכל תלוי בה, ודרשו עוד לא כרת הקב\"ה ברית עם ישראל אלא בשביל תורה שבעל פה שנאמר (שמות ל״ד:כ״ז) כי ע\"פ הדברים האלה כרתי אתך ברית, ואמרו עוד כל מי שבידו מקרא ומשנה ואין בידו תלמוד אסור להתערב עמו שנאמר (משלי כ״ד:כ״א) ועם שונים אל תתערב, מפני שהם מבלי העולם שמורין הלכה מתוך משנתם, ואמרו עוד רבי יוסי אומר גדול התלמוד שקדם לחלה לתרומות ולמעשרות חמשים וארבעה לשמטים ששים ואחת ליובל מאה ושלש, וכשם שהתלמוד קודם למעשה כך דינו קודם למעשה שנא' (שם יז) פוטר מים ראשית מדון. וכשם שדינו קודם למעשה כך שכרו קודם למעשה שנאמר (תהילים ק״ה:מ״ד-מ״ה) ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו: לא נברא האדם אלא לתורה שכן דרשו בפרק חלק (סנהדרין דף צט ע\"ב) אדם לעמל נברא שנא' (איוב ה׳:ז׳) אדם לעמל יולד. ואיני יודע אם לעמל פה או לעמל מלאכה כשהוא אומר (משלי ט״ז:כ״ו) כי אכף עליו פיהו הוי אומר לעמל פה ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה כשהוא אומר (יהושע א׳:ח׳) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך הוי אומר לעמל תורה נברא, ושם עוד כל המשחיר פניו בעוה\"ז בדברי תורה הקב\"ה מבהיק זיוו לעוה\"ב שנא' (שיר השירים ה׳:ט״ו) מראהו כלבנון בחור כארזים. אמר ר' תנחום בר חנילאי כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעוה\"ז הקב\"ה משביעו לעוה\"ב שנא' (תהלים לז) ירויון מדשן ביתך וגו'. וכיון שהתורה עיקר יצירת האדם יש לו לדאוג במה שרוב העולם נכשלים בעון בטול תורה והם משימין כל זמנם בהבל ואינם קובעים עתים לתורה בשבת ובמועדים ולפעמים בימות החול גם בלילות וכל אחד מהם ימצא עילות זה לריבוי עשרו שאין לו פנאי וזה לרוב חסרונו שהוא צריך לרדוף אחר טרפו. בין כך ובין כך התורה בטלה וזה דומה לאדם שנותן לחברו ספר חתום והוא יודע לקרותו והוא משיב לו שאינו יכול לקרותו, ז\"ש ישעיה לבני דורו (ישעיהו כ״ט:י״א) ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר החתום וגו' פי' חזות הכל נבואת הכל כלומר דברי התורה והנבואה שביד הנביאים והחכמים. ופירוש כי חתום כלומר ימצא זאת העילה לפי שאין רצונו לקרותה כי אם היה רצונו לקרותה היה אומר פתח אותו ואקראנו, ואמר עוד (שם) ונתן הספר אל אשר לא ידע ספר לאמר קרא נא זה ואמר לא ידעתי ספר ובין כך ובין כך הספר אינו נקרא ואינן שומעין דברי התורה והנבואה לא החכמים ולא הטפשים, וראוי לאדם לשית אל לבו אלו הגיע לאדם ספר ממלך ב\"ו והיה מסופק בהבנתו מפני דמות הכתיבה ודקותה או עומק הלשון אז יצטער צער גדול עד שיבינהו וישים כל לבו ושכלו להבין זה, ואם ככה הוא עושה על ספר ב\"ו שהיום כאן ומחר בקבר על אחת כמה וכמה על ספרו של ממ\"ה הקב\"ה אשר הוא חייו והצלתו כענין שכתוב (דברים ל׳:כ׳) כי היא חייך ואורך ימיך. והנה בעון הזה נכשלים כמה בני אדם שהולכין בכל מאמצי כח להשלים חוקם בהכנת מלך ב\"ו ומתרשלים בחק ספר מלך מלכי המלכים הקב\"ה וזה דומה למי שנא' בו (דניאל ה׳:כ״ג) ולאלהא כספא ודהבא נחשא ופרזלא אעא ואבנא די לא חזיין ולא שמעין ולא ידעין שבחת ולאלהא די נשמתך בידיה וכל ארחתיך ליה לא הדרת. ודרשו רז\"ל (אבות פ\"ו) בכל יום ויום ב\"ק מפוצצת ויוצאת מהר חורב ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, והא למדת שהתורה עיקר היצירה באדם וז\"ש (ירמיהו ט׳:כ״ב) כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו ואל יתהלל עשיר בעשרו כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי. סידר הנביא בכאן שלשה מדות כסדר הראוי להן חכמה גבורה עושר, התחיל בחכמה כי החכמה מעולה מן הגבורה לפי שהחכמה מצד הנפש והגבורה מצד הגוף, והגבורה מעולה מן העושר כי העושר איננו לא מצד הנפש ולא מצד הגוף, ולכך הקדים החכמה תחלה למעלתה והזכיר העושר אחרון לפחיתותו והנה זה בהפך מכונת ההמון שהם מחשיבים העושר יותר מן הגבורה ומחשיבין הגבורה יותר מן החכמה, ועל כן ביאר לך הכתוב כי מה שההמון מבזין והיא החכמה הוא אצל השי\"ת מהודר ומעולה, וידוע כי החכמה תועיל לאדם בעוה\"ז ובעוה\"ב והעושר לא יועיל לו כלום אחר מותו כי לא במותו יקח הכל לא ירד אחריו כבודו. אין העולם מתקיים אלא בשביל התורה שנא' (שם לג) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. וכן מצינו במלאכי שהיה אחרון לכל הנביאים שהזהיר על התורה וחתם דבריו בה הוא שאמר (מלאכי ג׳:כ״ב) זכרו תורת משה עבדי והשלים ואמר פן אבא והכיתי את הארץ חרם. וכאלו אמר זכרו תורת משה עבדי ואברך את כל העולם ואם לא תזכרו הרי אני מחרים כל העולם ונמצאת למד מכאן שכל העולם תלוי בתורה, וידוע כי ברית התורה לא נכרת עם ישראל בהר סיני אלא בדם שנאמר (שמות כ״ד:ח׳) הנה דם הברית וכל מי שאינו עוסק בתורה מביא חרב לעולם שנא' (ויקרא כ״ו:כ״ה) והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית וגו' כלומר נקם בטול הברית, וכן אמרו בבראשית רבה ספר וסייף ירדו כרוכין מן השמים אם תקיימו את התורה תזכו ואם לאו חלקו בזה והיכן פירושו שנאמר (בראשית ג׳:כ״ד) וישכן מקדם לג\"ע את הכרובים ואת להט החרב, הכרובים זו תורה שנא' (שמות כ״ה:כ״ב) ודברתי אתך וגו' מבין שני הכרובים וכתיב (במדבר ז׳:פ״ט) וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת מבין שני הכרובים וידבר אליו. ודרשו רז\"ל (ברכות דף ח) אין לו להקב\"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד כלומר שאין לו חפץ ובחירה בעולמו אלא במין האדם העוסק בהלכה שמקומו ארבע אמות. וכמה לו עונות וחטאות מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואיננו עוסק שכן דרשו בסנהדרין (חלק דף צט) (במדבר טו) כי דבר ה' בזה זה שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק: \n",
+                "<b>בא</b> וראה כמה גדול כח התורה שכן אמרו בברכות פ\"ק (דף ה) כל העוסק בתורה נצול מן היסורין שנאמר (איוב ה׳:ז׳-ח׳) ובני רשף יגביהו עוף אין רשף אלא יסורין שנאמר (דברים ל״ב:כ״ד) מזי רעב ולחומי רשף. ואין עוף אלא דברי תורה שכתוב בהן (משלי כ״ג:ה׳) התעיף עיניך בו ואיננו, כמה גדול כח התורה שהרי אסרו חכמים למכור ספר תורה כל עיקר ואפילו אין לו מה יאכל והוא שאמרו במגילה בפ' בני העיר (מגילה דף כז) כל המוכר ס\"ת ואפילו אין לו מה יאכל אין רואה סימן ברכה לעולם פי' מאותן דמים, אבל אם היה רוצה ללמוד תורה מותר לו למכור ס\"ת שכן אמרו שם אין מוכרין ס\"ת אלא ללמוד תורה ולישא אשה, והטעם מפני שהנשואין קיום המין בעולם וכן לימוד התורה גדול מספר תורה לפי שהתלמוד מביא לידי מעשה: \n",
+                "<b>התורה</b> יצטרך אדם לחזור עליה שכן דרשו רז\"ל כל העוסק בתורה ואינו חוזר בה דומה לאדם שזורע ואינו קוצר, כל הלומד תורה ומשכחה דומה לאשה שיולדת וקוברת וכיצד ימלט אדם מן השכחה שיחזור עליה תמיד ושישתדל בה בשינון הגירסא, שכן מצאנו בחכמי ישראל שהיו זהירין עליה ומתעסקין בשינון הלשון ואפי' בשעת מיתתן לא היו פוסקין מלימודן, והוא שדרשו על רבה בר נחמני שהיה מגדולי התלמוד ואפי' בשעת פטירתו לא היה פוסק מלימודו, והוא שאמרו בבבא מציעא בפרק השוכר (דף פו) רבה בר נחמני הוה גריס שמע דקא מיפלגי במתיבתא דרקיעא אם בהרת קדמה לשער לבן טמא אם שער לבן קדם לבהרת טהור ספק הקב\"ה אומר טהור וכלהו מתיבתא דרקיעא אמרי טמא אמרי מאן נוכח רבה בר נחמני דאמר רבה בר נחמני אני יחיד בנגעים ואני יחיד באהלות שדר לשליחא בתריה ולא הוה מצי מלאך המות למקרב לגביה דלא הוה פסיק פומיה מגירסא אדהכי נשב זיקא ואוושא ביני קני סבר גונדא דפרשי הוו אמר תינח נפשיה דההוא גברא ולא נימסר בידא דמלכותא כי הוה ניחא נפשיה אמר טהור טהור יצתה בת קול ואמרה אשריך בר נחמני שגופך טהור ויצאתה נשמתך בטהרה. וכן מצינו במסכת מכות (דף י) פרק ואלו הן הגולין כתיב (דברים ד׳:מ״ד) את בצר במדבר וכתיב בתריה וזאת התורה אשר שם משה, מכאן שדברי תורה הם מקלט ואפילו ממלאך המות, כי הא דרב חסדא הוה יתיב וגרים בבי רב ולא הוה יכיל מלאך המות למקרב גביה דלא הוה שתיק פומיה מגירסא סליק אארזא דבי רב פקע ארזא ושתיק ויכיל ליה. וכן מצינו בדוד המלך שלא היה פוסק מלימודו דאמרי במסכת שבת (דף לב) ביומא דנח נפשיה אשתמיט דרגא מתותיה. וביאור הענין במה שלא היה רשאי מלאך המות להתקרב אליהם והם עוסקין בתורה, טעם הדבר מפני הברית הכרותה מסיני למקבלי התורה שלא היה ראוי מלאך המות לשלוט בהם. וכענין שדרשו רז\"ל (שמות ל״ב:ט״ז) חרות על הלוחות חירות ממלאך המות. וכיון שהתורה עץ חיים אין מיתה במקום חיים. וכשם שאלו היה האדם מתעסק בחטא ועון ומת מתוכו שאי איפשר לו לירש חיי העוה\"ב כיון שלא שב ומתודה אלא שמת מתוך חטאו כן זה שעוסק בתורה אי אפשר לו שימות מתוך עסקו ומפני זה יבאו סבות מבעל הסבות יתעלה לכל צדיק וצדיק שבדורות שיהיו פוסקין מלימודם כדי שישלוט בהם הכח הממית ולא תתבטל גזירת הגוזר ב\"ה. זה נ\"ל בטעם הדבר ואל תתמה על החפץ כי הדבר אמת ויציב. ואם נפשך לומר מצינו כמה נביאים וצדיקים שמתו ולא מצינו להם סבות שיפסיקו מלימודם ומתו. אין ספק כי תשתכח מהם תורתם רגע ובאותו רגע הוא שולט הכח הממית. והנה משה רבינו אדון כל הנביאים הוצרכו רז\"ל לומר נסתתמו ממנו מעינות חכמה אע\"פ שלא היתה מיתתו ע\"י הכח הממית ח\"ו אלא בנשיקה, והא למדת כמה היתה חביבה על חכמי ישראל וה\"ה שהיתה חביבה על מלכי ישראל שכן מצינו בחזקיהו המלך (חלק דף צה:) שתלה חרב על פתח בית המדרש ואמר כל מי שלא יעסוק בתורה ידקר בחרב בדקו מדן ועד באר שבע ומגבת עד אנטיפרא ולא מצאו עם הארץ ולא מצאו תינוק ולא תינוקות שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה. וכן מצינו ביהושפט שאמר הכתוב (ד\"ה ב כ) ויעמד יהושפט בקהל יהודה וירושלים בבית ה' לפני החצר החדשה. מאי החצר החדשה אמר רבי יוחנן שחדשו בה דברים ואמרו טבול יום אל יכנס במחנה לויה. ומצינו עזרא הסופר הכהן שכתב כל התורה והיה כעין מלך והקישו הכתוב למשה רבינו, כתיב במשה (שמות י״ט:ג׳) ומשה עלה וכתיב בעזרא (ז) הוא עזרא עלה מבבל וכמה תקנות תקן בישראל, וכן מצינו חכמי התלמוד שהיו עוסקין בתורה מתוך הדוחק והעוני. ואמרו במדרש מאי דכתיב (שיר השירים ז׳:י״ב) לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים וגו' לכה דודי נצא השדה אמרה כנס\"י לפני הקב\"ה רבש\"ע אל תדינני כיושבי כרכים שיש בהן גזל ועריות ושבועת שוא אלא לכה דודי נצא השדה אראך תלמידי חכמים שיושבין ועוסקין בתורה מתוך הדחק. נלינה בכפרים אלא תקרי בכפרים אלא בכופרים אראך בני עשו שהשפעת להם טובה וכפרו בך. נשכימה לכרמים אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, נראה אם פרחה הגפן אלו בעלי מקרא, פתח הסמדר אלו בעלי משנה, הנצו הרמונים אלו בעלי תלמוד, שם אתן את דודי לך, וכן מצינו (שבת דף לג) ר' שמעון בן יוחאי ור' אלעזר בנו שנחבאו במערה י\"ג שנה והוו יתבי עד צואריהו בחלא כוליה יומא וגרסי ולא הוה בהדייהו אלא חרובא ועינא דמיא דאיברי להו על דרך הנס, ואמרו (בסנהדרין דף כ) על דורו של רבי יהודה ברבי אלעאי שהיו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה. ובמסכת יומא (דף לה:) אמרו הלל מחייב את העניים ר' אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים, ואמרו עליו על רבי פרידא שלא הקדימו אדם מעולם לבית המדרש (ערבי פסחים קט) ואמרו עליו על ר\"ע שלא אמר מימיו הגיע עת לעמוד מבית המדרש חוץ מערבי פסחים וערבי יוה\"כ (יבמות דף סג:) ואמרו עליו על בן עזאי שחשקה נפשו בתורה ולא רצה לישא אשה אמר אפשר לעולם שיתקיים ע\"י אחרים. (סוכה דף כח) ואמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שמעולם לא שח שיחת חולין ולא הלך ארבע אמות בלא תורה ולא מצאו אדם מעולם יושב ודומם אלא יושב ושונה. חייב אדם ללמד תורה לחברו שכל ישראל ערבין זה לזה בכל המצות ומי שמלמד תורה לאחרים שכרו אתו ופעולתו לפניו שכן דרשו רז\"ל (קידושין דף ל) כל המלמד בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר סיני שנא' (דברים ד׳:ט׳-י׳) והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב. ובפרק השוכר את הפועלים (בבא מציעא דף פה) כל המלמד בן חברו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנא' (ירמיהו ט״ו:י״ט) אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד. וכל המלמד את בן עם הארץ תורה אפילו הקב\"ה גוזר גזירה מבטלה בשבילו שנא' (שם) אם תוציא יקר מזולל וגו', ביאורו כשם שיש לי רשות לגזור ולבטל כן יהיה לך רשות זהו כפי תהיה. ושם עוד מאי דכתיב (איוב ג׳:י״ט) קטן וגדול שם הוא. אלא כל המקטין עצמו בדברי תורה בעוה\"ז נעשה גדול לעוה\"ב וכל המשים עצמו כעבד על דברי תורה בעוה\"ז נעשה חפשי לעוה\"ב. ובפרק חלק (סנהדרין דף צא:) כל המונע הלכה מפי תלמיד כאלו גוזלו מנחלת אבותיו שנאמר (דברים ל״ג:ד׳) תורה צוה לנו משה מורשה. מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית. ושם עוד כל המונע הלכה מפי תלמיד אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו שנא' (משלי י״א:כ״ו) מונע בר יקבוהו לאום. ואין לאום אלא עוברין שנא' (בראשית כ״ה:כ״ג) ולאום מלאום יאמץ. ואין יקבוהו אלא קללה שנאמר (במדבר כ״ג:ח׳) מה אקב לא קבה אל. ואין בר אלא תורה שנאמר (תהלים ב) נשקו בר. ואם לימדו מה שכרו זוכה לברכות יוסף שנא' (משלי י״א:כ״ו) וברכה לראש משביר. ואין משביר אלא יוסף שנאמר (בראשית מב) ויוסף הוא המשביר: \n",
+                "<b>התורה</b> צריכה התבודדות הוא שאמר שלמה (משלי י״ח:א׳) לתאוה יבקש נפרד וגו'. ונראה לי פירושו כי מי שמתאוה לתורה יבקש שיהיה נפרד ומתבודד, כי זה מתנאי הלימוד להיות לפעמים נפרד מן החברים מתבודד ומתיחד עם שכלו ואם עושה כן בכל תושיה יתגלע כלומר יתגלה ויתפרסם בקי ושלם בכל החכמות, וכן דרשו במסכת ע\"ז (דף יח) כתיב (משלי ט) על גפי וכתיב (שם) על כסא בתחלה על גפי כלו' יחידי מלשון אם בגפו יבא. ולבסוף על כסא כלו' יושיבו לו כסא לשמוע חכמתו: \n",
+                "<b>כל</b> העוסק בתורה צריך לעסוק בה באימה ביראה שכן דרשו בברכות פ' מי שמתו תניא והודעתם לבניך. וכתיב בתריה יום אשר עמדת וגו' מה להלן באימה ביראה ברתת ובזיעה אף כאן באימה ביראה ברתת ובזיעה. כל העוסק בתורה מכריעין אותו מכף חובה לכף זכות שכן דרשו בברכות (דף טז) פ' היה קורא למה נסמכו אהלים לנחלים מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה אף אהלים מעלין את האדם מחובה לזכות: \n",
+                "<b>כל</b> העוסק בתורה ניצל מדינה של גיהנם, שכן אמרו במדרש תהלים לעתיד לבא הקב\"ה מוציא חמה מנרתיקה ודן בה את הרשעים שנא' (מלאכי ג׳:י״ט) כי הנה יום בא בוער כתנור, ומרפא בה את הצדיקים שנא' (שם) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא וגו'. אמר רבי יהושע צדקה עשה הקב\"ה עם כל באי עולם כשלא נתנו ברקיע ראשון שאלמלא נתנו בו לא היה צל לכל בריה תחתיו שנא' (תהילים י״ט:ז׳) ואין נסתר מחמתו אבל לעתיד לבא מי נסתר מחמתו מי שעוסק בתורה הוא שכתוב אחריו תורת ה' תמימה וכן כתיב (מלאכי ג׳:כ״ב) כי הנה היום בא בוער כתנור. וכתיב אחריו זכרו תורת משה עבדי ע\"כ. \n",
+                "<b>בעון</b> בטול תורה גלו ישראל שנא' (איכה ב׳:ט׳) מלכה ושריה בגוים אין תורה משום דאין תורה. ועוד ממה שכתוב (הושע ח׳:ג׳) זנח ישראל טוב אויב ירדפו. משום דזנח טוב ואין טוב אלא תורה שנא' (משלי ד׳:ב׳) כי לקח טוב נתתי לכם וגו', ועוד ממה שכתוב (דניאל ח׳:י״ב) וצבא תנתן על התמיד בפשע, בפשעה של תורה מלכות הרשעה גוברת על ישראל ומצלחת. אין עניני העולם עיקר אלא התורה שכן אמר דוד ע\"ה (תהילים קי״ט:נ״ט) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך, יאמר כשאני מחשב בכל עניני העולם ומתבונן בתכליתם איני מוצא בהן עיקר אלא בתורה לכך ואשיבה רגלי. כל העוסק בתורה כאלו הקריב תמידין שנא' (משלי ה׳:י״ט) באהבתה תשגה תמיד. מהו תמיד אם עסקת בתורה כאלו אתה מקריב תמידין בכל יום. ופשט הכתוב יאמר בשביל אהבתה אתה טועה כל היום בענינים הגופניים שאתה מתרשל בעסקך כשאתה עושה תורתך עיקר: \n",
+                "<b>גדולה</b> תורה יותר מכל הקרבנות שכן דרשו ז\"ל (ר\"ה פ\"א דף יח) (שמואל א יג) אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה, וכן הכתוב אומר (ויקרא ז׳:ל״ז) זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת וגו' ואמרו (מנחות דף קי) כל העוסק בתורה כאלו הקריב עולה כאלו הקריב מנחה כאלו הקריב חטאת כאלו הקריב אשם כאלו הקריב שלמים. גדולה תורה יותר מהצלת נפשות שכן דרשו ז\"ל במסכת מגילה פרק קמא (דף טז ע\"ב) גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות דממיקרא חשיב ליה למרדכי בתר ד' ולבסוף חשיב ליה בתר ה' דכתיב (נחמיה ז׳:ז׳) הבאים עם זרובבל ישוע נחמיה שריה רעליה נחמני מרדכי בלשן, פירש רש\"י ז\"ל כשהיתה לו גדולה בבית המלך ופירש מן החכמים לא הזכירו הכתוב אלא אחר חמשה לפי שירד ממעלתו אצל החכמים ואע\"פ שהציל נפשות בהיותו בבית המלכות: \n",
+                "<b>שכר</b> תורה אע\"פ שאין עיקר השכר אלא לעוה\"ב מ\"מ אוכל הוא פירות בעוה\"ז, והפירות הם הכנעת אויבים שנופלים תחתיו. וכן דרשי רז\"ל ברכות פ\"ק (דף ז:) כל הקובע מקום לתורתו אויביו נופלין תחתיו שנאמר (שמואל ב ז׳:י׳) ושמתי מקום לעמי ישראל וגו' ובגיטין פ\"ק (דף ז) (תהילים ל״ז:ז׳) דום לה' והתחולל לו דום לה' והוא יפילם לך חללים חללים. השכם והערב עליהם לבית המדרש והם כלין מאליהן, וכבר ידוע כי קריאת התורה מצוה גדולה היא אע\"פ שלא יבין מה שקורא כי פעמים שיקרא אדם פרשה אחת מן התורה ולא יתבונן בעצמו שקרא כלל מתוך שהוא מחשב בדברים אחרים, ולכך קריאת התורה כשיודע שהוא קורא מצוה גדולה היא ושכר גדול יש לו בזה. והוא שדרשו בפ\"ק של ע\"ז (דף יט) לעולם ליגרוס אינש אע\"ג דלא ידע מאי קאמר שנאמר (תהילים קי״ט:כ׳) גרסה נפשי לתאבה, וקריאה זו קראוהו רז\"ל מצות קריאה ואע\"פ שאינו מבין כל מה שהוא קורא, וכאשר הוא מבין הענין ומכוין לפירוש הדברים הרי זה מצוה, ויקראו אותה רז\"ל מצות כונה. ובפרשת ק\"ש יש לכוין בה שלש כונות. האחת מצות קריאה, והב' מצות כונה, והג' שיצא ידי חובתו באותה קריאה, ואחר שהוא מכוין לצאת ידי חובה הרי שכרו גדול מן הקורא בתורה, ומזה אמרו בברכות (דף יב) (דברים ו׳:ו׳) והיו הדברים וגו' על לבבך ע\"כ מצות קריאה וכונה מכאן ואילך קריאה בלא כונה: \n",
+                "<b>דרשו</b> רז\"ל בפ' חלק (סנהדרין דף צט:) כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה שנאמר (ישעיהו כ״ז:ה׳) או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. רב אמר כאלו בנה פלטרין של מעלה שנאמר (שם נא) ואשים דברי בפיך וגו' לנטוע שמים וליסוד ארץ. רבי יוחנן אמר אף מגין על כל העולם שנאמר (שם) ובצל ידי כסיתיך. רבי לוי אמר אף מקרב את הגאולה שנאמר (שם) ולאמר לציון עמי אתה. ובמסכת אבות (פרק ששי) אין כבוד אלא תורה שנאמר כבוד חכמים ינחלו. אל תחמוד גדולה יותר מלמודך ואל תתאוה לשלחנם של מלכים ששלחנך לעוה\"ב גדול משלחנם בעוה\"ז. וכתרך גדול מכתרם, שהמלכות בשלשים מעלות והכהונה בעשרים וארבעה והתורה בשמונה וארבעים דברים היא נקנית. כל המלמד תורה בעוה\"ז זוכה ומלמדה לעוה\"ב שנאמר (משלי יא) ומרוה גם הוא יורה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אם</b> תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו (תהלים כז). ידוע כי הצדיק אין ראוי לו להתירא כי אם מהקב\"ה לפי שהיראה מב\"ו היא מפחיתות הנפש. והיראה שאדם ירא מן המלך היא על שני חלקים, האחת מותרת והיא מצוה, והשני אסור. המותר הוא שנצטוינו מן התורה לירוא מן המלך שנאמר (דברים יז) שום תשים עליך מלך ודרשו רבותינו (קידושין דף לב ב) שתהא אימתו עליך. ואמר שלמה (משלי כד) ירא את ה' בני ומלך. יזהירו הכתובים ביראת המלך ובלבד שתהיה היראה הזו שלא יעבור בה על רצון הקב\"ה שהוא המלך העליון הממליך את המלך. האסור הוא בדברים שיעבור עליהם על רצון הקב\"ה כי היא סיבה שישכח את הש\"י וכן אמר (ישעיה מח) מי את ותיראי מאנוש ימות ותשכח ה' עושך, ביאר כי היראה מב\"ו סבה להשכיח את הש\"י בסוף, וכן אמר שלמה (קהלת ח) אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים, יאמר שלמה אני מצוה לך שתשמור מצות המלך אבל על הדברים כלם שמור שבועת אלהים שאין ראוי שתדחה זה מפני זה ולא שתחליף מלכות קיימת נצחית במלכות הבל כלה ואובדת שהיום כאן ומחר בקבר, וכן מצינו בחנניה מישאל ועזריה שכתוב (דניאל ג) ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרין למלכא נבוכדנצר לא חשחין אנחנא על דנא פתגם להתבותך הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכיל לשיזבותנא מגו אתון נורא יקידתא ומן ידך מלכא ישיזיב והן לא ידיע להוי לך מלכא די לאלהך לא איתנא פלחין ולצלם דהבא די הקמת לא נסגוד. וממה שהזכירוהו כן דרשו רז\"ל ממה שקראוהו נבוכדנצר ולא אמרו נבוכדנאצר מלכא או מלכא נבוכדנאצר שכך אמרו לו לענין מסים וארנוניות את מלכא אבל בענין זה שאתה אומר לאו מלכא את אלא נבוכדנצר. ומזה תמצא טעם האתנחתא במלת למלכא ובמלת נבוכדנצר שהוא תחלת דבורם תמצא רביע, והא למדת שממדת הצדיקים שאינן מתיראים כי אם מהקב\"ה לבדו מפני שתתגבר בלבם יראת הש\"י על יראת בשר ודם, וכן הזהירה תורה (דברים כא) כי תצא למלחמה על אויבך וגו' לא תירא מהם כי ה' אלהיך וגו', וע\"כ אמר דוד בכאן (תהלים כז) אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. יאמר כי כבר גדל את נפשו במדרגת הבטחון וחזקה בטבעו מעלת היראה בהקב\"ה שלא יירא מרבוי מחנה ומעוצם מלחמה מפני שהוא בוטח בזאת שהזכיר שהש\"י אורי וישעי כמו שכתוב בתחלת המזמור (שם) ה' אורי וישעי ממי אירא, וע\"כ אמר בזאת אני בוטח כלומר בדבר הזה שהזכרתי למעלה זהו פשוטו, ומדרשו בזאת אני בוטח בתורה והוא שדרשו אין זאת אלא תורה שנא' (דברים ד) וזאת התורה. ולמדנו דוד בשני כתובים הללו מעלת התורה שהמתעסק בה והמהפך בה זוכה לשתי תועליות גדולות, האחד נגלה והוא תועלת הגוף בעוה\"ז, והב' נסתר והוא תועלת הנפש לעוה\"ב, האחד והוא הנגלה, הוא שביאר דוד בכתוב הזה הראשון שבזכות שהוא מתעסק בתורה ובוטח בה יפלו אויביו תחתיו ולא יירא מהם ועל זה אמר אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי וגו' לפי שפרי התורה כליון האויבים, וזהו שדרשו רבותינו ז\"ל (גיטין יב) (תהלים לז) דום לה' והתחולל לו, דום לה' והוא יפילם לך חללים חללים השכם והערב עליהם לבית המדרש והם כלים מאליהן, וכן אמרו בברכות (פרק ראשון דף ז) כל הקובע מקום לתורתו אויביו נופלין תחתיו שנא' (שמואל כז) ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו וגו', והזכיר הנביא באותן שהם עבדי ה' (ישעיה נד) כל כלי יוצר עליך וגו', וכל זמן שהיו ישראל עוסקין בתורה לא היו נזוקין אלא היו מתגברין על שונאיהן וכשהיו מבטלין אותה ומתרשלין בה היתה מדת הדין מתוחה כנגדם שכן מצינו במלאך שנראה אל יהושע בדמות איש וחרבו שלופה בידו ושאל לו (יהושע ה) הלנו אתה אם לצרינו והשיבו המלאך לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי, ודרשו רז\"ל במסכת מגילה (דף י) אמש בטלתם תמיד של בין הערבים ועכשיו בטלתם תלמוד תורה אמרו לו על איזה מהן באת אמר להם עתה באתי כלומר על בטול תורה על מה שבטלתם עתה באתי מיד (יהושע ח) וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק בתוך עומקה של הלכה, ומתוך התורה שהיו עוסקים בה היו מתגברים ומצליחין כנגד האויבים. ומן הידוע שלא היה נצחונם של ישראל כשאר האומות המתנהגים ע\"פ המקרה והטבע הגמור אבל כל נצחונם היה ע\"פ הזכות והעונש, אם היו מנצחין הזכות הוא מנצח ומכלה האויבים לא רבוי העם כי עם הזכות היו מנצחין כל רבים עמים במעט עם, כמו שמצינו בענין גדעון שכתוב (שופטים ז) בג' מאות האיש המלקקים אושיע אתכם, ועם החטא והעונש היו מנוצחין וריבוי עם לא יועיל להם אבל היו נמסרים כלם ביד מעט מן האויבים. והסבה כזה הוא החטא המכלה היחיד או המדינה או המלכות או העולם כולו. וכמו שאמרו (ברכות פ\"ק דף לג) אין ערוד ממית אלא חטא ממית, זהו התועלת האחת שיש בתורה בנסתר בתועלת הנפש לעולם הבא ומה שאומרים בעוה\"ז בנגלה שעליו אמר דוד בכתוב הזה אם תחנה עלי מחנה וגו'. התועלת הב' שיש בתורה בנסתר בתועלת הנפש לעוה\"ב הוא מה שאמר בכתוב הב' (תהלים כז) שבתי בבית ה' כל ימי חיי וגו' הכונה שעם התורה יזכה אדם לחיי העוה\"ב, ולא יזכה להם אלא בג' דברים בעבודה בידיעה בלימוד התורה, כי העבד איך יפיק רצון מאדוניו אם לא יעבדנו הרי העבודה, ואיך יוכל לעבדו עבודה שלימה אם לא ידענו וכמ\"ש דוד לשלמה בנו (ד\"ה א כח) דע את אלהי אביך ועבדהו הרי הידיעה, ואיך ידענו כי אם מתוך לימוד התורה שאמר דוד (תהלים קיט) גל עיני ואביטה וגו' הרי התורה, ועל כן הודיענו דוד בשני כתובים אלו שהתורה הנקראת זאת שהוא בוטח בה ומתעסק בלמודה הנה היא כוללת שתי תועליות הללו, תועלת הגוף בעוה\"ז ותועלת הנפש לעוה\"ב, ומזה הזכיר הכתוב האחד כליון האויבים בעוה\"ז והכתוב הב' חזיון נועם לעוה\"ב כי התורה סבה לשתיהן, ושתיהן היו נחלתו של דוד, שכן אמרו במדרש תהלים דוד נחל המלכות שתי נחלות בעוה\"ז ובעוה\"ב אמר דוד על שתיהן אני מזמר שנא' למנצח על הנחילות. הדא הוא דכתיב (שם פט) אף אני בכור אתנהו וכי דוד בכור היה והלא נאמר (ש\"א יז) ודוד הוא הקטן אלא מה בכור נוטל פי שנים בנחלה אף דוד נחל המלכות שתי נחלות בעוה\"ז ובעוה\"ב. אמר דוד על שתיהן אני מזמר על הנחילות, וזהו שאמר בזאת אני בוטח כלומר בזכות התורה הנקראת זאת. ועוד שם במדרש תהלים (תהלים מט) למנצח לבני קרח מזמור שמעו זאת כל העמים זש\"ה (קהלת יא) ומתוק האור וטוב לעינים. מה מתוק הוא אורו של עה\"ב אשרי אדם שיש לו מעשים טובים כדי שיראה אותו האור שנא' (שופטים ה) ואוהביו כצאת השמש וגו', רבי אבא אמר מה מתוקים הם דברים הנמשלים לאור שנאמר (משלי ו) כי נר מצוה וגו' אשרי אדם שרואה את התורה מלובנת כשלג שאין סוף למתן שכרה כשיבוא הקב\"ה לפרוע לישראל מתן שכרן של עמלי תורה וישפיע להן בזכותה מן האור הצפון אותה שעה הם אומרים לא\"ה זכינו על שעסקנו בתורה ואתם כן הייתם אומרין לנו לריק אתם יגעים, ראו מתן שכרה שנא' (תהלים מט) שמעו זאת כל העמים ואין זאת אלא תורה שנא' (דברים ד) וזאת התורה. האזינו כל יושבי חלד. אלו שמעלים חלודה בגיהנם ומי הם גם בני אדם גם בני איש. אדם זה אברהם שנא' (יהושע יד) האדם הגדול בענקים. גם בני אדם אלו בני ישמעאל ובני קטורה. גם בני איש אלו בניו של נח שנקרא איש צדיק, דבר אחר אלו ע' אומות עכו\"ם שיורדין לגיהנם. יחד עשיר ואביון עשיר בתורה ואביון בתורה. עשיר דואג ואחיתופל אע\"פ שהיו ראשי סנהדראות יורדין לגיהנם. ואביון בתורה מי שבידו סיפוק ללמוד ולא למד לפיכך אמרו בני קרח הואיל וכך הוא מתן שכרה של תורה (שם) פי ידבר חכמות חכמתה של תורה, והגות לבי תבונות בתבונה של תורה, אטה למשל אזני למשליה של תורה ע\"כ, ובמדרש תהלים עוד (תהלים כז) אחת שאלתי מאת ה' וגו' אמר לו הקב\"ה דוד בתחלה אתה אומר אחת שאלתי מאת ה' וחזרת ואמרת לחזות בנועם ה' וגו' אמר לפניו רבש\"ע לא יהא העבד שוה לרבו בתחלה לא כך באת עלי באחת שנאמר (דברים י) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך וגו' ואח\"כ פתחת עלינו במצות הרבה שנא' (שם) ללכת בכל דרכיו וגו' הוי דיו לעבד שיהא כרבו. ובברכות פ\"ק (דף ח) מאי דכתיב (תהילים פ״ז:ב׳) אוהב ה' שערי ציון וגו' אמר הקב\"ה אוהב אני שערים המצויינין בהלכה מכל בתי כנסיות ובתי מדרשות. והיינו דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בהמ\"ק אין לו להקב\"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד: \n",
+                "<b>וכיון</b> שהודענו על מעלת התורה שהיא עיקר הכל ראוי שיחזיקו הגבאים בענין תלמוד תורה, ושישתדלו להעמיד התינוקות אל בית הספר כי הוא העיקר בלימוד התורה שאם אין גדיים אין תיישים. ועיקר התורה אינה אלא בימי הנערות. וכן אמרו במסכת אבות (פ\"ג) בפרק בן זומא רבי אלישע בן אבויה אומר הלמד תורה ילד למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר חדש והלמד זקן למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר מחוק, הרי שהמשיל למוד האדם כשהוא נער לכתיבה שעל הנייר החדש שאינו נמחק לעולם כן הלמוד בימי הנערות לא ישכח לעולם, וכענין שאמר שלמה במדות הנער (משלי כ״ב:ו׳) חנוך לנער ע\"פ דרכו וגו', והלומד בימי הזקנה המשילו לכתיבה שעל גבי נייר מחוק שהכתיבה הראשונ' נמחקה כבר ועבר זמנה וזו השנייה אינה מובנת כלל כן הלימוד בימי הזקנה כבר עבר זמנה ואין מתקיים בידו וסוף ששוכח, וכאותה שאמרו במס' שבת פ\"ב (דף כא ב) נפקא מינה לגירסא דינקותא, ולפיכ' מנהיגי הקהל שבכל עיר ועיר חייבין להתעסק במלאכת המצוה הזו ואם הם נרפים בה נענשים הם בדבר. וכן הוא אומר (ויקרא ד׳:כ״ב) חטאת הקהל הוא וסמיך ליה אשר נשיא יחטא. למדך הכתוב מה שהקהל חוטאין אינו אלא חטא הגדולים כי הגדולים נתפסים בתטאת הקהל כיון שבידם למחות ולתקן. בא וראה כמה גדול כח לימוד תורה בתינוקות של בית רבן שכן אמרו במסכת שבת פרק כל כתבי הקדש (דף קיט ב) א\"ר שמעון בן לקיש משום רבי יהודה אין העולם כולו מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן, א\"ל רב פפא לאביי דידי ודידך מאי א\"ל אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא ואר\"ש וכו': \n"
+            ]
+        ],
+        "Prayer": [
+            [
+                "<b>ה'</b> אלהים צבאות שמעה תפלתי האזינה אלהי יעקב סלה (תהלים פד). פסוק זה אמרו דוד ע\"ה והיה מתחנן להקב\"ה שישמע תפלתו לפי שעם התפלה יתקרב אדם לבוראו, והנה דוד שריוה להקב\"ה בשירות ותשבחות ריבה לפניו תפלות ותהלות מכל אשר היו לפניו וערך שלחן התפלה לכל באי עולם, וכיון שבא דוד באת תפלה לעולם כי הוא החזיק יסודותיה והדריך בה לכל הבריות ולימד דעת את העם איך יתנהגו בתפלה ובתחנה לפני אדון הכל. וגדול כח התפלה אפי' לשנות הטבע ולהנצל מן הסכנה ולבטל הנגזר. לשנות את הטבע ממה שכתוב (בראשית כ״ה:כ״א) ויעתר יצחק לה' וגו' הי' הכתוב ראוי לומר ותהי רבקה עקרה ויעתר יצחק לה' ויעתר לו מפני שראוי הי' להקדים הסבה שבשבילה באה התפלה. אבל נ\"ל כי זה יורה כי אין העקרות עיקר הסבה אלא התפלה ולא בא העקרות אלא בשביל שתבא התפלה אם כן התפלה עיקר. ולכך רצה להקדים העיקר ולהתחיל בתפלה. אמרו במס' יבמות (פ\"ו עד) מפני מה נתעקרו האמהות מפני שהקב\"ה מתאוה לתפלתם של צדיקים, בארו לנו בכאן כי לא בא העקרות לאמהות אלא מפני התפלה וכשהתפללו בזה נשתנה הטבע בהן וילדו. וא\"כ ה\"ז מבואר שהתפלה יש לה כח לשנות הטבע, וכן להנצל מן הסכנה ממה שכתוב (תהילים ק״ז:כ״ג-כ״ד) יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים המה ראו מעשי ה'. ויאמר ויעמד רוח סערה יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג ויצעקו אל ה' בצר להם. וכתיב בתריה יקם סערה לדממה ויחשו גליהם הרי שהתפלה מגינה על הסכנה. וכן כח התפלה לבטל הנגזר ואמרו בברכות (פ\"ק דף י) מחזקיהו שהוסיף לו הקב\"ה בכח תפלתו חמש עשרה שנה שנא' (ישעיהו ל״ח:ה׳) הננו יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה, ומלת יוסיף היא מורה שהיה זמנו קצוב ונגזר שלא לחיות יותר. ויפה כח התפלה לבטל הנגזר, ואמרו בברכות (פ\"ק דף י) אמר לו ישעיה לחזקיה אנא אמינא לך צו לביתך ואת אמרת לי הב לי ברתך כבר נגזרה גזירה, אמר לו בן אמוץ כלה נבואתך וצא כך מקובלני מבית אבי אבא אפי' חרב מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים שנאמר (איוב י״ג:ט״ו) הן יקטלני לו איחל. ביארו לנו חכמי האמת בכאן כי התפלה מבטלת הנגזר במערכת הככבים, כי מה שאמרו בכאן כבר נגזרה גזרה ביאורו במערכת הכוכבים שמשם הגזרות והמשפטים באים לעולם השפל בכח עליון עליהם כי היה רואה כן בנבואתו, והוסיפו עוד באור שהתפלה למעלה מן הנבואה כלומר מן המקום שמשם תוצאות הנבואה לנביאים: \n",
+                "<b>וצריך</b> אתה לדעת כי מימות משה רבינו עד אנשי כנסת הגדולה היתה התפלה בישראל בלתי מסודרת בתיקון שוה לכלנו, שהיה כל א' וא' עושה מליצה ומתפלל לעצמו כפי ידיעתו וחכמתו וצחות לשונו, עד שבאו אנשי כנסת הגדולה ותקנו תפלה זו של שמונה עשרה כדי שתהיה תפלה מסודרת שוה לכל ישראל, וע\"כ תקנו אותה בלשון פשוט ומובן יותר מדאי כדי שלא יתבלבלו הרעיונים בהבנת הלשון וכדי שיהיו כל ישראל שוין בה בין החכמים בין הטפשים, אמנם תקנו אותה בכונה גדולה ובהשגחה עצומה ולכך סדרו שלשה ברכות של שבח לפני התפלה והן אבות וגבורות וקדושת השם, ושלש ברכות לאחריה והן עבודה והודאה וברכת כהנים, וסדרו לנו באמצע י\"ב ברכות ואח\"כ תקנו ביבנה ברכת המינים כדי להשלים י\"ג ברכות באמצע שהם כלל כל צרכי בני אדם וכל זה לא היה במקרה כי אם בעיון גדול מוכרח ומוצרך. ואם תסתכל בשם הגדול המיוחד המתחלק לי\"ב צירופין והסימן בו ז\"ה שמי לעולם תמצא שלשה ראשונים כנגדם אבות וגבורות וקדושת השם. שלשה כנגדם עבודה והודאה וברכת כהנים, הששה אמצעיים כנגד שש ברכות והם אתה חונן השיבנו, סלח לנו גאולה רפואה פרנסה. ויש להוסיף פנים ואחור בו' הנשארים שהם קבוץ גליות משפט צדק בנין מלכות תפלה, וברכת המינין אין בשם הזה כנגדו כי הוא כנגד מדה\"ד אל הכבוד הרעים שבמזמור (תהילים כ״ט:ג׳) הבו לה' מוסף על י\"ח הזכרות שבו ותקנו אותה כדי לעקור המינים שתהיה מדה\"ד מתוחה כנגדם וכנגד האויבים, ונכלל עוד בזה הכנעת יצה\"ר שבאדם שהוא מכלל האויבים והוא מחלק מדה\"ד. ואתה הבן זה המעט וראה איך עשו החכמים זה בכונה ו' ברכות לצרכי בני אדם ו' לחזרת עטרה ליושנה ומלכות בית דוד למקומה ועם ברכת המינים הם י\"ג, וזה שכל טוב העולם ומלואו בין צרכי בני האדם בין מתקון העולם במלכות שדי הכל משתלשל מן המדות ועליך להתפלל לעלת העלות יתעלה המשפיע כח במדות כענין שנאמר (דברים ד׳:ז׳) ומי גוי גדול אשר לו אלהים וגו'. ביאור הכתוב כי המדות קרובות לנו בכל קראנו לעלת העלות יתעלה, ויש לך לדעת כי י\"ב צירופים של השם הגדול הוא שהזהירו רז\"ל ואמרו זה שמי לעולם לעלם כתיב שלא יהא אדם הוגה את השם באותיותיו, ופירוש באותיותיו בכל אותיותיו והם הי\"ב שהחכמים יקראו אותם שם רבא, והוא שאמרו בסנהדרין (פ\"ו דף ס) אמר רבה שם בן ד' אותיות שם הוא פשיטא מהו דתימא עד דאיכא שם רבא קמ\"ל: \n",
+                "<b>כמה</b> גדול כח התפלה שהרי אמרו רז\"ל (ר\"ה פ\"ק דף י\"ח) יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין. ובמס' ברכות (פ\"ק דף י) אמר חזקיהו כך מקובלני מבית אבי אבא אפי' חרב חדה מונחת לו על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים שנאמר (איוב י״ג:ט״ו) הן יקטלני לו איחל. ואפילו חלה ונטה למות ועשה דייתיקי יהיה זהיר בתפלה שכן מצינו במשה רבינו ע\"ה דכתיב (דברים ג׳:י״ב) ואתחנן אל ה' וכבר הזכיר למעלה (שם) ועריו נתתי לראובני ולגדי. ואמרו במדרש תנחומא לימד משה לכל באי עולם שלא יאמר אדם הואיל והוא חולה ומסוכן ועשה דייתיקי וחלק כל נכסיו לא יאמר לא אתפלל אלא יתפלל שאין הקב\"ה מואס תפלת כל בריה שהרי משה עשה דייתיקי והתפלל שנאמר (שם) ועריו נתתי לראובני ולגדי וסמיך ליה ואתחנן ע\"כ: \n",
+                "<b>כשישראל</b> מתפללים הקב\"ה מצוי להם שנאמר (שם ז) ובקשת משם את ה' אלהיך ומצאת. ועיקר כחן של ישראל אינו אלא תפלה שנאמר (בראשית כ״ז:כ״ב) הקול קול יעקב, ואמרו במדרש (ישעיהו מ״א:י״ד) אל תיראי תולעת יעקב למה נמשלו ישראל לתולעת מה תולעת זו מכה את הארזים בפיה והיא רכה ומכה את הקשה כך ישראל אין להם אלא תפלה ובכח תפלתם מכין את העכו\"ם שנמשלו לארזים שנאמר (יחזקאל ל״א:ג׳) הנה אשור ארז בלבנון ומתגברין ונוצחין. ובפ\"ק דברכות (דף ו ב) אמרו כל הרגיל לבא לבית הכנסת ויום א' לא בא הקב\"ה שואל בו שנאמר (ישעיהו נ׳:י׳) מי בכם ירא ה' וגו' אשר הלך חשכים ואין נוגה לו אם לדבר מצוה הלך נוגה לו אם לדבר הרשות הלך אין נוגה לו, וביאור זה שהקב\"ה מדקדק עם הצדיקים וזה שמחזיק במצוה גדולה כזו שהוא רגיל לבא לבית הכנסת ויום אחד הטרידוהו עניני הרשות ולא בא זה יורה שאין בטחונו גמור לפי שצריך הוא לידע שהתפלה יש לה עתים כענין שנאמר (תהילים ס״ט:י״ד) ואני תפלתי לך ה' עת רצון ומי יודע אם היה עת רצון באותו יום שפשע ולא בא ואלו היה בטחונו גמור על השלמות לא פשע יום אחד להניח התפלה ולעסוק בדבר הרשות, ויש לדון בזה ק\"ו ממלך ב\"ו כי רבים ילכו אחריו למצוא עת רצון. ובמדרש תהלים (שם כד) ה' אלהים צבאות שמעה תפלתי האזינה אלהי יעקב סלה. אמר רבי לוי אריסטוון זה נתן משה ליהודה שנאמר (דברים ל״ג:ז׳) שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו לפיכך שמעה תפלתי התפלה שאנחנו מתפללים בה שהוא י\"ח ברכות תקנו אותם אנשי כנסת הגדולה כנגד י\"ח פעמים שנזכרו האבות בתורה והוא שאמרו במדרש שמונה עשרה פעמים האבות כתובין בתורה, הראשון שבהם (בראשית נ׳:כ״ד) ואלהים פקוד יפקוד אתכם וגו' אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב, והאחרון ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב. רבי יוחנן אמר כנגד שמונה עשרה ציווין שכתוב בסוף ואלה שמות כאשר צוה ה' את משה י\"ח פעמים. רבי סימון אומר כנגד שמונה עשר חוליות שבשדרה שנאמר (תהילים ל״ה:י׳) כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. רבי שמעון אומר כנגד י\"ח מזמורים שמראש תהלים עד (שם כ) יענך ה' ביום צרה בסוף שמונה עשרה יענך ה'. רבי יהושע בן לוי אמר כנגד י\"ח אזכרות שאמר דוד (שם כג) בהבו לה' בני אלים. ולמה בתעניות עשרים וארבעה כנגד ארבעה ועשרים רננות שאמר שלמה בשעה שנכנס לבית קדש הקדשים בתעניתו. ולמה בראש השנה תשע ברכות כנגד תשע אזכרות שאמרה חנה בתפלתה מן ותתפלל חנה ואילך, את מוצא שמונה עשרה מתפללים בכל יום ואין בכלן לשבחו של הקב\"ה אלא שלש ראשונות ושלש אחרונות וי\"ב ברכות כלן לצרכו של אדם. ולמה בשבת שבע על שם שנאמר (שם קיט) שבע ביום הללתיך אי זהו יום מיוחד שאין כיוצא בו הוי אומר זה השבת שהשבת ניתנה לקדושה ולמנוחה ולעונג, לכך תקנו שלש ראשונות ושלש אחרונות והמנוחה באמצע, אמר להן הקב\"ה לישראל הוו זהירין בתפלה שאין לך מדה אחרת יפה הימנה שהיא גדולה מכל הקרבנות שנאמר (ישעיהו א׳:ט״ו) למה לי רוב זבחיכם יאמר ה' וגו' גם כי תרבו תפלה אינני שומע וגו', מכלל שהיא גדולה מכלן. על כן אסור לו לאדם להפסיק בתפלה ולשיח באותן מקומות שאסרו חכמים לשיח בהן והן בין ברכה לברכה ובין פרק לפרק בין אמן יהא שמיה רבא ליתברך בין קדוש לברוך בין גאולה לתפלה. ודרשו רז\"ל במסכת ברכות מי שמפסיק ואינו סומך גאולה לתפלה למה הוא דומה לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך יצא המלך מצאו שהפליג גם הוא הפליג, והמשל לומר כי כן האדם מקרבו להקב\"ה ומרצהו בקילוסין ושבחין של גאולת מצרים והוא מתקרב אליו ובעוד שהוא קרוב אליו ויש לתבוע צרכיו הוא פוסק. אמרו במדרש ר' שמעון בן יוחאי אומר (דברים ז׳:י״ד) לא יהיה בך עקר ועקרה שלא תהיה תכלתך עקרה אלא שתהא נשמעת ותעשה פירות אימתי בזמן שאתה משים עצמך כבהמתך: \n",
+                "<b>התפלה</b> צריכה דמעה שכן אמר דוד (תהילים ל״ט:י״ג) שמעה תפלתי הי אל דמעתי אל תחרש, וכן מצינו בתפלתו של חזקיה (מלכים ב כ׳:ה׳) ויבך חזקיה בכי גדול ואמר לו הקב\"ה שמעתי את תפלתך ראיתי את דמעתך, וכן בחנה כתיב (שמואל א א׳:י׳) ותתפלל על ה' ובכה תבכה: \n"
+            ]
+        ],
+        "Repentance": [
+            [
+                "<b>דרשו</b> ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו (ישעיהו נ״ה:ו׳-ז׳). ידוע כי התשובה היא מכלל שבעה דברים שנבראו קודם שנברא העולם. ואלו הן תורה תשובה גן עדן גיהנם כסא הכבוד בית המקדש שמו של משיח, תורה מנין שנאמר (משלי ח׳:כ״ב) ה' קנני ראשית דרכו. תשובה מנין שנאמר (תהילים צ׳:ג׳) בטרם הרים יולדו וגו' תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם, גן עדן שנאמר (בראשית ב׳:ח׳) גן בעדן מקדם, גיהנם מנין שנאמר (ישעיהו ל׳:ל״ג) כי ערוך מאתמול תפתה. כסא הכבוד מנין שנאמר (ירמיהו י״ז:י״ב) כסא כבוד מרום מראשון, ביהמ\"ק שנאמר (שם) מקום מקדשנו, שמו של משיח שנאמר (תהילים ע״ב:י״ז) לפני שמש ינון שמו. וכבר ביארתי כל זה באות רי\"ש ראש השנה, כי מחסדי הש\"י על נבראיו שברא התשובה קודם שברא את העולם לפי שגלוי וידוע היה לפניו שעתיד אדם לחטוא ולפיכך הקדים לו רפואה למכה, וכבר ביארתי שם כי ז' דברים אלו נקשרים זה בזה קשר אחד וכל אחד מחייב לחבירו. וצריך אתה לדעת כי ענין התשובה הוא שיתחייב אדם שיתבונן בשפלותו ובפחיתות עצמו כי הוא עפר ואפר שחייו רמה ותולעה במותו, כי בזה תתקן לו יותר פעולת התשובה ויעשה תשובה שלימה בכונה רצויה וזכה, וכן מצינו באיוב שהיה מהביל ומפחית האדם בעיקר תולדתו. ובהיותו תמיד מזומן למקריים הוא שאמר (איוב יג) אדם ילוד אשה וגו' כציץ יצא וימל וכו'. ויתכן לומר כי הזכיר איוב בכתוב הזה חמשה מן הפחיתיות, האחד שיסודו של אדם עפר מן האדמה ומי שיסודו הבל אין צריך לומר הבנין שהוא נשען עליו, וזהו (תהילים קמ״ד:ד׳) אדם להבל דמה, וכל מקום שנזכר אדם לשון יריעות הוא, ומטעם זה מצינו ביחזקאל אחר שסיים פרשת המרכבה שהזכיר (יחזקאל ד׳:א׳) ואתה בן אדם ודרשו ז\"ל שהיה יחזקאל מתגאה בעצמו על שראה מעשה מרכבה אמר לו הקב\"ה ואתה בן אדם אל תגיס עצמך בן אדם אתה. הב' שהוא ילוד אשה שכל עניניו לכלוך. וכמו שאמרו רז\"ל (שבת דף קנב) אשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם והכל רצין אחריה. הג' שהוא קצר ימים כי היה אפשר שיהיה ילוד אשה ויאריך ימים כענין הדורות הקדמונים שהאריכו שנים מאתים וג' מאות וארבע מאות. הד' שהוא שבע רוגז כי אפשר שיחיה חיים קצרים ברבוי הצרות והדאגות. הה' כי תכף שהוא מת אין הודו נשאר בו אפי' רגע כי צורת פניו משתנית מיד זהו (איוב יג) כציץ יצא וימל כי תכף שיצא הוא נכרת מיד: \n",
+                "<b>ודרשו</b> בפסיקתא גדול כחה של תשובה שבטלה את השבועה ובטלה את הגזרה, בטלה את השבועה שנאמר (ירמיהו כ״ב:כ״ד) חי אני נאם ה' כי אם יהיה כניהו בן יהויקים חותם על יד ימיני, וכתיב (חגי ב׳:כ״ג) ביום ההוא אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאם ה' ושמתיך כחותם, בטלה את הגזרה שנאמר (ירמיהו כ״ב:ל׳) כה אמר ה' כתבו את האיש הזה ערירי וגו' וכתיב (ד\"ה א ג) ובני יכניה אסיר שאלתיאל בנו. אסיר שנולד בבית האסורים שאלתיאל שממנו הושתלה מלכות בית דוד. ועל זה אמר הנביא בכאן (ישעיהו נ״ה:ו׳) דרשו ה' בהמצאו וגו'. יאמר דרשו ה' בדברים שהוא נמצא בהם זהו בהמצאו, קראוהו בהיותו קרוב בדברים שהוא נמצא אליכם, והדברים הללו הם דרכי התשובה וההכנעה והשפלות שגם הן מכללם. ודרשו רז\"ל (ר\"ה י\"ח) דרשו ה' בהמצאו אלו עשרה ימים שבין ר\"ה ויוה\"כ כלומר שהקב\"ה נמצא ליחיד בימים אלו יותר משאר ימים. יעזוב רשע דרכו הוא הכופר בהקב\"ה כענין שכתוב (תהילים י׳:ד׳) רשע כגובה אפו וגו' ויאמר הכתוב כי אפילו מי שכופר בעיקר וחושב שאין אלהים ישוב מדרך הרע והקב\"ה ירחמהו ויסלח לו. ומפני שהאדם חוטא במחשבה ובמעשה אמר דרכו ואמר מחשבותיו. ומה שאמר ואל אלהינו כי אין צריך לומר במדת רחמים כמו שאמר וישוב אל ה' כי אפי' במדת הדין ירבה לסלוח וזהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח. וכן אמרו במדרש (הושע יד) שובה ישראל עד ה' עד שהוא עומד במדת רחמים ואם לאו אלהיך עד דלא יתעביד סניגוריא קטיגוריא: \n",
+                "<b>ובמדרש</b> שיר השירים ה׳:ט״זשירים רבה (שיר ה) חכו ממתקים וכלו מחמדים זה דודי וזה רעי. זה שאמר הכתוב (עמוס ח) כה אמר ה' אל בית ישראל דרשוני וחיו יש לך חיך מתוק מזה. ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה יש לך חיך מתוק מזה. אמר ריש לקיש ובתוהה על הראשונות, ולא עוד אלא שכל עבירות שעשה הקב\"ה מונה אותן זכיות הדא הוא דכתיב (תהלים מט) מור ואהלות קציעות כל בגדותיך כל בגידותיך שבגדת בי הרי הן לפני כמור ואהלות, ועוד במדרשו דרשו ה' בהמצאו למדנו שהקב\"ה פעמים נראה פעמים אינו נראה פעמים שומע פעמים אינו רוצה לשמוע פעמים עונה פעמים אינו עונה פעמים נדרש פעמים אינו נדרש פעמים מצוי פעמים אינו מצוי פעמים קרוב פעמים אינו קרוב כיצד נראה למשה שנאמר (שמות ל״ג:י״א) ודבר הי אל משה פנים אל פנים חזר ונעלם ממנו כשאמר (שם) הראני נא את כבודך. נראה לישראל בסיני שנאמר (שם כד) ויראו את אלהי ישראל, וכתיב (שם) ומראה כבוד ה' כאש אוכלת. חזר ונעלם מהם שנאמר (דברים ד׳:י״ד-ט״ו) ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה. כשהיו ישראל במצרים בשעבוד פרך כתיב וישמע אלהים את נאקתם כיון שחטאו מה כתיב (שם א) ולא שמע ה' לקולכם וגו'. ענה לשמואל במצפה שנאמר (שמואל א י׳:י״ז) ויצעק שמואל ויענהו חזר ולא ענהו שנאמר (שם טז) ויאמר ה' אל שמואל עד מתי אתה מתאבל וכו', ענה לדוד שנאמר (תהילים ל״ד:ה׳) דרשתי את ה' וענני חזר ולא ענהו שנאמר (שמואל ב י״ב:ט״ז) ויצם דוד צום ובא ולן ושכב ארצה וגו', ובזמן שישראל עושין תשובה מצוי להם שנאמר (דברים ד׳:כ״ט) ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו וגו', לא עשו תשובה מה כתיב בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את ה' ולא ימצאו, פעמים קרוב שנאמר (תהילים קמ״ה:י״ח) קרוב ה' לכל קוראיו פעמים אינו קרוב שנאמר (משלי ט״ו:כ״ט) רחוק ה' מרשעים, דרשו ה' בהמצאו משל למה הדבר דומה למלך שאמר לעבדיו צאו והכריזו בכל ממשלתי שאני יושב ודן דיני ממונות כל מי שיש לו עסק עם חברו יבא לפני ואני דן אותו לכף זכות עד שלא אשוב לדון דיני נפשות, כך הקב\"ה אמר לישראל בני הוו יודעין שאני דן את העולם כולו בארבעה פרקים בשנה, בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן ובחג על המים ואדם נידון בראש השנה בג' פרקים אלו יושב אני לדון דיני ממונות להעשיר או להעני להרבות או למעט, אבל ר\"ה זמן דיני נפשות הוא אם למות אם לחיים, אם עשיתם תשובה לפני אני מקבל אתכם ואדון אתכם לכף זכות ששערי שמים פתוחים ואשמע תפלתכם ואני משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים עד שלא אחתום גזר דין ביוה\"כ לכך נאמר דרשו ה' בהמצאו, אמר ר' ישמעאל בר נחמני א\"ר יונתן משל למה הדבר דומה למלך שהיה דר במדינה והיו בני המדינה מכעיסין אותו כעס גדול מה עשה המלך יצא מן העיר רחוק מעשרה מילין ועמד לו ראהו אדם אחד אמר לבני העיר דעו וראו שהמלך בכעס עליכם והוא רוצה לשלוח לגיונות על העיר להחריבה צאו ופייסוהו ויחזור אצלכם עד שלא ירחק מכם, פקח אחד היה שם אמר להם שוטים עד שהיה אצלכם לא בקשתם אותו ועכשיו קודם שירחק צאו אצלו אולי יקבל אתכם לכך נאמר דרשו ה' בהמצאו, דרשו ה' בהמצאו אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליוה\"כ שהוא שרוי ביניכם, וכן אמר יחזקאל (מג) והקיר ביני וביניהם הוי אומר קראוהו בהיותו קרוב: \n",
+                "<b>דרשו</b> רז\"ל על דוד (שמואל ב כ״ג:א׳) נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על שהקים עולה של תשובה והוא ענין בת שבע שהתודה בו ולא נתבייש לומר חטאתי כשבא אליו נתן הנביא ואמר לו משל הכבשה על בת שבע, וזה הוא שאמר (שם יב) ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה מפתו תאכל ומכוסו תשתה וגו'. והשיב לו דוד ואמר (שם) חי ה' כי בן מות האיש הזה, ואת הכבשה ישלם ארבעתים וגו'. והנה דוד דן אותו בשני דינין מיתה ותשלומין, ודבר ידוע שאין אדם מת ומשלם משום דכתיב (שמות כ״א:כ״ב) ולא יהיה אסון ענוש יענש הא אם יהיה אסון לא יענש. אבל הענין כי דוד נסתפק בדברי נתן הנביא אם היו דבריו דרך משל וחידה על אחד משרי העם שלקח אשת חבירו או היה הענין ממש. ועל כן השיב לשניהם כי אם היה דרך משל על לוקח אשת חבירו על זה אמר חי ה' כי בן מות הוא, ואם אולי היה ממש על זה אמר ואת הכבשה ישלם ארבעתים. כי כן בדין התורה מי שגנב וטבח (שמות כ״א:ל״ז) ארבע צאן תחת השה, ואחר המשל הזה ושהודיע שהוא החוטא השיב דוד ואמר חטאתי לה': \n",
+                "<b>והנה</b> מרע\"ה אדון כל הנביאים הבטיח בני ישראל בגלות כי בזכות שיחזרו בתשובה הקב\"ה יגאלם ויקבצם מד' רוחות העולם הוא שאמר (דברים ל׳:א׳) והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה וגו' (שם) ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו, וכתיב אחריו ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים: \n"
+            ]
+        ],
+        "Fasting": [
+            [
+                "<b>יודע</b> צדיק נפש בהמתו ורחמי רשעים אכזרי (משלי י״ב:י׳). ידוע כי החכמים הקדומים אשר דברו בענין הנפש וסודה ועשו בזה ספרים הרבה אין קץ נחלקו בה לשתי כתות. כת סוברת כי נפש האדם אחת ויש בה ג' כחות כח הבהמי וכח הצומח וכח המשכיל. ושלש כחות אלו נקראים נפש, וכת סוברת כי יש באדם שלש נפשות והן נפשות שונות כל אחת ואחת לעצמה. הנפש הבהמית לעצמה והצומחת לעצמה והשכלית לעצמה. הנפש הבהמית בה ישתתף האדם עם שאר בעלי נפש התנועה והן הבהמות והחיות והעופות, והיא הנפש המתאוה לאכול והכועסת והמבקשת שררה וכבוד ושאר תענוגי הגוף והיא הנקראת נפש ורוח שכתוב (דברים י״ב:כ׳) כי תאוה נפשך לאכול בשר וכתיב (קהלת ז׳:ט׳) כל רוחו יוציא כסיל וכתיב (משלי כט) אל תבהל ברוחך לכעוס, ומשכן הנפש בכבד. הנפש הצומחת בה ישתתף אדם עם האילנות והצמחים וענינה וכחה באה להגדיל ולהצמיח כל גוף ולהרחיבו ויש לה זמן לגידולה ואין משכנה במקום המיוחד עם הגוף. הנפש השכלית בה ישתתף עם אלהין די מדרהון עם בשרא לא איתוהי והם השכלים הנפרדים העליונים, ומשכן הנפש הזאת במוח והיא הנקראת נשמה שהיא יודעת את בוראה ומהללת אותו תמיד שנאמר (תהילים ק״נ:ו׳) כל הנשמה תהלל יה וכן כתיב (בראשית ב׳:ז׳) ויפח באפיו נשמת חיים. וכתיב (ישעיה נו) ונשמות אני עשיתי. הרי שהכתובים מיחסים הנשמה הזאת להקב\"ה לפי שעיקר בריאתו של אדם אינו אלא בשבילה, ומצינו לרבותינו הקדושים חכמי התלמוד ז\"ל מאמר אחד נוטה לדעת האומרים שהנפשות שונות, והוא מה שאמרו בסנהדרין פ' ארבע מיתות ב\"ד (דף סה ב) רבה ברא גברא שדריה לקמיה דר' זירא הוה משתעי ליה ולא מהדר א\"ל דמן חבריא את תוב לעפרך, ביארו לנו בכאן כי רבה בחכמתו הגדולה שברא האדם ההוא בחכמת ספר יצירה מכח גלגול אותיות האלפ\"א בית\"א הטיל בו נפש התנועה אבל לא היה בו כח להטיל בו נפש השכלית שהדבור ממנה וזה יורה שהנפשות שונות, אמנם נראה כי דעת התורה הוא בנפש האדם שהיא נפש אחת שיש בה שלש כחות וכל כח וכח נקרא נפש. וידוע כי מעלת הצדיק על הרשע אינה אלא בהכנעת הנפש הבהמית ובהתגברות הנפש השכלית. ועיקר התורה כלה ויסודה הוא שישבר אדם תאותיו ויכניעם וישיבם עד דכא עד שיביאם בשעבוד הנפש השכלית. והעושה זאת ומגביר שכלו על תאותו ומשבר ומכניע הנפש הבהמית שלו הוא הנקרא צדיק, וע\"ז אמר שלמה בכאן יודע צדיק נפש בהמתו. לימדך הכתוב כי יקרא צדיק כל מי שמכניע נפש בהמתו כלומר נפש הבהמית שלו ומלת יודע מלשון (תהילים קל״ח:ו׳) וגבוה ממרחק יידע וכן (שופטים א) ויודע בהם את אנשי סכות, ודבר ידוע שהסבה הגדולה שבהכנעת הנפש הבהמית הוא התענית, כי האדם בטבעו כשיחסר לחמו רגע שהוא צריך אליו יהרסו כחותיו. וכאשר יצום ויתענה הכח הבהמית תשש והחומר מדלדל ובאותה שעה יהל עליו אור השכל ויכוין אל האמת ותהיה עבודתו רצויה ותפלתו מקובלת. ולכך צותה התורה ביום דין הנפשות להתענות והוא יוה\"כ לפי שהמאכל והמשתה סבה לגסות הטבע ולגודל הלב ויבא אדם מזה שישכח את השם וכענין שכתוב (הושע י״ג:ו׳) שבעו וירם לבם על כן שכחוני, וכיון שהיום ההוא מיוחד לכפרת העונות ולדיני הנפשות אין ראוי שיתעסק אדם בדבר שיוכל למנוע ממנו הכפרה ההיא ולקבוע את נפשו, ולכך נצטוינו בענוי הנפש ביום המקודש ההוא הוא שאמר הכתוב (ויקרא כ״ג:כ״ז) ועניתם את נפשותיכם. ובאה הקבלה לרבותינו ז\"ל בעינוי זה שהוא עינוי של רעבון ממה שכתוב (דברים ח׳:ג׳) ויענך וירעיבך שאם לא כן הייתי אומר שהענוי הזה הוא שיענה אדם את עצמו ביגיעה רבה ועמל כבד כגון טעינת הקורות והדברים הכבדים וזולתם כי זה בכלל ענוי הנפש כיון שאין הכתוב מבאר ממעת האכילה אלא שמזהיר על העינוי פעמים רבות ואומר (ויקרא ה) ועניתם את נפשותיכם (שם) תענו את נפשותיכם (שם) כי כל הנפש אשר לא תעונה ואין באחד מהם כתוב איסור האכילה בפירוש, אבל הקבלה לרבותינו ז\"ל היא נר מאיר אל עבר פנינו שביארו לנו העינוי הזה ואמרו (יומא פ\"ח דף עז) כתיב הכא ועניתם וכתיב התם ויענך וירעיבך מה התם עינוי דרעבון אף הכא נמי עינוי דרעבון, והועילו אותנו בגזירה שוה זו שאין להבין עינוי זה בטעינת הדברים הכבדים שאם כן היה לו לומר ועניתם את גופכם אבל עתה כשאמר ועניתם נפשותיכם הוא כולל עינוי הגוף והנפש, עינוי הגוף מן הרעבון כמו שבא בקבלה, ועינוי הנפש ממחשבות רעות כלומר שיענה נפשו מן המחשבות והרהורים כי הם קשים על נפש השכלית יותר מן העבירה עצמה: \n",
+                "<b>ומן</b> הידוע כי עינוי הנפש הוא עיקר, לא עינוי הגוף שיענה אדם את גופו בצום ובתענית ולא יענה את נפשו מן ההרהור הרע זה חוטא ואין לו זכות מאותו תענית. ועל כיוצא בזה הזכיר ישעיה ע\"ה (ישעיהו נ״ח:ד׳) הן לריב ומצה תצומו ולהכות באגרוף רשע לא תצומו כיום להשמיע במרום קולכם, ואומר (שם) הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו הלכוף כאגמון ראשו ושק ואפר יציע הלזה תקרא צום ויום רצון לה'. ביאר בזה שעינוי הגוף בלעדי עינוי הנפש אינו כלל עיקר יום רצון לה'. אבל העיקר הוא עינוי הנפש והוא שיענה נפשו מן המחשבות הרעות ומפעולות הרשעה וזהו שאמר (שם) הלא זה צום אבחרהו וכתיב (שם) הלא פרוס לרעב לחמך. אמר אין הכונה שתרעיב את גופך אלא שתשביע את הרעבים לא שתענה את גופך בצום ובתענית, זהו שאמר (שם) ומבשרך לא תתעלם כי אסור לך שתתעלם מבשרך לענותו תמיד כי אין עיקר הכונה בזה אלא בעינוי הנפש, ודע לך שהוא כן שכן מצינו שהקילה תורה בעינוי הגוף בחולה שיש בו סכנה שאמרו רז\"ל מאכילים אותו דבר האסור לו או מאכילין אותו ביו\"ה ואמרו על זה (יומא פ\"ח דף פ\"ה ב) חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה, ולא הקילה בעינוי הנפש כלומר שאם היתה קשורה נפשו בתאות הערוה והוא מסתכן בדבר אין להתיר לו כלל ואע\"פ שימות בשביל זה, והוא שאמרו (סנהדרין פ\"ח דף עה) מעשה היה ושאלו לרופאים ואמרו אין לו תקנה עד שתבעל לו ואמרו חכמים ימות ואל תבעל לו תספר עמו מאחורי הגדר ימות ואל תספר עמו. והא למדת שעיקר הכונה הוא עינוי הנפש לא עינוי הגוף בלבד. ואמנם עינוי הגוף עם עינוי הנפש הוא התענית המקובל והצום הנבחר והוא חשוב קרבן וגדול שכרו מן הקרבן שהקרבן בממונו והתענית בגופו שהרי חלבו ודמו מתמעט: \n",
+                "<b>וראוי</b> לאדם בתעניתו שיתאונן על חטאיו ושיוריד עליהם דמעות כי הדמעות יוצאות ממעמקי ההכנעה והכונה הרצויה והם עדות על לב נשבר ונדכה, ועם הדמעה תפלתו של אדם נשמעת שכן אמר דוד ע\"ה (תהילים ל״ט:י״ג) שמעה תפלתי ה' וגו' אל דמעתי אל תחרש, וכן בתפלתו של חזקיהו כתיב (מלכים ב כ׳:ג׳) ויבך חזקיהו בכי גדול, וכן בתפלת חנה כתיב (שמואל א א׳:י׳) ותתפלל על ה' ובכה תבכה ומתוך הדמעה נתקבלה תפלתה, והדמעה עם התענית דוגמת נסוך המים עם הקרבן, וכאשר יאמץ אדם את עצמו בתפלה ודמעה יחדו יהיו תמים לפני ה' ביום התענית ומובטח לו שתהיה תפלתו נשמעת, אם אין בידו מאותן כ\"ד דברים המעכבים את התשובה, וזהו שאמר הנביא (ישעיהו נ״ח:ד׳) לא תצומו כיום וגו', למדנו שהתענית הראוי גורם שהתפלה נשמעת במרום וזהו עיקר כונת התענית, ומצינו שעל ידי התענית נשמעה תפלתן של ישראל ונגאלו בימי אחשורוש ממות לחיים והוא שצותה אסתר (אסתר ד׳:ט״ז) וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים וגו': \n",
+                "<b>וזה</b> עיקר כונת התורה הן בתפלות בתעניות ובצדקות הכל להכניע הנפש הבהמית ולהמשך אחר הנפש השכלית בעבודת השי\"ת, וע\"ז אמר יודע צדיק נפש בהמתו כי כן בהמתו של צדיק שהוא מכניע נפש הבהמית שלו כדי שתתעלה נפש השכלי, אבל הרשע הוא בהפך לא די שאין מכניע נפשו הבהמית אלא שהוא מרחם להשביע אותה בכל תאותיה, ואיש אשר אלה לו אכזרי הוא על נפשו השכלית, זהו ורחמי רשעים אכזרי, כי הרחמנות על הנפש המתאוה אכזריות הוא על נפש השכלית כי התאוות הן הן המסך המבדיל והמונע מלהשיג המושכלות. ודרז\"ל ק\"כ תעניות עשה משה בהר ולא הניח גדר ולא מחיצה שלא קרעה, והגדר והמחיצה אין להבין אותו ברקיע אלא בחומר הגוף, והכונה שהגביר שכלו על גופו והיה נכון לקבל המושכלות ולא היה חומרו מעכב ההשגה כי החומר הוא הגדר והמחיצה והמסך המונע את האדם מן ההשגה, ולעתיד לבוא יתהפכו כל הצומות לימים טובים שכן הבטיח הנביא ואמר (זכריה ח׳:י״ט) כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו: \n"
+            ]
+        ],
+        "Tefillin": [
+            [
+                "<b>ראשך</b> עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים (שיר השירים ז׳:ו׳). דבר ידוע כי הדעות האמתיות כגון דעת אמונת חדוש העולם ודעת ההשגחה הפרטית במין אדם וכן דעת שהשכינה דבקה בישראל הדעות האלהי וכיוצא בהן לא תשלמנה כי אם בפעולות שיעשה האדם בידים ועם הפעולה תהיה הדעת ההיא קבועה בלב, דעת אמונת החדוש צריכה לפעולה והיא מצות השבת שעם הפעולה ההיא תשלם פעולת אמונת החדוש, וכן דעת ההשגחה הפרטית הדבקה במין אדם צריכה לפעולה והיא מצות המזוזה שמתוכה יתבאר לאדם ענין השמירה וההשגחה העליונית הפרטית המקפת את האדם, ושאין העולם השכל נמסר לכחות העליונים כדעת חכמי המחקר. וכן דעת רז\"ל שהשכינה דבקה בישראל צריכה לפעולה והיא מצות התפילין כי מצות התפילין אות היא שהשכינה דבקה עמנו ושהיא מקפת כל הקצוות, וכדי שתהיה הדעת הזאת רשומה בלבבות נצטוינו לעשות בזה פעולה שתהיה זכרון לאותותיו ולמופתיו אשר הגדיל לעשות עמנו, ושנניח אותו זכרון בשני איברים המיוחדים שהם שרשי המחשבה ועיקרי כל הפעולות והן הלב והמוח, ושיהיי רצועות התפילין מקיפות את הראש ולכך נקראו התפילין טוטפות שהוא לשון פאר ותכשיט מלשון החכמים שאמרו ולא בטוטפת שהוא לשון פאה פרק במה אשה יוצאה (שבת דף נז) כי הוא התכשיט שהאשה מתקשטת ומתפארת בו, וזה להורות שאנו עם מקבלי התורה מתפארים בשכינה שבה תפארתנו כענין שכתוב (תהילים פ״ט:י״ח) כי תפארת עזמו אתה. והשכינה ג\"כ מתפארת בנו כענין שכתוב (ישעיהו מ״ט:ג׳) ישראל אשר בך אתפאר. וכדי להודיע על גודל הפלגת הדבקות הוצרכו חכמי האמת לומר שהקב\"ה מניח תפילין, ילמדו דעת את העם כי כשם שאנו עמו וצאן מרעיתו מתפארים בו בסיפור יחודו ונפלאותיו ומופתיו שעשה עמנו במצרים, כן הוא יתברך מתפאר בנו ומספר יחודנו שאנחנו גוי אחד בארץ מיוחד לחלקו, והוא שדרשו בפ\"ק דברכות (דף ו) בתפילין דמארי עלמא מה כתיב בהו (דברי הימים א י״ז:כ״א) ומי כעמך ישראל גוי אחד, ומקשי שם ומי משתבח קב\"ה בשבחייהו דישראל אין דכתיב (דברים כח) את ה' האמרת היום וה' האמירך היום א\"ל הקב\"ה לישראל בני אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנאמר (שם ו) שמע ישראל ה' אלהינו וגו' אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר (דברי הימים א י״ז:כ״א) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. נמצאת למד כי כונת התפילין בנו גם בהקב\"ה הכל ענין אחד ורמז א', כי בנו הם אות על יחודו ובהקב\"ה הם אות על יחודנו שהוא יתברך מתאחד עמנו גם אנחנו עמו וצאן מרעיתו, ואם כן פעולת מצות התפילין כדי לאמת הדעת ההיא שהשכינה דבקה בישראל. ולכך תמצא במצות התפילין רמז לשכינה והוא השי\"ן שאמרו עליה חכמי האמת שי\"ן של תפילין הלכה למשה מסיני:  ",
+                "<b>יש</b> מתרשלין במצות תפילין שאינן זהירין בהנחתן מפני שחושבין שהתפילין צריכין קדושה וטהרה יותר מדאי ואין לאל ידם להתקדש ולהטהר כל כך שיהיו ראוים להניחם. והנה הם טועים במחשבה זו וחוטאים חטא גדול שלא בכונה אלא בתמימות לב, שהרי מצינו ס\"ת מקודש וחמור יותר מן התפילין וכל אחד ואחד מישראל עולה וקורא בתורה וראוי הוא לכך ואין אדם מישראל נמנע מזה מפני קדושת ספר תורה. ואם בספר תורה כך אין צריך לומר בתפילין שיש בהן ארבע פרשיות של תורה בלבד, כי כיון שהוא נזהר ממה שהזהירו רבותינו ז\"ל שלא יישן בהם ולא יפיח בהן ולא יכנס בהן לבית הכסא וכן יזהר שלא יניחם כשיש לו חולי מעים די לו בכך ועשה בזה הזהירות הראוי, וכן אמר הכתוב (תהילים ס״ח:י״ד) אם תשכבון בין שפתים כנפי יונה נחפה בכסף כלומר אע\"פ שאתם בגלות ושוכבין בין שתי האומות ארם וישמעאל יש לכם להשתדל במצות תפילין ושתעשה בהן כנפי יונה. ודרשו רז\"ל במס' שבת (דף מט) פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל שלא להניח תפילין והיה אלישע בעל כנפים מניח תפילין פעם אחת ראהו קסדור אחד רץ מפניו רץ אחריו לקח תפילין בידו וכשהגיע אצלו אמר לו מה בידך אמר לו כנפי יונה פתח ידו והפריחן ובשביל נס שנעשה לאותו צדיק היו קורין אותו אלישע בעל כנפים. ומאי שנא כנפי יונה דמתילא כנסת ישראל ליונה שנא' (שם) כנפי יונה נחפה בכסף מה יונה כנפיה מגינות עליה כך ישראל מצות מגינות עליהן. וידוע שכל זמן שהאדם נזהר בהן הזהירות הראוי חובה עליו להניחן והוא עובר בהן אם אינו מניחן. כי מאחר שאין לו טענה שיוכל להפטר אינו נמלט מאחת משתים, או שיהיה פושע במצוה או שיהיה מורד וכבר מנו רז\"ל (ר\"ה פ\"ק דף יו) קרקפתא דלא מנח תפילין מעולם פושעי ישראל בגופן, ולמדונו בזה כי מי שרובו עונות ויש באותן עונות עון זה שלא הניח תפילין מחמת מרד אי אפשר לו בשום פנים שינצל מעונש גיהנם שכן אמרו לא סגיא דלאו הכי. שנאמר (זכריה י״ג:ט׳) והבאתי את השלישית באש:  ",
+                "<b>ומעתה</b> כל מי שחננו השם דעה ובינה והשכל ונתן לו עינים לראות ואזנים לשמוע צריך הוא שיתבונן בגודל כח מצות תפילין כיון שהמורד בה ענשו חמור כל כך עד שמים יגיע שהוא נמנה מכלל עון פושעי ישראל בגופן אשר לא יצילו את נפשם מיד להבה, ועל כן יצטרך שתהיה המצוה הזאת רגילה בישראל ושתהיה מוחזקת בידם, כי כן היתה בכל הזמנים כלן היו הכל זהירין וחרדין במצות תפילין ובמצות ציצית וזולתם, אבל מיום שגברו הצרות ונתדלדלו הדורות וגזרו שמד שכל מי שיניח תפילין יפצעו את מוחו הוצרכו ישראל להתרשל במצוה זו מפני הסכנה ולא מסרו עצמן עליה כמצות המילה ועל כן היא מרופה בידם היום, ומצות המילה שמסרו עצמן עליה עדיין היא מוחזקת בידן וכל מצוה שלא מסרו עצמן עליה היא מרופה בידן, וכיון שביד האדם לקיים מצוה זו אין לאחד מישראל שימנע מזה על המחשבה שהזכרתי למעלה, כי כל אדם ראוי להניח תפילין כל זמן שהוא בריא וגופו טהור מן החולי והמדוה, ואין צריך עכ\"פ שיהיה לו גוף נקי כאלישע בעל כנפים, הוא שטועין בו הרבה בני אדם מהמון ישראל גם קצת מן היודעים שחושבין שאין כל אדם ראוי למצות תפילין אלא א\"כ הגיע למדרגת אלישע בעל כנפים שנעשה לו נס ושיהיה לו גוף נקי כמוהו. וזו היא הסבה שהמצוה הזאת מרופה בידם ולא יחזיקו בה, ולא ידעו ולא יבינו כי אין המאמר הזה אמור אלא בשעת השמד שאם המניח תפילין הוא כדאי ובטוח על עצמו שיעשה לו נס כאלישע בעל כנפים יש לו להניח תפילין בשעת שמד ואם לאו אין לו להניחם מפני הסכנה, אבל שאר כל המון ישראל שלא בשעת הסכנה חייבים להניח, וכל ישראל ראוים לכך כי כל העדה כלם קדושים, או יהיה ביאור המאמר לענין הנחתן כל היום כלו וזהו לשון גוף נקי שאם יש לו גוף נקי כאלישע ונזהר בהם הזהירות הראוי חייב להניחם כל היום כלו כמו שהיה עושה אלישע, אבל אם אין לו גוף נקי כמוהו די לו להניחן בשעות ידועות, ואין צריך לומר הגדולים שהם חייבין במצות תפילין ושהיא מצוה מוטלת עליהם, כי גם הקטנים צריכין להניחן כדי לחנכן במצות וכן אמרו במס' סוכה (פ\"ג דף מ) קטן היודע לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין:  ",
+                "<b>ועתה</b> יש לנו לבאר חיוב מצות התפילין ומצות הנחתן ומקום הנחתן וזמן הנחתן וביאור שכרן. חיוב המצוה הזאת גדול שהיא שקולה כנגד כל המצות שבתורה. ויש בזה רמז בתפילין שי\"ן של ג' ראשין ושי\"ן של ד' ראשין שהם מספרם ת\"ר ושתיהן מלה אחת שקורין אותה שש הרי תר\"ו ושבעה ראשין שלהן הרי תרי\"ג. ודרשו רז\"ל בברכות (דף יד:) אמר עולא כל הקורא ק\"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו, והוא כנוי להקב\"ה שהוא כאלו מעיד עליו שלא צוהו מצוה זו מעולם, או יהיה בעצמו ממש כשאינו מקיים מה שמוציא מפיו. א\"ר יוחנן כאלו הקריב תודה בלא מנחה זבח בלא נסכים, א\"ר יוחנן הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל וזו היא מלכות שמים שלימה, וא\"ר יוחנן כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר (תהילים כ״ו:ו׳) ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה', וביאור זה כי העושה דברים הללו ממשיך אליו המדות כענין המקריב קרבן, ויש במצות התפילין שם של שדי אות שי\"ן בקומט התפר ואות דל\"ת ויו\"ד ברצועות, דל\"ת בקשר של ראש ויו\"ד בקשר של יד, ויש לכל זה טעם נפלא וענין עצום עיקרי. וכבר דרשו רז\"ל (מנחות דף לה) אמר אביי שי\"ן של תפילין הלכה למשה מסיני, ואמר אביי דל\"ת של תפילין הלכה למשה מסיני, ואמר אביי יו\"ד של תפילין הלכה למשה מסיני, ותניא (דברים כ״ח:י׳) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וגו' כלומר כי שי\"ן עליך ויראו ממך, לפי שאות שי\"ן רמז לשכינה וארבעה בתים לארבע חיות המרכבה העומדים לד' רוחות העולם, ויתבאר לנו מזה כי השכינה משפעת כח לד' חיות הקודש ולארבע רוחות העולם וכן מעלה ומטה, מפני זה הרצועות מקיפות את הראש ומתחברות למעלה ומשתלשלות ויורדות למטה כי כן השכינה מקפת לכל ומנהגת את הכל מעלה ומטה, ואם כן מתוך מצות התפלין אנו למדין שהשכינה דבקה בישראל. ולכך הזכיר שלמה בכאן ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים. ראשך עליך ככרמל ירמוז על מצות תפלין של ראש שבהם אות השי\"ן חקוקה, ודלת ראשך כארגמן על קשר של תפלין שהוא כמין דל\"ת, מלך אסור ברהטים ירמוז על היו\"ד, ורמז לך בכתוב הזה שם של שדי. וגילה לך החכם בכאן כי מתוך מצות התפלין המלך הוא קשור ודבוק עמנו כי המצוה הזאת פעולה שהיא מאמתת הדעת ההיא שהשכינה דבקה בישראל. התפלין הם תפארת למי שמניחן הוא שכתוב ביחזקאל (יחזקאל כ״ד:י״ז) פארך חבוש עליך. ולכך אבל חייב בכל מצות האמורות בתורה חוץ מן התפלין שנאמר בהן פאר, סימן אדנות הוא שכתוב ויראו ממך. ומזה אמרו רז\"ל שכל עבד שמניח תפלין בפני רבו שהוא יוצא לחירות לפי שהתפלין סימן האדנות והמלכות והכל יראים מן המלך, והוא שאמרו (גטין דף מ) א\"ר יהושע בן לוי עבד שהניח תפלין בפני רבו יוצא לחירות ומקשי התם מיתבי לוה ממנו רבו או שעשאו רבו אפוטרופוס או שהניח תפלין בפני רבו או שקרא ג' פסוקים בבית הכנסת בפני רבו הרי זה לא יצא לחירות, ומתרץ אמר רבה בר שילא כשרבו הניח לו תפלין. כלומר שהוא לוקח אותו אדנות של הנחת תפלין על יד רבו הרי זה יוצא לחירות, ולכך היתה הנחת תפלין בגבהו של ראש מקום שמלכי ישראל נמשחים שם בשמן המשחה. ועל זה דרשו רז\"ל (שבת דף קנג) (קהלת ט׳:ח׳) בכל עת יהיו בגדיך לבנים זו מצות ציצית ושמן על ראשך אל יחסר זו מצות תפילין, נתנו החכמים רמז לתפלין כשמן על הראש והוא המקום בראש שמלכי ישראל נמשחים שם והוא מקום הנחת תפלין בראש מקום שמוחו של תינוק רופס, ומה שמכסים התפלין במטלית ובשער ובגידין יש בה רמז וסימן לתחיית המתים, שעתידים מתי ישראל לחיות לעמוד בלבושיהן בשערן ובגדיהן והעור מלמעלה כשם שהתפילין מחופין בעור, וכשם שיש לגוף בשר וגידין ועור ושער ומלבוש, ועתיד הקב\"ה להקימם בלבושיהן שנאמר (איוב ל״ח:י״ד) ויתיצבו כמו לבוש, וכתיב (יחזקאל ל״ז:ו׳) והעליתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור מלמעלה. כן התפלין יש להן דוגמא לזה, כי גוף הפרשיות הכתובות בפנים הם כנגד גוף האדם, והקלף שהפרשיות כתובות בו הם כנגד הבשר, והגידים שהם תפורים הם כנגד גידי האדם, והמטלית כנגד לבושי האדם, וזה רמז לכל מי שהוא ירא שמים ומניח תפילין שהוא זוכה לתחיית המתים:  ",
+                "<b>משפט</b> הנחתן. תחלה מניח תפלין של יד ואח\"כ של ראש שכן אמר הכתוב (דברים ו׳:ח׳) וקשרתם לאות על ידך וגו' וקבלו רז\"ל שהיד הזאת היא של שמאל ממה שכתוב (שמות י״ג:ט״ז) והיה לאות על ידכה יד כהה והיא היד שאין הכח והגבורה מצויין בה כמו בימין. ועוד שהימין נקראת ימין והשמאל נקראת יד הוא שכתוב (ישעיהו מ״ח:י״ג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. וכתיב (שופטים ה׳:כ״ו) ידה ליתד תשלחנה וימינה וגו'. וטעם הנחת תפלין של יד קודם לשל ראש מפני שהתפלין של יד נקראו אות ושל ראש נקראו זכרון ועל כל פנים האות קודם לזכרון שאם אין אות אין זכרון, ולכך אמרו כשהוא מניח מניח של יד תחלה ואחר כך של ראש וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואחר כך של יד שכן כתוב (דברים ו׳:ח׳) וקשרתם לאות על ידך וגו' ודרשו רז\"ל כל זמן שבין עיניך יהיו שתים, ואלו היה חולץ של יד תחלה כמו שהניחן תחלה לא היה בין עיניו שתים ועל כן יש לו להניח של יד תחלה ולחלוץ של ראש תחלה כדי שיהיה האות ראשון ואחרון אשר עליו בא הזכרון:  ",
+                "<b>תפלין</b> של יד נצטוינו בהן שיהיו בית אחד ממה שכתוב (שמות י״ג:ט׳) והיה לך לאות ומשמעו אות אחד. ותפלין ש\"ר ארבעה בתים ממה שכתוב (שם) ולטטפת בין עיניך והוא חסר שני ווי\"ן ודרשו דז\"ל טט בכתפי שתים כת באפריקי שתים, אע\"פ שתפלין של יד בית אחד ותפלין של ראש ד' בתים אין כתוב בזה אלא מה שיש בזה שהרי בכל אחת ואחת כתיב ארבע פרשיות והן (שם) קדש לי כל בכור (שם) והיה כי יביאך (דברים ו׳:י׳) שמע (שם יא) והיה אם שמוע, והם פרשיות מורות על החדוש וההשגחה והיחוד ואהבת השכינה ודבקותה עם ישראל, וכן מצינו בתפילין של הקב\"ה שהוא משל על הדבקות הזאת שיש בהן ד' פרשיות שכן אמרו בברכות (פ\"ק דף ו) מי כעמך ישראל אשריך ישראל בחד ביתא, ומי גוי גדול בחד ביתא. או הנסה אלהים בחד ביתא. ולתתך עליון בחד ביתא. וכלהו כתיב באדרעי', וד' פרשיות אלו מורות על אהבת הקב\"ה לישראל:  ",
+                "<b>משפט</b> התפלין שיהיו בהן רצועות על שם שנאמר (הושע י״א:ד׳) בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה, ושיהיו הרצועות שחורות תלויות מלמעלה למטה לפניו משום שנאמר (שיר השירים ה׳:י״א) קוצותיו תלתלים שחורות כעורב, וקבלו רז\"ל רצועות שחורות הלכה למשה מסיני:  ",
+                "<b>מקום</b> הנחתן הוא שמניחין תפלין של יד בגבהו של זרוע, שכן באה הקבלה (שמות י״ג:ט״ז) והיה לאות על ידכה לא על ידו ממש אלא בגבהו של יד, וכן בתפלין של ראש שאמר (שם) ולטטפת בין עיניך לא בין העינים ממש שהרי כתוב (דברים י״ד:א׳) ולא תשימו קרחה בין עיניכם. ומקום שנעשה קרחה אינו בין העינים ממש אלא בגובה העינים אף כאן בגבהו של ראש, וכן אמרו רז\"ל אמרה תורה הנח תפלין בראש הנח תפלין ביד מה להלן בגבהו של ראש אף כאן בגבהו של יד. עוד אמרו לך לאות במקום לך לאות כלומר עליון שיהיה לך לאות והוא עליון הזרוע וזהו כנגד הלב, וכן בתפלין של ראש במקום שמוחו של תינוק רופס שהרי שני איברים הללו הם משכן הנפש החכמה. ואמרו בברכות תבא הנפש שהיא בגבהה של גוף ותשבח להקב\"ה שהוא גבוה על כל העולם:  ",
+                "<b>זמן</b> הנחתן ביום ולא בלילה, שכן אמר הכתוב (שמות י״ג:י׳) ושמרתם את החקה הזאת למועדה מימים ימימה. בחול ולא בשבתות וימים טובים לפי שהתפלין נקראו אות שנאמר (שם) והיה לאות מה שצריכין אות יצאו שבתות וימים טובים שהן עצמן אות, ואף חולו של מועד בכלל ימים טובים ואין להניח בהן תפלין:  ",
+                "<b>המניח</b> תפלין בכל יום אין שני עדים זזין ממנו לעולם שהם עליו אות בקיום המצות, כיצד ג' מצות נצטוו ישראל שנקראו אות. ואלו הן תפלין שבת ומילה, תפלין (שם) והיה לאות על ידכה, שבת (שם לח) כי אות היא ביני וביניכם, מילה (בראשית י״ז:י״א) והיה לאות ברית ביני וביניכם, וכל מי שזהיר להניח תפלין בכל יום הרי ב' עדיו עמו בכל יום מילה ותפלין, ובשבת שאין שם תפלין הרי שני עדיו ג\"כ עמו מילה ושבת, אם כן כל המקיים מצות תפילין הולכין עמו שני עדים לעולם בחול ובשבת. הרי שנתפרסמה מעלת המניח תפלין שבהן רמז באל שדי שעליהם אמר שלמה (שיר השירים ז׳:ו׳) ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים, ראשך עליך ככרמל היא השי\"ן, ודלת ראשך היא הדל\"ת, מלך אסור הוא היו\"ד:  ",
+                "<b>במדרש</b> שיר השירים ראשך עליך ככרמל. הרשעים שבישראל חביבין עלי כאליהו שעלה אל הר הכרמל שנאמר (מלכים א י״ח:מ״ב) ואליהו עלה אל ראש הכרמל וגו' וישם פניו בין ברכיו ולמה שם פניו בין ירכיו אלא אמר הקב\"ה אין לנו זכות הבט לברית, ודלך ראשך כארגמן אמר הקב\"ה הדלים והרשים שבישראל חביבין עלי כדוד שנאמר (זכריה ו׳:י׳) והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד, ויש אומרים כדניאל דכתיב ביה (דניאל ד) והלבישו לדניאל ארגונא, מלך אסור ברהטים זה ממ\"ה הקב\"ה דכתיב ביה (תהילים צ״ג:א׳) ה' מלך גאות לבש. אסור שאסר עצמו בשבועה שהוא משרה שכינתו לישראל. ברהטים של יעקב אבינו, בזכות מי רבי אבא בר כהנא ור' לוי חד אמר בזכות אברהם שנאמר (בראשית י״ח:ז׳) ואל הבקר רץ אברהם, וחד אמר בזכות יעקב שכתוב בו (שם ל) ויצג את המקלות ברהטים, אמר ר' ברכיה בזכות משה שנאמר (דברים ל״ג:ה׳) ויהי בישורון מלך. אסור שנאסר ונגזר עליו שלא יכנס לארץ בשביל מה ברהטים של מי מריבה שנאמר (במדבר כ׳:י״ג) המה מי מריבה. ע\"כ:  ",
+                "<b>ביאור</b> שכרן. והוא שהמניח תפלין בטוח הוא שלא יחטא שכן דרז\"ל (מנחות דף מג:) רבי אלעזר בן יעקב אומר כל מי שיש לו תפלין בראשו ותפלין בזרועו וציצית בבגדו מוחזק הוא שלא יחטא שנאמר (קהלת ד׳:י״ב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק. וראינו מקצת חכמים מחכמי התלמוד שהיו מתפארין בעצמם בהנחת תפלין, והוא שמצינו (שבת דף קיח:) רב ששת שהיה מגדוליהם שהיה אומר תיתי לי דקיימתי מצות תפלין. וכן קצת מהם שהיו שמחים שמחה גדולה באותו יום שהיו מניחין בו תפלין, והוא שאמרו (ברכות דף לה) ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא חזייהו דהוה קא בדח טובא אמר ליה לא סבר לה מר (משלי י״ד:כ״ג) בכל עצב יהיה מותר א\"ל אנא תפלין מנחנא, וכן קצת מהם שהיו מתפללים להקב\"ה שיהא חלקם לחיי העולם הבא עם אותן שמניחין תפלין, הוא שאמרו אמר רבי יוסי יהא חלקי עם קושרי תפלין ומתעטפין בציצית וקורין קריאת שמע ביראה, ועוד אמרו (מנחות דף מד) כל הרגיל בתפלין מאריך ימים שנאמר (ישעיהו ל״ח:ט״ז) ה' עליהם יחיו ולכל בהן חיי רוחי ותחלימני והחייני:  ",
+                "הא לך חבור הדרשות אשר יסדתי, אחר רואי מדרשי החכמים, אשר על רובם עמדתי בהם, לפני התלמידים שלחן ערכתי, לכל תועה ביער המדרשים דרך סלולה הדרכתי. אל ישרי הלב וזכי הנפשות, נתתי דרך בים הדרשות, כי עת לדבר ועת לחשות. וצור מבטן גוחי, אשר בו אשים מבטחי, יזכני להיות מן המוצאים חן בעיניו, מן המתעדנים בנהרי נחלי עדניו, המתהלכים בארצות החיים לפניו, כענין שכתוב (תהילים קט״ז:ט׳) אתהלך לפני ה' בארצות החיים:  ",
+                "תם ונשלם   "
+            ]
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "כד הקמח",
+        "enTitle": "Kad HaKemach",
+        "key": "Kad HaKemach",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "אמונה",
+                "enTitle": "Faith"
+            },
+            {
+                "heTitle": "אהבה",
+                "enTitle": "Love"
+            },
+            {
+                "heTitle": "אורחים",
+                "enTitle": "Guests"
+            },
+            {
+                "heTitle": "אֵבֶל",
+                "enTitle": "Mourning"
+            },
+            {
+                "heTitle": "בטחון",
+                "enTitle": "Trust"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ברכה",
+                "enTitle": "Blessing"
+            },
+            {
+                "heTitle": "בית הכנסת",
+                "enTitle": "Synagogue"
+            },
+            {
+                "heTitle": "גזלה",
+                "enTitle": "Theft"
+            },
+            {
+                "heTitle": "גאוה",
+                "enTitle": "Arrogance"
+            },
+            {
+                "heTitle": "גר",
+                "enTitle": "Convert"
+            },
+            {
+                "heTitle": "גאולה",
+                "enTitle": "Redemption"
+            },
+            {
+                "heTitle": "דינין",
+                "enTitle": "Laws"
+            },
+            {
+                "heTitle": "הכנעה",
+                "enTitle": "Submission"
+            },
+            {
+                "heTitle": "השגחה",
+                "enTitle": "Providence"
+            },
+            {
+                "heTitle": "הלבנת פנים",
+                "enTitle": "Shaming"
+            },
+            {
+                "heTitle": "וידוי",
+                "enTitle": "Confession"
+            },
+            {
+                "heTitle": "זנות הלב והעין",
+                "enTitle": "Straying of Heart and Eyes"
+            },
+            {
+                "heTitle": "חנופה",
+                "enTitle": "Flattery"
+            },
+            {
+                "heTitle": "חילול השם",
+                "enTitle": "Desecration of God's Name"
+            },
+            {
+                "heTitle": "חמדה",
+                "enTitle": "Desire"
+            },
+            {
+                "heTitle": "חתן",
+                "enTitle": "Groom"
+            },
+            {
+                "heTitle": "טהרת הלב",
+                "enTitle": "Purity of the Heart"
+            },
+            {
+                "heTitle": "יראה",
+                "enTitle": "Fear of God"
+            },
+            {
+                "heTitle": "יחוד השם",
+                "enTitle": "God's Unity"
+            },
+            {
+                "heTitle": "יצר הרע",
+                "enTitle": "Evil Inclination"
+            },
+            {
+                "heTitle": "כבוד אב ואם",
+                "enTitle": "Honoring Parents"
+            },
+            {
+                "heTitle": "כפורים",
+                "enTitle": "Atonement"
+            },
+            {
+                "heTitle": "לשון הרע",
+                "enTitle": "Slander"
+            },
+            {
+                "heTitle": "לולב",
+                "enTitle": "Lulav"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מציאות השם יתברך",
+                "enTitle": "God's Existence"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מזוזה",
+                "enTitle": "Mezuzah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מילה",
+                "enTitle": "Circumcision"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מטר",
+                "enTitle": "Rain"
+            },
+            {
+                "heTitle": "נחמו",
+                "enTitle": "Consolation"
+            },
+            {
+                "heTitle": "נר חנוכה",
+                "enTitle": "Chanukah Lights"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שמחה",
+                "enTitle": "Joy"
+            },
+            {
+                "heTitle": "סוכה",
+                "enTitle": "Sukkah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שנאת חנם",
+                "enTitle": "Wanton Hatred"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ערבה",
+                "enTitle": "Willow"
+            },
+            {
+                "heTitle": "עצרת",
+                "enTitle": "Shemini Atzeret"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ענוה",
+                "enTitle": "Humility"
+            },
+            {
+                "heTitle": "עושר",
+                "enTitle": "Wealth"
+            },
+            {
+                "heTitle": "פרנסה",
+                "enTitle": "Sustenance"
+            },
+            {
+                "heTitle": "פסח",
+                "enTitle": "Passover"
+            },
+            {
+                "heTitle": "פורים",
+                "enTitle": "Purim"
+            },
+            {
+                "heTitle": "צדקה",
+                "enTitle": "Charity"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ציצית",
+                "enTitle": "Fringes"
+            },
+            {
+                "heTitle": "קדושה",
+                "enTitle": "Holiness"
+            },
+            {
+                "heTitle": "קנאה",
+                "enTitle": "Jealousy"
+            },
+            {
+                "heTitle": "רשות",
+                "enTitle": "Reshut (Permission)"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ראש השנה",
+                "enTitle": "Rosh HaShanah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שבועה",
+                "enTitle": "Oath"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שבת",
+                "enTitle": "Shabbat"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שלום",
+                "enTitle": "Peace"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שבועות",
+                "enTitle": "Shavuot"
+            },
+            {
+                "heTitle": "תורה",
+                "enTitle": "Torah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "תפלה",
+                "enTitle": "Prayer"
+            },
+            {
+                "heTitle": "תשובה",
+                "enTitle": "Repentance"
+            },
+            {
+                "heTitle": "תענית",
+                "enTitle": "Fasting"
+            },
+            {
+                "heTitle": "תפלין",
+                "enTitle": "Tefillin"
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Kad HaKemach/Hebrew/merged.json b/json/Musar/Rishonim/Kad HaKemach/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..441d509fd4a2ad4345517749af45ca8e64ade0eb
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Kad HaKemach/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,952 @@
+{
+    "title": "Kad HaKemach",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kad_HaKemach",
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "הקדמת הגאון המחבר רבינו בחיי ז׳׳ל \n",
+            "<b>זה </b>ספר דור דורשיו, יגיעי כח דור יעפי הגלות והצרות ימצאו בו מנוח, כי על אודות התלאות יתבלבל הרעיונים, ויסתתמו הלבבות ויתמעטו המבינים, בהיותם במוקשים לצוד את רגלם וכבד עליהם עולם, כי יעמדו במצר לבם יצר ויקרב שכלם, להתבונן ולעלות בסולם, מגבוה ייראו מעלות על הרי התלמוד החמוד מזהב ורב פנינים, אשר יסודי הדת עליו נשענים, בביאור המצות והתר ודינים, ובארץ נחלי דרשות ואגדות ימצאו נחל עיונים ומנוחות שאננים, מה נעמו להם המדרשים, אף כי ליחידים יראו להם בקצתם שרשים. ישאו ענף יעשו פירות ישנים גם חדשים, כי הם קדש קדשים, מימיהם מים שאין להם סוף, נפש הכל אליהם תכסוף, על כן רציתי לחבר החבור הזה להצמיח במטה הדרשות צמח, והעליתי שם זה הספר כד הקמח, משם יזונו כל רעבים לשמע את דבר האל, משם יעלו יגשו אל מזבח אל, ההיכל העומד לפני ולפנים, מזון לכלא ביה בעשרים ושנים טורים חרוזים, בקצת מצות התורה מסתבכים ובענפי מדות נאחזים, והטורים מלאים אבני חפץ למבקשיהם דרושים, כי הם במספרם ששים, ששים המה הדברים הצריכים לאדם להנהגתו, דברים מספרים כבוד אל וקדושתו, שם אזכיר אמונת האדם וענין עבודתו ויתר מדותיו, שם אבאר מועדי ה' וקצת מצותיו, והתלמידים והחברים אשר קרבת אלהים יחפצון, שם יבינו וישכילו ולא יכשלו כי ירוצון, שם יראו מעונה אלהי קדם אל מעגלותם ירבצון, שם יראו את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, ויען יהיה על דרך סלולה, ימהר המעיין למצוא חפצו על נקלה, רציתי להיות מלאכת חיבורי זה באלפ\"א בית\"א מצומדת, ימצא כל מצוה וכל מדה באות מיוחדת. וכאשר יתעורר האדם וירים ראש, וירצה לדרוש, יסתכל בכתובות האלה אשר הם כתובים בדפי הספר, והם ידריכוהו לעלות במסלה העליונה, היא הנמצאת לכל מבקשיה, הנדרשת לכל שואל, היא העולה בית אל. \n"
+        ],
+        "Faith": [
+            [
+                "<b>פתחו</b> שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים (ישעיה כז). עיקר התורה והמצוה היא האמונה כי מי שאין לו אמונה נוח לו שלא נברא, והיא מצוה תלויה בלב והוא שיאמין האדם שיש לעולם בורא נמצא יחיד והוא משגיח בעולם השפל במין האדם בכלל ובפרט להוציא מלבם של כופרים והפושעים והמורדים בהקב\"ה שאומרים שאין ההשגחה שופעת מגלגל הירח ולמטה כדעת איוב בבוא היסורים עליו והוא שאמר לו אליפז (איוב כב) ואמרת מה ידע אל הבעד ערפל ישפוט. עבים סתר לו ולא יראה וחוג שמים יתהלך, האורח עולם תשמור אשר דרכו מתי און, ע\"כ יזכירו הנביאים תמיד ענין ההשגחה וביארו אותה, והוא שביאר ירמיה הנביא ע\"ה (ירמיה ל) גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו כפרי מעלליו. למדנו ענין ההשגחה במין האדם בכלל ובפרט כדי לקבוע בלב ענין ההשגחה ולעקור שורש אמונת הכופרים. וכן הזכיר דוד המע\"ה ואמר (תהלים קלט) ה' חקרתני ותדע אתה ידעת שבתי וקומי בנת לרעי מרחוק, והזכיר עוד (שם לג) משמים הביט ה' ראה את כל בני האדם ממכון שבתו השגיח אל כל יושבי הארץ. וזהו מה שאמרו חכמינו ז\"ל (אבות פרק ג') הכל צפוי והרשות נתונה. וכאשר אבאר באות הה\"א בהשגחה. וכן מצינו אליהוא שהיו כל דבריו חכמה מקובלת מאנשי החכמה והאמונה שבאר ואמר (איוב לד) כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יראה. (שם) אין חשך ואין צלמות להסתר שם פועלי און. ומתוך אמונת ההשגחה יגיע אדם לאמונת הנבואה והתורה שיאמין כי יצא מאת הבורא יתעלה שפע ההשגחה אל האדם עד שיתנבא ותנתן תורה על ידו, והתורה הזאת הצלחת נפשו של אדם, בה יושע תשועת עולמים בה ילמד ליישר מעשיו ועמה ידע דרכי החיים בכל פרטי פעולותיו בטהרת גופו ומחשבתו ותקון נפשו ומדותיו, וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, ונצטוינו בה שלא נשכחנה שכתוב (דברים ד) השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. ענין הכתוב הזה שלא נשכח אחד מעיקרי התורה והמצות שנתנו לנו והגיד לך שאם נשכח שהוא עון עצום נוגע עד הנפש, ולזה הזכיר נפשך, ובמה יתרצה זה אל אדוניו וימלט מהשכחה שנזכיר אותה תמיד ונהגה בהם יום ולילה ואז יהיו שמורים בלב והוא שהזכיר שלמה המע\"ה (משלי ד) אל יליזו מעיניך שמרם בתוך לבבך, ביאר הכתוב גם אם יש לך עסקים וטרדות או יבואו עליך מקרים תכופים זה אחר זה אל יליזו מעיניך אותם העסקים והמקרים מהיות המצות תמיד לזכרון בין עיניך, ודבר ידוע כי ישראל זרע קדש אף גם זאת בהיותם בגלות בארץ אויביהם ועם היות שהם מפוזרים בקצוות דחויים בגוים כזורה ברחת ובמזרה לא ישכחו עקרי התורה והמצות אך ישמרו משמרת האמונה ויעמדו חזקים באמונתם ובכל דור ודור כל אחד ואחד מן האומות מתגרה בהם להמיר דתם ולהחליף אמונתם ולא אבו שמוע, וכמו שדרשו חז\"ל (שיר ז) שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך הזכיר הכתוב הזה ד' פעמים שובי כנגד ד' מלכיות שכל מלכות ומלכות אומרת לנו לחזור לאמונתם ויעשו ממנו גזברין ושלטנין זהו נחזה בך מלשון (שמות יח) ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל וישראל משיבים להם מה תחזו בשולמית מה מעלה ושולטנות אתם יכולין לתת לנו כלום יש בכם כח לתת לנו כאותה מעלה של הר סיני זהו כמחולת המחנים כלומר שמא יש באלהיכם לעשות לנו כאותו מחול שהיו בו שתי מחנות מחנה ישראל ששים רבוא ומחנה מלאכי השרת כענין שכתוב (תהלים סט) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן, ובזכות האמונה הזאת שהם חזקים באמונתם עתיד הקב\"ה להשרות שכינתו ביניהם ולשוב לירושלים כבתחלה והבנים שגלו מעל שולחן אביהם ישובו לקדמותם, ועל זה הזכיר כאן ישעיה הנביא ואמר (ישעיה כו) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, כי לפי שהזכיר בפסוק שלמעלה חומת ירושלים והוא שאמר (שם) ישועה ישית חומות וחיל על כן סמך לו מיד פתחו שערים כלומר שערי ירושלים שהיו עד עתה סגורים ויבאו ישראל שהם גוי צדיק שהמתינו בגלותם לאמונתו של הקב\"ה, והנה זאת אמנה שרואים ישראל אדמתם לנגדם זרים אוכלים אותה והמורדים והפושעים משמרים הבלי שוא הם שוכנים בתוכה והם מגורשים מבית תענוגיהם משועבדים בין האומות ועומדים באמונתם, ולזה אמר דוד ע\"ה (תהלים סח) עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם אף סוררים לשכון יה אלהים, ואמרו במדרש עלית למרום כשעלה כבודו למרום הגלה את ישראל שכל זמן שהיה הכבוד בבהמ\"ק לא גלו ישראל לקחת מתנות באדם אותם מתנות שנתת להם שישרה כבודך ביניהם לקחת אותם מהם ובאו סוררים ושכנו שם במקום יה אלהים. וכדי להודיע שהאמונה עקר התורה כלה לכך מצינו שכל המצות כולן בנויות ומיוסדות עליה שכן דרשו חז\"ל בא חבקוק והעמידן על אחת שנא' (חבקוק ב) וצדיק באמונתו יחיה וכן אמר שלמה ע\"ה (משלי כט) איש אמונות רב ברכות. ויש לך לדעת למה תלו החכמים הענין הזה בחבקוק ולא בדוד והיו יכולין לומר בא דוד והעמידן על אחת שנא' (תהלים קיט) כל מצותיך אמונה. אבל היה הענין מפני ביאור הנזכר שהזכיר חבקוק ואמר יחיה, ובאר ואמר שכל המצות תלויות באמונה ועם האמונה יזכה האדם לחיי העוה\"ב אבל דוד לא באר בענין השכר כלום ולכך תלה הענין בחבקוק ולא בדוד, והכונה בלשון יחיה הוא חיי העוה\"ב שהם החיים הנצחיים האמתיים איננו נאמר על חיי בשרים הקצרים כי מפני שהאמונה יסוד המצות כלן על כן הוצרך להזכיר בה לשון יחיה כלשון האמור במצות (ויקרא יח) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם שעיקר הכונה בו חיי העוה\"ב וכן תרגם אונקלוס ויחי בהון לחיי עלמא, ומכלל האמונה הוא שיאהוב האדם את האמת ושיבחר ושידבר בו והוא שאמר זכריה הנביא (זכריה ח) אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש את רעהו אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם, וכן אמר שלמה ע\"ה (משלי יב) שפת אמת תכון לעד יזהיר על הדבור שישתמש בו בכל ענין אמת ושיזהר מן השקר כי מי שיש לו שפת אמת והוא נזהר בדבורו שיוציאם על קו אמת הדבור ההוא יצליח ויכון לעד ויאמינוהו בכל דבריו כי הבריות יחזיקוהו באיש אמת כיון שהורגל כל ימיו לדבר אמת, אבל מי שיש לו לשון שקר לא יאמינו דבריו אלא עד רגע כי השומעים דבריו יאמינו בהם לשעה ואחרי כן כאשר יבקרו דבריו ויחקרו אותם יכירו כי שקר הם. ובא הכתוב הזה להזהיר את הבריות שיהיו טהורים בדבורם שלא ידברו רק אמת אפי' בספור דברים אע\"פ שאין הספור ההוא עיקר ואיננו מעלה ומוריד ואין צ\"ל במשאם ומתנם שיש להם לעסוק באמונה ולעמוד בדבורם ושיהיה הן ולאו שלהם אמת, וכמו שדרשו רז\"ל (ויקרא יט) איפת צדק והין צדק שיהיה הן שלך צדק ולאו שלך צדק ואין צריך לומר אם כפל דבורו בהם הן או לאו שני פעמים שהרי זה לשון שבועה הוא וכן דרשו רז\"ל לאו לאו תרי זימני שבועה הוי שנאמר (בראשית ט) ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול וכתיב (ישעיה נד) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי ולא מצינו שבועה בכל פרשת המבול אלא כפל הלאו ומדלאו לאו שבועה הן הן אין צריך לומר ואמרו ז\"ל כי כל מי שאינו עומד בדבורו במקח וממכר ובכל משאו ומתנו שבינו לבין חבירו והוא חוזר בו יש לו לקבל עליו מי שפרע והוא שאמרו (פרק הזהב דף מט) מי שפרע מדור המבול ומדור הפלגה יפרע ממי שאינו עומד בדבורו. והענין במי שאינו עומד בדבורו הרי זה מביא את עצמו לדבר כזבים ומרגיל את עצמו בכך, ומי שמרגיל לדבר שקרים סופו להעיד עדות שקר. וכן אמר שלמה המע\"ה (משלי ז) ויפיח כזבים עד שקר. והנה הוא מחלל שפתיו שהוא כלי הדבור שנברא באדם לספר תהלות הקב\"ה, וז\"ש (ויקרא כב) ולא תחללו את שם קדשי, ויש בכלל הזה דרך חיים לכל השומעים זה ומתבוננים בו שיזהרו בדבורם כי גדול כח האמת וכל המחזיק במדת אמת תפלתו נשמעת. וכן אמר דוד ע\"ה (תהלים קמה) קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. כל המכוין את פעולותיו אל האמת הוא המתקרב אל בוראו ית' שהוא אחד אמת. והקירוב הזה הוא השכר העצום והזכות הגדול הנקרא חיי העולם הבא ואי אפשר לו לאדם שיתקרב אצלו ית' עד שיתדמה לו וילך בדרכיו, שכן נצטוינו והלכת בדרכיו, ומפורש אמרו ז\"ל מה הוא רחום אף אתה היה רחום מה הוא חנון אף אתה היה חנון מה הוא מלביש ערומים אף אתה היה מלביש ערומים מה הוא מבקר חולים אף אתה היה מבקר חולים מה הוא מנחם אבלים אף אתה היה מנחם אבלים מה הוא קובר מתים אף אתה היה קובר מתים. וכן אתה יכול לומר בכל שאר המדות מה הוא קדוש אף אתה היה קדוש שנאמר (ויקרא יא) והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני, מה הוא תמים שנא' (תהלים יח) האל תמים דרכו אף אתה היה תמים שנא' (דברים יח) תמים תהיה עם ה' אלהיך וכתיב (בראשית יז) התהלך לפני והיה תמים כי מי שהוא תמים והוא שתוכו כברו ידוע שעיקרי האמונה נטועים בלבו חקוקים במחשבתו. והנה מדת התמימות מעלה גדולה באדם ושורש עצום לכל שאר המדות החמודות והיא מדה נזכרת אצל אבות העולם והנביאים והצדיקים והיא מכלל המדות אשר בהם יזכה האדם לגור באהלו של מקום ולשכון בהר קדשו הוא שאמר דוד ע\"ה (תהלים טו) ה' מי יגור באהלך ומי ישכון בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק, ואמר עוד (תהלים קא) אשכילה בדרך תמים, וכן הזכיר שלמה בנו (משלי י) הולך בתום ילך בטח: \n",
+                "<b>וכבר</b> הודיענו דוד המע\"ה בפסוק אחר כי בשכר התמימות יזכה האדם להיותו קיים נצחי לעולם לפני השם ית' הוא שאמר (תהלים עא) ואני בתומי תמכת בי ותציבני לפניך לעולם, וידוע שאין אומה בעולם ראויה להמשך אחר האמת כמו ישראל לפי שהתורה שהיא תורת אמת לא נתנה אלא לישראל שכן כתוב (תהילים קמ״ז:י״ט-כ׳) מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי: \n",
+                "<b>וכן</b> אמרו במדרש בבראשית רבה (שמות כא) וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים וכי ימכור איש זה הקב\"ה שנאמר (שמות טו) ה' איש מלחמה את בתו לאמה זו התורה שמכרה לישראל מוציאין אותה חבושה בארון. לא תצא כצאת העבדים הזהרו בה שלא תנהגו בה מנהג בזיון והפקר, אם רעה בעיני אדוניה שאין ישראל מקיימין את התורה והפדה האב זה הקב\"ה שהרי לעם נכרי לא ימשול למכרה לא מסרה הקב\"ה לשום אומ' ולשון אלא לישראל וישראל בוגדים בה. וידוע כי התורה נקראת אמת שנא' (משלי כג) אמת קנה ואל תמכר וכתיב (שם ח) אמת יהגה חכי, ותמצא בפסוק ראשון של התורה כל ההברות חוץ משר\"ק לפי שאותיותיו שקר ושקר הפך כאמת ולכן לא נזכר שם הברת השר\"ק לפי שהתורה אמת ואין לשקר עמידה עם האמת וכן אותיות האלפ\"א בית\"א הראש והאמצע והסוף רשומים באותיות אמת. וא\"כ יסוד התורה הוא אמת כי האותיות לתורה כמו היסוד לבנין. וכן בשמות האמהות ובשמות האבות אברהם יצחק ויעקב שרה רבקה רחל ולאה תמצא שם כל הברות הנקוד חוץ מהברת שר\"ק מפני שהם זרע אמת שנאמר (ירמיה ב) כולו זרע אמת. ודרשו ז\"ל זה חותמו של הקב\"ה שנאמר (ירמיה ו) וה' אלהים אמת ולכך נתחייבו שנסמוך פרשת ציצית שמסיימת אני ה' אלהיכם למלת אמת ושנזכיר כן בין ביום בין בלילה אמת ויציב שחרית אמת ואמונה ערבית וכל מי שלא הזכיר כן לא יצא ידי חובתו. מדת האמונה נמשך מן האמת שהוא הקב\"ה ולפיכך כל מי שיחפוץ קרבת אלהים יצטרך שיתנהג במדת האמונה במשאו ובמתנו כענין שנא' (תהלים לו) שכן ארץ ורעה אמונה יאמר כשאתה שוכן בארץ ומתחבר עם בני אדם במשא ובמתן התחבר עם האמונה ואל תחמוד משלהם כלום. וענין האמונה הזאת הוא ענין מושכל כי מדרך השכל יש לו לאדם להתבונן כי ראוי שיספיק לו את שלו ואין לו כלום במה שיש לזולתו. וכבר שמענו כי יש ארצות היום בעולם שאין להם תורה כלל ומדרך השכל יש להם אמונה גדולה במשאם ומתנם עם כל אדם אלו באים בסחורתם ומניחים אותה במקום אחד והולכים להם, למחר באים בעלי הסחורה ומוצאין הכסף על סחורתם אם ייטב להם ערך הדמים לוקחין הכסף ואם לאו לוקחים סחורתם ומניחין הכסף, ורובם עושין כן מפני אמונה לא מפני אימת מלכות: \n",
+                "<b>והנה</b> הנביאים כולם פה אחד היו מוכיחים לישראל במדת האמונה, ובפרשה אחת התחיל ירמיה ע\"ה בענין הקרבנות וחתם במדת האמונה לפי שרצה להודיעם כי לא לרצון יהיו להם הקרבנות כיון שהאמונה נעדרת מהם. והוא שהתחיל בפרשה ואמר (ירמיהו ז׳:כ״א) עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר כלומר שיוסיפו הקרבנות ההם על הזבחים שהם רגילים לאכול לעצמם ויאכלו בשר הרבה ובאר כי כל הכעס הזה בחסרון האמונה מהם וזהו שחתם הפרשה (שם) אבדה האמונה ונכרתה מפיהם. וכן ישעיה הנביא ע\"ה האשים ישראל במדת האמונה והוא שאמר (ישעיהו נ״ט:ד׳) אין קורא בצדק ואין נשפט באמונה בטוח על תהו ודבר שוא הרה עמל ודבר און. וכתיב אחריו (שם) ביצי צפעוני בקעו וקורי עכביש יארוגו האוכל מביציהם ימות והזורה תבקע אפעה. תכף שהזכיר הנביא אין נשפט באמונה ובאר שהאמונה נעדרת מהם גילה לנו שהם תועים במחשבה ובמעשה והמשיל מחשבתם לביצי צפעוני כי כשיתבקע יצא מהם צפעוני ופתן כן מחשבותיהם הלא מהם יצא פרי רע ומר. וממשיל מעשיהם לקורי עכביש שאינה אלא מלאכת תהו ותכלית המלאכה ההיא אינה אלא להיות מסך בפני העכביש מפני הזבוב כדי שיאכלנו ויהיה נזון בו כן תכלית פעולת הרשעים בעוה\"ז אינה אלא לאכול ולשתות ולשמוח והיא גם היא מלאכת תהו רק הדברים מוכרחים שלא יהיה האדם זולתם, וכתיב שם קוריהם לא יהיו לבגד ולא יתכסו במעשיהם כי כשם שמלאכת העכביש אינה באה לבגד ואין לה עמידה וקיום כן מעשה הרשעים לא יבאו לגמר מעשה ולא ימצא בהם תועלת כלל ולא יהיה להם קיום והעמדה. וכבר הזכיר ישעיה הנביא ע\"ה בעצמו שכל התורה כלה מיוסדת על האמונה והוא שאמר (ישעיהו כ״ה:א׳) ה' אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן, הזכיר עצות מרחוק על התורה שהיא נמשכת מן המקור הנעלם שהוא רחוק מכל רחוק וקרוב מכל קרוב, וביאר שהיא מיוסדת על אמונת אומן כי האמונה מכח אומן שהוא האמת, והרבה נסים נעשו לישראל שהם מיוסדים על יסוד האמונה שהרי ירידת המן היה מכח אמונה הוא שכתוב (שמות טו) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא והנסיון הזה לראות היעמדו על יסוד האמונה. וכן דוד ע\"ה הוא אומר (תהילים ע״ח:י״ח) וינסו אל בלבבם לשאל אוכל לנפשם. ובאופן שהיו מחוסרי אמנה ולא האמינו הזכיר בהן הכתוב וירם תולעים ויבאש, וכן מי מרה שהיו מתוקים וחזרו מרים וכל זה נסיון לראות היעמדו על סוד האמונה. והוא שכתוב (שמות טו) ושם נסהו. וכן ברפידים בבקשת המים אמר להם משה (שמות י) מה תריבון עמדי מה תנסון את ה'. והנה משה שהיה שלם במדת האמונה הזכיר בו הכתוב (שם) ויהי ידיו אמונה. ולפי שהיה דבק באמת הנקרא אומן ע\"כ נקרא הוא אומן כדכתיב (במדבר י״א:י״ב) כאשר ישא האומן וכאשר חטא בצור תפש עליו בחסרון אמונה והזכיר בו הכתוב (במדבר כ׳:י״ב) יען לא האמנתם בי. ובמדרש (ישעיהו כ״ו:ב׳) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי אמונים אלא אמנים אלו ישראל שעונין אמן. וכן דרשו בשבת פרק כל כתבי הקדש (דף קיט ב) א\"ר שמעון כל העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי גן עדן שנא' פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרי' אמן וידוע כי מלת אמן מלשון אומן ולפי המדרש הזה בשביל המדה הזו של עניית אמן נקראו ישראל צדיקים שנא' ויבא גוי צדיק ולכן צריך אדם להזהר בתפלה ובברכות שיענה אחריהם אמן שהיא מלה נגזרת מלשון אמונה, וכל מי שעמדו אבותיו על הר סיני וקבלו התורה הנקראת אמונה והוא מזרעו של אברהם אבינו שהוא ראש האמונה דכתיב בו (בראשית ט״ו:ו׳) והאמין בה' חייב הוא לכוין לבו ומחשבתו בעניית אמן לא שיזכיר שליח צבור הברכות והוא כחרש לא ישמע וכאלם לא יפתח פיו או שירבה דברים עם חבירו כאלו היה ברחובות קריה כמנהג קצת מן בני עמנו המקילין בדבר. כי זה עון פלילי שהרי העבד השומע שמברכין את רבו חייב הוא מדרך השכל שיענה אמן וכ\"ש מי שמברך את האלהים אשר בידו נפש כל חי שיתחייב השומע לענות אמן אחר מי שמברך אותו וכ\"ש שהוא ית' קובע לו מצוה בדבר זה ומצוה אותו שיברכנו והוא מצות עשה שבתורה שנאמר (דברים ט) וברכת את ה' אלהיך וכן אמרו חכמי המצות חכמי האמת ישמעאל בני ברכני. וכבר העלו בגמ' בבא מציעא בסוף פ' המקבל (בבא מציעא דף קיד) כי הקדש צריך ברכה אבל אינו צריך צדקה כדכתיב (דברים כ״ד:י״ג) ולך תהיה צדקה לפני ה' אלהיך מי שצריך צדקה יצא הקדש שאין צריך צדקה שכל הצדקות שלו אבל צריך ברכה מדכתיב וברכת את ה' אלהיך, וכשם שהוא ית' חפץ בברכה הוא הדין בעניית אמן שהוא לשון קיום הברכה. וכבר אמרו ז\"ל בברכות בסוף אלו דברים (דף כג ב) רבי יוסי אומר גדול העונה אמן יותר מן המברך אמר לו רבי נהוראי השמים כך הוא שהרי גוליארים מתגברים במלחמה וגבורים נוצחין כלומר ואח\"כ באים גבורים ונוצחין את הגוליארין. וביאר הענין הזה כי המשיל יתרון העונה אמן על המברך ליתרון הגבור על החלש כי הגבורה בסבת הכח ופירש בזה גדול כח העונה אמן על המברך ליתרון הגבור על החלש כי הוא ממשיך כח ממקור הכחות כלן אשר משם יונק כח הגבורה ומשם כח כל מתגבר, ותן את לבך אלו מלך בשר ודם בצאת הקהל לקראתו מברכין אותו ועונין אמן בקול רם והיה שם אחד מן העומדים לפניו ולא ענה אמן ה\"ז מבזה את המלך ומקצר בחק כבודו. ואם בעניית אמן למלך בשר ודם חושבין לעשות מצוה לפי שהוא סבת קיום הארץ וכענין שכתוב (משלי כ״ט:ד׳) מלך במשפט יעמיד ארץ ואמרו רבותינו ז\"ל אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו ק\"ו למלך העליון יתעלה אשר לב המלך בידו שנאמר (משלי כ״א:א׳) פלגי מים לב מלך ביד ה' ואין מלכותו וממשלתו כי אם ממנו ית' שהוא סבת הכל וראשית הכל, בזמן שבהמ\"ק קיים היה שליח ציבור מזכיר את שם המפורש ככתבו וכל העם היו עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ועתה שאנחנו בגלות אין אנו מזכירין את השם אלא בכנוי ואנו עונין אמן אחר הזכרת השם והוא במעלת ברוך שם: \n",
+                "<b>ויש</b> שפירשו ז\"ל גדול העונה אמן יותר מן המברך כי המברך הוא מעיד על השי\"ת שהוא מקור החכמה שכל המתברכים יתברכו מברכתו ולפי שאין קיום העדות בעד ראשון אלא בעד שני שהעדות נגמר על ידו ע\"כ רז\"ל הוצרכו לומר גדול העונה אמן יותר מן המברך שהעונה אמן הוא העד השני וצריך שיצטרף עם העד הראשון המברך ולכן הוא גדול ממנו כי העדות קיים עמו. אמרו רז\"ל (פרק ג' שאכלו דף מג) אין עונין לא אמן חטופה ולא אמן יתומה ולא אמן קטופה אלא אמן ארוכה בן עזאי אומר העונה אמן חטופה יתחטפו ימיו קטופה יתקטפו ימיו יתומה יהיו בניו יתומים ארוכה מאריכין לו ימיו ושנותיו, ופי' חטופה שחוטף המלה בשוא פתח והוא הפך האמונה והוא שכתוב באמנון האמינון אחיך היה עמך ופירש ר\"ש דקשראי\"ר והא למדת העונה אמן חטופה הרי הוא מהפך קערה על פיה ומוריד לארץ יסודות חומות האמונה הגבוהות והבצורות והעונה אמן כמשפטו הוא מקיים הדבר כקיום החתימה בעדים ובמדרש תהלים (תהילים ל״א:כ״ד) אמונים נוצר ה' אלו שעונין אמן בארוכה ואומרים מחיה המתים ועדיין לא בא ומאמינין בי שאני מחיה אותם ואומרים גאל ישראל ועדיין לא גאלם אלא לשעה וחזרו ונשתעבדו והם מאמינים שאני עתיד לגאלם ושוב אינן משתעבדים הוי אמונים נוצר ה'. בא וראה כמה גדול כח האמונה שלא נגאלו ישראל ממצרים אלא בשכר האמונה שנא' (שמות ד׳:ל״א) ויאמן העם אף בגאולה העתידה עתידין ישראל להגאל בשכר האמונה שנ' (ישעיהו כ״ו:ב׳) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים: \n"
+            ]
+        ],
+        "Love": [
+            [
+                "<b>ואהבת</b> את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך (דברים י׳:י״ב). מדת האהבה לשם ית' מצוה מחוייבת ומהות גדול בקיום התורה, והאהבה הזאת הוא שיתבונן האדם בעיקרי שבילי המצות וישיג מתוכם השגת השם יתעלה ויתענג באותה השגה בתכלית תענוג עד שיצדיק את הרבים וימשיך את לבם בדבריו לאהבתו ית', וכן דרשו רז\"ל בסיפרי (דברים ו׳:ה׳) ואהבת את ה' אלהיך איני יודע כיצד אוהב אדם את המקום ית' ת\"ל (שם) והיו הדברים האלה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם, ושם עוד ואהבת את ה' אלהיך אהבהו על הבריות כאברהם אביך שנא' (בראשית י״ב:ה׳) ואת הנפש אשר עשו בחרן כמו שמעיד עליו הכ' אברהם אוהבי כשם שקרא אברהם לבני אדם להאמין מרוב אהבתו כך אתה תאהבהו עד שתקרא בני אדם אליו ותמשיכם לעבודתו, ודבר ידוע כי אע\"פ שמדת היראה עיקר גדול מעיקרי העבודה כאשר אזכיר באות יו\"ד ביראת ה' ית', אין העבודה שלימה מתוך היראה אלא מתוך האהבה כי העבודה כוללת הירא' אך היראה אינה כוללת האהבה, וזה ידוע ומפורסם כי כל האוהב את חבירו יירא ממנו שלא יעשה הפך רצונו והירא אפשר שלא יאהבנו כלל כי כל הירא מן המלך אפשר שלא יאהבנו ואם יאהבנו ייראנו א\"כ עיקר העבודה היא האהבה, וכן דרשו חז\"ל לא יאמר האדם הריני לומד תורה כדי שאקרא חכם כדי שאקרא רבי כדי שאהיה מכובד ועשיר אלא ילמד מאהבה, וכן דרשו עוד (שמות כ׳:ו׳) ועושה חסד לאלפים לאוהבי ולהלן הוא אומר לאוהבי ולשומרי מצותי לאלף דור, והוצרכו לומר האי בדסמיך והאי בדסמיך, לימדו אותנו החכמים בזה מעלת האהבה שהיא גדולה על מעלת היראה כי היראה לאלף דור והאהבה לאלפי דורות: \n",
+                "<b>ומצינו</b> באברהם שהיה ראש היחס והאמונה שנשתבח במדת האהבה במה שקראו הש\"י אוהבי שבה נתנסה בענין החקירה ונמצא שלם בה, כי מן הידוע שאהבת אברהם ליצחק היתה חזקה ועזה במאד מאד על פנים רבים, האחת לפי שנולד לו אחר הזקנה והיאוש והיה לו עושר גדול בביתו כבית המלך. ועוד שנולד על דרך הנס והפלא בענין שרה ונכפלה אהבתו בו יותר כשהיה בן עשרים או בן שלשים שנה ואלו היו לו לאברהם מאה גופים היה לו למסור את כלן למיתה על יצחק בנו, וכאשר באה לו המצוה שישחטהו והוא בעצמו ישחוט אותו בידיו, הנה בזה פנה גדולה בתורה ויתד שהכל תלוי עליו לקבוע בלב האדם תוקף האהבה המחוייבת בחוק השי\"ת אשר כל אהבה ראויה שתדחה מפניה כי כן עשה אברהם גברה והתחזקה בו אהבת השם יתעלה על אהבת יצחק בנו, וזאת כוונת התורה בדין סורר ומורה שסופו שיהיה מלסטם את הבריות ושיעבור ע\"פ הש\"י ובאה המצוה על אביו ועל אמו שהם בעצמם אשר טפחוהו ורבוהו שיביאוהו לב\"ד לחייבו מיתה ולכלותו מן העולם ושתתגבר עליהם אהבת הש\"י על אהבת הבן, וע\"כ באה מצות התורה והזהיר אותנו הכתוב על המצוה הזאת (דברים ו׳:ה׳) ואמר ואהבת את ה' אלהיך, והזכיר באהבה הזאת שתי מדות מדה\"ר ומדה\"ד לבאר כי חייב אדם לאהוב אותו ית' בכל מדה ומדה בין שיתנהג עמו במדה\"ר בין במדה\"ד ואמר בכל לבבך שלא יהיו לך שתי לבבות אחד להקב\"ה ואחד לדבר אחר, והכוונה בזה שלא תשים שום חלק מלבך באהבת שום כח מן הכחות העליונים הנקראים מאהבים שנא' (הושע ב׳:ז׳) אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי אלא שיהיו כל חלקי לבך מסורים לאהבתו לו לבדו יתעלה, ויכלול עוד (דברים ו׳:ה׳) בכל לבבך שהכוונה בו עד רגע אחרון שבמיתה, ממה שידוע לחכמי המחקר כי הלב הוא אבר הראשון ביצירת הולד הקודם בו ושם החום הטבעי בלב אדם, אע\"פ שיש מי שמיחס אותו לכבד ולמוח, והוא ג\"כ האחרון שימות בכל איברי הגוף. וע\"כ צותה התורה הכוללת כל החכמות שיאהב האדם להקב\"ה מתחלת ההויה עד רגע המיתה. וידוע כי הלב משכן הנפש השכלית. ומה שאמר בכל נפשך כלומר שתאהוב אותו גם בנפש המתאוה לפי שהנפש המתאוה תכריח את האדם בטבע התולדות לבעוט על אהבת השם יתעלה, והנה זה בהפך ממה שאמר דוד ע\"ה (תהילים ל״ח:י׳) ה' נגדך כל תאותי באר כי כל תאוותיו לא היו אלא לנגדו ית'. (דברים ו׳:ה׳) ובכל מאדך מלשון מאד כלומר אהוב אותו ביותר כלומר שלא יהיה ממונו חביב עליו מגופו מן המצות שהרי אם לא ימצא אתרוג אלא באלף זוז חייב הוא ליקח אותו כמו שעשה רבן גמליאל (סוכה מא ב) ואמרו ז\"ל (ב\"ק ט ב) ולהידור מצוה עד שליש במצוה: \n",
+                "<b>ודע</b> כי מן הכתוב הזה דרשו ז\"ל שיתחייב האדם להודות לשם ית' על הרעה כמו על הטובה, והוא ששנו ז\"ל ברכות (הרואה דף כד) חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה דכתיב ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצה\"ר וזהו כפל הבי\"ת שלא אמר בכל לבך וזהו שאמר (תהילים קי״א:א׳) אודה ה' בכל לבב כי יתחייב אדם להודות לשם יתעלה בין ביצר הטוב בין ביצר הרע ובכל נפשך אפי' הוא נוטל את נפשך וכן אמרו (ברכות ס\"א). ובמדרש פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל שלא יעסקו בתורה הלך ר\"ע ועסק בתורה מצאו פפוס בן יהודה אמר לו למה אתה מסכן עצמך שאתה עובר על מצות המלך, אמר לו ר\"ע אמשול לך משל למה הדבר דומה לשועל שהיה מהלך על גבי הנהר ראה שם דגים אמר להם בואו אצלי ואטמין אתכם בנקיק הסלעים ולא תתיראו מבני אדם, אמרו לו אתה הוא פקח שבחיות אי אתה אלא טיפש כל חיותנו אינה אלא במים ואתה אומר לנו עלו ליבשה, אף אנו כל חיותנו אינה אלא בתורה דכתיב (משלי ד׳:י״ג) נצרה כי היא חייך ואתה הוא מסתכן אתה בעצמך. לימים נתפסו שניהם אמר לו פפוס לר\"ע אשריך שנתפסת על ד\"ת אוי לו לפפוס בן יהודה שנתפס על דברים בטילים, וכשהוציאו ר\"ע להריגה זמן ק\"ש היה והיו מסרטים את בשרו והוא קורא ק\"ש אמרו לו תלמידיו רבינו ע\"כ אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק בנפשך אפילו נוטל את נפשך עכשיו שבא לידי לא אקיימנו יצתה נפשו באחד יצתה בת קול ואמרה אשריך ר\"ע שיצתה נשמתך באחד עליו אמר דוד המע\"ה (תהילים י״ז:י״ד) ממתים ידך ה' ממתים מחלד אל תקרי ממתים אלא ממיתים. ידך על התורה שנתנה בימינך שנא' (דברים לג) מימינו אש דת למו חלקם בחיים לחיי העוה\"ב וצפונך תמלא בטנם שזוכין לרב טוב הצפון וכל טוב צפון לזרעם אחריהם. ובכל מאודך בכל ממונך. ד\"א בכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך בכל הוי מודה לו, ויש לו לקבל הכל בשמחה שנא' (תהילים ק״א:א׳) חסד ומשפט אשירה אם חסד אשירה אם משפט אשירה וכתיב (תהילים נ״ו:י״א) באלהים אהלל דבר בה' אהלל דבר, וכן הזכיר ישעיה ע\"ה (ישעיהו ס״א:י׳) שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי בין במדת רחמים בין במדת הדין כי הצדיק אף במדת הדין ישמח. ומפני שטבע האדם נותן שישמח יותר במדת רחמים ע\"כ כפל השישה ואמר שוש אשיש וכתיב (תהילים קט״ז:י״ג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא וכתיב (איוב א׳:כ״א) ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך, וכן במדרש תהלים (ישעיהו ה׳:ט״ז) ויגבה ה' צבאות במשפט אם במשפט ויגבה ואם בצדקה והאל הקדוש. אמר רבי ברכיה (תהילים צ״ב:ט׳) ואתה מרום לעולם ה' לעולם ידך על העליונה על הטוב אומר ברוך הטוב ועל הרעה אומר ברוך דיין האמת עד כאן: \n",
+                "<b>הצדיק</b> האוהב מאהבה מזומן הוא לחיי העוה\"ב ונזון מזיו החכמה העליונה הנקראת יש שנאמר (משלי ח׳:כ״א) להנחיל אוהבי יש, וע\"ד הפשט להנחיל אוהבי יש עתיד הקב\"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשר עולמות כמנין יש שנאמר להנחיל אוהבי יש. יתחייב אדם שיתבונן וישת אל לבו גודל חיובו לאהוב את הקב\"ה וכ\"ש שהוא ית' קדמנו בזה לאהוב את ישראל אהבה גדולה כי ע\"כ ימשילו הכתובים אהבתו לישראל לאהבת איש ואשתו והוא שכתוב (הושע ב׳:כ״א) וארשתיך לי לעולם וכתיב (ישעיהו נ״ד:ה׳) כי בועליך עושיך ומרוב אהבת אלינו לא מצינו בכל ספרי הנביאים שום פורעניות ותוכחת לישראל שאין נחמתה בצדה, ואף במקום התוכחת עצמה מצינו שהלשון יכלול נחמה והוא דבר הושע שכתוב (הושע א׳:ו׳) קרא שמה לא רוחמה כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל כי נשא אשא להם, ולשון נשא אשא לפי קשר הענין יהיה מלשון עקירה והכרתה כלשון (בראשית מ׳:י״ג) ישא פרעה את ראשך, אמנם יש בו זכרון נחמה לפי שהוא כולל לשון סליחה כן תרגם יונתן ברם אם יתובון אשבוק להון, ומרוב אהבתו לישראל צמצם שכינתו בין שני הכרובים והוא שדרשו ז\"ל (סנהדרין ז) כד רחימתין עזיזא אפותי דספסירא סגי לן, ומרוב אהבתו לישראל לא רצה להחליפם בשום זמן מהזמנים באומה אחרת שכן דרשו ז\"ל אמר הושע לפניו רבש\"ע החליפם באומה אחרת אמר לו כבר נשבעתי שלא אחליפם באומה אחרת וכן כתוב תחלת דבר ה' בהושע ויאמר ה' אל הושע קח לך אשת זנונים וילדי זנונים כי זנה תזנה הארץ מאחרי ה' ותרגם יונתן ע\"ה אמיר ע\"י הושע נביאה הוא הושע דאיתנבי בריש ארבע נביאן הושע ועמוס וישעיה ומיכה, שריות פתגמא דה' בהושע ואמר ה' להושע זיל ואיתנבי על יתבי קרתא מעותא דאינון מוסיפין למיחטי ארי מטעא יטעון דיירי ארעא מבתר פולחנא דה' מתיב הושע ואמר קדמוהי דקוב\"ה רבון עלמא ה' אם חטאן ישראל קדמך חליפינון באומה אחריתי בכן אמר קוב\"ה עלוהי דהושע דהו\"ל למילף מן משה רביה דצלי על ישראל ובעי רחמי עליהון ואמר וכען אם שבקת לחוביהון ואם לאו מחני כען מספרך דכתבת ולא מסתייא דלא בעית רחמין קדמי אלא אמרת חליפינון באומה אחריתי כען א\"ל דיסב איתתא זניתא ותוליד ליה ואימא ליה דיחלף יתה וידע אידא שגושיא בליביה דאיניש די מחליף איתתיה ובנוהי. בכן א\"ל קוב\"ה להושע זיל סב לך איתתא זניתא ותלד לך ולדין דזנו ואזל ונסיב ית גומר בת דבלים, גומר כ\"ע זייני וגמרו בה, דבלים דתיבעי לה אינשי כמא דתיבעי הא דבלתא ועדיאת וילידת ליה תרין בנין ובנת וא\"ל זיל חלף הדא אתתא זניתא ובנהא דהיא זניתא ובנהא דזנו מתיב ואמר קדמוהי בבעו מנך רבון עלמא הלא מן קדמך אתגזר עלי למנסבא וכדו דילידת לי תרין בנין ובנת את מפקד לחלפינון יתה יהא רעוא מן קדמך דתיחוס עלי דלא תיפריש ביני ובין בניי. מתיב ואמר קוב\"ה וא\"ל הושע נביאה הוה לך למילף מן מילי דילך דאיתתא זניתא ובנין דזנו לית את בעי להון למיחלף, וכד את אמר לי למיחלף בניא חביבייא דילי בניהון דרחימ', דאינון אברה' יצחק ויעקב דהליכו קדמי בקשוט, בכן מתיב הושע חבית קדם ה' מתיב קוב\"ה וא\"ל לא אקבל מנך עד דתברכינון לישראל ותתנבי עליהון טבין בכן פתח הושע בנבואתיה ואמר ויהי מנין דישראל כחלא דימא ע\"כ, והא למדת כמה גדולה אהבת הקב\"ה לישראל שנמשלה לאהבת איש לאשתו ושלא רצה להחליפם בשום אומה. ולכך יתחייב אדם שיתבונן בזה ושיאהב את השם ית' האוהב אותנו יותר מכל האומות הוא שכתוב (מלאכי א׳:ב׳) אהבתי אתכם אמר ה' ודרשו ז\"ל אין אומות יכולין לבטל אותה אהבה, והוא שאמרו במדרש שה\"ש (שיר השירים ח׳:ז׳) מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה מים רבים אלו אומות העולם שנא' (ישעיהו י״ז:י״ב) הוי המון עמים רבים. לכבות את האהבה שאהב הקב\"ה לישראל שנא' אהבתי אתכם אמר ה' וכיון שהוא אוהב אותנו חייבין אנחנו לאהוב אותו ולכך הזהיר משה רבינו ואמר ואהבת את ה' אלהיך: מדת האהבה גדולה אך מדת החשק גדולה ממנה כי האהבה הוא שאוהב את האהוב בכל פעולותיו בנגלה ובנסתר אבל לעתים תתעלם האהבה ממנו וישכח אותה כשהוא מתעסק באכילה ושתיה או בשינה אבל החשק היא דבקות המחשבה באהבה גדולה ועזה שאין מחשבת החושק נפרדת מן החשוק כלל, והעד ע\"ז (בראשית ל״ד:ח׳) ותדבק נפשו בדינה ואמר (שם) שכם בני חשקה נפשו בבתכם פירוש על הדבקות שהזכיר כבר שהוא החשק כי אין החושק מחשב בדבר אחר כי אם בחשוק לבדו ואף כשיאכל וישתה לא יחשוב כי אם בו ולפעמים יתבטל ממנו חוש העינים ולא יתאוה למטעמותיו ולא יאכל כלל גם בשינה יראה החשוק בחלומו ויספר עמו, וכדי להפליג במעלת החשק המשיל המלך דוד ע\"ה חשקו את ה' יתעלה לחשק הצמא שהוא חשק גדול וחזק יותר מכל חשק גופני והוא שאמר (תהילים ס״ג:ב׳) צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים, המשיל צמא בנפשו בחשק הש\"י לצמא הצמא למים והוא בארץ מדבר ואומר כמה לך בשרי על שם שכל הרגשותיו בטלות וכל שאר עניניו הוא שוכח איננו זוכר כי אם המים, ולכך הפליג בדבריו ואמר בארץ ציה כי הצמא והוא בארץ ציה הלא חשק הצמא כפול והפליג עוד באמרו ועיף כי אלו לא היה עיף לא יגדל חשקו כל כך. והפליג עוד באמרו בלי מים כלומר שאין לו עוד תקוה שיהיה לו מים שהרי בארץ ציה הוא ולכך חשק הצמא בו ירבה ויפרוץ. ומרוב הפלגת מעלת החשק על מעלת האהבה אמר הכתוב (תהילים צ״א:י״ד) כי בי חשק ואפלטהו וגו' לא אמר כי בי אהב אלא כי בי חשק ולמדך הכתוב כי היודע אמתת שמו ית' הוא החושק הזוכה לאורך ימים לחיי העוה\"ב. ומבואר שאין עיקר כוונת הכתוב באורך ימים של העוה\"ז כי החושק הוא האיש המסתלק מכל מחשבות גופניות איננו חושש לאריכות ימים של העוה\"ז ואין כל מחשבותיו אלא בעניני העוה\"ב: \n",
+                "<b>ועל</b> המעלה הזאת של החשק נתיסד ספר שה\"ש שהתחיל ישקני מנשיקות פיהו, ודרשו ז\"ל כל הכתובים קדש ושיר השירים קדש קדשים כי תכלית המבוקש מן האדם להדביק המחשבה בקדש הקדשים, והנה מלת נשיקה, לשון דבקות כלשון (משלי כ״ד:כ״ו) שפתים ישק משיב וגו' כי המרגיל עצמו לדבר דברים נכוחים הוא דבק בגבולי המדות העליונות וזה מבואר כי שפה לשון גבול כלשון על שפת הירדן. וזאת היתה מדרגת משה רבינו ע\"ה שהיתה מיתתו בנשיקה שכן דרשו ז\"ל (דברים ל״ד:ה׳) וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב ע\"פ ה' מלמד שמת בנשיקה, ומלת נשיקה היא דבקות החושק בחשוק ומתוך כך הנפש נפרדת מן העוה\"ז שלא בהרגש טעם מיתה ושלא ע\"י כח המשחית הוא מלאך המות. וזו היתה מיתתו של רבינו הקדוש, ומזה דרשו חז\"ל בכתובות (פ' י\"ב דף קג ב) משמת ר' בטלה קדושה כלומר שאף הכהנים נתעסקו בקבורתו לפי שהיתה מיתתו בנשיקה ע\"י שכינה שלא ע\"י מלאך המות ולכך נתעסקו בו ולא נטמאו שאין הטומאה במת אלא מצד מלאך המות, ומפני זה תקנו הגאונים ז\"ל לרחוץ הידים לכל הנכנסים באהל המת כדי להטהר מן הטומאה ההיא אבל מי שמיתתו בנשיקה ע\"י שכינה הרי גופו טהור ונשמתו טהורה, ואשרי מי שזוכה לאותה מיתה ולאותו פירוד שהוא הזוכה והשבע מטובו של הקב\"ה שנאמר (תהילים ס״ה:ה׳) אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך: \n"
+            ]
+        ],
+        "Guests": [
+            [
+                "<b>ויטע</b> אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם (בראשית כא). ידוע כי מדת הכנסת אורחים מדה עצומה נמשכת ממדת החסד שהיא ממדותיו של הקב\"ה שהוא זן ומפרנס לכל בריה ואברהם אבינו היה ראש המחזיקים שנא' (בראשית יח) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' לעשות צדקה ומשפט, והוא היה החסד ממלא מקום המדה ההיא כי מצינו בירושלמי (בראשית כו) וישמר משמרתי מאי משמרתי אמרה מדת החסד כל ימי היות אברהם בעולם לא הוצרכתי אני לעשות מלאכה שלי שהרי אברהם עומד שם במקומי ושומר משמרתי, ודרשו ז\"ל כי אברהם היה מחזר אחר אורחים ומביאם לביתו, שכן אמרו במדרש ארבעה פתחים היו בביתו של אברהם לארבע רוחות העולם וכל מי שנכנס בפתח זה יוצא בפתח אחר כדי שלא יתבייש מפני עוברי דרכים ולא עוד אלא שהיה מחזר אחריהם ורץ לקראתם שנאמר (שם יח) וירא וירץ לקראתם, ועליו אמר הכתוב (משלי יא) יש מפזר ונוסף עוד. ולכך הודיענו הכתוב הזה כי אברהם היה זהיר במדה הזו במקומו שהיה יושב שם והוא באר שבע והיה זן ומפרנס עוברים ושבים זהו שאמר ויטע אשל ודרשו רז\"ל אשל נוטריקון אכילה שתיה לויה. ובמדרש תהלים (ישעיה מא) מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו ישנים היו אומות העולם מלבא תחת השכינה ומי העירם אברהם שנאמר מי העיר ממזרח ולא תאמר זה בלבד העיר אלא אף הצדקה היתה ישנה והעירה וכיצד העיר אותה עשה פונדק ופתח לו פתחים לכל רוח והיה מקבל העוברים והשבים שנאמר ויטע אשל אמר ר' זעירא אכילה שכיבה לויה הוי אומר צדק יקראהו לרגלו. ובמדרש תנחומא ויטע אשל ר' נחמיה אומר אותיות אשל הן הן אותיות שאל היה אדם נכנס אצלו ואמר לו שאל כל מה שאתה מבקש ואני נותן לך ועשה פונדק בפרשת דרכים. ודע כי מלת אשל בפשוטה הוא אילן ולכך הזכיר בו לשון נטיעה. וכן בלשון רז\"ל אשלי רברבי, וכוונו בזה לומר שדרשו במלת אשל כי המשיל הכתוב המדה העצומה הזאת של הכנסת אורחים לאילן העושה פירות כי מן המדה הזאת שהיה אברהם מחזיק בה בבאר שבע נטע לנפשו בשמים אילן שיעשה לו פירות, וכן מצינו לשון נטיעה בשמים והוא שכתוב (ישעיה כא) לנטוע שמים וליסוד ארץ לא תמצא בכל התורה כולה לשון ויטע כי אם שנים והם ויטע אשל (בראשית ב) ויטע ה' אלהים גן בעדן לרמוז כי המחזיק בנטיעת המדה הזו זוכה לגן עדן. וכך אמר במסרה תרי ויטע בספרא. וידוע כי המצות כלן כדמיון האילנות שעושין פירות ופירותיהן חלוקין ושונין במיניהן ועיקר האילן שהוא הקרן קיים כך המצוה יש בהן פירות בעוה\"ז אבל עיקר השכר אינו אלא לעוה\"ב. וזהו לפי דעתי ביאור הכתוב (משלי כז) נוצר תאנה יאכל פריה ושומר אדוניו יכובד. יאמר כי הפועל הנוצר תאנה מלבד השכירות שנוטל בשמירתו יש לו ריוח אחר שהוא אוכל מן הפירות בכל יום ויום וכן שומר אדוניו יכובד. כי יש מלכים שנוהגים להוליך סביבותיהם שומרים מעבדיהם ולא מפני שיפחדו כלל אלא דרך מורא ואימת מלכות. ויאמר כי זה ששומר אדוניו החשוב והגדול מלבד שהוא נוטל פרס מבית המלכות בשכר שמירתו עוד יש לו תועלת אחר שהכל יכבדוהו וייראו מפניו למורא המלך. ונשא שלמה ע\"ה המשל הזה על מצותיה של תורה כי מי שנוצר את המצות מלבד עיקר השכר שהוא שמור לו לעוה\"ב יאכל פריה בעוה\"ז, והזכיר לשון נוצר כי הוא לשון נופל על התורה שנא' (משלי ד) נצרה כי היא חייך, וכתיב (שם כח) נוצר תורה בן מבין. ולמדנו בזה כי יש לקצת מצותיה של תורה פירות בעולם הזה והפירות חלוקים זה מזה כי יש לזה שכר אריכות ימים ולזה עושר וכבוד ולזה שכר פרי הבטן: \n",
+                "<b>וכן</b> מצינו שמצוה הזאת של הכנסת אורחים שהפרי שלה והשכר בעוה\"ז הם הבנים שכל הזהיר בה זוכה לבנים שכן מצינו באברהם כי מתחלה היה עץ יבש בלא בנים ואחר שנטע נטיעה זו שהמשילה הכתוב לעץ זכה לבנים ולכך נראה לו הקב\"ה במקום אילנות זהו במקום אלוני ממרא ושם בישרו המלאך שישוב עץ לח ויהיה לו בן. וכן מצינו בשונמית שקבלה את אלישע וערכה לו מטה ושלחן וכסא ומנורה כענין שכתוב (מ\"ב ד) נעשה נא עלית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה. אשה חשובה וחכמה היתה וכענין שכתיב (שם) ושם אשה גדולה כלומר חשובה והיו כל דבריה בחכמה ובסדר הראוי, כי הקדימה מטה לשולחן כי דרך העיף הבא מן הדרך שרוצה לשכב על המטה ולנוח יותר מן האכילה. ועל כן הזכיר מטה תחלה ואח\"כ שלחן ואח\"כ כסא וכבא השמש ידליקו נרות. ובברכות פירקא קמא (דף יב) נעשה נא עלית קיר קטנה רב ושמואל חד אמר עליה פרוצה היתה וקירוה וחד אמר אכסדרה גדולה היתה וחלקוה לשנים בשלמא למאן דאמר אכסדרה היינו דכתיב קיר אלא למאן דאמר עליה מאי קיר שקרוה בשלמא למ\"ד עליה היינו דכתיב עלית אלא למאן דאמר אכסדרה מאי עלית מעולה שבבתים, קדוש הוא רב ושמואל חד אמר שלא עבר זבוב על שולחנו וחד אמר שלא ראה קרי מעולם מנא ידעה סדין של פשתן הציעה לו ולא ראתה בו קרי. קדוש הוא א\"ר חנינא הוא קדוש ואין משרתיו קדושים שנא' (מ\"ב ד) ויגש גחזי להדפה א\"ר יוסי בן חנינא שדחפה בהוד יפיה. עובר עלינו תמיד א\"ר יוסי בר' חנינא משום ר' אליעזר בן יעקב כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו כאלו הקריב תמידים. ועל מדה זו שהיתה בשונמית היה שכרה אתה שזכתה לבן והיה הבן נביא והיה חבקוק ויש בפרשה רמז בזה: \n",
+                "<b>כל</b> המחזיק במדה זו בהכנסת אורחים וכל מי שהוא יותר זהיר לכבדם ולשרתם הרי זה משובח ושכרו גדול. וכן דרשו ז\"ל בבבא מציעא (דף פז:) פרק השוכר את הפועלים בענין אברהם כל שעשה אברהם למלאכי השרת הוא בעצמו עשה הקב\"ה לבניו בעצמו וכל מה שעשה להם ע\"י שליח עשה הקב\"ה לבניו ע\"י שליח. כתיב (בראשית יח) ואל הבקר רץ אברהם וכתיב בהקב\"ה (במדבר יא) ויגז שלוים מן הים. באברהם כתיב ויקח חמאה וחלב ובהקב\"ה כתיב (שמות טז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. באברהם כתיב והוא עומד עליהם. ובהקב\"ה (שם יז) הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב. באברהם כתיב ואברהם הולך עמם ובהקב\"ה (שם יג) וה' הולך לפניהם יומם ולא ע\"י שליח, באברהם כתיב יוקח נא מעט מים ובהקב\"ה כתיב (שם יז) והכית בצור ויצאו ממנו מים: \n",
+                "<b>גדולה</b> הכנסת אורחים שכן דרשו רז\"ל בברכות פ' הרואה (ברכות דף סג:) בסופו, פתח רבי יוסי בכבוד אכסניא ודרש (דברים כג) לא תתעב אדומי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי והלא דברים ק\"ו ומה מצריים שלא קרבו את ישראל אלא לצורך עצמם שנא' (בראשית מז) ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי כך, המארח תלמידי חכמים על אחת כמה וכמה. פתח ר' נחמיה בכבוד אכסניא ודרש (שמואל א טו) ויאמר שאול אל הקני לכו סרו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך והלא דברים ק\"ו ומה יתרו שלא קרב למשה אלא לצורך עצמו כך, המארח ת\"ח על אחת כו\"כ. פתח ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי בכבוד אכסניא ודרש (דה\"א יג) ויברך ה' את בית עובד אדום ואת ביתו והלא דברים ק\"ו ומה ארון האלהים שלא עשה לו עובד אלא שכיבד וריבץ לפניו כך, המארח ת\"ח בתוך ביתו ומאכילן ומשקן ומהנהן על אחת כו\"כ. ומה ברכה ברכו א\"ר יהודה ששמונה כלותיו ילדו ששה ששה בכרס אחד. וכתיב (שם) ששים ושנים היו לו לעובד אדום. והנה הכתוב משבח ליואב בן צרויה במדה שהוא מפרנס את העניים והוא שדרש במס' סנהדרין (דף מט) פרק נגמר הדין בסופו (מ\"א ב) ויקבר בביתו במדבר אטו ביתו של יואב במדבר הוא א\"ר יהודה אמר רב כמדבר מה מדבר הפקר לכל אף ביתו של יואב הפקר לכל כלומר שהיה מופקר לעניים להתפרנס. ד\"א כמדבר מה מדבר מנוקה מגזל ועריות אף ביתו של יואב מנוקה מגזל ועריות. (דה\"א יא) ויואב יחיה את שאר העיר א\"ר יהודה אמר רב מוניני וצחנתא טעים פריס להו פי' שאפילו לא הים אוכל אלא דגים קטנים היה נותן מהם לעניים של עירו וכן פירש\"י ז\"ל שם, והפסוק הזה בדברי הימים: \n",
+                "<b>וכן</b> דרשו רז\"ל בפרק חלק (סנהדרין דף קג.) גדולה לגימא שהרחיקה שתי משפחות מישראל שנאמר (דברים כ״ג:ה׳) אשר לא קדמו אתכם. ר' יוחנן אמר מרחקת הקרובים ומקרבת הרחוקים. מרחקת הקרובים מעמון ומואב ומקרבת הרחוקים מיתרו דא\"ר יוחנן בשכר (שמות ב׳:כ׳) קראן לו ויאכל לחם זכו בני בניו שישבו בלשכת הגזית שנאמר (דברי הימים א ב׳:נ״ה) ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים וכתיב התם (שופטים א׳:ט״ז) ובני קיני חותן משה, ומעלמת עין מן הרשעים ממיכה מפני מה לא מנו מיכה עם ירבעם וחביריו שאין להם חלק לעוה\"ב מפני שהיתה פתו מצויה לעוברי דרכים. ושם אמרו עשן המערכה ועשן פסלו של מיכה היו מתערבין זה בזה בקשו מלאכי השרת לדחפו אמר להם הקב\"ה הניחו לו שפתו מצויה לעוברי דרכים והא למדת שגדולה לגימא שמעלמת עין מן הרשעים, גדולה לגימא שהיא משרה שכינה על נביאי הבעל מחבריה דעדו דכתיב (מלכים א י״ג:י״ח) ואמר לו גם אני נביא כמוך ומלאך דבר אלי בדבר ה' השיבהו אל ביתך ויאכל לחם וישתה מים כחש לו, וכתיב (שם) ויהי הם יושבים על השלחן ויהי דבר ה' אל הנביא אשר השיבו. ושגגתה עולה זדון דא\"ר יהודה אמר רב אלמלא הלוה יונתן לדוד שתי ככרות לחם לא נחרבה נוב עיר הכהנים ולא נטרד דואג האדומי ולא נהרג שאול ושלשת בניו: \n",
+                "<b>ומצינו</b> ישעיה הנביא ע\"ה שהזהירנו על מדה זו ואמר כי ענין הכנסת אורחים הוא הדבר הנבחר אצל השי\"ת ומי שמחזיק בה הוא הנוחל שני עולמים העוה\"ז והעוה\"ב והוא שאמר (ישעיהו נ״ח:ז׳) הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערום וכסיתו ומבשרך לא תתעלם, הזהיר על האדם שיחלק לרעב לחמו והוא מלשון פרוסה, ונראה כי היה לומר מלחמך כי כן כתוב טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל מלחמו ולא כל לחמו כי זה יהיה חסידות של שטות שיתן לו כל לחמו והוא ימות ברעב שהרי אמרו (ויקרא כ״ה:ל״ו) וחי אחיך עניך חייך קודמין לחיי חבירך, אבל בא לומר שאם אין לו אלא פרוסה זו שיחלקנה עמו ולכך אמר לחמך כלומר אע\"פ שאין לחמך אלא פרוסה אחת תחלקנה עמו ותפרוס ידך לתת לו מחצה כשהוא בא אצלך ושואל ממך. ועניים מרודים תביא בית אם אינם באים אצלך אתה חייב לחזור אחריהם ולבקש אותם בחוץ עד שתמצאם ותביאם לביתך כי כן עשה אברהם וירא וירץ לקראתם. כי תראה ערום וכסיתו אם תמצא ביניהם ערום תכסהו כי חייב אתה ללכת בדרכי הש\"י שנא' (דברים כ״ח:ט׳) והלכת בדרכיו מההוא מלביש ערומים אף אתה היה מלביש ערומים כי המדה הזאת ממדותיו של הקב\"ה שכן מצינו שהלביש אדם וחוה שנאמר (בראשית ג׳:כ״א) ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. וכן הזכיר איוב (איוב ל״א:י״ט-כ׳) אם אראה אובד מבלי לבוש ואין כסות לאביון. אם לא ברכוני חלציו ומגז כבשי יתחמם. ואומר בחוץ לא ילין גר דלתי לאורח אפתח. ומבשרך לא תתעלם, קרובים קודמין לשאר עניים וכן דרשו ז\"ל את העני עמך עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין שנאמר עמך אותן שעמך, ויכלול עוד עמך אותם שיש להם קורבה עמך. ודרשו עוד כי יהיה בך אביון מאחד אחיך אחיך מן האב קודם לאחיך מן האם עשית כן (ישעיהו נ״ח:ט׳) אז תקרא וה' יענה כלומר יענה מיד ולא יתעלם לישועתך כשם שאתה אינך מתעלם מבשרך. (שם) ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך ומלת בצחצחות כוללת שתי לשונות הצמא והצחות. הצמא מלשון (שם) צחה צמא ותרגום ויצמא צחי. הצחות מלשון (שיר השירים ה׳:י׳) דודי צח ואדום. וביאר הכתוב והשביע בצחצחות נפשך והשביע בריוי הצמא נפשך כי מי שהוא צמא ומרום צמאו והוא מתענג בתכלית התענוג וריוי צמא הנפש הוא תענוג האור העליון הצח, ואם כן שתי הלשונות הצמא והצחות חוזרין אחד כי ישביע הקב\"ה וירוה צמא נפשו מן האור העליון הצח והבהיר ויתן לו מהלכים בין העומדים הקיימים הנצחיים (ישעיהו נ״ח:י״א) ועצמותיך יחליץ כלומר ינוחו זו מנוחת העצמות בקבר. ודרשו ז\"ל א\"ר אליעזר בן יעקב זו מעולה שבברכות זירוז גרמי ומכאן תיקנו לומר בשבת רצה והמליצנו ורש\"י ז\"ל פירש יחליץ יחזק מלשון הכתוב שאמר (דברי הימים ב ו׳:ט׳) בנך היוצא מחלציך לפי שמחזקו בחלצי', כענין אזור נא כגבר חלציך ובלעז אשפורס\"ש ויונתן תרגם יזיין מן חלוצי צבא. ואמרו במדרש ועצמותיך יחלוץ יחלצך מדינה של גיהנם שנאמר (איוב ל״ו:ט״ו) יחלץ עני בעניו כלומר שעניו מצילו מדינה של גיהנם וכיון שהוא ניצל מדינה של גיהנם אז ינוח ויתעדן כמי שמתעדן בגן וזהו והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו: \n"
+            ]
+        ],
+        "Mourning": [
+            [
+                "<b>טוב</b> ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו (קהלת ז׳:ב׳). עיקר הכונה בכתוב הזה להזהיר על האדם שיהביל עניני העוה\"ז במחשבתו ושלא יעשהו עיקר כלל אלא שיתבונן באחריתו ויכניע את לבו וימשיך טבעו אל העבודה, וידוע כי בית האבל סבת להכנעת הלב שהוא עיקר מעיקרי העבודה כי בראותו הדורות חולפים ואוהביו ומיודעיו מתפרדים מעליו מבין שתי ידיו אז יראה האדם ויירא ויקח מוסר ואז יכנע לבבו הערל, מה שאין כן בבית המשתה שהוא סבה לגובה הלב אשר ממנו יבא לשכח העיקר. וכענין שכתוב (דברים ח׳:י״ד) ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך. ולזה הזהירו על האדם (אבות פרק ג) דע מאין באת ולאן אתה הולך. וידוע כי המיתה נגזרה על אדם הראשון שהיה שורש העולם ועיקר כל התולדות ואין אחד מהן יכול להמלט ממנה כי בחטאו מת. ואלמלא חטאו היה חי לעולם כמלאכי השרת וכן דוד אומר (תהלים פב) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפולו. יאמר כוונתי בששת ימי בראשית בבריאת האדם להיותכם מלאכים גופנים בארץ בדמיון מעלה, וזהו שהזכיר אלהים אתם ובני עליון כלכם ולא אמר כאלהים וכבני עליון לפי שהכונה להיותם מלאכים ובני עליון ממש כענין חנוך ואליהו שהיו מלאכים גופנים, אכן כאדם תמותון בחטאו של אדם שסיבב מיתה לעצמו ולזרעו עד סוף כל הדורות. וכאחד השרים תפולו החוטאים המתגברים זה על זה ועושין חמס תפולו מאותה מדריגה, ואמרו במדרש וכאחד השרים תפולו זה עזא ועזאל שנפלו ממקום קדושתם מן השמים שעליהם אמר הכתוב (בראשית ו׳:ד׳) הנפילים היו בארץ וזשה\"כ תפולו כלומר נופלים אתם מאותה מדרגה כשם שנפלו הם ממדרגת קדושתם. וכבר ידוע מדרך הטבע כי כשהשורש לוקה ונפסד גם הענפים יקחו חלקם מן ההפסד ומיתת האדם הוא פירוד הנפש מן הגוף, והיה העונש דוגמת החטא שהפריד הפרי מן האילן והוא דבר רז\"ל קצץ בנטיעות כי חטא בפירוד דבר במעשה ובמחשבה וא\"כ ענין המיתה הזו היא דרך לכל העולם מפני שהם ענפי השרש ותולדותיהם של אדם, ואין צריך לומר כי היא בצדיקים החוטאים כי אף הצדיקים הגמורים שלא חטאו מעולם הם בכלל עונש המיתה מפני גזרת אדם הראשון, שהרי מצינו צדיקים גמורים שלא חטאו מעולם ומתו והוא שדרשו ז\"ל בסוף פ' השותפין (דף כג) ארבעה מתו בעטיו של נחש כלומר לא בחטאם אלא בחטא נחש הקדמוני ואלו הן, בנימין בן יעקב עמרם אבי משה וישי אבי דוד וכלאב בן דוד כלהו גמרא לבד מישי אבי דוד דבהדיא כתוב ביה (שמואל ב י״ז:כ״ה) ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב, וכי בת נחש היא והלא בת ישי דכתיב (דברי הימים א ב׳:ט״ז) ואחיותיהם צרויה ואביגיל אלא בת מי שמת בעטיו של נחש, וכיון שמצינו צדיקים מתים בלא חטא אלא בעטיו של נחש בכאן יש מקום שאלה לשאול אם כן חנוך ואליהו שהיו צדיקים גמורים למה הם חיים מעודם עד היום הזה ולעולם קיימים ולמה לא מתו בעטיו של נחש כמו אלו, ונראה לומר כי היה הענין מפני עיקר גדול ופנה גדולה כדי שיהיו עדים שאלמלא לא חטא אדם היה חי וקים לעולם כמותם שהרי חנוך ואליהו לא חטאו וחיו לעולם: \n",
+                "<b>ולכך</b> יצטרך כל משכיל לחשוב ביום המיתה ויתבונן בעצמו כי כל העולם ומלואו וכל עשרו וכל מלכותו ואפי' עלה למלכותו של שלמה הכל הבל גמור, כי כן שלמה המע\"ה שהיה מגדולי העולם המולכים בכיפה והיה לו יתרון על כלם שנתנה לו החכמה במתנה וממנה זכה אל מה שדרשו ז\"ל שלמה מלך על העליונים והתחתונים שנא' (דה\"ב כט) וישב שלמה על כסא ה' והוא בעצמו שהשיג כל השררה הזאת ונתעלה בכל הכבוד הזה הוא גזר במאמר מוחלט שכל העולם הוא הבל גמור הוא שהתחיל בראש ספרו הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל. וכבר מצינו בדוד אביו ע\"ה שאחז הדרך הזה והיה מהביל העולם הוא שאמר (תהילים ל״ט:ה׳) הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל אני, ביאור אדעה מה חדל אני כמה אעמוד עם יושבי חדל והוא הפוך כאלו אמר חלד כמו כבש כשב שמלה שלמה, ואמר (שם) הנה טפחות נתת ימי וחלדי כאין נגדך אך כל הבל כל אדם נצב סלה, ואמר נתת ימי קצרים כדבר הנמדד בטפח וענין כל הבל כלומר הבלים הרבה כי כל אדם הבל הבלים, ואמר נצב סלה כי ההבל דבק ומתקיים בו לא ישתנה לעולם שיסור ממעלת ההבל. וכן הזכיר ואמר אך הבל בני אדם כזב בני איש במאזנים לעלות המה מהבל יחד. באור הכתוב אלו עלו בני אדם וההבל במאזנים יחד היו פחותים מן ההבל. ומאחר שהעולם כולו הבל גמור זולתי העבודה והיראה ראוי לאדם שיהביל תענוגי העולם כולו ועדוני תאוותיו ושלא יתאו למטעמותיו ושלא יבטח בעשרו כלל כי עתיד הוא לקבל תמורה כשאר מדות העולם. וכן אמר דוד ע\"ה (שם מט) הבוטחים על חילם וברב עשרם יתהללו אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלהים כפרו ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם ויחי עוד לנצח לא יראה השחת כי יראה חכמים ימותו יחד כסיל ובער יאבדו ועזבו לאחרים חילם. חילם כמו עשרם כמו (דברים ח׳:י״ז) עשה לי את החיל הזה. ולשון אח הוא פעול ואינו הוא הפועל, יאמר הכתוב הנה העשירים לא יוכלו לפדות אחיהם גם נפשם מן המות וזה הממון מה יועילנו והנה הוא אינו יכול לפדות בו את אחיו שהוא חביב אצלו מן המות ולא עוד אלא שאפילו נפשו היקרה לו אינו יכול לפדות, וזהו ויקר פדיון נפשם וחדל שלא יחיה זה לעולם ויחי עוד לנצח ואיך יחשוב קונה הממון שיחיה לנצח ולא יראה השחת והלא יראה חכמים ממנו ימותו בכל דור ודור. הזכיר אצל החכמים מיתה ואצל הכסיל והבער אבדון כי ילכו לאבדון והכסיל הולך דרך עקשות הבער שלא יבין כבהמות, ואמר קרבם בתימו לעולם משכנותם לדור ודור קראו בשמותם עלי אדמות, לשון קרבם הפוך כמו קברם והוא הבית הנקרא בית עולמו והם חושבים כי משכנותם אשר בנו בעולם הזה לדור ודור הם ושהם ראוים לדור בהם עולמית ויאמרו אחריהם זה הבית אשר בנה פלוני וזה המגדל אשר בנה פלוני וזה לשון קראו ואינם רואים ומתבוננים בתכלית הדבר כי כל בית מבני אדם שהם שוכני בתי חומר קראו הכתוב בית עכביש ואפי' היכל המלך והוא שכתוב (איוב ח׳:י״ד) אשר יקוט כסלו ובית עכביש מבטחו, יאמר כי מבטחו של אדם ותקותו מעוטה והוא בוטח על בית עכביש. וכן מלאכת אדם בעוה\"ז זולתי מלאכת התורה והמצות כלה מלאכת תהו ודמיון מלאכת עכביש הוא שכתוב (ישעיהו נ״ט:ה׳) ביצי צפעוני בקעו וקורי עכביש יארוגו, וזה משל על פעולת הרשעים שעושים מן העוה\"ז עיקר והוא ממשיל אותם לקורי עכביש, ואדם ביקר זה היקר שהוא הממון לא ילין עמו במותו, וכן הכתוב אומר (תהילים מ״ט:י״ח) כי לא במותו יקח הכל לא ירד אחריו כבודו, ומשלו רז\"ל למה\"ד דומה לכרם שהיא גדורה סביב ונכנס שם שועל אחד דרך חור שהיה בכותל והיה השועל רעב ביותר אכל מן הענבים עד שחזר שמן ולא היה מחזיק את עורו בא לצאת מן החור אשר בא בו ולא יכול מה עשה הרעיב עצמו עד שחזר כחוש ויצא משם כן יקרה לאדם בענין תענוגי העוה\"ז וברבוי הכסף והזהב הכל ישאר בכאן ומאומה לא ישא בידו. אבל אם החזיק בתורה ובמע\"ט ובמתן הצדקה זה לפניו ילך. וכן אמר ישעיה ע\"ה (ישעיהו נ״ח:ח׳-ט׳) והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך, ואז ינתן לו שכר כפי הראוי לו וכפי צדקותיו אשר עשה כי אע\"פ שהמיתה הוא דבר שוה בכל עשיר עני גבוה שפל, וכענין שהזכיר שלמה (קהלת ט׳:ב׳) מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא ולזובח ולאשר איננו זובח, זהו ענין הגוף (שם ג) כמות זה כן מות זה אבל בעולם הנשמות אין השכר שוה כי השכר הטוב יגדל כפי גודל מעשיו הטובים. ומשל למה\"ד למלך שנכנס בעיר הוא וכל חיילותיו נכנסים בשער אחד כשהן בעיר ובאו ללון נותנין לכל א' וא' מדור לפי כבודו הא למדת מכל זה כי לא נשאר לפני האדם מכל זה כי אם העבודה ויראת השם ית' וצדקותיו אשר עשה: \n",
+                "<b>ועל</b> זה הביאו חכמי המחקר משל והם המתפלספים המהבילים את העולם, העולם הוא נמשל לאדם שיש לו שלשה ריעים, הא' אוהבו ביותר לא יפרד מאתו לילה ויומם. הב' אוהבו אהבה יתירה אבל לא כן כמו הראשון, הג' אוהבו מעט ומתראה מעט לעתים רחוקים, לזמן שלח המלך בשבילו וילבש פחד ורעדה ויחרד לבו ליראת המלך, הלך ליטול עצה מן הריע הראשון אמר לו הנה המלך שלח בשבילי ואני מפחד ביותר ומבקש ממך עצה ועזר שתלך עמי לפני המלך, השיב לו שלא ילך עמו כלל. הלך לשני השיב לו שהוא מצטער עליו ביותר וילך עמו עד לפני שער המלך אבל לא יכנס עמו. הלך לג' השיב לו מצטער אני על צערך וכדי להקל מדאגתך אני אלך עמך ואכנס לפני המלך ואני אטעון טענותיך לפניו. הריע הראשון הוא הכסף והזהב והוא הריע שהיה בוטח עליו ביותר ועליו אמר שלמה המע\"ה (משלי י״א:כ״ח) בוטח בעשרו הוא יפול אין לו לבטוח כי אם בשם ית' לבד והוא העושר העיקרי והסגולה הנצחית כענין שכתוב (איוב כ״ב:כ״ה) והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך. הריע השני הוא אשתו ובניו המלוין אותו עד הקבר ואין נכנסין שם וחוזרין להם. הריע הג' הוא צדקה ומע\"ט הוא הריע המלוה עד שער הקבר ונכנס לפניו וטוען טענותיו. ואין לנו להביא ראיה מן הענפים רק מן השרש האמתי היא תורתנו הקדושה ומדרשי חז\"ל, שהרי כל חכמות האומות אינם אלא פירוש התורה שלנו ואצ\"ל המוסרי' והמשלים להם, והוא דרשם ז\"ל הענין הזה בעצמו בפדר\"א פ' ל\"ד. וכך אמר ג' אוהבים יש לו לאדם בחייו ואלו הן, אשתו ובניו וממונו ומעשיו הטובים ובשעת פטירתו מן העולם הוא מכניס את בניו ואת אשתו ובני ביתו ואומר להם בבקשה מכם בואו והצילוני מדין המות הרע הזה והן משיבין לו לא שמעת שאין שלטון ביום המות לא כך כתיב (תהילים מ״ט:ח׳) אח לא פדה יפדה איש. והוא מכניס את ממונו ואומר לו בבקשה ממך הצילני מדין המות הרע ומשיב לו לא שמעת (משלי יז) לא יועיל הון ביום עברה. והוא מכניס מעשיו הטובים ואומר להם בבקשה מכם הצילוני מדין המות הרע הזה משיבים לו עד שלא תלך הרי אנו מקדמים לפניך שנאמר וצדקה תציל ממות וכתיב (שם) והלך לפניך צדקך, ומפני שעיקר העולם אינו אלא הכנעת הלב והעבודה לכך ביאר שלמה ע\"ה ואמר (קהלת ז׳:ב׳) טוב ללכת אל בית אבל וגו', שהרי בית האבל סבה להכנעת הלב כי שם סוף כל האדם וכן הזכיר עוד (שם) לב חכמים בבית אבל וגו' ואמר והחי יתן אל לבו ולא אמר והאדם יתן אל לבו כלומר זה שיהיה חושב שיהיה חי וקיים לעולם יתן אל לבו יום המיתה ולא ישיאנו יצרו לחטוא ויחזור בתשובה שלימה כדי שימצא מקושט במעשה התשובה כשיגיע יום מותו והוא שאמרו ז\"ל שוב יום אחד לפני מיתתך וכי אדם יודע באיזה יום ימות אלא ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו שהוא חוזר בתשובה, ועל זה הביאו רז\"ל משל למה\"ד לאשתו של מלח שהיתה מתקשטת ותשם בפוך עיניה ובעלה עובר ארחות ימים אמרו לה השכנות והלא בעליך במדינת הים על מה זה תתיפי אמרה להן בעלי מלח הוא אולי יהפכו הרוחות וקל מהרה יבא וימצאני מקושטת, וכן הכתוב אומר (שם ט) בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר. לובן הבגדים משל על נקיות הנפש בתשובה והשמן משל למעשים טובים: \n",
+                "<b>מצוה</b> של תורה שיתאבל אדם על מתו לפי שהאבלות ענין נכבד במקומו והיא עבודה גמורה לשם ית' ועד שלא נתנה תורה כבר מצינו אבות העולם שהיו מתאבלין על מתיהם והראשון לכלם הוא אבלו של מתושלח שכן אמר במדרש מתושלח צדיק גמור היה ולמה נקרא שמו מתושלח שכל דיבור ודיבור שהיה מוציא בפיו היה מושל עליו מאתים ושלשים משל בשבחו של הקב\"ה והיה שונה תשע מאות סדרי משנה שלש מאות באלפים של תהו ושלש מאות באלפים של תורה ושלש מאות באלפים של ימות המשיח, ובשעה שמת נשמע קול רעם בגלגל גדול שהיו עושין לו הספד תשע מאות שורות של מלאכי השרת כנגד תשע מאות סדרי משנה שהיה שונה ולכך מצינו שקבע הכתוב זמן שני לירידת המבול ואיחר ירידתו ז' ימים כדי שיתעסקו בהספדו של מתושלח הצדיק, הוא שכתוב (בראשית ג) ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ אלו ז' ימי אבלו של מתושלח. ודרשו רז\"ל (שבת קה:) אריב\"ל משום בר קפרא כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב\"ה סופרן ומניחן בתוך גנזיו שנא' (תהילים נ״ו:ט׳) נודי ספרת אתה שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך זה משל לזכות הדמעות המונחות לו בבית גנזיו, וענין אדם כשר ת\"ח שיש בו תורה ויראת שמים שהוא חיוב גדול עד מאד לבכות ולקונן עליו שהרי אמרו רז\"ל בסדר המעלות חכם קודם למלך. וכן אמרו במסכת הוריות פרק כהן משיח (הוריות דף יג) חכם שמת אין לנו כיוצא בו מלך שמת כל ישראל ראוים למלך. זשה\"כ (איוב כ״ח:א׳-ב׳) והחכמה מאין תמצא כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו, ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה. הללו אם אבדו יש להן חליפים תלמיד חכם שמת מי מביא לנו חליפיו מי מביא לנו תמורתו ומי מביא לנו כיוצא בו. אמר רבי לוי ומה אחי יוסף ע\"י שמצאו מציאה יצא לבם וחרדו חרדה שנא' (בראשית מ״ב:כ״ח) ויצא לבם ויחרדו אנו שאבדנו את ר\"ש בן זבדי על אחת כמה וכמה, ודרשו ז\"ל שלחו מתם אי זהו בן העוה\"ב ענותן שפל ברך ומכיך נפשיה שייף ועייל שייף ונפיק לעי באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשיה ויהבו רבנן עינייהו ברב עולא בר אהבה. הקדים הענוה שהיא המדה העליונה ואח\"כ פרט מדות הענוה בגוף ובנפש. שפל ברך הוא שיהיה שפל עם בני העולם בענין משאו ומתנו בנחת עם הבריות זהו מדת הגוף, ומכיך נפשיה ורוח שפלה שלא יהיה גבה רוח זהו מדת הנפש: \n",
+                "<b>אסור</b> להתעצל בהספדו של אדם כשר שכן דרשו ז\"ל (שבת פי\"ג דף קה ב) כל המתעצל בהספדו של אדם כשר ראוי לקברו בחייו שנאמר (יהושע כד) ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת סרח בהר אפרים אשר מצפון להר געש מלמד שגעש עליהם ההר להרגן מפני שנתעצלו בהספדו של יהושע, ואמרו עוד כל המתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימיו מדה כנגד מדה, וידוע כי חכמי הדור מכפרין על הדור. ומצינו הארון כי הוא רמז לזה כי הוא הראשון והקודם לכל מלאכת המשכן וירמוז אל החכם שהוא קדום לכל בסדר המעלות להורות כי הם מכפרין על הדור כשם שהיה הארון מכפר על מעשה שטים והזכיר בארון (שמות כה) מבית ומחוץ תצפנו שיהיה זהב בתוכו כברו. וזה רמז לתלמיד חכם שצריך שיהיה תוכו כברו פיו ולבו שוין. וכענין שכתוב (איוב כט) צדק לבשתי וילבשני לבשתי מבחוץ וילבשני מבפנים כלומר הלבוש כולו אחד שוה. וע\"ז דרשו ז\"ל (איוב כח) לא יערכנה זהב וזכוכית למה נמשלו ד\"ת לזכוכית לומר לך מה זכוכית כל מה שאתה נותן לתוכו הוא מראה לך כך תלמיד חכם צריך שיראה בפיו כל מה שבתוכו. ועל פקידת החכמים הגדולים שבארץ הזכיר הנביא ע\"ה (זכריה יא) הילל ברוש כי נפל ארז אשר אדירים שודדו הילילו אלוני בשן כי ירד יער הבציר. ואמר עוד (שם) קול יללת הרועים כי שודדה אדרתם קול שאגת כפירים כי שודד גאון הירדן. וכעין זה הזכיר עוד ואמר (מיכה ז) אללי לי כי הייתי כאספי קיץ כעוללות בציר אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי. היה הנביא מתאונן על העדר החכמים והיה אומר כי בא באחרונה ולא השיג מן החכמים העוברים, והמשיל החכמים השלימים לאשכולות ואמר בכורה היה מתאוה, ובא המשל לומר כי א\"צ לומר כי הם חסרים מן האשכולות אלא אפי' הבחורים המשתדלים בעסק התורה אין בהם זהו בכורה אותה נפשי כי מנהג העולם שיתאוו הביכורים וכן היה הנביא מתאוה שיהיו בישראל תינוקות שיתחילו לדרוש את ה' ולא היה מוצא והיה הדור יתום מן האשכולות גם מן הבכורים, זה שמעתי בשם הרב הקדוש רבי יונה זצ\"ל: \n",
+                "<b>דבר</b> ידוע כי העולם הוא עולם הבחינה והנסיון שבו יבחן האדם אם ילך בדרך הש\"י או אם תטה אשורו מני הדרך ויש לכל משכיל שיחשוב ויתבונן כי האדם כשהוא נולד הוא נולד בבכי כשהוא נפטר מן העולם הוא נפטר ג\"כ בבכי וע\"כ אמר שלמה ע\"ה כל עמת שבא כן ילך, ואמרו במדרש קהלת כל עמת שבא כן ילך כמו שבא האדם אל העולם כן ילך בא אל העולם בקול ונפטר בקול, בא אל העולם בבכיה ונפטר בבכיה, בא אל העולם בחבה ונפטר ממנו בחבה, בא אל העולם בלי דעת ונפטר ממנו בלי דעת, תני בשם רבי מאיר כשאדם בא אל העולם ידיו סגורות וקפוצות כלומר כל העולם כולו שלי הוא אני נוחלו כשנפטר מן העולם ידיו פשוטות לומר לא נחלתי מן העוה\"ז כלום שכן שלמה הוא אומר (קהלת ה׳:י״ד) כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא ומאומה לא ישא בעמלו שיוליך בידו. ומצינו במדרש שמואל ג' שמות נקראו לו לאדם אחד שקורין לו אביו ואמו ואחד שקורא לעצמו ואחד שכתוב בספר, וא\"ר יצחק עדיין אין אנו יודעין אי זה מהן יקר זה שקרא לעצמו או זה שקראו לו אביו ואמו עד שבא שלמה ופרשו (קהלת ח) ויום המות מיום הולדו, נולד אדם מונין לו למיתה מת נולד לו לחיים, נולד אדם הכל שמחין מת הכל בוכין, ואינו כן אלא נולד אדם הכל צריכין לבכות שאינן יודעין על אי זה פרק הוא עומד מת הכל צריכין לשמוח שיצא כבר בשלום מן העולם, משל למה הדבר דומה לשתי ספינות שפרשו בים אחת נכנסת לנמל ואחת יוצאה מן הנמל זו שנכנסת אין הכל צריכין לשמוח בה וזו שיוצאה הכל שמחין בה והיה שם פקח אחד ואמר חלוף דברים אני רואה זו שנכנסת ודאי הכל צריכין לשמוח מפני שהיא נכנסת בשלום מן הים וזו שיוצאה אינן צריכין לשמוח מפני שאינן יודעין על אי זה פרק עומדת כן נולד אדם הכל שמחין מת הכל בוכין ואינו כן אלא נולד אדם הכל צריכין לבכות לפי שאין יודעין על אי זה פרק עומד מת הכל צריכין לשמוח מפני שיודעין שיצא בשלום מן העולם הוי אומר ויום המות מיום הולדו ע\"כ במדרש, ואמרו חכמי המחקר כי הלידה סבת העוה\"ז הבלה והכלה אשר ימות בו האדם אבל המיתה הוא סבת קנין חיי העוה\"ב וא\"כ דבר ברור הוא כי יום המות טוב לצד הנפש מיום הלידה כי ביום הלידה תבוא אל הטומאה והחטא וביום המיתה תשיג האור הבהיר, כי כל הדברים שבים הם לשרשם הגוף חוזר ליסודו הוא יסוד העפר אשר לוקח משם וכן שאר היסודות שבו כל אחד ואחד חוזר ליסודו ועיקרו והנשמה שהיא עליונית ונקראת נר ה' חוזרת לשרשה וליסודה הוא שאמר שלמה ע\"ה (קהלת י״ב:ז׳) וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב וכו' והזכיר הנביא על נשמת הצדיקים (זכריה ג׳:ז׳) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שבתי</b> וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עושר וגם לא ליודעים חן כי עת ופגע יקרה את כלם (קהלת ט׳:י״א). כל דבריו של שלמה ע\"ה דברי חכמה ולשונו לשון עמוק אפילו המשכילים לא יבינו תכלית כוונתו בתחלת העיון, ומצד עומק דבריו יחשבו המעיינים בהם שהם הפך האמונה, והם אמונה ממש וע\"ז אז\"ל (שבת פ\"ב) בקשו לגנוז ספר קהלת והענין מפני שקרוב הדבר שישתבשו בו הדיעות מרוב עומק לשון הספר, כי לא היתה דעת רבותינו ז\"ל שיהיה שלמה המלך בלתי מאמין ואמרו כי מה שהעמידוהו לפי מה שמצאו כתוב בסופו (קהלת י״ב:י״ג) סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וגו' כי חתימת הספר ביראת הש\"י מקטעת רגלי המעיין המשתבש בו, ומה שהבין בו הפך האמונה לא יכול לדונו לדרך רעה שהרי הספר חתום ביראת הש\"י, וא\"כ החסרון אינו תלוי בספר כי אם בהבנתו ואם אולי יתלנו בספר יקרה לו כמי שעיניו כהות ומסתכל בעין השמש ויאמר כי השמש כהה ולא ידע כי בעינו עמד הנגע. מכלל הכתובים בספר קהלת שמתוכם נראה שהם הפך האמונה הוא זה כי יאמר שאין המרוצה לקלים ולא המלחמה לגבורים וכן השאר כי אם ע\"פ מערכת הכוכבים והוא שאמר (קהלת ט׳:י״א) כי עת ופגע יקרה את כולם כלומר ע\"פ העת והשעה יקרה לכלם פגע, והוא כלשון (שם ג) לכל זמן ועת לכל חפץ. והיא אמונה ממש יאמר שאין המרוצה לקלים ולא המלחמה לגבורים וכן השאר כי אם ע\"פ הזכות הנמצא בהם כי אין הקל ניצל במרוצתו ולא הגבור בגבורתו אם לא שקדם להם זכות שהם ראויים לכך וניתנו להם סבות שיביאו להם התועלת ההוא. הרי לך שכל הפעולות בעניני השלוה והטובה הוות בעולם לפי הזכות הנמצא באדם גם הפעולות שהם בהפך מזה לפי העונש, ומדרך התורה שיתלה האדם השלוה והטובה הבאה לאחרים לזכות מהם או מאבותיהם, והשלוה והטובה שבאה לעצמו לחסד ה' ית' לא למערכת הכוכבים ולא לזכותו כי ראוי לו שיחזיק עצמו כרשע וחוטא ואפי' הוא צדיק, וזה פשט הכתוב (שם ז) אל תהי צדיק הרבה כלומר אפילו אתה צדיק הרבה אל תהי בעיניך צדיק, וראוי שיתלה הצרות והמקרים הבאים בין לו בין לאחרים לחטא ועון לא שיתלנו במקרה ויאמר כך וכך נגזר מדרך המערכה וממשפטי הכוכבים והתולה אותם למקרה מן השמים מוסיפין לו מאותו מקרה וע\"ז הזהירה תורה ואם תלכו עמי בקרי והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי. ומלת שבתי תורה כי מתחלה היה חושב שלמה ע\"ה כי המרוץ לקלים והמלחמה לגבורים כי כן הוא הענין בדרך הטבע ומנהגו של עולם, וכאשר חזר לחשוב בענין הזה ראה בעין השכל כי לא כן הדבר, ומזה אמר שבתי כי המלה הזאת אמורה אצל הדברים שהן צריכין עיון גדול ולא ישיגם המשיג בתחלת העיון כענין ידיעת הש\"י שכתוב בו (דברים ד׳:ל״ט) והשבות אל לבבך, ואמר תחת השמש כי כל הפעולות הטבעיות תחת השמש הם ולא על השמש אבל הזכות הוא על השמש. ומזה דרשו ז\"ל (קהלת א׳:ג׳) מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, תחת השמש הוא דאין לו יתרון הא על השמש יש לו יתרון וזהו הזכות המגיע לו בקיום התורה והמצות. וע\"כ הזכיר דוד ע\"ה ענין התורה והשמש במזמור אחד. הזכיר השמש תחלה הוא שאמר (תהילים י״ט:ה׳) לשמש שם אהל בהם והזכיר אחריו תורת ה' תמימה לבאר כי מעלת התורה והמצות והזכות שבה הוא למעלה מן השמש, ומפני זה הקדים השמש תחלה שהוא המאור הגדול והודיענו קצת דרכיו ואח\"כ הזכיר כי עוד יש מאור גדול ממנו והיא התורה, וכן בנוסח התפלה והברכות של ק\"ש אנו מזכירים המאורות תחלה ואומרים ברוך אתה ה' יוצר המאורות, וסמיך ליה והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצותיך: \n",
+                "<b>ובמדרש</b> שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עושר וגם לא ליודעים חן כי עת ופגע יקרה את כלם, לא עמדה קלותו של עשהאל ביום שהגיע פקודתו ולא עמדה גבורתו לאבנר משהגיע יומו. וגם לא לחכמים לחם כגון אני שהיה לחמי ליום אחד ששים כור סלת ועכשיו וזה היה חלקי מכל עמלי, לא לנבונים עושר כגון איוב בתחלה ויהי מקנהו שבעת אלפים צאן כשבאתה שעתו אמר (איוב י״ט:כ״א) חנוני חנוני אתם רעי, ולא ליודעים חן כגון משה שלא היה חכם ויודע כמוהו בישראל ולא מצא חן בתפלתו שיכנס לארץ. ענין המדרש הזה להורות על פחיתות העולם שאינו עומד על תכונה אחת אבל הוא מקבל תמורות ואפי' גדולי העולם אינם נמלטים מן הרשת הפרושה בו אלא גלגל הוא שחוזר בעולם, ולכך היו נוהגין לאכול בבית האבל עדשים וכן באבלו של אברהם הזכיר בו הכתוב ונזיד עדשים מה עדשה זו עגולה כך העולם גלגל הללו משוררים והללו בוכים הללו שוחקים והללו עצבים, וע\"כ כל מי שיש בו יראת שמים אין ראוי לו שישתדל בדבר אחר כי אם בעבודת הש\"י בלבד, ומדרך העבודה הוא שיחשוב אדם ביום המיתה שהוא מכוסה ונעלם ממנו וכענין שאמרו רז\"ל שבעה דברים מכוסים מן האדם יום המיתה ויום נחמה ועומק הדין ואין אדם יודע במה משתכר ואין אדם יודע מה בלבו של חבירו ומלכות בית דוד מתי תקום ומלכות חייבת מתי תפול וכיון שנתבאר שהעולם כלו הבל גמור ואין לו לאדם אלא תורה ותשובה ומע\"ט יצטרך אדם שיתבונן באחריתו באשר הוא סוף כל האדם. ושיבחר ללכת אל בית האבל מלכת אל בית משתה. ושיזהר בהספד המת לכבוד החיים כי בזה יפנה לבבו ומחשבתו מתענוגי העוה\"ז ויחשוב בעבודת הש\"י בלבד ועם זה יהיה שכרו שלם לעוה\"ב כי מתוך ההספד יתעורר האדם להבזות תענוגי הגוף ולהשיבם עד דכא, ויבא מזה לעשות היראה והעבודה עיקר: וכבר נשאלה שאלה בגמרא דסנהדרין (דף מ\"ו ב) פרק נגמר הדין אם ההספד הוא כבוד המת או כבוד החי וכך אמרו איבעיא להו הספידא יקרא דחיי הוא או יקרא דשכבא הוא, למאי נ\"מ דאמר לא תספדוה לההוא גברא אי נמי לאפוקי מיורשים ופשטינן ת\"ש ר' נתן אומר סימן יפה למת כשנפרעין ממנו לאחר מיתה, מת שלא נספד ולא נקבר או שחיה גוררתו או שהיו גשמים מזלפין על ארונו זהו סימן יפה למת כשנפרעין ממנו לאחר מיתה. ש\"מ יקרא דשכבא הוא. וענין ההספד הוא להזכיר חסדי המת וטובותיו ופעולותיו ומדותיו וטובות שהתעסק בהם בחייו ויחוסו כגון שאול ויהונתן הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו. ולפי כאב ההספד שנא' (שמואל ב א׳:כ״ג) צר לי עליך אחי יהונתן ולפי המאורע שאירע לו שנא' (שמואל ב ג׳:ל״ג) ויקונן המלך אל אבנר ויאמר הכמות נבל ימות אבנר. וכן צריך לזכור הטובה שהיתה לו ונסתלקה ממנו כגון (יחזקאל כ״ז:ב׳-ג׳) ואתה בן אדם שא אל צור קינה ואמרת לצור היושבת על מבואות ים וכתיב (שם) הונך ועזבונך מלחיך וחובליך מחזיקי בדקך ועורבי מערבך וכל אנשי מלחמתך אשר בך וכל קהלך יפלו בלב ימים ביום מפלתך. ורז\"ל הזכירו כן כי ענין ההספד הוא סיפור חסדי המת כגון ההיא דברי פדת דפתח עליה ההוא ספדנא היום קשה לישראל כיום בא השמש בצהרים שנאמר (עמוס ח׳:ט׳) והיה ביום ההוא נאם ה' והבאתי השמש בצהרים והחשכתי לארץ ביום אור. ותשעה מיני הספד הם ואלו הן. מספד נהי זעקה הילל נודה מרזח קינים הגה והי. מספד שנא' (מלכים ב יג) וספדו עליו הוי אחי. נהי שנא' (ירמיהו ט׳:י״ח) כי קול נהי נשמע. צעקה שנא' (יתזקאל כא) זעק והילל בן אדם. נודה שנא' (ירמיהו מ״ח:י״ז) נודו להם כל סביביו. מרזח שנאמר (ירמיהו ט״ז:ה׳) כה אמר ה' אל תבא בית מרזח ואל תלך לספוד. קינים שנא' (יחזקאל ב׳:י׳) וכתוב עליו קינים והגה והי. וכן מצינו בהספדו של יעקב אבינו ע\"ה שכתוב בו (בראשית נ׳:י׳) ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד שעלו עמו תשע כתות לקברו ואותן תשעה כתות הספידו עליו תשעה מיני הספד הללו, ואלו הן תשע כתות שעלו עמו, הראשונה (שם) ויעל יוסף לקבור את אביו, הב' ויעלו אתו כל עבדי פרעה אלו השרים, השלישית זקני ביתו, הרביעית וכל זקני ארץ מצרים, החמישית וכל בית יוסף והם אשתו ובניו ועבדיו ושפחותיו, הששית אחיו אחי יוסף כולם, השביעית ובית אביו הגדולים זולתי הטף, השמינית ויעלו עמו גם רכב, התשיעית גם פרשים. למדנו מכל זה כי ההספד יקרא דשכבא הוא כי גם האומות היו נוהגין כן קודם שניתנה התורה כמו שהזכרנו. אך יש בינינו ובין האומות חלוק כוונות כי אנשי מצרים כוונו בהספדו של יעקב לשני דברים, האחד מפני כבוד המלכות והשני מפני חסרון תועלת גופני שהיו חסרים ממנו. וזאת כוונת אוה\"ע בהספדם בהיותם דואגים על חסרונם מן המת תועלת גופני והם מצטערים עליו צער גופני שאבדו ממנו התועלות הגופניות, אך ישראל כוונתם בהספד לעשות בזה עבודה זרה להקב\"ה מפני שהמת היה איש צדיק שומר דרך ה' והיה תיק לתורה ולמצות ולמע\"ט וכלי הנשמה הטהורה בקיום המצות, ולזה כוונה התורה שקבעה לנו בזה מצות אבלות והזהירו רז\"ל על ההספד שלא להתעצל בהספדו של צדיק והוא שדרשו ז\"ל כל המתעצל בהספדו של אדם כשר ראוי לקברו בחייו שנאמר (יהושע כ״ד:ל׳) ויקבור אותו בגבול נחלתו בתמנת סרח בהר אפרים אשר מצפון להר געש מלמד שגעש עליהם ההר לקברם מפני שנתעצלו בהספדו של יהושע שאין כתוב בו ויבכו אותו בני ישראל כמו שכתוב במשה רבינו: ועוד יש בענין ההספד דרך חיים כי הוא סיבה שיתבונן אדם בפחיתות העוה\"ז שכולו הבל גמור ודבר בטל ויזכור כי ימיו טפחות וכצל הוא על הארץ כענין שאמר דוד ע\"ה (תהילים ל״ט:ו׳) הנה טפחות נתת ימי וחלדי כאין נגדך ואמר עוד (תהילים ק״ב:י״ב) ימי כצל נטוי. ודרשו ז\"ל לא כצלו של כותל אלא כצלו של עוף הפורח באויר כי מתוך ההספד יכנע האדם והחי יתן אל לבו ויחשוב עצמו כמת ויתבונן במי שהוא חיי החיים כלם הוא המלך החי הטוב והמטיב לכל, וכדי לקבוע זה בלב תקנו רז\"ל להזכיר לשון החי בבית האבל, וכן דרשו ז\"ל (מסכת אבות פ\"ג) הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן את החשבון, מאין באת מטפה סרוחה, ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה, ולפני מי אתה עתיד ליתן את החשבון לפני ממ\"ה הקב\"ה, ושלשתן למדנו אותן מן הכתוב שאמר שלמה (קהלת י״ב:א׳) וזכר את בוראך קרי ביה בארך בורך בוראך מאין באת זהו בארך. ולאן אתה הולך זהו בורך לשון בור שהוא הקבר. ולפני מי אתה עתיד ליתן את החשבון זהו בוראך. וע\"ז אמר שלמה ע\"ה וזכור את בוראך שיזכיר שלשה דברים הללו, וכאשר יזכור אותם אז תהיה מחשבתו משוטטת למעלה בענייני העולם העליון הנצחי שכולו יפה ומום אין בו. כי זאת מחשבת המשכיל בכל עת ובכל שעה וז\"ש שלמה (משלי ט״ו:כ״ד) אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה. אמר אורח חיים והיה יכול לומר דרך חיים כמ\"ש (שם ו') ודרך חיים תוכחות מוסר, אבל בא לרמוז על נפש המשכיל שהיא נחשבת בעוה\"ז כאורח שנשבה והוא כלוא בבית האסורים והוא נכסף ומשתוקק למעלה להתקשר ולהאחז עם המעלות העליונות השכליות ואמר למען סור משאול מטה כדי לצאת ממאסר הגוף שהיא כלואה ומסוגרת בתוכו משל למה הדבר דומה למי שהוא דר בעיר אחת והסכמתו לדור בעיר אחרת שהרי אין דירתו שם דירת קבע אלא דירת עראי ואין ראוי לו לקנות כלי בית וחפצים ותשמישים וכ\"ש שדות וכרמים לפי שישיבתו באותו העיר עראי ומחשבתו בעיר אחרת וע\"כ איננו רוצה להתיישב שם. כן המשכיל דירתו למעלה ויש בה אורח חיים והוא מתאוה ונכסף לשוב שם למען לא יתגאל בטינוף התאוות ובטומאת תענוגי הגוף זהו למען סור משאול מטה. וע\"כ סמך לו הכתוב הבא אחריו (שם טו) בית גאים יסח ה' ויצב גבול אלמנה. קרא גאים הקובעים במחשבתם דירתם בעוה\"ז וכל עיקר מחשבתם על יישובו על התמורה והחילוף כענין שאמר דוד ע\"ה (תהילים מ״ט:י״ב) קרבם בתימו לעולם וע\"כ יתגאה לבם בהצלחתם ועל כן הם מיושבים בבתי שלותם ע\"כ יסח השם ביתם החזק מדה כנגד מדה והיה מספיק הכתוב לומר למען סור משאול למה הוצרך לומר מטה אלא כדי לרמוז הגוף והנפש מטה כננד מעלה כי כל דבר ודבר חוזר ליסודו, הגוף חוזר ליסודו והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. ועוד מן הידוע בענין הנפש כי כשם שהגוף מת בטבע כן הנפש חי בטבע וכשם שהגוף חי במקרה כן הנפש מתה במקרה, ומיתת הנפש הוא החטא, ומפני שהגוף מת בטבע ויורד למטה אמר בענין הגוף משאול מטה, ואמר בנפש המשכיל אורח חיים למעלה למשכיל על שם שהיא עולה למעלה. וכ\"כ בקהלת (ג) ומי יודע רוח בני אדם העולה היא למעלה כנגד מה שהזכיר ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ, כלומר אותה הנפש שהיא עולה למעלה מי יודע אותה כי לא היה שלמה ע\"ה מסופק בדבר ח\"ו ואינה ה\"א התמיהה אלא ה\"א וודאית כי היא בוודאי העולה למעלה על מזבח ה': \n",
+                "<b>ודבר</b> ידוע שהצדיקים מגינים על הדור וכשהם מסתלקים מן הדור הנה זה בעון הדור שכן מצינו ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו ענני כבוד מחופפין אל ישראל בזכות אהרן וכשנסתלק אהרן נסתלקו ענני כבוד זהו שהאומות שהיו מתפחדים מישראל מתחלה בקשו להלחם בהם שכן כתיב במלך ערד (במדבר כא) וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל מכאן דרשו חז\"ל וישמע הכנעני מה שמועה שמע שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וע\"כ סמך הכתוב וישמע הכנעני למיתת אהרן וכדי ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בהמ\"ק ולכך מת אהרן בחדש שנשרף בו בהמ\"ק זה חדש אב הוא שכתוב (שם לג) ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' בחדש החמישי באחד לחדש ובתשעה בו נשרף בהמ\"ק. ובמקום אחר דרז\"ל קשה מיתתן של צדיקים כשבירת הלוחות שלכך סמך הכתוב שבירת הלוחות למיתת אהרן שנא' (דברים י) אשר שברת ושמתם בארון וסמיך ליה ובנ\"י נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן ויקבר שם. ודרז\"ל וכי במוסרה מת והלא בהר ההר מת אלא שעשו שם במוסרה אבל גדול כאלו שם מת אהרן ויקבר שם ואבל זה היה בשביל בני לוי שהרגו שם במוסרה הרבה מישראל על ח' מסעות שחזרו לאחוריהם מהר ההר למוסרה, אבל אהרן בהר ההר נקבר שכן אמר לו הקב\"ה למשה (במדבר ב) קח את אהרן והפשט את בגדיו והלבשתם את אלעזר בנו והעל אותם הר ההר. ודרז\"ל והפשט את בגדיו בגדי כהונה גדולה הפשיטו והלבישם לאלעזר בנו, א\"ל הכנס במערה נכנס וראה מטה מוצעת ונר דלוק א\"ל עלה למטה ועלה פשוט ידיך ופשט עצום עיניך ועצם קמוץ פיך וקמץ מיד חמד משה לאותה מיתה, וזהו שנאמר לו (דברים לב) כאשר מת אהרן אחיך באותה מיתה שנתאוית לה. הר ההר הר על גבי הר והיה אהרן קבור באותו מקום ששמו הר ההר שנא' כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר, ויש לשאול בכאן כי כל ימי המדבר היה אחד מג' עננים שהיו הולכין עם ישראל שהיה משוה להם את ההרים וא\"כ היאך נשאר הר זה והלא ישראל עברו דרך שם שנא' (שם) ויבואו בני ישראל כל העדה הר ההר אבל דרז\"ל שכל ההרים השוו ושלשה הרים נשארו בגבהן הר סיני למתן תורה הר נבו לקבורת משה הר ההר לקבורת אהרן, נמצאת למד שהצדיקים מכפרין ומגינים על דורם והעולם צריך להם כשם שהוא צריך למאורות. ודרז\"ל בזמן שהמאורות לוקין סימן רע לכל העולם, משל למלך שעשה סעודה לעבדיו וכעס עליהם ואמר לשמשיו טול פנס מפניהם והושיבם בחשך. והנה תלמידי חכמים נמשלים למאורות, ותועלתם גדולה מתועלת המאורות. וכן א\"ר אליעזר לרבן יוחנן בן זכאי בשעת פטירתו טוב אתה לישראל מגלגל חמה שגלגל חמה בעוה\"ז ורבי בעוה\"ז ובעוה\"ב וכשהמאורות הם נעדרים אז העם הם יושבים בחשך, והנה הדור יושב בחשך כשאבד מהם איש צדיק וחייבים הכל לבכות ולעורר הספד עליו לכבודו שכבר הוכחנו כי ההספד הוא כבוד המת ולעתיד לבא יבטל ההספד בבטול יצה\"ר ותמח הדמעה מעל כל פנים ויזכו כל ישראל לתחיית המתים שהיא המעלה שהראה הקב\"ה למשה כמה שדרשו ז\"ל (דברים לב) עד הים האחרון אל תקרי הים אלא היום האחרון זה תחיית המתים שהיא המעלה המיוחדת לישראל שכן דרשו בסיפרי א\"ר סימא מאי דכתיב (תהלים נ) יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו, יקרא אל השמים מעל זו הנשמה ואל הארץ זו הגוף לדין עמו למי שהוא מדיין עמו מכאן לתחיית המתים מן התורה לישראל, ע\"כ: \n",
+                "<b>ומצינו</b> ד' מעלות פרטיות לישראל ואלו הן הארץ והתורה והנבואה ותחיית המתים, ונראה לי לפרש ולהוכיח ארבעתם מן הכתוב. הארץ הוא שכתוב (דברים ל״ג:כ״ח) וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש הזכיר עין יעקב כלו' זרע יעקב כדי שיתבאר מזה כי להם לבדם נתנה הארץ ולא לאומה אחרת ולכך פרט ואמר עין יעקב, התורה הוא שכתוב (שם) תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב באר בזה כי לא נתנה תורה אלא לנו שאנו קהלת יעקב, ולכך פרט ואמר קהלת יעקב שלא נתנה התורה אלא ליעקב ולכל המתקהל עם יעקב. הנבואה הוא שכתוב (דברים י״ח:ט״ו) נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלהיך כדי שלא תבין בלשון מאחיך שיהיו בכלל זרע אדום וישמעאל שהם אחים. ולכך פרט ואמר כמוני כלו' מזרע יעקב כמוני. תחיית המתים הוא שכתוב (שם לג) אף שמיו יערפו טל כלו' אף שמיו של עין יעקב שהזכיר יערפו טל והוא טל שבו עתיד הקב\"ה להחיות המתים וסמך לו מיד אשריך ישראל מי כמוך כלו' שאין אומה בעולם כמותכם שתזכה למעלה הזאת, והוא שכ' (דניאל י״ב:ב׳) ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו, לא תבין שיהיו עכו\"ם בכללם כי מלת רבים נאמר על ישראל כלשון (אסתר ח׳:י״ז) ורבים מעמי הארץ מתיהדים, וזהו דבר ישעיה הנביא עליו השלום שאמר (ישעיהו כ״ו:י״ט) יחיו מתיך כו' דבר עמהם לנכח כלו' מתי ישראל, ואמרו במדרש שיר השירים (ב') אני חבצלת השרון רבנן אמרין הארץ אמרה אני חבצלת אני היא וחביבה אני שכל מתי עולם חבויי' בי שנא' יחיו מתיך לכשיבקשם הקב\"ה ממני אני מחזירם לו וארטיב מע\"ט כשושנה שנא' (ישעיהו כ״ו:י״ט) מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק, הקב\"ה יזכנו לאותו זמן להמנות בכלל הצדיקים כדי שנזכה לאותה מעלה שכן דרשו ז\"ל בכתובות בפרק אחרון (דף קיא:) עתידין צדיקים שמבצבצין ועולין מירושלים שנא' (תהילים ע״ב:ט״ז) ויציצו מעיר כעשב הארץ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נר</b> ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן (משלי ב). מי שיש בלבו שורש יראת שמים ראוי לו להשיב אל לבו שהוא בעוה\"ז שליח מאת הקב\"ה ונשתלח בעולם הזה לקיים התורה והמצות ויש עליו לעשות שליחותו באמונה כאשר נצטוה ואם עשה כן הלא שכרו אתו ופעולתו לפניו ומובטח לו שהוא בן העוה\"ב. משל לעבד ששלחו המלך בשליחותו אל עבר הים שהוא ראוי לו שלא יסור מלבו ענין שליחותו ושלא יהיו עיניו ולבו כי אם על שליחותו עד שובו אל המלך ויפיק רצון ממנו. ועז\"א שלמה ע\"ה (שם ד) בדרך חכמה הוריתיך הדרכתיך במעגלי יושר להיות בה' מבטחך הודעתיך היום אף אני. להודיעך קשט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשולחך. יאמר הודעתיך היום שאתה שליח בעוה\"ז נשתלחת שם לעשות שליחותך. והשליחות לדעת קשט אמרי אמת כדי שתוכל להשיב ולתת חשבון מאותן אמרי אמת למי ששלחך בעוה\"ז, ואמר אף אתה כלו' שתתבונן בזה ותשית אל לבך כמוני וזהו לשון אף אתה. והזכיר דברי אמת על דברי תורה שהם עדות ומופת על השגחת השי\"ת באדם כי מתוך שהוא משגיח עליו מצוהו ומזהירו על אמרי אמת וסיבת ההשגחה באדם היא הנשמה המאירה את הגוף ועל כן המשילה שלמה ע\"ה לנר ואמר נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. ונר ה' ע\"ד הפשט הוא השמש כי הוא המאור הגדול בשמים ולגודל מעלתו ושהוא מספר כבוד הש\"י יחס אותו אל הש\"י והודיענו בזה כי כשם שהשמש הוא המאיר לארץ ולדרים עליה כן נשמת אדם היא נר בתוך הגוף להאיר פעולות הגוף והקב\"ה שהוא חופש כל חדרי בטן עמה הוא מענישו וגומלו על פעולותיו גם על מחשבותיו שהוא מחשב בחדרי לבו. וכיון שנתבאר שהנשמה סבת ההשגחה באדם ראוי שיפשפש אדם במעשיו ויתעורר על פעולותיו ויתבונן ביום המיתה כי מי שאינו מתבונן ביום המיתה המשילו הכתוב לבהמה המעותדת לשחיטה שהרי סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה והבהמה אינה מרגשת ביום המיתה עד הרגע אשר יובילוה לטבוח כן יש אנשים נמשלו כבהמות נדמו אינם מחשבים כלל ביום המיתה עד בואה, הוא שאמר דוד ע\"ה (תהלים מט) כצאן לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים לבקר וצורם לבלות שאול מזבול לו, אמר שתו כלומר שתו נפשם מות ירעם מיתת הבהמה פעם אחת והאנשים האלה מות ירעה אותם בכל יום ובכל שעה כבהמה הרועה בכל יום והישרים שהם מתבוננים תמיד ביום המיתה ישלטו בהם לזמן תחיית המתים הנמשל לבוקר שנא' (מלאכי ג) ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם. ויש לפרש עוד נר ה' נשמת אדם כי קרא הנשמה נר ה' על שם שהנר מדליקין אותו מן האור, וכן הנשמה העליונה שבאדם היא לקוחה מן האור הראשון ועיקר הויות האדם אינו אלא בשבילה, וזהו שתמצא במעשה בראשית (בראשית ב) ויהי האדם לנפש חיה, למדך הכתוב שעיקר הוייתו של אדם אינו אלא בשביל נפש חיה, והזכיר לשון ויהי שהוא מורה על הקיום ולא תמצא מלת ויהי במעשה בראשית עם זכרון הדבר הנברא בעצמו כי אם בב' דברים בבריאת האור הראשון ובבריאת האדם שחוזר לברר הדבר הנברא שכבר הזכירו במלת ויהי זה שכתוב ויהי אור ויהי אדם לנפש חיה, ומכאן יתבאר לך ענין הנפש במעלתה וקיומה לעד כאור העליון עצמו ותמצא ביום אחד של מעשה בראשית ה' פעמים אור וכנגדה ארז\"ל ה' שמות יש לנשמה, נשמה, יחידה, רוח, נפש, חיה, ומפני זה נמשלה הנשמה לאור לפי שנבראת עם בריאת האור, ודבר זה רמזו הקב\"ה לאיוב במענה מן הסערה שהזכיר לו ענין האור הראשון והזכיר בריאת הנשמות הוא שאמר (איוב לח) איזה דרך ישכן אור וחשך איזה מקומו, ידעת כי אז תולד ומספר ימיך רבים. ביאור הכתוב הגד לי אם ידעת דרך האור שנברא ביום ראשון ואם תתבונן בנתיבותיו כי אם ידעת זה ידעת כי אז תולד כלומר ידעת הכל שהרי באותה שעה נולדת ומספר ימיך רבים. וזה כלפי בריאת הנשמה. ומפני שהנר לקוח מן האור לכך קראה נר וייחס אותה לשם יתעלה. ואמרו במדרש אמר הקב\"ה לאדם צרך בידי ונרי בידך, נרך בידי שנא' (משלי ז) נר ה' נשמת אדם. נרי בידך זו התורה שנא' כי נר מצוה ותורה אור אם אתה משמר את שלי אני משמר שלך. א\"ר חייא משל לשנים שהיו להם שני כרמים זה היה לו ביהודה וזה היה לו בגליל זה שביהודה היה כרמו בגליל וזה שבגליל היה כרמו ביהודה, לימים הגיעו זה אצל זה אמר לחבירו שמור כרמי שבגליל ואשמור כרמך שביהודה ואם אתה מזכיר את כרמי אני מזכיר את כרמך, כך אמר הקב\"ה לישראל אם שמרת תורתי אני אשמור את נפשך שנאמר (דברים יא) אם שמור תשמרון אם שמרתם תשמרון, ע\"כ: \n",
+                "<b>וידוע</b> כי שלש עולמות חולפות על הנשמה, האחד עולם היצירה, השני העולם הזה, השלישי העולם הבא ושלשתן רמזן שלמה ע\"ה בפסוק אחד הוא שאמר (קהלת ז׳:א׳) טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו, הא' נקרא עולם היצירה לפי שבו נוצר במעי אמו והוא תחלת הוייתו ממנו יכיר ויתבונן נפלאותהבורא ית' וגודל מעשיו הוא שאמר דוד ע\"ה (תהילים קל״ט:ט״ו) אשר עושיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ וכתיב לעיל אודך על כי נוראות נפלאתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד, כי הוא מדבר בתכונת היצירה מן האדם ובכלל הנפלאות הנראות בהוויתו ועל זה אנו מברכים בכל יום אשר יצר את האדם בחכמה וחותמין ומפליא לעשות הוא שאמר איוב (איוב י׳:י׳-י״א) זכר נא כי כחומר עשיתני הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני הוא עולם שבו עומד זמן קצוב תשעה חדשים ואין לו שכל ודעת ולרצונו היה קיומו ועמידתו שם לעולם כי הוא נזון ממזון האם ובהפרדו משם הוא אנוס ומוכרח כמארז\"ל (אבות פ\"ד) על כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד ועל כן הוא בוכה ומצטער בבאו בכאן להורות כי העוה\"ז עולם הצער והמהומה. העולם השני הוא העולם הזה ויש לו בזה יתרון מעלה על העולם ההוא שבא ממנו כי בעולם הזה כשם שגופו גדל כן יגדל שכלו ותרבה חכמתו עד שהוא מתחכם בתורה ובמצות ועמהם ישיג ידיעת השם יתעלה וישיג יראתו ואהבתו ועבודתו ובכן יכיר ויתבונן יתרון המעלה שיש לו בעוה\"ז על הראשון ואפי' בזה העולם שיש לו כל יתרון המעלה הזאת הוא עומד שם זמן קצוב כענין שכתוב (תהילים צ׳:י׳) ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמנים שנה והוא יוצא ממנו אנוס ומוכרח כמו כן אלו חיה אלף שנים כמאמר חכמינו ז\"ל על כרחך אתה חי ועל כרחך אתה מת ולרצונו היה עומד שם לעולמי עד. העולם השלישי הוא העולם הבא עולם שאין לו זמן קצוב ואין לזכותו סוף ותכלית בו ישתלם לו שכר המצות והמעשים הטובים שעשה בעוה\"ז שהרי הוא עולם הגמול לא עולם המעשה. ונמצא האדם הולך מטוב אל טוב מעילוי לעילוי בשלשה עולמות אלה, וזהו שרמז שלמה ע\"ה בפסוק הזה ג' עולמות וביאר כי יש לכל א' יתרון גדול על חברו, והתחיל מן המעולה שבהם הוא העוה\"ב ואמר טוב שם משמן טוב, יאמר גדול האוצר לנפשו אוצרות זכות לעוה\"ב מן האוצר אוצרות ממון ושמן טוב שהם קניני העוה\"ז כענין שכתוב (משלי כ״א:כ׳) אוצר נחמד ושמן בנוה חכם ויום המות מיום הולדו בא לומר כי כמו שיש יתרון מעלה לעוה\"ב על עוה\"ז כן יתרון מעלה לעולם הזה שקראו יום המות על עולם היצירה, וכלל הדבר עולם הראשון שהוא עולם היצירה הוא חשך ולא אור, והעוה\"ז יש בו חשך ואור שהוא מתנהג ע\"פ שני המאורות, והעוה\"ב כלו אור אין בו חשך כלל: \n",
+                "<b>ודרשו</b> ז\"ל חמשה שמות יש לנשמה ומצינו שהזכיר דוד ע\"ה חמשה פעמים ברכי נפשי את ה' ודרשו ז\"ל פ' ראשון דברכות (דף ו) הני חמשה ברכי נפשי כנגד מי כנגד הקב\"ה מה הקב\"ה מלא את כל העולם כלו אף הנשמה מלאה כל הגוף מה הנשמה רואה ואינה נראית אף הקב\"ה רואה ואינו נראה מה הקב\"ה זן את כל העולם כלו אף הנשמה זנה את כל הגוף מה הקב\"ה טהור אף הנשמה טהורה מה הקב\"ה יושב בחדרי חדרים אף הנשמה יושבת בחדרי חדרים תבא נשמה שיש בה חמשה דברים הללו ותשבח למי שיש בו חמשה דברים הללו, וביאור הענין מה הקב\"ה מלא את כל העולם כלו אעפ\"י שיש מקומות בעולם ששם מתראה כח הקב\"ה יותר כענין הר סיני והר המוריה ובית אל וכיוצא בהן ואע\"פ כן הוא מלא את כל העולם והוא שכתוב (ירמיהו כ״ג:כ״ד) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה'. וכתיב (ד\"ה ב ו) הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף הנשמה מלאה את כל הגוף כי אע\"פ שיש מקומות בגוף שהנשמה מתראה בהם יותר מזולתם והם איברים מיוחדים שהם המוח והלב והלשון אעפ\"כ היא מלאה את כל הגוף שאין לך אבר גדול וקטן בכל איברי הגוף שאין שם כח הנשמה, ואנו רואים שהידים והרגלים הם בעלי מלאכה קיימת והמלאכות הקיימות אינן באות אלא מכח הנשמה החכמה. ולא מצינו בכל שאר בעלי חיים שיהיו בעלי מלאכה ובזו יש לאדם מותר על הבהמות והעופות, ואע\"פ שאנו מוצאים העכביש והתולעת והדבורה שהם בעלי מלאכה אינה מלאכה קיימת כי לא יתכן להיות למלאכתם גמר זולתי בהבנת בני אדם וזהו ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו כלומר כאשר שם קדשו מלא העולם כלו כן כח הנשמה בכל קרב וקרב מן הגוף, מה הקב\"ה רואה ואינו נראה כי א\"א שיראהו עין כל בריה ואפי' מלאך ושרף וחיות הקודש וזהו שכתוב (שמות ל״ג:כ׳) כי לא יראני האדם וחי אפי' אדם החקוק על כסא הקדש אף הנשמה רואה ולא בחושים ואינה נראית כי לא תושג לעין הבשר כלל. וזהו כנגד (תהילים ק״ג:ב׳) ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו, כלומר שתראה ותתבונן בחסד שגמל לה השם כמו שהיא רואה כל הדברים ואינה נראית. מה הקב\"ה זן את כל העולם כלו כלומר העליונים והשפלים כי השפלים נזונים משפע כחות העליונים והכחות העליונים נזונים מזיוו, אף הנשמה זנה את כל הגוף כלומר ובכחה שלא ע\"י מאכל ומשתה כי כשהיא ניזונית מזיו תענוג ההשגה יש לה כח להעמיד הגוף ולזונו ימים רבים כשם שנזון משה ע\"ה בהר מ' יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ק\"ו הוא אם הגוף הוא מעמיד את הנפש בתוכו בסבת מזון הגוף על אחת כמה וכמה שיש כח לנפש להעמיד ולזון את הגוף בסבת מזון מאת הנפש, וכן מצינו באליהו שהיתה נפשו נזונית במזון הנפש שהיא המזון האמתי מבלעדי סבות אמצעיות והלך ארבעים יום במעט מזון גופני הוא שכתוב (מלכים א י״ט:ח׳) וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה, וזהו כנגד ברכי נפשי שבסוף המזמור הזה כי מתחלה הזכיר ברכו ה' מלאכיו ברכו ה' כל צבאיו ברכו ה' כל מעשיו. הזכיר ג' עולמות ממעלה למטה כסדר ואח\"כ חתם ברכי נפשי את ה' על שם שהוא ית' זן את כל העולמות ומעמידן בכחו. מה הקב\"ה טהור אע\"פ שהדבר מוחש לחוש העין שיש בעולם מקומות שאינן נקיים וטהורים הוא יתעלה בכל מקום טהור, והמשל ע\"ז מאור השמש שהוא אחד ממשרתיו העצומים שהוא טהור ונקי על פני האשפה כאשר הוא טהור וזך על פני המים, אף הנשמה טהורה, אע\"פ שיש איברים בגוף שאינם נקיים והיא מלאה את כל הגוף מפני שא\"א להתלות שום לכלוך בנפש כי אין הלכלוך נתלה ודבק כי אם בגופות והיא איננה גוף ע\"כ היא טהורה. וזה כנגד (תהילים ק״ד:א׳) ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת כי הדבר שאינו טהור אין לו הוד ולא הדר. מה הקב\"ה יושב בחדרי חדרים כי כל הרוצה לחקור על ידיעתו ולעמוד על השגתו א\"א לו זה אלא א\"כ יכנס בחדרי החכמה, וזהו לשון רבותינו ז\"ל (חגיגה פ\"ב דף יד ב) ארבעה נכנסו לפרדס ולכך יצטרך לחפש חדרי החכמה חדר בתוך חדר עד שימצאנו, אף הנשמה יושבת בחדרי חדרים כי מי שיחקור עליה לדעת מה היא יצטרך להכניס עצמו בחדרי החכמה, והוא צריך שיתבונן שהנשמה נושאת את הגוף והיא בתוכו וחוצה לו ושאינה יסוד מן היסודות אבל היא עצם פשוט שכלי נאצל מכסא הכבוד. וזהו כנגד סוף המזמור שאמר (תהילים ק״ד:ל״ה) יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' להורות כי החטאים יאבדו אבל נפש הצדיק גנוזה תחת כסא הכבוד: \n",
+                "<b>ובמדרש</b> תהלים מוסיף עוד למה מקלס הקב\"ה בנפש מה הנפש אין אדם יודע מקומה ובאי זה מקום היא נתונה כך הקב\"ה אין כל בריה יודעת איזהו מקומו שאם חיות הקדש שהן טוענות כסא הכבוד אינן יודעות אי זהו מקומו ובאי זה מקום הוא נתון ומה הן אומרות ברוך כבוד ה' ממקומו. וכיון שלמדונו ז\"ל על מעלת הנשמה השכלית יצטרך אדם להמשך אחריה ולהשתדל במצות גמילות חסדים וענין גמילות חסדים הוא לבקר חולים ולהלביש ערומים ולנחם אבלים לקבור מתים כל זה נקרא ג\"ח שהאדם גומל חסד בגופו אין לממונו חלק בזה והנה אלה מדות לשם יתעלה מיוחסות. ודרשו רז\"ל בפרקי רבי אליעזר גמילות חסד לאבלים מנין מהקב\"ה שגמל חסד למרע\"ה וקברו הוא בעצמו שנא' (דברים ל״ד:ח׳) ויקבר אותו בגי וכן כל ישראל גמלוהו חסד שנא' (שם) ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום, וכן גמלו חסד לאהרן שנא' (במדבר כ׳:כ״ט) ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל, ושבעת ימי האבל מנין אנו למדים מיעקב אבינו ע\"ה שכן כתוב ביוסף בנו (בראשית נ׳:י׳) ויעש לאביו אבל שבעת ימים, גמילות חסדים לאבלים מנין מאיזבל שהיה ביתה סמוך לשוק וכל מת שהיה עובר בשוק היתה יוצאה מתוך ביתה ומכה בכפי ידיה ומקוננת בפיה ומהלכה עשר צעדות וכל חתן שהיה עובר בשוק היתה יוצאה מתוך ביתה ומצלצלת בכפיה ומקלסת בפיה ומהלכת עשר צעדות ועליה התנבא אליהו זכור לטוב (מלכים א כ״א:כ״ג) הכלבים יאכלו את איזבל בחלק יזרעאל והאיברים שהיו גומלים חסד לא שלטו הכלבים בהם שנא' (מלכים ב ט׳:ל״ה) וילכו לקברה ולא מצאו בה וגו'. גמילות חסד לאבלים מנין מאנשי יבש גלעד כיון שנהרג שאול אמרו אנשי יבש גלעד אותו האיש שהצילנו מחרפת בני עמון אין אנחנו חייבין לגמול לו חסד עמדו כל הגבורים שבהם והלכו כל הלילה לחומת בית שאן ולקחו את גופת שאול ואת גופת בניו מחומת בית שאן שנא' (שמואל א ל׳:ב׳) ויקומו כל איש חיל וילכו כל הלילה. לאבלים מנחמים בלחם ויין שנא' (משלי ל״א:ו׳) תנו שכר לאובד ויין למרי נפש, אנשי יבש גלעד היו גומלים חסד עם שאול ועם בניו אף אני נותן לכם שכרכם לעתיד לבא. כשעתיד הקב\"ה לקבץ נפוצות ישראל מארבע רוחות העולם ראשונה מקבץ חצי שבט מנשה שנא' (תהילים ס׳:ט׳) לי גלעד ולי מנשה, ואח\"כ אפרים, שנא' אפרים מעוז ראשי, ואח\"כ יהודה שנא' יהודה מחוקקי, לי גלעד זה אחאב מלך ישראל שמת ברמות גלעד, ולי מנשה כמשמעו, אפרים מעוז ראשי זה ירבעם בן נבט, יהודה מחוקקי זה אחיתופל, מואב סיר רחצי זה גחזי, על אדום אשליך נעלי זה דואג האדומי, עלי פלשת התרועעי אמר הקב\"ה עלי לפלש להם זכות ולעשותן ריעים אלו לאלו, וכן מצינו כל יהודה וישראל שנאספו לגמול חסד ליאשיהו וכן עשה ירמיה הנביא ע\"ה שנאמר (ד\"ה ב לה) ויקונן ירמיהו על יאשיהו ר\"מ אומר השרים אלו הלוים שעומדין על הדוכן בשיר והשרות אלו נשיהן, ר\"ש אומר לא על הלוים ולא על נשיהם בלבד אמרו אלא על הנשים החכמות שנא' (ירמיהו ט׳:ט״ז) כה אמר ה' התבוננו וקראו למקוננות וגו' ותמהרנה ותשאנה עלינו נהי מכאן התקינו חכמים שיהיו עושין כן לכל זקני ישראל וגדוליהם שנ' (דברי הימים ב ל״ה:כ״ה) ויתנם לחוק על ישראל, ראה שלמה שמדת החסד גדולה לפני הקב\"ה מה עשה כשבנה ביהמ\"ק בנה שני שערים אחד לחתנים ואחד לאבלים ולמנודים והיו הולכים כל ישראל ויושבין בין שני שערים הללו והנכנס בשער חתנים יודעים שהוא חתן והיו אומרים לו השוכן בבית הזה הוא ישמחך בבנים ובבנות, והנכנס בשער אבלים היה שפמו מכוסה היו יודעין שהוא אבל והיו אומרים לו השוכן בבית הזה הוא ינחמך, והנכנס בשער האבלים ולא היה שפמו מכוסה היו יודעין שהוא מנודה והיו אומרים לו השוכן בבית הזה הוא יתן בלבך לשמוע דברי חביריך ויתן בלב חביריך שיקרבוך, ומשחרב בהמ\"ק התקינו שיהיו חתנים ואבלים הולכים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ואנשי המקום רואין החתן ושמחים עמו ורואים האבל ויושבין עמו לארץ כדי שיצאו כל ישראל בגמילות חסדים, ובמדרש שמואל כתוב אחד אומר (שמואל כה) וימת שמואל וכתוב אחד אומר (שמואל א כ״ח:ג׳) ושמואל מת אלא שמואל מת מת ודאי וימת שמואל אין הדברים אמורין אלא לעונו של נבל שמת שמואל והוא עושה מלאכה שנא' וימת שמואל וסמיך ליה (שם כה) ואיש במעון אמר הקב\"ה הכל סופדין וטופחין על לבם על מיתתו של צדיק והרשע הזה יושב ועושה מרזחין, אבל דוד מהו אומר או אני הורג או נהרג או רודף או נרדף אני הולך ועושה גמילות חסדים לצדיקים הה\"ד (תהילים י״ג:ו׳) ואני בחסדך בטחתי ללמדך הכופר בגמילות חסדים ככופר בעיקר: \n",
+                "<b>דרשו</b> ז\"ל במסכת סוכה בסוף פרק לולב וערבה (סוכה דף מט ב) הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך, עשות משפט זה הדין ואהבת חסד זה גמילות חסדים והצנע לכת זה הכנסת כלה והוצאת המת והלא דברים ק\"ו ומה דברים שדרכם לעשות בפרהסיא אמרה תורה הלנע לכת דברים שדרכן לעשותן בצנעה עאכ\"ו. אמר רבי אליעזר גדול העושה צדקה יותר מכל הקרבנות כלן שנא' (משלי כא) עשית צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח, ואמר רבי אלעזר גדול גמילות חסדים יותר מן הצדקה שנאמר (הושע י) זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד, אדם זורע ספק אוכל ספק אינו אוכל קוצר ודאי אוכל. (סוכה פ\"ד מט ב) ת\"ר בשלשה דברים גדול גמילות חסדים יותר מן הצדקה צדקה בממונו גמילות חסדים בין בגופו בין בממונו צדקה לעניים גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים. צדקה לחיים גמילות חסדים בין לחיים בין למתים. צריך אדם להזהר במדת החסד שעם מדה זו יתמשל לבוראו ית' וילך בדרכיו כי המדה הזאת היא ממדותיו ובה הוא יתעלה מנהיג עולמו. וכן אנו אומרים בתפלת יוצר המנהיג עולמו בחסד ובו נברא העולם שנא' (תהלים פט) אמרתי עולם חסד יבנה. וכל הזהיר במדת החסד הוא מי שנפשו שפלה והוא הירא את הש\"י. והמדה הזו שהחזיק בה בחייו שואבת נשמתו לחיי העוה\"ב והיא מחופפת עליו כעטרה לראש הוא שאמר דוד המע\"ה (תהלים קג) וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים: \n"
+            ],
+            [
+                "והוא אבילות חורבן ירושלים: \n",
+                "<b>משא</b> גיא חזיון מה לך איפוא כי עלית כלך לגגות תשואות מלאה עיר הומיה קריה עליזה חלליך לא חללי חרב ולא מתי מלחמה (ישעיהו כ״ב:ב׳). ישעיה ע\"ה התנבא בכאן על חורבן ירושלים והיה מאשים לישראל על שהיו משתדלים בכל כחם להכין כלי מלחמה כדי להשגב מן האויבים הבאים להלחם עליה ולא היו מכינים עצמם לתשובה ומע\"ט לפי שעם התשובה היו יכולין להשגב מבלתי כלי מלחמה שבעולם ואינם יכולין להנצל מבלתי תשובה וע\"כ התנבא עליה פורענות, ואמר משא גיא חזיון קרא לירושלים בקעה לשון שפלות. וידוע כי ירושלים גבוהה מכל הארצות וקראה הכתוב הר וצואר, הר כדכתיב (שם ב) לכו ונעלה אל הר ה', ובפרשה זו כתיב ושוע אל ההר, וצואר כדכתיב (שיר השירים ד׳:ד׳) כמגדל דוד צוארך. ודרשו ז\"ל מה צואר נתון בגבהו של אדם אף בהמ\"ק נתון בגבהו של עולם אבל עכשיו שנתנבא עליה חורבן קראה שפלה להורות כי תפול ממעלתה ותחזור שפלה תחת היותה גבוהה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. וכענין שכתוב (במדבר כ״א:כ׳) ומבמות הגיא, ובדמיון זה המשיל את ישראל לככבים הוא שכתוב (דברים א׳:י׳) והנכם היום כככבי השמים לרוב. והמשילם ג\"כ לעפר שנא' (בראשית כ״ח:י״ד) והיה זרעך כעפר הארץ ללמדך כשהם עולים עולים עד לככבים וכשהם יורדין יורדין עד עפר. מה לך איפוא כי עלית כלך לגגות דרך בני המדינה כשבאים במצור מתאספים לבתים ועולים לגגות ועולים למגדלים להשגב מן האויבים הבאים עליהם, ואמר הנביא כנגד ירושלים מה לך עתה שנאספת אל הבתים ועלית אל הגגות מפני מה היה זה מפני עונך והלא אתמול תשואות מלאה עיר הומיה קריה עליזה חלליך לא חללי חרב ולא מתי מלחמה, כי לא יצאו לעיר להלחם עם אויביהם אלו נאספו אל העיר ומתו בתוכה ברעב והנה אינם מתי חרב אלא חללי מלחמה וכענין שכתוב (איכה ד׳:ט׳) טובים היו חללי חרב מחללי רעב ומספר נבואתו והולך (ישעיהו כ״ב:ג׳) כל קציניך נדדו יחד מקשת אוסרו (שם) ע\"כ אמרתי שעו מני אמרר בבכי כי יום מהומה ומבוכה וגו' ועילם נשא אשפה, ויהי מבחר עמקיך, ויגל את מסך יהודה, ותבט ביום ההוא אל נשק בית היער. פי' גלה האויב מסך יהודה שהיו סבורין שלא תבא עליהם רעת האויב מפני בהמ\"ק שהיה בנחלתם והנה בא האויב בעונותם על המסך שלהם. ותבט כנגד עם ירושלים וכנגד המלך אמר האויב בא עליך הבטת אל נשק בית יער הלבנון שנתן שם שלמה מגנים ונתת עיניך בהם להביאם לירושלים כלומר הכינות עצמך למלחמה ולא לתשובה ומע\"ט כלומר הבטתך היתה אל הנשק ולא אל האל (שם) כמו שנא' ולא הבטתם. (שם) ואת בקיעי עיר דוד ראיתם כי רבו ותקבצו את מי הברכה העליונה, פי' עשו בציון שהיא עיר דוד הכנות להיותם מגלגלין כל המימות למקום אחד כדי שיעשו מהן הטיט לבנין החומה. (שם) ואת בתי ירושלים ספרתם ותתצו הבתים לבצר החומה, פירוש עשו ג\"כ הכנות לקחת אבנים בנתיצת הבתים היתרות הנמצאות בעיר. ומקוה עשיתם בין החומותים למי הברכה הישנה ולא הבטתם אל עושיה שהיה לכם לחזור בתשובה והיא תצילכם יותר מכל ההכנות שעשיתם. כן פירש החכם רבי דוד ז\"ל. והזכיר אחרי כן ג\"כ (שם) ויקרא ה' צבאות לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק. ענין ויקרא גזר כענין הכתוב ויקרא ה' לרעב כי לולא שנגזר חרבן בהמ\"ק מן השמים לא היו האויבים יכולין לו. וכן הכתוב אומר (איכה א׳:י״ג) ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה, ובמדרש איכה אמרה ירושלים לבת בבל אלו ממרום לא עשו בי מלחמה את יכולה להלחם בי. אלו ממרום לא שלחו בי אש את היית יכולה לי, אלא אריא קטילא קטלת קרתא יקידתא יקידת קמחא טחינא טחנת שנא' (ישעיהו מ״ז:ב׳) קחי רחים וטחני קמח וטחני חטים לא נאמר אלא וטחני קמח, וזהו ששנינו בי\"ז בתמוז הובקעה העיר כלו' מעצמה בגזרת שמים וע\"כ אחז לשון הבקעה וכן לשון הכתוב (מלכים ב כ״ה:ד׳) ותבקע העיר, ומצינו שהמלכים לא היה בהם כח לכבשה אלא היו יראים ונרעדים להתקרב אליה ואין שום אומה מאומות העולם האמינ' בירושלי' שתבוא במצור לעולם ושתשלוט בה יד צר ואויב. וכן מצינו במדרש שאמר לו הקב\"ה לנבוכדנצר עלה והחרב ירושלים אמר ולא בעא אלא מצמצמא יתי כמא דעבד בקמאי מה עשה ישב בדופני של אנטוכיא ושלח נבוזראדן רב טבחים להחריב ירושלים ולא היה יכול לכבשה נתן הקב\"ה בלבו והתחיל ממדד בחומה והיתה שוקעת בכל יום טפחים ומחצה עד ששקעה כלה וכיון ששקעה כלה נכנסו האויבים על ירושלים על אותה שעה הוא אומר (איכה ד׳:י״ב) לא האמינו מלכי ארץ וכל יושבי תבל כי יבא צר ואויב בשערי ירושלים, הוי אומר (שם א) ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה לשון ממשלה כמו (מ\"א ד) והוא רודה בכל עבר הנהר, או מלשון רדייה חרישה כדתניא חרש טורניסרופוס את ההיכל, וכן הענין מפורש במשנה תורה (דברים כ״ח:מ״ט) ישא ה' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר זה טורנוסרופוס הרשע, אמרו במדרש איכה אשתו של טורנוסרופוס ילדה לו בן בליל תשעה באב והיו כל ישראל אבלים ומת בחנוכה אמרו ישראל נדליק או לא נדליק אמרו נדליק וכל דבעי ימטי עלן ימטי אדליקו אזלון ואמרון לישן ביש לאשתו של טורנוסרופוס אילין יהודאין כד אתיליד לך בר מתאבלין וכי מית אדליקו בוצינין שלחה ואמרה לבעלה עד דאת מכבש ברברין בא ונכבוש אילין יהודאין דמרדו בך סליק באילפא חשב למיתי בעשרה יומי ואייתיתיה רוחא בחמשא אתא ואשכחינן דעסקין בהדא פסוקא ישא ה' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר אמר להו ואנא הואי נשרא דחשבית למיתי בעשרה יומי ואייתיתיה רוחא בחמשה הקיף לגיונותיו והרגן וע\"ז קונן ירמיה (איכה ב) על אלה אני בוכיה וכו': \n",
+                "<b>חרבן</b> זה של בהמ\"ק באי זה עון היה, כך למדונו רז\"ל חרבן בית ראשון מפני מה מפני עבודה זרה, וזה מפורש בספר ירמיהו ויחזקאל, ירמיה אמר (ירמיהו ז׳:י״ח) הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש והנשים לשות בצק לעשות כוונים למלכת השמים והסך נסכים לאלהים אחרים למען הכעיסני. יחזקאל אמר (יחזקאל ח׳:ו׳) ויאמר אלי בן אדם האתה רואה מהם עושים תועבות גדולות אשר בית ישראל עושים פה לרחקה מעל מקדשי ועוד תשוב תראה תועבות גדולות וכתיב (שם) ואבא ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה שקץ וכל גלולי בית ישראל מחוקה על הקיר סביב סביב. (שם) ושבעים איש מזקני ישראל עומדים עליהם ואיש מקטרתו בידו ועתר ענן הקטרת עולה (שם) ויאמר אלי הראית בן אדם אשר זקני ישראל עושים בחשך איש בחדרי משכיתו כי אומרים אין ה' רואה אותנו עזב ה' את הארץ. וכתיב (שם) עוד תשוב תראה תועבות גדולות ויבא אותי אל חצר בית ה' הפנימית והנה פתח היכל ה' בין האולם והמזבח כעשרים וחמשה איש אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה והמה משתחויתם קדמה לשמש, ומספר והולך ענין החרבן עד שאמר לו הקב\"ה לאותו שהיה לבוש הבדים הוא גבריאל (יחזקאל ט׳:ד׳) עבור בתוך העיר בתוך ירושלים והתוית תיו על מצחות האנשים וכתיב (שם) ולאלה אמר באזני עברו בעיר אחריו והכו אל תחוס עינכם ואל תחמלו זקן בחור ובתולה טף ונשים תהרגו למשחית ועל כל איש אשר עליו התו אל תגשו וממקדשי תחלו. והנה זה רמוז במגלת איכה (איכה א׳:א׳) היתה למס כלומר בעון ע\"ז במטמוניות שנא' (יחזקאל ח׳:י״ב) ויאמר אלי בן אדם הראית מה המה עושים בית ישראל איש בחדרי משכיתו ואח\"כ היו עובדים אחר הדלת שנא' (ישעיה כז) ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך. ואח\"כ על הגגות שנא' (צפניה א׳:ה׳) ואת המשתחוים על הגגות לצבא השמים, ואח\"כ בגנות שנא' (ישעיהו ס״ה:ג׳) זובחים בגנות, ואח\"כ בשדות שנא' (הושע י״ב:י״ב) גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי, ואח\"כ על ראשי ההרים שנא' (הושע ד׳:י״ג) על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו, ואח\"כ בראשי הדרכים שנא' (יחזקאל יז) אל כל ראש דרך בנית רמותיך, ואח\"כ ברחובות שנא' (שם) ותבני לך גב ותעשי לך רמה בכל רחוב, ואח\"כ בעיירות שנא' (ירמיהו ב׳:כ״ח) כי מספר עריך היו אלהיך יהודה, ואח\"כ בחוצות שנא' (שם יג) ומספר חוצות ירושלים שמתם מזבחות לבשת. עד מתי עד שהכניסו ע\"ז בבית קדשי הקדשים שנא' (יחזקאל ח׳:ג׳) סמל הקנאה בזה בביאה מפני מארי ביתא, וז\"ש הנביא ע\"ה (צפניה ג׳:א׳) הוי מוראה ונגאלה העיר היונה. ואמר במדרש העיר היונה אומה שציינתיה במצות ובמעשים טובים כיונה אומה שהיה לה ללמוד מנינוה עירו של יונה נביא אחד שלחתי לנינוה החזירם בתשובה ואלו ישראל בירושלים כמה נביאים שלחתי להם שנא' (מ\"ב ו) ויעד ה' בישראל וביהודה ביד נביאי כל חוזה לאמר שובו מדרכיכם הרעים וכתיב (ירמיהו ז׳:כ״ה) וישלח לכם את כל עבדי הנביאים יום השכם ושלוח מאי השכם ושלוח השכם ושלוח בבקר השכם ושלוח בערב ולא שמעו. וכתי' (שם) אשר לא שמעו בקול ה' אלהים ולא לקחו מוסר בה' לא בטחה ואל אלהיה לא קרבה. ובשביל התועבות הללו באו האויבים והחריבו המקדש ושרפו ההיכל והיו הורגין העוללים ומוליכין את האבות בשבי וחזר הבית המפואר מדבר שממה ונתחללה התורה והכהונה ונסתלקה השכינה, שכן אמרו במדרש (ויקרא י״ג:מ״ה) והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא. ועל שפם יעטה זו בטול תורה וטמא טמא יקרא זו חורבן ראשון וחורבן שני. ירדו ישראל בשפל ומעלתם הגדולה והנשאה הושפלה והושלכה לארץ זהו שאה\"כ (איכה ב׳:א׳) השליך משמים ארץ תפארת ישראל, ומשלו רז\"ל מלה\"ד למלך שהיה לו בן בכה נטלו על ארכובותיו בכה נטלו על זרועותיו בכה הרכיבו על כתפו טנף עליו השליכו לארץ ולא מחתותיה כמסקותיה מסקותיה ציבחר ציבחר ואחתותיה כולה חדא, כך (הושע י״א:ג׳) ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותי ואחר כך (שם י) ארכיב אפרים ואח\"כ השליך משמים ארץ תפארת ישראל כיון שנפל תפארת ישראל נפלה עטרת ראשנו נפלו ישראל שנא' (ישעיהו כ״ד:כ׳) נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל. משל למה הדבר דומה לבני מדינה שעשו עטרה למלך והקניטוהו וסבלן והקניטוהו וסבלן אמר להם כלום אתם מכעיסים אותי אלא בשביל עטרה שעטרתם אותי הא לכון טרון באפיכון, כך אמר הקב\"ה לישראל כלום אתם מכעיסין אותי אלא בשביל איקונין של יעקב שחקוקה על כסאי הא לכון טרון באפיכון הוי אומר השליך משמים ארץ תפארת ישראל הא למדת שנחרב בית ראשון מפני ע\"ז. בית שני אנו בקיאים בהן שהיו חסידים ואנשי מעשה והיה נחרב מפני שנאת חנם. כך דרז\"ל במדרש איכה בליל ט\"ב נכנס אברהם אבינו בבית קדשי הקדשים א\"ל הקב\"ה (ירמיהו י״א:ט״ו) מה לידידי בביתי א\"ל רבש\"ע בני היכן הם אמר לו חטאו והגליתים בין האומות א\"ל לא היו בהם צדיקים אמר לו עשותה המזמתה אמר לו היה לך להסתכל בטובים שבהם א\"ל הרבים סגיאין בישין א\"ל היה לך להסתכל בברית מילה שבבשרם א\"ל חייך כפרו בה שנא' (שם) ובשר קדש יעברו מעליך ולא עוד אלא שהיו שמחים במפלתם אלו על אלו שנא' (שם) כי רעתכי אז תעלוזי, וכתיב (משלי י״ז:ה׳) שמח לאיד לא ינקה הא למדת שעיקר חורבן בית שני מפני שנאת חנם היה לא מפני ע\"ז היה שלא היו ביניהם עובדי ע\"ז אבל היו מוסרין עצמן על קדושת השם שלא לעבוד ע\"ז, וכענין שדרשו רז\"ל באשה אחת ושבעה בניה נטלן קיסר ונתנן לפנים משבעה קנקלים הביא הראשון ואמר לו השתחוה לצלם אמר לו ח\"ו אמר לו למה א\"ל מפני שכתוב (שמות כ׳:ב׳) אנכי ה' אלהיך מיד הוציאוהו והרגוהו, הביאו לשני וא\"ל השתחוה לצלם אמר לו חס ושלום א\"ל למה א\"ל שכך כתוב בתורתנו (שם) לא יהיה לך אלהים אחרים מיד הוציאוהו והרגוהו, הביאו לשלישי ואמר לו השתחוה לצלם וא\"ל ח\"ו א\"ל למה א\"ל כי כך כתי' (שם לד) לא תשתחוה לאל אחר מיד הוציאוהו והרגוהו, וכן הרביעי אמר (שם כב) זובח לאלהים יחרם והרגו, וכן החמישי אמר (דברים ו׳:ד׳) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד והרגו, וכן הששי אמר (שם ז) כי ה' אלהיך בקרבך אל גדול ונורא והרגו, הוציאו השביעי הקטן שבהם אמר לו קיסר בני השתחוה לצלם א\"ל ח\"ו א\"ל מפני מה אמר לו שכך כתוב בתורתנו (שם ד) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים כבר נשבענו לאלהינו שאין אנו ממירין אותו באל אחר שנא' (שם כו) את ה' האמרת היום והוא נשבע לנו שאינו ממירנו באומה אחרת שנא' וה' האמירך היום, א\"ל קיסר אחיך שבעו ימים וראו טובה ואתה נער לא שבעת ימים ולא ראית טובה השתחוה לצלם ואעשה לך טובות אמר לו כתוב בתורתנו (שמות ט״ו:י״ח) ה' ימלוך לעולם ועד. ואומר (תהילים י׳:ט״ז) ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו ואתם בטלים ומלכותכם בטלה בשר ודם היום חי ולמחר מת היום עשיר ומחר עני, אבל הקב\"ה חי וקיים לעד ולעולמי עולמים, אמר לו קיסר ראה אחיך הרוגים לעיניך הריני משליך טבעתי לארץ לפני הצלם והגביהה כדי שיאמרו הכל ששמעת לקולי, א\"ל חבל עליך קיסר אם אתה מתיירא מבני אדם כמותך אני לא אתיירא ממלך מלכי המלכים הקב\"ה שהוא אלהי עולם, א\"ל וכי יש אלוה לעולם אמר לו אללי עליך קיסר וכי עולם של הפקר ראית, א\"ל וכי יש פה לאלהיכם א\"ל באלהיכם כתיב (תהילים קט״ו:ה׳) פה להם ולא ידברו ובאלהינו כתיב (שם לג) בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, אמר לו ויש עינים לאלהיכם אמר לו באלהיכם כתי' (שם קטו) עינים להם ולא יראו ובאלהינו כתי' (דה\"ב י\"ז) עיני ה' משוטטות, א\"ל יש אזנים לאלהיכם א\"ל באלהיכם כתי' (תהילים קט״ו:ו׳) אזנים להם ולא ישמעו ובאלהינו כתיב (מלאכי ג׳:ט״ז) ויקשב ה' וישמע, אמר לו וכי יש אף לאלהיכם א\"ל באלהיכם כתי' (תהילים קט״ו:ו׳) אף להם ולא יריחון ובאלהינו כתיב (בראשית ח׳:כ״א) וירח ה' את ריח הניחוח, אמר לו וכי יש ידים לאלהיכם אמר לו באלהיכם כתי' (תהילים קט״ו:ז׳) ידיהם ולא ימישון ובאלהינו כתיב (ישעיהו מ״ח:י״ג) אף ידי יסדה ארץ, אמר לו וכי יש רגלים לאלהיכם אמר לו באלהיכם כתיב (תהילים קט״ו:ז׳) רגליהם ולא יהלכו ובאלהינו כתיב (זכריה י״ד:ד׳) ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים. אמר לו ויש גרון לאלהיכם אמר לו באלהיכם כתיב (תהילים קט״ו:ז׳) לא יהגו בגרונם ובאלהינו כתיב (שם כט) קול ה' על המים, אמר לו אם יש כל המדות הללו באלהיכם מפני מה אינו מציל אתכם מידי כמו שהציל לחנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר. אמר לו דניאל חנניה מישאל ועזריה כשרים היו ונבוכדנצר היה מלך ראוי לעשות נס על ידו אבל אתה אינך הגון ואנו נתחייבנו מיתה לשמים אם אין אתה הורגנו הרבה הורגים יש למקום הרבה דובים ואריות וזאבים ונחשים ועקרבים אלא לסוף עתיד הקב\"ה לפרוע ממך על דמינו מיד גזר עליו להרגו, א\"ל אמו בחיי ראשך תנה בני ואחבק אותו ואנשקהו נתנו לה הניקתו חלב אמר לקיסר בחיי ראשך הרגני תחלה אמר לה איני שומע לך מפני שכתוב בתורתכם (ויקרא כ״ב:כ״ח) אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד אמרה לו שוטה שבעולם כבר קיימת כל המצות ולא נשאר לך אלא זו בלבד מיד צוה עליו והרגוהו. אמרה לו בני לך אצל אברהם אביכם ואמור לו כך אמרה אמי אל תזוח דעתך שבנית מזבח והעלית עליו יצחק לעולה הרי אמנו בנתה שבעה מזבחות והעלחה שבעה בנים ביום אחד ועוד שאתה נסיון ואני מעשה וכיון שנהרג שיערו חכמים שנותיו של אותו נער ונמצא בן שתי שנים וששה חדשים ושש שעות וחצי. באותה שעה צעקו אומות העולם ואמרו מה אלהיהם של אלו עושה להם שכך נהרגין עליו בכל שעה ועליהם כתוב (תהילים מ״ד:כ״ג) כי עליך הורגנו כל היום והיא עלתה על הגג והפילה עצמה ומתה לקיים מה שנא' (ירמיהו ט״ו:ט׳) אומללה יולדת השבעה ובת קול יוצא ואומר (תהילים קי״ג:ט׳) אם הבנים שמחה ורוח הקדש צווחת על אלה אני בוכיה: \n",
+                "<b>חרבן</b> זה של בית המקדש כבר נגזר עליו במדבר בענין מרגלים כשחטאו ישראל והאמינו לדבריהם ובכו בכיה של חנם כמ\"ש (במדבר י״ד:א׳) ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא. והיתה ליל ט\"ב אמר הקב\"ה אתם בכיתם בכיה של חנם אני אקבע לכם בכיה לדורות, וזה שאמרו במדרש שיר השירים מי זאת עולה מן המדבר, עילויה מן המדבר, סילוקה מן המדבר, מיתתה מן המדבר. עילויה מן המדבר, תורה מן המדבר, משכן מן המדבר, סנהדרין מן המדבר, כהונה מן המדבר, לוייה מן המדבר. סילוקה מן המדבר, שבמדבר נגזרה גזירה על חורבן ביהמ\"ק. מיתתה מן המדבר שנא' (שם) במדבר הזה יתמו ושם ימותו, וזהו שתמצא בסדר אלה הדברים הנקרא משנה תורה שמזכיר בו משה ע\"ה עלויין של ישראל ומספר החסדים הגדולים שעשה השם עמהם, והם לא כן עשו עמו ית' אבל היו מכעיסין אותו במדבר, וזהו שנא' (דברים א׳:א׳) במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל. ודברים אלו לא היו במדבר כי כבר יצאו משם ונכנסו לארץ מואב, ואין אלו שמות מקומות כי לא מנאום במסעות אבל הם מלות של תוכחות שהיה משה מוכיחן על עונותיהם שעשו במקומות מן המדבר, אמר במדבר שכך כתוב (תהילים ע״ח:מ׳) כמה ימרוהו במדבר. בערבה הוא חטא פעור שהיה בשטים בערבות מואב, מול סוף הוא שכתוב (שם קו) וימרו על ים בים סוף. בין פארן חטא המרגלים, ותפל ולבן שתפלו דברים על המן, וחצרות מחלוקתו של קרח ודבת מרים, ודי זהב הוכיחן על העגל, והא למדת שחורבן ירושלים שעליו התנבא הנביא ע\"ה כבר נגזר מן המדבר: \n",
+                "<b>ובמדרש</b> (ישעיהו כ״ב:א׳) משא גיא חזיון גיא שכל החוזים מתנבאין ממנו דא\"ר יוחנן כל נביא שלא נתפרש שמו ושם עירו ירושלמי הוא. ונראה לי כי דעת הירושלמי מה שקראה בקעה הוא לשבח ולמעלת העיר כי כשם שהבקעה מקבלת מי גשמים כך ירושלים מוכנת לקבל שפע הנבואה לפי ששם שער השמים ומשם באה הנבואה לנביאים וזהו שברח יונה בן אמתי לתרשיש כדי שלא תחול עליו הנבואה בארץ, (שם) כי עלית כלך לגגות אלו פרחי כהונה שנטלו המפתחות ועלו לגגו של היכל ואמרו לפניו רבש\"ע הואיל ולא זכינו להיות גזברים לפניך הרי המפתחות מסורים לך וזרקום כלפי מעלה יצתה כמין פסת יד ונטלתן והם קפצו ונפלו לתוך האור שהציתו האויבים בו שהרי ביום ט\"ב לערב הציתו בו האור והיה דולק והולך עד סוף עשירי, ועל זה היה אומר רבן יוחנן בן זכאי אלמלי הייתי באותו הדור קבעתיו בעשירי ומה שהוקבע בתשיעי משום דאתחולי פורענותא עיקר. ועז\"א הכתוב (ירמיהו ו׳:ד׳) אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב. ועל זה קונן ישעיה משא גיא חזיון מה לך איפה כי עלית כלך לגגות, ואף מלאכי השרת נתקבצו כתות כתות ועשו שורות שורות של הספד ומה היו אומרים (ישעיהו ל״ג:ח׳) נשמו מסילות שבת עובר אורח הפר ברית מאס ערים לא חשב אנוש. נשמו מסילות אמרו מלאכי השרת לפני הקב\"ה מסילות שתקנת לירושלים שלא יהיו עוברי דרכים פוסקים ממנו היאך היו שממה. שבת עובר אורח אמרו מלאכי השרת לפני הקב\"ה דרכים שהיו ישראל עוברים בהם בחגים היאך שבתו. הפר ברית אמרו מלאכי השרת לפני הקב\"ה הופר בריתו של אברהם אבינו שעל ידו נתישבה עולם ועל ידו הכירוך בעולם שאתה אל עליון קונה שמים וארץ. מאס ערים אמרו מלאכי השרת לפני הקב\"ה רבש\"ע מאסת ירושלים וציון לאחר שבחרת בהם הה\"ד (ירמיהו י״ד:י״ט) המאוס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך. לא חשב אנוש אמרו מלאכי השרת לפני הקב\"ה אפי' כדור אנוש שהיה ראש לעובדי ע\"ז לא חשבת את ישראל, וז\"ש (ישעיהו ל״ג:ז׳) הן אראלים צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון, ואף הקב\"ה מקרקר עליהם כתרנגולין שנא' מקרקר קיר ושוע אל ההר וכתיב ויקרא ה' ביום ההוא לבכי ולמספד. ועל חומר האבלות הראוי לכל ישראל על חורבן בית המקדש החמירו רז\"ל בט\"ב לפי שבו חרב הבית בראשונה ובשניה ושקולה כיום הכפורים ואפי' להושיט אצבעו במים אסור. ובפירוש אמרו עוברות ומניקות מתענות ומשלימות ביוה\"כ והוא הדין שמתענין ומשלימין בט\"ב. וכל המתאבל והמצטער בתשעה באב עם הצבור זוכה לראות בנחמת צבור שנאמר (שם סו) שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה: \n"
+            ]
+        ],
+        "Trust": [
+            [
+                "<b>בטח</b> בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה (תהילים ל״ז:ג׳). דוד המלך ע\"ה בא להזכיר ולהזהיר על מדת הבטחון תחלה ואח\"כ על המעשה הטוב להודיע שהבטחון הזה הוא שיבטח האדם בו לעשות מצותיו ויתן לו ההכנות שהוא צריך להם. ואילו אמר עשה טוב ובטח בה' היה אדם מבין מזה כי הבטחון שהזהיר עליו אינו אלא על השכר הניתן לו על המעשה הטוב ולא על הפקת צרכיו והזמנת הכנותיו שהם סבה אל המעשה הטוב ולכן אמר תחלה בטח בה' כלומר שיהיה לך עוזר וסומך ויפיק לך ההכנות באשר תוכל לעשות המעשה הטוב ולכך הקדים ציווי הבטחון לציווי המעשה הטוב שאם היינו מפרשים בטח בה' כי הבטחון הזה על שכר המעשה הטוב היה זה מכשול גדול בבטחוננו. וכבר הזהירו אותנו רז\"ל (אבות פ\"ק) אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס כלומר שישמשו לפניו אולם יהיה בטחונם בו לקבל השכר מיד שאם כן אתם גורמים לנפשכם להזכיר לכם עונותיכם, ואין הפרש בין הבוטח בו שיגמלהו טובה על מצות שעשה ובין הבוטח בו שיתן לו שאלה על התפלה שהתפלל לפני בכוונה כי זה וזה גורם לעצמו להזכיר עונותיו וכמו שאמרו ז\"ל (הרואה דף נ\"ה) שלשה דברים מזכירים עונותיו של אדם ואלו הן קיר נטוי ועיון תפלה ומוסר דין על חבירו. ועיון תפלה הוא שמעיין בתפלתו ואומר בלבו שהמתפלל תפלתו בכוונה גדולה ראוי הוא שיפיק השם שאלתו, וכן הדין כשהוא תולה בטחונו בשי\"ת שיקבע לו שכר על אותו המעשה הטוב שיש לו בזה חטא ועון. שכן ארץ ורעה אמונה יאמר אע\"פ שאני מזהירך שתבטח בהש\"י שיפיק לך ההכנות ואחר כך שתעשה המעשה הטוב איני אומר שתניח מלאכתך ועסקיך בענין פרנסתך לגמרי בשביל המעשה הטוב שאם כן במה תתפרנס ותחיה, ועל כן אמר שכן ארץ כלומר עם היות שאתה בוטח בשם יתעלה ועושה הטוב אל תתרשל בעסק הפרנסה והמחיה כי טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח ידך. וכבר דרשו ז\"ל (אבות פ\"ג) אם אין קמח אין תורה, באו לומר כי מבלעדי הפרנסה וספוק צרכי בני אדם לא יוכלו לעבוד את השם יתעלה ולתת אל התורה חוקה: \n",
+                "<b>וכבר</b> ידעת כי המנורה שהיא רומזת אל החכמה היתה מונחת בדרום והשלחן ששם לחם הפנים ומשם באה הפרנסה והשובע לכל העולם היה בצפון ודרום וצפון שתי רוחות מכוונות זה כנגד זה ופניהם איש אל אחיו. וזה להורות שא\"א שתתקיים החכמה בעולם גופני הזה רק על הפרנסה והספוק לכך אמר שכן ארץ כלומר שתתעסק בעניני הארץ במשא ומתן עם הבריות באשר תוכל להתפרנס, ורעה אמונה אע\"פ שהתרתי לך שתתבטל מן המעשה הטוב לבקש טרפך ומחייתך אל תאמר א\"כ ארויח כל מה שאוכל להרויח כדי שאתפרנס בין במשפט בין שלא במשפט לכך אמר ורעה אמונה כלו' שתשכון בארץ ותתחבר עם הבריות במשאך ומתנך (תתחבר) עם האמונה. ואל תחשוב לקבץ הון שלא במשפט שכך אמר הנביא (ירמיה טז) עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל. ואמר שלמה (משלי י״ג:י״א) הון מהבל ימעט כלומר הון הבא מהבל וגזל ימעט ואמר ימעט כנגד מחשבת המקבץ כי הוא חושב שירבה וע\"כ ימעט כי ידבק בו החסרון. ומלת ורעה מלשון ריע ועמית ויאמר מאחר שאתה מתחבר באמונה נמצא שאין אתה מתבטל מן המעשה הטוב אפי' שעה אחת שהרי אתה מקיים מצות האמונה שאתה כולל בה כל התורה כולה. וכמו שדרשו ז\"ל בא חבקוק והעמידן על אחת שנא' (חבקוק ב׳:ד׳) וצדיק באמונתו יחיה. וכבר הזכרתי למעלה מדת האמונה והוספתי תת כחה לך באות אל\"ף. ומה שהתחיל הכתוב בבטחון וסיים באמונה הנה זה לבאר כי מדת האמונה נכללת במדת הבטחון שהרי ידוע כי כל הבוטח הוא מאמין שאין אדם בוטח אלא במי שמאמין בו שהיכולת בידו למלא את שאלתו, והמאמין יתכן שלא יהיה בוטח כי לפעמים ירא שמא יגרום החטא או שמא קבל שכר על מעשיו הטובים בנסים שעשה לו הקב\"ה וממה שהוא מוצא את עצמו רשע וחוטא ופושע כנגד חסדי השי\"ת אינו נושא לנפשו שיבטח בו שיצילהו מצרתו או שיתן לו שאלתו ועל כן ישתדל בנוהג שבעולם שינצל מצרתו או שישיג שאלתו. ולולא היראה שירא שמא יגרום החטא היה החסרון באמונתו אם היה משתדל להנצל אפי' על ידי נוהג שבעולם שכבר מצינו פסוק מלא (תהילים ל״ז:כ״ה) ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. וידוע כי אף הלל ורבי חנינא בן דוסא וכיוצא בהן שהיו מעטי ממון ביותר לא היו נעזבים לפי שלא קנו נכסים מעולם שאין לשון עזיבה נופל אלא על מי שהיה סמוך מתחלה ואח\"כ נעזב אבל מי שלא היה סמוך מעולם אין זה נעזב, ואין העזיבה חנם אלא הכל במשפט על כן לא יתכן שיירא מי שבטוח בעצמו שלא חטא מעולם. אבל הירא מן החטא יתכן שיירא שלא תבא עליו צרה מצד אותו חטא שכן מצינו ביעקב ע\"ה שהיה ירא שמא יגרום החטא והיה מיצר ומתיירא מעשו אחיו שנאמר (בראשית ל״ב:ח׳) ויירא יעקב מאד ויצר לו וכיון שהקב\"ה הבטיחו ואמר לו (שם כח) והנה אנכי עמך למה היה מתיירא אלא שמא יגרום החטא וכן מצינו בדוד שאמר (תהילים כ״ז:י״ג) לולא האמנתי לראות בטוב ה' ודרז\"ל בפירקא קמא דברכות (דף ד) למה נקוד על לולא אמר דוד לפני הקב\"ה רבש\"ע מובטח אני בך שאתה עתיד ליתן שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו, וכיון שהיה קורא עצמו חסיד שנאמר (תהלים פו) שמרה נפשי כי חסיד אני מה היה מסופק אם יהיה לו חלק עם הצדיקים אם לאו אלא שמא יגרום החטא, וכל מי שיש בו מדת הבטחון בידוע שיש בו מדת האמונה כי הבטחון כדמיון פרי האילן והאמונה כמו האילן וכמו שהפרי הוא אות על האילן או על העשב הגדל בו ואין האילן אות על פרי כי יש כמה אילנות שאינן עושין פירות כמו אילני סרק כך הבטחון אות על האמונה ואין האמונה אות על הבטחון, וכן תמצא במדות החכמה והחסידות כי מי שיש בו מדת חסידות היא אות על החכמה כי לא הגיע למעלת החסידות אלא בכח החכמה וכמו שאמרו ז\"ל אין עם הארץ חסיד ומי שיש בו חכמה אינו אות על החסידות שאפשר שיהיה חכם ורשע כגון מנשה וחביריו: \n",
+                "<b>ענין</b> הבטחון בהשי\"ת פירש הרב הקדוש ר' יונה זצ\"ל כי הוא שידע האדם עם לבבו כי הכל בידי שמים ובידו לשנות הטבעים ולהחליף המזל ואין לו מעצור להושיע ברב או במעט. וגם כי צרה קרובה אליו ישועת השם קרובה לבא כי כל יכול ולא יבצר ממנו מזמה. גם כי יראה החרב על צוארו אין ראוי לו שתהיה ההצלה נמנעת מלבו ופסוק מלא הוא באיוב (יג) הן יקטלני לו איחל. והוא שאמר חזקיה לישעיה הנביא ע\"ה כך מקובלני מבית אבי אבא אפילו חרב מונחת לו על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים שכן דרשו ז\"ל בפרק חלק אמר ישעיה לחזקיה צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה מת אתה בעוה\"ז ולא תחיה לעוה\"ב א\"ל מאי טעמא א\"ל משום דלא נסבת איתתא ולא הוי לך בנין א\"ל חזאי ברוה\"ק דנפקו מנאי בנין דלא מעלו א\"ל בהדי כבשיה דרחמנא למה לך איבעי לך לעסוקי בפריה ורביה ומאי דניחא קמי דקוב\"ה ליעביד א\"ל השתא הב לי ברתך אפשר משום זכותא דידי ודידך נפקי זרעא מעלייא א\"ל כבר נגזרה גזרה אמר לו בן אמוץ כלה נבואתך וצא כך מקובלני מבית אבי אבא שאפי' חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים ולמדוהו מן המקרא הזה הן יקטלני לו איחל, וזה שכתוב בטחו בו בכל עת כלו' בכל עת שהצרה קרובה ואין אדם יודע דרך להנצל ממנה יש לבטוח בו כי הרבה שערים למקום: \n",
+                "<b>ומענין</b> הבטחון שלא יתערב שום ספק בבטחונו ואף אם ימצאוהו רעות רבות וצרות יתאמץ בעבודת השי\"ת ויבטח בו באמת כי שכרו כפול ומכופל וכי השי\"ת יבחר לו הטוב וכי אין הבחירה ביד עצמו כי לפעמים הוא חושב שבחירתו טובה ותהי להפך, ולכך יש לכל אדם למסור כל ענייניו אל בחירתו העליונה כי הוא יבחר ולא אנו לפי שהוא יתברך אשר יצרו במעי אמו הוא היודע תועלתו ונזקו יותר ממנו, ועל זה היה דוד ע\"ה מדבר בתפלה (תהילים קמ״ג:ח׳) הודיעני ה' דרך זו אלך, ואם אולי יראה שיבאו עליו מקרים יש לו לחשוב כי זה תוכחת השי\"ת כי את אשר יאהב ה' יוכיח והכל לטוב לו להעביר את עונו ולקרבו אל הש\"י ולהאדיר חלקו בעולם הגמול: \n",
+                "<b>וענין</b> הבטחון שיתלה בטחונו בשי\"ת לבדו ושיזכור אותו בכל פרטי פעולותיו ושיתבונן כי אין המעשה ההוא מסור בידו אלא ברצונו ית' לפי שיש הרבה בני אדם שבוטחים בהשי\"ת בכלל והם מאמינים אמונה שלימה כי הכל בידו יתברך אבל ענין הבטחון בפרטים לא ישית אל לבו ר\"ל בכל פעולה שיעשה או בכל דרך שיפנה, ועז\"א שלמה ע\"ה (משלי ג׳:ו׳) בכל דרכיך דעהו כלומר בכל דרך ופעולה שאתה עושה זכרהו והתבונן במחשבתך שאין לך כח ויכולת בפעולה ההיא ואין עשייתה מסורה לך כי אם ביד השי\"ת. וזהו ענין נכבד מאד להביא בלבו הכוונה הזכה למען לא יזוז מן הלב זכרון יראת שמים אפי' רגע, כי כשהוא זוכר השי\"ת ועיניו נושא אליו במעשה גדול כגון לצאת בים או בשיירא ואינו נוהג מנהג זה בעצמו במעשה הקטן אפילו כשהוצרך ללכת אל מקום קרוב או בעיר עצמה הנה הוא מקצר בחק העבודה שהיה לו לחשוב שאפשר להגיע לו נזק במקום קרוב אם לא שחלה עליו שמירתו יתב', ואם אולי לא יצליח באותו המעשה שהוא רוצה לעשות ולא יעלה בידו בין שיהיה גדול או קטן והוא בוטח בו תמיד ומדת הבטחון לא תזוז ממנו הלא שכר הבטחון שיהיה לו חוזר לתועלת גדול מאד מתועלת המעשה ההוא ואם יצליח בו ויעלה בידו הלא הוא זוכה בשניהם ושניהם כא' טובים. וזהו שכתוב בכל דרכיך דעהו בין שתהיה מלאכה של רשות בין שתהיה מלאכה של מצוה, והוא יישר ארחותיך כלומר מלבד שכר הבטחון אשר הוא גדול מעל שמים עוד תצליח במעשה ההוא אשר זכרת את השי\"ת ויהיה עולה בידך. ומפני שהכתוב הזה בכל דרכיך דעהו הוא מיוסד על המדה הזאת היא מדת הבטחון ארז\"ל בפרק הרואה (ברכות דף סג) דרש בר קפרא אי זו היא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה הוי אומר בכל דרכיך דעהו אמר רבא אפי' לדבר עבירה תדע דאמרי אינשי גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי. ויש לפרש עוד בכל דרכיך דעהו שיהיו כל מעשיך לשם שמים ולא תדרוש מן העולם תענוג והנאה וכבוד ועושר רק להשיג עבודת השי\"ת, והוא יישר ארחותיך מלבד השכר הגדול שיגיע לך מן המדה הזאת יצליח המעשה כשתעשנו לש\"ש וזה שהזהירו ז\"ל (אבות פ\"ב) וכל מעשיך יהיו לשם שמים. ועוד יש לפרש בכל דרכיך דעהו לא תשכח בטרדתך במלאכתך זכרון מחשבת עול שמים ויראתו ורוממותו ית' והוא יישר ארחותיך ובזה תצלח מלאכתך בידך, וזהו שאז\"ל מתוך שחסידים היו תורתם משתמרת ומלאכתם מתברכת: \n",
+                "<b>ומענין</b> הבטחון שלא יבטח באדם כלל, וידוע באמת כי אין ב\"ו יכול להיטיב לו ולהצילו זולתי אם יגזור השי\"ת כענין שנא' (ירמיהו י״ז:ה׳) ארור הגבר אשר יבטח באדם וכתיב (שם) ברוך הגבר אשר יבטח בה' וכתיב (ישעיהו ב׳:כ״ב) חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא ואין ב\"ו יכול להצילו או להרע לו כענין שאמר דוד ע\"ה (תהילים נ״ו:ה׳) באלהים בטחתי לא אירא וכו' וכתיב (שם כז) ה' אורי וישעי ממי אירא, ובהתקרב אליו הצרה בחשבו כי הוא מיד השי\"ת יוכל להבין כי אין ההצלה וההכאה ביד המכה ולא יתן אל לבו פחד ההכאה שהרי כתוב (משלי כ״א:א׳) פלגי מים לב מלך ביד ה' אל כל אשר יחפוץ יטנו. וכן אמר הכתוב בענין סנחריב (ישעיהו י׳:ט״ו) היתפאר הגרזן על החוצב בו, המשיל הנביא את האדם לגרזן כי כשם שהגרזן אין פעולתו מעצמו אלא מצד החוצב בו כן האדם בכל פעולותיו שהוא פועל ורוצה להטיב ולהרע אין (האדם) זה מצד עצמו אלא מצד השם יתעלה. וכן כתוב (שם) כהניף שבט את מרימיו כהרים מטה לא עץ יאמר כי אין האדם אלא כשבט המרימים אותו, וכן הזכיר הכתוב על המלך סנחריב עצמו (שם) הוי אשור שבט אפי, כי הוא השבט שהיה מתפאר בעצמו והיה מתפאר בריבוי חיילותיו וזהו שאמר את מרימיו כי חיילותיו של מלך הרי הם המרימים את המלך והמנשאים את רום מעלתו והוא המטה המרים את עצמו, לא עץ כלומר מטה הוא וענף לא יגיע לאילן כי אני אכריתנו בעודו באבו וכן היה כי המגפה באה עליהם טרם היות הבקר כמו שנא' (מלכים ב י״ט:ל״ה) ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור, וידוע כי אין כח ההכאה תלויה בשבט אלא במרים אותו, ומצינו שהתורה הזהירה שלא לירא מן האומות הוא שכתוב (דברים כ״א:י׳) כי תצא למלחמה על אויביך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם, וכתיב (שם כ) מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו לפי שגברה עליו יראת העם והוא חרד בראותו רוב מחניהם ויתכן שהוא מאמין באמת כי הכל ביד השם יתעלה אבל מפני שלא גדל נפשו במדרגת הבטחון מפני זה רך לבבו ונחת טבעו וצוה עליו לחזור בו, וזהו שכתוב (משלי כ״ט:כ״ה) חרדת אדם יתן מוקש יאמר החרדה שיחרד מן האדם הוא חטא לנפשו ונותנת לו מוקש ומגברת האויב עליו ומקרבת הצרה אליו כי ראוי לו לאדם שלא יירא מזרוע בשר ודם. (שם) ובוטח בה' ישוגב מן הצרה בשכר הבטחון אע\"פ שהיתה הצרה ראויה לבא עליו, ואין הספק כי הירא מזרוע ב\"ו לשפלות הנפש הוא והירא מן האדם הוא שוכח השי\"ת, וזהו שהנביא מזהיר על מדת הבטחון כמ\"ש (ישעיהו נ״א:י״ב) מי את ותיראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן, כלומר היום כאן ומחר בקבר, ותשכח ה' עושך ותפחד תמיד כלומר בראותך הצרה קרובה ומוכנת ונבצרה ממך מזמת הצלתה, ותפחד תמיד כל היום מפני חמת המציק כלומר היה לך לחשוב כי פעמים רבות מצאתך כזאת והשי\"ת הציל אותך ברחמיו וע\"כ אין לך לירא מן האדם המכה אלא מן השי\"ת, וזהו שכתוב אחריו (שם) ואנכי ה' אלהיך רוגע הים ויהמו גליו ה' צבאות שמו כלומר אני הוא הסוער הים והמשקיט המייתו אף כי חמת המציק, ומספר והולך פחיתות האדם (שם) מהר צועה להפתח ולא ימות לשחת ולא יחסר לחמו כלו' זה דרכו כל ימי חייו בשני דברים אלה לאכול ולהפנות כדי שלא ימות לשחת שאם יחסר לחמו ימות ואם אינו נפנה ימות ג\"כ ובשניהם הוא מהיר בטבע, ולכך הזכיר מהר צועה להפתח כלומר להפנות, ויש לך להכיר כי מה שהזכיר הנביא ענין זה לא עשה אלא כדי להמאיס בעיני הבריות הבטחון באדם. ואמר דוד ע\"ה (תהילים קי״ח:ח׳) טוב לחסות בה' מבטוח באדם, ביאורו כי יש הפרש בין לשון חסיה ובין לשון בטחון ויאמר הכתוב כי טוב הוא שיחסה אדם בצלו של הקב\"ה מבלעדי הבטחה יותר ממה שיבטח באדם כי התועלת ודאית בחסייתו של הקב\"ה ותועלת האדם מסופקת אפילו אחר הבטחתו כי הוא בעל מקרים ושמא לא יוכל להשלים מה שהבטיח, ולכך לא אמר לבטוח בה' מבטוח באדם כי זה לא היה צריך לומר, וא\"כ ענין הבטחון בשי\"ת הוא אשר לבו חזק בבטחונו כאילו הבטיחו בה' יתברך והוא לשון גדול יותר מחסיה: \n",
+                "<b>ומענין</b> הבטחון בשי\"ת כי אם יש לו לאדם עושר ונכסים שלוה וכבוד אין לו לתלות זה למעשים טובים שעשה כי ראוי הוא אף אם הוא צדיק גמור שיחשוב על עצמו כי הוא רשע וחוטא אבל יתלה זה לחסדי השי\"ת עליו, ואם יש לו צרות ומקרים יחד ובאו גדודים עליו אין לו לתלותו במקרה ולממשלת הכוכבים והמזלות ושיאמר כך נגזר במשפטי המערכה כי זה דרך כפירה, אלא שיתלה זה לכמה עונות וחטאות אשר עשה, כי אם יתלה הדבר במקרה הלא השי\"ת יוסיף לו מאותו מקרה וזהו שכתוב (ויקרא כ״ו:כ״ז-כ״ח) והלכתם עמי קרי והלכתי עמכם בחמת קרי כי יוסיף לו מן המקרה ההוא וישפכנו עליו בחמה: \n",
+                "<b>ועוד</b> ממנין הבטחון שימסור אדם נפשו אל השי\"ת ותהיה מחשבתו משוטטת תמיד בדבר זה אלו היו באים להרגו או שיעבור על התורה שהוא מוסר עצמו על המיתה ולא יעבור, ועז\"א דוד ע\"ה (תהילים כ״ה:א׳-ב׳) אליך ה' נפשי אשא, וכתיב (שם) אלהי בך בטחתי אל אבושה, כי המוסר הנפש בענין זה הוא מענין הבטחון, ומלת אשא מלשון (בראשית מ״ג:כ״ג) וישא משאות, וכתיב בדברי הימים (א כח) ויאמר המלך דוד לארנן לא כי קנה אקנה בכסף מלא כי לא אשא אשר לך לה' והעלות עולה חנם, והכוונה לומר שיקריב נפשו במחשבתו מנחה להשי\"ת שאלו היה בא לידי כך היה מוסר נפשו על קדוש ה' יתברך, וכן אמר דוד ע\"ה (תהילים מ״ד:כ״ג) כי עליך הורגנו כל היום ואין אדם יכול כי אם פעם אחת אבל כל שעה ושעה שהוא מחשב בדבר זה יש לו שכר עצום ועיקר רב ולכך אמר כל היום כי זה לענין השכר והגמול כאלו נהרג הרבה פעמים בכל יום, וכן אמרו במדרש תהלים (שם עט) אם הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו אל אפי' הורג אותנו לו אנחנו מקוים ולו אנו דורשים ואליו אנחנו משחרים הוי ושבו ושחרו אל, ומכללי מסירת הנפש הוא שיחשוב בדעתו כי כל מעשה השי\"ת לטובה וכמו שאז\"ל כל דעבדין מן שמיא לטב ושיקבל כל הבא עליו מאהבה ושיתלה בטחונו בשמו ית' בכל עת ובכל שעה אם עשיר אם עני, כי אם איש עני הוא ובביתו אין לחם ואין שמלה יבטח בשם יתעלה שהוא פותח את ידו ומשביע לכל חי רצון שיתן לו מזונותיו ומחייתו ולא יחסר לחם ושמלה כי האדון אשר יצר העליונים והשפלים והוא זן ומפרנס העליונים במזון הרוחני והשפלים במזון גופני ראוי לבטוח בו שיזון גם אותו ויזמין לו פרנסתו הוא שכתוב (ישעיהו כ״ו:ג׳-ד׳) בטח בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים. יאמר ראוי לכם שתבטחו באדון זה שכל העולם כולו העליונים והשפלים ברא בשתי אותיות משמו מזה תוכלו להכיר את כבודו ואת גדלו וכח שמו השלם וכיון שכן חייבין אתם מדרך השכל לבטוח בו. ועוד יצטרך האדם שיתבונן כי האדון הזן ומפרנס כמה ראמים וכמה מיני חיות שבמדבר שאין להם שכל ודעה ואין ההשגחה בהם אלא בכלל לקיום המין אף כי יזון ויפרנס האדם שבראו לעבודתו ונפח בו נשמה אצולה מרוח קדשו וההשגחה בו פרטית. ואם איש עשיר הוא יש לו לבטוח בשם ית' שמסר העושר בידו והפקידו לו ובכל שעה ושעה שהוא נהנה מעשרו קבל זה מתנה מהשם יתעלה וחסד מאתו שהרי יודע לו שאין לו מאומה בעשרו ואף אם עלה למלכות דוד ושלמה אין העושר ההוא אלא מאתו יתברך כי כן אמר (חגי ב׳:ח׳) לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות, וכתיב (דברי הימים א כ״ט:י״ב) והעושר והכבוד מלפניך. וכבר ידעת כי דוד המלך ע\"ה אשר הכין לעבודת בהמ\"ק מאה אלף ככר זהב ואלף אלפים ככרי כסף הוא בעצמו הודה שלא היה לו כלום בעשרו וקרא את עצמו עני והוא אמרו (שם כב) והנה בעניי הכינותי לבית ה' ככרים זהב מאה אלף וכסף אלף אלפים ככרים ולנחשת ולברזל אין משקל. והודה ואמר מי אני ומי עמי נעצר פח להתנדב כזאת (שם כט) כי ממך הכל ומידך נתנו לך: \n",
+                "<b>כל</b> מי שבוטח בשי\"ת מדת החסד המפרנסת את העולם מקיפתו מכל צד שנאמר (תהילים ל״ב:י׳) והבוטח בה' חסד יסובבנו. והוא הממציא לו סבות שיתפרנס בהם כי אין הסבות נבצרות ממנו ית' כמו שידוע הענין באליהו שבאה לו פרנסתו ע\"י העורבים. והנביאים חמשים חמשים במערה ע\"י עובדיהו. וכן (שם לד) כתוב יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו כפירים רשו ורעבו ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב. ביאור הכ' כי הוא יתעלה מפרנס ונותן טרף לכל הדברים החלושים כענין העובר בבטן האשה והאפרוח בתוך הביצה שאין שם מקום מפולש שיעבור המזון לשם ומפרנס העוף באויר והדגים בים והנמלה הפחותה והחלושה שברמשים, והוא המונע הטרף מן האריה התקיף בכל החיות. וזהו שכתוב כפירים רשו ורעבו אבל דורשי ה' לא יחסרו כל טוב וכן כתוב (משלי י׳:ג׳) לא ירעיב ה' נפש צדיק. וכן אמר דוד ע\"ה (תהלים כה) השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך. וכתיב (שם) לא יתן לעולם מוט לצדיק. ודרז\"ל בענין הבטחון כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר הרי זה מקטני אמנה, ומן הטעם הזה היה המן יורד לישראל דבר יום ביומו לא לחדש אחד ולא לשנים כדי שימצאו עצמן חסרי מזון וישאו עיניהם תמיד לאביהם שבשמים וכדי שתתתזק מדת הבטחון בלבם ולא היה אפשר באחד מהם להותיר ממנו עד מחרתו, וכבר ידעת באותן שהותירו ממנו שהיו קטני אמנה שהזכיר בהן הכתוב (שמות ט״ז:כ׳) וירם תולעים ויבאש. בזכות הבטחון נגאלו ישראל ממצרים שכן אמרו במדרש תהלים (כב) אליך זעקו ונמלטו, וכל כך למה בך בטחו ולא בשו הכל בזכות הבטחון. ומפני שמדת הבטחון עיקר גדול מעיקרי התורה לכך מצינו שהתורה מיוסדת עליה ונקראת בטחון על שם מדת בטחון הוא שכתוב (משלי כ״א:כ״ב) עיר גבורים עלה חכם ויורד עוז מבטחה: \n"
+            ]
+        ],
+        "Blessing": [
+            [
+                "<b>ברוך</b> אתה ה' למדני חקיך (תהילים קי״ט:י״ב). היה דהמע\"ה מבקש בכתוב הזה מאת הקב\"ה שיתן לו שפע וריבוי השגה בידיעתו ושיראהו נפלאות מתורתו. ולכך הזכיר לשון ברכה שהוא שפע וריבוי. והכתוב הזה יכלול תהלה ותפלה כי לשון ברוך אתה ה' הוא לשון שבח ותהלה. אמר הלא אתה הוא מקור הברכה שממנו יבא השפע לכל נשפע וכיון שכן הוא למדני חקיך, התפלל לפניו שיאציל עליו שפע השגה לדעת חוקיו והזכיר ברוך לשון פעול כי הוא פעול בעצם הברכה והוא מקור החכמה והברכה שאינו פוסק לנצח נצחים כי לשון ברכה מלשון בריכת מים ולכך הזכיר ברוך ולא אמר מבורך שענינו מקבל ברכה. ואפשר להבין בו שני ענינים, האחד שהוא מבורך ממי שלמעלה ממנו, והשני שמבורך ממי שלמטה ממנו. והחלק הזה הראשון לא יתכן אמרו בהקב\"ה ח\"ו כי הוא הסבה העליונה שאין למעלה ממנה והוא חלק יעקב ויוצר הכל הוא. אבל הענין כי הוא ממי שלמטה ממנו והם עבדיו ומשרתיו הגדולים העצומים שמשים שבמדור העליון ושבמדור התחתון כי הכל מקדישים ומעריצים ומברכים את שמו כי הוא בראם והמציאם מאין, וזהו שאנו אומרים בתפלה ברכו את ה' המבורך, כלו' המבורך מבריותיו כלם העליונים והשפלים, וכן אנו אומרים ביוצר ברוך ומבורך בפי כל הנשמה הזכיר ברוך על שם שהוא מקור הברכה והזכיר מבורך לפי שהוא מבורך בפי הכל, ומה שהזכיר חקיך ולא אמר מצותיך לפי שהחוקים יש בהם סתרי תורה ותעלומות חכמה ומתוכם יתרבה על אדם שפע ידיעה בהשגתו יתברך ואע\"פ שהוא ית' מקור הברכה מצינו שהוא חפץ בברכות נבראיו למען הצדיקים להגדיל ולהאדיר שכרם ותגמוליו לעוה\"ב למען יהיה העוה\"ז מתברך בשפע מזונות וריבוי הטובה, ועל כן באה מצות עשה בתורה לברך על המזון כדי שיתברכו מזונות העולם כדכתיב (דברים ח׳:י׳) ואכלת ושבעת וברכת: \n",
+                "<b>וע\"ד</b> הפשט בענין הזה אין הברכות צורך הגבוה אלא צורך הדיוט כי כיון שהוא מקור הברכה וכל הברכות משתלשלות ממנו וכל הנמצאים המברכים אותו אין כל ברכותיהם כדי לו, כי הוא הנמצא הקדמון שהמציא הנמצאים כלם ואין מציאותם אלא ממציאותו והכל צריכין לו, ומציאותו תספיק בעצמה לא יצטרך לזולתו כלל וכאשר אבאר באות מ\"ם מציאות בגזרת הצור, ואם כולם יברכוהו כל היום ויספרו תהלותיו כל היום וכל הלילה לא יחשו מה יתרבה בכך ומה יתנו לו או מה מידם יקח, אין התועלת והריבוי כי אם אלינו כי מי שמברך על מה שנהנה הוא מעיד על ההשגחה שהוא ית' המציא מזון לשפלים כדי שיחיו ובזכותם התבואה מתברכת והפירות מתרבין, והנהנה ואינו מברך הנה הוא גוזל ממנו ההשגה ומוסר הנהגת השפלים לכוכבים ומזלות, כענין שכתוב (הושע ב׳:ז׳) אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי, קרא הכחות ההם מאהבי ואמר כי הם הנותנים להם מזונותם, והנה אלה רשעים שוללים ההשגחה מיוצר בראשית. ומזה אמרו ז\"ל (ברכות פ\"ו דף ל\"ה ב') כל הנהנה מן עוה\"ז בלא ברכה כאלו גוזל הקב\"ה ולכנסת ישראל שנא' (משלי כ״ח:כ״ד) גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע ואין אביו אלא הקב\"ה ואין אמו אלא כנ\"י והנה גוזל ההשגחה להקב\"ה וגוזל מפירות לכנ\"י כי הפירות יתמעטו בסבתו. ואע\"פ שהוא יחיד כאמרם לעולם יעשה אדם עצמו כאלו כל העולם תלוי עליו עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו ואת העולם כלו לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע עצמו ואת העולם כלו לכף חובה, וכיון שמצינו פסוק מלא בתורה כי הוא יתעלה צוה אותנו לברך על מזוננו מכאן יש ללמוד שיש על האדם חובה עצומה להזהר בברכות החובה וגם בברכות הנהנין וכל הזהיר בהם הלא זה מופת על אמונתו הטובה ועל זכות לבו והוא מעיד על עצמו שיש ליהדותו שרש ועיקר והוא חסיד וירא חטא: ומה שתקנו חכמים לשון הברכה נגלה ונסתר. כדי לקבוע בלב שהקב\"ה נגלה ונסתר קרוב ורחוק מצד השכל נסתר ורחוק מצד עצמו, וכדי לשמוע העיקר הזה תקנו לנו נוסח הברכה בלשון נגלה ונסתר ברוך אתה ה' מורה על נגלה, ואשר קדשנו וצונו מורה על נסתר. ואפשר לנו להביא בזה המשל מן השמש שאין לנו תחבולות לדבר מן הבורא יתעלה אלא בדרך משל שנברא מנבראיו, והוא שהשמש אפשר לו לאדם להשיגו מצד עיגולו ומצד שישכיל האדם בשכלו כי האור שלו תועלת לקיום העולם. אבל מצד עצמו והילת אורו אי אפשר לו להשיגו כי אם יסתכל בו יכהה מאור עיניו: \n",
+                "<b>ומפני</b> שכל אדם חייב לברך מאה ברכות אספרם בכאן. תחלה שמנה ברכות שיתחייב האדם לברך על השלחן, לפי שיש קצת בני אדם נוהגין קולא יתירא בברכת השלחן לפי שהוא מקום סעודה ולכך חובה מוטלת על האדם שיתן לבו בברכותיו ושיזהר בכלן אף כי בברכות השלחן, וצריך הוא שיתבונן תחלה במחשבתו למי מברך ואחר כך יברך. וכן הזכיר דוד ע\"ה (תהלים קמה) ארוממך אלהי המלך ואברכה שמך לעולם ועד. ביאור הכתוב ארוממך במחשבה תחלה ואח\"כ אברכה שמך, ואלו הם השמנה. נטילת ידים, המוציא, ארבע של ברכת המזון. שלשה מן התורה, רביעית דרבנן, ועל היין לפניו ולאחריו. וצריך האדם להתקדש על שולחנו בסעודתו בשמנה ברכות אלו ושיתבונן בהם כדי שיהיה שלחנו אשר לפני ה', כי בנוהג שבעולם המאכל והמשתה מביא האדם לידי גסות הטבע וגובה הלב ויבא מזה שישכח את השי\"ת והוא שאמר הנביא ע\"ה (הושע יג) כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני, וכן אמר מרע\"ה (דברים ח) ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך. ולפיכך צריך האדם שיתבונן בברכות שעל השלחן שמוציא מפיו כדי שימשיך לבו לתאות השי\"ת ולא לצד תאות המאכל והמשתה, וצריך שיזכור העיקר במקום שהוא סבה שישכחנו והוא מקום סעודה כי שם יתחייב האדם להיות יותר נפשו משוטטת אל השם יתעלה בנין אב לזה (שמות כד) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו ביאורו כי היו מתבוננים ורואים הכבוד בלב בעוד שהיו אוכלים ושותים. וידוע ג\"כ כי השלחן כנגד המזבח כי כן דרשו בברכות (פ\"ט דף נ\"ה) והמזבח עץ שלש אמות וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' (יחזקאל מא) פתח במזבח וסיים בשלחן לומר לך כשם שמזבח מכפר כך שלחן מכפר, כי הלחם אשר על השלחן ממנו מאכיל העניים וכשהוא נותן מלחמו לדל הוא חשוב כקרבן על גבי המזבח. וכשם שהיה במזבח הקטרת שהוא מכפר יותר מן הקרבנות שעל מזבח הנחשת שמונה מיני בשמים ארבעה בשמן המשחה והן מור קנה קדה וקנמון וארבע בקטרת נטף ושחלת וחלבנה ולבונה וכלן היו מכפרין כנגדן נצטוינו שמנה ברכות על השלחן: \n",
+                "<b>ובני</b> אדם אינם מתבוננים ואינם שמים על לב הענין הזה ואלו דרכי הקדושה ושרש זכות המחשבה לקיים המצות על תכונתם ולכוין בברכות ולעמוד על יסודתם. הברכה הראשונה נטילת ידים צריך שיוריד המים על ידיו לא שישכשך ידיו במים. וכן אמרו ז\"ל מי שהוא על שפת הנהר ואין לו כלי שישפוך על ידיו יטול מן המים בידו אחת וישפוך על השניה ולא ישכשך ידיו במים. וטעם הדבר שהכתוב אומר (שמות ל׳:י״ט) ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם, לא אמר הכתוב בו אלא ממנו כי לא היה אפשר לו לכהן לשכשך ידיו במי הכיור אלא היה שופך מן הכיור על ידיו ואחר כך עובד עבודה. ואמרו ז\"ל (סוטה פ\"ק דף ד' ב') כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם. וטעם הדבר כי הוא פורק מעליו עול דברי חכמים והוא מתייאש מדבר שאין התאוה מכריחתו לבא כנגדו, ועון כזה מר ורע מן האוכל נבלה או שאר המאכלים האסורים, כי שם תכריחהו תאותו לעבור ולאכול, אבל בכאן נטילת ידים שאין התאוה מכריחתו שלא ליטול ואין לו בו שום טורח כשהוא מזלזל בו אין זה כי אם רוע לב ותכונה רעה לנפש. ולכך אמרו נעקר מן העולם מה שלא אמרו באוכל נבלות, והמים לנט\"י אפשר לקבל אותן מן הנכרי ומן הנדה אע\"פ שיש מקצת מפרשים שאמרו שאין מקבלין מן העכו\"ם משום דבעינן שיהיה מכח אדם ועכו\"ם אינם קרויים אדם. כל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בנט\"י כגון טיט ובצק וזפת ושעוה וכיוצא בזה. ברכה שניה המוציא מצוה מן המובחר לאחוז בלחם בעשר אצבעותיו כנגד עשר תיבות שבברכת המוציא ועשר תיבות שבפסוק (תהילים ק״ד:י״ד) מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ. וכנגד עשר מצות שבתבואה ואלו הן. לא תחרוש. לא תחסום. תרומה לכהן. מעשר ראשון ללוי. והלוי נותן לכהן מעשר מן המעשר. מעשר שני. מעשר עני. לקט. שכחה. ופאה. היו לפניו פת חטים שלימה ופרוסה מברך על השלימה. שלימה של שעורים ופרוסה של חטים מברך על הפרוסה. פת של בעל הבית ישראל ופת של פלטר ושניהם של חטים והן שלימות, יש מפרשים שאמרו שאין הולכין אחר הערב לו אלא אחר הפת שהורמה ממנה חלה ויש אומרים מברך על הערב לו וכן עיקר: \n",
+                "<b>אם</b> תדקדק בלשון הברכה במלת המוציא תמצא שהיא משמשת עבר ועתיד. עבר כדכתיב (ויקרא כב) המוציא אתכם מארץ מצרים. עתיד כדכתיב (תהלים קד) להוציא לחם מן הארץ, ויהיה רמז לעתיד באמרם ז\"ל (כתובות פרק י\"ג דף קי\"א:) עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת שנא' (תהלים עב) יהי פסת בר בארץ. ואנו רומזים בברכת המוציא הפלא שעתיד להיות לע\"ל שיהיו מזונותיו של אדם בלא עמל ותוציא הארץ לחם ממש כלחם הזה שאנו מברכין עליו, וכן היה העולם נוהג המנהג הזה בזמנו של אדם לולא שנתקללה האדמה בחטאו ש\"א ונאמר לו (ברא' ג) ארורה האדמה בעבורך וכתי' (שם) בזעת אפך תאכל לחם, ואל המנהג הזה עתיד שיחזור העולם, ומשפט ברכת המוציא מברך ואח\"כ בוצע, ואמרו במדרש הבוצע ואחר כך מברך עליו הכתוב אומר (תהלים י) ובוצע ברך נאץ ה' לפי שמראה עצמו להוט ונמשך אחר הפת יותר ממה שהוא נמשך אחר הברכה: \n",
+                "<b>אם</b> באו לו אורחים אינו רשאי לבצוע להם שכבר בצע לעצמו ואינו מחוייב בדבר להוציא אחרים ידי חובתן, ואף אם לא בצע לעצמו לא יבצע לאחרים אלא א\"כ אכל עמהם שאינו מחוייב בדבר שאם ירצה לא יאכל, אבל בדבר שהוא חובה כגון המוציא של מצה או בורא פרי הגפן של קידוש אע\"פ שיצא מוציא אפילו לא יאכל ולא ישתה עמהם דכל ישראל ערבים זה בזה במצות, וכן בהלל ובמגילה אע\"פ שיצא מוציא שהרי מצות של חובה הם ואי אפשר לו להפטר מהם, שכח ולא בירך המוציא אם לא גמר סעודתו יברך ויאכל ואם הוא מסופק לא יברך אבל ברכת המזון אע\"פ שהוא מסופק יברך והטעם מפני שברכת המוציא דרבנן וברכת המזון דאורייתא. הרי לך פירוש ברכות נטילת ידים והמוציא: \n",
+                "<b>ארבע</b> ברכות של בהמ\"ז הן, ברכת הזן וברכת הארץ ובונה ירושלים ושלש ברכות אלו מן התורה. משה תקן להם לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם המן, יהושע תקן להם ברכת הארץ כשנכנסו ישראל לארץ, דוד ושלמה בונה ירושלים, דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך, ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו, והרביעית שהיא מדרבנן היא הטוב והמטיב וביבנה תקנוה על הרוגי ביתר שזבלו האומות כרמיהם מדמם ועשו מהם גדר לשדותיהם וכרמיהם ולא הסריחו. הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה, ומזה אמרו ז\"ל הטוב והמטיב לאו דאורייתא ולכך פותח בה בברוך וחותם בברוך שאינה כמו השאר שכל אחת מהן סמוכה לחברתה, ולכך מפסיקין באמן אחר בונה ירושלים כדי להודיע שיש הפרש ביניהם שהג' מן התורה והד' מדרבנן. וברכה זו של הטוב והמטיב תקנוה ז\"ל לברך אותה על שינוי יין ולא תקנו לברך על שינוי לחם אם הביאו לפניו לחם יפה מן הראשון. והטעם מפני ב' דברים, האחד מפני רבוי שמחה שהרי במקום סעודה יהיו מרבין שם יין ואין ספק שיש שם רבוי שמחה ולפי שאסור לו להרבות שמחה בעוה\"ז כענין שכתוב (תהילים ב׳:י״א) וגילו ברעדה על כן תקנו בשינוי יין ברכת הטוב והמטיב שהיא ברכת האבל שאומרים אותה בבית האבל, והשני מפני שהפורענות אירע ביין שזבלו האומות כרמיהם וכשהוא מרבה השמחה מעציב את עצמו ותחזור שמחתו בדרך מיצוע תקנו לברך כן. ודרשו רז\"ל (ברכות פרק ז') מאי דכתי' (דברים ח׳:י׳) ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה, וברכת זו ברכת הזן, על הארץ זו ברכת הארץ, הטובה זו בונה ירושלים דכתי' (שם ה) ההר הטוב הזה והלבנון, על היין לפניו ולאחריו שתי ברכות הרי לך שמנה ברכות שחייב אדם לברך על השלחן. ודרשו ז\"ל (ברכות פ\"ו דף נ\"א) עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה ואלו הן, עיטור, עיטוף, אוחז בימין, מגביהו מן הקרקע טפח, נוטלו בשתי ידיו, נותן עיניו בו, הדחה, שטיפה, חי, מלא. עיטור מעטרו בתלמידים סביב. עיטוף שיהיה המברך מעוטף. מגביהו טפח דכתיב (תהילים קט״ז:י״ג) כוס ישועות אשא. בשתי ידיו דכתי' (שם קלד) שאו ידיכם קדש. נותן עיניו בו דלא מסח דעתיה מיניה. הדחה מבפנים, שטיפה מבחוץ. חי עד ברכת הארץ. ובברכת הארץ נותן לתוכו מים דמודים חכמים לר\"א שאין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים. מלא דא\"ר יוחנן (ברכות שם) כל המברך על כוס מלא נותנין לו נחלה בלא מצרים דכתיב (דברים לב) ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה, א\"ר יוחנן אנו אין לנו אלא ארבעה וסימניך חמשה נוטריקון של חמש\"ה חי מלא שטיפה הדחה. עשרה דברים אלו שנאמרו בכוס של ברכה עיקר גדול הוא ואז\"ל יצתה ב\"ק ואמרה כוס של ברכה שוה ארבעים זהובים ששכר כל ברכה שוה עשרה, ובזה יש לנו אסמכתא דכתי' (בראשית כ״ד:מ״ח) ואקוד ואשתחוה לה' ואברך את ה' וסמיך ליה עשרה זהב משקלם. והענין כי המברך על מזונו ממשיך כח העושר אל הנפרדים ומשם אל העולם השפל ועם זה יהיה העולם שבע רצון ומלא ברכת ה'. ומי שאוכל ואינו מברך על מזונו הרי זה שוכח את השם הוא שנאמר (דברים ח׳:י״א) ואכלת ושבעת וברכת וסמיך ליה (שם) השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך, ועליו נאמר (תהילים י״ד:ד׳) אוכלי עמי אכלו לחם ה' לא קראו. ולכך חייב אדם להזהר שלא יהנה מן העוה\"ז בלא ברכה, ויזהר ביותר בברכת השולחן שהם שמונה ושיתבונן בכל הברכות כשיזכור את השי\"ת ויזכרנו באימה וביראה ואם אינו עושה כן ואינו זהיר בהן עליו הכתוב אומר (ישעיהו א׳:ג׳) ישראל לא ידע עמי לא התבונן: אסור להתעצל מלהשלים בכל הברכות וצריך שיזהר שלא יקלו בעיניו, כי מן הדברים שהם קלים בעיני אדם יגיע אליו העונש לפי שעובר עליהם תמיד והרי הוא נענש בחטא הקל שהוא חוזר לחמור והוא שאמר דוד ע\"ה (תהילים מ״ט:ו׳) עון עקבי יסבני עון שדשתי בעקבי יסובני. ועל כן צריך אדם לכוין בברכותיו בכל מאמצי כחו הן בברכות השלחן הן בברכות התפלה כי הם בין כלם מאה ברכות שחייב האדם לברך אותם בכל יום, ודבר זה מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים. מן התורה דכתיב (דברים י׳:י״ב) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך. ואמרו ז\"ל אל תיקרי מה אלא מאה, ועוד תמצא בפסוק צ\"ט אותיות ועם תוספת אל\"ף במה יעלו מאה. מן הנביאים שכן מצינו בדוד דכתיב (שמואל ב כ״ג:א׳) נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על על בגימטריא מאה. מן הכתובים דכתיב (תהלים קלא) הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' כי כן בגימטריא מאה, ומה שהיו מאה ברכות בכל יום אמרו במדרש כלפי שהודיעו לדוד שהיו מתים בירושלים מאה אנשים בכל יום עמד ותקן להם מאה ברכות. ונראה מכל זה כי משה רבינו ע\"ה יסדם תחלה ואחר כך שכחום וחזר דוד ויסדן ואחר זמנו של דוד שכחום וחזרו חכמי התלמוד ויסדום. ועוד יש לך להתבונן כי היו מאה ברכות בכל יום בחשבון אות ראשונה שבשם הגדול בחשבון המרובע וכן השם בחשבון הזה קו\"ף שלימה. ועל כן מצינו באלפ\"א בית\"א דר' עקיבא קו\"ף זה הבורא ומפני שבעשרה מאמרות נברא העולם אנו מברכין עשר ברכות כנגד כל מאמר ומאמר וזה מבואר, ואלו הן מאה ברכות על פי מה שסדרום הגאונים נוחי נפש. שמונה עשרה ברכות לפני ברוך שאמר וברוך שאמר וישתבח שהם שנים פתיחה וחתימה הרי עשרים. שלשה ברכות של שחרית של קריאת שמע שתים לפניה ואחת לאחריה וד' ברכות של קריאת שמע של ערבית שתים לפניה ושתים לאחריה הרי עשרים ושבעה. שלשה תפלות ערבית ושחרית ומנחה כל אחת תשעה עשר ברכות עם ברכת המינים שהם שבעה וחמשים הרי ארבעה ושמונים ברכות. שתי סעודות אחת ביום ואחת בלילה בכל סעודה וסעודה שמונה ברכות הרי לך מאה, שהן עיקר היסוד והאמונה שעליה נקרא האדם צדיק ומי שהוא זהיר בצ' אמנים וד' קדושות ביום ועשרה דברים שבקריאת שמע ומאה ברכות בכל יום הוא נקרא צדיק ועז\"א הנביא (ישעיהו כ״ו:ב׳) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, אל תקרי אמונים אלא אמנים אלו שעונין אמן: \n",
+                "<b>דרשו</b> ז\"ל כל המברך מתברך שנאמר (בראשית יב) ואברכה מברכיך, הכהנים היו מברכים לישראל שנאמר (במדבר ז) ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם ואני אברכם לכהנים, וידוע כי כל העולם מתקיים בזכות ברכת כהנים שכן אמרו במדרש תהלים בפסוק (תהלים ו) אלהים שופט צדיק תמן תנינן רשב\"ג אומר מיום שחרב ביהמ\"ק אין יום שאין בו קללה ואין טל יורד לברכה וניטל טעם הפירות ר\"י אומר אף שומן הפירות ר\"ש אומר אף הטהרה בטלה, א\"ר אחא בזכות מה אנו עומדים בזכות ברכת כהנים, ועתה אפרש שלשה פסוקים שבברכת כהנים כיון שלמדונו החכמים שכל העולם כלו מתקיים בזכותם (במדבר ו) כה תברכו, ע\"כ הפשט כענין זה תברכו כמו (שם א) וכה תעשה להם לטהרם, ועל דרך המדרש כה תברכו נתן הקב\"ה הברכות לכהנים במתנה שיהא כח בידם לברך את ישראל ולפי שהיה עתיד למסור להם כ\"ד מתנות כהונה ועם זו הרי כ\"ה כה בגימטריא הכי הוו, ודרך הקבלה במלת תברכו שהיא מדה שמתוכה התנבאו הנביאים כלם חוץ ממשה רבינו ע\"ה כבר הזכרתיו בפירוש התורה (בס' רבינו בחיי) במקומו ואין להאריך בחבור זה. יברכך ה' וישמרך על דרך הפשט תוספת הברכה וריבוי הטובה ועם הברכה שמירה מה שאי אפשר לבשר ודם שהרי יש בידו כח להעשיר האדם אבל אין בידו כח להעמידו בידו ולשמרו. וכן אמרו ז\"ל מלך ב\"ו יש לו אוהב בסוריא והוא יושב ברומי שלח המלך אחריו ובא אצלו נתן לו מאה ליטרא של זהב טענו ויצא לדרך נפלו עליו ליסטים נטלו כל מה שבידו שמא יכול המלך לשמרו מן הליסטים לכך כתוב (שם ו) יברכך ה' וישמרך. יאר ה' פניו אליך ויחונך, יסביר לך פניו אם אתה ראוי לכך כענין שכתוב (משלי טז) באור פני מלך חיים ואם לאו ויחונך יתן לך מתנות חנם, וכן מדת חנון מלשון מתנת חנם, וזש\"כ (תהלים סז) אלהים יחננו ויברכנו, (במדבר ו) ישא ה' פניו אליך יהיו פניו נשואות לך בכל מקום שתפנה וזה הפך ממה שכתוב (ישעיה א) אעלים עיני מכם, וכיון שהוא מושגח מבעל ההשגחה יתב' הנה הוא מבורך במדת השלום זהו וישם לך שלום. ועל דרך המדרש יברכך בבנים וישמרך בבנות שהבנות צריכות שימור וכן הוא אומר (תהלים קכא) ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך, (במדבר ו) יאר ה' פניו יעמיד ממך בנים בני תורה שנאמר (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור, יעמיד ממך כהנים שמאירים את המזבח שנא' (מלאכי א) ולא תאירו מזבחי חנם וכתיב (ויקרא ו) והאש על המזבח תוקד בו, ויחונך שנה ר' חייא הגדול יחנה אצלך. ד\"א יעמיד ממך חנונים שנא' (זכריה יב) ושפכתי על בית דוד ועל יושבי ירושלים רוח חן ותחנונים, ישא ה' וכתיב (דברים י) אשר לא ישא פנים הא כיצד קודם גזר דין אם עשה תשובה ישא, אחר גזר דין אשר לא ישא, ודרשו ז\"ל במס' ברכות (דף כב) ישא ה' פניו אליך וכי הקב\"ה נושא פנים והלא כבר נאמר אשר לא ישא פנים אמר הקב\"ה ולא אשא פנים לישראל כדרך שנשאו לי שהרי כתיב (דברים ט) ואכלת ושבעת וברכת עד כדי שביעה והם דקדקו על עצמן אפילו כזית וכביצה לפיכך כתיב ישא ה' פניו אליך. ודרך הקבלה בשלשה פסוקים אלו ענין נעלם ובזמן שש\"ץ אומרן יש לכוון בהם כוונת הכהן כשהוא מחריב קרבן בדרך עלית המחשבה ממטה למעלה ואין להאריך בכאן כי כבר בארתי הכל בפי' התורה (בספר רבינו בחיי): \n",
+                "<b>ובמדרש</b> שיר השירים (שיר השירים ג׳:ז׳-ח׳) הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על ירכו מפחד בלילות, וכי שמירה היה צריך שלמה אלא שחקק סביב למטתו ברכת כהנים שהיא ששים אותיות. ד\"א הנה מטתו שלשלמה אינו מדבר אלא במלך שהשלום שלו, מטתו זה ביהמ\"ק ולמה נמשל ביהמ\"ק למטה מה מטה זאת נתנה לפריה ורביה כך ביהמ\"ק כל מה שהיה בתוכו היה פרה ורבה שנאמר (מלכים א ח׳:ח׳) ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הקדש, וכה\"א (דברי הימים ב ג׳:ו׳) והזהב זהב פרוים שהיה עושה פירות, וכה\"א (מלכים א ז׳:ב׳) ויבן את בית יער הלבנון, למה נמשל ליער לומר לך מה יער פרה ורבה אף ביהמ\"ק פרה ורבה כל מה שבתוכו לכך נאמר הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה אלו ששים אותיות שבברכת כהנים, כלם אחוזי חרב כל אחד ואחד שמו של הקב\"ה נזכר בו, יברכך ה' יאר ה' ישא ה', איש חרבו על ירכו מה ראה לזכור כאן ירך אלא אפילו בחלומו רואה חרב שלופה בצוארו וקוטעין ידו משכים בבקר והולך לביהכ\"נ, מפחד בלילות מפחד שראה בחלומו ורואה הכהנים נושאים כפיהם והחלום הרע מתבטל ממנו לכך אמר הקב\"ה למשה הזהר לאהרן ולבניו שיהו מברכין את בני שנא' כה תברכו אמר הקב\"ה לשעבר הייתי צריך לברך ברכותי, ברכתי לאדם ולאשתו שנא' (בראשית א׳:כ״ב) ויברך אותם אלהים, ברכתי לנח ולבניו שנא' (שם ט) ויברך אלהים את נח ואת בניו, ברכתי לאברהם שנא' (שם כד) וה' ברך את אברהם בכל אמר הקב\"ה לאברהם מכאן ואילך הרי הברכות מסורות בידך שנא' (שם יב) והיה ברכה מה עשה הוליד שנים ולא ברכן והם יצחק וישמעאל, משל למה\"ד דומה למלך שהיה לו פרדס נתנו לאריס והיה בתוך הפרדס אילן אחד של סם המות ואילן אחד של סם חיים היה מורכב על גביו אמר האריס אם אני משקה לאילן של חיים הרי אילן של סם המות שותה כו' אעבוד זמני ואשלים ומה שהמלך רוצה בפרדס יעשה, המלך זה הקב\"ה והפרדס זה העולם מסרו הקב\"ה לאברהם וא\"ל והיה ברכה מה עשה אברהם הוליד שני בנים יצחק וישמעאל אחד צדיק ואחד רשע, אמר אברהם אם אני מברך יצחק ישמעאל מבקש להתברך והוא רשע אלא אעבור אני ולא אברכם עד שנגלה הקב\"ה על יצחק וברכו שנאמר (שם כה) ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו, ויצחק בירך ליעקב ויעקב ברך לשנים עשר שבטים שנא' (שם מט) וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם, מכאן ואילך אמר הקב\"ה למשה הרי הברכות מסורות לכם הכהנים יהיו מברכים את בני. ובב\"ר ואברכה מברכיך הכהנים מברכין את ישראל שנא' (במדבר ו׳:כ״ז) ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. אמר הקב\"ה אני אברכם לכהנים לאותו השבט, אמר הקב\"ה בעולם הזה שבט לוי מברך אתכם אבל לעתיד לבא אני בכבודי אברך אתכם שנאמר (ירמיהו ל״א:כ״ג) יברכך ה' נוה צדק הר הקודש: \n"
+            ]
+        ],
+        "Synagogue": [
+            [
+                "<b>שמור</b> רגלך כאשר תלך אל בית האלהים וקרוב לשמוע מתת הכסילים זבח כי אינם יודעים לעשות רע (קהלת ד׳:י״ז). הזהיר קהלת הכתוב הזה ולמד דעת את העם לטהר עצמם מבית ומחוץ בלכתם לבית התפלה כי אין האדם נקרא טהור עד שיתחתן בשתים. האחת טהרת הגוף והשני טהרת הלב ושתיהם נכללות במלת רגלך. טהרת הגוף שאמר שמור רגלך וכינה כל הגוף ברגל מפני שכל הגוף נסמך ונשען על הרגל והוא כלי ההליכה אשר בו יתקרב האדם אל תועלתו ויתרחק מנזקו, או יהיה רגלו ממש לפי שהוא דבר מצוי להיות הלכלוך שבדרכים דבק בו וכל לכלוך שהנפש חצה בו הוא קרוי ערוה ואמר הכתוב (דברים כ״ג:ט״ו) ולא יראה בך ערות דבר, וע\"כ הזהיר האדם שישמור גופו ואיבריו ובכלל השמירה הזאת הוא שיבדוק נקביו תחלה וכל זה נכלל בלשון רגלך (שמואל א כ״ד:ד׳) להסך את רגליו שפירשו לבדוק נקביו שכל המשהה אותם משקץ נפשו שכן אמרו ז\"ל כל המשהה נקביו עובר משום אל תשקצו וכו', והבודק את עצמו הוא המטהר את עצמו בטהרת הגוף אף כי בלכתו לבית התפלה כי ראוי לו שישגיח על גופו שיהיה טהור מפני שהוא כלי הנשמה העליונה הטהורה ואז תכשר הנשמה ותתכן לה להראות תעולותיה בכלי טהור בית ה' לעמוד לשרת בשם ה'. טהרת הלב הוא שאמר שמור רגלך, כי מלת רגלך שם משותף וענינו סבה מלשון לרגל המלאכה (בראשית לו), ומן הסבות המישרות את האדם לדרך האמת היא טהרת הלב ואמר דוד ע\"ה (תהילים נ״א:י״ב) לב טהור ברא לי אלהים, וכן הזהירו ז\"ל שיתחייב האדם לישר סבותיו ולהישיר כל מחשבותיו בשעת תפלה שנאמר (יחזקאל א׳:ז׳) ורגליהם רגל ישרה ופי' סבותיו, וע\"כ הביאו ראיה מחיות הקדש שכל סבותיהם ישרות מתמידות בהישרה כל מדותיהם לעבודת ה' יתב'. והודיענו הכתוב כי לאחר שיטהר אדם עצמו בטהרת הגוף מן הענינים המביאים אותו להיות בלתי טהור ואחר שיישר סבותיו בטהרת הלב וטהרו וקדשו מטומאות עון המחשבה הרעה אז יהיה האלהים קרוב לשמוע תפלתו, זה שאמר וקרוב לשמוע ותהיה תפלתו יותר מקובלת מקרבן הכסילים שאינם יודעים לעשות רע, ביאור לעשות רע להסיר רע, מלשון ובארצכם לא תעשו שדרשו ז\"ל זה הסירוס והסירוס זה הסרת התולדה וכן דרז\"ל במה שכתוב (בראשית י״ח:ח׳) ובן הבקר אשר עשה וכן במה שכתוב (שם ט) וידע את אשר עשה לו בנו הקטן, ובעלי הפשט מפני חסרונן בידיעת הלשון אמרו שהוא חסר רק כלומר שאינם יודעים לעשות רק רע: \n",
+                "<b>ובפרק</b> מי שמתו (דף כג) דרשו ז\"ל מאי דכתיב שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים שמור עצמך שלא תחטא ואם תחטא תביא קרבן וקרוב לשמוע הוי קרוב לשמוע דברי חכמים שמביאין קרבן ועושין תשובה ואל תהי ככסילים שמביאין קרבן ואין עושין תשובה, כי אינם יודעים לעשות רע אי הכי צדיקי נינהו אלא שחוטאין ומביאין קרבן ואינם יודעים אם על הטובה הם מביאין או על הרעה אמר הקב\"ה בין טוב לרע אין מבחינין קרבן מביאין לפני, וביאור הכתוב לפירוש זה כי אינם יודעים לעשות רע אינם מתבוננים ומבחינים לעשות רע: \n",
+                "<b>גדול</b> כח בית הכנסת שהוא דוגמת בהמ\"ק וע\"כ נקרא מקדש מעט שכן דרשו ז\"ל בפרק בני העיר (מגילה דף כט) (יחזקאל י״א:ט״ז) ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, והנה התפלה נשמעת שם יותר לפי שהכל מתקבצין שם ואין הקב\"ה מואס תפלתן של רבים, שנאמר (איוב ל״ו:ה׳) הן אל כביר לא ימאס וכתיב (משלי יא) ברב עם הדרת מלך. ובמדרש משלי אמר ר' חנינא בא וראה שבחו וקדושתו של הקב\"ה שאע\"פ שיש לפניו אלף אלפים ורבי רבבות כתות של מלאכי השרת שישרתוהו אינו חפץ אלא בשבחן של ישראל שנאמר ברב עם הדרת מלך ואין עם אלא ישראל שנאמר (ישעיהו מ״ג:כ״א) עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו בשביל שיספרו בעולם תהלתי יצרתים, וכן הכתוב אומר נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם (תהילים מ״ז:י׳) א\"ר סימון אימתי הקב\"ה מתעלה בעולמו בשעה שישראל נאספים בבתי כנסיות ובתי מדרשות ושומעין אגדה מפי חכם אני מתעלה בעולמי ואומר למלאכי השרת בואו וראו עם שיצרתי לי כמה הם משבחים אותי באותה שעה הם מלבישין אותי הוד והדר לכך נאמר ברב עם הדרת מלך. וכשם שנבנה בהמ\"ק בגובה ההר כך נצטוינו להגביה בית הכנסת יותר מבנייני שאר הבתים שנא' (עזרא ט׳:ט׳) לרומם את בית אלהינו, וכל היושב שם ראוי שיתלבש אימה כי כן נצטוינו ליראה מפני אימת השכינה. וכמו שאמרו ז\"ל המתפלל צריך שיראה עצמו כאלו שכינה שרויה כנגדו שנא' (תהלים יז) שויתי ה' לנגדי, וזה על המתפלל בכל מקום שהרי שכינה בכ\"מ ק\"ו במקומות המיוחדים לתפלה ולעבודה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות: \n",
+                "<b>הבא</b> לבית הכנסת ראוי לו ליטהר מכל מחשבה רעה כי המחשבה הרעה היא טומאת הלב, וזהו ק\"ו ממה שהצריך יעקב טהרת הגוף כשרצה לבא אל בית אל שנא' (בראשית ל״ה:ב׳) והטהרו והחליפו שמלותיכם הזהירם בטהרת הגוף מטומאת ע\"ז שלקח משכם או מטומאת ההרוגים שהרגו בשכם ואם על טומאת הגוף הצריכם טהרה בבואם אל בית הש\"י ק\"ו שיצטרך האדם טהרת הלב בבואו להתפלל שם כי מן הידוע שטומאת הלב קשה הוא מטומאת הגוף וענשה חמור במאד מאד אצל הנפש, וכענין שדרש ז\"ל (יומא פ\"ג דף כט) הרהורי עבירה קשין מעבירה ואחר שיטהר לבו ממחשבה רעה צריך שיגדור עצמו בריבוי שיחה עם חבירו בבית הכנסת בדברי חול גם בעניני עסקיו אלא שיהיו דבריו מעטים זולתי כשהוא מדבר בתפלה ודברי שבח והודאה לפני המקום יתב' ק\"ו שלא ישיח בשעת תפלה בברכות של קריאת שמע ובאותן מקומות שאסרו חכמים לשיח ולהפסיק בהם: \n",
+                "<b>חייב</b> אדם להדליק נרות בבית הכנסת לפי שהמקום ההוא מיוחד לתפלה שהיא מפעולות הנשמה והנשמה נמשלת לנר שכן אמר שלמה ע\"ה (משלי יב) אור צדיקים ישמח, וע\"כ הנשמה נהנית. ושמחתה מרובה באותה האור ומתרחבת ומתפשטת באותה שמחה לפי שהאור מינה וכל מין הוא מתקרב אל מינו ונהנה ומתוך שמחתה עובדת את הש\"י בשמחה כי אין שלמות העבודה אלא בשמחה, ומכאן טעם להדלקת המנורה במשכן ובמקדש על דרך הפשט, ואע\"פ שזה אור גופני ועצם הנשמה אור שכלי מ\"מ מצינו כי נשמת האדם מתלבשת שמחה וחדוה לקראתו והיא מתעוררת בסבתו אל העבודה בשמחה, ולכך הזהירו ז\"ל להדליק נרות בבית הכנסת והוא שדרשו ז\"ל (ישעיהו כ״ד:ט״ו) ע\"כ באורים כבדו ה' באילין פנסיא, כי הבית שמדליקין שם נרות הלא הוא מפואר ומכובד בעיני הבריות ומעלתו קבועה בנפשם יותר מן הבית שאין מדליקין שם, וכמו שאמרו שם אינו דומה פלטרין שיש לו שומרין לפלטרין שאין לו שומרין: \n",
+                "<b>אסור</b> לנהוג קלות ראש בבית הכנסת כגון אלו שנכנסין שם בקלות הראש בשעת תפלה ומגביהין את קולם לדבר כאלו היו ברחובות קריה, והם הולכים בשרירות לבם הרע ולא ישיתו אל לבם קדושת המקום, וכן דרשו ז\"ל בפרק בני העיר (דף כת) בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש אין אוכלים בהן ואין שותין בהן ואין נאותין בהן ואין מטיילין בהן ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, אבל קורין בהן ושונין בהן ומספידין בהן הספד של רבים מכבדין אותן ומרביצין אותן, אמר רבי יהודה אימתי ביישובן אבל בחורבנן מניחין אותן ועולין בהן עשבים מפני עגמת נפש, אמר רב אסי בתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשויות ואעפ\"כ אין נוהגין בהן קלות ראש ומאי ניהו חשבונות, אמר רב ששת בית הכנסת שמחשבין בו חשבונות לסוף מלינין בו מת מצוה, ואין עושין אותו קפנדריא לפי שזה דרך בזיון שמשמש בו כמי שמשתמש באחד הבתים אבל אם נכנס שם להתפלל מותר לעשותו קפנדריא: \n",
+                "<b>כל</b> הבונה כותל אחד בבית הכנסת או שום בנין ואפי' דבר מועט ואפילו קבע שם מסמר אחד לצורכו ולתקונו ה\"ז זכות גדול, שהרי ענין בית הכנסת מצוה כללית ותחתיה מצות פרטיות רבות מאד ובכל עבודה מהם אחת ואחת לשם ית'. וכבר ידעת כי הדין בכל השש מאות ושלשה עשרה מצות שהם כלליות ואין לפרטיהם קץ ותכלית שלכך אמר דוד ע\"ה לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד: \n",
+                "<b>דרשו</b> ז\"ל בברכות בפרק הראשון (דף ח) כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו הולך לשם נקרא שכן רע שנא' (ירמיה יד) כה אמר ה' על כל שכני הרעים. ולא עוד אלא שגורם רע לעצמו ולבניו אחריו שנא' (שם יב) הנני נותשם מעל אדמתם, כל מי שמשכים ומעריב לבית הכנסת זוכה לשרת להקב\"ה לעוה\"ב, שכן דרשו ז\"ל במדרש תהלים (תהילים ק״א:ו׳) הולך בדרך תמים הוא ישרתני מי שמשרתני בעוה\"ז הוא ישרתני לעוה\"ב, וגם בעה\"ז זוכה לאריכות ימים שכן דרשו ז\"ל בברכות אמרו ליה לרבי יוחנן איכא סבי בבבל תמה ואמר כי כתיב למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה הוא דכתיב אבל בחוצה לארץ לא כיון דאמרו ליה קא מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דמהניא להו כדקאמר להו רבי יהושע לבנוהי קדימו וחשיכו ועיילו לבי כנישתא כי היכי דתוריכו חיי, והוכיחו זה מן המקרא ששכר המצוה הזאת הוא אריכות ימים שנא' (משלי ח׳:ל״ד) אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי. וכתוב (שם) כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מה': \n"
+            ],
+            []
+        ],
+        "Theft": [
+            [
+                "<b>בצדקה</b> תכונני רחקי מעושק כי לא תיראי וממחתה כי לא תקרב אליך (ישעיה נא). ישעיה הנביא ע\"ה הזכיר בכתוב הזה על ענין הגזל שיתרחק האדם ממנו מפני שהוא עון פלילי ועונשו אש שורפת מכלה את העולם. וידוע כי המצוה הזאת מן המצות המושכלות שאלו לא נתנה התורה ימצאנה אדם בשכלו. והנה זה משבע המצות שנצטוה אדם הראשון, וצריך אדם שישא ויתן באמונה ויהיה נקי כפים מן הגזל כדי שיהיה זוכה לעלות בהר קדש אלהים והוא שאמר דוד ע\"ה (תהילים כ״ד:ג׳-ד׳) מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב למדנו מכאן כי מי שיש בידו גזל הוא מרוחק מהר ה' וממקום קדשו. ויש התעוררות גדולה בדבר זה מענין הקרבנות ממה שהרחיקה תורה מן המזבח כלי המזון בקרבן העוף וכענין שכתוב (ויקרא א׳:ט״ז) והשליך את מוראתו בנוצתה לפי שהוא כלי הגזל ולא תספיק בהן הרחיצה כמו שכתוב בקרבן בהמה (שם) והקרב והכרעים ירחץ במים, כי הבהמה על אבוס בעליה ניזונת אבל העוף ניזון מן הגזל. והנה זה אזהרה רבה וענין נפלא שתתעוררנה בו המחשבות ושיקיצו בו ישיני הלב כי כל מי שיש בידו גזל לא יגש אל מזבח ה' ולא יעלה ולא יראה לפניו אבל שקץ ישקצנו ותעב יתעבנו אם לא יחזיר הגזלה, ודרז\"ל כל מי שבידו גזל אין מכניסין אותו למחיצתו של הקב\"ה שנא' (תהילים ה׳:ה׳-ו׳) לא יגורך רע לא יגור במגורך רע. ומפני שהצדקה והגזל שני הפכים גמורים זה קיום העולם וזה חורבנו לכך הזכיר הנביא בכאן את שניהם יחדיו כדי שיתקרב האדם אל מדה טובה והיא הצדקה ויתרחק ממדת הרע והוא הגזל, וע\"כ אמר בצדקה תכונני רחקי מעושק היה לו לומר התרחקי כמו תכונני אבל ענינו רחקי בניך מעושק כי אין מעשה בארץ אלא ביושבי הארץ וכמו שכתוב (איוב ה׳:ו׳-ז׳) כי לא יצא מעפר און ומאדמה לא יצמח עמל, ואמר כי לא תיראי, כדי שלא תיראי ונתן טעם לדבר כי כל הירא אינו אלא בשביל החטא כי כל מי שלא חטא מעולם ראוי שיהיה בטוח לא יירא, ומצינו באדם הראשון שלא היה ירא כלל קודם החטא אבל כשחטא הוצרך להיותו ירא ולכך הזכיר מיד (בראשית ג׳:י׳) ואירא כי עירום אנכי, וממחתה כי לא תקרב כי כל המתרחק מעשק מתרחק מן המחתה וכל מי שאינו מתרחק מעשק מתקרב לה, שכן מצינו בדור המבול שנתקרבה להם מחתת המבול ונמחו מן העולם. ולכך הזכיר למעלה (ישעיהו נ״ד:ט׳) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי כמי שמוכיח חבירו ומזכיר ראשונות לומר לו הזהר מעון פלוני לפי שמכה פלונית באה עליו שהרי לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל שנאמר (בראשית ו׳:י״ג) כי מלאה הארץ חמס. וכבר דרשו ז\"ל סאה מלאה עונות אין מקטרג בכולן אלא גזל. כמה חמור איסור הגזל שהרי מן השמים ממהרין לשמוע צעקת הנגזל שכן דרשו ז\"ל במציעא פרק הזהב (בבא מציעא דף נט) אמר רבי אבהו שלשה אין הפרגוד ננעל בפניהם, אונאה וגזל וע\"ז. אונאה דכתיב (עמוס ז׳:ז׳) הנה ה' נצב על חומת אנך ובידו אנך. גזל דכתיב (ירמיהו ו׳:ז׳) חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד, ע\"ז (ישעיהו ס״ה:ג׳) העם המכעיסים אותי על פני, וידוע כי כל עבירות שבתורה הם שני חלקים. עבירות שבין אדם למקום שהנפש מתנכרת לחסדי הש\"י והיא מכעסת לפניו בפעולות ומחשבות רעות ואין החוטא חומס בזה כי אם נפשו שכן אמר שלמה המע\"ה (משלי ו׳:ל״ב) משחית נפשו הוא יעשנה. ועבירות שבין אדם לחבירו כגון שביזה חבירו בדבורו ובמעשהו, שהחוטא הזה חוטא לאחרים, אבל עון הגזל הוא עון כולל כי הוא חוטא להקב\"ה ולאדם וזהו לשון כפל הכתוב (ויקרא ה׳:כ״ג) והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל, כי יחטא לנגזל ואשם לבורא כענין שנא' (שם) אשם הוא אשם אשם לה'. ולפי שהגזל נפשו של אדם מחמדתו ורוצה לעכבו אצלו ע\"כ הזהיר שלמה ע\"ה שלא יחמדנו, הוא שאמר (משלי יז) טוב מעט בצדקה מרוב תבואות בלא משפט, עוד הזהיר עליו שאם עבר וגזל שלא יחמוד כספו וזהבו ולא ישיבנו הוא שהזכיר אחריו (שם טו) טוב מעט ביראת ה' מאוצר רב ומהומה בו. וזהו שאמר דוד המע\"ה לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי. ביאר שלא היה בידו גזל ושום חטא לשום אדם בלתי לה' לבדו. והודיענו שתפלתו של אדם מקובלת כשהיא בצדק ואין בידו גזל הוא שאמר (שם יז) שמעה ה' צדק תפלתי שהיא בצדק, שכל המתפלל ויש בידו גזל אותה תפלה נקראת תפלה עכורה, שכן דרשו ז\"ל (איוב יב) ותפלתי זכה וכי יש תפלה עכורה אלא כל תפלה שאין בה גזל זו היא תפלה זכה וכל תפלה שיש בה גזל היא עכורה. ואמרו חביריו לאיוב (שם יא) אם און בידך הרחיקהו ואל תשכן וגו', והכתוב הזה יזהיר על הגזל בין בנגלה בין בנסתר. כלומר מה שהוא נסתר בתוך האהל הרי הוא חייב לחפש אחריו ולהוציאו משם אם הוא גזל, והזכיר אחריו כי אז תשא פניך ממום והיית מוצק ולא תירא כלומר תהיה חזק בסתם ולא ירך לבבך ולא תירא, וכן מצינו ביחזקאל ע\"ה שהזכיר כמה עבירות לישראל בפרשת (יחזקאל יב) התשפוט התשפוט את עיר הדמים. ובכל העבירות הנזכרים באותה פרשה לא חתם אלא בגזל שנא' (שם) בדמך אשר שפכת אשמת ובגלוליך אשר עשיתי טמאת, ואמר קדשי בזית ואת שבתותי חללת, ואמר אנשי רכיל היו בך למען שפך דם, נשך ותרבית לקחת ואותי שכחת נאם ה'. ובאחרונה הזכיר הגזל ואמר והנה הכיתי כפי על בצעך אשר עשית, ודרך משל לא הכה כפיו עד שהזכיר עון הגזל. ומתוך שהזכיר אחריו היעמד לבך אם תחזקנה ידיך לימים אשר אני עושה אותך, תוכל לדעת חומר האיסור שבגזל, ואמר שלמה ע\"ה על עון הגזל (משלי כ״א:ו׳) פועל אוצרות בלשון שקר הבל נדף מבקשי מות. יאמר פעולת האוצרות מן החמס והגזל הם הבל נדף והם מבקשי מות למי שמקבץ אותם. וכן אמר הנביא ע\"ה (ירמיהו כ״ב:י״ג) הוי בונה ביתו בלא צדק ועליותיו בלא משפט, וכתיב בתר הכי (חבקוק ב׳:י״א) אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה: \n",
+                "<b>ואע\"פ</b> שעון הגזל הוא לאו הניתק לעשה ויש לו תקנה והשבה מכל מקום ראוי להיות האיסור חמור מאד, כי לפעמים לא ימצא הנגזל כי ידור בארץ רחוקה או ימות ואף אם ימצאנו לא ירצה למחול או לפעמים יאבד ממון זה שגזל ואין לאל ידו להשיב הגזלה, כי העושר בעל תמורה מתחלף ממקום למקום ובזמן שיהיה קרוב מן העושר כהרף עין ירחק ממנו בגובה גדול יותר מן הנשר שכן אמר שלמה ע\"ה (משלי כ״ג:ה׳) התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפים וגו'. גם לפעמים שלא יכיר הגוזל לנגזל כמו הגוזל שאינו יודע למי יחזיר וע\"ז אמר הכתוב (ויקרא ה׳:כ״ה) ואת אשמו יביא כי אחר שהשיב את הגזלה ונקה עצמו ממנה הצריכו הכתוב קרבן לחומר האיסור כי בעוד שבידו הגזלה אין קרבן מועיל ולא תשובה מכפרת שהרי אין תשובה יוצאה מן הדברים רק מן המעשה והמעשה הוא השבת הגזלה, הוא שהנביא צווח (ישעיהו א׳:י״ח) רחצו הזכו חדלו הרע למדו היטב, וכתיב אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. עיקר השבת הגזלה הוא שיחזיר גוף הגזלה ממש בעין ואם אינה אצלו בעין שכבר עירב אותה בממוו המותר הדין בזה לשלם דמיה. הוא שאמרו ז\"ל (הגוזל קמא דף צה) גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע כל הבירה כלה ומחזירו לבעליו דברי ב\"ש וב\"ה אומרים אין לו אלא דמי מריש מפני תקנת השבים וקי\"ל כב\"ה. והתשובה שעשו אנשי נינוה שהעיד עליהם הכתוב (יונה ג׳:ח׳) ומן החמס אשר בכפיהם ואמרו עליהם השלום שאם גזל א' מהם מריש ובנאו הי' מקעקע כל הבירה ומחזירו לו ולפנים משורת הדין עשו, ודרשו ז\"ל (ויקרא ה׳:כ״ג) והשיב את הגזלה אשר גזל כעין שגזל יחזיר לומר לך שאם הוזלה אחר מכן חייב לשלם כשעת הגזלה, והוא הדין נמי בעושק ופקדון, ועל כן הוצרך להאריך הענין בהם ואמר אשר עשק כעין שעשק אשר הפקד כעין שהפקד אתו, וכן חייב אדם שישיב הגזלה אל הנגזל עצמו שכן אמר הכתוב (שם) לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו, לאשר הוא לו כלומר למי שהממון שלו שהוא חייב שיחזירנו בידו. או יהיה פי' לאשר הוא לו למי שראוי שיהיה שלו כלומר שיחזיר ליורשי הנגזל אם מת הנגזל, ביום אשמתו ביום שיתבונן וישיב אל לבו אשמתו שגזל ממנו זהו ביום אשמתו ביום שיתבונן וכלו מי שאינו מחזיר לו הרי הוא עומד במרדו, כל זה שאמרנו במי שגזל מחבירו אבל הגוזל מן העני לא יפטר בתשלומין אלא חייב מיתה בידי שמים שכן אמר שלמה (משלי כ״ב:כ״ב) אל תגזל דל כי דל הוא, כי ה' יריב ריבם: \n",
+                "<b>אל</b> יתפתה אדם לומר בלבו מה שהגזל איסור חמור שכל שאין מחזירו אין תשובה וקרבנות מועיל ואינו מקבל פני שכינה דוקא בגזל ישראל אבל בגזל הגוי מותר, ואין הדבר כן אלא אף גזל הגוי אסור מדין התורה שכן דרשו ז\"ל ופירשו לנו הכל רביתו של עכו\"ם וטעותו ואבדתו וגזלתו והרחיבו באוד בכל אחד מהם והוא שאמר רביתו של עכו\"ם מותר שנא' (דברים כג) לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך, אחיך ולא עכו\"ם, אבדתו מותרת שנאמר (שם כב) לכל אבדת אחיך, אחיך ולא עכו\"ם, טעותו מותרת שנא' (ויקרא כה) ולא תונו איש את עמיתו, עם שאתך בתורה ובמצות, והוא שטעה מעצמו אבל להטעותו אסור שהרי יש בזה חילול ה' ואם החזיר לו טעותו הרי זה קידוש ה'. ומפני זה צוה יעקב אבינו לבניו להחזיר הכסף למצרים הוא שכתוב (בראשית מג) ואת הכסף המושב בפי אמתחותיכם תשיבו אליו אולי משגה הוא. ואע\"פ שהיו המצריים עובדי ע\"ז צוה להחזיר הכסף מפני קידוש השם והיה זה קודם מתן תורה וכל שכך בזמן הזה שיתחייב אדם בכך. גזלו אסור ממה שכתוב (דברים כ) ואכלת את שלל אויביך (שם ו) ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך בזמן שמסורין בידך, ועוד ממה שכתו' (ויקרא כה) וחשב עם קונהו ודרשו ז\"ל שידקדק ישראל זה שגואל את העבד עם הגוי אדוניו בחשבון שלא יגזול ממנו אפילו פרוטה, ובגוי שתחת ידו הכתוב מדבר ואעפ\"כ החמיר עליו שלא יגזלנו וידקדק עמו בחשבון שאם לא דקדק וגזל ממנו יש בדבר איסור מפני חילול השם יותר מן הגוזל לישראל. וכן דרשו ז\"ל בתוספתא דבבא קמא הגוזל את הגוי חייב להחזיר חמור גזל הגוי מגזל ישראל מפני חלול השם ע\"כ. וטעם הדבר לפי שכל הגוזל לישראל חבירו אינו קורא תגר ואינו נותן דופי באמונתו אבל הגוזל את הגוי קורא תגר ונותן דופי באמונת ישראל ומבזה תורת משה והרי זה חילול השם. וכן מצינו שלמה ע\"ה כשבא להתפלל על ביהמ\"ק הזכיר בתפלתו כי כשיבואו ישראל להתפלל שם שיתן שאלתו כפי מה שידע שהוא ראוי לכך זה שאמר (מ\"א ח) אשר תדע את לבבו, ואם יבא נכרי להתפלל שם שיתן לו שאלתו על כל פנים, זה שאמר (שם) וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל אשר יבא מארץ רחוקה למען שמך הגדול וידך החזקה וזרועך הנטויה ובא והתפלל אל הבית הזה. ואתה תשמע השמים ממכון שבתך ועשות ככל אשר יקרא אליך הנכרי למען ידעו כל עמי הארץ את שמך וליראה אותך כעמך ישראל, לומר בין ראוי בין אינו ראוי יתן. והטעם לפי שהגוי קורא תגר וישראל אינו קורא תגר. וכיון שדברנו בחומר איסור הגזל והוכחנו שהוא אסור גם באומות העולם צריך אדם שינקה עצמו ממנו ויפשפש במעשיו אם יש בידו עון זה ואם פשפש ומצא צריך שירחיקנו מעליו כי לא יטהר עד שיזרקנו כזורק אבן מידו. ומי שישיבו יורשיו גזלה בשבילו אין זה השבה גמורה אלא צריך שינקה הוא בעצמו את נפשו בחייו לא שיניח את גזלתו ויצוה לאדם אחריו להחזירה כי מי יחמול על נפשו יותר ממנו, והנקיות הזה הוא בחייו, הדמיון הנר שאין עיקר אורו אלא כשיוליכנו אדם בפניו ואם יוליכנו אחריו לא יאיר, כן הענין בעצמו בענין השבת גזלה ומזה אמר הכתוב (ישעיה נח) והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך. ביאורו אם תצדיק עצמך שילך צדקך לפניך כלומר בחייך בעוד שאתה בחיים המקריים אז כבוד ה' יאספך שהוא עיקר החיים הנצחיים, ולכך צריך אדם שיזהר במדת הגזל בעודו בחיים חיותו ושירדוף אחר הצדק שהוא הפכו כי בזה יענש ובזה יזכה והוא שנצטוינו בתורה צדק צדק תרדוף. וכפל הלשון לטעמים רבים, האחד רוצה לומר בין שתרויח בין שתפסיד, והשני בין בדיבור בין במעשה כי בשתי אלה תשלמנה כל פעולותיו של אדם ולכך יזהירנו שיצדק בדבורו גם במעשהו, והשלישי בין לישראל בין לאומות העולם. ולמעלת מדת הצדק מצינו שנשתבחה בה ירושלים שנא' (ישעיה א) צדק ילין בה, ומצינו הקרבנות שיחס אותן הכתוב למדת הצדק הוא שכתוב (תהלים ד) זבחו זבחי צדק, ובפעולת הצדק אדם זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר (שם טז) אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך: \n"
+            ],
+            [
+                "ואכלול בזה עון חמס.  ",
+                "<b>ה'</b> מי יגור באהלך ומי ישכן בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו (שם טו). אמרו ז\"ל לעולם יתחיל אדם בדבר טוב ויסיים בדבר טוב ואין טוב אלא הקב\"ה שנא' (שם קלו) הודו לה' כי טוב הזהירו החכמים בכאן שיהא תחלת דבורו של אדם דבר טוב ודבר טוב זה הקב\"ה, ולפיכך חכמי ישראל כשהיו דורשים ברבים היו פותחים בפסוק לעשות ממנו יסוד ולבנות עליו בנין. וכן מצינו במדרש פתח ר' אבא ודרש, פתח ר' זירא ודרש, פתח ר' יהודה בר' סימון ודרש, כל אחד ואחד מן החכמים היה מתחיל בפסוק לפי שכל פסוק ופסוק שבתורה יש בו קדושה עיקרית והוא נקרא דבר טוב והוא שמו של הקב\"ה, ועל כן ראוי שנפרש פסוק זה שהתחלנו בו שהוא דבר טוב כמו שהזהירונו רז\"ל והוא שדוד ע\"ה סדר במזמור י\"א מצות ומכללם האמונה, וידוע כי כל המצות כולן תלויות באמונה שאם אין האדם מתנהג באמונה עם חביריו בכל דבריו או במשאו או במתנו או בשותפות שיש לו עמו הנה חסר האמונה בהקב\"ה ועז\"א דוד ע\"ה כי הזוכה לגור באהלו של הקב\"ה ולהיות במחיצתו ולשכון הר קדשו הוא המקיים מצות הללו, וזהו שאמר ה' מי יגור באהלך זה בהמ\"ק שלמטה שנקרא אהל כשהוא בנוי שבזמן שהוא חרב אינו נקרא אלא שדה שנא' (מיכה ג׳:י״ב) ציון שדה תחרש. ומי ישכון בהר הקדש זה בהמ\"ק של מעלה שהוא נקרא הר ומקבל מן הקדש. והזכיר לשון גירות באהל לפי שהאדם הוא גר בעוה\"ז וכן אמר דוד ע\"ה (תהילים קי״ט:י״ט) גר אנכי בארץ והזכיר בבהמ\"ק של מעלה לשון שיכון שהוא שכינה וזהו שאמר ומי ישכון בהר קדשך. ומצינו שתי לשונות הללו יגור וישכון שהם ביצחק אבינו נאמרים שהיה נעקד על גבי המזבח הוא שאמר לו השי\"ת (בראשית כ״ו:ב׳) שכון בארץ אשר אומר אליך הוא ארץ חיים. והזכיר לשון גרות בבהמ\"ק של מטה היא ארץ ישראל זהו שאמר (שם) גור בארץ הזאת. ואמר דוד כי הזוכה לשני מעלות הללו ואלו הן, הולך תמים זה מי שתוכו כברו, וכל הנביאים כולם נשתבחו במדה זו כתיב בנח (שם יז) איש צדיק תמים היה, וכתיב באברהם (שם כה) התהלך לפני והיה תמים, וכתיב ביעקב (שם) איש תם. וכתיב בדוד (תהילים ק״א:ב׳) אשכילה בדרך תמים. ופועל צדק מי שמצדיק פעולותיו וזה יכלול בין עשיר בין עני, אם הוא עשיר ישתדל לעשות צדקה ולפזר מממונו במעלות ובמדות מפוארות, ואם איש עני הוא יצדיק פעולותיו במצוה של גמילות חסדים שאינה צריכה לממון ואין בה חסרון כיס, ועם זה יהיה פועל צדק ודובר אמת בלבבו שלא יעבור על פיו על מה שהוא מסכים במחשבתו וכן אמר דוד ע\"ה (שם יז) זמותי בל יעבור פי, לא רגל על לשונו שאינו בוחר ברגילות ולשון הרע, לא עשה לרעהו רעה לא יעשה לו רעה אפי' קבל ממנו רעה, (שם טו) וחרפה לא נשא על קרובו שאם חטא אחד מקרוביו הוא קודם לבא כנגדו ואינו מחפה עליו, (שם) נבזה בעיניו נמאס נבזה הוא בעיניו אפילו עשה כמה מצות מועטות הן בעיניו והוא בעיניו נמאס אפי' על עברה אחת שעשה כי גדולה היא בעיניו ומואס את עצמו עליה. וידוע כי מי שיש לו מדה זו הוא בוחר להיותו נרדף יותר ממה שיהיה רודף, כי הנרדפים הם הנגשים אל ה' והתורה לא הכשירה אל המזבח אלא הנרדפים כי החיות שהן רודפות פסולות על המזבח אבל הבהמות שהן נרדפות הוכשרו לגבי המזבח, וזהו שאמרו ז\"ל (גיטין פ\"ד דף ל\"ו ב) הוי מן העלובים ולא מן העולבים מן הנרדפים ולא מן הרודפים ועליו הכתוב אומר (שופטים ה׳:ל״א) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. שכך השמש עלוב והוא הגדול שבאורה. ועז\"א שלמה ע\"ה (קהלת ג׳:ט״ו) מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף כלומר יבקש אותו לגמול לו שכר לפי שהוא נרדף. ויש לדקדק לשון יבקש ומדוע לא אמר והאלהים יעזור את נרדף או יציל נרדף, אבל הזכיר לשון יבקש לפי שהיא מלה כוללת לשון פנים יבקש לגמלו גם להענישו כי אם הוא נרדף יבקש להענישו על שהיה רודף ולכך הזכיר לשון יבקש, והזכיר בו האלהים שהוא לשון מדת הדין שתענישנו אם היה רודף כבר וכמו שדרשו ז\"ל (אבות פ\"ה) על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון. (תהילים ט״ו:ד׳) ואת יראי ה' יכבד מי שחולק כבוד ליראי השם הוא סימן שיש בו יראת ה'. (שם) נשבע להרע ולא ימיר, להרע לעצמו. (שם) כספו לא נתן בנשך אמרו ז\"ל אפילו רבית דנכרי שלקיחת רבית מן הנכרי אינה מצוה, ומה שמנה הרמב\"ם ז\"ל במנין המצות שהוא מצות עשה להלוות הנכרי ברבית שנא' (דברים כ״ג:כ״א) לנכרי תשיך אינו עיקר שלא בא הכתוב אלא ליתן לא תעשה בישראל חבירו לנכרי תשיך ולא לישראל, והרמב\"ן הוכיח כן בראיות ברורות. (תהלים טו) ושחד על נקי לא לקח שכל מי שמקבל שחד הוא מעוור את עיניו מלראות האמת (שם) עושה אלה לא ימוט לעולם:  ",
+                "<b>ובמדרש</b> הולך תמים זה אברהם שנא' (בראשית י״ז:א׳) התהלך לפני והיה תמים. ופועל צדק זה יצחק שעשה דבר שהקב\"ה חשבה לו לצדקה שנא' (שם כב) וילכו שניהם בכוונה אחת זה לשחוט וזה לישחט. ודובר אמת בלבבו זה יעקב שנא' (מיכה ז׳:כ׳) תתן אמת ליעקב. לא רגל על לשונו זה בנימין שידע במכירת יוסף ולא רצה לגלות לאביו ונשמר שלא מעל בחרם שהחרימו אחיו וניתן לו שכר על זה שהוא חי בגן עדן. לא עשה לרעהו רעה זה יוסף הצדיק שלא גמל לאחיו רעה כמו שגמלוהו שנאמר (בראשית ל׳:ב׳) ויאמר יוסף להם אל תיראו אנכי אכלכל אתכם וגו'. וחרפה לא נשא על קרובו זה פנחס שלא חמל על קרובו זמרי בן סלוא שהיה משבט שמעון שכל מי שמעלים עיניו מעל אחיו ומעל קרוביו העושים עבירה ואינו מוחה הוא נענש כאלו עשאה שנאמר (ויקרא כ׳:ה׳) ואם העלם יעלימו וגו' ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו אין לך משפחה שאין בה מוכס אחד שאין כלן מוכסין למה שכלן מחפין עליו. וכן דרשו ז\"ל (ישעיה ו) ה' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו אם זקנים למה שרים ואם שרים למה זקנים אלא עם זקנים שלא מיחו בשרים, וכן אמר הנביא ע\"ה (יחזקאל ט׳:ו׳) וממקדשי תחלו אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי מאותן שהם צדיקים ומקודשים שקיימו כל התורה מאל\"ף ועד תי\"ו למה מפני שהיה בידם למחות ולא מיחו. נבזה בעיניו נמאס זה משה שנא' (במדבר י״ב:ג׳) ותדבר מרים וגו' שמע עלבונו ושתק וכתיב (שם) והאיש משה ענו מאד. ואת יראי ה' יכבד זה יהושפט מלך יהודה כשהיה רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לך מארי. נשבע להרע ולא ימיר זה בועז שנשבע אל יצה\"ר כשבאה לו רות המואביה ותשכב מרגלותיך נשבע ואמר לה (רות ג׳:י״ג) חי ה' שכבי עד הבקר. כספו לא נתן בנשך זה עובדיה שהיה מכלכל הנביאים בזמן בצורת שנא' (מלכים א י״ח:י״ג) ואכלכלם לחם ומים וכל הממון ההוא לוה ברבית מיהורם בן אחאב וז\"ש (מלכים ב ד׳:א׳) ואשה אחת מנשי בני הנביאים אשת עובדיה היתה (שם) והנושה בא לקחת זה יורם בן אחאב זה עשה מצוה להציל נפשות וזה פשט ידו ליטול רבית מה כתיב שם (שם ט) ויך את יהורם בין זרועותיו ויצא החצי מלבו. ושחד על נקי לא לקח זה שמואל הנביא שנא' (שמואל א י״ב:ג׳) הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו. הנה אלה אחת עשרה מצות שהזכיר דוד במזמור הזה שכל מצות התורה נכללות בהם, ועל זה אמרו ז\"ל תרי\"ג מצות נאמרו לו למשה בסיני שנא' (דברים לו) תורה צוה לנו משה מורשה וגו' מנין תור\"ה ואנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום. בא דוד והעמידן על אחת עשרה. בא ישעיה והעמידן על שש שנא' (ישעיהו ל״ג:ט״ו) הולך צדקות ודובר מישרים מואס בבצע מעשקות נוער כפיו מתמוך בשוחד אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע, כל המקיים אותם הוא מרומים ישכון כלומר שיזכה לחיי העוה\"ב. (שם) מצדות סלעים משגבו בעוה\"ז. בא מיכה והעמידן על שלש שנא' (מיכה ו׳:ח׳) הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך. חזר ישעיה והעמידן על שתים שנא' (ישעיה נה) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה. בא חבקוק והעמידן על אחת שנא' (חבקוק ב׳:ד׳) וצדיק באמונתו יחיה, ולמדנו מכל זה שכל המצות כלן נכללות באמונה ואמונה עיקר כל המצות ועם האמונה יחיה לחיי עולם ולכך אמר וצדיק באמונתו יחיה:  ",
+                "<b>כל</b> עיר שמתנהגין שם באמונה עונותיה נמחלין שכן אמר הנביא (ירמיהו ה׳:א׳) שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו ובקשו ברחוביתיה אם תמצאו איש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה. וכיון שהודיענו חבקוק שהאמונה כוללת התורה ועמה יזכה האדם לחיי העוה\"ב יש להבין מזה שעם הפך האמונה יבטל אדם כל התורה ויפסיד חיי העוה\"ב. ומה הוא הפך האמונה זהו עון הגזל המקטרגת האדם והמחריב את נפשו להשאות אותה לעוה\"ב משרשיה שהם שרשי החיים הקיימים, ואין צריך לומר מי שאינו נזהר להביא חוקו בענין המס עם יתר חביריו אנשי מקומו שהוא גוזל את הרבים ומראה בעצמו שאין לו אמונה ושאינו מאמין בעונש ושכר, והוא סבור שאין שם השגחה פרטית ומגלה בדעתו שהוא גונב דעת העליונה כענין קין הרשע שהיה אומר לית דין ולית דיין ולית עלם אוחרן רק עניני העולם כלו נמסרים למקרים כן יחשוב מי שיש בידו גזל המס. ונקרא לשון מס מלשון (תהילים כ״ב:ט״ו) לבי נמס כדונג, זכה הלא הוא מיסוס עונותיו לא זכה יהי מיסוס ממונו כפר הנהגתו במס, מיסוס עונותיו לפי שהמס הוא פדיון נפשו כפר עונות והוא נחשב לנו לצדקה שנא' (ישעיהו ס׳:י״ז) ושמתי פקודתך שלום ונוגשיך צדקה, שהרי כשאנו משועבדים בעול המס תחת יד מלך ושרים ואנו מקיימין קצת מצותיה של תורה מתוך השעבוד והגלות הנה שכרנו אתנו וזכותנו יותר ממה שהיינו בזמן מלך המשיח. ודרשו ז\"ל (הושע ו) ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים הם אומרים כי זה לרעתם ואין כוונתי אלא לכפרה. מיסוס ממונו שיכלה כל ממונו ויאבד עשרו בענין רע וכענין שכתוב (זכריה ה׳:ד׳) וכלתו את עציו ואת אבניו. כמה לו עונות וחטאות מי שנכשל בעון הזה הלא הורס יסודות התורה ועיקר שרש האמונה שכל מצות התורה תלוין בה. כמה בתים של עשירי שלוה נאבדו על זאת. כמה ממונות כמה אוצרות נאבדו וירדו לטמיון בעבור זה. עבירה זו היא חמורה מכל שאר העבירות. גפן הוא שענביו ענבי רוש ויינו חמת תנינים. עבירה זו היא אשר תחת כנפיה נכללות עבירות חמורות רבות מאד כענין שכתוב (ירמיהו ב׳:ל״ד) גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים. עבירה זו (אם) אש שורפת עונש מכלה מחריב ומאבד הגוף והנפש בעוה\"ז ובעוה\"ב מן החיים המקריים ומן החיים הנצחיים. בעבירה זו נכללים רבים מכאובים. גזל של רבים שהוא עון פלילי ויש בכלל הרבים עניים יתומים ואלמנות, והוא עון מכאיב הגוף והנפש שיש בזה קללות של רבים ושל עניים יתומים ואלמנות (משלי כ״ד:כ״ד) כי יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים. עוד נגע אחד יש בזה חילול השם. עוד יש בזה עבריינות של שבועה, כי מי שנשבע להביא את המס בנאמנות ואינו עושה כן הרי זה עבריין ומבזה את המלך, ויש בהם גזל, והוא שידוע כי הגזל מן המצות המורגלות וכמה אומות שאין להם תורה נזהרין מן הגזל. כי מצד השכל והחקירה ימצא האדם בשכלו שיש לעולם בורא והוא אחד אמת כי מתוך פרטי העולם וחלקיו שהם רבים לאין קץ יתחייב להיותם נאצלים ונמשכים מאחד, לפי שהרבוי נמשך מכח היסוד, וא\"כ מי שהמציאם הוא אחד והוא אמת כי ענין אמת הוא שלימות. וכיון שהוא ית' קדם להם הוא הראשון הממציאם זהו השלמות, ועל כן נקרא תמים שפירושו שלם הוא שכתוב (תהילים י״ח:ל״א) האל תמים דרכו. וכיון שנתבאר מצד השכל והחקירה שהבורא אחד אמתי יתחייב הנברא שיתדמה לבוראו ויכוין כל פעולותיו אל האמת כדי שיתקרב אליו ויעלה למדרגה עליונה מעלה, ואם הוא עושה הפך האמת הנה הוא מתרחק ממנו ויורד מטה מטה. יש בזה קללות של רבים והם עניים ויתומים ואלמנות ומדרך השכל יצטרך האדם ליזהר מקללתן, ואין צריך לומר קללות של רבים אלא אפילו קללה של יחיד, שכן דרשו ז\"ל (ב\"ק פ\"ח דף צ\"ג) אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך שהרי אבימלך אמר לאברהם (בראשית כ׳:ט״ז) הנה הוא לך כסות עינים ונתקיים בזרעו שנא' (שם כז) ותכהין עיניו מראות. ואם קללת יחיד והדיוט צוו לנו רז\"ל בו להזהר כל שכן מקללה של רבים שא\"א שלא יהיה בהם אחד ירא שמים ומי שלבו נשבר ונדכה וזעקתו ישמע ולא יבזה ענותו וקללתו בכלל השאר תעשה רושם כל שכן של עניים מרודים ושל יתומים ואלמנות, וכמה בני אדם חלושי כח הממון אין להם פרנסה רגע ויש להם טיפול גדול שופכים דמם ומביאים אל המס חלבם ודמם ויקראו המעות דמים לפי שנוגעים עד הדם, ויבא העשיר הבליעל והנבל אשר אמר בלבו אין אלהים וירצה למלאת חדרי ביתו משוד עניים מאנקת אביונים כדי להקל עולו ולהכביד עול האביונים ויתומים ואלמנות הנה זה מחלל השם בפרהסיא אוי להם לעשירים בצעקת עניים כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה, והחוטא בזה הלא הוא מעיד על עצמו שאינו מכיר את הבורא ומי שהעיד על עצמו כן הבורא יתעלה מענישו ועושה שיכירנו, כו כן מצינו בפרעה הרשע שהעיד על עצמו שלא היה מכיר הבורא ית' שנא' (שמות ה) לא ידעתי את ה' אמר לו הבורא אינך מכירני אני עושה שתכירני שנא' (שם ז) בזאת תדע אתה אמרת לא ידעתי את ה' בזאת תדע כי אני ה':  ",
+                "<b>אין</b> לתמוה החוטא בגזל המס איך לא נפקד עליו לשעה ואיך לא יענש מיד כי תגלה רעתו בקהל ואיך לא תבלענו הארץ מתחתיו כמו שאירע לקרח ועדתו, לפי שהקב\"ה הוא ארך אפים וממתין לו הוא שאמר שלמה (קהלת ה׳:ז׳) אם עושק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל תתמה על החפץ כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. למדנו מכאן שאף רשעת החוטא והפושע הקב\"ה מעביר לפי שעה ואינו מאבדו מן העולם מיד שכן מצינו באדם הראשון כשחטא והביא מיתה לו ולכל העולם כלו שהיה חסדו של הקב\"ה עמו שנא' (בראשית ג׳:כ״א) ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. וכן דור המדבר בעשותם העגל ולא היה המן שובת אפי' יום אחד גם בקריעת ים סוף העבירו עמם ע\"ז זהו פסל מיכה שנא' (זכריה י׳:י״א) ועבר בים צרה ועם זה לא נמנע הקב\"ה מלקרוע להם הים למדנו כי אע\"פ שאין העון נפקד לשעה הלא הוא ארך אפים מאריך אפיה וגבי דיליה:  ",
+                "<b>ואם</b> אולי יחשוב לחטוא ויסמוך על חסדי ה' יתעלה שימחול לו, הנה בזו אין הקב\"ה מוחל לו, שהרי שנינו (יומא פ\"ח דף פ\"ה ב) האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה ובזה אין ראוי לבטוח בו שימחול לו כיון שהוא חוטא על סמך. וזהו שדרשו ז\"ל (מיכה ו) אל תבטחו בריע אל תבטחו באלוף אין ריע אלא הקב\"ה שנא' (משלי כ״ז:י׳) ריעך וריע אביך, ואין אלוף אלא הקב\"ה שנא' (ירמיהו ג׳:ד׳) אלוף נעורי אתה, כי אע\"פ שאין העונש בא מיד אין מדתו של הקב\"ה למהר נקמתו שאין ראוי זה אלא לב\"ו שהוא מתיירא כי יברח אויבו ממנו ולא יראה ברעתו וכן אמר הנביא (שם ג) אראה נקמתך מהם. וכל היום היה דוד מתפלל להקב\"ה על נקמת אויביו שנא' (תהילים י״ח:ל״ח) ארדוף אויבי ואשיגם. ותבט עיני בשורי, יאמר שיראה הנקמה או ישמע אותה אבל הקב\"ה אין ראוי לו שימהר נקמתו שאין אפשר לו לאדם שיברח מפניו ואי אפשר לו להסתר מענשו ואפי' יסתר בקרקע הים שם יזמין לו הקב\"ה ההצלה או הפורענות כענין שכתוב (עמוס ט׳:ג׳-ד׳) ואם יסתרו מנגד עיני בקרקע הים משם אצוה את הנחש ונשכם. ואם ה' יהיה בעזרו ואפי' ג\"כ יהיה בקרקע הים יצילנו מרעתו כענין יונה בן אמתי שניצל מתהומות הים וכן כתיב (ירמיהו כ״ג:כ״ד) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'. ולפי דיני העוה\"ב הנמצאים בתלמוד אלו נעשתה בו נקמה לעיני השמש שתפתח הארץ את פיה ותבלענו כקרח ועדתו היתה נפשו זוכה לעוה\"ב כעדת קרח שהם בני העוה\"ב, וכן אמרו זכרונם לברכה (במדבר י״ז:י״ב) ויאבדו מתוך הקהל אבידה העתידה להתבקש כיון שקבלו דינם בעוה\"ז. אבל מי שלא קבל דינו בעוה\"ז ואין המקרים והיסורים משוטטים בעדו ומעשיו מצליחים ויחילו דרכיו בכל עת וחייו חיי שלוה ומיתתו בנחת וכענין שאמר דוד ע\"ה על הרשעים (תהילים ע״ג:ד׳) כי אין חרצובות למותם ובריא אולם, הנה הוא מזומן להנקם ממנו נקמה עצומה כענין שכתוב (מלאכי ג׳:י״ט) ולהט אותם היום הבא אשר לא יעזוב להם שרש וענף והוא נענש לעוה\"ב בעונש קשה ממיתת הגוף כסקילה שריפה הרג וחנק, שהמיתות הללו ברגע אחד ומיד הן עוברות אבל מיתת הנפש היא מיתה נצחית בצער ויסורים שאין להם סוף ותכלית ותהיה מדת הדין מתוחה כנגדו להיותו נדון באש לא נפח, ומצינו מדת הדין שהיא דנה את האדם פעמים דרך העברה פעמים דרך עמידה פעמים בישיבה, דרך העברה הוא הדין הקל, דרך עמידה הוא חמור ממנו, דרך ישיבה הוא חמור מן הכל, המצריים נדונו דרך העברה הוא הדין הקל שנא' (שמות י״ב:י״ב) ועבר ה' לנגוף את מצרים וכתיב (שם) ועברתי בארץ מצרים ולפי שהיה דין הקל לא הכה אותה הלילה אלא הבכורות, ליום הדין של תחיית המתים דן אותם בעמידה שהוא דין חמור ממנו שנא' (צפניה ג׳:ח׳) לכן חכו לי נאום ה' ליום קומי לעד. דור המבול שהיה בידם גזל דן אותם בישיבה שהיה חמור מכלן שנא' (תהילים כ״ט:י׳) ה' למבול ישב וישב ה' מלך לעולם שהראה בהם מלכותו וגבורתו כך דרשו ז\"ל:  ",
+                "<b>יש</b> בזה חלול השם וידוע כי חלול השם עון פלילי שאין כח בתשובה ויום הכפורים לכפר ולא ביסורים למרק שכך אמרו ז\"ל (יומא פ\"ח דף פ\"ו) עבר על מצות עשה ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלים לו שנא' (ירמיהו ג׳:י״ד) שובו בנים שובבים עבר על לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויוה\"כ מכפר, עבר על כריתות ומיתות ב\"ד ועשה תשובה תשובה ויוה\"כ תולין ויסורין ממרקים שנא' (תהילים פ״ט:ל״ג) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, אבל מי שיש בידו חילול השם אין כח בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר ולא ביסורין למרק אלא כלן תולין ומיתה מכפרת, ומי שבידו גזל המס ה\"ז חלול השם שהרי שם שמים מתחלל על ידו. כמה גדול עון חלול השם שהרי מצינו שהקב\"ה ויתר על ע\"ז ולא ויתר על חילול השם שנא' (יחזקאל כ׳:ל״ט) ואתם בית ישראל איש גלוליו לכו עבודו ואת שם קדשי לא תחללו עוד. אין ראוי שתהיה כוונת מי שעבר על השבועה כשגזל את חבירו ונשבע לשקר שיהא נפטר בכך כיון שעבר יומו אלא כל יום ויום שעומד במרדו הוא עובר על השבועה, וכל שאינו משלם לחבירו הוא עובר על עשה שנאמר (ויקרא ח) והשיב את הגזלה כיון שאינו מחזירה. כ\"ש בזה שיש בעון זה גזל של רבים וקללות של רבים וחלול השם כל זמן שלא נשבע שבועת התורה להביא המס בנאמנות אלא שהענין נמסר אל אמונתו הלא הוא מסתכן בעצמו בכל החטאים האלו. כ\"ש מי שנשבע וספר תורה בזרועו שיעשה הוראתו ביושר ובאמונה ויהיה מתרשל בזה ח\"ו הנה יש בזה מכאוב רביעי והוא עבריינות של שבועה כי הוא מכחיש האמת מעיקרו (ירמיהו ז׳:כ״ח) ואבדה האמונה ונכרתה מפיהם ואם אינו נאמן לעצמו איך יהיה נאמן לאחרים, וכמו שאמרו ז\"ל (תענית פ\"ג דף כד) גברא דעל בריה וברתיה לא חייס, והנה זה אינו מרחם על נפשו ועל נפשות ביתו כי כלם נתפסים בעונו ודמם מידו יבוקש, והוא מאותו כת הנאמר עליהם (ישעי' נג) על פרי בטן לא ירחמו שהרי עיניהם תלויות בו וכמו שאמרו ז\"ל עיניהם תלויות בך ואתה תלוי במי שאמר והיה העולם. העובר על השבועה כאלו עובר על החרם כי השבועה הוא החרם והחרם הוא השבועה וזהו שכתוב (מלאכי ג׳:ט׳) במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כול ו. וענין השבועה וחומרי שביליה אבאר באות שי\"ן שבועה בגזרת הצור. ומצינו בעכן שנידון בשני דינין לפי שמעל בחרם ולכך נסקל ונשרף שכן כתוב (יהושע ו) וירגמו אותו כל ישראל אבן וישרפו אותו באש ויסקלו אותו באבנים. נסקל על חילול השם כי בשבת גנב, ונשרף על שמעל בחרם כן דרשו בתנחומא סדר אלה מסעי, ומכאן שהחרם אש שורפת וכל המועל בו נתחייב שריפה. נמצאת למד שיצטרך אדם ליזהר מן הגזל ביותר ואין צריך לומר מגזל המס שהוא מגזל הרבים, והוכחו זה מפסוקי הכתוב ומדברי רבותינו ז\"ל, והקב\"ה ברחמיו וחסדיו ינקה אותנו מכל העונות ומעון הגזל והשבועה והחרם, וילמדנו לעשות רצונו בלבב שלם כענין שאמר דוד המלך ע\"ה (תהילים קמ״ג:י׳) למדני לעשות רצונך כי אתה אלהי רוחך טובה תנחני באורח מישור:  "
+            ]
+        ],
+        "Arrogance": [
+            [
+                "<b>יראת</b> ה' שנאת רע גאה וגאון ודרך רע (משלי ח). הכתוב הזה הזכיר שלמה ע\"ה בשם החכמה אומרת החכמה כי מי שיש בו יראת השם יתעלה ישנא איש רע, שנאת רע כלומר שנאת איש רע כמו ואני תפלה שטעמו איש תפלה, כי כיון שהוא איש רע מצוה לשנאתו וכן אמר דוד ע\"ה (תהלים קלט) הלא משנאיך ה' אשנא וגו', ואמר שלמה ע\"ה (משלי כח) עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם, כי הצדיק והרשע שני הפכים הם זה שונא לזה כי כל מין אוהב את מינו ושונא את הפכו, וכן אמר שלמה ע\"ה (שם כט) אנשי דמים ישנאו תם, ואמר (שם) תועבת רשע ישר דרך. ואיש רע הוא הכולל המדות הרעות שהזכיר והם גאה וגאון ודרך רע ופי תהפוכות הזכיר מדת הגאוה תחלה שהיא הקשה שבכל המדות וכל המחזיק בה נקרא תועבת ה'. וישעיה הנביא ע\"ה קראו ציץ נובל הוא שאמר (ישעיה כח) הוי עטרת גאות שכורי אפרים וציץ נובל צבי תפארתו. ביאר הכתוב הוי מי שנותן עטרה למדת הגאוה צבי תפארתו שישראל מחזיקין בה והם שכורים בה ואמר זה על עשרת השבטים שהיו בשלוה בימים ההם בזמן הבית. והיה מתנבא עליהם פורענות וכן תרגם יונתן וי דיהב כתרא לגוותנא טפשא רבא דישראל, וקרא המדה הזאת ציץ נובל כלומר צמח שיפול, ואמר כי ראויה עטרה כזו לרמוס אותה ברגל, הוא שאמר (שם) ברגלים תרמסנה עטרת גאות שכורי אפרים. ומה שכפל המדה ואמר גאה וגאון יתכן לומר לפי שהגאוה על שני חלקים, יש מתגאה בחכמתו וביושר הנהגתו וטוב מדותיו ומאשר יש לו יתרון על בני דורו, ויש מתגאה במדותיו הרעות ועל כל פעולות עושק ונלוז, ושני חלקים אלו שנואים אצל החכמים, כי א\"צ לומר מי שמתגאה על מעשה יצר הרע, כי גם המתגאה על מעשה הטוב הוא בכלל שנואי החכמים, וזה שאמר גאה וגאון כלומר גאה מצד הטוב שהוא שנאת רע וגאון מצד הרע שהוא דרך רע הכל שנאתי, כי אע\"פ שאדם צדיק וכל הנהגותיו מיושרות והוא עושה כל מעשיו על קו השכל והחכמה אין ראוי לו שיתגאה בכך אלא שישפל עצמו, וכמו שאמרו במדרש למה נמשלו ישראל לגפן מה גפן זאת יש בה אשכולות גדולים וקטנים וכל הגדול מחבירו נמוך יותר מחבירו כך הם ישראל, ואפשר לומר כי זה ענין הכתוב הנזכר בהקב\"ה כי גאה גאה כי אמרו שירה על שנתגאה על הטוב ונתגאה על הרע, וזהו חומה לישראל חומה למצריים ואין הגאוה ראויה בלתי לה' לבדו שנא' (תהלים צג) ה' מלך גאות לבש. ומפני ששרש הטוב והרע אחד ע\"כ אמר הנביא ע\"ה (ישעיה מה) עושה שלום ובורא רע. (שם מד) אני ה' עושה כל אלה כדי להוציא מלבן של כופרים שאומרים שא\"א שהטוב והרע יצא משרש אחד ע\"כ הוסיף כל אלה. והזכיר תהפוכות כי הגאוה שהיא מצד הדרך הרע תביא את האדם לדבר תהפוכות לפי שהגאוה ההיא תכריחנו להטות מדרך האמת עד שידבר דברים שלא יתכן לדבר בם. דרשו רז\"ל כל מי שיש בו גסות הרוח ראוי לגדעו כאשרה כתיב הכא (ישעיה י) ורמי הקומה גדועים וכתיב התם (דברים ז) ואשריהם תגדעון. ודרשו עוד כל מי שיש בידו גסות הרוח שכינה מיללת עליו שנא' (תהלים קלט) וגבוה ממרחק יידע, ובמקום אחר דרשו שהצרעת עונש המתגאים שנא' (ויקרא יד) לשאת ולספחת ואין שאת אלא גבוהה שנא' (ישעי' ב) ועל כל הגבעות הנשאות, וכן מצינו בנעמן שנענש בצרעת על שנתגאה שנא' (מלכים ב ה) ונעמן שר צבא מלך ארם היה איש גדול לפני אדוניו כלו' שהיה גס רוח לפני אדוניו. חומר האיסור שהזכרנו במדת הגאוה הוא בהנהגותיו של אדם בדבורו או במעשיו בינו לבין חבירו, בדיבור הוא שידבר גבוהות כענין שכתוב (משלי יז) מגביה פתחו מבקש שבר, כנה הפה בשם פתח כי הוא פתח לגוף כשער לבית. וידוע כי השבר ענשו של גאה הוא שכתוב (שם יז) לפני שבר גאון וכתיב (שם כט) גאות אדם תשפילנו. במעשיו הוא שיהלך בכל מעשיו בגדולות ובנפלאות ממנו כענין שאמר דוד ע\"ה (תהלים קלא) ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני, ואין צריך לומר אם מתגאה במעשה המצות בינו לבין המקום יתעלה ומכבד את עצמו בעבודה אחת מן העבודות כמי שמתגאה ללכת לבית הכנסת ולולבו בידו וכיוצא בזה שהוא מחשב לכבד את עצמו ולזלזל במצות שהעבירה חמורה יותר, והעונש רע ומר כענין שמצינו בשבנא שהיה גדול בביתו של חזקיה שהיה מתגאה במעשה המצות והיה מבזה את הקרבנות והוא היה כהן כפי דעת רז\"ל ממה שכתוב (ישעיה כב) והלבשתיו כתנתך ועל שהיה מבזה את הקרבנות נענש שהרגו סנחריב מלך אשור, ועליו נאמר (שם) תמוש היתד התקועה במקום נאמן, וכן מצינו ביששכר איש כפר ברקאי שצוחה עליו עזרה על שהיה מתגאה ומכבד עצמו ומחלל קדשי שמים, הוא שדרשו רבותינו ז\"ל בפסחים פרק מקום שנהגו ארבעה צווחות צוחה עזרה. ראשונה צאו מכאן בני עלי שטמאו היכל ה', עוד צוחה עזרה צא מכאן יששכר איש כפר ברקאי שמכבד את עצמו ומחלל קדשי שמים, עוד צוחה עזרה שאו שערים ראשיכם ויכנס ישמעאל בן פאבי תלמידו של פנחס וישמש בכהונה גדולה, עוד צוחה עזרה שאו שערים ראשיכם ויכנס יוחנן בן נרבאי תלמידו של ברקאי וימלא כריסו מקדשי שמים. והנה שם ענשו של יששכר איש כפר ברקאי מפורש והוא אמרם ז\"ל מלכא ומלכתא הוו יתבי מלכא אמר גדיא יאי מלכתא אמרה אימרא יאי אמרי מאן נוכח כהן גדול יוכיח דקא מקריב כולי יומא קורבניה אתיוה ליששכר אתא אחוי בידיה אימרא יאי דאי גדיא יאי יסק לתמידא אמר מלכא הואיל ולא הוה ליה אימתא דמלכותא ליפסקו לידיה דימינא יהב יששכר שוחדא ופסקוה לשמאליה שמע מלכא אמר ליהדור וליפסקו לימיניה, אמר רב יוסף בריך רחמנא דשקליה ליששכר למיטרפסיה בהאי עלמא, כלומר כי טוב היה לו כשנטל ענשו בעולם הזה ממה שיענש לעולם הבא: \n",
+                "<b>ודרשו</b> ז\"ל כל המתגאה נידון באש שנא' (ויקרא ו׳:ב׳) היא העולה על מוקדה זו מלכות רומי הרשעה שהיא מתגאה ומעלה את עצמה סופה שתדון באש שנאמר היא העולה על מוקדה. וכן מצינו בדור המבול על שנתגאו ואמרו (איוב כ״א:ט״ו) מה שדי כי נעבדנו נדונו באש שנא' (שם ו) בעת יזורבו נצמתו בחומו נדעכו ממקומם, אנשי סדום ע\"י שנתגאו שנא' (יחזקאל ט״ז:מ״ט) הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם היה לה נדונו באש שנא' (בראשית י״ט:כ״ד) וה' המטיר על סדום וכו', וכן פרעה ע\"י שנתגאה ואמר (שמות ה׳:ב׳) מי ה' אשר אשמע בקולו ואמרי (יחזקאל כ״ט:ג׳) לי יאורי ואני עשיתני נדון באש שנא' (תהילים י״ח:י״ד) וירעם בשמים ה' ועליון יתן קולו ברד וגחלי אש. וכתיב (שמות ט׳:כ״ד) ויהי ברד ואש מתלקחת, וכן סנחריב ע\"י שנתגאה ועילה את עצמו ואמר (ישעיה לו) אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון נדון באש, וכתיב (שם י) ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש, וכן נבוכדנצר ע\"י שנתגאה ועילה את עצמו שנא' (שם יד) אעלה על במתי עב וכתיב ממעל לכוכבי אל ארים כסאי לפיכך נדונו חיילותיו באש. את מוצא כשנכנסו לחנכת צלמא מנה הכתוב שמנה אומות (דניאל ג׳:ג׳) באדין מתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחוותא אדרגזרייא גדברייא דתבריא תפתייא וכל שלטוני מדינתא הרי שמנה, ובשניה אין שם אלא ארבע אומות שנא' (שם) ומתכנשין אחשדרפנייא סגנייא ופחוותא והדברי מלכא והיכן ארבעה אומות קטיל המו שביבא דנורא. וכן שר חמשים שבא לאליהו ז\"ל ונתגאה אצלו בדבריו ירדה אש מן השמים ושרפה אותם הוא שכתוב (מלכים ב א׳:י׳) אם איש אלהים אני תרד אש מן השמים ותאכל אותך ואת חמישיך, וכן שר חמשים השני עד שבא שר חמשים השלישי ודבר לו בשפלות ואז הלך עמו אל המלך, וכן מצינו בנעמן שהשפיל עצמו לפני אלישע ובא לפניו דרך שפלות שהועיל לו ונטהר מצרעתו שכן כתיב (שם ה) ויבא נעמן בסוסיו וברכבו בסוסו כתיב מלמד שלא בא לפניו בכל סוסיו ומרכבותיו אלא בסוס אחד והוא שכתוב (תהילים קמ״ז:י׳-י״א) לא בגבורת הסוס יחפץ רוצה ה' את יראיו את המיחלים לחסדו וכן לעתיד לבא מלכות רומי הרשעה ע\"י שמתגאה ומעלה את עצמה הוא שכתוב (עובדיה א׳:ד׳) אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך לפיכך נידונית באש שנא' (דניאל ח) חזה הוית עד דקטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקידת אשא, ובפרק השותפין דרשו ז\"ל (דף י) המתיהר נופל בגיהנם שנא' (משלי כ״א:כ״ד) זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון ואין עברה אלא גיהנם שנא' (צפניה א׳:ט״ו) יום עברה היום ההוא. ובפרק המוכר פירות פירשו (ב\"ב דף צח) כל המתגאה בטלית של ת\"ח אין מכניסין אותו למחיצתו של הקב\"ה כתיב הכא (חבקוק ב׳:ה׳) גבר יהיר ולא ינוה וכתיב התם (שמות ט״ו:י״ג) אל נוה קדשך. ובסנהדרין גסות הרוח שהיה בירבעם טרדתו מן העולם שנא' (מלכים א י״ב:כ״ו-כ״ז) ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד אם יעלה העם לעשות זבח בית ה' בירושלים ושב לב העם אל אדוניהם אל רחבעם מלך יהודה וגמירי דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד כיון דחזו לרחבעם דיתיב ואנא קאימנא אמרי האי מלכא והאי עבדא ואי יתיבנא אמרי מורד במלכות הוה וקטילי לי מיד (מלכים א י״ב:כ״ח) ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר להם רב לכם מעלות ירושלים הנה אלהיך זה וכו', ושם עוד כתוב אמר הקב\"ה לירבעם חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בג\"ע, אמר לו מי בראש אמר לו בן ישי בראש א\"ל אי הכי לא בעינא: \n",
+                "<b>ידוע</b> כי המשתמש במדת הגאוה הוא משתמש בלבושו של מלך שנא' (תהילים צ״ג:א׳) ה' מלך גאות לבש כי הגאוה לא תאות כי אם אליו ולא לבשר ודם ואמר הקב\"ה לאיוב (מ) עדה נא גאון וגובה והוד והדר תלבש כלומר אשר אתה לבוש כי כל זה לבושו של הקב\"ה והוא לבדו המתגאה על הנמצאים כולם אף כי בעולם השפל הזה על הפושעים ועל המורדים שהוא מכניע אותם ומשפיל גאים עדי ארץ. כי לולא זה היה העולם חרב ומתמוטט בעונש הגאוה וזהו שנא' (ד\"ה א טז) אף תכון תבל בל תמוט. לימדך הכתוב שאלמלא שהוא מתגאה על הגאים שהוא משפיל באים עדי ארץ ומכניעם היה העולם מתמוטט. דרשו ז\"ל (סוטה פ\"ק דף ד ב) כל מי שיש בו גסות הרוח כופר בעיקר שנא' (דברים ח׳:י״ד) ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך כל מי שיש בו גסות הרוח כאלו עובד ע\"ז כתיב הכא (משלי יז) תועבת ה' כל גבה לב וכתיב התם (ויקרא י״ח:כ״ז) כי את כל התועבות האל ודרשו עוד שאינו זוכה לתחיית המתים והוא שאמרו (סוטה דף ה) כל מי שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער שנא' (ישעיהו כ״ו:י״ט) הקיצו ורננו שוכני עפר כלו' מי שנעשה עפר בחייו. וכיון שאנו רואים שהחמירו רז\"ל כל כך בחומר איסור הגאוה ראוי לנו להתרחק ממנו שלא תשימנו תועבת ה' ושלא תביאנו לכפור בעיקר או לעבוד ע\"ז או לבא על העריות ושלא תפסיד ממנו מעלת תחיית המתים: \n",
+                "<b>המדה</b> הזאת מנעה תורה אפי' מן הכהן הגדול שלא יתגאה בכהונתו ובמעלתו הנשאה והרמה וע\"כ נצטווה שירים את הדשן מעל המזבח הוא בעצמו ובכבודו, לפי שהוא האדם המיוחד לעבודת בהמ\"ק נצטוה בעבודה נקלה ונצטוה עוד שילבש שמונה בגדי כהונה בשעת ההרמה וכל זה הערה ודרך חיים להתרחק ממדת הגאוה ולהשפל ולהכנע וכן מצינו שהזהירה התורה את המלך על המדה הזו והוא שכתוב (דברים י״ז:כ׳) לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל הזהירתו תורה שלא יתגאה במלכותו ורחב ממשלתו אלא שיהיה שפל כאחד מאחיו שאין להם הכח והממשלה ואע\"פ שהוא ענין טבעי במלך שיתגאה וירום לבבו במעלת מלכותו, ע\"כ הזהירתו תורה שיתגבר שכלו על טבעו ויהיה שפל ולא יתגאה. ומפני שהגאוה הוא ענין טבעי במלך ודבר מצוי ע\"כ תמצא בפרשת ויקרא בסדר החוטאים שהם הכהן הגדול והסנהדרין והמלך שהזכיר בשתי פרשיות הקודמות בכהן גדול וסנהדרין לשון אם שהוא לשון ספק והוא שאמר (ויקרא ד׳:י״ג) אם הכהן המשיח יחטא ואם כל עדת ישראל ישגו, אבל במלך שהוא הנשיא לא הזכיר לשון אם אלא אשר נשיא יחטא ולא אמר אם נשיא יחטא, והטעם מפני שהכהן המשיח הוא הכהן הגדול ונזהר הוא מן החטא כי מלאך ה' צבאות הוא. ועוד כי משא כל ישראל עליו בעסקי הגוף במזונותיהם ולברכם ובעסקי הנפש בענין הכפרה וכן בני עדת ישראל נזהרין הן מן החטא לפי שרוח הקדש עליהם, וע\"כ הזכיר הכתוב בחטאם לשון ספק, אבל במלך הזכיר החטא בלשון ודאי כי לבו גס בו ומדת הגאוה שהיא סבת החטא נטועה בלבו ומצוייה בקרבו, לכך הזכירה בו התורה לשון ודאי: \n",
+                "<b>כיון</b> שדברנו בחומר איסור הגאוה ושהיא מדה שהרחיקה תורה אפילו מן המלך ראוי לאדם שיתרחק ממנו ויבחר במדת השפלות שאפי' הקב\"ה שהגאוה ראויה לו והוא מתלבש בה אינו מתנהג בה אצל בריותיו אלא בדרך שפלות, והוא שכתוב (איוב ל״ז:כ״ג) שדי לא מצאנוהו שגיא כח, ר\"ל לא מצאנוהו שיהיה שגיא כח שיבא אצלנו בדרך התוקף והגאוה אלא בדרך השפלות והתמימו' ולכך הזכיר שם שדי שבו מראה גאותו המופלאה בעליונים כשהוא משדד ומנצח מערכת הככבים אבל אצל נבראי השפל לא ימצא כן: \n",
+                "<b>ודבר</b> ידוע כי מדת הגאוה בקצה האחד ומדת השפלות בקצה השני, ומי שמתנהג בענין הבינוני ועומד על המיצוע יקרא ענוה כי לשון ענוה בלשוננו היא המדה הממוצעת בין הגאוה והשפלות. וידוע כי כל המדות כלן ראוי לו לאדם שיבור דרך בינוני בהם ויעמוד על המיצוע וע\"ז הזכיר שלמה ע\"ה (משלי ד׳:כ״ו) פלס מעגל רגליך. יזהיר שישקול אדם כל פעולותיו ושילך על המיצוע בכל מדותיו כפלס הזה שהלשון הזה עומד במיצוע ואינו נוטה לכאן ולכאן ואז יהיו כל עניניו נכונים, אבל במדת הגאוה אנו מוזהרין שלא יספיק לנו שנעמוד על המיצוע כדי שנברח ממדת הגאוה העומדת בקצה הראשון ושנתרחק עוד מן המיצוע ונעתיק עצמנו אל מדת השפלות העומדת בקצה האחרון, ועל זה אמרו רז\"ל (אבות פ\"ד) מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה חזר שני פעמים מאד כדי שינטה אל הקצה האחרון, וכן כתוב במשה רבינו ע\"ה (במדבר י״ב:ג׳) והאיש משה ענו מאד, הוסיף מאד להורות שלא רצה משה לעמוד על המיצוע שהיא הענוה אלא נטה אל מדת השפלות זהו שאמר מאד: \n",
+                "<b>אין</b> מדת השפלות שנצטוינו בה שינבל עצמו בענינים הראוים או שיבזוהו בני אדם ולא יחוש עליהם כי האדם החביב שנברא בצלם אלהים ראוי הוא שיחוש על כבוד עצמו ועל מעלת נפשו השכלית וכל שכן אם הוא תלמיד חכם שהוא צריך לחוס על כבוד תורתו ואם מבזין אותו והוא מוחל בלתי אם יפייסוהו הרי הוא מבזה את התורה ומחלל אותה. וכן אמרו אי לאו כבוד תורה כמה נחמני איכא בשוקא, וצריך למינקט ליה בליביה היכא דלא מפייסו ליה, ואותו חכם שהיה מזכיר שבחיו והיה אומר מימי לא עלתה לי קללת חברי על מטתי שהמובן מזה שהיה מוחל, לא היה אומר כן אלא על כבוד גופו והצער שציערו זה היה מוחל אבל כבוד תורתו לא היה מוחל, אבל ענין השפלות הוא שיהיה אדם שפל רוח בדבריו ובמעשיו לכל אדם ואין צריך לומר לחביריו ולגדולים ממנו ושישמע עלבונו וישתוק ושיעביר על מדותיו למי שחטא לו כל זמן שלא עשה כן במזיד ולא התמיד בזה: \n",
+                "<b>וצריך</b> הוא גם כן שיהיה לבו נשבר בקרבו לפי שבמדה הזו היצר נכנע והחומר מדלדל וכבר אמרו ז\"ל (עשרה יוחסין דף עא) אין מוסרין שם בן מ\"ב אלא למי שעומד בחצי ימיו ואינו כועס ואינו משתכר ולבו נשבר בקרבו. ודרשו ז\"ל כל אמות של מקדש היו שלמות חוץ משל ארון שהיו שבורות שנא' (שמות כא) אמתים וחצי ארכו וגו' ואמה וחצי קומתו הזכיר וחצי בין באורך בין ברוחב בין בקומה, מכאן לת\"ח שצריך שיהיה שפל וענו ולבו נשבר בקרבו. \n",
+                "<b>וכדי</b> להורות שמדת השפלות אהובה אצל השם יתעלה כשם שמדת הגאוה שנואה לפניו לכך בחר בהר סיני לתת בו תורה והוא שכתוב (תהילים ס״ח:י״ז) ההר חמד אלהים לשבתו, וכן בחר הקב\"ה באזוב שהוא שפל מכל האילנות והוא שנזכר בשלשה מקומות בתורה בגאולת מצרים (שמות י״ב:כ״ב) ולקתתם אגודת אזוב ובטהרת המצורע ובשרפת פרה אדומה, וכן מצינו בבית המקדש הנתון בחלקו של בנימין שאינו בגובה ההר ממש הכל דרך שפלות וענוה וזהו שכתוב ובין כתפיו שכן, וכן במצות התפלין אין משימין אותם בגובה של ראש ממש אלא למטה מעט מקום שמוחו של תינוק רופס, וכל הענינים האלו מדרך הענוה והשפלות, ולכך יצטרך אדם להזהר בשתי מדות הללו ושיתרחק ממדת הגאוה ויבחר במדת השפלות כי המדות האלו האחת אהובה והאחת שנואה לפני המקום וראוי לאדם לשנוא מה שהוא ית' שונא ולאהוב מה שהוא אוהב. כל מי שהוא שפל רוח זוכה לכבוד ושכינה שורה עליו, זוכה לכבוד שכן אמר שלמה (משלי כ״ט:כ״ג) ושפל רוח יתמוך כבוד, ושכינה שורה עליו שנא' (ישעיהו נ״ז:ט״ו) כה אמר ה' רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלי' ולהחיות לב נדכאים: \n"
+            ]
+        ],
+        "Convert": [
+            [
+                "<b>בחוץ</b> לא ילין גר דלתי לאורח אפתח (איוב ל״א:ל״ב). דרשו ז\"ל בסוף פרק הזהב (בבא מציעא דף נט ב) רבי אליעזר הגדול אומר בשלשים וששה מקומות הזהירה תורה על הגר, ודבר ידוע כי כל אחד מישראל ההולך מעירו אל עיר אחרת יקרא גר. וכן מי שהוא מן האומות ונתגייר וחזר לאמונת ישראל יקרא גר והוא הנקרא גר צדק לפי שבא להסתופף תחת כנפי השכינה. וכן גוי שקבל עליו שלא לעבוד ע\"ז ובא להתישב בינינו יקרא גר תושב. ישראל הגולה מעירו לעיר אחרת יקרא גר מלשון גרגיר הנפרד מעיקרו, ונצטוינו בו להאכילו ולהשקותו ולהסביר לו פנים והסברת פנים חשובה לו מן הכל, והוא דברי שלמה ע\"ה שאמר (משלי כ״ז:ט׳) שמן וקטרת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש, הזהיר בכתוב הזה שיתחייב אדם על הגר שיספיק לו מזונות ויסביר לו פנים, והוא נקשר עם הכתוב שהזכיר למעלה ממנו שאמר (שם) כצפור נודדת מקנה וסמך לו מיד שמן וקטרת ישמח לב, כלל כל המזונות כולן וכל מה שנתבשל על האש כשמן וקטרת שהוא העשן העולה מן המזון המתבשל, והודיענו בזה כי יתחייב אדם לשמח לב האיש הנודד ממקומו בסיפוק מזונו והסברת פניו כי מלבד שיצטרך שמן וקטרת עוד יצטרך מתק רעהו, ואמר מעצת נפש כלומר שיהיה אותו מתק והסברת הפנים מעצת נפשו השכלית דרך אהבה וחיבה לא דרך חנופה כי ייטב לו מתק שפתים יותר מכל מה שהוא נותן לו, וכן דרשו ז\"ל בסוף פרק אחרון של כתובות (דף קיא ב) גדול המלבין שנים לחבירו יותר ממשקהו חלב שנא' (בראשית מ״ט:י״ב) ולבן שנים מחלב אל תיקרי לבן שנים אלא ליבון שנים, ועל זה הזכיר ישעיה הנביא ע\"ה (ישעיהו נ״ח:י׳) ותפק לרעב לחמך הם המזונות וחזר ואמר ותפק לרעב נפשך הוא מתק שפתים, וכשם שהגולה מעירו לעיר אחרת יקרא גר כן מצינו שהצדיקים נקראים גרים לפי שאינם מחשבין העוה\"ז לכלום ואין דירתן אלא עראי וזהו לשון גר מלשון גרגיר כגרגיר הזה הנפרד מעיקרו כי הצדיקים יודעים שנפרדו מעיקר קדוש וכאשר הגר נכסף לשוב למקומו לארץ מולדתו כן הם נכספים לחזור לעיקרם ושרשם והוא כסא הכבוד ששם שרש הנפש השכלית, ועל כן מצינו האבות כלן שנקראו גרים, באברהם כתיב (בראשית כ״ג:ד׳) גר ותושב אנכי עמכם, ביצחק כתיב (שם כו) גור בארץ הזאת. וביעקב כתיב (שם לז) בארץ מגורי אביו. וכן דוד המלך קרא עצמו גר שנא' (תהילים קי״ט:י״ט) גר אנכי בארץ, המשיל את עצמו לגר שהוא מזומן לנסיעה ואינו יודע העת, ולפי שאינו יודע העת צריך שיקח צידה לדרך פן תבא עליו העת פתאום, ומה היא הצידה קיום המצות זהו שאמר (שם) אל תסתר ממני מצותיך. גוי שקיבל עליו שלא לעבוד ע\"ז ועדיין אוכל נבלות ובא לגור בשערי עירנו הוא הנקרא גר תושב ונקרא גר שער ונצטוינו לתת לו הנבלה שנא' (דברים י״ד:כ״א) לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה. וכן כתיב בענין השבת (שמות כ׳:י׳) אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך. יזהיר הכתוב שלא תעשה מלאכה ע\"י קטנים והבהמה והגר והוא גר שער. וגר תושב שרוצה להתישב בינינו וקבל עליו שלא לעבוד ע\"ז ואינו מצווה על מצות השבת ולכך הוסיף אשר בשעריך כי אלו היה גר צדק היה צריך לומר וגרך סתם, ומפני שאינו מדבר בגר צדק לפי פשט הכתוב אלא בגר תושב לכך הוצרך הכתוב להוסיף בשעריך להקיש אותו לבהמה, וגר תושב זה אנו מצווין עליו להחיותו כיון שקבל עליו בפרהסיא שלא לעבוד ע\"ז. ומי שהוא מן האומות ונתגייר נקרא גר צדק והוא שחייב בג' דברים אלו ואלו הן מילה טבילה קרבן שבשלשה דברים אלו נכנסו ישראל לברית במעמד הר סיני, מילה שהרי כשיצאו ישראל ממצרים נמולים היו כי היו כלם מקובלי האבות במצוה זו, טבילה הוא שכתוב (שמות י״ט:י׳) וקדשתם היום ומחר. קרבן הוא שכתוב (שם כד) וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו שלמים. וכן מי שבא להתגייר חייב בשלשתן שנא' (במדבר ט״ו:ט״ו) ככם כגר יהיה, וב\"ד חייבים למולו ולהטבילו ולכשיבנה ב\"ה יביא קרבנו. ודרשו ז\"ל (החולץ דף מז ב) שמודיעין אותו תחלה קצת מצות עונשין שבהן, וטעם הודעת העונשין כדי שלא יתגייר שאין הגרים תועלת לישראל כלל שהרי ערב רב גרים היו והם היו סבת העגל וגם היו סבת המגפה לישראל בענין בשר תאוה שחל עליהם הדבר שנאמר (במדבר יח) והאספסוף אשר בקרבו. וכל שהם מתחברין לישראל יש בדבר נזקים הרבה לפי שהם שרש פורה ראש ולענה ואין חיבורן ממנו עולה יפה ואין התולדות היוצאים מהן ראויות ברוב, שהרי מעכה בת תלמי מלך גשור שהיתה יפת תואר במלחמה וגיירה דוד יצא ממנה אבשלום שבקש להרוג דוד אביו ושכב עם נשיו לעיני כל ישראל, ולפיכך דרשו ז\"ל שכל מי שבא להתגייר מעצמו בודקין אחריו שמא בשביל חשק אשה מבנות ישראל או אם היא אשה שביל חשק בחור אחד מבני ישראל ואם לא נמצאת להם עילה מודיעין אותו כובד עול מצות והטורח שיש בעשייתן כדי שיפרשו, ולפיכך לא קבלו גרים בימי דוד ושלמה, בימי דוד שמא מתוך הפחד חזרו, ובימי שלמה שמא מתוך המלכות והטובה שהיו בה ישראל חזרו שכל גיור שיש לו טענה בענין אחד מהבלי העולם אין הגירות שלם. והנשים שגייר שלמה וכן שמשון שנשא לו אשה לא נתגיירו ע\"פ בית דין אלא בשביל טענה מהבלי העולם ולפיכך חשבן הכתוב כאלו הן גויות ובאיסורן עומדות. ועוד שהוכיח סופן על תחלתן שהיו עובדות ע\"ז ובנו להם במות והעלה הכתוב על שלמה כאלו הוא בנאן שנא' (מלכים א י״א:ז׳) אז יבנה שלמה במה וגו'. ומפורש אמרו (החולץ דף מז ב) קשים גרים לישראל הספחת. שנא' (ישעיהו י״ד:א׳) ונספחו על בית יעקב, והטעם לפי שאינם בקיאין בדקדוקי מצות וישראל למדין ממעשיהם. ויש שפירשו מודיעין אותם קצת עונשין שהטעם בו כדי שלא יאמרו היום או מחר בעשותם אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשמו אלו היינו יודעין העונש לא נתגיירנו ונמצא גירותן בטעות וע\"כ יש לנו להודיעם מקצת עונשין כדין שיהיה גירותן בלבב שלם ושיקבלו עליהן הכל, ומה שאמרו קשים גרים אין זה נאמד לגנאי הגרים אלא לגנאי ישראל כלומר כיון שהקב\"ה רואה מחשבתם שעזבו משפחתם וארץ מולדתם ובאו להדבק בשכינה הנה הם מחייבים את ישראל כשאין עובדין להקב\"ה בלב שלם. וכן מצינו במדרש אמר ריש לקיש גדולים גרים בזמן הזה יותר מישראל כשעמדו על הר סיני שהם ראו את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר והנפלאות הגדולות והנוראות והגרים לא ראו מדבר זה כלום ובאין בצר ומצוק להסתופף תחת כנפי השכינה והנה איוב משבח עצמו בכתוב הזה שהיה ביתו פתוח לרוחה לכל עובר ושב אפילו לגרים ולתושבים ומעולם לא היה גר לן בחוץ כלומר אפילו הגר הנכרי הבא להתגייר בשער עירו מאי זה אומה שיהיה היה עושה עמו חסד והיה מאסף אותו אל ביתו ללון כי אע\"פ שאיוב היה מבני ארם מזרע אברהם ולא מבני ישראל אעפ\"כ היה חסיד גדול וצדיק גמור עובד את הש\"י במצות שכליות עושה חסד עם הכל, ועל זה אמר בחוץ לא ילין גר דלתי לאורח אפתח ואין צריך לומר אם היה הגר מעמו שהיה עושה החסד הזה עמו, ומכאן יש על האדם להתעורר שיגדל נפשו במדת הרחמנות שיהיה מרחם על הבריות וכמו שדרשו ז\"ל (שבת קנא ב) כל המרחם מרחמים עליו שנאמר (דברים י״ג:י״ח) ונתן לך רחמים ורחמך. וזה קל וחומר אם איוב באין תורה היה מחזיק במדה זו כ\"ש ישראל שקבלו תורה שהן חייבין להחזיק בה ובמדותיה ידוע כי כשניתנה התורה אפילו לגרים ניתנה שכן דרשו ז\"ל (דברים ל״ג:ד׳) תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב לכל המתקהל ביעקב. וכן דרשו עוד (ויקרא י״ח:ה׳) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כהן לוי וישראל לא נאמר אלא האדם מלמד שאפילו עכו\"ם ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול, ובדין הוא שיהי' להם השכר הגדול כשהם חוזרין לתורת משה בזמן הגלות והשעבוד ושיהיו מכלל ישראל המעולי' והנבחרים שבהם, כי האומות שיתגיירו לימות המשיח מתוך שיראו ישראל בגדולה ובמעלה כי נתנו עליון על כל גויי הארץ לתהלה ולשם ולתפארת אין להם בזה שכר לפי שאין גירותם לשם שמים ולא עשו כן בזמן הלחץ ואע\"פ שהם עתידין שיתגיירו מעצמם אין אנו מקבלין אותם ברצוננו, והוא שדרשו ז\"ל (יבמות פ\"ב דף כד ב) מי גר אתך עליך יפול (ישעיהו נ״ד:ט״ו) מי גר אתך בעניותך עליך יפול בעשירותך. למדנו בזה שלא ישכנו בינינו ברצוננו אלא אותן שנתגיירו בעניותנו, ומכל מקום עתידין כל האומות שיהיו לעתיד לבא גרים כלומר שיתגיירו מעצמם שכן דרשו ז\"ל במסכת ע\"ז בפ' אין מעמידין בתחילתו (דף כד) מאי אותבו חברוהי לר' אליעזר (ישעיהו ס׳:ז׳) כל צאן קדר יקבצו לך וגו' אמר להם ר' אליעזר לימות המשיח אתם משיבים אותי כלם גרים גרורים הם לעתיד לבא שנא' (צפניה ג׳:ט׳) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד: \n"
+            ]
+        ],
+        "Redemption": [
+            [
+                "<b>קויתי</b> ה' קותה נפשי ולדברו הוחלתי (תהילים ק״ל:ה׳). ידוע כי כל ענינם של ישראל מקודש ביותר משאר האומות מפני שהם לקוחים לשמו של הקב\"ה והם עמו וחלקו כענין שכתוב (דברים ל״ב:ט׳) כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו ומי שהוא עבד המלך הנה מעלתו יתירה על שאר עבדי השרים והסגנים ומוראו וחתתו עליהם מפני שהשרים והסגנים הם עבדי המלך אדוניו, וענין הכתוב שהזכיר משה (שם כו) ולתתך עליון על כל גויי הארץ וגו' כי מפני שהם לקוחים לשמו וזה תהלתם ותפארתם לכך הם נתונים עליון על כל שאר העמים. וישאל אדם מה נשתנה העם הזה משאר העמים שהם משועבדים לאומות העולם והולכים בגלות בבלה ובמלכות מדי וביון ובארם והלא מצינו בדורות ראשונים שכל אומה ואומה שהיו רעים וחטאים לה' היה הקב\"ה מכלה אותן מן העולם כענין דור המבול וכיוצא בהן וכענין שדרשו ז\"ל מעולם לא הכה הקב\"ה אומה ושנה בה, וכיון שהענין הזה נוהג בכל האומות מדוע לא ינהג כן בישראל שאם חטאו להקב\"ה ומרו את דבריו יכלה אותו מן העולם ולמה הענישן בעונש פיזור ושיעבוד ולא מצינו עונש זה בשער האומות. ותשובת הדבר ידוע כי אורך הגלות הזה מתמיה עד מאד וירידתן של ישראל ירידה מופלאה יתמה ויפלא עליה לב החושב והוא דבר ירמיה ע\"ה (איכה א׳:ט׳) ותרד פלאים. ואי אפשר שיכלה אותן מן העולם לפי שהם קיום העולם וענינם נקשר בקשר חזק ואמיץ וכענין שהזכיר יהושע (ז) והכריתו את שמנו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול, ודרשו ז\"ל בברכות (פ\"ק דף ז ב) רב הונא רמי כתיב (שמואל ב ז׳:י׳) ולא יוסיפו בני עולה לענותו וכתיב בדברי הימים (כא) ולא יוסיפו בני עולה לכלותו. והענין כי בתחלה כשנבנה בית המקדש נבנה על מנת שלא לענותו שלא יענו עוד אויבים לישראל ולבסוף שחטאו ולא יוסיפו בני עולה לכלותו כלומר נגזר עליהם לענותו אבל לכלותו אי אפשר וזהו שאמר בתחלה לענותו ולבסוף לכלותו, וכן אמר (מלאכי ג׳:ו׳) אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם, ביאורו כי כשם ששמי א\"א לו שישתנה כך אי אפשר לישראל שיהיו כלין. ולפי שנתחייבו ישראל כליה בחטאם ואי איפשר לכלותם לכך גזר עליהם הפיזור והשעבוד בין האומות, וטעם הפיזור לפי דעתי לשני ענינים, האחד כדי שיתפשטו ישראל בכל הקצוות בין האומות שאין בהם תבונה וילמדו האומות מהם האמונה במציאות השם יתברך ובענין ההשגחה השופעת בפרטי בני האדם, והטעם השני לפי שישראל חטאו בארץ הקדושה שהיא נקודת העולם ואמצעות האקלימים והסיעו עצמן מן הנקודה העליונה הנקראת קו האמצעי של מעלה מכוונת כנגד קו האמצעי שלמטה וחללו את קדושתו והוציאו עצמן מרשותו ונשארו ברשות שאר הכחות העליונים לכך נגזר עליהם גלות שיגלו אל יתר הקצוות מן הארץ שהיא נקודה תחתונה מדה כנגד מדה ועם הגלות והשעבוד עונותינו מתמרקין ואנו ניצולין בו מדינה של גיהנם ועל כן בירר לנו אאע\"ה את המלכיות.  ",
+                "<b>ודרשו</b> ז\"ל במדרש תהלים במזמור (תהילים נ״ב:ב׳) בבא דואג אמר רבי שמעון בר אבא הראה לו הקב\"ה לאברהם ד' דברים תורה וקרבנות ומלכיות וגיהנם, תורה מנין שנאמר (בראשית ט״ו:י״ז) ולפיד אש ואין לפיד אלא תורה שנאמר (שמות כ׳:ט״ו) וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים, תנור עשן זה גיהנם שנאמר (מלאכי ג׳:י״ט) בוער כתנור וכתיב (ישעיהו ל״א:ט׳) אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים, קרבנות שנאמר (בראשית ט״ו:ט׳) קחה לי עגלה משולשת, מלכיות שנא' (שם) והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו. אימה זו בבל, חשיכה זו יון, גדולה זו מדי, נופלת עליו זו ארם אמר הקב\"ה לאברהם עתיד בית המקדש ליחרב והקרבנות ליבטל רצונך שישתעבדו בניך במלכיות ואל ישתעבדו בגיהנם הוא שהכתוב אמר לישראל (ישעיהו נ״א:א׳) הביטו אל צור חוצבתם וגו', ואע\"פ שנשתעבדו ישראל בעולם הזה לשעבוד מלכיות וגלו מן הארץ הקדושה עתידין הן לחזור עליה, ושיבנה הבית ויעמוד לעד לעולם, שכן נתנבא ירמיה ע\"ה בזה נבואה מופלאה והבטחה עתידה נוראה והוא שהבטיחנו בשלש הבטחות בשלש פרשיות זו אחר זו, הבטיחנו בפרשה ראשונה שיהיו ישראל קיימים ועומדים כל ימי עמידת חקות שמים וירח וכוכבים, והבטיחנו בפרשה שניה שהקב\"ה לא ימאסם לעולם והודיענו כי זה מן הנמנע, והבטיחנו בפרשה שלישית שיבא זמן ויבנה בית המקדש בנין שלא ינתש ולא יהרס לעולם, ומזה תקנו ז\"ל בתפלת שמנה עשרה ויבנה אותו בימינו בנין עולם שלא ינתש ולא יהרס:  ",
+                "<b>וכתב</b> רבינו שלמה ע\"ה אין בנבואת של הנביאים נבואות עתידות ונחמות מחזיקות טובות לקץ הגאולה כנחמת ירמיה, ונבואה זו של ירמיה עתידה לבא בגאולה אחרונה (מנין) שהרי לא נהיתה בבית שני ע\"כ לשונו בפירושו. פרשה ראשונה הוא שכתוב (ירמיה ל) כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם אם ימושו החקים האלה מלפני נאם ה' גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים, פרשה שניה (שם) כה אמר ה' אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה' כלומר אע\"פ שחטאו לפני, וכן אמר עוד (שם יד) המאוס מאסת את יהודה וגו', כמו שאמר הלא זה מן הנמנע, וכן אמרו במקום אחר (איכה ה׳:כ״א) כי אם מאוס מאסתנו וגו' והכתוב הזה דבק עם חדש ימינו כקדם, אמר חדש ימינו כקדם שאם לא תחדש יהיה נראה כי מאוס מאסתנו ואתה לא מאסת אלא קצפת עלינו, ודרשו רז\"ל על מקרא זה אם קציפה אית סברא ואם מאיסה לית סברא, פרשה שלישית (ירמיה לה) הנה ימים באים נאם ה' ונבנתה העיר על תלה ממגדל חננאל עד שער הפנה ויצא עוד קו המדה נגדו על גבעת גרב ונסב גועתה וכל עמק הפגרים והדשן וכל השדמות עד נחל קדרון עד פנת שער הסוסים מזרחה קדש לה' לא ינתש ולא יהרס עוד לעולם. ופרש\"י ז\"ל עמק הפגרים עמק שנפלו בו פגרי סנחריב וכן תרגם יונתן פגרי משריית אתוראה, השדמות מין גפנים כמו ומשדמות עמורה, שער הסוסים ת\"י תרע בית ריסא דמלכא ע\"כ לשונו ז\"ל, הרי לך שהתנבא ירמיה ע\"ה על מעלתן של ישראל לעתיד בג' הבטחות מופלאות בג' פרשיות אלו שהן מסודרות זו אחר זו:  ",
+                "<b>ומפני</b> שכל אחד ואחד מישראל הוא חייב שיחזק לבו בהבטחת הנביאים ושתהיה תקותו חזקה בהקב\"ה ובדברי נביאיו ולכך הזכיר דוד בכאן (תהלים קל) קויתי ה' קותה נפשי וגו' כי ראה דוד ברוח הקדש ענין הגלות הארוך הזה נתנבא עליו לעתיד לבא בלשון תקוה ותוחלת וכפל הלשון לחוזק התקוה, והאמור בהבטחת הגאולה כי בזמן שיהיו ישראל מתיאשים ממנה תבא ויהיה להם פקידה אחר היאוש, וזהו מאמר הנביא הביטו אל צור חוצבתם וגו' הביטו אל אברהם אביכם וגו' כי נחם ה' ציון וגו', סמך נחמת ציון לענין אברהם ושרה שנפקדו אחרי היאוש ולא היו האומות מאמינים שיהיה להם בן, כן ענין הגאולה כל האומות אומרין שאין לישראל תקוה, ושלא להתיאש הזכיר דוד בכתוב שאחריו נפשי לה' משומרים לבקר ביאור הכתוב אע\"פ שאני בגלות איני מחליף אמונתי ותורתי אלא לה' כענין שכתוב זה יאמר לה' אני והזכיר נפשי לה' ולא אמר אני לה' להורות שאף אם היו נוטלים נפשי איני מודה אלא לשם זהו נפשי לה' ואני מאותן שמיחלים זמן הגאולה וממתינין חוזרין וממתינין זהו שכפל לשון שומרים, והבקר הזה הוא בקר הגאולה, וכן מצינו ישעיה ע\"ה שהמשיל הגאולה לבקר שנא' (שם כא) משא דומה אלי קורא משעיר וגו', אמר שומר אתא בוקר וגם לילה וגו', כנה מלכות ארם בלשון דומה לפי שישראל שרויין בגלות בינם ואין גולה את אזנם קיצם וזמנם, וקרא הכתיב לצור שהוא ארם דומה, ואפשר לומר שקראה דומה מפני שכל הגליות שגלו ישראל נתגלה הקץ שלהן והיו יודעים זמן כל אחד ואחד אבל הגלות הזה של ארם אין מי שמגלה זה הקץ, ועוד נקרא דומה לטעם אחר לפי שארבע מלכיות נמשלים לארבע חיות וכל הנביאים יחדיו מזכירין כל החיות בשמם חוץ מן החיה הרביעית שלא יזכירוה בשמה לעולם כי כן עשה דניאל הזכיר כל חיה וחיה חוץ מזו שאמר (דניאל ז) וארו חיוא רביעאה דחילא ואימתני תקיפא יתירא ושנוי די פרזל לה רברבן אכלה ומדקה ושארא ברגלה רפסה האריך בסיפור תקפה וממשלתה ולא מצינו מי שיזכיר אותה בפירוש כי אם אסף שאמר (תהלים ע) יכרסמנה חזיר מיער. והעי\"ן התלויה כי כן הם עובדי הטלה וגילה לנו בכתוב הזה על שם החיה בפירושו על עבודתה ועל בית ממשלתה שהוא ארם ברמז (ישעיה כא) אלי קורא משעיר. אומר הנביא אלי קורא ישראל מדחקו של שעיר מגלות שעיר שדומה ללילה ושואלים אותי שומר מה מלילה מה יהא בסוף הלילה בסוף גלות ארם שדומה ללילה כמו הצופה הזה שעומד על משמרתו והוא שומר והבריות שואלים אותו כמה חלקים עברו מן הלילה וכמה משמרות עתידות לבא מן הלילה או אם הוא קרוב ליום. כך היו שואלים לנביא אתה שומר, כאמרו (חבקוק ב) על משמרתי אעמודה ואתיצבה על מצפה ואצפה לראות מה ידבר בי ומה אשיב על תוכחתי, אמור לנו מה השיבך הקב\"ה על מלכות ארם זהו שאמר מה מלילה ואחר כך אמר שומר מה מליל הקב\"ה נקרא שומר ישראל שנא' הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. וביאור הכתוב שומר ישראל מה מליל על פורענות ארם עד מתי נמשך הודיענו מתי קצו, והנביא משיבם אתא בקר על שאתם שואלים אותי מדת הלילה כמה משמרות עברו, קרוב הוא לפני הבקר, כלו' קרובה הישועה לבא אתא בקר כבר עבר גלות בבל שדומה ליום ועל שלא עמד אלא שבעים כנהו ליום וגם לילה גם גלות ארם שדומה ללילה כבר עברו שניהם ומי מעכב שאין אנו נגאלים אין שום דבר מעכב אלא תשובה, אם תבעיון בעיו כלומר אם אתם מבקשים להגאל בקשו רחמים לפניו ושובו מן הגליות ובאו לירושלים, למדנו הכתוב בכאן שהגאולה תלויה בתשובה, וכן דרשו ז\"ל (יומא פ\"א דף פו) בזכות התשובה עתידין ישראל להגאל שנא' (ישעיה נט) ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב בזכות שבי פשע ביעקב, והנה אנו רואים כי הבטיחנו משה ע\"ה בתשובה לסבת הגאולה והוא אמרו (דברים ל) ואתה תשוב ושמעת בקול ה' והכתוב הזה הבטחה לומר שעתידין לשוב בתשובה וכן אמר (שם) ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו וגו'. וכיון שהבטיחנו שנשוב בתשובה הבטיחנו אחרי כן שיגדיל מעלתנו יותר וכל הזמנים שעברו והוא שאמר (שם) והטיבך והרבך מאבותיך, והכוונה בזה יותר ממעלת דוד ושלמה והבטיחנו עוד שינקום נקמתנו מן האומות שרדפונו והוא שאמר (שם) ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך והם שתי האומות שאנו משועבדים בין ארם וישמעאל. וכן הזכיר אויביך ושונאיך אויביך אלו בני עשו ושונאיך אלו בני ישמעאל וכן התנבא עליהם מיכה ע\"ה (מיכה ה) תרום ידך על צריך וגו'. ושתי אומות הללו הם תרי אווזי דרבה בר בר חנה והוא שדרשו ז\"ל בבבא בתרא (פ\"ה דף ע\"ג ב) אמר רבה בר בר חנה זמנא חדא הוה אזלינן במדברא וחזינן להנהו תרי אווזי דשמטי גדפייהו משמנייהו ונגיד חוטא דדובשא מינייהו אמינא להו מי אית לי בגויכו לעלמא דאתי חדא דלא לי גדפא וחדא דלא לי אטמא כי אתינא לגבי ר' אליעזר אמר לי עתידין ישראל ליתן את הדין. ושתי אומות הללו הראן שלמה ע\"ה שתי בנות שהם מזומנות לגיהנם הוא שאמר (משלי ל) לעלוקה שתי בנות הב הב, ועליהם הזכיר בסמוך (שם) תחת שנואה כי תבעל ושפחה כי תירש גבירתה שנואה זו ארם שנ' (מלאכי א) ואת עשו שנאתי ושפחה זה ישמעאל שהוא בן השפחה ועליהם הזכיר ישעיה ע\"ה (ישעיה סו) המתקדשים והמטהרים אל הגנות. וכבר הבטיחנו ישעיה הנביא ע\"ה בפי' על אבדן המלכות הזאת מלכות עכו\"ם וקרא אותם פריץ חיות, והודיענו הכתוב על חרבן ארצו שתהיה שממות עולם והוא שאמר (ישעיה לד) קרבו גוים לשמוע ולאומים הקשיבו כי קצף לה' על כל הגוים וחימה על כל צבאם וגו' ואומר (שם) ונמקו כל צבא השמים ונגולו כספר השמים וכל צבאם יבול, ואומר כי רותה בשמים חרבי. מפני שהאומות שהם למטה תלויות בכחות של מעלה על כן תלה הנביא ע\"ה ביטול השמים וכל צבאם לביטול האומות שאין לך אומה יורדת למטה שלא יפול שרה מלמעלה תחלה שנאמר (שם כ) יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה וזהו שאמר (שם לד) כי רותה בשמים חרבי למעלה ועל עם חרמי תרד למטה ועל עם שיהיה נלכד בחרמי תרד למשפטי. ויש שאומר ועל עם חרמי על עם חרם כלו' כאלו אמר ועל עם מקולל ותהיה היו\"ד נוספת וכן (שופטים יג) והוא פלאי, ומה שאמר ונגולו כספר מלשון חכמים גולל את הספר, וביאור מלת כספר כמו בספר וכן ת\"י ואיתמחון מתחות שמיא כמה דאמיר עליהון בספרא וכונת הכתוב דורש כי אומות העולם שהם עכשיו במעלה העליונה באותה שעה כשימחו מן השמים יהא דוחה עליהם חשך כאלו נגללו השמים ואין אור בעולם. ואמר אחרי כן (שם) חרב לה' מלאה דם הדשנה מחלב דם כרים ועתודים משל על הגדולים מחלב כליות אלים משל על הפחות והסגנים וירדו ראמים עמם הם המלכים ויועצי ארץ והזכיר וירדו לשון ירידה והשפלה ויכלול עוד יללה ובכיה מלשון וירדתי על ההרים ודרשו ז\"ל ראמים אלו ארמיים. וירשוה קאת וקיפוד קאת הוא עוף מצוי במדבר ואמרו רז\"ל קאת זה הקיק עוף יש בכרכי הים וקיק שמו. קפוד לשון כריתה כמו (ישעיה לח) קפדתי כאורג חיי (שם לד) ונטה עליה קו תהו משפט שממה, ואבני בהו, משקלו של חרבן, ובא לומר שתהיה תוהה וריקנית מאין אדם ובהמה כענין המדבר שנקרא (דברים לב) תהו יליל ישימון. חוריה ואין שם מלוכה וי\"ו ואין שם נוספת כמו ותשב תמר ושוממה (ש\"ב יג) ויאמר הכתוב החורים שלה אין שם מלוכה יקראו כלומר לא ימצא שם אחד מחוריה שיהיו מכריזין מלוכה לארם שיאמרו ברו לנו מלך ולמה לפי שכל שריה יהיו אפס (ישעיה לד) ופגשו ציים את איים ושעיר על רעהו יקרא. ציים הם הסנוניות. איים הם חתולים. ותרגם יונתן ויערעון תמוון וחתולין. יתנבא עליהם כי יתקבצו שם חיות כדרך שמתקבצות במדבר. ולפי שהזכיר בכאן קצת מן החיות ואי אפשר להזכיר את כלן בפירוש לכך אמר (שם) דרשו מעל ספר ה' וקראו אחת מהנה לא נעדרה. דרשו מעל ספר ה' והוא החומש שמספר שם כל המכות שהביא הקב\"ה על המצריים במצרים ובכללם מכת הערוב והוא שהביא עליהם מן המדבר חיות ונמרים והוא שכתוב (שמות ד) הנני משליח בך ובעבדיך וגו'. כלומר את הערוב שבמדבר כי לא היה בריה חדשה על כן הזכירו בה\"א הידיעה מה שלא תמצא כן בשאר המכות. אחת מהנה לא נעדרה שלא תבואנה על ארם, אשה רעותה לא פקדו כמו (במדבר לא) ולא נפקד ממנו איש. (שמואל א ב) כי יפקד מושבך. ויש שפירשו דרשו מעל ספר ה' וקראו כשתבא השעה ותתקיים נבואה זו על ארם דרשו מעל ספר ה' הוא הספר הזה של ישעי' וקראו בפרשה הזאת אחת מהנה לא נעדרה מכל מיני החיות שמנינו כאן שלא תמצאו אותן על ארץ אדום, ורבותינו ז\"ל דרשו על הכתוב הזה דרשו מעל ספר ה' וקראו הוא ספר בראשית שכתוב בו (בראשית ז) והבאים זכר ונקבה מכל בשר באו מובאים אין כתיב אלא והבאים מאליהן באו א\"ר יוחנן דרשו מעל ספר ה' וקראו ומה אם להסגר בתיבה שנים עשר חדשים הם באים מאליהן להפטם מבשר גבורים על אחת כמה וכמה הה\"ד (יחזקאל לט) ואתה בן אדם אמור לצפור כל כנף ולכל חית הארץ התקבצו ובאו האספו מסביב, על זבחי אשר אני זובח לכם זבח גדול על הרי ישראל ואכלתם בשר ושתיתם דם בשר גבורים תאכלו ודם נשיאי הארץ תשתו (ישעיה לד) כי פי הוא צוה ורוחו קבצן, מלת ורוחו חוזר למלת פי כלו' ורוחו של פי כענין שכתוב (תהלים לג) וברוח פיו כל צבאם (ישעיה לד) והוא הפיל להם גורל וידו חלקתה להם בקו עד עולם יירשוה לדור ודור ישכנו בה. יאמר והוא הפיל להן לחיות שהזכירן ארץ עכו\"ם בגורלם וידו חלקתה להם הארץ בקו שמא קאמר לשעה עד עולם יירשוה קאת וקפוד וכל שאר הנזכרים לדור ודור ישכנו בה. (שם לה) ישושום מדבר ציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת יאמר על מפלת החומות של עכו\"ם ושל בצרה ישישו מהם מדבר וציה וציון וירושלים, ציון נקרא מדבר, וירושלים נקראת ציה. (שם סד) ציון מדבר היתה וירושלים שממה. ישושום כמו ישישו מהם כמו בני יצאוני יצאו ממני. פרוח תפרח ותגל כנגד שהזכיר למעלה (ישעיה לג) אבל אומללה ארץ כבוד הלבנון נתן לה כנגד שהזכיר למעלה (שם) החפיר לבנון קמל. הדר הכרמל והשרון כנגד שהזכיר היה השרון כערבה ונער בשן וכרמל. המה יראו כבוד ה' מלת המה תחזור למדבר ציה וערבה (שם לד) חזקו ידים רפות לא אמר חזקו בחירק תחת החי\"ת אלא חזקו ועניינו חזקו אחרים אתם שידיכם רפות, הנה אלהיכם נקם יבא בנקם יבא כשיבא על או\"ה. גמול אלהים כגמול אלהי' הוא יבא על ישראל נקם לאומות גמול לישראל. (שם) אז תפקחנה עיני עורים באמונה ואזני חרשים תפתחנה. אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם אין להבין שיתרפאו מכל וכל אבל הוא משל ויורה על זה מה שאמר כי נבקעו במדבר מים ונוזלים בערבה, ובקוע המים והנחלים רמז לשפע החכמה וההשגה בידיעת השי\"ת וע\"ז אמר (שם) והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים. בנוה תנים רבצה בנוה שהיה התנין רובץ והיה בו חציר כענין שנאמר (שם) חציר לבנות יענה יחזור לקנה וגמא שהוא מקום המים, ואמר זה על ירושלים שהיתה כמדבר זהו כי נבקעו במדבר מים והיה שם באותו מדבר נוה מסלול ודרך הקדש יקרא לה לא יעברנו טמא לאותו דרך והוא למו כי הוא המיוחד לישראל שהם קדושים וטהורים, הולך דרך תמים ואוילים לא יתעו כל מי שהולך דרך ואפילו האוילים שאין להם תבונה לא יתעו לא יהיה שם אריה זו מלכות בבל שנמשלה לאריה שנאמר (ירמיה ד) עלה אריה מסובכו. ופרוץ חיות זה החזיר שהוא פריץ שבחיות. והלכו גאולים והלכו שם הגאולים לבדם וזהו שאמר (ישעיה לד) ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>כאיל</b> תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלהים צמאה נפשי לאלהים לאל חי מתי אבוא ואראה פני אלהים (תהילים מ״ב:ב׳-ג׳). בני קרח התנבאו בכאן על הגלות הזה שישראל צועקין ועורגין מתוכה כאיל תערוג על אפיקי מים לצער הצמא. והמשילם לאיל הנקבה החלושה כי כן ישראל חלשים בגלות ותשש כחם כנקבה ולכך אמר כאיל תערוג ולא אמר יערוג, צמאה נפשי מלת צמאה נמשכה למעלה עם האיל כלו' כאיל שתצמא אל המים כן צמאה נפשי לאלהים, ומן הידוע כי גוף האיל יש בו חמימות חזקה יותר מדאי מצד שהוא אוכל נחשים ועקרבים ותאות הצמא שלו חזקה יותר משאר הצמאים ותאות האדם הצמא חזקה יותר משאר התאוות ותאות צמאון הנפש אל הבורא יתעלה יותר חזקה מצמאות הגוף הצמא, ומפני זה ימשילו בני קרח המתנבאים על כלל ישראל צמאון נפשם לצמא האיל כי א\"א להמשילו ולהפליגו ביותר מזה. לאלהים לאל חי כנגד מלכות ארם שעובדין לאל אחר. מתי אבוא ואראה פני אלהים, הזכיר מתי אבוא לריחוק זמן הגלות. (שם) היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה באמור אלי כל היום איה אלהיך יאמר הנה מלכות ארם מתמידין עלי כל היום חרופים וגדופין כהתמדת הלחם יום ולילה ואומרים לי איה אלהיך. והענין הזה כבר התנבאו עליו הנביאים כלן שהם עתידין לחרף ולגדף אותנו שהן עתידים לקרוא אותנו טמאים ולפסול אותנו במומן הוא שאמר (ישעיהו ס״ה:ד׳) היושבים בקברים ובנצורים ילינו האוכלים בשר החזיר ומרק פגולים כליהם האומרים קרב אליך אל תגע בי כי קדשתיך אמר הכתוב הם טמאים אוכלי בשר החזיר ואומר לישראל אל תגע בי כי קדשתיך וכענין שאמרו ז\"ל (קדושין פרק קמא דף מ) כל הפוסל במומו פוסל. וכן התנבא ישעיה עוד על זה הוא שאמר (ישעיהו נ״א:ז׳) שמעו אלי יודעי צדק עם תורתי בלבם אל תיראו חרפת אנוש ומגדפותם אל תחתו כי כבגד יאכלם עש וכצמר יאכלם סס וצדקתי לעולם תהיה וישועתי לדור דורים, אמר תורתי בלבם לא בפיהם בלבד אלא שמקיימין מה שלומדים כי הם יראו הגאולה, אל תיראו חרפת אנוש שמחרפין אתכם בגלות על שאין אתם מאמינים באמונתם ועל איחור הגלות כי כבגד שיאכל עש יאכל אותם הרע הבא עליהם כבגד שיאכל אותו עש וצדקתי לעולם תהיה כלומר הם יאבדו מן הארץ ואתם תחיו בה בישועתי שאתן לכם. ועז\"א דוד ע\"ה (תהילים ע״ד:כ״ב) קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני נבל כל היום, קרא מלכות ארם נבל והוא שהזכיר בכתוב שלמעלה אל תתן לחית נפש תורך והיא החיה הרביעית שהתפלל עליה גער חית קנה וגו' ועליו הזכיר משה ע\"ה (דברים ל״ב:כ״א-כ״ב) בגוי נבל אכעיסם כי נבל יקרא מי שאינו זוכר ברית אחים ומשלם רעה תחת טובה, וזה שכתוב (עובדיה א׳:י׳) מחמס אחיך יעקב וגו' וכן הזכיר דוד עוד (תהילים ע״ט:י״ב) והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם וגו'. וכן עוד זכר ה' חרפת עבדיך שאתי בחקי כל רבים עמים וגו'. ובמד' תהלים אמר רבי יוסי אין הרשעים מזדווגים לאדם אא\"כ מחרפים תחלה שנאמר (דניאל ז׳:כ״ה) ומלין לצד עילאה ימלל ולקדישי עליונין יבלא, עילאה זה הקב\"ה אח\"כ לקדישי עליונין יבלא אלו ישראל כמה דאת אמר קדושים תהיו, ומנין שנקראו עליונים שנאמר (דברים כ״ו:י״ט) ולתתך עליון משל לאדם שהיה לו כרם והיו ליסטים מבקשין ליכנס לתוכו ולא היו יכולין לפי שהיה מוקף גדר מה עשו פרצו את הגדר ונכנסו לכרם כך אומות העולם מזדווגין לישראל שהן כרמו של הקב\"ה שנא' (ישעיהו ה׳:ז׳) כי כרם ה' צבאות בית ישראל והם מחרפין להקב\"ה ואח\"כ באין על ישראל שנאמר ומלין לצד עילאה ימלל ואח\"כ ולקדישי עליונין יבלא ויסבר להשניא זמנין ודת. זמנין אלו שלש רגלים. ודת זו תורה. שנאמר (דברים לג) מימינו אש דת למו. ויתיהבון בידיה. יכול לעולם ת\"ל (דניאל ז׳:כ״ה) עד עידן עידנין ופלג עידן. ומפני שהן מחרפין אותנו תמיד כל היום אמר דוד (תהילים מ״ב:י״ב) מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי עלי וכענין שכתוב כל היום כלימתי נגדי וגו'. (שם מד) מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם, ולכך אמר דוד ע\"ה מה תשתוחחי נפשי ותהמי עלי הוחילי לאלהים כי עוד אודנו. כענין שכתוב ומלאך פניו הושיעם, והזכיר שנית בסוף המזמור הזה פסוק מה תשתוחחי כמשפט לשון הנבואות שהוא כפול, ובמזמור שאחריו הזכיר שפטני אלהים וריבה ריבי מגוי לא חסיד להודיע כי דבריו דברי חלקות ומראה עצמו חסיד. וכן כתיב בעשו (בראשית כ״ה:כ״ח) כי ציד בפיו היה צד את הבריות ואת אביו בפיו ועל כן יקראנו לא חסיד. כלומר מראה עצמו חסיד ואינו כן ומראה עצמו איש אמת והוא איש מרמה ועולה, כי אתה אלהי מעוזי למה זנחתני, כלו' אלהי כחי יש לך כח לפלטני מידו, וכן אמר דהע\"ה קומה ה' קדמה פניו הכריעהו פלטה נפשי מרשע חרבך. ואמרו במדרש קדמה פניו קדמיה לרשיעא מקמי דליקדמך. הכריעהו מכף זכות לכף חובה, דבר אחר הכריעהו שיברח כמד\"א המה כרעו ונפלו פלטה נפשי מרשע חרבך מזה שבא עלי מכח אבותיו. פלטה נפשי בזכות התורה שנקרא חרב שנאמר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, ד\"א פלטה נפשי מזה שבא עלי מכח החרב שאמר לו יצחק (בראשית כ״ז:ל״ט-מ׳) ועל חרבך תחיה, ד\"א מאותו חרב שהוא חרבך שהוא עתיד ליפול בחרבך שנאמר (ישעיהו ל״ד:ה׳) כי רותה בשמים חרבי הנה על אדום תרד על כן שלח אורך ואמתך המה ינחוני וגו'. שלח אורך זה מלך המשיח. ואמתך זה אליהו שכתוב (מלאכי ב׳:ו׳) תורת אמת היתה בפיהו:  ",
+                "<b>ובמדרש</b> שלח אורך ואמתך המה ינחוני. אמר ישראל לפני הקב\"ה גאל אותנו כמו שגאלת לאבותינו מן הלחץ שהיו לוחצים מצרים וכה\"א (שמות ג׳:ט׳) וגם ראיתי את הלחץ אין לי אלא לחץ למה קודר אתהלך בלחץ והלא שלחת להם שני גואלים משה ואהרן שנא' שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו. וכמו כן ישלח לנו שנים כנגדן שנא' שלח אורך ואמתך המה ינחוני. האחד זה אליהו שנאמר (מלאכי ג׳:כ״ג) הנה אנכי שלח לכם את אליהו הנביא. והשני מלך המשיח שנא' (ישעיהו מלכים ב א׳:ו׳) הן עבדי אתמך בו וגו' לכך נאמר (תהילים מ״ג:ג׳) שלח אורך ואמתך, לשם נאמר (שמות ט״ו:י״ז) תביאמו ותטעמו וכאן נא' (תהילים מ״ג:ג׳) יביאוני אל הר קדשך. והזכיר שלישי בסוף המזמור השני (שם) מה תשתוחחי נפשי וגו' כי שם באותו זמן תהיה ההודאה שלימה, והוא שהזכיר בכתוב של מעלה (שם) ואבואה אל מזבח אלהים אל אל שמחת גילי ואודך בכנור אלהים אלהי, ואז תשוב הנבואה לקדמותה (ישעיהו י״א:ט׳) ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. והקב\"ה יצוק על ישראל רוח נבואה כמי שיוצק מי גשמים על הארץ שנאמר (שם מד) כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה אצוק רוחי על זרעך וברכתי על צאצאיך. וידוע כי המים משיבים נפש הצמא וכן כתיב אשפוך את רוחי על כל בשר. וכן הבטיח ישעיה הנביא ע\"ה שתהיה ההשגה והידיעה על השלמות יותר ממה שהיתה במעמד הר סיני אף שהיה עין בעין היה זה ע\"י מחיצה מבדלת והוא הענן שהיה הכבוד בא בתוכו וכענין שכתוב (במדבר י״ד:י׳) וכבוד ה' נראה בענן אל כל בני ישראל וכתיב ומראה כבוד ה' כאש אוכלת וגו'. וכל הראיה הזאת לא היתה אלא במחיצת ענן. והוא שכתוב בפירוש אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם. מפני שהזכיר עין בעין סמך לו מיד ועננך כלומר במחיצת ענן אבל לעתיד לבא בזמן הגאולה עתידין כל ישראל לראות הכבוד בלא מחיצת ענן שנא' (ישעיה נד) קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו וגו':  "
+            ],
+            [
+                "<b>בעשותך</b> נוראות לא נקוה ירדת מפניך הרים נזולו ומעולם לא שמעו לא האזינו עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו (ישעיהו ס״ד:ב׳-ג׳). ישעיה הנביא ע\"ה הודיענו בכאן שני דברים, האחד עלויין של ישראל שנעשה עמהם מה שלא נעשה עם שום אומה ולשון ולכך הזכיר ענין הנוראות והאותות והמופתים שעשה במצרים וענין המעמד הקדוש של הר סיני, והשני עלויו של הקב\"ה ורוממותו שאע\"פ שברא שרים למעלה הנקראים אלהים והם ממונים על שבעים אומות שיש למטה לא נמצא אחד מן האלהים ההם שיעשה אותות ומופתים לאומתו שהוא ממונה עליה כאלהי ישראל, ומן הידוע כי האותות והמופתים ההם הם כולם מאת הש\"י כי ישראל במצרים עובדי ע\"ז היו ולא היו ראוים לכך. וכיון שהיה הכל חסד מאתו יתברך מכאן שאין אומה ולשון חייבין להקב\"ה כישראל שהם עמו מיוחדים לחלקו אע\"פ שכל הנברא יתחייב מדרך השכל לעבוד את בוראו וכל שבעים לשון שבעולם הם חייבים להללו ולשבחו לפי שהוא בראם והמציאם מאין ונותן להם טרפם ובידו נפשם מ\"מ אין חיובם כ\"כ כישראל שהם עמו מיוחדים לחלקו לפי שאין הילולם וקלוסם כדאי אצלו, ומזה דרשו ז\"ל (תהלים קיו) הללו את ה' כל גוים וגו' וכ\"ש אנו שגבר חסדו עלינו., וכן הזכיר עוד (ישעיהו ס״ג:ז׳) חסדי ה' אזכיר תהלות ה' וגו', יאמר חסדי השם אזכיר ותהלותיו בכל העולם אבל לבית ישראל הוא רב טוב כי הם גמולי רחמיו וחסדיו יותר מכולם, וכן אמר דוד ע\"ה יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו כלומר יעידוהו ישראל על חסדו כי הם העדים בזה יותר משאר האומות, ולפי שעיקר האמונה הוא להאמין מציאות הש\"י וענין מציאותו לא נתברר בין האומות ולא היחל להתפרסם בעולם בנסים מפורסמים כ\"א ע\"י ישראל במצרים ונגמר הענין במעמד הר סיני כענין שכתוב שם (דברים ד׳:ל״ה) אתה הראת לדעת. על כן פרט הנביא בכאן הנוראות שנעשו במצרים. וענין מאמר הקדוש אשר מתוכם יתברר מציאות הש\"י והוא תחלת פרסום האלהות וגמרו, וזה הוא שאמר (שם) בעשותך נוראות לא נקוה ירדת מפניך הרים נזולו. אמר הנביא כשעשית לנו נוראות במצרים לא נקוה אותם כלומר לא היינו מקוים אותם כי לא היינו ראוין לכך כשירדת על הר סיני מפניך הרים נזולי מפני החרדה והפחד כענין שנאמר (שמות י״ט:י״ח) ויחרד כל ההר מאד זהו עילויין של ישראל שנתעלו על האומות מתוך נוראות מצרים מתוך האותות שנעשו להם במצרים וגלוי שכינה בהר סיני, והשני עילויו של הקדוש ב\"ה שלא נמצא שום כח מן הכחות העליונים שיעשה אותות ומופתים ושיפליא לעשות בעמו. כעמו שהוא ממונה עליו בכחן של ישראל וזהו שאמר (שם) ומעולם לא שמעו ולא האזינו עין לא ראתה אלהים זולתך וגו', נראה לי מפשט הכתוב הזה שיאמר מעולם לא שמעו לא האזינו האומות ועין של שום אומה מהם לא ראתה שום אלהים שיעשו כן לעמו המחכה לו זולתך, וא\"כ הנה זה עדות ומופת על עלויו של הקב\"ה שהוא כחן של ישראל, וזהו (דברים י׳:י״ז) אלהי האלהים ואדוני האדונים ושאין בכלם כמוהו. כענין שהזכיר משה ע\"ה (שם לג) אין כאל ישרון. ויתכן עוד לפרש כי הנביא ידבר בכתוב ראשון עם הקב\"ה ובשני עם ישראל ויאמר ומעולם לא שמעו ולא האזינו האומות קול אלהים כאשר שמעת אתה ועין לא ראתה אלהים זולתך שאתה ראית אותו מתוך הענן הוא שכתוב (במדבר י״ד:י״ד) אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם, וכן יעשה למחכה לו שיראנו והוא השכר השלם. עוד אפשר לפרש ומעולם לא שמעו ולא האזינו הנפלאות שעשה לשעבר ועין לא ראתה מה שיעשה עוד לעתיד למחכה לו, וזה ירמוז ענין גאולתנו העתידה שכתוב בה (דניאל י״ב:י״ב-י״ג) אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות ושלשים וחמשה. וידוע לכל מבין כי גלותנו נתנו בו שלשה קצים כענין גלות מצרים:  "
+            ]
+        ],
+        "Laws": [
+            [
+                "<b>מגיד</b> דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל (תהילים קמ״ז:י״ט). ידוע כי לולא המשפט היה סדר עולם בטל ולא היה ישובו מתקיים כלל. ומצינו שהעולם נברא בו שנאמר בראשית ברא אלהים. ואין אלהים אלא דיין שנאמר (שם ה) כי אלהים שופט וכן דרשו ז\"ל (אבות פ\"ק) על שלשה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. שאם לא היה המשפט היו בני אדם גוזלין זה את זה וחומסין זה את זה והורגין זה לזה, ומצינו ישעיה הנביא ע\"ה שהיה מזהיר את ישראל על המשפט שנאמר (ישעיה נה) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה והיה מוכיח את בני דורו ע\"ז כשלא היה ביניהם משפט שנאמר (שם נט) והוסג אחור משפט, יאמר כי המשפט שב לאחור ולא היה לו מקום ביניהם. וידוע שלא נאבדו דור המבול אלא על שקלקלו את המשפט והיו עושים חמס, ולא נחתם גזר דינם אלא על החמס שנאמר (בראשית ו׳:י״ג) קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם, הלא תראה כי התורה כולה תלויה על המשפט ולכך נמסר למשה ואלה המשפטים אחר עשרת הדברות מיד. וכן אמרו במדרש תורה דינין מלפניה ודינין מלאחריה, דינין מלפניה (שמות ט״ו:כ״ה) שם שם לו חק ומשפט, דינין מלאחריה (שם כא) ואלה המשפטים ועשרת הדברות באמצע וכן הכתוב אומר (משלי כא) באורח צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט, אברהם אבינו הזהיר על המשפט שנאמר (בראשית י״ח:י״ט) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו', ולא זכה יהודה למלכות אלא ע\"י המשפט שכן דן תמר כלתו לשרפה שנאמר (בראשית ל״ח:כ״ד) ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף ואחר ששלחה לו התותמת והפתילים הכיר יהודה בדבר ואמר צדקה ממני ויצאו ממנה פרץ וזרח, וכן בדוד כתיב (שמואל ב ח׳:ט״ו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו, ואף בירושלים כתיב (ישעיהו א׳:כ״א) מלאתי משפט ונשתבחה במדה הזאת, ומצינו ג\"כ שתרבה כשקלקלו המשפט שנאמר (שם) יתום לא ישפוטו ואף היא עתידה לשוב ע\"י משפט שנאמר ציון במשפט תפדה, ופשוטו של מקרא ציון במשפט תפדה ציון שלא חטאה במשפט תפדה כלומר דין הוא שתפדה כיון שלא חטאה אבל שביה שחטאו צריכין צדקה א\"א שיפדו במדת הדין אלא בצדקה שהיא מדת רחמים: \n",
+                "<b>בא</b> וראה כמה גדול כח המשפט שאם אין משפט בעולם אין שלום בעולם שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. וזהו שאמרו ז\"ל (אבות פ\"ג) הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו. ואין שלום במלכות אלא ע\"י משפט שנאמר (משלי כ״ט:ד׳) מלך במשפט יעמיד ארץ. ומפני שהמשפט הוא סבת השלום מצינו ביתרו כשנתן עצה למשה על דבר המשפט שהזכיר בה שלום. הוא שאמר (שמות יט) אם את הדבר הזה תעשה וגו' על מקומו יבא בשלום, גדול כח המשפט שבזמן שהמשפט נעשה בארץ אין הקב\"ה יושב בדין עמהם ודן אותם ברחמים וכשאין המשפט בארץ הוא דן אותם במדת הדין, שכן דרז\"ל במדרש תהלים בזמן שאין הדין בארץ הקב\"ה יושב עמהם בדין בשמים שהרי הדין אומנתו של הקב\"ה שנאמר (ישעיהו ל׳:י״ח) כי אלהי משפט ה'. וכשנוטלים אומנתו ועושין את הדין בארץ הקב\"ה דן אותם ברחמים שנאמר (ויקרא כ״ו:ג׳) אם בחקותי תלכו. ומה שאמר (חהלים קמח) ומשפטים בל ידעום ולא אמר לא ידעום להורות שכל התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל תלויה במשפט ולכך הזכיר בל: \n",
+                "<b>ידוע</b> כי המשפט מכון כסא הכבוד שנאמר (תהלים פט) צדק ומשפט מכון כסאך, ומי שהוא מעמיד המשפט הוא מעמיד הכסא ומי שהוא מטה המשפט ופוגם אותו הוא פוגם את הכסא, וידוע שאין כסא המלכים נכון אלא במשפט שכן כתוב בחזקיה המלך (ישעיהו ט״ז:ה׳) והוכן בחסד כסא וגו'. ובמדרש (תהלים קמח) מגיד דבריו ליעקב אלו עשרת הדברות חקיו ומשפטיו לישראל ואלה המשפטים לא עשה כן לכל גוי לא נתן הכל אלא לישראל, אדם הראשון נצטוה שש מצות בא נח והוסיף לו שביעית זו היא אבר מן החי. בא אברהם הוסיף לו שמינית זו מילה. בא יעקב הוסיף לו תשיעית זה גיד הנשה. באו ישראל נתן להם עשרת הדברות נתן להם את הכל, וזהו שכתוב (במדבר ז׳:י״ד) כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת, כף אחת זו התורה שנתנה מידו של הקב\"ה לכף ידו של משה והיא תורה אחת והם עשרת הדברות מלאים קטרת תרי\"ג בגימטריא בחלוף קו\"ף בדל\"ת באותיות א\"ת ב\"ש, כשעמדו על הר סיני ואמרו (שמות כ״ד:ז׳) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע אמר להם הרי כל התורה נתונה לכם הוי אומר לא עשה כן לכל גוי שכן אמרה תורה (שם כא) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, ודרשו ז\"ל מה שדרשו. ואמרו במדרש רבי אליעזר אומר אם יש דין למטה אין דין למעלה ואם אין דין למטה יש דין למעלה. כיצד אם יעשו התחתונים משפט אינו נעשה מלמעלה אמר הקב\"ה אלו הייתי מבקש שעה לעבור את הדין לא היה העולם יכול לעמוד שכן אמר ישעיה ע\"ה (ישעיהו כ״ז:ד׳) אפשעה בה אציתנה יחד. אם אני פוסע בדין פסיעה אחת אשרוף כל העולם כלו למה (שם) או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. כלומר אם יחזיקו בדיני התורה: וצריך אתה לדעת כי העבירה הזאת היא חומר לכמה עבירות כי משרשה יפרו וירבו ענפי חטאים גדולים גם בכנפיה נמצאו נזקים ומכשולות הרבה לאין קץ ויותר חמורה היא מרציחה ואבאר לך כיצד. ידוע כי הרציחה מן העבירות החמורות שבתורה והעונש גדול וחמור מאד לפי שהוא שופך דם האדם ומאבד נפש אחת מן העולם ולא איבד את הנרצח לבדו כי אם זרעו היוצא ממנו שאין לו סוף שהרי אדם הראשון יחידי היה וכל הבריות של שבעים לשון שיש בעולם כולן היו תולדותיו וא\"כ למדנו כל המאבד נפש אחת כאלו איבד עולם מלא, וכן לענין ההצלה והטובה כל המקיים נפש אחת כאלו קיים עולם מלא. הא למדת כמה גדול עון הרציחה, ואע\"פ שעון הרציחה חמור עון הגזל וחלול השם חמור ממנו כי הרוצח נמחל לו בתשובה שכן מצינו בקין. ולא כן הגזל שאין התשובה מועלת לו עד שיחזירנו ואם אינו מחזירו אין נמחל לו לעולם, וכבר בארתי זה באות גימ\"ל בענין הגזל. וכן חלול השם אין התשובה מועלת לו כי הוא חמור מכריתות ומיתות בית דין שכן דרשו ז\"ל במסכת יומא (פרק בתרא דף פז) עבר על כריתות ומיתות ב\"ד ועשה תשובה תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין שנאמר (תהלים פט) ופקדתי בשבט פשעם וגו' אבל מי שיש בידו חלול השם אין כח בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר ולא ביסורין למרק אלא כלן תולין ומיתה ממרקת שנאמר (ישעיהו כ״ב:י״ד) ונגלה באזני ה' צבאות, ושתי עבירות אלו גזל וחילול השם הם חמורות יותר מן הרציחה. חילול השם שהרי נותן כבודו לאחר ותהלתו לפסילים. ואוי למבוכה הזאת ולשכרות הגדול הזה במקום שיודעין כן ועוברין, וכענין שאמר הנביא (שם כט) שכרו ולא יין וכו' שהרי מניחין את העיקר ונותנין לע\"ז מוהר וחשיבות, והוא שאמר דוד ע\"ה (תהילים ט״ז:ד׳) ירבו עצבותם אחר מהרו כשהם נותנין מוהר לאל אחר לעבדו. גזל שהרי זה גזל גמור ואינו חושבו לגזל וע\"כ אינו מחזירו ולפיכך אין לו מחילה בעולם: כל מי שאינו נוהג במשפטי התורה כאלו הוציא עצמו מאלהותו של הקב\"ה שכן אמרה תורה (ויקרא כ״ד:כ״ב) משפט א' יהיה לכם וגו'. כי אני ה' אלהיכם. ונראה לי כי אומר הכתוב הזה משפט אחד משפט של אחד אותו משפט שניתן לכם בהר סיני. כי אני ה' אלהיכם אם עשיתם אותו משפט אני ה' אלהיכם. ומכלל הן אתה שומע לאו שכל מי שאינו נוהג אותו משפט הרי הוא כאלו הוציא עצמו מאלהותו של הקב\"ה וכפר בעיקר, שהרי דבר ידוע שכל האמונות שיש לאומות ומשפטיהם הם פירות התורה והמשפטים שבתורה הם מעיקרי התורה וכשאין אנו עוסקין בהם הנה זה חלול השם, ואותם שאפשר להם למחות ואין מוחין הרי הם מחללין את השם ומכלין ממונם של ישראל ועתידים הן ליתן את הדין: משפט קראו הכתוב משפט צדק שנא' (דברים ט״ז:י״ח) ושפטו את העם משפט צדק. לפי שהשופט עושה צדק עם שניהם עם הזכאי שהוא נוטל ועם החייב שמוציא גזלה מתחת ידו, וז\"ש (תהלים פז) אמת מארץ תצמח וכו'. מצינו שמשה רבינו עליו השלום מסר נפשו על שלשה דברים על התורה ועל המשפט ועל ישראל. על התורה שנאמר (שמות ל״ד:כ״ח) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה. על ישראל שנאמר (שמות ל״ב:ל״ב) ועתה אם תשא חטאתם. ועל הדינין שנאמר (שם) וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו שמסר את נפשו, ולפי שמסר את נפשו על הדין נקראו הדיינין על שמו (דברים ט״ז:י״ח) שופטים ושוטרים תתן לך והש\"י ישיב שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה. שכן הבטיחנו (ישעיהו א׳:כ״ו) ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה, וכתיב ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה: \n"
+            ]
+        ],
+        "Submission": [
+            [
+                "<b>כה</b> אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי ואת כל אלה ידי עשתה (ישעיהו ס״ו:א׳-ב׳). ידוע כי מדת ההכנעה הוא מעיקרי התורה ועבודה שאין עבודת העבד שלימה אצל האדון עד שינהג עצמו במדת העבדות. וממדת העבדות הוא ההכנעה כי מתוך ההכנעה יהיה לבו של אדם שלם עם הקב\"ה, וענין ההכנעה הוא קריעת הלב והוא דבר הנביא ע\"ה (יואל ב׳:י״ג) וקרעו לבבכם ואל בגדיכם. והוא שיכניע אדם את לבו לפני אדון הכל יתב' ויהיה נרתע וחרד על דבריו, ועם ההכנעה רחוק הוא שיחטא ועמה כל עונותיו נמחלים. וכענין שכתוב (ויקרא כ״ו:מ״א) או אז יכנע לבבם הערל וכו'. הזכיר בפירוש כי ההכנעה היא כפרה לעונותיו. וכן הבטיח הקב\"ה לשלמה שעם ההכנעה תהיה תפלתן של ישראל נשמעת ועונותיהם מתכפרים, והוא שכתוב בד\"ה (ב ז) הן אעצור השמים ולא יהיה מטר והן אצוה על חגב לאכול הארץ אם אשלח דבר בעמי ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני וישובו מדרכיהם הרעים ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם: היסורין הן סבה להכנעה שנאמר (תהילים ק״ז:י״ב) ויכנע בעמל לבם ומי שיש לו יסורין ואין לו הכנעה הלא זה דבר קשה עד מאד כי היסורין עם הכנעה מכפרים העונות שכן הזכיר דוד ע\"ה (שם ה) ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאתי אמר עניי על ההכנעה ועמלי על היסורין. וביאר כי ההכנעה והיסורין הם מזבח כפרה ולכך יתמיד להזכיר עצמו עני וענינו נכנע. והוא שאמר (שם פו) כי עני ואביון אני. ביאורו נכנע ותאב להשגת ה' יתברך וכן (שם) פנה אלי וחנני, אע\"פ שרוב המפרשים פירשוהו עני ממש על שם שגירש אותו אבשלום בנו מן המלכות, ואמרו במדרש פנה אלי וחנני כי יחיד ועני אני וכי דוד יחיד היה והלא כתיב (ד\"ה א ב) אצם הששי דוד השביעי, וכי עני היה הלא כתיב (ד\"ה א כב) והנה בעניי הכינותי לבית אלהי זהב ככרים מאה אלף וכו' אלא אמר דוד לפני הקב\"ה לפי שנתתני מלך על בניך ואני יחיד כנגדה וכלן צריכין לי ועיניהם תלויות בי ואני עיני תלויות בך לכך יחיד אני. אבל במדרש תהלים בפסוק תפלה לעני כי יעטוף נתנו בזה טעם אחר, והוא שדרשו אמר רבי פנחס איני יכול לעמוד על דעתו של דוד פעמים קורא עצמו עני פעמים קורא חסיד, אלא כשהוא רואה את הצדיקים עומדים ממנו קורא עצמו חסיד וכשהוא רואה את הרשעים עומדים ממנו כגון אחז ואמון ומנשה קורא עצמו עני: \n",
+                "<b>הנכנע</b> הוא שלבו נשבר והוא שהזכיר דוד ע\"ה באותו מזמור שהיה מתודה בו על חטאיו והוא מזמור בבוא אליו נתן הנביא, הזכיר בסוף דבריו (תהילים נ״א:ב׳) זבחי אלהים רוח נשברה וגו' ובלשון (שם) לב נשבר ונדכה, הזהיר על ההכנעה. ורז\"ל הביאו משל על זה מן החולה, והוא שאמר מיכה (ו) במה אקדם ה' וכו' אמר במה אקדם ה' על רוב חסדיו אהיה כפוף ונכנע לאלהי מרום על רוב חטאים, האחד (שם) האקדמנו בעולות כנגד במה אקדם. פרי בטני חטאת נפשי כנגד אכף, כלו' יתחייב שיהיה כפוף לפניו עד שיתן בכורו במקום פשעו. והזכיר לאלהי מרום כדי שיתבונן אדם בכפיפתו ופחיתת עצמו כנגד אלהי מרום שהוא רם על כל רמים. ותשובת השאלה הוא שאמר (שם) הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך. ביאורו הגיד לך שוב אדם מה טוב שיש לך לעשות ומה שהשם יתעלה דורש ממך אינו דורש כי אם עשות משפט ואהבת חסד כלומר העבודה בהצנע הוא עיקר ההכנעה ששאל עליה תחלה במה אקדם והוא נבחר מאלפי אילים וכל העולות שהזכיר: \n",
+                "<b>כמה</b> גדול כח ההכנעה לפני הש\"י שכל זמן שאדם מכניע את יצרו ומביאו תחת שעבוד עבודת הש\"י אפי' היה רשע גמור כאחאב מובטח לו שתגיע לו ממנה תועלת גדול, שכן מצינו באחאב שהיה מפושעי ישראל שכתוב (מלכים א כ״א:כ״ה) רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה'. וכשהכניע את יצרו כתוב עליו (שם) הראית כי נכנע אחאב מפני וגו'. וכן מצינו במנשה שעשה כל תועבות ה' וכתיב בו (דברי הימים ב ל״ג:ו׳) ועונן ונחש וכשף ועשה אוב וידעוני, וגם דם נקי שפך הרבה מאד עד שמלא את ירושלים פה לפה. וכאשר נכנע וחזר בתשובה נתקבלה תשובתו שכן כתיב (שם) ובהצר לו חלה את פני ה' אלהיו ויעתר לו וגוי ודרז\"ל א\"ת ויעתר לו אלא ויחתר לו, נעשה לו כמין מחתרת ברקיע לקבלו. ואמון בנו שלא נכנע שנאמר (שם) ולא נכנע מפני וגו' כי הוא אמון הרבה אשמה ונענש שהרגוהו עבדיו הוא שכתוב (שם) ויקשרו עליו עבדיו וימיתהו וגו'. ונבוכדנאצר שלא רצה להכנע אלא היה מתגאה ועושה עצמו אלוה ובקש לעלות עצמו ממדרגה אנושית למדרגת אלהות הכניעו הקב\"ה והשפילו ממדרגת אנושית למדרגת הבהמות. והיה אוכל עשבים כבהמה שבע שנים והיה ענשו מדה כנגד מדה כי ההכנעה והשבירות ענשו של גאה, הוא שאמר שלמה (משלי ט״ז:י״ח) לפני שבר גאון ולפי כשלון גבה רוח: \n",
+                "<b>והנה</b> רז\"ל בארו לנו כי מדת הכנעת היצר דוחה מצות עשה של תורה מצות פריקה, וזה שאמרו בבבא מציעא פרק אלו מציאות (בבא מציעא דף לב ב) אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה לטעון עם השונא כדי לכוף את יצרו. וזה עיקר התורה שיכוף אדם את יצרו ויכניע לבו מן התאות הגשמיות שלא יבוא בדבר מהם כנגד השם יתעלה. וכן אמר שהע\"ה (משלי י״ב:י׳) יודע צדיק נפש בהמתו. ועיקר פירושו כי הצדיק מכניע ומשבר נפש הבהמית שלו והוא מלשון (שופטים ח׳:ט״ז) ויודע בהם את אנשי סכות וגו'. כי הצדיק משעבד אותה ביד היצר הטוב ואם הוא משועבד לה הנה הוא פחות מן הבהמות. וכשהוא מכניע ומשבר אותה הנה הוא צדיק מעולה יותר מן המלאך לפי שהוא יש לו מונע מה שאינו למלאך. וזה הוא שאמרו רז\"ל (חולין פ\"ז דף צא ב) גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת. וזה הוא שכתוב (משלי י״ג:י״ט) תאוה נהיה תערב לנפש. מלשון (דניאל ח׳:כ״ז) נהייתי ונחליתי, יאמר התאוה הנשברת תערב לנפש המשכיל, ותועבת כסילים סור מרע ודבר זה מתועב אצל הכסיל שהוא הפכו שאינו רוצה להכניע תאותו. נמצאת למד שמדת ההכנעה נבחרת ורצויה אצל השם יתעלה והיא עיקר העבודה בנבראים ותכלית כונת התורה בתעניות ובתפלות ובמלקיות: וחייב אדם לרחם על העני כדי שיתבונן כי העולם גלגל ויפחד ע\"ע ועם זה יכנע, וכמו שאמרו רז\"ל (חלק דף קח) שהיסורין מכפרין, גם ר\"ע שהיה אומר חביבין יסורין אינו אלא בשביל ההכנעה שעם המדה הזאת ישיג האדם רצונו של מקום. ואותם שהולכים בשרירות לבם ואינם רוצים לקבל עול ההכנעה הנה הם נענשים בעוה\"ז וגם בעוה\"ב לא יצילו את נפשם מיד הקב\"ה, אבל עתידין לקבל דינם ליום הדין ולא בידי אדם כענין שכתוב (שמואל ב כ״ג:ו׳) ובליעל כקוץ מונד כלהם כי לא ביד יקחו, ותרגם יונתן בכן לית פורענותהון ביד אינש אלהין באישתא עתידין כד איתגלי בי דינא רבא למיתב על כורסי דינא למידן ית עלמא, ועל זה אמר ישעיה בכאן (ישעיהו ס״ו:א׳) כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי וגו' ואת כל אלה ידי עשתה וגו', יאמר הנבראים העליונים שבשמים והנבראים שבארץ כלם נבראים וכלם שלי ואי זה בית תוכלו לבנות לי שיהיה לי כדאי ואת כל הנמצאים האלו ידי עשתה ויהיו כל אלה נאם ה', יתכן לומר ששעורו בנאום ה' כענין שכתוב בדבר ה' שמים נעשו, אעפ\"כ מסתכל אני אל עני ונכה רוח, כלומר עיקר השגחתי והשגחת רצוני אל הצדיק הנכנע שאחר שחטא בשוגג מתנחם והוא חרד על דברי כשעבר עליו, זהו שאמר (ישעיהו ס״ו:ב׳) ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי, וכן הזכיר בסמוך שמעו דבר ה' החרדים אל דברו. ודומה לזה הזכיר משה רבינו (שמות ל״ב:כ״ו) מי לה' אלי. וענינו מי הירא וחרד לדבר ה' ואז נתאספו אליו כל בני לוי שהיו יראים וחרדים לדבור (שם כ) לא יהיה לך ששמעו בסיני ושעברו ישראל עליו: \n",
+                "<b>ואמרו</b> במדרש תנחומא בסוף פ' בראשית (תהלים קמד) גדול ה' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר. ואומר (ישעיהו מ״ח:י״ג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. מן ישיבתו של הקב\"ה אתה יודע מהו השמים הללו פרושים על הים ועל הישוב ועל המדבר ואינם ממלאים את כסאו, מן שעלו אתה למד (שם מ) מי מדד בשעלו מים ומאצבעו אתה מבין וכל בשליש עפר הארץ, אוי לב\"ו החוטא לפני מי הוא חוטא ואשרי מי שזוכה (לפני) מי הוא עתיד ליתן שכרו שנאמר הנה ה' אלהים בחזק יבא וגו': \n",
+                "<b>גדול</b> כח ההכנעה שהשכינה שהיא שורה בשמי מרומים שורה למטה ג\"כ עם הצדיק הנכנע שכן העיד ישעיה ע\"ה (שם נז) כי כה אמר ה' רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו וגו'. מפרטי ההכנעה הוא שיתבונן האדם שהוא חוטא מתנכר נמשך אחר יצרו (תהילים מ״ט:י״ג) נמשל כבהמות נדמו ועוד הוא פחות מן הבהמה שהרי כתיב (ישעיהו א׳:ג׳) ידע שור קונהו. חוטא שטימא הנפש בחטאיו, חוטא שמתמיד הכעסות למי מתמיד הכעסות למי שמתמיד לו חסדים גדולים חדשים בכל יום כמ\"ש (איכה ג׳:כ״ב) חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו, מלת רחמיו דבקה עם חדשים יתבונן שהוא גר בעוה\"ז ועתיד שיסע משם ואינו יודע עת הנסיעה, ואפי' מלך ראוי שיחשוב עצמו גר שכן מצינו בדה\"מ שאמר (תהילים קי״ט:י״ט) גר אנכי בארץ אל תסתר ממני מצותיך, מבקש מלפניו כי מפאת שהיה חושב עצמו גר ולא היה יודע עת הנסיעה שלא יסתיר ממנו המצות אלא שיתן לו עזר וסיוע כדי שיהיה לו צידה ליום הנסיעה כשיגיע אליו פתאום, וכשם שהגר אין לו צוות כ\"א רחמי הש\"י כן האדם אם יש לו צוות מרבוי הכסף והזהב סופו שיניחהו בכאן כענין שאמר דוד ע\"ה (שם מט) כי לא במותו יקח הכל וגו', ולו יש לו צוות מחברת אוהביו ורעיו ואנשי משפחתו סופם שיניחוהו בקבר יחידי וילכו להם ואין לו צוות כי אם הקב\"ה ואין לו מרחם כי אם חסדי השם יתעלה וא\"כ צדקו דברי דוד באמרו גר אנכי בארץ. ועל כן ראוי האדם שיתבונן בזה וישוב אל ה' וייחל גמולו ויפחד מעונשו וישתדל במה שהוא עיקר ויניח הטפל: ומן התימה הגדול איך אפשר שיעיז אדם את פניו ולא יבוש מלפני הש\"י ואיך לא יתבונן כי הוא בריה שפלה עפר ואפר בחייו רמה ותולעה במותו ואפי' היה מלך נגיד הלא כל ענינו הבל כי הוא בשר ודם ובעל מקרים וכתיב (איוב יג) אדם ילוד אשה וגו', ואיך אפשר שלא יחשוב בגודל רוממות אדון הכל יתב' מתוך פעולותיו ומעשיו הגדולים והנוראים, הלא יראה כי הארץ עומדת על המים כי על זה תקנו לנו ז\"ל לברך בכל יום רוקע הארץ על המים והמים עומדים על הרוח והרוח בכח השי\"ת, וכן הזהיר מרע\"ה (דברים ל״ג:כ״ז) ומתחת זרועות עולם. כי כח השם יתעלה סובב את הכל, והוא שאמר דוד ותהלים קד) נוטה שמים כיריעה המשיל נטיית השמים והשטח שלו אל היריעה הנטויה שאין לה עמודים מלמטה שתהיה פרוסה עליהם אלא שהיא שטוחה ממש תלויה באויר והארץ גם כן שכן כתיב (איוב כ״ו:ז׳) תולה ארץ על בלימה. ודבר ידוע כי אלו יצאה הארץ העומדת על המים מקשר עבודתה ומן החוק הראוי הקצוב לה יהיה העולם חרב כי תהיה הארץ מתמוטטת ותהיה טובעת בתהום, גם הים אלו יצא מקשר מילויו ועבודתו ויצא מקו החול שהוא גבולו ולא היה שומר בריתו של מלכו של עולם היה שוטף כל הישוב כרגע, גם אברים שבאדם שנוצרים בו בחכמה גדולה ונפלאה אלו יצא אחד מהם מקשר מנויו והיה הנח מתנועע או היה המתנועע נח הלא ימות הגבר מיד ויגוע אדם מיד, ועל כן חייב כל נברא להתבונן בנפלאות בוראו שברא אותו בחכמה וצייר כל אבריו בהשגחה עצומה שאין אחד מהם יוצא מקשר עבודתו כי אם לצרכו בעוה\"ז ועם זה ייהיה לבו נשבר ונדכה ולא יצא מקשר העבודה ומקום התורה והמצות. הנה יורדי הים הם נכנעים משאר בריות העולם מפני שהם מסתכנים בנפשותם בלכתם בים אין ביניהם ובין המות אלא לוח אחד וכן לבם ועיניהם אל השמים כי אינם רואים יבשה כלל אלא שמים ומים ובעבור זה יחת ויכנע לבם. וכל שכן כשרואים לפעמים מן התנינים הגדולים שבים כשיעור עיר אחת יתפרסם מבריאתם וגודל גופם גודל רוממות השם יתברך, ומקרא מלא הוא (תהילים ק״ז:כ״ג-כ״ד) יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים המה ראו מעשה ה' על אחת כמה וכמה כשיש להם צער גדול בים ורואים שאון ימים ושאון גליהם כי יסתערו ויתגעשו ואז יחשבו עצמם מתים ואז יכנע לבם באמת הוא שכתוב (שם) יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג כלומר מתוך הצער והכנעה, ומזה אמרו רז\"ל (עשרה יוחסין דף פא) רובן של ספנים חסידים כי הם מכירים כי לולא רחמי השי\"ת אין כל חכמתם ותחבולותם חשובים לכלום והוא שכתוב (שם) יחוגו וינועו כשכור וכל חכמתם תתבלע, כי יראו בעין גבורתו של הקב\"ה הגדולה והעצומה בענין הגלים המסתערין והמתגברים ורוצים לשטוף כל העולם ואין כח בהם לעבור חומה חלושה והוא החול, הלא זה מעיד על תוקף כח האדון יתב' אשר לו הים והוא עשהו כי הוא שומר בריתו ולא יעבור, וזה שדרשו ז\"ל בבבא בתרא פרק הספינה (בבא בתרא דף עג) אמר רבה בר בר חנה אישתעו לי נחותי ימא בין גלא לגלא תלת מאה פרסי ורומא דגלא ג' מאה פרסי זמנא חדא הוה קא אזלינא בספינתא ודלינן גלא לעילא עד דחזינן בי מרבעתא דכוכבי זוטא והוי כמבזר ארבעין גריוי בזרא דחרדלא ואלמלי דלינן טפי הוי קלינן מהבליה ורמא ליה קלא גלא לחבריה שבקת מידי בעלמא דלא שטפתיה דניתי אנא ונאבדיה אמר ליה תא תזי גבורתיה דמרך דאכילו מלא חוטא דחלא לא עברי דכתיב (ירמיהו ה׳:כ״ב) האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים, וכן הגיד הקדוש ב\"ה לאיוב (לה) בשומי עם לבושו וערפל חתולתו ואשבור עליו חוקי ואשים בריח ודלתים ואומר עד כה תבא ולא תוסיף ופא ישית בגאון גליך, אכיר כי החול גבול לים וחקו הוא בריח ודלתים עד שם יבא הים ולא יוסיף ועד שם ירפה גאון הגלים, ישית לשון רפיון מלשון (שם) שית ממני ואבליגה מעט, והכלל שהוא מרפא ומשבר גאונם של גלים החזקים מדבר חלוש והוא החול, ומצינו ביונה ב׳:ה׳ן אמתי שהיה להם סער גדול בים הוא שכתוב (יונה א׳:ג׳-ד׳) וה' הטיל רוח גדולה אל הים וכו' וכתיב (שם) וייראו האנשים יראה גדולה את ה' וגו', והזבח הזה שזבחו את יצרם והכניעו את לבם כי לא היה מזדמן להם שם בספינה להקריב קרבנות ומתוך ההכנעה הצילם הקב\"ה מזעף הים שנאמר (שם ב) ויעמוד הים מזעפו. והציל גם את יונה מן המיתה ממעמקי תהומות עד שהתפלל ונשמעה תפלתו במה שאמר (שם) אך אוסיף להביט אל היכל קדשך. ואמרו במדרש ביקש שיתקיים בו ירידה ואח\"כ עלייה וכך אמר לפניו רבש\"ע במשה כתיב עלייה וירידה שנאמר (שמות י״ט:ג׳) ומשה עלה אל האלהים ואח\"כ ירד שנאמר (שם) וירד משה מן ההר ובקרח כתיב ירידה בלא עלייה שנאמר (ויקרא טז) וירדו הם וכל אשר להם וגוי באליהו כתיב (מלכים כב) עלייה בלא ירידה שנאמר ויעל אליהו בסערה השמימה בבקשה ממך הראני נפלאותיך על ידי ויתקיים בי ירידה ואח\"כ עלייה שנאמר (יונה ב׳:ו׳) אך אוסיף להביט אל היכל קדשך. ומתוך שהיה שלשה ימים בצער גדול במעי הדג קבל הקב\"ה תפלתו מתוך הצער וההכנעה שהוא עיקר התורה והמצות ואז העלהו הקב\"ה ממעמקי תהומות כמו שאמר (יונה ב) אפפוני מים עד נפש וגו' ונזכר לנסי ים סוף שעברו ישראל בתוכו ואז נכנסה תפלתו לפני המלך הי מתוך ההכנעה והתעטפות הנפש, הוא שאמר (שם) בהתעטף עלי רוחי את ה' זכרתי וגו': \n"
+            ]
+        ],
+        "Providence": [
+            [
+                "<b>משמים</b> הביט ה' ראה את כל בני האדם, ממכון שבתו השגיח אל כל יושבי הארץ, היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם (תהלים לג). הזכיר דוד ע\"ה בשלשה פסוקים אלו ענין ההשגחה ובאר שהיא שופעת בעולם השפל במין האדם בכלל ובפרט, שהקב\"ה רואה מחשבותם ומבין את כל מעשיהם, וכן הוא אומר (שם צד) הנוטע אוזן הלא ישמע וגו', באור הכתוב כי מי שברא כלי הראות וכלי השמע ק\"ו שהוא רואה ושומע. וכן אמר שלמה (משלי ה) כי נכח עיני ה' דרכי איש. וכן דרשו ז\"ל (אבות פרק ב') דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים. והנה אסף המשורר הרחיב באור בענין ההשגחה במזמור ע\"ב והוא שאמר (תהלים עג) אך טוב לישראל אלהים לברי לבב. וכדי להוציא מלבן של כופרים האומרים שהכחות העליונים הם המיטיבים והמריעים והבורא יתברך מסר עולמו להם והוא יתב' אינו משגיח בו כלל לכך אמר אך טוב לישראל אלהים לברי לבב. התחיל במלת טוב לומר שכל הטובות באות ממנו יתברך והוא טוב לברי לבב בלבד לא אל הרשעים כי ממנו יתברך בא להם הרע ולברי לבב הטוב, וזה לשון אך למעט הרשעים. וכן באר ירמיה ע\"ה שכל הטובות והרעות באות ממנו יתברך והוא שאמר (איכה ג) מי זה אמר ותהי ה' לא צוה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. כי בודאי הכל נמשך ממנו יתברך והוא השרש האחד הגמור אשר ממט משתרגים הענפים הן לטוב הן לרע. ומספר והולך ענין הצדיק ורע לו רשע וטוב לו הוא שאמר (תהלים עג) ואני כמעט נטיו רגלי וגו' כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה, יאמר כי כמעט הוא נוטה מדרך האמת כשהוא רואה צדיק ורע לו. ואמר זה על עצמו, וכן מוכיח לשון קנאתי כי איננו מתקנא ברשעים בראותו את שלומם וכי הם עומדים בשלוה אלא כשהוא רואה צדיק ויש לו צרות ומקרים, ויאמר על הרשעים ההם (שם) כי אין חרצובות למותם לשון קשר, כמו (ישעיה נז) פתח חרצובות רשע, והכוונה לומר שמיתתם בנחת וכל אחד מהם בחייו בריא כאולם. בעמל אנוש אינימו, כלומר אין להם ממקרי בני אדם לכן ענקתמו גאוה יצא מחלב עינימו עברו משכיות לבב. ימיקו וידברו ברע עושק וגו' שתו בשמים פיהם וגו' ואמר איכה ידע אל ויש דעה בעליון, יבאר הכתוב הזה כי הם כופרים בידיעה. ממה שידוע כי הם שתי כתות כת כופרת בידיעה וכת כופרת בהשגחה. זאת הכת הכופרת בהשגחה אומרת שהבורא יתברך יש לו ידיעה בעולם השפל כי הידיעה שלמות היא ביודע וכל השלמות הלא לאלהים הוא ואלו היינו שוללים ממנו הידיעה היינו מחסרים בחק שלמותו, ועל כן גוזרין הכת הזאת כי הבורא יתברך יש לו ידיעה בעולם השפל אבל אין לו השגחה בו שאלו היתה לו בו השגחה איך יצא מלפניו משפט מעוקל בצדיק ורע לו רשע וטוב לו מוטב שנשלול ממנו ההשגחה ממה שנאמר עליו שהוא משגיח ומעניש וגומל שלא כדין. וזאת אומרת שאין לבורא ידיעה כלל שאלו היתה לו ידיעה היתה לו השגחה ואם היתה לו השגחה לא יצא לו בעולם משפט מעוקל. ועל כן הם שוללים ממנו הידיעה לגמרי ומאחר שאין ידיעה אין השגחה. ועל הכת הזאת אמר הכתוב הזה (תהלים עג) ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון, וכפל הענין לומר איכה ידע אל בעתיד, ויש דעה בעליון בהוה. (שם) הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל. אך ריק זכיתי לבבי וכו'. ומסיים דבריו לומר כי אחרית רשעים לאבדון, זהו אך בחלקות וכו' איך היו לשמה וכו' כחלום מהקיץ אדני בעיר צלמם תבזה, וזה לתרץ קושית רשע וטוב לו. והזכיר אחריו ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני לתרץ קושית צדיק ורע לו, ובלשון הזה חזר להזכיר בסוף המזמור כי הנה רחקיך יאבדו והזכיר אחריו ואני קרבת אלהים לי טוב. ומצינו שהזכיר דוד ע\"ה בענין הזה עצמו (שם עה) אמרתי להוללים אל תהולו ולרשעים אל תרימו קרן וגו'. כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים. יאמר כי ההוללים הללו והם עשירי עולם ושלוים הטובה שלהם לא באה להם ממזרח שמשם השמש יוצא ולא ממערב ולא בסבת יגיעתם בהרים ובמדברות רק מאת השם יתברך באה להם על מעוט זכות שהיה בידם ונתן להם הצלחה עליו כי שופט הוא ישפיל לזה וירים לזה לפי העונש והשכר וההשגחה שופעת עליהם ממנו יתברך. וזהו שאמר בכאן (שם לג) משמים הביט וגו' ממכון שבתו השגיח וגו' והוא משגיח בהם ממכון שבתו והוא הרקיע הנקרא מכון כענין שכתוב (מלכים א ח) ואתה תשמע השמים מכון שבתך, וזהו שאמר שלמה (קהלת ה) אם עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל תתמה על החפץ כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. אל תתמה על חפצו של מקום אם יביא עליהם רעה שהרי בדין הוא כי גבוה מעל גבוה שומר ורואה מעשיהם או אם הוא משפיע להם טובה ושלוה והם רשעים וחייבים כלייה, אל תתמה על חפצו של מקום כשישפיע להם טובה ואינו נפרע מהם ביחד כי כן דרכו כי גבוה מעל גבוה שומר מלשון (בראשית לו) שמר את הדבר, שמר לי על הפתח, ממתין להם עד שתתמלא סאתם. והנה ירמיה ע\"ה באר ההשגחה על שני חלקים כללים ופרטים ואין זה רק בבני אדם שההשגחה שופעת עליהם בכלל ובפרט, והוא שאמר (ירמיה לב) גדול העצה ורב העליליה וגו'. זו היא השגחה כללית לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו זהו השגחה פרטית, וזהו שאמר שלמה (שיר השירים ב) דומה דודי לצבי או לעופר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים. ויש לך להתבונן בכתוב הזה שהתחיל לדבר בדרך נסתר באמרו דומה דודי לצבי ולא אמר דומה אתה ואח\"כ דבר בדרך קירוב באמרו הנה זה עומד ולא אמר הנה הוא, והענין הזה להורות שהשם יתברך הנמשל לדוד הוא נמצא וקרוב בלב והוא רחוק להשיגו, והוא מאמר הפייט רחוק רחוק משמי השמים וקרוב קרוב משארי, ועל הכוונה הזאת תמצא נוסח הברכות שיש בהן לשון נסתר ולשון נמצא. ואמר אחר כתלנו דימה חומר המפסיק בין השם יתברך ובינינו לכותל שהוא בנין של עפר כי לולא הפסקת הכותל היינו אומרים הנה אלהינו זה, ומקרא מלא הוא כד\"א (ישעיה כב) עונותיכם היו מבדילים. ובא ולימד כי אע\"פ שיש כותל זה מפסיק משגיח הוא מן חלוני רקיע ומציץ מן החרכים שבכסא הכבוד, וזהו לבטל דעת האומרים כי מפחיתות האדם אצל רוממות השם יתברך ומעלתו אין ההשגחה שופעת בשפלים, ומה שכפל הלשון משגיח מציץ רמז לשתי ההשגחות שהזכרתי ההשגחה הפרטית אינה נמשכת אלא אחר השכל ועל כן אינה נמצאת בשאר בעלי חיים וכל שכן בצמחים, שאין העלה שנפל לו מן האילן הוא בהשגחה מאת הבורא יתעלה, ולא שזה העכביש טרף זה הזבוב בגזרה מאתו יתב', ולא הרוק שרקק ראובן ונפל על היתוש והרגו שהיה ממנו יתעלה, ולא שזה הדג חטף ובלע התולעת הצפה על פני המים ברצון אלהי אלא כל זה מקרה גמור, והראיה שאין בשאר בעלי חיים השגחה פרטית מה שאמר חבקוק (חבקוק א) ותעש אדם כדגי הים וגו' למדך הכתוב כי שאר בעלי חיים נעזבים הם אין ההשגחה בהם פרטית, אבל בבני אדם אינו כן זה הוא שאמר (שם) ה' למשפט שמתו וגו'. למדך שהשגחת ה' יתברך פרטית על האדם להנהיגו בדרכי המשפט ולהוכיחו בתוכחות על עון:  ",
+                "<b>ומצינו</b> ירמיהו הנביא ע\"ה שהביא על ענין ההשגחה שנים עדים הנראים תמיד לעין והם הים והמטר כי הם דברים תמידים קבועים וקיימים מעידים על אמיתת השגחה בעולם השפל, והוא שאמר (ירמיהו ה׳:כ״ב) האותי לא תיראו נאם ה' אשר שמתי חול גבול לים. יאמר אין החול חומה גבוהה שתעמוד בפני הימים. ועוד שהגלים מתגעשים ומתפשטים כי כן טבעם להתפשט שהרי בבריאת עולם היה כל העולם מים וגזרתי עליהם שיקוו במקום אחד וכן עשו, ולכך כאשר יבקשו הגלים להתפשט כפי טבעם לא יוכלו לעבור החול כי אני מנעתים, ומזה תוכלו להבין שאני משגיח בתחתונים ויש עליכם ליראה אותי, והזכיר עוד (שם) ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלהינו הנותן גשם יורה ומלקוש בעתו שבועות חוקות קציר וגו' כי המטר בא בעתו יורה במרחשון ומלקוש בניסן כשלא היה בא בזמן הקציר אבל הרוח נושבת כפי הצריך להם. הנה זאת השגחה פרטית בהיותם בברכה גדולה כזו מסויימת בין שאר העמים, ומה שהזכיר שבועות ולא אמר ימי חקות קציר לפי שאנו סופרין שבעה שבועות עד חג הקציר על כן תלה הקציר בלשון שבועות ולא הזכיר ימים:  ",
+                "<b>ועוד</b> להורות על ענין ההשגחה נתיחד לנו בזה ספר נכבד וגדול מאד הוא ספר איוב שייחסו אותו רז\"ל למשה רבינו ע\"ה, אמרו (ב\"ב י\"ד ב) משה כתב ספרו וספר איוב, כיוונו לומר כי כשם שנאמר לו בראשית בסיני מפי הגבורה כך נאמר לו ענין איוב וחביריו ונאמרו לו הענינים כאשר הם היום אצלנו. והנה ספר איוב דמיונו לספר בראשית, כי ספר בראשית יורה על חדוש העולם ועל ההשגחה ועל אמתת עונש ושכר. ספר בראשית אע\"פ שיש בנסתרו מעשה מרכבה יש בנגלהו מעשה בראשית. ותחלת דבורו בארבעה יסודות שהם יסודות לבריות השפלים ועיקר חכמת המחקר. זה הוא אמרו (בראשית א) והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום. הזכיר כסדר אש ורוח ומים והתחיל מן העפר שהיא הנקודה. וכן איוב שהיה חכם גדול בחכמת המחקר הזכירן בסדר הזה אש ורוח ומים והתחיל מן העפר שהיא הנקודה הוא אמר (איוב כח) כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה, ספר בראשית לא תמצא בכל מעשהו זכרון השם המיוחד כי אם שם אלהים או אל\"ף דלי\"ת ושי\"ן דל\"ת כי ישים הנהגתו לכחות המורה על מדת הדין. וכן ספר איוב לא תמצא שיזכיר איוב השם המיוחד כי אם שמות אלהות כגון אל אלהים או אל\"ף דלי\"ת ושי\"ן דלי\"ת כי ישים הנהגתו לכחות העליונים מנהיגי השפלים לא לבורא יתעלה. ומן הפנים הללו ראוי להם ליחס ספר איוב למשה רבינו ע\"ה. והנני מבאר לך ענין הספר הזה בכלל על דרך הרב משה בר נחמן ז\"ל ועל דעתו ורובו הוא לשון פירושו הנכבד:  ",
+                "<b>וזה</b> ביאורו. כי איוב היה כופר בהשגחה בראותו צרותיו הרבות והיה רוצה להתוכח עם מדת הדין, והיה אומר כי מה שבאו אליו היסורין והצרות והוא צדיק זה לו לראיה כי אין השגחת השם יתעלה בשפלים כי אלו היה משגיח עליו איך אפשר שיענישהו שלא כדין ושיצא מלפניו משפט מעוקל. ועוד כי יראה כמה רשעים בעולם והם בשלוה ובהשקט. והנה חביריו אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי טוענים ואומרים כי אם הוא צדיק אי אפשר שלא חטא מעולם כענין שכתוב (קהלת ז) כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ועיקר כוונת החברים באיוב לומר כי הצדיק הגמור שאירע לו החטא הקל ועבר בזדון על מצות בוראו על כל פנים ראוי ליענש עליו. והנה אם יאבד האל מגופו בעולם הזה כל הטובה אשר נהיתה בעולם ויהיה נדון ביסוריו של איוב כל ימיו, טוב לו שלא יהא נידון בעולם הנשמות ביסורי גיהנם, או שיגרע חטאו מנפשו מעט ממעלתה בעוה\"ב ודבקה בזיו העליון ועולם הבא. ופחיתות הגוף וגריעות הטובה שתבזה בעולם הגופות אשר אין בין הטובה ובין הרעה רק דבר גרוע וענין כלה ואבד לא יערך למעלת הנפש ועלוי הטובה אשר באור פני מלך חיים וכי היא הטובה במאמר מוחלט אשר אין לה ערך ודמיון ולא תסולה בדבר גשמי כלל, וכן אמרו ז\"ל במס' קידושין (דף ל\"ט ב) כל מי שזכיותיו מרובין מעונותיו מריעין לו בעוה\"ז ודומה כמי ששרף כל התורה ולא שייר ממנה אפי' אות אחת. ובירושלמי פאה פ\"א אמרו רוב זכיות ומיעוט עבירות נפרעין ממנו מיעוט עבירות קלות שעשה בעוה\"ז כדי ליתן שכרו משלם לעוה\"ב, וכך היא המדה וכן הדין נותן להקל מן הצדיק העונש שיהיה בדבר הגרוע והוא הגוף ובזמן הפחות והוא העוה\"ז. ויקבל דבר הגמול בדבר הנכבד ובעת הטוב. וכן הדבר ברשעים כי ג\"כ רחוק שיהיה הרשע נמנע כל ימיו מעשות שום טוב וראוי הוא לקבל עליה שכר ואלו ישפיע לו האל יתב' בתגמולו תענוג וגדולה ומלכות כמלכות שלמה איננו שוה לגמול קטן מהתענג הנפש באור החיים בעולמים הראויים להם ונמנע ממנו אותו גמול ומשלם אליו שכרו בדבר הקטן והגרוע, כאשר ביאר אונקלוס בפסוק (דברים ז) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, ואחרי הביאור הזה יכול אדם לברוח מיד המקשים הקושיא הזו ולומר כי כל רשע וטוב לו יש לו מקצת מעשים טובים וכל צדיק ורע לו יש לו קצת מן הרעות ונידונים במדות אלו. אבל איוב היודע צדקת נפשו הגמורה והיודע ועד יתברך מעיד עליו (איוב ב) ותסיתני בו לבלעו חנם הוא וכיוצא בו כגון רבי עקיבא שבא בקבלה עליו שהיו מוכרין את בשרו במקולין אמרו לו זו תורה וזו שכרה א\"ל שתוק כך עלה במחשבה לפני. (פירוש מקולין חניות כדאמרינן במס' חולין (דף כ\"ה) אמר רבי בשביל שוטה שעשה שלא כהוגן אנו נאסור כל המקולין והן חניות שמוכרין שם בשר). איננו בא במדה הזו ואין תירוץ לקושיא זו כלל כי אם בדברי אליהוא, והנה השי\"ת רצה להביא את איוב לידי נסיון ע\"י השטן וענה אותו ודכאו ביסורין רבים תחלה בממונו ואחרי כן בבניו ואחרי כן בגופו. והשטן הזה נחלקו בו חכמים:  ",
+                "<b>הגאון</b> רב סעדיה פירש כי השטן היה אדם ממש והיה מקטרג את איוב מתוך שנאה וקנאה שהיתה לו על הצלחתו ועל פרי גודל מעשיו הטובים, וכן בני האלהים היו אנשים ממש מבני דורו שהיו אויבים לו ומקנאים בו, והיה מנהג האנשים האלה להתקבץ בימים מיוחדים בשנה בבית הועד בעבודת השי\"ת והיו עושים סעודה גדולה ביום הקיבוץ. ופירוש בני האלהים גדולי השם כלשון (שמות ד') בני בכורי ישראל (דברים יד) בנים אתם לה' אלהיכם. ומה שהזכיר השטן בפרט מאחר שהיה מכללם וכמותם לפי שהאיש ההוא גדול היה מכולן וכולן היו נמשכים אחרי עצתו כדמיון קרח, ופירוש להתיצב ויתיצבו על ה' כלשון (שמות כא) וכי יזיד איש על רעהו להרגו וגו' שפירושו הרגו בכוונה, שהתיצבו על ה' בעבודת השם יתעלה כמנהגם ביום הכנופיא. ופירוש הכתוב ויהי היום שבאו בני האלהים אותם האנשים גדולי השם ונתקבצו ביום הקיבוץ והתיצבו בעבודת השם ועשו סעודה כמו שהיו רגילים, ויבא גם הגדול שבכולם בתוכם הוא שקראו שטן לפי שהוא המקטרג הגדול שבכולם והמקנא לאיוב יותר. ובתוך אותו הקיבוץ ואותו המעמד ויאמר ה' אל השטן מאין תבוא, כלומר בא דבור השם לאותו האיש המקטרג הגדול כדי שישמעו השאר ושידעו כי איוב היה צדיק גמור שיתפרסם זכיותיו בעמים ושיוודע צדקו ביניהם, ועל כן בא אליו הדבור על פני כל המעמד לא בינו לבין עצמו לפי שלא היה נודע. ואע\"פ שהאיש המקטרג בעל הקנאה והשנאה והכעס לא היה ראוי לדבור השם יתעלה בא אליו לכבוד איוב ולהודיע מעלתו וזכות כוונתו ושלימות אמונתו, כי היה שלם בעשרו שלם בעניו שלם בבריאותו שלם בחליו, ככבוד הדיבור לאבימלך לכבוד אברהם או ללבן לכבוד יעקב או לבלעם לכבוד ישראל, ושאלת השם יתעלה לאיש המשטין הזה מאין תבוא כשאלת השי\"ת לקין (בראשית ד') אי הבל אחיך, או לאדם איכה, או לבלעם (במדבר כב) מי האנשים האלה עמך ורבים ככה, ופירוש משוט בארץ משוט בארץ הזאת. והנה העדה הרעה הזאת שנאוהו שנאה גדולה וקנאו אותו על הצלחתו והשי\"ת השליט עליו האיש שקראו שטן ונמסר בידו להביאו לידי נסיון בממונו ובגופו ולא להמיתו. והראיה כי השטן הזה הוא אדם מלשון הכתוב (מ\"א יא) ויקם ה' שטן לשלמה את הדד האדומי וכתיב (שם) ויקם אלהים לו שטן את רזון בן אלידע, ועוד בענין יהושע הכהן גדול (זכריה ג) והשטן עומד על ימינו. והידוע כי השטן הזה היה רחום בעל טעם ושמשי ספרא שהיו מקטרגין על יהושע בן יהוצדק הוא שכתוב (עזרא ד) ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה, ומן הידוע עוד כי דרך העולם שיקראו לכל מקטרג על דבר שטן, וכתיב (תהלים לא) ישטנוני תחת רדפי טוב (שם קט) זאת פעולת שוטני. וכן קטרוג הבארות (בראשית כז) ויקרא שמה שטנה, ועל פי כל הראיות האלה יהיה השטן הזה אדם ממש. ולפי הדעת הזה יהיה פירוש הנה כל אשר לו בידך ברשותך וברצונך. רק את נפשו שמור. הזהירו שיביאנו לידי נסיון בממונו ובגופו אך יזהר שלא ימיתנו ולא יפריד גופו מנפשו, ולכך פירש הגאון ז\"ל כי מלת שמור במקום הזה השמר כלומר השמר שלא תמיתנו. והוא כלשון (יהושע ו) שמרו מן החרם שפירושו השמרו. ומה שכתוב ויך את איוב אינו חוזר אל השטן כי בן אדם אין לו רשות בזה והנה הוא חוזר לשי\"ת ויצא השטן מאת פני ה' ויך ה' את איוב כלומר שסמך מלת ויך אל השם כי לא השטן הוא המכה אלא השם כי לא אמר ויך השטן את איוב, ומה שלא ביאר ויך ה' לפי שאין דרך הכתוב להזכיר השם על הפורענות כי אם בהצלה כענין (מ\"ב ו) הך נא את הגוי הזה בסנורים ולא אמר ה' הך נא כמו שאמר בהצלה (שם) ה' פקח נא את עיני אלה ויראו, וכתב הגאון ז\"ל כי מן הנמנע להאמין כי פעולתם כנגד השי\"ת ולא כנגד ההולכים בדרכיו, ועוד שאין ממדות המלאכים להיות להם קנאה ושנאה ולהתלבש תאוה ולהתקבץ במקום הסעודות ותענוגות בני האדם:  ",
+                "<b>אבל</b> דעת הרב רבי משה ברבי נחמן ז\"ל ורוב המפרשים כי השטן הזה מלאך גם בני האלהים היו מלאכים, ומה שנתקנאו להצלחת איוב ולרוב עשרו ונתלבשו תאות הגוף במקומות המשתה והשמחה אין לתמוה מזה שהרי מקרא מלא מצינו מפורש (בראשית ו) ויראו בני האלהים את בנות האדם וידוע כי היו מלאכים לא בני אדם והם התלבשו תאוות גופניות וירדו ממקום קדושתם מן השמים. וכן בענין איוב בני האלהים והשטן היו מלאכים טובעים בים התאוה הגשמיית והתלבשו מדות בני אדם כגון הקנאה והשנאה והתאוה והכעס. וכתב הרב ר' משה ברבי נחמן ז\"ל ידוע בקבלתנו כי הוא מלאך נברא להשטין ולהזיק לאדם ושמו שטן נגזר מלשון (עזרא ד') כתבו שטנה. וכבר בא בדברי רז\"ל באור ענינו (ב\"ב דף ט\"ז) אמרו הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות, והנה החכמים ז\"ל ייחסו לו כל אלה הפעולות וגם אמונתם שהוא מלאך באמת לא טבע מן הטבעים ולא כח מן הכחות כמו שנתבאר אחרי זו המימרא כמעשה שספרו שם בתחלת בבא בתרא ובמקומות רבות בדבריהם בארו לנו כי זה המלאך נברא להשטין ולהזיק ואולי כי מאצילות כחו יהא לאדם שטנה כי הוא סבה לכוכבי החרבן והדמים והחרב והמלחמות המכות והפצעים והמריבות והפירוד והכלל נפש לגלגל מאדים. וכבר נתנו ז\"ל בחלקו מן האומות עשו כי הוא עם היורש החרב והמלחמות, ובחלקו עוד השדים הנקראים מזיקים בלשון חכמים ושעירים בלשון תורה כי כן יקרא הוא ואומתו שעיר וע\"כ הוא וכחותיו המשטינים והמזיקים ע\"כ לשונו ז\"ל. ודעתו ז\"ל כי לפי שרצה השי\"ת לנסות את איוב והרשה את השטן בזה נאצל מכח השטן חפץ לכשדים ולשבא על ענין החרב והשבי ההוא והתגברות הרוח ולהפיל הבית על הנערים כאלו הוזקו בטבע והוא ענין אלהי. ודע כי איוב היה מזרע אברהם ע\"ה מבני אחיו הכיר את בוראו ועבדו במצות שכליות מן התום והיושר וסור מרע לבני האדם ובעבודת הלב שהוא שרש הכל שהיה ירא אלהים. וכן חבריו אליפז ובלדד וצופר, הקדים אליפז שהוא הגדול שבכולן ונקרא בשם בכור עשו והוא תימני מתיחס אל בכור אליפז דכתיב (בראשית לו) בני אליפז תימן אומר, ובלדד השוחי מבני אברהם כי כן מצינו (שם כה) ואת ישבק ואת שוח, צופר מתיחס אל צפו בן עשו כי כן נמצא בתורה אחי נקרא במקום אחר אחירם גם זה צפו שינו שמו בדברי הימים צפי. ונמצאת אומר איוב וכל חבריו כלם מתיחסים אל משפחה אחת גם אליהוא מתיחס אל המשפחה הזאת כי הוא נקרא בוזי מתיחס לבוז בן נחור, ועוד כתוב בו ממשפחת רם כי הוא ממשפחת אברהם שהיה נקרא רם כי כן היה שמו אברם ואמר התרגום מן גניסת אברהם. ונמצאת אומר כי איוב וחבריו הם מזרע אברהם שהיה שרשי האמונה אוחזין דרכו כמו שכתוב (שם יח) כי ידעתיו למען וגו', ובבא עליו הצרות והיסורין באו שלשתן איש ממקומו לנחמו על צערו הגדול. ואז ענה יאבד יום אולד בו:  ",
+                "<b>והנה</b> כוונת ספר איוב בכלל כי איוב בראותו הצרות הרבות והרעות הבאות עליו והוא יודע בעצמו צדקת נפשו חשב כי אולי אין דעת וחשבון אצל אלהים במעשה בני אדם וכי ההשגחה מסולקת בהם, ופתח דבריו לומר כי ממסלת הכוכבים והמזלות בימי הלידה ורגעי ההריון נותנין לנולד הרעות והטוב כדעות הוברי שמים המהבילים. ולכן פתח יאבד יום אולד בו, וקלל היום והלילה וכוכבי נשפו ועפעפי השחר כי הם גרמו רעתו, ויטעון כי מצד גריעות האדם ומעלת האלהים לא ישים אליו לבו והנה הוא תחת ממשלת המקרה כפי מערכת הכוכבים ומשטרי הארץ יאמין באדם כמו שנאמין אנחנו בשאר בריות הארץ, כי אין השמירה העליונה בהם רק לקיום המין אין ליחיד מהם עונש או שכר ולא נאמר שחטאו כשימותו ולא שזכו כשהאריכו ימים והיו מזונותם מצויין להם בשבע, זאת כוונתו במענה הראשון. ויחזיר כוונתו זאת במענה השני באמרו מה אנוש כי תגדלנו והראיה עוד על זה שאמר לו אליפז ואמר מה ידע אל הבעד ערפל ישפוט עבים סתר לו ולא יראה. זאת הסתרת ההשגחה מן השפלים וחוג שמים יתהלך השגחתו בקיום המינים בכלל השמים וצבאם, הארח עולם תשמור, ותראה איכה מתנצל עצמו לומר כי לא היתה הסברא הזאת עמו בשלותו ואמר אם אראה אור כי יהל וירח יקר הולך ויפת בסתר לבי ותשק ידי לפי כי ממנו רב חיל וכביר מצאה ידי, וענין אם אראה אור פירושו אור השמש בהלו וירח שמגיה והולך. וזה כענין (דברים ד׳:י״ט) וראית את השמש ואת הירח, ולשון יקר מלשון אור יקרות. ויפת לבי לשמש ולירח בסתר לומר אלהות הם כשאר אומות הצאב\"ה העובדים לצבא השמים, ותשק ידי לפי כמודה בדבר גם הוא עון פלילי כלומר היה בעיני עון פלילי כי כחשתי לאל שהוא ממעל ומאתו הכל לא מכחות כוכבי האור והירח, כזאת היתה דעתו בזמן השלוה אבל עתה בבא הצרות עליו על לא חמס בכפיו היה לו לראיה שהשגחה נעדרת מן השפלים:  ",
+                "<b>ולדעת</b> רז\"ל תהיה תלונתו יותר רעה אמרו במדרש ואלה שמות רבה רגם את האיקונין, יאבד יום אולד בו. קלל השולטן, הלילה ההוא יקחהו אפל. כוונתם לומר שמרד במדת יום ומדת לילה מנהיגי עולם השפלים, והמשכיל יבין במענה בעצמו אולם אני אל שדי אדבר והוכח אל אל אחפוץ וכתיב ואל הרך לבי ושדי הבהילני, עם השמות האלה יתוכח לעולם, ואשר אמר הן יראת ה' היא חכמה איננו מן התוכחות והוא כתוב אל\"ף דל\"ת. וכן הקב\"ה במענה הזכיר לו שמותיו הנכבדים אלה בפסוק הרוב עם שדי יסור מוכיח אלוה יעננו, ובכל דבר השטן יזכיר שם המיוחד וכשיחזור לאיוב יאמר החנם ירא איוב אלהים. וכן בסוף הספר אחרי שובו לא יזכיר רק שם המיוחד ותסתכל בספר הזה תמצא שאין בטענות איוב ובדברי החברים זכרון השם המיוחד כי לא יזכיר כ\"א שריות אלהות ושדי הוא השם המקובל להם מן האבות כמ\"ש (שמות ג׳:ו׳) וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, ואולם בתחלה הזכירהו איוב כשאמר ה' נתן וה' לקח כי כן נזכר בדברי האבות ויקרא שם אברם בשם ה' וזולתו, ומן המענה הראשון הזה למדנו כי מחשבתו של איוב היתה בבטול ההשגחה מן הבורא יתברך מפני הרעות ההוות תמיד בעולם כי אין מדרך מנהיג צדיק לעשות מן האין יש לרע לו. ועדיין לא הקשה מצדיק ורע לו או מרשע וטוב לו.  ",
+                "<b>והנה</b> תפשו אליפז בהיותו מסיר דעתו מן האדון העושה הכל במשפט וצדק יתברך ושומו הממשלה לכוכבים ולמזלות. ענה לו מי הוא נקי אבד ר\"ל אחר שאין הנקיים האובדים ע\"כ מנשמת אלוה יאבדו ולא בכח השעות והכוכבים, ואם נראה במקצת האישים שאין המדה בהם כן אשר ראיתי אויל משריש הנה קללתו תבא עליו פתאום ויאבד אולם אני אדרוש אל אל ואל אלהים אשים דברתי ואולם אדרוש בזה אל האל יתברך ואליו אשים דברתי. ההנהגה הזאת לא אל כוכב ומזל רק כי הוא יאבד הרשע המשריש והצדיק הבאה עליו רעה כמוך מוסר אלהים ואל תמאסהו. וענין המוסר לדעתי הוא כמו הנסיונות בצדיקים כמו שכתוב כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך. וכתיב למען ענותך לנסותך להטיבך באחריתך. ובאה תשובת אליפז למענה איוב הראשון הנסה דבר אליך תלאה. והנה אליפז היה גדול מכל החברים ולכן ענה ראשונה וכן הכתוב מקדמו לשאר החברים כי גדול בחכמה היה ועוד שהגיע בסוף למעלת הנבואה:  ",
+                "<b>ואחרי</b> כן ישיב תשובת איוב על טענת אליפז שאמר לו הנה אשרי אנוש יוכיחנו אלוה ומוסר שדי אל תמאס. מוסר האל אל תמאס. כי הוא יכאיב ויחבש. יאמר אם מוסר הוא מה כחי כי איחל עד שיעבור המוסר כי רב צערו מהיותו דרך נסיון, וכנגד הטענות האחרות אשר אמר עליו אליפז שהוא רואה הרשעים נכרתים והצדיקים נמלטים מכל רעה ומזה יודע כי הכל במשפט ואין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון, יטעון דרך תלונה הנה כי צבא לו עלי ארץ וכי ימיו קלו מני ארג והאדם וחייו תהו זהו שאמר הלא צבא לאנוש עלי ארץ וכימי שכיר ימיו, ואין זכותו מציל אותו מן המות, וזאת תשובה על הצדיקים כי על כל פנים יש צדיק אובד בצדקו, ועל הרשעים יאמר כי כאשר צדקו של צדיק לא יצילנו בשובו מצדקו כן אם חטא ושב לא היה ראוי במשפט היושר לקבל יסורין יותר כי מעיקר הוייתו להבל דמה כמו שכתוב מאסתי לא לעולם אחיה חדל ממני כי הבל ימי. ויחזיר הוא הענין בשאר המענים עוד כמו שאמר אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רוגז. עד שעה מעליו וחדל עד ירצה כשכיר יומו. ויטעון עוד איכה יגדל בעיני אלהים לפקוד עליו פשע וחטאה והוא ופשעו אינו כלום לפני האלהים, וזה המאמר יורה כי יעלה על דעת איוב אולי אין ההשגחה העליונה דבקה במין האדם יותר משאר הנבראים השכלים שאין ההשגחה בהם רק לקיום המין ואינו מביט לענשם ולא לזכותם והכל ממעלת הבורא יתעלה וגדולתו ופחיתות השפלים אצלו, וזהו כנגד מאמר אליפז שאמר ואל אלהים אשים דברתי:  ",
+                "<b>ויען</b> בלדד השוחי ויאמר. האל יעות משפט ואם שדי יעות צדק. אם בניך חטאו לו וישלחם ביד פשעם. הנה בלדד השוחי חולק על איוב ומסייע דברי אליפז חברו והיו דבריו חזקים מדברי אליפז כי אמר בפירוש כי הרעות הבאות על איוב ועל בניו כולם במשפט כי האל יתברך לא יעות משפט וצדק, ושם הבנים רשעים גמורים חייבי כרת הגוף שכבר מתו והוא שאמר אם בניך חטאו לו וישלחם ביד פשעם, אבל נהג ענין אחר שבאו יסוריו למרק קצת חטאים שעשה ואם ישחר אל האלהים ישלם צדקו, והוא מה שהרשיע איוב תחלה כי לא ראה בדעתו שיהיה זה מוסר כמו שנחמו אליפז מפני טענת איוב שאמר מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי:  ",
+                "<b>ויען</b> איוב ויאמר, אמנם ידעתי כי כן ומה יצדק אנוש עם אל, אם יחפוץ לריב עמו וכו', ענה איוב לדברי בלדד וכוונתו בהעדר ההשגחה מפרטי השפלים הוא אמרו אשר בשערה ישוכני וכו' פי' בבא השערה על בני אדם ישוכני בכללם, כמו (בראשית ג׳:ט״ו) ישופך ראש. תשופנו עקב. ר\"ל כי המקרים ברוח סערה יפיל עלה והפרי כלומר ימית הצדיקים והרשעים ועל כן ירבה פצעי איוב חנם לא יניחנו להשיב רוחו ולהנפש כי ישביעהו תמיד מרורות. ואמר עוד אם שוט ימית פתאום למסת נקיים ילעג. ארץ נתנה ביד רשע פני שופטיה יכסה אם לא איפא מי הוא, וימי קלו מני רץ וגו', יתן ראיה על הסרת ההשגחה מבני אדם כי אם נאמר שיהיה בהשגחה ויעשה בחפץ וברצון ושוט שוטף יבא מאתו וימית בני אדם פתאום ולמסת הנקיים שבהם ילעג האל וימית אותם בהשגחה ורצון אם כן נתנה הארץ ביד מלך רשע שמכסה פני שופטיה שלא יראו ויעשו משפט רק הוא יעשה חמס כרצונו וכ\"ש שהוספת להרשיע המשפט. ואל\"כ מי הוא איפה המכלה הכל והמשחית אותו. כי ימי קלו מני רץ ולא ראיתי בהם טוב. ר\"ל כי טוב ונכון הוא להסיר ההשגחה מן השפלים לרוב מעלת הגבוה יתברך מלומר שיהיה בהשגחה ויצא משפט מעוקל כאשר נזכר. אדברה ולא איראנו. לפי שאיני ירא מן הדין. לפי שהוא חטא ואני לא חטאתי, כך דרז\"ל כי לא כן אנכי עמדי איני כאדם הראשון שאמר (שם) האשה אשר נתתה עמדי ועל כן איני ירא מן הדין. ואמר הטוב לך כי תעשוק כי תמאס יגיע כפך ועל עצת רשעים הופעת. מי שלוקח מה שאינו שלו נקרא עושק. והנה באדם שלשה שותפין הקב\"ה ואביו ואמו וכיון שמת נוטל הקב\"ה חלקו וחלק אביו ואמו מוטל לפניהם, וז\"ש הטוב לך כי תעשוק הגוף שאינו חלקך אלא חלק אבי ואמי אותו אתה מפקיר שאמרת אך את נפשו שמור היה לך ליטול חלקך שהוא הנפש שתפריד נפשי מגופי ואל אתיסר ביסורין הללו. ואמר ידיך עצבוני ויעשוני, כלומר עשאוני ידיך ותקנו אותי איברים איברים להיות גופי תקיף וחזק ועתה תבלעני. או ירצה לומר עצבוני מלשון גידים ועצבים כי החוטים הבאים מן המוח וחוט השדרה נקראו עצבים. זכר נא כי כחומר עשיתני וגו' הלא כחלב תתיכני וגו' עור ובשר תלבישני וגו'. ג' פסוקים אלו רמז לשלשה הויות. זכר נא כי כחומר עשיתני רמז להוי\"ה ראשונה הוא יצירת אדם הראשון שנברא עפר מן האדמה ועל כן מדבר לשעבר, הלא כחלב תתיכני רמז להוייתו מן הזרע הנקפא, ז\"ש וכגבינה תקפיאני והוא לשון הווה שהוא בכל יום, עור ובשר תלבישני רמז להויה שלישית לזמן תחיית המתים והזכיר זה בלשון עתיד:  ",
+                "<b>ויען</b> צופר הנעמתי ויאמר. הרוב דברים לא יענה וגו' בדיך מתים יחרישו וכו' ותאמר זך וכו' ואולם מי יתן אלוה וכו' ויגד לך תעלומות חכמה וכו' החקר אלוה תמצא וכו' גבהי שמים מה תפעל וכו' כי הוא ידע מתי שוא וכו', ענה צופר וכונתו לסייע דברי חביריו כי איוב חטא ועל כן באה עליו כל הרעה הזאת, אך חידש ואמר כי מעשי האלהים מהם נגלים ומהם נעלמים זהו שאמר כי כפלים לתושיה ביאר כי התורה היא כפולה שיש בה נגלה ונסתר כענין שכתוב (משלי כד) תפוחי זהב במשכיות כסף. וכי האל יתעלה עובר על פשע הרשעים וירא און להם ולא יתבונן לו בתחלה אולי ישובו אליו מפני חמלתו על מעשיו וכשמטיב לרשעים וחומל עליהם כ\"ש שלא יעשה רע לטובים, ולא באו יסורי איוב אלא שיכוין לבו ויפרוש כפיו לאל יתברך בתפלה ויהיה סופו שלוה כי שלום הרשעים סופה מפח נפשם אם לא ישובו, והנה עשה הקושיא הגדולה של איוב שהוא רשע וטוב לו ראיה בחמלת ה' על ברואיו וכי איננו מואס יגיע כפיו וכ\"ש שלא ירע לטובים, והקושיא בצדיק ורע לו אינה מתפרסמת ונראית כי כל הנספה נאמר לו חייב היית בכך. ואין הקושי' הזאת אלא לאיש עם נפשו כשידע שהוא צדיק ואין בו עון ראוי לרעה הבאה עליו ואולי ישא פנים לעצמו וישיא נפשו בצדקו, ועל כך תראה מן המענה הזה והלאה החברים כי יפליגו באבדן הרשעים והכרת זרעם כי היא הקושיא המפורסמת עליהן ועל הנביאים כלם כירמיהו כי כלם ברשע וטוב לו יתמהו (ירמיהו י״ב:א׳) מדוע דרך רשעים צלחה. וחבקוק יצרף לזה צדיק ורע לו כמו שכתוב (חבקוק א׳:ד׳) כי רשע מכתיר את הצדיק וכו', ואמר כבלע רשע צדיק ממנו כי הוא נראה לעינים שזה רשע ממנו, והנה איוב יענה לחביריו בחזרת הקושיא על עצמו כי ירבה להצדיק נפשו, וכן נהג עם שלשת חביריו הם מפליגין באבדן הרשעים והוא ירבה להצדיק נפשו ובראותו כי אין אחד מהם מקבל דעתו והן לא יאמינו לו שב לטעון עוד כי רשעים מתים בשלוה ומה חפצם בביתם ובזרעם אחריהם כאשר יתחיל לאמר בזה המענה:  ",
+                "<b>ויען</b> איוב ויאמר. אמנם כי אתם עם וגו' הלא לי לבב כמוכם וגו'. שחוק לרעהו אהיה וגו'. שחוק צדיק תמים, זהו צדיק ורע לו, לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל. ישליו אהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל. זהו רשע וטוב לו. כי ישיב איוב על מענה צופר על תלונתו הראשונה רשע וטוב לו וישוב להצדיק עצמו בכל המענים, ועוד הוסיף בלדד לענות ולא יוסיף דבר במענהו רק להפליג על אבדן הרשעים כי היא ראיה גמורה ביסורין שהן במשפט:  ",
+                "<b>ויען</b> איוב ויאמר עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים. זה עשר פעמים תכלימוני. הזכיר עשר לפי שעד עתה הזכיר עשר מענים בין איוב והחברים כלם. חנוני חנוני אתם רעי, מכאן אמרו רז\"ל (ב\"ב פ\"ח דף קט\"ז) קשה עניות לאדם יותר מחמשים מכות, כי יד אלוה נגעה בי, וכתיב במצרים את היד הגדולה והיו חמשים מכות, גם צופר ענה אחרי כן ולא הוסיף דבר רק באבדן הרשעים ובהכרת זרעם, אחרי זאת השיב איוב במענה, שמעו שמוע מלתי, להפליג בו ולדבר על אבדן הרשעים כי יש מהם שטוב להם בעוה\"ז בעושר ונכסים וכבוד ובנים ושלום, וילעיג על חביריו על מה שאמרו שזרעם נכרת אחריהם, יכוין בזה לסתור דבריהם בראיות מכריחות כי כבר דבר עם שלשתן בטענת צדקת נפשו ולא הודו לו כי רעת צדיקים אינה קושי' מתפרסמת שכל מי שאובד יאמרו לו חטאתו ומרדו, גם בראותם רשע וטוב לו יאמרו כי יאבד או זרעו אחריו יכרת לדור או לדורות, כאשר בא בדבריהם במענה תמול אנחנו ולא נדע כצל ימינו עלי ארץ וגו', הענין עתה כאשר הלאו את איוב בנסתרות להרשיעו ולהכרית זרע הרשע לאורך ימים, יענה אותם ויאמר הנה לעיני השמש הזאת רשעי' מצליחים וצאצאיהם ובתיהם בחייהם בשלום. וכי תאמרו שיכרת זרעם אחרי מאות השנים מה יזיק להם ומה צער יהיה להם בכך והנה על כרחם המשפט מעוקל, ועל כן אין להאמין לדבריכם שיכרת זרע הרשעים בחטאתם כלל, גם בראותכם צדיק אובד כמוני היום אל תרשיעוני כי המשפט לא לאלהים הוא כ\"א למקרים:  ",
+                "<b>ויען</b> אליפז התימני ויאמר הלאל יסכן גבר כי יסכון עלימו משכיל. החפץ לשדי כי תצדק. הוסיף אליפז במענה זה. וחידש במענהו לאמר לאיוב כי אין החפץ לשם שיעשה האדם הטוב והישר בעיני אלהים ואדם ולסור מרע רק בעבור טובת הנבראים, וזאת לו לראיה כי האל ית' חפץ להצדיק בריותיו ויחמול על מעשי ידיו והוא מצוה ומשגיח עליהם א\"כ רעת איוב באה אליו על כל פנים או על פעולות רעות מאד שיעשה עם בני אדם בתקפו ועצמו כי גזל וחמס כאשר יפרש לו כפירה שהיתה בו. ולא רצה עתה בנסיון ובמוסר אשר ראה תחלה להרחיק איוב הדעת ההיא ואמר בסוף מה שיהיה אם ישוב בו איוב וישוב האלהים להטיב אחריתו מראשיתו:  ",
+                "<b>ויען</b> איוב ויאמר, גם היום מרי שיחי ידי כבדה על אנחתי, מי יתן ידעתי ואמצאהו וגו'. אערכה לפניו וגו', השיב לו איוב במענה הזה כנזכר בו ולא חידש דברים אחרים רק כעס על שחשדוהו רע לשמים ורע לבריות, ולא יענה להם רק ירצה להתוכח עם האל ית' על צדקתו וישרו ועל חטאת הרשעים והם שתי הקושיות בלבו:  ",
+                "<b>ויען</b> בלדד השוחי ויאמר. המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו. היש מספר לגדודיו וגו' הוסיף בלדד במענה הזה כאשר לא מצאו מענה לסתור דבריו שב בלדד להביא ראיה ממעלת הבורא יתברך ומפחיתות האדם כי הכל במשפט וצדק, כי השופט צדיק והנשפט סכל מדעת הסוד ועל כן ילעיג עליו איוב כי הוא סבור שהוא מקרה מפני הטעם הזה בעצמו. ואיוב השיב לו במענה מה עזרת ללא כח, יאמר כי דבריו ללא עזר ולא להועיל לאיוב ולא לשאר ב\"א הבאים לחקור הענין הזה ואין להם כח לבא בסודו כי האומר כי משפט האדם מקרה הוא היה לו מרוב גדלות האל יתעלה, יאמר כן בעבור כי האדם פחות אצלו מהשית אליו לבו:  ",
+                "<b>ויוסף</b> איוב שאת משלו ויאמר. ישא במענה הזה משלים כמו לא תסולה בכתם אופיר. ודבריו וכונתו בו לאמר שהוא צדיק והנה יש צדיק ורע לו וכ\"ש שיש רשע וטוב לו כי אין זה חמס גדול כראשון ואם נראה כי הרשעים נכרתים בעוה\"ז זה הבל הוא ואינו עיקר מוצא החכמה וסופה, כי החכמה נעלמת מבני אדם ולא גלה להם ית' ממנה אלא שיצאו מלפניו ויסורו מרע אך ענשם ושכרם ושלות הרשעים ויסורין של צדיקים לא נגלה לבני אדם כי אין איוב מוצא לרואה בהן דין משפט ולא שומע מחבריו דבר חכמה על הענין, ובכאן נשבע שלא חטא מעולם הוא אמרו חי אל הסיר משפטי. ועשה לי רע על לא חמס בכפי ושדי המר נפשי כי כל עוד שאני חי לא אדבר עולה ורמיה לרמות בני אדם, נשבע שאינו יודע לנפשו עון אשר חטא ולא לעולה ורמיה יצדק נפשו, ומסיים איוב במענה בענין היראה ויאמר לאדם הגיד לאדם שייראו מלפניו והיא כל חכמתם ויסורו מרע והיא בינתם כי זה כל האדם ובזה ישעו במופלא מהם אל ישאלו ובמכוסה אל יחקרו אין להם עסק בנסתרות. והשלים ענינו כדרך שהשלים קהלת סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וגו', וזה יורה כי דעתו וסברתו טובים בידיעה ובהשגחה ובנפש רק בעוה\"ז יראה דברים שלא כדין ויטעה בהם או יסתפק:  ",
+                "<b>ויוסף</b> איוב שאת משלו ויאמר. מי יתנני כירחי קדם, הוא משבח עצמו בדברי המענה הזה, וכלל דבריו כי בזמן שלותו היה יוצא בשער העיר ושם היו מביאין לו מושב כדרך שר העיר או שופט זהו שאמר בצאתי שער עלי קרת וגו' והיו הנערים הרואים אותו נחבאים והזקנים עומדים מפניו והשרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם למוראו. ויהיה ממלט עני משוע ויתום ואין עוזר לו, והיה לובש צדק מבפנים ומבחוץ, והיה משפטו טהור ונקי כמעיל וצניף משם בגדים נקיים וטהורים, והיה עינים לעור ורגלים לפסח ואב לאביונים, והיה משבר מתלעות עול ומוציא הגזל משניו, ואפילו אם אכלו דבר שהוא קשה להחזיר כמו שאמרם ז\"ל (חולין פ\"ו דף פט) קשה גזל הנאכל הוא היה כופה אותו להחזירו ומוציאו משניו, והיה ראוי לו שיגוע עם קנו כלומר עם בניו ובנותיו וממונו מפני שהיה שרשו פתוח אלי מים וטל ילין בקצירו, והיה כבודו חדש עמו כלומר מתחדש בכל יום כי כן דרך השרים הגדולים שהם מצליחים בכל אשר יעשו כי רבים צריכים להם ועם זה הכבוד שלהם חדש יום ביום, והיו הכל מיחלים לעצתו ולא ישנו דבריו והיו הכל מיחלים לו כמטר ולא יאמינו כי ישחק להם ולא היו מפילים אור פניו והיה ג\"כ בין אנשי דורו כמלך בגדוד. ואחר כל השבח הזה אמר ועתה שחקו עלי צעירים וכו', אחר ששבח עצמו היה מבזה חביריו שהיה מואס אבותם לשומם עם כלבי צאנו יחדו, ואמר גם כח ידיהם למה לי, כח ידיהם הוא עשרם ואמר כי הוא מבזה עשרם כי אין לו חפץ בו. עלימו אבד כלח כי היה מבזה זקנתם ויאמר כי אין לו לחלוק להם כבוד לא מצד עשרם ולא מצד זקנתם שהזקנה אובדת בהם ואינה ניכרת במעשיהם וזהו עלימו אבד כלח. הזקנה שהיא בכח הלחות של אדם נקראת כלח כלשון תבא בכלח וגו' בזמן הכח והליחות כי אם ירבה ימים הנה הוא למשא על כל בני ביתו גם על עצמו. ואח\"כ היה משבח עצמו עוד שהיה כורת ברית לעיניו וכי מעולם לא הלך לבו אחר עיניו ואמר על זה ישקלני במאזני צדק וידע אלוה תומתו. וכן שלא נפתה לבו על אשה ושלא מאס משפט עבדו ואמתו ואמר ע\"ז ומה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו. ושבח עצמו ג\"כ במדת הצדקה ואוכל פתי לבדי ולא אכל יתום ממנה. ואחרי כן אם לא ברכוני חלציו ומגז כבשי יתחמם:  ",
+                "<b>ויחר</b> אף אליהוא בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם, ממשפחת אברהם שהיה שרש האמונה. האיש הזה אליהוא חרה אפו על איוב והיה בעיניו תועה כמו שנא' באיוב חרה אפו על צדקו נפשו מאלהים וכן אמר איוב לא בדעת ידבר וגו'. מי גבר כאיוב ישתה לעג כמים וארח לחברה עם פועלי און וגו'. וכן חרה אפו על החברים כאשר הרשיעוהו כמו שאמר ובשלשת רעיו חרה אפו, הנה זה דבר ברור שהוא לא ירשיעהו לאמר שהיה רשע וחוטא אבל יצדיק אותו, אך לא יצדיקנו מאלהים לאמר כי האל ית' יעות משפטו כי לא אמר באיוב חרה אפו על צדקו נפשו אבל רק על צדקו נפשו מאלהים, אמר שכלם שגו בדבר פקו פליליה, עוד אמר ולא ערך אלי מלין ובאמריכם לא אשיבנו. פירש בכאן ב' דברים, האחד שאין דברי איוב ותלונותיו כלם כנגד הטעם שפירש אליהוא כי הוא טעם חדש מספיק זהו ולא ערך אלי מלין. והשני שלא יענה כהם ולא על דרכם להרשיע אותו רק יצדיק את איוב ויצדיק האלהים במשפטו, כמו שאמר הנה זאת לא צדקת וכו'. יאמר אע\"פ שאפשר שצדקת כי אולי צדיק גמור אתה אני עושה אותך שלא צדקת יותר מאלהים כמו שאמרת כי בודאי ירבה אלוה מאנוש, ומפרש והולך סוד צדיק ורע לו. כי באחת ידבר אל בחלום חזיון לילה כלומר במראות הנבואה יגלה אזן אנשים ויחתום ידו ביסורין שלהן שיסר אדם של מעשה, כלומר במראות הנבואה יגלה אזן אנשים שנעשה בו כבר מעשה כמו כל כלי מעשה, והוא מכסה ממנו גויתו כי צורת הגוף לבלות שאול והעיקר הוא הנפש ולא נברא הגוף אלא להיות כלי לנפש א\"כ הגוף שהוא כלי הוא אדם מעשה או כלי מעשה, והסרת האדם וכסוי הגויה כפל לשון לומר כי הצרות משתנות והנפש מתקיימת ומה עושה הקב\"ה שהוא רב חסד כדי שיחשוך נפשו מני שחת ושלא ישלחנה ביד פשעיו לעולם נותן לו יסורים וזה והוכח במכאוב על משכבו ורוב עצמותיו במכאוב ויזכיר לו הקב\"ה עונותיו ויגיע עד שערי מות אם יש עליו מלאך מליץ שיגיד בשבילו ישרו כלומר שעשה תשובה ויחננו הקב\"ה ויאמר לאותו מלאך המליץ פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר בתשובה זו, ובאור זה כי הועילה לו תשובתו ויסוריו שימצא כופר ולא ירד שחת, אבל לא יראה באור העליון כי לא זכה לכך. ומה עושה הקב\"ה בחסדו כדי שיזכה לראותו באור העליון נפשו מתגלגלת בגוף וחוזרת שם כבראשונה זהו רטפש בשרו מנוער ישוב לימי עלומיו, כי רטפש בשרו יחזור לנפש שהזכיר למעלה יחשוך נפשו מני שחת, יאמר כי ישמח לבשר מנוער לנפש הזאת וכשיגדל יעתר אל אלוה וירצהו בתשובה ויסורין ואז ישיב לאנוש הזה צדקתו עתה, כי מיום שנולד זה לא חטא כלל ויסוריו באו על עונות ראשונים שהיה ראוי שיאבד בהם והקב\"ה חשב מחשבות בזה שלא יהיה נדח מן העוה\"ב ואז יראה באור העליון, ז\"ש פדה נפשו מעבור בשלח וחיתו באור תראה כלומר באור העליון. וזהו פעם שניה וזהו שכתוב ושניהם בנעימים, והמדה היא פעמים שלש והוא שכתוב הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. כי לפעמים המדה היא פעמים ולפעמים שלש, וזהו שהזכיר לשון פעמים שלש ולא אמר ג' פעמים להשיב נפשו מני שחת לאור באור החיים כלומר פעמים שלש היא מאירה באור החיים שעל פני האדמה כדי להשיבה מני שחת. והנה נתבאר בפירוש הזה סוד צדיק ורע לו ונסתלקה הקושיא לגמרי ולא נשאר שום ספק, גם סוד רשע וטוב לו נלמד ממנו, או נאמר שהוא דרך חסד, ותראה איוב מעת אשר שמע לאליהוא לא ענה אותו דבר. והנה זה יורה כי היתה תשובה מחודשת לא כדבריהם וקבל דבריו והיו טענותיו מספיקות לשאלתו ולכן קבל עליו השתיקה, ואליהוא אומר לו אם יש מלין השיבנו וכן אמר לו אם תוכל השיבני ערכה לפני התיצבה ולא התיצב כלל כנגד דבריו, ועוד ראינו כי האל יתעלה האשים החברים על טענותם, ואמר כי יצטרכו לעולה תכפר עליהם כי לא דברו נכונה ולא האשים אליהוא ולא הצריכו לכפרה הזאת גם זאת ראיה שדבר כהוגן בטענה מחודשת לא על דרך החברים, ועוד תשוב תראה כי החברים היו טענותם סברות הולידו אותם מחשבותיהם כדי להצדיק האלהים ולא תמצא בהם מי שיזכור שיאמר חכמה זולתי שיאמר אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם שסוף הרשעים להכרת ואיוב יבקש חכמה מאין תמצא כי לא ימצא בהם חכם. וגם אין אחד בהם מתנשא לאמר שיהיו חכמים ממנו או שיאמר לו שהוא מדבר מבלי חכמה או מבלי דעת, והנה אליהוא יאמר תמיד שכל דבריו בחכמה. החרש ואאלפך חכמה. וגבר חכם שומע לי. ומבזה החברים שלא יחכמו ושלא יבינו ומחרף איוב תמיד בבלי דעת מלין יכביר. ולא בדעת ודבריו לא בהשכל, גם זו ראיה שטענתו מחודשת והיא בחכמה מקובלת מאנשי התורה והנבואה ואלו ידע איוב ככה לא יתלונן ולא ידבר כלל:  ",
+                "<b>עוד</b> הוסיף אליהוא לדבר מענה שני ושלישי, ועוד מענה רביעי הוא כנגד רעי איוב ולכך הזכיר במענה רביעי כתר לי זעיר ואחוך, ולא יוסיף אליהוא לתפוש על איוב דבר שכבר האשים אותו עד למדי בג' מעניו בכל אחד בדבר ידוע, רק עתה יוסיף אליהוא לבוא בדרך החברים שיספר בשבח האל יתעלה ובשמירתו לעולם ויאמר כי אחרי שהוא רם ונשא יתעלה אי אפשר להאמין בהסרת ההשגחה מן אישי השפלים מפני מעלתו ושפלות האדם, כי התחתונים בעבור האדם נבראו כי אין בהם מכיר את בוראו זולתו ואם כן כל השגחת האל יתברך ושמירתו למיני השפלים בעבור האדם הוא ואיך לא ישגיח עליו. ויאמר אליהוא עוד כי מלבד הטעם שפירש אשר הוא מספיק לכל אדם ומתרץ לכל קושיותיו של איוב, יש לנו לתת צדק ליוצר הכל בראותנו אותו מלך גדול שופט צדק ומשגיח ושומר הכל. ואמר אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק:  ",
+                "<b>ויען</b> ה' את איוב מן הסערה. הגיע עתה איוב למעלת הנבואה יען כי היה תם וישר וירא אלהים וסר מרע והוכח על נסיון אע\"פ שחטא בהסתפקות במשפט מאין חכמה הועיל אותו הנסיון לקרבה אל האלהים כי קבל עליו דברי אליהוא וראה כי הם מספיקים לשאלתו והנה הוא עתה ירא אלהים וצדיק תמים. וענין מן הסערה כי לא נפתחו לו השמים ויראה מראות אלהים על בירור כגון שיראה שהשי\"ת יושב על כסאו והמלאך דובר בו רק שמע סערה גדולה והשיג מה שהשיגו הנביאים בראשונה בראשית החזון, כמו שנאמר ביחזקאל תחלה וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון, וכן באליהו תחלה נאמר (מלכים א י״ט:י״א) והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים, לא ברוח ה' ואחר הרוח רעש ואחר הרעש אש ואחר כן ישיגו הנבואה, וגם כן ביחזקאל א׳:כ״ד׳:כ״דחר הרוח עשן גדול הוא הרעש ואחר כן אש מתלקחת ואיוב השיג ראשית החזון וממנו יצא לו קול עונה אותו המענים האלו וסער גדול בחוזק ותוקף כמנהג הנבואות כמו שנאמר (יחזקאל א) כקול מים רבים כקול שדי בלכתם. והנה איוב השיג זה בשמיעת הסערה והקול ממנה וידע מענינם כי קול האלהים הוא העונה אותו תשובות על דבריו. ודרשו רז\"ל (בבא בתרא פ\"ק טז) מן הסערה שחרפתני אשר בשערה ישופני, ד\"א מן הסערה מלשון שער כיון שאמר איוב להקב\"ה ותחשבני לאויב לך, אמר לו רבש\"ע שמא בין איוב לאויב נתחלף לך השיב לו הקב\"ה מי פלג לשטף תעלה בערביא קורין לשערה שטפא. כל שער ושער שבראש פלגתי לה תעלה גומא לינק ממנה שאלו שתים יונקות מגומא אחת יהו מכחישות מאור עיניו של אדם בין שער לשער לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי, זהו ויען ה' את איוב מן הסערה. ובב\"ר א\"ר יוסי בר רבי חנינא כתיב (ירמיהו כ״ג:כ״ד) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' וכשהוא רוצה מדבר מבין שני בדי הארון, פעמים שאין העולם ומלואו מחזיקים כבוד אלהינו ופעמים ידבר עם האדם מבין שערות ראשו:  ",
+                "<b>ודע</b> כי הקב\"ה הודיע לאיוב בשני מענים איך הוא יתברך מנהיג עולמו בשתי מדות מדת רחמים ומדת הדין, הזכיר במענה הזה הראשון ענין הים ששם לו החול גבול שלא יעברנהו וזה חסד ורחמים גדולים לעולם שיתקיים הישוב ולא יחרב. ואחרי כן הודיעו ענין הגלגול בפסוק תתהפך כחומר חותם שהוא ג\"כ חסד ורחמים לבריות שיזכו כל ישראל לקיים עולם לאור באור העליון ולא יעברו בשלח שהוא גיהנם, כענין שכתוב יחשוך נפשו מני שחת וחיתו מעבור בשלח, כי מכנה האש של גיהנם בשלח שהוא התרב מלשון (יואל ב׳:ח׳) ובעד השלח יפולו וכן כתיב (בראשית ג׳:כ״ד) ואת להט החרב המתהפכת. ולכך הזכיר לשון העברה כי כן מצינו לשון העברה באש. (דברים י״ח:י׳) מעביר בנו ובתו באש. ואחרי כן הודיעו ענין המטר שהוא רחמים לעולם זהו שאמר מי פלג לשטף תעלה ודרך לחזיז קולות. וחזיז הוא הברק ונקרא חזיז ע\"ש שרואין אותו למרחוק. ואמרו היש למטר אב זולתי אני או מי הוליד אגלי טל והאל\"ף נוספת והוא מן גלת מים. ואמר מי יכין לעורב צידו כי ילדיו אל אל ישועו כל אלה פעולות הרחמים והחמלה שמתוכם יתגלו רחמיו על כל מעשיו. ובמענה השני יודיע הנהגתו במדת הדין, הוא שהזכיר שני הנבראים הגדולים אחד ביבשה ואחד בים ובריאתם הגדולה והחזקה מורה על מדת הגבורה, והזכיר שם ואם זרוע כאל לך ובקול כמהו תרעם, עדה נא גאון וגבה וגו' הפץ עברות אפך וגו' ראה כל גאה והכניעהו והדוך רשעים תחתם. ומפני שכל מדה ומדה כלולה ברחמים והרחמים בדין, לכך תמצא במענה הראשון שהודיעו ענין פעולת מדת רחמים שהזכיר מן הסערה בה\"א ובמענה השני לא הזכיר הה\"א אלא מן סערה וזה יורה כי זה כלול בזה:  ",
+                "<b>ומתוך</b> הנבראים האלה שהודיע הקב\"ה לאיוב והן העורב והיעלים והאילות נראה כי יש השגחה פרטית גם על שאר בעלי חיים ואין הדבר כן כי אין ההשגחה הזאת להם בפרט אלא כדי לקיים המין ההוא כי לולא שהקב\"ה מכין מזון לכל מין ומין היה המין ההוא בטל ואם כן אין עיקר השגחה זו אלא לשמור הכלל וזה שכתוב (תהלים קמה) נותן לבהמה לחמה וגו' וכתיב (שם קד) הכפירים שואגים לטרף וגו' וכתיב (שם קמד) פותח את ידך וגו' וכן מאמר רז\"ל (ע\"ז פ\"ק דף כב) יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים ועד ביצי כנים ואין כונת כל זה רק לשמור הכלל, ומזה דרשו רז\"ל שהעורבים אביהם שונאין אותם ואינם מפרנסן לפיכך הקב\"ה מזמין להם יתושין מתוך צואתן ונכנסין לתוך פיהן, וכן (ב\"ב פ\"ק דף טז) היעלים הנקבה שבהן שונאה את ולדה וכשכורעת לילד עולה לראש סלע גבוה כדי שיכול הולד וימות והקב\"ה מזמין לו נשר ומקבלו בכנפיו. חולל אילות מלשון חיל כיולדה. וכן (שם) האילה רחמה צר ואין הולד יכול לצאת ובשעת לידה הקב\"ה מזמין דרקון ומכישה ברחמה ויוצא. וכל הענינים האלה ההשגחה מבוארת בהם לקיום המין בלבד:סוף דבר הודיע הקב\"ה לאיוב שהשגחתו שופעת על מין האדם בכלל ובפרט ועל שאר בעלי חיים לבד לקיום המין, ורמז לו בתוך דבריו על הסוד שגילה לו אליהוא שהוא אמת, כי איוב לא קבל הדבר ממנו אבל חשב כי אפשר כדבריו כי מדת צדיק ורע לו ורשע וטוב לו תתנהג על הדרך ההוא בדרך המשפט אם הדבר כן, אכן אין לאליהוא ראיה מוכרחת על הענין ואין אדם יכול לדעת זה כי אם בדרך קבלה, ועתה אמר לו ה' יתעלה המענה הזה ואיוב שתק, חזר עוד ויצא מלפניו קול דממה דקה לא בסופה וסערה שלא יבהל איוב מתגרתו שאמר ואימתך אל תבעתני ואמר הרוב עם שדי יסור הלריב עם שדי הוא מוסר מוכיח אלוה איוב שיוכיח האל ית' יענה על זאת, כך פירש החכם ר' אברהם ז\"ל, והנכון לי שיאמר האם המריב עם שדי יסר אותו עתה על דבריו אלא כי עתה ידע דרכיו ואורחותיו וייסר אותם אם אינן ישרות ויוכיחנו על התשובה הזאת: או ענה איוב הן קלותי מה אשיבך וגו'. יאמר כי הוא קל ונבזה מהשיב על דבריו וישים ידו על פיו מענות אותו פי' פעם אחת ידבר ולא יענה עוד ושתים לא יוסיף עליהם עוד, והענין לא בין תלונתו שלא יוסיף להתלונן בעת אחרת כי הבין שהאל יתברך יודע ומשגיח עושה חסד משפט וצדקה בארץ. והנה ראינו כי הודה איוב בסוף וקבל האלהים דבריו ונתרצה אליו. ובאמת כי מן המענה הזה היתה הוראתו כי לא יוסיף לו במענה השני דבר בשאלת שלום הרשעים ויסורי הצדיקים גם לא יחדש ענינה בהאריך בדבר בהמות ולויתן:  ",
+                "<b>והנה</b> הענין המישב דעתו של איוב מן המענה הזה היה לו. ויען הי את איוב מן הסערה ויאמר, אע\"פ שהודה איוב שלא יענה וידע כי השם צדיק כאשר פירשתי בעבור שלא התודה על תלונתו ענה השם יתברך מן סערה לא מן הסערה הראשונה הנקרא בה\"א הידיעה ברוב גדולה וחזקה רק בסערה נתה ממנה, הנה בהמות אשר עשיתי עמך יפליג עתה בבנין ב' נבראים עצומים בהמות ולויתן זה ביבשה וזה בים, ויאמר לו אשר עשיתי עמך על שם שנברא ביום ששי עם בריאת אדם, ואע\"פ שנקרא בהמות בלשון רבים בהמה יחידית היא והעד חציר כבקר יאכל, ואמר עליו הוא ראשית דרכי אל כלומר ראש לבהמות לבריאת עולם, העושו יגש חרבו כלומר לא יוכל לו כל נברא רק מי שעשהו. כי בול הרים ישאו לו. כלומר כי ההרים ישאו לו יבולם. ודרשו רבותינו ז\"ל שהוא רועה אלף הרים בכל יום וזהו שאמר דוד ע\"ה בהמות בהררי אלף. ואח\"כ אמר תמשוך לויתן בחכה וגו' התשים אגמון באפו וגו' התשחק בו כצפור וגו' אין על עפר משלו העשוי לבלי חת. כלומר אין ביבשה דומה לו ונמשל אליו בכח ובגבורה והוא העשוי לבל יחת מכל הנבראים ביבשה או בים, הודיע לאיוב כי הים שהוא מקום מכוסה והנבראים שבו ראוים להיותן חלשים לפי שבריאתן מלחות המים ועמידתן בתוך המים ואין מאכלם דברים חזקים שיתנו בהם כח בתולדות הנה יש בו נברא יותר חזק מכל הנבראים שביבשה, והכונה בסיפור שני הנבראים האלה בהמות ולויתן לבאר כי האלהים עשה את הים ואת היבשה ואת כל אשר בם וברא החוזק והתוקף אשר ללויתן במקום החולשה והוא הים להורות כי לא נברא ולא נעשה בטבע בלבד, את כל גבוה יראה כשיגבה ראשו על המים מרוב ארכו הוא מלך על כל בני כוורי, על בני שחץ הנולדים בים, וכן אמר התרגום הוא מלכא על בני כוורי:  ",
+                "<b>אחר</b> שהשלים השם יתברך מענהו כאשר ראה להודיע מנפלאותיו בשפלים אז השיב איוב ידעתי כי כל תוכל לעשות בכחך הגדול אשר אין לו קץ ולא יבצר ממך מחשבת חכמה כי חכמתך אין לה סוף. ומלת כל איננך מקור אלא שם דבר. ומי זה אשר יעלים ויסתיר חכמה רבה הנעשית בעצה מפני שלא ידענה אני הוא שהגדלתי לחברי דבר ולא אבין העצה ונפלאות ממני ולא אדע אותם גם עתה, והנה השם קראו מחשיך עצה והוא התודה שאינו מחשיך אותה אבל היה מעלים ומסתיר אותה בבלי דעת, שמע נא ואנכי אדבר אשאלך והודיעני כי אינני יכול לדעת דבר בנפלאותיך רק מה שתודיעני בחסדיך, לשמע אוזן שמעתיך היתה לי קבלה באלהותך ועתה הגעתי לנבואה וידעתי אמתת המציאות וכי אתה נמצא ויודע ומשגיח ושופט צדק רב חסד ואמת. על כן אמאס מה שהייתי חפץ בו עד עתה והם חיי העולם הזה ושלותו אשר הייתי רוצה בהם ומתלונן על אבדו אותם ונחמתי על עפר ואפר הוא הגוף, כי כן יתודו הצדיקים עם בוראם כדרך ואנכי עפר ואפר, יאמר כי יתנחם על גופו שהיה חפץ בו והיה רואה כי החיים חסד והמות לצדיק חמס ועתה אתנחם על חפצי בגוף וארצה לדבקה בך לאור באור החיים באור פניך ולהיות נפשי צרורה עמך בצרור החיים:  ",
+                "<b>ויאמר</b> ה' אל אליפז התימני גם זה האיש הגיע למעלת נבואה למעלתו בחכמה כי הוא גדול החברים כמו שפירשתי, או היה בחלום הלילה כענין אבימלך ולבן, כי חפץ השם לכפר על חטאתם ולהודיעם כי שגו מאשר היו יראי אלהים וסרים מרע ולמדו זכות על מעשיו כפי דעתם כי לא דברתם אלי נכונה כי טעיתם ומפני טענותיכם הייתי עושה חמס בעיני כל יודע צדקת נפשו, כעבדי איוב יקראנו עבדו כי התודה אליו עתה. והנה גם הם גם איוב טעו רק איוב דבר נכונה שהוא צדיק והאל יתברך מביא צרות על עושי רצונו רק לא היה יודע למה ואליהוא פי' לו הטעם, והנה איוב דבר נכונה והתודה ונתכפר לו על קראו תגר בענין על קראו עבדי כאשר בראשונה אבל הם לא דברו נכונה בהרשיעם את איוב וכל נספה וכל מוצאות אותו רעות והיו סבורים שעשו טובה בהצדיקם מעשה האלהים ועל כן לא התודו והנם צריכין כפרה, וכן תורה מלת אלי:  ",
+                "<b>וה'</b> שב את שבות איוב. סברת הרמב\"ן ז\"ל כי לא מת דבר מכל אשר לו והענינים ההם לא אירעו להם רק השטן לקח כל אשר לאיוב והוליך אותם אל המדבר ואל ארץ גזרה והראה את המלאכים המגידים לו כאשר ספרו, והשטן ידע כי רצון האלהים בנסיון לבד ולא רצה לשלוח בהם יד להמיתם, ואולי בכך נצטוה כי אמר הנה כל אשר לו בידך. לא אמר לעשות בהם כטוב בעיניך רק בידו יהיה להביאו בהם במצרף הנסיון, וזהו שאמר תחלת הספר ומלאך בא אל איוב ולא מצאנו מלת מלאך בכתוב רק על שליח השלוח מאת אדניו לעשות דבר, ועל כן הוא ז\"ל סובר כי השטן שלהם צווה מאתו ללכת אל איוב ולספר לו מה שראו כפי דעתם. ועתה השיב השם יתברך שבות בניו ובנותיו והנערים והאתונות והצאן והגמלים השיב לו והוסיף לו אחרי כן בגמלים ובצאן למשנה, וכן מלת שבי לעולם על נפש אדם לא על צאן ובקר לבדך כי יקרא מלקוח, והנה הכל נשבה ביד השטן והושב לו עתה ועל כן לא אמר הכתוב ויולדו לו שבעה בנים ושלש בנות כבתחלה ואולי ה\"א הנוספה במלת שבענה תורה לידיעה כי אולי כן משפט הלשון להורות בידיעה כאשר יורו עליה ה\"א ופתחות הלמ\"ד. וכן (בראשית מ״ב:ל״ו) עלי היו כלנה כל אלה. ועתה קרא שמות חדשים לבנותיו כי היו עתה יפות מראה ויפות תואר מאשר בראשונה כי כן שבחן הכתוב ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב. ולא אמר כן בתחלת הספר. והוסיף לו למשנה גם בשנים זהו שאמר ויחי איוב אחרי זאת מאה ומ\"ם שנה שהרי שנות האדם שבעים שנה והוא חי ק\"מ שנה אחרי זאת, ומת זקן ושבע ימים בזכות שהיה לבבו שלם את ה' אלהיו בבריאותו וחליו בעשרו ובעניו הוא ירא אלהים, שהיראה עיקר העבודה והוא מצות הלב והלב עיקר כל המצות ועיקר האמונה והיחוד כענין שכתוב (דברים ד׳:ל״ט) והשבות אל לבבך וגו'. וכענין שכתוב (איכה ג׳:מ״א) נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים:  "
+            ]
+        ],
+        "Shaming": [
+            [
+                "<b>לכן</b> כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו (ישעיהו כ״ט:כ״ב-כ״ג). ידוע כי ישראל זרע קדש מסוה הבשת נתון על פניהם והוא עדות להם שהם בני האבות אברהם יצחק ויעקב. וכבר העיד הכתוב במתן תורה כי מה שנגלה הקב\"ה לישראל באותן המראות העצומות והנוראות הכל היה כדי שיתלבשו ישראל במדת הצניעות והבשת והוא שכתוב (שמות כ׳:י״ז) ויאמר משה אל העם אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם וגו' והיה לו לומר יראתו בלבבכם. ודרשו ז\"ל יראתו על פניכם זו הבושה וזהו לשון על פניכם. ומפורש אמר (אבות פרק ה) בוש פנים לגן עדן. והנה הבריות בכמה מצות הכתובות בתורה יחזיקו ויעשו מפני הבשת שאלמלא הבושה היו מתרשלין בהן ומתרפין בעשייתן, וכאשר יגלה האדם מעל פניו לבוש הבשת הנה הוא פורק מעליו עול התורה והמורא ומאמת העול ומעול האמת והוא נקרא עול, וכענין שכתוב (צפניה ג׳:ה׳) לא ידע עול בשת, הלא תראה הנביאים כלם יזהירו תמיד על מדה זו בהוכיחם את ישראל הוא שכתוב (ירמיהו ח׳:י״ב) גם בוש לא יבושו גם הכלם לא ידעו, והנה לשון בשת הוא לשון כולל הצניעות והענוה והוא כולל ג\"כ הבזיון והחרפה, הצניעות והענוה הוא שנתחייב אדם שיהיה לו בשת מהקב\"ה ומן הבריות, הבזיון והחרפה הוא שיתחייב אדם שיהיה זהיר שלא יביא את חבירו לידי בשת שלא יביישנו לא בדבור ולא במעשה ושלא ילבין את פניו, כי כל מי שיש לו בשת מהקב\"ה אי אפשר לו שיבא לידי בשת לעולם כי אינם באים לידי בשת אלא הרשעים החטאים שאין להם בשת מהקב\"ה ועושים כל מזמתן, וכן דוד ע\"ה מקללם שאמר יבושו ויסוגו אחור, ואמר עוד יבושו ויחפרו מבקשי נפשי ילבשו וגו', כלומר יבאו לידי הלבנה שיתביישו ממעשיהם הרעים בעולם הזה ויהיו נענשים לעולם הבא. ובמדרש (תהילים ו׳:י״א) יבשו ויבהלו עדי עד לעתיד לבא נוטל הקב\"ה הצדיקים ומראה להם גיהנם ומקומות פנויים לתוכו ואומר להם מקומות הללו פנויים לכם אלא אם זכיתם וירשתם גן עדן, וכן הרשעים נוטלן ומראה להם גן עדן ומקומות פנויים לתוכו ואומר להם אלו המקומות פנויים לכם אלא אם נתחייבתם וירשתם גיהנם. אמר רבי יהושע בן לוי אינו מקלל את הרשעים אלא בבושה ולא עוד אלא שכופל להן בקללתן שנאמר יבשו ויבהלו עדי עד והם יורשין חלקם וחלק חבריהם בגיהנם, וזהו שאמר (ישעיהו ס״א:ז׳) תחת בשתכם משנה, וכשהוא מברך את הצדיקים כופל להם ברכתם שנאמר (שם מה) לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד, וכן הזכיר עוד (שם נד) אל תיראי כי לא תבושי ואל תכלמי כי לא תחפירי והם יורשין חלקם וחלק הרשעים בגן עדן, וזה שאמר דוד (תהילים ל״א:י״ח) ה' אל אבושה לעולם יבושו רשעים ידמו לשאול, וכיון שנתברר כי ההלבנה והבשת קללה נמרצת צריך אדם שיזהר בחבירו במדה זו שלא ילבין את פניו כי היא העבירה שהמחזיק בה הוא מאותן שאין להם חלק לעולם הבא, וכן דרז\"ל בפרק הזהב (בבא מציעא דף נח ב) תנא תנא קמיה דרב נחמן כל המלבין פני חבירו ברבים כאלו שופך דמים אמר ליה שפיר קא אמרת דחזינא ליה דאזיל סומקא ואתא חוורא אמר ליה אביי לרב דימי במערבא במאי זהירי טפי אמר ליה באחוורי אנפין דאמר רבי חנינא הכל יורדים לגיהנם הכל סלקא דעתך אלא אימא כל היורדין לגיהנם עולין חוץ מג' שיורדין ואינן עולין. הבא על אשת איש והמכנה שם לחבירו והמלבין פני חבירו ברבים מכנה היינו מלבין אע\"ג דדש ביה בשמיה. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן נוח לו לאדם שיבא על אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנא לן מדדרש רבא מאי דכתיב (תהילים ל״ה:ט״ו) ובצלעי שמחו ונאספו נאספו עלי נכים ולא ידעתי קרעו ולא דמו אמר דוד לפני הקב\"ה רבש\"ע גלוי וידוע לפניך שאלו היו מקרעין את בשרי לא היה דמי שותת ולא עוד אלא אפילו בשעה שהם יושבין ועוסקין בנגעים ואהלות ובד' מיתות בית דין אומרים לי דוד הבא על אשת איש מיתתו במה ואני אומר להם בחנק ויש לו חלק לעוה\"ב אבל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעוה\"ב אמר מר זוטרא בר טוביא ואמרי לה אמר רב חמא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא ואמרי לה אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי נוח לו לאדם שיפיל את עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנא לן מתמר דכתיב (בראשית לח) היא מוצאת וכן דרשו ז\"ל בפסוק (שם מה) הוציאו כל איש מעלי אמר רבי שמואל בר נחמני בצרה גדולה הביא יוסף עצמו באותה שעה שאלמלי הרגוהו אחיו אין כל בריה יכולה להכירו ואין כל בריה תובע דמו ולמה אמר הוציאו כל איש מעלי אמר מוטב שאהרג ואל אלבין פניהם ברבים. מצינו שההלבנה חצי רציחה היא שהרי פעולת הרוצח היא שהוא מבלבל ומהפך הדם שבתוך האברים שבגוף ושופכו חוץ לגוף וכזאת פעולת המלבין את חברו שהוא מבלבל ומהפך הדם שבגופו ומעורר אותו לצאת אלא שאינו שופכו לחוץ ולכך אמרו כאלו שופך דמים ולא שופך ממש. ואמר חכם א' מחכמי המחקר ההלבנה מיתה קטנה. בוא וראה כמה קשה חטא ההלבנה שאף במי שמוכיח את חבירו הזהירה תורה להוכיחו בענין שלא ילבין את פניו הוא שכתוב (ויקרא י״ט:י״ז) הוכח תוכיח את עמיתך וגו' כלומר תוכיח אותו בענין תוכחת מוסר שהוא דרך חיים והזהירה תורה כן ק\"ו בלא תוכחת שיגדל עינו מנשוא אם ילבין את פניו. למדנו מכל זה כמה גדול ההלבנה עד שהקב\"ה כשרוצה לקלל את הרשעים מקללן בהלבנה וכשהוא מברך את הצדיקים מברכם שלא יבושו ושלא ילבינו פניהם הוא שאמר הנביא בכאן כה אמר ה' אל בית יעקב. הבטיח ישעיה הנביא לבני דורו שהקב\"ה ייסרם בשבט אפו שהוא סנחריב מלך אשור עד שישובו בתשובה ומתוך התשובה יהיו ישראל ראויים להצלה מידו ואז לא יבוש יעקב אביהם ולא יתלבנו פניו, וז\"ש לא עתה יבוש יעקב וגו' כלומר לא עתה יבוש יעקב כשיעשו ישראל תשובה, כי כאשר הבנים עומדים במרדם הנה האב מתבייש לרוע מעשיהם ופניו מתלבנים, ושיעור הכתוב כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם לא עתה יבוש יעקב וגו' ומלת פדה חוזרת להקב\"ה זהו פשוטו של מקרא. ובמדרש אשר פדה את אברהם בוא וראה האבות מתעטרין בבניהם אברהם נתעטר בזכות יעקב בן בנו כשהשליכו נמרוד לכבשן האש והצילו הקב\"ה בזכות יעקב בן בנו הדא הוא דכתיב כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם שפדאו מכבשן האש. ולפי המדרש הזה מלת פדה תחזור ליעקב, ויש לשאול וכי לא היה זכותו של אברהם כדאי להנצל מן הכבשן שהיה צריך לזכותו של יעקב בן בנו והלא זה חסרון אצל זכותו של אברהם, ונראה לומר כי אלו לא היה יעקב מזרעו היה זה חסרון אבל כיון שהוא בן בנו והוא הענף שהיה בכחו הנה זכות כל באי כחו נכללים בזכותו והכל למעלת אברהם שהיה השרש ולהפלגת זכותו. וכאלו אמר אותו זכות של יעקב שהוא נכלל בו פדאו מן הכבשן וכיון שהוא כולל זכיות של רבים ראוי הוא להנצל. בוא וראה כמה הוא קשה חטא ההלבנה שאף במי שמוכיח את חבירו הזהירה תורה להוכיחו בענין שלא ילבין פניו הוא שכתוב הוכח תוכיח את וגו' כלומר תוכיח אותו בענין שלא תשא עליו חטא והוא חטא ההלבנה ואם בענין תוכחת מוסר שהוא דרך החיים הזהירה תורה כן ק\"ו בלא תוכחת שיגדל עונו מנשוא אם ילבין פניו. ודרשו במעשה תורה הנעשה ע\"י רבינו הקדוש. ז' דברים הן נוח לו לאדם שלא נברא ואל יראה אותו. ימות אדם ואל ימותו בניו בחייו. ימות ואל יצטרך לבריות. ימות ואל ימות מיתה משונה. ימות אדם ואל ישכח תלמודו. ימות ואל יתענה. ימות ואל יוסר בידי בשר ודם להשתעבד. ימות ואל ילבין פני חבירו ברבים. והנה חז\"ל לקחו לשון ההלבנה ממלת יחוורו שהבטיח הנביא את ישראל שלא יבוש יעקב אביהם ולא יתלבנו פניו לפי שילדיו יעשו תשובה ויכפר להם הקב\"ה ויראה נפלאותיו ומעשה ידיו בהם ויתקדש שם שמים על ידיהם. זהו שאמר בפסוק השני (ישעיהו כ״ט:כ״ג) כי בראותו ילדיו מעשה ידיו בקרבו יקדישו שמי והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו: \n"
+            ]
+        ],
+        "Confession": [
+            [
+                "<b>לך</b> לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען וגו' (תהילים נ״א:ו׳). ידוע כי הוידוי מצות עשה שבתורה שנאמר (במדבר ה׳:ו׳) איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' והתודו את חטאתם אשר עשו. וענין הוידוי הוא שיתודה ויאמר להקב\"ה חטאתי לפניך. ודרז\"ל כיון שחטא אדם והתוודה ואמר חטאתי שוב אין מלאך רשאי ליגע בו שנאמר (שם כב) ויאמר בלעם אל מלאך ה' חטאתי כי לא ידעתי כי אתה נצב לקראתי בדרך. וכן מצינו בישראל כשחטאו בהוצאת דבה על המן התודו ואמרו (דברים כא) חטאנו כי דברנו בה' ובך ומיד מחל להם הקב\"ה ומשה התפלל עליהם שנאמר (שם) ויתפלל משה בעד העם. ואפילו ברשעים הוידוי מכפר וכיון שקבלו דינם והתודו זוכין לחיי העוה\"ב שכן מצינו בעכן שהתודה ואמר (יהושע ז׳:כ׳) אמנם אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי. ותכף שהתודה אמר לו יהושע (שם) מה עכרתנו יערכך ה' היום הזה ודרשו ז\"ל היום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעוה\"ב. ואין צריך לומר בישראל שאפי' באומות העולם הוידוי מכפר. והוא שמצינו אדני בזק מלך גדול ממלכי כנען והיו שבעים מלכים מקוצצים בהונות ידיהם ורגליהם מלקטים תחת שולחנו. כיון שהתודה והזכיר את השם נתכפר לו והוא שכתוב בתחלת שופטים (שופטים א׳:ה׳) וימצאו את אדני בזק בבזק וילחמו בו ויכו את הכנעני והפריזי ויכו את אדני בזק וירדפו אחריו ויאחזו אותו ויקצצו את בהונות ידיו ורגליו. ויאמר אדני בזק שבעים מלכים בהונות ידיהם ורגליהם מקוצצים היו מלקטים תחת שולחני כאשר עשיתי כן שלם לי אלהים ויביאוהו ירושלים וימת שם, מה ענין שהזכיר הכתוב מיתתו בירושלים אלא ללמדך שכיון שהתודה והזכיר את השי\"ת בוידויו היתה מיתתו כפרה אחר שקבל דינו במדה כנגד מדה: \n",
+                "<b>ומעיקרי</b> התשובה הוא וידוי דברים, זה שיתחרט אדם בלבו ויתודה בפיו ולכך תמצא בפר' הקרבנות שאמר הכתוב (שמות כ״ט:א׳) וזה הדבר אשר תעשה להם לקח פר אחד, היה לו לומר וזה אשר תעשה להם כשם שאמר בסמוך (שם) וזה אשר תעשה על המזבח אבל הוסיף מלת הדבר לפי שהיא פרשת הקרבנות ורמז לעתיד כי מי שאין לו קרבן יביא דברים ויתכפר לו. וכן אמר הנביא (הושע י״ד:ג׳) קחו עמכם דברים ושובו אל ה' וגו', ביאר כי עיקר התשובה הוא וידוי דברים לא יצטרך לטרוח אחר קרבן אלא דברים בלבד יהיה במקום קרבן, זהו (שם) ונשלמה פרים שפתינו. יתחייב אדם שיתודה על כל עון ועון שהוא עושה שכך אמרה תורה בפרשת הקרבנות והיה כי יאשם לאחת מאלה והתודה אשר חטא עליה, מכאן דרז\"ל ואמרו כל חטאת טעונה וידוי וזה לשון לאחת מאלה. קשה ענשו של אדם כשאינו מתודה על עונותיו שיש לו ידיעה בהם שעשאן בין בשוגג בין במזיד. ואין צריוי לומר אותן שיודע בהן אלא אפילו שלא ידע בו כלל קשה עונשו מפני שלא התודה בהם וזהו שאמרה תורה בפרשת קרבנות (שם ד) או הודע עליו חטאתו אשר חטא והביא קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה על חטאתו אשר חטא. והזכיר אחריו וסמך את ידו על ראש השעיר הרי שחייבו הכתוב קרבן על אותו חטא שידע בו וקרא שם הקרבן חטאת וכאשר חטא ולא ידע בו כלל חייבו הכתוב קרבן וקראו אשם. ויש לתמוה ע\"ז כי לשון חטאת מלשון שגגה ולשון אשם מלשון שממה להורות שחוטא חטא בדבר שראוי להיות שמם בו. וא\"כ איך יאמר הכתוב בלא הודע יותר מהודע שיקרא קרבן של הודע חטאת וקרבן של לא הודע אשם ועוד שקרבן הודע שעירת עזים וקרבן של לא הודע הוא איל שדמיו מרובין יותר. אבל הטעם בזה מפני שהחוטא הנודע לו הוא דואג ומצטער עליו והדאגה על החטא הוא מזבח כפרה ומין אחד ממיני התשובה כענין שאמר דוד ע\"ה (תהלים לו) כי עוני אגיד אדאג מחטאתי. אבל זה שחטא ולא נודע לו לא דאג ולא נצטער ולא התודה בו ולפיכך ראוי שתחמיר בו התורה יותר. ולכך נקרא החוטא אשם והוא שאמר והוא לא ידע ואשם ונקרא קרבנו אשם הוא שאמר (ויקרא ח) אשם הוא אשם אשם לה'. יאמר אשם הוא קרבנו של זה אשם אשם כשלא נודע לו שחטא שלא דאג ולא נצטער עליו לה' היודע הנסתרות ולפי שאין ידיעה בחטא זה כי אם לה' לכך הזכיר בו אשם אשם לה'. וכענין שדרשו ז\"ל בשעיר של ראש חדש שנאמר בו (במדבר כ״ח:ט״ו) חטאת לה' חטא שאין מכיר בו אלא ה' והא למדת כמה קשה עונש החוטא כשאינו מתודה על חטאו הנודע לו כי אף בחטא שלא נודע לו כלל מעולם החמירה תורה לפי שלא התודה בו. וע\"כ היה דוד המלך ע\"ם מתודה להקב\"ה ואמר לו (תהילים נ״א:ו׳) לך לבדך חטאתי וגו' היה מתודה על חטאו הנודע לו, ואע\"פ שנמחל לו מצינו שנענש עליו בג' פורעניות והוא שדרשו בפרק חלק (סנהדרין דף קז) ששה חדשים נצטרע דוד ונסתלקה שכינה ממנו ופירשו ממנו סנהדרין. נצטרע דכתיב (תהילים נ״א:ט׳) תחטאני באזוב ואטהר וגו'. נסתלקה ממנו שכינה דכתיב (שם) השיבה לי ששון ישעך, פירשו ממנו סנהדרין דכתיב (שם קיט) ישובו לי יראיך. ושם שואל בגמ' הני ו' חדשים מנא לן דכתיב (ד\"ה כט) והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלשים ושלש שנים וכתיב (שמואל ב ה׳:ה׳) בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים אמר דוד לפני הקב\"ה רבש\"ע מחול לי על אותו עון אמר לו מחול לך אמר לו עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו אמר לו בחייך איני מודיע אבל בחיי שלמה בנך אני מודיע בשעה שבנה שלמה ביהמ\"ק בקש להכניס ארון בבית קדשי הקדשים דבקו השערים זה בזה אמר כ\"ד רננות ולא נענה אמר (תהילים כ״ד:ט׳) שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם רהוט בתריה למבלעיה כיון שאמר (דברי הימים ב ז) ה' אלהים זכרה לחסדי דוד עבדך אל תשב פני משיחך מיד נענה באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדרה וידעו כל ישראל שמחל לו הקב\"ה על אותו עון: \n",
+                "<b>ודרשו</b> רז\"ל (שבת פ\"ב דף ל\"ב) חלה אדם ונטה למות אומרין לו התודה שכן דרך כל המומתין מתודין שהרבה התודו ולא מתו והרבה לא התודו ומתו והרבה מהלכים בשוק ומתודין ושמא בזכות שתתודה תחיה. וכן דרשו בסיפרא ואשמה הנפש ההיא זה בנין אב לכל המתים שטעונים וידוי. אם היה יכול להתודות בפיו יתודה ואם אינו יכול להתודות בפיו יתודה בלבו ובלבד שתהא דעתו מיושבת עליו. ועוד דרשו ז\"ל שאומרים לו אם הוא נושה באחרים או אחרים נושין בו או הפקיד אצל אחרים או אחרים הפקידו אצלו. וכן מצינו בבני קרח שלא היו יכולין להתודות בפיהם והתודו בלבם ונתקבלו ויצא מהן שלשלת גדולה שהיו משוררים במקדש ומהן היה שמואל הנביא ששקלו הכתוב כמשה ואהרן שנאמר (תהילים צ״ט:ו׳) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו, וכן אמרו במדרש תהלים (שם מה) למנצח על ששנים לבני קרח רחש לבי דבר טוב מי שאינו יכול להתודות בפיו יתודה בלבו שכן בני קרח לא היו יכולין להתודות בפיהם לפי שהיו רואים שאול פתוח תחתיהם ואש מלהטת עליהם ולא היו יכולין להתודות בפיהם והתודו בלבם שנא' רחש לבי דבר טוב וקבלם הקב\"ה. ולמה רחש לשון יחיד והלא שלשה היו ללמדך ששלשתם שוים בלב א' ומה שכיון זה כיון זה. אומר אני מעשי למלך אם רחישה למה אמירה ואם אמירה למה רחישה אלא כך אמרו אם בלבבנו רחשנו כבר אמרנו מעשינו להקב\"ה ולא היה להם פנאי לומר בשפתותיהם ואמרו בלבם: \n",
+                "<b>דרשו</b> ז\"ל במס' יומא (פ\"ח דף פו ב) עבירות שהתודה עליהם יום הכפורים זה לא יתודה עליהן יום הכפורים אחר, ואם שנה בהן צריך שיתודה עליהן ואם לא שנה בהן והתודה עליהן עליו הכתוב אומר (משלי כ) ככלב שב על קיאו כסיל שונה באולתו ר' אליעזר בן יעקב אומר כל שכן הרי זה משובח דכתיב (תהילים נ״א:ה׳) כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד. אלא מה אני מקיים ככלב שב על קיאו כדרב הונא דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו. הותרה לו סלקא דעתך אלא אימא נעשית לו כהיתר. וצריך שיפרוט את החטא שנאמר (שמות ל״ב:ל״א) ויעש להם אלהי זהב דברי רבי יהודה בן בבא. רבי עקיבא אומר אינו צריך. אלא מה אני מקיים ויעשו להם אלהי זהב כדרבי ינאי דא\"ר ינאי אמר משה לפני הקב\"ה רבש\"ע בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די גרמת להם לעשות אלהי זהב. ובפרק סדר תעניות (תענית דף יו) תנו רבנן אדם שיש בו עבירה ומתודה ואינו חוזר בה למה הוא דומה לאדם שתופש שרץ בידו שאפילו טובל בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה זרקו מידו עלתה לו טבילה שנא' (משלי כא) ומודה ועוזב ירוחם. ואומר (איכה ג׳:מ״א) נשא לבבנו אל כפים וגו': צריך אדם שיבכה כשהוא מתודה לפי שהדמעה מעיקרי התשובה, ואמרו רז\"ל (ב\"מ פ\"ד דף נט) כל השערים ננעלו ושערי דמעה לא ננעלו שכן אמר דוד (תהילים ל״ט:י״ג) שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש, ואמר עוד (שם קיט) פלגי מים ירדו עיני, ומצינו בתפלתו של חזקיה (ישעיהו ל״ח:ג׳) ויבך חזקיהו בכי גדול, ומתוך שהוא בוכה הוא נכנע ולבו מסכים אל החרטה שמתחרט על כל חטא ועון שעשה והוא מואס חיי העוה\"ז ומתנחם על עפר ואפר. ומתוך כך וידויו מקובל והקב\"ה נוטל אותן דמעות ומניחן בבית גנזיו שנאמר (תהילים נ״ו:ט׳) שימה דמעתי בנאדך וגו', כיון שהשתדל אדם במדת התשובה והחזיק בה לעשות אותה בכל משפטיה ובכל חקותיה ואחרי כן התודה הנה הוא בטוח שכל עונותיו נמחלין. אמנם צריך עוד לבקש רחמים מאת הש\"י שיהיה רצונו דבק בו כמו שהיה עד שלא חטא, כי העבד החוטא פני מלך בשר ודם פעמים רבות ומחל לו הנה הוא בטוח במחילה זו שלא יענישנו אבל עדיין הוא צריך שימשיך המלך חנו אליו שיהיה רצונו דבק בו ושיעשה עמו טובה, אף כי המלך ה' אשר בידו נפש כל חי שהאדם צריך שיבקש אחר התשובה והוידוי רצונו וחנו ית' כי בזה תושע נפשו תשועת עולמים. וכן מצינו בדוד שהיה מבקש לפני הקב\"ה הארת פנים אחר גמר התשובה והוא אמרו (תהילים פ׳:כ׳) ה' אלהים צבאות השיבנו האר פניך ונושעה: \n"
+            ]
+        ],
+        "Straying of Heart and Eyes": [
+            [
+                "<b>מאור</b> עינים ישמח לב שמועה טובה תדשן עצם (משלי טו). יבאר הכתוב הזה מעלת החושים וידוע כי כפי מה שתגדל מעלת החוש על חברו כן יגדל חיוב האדם שיעבוד בו את הש\"י כי בידוע שהגוף היכל הנפש שוכנת בתוכו כמלך בהיכלו ומרחפת על הגוף גם כן וזה כדמיון הבורא ית' שהוא בתוך העולם וחוץ לעולם כי הוא מקום עולמו ואין עולמו מקומו. ומנפלאות יצירת האדם שפתח בהיכל הזה חמשה שערים אל העולם והפקיד על השערים ההם חמשה שוערים מעבדיו הנאמנים. השערים הם כלי החושים ואלה הן העינים. והאזנים. והאף. והלשון. והידים. השוערים הם החושים המשתמשין בהן. ואלו הן חוש הראות. וחוש השמע וחוש הריח וחוש הטעם. וחוש המישוש. אשר בהם שלימות ההיכל ומעלתו והמלך שלמה שבח את עצמו בהן. הוא שאמר (קהלת ב) כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני. כי לא היה מלך לפניו ואחריו בהשגת תענוג החושים כמוהו וכענין שאמר (שם) וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם. מעלת הראות גדולה ואמנם מעלת השמע גדולה יותר כי כח השמע הוא יותר זך ודק מכח הראות, וזה שאמרו ז\"ל (ב\"ק פ\"ח פה ב) סימא עינו נותן לו דמי עינו. חרשו נותן לו דמי כולו. וכן מצינו בהקב\"ה שהקדים חוש השמע לחוש הראות הוא שאמר או חרש או פקח או עור. ויהיה ביאור הכתוב לפי זה שמועה טובה תדשן עצם מלבד שכח השמועה טובה משמחת את הלב כמאור העין עוד יגיע ממנה תועלת אחרת שהיא מדשנת את הגוף, והזכיר עצם לפי שהעצמות יסודות הגוף, וכן מצינו במשה רבינו שהזהיר לישראל בשתיהן והקדים שמיעה לראיה אמר (דברים ו) שמע ישראל ואח\"כ אמר (שם יא) ראה אנכי נתן לפניכם. וכן ישעיה הקדים השמיעה ואמר (ישעי' לג) אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע. החושים הנכבדים הללו כלן הם באבר הראשון שהוא מבחר מקומות הגוף ועליונו מלבד חוש המישוש שהוא מיוחד לידים ומתפשט בכל הגוף וגם בראש ואינו כי אם בהרגשת דבקות גוף בגוף, והחושים הללו ג' מהם רוחנים חוש הראות וחוש השמע וחוש הריח. ושנים מהם גופנים והם חוש הטעם וחוש המישוש. וחייבה החכמה להיותם כן כדי ללמד כי הכונה בבריאת האדם להיות חלק השכל רב ומתגבר על חלק הגוף. ומרוב מעלת ג' החושים רוחניים הללו תמצא שייחס אותן הכתוב אל השי\"ת והוא שאמר (שמות ג) וירא ה' כי סר לראות. (דברים א) וישמע ה' את קול דבריכם. (בראשית ח) וירח ה' את ריח הניחוח. ובשני חושים הנשארים שהם גופניות לא מצינו אותם מיוחסים לשם ית' כי לא תמצא ויטעם ה' וימשש ה'. וה' חושים הללו אנו משתמשין בכל פעולותינו וענינינו ומסכימי' עליהם עם השכל הנטוע בנו ואין אנו רשאים ליהנות באחד מהן בלא ברכה. וכן אמרו ז\"ל (ברכות פ\"ו ד' לה ב) כל הנהנה מן העוה\"ז בלא ברכה כאלו גוזל להקב\"ה ולכנסת ישראל שנאמר (משלי כח) גוזל אביו ואמו וגו'. חוש הראות מצינו הרבה דברים שתקנו רז\"ל לברך על חוש הראות והם (הרואה דף נט ב') הרואה חמה בתקופתה לבנה בחידושה והרואה חבירו לאחר י\"ב חדש והרואה את הים הגדול והאי מאן דנפיק ביומי דניסן וחזא אלני דמלבלבי בכל אלו חייב לברך, ומזה תקנו לנו ז\"ל ברכת יוצר המאורות לאמרה בכל יום לפי שהשמש מתחדש וזורח בכל יום ומי שבנה בית חדש וקנה כלים חדשים שנתחייב לברך שהחיינו הכל נמשך אחר חוש הראות. חוש השמע גם בזה תקנו רז\"ל לברך והוא שאמרו על שמועה טובה מברך הטוב והמטיב. ועל שמועה רעה מברך ברוך דיין האמת. חוש הריח גם בזה תקנו לנו רז\"ל לברך על ריח טוב על הפירות. כגון האתרוג והתפוח ברוך שנתן ריח טוב בפירות. ועל העשבים הטובים כגון חבצלת שקורין רוז\"א בורא עשבי בשמים. ועל ההדס בורא עצי בשמים. ועל המור והוא המוסק\"א בורא מיני בשמים, חוש הטעם גם בזה תקנו לנו ברכות אם הוא פרי האילן בורא פרי העץ אם הוא פרי המתגדל מן הקרקע בלא אילן בורא פרי האדמה. ואם גדולו מן הקרקע ואינו פרי כגון ירקות מברך שהכל, חוש המישוש לא תקנו ברכה בזה לפי שאין לחוש הזה חלק בשכל כי כלו גופני הפך השכל וע\"כ לא תקנו לברך אלא על פעולות החושים שיש לשכל חלק בהם: \n",
+                "<b>וצריך</b> אתה לדעת כי כל מעשיו של אדם בין המצות בין העבירות כולם נעשים ונגמרים עם חמשה חושים הללו, ונצטוינו להמשיך אחריהן במעשה המצות והוזהרנו לקשור ולאסור אותם במעשה העבירות, חוש הראות נתחלק לב' חלקים טוב ורע, החלק הטוב הוא שנצטוינו להסתכל ביצירות השי\"ת אשר יצר בעולמו כדי להתבונן מזה מעלתו ויכלתו. וכן אמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת. וכתיב (שם יט) השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו וכו'. וכן אמר ישעיה ע\"ה (ישעיה מ) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וגו'. נצטוינו להסתכל בהם ולהתבונן שהם שלוחים מאתו ית' ואין כחם רק מכחו ומכח עצמם לא ייטיבו ולא ירעו, והוזהרנו מן ההפך (דברים ד) ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש והירח וגו'. נצטוינו להסתכל בדבר שיש בו תועלת לגוף ולנפש, והוזהרנו מלהסתכל בעריות, וכענין שאמרו רז\"ל (ע\"ז פ\"ק דף כ) לא יסתכל אדם לא בעוף ולא בעופה בשעה שנזקקים זה לזה ולא בבגדי אשה השטוחים על הכותל משום שנא' (דברים כג) ונשמרת מכל דבר רע. כ\"ש שאין לו להסתכל בפני אשה, ודרשו ז\"ל כל המסתכל בפני אשה עובר משום (ויקרא יט) אל תפנו אל האלילים, וכן דרשו ז\"ל ליבא ועינא תרי סרסורי דחטאה אינון וזהו שכתוב (במדבר טו) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וגו': \n",
+                "<b>כל</b> מי שהולך אחר לבו ועיניו בענין האיסור יקראנו הכתוב זונה כי הוא מגביר את יצרו וחוטא כבא אל אשה זונה. ומזה אמר איוב (איוב לא) ברית כרתי לעיני ומה אתבונן וגו'. אפי' בהבנת לב כלומר אפי' במחשבה, ומה שהזכיר בתולה ק\"ו לאשת איש ומזה אמר (ישעיה לג) ועוצם עיניו מראות ברע. ועל זה אמר שלמה ע\"ה (משלי ד) עיניך לנכח יביטו וגו'. וחוש השמע מתחלק גם כן לב' חלקים טוב ורע, החלק הטוב נצטוינו לשמוע דברי תורה ולשמוע מוסר החכמים וזהו שאמר שלמה (שם כב) הט אזנך ושמע דברי חכמים וכתיב (שם טו) אוזן שומעת תוכחת חיים, החלק הרע שמיעת דברי רכילות ולשון הרע ומזה אמר ישעיה (ישעיה לג) אוטם אזנו משמוע דמים, והוא הדין שאסור לשמוע מיני הזמר והניגון והשחוק שכל זה אסור מדין התורה מפני שטבע הבשר קל להתפתות בענינים אלו ומטרידים האדם מן התורה והמצות ומלעשות הפעולות הרצויות והנבחרות. חוש הריח ג\"כ שני חלקים טוב ורע. החלק הטוב הריח הטוב בענין המצוה, וכמו שתקנו רבותינו ז\"ל בענין הבדלה בורא עצי בשמים, וכענין שאמרו לברך על המוגמר שהיה מנהגם לדשן עצמם על השלחן בריח הטוב בענין המצוה. וכמו שתקנו רז\"ל כדי שיברך המברך את השי\"ת מתוך הנאת הריח שהנפש נהנית ממנו, וכן דרשו ז\"ל (ברכות פ\"ח דף נג ב) והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים כי קדוש זה שמן ערב אני ה' אלהיכם זו ברכה. החלק הרע הריח הטוב בעבירה כגון ריח של ע\"ז שהוזהרנו ליהנות ממנו. חוש הטעם ג\"כ שני חלקים טוב ורע. החלק הטוב הוא שנצטוינו לאכול מצה בליל הפסח ולברך עליה, וכן בליל סוכות לאכול כזית בסוכה בלילה הראשון מגזירה שוה חמשה עשר חמשה עשר. ונכלל בחוש זה שיאכל אדם מה שיתאוה מן המותר לקיים גופו וכענין שכתוב (משלי יג) צדיק אוכל לשובע נפשו, והחלק הרע שהוזהרנו מלאכול המאכלים האסורים, ונוסף גם הוא עוד על האסורים שלא נמשך אחר המותר ביתרונות מחריב גופו ונפשו ואיהו דאפסיד אנפשיה, וכן אמר שלמה (שם ו) משחית נפשו הוא יעשנה, והזהיר עוד (שם כג) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו, ואמר עוד (שם כ) לץ היין הומה שכר כל שוגה בו לא יחכם, ביאר הכתוב כי היין מוליד שלשה עניינים, דברי ליצנות זה לץ היין כלומר איש היין ואף אם לא ידבר ליצנות יהיה הומה כלומר ירבה לדבר ריבוי דברים וכל שכן שאי אפשר לקבל חכמה לעולם, ודרשו רז\"ל שלשה דברים הן מעוטן יפה ורובן קשה ואלו הן יין תשמיש ושינה, חוש המישוש גם כן שני חלקים טוב ורע והחוש הזה מיוחס לידים, החלק הטוב שישתמש בהן במלאכתו וכן דרשו ז\"ל (ברכות פ\"ק דף ח) גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים דבירא שמים כתיב (תהלים קיב) אשרי איש ירא את ה' ובנהנה מיגיעו כתיב (שם קכח) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא, ונצטוינו מן התורה שיפתח אדם את ידיו במתן הצדקה לעני שנאמר (דברים טו) פתוח תפתח את ידך לו, וכן אמר שלמה (שם לא) כפה פרשה לעני, ואמר עוד (משלי כא) מתן בסתר יכפה אף ושחד בחיק חמה עזה, ביאר הכתוב כי הנותן בסתר זה מבטל האף וזה מביא חמה, והחלק הרע שהוזהרנו לאסור הידים שלא יגע אדם בדבר אסור כגון באשתו נדה אפילו באצבע קטנה, וכן שלא יגע במה שאינו שלו, ושימנע עצמו מן האונאה והגזל ומליקח שוחד, וכן אמר הנביא (ישעיה לג) נוער כפיו מתמוך בשחד, בכלל חוש המישוש המיוחס לידים, הרגלים, והוא גם כן שני חלקים, החלק הטוב הוא שנצטוינו לרוץ לדבר מצוה שנאמר (הושע יא) אחרי ה' ילכו כאריה ישאג וכתיב (שם ו) ונדעה נרדפה, נתחייב אדם מן הכתובים הללו שירוץ לכל דבר מצוה לבית הכנסת, לבית המדרש, ללוות את המת, לבית הקברות, לחברת החכמים, וכענין שאמר הכתוב (משלי יג) הולך את חכמים יחכם, לכל דברים אלו יתחייב לרוץ וללכת אפילו למרחוק ואין צריך לומר אל מקום קרוב, וכענין שכתוב (תהלים לד) בקש שלום ורדפהו פירוש בקש שלום בתוך העיר ורדפהו מחוץ לעיר אפי' למרחוק, והחלק הרע הוא שהוזהרנו שלא ילך לדבר עבירה שכל מי שמשתמש ברגליו לדבר עבירה עליו הכתוב אומר (משלי יט) ואץ ברגלים חוטא וכתיב (שם ח) רגליה יורדות מות, ולכן הוזהרנו בפעולת הרגלים שלא ללכת בחברת הרשעים, ולכן אמר דוד (תהלים א) אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ואמר שלמה (משלי א) בני אל תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם, וכ\"כ על פעולת הרגלים (תהלים מט) עון עקבי יסבני, הא למדת שחייב אדם להשתמש בחושיו במעשה המצות ולאסור ולקשור אותם במעשה העבירות שהרי קיום התורה כלה וביטולה תלויין בחמשה חושין הללו, כי ע\"כ היו חמשה כנגד חמשה חומשי תורה וכנגד חמשה פעמים אור שבפ' בראשית, כי תבנית האדם וצלמו בכל האיברים שבו המיוחדים והכפולים ובכללם השערים אשר נתמנו עליהם השוערים הכל דוגמא וציור לענין מכוון של מעלה, ומפני שחמשת חושין הללו הנמצאים בראש הם שלמות הגוף שהוא ההיכל לנפש ותכלית מעלתו והם כנגד חמשה אורים של מעלה ע\"כ גינה הכתוב לע\"ז בחסרונן כי כיון שהיא חסרה ממעלת החושים ומשלמותה מה כחה וגבורתה להושיע ומה יאמרו לאלהיהם בעת צרתם קומה והושיענו, והוא שהזכיר משה רבינו הארבעה ואמר (דברים ד) אשר לא ישמעון ולא יראון ולא יאכלון ולא יריחון, ובא דוד והזכיר הה' ואמר (תהלים קטו) ידיהם ולא ימישון: \n",
+                "<b>ואמרו</b> חכמי המחקר כי מנפלאות חכמת היצירה באדם היו חמשה חושים הללו בהשגחה עליונה ועל סידור נפלא, כי כח המישוש מתפשט בכל הגוף, וחוש הריח מתפשט חוץ לגוף, וחוש השמע מתפשט יותר מן הריח כפי מה שיצטרך לו האדם יותר, וחוש הראות מתפשט יותר מן השמע כי האדם יצטרך לו יותר, והנה זה ענין גדול יותר למסתכל בו מורה על שלימות האדם בחמשת חושיו כי מעשה אלהים המה והכל עשוי בהשגחת חכם לבב ואמיץ כח בעצה נפלאה וחכמה מפוארה, וע\"ז אמר שלמה ע\"ה (משלי טו) מאור עינים ישמח לב ושמועה טובה תדשן עצם, הזכיר מן הה' חושים שנים מהם והם עיקר פעולותיו של אדם אצל השכל וקנין החכמה כי אי אפשר לו לאדם לקנות החכמה מבלעדי הראיה והשמיעה, ואע\"פ שהוכחנו למעלה שהשמע דק יותר מן הראות הקדים שלמה הראות בכאן וכיון בזה כוונת לאה אמנו שקראה שם הבכור ראובן על שם הראיה ושם השני שמעון על שם השמיעה, וכך תמצאם מסודרין מפי הגבורה שאמר (שמות ד) או חרש ואח\"כ או עור וכ\"ז כוונה אחת למתבונן בו כי הסידור הזה הוא סידור ה\"א וא\"ו באותיות השם הנכבד והנורא: \n"
+            ]
+        ],
+        "Flattery": [
+            [
+                "<b>אומר</b> לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים (משלי כג), יזהיר שלמה ע\"ה בכתוב הזה על מדת החנופה כדי להמאיס אותה בעיני הבריות כי מי שהוא חנף מחריב את כל העולם כולו, ובעון החנופה התבואה מתמעטת בעולם והוא שדרשו ז\"ל (ישעיהו כ״ד:ד׳-ה׳) והארץ חנפה תחת יושביה, אמר רבי יצחק את סבר מחנפא לה והיא מחנפא לך מראה לך קמה ואין מראה לך ערימה, למה כי עברו תורות עברו שתי תורות תורה שבכתב ותורה שבעל פה, חלפו חק חלפו חקן של מעשרות, הפרו ברית עולם הפרו בריתן של אבות, ולפי פשוטו כי עברו תורות תורות התלויות בארץ כגון לקט שכחה ופאה שמיטין ויובלות, חלפו חק שמטת הארץ שכתוב בה (ויקרא כ״ה:י״ח) ועשיתם את חקותי ואת משפטי תשמרו, וידוע כי החנף קשה יותר מן העובד כו\"ם בארבע ענינים, האחד כי עובד כו\"ם אינו נזהר ע\"י נביא שיברר אצלו הפסד מחשבתו באותות ובמופתים אבל המחניף בתורת השם יתעלה יש עליו טענה במה שקיבל עליו מן המצוה בעבודת השם יתעלה והאזהרה מעבוד זולתו. השני כי עובד כו\"ם הוא עובד מי שאינו ממרה אותו אבל החונף עובד אף למי שממרה אותו. והשלישי כי עובד כוכבים ומזלות הע\"ז ההוא לבדו הוא הנעבד שלו והחנף הוא עובד לכל הבריות ואין תכלית לנעבדים שלו. והרביעית כי עובד כו\"ם אין עניינו נסתר מבני אדם והם נשמרים ממנו מפני פרסום כפרנותו בשם ית' אבל החנף אין כפרנותו נראה ואין בני אדם נשמרים ממנו והם בוטחים בו ויתכן לו להזיקם מה שלא יתכן לזולתו: \n",
+                "<b>דבר</b> מפורסם הוא כי מי שהוא חנף הוא מורד בהקב\"ה שהרי העבד היודע אדוניו ומניח אותו ועובד זולתו הרי הוא מורד בו וכן החנף כיון שהוא עובד את הבריות הרי הוא מניח להקב\"ה ומורד בו. בוא וראה כמה גדול כח עבירה זו שלא נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה אלא בשביל שחנפו לו לאגריפס המלך, והוא שדרשו ז\"ל במס' סוטה בפ' אלו נאמרין (סוטה דף מא) כשהגיע אגריפס לאותו פסוק (דברים י״ז:ט״ו) שום תשים עליך מלך מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא מאחיך הוא מיד זלגו עיניו דמעות אמרו לו אל תירא אגריפס אחינו אתה. ושם אמרו משמיה דרבי נתן אמרו באותה שעה נתחייבו שונאיהן של ישראל כליה שחנפו לו לאגריפס. ושם עוד במסכת סוטה ארבעה כתות אינן מקבלות פני שכינה ואלו הן כת לצים כת חנפים כת שקרים כת מספרי לשון הרע. כת לצים שנאמר (הושע ו) משך ידו את לוצצים. כת חנפים שנאמר (איוב י״ג:ט״ז) כי לא לפניו חנף יבא. כת שקרים שנאמר (תהילים ק״א:ז׳) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. כת מספרי לשון הרע שנא' (תהילים ה׳:ה׳) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע, ועל זה הזהיר שלמה בכאן אומר לרשע צדיק אתה ומשבח מעשיו הרעים ראויים הבריות שיקללו אותו מפני שהוא תועבת ה', וכן הזהיר (משלי י״ז:ט״ו) מצדיק רשע ומרשיע צדיק וגו', ודרשו רז\"ל (סוטה פ\"ז דף מא ב) כל אדם שיש בו חנופה אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו שנא' יזעמוהו לאומים ואין לאום אלא עוברים שנא' (בראשית כה) ולאום מלאום וגו', והזכיר שלמה עוד (משלי י״א:ט׳) בפה חנף ישחית רעהו והיאך הוא משחית אותו כשהוא משבח מעשיו הרעים ואומר לו טובים הם אז הוא חוזר ומתמיד עליהם (שם) ובדעת צדיקים יחלצו מן החונף שהזכיר כי הצדיקים לא יתעו בעצמם שיתגאו כשהבריות מהללים אותם, וכן דרשו רז\"ל הוי צדיק ואל תהי רשע ואפילו אם יאמרו לך כל העולם כלו צדיק אתה הוי בעיניך כרשע. דרז\"ל (סוטה פ\"ז לא ב) כל המחניף לרשע לסוף נופל בידי ואם אינו נופל בידו נופל ביד בנו או ביד בן בנו שנאמר (ירמיהו כ״ח:ו׳) ויאמר ירמיה אמן כן יעשה ה' היה ירמיה מתנבא על הכלים הנותרים בבלה יובאו ושמה יהיו וחנניה בן עזור היה מתנבא שהכלים שלקח נבוכדנצר בעוד שנתים ימים יושב וכל שכן שלא יקח הנותרים, והיה ירמיה יודע כי שקר בפי חנניה והחניף לו שלא החזירו מדבריו ואמר אמן כן יעשה ה' ולבסוף נפל ביד יראיה בן שלמיה בן חנניה שנאמר (ירמיהו ל״ז:י״ג) ויתפוש את ירמיה הנביא. ועל מדה זו ירמיה הנביא מוכיח לישראל שהיו מחניפים והיו באים לביהמ\"ק ומשתחוים שם ומצד אחר היו עושים כמה עבירות והיו אומרים שבית המקדש יגן עליהם והוא שאמר (שם ז) היטיבו דרכיכם ומעלליכם ואשכנה אתכם במקום הזה אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה כ\"א הוטב תיטיבו את דרכיכם ומעלליכם אם עשו תעשו משפט בין איש ובין רעהו גר יתום ואלמנה לא תעשוקו דם נקי אל תשפכו במקום הזה, וכתיב (שם) הנה אתם בוטחים לכם על דברי השקר לבלתי הועיל הגנוב רצוח ונאוף והשבע לשקר וקטר לבעל וגו' ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו ואמרתם נצלנו למען עשות את כל התועבות האלה. המערת פריצים היה הבית הזה אשר נקרא שמי עליו בעיניכם, יאמר כשאתם אומרים היכל ה' שאתם משתחוים שם ובאים שם ג' פעמים בשנה אין זה אלא דברי שקר שאתם בוטחים בהם ועל כן הזכיר היכל ה' ג' פעמים וכן תרגם יונתן לא תרחצון לכון על פתגמי נביאיא שיקרא דאמרין קדם היכלא דיי אתון סגדין ג' זמנין בשתא אתון מתחזן קדמוהי, ויש מפרשים היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה כלומר ג' הם אולם ודביר והיכל לא יחריב שלשתם על עונות העם ולא יתן כבודו להשחית, והוא משיב להם (שם כב) ארץ ארץ ארץ כלומר אינם היכלות אלא ארץ כשאר כל ארץ אם אתם חוטאים ובוטחים על דברי השקר: ודרשו ז\"ל באיכה רבתי (איכה א׳:ו׳) היו שריה כאילים, למה נמשלו ישראל כאילים ר' סימון אמר מה אילים הללו בשעת שרב הופכין פניהם אלו מאלו כך היו גדולי ישראל רואין דבר עבירה והופכים פניהם ממנו אמר להם תבא שעה ואני אעשה לכם כן, אמרו רז\"ל (יומא פ\"ח דף פו) מפרסמין את החנפים מפני חלול השם שנאמר (יחזקאל כ״ג:כ״ד) ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו ות\"י ואתן פרסום קדמוהי, וכיון שהקב\"ה מפרסמו מצוה עלינו לעשות כן וכיון שהבריות מחזיקין אותו באדם כשר והוא רשע מותר לפרסמו ולהודיע מעשיו ולמדנו זה מדואג האדומי שהיה ראש לסנהדרין שנא' (שמואל א כ״א:ח׳) אביר הרועים אשר לשאול ובשביל שהיה בו לשון הרע אע\"פ שהיה בו תורה הכתוב פרסמו כדי להודיע מעשיו לבריות שנאמר (תהילים נ״ב:ב׳) בבא דואג האדומי ויגד לשאול ויאמר לו בא דוד אל בית אחימלך, ולמה נקרא שמו אדומי על שם עירו שהיא אדום, ובמדרש תהלים למה נקרא שמו אדומי שהיה מאדים פני דוד בהלכה רבי חנינא אמר מה אדום מבלע זכיותיהן של ישראל כך דואג מבלע זכיותיו של דוד ורבנן אמרי מה אדום נוקם ונוטר כך דואג נוקם ונוטר לדוד: \n",
+                "<b>אמר</b> ישעיה ע\"ה (ישעיהו ל״ג:י״ד) פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים הזכיר פחד אצל החוטא ורעד אצל החנף שהוא קשה מן הפחד לפי שהחנפים מחניפין להקב\"ה והן נענשין בעונש גדול, והוא שאמר (שם) מי יגור לנו אש אוכלה מי יגור לנו מוקדי עולם והזכיר בעונשם אש אוכלה ומוקדי עולם כענין שכתוב ברשעים (שם סו) כי תולעתם לא תמות ואשם לא לא תכבה, אמנם מצינו חנופה שהיא מותרת בענין אחד והוא שיתנהג אדם עם הרשע בדרך מוסר ויכבדנו ויעמוד מפניו ויאמר לו שהוא אוהב אותו זה מצינו שהוא מותר כשהוא צריך אליו ומפני היראה, שכן מצינו ביעקב שאמר לעשו הרשע (בראשית ל״ג:י׳) כי על כן ראיתי פניך וגו', רבי יוחנן אמר מותר להחניף את הרשעים בעוה\"ז שנא' כי על כן ראיתי פניך וגו' ופליגא דרבי פדת דאמר רבי פדת (תהילים ק״א:ז׳) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכתיב (איוב י״ג:ט״ז) כי לא לפניו חנף יבא, דעת רבי יוחנן שמותר להחניף את הרשעי' מפני היראה שכן החניף כאן יעקב לעשו ודעת רבי פדת שאף מפני היראה אסור משום שנא' דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, וזה שהחניף יעקב לעשו חנופה כזו מותרת לפי שהוא לשון כולל שני משמעיות לשבח ולגנאי שהרי ראיתי לשון ביזוי הוא מלשון (תהילים כ״ב:י״ח) המה יביטו יראו בי, (ישעיהו ס״ו:כ״ד) והיו דראון לכל בשר שהוא שתי מלות די ראון, וכן אלהים לשון ע\"ז הוא, ואם יבין הרשע לשון השבח אין אנו חוששין בזה וכענין שאמר איהו מטעי נפשיה אנא לא מטעינא ליה, וכן מצינו שהתירו חכמים לתלמיד חכם לומר (נדרים פ\"ז דף סב ב) עבדא דנורא אנא כדי שיניחו לו את המכס מפני שהוא לשון כולל הקב\"ה וע\"ז, הקב\"ה שנמשל כאש שנא' (דברים ד׳:כ״ד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא, ע\"ז כגון מולך, ולשון כזה שהוא נשמע לשני פנים ומפני היראה מותר אפילו לדעת רבי פדת: כיון שמדת החנופה משימה את האדם תועבת ה' ראוי לאדם שיתרחק ממנה שלא יחלל שפתיו בדבריו להצדיק רשע או להרשיע צדיק ושיהיו כל דבריו כנים ואמתים וכל אמרי פיו (בארץ) [באמת] ושיעשה כל מעשיו באמת ובתמים כי אין האדם זוכה לחיי עולם לתת לו מהלכים בין העומדים אלא במדת התמימות היא המדה אשר בה נשתבחו הצדיקים ואבות העולם, הוא שכתוב בנח (שם כה) איש צדיק תמים היה, וכתוב באברהם (בראשית ו׳:ט׳) התהלך לפני והיה תמים, וכן תמצא ביעקב (שם יז) ויעקב איש תם, ואמר שלמה (משלי י׳:ט׳) הולך בתום ילך בטח ביאורו שילך בטוח לעולם הבא, וכן הזכיר דוד ע\"ה כי מי שיש לו מדה זו הוא מן הגרים באהל השי\"ת ומן השוכנים בהר קדשו, והוא שאמר ה' מי יגור באהלך וגו' ואמר ואני בתומי תמכת בי ותציבני לפניך לעולם: \n"
+            ]
+        ],
+        "Desecration of God's Name": [
+            [
+                "<b>למען</b> שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך לבלתי הכריתך (ישעיהו מ״ח:ט׳-י״א). הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני. למעני למעני אעשה כי איך יחל וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים (שם), וידוע כי כל העולם ומלואו לא נברא אלא לכבוד ה' יתעלה. שנא' (שם מג) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו'. ואין ראוי לשום אדם לחפוץ כבוד בעוה\"ז כי אם לכבודו ית' להשתדל במעשים שיתקדש בהן שם שמים ולא שיחולל בסבתו כי חלול השם הוא עון עצום ועונשו חמור עד מרום לא יספיקו קרבנות לכפר עליו והוא שכתוב (שם מ) ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה. אין כח בתשובה ולא ביום הכפורים לכפר, שכן דרשו ז\"ל במס' יומא (פ\"ח דף פו) שאל רבי מתיא בן חרש לרבי אלעזר בן עזריה ברומי שמעתי ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש א\"ל שלשה הן ותשובה עם כל אחד ואחד מהן. עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה אין זז משם עד שמוחלין לו מיד שנאמר (ירמיהו ג׳:י״ד) שובו בנים שובבים. עבר על לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויום הכפורים מכפר שנא' (ויקרא ט״ז:ל׳) כי ביום הזה יכפר עליכם וגו', עבר על כריתות ומיתות ב\"ד ועשה תשובה תשובה ויוה\"כ תולין ויסורין ממרקים שנא' (תהלי' פט) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, אבל כל מי שיש בידו חלול השם אין כח בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר ולא ביסורין למרק אלא כלן תולין ומיתה ממרקת שנאמר (ישעיהו כ״ב:י״ד) ונגלה באזני ה' צבאות וגו', עון זה מצות ל\"ת הוא שנא' (ויקרא כ״ב:ל״ב) ולא תחללו את שם קדשי. ודבר ידוע כי העון הזה מתחיל מדבר קטן ומתפשט הרבה ותחת כנפיו נמצאו דברים שהם בזיון הקב\"ה ובזיון מצותיו כענין עובד ע\"ז או נשבע על שקר שהם כנגד הקב\"ה והזכיר בהן הכתוב לשון חילול השם שנ' (שם יט) ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך. וכתיב בע\"ז של מולך (שם כ) למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי. כן יש בגדולי ב\"א והחשובים שבהם שיעשו מעשים שאין חושבין לחטוא בהם ומתוכם יתבזו התורה והמצות בעיני הבריות וזה נקרא חילול השם, והוא שדרשו רז\"ל במס' יומא (פ\"ח דף פו) היכי דמי חלול השם אמר רבא כגון אנא דשקילנא בישרא מבי טבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר, ור' יוחנן אמר כגון אנא דמסגינא ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין, רב נחמן בר יצחק אמר כגון דאמרי אינשי שרא ליה מריה לפלניא, רב יצחק בר אבדימי אמר כגון שהיו חבריו בושין משמועתו. נמצאת למד כי העון הזה חמור הרבה ויותר בתלמידי חכמים כי מי שהוא תלמיד חכם והבריות חושדים אותו בעבירה ומרננין עליו אע\"פ שהוא נקי ממנה ואין הדבר אמת הנה יש בזה חלול השם לפי שהמון העם אשר לא ידעו ולא יבינו וכמה פתאים המאמינים לכל דבר מטילין דופי עליו ועל תורתן וכדי בזיון וקצף, על אחת כמה וכמה אם אמת הדבר כי הבריות למדין ממנו ומעשה העבירה אינה בזויה בעיניהם ונמצא שם שמים מתחלל: \n",
+                "<b>וידוע</b> כי כפי אשר תגדל מעלת האיש על חבירו כן יגדל עליו החטא וכל מה שהוא גדול במעלת התורה חומר עון חלול השם יוסיף עליו יותר מזולתו, שכן מצינו במשה רבינו אדון הנביאים כלם שנענש בעונש חמור על חטא הצור שעשאו בשוגג ונחשב לו למזיד והוא שתפש עליו הקב\"ה ואמר (במדבר כ׳:י״ב) יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל. וזהו דבר קהלת שאמר (קהלת א׳:י״ח) כי ברוב חכמה רוב כעס, כלו' כפי מה שתרבה חכמת האדם ומעלתו ירבה עליו כעס החטא. כמה קשה עון חילול השם שאין הפרש בין שוגג למזיד אלא הכל שוה אצל העונש ונפרעים ממנו מיד שכך שנו רז\"ל אין מקיפין בחלול השם אחד שוגג וא' מזיד, כלו' שאין מאריכין עונשו ואין נעשין לו כחנוני המקיפו אלא מענישין אותו מיד שלא בהקפה מתוך חומר העון נעשה שוגג כמזיד. ודרשו רבותינו בפסיקתא (משלי ל׳:ז׳) שתים שאלתי מאתך מצינו שויתר הקב\"ה על ע\"ז ולא ויתר על חילול השם שנא' (יחזקאל כ׳:ל״ט) ואתם בית ישראל כה אמר ה' אלהיכ' איש גלוליו לכו עבדו ואחר אם אינכם שומעים אלי ואת שם קדשי לא תחללו עוד במתנותיכם ובגלוליכם. בא וראה כמה גדול עון חלול השם שאף בשעה שהיו ישראל חייבין כליה במדת הדין הבטיחם הקב\"ה שלא יכלה אותם מפני חילול השם, כלומר כדי שלא יתחלל שם שמים בעולם ועל זה אמר ישעיה בכאן (ישעיהו מ״ח:ט׳) למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך לבלתי הכריתך, יאמר אינכם ראויים לאריכות אף אבל אאריך אפי למען שמי ותהלתי אחטם לך כלומר למען תהלתי אסבול ריח מעשיך הרעים שהיית ראוי להכריתך עליהם אבל לא אכריתך, ומלת אחטם מלשון חוטם כמו שמריח ריח רע ועוצר בחוטמו שלא להריח כן פי' רש\"י ז\"ל. והפירוש הנכון אחטם לך כלומר למען תהלתי אכין לך החוטם להריח ריח הקרבנות שהרי בימי ישעיה היה בית המקדש בבנינו והוא מלשון הכתוב (דברים ל״ג:י׳) ישימו קטורה באפך. ויהיה זה בהפך ממה שנא' בשעת הכעס (ויקרא כ״ו:ל״א) ולא אריח בריח ניחוחכם ואע\"פ שאינך כדאי אעשה כן למען שמי ולמען תהלתי. (ישעיהו מ״ח:י׳) הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני בשעבוד מלכיות. ורי\"ש של בחרתיך במקום נו\"ן כאלו אמר בחנתיך וכמוהו באיוב (איוב ט׳:י״ד) אבחרה דברי עמו שהוא כמו אבחנה. למעני למעני אעשה כפל הלשון הכונה בו כנגד שמי ותהלתי שהזכיר יאמר למען שמי ולמען תהלתי אעשה, כי איך יחל כלומר שמי איך יהיה מחולל בגוים, והודיענו הנביא בזה כמה קשה עון חילול השם שאף בשעה שישראל חייבין כליה וראוים להכריתם הבטיחם הקב\"ה שלא יכריתם כדי שלא יתחלל שם שמים והוא כדרך שאמר יהושע (ז) והכריתו את שמנו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול. ותרגם יונתן למעני למעני לשמי בדיל מימרי. \n",
+                "<b>ויש</b> לך לדעת כי לשון חלול השם הוא מלשון חול כי המחלל את השם בדבורו או במעשהו סיבה שהבריות השומעים או הרואים יהרהרו אחריו לעשות למעלה מן הקדש חול, וכן מצינו במצות שבת שכתוב (שמות ל״א:י״ד) מחלליה מות יומת לפי שהשבת היא קודש ונקראת קדש שנאמר (שם) ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם והעושה בה מלאכה ומחלל אותה עושה מן הקדש חול ולכך נענש בכרת כי תכרת נפשו מן הקדש שהיא ראויה לשוב שם, והזכיר הנביא לעתיד (יחזקאל ל״ו:כ״ג) וקדשתי את שמי הגדול המחולל בגוים כי בהיות ישראל בגלות בתכלית השפלות הלא זה סבה שיחשיבו הקדש לחול ולכך יבטיח הקב\"ה שיראה לעתיד קדושת שמו הגדול. והזכיר שאע\"פ שעון חלול השם חמור ביותר מצינו לו רפואה עם מה שיקדש את השם באותו דבר שחללו לפי שכל עבירה תמצא כופר בשיעשה אדם מצוה כנגדה כגון שתאמר ראובן חלל את השם ואם כנגד מה שחללו יקדשנו אז ינקה מעון חלול השם, ועל זה אמר הכתיב (ויקרא כ״ב:ל״ב) ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל, לימדך הכתוב כי תקנת חלול השם בקדוש השם, ומפורש אמרו חטא אדם בלשון הרע יעסוק בתורה. חטא אדם בעריות יגדור עצמו מהן ואפי' במותר. חטא אדם בראיית עיניו יזיל אותם דמעות וכן אמר דוד (תהילים קי״ט:קל״ו) פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך. והענין כי העבירה היא חולי הנפש והנה הוא כחולי הגוף שאינו מתרפא כי אם בהפכו והרופא הבקי ירפאנו בשכנגדו, והוא שאמר שלמה ע\"ה (משלי ט״ז:ו׳) בחסד ואמת יכופר עון. ביאורו יכופר עון הרשע והשקר שהם בהפך מן החסד והאמת. אמרו ז\"ל (ב\"ב פ\"ק דף ד) בענין הורדוס המלך ששאל לבבא בן בוטא אם אפשר שיהיה לו תקנה במה שהרג כמה מחכמי ישראל והשיב לו כי אפשר לו זה ואמר לו כי הוא כבה אורו של עולם לפיכך יעסוק באורו של עולם והלך והשתדל בבנין בית המקדש שכן מצינו שבה\"מ נקרא אורו של עולם שנא' (ישעיהו ס׳:ג׳) והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך: \n"
+            ]
+        ],
+        "Desire": [
+            [
+                "<b>עובד</b> אדמתו ישבע לחם ומרדף ריקים חסר לב, חמד רשע מצוד רעים ושרש צדיקים יתן (משלי י״ב:י״א-י״ב). יזהיר שלמה בכאן על החמדה כי היא מדה נטועה בלב מצד התאוה ויצר הרע, וידוע כי החטא הקדמוני מתוך החמדה היה שנא' (בראשית ג׳:ו׳) ונחמד העץ להשכיל. ולכך יאמר עובד אדמתו ישבע לחם מי שמשתדל וטורח שיתפרנס מיגיע כפיו הוא שבע מכל טוב אבל המרדף ריקים והוא היושב ובטל ומתחבר אל אנשים ריקים שהם בטלים ממלאכה לא די שהוא חסר לחם כי גם חסר לב הוא, וכבר אמרו (כתובות פ\"ה דף נט ב) הבטלה מביאה לידי שעמום כי הבטלה ההיא תביאנו לחמוד ממון הרשעים, ולכך סמך לו מיד (משלי י״ב:י״ב) חמד רשע מצוד רעים וכיון שחמד קראו רשע כי אסור לחמוד ממון חבירו המותר אף כי ממון הרשע שקנאו בגזל וחמס וסופו שיאבד ויכלה כרגע בבא עליו מקרה מעט וצרה קלה כענין שכתוב (תהילים ל״ד:כ״ב) תמותת רשע רעה. אבל הצדיק הוא נותן שרש בכל עת ועת והוא מתקיים לעולם לא יפחד למקרים ולא יאבד ויכלה אפי' בצרות רבות (משלי כ״ד:ט״ז) כי שבע יפול צדיק וקם, והנה הוא כשרש האילן הנטוע במקום נחלי מים שאפי' באין כל רוחות שבעולם אין מזיזין אותו משם, וכענין שכתוב (תהילים א׳:ג׳) והיה כעץ שתול על פלגי מים וכו' לא כן הרשעים, ומה שאמר יתן היה לו לומר יתנו אבל הוא כדרך (משלי כ״ח:א׳) וצדיקים ככפיר יבטח. וכן (בראשית מ״ט:כ״ב) בנות צעדה עלי שור. בא וראה כמה גדול איסור החמדה שהרי מתוך החמדה יבא אדם לידי גזל הוא שכתוב (מיכה ב׳:ב׳) וחמדו שדות וגזלו. ומתוך החמדה לקה גחזי נער אלישע בצרעת כשחמד ממונו של נעמן שהרי כשבא נעמן והביא מנחה לאלישע אמר לו (מלכים ב ה׳:ט״ו) הנה נא ידעתי כי אין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל ועתה קח נא ברכה מאת עבדך ויאמר אלישע חי ה' אשר עמדתי לפניו אם אקח ויפצר בו לקחת וימאן. מה עשה גחזי שהיה צר עין וחומד ממון רדף אחרי נעמן ואמר לו אדני שלחני אליך שתשלח ככר כסף ושתי חליפות בגדים לב' אנשים שבאו אליו מהר אפרים ויאמר לו הואל וקח ככרים ויואל ויקח כלומר השבע וקח וישבע ויקח מה לקח צרעת נעמן שדבקה בו ובזרעו עד עולם. וכן אמר לו אלישע לגחזי (שם) וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך עד עולם וכן היה לו דכתיב (שם ז) וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער מי היו זה גחזי ושלשת בניו, מתוך החמדה יבא אדם לידי רציחה שכן מצינו בעכן שנדון בשני דינין שנסקל ונשרף והוא שכתוב (יהושע ז׳:כ״ה) וירגמו אותו כל ישראל אבן וישרפו אותם באש ויסקלו אותם באבנים, נסקל על חלול שבת כי בשבת גנב ונשרף על שמעל כך דרשו רז\"ל בתנחומא בסדר אלה מסעי. ומכאן שהחרם אש שורפת וכל המועל בו יתחייב בשריפה, ומי הביאו לכל זה החמדה שחמד הגנבה ההיא כענין שכתוב (שם) וארא בשלל אדרת שנער אחת טובה ולשון זהב אחד ואחמדם ואקחם, וכן מצינו בענין אחאב שחמד כרם נבות היזרעאלי וא\"ל אליהו בדבר השם (מלכים א כ״א:י״ט) כה אמר ה' הרצחת וגם ירשת במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילוקו הכלבים את דמך גם אתה אבל הועילה לו הכנעתו כמו שכתוב בסמוך (שם) הראית כי נכנע אחאב מפני. ואיזבל שעשתה כל הענין ע\"י שני אנשים בני בליעל לקקו הכלבי' את דמה בחלק נבות היזרעאלי. ואמרו במדרש כל מי שחומד מה שאינו ראוי לו מה שמבקש אין נותנין לו ומה שבידו נוטלין ממנו, שכן מצינו בנחש הקדמוני נתן עינו בחוה וחמדה ולא היתה ראויה לו מה שבקש לא ניתן לו ומה שבידו נטלו ממנו שהרי נתקלל על זה (בראשית ג׳:י״ד) על גחונך תלך: הוזהרנו באיסור החמדה בעשרת הדברות בדיבור לא תחמוד, ומה שלא הזכיר שם לאו של לא תגזול בכלל הלאוין לפי שהגזל בכללו, והנה למדנו ק\"ו אם החמדה שהיא תלויה בלב אסר הכתוב אין צריך לומר הגזל שיש בו מעשה, וידוע כי מתוך החמדה יבא אדם לבגוד במצות שאם הוא חומד ממון אחרים כ\"ש שיחמוד ממון עצמו ותהיה עינו צרה לתת ממנו צדקה ושאר חיובי המצות הנמשכות אחר הממון והן מתנות עניים לקט שכחה ופאה או הפרשת מעשר וכיוצא בהן. ולכך קבעה תורה לא תחמוד בדבור י' כדי להזהיר את האדם על המעשה שלא יחמוד ממונו ויפרישנו כראוי וכן בכל שאר חוקי המתנות שקבעה לו תורה בהם מצוה. ועוד אפשר לומר כי לכונה אחרת קבעתו תורה עשירי כלומר אחרון מפני שהוא שקול כנגד כל דברות שכל מי שלא נזהר מן החמדה לסוף הוא נכשל ועובר על כולם, שמתוך החמדה יבא לידי גנבה הרי הוא עובר על לא תגנוב, וכשיתבעוהו לדין יכפור וישבע לשקר הרי שעובר על לא תשא, ולפעמים שיגנוב בשבת הרי שהוא עובר על זכור, ואם הוא מתירא שמא יהרגוהו על הגנבה ילך וישתמד הרי שעבר על לא יהיה לך, וכן דרשו ז\"ל מעשה באדם אחד שחמד בלבו אשת איש שהלך בעלה למדינת הים והיא לא היתה רוצה בו מה עשה חפר את ביתה בליל שבת הרי שעבר על זכור. בא ושכב עמה עבר על לא תנאף. עמד והרגה עבר על לא תרצח. לקח כל נכסיה עבר על לא תגנוב. תבעוהו לדין ונשבע עבר על לא תשא. היה מתיירא שמא יהרגוהו הלך ונשתמד ועבר על לא יהיה לך. הרי שחמדת אשת איש מביאתו לעבור על הדברות כלן. וטעם לא תחמוד והיא מצוה במחשבת הלב שאינה בידי האדם פירש החכם רבי אברהם אבן עזרא שיתיאש ממנה כשם שהכפרי מתיאש מקחת בת מלך לאשה, שאל\"כ איך תעניש התורה על מחשבת הלב בראותו אותה פתאום וחומדה. ועוד יתכן לומר כי לכונה אחרת קבעתו תורה אחרון כדי להקיש אחרון לראשון שניהם מצות תלויות במחשבת הלב זו מצות עשה וזו מצות לא תעשה והיא אחרונה כדי ללמד דעת את העם כי מי שהוא מקיים לא תחמוד הנה הוא מקיים מצות אנכי ואם עובר וחומד הרי הוא מבטל אנכי כי כיון שהוא חומד נראה שאין בטחונו בטחון גמור במי שאמר אנכי שאם כן לא היה חומד' כלל. וזהו לפי דעתי ענין הכתוב שאמר (משלי ט״ו:כ״ז) שונא מתנות יחיה כי בידוע שהאוהב מתנות לא הביאו לזה אלא החמדה הנטועה. בלבו אבל מי ששונא אותם בודאי עקר מלבו מדת החמדה ולכך אמר יחיה כלומר מבלעדיהם, יבטיחנו הכתוב שיחיה מבלתי המתנות כי לא בא לידי מדה זו לשנוא המתנות ושלא לבטוח בהם אלא מתוך שבוטח בהקב\"ה על כן אמר יחיה כי הקב\"ה יספיק לו טרפו ומזונו ולא יצטרך למתנות. ומפני שכח המלאכה גדול ומביא את האדם שלא לחמוד לכך הזכיר שלמה בכאן עובד אדמתו ישבע לחם להזהיר אדם שישתדל במלאכה שמתוכה יהיה שבע ולא יצטרך למתנות בני אדם ולא יתרושש, ובזה הזהיר עוד (שם כ) אל תאהב שינה פן תורש פקח עיניך שבע לחם. דבר ידוע כי אין צריך פקיחת עין לשבוע לחם ומה יאמר פקח עיניך שבע לחם, אבל ביאור הכתוב כן אתה שבע לחם פקח עיניך אל תאהב שינה פן תורש וזה ודאי צריך פקיחת עין שידע להעמיד ממונו בידו שלא יתרושש. ובמדרש עובד אדמתו ישבע לחם אם ייגע אדם בתורה ישבע לחם שנא' (שם ט) לכו לחמו בלחמי, ומרדף ריקים חסר לב שנא' (שם ג) אם ללצים הוא יליץ. ענין המדרש הזה כי יקרא התורה לחם לפי שהיא מזון הנפש כשם שהלחם הוא מזון הגוף. וכנה היגיעה בתורה בשם עבודה על שם כי עבודת האדמה יגיעה רבה שממנה חיות הגוף כן התורה צריכה יגיעה וממנה חיות הנפש. והודיענו בזה שאם יגע אדם בתורה כיגיעת האדם באדמה אין ספק שישבע מלחמה, וכמו שאמר (מגילה פ\"ק דף ו ב) יגעתי ומצאתי תאמין אבל מרדף ריקים שאינו יגע בתורה אלא שיושב ובטל כאחד מהם בודאי יהיה חסר לב, כיון שלא ייגע בתורה ויבא לעשות כמעשיהם הרעים ולחמוד ולגזול ולהתלוצץ כמותם, והוא שאמר אם ללצים הוא יליץ ולפיכך סמך לו (שם יב) חמד רשע מצוד רעים כלומר שמתוך בטולו ושהוא נמשך אחר הריקים יביאנו לאיסור החמדה שהוא שרש החטאים כלן, ועל כן אמר עובד אדמתו ישבע לחם כי ממה שייגע בתורה וישבע ממנה ואז יפרוש מן החמדה ויסתפק בדבר הבינוני ולא יחמוד ליתרונות הממון ודי שיהיה לו לחם לאכול ובגד ללבוש שיעבור זמנו בכבוד ולא בבזוי בהיתר ולא באיסור. ואמרו בירושלמי בברכות כל ימיו של אותו צדיק יעקב אביהם לא היה מצטער אלא על פנימי וחיצון שנא' ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ע\"כ. ועל כן צריך אדם להזהר מאיסור החמדה שלא יחמוד דבר מכל קניני העולם השפל הזה לא אוצר נחמד ושמן אלא תורה ומעשים טובים בלבד שכתוב בהן (תהילים י״ט:י׳-י״א) הנחמדים מזהב ומפז רב, החמדה הזאת בלבד היא מותרת וכמו שאמרו (ב\"ב פ\"ב דף כב) קנאת סופרים תרבה חכמה. וכן החמדה בהקב\"ה שיכסוף ויחמוד להיות מן הכת המשיגים אותו והחוקרים אחר ידיעתו, וכן שיחמוד לשבת בצלו ולהיות במחיצתו. וכן אמר שלמה ע\"ה (שיר השירים ב׳:ג׳) כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי: \n"
+            ]
+        ],
+        "Groom": [
+            [
+                "<b>חתן בבית הכנסת</b> ",
+                "<b>מלך</b> ביפיו תחזינה עיניך תראינה ארץ מרחקים (ישעיהו ל״ג:י״ז). הכתוב הזה הזכירו ישעיה ע\"ה על שכר הצדיקים שהם מעותדין ליהנות מזיו השכינה, וכונתו במליצת הפרשה כי עבודת הש\"י והקבלת פני שכינה דבר קרוב הוא מאד אצל האדם וכל אדם איפשר לו שישיג זה אם ירצה, אע\"פ שהוא דבר רחוק אצל הרשעים ותכבד העבודה עליהם והיא אצל טבעם כדבר הנמנע מלהשיג ועל כן הנביא הוא מפרסם קלונם ומודיע דבריהם לכל מה שהם אומרים על ענין העבודה, והוא שהזכיר למעלה (שם) פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים מי יגור לנו אש אוכלה מי יגור לנו מוקדי עולם. יאמר אלה דברי החטאים והחנפים שאומרים מי יגור לנו אש אוכלה כלומר מי משלנו שיוכל לדור בציון עם הקב\"ה שהוא אש אוכלה ויוכל לעבוד עבודתו ולקיים מצותיו ומי יוכל לדור במקום המזבח שהוא מוקדי עולם שכתוב בו (ויקרא ו׳:ו׳) אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, והקב\"ה משיבם (ישעיהו ל״ג:ט״ו) הולך צדקות ודובר מישרים מואס בבצע מעשקות נוער כפיו מתמוך בשוחד אוטם אזנו משמוע דמים עוצם עיניו מראות ברע. והוא מרומים ישכון מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים. מלך ביפיו תחזינה עיניך תראיניה ארץ מרחקים הוא מרומים ישכון, כלומר הוא שיכול לשכון בציון שנקרא מרום שנאמר (ירמיהו ל״א:י״ב) ובאו ורננו במרום ציון, וכתיב (ישעיהו ל״ג:ה׳) נשגב ה' כי שוכן מרום מלא ציון משפט וצדקה. מלך ביופיו הוא הזוכה לדור שם ולראות המלך ביופיו, ולפי שהרשעים ההם שתראם חטאים וחנפים קראו להקב\"ה אש אוכלה על שם מניעת העבודה אצלם ועל שהם מתרחקים ממנו יתעלה כמתרחק מאש אוכלה שלא ישרף, ומפני זה יקראנו הנביא מלך ביפיו לומר שאין העבודה קשה ונמנעה אבל היא קלה ואפשרית יוכל העובד להתקרב אליו לראותו בעין השכל וישמח ויהנה בראייתו כאדם ששמח ונהנה בראיית המלך ביפיו וזהו שקראו מלך ביופיו. ומה שאמר תראינה ארץ מרחקים כלומר תראה עונש אותם החטאים והחנפים שהעבודה קשה עליהם ונמנעת בעיניהם ולשון תראינה כלשון (תהילים צ״א:ח׳) ושלומת רשעים תראה. וכו ת\"י מלך ביפיו תחזינה עיניך וגו' יתיקר שכינת מנך מלכיא בתושבחתיה יחזיין עיניך תסתכל ותחזי בנחתי תרע גיהנם: ",
+                "<b>ובמדרש</b> פחדו בציון חטאים וכו'. אמר ר' יהודה בר סימון משל למה הדבר דומה לליסטים שמרד במלך אמר המלך כל מי שתופסו הריני נותן לו פרקופי עמד אחד ותפסו אמר המלך ישמרו שניהם עד הבקר, והיה זה מתפחד וזה מתפחד זה מתפחד ואומר באי זה דין דן אותי המלך וזה מתפחד ואומר איזה פרקופי יתן לי המלך. כך לעתיד לבא ישראל מתפחדים ואומות העולם מתפחדים. או\"ה מתפחדים פחדו בציון חטאים. ישראל מתפחדים (הושע ג) ופחדו אל ה' ואל טובו. מי יגור לנו אש אוכלה זה הקב\"ה, מוקדי עולם אלו המלאכים והשרפים. אמר רבי יהודה בר סימון למה הוא קורא אותם מוקדי עולם שאילו ניתן להם רשות היו שורפין כל העולם כולו על יושביו בשעה קלה. הולך צדקות זה אברהם שנאמר (בראשית יח) ושמרו דרך ה' לעשות צדקה וגו'. ודובר מישרים (שיר השירים א) מישרים אהבוך. מואס בבצע מעשקות (בראשית יד) אם מחוט ועד שרוך נעל. נוער כפיו מתמוך בשחד (שם) הרמותי ידי אל ה'. הוא מרומים ישכון ר' יהודה בר' סימון אומר העלה אותו למעלה מכיפת הרקיע ואמר לו הבט נא השמימה אין אומרים הבט אלא מלמעלה למטה. מצדות סלעים משגבו אלו ענני כבוד. לחמו נתן (שם יח) ואקחה פת לחם. מימיו נאמנים (שם) יוקח נא מעט מים. מלך ביפיו וגו'. (שם) וירא אליו ה'. דעת המפרשים שהפרשה הזאת עתידה והכתוב הזה נאמר על המלך המשיח. והאמנם שיש בכתוב הזה רמז לכל משכיל בלשון מלך וארץ שהפרשה הזאת עתידה ולא נתקיימה לעולם לא בבית ראשון ולא בבית שני, לא נתקיימה בבית ראשון שאע\"פ ששרתה שם שכינה הרי הוסעו יתדותיו וניתקו כל חבליו בל ינתקו, ואין צריך לומר בבית שני שלא שרתה שם שכינה ולא נתקיים בו פסוק זה. וכבר ידעת כי ישעיה המתנבא נבואה זו לעתיד בדורו של חזקיה היה בבית ראשון וה' שם היה והנה הוא מתנבא לעתיד על כן הענין מוכרח שהפרשה הזו היא נבואה שלא עברה והיא עתידה. והמלך והארץ שהזכיר הוא האור והכבוד שהתנבא בסוף ספרו שאמר (ישעיה ס) קומי אורי כי בא אורך, ולכך הזכיר בכתוב שאחריו כי אם שם אדיר ה' לנו. רמז על מה שאמר הוא ובית דינו. ופירש עוד בכתוב שאחריו כי ה' שופטנו ה' מחוקקנו ה' מלכנו הוא יושיענו. ומה שאמר בפרשה הסמוכה לה יותר הוא שאמר כי נטשו חבליך זה נאמר על ארם הרשעה וכן בפרשה שלאחריה הוא שאמר (שם) כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום. ואמר וירדו ראמים עמם ודרשם רז\"ל אלו ארמיים. ובסוף הפרשה הזכיר לא יהיה שם אריה ופריץ חיות. וכן פירש רש\"י. ולפי קשור הכתובים מעלה ומטה תהיה מלת מלך כוללת להקב\"ה ומלך המשיח. ויאמר מלך ביפיו תחזינה על מלך המשיח שיראו אותו הקרובים. תראינה ארץ מרחקים שיראו אותו גם כן אותן שגלו לארץ מרחקים כי אליו יבאו כלם ולו יקהת עמים. והזכיר אחריו לבך יהגה אימה איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים, יאמר גם כשתהיה בירושלים בזמן המשיח שם יהגה לבך אימת הגלות ותאמר איה סופר המלך איה שוקל המס מישראל, כלומר שיהיה מצדיק אותם על כך והוא כלשון (איוב כא) כי תאמרו איה בית נדיב. או כלשון (ישעיה נח) ותפחד תמיד כל היום וגו'. כלומר שיכלה ויאבד עד שתצטרך לומר איו. איה סופר את המגדלים זהו מלשון מנין שהיה מונה המגדלים והוא מינוי הממשלה מצד המלכות מי שהיה ממונה על כך למנות המגדלים שהיו צריכה לכל עיר ועיר כענין שכתוב (תהלים מח) סבו ציון והקיפוה וגו'. את עם נועז לא תראה כלומר מכאן ואילך לא תלך בגלות עוד. ואמר עם נועז כי ישראל בכל הגליות שגלו בין האומות לא היו מבינים לשונם, ולשון נועז כמו לועז בחלוף נו\"ן בלמ\"ד כענין שנא' (שם קיד) בית יעקב מעם לועז, וכן נשכה כמו לשכה, וזהו שאמר את עם נועז לא תראה ואת מי תראה את ציון שהיא קרית מועדנו זהו שאמר חזה ציון קרית מועדנו וגו' אהל בל יצען אהל שלא יסח, מן (שופטים ד) אילון בצעננים, וי\"ת אהל בל יצען כמשכנא דלא מתפריק ולא מישתלפין סיכוהי לעלם וכל אטונוהי לא יתפסקון, עשאו מן (שמות לב) פרקו נזמי הזהב. נמצאת למד שכל הפרשה כלה עתידה, וכשהזכיר מלך ביפיו נאמר על מלך המשיח כי בזמנו נזכה לראות מלך ביפיו הוא הקב\"ה שתחזור השכינה לבית קדשי הקדשים ושבו בנים לגבולם. ואז תרבה ההשגה והידיעה בהם יותר מהשגת דור המדבר שקבלו את התורה ואותו זמן יהיה שלמות העולם ויהיו ישראל עם הקב\"ה בדרך נישואין כי בזמן הזה אינם עמו אלא בדרך אירוסין. וכן במדרש משל למלך שקדש אשה וכתב לה מתנות מועטות כיון שבא לנשאה כותב לה מתנות מרובות כך בעולם הזה הקב\"ה אירס את ישראל שנאמר (הושע ג) וארשתיך לי לעולם ולא מסר להם אלא לבנה בלבד שנאמר (שמות יב) החדש הזה לכם. אבל לימות המשיח יהיו נשואין שנא' (ישעיה נד) כי בועליך עושיך וגו'. ובאותה שעה הקב\"ה מוסר להם את הכל שנאמר (דניאל יב) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וגו', ובמקום אחר דרשו משל למלך שקדש אשה בה' טבעות שנא' (הושע ב) וארשתיך לי בצדק ובמשפט בחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'. ואמרו כן על חמשה חומשי תורה שכנגדם המדות הללו כשם שאין שלימות העולם אלא בזמן הנישואין והוא ימות המשיח כך אין שלימות האדם אלא עם הנשואים, שכן תמצא באדם הראשון כשנברא יחידי הזכיר בו הכתוב (בראשית ב) לא טוב והדבר שאין בו טוב אין לו שלמות ולכך נצטוה אדם לקחת אשה שיהיה דבק בה כדי שימציא תולדות לעבוד השם יתברך ועם זה יהיה ענינו שלם, וזהו שכתוב (שם) על כן יעזב וגו' הודיענו הכתב הזה עיקר הכונה בנישואין מה היא, וידוע כי הנשואין על ב' חלקים. האחד להמשיך התולדות ולהרבותם מפני יישוב העולם, וכענין שכתוב (ישעיה מה) לא תהו בראה וגו' וכונה זו היא באומות העולם. והשנית לכוין תולדות לעבודת השם יתברך ולדעת אותו ולהכירו ואין כונה זו כי אם בישראל והוא מאמר הנביא (יחזקאל כג) וגם את בניהם אשר ילדו לי וכן הזכיר עוד (ישעי' מג) עם זו כו' תהלתי יספרו. ביאורו למען שיספרו תהלתי. ויראה לי כי הכונה זו השנית רמוזה בכתוב הזה שאמר (בראשית ב) ודבק באשתו כי לפי הכונה הראשונה היה ראוי לומר ודבק באשה וכשאמר באשתו כלומר הראויה לו ממינו חשובה כמותו להעמיד בנים כיוצא בו, ומזה הזכיר איש שהוא לשון חשיבות ומעלה ולא אמר ע\"כ יעזב אדם, וידוע כי הבנים נמשכים במדותיהם אחר משפחת האם. ומפני זה יצטרך אדם שיזהר בנישואין שלא יקא אשה לשם יופי שהרי כתיב (משלי לא) שקר החן והבל היופי. ולא לשם ממון כי כן כתוב (שם כג) כי עשה יעשה לו כנפים וגו' אלא שתהיה כל מחשבתו וכונתו לשמים: ",
+                "<b>הנשואים</b> צריכין סיוע אלהי ואי אפשר להיות להן גמר ענין ההצלחה כי אם בזה, ולמדנו זה מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים. מן התורה הוא שכתוב בפרשה בזווג יצחק עם רבקה (בראשית כ״ד:נ׳) מה' יצא הדבר כלומר המעשים שאירעו לך מוכיחין. מן הנביאים הוא שכתוב בענין שמשון (שופטים י״ד:ד׳) ולא ידעו כי מה' הוא. מן הכתובים הוא שאמר שלמה (משלי ט) בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת. יאמר מה שהאבות מנחילים לבנים הוא הבתים והממון אבל אשה משכלת אין כח בידם להנחילם כי מאת ה' תהיה. והודענו הכתוב כי אשה משכלת יקרה היא מבית והון, וכענין שכתוב (משלי ל״א:י׳) אשת חיל מי ימצא, ויש לשאול בפרשת אליעזר מה היה הצורך שיודיענו הכתוב המתנות שנתן לה העבד ומה היה הצורך להודיע המשקל. והוא שאמר (בראשית כ״ד:כ״ב) ויקח האיש נזם זהב וגו'. ואין במשקל ההוא עלוי ממון ולא תוספת גדולה. ונראה לי לפרש כי יש במתנות האלה רמז לקבלת התורה כלומר שיצא מזיווג יצחק ורבקה זרע ברך ה' ויהיו מקבלי התורה, ויביאו שקלים שכתוב בהם בקע לגלגולת זהו שרמז בקע משקלו, ושיקבלו שני לוחות הברית שבהן עשרת הדברות זהו שאמר (שם) ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם. ולשון שקל נוטריקון. וירמוז למתן תורה שנתנה מתוך האש והקול כענין שכתב (דברים ד׳:ל״ו) מן השמים השמיעך את קולו וגו'. ומזה יש לך להתבונן ענין המן הרשע שאמר (אסתר ג׳:ט׳) ועשרת אלפים ככר כסף אשקול כי היתה כוונתו רעה להשמיד להרוג ולאבד שונאי ישראל ולבטל בעשרת שלו העשרה שנתנו ע\"י האש והקול. וכל העניינין האלו לרבקה הכל סימן לבניה בקבלת התורה, והעבד שנתן לה המתנות האלה הנה לה רמז בהם כי כשם שקבלה היא מתנות הללו ע\"י העבד כן בניה עתידין לקבל התורה ע\"י משה עבד נאמן אשר כל טוב אדוניו בידו ממה שכתוב (שמות ל״ג:י״ט) אני אעביר כל טובי על פניך, וכשם שנתן לה מתנות רבות מקצתן בדרך ומקצתן בבית ואותן שבדרך היו נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם כן בניה במדבר הביאו שקלים וקבלו שני לוחות הברית שבהן עשרת הדברות. וכשם שנתן לה בבית מתנות ג\"כ מלבד אותן שנתן לה בדרך כמו שנא' (בראשית כ״ד:נ״ג) ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב וגו' כן בניה בארץ מואב סמוך לביאתן לארץ ניתנו להם מצות רבות וכענין שכתוב (דברים כ״ט:ח׳) אלה דברי הברית אשר כרת ה' את בני ישראל וגו'. וכן דרשו רז\"ל (גיטין פ\"ה דף ס') תורה מגלה מגלה נכתבה. וכשם שנכפלה פרשה זו בענין העבד שני פעמים וחזר העבד לספר כל הדברים שאירעו לו בדרך, כן בניה קבלו התורה ב' פעמים לוחות ראשונות ולוחות שניות. ומשה עבד ה' חזר לספר בעבר הירדן כל הדברים שאירעו להן בלוחות ראשונות: <b>ענין</b> הנישואין הוא דוגמא לבריאת העולם, כשם שנברא העולם בעשרה מאמרות כך תקנו ז\"ל ברכת נישואין בעשרה מן הכתוב שאמר (רות ד׳:ב׳) ויקח בועז עשרה אנשים. ותקנו בברכת אשר ברא עשרה לשונות של שמחה. וכשם שבבריאת העולם היו הימים עם השבת שבעה כך תקנו לנו ז\"ל שבע ברכות עם ברכת היין שהוא כנגד השבת שהוא צריך להתקדש ביין בתחלה ובסוף, גם ימי השמחה הם שבעה, ולפי שאין שלימות השמחה בעולם הזה תקנו ז\"ל בבית חתנים לומר בברכת המזון שהשמחה במעונו, לומר שהשמחה שאנו משמחים לחתן וכלה לא מאתנו היא אבל היא במעונו היא הרקיע ששמו מעון ששם נהרי ששון נהרי שמחה. הקב\"ה יגיענו לאותו זמן שיהיו כל ישראל עם הקב\"ה בדרך נישואין וישמחו בשמחה השלימה שכתוב בה (ישעיהו ל״ה:י׳) ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם. ויזכנו שנהיה מעותדים לחיי העוה\"ב למעלת האור ולמעלת השמחה כענין שאמר דוד (תהילים צ״ז:י״א) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה: "
+            ],
+            [
+                "<b>חתן על השלחן</b>  ",
+                "<b>באתי</b> לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים (שיר השירים ה׳:א׳). פסוק זה אמרו שלמה בספר שיר השירים שהוא קדש קדשים, והוא מדבר עם הנפש שקראה כלה וקרא לבריות ריעים ודודים שהוא רוצה להצדיק אותם ולקרבם לתורה, וקרא אותם גן ולכך אמר באתי לגני אחותי כלה, והזכור הכתוב הזה ששה דברים ו׳:כ׳׳:כ׳הם המור והבושם והיער והדבש והיין והחלב. וששה דברים אלו נכללין בג' דברים שהם תענוגי הגוף והם ריח אכילה ושתיה. הריח הוא שאמר אריתי מורי עם בשמי. אכילה הוא שאמר אכלתי יערי עם דבשי. שתיה הוא שאמר שתיתי ייני עם חלבי. וכנגד ששה דברים הללו הזכיר דוד ע\"ה על התורה ששה לשונות והם (תהילים י״ט:ח׳) תורת ה' תמימה. עדות ה'. פקודי ה'. מצות ה'. יראת ה'. משפטי ה'. ששה לשונות הללו נכללין בשלשה והן עדות חקים ומשפטים והוא שכתוב (דברים ו) מה העדות והחקים והמשפטים, הריח כנגד עדות שהעדות הם המצות המקובלות שהן נאצלות ונמשכות מן החכמה העליונה כריח הנמשך מן האתרוג שהריח אינו אלא המשכה ולכך נרמזו העדות בריח שהוא חוש דק וזה שכתוב אריתי מורי עם בשמי. והזכיר לשון אריתי ולא אמר הרחתי לתוספת השגה כי מריח הבשם לא קנה אלא ריחו בלבד אבל האורה אותו קנה הכל הבשם והריח, ולכך אמר אריתי שהוא הלשון הכולל את הכל, וביאור המשל כי המצות המקובלות שהוא מתעסק בהן בידיו הם המור והבושם והידיעה בהם מאין הם נמשכות הוא המשכת הריח. אכילה כנגד המשפטים, והן המצות המושכלות שהם טובים ומתוקים להמון מדבש ונופת צופים לפי שיש בהם קיום העולם ויישובי המדינות ותועלתם נראית לעין ונגלית לכל, ועל כן כשהזכיר דוד ע\"ה המשפטים סמך להם לשון מתיקות הוא שאמר (תהילים י״ט:י׳-י״א) משפטי ה' אמת צדקו יחדו, הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים. והזכיר בהם לשון אכילה שהוא חוש גם על המשפטים ואמר אכלתי יערי עם דבשי, שתיה כנגד החקים ונרמזו החקים ביין וחלב כדי לרמוז על מצות בשר בחלב שהוא אחד מן החקים, ועל החקים אמר שתיתי ייני עם חלבי והכוונה בזה לומר שהשיג אף החקים, ואחר שהשלים לדבר עם נפשו ואמר באתי לגני כלומר שבא אל התורה והשיג המצות כלן בשלשה חלקים מעתה יקרא את הרבים להצדיקם ויקראם ריעים ודודים ונותן להם עצה שיעסקו בתורה הוא שאמר אכלו רעים שתו ושכרו דודים שאין אכילה ושתיה זו אלא בדברי תורה. ובלשון הזה עצמו הזכיר שלמה ע\"ה בספר קהלת הוא שאמר (קהלת ט׳:ז׳) אין טוב לאדם כי אם לאכול ולשתות ולשמוח והוא ילונו בעמלו כל ימי חייו אשר נתן לו אלהים תחת השמים ודרז\"ל וכי יש אכילה ושתיה שמלוה את האדם לאחר מיתה אלא בדברי תורה הכתוב מדבר, וכן הזכיר עוד על התורה (משלי ט׳:ה׳) לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי. והיה הענין שהמשיל שלמה את התורה לאכילה ושתיה. ללמדך כי כשם שאכילה ושתיה הוא מזון הגוף כן התורה והחכמה מזון הנפש, ואנו רואין שיש קשור גדול בין התורה והענינים השכליים ובין הענינים הגשמיים, שכן מצינו שאין אדם נכנס אל הענינים השכליים אלא מתוך הגשמיים שכן טבע הנער לא ירצה ללמוד אלא א\"כ יאכילוהו אביו ואמו מה שהוא מתוק לחכו והמאכל המתוק ההוא חשוב בעיניו יותר מכל התורה כולה, אחרי כן כשיגדל יבזה המאכלים ולא יחשיבם כלל ולא ירצה ללמוד עד שיקנו לו בגדים כדי שיהיה מכובד בהם והוא מחשיב הבגדים ההם אז יותר מלימוד התורה, אחרי כן כשיגדל יותר יראה כי הבגדים אין להם חשיבות כל כך וישתדל ללמוד כדי שיקנה השם והכבוד וכדי שיקרא חכם ורב ושיראו אותו רבים וקמו שרים וישתחוו, וכאשר תפקחנה עיני שכלו ויראה כי כל כבוד העוה\"ז הבל וריק וכל תענוגי הגוף ותאוותיו מאפס ותהו נחשבו לו אז ישתדל ללמוד לשמו של הקב\"ה בלבד וכל פעולותיו וכל תאוותיו לא יהיו אלא נגדו כענין שאמר (תהלים לא) ה' נגדך כל תאותי, והא למדת שלא עלה אל המעלה הזאת השכלית אלא מתוך הענינים הגשמיים:  ",
+                "<b>וכן</b> תמצא שאר הפעולות כלם אי אפשר לו לאדם שימצא תולדות לעבודת השי\"ת אלא בדרך נשואי אשה ומתוך הענין הגשמי. ואי אפשר לו להשיג מעלת העולם העליון אלא מתוך העוה\"ז הגשמי, ועל כן מיחסים הכתובים וממשילים התורה והחכמה שהם מזון הנפש בלחם שהוא מזון הגוף. וכן מצינו במקדש שהיו המנורה והשולחן זה נכח זה מנורה בדרום ושולחן בצפון, המנורה היתה רמז וסימן החכמה שהיא מזון הנפש והשלחן סימן לכתר מלכות ורמז לעושר שהוא מזון הגוף והשולחן המונח בצפון היה מסתכל למול המנורה שבדרום להורות שאי אפשר שתתקיים זכות העולם וברכותיו כי אם ע\"י החכמה, גם החכמה אינה יכולה להתקיים במין האנושי כי אם ע\"י מאכל ומשתה ולכך הוצרכו להיות שני כלים אלו המנורה והשולחן בשתי רוחות נגדיים זה נוכח זה. וכיון שכן יתחייב האדם לדבר דברי תורה במקום סעודה לטעמים רבים, האחד להורות שאין הסיפוק והברכה והשובע בעולם אלא בשביל התורה, והשני שכל שולחן שמדברים עליו דברי תורה הוא השלחן המעולה והחביב לפני הקב\"ה, שכן דרשו ז\"ל (אבות פ\"ג) שלשה שאכלו על שלחן אחד ויש ביניהן דברי תורה כאלו אכלו משלחנו של מקום שנאמר (יחזקאל מ׳:מ״ה) וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'. והג' מפני שהמאכל והמשתה מטרידין את האדם ומולידין גסות הרוח ומזכירין את האדם הגאות הגוף ומשכיחים אותו העיקר, והוא דבר הנביא (הושע י״ג:ו׳) שבעו וירם לבם על כן שכחוני, ועל כן חובה על האדם לעסוק בתורה ושיזכור העיקר במקום שהוא סבה להשכיח העיקר: וכן מצינו אצילי בני ישראל והם שבעים זקנים ומשה ואהרן נדב ואביהוא עמהם בראש שעשו סעודה והיו אוכלין ושותין והיו מסתכלין בלב ומתבוננין ורואים כבוד השם יתעלה זהו שכתוב (שמות כ״ד:י״א) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו, כלומר היו רואין הכבוד בעין השכל בעוד שהיו אוכלי' ושותים. בהרבה מקומות של קדושה ושל נבואה מצינו משתה, במתן תורה כתיב (שם יח) ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם, וכן בחנוכת בית המקדש כשהשלים שלמה בנינו חנכו במשתה הוא שנא' (מלכים א ח׳:ס״ב) והמלך וכל ישראל עמו זובחים זבח לפני ה'. יעקב אבינו לא קבל הברכות אלא מתוך משתה והם המטעמים שהביא. גאולת אסתר לא היתה אלא ע\"י משתה שנא' (אסתר ה׳:ח׳) יבוא המלך והמן אל המשתה ומתוך אותו המשתה נתן לה המלך כל מה שבקשה ונגאלו ישראל ממות לחיים, ואע\"פ שע\"י משתה נגזרה עליהם מיתה הם גרמו לעצמם בחטא מכירת יוסף שמכרוהו אחיו ע\"י משתה שנא' (בראשית ל״ז:כ״ה) וישבו לאכל לחם וגו' שכן דרשו ז\"ל וישבו לאכול לחם אמר להם הקב\"ה אתם מכרתם אחיכם ע\"י משתה חייכם שבניכם יהיו נמכרין ע\"י משתה שנא' (אסתר ג׳:ט״ו) והמלך והמן ישבו לשתות וגו', וכן דרשו ז\"ל בנס חנוכה שהיה ע\"י משתה, וכן מצינו לעתיד דרשו ז\"ל עתיד הקב\"ה לעשות סעודה לצדיקים והסעודה ההיא יש לנו להאמין אותה סעודה גופנית ממש כי המאכלים הם מאכלים זכים מוכנים מששת ימי בראשית והם לויתן מן הדגים ומן העופות בר יוכני ומן הבהמות בהמות בהררי אלף. ואולי יהיו מתולדות האור העליון כענין המן במדבר ובתכלית העלוי והדקות יותר כי שפע החכמה וההשגה לקבל המושכלות תהיה בהם יותר מכל הזמנים כלם, אחר הסעודות האלה שיהיו בסוף הזמן יתחדש זמן אחר והוא זמן תחיית המתים שבו יהיו ניזונין ומתעדנין מזיו שכינה ושוב אינן חוזרין לעפרן שכן דרז\"ל (חלק דף צב) מתים שעתיד הקב\"ה להחיות שוב אינן חוזרין לעפרן אלא והיו קיימים נצחיים כמלאכי השרת ומתעדנין בתוך שבע חופות שכן דרשו ז\"ל בסדר אליהו זוטא שבע חופות עתיד הקב\"ה לעשות לצדיקים לעתיד לבא שנא' (ישעיהו ד׳:ה׳) וברא ה' על מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה:  "
+            ]
+        ],
+        "Purity of the Heart": [
+            [
+                "<b>לב</b> טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי (תהילים נ״א:י״ב). בקש דוד ע\"ה בכתוב הזה טהרת המחשבה, ומן הידוע שהיא מדה שכלית כי כל המדות כלן ב' חלקים גופניות ושכליות, הגופניות באות לתקן המעשים כי אין שלימות לחכמה מבלי תקון המעשים שנא' (שם קיא) שכל טוב לכל עושיהם ודרז\"ל (ברכות דף י\"ז) לכל לומדיהם לא נאמר אלא לכל עושיהם. השכליות באות לטרוד המחשבה ושלא להשתמש בה זולתי בעבודת השי\"ת וזהו שכתוב ורוח נכון. השכליות שבאדם ושורש הנפש השכלית עליון עד מאד וא\"כ המחשבה והנפש עיקר אחד להם ולפיכך יש כח באדם השפל לעלות ולהוריד במחשבתו. ומעתה יתעורר האדם החוטא כשהוא מטמא בהרהוריו הרעים המחשבה הטהורה הזאת כמה לו עונות וחטאים, ועל זה אמרו (יומא דף כ\"ט) הרהורי עבירה קשין מעבירה, כלומר קשין על הנפש מעבירה עצמה לפי שההרהור תלוי בלב והנפש משכנה בלב ולכן כשהוא מטמא אותה במחשבה רעה קשה יותר מן העבירה עצמה, כי העושה העבירה עצמה אין המחשבה טרודה כל כך. ויש שפירש קשין מעבירה קשין לפרוש כי רגילות המחשבה בהם מביאה את האדם לידי עבירה. ויש שפירש עוד קשין מעבירה כי המחשב עבירה אחת לגנוב או לגזול או לבא על אשת איש יחשוב בלבו אם יבא אדם שם כנגדי לבטל מה שאני רוצה לעשות אחבול בו או אהרגנו כדי שאשלים חפצי. ונמצא כי כשגנב או גזל או בא על הערוה שעשה גמר העבירה אבל ההרהור היא קשה מגוף העבירה לפי שהרהר וגמר בלבו להכות ולהרוג ולעשות העבירה בסוף:  ",
+                "<b>אבל</b> הרב הגדול הרמב\"ן ז\"ל פירש הרהורי עבירה קשין מעבירה אחר מעשה העבירה, שכיון שעשה העבירה כבר ועוד הוא מהרהר בה בזה קשה לענין עונש הנפש מעבירה עצמה, אבל קודם מעשה העבירה אין ענשו קשה ואינו נענש כלל שהרי ארז\"ל (קידושין דף מ') מחשבה רעה אין הקב\"ה מצרפה למעשה ואינו נענש עליה, וכן אמר הכתוב (תהלים סו) און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' אא\"כ היתה מחשבת ע\"ז שכתוב בה (יחזקאל יד) למען תפוש את בית ישראל בלבם. נראה מדעת הרב כי כיון שההרהור אינו ביד האדם אין לו בזה עונש קודם מעשה העבירה, וזה תימה כי למה לא יענש בהרהוריו הרעים במחשבה בלבד בלא מעשה והוא מטמא נפשו השכלית בהם כמו שהזכרתי למעלה, אבל יש לומר בעיקר הדבר כי בודאי יש עונש על ההרהור בלא מעשה כלל, וכאשר ההרהור הזה מצוי באדם אע\"פ שאין בו מעשה הנה זה סימן המכשול והחטא כי הטה עצמו מני ארח ולא גדל נפשו במדרגות ההכנות, כי כשם שבחירת המעשה מסורה ביד האדם לטוב או לרע שנא' (דברים ל) ראה נתתי לפניך היום את החיים וגו', כן בחירת המחשבה מסורה בידו אחר ההכנות ועל כן צריך שיחזר אחר רפואתו שישתדל בהכנות והוא שיכין לבו ומחשבותיו אל השי\"ת ולא ישעבד ויכוף מחשבתו רק במחשבה טובה וכשרון המפעלים ואם באה אליו המחשבה הרעה שיגער בה שלא תגמר בלבו שאם אינו גוער בה והיא נגמרת בלבו הרי זה נענש, וכאשר יתמיד מחשבתו זאת זמן רב ויכוין בלבו לאהבה את השי\"ת ולקרבה אליו וללכת בדרכיו גם השם יתן הטוב ויגמלהו כצדקו שיכין לבו שלא יחשוב בדבר רע ולא יעלה במחשבתו רק טוב וע\"ז בא אמרו (תהלים כד) נקי כפים ובר לבב. נקי כפים יכלול המדות הגופניות שהם לתיקון המעשים. ובר לבב יכלול המדות השכליות שהן לטהר המחשבה ושיהא תוכו כברו ונסתרו כנגלהו, כמו שדרשו ז\"ל כתיב (איוב כח) לא יערכנה זהב וזכוכית (חגיגה דף טו) למה נמשלו דברי תורה לזהב וזכוכית לפי שדברי תורה קשין לקנותן כזהב ונוחין לאבדן ככלי זכוכית. רבי עקיבא אומר למה נמשלו דברי תורה לזכוכית לומר לך מה זכוכית זה כל מה שאתה נותן לתוכו הוא מראה לך כך תלמיד חכם צריך שיהא מראה בפיו כל מה שיש בלבו. וכן מצינו בארון הברית שכתוב בו (שמות כח) וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו, וכן אמר הכתוב (איוב כט) צדק לבשתי וילבשני לבשתי מבחוץ וילבשני מבפנים כלו' שיהיה נגלהו ונסתרו שוים לא שיהיה חולק ומכזב קצתו על קצתו: מי שיש בו מדה זו נקרא בלשון התורה תמים שהוא השבח שנשתבחו בו הצדיקים, הוא שכתוב בנח (בראשית ז) איש צדיק תמים היה, וכתיב באברהם (שם יז) התהלך לפני והיה תמים, וכתיב ביעקב (שם כה) ויעקב איש תם. נמצאת למד כי מדת הטהרה מדה שכלית כוללת מעלות רבות, ועז\"א דוד ע\"ה בכאן (תהלים נא) לב טהור ברא לי אלהים וגו'. שאל מאת השי\"ת לתת לו עזר בקיום התורה והמצות שהרי הטהרה דבקה בתורה הוא שאמר (שם יט) יראת ה' טהורה עומדת לעד כלומר שהטהרה דבקה בה לעד לא תפרד ממנה, זהו שאמרו ז\"ל (ברכות דף כב) דברי תורה אין מקבלין טומאה שנא' (ירמיה כג) הלא כה דברי כאש נאם ה'. והעזר הזה הוא שיתעצל עליו מאת הקב\"ה שפע טהור וזך שיהיה לבו טהור במחשבה טהורה והוא הרוח הנכון המחודש בקרבו המבוקש ממנו. ממדת הטהרה יבא אדם לידי קדושה והוא שכתוב (ויקרא טז) וטהרו וקדשו, והוא שדרשו ז\"ל (ע\"ז דף כ\"ב) מאי דכתיב ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה. מכאן אמר רבי פנחס בן יאיר זהירות מביאה לידי זריזות. זריזות מביאה לידי נקיות. נקיות מביאה לידי פרישות. פרישות מביאה לידי טהרה. טהרה לידי קדושה. קדושת לידי יראת חטא. יראת חטא לידי ענוה. ענוה לידי חסידות. חסידות לידי רוה\"ק שנא' (תהילים פ״ט:כ׳) אז דברת בחזון לחסידיך. ואמרו בירושלמי זריזות מביאה לידי נקיות שנאמר (ויקרא טז) וכלה מכפר את הקודש. נקיות לידי טהרה שנא' (שמות יד) וכפר עליו הכהן וטהר. הטהרה לידי קדושה שנא' (שמות טז) וטהרו וקדשו. קדושה לידי ענוה שנא' (ישעיה נז) כה אמר רם ונשא וכו'. ענוה לידי יראת חטא שנא' (משלי טז) עקב ענוה יראת ה'. יראת חטא לידי רוה\"ק שנא' (שם) אז תבין יראת ה' וגו'. חסידות לידי רוה\"ק שנא' (תהילים פ״ט:כ׳) אז דברת בחזון לחסידך. הזכיר החכם בכאן עשר מעלות התשעה מביאות לידי העשירי שהוא רוה\"ק וה' ראשונות הם מדות רוחניות לטהר המחשבה. וזהו שאמר זהירות מביאה לידי זריזות, כי הזהירות היא במצות לא תעשה כי הוא מוזהר שלא יעשה דבר פלוני, זריזות הוא במצות עשה שיהיה זריז לעשות דבר פלוני כי אם הוא זהיר שלא יסתכל ביום באשה ויכבוש את יצרו בזה יהיה זריז בלילה ליטהר ומסייעת אותו, ורבו הכתובים על העיקר הזה, והוא שכתוב (דה\"א כח) כי כל לבבות דורש ה' וגו', וכתיב (משלי כא) ותוכן לבות ה'. כי השי\"ת מכין לב האדם ומישר תולדתו כשהאדם מכין את לבו כנגדו יתברך, וכן כתיב (תהלים י) תאות ענוים שמעת ה' תכין לבם תקשיב אזנך, וכתיב (דה\"א כט) אלהי אברהם יצחק וישראל אבותינו שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אליך:  "
+            ]
+        ],
+        "Fear of God": [
+            [
+                "<b>את</b> ה' אלהיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע (דברים ו׳:ב׳). ממדת היראה יגיע האדם למעלות השפלות והענוה, ויגיע למעלת החשק בסבתו יתברך זהו ובו תדבק וממעלת החשק יגיע למעלת השבועה שאז יהיה ראוי לישבע בשם יתעלה לא קודם לכן. ענין היראה הוא שיהביל האדם עניני העולם הזה ויהיו בעיניו הבל וריק ויחשוב בעצמו שהוא עפר ואפר בחייו רמה ותולעה במותו, ושיהיה נמנע אצלו מעבור מצות אדון כל העולם. כי אי אפשר להגיע אל מדת היראה זולתי עם זה, וזו היא הכונה בספר קהלת שרצה להתחיל הבל הבלים ולחתום במדת היראה שאמר (קהלת י״ב:י״ג) סוף דבר הכל נשמע וגו'. למדך בזה כי לא תתכן היראה זולתי אם יהביל ויבזה עניני העולם. וכאשר יחשוב זה יגיע למעלת השפלות והענוה ובכן תהיה עבודתו שלמה וכונתו רצויה לא תתערב בה גובה הלב שישימנו תועבה, וכענין שכתוב (משלי טו) תועבת ה' כל גבה לב. וזהו שאמר את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד:  ",
+                "<b>ומן</b> הידוע כי מלת עבד מחייבת אדון ומלת אדון מחייבת עבד כענין קונה וקנוי שכל אחד מורה על חבירו ומעיד עליו ולא ימצא זה בלא זה, וכן האב מחייב הבן כי אין השם תופס באדם להקרא אב אם אין לו בן וכן הבן מחייב להיות לו אב כי הבן לא הוליד את עצמו, על כן אמר אותו תעבוד כי הוצרך להזהיר את העבד בעבודת האדון יתברך שהזכיר תחלה בראש הכתוב. ואי אפשר לעבד שיעבוד עבודה שלמה לאדון עד שיקבל על עצמו מדות העבדות שהם ההכנעה והשפלות שאם אין בו מדות הללו והוא מתנהג עם אדוניו בדרך גבהות ואדנות אין זה מדת העבד שהעבד חייב בה לפני מלך אפילו במלך ב\"ו ק\"ו לפני מלך מלכי המלכים הקב\"ה. ואחר כך אומר ובו תדבק כי מתוך הענוה והשפלות יגיע אדם למעלת הדבקות שהוא עליו ותהיה מחשבתו טהורה. והזריזות מביאו לידי נקיות שיהיה גופו טהור ולא יארע בו דבר טומאה. והנקיות מביאו לידי פרישות שיהיה פרוש ממחשבה רעה ומיצר הרע. והפרישות מביאו לידי טהרה כי אז יהיה טהור טהרת המחשבה. והטהרה מביאו לידי קדושה שיפרוש ממאכלים אסורים, ואצ\"ל מן האסורים אלא אף מן המותרין שכל הגודר עצמו בזה ופורש מהם זולתי במוכרח ובכדי חיותו הוא הנקרא קדוש וכמו שאמר קדש עצמך במותר לך, וגדר זה של קדושה מביאו לידי יראת חטא כי יעלה מגדר האכילה לגדר הדבור שיהיה גדור בכל דבריו שלא ידבר רע כענין שנאמר (משלי י״ד:ט״ז) חכם ירא וסר מרע. ויראת חטא מביאו לידי ענוה כי אין צריך לומר שהוא לא ידבר רע כלל כי אף אם ידברו אחרים עליו רע לא יענה להם וזה יקרא עניו מי ששומע עלבונו ושותק. כענין שנאמר במשה (במדבר י״ב:ג׳) והאיש משה ענו מאד ששומע עלבונו ושתק. ענוה מביאו לידי חסידות, כי מתוך שיהיה עלוב לשמוע עלבונו ולשתוק עליו כן ירצה להיותו עלוב אם יהיה לו עסק עם שום אדם שיניח לו משלו ויכנס לו לפנים משורת הדין. וזה הוא מדת חסידות מי שהוא עושה לפנים משורת הדין. חסידות מביאו לידי רוח הקדש כי חמשה ראשונות הם שכליות לטהרת המחשבה. והארבעה והן קדושה יראת חטא ענוה וחסידות הן גופניות לתיקון המעשים, ואחרי טהרתו המחשבה ובתקון המעשה אז הוא ראוי אל המעלה העשירית שתשרה עליו רוח הקדש. ומה שהיה דוד מתפלל על לב טהור לפי שעם הלב הטהור ימצא האדם חן בעיני אלהים ואדם והוא מובטח בעצמו שלא יחטא לעולם, ומפני שהאדם עלול אצל החטא מצד יצר הרע שבו ואין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא לכך שאל דוד זאת לפי שאין הכל זוכין למעלת הלב הטהור וכן הזכיר שלמה בנו (משלי כ׳:ט׳) מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי כלומר מי הוא זה שיכול לומר לבי טהור וזך, אותו שיכול לומר טהרתי מחטאתי כי א\"א שיהיה לבו זך עד שיהיה טהור מן החטא, וכן הזכיר עוד (שם כב) אוהב טהר לב חן שפתיו רעהו מלך, ענין הכתוב כי האוהב אשר לבו טהור אצל מי שאוהב אותו הלא ימצא חן בכל מה שידבר והוא ראוי שיהיה חבירו של מלך כי יעמידני שליט בבית ויפקידהו על בית נכאתו, והנה הכתוב יבאר במלכי הארץ וירמוז במלך העליון יתברך כי הצדיק שהוא אוהב את השם יתברך והוא טהר לב במחשבתו וכל עניניו חן שכתיו כלומר ימצא חן בעיני השי\"ת ותהיה תפלתו מקובלת והוא כאלו נעשה שותף להקב\"ה, ובא לומר כי אם מלכי הארץ מגדלין ומנשאין את האדם על מדת טהרת הלב אף כי יגדל וינשא אותו השי\"ת עליה ויקבע לו שכר כענין שכתוב (ישעיהו מ׳:י׳) הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו, וצריך להתבונן כי מלת טהרת המחשבה היא מפני שהמחשבה היא מצד הנפש השכלית שעליו אמר הכתוב (תהילים צ״א:י״ד) כי בי חשק ואפלטהו כי כל חושק מחשבתו דבקה בחשוק לא תפרד ממנו רגע ואחר שאמר ובו תדבק כלומר שתדביק מחשבתך בו בהשגתך וידיעתו אמר ובשמו תשבע אין זה מצות עשה כלל אבל יאמר תהיה ראוי לכך אם תצטרך להשבע לקדש את השם יתברך ותבא למדרגת הצדיקים והנביאים שאחר שהגיעו אל המדות האלה היו נשבעים בשם יתברך לפי צורך השעה לקדש את שמו כענין אליהו שאמר (מלכים א י״ח:ט״ו) חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו וגו' וכן חוני המעגל (תענית דף יט) שדרשו ז\"ל עג עוגה ועמד בתוכה וכדרך שעשה חבקוק הנביא שנאמר (חבקוק ב׳:א׳) על משמרתי אעמודה וכו' ואמר לפניו רבש\"ע בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך, אלו וכיוצא בהן הגיעו למעלה זו שאמר הכתוב ובשמו תשבע כלומר כי קודם שיהיו בך כל המעלות האלה אין ראוי לך להשבע בשמו. ותמצא בכתוב הזה עשר תיבות ובא ללמדך שכל המקיים כתוב זה כאלו קיים עשרת הדברות ויזכה לחיי העולם הבא שנברא ביו\"ד:  ",
+                "<b>נצטוינו</b> במדת היראה ליראה את השם הנכבד והנורא לבדו ושלא נירא מבשר ודם. וכן הזהירה תורה (דברים כ׳:א׳) וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם. שכל זמן שהאדם ירא מזרוע ב\"ו אין יראתו בהקב\"ה שלמה כי מן הראוי הוא שישים האדם כל יראתו בהקב\"ה בלבד וכאשר הוא נותן חלק ממנה לב\"ו הנה הוא חסר במדת היראה להקב\"ה ומקצר בחק עבודתו, וכן תצוה התורה (שם) מי האיש הירא ורך הלבב שישוב מן המלחמה, והענין כי נצחון ישראל בכל מלחמותם אינו אלא על פי הזכות וזה אין זכותו שלם כי לא הגיע אל מדרגת היראה בשלימותה. ועל זה הזהיר ישעיה ואמר (ישעיהו נ״א:י״ב) מי את ותיראי מאנוש ימות (שם) ותשכח ה' עושך, ביאר כי הנותן חלק מיראתו לב\"ו כאלו שוכח את השי\"ת. ולכך הביא ראיה מכמה פעמים שהיה מפחד בבאו עד שערי מות ובעת שנתייאש מן ההצלה באותו עת הצילו הקב\"ה מאויבו המציק לו זהו שאמר (שם) ותפחד תמיד כל היום מפני חמת המציק כאשר כונן להשחית ואיה חמת המציק, כלו' איבדו מן העולם עד שהוצרכת לומר עליו איו, ועל זה אמר אחריו (שם) ואנכי ה' אלהיך רוגע הים ויהמו גליו ה' צבאות שמו כלומר יש בי כח להעיר חמת הים גם להשקיט חמתו כי אני אדון צבאות כולן העליונים והתחתונים וכל שכן שיש בידי כח להשקיט חמת המציק:  ",
+                "<b>אע\"פ</b> שדרך התורה שלא לירא מב\"ו הלא אנו מוזהרים לירא מן המלך ומהצבור ומתלמידי חכמים, מן המלך הוא שכתוב (דברים יז) שום תשים עליך ודרשו רז\"ל שתהא אימתו עליך. והטעם בזה לפי שהמלך קיום הארץ כענין שכתוב (משלי כט) מלך במשפט יעמיד ארץ. ואמרו רבותינו ז\"ל (אבות פ\"ג) אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו. והיראה מן המלך הוא בכלל יראת השם כי הוא יתברך צוה בכך, ומצינו שהוקשה יראת המלך ליראת המקום הוא שאמר שלמה (משלי כד) ירא את ה' בני ומלך, כשם שתצטרך ליראה את השם יתברך אע\"פ שאין אתה רואהו ועם זה תפרוש מן העבירה כן תצטרך שתתירא מן המלך המולך בארץ ותשים צורתו נכח פניך אע\"פ שאי אתה רואהו ובזה תנצל שחיוב מיתה למלכות, או יאמר ירא את ה' בני ומלך. והזהיר תחלה על יראת השי\"ת ואחריו על יראת המלך, והזהיר שלא יתחבר עם המשנים את הדבר שהם יראים ממלך בשר ודם תחלה ועושין יראתו עיקר ויראת השם יתברך טפל לה. ומלת שונים מן (איכה ד) ישנא הכתם הטוב. או יאמר עם שונים עם השונים באולתם בדבר שבו חיוב משפט מות אל תתערב עמהם פן תלמד ממעשיהם כן אותם השונים בדבר זה לא יראו אלהים ומלך. ומלת שונים מן (שמואל א כו) ולא אשנה לו. מן הצבור שדרז\"ל (סוטה פ\"ז דף מ) לעולם תהא אימת הצבור עליך שהרי כהנים נושאים כפם פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי הקדש. וזה תימה שיהיו מהפכין אחוריהם לקדש אבל זה ביאור הענין כי הכהן בשעה שנושא את כפיו השכינה שורה על ידיו. וכמו שדרשו רבותינו ז\"ל (שיר השירים ב) משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים. וכיון שכן שהשכינה שורה בין שתי ידיו כבין שני הכרובים אין לחוש אם אחוריהם כלפי הקדש כי אין קדושת הקדש לפני ולפנים כי אם מקדושת השכינה. ומה שכתוב (ישעיה א) ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם שהוא בשעת הכעס מוכיח זה, וממנו אתה למד כי בעת הרצון בשעה שפורשין כפיהם הוא יתברך כנגד עיניהם ושכינה שורה על ידיהם. מתלמידי חכמים הוא שהוכיחו רז\"ל מן הכתוב הזה (דברים י) ודרשו ז\"ל (ב\"ק דף מא ב) את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים לפי שיראת ת\"ח היא היא יראת שמים ממש כי מי שהוא זהיר ביראת החכמים הלא הוא ירא את השי\"ת באמת שלא הביאו לידי מדה זו ליראה מן החכמים אלא שלימות מדת היראה שיש לו מהקב\"ה, לפי שידוע כי החכמים שלוחי השם יתברך בארץ והם מורי התורה ואין מורה בדרך המצות זולתם ולכך כל הירא אותם את האלהים הוא ירא, וידוע כי מכלל היראה מתלמידי חכמים ומן הגדר שלה שלא ידבר בפריהם בלתי אם נטל רשות מהם שכן מצינו בדוד המלך שכל זמן שהיה עירא היאירי רבו קיים היה מונע עצמו מלדרוש ברבים בפניו, שכן אמרו בשיר השירים רבה, כתוב אחד אומר (תהלים קיט) בלבי צפנתי אמרתך. וכתוב אחד אומר (שם) בשפתי ספרתי. כיצד יתקיימו שני כתובים הללו אלא כל זמן שהיה עירא היאירי רבו של דוד קיים בלבי צפנתי אמרתך כיון שנסתלק בשפתי ספרתי:  ",
+                "<b>גדול</b> כח היראה שכל מי שיש בו חכמה ואין בו יראה הוא נזק שאין לו רפואה לפי שהחכמה מאוסה וזהו שאמר הנביא (ירמיהו ח׳:ט׳) בדבר ה' מאסו וחכמת מה להם, וכשיש בו עם החכמה יראה הנה החכמה ההיא רפואה בלא נזק, ולכך נמשלה התורה לאש שנאמר (שם כד) הלא כה דברי כאש נאם ה'. לפי שהאש הוא דבר כולל הרפואה והנזק הנזק כשהיא שורפת והרפואה שהאדם תתחמם מן האור שלה, וכן אמר הכתוב (תהילים י״ט:ט׳) מצות ה' ברה מאירת עינים. וכתיב (שם קיט) נר לרגלי דבריך. כל מי שיש בו חכמה ואין בו יראה משלו רז\"ל משל למה הדבר דומה לאדם שאמר לשלוחו העלה לי חיטים בעליה הלך והעלם לו אמר לו ערבת בהן קב חומטון אמר לו לאו אמר לו מוטב שלא העלתם לפי שהחומטון מקיים את התבואה:  ",
+                "<b>ובמדרש</b> תהלים (שם יט) תורת ה' תמימה אימתי היא תמימה בשעה שיוצאה מפי תמים. עדות ה' נאמנה אימתי היא נאמנה בשעה שיוצאה מפי נאמן. (שבת דף לא) ודרז\"ל אמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב (ישעיהו ל״ג:ו׳) והיה אמונת עתך חסן ישועות חכמה ודעת יראת ה' היא אוצרו. אמונה זה סדר זרעים. עתך זה סדר מועד. חוסן זה סדר נשים. ישועות זה סדר נזיקין. חכמה זה סדר קדשים. ודעת זה סדר טהרות. ואפי' הכי יראת ה' היא אוצרו. ובסוף פ' בא לו (יומא דף עב ב) מאי דכתיב (משלי יו) למה זה מחיר ביד כסיל. אוי לו לתלמיד חכם שעוסק בתורה ואין בו יראת שמים, אמר רבי ינאי חבל על דלית ליה ביתא ותרעא לביתיה קא עביד, אמר להו רבא במטותא מינייכו לא תרתו תרתי גיהנם:  ",
+                "<b>מד</b> היראה נחלקת לשני חלקים. האחת יראת הגמול והעונש בעולם הזה ובעוה\"ב. והיא מדרגה עליונה מאד. הב' שתקבל הנפש ענין רוממות השי\"ת ועזוזו ונפלאותיו והזכרון והידיעה הזאת שיהיו נשמרים וקבועים בנפש ומצויים בה בכל עת והנפש מקבלת מזה מורא גדול ובושה וצניעות ויהיה דבר נמנע לנפש לעבור מצות פי ה' ויבוש מלפניו. ושני חלקים אלו שהם עיקרים גדולים בענין העבודה נזכרים בפסוק אחד והוא שכתוב (איוב ל״א:כ״ג) כי פחד אלי איד אל ומשאתו לא אוכל. כי פחד אלי איד אל זהו יראת הגמול והעונש בעוה\"ז ובעוה\"ב ומשאתו לא אוכל זה קבלת הנפש רוממותו יתברך ושאתו ומעלתו בכל עת ובכל רגע. ומפני שמדת היראה יסוד התורה כולה לכך מצינו במעמד הקדוש בהר סיני כי מראה הקולות והלפידים ושמיעת קול השופר וכל שאר הנפלאות הגדולות והנוראות שהיו נגלים שם לחוש העין הכל היה כדי שיתלבשו הלבבות חרדה ופחד ושיהיו חזקים וזריזים במדת היראה, והוא שאמר להם משה ע\"ה (שמות כ׳:י״ז) כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים. אמר להם זה בחתימת דבריו. וכן שלמה ע\"ה חייבה חכמתו שיחתום ספרו הוא ספר קהלת במדת היראה לפי שהיא שורש לכל המצות כולן, והוא שאמר (קהלת י״ב:י״ג) סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם:  "
+            ]
+        ],
+        "God's Unity": [
+            [
+                "<b>שמע</b> ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ה). הזכירה תורה פרשת שמע אחר עשרת הדברות לבאר כי בדבור (שמות כ׳:ב׳) אנכי ה' אלהיך יהיה היחוד. וכן דרשו ז\"ל רבי נתן אומר מכאן תשובה למינין שאומרים שתי רשויות. שכשעמד הקב\"ה על הר סיני ואמר אנכי ה' אלהיך מי מיחה בידו. ועל דרך הפשט הזכיר בכתוב הזה ג' שמות שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. שאלו אמר שמע ישראל ה' אחד היה פתחון פה לאומות העולם לומר שעל יראתם אומר הכתוב כן שהוא נקרא ה' לדעתם. ועל כן הוצרך לומר אלהינו כלומר אלהי ישראל. ואלו אמר ה' אלהינו אחד היה פתחון פה לאומות העולם לומר אמת הוא כי אלהי ישראל אחד גם אלהינו שאנו קורין אותו ה' הוא אחד כמו כן לכך הוצרך לומר ה' אלהינו ה' אחד, להורות כי ה' שהוא אלהי ישראל הוא לבדו נקרא ה' והוא אחד ברוך הוא וברוך שמו שאחדותו שלימה מכל צד ומכל פנה בלא שום הרכבה בעולם ואין לו דומה באחדותו לא בעליונים ולא בתחתונים. ומה שהזכיר משה שמע ישראל ה' אלהינו ולא אמר אלהיך כמו שאמר בכל מקום (דברים ח) שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן (שם) וידעת היום כי ה' אלהיך, ואמר (שם כ) שמע ישראל אתם קרבים היום כי ה' אלהיכם וגו', וכן בכל הפרשיות שידבר עם ישראל יזכיר לעולם אלהיך או אלהיכם, אבל כאן הזכיר אלהינו לפי שרצה להכניס עצמו בכלל, ודע כי ענין היחוד הוא נקרא עבודה שבלב כענין שכתוב (שם יח) ולעבדו בכל לבבכם. ולפי שהמדבר ידבר דבריו ולפעמים יתכוין בהם ולפעמים שלא יתכוין לבו לכך הזכיר לשון שמע שהוא כולל שמיעת אוזן והבנת הלב כלו' שיכוין את לבו בדבריו בענין היחוד כשהוא משמיע לאזנו, ולפי שאין כונת המיחד גלויה ומפורסמת אם פיו ולבו שוים או אחד בפה ואחד בלב ואי אפשר לו לאדם להעיד על חבירו אם כיון אם לא כיון ולכך תמצא עי\"ן של שמע רבתי באותיות גדולות של מסירת, וכן ד' של אחד, והטעם לומר כי הקב\"ה עד בדבר כענין שכתוב (ירמיהו כ״ט:כ״ג) ואנכי היודע ועד נאם ה'. ולכך צריך אדם להזהר הרבה בענין היחוד ושיפנה לבו מכל מחשבה גופנית כענין שאמרו (ברכות דף לד) מחינא ליה במרזפתא דנפחא עד דמכוין דעתיה. ודבר ידוע כי לא נברא גן עדן ומעלותיו כי אם לצורך אותם המיחדים שמו בכונה, המודה ביחוד הלא הוא כופר בע\"ז וכל המודה בע\"ז כופר ביחוד. וגיהנם בשבעה מדוריו לא נברא אלא לעובדי ע\"ז. ומפני זה תמצא בפרשת בראשית י\"ג פעמים גן ובענין מתן תורה בפרשת ואתחנן תמצא י\"ג פעמים אש למען הודיעך כי כל המכוין באחד שמספרו י\"ג כמספר י\"ג מדות ניצול מאשה של גיהנם וזוכה לג\"ע לי\"ג מעלות שיש בו. והוא שדרשו (כתובות דף עז) רבי יהושע בן לוי אשכחיה לרבי שמעון בן יוחאי דהוה יתיב על תליסר תכטכי פיזא ירמוז לי\"ג מעלות של ג\"ע:  ",
+                "<b>ועוד</b> יש בכתוב הזה כונה אחרת מכלל הכוונות הנבחרות והרצויות והוא מה שכתב הרב הגדול אליעזר מגרמיזא ז\"ל ה' אלהינו ה' אחד. ה' קודם שנברא העולם, אלהינו בעולם, ה' אחר העולם. אחד בכל העולמים:  ",
+                "<b>וצריך</b> אתה לדעת כי ענין היחוד מתחלק לד' חלקים. החלק הראשון הוא שיגיע אליו הקטן והפתי אשר אינו יודע ענין האמונה ואין אמתתה קבועה בלבו. החלק השני הוא יחוד השי\"ת בלב שלם ובלשון ע\"י הקבלה, ומפני שהוא מאמין במי שקבל מהם ואינו יודע אמתת הענין מצד שכלו ותבונתו הוא כמו העור הנמשך אחר הפקח שאפשר שיבשל כמותו והוא כחברת העורים שם כל אחד ידו על שכם חברו עד שיגיעו אל הפקח שבראש החבורה המנהיג אותם, שמא יפשע זה הפקח בהם ויתעלם מהם ולא יזהר בשמירתם או אם יכשל אחד מהם ויפול או אם יקרהו מקרה יקרה לכל המקרה ההוא ויתעו מן הדרך ואפשר שיפלו בבור או בגומץ או שיכשלו בענין שימנעם מלכת, כן המייחד מצד הקבלה אין בוטחין בו שלא יבא לידי שיתוף שאם ישמע דברי המינין וטענתם אפשר שתשתנה דעתו ויטעה ולא יכיר, ומפני זה אמרו (אבות פ\"ב) הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס, החלק השלישי הוא יחוד השי\"ת בלב ובלשון, אחר שיוכל להביא עליו ראיות על אמתת מציאותו מדרך העיון מבלי דעת ענין האחד האמת והאחד העובר, וזה דומה למי שהוא הולך בדרך ורוצה ללכת בדרך רחוקה והדרך מתחלקת לדרכים רבים מסופקים ואינו יודע ואינו מכיר הדרך הנכונה אל העיר אשר שם מגמתו אליה אע\"פ שיודע הצד ההוא והפאה ההיא הוא ייגע עד מאד ולא יגיע אל חפצו מפני שאינו יודע הדרך כמו שאמר הכתוב (קהלת י׳:ט״ו) עמל הכסילים תיגענו אשר לא ידע ללכת אל עיר. החלק הרביעי הוא יחוד השי\"ת בלב ובלשון, אחר שידע להביא עליו ראיות ולעמוד על אמתת אחדותו מדרך העיון והסברות הנכונות השכליות, וזה הוא החלק השלם המעולה ועליו הזהיר הכתוב באמרו (דברים ד׳:ל״ט) וידעת היום והשבות אל לבבך. זה כתב החכם הגדול רבי בחיי בן בקודה ז\"ל בספר חובת הלבבות שחבר:  ",
+                "<b>משפט</b> היחוד לייחד בציור ולא בנענוע. אלא שיצייר בלבו ומחשבתו שהוא יתעלה מלך יחיד בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם. וכן דרשו בברכות (דף יג ב) בפ' היה קורא רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא חזייה דהוה קא מאריך טובא אמר ליה למה לך כולי האי אמר ליה ואלא עד כמה אמר ליה עד כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם. ולכך יש בפסוק שמע ששה תיבות כנגד ששה קצוות שהוא מיוחד בהם. ושם בפרק היה קורא כל המאריך באחד מאריכים לו ימיו ושנותיו אמר רב אחא בר יעקב ובדל\"ת, אמר רב אשי ובלבד שלא יחטוף בחי\"ת (אלא באל\"ף) שאלו חטף בחי\"ת תפסד המלה לגמרי ולא יזכירנה כראוי, וזה שאמר ובלבד שלא יחטוף בחי\"ת כאלו אמר אלא באל\"ף שאם אינו חוטף באל\"ף ידמה כאלו הן שני תיבות ויהיה הפך היחוד ועל כן צריך לחטוף האל\"ף ושלא לחטוף בחי\"ת ושיאריך בדל\"ת, ויש לבעלי הקבלה סוד גדול וענין מוכרח ומוצרך הגיית אותיות של אחד במה שאנו חייבים שנחטוף את האל\"ף ושלא לחטוף את החי\"ת ושנאריך בדל\"ת כי יש בכל אות ענין עיקרי ושרש עצום בעיקר היחוד:  ",
+                "<b>ומה</b> שתקנו רז\"ל להוסיף ברוך שם בין שמע לואהבת מה שלא הזכיר משה בתורה כבר הזכירו בברכות ובפסחים (דף נו) פרק מקום שנהגו הוא שאמרו (בראשית מ״ט:א׳) ויקרא יעקב אל בניו בקש יעקב לגלות את הקץ נסתלקה ממנו שכינה אמר ח\"ו שמא יש פסול במטתי כאברהם אבי שיצא ממנו ישמעאל וכיצחק אבי שיצא ממנו עשו אמרו לו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, באותה שעה פתח הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמרי רבנן היכי נעביד נימריה לא אמריה משה לא נימריה הא אמרו יעקב אבינו התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי תנא דבי רבי אמי משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער מה עשו עבדיה הביאו לה בחשאי. ביאור זה כי יעקב אבינו הוצרך להאציל עליו רוה\"ק שנסתלקה ממנו ולכן הזכיר ברוך שם כבוד מלכותו אבל משה רבינו היה מוכן לנבואה מלובש בגדי מלכות בכל עת ובכל שעה ולא היה צריך להזכירו, ואע\"פ שלא הזכירו רמזו באות אחרון של פסוק ראשון וזה מבואר לכל משכיל:  ",
+                "<b>שלש</b> פרשיות הן שמע והיה אם שמוע הם כסדרן בתורה שהרי פרשת שמע בסדר ואתחנן והיה אם שמוע בסוף והיה עקב אבל פרשת ויאמר שהיא אחרונה היא הקודמת לכולם בתורה שהיא בסוף שלח לך. ומה שקדמה פרשת שמע לשאר פרשיות דרשו רז\"ל כי היה זה מפני שני דברים, האחד מפני שיש בה קבלת עול מלכות שמים, והשנית מפני שיש בה ללמוד וללמד ולעשות. ללמוד הוא שכתוב ודברת בם ללמד הוא שכתוב ושננתם לבניך לעשות הוא שכתוב וקשרתם וכתבתם שהם מצות תפלין ומזוזה. והיה אם שמוע יש בה ללמד ולעשות ללמד ולמדתם אותם את בניכם ולעשות וקשרתם וכתבתם, ויאמר יש בה לעשות שנאמר ועשו להם ציצית, וזהו שאמרו בפרק היה קורא (ברכות דף יד ב) בדין הוא שתקדים שמע לוהיה אם שמוע והיה אם שמוע לויאמר שמע יש בה ללמוד וללמד ולעשות והיה אם שמוע יש בה ללמד ולעשות, ויאמר אין בה אלא לעשות. ובברכות סוף פרק מאימתי (ברכות דף יב ב) מפני מה קבעו פרשת ציצית בקריאת שמע מפני שיש בה חמשה דברים מצות ציצית יציאת מצרים ועול מצות והרהור עבירה והרהור ע\"ז מנא לן דתניא אחרי לבבכם זו מינות וכן הוא אומר (תהילים י״ד:א׳) אמר נבל בלבו אין אלהים, ואחרי עיניכם זה הרהור עבירה וכן הוא אומר (שופטים יח) אותה קח לי כי היא ישרה בעיני, אשר אתם זונים אחריהם זו הרהור ע\"ז וכן הוא אומר (שם ח) ויזנו אחרי הבעלים: שתי עתים יש לק\"ש בבוקר כצאת השמש ובערב כצאת הכוכבים, וזה שקבעה תורה זמן ק\"ש שהוא היחוד על פי המאורות יש בזה דרך חיים וכונה רצויה להורות כי יש על המאורות אדון שליט נצטוינו ליחדו בזמנים האלה המשתנים מלילה ליום ומיום ללילה כי הוא יתברך העליון היחיד שאינו משתנה כענין שכתוב (מלאכי ג׳:ו׳) אני ה' לא שניתי. ולכך היתה עונת ק\"ש של שחרית בתחלת זריחת השמש, והוא זמן ותיקין שאמרו רבותינו (ברכות דף ט) ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה שנאמר (תהילים ע״ב:ה׳) ייראוך עם שמש, ועונת ק\"ש של ערבית הוא צאת הכוכבים ואסמכתא לזה מן הכתוב (ישעיהו מ׳:כ״ו) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, ולכך נזכר בהם ביום ד' (בראשית א׳:י״ד) והיו לאותות ולמועדים כי המאורות אותות על ק\"ש להודות בהם בשעת זריחתם ויציאתם לעולם למי שבראם וברא העולם בעשרה מאמרות והוציאנו ממצרים והשמיענו בסיני עשרת הדברות, ומתני זה נרמז חשבון עשרת הדברות בק\"ש, אנכי ה' אלהיך שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, לא יהיה לך וסרתם ועבדתם אלהים אחרים, לא תשא ואהבת דכל מאן דרחים למלכא לא לישתבע בשמיה לשקרא. זכור את יום השבת למען תזכרו, רבי אומר זו מצות שבת ששקולה כנגד כל המצות שנאמר (נחמיה ט׳:י״ד) על הר סיני ירדת ונתת לעמך תורה ומצות ואת שבת קדשך הודעת להם אמר ר' אלעזר בר אבינא להודיעך שהיא שקולה כנגד כל המצות. כבד למען ירבו. לא תרצח ואבדתם מהרה מאן דקטיל מיקטל. לא תנאף לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. אמר רבי לוי ליבא ועינא תרי סירסורי דחטאה נינהו. (משלי כ״ג:כ״ו) תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצורנה אמר הקב\"ה אי יהבת לי ליבא ועינא ידע אנא דאת דילי. לא תגנוב ואספת דגנך ולא דגן חברך. לא תענה אני ה' אלהיכם וכתיב (ירמיהו י׳:י׳) וה' אלהים אמת הוא אלהים חיים מהו אמת שהוא אלהים חיים ומלך עולם, אמר רבי לוי אמר הקב\"ה אם העדת על חברך עדות שקר מעלה אני עליך כאלו העדת עלי שלא בראתי שמים וארץ. לא תחמוד בית רעך וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך ולא בית חברך ע\"כ בירושלמי:  ",
+                "<b>ולענין</b> הכונה בפרשת שמע היה רבי עקיבא סובר בגמרא שכל הפרשה צריכה כונה ממה שכתוב והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך וכונתו לומר כי והיו הדברים חוזר ליחוד השם יתברך ואהבתו שהזכיר כבר, וכשהוסיף ואמר אשר אנכי מצוך היום יש להבין מזה שצריך כונה עוד מכאן ואילך אתה למד על כל הפרשה כלה שצריכה כונה, אמנם העלו בגמרא שאין עיקר הכונה אלא בפסוק ראשון והוא שאמר שם בפרק היה קורא (ברכות דף יג ב) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד עד כאן צריכה כונת הלב דברי ר' מאיר אמר רבא הלכה כרבי מאיר. הנה רבא פסק הלכה כרבי מאיר וק\"ל כרבא דהוא בתראה, ועוד אמרו שם שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד זו היא ק\"ש של ר' יהודה הנשיא, וביאור הענין שלא היה פוסק מתורתו לכל ק\"ש אלא לפסוק ראשון בלבד שהוא עיקר היחוד ושם עיקר הכונה, ולפי שאמר כי שכר הקורא ק\"ש בעונתה גדול מן הקורא בתורה היה לו לרבי יהודה הנשיא לפסוק אבל לא אמרו זה אלא בשביל תורה דיחיד אבל תורה דרבים שכרה גדול מק\"ש בעונתה ותורתו של רבי יהודה הנשיא תורה של רבים היתה, או יש לומר כי כשאמרו גדול הקורא קריאת שמע בעונתה לא אמרו אלא בשביל פסוק זה בלבד אבל בשאר ק\"ש הרי הוא קורא בתורה ואין צריך לבטל ולפסוק מתורתו אפילו יחיד שתורתו אומנתו לק\"ש אלא לפסוק ראשון בלבד כל שכן גדול שבישראל כרבינו הקדוש שתורתו תורה של רבים:  ",
+                "<b>ומשפט</b> פרשיות של ק\"ש צוו חכמים שיוציא אדם בפיו האותיות כהלכתן שנאמר ולמדתם שתהיה למידה תמה, כדי שיתן ריוח בין הדבקים, וכן יצטרך לדקדק בכל האותיות שבהן שהן רמ\"ח אותיות כנגד רמ\"ח איברים שבו, ודרשו ז\"ל (ברכות פ\"ב דף טו) כל הקורא ק\"ש ודקדק באותיות מצננין לו גיהנם שנ' (תהילים ס״ח:ט״ו) בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון אל תקרי בפרש אלא בפרש אל תקרי בצלמון אלא בצלמות, ופירש\"י ז\"ל כשתבדיל ותפריש אותיות ק\"ש שהיא עול מלכות שדי ותפריש בין זו לזו התורה שכתוב בה (משלי ח׳:ט״ו) בי מלכים ימלוכו תצנן לך גיהנם זהו תשלג בצלמון, ודרשו רז\"ל כי ענין ק\"ש הוא כחותמו של מלך ומלך בשר ודם כששולח חותמו לעבדיו הכל עומדין על רגליהם כו' ולא פורעים את ראשיהם בשעה שקורים ק\"ש אלא שיכונו את לבם וידקדקו באותיות ועם זה יוצאין ידי חובתן:  ",
+                "<b>גדול</b> שכר ק\"ש שכן ארז\"ל בברכות (דף טו ב) בסוף פרק היה קורא מאי דכתיב (תהילים ס״ג:ה׳) כן אברכך בחיי בשמך אשא כפי, כן אברכך בחיי זו קריאת שמע בשמך אשא כפי זו תפלה ואם עשה כן עליו הכתוב אומר (שם) כמו חלב ודשן תשבע נפשי, ולא עוד אלא שנוחל שני עולמות העולם הזה והעוה\"ב שנא' (שם) ושפתי רננות יהלל פי, וביאור כן אברכך בחיי זו קריאת שמע על שם שאנו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, בשמך אשא כפי זו תפלה על שם ברכת כהנים וקובע בזה שכר שהוא נוחל שני עולמות העוה\"ז בק\"ש ועוה\"ב בתפלה. וידוע כי עיקר היחוד לימות המשיח שהרי בזמן הגלות והשעבוד אין סימני היחוד ניכרין כי זה עובד לשמש וזה לירח וזה לככבים ומזלות וזה לאש וזה למים ותרבה הכפירה בעולם בהכחשת האמת ויתהפכו הדעות בהתהפך האמונות, אבל לימות המשיח יאבדו כמה מן המלכיות וישובו כל האמונות לאמונה אחת ויהיה העולם מתוקן במלכות שדי ויסכימו כולם לעבודת השם יתברך בלבד לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד ואז יתפרסם יחודו של אלהינו בפי כל האומות, והוא שהבטיח הנביא לעתיד ואמר (זכריה י״ד:ח׳-ט׳) והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד:  "
+            ]
+        ],
+        "Evil Inclination": [
+            [
+                "<b>אם</b> רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח כי מרפא יניח חטאים גדולים (קהלת י). יזהיר בכתוב הזה על האדם שלא ימשך אחר יצר הרע וגם אם יפתנו וישיאנו בהבליו שלא ישמע ממנו ולא יאבה לו וכי יחנן קולו אל תאמן בו, וקרא אותו מושל כי כן קראו מלך הוא שאמר (שם ד) טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל, והטעם בזה כי הוא המולך בארץ ומושל בכל בעלי חיים שבשפלים והוא כח ניתן באדם ממעי אמו ועליו נאמר (בראשית ד) לפתח חטאת רובץ, והוא דבר קהלת (ד) כי מבית הסורים יצא למלוך תרגום ויבאש וסרי, וזהו שדרשו רז\"ל (תהלים פא) לא יהיה בך אל זר (שבת קה:) איזהו אל זר שיש בגוף האדם הוי אומר זה יצר הרע. וידוע כי הנזקים הבאים מיצר הרע דומין לנזק הצרעת והאש שהוא מתחיל בדבר מועט ומתפשט הרבה וכן היצר מתוך שישמע לו אדם בעבירה קלה יבוא מן הקלה לחמורה ומן החמורה ליותר חמורה עד שיביאנו שיעבוד ע\"ז. וכן דרשו רז\"ל (שם) כך דרכו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו לך עבוד ע\"ז והולך ועובד. ולכך יאמר הכתוב אם רוח המושל, אם רוח שהוא מושל תעלה עליך, או יקרא רוח ליצר הרע והכח שהוא נאצל משם יקראנו מושל והוא הכח העליון שהוא נפש הגלגל ששמו מאדים, וכבר ידעת מאמר החכמים (ב\"ב פ\"ק דף טז) הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות. וביאור הכתוב אם ירצה היצר להתגבר עליך ולהטריד אותך מעשות מה שראוי, מקומך אל תנח כלומר אל תתרשל מפני זה להכיר מקומך ושתעשה מה שראוי לך להרפא, כי הענין הזה יהיה לך רפואה גדולה להניח חטאים גדולים. או יהיה מקומך אל תנח נאמר על הקב\"ה, כי מפני שהאדם עלול אצל החטא ולפעמים טבעו מתגאה ועובד את יצרו ומניח את יוצרו לכך יאמר הכתוב אם רוח המושל תעלה עליך, אם ירצה להתגבר עליך יצר הרע שהוא רוח הנאצל מן המושל שהוא נפש הגלגל, מקומך אל תנח אל תניח עבודת הקב\"ה שהוא מקומו של עולם אבל צריך שתתחזק בעבודת השי\"ת ושתתרפה בעבודת היצר כי מרפה יניח חטאים גדולים: יצטרך האדם ליזהר מיצר הרע הרבה וכל שכן באיסור הערוה שכן דרשו ז\"ל בסנהדרין פרק כהן גדול (סנהדרין דף יט ב) כתיב פלטי וכתיב פלטיאל אמר ר' יוחנן פלטי שמו ולמה נקרא שמו פלטיאל שפלטו אל מעבירה שנעץ חרב בינו לבינה ואמר כל העוסק בזה ידקר בחרב והא כתיב (שמואל ב ג) וילך אתה אישה שנעשה לה כאישה הלוך ובכה אחריה על מצוה דאזל מיניה עד בחורים שנעשו כבחורים שלא טעמו טעם חטא, ושם עוד תקפו של יוסף ענותנותו של בועז תוקפו של בועז ענותנותו של פלטי בן ליש. תקפו של יוסף ענותנותו של בעז דכתיב (רות ג) ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת והנה אשה שוכבת מרגלותיו אר\"י אמר רב שנעשה בשרו כראשי לפתות. תקפו של בעז ענותנותו של פלטי בן ליש דאילו בעז חדא ליליא ופלטי בן ליש כמה. אמר ר' יוחנן מאי דכתיב (משלי לא) רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה. רבות בנות עשו חיל זה יוסף ובעז. ואת עלית על כלנה זה פלטי בן ליש: \n",
+                "<b>דרשו</b> ז\"ל במסכת סוכה (דף נב) בפרק החליל שבעה שמות נקראו לו ליצר הרע ואלו הן רע טמא ערל שונא מכשול אבן צפוני. הקב\"ה קראו רע שנאמר (בראשית ח) כי יצר לב האדם רע מנעוריו. משה קראו ערל שנאמר (דברים י) ומלתם את ערלת לבבכם. דוד קראו טמא שנא' (תהלים נא) לב טהור ברא לי אלהים מכלל דאיכא טמא. שלמה קראו שונא שנא' (משלי כה) אם רעב שונאך וגו' (שם) כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך, אל תקרי ישלם לך אלא ישלימנו לך, ישעיה קראו מכשול שנא' (ישעיה נז) הרימו מכשול מדרך עמי, יחזקאל קראו אבן (יחזקאל יא) והסירותי את לב האבן וגו', יואל קראו צפוני שנא' (יואל ב) ואת הצפוני ארחיק מעליכם, (סוכה דף נב) אמר רבי שמעון בן לקיש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנא' (תהלים לז) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב\"ה עוזרו אינו יכול לו שנא' (שם) ה' לא יעזבנו בידו וגו', תנא דבי ר' ישמעאל בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ שנא' (ירמיה כג) הלא כה דברי כאש נאם ה' וגו', (סוכה דף נב:) אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן יצה\"ר בתחלה מסיתו ולבסוף מעיד בו שנאמר (משלי כט) מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון שכן באטב\"ח דרבי חייא קורין לסהדא מנון, רב הונא רמי כתיב (הושע ד) כי רוח זנונים התעם וכתיב (שם ה) כי רוח זנונים בקרבם בתחלה התעם ולבסוף בקרבם, אמר רבי אסי יצר הרע בתחלה דומה לחוט של בוכיא ולבסוף כעבותות של עגלה שנא' (ישעיה ה) הוי מושכי העון בחבלי השוא וגו' ע\"כ. ובמקום אחר דרשו אמר רבי יצחק בתחלה הוא נעשה אכסנאי ולבסוף נעשה אורח ולבסוף נעשה בעל הבית הה\"ד (שמואל ב יב) ויבא הלך לאיש העשיר ויחמול לקחת מצאנו וגו' הרי הוא בעל הבית. ובמדרש תהלים (תהלים קג) כי הוא ידע יצרנו אוי לה לעיסה שהנחתום מעיד עליה שהיא רעה: ולפי שהנחש היה כלי ליצר הרע להטעות את חוה לכך דרז\"ל שאין לנחש רפואה לעתיד לבא, והוא שאמרו במדרש תהלים (שם א) והיה כעץ שתול זה אדם הראשון שנטלו הקב\"ה ושתלו בגן עדן, אשר פריו יתן בעתו זה קין, ועלהו לא יבול זה הבל, וכל אשר יעשה יצליח זה שת, לא כן הרשעים זה נחש, על כן לא יקומו רשעים במשפט הכל מתרפאין לע\"ל חוץ מהנחש: בזמן אנשי כנה\"ג התפללו עליו שיבטל מן העולם, והוא שדרשו בסנהדרין פ' ד' מיתות (סנהדרין דף נ\"ד) יתיבו תלת יומי בתעניתא נפיק כי גוריא דנורא מבית קדשי הקדשים אמר להו נביא היינו יצה\"ר דע\"ז בהדיה דתפשוהו אשתמיט מיניה בניתא אזל קליה ארבע מאה פרסי אמרי היכי נעביד דילמא מרחמי מן שמיא עליה אמר להו נביא שדיוהו באברא וכסיוהו באברא כי היכי דשאיף קלא היינו דכתיב (זכריה ה) וישלך אותו אל תוך האיפה וישלך את העופרת אל פיה, אמרי הואיל ועת רצון הוא ניבעי רחמי איצרא דעבירה בעו רחמי אימסר בידייהו חשבוהו תלתא יומא ותלתא לילון איבעי ביעתא בת יומא לחולה בארץ ישראל ולא אישתכחא, אמרי היכי נעביד ניבעי לפלגא פלגא מרקיעא לא יהבי כחלינהו לעיניה אהני דלא מיגרי בקריבתא. הרי שהזכירו בכאן שאנשי כנסת הגדולה בטלוהו בכח תפלתם לענין ע\"ז אבל לענין התאוה ויצרא דעבירה לא רצו לבטלו ולעקרו שאם כן נמצא כח התולדה בטל והעולם חרב, ואלמלא שיצר הרע הוא צורך גדול לעולם לענין התולדות וקיום המין היו מבטלים ועוקרים אותו לגמרי אבל רצו החכמים להעמידו כדי שיתקיים המין וכדי לקבל שכר, ומן הטעם הזה דרז\"ל במסכת ע\"ז (פ\"ק דף יז) ר' חנינא ור' יהונתן הוו קא אזלי באורחא מטו להנהו תרי דרכי חד הוה פאצי לפיתחא דע\"ז וחד הוה פאצי לפיתחא דזונות אמר להו חד לחבריה ניזיל אפיתחא דע\"ז דנכיס יצרא, כלומר מן המעשה הזה שהתפללו עליו אנשי כנסת הגדולה ובטלוהו שלא ישלוט לענין ע\"ז, א\"ל אידך ניזיל אפיתחא דזונות ונכפייה ליצריה כי היכי דנקבל אגרא כלומר מוטב שנעבור דרך פתח הזונות מקום שלא נהרג יצר התאוה כדי שנקבל שכר כשנרדוף אותו: \n",
+                "<b>כל</b> מי שהוא זהיר בעבודת השי\"ת בלב שלם יהיה כח בידו להשמר מיצה\"ר שהוא כח המות ולא יהיה נמסר בידו כלל אלא כח המות יהיה נמסר בידו, שכן מצינו בחכמי התלמוד שהיה מלאך המות מתאכסן עמהם, והוא שדרשו ז\"ל בכתובות (פ\"ז דף ע\"ז:) ר' יהושע בן לוי אושפזיכניה דמלאך המות הוה, ושם אומר בגמרא כי ר' יהושע נטל ממנו סכינו, והענין שנמסר כחו בידו עד שלא היה כח ביד מלאך המות להמית והוצרך הקב\"ה לומר לו יהביה ניהליה דקא מצטריך ליה לברייתא, ולולא זה היה רבי יהושע מבטל כחו עולמית, ומפורש אמרו הוא שטן הוא יצה\"ר הוא מלאך המות. וכבר הובטחנו בו לעתיד לבא שהקב\"ה יאבדנו מן העולם ושיתבלע המות הוא שאמר הנביא (יואל ב) ואת הצפוני ארחיק מעליכם וגו' ודרשו רז\"ל ואת הצפוני זה יצה\"ר שצפון בלבו של אדם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה למקום שאין בני אדם מצוין להתגרות שם פניו אל הים הקדמוני שנתן עיניו במקדש ראשון והחריבו וסופו אל הים האחרון שנתן עיניו במקדש שני והחריבו והרג תלמידי חכמים שבו ועלה באשו ותעל צחנתו שמניח אומות העולם ומתגרה בישראל: \n",
+                "<b>דרשו</b> רז\"ל בסנהדרין פ' נגמר הדין (דף עג ב) הזובח את יצרו ומתודה עליו כאלו כבדו להקב\"ה בשני עולמות בעוה\"ז ובעוה\"ב שנאמר (תהלים נ) זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים: \n"
+            ]
+        ],
+        "Honoring Parents": [
+            [
+                "<b>כבד</b> את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך וגו'. (שמות כ׳:י״ב) המצוה הזאת מן המצות המושכלות ולא פי' הכתוב בכאן הכבוד הזה מהו, ויש לנו ללמוד אותו מכבוד האב הראשון העליון ית' שהתחיל בו אנכי ה' אלהיך, ויאמר הכתוב כשם שצויתיך בכבודי תחלה כן אנכי מצוך בכבוד אביך ואמך שהן שותפים עמי ביצירתך, ובא לומר כי כשם שנצטוה באב הראשון יתברך שיודה בו ובמציאותו שהוא אלהיו כן יתחייב שיודה במולידיו שהם אביו ואמו, וכשם שהזכיר לא יהיה לך שלא יכפור בו כן יתחייב שלא יכפור באביו ואמו לומר על אדם אחר שהוא אביו, וכשם שהזכיר לא תשא שלא ישבע בשם אלהיו לשקר ולשוא כן יתחייב שלא ישבע בחיי אביו ולא בשם אביו לשקר ולשוא ושלא יעבוד אותו מפני ירושת ממון או ירושת כבוד או מעלה אחרת. ובכלל הכבוד הזה דברים רבים כבר ביארו אותו רז\"ל הוא שאמרו (קידושין פ\"ק דף לא) מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא. ולשון כבד נאמר על ממון כמו שנא' (משלי ג׳:ט׳) כבד את ה' מהונך. ומהו הכבוד שיכבד אדם להקב\"ה בממונו שיהא נותן צדקה לעניים ויפריש תרומות ומעשרות ולקט שכחה ופאה, גם באביו חייב בכך שיתן לו מממונו לכל הדברים הנזכרים שחייב לו בהן אם אין לו לאב. ואפי' אם אין לו לבן חייב להשתדל ולטרוח שיפרנס את אביו שכן דרשו ז\"ל גדול הנאמר באביו ואמו יותר מן הנאמר בהקב\"ה בהקב\"ה נאמר כבד את ה' מהונך אם יש לך ממון ובכיבוד לא נאמר אלא אפילו אתה מחזר על הפתחים חייב אתה ליתן להם. ודרשו ז\"ל במסכת קידושין (פ\"ק דף לח) ובמס' ע\"ז שאלו את ר' אליעזר עד היכן כבוד אב ואם אמר להן צאו וראו מה עשה גוי א' לאביו באשקלון ודמא בן נתינא שמו פעם אחת בקשו ממנו אבנים לאפוד בששים רבוא שכר ורב כהנא מתני בשמונים רבוא שכר והיה מפתח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו לשנה אחרת נולדה לו פרה אדומה אחת בעדרו נכנסו חכמי ישראל אצלו אמר להם יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנים לי אלא איני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל אבא: מצינו שכל המכבד את אביו מכבד להקב\"ה וכל המבזה כבוד אביו הוא מבזה בכבוד הקב\"ה, ולמדנו זה מענין ראובן שכתוב בו כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה, אביך העליון שעלה על יצועי זו שכינה שדרכו לעלות על יצועי, לפי שכיבוד אב ואם ומוראם שקלם הכתוב ככבודו של מקום ומוראו. וכן דרז\"ל במס' קידושין (ד' לב) הקיש הכתוב מורא אב ואם למורא המקום נאמר כאן (שמות יט) איש אמו ואביו תיראו ונאמר להלן (דברים ז) את ה' אלהיך תירא הקיש הכתוב ברכת אב ואם לברכת המקום נאמר כאן (שמות כ״א:י״ז) ומקלל אביו ואמו ונאמר להלן (שם כד) איש כי יקלל אלהיו אבל בהכאה ודאי אי אפשר. והדין נותן להקיש ולהשוות כבודן ומוראן לפי ששלשתן שותפים ביצירתו, וכן דרשו ז\"ל במסכת נדה (פרק המפלת דף לא) ג' שותפים יש בו באדם, הקב\"ה ואביו ואמו, אביו מזריע לובן שממנו עצמות וגידים וצפרנים ומוח שבראש ולובן שבעינים, אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר ודם ושער ושחור שבעין והקב\"ה נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים וראיית העין ושמיעת האזן ודיבור שפתים והילוך רגלים ודעה ובינה והשכל. עשרה דברים הן בין אביו ואמו זה חמשה וזה חמשה והקב\"ה נותן בו י' כשניהם ובשעה שאדם מכבד אביו ואמו אמר הקב\"ה מעלה אני עליהם כאלו דרתי ביניהם וכבדוני. ולגודל הפלגת חיוב הגדול שיתחייב אדם בכבוד אביו ואמו היה אומר רבי טרפון אשרי מי שלא חמאן, לפי שאי אפשר לו לבן להשלים חיובו בהן ובא עמהן לידי מכשול עון ומי שלא ראה אותם ולא השיגו ימיו לכבדם אינו נתפס עליהם ליום הדין, רב יוסף כד הוה שמע קל כרעא דאימי' אמר איקום מקמי שכינה דאתיא: \n",
+                "<b>גדול</b> כח מצות כבוד אב ואם והיא מצוה בחונה כזהב, והבריות רואים לעין כי יש בשכרה פירות בעולם הזה או בשלוה והצלחה שיוסיף לו השי\"ת בכל מעשיו או באריכות ימים והוא השכר הקבוע במצוה הזאת, והגאון רב סעדיה ז\"ל נתן טעם בדבר למה שקבעה תורה במצות כבוד שכר אריכות ימים ואמר כי מפני שלפעמים עתידין שיחיו האבות עם הבנים זמן ארוך והאבות הם למשא כבד על הבנים והכבוד יכבד עליהן לכך קבע שכר המצוה הזאת למען יאריכון ימיך כלומר עליך לכבדם ותחיה עמהם. ואם אולי תצטער על חייהם דע שעל חייך אתה מצטער כך פי' הרב הגאון ז\"ל: \n",
+                "<b>ואמרו</b> ז\"ל במדרש משלי (משלי יז) עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא בא וראה ולמד מיוסף הצדיק מתוך שנתחזק בכבוד אביו במצרים זכה לעטרת שיבה שנא' (בראשית נ׳:כ״ג) וירא יוסף לאפרים בני שלשים, היכן מצינו שעשה צדקה שנא' (שם מז) ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו, ודבר ידוע כי שכר אריכות ימים שקבע הקב\"ה במצוה הזאת אינו אלא פירות המצוה שאדם אוכל בעוה\"ז אבל עיקר שכר המצוה אינו אלא לעוה\"ב, וכן קבלו החכמים (שם כ) למען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך, ובמשנה תורה בעשרת הדברות הוסיף למען ייטב לך ודרשו בזה לעולם שכולו טוב ואם כן עיקר השכר במצוה הזאת אינו בעולם הזה, וכן דרז\"ל בסוף פרק אחרון של חולין (דף קמב) רבי יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה, בכיבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך, ובשילוח הקן כתיב (דברים כ״ב:ז׳) למען ייטב לך והארכת ימים. הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה ושלח את האם ולקח את הבנים ובחזרתו נפל ומת היכן אריכות ימיו של זה והיכן טובתו של זה אלא למען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך ולמען ייטב לך לעולם שכולו טוב, ודילמא לא הוה הכי רבי יעקב מעשה חזא ודילמא מהרהר בעבירה הוה מחשבה רעה אין הקב\"ה מצרפה למעשה, ודילמא מהרהר בע\"ז הוה דכתיב (יחזקאל י״ד:ה׳) למען תפוש את בית ישראל בלבם ואמר רבי אחא בר יעקב זו מחשבת ע\"ז, הכי קאמר אם איתא דאיכא שכר מצות בהאי עלמא תיהני ליה ותגין עילויה דלא אתי לידי הרהור וליתזק אלא שכר מצות בהאי עלמא ליכא, והאמר רבי אלעזר שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזרתן סולם רעוע הוה ובמקום דקביע היזיקא שאני דכתיב (שמואל א ט״ז:ב׳) ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני, אמר רב יוסף אלמלא דרשיה אחר להאי קרא כרבי יעקב בר ברתיה לא חטא, מאי חזא איכא דאמרי כי האי מעשה חזא ואיכא דאמרי לישנא דרבי חוצפית המתורגמן חזא מוטלת באשפה ואמר פה שהפיק מרגליות ילחוך עפר, והוא לא ידע למען ייטב לך לעולם שכולו טוב ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך. ולרבוי הא\"תין שאמר כבד את אביך ואת אמך דרשו בו ז\"ל בכתובות (דף קג) פרק הנושא בסופו את אביך זו אשת אביך ואת אמך זה בעל אמך וי\"ו יתירה לרבות אחיך הגדול: \n",
+                "<b>בא</b> וראה מצות כיבוד אב ואם כמה חביבה היא לפני הקב\"ה שאין הקב\"ה מקפח שכרו בין צדיק בין רשע. מנא לן מעשו הרשע על שכיבד אביו נתן לו הקב\"ה שכרו את כל הכבוד הזה. רבי אליעזר אומר שלש דמעות הזיל עשו אחת מעין ימין ואחת מעין שמאל והשלישית נתקשרה בעינו ולא ירדה. אימתי בשעה שבירך יצחק את יעקב שצא' (בראשית כ״ז:ל״ח) וישא עשו את קולו ויבך, בא וראה כמה שלוה נתן לו הקב\"ה שנא' (תהילים פ׳:ו׳) האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש שלש אין כתיב אלא שליש שלא היו שלש דמעות שלימות. ומה אם רשע זה ע\"י שכיבד אביו פרע לו הקב\"ה כך צדיק מכבד אבותיו על אחת כמה וכמה, אמר הקב\"ה מי הוא זה שהקדים כבוד לאביו ולא נתתי לו בנים. מצות כיבוד דיבור חמישי הוא בעשרת הדברות ולוח ראשון חתום בו שהרי הלוח התחיל באנכי שהוא כבוד האב העיקרי וסיים בכבד שהוא האב התולדי, ולא בא מצות כיבוד אלא לכבוד האב העיקרי. וכשם שנקרא האב התולדי המוליד את הבן אב כן האב העיקרי שהוליד את הנפש ונפחה מרוח קדשו נקרא אב, וגדולים חסדי האב העיקרי אצל בריותיו מחסדי האב התולדי אצל הבן שכן אמר דוד (שם כז) כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני, וכן הזכיר ישעיה ע\"ה (ישעיהו ס״ג:ט״ז) כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך. יאמר אברהם לא ידענו בגלות מצרים ולא יעקב במדבר כי כבר נסתלקו האבות ואם כן אתה הוא האב העליון העיקרי גואלנו מעולם שמך שגאלתנו ממצרים. וכן הזכיר משה ע\"ה (דברים ל״ב:ו׳) הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך: \n"
+            ]
+        ],
+        "Atonement": [
+            [
+                "<b>הן</b> אל ישגיב בכחו מי כמוהו מורה (איוב ל״ו:כ״ב). יאמר הכתוב כי השם יתברך נותן כח בצדיקים ומעצים כחם בכחו לסבול יסורים לפי שהיסורים הן כפרת עונות, וכמו שאמר ר\"ע (סנהדרין פי\"א דף קא) חביבין יסורין, ובפרק ראשון דברכות (דף ח) אמרו כל מי שהקב\"ה חפץ בו מדכאו ביסורין שנא' (ישעיהו נ״ג:י׳) ה' חפץ דכאו החלי, ועל כן יבאו היסורים על האדם למרק חטאיו כדי שיהיה זכאי לעולם הבא ומפני זה מיסר הקב\"ה הצדיקים בשביל מיעוט עונות שבידם בזמן הפחות והוא העולם הזה שאין לו קיימא ובדבר הגרוע והוא הגוף כדי לזכותו ולגמול לו פרי מעשיו הטובים בזמן הנכבד והוא העולם הבא הנצחי והקיים בדבר המעולה והוא הנפש, זהו מאמר רבי עקיבא חביבין יסורין שהיסורים סבה שיחליפו לו העולם הזה בשביל העולם הבא, ואם אין ביד האדם עון ויש לו יסורים יצטרך שיתלה זה בביטול תורה, ומי שעוסק בה תמיד ויש לו יסורין בידוע שיסורין של אהבה הן, ושם בברכות פרק ראשון חלקו החכמים היסורין שיש בהן בטול תורה או בטול תפלה אם הן יסורים של אהבה שנא' (תהילים ס״ו:כ׳) ברוך ה' אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי. וכן אם יש בהן בטול תורה אינן יסורין של אהבה שנא' (שם צד) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו, כלומר אשריו אם יש לו יסורין ובלבד שילמד תורה עמהם, והעלו שם בגמרא אלו ואלו יסורים של אהבה הן כלומר אפילו יסורין שיש בהן ביטול תורה וביטול תפלה ולמדו זה ממה שכתוב אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו אל תקרי תלמדנו אלא תלמדנו כלומר דבר זה מתורתך תלמדנו אתה יכול ללמוד זה מן התורה מק\"ו שבתורה דכתיב (שמות כ״א:כ״ז) ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל לחפשי ישלחנו תחת שנו, ק\"ו משן ועין ומה שן ועין שהן א' מאיבריו של אדם עבד יוצא לחרות יסורין שממרקים כל איבריו של אדם על אחת כמה וכמה, והיינו דריש לקיש דאמר ריש לקיש נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורים אלה דברי הברית מה ברית האמורה במלח מלח ממרק את הבשר אף ברית האמורה ביסורים יסורים ממרקים עונותיו של אדם הנאמר בפרשת התוכחות: ודע כי היסורין חלוקין יש יסורין בגופו של אדם ויש יסורין בממונו, יסורין בגופו כגון מה שאמרו רז\"ל (ב\"מ פ\"ו דף פה) על רבינו הקדוש שנתיסר שש שנים בכאב השינים ורבי שמעון בן אלעזר שגזר על עצמו כמה יסורין קשין שיהיו לו בכל יום ויום ושיסתלקו ממנו בכל ערב והיה לו כן. יסורין בממונו כגון מה שאמרו ז\"ל רב הונא הוו ליה ארבע מאה דני חמרא והוה חלא עיילי רבנן לגביה אמרו ליה ליעיין מר במיליה אמר להו וכי חשידנא בעינייכו אמר להו וכי חשיד קוב\"ה דעביד דינא בלא דינא אמר להו אי איכא דשמע מילתא לימא לי אמרו ליה הכי שמיע לן דלא יהיב מר שבשא לאריסיה אמר להו ומי שביק לי מידי בגויה, פירוש יותר ויותר הוא גונב לי אמרו ליה היינו דאמרי אינשי בתר גנבא גנוב וטעמא טעים. פירוש אם הוא חוטא שגונב ממך תרצה גם אתה לחטוא כמו כן מיד קביל עליה דיהיב אוקיר חלא ואיזדבן בדמי חמרא. ומכאן שכל המקבל על עצמו לעשות דבר אע\"פ שלא השלימו עדיין הרי הוא נמחל לו משעה שקיבל על עצמו והוא שקבל בלב שלה על מנת לשלם, ופסוק מלא הוא (דניאל י׳:י״ב) מן היום אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך. והא למדת שכל מה שהאדם מצטער ביסורין בין שיהיו בגוף בין שיהיו בממון הכל מירוק עונות בעוה\"ז כדי שיבוא זכאי ושלם לעוה\"ב. ועל זה אמר בכאן הן אל ישגיב בכחו מי כמוהו מורה. כי השם ית' הבוחן את הצדיקים לטובתם וכענין שכתוב (תהילים י״א:ה׳) ה' צדיק יבחן הוא משגיב בכחו כח הצדיק לסבול היסורים כדי לזכותו והכל לטובתו כעניך שכתוב (איוב ח׳:ז׳) והיה ראשיתך מצער ואתריתך ישגא מאד. וכשם שיסורי הצדיקים הם לטובתו כך שלות הרשע והצלחתו לרעתו, שאין לך רשע גמור שאין בידו קצת מצות והשי\"ת רוצה נגמלו עליהם ולשלם לו שכרו בזמן הפחות והוא העולם הזה בדבר הגרוע והוא הגוף כדי להאבידו מן העולם הבא הוא שאמר הכתוב (דברים ז׳:י׳) ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו. והוא שדרשו רז\"ל (משלי י״ח:ה׳) שאת פני רשע לא טוב מה שנושאים לו פנים בעוה\"ז לא טוב לו לעולם הבא. ובפרקא קמא דברכות (דף ז) הודיעני נא את דרכיך (שמות ל״ג:י״ג) אמר משה לפני הקב\"ה רבש\"ע מפני מה יש צדיק וטוב לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו רשע ורע לו. אמר לו הקב\"ה צדיק וטוב לו צדיק גמור צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור, רשע וטוב לו רשע שאינו גמור רשע ורע לו רשע גמור ופליגא דרבי מאיר דאמר רבי מאיר שנים נתנו לו ואחת לא נתנו לו שנאמר (שם) וחנותי את אשר אחון אע\"פ שאינו הגון ורחמתי את אשר ארחם אע\"פ שאינו הגון. ומי כמוהו מורה שהוא מורה לרשע דרך תשובה הוא שכתוב (תהילים כ״ה:ח׳) טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך. שאלו לנבואה החוטא מהו ענשו אמר' להם הנפש החוטאת היא תמו' שאלו לתורה החוטא מהו ענשו אמרה להם יביא אשם ויתכפר לו שאלו להקב\"ה החוטא מהו ענשו א\"ל יעשה תשובה ויתכפר לו הדא הוא דכתיב טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך וכתיב (הושע י״ד:ג׳) שובה ישראל עד ה' אלהיך וגו' ואומר (שם) קחו עמכם דברים ושובו אל ה' והיכן מורה לחטאים דרך תשובה למדנו זה מן התורה קין הרג את אחיו ונגזרה עליו גזירה ושב בתשובה ואמר (בראשית ד׳:י״ד) גדול עוני מנשוא, וכתיב הן גרשת אותי היום וקבל הקב\"ה תשובתו שנאמר (שם) וישם ה' לקין אות וכו' וכתיב (שם) ויצא קין מלפני ה' ודרשו ז\"ל שיצא שמח שנתקבל בתשובה. עוד מצינו בתורה מנשה בן חזקיה העמיד צלם בהיכל בארבעה פנים ולא היה לו למלך הכבוד צד שיחזיר פניו אליו ויצא מן ההיכל בעשר מסעות, וכמו שאמרו עשר מסעות נסעה שכינה וכתיב בו במנשה (ד\"ה ב) ויקם מזבחות לבעלים וישתחו לכל צבא השמים וכתיב (שם) והיא העביר את בניו באש ועונן ונחש ועשה אוב וידעונים הרבה לעשות הרע בעיני ה' להכעיסו וכתיב (מלכים ב כ״א:ט״ז) וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה. ואעפ\"כ כשבא עליו מלך אשור ויולוכהו עמו בדוד של נחשת ויציתו תחתיו אש מה כתוב שם (דברי הימים ב ל״ג:י״ב) וכהצר לו חלה את פני ה' אלהיו ויעתר לו וישמע תחנתו וגו'. אמר זכור אני שקראתי בימי אבא בתורת משה (דברים ד׳:ל׳) בצר לך ומצאוך וגו' ושבת עד ה' אלהיך וכתיב (שם) כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך וגו' ועכשיו אם אתה מושיעני מן הצרה אדע ואכיר אלהותך ואדע שכל הצלמים שעבדתי שהם שקר ואם לאו גם אתה כאחד מהם מיד נתגלגלו רחמיו של הקב\"ה וצוה למלאכי השרת להצילו, ואמרו מלאכי השרת לפני הקב\"ה רבש\"ע מנשה שעשה לפניך כמה תועבות אתה מרחם עליו אמר להם אם איני מקבלו הריני נועל שערי תשובה בפני כל חוטא. מיד הוציאוהו מן הדוד ויביאוהו ירושלים אל מלכותו ויסר הגלולים מבית ה'. גם אחאב עבר כמה עבירות, חמד כרם נבות ובסיבת הכרם ההוא ציותה איזבל אשתו להרוג את נבות ושיעידו עליו עדות שקר וכתיב (מלכים א כ״א:ט״ז) ויהי כשמוע אחאב כי מת נבות ויקם אחאב לרדת אל כרם נבות היזרעאלי לרשתו ובו ביום שירד לרשתו אמר לו אליהו (שם) כה אמר ה' הרצחת וגם ירשת וגו' כה אמר ה' במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילוקו הכלבים את דמך. וכתיב (שם) והכרתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל ואעפ\"כ עשה תשובה וקבל הקדוש ב\"ה תשובתו הוא שכתוב (שם) ויהי כשמוע אחאב את הדברים האלה ויקרע בגדיו וישם שק על בשרו ויצם וישכב בשק ויהלך אט. לא התענה אלא משעה שדבר אליו אליהו עד לערב ומיד כתוב אחריו ויהי דבר ה' אל אליהו התשבי לאמר הראית כי נכנע אחאב מפני וגו'. גם כניהו בן יהויקים נשבע הקב\"ה להגלותו מירושלים בבלה הוא ואמו ושריו ועבדיו ושם ימותו וכתיב עליו (ירמיהו כ״ב:כ״ד) חי אני נאם ה' אלהים כי אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני כי משם אתקנך וכתיב (שם) כה אמר ה' כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו וגו' פי' ערירי בלא בנים, וכבר ידעת כי נבוכדנצר הגלה אותו ואת אמו כענין שנאמר ויאסרוהו בבית הסהר כדבר ה'. וכששחט נבוכדנצר את בני צדקיהו לא נשאר מזרע דוד כ\"א כניהו בלבד וכשראו הסנהד' כך אמרו היאך יכרת זרע דוד מן העולם והא כתיב (תהלים פט) וכסאו כשמש נגדי הלכו לפני נבוכדנאצר ופייסו אותו שיצוה לתת לו אשה בבית הסהר כדי שלא יכרת זרע דוד וצוה לעשות כן כשרצה לבוא עליה ראתה דם נדות והכניע יצרו ולא קרב אליה כל שבעה ואח\"כ טבלה ובאה לפניו כשרצה לבוא עליה ראתה פעם שנית ופירש ממנה ז' ימים עד פעם שלישית שהיתה טהורה לגמרי, ולפי שכבש את יצרו ושמר את תורתו הוסר ממאסרו זהו שכתוב (מלכים ב כ״ה:כ״ז-כ״ח) נשא אויל מרודך וגו' את ראש יהויכין מלך יהודה מבית כלא וידבר אתו טובות וכתיב (שם) וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו. ועל זה אמר (זכריה ט׳:י״א) גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך וגו'. ומצינו שנתבטלה השבועה והגזרה לא נתקיימה שהרי כתיב לבסוף (חגי ב׳:כ״ג) ביום ההוא אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי ושמתיך כחותם וגו' ושאלתיאל היה בן בנו של יכניה שנא' ובני יכניה אסיר בנו שאלתיאל בנו ולפי שהולידו בבית הסהר קראו אסיר. ודרשו רז\"ל כי משם אתקנך ממקום נתיקתו היתה תקנתו כלומר אם תשוב בתשובה אתקנך שכל יעודי התורה על תנאי הם הן לפורענות הן לזכות. גם אנשי ענתות נגזרה עליהם גזרה הוא שכתוב (בירמיהו י״א:כ״ב) כה אמר ה' על אנשי ענתות הבחורים ימותו בחרב בניהם ובנותיהם ימותו ברעב וגו' וכיון שעשו תשובה קבלם הקב\"ה ונתבטלה הגזרה מהם וזכו להתיחש הוא שכתוב (נחמיה ז׳:כ״ז-כ״ח) אנשי ענתות מאה ועשרים ושמונה. גם אנשי נינוה נגזרה עליהם גזרה לפי שהיו רשעים ואנשי גזל וחמס כדור המבול שהרי אמר בהן הכתוב (יונה א׳:ב׳) כי עלתה רעתם לפני כמו שאמר בדור המבול (בראשית ו׳:ה׳) כי רבה רעת האדם בארץ ולימד הכתוב כי רעתם שוה וחטאם דומה זה לזה, וזמן ירידת הגשם בדור המבול היה בארבעים יום שנאמר (בראשית ז׳:י״ב) ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום. וכן באנשי נינוה נתן להם זמן בפורענותם ארבעים יום שנא' עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת. ואעפ\"י שהיו אנשי נינוה מאו\"ה כיון ששבו בתשובה ושבו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם קבלם הקב\"ה בתשובה ונתבטלה הגזירה, והנה זה פתרון הפרשה:",
+                "ויהי דבר ה' אל יונה בן אמתי לאמר קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה, וכן מוזכר בתורה (שם ז) ואת רסן בין נינוה ובין כלח היא העיר הגדולה. יאמר כי רסן היתה מדינה ממוצעת בין נינוה העיר הגדולה ובין כלח הקטנה מכולן. וקרא עליה כל הקריאה כל קריאה בעל היא לפורענות כמו (איכה א׳:ט״ו) קרא עלי מועד לשבור בחורי. כי עלתה רעתם לפני חטאם כחטא דור המבול שכתוב בהן כי רבה רעת האדם. ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה', לא היתה כונת יונה שיוכל אדם לברוח מפני השי\"ת שכבר אמר דוד (תהילים קל״ט:ז׳-ח׳) אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח אם אסק שמים שם אתה וגו'. אשא כנפי שחר וגו'. גם שם ידך תנחני וגו'. אבל כונתו היתה לברוח תרשישה הוא המקום אשר לא נגלה שם כבוד ה'. וענין מלפני ה' מן המקום אשר שם נגלה כבוד ה' שהרי ירושלים נקראת (ישעיהו כ״ב:א׳) גיא חזיון המשילה לבקעה המקבלת מי גשמים לפי שהיא מקבלת שפע הנבואה. וכמו שאמרו גיא שכל החוזים ממנה ולפיכך היה בורח מן המקום ששם רוח הנבואה תדיר אל חוצה לארץ כדי שלא יתנבא שם ושיעשה הקדוש ב\"ה שליחותו על ידי נביא אחר ומה שהיה מסרב ללכת בשליחותו של מקום מחשבתו היתה טובה וכונתו לשמים והיה לו זה מתוך ענוה ותמימות לב כי נשא ק\"ו בעצמו ממשה רבינו כשאמר לו הקב\"ה (שמות ג׳:י׳) ועתה לכה ואשלחך אל פרעה היה מסרב בשליחותו ולא היה רוצה ואמר לו (שם ד) שלח נא ביד תשלח ואמר לו מי אנכי כי אלך אל פרעה וגו' ואמר אם משה שהיה שליח להוציא את ישראל הצדיקים היה מסרב בשליחותו אני הנעשה שליח להזהיר הרשעים לא כ\"ש שראוי לי לעכב בשליחות ולצאת מלפני ה' ממקום שפע הנבואה כדי שלא תבואני נבואה זו ושלא אצטרך ללכת בשליחות זה. וא\"ת א\"כ שכוונתו היתה טובה מפני מה נענש שהושלך לים וי\"ל שלא נענש על מחשבתו זו אבל נענש על דבר שלא הזהיר לאנשי נינוה הרשעים כיון שהקב\"ה צוהו בכך שהרי הצדיקים והנביאים חייבין הן מדרך התורה להזהיר את הרשעים כשם שנא' ליחזקאל (יחזקאל ג׳:י״ח) באמרי לרשע מות תמות ולא הזהרתו ולא דברת להזהיר רשע מדרכו וגו' הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש. ואתה כי הזהרת רשע ולא שב מרשעו ומדרכו הרשעה הוא בעונו ימות ואתה את נפשך הצלת. וכיון שנמנע ולא הזהירם נתחייב עונש, ואם תאמר כי נבואת יחזקאל היתה להיותו שליח להזהיר את ישראל, וכן אמר בראש הפרשה (שם) בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל אבל יונה שנעשה שליח להזהיר אומ\"ה אין מנהג האומות מנהג ישראל ויונה לא נתחייב להזהירם, יש לומר כי כיון שאמר השם יתב' קום לך אל נינוה וקרא עליה נתמנה צופה עליהם והיה חייב להזהירם וכיון שלא הזהירם היה ראוי לבקש דמם מידו לא לכבודם כי אם לכבוד השם ית' שנתעכב לקיים דברו ואין עיכוב שליחותו דומה לשליחות משה רבינו שהשיב לפניו יתב' (שמות ד׳:י״ג) שלח נא ביד תשלח כי לא היה השם ית' שולח למשה להזהיר לפרעה הרשע כי אם להוציא את עמו ישראל ועל כן נענש יונה דכתיב וה' הטיל רוח גדולה אל הים וגו' וכן דרך השי\"ת בצדיקים מביא סער עליהם כדרך העולם וכפי המנהג ומציל אותם בדרך הנס שלא כדרך העולם ומנהגו. וייראו המלחים ויזעקו איש אל אלהיו כדרך כל ההולכים בים כשהים סוער עליהם, ומלחים אלו לא היו מאמינים באלהיהם כל כך כי אחר שזעקו לאלהיהם מיד הטילו את הכלים ולא המתינו כי לא היו בוטחים באלהי טעותם שיהיו יכולים להצילם ולהועיל להם ועל כן לא רצו לזעוק להם עוד, ויונה לא עשה כן אבל הצדיק עליו את הדין והיה בוטח בהקב\"ה שיצילהו כשם שהוא מציל את הצדיקים כמו שכתוב (תהילים ל״ד:כ׳) רבות רעות צדיק וגו'. ויונה ירד אל ירכתי הספינה וישכב וירדם זה מוכיח שלא היתה כונתו רעה כי היה שוכב ונרדם כמי שלבו בטוח ולא היה לו פחד כלל. ויקרב אליו רב החובל חכם גדול היה ויאמר לו מה לך נרדם העת שתישן ואנחנו גם אתה בסער הגדול הזה מה לך נרדם כמי שלבו בטוח ואין לו פחד כלל, ואם אתה בוטח בצדקתך מחוייב אתה לבקש רחמים ולהתפלל קום קרא אל אלהיך הודיע רב החובל הזה כי מי שהוא מצער בעוה\"ז או באתהו עת צרה שיכול להנצל בתפלתו מצערו כענין שכתוב (שם) צעקו וה' שמע וגו'. גם כל הצועק ומתפלל מתוך צרת החמס שיעשה לו חבירו השם יתברך שומע צעקתו. הוא שכתוב (שמות כ״ב:כ״ו) והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני, ומכאן אמרו שרב החובל היה חכם בדבריו אלו. ויאמרו איש אל רעהו לכו ונפילה גורלות מי שאינו מתפלל אולי הוא הגורם לנו את כל הרעה הזאת. ויפול הגורל על יונה כל אחד מהם יצא גורלו שהיה מתפלל זולתי יונה ויאמרו אליו מי הוא הגורם לנו הרעה הזאת כלומר מה הדבר הנמצא בך מה מלאכתך ומאין תבא מה ארצך ואי מזה עם אתה. שאלו ממנו ד' דברים כדי שיבינו מתשובתו להם הענין שבו היה יכול לגרום להם כל הרעה הזאת. שאלוהו על המלאכה תחלה אמרו שמא מכשף הוא או חרטום והביא עלינו כל הצער הזה בכשפיו ואחר כך שאלוהו על דרכו ומאין תבא אמרו שמא שליח מכשפים וקוסמים הוא. ואחר כך שאלוהו על ארצו שמא מארץ רעה או ממדינה שהיא שנואה לה'. ואחרי כן שאלוהו על עמו שמא אתה מעם שדרכו להרע. והנה יונה השיב עברי אנכי לא הלך בתשובתו על דרך שאלתם ושאלתם אחרונה ששאלוהו על עמו הקדים ראשונה כלומר אין לכם להתפחד ממני עברי אנכי אני הוא מן העם שכל המלאכות והחכמות המזיקות לבני אדם אסורות להם ואת ה' אלהי השמים אני ירא וגו' כלומר ולא עוד אלא שאני ירא שמים ואין דרך ירא שמים להתעסק בדבר רע. וייראו האנשים יראה גדולה כיון שנתברר להם שלא היה חשוד בדבר רע היו מפחדים פחד גדול על נפשותם. ויאמרו אליו מה זאת עשית כי ידעו כי מלפני ה' הוא בורח כי הגיד להם, ופירוש כי הגיד להם מתוך הדברים שהגיד להם ידעו כי הוא בורח ומה שהגיד להם שמתוכו ידעו זהו שאמר את ה' אלהי השמים אני ירא והם הבינו מזה כי הוא בורח. ומצינו לשון כי שמשמעו מאשר והוא (משלי ט״ז:כ״ו) נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו שפירושך מאשר אכף עליו פיהו. וכיון שהבינו זה מתוך דבריו חשבו עצמן חטאים וחטאם שקבלוהו באניה ולקחו השכר ממנו הוא הגורם כל הרעה הזאת. ויאמרו מה נעשה לך וישתוק הים מעלינו שאוני והטילוני אל הים וישתוק הים מעליכם אמר להם אם הים הולך וסוער עליכם אינו בגללכם כי אם בגללי זהו שאמר כי בשלי הסער הגדול הזה. וכיון שאמר להם כן ומסר עצמו למיתה שיטילוהו לים היו מרחמין עליו. ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה וגו'. וכשהבינו שלא היו יכולין לשוב אל היבשה בקשו רחמים מאת השי\"ת ואמרו אנא ה' אל נא נאבדה בנפש האיש הזה וגו'. התפללו על שני דברים להצילם מסער הים זהו שאמרו אל נא נאבדה ולהצילם מעון זהו ואל תתן עלינו דם נקי כי אתה ה' כאשר חפצת עשית. וישאו את יונה ויטילוהו אל הים ויעמוד הים מזעפו. אינו חוזר לים כי אם לשם ית' כענין שכתוב (מיכה ו) זעף ה' אשא. כי זעף הים מפני זעף השם היה וכשכלה הזעף עמד הצער. וייראו האנשים יראה גדולה את ה' אין יראה זו כאותה שלמעלה שכתוב סתם וייראו האנשים יראה גדולה, כי אותה שלמעלה היתה פחד מסער הים וממאורעות העולם הזה בלבד ויראה שבכאן היא יראת ה' ית' ופחד מעונש העולם הבא. ויזבחו זבח לה' אין הכונה שהקריבו קרבנות כי לא היה מזדמן להם להקריב כי בים היו, אבל הכוונה בזבח הזה שבירת היצר והכנעת הלב שהוא עיקר התשובה והוא שכתוב (תהילים נ״א:י״ט) זבחי אלהים רוח נשברה. וידרו נדרים שהסכימו כלם בשובם לארצם שיתעסקו ביראת שמים, ומה שלא התפלל יונה עד עתה בראותו הסער הגדול בים שהיה הולך וסוער לפי שלא רצה להתפלל עד שיהיה מקבל יסורין ברצון המקום על שגגתו אשר שגג בעוה\"ז ויודע היה ובטוח שלא יענישהו השי\"ת עונש מיתה אבל יעשה עמו נסים ונפלאות ועל כן עיכב תפלתו עד היותו במעי הדגה. וימן ה' דג גדול, אין הכונה להיותו דג גדול בגופו כי יש בים דגים רבים גדולים ממנו. אבל הוא גדול בשנים שהיה ממונה לזה מששת ימי בראשית וגדול במעלה שהיה מזומן להציל נפש צדיק כיונה ולא אמר ויבלע את יונה אלא לבלוע זה יורה כי משעה שנברא מינהו לבלוע. ויהי יונה במעי הדג שלשה ימים ושלשה לילות. וכתיב אחריו ויתפלל יונה אל ה' אלהיו ממעי הדגה. ועדיין לא התפלל יונה כי אם אחר שלשה ימים שהיה במעי הדגה לפי שכל שלשה ימים שהיה שם היה נזוף מלפני ה' ית' והיה בוש להתפלל והיה רוצה לקבל יסורין כפי רצון הבורא ית' אבל אחר שעברו שלשה ימים אלו שעמד במעי הדגה התפלל לפי ששלשה ימים כנגד שלשה ימי החשך של מצרים. וכיון ששלמו לו ג' ימים כימי חשך מצרים עמד והתפלל ממעי הדגה כי בטוח היה בישועת ה' יתב' כשם שבאה ישועה לישראל במצרים, ועוד שאיפשר לומר כי יונה היה לו במעי הדג אור גדול כדמות אור היום כל אותם שלשה ימים כשם שהיה אור לישראל כל שלשה ימי החשך של המצרים הוא שאמר (שמות י׳:כ״ג) ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, ואמר ממעי הדגה כי כשנכנס יונה במעיו היה חי וכשבא אל מעיו מת מיד כי לא היה ממונה מששת ימי בראשית כי אם להבליעו בתוך מעיו וכיון שהשלים מנויו שנתמנה עליו ושבשבילו נברא מת מיד, ועל כן קראו דגה כי לשון דג משמע חי ולשון דגה משמעו מת ככתוב (שמות ז׳:כ״א) והדגה אשר ביאר מתה. וכן בענין האתון שאמר בה הכתוב (במדבר כ״ב:ל״ג) ואותה החייתי כיון שדברה לבלעם ועשתה מנויה שנתמנית עליו מששת ימי בראשית מתה, וידוע כי הדבור היה לכבוד ישראל ולהודיע לבלעם כי הכח שהיה לו בפיו אינו בפיו שהרי יכול השי\"ת ליטול הדבור ממנו שטבעו לדבר ונותנו לבהמה שאין טבעה לדבר וכונת הנס הזה לקצץ רגלי כוונת בלעם הרשע ושלא יקלל ישראל. וזאת תפלת יונה ויאמר קראתי מצרה לי אל ה' ויענני מבטן שאול שועתי שמעת קולי ואמר מבטן שאול לפי שהיה עומד בבטן הדג המת כאלו עומד בבטן שאול. ותשליכני מצולה בלבב ימים ונהר יסובבני. הנה זה היה נס גדול כי טבע הדג המת לצוף ולשוט על פני המים והדג הזה שהיה יונה במעיו היה שוקע במצולת הים, זהו שאמר ותשליכני מצולה בלב ימים שהגיע אל סוף המקום העמוק בלב הים, ומפני שהיה יונה בלב הים העמוק אמר ונהר יסובבני כי כל מימי הנחלים היו מקיפין אותו. שנאמר (קהלת א׳:ז׳) כי כל הנחלים הולכים אל הים. כל משבריך וגליך עלי עברו כל משברי הים עוברים עליו לארבע רוחות העולם. ואני אמרתי נגרשתי מנגד עיניך אך אוסיף להביט אל היכל קדשך. אפפוני מים עד נפש תהום יסובבני סוף חבוש לראשי מה ענין ים סוף אצל התהום משאר הימים אבל שני הכתובים נקשרים זה עם זה חציו של ראשון מחובר עם חציו של שני. ופירושו ואני אמרתי נגרשתי מנגד עיניך כשאפפוני מים עד נפש תהום יסובבני וכן חציו הא' שהוא אך אוסיף להביט אל היכל קדשך הוא מחובר עם סוף חבוש לראשי ופי' בטוח אני שאוסיף להביט אל היכל קדשך כשאני רואה מימי ים סוף חבושים לראשי כי ים סוף מערב לארץ ישראל והיו פניו כלפי ארץ ישראל נוכח העיר ומשם היה בטוח בישועת השם יתברך כשם שהיתה ישועת ישראל בקריעת ים סוף. וכשהיה רואה מימי ים סוף באים על ראשו זכר את האות הגדול והנורא שעשה השם יתברך לאבותינו על הים כי העלה אותם משם והיה בטוח כי השם יתברך יעלה אותו ממצולות הים ויוסיף להביט אל היכל קדשו. לקצבי הרים ירדתי הארץ בריחיה בעדי לעולם פי' קצבי לשון מדה ושיעור דבר הקצוב כלומר כגובה ההרים הגבוהים על הארץ כן היתה ירידתי בתוך הים שניהם היו על מדה אחת ועל קצב אחד. הארץ בריחיה בעדי פי' בריחי הארץ נחשבים כגון קו עובר על אמצעית הארץ על הנקודה האמצעית הנקרא בלשון ערבי נקט\"ה הקו העובר על הנקודה היוצא אל הקף הארץ אל שני צדיה ויהיה מבריח מן הקצה אל הקצה והקו הזה הנקרא בריח הוא ארוך מכל קו ישר שיהיה עובר על הארץ וחולק אותה, והנקודה הנקרא מרכז היא עמוקה מכל הנקודות הנתונות בארץ וכל הקוים הנקראים בריח עוברים עליה והיה יונה בדבריו אלה מועיל שהגיע לסוף התהום גם לעמקי הארץ, והוא שאמר הארץ בריחיה בעדי לעולם היה באמצעית הארץ וכל הבריחים עוברים עליו ואמר בעדי לעולם כלומר מכל צד מצדי העולם שאתה מוצא את הבריח עליו היה עובר, וזהו ענין כל העומד באמצעית העגולה או באמצעית הכדור. ואמר ותעל משחת חיי ה' אלהי מתוך הצער והמצוק הגדול הזה העמוק אתה מעלה אותי. בהתעטף עלי נפשי את ה' זכרתי. מן הכתוב הזה למדנו כי כל העומד בצרה ובצער גדול והוא זוכר את הש\"י ומבקש רחמים לפניו בכל לבו ובכל נפשו בכונה שלימה ובתשובה שלימה השי\"ת מרחם עליו ותפלתו תכנס אל היכל קדשו, וכן אמר משה (דברים ד׳:ל׳) בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה וגו'. וזהו שאמר יונה כשהיתה נפשי מתעטפת ושופכת תחנה זכרתי את אלהי בתמימות לב ובכונה שלימה ומיד ידעתי שתפלתי נשמעת. משמרים הבלי שוא אמר כן על המלחים שהיו משמרים הבלי שוא ורחמת עליהם כשקבלו לעזוב חרפתם זהו חסדם יעזובו תרגום חרפה חיסודא. והעלית עליהם כאלו זבחו זבחים ונדרו נדרים ואינם נאמנים שיקיימו את נדריהם ואעפ\"כ רחמת עליהם על אחת כמה וכמה אני המודה בתורתך המשים תפלתי זבח לפניך שאמר ואני בקול תודה אזבחה לך וגו'. אשר נדרתי אשלמה ישועתה לה'. שאהיה ראוי למצוא ישועתך הגדולה, ומיד קבל השם יתעלה תפלתו ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה. בכאן קראו דג כי החיהו השי\"ת לכבוד יונה וע\"כ קראו דג כבתחלה, ואמר ויקא ולא אמר להקיא כמו שאמר לבלוע את יונה לפי שכל בעלי חיים מזומנים הן לשרת את הצדיקים מבני אדם ולהועיל להם ואין להם רשות להזיק וכשהקיאו ליבשה מיד נתנבא. ויהי דבר ה' אל יונה שנית לאמר קום לך וגו' הזכיר שנית ללמד שהיא שנית בענינה שאינה דומה לנבואה ראשונה כי בראשונה היו ראוים ליענש מיד וכשנתאחר הדבר עד הנבואה השנית נפתחו להם שערי תשובה ונתאחרה הגזירה וע\"כ אמר בראשונה וקרא עליה כי קריאה בעל היא לפורענות כלשון (איכה א׳:ט״ו) קרא עלי מועד, זהו שאמר כי עלתה רעתם לפני. כלומר נגזר עליהם גזירת מי שעלתה רעתם לפני השי\"ת ודינן להשחת מן העולם כמו שנאמר בסדום (בראשית י״ט:י״ג) כי גדלה צעקתם את פני ה'. אבל בכאן אמר וקרא אליה כי כל קריאה באל לטובה (יחזקאל ל״ו:כ״ט) וקראתי אל הדגן והרביתיו ועל כן אמר שנית לפי שהיא שנית בענינה. ויקם יונה וילך אל נינוה ונינוה היתה עיר גדולה לאלהים, ייחס מעלתה וגדלה שכן דרך הכתוב ליחס הדברים הנכבדים והדקים לאלהים כענין שכתוב (בראשית א׳:ב׳) ורוח אלהים, (איוב א׳:ט״ז) אש אלהים יחס היסודות הדקים לשי\"ת מה שלא תמצא כן ביסוד המים והעפר שהם כבדים והכונה בנינוה שאין ראוי ליחס גדולה לכח בני אדם כי אם לגבורת אלהים, והיתה מהלך שלשה ימים ויחל יונה לבא העיר היה במהלכו כל היום ההוא מייחל וממתין דבר השי\"ת שאמר לו וקרא אליה את הקריאה אשר אני דובר אליך ולא נודע לו הדבר עד שגמר מן העיר מהלך יום אחד ובתחלת היום השני נתברר לו הדבר כענין שכתוב ויקרא ויאמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת ונתאחרה הקריאה יום אחד עד שיהא מגיע במהלכו באמצע העיר כדי שיתברר לאנשי נינוה אמתת דבריו בבואו בתוכה לקרוא הקריאה הזאת, ועוד יש לומר כי היתה הקריאה אחרי יום אחד כדי שיהיה העובר עליו יכול לעלות אל ראש המדינה מגיד את הקריאה אשר שמע מפיו והרצים לפניו עד מהלך היום השלישי שהוא סוף העיר מגידים את הקריאה כמו כן ונמצא במהלך יונה היום השני לבדו נשמעה הקריאה מהלך שלשה ימים והיו הרצים לפניו נבהלים ונדחפים להשמיע את דבריו. ויאמינו אנשי נינוה באלהים. אמונתם זו לא היתה אמונה שלימה בלב אבל האמינו שהקריאה ההיא לאלהים והוא יכול לעשותה כלו' האמינו שהבורא יכול ליפרע מהן ולהענישם כאשר כל מלך וכל שליט יכול ליפרע מאנשיו אשר תחת ידו וזה מפני פחדם לא מפני יושר אמונתם. ויקראו צום וילבשו שקים מגדולם ועד קטנם כלומר לבכות ולספוד על נפשותם מפני פחדם שהיו מפחדים על עצמם מן המיתה לא מפני פחד ה' ויראתו מעונש העוה\"ב ולא מתוך אמונת הלב. ויגע הדבר אל מלך נינוה כי יתכן שהיה מושב המלך מחוץ לעיר ומה שהגיע אליו הוא מעשה אנשי העיר שקראו צום ולבשו שקים והוא עשה כמעשיהם כענין שכתוב ויקם המלך מכסאו וגו' ויזעק ויאמר בנינוה מטעם המלך לא מפני יראת השי\"ת האדם והבהמה הבקר והצאן ופירוש האדם הם עוללים ויונקים והטף אשר אין להם דעת כמו שאומר בסוף הנבואה הרבה משתום עשרה רבוא אדם אשר לא ידע בין ימינו וגו' כי הגדולים קראו צום ולבשו שקים ונשארו הקטנים שגזר עליהם המלך שלא לאכול ולא לשתות אמר אל יטעמו והוא נפרד בטעם שעליו בפני עצמו ופירוש אל יטעמו שום טעם כי כן כתיב (איוב וב) וחיך אוכל יטעם לו. מאומה אל ירעו על הבהמות ומים אל ישתו על כלם. ויתכסו שקים האדם והבהמה שהיו כל בעלי חיים נוהגין מנהג א' במאכל ובמשתה. ויקראו אל האלהים בחזקה כדי שיהיו הטף והבהמה שצוה להרעיבם ולהלבישם שק קוראים אל שופט העולם ומלכו בחוזק טעם המלך ומצותו לא מדרך אמונתם כי הבהמה והקטנים אין להם דעת להיותם קוראים אל האלהים מתוך יראה או מתוך אמונה או מתוך דעת אבל צועקין ובוכין ומייללין בכל כחם מן הצער אשר הם עומדים בו, ולא תמצא בכל נבואה זו תפלה לאנשי נינוה אבל הסכמתם ועצתם כולה היתה לצער הטף והבהמה ולהרעיבם ולהצמיאם לפי שאינם יודעים מאומה ואין להם דעת אולי ירחם אותם האלהים בגללם. ומה שלא היו הם מתפללים לפי שלא היה דרכם להתפלל ואעפ\"כ ריחם ה' יתברך עליהם כששבו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם היו מחזירים כל גזלה וכל חמס שהיה נמצא בידם לבעליהם, ואמרו רז\"ל כי היתה תשובתם גדולה וחזקה בענין חזרת הגזלות (תענית דף יו) גזל מריש ובנאו בבירה היה מקעקע הבירה ומחזיר מריש לבעליו ואע\"פ שיספיק לו מן הדמים ולא יצטרך לקעקע הבירה, ועתה הודיע הכתוב כונתם מי יודע ישוב ונחם פירוש מי יודע אם ישוב אם לא מפני שלא היו בוטחים בגזרה הנגזרת עליהם שתהיה בטלה מהם בתשובתם ואף על פי כן לא הסתיר בעל הרחמים פניו מהם ולא שאלו להם סליחה וכפרה כדי לקנות להם חיי העולם הבא אבל אמרו ולא נאבד שאלתן היתה על אבדן העולם הזה לבדו. וירע אל יונה כשלא נתקיימה נבואתו ויתפלל אל ה', ואין התפלה הזאת מטעם בקשת הרחמים כי אם מלשון פלילים ששאל תפלה מלפני המקום ויאמר הלא זה דברי כי הייתי יודע כי אתה אל חנון ורחום, ומפני שידעתי זה על כן קדמתי לברוח תרשישה ובטחתי במדותיך אלה הטובות ואריכות אפך וגודל רחמיך שאתה תעביר על חטאתי ולא תענישני ועתה ה' קח נא את נפשי ממני וגו'. לפי שאתה מתנחם על הרעה אשר דברת על אנשי נינוה הרשעים שלא היתה תשובתם לכבודך וחייבתני וגזרת עלי לבא להם בשליחותך ונמצא אני כזבן בעיניהם בדברי, ומפני זה אני רואה כי טוב מותי מחיי והקב\"ה חיזק הטעם הזה בידו ואמר לו ההיטב חרה לך ואין זה לשון תמיהה כי אם לשון ודאי אמר לו השי\"ת ראוי הוא הדבר הזה שיחרה לך ואלו היה תמיהה היה יונה משיב לו כמו שנא' בסמוך שהשיב לו היטב חרה לי עד מות ומתוך התשובה אנו מכירין שלשון תמיהה דיבר אבל בכאן שלא השיב יונה למדנו שהוא לשון הודעה, והנה יונה נתפייס בזה כשהודה לו השי\"ת בדבר והיה מקוה עוד אולי תתקיים נבואתו, וזה שאמר ויצא יונה מן העיר וישב מקדם לעיר ויעש לו סוכה וישב תחתיה בצל כלומר עשה לו דמות סוכה מבטחונו ותקותו בשם יתברך, וישב תחתיה בצל מסתופף בצל תקותו עד אשר יראה מה יהיה בעיר בהשלמת ארבעים יום אם ינצלו מן הגזרה אם לאו, והנה הש\"י פירש לו סוד הענין והודיעו שאין מחשבתו זאת יכולה להתקיים ועל כן נתן לו דמיונות בדרך משל כמו שמספר והולך. וימן ה' אלהים קיקיון הזכיר שני שמות בצמיחת הקיקיון והוא אילן של דלעת שהעלה לו רחבה ויש לו צל גדול וכענין שכתוב (בראשית ב׳:ט׳) ויצמח ה' אלהים מן האדמה וגו' כי הנהיג באילן זה מנהג אילני גן עדן כי בו ביום שנבראו היו בגודל גופן ובקומתן ועל כן אמר ויעל מעל ליונה להציל לו מרעתו רעת חום השמש. וישמח יונה על הקיקיון שמחה גדולה שמח על האילן שהיה הצל מועיל לו:  ",
+                "<b>והנה</b> שמחת יונה על הקיקיון דומה לשמחת בני אדם בקניני העוה\"ז אשר אין להם קיום שאין ראוי לשמוח בקנינם ולא להצטער עליהם באבדם ומפני שמחתו ששמח על עסקי העוה\"ז באהבתו להראות מיעוטי תולדותם ומיאוס הנאתם וחלישות כחם כדי להתגלגל מזה אל הפלילה ששאל למעלה, ולפרש הענין הזה הוא אומר וימן האלהים תולעת והתולעת הזה הוא דמיון הימים והלילות האוכלות תמיד חיי בעלי חיים ומאבידות את ימיהם בהתגלגלם עליהם ואינם יודעים עד בא עתם פתאום. ואמר בעלות השחר למחרת להיות הדבר נעשה בעתו הראוי לו היתה התולעת מזומנת להכות את הקיקיון בעלות השחר מפני שהוא קרוב אל העת אשר בני אדם צריכין אל הצל והוא עת זריחת החמה ואמר ויהי כזרוח השמש כשהצל מועיל לבני אדם. וימן אלהים רוח קדים חרישית מנהג הרוח הבאה בזמן החריש להיות בה צער. ותך השמש על ראש יונה ויתעלף שהיה כנבהל ונבוך מן (ישעיהו נ״א:כ׳) עולפו שכבו והיה דואג על יבשות הקיקיון ועל חסרון צל הסוכה ועל כן אמר וישאל את נפשו למות. ויאמר טוב מותי מחיי. וכן דרך כל העומד בצער שיהיה בועט בחייו ומקלל את ימיו כענין שכתוב (איוב ג׳:י״א) למה לא מרחם אמות וכשראה הקב\"ה את צערו פתח ושאל אותו על הדבר הגורם לצערו. ויאמר אלהים אל יונה ההיטב חרה לך על הקיקיון וזו ה\"א התמיהה ולא הידיעה והוא השיבו על השאלה הזאת היטב חרה לי עד מות. ויאמר ה' אתה חסת וגו':  "
+            ],
+            [
+                "<b>תניא</b> רבי פנחס בן יאיר אומר טהרה מביאה לידי קדושה שנא' (ויקרא ט״ז:י״ט) וטהרו וקדשו. ידוע כי המדות כולן ב' חלקים גופניות ושכליות. הגופניות באות לתקן המעשים כי אין שלימות לחכמה בלתי תיקון המעשים שכן אמר הכתוב (תהילים קי״א:י׳) שכל טוב לכל עושיהם. ודרשו רז\"ל (ברכות דף י\"ז) לכל לומדיהם לא נאמר אלא לכל עושיהם, השכליות באות לטהר המחשבה ושלא להשתמש בה זולתי בעבודת השי\"ת, וזהו שכתוב (תהילים כ״ד:ד׳) נקי כפים ובר לבב. נקי כפים יכלול המדות השכליות שהן לתיקון המעשים. ובר לבב יכלול המדות השכליות שהן לטהר המחשבה ושיהא תוכו כברו ונסתרו כנגלהו, וכמו שדרשו רז\"ל כתיב (איוב כ״ח:י״ז) לא יערכנה זהב וזכוכית (חגיגה דף ט\"ו) למה נמשלו דברי תורה לזהב וזכוכית לפי שדברי תורה קשין לקנותן כזהב ונוחין לאבדו ככלי זכוכית. ר\"ע אומר למה נמשלו דברי תורה לזכוכית לומר לך מה זכוכית זה כל מה שאתה נותן לתוכו הוא מראה לך, כך תלמיד חכם צריך שיהא מראה בפיו כל מה שיש בלבו. וכן מצינו בארון הברית שכתוב בו (שמות כ״ה:י״א) וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו. וכן אמר הכתוב (איוב כ״ט:י״ד) צדק לבשתי וילבשני, ביאורו לבשתי מבפנים וילבשני מבחוץ, כלומר שיהיה נגלהו ונסתרו שוין לא שיהיה חולק ומכזב קצתו על קצתו, ומי שיש בו מדה זו הוא הנקרא בלשון התורה תמים, והוא הלשון שנשתבחו בו הצדיקים, והוא שכתוב (בראשית ו׳:ט׳) נח איש צדיק תמים היה. וכתוב באברהם (שם יז) התהלך לפני והיה תמים. וביעקב נאמר (שם כה) איש תם. וכשהאדם מטהר מחשבתו המדה זו מביאתו לידי קדושה, וזהו שאמרו וטהרו וקדשו שהטהרה מביאה לידי קדושה. ודבר ידוע שאין הטהרה והקדושה מצויה אלא בקיום התורה והמצות, שהטהרה דבקה בתורה שכן אמר דוד ע\"ה (תהילים י״ט:י׳) יראת ה' טהורה עומדת לעד כאלו אמר עומדת טהורה לעד כלומר שהטהרה דבקה בה לא תפרד ממנה, וזהו שדרשו ז\"ל (ברכות דף כ\"ב) אין דברי תורה מקבלין טומאה שנא' (ירמיהו כ״ג:כ״ט) הלא כה דברי כאש נאם ה'. בשתי מדות אלו נתקדשו ישראל בסיני כששמעו עשרת הדברות מפי הגבורה מה שלא שמעה שום אומה ולשון, הוא שכתוב (דברים ד׳:ל״ג) השמע עם קול אלהים. ודרשו רז\"ל היה הקול נשמע מסוף העולם ועד סופו והיו שומעין אותו זקנים כפי כחם נערים כפי כחם עוברות כפי כחן. בטהרה הוא שבאו לחסות תחת כנפי השכינה בשלשה דברים במילה בטבילה ובקרבן ועיקר שלשתן קרבן. מילה לפי שהערלה קרויה טומאה ולפיכך הוצרכו לברית מילה להיותם טהורים. טבילה עיקר הטהרה במים. קרבן לפי שהחטא קרוי טומאה והמתכפר בקרבנו הוא טהור. קדושה הוא שכתוב (שמות י״ט:ו׳) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. ודבר ידוע שכל הקדושות וכל הקידושים נמשכים מן הקודש כנהר הנמשך מן המעין והמעין מן המקור, וידוע כי עם ישראל נחלקים כהנים לוים ישראלים, הכהן נקרא קדוש מתקדש בקדושת עצמו ובקדושתו של לוי שהוא משבטו והלוי מתקדש בקדושת עצמו ובקדושתו של הקב\"ה וכלם מתקדשין מן הקדש, ולפי שקדושת ישראל שנקראו קדש נמשכת מן הקדש לכך נקראו אנשי קדש כענין שכתוב (שמות כ״ב:ל׳) ואנשי קדש תהיון לי, ויש לך להתבונן שלא אמר ואנשים קדושים אלא ואנשי קדש כי הקדוש אפשר שתמשך לו הקדושה מקדוש אחר וכן מקדוש לקדוש ומגבוה לגבוה עד הסיבה העליונה יתעלה שהוא מקור הקדושה והוא נקרא קדש ששם מקור הברכה שנא' (תהילים קל״ד:ב׳) שאו ידיכם קדש וברכו את ה' וממה שאמר אנשי קדש נמשלו למלאכי השרת הקדושים שקדושתם נמשכת מן הקדש שכן כתיב בהן (דברים ל״ג:ב׳) ואתה מרבבות קדש ודרשו ז\"ל מה מלאכי השרת קדושים וטהורים כך ישראל ביוה\"כ מה מלאכי השרת יחפי רגל כך ישראל ביוה\"כ. מה מלאכי השרת אין ביניהם לא אכילה ולא שתיה כך ישראל ביוה\"כ אין בהם לא אכילה ולא שתיה. וזהו כוונת התורה כשאסרה אכילה ושתיה ביוה\"כ לפי שהאכילה והשתיה מביאה את האדם לידי גסות הטבע וגובה הלב ויבא מזה לשכוח העיקר, והוא שכתוב (שם ח) פן תאכל ושבעת וגו' וכן אמר הנביא (הושע י״ג:ו׳) כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם. ביאר כי המאכל והמשתה יביאוהו לידי הגאוה והגאוה לידי שכחת העיקר. והנה אמרו רז\"ל אכל ושתה אל יורה, והטעם לפי שאין ראוי לדיין לדון אלא בבקר שנא' (ירמיהו כ״א:י״ב) דינו לבקר משפט, ואם בדיני ממונות נאסר לנו אכילה ושתיה ק\"ו ביוה\"כ שהוא יום הדין לנפשות שהעולם תלוי אם למיתה אם לחיים, וכאשר יתענה האדם אז יהיה לבבו נכנע ונשבר ויהיה כח הבשר דל ותלש ותתגבר עליו הנפש השכלות, וזאת כוונת התורה שאמרה (ויקרא ט״ז:כ״ט) תענו את נפשותיכם ובאה הקבלה בעינוי אכילה ושתיה, לפי שכחות הגוף נקשרים עם כחות הנפש ועל כן צריך אדם לענות בצום נפשו כלו' נפשו המתאוה, זהו ביאור הכתוב שאמר (משלי י״ב:י׳) יודע צדיק נפש בהמתו. מה מלאכי השרת עומדין על רגליהם כך ישראל ביוה\"כ, מה מלאכי השרת יש ביניהם שלום שנא' (איוב כ״ה:ב׳) עושה שלום במרומיו כך ישראל ביוה\"כ. מה מלאכי השרת מקלסין ומשבחין להקב\"ה בארבע מחנות שכינה כך ישראל מקלסין ומשבחין להקב\"ה בארבע תפלות ביוה\"כ. ביוצר במוסף במנחה ובנעילה, וזהו שאמרו במדרש (שיר השירים ה׳:ה׳) קמתי אני לפתוח לדודי וידי נטפו מור וגו' קמתי אני לפתוח לדודי זה יוצר, וידי נטפו מור זה מוסף, ואצבעותי מור עובר זה מנחה, על כפות המנעול זו נעילה. ד' תפלות אלו כנגד ארבע תפלות של שבת שתקנו לנו רז\"ל שאינן דומות זו לזו ואלו כנגד ד' כתות שמקלסות פני שכינה ואלו הן. כת ראשונה צדיקים גמורים שלא חטאו מעולם. כת שניה הגרים והם גרי הצדק. כת שלישית בעלי תשובה. כת רביעית יראי שמים, וכלם למדין מפסוק אחד הוא שאמר ישעיה ע\"ה (ישעיהו מ״ד:ה׳) זה יאמר לה' אלי וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה. ואמרו במדרש זה יאמר לה' אני זה שלא חטא מעולם, וזה יקרא בשם יעקב אלו הגרים, וזה יכתוב ידו לה' אלו בעלי תשובה. ובשם ישראל יכנה אלו יראי שמים. ד' כתות אלו יש להן מעלות ידועות זו למעלה מזו כל מעלה ומעלה לכת הראויה לו, משל למה הדבר דומה למלך שנכנס לעיר וכל חיילותיו נכנסין בשער אחד כשבאין ללון כל אחד ואחד נותנין לו מדור לפי כבודו יש מי שלן בבירה אשר למלך ויש מי שלן בחצר בית המלך ויש מי שלן בסף בית המלך ויש מי שלן בבית המלך עצמו, כך אמר דוד רבש\"ע אם הראשונים בבית אני בסף שנא' (תהלים פד) בחרתי הסתופף בבית אלהי בחרתי ישיבת הסף, אם הראשונים בסף אני בחצר שנאמר (שם קטז) בחצרות בית ה', אם הראשונים בחצר אני לא אצא מן הפונדק שנא' (שם) בתוככי ירושלים. זהו שאמר (שם פה) אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך ואמרו במדרש תנחומא אשרי שבחרו אע\"פ שלא קירבו אשרי שקירבו אע\"פ שלא בחרו, אשרי שבחרו אע\"פ שלא קירבו זה אברהם שנא' (נחמיה ט׳:ז׳) אשר בחרת באברם. אשרי שקירבו אע\"פ שלא בחרו זה יתרו ורחב. היום הזה נקרא קדוש שנאמר (ישעיהו נ״ח:י״ג) ולקדוש ה' מכובד. וכהן גדול שנקרא קדוש שנא' (ויקרא כ״א:ז׳) כי קדוש הוא לאלהיו היה מזכיר ביום הזה השם הקדוש עשרה פעמים במקדש בקדושה ובטהרה, ומזה אנו אומרים בנוסח תפלתו של כהן גדול וכשהיו שומעין את השם המפורש יוצא מפי כהן גדול בקדושה ובטהרה היו כורעים ומשתחוים ונופלין על פניהם ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וכך היה אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי אנא השם כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים כו' ואומר להם לפני השם תטהרו. ונחלקו הראשונים בכאן אי זה שם היה מזכיר אם שם בן ארבע אותיות או שם בן ארבעים ושנים. יש שכתבו כי שם בן מ\"ב היה מזכיר ועל כן תקנו לשון הנוסחא אנא השם חטאתי אנא השם כפר נא, ואנו אומרים לפני השם תטהרו. ואין אנו אומרים לפני ה' תטהרו כלשון הכתוב. ויש שכתבו כי השם המיוחד היה מזכיר ומה שאנו אומרים לפני השם תקנו הנוסח אנא השם לפי שכיון שאנו מעידין על מה שהיה כהן גדול אומר היאך אנו רשאין לומר שהוא היה אומר לפני ה' תטהרו, שהוא לא היה מזכיר את השם בכנויו כמונו אלא ככתבו, ומזה יש לנו להעיד עליו ולומר שכך היה אומר לפני השם תטהרו. כלומר אותו השם שאין אנו רשאין להזכירו. וכשהיה מזכירו לא היה מגביה קולו אבל תיכף שהתחיל להזכירו היו הקהל עונין בקול רם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. כדי שלא ישמע שם המפורש מפיו, ואף הוא לא הים משלימו אלא בבליעה שהיה בולעו בתוך לבו, וזהו שאנו אומרים בקדושה ובטהרה, שהרי ידוע הוא שאין שמותיו של הקב\"ה נקראים בקדושה אלא מתוך המחשבה מפני שאם יוציאם מפיו ויחתכם בשפתיו יהיו מתפשטים באויר והאויר בא לכלל הטומאה ונמצא שם שמים מתחלל ולפיכך היה משלימו בבליעה. והראשון עיקר ששם בן ארבעים ושתים היה מזכיר שהרי צריכין אנו ביום הקדוש הזה להתחנן אל הדיין ולכך אנו מזכירין לפני השם תטהרו כי מלת שם תרמוז למדת הדין. וכענין שכתוב כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך וגו'. וכבר ביארתי זה (ס' בחיי) בפרשת אחרי מות:  ",
+                "<b>ועתה</b> אזכיר בכאן באור י\"ג מדות שאנו נעזרים בהם בעתות התפלות וזמני הצרות והם מורשה לקהלת יעקב, ואע\"פ שלא ידענו לרצותו שאין הדורות יודעין כח המדות ואינן מרגישין היאך הן אדוקות במדת רחמים מ\"מ מדות רחמיו יליצו בעדנו כי כן הבטיח הקב\"ה למשה בסיני כל זמן שישראל חוטאים יעשו לפני כסדר הזה ואני אמחול להם. ודרשו רז\"ל (ר\"ה דף י\"ז) ברית כרותה לי\"ג מדות שאינן חוזרות ריקם שנא' (שמות ל״ד:י׳) הנה אנכי כורת ברית. והנה הם מפתח גדול לבקש מהם שערי רחמים בכל דור ודור הן ליחידים הן לרבים, ובזמן הזה בהיותנו בגלות ושיעבוד בין האומות ואין לנו כהן גדול לכפר על חטאתינו ולא מזבח להקריב קרבן ולא בהמ\"ק להתפלל שם ולא נשאר לנו לפני ה' בלתי אם תפלתנו וי\"ג מדות אלו וזה פירושן. ה' ה' ב' מדות רחמים ונחשבין מדה אחת ואין לחלק ביניהם שהרי שוין הן באותיות ובקריאה, הראשון מדת רחמים גדולה בלא שאלה שהרי הקב\"ה רחמן הוא מלא רחמים ואינו מקפח שכר כל בריה ואינו דוחה רשע וכן אמר הכתוב (תהילים כ״ב:כ״ה) כי לא בזה ולא שקץ ענות עני וגו'. והנה הוא מרחם אף על הרשעים שנא' (שם קמה) טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו ואפי' על העכו\"ם, הוא שדרשו רז\"ל מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרין שירה, ואפילו על הבהמות שאדם ובהמה תושיע ה', וראיה גדולה שאינו דוחה רשע מאנשי נינוה שהיו רשעים בגזל וחמס ומלומדים בכמה עבירות ואף על פי כן כשחזרו בהן קבל הקב\"ה תשובתן ונתבטלה גזירתם, השם השני מדת רחמים גם כן אבל לא כמו הראשון כי הראשון מרחם בלא שאלה כרחם אב על בנים שמפיק האב רצונו בלי שישאל הבן. והשני בשעה ששואל ממנו אפילו בלי חיוב הוא מרחם עליו כשמבקש סליחה והנה חזר זכאי, וכן מצינו במדרש (ישעיהו מ״ט:י״ד) ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני אפי' שתי מדות של רחמים שכחוני, ע\"כ. לומר שאף בשאלה אינו נענה. וכח מדה זו של מדת רחמים לתת לאדם כל דבר שצריך שהוא מבקש ממנו כגון פרנסה או סליחה או רפואה או הצלה או שאר הצרכים, וזהו שאמר (דניאל א) ה' שמעה ה' סלחה ה' הקשיבה וגו' הזכיר מדה זו על כל צורך וצורך לבאר כי הוא מרחם על כל דבר. אבל כח מדה זו אינו בכל צרכי האדם כמו הראשון אלא בשני ענינים מיוחדים בלבד והן סליחה ורפואה שנא' (במדבר י״ב:י״ג) אל נא רפא נא לה, וכח מדה זו לענות את האדם בשני ענינים אלו ובלבד בשאלה ובבכי ובתחנונים כי השם יתעלה מרחם עליו וסולח על עונותיו בכח מדה זו. רתום וחנון מדות שוות ברחמנות שמדת רחום על התובע צרכיו ומבקש רחמים על צרה שיש לו או צורך פרנסה או רפואה וקורא רחום כי אם הוא צריך לרחמים הש\"י מרחם עליו ונותן לו שאלתו בבכי ובתחנונים גדולים אע\"פ שאינו מבקש סליחה על מיעוט עונותיו, ומדת חנון על התובע עלבון מחבירו הקב\"ה מרחם עליו ושומע צעקתו במדת חנון בבכי ובתחנונים גדולים ובתעניות והוא שכתוב (שמות כ״ב:כ״ו) והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני, והראיה שהן מדות שוות ברחמנותם שאין הכתוב מקפיד בקדימתם כי הקב\"ה אמר וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם הקדים חנון לרחום ודוד הזכיר גם כן באשרי (תהילים קי״א:ד׳) חנון ורחום ה' ויונה בן אמתי אומר (יונה ד׳:ב׳) כי חנון ורחום הוא ובי\"ג מדות הקדים רחום לחנון. ארך אפים חמישית וששית כי כל המדות עד כאן מדבר במי שרובו זכאי וזה אינו מבקש סליחה על מיעוט עבירות שבידו והשי\"ת מאריך אפו במדה זו, וזהו שאמר ארך אפים לצדיקים ולרשעים עד שארך אפים מדבר במי שרובו זכאי ורב חסד מדבר במי שהוא מחצה עונות ומחצה זכיות הקב\"ה שרב חסד מטה כלפי חסד ונידון ברוב זכיות וכשמבקש רחמים על שום צורך חסד השי\"ת מרבה כנגדו. ואמת מדבר במי שרובו חייב והוא יתעלה מוחל לו בתשובה חוץ מעון בטול תורה לפי שמדת אמת מדת הדין הוא ואמת לא עביד לפנים משורת הדין. נוצר חסד לאלפים מדבר במי שרובו זכאי והקב\"ה נוצר חסדו לזה אפילו לאלפי דורות בשביל מיעוט זכיות שבידו ודוקא מאהבה אבל מיראה לאלף דור בלבד. נושא עון מדבר במי שרובו חייב. ואמרו רז\"ל עונות אלו הזדונות. ואם חזר בתשובה ומבקש סליחה סולח לו הכל. ופשע אלו המרדים ובתשובה סולח לו הכל. וחטאה אליו השגגות. ורוצה לומר שאפילו השגגות צריכין תשובה כשיודעו לו. ונקה מדבר במי שחזר וחוטא אחר התשובה וכבר מחל לו הקב\"ה באותה תשובה אע\"פ שחוזר וחוטא עכשיו אין הקב\"ה חוזר ופוקד אותן העונות עם אלו לפי שאותן עונות כבר נמחלו לו באותה תשובה שעשה עליהם כבר והוא יתעלה מנקה אותו מהם, זה הוא ונקה. הקב\"ה ינקנו מעון ויזכנו לחיי העוה\"ב וימחול לעונותינו ביוה\"כ הזה כמו שהבטיחנו בתורתו השלימה (ויקרא ט״ז:ל׳) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו:  "
+            ]
+        ],
+        "Slander": [
+            [
+                "<b>זכור</b> את אשר עשה ה' אלהיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים (דברים כ״ד:ט׳). זו מצות עשה שבתורה מכלל תרי\"ג מצות שנצטוינו בהם והוא כלשון (שמות י״ג:ג׳) זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים שהיא מצות עשה וכן (שם כ) זכור את יום השבת לקדשו. ויזהיר משה רבינו בכתוב הזה על מדת לשון הרע שהיא מדה מגונה עד מאד שכל המחזיקים בה אילם מקבלים פני שכינה. ויאמר שנזכר בענין המדה המשוקצת הזאת מה שאירע בשבילה למרים הנביאה שלא דברה לשון הרע אלא באחיה אשר גדלה אותו ולא דברה לאחרים אלא בינה ובין אהרן אחיה ולא דברה בפני משה שיתבייש ויכלם מזה ואעפ\"כ נענשה בצרעת וכל מעשיה הטובים לא הגינו עליה מן העונש, והנה זה ודאי ק\"ו לשאר בני אדם שהרי בידוע אם מרים אחות משה שהיתה גדולה ממנו ונתנה נפשה עליו בענין היאור וגדולה מזו כי משה לא היה מקפיד בדבריה וגדולה מזו שלא דברה לשון הרע לגמרי אלא שטעתה במה שהיתה מדמה אותו לשאר הנביאים נענשה בצרעת ק\"ו לשאר בני אדם המספרים לשון הרע לגמרי על גדולים מהם בחכמה ובשנים ועל המקפידים בדבר שענשם כפול ומכופל, ועל זה אסרה תורה חברת יושבי קרנות שאינם מדברים אלא דברים בטלים וכענין שכתוב (קהלת ה׳:ב׳-ג׳) כי בא החלום ברוב ענין וקול כסיל ברוב דברים, כי כשם שהחלומות רובן הבלים ודברים בטלים כן הכסילים רוב דבריהם דברים בטלים. וידוע כי כל הרגיל לדבר דברים בטלים מתוך אותם דברים בטלים יבא לספר לשון הרע מהמון העם, ומתוך כך יספר לשון הרע מן הצדיקים שנא' (תהילים ל״א:י״ט) תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק, ומתוך כך יבא לדבר בנביאים ויתן דופי בדבריהם שנא' (דברי הימים ב ל״ו:ט״ז) ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים וגו', ומתוך שהרגיל את עצמו לספר בגנות הבריות שבארץ יספר בגנות של מעלה לכפור בעיקר והוא שכתוב (תהילים ע״ג:ט׳) שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ, לשולם שהלכה בארץ גרמה להם ששתו בשמים פיהם. ולגודל חומר העבירה הזאת אין המחזיקים בה מקבלים פני שכינה, והוא שדרשו רז\"ל במס' סוטה (דף מ\"ב) ארבע כתות אין מקבלות פני שכינה, ואלו הן, כת חנפים, כת שקרים, כת מספרי לשון הרע. כת לצים ומצינו כי חלק בעל המדה הזו של לשון הרע נתנו דוד ע\"ה עם חלק הגנבים והמנאפים ואמר כי לא יאות לבעל לשון הרע שיעסוק בתורה והוא שאמר (תהילים נ׳:ט״ז) ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך וכתיב (שם) פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה. קראו רשע והשוה אותו לגנבים ומנאפים. ומצינו ששלמה המלך ע\"ה שהזהיר על הלשון ואמר (משלי י״ח:כ׳) מפרי פי איש תשבע בטנו (שם) מות וחיים ביד לשון, הודיענו בשני כתובים אלה גודל כח הלשון אם לטוב אם לרע, כי אם הוא משתמש בלשונו בדברי תורה ויוכיח ויזכה את הרבים הנה זה שכרו אתו ופעולתו לפניו, ואם בדברי רכילות ולשון הרע תנה ענשו מעותד ומזומן ותשבע בטנו ממנו ויהיה תחלת הכתוב מפרי פי איש תשבע בטנו על עונש הלשון הרע וסופו כשהוא אומר תבואת שפתיו ישבע על שכר לשון הצדיק המזכה את הבריות ומצדיק לשון הרבים בלשונו, והכתוב שאחריו נקשר עמו וביאור אליו והוא שאמר מות וחיים ביד לשון וגו', יאמר מאחר כי מות וחיים ביד לשון מי שאוהב את הלשון והוא האיש החפץ לדבר תמיד יסתכל לקבל עליו שכר וידבר בדברי חכמה ותוכחת חיים והשלום והאמת ויאכל פרי הלשון ויהיה שכרו רב כי חיים ביד לשון, וכאשר הוא רגיל לדבר יותר משאר בני אדם כן ירבה שכרו, ובענין ההפך ג\"כ אם הוא אוהב הלשון לדברי רכילות ולשון הרע הלא ענשו גדול ויאכל פרי העונש. ועל כן יש לו להזהר בזה כי מות ביד לשון:  ",
+                "<b>ודרשו</b> רז\"ל (ערכין דף טו:) אין הנגעים באים אלא על לשון הרע שנאמר (קהלת ה׳:ה׳) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך כלומר אל תתן רשות להוציא דבר מפיך לחטיא את בשרך להלקות גופך ואל תאמר לפני המלאך הממונה עליך בשגגה הוצאתי מפי הדבור, שכל דבור ודבור שיוצא מפיך הלא הם בספר נכתבין בין טוב בין רע בין שוגג בין מזיד. למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך אלו הידים והגוף שלוקין בנגעים:  ",
+                "<b>ובמדרש</b> מות וחיים ביד לשון הכל תלוי בלשון זכה לחיים לא זכה למיתה. עסק אדם בתורה בלשונו זכה לחיים שהתורה עץ חיים שנא' (משלי ג׳:י״ח) עץ חיים היא למחזיקים בה. והיא רפואתו של לשון הרע מרפא לשון עץ חיים. אם עסק בלשון הרע מתחייב הוא בנפשו למות שקשה לשון הרע משפיכות דמים שכל מי שהורג אינו הורג אלא נפש אחד אבל המספר לשון הרע הורג שלשה האומרו והמקבלו ומי שנאמר עליו, שכן מצינו בדואג האדומי שאמר לשון הרע על אחימלך בן אחיטוב ונהרג שנאמר (שמואל א כ״ב:ט״ז) ויאמר שאול מות תמות אחימלך ונהרג שאול דכתיב (דברי הימים א י׳:י״ג) וימת שאול במעלו אשר מעל בה', וכן שאול אמר (שמואל ב א׳:ט׳) עמוד עלי ומותתני כי אחזני השבץ קטיגוריא של נוב עיר הכהנים ואין שבץ אלא בגדי כהונה (שמות כ״ח:י״א) ועשית משבצות זהב, ודואג האדומי נשתרש מחיי העוה\"ז שנאמר (תהילים נ״ב:ז׳) גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים. מי קשה המכה בחרב או המכה בחץ. המכה בחרב אינו יכול להמית אלא בקרוב והמכה בחץ אינו כן אלא זורק בחץ ומכהו בכל מקום שרואה אותו ולכך נמשל המספר לשון הרע לחץ שנאמר (ירמיהו ט׳:ז׳) חץ שחוט לשונם מרמה דבר בפיו וגו'. וכה\"א (תהילים נ״ז:ה׳) בני אדם שניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה:  ",
+                "<b>כל</b> המספר לשון הרע כאלו כופר בעיקר שנאמר אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו וגו'. קשה לשון הרע משפיכות דמים ומגילוי עריות ומע\"ז. בשפיכות דמים כתיב (בראשית ד׳:י״ג) ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא. בגילוי עריות כתיב (בראשית ל״ט:ט׳) איך אעשה הרעה הגדולה הזאת, בע\"ז כתיב (שמות ל״ב:ל״א) אנא חטא העם הזה וגו', ואלו בלשון הרע כתיב (תהילים י״ב:ד׳) יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות לכך נאמר (משלי י) מות וחיים ביד לשון:  ",
+                "<b>ובמדרש</b> תהלים (תהילים ל״ט:ב׳) אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני קשה לשון הרע מע\"ז שכשחטאו ישראל במדבר לא נחתם עליהם גזר דין עד שחטאו בפיהם שנאמר (דברים ה׳:כ״ה) וישמע ה' את קול דבריכם וגו' וכתיב (מלאכי ב׳:י״ז) הוגעתם ה' בדבריכם במעשיכם לא נאמר אלא בדבריכם וכן אמר (ישעיהו ג׳:ח׳) כי כשלה ירושלים ויהודה נפל כי לשונם ומעלליהם אל ה', וכן הוא אומר (ירמיהו י״ב:ח׳) היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה, וכי בקולה שנאה והלא בקולה אהבה שנאמר (שיר השירים ב׳:י״ד) השמעיני את קולך אלא בקולה אהבה ובקולה שנאה, בקולה אהבה השמעיני את קולך וגו', בקולה שנאה נתנה עלי בקולה וגו' הוי אומר מות וחיים ביד לשון, וכן מרים נענשה בצרעת שנאמר (במדבר י״ב:א׳) ותדבר מרים ואהרן במשה מה היה ענשה צרעת דכתיב (שם) ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת וכתיב (שם) ויחר אף ה' בם, מה כתיב אחריו (דברים כ״ד:ט׳) זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים, והלא דברים ק\"ו ומה מרים שלא דברה אלא באחיה ושלא בפניו ולא נתכונה אלא להחזיר לו אשתו כן, המסתר לשון הרע בפני חבירו על אחת כמה וכמה, מה כתיב למעלה מן הענין (שם) השמר בנגע הצרעת, ואף אהרן שהיה כהן גדול נגעה בו ידו של הקב\"ה שנאמר ויחר אף ה' בם. בם באהרן ומרים אלא שאהרן נתרפא מיד ומרים לאחר שבעה ימים שנא' (במדבר י״ב:ט״ו) ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים, וזהו שאמר (ויקרא י״ד:ב׳) זאת תהיה תורת המצורע מצורע מוציא שם רע ולכך היה קרבנו שתי צפרים חיות. ודרז\"ל אמר הקב\"ה יהא קרבנו צפרים שקולן מצפצף יבא הקול ויכפר על הקול. וכן אתה מוצא בנחש הקדמוני על שאמר לשה\"ר על בוראו לפיכך נצטרע שנאמר (בראשית ג׳:י״ד) ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה. במה איררו בצרעת נאמר כאן ארור אתה ונאמר להלן (ויקרא יט) צרעת ממארת היא, אמר רב הונא בשם רבי יהושע בן לוי הסלעים שהם על הנחש זו היא צרעתו ולא עוד אלא בעלי מומין מתרפאין לעוה\"ב והוא אינו מתרפא. בבני אדם כתיב (ישעיהו ל״ה:ו׳) אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם. וכן כתיב (שם סה) זאב וטלה ירעו כאחד אבל נחש אינו מתרפא לעוה\"ב שנאמר (שם) ונחש עפר לחמו לפי שהוריד את הבריות לעפר ומי גרם לו שסיפר לה\"ר:  ",
+                "<b>יש</b> דבור שהוא לשון הרע ויש שאינו לה\"ר אלא אבק לה\"ר. והנה רז\"ל ביארו לנו דבור לה\"ר מהו והוא שאמרו (ערכין דף טו:) היכי דמי לה\"ר כגון דאמר היכא איכא נורא אלא בבית פלניא. ואמרו רז\"ל בב\"ב (דף קסד:) פרק גט פשוט ג' עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום. הרהור עבירה ועיון תפלה ולה\"ר לה\"ר סלקא דעתיה אלא אימא אבק לה\"ר. קשה לה\"ר יותר משאר עבירות שכן הזכיר ירמיה ג\"פ העל אלה לא אפקד בם נאם ה', הזכיר תחלה באיסור אשת איש (ירמיהו ה׳:כ״ט) סוסים מיוזנים משכים היו וגו'. וסמיך ליה (שם) העל אלה לא אפקד בם נאם ה' אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי, והזכיר אחרי כן בעון מי שמקבץ ממון בשקר (שם) ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה ע\"כ גדלו ויעשירו וגו' וסמיך ליה העל אלה לא אפקד בם נאם ה'. והזכיר שלישית בבעלי לה\"ר (שם ח) חץ שחוט לשונם מרמה דבר בפיו שלום איש את רעהו ידבר ובקרבו ישים חרבו וסמיך לי' העל אלה לא אפקד בם וגו' לא הזכיר מלת בם אלא על לה\"ר להורות שהעונש יחול בגופם ממש:  ",
+                "<b>כמה</b> בני אדם חושבין שאין חטא הלשון חמור כחטא המעשה וע\"ז אמר שלמה המלך ע\"ה (משלי כ״א:ב׳) מפיץ וחרב וחץ שנון איש עונה ברעהו עד שקר. יאמר אל תחשוב שאין היזק הלשון אלא הדבור בלבד ואינו חטא המעשה אבל הוא חמור כל כך כאלו לקחת מפיץ והוא מין ממיני הזיין שנא' (יחזקאל ט׳:ב׳) ואיש כלי מפצו בידו וכן (ירמיהו נ״א:כ׳) מפץ אתה לי. וכאלו לקחת חרב וכאלו לקחת חץ שנון והכית בהם, ולכך המשיל הלשון לשלשה דברים הללו ואם העדת בדבר המחייבו מלקות הנה הוא מפיץ ואם בדבר המחייבו הריגה הנה הוא חרב ואם בדבר המחייבו סקילה הרי הוא חץ שנון:  ",
+                "<b>מותר</b> לספר לה\"ר על בעלי מחלוקת שנא' (מלכים א א׳:כ״ו) ולי אני עבדך ולצדוק הכהן, וכל מי שאינו מספר לשון לה\"ר ואינו מחזיק במחלוקת על אותם שאינם נוהגים כשורה הוא נענש בזה, וכן אמר הכתוב (הושע י׳:ט׳) מימי הגבעה חטאת ישראל וגו' שם עמדו, כלומר אם שם עמדו, יאמר הדור הזה לא השיגה אותם בגבעה לבער הרע כמו שהשיגה מלחמה לאנשי הדור ההוא. וענין מימי הגבעה כלומר מן הזמן ההוא חטאתם להקב\"ה והיה הדור ההוא טוב יותר מזה כי בערו את הרע בענין הפילגש והחזיקו מלחמה עליהם ואתם לא כן כי אלו הייתם בדור ההוא לא עשיתם כמותם לבער הרעות מקרבכם:  ",
+                "<b>יתחייב</b> אדם לשמור דרכיו מחטוא בלשונו ושלא ישתמש בדבורו באחד מדרכי החטא, כי הדיבור באדם מצד הנפש המשכלת שבו ועמו יש לו יתרון על כל שאר בעלי חיים. וע\"כ צריך הוא להזהר בעצמו ושיציל את נפשו שלא יענישנה בלשונו. וכן אמר שלמה (משלי יא) שומר פיו ולשונו שומר מצרת נפשו:  "
+            ]
+        ],
+        "Lulav": [
+            [
+                "<b>מציון</b> מכלל יופי אלהים הופיע (תהלים נ). פסוק זה מדבר בתחיית המתים כי כן כתוב למעלה ממנו אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ. ופירוש קריאה זו רמז לתחיית המתים כי שיעור הכתוב כן ויקרא שוכני ארץ. וכענין שנאמר בתחיית המתים (ישעיה יח) כל יושבי תבל ושוכני ארץ וכו' והוא כמו (שם כו) הקיצו ורננו שוכני עפר. ועל כן אמר אחריו (תהלים נ) יקרא אל השמים מעל זהו הנשמה ואל הארץ לדין עמו זה הגוף וכל המזמור מיוסד על הענין הזה, והכוונה בכתוב הזה כי נס הגדול של תחיית המתים יתחיל מציון למה לפי שמשם נברא העולם ונשתכלל, יאמר הכתוב כי תחלת הדבור והקריאה לשוכני ארץ תהיה מציון לפי שמציון מכלל יופי משם נשתכלל יופיו של עולם ותהיה מלת מציון משמשת למעלה ולמטה. וידוע כי הנקודה האמצעית של היישוב היא ציון ומשם היה משתיתו של עולם וכן כל דבר תקפו ועיקרו הוא האמצעית שהרי מצינו עץ החיים שהיה עיקר הגן באמצעיתו באמרו (בראשית ב) ועץ החיים בתוך הגן. ודרז\"ל בפרקי ר\"א כשם שגלגל חמה נתון באמצע הרקיע כך עץ החיים נתון באמצע גן עדן הה\"ד (שיר השירים א) הביאני המלך חדריו אלו חדרי ג\"ע. כמעשה הרקיע כך מעשה ג\"ע. וכן אהל מועד היה באמצע ארבע מחנות ישראל גם יצירת האדם מאמצעיתו שהוא טבורו שהוא כדמות שרש האילן שענפיו מתפשטים משם הנה והנה ומיד שנולד צריך לחתכו. ודרשו ז\"ל כמו שהטבור באמצע הגוף כך א\"י נתונה באמצע העולם וירושלים באמצע א\"י ביהמ\"ק באמצע ירושלים וההיכל באמצע בית ביהמ\"ק והארון באמצע ההיכל ואבן השתיה לפני הארון שממנה הושתת העולם, והענין הזה מצוייר בצורת האדם בגלגל עינו שהרי האדם נקרא עולם קטן כולל העולם הגדול, והוא שדרשו בפרקי דרך ארץ אבא יוסי בן חנן אומר משום שמואל הקטן העוה\"ז דומה לגלגל עינו של אדם, לבן שבו זה אוקיאנוס המקיף העולם כלו, שחור שבו זה העולם, קורט שבשחור זה ירושלים. פרצוף שבקורט זה ביהמ\"ק, ומה שאמר אבן השתיה שממנו הושתת העולם הענין הזה הוא רומז במלת בראשית שכן אמרו בגמ' דסוכה (פ\"ד דף מט) תנא דבי רבי ישמעאל אל תקרי בראשית אלא ברא שית אלו השתין שמששת ימי בראשית, וזהו שהזכיר אלהים הופיע הוא השם שזכר בבראשית. ולפי דעת מדרש רז\"ל העליונים והתחתונים הכל מציון א\"צ לומר העולם השפל שכך אמר במדרש ר\"א הגדול אומר (בראשית ב) אלה תולדות השמים והארץ ביום עשות וגו' תולדות השמים מן שמים נבראו תולדות הארץ מן הארץ נבראו וחכמים אומרים אלו ואלו מציון שנאמר מציון מכלל יופי אלהים הופיע. מציון נשתכלל יפיו של עולם. וכן מצינו לרז\"ל שאמרו עיקר שכינה בתחתונים היתה כי בודאי הגלגלים וכל צבאם עם היותם עצומים ונבראים נכבדים בעלי שכל ודעת רבה לא נבראו אלא לתשמיש מין האדם הוא שכתוב (שם א) והיו למאורות ברקיע השמים. ביאר בפירוש כי כונת אמרו יהי מאורות להאיר על הארץ היה, ואע\"פ שחכמי המחקר סותרים זה בטענת שאין מפועל חכם לבנות בירה גדולה ובצורה להצניע שם גרגיר אחד אע\"פ כן אין לנו אלא אמונת התורה הצודקת בכל דבריה כי מין האדם כשהוא צדיק נכבד וחשוב מן הכל אפי' מן הגלגל אפי' מן המלאך, ומפורש אמרו (חולין דף צא.) גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת והביאו ראיה מן הכתוב (דניאל ג) ורויה די רביעאה דמי לבר אלהין. ועוד בפרשת (ישעיה נב) הנה ישכיל עבדי המדברת על ישראל דרשו רז\"ל וגבה ממלאכי השרת שנאמר (יחזקאל א) וגובה להם ויראה להם. ועוד ראיה ממה שדרשו במדרש תנחומא בסדר ויקרא (יואל ב) וה' נתן קולו לפני חילו אלו המלאכים שנא' (בראשית לב) מחנה אלהים זה וכי עצום עושה דברו זה הצדיק שהוא חזק מהם שהוא עושה דברו של הקב\"ה שנא' (תהלים קג) גבורי כח עושי דברו וגו' אלו ישראל שהקדימו נעשה ונשמע. גם נראה לי קצת ראיה מדברי משה שאמר (דברים י) הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה רק באבותיך חשק ה' וגו'. זה יורה כי השם ית' חשק בישראל יותר מנבראי השמים והארץ כי אם היתה הכונה להעלות ולהגדיל מעלת ישראל על נבראי התחתונים בלבד היה ראוי הכתוב לומר הן לה' אלהיך הארץ וכל אשר בה רק באבותיך חשק ה' וגו'. וכן דוד ע\"ה הזכיר המציאות כולו במזמור (תהלים קמח) הללו את ה' מן הארץ וגו' ואמר וירם קרן לעמו, וכן אמר ישעיה (ישעיה סו) כה אמר ה' השמים כסאי וגו'. ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה וגו', והם הצדיקים הנכנעים שהם עיקר הכל: \n",
+                "<b>וראה</b> גם ראה מעלת מין האדם שהרי השי\"ת צוה בתורתו לעשות כלים גופניים במשכן ובמקדש היותם ציורים ודוגמא לדברים שכליים שבעולם העליון כדי להשכין שכינתו ולהיות דירתו בתחתונים. זהו שדרשו ז\"ל כי כל בשמים ובארץ כל מה שברא הקב\"ה למעלה ברא למטה, למעלה זבול שנאמר (שם לג) הבט משמים וראה מזבול ולמטה זבול שנא' (מלכים א ח׳:י״ג) בנה בניתי בית זבול לך, למעלה ערפל שנאמר (שמות כ׳:י״ח) ומשה נגש אל הערפל ולמטה ערפל שנאמר (ד\"ה א ו) אמר לשכון בערפל. למעלה (ישעיהו ו׳:ב׳) שרפים עומדים ולמטה (שמות כ״ה:י׳) עצי שטים עומדים. למעלה כרובים שנאמר (שמואל א ד׳:ד׳) יושב הכרובים ולמטה (שמות כ״ה:י׳) והיו הכרובים. למעלה היכל ה' שנא' (חבקוק ב׳:כ׳) וה' בהיכל קדשו ולמטה היכל שנאמר (ירמיהו ז׳:ד׳) היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה. למעלה פרכת שנאמר (בראשית א׳:ו׳) יהי רקיע בתוך המים ולמטה שנאמר (שמות כ״ו:ל״ג) והבדילה הפרכת לכם. למעלה ככבים שנא' (בראשית ט״ו:ה׳) וספור הככבים ולמטה שנאמר (דברים א׳:י׳) והנכם היום כככבי השמים. למעלה (יחזקאל ט׳:י״א) והנה האיש לבוש הבדים ולמטה (ויקרא ט״ז:ד׳) כתנת בד קדש ילבש. למעלה מלאכים שנאמר (תהילים ל״ד:ח׳) חונה מלאך ה' ולמטה (מלאכי ב׳:ז׳) כי מלאך ה' צבאות הוא. למעלה (תהילים ק״ד:ב׳) נוטה שמים כיריעה ולמטה (שמות כ״ו:א׳) ואת המשכן תעשה עשר יריעות, למעלה (דניאל ב׳:כ״ב) ונהורא עמיה שרא ולמטה (שמות כ״ה:ל״א) ועשית מנורת. ולא עוד אלא שחביבין של מטה משל מעלה שהרי הניח של מעלה וירד בשל מטה שנאמר (שם) ועשו לי מקדש וכו'. וזו היא מעלה גדולה לישראל בהיות להם עם השי\"ת דביקות הגדול הזה, ולזה רמז הכתוב שאמר (שם יט) והייתם לי סגולה כי מלת סגולה נאמרת על עצם דבר שבו הכח הנסתר כמו שאומר סגולה על כח העשבים והפנינים שיש בהם כח נסתר, ולרוב הדבקות תמצא שהוא יתברך מיחד אותם ומקלסן שהם גוי. הוא שדרז\"ל (ברכות פ\"ק דף ז) בתפילין דמארי עלמא מה כתיב בהו (ד\"ה א יז) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, כשם שהם מקלסים ומיחדין אותו יתברך ואומרים (דברים ו) ה' אלהינו ה' אחד: \n",
+                "<b>ודבר</b> ידוע כי עיקר מצות התורה ועיקר העבודה הוא היחוד, אע\"פ שהוא יתברך ברא כל הנמצאים בשמים ובארץ והם רבים הוא אחד בכולם ועליון עליהם, ויכולין אנו להוכיח זה מכח החשבון, כי מן הידוע שהא' אינו ראשית החשבון אבל הוא סבה אל החשבון, וכשם שהוא סבה למציאות המספר ואינו מן המספר כן הבורא יתעלה הוא סבה למציאות העולם ואינו מן העולם, וכשם שאם תסלק כח האחד יהיו כל המספרים בטלים כי אין מציאותם אלא ממנו כן הבורא יתברך לולא כחו יהיו כל הנמצאים בשמים ובארץ בטלים. וכשם שאם יסתלקו המספרים ויעדרו, כח האחד במקומו עומד לא יסתלק ולא יעדר כי הוא האילן והם הפירות והאילן לא יחייב פרי אבל הפרי יחייב אילן, כן הבורא יחברך אלו יסתלקו ויעדרו כל הנמצאים כלם כחו לא נעדר אבל הוא קיים לעד לעולם, וזה ראיה ומופת גמור מדרך חכמת המספר כי העולם צריך אליו יתברך והוא יתברך בלתי צריך לעולם. וכשם שהאחד הוא סבה למספר השנים ומוליד השלשה באמצעות השנים ומוליד הארבעה באמצעות השלשה ומוליד החמשה באמצעות הארבעה וכן כלן עד תשעה שהוא תכלית האחדים, האחד סבה לכלן באמצעות מה שבינו וביניהם זה למעלה מזה וכח האחד שהוא סבת כלן מתפשט בכלן, כן כחות הנמצאים כלם בשמים ובארץ זה עליון מזה וזה למעלה מזה סבה אחר סבה עד הסבה העליונה יתברך שהוא סבת הכל ועליון על הכל כמאמר שלמה (קהלת ה׳:ז׳) כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. והענין הגדול הזה רמוז במצות הלולב כי הלולב עלים רבים נפרדים זה מזה וזה למעלה מזה וכלם תלויים ודבוקים בשדרה שהוא הלולב זה רמז לנמצאים כלם שהם נמצאים מסבה אחר סבה שהרי אין נסבה כי אם מסבה ואין נפעל כי אם מפועל ואין נמצא כי אם מממציא ולממציא ממציא עד הגיעם אל הממציא הראשון והוא יתברך אשר המציא כל נמצא, ועל כן ראוי ליטלו ביד ימין ולברך עליו כמו שאמרו רז\"ל הואיל ובמינו גבוה מכולן. ונתבאר בכאן כי הלולב רמז לגבוה מעל גבוה וזו שאמר הכתיב (ויקרא כ״ג:מ׳) ולקחתם לכם ביום הראשין פרי עץ הדר וגו': \n",
+                "<b>שנו</b> רז\"ל רבי ישמעאל אומר שלשה הדסים ושתי ערבית לולב אחד אתרוג אחד. פרי עץ הדר לשון יחיד הוא. וכדאמרינן בגמרא (סוכה דף ל\"ז:) פרי אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה פירות. כפת תמרים לשון יחיד ג\"כ שהרי אמרו כפת כתיב, והאמת כי לפי דיוק הלשון היה לומר כף תמר והוצרך לומר כפת תמרים בהכרח שאלו היה כף היה במשמע אפילו עלה אחד לכך אמר כפות קרי בוי\"ו שמשמעו עלים רבים והוא הלולב וכח החסרון של כפת שלא תאמר כי המצוה שני לולבין ובזה יושלם הענין בקריאה ובכתיבה. ולשון תמרים לפי שהם ב' זכר ונקבה ואם לא יוטעו כן לא יחיו כי בצמחים גם באבנים יקרות יש זכר ונקבה בדרך הטבע. וענף עץ עבות מלת עבות חוזרת לענף ולומר שיהיו הענפים עבות כלומר שיהיו שלשה ענפים, ופי' ענף כשהוא מחופה בעלין שאם לא כן אין זה ענף אלא עץ והתורה אמרה ענף עץ, והנה עבות חוזר ג\"כ לעלין שיהיו שלשה, ואע\"פ ששיעור הבד ג' טפחים זה הוא מדרבנן אבל מדאורייתא בשלשה עלים לחים סגי ובלבד שיהיו בראש כל אחד ואחד. ולמדנו מתוך משמעות לשון הכתוב כי המצוה הזאת שלשה ענפים כלומר שלשה בדין של הדס ובכל אחד ואחד הן שלש עלין. וממה שכתוב עבת חסר וא\"ו למדנו שצריך להיות העלין שלשתן יוצאים מעיקר אחד וע\"כ כתב עבת בלשון יחיד וזה הוא שאמר תלתא תלתא בחד קינא. וערבי נחל מיעוט ערבי שתים: \n",
+                "<b>ובמדרש</b> פרי עץ הדר זה אברהם. כפת תמרים זה יצחק. וענף עץ עבת זה יעקב. וערבי נחל זה יוסף. פי' המדרש אמר פרי לשון יחיד כי אברהם היה מיחד את השי\"ת בעולם ומפרסם אלהותו והיו דבריו עושין פירות וכתיב (בראשית י״ב:ה׳) הנפש אשר עשו בחרן. וכתיב (יחזקאל לג) אחד היה אברהם. ואמר עץ כשם שהעץ יבש בהעדר המים חוזר ועושה פירות כך אברהם נאחר שנתיאש הוליד בן למאה שנה ואמר הדר שהדרו הקב\"ה בשיבה כמו שאמרו עד אברהם לא היה זקנה הה\"ד (בראשית כ״ד:א׳) ואברהם זקן בא בימים. וכתיב (משלי כ׳:כ״ט) והדר זקנים שיבה. כפת תמרים זה יצחק על שם שהיה נעקד, כי כפת מלשון כפות, תמרים מלשון (שיר השירים ג׳:ו׳) כתימרות עשן על שם שהיה עולה תמימה, וכתיב מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן. וענף עץ עבת זה יעקב כשם שענף מכוסה בעלים כך יעקב מכוסה בי\"ב שבטים, וערבי נחל זה יוסף מה ערבה זו לחה כמובה ויבשה כך יוסף מתחלתו היה לח שהיה משנה למלך מצרים ושליט על הארץ כיון שמת אביו חסר מלחותו וזכותו הגדול יבש שמת קודם שמתו אחיו, והכוונה במדרש הזה שאנו רומזים במצות הלולב זכות האבות ומבקשים רחמים מאת השי\"ת שיגין עלינו בזכות האבות, שכן מצינו אדון כל הנביאים משה רבינו ע\"ה שכלל בתפלתו ובבקשת רחמיך זכות האבות באמרו (שמות ל״ב:י״ג) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך שיהיה זכותם לישראל מגן וצנה: \n",
+                "<b>ועוד</b> במדרש בזכות ארבע מינין שבלולב אני מציל לכם מארבע מלכיות. אתרוג זה מלכות בבל. מה אתרוג זה דומה לזהב כך מלכות בבל רישא די דהבא. כפת תמרים זו מלכות מדי. הלולב ארוך והמן נתלה על עץ ארוך. וענף עץ עבות זו מלכות יון מה הדס זה עשוי קליעה כך מלכות יון. וערבי נחל זה מלכות ארם. פרי עץ הדר יש בו אוכל וטעם וריח. כפת תמרים יש בו אוכל ואין בו ריח. ענף עץ עבת יש בו ריח ואין בו אוכל. ערבי נחל אין בו אוכל ולא טעם ולא ריח. אתרוג הוא רמז לצדיקים שבהן תורה ומעשים טובים. ולולב רמז לאותם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים. הדס למי שיש בו מעשים טובים ואין בו תורה. ערבה למי שאין בו תורה ולא מעשים טובים אמר הקב\"ה יבואו כלן אגודה אחת לפני ואני מוחל להם על כל עונותיהם. ודמיון לזה מצינו בסממני הקטרת שהם בעלי הריח הטוב. והכניס הכתוב בתוכם חלבנה להורות על רשעי ישראל שיכנסו בכלל הצדיקים והקב\"ה מקבלם בתשובה. וזהו שדרשו וירח את ריח בגדיו (בראשית כז) ריח בוגדיו. עוד יש לפרש בארבע מינין הללו שהם רמז לארבע איברים שבגוף שהם עיקר פעולות האדם הן לכל המצות הן לכל העבירות והם העינים והלב, וכמו שאמר לבא ועינא תרי סרסורי דחטאה אינון. וכתיב (במדבר טו) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, והשפתים גם כן כי הרבה מצות וכנגדם עבירות תלויות בדבור. והשדרה כי היא עיקר הגוף והכח הנשפע בה מן המוח. אתרוג דומה ללב. לולב דומה לשדרה. הדס לעינים. ערבה לשפתים. והכונה בזה כי האדם בהכשלו בעבירות של ארבעה איברים אלו ימצא כופר בארבעה מינים אלו, לפי שכל עבירה תמצא כופר כשיעשה אדם מצוה שכנגדה וכמו שתאמר ראובן חלל את השם, וידוע כי עון חילול השם מתחיל מדבר קטן ומתפשט הרבה ואין כח בתשובה ולא ביום הכפורים לכפר ולא ביסורין למרק עד המיתה, ומכל מקום אם כנגד מה שחלל את השם יקדש את השם אז ינקה מעון חילול השם הוא אמרו (ויקרא כב) ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי. ביאר הכתוב כי תקנת חלול השם בקידוש השם. ומפורש אמרו חטא אדם בלשון הרע יעסוק בתורה, והנה העבירה חולי הנפש כמו חולי הגוף שאינו מתרפא כי אם בהפכו והרופא הבקי ירפאנו בשכנגדו. ומפורש אמרו (ב\"ב פ\"ק דף ד) בענין הורדוס המלך ששאל לבבא בן בוטא אם אפשר לו להיות תקנה במה שהרג כמה מחכמי ישראל, והשיבו כי אפשר לו זה ואמר לו הוא כבה אורו של עולם ילך ויעסוק באורו של עולם והשתדל בבנין בית המקדש, והענין הזה מאיר עיני הלב כי בודאי יש תקנה לעבירה בעשות האדם מצוה שכנגדה: \n",
+                "<b>ועל</b> מצוה זו דרשו בתנחומא כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. לא נאמר פסוק זה אלא בשביל לולב. השדרה שלו דומה לשדרה של אדם, ההדס דומה לעינים, והערבה לשפתים, ואתרוג דומה ללב, אמר דוד אין בכל האיברים גדול מהם ששקולין כנגד כל הגוף הוי אומר כל עצמותי. עוד אמרו במדרש. (משלי ל׳:כ״ד) ארבעה הם קטני ארץ והמה חכמים מחוכמים ארבעה הם קטני ארץ אלו ד' מינים שבלולב, והמה חכמים מחוכמים שהם רמז על החכמים, ומי שיודע סוד מצות הלולב אסור לו לדרשו ברבים כי ענין נסתר ועמוק הוא. ואמרו רז\"ל פרי עץ הדר זה הקב\"ה שנא' (תהילים ק״ד:א׳) הוד והדר לבשת. כפת תמרים זה הקב\"ה שנא' (שם צב) צדיק כתמר יפרח. וענף עץ עבות זה הקב\"ה שנא' (זכריה א׳:ח׳) והוא עומד בין ההדסים, וערבי נחל זה הקב\"ה שנאמר (ההלים סה) סולו לרוכב בערבות. ארבעה מינין אלו שבהן הנפש הצומחת הם רעננים כל השנה מתקיימים בלחותם יותר משאר הפירות ולאותן הוא חיותן כי הלחות בפרי כמו הדם בגוף החי ולכך נצטוינו בארבעתם להיותם הדר ולעשות אות וסימן לדרכי החיים לפי שתורתנו נקראת אורח חיים ובה נמצא החיים והטוב והמות והרע והזהירה אותנו (דברים ל׳:י״ט) ובחרת בחיים, וגם אנחנו הדבקים בה נקראים חיים (שם ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום וגו'. ושאר האומות שלא היו ראוים לקבל אותה נפרדים הם מן החיים, לשבח בהם לשם יתברך הנקרא אלהים חיים, ואלו היו המינין האלה יבשים לא היה בזה אות וסימן לדרכי החיים, ומזה אמרו בירושלמי יבש פסול משום שנא' (תהילים קט״ו:י״ז) לא המתים יהללו יה. וכשם שמשה רבינו היה סבה בתפלה הזאת בהודאת האומות בשם ית' שהוא אדון הכל וחי העולמים כן אנחנו סבה בנטילתנו הלולב בארבעה צמחים שהם סימן ואות לחיות החיים ית' לפרסם אלהותו בעולם וכי הוא חי וקים שחיי כל החיים נמשכים ממנו, והסבה למשה הוא מאמר אבותינו ז\"ל (במדבר י״ד:כ״א) בפסוק ואולם חי אני אמר לו הקב\"ה למשה משה החייתני בדבריך, פירוש לולא תפלתך כבר היו ישראל נענשים במאמר (שם) אכנו בדבר ואורישנו ואתה בכח תפלתך בטלת העונש ובביטול העונש החייתני בדבריך היית סבה שאני חי וקיים בעיני האומות שאלו נתבטלו ישראל מי יפרסם חיותי בעולם והיותי חי וקיים ואדון הכל כי האומות לא היו מכירין אותי ותרבה הכפירה בביטול האמת. מלבד שיש מעלה בנפש הצומחת מה שאין כן בשאר הנפשות כי בעלי הנפש הצומחות שהם למטה מבעלי הנפש הבהמית הם למעלה ממדרגת בני האדם בענין החיות בעוה\"ז, כי בעלי הנפש הבהמית גם בני האדם רגע שתפרד החיות מהם הם מתים ואינם חוזרים עוד אבל בעלי הנפש הצומחת אחר שנתיבשו בהעדר המים ונפסק חיותם מהם אם נשתדלו להשקותם ולהמשיך המים אחריהם עוד תשוב חיותם לאחר זמן ויפריחו ויעשו פרי, זהו שכתוב (איוב י״ד:ז׳-ח׳) כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף ויונקתו לא תתדל. אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו. מריח מים יפריח ועשה קציר כמו נטע, וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו. אם ימות גבר היחיה כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי. תקרא ואנכי אענך וגו'. ואין הכנה שיכפור בתחיית המתים ושאי אפשר שיהיה זה בדרך הנס אלא שדבר בדרך הטבע: \n",
+                "<b>גדול</b> כח מצות הלולב שהרי הכתוב הקישו לקרבן, והוא שאמרו רז\"ל (סוכה פ\"ד דף מה) כל המקיים לולב באגדו והדס בעבותו מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר (תהילים קי״ח:כ״ז) אסרו חג בעבותים. וכבר ידעת כי הקרבנות הם קיום העולם ועיקר הקרבנות בארץ ישראל והיו נשחטין בצפון. שהכל מציון. העולם נברא מציון כמו שאמרנו תחלה מציון מכלל יופי אלהים הופיע, וכל הברכות והנחמות כלם מציון, שכן אמרו במדרש תהלים כל הברכות והטובות שהקב\"ה מביא על ישראל כלם מציון, ברכה מציון שנא' (שם קלד) יברכך ה' מציון. סעודה מציון שנא' (שם כ) ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך. חיים מציון שנא' (שם קלג) כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם. גדולה מציון שנאמר (שם צט) ה' בציון גדול. ישועה מציון שנאמר (שם נג) מי יתן מציון ישועת ישראל. תורה מציון שנאמר (ישעיהו ב׳:ג׳) כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים: \n"
+            ]
+        ],
+        "God's Existence": [
+            [
+                "<b>שמע</b> אלי יעקב וישראל מקוראי אני הוא ראשון אף אני אחרון (שם מח). העיקר הראשון מעיקרי אמונת התורה הוא להאמין במציאות השי\"ת כי זה כל האדם. ולכך נוצר שיאמין שיש בעולם נמצא בורא יחיד קדמון ראשית לכל ראשית ואחרון לכל אחרית, והוא יתברך מחויב המציאות מה שאין כן בשאר כלם כי הם נבראו ומעשה ידיו ומציאותם אפשר, לא מחויב כמציאותו יתברך, וזה ביאור השם הנאמר למשה בסנה אהיה כי לשון הויה מורה על מציאות, וענינו הנמצא אשר הוא נמצא כלומר ראוי להמצא אשר לא היה נעדר ולא יהיה נעדר כמו שפירש הרמב\"ם ז\"ל, והעיקר הזה היא המצוה הראשונה מן השתים ששמענו בסיני מפי הגבורה אשר היו כל ישראל בשתיהן נביאים כמשה רבינו, והוא מה שהזכיר אנכי ה' אלהיך והוא מצות עשה שבתורה שנאמין במציאותו כי הוא הנמצא ית' אשר הוציאנו ממצרים מבית עבדים, והביא מופת על מה שראינו בעינינו מן האותות והמופתים הגדולים ההם הנמשכים אחר ההוצאה ההיא. ובכלל העיקר הראשון הזה שהוא אמונת מציאותו יתברך הוא שנאמין על שולטנותו בשלשה זמנים היה הוה ויהיה, וכדי להורות על זה תמצא בפרשת הסנה שהזכיר לו הקב\"ה למשה בפסוק אחד ג' פעמים אהיה לקבוע בלב אמונה זאת כי הוא יתברך שליט בשלשה זמנים העבר וההוה והעתיד, ועל כן הזכיר ישעיה ואמר בכאן שמע אלי יעקב וישראל מקוראי אני ראשון ואני אחרון, הזכירם בשני השמות יעקב וישראל כי כן במתן תורה ששם קבלו העיקר הזה באמונת מציאות השי\"ת ואלהותו כתוב שם שתי שמות אלו, והוא שאמר (שמות י״ט:ג׳) כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל. והענין מפני ששם יעקב נאמר על עניני הגוף כי הוא מלשון (בראשית כ״ה:כ״ו) וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב, וכיון שנקרא לו השם הזה על הענין הגופני לכך מייחס הכתוב שם יעקב אצל הדברים הגופניים, והוא דבר הנביא שאמר (ישעיהו מ״ג:א׳) כה אמר ה' בוראך יעקב ויוצרך ישראל, הזכיר יעקב אצל הבריאה והזכיר ישראל אצל היצירה וכן כתיב (שם מה) יוצר אור ובורא חושך, והזכיר חשך אצל הבריאה והזכיר אור אצל היצירה לבאר כי בריאה נאמר על ענין גופני והיצירה על ענין שכלי. וכן מה שהזכיר במתן תורה (שמות י״ט:ג׳) כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל. הזכיר יעקב אצל הנשים וישראל אצל האנשים. וזה ביאור הכתוב (ישעיהו מ״ג:כ״ב) ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל. יאמר כשאתה נמשך אחר החומר והדברים הגופניים לא אותי קראת יעקב. אבל כי יגעת בי ואתה נמשך אחר הדברים השכליים אתה ישראל. וכן הזכיר הנביא שמע אלי יעקב וישראל מקוראי אני הוא אני ראשון ואני אחרון. הזכיר יעקב שהוא השם שקראוהו אביו ואמו והזכיר ישראל שהוא השם שקרא לו הקב\"ה ועל זה אמר מקוראי כלומר שם שקראתיו אני שנאמר (בראשית ל״ה:י׳) ויקרא את שמו ישראל: \n",
+                "<b>ולפי</b> המדרש לשון מקוראי מלשון קרואים ועל שם שעתיד הקב\"ה לעשות סעודה לצדיקים וישראל לבדם הם הזוכי' לה זה הוא שאמר וישראל מקוראי. אני הוא אני ראשון אף אני אחרון הזכיר בכאן שולטנותו יתעלה בשלשה זמנים הוה היה ויהיה. הוה הוא שאמר אני הוא. היה הוא שאמר אני ראשון. ויהיה הוא שאמר אף אני אחרון. וזה יורה כי הוא יתברך הראה עצמו בסיני שהוא שליט בשלשה זמנים אלו, וזה על ידי ישראל שקבלו את התורה, וכענין שכתוב בישראל (דברים ד׳:ל״ה) אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו. ומה שהזכיר תחלה הזמן ההוה ואמר אני הוא מפני שכל הזמנים העבר והעתיד כלם הם בהקב\"ה בהוה לפי שלא עברו מימיו ושנותיו כלום, והוא שאמר דוד ע\"ה (תהילים ק״ב:כ״ח) ואתה הוא ושנותיך לא יתמו, וכן אנו אומרים בבקשת רחמים וסליחה ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד. וידוע כי אין זה פסוק מלא אבל הם פסוקים מפוזרים והוא שהזכירם דוד במקומות חלוקים בסידור הזה, הזכיר תחלה מלך במזמור העשירי הוא שאמר ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו ואחרי כן הזכיר (שם צג) ה' מלך גאות לבש ואחרי הזכיר בסוף הספר (שם קמו) ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון וגו', וכדי להורות על אמונה זו שהזמנים כלם בהקב\"ה בהוה וכדי לקבוע אותם בלב הזכיר הקב\"ה לאברהם בענין העקידה לשון עתה, הוא שאמר (בראשית כ״ב:י״ב) עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה וגו', כבר נבחן אצלי לבך הטוב ונודע לי קודם שיצא לפועל כמו עתה כלומר כמו הדבר ההוה אבל רציתי שידעו הבריות בזה ויתפרסם זכות לבך בכל העמים, וכן תמצא בשלשה פסוקים של ברכת כהנים ג' זמנים אלו רמוזים במספר האותיות שהם ששים. והקדים הזמן ההוה לשאר הזמנים, והוא שתמצא בפסוק ראשון ט\"ו אותיות כמספר י\"ה שהם הזמן ההוה, ובפסוק ב' כ' אותיות שהוא כמספר היה הזמן שעבר, ובפסוק ג' כ\"ה אותיות כמספר יה\"י שהוא הזמן העתיד, וכלל האותיות ששים ועליהם אמר שלמה (שיר השירים ג׳:ז׳) הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה: \n",
+                "<b>ידוע</b> כי מציאות הש\"י מציאות מוחלט ומציאות שאר הנבראים מציאות קנוי, וענין מציאות מוחלט הוא כי אלו ידומה הסתלקו יהיו מסתלקים כל הנמצאי' על כן יקרא מציאותו מציאות מוחלט שהוא עומד בעצמו אינו צריך לזולתו. ומציאות קנוי הוא מציאות שאר הנמצאים כלם אשר מציאותם אינה מסתפקת בעצמה, אלא שהיא קנויה ממנו, הכל צריכין למציאותו ואינו צריך למציאותם. ומה שכל הנמצאים צריכין למציאותו חכמי המחקר מוכיחין מחכמת המספר ואומרים כי כשם שהאחד עולה למציאות המספר ואינו מן המספר כן הבורא יתברך עולה למציאות העולם ואינו מן העולם. וכשם שהאחד אלו הסתלק ונעדר הסתלקו המספרים ונעדרו, כן הבורא יתברך אלו יעלה ברעיון הסתלקו והעדרו לא יהיה דבר נמצא כלל, וכשם שהמספרים כלם אלו הסתלקו לא יחייב זה הסתלק האחד, כן אלו הסתלקו כל הנמצאים כלם לא יחייב זה הסתלקו יתעלה, וכשם שמציאות האחד מציאות מוחלט כלומר שהוא בלתי צריך במציאותו לזולתו ומציאות המספרים כלם מציאות קנוי וסמוך, כלומר בלתי מספיקים בעצמם אלא שהם נסמכים אל האחד קנוים ממנו, כן מציאות הבורא יתברך מציאות מוחלט כלומר שמציאותו תספיק בעצמו והוא בלתי צריך לשאר הנמצאים, ומציאות הנמצאים כלם מציאותם קנוי וסמוך כי מציאותם נסמכה אליו קנויה ממנו, וכשם שהמספרים כלם קנו המציאות מן האחד מבלתי תנועה ולא זמן ולא מקום יצטרך האחד בהמציאו אל דבר זולתי עצמותו, כן נתחדשו הנמצאים מן הבורא בלא תנועה ובלא זמן ובלא מקום ובלא כלים, וכשם שהאחד לא ישתנה מן האחדות בריבוי מה שתתחדש מן המספרים ולא יחייב זה ריבוי בעצמו ולא שינוי בעצמו, כן חידוש העולם בריבויו לא יחייב שינוי בבורא יתברך באחדותו ולא שינוי בעצמותו, נמצאת למד שמציאות השי\"ת מציאות מוחלט הוא ואין דומה לאחדותו בנבראים העליונים, ואף על פי שיש בזה מופתים נחתכים ראיות גמורות מדרך השכל עוד תלמדנו בזה התורה שהיא על צד השכל שהוא יתברך נמצא יחיד שליט בכל הזמנים כלם והנביאים מעידים עליו כן, הוא שכתוב (ישעיהו מ״ג:י׳) אתם עדי נאם ה' ועבדי אשר בחרתי למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה: \n"
+            ]
+        ],
+        "Mezuzah": [
+            [
+                "<b>שומר</b> ה' את כל אוהביו ואת כל הרשעים ישמיד (תהילים קמ״ה:כ׳). ידוע כי ההשגחה השופעת בשפלים על בני אדם בכללים ופרטים והשמירה דבקה בהם שאלמלא השמירה היו ישראל הפקר נמסרים למקרים, ועל ענין השמירה נקרא הקב\"ה שומר ישראל הוא שאמר דוד (שם קכה) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ואמר (שם) ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך, ומפני שהקב\"ה עליון על הכל והוא שליט בשש הקצוות לכך הזכיר במזמור ההוא ששה פעמים לשון שמירה, ומפני ששאר האומות חלק הכוכבים והמזלות ולא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא לקחם לחלקו יתברך, לכך השמירה חלה בהם יותר מכל העמים, וכענין שכתוב (מיכה ד׳:ה׳) כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלהינו לעולם ועד, ולכך אמר דוד בכאן שומר ה' את כל אוהביו ואמר זה על ישראל כי האומות יש להם שרים למעלה ממונים עליהם והם המשפיעים להם טובה ושלוה והם השומרים הסובבים בעיר ואין הקב\"ה שומר שלהם, אבל למי הוא שומר לישראל שהם אוהביו כי ישראל בלבד הם אוהביו מכל האומות כי הם זרעו של אברהם שנשתבח במדת האהבה, הוא שהזכיר עליו הנביא (ישעיהו מ״א:ח׳) זרע אברהם אוהבי כלומר דומים הם לאביהם בענין האהבה, וכענין שאמרו רבותינו ז\"ל לאוהבי אלו שעושין מאהבה מה לך יוצא ליהרג על שמלתי את בני, מה לך יוצא ליסקל על שנטלתי את הלולב, מה לך יוצא לישרף על שאכלתי את המצה מה לך לוקה מאפרגוג על שעשיתי רצון אבי שבשמים (זכריה י״ג:ו׳) מה המכות האלה בין ידיך ואומר אשר הוכיתי בית מאהבי המכות האלה גרמו לי ליאהב לאבי שבשמים, ועוד אמרו או יהודאי או צלוב וכן דוד אומר (תהילים מ״ד:כ״ג) כי עליך הורגנו כל היום, ומה שאמר זרע אברהם הכונה בו זרע ישראל בלבד ואין להבין בכללו בני ישמעאל וגם אין להבין בכללו בני עשו שהרי כתיב (דברים י׳:ט״ו) ויבחר בזרעם אחריהם בכם, כדי שלא תבין בני ישמעאל ובני עשו במה שהזכיר בזרעם אחריהם לכך הוסיף לומר בכם, כלומר בכם שאתם זרע יעקב. וכדי לקבוע בלב אמונה זו שהשמירה חלה בישראל ושהקב\"ה שומר אותם בכל עת ובכל זמן ביום ובלילה לכך קבעה לנו תורה מצות מזוזה להניחה על פתתי בתינו כדי שנתכוין אל העיקר הזה בכל פעם ופעם שאנו נכנסין אל הבתים שהשמירה חלה בנו ושופעת עלינו לא תפרד ממנו אפילו רגע, וגם בלילה כשאנו ישנים על מטותינו בתוך בתינו שמירתו יתברך מקפת אותנו מבחוץ ומגינה עלינו, ולכך נצטוינו במצות מזוזה לכתוב בה ענין היחוד ותלמוד תורה בפרשה ראשונה, ואמתת עונש ושכר בפרשה שניה, והנה זה עדות ומופת על שלשה דברים על אמתת הנבואה ועל חידוש העולם ועל ההשגחה, כי זכרון יציאת מצרים באותות ובמופתים שנעשו שם מחייב כל זה ומעיד עליו, וכיון שכן מי שקונה מזוזה וקבעה בפתחו שהוא נכנס ויוצא תדיר דרך שם הרי זה מסכים במחשבתו ומודה שהוא מאמין בשלשה דברים הללו שהם עיקר האמונה והתורה: \n",
+                "<b>אין</b> ראוי לבני אדם להקל במצות מזוזה ולא להתרשל בה ואף אם היה שכרה גדול ודמיה מרובין שהרי אנו רואין התועלת הגדולה הזאת והפרי הנעים היוצא ממנה בקיומה על אחת כמה וכמה כששכרה קל ראוי להענש כל המתרשל בה: \n",
+                "<b>משפט</b> המזוזה שיהיו בה שתי פרשיות שמע והיה אם שמוע. וגם שיכתוב אותה כ\"ב שיטות כמנין כ\"ב אותיות כי יש לכל זה עיקר ושיהיה על הארץ בתחלת שטה לא בסוף שטה. מקום כתיבת המזוזה כתב רבינו האיי ז\"ל קלף ודוכסוסטוס לענין מזוזה שוין נכתבת על קלף ונכתבת על דוכסוסטוס וכן הלכה וכן המנהג אלו דבריו ז\"ל. וזהו שאמרו ז\"ל אמר ר\"ש בן אלעזר ר\"מ היה כותב על הקלף מפני שמשתמרת, ובמס' מנחות (דף לד) אמרו אמר ר' שמעון בן אלעזר רבי מאיר היה כותבה על דוכסוסטוס ושם נפסקה הלכה כרבי שמעון בן אלעזר, ושני דברים הללו יורו שאפשר לכתבה בין בקלף בין בדוכסוסטוס והכל שוה אצל מזוזה שאם לא כן היה לו לומר ר' מאיר אומר אין כותבין מזוזה על הקלף אלא על הדוכסוסטוס, ויש מן הגאונים שמצריכים במזוזה עיבוד ושרטוט לשמה כספר תורה ושתהיה כתיבתה בדוכסוסטוס במקום שער שהוא הצד שהשער צומח בו וקלף במקום הבשר. וכן אמרו רבותינו ז\"ל קלף במקום בשר, דוכסוסטוס במקום שער. והכתיבה בקנה שכן אמרו לפיכך זכה קנה ליטול ממנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפלין ומזוזות. וצריך שיכתוב בדיו לא בשאר הסמנין ושתהיה הכתיבה מרובעת שכן אמרו אין נכתבין אלא אשורית. צד ההנחה היא מימין שנאמר ביתך דרך ביאתך וכי עקר איניש כרעיה דימינא עקר ברישא, מה שכתוב על מזוזות ועל מזוזת כדי שלא תבין משני צדדין אלא מצד אחד והוא הימין: \n",
+                "<b>מקום</b> הנחתה אמרו ז\"ל מצוה להניחה בטפח הסמוך לפתח, מאי טעמא אמר רבא כדי שיפגע במצוה מיד, רבי חנינא מסורא אמר כי היכי דתנטריה אמר שמואל מצוה להניחה בתחלת שליש העליון, ואיך הענין בתחלת ממש שאם כן היה לו לומר בגבהו של לחי או של פתח, וזה מפורש בירושלמי שאמר דא מזוזה היכא יהבי לה רבנן כו' רבי זעירא ורבי יהודה בשם רבי שמואל משלשו ונותנה בתחלת שליש העליון מה ביניהם מקום מזוזה ביניהון עד כאן בירושלמי. (מנחות פ\"ד דף מד) אמרו רבותינו ז\"ל כל מי שאין לו מזוזה בפתחו עובר בשני עשה שנא' וכתבתם וכתבתם: \n",
+                "<b>וצריך</b> שתתבונן כי יש במזוזה השם המיוחד מבפנים ושם שדי מבחוץ, והיה זה מפני שאומות העולם חושבין שאין ההצלחה מצויה בבתים כי אם מקרה כפי מערכת הכוכבים המנהיגים את העולם השפל הזה, כגון אלו שאומרין מיום שקנה פלוני בית זה או נשא אשה זו מאותה השעה נתעשר ונתעלה מזלו כפי המזל והשעה והרגע שהיה בתקפו ומעלתו, וידוע כי אין ראוי להסתכל בזה כי אין הרגעים ועתות היום אלא להקב\"ה. והוא שאמר דוד (תהילים ל״א:ט״ז) בידך עתותי. וכגון אלו שאומרים העושה מלאכה ביום פלוני אינה מצלחת, כל המסתכל בזה עובר משום (ויקרא יט) לא תעוננו שאומר עונה פלונית מצלחת ועונה פלונית אינה מצלחת, אך מה שנוהגין העולם שאינם נושאים נשים בחסרון אלא במילוי הלבנה אין איסור בזה ואינו מן הענין שהרי אינו אלא סימן בעלמא ואין כונתם אלא לסימן טוב שיעשו הנישואין במילוי ולא בחסרון, וכענין שאנו נוהגין בליל ראש השנה והוא מנהג הגאונים להביא על השלחן קרכס\"ת, וכענין שאמר מושחים המלכים על המעין והיה הענין לסימן טוב שיעשו כדי שתמשך מלכותם. וכן מצינו מפורש שאמר דוד ע\"ה (מלכים א א׳:ל״ג) קחו עמכם את עבדי אדוניכם והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי והורדתם אותו אל גיחון ומשח אותו צדוק הכהן ונתן הנביא למלך על ישראל ותקעתם בשופר ואמרתם יחי המלך שלמה, וכל המסתכל בענין הנישואין ובהצלחת הבתים לדבר אחר זולתי לסימן, הרי זה מדרכי האמורי והוא מנהג האומות שחושבין שהצלחת הבתים תלויה במערכת הככבים. ועל כן באה המצוה הזו הנתונה במזוזות הבתים להורות שאין הצלחת הבתים תלויה כי אם באחד אשר הוציאנו ממצרים ובשמו שדי שהוא משדד ומנצח מערכת הכוכבים שכח מעלתם לפי המקרה וכחו עליון עליהם לפי העונש והשכר, כי מי שבראם מאין הוא יכול לבטלם ולהחזירם לאין אין צ\"ל להשפיל את כחם. ועל זה רמזו החכמים ז\"ל שאמרו בענין אברהם אמר לו הקב\"ה בה\"א בראתי את עולמי בה\"א אני מבטל כח מזלך: \n",
+                "<b>גדול</b> כח מצות מזוזה שהיא משמרת את האדם כענין שכתוב (משלי ו׳:כ״ב) בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך, וכן אמרו בירושלמי במסכת פאה ארטבן שדר ליה לרבי מרגניתא א\"ל שדר לי מילא דשויא טפי מינה או דכותא שדר ליה מזוזתא, א\"ל אנא משדר לך מרגניתא דלית לה טימי ואת משדר לי מילא דשויא חד פולר. שדר ליה רבי דידי עדיפא מדידך, דידך הוי דבר שיש תכלית לדמיו דידי היא מנטרא לך שנא' בשכבך תשמור עליך. ועוד דרשו ז\"ל מלך בשר ודם הוא יושב מבפנים ועבדיו משמרין אותו מבחוץ. אבל הקב\"ה אינו כן אלא ישראל מבפנים והקב\"ה משמרן מבחוץ שנאמר (תהילים קכ״א:ד׳-ה׳) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. וכתיב (שם) ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך: \n"
+            ]
+        ],
+        "Circumcision": [
+            [
+                "<b>אספו</b> לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח (תהלים נ). דבר ידוע כי אאע\"ה היה ראשון נסים בבריתו של הקב\"ה ולפרסם היחוד בעולם, ואע\"פ שנצטוו בני נח בשבע מצות מכבר היה הדור בלתי טהור בזמנו של אברהם אין בהם קורא בשם ה' שיתעורר על עבודתו ושיהיה ראוי להכנס בבריתו, ומתוך חכמה יתירה אשר היתה בו הכיר את בוראו והוא בן שלש שנים וידע ענין היחוד והאלהות ופרסם אותו בפי הכל, וחיזק האמונה בלבבות שנא' (בראשית יג) ויקרא שם אברם בשם ה' ודרשו רז\"ל כאדם המחזק את התקרה כתיב הכא ויקרא שם אברם וכתיב התם (תהלים קד) המקרה במים עליותיו ואז היה ראוי להכנס בבריתו של הקב\"ה עד שציוהו בכך, הוא שא\"ל (בראשית יז) ואתה את בריתי תשמור ואתנה בריתי כו', ואע\"פ שהיה זקן בן צ\"ט שנה היה זריז במצוה ולא נתעצל בה כלל, לשנה אחרת והוא בן ק' שנה נולד לו יצחק וכבר נתקדש אברהם בקדושת המצוה הזאת מה שאין כן בישמעאל שנולד עד שלא נצטוה אברהם במצוה הזאת ולא נתקדש בה, והענין לפי שיצחק היה עיקר זרעו וכענין שכתוב (שם כא) כי ביצחק יקרא לך זרע וכדי שיהיה יצחק נולד מתוך הקדושה ויהיה יעקב וכל זרעו אתו קדש ראוים לקבל התורה הנקראת קודש. ומתוך הלשון הזה שהזכיר לו השם ביני וביניך זכה כי יש במצוה הזאת ענין נסתר והוא סוד גדול, כי המלך המצוה לבנו או לעבדו נאמן ביתו ואומר לו תזכור הדברים אשר ביני וביניך אין ספק כי הם דברים נסתרים אינם נאמרים אלא מפה אל פה ולא ניתנו ליכתב. וכן תמצא בענין מצות השבת כשהזכיר בה השי\"ת הלשון הזה בעצמו הוא שאמר (שמות לא) ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם וזה מעיד כי יש גם במצות השבת ענין נסתר, לכך דרשו ז\"ל במסכת ביצה (דף יו) א\"ר שמעון בן יוחאי כל המצות שנתן הקב\"ה לישראל נתן להם בפרהסיא חוץ מן השבת שנתן להם בצינעא שנא' ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם. וראוי לשאול איך נתנה מצות שבת בצנעא והלא בפרהסיא נתנה שהרי היא מכלל עשרת הדברות ששמעו אותן כל האומות שבעולם, וכן הכתוב אומר (ישעיה מח) לא מראש בסתר דברתי. וכן אמר דוד ע\"ה (תהלים קלח) יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך. אלא שחכמים כונו בזה על הענין הנסתר שיש במצות השבת כי הוא הניתן בצינעא ולכך הזכיר לשון ביני וביניכם, והוא הדין והוא הטעם בעצמו בכאן במצות המילה שיש בו סוד נסתר, ומפורש אמרו ז\"ל (תהלים כה) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם זה ברית מילה: \n",
+                "<b>וטעם</b> המצוה הזאת על דרך הפשט, הוא שנצטוינו שנעשה אות קבוע בבשר על אמונת היחיד לא ישתנה ולא יסור לעולם בין מחיים בין לאחר מיתה וזהו לשון הכתוב (בראשית י״ז:י״א) ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית. לימדך כי המצוה הזו היא אות קבוע בבשר והיה הבשר לאות ברית, ולכך נקראת מצוה זו אות כמצות שבת ותפילין כי שלשתם בלבד נקראים אות, וזהו שאנו אומרים בברכה וצאצאיו חתם באות ברית קדש. ובמדרש שיר השירים אמרו חכמי האמת (שיר השירים ב׳:ז׳) השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות, צבא שיש לי בה אות, ועל אות זה נקרא אדם תמים שכן כתיב באברהם (בראשית י״ז:א׳) התהלך לפני והיה תמים. וכל מי שהוא נימול הוא נכנס באמונת היחוד ובבריתו של אברהם אבינו וכענין שכתוב (שם) להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך. וכל מי שהוא נימול ראוי להשתמר מהעריות, וכן אמר דוד ע\"ה (תהילים י״ח:כ״ד) ואהיה תמים עמו ואשתמר מעוני. ומפני שהיה חק לאמוריים שהיו חוקקים בבשר גופם שם ע\"ז שלהם הוא כתובת קעקע שאסרה תורה שהיו האמוריים עושין לכבוד יראתם והיה להם סימן כי הם עובדים הכח והיו חוקקים חקקי און ומכתבי עמל לכך נצטוינו אנחנו זרע יעקב שנעשה אות זה בבשרנו כדי שיהיה לנו סימן שאנו חלק ה' וזרע של אברהם המקודשין לשמו. מצינו כי כשנולד יצחק נימול ח' ימים ועשה אברהם סעודה גדולה ביום ח' למילה שכן דרשו רז\"ל (בראשית כ״א:ח׳) ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק ביום ה\"ג מל את יצחק, ומכאן סמך למנהגנו שאנו עושין סעודה ביום המילה שהרי לפי המדרש הזה עשה אברהם משתה גדול ביום שמיני במילת יצחק: \n",
+                "<b>מצות</b> המילה כעין קרבן הוא שאדם מקריב פרי בטנו לכבוד הש\"י לקיים מצותו, וכשם שדם הקרבן מכפר כך דם המילה מכפר, ולכך עיקר המילה ביום ח' בדמיון קרבן שלא יכשר עד יום ח' שנאמר (ויקרא כ״ב:כ״ז) ומיום השמיני והלאה ירצה, וכשם שכתוב בקרבן (שם) ואכלו אותם אשר כופר בהם שאכילת קרבן מכפר כן המנהג בישראל שעושין סעודה ביום המילה ומתאספין הכל ובאין שם ומנהג כשר הוא, ועל כן הזכיר דוד ע\"ה (תהילים נ׳:ה׳) אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח. למדך כי ראויה שיתאספו הקרובים והאוהבים לשמוח ולעשות סעודה על המצוה הזאת: \n",
+                "<b>בזכות</b> מצוה זו העולם מתקיים שכן אמרו במדרש (בראשית כ״ב:י״ב) ואתנה בריתי ביני וביניך זה שאמר הכתוב (תהילים כ״ה:י״ד) סוד ה' ליראיו אי זה סוד גילה ליראיו זו המילה שלא גילה הקב\"ה מסתורין של מילה אלא לאברהם. ה' ליראיו זה אברהם שנא' (בראשית כב) כי ירא אלהים אתה. מהו סוד אמר לו הקב\"ה אני מעמיד ממך שבעים זקנים שנא' (במדבר י״א:ט״ז) אספה לי שבעים איש ומעמיד ממך משם שהוגה את התורה בשבעים לשון לכך נאמר סוד ה' ליראיו. אמר לו הקב\"ה לאברהם כשבראתי עולמי הייתי מגלגל בעשרים דור בשבילך עד שתבא ותטול את המילה עכשיו אם אי אתה נוטל את המילה אני אל שדי אני אומר לעולמי די עד כאן ואני מחזירו לתהו ובהו: \n",
+                "<b>בזכות</b> מצוה זו אדם מקבל פני שכינה שכן מצינו באברהם אבינו אחר שהזכיר (בראשית י״ז:כ״ו) בעצם היום הזה נמול אברהם סמך לו מיד וירא אליו ה' וגו' והוא שכתוב (משלי ט״ז:ט״ו) באור פני מלך חיים, ומה שנגלית לו שכינה בחלקו של ממרא לפי שהוא היה אחד משלשת ריעיו והוא נתן לו עצה שימול, וכן דרשו ז\"ל ענר ואשכול היו מונעים ממנו ומעכבין על ידו וממרא היה נותן לו עצה שימול, וזהו שכתוב (בראשית יב) באלוני ממרא האמורי אחי אשכול ואחי ענר והם בעלי ברית אברם, למה הוצרך להזכיר האמורי וכי לא היינו יודעים כי ממרא אמוראי היה הוא וחביריו אלא האמורי לשון אמירה הוא כלומר הוא אמר לו ונתן לו עצה על המילה. כי מפני שהזכיר והם בעלי ברית אברם כדי שלא תבין כי שלשתם נתנו לו העצה ולכך פרט האמורי להורות כי לא נתן לו העצה אלא האמורי לבדו, והוא שאמר לו ומה אם הקב\"ה מבקש את נפשך לא היית מוסרה לו אבר אחד על אחת כמה וכמה ועוד מי שהצילך מן המלכים ומן הרעב ומאור כשדים כ\"ש שיציל אותך עכשיו וזהו לשון ממרא נוטריקון מלכים. מילה. רעב. אש, ומצינו לשון אמירה במצות מילה הוא שאמר דוד (תהילים קי״ט:קס״ב) שש אנכי על אמרתך. ומה שנקראת אמירה לפי שנתנה באמירה ולא בדבור שנאמר (בראשית י״ז:ט׳) ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמור: \n",
+                "<b>בזכות</b> מצוה זו הובטחו ישראל להיות ניצולין מדינה של גיהנם הוא שאמרו במדרש (שם לג) ואת להט החרב המתהפכת. להם זה גיהנם שמלהטת את האדם מראשו ועד רגליו, החרב זו המילה, אמר הקב\"ה מי מציל בני מאש לוהטת הוי אומר זו המילה. ובפרקי רבי אליעזר פרק כ\"ט אברהם מל את עצמו ביוה\"כ שכן כתיב ביוה\"כ (ויקרא כ״ג:כ״ח) וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה. וכן הוא אומר (בראשית י״ז:כ״ו) בעצם היום הזה נמול אברהם הוי ביוה\"כ נמול אברהם אבינו ובכל שנה ושנה רואה הקב\"ה דם הברית של אברהם אבינו ומכפר על כל עונותיהם של ישראל שנאמר (ויקרא ט״ז:ל׳) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וגו', ועוד דרשו במקום אחר גדול כח מצות מילה שכל מי שהוא מהול אינו יורד לגיהנם כתיב הכא (בראשית ט״ו:י״ח) ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית. וכתיב וביום השמיני ימול. ומי לגיהנם מי שכתוב אחריו את הקיני ואת הקנזי וגו' שכלם ערלים וכל הערלים יורדים לגיהנם. שכן מצינו ביחזקאל (לב) בן אדם נהה על המון מצרים והורידהו שם אשור וכל קהליו כלם ערלים מחללי חרב שם משך ותובל וכל המונה וגו', וכן אמר (ישעיהו ה׳:י״ד) לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק למי פערה פיה למי שאין להם חק שנאמר (תהילים ק״ה:י׳) ויעמידה ליעקב לחק ואמר הכתוב (זכריה ט׳:י״א) גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו: \n",
+                "<b>בזכות</b> מצוה זו הובטח אברהם אבינו בפרשת שיזכו ישראל בשלשה מתנות מעולות, אחד מלכות ב\"ד שלא תפסק הוא שאמר (בראשית י״ז:ו׳) ונתתיך לגוים ומלכים ממך יצאו, שני מתנת הארץ שתהיה להם לברית עולם. ג' שתהיה שכינה שורה בישראל. מלכות ב\"ד שלא תפסק הוא שאמר ונתתיך לגוים ומלכים ממך יצאו. והכתוב הזה בברית. ומצינו במלכות ב\"ד ברית הוא שכתוב (תהלים פט) ברית כרתי לבחירי נשבעתי לדוד עבדי עד עולם אכין זרעך וגו'. מתנת הארץ הוא שאמר (בראשית י״ז:ח׳) ונתתי לך ולזרעך את ארץ מגוריך וגו' יבאר שתהיה הארץ לישראל אחוזת עולם שלא יירשוה ולא יושיבוה רק הם ואלו יגלו ממנה ישובו לתוכה כי אחוזת עולם היא להם ולא לאומה אחרת, והנה זה סימן גדול לישראל כי מיום שגלו ממנה לא נתישבה שם שום אומה ולא תתישב עד שישובו אפרוחיה לתוכה שתהיה שכינה שורה בישראל, הוא שאמר (שם) והייתי להם לאלהים, באור להם כלומר להם לבדם ולא לאומה אחרת ואשרי העם שהובטח בשלש מתנות כאלה מלכות בית דוד שלא תפסק לעולם שתהיה הארץ הקדושה להם לבדם אחוזת עולם ושתהיה שכינה שורה בישראל מה שלא זכו שום אומה ולשון לאחת מכל אלה, והוא שאמר דוד ע\"ה (תהילים קמ״ד:ט״ו) אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו: \n"
+            ]
+        ],
+        "Rain": [
+            [
+                "<b>ה'</b> בצר פקדוך צקון לחש מוסרך למו (ישעיה כו). אמר ישעיה ע\"ה כי כשישראל הם בצרה הם פוקדים אותך בצום ובתפלה, שהרי בידוע כי מיום היית ישראל בגלות הם סבולי חלי הצרות יותר מכל אומה, ודרשו רז\"ל כשהרב נכנס לבית המדרש ורצועה בידו מי דואג מי שדרכו ללקות כך ישראל מורגלים בצרות מדי היותם גולים בארצות ועליהם לידאג יותר משאר האומות כשרואין הצרות מתפשטות בעולם וכ\"ש אם רואים אותם נמשכית עדיהן ומתפשטות בם, ועל זה אמר הכתוב (תהלים כא) יענך ה' ביום צרה וגו', אין לך צדיק בעולם שעברו עליו צרות רבות כיעקב. צרת עשו. צרת לבן. צרת רחל. צרת דינה. צרת יוסף. ולכך הזכיר יעקב יותר משאר האבות. ובפירוש אמרו ז\"ל אין הקב\"ה מרעיש את עולמו אלא בשביל ישראל. והטעם בזה כדי שיכופו לבם לתשובה ויתפללו לפניו. ועוד מפורש אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל שנאמר (צפניה ג) הכרתי גוים נשמו פנותם וגו' אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר, וכן בדין כיון שבחר הקב\"ה בישראל יותר מכל האומות והם עיקר העולם ראוי להעמידו בשבילם או להחריבו הכל לפי מעשיהם. ואין להם לתלות הענין במקרה שהרי אמר הכתוב (ויקרא כז) ואם תלכו עמי קרי כלומר שאני מרעיש עולמי ומחדש בך גזרות קשות אם אתם דנין אותו וחושבים שהוא מקרה כמנהגו של עולם ושאינו בהשגחה מכוונת ובכונה ידועה ממני (שם) אף אני אלך עמכם בקרי כלומר אני נותן ומוסיף לכם הרבה מאותו מקרה ומניח המזל לעשות מרוצתו ולא אנצחנו כלל רק כפי שיקרה. ואמר עוד (שם) והלכתי עמכם בחמת קרי כאמרי (יחזקאל לו) ואשפוך חמתי עליהם על שאתם תולין הכל במקרה: \n",
+                "<b>זה</b> דרך התורה ועיקר האמונה בבא הצלחה גמורה לאדם חייב לתלותו לחסדי השי\"ת לא לזכותו ולצדקותיו אשר עשה, וכבוא עליו צרות יש לו לתלות על עונותיו ושיתלונן על חטאיו לא שיתלנו במקרה כי זה דרך כפירה ועון פלילי, ומי שתולה אותם במקרה יקרה לו כמו העוף שיראה הרשת פרושה והיא בעיניו פרושה חנם בדרך מקרה לא בהשגחה מן הציד שיכוין ללכדו וע\"ז אמר שלמה (משלי א) כי חנם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף, הדין והמשפט הנטוי על מעשה בני אדם ימשיל לרשת כמו שאמרו ז\"ל (אבות פ\"ג) הכל נתון בערבון ומצודה פרושה וכתיב (יחזקאל יג) ופרשתי עליו רשתי, והנה הרשע גם כי יאמין כי יש משפט ויש שופט ישפוט תבל בצדק אינו נותן אל לבו בשעת החטא, שכל כך הוא חומד בלבו לעשותו וחמדתו אל החטא תשכיחהו העונש והמשפט וכאלו ידמה בעיניו כי קו הדין והמשפט נטוי חנם כעוף הזה שהוא מביט התבואה שבתוך הרשת וחומד אותה בלבו וחמדתו אל התבואה תשכיחהו שיהיה נתפש באותו הרשת והיא בעיניו פרושה חנם, והם לדמם יארובו פורשי הרשת יארבו לדמם ויצפנו לנפשותם והעופות לא יכירו ולא ירגישו בזה. ועל כן חייב אדם שיתלה הצרות בחטאיו לא שיאמר מקרה הוא היה לנו אלא ראוי לו להאמין כי הם בהשגחה מכוונת מאת השי\"ת כדי שישוב מחטאו ויכניע את לבבו. וכן מצינו בזמן שבהמ\"ק קיים שהיה הנגע נראה בקירות הבית, והיה זה למעלת הארץ ולקדושתה ולהיות מופת על ההשגחה כענין שכתוב (דברים יא) תמיד עיני ה' אלהיך בה, והיה הנגע נראה תחלה בביתו חזר בו מוטב ואם לאו היה נראה בבגדים חזר בו מוטב ואם לאו היה נראה בגופו, וכיון שהיה רואה הצרעת מתקרב אליו עד שמדבק בגופו אין ספק שהיה מפשפש במעשיו וחוזר בתשובה. וכל מי שרואה הצרות סביבותיו ראוי לו להתעורר בזה אף כי רואה עצמו משוקע ביון מצולתם שראוי לו לשוב בתשובה שלימה לפני השי\"ת, שאם לא יעשה כן אינו מן הכת שאמר עליהם ישעיה ע\"ה (ישעיה כו) ה' בצר פקדוך. אלא מאותה הכת שאמר עליהם (שם מב) ותלהטהו מסביב ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לב, וזהו ה' בצר פקדוך צקון לחש, כלומר כשישראל יש להם צרה וצוקה מתפללין בלחש. ומן הידוע כי משפט התפלה לעשות בדמעה לפי שהדמעה יוצאה מתוך אנחת מורשי הלב והיא מעידה על האדם שלבו נשבר ונדכה ויצרו נכנע ובכן תהיה תפלתו מקובלת ודבריו לפני השי\"ת לרצון, וכן אמר דוד ע\"ה (תהלים לט) שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש וכתיב (שם נו) שימה דמעתי בנאדך וכתיב (שם) בדמעתי ערשי אמסה, וארז\"ל (ב\"מ פ\"ד דף נט) שערי דמעה לא ננעלו: \n",
+                "<b>התפלה</b> מגן לישראל מפני הצרות, וכן אמרו רז\"ל לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שאלמלא לא הקדים אברהם תפלה לצרה לא נשתיירו משונאיהם של ישראל שריד ופליט שנא' (בראשית יא) וילך למסעיו וכתיב בתריה אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה ויקרא שם אברם בשם ה'. ובפירוש אמרו שהתפלה היא שעמדה לנו בגלות ובזכותה אנחנו ניצולין מחרבו של עשו שנא' הקול קול יעקב והידים ידי עשו. איו יעקב שליט אלא בקולו והידים ידי עשו אין עשו שליט אלא בידיו, אמר לו יצחק אביו כחך קשה משלו עשו אם תופש את האדם הרי הוא בידו ואם ברח אינו יכול לו אבל אתה אפי' בורח לסוף העולם הקול קול יעקב אתה אומר בבית הכנסת והוא בא מעצמו, הא למדת שזכות התפלה עומד מפני הצרות. מוסרך למו כלומר על היסורים שאתה מטיל עליהם בא ללמד על היסורים שהן לטובת האדם. וכמו שאמרו חביבין יסורים: \n",
+                "<b>אמרו</b> בפ' חלק (סנהדרין דף קא) כשחלה רבן יוחנן בן זכאי נכנסו ארבעה זקנים לבקרו ר' טרפון ור' יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ור' עקיבא. נענה ר' טרפון ואמר טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים שטיפה של גשמים בעה\"ז ורבי בעה\"ז ובעה\"ב. נענה ר' אלעזר בן עזריה ואמר טוב אתה לישראל מגלגל חמה שגלגל חמה בעה\"ז ורבי בעה\"ז ובעה\"ב. נענה ר' עקיבא ואמר חביבין יסורין אמר להם סמכוני ואשמע דברי עקיבא תלמידי שאמר חביבין יסורין אמר לו רבי מקרא אני דורש (דברי הימים ב לג) בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים ויעש הרע בעיני ה' וכתיב (משלי כד) גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה, וכי חזקיה לכל העולם כלו לימד תורה ולמנשה בנו לא לימד תורה אלא מכל טורח שטרח ומכל עמל שעמל לא העלהו למוטב אלא יסורין שנא' (דברי הימים ב לג) וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו ויבא עליהם שר הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחחים ויאסרוהו בנחשתים ויביאו אותו בבל. וכתיב (שם) וכהצר לו חלה את פני ה' אלהיו ויכנע מאד מלפני אלהי אבותיו ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו: \n",
+                "<b>ומתוך</b> שהיסורין באין על האדם הוא חוזר למוטב, וכמו שדרז\"ל בשיר השירים רבה (שיר א) הנך יפה דודי אף נעים אף שאתה מביא עלי יסורין נעים הוא למה שאתה מחזירני בו למוטב ולעולם אין תשובתו של אדם שלימה אלא עם היסורין, והתשובה היא הטבת המעשים ותיקון הנהגת המדות, שאין התשובה שיתענה אדם וילבש שק ויתפלש באפר ויטבול גופו במים ושיהיה מלוכלך מבפנים בכמה עבירות וכמה מחשבות רעות. וכן אמר הנביא (ישעיה נח) הלזה תקרא צום ויום רצון לה'. הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע התר אגודות מוטה. ואתה מוצא באנשי נינוה שאמר הכתוב (יונה ג) וירא אלהים את מעשיהם ודרשו רז\"ל כי כך היו עושים (תענית פ\"ב דף ט\"ז) גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע כל הבירה ומחזיר מריש לבעליו. דרך העכו\"ם שסובלין גופם ומראין לכל אדם שהם טהורים ומענין ומסגפין עצמם ברעב ועושין טהרה במה שהוא נגלה ולבם מבפנים מטונף ומגואל ועל כן אמר הנביא (ישעיה ס) המתקדשים והמטהרים אל הגנות כלומר מראין עצמן קדושים וטהורים והן אוכלי בשר החזיר השקץ והעכבר. ועל כיוצא בזה אמר שלמה (משלי ל) דור טהור בעיניו וגו' דור מה רמו עיניו ועפעפיו ינשאו. דור חרבות שניו ומאכלות מתלעותיו לאכול עניים מארץ וגו'. אבל כונת התורה שינקה האדם הפנימי תחלה להשליך מלבו שקוצי החטא ולהחזיר גזלות וחמסים שבידו ולבקש מחילה מחברו אם חטא לו, ואחר שטבל לבו בפנימיותו ונהג בו כל מיני טהרה ונקה אותו מעון יש לו לנהוג טהרה בנגלה כגון תענית וטבילת הגוף, וכענין שאמר הנביא (יואל ב) וקרעו לבבכם ואל בגדיכם שובו אל ה' אלהיכם, כיוון הכתוב לומר שטהרת הפנימי קודם ועל כן צריכין כל ישראל בראותם צרה מן הצרות להכניע לבם ולהתפלל אל ה' ולהתעסק תחלה בטהרת הפנימי ואח\"כ בטהרה הנגלה: \n",
+                "<b>כשהמטר</b> נעצר אין צרה גדולה מזו ומתוך צרה זו חוזרים למוטב ומתפללים בלחש, וזהו שאמר בכאן ה' בצר פקדוך צקון לחש והקב\"ה נותן מטר בזכות התפלה שכן אמר הכתוב (איוב לו) הן על כפים כסה אור. יאמר כי הקב\"ה כשירצה יכסה הגשם ויעלימנו ועל העננים יצוה מהמטיר עליו מטר וכשהוא רוצה ויצו עליו כלומר על העב שתבא ותמטיר, במפגיע כלומר בתפלה שיתפללו בני אדם שהרי בידוע שהוא ית' אבי המטר שכן הקב\"ה אומר לאיוב (שם לח) היש למטר אב או מי הוליד אגלי טל. יאמר היש למטר אב זולתי אני שהוא בידי ולא מניתי עליו שר ומושל, וכן דרשו ז\"ל (תענית פ\"ק דף ב) שלש מפתחות לא נמסרו ביד שליח, ואלו הן מפתח של חיה מפתח של גשמים מפתח של תח\"ה ואלף של אגלי נוספת והוא מענין גלות מים, ובא לומר שאין המטר והטל נמסרים ביד שליח, וכן כתיב עוד (שם לו) כי יגרע נטתי מים יזוקו מטר לאדו יאמר כי הקב\"ה כשירצה הוא מגרע המטר לפעמים שאפילו טפה אחת לא תרד זה הוא נטפי מים, ופעמים כשירצה יזוקו מטר לאדו כי השחקים יורידו מטר מזוקק אל העב וכן כתיב אחריו (שם) אשר יזלו שחקים ירעפו עלי אדם רב. ביאר בזה כי אותם שיזיקו המטר על העב הם השחקים. עצירת המטר אות ועדות על העונות שכן מצינו בירמיה הנביא ע\"ה שהודיעו הקב\"ה שיהיה רעב בארץ והוא שכתוב (ירמיה יד) אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרות. ולשון בצורות מניעת המטר שהפירות ביוקר ומעות ביוקר והזכיר בתוך מליצתו (שם) כי גם אילת בשדה ילדה ועזוב כי לא היה דשא ופראים עמדו על שפיים שאפו רוח כתנים כלו עיניהם כי אין עשב, אם עונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך כי רבה משובותינו לך חטאנו. יאמר כי גם אילת שהיא רחמנית ילדה ילדיה ועוזבת אותם והולכת לבקש מרעה כי לא היה דשא ופראים עמדו במקומות הגבוהים ועומדים שם לראות אם יראו עשב בשום מקום וילדו שם. וענין שאפו רוח שלא היה להם הנאה בעמדם על שפיים אלא שאיפת הרוח בלבד. ולשון שאיפה הוא המשכת הרוח אל האף או האויר כאלו כלו עיניהם מרוב הביטם למרחוק ולא ראו עשב, וסמך לכל זה אם עונינו ענו בנו כשראה הנביא הרעב שיהיה פתח ואמר אם עונינו ענו בנו, ולא אמר אם עונותיהם כי רצה לכלול עצמו עמם כדרך שעשה מרע\"ה שאמר (שמות לד) וסלחת לעונינו וגו', יאמר אם עונינו העידו בנו בהיות מניעת המטר בארצנו ולא בארצות האומות הנה זה עדות כי על עונותינו אנו לוקין עשה למען שמך הנקרא עלינו כי רבו משובותנו כלומר עונות רבים יש עלינו ע\"ז, ומעשה החמס והגאוה ושמוע לנביאי השקר ולא לנביאי האמת ולכך אמר רבו: כשהמטר נעצר ראוים ישראל לשוב להקב\"ה ולקרא לפניו שכן אמר ירמיה הנביא ע\"ה (ירמיה יג) וימנעו רביבים ומלקוש לא היה וכתיב בתריה הלא מעתה קראת לי אבי אלוף נעורי אתה. כלומר ראוי אתה שתקרא לי אבי בהמנע המטר כדי שאתננו לך: \n"
+            ]
+        ],
+        "Consolation": [
+            [
+                "<b>נחמו</b> נחמו עמי יאמר אלהיכם (ישעיהו מ׳:א׳). מדותיו של הקב\"ה מדה כנגד מדה שהרי בפרשה של מעלה הזכיר ענין מלך בבל ששלח ספרים ומנחה לחזקיה ואף ע\"פ שמלך בבל זה עובד עבודה זרה היה מצינו שהקב\"ה שלם לו שכרו במדה כנגד מדה לפי שכיבד להקב\"ה, שכך אמרו במדרש שיר השירים מרודך בלאדן עובד לחמה היה והיה למוד לאכול בשש שעות וישן לו עד תשע שעות וכיון שחזר גלגל חמה בימי חזקיה ישן לו ועמד ומצא שחרית בקש להרוג כל חיילותיו אמר להם הנחתם אותי ישן כל היום וכל הלילה אמרו לו יומא הוא דהדר אמר להן ואי זה אלוה החזירו אמרו לו אלהיו של חזקיהו מיד וישלח ספרים ומנחה אל חזקיהו הה\"ד (ישעיהו ל״ט:א׳) בעת ההיא שלח מרודך בלאדן, שני שמות היו לו כי המנהג בארצות שיש שרים נקראים ב' שמות ומה היה כתוב בהם שלם לחזקיהו שלם לאלהא רבא שלם לירושלים כיון שיצאו הספרים נתיישב דעתו אמר לא עשיתי כהוגן שהקדמתי שלומו של חזקיהו לאלהיו מיד עמד מכסאו ופסע ג' פסיעות והחזיר הספרים וכתב אחרים תחתיהם שלם לאלהא רבא של חזקיהו שלם לחזקיהו שלם לירושלם אמר לו הקב\"ה אתה עמדת מכסאך ופסעת ג' פסיעות לכבודי חייך שאני מעמיד ממך שלשה מלכים ששולטים מסוף העולם ועד סופו ואלו הן, אויל מרודך נבוכדנצר בלשאצר, והנה חזקיהו שמח על הספרים והראה כל גנזיו לשלוחי מלך בבל כענין שכתוב (שם) וישמח עליהם חזקיהו ויראם את בית נכאתה את הכסף ואת הזהב וגו'. ודרשו רז\"ל בית נכאתה שנכת סנחרב תרגום וינשכו ונכיתו, וידוע כי דרך הדבורים לנשוך. ועל כן המשיל חיל סנחריב לדבורים שיש בהם ארס וכמוס עמהם הדבש והשעוה ואין אדם רשאי ליקרב וליקח מהם אא\"כ ימיתום בעשן כי המנהג לשרפן באש כן אירע בחיל סנחריב שנשרפו באש וזהו (שם י) ומתחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש, והיה זה ע\"י מלאך שנא' (שם לז) ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף. ויש מרז\"ל סוברים ספר תגין הראה להם, ואין הכונה בראיית ספר התורה בלבד אלא שלימד אותם חכמת התגין שבכל אות ואות ואל מה שירמזו, ונראה לי שזה נרמז בכתוב הזה שאמר ויראם את בית נכאתה ולא אמר את כל בית נכאתה כמו שאמר ואת כל בית כליו, ועל כן אפשר כי הכונה כשאמר ויראם את בית על ספר תורה שתחלתו בי\"ת של בראשית כיוון לומר גם נכאתה כתוב בה\"א לרמוז על ה' חומשי תורה, וזה שאמר אחרי כן את הכסף ואת הזהב וגו' כי הראה להם את הכל גנזי הנפש וגנזי הגוף והקב\"ה חרה לו על הענין ושלח לו על ידי ישעיה (שם לט) הנה ימים באים ונשא את כל אשר בביתך וגו' לא יותר דבר אמר ה' זהו גלות בבל, ומבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד אלו חנניה מישאל ועזריה והיו סריסים בהיכל מלך בבל והשיב לו חזקיה טוב דבר ה' אשר דברת כי יהיה שלום ואמת בימי, הרי לך מדה כנגד מדה בזכות ג' פסיעות שפסע מרודך מלך בבל מכסאו העמיד הקב\"ה ממנו ג' מלכים, וזה שכתוב במפלת בבל (שם מז) רדי ושבי על עפר בתולת בת בבל שבי לארץ אין כסא בת כשדים אין כסא בטלה זכותו של אותו כסא, אף כאן מדה כנגד מדה אמר נחמו נחמו עמי לפי שחטאו בכפלים שנא' (איכה א׳:ח׳) חטא חטאה ירושלים ולקו בכפלים שנא' (ישעיהו מ׳:ב׳) כי לקחה מיד ה' כפלים וגו' וראוי שיתנחמו בכפלים שנא' נחמו נחמו עמי: \n",
+                "<b>ובמדרש</b> נחמו נחמו עמי אמר הקב\"ה לחזקיה כשהתנבא ישעיה גלות על ישראל היה לך לנחם את בני ולא חששת להם כי אם לעצמך שאמרת (שם לט) כי יהיה שלום ואמת בימי, וכיון שאתה מנהיגם והיה לך לנחמם ולא נחמתה אני אנחם אותם הה\"ד נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם, ופסוק זה מדבר עם הנביאים שינחמו את ישראל, או יאמר נחמו עמי את ירושלים כמו שאמר דברו על לב ירושלים, והכלל כי הנביא מנחם את ישראל בקיבוץ גליות כי מלאה צבאה השלימה זמן גלותה כי נרצה עונה נשלם עונשה כמו (ויקרא כו) אז תרצה הארץ, וכן (בראשית טו) כי לא שלם עון האמרי עונש האמרי, כי לקחה מיד ה' כפלים הכפל יוכל להיות פעם ושתים ושלש כמו (יחזקאל כא) ותכפל חרב שלישיתה, כלומר ג' פעמים תכפל, או כפלים רצה לומר שתים על שתי גלות שגלו ישראל גלות בבל והגלות הזה, ולמה היה זה בעבור כל חטאתיה. וי\"ת ארי קבילית כס תנחומין מן קדם ה' כאלו לקת על חד תרין בכל חטאתיה, ואמר קול קורא במדבר ואמר פנו ישרו כי ימצאו במדבר ובערבה דרך סלולה כאלו פנו וישרו אותה להן בני אדם, וטעם לאלהינו כי הוא מנהג העם הזה היוצא מן הגלות, כל גיא ינשא דרך משל כי העליה והירידה בהרים תייגע הולכי דרכים והם לא ייגעו ולא ייעפו, והיה העקוב הוא הדרך המעוות, והרכסים ענין גבהות מלשון (תהלים לא) מרוכסי איש, ונגלה כבוד ה' אז כשיצאו מהגלות ביד רמה וימצאו אפילו במדבר מים וכל צרכם כמו שכתוב (ישעיה מט) לא ירעבו ולא יצמאו אז ונגלה כבוד ה' לעיני כל העמים וראו כל בשר יחדו זו ראיית הלב. כי פי ה' דבר כשיראו שיתקיימו הנבואות ידעו אז כי הנחמות הללו שדברו הנביאים על פי ה' דברו אותם. קול אומר קרא קול נבואה קורא לנביא ואמר הנביא מה אקרא והשיב הקול שיקרא כל הבשר חציר כלו' כל הגוים שיבאו על גוג ומגוג שימותו רובם, כל הבשר הוא דרך הפלגה, וכל חסדו אפילו עשו חסדים לא יזכרו להם כי עונותיהם רבו ועוד שהרעו לישראל ויקבלו עונשם, והמשילם לחציר ולציץ השדה שהם יבשים תכף והציץ נופל ג\"כ ברוח נושבת ומפני שדעת האומות שלעולם לא יפלו ממעלתם אלא יתקיימו בהצלחתם כעשב הלח המתקיים בלחותו במקום המים על כן אמר כנגד זה ודבר אלהינו יקום לעולם כלומר שיתקיימו דברי הנביאים מפי השי\"ת שמבטיחים אותם במעלתם שתחזור להם השררה באחרית הימים. על הר גבוה עלי לך דרך משל כי הרוצה להשמיע קולו עולה למקום גבוה ולפי שירושלים עיקר א\"י וכן ציון כי שתיהן עיר א' לפיכך שם אותם בדברי הנבואה כאלו הם מבשרות שאר הערים, ופירוש מבשרת ציון את ציון המבשרת וכן מבשרת ירושלים, הרימי אל תיראי אל תפחדי מלבשר אמרי לערי יהודה הנה אלהיכם כי על כל פנים ישיב כבודו בירושלים, והזכיר יהודה בשביל ירושלים ועוד כי המלכות ליהודה. ואמר בחזק יבא פי' ביד חזק ולפי שגאולת מצרים היתה ביד חזקה שנאמר (שמות יג) כי ביד חזקה הוציאנו ה' ממצרים הוא לשון נקבה וכן היתה השירה גם כן בלשון נקבה (שמות טו) אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת ובא אחריה גלות כי כן דרך הנקבה שהיא מתעברת ויולדת וחוזרת ומתעברת ועל כן הזכיר בגאולה העתידה בכאן ביד חזק בלשוך זכר. וכן השיר של עתיד בגאולה זו בלשון זכר שנא' (תהלים צז) שירו לה' שירו חדש שהגאולה העתידה אין אחריה גלות, הנה שכרו אתו שיתן שכר לבוטחים בו בגלות ופעולתו שכר פעולתו כלומר שכר הפעולה לפועלי אמת אתו היא (ישעיה מ) כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא עלות ינהל, כמו רועה טוב שירעה עדרו שיקבץ הטלאים הקטנים שלא יכלו עדין ללכת כשאר הבהמו' ויקבצ' מזה אחד ומזה אחד וישאם בחיקו והעלות שהם אמותיהם ינהל לאטם ולא ידפקם, כן השם יתעלה ינהל לישראל מהגלות לאטם ויסמוך כל חולה וכל נשבר, ואמר עדרו ולא עדר שהעדר שהוא שלו חומל עליו יותר מן העדר שהוא בשכירות, (שם) מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וכל בשליש עפר הארץ. יאמר הנביא מגבורת השי\"ת בבריאת העולם במעשה בראשית ראוי לאומות העולם שיאמינו גבורת קיבוץ גליות שיוציא את ישראל מעבודתם ומי שברא העולם נקל לפניך לעשות זה. ועוד הביא ראיה לקיבוץ גליות ממעשה בראשית לטעם אחר, והוא כי כשם שענין מעשה בראשית הוא סתום וחתום כן ענין הקץ הזה סתום וחתום, וכן נאמר לדניאל (דניאל יב) כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ, ולפי שראה ישעיה ע\"ה אורך הגלות הזה וראה שעתידין ישראל שיתייאשו ומרוב הצרות ומרוב ריחוק המקומות שהם מפוזרים מסוף העולם ועד סופו ומרוב שהם שקועים במצולה כמו שרמז דוד ע\"ה מתרעם על אורך הגלות הזה שאמר (תהלים ס\"ט) טבעתי ביון מצולה ואין מעמד זה שעבוד המס כענין שנא' (דברים יד) ואת כל היקום אשר ברגליהם זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו, באתי במעמקי מים אלו ארצות הרחוקות אשר מעבר לנהרי כוש שהם עמוקים ורחוקים, ושבולת שטפתני זה יהודה ובנימין, ועל כן היה מנחם אותם ומדבר על לבם ומביא להם ראיה לנחמה זו ממעשה בראשית ולפיכך אמר מי מדד בשעלו וגו'. כי כשם שמעשה בראשית היה ענין נקל אצל השי\"ת וכמו שארז\"ל לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב\"ה את עולמו שנא' (תהלים לג) בדבר ה' שמים נעשו וגו'. כן קיבוץ גליות דבר נקל אצל השי\"ת לקבץ אותם מכל הארצות אשר הדיחם שם ושמא תאמר בקושי ובכובד ת\"ל (ישעיה ס) מי אלה כעב תעופינה וגו'. המשיל קיבוץ גליות לעב וליונה מה עב מתפשט בעולם בשעה קלה כענין שכתוב (מלכים א יח) הנה עב קטנה ככף איש עולה מים ויהי עד כה ועד כה והשמים התקדרו עבים כן קיבוץ גליות נקל אצלו יתעלה, ומה יונה זו קלה בכנפיה לעוף יותר מכל שאר העופות שהרי שאר העופות פורחים ויגעים בעפיפתם לפי שהם פורחים בשתי כנפים אבל יונה זו אינה פורחת אלא באחת ונחה באחת ולפיכך אינה יגעה ועל כן נמשלה כנסת ישראל ליונה שנאמר (תהלים סח) כנפי יונה נחפה בכסף. שכשם שהיונה כל העופות יגעים בעפיפתן ונתפשים ויונה זו אינה יגיעה שהרי פורחת בחליפין וכנפיה מצילין אותה ומגינין עליה פעם בזו ופעם בזו כך כנסת ישראל מצות מצילות אותם פעם במצוה זו ופעם במצוה אחרת. ומה יונה זו אפילו הלכה בסוף העולם חוזרת לקינה בסוף והרוח מסייעה בעפיפתה, כן ישראל אף על פי שנתפזרו לארבע רוחות העולם הרוחות יביאום כיונה פורחת והרוחות יהיו מסייעין אותן בחזרתן לירושלים הוא שכתוב (ישעיה מג) אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי. וכי הרוחות יביאום אלא מלאכי הרוחות הוא שכתוב (שם מט) והביאו בניך בחוצן ובנותיך על כתף תנשאנה. וכן הזכיר הוא בעצמו ואמר (שם יח) לכו מלאכים קלים אל גוי ממושך וממורט אל עם נורא מן הוא והלאה גוי קו קו ומבוסה וגו', יאמר כי בזמן הגאולה יאמרו המלכים אשר מעבר לנהרי כוש לכו מלאכים קלים שילכו מלאכים קלים בספינות קלות הוא שאמר השולח בים צירים וגו', וישלחו אותם ויאמרו להם לכו אל גוי שהיה עד עתה ממושך וממורט בין האומות, והוא עם נורא מן הוא והלאה כלומר מעת שהיה לעם והוא נורא שבהם הראה הקב\"ה נפלאות ונוראות והוא גוי קו קו ומבוסה כלומר מעט מעט בוססו אותם האומות קו לקו ונהרים הם מלכי האומות. וכתוב עוד (שם כז) והיה ביום ההוא יחבוט ה' משבולת הנהר עד נחל מצרים הזכיר לשון יחבוט לשון נופל על חטים וזיתים שנא' (דברים כד) כי תחבוט זיתך כמו שחובט זיתים מן האילן וחובט חטים שהוא חובט החטה מתוך הקש והתבן כן יחבוט ה' לישראל מתוך האומות שהם מפוזרים ביניהם, ושבולת הנהר הוא נהר סמבטיון כמ\"ש (מ\"א יד) וזרם מעבר לנהר, עד נחל מצרים כי עד שם עתידין עשרת השבטים שיבאו ושיתקבצו עם אחיהם יהודה ובנימין (ישעיה יז) ואתם תלוקטו אלו יהודה ובנימין שהם הנפוצים. ועל זה אמר הכתוב בכאן מי מדד בשעלו מים המשיל גבורת קבוץ גליות לגבורת מעשה בראשית, ופירוש שעלו אגרופו והוא משל וכן הזרת והשליש משל, והכונה בכלן שיעור ומדה כי שער בחכמתו הגדולה במעשה בראשית כי זה השיעור של מי אוקיאנוס שהעולם עומד עליו צורך גדול הוא לעולם שיהיו המים ההם במדה ושיעור שתהיה הנקודה יכולה לעמוד עליו ושתהיה צפה על פני המים, והשיעור הזה שער אותו במאמר יקוו המים שהיתה הגזירה מלפניו שיתקבצו המים אל מקום אחד הוא ים אוקיאנוס ותראה היבשה, ואם היתה מדת המים ושיעורם יותר או פחות אין העולם יכול להתקיים, אלו היו יותר מזה השיעור מתוך שפע המים ומלואן העצום היתה הארץ נעה ונדה והולכת בדמיון הספינה שהיא עומדת בלבב ימים והרוח מעט מנענעה וכשהיא על שפת הים אשר המים שם מועטים עמידתה וקיומה שם יותר חזק ואין הרוח יכול לנענע אותה, וכן אלו היו מי אוקיאנוס שהנקודה יושבת עליהן פחות מזה השיעור אי אפשר לעולם להתקיים מפני חום השמש שבתקופת תמוז על אחת כמה וכמה לבני הדרום ששם השמש תדיר הוא שאמר שלמה בחכמתו (קהלת א) הולך אל דרום וסובב אל צפון, והנה קטנות הנקודה וגודל ריבוי המים כשיעור ומדה זו מסייע ומועיל בישוב העולם וגדותיו של אוקיאנוס מציעין הנקודה לגבולותיה סביב וזהו מי מדד בשעלו מים. כלומר שיער בחכמתו הגדולה המים שיהיו בזה השיעור אשר הם כדי שיתקיים העולם, ומזה אמר הכתוב (ישעיה מ) ומים תכן במדה, ושמים בזרת תכן, לפי שהשמים שטוחים הזכיר בהן מדת הזרת כי הדבר השטוח ימדדו אותו בזרת ובקנה, ולשון תכן מפני השטח שהוא צריך תכון שכתוב (שם) וימתחם כאהל לשבת. והכונה כשאמר בזרת במדה ושיעור כאלו מדדם בזרת ושלא יצטרכו להיות יותר מאותו השיעור שהוא לא בגובה ולא בארך וברוחב ולא פחות ממנו. וכן דרך האומן הבונה האהל למדוד אותו כמה יהיה גבהו וארכו ורחבו כדי שיוכל להתקיים כענין שכתוב בבית המקדש (מ\"א ו) והבית אשר בנה שלמה ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו, זהו ושמים בזרת תכן. הכינם מתוקנים ויפים בבריאתם במדה ושיעור כאלו תכנם בזרת, והסתכל איך אמר שלמה ע\"ה (משלי ח) בהכינו שמים שם אני שהוא מדבר בשם החכמה כמו שאמר (שם) לי עצה ותושיה וגו'. ביאר הכתוב כי הבורא יתברך נתיעץ בחכמתו איך יכין השמים בחקו חוג על פני תהום כשחקק והקיף אוקינוס שהוא כמו מחוגה נתיעץ בחכמתו איך ישאר המים על פני תהום (שם) באמצו שחקים ממעל כלומר כשאמר יהי רקיע יתחזק הרקיע ויתאמץ בעזוז עינות תהום כשקיבץ וצמצם המים שיהיה כל העולם מים במים וגזר שיתקבצו כל המים אל מקום אחד והוא מקום מועט נתקבצו ונתכווצו שם מפני פחד מאמר בזרת השי\"ת, וכל בשליש עפר הארץ, הכוונה בשליש במדה ובשיעור ג\"כ שהרי מקומות הארץ אינם שוים גם עפר הארץ אינה שוה אבל משתנה ואין מראה זה כמו זה ולא טעמו כטעמו ולא ריחו כריחו. וכן דרשו ז\"ל (בראשית לו) אלה בני שעיר החורי שהיו מריחים הארץ כחויא, כי בני החורי היו עובדי אדמה חכמים גדולים בטבע ובקיאין בריח העפר ובטעמו איזו נטיעה ראויה ליטע בעפר זה או אי זו גרגיר ראוי לזרוע בו. ושקל בפלס הרים. הכונה ששיער ההרים על פני כל הארץ כ\"א במקום הראוי לו כי ההרים צורך גדול הם לעולם שהן משברים את הרוח, ועל זה אמר הכתוב (איוב כח) לעשות לרוח משקל הוא שההרים משברין את הרוח והרי הוא יתברך מוציאו לפי הצורך כפי מה שיצטרכו התבואה והפירות ולפי מה שיצטרכו הגופות, וזהו שכתוב (עמוס ד) יוצר הרים ובורא רוח כלומר שברא ההרים בעבור הרוח שלא יאבד הישוב, וגבעות במאזנים, במדה גם כן, ויחס הפלס שהוא גדול להרים שהם גדולים ויחס מאזנים שהם קטנים לגבעות שהם קטנים מן ההרים, והוא שכתוב (תהלים קיד) ההרים רקדו כאילים גבעות כבני צאן יחס ההרים לאילים שהם גדולים וגבעות לבני צאן הקטנים, שכן דרך הבריות ששוקלין הדבר הגדול במשקל גדול והדבר הקטן במשקל קטן וכן כל דבר ודבר ראוי ליחס ולחבר אותו אל מה שהוא נאות וראוי לו. והכונה בכתוב הזה כי הקב\"ה ברא כל מעשיו במדה ובכונה ובענין חכמתו הגדולה ובשיעור טוב כענין שכתוב במעשה בראשית (בראשית א) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, ועל כן ינחם ישעיה הנביא ע\"ה לישראל בעניני מעשה בראשית ויאמר כי מי שעשה כל זה בלי עוזר יכול הוא להציל ישראל מיד אויביהם. והנה בכתוב הזה תמצא שהזכיר שלשה יסודות האש והמים והעפר ולא הזכיר יסוד הרוח לפי שהיסודות ההם נראים לעין דיסוד הרוח אינו נראה, והענין כי הכתוב הזה לא נאמר אלא כנגד הסכלים שלא יאמינו רק בנראה אבל החכמים לא יתמהו בזה אם יוציא את ישראל מן הגלות כי ידעו בחכמתם כי לא קצרה יד ה' מהושיעם. ואמר מי תכן את כל זה, רוח ה' לא היה מלאך ושרף שיעזרנו. וכן הוא אומר (ישעיה מד) נוטה שמים לבדו רוקע הארץ מאתי מי אתי כתיב. ואיש עצתו יודיענו. ומי איש שיודיענו עצתו כלו' שיתיעץ בבריאת העולם וזה שאמר את מי נועץ ויבינהו וגו' כלומר דרך תבונות שיש בבריאת עולם כענין שכתוב (משלי ג) כונן שמים בתבונה, וכשם שלא נטל עצה משום בריה במעשה בראשית ואפילו ממלאכים והכל תמהים ולא ידעה שום בריה סודו בבריאת עולמו כן ענין הגאולה לא ידע שום בריה סודו כשיושיע את ישראל ויקבץ אותם מן הגליות כענין שכתוב (צפניה ג) בעת ההיא אביא אתכם. הן גוים כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו הן איים כדק יטול. ואם תאמר איך יאבד הקב\"ה כמה אומות בשביל אומה אחת ת\"ל הן גוים כמר מדלי. כל האומות אין נחשבין כלום לפני ישראל כשם שאין הטיפה נחשבת כלום כשנפלה מן הדלי בעל הדלי לא יחשוב אותם כלל כי מי הדלי הם עיקר וכשחק מאזנים הוא הפחות והחסרון שהמאזנים חסרים ממשקלם לפי ששוקלין בו תמיד והוא נשחק ונפחת הוא מלשון (איוב יד) אבנים שחקו מים. וכשם שלא נודע החסרון הזה ואינו ניכר וכן לא נודעה טיפת המים שחסרה מן הדלי ואין חסרונו ניכר כך אומות העולם. הן איים כדק יטול פירוש אין צריך לומר שאר האומות שהזכיר בשם גוים שאפי' האיים והם היושבים בתוך הים והים מקיף אותם וכיבושן קשה אף הם כאבק דק יטיל אותם השי\"ת יפריחם ויפזרם. יטיל כמו ישא כמו (ישעיה כא) תזרם ורוח תשאם. (שם מ) ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה. נתן טעם לאיבודם וכי אינן חשובין כלום לפניו יתעלה לפי שהם כופרין בו ומכחישין ביכלתו שאין בו יכולת להוציא את ישראל מידם והעון ההוא לא יתכפר להם בשום עולה שיקריבו לפניו שלא יספיקו כל עצי הלבנון להבעיר אש וחיתו של לבנון כל החיות הנמצאים בו לא יספיקו לעולה לפניו, והזכיר לבנון לפי שהוא יער בארץ ישראל. כל הגוים כאין נגדו לפי שהזכיר שלשה כמר ושחק ודק ואף על פי שאינם חשובין כלום יש בהם מעט ממש לפיכך הזכיר כאן אין ואפס ותהו שאין בהם ממש. מאפס ותוהו נחשבו לו פחות מאפס כלשון הכתוב (תהלים סב) המה מהבל יחד שפירושו אם ישקל האדם עם ההבל במאזנים יחד הלא יהיה האדם פחות מהבל. ואל מי תדמיון אל ידבר עם האומות אתם חושבין כי כשם שהאלוהות שלכם אין בהם כח להציל כך הוא האל חלילה שתדמו ותערכו אותם כי הפסל נסך חרש וצורף בזהב ירקענו. החרש עושה הפסל מאבן או מעץ ואחרי כן מכסהו בזהב מי שהוא צורף כמו (שמות לט) וירקעו את פחי הזהב. ורתוקות כסף צורף הצורף נותן בו שלשלאות של כסף. המסוכן תרומה העשירים עושים פסל בזהב ובכסף שהזכיר למעלה אבל המסכן שלא יוכל לעשות כן יבחר לו עץ טוב שלא ירקב וממנו יעשה פסלו, כך הוא בטחונם בפסל, ומפני שבעבודת הפסילים שני חלקים יש עובד הפסל לפי שנעשה מתחלה לשם כוכב פלוני ובכח השעות מוריד בו רוחניותו וכחו של כוכב וחושב כאלו עובד את הכוכב עצמו וחושב שיצליח בעבודה זו ואומר כי כיון שהכוכבים מנהיגים את העולם השפל ראוי לעבדם וע\"כ היו האומות עושין הפסילים זה של זהב וזה של כסף וזה של עץ כל אחד כפי יכלתו כי היו מורידין שם כח הכוכב וזה צלם הזהב שעשה נבוכדנצר לשמש. ויש שעובד את הפסל אל הצורה בעצמה הנעשית מעץ או מאבן וחושב שהיא מריעה ומטיבה כי היתה מחשבתם שהצורות עצמם ייטיבו וירעו ויעשו להם קרבנות והקטרות ונסכים, כן היה בדורות הראשונים בין האומות אשר אין להם חלק בתורה אמונת הכוכבים הבאים לאמונת הצלמים, והנה הראשונים טעו מרוב חכמה והאחרונים מאין חכמה כי אם פחיות ובל ידעו מה. וזהו שהיה הנביא מוכיחם ואומר (ישעיה מד) ולא ישיב אל לבו לא דעת ולא הבונה לאמר חציו שרפתי במו אש וגו' וכתיב (ירמיה י) כתמר מקשה המה ולא ידברו וגו' נראה לכל זה שהיו סבורין שהצורות ההן עצמן יש להם כח להיטיב ולהרע, והיה הענין שלא נתנו אל לבם שיהיה לעולם בורא ומנהיג מטיב לטובים ומריע לרעים אבל העולם מאין מנהיג ובורא כמו דבר שנפל במקרה. והיו אומרים הדברים האלה שאנחנו עובדים ומכבדים כן עשו אבותינו ובעבודה זו היו מצליחים וכן אנו אחריהם, והנה הרגילו כן דור אחר דור וחשבו כי הדברים ההם עיקר ואין לדרוש בורא ומנהיג ואלו הן דרכי האמרי שהזכירו רז\"ל, ועל כן אמר הכתוב אחריו (ישעיה מ) הלא תדעו הלא תשמעו וגו', הזכיר ג' ענינים שבהם ידע האדם או יבין מעצמו זהו הלא תדעו כלומר מדעתכם מי הוא אדון העולם או ילמוד מאיש אחר שילמדהו זה שאמר הלא תשמעו כלומר אם לא תדעו מדעתכם הלא תשמעו ממה שקוראים בספרים, או ישמע מן המגידים דרך קבלה זהו שאמר הלא הוגד מראש לכם. והיא הקבלה שהיא מראש מימים קדמונים. הלא הבינותם מוסדות הארץ, אמר זה כנגד הפסל אם יש בכם דעת תוכלו להבין שיש לעולם בורא ומנהיג ממוסדות הארץ והם ד' יסודות אש רוח ומים ועפר ומזה תוכלו ללמוד כי העולם הזה המתנהג בארבע יסודות מנהיג יש לו שבראו בסדר מסודר ולא נפל כן במקרה שהרי ד' יסודות הם הפכים ויש מחלוקת ביניהם וטבעם משתנה זה מזה, כי האש חם ויבש והמים בהיפך קרים ולחים ושניהם סדורים זה על זה והאויר שביניהם לא ימנע האש ולא המים מלעבור בתוכו אם כן מי שם גבול לאש שלא ירד ממקומו ולמים שלא יעלו ממקומם עד שיפגשו זה בזה ונמצא מחלוקת ביניהם וינצח הגובר כמו שאנו רואים באש ובמים אשר בינינו כשיפגשו זה בזה אם כן מי יוכל לומר שזה היה במקרה בלא הנהגת מנהיג ששם טבע האש שלא ירד אלא יעלה ועליתו גם כן שם לו גבול ולא יכול לעלות אלא עד גלגל כי שם גלגל הלבנה חזק בטבע מגלגל האש שלא יוכל האש לעברו אע\"פ שטבעו לעלות, וכן שם טבע המים לרדת ולא לעלות ובירידתם גם כן שם גבול ולא ירדו אלא עד הארץ כי שם לארץ טבע קשה וחזק לעמוד כנגד המים שהם לחים ורכים והארץ יבשה ולא יעברוה המים, וכן שם האויר בין האש ובין המים להפריד ביניהם לפיכך האויר חם ולא דומה בחומו לאש ובלחותו למים, ומי יאמר שיהיה כל זה אלא במסדר חכם שם כל אחד מהם בסדר שיוכל לעמוד וכל אחד יעמוד בסדרו לא ישתנה לעולם, ודבר שהוא במקרה לא יהיה על סדר אחד קיים אלא פעם יהיה כך ופעם יהיה כך. ומטעם זה יש להכזיב דעת האומר כי העולם נהיה כן במקרה מבלי בורא שבראו. והמשל בזה אם ישפוך אדם דיו על הנייר פתאום אי אפשר שישאר עליו צורת הכתב מסודר והשיטות נקראות כמו שיהיה בקולמוס, ומי שמביא לפנינו כתב מסודר בסידור שוה ונכון ואמר כי נשפך זה על הנייר ונעשית צורת הכתב עליו היינו ממהרים להכזיבו שאי אפשר זה מבלי כונת מכוין ואם בדבר זה כך כל שכן בדבר שמלאכתו יותר דקה ותיקונו וסידורו רחוק ועמוק עד אין תכלית. היושב על חוג הארץ ויושביה כחגבים. כאלו אמר היושב על השמים כי הם חוג הארץ כמו שיעשה אדם במחוגה העגולה כי למחוגה שקורין קאמפא\"ס בלעז יש שתי אצבעות האחת יעמיד ובשנית יקיף את העגולה, והנה נקודה תוך העגולה וארץ כמו הנקודה כי היא התחתון שבעגולה והשמים סביב הארץ כמו העגולה, ואמר היושב דרך משל כי אין לו מקום יתעלה מכל דמיון ודרך היושב על מקום גבוה מאד ידמה לו הגדול קטן וע\"כ אמר ויושביה כחגבים כענין שכתוב (במדבר יג) ונהי בעינינו כחגבים. הנוטה כדוק שמים פי' דוק יריעה שיעשה ממנה אהל. הנותן רוזנים לאין ומראה להם שיש אדון בעולם מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם. שופטי הארץ שמתגאים בגדולתם ובוטחים בחילם כתהו עשה ההריסה והביטול איננו מעשה אבל הוא כמו (ישעיה לד) ונטה עליה קו תהו. אף בל נטעו אף בל זורעו וגו' כל כך יתנם לאין עד שיאמרו עליהם לא נטעו ולא זורעו. ובל שרש בארץ גזעם כענין שכתוב (נחום ג) ולא נודע מקומו אים, וב' פעמים אף לרבות דרך הפלגה כמו (בראשית מג) גם אנחנו גם אתה גם טפינו. וגם נשף בהם וייבשו כמו נשב מן (תהלים קמג) ישב רוחו. וכן (שמות טו) נשפת ברוחך. ואל מי תדמיוני ואשוה, פירוש אל מי תוכלו לדמות אותי שיהיה שוה לי כלומר להרבה כחות תוכלו לדמות אותי אבל לא שאשוה לאחד מהם כי אני יחיד וקדוש ונעלה ממחשבותיכם. שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וגו', אחר שאמר שיתכוונו בארבע יסודות ובשמים הנטוי עליהם כאהל חזר עוד ואמר שיסתכלו בכוכבים לפי שהם גופים עצומים וראו בעין הלב מי ברא אלה כי נבראים הם ולא בוראים שהרי יש לכם להבין בדרכי החכמה שהעולם מחודש וכיון שהוא מחודש יש לו מחדש כי הדבר המחודש לא חידש את עצמו ואותו המחדש לא יתכן להיות אלא אחד כמו שהתבאר במופת בדרכי החכמה א\"כ הכוכבים שהם רבים ברואים הם ולא בוראים, וראו גם כן בעין הלב המוציא במספר צבאם. מה שאין יכולת באדם לספור אותם. והנה השי\"ת קרא שם לכ\"א מהם כלומר שם הנאות לו לפי הדבר שנברא בעבורו כי כל כוכב וכוכב יש לו כח וממשלה על השפלים כל אחד על מין ידוע שנותן בו כח לעשות מלאכתו, והוא שאמרו רז\"ל אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה מכה אותו ואומר לו גדל שנאמר (איוב לא) הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ. מרוב אונים מרוב כחות שיש לו לכל אחד מהם על השפלים ולפי הכח והממשלה שיש לו לכוכב הוא שמו ושכל אחד מהם הוא אמיץ כח לא ישתנה ולא יפסד כשפלים שהם משתנים נפסדים ונעדרים, אבל בנבראים של מעלה איש מהם לא נעדר לעולם בשום העדר לא בכלו ולא במקצתו לפי שאינם בעלי חסרון אבל הם שלמים בבריאתם: \n",
+                "<b>ולפי</b> שישראל קבלו עשרת הדברות שתחלתם אנכי יזכו שהקב\"ה ינחם אותם במלת אנכי הוא שכתוב (ישעיהו נ״א:י״ב) אנכי אנכי הוא מנחמכם. וצוה לנביאים שינחם אותם שנאמר נחמו נחמו עמי, ועל כו כשהתנבא ישעיה הנביא ע\"ה נחמה זו על קיבוץ גליות פתח במעשה בראשית מי מדד בשעלו מים וחתם בכוכבים ואמר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וגו' וכונתו לומר כי מי שהיה לו יכולת לבריאת שמים וארץ ויש מאין ויש לו גם כן יכולת להוציא במספר הכוכבים יכול הוא להוציא את ישראל מן הגלות מיד אויביהם, ומה שאמר בכאן על הכוכבים לכלם בשם יקרא נתן רמז לישראל שנמשלו ככוכבים שהן עתידין שיעלו כלם לירושלים כאלו כל אחד נקרא בשמו. ומה שאמר גם כן איש לא נעדר רמז לישראל שלא יחסר אחד מהם מן החיים שבאותו זמן שלא יבאו לירושלים הוא שכתוב ביחזקאל (לט) וכנסתים על אדמתם ולא אותיר עוד מהם שם. ובהיות כל ישראל יחדו במקום אחד אז תהיה השמחה גדולה והנחמה שלימה ותמלא הארץ דעה וחכמה (ישעיהו ל׳:כ״ו) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא. וכתיב (שם נא) כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה. וכתיב (שם) כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושלים תנוחמו: \n"
+            ]
+        ],
+        "Chanukah Lights": [
+            [
+                "<b>אור</b> זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה (תהילים צ״ז:י״א). דרך הכתוב לכנות כלל כל הטובות שבעולם בלשון אור ואין הכונה אור ממש אלא שלוה והשקט וכבוד ובריאות מלשון (מגילה ח) ליהודים היתה אורה ושמחה. (ישעיהו ס׳:א׳) קומי אורי כי בא אורך, (שמואל ב כ״ב:כ״ט) כי אתה נרי. הכל כלל טובת העולם. וכן תמצא בהפך שהכתובים קורין כלל כל הרעות חשך כמו (קהלת ב׳:י״ד) והכסיל בחשך הולך ומי שמתעצב ומתרעם על ימיו קורא הכתוב ימיו חשך כמו שמצינו באיוב שאמר (איוב ג׳:ד׳) היום ההוא יהי' חשך עד שתמצא במי שנותן עצה שאינה הגונה שקראו הכתוב מחשיך הוא שכתוב (איוב ל״ח:ב׳) מי זה מחשיך עצה במלין. ויתבאר מזה שעצה ההגונה היא האורה ושאינה הגונה היא החשך לפי שהחשך כלל הרעות והאור כלל הטובות הוא שכתוב (ישעיהו מ״ה:ז׳) יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע, העמיד השלום במדרגת האור והעמיד הרע במדרגת החשך, וזהו שאמר בכאן אור זרוע לצדיק כלומר כל הטובה והשלוה לצדיק שהרי רוב הצרות הבאות על האדם הוא בעצמו סבה להנה והוא הגורם להביאם עליו וזה מצד החטא שאם הוא חלוש וצרות רבות באות עליו אע\"פ שאותן הצרות מאת הש\"י באו לו אין חפץ השם בהם שהוא ית' היה רוצה בו שלא יחטא ולא יבואו עליו צרות הוא שאמר ירמיה ע\"ה (איכה ג׳:ל״ג) כי לא יזנח לעולם ה'. כי לא ענה מלבו ויגה בני איש, לעות אדם בריבו ה' לא ראה, יאמר אין הקב\"ה מואס בריותיו ולא מענה אותם מרצונו וחפצו ולא ראה הש\"י לעות אדם בחטא שעשה והוא שהש\"י הטוב הגמור כאמרו (תהלים קלה) טוב ה' לכל ואין חפצו ברע כלל כאמרם אין דבר רע יורד מן השמים, ואם תאמר כיון שהרחיק חפצו מן הרע אם כן הצרות הבאות על האדם מקרה הם ואינם מאתו יתעלה ועל כן כתיב אחריו (איכה ג׳:ל״ז-ל״ח) מי זה אמר ותהי ה' לא צוה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב בודאי הכל מאתו יתברך בהשגחה מכונת ומאתו יתעלה הרע והטוב הכל במשפט. ומאחר שהוא כן מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו. פירש על חטאיו ודאי יש לו להתאונן כי הם סבת צרותיו ועל כן הצדיק הגמור שלא חטא הוא בתכלית השמירה וההשגחה וראוי הוא להיותו כלל כל טובות העולם שקראן אור זרוע. לפי שהוא הדבק בשם יתברך כן השגחת הש\"י דבקה בצדיק. ומצינו מעשה בתלמוד (תענית דף כה) בצדיק גמור אחד שהיו עזיו הורגות את הזאבים שכל כך היה נשמר ממקרי העולם שאפי' בבהמות שלו היה טבעו של עולם משתנה ולא די שהבהמות שלו לא היו יראות מן הזאבים אלא שהיו הורגות אותם וכך אמרו כל חדא וחדא אתיא דובי בקרנהא, ואמר לצדיק לשון יחיד רמז למה שאמרו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים שנא' (משלי י׳:כ״ה) וצדיק יסוד עולם, וכן הכתוב אומר (שמואל א ב׳:ט׳) רגלי חסידיו ישמור חסידו כתיב. ולישרי לב שמחה אחר שהזכיר ענין הצדיק הנשמר מן המקרים לרוב מעלתו וזכותו כי ישרי הלב והם המדברים היושר והחושבים אותו בלבם ושאין מעלתם גדולה כל כך כמעלת הצדיקים שיהיו נשמרים מן המקרים כשיבאו עליהם מקרים אינם בועטים בהם ולא קצין ביסורין אלא מצדיקין עליהן את הדין ומקבלין אותן בשמחה לפי שהמה היודעים שהם מזבח כפרה להם:  ",
+                "<b>ועוד</b> יש לפרש אור זרוע לצדיק אור ממש וזהו רמז לאור הנברא ביום ראשון שדרשו ז\"ל עליו וירא אלהים את האור כי טוב ראה שאין העולם כדאי להשתמש בו עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבא. וביאור לצדיק לנפש הצדיק שהנפשות נבראו ביום ראשון עם בריאת האור. שכן תמצא באיוב (לח) איזה הדרך ישכן אור וכתיב בתריה הידעת כי אז תולד ומספר ימיך רבים. יאמר הקב\"ה לאיוב אם אתה יודע ומבין נתיבות הוית האור ידעת בודאי כי אז תולד כלומר כי מאז נולדת עמו ומיום ראשון של בריאת העולם אתה יכול לספר עניניו כי שם היית עמו, זה מספר ימיך רבים רמז לו כי הנפשות נבראו עם בריאת האור ביום א', והוא שייסד הפייט הלוי ז\"ל תכן נשמות עם האור הראשון תחלת דבר ה'. ולפי שהאור והנפש נבראים ביום ראשון קיימים ונצחיים לעד תמצא שייחד אותם הכתוב במעשה בראשית בלשון ויהי מה שלא תמצא כן בשאר הנמצאים אלא שאומר ויהי כן בלתי שיחזור הדבר הנברא בעצמו והוא אמרו (בראשית א׳:ג׳) ויהי אור (שם ב) ויהי האדם לנפש חיה לרמוז כי נפש הצדיק קיימת נצחית כאור עצמו וכי נפש הצדיק זוכה ומעותדת למעלתו, ורז\"ל משלו בזה משל אמרו למה הדבר דומה למלך שהיה לו מנה יפה אמר זו היא לבני הה\"ד אור זרוע לצדיק. ומה שאמר זרוע להפלגת השכר הגדול ושפע התענוג הנפלא המתרבה לנפש הצדיק כענין הזריעה שאדם מוציא ממדה אחת כמה מדות כן נפש הצדיק זוכה של כל מצוה ומצוה לכמה מיני תענוגים לעוה\"ב, ועוד אפשר לומר שהזכיר לשון זריעה לפי שכל זריעה שבארץ המקרים שולטים עליה כגון השדפון והברד וכיוצא בזה, ובא לומר שהזריעה הזאת עליונית היא לא תפול תחת המקרה הוא שאמר שלמה במקום אחר (משלי י״א:י״ח) וזורע צדקה שכר אמת, כלומר שאר הזריעות הדבר תלוי בספק אם יבאו לידי קצירה לפי שאפשר שילקו בשדפון והזורע לא ימצא מה לקצור בעת הקציר אבל הזורע צדקה אין קצירתה תלויה בספק כי שכרה קיים לעוה\"ב, וזהו שכר אמת כלומר שכר אמיתי קיים ובא שֶכֶר ושָכָר בלשון שָפָל ושֶפֶל (קהל' י) ועשירים בשפל ישבו (שם יב) בשפל קול הטחנה:  ",
+                "<b>מעלת</b> האור הזה גדולה כי הוא מזון לנפש הצדיק כמו שהמאכל והמשתה מזון לגוף וזהו שכתוב (שמות כד) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו, אכילה ושתיה זו היא מזון הנפש, וזהו שאמרו רז\"ל אמר רבי יוחנן אכילה ודאית ר\"ל כי המזון שהגוף מתקיים בו הוא מסיבה אחר סיבה והאמצעיים רבים, אבל מזון הנפש מכח הסיבה וזו היא האכילה הודאית שאמר רבי יוחנן ממה שכתוב (משלי טז) באור פני מלך חיים כי אותו האור חיים נצחיים לנפש, וכבר ידעת כי אבותינו דור המדבר זכו אל המזון הזה שבכל יום ויום היה יורד להם מן שהיה מתולדות האור הזה הוא שעליו אמר שלמה בחכמתו (קהלת יא) ומתוק האור הזכיר מתוק על המן שהיה מתולדות האור, וכן תמצא במן שאמר הכתוב (שמות יו) וטעמו כצפיחת בדבש. ואמר לצדיק בלשון יחיד והיה ראוי לומר לצדיקים כמו שאמר ולישרי לב אלא בא לרמוז שאין הכל זוכין לאותה מעלה וכמו שאמרו בני עליה מועטים, ולישרי לב שמחה הסמיך שמחה לישרים ואור לצדיקים בא לרמוז שאין מעלת השמחה גדולה כמעלת האור כמו שאין מעלת הישרים גדולה כמעלת הצדיקים, ותמצא לעולם בסידור המדות בכתובים שהצדיקים קודמים לישרים, משה אמר (דברים לב) צדיק וישר הוא. דוד אמר (תהלים קמא) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך. ותקנו רז\"ל בתפלת ראש השנה ובכן צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו, ובא להודיע שעיקר השמחה היא האור והצדיקים הם הזוכים למעלת האור וכ\"ש למעלת השמחה והישרים זוכין למעלת השמחה אבל לא למעלת האור, והוא שאמרו רז\"ל אמר רב נחמן בר יצחק לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה צדיקים לאורה וישרים לשמחה, ובמדרש אור זרוע לצדיק זה משה כשנולד נתמלא כל הבית אורה שנאמר (שמות ב) ותרא אותו כי טוב הוא ואין טוב אלא צדיק שנא' (ישעיה ג) אמרו צדיק כי טוב כשירד מן ההר וקבל את התורה מה כתיב שם (שמות לד) כי קרן עור פניו הה\"ד אור זרוע לצדיק, כונת המדרש בכתוב הזה הוא שמשה רבינו מתחלת תולדתו היה ראוי להאיר את כל העולם ע\"י התורה שקבל בהר סיני, תחלה האיר את כל העולם במעשה המשכן שהיה דוגמת ביהמ\"ק וידעת כי בהמ\"ק הוא אורו של עולם שנא' (ישעיה ס) והלכו גוים לאורך. אחרי כן האיר את העולם במעשה הארון שבו היו לוחות הברית התורה והמצוה שהם אורו של עולם שנאמר (משלי יו) כי נר מצוה ותורה אור מצוה זו תורה שבעל פה כאדם המצוה לשלוחו שיאמר דברים שבעל פה למי שמשתלח, וכן לשון אמירה הוא שדרשו רז\"ל כי מאסו את תורת ה' צבאות זו תורה שבכתב ואת אמרת קדוש ישראל נאצו זו תורה שבעל פה, וכשם שאור הנה נאצל מאור השמש כך תורה שבעל פה נאצלת מתורה שבכתב. המשיל התורה לאור השמש לפי שהוא מן הנבראים הנכבדים העליונים שאנו רואים לעין שכן אמר דוד ע\"ה במזמור (תהלים יט) השמים מספרים כבוד אל, הזכיר נפלאות בתנועת הגלגלים ובמהלך השמש ואיך הוא המאיר לכל העולם, והזכיר אחריו תורת ה' תמימה להודיענו שעדיין יש אור גדול למעלה מן השמש הוא התורה ומזה אמר מאירת עינים כלומר יותר מן השמש כי אור השמש ממשלתו ביום ולא בלילה ואור התורה בין ביום ובין בלילה. ועוד שאור השמש פעמים שיקדר וילקה האור משא\"כ אור התורה שהיא מאירה לעד זהו שאמר עומדת לעד, ולפי סדר המזמור תקנו לנו רז\"ל והאר עינינו בתורתך לאמר אחרי יוצר המאורות מן הטעם הזה בעצמו לפיכך המשיל המצוה לנר והתורה לאור. והנה דוד ע\"ה המשילם לשניהם לנר ולאור שנ' (שם קיט) נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי. המשילה לאור השמש שהוא גדול מכל המאורות המושגים לעין והמשילה לאור הנר לפי שפעמים שתועלת הנר קרובה יותר מאור השמש שהרי יכול להשתמש בנר להכניסו בחורין ובסדקין מה שאין יכול להשתמש כן באור השמש. ואמר לרגלי לפי שהרגל מצוי להכשל והתורה מסלקתו מן המכשול כאדם ההולך בלילה ובידו נרו והוא בטוח שלא יכשל, ואמרו במדרש תהלים אמר דוד באתי לחלל את השבת האירה לי תורה שנא' (דברים ה) שמור את יום השבת לקדשו. באתי לנאף והאירה לי תורה שנאמר (ויקרא כ) מות יומת הנואף, הה\"ד נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי. נמצאת למד שהתורה אורה אור גדול על כל המאורות כלן ושהאיר משה רבינו את העולם בתורה ואחר כך האיר את העולם במעשה המנורה:  ",
+                "<b>ומן</b> הידוע כי מעשה המנורה ושאר כלי המשכן הכל היה רמז וציור לדברים שכליים, כשם שהיה גן עדן שדר בו אדם הראשון ונהרותיו ואילניו רמז לענינים רוחניים, זהו שתמצא כתוב בכלי המשכן (שמות כ״ה:מ׳) וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר. וזה יראה שראה בהר דוגמא שלהם עניני ידיעה וחכמה הנרמזים באלה. גם ידוע כי הדלקת נרות המנורה אצל השכינה לא מעלה ולא מוריד כי מי שכתוב בו (דניאל ב׳:כ״ב) ונהורא עמיה שרא וכתיב (יחזקאל מ״ג:ב׳) והארץ האירה מכבודו מה היה צריך לנרות בשר ודם, אבל הכונה היתה למעלת בהמ\"ק ולכבודו כדי לקבוע בנפש גודל מעלת הבית ולהגדיל ערכו בעיני כל רואיו, וכן דרך מלכי בשר ודם שמדליקין בהיכל שלהם כמה נרות דרך כבוד וחשיבות וכל שכן בבית המקדש שהיה אור העולם שצריך להדליק שם נרות ושתלבש הנפש מזה המורא והבשת ושיהיה המקום ההוא יראוי ומקודש בעינינו כמו שנצטוינו בתורה (ויקרא י״ט:ל׳) ומקדשי תיראו. וכן דרשו ז\"ל בתנחומא בפסוק (שמות כ״ז:כ׳) להעלות נר תמיד אמר הקב\"ה וכי לאורכם אני צריך מלך בו\"ד מדליק נר מנר דלוק שמא יכול להדליק מתוך החשך ואני מתוך החשך הוצאתי אורה דכתיב (בראשית א׳:ג׳) וחשך על פני תהום וסמיך ליה ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור הא לא אמרו נר תמיד אלא להעלות אתכם בפני כל האומות. ולמדנו מזה שהדלקת נרות במקדש כבוד גדול לישראל ולמקדש והמקדש יראוי ומתקדש בכך. ומזה נוכל להתבונן מנהג כל ישראל להדליק נרות בבתי כנסיות לפי שהוא דרך כבוד והדר לבית התפלה, וכל הזהיר בהדלקת נרות בביהכ\"נ הרי זה מכבד את הש\"י הוא שאמר הנביא (ישעיהו כ״ד:ט״ו) על כן באורים כבדו ה' ודרשו ז\"ל באילין פנסיא. וכבר ידעת הנס הגדול שהיה נעשה במנורת ביהמ\"ק בנר מערבי שלא היה בו שמן יותר מבשאר הנרות ושאר הנרות היו דולקין עד הבקר ונר מערבי היה דולק כל הלילה וכל היום כולו עד הערב שממנו היה מדליק שאר הנרות בין הערבים וזה היה עדות לישראל שהשכינה שרויה ביניהם הוא שאמר הכתוב (שמות כ״ז:כ״א) מחוץ לפרוכת העדות באהל מועד יערוך וגו', ואמרו רבותינו ז\"ל עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל. מאי עדות אמר רבא זה נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה שממנה היה מדליק ובה היה מסיים. ומצינו בתלמוד שהיו צדיקים בזמן בית המקדש שלא כבה נר מערבי כל ימיהם. כשם שמצינו שנעשה נס גדול בזמן הזה בנרות מתתיהו בן יוחנן כהן גדול שהיתה תשועה גדולה לישראל על ידן והרג במלכות יון אלף אלפים הוא ובניו שהיו גבורים גדולים וגבורתם הגדולה נתפרסמה באומות ופחדם נפלו על כל העמים, ואחר שחזרה המלכות לישראל וגברו בני החשמונים על מלכות יון בכ\"ה בכסלו נכנסו להיכל ומצאו פך אחד של שמן טהור ולא היה בו שיעור להדליק ממנו כי אם לילה אחד ונעשה נס והדליקו ממנו שמונה, ומה שנמשך הנס ח' לא פחות ולא יותר יש שפירשו שמקום הזיתים שמשם מביאין השמן היה מהלך ד' ימים וחוזרין בד' ימים הרי ח' ולפיכך נמשך להם הנס ח' ימים כדי שילכו ויחזרו ויביאו שמן טהור. ועוד שאם תתבונן תמצא כי רוב הדברים שבמקדש היו מתגלגלין בחשבון ח', כי הכהן הגדול היה לובש ח' בגדי כהונה חשן ואפוד ומעיל וכתנת תשבץ מצנפת ואבנט מנכסי בד והלוים היו משוררים בח' כלים למנצח על נגינות על מחלת על עלמות שיר והרביעי קראו הכתוב המשא ממה שכתוב (ד\"ה טו) וכנניהו שר הלוים במשא יסר במשא כי מבין הוא, והוא קול חזק וגבוה מלשון (בראשית כ״ט:י״א) וישא את קולו למנצח על שושנים למנצח על הגתית על השמינית, שמנה דברים של ריח טוב בין שמן המשחה והקטרת ארבעה בשמן המשחה והן מור וקנמון וקנה וקדה, וארבעה בקטרת נטף ושחלת וחלבנה ולבנה, שמנה בדים ב' בדי הארון ב' בדי השלחן שני בדים למזבח הזהב וב' בדים למזבח העולה. אף הקרבנות אחר ח' ימים דכתיב (ויקרא כ״ב:כ״ז) ומיום השמיני והלאה ירצה. שמנת ימי המילה, שמנה חוטין של ציצית, שמנה מחיצות לנבואה. ועוד יש בזה טעם אחר והוא כי חשבון ח' רמז לשמן המשיח שהוא על מעלת שמנה, וידוע כי חשבון שמנה הוא אחר הז' במעלת האחד ובזמן המשיח יחזרו כל האומות לאמונתנו הוא שכתוב (צפניה ג׳:ט׳) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד. וכתיב (זכריה י״ד:ט׳) ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ולפי שהעולם הזה הוא על מעלת שבעה ומזה היתה מנורת המשכן והמקדש בז' נרות, חייבה החכמה להיות זמן המשיח על מעלת ח' כי בו תהיה מעלה יתירה ותוספת השגה בידיעת הש\"י על כל הזמנים שעברו הוא שכתוב (ירמיהו ל״א:ל״ד) כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. והנה רז\"ל הרחיבו הביאור בענין הזה הוא שאמר במס' ערכין (פ\"ב דף יג ב) רבי יהודה אומר כנור של מקדש של ז' נימין היה שנא' (תהילים ט״ז:י״א) שובע שמחות את פניך. אל תקרי שובע אלא שבע. ושל ימות המשיח שמנה שנא' למנצח על השמינית על נימא שמינית ושל העוה\"ב עשר שנא' (שם לג) בנבל עשור זמרו לו. הענין הזה יש להתבונן בשמנת הימים האלה הנקראים חנוכה שהוא נגזר מלשון חנוך בלשון חנוכת הבית לפי שהוא רומז לשמן המשיח שאנו עתידין לחנך בית המקדש:  ",
+                "<b>קבלה</b> בידינו שהגאולה העתידה עתידה שתהיה בדמיון גאולת מצרים כשם שמצינו קריעת ים סוף בגאולת מצרים כן תמצא בגאולה העתידה (ישעיהו י״א:ט״ו) והחרים ה' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר בעים רוחו וגו', וכתיב והיתה חסלה לשאר עמו אשר ישאר מאשור כאשר היתה לישראל ביום עלותו ממצרים, הרי זה מעיד שבגאולה העתידה עתיד הקב\"ה לתת בים דרך כמו שהיה ביציאת מצרים ועוד כתיב (שם כג) כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צור. וזה מפורש שבדמיון גאולת מצרים תהיה גאולתנו העתידה שהרי צור מלכות ארם היא לפי שהוא חסר ואומר צר כתיב ודרשו ז\"ל כל צר שבמקרא חסר וא\"ו במלכות הרשעה הכתוב מדבר וכל צור מלא בצור המדינה הכתוב מדבר. כשם שמצינו במשה המושיע הראשון שגדלתו בתיה בת פרעה בתוך פלטרין שלו ומשם יצא והחריבו וכמ\"ש הכתוב (יחזקאל כ״ח:י״ח) ואוציא אש מתוכך היא אכלתך כן תמצא למושיע האחרון שיתגלה במהרה בימינו שהוא עתיד לצאת מתוך מטרפולין של רומי ומחריבה, הוא שנתנבא ישעיה ע\"ה (שם כז) שם ירעה עגל ושם ירבץ וכלה סעיפיה. ועל כן כשאנחנו בגלות ראוי לנו לסבול הצרות המתרגשות עלינו ולהתפלל להקב\"ה שיתן לנו כח לסבלן ושיהיה בטחוננו בו שהכל לטובתנו וכמו שאמרו רז\"ל צדיקים תחלתן יסורים וסופן שלוה, וראוי לנו לתת אל לבנו כי אם הקב\"ה קצף עלינו ובגלותנו לא מאסנו שכך העידה תורה (ויקרא כ״ו:מ״ד) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים וגו', ירמיה ע\"ה אפילו בשעת הפורענות לא אמר אלא (איכה א׳:א׳) היתה כאלמנה ולא אלמנה ממש אלא כאשה שהלך בעלה למדינת הים ודעתו לחזור אליה. וכמו שאירע לנו בשעבוד מצרים שסבלנו כמה יסורין וכמה שעבוד ועינוי והקב\"ה ברחמיו הרבה נפלאותיו ומופתיו בפרעה ובכל מצרים והוציאנו ביד רמה כן הוא עתיד לעשות בגלות המחודש הזה מכל שאר הגליות אשר סבלנו בדורות שעברו כמה צרות וכמה יסורין וגזרו עליהם כמה גזירות מחודשות וכמה מיני שמדים וכמה מישראל שמסרו עצמם להריגה על יחוד הש\"י על אחת כמה וכמה שעתיד הקב\"ה לכפול שכרנו ולחדש נסים ונפלאות לעיני הגוים יותר ויותר מביציאת מצרים, ולפיכך תמצא ביעקב אבינו השלישי באבות שהיו כל עניניו ומקריו רמז לגלות השלישי הזה אחר שעברו עליו כמה צרות עם עשו הרשע ועם השר שלו, שהתגבר באחרונה עם הכל וניצל מכל הצרות ההם ואמר בו הכתוב (בראשית ל״ג:י״ח) ויבא יעקב שלם, וההבטחה הזו בעצמו מצינו לדניאל שבישר לישראל בכל ימי הגלות הארוך הזה שיהיו מחזיקים באמונתם וכל הצרות והתלאות והיסורין שראוין להגיע לנו בגלות כמו שאמר (דניאל י״א:ל״ג) ונכשלו בחרב ובלהבה ובשבי ובבזה ימים, אין היזק אותם הצרות דבק (במו)[בנו] כמו הרקיע שאורו זהיר ובהיר ואין החשך דבק בו והוא שכתוב (שם יב) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד:  "
+            ]
+        ],
+        "Joy": [
+            [
+                "<b>עבדו</b> את ה' בשמחה באו לפניו ברננה דעו כי ה' הוא אלהים הוא עשנו ולא אנחנו עמו וצאן מרעיתו (תהילים ק׳:ב׳-ג׳). אין השמחה ראויה בעוה\"ז כי אם בעבודת הש\"י ולא תמצא בכל ספרי הקדש שישבח השמחה אלא בענין העבודה וההשגה בהקב\"ה. הוא שכתוב (תהילים ל״ג:א׳) רננו צדיקים בה', וכתיב (שם לב) שמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב. וכתיב (שם קיט) שש אנכי על אמרתך. כי הצדיקים שלוחי הש\"י זריזין לעבוד את הש\"י בשמחה, וכן מצינו המאור הגדול שהוא רץ ומתנועע בגלגלו שכל תנועותיו בזריזות ועבודתו בשמחה, והוא שכתוב (שם יט) והוא כחתן יוצא מחופתו וגו' ובתפלת יוצר שמחים בצאתם וששים בבואם, וכן מצינו שהזכיר שלמה (קהלת ח׳:ט״ו) ושבח אני את השמחה אשר אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח והוא ילונו בעמלו כל ימי חייו אשר נתן לו האלהים תחת השמש. ואין האכילה והשתיה והשמחה בעוה\"ז מלוין אותו לעה\"ב כי אם השמחה בעבודת השי\"ת, וכן אמרו במדרש קהלת (קהלת ח׳:ט״ו) כי אם לאכול ולשתות ולשמוח והוא ילונו בעמלו, וכי יש אכילה ושתיה מלוין לו לאדם לקבר אלא זו תורה ותשובה ומעשים טובים, וזהו שהזכיר שלמה ע\"ה (משלי י״ג:ט׳) אור צדיקים ישמח, כנה נפש הצדיק לאור לפי שהיא לקוחה משם ונבראת עמו ביום ראשון, ובא לומר כי נפש הצדיק היא שמחה במעשה המצות אבל בנפש הרשע שכנה אותה לנר הזכיר ידעך לפי שאין הרשעים שמחים בשמחת הנפש אלא כל שמחתם אינה אלא בשמחת הגוף ולכך תכלה שמחתם בכלות הגוף כשם שהנר יכלה אורו בכלות השמן והפתילה. וכן הזכיר משה רבינו ע\"ה (דברים כ״ח:מ״ז) תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך וגו' הענישו בעבודתו כשלא היתה בשמחה: השמחה הזאת היא מצוה מן התורה נצטוה אדם עליה כי היא עבודה גמורה לשי\"ת חשובה יותר מן המצוה. אמנם מצינו שמחה אסורה מדין התורה והיא השמחה בתענוגי הגוף ובתאוותיו אשר האדם רגיל לחטוא בהנה כשמחת האדם בענין העבירות כשיפעלם או כשידבר בהם כענין (משלי י״ז:ה׳) שמח לאיד לא ינקה, והנה יש בזה עונש ושכר על המצוה והעבירה, כי אם ישמח על המעשה הטוב הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו כי השמחה אשר שרשה בלב היא מתגלית בפנים ובאה לידי פועל ויש לו שכר על זאת כאלו עשה מצוה בפועל, וכן אם ישמח על הרע השמחה ההיא מתגלית בפנים ובאה לידי פועל, והנה הוא נענש על זאת כאלו חטא בפועל, ומצינו מקרא מעיד על ענין זה זהו שאמר שלמה (שם טו) לב שמח ייטיב פנים כי השמחה ההיא ניכרת בפנים, ומעתה יש על האדם להזהר באי זה דבר אם במעשה המצוה או במעשה העבירה, ועל השמחה הזאת החסרה והנמנעת הזהיר שלמה ואמר (קהלת י״א:ט׳) שמח בחור בילדותך וגו'. ובפסוק זה הזכיר שני הזמנים הילדות והשחרו' זהו שאמר שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך. ממה שידוע כי זמן האדם נחלק לשלשה חלקים והן הילדות והבחרות והשחרות כלומר הזקנה, הילדות והבחרות הם ימי השמחה והטובה זהו שאמר שמח בחור בילדותך. למדך הכתוב כי הילדות הוא זמן השמחה כי בדמיון השמש מתחיל לזרוח בבוקר והולך ואור כן גוף הנער הולך וגדל. והבחרות הוא זמן הטובה והוא בתקפו וכחו הגדול כחצי היום באמצע השמים. והשחרות הוא זמן הזקנה ונקראים ימי החשך ימי הרעה הוא שכתוב (שם) ויזכור את ימי החשך כי הרבה יהיו כל שבא הבל. וקרא זמן הזקנה שחרות לפי שהוא בדמיון השמש הנוטה לערוב ולשקוע במערב, הא למדת שעתיד אדם ליתן את הדין על שמחת העולם הזה: ואמרו במדרש (תהילים ע״ה:ה׳) אמרתי להוללים אל תהולו, מלשון (שופטים כ״א:כ״א) לחול במחולות שאין השמחה ממתנת לו לאדם בעה\"ז, לא כל מי שישמח היום ישמח למחר ולא כל מי שמיצר היום מיצר למחר, זה שאמר שלמה (קהלת ב׳:ב׳) לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו עושה, תדע לך שהוא כן שהרי בבריאת העולם היתה שמחה גדולה לפני הקב\"ה שנאמר (תהילים ק״ד:ל״א) יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו. וכתיב (בראשית א׳:ל״א) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד מה כתיב בסוף (שם ו) ויתעצב אל לבו לכך נאמר אמרתי להוללים אל תהולו אמרתי לחוללים אל תחולו. ומה הקב\"ה לא המתין בשמחתו, בני אדם על אחת כו\"כ. אברהם שמח שמחה גדולה נתגדל והרג כמה מלכים ונתן לו הקב\"ה בן לזקנתו ולבסוף נאמר לו (שם כב) קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק. חזר מהר המוריה לקבור לשרה ובקש מקום לקברה ולא מצא עד שקנה בד' מאות שקל כסף. יצחק שמח שמחה גדולה אמרו לו (שם כו) ראה ראינו כי היה ה' עמך ניצל מהחרב ומאנשי גרר ולבסוף כתיב (שם כז) ותכהין עיניו מראות ומה יצחק עולתו של הקב\"ה לא המתין בשמחתו בני אדם על אחת כו\"כ. יעקב שמח שמחה גדולה ראה סולם ומלאכי אלהים עולים ויורדים בו (שם כח) והנה ה' נצב עליו ולבסוף אירעו לו כמה צרות צרת לבן צרת עשו צרת יוסף צרת דינה צרת רחל, ומה יעקב לא המתין בשמחתו שאר בני אדם על אחת כו\"כ. יהושע שמח שמחה גדולה הנחיל לישראל את הארץ הרג ל\"א מלכים ונתנו לו כל ישראל כבוד שנא' (יהושע א׳:י״ח) כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע אל דבריך וגו', ומה יהושע שלא זכה והזקין ומת בלא בנים הצדיקים כך הרשעים על אחת כו\"כ. עלי הכהן שמח שמחה גדולה שהיה מלך וכהן ואב ב\"ד שנא' (שמואל א א׳:ט׳) ועלי הכהן יושב על הכסא על מזוזת היכל ה' ראה מה כתיב (שם ד) ויהי בהזכירו את ארון אלהים ויפול מעל הכסא אחורנית ותשבר מפרקתו וימת, וגם שני בניו מתו חפני ופנחס ומה עלי הצדיק כך הרשעים על אחת כו\"כ. אלישבע בת עמינדב אין לך איש ואשה בעולם שראת' שמחות כמות' שראתה בעלה כהן גדולמשמש בכהונה גדולה ונביא ומשה אחי בעלה מלך ונביא ושני בניה סגני כהונה ואחיה נחשון בן עמינדב ראש לכל נשיאי ישראל לא המתינה בשמחתה אלא נכנסו שני בניה להקריב קרבן ויצאו שרופים לכך נאמר אמרתי להוללים אל תהולו. ע\"כ במדרש: \n",
+                "<b>ומפני</b> שחייב אדם למעט בשמחת העוה\"ז תקנו החכמים לברך על שנוי יין הטוב והמטיב שהרי במקום שמשנים היינות אין ספק שיש שם ריבוי שמחה, וכדי למעט השמחה ההיא תקנו לזה ברכת הטוב והמטיב שהיא ברכת האבל והיא שתקנו אותה ביבנה על הרוגי ביתר. ומצינו רבינו הקדוש שהיה מגדולי ישראל תורה וגדולה במקום אחד שהיה שוכר לבר קפרא ונותן לו ממון הרבה שלא יגרום לו שמחה ושחוק, הוא שאמרו במס' נדרים (פ\"ז דף פא) יומא דמחיך בי' רבי אתיא פורענותא לעלמא א\"ל לבר קפרא לא תבדחן ויהיבנא לך ארבעין גריוי דחיטי אמר ליה חזי מר דבכל גריוא דקא בעינא שקילנא שקל דיקולא רבא חפייה כופרא וסחפיה על רישיה אמר ליה הב לי חיטי דרשינא בך אחוך א\"ל לאו אזהרתך דלא תיבדחן אמר ליה חיטי דרשינא בך קא נסיבנא. ונראה כי בר קפרא היה רגיל בכך שהיה משמח לרבינו הקדוש בדברים והיתה כונת בר קפרא לשמים כדי שישמח רבינו הקדוש שהיה גדול וחשוב כמו מלך ומתוך השמחה תבנה ותכונן תורתו ויהיו הדברים שמחים, וכענין שמחת כלי הניגון בנביאים, אך רבינו הקדוש שהעיד על עצמו בשעת פטירתו שלא נהנה מעולם בעשר אצבעותיו ואפי' באצבע קטנה רצה בזה כי היה גדול בכל המדות אף כי במדת השמחה והשחוק והיה כל תנועותיו נמשכות אחר השכל ושקולות במאזני החכמה עד שאילו נטה לבו יום אחד לשמחת העה\"ז או לשחוק היה זה עונש לבני הדור: \n",
+                "<b>ועל</b> כן יתחייב אדם להמעיט השמחה בעוה\"ז ולתת אל לבו עבודת השם יתברך ושיהיה עיקר שמחתו עבודתו ומעשה המצות, וכן (תהילים ב׳:י״א) עבדו את ה' בשמחה וגו' ואפי' בשמחת המצוה אמר וגילו ברעדה במקום גילה שם תהא רעדה. ויתכן לומר כי לזה כונה התורה במה שכתוב בחג הסוכות (דברים ט״ז:ט״ו) והיית אך שמח בלשון מיעוט כי מפני ששמח כבר בחג השבועות שהוא זמן הקציר ובחג הסוכות תגדל שמחתו יותר ויותר שהוא זמן האסיף לאסוף תבואתו ושמנו ויינו ושאר פירותיו, על כן יאמר כי בזמן ששמחתו גדולה יותר שימעיט אותה ויחזירנה לדרך המיצוע, זהו והיית אך שמח, אבל השמחה על מעשה המצוה בדרך הבינוני הוא שנצטוה אדם עליה, ועל זה הזכיר דוד בכאן עבדו את ה' בשמחה, ביאר כי השמחה שלימות העבודה ועל כן היה ענין השיר במשכן ובמקדש בשיר הפה והכלי שהוא מביא נפש האדם לדרך השמחה, וז\"ש הכתוב (במדבר ד׳:מ״ז) בלוים לעבוד עבודת עבודה ודרז\"ל אי זו היא עבודה לעבודה הוי אומר זה השיר, כי היו הלוים מוזהרין ומצווים לשורר ולעורר השמחה על מצות הקרבן כדי להיות מעשה המצוה בשמחה, ומצינו בפסיקתא (תהילים קי״ח:כ״ד-כ״ה) זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. אמר רבי איני יודע אם ביום אם בהקב\"ה, בא שלמה ופי' נגילה ונשמחה בך. בך בתורתך בך בישועתך. אי אפשר לו לאדם שישמח שמחת הנפש עד שיעציב את הגוף, וכן נמצא בספרי המוסר כי הנפש והגוף בדמיון שתי נשים צרות כשתכעיס האחת תשמח האחרת: \n",
+                "<b>וממה</b> שידוע כי הנפש בתוך הגוף בדמיון הנר השוכן תוך הנבל לא יאיר אורו עד שתבקע הנבל, כי יצטרך האדם להכניע ולשבר גופו בתאותיו ויהיה חומר העפר מדלדל ותשש ואז תתעלה הנפש לעלות בהר קדש אלהים. הוא שאמר שלמה ע\"ה (קהלת י״ב:ז׳) וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, ביאורו כשישוב חומר הגוף שח ושפל כעפר אז הרוח תשוב אל האלהים ואז תנחל החיים והטוב והשמחה הנצחיית שלא תפסק, ובעלי מדה זו יקראם הכתוב אביוני אדם כי הם המעותדים לאותה השמחה והתאבים אליה והוא שהבטיח ישעיה הנביא ע\"ה (ישעיהו כ״ט:י״ט) ויספו ענוים בה' שמחה ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו, כן יהי רצון ונאמר אמן: \n"
+            ]
+        ],
+        "Sukkah": [
+            [
+                "<b>בסוכות</b> תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות (ויקרא כ״ג:מ״ב-מ״ג). דבר ידוע כי כל מצות שבתורה יש בהן נגלה ונסתר, הנגלה והוא החיצון יש בו תועלת הגוף או מצד האמונה או מצד המדות המעולות שבהן ישוב הארצות. הנסתר והוא הפנימי יש בו תועלת הנפש לתת לה שכר ולהאדיר חלקה ותגמולה בעולם הגמול, וכן אמר שלמה ע\"ה (משלי כ״ה:י״א) תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו וגו', הודיענו שהתורה דבר דבור כלו' ענין כפול יש בו פנימי וחיצון, והמשיל הפנימי לזהב והחיצון המשילו לכסף זהו שאמר תפוחי זהב במשכיות כסף. משכיות כסף הוא כלי כסף מנוקב נקבים דקים אין אדם יכול לראות מה בתוכו מרוב דקותם והוא לשון הבטה כי ראוי להביט אליו מרוב חשיבותו ותרגום וישקף ואיסתכי, ואמנם בעיון דק והסתכלות יפה יראה בתוכו דבר נכבד יותר מן הכסף והוא תפוח זהב, ואמר דבר כי התורה נקראת דבר כאמרו (דברים ל׳:י״ד) כי קרוב אליך הדבר, יאמר כי אותו הדבר הוא דבור כלומר ענינים כפולים הם זה בתוך זה בדרך נגלה ונסתר כתפוחי הזהב שהוא הנסתר במשכיות כסף כי הוא הנגלה, ועל כן המשיל הנגלה בכסף שהוא נכבד ומעולה והנסתר בזהב שהוא מעולה ממנו כי יש יתרון לנסתר על הנגלה כיתרון הזהב על הכסף, ומזה אמר דוד ע\"ה (תהילים קי״ט:י״ח) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. ומה שאמר דבר דבור בלשון יחיד והיה לו לומר דברים דבורים על אפניהם בא לרמוז כי כל התורה כלה קישור אחד וענין אחד, ומפאת זה היה ענין מוכרח לספור אותיות התורה ולדקדק במלא וחסר שהוא דבר שכל העולם כלו תלוי עליו, ואמר תפוחי ולא פעמוני לרמוז כי התורה כלולה ממדת הדין וממדת הרחמים זהו תורה שבכתב ותורה שבעל פה כי תורה שבעל פה נאצלת מתורה שבכתב וזהו אש ממים וזהו תפוחי זהב היוצאים מתוך הכסף, ומפני זה הזכיר תפוחי שהוא פרי כולל המראות. ועוד אפשר לפרש כי המשיל התורה לתפוח לפי שהתפוח נותן פריו לסוף חמשים יום, וכן התורה ניתנה לסוף חמשים יום לגאולת מצרים, וכן ישראל מקבלי התורה נמשלו לתפוח שנ' (שיר השירים ב׳:ג׳) כתפוח בעצי היער. ודרשו ז\"ל מה תפוח זה פריו קודם לעליו, כך ישראל הקדימו נעשה לנשמע, ולשון אפניו האל\"ף נוספת כאל\"ף אקדח אזרוע ופי' על פניו, כלו' על שני פנים. והנה זה דרך הנביאים שמדברים דבריהם דרך משל וכדי להעלים בתוך המשל הדבר הנמשל כתפוחי זהב הללו שהם נעלמים בתוך המשכיות, וזהו מאמר הנביא (יחזקאל יג) חוד חידה ומשול משל (שם) הלא המה אומרים לי הלא ממשל משלים הוא גם שלמה המלך בתחלת ספרו אמר (משלי א׳:ב׳) משלי שלמה וגו' לדעת חכמה ומוסר, ביאר כי המשל הוא לדעת מתוכו חכמה ומוסר וכן אמר להבין משל ומליצה כי המשל הוא הנגלה והנמשל הוא הנסתר. ומשלו רז\"ל משל לאדם שאבד ממנו מרגלית במקום החשך והוא יודע שהמרגלית שם אבל אין לו כח להוציאה משם כי אינו רואה אותה והנה הוא מוציאה על ידי פתילה, כך המשל הזה אינו כלום ועל ידי המשל יוציא אדם חכמה גדולה מפוארה הרי שהמשילו דברי התורה לחשך כי הם חשוכים למי שאינו מבינם. והמשילו הנסתר למרגלית המאירה, וזה דרך התלמוד ג\"כ באגדות ובמדרשים שמדברים דרך משל ורוב דבריהם בדרך נגלה ונסתר כדי להסתיר הענינים והוא שאומרים תמיד משל למלך ב\"ו משל למטרוניתא. מכלל מצות התורה שהם בדרך נגלה ונסתר הוא מצות הסוכה שיש בה נגלה ונסתר, הנגלה הוא הפשט הוא שהכתוב צוה אותנו בעשיית הסוכה רמז לזמן המדבר שהיו ישראל מטולטלין ונעים בו והיה ארץ ציה ושממה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון, ולגודל מעלת הנס ההוא אמר הכתוב (דברים ח׳:ט״ו) המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב, והוא כלשון (ירמיהו ב׳:ל״א) המוציאך מארץ מצרים, והוא שהנביא צווח (שם) המדבר הייתי לישראל וגו' ולפי שהיה זכרון לדורות הבאים בלכת עם כבד אנשים ונשים וטף במדבר ההוא אשר אין בטבע בן אדם לחיות בו, ומפני זה קבעה תורה מצוה זו של עשיית הסוכה זכרון לאותן סוכות שעשו להן במדבר ועל כן אמר בכאן בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' למען ידעו דורותיכם וגו', ובא בזה המאמר לרז\"ל סוכות ממש עשו להם כדי שיתגלה ויתפרסם מתוך מצוה זו גודל מעלת ישראל במדבר: \n",
+                "<b>ואל</b> הטעם הזה בעצמו שיהיה זכרון הנסים שנעשו במדבר קבוע בלבבות לדורות הבאים האריכה התורה בסדר אלה מסעי בסיפור המסעות כדי לברר בהם המופתים שהיו במדבר שלא יאמינו בהם רק הדור הרואה אותם אבל שאר הדורות הבאים אחריו יסופקו בהם ואפשר שיכזיבם השומע והמופתים אינן עומדין קיימין בכל הדורות, וממופתי התורה מן הגדולים שבהם עמידת ישראל במדבר ארבעים שנה והמצא בו המן בכל יום. ולפי שאפשר לבעלי הדין לחלוק ולפקפק בדבר הזה כמו שמפקפקין בשאר הספורים ויחשוב שעמידתן במדבר היה קרוב מן הישוב שאפשר לו לאדם לעמוד בו כאלו המדברות ששוכנים בהם הערביים היום, או שהם מקומות שאפשר לחרוש ולזרוע בהם או להזון באחד הצמחים אשר היו שם, או שהיה מטבע המן לרדת במקומות ההם תמיד. או שיש במקומות ההם בארות מים, ולפיכך הסיר כל המחשבות ההם והחזיק עניני אלו המופתים כלם בביאור המסעות ההם שיראו אותם הבאים וידעו גודל המופת בעמוד מין האדם באותן מקומות ארבעים שנה. ומפני זה הטעם החרים יהושע מי שיבנה יריחו לעולם, להיות המופת קיים עומד שכל מי שרואה החומה ההיא שוקעת בארץ יתבאר לו שאין זה תכונת בנין שנהרס אבל נשקע במופת כך כתב הר\"ם ז\"ל בטעם ספור המסעות. ועוד יכלול ספור המסעות תועלת אחרת להודיע חסדי השם אף על פי שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר לא תחשוב שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל מ' שנה אלא מ\"ב מסעות. ואלו הן (במדבר ל״ג:ג׳) ויסעו מרעמסס סכותה. ויסעו מסוכות ויחנו באיתם. ויסעו מאיתם ויחנו במרה. ויסעו ממרה ויבאו אילימה. ויסעו מאילים ויחנו על ים סוף. ויסעו מים סוף ויחנו במדבר סין. וממדבר סין לדפקה. ומדפקה לאלוש. ומאלוש לרפידים. ומרפידים למדבר סיני, וממדבר סיני לקברות התאוה. מקברות התאוה לחצרות, ומחצרות לרתמה. הרי כאן י\"ד מסעות. מרתמה לרמון פרץ. מרמון פרץ ללבנה. מלבנה לרסה. מרסה לקהלתה. מקהלתה להר שפר. מהר שפר לחרדה. מחרדה למקהלות. ממקהלות לתחת. מתחת לתרח. מתרח למתקה. ממתקה לחשמונה. מחשמונה למוסרות. ממוסרות לבני יעקן. מבני יעקן לחור הגדגד. מחור הגדגד ליטבתה. מיטבתה לעברונה מעברונה לעציון גבר. מעציון גבר למדבר צין היא קדש. מקדש להר ההר. מהר ההר לצלמונה, מצלמונה לפונון, מפונון לאובות, מאובות לעיי העברים, מעיי העברים לדיבון גד. מדיבון גד לעלמון דבלתימה, מעלמון דבלתימה להר העברים, מהר העברים לערבות מואב. אלו הן מ\"ב מסעות וכלן היו בין שנה ראשונה ושנה אחרונה היא שנת הארבעים, שהרי בשנה ראשונה הלכו י\"ד מסעות שהן מרעמסס עד רתמה שמשם נשתלחו המרגלים ואחר נסעו העם חצרות ויסעו מחצרות ויחנו ברתמה והוא מדבר פארן ונקרא רתמה על שם לשון הרע של מרגלים שנאמר (תהילים ק״כ:ג׳-ד׳) מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה. חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים. וח' מסעות שהלכו לאתר מיתת אהרן מהר ההר עד ערבות מואב בשנת המ' הרי כ\"ב מסעות, נמצא שכל ל\"ח שנה לא נסעו אלא כ' מסעות. ול\"ח שנה אלו מחציתם היה להם מנוחה בקדש הוא שכתוב (דברים א׳:מ״ו) ותשבו בקדש ימים רבים בין שאר המסעות שהיו י\"ט שנה עמדו בקדש וזהו ימים רבים כימים אשר ישבתם בין שאר המסעות שהיו י\"ט שנה ועשו בהן י\"ט מסעות, והנה מהלכן זה היה בלתי מסודר כשהיו עומדין במקום אחד י\"ט שנה ובמקום אחד יום או לילה בלבד אבל הכל היה בשיעור אלהי ולפי העלות הענן. וכדי להודיע שלא היו הולכים במדבר כתועים ונבוכים אבל היו מתענגים בו והיה להם די ספקם יותר מן השוכנים בישוב לכך משלו רז\"ל במה שהאריכה תורה בסיפור המסעות משל למה הדבר דומה למלך שהיה בנו חולה והיה מוליכו למקום רחוק לרפאותו שם כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה המסעות כלן כאן ישבנו כאן הוקרנו כאן חששת בראשך: \n",
+                "<b>ועוד</b> יש בסיפור המסעות רמז לעתיד כי כל הנביאים מסכימים פה אחד שהגאולה העתידה תהיה בדמיון הגאולה הראשונה, וכן אמר הנביא (מיכה ז׳:ט״ו) כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות. וכשם שיצאו ישראל בגאולה ראשונה ממצרים אל המדבר כן בגאולה אחרונ' עתידין שיצאו הרבה מישראל אל המדבר ויעברו על מקומות אלו והקב\"ה ינהלם ויכלכלם שם כמו שעשה לישראל במדבר, והוא דבר הנביא (יחזקאל כ׳:ל״ה) והוצאתים אל מדבר העמים, וענין זה רמזו משה בתורה באלה מסעי שהזכיר שני פעמים מוצאיהם (במדבר ל״ג:ב׳) ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם וחזר ואמר ואלה מסעיהם למוצאיהם כדי לרמוז על יציאה ראשונה ואחרונה, ואמרו במדרש מפני מה זכו ליכתב בתורה כל המסעות הללו על שקבלו את ישראל ועתיד הקב\"ה ליתן להן שכרן שנא' (ישעיהו ל״ה:א׳) יששום מדבר וציה וגו' וכתיב פרוח תפרח ותגל. ומה מדבר על שקבל את ישראל כך המקבל תלמידי חכמים בתוך ביתו על אחת כמה וכמה. אתה מוצא שעתיד המדבר להיות ישוב והישוב להיות מדבר, הישוב מדבר שנא' (מלאכי א׳:ג׳) ואת עשו שנאתי וגו' לתנות מדבר. המדבר ישוב שנ' אשים מדבר לאגם מים. אתה מוצא עכשיו אין אילנות במדבר ועתיד להיות שם אילנות שנא' (ישעיהו מ״א:י״ט) אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו, ועכשיו אין דרך במדבר שכולו חול והשיירא אינה מהלכת אלא בלילה לאור המזלות ועתיד להיות שם דרך שנא' (שם לה) אשים במדבר דרך וכתיב (שם) והיה שם מסלול ודרך עד כאן. הנה ביארנו טעמים לסיפור המסעות שבתורה ועל הכלל כדי שיהיו זו עמידת ישראל במדבר קבוע בלבבות. ומפני שהיה דירתם במדבר דירת עראי ועתידין ליכנס בדירת קבע שהיא א\"י ששם ביהמ\"ק הנקרא בית עולמים נצטוינו בתורה במצוה זו לצאת מבתינו שהם דירת קבע ולשבת בסוכה שהיא דירת עראי זכרון לדירת המדבר, וזהו שאמרו רז\"ל צא מדירת קבע ושב בדירת עראי כלומר הוי זוכר דירתך במדבר שהיתה דירת עראי והקב\"ה הוציאך משם והושיבך בדירת קבע במבחר המקומות ולפי' אני מטריחך במצוה זו שתצא מביתך שהיא דירת קבע ותשב בסוכה שהיא דירת עראי זכרון לזמן המדבר, זהו הנגלה. והנסתר זהו שאמר הכתוב בסכות תשבו שבעת ימים ואמרו רז\"ל אלו ענני כבוד שהרי ישראל במדבר היו מקיפין אותם שבעה עננים והעננים נקראים סוכה שכן אמר ישעיה לעתיד (ישעיהו ד׳:ה׳) וברא ה' על מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן וגו' וסמיך ליה וסוכה תהיה לצל יומם, והנה זו מעלה גדולה לישראל כשהיו מוקפים בשבעה עננים, כי כך דרשו ז\"ל שהקיף כסא הכבוד בשבעה עננים שנא' (איוב כ״ו:ט׳) מאחז פני כסא פרשז עליו עננו. ביאורו פרש עליו שבעה עננים וזהו תוספת ז', ואותן ז' עננים נקראים סוכות ועליהם נאמר (תהילים י״ח:י״ב) סביבותיו סוכתו, ולכך נצטוינו במצות סוכה שנעשה סוכות כנגד אותן סוכות והם עננים שהקיף אותנו במדבר, ולפי שהיו שבעה על כן נצטוינו לעשות מצוה זו בחדש השביעי ושבעת ימים, ודבר ידוע ומקובל בעננים אלו הפרושים על כסא הכבוד שהם פתוחים לקבל התשובה והתפלה שהרי התשובה מגעת עד כסא הכבוד, ובזמן שישראל חוטאין העננים מסתתמים ונעשין כמין סוכה הוא שכתוב (איכה ג׳:מ״ד) סכותה בענן לך וגו', ולפי שהנשמות הטהורות שרשן בכסא הכבוד ושם עיקר הטהרה היה מרמזי התורה שבכל מקום שנזכר בתורה כסא הכבוד יזכיר מים בצדו הוא שכתוב (תהילים צ״ג:ב׳) נכון כסאך מאז וסמיך ליה (שם) נשאו נהרות ה', וכתיב עוד (ירמיהו י״ז:י״ב) כסא כבוד מרום מראשון וסמוך ליה מקוה ישראל ה', וכן כתיב עוד סביבותיו סוכתו חשכת מים עבי שחקים. ולפי שהמים עיקר הטהרה צווינו מרומז בסכך הסוכה שאין מסככין בדבר המקבל טומאה שנא' (דברים ט״ז:י״ג) באספך מגרנך ומיקבך, ודעת האומר שמסככין בדבר המקבל טומאה הוא סוד הכתוב (במדבר טז) השוכן אתם בתוך טומאותם, גם במדת הסוכה יש בו סוד עמוק כמו שהזכירו רז\"ל במדרש מפסוק (תהילים ס׳:ח׳) ועמק סכות אמדד ואין להאריך בכאן יותר: \n",
+                "<b>אמנם</b> לפרש ולבאר טעם המצוה הזאת על דרך השכל, ידוע כי בחדש הזה בראשיתו נברא העולם ובאמצעיתו נצטוינו לעשות סוכה, ויש בבנין הסוכה רמז וזכרון שני העולמות העוה\"ז והעוה\"ב, העוה\"ז הוא שהסוכה יש לה ג' דפנות רמז לבנין העוה\"ז שיש לו שלשה דפנות מזרח ומערב ודרום כי צפון אין לו דופן, ומזה אמר הכתוב (איוב כ״ו:ז׳) נוטה צפון על תהו, ואמרו ז\"ל (ב\"ב פ\"ב דף כה ב) רוח צפונית אינה מסובבת, ועוד אז\"ל הקרבנות רגל העולם שנא' (ויקרא א׳:י״א) ושחט אותו על ירך המזבח צפונה, משפט הסוכה שיעשה לו צורת פתח קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן זו היא צורת פתח והיא צורת ה\"א, וכבר ידעת מאמר רז\"ל העוה\"ז נברא בה\"א וזהו שאמר בגמרא (סוכה פ\"ק דף ז) וצריכה נמי צורת פתח, ואמר עוד אינה ניתרת אלא בצורת פתח. העוה\"ב כי יש צורך מוכרח להיות גובה הסוכה למעוט עשרה טפחים זהו ששנינו ושאינה גבוהה י' טפחים פסולה, והוכיחו זה בגמרא מן הארון שהיה גבהו עשרה טפחים כענין שאמר הכתוב (שמות כ״ה:י׳) ואמה וחצי קומתו, ועביו של כפרת היה טפח ומשלימו לעשרה והכרובים היו מן הכפרת למעלה סוככים בכנפיהם, ונמצאת למד כי החלל הזה עשרה טפחים והסכך למעלה מעשרה, ובפירוש אמרו העוה\"ב נברא ביו\"ד, וידוע כי כל מה שמשיג האדם בעוה\"ז אינו יכול להשיג כי אם באמצעות חמשת חושיו וכל מה שאפשר לו להשיג לעוה\"ב הוא השגת עשר ספירות, וזה ביאור המאמר לרז\"ל העוה\"ז נברא בה\"א העוה\"ב נברא ביו\"ד. והרי לך שני עולמות נרמזים במצות הסוכה כי כאשר ישתדל האדם ויטרח במעשה הסוכה עם חמשת חושיו ויעשה תכונתה וציורה בדבר גופני קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן ואח\"כ יכנס לפנים בחלל הסוכה להיות צל על ראשו הנה זה רמז ודוגמא להשתדלות האדם וטרחו בעוה\"ז במעשה המצות עם חמשת חושיו ואחר כן יירש חיי העוה\"ב בעשר ספירות להיות האור הבהיר הנקרא עטרה חופף וסוכך על ראשו כמאמר רז\"ל ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה, כי לא יתכן לו לאדם לירש העוה\"ב אם לא יטרח בו בעוה\"ז, וזהו שאמרו ז\"ל (ע\"ז פ\"ק דף ג) מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת מי שלא טרח מהיכן אוכל, וא\"כ כל המקיים מצות סוכה ונכנס בה עיניו אל הסכך העשוי לצל ומסכים בדעתו כי הקב\"ה צלן של ישראל והוא המגין עליהם כצל המגין מפני החמה הוא שכתוב (תהילים קכ״א:ה׳) ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך. וכתיב (שיר ג) בצלו חמדתי וישבתי, וז\"ש ושחמתה מרובה מצלתה פסולה. ואמרו במדרש שיר השירים רבה (שם) ונסו הצללים אלו שרי אומות העולם כי הכח המנהיג את האומות נקרא צל: וממה שאמר סוכה ישנה פסולה אי זו היא ישנה כל שעשאה קודם החג שלשים יום ואם עשאה לשם החג אפי' מתחלת השנה כשרה, מן המאמר הזה תוכל ללמוד כי בנין הסוכה רמז לבנין העולם, והעוה\"ז מחודש כי הנושן מורה על קדמות ולפיכך פסלוה ביושן אלא א\"כ עשאה לשם החג. שכיון שעשאה לשם החג הרי היא מחודשת כאלו עשאה עכשיו. וממה שאמרה תורה (ויקרא כ״ג:מ״ב) בסכות תשבו שבעת ימים ודרשו ז\"ל תשבו כעין תדורו כלומר שהמצוה הזו אין לה הפסק כל ז' אלא מצותה ביום ובלילה ולא כמצות הלולב שמצותו ביום ולא בלילה, תוכל ללמוד כי מצות הסוכה יש בה רמז לעוה\"ב כי כן תענוג העוה\"ב אין לו הפסק לעולם ולא סוף ותכלית, וזהו דרך התורה ברוב כי המצוה תבאר ענינה בתחתונים ותרמוז בעליונים. ומפני שהאדם אי אפשר לו שיירש העוה\"ב ועוה\"ז כי אם בידיעת התורה על כן תמצא מצוה זו שהיא רומזת לתורה, כי לשון סוכה לשון ראייה, אמרו רז\"ל למה נקרא שמה יסכה שסוכת ברוח הקדש תרגום וישקף ואיסתכי וכתוב בתורה (איוב כ״ח:כ״ז) אז ראה ויספרה וגו'. הסוכה צריכה צל וישראל מוזהרין להסתופף בצל התורה, הסוכה שלש דפנות והתורה שלשה חלקים תורה נביאים וכתובים המעמידין את העולם הוא שכתוב (ירמיהו ל״ג:כ״ה) אם לא בריתי יומם ולילה וגו'. הכשר גובה הסוכה עשרה טפחים רמז לי' הדברות. הכשר הרוחב שבעה טפחים רמז לשבע חכמות הנכללות בתורה. נמצא הכשר הדופן אורך ורוחב שבעים טפחים הוא שאמר שבעים פנים לתורה. חיוב ישיבת הסוכה בין ביום בין בלילה וזה רמז לתורה שכתוב בה (יהושע א׳:ח׳) והגית בו יומם ולילה. נשים פטורות מן הסוכה וכן הם פטורות מתלמוד תורה שנא' (דברים יא) ושננתם לבניך ולא לבנותיך, זש\"ה (ירמיהו כ״ג:כ״ט) הלא כה דברי כאש נאם ה' וגו' מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות כלומר מתחלק הסלע על ידו כך דברי תורה מתחלקים לכמה טעמים שהרי מצוה אחת סובלת כמה ענינים וסובלת כמה טעמים בדרך נגלה ונסתר. ואין לך לתמוה בזה אם מצוה מן המצות או פסוק אחד מן התורה או מספרי הנבואה כולל כמה פנים מן הדעות, כי טעם הדבר הוא לפי שהמקום שמשם תוצאות הנבואה הוא כלל כל הכחות העליונים וא\"כ יתחייב שיהיה דיבור הנבואה מאותו המין שהוא יונק משם, כי מן הידוע שהקול של מתן תורה היה כולל כל כחות הבריות, הוא שאמרו במדרש (תהילים כ״ט:ד׳) קול ה' בכח בכחו לא נאמר אלא בכח בכחו של כל אחד ואחד היה הקול יורד לכל אחד ואחד כפי כחו, יונקים כפי כחן מעוברות כפי כחן בחורים כפי כחן אף משה כפי כחו. ואם אתה תמה על הדבר למד מן המן שלא היה יורד לישראל אלא כפי כחו של כל אחד ואחד, יונקים היה להם כחלב משדי אמן שנא' (במדבר י״א:ח׳) והיה טעמו כטעם לשד השמן, בחורים אוכלין אותו כלחם שנא' (שמות ט״ז:ד׳) הנני ממטיר לכם לחם. זקנים היו אוכלים אותו דבש שנא' (שם) כצפיחית בדבש, חולים היה להם כסלת מעורב בדבש ושמן שנא' (יחזקאל ט״ז:י״ט) ולחמי אשר נתתי לך סלת ודבש ושמן אכלת, והגוים טועמין אותו מר שנא' (שמות ט״ז:ל״א) והמן כזרע גד הוא, ומה אם המן היה משתנה ונהפך לכמה מינין לא כ\"ש הקול שהיה משתנה לכל אחד ואחד כדי שלא יהו ניזוקין שנא' (שם כ) וכל העם רואים את הקולות וגו' את הקול לא נאמר אלא את הקולות זהו שכתוב (איוב ל״ז:ה׳) ירעם אל בקולו נפלאות כשנתן הקב\"ה התורה לישראל הראה להם בקולו פלאי פלאות, ע\"כ במדרש. ולפיכך חייב אדם שיעשה סוכה במורגש ושיתבונן בענינה במושכל כי המצות תכלית כונתם בהשגת המושכל לא בהשגת המורגש לבד. ומן הידוע שההשגות שלש השגה גשמית והשגה דמיונית והשגה שכלית. הדמיונית פחותה מכלן ואפשר שתהיה שקרית או אמתית, הגשמית והשכלית שתיהן אמתיות אמנם אין מעלת הגשמית כמעלת השכלית, וכבר ידוע כי אבותינו על הים השיגו שתיהן השגה גשמית כשנקרע הים לשנים עשר גזרים לשנים עשר שבטים ועברו בהרגשת גופם, וזו היא השגה גופנית שהשיגו אמתת ההעברה באותו הנס המעולה, והשגה שכלית הוא שאמרו רז\"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי. וכיון שכל עיקר עשיית המצוה שיתבונן אדם בעיקרה שהוא המושכל והנסתר שבה, ואין שלמות האדם אלא בשניהם, כי אע\"פ שאדם יודע הנסתר שבמצוה לא יפטר בכך שלא יעשנה בנגלה, ועל זה אמר הכתוב (דברים כ״ט:כ״ח) הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו וגו'. יאמר ידיעת המצות בנסתר שבהם לה' אלהינו הם ואם תעלה השגתנו שנדע אחת מהם לא נפטר בכך מעשות המצוה בנגלה, והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות כלומר החיוב מוטל עלינו לעשותן בנגלה ובידיעת הנסתר אי אפשר לנו להפטר מן הנגלה, כך שמעתי בשם הרמב\"ן ז\"ל שכתב בפירוש החומש שלו אבל לא זכינו בו כי לא הגיע לידינו בארצות האלה: \n",
+                "<b>ואע\"פ</b> שנצטוינו לעשות המצוה בנגלה אין עיקרה אלא בנסתר, ראיה לדבר כלי המשכן שהיו כלים גופניים להיות ציור ודוגמא לדברים שכלים ורוחניות ותבנית להם כאמרו (שמות כ״ה:ט׳) וראה ועשה כתבניתם וגו' וכתיב (שם) ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו, וגם גן עדן שדר בו אדם הראשון ואילנותיו ונהרותיו הכל היו ציורין לענינים נעלמים נפלאים, וזהו שתמצא במעשה בראשית ויטע בפסוק אחד ויצמח בפסוק שני זה למעלה וזה למטה, ולא אוכל לבאר כי התורה תכלול העליונים והתחתונים ואין לך חכמה שלא תהיה נרמזת בתורה, הן חכמת הכוכבים והמזלות הוא שכתוב (דברים ד׳:ה׳-ו׳) ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים ואמרו רז\"ל אי זו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים הוי אומר זה חשבון תקופות ומזלות, חכמות הרפואות הוא שכתוב (שמות ט״ו:כ״ו) ויאמר אם שמוע תשמע וגו' אני ה' רופאך. למדנו בכאן שיש במצות רפואת הגוף. וידוע הוא כי בזמן הנבואה היו חולי ישראל שואלין מן הנביא כמו ששואלין עתה מן הרופא כי לא תבא לאדם מחלה עם עבודת הש\"י שכבר הבטיח אותנו בתורתו (שם) וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך, ועם הש\"י לא נצטרך לרופא, וכן שאר כל החכמות בלי ספק כלן רמוזות בתורה, ולכך נקראת תמימה שנא' (תהילים י״ט:ח׳) תורת ה' תמימה ואלו היתה חסרת חכמה אחת מכל החכמות לא היה קורא אותה תמימה, והנה דוד המלך ע\"ה היה מתנהג על פי התורה השלימה והיו כל מעשיו שלמים וכל מה שהיה עושה היה מתיעץ בתורה הוא שאמר (שם קיט) גם עדותיך שעשועי אנשי עצתי: \n"
+            ]
+        ],
+        "Wanton Hatred": [
+            [
+                "<b>לא</b> תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך וגו' (ויקרא י״ט:י״ז), הכתוב הזה יזהיר את האדם על שנאת חנם, וענין שנאת חנם הוא שישנא אדם את חבירו חנם שלא בטענה תחת אשר היה ראוי לאהוב אותו, והנה האהבה על שני חלקים, האחד מצד הטבע כאהבת האחים והאב לבנו והאיש לאשתו. והשני מצד החברה כשני אנשים נכרים שאין קורבה ביניהם כלל ומצד שהם רגילים לישב ביחד תמיד כל היום יש להם לב אחד ורצון אחד בכל הדברים, כי תתעורר אהבה ביניהם מצד החברה. ועל שני חלקים אלו נקראו ישראל אחים ורעים, להורות שראוי להם שתהיה אהבתם זה לזה אהבת האחים מצד הטבע ואהבת הרעים מצד החברה, וזהו שכתוב (תהילים קכ״ב:ח׳) למען אחי ורעי. ואין לך אומה ראויה שתהיה האהבה תקועה בהם ומדת השנאה מרוחקת מהם כישראל, שהרי אלוה שלנו אל אחד וכן כתיב (מלאכי א) הלא אב אחד לכלנו הלא אל אחד בראנו. ואנחנו עם אחד שנא' (שמואל ב ז׳:כ״ג) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ויש לנו תורה אחת ומשפט אחד. ועל כן היה ראוי לנו שנהיה לב אחד ורצון אחד: \n",
+                "<b>שנאת</b> חנם הוא חולי קשה ראש לכל עבירות שבתורה תביא את האדם השונא את חבירו שידבר עליו כזבים מה שלא היה ולא נברא, והרגיל לדבר כזבים הוא מן הכתות שאינן מקבלות פני שכינה שנא' (תהילים ק״א:ז׳) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, ומן הכזבים תביאנו להעליל עליו ולהעיד עדות שקר, וכן אמר שלמה ע\"ה (משלי כ״א:כ״ח) עד כזבים יאבד. ואמר (שם ו) ויפיח כזבים עד שקר, מתוך השנאה ידאג על הצלחת חבירו ויעלוז ברעתו: \n",
+                "<b>כל</b> מי שתגבר עליו המדה המשוקצת הזאת הוא סותר ועוקר האחוה והריעות הנזכרים בפסוק (תהילים קכ״ב:ח׳) למען אחי ורעי, והוא מכחיש עצמו שאינו מזרע אברהם לפי שכל מי שהוא מזרעו אוחז דרכו כענין שכתוב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגו': \n",
+                "<b>שנאת</b> חנם הוא חלוק לבבות שדעות בני אדם משתנים זה מזה ואינן מסכימין לדעת אחת, וכל אחד ואחד יש לו דעת בפני עצמו ואין לחבירו יתרון עליו ואין אחד מהם מכיר ערך מי שהוא גדול ממנו אלא שרוצים להיות כלם ראשים, ובכן דעותיהם ולבותיהם חלוקים ואין השכינה שורה בעם שלבו חלוק שכן דרשו ז\"ל (דברים ל״ג:ה׳) ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם כלומר כשהיו אגודה אחת, ואמר הנביא (הושע י׳:ב׳) חלק לבם עתה יאשמו הוא וגו', ופירש הוא אותו חלוק הלב. אין צריך לומר שמועיל התאחד הלב בעבודת השי\"ת שאף בע\"ז מועיל והוא שכתוב (שם) חבור עצבים אפרים וגו'. כי אע\"פ שהיה מן הראוי לטרדן מן העולם מפני שהם עובדי עצבים כיון שהם חבורה אחת ודעת אחת הנח לו כלומר אאריך אפי להם: \n",
+                "<b>סיבת</b> השלום ועיקרו הוא היחוד. וסיבת המחלוקת ועיקרו הוא הפירוד כלומר חלוק רצון והשתנות דבר מדבר, ומזה תמצא במעשה בראשית ביום ראשון שירמוז על היחוד לא תמצא בו שום קטרוג ולא שום חלוקה ופירוד דבר מדבר, אבל ביום שני שהוא תחלת שנוי שבו היתה החלוקה בין מים למים משם התחיל המחלוקת ופירוד הרצון והשתנות הענינים והמחלוקת היתה סבת כל מחלוקת וכל חלוק רצון בעליונים וכל חלוק לבבות בתחתונים. וזהו שלא נאמר בו כי טוב כי הטוב נעדר מפני המחלוקת והנה יום ב' היה סבה לכל החולקים שנמשכו אחריו מכחו ועל כן תמצא בכולם קטרוג ופירוד הרצון, ביום שלישי נאמר בו (בראשית א׳:י״א) תוצא הארץ עץ פרי עושה פרי והיא לא עשתה כן אלא עץ עושה פרי, ביום רביעי קטרגה הלבנה, ביום חמישי הרג את הנקבה וסירס את הזכר, ביום ששי חטאו אדם וחוה וגורשו מגן עדן ומי היה סבת הקטרוג ופירוד הרצון בכל הימים האלה יום שני שהבאים אחריו משכו מכחו והוא היה תחלה להם וסבה לקטרוג. והרי לך מדה זו של שנאת חנם שהיא חלוק לבבות נמשכת מן היום השני שלא נאמר בו כי טוב, וידוע כי בעון מדה זו חרב בית שני שכן דרשו ז\"ל בית ראשון מפני מה חרב מפני ע\"ז. בית שני שאנו בקיאין בהן שהיו חסידים ואנשי מעשה מפני מה חרב מפני שנאת חנם. ואמרו במדרש איכה ולא עוד אלא שהיו שמחים במפלתם אלו על אלו שנאמר (ירמיהו י״א:ט״ו) כי רעתכי אז תעלוזי וכתיב (משלי י״ז:ה׳) שמח לאיד לא ינקה: יתחייב האדם שיתרחק מן המדה הזאת כי יש רבים מראין בשפתותיהם שהם אוהבים את חביריהם ויש שנאה טמונה בלבם ויתנכר זה לזה כדי שלא ישמר ממנו, ועל זה הזכיר שלמה ע\"ה (שם כו) בשפתיו ינכר שונא. והזכיר עוד (שם) כסף סיגים מצופה על חרס שפתים וגו' לא אמר כסף מצופה על חרש כי היה נותן חשיבות לאותו דבור אבל אמר כסף סיגים יאמר השפתים הרודפים אחרי הבריות מלשון (בראשית ל״א:ל״ו) כי דלקת אחרי כלומר רודפים לדבר להם חלקות ולבם רעה מבפנים הנה זה כמו כסף סיגים ואין בו תועלת כן המחלוקת הוא מטעה את הבריות וסבור אדם שתוכו כברו ואין בו תועלת באותו דבור כשם שאין תועלת בכסף סיגים. וכבר ידעת כי יואב בן צרויה אחז הדרך הזה שהראה את עצמו אוהב לאבנר ולעמשא עד שהרג אותם וכן עשה ישמעאל בן נתניה לגדליה בן אחיקם עד שהרגו, ומי שמרגיל את עצמו במדה זו בינו לבין חבירו הלא יעשה כן בינו לבין הקב\"ה וכענין שכתוב (תהילים ע״ח:ל״ו) ויפתוהו בפיהם וגו'. ואמרו חכמי המוסר מי שזרע השנאה יקצור הנחמה, כלומר שיתנחם, ומפני שהעון חמור מאד החמיר בו הכתוב בלאו ואמר (ויקרא י״ט:י״ז) לא תשנא את אחיך בלבבך שכל שנאת חנם וחילוק לבבות בישראל אין השכינה שורה ביניהם, ולא ניתנה תורה לישראל עד שהיו לב אחד שכן דרשו רז\"ל בכל המסעות כתיב ויסעו ויחנו אבל במתן תורה כתיב (שמות י״ט:ב׳-ג׳) ויחן שם ישראל נגד ההר שהיו בכל המסעות כולן נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת אבל במתן תורה כתיב ויחן שם שהיו כלם לב אחד וזהו שאמר ויחן לשון יחיד, וכן אמר הכתוב (במדבר י״ד:י״א) בכל אותותי אשר עשיתי בקרבו, בקרבם לא נאמר אלא בקרבו כלומר בעוד שהיו לב אחד כי בלתי זה לא היו ראוין לאותות: הוכח תוכיח את עמיתך (ויקרא י״ט:י״ז) זו מצות עשה שיוכיח אדם את חבירו, וכפל התוכחות ללמד שלא יספיק לו שיוכיחנו פעם אחת בלבד אלא צריך שיוכיחנו פעמים רבות, וכן (ב\"מ פ\"ב דף לא) דרשו רז\"ל השב תשיב אפי' מאה פעמים. וכן מצינו בכמה לשונות שכתוב בתורה בכפל לשון שדרשו בהן כן כגון (דברים ט״ו:י״א) פתוח תפתח את ידך. (שם) הענק תעניק לו. (שם) העבט תעביטנו. התוכחת מביאה את האדם לדרך חיים הוא שכתוב (משלי ו׳:כ״ג) ודרך חיים תוכחת מוסר. ומי שאוהב את התוכחות סיבה לקיום התורה והשונא את התוכחת סיבה לביטולה וקרוב הוא שיכפור ושיהיה נטרד מן העוה\"ז והעוה\"ב, וע\"ז אמר שלמה (שם טו) מוסר רע לעוזב אורח שונא תוכחת ימות, יאמר מי שהוא עוזב אורח והוא שבא כנגד התורה לשעה יענש במוסר רע כלו' יהיה נשפט ביסורין אבל מי ששונא תוכחת קשה ממנו עד מאד כי לא יספיק לו שיענש ביסורין בלבד אלא בעונש מיתה ולכך אמר ימות. עיקר קבלת התוכחת שיגיע אדם מזה לתיקון המדות שאם לא כן לשוא יוכיח המוכיח, והנה זה בדמיון החורש שאם לא יגיע לזריעה לשוא יחרוש. וידוע בתולדת האדמה שהיא צריכה שלשה דברים חרישה וזריעה והשקאה וכן הנפש צריכה שלשה דברים דוגמתם נמשלים להם והם התוכחה וקבלת התוכחות ותקון המדות, ולכך ימשלו הכתובים התוכחת לחרישה כי כשם שעם החרישה תשוב האדמה הקשה תיחוח ונוחה כן עם התוכחת ישבר הלב ויכנע וירך עד אשר ישוב נשבר ונדכה. וקבלת התוכחת ימשיל לזריעה שאם הנוכח אינו מקבל התוכחת אין דברי המוכיח מועילים כלום. שהרי עיקר התוכחת אינו אלא כדי שיבא אדם לקבל התוכחות כשם שאין עיקר החרישה אלא כדי שיבא לזריעה כי המוכיח לא יוכיח לעולם כשם שהחורש לא יחרוש לעולם. ותקון המדות ימשילו להשקאה כי עם מה שיתקן אדם מדותיו יצליח בו קבלת התוכחת כשם שעם ההשקאה מצלחת הזריעה. ומהענין הזה הזכיר שלמה ע\"ה (שיר השירים ב׳:א׳) אני חבצלת השרון שושנת העמקים, המשיל הנפש לחבצלת ולשושנה שאין הצלחתם אלא ע\"י השקאה וזהו לשון השרון והעמק שהם מקומות המים כי שם יצלחו ויגדלו ויקבלו גידול כן הנפש עיקר הצלחתה על ידי תיקון המדות שהן שלמותה כשם שהשקאה שלמות כל צמחי הארץ. ומצינו ישעיה ע\"ה שהיה מוכיח לישראל בענין זה, ומביא להם ראיה מן החרישה והזריעה וההשקאה הוא שאמר (ישעיהו כ״ח:כ״ד) הכל היום יחרוש החורש לזרוע וכו'. יאמר וכי החורש על מנת לזרוע לעולם יהיה חורש א\"כ מה יועיל, אף הנביאים המוכיחים אתכם לעולם יוכיחו ולא יועילו בתוכחותם וכי לעולם לא יזרע החורש אלא שיחרוש לעולם יפתח האדמה באתים ובכלי המחרישה. וישדד לשון עבודת השדה (שם) הלא אם שוה פניה הלא זה דרך החורש כיון שחרש משוה פני האדמה ואחר כך זורע (שם) והפיץ קצח מין אוכל הוא. ושם חטה שורה ואם בא לזרוע תבואה כך היה מנהגם זורע חטים באמצע החרישה והשעורים זורע סביב להם לסימן, והכסמת זורע על כל גבולי השדה ומצדדיו, חטה שורה לשון שררה וגדולה זורעה באמצע ונראית שורה על הכוסמת והשעורה, ויסרו למשפט כל מין ומין זורע במשפט וכפי המנהג, מכאן ואילך אלהיו יורנו לשון יורה ומלקוש, כלומר אחר שאדם עושה את שלו מה שבידו אף הקב\"ה עושה את שלו שנותן המטר בעתו והרוה את הארץ והולידה והצמיחה, כי לא בחרוץ יודש קצח וכאשר יגיע זמן בישול התבואה והגיע זמן הקציר דשין אותה ומכניסין אותה לגורן ולא במורג חרוץ דשין את הקצח כי די במטה, וזהו כי במטה יחבט קצח וכמון בשבט, לפי שזרעו נוח לצאת מתוך קשין שלו, וגם לא אופן עגלה על כמון יוסב כי די בשבט וזהו וכמון בשבט, לחם יודק אבל את מי דשין בדברים קשין את הלחם של תבואה לפי שאין זרעה נוח לצאת ואינה נוחה ליחבט, והלחם הזה לא לנצח כותשין עליו וכשמסבבין עליו אפני עגלה לדוקו ולדושו אפי' הגלגל הומם ומשבר ופרשיו כלו' וכן שאר כלי העגלה המפרישין את התבואה לא ידוקנו האופן אלא החרוץ, ועיקר המליצה הזאת לישעיה כדי להראותם רמזים בדרך משל מופלא ומכוסה כי כאשר הכמון והקצח אין מכבידין עליהם במדושה גדולה לפי שנחבטין בנקלה כך אלו הייתם ממהרין לקבל התוכחת ועול התורה כתבואה הקשה לדוש ואין הזרע יכול לצאת לא בשבט ולא במטה ולא באופן עגלה כי אם בחרוץ ועל כן יכביד הקב\"ה עליכם עול האומות הדומים למורג חרוץ חדש המדיק ודש את הכל ועול זה שהמשילו לחרוץ הוא עול סנחרב מלך אשור, ומתוך המשל שהוא אומר כי לא לנצח אדוש ידושנו אנו למדין רחמי השי\"ת על ישראל מתוך הפורענות כי כשם שאין דישת ודיקת הלחם לנצח בחרוץ ויש לאותה דישה תכלית כאשר הזרע מתפרש מתוך הקשין כך אין דישת האומות ועול שלהם על ישראל לנצח כי יש לו תכלית, וזהו לשון כי לא לנצח אדוש ידושנו כלשון (שם) לא לנצח יריב ולא לעולם יטור. וכשם שהדישה כלה כך השעבוד כלה וחציו כלין וישראל אינם כלין כך פירש רבינו שלמה בענין הפרשה הזאת ובביאור המליצה והמשל. עוד יש בכלל המשל הזה ובפנימיותו רמז כנגד סנחרב מלך אשור כי מפני שהוא היה חושב לבוא כנגד ירושלים והיה מתפאר כנגדה הודיע הנביא כי מעלתו עתידה שתשתנה לא תעמוד על תכונה אחת לעולם כשם שהזמן משתנה מחרישה לזריעה ואין החורש על מנת לזרוע חורש לעולם אלא הוא זורע אחרי החרישה וזמן הזריעה משתנה לזמן הדישה ומן הדישה לטחינה, כן סנחרב מלך אשור ישתנה עליו הזמן ולא יגיע לזמן הטחינה אף כי שיאכל מן הלחם ועל זה אמר (ישעיהו כ״ח:כ״ח) והמם גלגל עגלתו ופרשיו לא ידוקנו ופרשיו ממש כלומר מרכבותיו וסוסיו, ואמר לא ידוקנו כלומר מה שדש לא יעשנו דק כלומר לא יגיע לטחינה. עוד יש בכלל המשל הזה המופלא התעוררות על התורה ועל המצות שהיו ישראל מתרשלים בהם. וכל הנסים שנעשו לישראל במצרים ועל הים ובמדבר המשילם לחרישה וכשם שהחורש לא יחרוש לעולם כן האותות והמופתים לא יעשו בכל הזמנים. וע\"ז אמר (שם כח) הכל היום יחרש החורש לזרוע, ומה שאמר יפתח וישדד אדמתו ירמוז על נקיון ישראל מע\"ז כענין העגל ובעל פעור, ולשון אדמתו כאלו אמר אומתו. הלא אם שוה פניה ראוים הם כל ישראל שיהיו שוים כלם בעבודת השם יתעלה ושיקבלו עליהם עול מצות. (שם) והפיץ קצח אלו מצות קלות שבמצות עשה, וכמון יזרוק אלו מצות קלות שבמצות לא תעשה, (שם) ושם חטה שורה אלו מצות חמורות שבמצות עשה, ושעורה נסמן אלו מצות חמורות שבמצות לא תעשה, (שם) וכוסמת גבולתו אלו הגדרים והסייגים של תורה, (שם) ויסרו למשפט אלהיו יורנו, ומה יורה אותו כי לא בחרוץ יודש קצח כלומר הקב\"ה מלמדו כי יש בתורה ובמצות שטרחם קל ויש שטרחם מרובה (שם) כי לא בחרוץ יודש קצח, כלומר הקב\"ה מלמדו, ואופן עגלה על כמון יוסב אלו המצות שטרחם קל, לחם יודק אלו המצות שטרחם מרובה, (שם) גם זאת מעם ה' צבאות יצאה הפליא עצה הגדיל תושיה מפני שיש בענין המשל הזה עצה נפלאה לישראל שיש להן לקבל תוכחת ויש בו התעוררות גם כן שיהיו נצלים מכף מלך אשור כי יאבד הוא וכל חילותיו ולא יגיע לזמן הטחינה לכך אמר הפליא עצה, ומפני שיש בכלל המשל גם כן רמז על התורה ועל המצות לכך אמר הגדיל תושיה. והמשיל המצות לזרע הארץ שהם מזונות העולם ויש בקצתן רפואה לגוף כן התורה והמצות הן מזון הנפש ויש בקיומן אריכות ימים נמצאת למד שעיקר הכל התוכחת: \n",
+                "<b>ובמסכת</b> ערכין (דף יז ב) פרק יש בערכין מנין לרואה בחבירו דבר מגונה שחייב להוכיחו שנא' (ויקרא י״ט:י״ז) הוכח הוכיחו ולא קבל ממנו מנין שיחזור ויוכיחו ת\"ל תוכיח יכול אפילו פניו משתנות תלמוד לומר (שם) ולא תשא עליו חטא הוכח תוכיח אין לי אלא הרב לתלמיד תלמיד לרב מנין תלמוד לומר הוכח תוכיח מ\"מ. ומאן דלא מוכח מתפש בההוא עון דאמר מר מי שאפשר לו למחות באנשי ביתו ואינו מוחה נתפש כו' על אנשי עירו כו' בכל העולם כלו נתפש על כל העולם כלו. דאמר רבי חנינא מאי דכתיב (ישעיה ה) ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו. אם שרים חטאו זקנים מה חטאו אלא עם זקנים שלא מיחו בשרים, ואמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (יחזקאל ט׳:ד׳) ויאמר ה' אלי עבור בתוך העיר בתוך ירושלים והתוית תו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים, אמר הקב\"ה לגבריאל לך רשום על מצחן של צדיקים תו של דיו כדי שלא ישלטו בהן מלאכי חבלה. ועל מצחן של רשעים תו של דם כדי שישלטו בהן מלאכי חבלה. אמרה מדת הדין לפני הקב\"ה רבש\"ע מה נשתנו אלו מאלו א\"ל אלו צדיקים גמורים ואלו רשעים גמורים אמרה לפניו רבש\"ע היה בידם למחות ולא מיחו אמר לה גלוי וידוע לפני שאם מיחו בידם לא היו מקבלין מהם אמרה לפניו רבש\"ע אם לפניך גלוי להם מי גלוי חזר ואמר (שם) זקן ובתולה טף ונשים תהרגו למשחית ועל כל איש אשר עליו התו וגו'. מאי וממקדשי תחלו תני רב יוסף אל תקרי וממקדשי אלא ממקודשי אלו בני אדם שקיימו כל התורה מאל\"ף ועד תי\"ו, הא למדת שאפי' צדיקים גמורים נתפשים על הדור, וכן הוא אומר (שם יד) והכרתי ממך צדיק ורשע צדיק על שלא מיחה ברשע, וכן אתה מוצא ביאשיה המלך שנתפש על דורו וכתוב בו (מ\"ב יב) וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' בכל לבבו, וכן אמר הכתוב (ויקרא ה) חטאת הקהל הוא. וסמיך ליה אשר נשיא יחטא. לימדך בזה כי חטאת הקהל הוא חטא הנשיא כי הנשיא נתפס על כלן כיון שבידו למחות, וכך כתוב (ביחזקאל ג׳:י״ח) ואתה כי לא הזהרת רשע הוא בעונו ימות ודמו מידך אבקש. ועוד דרשו רז\"ל (ויקרא כ״ו:ל״ז) וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו והעמידו זה בגמרא במי שבידו למחות ואינו מוחה, ועוד דרשו (דברים א׳:י״ג) ואשימם בראשיכם ואשמם כתיב ללמדך שאשמן של צבור בראשי הדיינין שיש בידם למחות, וכן מצינו במשה שכתוב בו (במדבר ל״א:י״ד) ויקצוף משה על פקודי החיל והוא מלשון פקידות ומנוי כמו יפקד ה' ולא קצף משה אלא על הגדולים מנהיגי החיל ולימדך הכתוב שכל סרחון הדור תלוי בגדולים שיש בידם למחות שהרי כל מי שהכח בידו עליו להעניש כל עושי רשעה וכן אמר איוב על הקב\"ה (איוב י״ב:ט״ז) עמו עוז ותושיה לו שוגג ומשגה, יאמר האדון יתברך שעמו הכח ולו העונש להפרע מן השוגג והמשגה כלומר מן הטועה והמטעה: אמרו רז\"ל עד היכן תוכחה רב אמר עד הכאה ושמואל אמר עד קללה רבי יוחנן אמר עד נזיפה וכלן מקרא אחד דרשו (שמואל א כ׳:ל׳) ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות וכתיב (שם) ויטל שאול את החנית עליו להכותו. תני רבי אומר (תמיד פ\"ה כח) אי זו הוא דרך ישרה שיבור לו האדם הוי אומר זה התוכחה ואהוב התוכחה שכ\"ז שהתוכחת בעולם נחת רוח באה לעולם ברכה באה לעולם ורעה מסתלקת מן העולם שנאמר (משלי כט) ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב: \n"
+            ]
+        ],
+        "Willow": [
+            [
+                "<b>שירו</b> לאלהים זמרו שמו סלו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו (תהילים ס״ח:ה׳). יסד דוד המלך המזמור הזה על גאולת מצרים ומתן תורה. על גאולת מצרים הוא שאמר מושב יחידים ביתה וכו'. והזכיר אחריו אלהים בצאתך לפני עמך בצעדך בישימון סלה ארץ רעשה גם שמים נטפו מפני אלהים זה סיני. יאמרו שירו לאלהים זמרו שמו על גאולת מצרים ויאמר סלו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו על מתן תורה. ויש לך להתבונן כי כנגד גאולת מצרים שהיתה בכח גדול וביד חזקה הזכיר שירו לאלהים זמרו שמו המיוחד. וכן כנגד מתן תורה שכתוב בו אנכי ה' אלהיך הזכיר סלו לרוכב בערבות ביה שמו כי שמו המיוחד שהוא רוכב ערבות הוא ביה. וכענין שכתוב (ישעיהו כ״ו:ד׳) כי ביה ה' צור עולמים. ומה שהזכיר בתורה לשון רוכב ערבות לפי שהגלגל העליון מכל שאר הגלגלים הוא ערבות והקב\"ה עליון ושליט עליו כי לשון ביה מורה על ממשלה ושלטנות כי הוא יתעלה חידש הגלגלים ובראם יש מאין וכל כחם הגדול והעצום אינו אלא ממנו וכלם עבדיו ומשרתיו. ואימתי הראה הקב\"ה השולטנות הזה בעליונים ובשפלים אלא במעמד הקדוש במתן התורה וכענין שכתוב (דברים ד׳:ל״ה) אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים, ואמר ועלזו לפניו על שם שהתורה משמחת את הלב וכענין שכתוב (תהילים י״ט:ט׳) פקודי ה' ישרים משמחי לב. ועוד על שם המחול והשמחה שבין שני המחנות מחנה ישראל ששים רבוא ומחנה המלאכים שכתוב בהם רכב אלהים רבותים אלפי שנאן שיצאו אלו לקראת אלו כענין שכתוב (שמות י״ט:י״ז) ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה שטעמו לקראת מחנה האלהים כי יצאו מחנה זה לעומת זה ועל זה הזכיר שלמה (שיר ו) כמחולת המחנים רמז על שתי המחנות ולשון סלו כמו שאמר עשו מסלה ופנה דרך לאדון הכל שבא ליתן לכם את התורה, ודרשו ז\"ל במס' חגיגה פ' אין דורשין (חגיגה דף יב) ז' רקיעים הן ואלו הן וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות וא\"כ ערבות הוא השביעי. ועליו הזכיר משה רבינו עליו השלום (דברים ל״ג:כ״ו) רוכב שמים בעזרך, וכדי להורות שלטנותו יתברך על הגלגל השביעי הוא ערבות לכך קבעו לנו רבותינו חכמי האמת ז\"ל מצות ערבה ביום שביעי, ונתחייב כל אחד ואחד מישראל ליטול בידו ערבה ביום זה מלבד הערבה שבלולב שהיא רומזת אל הענין הזה בעצמו, לולב במיניו ארבעה הם ופרטם שבעה, לולב אחד אתרוג אחד, שלשה הדסים ושתי ערבות, ויום שביעי של ערבה זה הוא יום כ\"א לתשרי כמספר שם יה\"ו שבו נחתם העולם לשש קצוות והוא יום כ\"ו לבריאת עולם שנברא בכ\"ה באלול ונקרא היום הזה יום החותם הגדול כנגד השם הגדול שבו נברא העולם ולכך נקרא הושענא רבה, וידוע כי היום הזה הוא תכלית החג ותכלית ההקפה גם תשלום ע' פרים כנגד ע' אומות עכו\"ם שהיו מתמעטים והולכים והנה ההקפה לרמוז להם כליה והכרתה מן העולם רמז לדבר יריחו שבכל יום ויום היו מקיפין את העיר פעם אחת דכתיב (יהושע ז) ויהי ביום השביעי ויסובו את העיר שבע פעמים ותפול החומה תחתיה ובזמן שהיה ביהמ\"ק קיים היו מקיפין המזבח בכל יום פעם אחת ובשביעי שבע פעמים. והמנהג להקיף דרך ימין שכל הקפות של מזבח ומתנותיו היו לימין שנא' (יחזקאל מ״ג:י״ז) ומעלותהו פנות קדים והכבש בדרום היה, מכאן דרשו רבותינו ז\"ל כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח, כך דרשו רז\"ל במסכת יומא (פ\"ו דף סב ב) ובמסכת זבחים וכן מנהג כל ישראל שעושים ההקפה דרך ימין: \n",
+                "<b>וצריך</b> אדם שיתבונן בגודל כח היום הזה שהוא יום כ\"א ויום כ\"ו ויום תשלום ע' פרים כנגד שרי האומות, כי כל כחות עתידין שישובו לסבתם הראשונה והוא ג\"כ יום החותם הגדול העליון מלבד החתימה הראשונה של יום הכפורים כי כל הדברים האלה יש ויש עקרים גדולים ושרשים עצומים לא יכילם לב חושב ולא יעלו בידו מצד עיונו אלא אם כן קבלם מפה אל פה והיה בידו מסורת החכמה, נמצאת למד שההקפה שהיו ישראל מקיפים את יריחו בכל יום פעם אחת ובשביעי ז' פעמים הכל היה רמז לשכינה שהיא כלולה משש קצוות ולכך חלה מדת הדין על יריחו ונפלה החומה תחתיה, וכן היו ישראל במקדש מתכפרים על ידי המזבח ומדת הדין היתה חלה על האויבים ולא היה להם רשות לבא כנגד ישראל, וכן לעתיד תחזור השכינה לבית קדשי הקדשים ותחול מדת הדין בשונאיהן של ישראל אשר הציקום ושעבדו בהם. וההקפה שאנו עושין בזמן הזה הוא סימן ורמז לעתיד שתפול חומת ארם ויהיו כלים ואבודים מן העולם שכן התנבא דניאל על החיה הרביעית (דניאל ז׳:י״א) עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקידת אשא. ואז ישמח הר ציון וירושלים שנקראו מדבר וציה שנאמר (ישעיהו ס״ד:ט׳) ציון מדבר היתה וירושלים שממה, וכן התנבא ישעיה שישמחו ציון וירושלים על פורענות ארם הוא שאמר (שם לה) יששום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת: \n"
+            ]
+        ],
+        "Shemini Atzeret": [
+            [
+                "<b>אשכילה</b> בדרך תמים מתי תבוא אלי אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי (תהילים ק״א:ב׳). הודיענו המלך דוד ע\"ה בכתוב הזה כי כונת הלב הוא העיקר שהרי הלב משכן הנפש, וידוע שכל פעולות האדם התכלית הוא לתועלת הנפש לא לתועלת הגוף כי הגוף נברא לשמש הנפש ולהיות לה עזר במעשה הפעולות השכליות כמו שנבראת האשה להיות עזר לאדם הוא שכתוב (בראשית ב׳:י״ח) אעשה לו עזר כנגדו ואמרו רבותינו ז\"ל זכה עזר לא זכה כנגדו להלחם כי אם הגוף עוזר את הנפש הנה שניהם בהסכמה אחת בעבודת השי\"ת ובודאי זכה זכות גדול, ואם אין הגוף עוזר לנפש ואיננו נמשך אחריה ובא כנגדה אין לו זכות כלל זה שאמרו לא זכה כנגדו להלחם. והנה הנפש בדמיון הזכר והגוף בדמיון הנקבה. ומזה המשיל שלמה החומר לאשה הוא שאמר (משלי ה׳:ג׳) להצילך מאשה זרה. ואמר (שם) נפת תטפנה שפתי זרה וזה מדבר על תענוגי העולם שהחומר מבקש, וידוע כי כל פעולות האדם הנמשכות אחר דרכי השם יתברך הן באות מכח השכל, והפעולות הטבעיות באות מכח הטבע והטבע הוא המטעה אותו והטורדו מן העולם כמאמר רבותינו ז\"ל הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות, ואמנם אפשר לו לעשות הפעולות הטבעיות בענין שיהיו בכלל דרכי השם יתברך כגון ההכרחיות שאי אפשר לו לעמוד זולתן, כגון המאכל והמשתה שיכוין במזונותיו להיותו בריא בגופו כדי שיוכל לעבוד את השי\"ת כי בהיותו חולה לא יוכל לעבדו, לא שיכוין להשיג הדברים המתוקים להנאת הגוף ולחוש הטעם אלא ראוי שתהיה כונתו שיהיה בלי חולי לבד, גם בפעולת המשגל אין ראוי לו שיכוין להנאת עצמו רק לפריה ורביה כדי שיהיו לו בנים עובדי השם ית' וידריכם בדרך ישרה ושתהיה כונתו בזה אולי יהיה לו בן חכם וגדול בישראל. וזאת כונתו בשאר פעולותיו כשיתעסק בסחורה שלא תהיה כונתו להיות לו שפע מהממון והעושר ויקנה בתים ומגדלים, אלא שיהיה לו לחם חוקו כדי שלא יטרידנו חסרונו מעבודת השי\"ת ושיהיה לו פנאי, ואפי' כשהוא ישן איפשר שהוא לשם שמים ונמצאת השינה עבודה לשם יתב', ואין ספק כי פעולות אלו אף על פי שהן טבעיות ונמשכות אחר הטבע בכלל דרכי השי\"ת הן ועל זה ארז\"ל (אבות פרק ב) וכל מעשיך יהיו לשם שמים ואמר הכתוב (משלי ט״ז:ג׳) גול אל ה' מעשיך ויכונו מחשבותיך, וכבר התפלל דוד ואמר (תהילים נ״א:י״ב) לב טהור ברא לי אלהים וגו'. ביקש מאת הש\"י שיחדש לו לב טהור ושתהיה טהרת המחשבה דבקה בלבו, כי כשם שענפי האילן משתרגין מן השרש כן ענפי החטא משתרגים מן הלב שהוא שרש המחשבה, ועל זה אמר שלמה (משלי כ׳:ט׳) מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי, כלו' מי יאמר זכיתי לבי ולא נשארה בי מדה רעה ובכן טהרתי מחטאתי כי אחרי שזכה האדם את לבו יטהר מחטאתו אבל עד שלא יזכה לבו לא יטהר מחטאתו כי ענש יענש על מדות הלב הרעות, ועוד כי המדות הרעות יולידו הפעולות הנשחתות, וכתיב אחריו (שם) אבן ואבן איפה ואיפה תועבת ה' גם שניהם כלו' אחת גדולה ואחת קטנה ולוקח בגדולה ומוכר בקטנה תועבת ה' גם שניהם עונש הגדולה יותר על עונש הקטנה כי עונש הלוקח גדול בהונאת המוכר וכן יאמר המושלים כאשר לקחת קנית וכאשר מכרת האבדת קניניך, ועל כן נאמר גם שניהם כי נענש גם על הקטנה, והנה אונאת אבן ואבן גדולה מאונאת איפה ואיפה כי יכול האדם להסתכל ולהתבונן בעומק חלל האיפה ולהבחין שיעורה, על כן אמר גם שניהם כי יענש גם על איפה ואיפה, והזכיר שהם תועבת ה' אף על פי שלא שקל בהם כי הם סבה והזמנה לחטוא בהנה, ולפי שהכתוב שלמעלה מדבר על זכות הלב נסמך הכתוב הזה אחריו, והביא מופת כי הלב שבו המדות הרעות אין לשם יתב' חפץ בו כי נכון למועדי רגל בעליו ולהכשילו בפעולותיו, כי מחשבות הלב יביאו הפעולות הרעות, וכתיב (דברים כ״ט:י״ז) פן יש בכם שרש פרה ראש ולענה יקרא הכתוב הלב הרע שרש פרה ראש הוא שרש המחשבה, ובא לבאר כי אם השם יתברך יתעב האיש שבידו מדות רעות של עץ ואבן אע\"פ שלא חטא בהן מפני שהן מזומנות להכשיל אף כי נתעב האיש שבידו מדות רעות אע\"פ שלא חטא בהן שהנה מועדות להכשילו ולא יתכן שיטהר מחטאתו עמהן כן כתב הר\"ר יונה ז\"ל, ולמדנו מכל זה שהעיקר תלוי בלב ואם הלב שלם עם השי\"ת הכל שלם עם השי\"ת ואם לב חסר הכל חסר וכמו שאמרו רחמנא ליבא בעי, ולכך אמר דוד בכאן אשכילה בדרך תמים וכו'. היה דוד ע\"ה מדביק שכלו ברוה\"ק ואומר אשכילה ופירושו אמליך עלי אור השכל ואאציל עלי רוה\"ק ופירש ואמר ועל ידי מה אדביק שכלי ואמשיך רוה\"ק בדרך תמים כלומר שתהיה בהשויית האיפות והמדות וכל היום אני ממתין מתי תבא אלי כלומר שתהיה חברתך עמי היה דוד ע\"ה עושה נפשו מרכבה לשי\"ת כאבות העולם והיה אומר מתי תבא אלי שאדבק ברוה\"ק. והוסיף לפרש ואמר אההלך בתם לבבי כלומר אעמוד ביחוד הלב ובכונה זכה וביאר לנו כי הלב הוא העיקר לכל דבר כענין שכתוב (תהילים י׳:י״ז) תכין לבם תקשיב אזנך. ומצינו גם כן שהזהיר את שלמה בנו על כונת הלב הוא שאמר (דברי הימים א כא) ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש ה' וגו'. הזהירו תחלה על ידיעת השי\"ת ואמר דע את אלהי אביך לפי שהוא תכלית המבוקש מן האדם שעליה נשאל לע\"ל שא\"ל עסקת בתורה פלפלת בחכמה, והחכמה הזאת היא ידיעה כי תורה והחכמה ב' דברים הם והידיעה הזאת היא תכלית השלימות כאמרו (ירמיה טו) כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי. ומן הידוע שכל החכמות שבעולם אינן אלא הצעות אל הידיעה הזאת ומדרגות וסולם לעלות אליה, ולא החכמות בלבד אלא אף המצות המעשיות, והידיעה הזאת היא מצות עשה שבתורה שנ' (דברים ד׳:ל״ט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים וגו' והעד על זה שהמחשבה אל הלב הוא עיון השכל מה שאמר הכתוב (ישעיהו מ״ד:י״ט) ולא ישיב אל לבו לא דעת ולא תבונה לאמר. ואה\"כ אמר ועבדהו שהעבודה לא תתכן מבלתי הידיעה וראוי שתקדם הידיעה לעבודה שאלו לא ידענו איך יעבדנו ולשון עבודה כולל התפלה והקרבנות ואם לא ידענו איך יתפלל לפניו או איך יקריב לו קרבן. ומפורש אמרו בתורת כהנים כל כהן שאינו יודע לשם מי מקריב או לשם מי מקטיר אין עבודתו עבודה ועל כן אמר ועבדהו בלב שלם לפי ששלמה היה עתיד לבנות בית המקדש שהוא מקום הקרבנות לפיכך אמר לו כן כי עבודת התפלה והקרבנות צריכין כונה, התפלה ממה שכתוב תכין לבם תקשיב אזנך. ביאור הכתוב כי התפלה הנשמעת היא הנעשית בכונת הלב. הקרבנות הוא מה שאמרו רז\"ל במסכת סוכה (פ\"ה דף נה ב) שבעים פרים למה כנגד שבעים אומות פר יחידי למה כנגד אומה יחידה. וביאור הענין כי בשבעת ימי הסוכות היו ישראל מקריבים שבעים פרים. ביום הראשון היו מקריבים י\"ג פרים וי\"ד כבשים, ביום ב' היו מקריבים י\"ב פרים וי\"ד כבשים, ביום ג' היו מקריבים י\"א פרים וי\"ד כבשים, ביום ד' י' פרים וי\"ד כבשים וכו'. וכן בכל יום עד יום הז' שהיו מקריבין ז' פרים וי\"ד כבשים, הפרים היו מתמעטין והולכין והכבשים קבועים וקיימים. ומה שאמרו כנגד ע' אומות כנגד שבעים שרי האומות לפי שכל אומה יש לה שר למעלה ומתוך אותו קרבן של ע' פרים שהיו ישראל מקריבין להקב\"ה היו שרי האומות מתעלין ברוה\"ק כמו שעשה המלאך בקרבן מנוח שכתוב בו (שופטים י״ג:כ׳) ויעל מלאך ה' בלהב המזבח והיו משלימין פעולתם שנתמנו עליה כדי שיתיחד השי\"ת על הכל לפי שכל כח וכח יש כח אחד למעלה ממנו והוא מכיר הטובה הבאה אליו ממי שלמעלה ממנו וכן חברו זה מזה וזה למעלה מזה וכמו שכתוב (קהלת ה׳:ז׳) כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, וכן מסבה לסבה עד הסבה העליונה שהוא סבת הכחות כלם וכלם מתאחדים בו והוא משפיע בהם כחו, ועל כן היו מקריבים ע' פרים לש\"י כנגד ע' שרים הללו ועל זה כל כח מהם מכיר הכח שהוא עליון ממנו ומתקרב אליו להגדיל כחו ואותו העליון אצל הגבוה וכן מכח לכח עד הסבה העליונה ונמצא שכל אחד מהם נתיחד בשם האחד העליון שככולן וכלן מודים ומיחדים ומכירים שאין כחם אלא מכחו יתברך וזהו היחוד השלם שכלם מודים באחד למי שמקבלים כח ממנו. ועל כן נקרא קרבן שהוא מקריב הכחות וזהו לשון (במדבר כ״ח:ב׳) להקריב לי. ולא תמצא בתורה בשבעת הימים האלה שיזכיר בהן הכתוב לה' כי אם ביום הראשון בלבד להורות שאע\"פ שאנו מקריבין ע' פרים כנגד ע' שרים אין הכונה אלא לראש הממשלה, כי ישראל היו מקריבים ע' פרים אלו לשם ית' כנגד ע' שרי האומות לכפר על האומות. וזה שארז\"ל (סוכה פ\"ה דף נה ב) אוי להם לאומות העולם שאבדו ואין יודעים מה אבדו בזמן שבית המקדש קים היה מזבח מכפר עליהם האידנא מאן מכפר עליהם, לומר שהיו ישראל בקרבנות הללו במקום האומות וזה שאמר הכתוב (תהילים ק״ט:ד׳) תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה. ואמר במדרש תחת אהבתי ישטנוני. אתה מוצא בחג ישראל מקריבים ע' פרים על אומות העולם והיו ראוין לאהוב אותנו ולא די שאין אוהבים אותנו אלא ששונאים אותנו הדא הוא דכתיב תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה, אני מתפלל ומביא קרבן עליהם. וכן בז' ימים אלו היו עושין אותו בכל יום ויום ניסוך היין וניסוך המים. ניסוך היין היו עושין בכל יום ויום מימות השנה עם התמידין שהיו מקריבין בכל יום ויום וכענין שכתוב (ויקרא כ״ג:י״ג) ונסכו יין רביעית ההין לכבש האחד וגו'. היו עושין נסוך היין ב' פעמים בכל יום אחד עם כל כבש וכבש אבל בשבעת ימי הסוכות שהוא יום הדין על המים היו עושין נסוך המים מרמז הכתוב, וכמו שאמרו ז\"ל במסכת תענית (פ\"ק דף ב ב) נאמר בשני ונסכיהם בששי ונסכיה בשביעי כמשפטם במ\"ם, הרי כאן מים מכאן רמז לנסוך המים מן התורה והיו עושין נסוך היין גם כן שכן כתיב בכל יום ויום משבעה אלו (במדבר כ״ח:כ״ד) מלבד עולת התמיד ומנחתה ונסכה. וזה הוא ששנינו (סוכה פ\"ד דף מב) סוכה וניסוך המים שבעה כי לא היה נעשה ניסוך המים כי אם בז' ימי הסכות וזהו שכתוב (שיר השירים ב׳:י״ב) הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וכו'. ופירשו ז\"ל הנצנים הניסוכין שאינן באין אלא משנה לשנה כנץ הזה שיוצא משנה לשנה ועת הזמיר הגיע זמירת החג וקול התור נשמע בארצנו וקול מלאך שדומה לעגל ממונה על הגשמים, ודע כי כשם שהקרבנות צריכות כונה כך ניסוך היין וניסוך המים, והוא שדרשו ז\"ל (תענית פ\"ג דף טו) בשעה שמנסכין מים בחג תהום אומר לחבירו אבע מימיך ועילאה אומר החשיר מימיך קול שני רעים אני שומע שנאמר (תהילים מ״ב:ח׳) תהום אל תהום קורא לקול צינוריך. וסוד שני רעים הללו הן שני מלאכים שהיו עומדים שם בשעת ניסוך והיו צריכין לכוין אליהם, ומה שהיו פרי החג מתמעטים והולכים היה סימן כליה לאומות, והכבשים הקבועים היו כנגד ישראל הנקראים (ירמיה כ) שה פזורה והיו צ\"ח כבשים בכל שבעה ימי סוכות כדי לכלות בהן הקללות שבמשנה תורה שהן צ\"ח. הרמז בז' ימי סוכות וז' ימי פסח אחד הוא אלא שהפסח מורה על מהירות ענין ודבר נחוץ והסוכות שהוא כמין בית ודירה מורה על קביעות מקום וענין שצריך ישוב הדעת הוא הסוכה שהוא מלשון סוכה. ובמדרשו של רבי נחוניא בן הקנה מאי סכות בית דכתיב (בראשית ל״ג:י״ז) ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית וכן אמר הכתוב (תהילים ס״ח:י״ח) ה' בם סיני בקדש קדש בסיני לא נאמר אלא סיני בקדש מכאן שהקב\"ה מקומו של עולם ואין עולמו מקומו. ביום שמיני של חג היו מקריבין פר אחד כנגד הסוכה העליונה וכנגד אומה יתירה שלא למסרה ביד מזל או כוכב או מלאך, וזהו שאמר הכתוב (במדבר כ״ט:ל״ה) ביום השמיני עצרת תהיה לכם כלומר עצרתי אתכם לפני. משל למלך שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים כיון שהגיע זמנן לילך אמר להם בבקשה מכם עכבו עמי יום א' שקשה עלי פרידתכם, ולכך נקרא היום הזה עצרת ע\"ש השכינה שהיא עצרת לישראל שהן אומה להקריב לפניו קרבן ביחוד וע\"כ היה היום הזה חלוק מז' ימי הסוכות כמו שדרז\"ל הכא פרים והכא פר אחד, הכא כתיב וביום השמיני וזהו שאמרו שמיני פז\"ר קש\"ב. פייס בפני עצמו, זמן בפני עצמו, רגל בפני עצמו. קרבן בפני עצמו, שיר בפני עצמו, ברכה בפני עצמה: \n",
+                "<b>והנה</b> ז' ימי הסכות שמיני של חג אחריהם הרי הוא כז' ימי הפסח שממנו אנו מונין שבעה שבועות ויום חמשים של מתן תורה אחריהם והימים הספורים באמצע הם כחולו של מועד בין הראשון והשמיני ועל כן קורין רז\"ל לחג שבועות עצרת כח' של חג שקראו הכתוב כן. הא למדת ששמיני של חג זה שקול כיום מתן תורה ושניהם נקראים עצרת. היום הזה קראו הכתוב עצרת על שם שהשכינה עוצרת לישראל להקריב לפניו פר אחד כי צדיק אוכל לשובע נפשו. ויום מתן תורה קורין אותו חכמי האמת עצרת לפי שבו ביום נגלית שכינה על הר סיני וישראל שקבלו התורה היו נעצרים לחלקו וקבלו עליהם אלהותו וגזירותיו, ועל כן הוקבע החג הזה ביום שמיני לפי שהוא שמינית אע\"פ שהיא העשירית, והמשכיל יבין כי כנסת ישראל בת זוגו של שבת ומזה תמצא סוד הכתוב האומר עצרת היא פירושו עצרת של היא כלומר של שבת הנקראת היא שנא' (שמות ל״א:י״ז) ביני ובין בני ישראל אות היא כי היא אצולה מן השבת הגדול. ומה שהיה עצרת של מתן תורה רחוק מז' ימי הפסח ויהיה עצרת של שמיני חג סמוך לשבעת ימי הסכות כבר משלו רז\"ל משל נאה למלך שהיו לו בנות נשואות במקום קרוב אית ביומיא דייזלון וייתון אמר המלך אני ואתם נשמח יום אחר, כך בפסח על ידי שישראל יוצאין מן החורף לקיץ לפיכך רחוקה ממנו נ' יום דאית ביומיא דייזלון וייתון אבל בחג על ידי שישראל יוצאין מן הקיץ לחורף טרחות דרכים קשה לפיכך אינה רחוקה ממנו חמשים יום דלית ביומא דייזלון וייתון: \n",
+                "<b>חייב</b> האדם לשמוח שמיני של חג זה כשאר ז' ימי החג אע\"פ שבז' ימי החג הזכיר הכתוב (ויקרא כ״ג:מ׳) ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים ובח' זה לא הזכיר כן, ושמחה זה של יום טוב אינה שינעול אדם דלתות ביתו אחריו ויאכל וישתה כל מיני מעדנים הוא לבדו עם אשתו ובניו שאין זו שמחת המצוה אלא שמחת כריסו ועליו נאמר (מלאכי ב׳:ג׳) וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם, אבל עיקר השמחה שיהא אדם אוכל ושותה ומאכיל על שלחנו העניים האמללים, ואותן שאינם משגיחין על הענין אלא עיקר כל השתדלותם בחגים להנאת גרונם לא לתת חלק לעניים עליהם הכתוב אומר (הושע ד) זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו וגו' ואין זה שמחה אלא קלות ראש ואין עיקר השמחה אלא כשיש בה צד לעבודת השי\"ת: \n",
+                "<b>שנינו</b> במסכת סוכה (פ\"ד דף מ\"ח) ההלל והשמחה שמונה וזו היא שמחת השואבה שהיו שמחין בה חכמי ישראל (פ\"ה דף נא) חסידים ואנשי מעשה וראשי ישיבות היו מרקדין באבוקות של אור ואומרין דברי תשבחות והלוים היו מנגנים בכנורות ובכל כלי שיר ועל שמחה זו אמרו רבותינו ז\"ל שם (דף נא ב) מי שלא ראה ירושלים בתפארתה לא ראה כרך נחמד מעולם, מי שלא ראה בית המקדש בבנינו לא ראה בנין מפואר מעולם. מאי היא זה בנין הורדוס במאי בנייה אמר רבא באבני שישא ומרמרא, איכא דאמרי באבני שישא כוחלא ומרמרא אפיק שפה ועייל שפה כי היכי דליקביל סידא סבר למישעייה בדהבא אמרי ליה רבנן שבקיה דהכי שפיר טפי דמיחזי כאדוותא דימא, רבי יהודה אומר מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא של מצרים לא ראה בכבודן של ישראל מעולם כמין בסילקי גדולה היתה סטיו לפנים מסטיו והיו בה ששים רבוא כפלים כיוצאי מצרים וע\"א קתדראות של זהב היו שם כנגד ע\"א זקנים וכל אחת מהן אינה פחותה מכ\"ה אלף דינרי זהב, ובימה של זהב בנויה באמצע וחזן הכנסת עומד עליה והסודרים בידו כיון שהגיע לענות אמן הלה מניף בסודרין ועונין אמן ולא היו יושבין מעורבבין אלא זהבים בפני עצמן. טרסיים בפני עצמן, גרדיים בפני עצמן, כספים בפני עצמן, נפחין בפני עצמן, כדי שיהא עני מכיר את בני אומנותו ונפנה לשם ומשם מתפרנס ויוצא. אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל כשהיה שמח שמחת בית השואבה היה נוטל ח' אבוקות של אור בידו וזורקן כלפי מעלה ומקבל אחת וזורק אחת ואין אחת נוגעת בחברתה וכשמשתחוה נועץ שני גודליו בקרקע ושוחה ונושק את הרצפה וזוקף ואין כל בריה יכולה לעשות כן וזו היא קידה. אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח שמחת בית השואבה היה אומר אם אני כאן הכל כאן אם אני אין כאן מי כאן, והנה הלל הזקן היה גדול בחכמה וכמו שארז\"ל כי שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן שלשים מהם ראוים שתשרה שכינה עליהם כמשה רבינו ושלשים מהם ראוים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון עשרים בינונים, גדול שבכלם יונתן בן עוזיאל אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו מיד נשרף, קטן שבכולם רבן יוחנן בן זכאי אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה תלמוד הלכות אגדות דקדוקי סופרים גזרות שוות תקופות וגימטריאות משלות כובסים ומשלות שועלים שיחת שדים שיחת דקלים שיחת מלאכי השרת מעשה מרכבה הויות דאביי ורבא לקיים מה שנאמר (משלי ח׳:כ״א) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. וכשם שהיה גדול בחכמה כן היה מופלג בחסידות ובענוה והיה עושה נפשו מרכבה לש\"י כמו שאמרנו למעלה בדוד המלך שאמר אשכילה בדרך תמים. ועל כן אמר (סוכה פ\"ה מד) אם אני כאן הכל כאן, ואין כונתו על עצמו דווקא אלא על האדם השלם כענין שאמרו (אבות פ\"ק ז) אם אין אני לי מי לי. והיתה כונתו שהשכינה שורה עם האדם השלם זהו שאמר הכל כאן שהוא רמז לשכינה אף הקב\"ה אומר לו אם תבא לביתי אני אבוא לביתך ואם לא תבוא לביתי אני לא אבא לביתך, וביאור זה אם אתה תבוא לביתי אם יש לך ידיעה שתדע ליחד שמי הרי שמו של הקב\"ה נקרא עליך ומתיחד בך אני אבוא לביתך כלומר אתקרב אצלך ואדבק עמך וזו היא שאלת דוד (תהילים ק״א:ב׳) מתי תבוא אלי כי היה ממתין שיתיחד שכלו באור העליון, וכשם שאמר דוד בכאן מתי תבוא אלי כך המאמר בהלל אם אתה תבוא לביתי אני אבוא לביתך, והוכיח זה מן הכתוב שאמר (שמות ב) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך: \n"
+            ]
+        ],
+        "Humility": [
+            [
+                "<b>עקב</b> ענוה יראת ה' עושר וכבוד וחיים (משלי כ״ב:ד׳). יודיע הכתוב הזה שבח מדת הענוה כי יש כמה מעלות טובות נקשרות עמה, וביאור הכתוב כפשוטו כי השכר והתועלת המגיע לו לאדם מן הענוה בעולם הזה הוא ד' דברים ואלו הן יראה ועושר וכבוד וחיים. ומן הידוע כי מדת הענוה היא מדה גופנית בחברת הבריות והוא שיהיה אדם ביישן וסבלן ומכבד את הבריות ומדבר בטובתן ויהיה שומע עלבונו ושותק, ומתוך המדה הזאת הגופנית יעלה אדם למדת היראה שהיא מדה שכלית ויבא גם כן לידי עושר כי בעל מדת הענוה הוא שמח בחלקו, וידוע כי הון עתק ימעט בעיני האדם עם הגאוה ויספיק לו המועט עם הענוה, וכיון שכן הוא מסתפק במועט ואינו מתאוה אל היתרונות והוא שמח בחלקו והנה זה עושר. וכמו שדרשו ז\"ל (אבות פ\"ג) אי זה עשיר השמח בחלקו, ויבא גם כן לידי כבוד כי כשהוא נמנע מן התאוות והוא שפל רוח יספיק לו מה שעלה לחלקו. הנה זה לו כבוד והוא שכתוב (משלי כ״ט:כ״ג) ושפל רוח יתמוך כבוד, וכתיב (שם יח) ולפני כבוד ענוה כי מי שיש לו כבוד מדת הענוה קדמה לו כבר ויבא לידי חיים כי המתאוה אל היתרונות הנה הוא דואג כשלא יעשר ולא יקום חילו כאות נפשו והיו חייו חיי צער על שלא השיג כל חפצו והדאגה מקצרת הימים ונמצא מצטער על עולם שאינו שלו אבל השמח בחלקו לא ידאג על מה שקנה וימלט מן הדאגה ויחיה חיי שלוה. ובמדרש עקב ענוה יראת ה' מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסוליתה דכתיב (שם קיא) ראשית חכמה יראת ה' וכתיב עקב ענוה יראת ה', עשה המדרש מלת עקב מלשון עקב, ולמדנו מזה כי מדת הענוה גדולה מהחכמה כי היראה שהיא בראש החכמה הלא היא לרגל הענוה: \n",
+                "<b>וידוע</b> כי לכל מדה מן המדות יש שתי קצוות קצה ראשון וקצה אחרון. ועוד יש שלישי והוא המצוע, ומדת הענוה היא ממוצעת בין הקצה הראשון שהוא גאוה והקצה השני שהיא השפלות, והנה המיצוע בכל שאר המדות הוא הדבר הבינוני והטוב לאדם שיבור לו ושיתנהג בו ושלא יטה לאחד מן הקצוות שהוא דבר רע ומר. ועל זה אמר שלמה (שם ד) פלס מעגל רגלך, כיון בזה להזהיר את האדם שידריך עצמו במיצוע שתי הקצוות כלשון הפלס שהוא ממוצע בין שתי הכפות ואין יוצא לחוץ ואז יכונו כל מדותיו כי הוא הדרך הישר ללכת בו, וזהו שהוסיף ביאור ואמר אחריו אל תט ימין ושמאל כלו' שילך באמצע ולא יטה לאחת הקצוות, אבל במדת הענוה הוזהרנו בה שיטה אדם את עצמו אל הקצה האחרון שהיא מדת השפלות לא יבחר להשאר בדרך המיצוע פן יתקרב לגבול הגאוה שהיא המדה המגונה המזקת את האדם והמטרדת אותו בגוף ובנפש מן החיים המקריים ומן החיים הנצחיים ועל זה אמרו רז\"ל במוסריהם במסכת (אבות פ\"ד) מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה, וכפל המלה באמרו מאד מאד ללמד דעת את העם שיטה אדם עצמו אל הקצה האחרון שהוא השפלות, ומפני שהענוה מדה מפוארה ומעולה ותועלתה עצומה ומפורסמת לעין לכך הזכיר דוד על עצמו (תהילים נ״א:י״ט) לב נשבר ונדכה. ואף על פי שהיה מלך גדול ונביא וגדול שבשבעים זקנים וכענין שכתוב (שמואל ב כ״ג:ח׳) יושב בשבת תחכמוני הפליג על מדת הענוה וקרא עצמו לב נשבר ונדכה וכן מצינו במשה רבינו ע\"ה שהיה ראש הנביאים כלם ולא שבחו הכתוב בשאר המדות העליונות שהיו בו אלא במדת ענוה, וזה שאמר (במדבר י״ב:ג׳) והאיש משה עניו מאד, והזכיר מאד לבאר כי משה רבינו לא רצה לעמוד על המיצוע בלבד שהוא לשון ענו אבל הטה עצמו מן המיצוע אל צד השפלות וע\"כ הזכיר מאד: \n",
+                "<b>ובב\"ר</b> גדולה מדת הענוה שאפילו בהקב\"ה נאמרה שנא' (תהילים י״ח:ל״ו) ותתן לי מגן ישעך וימינך תסעדני וענותך תרבני, ותתן לי מגן ישעך אלו ישראל שכן כתיב (שם) מגן הוא לכל החוסים בו, וימינך תסעדני זו התורה שנא' (דברים ל״ג:י״ב-י״ג) מימינו אש דת למו. וענותך תרבני וכי יש ענו מן האלהים תלמיד יושב לפני רבו ללמוד וכשגומר התלמיד אומר לרב הוגעתיך אבל ישראל היו למדים מן הקב\"ה וכשבאין ליפטר אומר להם הקב\"ה הרבה הוגעתי אתכם שנא' (שם א) ה' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר רב לכם וגו' הוי אומר וענותך תרבני. רבי אומר מהו וענותך תרבני אמר רבי שמעון בן נזירא מי ענו כהקב\"ה התלמיד אומר לרב בא ושנה לי פרק אחד והוא אומר לך וקדמני במקום פלוני אבל הקב\"ה אינו כן אמר ליחזקאל (יחזקאל ג׳:כ״ב) קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך יצא יחזקאל ומצאו להקב\"ה שקדם לשם שנאמר (שם) ואקום ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד ה' עומד הוי אומר וענותך תרבני, אמר רבי אלעזר בשם רבי יצחק ראה ענוה שביד הקב\"ה ראה מה כתיב (שמות י״ט:י״ט) משה ידבר והאלהים יעננו בקול הוי אומר וענותך תרבני, אמר רבי אבא בר כהנא ראה ענוה שביד הקב\"ה ראה מה כתיב (יחזקאל מה) ויאמר ה' אלי השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו כי ה' אלהי ישראל בא בו והיה סגור. מלך בשר ודם כבודו לכנס בשער הגדול ולא בשער הקטן. אבל הקב\"ה נכנס בכבודו בשער הקטן הוי אומר וענותך תרבני, אמר רבי יהודה בר שלום התלמידים מהלכין ואח\"כ הרב אבל הקב\"ה אינו כן בשביל אברהם שהיה יושב ומצטער אמר הקב\"ה למלאכים נלך ונבקר את אברהם כשהן הולכין נגלה עליו האלהים ואחר כך המלאכים שנאמר (בראשית י״ח:א׳) וירא אליו ה' באלוני ממרא ואחר כך וישא עיניו וירא וגו' הוי אומר ועניתך תרבני, אמר רבי סימון ראה מה כתיב (שם) וילכו האנשים וישקיפו על פני סדום וגו' לא היה צריך לומר אלא והאלהים עומד לפני אברהם אלא תיקון סופרים הוא הוי אומר וענותך תרבני. אמר רבי סימון ראה מה עליו הקב\"ה מלך ב\"ו מזכיר שמו ואח\"כ מזכיר קטיזמי שלו אבל הקב\"ה הזכיר מעשיו תחלה שנאמר בראשית ברא אלהים ע\"כ במדרש: \n",
+                "<b>וכדי</b> להפליג על מדת הענוה ובעבור הראות את יקר תפארת גדולתה אמר כי המחזיק בה הוא מובטח שהוא בן העולם הבא והוא שאמרו במסכת סנהדרין (כ\"ו דף סח:) שלחו מתם אי זהו בן העוה\"ב ענותן ושפל ברך מכיך נפשייה שייף ועייל שייף ונפיק לעי באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשיה ויהבי רבנן עינייהו ברב עולא בר אהבה, הרי שהקדים מדת הענוה שהיא עליונה על כלם ואח\"כ פרט מדת הענוה בגוף ובנפש, שפל ברך הוא שיהיה שפל עם בני העולם בענין משאו ומתנו ובנחת עם הבריות זהו מדות הגוף. מכיך נפשיה הוא רוח שפלה שלא יהיה גבה רוח וזהו מדות הנפש, ובמס' אבות פרק בעשרה מאמרות כל מי שיש בו שלשה דברים הללו מתלמידיו של א\"א ושלשה דברים רעים הללו מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ונפש שכלה ורוח נמוכה מתלמידיו של א\"א, ושלשה דברים רעים הללו מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של א\"א לתלמידיו של בלעם הרשע, תלמידיו של בלעם הרשע יורדין לגיהנם שנאמר (תהילים נ״ה:כ״ד) ואתה אלהים תורידם לבאר שחת וגו'. אבל תלמידיו של א\"א אוכלין בעוה\"ז ונוחלין העוה\"ב, שנאמר (משלי ח׳:כ״א) להנחיל אוהבי יש וגו'. וביאור זה כי עין טובה הוא שאין לו קנאה על חבירו וחס על כבוד חבירו ככבוד עצמו. נפש שפלה שהוא משפיל את עצמו אצל הכל והוא מעורב עם הבריות, רוח נמוכה היא מדת הענוה, ופירש הר\"ם ז\"ל ועין טובה היא מדת הסתפקות כלומר שאדם מסתפק במה שיש לו ואיננו להוט אחר המותרות, ונפש שפלה הוא הזהירות, ורוח נמוכה היא הענוה היתירה והשלשה שכנגדם והוא החריצות לקנות ממון הוא עין רעה הפך עין טובה ורוב התאוה הוא נפש רחבה והגאוה הוא רוח גבוהה, ושלש מעלות ההן נתפרסמו לאברהם אבינו ומפני זה יקראו כל מי שימצאו בו אלו הפחיתיות השלשה תלמידיו של בלעם אחר שהתנהג במדותיו. והזהירות לאברהם הוא שאמר לשרה (בראשית י״ב:י״א) הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את. ואמרו רז\"ל שמעולם לא נסתכל בה עד אותה שעה וזה תכלית הזהירות, ומדת ההסתפקות לאברהם הוא שהניח כל רכוש סדום ולא רצה ליהנות ממנו כמו שאמר (בראשית י״ד:כ״ג) אם מחוט ועד שרוך נעל. והענוה הוא שאמר (שם יח) ואנכי עפר ואפר. אבל בלעם נתפרסם על החריצות על הממון הוא שכתוב (דברים כ״ג:ה׳) ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור ועל התאוה הוא שיעץ לבלק להפקיר את הנשים לזנות עם ישראל ואין ספק כי עצתו של אדם נמשכת אחר טבעו, ועל הגאוה הוא שאמר נאם שומע אמרי אל ושם אמרו (אבות פ\"ה) עז פנים לגיהנם ובוש פנים לגן עדן. ודבר ידוע כי הענוה ובושת הפנים סימן לאדם שהוא מזרע אברהם כי טבע הבנים נמשך אחר טבע האב וכן אמר הכתוב (בראשית י״ח:י״ט) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו': \n",
+                "<b>וידוע</b> כי מדת הענוה מדרכי הש\"י הוא ואנחנו מקבלי התורה נצטוינו שנלך בדרכי הש\"י שנאמר (דברים כ״ח:ט׳) והלכת בדרכיו. וכמו שהזכרתי למעלה במדרש על פסוק וענותך תרבני, וכן אברהם אבינו החזיק במדה זו והתנהג בה, ולא ניתנה התורה לישראל עד שנתלבשו במדת הענוה הוא שכתוב במעמד הקדוש (שמות כ׳:י״ז) כי לבעבור נסות אתכם וגו'. והיה לומר יראתו בלבבכם וכו' אבל דרשו רז\"ל יראתו על פניכם זו הבושה, ומדת היראה שהיא כוללת יראת הלב ויראת הפנים היא עיקר כל התורה וכן אמר שלמה (קהלת י״ב:י״ג) סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וגו': \n"
+            ]
+        ],
+        "Wealth": [
+            [
+                "<b>אל</b> תיגע להעשיר מבינתך חדל, התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפים וגו' (משלי כ״ג:ד׳-ה׳). מדת העושר אין מעלתה כמדת הגבורה ואין צריך לומר כמדת החכמה כי מדת החכמה היא מצד הנפש ומדת הגבורה היא מצד הגוף. אבל מדת העושר אינה לא מצד הנפש ולא מצד הגוף אלא שהיא מדה חוץ לגוף מתקרבת ובא אל האדם לפעמים בלא יגיעה ובסבת סבוב הגלגל והכל על פי השגחת המשגיח יתברך שהוא עליון על הכל ועושה הכל, והוא שאמר שלמה (שם כב) עשיר ורש נפגשו עושה כלם ה'. ביאור הכתוב כי העשיר והרש יש להם פגישה בגלגל ומצד הפגישה ההיא בתנועת הגלגל יהיה זה עשיר וזה עני ואעפ\"כ עושה כולם ה', כלומר אל תחשוב שיהיה ענין העושר והעוני נמסר למרוצת הגלגלים וסבובם כי הכל נעשה ע\"כ העונש והשכר ועל כי השגחת הבורא שהוא עליון על כלם ומנהיג אותם זהו עושה כלם ה', ולפי שאין מדת העושר כמעלת הגבורה והחכמה לכך הזכיר הנביא באחרונה הוא שאמר (ירמיהו ט׳:כ״ב) אל יתהלל חכם בחכמתו וגו', הקדים החכמה והיא המעולה שהיא מצד הנפש ואחריו הגבורה שהיא מצד הגוף ובאחרונה הזכיר העושר שאינו לא מצד הנפש ולא מצד הגוף. ולמדך הכתוב כי העושר שהוא מעולה בעיני ההמון יותר מן החכמה והגבורה הוא יותר כחות אצל השכל ולכך הזכיר המדות כסדרן ואיחר מדת העושר: \n",
+                "<b>מדת</b> העושר יש בה תועלת ונזקים וכן בכל מדה ומדה מן המדות כלן, התועלת הוא שעם העושר יהיו דבריו נשמעים ויהיו לו אוהבים רבים כענין שכתוב (משלי י״ד:כ׳) ואוהבי עשיר רבים. ועם העושר יוכל לעשות המעשים הראוים והמפעלים הנבחרים אשר בהם ימצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם כענין מעשה הצדקה ופיזור הממון במעלות וכל המדות חמורות כי העושר לא נברא אלא שיעשה אדם ממנו מצות, וכן אמרו במדרש לא נברא זהב בעולם אלא למלאכת המשכן שנאמר (שמות ל״ח:כ״ד) כל הזהב העשוי למלאכה, ובבראשית רבה אמר רבי שמעון בן לקיש לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב ולמה נברא בשביל בית המקדש שנאמר (בראשית ב׳:י״א-י״ב) וזהב הארץ ההיא טוב כד\"א (דברים ג׳:כ״ה) ההר הטוב הזה והלבנון. וכן מצינו בימי שלמה שבנה בית המקדש שלא היה לו חשיבות כלל שנאמר (דברי הימים ב ט׳:כ׳) אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה. וכתיב (מלכים א י׳:כ״ז) ויתן שלמה את הכסף בירושלים כאבנים. ומן הידוע כי אין שלימות למידת החכמה מבלעדי העושר וכן הוא אומר (קהלת ו) כי בצל החכמה בצל הכסף כי החכם אין חכמתו נשלמת כי אם במדת העושר, שהרי עם הארץ עשיר נכבד בעיני ההמון יותר ממנו, אבל שלמות החכמה הוא העושר והוא כבוד ועטרה אל החכם כי החכם מחפאר ומתעטר עמו כי ישתמש בו בכל מה שתצוה התורה ויחייבהו השכל, ועל זה אמר שלמה (משלי י״ד:כ״ד) עטרת חכמים עשרם אולת כסילים אולת. ביאור הכתוב כי העושר עטרה וכבוד אל החכם לא ישתמש בו כי אם בדברים אשר בהם יתפאר ויאשרו אותו רבים, והנה הוא בהפך מן הכסיל כאשר יעשר ויקום חילו ישתמש בו במעשה אולת וישתגע בו וכפל מלת אולת לבחר כי האולת ההיא אשר העושר הביאו אליה היא אולת גמורה וזהו אולת כסילים אולת. הנזק שהרי בריבויו נמצאים נזקים רבים ומכשולות העצומים כי הוא סבה למדת הגאוה וענות עזות כענין שכתוב (שם יח) ועשיר יענה עזות ואוהביו הרבים יחזיקו את ידו על כל דבר פשע והוא ימשכם אחריו לעשות מעשהו זר מעשהו ולעשות עבודתו נכריה עבודתו, ובסבת עשרו ירצה לנצח ולהתגבר על בני אדם, ואם החזיק בשקר ירצה לאמת דבריו ולא ירצה לחזור בו. ואמר הכתוב בענין העושר (דברים ח׳:י״ג) ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך וגו' ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך, לימדך הכתוב כי ריבוי העושר יביאנו לידי גאוה וממנה יבא שישכח את הש\"י, ומצינו שהתפלל שלמה על זה הוא שאמר (משלי ל׳:ח׳) ריש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חקי. וביאר הטעם ואמר (שם) כן אשבע וכחשתי ואמרתי מי הי ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי: \n",
+                "<b>לרוב</b> הנזקים הנמצאים בעושר ולרוב הצרות הרבות והרעות שפרות ורבות ממנו שבחו החכמים את הפכו והוא מדת העניות, שכן דרשו במסכת חגיגה פרק ראשון (דף ט ב) אמר ליה אליהו לבר קפרא ואמרי ליה לרבי אלעזר מאי דכתיב (ישעיהו מ״ח:י׳) הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני. מלמד שחזר הקב\"ה על כל מדות טובות ולא מצא להם לישראל תקנה אלא עניות אמר שמואל היינו דאמרי אינשי יאי עניותא לישראל כברדא סומקא לסוסיא חיורא ע\"כ. מנהג העושר כי כל מי שיקבץ ממנו מעט יתאוה עוד ליותר ואחר שיקבוץ ממנו הרבה יתאוה לכפלים ולא ישבע לעולם כי ילך אל לא תכלית, וכן אמרו רז\"ל אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו יש בידו מנה מתאוה לעשותו ארבע מאות שנאמר (קהלת ג) אוהב כסף לא ישבע כסף זהו מנהג העושר ומנהגו כמנהג האש שכל מה שתוסיף עצים על האש תוסיף המדורה ותרבה שלהבת: \n",
+                "<b>צריך</b> אדם שיתבונן כי לולא שהעושר צורך גדול אל האדם וענין מוכרח לפרנסתו ולמה שהוא שלימות החכמה כמעשה הצדקה וזולתה היה ראוי אצל השכל שלא להחשיבו לכלום אלא שישים אותו במדרגת העפר עד שאלו ימצא בדרך כספים ודינרי זהב לא יחמדם ואף אם יראה אבנים טובות ומרגליות לא יקחם כלל אלא שיהיו בעיניו כאבנים מן הנחל: \n",
+                "<b>ומן</b> הידוע כי לא היה אדם מעולם להוט אצל העושר אלא אם כן היה לבו פנוי וריק מן החכמה, כי כל מי שטעם טעם חכמה יתחייב שיהיה העושר נבזה בעיניו נמאס, ושיהיו כל קניני העוה\"ז אצלו בענינים הגופניים במדרגה התחתונה בתכלית הפחיתות, וכן אמר הכתוב (איוב כב) ושית על עפר בצר וגו'. ביאור הכתוב שישית איוב כל עשרו ורכושו במדרגה עפר וזהב אופיר שהיה לו כמו נחלים שלא יחשיבני כלום ושלא יזכרנו ולא יבטח עליו אלא שיבטח בשי\"ת זהו שאמר (שם) והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך, כי הוא יתברך העושר האמתי הקיים הנצחי. אין העושר תלוי בכחו של אדם ולא בשכלו כי יש כמה משכילי עם והמה יגיעים יגיעה רבה להשיגו ולא ישיגוהו ויש משיגים בלא יגיעה ועמל ואם כן אינו תלוי אלא במי שאמר והיה העולם וכן אמר הכתיב (דברים ח) ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל וכתיב וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח וגו', לימדך הכתוב שאין העושר לישראל מצד מערכת הכוכבים אלא מצד הקב\"ה בעצמו שהוא חלקנו צורנו, וזהו לשון כי הוא הנותן לך. ונראה לי לומר שהכתוב הזכיר בזה שני מיעוטין מלת הוא ומלת לך. והכונה הוא ולא מערכת הכוכבים אשר משם בא העושר והשפע, לך ולא לשאר האומות העכו\"ם לפי שאתה חלקו ביחוד ולא כן העכו\"ם כי הם חלק הכוכבים והמזלות. ומה שהזכיר שלמה (משלי כב) עשיר ורש נפגשו, שם ידבר בכלל העולם שנמסר לתנועת הגלגלים ומערכת הכוכבים והכל בהשגחת משגיח שהוא עליון על כולם והוא שאמר עושה כולם ה' וכאן דבר משה בישראל בפרט כי כל עניני ישראל בהצלחתם ובשנותם ונצחון מלחמותם אינו נמסר לכחות העליונים כי אינם נמסרים ביד המזל אלא לקוחים לחלק אדון הכל יתברך וממנו נשפע כל ענינם בהשגחה מכוונת פרטית, ומפני שהעושר אינו תלוי ביגיעה ולא בשכלו ותבונתו של אדם על כן הזכיר שלמה בכאן אל תיגע להעשיר. יאמר כי לא תרצה ליגע את עצמך לאסוף עושר כאלו שהולכים במדברות ובמקומות הסכנה או רוכבי ימים כדי שיכפלו ממונם, כי אסיפת העושר אינו תלוי ביגיעה ולא בשכלו של אדם וזהו ומבינתך חדל, ויש בדבר שתי ספיקות, האחד שלא תשיגנו ברוב יגיעה כי יש משיג במקרה ויש שלא ישיג אלו ייגע יומם ולילה אם כן אין למשכיל להכניס את עצמו בספק הזה, והשני שאף אם ישיגנו ביגיעתו עוד יש ספק אם יעמוד בידו או המר ימירנו הזמן במקום אחר כהרף עין זהו שאמר לו התעיף עיניך בו ואיננו, וידוע כי אין לך עוף מגביה עפיפתו כמו הנשר שהוא מלך על כל העופות ולכך המשיל הסתלקות העושר מן העשיר להסתלקות הנשר מן הארץ על פני רקיע השמים, ואמרו במדרש אל תיגע להעשיר מבינתך חדל כשבא מן השמים מתקיים כשאינו בא מן השמים אינו מתקיים. שני עשירים גדולים עמדו בעולם אחד מישראל קרח ואחד מהאומות העולם המן ושניהם אבדו מן העולם שלא היתה מתנתם מן השמים שהיו חוטפין אותה מהם, וכן אתה מוצא בבני גד ובבני ראובן שהיו עשירים הרבה והיה להם מקנה רב ואבדו את ממונם וישבו להם חוצה לארץ שהפרישו עצמן מאחיהם בשביל קנינם לפיכך גלו תחלה מכל השבטים שנאמר (ד\"ה א ה) ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי, זש\"ה (תהלים עה) כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים לא ממה שאדם יוצא ועמל בסחורה והולך ממזרח למערב עושה עושר ולא ממה שהוא מחזר במדבריות הוא מתרומם זהו ולא ממדבר הרים מלשון רוממות אלא מה הקב\"ה עושה נוטל ממונו של זה ונותן לזה שנאמר (שם) כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים. למה נקרא שמם נכסים שנכסים מזה ונגלים לזה, וכן אמרה חנה (שמואל א ב) ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם באף שהוא משפיל לזה מרומם את זה לכך נאמר (במדבר לב) ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד, זש\"ה (קהלת י) לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו. לב חכם לימינו זה משה ולב כסיל לשמאלו אלו בני ראובן ובני גד שעשו את העיקר טפל ואת הטפל עיקר למה שחבבו את נכסיהם יותר מן הנפשות הוא שאמרו למשה (דברים לב) גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו. אמר להם משה לא תעשו כך אלא עשו את העיקר עיקר תחלה בנו לכם ערים לטפכם ואחר כך וגדרות לצנאכם הוי אומר לב חכם לימינו, אמר להם הקב\"ה אתם חבבתם ממונכם יותר מהנפשות חייכם אין בו ברכה שנאמר (משלי כ) נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך לכך נאמר אל תיגע להעשיר מבינתך חדל. ואי זהו עשיר השמח בחלקו שנאמר (תהלים קכא) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך: \n"
+            ]
+        ],
+        "Sustenance": [
+            [
+                "<b>השלך</b> על ה' יהבך והוא יכלכלך לא יתן לעולם מוט לצדיק (שם כה). ידוע ומפורסם כי ענין הפרנסה עדות על נפלאות הש\"י ועל רוב חסדיו ממה שהוא נותן לחם לכל בשר ומחלק מזונות לכל בריה, והוא שאמרו רז\"ל בפרק ערבי פסחים (פסחים דף קיח) למה נקרא שמו הלל הגדול על שם שהקב\"ה יושב ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל בריותיו, כי הוא יתעלה הנותן לכל אחד ואחד צורך פרנסתו ודי מחסורו אשר יחסר לו. וכן לכל אומה ואומה משבעים אומות שיש בעולם ואע\"פ שאינם ראוים לכך כי יש ביניהם כמה אומות שאין להם תורה ולא שום לחלוחית של מצוה אלא שהם עובדי עבודה זרה, וכן כל בעלי נפש התנועה שאין להם שכל ודעה גם כמה מיני חיות ומיני רמשים במדבר שהוא מטריף אותם ומשביעם וכענין שכתוב (שם קמז) נותן לבהמה לחמה וגו' והכל כאחד ניזונין ומתפרנסין מצד חסדו הגדול התמידי שאינו פוסק, וכן אמר דוד ע\"ה (תהילים קל״ו:כ״ה) נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו. ודרשו רז\"ל (ע\"ז דף מב) הקב\"ה זן את העולם כלו מקרני ראמים עד ביצי כינים כלומר מן הגדול ועד הקטן שבמין החי שאינו מדבר ואין צריך לומר במין האדם שהוא חי מדבר כי הוא יתעלה נותן לכולם הפרנסה ונותן להם את אכלם בעתו, ועל שם הפרנסה נקרא הקב\"ה רועה שנאמר (תהילים פ׳:ב׳) רועה ישראל האזינה. ובמדרש תהלים רועה ישראל האזינה מה הגאולה פלאים אף הפרנסה פלאים א\"ר שמואל בר נחמן אף הפרנסה גדולה מן הגאולה שהגאולה ע\"י מלאך שנאמר (בראשית מ״ח:ט״ו) המלאך הגואל אותי. והפרנסה ע\"י הקב\"ה שנאמר האלהים הרועה אותי וכתיב רועה ישראל האזינה. בוא וראה כמה גדול כח הפרנסה שהרי חלקי העולם הצריכין פרנסה הן ד'. ואלו הן דומם וצומח וחי ומדבר. וכל אחד ואחד פרנסתו מוכנת לו כפי ערכו וענינו הראוי לו. הדומם והם ההרים והגבעות והאבנים והמתכות, הפרנסה שלהם הוא קיומם בעצמם והפסדם ובטולם מהיותם הוא העדר פרנסתם וכ\"ז שהויתם קיימת וצורתן שלמה אותו קיום הוא פרנסה שלהן, והשחיקה והרקבון בהם הוא העדר הפרנסה. ואם כן פרנסת הדומם היא עומדת בעצמו וגופו. הצומח יש לו מעלה יתרה על הדומם בנפש הצומחת שבו מה שאין כן לדומם שאין לו נפש כלל, ופרנסת הצומח הוא יניקתו מלחות הארץ וכפי עילוי הצומח על הדומם כן פרנסתו מתרחקת ממנו יותר מפרנסת הדומם שהרי פרנסת הדומם בעצמו וגופו ופרנסת הצומח צריך הוא שיינק ממקום שסמוך לו. החי יש לו מעלה על הצומח בנפש התנועה שבו וכפי עילויו על הצומח פרנסתו מתרחקת ממנו יותר שהוא צריך לרדוף אחריו ברחוק מקום שהרי אפשר לו בכך להתנועע וללכת שם. המדבר והוא מין האדם יש לו מעלה על כלם בנפש השכלית שבו וכפי עלויו על הכל אין פרנסתו מוכנת לו כל כך שאם יתנועע שם ימצאנה אלא צריך הוא שיטרח במזונותיו יותר ויותר ע\"י אפייה ובישול ותקון המאכל, ואע\"פ שפרנסת האדם אינה מוכנת לו כל כך כמו לשאר החלקים אין זה אלא מצד חכמה ושכל שבו כי מאחר שהוא יודע ויכול ומהיר לטרוח במלאכות יטרח בזה, אבל חסד השי\"ת עמו בכ\"מ להכין לו פרנסתו שברא לכל טפה וטפה ממי הגשמים שביל ודרך שאלמלא כן היו שוטפין כל העולם, ומי שברא לכל אחד ואחד מן העשבים מקום נאות לטבעו שאלמלא כן היו כל מקומות שוים בעשבים ולא יהיו מקומותיהן חלוקים כמו שהם. ומי שברא לכל שער ושער שבראש מעין אחד בפני עצמו שהוא יונק ממנו, הוא המזמין פרנסתו לכל אחד ואחד מן הבריות, וכענין שדרשו רז\"ל בפרק השותפים (בבא בתרא דף טז) מי פלג לשטף תעלה בערבייא קורין לשער שטפא לכל שער ושער שיש באדם ברא לו הקב\"ה מעין בפני עצמו, ולכך הזכיר דוד בכאן ואמר השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך, וכבר בארו לנו רז\"ל מלת יהבך שהוא מלשון משא, וכמו שאמרו מסכת מגילה (פ\"ב דף יח) לא הוו ידעי רבנן מאי השלך על ה' יהבך עד דשמעו לההוא טייעא דקאמר לההוא גברא שקול יהבך ושדי אגמלאי, וידוע כי כל אחד ואחד מבני אדם יש עליו עול ומשא לפרנס את עצמו או בני ביתו כי הפרנסה ענין הכרחי אי אפשר לעמוד מבלעדיו ולכך יאמר הכתוב שישליך האדם המשא ההוא על בטחון השי\"ת ואם יעשה כן הוא יכלכלנו וחסדו הגדול יסובבנו מאחר שהוא תולה בטחונו בו כמו שכתוב (תהלים לח) והבוטח בה' חסד יסובבנו, וטעם (שם נה) לא יתן לעולם מוט לצדיק כי האיש המשליך יהבו על השי\"ת הוא יכלכל אותו, ואמנם פעמים שיתמוטט פרנסתו מפני חטאו אבל הצדיק הגמור לא יתמוטט לעולם בפרנסתו כענין שכתוב (שם לז) נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וגו'. כלומר ולא ראיתי שהיה סמוך והוא צדיק לא יהיה נעזב לעולם ולא יתמוטט, אבל מי שלא היה סמוך מעולם כגון רבי חנינא בן דוסא וחביריו לא יקרא נעזב ואינו בכלל הדרך הזה: \n",
+                "<b>וידוע</b> כי יש בדבר פעמים רבים בענין מניעת הזמנת הפרנסה לצדיקים וכתב בזה החכם הגדול רבי בחיי בן בקודה ז\"ל בספר חובת הלבבות שחיבר וזה לשונו, דע כי הפנים שבעבורה ימנע מן הצדיק הזמנת מזונותיו וטרפו עד שיטרח עליו ויבחן בו אפשר שיהיה לעון שקדם לו התחייב להפרע ממנו כענין (משלי יא) הן צדיק בארץ ישולם. ויש שיהיה דרך התמורה בעוה\"ב כמו שאמר (דברים ח) להטיבך באחריתך, ויש שיהיה להראות סבלו והסברתו הטובה בעבודת השם כדי שילמדו בני אדם ממנו כענין איוב. ויש שיהיה ליישב אנשי דורו ויבחנהו השי\"ת בעוני ובריש וחלאים להראות חסידותו ועבודתו לשם ית' מבלעדיהם כמ\"ש הכתוב (ישעיה נג) אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם. ויש שיהיה מפני שאינו מקנא לשי\"ת לקחת הדין מאנשי דורו כמו שידעת מענין עלי ובניו שאמר בהם בכתוב (שמואל א ב) והיה כל הנותר בביתך יבא להשתחות לו לאגורת כסף וככר לחם ואמר ספחני נא אל אחת הכהונות לאכול פת לחם, אבל טובת הבורא יתברך על הרשע יש שיהיה בעבור טובה שקדמה לו יגמלהו השי\"ת עליה בעוה\"ז כמו שאמר (דברים ח) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, ואמר בו התרגום ומשלם לשנאוהי טבוון דאינון עבדין קדמוהי בחייהון לאובדיהון, ויש שתהיה על דרך הפקדון אצלו עד שיתן לו ה' יתברך בן צדיק שיהיה ראוי לה כמו שאמר (איוב כז) יכין וצדיק ילבש. ואמר שלמה (קהלת ב) ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים, ואפשר שתהיה הסבה גדולה שבסבות מותו ורעתו כמו שאמר (שם ה) עושר שמור לבעליו לרעתו, ואפשר שתהיה להאריך לו הבורא עד שישוב ויהיה ראוי לו כמו שידעת מענין מנשה, ויש שתהיה לחסד שקדם לאביו והיה ראוי להטיב לו בעבורו כמו שנאמר (מלכים ב י) ליהוא בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל ואמר (משלי כ) מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו ואמר (שם לז) נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וגו'. ויש שתהיה לנסות אנשי התרמית ומצפוניהם הרעים כשהם רואים זה ממהרים לסור מעבודת הש\"י וחשים להתרצות אל אנשי הרשע וללמוד ממעשיהם ויתברר הדבר לאלהים ויראה הנאמן בעבודתו וסבלו עד ששולטים בו ומביישים אותו ומקבל שכר מהש\"י על זה כמו שידעת מענין אליהו עם איזבל וירמיהו עם אנשי דורו ע\"כ. ולכך יצטרך אדם שיהיו עיניו תלויות תמיד אל ה' שיספיק לו פרנסתו ושיטריף אותו לחם חקו והמלך שלמה שאל זאת הוא שאמר (שם ל) הטריפני לחם חקי. ואע\"פ שלחם חקו של שלמה היה עושר רב והון עתק בכל יום אעפ\"כ אותו לחם חקו היה הכרחי לשלמה מצד מלכותו כמו לחם חקו של אחד משאר בני אדם השפלים. ועוד כי מדת העוני נמצאת בבריות כענין שכתוב (דברים טו) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. ודרז\"ל לעולם יתפלל אדם על מדה זו שאם לא בא הוא בא בנו ואם לא בא בנו בא בן בנו שנא' (שם) כי בגלל הדבר הזה גלגל הוא שחוזר בעולם. והבוטח הזה המשליך יהבו על השי\"ת צריך הוא שיחשוב כי מי שמטריף ומפרנס את העוף באויר והאפרוח בתוך הביצה שאין שם מקום ודרך לעבור המזון ואעפ\"כ אין הפרנסה מנועה ממנו בחסד השי\"ת על אחת כמה וכמה שיפרנס את האדם שיש בו נפש שכלית וההשגחה בו פרטית מצד שכלו ולא ימנע ממנו הפרנסה, וכך אמר הכתוב (תהלים לד) ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב וכתיב (שם קיא) טרף נתן ליראיו. ואין צריך לומר אם הבוטח דר ביישוב אלא אפי' היה דר במדבר שם יזמין לו הקב\"ה פרנסתו שכן מצאנו באליהו שנתן לו הקב\"ה פרנסתו במדבר ע\"י עופות הוא שכתוב (מלכים א יז) והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב. וכיון שכן חייב אדם שיתלה בטחונו בהקב\"ה בענין הפרנסה, ובשעה שיהיה חסר המזונות ובביתו אין לחם ואין שמלה שיהיה חזק בבטחונו יותר ויותר ממה שהיה בביתו בר ולחם ומזון שיספיק לו כל ימי חייו מתוך הרבוי, כי באותו רבוי אפשר שישלוט בו הפגע והמקרה ולא כן בבטחונו, וישראל במדבר שהיה המן פרנסתם לא היה יורד להם לחדש אחד או לשנים אלא בכל יום ויום, והטעם בזה כדי שיהיו עיניהם נשואות להקב\"ה בכל יום וכדי להרגילם במדת הבטחון, וכבר הזכרתי זה באות בי\"ת בטחון. ודרשו רז\"ל כל מי שיש לו מה שיאכל היום ואומר מה אוכל למחר הרי זה מקטני אמנה למדונו בזה כי השלם במדת הבטחון יש לו לחשוב בבטחונו של הקב\"ה ואין לו לחוש מה יאכל ביום מחר כי מי שיביא יום מחר ויוציא חמה מנרתקה הוא יזמין לו פרנסתו ויתן אליו אכלו בעתו. וכן דרשו זכרונם לברכה בכתובות ריש פרק מציאות האשה (דף סז ב) עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו בעתם לא נאמר אלא בעתו מלמד שכל אחד ואחד נותן לו הקב\"ה פרנסתו בעתו. ועל זה אמר דוד בכאן השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך. וטעם יכלכלך בנחת ולא בצער בכבוד ולא בביזוי כיון שהוא משליך יהבו על הקב\"ה, ופסוק מלא היא (משלי י) לא ירעיב ה' נפש צדיק. וכיון שהקב\"ה מכלכלו ונותן לו פרנסתו יצטרך שיודה וישבח לשמו בזה ואע\"פ שפרנסתו שהוא מתפרנס בה היא בדוחק ובצמצום הלא טוב לו זה מידו של הקב\"ה ממה שהיה מתפרנס בה ממנות בשר ודם בריוח והעדפה, וק\"ו מיונה שכן דרשו רז\"ל (בראשית ח) והנה עלה זית טרף בפיה אמרה יונה לפני הקב\"ה מוטב שיהיו מזונותי מרורין כזית בידי הקב\"ה ואל יהיו מתוקים כדבש בידי ב\"ו. וענין טרף מלשון מזונות כענין (משלי ל) הטריפני לחם חוקי. ומה שאמרו רז\"ל (מ\"ק דף כח) בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא אין להבין שיהיה הענין תלוי במזל וכפי משפטי המערכת ושלא תועיל התפלה בהם שכבר מצינו שבאו שלשתן בזכות התפלה. אבל המאמר הזה בא להודיענו כמה גדול כח התפלה כי כל מה שנגזר במערכת הכוכבים יכול הקב\"ה לבטלו כי גם חכמי הכוכבים מודים בכך בטענת שהקב\"ה הוא הכלל ומערכת הכוכבים הוא הפרט והכלל גדול מן הפרט ויכול הוא לבטל כחו, ובכל מה שגזר ממקרי האדם מכח המערכת אפשר לו לאדם לבטלו בזכותו בלא תפלה ובלא צעקה כלל אלא שידאג ויצטער בלבו וכענין שכתיב (תהלים קמה) רצון יראיו יעשה כלו' ברצון בלבד שהקב\"ה ממלא כל רצונו בלא שישאל כלל, אבל בשלשה ענינים אלו צריך תפלה כי שלשתן תלוין במזל והתפלה על המזל, וכן מצינו שניתנו שלשתן בכח התפלה שהוא על המזל. בנים ניתנו לרחל שנאמר (בראשית ל) וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה. חיים לחזקיה שנאמר (ישעיה לח) שמעתי את תפלתך הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה. ומזוני לאליהו ולאלישע שמצינו שנתרבו המזונות וניצלו מן הרעב, והרי המאמר הזה לרז\"ל הערה על כח התפלה להודיענו כי הם תלוים במזל ולכך יצטרך ריבוי תפלה בהם כדי לבטל המזל בכח התפלה כמו שנתבטל בשלשתם ע\"י תפלה. ומפני שבנתינת המזונות נעשה בהם נס בביטול כח המערכה המשילו החכמים נתינת המזונות לקריעת ים סוף, ומפני שקריעת הים היה נס מפורסם וזה נסתר לכך אמרו כקריעת ולא קריעת, וכן אמרו (ערבי פסחים דף קיט) קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף דכתיב (תהלים קלו) לגוזר ים סוף לגזרים וכתיב (שם) נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו: \n"
+            ]
+        ],
+        "Passover": [
+            [
+                "<b>דברי</b> אגור בן יקא המשא נאם הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואוכל (משלי ל׳:א׳). מצינו לשון דברי שהוא נופל על חכמת המחקר ועל עניני הטבע שכן הפרשה מדברת על ארבע יסודות כמו שמפרש והולך מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כל אפסי ארץ. וכן תמצא ספר קהלת שהוא ספר המחקר שפתח במלת דברי ואמר דברי קהלת בן דוד ומפרש והולך כמו כן ענין ד' יסודות, וכן ספר ירמיה פתח במלת דברי ואמר דברי ירמיהו בן חלקיהו ומפרש והולך ענין הטבע הוא שאמר (ירמיהו א׳:א׳) בטרם אצרך בבטן ידעתיך כי האיש הנביא צריך שיהיה מוכן לנבואה מתחלת היצירה. אגור הוא שלמה מלשון (משלי י׳:ה׳) אוגר בקיץ בן משכיל (שם ו) אגרה בקציר מאכלה ועל שם שאגר את החכמה. ומטעם זה נקרא קהלת על שם שנתקהלה החכמה בנפשו. בן יקא שאגר הבינה והקיאה לבני העולם, וזה שכתוב (קהלת י״ב:ט׳) ויותר שהיה קהלת חכם עוד לימד דעת את העם אזן וחקר ותקן משלים הרבה. אמר קהלת חכם והם שני שבחים ויאמר הכתיב מלבד היתרון שהיה לו הוא שהיה קהלת והיה חכם שאלו חכם אחר אמר דבריו היו הבריות חייבים לשמעם ולהתבונן בהם אף כי אמרם קהלת ואלו קהלת אמרן מדעת עצמו בדרך החכמה היו חייבין לשמעם אף כי אמרן ברוה\"ק, עוד למד דעת את העם. ואזן שעשה אזנים לתורה, וחקר שהוא השיג חכמת המחקר. תקן משלים הרבה ע\"י המשל הקל אדם מתבונן נפלאות כמו שתמצא מרגלית שוה אלף זוז ע\"י פתילה קלה. המשא כמו ואני תפלה. וענינו גדול בנבואה ובא להודיענו ששלמה היה גדול במחקר ממלת דברי וגדול בנבואה ממלת המשא. ומה שקורא הכתוב את הנבואה בלשון משא לפי שהנביא צריך להיות משיא עצמו מן הדברים הגופניים. נאם הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואוכל שני חכמים היו בדורו והיו שואלין לו בחכמת ארבעה יסודות והיה איתיאל גדול מאוכל בחכמה ועל כן כפל את שמו כענין נח נח אברהם אברהם שהככל חשיבות גדולה. כי בער אנכי מאיש יותר מכל איש ואמר על עצמו כן הפך ממה שהעיד הכתוב עליו ואמר (מלכים א ד) ויחכם מכל האדם. ולא בינת אדם לי, אין לי הבינה המיוחסת אל האדם אבר בה יש לו יתרון על שאר בעלי חיים, והזכיר שלש מדות בינה חכמה ודעת קדושים יש מפרשין שהבינה למטה מן הכל וחכמה למעלה מן הבינה ודעת למעלה מהחכמה. ופירוש הכתוב לא למדתי חכמה ואיך אדע דעת קדושים שהוא למעלה מן החכמה והלשון עצמו כמתמיה, ומה שהזכיר שלש מדות אלו לפי שכל פעולות הטבע וכל חכמת המחקר מיוסדים עליהם ובכחם נבראו הוא שכתוב (משלי ג׳:י״ט) ה' בחכמה יסד ארץ וגו' וכיון לומר כן איך אדע עניני הטבע כי המעלות שהטבע נברא בהם איני יודע: \n",
+                "<b>עוד</b> יש לפרש בשלש מדות הללו שכלם מעלה אחת והכל חוזר אל החכמה אמנם יש בהם הפרש כי המשיג הדברים הרחוקים מן העיון בדרך קבלה שקבולו הוא הנקרא חכמה זהו שאמר ולא למדתי חכמה כלומר שצריך למוד, והמשיג הדברים הקרובים מצד העיון הוא הנקרא יודע כאמרו (שמות ב׳:כ״ה) וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים והמשיג הדברים הבינונים שאינם קרובים מן העיון ולא רחוקים נקרא תבונה וא\"כ שינוי השמות של החכמה לפי שינוי ההשגות ומ\"מ הכל חכמה, ומה שהשכיל שלמה את עצמו כל כך היא מדת השלמים בחכמה דרך שפלות וענוה כאדם שמבקש החכמה לכבוד החכמה לא לכבוד הבריות שיכבדהו ושיתפאר בעיניהם, ומזה אמר הכתוב (משלי י״ד:ל״ג) בלב נבון תנוח חכמה ובקרב כסילים תודע הנבון הוא מתעסק בחכמה ליתרון הכשר מעלתה ומכיר יקר תפארת גדולתה והיא צפונה אתו ואיש לא ידע ואמר לכל סכל הוא הוא נבון וחכם זהו שנאמר (שם) יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט. באורו טוב שיחזיק את עצמו בסכלות מעט שיש בו ממה שיחזיק את עצמו חכם ונכבד. ובקרב הכסילים תודע הכסילים לא יצפנו החכמה לעולם כי אין חפצם מן החכמה כי אם להתכבד ולהתייחס ועיקר עמלם בה למען ידעו הבריות שהוא למד חכמה. ורז\"ל הביאו משל על זה משני נהרות חדקל וכרת הוא שדרשו פרת אומר לו לחדקל מפני מה קולך נשמע אמר להן הלואי שישמע קולי בין הנהרות. אומר לו לפרת מפני מה אין קולך נשמע אמר מעשי מוכיחים אדם זורע בי ירק יוצא לשלשה ימים נוטע נטיעה יוצאה לשלשה ימים. ובאור זה כי חדקל הוא נהר קטן וקולו נשמע ופרת נהר גדול ואין קולו נשמע, עוד הביאו משל לענין זה ואמרו אסתירא בלגינא קיש קיש קריא לפי שהאסתירא אין הצלוחית מקומה ולפיכך קיש קיש קריא אבל אם ינתן הזוז בכיס שהוא מקומו שמה ינוח וקולו לא ישמע. ודרשו רז\"ל (בב\"מ פ\"ז דף פה) מאי דכתיב בלב נבון תנוח חכמה זה ת\"ח בן ת\"ח ובקרב כסילים תודע זה ת\"ח בן עם הארץ אמר עולא היינו דאמרי אינשי אסתירא בלגינא קיש קיש קריא. ובמדרש משלי דברי אגור בן יקא המשא דברי אלו דבריו של שלמה. אגור שאגר חלציו לחכמה. בן יקא בן שהוא נקי מכל חטא. המשא שנשא עולו של הקב\"ה, נאם הגבר ששרתה עליו רוח הקדש, לאיתיאל שהבין אותיותיו של אל. לאיתיאל שהבין אותיות של מלאכי השרת. ואוכל שהוא יכול לעמוד בהן. מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כל אפסי ארץ מה שמו ימה שם בנו כי תדע. כל אמרת אלוה צרופה מגן הוא לכל החוסים בו. אל תוסף על דבריו כן יוכיח בך ונכזבת. כונת שלמה בפסוקים אלו במציאת שאר החכמות ושלא יתעסק בהם זולתי בחכמת התורה שהיא הכוללת כל החכמות. ולפיכך הזכיר בפסוק מי עלה שמים ד' יסודות שהן כולל לחכמת הגלגלים ולבריאת העולם השפל דומם צומח חי ומדבר, רמז יסוד האש במלת שמים שהיא מלה מורכבת אש ומים ואמר מי עלה שמים וירד כלומר מי יודע יסוד האש מהו ומי יגיד לנו מהותו וטבעותו, מי אסף רוח בחפניו כלומר מי יודע ענין האויר מהו ואיך הוא חיות כל נברא. מי צרר מים בשמלה קרא העבים שמלה כי העבים שמלת השמים ומלבושם, מי הקים כל אפסי ארץ כלומר מי יודע יסוד העפר והארץ מהיכן היתה מה שמו של החכם היודע עניני הטבע הנעלמים האלה ומה שם בנו אם נשאר לו זרע לאותו חכם ונשאלהו אולי ידע, לפי שענפי האילן מעידים על השרש הטוב וכל אלה הם עניני המחקר ולכך פתח במלת דברי שהוא מלה מורה על המחקר, ואחר ששאל זה בדרך התמיה ונשאר הענין מוסתר ונעלם ובקש ולא מצא אמר כל אמרת אלוה צרופה כנגד המשא שהזכיר שהיא הנבואה ולמעלה מן המחקר, יאמר אין ראוי שתתעסק בחכמת המחקר או בשאר החכמות זולתי בחכמת התורה והמצות לכי שהחכמות האלה מבלי ידיעת חכמת התורה מביאות את האדם אל החקירה הנמנעת שאסרה לנו התורה והיא חקירת מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור, ועל כן המשיל תורתנו לכסף צורף שאין בו סיג לומר כי שאר החכמות הן כסף אבל לא כסף צרוף כי יש בהן סיג והסיג שבהן הוא שהן מולידות דעות נפסדות באמונה. והענין הזה בעצמו הזהיר שלמה בספר קהלת אמר (קהלת י״ב:י״ב) ויותר מהמה בני הזהר, והוא חוזר למעלה דברי חכמים כדרבונות, יאמר הזהר פן תתעסק בחכמות ביותר מהם כלומר ביותר מדברי חכמים לפי שבשאר חכמות עשות ספרים הרבה אין קץ כמו (איוב יב) הקץ לדברי רוח: \n",
+                "<b>ומצינו</b> סדור היסודות בספר קהלת כסדור הזה בעצמו חוץ מיסוד העפר שהוא אחרון בכתוב הזה והוא ראשון בספר קהלת באמרו (א) והארץ לעולם עומדת. ואחרי כן חוזר לסדרו הראוי שהוא האש והרוח והמים. האש וזרח השמש וגו'. והרוח סובב סובב הולך הרוח. המים כל הנחלים הולכים אל הים וכונת קהלת במה שהתחיל מן הארץ לפי שספר קהלת הוא ספר המחקר וראוי לו להתחיל מן הנקודה, והנה שלמה למד זה מספר בראשית שהוא גם כן ספר המחקר שהתחיל ביסוד הארץ באמרו והארץ היתה תהו ובהו ואח\"כ הזכיר וחשך על פני תהום שהוא האש היסודי שהיא חשכה ואח\"כ הזכיר ורוח אלהים מרחפת על פני המים, ולהודיע שספר קהלת מיוסד על המחקר כענין בראשית לא תמצא בקהלת ולא בבראשית שיזכיר השם המיוחד רק שם אלהים המורה על פעולת המחקר והסדור והטעם בשניהם אחד, גם ספר איוב שעיקרו חכמת המחקר והיה חכם גדול בחכמה זו אחז הסדר הזה בעצמו הוא שנאמר (איוב כה) כי לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה נמצאת למד שאיוב תפש בחכמת מחקרו סדור קהלת וסדור בראשית: \n",
+                "<b>ויש</b> לפרש עוד מי עלה שמים וירד הכונה בכתוב הזה להתבונן בנפלאות מעשיו של הקב\"ה בבריות בעלי חיים שברא שכל אחד מהם מורכב מד' יסודות, וזהו שאמר מי עלה שמים וירד כלומר מי עלה למדרגת החכמה הזאת וירד בעומקה שידע היאך נבראת מיסוד האש בריאה הנקראת בלשון רז\"ל סלמנדרא בהסקת הכבשן שבע שנים רצופים. ולמדנו זה מן הכתוב האומר (ויקרא י״א:כ״ט) והצב למינהו כי הצב שני מינין הא' ערוד והשני סלמנדרא. מי אסף רוח בחפניו יאמר מי החכם היודע חכמה זו והיא בידו ובאפניו היאך נבראים בריות מיסוד הרוח והן העופות שבאויר. מי צרר מים גם מיסוד המים והם הדגים. מי הקים כל אפסי ארץ גם מיסוד העפר והן הבהמות והחיות, וזהו שדרשו רז\"ל (חולין דף קכז) כשהיה ר\"ע מגיע אצל מקרא זה והצב למינהו היה אומר (תהילים ק״ד:כ״ד) מה רבו מעשי ה' כלם בחכמה עשית בראת בריות גדולות בים בריות גדולות ביבשה. שבים אלמלא יוצאות ליבשה מיד מתות ושביבשה אלמלא נכנסות לים מיד מתות. בראת בריות גדולות באש בריות גדולות באויר. שבאש אלמלא יוצאות לאויר מיד מתות ושבאויר אלמלא נכנסות לאש מיד מתות. הוי אומר מה רבו מעשיך ה' וגו'. ולפי שיש בכל הנבראים מקצתן אסורים ומקצתן מותרין אמר כל אמרת אלוה צרופה. לומר כי כונת התורה היתה בהיתר מקצת ובאסור מקצת כדי לצרף הדעות ולזכך השכל: ובמדרש מי עלה שמים זה משה שנא' (שמות י״ט:ג׳) ומשה עלה אל האלהים. וירד זה משה שנא' (שם) וירד משה מן ההר. מי אסף רוח בחפניו זה משה שנא' (שם ט) כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה'. מי צרר מים בשמלה זה משה שנא'(שם טו) נצבו כמו נד. מי הקים כל אפסי ארץ זה משה שהקים המשכן שנא' (שם מ) ויקם משה את המשכן, ד\"א מי עלה שמים זה אליהו שנאמר (מלכים ב ב׳:י״א) ויעל אליהו בסערה השמים. מי אסף רוח בחפניו זה אליהו שנאמר (מלכים א י״ז:א׳) אם יהיו השנים האלה טל ומטר וגו'. מי צרר מים זה אליהו שנא' (מלכים ב ב׳:ח׳) ויקח אליהו את אדרתו. מי הקים כל אפסי זה אליהו שהחיה את המת שנא' (מלכים א י״ז:כ״ג) ראי חי בנך. ד\"א מי עלה שמים זה הקב\"ה שנאמר (תהילים מ״ז:ו׳) עלה אלהים בתרועה וירד זה הקב\"ה שנא' (שמות י״ט:כ׳) וירד ה' על הר סיני. מי אסף רוח בחפניו זה הקב\"ה שנא' (איוב י״ב:י׳) אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש. ומי צרר מים זה הקב\"ה שנא' (שם כז) צורר מים בעביו ולא נבקע ענן תחתם. מי הקים כל אפסי זה הקב\"ה שנאמר (שמואל א ב׳:ו׳) ה' ממית ומחיה, מה שמו שדי שמו ה' צבאות שמו. ומה שם בנו בני בכורי ישראל, ולפיכך סמך לזה כל אמרת אלוה צרופה שא\"א לתורה בלא ישראל וא\"א לישראל בלא תורה. בא הכתוב הזה לבאר כי כונת הש\"י בתורה ובמצות לצרף בהן הדעות ולהשיג בהן המושכלות. ועל הכונה הזאת באה מצות הפסח כדי להתעורר ולקבוע בנפש שורש האמונה והעבודה, וע\"כ צוה הכתוב לשחוט הפסח לעיניהם של מצריים שהיו עובדין לצורת הצאן, שהרי המצריים לא היה להם אלוה מצד המזלות ולא מצד הכוכבים ולא מצד בריאת העולם אלא מצד הטובה שכל המטיב להם היה ראוי אצלם לעבדו, וע\"ז הענין היו עובדים לצורת הצאן כמו שאמר הכתוב (שמות ח׳:כ״ב) כי תעבת מצרים נזבח לה' אלהינו, בעבור שהיתה מגעת להם טובה גדולה מאד מצד הצאן יותר מכל שאר בע\"ח ואין בני אדם משעבדין אותן בגופם כענין שוורים לחרישה וסוסים לרכיבה, והחיות אינן תחת ידם שאינן נוחות להכבש כמו הצאן והן מזיקות לבני אדם ואשר אינם מזיקות אינן מועילות לבעליהן כלום ואין להם בהם הנאה זולתי שהם מאכליו, אבל מין הצאן היה נכבד בעיניהם וראוי לעבוד צורתו יותר מכל צורת שאר הנבראים שהאדם צריך לטרוח אחריהם ואין משעבדין בגופן אלא שמגעת מהן לבעליהן טובה בגיזה ובחלב ובולדות ובשביל זה היה הצאן נכבד בעיניהם וראוי לעבדו, ומן הטעם הזה היו המלכים עושין עצמן אלוהות לרוב גדלם וממשלתם והיכולת להרוג או להטיב יותר משאר האדם, כמו נמרוד שהיה עושה עצמו אלוה, הוא שאמר עליו הכתוב (בראשית י׳:ט׳) הוא היה גבור ציד לפני ה', וכן פרעה שהיה אומר שהוא עשה את עצמו ונילוס נהרו כמו שאמר עליו הנביא (יחזקאל כ״ט:ג׳) התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו וכו', וכנגד הדעת הנפסדת הזאת אמר דוד (תהילים ק׳:ג׳) דעו כי ה' הוא אלהים הוא עשנו וגו', ולא נמצא בתורה מי שיעשה עצמו אלוה אלא מלך לפי שהיכולת בידו יותר משאר בני אדם. ומן הענין הזה יוכיח הנביא לישראל מעבודת העליונים או מבני אדם שהיו מטיבין להם והיו עובדין אותן, והוא שאמר (הושע ב׳:ז׳) כי אמרה אלכה אחרי מאהבי וכו'. כלומר הכוחות העליונים או בני אדם המטיבים להם וזהו מנהג מצרים באמונתם. גם ההפרש שהפרישה תורה בין המאכלים המותרים והאסורים הכל לצרף בהם הנפש המשכלת שהרי המצות חיי הגוף והנפש הן שכן אמר שלמה (משלי ד׳:כ״ב) כי חיים הם למוצאיהם וגו' כי חיים הם למוצאיהם זהו חיי הנפש ולכל בשרו מרפא זהו חיי הגוף, והמאכלים שאסרה תורה הם מזיקים את הגוף ומולידים בנפש אכזריות ותכונה רעה לפי שהם גסי הטבע ורבי הליחה והרופאים יודעין זה והראוי למקבלי התורה לזכך שכלם במאכלים הטהורים ולהזהר מן האכזריות, וזהו שאמרו רז\"ל וכי מה איכפת לו להקב\"ה בין שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף הא לא ניתנו המצות אלא לצרף בם את הבריות הה\"ד כל אמרת אלוה צרופה כלומר לצרוף בהן הנפש המשכלת שלא ירגילנה אדם בדרך אכזריות אלא בדרך רחמנות בשחיטה ולא בנחירה מן הצואר ולא מן העורף: \n",
+                "<b>גם</b> איסור החמץ בפסח מן הטעם הזה הוא כדי לצרף נפש המשכלת ולקבוע בלב אמונת השם ית' בזכרון הנפלאות הנכללות ביציאת מצרים וכי נאסר לנו החמץ לזכרון שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגאלו, וכפשט הכתוב (שמות י״ב:ל״ט) ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים וגו', ומן הידוע באיסור החמץ שיש בו רמז ליצה\"ר והאדם חייב להגביר יצ\"ט על יצה\"ר וזאת כונת התורה בתעניות ובתפלות ובצדקות וזהו עיקר הפירוש בפסוק (משלי י״ב:י׳) יודע צדיק נפש בהמתו כלומר נפש הבהמית שלו כי הצדיק משבר ומכניע אותה מלשון (שופטים ח׳:ח׳) ויודע בהם אנשי סכות וכן (תהילים קל״ח:ו׳) וגבוה ממרחק יידע. והנה לשון חמץ מלשון (שם עג) כי יתחמץ לבבי, כי הלב הנוטה להרשיע יקראוהו רז\"ל החמיץ כענין שאמרו בכורש כאן קודם שהחמיץ כאן לאחר שהחמיץ וכן היין הנפסד נקרא חומץ, וכן אמרו בפירוש גלוי וידוע לפניך שרצוני לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה כלומר יצה\"ר הרי שהמשילו יצה\"ר לשאור, ואמרו במדרש כי הוא ידע יצרנו אוי לה לעיסה שהנחתום מעיד עליה שהיא רעה, ועל כן היה החמץ מרוחק מן המזבח והזהירה עליו תורה שלא להקריבו כל עיקר הוא שכתוב (ויקרא ב׳:י״א-י״ב) כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' קרבן ראשית תקריבו אותם לה' ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח. לפי שהמזבח היה לריח ניחוח ומקום מיוחד לכפרה ולרצון והחמץ לא לרצון. ומה שהיה חמץ בקרבן תודה לא היה ראוי להקריבו קרבן כי אם להניף אותו תנופה, וע\"ז אמרה תורה לא יראה ולא ימצא לא יראה במעשה ולא ימצא במחשבה אלא שיבטלנו בלב ולפי שהמצות שלשה חלקים מצות הפה והלב והמעשה כמ\"ש (דברים ל׳:י״ד) בפיך ובלבבך לעשותו, באה התורה לבטלו בלב כנגד המצות התלויות בלב, ובאה הקבלה לבערו מן הבית או לשרפו כנגד מצות המעשה, ולומר כל חמירא כנגד מצות הפה כדי שיתקיימו שלשה חלקי המצות באיסור החמץ והא למדת שאיסור החמץ כולל כל המצות וכיון שהחמץ יש בו רמז ליצה\"ר מכאן יש לנו רמז שכשם שאנו מצווים לבטל החמץ בלב מן התורה כך אנו חייבים לבטל יצה\"ר מהלב ושלא ימשול בנו וזש\"ה תשביתו. ודרז\"ל דהיינו ביטול בלב דכתיב (בראשית ח׳:כ״א) כי יצר לב האדם רע מנעוריו, וכשם שבאה הקבלה לבער החמץ ולבדוק הבית בחורין ובסדקים כך אנו חייבים לחפוש ולבדוק חדרי בטן והכליות ממחשבו' ומהרהורים רעים, וכשם שבדיקת החמץ אינה לא לאור החמה ולא לאור הלבנה ולא לאור האבוקה אלא לאור הנר כך בדיקת יצה\"ר אינה אלא לאור הנשמה הנקראת נר הוא שכתוב (משלי כ׳:כ״ז) נר ה' נשמת אדם וגו' ומה שהיה זמן איסורו ז' ימים לרמוז על האלף הז' שאין בו יצה\"ר ואם היה האיסור ו' או ח' לא היתה הכונה מתבארת כל כך. וכשם שהותר לנו החמץ אחר הז' כן עתיד שיתחדש עולם אחר השביעי וישוב יצה\"ר בעולם וזה ילך עד היובל הגדול שיעקרו לגמרי, וע\"כ תמצא ביום נ' לעומר שהוא כנגד נ' של יובל שכתיב שם (ויקרא כ״ג:י״ז) חמץ תאפינה כי בו יתבטל יצה\"ר לגמרי. ואמר (משלי ל׳:ה׳) מגן הוא לחוסים בו שהיא מגינה על הצרות והיא מגינה על החליים כי עם התורה א\"צ לרופאים וזה דבר ברור מהבטחת הכתוב (שמות כ״ג:כ״ה) וברך את לחמך ואת מימיך וגו'. ואמר אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת, הזהיר על המצות שלא יתחכם אדם להם ושלא יוסיף עליהם כגון ד' מינין שבלולב או ד' פרשיות שבתפילין שלא יעשה מהן ה' כי כל המוסיף עובר על התורה שנא' (דברים יג) לא תוסיף עליו וגו' כי התורה תמימה שנא' (תהילים י״ט:ח׳) תורת ה' תמימה וגו' וכל מה שהוא תמים א\"צ תוספת ומגרעת, וכל דברי התורה הם מזוקקין בלי סיג הוא שאמר דוד ע\"ה (שם יב) אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כימי</b> צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז). פ' זה כולל שתי גאולות גאולה ראשונה של יציאת מצרים וגאולה אחרונה שהיא עתידה שעליה נתנבא ישעיה ואמר (ישעיה ס) קומיאורי כי בא אורך, דבר ידוע כי ע' אומות יש בעולם ויצאו כלם מע' איש היו כולם יוצאי יריכו של נח ומשם נפרדו הגוים לע' אומות שכן כתיב (בראשית ו) ומאלה נפרדו הגוים בארץ וגו', ועל זה אמר משה רבינו בלשונו (דברים לב) בהפרידו בני אדם וגו' שהם ע' למספר בני ישראל שהם ע' נפש כי על זה לא אמר למספר בני יעקב, וכל האומות ההם היו עובדי ע\"ז בג' חלקים, מהם לשרים השוכנים באויר בגלגלי היסודות, מהם לכוכבים ולמזלות, מהם למלאכים העליונים הנקראים אלהים כענין שכתוב (שמות כב) זובח לאלהים יחרם, לא היה בכלם דורש את ה' זולתי נח ובניו שהשאירו שארית לעולם בקיום המין האנושי ובדרישת השם ית'. וידוע כי כשם שהיה אדם הראשון ראש לכל התולדות מתחלת הבריאה והוא המעיד על החדוש כן היה נח ראש לכל התולדות אחרי המבול מעיד על המבול שהוא כענין חדוש, וכשם שהיה לאדה\"ר ג' בנים קין והבל ושת האחד מהם נתקלקל והוא קין והאחד היה ראש לכל הצדיקים והוא שת, כן היו לנח ג' בנים שם וחם ויפת האחד נתקלקל והוא חם והאחד היה ראש לכל הצדיקים והוא שם, ומן הידוע כי למך אביו של נח ראה לאדה\"ר ואברהם ראה לנח כי אברהם בן נ\"ח שנים כשמת נח וא\"כ נח ושם בנו עד מפי עד על חדוש העולם והרי לך האמונה איך היתה משתלשלת מדור אל דור אצל היחידים שכל פעולותיהם ומעשיהם בנסים נסתרים, אבל מעולם לא נתפרסם האלהות בעולם בעיני האומות בנסים מפורסמים כי אם ביציאת מצרים על ידי ישראל, כי היו האומות רואות אותות ומופתים הגדולים ההם בשנוי הטבעים ואז היו מכירים ומודים כי יש אלהים שופט הארץ משנה הטבע כרצונו ומנצח ומשדד מערכת הכוכבים, וזהו שכתוב (הושע יב) ואנכי ה' אלהיך מארץ מצרים, יאמר כי פרסום אלהותו יתב' בעולם בנסים מפורסמים מארץ מצרים היה, ולכן הזכיר ה' אלהיך כלשון הנאמר במעשה בראשית (בראשית ב) ביום עשות ה' ובלשון הנאמר במ\"ת (שמות ב) אנכי ה' אלהיך, ומזה אמר הכתוב (שם י) אשר התעללתי במצרים, ונראה לי שהוא מלשון עולה כי כל המעשים הנעשים בעוה\"ז יקראם הכתוב עלילות כלשון (תהלים קה) הודיעו בעמים עלילותיו, וכן (שמואל א ב) ולו נתכנו עלילות וזהו שתרגם אונקלוס ית נסין דעבדית. וכן אמר דוד על הש\"י (תהלים סו) נורא עלילה על בני אדם, ומה שנקראו כל הפעולות עלילות מפני שכלן נמשכות ונאצלות מן העלה הראשונה וכל הנמצאים הם עלולים אצלו, וביאור הכתוב כי מתוך עלילותיו ונפלאותיו שבמצרים הראה את עצמו עילה, כי האומות מתחלה לא היו מאמינים בהשגחה והיו סבורים שהעולם קדמון והיתה דעתם שאין הפרש בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו אין שכר למי שמציל נפשות ואין עונש למי שהורג אותם אין משפט ואין שופט, כעין מה שתפשו חביריו לאיוב (איוב כב) ואמרת מה ידע אל הבעד ערפל ישפוט עבים סתר לו ולא יראה כן היתה כונת האומות באותן הזמנים כי אין ההשגחה מגלגל הירח ולמטה, גם המצרים שגלו ישראל ביניהם היתה להם הדעה הנפסדת, ואע\"פ שיש אומה טועה מתוך פתיות היו המצרים טועים מתוך ריבוי חכמה כי היו חכמים גדולים יודעים הכחות העליונים אשר משטרם בארץ ושכובב פלוני ומזל פלוני ממונה על חלק פלוני מחלקי הארץ, והיו אומרים כי כיון שהעוה\"ז השפל נמסר להנהגתם והם משרתי המלך הלא המכבד אותם המשרתים הוא מכבד את המלך ולכך היו עובדין לאותם הכחות והיו כופרים בעיקר שהוא השם המיוחד, ולפי שהכחות ההם אינם אלא שלוחים ואין כחם מעצמם לכך קראם הכתוב אלילים וזהו (ד\"ה א יו) כי כל אלהי העמים אלילים, וה' שמים עשה. ולשון אלילים מלשון כח ואילות וכפל המלה למיעוט הכח לבאר שאין כחם מעצמן כי אם מכח השם המיוחד זהו וה' שמים עשה. והכפירה לפרעה ולמצרים היתה בג' דברים בהשגחת השי\"ת ביכלתו בנבואת משה, בהשגחת הש\"י הוא שכתוב (שמות ח) והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן וגו' למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ כמלך באמצע המדינה שהוא קרוב אל הקצוות משגיח על הכל ביכלתו, הוא שכתוב במכת הברד (שם ט) בעביר תדע כי אין כמוני בכל הארץ כלומר אין יכולת כיכלתי ואין שליט אחר דומה לי. בנבואת משה הוא שכתוב (שם) כצאתי את העיר וגו' כלומר כיון שהבאתי אני הפורענות ואני הדוחה אותו בתפלתי מזה תוכל לדעת (שם) כי לה' הארץ הוא המשגיח והיכול והשם נבואתו בפי ואז תתברר לך אמתת נבואתי. וחכמי המחקר משלו משל בענין ההשגחה אמרו כי העולם בכללו דומה לבית בנוי ושם שלחן ערוך ונרות דולקות, כן העולם, שהרי השמים בדמיון התקרה על הבית והכוכבים בדמיון הנרות שבשמים והצמחים כשלחן ערוך בבית והאדם בעולם הוא הפקיד על הבית שניתנו בידו כל עניני הבית ובעל הבית שבנה את הבית הוא הקב\"ה והאדם הפקיד הזה לא ראה מעולם לבעל הבית בעיניו אלא שגדל באותו הבית ואמרו לו כי אביו היה פקיד על הבית ההוא והוא גם כן יהיה אחריו, ואם הפקיד בעל שכל ידרוש ויחקור מי הוא בעל הבית כדי שיבא לפניו תמיד וכדי שלא יחטא בפקודתו כי יודע הוא כי לזמן קרוב או רחוק יבא לחשבון עמו על פקידתו וחושב בלבו כאלו בעל הבית על ראשו תמיד ונותן עיניו בו ובמעשיו, והפקיד הסכל יעשה היפך מכל זה לא ישתדל אלא במאכל ומשתה לא דעת ולא תבונה בו שישגיח לדעת בעל הבית מי הוא כיון שהוא רואה עצמו פקיד אוכל ושותה ועושה כל תאותו ואומר בלבו כיון שאינני רואה בעל הבית בעיני מי יביאני לומר שיש לבית בעלים, הרי זה כופר בבעל הבית והולך בשרירות לבו כאלו אין אדון בבית, ועליו אמר דוד (תהלים יב) אשר אמרו ללשוננו נגביר וגו', כן היו המצריים כופרים באדון העולם ומכחישים השגחתו ויכלתו ונבואתו של משה ועל כן זכו ישראל שיתפרסם האלהות בין העמים על ידם בראותם הנפלאות הגדולות, וזה שאמר הנביא בכאן כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, והכתוב הזה יכלול שתי הגאולות הראשונה ואחרונה הראשונה גאולת מצרים שהראה בהם נפלאותיו בי' מכות ששלח בהם שהיו ד' חלקים בד' יסודות, דם צפרדע היו מכות ביסוד המים, כנים ערוב היו מכות ביסוד העפר, דבר שחין ברד ארבה היו מכות ביסוד האש, חשך מכת בכורות היו מכות ביסוד הרוח שנאבד כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מן הבכורות, רובן של עשר מכות היו בהתראה ולא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר, וכן דרשו ז\"ל דם צפרדע בהתראה, כנים בלא התראה, ערוב דבר בהתראה, שחין בלא התראה, וכן כלן. והמסתכל בכתובים יפה ימצא כי כל שתי התראות היו אחת על היאור ואחת בהיכלו והוא שתמצא במכת הדם (שמות ז) לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה ונצבת לקראתו על שפת היאור, ומיד נכנס פרעה להיכלו הוא שכתוב ויפן פרעה ויבא אל ביתו, ובמכת הצפרדעים אמר בא אל פרעה כלומר להיכלו, וכן תמצאם כלם. וטעם הדבר לפ\"ד שתי התראות היו כן לפי שפרעה הרשע נתגאה על יאורו ונתגאה על היכלו, על יאורו ממ\"ש (יחזקאל כט) לי יאורי ואני עשיתני. על היכלו ממ\"ש ויבא אל ביתו ולא שת לבו גם לזאת, לימדך הכתוב כי מתוך שנתגאה נבוכדנצר על היכלו הוא שכתוב (דניאל ד) שלה הוית בביתי ורענן בהיכלי כי היה מתגאה ומעלה את עצמו ממדרגה אנושית למדרגה אלהית והקב\"ה השפילו ממדרגה אנושית למדרגה בהמיית והיה אוכל העשבים כבהמה שבע שנים, כן פרעה הרשע מתוך שנתגאה על יאורו והיכלו באה לו מפלתו משם כי שם היו כל התראות ומשם באו כל המכות עליו. חתימת עשר מכות היתה מכת בכורות הוא שאמר משה (שמות יא) כה אמר ה' כחצות הלילה, הקב\"ה אמר לו בחצות שכך העידה התורה במעשה ויהי בחצי הלילה, ומה שאמר משה כחצות דרשו רבותינו ז\"ל כדי שלא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא, ויש לתמוה על המאמר הזה כי בודאי האצטגנינים והחרטומים מן המכה השלישית ואילך שהודו על כרחם ואמרו אצבע אלהים היא לא נתראו לפני משה ולא באו בהיכל המלך כי ראו במשה שהיה משיב כל חכמתם אחור וא\"כ איך יתלו הטעות במשה עתה במכה העשירית ויאמרו משה בדאי הוא והם היודעים כי נאמני כל דבריו בתשע מכות הקודמות ולא נפל מכל דבריו ארצה, והנה המה חכמים מחוכמים וידעו כי כל מעשיו של משה היו מאת השי\"ת כי כבר הודו בכך, ועוד כי אף אם יתלו השעות במשה מה היה משה חושש להם שישנה על זה הלשון הנאמר לו מפי הגבורה, אבל מן הנראה כי עד המכה השלישית מכת הכנים היו החרטומים והאצטגנינים חזקים באמונתם והיה הענין ודאי אצלם שאין מעשיו של משה מאת הקב\"ה אלא בדרך חכמה ותחבולה, וכאשר באה המכה השלישית היו מכחישים חכמת עצמם והודו על נבואת משה ואמרו אצבע אלהים היא ומשם ואילך כשהיו רואין שהיו באות המכות כדבריו של משה תכף להתראה והיו מסתלקות בכח תפלתו בכל פעם ופעם אז היה הענין הולך ומתחזק בלבם והיתה נבואת משה מתבררת אצלם והיה שם שמים נודע ומתקדש בעולם על ידו. וכיון שנאמנו כל דבריו בכל המכות והיה ענין החרטומים והאצטגנינים הולך לאחור בשקריהם ובפחזותם וענין אמיתת נבואת משה הולך ומתחזק לכך נתיירא משה במכה האחרונה הזאת שהיא חתימת כל המכות פן ימצאו האצטגנינים והחרטומים מקום לטעות בדבריו כיון שלא מצאו עד עתה כן במכות הקודמות כי אם היו מוצאים עתה מקום לטעות יהיו מכחישים כל המכות והאותות והמופתים שלמפרע ויתחלל שם שמים, ועל כן היה הענין מוכרח למשה שהוצרך לשנות לשון השי\"ת פן יטעו ויכחישו למפרע ונמצא שם שמים מתחלל, וחשש לזה במכה העשירית לפי שכל האותות הקודמות תלויות בה והנה על ידה נשתלחו ישראל ממצרים והוצרכו המצרים לשלחם על כרחם הוא שכתוב (שמות יב) ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ. וזה היה פלא גדול וענין אלהי כי אחר שלקו בעשרה מכות ונתחסרו מכל ממונם עדיין היו מתחזקים עליהם לשלחם מן הארץ. וזה שאמרו במדרש (משלי כז) ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו, ברזל בברזל יחד זה משה הצדיק ופרעה הרשע שהיו מתנקשין זה עם זה בדברים, בשעה שנכנס משה לפני כרעה אמר לו מי שלחך אמר לו אלהי העברים שלחני אליך אמר לו ומה אמר לך אמר לו שלח את עמי ויעבדוני, אמר לו וכי יש אלוה בעולם שאיני מכירו חייך שכל אלוהות שבעולם שלחו לי אגרות אבל אלוה זה שאתם מזכירין לא שלח לי אגרת מעולם, כיון שלא מצא שמו של הקב\"ה אמר לו לא כך אמרתי לך לא ידעתי את ה' מיד שלח והביא כל חכמי מצרים אמר להן מימיכם שמעתם שמו של אלהיהם של אלו אמרו לו כך שמענו שבן חכמים הוא בן מלכי קדם, שנאמר (ישעיה יט) אך אוילים שרי צוען חכמי יועצי פרעה עצה נבערה איך תאמרו אל פרעה בן חכמים אני בן מלכי קדם, אמר להן הקב\"ה שוטים שבעולם קריתם עצמכם חכמים ולי בן חכמים חייכם שאני מאבד חכמתכם מן העולם שנאמר (שם כט) ואבדה חכמת חכמיו, אתה אומר לא ידעתי את ה' סופך לידע אתה אומר וגם את ישראל לא אשלח סופך לשלח ע\"כ, משל למה הדבר דומה למלך שאמר לעבדו צא והבא לי דג מן השוק, הלך והביא לו דג נבאש א\"ל בגזרה או אכול את הדג הנבאש או תלקה מאה מלקיות או תתן מאה מנה, אמר לו אני אוכל הדג, לא הספיק לאכלו עד שאמר אני אלקה מאה מלקיות, לקה נ' או ס' לא הספיק ללקות עד שאמר אני נותן מאה מנה, נמצא אוכל את הדג ולוקה מלקיות ונותן מאה מנה, כך אירע למצרים לקו ושלחו ונטלו את ממונם מי גרם להם על שנתקשו לפני הקב\"ה אף הוא נתקשה להם על ידי משה שנאמר ברזל בברזל יחד זהו ענין גאולה ראשונה שעליה אמר כימי צאתך ממצרים. ואמר אראנו נפלאות על גאולה אחרונה ועתידה היא שתהיה בדמיון גאולת מצרים שכן אמר ישעיה (שם כג) כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צר ודרז\"ל כל צר שבמקרא חסר במלכות הרשעה הכתוב מדבר, מי שפרע מן הראשונים יפרע מן האחרונים. במצרים דם ובארם דם שנאמר (יואל ג) דם ואש ותמרות עשן. במצרים צפרדעים שקולן קשה ובארם כתיב (ישעיה סו) קול שאון מעיר. במצרים כנים ובארם כתיב (שם לד) ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית. במצרים ערוב ובארם כתיב (שם) וירשוה קאת וקפוד וגו'. במצרים דבר ובארם (יחזקאל לח) ונשפטתי אתו בדבר ובדם. במצרים שחין ובארם כתיב (זכריה יב) המק בשרו והוא עומד על רגליו. במצרים ברד ובארם כתיב (יחזקאל לח) ואבני אלגביש. במצרים ארבה ובארם כתיב (שם לט) אמור לצפור כל כנף ולכל חית השדה הקבצו ובאו, במצרים חשך ובארם כתיב (ישעיה לד) ונטה עליה קו תוהו. במצרים מכת בכורות ובארם כתיב (שם) כי רותה בשמים חרבי הנה על אדום תרד, וכתיב (שם) חרב לה' מלאה דם הדשנה מחלב וגו' כי זבח לה' בבצרה וגו' וכתיב (שם) וירדו ראמים עמם רבי מאיר אומר אלו רומיים, וענינו וירדו לטבח עמם וכתיב אחריו כי יום נקם לה' וגו', וכן באר ישעיה עוד בפרשת קומי אורי כי בא אורך, וע\"כ של בעלי הדין היא עתידה ואין להן פתחון פה בהבטחת נבואה זו לומר כי היתה ועברה כי בודאי הענין מוכרח שהיא עתידה כי מעולם לא נתקיימה בשום זמן מן הזמנים, וכל פסוקי הפרשה מוכיחין כן, הוא שאומר (ישעיה ס) שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך וגו', ודבר ידוע כי בבית שני לא נתקבצו כלם כי לא היו אלא ד' רבוא בלבד שעלו מבבל, וכן מה שנאמר (שם) כל צאן קדר יקבצו לך וגו', מעולם לא נתקיים זה שתמסור אומה זו של קדר ונביות והיא אומת ישמעאלים הצאן והמקנה שלהם לצורך הקרבנות, וכן עוד (שם) מי אלה כעב תעופינה וגו' המשיל ישראל ליונים שהם עתידין לחזור לקנם וכן (שם) ובנו בני נכר חומותיך, מעולם לא נתקיים זה כי בבית שני לא די שלא בנו בני נכר חומותיך אלא שהיו מבטלים הבנין שהיו ישראל בונין והיו נלחמים עמהם על בנינו כענין שכתוב (נחמיה ד) הבונים בחומה והנושאים בסבל, (ישעיה ס) ומלכיהם ישרתונך כמה נפלא ועצום גוי כזה לפני בוראו יתב' כי בזמן הקצף הם בגלות עבדים לכל האומות ובזמן הרצון אפי' מלכי העכו\"ם עבדים להם זהו ומלכיהם ישרתונך כי בקצפי הכיתיך וברצוני וגו' וכן ופתחו שעריך וגו' גם זה לא היה בבית שני שלא היו רשאין לעמוד והדלתות פתוחות אבל היו נסגרות קודם שקיעת החמה ולא היו פותחין אותן עד חום היום הוא שכתוב (נחמיה ג) ואומר להם לא יפתחו שערי ירושלים וגו', וכן כתיב אחריו כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו וגו' וזה ודאי לא נתקיים בבית שני אבל היו אבותינו בבית שני הם ובניהם משועבדים למלכיות, וזה ידוע ומפורסם בתלמוד, (שהיה רבינו הקדוש גדול הדור ונשיא ומעלה מס למלכות קיסר) וכל גדולי הדורות שבבית שני כלן היו משועבדין לאומות ומתי נתקיים זה שכל האומות שלא יעבדו לישראל יאבדו אבל הוא בלי ספק הבטחה לעתיד על כרחן של בעל ריבנו, וזהו שדרשו רבותינו ז\"ל אומרים לו למלך המשיח מדינה פלונית מרדה בך יצוה ויאמר יבא ארבה ויכלה אותה, מלכות פלונית מרדה בך יצוה ויאמר יבא ערוב ויאכלם שנאמר (ישעיה יא) והכה ארץ בשבט פיו וגו' וכן (שם) והלכו אליך שחוח וגו': \n",
+                "<b>ואמרו</b> במדרש בית ראשון ובית שני שנעשו על ידי בשר ודם והם שלמה וכורש לפי שסופן ליחרב נקראו על שמו של בשר ודם שנאמר (ישעיהו כ״ט:א׳) ציון היא עיר דוד וכתיב (ד\"ה א' י\"א) קרית חנה דוד אבל הבית השלישי שעתיד להיות הבנין בנין שמים ועתיד להתקיים לעולם לכך נקראת על שמו של הקב\"ה שהוא חי וקיים לעולם שנאמר (ישעיהו ס׳:י״ד-ט״ו) וקראו לך עיר ה' ציון קדוש ישראל, וכן אמר תחת הנחשת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף וגו', יאמר זה על ענין המסים שגזלו ממנו ורבוי העול שהטילו על ממונם של ישראל שהכל ישתלם להם בזמן המשיח, וכן מצינו במדרש תהלים (ע\"ב) מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו. יקריבו לא נאמר אלא ישיבו שהן עתידים לשלם ולהשיב את הכל, וכתיב אחריו (ישעיהו ס׳:י״ח) לא ישמע עוד חמס בארצך, אם פרשה זו כבר עברה הרי חמס ושוד בגבוליה ואיה דבר הנביא, וכתיב אחריו (שם) לא יהיה לך עוד אור השמש לאור יומם וגו' ומתי נתקיים זה ואיך הקב\"ה לארץ הקדושה לאור עולם ואיך הוא עומד לתפארתה והיא עומדת בזויה וחרבה ושוממה מבלי בניה. וכתיב אחריו (שם) לא יבא עוד שמשך וגו' ושלמו ימי אבלך. ואיך שלמו ימי אבלנו בבית שני ועתיד שיעבור עלינו הגלות הארוך הזה המבהיל המחשבות, והנה אנחנו בגלות החל הזה אבלי ציון לא שלמו ימי אבלנו עדיין עד יערה עלינו רוח ממרום והרי הבטיחנו הנביא כי אחר שישלמו ימי אבלנו שתהיה הארץ ירושה לישראל לעולם לא תפסק, הוא שחתם בזה ענין הפרשה הוא שכתוב (ישעיה ל) ועמך כלם צדיקים וגו': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אודך</b> על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד. לא נכחד עצמי ממך אשר עשיתי בסתר וגו' גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו וגו' (תהילים קל״ט:ט״ז). יאמר דוד המלך אודך על כי עלילות נוראות ביצירתי ואודך עליהם כי נפלאתי ביצירה ר\"ל נפלאתי שנפלאים מעשיך בי ונפשי יודעת מאד, וטעם מאד דבק עם מעשיך כאלו אמר הכתוב נפלאים מעשיך מאד ונפשי יודעת כלומר נפשי המשכלת. והכונה לומר כי אע\"פ שבשאר החיים נפלאים מעשיך אין בהם מי שיכיר אותך עליהם ונוראות היצירה הם נראים לחכמים כי כל אבר ואבר נברא בחכמה לא נכחד עצמי ענינו כחי והמלה בקמץ חט\"ף העי\"ן ואלו היה נקוד פת\"ח היה פירושו גופי ולא היה צריך לומר אבל אמר הכתוב לא נכחד כחי ממך כלומר אפילו הכח שהוא קודם המעשה ביצירה ככח הזקן בנוער וכח הדבור בנולד כן היה הנוצר בכח טרם צאתו לידי מעשה וזה נכחד נעלם ממראה העין גם ממראה עיני הלב אעפ\"כ ממך לא נכחד, וענין גלמי היא הטפה הנקפאת קודם שיצטיירו האיברים ממנה כשם שנקרא העץ גולם קודם שנעשה כלי ואמר ראו כלומר שנתן בה כח להצטייר האיברים בה. ועל ספרך כלם יכתבו לפניך הם ידועים כדבר הנכתב בספר כלומר כל הדברים גלוים לפניך טרם ציורם, ימים יוצרו יצירת האיברים אינה ביום א' כי אם בימים רבים, ואמרו רבותינו ז\"ל לארבעים יום, ולא א' בהם אין בהם אבר א' שלא ידעו טרם היותו, ועל כן אמר דוד ע\"ה כי מתוך יצירת הגוף יבחנו נפלאות הש\"י, וזהו שאמר אודך על כי נוראות נפליתי יאמר מצד שאני רואה כי נפלאתי ביצירתי אני מכיר כי נפלאים מעשיך מאד ונפשי המשכלת יודעת זה וזה על דרך הכתוב (איוב י״ט:כ״ו) ומבשרי אחזה אלוה כלומר מתכונת גופי ומחכמת יצירתי אני רואה מעשה אלוה, וזהו שאמר נפלאים מעשיך כלומר בעליוני' ובתחתוני', כי מלת מעשיך כוללת שלשה חלקי המציאות והם המלאכים והגלגלים והעולם השפל הזה, והנה האדם רואה שלשתם מבשרו, לפי שיצירת גופו נחלקת לג' חלקים כנגדם, ומטעם זה נקרא האדם עולם קטן שהוא כולל העולם שהוא העולם הגדול, ותמצא ביצירת הגוף עולם הדבור שהוא הראש ושם השכל שופע על המוח כנגד עולם המלאכים שהן שכלים נפרדים. עולם החיות מן הצואר עד המתנים ושם הלב שהוא בעל תנועה וסבת כל התנועות שבגוף כנגד עולם הגלגלים שהם בעלי תנועה ובתנועתם העולם עומד. עולם הטבע ממתניו ולמטה והוא סבת ההויה וההפסד כנגד עולם השפל הזה שהוא בעל הויה והפסד, ולפי שראה דוד ג' חלקים אלו בנפלאות יצירת הגוף כנגד ג' חלקי המציאות נתן הודאה להקב\"ה ואמר אודך כלומר אודך על החסד שאני מקבל ממך כי תתן לבריה קלה מעלה יתירה כזו להיותו כולל העליונים והשפלים, וידוע כי לשון הודאה נופל על חסד שאדם מקבל מאחר כענין שכתוב (תהילים קל״ח:ב׳) ואודה את שמך על חסדך, ומטעם זה אמרה לאה בבן הד' (בראשית כ״ט:ל״ה) הפעם אודה את ה', נתנה הודאה להקב\"ה כי ראתה כי גדל חסד הש\"י עמה וקבלה ממנו החסד הגמור ביתר מן הראוי, ומשלו משל על זה לכהן שהיה יורד לגורן נתן לו בעל הגורן כור א' של מעשר ולא החזיק לו טובה נתן לו אחר קומץ של חולין והחזיק לו טובה, אמר לו בעל הגורן אדני כהן אני נתתי לך כור וזה לא נתן לך אלא קומץ ואתה מחזיק לו טובה ולי לא החזקת אמר לו אתה מחלקי נתת לי וזה נתן לי מחלקו לפיכך אני מחזיק לו טובה. הא למדת כי ההודאה תבא מצד קיבול ריבוי החסד, וזהו שאמרו רז\"ל לאה תפשה פלך הודיה עמדו כל בניה בעלי הודיה, דוד אמר (תהלים קלז) הודו לה' כי טוב. דניאל אמר (דניאל ב׳:כ״ג) לך אלה אבהתי מהודה ומשבח אנא, זהו שאמר אודך כי ההודאה באה על החסד שאדם מקבל מאת הש\"י כי בשלשה חלקי גופו הוא מכיר ומתבונן נפלאות שלשת חלקי המציאות והוא כאלו אמר אודך על כל חלק וחלק הוא שכתוב הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. וזה כנגד העולם השפל והזכירו תחלה לפי שאחריו הוא זוכה לחיי העוה\"ב. הודו לאלהי האלהים כנגד עולם המלאכים שהם נקראים אלהים ומנהיגים הגלגלים שלמטה מהם. הודו לאדוני האדונים כל\"ח כנגד עולם הגלגלים שהם אדונים לכל גוף וגויה והם מנהיגים העולם השפל הזה ובכל אחד ואחד הזכיר חסדו כי הנבראים כלם מקבלים חסד מאתו יתברך, והזכיר עוד שנית שלשה חלקים אלו בשלשה פסוקים של אחריהם מפני שלא אחז תחלה סדר המעלות והתחיל מן האחרון ומפני זה חזר להזכירם כסדר הראוי, זהו שאמר לעושה נפלאות גדולות לבדו כל\"ח וזהו עולם המלאכים שהם צורות קדושות נפלאות מכוסות מעין האדם ואפילו עין המחשבה תלאה להשיגם, ועל כן קראם נפלאות גדולות וטעם לבדו כי הוא לבדו נשגב עליהם וכל שאר הנבראים תחתיהם והם קיום העולם ברצון הש\"י. לעושה השמים בתבונה זהו עולם הגלגלים כי מלת שמים כוללת שם הגלגלים כענין שכתוב (תהילים י״ט:ב׳) השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע. לרוקע הארץ על המים זהו העולם השפל הזה וזה בודאי חסד גמור מאתו יתב' שבטל טבע המים שטבעם לעלות למעלה על הארץ כמו שהיו מתחלה בבריאת העולם והוא בחסדו הקוה אותם אל מקום אחד ונראית היבשה להיות עליה בעליחיים והצמחים וזה החסד היה לעולם, כי אעפ\"י שהציף המבול מים על היבשה לא היה אלא לזמן מועט לנקמת הרשעים ועם כל זה עשה חסד והשאיר מיני החיים בימי נח במעשה התיבה ונשבע שלא יביא מבול לעולם זהו כי לעולם חסדו, ופי' לרוקע הארץ שנתן שטח הארץ על המים ואע\"פ שהמים גבוהים על הארץ הוא שתהיה הארץ כאלו היא גבוהה על המים שלא יעברו על הארץ כענין שכתוב (משלי ח׳:כ״ט) ומים לא יעברו פיו כי הוא נתן חול גבול לים. ודמיון הכתוב הזה מצינו באיוב שאמר (איוב ל״ח:ל׳) כאבן מים יתחבאו, כלומר המים שטבעם לעלות על הארץ יתחבאו לממה כאבן וזה מפני ישוב העולם, והנה זה חסד גמור, ואמרו במדרש כי מה שאמר נפלאות גדולות לבדו למי שהנס הנעשה לו לאדם אינו נודע אלא להקב\"ה לבדו שאפילו האדם בעצמו אינו יודע בו מפני זה אמר לבדו והוא שאמרו אין בעל הנס מכיר בניסו: \n",
+                "<b>והנה</b> המזמור מזכיר והלך נפלאות הש\"י בנבראים ומדבר בעיקר בריאת העולם וביציאת מצרים ובקריעת ים סוף ובנפלאות המדבר ובארץ ישראל ובענין הגלות והגאולה ממנו, ובענין הפרנסה שהוא עיקר גדול עד מאד, ויש בו כ\"ו פסוקים וכל אחד מסיים כי לעולם חסדו וזה כמספר השם המיוחד והמספר כ\"ו דורות שמבריאות עולם עד מתן תורה, ובא לרמוז שהקב\"ה זנם וכלכלם בחסד הגדול הזה הזכיר תחלה בריאת העולם אמר לעושה אורים גדולים כי הם קיום העולם ואין להם הפסק. את השמש לממשלת ביום כלומר נתן לשמש כח שיהיה מושל ביום לתועלת העולם להאיר ולהחם האויר והוא תועלת החיים והצמחים, וזהו חסד מאתו יתברך והוא לעולם אין לו הפסק, את הירח וכוכבים לממשלות בלילה וכן הירח נותן בו כח למשול בלילה עם אור הכוכבים כי אור הירח והכוכבים צורך הולכי מדברות ויורדי הים וכחם שופע על הצמחים שנאמר (דברים ל״ג:י״ד) וממגד גרש ירחים, וידוע כי פעולת הירח במים וכתיב (איוב ל״ח:ל״א) התקשר מעדנות כימה או מושכות כסיל תפתח, לכל כוכב וכוכב יש לו כח הצמחים או באבנים ומתכות, ובכלל שני מאורים אלו קיום העולם כי בקור ובחום סבת היום אור החיים ואין להם הפסק לפיכך אמר כל\"ח. ואחר שספר חסדו על כל העולם בכלל זכר בפרט חסדו על ישראל והראה בהם נפלאותיו והודיע שהוא לבדו אדון העולם ומשנה הטבעים כרצונו, והזכיר ענין יציאת מצרים אמר למכה מצרים בבכוריהם כי לעולם חסדו, הזכיר מכת הבכורות כי על ידה יצאו ישראל ממצרים ולכך תפש המכה האחרונה, ויוצא ישראל מתוכם כל\"ח, ביד חזקה ובזרוע נטויה כל\"ח, זה כלל לשאר המכות, וכל זה ודאי חסד גדול לישראל כי היו ישראל בארצם והם לקו בכל המכות וישראל ביניהם וניצלו מכלם. והזכיר קריעת ים סוף לגוזר ים סוף לגזרים כל\"ח, גם זה חסד גדול כי בעבור שלא יראו מלחמה לא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים ושנה בעבורם טבע המים כדי שיעברו בתוכם, וחסד גדול אחר עשה עמהם בקריעת הים שקרעו י\"ב קרעים לי\"ב שבטים כדי שלא יכנסו בערבוביא אלא כל שבט ושבט עבר בדרכו שנגזר לו והחסד הזה ראוי לספר לעולם. ונער פרעה וחילו וגו' שלא היה להם יכולת לשוב לאחוריהם וזה ודאי חסד גדול שראו בשונאיהם נקמה גדולה ולא כחדו מהם. למוליך עמו במדבר ארץ גזרה שלא עבר בה איש ולא היה שם דרך והוא בחסדו הוליך אותם בענן יומם ובעמוד אש לילה ומראה אותם הדרך ועוד שהיו במדבר ארץ ציה וצלמות ושם סיפק להם כל צרכיהם בחסדו. למכה מלכים גדולים זכרם בכלל ואח\"כ פרט אותם להגדיל השבח. ויהרוג מלכים אדירים. לסיחון מלך האמורי ולעוג מלך הבשן, זה ודאי חסד גדול כי לא היו מניחין ישראל לעבור ויצאו להלחם עמם והם היו עם רב גבורים חזקים ונתנם הש\"י ביד ישראל שהיו חלשים ולא היו מלומדי מלחמה והרגו אותם עד בלתי השאיר להם שריד, ונתן ארצם לנחלה עוד חסד גדול מזה כי לא די שלא הכו אותם אלא שנתן להם ארצם לנחלה ולא באו שאר הגוים ולא נאספו עליהם להוציאם משם, ועוד חסד על חסד שהוסיף הקב\"ה לישראל על מתנת אברהם שהרי לא נתן הקב\"ה לאברהם אלא מעבר הירדן והלאה שהיו ארץ שבעה גוים והשלשה הנשארים והם קיני קניזי וקדמוני לא היתה להם והם עתידים שיירשום לעתיד לבא, וזו היא תוספת טובה שהוסיף הקב\"ה בטובתו ונתן לישראל לנחלה ארץ סיחון שהיתה ממואב תחלה ונתן להם ארץ עוג מלך הבשן כי קיני מעשו וקנזי וקדמיני מעמון ומואב. ומה שלא זכר ולכל ממלכות כנען כמו שהזכיר למעלה לפי שכל פסוקי המזמור הזה חתומים שם במלת כי לעולם חסדו וממלכות כנען שנתן להם לא היה חסד כי אם אמת לפי שכבר נתנה לאברהם אבינו אבל ארץ סיחון ועוג שלא נתנה לאברהם ונתנה להם זה ודאי חסד. נחלה לישראל עבדו נטל מהם שהיו עובדי אלילים ונתנה לישראל שעובדים להקב\"ה לבדו. שבשפלנו זכר לנו עוד חסד גדול כי כשיצאנו ממצרים הביאנו לארץ ואח\"כ גלינו ממנה בעונינו והיינו בגלות ובשפלות וזכר לנו ברית אבות בגלות לחיותנו בין הגוים וזה יכלול גלות בבל גם הגלות הזה גלות ארם שהבטיחנו בו (ויקרא ו) ואף גם זאת וגו'. ויפרקנו מצרינו כי חסדו הגדול עמנו בגלות לחיותנו בין הגוים. נותן לחם לכל בשר כל\"ח הכתוב הזה מדבר בענין הפרנסה שהוא עיקר גדול וחסד הש\"י על ברואיו שהוא מזמין לכל בריה מזון. וכדי להודיע שהפרנסה ענין גדול ונורא אמרו רז\"ל (ברכות פ\"ק דף ד' ע\"ב) כל האומר תהלה לדוד בכל יום ג\"פ מובטח לו שהוא בן העוה\"ב. ושאלו בגמרא מאי טעמא אילימא משום דאית ביה אלפ\"א בית\"א נימא אשרי תמימי דרך דאזיל בח' אפי אלא משום דכתיב ביה מזוני דכתיב (תהילים קמ״ה:ט״ז) פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון. נימא הלל הגדול דכתיב ביה (שם קלו) נותן לחם לכל בשר כל\"ח אלא משום דאית ביה תרתי, למדנו מזה שאלמלא שיש בו זכרון מזונות בפסוק פותח את ידך יותר טוב היה לומר אשרי תמימי דרך. ומן הידוע כי הפרנסה מתחלקת לד' חלקים דומם וצומח וחי ומדבר, החלק הראשון כל דבר שאין לו תנועה ולא צמיחה כגון המתכות והאבנים והדומה להם הנקראים מין הדומם. החלק השני כל דבר שיש בו גידול וצמיחה ואין לו תנועה כגון העשבים וכיוצא בהן הנקראים מין הצומח. החלק השלישי כל מי שיש לו גידול וצמיחה מתנועע ממקום למקום כגון החיות והעופות הנקראים מין חי שאינו מדבר. החלק הרביעי האדם שהוא החי המדבר והוא כלול מכל החלקים הנזכרים מוסף עליהם הדבור הבא מכח הנפש השכלית וכולל כל המתיחסים לנפש. וד' חלקים אלו כל מה שהאחד יותר על האחרים במעלת ההכנה והיכולת הוא חסרי מהם במעלת הזמנת הפרנסה, וכבר כתבתי זה באות פ\"א (פרנסה). ומפני זה אמר כל\"ח כי חסדי הש\"י בענין פרנסת כל נברא אינו פוסק לעולם. הודו לאל השמים כל\"ח, וכן אחר שהזכיר הפרנסה חתם בפסוק זה לפי שהמטר בא מן השמים והפרנסה בסבת המטר הוא שכתוב (ישעיהו נ״ה:י׳) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב וגו'. וידוע כי המטר חסד גדול לעולם: \n",
+                "<b>והנה</b> המזמור הזה נקרא אצל רז\"ל הלל הגדול ודרשו בפרק ערבי פסחים (פסחים דף קיח) למה נקרא שמו הלל הגדול אמר רבי יוחנן לפי שיושב הקב\"ה ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל בריותיו, ועוד אמרו שם וכי מאחר דאיכא הלל הגדול מאי טעמא אמרי' האי הלילא א\"ר יוחנן מפני שיש בו ה' דברים יצי\"מ קריעת ים סוף מתן תורה שעבוד מלכיות תחה\"מ. יצי\"מ דכתיב בצאת ישראל ממצרים. קריעת ים סוף הים ראה וינס. מתן תורה דכתיב (תהלים קיד) ההרים רקדו כאילים. שעבוד מלכיות דכתיב (שם קטו) לא לנו ה' לא לנו. תחית המתים דכתיב (שם קטז) אתהלך לפני ה' בארצות החיים, ומן הידוע כי תחית המתים יסוד התורה כולה ושרש המצות ואותו זמן הוא שמחת הנפש עם הגוף ביחד, שהרי ידוע כי הגוף כלי לנפש ועל ידו היא מראה פעולותיה וכל מה שהנפש זוכה במעשה המצות לעולם הבא עם הגוף היה כי בהיותו מחובר עמה קיימו המצות ואם לא היה לגוף חלק בשכר המצות היה עשוק במשפטו והקב\"ה אינו מקפח שכר כל בריה ועל כן ראוי שיטלו שכר ביחד כשם שקיימו התורה והמצות ביחד, ויראה לי כי שלמה רמז הענין הזה בספר (שיר השירים ה) הוא שאמר אני ישנה ולבי ער וגו' אמר ישנה רמז לגוף שנקרא ישן כשמת שנאמר (דניאל יב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו וכנהו בלשון נקבה ולא אמר אני ישן לפי שהחומר נמשל לנקבה, וכן המשילו בספר משלי לאשה זרה, ואמר ולבי ער רמז לשכל וכן כתיב (משלי טו) קונה לב. קול דודי דופק במאמר הבורא יתברך. ומלת דודי רמז לנפש וקרא דודי לפי שהצדיק הזוכה לתחית המתים הנה נפשו וגופו הסכימו הסכמה אחת בעבודת הבורא יתברך והנה הם דודים אחים נאמנים אוהבים זה לזה, ואמר פתחי לי רמז לתחית המתים שיקבל הגוף את הנפש בדמיון המלך שרוצה לחזור להיכלו כי כן הגוף היכל הנפש, ומצינו לשון הזה בתחית המתים הוא שכתוב (יחזקאל לז) בפתחי את קברותיכם ואמר אחותי רעיתי הזכיר על הגוף ד' לשונות של אהבה רמז להרכבתו מד' יסודות, ואמר שראשי נמלא טל זה טל שעתיד הקב\"ה להחיות בו את המתים, קוצותי רסיסי לילה להשלים המשל, פשטתי את כתנתי הוא הגוף שהוא כתנת הנפש. איככה אלבשנה איך יהיה הפלא הזה ואיך יתכן שאלבש אותו, ואיננו כמסתפק בדבר ח\"ו רק כמתמיה על הפלא הגדול של תחית המתים, ואחר שרחצתי את רגלי שנתרחצתי מטומאת הגוף ושיצאתי ממאסרו איככה אטנפם איך יתכן שאחזור באותו טינוף בדרך הטבע, אלא שהוא פלא עצום והוא דבר מלך שלטון. תשובת הגוף דודי שלח ידו מן החור הנה הנפש משתלשלת ובאה מן החור שבכסא הכבוד, ומעי המו עליו זה הגוף ההומה לקראתה, ולשון מעי נאמר על כלל האברים הפנימים שבגוף כגון הלב והכבד אשר כחות הנפש תלוין בהן, ואחר שנתנה הנשמה בהן אמר קמתי אני לפתוח לדודי וידי נטפו מור ואצבעותי מור עובר על כפות המנעול וידי נטפו מור זהו שכר המצות הנעשות בידים ואצבעותי מור עובר הוא שכר המצות הנעשות ברגלים, כי פי' אצבעותי אצבעות הרגלים, ולפי שהידים והרגלים הם עיקר כל הגוף הזכיר ידים ורגלים. ויתכן לפרש עוד כי הזכירם לענין פנימי לפי שהם ראשית הגוף ואחריתו כי הידים הם ראשית הגוף בהגביהו אותם והרגלים הם אחרית הגוף וזה רמז לקדושת עשר ספירות, כענין רחיצת הידים והרגלים של כהן בשעת עבודה, והנה הנפש מתעלה בהם באותו הזמן, על כפות המנעול הרי הצדיק גופו זקוף ועומד על רגליו מן הקבר שהיה סגור ונעול בתוכו, זהו על כפות המנעול כי שם היה כפות ונעול, והרי שהצדיקים עתידין לקבל שכרם באותו זמן בגוף ובנפש כשם שהיה עמלם וטרחם בעבודת הש\"י בגוף ובנפש ויהיו טהורים כמלאכי השרת וחיים וקיימים לעולם, וזהו שאמר הכתוב (ויקרא טז) כי ביום הזה יכפר עליכם זה יום הככורים שהוא בעוה\"ז. לפני ה' תטהרו בתחית המתים, והוא שאמר דוד ע\"ה (תהלים קטז) אתהלך לפני ה' בארצות החיים. והוא שאמרו במדרש בפסוק (משלי ט) טבחה טבחה מסכה יינה זו אסתר שע\"י משתה שעשתה נגאלו, ואף ערכה לה שולחן בעוה\"ז ובעוה\"ב, וכל המועדים בטלים לעתיד לבא וימי הפורים לא יבטלו שנאמר (מגילה ט) וימי הפורים לא יעברו מתוך היהודים וגו', ובאור המדרש הזה לפי שהפורים הוא מועד של שמחה וכענין שכתוב (שם) ימי משתה ושמחה. ושמחת הנפש עם הגוף שבאותו זמן לא תתבטל לעולם, והיא היא הפורים שלה בשמחה ובתענוג שאין להם סוף והוא זמן תחית המתים. והנה המעלה הזאת הגדולה והנפלאה המעותדת לנפש שבחה שלמה בחכמתו וקראה אהבה בתענוגים הוא שאמר (שיר השירים ו) מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים: \n"
+            ]
+        ],
+        "Purim": [
+            [
+                "<b>חסדך</b> ה' מלאה הארץ חוקיך למדני (תהלים קיט) פסוק זה אמרו דוד ע\"ה. ומלת הארץ תכלול את העולם השפל הזה עם שלשת גלגלי היסודות המקיפין עליה, והוא כלשון (בראשית א) והארץ היתה תהו ובהו הכולל הארץ עם היסודות שעליה אשר ארבעתן רשומים בכתוב, וידוע כי האיש החכם הנלבב רואה ומכיר בסידורם ובתנועתם חכמתו של הקב\"ה וחסדו הגדול בהנהגת עולמו, ועל כן יתחנן דוד בכתוב הזה לפני הש\"י שיעשה חסד עמו שילמדהו חקיו ושיתבונן מתוך תורתו איך הוא יתב' מנהיג עולמו במדת החסד. דבר ידוע וברור כי חסד הש\"י קדם לכל הנבראים כלם, לפי שהנבראים לא היו ראוים להברא כי כיון שהיתה הויתם נעדרת קודם היותם לא היה בהם זכות ולא שום ענין שבשבילו יהיו ראוים להברא א\"כ חסדו הגדול הקדימני ואשלם, וכיון שהוא יתברך המציא כל הנמצאים אחר שלא היו הנה זה חסד גמור א\"כ העולם כולו נברא בחסד, וז\"ש דוד ע\"ה (תהילים פ״ט:ג׳) אמרתי עולם חסד יבנה, ואחר שהמציא את עולמו בחסד הוא מתנהג עם נבראיו בחסד הוא שכתוב (דברים ה) עושה חסד לאלפים וכתיב (איוב י) חיים וחסד עשית עמדי ומזה תקנו בתפלתם המנהג עולמו בחסד. וצוה אותם על החסד לעשותו הוא שאמר הנביא (הושע י) זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד. וצוה אותם לאהוב אותו הוא שאמר (מיכה י) ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד. החסד הזה הוא שופע בכל יום בעוה\"ז השפל עם כל אחד ואחד מן הבריות ממה שכתוב כאן חסדך ה' מלאה הארץ, וכתיב (תהלים נב) חסד אל כל היום. והוא שופע גם בעולם הגלגלים הוא שכתוב (שם נז) כי גדול עד שמים חסדך והיא שופע גם בעולם המלאכים הוא שכתוב (שם קח) כי גדול מעל שמים חסדך. אם כן מדת החסד נמצאת ומתפשטת בכל המציאות כולו העליונים והשפלים, ואין להם קיום ועמידה זולתה והכל צריכין לה ואין לה סוף ותכלית, וזה שאמר ירמיה (איכה ג) חסדי ה' כי לא תמנו וגו' וכתיב חדשים לבקרים מלת רחמיו דבקה עם חדשים כי אין תכלית לחסדו יתברך ורחמיו חדשים בכל בקר ובקר, וכיון שכן שאין תכלית לחסדו יתב' מהו שאמר דוד ע\"ה (תהלים קו) כי כגבוה שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו שנראה מזה שיש למדת החסד שיעור ומדה כשם שיש שיעור ומדה לגובה השמים על הארץ, אין הדבר כן חס ושלום, אבל באור הענין במשל הזה לפי שאין אצל בעלי המורגש בחוש הראות שלהם גובה גדול יותר מגובה השמים על הארץ ואין העינים יכולין להעיד על גובה גדול יותר ממנו, אבל בודאי חסד הש\"י גדול וגבוה מאד יותר מגובה הגלגלים, וע\"ז אמר הכתוב כי גדול מעל שמים חסדך ביאר כי חסדו יתברך גבוה מאד למעלה מן הגלגלים, והנה הוא רחב יותר מרוחב העולם הוא שאמר (שם) כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו, וידוע לבעלי החכמה כי ריחוק מזרח ממערב הוא כפלים מגובה השמים על הארץ וזה ענין מוכרח כי כיון שהארץ היא כנקודה בתוך העגול יתחייב שיהיו די קצוותיה שהן מזרח ומערב צפון ודרום שוים ושיהיה שיעור ריחוק שבין מזרח למערב כשיעור ריחוק שבין צפון לדרום מפני שהאמצעות יתחייב להיותו קרוב אל הקצוות בשיעור שוה ויהא אם כן מן הארץ לשמים חצי השיעור הזה. ואחר שהמשיל הכתוב לחסד הש\"י פעם במדת גובה השמים על הארץ ופעם בכפלים זו ראיה שאין לחסדו יתברך שיעור ומדה ולא סוף ותכלית אבל הוא נאמר על צד הקרוב אצל השכל: כל מה שהקב\"ה נותן לאדם בעוה\"ז או שלוה או יסורין הכל חסד, וכן מצינו כי ההצלה מן היסורין נקרא חסד, הוא שאמר דוד (שם פו) כי חסדך גדול עלי והצלת נפשי משאול תחתיה, וכשם שההצלה מן היסורין נקראת חסד שכן כתוב (שם פט) ופקדתי בשבט פשעם וגו' וחסדי לא אסיר מעמו וזהו שאמר דוד (שם כה) כל ארחות ה' חסד ואמת לימדך הכתוב שאין כל ארחות הש\"י יוצאין ממדת חסד ואמת ואפילו היסורין שמביא על האדם, שאם יביאם עליו על עון שקדם לו אם הם לכפרת עון זהו אמת, ואם הם התחלה מאת הש\"י מבלי עון שקדם לו כדי שיתן לו השכר תמורתו מפני שסובל נסיון זהו חסד, וע\"ז אמר דוד (שם סג) כי טוב חסדך מחיים יאמר טובים היסורין ואפי' כשהם בלי עון שהם חסד גמור מחיי העוה\"ז, כי עם היסורים ההם יגיע אל החיים האמיתים שהם חיי העוה\"ב, והמשל בזה למי שיש לו מלאכה כבדה ומסגף ומענה בה את נפשו ואינו עושה בזה חמס לנפשו לפי שעם עינוי המלאכה הוא מתפרנס ומגיע לחיי הגוף בעוה\"ז ולא יחיה זולתה, ולפי שהיסורין הם חסד גמור על כן אמר שפתי ישבחונך. וידוע כי כשהקב\"ה מביא יסורין על האדם הוא מביאם עליו דרך החסד וזהו שאמר דוד (שם) ולך אדני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, הזכיר שם אל\"ף דל\"ת שהוא מדת הדין, ובאר הכתוב אף כשאתה מביא על האדם יסורין במדת הדין לך ה' החסד כלומר אתה מתנהג עמו בחסד כשתשלם לאיש כמעשהו כי לעולם מדת החסד גוברת על מדת המשפט וכן אמר (שם) צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה. באור הכתוב צדקתך על משפטיך כהררי אל על תהום רבה, ומצינו בקריעת ים סוף (שמות יד) ה' ילחם לכם היל\"ל אלהים ילחם לכם כי מדת הדין היא הנלחמת והמחרבת ים, אבל בא לומר כי אפי' בנס הגדול הזה באבדן המצרים בים מדת רחמים היתה משותפת עם מדת הדין, ואע\"פ שנראה שמדת הדין היתה בהן בלא רחמים כלל ממה שכתוב (שם) לא נשאר בהם עד אחד הרי מצינו שיתוף מדת רחמים שנתנו לקבורה ממה שכתוב (שם טו) נטית ימינך תבלעמו ארץ והימין הוא מדת החסד, וכן תמצא בענין גוג ומגוג שכתוב (זכריה יד) ויצא ה' ונלחם בגוים ההם וגו' והוא מדת הדין בלי ספק ואע\"פ כן מצינו שם מדת רחמים והוא שיזכו לקבורה שנאמר (יחזקאל לט) ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר. ולא מצינו מעולם שנשתמש העולם במדה\"ד קשה שלמעלה כי אם בעמלק וע\"ז אמר דוד (תהלים צ) מי יודע עוז אפך וכיראתך וגו', כלומר מי שיש לו ידיעה במה\"ד קשה שלמעלה תחול עליו: גדול כח מדת החסד שהכתוב מיחס שהיא עם הקב\"ה כמו האור העליון עצמו שהכתוב בו (דניאל ב) ונהורא עמיה שרא ובמדת החסד כתיב (תהלים ק) כי עם ה' החסד, כישראל שנאמר (שם קיז) כי גבר עלינו חסדו, ואמרו במדרש (תהלים קיח) יאמר נא ישראל כל\"ח. מי העיד בהקב\"ה ישראל מה עשה להם במצרים מה עשה להם בים מה עשה להם בסיני הוי אומר יאמר נא ישראל כל\"ח, יאמרו נא בית אהרן כל\"ח, בית אהרן הם המעידים על חסדו של הקב\"ה שהם עבדיו ומקריבין לפניו בכל עת ובכל מי שעמד כנגדם לקח הקב\"ה נקמתו ממנו, עמד קרח וסיעתו ובלעתן הארץ, עמד עזיהו להקטיר קטרת זרחה צרעת במצחו, ולמה שלמתי לו שכר זה בשביל שהלך ביושר שנאמר (מלאכי ב) בשלום ובמישור הלך אתי הוי אומר יאמרו נא בית אהרן כל\"ח. יראי ה' ביתו של דוד שנאמר (תהלים קיח) חבר אני לכל אשר יראוך, אמר הקב\"ה מה עשה עמי אמר (ש\"ב ז)ראה אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים יושב בתוך היריעה, ומה עשיתי לו לעולם אשמור לו חסדי וגו' הוי אומר יאמרו נא יראי ה' כל\"ח ע\"כ. וכיון שהמדה הזו עליונה ועצומה שהיא מנהגת ומקיימת המציאות כולו העליונים התחתונים חייב אדם להתבונן במדת החסד ושיזכור חסדי ה' תמיד כענין שאמר ישעיה (סג) חסדי ה' אזכיר תהלות ה' וגו'. מכלל חסדיו שעשה עם ישראל שהוציאם מתחת יד פרעה שהיה מלך גדול וישלח בו ובעמו עשר מכות והוציאם מתוכם באותו ובמופתים בכח גדול וביד חזקה ומתוך השעבוד הגדול יצאו מאפלה לאורה ומעבדות לחירות:  ",
+                "<b>מכלל</b> חסדיו שהטיב עמהם בזמן הזה בגאולה אחרת שהיתה גאולת הנפשות כי גאולת מצרים לא היתה אלא מעבדות לחירות וגאולה זו היתה ממות לחיים, והיה זה בימי אחשורוש שהיה מלך גדול מפרעה שהרי פרעה לא הזכיר הכתוב כי אם מלך מצרים, אבל המלך אחשורוש היה מולך על כל העולם מהודו ועד כוש כי היה הודו בקצה העולם וכוש בסוף העולם א\"כ היה מולך מסוף העולם ועד סופו וזהו שכתוב (מגילה א) ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש וגו':  ",
+                "<b>על</b> דרך הפשט ענין הפרשה הזאת שעשה המלך אחשורוש שתי משתאות בשושן הבירה אשר שם כסא מלכותו. המשתה האחד עשאו לגדולי המלכות המיוחסים ולשרי המדינות שבאו לפניו משבע ועשרים ומאה מדינה ועמד משתה זה שמנים ומאת יום שהם ו' חדשים, והוא שכתוב בשנת שלש למלכו כלומר בשנה השלישית למלכו עשה משתה וגו'. וכאשר נשלמו ימי משתה זה עשה משתה שני בשושן הבירה ג\"כ לכל העם הנמצאים שם ועמד משתה זה ז' ימים, וזהו שכתוב ובמלאת הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה וגו'. וחזר לבאר באי זה מקום בשושן הבירה עשה משתה וזה שאמר בחצר גינת ביתן המלך. וביאור הכאוב כי אויר החצר היה מכוסה למעלה ומקולע ומעוטר סביב בחור כרפס ותכלת שהם בגדים מעולים בצבעונים נאים ביותר, וכל בגד ובגד מהן היה אחוז בחבלי בוץ שהוא הפשתים וארגמן שהוא הצמר הצבוע אדום, והבגדים הללו היו נתונים ופרושים על גלילי כסף ועמודי שש שהיו קבועים וזקופים בקרקע החצר והיה קילוע הבגדים הללו ופרישתן וכסוין הולך מגליל לגליל מעמוד לעמוד בציור נאה ומהודר, והיה קרקע החצר מכוסה ברצפה של בהט ושש והיו קבועים שם דר וסוחרת שהן אבנים טובות ומרגליות, והיו מציעים להם שם מטות זהב וכסף על הרצפה, והיו משקין אותן בכלי זהב הוא שכתוב והשקות בכלי זהב, ולמה עשה המשתה הגדול הזה לפי שחשב בחשבונו שלא יגאלו ישראל, ויש אומרים ששקט ממלחמותיו, ויש אומרים שנשא את ושתי המלכה מחדש, וזהו הנכון כי על כן עשה המלך משתה לאנשים גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים. ביום השביעי כטוב לב המלך ביין, הגיד הכתוב כי עמד המשתה ז' ימים וביום הז' כשהיה שמח מתוך משתה היין צוה להביא לפניו את ושתי בכתר מלכות להראות העמים והשרים את יפיה, כי היה מנהג מלכותו שהמלכה תתראה לעיני הכל ולא תסתר, והנה ושתי המלכה היתה ממלכות אחרת שדרך הנשים להסתתר או חשבה שהמלך שכור ולפיכך ותמאן המלכה ושתי. ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים כלו' החכמים הזקנים יודעי העתים שעברו על המלכים הקדמונים, והכל נמשך אל כדת מה לעשות כי נטל עצה מהן ושאל להם כן, ויאמר ממוכן לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה והיום הזה תאמרנה שרות לשון (דברים ט) האמרת היום. והעצה שנתן לשלוח ספרים אל כל מדינות המלך להיות כל איש שורר בביתו, ומה שאמר ומדבר כלשון עמו עירב דבר אחר עם זה כדי שלא יהא קלון למלך. ונערי המלך משרתיו אמרו לו יבקשו למלך נערות בתולות טובות מראה ויפקד המלך פקידי' בכל מדינות מלכותו ויקבצו את כל נערה בתילה והנערה אשר תיטב בעיני המלך תמלוך תחת ושתי וייטב הדבר בעיני המלך ויעש כן. וסמך לזה מיד איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי וגו' כדי שיזכיר הכתוב לאסתר שהיתה ברשותו של מרדכי. ונקרא איש יהודי על שם שהיה מארץ יהודה וזהו שאמר אשר הגלה מירושלים וגו'. וביאר לך הכתוב כי קודם שתבא אסתר לבית המלך כבר היה מרדכי גדול בבית המלכות ודר בארמון המלך ועל כן אמר בשושן, כי בכ\"מ שתמצא במגלה זו בשושן הבירה הכונה על ארמון המלך ששם כסא מלכותו שהיה שמו שושן, כי לשון הבירה הוא ארמון כמו (ד\"ה א כט)כי לא לאדם הבירה, והארמון הזה ששמו שושן היה בתוך עילם המדינה וכן כתוב בספר דניאל (ח) ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה, וכשתמצא במגילה זו שושן סתם או העיר שושן הכולה על שם מדינה ששמה שושן שהיתה קרובה לעילם. ויש לך לדעת כי רוב אנשי העיר שבשושן היו ישראל אבל בשושן הבירה הוא ארמון המלך לא היו שם ישראל כלל אלא מרדכי כן פירש החכם רבי אברהם בן עזרא ז\"ל, ומה שאני מבאר בכאן הוא דרך פירושו שהוא הפירוש הנכון מכל הפירושים שנעשו במגילה זו, וכן אמר כי שושן הבירה לבד ושושן סתם או העיר שושן לבד, ואמר כי ההיכל והארמון אשר למלך היה שמו שושן הבירה ואין שם יהודי כלל כי אם משרתי המלך ומרדכי עמהם, והמדינה הקרובה לעילם ששם היהודים שמה שושן סתם ויקראנו הכתוב פעם שושן כענין שכתוב הנמצאים בשושן ופעם העיר שושן כענין שכתוב והעיר שושן נבוכה והעיר שושן צהלה ושמחה. ויהי בהשמע דבר המלך ודתו וגו' ותלקח אסתר אל בית המלך ותיטב הנערה בעיניו ותשא חסד לפניו והחסד תשא עמה לא יזוז ממנה. לא הגידה את עמה ואת מולדתה וגו', מה שצוה עליה כן כדי שתשמור תורת הש\"י בסתר שלא תאכל נבלות ותשמור השבתות ולא ירגישו המשרתים כי אם היה יודע המלך שמא יכריחנה בכך כי בעל כרחך נתפשה, ובהגיע תור אסתר בת אביחיל דוד מרדכי לא בקשה דבר גם זה לאות על שכלה. וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחוים להמן, כתב החכם רבי אברהם ז\"ל יש לשאול ולמה הכניס מרדכי עצמו בסכנה גם הכניס כל ישראל היה ראוי שידבר לאסתר ותסירהו משער המלך, אבל חק המלכות שכל מי שנתמנה במינויו והוא זז משם דמו בראשו. וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו. ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו ויבקש המן להשמיד את כל היהודים. ואז הפיל פור ונפל לו הגורל בחדש אדר ושמח שמחה גדולה לפי שבו מת משה ולא ידע שבו נולד, ויקראו סופרי המלך בחדש הראשון בי\"ג יום בו. ונשלוח ספרים ביד הרצים וגו' והעיר שושן נבוכה. ומרדכי ידע את כל אשר נעשה. ואז שלח לאסתר שתתחנן לפני המלך על זאת, ואמר לה אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מכל היהודים כי אם החרש תחרישי בעת הזאת וגו'. ביאור הכתוב כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ולא על ידך, ואם תחשבי שתמלטי תאבדי וכל בית אביך עמך, ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות כלומר שמא לא הגעת למלכות ואל המעלה הזאת אלא בעבור העת הזאת שתושיעי את ישראל, ואז השיבה לו לך כנוס את כל היהודי' וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום, והנה אסתר בטחה באלהיה על כן התענתה ולא בטחה ביפיה כי פני המתענה תשתנה אף כי עד היום הג', כל זה כתב ר' אברהם ז\"ל. יבא המלך והמן היום בכאן נרשם השם המיוחד ברמז, ומה שלא נזכרים במגילה זו בפירוש כתב בזה רבי אברהם ז\"ל אין במגילה זו זכרון השי\"ת כלל מפני שהמגילה הזו חברה מרדכי. וזה העד וישלח ספרים וכלם משנה ספר א' כטעם פתשגן והעתיקוה הפרסיים ונכתבה בדברי הימים של מלכיהם והיו עובדין ע\"ז והיו כותבין תחת השם הנכבד שם תועבותם כמו שעשו הכותיים שכתבו תחת בראשית ברא אלהים ברא אשימא, והנה כבוד הש\"י שלא יזכרהו מרדכי במגילה עכ\"ל ז\"ל:  ",
+                "<b>בלילה</b> ההוא נדדה שנת המלך. אחשורוש ממנו, כן פירשו בו רז\"ל (מגילה דף טו ב) והוא פשוטו של מקרא נפל ליה מילתא בדעתיה אמר מאי דקמאי דקא אזמנתיה אסתר להמן דילמא עצה קא יעצו מליה דההוא גברא למיקטליה, הדר אמר אי הכי לא הוה אינש דרחים לי דהוה מודע לי, הדר אמר דילמא איכא איניש דעביד בי טיבותא ולא פרעתיה מיד, ויאמר להביא את ספר הזכרונות ויאמר המלך מה נעשה יקר וגדולה למרדכי על זה וגו', יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך ואשר נתן כתר מלכות בראשו פירוש וכתר מלכות אשר נתן בראשו, והמן שאל שלשה דברים הלבוש והסוס והכתר וחרה לו למלך על הכתר ועל כן אמר ונתן הלבוש והסוס ולא הזכיר הכתר, או יאמר וסוס אשר רכב עליו המלך, אותו סוס אשר נתן כתר מלכות בראשו ומלת בראשו תחזור לסוס כי היה למלך סוס שישימו כתר מלכות בראשו כאשר ירכב עליו המלך ואין אחד מעבדיו רשאי לרכוב על אותו סוס וזה דבר ידוע, כן כתב ר' אברהם ז\"ל. ועשה כן למרדכי היהודי היושב בשער המלך וגו'. ויקח המן את הלבוש ואת הסוס וילבש את מרדכי וגו' והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי וגו', כלומר אם היה מזרע שאר האומות אפשר שישלים עמך אבל אם הוא מזרע היהודים לא תוכל לו ולא ישלים עמנו לפי שנצטוה מפי השי\"ת תמחה את זכר עמלק ואיך יעבור על צוויו. עודם מדברים עמו וסריסי המלך הגיעו ויבהילו להביא את המן וגו' ויבא המלך והמן עם אסתר אל המשתה וגו' מה שאלתך אסתר המלכה ותנתן לך. ותען אסתר ותאמר תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי כי נמכרנו וגו' שכך כתוב בתורת משה בפרשת התוכחת (דברים כ״ח:ס״ח) והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה. אבל הריגה לא נזכרה בכל הפרשה ומזה אמרה אסתר יודעת אני שאין הענין גזירת שמים אלא גזירת המן ויכולה היא להתבטל זהו כי אין הצר שוה בנזק המלך. כלומר אין נזק המן הצר ראוי להשוותו לנזק הראוי לבא עלינו בשביל המלך שהמלכנו עלינו רמז למה שכתוב בפרשה (שם) יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך וכו'. מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו וגו' איש צר ואויב וגו'. והמן נבעת מלפני המלך והמלכה. והמלך שב מגינת הביתן אל בית משתה היין והמן נופל על המטה, פשט הכתוב הזה כי היה מתחנן לאסתר ומתנפל לפני רגליה והיא על המטה שתתחנן אל המלך בעדו, ויאמר המלך הגם לכבוש את המלכה עמי בבית נראה שחשדו המלך באסתר, הדבר יצא מפי המלך וגו' ויאמר חרבונה גם הנה העץ וגו', ונקרא חרבונא שתי תיבות חרבו נא כלו' חרבו עתה לפי שהיה (עד) עתה חרבו של המן ומלאך המות שלו. וע\"ז דרז\"ל חרבונה זה אליהו והכונה שנדמה לו אליהו בדמות חרבונה א' מן הסריסים והיה אליהו למרדכי ומלאך המות להמן וזהו חרבו נא חרבו עתה כלומר זה היה סיבת מהירות מיתתו שאמר גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי ויאמר המלך תלוהו עליו. מיד ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי. ואחר שנתלה המן הוצרכה אסתר להעביר אגרות הראשונות שנשתלחו כבר, וזהו שכתוב ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך וכו'. כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר תמצא את עמי, והשיב לה המלך הנה בית המן נתתי לאסתר ואותו תלו על העץ על אשר שלח ידו ביהודים. ואתם כתבו על היהודים וגו' אין להשיב. ויש לשאול והיאך שואל להשיב הראשונות, אבל תשובתו של מלך היתה כן מאחר שתלו את המן על העץ תוכלו לכתוב בשם המלך ותאמרו כי מה ששלח המן באגרות הראשונות שיהרגו האומות לישראל לא כך היתה כונת המלך אלא שיהרגו היהודים בשונאיהם והמן זייף את השטרות וחתם אותם בטבעת המלך אשר בידו הפך מכונת המלך ראיה לדבר שתלה אותו על העץ, שאם לא כן למה כתב מרדכי להרוג האומות ודי לו שינצלו ישראל אלא בהכרח הוצרך לעשות כן. ועל כן האמינו השניות ולא הראשונות, וע\"כ אמר בשניות אין להשיב כי בבא השניות חשבו מיד שהראשונות מזוייפות ואז היתה שמחה וששון ליהודים: וע\"ד המד' (מגילה א) ויהי בימי אחשורוש כ\"מ שנאמר ויהי בימי לשון צער הוא, (בראשית י״ד:א׳) ויהי בימי אמרפל עשו מלחמה. (רות א׳:א׳) ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ. (ישעיהו ט׳:י״א) ויהי בימי אחז ארם מקדם ופלשתים מאחור. (ירמיהו א׳:ג׳) ויהי בימי יהויקים (שם ד) ראיתי את הארץ והנה תהו. ויהי בימי אחשורוש היה המן. הוא אחשורוש אמר רב אחיו של ראש ובן גילו של ראש. אחיו של ראש נבוכדנאצר שנקרא ראש שנאמר (דניאל ב׳:ל״ח) אנת הוא רישא די דהבא. ובן גילו של ראש נבוכד נאצר החריב והוא בקש להחריב דכתיב (עזרא ד׳:ו׳) ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה, ושמואל אמר שהושחרו פניהם של ישראל בימיו כשולי קדרה, רבי חנינא אומר שכל הזוכרו אומר אח לראשו, רבי יוחנן אומר שהכל נעשו רשים בימיו שנא' וישם המלך אחשורוש מס וגו', הוא אחשורוש הוא ברשעו מתחלתו ועד סופו, (בראשית ל״ו:ט׳) הוא עשו אבי אדום. הוא ברשעו מתחלתו ועד סופו. (במדבר כ״ו:ט׳) הוא דתן ואבירם הם ברשעם מתחלתן ועד סופן. המולך שמלך מעצמו שלא היה ראוי למלכות אלא ממון יתיר הוא דיהיב וקם, מהודו ועד כוש הודו בקצה העולם וכוש בסופו ומלך מסוף העולם ועד סופו. בשנת שלש למלכו עשה משתה בחצר גינת ביתן המלך. רב ושמואל חד אמר הראוי לגינה לגינה הראוי לחצר לתצר הראוי לביתן לביתן, וחד אמר הושיבן בחצר ולא החזיקתן הושיבן בגנה ולא החזיקתן עד שהכניס אותן לביתן. במתניתא תנא הושיבן בחצר ופתח להן שני פתחים אחד לגינה ואחד לביתן. חור כרפס ותכלת. חור רב ושמואל רב אומר חרי חרי, ושמואל אומר מילת לבנה הציע להם, כרפס כרים של פסים. מטות זהב וכסף, רבי יהודה אומר הראוי לכסף לכסף הראוי לזהב לזהב אמר לו רבי נחמיה אם כן אתה מטיל קנאה בסעודה אלא הן של כסף ורגליהן של זהב. ודר וסחרת דבי רבי ישמעאל תנא שקרא דרור לכל בעלי סחורה ועשה זה לכבוד המשתה, והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים, משונים מיבעי ליהי צאת ב\"ק ואמרה ראשונים כלו מפני כלי ביהמ\"ק ואתם שונים בהם. ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אמר רבא יום שביעי שבת היה מלמד שהיתה ושתי הרשעה מביאה בנות ישראל ומפשיטתן ערומות והיתה עושה בהן מלאכה בשבת לפיכך נגזר עליה שתהרג בשבת ערומה, והיינו דכתיב אחר הדברים האלה כשך חמת המלך אחשורוש זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה, כשם שעשתה כך נגזר עליה. ותמאן המלכה ושתי מכדי פריצותא הואי מאי טעמא לא אתיא, מלמדש פרחה בה צרעת. במתניתא תנא בא גבריאל ועשה לה זנב, והוא יתרת בשר שנעשה בפניה לפי שעה בדרך הנס. ויאמר לחכמים מאן חכמים רבנן. יודעי העתים שיודעים לעבר השנים ולקבוע חדשים. כדת מה לעשות אמר להו דיינוה ניהלאי אמרי היכי נעביד נימא ליה קטלה למחר פקח ליה חמרא ותבע ליה מינן נימא ליה שבקה קא מזלזלינא במלכותא מוטב נסליק נפשין, אמרו לו מיום שחרב ביהמ\"ק וגלינו מארצנו ניטלה עצה ממנו ואין אנו יודעין לדון דיני נפשות, כלומר כי טלטול האדם ממקום למקום סבה שאי אפשר שתהיה חכמתו ודעתו על השלמות, ועל כן אמרו לו ניטלה עצה ממנו ואין אנו יכולין לדון דיני נפשות אלא זיל לגבי עמון ומואב דיתבי בדוכתייהו כחמרא דיתיב אדורדיא וכתיב (ירמיהו מ״ח:י״א) שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא על שמריו וגו'. והקרוב אליו כרשנא שתר וגו'. פסוק זה כלו על שם קרבנות נאמר, והקרוב אליו מלשון קרבן. כרשנא אמרו מלאכי השרת לפני הקב\"ה רבש\"ע כלום הקריבו לפניך פרים בני שנה כדרך שהקריבו ישראל לפניך. שתר כלום הקריבו לפניך שתי תורים כדרך שהקריבו ישראל. אדמתא כלום בנו מזבח אדמה כדרך שבנו ישראל לפניך. תרשיש כלום שמשו לפניך בבגדי כהונה שנא' בהם (שמות כ״ח:כ׳) תרשיש שהם וישפה כדרך שעשו ישראל. מרס כלום מרסו בדם. מרסנא כלום מרסו במנחות, מריסה לשון בלילה ותערובת. ממוכן כלום הכינו שלחן לחם הפנים לפניך. ויאמר ממוכן לפני המלך. ממוכן זה המן ולמה נקרא שמו ממוכן שהיה מוכן לפורענות ומכאן שהדיוט קופץ בראש. איש יהודי היה בשושן הבירה קרי ליה יהודי אלמא מיהודה קא אתי וקרי ליה ימיני אלמא מבנימין קא אתי. אמר ריב\"ל אביו מבנימין ואמו מיהודה, ר' יוחנן אמר לעולם מבנימין קא אתי ואמאי קרי ליה יהודי על שם שכפר בע\"ז וכל הכופר בע\"ז נקרא יהודי שנא' (דניאל ג׳:י״ב) איתי גוברין יהודאין די מנית יתהון על עבידת מדינת בבל שדרך מישך ועבד נגו. רבי שמעון בן פזי אומר (ד\"ה א ד) ואשתו היהודיה ילדה את ירד אבי גדור ואת חבר אבי סוכו וגו' וכי יהודיה שמה והלא בתיה שמה אלא נקרא שמה יהודיה על שכפרה בע\"ז דכתיב (שמות ב׳:ה׳) ותרד בת פרעה לרחוץ וגו', ואמר רבי יוחנן שירדה לרחוץ מגלולי בית אביה. ילדה והלא רבויי רביתיה אלא לומר לך כל המגדל יתום בביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו. ירד זה משה ולמה נקרא שמו ירד שירד לישראל מן בימיו. גדור שגדר פרצותיהן של ישראל. חבר שחיבר את ישראל לאביהן שבשמים. סוכו שנעשה להם כסוכה לישראל. יקותיאל שקוו ישראל לאל בימיו. זנוח שהזניח עונותיהם של ישראל. אבי אבי אבי. אב בתורה אב בחכמה אב בנביאים. אלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח לו מרד וכי מרד שמו והלא כלב שמו אמר הקב\"ה יבא כלב שמרד בעצת מרגלים וישא בתיה בת פרעה שמרדה בגלולי בית אביה, בן יאיר בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו. בן שמעי בן ששמע אל תפלתו. בן קיש בן שנקש על דלתי רחמים ונפתחו לו. ויהי בהשמע דבר המלך ודתו ותלקח אסתר וגו' הוא חדש טבת, ירח שהגוף נהנה מן הגוף, והכל סבות מאת השי\"ת אשר לו נתכנו עלילות, וכתיב ויאהב המלך את אסתר וגו'. בימים ההם ומרדכי יושב וגו' הקציף הקדוש ב\"ה אדון על עבדיו לעשות נס לצדיק ומנו יוסף והקציף הקב\"ה עבדים על אדוניהם לעשות נס לצדיק ומנו מרדכי. ויודע הדבר למרדכי. בגתן ותרש שני טרסיים היו והיו מספרים בלשון טרסי זה לזה ואומרים מיום שבאת זו לא ראינו שינה בעינינו אלא בא ונטיל לו ארס בספל כדי שימות הוא והיא, והם לא ידעו שמרדכי מיושבי לשכת הגזית היה ויודע שבעים לשון, אמר לו והלא אין משמרתי ומשמרתך שוה אמר לו אני אשמור משמרתי ומשמרתך והיינו דכתיב ויבוקש הדבר וימצא שלא נמצאו במשמרתם ויתלו שניהם על עץ. אחר הדברים האלה אחר שברא הקב\"ה רפואה למכה. והרפואה הזו היא שנלקחה אסתר אל בית המלך שעל ידה באה הגאולה לישראל, גידל המלך את המן בן המדתא וגו'. היו על בגדיו ועל מצנפתו צורת ע\"ז ולכך היו כורעים ומשתחוים לו, ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי וגו' ואסור לו להשתחות לע\"ז. ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו וגו' ויבקש המן להשמיד וגו' ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד וגו' אמר רבא ליכא אינש דידע לאשתעויי לה\"ר כהמן, אמר ליה תא ניכלינהו אמר ליה מסתפינא מאלהייהו דילמא עביד בההוא גברא כמה דעביד בקמאי. אמר ישנו מן המצות אמר ליה אית בהו רבנן, אמר ליה עם אחד ושמא תאמר קרחה אתה עושה במלכותא תלמוד לומר מפוזר מפוזרים בין העמים ושמא תאמר איכא חדא מדינתא מינייהו תלמוד לומר בכל מדינות מלכותך. ודתיהם שונות מכל עם דלא אכלו מינן ולא שתו מינן ולא נסבי מינן ולא מינסבי לן מינייהו. ואת דתי המלך אינם עושים דמפקי לה לשתא בש\"הי פ\"הי. ולמלך אין שוה להניחם. דאכלו ושתו ורוו ויתבי ומבזו ליה למלכא. ד\"א ולמלך אין שוה להניחם שאפילו זבוב נופל לתוך כוסו של אחד מהם זורקו ושותהו ואלו אדני המלך נוגע בו חובטו בקרקע ואינו שותהו. אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה. יש שפירש שנתכוין המן במנין עשרת אלפים ככר כסף לתת ערכם של ישראל כי ערכו של אדם נ' שקלים נמצא לכל היותר וישראל היו ס' רבוא והככר ק\"כ מנים והמנה כ\"ה שקלים נמצא שכל אדם צריך שני מנה והככר הוא ערך ששים בני אדם ועשרה אלפים ששים הם ששים רבוא. ויקראו סופרי המלך. ונשלוח ספרים ומרדכי ידע כל אשר נעשה ואז צותה אסתר להתענות ואמרה לך כנוס את כל היהודים וגו'. וטעם שלשה ימים לפי שאין הקב\"ה מניח את הצדיקים בצרה יותר משלשה ימים שכן מצינו ברחב (יהושע ב׳:ט״ז) ונחבאתם שמה שלשת ימים וביונה (יונה ב׳:א׳) ויהי יונה במעי הדגה שלשה ימים וגו', וכן בגאולה העתידה כתיב (הושע ו׳:ב׳) יחיינו מיומים וגו'. ואז ותלבש אסתר מלכות שלבשתה רוה\"ק כתיב הכא ותלבש אסתר וכתיב (דברי הימים א י״ב:י״ט) ורוח לבשה את עמשאי. ותעמוד בחצר בית המלך כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה ממנה שכינה אמרה (תהילים כ״ב:ב׳) אלי אלי למה עזבתני שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון או שמא על שקראתיו כלב שנאמר (שם) הצילה מחרב נפש וגו'. וקראתו אריה שנאמר (שם) הושיעני מפי אריה. ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב. אמר ר' יוחנן שלשה מלאכי השרת נזדמנו לה באותה שעה אחד שהגביה את צוארה ואחד שמשך עליה חוט של חסד ואחד שמתח שרביטו וכמה מתח שתי אמות היה והעמידו על שנים עשר אמר רבן גמליאל ששים וכן את מוצא בשני רשעים דכתיב (שם ג) שני רשעים שברת אל תקרי שברת אלא שרבבת. אם על המלך טוב יבא המלך והמן כיום. מה ראתה אסתר דזמינתיה להמן רבי אליעזר אומר פחים טמנה לו ללכדו שנא' (שם סט) יהי שלחנם לפניהם לפח, רבי יהודה אומר שלא יכירו בה שהיא יהודית, רבי נחמיה אומר כדי שלא יאמרו ישראל אחות לנו בבית המלך ויסיחו דעתן מן הרחמים. רבי יהושע בן קרחה אומר אמרה אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא והיא. רבן גמליאל אומר עדיין צריכים אנו למודעי. רבי אלעזר המודעי אומר קנאתו במלך קנאתו בשרים. רבא אמר (משלי ט״ז:י״ח) לפני שבר גאון. אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו א\"ל כמאן חזיא אסתר דעבדא משתיא להמן אמר ליה ככלהו תנאי וככלהו אמוראי. בלילה ההוא נדדה שנת המלך שנת מלכו של עולם זה משל ודברה תורה כלשון בני אדם. (תהילים קכ״א:ד׳) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ויאמר להביא את ספר הזכרונות וימצא כתוב כתב מיבעי ליה מלמד ששמשי מוחק וגבריאל כותב ומה כתב שלמטה שלזכותם של ישראל אינו נמחק כתב שלמעלה על אחת כמה וכמה. ופרש\"י ז\"ל כך כתוב בסדר עולם שמשי בנו של המן היה וסופר המלך היה, ויאמר המלך מה נעשה יקר וגדולה למרדכי על זה וגו'. תנא לא מפני שאוהבין את מרדכי אלא מפני ששונאין להמן. ויאמר המלך מי בחצר והמן בא וגו' לאמר לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו. תנא לו הכין. ונתון הלבוש והסוס על יד איש משרי המלך ויאמר המלך להמן מהר קח את הלבוש ואת הסוס וגו'. אמר ליה מאן הוא מרדכי אמר ליה היהודי. טובא מרדכי איכא ביהודאי. א\"ל היושב בשער המלך. א\"ל איהו סגי ליה בחדא דיסקורתא אי נמי בחד נהרא א\"ל אל תפל דבר וגו'. ויקח המן את הלבוש ואת הסוס אזל ואשכחיה דיתיב וקא יתבי רבנן קמיה וקא מחוי להו הלכות קמיצה אמר להו במאי עסקיתו אמרי ליה כי הוה ביהמ\"ק קיים אמר קוב\"ה מאן דמנדב מנחה ליתי מליא קמצא דקמחא, אמר ליה אתי מליא קמצא דקימחא דידכו ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דההוא גברא. א\"ל רשע עבדא דקני נכסי עבדא דמאן נכסי דמאן, א\"ל קום לבוש הני מאני ורכיב האי סוסיא דקא בעי לך מלכא, א\"ל לא יכילנא עד דעיילנא לבי בני ואשקול למיזאי דלאו אורח ארעא לאשתמושי במאני דמלכא הכי וכו' אסרתיהו לכלהו בי בני ולכלהו אומני. עייליה איהו לבי בני דידיה ואסחיה ואזל אייתי זוגא מביתיה וקא שקיל במזייה בהדי דקא שקיל איתנגיד ואיתנח, א\"ל אמאי קא מתנחת א\"ל גברא דהוה חשיב ליה למלכא מכולהו רברבניה השתא לישויי בנאי וספר, א\"ל רשע ולאו ספר של כפר קרינוס היית, תנא המן ספר של כפר קרינוס היה כ\"ב שנה, עד דשקיל ליה אלבשיה א\"ל סלק רכיב א\"ל לא יכילנא דכחיש תילאי מתעניתא גחין ליה וסליק רכיב כי קא סליק בעיט ביה וכו'. ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו וגו'. ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי וגו'. שתי נפילות הללו למה אמרו לו חכמיו אומה זו משולה כעפר ומשולה כככבים כשהם יורדין יורדין עד עפר וכשהם עולים עולים עד לככבים. עודם מדברים עמו וסריסי המלך הגיעו וגו' מלמד שהביאוהו בבהלה, ויבא המלך והמן לשתות עם אסתר המלכה ויאמר המלך לאסתר במשתה היין וגו' ותען אסתר המלכה ותאמר תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי וגו', אמרה לו צר זה איננו שוה בנזקו של מלך קטלה לה לושתי ואיקני בה בדידה ובעי למקטלה. ויאמר המלך אחשורוש ויאמר תרי ויאמר למה לי רבי אבהו אמר בתחלה על ידי תורגמן כיון שאמרה בת מלכים אני משאול קא אתינא מיד ויאמר לאסתר המלכה, ותאמר אסתר איש צר ואויב אמר ר' אלעזר מלמד שהיתה ידה מתוחה כלפי אחשורוש ובא מלאך וסטר את ידה כלפי המן. והמן נבעת מלפני המלך והמלכה. והמלך קם בחמתו ממשתה היין והמלך שב מגינת הביתן מקיש שיבה לקימה מה קימה בחמה אף שיבה בחמה כי אזל אשכחינהו למלאכי השרת דאידמו ליה כגברי דקא עקרי אילני אמר להו מאי עבידתיכו אמרו ליה דפקדינן המן אתא לביתיה והמן נופל על המטה נופל נפל מיבעי ליה מלמד שבא מלאך והפילו עליה אמר ווי מדברא ווי ממתא, ויתלו את המן וחמת המלך שככה שתי שכיכות אחת של מלכו של עולם ואחת של אחשורוש. ומרדכי יצא מלפני המלך וגו' ה' לבושי מלכות היו תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן וכנגדן נתן יוסף לבנימין אחיו ה' לבושים שנא' (בראשית מ״ה:כ״ח) וחמש חליפות שמלות. ורמז לו רמז בזה עתיד בן לצאת ממך שיצא בה' לבושו מלכות ומנו מרדכי שנא' ומרדכי יצא. ליהודים היתה אורה ושמחה וגו' אורה זו תורה שנאמר (משלי ו׳:כ״ג) ותורה אור. ושמחה זה יום טוב שנא' (דברים ו) ושמחת בחגך. וששון זו מילה וכן הוא אומר (תהילים קי״ט:קס״ב) שש אנכי על אמרתך. ויקר אלו תפילין שבראש, וענין המדרש הזה כי גזרו על מצות הללו ולא היו ישראל רשאין לקיימן ועתה נתבטלה הגזרה וחזרו. ואת פרשנדתא ואת דלפון ואת אספתא אמר רבי אחא דמן יפו עשרת בני המן ועשרת בעי למימרינהו כולהו בנשימה אחת מאי טעמא דכלהו בהדי הדדי נפק נשמתייהו. אמר ר' זירא וא\"ו דויזתא צריך לממתחיה בזקיפה מ\"ט דכלהו בחדא זקיפא איזדקיפו, דרש רבי שילא איש כפר תמרתא כל השירות כלן אריח על גבי לבנה ולבנה על גבי אריח חוץ משירה זו שהיא אריח על גבי אריח ולבנה על גבי לבנה מ\"ט אמר ר' אבהו כדי שלא תהא תקומה למפלתן של רשעים, והענין שכל זמן שהרשעים כלין ואובדין מן העולם הצדיקים מתעלין ומתרוממין, וכן אמר דוד ע\"ה (שם ע\"ה) וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק:  ",
+                "<b>ועל</b> דרך השכל ענין המגלה הזאת וכל המאורעות שבה הכל רמזים לעתיד, כי העולם השפל הזה הוא בעל תמורה והגלגל מתהפך והאומה העולה תרד והיורדת למטה לארץ תעלה, לפי שהעולם מתנהג ע\"י שבעה ככבי לכת והם המנהיגים הפועלים בשפלים, ואע\"פ שהם המנהיגים אין ההנהגה מסורה להם מעצמם כי כח העליון עליהם ואינם רק כשליח שעושה שליחותו, ודבר ידוע כי שבעה ככבי לכת המנהיגים העולם הזה, הב' מהם רעים ומזיקין לכל דבר והם שבתאי ומאדים, והשנים מהם טובים ומועילים לכל דבר והם נגה וצדק, והשנים מהם בעלי אורה והם חמה ולבנה, והשביעי ככב והוא בינוני טוב עם הטובים ורע עם הרעים. כאשר יהיו שנים האלה שבתי ומאדים הסכמה אחת במערכה על איש אחד או אומה אחת הנה הם סבת ההשחתה והביטול. וצדק נגה הפכם כי הם סבה לקיום האיש או האומה. אחשורוש והמן רמז לשבתי ומאדים. אחשורוש לשבתאי ממה שידוע בחכמת המחקר כי השחרות מיוחס לשבתאי ועל כן נקרא אחשורוש, ורז\"ל הבינו במלת אחשורוש ב' לשונות לשון ראש ולשון שחרות, לשון ראש הוא שאמרו אחשורוש אחיו של ראש ובן גילו של ראש, אחיו של ראש כי שבתאי ראש הככבים בראשית הבריאה, לשון שחרות הוא שהושחרו פניהם של ישראל בימיו כשולי קדרה, והמן למאדים לפי שהמן בא לשפוך דמן של ישראל והוא מזרע עמלק בן עשו הנקרא אדום, וידוע כי אחשורוש והמן שניהם היו בהסכמה אחת להשחית ולעקור אמונתנו, ולכן הוצרכו לעמוד בפרץ מרדכי ואסתר שהם כנגד נגה וצדק ולעזור ולהגן בעד ישראל, ומן הידוע בספרי חכמת המחקר כי התכלת מיוחס לנגה והירוק מיוחס לצדק, ועל כן מרדכי שיצא מלפני המלך בלבוש מלכות הוא רמז לנגה כי לכל ישראל היה אור על ידו, וזהו שסמך לו מיד ליהודים היתה אורה. ואסתר הנקראת הדסה שדרשו עליה אסתר ירקרקת היתה היא רמז לצדק, ותוקף המלחמה הזאת ברקיע תוכל להבין מן המלחמה הראשונה שהיתה למשה ויהושע עם עמלק ועמו, כי משה הוצרך להתעסק במלחמת השמים בפרישת כפים כדי לבטל כחותיו של עמלק למעלה, ומלחמת הארץ מסרה ליהושע, ולפי שהמלחמה הזאת בימי מרדכי ואסתר היתה בשמים חזקה עד מאד והיו כחות הככבים המטיבים והמריעים זה כנגד זה מתגרים ומתקוטטים זה עם זה, ושבתאי ומאדים בכחם הגדול והתקיף חושבים להתגבר כנגד ישראל וצדק ונגה לא מצאו ידיהם ולא יכלו לעמוד בפניהם, לכך הוצרכה אסתר להעזר במי שהוא עליון תקיף על הככבים העליונים התקיפים והזכירה בשאלתה השם המיוחד שהוא אלהי ישראל המנצח והמשדד המערכה ובידו להשפיל ולבטל כח הככבים התקיפים ורצתה להכנס בענין הזה בטבע ועל ידי משתה, וידוע כי בכח השם הזה העליונים יורדים למטה והתחתונים עולים למעלה וזהו שכתוב ותלבש אסתר מלכות שלבשה רוח הקדש, והעיר הקב\"ה את רוחה שתעשה משתה להמן ובקשה המשתה מן המלך התחתון בהזכרת שם המלך העליון כדי שיסכימו שניהם במפלתו של המן, ומן העת הזאת שהתחילה אסתר להזכיר השם המיוחד ברמז התחילה מפלתו של המן ורצתה אסתר לבא עליו בכח השם המיוחד שיתגבר על כחו של המן אשר היה בוטח בו ועשתה זה כנגד כונת המן שרצה להשמיד זכר ישראל מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד במחיר עשרת אלפים ככר כסף, ורצה להתגבר על זכות ישראל שקבלו עשרת הדברות ושמעו קול השי\"ת מתוך האש כי רצה שידחו עשרת שלו וע\"כ אמר י' אלפים ככר כסף אשקול. כלומר אש קול כי רצה שידחו עשרה שלו אלו העשרה שניתנו ע\"י האש והקול, כן עשתה אסתר ובאה עליו בכח השם המיוחד שהוא כח הכחות כלם כדי להתגבר על כחו של המן ולבטלו מן העולם ואז נדחו עשרת אלפים שלו ונהרגו עשרת בניו, וכן אמרה במשתה הראשון יבא המלך והמן היום הזכירה תחלה בקשתה במשתה ראשון בשם השלם הנקרא שם המפורש ואחרי כן במשתה השני הזכירה השם הנעלם והבן, כי כונה בדבר זה ממטה למעלה כדי להמשיך כח מלמעלה מלפני ולפנים שהרי במשתה שני היה סוף מפלתו של המן כי אז נחתם ונכתב בטבעת המלך העליון והמשכיל יבין. והנה המן הרשע היה חכם גדול ויודע ענינם של ישראל אבל היה נוטר בלבו המלחמה הראשונה שהיתה לישראל עם עמלק זקנו שכתוב בו (שמות י״ז:י״ג) ויחלוש יהושע וגו', ואע\"פ שהיה יודע כי כחן של ישראל הוא סבת הסבות וראש כל הכסות כלן לא שת לבו גם לזאת והיה בז לדבר ומקשיח את לבו ועז\"א וכל זה איננו שוה לי:  ",
+                "<b>ועל</b> דרך הפשט יאמר וכל הכבוד הזה שיש לי לפני המלך והמלכה אינו שוה בעיני ואינו חשוב לכלום כנגד החסרון והביזוי שיש לי בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי, אבל לפי הדרך הזה יתכן לפרש כי היתה כונתו רעה וכפר בעיקר כשאמר וכל זה איננו שוה לי, והוא כלשון (ישעיהו כ״ה:ט׳) הנה אלהינו זה (שמות ט״ו:ב׳) זה אלי ואנוהו (שם יג) בעבור זה עשה ה' לי. ומפני זה הזכיר כאן השם המיוחד במלות גאות ובוז לפי שגס רוח היה מאד ולפני שבר גאון. ועוד שחת והעמיק סרה כי הזכירו הפוך ועל כן נתהפכה עליו מדת רחמים למדת הדין, גם נתהפכה על האומות והוא שכתוב ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים וגו', ועדין לא השגיח על ענינו ולא נתן על לבו כח השם המיוחד, וכאשר ירד ממעלה והוצרך להביא הלבוש והסוס והוצרך לעשות למרדכי את כל הכבוד ההוא אז נתן אל לבו ונתבררה לו מפלתו עד שאמרו לו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי וגו', וכאשר אמרה אסתר תנתן לי נפשי בשאלתי וגו' והשיב לה המלך מי הוא זה ואי זה הוא ואמרה אסתר איש צר ואויב, אז נתן אל לבו משלם והשגיח הענין והוברר לו הדבר שנפילתו זאת בכח הש\"י המיוחד, הוא שכתוב עליו כי כלתה אליו הרעה מאת המלך העליון יתעלה, כי לא אמר אחשורוש, ואחר שנתלה המן מסר המלך את טבעתו למרדכי הוא שכתוב מיד ויסר המלך את טבעתו וגו'. ומן הידוע כי טבעת דבר עגול והוא רמז לגלגל, והכונה כי נתהפך הגלגל שהמשילו לטבעת אשר היתה להמן ניתנה למרדכי, ויש בזה רמז לעתיד כי יתהפך הגלגל ויהיו עליונים למטה ותחתונים למעלה בכח השם המיוחד, וזהו שהזכיר דוד ע\"ה בגאולה העתידה (תהילים צ״ו:י״א) ישמחו השמים ותגל הארץ, כי תאבד מלכות ארם הרשעה ותחזור הממשלה והמלכות לישראל, ומה שנתגיירו מן האומות בימי מרדכי ואסתר וחזרו רבים לדתנו כמו שכתוב ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם רמז הוא לעתיד שיתגיירו העכו\"ם ויבאו בבריתו של הקב\"ה ויעבדוהו שכם אחד ועל זה אמר הנביא (צפניה ג׳:ט׳) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וגו', וכשם שהיו ישראל בימי מרדכי ואסתר נבזים ושפלים ביד אויביהם החושבים להומם ולאבדם ולקעקע ביצתן ואחרי כן נתהפך הגלגל והיו מכבדין ומנשאים אותם כענין שכתוב וכל שרי המדינות והאחשדרפנים וגו' כן לעתיד תחת היותנו עתה בין האומות מדרך כף רגליהם עתידים לכבדנו ולנשאנו ולתת אותנו לשם ולתהלה, ועל זה אמר הנביא (ישעיהו ס״ו:כ׳) והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה'. וכבר התנבא דוד על הגלות הזה זהו שאמר (תהילים קכ״ד:א׳) לולי ה' שהיה לנו וגו'. ואמר זה על מלכות ארם הרשעה. אזי (תהילים קכ״ד:א׳) חיים בלעונו לפי שכתוב בהם (עמוס א׳:י״א) ועברתו שמרה נצח, ואחר שראה דוד ע\"ה אורך הגלות הזה עובר עלינו אשר עליו הזכיר נחלה עבר על נפשנו ראה הגאולה אחריו ונתן בזה הודאה להקב\"ה הוא שאמר (שם) ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם נפשנו כצפור נמלטה וגו', המשיל ישראל לצפור שהוא העוף הטהור, ועוד רמז למהירות ענין הגאולה כמהירות עפיפת העוף, וכן אמר הנביא (ישעיהו ס׳:ח׳) מי אלה כעב תעופינה. הפח נשבר מלכות ארם ועולם יבטל. ואנחנו נמלטנו על כרחם וישראל יהיו פלטים מידו כענין שאמר יעקב על עשו (בראשית לג) והיה המחנה הנשאר לפליטה כלו' על כרחו. עזרנו בשם ה' עושה שמים וארץ. הוסיף לפרש כי הגאולה הזאת והעזר הזה לישראל יהיה בשם ה' שהוא עושה שמים וארץ. ומלת עושה כאלו אמר עשה כמו (עמוס ד׳:י״ג) יוצר הרים ובורא רוח, וכן בלשון התפלה בורא כל הנשמות. או יהיה ענין עושה על התנועה היומית תנועת הגלגלים שאינה פוסקת לעולם. והזכיר בענין הגאולה שמים וארץ להורות כי יעשה העליון פלא גדול וחדוש עצום כחדוש העולם בבריאת שמים וארץ ואז יתברר לכל האומות חסד הש\"י עלינו שלא שכחנו ולא עזבנו בגלות. וכן כתוב בעזרא (עזרא ט׳:ט׳) כי עבדים אנחנו וגו' ויט עלינו חסדו לפני מלכי פרס, ואז יכירו כי חסדו של הקב\"ה קבוע וקיים עמנו לעולם כקיום ההרים הקבועים והקיימים לעולם. ויותר חסד קיים עמנו מקיום ההרים לפי שההרים באורך הזמן עתידים להתמוטט אבל חסד הש\"י עם ישראל לא ימוט לעולם ולא יסור מהם, וכן הבטיחנו הנביא (ישעיה נט) כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וגו':  "
+            ]
+        ],
+        "Charity": [
+            [
+                "<b>פזר</b> נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד (תהילים קי״ב:ט׳) פסוק זה אמרו דוד גילה לנו על מדת הצדקה שהיא עליונה עד מאד והודיענו שיש בעשיתה שכר גדול ועצום בעוה\"ז ובעוה\"ב. והזכיר לשון פזר נתן מפני שלשון נתינה נופל על דבר שיש לו קצבה אבל לשון פזור אין לו קצבה. ולכך הזכיר ג\"כ פזר, ואמר לאביונים ולא אמר לעניים שלשון עני הוא האיש שאין מזונותיו מספיקים לו פעם יש לו מהם פעם הוא נעדר מהם, ולכך נקרא עני מלשון הכנעה אבל האביון הוא למטה ממנו בחסרון כי הוא התאב לכל דבר ברוב הימים ואפי' לדברים הקלים, ועל כן אמר דוד ע\"ה כי עיקר מצות הצדקה הוא לבני האדם כאלה והם האביונים התאבים לכל דבר ולא בדרך נתינה בלבד שהוא דבר קצוב אלא בדרך פזור ואם עשה כן יבטיחנו הקב\"ה בב' יעודים, הא' יעוד הגוף בעוה\"ז, השני יעוד הנפש לעוה\"ב. יאמר כי אם הוא מתנהג עם האביונים פעם בדרך פיזור פעם בדרך נתינה צדקתו עומדת לעד הקב\"ה יקבע לו ברכה בממונו שימשך ממונו ויתקיים בידו שיוכל לתת ממנו צדקה לעד. וכענין שהזכיר שלמה בנו (משלי י״א:כ״ד) יש מפזר ונוסף עוד, וכן הזכיר משה רבינו (דברים ט״ו:י׳) נתון תתן לו כלו' אם נתן הקב\"ה יתן לך שתתן לו, והנה משה קבע ברכה במצוה זו ביעודי הגוף בעולם הזה הוא שאמר (שם) כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך. והברכה הזו היא תוספת טובה ורבוי הצלחה בעוה\"ז, ומפני שלא הזכיר משה במצוה זו אלא יעוד הגוף בעוה\"ז כמשפטו בשאר המצות על כן גילה לנו דוד המלך ע\"ה על שני היעודים. הוא שאמר (תהילים קי״ב:ט׳) צדקתו עומדת לעד, הוא יעוד הגוף בהמשכת ממונו שיתן צדקה ממנו לעולם, וכן אמרו ז\"ל (כתובות פ\"ו דף סו ב) מלת ממון מסר, ואמרי לה חסד כלומר הרוצה שיתקיים ממונו בידו כמלח הזה שהוא מקיים את הבשר יחסר ממונו לצדקה ואמרי לה חסד יעשה ממנו חסד, קרנו תרום בכבוד הוא יעוד הנפש לחיי העוה\"ב, כי הנפש הנקראת כבוד תזכה ותשוב לשרשה שהוא כסא הכבוד, ולשון קרנו כי תתעלה הנפש בקירון האור והזוהר הצח והבהיר בכסא הכבוד זהו קרנו תרום בכבוד מלשון (שמות ל״ד:כ״ט) כי קרן עור פניו. ועוד יכלול לשון קרנו כי מפני שהזכיר צדקתו עומדת לעד והם הפירות שבעוה\"ז לכך הזכיר קרנו תרום בכבוד לרמוז שהקרן קיימת לעוה\"ב. וכן הזכיר שלמה בנו תמיד הוא שאמר (משלי י״ד:ל״ד) צדקה תרומם גוי כלומר צדקה תרומם גוי כשיעשנה וחסד לאומים חטאת כשלא יעשנה כי כל העמים צריכין לעשות צדקה וחסד לפי שמתקיימין עליהם ונענשין בבטולם: \n",
+                "<b>ובמדרש</b> משלי צדקה תרומם גוי אלו ישראל וחסד לאומים חטאת הנאה היא לאו\"ה שהם מתיהרים בהם דברי רבי אליעזר, רבי שמעון בן גמליאל אומר צדקה תרומם גוי אלו ישראל וחסד לאומים חטאת חסד שאומות העולם עושין חטאת הוא להם שכך (דניאל ג) אומר לנבוכדנצר וחטאך בצדקה פרוק ועויתך במיחן ענין, ר\"א בן ערך אומר צדקה תרומם גוי אלו ישראל וחסד ישראל חטאת הוא לאו\"ה, אמר רבי יוחנן בן זכאי רואה אני את דברי רבי אלעזר בן ערך מדבריכם שהוא נותן צדקה וחסד לישראל וחטאת לעכו\"ם. גדול כח הצדקה שכך דרשו רבותינו ז\"ל בפרק השותפים (ב\"ב דף י) מלך בו\"ד מביא לו דורון ספק מקבלו ממנו ספק אינו מקבלו ואם תמצא לומר מקבלו ספק רואה פני המלך ספק אינו רואה אבל הקב\"ה אינו כן אדם נותן פרוטה לעני זוכה ומקבל פני שכינה שנא' (תהילים י״ז:ט״ו) אני בצדק אחזה פניך וגו'. ד\"א כשם שחטאת מכפרת על ישראל כך צדקה מכפרת על או\"ה בעולם בא וראה כמה גדול כח הצדקה שהיא נתונה בימינו של הקב\"ה שנא' (שם מח) צדק מלאה ימינך: \n",
+                "<b>ועוד</b> במדרש משלי וחסד לאומים חטאת חסד שאו\"ה עושים חטאת היא לישראל מנין ממישע מלך מואב שנא' (מלכים ב ג׳:כ״ז) ויקח בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלהו עולה וגו' ויהי קצף גדול על ישראל ע\"כ. ובמדרש תנחומא גדולה צדקה שבה נשתבח הקב\"ה בשעה שעתיד להביא ישועה על ישראל שנא' (ישעיהו ס״ג:א׳) אני מדבר בצדקה רב להושיע. גדולה צדקה שמנחלת כבוד וחיים לעושיה שנאמר (משלי כ״א:כ״א) רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד, כל מי שרודף צדקה וחסד בעוה\"ז ימצא חיים צדקה וכבוד ליום הדין. גדולה צדקה שבה נשתבח אברהם אבינו שנא' (בראשית י״ח:י״ט) כי ידעתיו למען וגו' ובה נשתבח דוד שנא' (שמואל ב ח׳:ט״ו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו, ובה נשתבחו ישראל שנא' (דברים ו׳:כ״ה) וצדקה תהיה לנו. גדולה צדקה שבה עתיד הקב\"ה להשתבח ליום הדין שנא' (ישעיה ס) ויגבה ה' צבאות במשפט וגו'. מצינו מדת הצדקה נותנת לאדם חיים ואריכות ימים שנא' (משלי ט״ז:ל״א) עטרת תפארת שיבה וגו'. וכתיב (שם י) לא יועילו אוצרות רשע וגו' פירוש הכתוב אין תועלת ביתרון ממון המקובץ מן הגזל והחמס כי טוב לו החסרון שהוא מחסר לצדקה כי היא תציל ממות, ונמצאת למד שחסרון זה נותן לו חיים והיתרון הזה ממיתו וכן כתיב (ירמיהו י״ז:י״א) עושה עושר ולא במשפט וגו', ואמר תציל ממות אין צריך לומר ממיתה משונה אלא אפי' ממיתה עצמה. ומעשה בבנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה באה לו אשה בשני בצורת אמרה לו רבי פרנסני אמר לה העבודה שאין בקופה של צדקה כלום, אמרה לו אם אין אתה מפרנסני הרי אשה ושבעה בניה מתים עמד ופרנסה משלו לימים חלה בנימין ונטה למות אמרו מלאכי השרת לפני הקב\"ה רבש\"ע אתה אמרת כל המקיים נפש אחת כאלו קיים עולם מלא ובנימין הצדיק שקיים אשה אחת ושבעה בנים ימות בשנים מועטות תאנא הוסיפו לו כ\"א שנה ע\"כ. וע\"ז אמר שלמה (משלי ח׳:י״ט-כ׳) באורח צדקה אהלך: \n",
+                "<b>כמה</b> גדול התועלת שמגיע אל העשיר מן העני כשנותן לו צדקה יותר מן התועלת שמגיע לעני מן העשיר. כי תועלת העני עם העשיר אינו אלא בשעה שהוא עובר זמנו בחיי העוה\"ז אבל תועלת העשיר הוא שזוכה לחיי העוה\"ב, וזה הוא שכתוב (רות ב) ושם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז ודרשו רבותינו ז\"ל עשה עמי לא נאמר אלא עשיתי עמו לימדך הכתוב שהיא עשתה עמו. וע\"ז דרשו רז\"ל כתוב אחד אומר (משלי כט) רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה'. זה קנה העוה\"ז וזה קנה העוה\"ב, כשלא נתן לו עושה כלם ה' זה שהוא עני הקב\"ה יכול לעשותו עשיר וזה שהוא עשיר יכול לעשותו עני. העניים נקראים עמו של הקב\"ה שכן דרשו ז\"ל (שמות כב) אם כסף תלוה את עמי אמר הקב\"ה מי הם עמי העניים שנאמר (ישעיה מט) כי נחם ה' עמו וענייו ירחם, וכתי' (שם יד) ובה יחסו עניי עמי, מדת בו\"ד אם היו לו קרובים עניים והוא עשיר אינו מודה בהן שנא' (משלי יט) כל אחי רש שנאוהו וכתיב (שם יד) גם לרעהו ישנא רש והקב\"ה אינו כן הוא עשיר שנא' (ד\"ה א כט) והעושר והכבוד מלפניך ואינו חופף אלא על העניים שנא' (ישעיה יד) כי ה' יסד ציון וגו' לכך נאמר אם כסף תלוה. וידוע שלשון אם זה אינו לשון ספק אלא חובה כמו (שמות כ) אם מזבח אבנים. וביאור הכתוב אם כסף תלוה חייב אתה להלוות כסף ולמי את עמי שאם בא אוהבך גוי ללוות ממך ברבית וישראל עני בחנם עני קודם שנא' את העני. עשיר ועני עני קודם. עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין. שנא' עמך אותן שעמך. עניי עירך ועניי משפחתך עניי משפחתך קודמין שנא' את העני עמך, חייב אתה להלוות לו ואם לאו דע כי העניות עמך שנא' את העני עמך: \n",
+                "<b>אל</b> יאמר אדם כיון שהעניים נקראים עמו של הקב\"ה והקב\"ה אוהבן למה אינו מפרנסן, שלא סדר את עולמו כן אלא כדי שיזכו שאר הבריות בהם ויטלו שכר עליהם שכן דרשו בפרק השותפים (ב\"ב דף י) רבי מאיר אומר יש לו פתחון פה לבעל הדין להשיבך ולומר לך אם אלהיכם אוהב עניים למה אינו מפרנסן אמור לו כדי שאנצל בהם אני מדינה של גיהנם, וזו שאל טורנוסרופוס את ר\"ע אם אלהיכם כו' א\"ל מפני שננצל כו' א\"ל זו היא המחייבתן לגיהנם ואמשול לך משל למה הדבר דומה למלך שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורים וגזר עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו הלך אדם אחד והאכילהו והשקהו לכששמע המלך לא יכעוס עליו ואף אתם קרוים עבדים שנא' (ויקרא כ״ה:נ״ה) כי לי בני ישראל עבדים. אמר לו רבי עקיבא אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך שכעס על בנו וחבשו בבית האסורים וצוה שלא להאכילו ושלא להשקותו עמד אחד והאכילהו והשקהו לכששמע המלך לא דורון משגר לו אף אנו קרוין בנים שנא' (דברים י״ד:א׳) בנים אתם לה' אלהיכם, אמר לו אתם קרוין בנים ואתם קרוים עבדים בזמן שאתם עושים רצונו של מקום וכו' אמר לו הרי הוא אומר (ישעיהו נ״ח:ז׳) הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית אימתי עניים מרודים האידנא וקאמר הלא פרוס לרעב לחמך: ראוי לאדם שיזהר מאד במדת הצדקה שהיא שקולה כנגד כל המצות שנאמר (נחמיה י׳:ל״ג) והעמדנו עלינו מצוה לתת שלישית השקל וגו', וכל המבזבז ממונו לצדקה הרי זה גונז לנפשו אוצרות למעלה שהם קיימים לעולם, ועל זה אמר שלמה (משלי י״א:י״ח) זורע צדקה שכר אמת כי שאר הזריעות פעמים שאירע בהן השדפון והברד ושאר המקרים ולא יצלוחו, אבל זריעת הצדקה היא השכר האמתי והקיום והזריעה המצלחת לעולם והם הם אוצרות של מעלה, ודרשו שם בפרק השותפין (ב\"ב דף יא) מעשה במונבז המלך שבזבז אוצרותיו ואוצרות בית אביו בשני בצורת חברו עליו אחיו ובית אביו אמרו לו אבותיך גנזו אוצרות והוסיפו על של אבותם ואתה מבזבז אוצרותיך ואוצרות בית אביך, אמר להן אבותי גנזו אוצרות למטה ואני גנזתי אוצרות למעלה שנא' (תהלים פ\"ב) וצדק משמים נשקף. אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו שנא' (שם פט) צדק ומשפט מכון כסאך. אבותי גנזו במקום שאינו עושה פירות ואני גנזתי במקום שעושה פירות שנא' (ישעיהו ג׳:י׳) אמרו צדיק כי טוב וגו'. אבותי גנזו אוצרות ממון ואני גנזתי אוצרות נפשות שנא' (משלי י״א:ל׳) פרי צדיק עץ חיים. אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי שנא' (דברים כ״ד:י״ג) ולך תהיה צדקה: \n",
+                "<b>חייב</b> אדם שיתן צדקה לפי עשרו ולפי נדיבות לבו, שאם אינו עשיר כ\"כ והוא נדיב יתחייב שיסכים עם נדיבותו, שהקב\"ה יוסיף לו מיד אחר. ולמדנו זה מתוך התורה הוא שכתוב (שם יז) ועשית חג שבועות לה' אלהיך מסת נדבת ידך וגו' אמר כי בחג השבועות יצטרך שיתן ויקדיש קרואיו על שלחנו והם הלוי והגר והיתום והאלמנה שהכתוב מזכיר אחריו לפי מה שיספיק נדיבות לבו ולפי הברכה והעושר שיש לו, ולכך הושמה מלת תתן באמצע ולשון מסת כאלו אמר כמסת כלו' כשיספיק נדיבותך תתן וכפי הברכה זהו מסת נדבת ידך וגו', ונראה שהוא ענין בפני עצמו ואינו דבק עם חג השבועות והוא הדין בשאר המועדים שיצטרך לתת כפי עשרו ולפי נדיבותו ומה שגילה זה בכאן אפשר מפני שהפסח והסכות הם שבעת ימים כל אחד מהם. אבל חג השבועות אינו אלא יום אחד לכך בא לומר שאין להקל בו במעשה הצדקה כי שוה הוא להם וחמור כאחד מהם: \n",
+                "<b>משפט</b> הצדקה שיתננה אדם בסתר שכן דרשו רז\"ל בפרק השותפים (בבא בתרא דף ט) גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו דאלו במשה כתיב (דברים ט׳:י״ט) כי יגורתי מפני האף ובעושה צדקה בסתר כתיב (משלי כ״א:י״ד) מתן בסתר יכפה אף, ואם לא נתן לו בסתר אין זכותו שלם וכ\"ש אם לא נתן לו בסבר פנים יפות אלא בדרך גערה שהוא חוטא בכך ואיבד את זכותו שכן אמר שלמה (שם יג) כופר נפש איש עשרו וגו' אימתי עושר של עשיר כופר נפשו כשהרש לא שמע גערה ממנו, וממנה אתה למד כי הנותן בגערה אין עשרו כופר נפשו ולא יצילנו ביום עברה ולכן אסור לגעור בו כלל די לו צערו כשהוא נצרך לבריות, ודרשו ז\"ל בפר\"ק דברכות (דף ו) כיון שנצרך אדם לבריות פניו משתנות ככרום שנא' (תהילים י״ב:ט׳) כרום זלות לבני אדם עוף אחד יש בכרכי הים וכרום שמו כיון שחמה זורחת מתהפך לכמה גוונים, ואמרו עוד כאלו נדון בשני דינים שנא' (שם לו) הרכבת אנוש לראשנו וגו' כלו' כיון שהרכיב בני אדם עליו מחמת רישו הרי הוא נדון באש ובמים, ולכך יתחייב האדם שיצטער עמו על צערו והצער הזה הוא מכלל עניני הצדקה כי עניני הצדקה לתת לעני מזון וכסות ולהצטער על צערו שכן מצינו באיוב שהיה מן האומות בתחלת שבחיו ומעלותיו פתת במדת הצדקה ופירש כל עניניה שהיה מחזיק בכולן והן המזון והכסות והצער. המזון הוא שאמר (איוב ל״א:י״ט) ואוכל פתי לבדו. הכסות הוא שאמר אם אראה אובד מבלי לבוש וגו'. והצער הוא שאמר (שם ל) אם לא בכיתי לקשה יום: \n",
+                "<b>מי</b> שמעשה את חבירו לעשות צדקה גדול שכרו מן העושה אותה שכן דרשו בפרק השותפין (ב\"ב דף ט) אמר רבי אלעזר גדול המעשה יותר מן העושה שנא' (ישעיהו ל״ב:י״ז) והיה מעשה הצדקה שלום וגו', אמר להו רבא לבני מחוזא עושו אהדדי כי היכי דליהוי לכו שלמא במלכותא. מצינו מצוה שהיא מכלל הצדקה וגדולה היא מן הצדקה והיא נקראת פדיון שבוים ומצוה רבה היא דכתיב (ירמיהו ט״ז:י׳) והיה כי יאמרו אליך אנה נצא וגו' ואמר רבי יוחנן כל המאוחר בפסוק זה קשה מחבירו חרב קשה ממות איבעית אימא קרא אי בעית אימא סברא אב\"א סברא האי מצטער והאי לא מצטער אי בעית אימא קרא (איכה ד׳:ט׳) טובים היו חללי חרב מחללי רעב, שבי קשה מכולן דכולהו איתנהו בגויה, ואפשר לומר כי לגודל המצוה שבח הקב\"ה את עצמו בה בדבור ראשון של אנכי הוא שאמר (שמות כ׳:ב׳) אשר הוצאתיך מארץ מצרים וגו' ולא אמר אשר בראתי שמים וארץ כי רצה להזכיר המצוה והוא מצות פדיון שבוים של ס' רבוא יותר מן הפלא העצום של בריאת העולם והוא יתברך צונו והלכת בדרכיו: \n",
+                "<b>הצדקה</b> מבטלת כמה מיני פורענות שכן אמר הכתוב (משלי כ״א:י״ד) מתן בסתר יכפה אף, ואמרו במדרש (יחזקאל י׳:ב׳) ויאמר לאיש לבוש הבדים וגו' רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי אומר כל מקום שנא' ויאמר ויאמר ניתן להדרש ויאמר הקב\"ה למלאך והמלאך אמר לכרוב אע\"פ שגזר הקב\"ה איני גוזר ואיני יכול להכנס לפנים ממחיצתי אלא עשה עמי צדקה ותן לי שני גחלים משלך שלא אכוה הה\"ד (שם) וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים, אמר רבי פנחס הפשירן ונתנן בחיקו, רבי יהושע דקסרין בשם רבי לוי שש שנים עשו הגחלים עמומות בידו של גבריאל סבור שישראל עושין תשובה ולא עשו. וכיון שלא עשו בקש לזרקן עליהן בחמה ולקעקע ביצתן קרא לו הקב\"ה גבריאל גבריאל להונך להונך יש בהן עושין צדקה אלו עם אלו הה\"ד (שם) וירא לכרובים תבנית יד אדם. רבי אבא בשם רבי ברכיה אמר מי מעמיד העליונים ותחתונים צדקה שישראל עושין הה\"ד (תהילים ע״א:י״ט) וצדקתך אלהים עד מרום. ושם בפרק השותפים (בבא בתרא דף י) רבי יהודה אומר גדולה צדקה שמקרבת הגאולה שנאמר (ישעיהו נ״ו:א׳) כה אמר ה' שמרי משפט וגו': \n"
+            ]
+        ],
+        "Fringes": [
+            [
+                "<b>דרשה</b> צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה (משלי ל״א:י״ג). דבר ידוע כי קדושתן של ישראל תלויה במצות והוא שאמרו בסיפרי והתקדשתם זו קדושת מצוה, והמצות האלה שנצטוינו להתקדש בהן הן המצות המקובלות שהן הן עיקר הקדושה, והוא שרז\"ל חכמי האמת תקנו לנו לברך עליהן אשר קדשנו במצותיו וצונו, ועל המצות המקובלות האלה נקראו ישראל בסיני גוי קדוש שנא' (שמות י״ט:ו׳) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. כי בקיום המושכלות לא יקרא העם גוי קדוש כי גם העכו\"ם שהם גוי אובד עצות ואין בהם תבונה הלא הם מתעסקים בקצת המצות המושכלות וגם החכמים לא תקנו לברך על המושכלות כלל כי אין עיקר הברכה והקדושה אלא במצות המקובלות, ומכלל המצות המקובלות היא מצות ציצית ומרוב הפלגת עלויה אמרו רבותינו ז\"ל שהיא שקולה כנגד כל המצות ונכנסו בזה על דרך גימט' והוא שאמרו ציצית בגימ' ת\"ר ח' חוטים וה' קשרים הרי תרי\"ג, וידוע לכל משכיל כי המתבונן בעיקרה יראה שהיא שקולה כנגד כל המצות, וימצא כי שם שורש כל המצות וסמכו קבלתם וידיעתם אל הגימטריא כדי שתהא הגימטריא מופת ועדות על הקבלה שבידם כי הקבלה עיקר וגימטריאות אינן אלא פרפראות לחכמה: \n",
+                "<b>ועל</b> דרך פשט בטעם המצוה הזאת שיש בה זכרון לכל המצות, והלבן והתכלת שהזכיר בפרשה אינן שתי מצות אלא מצוה אחת והלובש טלית שיש בה לבן לבדו או לבן ותכלת ביחד הרי זה קיום מצוה אחת שנא' (במדבר טז) ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, והיה לכם לציצית מלמד ששניהם מצוה אחת ומשפט החוטין הוא שיהיו ז' לבנים והאחד תכלת משום שנא' פתיל תכלת, כלומר חוט אחד של תכלת והתכלת הזה חוט של צמר צבוע בדם חלזון שהוא דג שהיה מצוי בים המלח, ויש אומרים כי התכלת צריך שיהיו ב' חוטין והלבן ו', וידוע כי הלבן והתכלת הלבן הוא עיקר ולעולם בכריכת החוליות צריך שיתחיל בלבן ויסיים בלבן שכן אמר הכתוב ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת והיה לכם לציצית התחיל בלבן וסיים בלבן ותכלת באמצע. וכן ארז\"ל (מנחות מ\"ג) מסיים בלבן משום מעלין בקדש ולא מורידין כלו' שאלו סיים בתכלת היה בזה מוריד, ואע\"פ שאין לנו תכלת עכשיו הלא כל ישראל חייבים במצות ציצית בזמן הזה שהרי אף בזמן שהתכלת מצוי היה הלבן עיקר, ואז\"ל (שם) תניא היה רבי אומר קשה ענשו של לבן כלומר שאינו מניחו יותר מעונשו של תכלת, משל למה הדבר דומה למלך שאמר לעבדיו הביאו לי ב' חותמות לאחד אמר לו של זהב ולאחד אמר לו של טיט, כלו' שהוא יותר מצוי ולא היה ראוי לו למנוע ממנו, וכמה גדול כח מצות ציצית שהרי התירה התורה איסור כלאים בציצית שהרי טלית של פשתן חייב בציצית מן התורה שיתן בו ח' חוטין של צמר שכן אמר הכתוב (דברים כב) לא תלבש שעטנז וגו' וסמך ליה גדילים, וקבלו רז\"ל דדרשינן סמוכים ושסמיכות זה בא להתיר כלאים בציצית, וע\"ז הזכיר שלמה בכאן ואמר דרשה צמר ופשתים וגו'. ביאר כי התורה הזהירה על חבור צמר ופשתים ודורשת אחרי העובר על זה כדי להענישו, ומצד אחר התירה החבור ההוא במצות ציצית וצותה לעשות וזהו ותעש בחפץ כפיה, אבל האמת כי רז\"ל אסרו זה כי כן דרכם לעשות סייג לתורה וגדרים ומשמרת למשמרת ולכך אסרו הדבר שלא להטיל ציצית בטלית של פשתן מפני שדרך האדם שיתכסה בטלית של פשתן בלילה ולילה אינו זמן ציצית, וא\"כ הרי יש בזה עבירה בלא מצוה שלא התירה תורה כלאים בציצית אלא בשעת מצוה כענין כלאים של בגדי כהונה שלא היה מותר להם ללבשם אלא בשעת עבודה ושלא בשעת עבודה היו עוברים בלאו דלא תלבש: ועל דרך הדרש ציצית מלשון ראיה כמו (שה\"ש ב) מציץ מן החרכים, והלובש ציצית צריך שיזהר מן העבירות שהרי כסא הכבוד רואהו שהוא דומה לתכלת, ובלשון חכמים נקרא טלית והוא לשון עילוי ורוממות מלשון (דניאל ז) ונטילת מן ארעא, וזה רמז להקב\"ה שהוא מעולה ומרומם על הכל. ונצטוינו להתעטף בציצית ממה שדרשו ז\"ל (ר\"ה פ\"ק דף יז) ויעבור ה' על פניו אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו כביכול מלמד שנתעטף הקב\"ה כשליח צבור והראה לו למשה בסיני סדר תפלה ואמר לו כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם על כל עונותיהם. והכונה במאמר הזה שבא ללמדנו סדרי תפלה ובקשה איך נתחנן לפניו ושנתעטף בטלית ושנזכור לפניו שלש עשרה מדות בכונה וימחול לנו בזה. ובאמרו נתעטף ביאורו בטלית לבנה שכן הזכיר הכתוב (תהלים קד) עוטה אור כשלמה וגו'. וכתיב (דניאל ז) לבושיה כתלג חיור. ואנו נצטוינו בפסוק (דברים כח) והלכת בדרכיו. ולכך נתחייבנו להתעטף בטלית לבנה שהוא סימן סליחה וכפרה, כי כשם שהדבר האדום הוא סימן החטא כן הלובן סימן הסליחה. וכן אמר ישעיה הנביא ע\"ה (ישעיה א) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, ומה שהאדם לובש הטלית ומתכסה בו זה רמז להקב\"ה שהוא מכסה בריותיו ומלבשם כענין שכתוב (בראשית ג) ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו וגו', וגם בזה רמז שעתיד הקב\"ה להחיות המתים ולהקימם בלבושיהם הוא שכתוב (איוב לח) תתהפך כחומר חותם וגו', ומפני שהמצוה הזאת תרמוז לתחיית גוף האדם ע\"כ תמצא שהיא כוללת את הגוף, כי הציצית הם פתילות תלויות בדמיון שער הראש הוא שכתוב (יחזקאל ח) ויקחני בציצית ראשי, הנקבים שעושין בטלית לתלות בהן החוטין הם בדמיון העינים. ה' קשרים כנגד ה' חושים שבו. ח' חוטין כנגד יום ח' שנימול בו, ומזה אמרו רז\"ל שכל מי שאינו נימול אינו זוכה ליום הדין של תחיית המתים שנא' (ישעיה ה) ופערה פיה לבלי חוק. ובכל ענף וענף תמצא חמשה קשרים והם כ' קשרים לארבע ענפים כנגד הידים והרגלים שבהם כ' אצבעות והרי לך כלל הגוף, ומה שכל ענף היוצא מנקבי הטלית שלישו מחובר וכרוך כאחד למעלה ושני שלישים הם מפוזרים ומחולקים זה מזה למטה, הענין לרמוז כי אע\"פ שישראל עכשו בגלות מפוזרים בין האומות ביד ארם וישמעאל והם במדרגה התחתונה עתידין הן בזמן הגאולה שתהא ידם על העליונה כענין שכתוב (דברים כו) ולתתך עליון על כל גויי הארץ, ושתי אומות אלו יהיו למטה בפזור ושעבוד תחת ידינו, וכבר רמז הנביא ענין זה שנא' (זכריה יג) והיה בכל הארץ פי שנים בה וגו' ואמרו במדרש (שם) והשלישית יותר בה אלו ישראל שנאמר (ישעיה יט) והיה ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה. ארז\"ל (שבת פ\"ב דף כג:) כל הרגיל בציצית זוכה לטלית נאה. הרגיל במזוזה זוכה לדירה נאה, בקדוש היום זוכה וממלא גרבי יין, וידוע כי אין השכר הזה עיקר שכר המצוה ח\"ו ואינו אלא פירות שהוא נוטל בעה\"ז אבל הקרן הוא שמור לו לעוה\"ב. והשכר הזה שהוא פירות הנה הוא במדה כנגד מדה כי הרגיל במצות ציצית יזכה לבגדים נאים שיתכבד בהם בעולם הזה. וכן אם הוא רגיל במצות מזוזה והוא זהיר בה עד שלא היה לו בית יזכה בזכות המצוה לבית נאה וכן אם זהיר בקדוש היום ואינו רוצה לפטור את עצמו בקדוש על הפת והוא טורח ומחזר אחר היין יזכה שיהיה לו אוצרות יין והכל מדה כנגד מדה בעוה\"ז ופירות המצות שהוא אוכל אבל עיקר השכר באלו ובשאר כל המצות הוא בעה\"ב, וכן אמרו במדרש (שמות לג) ושמתיך בנקרת הצור מנקרת הצור זכה משה לקירון עור פנים. וכן הכתוב אומר (חבקוק ג) קרנים מידו לך ושם חביון עוזו כל ההוד שנטל משה בעוה\"ז לא היה אלא פירות מתן שכרו אבל הקרן קיים לו לעה\"ב שנאמר קרנים מידו לו. וכן מצינו ביוסף שפרע לו הקב\"ה פירות שכרו בעה\"ז והקרן קיים לו לעולם הבא, והוא שאמרו במדרש כל מה שעשה יוסף פרע לו הקב\"ה, מה כתיב ביוסף (בראשית לט) וינס ויצא החוצה ברח הים מפני ארונו שנא' (תהלים קיט) הים ראה וינס. מה ראה ארונו של יוסף ראה. ולא עוד אלא שהיה ארונו של יוסף מהלך לפני ארון ה' ואומות העולם אומרין מה טיבו של ארון זה שהוא מהלך עם ארון של תורה והם אומרין ארונו של יוסף ולפיכך זכה לילך עמו לפי ששימר כל מה שיש בו, אמר הקב\"ה ליוסף אע\"פ שפרעתי לך מקצת שכר הקרן קיימת לך לעוה\"ב כשיגאלו ישראל גאולת עולמים בזכות יעקב אביך ובזכותך הם נגאלים שנאמר (שם טז) גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה: \n"
+            ]
+        ],
+        "Holiness": [
+            [
+                "<b>אל</b> נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו (שם פט). מדת הקדושה מדה עצומה ונפלאה יגיע אדם אליה מתוך מדת הטהרה כי כן סידור המדות וכענין שדרשו רז\"ל בסוף פרק ראשון של ע\"ז (דף כב) טהרה מביאה לידי קדושה ומוכיח זה בירושלמי משום שנא' (ויקרא טז) וטהרו וקדשו. וכבר הזכרתי באות טי\"ת טהרה, ונצטוינו בה במצות עשה שבתורה (שם כ) והתקדשתם והייתם קדושים, ונאמר ג\"כ (שם יט) קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם. וענין הקדושה הזאת שנצטוינו בה הוא הפרישות שיגדור אדם את עצמו ושיפרוש מן התאות אפי' ממה שאמרו שהוא מותר כענין שאמרו קדש עצמך במותר לך, וזה בענין המאכל והמשתה שיאכל וישתה מן המותר פחות ממה שראוי ולא יתכוין אלא לקיום הגוף בלבד. וכן בענין המשגל לצורך קיום המין או למצות עונה או להנצל מהרהור, וכל השאר זולתי לכונות אלו אסורה מדין התורה, וכן בענין דבורו שיגדור את עצמו בדבריו להוציאם במשקל ופחות מן הראוי, זולתי במוכרח שהוא חיי הנפש והוא דבור התורה או חיי הגוף והוא הדבור בפרנסתו וצורך מזונותיו, וכן שיגדור את עצמו בחוש המשוש שלא יגע בכל שטח גופו וידיו ערומות, ואף כי מתחת אבנטו כי על הענין הזה נקרא ר' יהודא הנשיא רבינו הקדוש, שכן אמרו רז\"ל (שבת פי\"ו דף קיח) למה קורין אותו רבינו הקדוש שלא הכניס ידו מתחת אבנטו מעולם, וכל הדברים האלה מגדר הקדושה והפרישות הם, וכן דרשו בתורת כהנים והתקדשתם והייתם קדושים כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים כשם שאני פרוש כך אתם תהיו פרושים ע\"כ. כי מי שהוא פרוש ומובדל מן התאוות ומיוחד לעבודת השם יתברך קדוש יאמר לו, ומה שהוצרך הכתוב הזה בתורה והתקדשתם והייתם קדושים היה זה לתועלת גדולה וצורך גדול שאלו לא נכתב היה אדם ממלא נפשו מן המאכלים והמשקים המותרים ויאכל ויחוש כל מה שיהיה מתוק לחכו. וכן בענין הדבור והיה מדבר כל מה שיבא לפניו עד שישקץ את עצמו במדות רעות להיות בזוללי בשר בסובאי יין והיה עושה כל זה בהיתר התורה. לכך באה מצוה זו בפרשת איסור המאכלים ואמר והתקדשתם והייתם קדושים להזהיר על האדם שיהיה פורש את עצמו מן המאכלים, ואין צריך לומר מן האסור כי גם מן המותר צריך שיפרוש, ואם הפורש מן הדבר האסור נקרא קדוש ק\"ו למי שפורש עצמו מן הדבר שהוא מותר שראוי להקרא קדוש כי הוא מכניע ומשבר תאותו והוא כותש את יצרו האויל במכתש שכלו לכבוד יוצרו ית': \n",
+                "<b>והנה</b> ישראל נתקדשו בסיני בשתי מדות והן טהרה וקדושה. כששמעו עשרת הדברות מפי הגבורה מה שלא שמעה שום אומה ולשון, כענין שכתוב (דברים ד) השמע עם קול אלהים וגו'. ודרשו ז\"ל היה הקול נשמע מסוף העולם ועד סופו והיו שומעים אותו זקנים כפי כחם נערים כפי כחם עוברות כפי כחן. טהרה הוא שבאו לחסות תחת כנפי השכינה בשלשה דברים מילה וטבילה וקרבן, ועיקר שלשתן טהרה. מילה לפי שהערלה קרויה טומאה ולפיכך הוצרכו לברית מילה להיותם טהורים. טבילה עיקר הטהרה במים. קרבן לפי שהחטא קרוי טומאה והמתכפר בקרבנו הוא טהור. קדושה הוא שכתוב (שמות יט) ואתם תהיו לי וגו', ודבר ידוע ומפורסם שכל הקדושות והקדושים נמשכים מן הקדש בדמיון מן הנהר הנמשך מן המעין והמעין מן המקור. והנה ישראל הנחלקים לשלשה חלקים כהנים לוים וישראל נתקדשו בסיני בקבלת התורה בתשע קדושות, כי הכהן מתקדש בקדושת עצמו ובקדושתו של לוי ובקדושתו של ישראל שהרי מכלל עם ישראל הוא. והלוי מתקדש בקדושת עצמו. ובקדושת הכהן שהוא משבטו. ובקדושתו של ישראל הרי ששה קדושות. וישראל מתקדש בקדושתו של מלך הרי שמונה קדושות וכלם מתקדשין מן הקדש הרי תשעה קדושות. ומפני שכל הקדושות הללו שנכללות בישראל נמשכות מן הקדש לכך נקראו אנשי קדש כענין שכתוב (שמות יט) ואנשי קדש תהיון לי. ויש לך להתבונן שלא אמר הכתוב ואנשים קדושים תהיון לי אלא ואנשי קדש, כי הקדוש אפשר שתמשך לו הקדושה מקדוש אחר וכן מקדוש לקדוש ומגבוה לגבוה עד הסבה העליונה יתברך שהוא כח הקדושות כולן והוא מקור הקדושה והוא נקרא קדוש שהוא מקור הברכה כענין שכתוב (תהלים קלד) שאו ידיכם קדש וברכו את ה'. וע\"כ אמר ואנשי קדש, המשילם הכתוב למלאכי השרת שקדושתן נמשכת מן הקדש הוא שכתוב בהם (דברים לג) ואתה מרבבות קדש שהרי ישראל למטה צבא של הקב\"ה כשם שמלאכי השרת צבא שלו למעלה וכלם כאחד מקלסין אותו ונותנין כבוד לשמו. המלאכים שהם קדושים וישראל שהם קדושים מקלסין שמו של קדוש בלשון קדוש, שכן העיד ישעיה הנביא ע\"ה ששמע כתות של מלאכי השרת מקלסין להקב\"ה ומקדישין ומעריצין אותו בלשון קדושה, הוא שאמר (ישעיה ו) וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. וע\"ז אמר דוד בכאן אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו, כלו' והוא נורא על כל מי שמשבחין אותו, ביאורו אל נערץ בסוד קדושים כענין שכתוב (נחמיה ט) ומרומם על כל ברכה ותהלה. סביביו כי אפילו אותם שסביביו המשבחים והמזכירים אותו יותר ויותר הוא נורא על השבח ועל הקלוס ההוא ולזה לא אמר בכל סביביו. ונ\"ל לפרש עוד אל נערץ בסוד קדושים רבה כי רבה תרגום של גדול וכאלו אמר אל רבה, ושיעור הכתוב האל הגדול נערץ בסוד קדושים, ואל תתמה בזה איך יכניס לשון תרגום בתוך לשון עברי כי מנהג הכתובים בכך כענין (איוב טז) ושהדי במרומים (שם לא) גרמיו כמטיל ברזל, ובתורה (בראשית לא) יגר שהדותא (דברים לג) וכימיך דבאך ורבים כן, ויהיה ביאור הכתוב כי האל הגדול שהוא אלהי ישראל נערץ בסוד קדושים כלומר בע' קדושים הם ע' שרי האומות אשר העוה\"ז מתנהג על ידם בכח עליון עליהם, כי הוא יתב' גדול מכל האלהים ועליון על כלם וכלם מעריצין אותו והוא נערץ ביניהם, ואמר ונורא על כל סביביו לפי שהוא יתעלה הקו האמצעי אשר ממנו נמשכים ויונקים הענפים כלם וזהו לשון סביביו. ואמרו בפרקי ר' אליעזר אמר הקב\"ה לשבעים מלאכים הסובבים כסא כבודו, וענין הקדושה שמלאכי השרת מקלסין להקדוש ב\"ה בלשון קדוש שלשה פעמים על דרך הפשט השתים הם לשון קריאה שקורא המלאך לחבירו קדוש קדוש וכפל השם כלשון משה משה שמואל שמואל, ואח\"כ משיב ק' ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו, או יהיה קדוש קדוש קדוש שלשתם נאמרים על הקדוש ב\"ה שהמציא את עולמו ובראו על ג' חלקים, חלק המלאכים וחלק הגלגלים ותלק העולם השפל, ויהיה ביאורו קדוש ראשון בעולם השפל, קדוש השני בעולם הגלגלים, קדוש ג' בעולם המלאכים, ותהיה הכונה והמחשבה משוטטת ממטה למעלה הוא קדוש ומיוחד בכל העולמות בכל צבאותיהם. ויש עוד בענין הקדושה ענין נסתר נמסר בקבלה אין מוסרין אותו אלא לצנועים ויראי חטא והוא ענין היחוד שלם כולל כל הבנין ואחריו ברוך כבוד ה' ממקומו כענין פסוק שמע שהוא עיקר היחוד וכולל כל הבנין ואחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. והמשכיל יבין. ושמעתי כי יש במלת קדוש שהוא קלוס מלאכי השרת אותיות מארבעה מוצאות שבפה הן גיכ\"ק דטלנ\"ת בומ\"ף זסצר\"ש לבד מאותיות אחה\"ע. ק' מגיכ\"ק ד' מדטלנ\"ת ו' מבומ\"ף ש' מזסצר\"ש אבל אותיות אחה\"ע שהוא המוצא החמישי שבפה אין שם לפי שהם אותיות הגרון וזה נכון: \n",
+                "<b>ומפני</b> שהברכה והקדושה דבר א' כי הברכה נמשכת מן הקדושה כענין שכתוב (תהילים קל״ד:ב׳) שאו ידיכם קדש וגו', ע\"כ יש להזהר שלא יפסיק אדם בין קדוש לברוך, וכמה מבני אדם שאינן נזהרין בדבר זה והוא מכלל הדברים שאמרו רז\"ל בפרק ראשון דברכות (דף ו') בענין תפלה מאי דכתיב (תהילים י״ב:ט׳) כרום זלות לבני אדם אלו דברים שעומדין ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהם. וכמעט שאני אומר כי כל המפסיק והשח בינתים דומה כאלו קצץ בנטיעות, ויש לך להבין כי דעת רבותינו ז\"ל בלשון מקצץ בנטיעות שהוא נאמר בשני ענינים מי שמפסוק בתורה או גורם בהפסקה ובטולה ההוא יקרא מקצץ בנטיעות. וכן מי שהוא נוטה מדרך האמונה להאמין בשתי רשויות או להסתפק בהם כאלישע בן אבויה יקרא מקצץ בנטיעות. והוא שאמרו במסכת חגיגה (פ\"ב דף ט) אלישע אחר קצץ בנטיעות מאי חזא חזא מטטרון דאתיהיב ליה רשותא למיתב ולמיכתב זכותא דישראל אמר גמירי אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה לא עורף ולא עפוי דילמא ח\"ו שתי רשויות יש אפקוה למטטרון ומחיוה שתין פולסי דנורא. ובמדרש שהש\"ר אמרו אלישע בן אבויה קצץ בנטיעות שהיה נכנס לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וראה תינוקות שהיו מצליחין בתורה אמר עליהון מילתא ואינון מסתתמין, הנה בכאן מפורש שקורין החכמים הפסקת התורה קצוץ נטיעות. והוא הדין וכ\"ש שיש לנו לומר בהפסקת התפלה בין קדוש לברוך. והנה רבותינו חכמי האמת החמירו בזה עד מאד ממה שאמרו במדרש אמר רבי אלעזר בר יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי אליהו ז\"ל ועמו ארבעה אלפים גמלים טעונים ואמרתי לו מה אלו טעונים אמר לי אף וחמה, אמרתי לו למי אמר לי לעשות נקמה במי שמספר בין קדוש לברוך, בין ברכה לברכה, בין פרק לפרק בין אמן יהא שמיה רבה לויתברך בין גאולה לתפלה. ולא עוד אלא שאין תפלתו נשמעת לפני המקום שנא' (ישעיהו מ״ג:כ״ב) ולא אותי קראת יעקב. וכל המכוין לבו בתפלתו ואינו מדבר אין תפלתו חוזרת ריקם שנא' (תהילים י׳:י״ז) תכין לבם תקשיב אזנך. ודרשו רז\"ל במס' חולין פרק גיד הנשה חביבין ישראל לפני הקב\"ה יותר ממלאכי השרת שישראל אומרין שירה בכל עת ובכל שעה שירצו ואלו מלאכי השרת אין אומרין שירה אלא פעם אחת ביום ואמרי לה פעם אחת בשבת ואמרי לה פעם אחת בחדש ואמרי לה פעם אחת בשנה ואמרי לה פעם אחת בשבוע ואמרי לה פעם אחת ביובל ואמרי לה פעם אחת לעולם. ולא עוד אלא שישראל מזכירין את השם לאחר שתי תיבות שנאמר (דברים י) שמע ישראל ה' אלהינו ומלאכי השרת אינן מזכירין אותו אלא אחר שלשה תיבות שנא' (ישעיהו ו׳:ג׳) קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, ואין מלאכי השרת אומרין שירה למעלה עד שיאמרו ישראל שירה למטה שנא' (איוב ל״ח:ז׳) ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים: \n"
+            ]
+        ],
+        "Jealousy": [
+            [
+                "<b>חיי</b> בשרים לב מרפא ורקב עצמות קנאה (משלי יד). מנהג שלמה ע\"ה בכל ספר משלי לגנות המדות המגונות ולשבח המדות החמודות, וברוב הפסוקים שבו יזכיר המדות זו לעומת זו בדבר והפכו, וענין לב מרפא לב של רפואה והוא מי שיש לו לב טוב שאין בלבו קנאה על שום אדם כי כאשר יקנא האדם במי שהשיג עושר ונכסים יוסיף דאגה על דאגה על שלא השיג כמוהו. ואם השיג יגיע מזה לאהבת הכבוד ובקשת מיני הממשלה בקניני העוה\"ז, ומאהבת הכבוד יגיע אל השררה ומן השררה יגיע לעבוד ע\"ז. ואם לא השיג יהיו כל ימיך מכאובים וחיי צער יחיה וסוף שימית את עצמו או את חבירו, ימית את עצמו שהרי אמרו הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם. וכן אמר אליפז (איוב ה) ופותה תמית קנאה. כלומר מי שמתפתה אחר מדת הקנאה תמיתנו, או את חברו, שהרי מתוך הקנאה יבא לידי שנאה ומהשנאה לידי רציחה שכן כתיב (דברים יט) כי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וגו', אבל מי שלבו תמים והוא שקראוהו חכמים לב טוב שאין בלבו קנאה על חבירו, ממה שדרשו במס' אבות (פ\"ב) איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם ר' אלעזר אומר לב טוב ושם מסיים ואומר רואה אני את דברי ר' אלעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם, יאמר כי הכל תלוי בלב, וכן שלמה קראו בכאן לב מרפא כי הוא רפואה ורטיה לכל איבריו ינצל מכל הנזקים הללו ויחיה חיי שלוה, זהו שאמר חיי בשרים לב מרפא, כי מדת הקנאה היא הפך לב מרפא וכן רקב עצמות שהוא המיתה הפך חיי בשרים, והכוונה לומר כי במדת לב מרפא יחיה ובמדת הקנאה ימות. ואמר רקב עצמות שהוא חולי שאין לו רפואה ואין לו תקנה כי כשהבשר נרקב הנה הוא חוזר ומתחדש אבל העצם הנרקב אין לו רפואה לעולם, ולכך המשיל שלמה מדת הקנאה לרקב עצמות שהוא דבר שאין לו רפואה כן מדת הקנאה חולי שאין לו רפואה, וכן אמר החכם במוסריו כל השנאות קוה להם לרפואה חוץ משנאת הקנאה. וכן המשיל עוד האשה הרעה לרקב עצמות הוא שאמר (משלי יב) אשת חיל עטרת בעלה וכרקב בעצמותיו מבישה. כי כשהיא מבישה כלו' שמביישתו בתועבותיה ובעלילותיה הרעים הלא היא כרקב בעצמותיו שאין לחליו רפואה ואין לו תקנה עמה. ובכלל המשל עוד כשהמשילה לעצם הנרקב מפני שהאשה נבראת מן העצם וכאשר היא טובה היא עצם מעצמיו ונמשכת לדעתו ורצונו כאחד מאיבריו וכשהיא מבישה היא רקב בעצמותיו. ובמסכת אבות פרק בן זומא (פ\"ד) רבי אלעזר הקפר אומר הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם, הקנאה הוא שאמר בכאן ורקב עצמות קנאה והתאוה הוא שכתוב (משל י יד) יש דרך ישר לפני איש וגו'. הכבוד הוא שכתוב (ישעיה א) חזון ישעיהו בן אמוץ וגו'. מלמד שקפח ישעיהו ד' מלכים בימיו להודיעך שהשררה והכבוד קוברת את בעליהן, ואמרו במדרש הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם, מנא לן מאדם הראשון שהיו צולין לו בשר ומסננין לו יין ראו כבודו נתקנאו בו, והתאוה שהתאוה לאכול מהפרי והכבוד שעשו לו המלאכים לפיכך נטרד מן העולם, הא למדת כמה מגונה מדת הקנאה: \n",
+                "<b>ודבר</b> ידוע כי לא החזיק קרח במחלוקת עד שהתלבש במדת הקנאה ומדה זו הטרידתו מן העולם והיה חושב שהיה משה רבינו מחלק המנויים והמעלות על פי עצמו ומלבו ולא היתה לו זאת מאת ה', כי ממה שאמר להם משה כי לא מלבי נוכל ללמוד כונתו של קרח הרעה שהיה אומר כי מלבו עשה. והיה טוען כי מה שהחליף הלוים תתת הבכורות לא עשה אלא כדי לתת גדולה ומעלה לבני לוי שהם ממשפחתו, גם בני קהת שהגדיל מעלתם על כל שאר הלוים לשאת דברים המקודשים מפני שהם קרובים אליו יותר שהרי קהת היה זקנו. ומה שקשרו הלוים על משה לפי שהיו נתונים לאהרן ולבניו, גם אליצפן בן עוזיאל מינה אותו נשיא לפי שהיה עוזיאל אחד מאחי אביו של משה והקטן שבכולם, לפיכך הוקשה לקרח על נשיאות אליצפן בנו ונתקנא על זה, וזהו שדרשו רז\"ל מה ראה קרח לחלוק עם משה נתקנא בנשיאתו של אליצפן אמר קרח אחי אבא ארבעה היו עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה אחד מלך ואחד כהן גדול מי ראוי ליטול את השניה לא אני שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם והוא מינה את הנשיאות על ידי אחיו הקטן מכלן הריני חולק עליו ומבטל את דבריו, מה עשה כנס ארבע מאות איש ראשי סנהדראות רובן משבט ראובן מה עשה הלביש לכולן טליתות של תכלת, וזהו שאמרו במדרש ויקח קרח מה לקח לקח טליתו ובא אצל משה וכן כולם. אמרו לו טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או לא אמר להן חייבת התחיל לשחוק אפשר טלית של מין אחר חוט א' של תכלת פוטרתו טלית שכולה תכלת לא כל שכן, בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה אמר להן חייב אמרו לו התורה כולה ער\"ה פרשיות אינה פוטרת את הבית ופרשה אחת שבמזוזה פוטרת את הבית דברים אלו לא נצטוית עליהם ומלבך אתה בודאם. והנה שלמה בחכמתו הזכיר בכלל הדברים שהקנאה מצויה בהן הוא שאמר (קהלת ד) וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה וגו'. הזכיר כל עמל והם קניני הגוף כגון עושר ונכסים וכבוד ושאר מעלות השררה, כל כשרון המעשה תורה ותשובה ומעשים טובים, כי היא קנאת איש מרעהו בין בעושר בין בחכמה או איזה מעלה שתהיה הלא הקנאה מצויה בין איש לחבירו, גם זה הבל, גם בחטא הזה נכשל הבל שנתקנא בקין אחיו כשהביא מנחה לה' ועמד הוא ונתדמה בקרבנו לאביו שהביא בעלי חיים ומתוך הקנאה באו לידי שנאה והיתה מריבה ביניהם על ירושת הארץ עד שנהרג, והרי המדה הזו חרבן עולם. גם מלאכי השרת מצינו שנתקנאו באדם הראשון עד שהחטיאוהו והפשיטוהו בגדי השכל ולבש בגדים אחרים בגד בוגדים עד שנטרד מגדולתו ונסתלקה שכינה מן התחתונים: בעון מדת הקנאה נחלקה מלכות ישראל וגלו עשרת השבטים שהיתה להם מדת הקנאה עד שהיתה המלכות ליהודה, וזהו שאמר (ישעיה יא) אפרים לא יקנא את יהודה וגו', ומתוך שהמדה הזאת מדה משוקצת ומגונה מביאה את האדם לידי נזקים ומכשולות רבים קרא שלמה מי שלבו נקי וטהור ממנה לב מרפא כי היא רפואה לעצמו וזכות לנפשו ומנוחה לעצמותיו, והוא שאמרו רז\"ל כל מי שאין לו קנאה בלבו אין עצמותיו מרקיבים, וזהו שאמרו במסכת שבת סוף פרק שואל אדם (דף קנב:) הנהו קפולאי דקא קפלי בארעא דרב נחמן נחר בהו ר' אחאי בר יאשיה אתו ואמרי ליה לרב נחמן נהים בן גברא אתא אמר ליה מאן ניהו מר אמר אנא אחאי בר יאשיה, אמר ליה ולא אמר רב מרי עתידי צדיקי דהוו עפרא, אמר ליה ומנו מרי לא ידענא ליה והא קרא כתיב (קהלת יב) וישוב העפר אל הארץ כשהיה אמר ליה דאקרייך קהלת לא אקרייך משלי דכתיב ורקב עצמות קנאה מי שיש לו קנאה בלבו עצמותיו מרקיבין גששיה חזיה דאית ביה מששא, אמר ליה ליקום מר וליזיל בי מדרשא, אמר ליה גלית אדעתך דאפילו נביאי לא קרית שנאמר (יחזקאל לז) וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם עמי. והא כתיב כי עפר אתה ואל עפר תשוב אמר ליה שעה אחת קודם תחיית המתים ע\"כ, ופי' קפולאי חופר קברות, נחר בהו רבי אחאי כלומר נחר בגרונו. אנא אחאי כלומר רבי אחאי שהיה נקבר שם, לא ידענא ליה כלומר איני יודע לדבריו. בהעלותי אתכם כלומר עד שיעלה אותנו הקב\"ה אין לנו רשות לעלות, והא כל קללותיו של אדם הראשון כל הדורות שוין בהן, אמר ליה שעה אחת קודם תחיית המתים כן פי' רש\"י ז\"ל, וענין הגשוש והמשוש הוא המלבוש השני הידוע ליודעים שהנפש מתלבשת בצורת גוף צורה דקה עד מאד, ויש בה ממש, וזהו סוד הענין ברבינו הקדוש ז\"ל שהיה בא לביתו בכל ערב שבת והיה מקדש להם, ואין בכאן מקום להאריך בזה כי לא הזכרנו זה אלא ללמד כי כל מי שאין לו קנאה בלבו אין עצמותיו מרקיבין, אבל כל מי שיש לו קנאה בלבו עצמותיו מרקיבין שנאמר ורקב עצמות קנאה, וקנאה זו שאמרנו אינו אלא בהבלי העולם במיני השררה והעושר והכבוד ובפעולות המעשים הרעים, אבל הקנאה בתורה ובמצות ובמעשים טובים הרי זה מדה משובחת, וכן אמרו (ב\"ב פ\"ב דף כב) קנאת סופרים תרבה חכמה, וכבר הזהירנו שלמה ע\"ה שנתלבש קנאה ביראת השם יתברך הוא שאמר (משלי כג) אל יקנא לבך בחטאים וגו': \n"
+            ]
+        ],
+        "Reshut (Permission)": [
+            [
+                "<b>מי</b> זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה בחמה איומה כנדגלות (שיר השירים ו׳:י׳). פסוק זה מדבר בנפש הצדיק שכ\"ז שהיא משתדלת בתורה ובמצות ובמעשים טובים הולכת מעילוי לעילוי ועולה ממדרגה למדרגה מארבע מדרגות שיש לנפש, המדרגה הראשונה שהיא שקועה בתאוות הגופניות והשגתה חלושה ועל כן צריך לחנך לנער על פי דרכו. המדרגה השנית בהגיעו לכלל מצות שאז הנפש יתחזק כח השגתה והיא משתדלת במצות ובמעשים טובים. המדרגה השלישית בהגיע האדם לזמן שלמות השכל והוא בהיותו בן ארבעים שנה. המדרגה הרביעית בהגיעו לימי הזקנה שהם נקראים ימי הרעה וחשך לגוף וכל עסקו והשתדלותו אינו אלא בדרכי הנפש שהם העבודה והתפלה והוא זמן החשק בהקב\"ה שהוא דבוק בו בסוף. וכנגד ד' מדרגות אלו שיש לנפש המשיל שלמה בחכמתו את הנפש לד' ענינים, והם סוסיא רעיה כלה יונה, והם ארבע פרשיות (שיר השירים א׳:ט״ו) לסוסתי ברכבי פרעה (שם) הנך יפה רעיתי (שם ב) יונתי בחגוי הסלע (שם ד) אתי מלבנון כלה, המשילה תחלה לסוסיא יפה המקושטת והמנהיגים ינהגוה לכל מקום שירצו כנגד המדרגה הראשונה אשר לנפש שהיא חלושה מאד ומנהיגי הגוף ינהגוה לכל מקום שירצו, וכן הנער מקשט את עצמו ומסלסל בשערו. ואחרי כן המשילה לרעיה כנגד המדרגה השנית שהיא מתחברת אל המצות ואל המע\"ט. ואחרי כן המשילה ליונה הדבקה בבן זוגה כנגד המדרגה השלישית שהוא דבק בשכלו והוא שלם בו, ואמרי כן המשילה לכלה כנגד המדרגה הד' שהוא זמן הזקנה שהנפש נכספת וכלה לשוב לשרשה כענין שכתוב (תהלים פד) נכספה וגם כלתה נפשי. וע\"כ הזכיר הכתוב הזה שהתחלנו בו ד' מעלות של אור זו למעלה מזו שהנפש מתעלה ומוספת אורה בכל אחת מהן עד שתהא מגעת אל התכלית, וזהו שאמר כמו שחר כלבנה כחמה כנדגלות. תחלה המשיל את הנפש לאור השחר והוא הכוכב המאיר בשחר וכשאמר כמו שחר כאלו אמר כמו כוכב השחר לפי שיש לו נגה על שאר הכוכבים והוא הנקרא אילת השחר והלל בן שחר מלשון בהלו נרו. וכונת המשל הזה כי כשם שכוכב השחר הוא אור חלוש ויתערב עמה שחרות השחר כן הנפש בתחלת השגתה היא חלושה ויתערב עמה הנערות, ולכך אמר יפה כלבנה כדי להגדיל האור כי אור הלבנה גדול מאור השחר, וכך הנפש תגדל אורה והשגתה מצד ידיעת המצות ולימוד התורה, ומפני שאור הלבנה נוטה אל השחרות ואפילו גוף הלבנה בעיגול שלה נוטה אל שחרות מעט ואין אורו בהיר ועוד שהאור שלה מושאל מן החמה לכך הוסיף ואמר ברה כחמה כדי להגדיל האור, ולהמשיל אור הנפש לאור השמש שהוא אור בהיר ואינו נשאל אלא אורו מעצמו כן הנפש אורה מעצמה, ולכך נמשלה הנפש לשמש. ומצינו יעקב אבינו ע\"ה שנקרא שמש, שכן אמרו במד' (בראשית כ״ח:י״א) ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש שמע מלאכי השרת שהיו אומרים בא השמש בא השמש, ויוסף אמר עליו (שם לז) והנה השמש והירח, וכן דרשו ז\"ל אמר יעקב מי הגיד ליוסף ששמי שמש, וכדי להמשיל שלמות הנפש אל שלמות האור שהוא המאור הגדול ולכך הזכיר כאן ברה כחמה, ועדיין אפשר להבין בדבר זה כי על דרך האמת השמש אין לו שלמות לא בעצמותו ולא בפעולתו, לא בעצמותו שהרי הוא לוקה כמו הלבנה או הכוכבים ולא בפעולתו שאע\"פ שתועלת השמש רבה בנמצאים כלם אין התועלת מבלי נזק כי הוא מזיק את העולם ברב החמימות, ואין ראוי להמשיל אור הנפש אלא לאור שאינו מקבל לקות ושיהיה מועיל ולא מזיק, לכך אמר כנדגלות והם כתות של מלאכי השרת וקראם נדגלות על שם שהכתות ההם עשוים דגלים דגלים, וזהו שאמר איומה כנדגלות שהן אור שכלי כאור הנפש לא גופני כאור האמה, וההשגה הזאת תכלית הנפש שהיא למעלה מן השמש. וכמו שדרשו (קהלת ב׳:י״א) ואין יתרון תחת השמש, תחת השמש הוא דאין לו יתרון הא על השמש יש לו. וכן מצינו ביהושע ששתק את השמש ואמר לו (יהושע י׳:י״ב) שמש בגבעון דום. ומזה ראה שלמה בחכמתו להזכיר בכתוב הזה ארבע אורים זה למעלה מזה. אור השחר. אור הלבנה. אור החמה. אור הנדגלות. והן הכתות של מלאכי השרת וזה כנגד ארבע מדרגות שיש לנפש זו למעלה מזו ועל כן הזכירם כסדר בקטן החל ובגדול כלה, וכל העילוי הזה שיש לנפש עד שתהא מגעת אל התכלית אינו אלא בלימוד התורה והמצות, וזהו שאמרו ז\"ל רצה המקום לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות: \n",
+                "<b>ובמדרש</b> מי זאת הנשקפה כמו שחר ר' חייא ור' שמעון בן חלפתא היו מהלכין בבקעת בית ארבאל וראו אילת השחר שבקעה אורה, אמר לו רבי שמעון כך תהיה גאולתן של ישראל מבצבצת ועולה דכתיב (מיכה ד) כי אשב בחשך ה' אור לי. בתחלה היא באה קימעא ואחר כך מבצבצת ובאה, ואחר כך פרה ורבה, ואחר כך מרטבת והולכת. כך בתחלה (אסתר ב׳:כ״א) בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך ואח\"כ ומרדכי יצא מלפני המלך ואחר כך ליהודים היתה אורה ושמחה, הוי אומר מי זאת הנשקפה כמו שחר, אי כשחר הזה שאין לו צל יכול אף ישראל כן ת\"ל יפה כלבנה, אי מה לבנה אין אורה בהיר יכול אף ישראל כן ת\"ל ברה כחמה וכן הוא אומר ואוהביו כצאת השמש. אי מה חמה קודרת יכול אף ישראל כן ת\"ל יפה כלבנה. וכן הוא אומר (תהילים ל״ו:ח׳) מה יקר חסדך אלהים, אי מה לבנה זו פעמים חסרה פעמים יתירה יכול אף ישראל כן ת\"ל ברה כחמה, אי מה חמה זו משמשת ביום ואינה משמשת בלילה יכול אף ישראל כן ת\"ל יפה כלבנה מה לבנה זו משמשת ביום ובלילה דכתיב (בראשית א׳:י״ח) ולמשול ביום ובלילה כך ישראל הם בעוה\"ז ובעוה\"ב, אי מה חמה ולבנה אין להם אימה יכול אף ישראל כן ת\"ל איומה כנדגלות כדגלים של מעלה שיש להם אימה כגון מיכאל ודגלו גבריאל ודגלו, ומנין שיש להם אימה שנא' (יחזקאל א׳:י״ח) וגביהן וגובה להם ויראה להם ע\"כ במדרש שהש\"ר. והנה שלמה קרא כאן לכנסת ישראל איומה כנדגלות ולמדנו מתוך המדרש הזה שישראל יש להם אימה כמלאכי השרת, ועוד מצינו מחנה ישראל שהוא שקול כמחנה המלאכים ממה שכתוב (בראשית ל״ב:ג׳-ד׳) ויקרא שם המקום ההוא מחנים, הרי יעקב השוה מחנהו למחנה המלאכים שפגע בו וא\"כ כל מי שמדבר בפניהם צריך לנהוג בהם אימה ולשום יראתם על פניו, ואפי' הכהנים שהם זרעו של אהרן שהברכה מסורה בידם לברך את ישראל מצינו שהיו כפופין לישראל והיתה אימת הצבור עליהם, שכן דרשו ז\"ל במסכת סוטה (פ\"ו דף מ) לעולם תהא אימת הצבור עליך שהרי כהנים נושאין כפיהם ופניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי הקדש, ועוד שכל זמן שאחד מישראל אומר לו לכהן לברך אין הכהן רשאי לעכב ואלו עכב היה עובר בעשה דאמור להם ותרגם אנקלוס כד יימרון להון, ואם מי שהוא מזרע אהרן ויש לו כתר כהונה היה כפוף ומשועבד לצבור ועליו לנהוג אימה בצבור כ\"ש מי שאינו כהן, ואפילו ישראל כמוני היום שיש לי לנהוג כבוד ואימה בצבור ושלא לדבר בפניהם אלא ברשות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לדוד</b> ה' אורי וישעי ממי אירא ה' מעוז חיי ממי אפחד (תהילים כ״ז:א׳). המזמור הזה יסדו דוד כנגד שונאיו כמו שמזכיר והולך בקרוב עלי מרעים ואמר אל תתנני בנפש צרי. ויש שפי' שלא דבר אלא כנגד אומות העולם שהם שונאי ישראל והוא מדבר במקום כל ישראל כמו שנוהג בכמה מזמורים, ולפי' לאיזו כונה שנתיסד או על שונאי דוד או על אומות העולם הכתוב הזה בא להודיענו מעלת אדוננו דוד הגדולה והפלגת שלמותו במדת היראה ושהיה בוטח בהקב\"ה בטחון גמור שישמור נפשו וגופו, ישמור את גופו מכף שונאיו בעוה\"ז, ואת נפשו שתהיה צרורה בצרור החיים לעוה\"ב, וז\"ש ה' אורי וישעי אורי כנגד הנפש שהנפש אור הגוף, וישעי נגד הגוף שהגוף סובל מקרי העולם ותלאותיו והוא הנושע בהם בסיוע אלהיו. ה' מעוז חיי, הוא כח קשור שניהם כי הנפש חיי הגוף והוא יתברך חיי הנפש, ולכך אמר אחר שהקב\"ה מעוז החיים שיש בי ממי אפחד שיפריד קשור שניהם, הכונה לדוד כי עם השי\"ת לא יפחד מזרוע בשר כי כיון שהקב\"ה עמו להושיעו מה לו ליראת ב\"ו, ואין ראוי לצדיק להתיירא כי אם מהקב\"ה לבדו, וזהו עיקר מדת היראה שכל זמן שאדם ירא מזרוע בשר ודם יראתו בהקב\"ה בכח שלמותה שהרי הוא משתף ומחלק אותה עם אחר, הוא שאמר דוד ע\"ה (שם נו) באלהים בטחתי לא אירא מה יעשה אדם לי, ואמר (תהלים קיז) ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם. וכן התורה תרחיק יראת ב\"ו ותזהיר תמיד שלא יירא מן האומות כאמרו (דברים כ׳:א׳) כי תצא למלחמה על אויביך וראית סוס ורכב לא תירא מהם. וכתיב (שם ז) כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה וגו' לא תירא מהם זכור תזכור את אשר עשה ה' אלהיך לפרעה ולכל מצרים, ויש להתבונן כי בכל פעם שמזהיר הכתוב על היראה הוא מזכיר ענין יציאת מצרים לפי שבזכרון אותם הנפלאות שהיו ביציאת מצרים יוסיפו להם יראה בהקב\"ה ותתגבר אז יראתו על יראת העם, ואל כונה זו צותה תורה להשיב היראים כי מאחר שלא גדל נפשו במדרגות הבטחון ולא הגביר על עצמו יראתו של הקדוש ברוך הוא על יראת העם אין זכותו שלם ואיננו ראוי להצלה, ועל כן אמר (דברים כ׳:ח׳) מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו, ודבר ידוע כי מלחמותיהם של ישראל כשהיו נוצחין האומות לא היו נוצחין בריבוי עם גם לא היו נוצחין בסבת חרב וכלי זיין שהרי החרב ירושה לעשו ומה היה עיקר מלחמתם שהיו נוצחין בו הזכות, וכן הוא אומר (תהילים מ״ד:ד׳) כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו כי ימינך וזרועך ואור פניך וגו', ובפסוק זה רמז זכות האבות כי ימינך זה אברהם וזרועך זה יצחק ואור פניך זה יעקב, ומצינו כי בסיבת החטא היו מנוצחין שכן אתה למד ממלחמת העי שכתוב שם (יהושע ה) חטא ישראל ואם כן עיקר סבת מלחמותיהם של ישראל לנצח האומות או להיותם מנוצחים היה הזכות והחטא, ואם אתה שואל כיון שהזכות היה סבת נצחונם למה היו יוצאין למלחמה בעם רב והיה מספיק להם במעט גוי ועוד למה היו יוצאין חלוצים ולמה יצטרכו לתקן המערכות, כי אם היו זכאין היו מנצחין עמים רבים במעט גוי ואם היו חייבין לא יצילם רבוי עם. והתשובה בזה כי גם בזמן שישראל זכאין היו ראוין להתנהג בדרך הטבע והמקרה, כי ראוי לו לאדם להשתדל לעשות מה שהוא בידו והשאר יניח בידי שמים שאם לא כן לא היה צריך נח שיעשה התיבה ולא הים שיקרע לפני ישראל כי היה הקב\"ה יכול להפריחם באויר ולהצילם, אבל היו ראוין שיתנהגו על פי המקרה והטבע במקצת אף כשהם זכאין. וכן אמר שלמה ע\"ה (משלי כ״ט:כ״ה) חרדת אדם יתן מוקש ובוטח בה' ישוגב, פי' החרדה שיחרד האדם הוא סבת החטא והוא עדות שאין יראתו בהקב\"ה שלימה ולכך ראוי שתהיה לו למוקש ושתגביר עליו האויב אע\"פ שלא היה ראוי לבא עליו, ועל כן אמר דוד ע\"ה בכאן ממי אירא שאין ראוי להתיירא מן האדם כלל כי אם מהשם יתעלה. ומה שכפל הלשון ואמר ממי אירא ממי אפחד כנגד מדת היראה הנחלקת לשני חלקים, האחת יראת הגמול והעונש בעוה\"ז ובעולם הבא, והשנית היא מדרגה עליונה שתקבל הנפש ענין רוממות השם יתעלה וגבורותיו ונפלאותיו והזכרון והידיעה הזאת שיהיו קבועים בנפש ומצוין בה בכל עת, ושני חלקים אלו רמוזים בפסוק אחד שאמר איוב (איוב ל״א:כ״ג) כי פחד אלי איד אל וגו' כי פחד אלי איד אל זהו יראת הגמול והעונש, ומשאתו לא אוכל זהו קבלת הנפש רוממותו יתעלה וזכרון נפלאותיו בכל עת ובכל רגע: \n",
+                "<b>אע\"פ</b> שאמרנו שאין לירא מבשר ודם כי אם מהש\"י לבדו מכל מקום מוזהרין אנו לירא מתלמידי חכמים וזהו שדרש רבי עקיבא (דברים ו׳:י״ג) את ה' אלהיך תירא (בבא קמא פרק ד' דף מד) לרבות תלמידי חכמים, שהרי יראת החכמים אינה בכלל יראת בשר ודם אלא בכלל יראת המקום היא, ומי שהוא זהיר ביראת החכמים הלא זה עדות על יראתו בהקב\"ה שלא הביאו לידי מדה זו להזהר ביראת החכמים אם לא שיהיה זהיר ביראתו של הקב\"ה, וזהו שהוכיחו רבי עקיבא ראש החכמים מן הכתוב המזהיר על יראת המקום. גם בכלל יראה זו יראת הצבור שבכל מקום שהצבור עומדין שם השכינה שורה וזכות הרבים גדול עולה למעלה ושכרם מרובה ויראת החכמים ויראת הצבור הכל בכלל יראת ה' יתברך. ומכלל יראת החכמים והצבור שלא לדבר בפניהם אלא ברשות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שום</b> תשים עליך מלך וגו' (דברים יו) פסוק זה מצות עשה מן התורה למנות על ישראל מלך בכניסתן לארץ מיד, ומצוה זו לדעתם של ישראל הוא שישאלוהו הוא שכתוב (שם) ואמרת אשימה עלי מלך לא לדעתו של הקב\"ה, כי כיון שישראל עם מיוחד שהקב\"ה נתיחד להיות מלך עליהם מה חפצם במלך ב\"ו, והנה ישראל היה ענינם נבדל משאר העמים בעילוי גדול והם רצו שיהיו כשאר העמים להיות להם מלך, וזה נחשב להם לחטא כאשר ביאר להם שמואל הנביא, ואמר (שמואל א י״ב:י״ז) ודעו וראו כי רעתכם רבה. והכתיב יבאר שכל זמן שימנו את המלך שלא יהיה מיתר העמים אלא מישראל וכמו שאמר עד שיהא אביו ואמו מישראל שנאמר מקרב אחיך. והטעם מבואר הוא פן ימשך אחר עיקרו ויפסיד אמונת האמת, ודרשו ז\"ל במסכת סנהדרין (פ\"ב דף כב) שום תשים עליך שתהא אימתו עליך. אין יושבין על כסאו ואין רוכבין על סוסו ואין משתמשים בשרביטו ולא בכתרו, וטעם האימה כדי שיראו הבריות מוראו ויהיו נמנעים מן הגזל והחמס והרציחה, וכמו שדרשו רז\"ל (אבות פ\"ג) אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו: \n",
+                "<b>כשם</b> שהזהירו החכמים על אימת המלך כך הזהירו על אימת הצבור, והוא שאמר במסכת סוטה (פ\"ז דף מ) לעולם תהא אימת צבור עליך שהרי הכהנים נושאין את כפיהם פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי הקדש, וזה דבר מתמיה שיהיו מהפכין אחוריהם לקדש, אבל ביאור הענין כי הכהן בשעה שנושא את כפיו השכינה שורה על ידיו, וכמו שדרשו רז\"ל (שיר השירים ב׳:ט׳) משגיח מן החלונות אלו ידי הכהנים, וכיון שהשכינה שורה בין שתי ידיו כבין שני הכרובים אין לחוש אם אחוריהם כלפי הקדש שאין קדושת הקדש לפני ולפנים אלא מקדושת השכינה ויורה על זה מה שאמר הנביא (ישעיהו א׳:ט״ו) ובפרשכם כפיכם. והנה זה בשעת הכעס וממנו אתה למד עיניהם ושכינה שורה על ידיהם. והוקשה אימת הצבור לאימת השכינה שהרי מחנה ישראל שקול כמחנה המלאכים ממה שכתוב (בראשית ל״ב:ג׳-ד׳) ויקרא שם המקום ההוא מחנים. השוה יעקב מחנהו למחנה המלאכים, וכן הזכיר שלמה כמחולת המחנים שתי מחנות מחנה ישראל ומחנה המלאכים וכיון שכן שכינה ביניהם וצריך לנהוג בהם אימה, וידוע כי מכלל אימת הצבור שלא לדבר בפניהם אלא אם כן נוטל מהם רשות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אל</b> תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים וגו' (קהלת ה׳:א׳). בא הכתוב הזה להזהיר על האדם שלא יהיה נמהר אחר דבריו להוציאם מפיו פתאום אלא במתון ואחר התבוננות, וזהו שאמר אל תבהל על פיך כי המדבר בלא קדימת מחשבה ההוא יקרא נבהל, ואף יכשידבר דבריו במתון יהיו מעטים, זהו שאמר ולבך אל ימהר שיהיה לך מתון אפי' במחשבה, ותהיה זהיר שלא תוציא דבר לפני האלהים כלומר לפני מתנה האלהים והם ישראל הנקראים מתנה אלהים ובני עליון והשכינה שורה בכל עשרה מהם. ואמר כי האלהים בשמים ואתה על הארץ, הכונה כי הרבים במדרגה העליונה בערך היחיד כמדרגת השמים הגבוהים בערך הארץ על כן יהיו דבריך מעטים ביניהם, ואע\"פ שאמר החכם כי תועלת גדולה היא לדבר בפני רבים מפני שאם תשכיל ישבחוך ואם תסכל ילמדוך, אעפ\"כ הזהיר שלמה למעט בדברים בצבור מפני אימתן. ואמרו במדרש אל תבהל על פיך וגו' זש\"ה (משלי י״ז:י״ט) אוהב פשע אוהב מצה מגביה פתחו וגו' מהו מגביה פתחו היה לו לומר משפיל פתחו וגו' שהמשפיל פתחו בני אדם נשברין וניזקין בו, אלא מהו מגביה פתחו זה המגביה פתחי פיו ואומר דברים שלא כהוגן הקדוש ב\"ה משברו לכך נאמר מגביה פתחו מבקש שבר, בוא וראה חלש מלמעלה וגבור מלמטה אימת העליון על התחתון כ\"ש גבור מלמעלה וחלש מלמטה שכך כתוב (שופטים ט׳:נ״ג) ותשלך אשה אחת פלח רכב וגו', כ\"ש כי האלהים בשמים ואתה על הארץ ע\"כ, הנה עתה בין לדרך הפשט בין לדרך המדרש הכל אזהרה שוה שימעט אדם בדברים לפני האלהים, אין צריך לומר הטחת דברים כלפי מעלה כפרעה וכחירם וכיוצא בהם שהיו עושין עצמן אלוהות והיה לבם ממהר להוציא דבר לפני אלהים אלא אפילו להוציא דברי תורה מפיו בפני רבים שהם בני האלהים אין ראוי לו להוציאם במהירות אלא במתון ויהיו מעטים וזה מפני אימת צבור. וידוע כי מכלל אימת צבור שלא ידבר אדם בפניהם אלא אם כן יטול רשות מהם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משכיל</b> על דבר ימצא טוב ובוטח בה' אשריו (משלי טו). בא הכתוב הזה להזהיר על האדם שישכיל בלבו תחלה באיזה דבר שירצה לדבר או שירצה לפעול, קודם שידבר או קודם שיעשה המעשה על איזה צד יעלה בידו ותזדמן לו מזה הצלחה ותועלת, ואם הוא עושה כן ימצא טוב, וכן אמר עוד (שם יז) חושך אמריו יודע דעת, ולפי שפעולותיו של אדם נכללים בג' דברים והם המחשבה והדבור והמעשה כענין שכתוב (דברים ל׳:י״ד) בפיך ובלבבך לעשותו, והוא כלול ומוטבע מיצר הרע ושוגה תמיד מצד המשך אחר החומר לכך הזהיר שלמה בכאן שיהיה האדם משכיל תחלה על אותו דבר שרוצה לדבר, ושיקדים המחשבה אל הדבור ואל המעשה. ובוטח בה' אשריו כשישכיל ויתבונן על מה שיבקש לעשות, ואע\"פ שהשכיל בלבו תחלה אין ראוי לו לסמוך על מה שהשכיל אלא שיבטח בהש\"י שיבא הדבר ההוא לפועל ולגמר הצלחה, זהו שאמר ובוטח בה' אשריו. כלומר אחר השתכלות המחשבה באותו דבור או באותו מעשה אם הוא תולה בטחונו בהשי\"ת ושיסכים בדעתו שאין ביד שכלו להוציא שום דבר לפועל אלא בחפץ הש\"י אשריו, כי הבטחון בהש\"י אחת מן המדות העליונות ומעיקרי התורה, וכן אמר הכתוב (משלי ג׳:ה׳) בטח אל ה' בכל לבך. ועל זה אמר שלמה (שם כ) מים עמוקים עצה בלב איש. בא להרחיק מדת האדם הבוטח על מחשבותיו והעולה על רוחו שלא יעשה פעולה ולא ידבר דבר עד שיחשוב תחלה בלבו ויהיה לו מתון בדבר ואחרי זאת ישיג מה שירצה. לפי שהעצה הנכונה לא תמצא באדם ולא תגמר אליו הדעת זולתי במחשבה, וכן אמרו חכמי הפילוסופים, הלשון כלי המחשבה. וזהו מים עמוקים עצה בלב איש. ביאורו כשם שאי אפשר לדלות ולשתות מן המים העמוקים בלא דלי כך אי אפשר להשיג פעולה נכונה או עצה ברורה זולתי במחשבה. וכיון שהזהירנו שלמה המלך ע\"ה שישכיל האדם בלבו תחלה מה שירצה לדבר או מה שירצה לעשות אפי' המשכיל בבני אדם והחכם שבהם קל וחומר למי שאינו יודע כמוני היום שהיה לי להשכיל מה שאני רוצה לדבר, ואלו השכלתי לא הייתי מדבר כי הייתי משגיח בחסרון חכמתי וידיעתי, על אחת כמה וכמה בפני גדולים וחכמים ממני, אבל מכל מקום במחילה מהם אפשר, שכן אמרו רז\"ל (קידושין פ\"ק דף לב) הרב שמחל על כבודו כבודו מחול, ואחר נטילת רשות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואדברה</b> בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש (תהילים קי״ט:מ״ו). אמר דוד המלך ע\"ה בשעה שאני רואה המלכים והשרים שהם מספרים ומשיחים גבורותיהם אני מתבייש למה שהיה להם לעסוק בדברי נסים ונפלאות שאתה עושה עמהם והם מבלים כל ימיהם בדברי הבאי ומשתבחים ומתפארים בגבורה ואומרין בגבורתי כבשתי מדינה זו, והגבורה אינה שלהם אלא שלך היא שנאמר (ד\"ה א כט) לך ה' הגדולה והגבורה. מתפארים בנצחון ואינו שלהם שנאמר (שם) והתפארת והנצח וההוד. מתהללים בחייליהם ואינם שלהם אלא שלך שנא' (תהילים ל״ג:ט״ז) אין המלך נושע ברב חיל, ולמי היא הישועה שלך היא שנאמר (תהילים ג׳:ט׳) לה' הישועה, אמר דוד כשמדברים הללו דברים אלה אני איני מדבר כמותם אלא אני מדבר בדברי תורה ומודיע לכל גבורותיך ואיני מתבייש לדבר בדברי עדותיך שנאמר ואדברה בעדותיך וגו'. ויש להתבונן במה שאמר עדותיך ולא אמר מצותיך או תורתך. לפי שבשעה שאדם מעיד על דבר הוא מדקדק בעדותו שלא יאמר על מה שלא ראה ראיתי שאם יאמר שקר בא לידי בושה, ולכך רצה לומר ואדברה בעדותיך אפי' נגד המלכים שאדם מתבייש לדבר בפניהם ולא אביש כי עדותיך נאמנים ומחכימים את האדם ואפי' אם יהיה פתי שנאמר (שם יט) עדות ה' נאמנה מחכימת פתי. ואין צריך לומר שמחכימין את החכם שנא' (משלי ט׳:ט׳) תן לחכם ויחכם עוד, ועוד אמר דוד עדותיך עשוין בענין שהקטן יכול לדבר עמהם בפני מי שהוא גדול ממנו, שאם אמר דבר וטעה בו הגדול יתקן דבריו, ואם ידבר בפני מי שהוא כמותו כלומר ששניהם שוים בחכמה ישאו ויתנו בדבר עד שיוציאו דבר לאמתו, ואם הוא מדבר בפני מי שהוא קטן ממנו ישמע דבריו ויתלמד, ועל כן אמר דוד ואדברה בעדותיך וגו' אפי' נגד המלכים ונגד הגדולים ממני בכל דבר אדבר ובמה אדבר בעדותיך, ואמר דוד המלך שהיה גדול בכל כענין שכתוב בו (שמואל א י״ז:כ״ה) ראיתי בן לישי הלחמי יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה וגו' וה' עמו ודרשו רז\"ל (חלק דף צג ע\"ב) מאי וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום כל המעלות האלו היו בו והיה מתבייש לדבר בפני מי שגדול ממנו אלא בהקדמות גדולות, על אחת כמה וכמה שיש לו לאדם להזהר שלא לדבר לפני גדולים ממנו מי שהוא חסר מכל המעלות האלה, אבל אחר נטילת הרשות אפשר שהרי אמרו הרב שמחל על כבודו כבודו מחול, וברשותכם אפרש פסוק אחד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חושך</b> אמריו יודע דעת יקר רוח איש תבונה (משלי י׳:ל״א״ז:כ״ז) בא הכתוב הזה להזהיר את האדם שיחשוך אמריו ושימנע מלדבר, כי מניעת הדבור תורה על הדעת שהרי עד שלא דיבר האדם הדבור בידו, לפיכך חייב שישקלנו תחלה במאזני שכלו ואחר כך יוציאנו במשקל, וכיון שדבר הרי הוא כמי שזרק האבן שאין בידו להשיבה, ועל כך ישבחו החכמים מדת השתיקה, אמרו במסכת אבות (פרק קמא) ר\"ש אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה, ואמרו יפה שתיקה לחכמים ק\"ו לטפשים, ומרוב גודל מעלת מדת השתיקה אמר שלמה (משלי י״ז:כ״ח) גם אויל מחריש חכם יחשב, ואמרו חכמי המוסר אם הדבור כסף השתיקה זהב, וע\"כ אמר שלמה בכאן חושך אמריו יודע דעת, יאמר כי החושך אמריו מופת ועדות על הדעת, וכן יקר רוח והוא האיש שאינו מגלה דעתו ומוציא כל רוחו במהרה אלא ביוקר כענין (שמואל א ב) ודבר ה' היה יקר בימים ההם הוא אות שהוא איש תבונה. והענין לשלמה במניעת הדבור לפי שהדבור ההוא מצד הנפש ועמו יש לאדם יתרון על שאר בעלי חיים וכיון שכן אין ראוי להוציאו אלא במשקל ולצורך גדול שיהיה תועלת הגוף או תועלת הנפש, ולמעלת הדבור מצאנוהו מיוחס לבורא יתברך הוא שכתוב (ישעיה מז) בורא ניב שפתים וגו', והקב\"ה משתבח בו כענין בבריאת השמים שכתוב בהן (שם) בורא השמים ונוטיהם. ולשון ניב מענין תנובה כי הדבור פרי השפתים, וכן אמר שלמה (משלי י) פי צדיק ינוב חכמה, ועל כן הזהירנו שלמה על זאת שיהיה האדם חושך אמריו ושיהיה יקר רוח בכל דבריו, והודיענו כי זה עדות על הדעת והתבונה, והשתיקה הזו אפי' בדברי תורה ראוי לאדם שיחשוך אמריו בפני גדולים ממנו בחכמה וכמו שאמר שלמה (שם כה) אל תתהדר לפני מלך וגו'. מנע העמידה במקומן ק\"ו הדבור, וא\"כ ראוי לנו שנשתוק, אבל מה נעשה שהרי אמרו רז\"ל במסכת חולין (פ\"ו דף פט) (תהילים נ״ח:ב׳) האמנם אלם צדק תדברון וגו' מה אומנותו של אדם בעולם הזה יעשה עצמו כאלם יכול אף לדברי תורה כן ת\"ל צדק תדברון. וכן אמר החכם הוי שקוד לדבר בפני גדולים שאם תשכיל ישבחוך ואם תסכל ילמדוך, וכיון שכן במחילת הגדולים והחכמים ובנטילת רשות מהם נפרש פסוק אחד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כתיב</b> וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב קדוש יהיה לך (ויקרא כא). פסוק זה נאמר בכהנים שהכתוב ריבה להם לכהנים מצות יתרות על ישראל, והנה הם אסורים אפי' במותר לישראל והוא שאמר (שם) קדושים יהיו לאלהיהם כלומר שיהיו פרושים יותר מישראל, והוא שיהיו נבדלים מטומאת המתים ומנשואי הנשים שאינן הגונות להם, וכן (גטין פ\"ה דף נט ב) אמרו רז\"ל וקדשתו על כרחו, קדוש יהיה לך לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון, והנה כל זה מעלה בכהנים ובסדר המעלות כהנים לוים וישראלים, והעד על זה פ' בהעלותך שהמנורה מסורה לכהנים, ונסמכה לה פרשה שניה (במדבר ג) קח את הלוים, ונסמכה לה פרשה שלישית ויעשו בני ישראל את הפסח, ולא בא סמיכות הפרשיות אלא לסדר המעלות כי הכהן מעולה ומקודש יותר מן הלוי והלוי יותר מישראל, וכן חייבה תורה במתנות לתת תרומה שהיא אחד מחמשים ונקראת קדש לכהן שקראו הכתוב קדש שנא' (ד\"ה א כג) ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים, ולתת ללוי מעשר ראשון, ונתחייב הלוי לתת לכהן מעשר מן המעשר, אם כן כשם שישראל משועבד ללוי כן הלוי משועבד לכהן, והנה בכל המעלות האלה יפה כחו של כהן, ומאחר שנצטוינו בכהנים לקדשם ולחלוק להם כבוד בכל דבר ק\"ו לחכמים שחכמים גדולים מן הכהנים שכן דרשו רז\"ל (משלי ג) יקרה היא מפנינים יקרה היא מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים, ובסדר המעלות אמרו במסכת הוריות (פ\"ג דף יג) חכם קודם למלך מלך קודם לכהן גדול. ועוד אמרו במסכת אבות (פ\"ד) שלשה כתרים הם כתר תורה כתר כהונה כתר מלכות. כהונה זכה בה אהרן, מלכות זכה בה דוד. כתר תורה מונח לכל מי שירצה, ושמא תאמר אינו גדול כמותם גדול הוא יותר מהם שהרי כלן בכללו שכן אמר הכתוב (משלי ח) בי מלכים ימלוכו וגו'. ושם עוד אין כבוד אלא לחכמים שנא' (שם ג) כבוד חכמים ינחלו, ומכלל כבוד החכמים שלא לדבר בפניהם אלא ברשות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בזאת</b> יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת וגו' (ויקרא ט״ז:ג׳). דרשו רז\"ל שקול היה המשכן כנגד בריאת העולם. בבריאת עולם כתיב (ישעיהו מ׳:כ״ב) הנוטה כדוק שמים וגו' ובמשכן כתיב (שמות כ״ו:ז׳) ועשית יריעות עזים לאהל. וכתיב (תהילים ק״ד:ב׳) נוטה שמים כיריעה. בבריאת עולם כתיב (בראשית א׳:ו׳) ויהי מבדיל בין מים למים ובמשכן כתיב (שמות כ״ו:ל״ג) והבדילה הפרכת. בבריאת עולם כתיב (בראשית א׳:ו׳) יקוו המים ובמשכן כתיב (שמות ל׳:י״ח) ועשית כיור נחשת. בבריאת עולם כתיב (בראשית א׳:כ׳) ועוף יעופף ובמשכן כתיב (שמות כ״ה:כ׳) והיו הכרובים פורשי כנפים. בבריאת עולם כתיב (בראשית א׳:כ״ז) ויברא אלהים את האדם ובמשכן כתיב (שמות כ״ח:א׳) ואתה הקרב אליך, והכונה בזה כי כשם שהונח האדם שהוא מבחר המין להכיר את בוראו ולעבדו כן הונח הכהן במשכן ובמקדש שיהיה עובד שם, כי מן הידוע שהוא מיוחד לעבודת המקדש ועל ידו השכינה שורה, וכן אמרו במדרש (איוב ל״ט:כ״ז-כ״ח) אם על פיך יגביה הנשר וכי ירים קנו סלע ישכון ויתלונן על שן סלע ומצודה, משם חפר אוכל למרחוק עיניו יביטו, ואפרוחיו יעלעו דם ובאשר חללים שם הוא. אמר הקב\"ה לאיוב אם על פיך יגביה נשר על מימר פומך הייתי משרה שכינתי על גבי הארון כשם שעשיתי על ידי אהרן ועל מימר פומך הייתי מסלק שכינתי מעל גבי הארון, סלע ישכון ויתלונן זה מקדש ראשון על שן סלע ומצודה זה מקדש שני, וקורא סלע אבן שתיה שהיתה שם לפני הארון ולמה נקראת אבן שתיה שממנה הושתת העולם, משם חפר אוכל מתוך אותה אבן שתיה היה כהן גדול מתפלל בספוק מזונותיהם של ישראל ואומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא שנה זו הבאה עלינו גשומה וטלולה ושחונה, שנת שובע שנת רצון שנת ברכה שנת משא ומתן שנה שלא יצטרכו עמך ישראל זה לזה ולא לעם אחר ושלא יגביהו שררה אלו על אלו, למרחוק עיניו יביטו שהיה יודע מה יהיה בסוף השנה, כיצד היה עשן המערכה עולה לדרום שבע גדול לאנשי דרום, עולה למערב שבע גדול לאנשי מערב, וכן למזרח, וכשהיה עולה כלפי הרקיע היה יודע שכל העולם כולו שבע, כל המעלות האלה וכל השבח הזה היה לאהרן ואעפ\"כ ואפרוחיו יעלעו דם דחמי אפרוחיו מגעגעין בדם ושתק, ובאשר חללים שם הוא אלא באשר חללים הוא שם היתה השכינה ע\"כ במדרש. והא למדת שהקב\"ה היה משרה שכינתו על פיו במקדש. ואע\"פ שהוא היה העובד במקדש ונקרא הכהן הגדול מיוחד לעבודת האל הגדול לא היה אפשר לו להכנס למקדש אלא בהקדמות גדולות והוא שיקריב קרבנות תחלה והוא שאמר (ויקרא ט״ז:ג׳) בזאת יבא אהרן אל הקדש וגו'. והיה צריך לזכיות רבות שיכנסו עמו, שכן אמרו במדרש כשהיה כהן גדול נכנס לבית קדשי הקדשים חבילות חבילות של מצות יש בידו שנאמר בזאת יבא אהרן אל הקדש. בזכות התורה (דברים ד׳:מ״ד) וזאת התורה. בזכות מילה (בראשית י״ז:י׳) זאת בריתי אשר תשמרו. בזכות שבת (ישעיהו נ״ו:ב׳) אשרי אנוש יעשה זאת. בזכות ירושלים (יחזקאל ה׳:ה׳) זאת ירושלים בתוך הגוים. בזכות השבטים (בראשית מ״ט:כ״ח) וזאת אשר דבר להם אביהם, בזכות יהודה (דברים ל״ג:ז׳) וזאת ליהודה. בזכות כנסת ישראל (שיר השירים ז׳:ח׳) זאת קומתך דמתה לתמר. בזכות התרומה (שמות כ״ה:ג׳) וזאת התרומה. בזכות המעשרות (מלאכי ג׳:י׳) ובחנוני נא בזאת. בזכות הקרבנות בזאת יבא אהרן, עד כאן: \n",
+                "<b>ומעתה</b> יש לדון ק\"ו אם הכהן הגדול שכל עבודת המקדש תלויה עליו וכל ישראל מתכפרין על ידו לא היה רשאי ליכנס לפני ולפנים אלא אם כן היה בידו כל זכיות הללו. על אחת כמה וכמה לשאר בני אדם הדיוטות שאין בהם חכמה ודעת ולא זכות שהיו צריכין לזכיות הרבה להכנס לפני ולפנים ולדבר בפני קהל גדול כזה שהם מחנה אלהים שקולים וחשובים כמלאכי השרת, אבל נסמוך על זכיות הקהל שיגינו בעדנו ויהיו עם פי להגיד להם מעט מדברי תורה. ואע\"פ שהמגיד קטן שבקטנים כבר אמרו רבותינו ז\"ל שהשומע מפי קטן שבישראל כשומע מפי משה, והוא שדרשו בספרי פרשת והיה עקב תשמעון (דברים י״א:י״ג) והיה אם שמוע תשמעו, מנין אתה אומר שאם שמע אדם מפי קטן בישראל יהיה בעיניו כשומע מפי חכם תלמוד לומר אשר אנכי מצוך היום. ולא השומע מפי חכם כשומע מפי חכמים שנא' (קהלת י״ב:י״א) דברי חכמים כדרבונות מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה כדי להביא תבואה לבעלים כך דברי תורה מכוונין דעתו של אדם לדעתו של מקום, ולא השומע מפי חכמים כשומע מפי סנהדרין שנא' בעלי אסופות. ואין אסופות אלא סנהדרין שנא' (במדבר י״א:ט״ז) אספה לי, ולא השומע מפי סנהדרין כשומע מפי משה שנא' (קהלת י״ב:י״א) נתנו מרועה אחד, ולא השומע מפי משה כשומע מפי הקב\"ה דכתיב (תהילים פ׳:ב׳) רועה ישראל האזינה. וכתיב שמע ישראל, הרי הוא אומר (שיר השירים ז׳:ה׳) עיניך ברכות בחשבון, עיניך אלו הזקנים שהם מתמנין על הצבור וכן הוא אומר (ישעיהו כ״ט:י׳) ויעצם את עיניכם. בריכות מה בריכות הללו אין אדם יודע מה בתוכם כך אין אדם עומד על דברי חכמים. בחשבון בחשבונות הנגמרים בעצה ובמחשבה היכן נגמרין בבתי מדרשות על שער בת רבים, וכן אומר (שיר השירים ז׳:ה׳) אפך כמגדל הלבנון. ואמר (מלאכי ג׳:כ״ב) זכרו תורת משה עבדי, ע\"כ לשון הברייתא. וביאור זה כי ממה שכתוב אשר אנכי מצוה אתכם היום. במשמע שהיה מורה לישראל. קטן שבישראל מנין ת\"ל אשר אנכי מצוה אתכם היום. דהוו תרי מיעוטי ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, ואע\"פ שהדברים הולכין ומתעלין וזהו שאמר ולא השומע מפי חכם כשומע מפי חכמים וכן מפי סנהדרין ומפי משה ומפי הגבורה, ושמא תאמר הואיל והדברים הולכין ומתעלין אין לי חפץ בתורה עד שאשמע מפי סנהדרין או מפי משה או מפי הגבורה לכך אמר עיניך ברכות בחשבון. כלו' שיש לשמוע מן החכמים המתקבצים בשער וזהו על שער בת רבים, וכן (דברים כ״ה:ז׳) ועלתה יבמתו השערה. וכן דרשו בבבא קמא פרק הכונס (בבא קמא דף סב) על ענין דוד שאמר (שמואל ב כ״ג:ט״ו) מי ישקני מים מבאר בית לחם אשר בשער, ושמא יאמר עד שישמע מפי הגבורה לכך חתם הנביא (מלאכי ג׳:כ״ב) זכרו תורת משה עבדי, לא תלה התורה בהקב\"ה אלא במשה. וכיון שהוכחנו שהשומע מפי קטן שבישראל כשומע מפי משה שהרי לא תלה התורה אלא במשה צריך שיהיו הכל שומעים שאין להם לילך אחר דעתו של מגיד אלא אחר דעתו של מקום. וכן דרשו רבותינו ז\"ל (משלי כ״ב:י״ז) הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי לדעתם לא נאמר אלא לדעתי רוח הקדש אומרת כן, ומכאן שאין להקל במי שלמד תורה ודורש ברבים שאין להם לצבור ללכת אלא אחר דעתו של הקב\"ה, וכיון שכן ברשות הקב\"ה וברשות החכמים והקהל נפרש פסוק אחד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>יש</b> זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת (שם כ). למדנו שלמה בפסוק זה שאפשר לו לאדם להשיג כל מחמדים כגון זהב ופנינים וכלים יקרים עם שפתי דעת. וכן אמר עוד (שם כד) בחכמה יבנה בית וגו', יאמר דברים אלו מצוים הם בעולם, כי הזהב והפנינים מצוים הם אצל העשירים אבל כלי יקר שאינו מצוי הוא שפתי דעת, ובא ללמד על דבורו של אדם כשהוא בדעת ואחרי השתכלות המחשב' שהוא למעלה ממדרגת הזהב והפנינים שמציאותם רב אבל שפתי דעת הם כלי יקר שאינו מצוי כל כך אלא מציאות מעט, וקרא לשפתי דעת כלי יקר לפי שהשפתים כלי הדבור, וכשם שהכלי מקבל כך השפתים מקבלים מן המחשבה ושואבים ממנה כי אין הדבור ראוי עד שתגמר המחשבה, וכן אמר החכם הדבור כלי הלב. דידוע כי מי שיש לו שפתי דעת הוא המדבר דברים נכוחים שיהיו מקובלים ונשמעים לכל, ועל זה אמר שלמה ע\"ה (שם) שפתים ישק משיב דברים נכחים. יאמר כי המשיב דברים נכחים כאלו הוא נושק שפתי השומעים כל כך הם מטים אוזן ומקשיבים לדבריו והנה זה כאלו ישק בשפתים של כל אחד ואחד מהם ולא יוכלו לדבר מרוב השתדלותם להקשיב אמרים. וכמו שאמרז\"ל חגיגה (פ\"ב דף יד) (ישעיהו ג׳:ג׳) חכם חרשים כיון שדבר נעשו הכל כחרשים, ובכלל שפתי דעת שלא ידבר אדם בפני גדולים ממנו בחכמה שהרי זה מכלל יראת חכמים שהוקשה ליראת המקום, ודרשו ז\"ל במס' שבת פרק במה מדליקין (שבת דף כג ב) האי מאן דמוקיר רבנן הוו ליה חתנותא רבנן. האי מאן דרחים רבנן הוי ליה בנין רבנן, האי מאן דדחיל רבנן הוא גופיה הוי צורבא מרבנן, וכן מצינו בדוד שהיה מונע עצמו מלדבר בפני עירא היאירי שכן דרשו רז\"ל כתוב אחד אומר (תהילים קי״ט:י״א) בלבי צפנתי אמרתך וכתוב אחד אומר (שם) בשפתי ספרתי, הא כיצד אלא כל זמן שהיה עירא היאירי רבו של דוד קיים בלבי צפנתי כיון שנסתלק בשפתי ספרתי. אבל מכל מקום במחילה אפשר שהרי אמרו הרב שמחל על כבודו כבודו מחול, ואמר החכם הוי שקוד לדבר בפני גדולים ממך בחכמה לפי שאם תשכיל ישבחוך ואם תסכל ילמדוך. ודרשו רבותינו ז\"ל במדרש קהלת (קהלת ה׳:ט׳) ומי אוהב בהמון לו תבואה מי שאוהב לדבר דברי תורה בהמון לו תבואה הרבה, וכיון שיש בזה תועלות רבות, במחילה מן הגדולים והחכמים ובנטילת רשות מהם נפרש פסוק אחד: \n"
+            ]
+        ],
+        "Rosh HaShanah": [
+            [
+                "<b>פלס</b> ומאזני משפט לה' מעשהו כל אבני כיס (משלי יו). מחסדי השי\"ת על ברואיו שברא התשובה קודם שברא העולם לפי שהאדם מוטבע מיצר הרע והיה גלוי וידוע לפניו שעתיד לחטוא, והנה הוא חסר מצד התולדה עד שיתחזק שכלו ויתגבר וימשול על יצרו, והנה דוד המלך ע\"ה אע\"פ שהיה בתכלית החסידות והשלימות מצינו בו שהתנצל מצד התולדה בענין בת שבע שאמר (תהלים נא) הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי, יאמר כי כל מהשקרהו היה מצד התולדה, וכן הוא אומר (בראשית ח) כי יצר לב האדם רע מנעוריו וכתיב (שם ו) וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום. על כן גבר חסד השי\"ת על נבראיו והקדים להם רפואה למכה וברא להם התשובה, ושבעה דברים הן שנבראו קודם שנברא העולם ואלו הן, תורה תשובה גן עדן גיהנם כסא הכבוד בית המקדש שמו של משיח, וזהו הסדר המסודר והנכון וסדורם למעלה כן וליודעים חן. וקשור הענין התורה שישראל נזהרין בה מחייבת התשובה וחייבת גן עדן וגיהנם, שאם ישוב הרי גן עדן ואם לא ישוב הרי גיהנם, וקיום התורה צריך מקום העולם השפל שנברא בשבילה המתקיים בתנועת השמים שהוא כסא הכבוד, ובכלל העולם צריך מקום פרטי והוא בית המקדש ולכך נתחייבה מחשבת בית המקדש, ולפי שעתיד ליחרב יתחייב שיבא משיח, ותכלית הדברים להשגת ידיעת השי\"ת ולמתן שכרן של מצות, ולא הוצרך להזכיר מחשבת ישראל בכללם כי ידוע הוא, וכן אמרו רבותינו ז\"ל מחשבתן של ישראל קדמה, ושבעה דברים אלו שנבראו קודם שנברא העולם הוכיחו אותם רז\"ל מן הכתובים, הוא שדרשו תורה מנין שנא' (משלי ח) ה' קנני ראשית דרכו, תשובה מנין (תהלים צ) בטרם הרי ילדו וגו', גן עדן מנין שנא' (בראשית ב) ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם. גיהנם מנין שנא' (ישעיה ל) כי ערוך מאתמול תפתה יום שיש לו תמול ואין לו שלשום. כסא הכבוד מנין שנא' (ירמיה יז) כסא כבוד מרום מראשון. בית המקדש מנין שנאמר (שם) מרום מראשון מקום מקדשנו. שמו של משיח מנין שנא' (תהלים עב) לפני שמש ינון שמו ע\"כ:  ",
+                "<b>אמרו</b> רז\"ל (יומא פ\"ח דף פו) גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר (הושע יד) שובה ישראל עד ה' אלהיך. ואמרו עוד במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. התשובה יש לה מדרגות רבות ולפי המדרגות יתקרב האיש השב אל בוראו יתברך, לפי ההכנעה שיכניע אדם את יצרו ולפי הבשת שיתבייש על עונותיו מן האדון יתברך שהמרה את דבריו ולפי היסורין והתעניות שסבל ושקבל על עצמו תהיה קרבתו אצל השי\"ת, כי ראוי לכל בעל תשובה שישקול מעשיו כאלו היה שוקל בפלס ובמאזנים ושיסבול צער ויסורין כפי ההנאה אשר נהנה מן העבירות, אמר דוד (תהלים קיט) פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך. היה לו לומר על לא שמרתי תורתך. אלא הכונה לומר שהם היו גורמין החטא ראוים הם שילקו ושיורידו דמעות:  ",
+                "<b>מצינו</b> שהתשובה נקראת רפואה הוא שכתוב (ישעיה ו) ושב ורפא לו (הושע יד) ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו. (תהלים מא) רפאה נפשי כי חטאתי לך (ישעיה נז) דרכיו ראיתי וארפאהו. ולמה נקראת רפואה לפי שהעון הוא חולי הנפש ועל זה אמר (שם לג) ובל יאמר שכן חליתי וגו', כי כשם שהגוף יש לו בריאות וחולי כן הנפש יש לה בריאות וחולי. בריאותה המעשים הטובים וחליה הוא הפכה. וכשם שהגוף החולה מניח המאכלים הטובים ואוכל העפר והפחם ושאר דברים שאינן ראוין לאכילה כן הנפש החולה תרחיק ותמאס המדות הטובות ותבחר המדות הרעות והמעשים שאינן ראוים לעשותם. וכשם שחלי הגוף אינו מתרפא כי אם בהפכו כן חלי הנפש החוטאת אינו מתרפא אלא בהפכו, כלומר שיהיה לו צער בתשובה כנגד מה שנהנה מן החטא כי יש בני אדם אשר עיניהם כהות מראות אור התשובה הוא שכתוב (איוב לט) וימנע מרשעים אורם. ויקרה להם כמו החולה שלא יבין ולא ירגיש בחליו ולא יחשוב אל הרפואה עד יכביד עליו חליו, זהו שאמר (משלי יו) בחסד ואמת יכופר עון כלומר עון הרשע והשקר שהן בהפך ממדת חסד ואמת והוא החולי המתרפא בהפכו, וראינו הכתוב המשיל החטא לצרעת ולכתם ולטומאה, וכתוב אחד כולל את שלשתם הוא שאמר דוד ע\"ה (תהלים נא) תחטאני באזב ואטהר וגו', לימד כי כשם שהצרעת הוא חולי דבק בגוף והכתם דבק בבגד כן העבירה דבקה בנפש, וע\"כ הזכיר אזוב שהוא כפרת המצורע, ואמר תכבסני שהוא כבוס הכתם ואמר ואטהר מכלל שהיה טמא כי הטומאה צריכה טהרה. וידוע כי כל תשובה תמצא סליחה וכפרה כשם שמועיל כל כבוס שאתה עושה לבגד אבל לענין שישוב הבגד לבן וטהור היטב זה צריך כבוס גדול, כן הנפש תועיל לה כל תשובה להמציא לה סליחה וכפרה, אבל לענין שתשוב טהורה ונקיה מן העונות כאלו לא היה זה צריך תשובה גדולה, וזהו שאמר דוד ע\"ה (שם) הרב כבסני מעוני שהמשיל התשובה הגדולה אל הכבוס הגדול:  ",
+                "<b>התשובה</b> צריכה ארבע תנאים. האחד שיעזוב החטא בין במעשים בין במחשבה, הוא שהנביא צווח (ישעיה נה) יעזוב רשע דרכו זהו המעשה, ואיש און מחשבותיו זהו המחשבה, לפי שיש כמה בני אדם שהם סוברים שאין תועלת והפסד במחשבת הלב כי אם בדבור ובפועל, ודבר ידוע כי עיקר שמחת הגוף וצערו תלוים בלבו, אם כן הרי שהמחשבה מתפעלת בגוף כפי הצער או כפי השמחה, והמופת על זה הכתוב שאמר (משלי טו) לב שמח ייטיב פנים, עיקר תענוג הגוף יגיע משמחת הלב כי הלב שרש והמחשבות משתרגות ממנו כענפים המשתרגים משרש האילן, וכשם שמתגלה בענפים כח השרש שהיה בו לחלוחית כן יתגלו בפנים מחשבות הלב אם לצער אם לשמחה, זהו שאמר לב שמח וגו' ובעצבת לב רוח נכאה, כי לא תמצא הנאה לגוף עם שבר הרוח וכענין שכתוב (שם יח) רוח נכאה מי ישאנה, ומעתה נוכל ללמוד מזה עונש הלב השמח בחטא כי המחשבה ההיא יוצאת לפועל באשר השמחה ההיא ניכרת בגוף, זהו לב שמח ייטיב פנים. והנה הצדיקים שמחים בתורה ובמצות ועיקר שמחתם בעבודת השי\"ת, וכן הכתוב אומר (תהלים קיט) שש אנכי על אמרתך, (שם לב) שמחו בה' וגילו צדיקים, והרשעים שמחים בחטא וברשע הוא שכתוב (משלי טו) אולת שמחה לחסר לב. הא למדת מזה שהמחשבה הרעה חטא גדול הוא וענשו רב כאלו חטא בפועל. וכמה מבני אדם שאין סבורין כן, ועוד אמרו רז\"ל (יומא פ\"ג דף כט) הרהורי עבירה קשין מעבירה, וביאור הדבר קשין על הנפש לפי שמחשבת העבירה קבועה בנפש לעולם, וכמו שאמרו קשורה בו, ופעולת העבירה אינה אלא לפי שעתה, והשני שיתנחם על מה שעשה מן העבירות לשעבר הוא שאמר הנביא (ירמיה לא) כי אחרי שובי נחמתי, והג' שתהיה הסכמתו בלבו שלעולם לא ישוב לדבר שחטא, זהו שאמר הכתוב (הושע יד) ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו, וכך יעשה ולעולם אינו חוזר לדבר זה, וזהו עיקר הוידוי, והרביעי וידוי דברים זהו חטאתי עויתי פשעתי לפניך, הוא שאמר הנביא (שם) קחו עמכם דברים ושובו אל ה' כלומר עיקר התשובה שתקחו עמכם דברים הללו והוא ענין הוידוי, וכבר ידעת שוידוי דברים זה מצות עשה הוא מן התורה שנא' (במדבר ה) איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו' והתודו וגו':  ",
+                "<b>יתחייב</b> בעל התשובה להיות לו הכונה בלב ושיהיה לבו נשבר ונדכה על שהמרה את פי ה', וכן אמר דוד ע\"ה (תהלים נא) בבא אליו נתן הנביא באותו מזמור שהוא מתודה על חטאיו אמר בסוף דבריו זבחי אלהים רוח נשברה וגו', ורז\"ל הביאו משל על זה מן הכלים הטמאים ואמרו נשברו נטהרו, וידוע שמזמור זה מיוחד על עיקרי התשובה וההכנעה מעיקרי התשובה הוא, ואמר ישעיה (ישעיה סו) ואל זה אביט אל עני ונכה רוח. וכן מצינו מפורש בתורה בענין התשובה (ויקרא כו) או אז יכנע לבבם הערל וגו', בא ללמד שעיקר התשובה ההכנעה, נאמר באחאב (מ\"א כא) הראית כי נכנע אחאב מפני וכתיב בו (שם) ויהלך אט, וזה הפך משאר המלכים שהיו הולכים בגאוה ובקול המולה, ודבר ידוע כי עם היסורין וההכנעה עונותיו של אדם מתכפרין וע\"ז אמר דוד (תהלים כה) ראה עניי ועמלי וגו', אמר עניי על ההכנעה ועמלי על היסורין, וכן מה שאומר תמיד (שם פו) כי עני ואביון אני. ביאורו נכנע ומתאוה לחסות בצל רחמיך, אע\"פ שהמפרשים פירשו בו לפי שגירש אותו בנו מן המלכות. וכן אמרו במדרש (שם כה) פנה אלי וחנני כי יחיד ועני אני וכי דוד יחיד היה והלא כתיב (ד\"ה א ב) אוצם הששי דוד השביעי. וכי עני היה והלא כתיב (שם כב) והנה בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף וכסף אלף אלפים ככר. אלא אמר דוד לפני הקב\"ה לפי שנתתני מלך על בניך ואני יחיד כנגדם וכלם צריכין לי ועיניהם תלויות בי ואני עיני תלויות בך לכך יחיד ועני אני:  ",
+                "<b>גם</b> יתחייב בעל התשובה שיבוש על עונו מלפני השי\"ת כעבד שפל שהמרה פי מלך גדול כמוהו יתברך, וזהו ק\"ו שאין עליו תשובה שהרי הוא בוש ונכלם שלא ירגישו ולא יבינו בעבירותיו, ואף כי יש לו להתבייש ממלכו של עולם היודע מחשבותיו והוא בוחן לבות וכליות, וע\"ז אמרו רז\"ל (ברכות דף כח) בשעת פטירתו של רבן יוחנן בן זכאי אמרו לו תלמידיו רבינו ברכנו אמר להן יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא ב\"ו אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן ותו לא, אמר להן ולואי תדעו שהרי אדם עובר עבירה בסתר ואומר אל יראני אדם ואינו אומר אל יראני המקום, וזה הענין מפורש בכתוב שאומר (ירמיה לא) בשתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי, וכתוב במקום אחר (שם נא) כסתה כלמה פנינו, כי בראות החוטא שהקב\"ה מעביר על עונו ואינו מענישו כפי חטאו יש לו להוסיף בושה בלבבו, הלא החוטא למלך ב\"ו ובוגד בו והוא מכפר לו יבוש ממנו, ואמר הנביא (יחזקאל טז) למען תזכרי ובשת וארז\"ל (ברכות דף יב:) העושה דבר עבירה ומתבייש מוחלין לו על כל עונותיו, וכן מצינו בשאול שאמר (שמואל א כח) ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלומות ולא הזכיר אורים ותומים שנתבייש להזכירם לפי שהרג נוב עיר הכהנים ובזכות שנתבייש מזה נמחלו לו כל עונותיו שכך אמר לו שמואל (שם) מחר אתה ובניך עמי, מאי עמי במחיצתי:  ",
+                "<b>התשובה</b> מכפרת העונות בכל עת ובכל זמן וכל שכן בעשרה ימים אלה שהן ימי הדין והמשפט הנוראים הנקראים בכל ישראל עשרת ימי תשובה, ומיוחדים לעולם לתפלה ולבקש שערי תשובה, ויש מקומות בישראל שמתענין אותן כלן, ואמרו רז\"ל שהקב\"ה נמצא בהם לכל יחיד ויחיד הוא שדרשו ז\"ל (ר\"ה דף יח) (ישעיה נה) דרשו ה' בהמצאו אלו עשרת ימי תשובה שבין ר\"ה ליוה\"כ, ועל זה קבעה תורה בראש חדש זה של תשרי שיהיה יום הדין לכל באי עולם וקבעה חתימת הדין בעשור לחדש, ועשרה ימים בינתים לתת זמן ושהות לחוטא לשוב מחטאו קודם שיחתמו את דינו. ולפי שנברא העולם בר\"ה במדת הדין חייבה החכמה להיות יום הדין בר\"ה להיות מעשה כל הבריות זכיותיהן ועבירותיהן שקולין בו, ועל זה אמר שלמה ע\"ה (משלי טז) פלס ומאזני משפט לה' וגו', יאמר כי כל המשקלות הם לשם ית' והוא שוקל בהם מעשי העולם והמצות והעבירות קלות וחמורות. כל אבני כיס ביאורו בכל אבני כיס כלומר שכשם שיש לו כל המשקלות הפלס והמאזנים שהם הכלים ששוקלין בהם גדולים וקטנים כן יש לו האבנים גדולים וקטנים במה שהוא שוקל, ובא המשל כאלו הוא יתעלה שוקל במשקל הככר והליטרא והאונקיא עד סוף כל משקל קטן. ומלת פלס הוא משקל גדול וכן אמר (ישעיה מ) ושקל בפלס הרים משקל ההרים בפלס הוא משל על המדה והשיעור שהתויך הקב\"ה ההרים ביישוב בין הרוח והיישוב, כי לולא ההרים המגינים על היישוב היה העולם חרב מפני תוקף הרוח והנה ההרים בלי ספק צורך גדול בבריאה ותועלת גדול ביישוב. וכונת הכתוב כי הרוח היוצא לעולם הוא במדה ושיעור, כי הוא מוציא הרוח מאוצרותיו כפי שיעור שצריך העולם שלא היה יכול להתקיים בלא רוח, וברא ההרים להגין על המותר שהיה מפסיד קיום העולם וזהו פירוש הכתוב הזה במשקל הפלס. וייחס אל ההרים שהם גדולים מן הגבעות משקל הפלס שהוא גדול מן המאזנים, וזהו שאמר הכתוב (תהלים קיד) ההרים תרקדו כאילים גבעות כבני צאן, כי האילים גדולים ובני הצאן קטנים, ועוד ראיה כי הפלס משקל גדול ורחב הוא שמצינו שיחס אותו הכתוב לדרכי התורה והחכמה כאמרו (משלי יד) פלס מעגל רגליך (שם ה) ארח חיים פן תפלס. ודע פירוש פלס בעל כף אחד ומאזנים בעל שתי כפות כי כן המלה הזאת מורה חשבון שנים כמלת צהרים מצרים, כי יש אחרת קדמונית, וירושלים של מעלה ושל מטה, וכ\"כ שמים כידוע לחכמי הקבלה, וכן נקראו האיברים שבגוף שהם שנים שנים כלשון הזה, וע\"כ מאזנים בעל שתי כפות כף זכות וכף חובה, והן הן שתי מדות שהקב\"ה מנהיג בהן את עולמו והן נקראות מדה\"ד ומדת רחמים, ושמו המדה הטובה מאד מרובה שהיא לשון רבים. ומדת הדין לשון יחיד, והטעם בזה לפי שההויה מרובה על ההפסד, וכן גזר בעל ההויות יתעלה בבריאת העולם במעשה בראשית שתהיה ההויה מרובה מן ההפסד בין בכלל המציאות כולו בין בכלל העולם השפל בין בפרטי בני אדם בכל א' ואחד מהן. בכלל המציאות הוא שהמציאות נחלק לג' חלקים עולם המלאכים ועולם הגלגלים ועולם השפל. ובודאי ההויה בכלל המציאות מרובה מן ההפסד, שהרי שני העולמות קיימים נצחיים אין הפסד שולט בהם והאחד הוה נפסד. ולפי הכונה הזאת היה מאמר רז\"ל שאמר המלאך שלישו של עולם, בכלל העולם השפל מצינו ג\"כ שההויה מרובה מן ההפסד, שאלמלא שיולדו הבריות בעולם יותר ממה שהם מתים יהיה העולם חרב, וזהו מדת הרחמים המתפשטת בכל העולם ועל כן תמצאנה בלשון רבים כי צריך העולם שתתרבה מדת רחמים על מדה\"ד, וכן מלת חיים לשון רבים לא תמצא ממנה לשון יחיד, וידוע כי ממדת רחמים מציאות החיים, וזהו שאנו אומרים בתפלה זוכר יצוריו ברחמים לחיים, בפרטי בני אדם הוא שתמצא האדם מורכב מג' דברים השכל והנפש והגוף השנים קיימים נצחיים והגוף הוה ונפסד, ואם כן הרי השגנו בגוף האדם עצמו מדה\"ד ומדת רחמים, מדת רחמים שהיא ההויה יתירה ועל כן בא הלשון מדת הדין בלשון יחיד ומדת רחמים בלשון רבים. ולפי שמדת רחמים היא צורך גדול לעולם אנו אומרים בר\"ה וביוה\"כ בתפלה ודברך אמת וקיים לעד לפי שמצינו במדרש אמרה מדת רחמים לפני הקב\"ה רבש\"ע מאחר שבראת העולם במדה\"ד שנא' בראשית ברא אלהים ואי אפשר שלא תנהיג עולמך במדה\"ד מפני מה בראתני, אמר לה חייך שאיני מנהיג עולמי זולתך, ואותו הדבור אנו מבקשין ממנו יתעלה לקיימו, וע\"ז אמר בכאן אחר שהזכיר פלס ומאזנים הזכיר משפט לה' שאותן שתי מאזנים שהן שתי כפות כף זכות וכף חובה הן כנגד מדה\"ד ומדת רחמים הנרמזות בשתי מלות אלו, משפט לה', משפט רמז למדה\"ד לה' רמז למדת רחמים. ורז\"ל הרחיבו בזה ביאור לומר שהקב\"ה דן את עולמו במשקל, ואמרו (ר\"ה דף טז) גבי ורב חסד מטה כלפי חסד היכי עביד רבי יוסי בר חנינא אמר כובש שנאמר (מיכה ז) ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו רבי אליעזר אומר נושא שנאמר (שם) נושא עון ופשע, ופי' רש\"י ז\"ל נושא עון מגביה כף מאזנים של העבירות והזכיות מכריעין, וזה ודאי דרך משל כי המשקל הזה הוא כלשון הכתוב (איוב כח) לעשות לרוח משקל שפירוש המשקל הזה שיעור ומדה כי ברא הקב\"ה ההרים והתויך אותם בתוך היישוב להיותם מגינים על היישוב מפני הרוח כדי שישתבר הרוח ולא יחריב העולם ונמצא כאלו הוא יתעלה מוציא הרוח במשקל כלומר במדה שוה הצריכה לעולם כמשקל הפלס שפירשנו למעלה, וכן גם כן משקל העבירות והזכיות הכונה שהוא יתעלה שוקל בשקול דעתו גודל העבירה וקוטנה וגודל המצוה וקוטנה, כי יש מצוה אחת כנגד כמה עבירות ויש עבירה אחת כנגד כמה מצות, ולפיכך אין הקב\"ה דן את העולם במנין שתאמר ראובן עשה ק' זכיות וק' עבירות ילכו אלו כנגד אלו, אבל דן הוא את העולם במשקל כגון שתאמר ראובן נתן פרוטה לעני הרי מצוה אחת גזל שתי פרוטות הרי ב' עבירות ונמצא רובו חייב אין ב\"ד של מעלה דנין זה במנין אלא במשקל וכמו שאמרנו פלס ומאזני משפט לה', וטעם הדבר שנושאין ונותנין בב\"ד של מעלה כשנתן פרוטה לעני היה אותו עני מוטל ברעב הוא ובניו ונשמתם קרובה לצאת ונמצא שהחיה כמה נפשות בפרוטה זו וכשגזל אותן שתי פרוטות הוא עצמו היה עני וגזל אותם כדי להשיב את נפשו לא לכונת גזלה, ועוד שגזלם לשני בני אדם עשירים מושפעים, ונמצא זכות נתינת הפרוטה האחת גדול מעון גזלת שתי הפרוטות, וזה במעשה המצות וכן הדין גם כן במעשה העבירות שני בני אדם אוכלים נבלה זה ענשו יותר מזה לפי שהאתד יאכלנה לתיאבון והשני יאכלנה להכעיס, ואע\"פ שהכל עבירה אחת העונש חלוק זה מזה, וכן שני בני אדם עוסקין בתורה זה בחור וזה זקן הזקן טרחו מרובה ולפיכך שכרו מרובה ואע\"פ שהכל מצוה אחת, סוף דבר הענינים גדולים והדרכים רבים ואין סוף ותכלית כי מחשבות השי\"ת עמוקות, ומשקל הפלס והמאזנים שהן לה' הכל בשקול יתברך והוא היודע היאך נערכין העונות עם הזכיות וע\"ז ארז\"ל (אבות פ\"ב) הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות. ויש להסתכל בפסוק זה של פלס איך הובא בתוך פסוקים שהם מדברים במדות המלכים, והם מסודרים זה אחר זה שבכל אחד ואחד מזכיר מלך או מלכים, והאמנם אע\"פ שמדברים במדות המלכים אין כונת שלמה במלכי ב\"ו בלבד אלא כונתו במלך העליון ית' שהמליך אותם והוא השוקל מעשה כל העולם כלו בפלס ומאזנים שלו והכל שוה אצלו כעבד כאדוניו ואין שלטון ביום המות, וזה סדרן של כתובים (משלי טז) קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו, פלס ומאזני משפט לה' וגו' תועבת מלכים עשות רשע וגו', כי בצדקה יכון כסא. רצון מלכים שפתי צדק וגו', חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה, באור פני מלך חיים. יאמר כי המלך הישר ראוי לו להיות חותך את הדין ולא יטעה לעולם לפי שמאחר שהוא מעמיד הארץ במשפט הכל יראים ממנו מלפעול שקר ויודעים שיחקור הדבר ויתאמת אצלו, וכמאמר האיש המגיד ליואב (שמואל ב יח) או עשיתי בנפשי שקר וכל דבר לא יכחד מן המלך כאלו היה קוסם וקסם על שפתיו, וראוי למלך כזה שיתעב הרשע ושיבחר הצדק, וכן ראוי למלך שיכבוש את כעסו כי חמתו מלאכי מות הוא, וראוי ג\"כ להמציא חנו ורצונו לעבדיו כי יש בזה תועלת גדולה לכל, ובכללו עוד אזהרה לעם שלא יכעיסו את המלך ושישתדלו בהפקת רצונו כי מלאכי מות חמתו ואור פניו חיים, וכל זה חוזר למעלתו של הקב\"ה כי אם מלכי ב\"ו הם מתעבים הרשע ובוחרים הצדק כ\"ש וכ\"ש הקב\"ה כי לא הכין הוא יתעלה את כסאם כי אם בצדקה, כל שכן שיצטרך האדם לחשוב בלבו כי השם יתעלה יתעב עשות רשע ויבחר מעשה הצדק, ושיצטרך לירא מחמתו ושלא יכעיסהו בעבירות כי אפי' חמת מלך ב\"ו הוא מלאכי מות, ושישתדל לרדוף אחר התורה והמצות שבהם ישיג רצונו כי הפלס והמאזנים בידו יתברך לשקול מעשיו הקלות והחמורות ויענישנו בחמתו על מעשה העבירות ויפיק לו רצונו על קיום המצות, ומה שהובא פסוק זה של פלס בתוכם, לפי שהכתוב אומר במשפט לא ימעל פיו זהו ברוב אבל בודאי מועיל הוא לפעמים כי אינו נביא, ובמיעוט הפעמים יתעלם הדבר מן המלך ויזכה את החייב על שלא נודע לו אמתת הדבר, והנה הוא יוצא זכאי מבית דינו ובורח מלפניו, ומתוך זה הודיענו הכתוב הזה כי פלס ומאזני משפט לה' כי אם יברח מפני מלך ב\"ו לא יוכל לברוח מפני השי\"ת, כן פירש הר' יונה ז\"ל הפסוקים הללו, והנה חתימתם באור פני מלך חיים הקדוש ב\"ה יזכנו לחיים ויכתבנו בספר חיים טובים:  "
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו</b> בגוים ה' מלך אף תכון תבל בל תמוט ידין עמים במישרים (תהילים צ״ו:י׳). אמרו רז\"ל כי העוה\"ז נברא בשתי מדות מדה\"ד ומדת רחמים, מדה\"ד שנא' בראשית ב׳:ד׳רא אלהים ואין אלהים אלא דין. מדת רחמים הוא שאמרו רז\"ל הקב\"ה ראה שאינו מתקיים במדה\"ד שיתף עמו מדת רחמים שנאמר (בראשית ב) ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, ומזה אמר דוד (תהילים קמ״ג:ב׳) ואל תבא במשפט את עבדך. וכיון שנברא העולם בשתי מדות היתה ראויה התורה שהיא קיום העולם להיות כלולה משתיהן תורה שבעל פה כנגד מדה\"ד ותורה שבכתב כנגד מדת רחמים. וזהו שכתוב (משלי ו׳:כ״ג) כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר, קרא לתורה שבע\"פ מצוה ומצוהו עליה לשמרה ואותם דברים שבעל פה הם משלימין דברי הכתב החתום והמלך מאמין לאותו השליח ומצוה לסמוך עליו אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, וקרא שם תורה שבכתב תורה זהו ותורה אור על שם שהתורה תורה את האדם דרך חיים במעשה המצות, והמשיל התורה לאור והמצוה לנר, התורה לאור לפי שאורו מצד עצמו אין אורו תלוי בדבר, והמצוה לנר לפי שמדליקין אותו מדבר אחר כי כשם שהנר נאצל מן האור כך תורה שבעל פה נאצלת מתורה שבכתב, ואין מצותיה של תורה שבכתב יכולין להתבאר זולתי על ידה שהרי כמה מצות יש שהן סתומות ואין לנו בהם שום ביאור מצד הכתוב זולתי ע\"י הקבלה, כגון מצות ציצית שהקבלה האמתית שהיא מאירת עינים מחייבת בתוכן המצוה ח' חוטין ה' קשרים ולא נזכרו בתורה ולא היינו משיגין מתוך הכתוב אמתת עשיית המצוה ועקרה, וכן מצות תפילין לא היינו יודעין מן הכתוב תוכן המצוה ומנין הפרשיות ומנין הבתים בשל ראש ד' בתים ובשל יד בית אחד ושי\"ן של ד' ראשין של תפלין ורצועות שחורות שהכל מן הקבלה והלכה למשה מסיני, וכן מצות שופר שנצטוינו לתקוע בו ביום הזה מן הכתוב האומר (במדבר כ״ט:א׳) ובחדש השביעי באחד לחדש וגו' יום תרועה יהיה לכם. והנה הפ' הזאת סתומה. והתקיעה הזו לא נתפרשה במה היא אם בשופר אם בחצוצרות או בשאר כלים גם לא נתפרש הטעם למה צוה בתקיעה, גם בכתוב לא נתפרש שהוא יום הדין, ואם תסתכל בשאר הפרשיות של שאר ימים טובים תמצא שמאריך בהן הכתוב והנה הוא מקצר בפרשה זו וסותם הענין, וברור הוא שהענין גדול אע\"פ שהמקרא קצר כי כן דרך הכתוב בדברים שהן יותר נעלמים בהן מקצר יותר וסותם הענין, כמו שבא במעשה בראשית קיצר בבריאת האור העליון וכללו במאמר (בראשית א׳:ג׳) יהי אור ויהי אור. גם בבריאת הרקיע ביום ב' והאריך בג' בבריאת הארץ בדשאים ובפירות ואמר (שם) תדשא הארץ וגו', והטעם בזה שלא ישתבשו הפתאים ותשאר הידיעה ליחידים, ולפי שהמצוה הזו לא נתפרשה בתורה באה הקבלה שהיא נר דלוק להאיר עיני הלב לפרש שהתרועה הזו היא בשופר, ולמדנו זה מיובל מג\"ש דשביעי שביעי כתיב הכא (ויקרא כ״ג:כ״ד) בחדש השביעי וכתיב התם גבי יובל (שם כה) והעברת שופר תרועה בחדש הזה, מה להלן בשופר אף כאן בשופר, והתרועה תקיעה לפניה ותקיעה לאחריה וזה בקבלה מן והעברת תעבירו, והנה חכמי התלמוד נסתפקו בשם התרועה מה היא והיא מחלוקת בין התנאים תנא דמתניתין סובר כי הוא ילולי זהו סי' תר\"ת, ותנא דברייתא סובר גנוחי זהו סי' תש\"ת, בא אחרי כן רבי אבהו שהיה אמורא וחשש כי אולי שם התרועה גנוחי וילולי ביחד ועל כן תקן תשר\"ת, וסבר כי בסימן תשר\"ת לבדו יצאנו ידי חובה לפי שהוא כולל דעת תנא דמתניתין ודעת תנא דברייתא, ומכח הקושיא שהקשו בגמרא ודילמא גנוחי ודילמא ילולי הוא הסכימו האחרונים לעשות כל הסימנין ביחד תר\"ת תש\"ת ותשר\"ת, ומה שהקדימו תשר\"ת והוא אחרון מתקנת ר' אבהו עשו זה בעיון ובכונה לפי שיש לנו לדחותו מפני תש\"ת שהוא הסי' הב' לו וראוי שידחה אמורא מפני תנא דברייתא, וסימן תש\"ת יש לנו לדחותו מפני תר\"ת הסי' הג' כי ראוי שתדחה הברייתא מפני המשנה, ולחלוק כבוד למשנה העמידו סי' אחרון תר\"ת כדי להעמיד כל הסי' עליו: \n",
+                "<b>וטעם</b> המצוה הזאת לעורר הלב כי הקול התעוררות דבר לאי זה ענין שיהיה, יש קול המביא לידי שמחה ויש קול מביא לידי עצבון, הקול המביא לידי שמחה הוא קול כלי שיר בכנור ונבל ושאר הכלים. כי הנביאים היו מנגנים בכנורות וכלי שיר לחדש בהם רוח השמחה ומתוך השמחה באין לידי רוח הקודש, שכן דרשו רז\"ל (ערבי פסחים קיז) אין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות אלא מתוך השמחה שנא' (מלכים ב ג׳:ט״ו) והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'. גם הלוים שהיו משרתי המקדש היו משוררים בכלי שיר כדי להמשיך הרצון על ידי הקרבנות ושתהיה העבודה בשמחה, ומן הטעם הזה היתה כונת יצחק אבינו במטעמים כדי שתשרה עליו רוח הקדש מתוך השמחה ולא שאל זה להנאת הגוף ולחוש הטעם. הקול המביא לידי עצבון ולידי חרדה הוא קול השופר, ולמדנו זה מן הכתוב (עמוס ג׳:ו׳) אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו, וידוע כי במתן תורה נאמר (שמות כ׳:ט״ו) וירא העם וינועו וכתיב (שם יט) ויחרד כל ההר מאד והיה שם קול שופר שנא' (שם) וקול שופר חזק מאד (שם) וכל העם רואים את הקולות והיה שם להכניס בלבם פחד ויראה ושייראו מאת הש\"י כענין שכתוב (שם) ובעבור תהיה יראתו על פניכם. וזהו טעם המצוה שצונו הקב\"ה בתקיעת שופר שנהיה תוקעין בתרועה שהיא יללה כדי לילל על עונותינו ושנתעורר מתוך אותו הקול ושנלבש חרדה מאימת הדין, כי התרועה רמז למדת הדין שנאמר (תהילים מ״ז:ו׳) עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר, והנה הפלשתים כאשר שמעו קול התרועה ידעו כי בא הארון ומיד אמרו (שמואל א ד׳:ו׳) בא אלהים אל המחנה, הוא שכתוב (שם) וישמעו פלשתים את קול התרועה ויאמרו מה קול התרועה וגו': \n",
+                "<b>ועוד</b> במצוה זו רמז למלכותו ית' שביום זה ברא העולם והיה מלך כי אין מלך בלא עם, ודרך מלכי הארץ לתקוע בשופר בתחלת מלכותם כענין שנאמר (מלכים א א׳:ל״ט) ויתקעו בשופר ויאמרו כל העם יחי המלך שלמה ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, ועל כן צונו יתברך שנתקע בשופר ביום זה בתחלת מלכותו ללמד כי מלך אלהים על גוים אלהים ישב על כסא קדשו, ועל זה הזכיר דוד בכאן אמרו בגוים ה' מלך וגו', ועוד כי מנהג המלך שיצוה להכריז והעובר על מצותו חייב מיתה ועל כן אנו תוקעין בשופר להכריז הרוצה לשוב ישוב ואם לא ישוב דמו בראשו ואין לך התראה גדולה מזו. ועוד יש בו רמז לחורבן ביהמ\"ק שהיה בקולות ושופרות כענין שנא' (ירמיהו ד׳:י״ט) קול שופר שמעה נפשי ואז נדאג ונבכה ונתפלל על בניינו, גם בזה רמז לגאולה כמו שהבטיח הנביא (ישעיהו כ״ז:י״ג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, גם בזה רמז לתחיית המתים שעתידין לחיות ע\"י תקיעת שופר כדכתיב (שם יח) כל יושבי תבל ושוכני ארץ וגו' כל יושבי תבל אלו החיים ושוכני ארץ אלו המתים כענין שנאמר (שם כו) הקיצו ורננו שוכני עפר, מלבד שיש בו עוד רמז לעקידת יצחק, ואע\"פ שאמרו רז\"ל כל השופרות כשרין ידוע כי של איל מצוה מן המובחר: \n",
+                "<b>ונצטוינו</b> במצוה זו ביום הזה שהוא יום הדין וזה רמוז במלת זכרון תרועה כי מלת זכרון נופל על הנשפטים כענין שכתוב (יחזקאל כ״א:כ״ט) יען הזכרכם בכף תתפשו וכתיב (במדבר ה׳:ט״ו) מזכרת עון וכתיב (תהילים פ״ט:ל״ג) ופקדתי בשבט פשעם, וארז\"ל פקדונות הרי הן כזכרונות. היום הזה יום הוא שכל טובות העולם ורעותיו בענין מזונות האדם וחיותו וקיום בניו נגזרים ביום הזה כל אחד ואחד בפרט. ומזה אנו אומרין ועל המדינות בו יאמר אי זו לחרב ואי זו לשלום אי זו לרעב ואי זו לשובע ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות, יום הוא שכל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון ובו מתבררים לפני ה' הנסתרות והנגלות, יום שכל העולם עומד בסכנה כאשה הרה שיש לה צירים וחבלים ואינה יודעת אם תנצל ואם תמות, ומזה אנו אומרין הרת עולם, יום הוא שאין אומרים בו הלל שכן דרשו רז\"ל (ערכין פ\"ב דף י') א\"ר אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב\"ה רבש\"ע מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכפורים, אמר להן אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו וישראל אומרין שירה. ביום הזה נברא העולם וזה רמוז בבראשית, ועל זה אנו אומרין זה היום תחלת מעשיך, והיה מחסדי השם ית' יתעלה שהודיענו בתורתו הקדושה משפט היום הזה לבעבור נהיה זריזין בו ולמען הכין עצמנו לתפלה ותשובה ולהיותנו חרדים מאימת הדין כשנתבקש מצד המלך ה', כי אם יביאו אדם לידי מלך בשר ודם אע\"פ שיודע בעצמו שהוא זכאי הלא יחרד חרדה גדולה וישתדל בכל מאמצי כח אחר מליצי זכות על אחת כמה וכמה היודע שיבואו דיניו לפני ממה\"מ הקב\"ה ויודע בעצמו שהוא חייב שיש לו להתפחד מזה, ולכך חייבה חכמתו ית' בעשרת הימים הללו הידועים בכל ישראל הנקראים עשרת ימי תשובה להיותם זמן לחוטא שישוב מחטאו, ומה שהיו עשרה לענין מוכרח לפי שחשבון זה הוא קיום העולם, שכן אמרו רבותינו בעשרה מאמרות נברא העולם, אחר שחטא אדם ועבדו ע\"ז בימי אנוש והיו בונין היכלות לכוכבים ומקריבין להם קרבנות נתחייב העולם כליה בא נח ונשתכלל בזכותו והוא היה עשירי לאדם, אחר כן חטאו דור הפלגה ונתחייב העולם כליה בא אברהם שהיה עשירי לנח ונשתכלל בזכותו, ואברהם עצמו נתנסה בעשר נסיונות ועמד בכולן, ומשם זכו זרעו לקבלת התורה שהיא עשרת הדברות שהן קיום העולם, שכן דרשו רז\"ל (תהילים ע״ה:ד׳) אנכי תכנתי עמודיה בזכות אנכי תכנתי עמודיה, אחרי כן נצטוה משה על המשכן שהיה עשר יריעות, וכן בשאר הכלים הארון והשלחן והמנורה יש בכל אחד רמז לחשבון עשירי, וכן במצות היום הזה שהוא ראש השנה קבעה אותו תורה שיהא יום הדין בראש החודש ושיהיה יום הכפורים בעשרה בחדש. ובאה הקבלה שהיא נר לרגלנו להודיענו על עשרת ימים הללו שהן קביעות זמן ליחיד החוטא לחזור בתשובה לפני השי\"ת, ועל כן תקנו לנו רז\"ל בתפלת היום הזה עשר מלכיות עשר זכרונות עשר שופרות, זהו כי נר מצוה ותורה אור, ואמר ודרך חיים תוכחות מוסר לרמוז על שתי מדות הללו מדת הדין ומדת רחמים שהתורה הנקראת מוסר כלולה מהן וקראן תוכחת לשון לנוכח על שם שהם זה כנגד זה. ושתי מדות אלו הן רמוזות במצוה זו של תקיעת שופר, התקיעה כנגד מדת רחמים, התרועה כנגד מדת הדין לבאר שהעולם שנברא בתשרי נברא בשתי מדות אלו, ובתקיעת השופר אנו מעוררין הלב למטה ומעוררין הכונה במדות למעלה, ולעולם התקיעה בראש ובסוף כדי שתתגבר מדת רחמים על מדת הדין, וזהו שאומרין בתפלה ויגולו רחמיך על מדותיך שיתגלגלו רחמיו ויהפך מדת הדין למדת רחמים, הוא שאמרו במדרש תהלים (שם מז) עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר אמר רבי יהודה בשם ריש לקיש כיון שעלה הקב\"ה בדין ויושב על הכסא כיון שתוקעין בשופר הוא עולה והופך מדת הדין למדת רחמים, וכשמריעין עלה בדין ומשהשופר תוקע עלה אלהים בדין בתרועה ה' בקול שופר ברחמים שנא' (שמות ל״ד:ו׳) ה' אל רחום וחנון: היום הזה קדוש ה' מכובד כי הוא מעולה ומקודש בעניינו, גם החדש הזה מקודש שהוא שביעי ומיוחד למצות הרבה הוא שקראוהו תקיף במצוה ממה שכתוב (מלכים א ח׳:ב׳) בירח האיתנים, וכשם שמספר שביעי יש לו מעלה ויתרון על שאר המספרים כך יש לחדש הזה מעלה במצות על שאר החדשים, שהרי נוהגות בו מצות רבות ראש השנה שופר יום הכפורים סוכה לולב ערבה, גם במהות החדש הזה ובמזלו יש לנו התעוררות גדול שהוא מאזנים והוא רומז פעולת היום הזה שכל מעשה הבריות נשקלין במאזנים לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. וכבר השגנו מתוך סדור שמות י\"ב מזלות מופת ועדות על ההשגחה ועל עונש ושכר, והוא שמזל טלה הראשון הוא מזל האור ומזל שור השני הוא מזל החשך, ודרשו רז\"ל דרכן של טלאים לבנים דרכן של שורים שחורים, ישראל נקראו טלה שנא' (ירמיה כ) שה פזורה ישראל והיו עתידים לקבל התורה הנקראת אור שנא' (משלי ו׳:כ״ג) כי נר מצוה ותורה אור, ועתידין שיזכו ליהנות לעולם הבא בטוב הצפון שנא' (תהילים ל״ו:י׳) כי עמך מקור חיים וגו', ואמרו במדרש אימתי ישתמשו באותו אור לכשיבא אותו ששמו שור שנא' (דברים ל״ג:י״ז) בכור שורו הדר לו ואותה שעה יהיה חשך לאומות עכו\"ם שנאמר (ישעיהו ס׳:ב׳) כי הנה החשך יכסה ארץ וגו' ועליך יזרח ה', וסמך להם תאומים לפי שהתאומים הוא אדם והיה אדם עתיד להתנהג באור ובחשך וזהו סדר שמות י\"ב מזלות, טש\"ת סא\"ב מע\"ק גד\"ד, והאדם הזה שהוא תאומים נברא חלש כסרטן הזה שהוא שרץ חלוש וכשהוא גדל יצר הרע מתגבר עליו כאריה לכך סמך לו אריה, והוא בטבעו חזק בתאות הגשמיות ונמשך אל החומר שהמשילו הכתוב לנקבה בהרבה מקומות, וידוע כי הבתולה מעודנת במיני התענוגים יותר משאר האנשים ולפיכך המשיל עדוני העולם הזה לעדוני בתולה ולכך סמך לו בתולה, ובא ולימד שאם ימשך אחר החומר הזה ויגבר עליו תאות העולם שהמשילה לבתולה הנה כל מעשיו נשקלים במאזנים לכך סמך לו מאזנים להודיע כי כל פעולותיו ישקלו במאזנים, ואם ימצא רובו חייב יורידוהו לגיהנם לכך סמך לו עקרב לשון נחשים ועקרבים שהם משלים גופניים לרמוז על יסורי גיהנם, ואחר שיקבל דינו בגיהנם יזרקוהו משם כקשת הזורק את החץ לכך סמך לו קשת, ועל זה ארז\"ל יורדין לגיהנם ומצפצפין ועולין, ובעלותו משם ירקד כגדי המשילו לבהמה טהורה ראויה לקרבן ולזה אמר גדי ולא צבי לכך סמך לו גדי, וסמך לגדי דלי כי השי\"ת יזרוק עליו מים טהורים וימחול על עונותיו ואז יירש העולם הבא שאין העין שולטת בו כדגים שבים שאין העין שולטת בהם לכך סמך לו דגים, וידוע כי החכמה נמשלת לים ופקח עיניך וראה כי בא הרמז הזה בשמות המזלות ללמדך כי אע\"פ שכח המזלות גדול מאד ושהם פועלים פעולותיהם מששת ימי בראשית והעולם השפל מתנהג בהם הנה יש עליהם כח עליון הוא כח השי\"ת כמאמר הכתוב (קהלת ה׳:ז׳) כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם והוא משפיע הכח ומבטל הכח כרצונו, ובא ולימד עוד כי הוא יתעלה מעניש את האדם וגומלו לפי המעשים הנשקלין במאזנים לא לפי המזלות, ועל כן נבחר החדש הזה שמזלו מאזנים שיהיה בו יום הדין שידין בו כל יצורי עולם כמו שאנו אומרים בתפלה היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים אם כבנים אם כעבדים וכו'. יאמר היום הרת עולם כאשה הרה היושבת בסכלה, היום יעמיד במשפט על שם שאדם הראשון נידון ביום שנברא ולקח לשון זה על שם שכתוב (משלי כ״ט:ד׳) מלך במשפט יעמיד ארץ, אם כבנים אם כעבדים יאמר לא ידענו אם תדיננו על ענין שאנו בניך שנא' (דברים י״ד:א׳) בנים אתם לה' אלהיכם או תדיננו על ענין שאנו עבדיך שנא' (ויקרא כ״ה:נ״ה) כי לי בני ישראל עבדים ואין דרך לרחם על העבד כבן, אם כבנים תדיננו רחמנו כרחם אב על בנים כלומר למוד אתה בכך כי כן אמר דוד ע\"ה (תהילים ק״ג:י״ג) כרחם אב על בנים וגו', ודרך האב המרחם על בנו שיוכיחנו פעם וירצהו פעם כאמרו (משלי ג׳:י״ב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה, הטיל הכתוב וכאב את בן בין יוכיח לירצה להודיע כי פעם יוכיחנו ופעם ירצנו, וכן דרך הבורא יתעלה הוא שכתוב (ישעיהו ס׳:י׳) כי בקצפי הכיתיך וברצוני רחמתיך. ואם לא זכינו שתדיננו כבנים אלא כעבדים כמה אדונים יש רחמנים שמרחמים על העבדים, ועל כן עינינו לך תלויות, כלשון הכתוב שאמר דוד (תהלים קכב) הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גברתה כן עינינו אל ה' אלהינו עד שיחננו: \n"
+            ]
+        ],
+        "Oath": [
+            [
+                "<b>אני</b> פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים (קהלת ח). הזהיר שלמה בכאן את האדם שיקיים וישמור כל מה שיצונו המלך לפי שאנו מצווין על יראתו של מלך וכענין שדרז\"ל (קידושין פ\"ק דף לב) (דברים יז) שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך, וכן אמר שלמה (משלי כב) ירא את ה' בני ומלך כיוון לומר שיירא מן המלך העליון תחלה ואחריו שיירא את המלך המולך בארץ והשוה את שניהם יחד במדת היראה, כי יאמר כשם שאתה ירא את השם הנמצא בכל מקום ופורש מן העון ליראתו ואע\"פ שאי אתה רואהו כן יש לך ליראה את המלך שאתה רואהו שתפרוש ממה שתתחייב מיתה ליראתו ואע\"פ שאי אתה עומד לפניו, כי א\"א לו למלך ב\"ו להמצא בכל המקומות וע\"כ תצטרך שתהיה אימת המלך וצורתו חקוקה בלבך בהעדרו מן המקום ולא תראנו כאלו ראית אותו בעיניך כשם שאתה ירא מן המלך העליון יתעלה שלא ראיתו מעולם בעיניך, (שם) ועם שונים אל תתערב יזהיר שלא ישנה הדבר שלא יירא ממלך ב\"ו תחלה כי יש עוברין על רצון השי\"ת ליראתו של מלך, והנה הם יראים ממלך ב\"ו תחלה ועושין יראתו עיקר ולא יתכן לעשות כן אבל הראוי שיהיה השי\"ת תחלת יראתו ועיקר מחשבתו ופעולותיו כולן, ולפי שהש\"י ממ\"ה ראשית כל ראשית ואין מלכות המלכי' רק ממנו ומלכותו לעד לעולם ומלכות ב\"ו כלה ואובד ואין ראוי להשוותן כלל לכך הפסיק בהן הכתוב במלת בני כי היה הכתוב ראוי לומר בני ירא את ה' ומלך כמנהגו בשאר הכתובים שיתחיל במלת בני אבל רצה להפסיק ביניהם לבאר אע\"פ שהשוה אותם הכתוב לענין היראה אין ענינם שוה ואין לשתף ביניהם שהרי יש הפרש גדול ויתרון ביניהם כיתרון האור מן החשך. וענין הכתוב כי יראת המלך הוא קיום הארץ וצורך גדול לבריות ודרשו ז\"ל (אבות פ\"ג) הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו, אבל העיקר הגדול והעצום והמעלה העליונה שיירא תחלה את המלך העליון שחיי המלכים כולם ומלכותם תלויה בידו וע\"ז אמר שלמה בכאן אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים כלומר אני אומר לך פי מלך שמור שתשמור פי המלך ושתעשה כל מה שיצוה ועל הדברים כלן שתשמור שבועת אלהים, ובא לומר שאם המלך יחפוץ להעבירו על מצותיו שלא ישמע לו אלא שיזכור תחלה יראת ה' והשבועה שנשבע לו בסיני לקבל עליו התורה והמצות, וכן אמרו במדרש אני פי מלך שמור מזומן אני לשמור פי מלכי האומות המושלים בנו במסים וגולגוליות. ועל דברת שבועת אלהים ואצל דברת שבועת אלהים לא אשמור פי המלכים שכן מצינו בחנניה מ שאל ועזריה שאמרו לנבוכדנצר (דניאל ג) לא חשחין אנחנא על דנא וגו'. ומתחיל הפסוק ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרין למלכא נבוכדנצר לא חשחין וגו', אם מלכא למה נבוכדנצר ואם נבוכדנצר למה מלכא אלא כך אמרו לו את מלכא עלנא במסים וגולגוליות אבל על דנא שאתה אומר לנו לעבוד ע\"ז נבוכדנצר אתה ולא מלך ואת וכלבא שוין, כלומר שאין אנו רשאין לבא כנגד השבועה שנשבענו בהר סיני, זהו ועל דברת שבועת אלהים: צריך אדם שיזהר מאד בהזכרת הש\"י וזה מכלל יראת הש\"י, שכן ארז\"ל בפ\"ק דתמורה (דף ג ב) אזהרה למוציא שם שמים לבטלה מדכתיב (דברים ו) את ה' אלהיך תירא. ועוד ממה שכתוב (שמות כ) לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא. ויש להתבונן בפסוק לא תשא שהוא דבור שלישי הוקבע אחר אזהרת ע\"ז כי כמו שראוי ליראה את השם הגדול והנורא שלא לתת כבודו לאחר כן ראוי לתת כבוד לשמו והנושא אותו לשוא מחלל כענין שכתוב (ויקרא יכו) ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך. ויזהיר הכתוב הזה שלא ישבע אדם בשם לריק כגון שנשבע על הידוע לשנותו או לקיימו והוא שנשבע על עמוד של זהב שהוא של שיש או שהוא של זהב, והזכיר לשון לא תשא ולא אמר לא תשבע לפי שהוא כולל עוד שלא ישא אדם על שפתיו השם לחנם כלשון (שמות כג) לא תשא שמע שוא (תהלים טז) ובל אשא את שמותם על שפתי כי הדבור יקרא כן בעבור שישא בו קול, וזה נקרא בלשון רז\"ל מוציא שם שמים לבטלה ודרז\"ל (נדרים פ\"ק דף י ב) מנין שלא יאמר אדם לה' עולה לה' חטאת. ת\"ל קרבן לה' והלא דברים ק\"ו ומה זה שלא נתכווין אלא להזכיר שם שמים על הקרבן אמרה תורה קרבן לה', לבטלה על אחת כמה וכמה. וטעם איסור השבועה כי הוא מכחיש האמת מעיקרו ואבדה האמונה ונכרתה מפיו, ובין שתהיה השבועה בנקיטת חפץ בין שתהיה בלא נקיטת חפץ הרי זה ככופר בתורה או במי שנתנה כיון שבטל דבר או עבר על שבועתו, וכ\"כ החכם רבי אברהם ן' עזרא ז\"ל העובר על השבועה כאלו מכחיש וכופר בהקב\"ה כי כונת הנשבע כאשר השם אמת כן יהיה דברי אמת ואם לא יקיים דברו הרי זה כמכחיש את הש\"י. ומנהג אנשי מצרים עד היום אם ישבע אדם בחיי המלך ולא יקיים דברו יומת ואלו נתן כופר משקלו זהב לא יחיה שהרי הוא מבזה את המלך בפרהסי' וא\"כ למלך ב\"ו שתחלתו ומלכותו הבל ואחריתו הבל על אכ\"ו אלף אלפי פעמים שחייב אדם להשמר בשבועתו בשם ית'. והנה ראינו בעבור שנשבעו בני ישראל ברבים על דבר פילגש בגבעה ושם היה פינחס הכהן הגדול, ומצאנו שנהרגו העוברים על השבועה והם אנשי יבש גלעד אנשים ונשים וטף וכן לא יעשה אפי' במחללי שבת, גם ראינו כי בקש שאול להרוג ליהונתן בנו והוא לא שמע השבועה שנא' (ש\"א יד) ויהונתן לא שמע בהשביע אביו את העם. וגדול מאד כח השבועה שהרי יהונתן לא עבר בזדון אלא בשוגג ואעפ\"כ חייבו אביו מיתה עד שהוצרכו העם לפדותו שנא' (שם) ויפדו העם את יונתן ולא מת. ופדאוהו בדין מפני שאמרו שוגג היה, ומכאן יש ללמוד שהעובר על השבועה חייב מיתת ב\"ד, בוא וראה שהרי השוה הכתוב עובר על השבועה לאיסור אשת איש כתיב הכא (שמות כ) כי לא ינקה ה' וכתיב התם (משלי ו) כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה. וראינו שהביא השם ית' רעב בארץ בעבור שאול וביתו שעברו על שבועת הנשיאים שנשבעו לגבעונים וכאשר נהרגו בית הדמים אז (ש\"ב כא) ויעתר אלהים לארץ ושלמה אמר לשמעי (מ\"א ב) הלוא השבעתיך בה'. והכלל לא מצאנו בעשרת הדברות שכר מפורש רק בכבוד אב ואם ולא עונש מפורש רק בע\"ז ובשבועת שוא, ורבים חושבים כי הנושא הש\"י לשוא לא עבר עבירה גדולה ואני אראה לו כי הוא קשה מכל לאוין הבאים אחריו, כי הרוצח והנואף שהם עבירות קשות לא יוכל לרצוח ולנאוף כל עת כי יפחד, ואשר הרגיל עצמו להשבע לשוא ישבע ביום אחד כמה שבועות בלא מספר, ומרוב רגילותם לפני הדבור יקדימו השבועה והוא להם לשון צחות ואלו לא היה בישראל רק עבירה זו תספיק להאריך הגלות ולהוסיף מכה על מכותינו, ואני אראה להם שגעונם כי הרוצח אם רצח אויבו ימלא תאותו בנקמתו וכן הנואף לשעתו והגונב להנאתו ועד שקר להתרצות או להנקם, אבל הנשבע לשקר מחלל את הש\"י בפרהסיא בלא הנאה שיש לו ע\"כ: \n",
+                "<b>ומצינו</b> ישעיה הנביא שהיה מוכיח לישראל בעבירה זו הוא שכתוב (ישעיהו מ״ח:א׳) שמעו זאת בית יעקב הנקראי' בשם ישראל וממי יהודה יצאו הנשבעי' בשם ה' ובאלהי ישראל יזכירו לא באמת ולא בצדקה, כי מעיר הקדש נקראו ועל אלהי ישראל נסמכו ה' צבאות שמו. כיוון ישעיה בשני פסוקים אלה לומר שאין לתמוה על שאר האומות אם הם נכשלים בעון זה כי שאר האומות לא קבלו התורה לא ראו אור ולא ידעו ולא יבינו וגו', אבל התימה הגדול על אותם שהם בית יעקב ונקראים בשם ישראל שהם קבלו את התורה ושמעו דבור לא תשא, ולכך הזכיר בית יעקב כלשון האמור במתן תורה (שמות י״ט:ג׳) כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל כי במתן תורה נתקיים להם שם ישראל הנגזר משררה כי ראו שררת הש\"י וכבודו עין בעין. ומזה נקראו ישרון, ואמר וממי יהודה יצאו כלומר מזרע יהודה, והזכיר יהודה לפי שתחלת נבואתו של ישעיה לשבט יהודה היתה הוא שכתוב (ישעיהו א׳:א׳) אשר חזה על יהודה וירושלים, והנה הנביא כמתמיה בלשונו על זאת איך אפשר לבית יעקב שקבלו התורה והם נקראים בשם ישראל ויצאו משבט יהודה שממנו האור והמלכות שיהיו נשבעים בשם ה' ובאלהי ישראל יזכירו ואינם חוששין בהזכירם השם תמיד והם מעיר הקדש נקראו והיה להם להיות קדושים כשם שנקראו ממלכת כהנים וגוי קדוש ועל אלהי ישראל נסמכו בפיהם לא בלבם. כענין שכתוב (ירמיהו י״ב:ב׳-ג׳) קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם. ואמר (ישעיהו מ״ח:ב׳) ה' צבאות שמו כי הוא אדון כל הצבאות כלן העליונים והשפלים ועל כן היה לכם ליראה מפניו: \n",
+                "<b>ואמרו</b> במדרש העובר על השבועה כעובר על החרם כי השבועה הוא החרם והחרם הוא השבועה. גדול כח החרם מנין מעכן שהרי עכן מעל בחרם ומתו עליו ל\"ו צדיקים שנא' (יהושע ז׳:ה׳) ויכו מהם אנשי העי וגו', אמר הקב\"ה ליהושע חטא ישראל מה עשה יהושע נסתכל בי\"ב אבני החשן וראה אבנו של יהודה מכהה אורה וידע ששבט יהודה מעל בחרם. הפיל גורלות למשפחות וממשפחות לגברים ונלכד עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה, וכן מצינו בשאול בן קיש שהחרים בלשון ארור שנא' (שמואל א י״ד:כ״ד) ארור האיש אשר יאכל לחם עד הערב. וכתיב (שם) ויהונתן לא שמע בהשביע אביו את העם, מה שהחרים שאול בלשון ארור קרא הכתוב שבועה, ואכל מעט דבש ותאורנה שתי עיניו, כיון שראה שאול את פלשתים מתגברין על ישראל מיד ידע שמעל ישראל בחרם נסתכל באבני החשן ראה אבנו של בנימין מכהה אורה וידע ששבט בנימין מעל בחרם, הפיל גורלות למשפחות וממשפחות לגברים ונלכד הוא ובנו שנאמר (שם) וילכד שאול ויהונתן לקח שאול חרבו להרוג ליהונתן שנא' (שם) כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף כי מות תמות עד שאמרו לו העם כי בשוגג היה והקריב קרבן על שגגתו ונתרצה לו שנא' (שם) ויפדו העם את יונתן ולא מת. וכן מצינו באחי יוסף שהחרימו ביניהם שלא יגלה אחד מהם הדבר ליעקב אמרו אין אנו אלא ט' ואין החרם מתקיים אלא בי' מה עשו שתפו להקב\"ה עמהם והחרימו, ראובן לא היה שם כשבא הגידו לו הדבר והחרם שהחרימו ושמע ראובן החרם ושתק ולא הגיד ליעקב מפני החרם ע\"כ במדרש פרקי רבי אליעזר. ובמדרש תנחומא בפסוק (ויקרא ד׳:ב׳) נפש כי תחטא ושמעה קול אלה בא וראה כשנבראו העליונים והתחתונים בחצי השם נבראו שנא' (ישעיהו כ״ו:ד׳) כי ביה ה' צור עולמים אל תקרי צור אלא צר ולמה לא נבראו בכל השם כלו כדי שלא להזכיר את השם שלם אוי להם לרשעים שמחרפין שמו של הקב\"ה ומזכירין אותו תמיד חנם, ראה מה כתיב בקרבנות (ויקרא א׳:ב׳) אדם כי יקריב מכם קרבן לה' אינו אומר לה' קרבן לה' עולה אלא קרבן לה'. ובני אדם מחרפין שמו חנם זהו שאמר שלמה (קהלת ח) אל תבהל על פיך וגו'. שנו רז\"ל לא יהא אדם מישראל פרוץ בנדרים ואין לו להתמיד בשבועות אפי' על האמת ומעשה בהר המלך שהיו שם ששים אלפים עירות וכלן חרבו על שבועת אמת, כיצד היה אדם אומר לחבירו בשבועה שאני הולך למקום פלוני ואוכל ואשתה והולכין ועושין ומקיימין שבועתן ומה הנשבע באמת כך הנשבע לשקר על אחת כמה וכמה. כשיבא הקב\"ה לדון עם ברואיו הרי הוא דן הנשבעים לשקר עם המכשפים והמנאפים הוא שנא' (מלאכי ג׳:ה׳) וקרבתי אליהם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים בשמי לשקר ובעושקי שכר שכיר אלמנה ויתום ומטי גר ולא יראוני אמר הקב\"ה פה שנתתי לכם להיות מהללים ומשבחים אותי בו אתם מחרפין ומגדפין ונשבעים בשמי לשקך שכל הבריות לקלוסי בראתים שנא' (משלי ט״ז:ד׳) כל פעל ה' למענהו לא די לכם שאי אתם מקלסין אותי אלא אתם מחרפין אותי זהו שכתוב (ישעיהו נ״ז:כ׳) והרשעים כים נגרש וגו' מה הים הזה הגלים שבתוכו מתגאין ועולין כיון שהגיע כל אחד מהן לחול הוא נשבר וחבירו רואה אותו שנשבר ונתגאה ועולה ואינו חוזר בו כך הרשעים רואין אלו את אלו מתגאין ואינם חוזרין לפיכך נמשלו כים ואין להם נוח בעולם כי השקט לא יוכל, אבל הצדיקים יש להם השקט שנא' (ירמיהו ל׳:י׳) ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד: \n",
+                "<b>בעון</b> השבועה העולם חרב והיישוב מתמוטט והפירות לוקין, שכן אמר ישעיה ע\"ה (ישעיהו כ״ד:ה׳-ו׳) על כן אלה אכלה ארץ וגו'. וכתיב בתריה אבל תירוש אומללה וגו' וכתיב (שם) שבת משוש תופים וגו'. והנה בכלל זהירות בשבועה להזהר בהקדשות וכל עניני נדרים ונדבות, כי כשאדם נהנה מן ההקדשות ומועל בהם הרי זה עון פלילי והוא סבת מכשולות רבים, על זה אמר שלמה ע\"ה (משלי כ׳:כ״ה) מוקש אדם ילע קדש. וענין נדרים מצות עשה שבתורה שנא' (דברים כ״ג:כ״ד) מוצא שפתיך תשמור וגו'. וכן אמר דוד ע\"ה (תהילים ס״ו:י״ד) אשר פצו שפתי ודבר פי. כי מי שמתנדב על חתונתו או על חליו או על מקרה שאירע לו ואינו משלם הלא זה מכשול ועון פלילי. והאומר אשנה פרק זה או מסכת זו הרי זה נדר גדול נדר לאלהי ישראל והוא הדין בכל דבר מצוה שהדבור בעלמא בדבר מצוה הוא כנדר גמור, כ\"ש כשהוא מתנדב דבר מצוה בתוך קהל שהוא צריך להשלים שאם לא כן הרי זה מתת שקר וכתיב (משלי כ״ה:י״ד) נשיאים ורוח וגשם אין וגו', ועוד שהוא גזל בידו ונמצא גוזל את ההקדש, ואם הוא מאמת דברים ומשלים נדבתו מביא גשמים לעולם שכן דרשו רז\"ל בפסוק (שמות ד) אהיה אשר אהיה אמר הקב\"ה כמו שאתה הוה עמי אני הוה עמך אם אתה פותח את ידך ונותן צדקה שנא' (דברים ט״ו:ח׳) פתוח תפתח את ידך אף אני אפתח את ידי שנא' (שם כח) יפתח ה' לך, הרי שהזכיר כאן בפירוש שבזכות הצדקות הגשמים מתרבין: \n",
+                "<b>כל</b> מי שהוא מזרעו של אברהם צריך שיתבונן כי העובר על השבועה היא אש שורפת כל ממונו של אדם, שכן אמרו במסכת שבועות (פ\"ו דף לט) דברים שאין אש ומים מכלין אותן שבועות שוא מכלה אותן שנא' (זכריה ה׳:ד׳) ולנה בתוך ביתו וגו' לכך הוקבע לא תשא דבור שלישי כנגד ג' שהוא מכלה שנא' (שם) וכלתו את עציו וגו', ובאגדה של עשרת הדברות בדבור ג' לא תשא ועובדא הוה בחד גברא דאפקיד גבי בר תמליון ק' דינרין אזל בעי להון גביה א\"ל מאי דאפקדת גבאי מסרית בידך א\"ל אשתבע לי, מה עבד בר תמליון נסב חד קנה חקקיה ויהב אינון דינרין בגויה שרי מיסתמיך עילויה כיון דעל לכנישתא א\"ל טר הדין קניא בידך עד דאנא משתבע לך, א\"ל מאי דאפקדת גבאי מסרית בידך ההוא גברא מן כובד קניא נסביה לארעא שרין דינרין מתבדרין ושרי מלקט א\"ל לקוט לקיטתך דמן דידך את מלקט. דברים שאין אש ומים מכלין אותן שבועת שוא מכלה אותן שנא' (זכריה ה׳:ד׳) וכלתו את עציו ואת אבניו, אמר הקב\"ה ד' עדים יש לי מבני אדם והן יודעין שאין אלוה בעולם אלא אני לבדי ואלו הן. משה ואליהו ויונה וקרח. משה עלה לשמים וירד. אליהו עלה ולא ירד. יונה ירד לתהום ועלה. קרח ירד ולא עלה. מלאכים ואראלים שלי שלשה פעמים ביום מקדישים בפיהם ומזכירים שמי הגדול בקדושה ובטהרה ומי שלא נשבע כלל ועיקר בעולם אשריו בעוה\"ז וטוב לו לעוה\"ב ע\"כ. ויש לך להשכיל מה שאמרו רז\"ל (שבועות פ\"ו דף לט) שכל העולם כלו נזדעזע בדבור לא תשא מה שלא אמר כן על שאר הדברות, ויש בזה סוד גדול לפי שהשבועה מלשון שבעה וו' קצוות. והז' קדש זהו כל העולם והמשכיל יבין. אבל לפי פשט המאמר לפי שכשמזכיר את השם כל המוני מעלה ומטה רועשים בהזכרתו שכלן נכללים בו והרי הוא כמי שמניע נוף האילן וכל הענפים שסביבותיו מתנועעין, וזהו (תהלים פ\"ט) אל נערץ בסוד קדושים רבה וגו': \n",
+                "<b>הנשבע</b> לגוי ועבר על השבועה הרי זה מחלל את השם ולמדנו זה מצדקיהו שנשבע לנבוכדנצר ועבר על שבועתו ונענש עליה, והוא שאמר יחזקאל (יחזקאל י״ז:ה׳) ויקח מזרע הארץ ויתנהו וגו'. יאמר כי נבוכדנאצר לקח מזרע הארץ והוא משל על צדקיהו שהיה מזרע המלוכה והשביעו באלהים ומלבד האלה והשבועה שעשה לו הניח אצלו מן השרים והגדולים אשר לו להיותם ערבים שלא ימרו בו ושיהיה נכנע אליו, וכיון שעבר על שבועתו אמר עליו (שם) היצלח הימלט וגו'. והנביא מפרש והולך כי נשבע הקב\"ה שימות צדקיהו בעירו של נבוכדנצר והוא בבל, והוא שאמר (שם) אם לא במקום המלך הממליך אותו אשר בזה את אלתו וגו'. ולשון אם לא שבועה הוא והזכיר אחריו עוד (שם) לכן חי אני אם לא אלתי אשר בזה וגו', כלומר שישיב לו גמולו בראשו, או אמר ונתתיו בראשו על עורון עיניו שנא' (מלכים ב כ״ה:ז׳) ואת עיני צדקיהו עור. ואמר עוד (יחזקאל י״ז:כ׳) ופרשתי עליו רשתי וגו', וענין רשתי הוא הסבה שאמרו במדרש מערה היתה מבית צדקיהו עד ערבות יריחו וברח לו צדקיה דרך המערה והקב\"ה זימן צבי וראו הכשדים ורדפו אחריו ואז ראו לצדקיהו ותפשוהו זהו (שם) ופרשתי עליו רשתי וכל העונש הזה לצדקיהו בעון השבועה שנשבע למלך בבל ועבר עליה. ומכאן יש ללמוד חומר השבועה במי שנשבע לגוי מן האומות ועבר על שבועתו כמה ענשו גדול עד שמים יגיע וזה מפני חילול השם, ועל זה אמר הכתוב (ויקרא י״ט:י״ב) ולא תשבעו בשמי לשקר וגו' אני ה' המעניש אותך בזה אם תשבע לשקר בשום צד ואפילו לגוי לפי שאתה מחלל את השם, וכן בכל שאר המצות שנכתב בהן אני ה' ענינו אני ה' הנותן שכר בקיומם או המעניש העובר עליהי, כענין שנא' (שם) איש אמו ואביו תיראו וגו' אני ה' שאתן לך שכר בזה, ומה שכתוב (שם) ואלהי מסכה לא תעשו לכם אני ה' זהו לענין העונש, וכן כל מקום שנא' בו אני ה' הוא לחומר המצות ולגודל השכר או לגודל העונש, לכך סיימה הפרשה אני ה' בשתי מצות אלו שהרי המלך שמצוה לעבדו ואמר לו בגזירה עשה כך וכך ואח\"כ מוסיף על אותה מצוה ואומר לו אני הוא המלך המצוה הנה הדבור הזה לחזק מצותו וכל הפושע בה מתחייב בנפשו והמקיימה יש לו שכר גדול וכן אמר במדרש תנחומא בפרשה בראשית בא ולמד מתן שכרו של מצות כשאמר פרעה ליוסף אני פרעה כמה גדלו ונתן לו שכר שנא' (בראשית מ״א:מ״ב) ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו. והקב\"ה שאמר על כל מצוה ומצוה אני ה' על אחת כמה וכמה ללמדך שאין קצבה למתן שכרם עד כאן. ענין המדרש הזה כי יש בכל מצוה ומצוה שנזכר בה אני ה' שכר עצום ועקב רב וק\"ו מב\"ו, ולכך הזהיר שלמה על האדם שישמור כל מצוה ומצוה שנא' בה אני ה' שהוא דבורו של מלך, וזה שאמר אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים: \n"
+            ]
+        ],
+        "Shabbat": [
+            [
+                "<b>אם</b> תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד וכבדתו מעשות דרכיך וגו', אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ וגו' (ישעיהו נ״ח:י״ד). ידוע כי השבת מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל קודם מתן תורה ונצטוו עליה במרה וכמו שאמרו רז\"ל (סנהדרין דף נ\"ו ב) שבת ודינים במרה אפקוד שנא' (שמות טז) שם שם לו חק וגו', ונקראת חק כמצות מילה שנקראת חק וזהו חק בשארו שם כי מצות השבת והמילה שניהם נקראים חק ואות והכל ענין אחד, והמצוה הזאת רמז וחדוש לענין העולם שנברא ונתחדש מאין ונעשו המעשים כלם בששה ימים וביום השביעי שבת, ויתכן לומר כי על זה אמר הכתוב (שם לא) ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם, כלומר לחדושו של עולם, ומפרש והולך כיצד כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וגו', ומפני שהוא מופת ועדות על החדוש נצטוינו שנזכור אותו בכל יום הוא שנאמר (שם כ) זכור את יום השבת וגו', וביאור הכתוב על דרך הפשט מה שאנו מזכירים ימי השבוע אחד בשבת ב' בשבת וכן כלן ואין אנו קורין את הימים בשם מיוחד לכל יום ויום כמו שעושין האומות ואנו עושין כך כדי שנזכור יום השבת עם כל יום ויום וזהו פירוש זכור את יום השבת לקדשו. צוה בזכרון הזה שיהיה תדיר בכל יום ויום כענין יציאת מצרים שכתוב בו בלשון הזה (שם יג) זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים, והמצוה היא שנזכור אותו בכל יום כי כן כתיב (דברים ט״ז:ג׳) למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. ודבר ידוע ומפורסם כי הדבור הזה של זכור את יום השבת לקדשו בכלל עשרת הדברות ביום שבת נאמר שהרי ביום שבת ניתנה תורה וכמו שדרשו ז\"ל כתיב הכא זכור את יום השבת וכתיב התם זכור את היום הזה מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום, וזה מפורש במסכת שבת (דף פו ב' פרק ר' עקיבא) שבשבת ניתנה תורה וראויה מצות שבת שתהיה שקולה כנגד כל התורה מאחר שנתיחד יום השבת לנתינתו. ומצות שבת נצטוינו בה במצות לא תעשה ועשה, מצות לא תעשה שנא' (שמות כ׳:י׳) לא תעשה כל מלאכה, מצות עשה שנא' (שם כג) וביום השביעי תשבות, כי אחר שאסר לנו כל מלאכה בלאו הוצרך להזכיר עשה שנשבות אף מן הדברים שאינם מלאכה, וכן עשה ישעיה שהזכיר כאן בענין השבת מצות לא תעשה ועשה, זהו שאמר אם תשיב משבת רגלך, זהו אזהרה בלא תעשה הזכיר שלא ללכת חוץ לתחום, ובא הלשון הזה לומר כי אף אם היית בדרך ואתה זוכר שהוא שבת שתשוב לדרכך וזהו לשון אם תשיב משבת רגלך כאלו אמר אם תשיב מלכת בשבת רגלך. עשות חפציך ענינו מעשות חפציך כי מ\"ם משבת עומדת במקום שנים, וביאור הכתוב אם תשיב רגלך מלכת בשבת וכל שכן שלא תעשה חפציך והיא המלאכה שחייב עליה מיתה כי אם הוא אוסר ההליכה חוץ לתחום שהוא בלאו כ\"ש המלאכה שהיא במיתה בעדים והתראה ובלא עדים בכרת. כי על זה אמר הכתוב (שם לא) מחלליה מות יומת, כי כל העושה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההיא. וביאור הכתוב מות יומת בעדים ובלא עדים ונכרתה, ואמר ביום קדשי ביום שאני קדשתיו והבדלתיו משאר הימים כי הקדושה הוא ההבדל, ומה שהזכיר רגלך בלא יו\"ד ורגליך קרינן כלומר אע\"פ שכתוב רגלך בלא יו\"ד יש אם למקרא ודרשו בו רז\"ל רגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום יכנס שנא' אם תשיב משבת רגלך רגלו קרינן. וקראת לשבת עונג ענינו שתענג את השבת במאכל ומשתה יותר משאר הימים ומעולה על כולם אז יזכור מעשה בראשית ויתן הודאה להקב\"ה שחדש העולם ובראו מאין כי בעשותו זה יקרא את השבת עונג ויתענג עונג הגוף והנפש. עונג הגוף במיני אכילה ושתיה ועונג הנפש בזכרון מעשיו של הקב\"ה ונפלאותיו ויהיה לשון וקראת מלשון (צפניה א׳:ז׳) הקדיש קרואיו, כלומר שיזמין את השבת כאדם המזמין את המלך לאכול עמו על שולחנו זהו קראת לשבת עונג. כאלו אמר תזמין את השבת ומלת עונג הוא השכר כלומר אם תעשה מצוה זו שתזמין את השבת תזכה לעונג והוא השכר האמתי לחיי העולם הבא כי הוא רמז אל הגן ואל הנהר והעדן מלשון הכתוב (בראשית ב׳:י׳) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. והנה זה עיקר החיים האמתיים הנצחיים אשר אין להם ערך ודמיון, והוסיף לומר לקדוש ה' מכובד כלומר שיהיה כבוד ה' מחופף עליך ואז תהיה אתה מכובד ממנו כלומר מעוטר ומוכתר מן הכבוד. וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפציך ודבר דבר. פירש הנביא בכאן בענין השבת שיבדילהו אדם משאר הימים בג' ענינים. ההבדל במלבושים והנהגתו וההבדל בחפצים וההבדל בדבור, ההבדל במלבוש ובהנהגה זהו שאמר וכבדתו מעשות דרכיך, וכן דרשו רז\"ל וכבדתו שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול שכן מצינו' ר' יוחנן הוה קרא למאני מכבדותי. דרכיך שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול והוא הדין הנהגתו באכילתו שיש לו לשנות עת האכילה משאר הימים או יקדים או יאחר, ההבדל בחפצים זה שאמר ממצוא חפצך (שבת פרק ט\"ו קיג) ודרשו רז\"ל חפציך אסורים חפצי שמים מותרים וכן אמרו חשבונות של מצוה מותר לחשבן בשבת, ועוד אמרו פוסקין צדקה לעניים בשבת משדכין על התינוקות ליארס ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות בשבת, כי בזה יש צד מצוה כי עם האומנות נותן לו חיים וימנע מלגנוב ומללסטם את הבריות, אבל שאר החפצים שאין בהם צד מצוה הם הנקראים חפציך והם חפצי חול ואסורין. ההבדל בדבור הוא שאמר ודבר דבר ודרשו רז\"ל ודבר דבר שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול, ולומר לך שידבר בשבת בנחת ויהיה ממעט בדברים ומלשון דבר דרשו רז\"ל דבור אסור הרהור מותר, ואע\"פ שהרהור מותר חסידים שבדורות נמנעים מלהרהר בחפצי רשות אלא בחפצי שמים הם מהרהרים ומדברים כי הוא העונג שלהם: \n",
+                "<b>מצינו</b> בבית ראשון שהיה בידם עבירות הרבה, ע\"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים גזל ולשון הרע ועון אשת איש. ע\"ז שכן מצינו ישעיה וירמיה שהיו שניהם בבית ראשון מזהירין אותן על ע\"ז, ישעיה אמר (ישעיה ל) וטמאתם את ציפוי אלילי כספך וגו' (שם) תזרם כמו דוה צא תאמר לו. ירמיה אמר (ירמיה ז) הבנים מלקטים עצים ואבות מבערים את האש וגו', ועוד אמר (שם טז) כזכור בניהם מזבחותם לומר כי זכירת מזבחותם להם חביב וערב עליהם כזכירת בניהם כמו שזוכר את בנו דרך חיבה יתירה. ויש שפירושו מלשון אזכרתה אבל הראשון יותר נכון, ושיעור הכתוב כזכור בניהם יזכרו מזבחותם ולכך קראם הנביא הררי, הוא שהזכיר אחריו הררי בשדה כי היו מצוין תמיד בשדות על ההרים לעבוד ע\"ז. שפיכות דמים ישעיה אמר (ישעיה א) ועתה מרצחים, ירמיה אמר (ירמיה ב) גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים. גזל ישעיה אמר (ישעיה ה) הוי מגיעי בית בבית שדה בשדה יקריבו וגו', ירמיה אמר (ירמיה ה) ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה. לשון הרע הוא שאמר (שם ט) חץ שחוט לשונם וגו'. עון אשת איש הוא שאמר ירמיה (שם ה) סוסים מיוזנים משכים היו וגו'. ואע\"פ שהיו בהם כל עבירות הללו לא תלה הכתוב חרבן ביהמ\"ק אלא על חלול שבת הוא שאמר ירמיה (ירמיה יז) כה אמר ה' השמרו בנפשותיכם ואל תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלים. ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וכל מלאכה לא תעשו וקדשתם את יום השבת כאשר צויתי את אבותיכם. ולא שמעו ולא הטו את אזנם ויקשו את ערפם לבלתי שמוע ולבלתי קחת מוסר, והיה אם שמוע תשמעו אלי נאם ה' לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת ולקדש את יום השבת לבלתי עשות בו כל מלאכה ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים יושבים על כסא דוד רוכבים ברכב ובסוסים המה ושריהם איש יהודה ויושבי ירושלים וישבה העיר הזאת לעולם, ובאו מערי יהודה ומסביבות ירושלים ומארץ בנימין ומן השפלה ומן ההר ומן הנגב מביאים עולה וזבח ומנחה ולבונה ומביאי תודה בית ה', ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא ובא בשערי ירושלים ביום השבת והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים ולא תכבה. מה שאמר ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת ביאור הענין חוץ לעיר שהרי ירושלים דלתיה היו נעולות בלילה ולא היו חייבין עליה בתוך העיר משום רשות הרבים, ומה שהזהיר אותם על ההבאה יותר מן ההוצאה לפי שירושלים היתה כרך גדול ובכרך המביאים רבים יותר מן המוציאים שהרי בני עיירות ובני כפרים מביאים לכרך התבואה והפירות וכל ממכר, וכן מצינו בספר עזרא שהוכיחם נחמיה על יום השבת הוא שאמר (נחמיה יג) ומביאים ירושלים ביום השבת לא הזהירם על תוך העיר כי לא היה צריך שהרי הדלתות נעולות בלילה ולא היו חייבין בהכנסה והוצאה מבתיהם בתוך העיר אבל הזהירם על חוץ לעיר. והנה נתבאר בפרשה זו כי תלה החרבן בשמירת יום השבת ושתק ירמיה הנביא משאר עבירות שבידם ולא הזכיר אלא ענין השבת והודיעם מפי השי\"ת שאם ישמרו השבת וישבה העיר הזאת לעולם ואם לא ישמרוה והצתי אש בשעריה, וכל זה ללמדך כי השבת שקולה כנגד כל המצות כלן והוא עדות לחדושו של עולם, ולהפלגת עילוי מצות השבת דרז\"ל (שבת פרק טז קיח:) כל המשמר שבת כהלכתה אע\"פ שעובד ע\"ז כדור אנוש מוחלין לו שנאמר (ישעיה נו) אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו אל תיקרי מחללו אלא מחול לו. וראויה מצות שבת שיתלה קיום ביהמ\"ק על שמירתה וחרבן המקדש על חלולה לפי שהמקדש אמצעות העולם וכן השבת אמצעי כי הוא שביעי והוא אמצעי ליום השבוע והוא רביעי, שהרי יום רביעי בשבת נקרא ערב שבת ואם כן דה\"ו מלפני השבת אב\"ג מאחריו הרי השבת אמצעי ושביעי ורביעי לכל השלשה, והוא כענין המאור הגדול גלגל החמה שהוא אמצעי על דרך שצ\"ם חנכ\"ל ורביעי לכל אחד ואחד, ומן הידוע כי השמש בגלגל רביעי הוא. וכיון שהשבת הוא אמצעי הנה זה עלויו ומעלתו על שאר הימים שכן כל אמצעי מקודש ומעולה מחבירו כענין עץ החיים שהיה בתוך הגן והנר האמצעי של מנורה שהיא כלפי השכינה, ולפי שהשבת נקודה אמצעית על כן יקראנו הכתוב קדש (שמות לא) ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם. ואמרו בספר יצירה היכל הקדש מכוון באמצע, ולא גלו ישראל מארץ הקדושה שהיא נקודה אמצעית של העולם עד שחללו את השבת, והיו ראוין לכך כי מדותיו של הקב\"ה מדה כנגד מדה הם חללו את השבת כי עשו מן הנקודה האמצעית אחת מן הקצוות, לכך גלו מן הארץ שהיא נקודה אמצעית וטבורו של עולם לשאר הקצוות. כענין שכתוב (דברים ל) אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' אם כן ראוי שיהיה קיום ביהמ\"ק תלוי בשמירת שבת. ועוד מפני שהשבת נקראת מנוחה דכתי' (שמות כ) וינח ביום השביעי וכן ארץ ישראל נקרא מנוחה דכתיב (דברים יב) אל המנוחה ואל הנחלה. ויבטיח הכתוב כי אם ישראל משמרים מנוחת השבת ישמור הקב\"ה את הארץ ואם לא ישמרו השבת הרי הוא גוזר ומחריב את הארץ. הא למדת שהגלות תלוי בעונש חלול שבת והגאולה תלויה בשמירת השבת. וכן מצינו בימי צדקיהו שחרב הבית בימיו שלא שמרו ישראל מצות שמטה שהיא שבת הארץ, ולכך אמר ירמיהו הנביא (ירמיה יז) ושמטתה ובך מנחלתך. יאמר ושמטת בעל כרחך תחת אשר לא רצית להשמיט בהיותך בארץ תשמיט על כרחך, ע' שנה של גלות בבל כנגד ע' שמטות שחסרת בארץ והשמטה הזאת תהיה בך, וזהו שאמר ושמטת ובך כלומר שתהיה נשמט אתה בעצמך מנחלתך אשר נתתי לך לפי שלא רצית להשמיט בשבתך בתוכה תהיה נשמט ממנה. ומלת ושמטת חוזרת למלת הררי שהזכיר הכתוב שלמעלה כי קרא לישראל הררי בשדה על שם שהיו עובדים ע\"ז בהרים ואעפ\"כ לא נשמט מנחלתו בעון ע\"ז אלא בעון שמטה שהוא שבת הארץ: \n",
+                "<b>בא</b> וראה כמה גדול כח השבת מצינו שהבטיח הקב\"ה לעתיד שכר גדול למחזיקים במצות שבת ואין צריך לומר שיזכו להקריב קרבנות בביהמ\"ק ולהתפלל שם ושיקבל תפלתם והוא שאמר ישעיה על הסריס והנכר (ישעיהו נ״ו:ו׳-ז׳) והביאותים אל הר קדשי וגו'. והטעם שהזכיר בן הנכר והסריס לפי שהשבת נתנה לדורות שנאמר (שמות ל״א:ט״ז) לעשות את השבת לדורותם ברית עולם. ולכך אמר (ישעיהו נ״ו:ג׳) ואל יאמר בו הנכר הבדל יבדילני ה' מעל עמו שהוא מיוחד לו ולא יתן לי שכר בכללם משמירת השבת לפי שאין לי דורות לפני ולא עמדו על הר סיני, ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש ואין לי דורות לאחרי והשבת היא מצוה שניתנה לדורות והיא כח הדורות, כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי כלומר משעה שהם משמרים את השבת הם בוחרים באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי כי כן השבת נקראת ברית. ודרז\"ל שקילה שבת כנגד כל מצות שבתורה, וביאור הענין אל יחשבו עצמן בכך פטורין ממצות שבת לא הסריסים ולא בני הנכר לפי שאני עתיד ליתן שכר לסריסים ויד ושם שיהיה להם טוב מבנים ומבנות ואפי' לבני הנכר אתן שכר בשביל זאת שאקבל תפלתם וקרבנותם זהו שאמר והביאותים אל הר קדשי, וי\"מ הסריסים אותן שמבטלים עצמם ומחשבתם מכל מלאכה בשבת כשם שהסריס מבוטל מכח התולדה: \n",
+                "<b>ראוי</b> לו לאדם להיות זהיר במצות שבת שיתענג בו ושיהיה לו יום מנוחה שהרי הוא מקודש ומעולה כל כך עד שאפי' רשעי גיהנם יש להם בו מנוחה. וכן אמרו במדרש מעשה בטורנסרופוס הרשע שפגע בר' עקיבא בשבת אמר לו מה היום מיומים אמר לו ר' עקיבא ומה גבר בגוברין אמר ליה דמארי צבי א\"ל ר' עקיבא שבת נמי דמארי צבי, כמו שרצה לכבדך כך צוה אותנו מלך מ\"ה הקב\"ה שנכבד את השבת, אמר לו א\"כ אלהיכם למה הוא עושה מלאכה בשבת. אמר לו ומה מלאכה הוא עושה אמר לו כדרך שהוא עושה בחול הוא עושה בשבת משיב הרוח ומוריד הגשם מעלה עננים מזריח חמה ולבנה, אמר לו ר\"ע יודע אני שאתה בקי בתורתם של עברים שנים שדרים בחצר אחת זה נותן לזה עירוב וזה נותן לזה עירוב שמא מותרים הן לטלטל, אבל יחיד הדר בחצר אחת גדולה כאנטוכיא הוא מטלטל בחצרו לפי שאין רשות אחר עמו והקב\"ה השמים כסאו והארץ הדום רגליו מלא כל הארץ כבודו אין לאחר רשות עמו לטלטל בעולמו, ולא עוד אלא אוכלי המן מעידין עליו שכל ימי השבוע היה יורד ובשבת לא היה יורד, ולא עוד אלא נהר סבטיון יוכיח שכל ששת ימים הוא רץ ובשבת אינו רץ, אמר לו הנח מן שלא היה בימינו ומנהר סבטיון איני מאמינך, אמר לו לך אצל אוב וידעוני שכל ימות השבוע עולה ובשבת אינו עולה. ועוד לך ובדוק בקבר אביך ותראה כל ששה ימים עשן עולה מקברו ובשבת אינו עולה והמתים יודעים שהוא שבת והחיים לא ישמרוה. הלך ובדק בקבר אביו וראה כי בשבת לא היה עשן עולה, אמר לו שמא נגמר דינו אמר לו למחר תראה. למחר באחד בשבת ראה העשן עולה חזר ועשה כשפים להעלהו מקברו, אמר לו בחייך לא שמרת את השבת במיתתך אתה משמר מן אימת איתעבידת יהודאי, אמר לו בני כל מי שאינו משמר את השבת אצליכם כתקנה בא לכאן ומשמרה בעל כרחו, א\"ל ומה מלאכה אצליכם בימות החול א\"ל כל ימות השבוע אנו נדונין ובשבת אנו נחין ובערב שבת בת קול מכרזת ואומרת הנח לרשעים וינוחו ומלאך ששמו דומה ממונה עלינו ודן אותנו כל הימים ובמוצאי השבת כשהסדרים נשלמין צועק אותו מלאך ואומר חזרו רשעים לגיהנם שכבר השלימו ישראל סדריהן ע\"כ במדרש. וזהו שנהגו כל ישראל שאין ממהרין בויהי נועם וסדר קדושה אלא מחשיכים הרבה ואומרים אותו בנחת, ומן הטעם הזה אסרו לשתות מים בערב שבת בין השמשות שהרי זה גוזל את המתים. וכוונו בזה לקבוע בנפש אמונה זו שיש לרשעי גיהנם מנוחה בשבת. וכשהם יוצאים בע\"ש הם שותין ורוחצין ומצטננין במים, עד שהשותה מים באותה שעה הוצרכו לומר שהוא גוזל אותם מהם ועשו את השותה גזלן ומחוסר אמונה: \n",
+                "<b>עוד</b> יש במצות השבת סוד נסתר כי מלבד שנגלהו הוא מופת ועדות על חדוש העולם והיותו יום מיוחד למנוחה מיגיעת מלאכת הששה כדי שימצא האדם מרגוע שיהיו שביעיות שני חייו במנוחה והשקט, עוד יש בנסתרות ענין פנימי ונעלם והוא שאמרו במס' יום טוב (פ\"ב דף טז) א\"ר שמעון בן יוחאי כל המצות שנתן הקב\"ה לישראל נתן להם בפרהסיא חוץ מן השבת שניתנה להם בצינעה שנא' (שמות ל״א:י״ז) ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם, ואיך ניתנה מצות השבת בצינעה והלא בפרהסיא ניתנה שהרי היא מכלל עשרת הדברות ששמעו אותן כל האומות, וכן הכתוב אומר (ישעיהו מ״ח:ט״ז) לא מראש בסתר דברתי, וכן אמר דוד (תהילים קל״ח:ד׳) יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך. אמנם כוונת החכמים היתה על הפנימי שבה כי הוא הניתן בצינעא וזהו לשון ביני וביניכם. ובאלה שמות רבה (שמות ט״ז:כ״ט) ראו כי ה' נתן לכם את השבת, לכם ולא לאומות העולם מכאן אמרו אם יבואו בני נח וישמרו את השבת שאין מקבלין שכר. וכן הוא אומר (שמות ל״א:י״ז) ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם. משל למלך יושב ומטרונא יושבת כנגדו העובר ביניהם חייב. ולפי דעתי על זה אמר הכתוב (שם) ושמרו בני ישראל את השבת והיה ראוי לומר ושמרו בני ישראל את יום השבת, אלא שכיון הכתוב להשלימה לשבת שלמעלה שהזכיר בה לעשות השבת כלומר שבת שלמעלה כנגד שלמטה, ומזה אמרו במדרש לעשות את השבת כל המשמר את השבת למטה כאלו עשאה למעלה שנא' לעשות את השבת. וביאור זה כי המקיים את השבת למטה זה עדות שהוא מודה ומאמין בשרשה ועיקרה למעלה והמבטל אותה למטה כאלו מבטל שלמעלה. והענין הזה מפורש בתורה הוא שאמר הקב\"ה למשה (שם) דבר אל בני ישראל אך את שבתותי תשמורו, ואמר ושמרתם את השבת ולא אמר את יום השבת לפי שהוא מדבר בשבת העליונה, וענינים נסתרים כאלה שנכללין במצות השבת נצטוה משה מפי עליון לגלותם ליחידי ישראל, וזהו שהתחיל ואמר דבר אל בני ישראל שיודיע להם ענין השבת בנגלה ובנסתר. וראינו כי משה לא הזהיר לישראל במצות השבת כאשר צוה ולא הזכיר מרומזי השבת העליונה כלל אלא אמר בפרשת ויקהל (שמות ל״ה:ב׳) וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון. ונראה לי הטעם בזה כי משה ידבר בהמון לכל עדת בני ישראל האנשים והנשים ועל כן העלים הנסתר ולא רצה לדבר כי אם בפשט המצוה בנגלה שבה בלבד ובדרך קצרה, ומכאן ראיה ברורה שאין לגלות ולבאר ענינים נסתרים בהמון. (ישעיהו נ״ח:י״ד) אז תתענג על ה' אם תקרא השבת עונג אז תתענג על ה' וזה מדה כנגד מדה. העונג על ה' הוא עונג הנפש כלומר יתן לך עונג הגוף בשפע טובה עד שתודה בו ובטובותיו ותתענג נפשך בזכרו. אבל הגאון רבינו סעדיה ז\"ל פירש על עונג הגוף כלומר תענוג גופך יהיה על השי\"ת ולא ככסילים שנא' בהם (משלי י״ט:י׳) לא נאוה לכסיל תענוג אלא שיקח מן התענוג במדה ובמשקל, כי כך דרך המשכיל שלא ירבה בתענוגים אבל יקח מהם די ספוקו בענין בינוני כי בו ייטב שכלו ויתחזקו שלשה כחותיו והן כח הבחינה וכח המחשבה וכח הזכרון. והרכבתיך על במתי ארץ יבטיחנו בהבטחת הארץ ולפי שהיא גבוהה מכל הארצות יקראנה במתי ארץ כענין שנאמר (דברים ל״ב:י״ג) ירכיבהו על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כפל הענין לחזוק והכל ענין אחד. ודרשו ז\"ל (שבת פט\"ז דף קיח) כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים שנא' (ישעיהו נ״ח:י״ד) והאכלתיך נחלת יעקב אביך. לא כאברהם שנא' בו (בראשית י״ג:י״ז) קום התהלך בארץ. ולא כיצחק שנא' בו (שם כו) כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל, אלא כיעקב שנאמר בו (שם כח) ופרצת ימה וקדמה וגו' וכן כתוב (תהילים ק״ה:י׳) ויעמידה ליעקב לחק וגו' לאמר לך אתן וגו', כי אע\"פ שהארץ ניתנה לאבות אינה מיוחדת בנחלה אלא לבני יעקב: כיון שהוכחנו כח גודל מצות השבת שהנסתר והנגלה שבה יורו על נפלאות תמים דעים ראוי לנו להעיר עיני הלב להצטער ולדאוג על שערוריה שנעשתה בארץ, שיש בישראל מחללי שבת ושופטים ושוטרים שבכל שער ושער העלם יעלימו עיניהם מעם הארץ בחללם את יום השבת, והנה הם חושכים שבט מוסר לרדות הסרבנין ודי לנו חרפה גם בזיון וקצף בהיות בישראל מחללי שבתות בפרהסיא. והנה משה רבינו אזר חלציו במצוה זו וחייב סקילה והוא חטא המקושש, ועוד בראותנו האומות שהם שומרים ימי חגיהם וישראל אינם משמרים השבתות והמועדים הנקראים מועדי ה' הנה יש בזה עון חלול השם נוסף גם הוא על עון חלול שבת, ולכך ראוי לב\"ד להניף יד ומקל מוסרם לא ישיבו ריקם לשלם למחלל שבתות כפעלם אל חיקם. והשי\"ת ברחמיו ינקנו מעון ויכין לבבנו ליראתו ויתן לנו שכר עם שומרי שבת כהלכתה ועובדי עבודתו לפי שהשבת היא דוגמא לעולם הבא. וכן במדרש לא ניתנה שבת אלא לדוגמא של העולם הבא שנאמר (יואל ב׳:כ״ו) ואכלתם אכול ושבוע וגו' ולא יבושו עמי לעולם: \n"
+            ]
+        ],
+        "Peace": [
+            [
+                "<b>דרכיה</b> דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום (משלי ג׳:י״ז). פסוק זה בא ללמד כי יסוד התורה כלה ועיקרה שלום, וכן מצינו עיקר בריאתו של עולם הוא השלום (חולין פ\"ג דף ס) ומזה דרשו רז\"ל כל מעשה בראשית לדעתן נבראו לצביונם נבראו שנאמר (בראשית ב) וכל צבאם. ודבר ידוע כי שמים נבראו תחלה נקראו שמים לפי שהם אש ומים והנה הם שני הפכים לא יתכן זווגם והתחברותם כי אם ע\"י השלום הוא שכתוב (איוב כ״ה:ב׳) עושה שלום במרומיו, ומלת במרומיו כוללת ב' דברים, הא' במרומיו ממש כלומר בעצם השמים שהם שוים עצומים בענין שלא יהיה להם קיום אלא ע\"י שעושה בהם שלום. והשני במרומיו במלאכיו שבמרומיו שהוא עושה שלום ביניהם, וזהו שדרשו ז\"ל המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו. המשל זה מיכאל. ופחד זה גבריאל. מיכאל ממים וגבריאל מאש והקב\"ה עושה שלום ביניהם. וענין הכתוב כפשוטו הוא שהיה איוב מתלונן על צערו שהיה לו שלא כדין לפי דעתו והיה סבור שבא לו דרך מקרה כפי מערכת הכוכבים לא בהשגחת משגיח, ולכך השיבו בלדד ואמר המשל ופחד עמו וגו'. כלומר הממשלה והפחד עם הש\"י כי מצד ממשלתו הגדולה הכל מתפחדים ממנו והוא עושה שלום במרומיו, והרעות הבאות על בני האדם הם בעצמם הגורמים כי אין למעלה רק שלום הן במרומיו כלומר בעצם השמים הן במלאכים שבהם שבכלם הוא עושה שלום. ולכך הזכיר אחריו (שם) היש מספר לגדודיו כלומר שעושה ביניהם שלום וכן אמרו אין דבר רע יורד מלמעלה, ובמדרש שיר השירים רבה שיר השירים אשר לשלמה צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה במלך שהשלום שלו. במלך שלמה במלך שהשלים מעשיו לבריות כיצד השלים האש לאברהם אבינו השלים החרב ליצחק השלים המלאך ליעקב. דבר אחר במלך שלמה שעשה שלום בין בריותיו. תני רבי שמעון בן יוחאי הרקיע של שלג והחיות של אש. הרקיע של שלג שנא' (יחזקאל א׳:כ״ב) ודמות על ראשי החי' רקיע וגו'. מיכאל של שלג וגבריאל של אש ולא זה מכבה לזה ולא זה מזיק לזה. והחיות של אש, שנאמר (שם) מראיהן כגחלי אש וכתיב (שם) והחיות רצוא ושוב. ולא מכבה זה לזה ולא זה מזיק לזה. אמר רבי אבין לא סוף דבר בין מלאך למלאך אלא אפי' בין מלאך אחד שחציו שלג וחציו אש הקב\"ה עושה שלום ביניהם, א\"ר יוחנן כתיב עושה שלום במרומיו הרקיע של מים והככבים של אש ואין מזיקין זה לזה. מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה. ועוד שם בא וראה כמה גדול כח השלום ישראל עובדי ע\"ז והם נעשין חבורה אחת אין מדת הדין פוגעת בהם שנא' (הושע ד׳:י״ז) חבור עצבים אפרים הנח לו, גדול הוא השלום שאין חותם ברכת כהנים אלא בשלום שנא' (במדבר ו׳:כ״ו) וישם לך שלום, גדול הוא השלום שהרי נכתבו בתורה דברים שלא היו מפני השלום הוא שכתוב (בראשית נ׳:ט״ז-י״ז) אביך צוה לפני מותו כה תאמרו ליוסף וגו' ומעולם לא צוה יעקב דבר זה אלא מעצמן אמרו. ראה כמה גדול כח השלום שהרי אפי' המלאך שינה דבורו מפני השלום שנא' (שם יח) למה זה צחקה שרה וגו' ואני זקנתי והיא אמרה ואדוני זקן והמלאך שינה ואמר ואני זקנתי. וכל כך למה מפני השלום. מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה למה מפני דרכי שלום שנא\" המשל ופחד עמו וגו'. ואמר רבי לוי המזלות הללו שהם מהלכין ברקיע אין אחד מהן רואה מה שלפניו אלא מה שלאחריו כאדם שעולה בסולם לאחריו שיהא כל מזל ומזל אומר אני ראשון הוי אומר עושה שלום במרומיו ע\"כ. הקב\"ה נקרא שלום שנא' (שופטים ו׳:כ״ד) ויקרא לו ה' שלום. וכתיב שיר השירים אשר לשלמה. בחר בישראל יותר משבעים אומות וקראם שולמית, הוא שדרשו ז\"ל (שיר השירים) שובי שובי השולמית אומה ששלום העולמים דר בתוכה ונתן להם את תורתו שכלה שלום שנאמר (משלי ג׳:י״ז) דרכיה דרכי נועם וגו'. כל מצותיה של תורה הן שלום לגוף ולנפש. שלום לגוף הוא שכתוב (שמות ט״ו:כ״ו) ויאמר אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך וגו' כי אני ה' רופאך. שלום לנפש מצד קיום המצות תשוב הנפש שלמה וטהורה לשרשה, שנאמר (תהילים י״ט:ח׳) תורת ה' תמימה משיבת נפש ותהיה מדת השלום שואפת אותה, ומזה דרשו רז\"ל כשהצדיקים יוצאין מן העולם מלאכי השרת יוצאין לקראתם ואומרי' יבוא שלום. וכשהרשעים נפטרין מן העולם מלאכי זעם יוצאין לקראתן ואומרין (ישעיהו מ״ח:כ״ב) אין שלום אמר ה' לרשעים:  ",
+                "<b>גדולה</b> מדת השלום שכל המצות כולן נחתמות בשלום והשלום חתימת הכל, ועל כן תקנו לנו רבותינו חתימת התפלה בשלום המברך את עמו ישראל בשלום. וכן אמרו במסכת מגילה (פ\"ב דף יח) ברכה להקב\"ה שלום הוא שנא' (תהילים כ״ט:י״א) ה' עוז לעמו יתן וגו'. וכן מצינו הקרבנות כלן חותמים בשלום שנא' (ויקרא ז׳:ל״ז) זאת התורה לעולה ולמנחה בשלום שנא' (ויקרא ז׳:ל״ז) זאת התורה לעולה ולמנחה וגו' ולזבח השלמים. הרי כל הקרבנות חתומים בשלמים ואמרו רז\"ל למה נקרא שמן שלמים שמטילים שלום בעולם. וכן שלמה חתם ספר שיר השירים בשלום שנאמר (שיר השירים ח׳:י׳) אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום. הא למדת שהשלום קיום העולם:  ",
+                "<b>ובויקרא</b> רבה חזקיה אמר תרתי בר קפרא אמר אמר תלת. חזקיה אמר תרתי גדול הוא השלום שבכל המצות כתיב כי תראה כי תפגע כי יקרא אם באת מצוה לידך אתה זקוק לעשותה ברם הכא (תהילים ל״ד:ט״ו) בקש שלום ורדפהו בקשהו במקומך ורדפהו במקום אחר. גדול הוא השלום שבכל המסעות כתיב ויסעו ויחנו נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת כיון שבאו כלם להר סיני נעשו שם חנייה אחת הה\"ד (שמות י״ט:ב׳) ויחן שם ישראל נגד ההר אמר הקב\"ה הרי שעה שאני נותן להם תורה. בר קפרא אמר ג'. אמר גדול הוא השלום שדברו הכתובים דברי בדאי כדי להטיל שלום בין אברהם לשרה שנא' (בראשית י״ח:י״ג) ואדוני זקן וכתיב ואני זקנתי. ד\"א גדול הוא השלום שדברו הנביאים דברי הבאי כדי להטיל שלום בין מנוח לאשתו הה\"ד (שופטים י״ג:ג׳) הנה נא את עקרה ולא ילדת אבל למנוח לא אמר כן אלא (שם) מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר מכל מקום סממנין היא צריכה, ד\"א גדול הוא השלום מה אם העליונים שאין בהם לא קנאה ולא שנאה ולא מחלוקת ולא עין רעה צריכין שלום שנא' עושה שלום במרומיו התחתונים שיש בהן כל אלו על אחת כמה וכמה. תני רבי ישמעאל גדול הוא השלום שהשם הנכתב בקדושה הוא נמחה על המים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו. ר' מאיר הוה יתיב ודריש בלילי שבתות הות תמן חדא איתתא יתיבא ושמעא ליה בבי מדרשיה והיתה ממתנת עד דיחסיל מאי דדריש אזלת לביתה אשכחת בוצינא טפי אמר לה בעלה אן הוית אמרה ליה אנא יתיבא ושמעה דרוש אמר לה בכן וכן לית את עלית להכא עד דתיזיל ותירוק באנפי דרושא, יתבין שבתא קדמיתא תנינא ותליתא אמרין לה מגוראתה כדו אתון צהיבין אימי אנן עיילן עמך לדרושא כיון דחמא יתהון רבי מאיר צפה ברוח הקידש אמר להו אית מינייכו אתתא דחכימא למילחש עינא אמרין לה מגיראתא כדו את אזלת ירקת באנפא ומשתריא לבעליך כיון דיתבא קמיה אבדילת מיניה אמרי ליה לית אנא חכימא למילחש עינא אמר לה רוקי באנפאי שבע זמנין. אמר לה זילי אמרי לבעליך את אמרת חדא זימנא אנא רקית שבעה זמנין, אמרו לו תלמידיו רבינו כך מבזין את התורה לא הוה לך למימר לחד מינן למילחש לך אמר להו דיו למאיר שיהא שוה לקונו דתני רבי ישמעאל גדול הוא השלום שהשם הנכתב בקדושה אמר הקב\"ה ימחה על המים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו. א\"ר שמעון בן חלפתא גדול הוא השלום שכשברא הקב\"ה עולמו עשה שלום בין העליונים והתחתונים ביום ראשון ברא מן העליונים ומן התחתונים הה\"ד בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. ביום שני ברא מן העליונים שנאמר (בראשית א׳:ו׳) יהי רקיע בתוך המים. ביום ג' ברא מן התחתונים שנא' (שם) יקוו המים. ביום ד' מן העליונים (שם) יהי מארת. ביום ה' מן התחתונים (שם) ישרצו המים. בששי בא לבראת אדם אמר אם אני בורא אותו מן העליונים הרי העליונים רבים על התחתונים בריה אחת אם אני בורא אותו מן התחתונים הרי התחתונים רבים על העליונים בריה אחת מה עשה בראו מן העליונים והתחתונים הה\"ד (שם ב) וייצר ה' אלהים את האדם וגו'. ע\"כ במדרש ויקרא בענין קרבן שלמים:  ",
+                "<b>ובמדבר</b> סיני רבה (הושע ב) והיה מספר בני ישראל כחול הים מה דרכו של חול אדם מכניסו לאור ומוציא אותו שלם ועושין כלי זכוכית כך ישראל נכנסין לאור ויוצאין חיים שנא' (דניאל ג) עבדוהי די אלהא עילאה פוקו ואתו, ואף לעתיד לבוא הם נכנסין לגיהנם ועכו\"ם נכנסין לגיהנם אלו נכנסין לתוכה ואובדין וישראל יוצאין מתוכה בשלום שנא' (ישעיה מג) כי תלך במו אש לא תכוה וגו' כי אני ה' אלהיך מחזיק בימינך האומר לך אל תירא אני עזרתיך, לכך משלם בחול ולעתיד לבא משלם בככבים מה הככבים מזהירין בכל הרקיע כך הם מזהירין לעתיד לבא שנאמר (דניאל יב) והמשכילים יזהירו וגו'. ולמה נמשלו כככבים ולא כחמה ולבנה אלא אברהם נמשל לחמה ויצחק ללבנה ויעקב לככבים לעתיד לבא החמה והלבנה בושים שנאמר (ישעיה כד) וחפרה הלבנה ובושה החמה והככבים אינם בושים כך אברהם ויצחק פניהם מתכרכמות לעתיד לבא בשביל בניהם, אברהם בשביל ישמעאל ובני קטורה. יצחק בשביל עשו ואלופיו. הכוכבים אין להם בושה כך יעקב אין לו בושה שנא' (ישעיה כט) לא עתה יבוש יעקב וגו' שכולם צדיקים שנאמר (שיר ד) כלך יפה רעיתי ומום אין בך. מה הככבים חולקין כבוד זה לזה ושלום ביניהם שנאמר עושה שלום במרומיו כך הצדיקים אוהבין זה לזה. גדול השלום שהוא שקול כנגד הכל שנאמר (ישעיה מה) עושה שלום ובורא רע. גדול השלום שניתן לענוים שנא' (תהלים לז) וענוים יירשו ארץ וגו'. גדול השלום שניתן לאוהבי תורה שנאמר (שם קיט) שלום רב לאוהבי תורתך וגו'. גדול השלום שניתן ללומדי תורה שנא' (ישעיה כד) וכל בניך למודי ה' וגו'. גדול השלום שניתן לעושי צדקה שנא' (שם לב) והיה מעשה הצדקה שלום. ע\"כ במדבר סיני רבה:  ",
+                "<b>ודבר</b> ידוע כי שלום העיר וההנהגה שבה הכל לפי המנהיגים, שכן דרשו ז\"ל הכל הולך אחר הרועה שהרי משה זכה וזיכה את הרבים ירבעם בן נבט חטא והחטיא את הרבים, הכל הולך אחר הרועה ובזמן שאין הרועים נוהגין כשורה רבו המחלוקת בין בני העיר וכלם מפוזרים כצאן שאין להם רועה, וכן הזכיר ירמיה (י) כי נבערו הרועים את ה' לא דרשו וגו' והרועים ההם היו יהויקים וצדקיהו שהיו מלכים שכן המלך יקרא רועה. וכן תרגם יונתן ארי אתטפישו מלכיא, ואמר לא השכילו כלומר לא הצליחו במלכותם כמו (שמואל א י״ח:י״ד) ויהי דוד בכל דרכיו משכיל. ויהויקים וצדקיהו מפני שלא דרשו את ה' כמו יאשיהו על כן לא הצליחו במלכותם כמו שהצליח הוא וכל מרעיתם הם הצאן והם ישראל שנפוצו בגלות לפי שהרועים לא היו כדאי וכן כתיב (זכריה י׳:ג׳) על הרועים חרה אפי וגו', והנה ראינו כי בעבור שירבה השלום צוו החכמים שיהיה האדם זריז בנתינת שלום לחבירו מפני שעם נתינת שלום תגדל החברה ותרבה האהבה בין החברים, והיה חכם מחכמי התלמוד משתבח ואומר מימי לא הקדימני אדם בשלום ואפילו גוי בשוק, ואמרו בברכות פ\"ק (דף ו ב) כל הרגיל ליתן שלום לחבירו ויום אחד לא נתן לו עובר משום (ישעיהו ג׳:י״ד) גזלת העני בבתיכם כלומר גזלת העניים:  ",
+                "<b>בא</b> וראה כמה גדול כח נתינת השלום שהרי התירו רבותינו להזכיר בו את השם שכן כתוב בבועז (רות ב׳:ד׳) ויאמר לקוצרים ה' עמכם וכן אמר המלאך לגדעון (שופטים ו׳:י״ב) ה' עמך גבור החיל, וכל זה מוסר ודרך ארץ שהתורה תצוה בכך כדי להרבות האהבה והחברה בישראל, וגדולה מזו מצינו שאסור להפסיק ולשיח בקריאת שמע וברכותיה בין הפרקים אבל בענין נתינת שלום למי שהוא חייב לכבדו כגון אביו או רבו או גדול ממנו התירו לשאול שלום בין הפרקים, והוא שאמר (ברכות פ\"ב דף יג) ר' יהודה אומר בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם, וזה ממוסר התורה שיתחייב אדם לכבד מי שגדול ממנו או מי שהוא חייב בכבודו כיון שאהובה מדת השלום:  ",
+                "<b>צריך</b> אדם ליזהר מן המחלוקת ולהתרחק מאותן ששונאים השלום שעליהם אמר ישעיה (ישעיהו נ״ט:ט׳) דרך שלום לא ידעו וכתיב אחריו על כן רחק משפט ממנו ולא תשיגנו צדקה וגו', ומן הידוע כי המלכיות והמדינות אינם נחרבות אלא בשביל המחלוקת והפורעניות שהם משפטי הש\"י והן תהום רבה אינן באין אלא בעון המחלוקת שכן מצינו במחלקותו של קרח שנעשו בהם שפטים גדולים שבלעה אותם הארץ ונשרפו מאתים וחמשים איש ועוד מתו במגפה ארבעה עשר אלף וז' מאות מלבד המתים על דבר קרח וכל זה בשביל המחלוקת שאין ב\"ד של מטה מענישין עד שיהא בן שלש עשרה שנה ולא ב\"ד של מעלה עד שיהא בן כ' שנה ובשביל המחלוקת אבדו אפי' יונקי שדים שנאמר (במדבר יז) ובניהם ונשיהם וטפם, דרשו רז\"ל ארבעה נקראו רשעים המרים יד על חבירו אע\"פ שלא הכהו נקרא רשע שנא' (שמות ב׳:י״ג) ויאמר לרשע למה תכה רעך למה הכית לא נאמר אלא למה תכה, והלוה ואינו משלם שנאמר (תהילים ל״ז:כ״א) לוה רשע ולא ישלם. ומי שיש בו עזות פנים שנא' (משלי כ״א:כ״ט) העז איש רשע בפניו. ומי שהוא בעל מחלוקת שנא' (במדבר ט״ז:כ״ו) סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים. ושניהם היו עזי פנים דתן ואבירם ובעלי מחלוקת ולשון מחלוקת באותיותיו נדרש כן. מ. מכה. ח. ארון. ל. לקות. ק. קללה. ת. תכלית. שמביא כלייה על העיר: ובמדרש תנחומא פרשת צו גדול הוא השלום שאפילו היו ישראל עובדי ע\"ז והם נעשין חבורה אחת אין מדת הדין פוגעת בהם שנא' (הושע ד׳:י״ז) חבור עצבים אפרים הנח לו. גדול הוא השלום שאין חותם הברכות אלא שלום שנא' (במדבר ו׳:כ״ו) וישם לך שלום. גדול הוא השלום שהרי נכתבו בתורה דברים שלא היו מפני השלום הוא שנא' (בראשית נ׳:ט״ז) אביך צוה וגו' ומעולם לא צוה יעקב אלא מעצמם אמרו. ראה כמה גדול כח השלום שהרי המלאך שינה דבורו מפני השלום שנא' ואני זקנתי וכל כך למה מפני השלום, ולעתיד לבא כשיחזיר הקב\"ה הגליות בירושלים בשלום הוא מחזירן שנאמר (תהילים קכ״ב:ו׳) שאלו שלום ירושלים וכתיב (ישעיהו ס״ו:י״ב) הנני נוטה אליה כנהר שלום. ובמסכת מגילה (פ\"ב דף יח) ברכה דהקב\"ה שלום הוא שנאמר (תהילים כ״ט:י״א) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום:  "
+            ]
+        ],
+        "Shavuot": [
+            [
+                "<b>מצות עשה  </b>",
+                "<b>לב</b> טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי (תהילים נ״א:י״ב). דע כי כל מצות התורה הם נחלקות לשלשה חלקים. יש מצות תלויות בדבור כגון למוד תורה שכתוב בה (דברים ו׳:ז׳) ודברת בם. ומצות קדוש והבדלה שכתוב בה זכור ואמרו רז\"ל (ערבי פסחים דף קו) זכרהו בכניסתו וביציאתו. וכן מקרא מגלה מדאתיא זכירה זכירה כתיב (שמות אז) כתוב זאת זכרון בספר וכתיב במגילה (מגילה ט) נזכרים ונעשים מה להלן בפה הכא נמי בפה, ויש מצות תלויות בלב כגון האמונה בהקב\"ה שהיא בלב ומצות היחוד ומצות האהבה בשי\"ת. ויש מצות תלויות במעשה כגון ציצית תפילין מזוזה לולב סוכה שופר מילה צדקה וכיוצא בהן, ושלשתן רמזן משה בפסוק אחד. הוא שאמר (דברים ל׳:י״ד) כי קרוב אליך הדבר. ביאר ג' חלקי המצות שהם מצות הפה והלב והמעשה, ודבר ידוע כי כל מצות שבתורה אינן אלא לתקן הלב כי הלב הוא העיקר, והוא הכונה בכתוב שהכניס מלת ולבבך באמצע כי עיקר כל דבר שבעולם הוא אמצעיתו והארץ היא נקודה באמצע השמים ולכך דעת מקצת החכמים כי השמים נבראו בעבור הארץ וא\"כ הארץ עיקר, ודרשו ז\"ל עיקר שכינה בתחתונים היתה שנא' (בראשית ב) וישמעו את קול ה' אלהים וגו', וכן באדם הלב עיקר שהוא באמצע הגוף, וכן בביצה החלמון עיקר שהוא באמצע ולא החלבון, וכן בגן עדן עץ החיים היה עיקר הגן והיה באמצע הוא שכתוב (שם) ועץ החיים בתוך הגן, וכן א\"י עיקר העולם והיא באמצע העולם, וכן ירושלים באמצע ארץ ישראל, וכן בית המקדש באמצע ירושלים וההיכל באמצע בית המקדש, ולפי שהלב עיקר הגוף וכל האיברים תלוים עליו לכך הושם בכתוב באמצע כי המחשבה קודמת אל הדבור והמעשה, וע\"כ כשהתפלל דוד המלך לחדש בקרבו רוח נכון בקיום המצות שאל עזר וסיוע מאת השי\"ת שיברא לו לב טהור שהוא עיקר כל האיברים שבו ישתדל בקיום התורה והמצות וישיג רצון השי\"ת, ופי' לב טהור מן התאוות לפי שההמשך אחר התאוות נקרא עון והעון קרוי טומאה, וכן אמר דוד (תהילים נ״א:ד׳) ומחטאתי טהרני, וטהרת הלב הוא שימנע מן התאוות, וכן אמר שלמה (משלי כ״ב:י״א) אהב טהר לב וגו'. ישבח טהרת הלב ויאמר מי שאוהב שיהיה טהר לב והוא הנקי מכל מחשבות רעות יהיו דבריו חן בעיני הכל וראוי הוא שיהיה המלך רעהו ועל זה לא אמר רעהו המלך. ללמדך כי הוא למעלה מן המלך:  ",
+                "<b>וזאת</b> היא הכונה בעשרת הדברות כשהתחיל במצות הלב היא מצות האמונה והוא אמרו (שמות כ׳:ב׳) אנכי ה' אלהיך. ובא להזהיר את האדם להתאמץ באמונת הלב שיש לעולם בורא נמצא והוא סבת כל הנמצאים ומחויב המציאות, ועל כן התחיל במלת אנכי המורה על נמצא להורות על מציאותו יתברך והיא מצות עשה של וידעת היום וגו' ואחרי כן אמר ה' שהוא השם המיוחד. והכונה בזה ליחד אותו הבורא הנמצא, וזהו שהזכיר השם המיוחד המורה על יחודו כידוע לבעלי הקבלה והיא מצות עשה של שמע ישראל. ואמר אלהיך הכונה בזה לאהוב אותו הנמצא היחיד ית' כאמרו (דברים ו׳:ה׳) ואהבת את ה' אלהיך, וענין האהבה הוא שנחשוב ונתבונן פקודיו ומצותיו עד שנשיגהו ונתענג בהשגתו תכלית העונג וזו היא האהבה המחויבת, אמרו בספרי לפי שנאמר ואהבת את ה' אלהיך איני יודע כיצד אוהב אדם את המקום ת\"ל והיו הדברים האלה שמתוך כך תכיר את בוראך, ושם עוד ואהבת את ה' אלהיך אהבהו על הבריות כאברהם אביך שנא' (בראשית י״ב:ה׳) ואת הנפש אשר עשו בחרן כמו שהעיד עליו הכתוב (ישעיהו מ״א:ח׳) אברהם אוהבי, כלומר כשם שקרא בני אדם להאמין מרוב אהבתו כך אתה תאהבהו עד שתקרא בני אדם אליו. והא למדת בג' תיבות הללו אנכי ה' אלהיך שבאו לרמוז על שלשת מצות עשה הראשונות הקודמות לשאר מצות, וכן מציאותו ויחודו ואהבתו, ותמצאם שלשתן בפסוק של ק\"ש, מציאותו ה' אלהינו. יחודו ה' אחד. אהבתו ואהבת את ה' אלהיך:  ",
+                "<b>ודע</b> כי בכלל האהבה מצות עשה של תפילין וציצית שהאוהב את אוהבו זוכרו תמיד וכתיב בתפילין (שמות יג) ולזכרון בין עיניך וכתיב בציצית (במדבר טו) וזכרתם את כל מצות ה', ובכלל אהבתו של הקב\"ה אהבת החברים היא מצות עשה שנא' ואהבת לרעך כמוך, ובכלל ואהבת לרעך להיות החובל משלם ממון, והוא שנא' (שמות כא) וכי ינצו אנשים והכה איש את רעהו. לדון בנזקי בהמות הוא שנאמר (שם כב) כי יגוף שור איש. לדון בנזקי הבור הוא שנא' (שם) כי יפתח איש בור. לדון בגנב או בתשלומין או במית' (שם) אם המצא תמצא בידו הגנבה אם במחתרת וגו'. לדון בנזקי הבער שנאמר (שם) כי יבער איש שדה. לדון בנזקי האש שנאמר (שם) כי תצא אש, לדון בנזקי שומר חנם שנאמר (שם) כי יתן איש אל רעהו וגו', והשוכר שנא' (שם) אם שכיר הוא בא בשכרו, והשואל שנא' (שם) כי ישאל איש מעם רעהו. בדין מקח וממכר שנאמר (ויקרא כה) וכי תמכרו ממכר לעמיתך. בדין טוען וכופר שנא' (שמות כב) על כל דבר פשע. והן י\"א מצות עשה, ועוד כולל ואהבת לרעך כמוך להוכיח החוטא שנא' (ויקרא יט) הוכח תוכיח, וכתיב (משלי ג) כי את אשר יאהב ה' יוכיח, ובכלל התוכחת מצות עשה של מלקות ארבעים. ועוד בכלל ואהבת לאהוב את הגר שנא' (דברים ו) ואהבתם את הגר. וממדת האהבה הזאת נאצלת מדת היראה כי האוהב אדוניו הוא ירא אותו והירא את אדוניו אפשר שלא יאהבנו, וע\"כ אין האהבה בכלל היראה אבל היראה בכלל האהבה שהאוהב את אדוניו ייראנו פן יעשה הפך כונתו, ואם כן נצטוינו במצות עשה של יראת השם הוא שכתוב את ה' אלהיך תירא. ובכלל היראה לבנות לו בית המקדש המיוחד לתפלה ולעבודה שנא' (שמות כה) ועשו לי מקדש, לירא מן הבית ההוא שנא' (ויקרא כו) ומקדשי תיראו, לשמור אותו שנא' (במדבר ג) אתה ובניך אתך לפני אהל העדות ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל. וכהנים ולוים היו משמרים אותו כהנים מבפנים ולוים מבחוץ וכתיב בלוים (שם ב) סביב לאהל מועד יחנו, והשמירה למעלה ולכבוד וכמו שדרשו רז\"ל אינו דומה פלטרין שיש לו שומרין לפלטרין שאין לו שומרין, להפריש לו שבט לוי שיהא מיוחד ופנוי לעבודתו בבית ההוא שנאמר (שם יח) ועבד הלוי. לחלוק כבוד לזרע אהרן שהוא משבט לוי עצמו ומקודש יותר מלוי ולמעלה ממנו במעלה ובפנימיות ענין ועליו אמר הכתוב (ויקרא כא) וקדשתו, להלבישם בגדי קדש שנא' (שמות כא) ועשית בגדי קדש, למשחם בשמן משחת קדש שנא' (שם ל) שמן משחת קדש יהיה זה לי, לתת להם תרומה הנקראת קדש שנא' (דברים יח) ראשית דגנך, והטעם בזה לפי שהם נקראים קדש שנא' (ד\"ה א כג) ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים והתרומה נקראת קדש ממה שכתוב (במדבר יח) מכל חלבו את מקדשו ממנו והיא תרי ממאה אחד מחמשים כנגד נ' שערי בינה. וכנגד היום הזה יום נ' של מתן תורה שהוא קדש וכנגד שנת הנ' של יובל שהיא קדש. לערוך כהן נרות במקדש שנא' (שמות כז) יערוך אותו אהרן ובניו, להיות נושא את כפיו ומברך לישראל שנא' (במדבר ו) כה תברכו את בני ישראל. להסדיר הכהן לחם ולבונה שנא' (שמות כה) ונתת על השלחן. להקטיר קטרת שנא' (שם ל) והקטיר עליו קטרת סמים. והקטרת לא על חטא במעשה כחטאת, ולא על חטא במחשבה כעולה רק על השמחה שנא' (משלי כז) שמן וקטרת ישמח לב וכתיב (תהלים קמא) תכון תפלתי קטרת לפניך ולא אמר תכון תפלתי חטאת או עולה אלא קטרת שהיה נבחר מן הכל. לערוך אש במזבח העולה תמיד שנא' (ויקרא ו) אש תמיד תוקד על המזבח, להרים הכהן הדשן בכל יום מעל המזבח שנא' (שם) והרים את הדשן. לעבוד משמרות שנא' (דברים יח) וכי יבא הלוי מאחד שעריך, לקדש עצמם בשעת עבודה, שנא' (ויקרא כא) הם מקריבים והיו קדש. לישא בתולה שנא' (ויקרא כא) והוא אשה בבתוליה יקח. כל המצות הללו בכלל היראה. ועוד מצות עשה של יראה להקהיל את העם בשנת השמטה שנא' (דברים לא) הקהל את העם האנשים והנשים וגו'. לאכול מעשר שני בירושלים שנא' (שם יד) ואכלת שם לפני ה' אלהיך וגו', לכתוב כל איש ספר תורה לעצמו והמלך שנים אחד בבית גנזיו ואחד בצאתו למלחמה שנאמר (שם יז) והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו, ליראה מן האב והאם שנאמר (ויקרא יט) איש אמו ואביו תיראו. ועוד מצות מילה מכלל היראה שנא' (תהלים כה) סוד ה' ליראיו ודרז\"ל זו מצות מילה:  ",
+                "<b>מכלל</b> האהבה והיראה שיתפלל לפניו שנא' (דברים י) ולעבוד את ה' אלהיך, שידבק בו שנא' (שם) ובו תדבק, שישבע בשמו שנאמר (שם) ובשמו תשבע, שיקדש את שמו שנא' (ויקרא כב) ונקדשתי בתוך בני ישראל, שילמד תורה וילמדנה לאחרים שנא' (דברים ו) ושננתם לבניך ודברת בם שלא יתכן אהבת הש\"י בלתי למוד התורה, שיברך על מזונו שנא' (שם ח) ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך. ועוד מכלל האהבה להדמות אדם לבוראו וללכת בדרכיו שנא' (שם כח) והלכת בדרכיו לפי שהאוהב את חבירו אוחז דרכו ונמשך אחריו ויתדמה לו ואז ילך האדם בדרכי השי\"ת ילך בדרכי הקדושה ויתרחק מן הטומאה ויטהר בענין טומאות. להיות נוגע בנבלה טמא שנאמר (ויקרא יא) וכי ימות מן הבהמה וגו'. להיות ח' שרצים מטמאין שנא' (שם) וזה לכם הטמא. האוכלים מטמאין שנא' (שם) מכל האוכל אשר יאכל. הנדה טמאה ומטמאה. היולדת טמאה כנדה. ומצורע טמא ומטמא. זב וזבה והמת. ומי נדה מטמאין לאדם טהור ומטהרים מטומאת מת בלבד, שהרי בענין טומאות נאמר (שם כ) והייתם לי קדושים כי קדוש אני, וכן מצות עשה של נזיר שנקרא קדוש שנא' (במדבר ו) קדוש יהיה וגו'. אם ילך בדרכי הקדש יבעול בקדושין כדי שתהא קנין כספו ומיוחדת לו ואסורה לכל אדם כהקדש, ואחר שהיא קנין כספו יפטרנה ויגרשנה בשטר שנא' (דברים כד) וכתב לה ספר כריתות וכתיב (ישעיה נ) אי זה ספר כריתות אמכם וגו', אם ילך בדרכי הקדושה והטהרה יתנהג במצות הסוטה כמצות הפרשה, וזהו שכתוב (ויקרא כ) והתקדשתם והייתם קדושים. ואמרו בספרי והתקדשתם זו עשיית מצות ואחר כך והייתם קדושים, לפי שעשיית המצות היא הקדושה. אשר בא לרמוז על כל מצות עשה שבאה בו תורה בלשון אשר, כגון מצות עשה לצדק מאזנים שנא' (שם יט) מאזני צדק אבני צדק וגו' אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. להשיב הגזלה שנאמר (שם ה) והשיב את הגזלה אשר גזל. לשחוט ולאכול שנא' (דברים יב) וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך. לכסות את הדם שנא' (ויקרא יז) אשר יצוד וגו' ושפך את דמו וכסהו. לבדוק בסימני בהמה שנא' (שם יא) זאת החיה אשר תאכלו. בסימני דגים שנא' (שם) אשר לו סנפיר וקשקשת. בסימני חגבים שנא' (שם) אשר לו כרעים. בסימני עופות שנא' (דברים יד) כל צפור טהורה תאכלו וזה אשר לא תאכלו. שהרי מן האסורין נוכל להכיר המותרין. לערוף העגלה שנא' (שם כ) אל נחל איתן אשר לא יעבד בו וגו'. לעשות לעדים זוממין שנא' (שם יט) ועשיתם לו כאשר זמם. למנות שופטים שנא' (שם יו) שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך. לכבד אב ואם שנא' (שמות כ) כבד את אביך וגו' אשר ה' אלהיך נותן לך: הוצאתיך עיקר ההוצאה בלילה היתה שנאמר (דברים יז) הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה ואע\"פ שכתוב (במדבר לג) ממחרת הפסח יצאו בני ישראל מ\"מ בלילה נשתלחו והורשו לצאת כאמרו (שמות יג) ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו. והמלה הזו רמז למצות עשה הנוהגת בלילה כגון אכילת מצה שנא' (שם) בערב תאכלו מצות. ואכילת הפסח בלילה שנא' (שם) ואכלו את הבשר בלילה הזה. ולספר ביציאת מצרים בלילה הזה שנא' (שם יג) והגדת לבנך ביום ההוא, ואמרו בהגדה אי ביום ההוא יכול מבעוד יום ת\"ל בעבור זה בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחין לפניך. וכן מצות עשה של ספירת העומר שנא' (ויקרא כג) וספרתם לכם ממחרת השבת שהיא בלילה. מארץ הוא כולל כל מצות עשה שהן נעשות בקרקע כגון מצות עשה של ערלה, שנא' (שם יט) שלש שנים יהיה לכם ערלים, להיות נטע רבעי קדש שנא' (שם) יהיה כל פריו קדש הלולים, לשבות מעבודת קרקע שנאמר (שמות לד) בחריש ובקציר תשבות, וזה כולל כלאי זרעים וכלאי הכרם שכלם מעשים נעשים בקרקע. להשמיט קרקע שנא' (שם כב) והשביעית תשמטנה ונטשתה. ועוד יכלול מארץ כל מצות עשה של קרבנות התלויות בארץ והן מצות רבות ואין חיובן בכל מקום כי אם במקום אשר יבחר ה': מצרים זכרון יציאת מצרים הוא עיקר לכל המצות והראיה מתשובת עבדים היינו לשאלת מה העדות והחקים והמשפטים, וע\"כ אפשר לומר כי מלת מצרים כוללת כל מצות עשה הנמשכות אחר יציאת מצרים, ואלו הן, מצות עשה לקדש בכור בהמה טהורה ולהקריבו שנא' (דברים טו) כל הבכור אשר יולד, וכן כתיב (במדבר יח) ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי אותם לי. לפדות בכור אדם שנא' (שם) ופדויו מבן חדש תפדה. לפדות פטר חמור שנא' (שמות לד) ופטר חמור תפדה בשה. לערוף פטר חמור שנא' (שם יג) וערפתו. ולהקריב מוסף שבת, להקריב מוסף ראש חדש, מוסף הפסח, וקרבן מנחת העומר ממחרת הפסח, להוסיף קרבן ביום העצרת שנא' (במדבר כח) וביום הבכורים. להביא שתי הלחם שנא' (ויקרא כג) ממושבותיכם תביאי. להוסיף קרבן בר\"ה שנא' (במדבר כט) וביום השביעי באחד לחדש ועשיתם. להוסיף קרבן ביה\"כ שנא' ובעשור לחדש השביעי, לעשות עבודת היום ביוה\"כ שנא' (ויקרא יו) בזאת יבא אהרן. להוסיף קרבן ביום ח' חג העצרת. לחוג ברגלים שנא' (שמות כג) שלש רגלים תחוג לה'. להראות ברגלים שנא' (דברים יו) יראה כל זכורך. לשמוח ברגלים שנא' (שם) ושמחת בחגך. ועיקר כל הרגלים הללו זכר ליציאת מצרים. לבער חמץ שנא' (שמות יב) אך ביום הראשון תשביתו שאור. לשחוט כבש בפסח שנא' (שם) ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל. ולאכלו שנא' (שם) ואכלו את הבשר. ולעשות פסח שני בחדש השני בי\"ד יום. ולאכול פסח על מצות ומרורים שנא' (שם) על מצות ומרורים יאכלהו. ולישב בסוכה שנא' (ויקרא כג) בסכות תשבו ז' ימים. מבית כולל שתי מצות עשה. מצות מזוזה ומעקה. מזוזה דכתיב (דברים ז) על מזוזות ביתך. מעקה דכתיב (שם כב) ועשית מעקה לגגך. עבדים יכלול להעניק עבד עברי ואמה העבריה שנא' (שם טו) הענק תעניק לו. לדון עבד עברי בהלכותיו שנא' (שמות כא) כי תקנה עבד עברי, שיצא לחפשי בשנה שביעית. והנרצע שיצא ביובל. ליעד אמה העבריה שנ' (שם) אשר לא יעדה. לעבוד בעבד כנעני לעולה שנ' (ויקרא כה) לעולם בהם תעבודו. אל קנא כולל מצות עשה של הורגי ב\"ד סקילה שריפה הרג וחנק, סקילה שנאמר (דברים כב) וסקלתם אותם באבנים. שריפה שנא' (ויקרא כא) באש תשרף. הרג שנא' (שמות כא) נקם ינקם. חנק שנאמר (שם) מות יומת, ועוד נכלל בו לתקוע בשופר בר\"ה שנ' (במדבר כט) יום תרועה יהיה לכם כדי להעביר כעס וחימה ביום הדין שכל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון. ועושה חסד יכלול כל מצות עשה שיש בהן גמילות חסדים כגון צדקה לעני. להלוות לעני שנא' (שמות כא) אם כסף תלוה. לתת לעני לקט שכחה ופאה ועומר השכחה. להניח עוללות בכרם ופרט הבציר שנאמר בכולן לעני ולגר תעזוב אותם. להפריש בשנה השלישית מעשר עני. להשיב המשכון לבעליו שנא' (דברים כד) השב תשיב לו את העבוט. ליתן שכר שכיר שנא' (שם) ביומו תתן שכרו להיות השכיר אוכל בזמן שכירותו שנאמר (שם) כי תבא בכרם רעך ובפועל הכתוב מדבר. נאמר כאן כי תבא ונאמר להלן (שם כד) ולא תבא עליו השמש. לעזוב מעל חבירו או מעל בהמתו שנא' (שמות כג) עזוב תעזוב עמו. להקים המשא על הבהמה שנא' דברים כב) הקם תקים ממו. להשיב האבדה שנא' (שמות כג) השב תשיבם לאחיך. וכן מצות עשה ליבם אשת אח שנא' (במדבר כה) יבמה יבא עליה שגם זה חסד עם המתים. ולשמרי מצותי כולל מצות עשה של חליצה שנא' (שם) וחלצה נעלו ולרמוז שהיא שומרת היבום או החליצה. זכור את יום השבת זה מצות עשה לשבות ביום השבת שנא' (בראשית ב) ויקדש אותו כי בו שבת, ובכלל שביתה זו שביתת המועדים שגם הם נקראים מקראי קדש. ובשביעי בו שנאמר (ויקרא כג) וביום השביעי מקרא קדש. לשבות ביום נ' שנא' (שם) וקראתם בעצם היום הזה. ביום ראשון של חדש השביעי שנא' (שם) באחד לחדש יהיה לכם שבתון. וביום הכפורים שנא' (שם) שבת שבתון הוא לכם, ובראשון של חג שנא' (שם) וביום הראשון מקרא קדש. ובשמיני בו שנא' (שם) וביום השמיני מקרא קדש ובכלל זה לקדש חדשים. לחשב שנות חדשים בב\"ד שכל המועדים תלויין בהן, וכן למנות שנות יובל ושמטות שנא' (שם כה) וספרת לך, ויום השביעי שבת לה' אלהיך כולל מצות עשה של שמיטת קרקע בשנה השביעית שנא' (שמות כג) והשביעית תשמטנה ונטשתה, ולקדש שנת היובל בשביתה שנא' (ויקרא כה) וקדשתם את שנת החמשים, ולתת גאולה לארץ בשנה זו שנאמר (שם) ובכל ארץ אחוזתכם. כבד את אביך ואת אמך זו מצות עשה של כבוד אב ואם שהם סבת הבן. ויכלול עוד לכבד הקב\"ה ולרמוז על זה באו האתין, כי כשם שנתחייב לכבד אביו ואמו שהם סבתו כך נתחייב לכבד הסבה הראשונה האב העליון ית', וזהו שאמר בברכות (פ\"ו דף לה:) (משלי כח) גוזל אביו ואמו אין אביו אלא הקב\"ה שנא' (דברים לב) הלא הוא אביך קנך. ואין אמו אלא כנסת ישראל שנא' (משלי א) ואל תטוש תורת אמך, ובכלל כבוד השכינה לקבור הנהרג ביומו כדי שלא לעכבו בזמן ממשלת הדין שנאמר (דברים כא) כי קבור תקברנו ביום ההוא וגו':  ",
+                "<b>עוד</b> יש מצות אחרות ממצות עשה כגון לולב שנא' (ויקרא כ״ג:מ׳) ולקחתם לכם. ומצות עשה של פריה ורביה שנא' (בראשית ט׳:א׳) פרו ורבו שהן נכללות במלת אנכי, שהרי לולב הוא רמז להקב\"ה בארבעה מינין שבו הוא שדרשו (ויקרא כ״ג:מ׳) פרי עץ הדר זה הקב\"ה שנא' (תהילים ק״ד:א׳) הוד והדר לבשת. כפת תמרים זה הקב\"ה שנא' (שם צב) צדיק כתמר יפרח. וענף עץ עבות זה הקב\"ה שנא' (זכריה ט) והוא עומד בין ההדסים. וערבי נחל זה הקב\"ה שנאמר (תהלים סח) סולו לרוכב וגו', וזהו שאמר ה' אלהיך רמז על מדת היום ומדת הלילה, לולב בימין ואתרוג בשמאל. מצות פריה ורביה נכלל ג\"כ במלת אנכי זה שאמרו כל שאינו עוסק בפריה ורביה כאלו שופך דמים ומבטל הדמות, ר' עקיבא אומר כאלו ממעט הדמות, אחרים אומרים גורם לשכינה שתסתלק מישראל שנא' (בראשית י״ז:ז׳) להיות לך לאלהים ולזרעך וגו', שבזמן שזרעך אחריך שכינה שורה אין זרעך אחריך על מי שורה על העצים ועל האבנים. ונכלול בזה לשמח חתן את אשתו שנאמר (דברים כ״ד:ה׳) ושמח את אשתו אשר לקח:  ",
+                "<b>רמ\"ח</b> מצות עשה אלו כנגד רמ\"ח איבריו של אדם. וכן דרשו ז\"ל רמ\"ח תיבות בק\"ש וצריך לדקדק בהם אמר הקב\"ה אם תשמור את שלי אני אשמור את שלך כלו' אם תשמור רמ\"ח תיבות שבק\"ש או רמ\"ח מצות שבתורה אני אשמור רמ\"ח איברים שלך, וכן אמר דוד להקב\"ה (תהילים י״ז:ח׳) שמרני כאישון בת עין. א\"ל הקב\"ה (משלי ד׳:ד׳) שמור מצותי וחיה. רמ\"ח מצות עשה אלו הן כנגד החיים והטוב כנגד הימין כדי להמשיך האדם בדרך ישרה כדי שיתקרב אל בוראו ויתדמה לו במצות הללו, ראוי שידבק בהן ושישתעשע בהן, וכן אמר דוד (תהילים קי״ט:ל״א-ל״ב) דבקתי בעדותיך ה' אל תבישני, דרך מצותיך ארוץ כי תרחיב לבי:  ",
+                "<b>מצות לא תעשה  </b>",
+                "<b>אמרתי</b> אעלה בתמר אחזה בסנסניו וגו' (שה\"ש ו). דבר ידוע שאין הקב\"ה מתעלה מכל ע' אומות שבעולם כי אם בישראל וזהו שנא' (שם א) כי טובים דודיך מיין כלו' משבעים אומות. ולפי שישראל הם הכונה בבריאת העולם הזכיר שלמה בכאן אמרתי אעלה בתמר, וידוע כי לשון אמירה בהקב\"ה ענינו במחשבה כלשון (קהלת ג׳:י״ז) אמרתי אני בלבי, (ש\"א ב) מה תאמר נפשך ואעשה לך, ויאמר הכתוב מחשבתי בבריאת עולמי היתה שאתעלה בישראל והמשיל ישראל לתמר שנא' (תהילים צ״ב:י״ג) צדיק כתמר יפרח. מה תמר זה אין לו אלא לב אחד כך ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים. אחזה בסנסניו כלומר אבחר בצדיקים שבהם והם שעושין פירות, שהרי לשון סנסנים הם הענפים העליונים אשר שם הפרי והוא רמז לז' צדיקים שעשו שרש למטה ועשו פרי למעלה ונזדכך העולם בהם והם מאדם ועד יעקב שכל זרעו היה מזוקק ראוי לקבל התור' שהרי לא ניתנה התורה עד שצירף הקב\"ה וזיקק כל התולדות ז' פעמים כדי שיהיה נקיי התולדות וכלים טהורים מוכנים לנפש התורה לקבל התורה, ואלו הן אדם שת נח שם אברהם יצחק ויעקב, והוא שאדם הראשון היה פסולת בזרעו קין ותולדותיו ונזדכך זרעו בשת שהיה זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין לא כענין התולדות הראשונות, וזה שאמר (בראשית ה׳:ג׳) ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת כי שת לי אלהים זרע אחר, ושת גם הוא לא נזדכך והיה בזרעו פסולת זה אנוש וכל דורו שהיו עובדין ע\"ז עד שנזדכך בנח ונח גם הוא היה פסולת בזרעו והוליד חם ונזדכך זרעו בשם, גם שם העמיד תולדות שנחלקו על עבודת השי\"ת ונזדכך באברהם, גם אברהם היה פסולת בזרעו זה ישמעאל ובני קטורה ונזדכך ביצחק שנא' (שם כא) כי ביצחק יקרא לך זרע. גם יצחק היה פסולת בזרעו ונזדכך זרעו ביעקב. יעקב היה כל זרעו קדש י\"ב שבטים חכמים וצדיקים אין בהם פסולת וסיג לא חסרו לקבלת התורה רק רבוי עם, נמצאת למד שבקבלת התורה נזדככו הדורות כבר ז' פעמים כדי לקבל התורה שהיא כסף צרוף, והנה במצרים נשתלחה בהם הברכה וכח הריבוי עד שעלו לששים רבוא שהוא המנין הכולל כל הצורות וכל הדעות ולא היתה ראויה התורה להנתן בפחות מהחשבון הזה ומתוך האותות והמופתי' שנעשו במצרים נתפרסם האלהות אצל האומות שהיו כבהמות, והוא שכתוב (הושע י״ב:י׳) ואנכי ה' אלהיך מארץ מצרים, ביאור כי כח היחוד והאלהות נתפרסם מארץ מצרים ואז נתעלה הקב\"ה בעיני האומות ע\"י ישראל בעשר מכות במצרים ואחרי כן בקריעת ים סוף וכענין שכתוב (שמות ט״ו:י״ד) שמעו עמים ירגזון, ואחרי כן נחתם הענין להם במתן התורה כי שם נתעלה ושם הראה לישראל את כבודו ואת גדלו ונתפרסם מציאותו ואלהותו:  ",
+                "<b>ובמדרש</b> אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסניו אלו חנניה מישאל ועזריה שהיו זקופין בקומתן ולא רצו להשתחות לצלם הזהב. בסנסניו הם היו סנסני תמר שיצאו מפרץ וזרח שיצאו מתמר. ואמרו במדרש כמה היה נבוכדנצר מפתה לדניאל היה אומר לו לית את סגיד לצלמא לית את חמי מה דהוא עביד, חמי מה דהוא עביד ואת מן גרמך סגיד ליה, מה עשה אותו רשע נטל ציצו של כה\"ג ונתנו לתוך פיו וכנס כל זיני זמר והיו מקלסין לפניו והוא אומר ה' אלהיך כיון דחמא דניאל כן, א\"ל את יהיב לי רשותא למיעל ולמינשק הדין צלמא דידך על פומיה מיד נתן לו רשות ועלה, כשעלה השביעו לציץ אמר לו ב\"ו אני ושלוחו של הקב\"ה אני אלא הזהר שלא יתחלל בך שם שמים גוזר אני עליך שתבא אחרי בא לנשקו והוציא בלעו מפיו מן דנחת היו מתכנשין כל זיני זמרא והיו מקלסין לפניו ולא היה עושה כלום מיד נפל הצלם הה\"ד (ישעיהו מ״ו:א׳) כרע בל קרס נבו כיון שראו האומות נסים וגבורות שעשה הקב\"ה עם חנניה וחביריו היו לוקחין טעותן ומשברין אותן והיו עושין מהן פעמונים וזגים ותולין אותם בכלביהן וחמוריהן והיו ישראל אומרים להם ראיתם למה הייתם משתחוים לקיים מה שנא' (שם) היו עצביהם לחיה ולבהמה. (שה\"ש ו) ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן זה פרץ וזרח מה פרץ וזרח נגזרה עליהם שריפה ולא נשרפו אף אלו נגזרה עליהם שריפה ולא נשרפו. וריח אפך כתפוחים. א\"ר אלעזר מאחר שכתוב בהם (דניאל ג׳:כ״ז) וריח נור לא עדת בהון ואת אמרת וריח אפך כתפוחים. ולמה דומה ריחן לריח השדה של תפוחים ע\"כ, ומה אלו חמ\"ו שמסרו את עצמן לכבשן האש כדי שלא יעברו על לא יהי' לך אלהי' אחרים: לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, זו מצות לא תעשה שלא להעלות במחשבה שיש אלוה זולתו והוא כולל שלא למנות על ישראל מלך מקהל גוים שלא להפסיד אמונת האמת שנא' (דברים י״ז:ט״ו) לא תוכל לתת עליך איש נכרי, והוא חייב במצות לא תעשה שנא' (שם) לא ירבה לו נשים ולא ירבה לו כסף וזהב ולא ירבה לו סוסים:  ",
+                "<b>לא</b> תעשה לך פסל וכל תמונה. שלא יעשה פסל ומסכה בידיו שמתוך העשייה יבא לידי עבודה, ואמרו במס' ע\"ז (דברים כו) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה, ארור משעת עשייה שהעשיה מביאה לידי תועבה שעובדו, וכן לא יעשנו לאחרים, שלא לעשות ע\"ז אפילו לאחרים שנא' (ויקרא יט) ואלהי מסכה לא תעשו לכם. ושלא לעשות צורות לנוי ואף ע\"פ שאין עובדין אותן שנא' (שמות כ) לא תעשון אתי. ושלא להשתחות לע\"ז אע\"פ שאין דרך עבודתה בהשתחויה שנא' (שם) לא תשתחוה להם. ושלא לעבוד ע\"ז בדברים שדרכן לעבדן בהן שנאמר (שם) ולא תעבדם. ושלא להעביר למולך שנא' (ויקרא יח) ומזרעך לא תתן להעביר למולך. ושלא לעשות מעשה אוב שנא' (שם יט) אל תפנו אל האובות, ולא מעשה ידעוני שנא' (שם) ואל הידעוני, ושלא לפנות אחר ע\"ז שנא' (שם) אל תפנו אל האלילים, ושלא להקים מצבה שנא' (דברים טז) ולא תקים לך מצבה, ושלא ליתן אבן משכית שנא' (ויקרא כו) ואבן משכית לא תתנו בארצכם, ושלא לטעת אילן במקדש שנאמר (דברים טז) לא תטע לך אשרה וגו', ושלא לישבע בע\"ז ולעובדיה. וגם אין משביעין אותם בה שנא' (שמות כג) ושם אלהים אחרים לא תזכירו. ושלא להדיח בני ישראל אחר ע\"ז שנא' (שם) ולא ישמע על פיך. ולא להסית אדם מישראל שנא' (דברים יג) ולא יוסיפון לעשות כדבר הרע הזה. ושלא לאהוב המסית שנא' לא תאבה לו, ושלא לעזוב השנאה שנא' ולא תשמע אליו. ושלא להציל המסית אלא לעמוד על דמו שנא' (שם) לא תחוס עינך עליו, ושלא ילמד המוסת זכות על המסית שנא' (שם) לא תחמול, ושלא יחריש המוסת ללמד חובה על המסית אם ידע לו חובה שנא' (שם) לא תכסה עליו, ושלא ליהנות מציפוי נעבד שנא' (שם) לא תחמוד כסף וזהב עליהם. ואמרו במסכת ע\"ז (פ\"ד דף נב) פסלו לאלוה לא תחמוד פסלו מאלוה ולקחת לך. שהרי הכתוב מתחיל פסילי אלהיהם והוא לשון פיסול עשייה ויכלול עוד לשון פסלות וביטול. ושלא לבנות עיר הנדחת לכמות שהיתה שנא' (שם יג) לא תבנה עוד, ושלא ליהנות בממון עיר הנדחת שנא' (שם) לא ידבק בידך מאומה מן החרם. ולא ליהנות בע\"ז ובכל משמשיה ובתקרובת שלה וביין שנתנסך לה שנא' (שם ז) ולא תביא תועבה אל ביתך. ושלא להתנבא בשמה שנא' (דברים יח) ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ושלא להתנבא בשקר שנא' אשר יזיד לדבר דבר בשמי אשר לא צויתיו. ושלא לשמוע למתנבא בשם ע\"ז שנא' לא תשמע אל דברי הנביא ההוא. ושלא ימנע מהריגת נביא השקר שנא' לא תגור ממנו, ושלא ללכת בחקות ע\"ז ולא במנהגותיהם שנא' ולא תלכו בחקות הגוים. ושלא לקסום שנא' לא יהיה בך קוסם קסמים, ושלא לעונן שנא' ולא תעוננו. ושלא לנחש שנאמר ולא תנחשו. ושלא לכשף שנא' מעונן ומנחש ומכשף. ושלא לחיות מכשף שנא' מכשפה לא תחיה, ושלא לחבר חבר שנא' וחובר חבר. ושלא לשאול באוב שנא' ושואל אוב. ושלא לשאל בידעוני שנא' וידעוני, ושלא לשאול בחלום אל המתים שנא' ודורש אל המתים, ופירוש מנחש אמרו בספרי אלו המנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים, ופי' חובר אחד חובר את הנחש ואחד חובר את העקרב כלומר שיאמר הדברים ההם ולא ישכנו לפי דבריו, או אם יאמר אותם על המכה הכואבת ינוח הכאב מיד, ופי' אוב המדבר משחיו וידעוני המדבר בפיו והוא נעשה בעצם שמכניס בפיו מחיה ששמה ידוע. ושלא לכתוב בגוף שנא' (ויקרא יט) וכתובת קעקע לא תתנו בכם. ובמסכת אבות (פ\"ג דף כא) כתב אפי' לשמים ולא קעקע קעקע ולא כתב אינו חייב עד שיכתוב ויקעקע שנא' (שם) לא תתנו בכם אני ה' לא תתנו בכם שמי ה'. ושלא לשכון בארץ מצרים לעולם שהיא גורמת להטות מדרך האמת כענין שכתוב כמעשה ארץ מצרים וגו' שנא' (דברים יז) לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד, ואזהרה זו אינה אלא למי שדר בא\"י שאינן רשאין לדור וללכת שם וזהו לשון בדרך הזה עוד. אבל היושבים בחוצה לארץ אינן בכלל אזהרה זו, בא וראה עוד כמה קהלות וכמה אנשים גדולי ישראל נתישבו במצרים שבאו שם מחוצה לארץ ולכך אין אזהרה זו אלא לאותן הדרים בא\"י. ושלא לכרות ברית לז' עממין שנא' (שמות כג) לא תכרות להם ולאלהיהם ברית. ושלא להחיות אדם מז' עממין שנא' לא תחיה כל נשמה. ושלא לחון עובדי ע\"ז שנא' לא תחנם. ושלא להושיב ע\"ז בארצנו שנא' לא ישבו בארצך. ושלא להתחתן בעובדי ע\"ז שנא' (דברים ז) לא תתחתן בם. ושלא ישא עמוני ומואבי בת ישראל לעולם. שנא' לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'. ושלא לקרא להם לשלום בשעת מלחמה כשאר הגוים שנא' לא תדרוש שלומם. כל אלו בכלל לא יהיה לך שהן כלן מצות לא תעשה נגררות ונמשכות אחר ע\"ז. לשומרי מצותי (שמות כ) ירמוז למצות לא תעשה הנכללות בגדר גמילות חסדים שנא' (שם) ועושה חסד לאלפים. והן שלא למשכן האלמנה שנא' (דברים כד) לא תחבול בגד אלמנה. ושלא יתבע העני בחובו שנא' (שמות כב) לא תהיה לו כנושה ובד\"א כשהוא יודע שאין לו מפני שהוא מלבין את פניו בלא תועלת שיש לו. ושלא להרחיק זרע עשו מן הקהל אלא עד ג' דורות שנא' (דברים כג) לא תתעב אדומי. ולא מצרי לבא בקהל אלא עד ג' דורות שנא' (שם) לא תתעב מצרי. ושלא להלוות ברבית שנא' (ויקרא כה) את כספך לא תתן לו בנשך. ושלא ללות ברבית שנא' (דברים כג) לא תשיך לאחיך. ושלא להשית יד בין לוה למלוה ברבית להיות ערב או עד ולא לכתוב ביניהם שנא' (שמות כב) בכל אלו לא תשימון עליו נשך. ושלא לעבוד בעבד עברי בעבודת עבד שנא' (ויקרא כה) לא תעבוד בו עבודת עבד. ושלא למכור אותו ממכרת עבד שנא' (שם) לא ימכרו ממכרת עבד. ושלא לעבוד בו בפרך שנא' לא תרדה בו בפרך. ושלא להניח לגוי לעבוד בעבד עברי הנמכר לו שנא' (שם) לא ירדנו בפרך לעיניך. ושלא למכור אמה עבריה שנא' (שמות כא) לא ימשול למכרה. ושלא למנוע ממנה שאר כסות ועונה שנא' (שם) לא יגרע. ושלא ימכור אשת יפת תואר שנאמר (דברים כא) ומכר לא תמכרנה. ושלא לכבוש אותה לשפחה אחר שלקחה לאשה. שנאמר (שם) לא תתעמר בה. ושלא לאחר פעולת שכיר שנא' (ויקרא יט) לא תלין פעולת שכיר. ועוד יכלול מצות לא תעשה של חסד עם המתים שלא תנשא יבמה לאחר חוץ מיבמה שנאמר (שם כה) לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, כדי ליתן זרע לאחיו ולא תכרת שלשלת היחס מן המקום שמשתלשלת משם: לא תשא זו מצות לא תעשה שלא לישבע לשוא ויכלול שלא לעבור על שבועת בטוי. ושלא לחלל שמו של הקב\"ה שנא' (ויקרא כב) ולא תחלל את שם קדשי. ושלא לנקוב את השם לפי שאנו מוזהרין על ברכת השם וכתיב בעונש (שם כד) ונוקב שם ה' מות יומת. ושלא לנסות את השם שנא' לא תנסו. ושלא לעבור על דברים שאסר בהן על נפשו שנא' (במדבר ל) לא יחל דברו:  ",
+                "<b>לא</b> תעשה כל מלאכה. זו מצות לא תעשה. שלא לעשות מלאכה ביום השבת, ויכלול שלא לצאת חוץ לתחום. ושלא לענוש בשבת שנא' (שם לה) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. ופירושו לא תשרוף מי שנתחייב שריפה והוא הדין שאר מיתות ב\"ד מה שריפה שהיא מיוחדת שהיא אחת ממיתות ב\"ד ואינה דוחה את השבת אף כל שאר המשפטים לא ידחו את השבת, ונמצא בירושלמי בכל מושבותיכם ר' אילא בשם ר' ינאי מכאן לבתי דינין שלא יהו דנין בשבת, ויכלול עוד שלא לחרוש בשור וחמור יחדיו שנאמר (דברים כ״ב:י׳) לא תחרוש בשור ובחמור יחדו ועל כן אמר שורך וחמורך:  ",
+                "<b>לא</b> תרצח זו מצות לא תעשה שלא להרוג נקי. ויכלול עוד שלא לנטות אחרי רבים לרעות בדיני נפשות אם היו המחייבין יותר על המזכין אחד עד שיהיו שנים שנא' (שמות כג) לא תהיה אחרי רבים לרעות, ושלא ילמד חובה מי שלמד זכות תחלה בדיני נפשות שנא' (שם) לא תענה על ריב לנטות. ושלא למנות בדיינין אדם שאינו חכם בדברי תורה אע\"פ שהוא חכם בחכמות אחרות שנא' (דברים א) לא תכירו פנים במשפט. ושלא לכרות הדין על פי עד אחד. ושלא לשמוע מאחד מבעלי דינין ואין חברו עמו שנא' (שמות כג) לא תשא שמע שוא, ושלא לחתוך הדין באומד הדעת עד שיראו שני עדים גופו של דבר שנא' (שם) ונקי וצדיק אל תהרוג. ושלא יורה העד שהעיד בדיני נפשות שנא' (במדבר לה) ועד אחד לא יענה בנפש. ושלא יהרג מחויב הריגה קודם שיעמוד בדין שנא' (שם) ולא ימות הרוצח עד עמדו וגו' ושלא לחוס על הרודף אלא הורגין אותו קודם שיגיע לנרדף כענין שנא' (דברים יז) וכל העם ישמעו וייראו וגו', ושלא לענוש האנוסה שנא' (שם יד ב) ולנערה לא תעשה דבר. ושלא ליקח כופר מן הרוצח לפי שסופו לרצוח אחר שנא' (במדבר לה) ולא תקחו כופר וגו', ושלא ליקח כופר בגלות רוצח בשגגה שנא' (שם) ולא תקחו כופר לנוס. ושלא לעמוד על הדם שנא' (ויקרא יט) לא תעמוד על דם רעך. ושלא להניח מכשול שנא' (דברים כב) ולא תשים דמים. ושלא להכשיל עור בדרך שנא' (ויקרא יט) ולפני עור. ושלא להוסיף מלקות המחוייב מלקות שנא' (דברים כה) לא יוסיף פן יוסיף. ושלא לרגל שנא' (ויקרא שם) לא תלך רכיל. וכן הוא אומר (יחזקאל כב) אנשי רכיל היו בך למען שפך דם. ואמרו רז\"ל (ערכין פ\"ג דף טו.) ג' לשון הרע הורג האומרו והמקבלו ומי שנא' עליו. האומרו מדואג שנא' (תהלים נב) גם אל יתצך לנצח. המקבלו משאול. ומי שנא' עליו מאחימלך בן אחיטוב, ושלא לשנוא בלב שנא' (ויקרא יט) לא תשנא את אחיך בלבבך. ושלא להלבין פני חברו. והוא שאמרו יכול אפילו פניו משתנות (ככרום) ת\"ל (שם) ולא תשא עליו חטא. ואמרו עוד במערבא במאי זהירי טפי באחוורי אנפין דאזיל סומקא ואתי חיורא. ושלא לחבול כלים שעושין בהם אוכל נפש שנא' (דברים כד) לא יחבול רחים ורכב. ושלא לנקום שנא' (ויקרא יט) לא תקום. ושלא לנטור שנא' (שם) ולא תטור שכל מי שנוקם ונוטר אינו הולך בדרכיו של הקב\"ה שנא' (ירמיה ג) כי חסיד אני נאום ה' לא אטור לעולם. וכן הצדיק אין ראוי לו לנקום ולנטור, ודוקא במילי דעלמא אבל במילי דשמיא מותר ועל זה כתיב (משלי כח) שאת פני רשע לא טוב, ואמר דוד (תהלים קלט) הלא משנאיך ה' אשנא. וכתיב (משלי ח) יראת ה' שנאת רע, ביאורו שנאת איש רע. וכן בהקב\"ה אע\"פ שאומר לא אטור לעולם לגבי הרשעים הוא נוקם ונוטר שנא' (נחום א) נוקם ה' לצריו וגו':  ",
+                "<b>לא</b> תנאף כולל שלא לגלות ערות אם ושלא לגלות ערות אחיו. ושלא לגלות ערות אחותו מן האב ומן האם. ושלא לגלות ערות בת הבן. ושלא לגלות ערות בת הבת. ושלא לגלות ערות הבת וזה לא נזכר בתורה כלל אבל הוא ק\"ו מבת הבת. ושלא לגלות ערות אשה ובתה. ושלא לגלות ערות אשה ובת בנה. ערות אשה ובת בתה. ערות אחות האב. ערות אחות האם. ערות אשת אחי האב. ערות אשת הבן. ערות אשת האח, ערות אחות אשה. והטעם בכל אלו שלא להשיב הדבר הנפרד לשרשו והענף לעיקרו. שלא לגלות ערות נדה שגם זה קרוי טומאה בנאמר (ויקרא יח) ואל אשה בנדת טומאתה וגו', שלא לגלות ערות אשת איש שאף זה קרוי טומאה שנא' (שם) ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך וגו', ושלא להביא אשה בהמה עליה שנא' (שם) תבל הוא, ושלא לשכב עם זכר שנאמר (שם) תועבה היא. ושלא ליקרב לעריות בדבר המביא לידי גילוי ערוה שנא' (שם) לא תקרבו לגלות ערוה. ושלא ללבוש אשה לבוש איש שנ' (דברים כב) לא יהיה כלי גבר על אשה, ולא ילבש איש לבוש אשה שנא' (שם) לא ילבש גבר שמלת אשה. שכל זה דרך המנאפים הזכר מתיחד עם הנקבות והנקבות עם הזכרים:  ",
+                "<b>לא</b> תגנוב זה מצות לא תעשה. שלא לגנוב נפש מישראל והוא דומיא דלא תרצח לא תנאף שיש בהם מיתות ב\"ד, ויכלול עוד שלא לגנוב ממון שנא' (ויקרא י״ט:ב׳) לא תגנובו שבסדר קדושים תהיו. ושלא יונה במקח וממכר שנא' לא תונו, ושלא לעשות עול במדה שנא' (שם) לא תעשו עול וגו'. ושלא לעשות איפה ואיפה שנאמר (דברים כ״ה:י״ד) לא יהיה בביתך איפה וגו'. ושלא להשיב עבד שברח לארץ ישראל מאדוניו שבח\"ל, ושלא לענות יתום ואלמנה שנאמר (שמות כ״ב:כ״א) כל אלמנה ויתום לא תענון:  ",
+                "<b>לא</b> תענה זו מצות לא תעשה שלא לענות עדות שקר. ויכלול שלא יגרש את אשתו לעולם בלשון (משלי ג׳:כ״ט) אל תחרוש על ריעך וגו', והנביא מלאכי אומר (מלאכי ב׳:ט״ז) כי שנא שלח. וכתיב (ירמיהו ג׳:כ׳) אכן בגדה אשה מרעה כן בגדת בי, ויכלול עוד שלא יגרש אונס אנוסתו שנאמר (דברים כ״ב:כ״ט) לא יוכל שלחה כל ימיו, ושלא יעיד בעל עבירה שנאמר (שמות כ״ג:א׳) אל תשת ידך עם רשע. ושלא יעיד קרוב שנא' (דברים כ״ד:ט״ז) לא יומתו אבות על בנים כלומר בעדות בנים וה\"ה לשאר קרובים:  ",
+                "<b>לא</b> תחמוד זו מצות לא תעשה בחמדת הלב התחיל במצות הלב וסיים במצות הלב לומר כי הכל מיוחד וסופו כתחלתו, כי הוא כמו המעין המתפשט מן המקור שאין לו סוף, והנה עשרת הדברות כנגד עשר ספירות. ונמצא בספר יצירה עשר ספירות בלימה נעוץ סופן בתחלתן כשלהבת קשורה בגחלת שהרי הרבה חוטין של אש יוצאין מן הגחלת שהיא אחת והתורה נמשלה לאש שנא' (ירמיהו כ״ג:כ״ט) הלא כה דברי כאש נאום ה' וכתיב (שיר השירים ח׳:ו׳) רשפי אש שלהבת יה. ויש לשאול ואיך קבעה תורה מצוה זו בחמדת הלב ומי יוכל להזהר שלא יחמוד בלבו הדבר הנראה. ואמר החכם רבי אברהם בן עזרא הכונה שיסיר מחשבה זו מלבו ויתיאש מן הדבר כמו שמתיאש הכפרי מנשוא המלכה שהרי יודע הוא שאי אפשר לו זה. וכן יעשה באשת חבירו. ויכלול שלא יגזול שנאמר (ויקרא יט) ולא תגזול שהרי מן החמדה יבא לידי גזילה הוא שכתוב (מיכה ב׳:ב׳) וחמדו שדות וגזלו. ושלא להסיג גבול שנא' (דברים י״ט:י״ד) לא תסיג גבול ריעך. ושלא לעשוק שנאמר (ויקרא יט) לא תעשוק, ושלא לכחש בממון חבירו שנא' (שם) לא תכחשו, ושלא להתאוות שנא' (דברים ה׳:י״ח) לא תתאוה בית רעך, ושלא יאכל השכיר בשעת מלאכה מן המחובר שהוא עושה בו שנאמר (שם כג) וחרמש לא תניף, ושלא ליתן לכליו שנא' (שם) ואל כליך לא תתן. הנה הוכחנו תרי\"ג מצות אלו מכלל עשרת הדברות. והנה הם נחלקות לב' חלקים עשה ולא תעשה. ושני דרכים אלו, הא' להדריך האדם במעשים הטובים ללכת בדרכי הש\"י להדמות אליו, והב' להרחיקו ולמנעו מן הדרך הרע והמדה המגונה ובזה יהיה הגוף והנפש בדרך אחד והסכמה אחת בעבודת הבורא יתברך וזה כענין שאמר הכתוב (תהילים ל״ד:ט״ו) סור מרע ועשה טוב. תרי\"ג מצות אלו כולן אלהות והן המורות חכמת האלהות מצד ידיעת פעולותיו כך אין תכלית לפרטי המצות וכמאמר דוד (שם קיט) לכל תכלה ראיתי קץ וגו':  ",
+                "<b>תרי\"ג</b> מצות הללו הם תרי\"ג כללים. ועשרת הדברות הן הכלל העליון כמו שתאמר שם אדם הוא כלל לראובן שמעון לוי ויהודה גם לעמלקי גם לפלשתי גם לשבעים לשון. ואמנם שם גוף הוא כלל עליון ממנו שהוא כולל הגלגלים והכוכבים והיסודות וכל ברואי מטה היסודות והמתכות האילנות והעשבים הבהמות והחיות העופות והדגים והאדם. וידוע כי הוא משלמות התורה שכל המעמיק במצפוניה יראה בעין שכלו כי הכתובים אור נגה עליהם לפקוח עינים עורות. ויתבונן וישיג שהיא הכוללת כל החכמות וכל עניני העולם, וכמו שאמרו במסכת תענית (פ\"ק דף ט) ההוא ינוקא דאשכחיה רבי יוחנן דקא גריס (משלי י״ט:ג׳) אולת אדם תסלף דרכו וגו' אמר מי איכא מידי בכתובי דלא רמיזא באורייתא כי האי גוונא והא כתיב (בראשית מ״ב:כ״ח) ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו וגו' על אחת כמה וכמה בעיקרי התורה ובגופי המצות שיש לומר כי בעשרת הדברות נכללו תרי\"ג מצות אלו שהזכרנו אחת לאחת. תרי\"ג מצות אלו עולמיות נצחיות הן ונוהגות לדורות אינן תלויות בזמן מן הזמנים, וזהו שאמר הכתוב בהן (דברים ל״ג:ד׳) מורשה קהלת יעקב כלשון האמור בא\"י (שמות ו׳:ח׳) ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'. וכתיב בה (דברים י״א:כ״א) כימי השמים על הארץ. ועוד ראיה מה שאמרו רז\"ל, רמ\"ח מצות עשה כמנין איבריו של אדם כאלו אומר לו כל אבר ואבר שבו עשה בי מצוה פלונית, שס\"ה מצות לא תעשה כמנין ימות החמה כאילו אומר לו יום ויום אל תעבור בי עבירה פלונית, וזו ראיה כי זה המספר לא יחסר לעד שאם כן היה המספר חסר הזמן שיושלם בו חיוב המצוה ולא היה המאמר שלם אלא בזמן מוגבל, כן כתב הרמב\"ם ז\"ל, וע\"כ יש להאמין כי תרי\"ג מצות הללו נצחיות. וידוע כי כל המשמרן יש לו זכות גדול הוא שאמר דוד עליו השלום (תהילים י״ט:י״ב) בשמרם עקב רב. וכתיב (שם לח) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו':  "
+            ],
+            []
+        ],
+        "Torah": [
+            [
+                "<b>תורת</b> ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי. פקודי ה' ישרים משמחי לב מצות ה' ברה מאירת עינים. יראת ה' טהורה עומדת לעד משפטי ה' אמת צדקו יחדו (תהילים י״ט:ט׳-י׳). שלשה פסוקים אלו אמרם דוד בשבח התורה והזכיר למעלה מזה המאורות הגדולים שהם קיום העולם ומנהיגיו בכח עליון עליהם, ואחר שהזכיר ופירש ענין השמש וסיפר קצת פעולותיו ותועלותיו הרבות בא לומר כי עוד יש אור גדול יותר מהשמש והוא התורה כי אם השמש הוא מעיד ומפרסם על אלהותו של הקב\"ה ועל יכלתו ורוממותו, הלא התורה היא מעידה על זה יותר ויותר ותועלתה ומעלתה רבה מאד יותר מתועלת ומעלת השמש, כי השמש מי שמתמיד ומרבה לשבת בחומו ישוב לו הדבר לנזק גדול עד שיתעלף כמו שמצינו ביונה הנביא (יונה ד׳:ח׳) ותך השמש על ראש יונה ויתעלף, אבל המתמיד בעסק התורה אינו כן אבל היא משיבת נפש. וידוע גם כי כי השמש נכנס במוח האדם עד שישתגע אבל התורה היא מחכימת פתי. ועוד השמש מי שמרבה לשבת שם ידאג ויתעצב אבל התורה פקודי ה' ישרים משמחי לב, ועוד מי שמסתכל אל עין השמש יכהו עיניו. אבל התורה מאירת עינים, ועוד השמש אע\"פ שהוא זך וטהור פעמים שיכסוהו עננים ולא יהיה מראיתו טהור, גם לפעמים יעבדוהו מן האומות ויעשו ממנו ע\"ז ואז איננו טהור, ולכך המשילו דוד לחתן היוצא מחופתו ולא לחתן הנכנס לחופתו, אבל התורה טהורה לעולם ואין לטהרתה הפסק וזהו שאמר טהורה עומדת לעד, כלומר טהרתה עומדת בעצמה לעד לא תפרד ממנה, ועוד ידוע כי השמש היא מאירה ביום ולא בלילה אבל התורה האור שלה משמש לעולם, ועוד השמש אין אורו שוה כי אם עד חצי היום מוסיף ומשם ואילך אורו מתחסר ואינו עומד בהשויה אחת אלא משתנה פעם אחר פעם אבל התורה משפטי ה' אמת צדקו יחדו, הא למדנו מכל זה תועליות הגדולות הנמצאים בתורה יותר מן השמש, וכן תקנו לנו רז\"ל בנוסח התפל' לומר והאר עינינו בתורתך ובמצותיך בברכה הסמוכה ליוצר המאורות כשם שסמך בכאן תורת ה' תמימה לענין השמש שהזכיר תחלה וזה לבאר כי אור התורה והמצוה גדול מאד מאור המאורות העליונות, וא\"כ אין לאדם תחבולה שינצל ממחשכי הדברים הטבעיים שהם תחת השמש זולתי בקיום התורה והמצות שהם על השמש, והנה דוד ע\"ה הזכיר בכאן בענין התורה ו' לשונות והם תורה עדות פקודים מצוה יראה משפט ועם כל אחד ואחד מן הלשונות הזכיר ה' המיוחד. והיה הענין כנגד ו' קצוות כי ישראל במתן תורה הראו לדעת כי ה' הוא האלהים שליט בו' קצוות ואין עוד מלבדו. וג' פסוקים אלו תמצא בכל אחד ואחד מהם י' תיבות וג' עשיריות אלו כנגד ג' חלקי המציאות שנבראו ונשתכללו מן החכמה העליונה שנא' (משלי ג׳:י״ט-כ׳) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו, החלק הראשון הוא עולם המלאכים שהם י' מדרגות. החלק הב' הוא חלק הגלגלים שהם י', החלק הג' העולם השפל הזה המתקיים בזכות התורה שהיא עשרת הדברות. ואם כן הרי לך שלשה פסוקים אלו בג' עשיריות שהן כוללין שלשה חלקי המציאות שנבראו בכח התורה. וכנגד ו' לשונות אלו של תורה מצינו ו' סדרים של משנה. ואמרו במדרש תהלים (תהילים י״ט:ח׳) תורת ה' תמימה זה סדר נשים, עדות ה' נאמנה זה סדר זרעים שהוא מאמין בחיי העולם וזורע. פקודי ה' ישרים משמחי לב זה סדר מועד שיש בו תפלה וסוכה ולולב ומועדות שכתוב בהן (דברים ט״ז:י״ד) ושמחת בחגך. מצות ה' ברה מאירת עינים זה סדר קדשים שמאיר את העינים, יראת ה' טהורה זה סדר טהרות. משפטי ה' אמת זה סדר נזיקין שיש בו כל הדינין, וששה סדרים הללו הם כנגד סדרי העולם שהם ו' והם קור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה. ומזה יאמר הכתוב (איוב י׳:כ״ב) צלמות ולא סדרים כי הקבר הוא ארץ עיפתה כמו אופל הלילה והוא מקום צלמות אין שם סדרי העולם ולא סדרי מערכת הכוכבים כי כיון שמת האדם אין לכוכבים בקבר ממשלת עליו וששה סדרים אלו הם תורה שבע\"פ כי עיקר התורה היא תורה שבע\"פ שאין תורה שבכתב יכולה להתבאר כי אם ע\"י תורה שבע\"פ. וכן דרשו רז\"ל (ב\"מ דף לג) בסוף פרק אלו מציאות העוסק במקרא מדה ואינה מדה, במשנה מדה שנותנין עליה שכר, בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו מדה היא שהכל תלוי בה, ודרשו עוד לא כרת הקב\"ה ברית עם ישראל אלא בשביל תורה שבעל פה שנאמר (שמות ל״ד:כ״ז) כי ע\"פ הדברים האלה כרתי אתך ברית, ואמרו עוד כל מי שבידו מקרא ומשנה ואין בידו תלמוד אסור להתערב עמו שנאמר (משלי כ״ד:כ״א) ועם שונים אל תתערב, מפני שהם מבלי העולם שמורין הלכה מתוך משנתם, ואמרו עוד רבי יוסי אומר גדול התלמוד שקדם לחלה לתרומות ולמעשרות חמשים וארבעה לשמטים ששים ואחת ליובל מאה ושלש, וכשם שהתלמוד קודם למעשה כך דינו קודם למעשה שנא' (שם יז) פוטר מים ראשית מדון. וכשם שדינו קודם למעשה כך שכרו קודם למעשה שנאמר (תהילים ק״ה:מ״ד-מ״ה) ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו: לא נברא האדם אלא לתורה שכן דרשו בפרק חלק (סנהדרין דף צט ע\"ב) אדם לעמל נברא שנא' (איוב ה׳:ז׳) אדם לעמל יולד. ואיני יודע אם לעמל פה או לעמל מלאכה כשהוא אומר (משלי ט״ז:כ״ו) כי אכף עליו פיהו הוי אומר לעמל פה ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה כשהוא אומר (יהושע א׳:ח׳) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך הוי אומר לעמל תורה נברא, ושם עוד כל המשחיר פניו בעוה\"ז בדברי תורה הקב\"ה מבהיק זיוו לעוה\"ב שנא' (שיר השירים ה׳:ט״ו) מראהו כלבנון בחור כארזים. אמר ר' תנחום בר חנילאי כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעוה\"ז הקב\"ה משביעו לעוה\"ב שנא' (תהלים לז) ירויון מדשן ביתך וגו'. וכיון שהתורה עיקר יצירת האדם יש לו לדאוג במה שרוב העולם נכשלים בעון בטול תורה והם משימין כל זמנם בהבל ואינם קובעים עתים לתורה בשבת ובמועדים ולפעמים בימות החול גם בלילות וכל אחד מהם ימצא עילות זה לריבוי עשרו שאין לו פנאי וזה לרוב חסרונו שהוא צריך לרדוף אחר טרפו. בין כך ובין כך התורה בטלה וזה דומה לאדם שנותן לחברו ספר חתום והוא יודע לקרותו והוא משיב לו שאינו יכול לקרותו, ז\"ש ישעיה לבני דורו (ישעיהו כ״ט:י״א) ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר החתום וגו' פי' חזות הכל נבואת הכל כלומר דברי התורה והנבואה שביד הנביאים והחכמים. ופירוש כי חתום כלומר ימצא זאת העילה לפי שאין רצונו לקרותה כי אם היה רצונו לקרותה היה אומר פתח אותו ואקראנו, ואמר עוד (שם) ונתן הספר אל אשר לא ידע ספר לאמר קרא נא זה ואמר לא ידעתי ספר ובין כך ובין כך הספר אינו נקרא ואינן שומעין דברי התורה והנבואה לא החכמים ולא הטפשים, וראוי לאדם לשית אל לבו אלו הגיע לאדם ספר ממלך ב\"ו והיה מסופק בהבנתו מפני דמות הכתיבה ודקותה או עומק הלשון אז יצטער צער גדול עד שיבינהו וישים כל לבו ושכלו להבין זה, ואם ככה הוא עושה על ספר ב\"ו שהיום כאן ומחר בקבר על אחת כמה וכמה על ספרו של ממ\"ה הקב\"ה אשר הוא חייו והצלתו כענין שכתוב (דברים ל׳:כ׳) כי היא חייך ואורך ימיך. והנה בעון הזה נכשלים כמה בני אדם שהולכין בכל מאמצי כח להשלים חוקם בהכנת מלך ב\"ו ומתרשלים בחק ספר מלך מלכי המלכים הקב\"ה וזה דומה למי שנא' בו (דניאל ה׳:כ״ג) ולאלהא כספא ודהבא נחשא ופרזלא אעא ואבנא די לא חזיין ולא שמעין ולא ידעין שבחת ולאלהא די נשמתך בידיה וכל ארחתיך ליה לא הדרת. ודרשו רז\"ל (אבות פ\"ו) בכל יום ויום ב\"ק מפוצצת ויוצאת מהר חורב ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, והא למדת שהתורה עיקר היצירה באדם וז\"ש (ירמיהו ט׳:כ״ב) כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו ואל יתהלל עשיר בעשרו כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי. סידר הנביא בכאן שלשה מדות כסדר הראוי להן חכמה גבורה עושר, התחיל בחכמה כי החכמה מעולה מן הגבורה לפי שהחכמה מצד הנפש והגבורה מצד הגוף, והגבורה מעולה מן העושר כי העושר איננו לא מצד הנפש ולא מצד הגוף, ולכך הקדים החכמה תחלה למעלתה והזכיר העושר אחרון לפחיתותו והנה זה בהפך מכונת ההמון שהם מחשיבים העושר יותר מן הגבורה ומחשיבין הגבורה יותר מן החכמה, ועל כן ביאר לך הכתוב כי מה שההמון מבזין והיא החכמה הוא אצל השי\"ת מהודר ומעולה, וידוע כי החכמה תועיל לאדם בעוה\"ז ובעוה\"ב והעושר לא יועיל לו כלום אחר מותו כי לא במותו יקח הכל לא ירד אחריו כבודו. אין העולם מתקיים אלא בשביל התורה שנא' (שם לג) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. וכן מצינו במלאכי שהיה אחרון לכל הנביאים שהזהיר על התורה וחתם דבריו בה הוא שאמר (מלאכי ג׳:כ״ב) זכרו תורת משה עבדי והשלים ואמר פן אבא והכיתי את הארץ חרם. וכאלו אמר זכרו תורת משה עבדי ואברך את כל העולם ואם לא תזכרו הרי אני מחרים כל העולם ונמצאת למד מכאן שכל העולם תלוי בתורה, וידוע כי ברית התורה לא נכרת עם ישראל בהר סיני אלא בדם שנאמר (שמות כ״ד:ח׳) הנה דם הברית וכל מי שאינו עוסק בתורה מביא חרב לעולם שנא' (ויקרא כ״ו:כ״ה) והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית וגו' כלומר נקם בטול הברית, וכן אמרו בבראשית רבה ספר וסייף ירדו כרוכין מן השמים אם תקיימו את התורה תזכו ואם לאו חלקו בזה והיכן פירושו שנאמר (בראשית ג׳:כ״ד) וישכן מקדם לג\"ע את הכרובים ואת להט החרב, הכרובים זו תורה שנא' (שמות כ״ה:כ״ב) ודברתי אתך וגו' מבין שני הכרובים וכתיב (במדבר ז׳:פ״ט) וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת מבין שני הכרובים וידבר אליו. ודרשו רז\"ל (ברכות דף ח) אין לו להקב\"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד כלומר שאין לו חפץ ובחירה בעולמו אלא במין האדם העוסק בהלכה שמקומו ארבע אמות. וכמה לו עונות וחטאות מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואיננו עוסק שכן דרשו בסנהדרין (חלק דף צט) (במדבר טו) כי דבר ה' בזה זה שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק: \n",
+                "<b>בא</b> וראה כמה גדול כח התורה שכן אמרו בברכות פ\"ק (דף ה) כל העוסק בתורה נצול מן היסורין שנאמר (איוב ה׳:ז׳-ח׳) ובני רשף יגביהו עוף אין רשף אלא יסורין שנאמר (דברים ל״ב:כ״ד) מזי רעב ולחומי רשף. ואין עוף אלא דברי תורה שכתוב בהן (משלי כ״ג:ה׳) התעיף עיניך בו ואיננו, כמה גדול כח התורה שהרי אסרו חכמים למכור ספר תורה כל עיקר ואפילו אין לו מה יאכל והוא שאמרו במגילה בפ' בני העיר (מגילה דף כז) כל המוכר ס\"ת ואפילו אין לו מה יאכל אין רואה סימן ברכה לעולם פי' מאותן דמים, אבל אם היה רוצה ללמוד תורה מותר לו למכור ס\"ת שכן אמרו שם אין מוכרין ס\"ת אלא ללמוד תורה ולישא אשה, והטעם מפני שהנשואין קיום המין בעולם וכן לימוד התורה גדול מספר תורה לפי שהתלמוד מביא לידי מעשה: \n",
+                "<b>התורה</b> יצטרך אדם לחזור עליה שכן דרשו רז\"ל כל העוסק בתורה ואינו חוזר בה דומה לאדם שזורע ואינו קוצר, כל הלומד תורה ומשכחה דומה לאשה שיולדת וקוברת וכיצד ימלט אדם מן השכחה שיחזור עליה תמיד ושישתדל בה בשינון הגירסא, שכן מצאנו בחכמי ישראל שהיו זהירין עליה ומתעסקין בשינון הלשון ואפי' בשעת מיתתן לא היו פוסקין מלימודן, והוא שדרשו על רבה בר נחמני שהיה מגדולי התלמוד ואפי' בשעת פטירתו לא היה פוסק מלימודו, והוא שאמרו בבבא מציעא בפרק השוכר (דף פו) רבה בר נחמני הוה גריס שמע דקא מיפלגי במתיבתא דרקיעא אם בהרת קדמה לשער לבן טמא אם שער לבן קדם לבהרת טהור ספק הקב\"ה אומר טהור וכלהו מתיבתא דרקיעא אמרי טמא אמרי מאן נוכח רבה בר נחמני דאמר רבה בר נחמני אני יחיד בנגעים ואני יחיד באהלות שדר לשליחא בתריה ולא הוה מצי מלאך המות למקרב לגביה דלא הוה פסיק פומיה מגירסא אדהכי נשב זיקא ואוושא ביני קני סבר גונדא דפרשי הוו אמר תינח נפשיה דההוא גברא ולא נימסר בידא דמלכותא כי הוה ניחא נפשיה אמר טהור טהור יצתה בת קול ואמרה אשריך בר נחמני שגופך טהור ויצאתה נשמתך בטהרה. וכן מצינו במסכת מכות (דף י) פרק ואלו הן הגולין כתיב (דברים ד׳:מ״ד) את בצר במדבר וכתיב בתריה וזאת התורה אשר שם משה, מכאן שדברי תורה הם מקלט ואפילו ממלאך המות, כי הא דרב חסדא הוה יתיב וגרים בבי רב ולא הוה יכיל מלאך המות למקרב גביה דלא הוה שתיק פומיה מגירסא סליק אארזא דבי רב פקע ארזא ושתיק ויכיל ליה. וכן מצינו בדוד המלך שלא היה פוסק מלימודו דאמרי במסכת שבת (דף לב) ביומא דנח נפשיה אשתמיט דרגא מתותיה. וביאור הענין במה שלא היה רשאי מלאך המות להתקרב אליהם והם עוסקין בתורה, טעם הדבר מפני הברית הכרותה מסיני למקבלי התורה שלא היה ראוי מלאך המות לשלוט בהם. וכענין שדרשו רז\"ל (שמות ל״ב:ט״ז) חרות על הלוחות חירות ממלאך המות. וכיון שהתורה עץ חיים אין מיתה במקום חיים. וכשם שאלו היה האדם מתעסק בחטא ועון ומת מתוכו שאי איפשר לו לירש חיי העוה\"ב כיון שלא שב ומתודה אלא שמת מתוך חטאו כן זה שעוסק בתורה אי אפשר לו שימות מתוך עסקו ומפני זה יבאו סבות מבעל הסבות יתעלה לכל צדיק וצדיק שבדורות שיהיו פוסקין מלימודם כדי שישלוט בהם הכח הממית ולא תתבטל גזירת הגוזר ב\"ה. זה נ\"ל בטעם הדבר ואל תתמה על החפץ כי הדבר אמת ויציב. ואם נפשך לומר מצינו כמה נביאים וצדיקים שמתו ולא מצינו להם סבות שיפסיקו מלימודם ומתו. אין ספק כי תשתכח מהם תורתם רגע ובאותו רגע הוא שולט הכח הממית. והנה משה רבינו אדון כל הנביאים הוצרכו רז\"ל לומר נסתתמו ממנו מעינות חכמה אע\"פ שלא היתה מיתתו ע\"י הכח הממית ח\"ו אלא בנשיקה, והא למדת כמה היתה חביבה על חכמי ישראל וה\"ה שהיתה חביבה על מלכי ישראל שכן מצינו בחזקיהו המלך (חלק דף צה:) שתלה חרב על פתח בית המדרש ואמר כל מי שלא יעסוק בתורה ידקר בחרב בדקו מדן ועד באר שבע ומגבת עד אנטיפרא ולא מצאו עם הארץ ולא מצאו תינוק ולא תינוקות שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה. וכן מצינו ביהושפט שאמר הכתוב (ד\"ה ב כ) ויעמד יהושפט בקהל יהודה וירושלים בבית ה' לפני החצר החדשה. מאי החצר החדשה אמר רבי יוחנן שחדשו בה דברים ואמרו טבול יום אל יכנס במחנה לויה. ומצינו עזרא הסופר הכהן שכתב כל התורה והיה כעין מלך והקישו הכתוב למשה רבינו, כתיב במשה (שמות י״ט:ג׳) ומשה עלה וכתיב בעזרא (ז) הוא עזרא עלה מבבל וכמה תקנות תקן בישראל, וכן מצינו חכמי התלמוד שהיו עוסקין בתורה מתוך הדוחק והעוני. ואמרו במדרש מאי דכתיב (שיר השירים ז׳:י״ב) לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים וגו' לכה דודי נצא השדה אמרה כנס\"י לפני הקב\"ה רבש\"ע אל תדינני כיושבי כרכים שיש בהן גזל ועריות ושבועת שוא אלא לכה דודי נצא השדה אראך תלמידי חכמים שיושבין ועוסקין בתורה מתוך הדחק. נלינה בכפרים אלא תקרי בכפרים אלא בכופרים אראך בני עשו שהשפעת להם טובה וכפרו בך. נשכימה לכרמים אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, נראה אם פרחה הגפן אלו בעלי מקרא, פתח הסמדר אלו בעלי משנה, הנצו הרמונים אלו בעלי תלמוד, שם אתן את דודי לך, וכן מצינו (שבת דף לג) ר' שמעון בן יוחאי ור' אלעזר בנו שנחבאו במערה י\"ג שנה והוו יתבי עד צואריהו בחלא כוליה יומא וגרסי ולא הוה בהדייהו אלא חרובא ועינא דמיא דאיברי להו על דרך הנס, ואמרו (בסנהדרין דף כ) על דורו של רבי יהודה ברבי אלעאי שהיו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה. ובמסכת יומא (דף לה:) אמרו הלל מחייב את העניים ר' אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים, ואמרו עליו על רבי פרידא שלא הקדימו אדם מעולם לבית המדרש (ערבי פסחים קט) ואמרו עליו על ר\"ע שלא אמר מימיו הגיע עת לעמוד מבית המדרש חוץ מערבי פסחים וערבי יוה\"כ (יבמות דף סג:) ואמרו עליו על בן עזאי שחשקה נפשו בתורה ולא רצה לישא אשה אמר אפשר לעולם שיתקיים ע\"י אחרים. (סוכה דף כח) ואמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שמעולם לא שח שיחת חולין ולא הלך ארבע אמות בלא תורה ולא מצאו אדם מעולם יושב ודומם אלא יושב ושונה. חייב אדם ללמד תורה לחברו שכל ישראל ערבין זה לזה בכל המצות ומי שמלמד תורה לאחרים שכרו אתו ופעולתו לפניו שכן דרשו רז\"ל (קידושין דף ל) כל המלמד בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר סיני שנא' (דברים ד׳:ט׳-י׳) והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב. ובפרק השוכר את הפועלים (בבא מציעא דף פה) כל המלמד בן חברו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנא' (ירמיהו ט״ו:י״ט) אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד. וכל המלמד את בן עם הארץ תורה אפילו הקב\"ה גוזר גזירה מבטלה בשבילו שנא' (שם) אם תוציא יקר מזולל וגו', ביאורו כשם שיש לי רשות לגזור ולבטל כן יהיה לך רשות זהו כפי תהיה. ושם עוד מאי דכתיב (איוב ג׳:י״ט) קטן וגדול שם הוא. אלא כל המקטין עצמו בדברי תורה בעוה\"ז נעשה גדול לעוה\"ב וכל המשים עצמו כעבד על דברי תורה בעוה\"ז נעשה חפשי לעוה\"ב. ובפרק חלק (סנהדרין דף צא:) כל המונע הלכה מפי תלמיד כאלו גוזלו מנחלת אבותיו שנאמר (דברים ל״ג:ד׳) תורה צוה לנו משה מורשה. מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית. ושם עוד כל המונע הלכה מפי תלמיד אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו שנא' (משלי י״א:כ״ו) מונע בר יקבוהו לאום. ואין לאום אלא עוברין שנא' (בראשית כ״ה:כ״ג) ולאום מלאום יאמץ. ואין יקבוהו אלא קללה שנאמר (במדבר כ״ג:ח׳) מה אקב לא קבה אל. ואין בר אלא תורה שנאמר (תהלים ב) נשקו בר. ואם לימדו מה שכרו זוכה לברכות יוסף שנא' (משלי י״א:כ״ו) וברכה לראש משביר. ואין משביר אלא יוסף שנאמר (בראשית מב) ויוסף הוא המשביר: \n",
+                "<b>התורה</b> צריכה התבודדות הוא שאמר שלמה (משלי י״ח:א׳) לתאוה יבקש נפרד וגו'. ונראה לי פירושו כי מי שמתאוה לתורה יבקש שיהיה נפרד ומתבודד, כי זה מתנאי הלימוד להיות לפעמים נפרד מן החברים מתבודד ומתיחד עם שכלו ואם עושה כן בכל תושיה יתגלע כלומר יתגלה ויתפרסם בקי ושלם בכל החכמות, וכן דרשו במסכת ע\"ז (דף יח) כתיב (משלי ט) על גפי וכתיב (שם) על כסא בתחלה על גפי כלו' יחידי מלשון אם בגפו יבא. ולבסוף על כסא כלו' יושיבו לו כסא לשמוע חכמתו: \n",
+                "<b>כל</b> העוסק בתורה צריך לעסוק בה באימה ביראה שכן דרשו בברכות פ' מי שמתו תניא והודעתם לבניך. וכתיב בתריה יום אשר עמדת וגו' מה להלן באימה ביראה ברתת ובזיעה אף כאן באימה ביראה ברתת ובזיעה. כל העוסק בתורה מכריעין אותו מכף חובה לכף זכות שכן דרשו בברכות (דף טז) פ' היה קורא למה נסמכו אהלים לנחלים מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה אף אהלים מעלין את האדם מחובה לזכות: \n",
+                "<b>כל</b> העוסק בתורה ניצל מדינה של גיהנם, שכן אמרו במדרש תהלים לעתיד לבא הקב\"ה מוציא חמה מנרתיקה ודן בה את הרשעים שנא' (מלאכי ג׳:י״ט) כי הנה יום בא בוער כתנור, ומרפא בה את הצדיקים שנא' (שם) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא וגו'. אמר רבי יהושע צדקה עשה הקב\"ה עם כל באי עולם כשלא נתנו ברקיע ראשון שאלמלא נתנו בו לא היה צל לכל בריה תחתיו שנא' (תהילים י״ט:ז׳) ואין נסתר מחמתו אבל לעתיד לבא מי נסתר מחמתו מי שעוסק בתורה הוא שכתוב אחריו תורת ה' תמימה וכן כתיב (מלאכי ג׳:כ״ב) כי הנה היום בא בוער כתנור. וכתיב אחריו זכרו תורת משה עבדי ע\"כ. \n",
+                "<b>בעון</b> בטול תורה גלו ישראל שנא' (איכה ב׳:ט׳) מלכה ושריה בגוים אין תורה משום דאין תורה. ועוד ממה שכתוב (הושע ח׳:ג׳) זנח ישראל טוב אויב ירדפו. משום דזנח טוב ואין טוב אלא תורה שנא' (משלי ד׳:ב׳) כי לקח טוב נתתי לכם וגו', ועוד ממה שכתוב (דניאל ח׳:י״ב) וצבא תנתן על התמיד בפשע, בפשעה של תורה מלכות הרשעה גוברת על ישראל ומצלחת. אין עניני העולם עיקר אלא התורה שכן אמר דוד ע\"ה (תהילים קי״ט:נ״ט) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך, יאמר כשאני מחשב בכל עניני העולם ומתבונן בתכליתם איני מוצא בהן עיקר אלא בתורה לכך ואשיבה רגלי. כל העוסק בתורה כאלו הקריב תמידין שנא' (משלי ה׳:י״ט) באהבתה תשגה תמיד. מהו תמיד אם עסקת בתורה כאלו אתה מקריב תמידין בכל יום. ופשט הכתוב יאמר בשביל אהבתה אתה טועה כל היום בענינים הגופניים שאתה מתרשל בעסקך כשאתה עושה תורתך עיקר: \n",
+                "<b>גדולה</b> תורה יותר מכל הקרבנות שכן דרשו ז\"ל (ר\"ה פ\"א דף יח) (שמואל א יג) אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה, וכן הכתוב אומר (ויקרא ז׳:ל״ז) זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת וגו' ואמרו (מנחות דף קי) כל העוסק בתורה כאלו הקריב עולה כאלו הקריב מנחה כאלו הקריב חטאת כאלו הקריב אשם כאלו הקריב שלמים. גדולה תורה יותר מהצלת נפשות שכן דרשו ז\"ל במסכת מגילה פרק קמא (דף טז ע\"ב) גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות דממיקרא חשיב ליה למרדכי בתר ד' ולבסוף חשיב ליה בתר ה' דכתיב (נחמיה ז׳:ז׳) הבאים עם זרובבל ישוע נחמיה שריה רעליה נחמני מרדכי בלשן, פירש רש\"י ז\"ל כשהיתה לו גדולה בבית המלך ופירש מן החכמים לא הזכירו הכתוב אלא אחר חמשה לפי שירד ממעלתו אצל החכמים ואע\"פ שהציל נפשות בהיותו בבית המלכות: \n",
+                "<b>שכר</b> תורה אע\"פ שאין עיקר השכר אלא לעוה\"ב מ\"מ אוכל הוא פירות בעוה\"ז, והפירות הם הכנעת אויבים שנופלים תחתיו. וכן דרשי רז\"ל ברכות פ\"ק (דף ז:) כל הקובע מקום לתורתו אויביו נופלין תחתיו שנאמר (שמואל ב ז׳:י׳) ושמתי מקום לעמי ישראל וגו' ובגיטין פ\"ק (דף ז) (תהילים ל״ז:ז׳) דום לה' והתחולל לו דום לה' והוא יפילם לך חללים חללים. השכם והערב עליהם לבית המדרש והם כלין מאליהן, וכבר ידוע כי קריאת התורה מצוה גדולה היא אע\"פ שלא יבין מה שקורא כי פעמים שיקרא אדם פרשה אחת מן התורה ולא יתבונן בעצמו שקרא כלל מתוך שהוא מחשב בדברים אחרים, ולכך קריאת התורה כשיודע שהוא קורא מצוה גדולה היא ושכר גדול יש לו בזה. והוא שדרשו בפ\"ק של ע\"ז (דף יט) לעולם ליגרוס אינש אע\"ג דלא ידע מאי קאמר שנאמר (תהילים קי״ט:כ׳) גרסה נפשי לתאבה, וקריאה זו קראוהו רז\"ל מצות קריאה ואע\"פ שאינו מבין כל מה שהוא קורא, וכאשר הוא מבין הענין ומכוין לפירוש הדברים הרי זה מצוה, ויקראו אותה רז\"ל מצות כונה. ובפרשת ק\"ש יש לכוין בה שלש כונות. האחת מצות קריאה, והב' מצות כונה, והג' שיצא ידי חובתו באותה קריאה, ואחר שהוא מכוין לצאת ידי חובה הרי שכרו גדול מן הקורא בתורה, ומזה אמרו בברכות (דף יב) (דברים ו׳:ו׳) והיו הדברים וגו' על לבבך ע\"כ מצות קריאה וכונה מכאן ואילך קריאה בלא כונה: \n",
+                "<b>דרשו</b> רז\"ל בפ' חלק (סנהדרין דף צט:) כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה שנאמר (ישעיהו כ״ז:ה׳) או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. רב אמר כאלו בנה פלטרין של מעלה שנאמר (שם נא) ואשים דברי בפיך וגו' לנטוע שמים וליסוד ארץ. רבי יוחנן אמר אף מגין על כל העולם שנאמר (שם) ובצל ידי כסיתיך. רבי לוי אמר אף מקרב את הגאולה שנאמר (שם) ולאמר לציון עמי אתה. ובמסכת אבות (פרק ששי) אין כבוד אלא תורה שנאמר כבוד חכמים ינחלו. אל תחמוד גדולה יותר מלמודך ואל תתאוה לשלחנם של מלכים ששלחנך לעוה\"ב גדול משלחנם בעוה\"ז. וכתרך גדול מכתרם, שהמלכות בשלשים מעלות והכהונה בעשרים וארבעה והתורה בשמונה וארבעים דברים היא נקנית. כל המלמד תורה בעוה\"ז זוכה ומלמדה לעוה\"ב שנאמר (משלי יא) ומרוה גם הוא יורה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אם</b> תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו (תהלים כז). ידוע כי הצדיק אין ראוי לו להתירא כי אם מהקב\"ה לפי שהיראה מב\"ו היא מפחיתות הנפש. והיראה שאדם ירא מן המלך היא על שני חלקים, האחת מותרת והיא מצוה, והשני אסור. המותר הוא שנצטוינו מן התורה לירוא מן המלך שנאמר (דברים יז) שום תשים עליך מלך ודרשו רבותינו (קידושין דף לב ב) שתהא אימתו עליך. ואמר שלמה (משלי כד) ירא את ה' בני ומלך. יזהירו הכתובים ביראת המלך ובלבד שתהיה היראה הזו שלא יעבור בה על רצון הקב\"ה שהוא המלך העליון הממליך את המלך. האסור הוא בדברים שיעבור עליהם על רצון הקב\"ה כי היא סיבה שישכח את הש\"י וכן אמר (ישעיה מח) מי את ותיראי מאנוש ימות ותשכח ה' עושך, ביאר כי היראה מב\"ו סבה להשכיח את הש\"י בסוף, וכן אמר שלמה (קהלת ח) אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים, יאמר שלמה אני מצוה לך שתשמור מצות המלך אבל על הדברים כלם שמור שבועת אלהים שאין ראוי שתדחה זה מפני זה ולא שתחליף מלכות קיימת נצחית במלכות הבל כלה ואובדת שהיום כאן ומחר בקבר, וכן מצינו בחנניה מישאל ועזריה שכתוב (דניאל ג) ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרין למלכא נבוכדנצר לא חשחין אנחנא על דנא פתגם להתבותך הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכיל לשיזבותנא מגו אתון נורא יקידתא ומן ידך מלכא ישיזיב והן לא ידיע להוי לך מלכא די לאלהך לא איתנא פלחין ולצלם דהבא די הקמת לא נסגוד. וממה שהזכירוהו כן דרשו רז\"ל ממה שקראוהו נבוכדנצר ולא אמרו נבוכדנאצר מלכא או מלכא נבוכדנאצר שכך אמרו לו לענין מסים וארנוניות את מלכא אבל בענין זה שאתה אומר לאו מלכא את אלא נבוכדנצר. ומזה תמצא טעם האתנחתא במלת למלכא ובמלת נבוכדנצר שהוא תחלת דבורם תמצא רביע, והא למדת שממדת הצדיקים שאינן מתיראים כי אם מהקב\"ה לבדו מפני שתתגבר בלבם יראת הש\"י על יראת בשר ודם, וכן הזהירה תורה (דברים כא) כי תצא למלחמה על אויבך וגו' לא תירא מהם כי ה' אלהיך וגו', וע\"כ אמר דוד בכאן (תהלים כז) אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. יאמר כי כבר גדל את נפשו במדרגת הבטחון וחזקה בטבעו מעלת היראה בהקב\"ה שלא יירא מרבוי מחנה ומעוצם מלחמה מפני שהוא בוטח בזאת שהזכיר שהש\"י אורי וישעי כמו שכתוב בתחלת המזמור (שם) ה' אורי וישעי ממי אירא, וע\"כ אמר בזאת אני בוטח כלומר בדבר הזה שהזכרתי למעלה זהו פשוטו, ומדרשו בזאת אני בוטח בתורה והוא שדרשו אין זאת אלא תורה שנא' (דברים ד) וזאת התורה. ולמדנו דוד בשני כתובים הללו מעלת התורה שהמתעסק בה והמהפך בה זוכה לשתי תועליות גדולות, האחד נגלה והוא תועלת הגוף בעוה\"ז, והב' נסתר והוא תועלת הנפש לעוה\"ב, האחד והוא הנגלה, הוא שביאר דוד בכתוב הזה הראשון שבזכות שהוא מתעסק בתורה ובוטח בה יפלו אויביו תחתיו ולא יירא מהם ועל זה אמר אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי וגו' לפי שפרי התורה כליון האויבים, וזהו שדרשו רבותינו ז\"ל (גיטין יב) (תהלים לז) דום לה' והתחולל לו, דום לה' והוא יפילם לך חללים חללים השכם והערב עליהם לבית המדרש והם כלים מאליהן, וכן אמרו בברכות (פרק ראשון דף ז) כל הקובע מקום לתורתו אויביו נופלין תחתיו שנא' (שמואל כז) ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו וגו', והזכיר הנביא באותן שהם עבדי ה' (ישעיה נד) כל כלי יוצר עליך וגו', וכל זמן שהיו ישראל עוסקין בתורה לא היו נזוקין אלא היו מתגברין על שונאיהן וכשהיו מבטלין אותה ומתרשלין בה היתה מדת הדין מתוחה כנגדם שכן מצינו במלאך שנראה אל יהושע בדמות איש וחרבו שלופה בידו ושאל לו (יהושע ה) הלנו אתה אם לצרינו והשיבו המלאך לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי, ודרשו רז\"ל במסכת מגילה (דף י) אמש בטלתם תמיד של בין הערבים ועכשיו בטלתם תלמוד תורה אמרו לו על איזה מהן באת אמר להם עתה באתי כלומר על בטול תורה על מה שבטלתם עתה באתי מיד (יהושע ח) וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק בתוך עומקה של הלכה, ומתוך התורה שהיו עוסקים בה היו מתגברים ומצליחין כנגד האויבים. ומן הידוע שלא היה נצחונם של ישראל כשאר האומות המתנהגים ע\"פ המקרה והטבע הגמור אבל כל נצחונם היה ע\"פ הזכות והעונש, אם היו מנצחין הזכות הוא מנצח ומכלה האויבים לא רבוי העם כי עם הזכות היו מנצחין כל רבים עמים במעט עם, כמו שמצינו בענין גדעון שכתוב (שופטים ז) בג' מאות האיש המלקקים אושיע אתכם, ועם החטא והעונש היו מנוצחין וריבוי עם לא יועיל להם אבל היו נמסרים כלם ביד מעט מן האויבים. והסבה כזה הוא החטא המכלה היחיד או המדינה או המלכות או העולם כולו. וכמו שאמרו (ברכות פ\"ק דף לג) אין ערוד ממית אלא חטא ממית, זהו התועלת האחת שיש בתורה בנסתר בתועלת הנפש לעולם הבא ומה שאומרים בעוה\"ז בנגלה שעליו אמר דוד בכתוב הזה אם תחנה עלי מחנה וגו'. התועלת הב' שיש בתורה בנסתר בתועלת הנפש לעוה\"ב הוא מה שאמר בכתוב הב' (תהלים כז) שבתי בבית ה' כל ימי חיי וגו' הכונה שעם התורה יזכה אדם לחיי העוה\"ב, ולא יזכה להם אלא בג' דברים בעבודה בידיעה בלימוד התורה, כי העבד איך יפיק רצון מאדוניו אם לא יעבדנו הרי העבודה, ואיך יוכל לעבדו עבודה שלימה אם לא ידענו וכמ\"ש דוד לשלמה בנו (ד\"ה א כח) דע את אלהי אביך ועבדהו הרי הידיעה, ואיך ידענו כי אם מתוך לימוד התורה שאמר דוד (תהלים קיט) גל עיני ואביטה וגו' הרי התורה, ועל כן הודיענו דוד בשני כתובים אלו שהתורה הנקראת זאת שהוא בוטח בה ומתעסק בלמודה הנה היא כוללת שתי תועליות הללו, תועלת הגוף בעוה\"ז ותועלת הנפש לעוה\"ב, ומזה הזכיר הכתוב האחד כליון האויבים בעוה\"ז והכתוב הב' חזיון נועם לעוה\"ב כי התורה סבה לשתיהן, ושתיהן היו נחלתו של דוד, שכן אמרו במדרש תהלים דוד נחל המלכות שתי נחלות בעוה\"ז ובעוה\"ב אמר דוד על שתיהן אני מזמר שנא' למנצח על הנחילות. הדא הוא דכתיב (שם פט) אף אני בכור אתנהו וכי דוד בכור היה והלא נאמר (ש\"א יז) ודוד הוא הקטן אלא מה בכור נוטל פי שנים בנחלה אף דוד נחל המלכות שתי נחלות בעוה\"ז ובעוה\"ב. אמר דוד על שתיהן אני מזמר על הנחילות, וזהו שאמר בזאת אני בוטח כלומר בזכות התורה הנקראת זאת. ועוד שם במדרש תהלים (תהלים מט) למנצח לבני קרח מזמור שמעו זאת כל העמים זש\"ה (קהלת יא) ומתוק האור וטוב לעינים. מה מתוק הוא אורו של עה\"ב אשרי אדם שיש לו מעשים טובים כדי שיראה אותו האור שנא' (שופטים ה) ואוהביו כצאת השמש וגו', רבי אבא אמר מה מתוקים הם דברים הנמשלים לאור שנאמר (משלי ו) כי נר מצוה וגו' אשרי אדם שרואה את התורה מלובנת כשלג שאין סוף למתן שכרה כשיבוא הקב\"ה לפרוע לישראל מתן שכרן של עמלי תורה וישפיע להן בזכותה מן האור הצפון אותה שעה הם אומרים לא\"ה זכינו על שעסקנו בתורה ואתם כן הייתם אומרין לנו לריק אתם יגעים, ראו מתן שכרה שנא' (תהלים מט) שמעו זאת כל העמים ואין זאת אלא תורה שנא' (דברים ד) וזאת התורה. האזינו כל יושבי חלד. אלו שמעלים חלודה בגיהנם ומי הם גם בני אדם גם בני איש. אדם זה אברהם שנא' (יהושע יד) האדם הגדול בענקים. גם בני אדם אלו בני ישמעאל ובני קטורה. גם בני איש אלו בניו של נח שנקרא איש צדיק, דבר אחר אלו ע' אומות עכו\"ם שיורדין לגיהנם. יחד עשיר ואביון עשיר בתורה ואביון בתורה. עשיר דואג ואחיתופל אע\"פ שהיו ראשי סנהדראות יורדין לגיהנם. ואביון בתורה מי שבידו סיפוק ללמוד ולא למד לפיכך אמרו בני קרח הואיל וכך הוא מתן שכרה של תורה (שם) פי ידבר חכמות חכמתה של תורה, והגות לבי תבונות בתבונה של תורה, אטה למשל אזני למשליה של תורה ע\"כ, ובמדרש תהלים עוד (תהלים כז) אחת שאלתי מאת ה' וגו' אמר לו הקב\"ה דוד בתחלה אתה אומר אחת שאלתי מאת ה' וחזרת ואמרת לחזות בנועם ה' וגו' אמר לפניו רבש\"ע לא יהא העבד שוה לרבו בתחלה לא כך באת עלי באחת שנאמר (דברים י) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך וגו' ואח\"כ פתחת עלינו במצות הרבה שנא' (שם) ללכת בכל דרכיו וגו' הוי דיו לעבד שיהא כרבו. ובברכות פ\"ק (דף ח) מאי דכתיב (תהילים פ״ז:ב׳) אוהב ה' שערי ציון וגו' אמר הקב\"ה אוהב אני שערים המצויינין בהלכה מכל בתי כנסיות ובתי מדרשות. והיינו דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בהמ\"ק אין לו להקב\"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד: \n",
+                "<b>וכיון</b> שהודענו על מעלת התורה שהיא עיקר הכל ראוי שיחזיקו הגבאים בענין תלמוד תורה, ושישתדלו להעמיד התינוקות אל בית הספר כי הוא העיקר בלימוד התורה שאם אין גדיים אין תיישים. ועיקר התורה אינה אלא בימי הנערות. וכן אמרו במסכת אבות (פ\"ג) בפרק בן זומא רבי אלישע בן אבויה אומר הלמד תורה ילד למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר חדש והלמד זקן למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר מחוק, הרי שהמשיל למוד האדם כשהוא נער לכתיבה שעל הנייר החדש שאינו נמחק לעולם כן הלמוד בימי הנערות לא ישכח לעולם, וכענין שאמר שלמה במדות הנער (משלי כ״ב:ו׳) חנוך לנער ע\"פ דרכו וגו', והלומד בימי הזקנה המשילו לכתיבה שעל גבי נייר מחוק שהכתיבה הראשונ' נמחקה כבר ועבר זמנה וזו השנייה אינה מובנת כלל כן הלימוד בימי הזקנה כבר עבר זמנה ואין מתקיים בידו וסוף ששוכח, וכאותה שאמרו במס' שבת פ\"ב (דף כא ב) נפקא מינה לגירסא דינקותא, ולפיכ' מנהיגי הקהל שבכל עיר ועיר חייבין להתעסק במלאכת המצוה הזו ואם הם נרפים בה נענשים הם בדבר. וכן הוא אומר (ויקרא ד׳:כ״ב) חטאת הקהל הוא וסמיך ליה אשר נשיא יחטא. למדך הכתוב מה שהקהל חוטאין אינו אלא חטא הגדולים כי הגדולים נתפסים בתטאת הקהל כיון שבידם למחות ולתקן. בא וראה כמה גדול כח לימוד תורה בתינוקות של בית רבן שכן אמרו במסכת שבת פרק כל כתבי הקדש (דף קיט ב) א\"ר שמעון בן לקיש משום רבי יהודה אין העולם כולו מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן, א\"ל רב פפא לאביי דידי ודידך מאי א\"ל אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא ואר\"ש וכו': \n"
+            ]
+        ],
+        "Prayer": [
+            [
+                "<b>ה'</b> אלהים צבאות שמעה תפלתי האזינה אלהי יעקב סלה (תהלים פד). פסוק זה אמרו דוד ע\"ה והיה מתחנן להקב\"ה שישמע תפלתו לפי שעם התפלה יתקרב אדם לבוראו, והנה דוד שריוה להקב\"ה בשירות ותשבחות ריבה לפניו תפלות ותהלות מכל אשר היו לפניו וערך שלחן התפלה לכל באי עולם, וכיון שבא דוד באת תפלה לעולם כי הוא החזיק יסודותיה והדריך בה לכל הבריות ולימד דעת את העם איך יתנהגו בתפלה ובתחנה לפני אדון הכל. וגדול כח התפלה אפי' לשנות הטבע ולהנצל מן הסכנה ולבטל הנגזר. לשנות את הטבע ממה שכתוב (בראשית כ״ה:כ״א) ויעתר יצחק לה' וגו' הי' הכתוב ראוי לומר ותהי רבקה עקרה ויעתר יצחק לה' ויעתר לו מפני שראוי הי' להקדים הסבה שבשבילה באה התפלה. אבל נ\"ל כי זה יורה כי אין העקרות עיקר הסבה אלא התפלה ולא בא העקרות אלא בשביל שתבא התפלה אם כן התפלה עיקר. ולכך רצה להקדים העיקר ולהתחיל בתפלה. אמרו במס' יבמות (פ\"ו עד) מפני מה נתעקרו האמהות מפני שהקב\"ה מתאוה לתפלתם של צדיקים, בארו לנו בכאן כי לא בא העקרות לאמהות אלא מפני התפלה וכשהתפללו בזה נשתנה הטבע בהן וילדו. וא\"כ ה\"ז מבואר שהתפלה יש לה כח לשנות הטבע, וכן להנצל מן הסכנה ממה שכתוב (תהילים ק״ז:כ״ג-כ״ד) יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים המה ראו מעשי ה'. ויאמר ויעמד רוח סערה יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג ויצעקו אל ה' בצר להם. וכתיב בתריה יקם סערה לדממה ויחשו גליהם הרי שהתפלה מגינה על הסכנה. וכן כח התפלה לבטל הנגזר ואמרו בברכות (פ\"ק דף י) מחזקיהו שהוסיף לו הקב\"ה בכח תפלתו חמש עשרה שנה שנא' (ישעיהו ל״ח:ה׳) הננו יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה, ומלת יוסיף היא מורה שהיה זמנו קצוב ונגזר שלא לחיות יותר. ויפה כח התפלה לבטל הנגזר, ואמרו בברכות (פ\"ק דף י) אמר לו ישעיה לחזקיה אנא אמינא לך צו לביתך ואת אמרת לי הב לי ברתך כבר נגזרה גזירה, אמר לו בן אמוץ כלה נבואתך וצא כך מקובלני מבית אבי אבא אפי' חרב מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים שנאמר (איוב י״ג:ט״ו) הן יקטלני לו איחל. ביארו לנו חכמי האמת בכאן כי התפלה מבטלת הנגזר במערכת הככבים, כי מה שאמרו בכאן כבר נגזרה גזרה ביאורו במערכת הכוכבים שמשם הגזרות והמשפטים באים לעולם השפל בכח עליון עליהם כי היה רואה כן בנבואתו, והוסיפו עוד באור שהתפלה למעלה מן הנבואה כלומר מן המקום שמשם תוצאות הנבואה לנביאים: \n",
+                "<b>וצריך</b> אתה לדעת כי מימות משה רבינו עד אנשי כנסת הגדולה היתה התפלה בישראל בלתי מסודרת בתיקון שוה לכלנו, שהיה כל א' וא' עושה מליצה ומתפלל לעצמו כפי ידיעתו וחכמתו וצחות לשונו, עד שבאו אנשי כנסת הגדולה ותקנו תפלה זו של שמונה עשרה כדי שתהיה תפלה מסודרת שוה לכל ישראל, וע\"כ תקנו אותה בלשון פשוט ומובן יותר מדאי כדי שלא יתבלבלו הרעיונים בהבנת הלשון וכדי שיהיו כל ישראל שוין בה בין החכמים בין הטפשים, אמנם תקנו אותה בכונה גדולה ובהשגחה עצומה ולכך סדרו שלשה ברכות של שבח לפני התפלה והן אבות וגבורות וקדושת השם, ושלש ברכות לאחריה והן עבודה והודאה וברכת כהנים, וסדרו לנו באמצע י\"ב ברכות ואח\"כ תקנו ביבנה ברכת המינים כדי להשלים י\"ג ברכות באמצע שהם כלל כל צרכי בני אדם וכל זה לא היה במקרה כי אם בעיון גדול מוכרח ומוצרך. ואם תסתכל בשם הגדול המיוחד המתחלק לי\"ב צירופין והסימן בו ז\"ה שמי לעולם תמצא שלשה ראשונים כנגדם אבות וגבורות וקדושת השם. שלשה כנגדם עבודה והודאה וברכת כהנים, הששה אמצעיים כנגד שש ברכות והם אתה חונן השיבנו, סלח לנו גאולה רפואה פרנסה. ויש להוסיף פנים ואחור בו' הנשארים שהם קבוץ גליות משפט צדק בנין מלכות תפלה, וברכת המינין אין בשם הזה כנגדו כי הוא כנגד מדה\"ד אל הכבוד הרעים שבמזמור (תהילים כ״ט:ג׳) הבו לה' מוסף על י\"ח הזכרות שבו ותקנו אותה כדי לעקור המינים שתהיה מדה\"ד מתוחה כנגדם וכנגד האויבים, ונכלל עוד בזה הכנעת יצה\"ר שבאדם שהוא מכלל האויבים והוא מחלק מדה\"ד. ואתה הבן זה המעט וראה איך עשו החכמים זה בכונה ו' ברכות לצרכי בני אדם ו' לחזרת עטרה ליושנה ומלכות בית דוד למקומה ועם ברכת המינים הם י\"ג, וזה שכל טוב העולם ומלואו בין צרכי בני האדם בין מתקון העולם במלכות שדי הכל משתלשל מן המדות ועליך להתפלל לעלת העלות יתעלה המשפיע כח במדות כענין שנאמר (דברים ד׳:ז׳) ומי גוי גדול אשר לו אלהים וגו'. ביאור הכתוב כי המדות קרובות לנו בכל קראנו לעלת העלות יתעלה, ויש לך לדעת כי י\"ב צירופים של השם הגדול הוא שהזהירו רז\"ל ואמרו זה שמי לעולם לעלם כתיב שלא יהא אדם הוגה את השם באותיותיו, ופירוש באותיותיו בכל אותיותיו והם הי\"ב שהחכמים יקראו אותם שם רבא, והוא שאמרו בסנהדרין (פ\"ו דף ס) אמר רבה שם בן ד' אותיות שם הוא פשיטא מהו דתימא עד דאיכא שם רבא קמ\"ל: \n",
+                "<b>כמה</b> גדול כח התפלה שהרי אמרו רז\"ל (ר\"ה פ\"ק דף י\"ח) יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין. ובמס' ברכות (פ\"ק דף י) אמר חזקיהו כך מקובלני מבית אבי אבא אפי' חרב חדה מונחת לו על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים שנאמר (איוב י״ג:ט״ו) הן יקטלני לו איחל. ואפילו חלה ונטה למות ועשה דייתיקי יהיה זהיר בתפלה שכן מצינו במשה רבינו ע\"ה דכתיב (דברים ג׳:י״ב) ואתחנן אל ה' וכבר הזכיר למעלה (שם) ועריו נתתי לראובני ולגדי. ואמרו במדרש תנחומא לימד משה לכל באי עולם שלא יאמר אדם הואיל והוא חולה ומסוכן ועשה דייתיקי וחלק כל נכסיו לא יאמר לא אתפלל אלא יתפלל שאין הקב\"ה מואס תפלת כל בריה שהרי משה עשה דייתיקי והתפלל שנאמר (שם) ועריו נתתי לראובני ולגדי וסמיך ליה ואתחנן ע\"כ: \n",
+                "<b>כשישראל</b> מתפללים הקב\"ה מצוי להם שנאמר (שם ז) ובקשת משם את ה' אלהיך ומצאת. ועיקר כחן של ישראל אינו אלא תפלה שנאמר (בראשית כ״ז:כ״ב) הקול קול יעקב, ואמרו במדרש (ישעיהו מ״א:י״ד) אל תיראי תולעת יעקב למה נמשלו ישראל לתולעת מה תולעת זו מכה את הארזים בפיה והיא רכה ומכה את הקשה כך ישראל אין להם אלא תפלה ובכח תפלתם מכין את העכו\"ם שנמשלו לארזים שנאמר (יחזקאל ל״א:ג׳) הנה אשור ארז בלבנון ומתגברין ונוצחין. ובפ\"ק דברכות (דף ו ב) אמרו כל הרגיל לבא לבית הכנסת ויום א' לא בא הקב\"ה שואל בו שנאמר (ישעיהו נ׳:י׳) מי בכם ירא ה' וגו' אשר הלך חשכים ואין נוגה לו אם לדבר מצוה הלך נוגה לו אם לדבר הרשות הלך אין נוגה לו, וביאור זה שהקב\"ה מדקדק עם הצדיקים וזה שמחזיק במצוה גדולה כזו שהוא רגיל לבא לבית הכנסת ויום אחד הטרידוהו עניני הרשות ולא בא זה יורה שאין בטחונו גמור לפי שצריך הוא לידע שהתפלה יש לה עתים כענין שנאמר (תהילים ס״ט:י״ד) ואני תפלתי לך ה' עת רצון ומי יודע אם היה עת רצון באותו יום שפשע ולא בא ואלו היה בטחונו גמור על השלמות לא פשע יום אחד להניח התפלה ולעסוק בדבר הרשות, ויש לדון בזה ק\"ו ממלך ב\"ו כי רבים ילכו אחריו למצוא עת רצון. ובמדרש תהלים (שם כד) ה' אלהים צבאות שמעה תפלתי האזינה אלהי יעקב סלה. אמר רבי לוי אריסטוון זה נתן משה ליהודה שנאמר (דברים ל״ג:ז׳) שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו לפיכך שמעה תפלתי התפלה שאנחנו מתפללים בה שהוא י\"ח ברכות תקנו אותם אנשי כנסת הגדולה כנגד י\"ח פעמים שנזכרו האבות בתורה והוא שאמרו במדרש שמונה עשרה פעמים האבות כתובין בתורה, הראשון שבהם (בראשית נ׳:כ״ד) ואלהים פקוד יפקוד אתכם וגו' אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב, והאחרון ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב. רבי יוחנן אמר כנגד שמונה עשרה ציווין שכתוב בסוף ואלה שמות כאשר צוה ה' את משה י\"ח פעמים. רבי סימון אומר כנגד שמונה עשר חוליות שבשדרה שנאמר (תהילים ל״ה:י׳) כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. רבי שמעון אומר כנגד י\"ח מזמורים שמראש תהלים עד (שם כ) יענך ה' ביום צרה בסוף שמונה עשרה יענך ה'. רבי יהושע בן לוי אמר כנגד י\"ח אזכרות שאמר דוד (שם כג) בהבו לה' בני אלים. ולמה בתעניות עשרים וארבעה כנגד ארבעה ועשרים רננות שאמר שלמה בשעה שנכנס לבית קדש הקדשים בתעניתו. ולמה בראש השנה תשע ברכות כנגד תשע אזכרות שאמרה חנה בתפלתה מן ותתפלל חנה ואילך, את מוצא שמונה עשרה מתפללים בכל יום ואין בכלן לשבחו של הקב\"ה אלא שלש ראשונות ושלש אחרונות וי\"ב ברכות כלן לצרכו של אדם. ולמה בשבת שבע על שם שנאמר (שם קיט) שבע ביום הללתיך אי זהו יום מיוחד שאין כיוצא בו הוי אומר זה השבת שהשבת ניתנה לקדושה ולמנוחה ולעונג, לכך תקנו שלש ראשונות ושלש אחרונות והמנוחה באמצע, אמר להן הקב\"ה לישראל הוו זהירין בתפלה שאין לך מדה אחרת יפה הימנה שהיא גדולה מכל הקרבנות שנאמר (ישעיהו א׳:ט״ו) למה לי רוב זבחיכם יאמר ה' וגו' גם כי תרבו תפלה אינני שומע וגו', מכלל שהיא גדולה מכלן. על כן אסור לו לאדם להפסיק בתפלה ולשיח באותן מקומות שאסרו חכמים לשיח בהן והן בין ברכה לברכה ובין פרק לפרק בין אמן יהא שמיה רבא ליתברך בין קדוש לברוך בין גאולה לתפלה. ודרשו רז\"ל במסכת ברכות מי שמפסיק ואינו סומך גאולה לתפלה למה הוא דומה לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך יצא המלך מצאו שהפליג גם הוא הפליג, והמשל לומר כי כן האדם מקרבו להקב\"ה ומרצהו בקילוסין ושבחין של גאולת מצרים והוא מתקרב אליו ובעוד שהוא קרוב אליו ויש לתבוע צרכיו הוא פוסק. אמרו במדרש ר' שמעון בן יוחאי אומר (דברים ז׳:י״ד) לא יהיה בך עקר ועקרה שלא תהיה תכלתך עקרה אלא שתהא נשמעת ותעשה פירות אימתי בזמן שאתה משים עצמך כבהמתך: \n",
+                "<b>התפלה</b> צריכה דמעה שכן אמר דוד (תהילים ל״ט:י״ג) שמעה תפלתי הי אל דמעתי אל תחרש, וכן מצינו בתפלתו של חזקיה (מלכים ב כ׳:ה׳) ויבך חזקיה בכי גדול ואמר לו הקב\"ה שמעתי את תפלתך ראיתי את דמעתך, וכן בחנה כתיב (שמואל א א׳:י׳) ותתפלל על ה' ובכה תבכה: \n"
+            ]
+        ],
+        "Repentance": [
+            [
+                "<b>דרשו</b> ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו (ישעיהו נ״ה:ו׳-ז׳). ידוע כי התשובה היא מכלל שבעה דברים שנבראו קודם שנברא העולם. ואלו הן תורה תשובה גן עדן גיהנם כסא הכבוד בית המקדש שמו של משיח, תורה מנין שנאמר (משלי ח׳:כ״ב) ה' קנני ראשית דרכו. תשובה מנין שנאמר (תהילים צ׳:ג׳) בטרם הרים יולדו וגו' תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם, גן עדן שנאמר (בראשית ב׳:ח׳) גן בעדן מקדם, גיהנם מנין שנאמר (ישעיהו ל׳:ל״ג) כי ערוך מאתמול תפתה. כסא הכבוד מנין שנאמר (ירמיהו י״ז:י״ב) כסא כבוד מרום מראשון, ביהמ\"ק שנאמר (שם) מקום מקדשנו, שמו של משיח שנאמר (תהילים ע״ב:י״ז) לפני שמש ינון שמו. וכבר ביארתי כל זה באות רי\"ש ראש השנה, כי מחסדי הש\"י על נבראיו שברא התשובה קודם שברא את העולם לפי שגלוי וידוע היה לפניו שעתיד אדם לחטוא ולפיכך הקדים לו רפואה למכה, וכבר ביארתי שם כי ז' דברים אלו נקשרים זה בזה קשר אחד וכל אחד מחייב לחבירו. וצריך אתה לדעת כי ענין התשובה הוא שיתחייב אדם שיתבונן בשפלותו ובפחיתות עצמו כי הוא עפר ואפר שחייו רמה ותולעה במותו, כי בזה תתקן לו יותר פעולת התשובה ויעשה תשובה שלימה בכונה רצויה וזכה, וכן מצינו באיוב שהיה מהביל ומפחית האדם בעיקר תולדתו. ובהיותו תמיד מזומן למקריים הוא שאמר (איוב יג) אדם ילוד אשה וגו' כציץ יצא וימל וכו'. ויתכן לומר כי הזכיר איוב בכתוב הזה חמשה מן הפחיתיות, האחד שיסודו של אדם עפר מן האדמה ומי שיסודו הבל אין צריך לומר הבנין שהוא נשען עליו, וזהו (תהילים קמ״ד:ד׳) אדם להבל דמה, וכל מקום שנזכר אדם לשון יריעות הוא, ומטעם זה מצינו ביחזקאל אחר שסיים פרשת המרכבה שהזכיר (יחזקאל ד׳:א׳) ואתה בן אדם ודרשו ז\"ל שהיה יחזקאל מתגאה בעצמו על שראה מעשה מרכבה אמר לו הקב\"ה ואתה בן אדם אל תגיס עצמך בן אדם אתה. הב' שהוא ילוד אשה שכל עניניו לכלוך. וכמו שאמרו רז\"ל (שבת דף קנב) אשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם והכל רצין אחריה. הג' שהוא קצר ימים כי היה אפשר שיהיה ילוד אשה ויאריך ימים כענין הדורות הקדמונים שהאריכו שנים מאתים וג' מאות וארבע מאות. הד' שהוא שבע רוגז כי אפשר שיחיה חיים קצרים ברבוי הצרות והדאגות. הה' כי תכף שהוא מת אין הודו נשאר בו אפי' רגע כי צורת פניו משתנית מיד זהו (איוב יג) כציץ יצא וימל כי תכף שיצא הוא נכרת מיד: \n",
+                "<b>ודרשו</b> בפסיקתא גדול כחה של תשובה שבטלה את השבועה ובטלה את הגזרה, בטלה את השבועה שנאמר (ירמיהו כ״ב:כ״ד) חי אני נאם ה' כי אם יהיה כניהו בן יהויקים חותם על יד ימיני, וכתיב (חגי ב׳:כ״ג) ביום ההוא אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאם ה' ושמתיך כחותם, בטלה את הגזרה שנאמר (ירמיהו כ״ב:ל׳) כה אמר ה' כתבו את האיש הזה ערירי וגו' וכתיב (ד\"ה א ג) ובני יכניה אסיר שאלתיאל בנו. אסיר שנולד בבית האסורים שאלתיאל שממנו הושתלה מלכות בית דוד. ועל זה אמר הנביא בכאן (ישעיהו נ״ה:ו׳) דרשו ה' בהמצאו וגו'. יאמר דרשו ה' בדברים שהוא נמצא בהם זהו בהמצאו, קראוהו בהיותו קרוב בדברים שהוא נמצא אליכם, והדברים הללו הם דרכי התשובה וההכנעה והשפלות שגם הן מכללם. ודרשו רז\"ל (ר\"ה י\"ח) דרשו ה' בהמצאו אלו עשרה ימים שבין ר\"ה ויוה\"כ כלומר שהקב\"ה נמצא ליחיד בימים אלו יותר משאר ימים. יעזוב רשע דרכו הוא הכופר בהקב\"ה כענין שכתוב (תהילים י׳:ד׳) רשע כגובה אפו וגו' ויאמר הכתוב כי אפילו מי שכופר בעיקר וחושב שאין אלהים ישוב מדרך הרע והקב\"ה ירחמהו ויסלח לו. ומפני שהאדם חוטא במחשבה ובמעשה אמר דרכו ואמר מחשבותיו. ומה שאמר ואל אלהינו כי אין צריך לומר במדת רחמים כמו שאמר וישוב אל ה' כי אפי' במדת הדין ירבה לסלוח וזהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח. וכן אמרו במדרש (הושע יד) שובה ישראל עד ה' עד שהוא עומד במדת רחמים ואם לאו אלהיך עד דלא יתעביד סניגוריא קטיגוריא: \n",
+                "<b>ובמדרש</b> שיר השירים ה׳:ט״זשירים רבה (שיר ה) חכו ממתקים וכלו מחמדים זה דודי וזה רעי. זה שאמר הכתוב (עמוס ח) כה אמר ה' אל בית ישראל דרשוני וחיו יש לך חיך מתוק מזה. ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה יש לך חיך מתוק מזה. אמר ריש לקיש ובתוהה על הראשונות, ולא עוד אלא שכל עבירות שעשה הקב\"ה מונה אותן זכיות הדא הוא דכתיב (תהלים מט) מור ואהלות קציעות כל בגדותיך כל בגידותיך שבגדת בי הרי הן לפני כמור ואהלות, ועוד במדרשו דרשו ה' בהמצאו למדנו שהקב\"ה פעמים נראה פעמים אינו נראה פעמים שומע פעמים אינו רוצה לשמוע פעמים עונה פעמים אינו עונה פעמים נדרש פעמים אינו נדרש פעמים מצוי פעמים אינו מצוי פעמים קרוב פעמים אינו קרוב כיצד נראה למשה שנאמר (שמות ל״ג:י״א) ודבר הי אל משה פנים אל פנים חזר ונעלם ממנו כשאמר (שם) הראני נא את כבודך. נראה לישראל בסיני שנאמר (שם כד) ויראו את אלהי ישראל, וכתיב (שם) ומראה כבוד ה' כאש אוכלת. חזר ונעלם מהם שנאמר (דברים ד׳:י״ד-ט״ו) ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה. כשהיו ישראל במצרים בשעבוד פרך כתיב וישמע אלהים את נאקתם כיון שחטאו מה כתיב (שם א) ולא שמע ה' לקולכם וגו'. ענה לשמואל במצפה שנאמר (שמואל א י׳:י״ז) ויצעק שמואל ויענהו חזר ולא ענהו שנאמר (שם טז) ויאמר ה' אל שמואל עד מתי אתה מתאבל וכו', ענה לדוד שנאמר (תהילים ל״ד:ה׳) דרשתי את ה' וענני חזר ולא ענהו שנאמר (שמואל ב י״ב:ט״ז) ויצם דוד צום ובא ולן ושכב ארצה וגו', ובזמן שישראל עושין תשובה מצוי להם שנאמר (דברים ד׳:כ״ט) ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו וגו', לא עשו תשובה מה כתיב בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את ה' ולא ימצאו, פעמים קרוב שנאמר (תהילים קמ״ה:י״ח) קרוב ה' לכל קוראיו פעמים אינו קרוב שנאמר (משלי ט״ו:כ״ט) רחוק ה' מרשעים, דרשו ה' בהמצאו משל למה הדבר דומה למלך שאמר לעבדיו צאו והכריזו בכל ממשלתי שאני יושב ודן דיני ממונות כל מי שיש לו עסק עם חברו יבא לפני ואני דן אותו לכף זכות עד שלא אשוב לדון דיני נפשות, כך הקב\"ה אמר לישראל בני הוו יודעין שאני דן את העולם כולו בארבעה פרקים בשנה, בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן ובחג על המים ואדם נידון בראש השנה בג' פרקים אלו יושב אני לדון דיני ממונות להעשיר או להעני להרבות או למעט, אבל ר\"ה זמן דיני נפשות הוא אם למות אם לחיים, אם עשיתם תשובה לפני אני מקבל אתכם ואדון אתכם לכף זכות ששערי שמים פתוחים ואשמע תפלתכם ואני משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים עד שלא אחתום גזר דין ביוה\"כ לכך נאמר דרשו ה' בהמצאו, אמר ר' ישמעאל בר נחמני א\"ר יונתן משל למה הדבר דומה למלך שהיה דר במדינה והיו בני המדינה מכעיסין אותו כעס גדול מה עשה המלך יצא מן העיר רחוק מעשרה מילין ועמד לו ראהו אדם אחד אמר לבני העיר דעו וראו שהמלך בכעס עליכם והוא רוצה לשלוח לגיונות על העיר להחריבה צאו ופייסוהו ויחזור אצלכם עד שלא ירחק מכם, פקח אחד היה שם אמר להם שוטים עד שהיה אצלכם לא בקשתם אותו ועכשיו קודם שירחק צאו אצלו אולי יקבל אתכם לכך נאמר דרשו ה' בהמצאו, דרשו ה' בהמצאו אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליוה\"כ שהוא שרוי ביניכם, וכן אמר יחזקאל (מג) והקיר ביני וביניהם הוי אומר קראוהו בהיותו קרוב: \n",
+                "<b>דרשו</b> רז\"ל על דוד (שמואל ב כ״ג:א׳) נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על שהקים עולה של תשובה והוא ענין בת שבע שהתודה בו ולא נתבייש לומר חטאתי כשבא אליו נתן הנביא ואמר לו משל הכבשה על בת שבע, וזה הוא שאמר (שם יב) ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה מפתו תאכל ומכוסו תשתה וגו'. והשיב לו דוד ואמר (שם) חי ה' כי בן מות האיש הזה, ואת הכבשה ישלם ארבעתים וגו'. והנה דוד דן אותו בשני דינין מיתה ותשלומין, ודבר ידוע שאין אדם מת ומשלם משום דכתיב (שמות כ״א:כ״ב) ולא יהיה אסון ענוש יענש הא אם יהיה אסון לא יענש. אבל הענין כי דוד נסתפק בדברי נתן הנביא אם היו דבריו דרך משל וחידה על אחד משרי העם שלקח אשת חבירו או היה הענין ממש. ועל כן השיב לשניהם כי אם היה דרך משל על לוקח אשת חבירו על זה אמר חי ה' כי בן מות הוא, ואם אולי היה ממש על זה אמר ואת הכבשה ישלם ארבעתים. כי כן בדין התורה מי שגנב וטבח (שמות כ״א:ל״ז) ארבע צאן תחת השה, ואחר המשל הזה ושהודיע שהוא החוטא השיב דוד ואמר חטאתי לה': \n",
+                "<b>והנה</b> מרע\"ה אדון כל הנביאים הבטיח בני ישראל בגלות כי בזכות שיחזרו בתשובה הקב\"ה יגאלם ויקבצם מד' רוחות העולם הוא שאמר (דברים ל׳:א׳) והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה וגו' (שם) ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו, וכתיב אחריו ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים: \n"
+            ]
+        ],
+        "Fasting": [
+            [
+                "<b>יודע</b> צדיק נפש בהמתו ורחמי רשעים אכזרי (משלי י״ב:י׳). ידוע כי החכמים הקדומים אשר דברו בענין הנפש וסודה ועשו בזה ספרים הרבה אין קץ נחלקו בה לשתי כתות. כת סוברת כי נפש האדם אחת ויש בה ג' כחות כח הבהמי וכח הצומח וכח המשכיל. ושלש כחות אלו נקראים נפש, וכת סוברת כי יש באדם שלש נפשות והן נפשות שונות כל אחת ואחת לעצמה. הנפש הבהמית לעצמה והצומחת לעצמה והשכלית לעצמה. הנפש הבהמית בה ישתתף האדם עם שאר בעלי נפש התנועה והן הבהמות והחיות והעופות, והיא הנפש המתאוה לאכול והכועסת והמבקשת שררה וכבוד ושאר תענוגי הגוף והיא הנקראת נפש ורוח שכתוב (דברים י״ב:כ׳) כי תאוה נפשך לאכול בשר וכתיב (קהלת ז׳:ט׳) כל רוחו יוציא כסיל וכתיב (משלי כט) אל תבהל ברוחך לכעוס, ומשכן הנפש בכבד. הנפש הצומחת בה ישתתף אדם עם האילנות והצמחים וענינה וכחה באה להגדיל ולהצמיח כל גוף ולהרחיבו ויש לה זמן לגידולה ואין משכנה במקום המיוחד עם הגוף. הנפש השכלית בה ישתתף עם אלהין די מדרהון עם בשרא לא איתוהי והם השכלים הנפרדים העליונים, ומשכן הנפש הזאת במוח והיא הנקראת נשמה שהיא יודעת את בוראה ומהללת אותו תמיד שנאמר (תהילים ק״נ:ו׳) כל הנשמה תהלל יה וכן כתיב (בראשית ב׳:ז׳) ויפח באפיו נשמת חיים. וכתיב (ישעיה נו) ונשמות אני עשיתי. הרי שהכתובים מיחסים הנשמה הזאת להקב\"ה לפי שעיקר בריאתו של אדם אינו אלא בשבילה, ומצינו לרבותינו הקדושים חכמי התלמוד ז\"ל מאמר אחד נוטה לדעת האומרים שהנפשות שונות, והוא מה שאמרו בסנהדרין פ' ארבע מיתות ב\"ד (דף סה ב) רבה ברא גברא שדריה לקמיה דר' זירא הוה משתעי ליה ולא מהדר א\"ל דמן חבריא את תוב לעפרך, ביארו לנו בכאן כי רבה בחכמתו הגדולה שברא האדם ההוא בחכמת ספר יצירה מכח גלגול אותיות האלפ\"א בית\"א הטיל בו נפש התנועה אבל לא היה בו כח להטיל בו נפש השכלית שהדבור ממנה וזה יורה שהנפשות שונות, אמנם נראה כי דעת התורה הוא בנפש האדם שהיא נפש אחת שיש בה שלש כחות וכל כח וכח נקרא נפש. וידוע כי מעלת הצדיק על הרשע אינה אלא בהכנעת הנפש הבהמית ובהתגברות הנפש השכלית. ועיקר התורה כלה ויסודה הוא שישבר אדם תאותיו ויכניעם וישיבם עד דכא עד שיביאם בשעבוד הנפש השכלית. והעושה זאת ומגביר שכלו על תאותו ומשבר ומכניע הנפש הבהמית שלו הוא הנקרא צדיק, וע\"ז אמר שלמה בכאן יודע צדיק נפש בהמתו. לימדך הכתוב כי יקרא צדיק כל מי שמכניע נפש בהמתו כלומר נפש הבהמית שלו ומלת יודע מלשון (תהילים קל״ח:ו׳) וגבוה ממרחק יידע וכן (שופטים א) ויודע בהם את אנשי סכות, ודבר ידוע שהסבה הגדולה שבהכנעת הנפש הבהמית הוא התענית, כי האדם בטבעו כשיחסר לחמו רגע שהוא צריך אליו יהרסו כחותיו. וכאשר יצום ויתענה הכח הבהמית תשש והחומר מדלדל ובאותה שעה יהל עליו אור השכל ויכוין אל האמת ותהיה עבודתו רצויה ותפלתו מקובלת. ולכך צותה התורה ביום דין הנפשות להתענות והוא יוה\"כ לפי שהמאכל והמשתה סבה לגסות הטבע ולגודל הלב ויבא אדם מזה שישכח את השם וכענין שכתוב (הושע י״ג:ו׳) שבעו וירם לבם על כן שכחוני, וכיון שהיום ההוא מיוחד לכפרת העונות ולדיני הנפשות אין ראוי שיתעסק אדם בדבר שיוכל למנוע ממנו הכפרה ההיא ולקבוע את נפשו, ולכך נצטוינו בענוי הנפש ביום המקודש ההוא הוא שאמר הכתוב (ויקרא כ״ג:כ״ז) ועניתם את נפשותיכם. ובאה הקבלה לרבותינו ז\"ל בעינוי זה שהוא עינוי של רעבון ממה שכתוב (דברים ח׳:ג׳) ויענך וירעיבך שאם לא כן הייתי אומר שהענוי הזה הוא שיענה אדם את עצמו ביגיעה רבה ועמל כבד כגון טעינת הקורות והדברים הכבדים וזולתם כי זה בכלל ענוי הנפש כיון שאין הכתוב מבאר ממעת האכילה אלא שמזהיר על העינוי פעמים רבות ואומר (ויקרא ה) ועניתם את נפשותיכם (שם) תענו את נפשותיכם (שם) כי כל הנפש אשר לא תעונה ואין באחד מהם כתוב איסור האכילה בפירוש, אבל הקבלה לרבותינו ז\"ל היא נר מאיר אל עבר פנינו שביארו לנו העינוי הזה ואמרו (יומא פ\"ח דף עז) כתיב הכא ועניתם וכתיב התם ויענך וירעיבך מה התם עינוי דרעבון אף הכא נמי עינוי דרעבון, והועילו אותנו בגזירה שוה זו שאין להבין עינוי זה בטעינת הדברים הכבדים שאם כן היה לו לומר ועניתם את גופכם אבל עתה כשאמר ועניתם נפשותיכם הוא כולל עינוי הגוף והנפש, עינוי הגוף מן הרעבון כמו שבא בקבלה, ועינוי הנפש ממחשבות רעות כלומר שיענה נפשו מן המחשבות והרהורים כי הם קשים על נפש השכלית יותר מן העבירה עצמה: \n",
+                "<b>ומן</b> הידוע כי עינוי הנפש הוא עיקר, לא עינוי הגוף שיענה אדם את גופו בצום ובתענית ולא יענה את נפשו מן ההרהור הרע זה חוטא ואין לו זכות מאותו תענית. ועל כיוצא בזה הזכיר ישעיה ע\"ה (ישעיהו נ״ח:ד׳) הן לריב ומצה תצומו ולהכות באגרוף רשע לא תצומו כיום להשמיע במרום קולכם, ואומר (שם) הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו הלכוף כאגמון ראשו ושק ואפר יציע הלזה תקרא צום ויום רצון לה'. ביאר בזה שעינוי הגוף בלעדי עינוי הנפש אינו כלל עיקר יום רצון לה'. אבל העיקר הוא עינוי הנפש והוא שיענה נפשו מן המחשבות הרעות ומפעולות הרשעה וזהו שאמר (שם) הלא זה צום אבחרהו וכתיב (שם) הלא פרוס לרעב לחמך. אמר אין הכונה שתרעיב את גופך אלא שתשביע את הרעבים לא שתענה את גופך בצום ובתענית, זהו שאמר (שם) ומבשרך לא תתעלם כי אסור לך שתתעלם מבשרך לענותו תמיד כי אין עיקר הכונה בזה אלא בעינוי הנפש, ודע לך שהוא כן שכן מצינו שהקילה תורה בעינוי הגוף בחולה שיש בו סכנה שאמרו רז\"ל מאכילים אותו דבר האסור לו או מאכילין אותו ביו\"ה ואמרו על זה (יומא פ\"ח דף פ\"ה ב) חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה, ולא הקילה בעינוי הנפש כלומר שאם היתה קשורה נפשו בתאות הערוה והוא מסתכן בדבר אין להתיר לו כלל ואע\"פ שימות בשביל זה, והוא שאמרו (סנהדרין פ\"ח דף עה) מעשה היה ושאלו לרופאים ואמרו אין לו תקנה עד שתבעל לו ואמרו חכמים ימות ואל תבעל לו תספר עמו מאחורי הגדר ימות ואל תספר עמו. והא למדת שעיקר הכונה הוא עינוי הנפש לא עינוי הגוף בלבד. ואמנם עינוי הגוף עם עינוי הנפש הוא התענית המקובל והצום הנבחר והוא חשוב קרבן וגדול שכרו מן הקרבן שהקרבן בממונו והתענית בגופו שהרי חלבו ודמו מתמעט: \n",
+                "<b>וראוי</b> לאדם בתעניתו שיתאונן על חטאיו ושיוריד עליהם דמעות כי הדמעות יוצאות ממעמקי ההכנעה והכונה הרצויה והם עדות על לב נשבר ונדכה, ועם הדמעה תפלתו של אדם נשמעת שכן אמר דוד ע\"ה (תהילים ל״ט:י״ג) שמעה תפלתי ה' וגו' אל דמעתי אל תחרש, וכן בתפלתו של חזקיהו כתיב (מלכים ב כ׳:ג׳) ויבך חזקיהו בכי גדול, וכן בתפלת חנה כתיב (שמואל א א׳:י׳) ותתפלל על ה' ובכה תבכה ומתוך הדמעה נתקבלה תפלתה, והדמעה עם התענית דוגמת נסוך המים עם הקרבן, וכאשר יאמץ אדם את עצמו בתפלה ודמעה יחדו יהיו תמים לפני ה' ביום התענית ומובטח לו שתהיה תפלתו נשמעת, אם אין בידו מאותן כ\"ד דברים המעכבים את התשובה, וזהו שאמר הנביא (ישעיהו נ״ח:ד׳) לא תצומו כיום וגו', למדנו שהתענית הראוי גורם שהתפלה נשמעת במרום וזהו עיקר כונת התענית, ומצינו שעל ידי התענית נשמעה תפלתן של ישראל ונגאלו בימי אחשורוש ממות לחיים והוא שצותה אסתר (אסתר ד׳:ט״ז) וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים וגו': \n",
+                "<b>וזה</b> עיקר כונת התורה הן בתפלות בתעניות ובצדקות הכל להכניע הנפש הבהמית ולהמשך אחר הנפש השכלית בעבודת השי\"ת, וע\"ז אמר יודע צדיק נפש בהמתו כי כן בהמתו של צדיק שהוא מכניע נפש הבהמית שלו כדי שתתעלה נפש השכלי, אבל הרשע הוא בהפך לא די שאין מכניע נפשו הבהמית אלא שהוא מרחם להשביע אותה בכל תאותיה, ואיש אשר אלה לו אכזרי הוא על נפשו השכלית, זהו ורחמי רשעים אכזרי, כי הרחמנות על הנפש המתאוה אכזריות הוא על נפש השכלית כי התאוות הן הן המסך המבדיל והמונע מלהשיג המושכלות. ודרז\"ל ק\"כ תעניות עשה משה בהר ולא הניח גדר ולא מחיצה שלא קרעה, והגדר והמחיצה אין להבין אותו ברקיע אלא בחומר הגוף, והכונה שהגביר שכלו על גופו והיה נכון לקבל המושכלות ולא היה חומרו מעכב ההשגה כי החומר הוא הגדר והמחיצה והמסך המונע את האדם מן ההשגה, ולעתיד לבוא יתהפכו כל הצומות לימים טובים שכן הבטיח הנביא ואמר (זכריה ח׳:י״ט) כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו: \n"
+            ]
+        ],
+        "Tefillin": [
+            [
+                "<b>ראשך</b> עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים (שיר השירים ז׳:ו׳). דבר ידוע כי הדעות האמתיות כגון דעת אמונת חדוש העולם ודעת ההשגחה הפרטית במין אדם וכן דעת שהשכינה דבקה בישראל הדעות האלהי וכיוצא בהן לא תשלמנה כי אם בפעולות שיעשה האדם בידים ועם הפעולה תהיה הדעת ההיא קבועה בלב, דעת אמונת החדוש צריכה לפעולה והיא מצות השבת שעם הפעולה ההיא תשלם פעולת אמונת החדוש, וכן דעת ההשגחה הפרטית הדבקה במין אדם צריכה לפעולה והיא מצות המזוזה שמתוכה יתבאר לאדם ענין השמירה וההשגחה העליונית הפרטית המקפת את האדם, ושאין העולם השכל נמסר לכחות העליונים כדעת חכמי המחקר. וכן דעת רז\"ל שהשכינה דבקה בישראל צריכה לפעולה והיא מצות התפילין כי מצות התפילין אות היא שהשכינה דבקה עמנו ושהיא מקפת כל הקצוות, וכדי שתהיה הדעת הזאת רשומה בלבבות נצטוינו לעשות בזה פעולה שתהיה זכרון לאותותיו ולמופתיו אשר הגדיל לעשות עמנו, ושנניח אותו זכרון בשני איברים המיוחדים שהם שרשי המחשבה ועיקרי כל הפעולות והן הלב והמוח, ושיהיי רצועות התפילין מקיפות את הראש ולכך נקראו התפילין טוטפות שהוא לשון פאר ותכשיט מלשון החכמים שאמרו ולא בטוטפת שהוא לשון פאה פרק במה אשה יוצאה (שבת דף נז) כי הוא התכשיט שהאשה מתקשטת ומתפארת בו, וזה להורות שאנו עם מקבלי התורה מתפארים בשכינה שבה תפארתנו כענין שכתוב (תהילים פ״ט:י״ח) כי תפארת עזמו אתה. והשכינה ג\"כ מתפארת בנו כענין שכתוב (ישעיהו מ״ט:ג׳) ישראל אשר בך אתפאר. וכדי להודיע על גודל הפלגת הדבקות הוצרכו חכמי האמת לומר שהקב\"ה מניח תפילין, ילמדו דעת את העם כי כשם שאנו עמו וצאן מרעיתו מתפארים בו בסיפור יחודו ונפלאותיו ומופתיו שעשה עמנו במצרים, כן הוא יתברך מתפאר בנו ומספר יחודנו שאנחנו גוי אחד בארץ מיוחד לחלקו, והוא שדרשו בפ\"ק דברכות (דף ו) בתפילין דמארי עלמא מה כתיב בהו (דברי הימים א י״ז:כ״א) ומי כעמך ישראל גוי אחד, ומקשי שם ומי משתבח קב\"ה בשבחייהו דישראל אין דכתיב (דברים כח) את ה' האמרת היום וה' האמירך היום א\"ל הקב\"ה לישראל בני אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנאמר (שם ו) שמע ישראל ה' אלהינו וגו' אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר (דברי הימים א י״ז:כ״א) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. נמצאת למד כי כונת התפילין בנו גם בהקב\"ה הכל ענין אחד ורמז א', כי בנו הם אות על יחודו ובהקב\"ה הם אות על יחודנו שהוא יתברך מתאחד עמנו גם אנחנו עמו וצאן מרעיתו, ואם כן פעולת מצות התפילין כדי לאמת הדעת ההיא שהשכינה דבקה בישראל. ולכך תמצא במצות התפילין רמז לשכינה והוא השי\"ן שאמרו עליה חכמי האמת שי\"ן של תפילין הלכה למשה מסיני:  ",
+                "<b>יש</b> מתרשלין במצות תפילין שאינן זהירין בהנחתן מפני שחושבין שהתפילין צריכין קדושה וטהרה יותר מדאי ואין לאל ידם להתקדש ולהטהר כל כך שיהיו ראוים להניחם. והנה הם טועים במחשבה זו וחוטאים חטא גדול שלא בכונה אלא בתמימות לב, שהרי מצינו ס\"ת מקודש וחמור יותר מן התפילין וכל אחד ואחד מישראל עולה וקורא בתורה וראוי הוא לכך ואין אדם מישראל נמנע מזה מפני קדושת ספר תורה. ואם בספר תורה כך אין צריך לומר בתפילין שיש בהן ארבע פרשיות של תורה בלבד, כי כיון שהוא נזהר ממה שהזהירו רבותינו ז\"ל שלא יישן בהם ולא יפיח בהן ולא יכנס בהן לבית הכסא וכן יזהר שלא יניחם כשיש לו חולי מעים די לו בכך ועשה בזה הזהירות הראוי, וכן אמר הכתוב (תהילים ס״ח:י״ד) אם תשכבון בין שפתים כנפי יונה נחפה בכסף כלומר אע\"פ שאתם בגלות ושוכבין בין שתי האומות ארם וישמעאל יש לכם להשתדל במצות תפילין ושתעשה בהן כנפי יונה. ודרשו רז\"ל במס' שבת (דף מט) פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל שלא להניח תפילין והיה אלישע בעל כנפים מניח תפילין פעם אחת ראהו קסדור אחד רץ מפניו רץ אחריו לקח תפילין בידו וכשהגיע אצלו אמר לו מה בידך אמר לו כנפי יונה פתח ידו והפריחן ובשביל נס שנעשה לאותו צדיק היו קורין אותו אלישע בעל כנפים. ומאי שנא כנפי יונה דמתילא כנסת ישראל ליונה שנא' (שם) כנפי יונה נחפה בכסף מה יונה כנפיה מגינות עליה כך ישראל מצות מגינות עליהן. וידוע שכל זמן שהאדם נזהר בהן הזהירות הראוי חובה עליו להניחן והוא עובר בהן אם אינו מניחן. כי מאחר שאין לו טענה שיוכל להפטר אינו נמלט מאחת משתים, או שיהיה פושע במצוה או שיהיה מורד וכבר מנו רז\"ל (ר\"ה פ\"ק דף יו) קרקפתא דלא מנח תפילין מעולם פושעי ישראל בגופן, ולמדונו בזה כי מי שרובו עונות ויש באותן עונות עון זה שלא הניח תפילין מחמת מרד אי אפשר לו בשום פנים שינצל מעונש גיהנם שכן אמרו לא סגיא דלאו הכי. שנאמר (זכריה י״ג:ט׳) והבאתי את השלישית באש:  ",
+                "<b>ומעתה</b> כל מי שחננו השם דעה ובינה והשכל ונתן לו עינים לראות ואזנים לשמוע צריך הוא שיתבונן בגודל כח מצות תפילין כיון שהמורד בה ענשו חמור כל כך עד שמים יגיע שהוא נמנה מכלל עון פושעי ישראל בגופן אשר לא יצילו את נפשם מיד להבה, ועל כן יצטרך שתהיה המצוה הזאת רגילה בישראל ושתהיה מוחזקת בידם, כי כן היתה בכל הזמנים כלן היו הכל זהירין וחרדין במצות תפילין ובמצות ציצית וזולתם, אבל מיום שגברו הצרות ונתדלדלו הדורות וגזרו שמד שכל מי שיניח תפילין יפצעו את מוחו הוצרכו ישראל להתרשל במצוה זו מפני הסכנה ולא מסרו עצמן עליה כמצות המילה ועל כן היא מרופה בידם היום, ומצות המילה שמסרו עצמן עליה עדיין היא מוחזקת בידן וכל מצוה שלא מסרו עצמן עליה היא מרופה בידן, וכיון שביד האדם לקיים מצוה זו אין לאחד מישראל שימנע מזה על המחשבה שהזכרתי למעלה, כי כל אדם ראוי להניח תפילין כל זמן שהוא בריא וגופו טהור מן החולי והמדוה, ואין צריך עכ\"פ שיהיה לו גוף נקי כאלישע בעל כנפים, הוא שטועין בו הרבה בני אדם מהמון ישראל גם קצת מן היודעים שחושבין שאין כל אדם ראוי למצות תפילין אלא א\"כ הגיע למדרגת אלישע בעל כנפים שנעשה לו נס ושיהיה לו גוף נקי כמוהו. וזו היא הסבה שהמצוה הזאת מרופה בידם ולא יחזיקו בה, ולא ידעו ולא יבינו כי אין המאמר הזה אמור אלא בשעת השמד שאם המניח תפילין הוא כדאי ובטוח על עצמו שיעשה לו נס כאלישע בעל כנפים יש לו להניח תפילין בשעת שמד ואם לאו אין לו להניחם מפני הסכנה, אבל שאר כל המון ישראל שלא בשעת הסכנה חייבים להניח, וכל ישראל ראוים לכך כי כל העדה כלם קדושים, או יהיה ביאור המאמר לענין הנחתן כל היום כלו וזהו לשון גוף נקי שאם יש לו גוף נקי כאלישע ונזהר בהם הזהירות הראוי חייב להניחם כל היום כלו כמו שהיה עושה אלישע, אבל אם אין לו גוף נקי כמוהו די לו להניחן בשעות ידועות, ואין צריך לומר הגדולים שהם חייבין במצות תפילין ושהיא מצוה מוטלת עליהם, כי גם הקטנים צריכין להניחן כדי לחנכן במצות וכן אמרו במס' סוכה (פ\"ג דף מ) קטן היודע לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין:  ",
+                "<b>ועתה</b> יש לנו לבאר חיוב מצות התפילין ומצות הנחתן ומקום הנחתן וזמן הנחתן וביאור שכרן. חיוב המצוה הזאת גדול שהיא שקולה כנגד כל המצות שבתורה. ויש בזה רמז בתפילין שי\"ן של ג' ראשין ושי\"ן של ד' ראשין שהם מספרם ת\"ר ושתיהן מלה אחת שקורין אותה שש הרי תר\"ו ושבעה ראשין שלהן הרי תרי\"ג. ודרשו רז\"ל בברכות (דף יד:) אמר עולא כל הקורא ק\"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו, והוא כנוי להקב\"ה שהוא כאלו מעיד עליו שלא צוהו מצוה זו מעולם, או יהיה בעצמו ממש כשאינו מקיים מה שמוציא מפיו. א\"ר יוחנן כאלו הקריב תודה בלא מנחה זבח בלא נסכים, א\"ר יוחנן הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל וזו היא מלכות שמים שלימה, וא\"ר יוחנן כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר (תהילים כ״ו:ו׳) ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה', וביאור זה כי העושה דברים הללו ממשיך אליו המדות כענין המקריב קרבן, ויש במצות התפילין שם של שדי אות שי\"ן בקומט התפר ואות דל\"ת ויו\"ד ברצועות, דל\"ת בקשר של ראש ויו\"ד בקשר של יד, ויש לכל זה טעם נפלא וענין עצום עיקרי. וכבר דרשו רז\"ל (מנחות דף לה) אמר אביי שי\"ן של תפילין הלכה למשה מסיני, ואמר אביי דל\"ת של תפילין הלכה למשה מסיני, ואמר אביי יו\"ד של תפילין הלכה למשה מסיני, ותניא (דברים כ״ח:י׳) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וגו' כלומר כי שי\"ן עליך ויראו ממך, לפי שאות שי\"ן רמז לשכינה וארבעה בתים לארבע חיות המרכבה העומדים לד' רוחות העולם, ויתבאר לנו מזה כי השכינה משפעת כח לד' חיות הקודש ולארבע רוחות העולם וכן מעלה ומטה, מפני זה הרצועות מקיפות את הראש ומתחברות למעלה ומשתלשלות ויורדות למטה כי כן השכינה מקפת לכל ומנהגת את הכל מעלה ומטה, ואם כן מתוך מצות התפלין אנו למדין שהשכינה דבקה בישראל. ולכך הזכיר שלמה בכאן ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים. ראשך עליך ככרמל ירמוז על מצות תפלין של ראש שבהם אות השי\"ן חקוקה, ודלת ראשך כארגמן על קשר של תפלין שהוא כמין דל\"ת, מלך אסור ברהטים ירמוז על היו\"ד, ורמז לך בכתוב הזה שם של שדי. וגילה לך החכם בכאן כי מתוך מצות התפלין המלך הוא קשור ודבוק עמנו כי המצוה הזאת פעולה שהיא מאמתת הדעת ההיא שהשכינה דבקה בישראל. התפלין הם תפארת למי שמניחן הוא שכתוב ביחזקאל (יחזקאל כ״ד:י״ז) פארך חבוש עליך. ולכך אבל חייב בכל מצות האמורות בתורה חוץ מן התפלין שנאמר בהן פאר, סימן אדנות הוא שכתוב ויראו ממך. ומזה אמרו רז\"ל שכל עבד שמניח תפלין בפני רבו שהוא יוצא לחירות לפי שהתפלין סימן האדנות והמלכות והכל יראים מן המלך, והוא שאמרו (גטין דף מ) א\"ר יהושע בן לוי עבד שהניח תפלין בפני רבו יוצא לחירות ומקשי התם מיתבי לוה ממנו רבו או שעשאו רבו אפוטרופוס או שהניח תפלין בפני רבו או שקרא ג' פסוקים בבית הכנסת בפני רבו הרי זה לא יצא לחירות, ומתרץ אמר רבה בר שילא כשרבו הניח לו תפלין. כלומר שהוא לוקח אותו אדנות של הנחת תפלין על יד רבו הרי זה יוצא לחירות, ולכך היתה הנחת תפלין בגבהו של ראש מקום שמלכי ישראל נמשחים שם בשמן המשחה. ועל זה דרשו רז\"ל (שבת דף קנג) (קהלת ט׳:ח׳) בכל עת יהיו בגדיך לבנים זו מצות ציצית ושמן על ראשך אל יחסר זו מצות תפילין, נתנו החכמים רמז לתפלין כשמן על הראש והוא המקום בראש שמלכי ישראל נמשחים שם והוא מקום הנחת תפלין בראש מקום שמוחו של תינוק רופס, ומה שמכסים התפלין במטלית ובשער ובגידין יש בה רמז וסימן לתחיית המתים, שעתידים מתי ישראל לחיות לעמוד בלבושיהן בשערן ובגדיהן והעור מלמעלה כשם שהתפילין מחופין בעור, וכשם שיש לגוף בשר וגידין ועור ושער ומלבוש, ועתיד הקב\"ה להקימם בלבושיהן שנאמר (איוב ל״ח:י״ד) ויתיצבו כמו לבוש, וכתיב (יחזקאל ל״ז:ו׳) והעליתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור מלמעלה. כן התפלין יש להן דוגמא לזה, כי גוף הפרשיות הכתובות בפנים הם כנגד גוף האדם, והקלף שהפרשיות כתובות בו הם כנגד הבשר, והגידים שהם תפורים הם כנגד גידי האדם, והמטלית כנגד לבושי האדם, וזה רמז לכל מי שהוא ירא שמים ומניח תפילין שהוא זוכה לתחיית המתים:  ",
+                "<b>משפט</b> הנחתן. תחלה מניח תפלין של יד ואח\"כ של ראש שכן אמר הכתוב (דברים ו׳:ח׳) וקשרתם לאות על ידך וגו' וקבלו רז\"ל שהיד הזאת היא של שמאל ממה שכתוב (שמות י״ג:ט״ז) והיה לאות על ידכה יד כהה והיא היד שאין הכח והגבורה מצויין בה כמו בימין. ועוד שהימין נקראת ימין והשמאל נקראת יד הוא שכתוב (ישעיהו מ״ח:י״ג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. וכתיב (שופטים ה׳:כ״ו) ידה ליתד תשלחנה וימינה וגו'. וטעם הנחת תפלין של יד קודם לשל ראש מפני שהתפלין של יד נקראו אות ושל ראש נקראו זכרון ועל כל פנים האות קודם לזכרון שאם אין אות אין זכרון, ולכך אמרו כשהוא מניח מניח של יד תחלה ואחר כך של ראש וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואחר כך של יד שכן כתוב (דברים ו׳:ח׳) וקשרתם לאות על ידך וגו' ודרשו רז\"ל כל זמן שבין עיניך יהיו שתים, ואלו היה חולץ של יד תחלה כמו שהניחן תחלה לא היה בין עיניו שתים ועל כן יש לו להניח של יד תחלה ולחלוץ של ראש תחלה כדי שיהיה האות ראשון ואחרון אשר עליו בא הזכרון:  ",
+                "<b>תפלין</b> של יד נצטוינו בהן שיהיו בית אחד ממה שכתוב (שמות י״ג:ט׳) והיה לך לאות ומשמעו אות אחד. ותפלין ש\"ר ארבעה בתים ממה שכתוב (שם) ולטטפת בין עיניך והוא חסר שני ווי\"ן ודרשו דז\"ל טט בכתפי שתים כת באפריקי שתים, אע\"פ שתפלין של יד בית אחד ותפלין של ראש ד' בתים אין כתוב בזה אלא מה שיש בזה שהרי בכל אחת ואחת כתיב ארבע פרשיות והן (שם) קדש לי כל בכור (שם) והיה כי יביאך (דברים ו׳:י׳) שמע (שם יא) והיה אם שמוע, והם פרשיות מורות על החדוש וההשגחה והיחוד ואהבת השכינה ודבקותה עם ישראל, וכן מצינו בתפילין של הקב\"ה שהוא משל על הדבקות הזאת שיש בהן ד' פרשיות שכן אמרו בברכות (פ\"ק דף ו) מי כעמך ישראל אשריך ישראל בחד ביתא, ומי גוי גדול בחד ביתא. או הנסה אלהים בחד ביתא. ולתתך עליון בחד ביתא. וכלהו כתיב באדרעי', וד' פרשיות אלו מורות על אהבת הקב\"ה לישראל:  ",
+                "<b>משפט</b> התפלין שיהיו בהן רצועות על שם שנאמר (הושע י״א:ד׳) בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה, ושיהיו הרצועות שחורות תלויות מלמעלה למטה לפניו משום שנאמר (שיר השירים ה׳:י״א) קוצותיו תלתלים שחורות כעורב, וקבלו רז\"ל רצועות שחורות הלכה למשה מסיני:  ",
+                "<b>מקום</b> הנחתן הוא שמניחין תפלין של יד בגבהו של זרוע, שכן באה הקבלה (שמות י״ג:ט״ז) והיה לאות על ידכה לא על ידו ממש אלא בגבהו של יד, וכן בתפלין של ראש שאמר (שם) ולטטפת בין עיניך לא בין העינים ממש שהרי כתוב (דברים י״ד:א׳) ולא תשימו קרחה בין עיניכם. ומקום שנעשה קרחה אינו בין העינים ממש אלא בגובה העינים אף כאן בגבהו של ראש, וכן אמרו רז\"ל אמרה תורה הנח תפלין בראש הנח תפלין ביד מה להלן בגבהו של ראש אף כאן בגבהו של יד. עוד אמרו לך לאות במקום לך לאות כלומר עליון שיהיה לך לאות והוא עליון הזרוע וזהו כנגד הלב, וכן בתפלין של ראש במקום שמוחו של תינוק רופס שהרי שני איברים הללו הם משכן הנפש החכמה. ואמרו בברכות תבא הנפש שהיא בגבהה של גוף ותשבח להקב\"ה שהוא גבוה על כל העולם:  ",
+                "<b>זמן</b> הנחתן ביום ולא בלילה, שכן אמר הכתוב (שמות י״ג:י׳) ושמרתם את החקה הזאת למועדה מימים ימימה. בחול ולא בשבתות וימים טובים לפי שהתפלין נקראו אות שנאמר (שם) והיה לאות מה שצריכין אות יצאו שבתות וימים טובים שהן עצמן אות, ואף חולו של מועד בכלל ימים טובים ואין להניח בהן תפלין:  ",
+                "<b>המניח</b> תפלין בכל יום אין שני עדים זזין ממנו לעולם שהם עליו אות בקיום המצות, כיצד ג' מצות נצטוו ישראל שנקראו אות. ואלו הן תפלין שבת ומילה, תפלין (שם) והיה לאות על ידכה, שבת (שם לח) כי אות היא ביני וביניכם, מילה (בראשית י״ז:י״א) והיה לאות ברית ביני וביניכם, וכל מי שזהיר להניח תפלין בכל יום הרי ב' עדיו עמו בכל יום מילה ותפלין, ובשבת שאין שם תפלין הרי שני עדיו ג\"כ עמו מילה ושבת, אם כן כל המקיים מצות תפילין הולכין עמו שני עדים לעולם בחול ובשבת. הרי שנתפרסמה מעלת המניח תפלין שבהן רמז באל שדי שעליהם אמר שלמה (שיר השירים ז׳:ו׳) ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים, ראשך עליך ככרמל היא השי\"ן, ודלת ראשך היא הדל\"ת, מלך אסור הוא היו\"ד:  ",
+                "<b>במדרש</b> שיר השירים ראשך עליך ככרמל. הרשעים שבישראל חביבין עלי כאליהו שעלה אל הר הכרמל שנאמר (מלכים א י״ח:מ״ב) ואליהו עלה אל ראש הכרמל וגו' וישם פניו בין ברכיו ולמה שם פניו בין ירכיו אלא אמר הקב\"ה אין לנו זכות הבט לברית, ודלך ראשך כארגמן אמר הקב\"ה הדלים והרשים שבישראל חביבין עלי כדוד שנאמר (זכריה ו׳:י׳) והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד, ויש אומרים כדניאל דכתיב ביה (דניאל ד) והלבישו לדניאל ארגונא, מלך אסור ברהטים זה ממ\"ה הקב\"ה דכתיב ביה (תהילים צ״ג:א׳) ה' מלך גאות לבש. אסור שאסר עצמו בשבועה שהוא משרה שכינתו לישראל. ברהטים של יעקב אבינו, בזכות מי רבי אבא בר כהנא ור' לוי חד אמר בזכות אברהם שנאמר (בראשית י״ח:ז׳) ואל הבקר רץ אברהם, וחד אמר בזכות יעקב שכתוב בו (שם ל) ויצג את המקלות ברהטים, אמר ר' ברכיה בזכות משה שנאמר (דברים ל״ג:ה׳) ויהי בישורון מלך. אסור שנאסר ונגזר עליו שלא יכנס לארץ בשביל מה ברהטים של מי מריבה שנאמר (במדבר כ׳:י״ג) המה מי מריבה. ע\"כ:  ",
+                "<b>ביאור</b> שכרן. והוא שהמניח תפלין בטוח הוא שלא יחטא שכן דרז\"ל (מנחות דף מג:) רבי אלעזר בן יעקב אומר כל מי שיש לו תפלין בראשו ותפלין בזרועו וציצית בבגדו מוחזק הוא שלא יחטא שנאמר (קהלת ד׳:י״ב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק. וראינו מקצת חכמים מחכמי התלמוד שהיו מתפארין בעצמם בהנחת תפלין, והוא שמצינו (שבת דף קיח:) רב ששת שהיה מגדוליהם שהיה אומר תיתי לי דקיימתי מצות תפלין. וכן קצת מהם שהיו שמחים שמחה גדולה באותו יום שהיו מניחין בו תפלין, והוא שאמרו (ברכות דף לה) ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא חזייהו דהוה קא בדח טובא אמר ליה לא סבר לה מר (משלי י״ד:כ״ג) בכל עצב יהיה מותר א\"ל אנא תפלין מנחנא, וכן קצת מהם שהיו מתפללים להקב\"ה שיהא חלקם לחיי העולם הבא עם אותן שמניחין תפלין, הוא שאמרו אמר רבי יוסי יהא חלקי עם קושרי תפלין ומתעטפין בציצית וקורין קריאת שמע ביראה, ועוד אמרו (מנחות דף מד) כל הרגיל בתפלין מאריך ימים שנאמר (ישעיהו ל״ח:ט״ז) ה' עליהם יחיו ולכל בהן חיי רוחי ותחלימני והחייני:  ",
+                "הא לך חבור הדרשות אשר יסדתי, אחר רואי מדרשי החכמים, אשר על רובם עמדתי בהם, לפני התלמידים שלחן ערכתי, לכל תועה ביער המדרשים דרך סלולה הדרכתי. אל ישרי הלב וזכי הנפשות, נתתי דרך בים הדרשות, כי עת לדבר ועת לחשות. וצור מבטן גוחי, אשר בו אשים מבטחי, יזכני להיות מן המוצאים חן בעיניו, מן המתעדנים בנהרי נחלי עדניו, המתהלכים בארצות החיים לפניו, כענין שכתוב (תהילים קט״ז:ט׳) אתהלך לפני ה' בארצות החיים:  ",
+                "תם ונשלם   "
+            ]
+        ]
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Kad HaKemach, Warsaw 1872",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001784725"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "כד הקמח",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "כד הקמח",
+        "enTitle": "Kad HaKemach",
+        "key": "Kad HaKemach",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "אמונה",
+                "enTitle": "Faith"
+            },
+            {
+                "heTitle": "אהבה",
+                "enTitle": "Love"
+            },
+            {
+                "heTitle": "אורחים",
+                "enTitle": "Guests"
+            },
+            {
+                "heTitle": "אֵבֶל",
+                "enTitle": "Mourning"
+            },
+            {
+                "heTitle": "בטחון",
+                "enTitle": "Trust"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ברכה",
+                "enTitle": "Blessing"
+            },
+            {
+                "heTitle": "בית הכנסת",
+                "enTitle": "Synagogue"
+            },
+            {
+                "heTitle": "גזלה",
+                "enTitle": "Theft"
+            },
+            {
+                "heTitle": "גאוה",
+                "enTitle": "Arrogance"
+            },
+            {
+                "heTitle": "גר",
+                "enTitle": "Convert"
+            },
+            {
+                "heTitle": "גאולה",
+                "enTitle": "Redemption"
+            },
+            {
+                "heTitle": "דינין",
+                "enTitle": "Laws"
+            },
+            {
+                "heTitle": "הכנעה",
+                "enTitle": "Submission"
+            },
+            {
+                "heTitle": "השגחה",
+                "enTitle": "Providence"
+            },
+            {
+                "heTitle": "הלבנת פנים",
+                "enTitle": "Shaming"
+            },
+            {
+                "heTitle": "וידוי",
+                "enTitle": "Confession"
+            },
+            {
+                "heTitle": "זנות הלב והעין",
+                "enTitle": "Straying of Heart and Eyes"
+            },
+            {
+                "heTitle": "חנופה",
+                "enTitle": "Flattery"
+            },
+            {
+                "heTitle": "חילול השם",
+                "enTitle": "Desecration of God's Name"
+            },
+            {
+                "heTitle": "חמדה",
+                "enTitle": "Desire"
+            },
+            {
+                "heTitle": "חתן",
+                "enTitle": "Groom"
+            },
+            {
+                "heTitle": "טהרת הלב",
+                "enTitle": "Purity of the Heart"
+            },
+            {
+                "heTitle": "יראה",
+                "enTitle": "Fear of God"
+            },
+            {
+                "heTitle": "יחוד השם",
+                "enTitle": "God's Unity"
+            },
+            {
+                "heTitle": "יצר הרע",
+                "enTitle": "Evil Inclination"
+            },
+            {
+                "heTitle": "כבוד אב ואם",
+                "enTitle": "Honoring Parents"
+            },
+            {
+                "heTitle": "כפורים",
+                "enTitle": "Atonement"
+            },
+            {
+                "heTitle": "לשון הרע",
+                "enTitle": "Slander"
+            },
+            {
+                "heTitle": "לולב",
+                "enTitle": "Lulav"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מציאות השם יתברך",
+                "enTitle": "God's Existence"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מזוזה",
+                "enTitle": "Mezuzah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מילה",
+                "enTitle": "Circumcision"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מטר",
+                "enTitle": "Rain"
+            },
+            {
+                "heTitle": "נחמו",
+                "enTitle": "Consolation"
+            },
+            {
+                "heTitle": "נר חנוכה",
+                "enTitle": "Chanukah Lights"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שמחה",
+                "enTitle": "Joy"
+            },
+            {
+                "heTitle": "סוכה",
+                "enTitle": "Sukkah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שנאת חנם",
+                "enTitle": "Wanton Hatred"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ערבה",
+                "enTitle": "Willow"
+            },
+            {
+                "heTitle": "עצרת",
+                "enTitle": "Shemini Atzeret"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ענוה",
+                "enTitle": "Humility"
+            },
+            {
+                "heTitle": "עושר",
+                "enTitle": "Wealth"
+            },
+            {
+                "heTitle": "פרנסה",
+                "enTitle": "Sustenance"
+            },
+            {
+                "heTitle": "פסח",
+                "enTitle": "Passover"
+            },
+            {
+                "heTitle": "פורים",
+                "enTitle": "Purim"
+            },
+            {
+                "heTitle": "צדקה",
+                "enTitle": "Charity"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ציצית",
+                "enTitle": "Fringes"
+            },
+            {
+                "heTitle": "קדושה",
+                "enTitle": "Holiness"
+            },
+            {
+                "heTitle": "קנאה",
+                "enTitle": "Jealousy"
+            },
+            {
+                "heTitle": "רשות",
+                "enTitle": "Reshut (Permission)"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ראש השנה",
+                "enTitle": "Rosh HaShanah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שבועה",
+                "enTitle": "Oath"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שבת",
+                "enTitle": "Shabbat"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שלום",
+                "enTitle": "Peace"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שבועות",
+                "enTitle": "Shavuot"
+            },
+            {
+                "heTitle": "תורה",
+                "enTitle": "Torah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "תפלה",
+                "enTitle": "Prayer"
+            },
+            {
+                "heTitle": "תשובה",
+                "enTitle": "Repentance"
+            },
+            {
+                "heTitle": "תענית",
+                "enTitle": "Fasting"
+            },
+            {
+                "heTitle": "תפלין",
+                "enTitle": "Tefillin"
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Mivchar HaPeninim/English/A Choice of Pearls, English translation by B.H. Ascher, London 1859.json b/json/Musar/Rishonim/Mivchar HaPeninim/English/A Choice of Pearls, English translation by B.H. Ascher, London 1859.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..93c10af50d9d0868e94e96c055acc447fcabde59
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Mivchar HaPeninim/English/A Choice of Pearls, English translation by B.H. Ascher, London 1859.json	
@@ -0,0 +1,806 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mivchar HaPeninim",
+    "versionSource": "https://beta.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001866572/NLI",
+    "versionTitle": "A Choice of Pearls, English translation by B.H. Ascher, London 1859",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionNotes": "",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "מבחר הפנינים",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "1.\tT<small>HE</small> sage says, Wisdom is the means by which the wise thoroughly evince their gratitude towards their Creator; by which they become his true worshippers during life, and obtain a good name after death.",
+            "2.\tNothing, says he, tends so greatly to render the intellect acute as instruction and wisdom; nor is anything more calculated to manifest true knowledge, than good conduct.",
+            "3.\tThe questions of the wise are indicative of wisdom; affability towards mankind denotes intellect; and economy is equivalent to half a subsistence.",
+            "4.\tWho is the most fitted to rule? The wise man who has succeeded to power or dominion, or the king searching after wisdom.",
+            "5.\tThe wise and the just should fear no man; for the pious fear none but God.",
+            "6.\tThe means of attaining wisdom once neglected, are irrecoverable; but wisdom leans to those who seek her.",
+            "7.\tHe who strives after wisdom and morality, strives for a diadem of golden words and sublime expressions, woven by the poet to deck the brow of his dearest and most deserving friends.",
+            "8.\tThe pursuit of wisdom arrests the commission of iniquities, and inclines man to despise this transient world, and to love the everlasting one.",
+            "9.\tThe sage was wont to say, Wisdom is incompatible with the banquet and the revel—her presence is not welcomed there.",
+            "10.\tHe whom the Creator has endowed with wisdom will never be dismayed in trouble or distress; for the end of wisdom is peace and tranquility, whilst that of gold and silver is grief and vexation.",
+            "11.\tI do not vainly hope, said the sage, to attain wisdom in its fullest extent, but solely to escape the imputation of ignorance, a principle imperative on every rational being.",
+            "12.\tHe also counsels his son not to be wise in words, but in deeds; for practical wisdom benefits man hereafter, whilst wordy wisdom extends not beyond this transient world.",
+            "13.\tHe likewise enjoined his son to court the society of the wise; For, said he, they will award praise to thy knowledge; instruct thine inexperience; and their commendations will benefit thee.",
+            "14.\tHe used to say, It is peculiar to the ignorant to be fettered by death,— wisdom must loosen the shackles.*",
+            "15.\tWisdom, excites us to activity, and activity induces wisdom; yet it is less unpardonable to neglect wisdom from ignorance, than to neglect it from disdain.",
+            "16.\tTo the question, How he became wiser than his companions? he replied, Because, I spent more in oil than they in wine.",
+            "17.\tMan without wisdom, is like a house without a foundation.",
+            "18.\tHe who is renowned for wisdom is regarded with respect .",
+            "19.\tBe silent, and thou are safe; be attentive, and thou wilt be instructed.",
+            "20.\tNothing is more useful to man, than to be conscious of his station, the extent of his wisdom, and power of perception; by these only must his words be regulated.",
+            "21.\tDuring the pursuit of wisdom man may be termed wise; but the conceit of having attained it, renders him a fool.",
+            "22.\tThe most precious bequest is wisdom; for wealth is obtained by wisdom, but is forfeited by folly, to the inevitable sacrifice of all.",
+            "23.\tHe who humbles himself in quest of wisdom, will in turn be honored by those who seek it of him.",
+            "24.\tWisdom constitutes the noblest pedigree, and love the closest -tie.",
+            "25.\tKings judge the world, but the wise judge kings.",
+            "26.\tWisdom is the delight of the wise—folly of the fool.",
+            "27.\tAdmirable is the deed crowned by wisdom, delightful is wisdom crowned by practice, yet more excellent still is practice decked by gentleness and grace.",
+            "28.\tThere is no happier union than that of modesty with wisdom, and power with clemency.",
+            "29.\tRobustness and obesity are seldom the portion of the devotee to study and religion.",
+            "30.\tThe wise man thus enjoined his son: Endeavour to be wise, to learn, and to be attentive, or (at least) love wisdom; and do not neglect these and thou art undone lest you shall perish.",
+            "31.\tScruple not to be enlightened on subjects of which thou art ignorant, so that thou be spared the blush of confessing thine own folly.",
+            "32.\tKnow that the connexion of reason and faith is as that of the head and the body; for as the loss of the head necessarily entails that of the body, so does the loss of reason involve that of faith.",
+            "33.\tMan's worth is estimated according to his knowledge.",
+            "34.\tLet not the honour bestowed on thy wealth and power elate thee, for that honour vanishes when they disappear; but gratifying indeed is that honour elicited by wisdom, fear of the Lord, and morality.",
+            "35.\tThe wise of the earth resemble the luminaries of the heavens.",
+            "36.\tIt was asked of the sage: Who are superior, the wise or the rich? The wise, was his reply.",
+            "37.\tBut why, objected the querist, are the wise more frequently at the door of the rich, than the rich at the door of the wise? Because, rejoined he, the wise know the value of wealth, whilst the opulent do not know that of wisdom.",
+            "38.\tThe true believer only condescends to flatter when he pursues wisdom.",
+            "39.\tThe first step to wisdom is silence; the second attention; the third memory; the fourth activity; the fifth study.",
+            "40.\tIn the assembly of the wise be more disposed to listen than to speak.",
+            "41.\tGod will bestow wisdom on those who truely revere him, and her outpourings will be conveyed from the heart to the tongue.",
+            "42.\tHe alone can be considered wise who possesses the following three qualities, not to despise inferiors in their endeavours to attain wisdom; not to envy those who are wealthier than himself; and not to barter his wisdom for lucre.",
+            "43.\tSeek wisdom even in the language of folly, but impart it unsparingly and with discretion, after the manner of the liberal.",
+            "44.\tMan's most estimable peculiarity is an inquiring mind.",
+            "45.\tHe who seeks wisdom in the garb of bashfulness, will be enveloped in the attire of folly; let therefore the votary of wisdom divest himself of that garb.",
+            "46.\tArrogance diminishes wisdom.",
+            "47.\tThe wise man continues: Wisdom is ever found accompanied by diffidence and patience, and the interrogatories of the fool by meanness and pride.",
+            "48.\tTimidity is incompatible with hope, as is bash fulness with wisdom.",
+            "49.\tIt is imperative on the true believer to repair the loss of wisdom, even through the medium of the sceptic.",
+            "50.\tThe sage recommended his son, to be untiring in the acquisition of wisdom; For though, said he, thou mayest be subordinate to some, thou will prove superior to others.",
+            "51.\tHow degrading is folly in old age!",
+            "52.\tImpart learning to the ignorant, and receive it from the erudite; thus wilt thou acquire that of which thou art ignorant, and retain that which thou hast acquired.",
+            "53.\tWisdom sought after in old age fades like letters traced in sand, whilst that obtained in youth may endure like characters engraved in stone.",
+            "54.\tWithhold knowledge from the unworthy, lest you wrong wisdom; refuse it not from the deserving, lest you wrong them; nor requite the wicked according to their wickedness, lest you forfeit the reward of your Creator.",
+            "55.\tObedience consists in our promptitude to observe the commands enjoined on us, and in abstaining from things prohibited to us.",
+            "56.\tPoverty can never disgrace the wise man, nor will lust subdue him.",
+            "57.\tThe sage who was once contradicted by an illiterate man, thus replied: Hadst thou been able to appreciate my words, thou wouldst have acquiesced in them; or had I not penetrated thy meaning, I should have condemned thee; but though thy ignorance merit reproach, I who know thy folly acquit thee.",
+            "58.\tWisdom lying dormant is like an unproductive treasure.",
+            "59.\tWisdom may be comprised under the following two heads: the wisdom of the heart which is of real effect, and the wisdom of the tongue unaccompanied by deeds; the one is the most useful, the other causes man to incur the reproach of his maker.",
+            "60.\tMankind may be classified thus: 1st. the learned man, who is conscious of his learning; he may be termed truly wise—of him shalt thou seek knowledge. 2nd. If learned, but unconscious of his learning, remind him of it (that he may not further forget it). 3rd. If ignorant, and aware of his ignorance, instruct him. 4th. But if ignorant, and assuming to be learned, he is a fool, dismiss him.",
+            "61.\tHe used to say, Pretend not to that of which thou art ignorant, lest thine actual knowledge should be discredited.",
+            "62.\tNo virtues lead to more felicitous results than faith in God, honour to parents, love to wisdom, and attention to moral instruction.",
+            "63.\tThe fool is prone to impute his faults to others; the votary of moral improvement will freely confess his errors; but the truly pious and wise will endeavour to avoid either.",
+            "64.\tBe ready to accept truth from whomsoever it may emanate, even from inferiors.",
+            "65.\tHe who would philosophize without wisdom, may be compared to an ass, which moves round the millstone, without advancing beyond it.",
+            "66.\tThe sage observed, Pity the noblehearted who has fallen; the rich that has become reduced, and the wise, whose lot is cast amongst the fools.",
+            "67.\tNone deserves our pity more than the wise who has become subjected to the judgment of fools.",
+            "68.\tCast not pearls to the swine, for they are valueless to them; intrust not wisdom to him, who cannot appreciate it; for wisdom is dearer than pearls, and he who seeks it not, is inferior to the brute.",
+            "69.\tThe sage observes: The exhortation of the wise, unaccompanied by practice, falls on the heart as rain on stone; and he whose words are at variance with his deeds disgraces himself; hence, words which emanate not from the heart can never penetrate the ear.",
+            "70.\tWe can only be sensible of the errors of our preceptors, when we have heard their doctrines contested.",
+            "71.\tOn being asked, whether the acquisition of knowledge befits old age? the sage replied, If ignorance be a disgrace, then must learning be an ornament.",
+            "72.\tTrue dignity will never scorn the performance of the following four duties: 1st. To rise from his seat before his parent 2nd. To wait upon his guest. 3rd. To devote personal attention to the state of his horses, equipage, and property, though he may have a hundred servants to do it 4th. To respect the learned, so as to profit by their wisdom.",
+            "73.\tThe society of the wise confers honour, that of the ignorant contempt.",
+            "74.\tAvoid the ignorant who feign piety, and the learned man who is sinful.",
+            "75.\tSeek wisdom with the avidity with which thou wouldst search for hidden treasures, for it is more precious than gold and silver. "
+        ],
+        [
+            "76. THE wise man was asked, Who is the Creator? he replied, To discuss a subject which cannot be comprehended is folly, and to dispute on matters beyond the power of conception is sinful.",
+            "77. He used to say, A wise man chancing to enter an assembly of disputants, addressed them as follows: Your argument will never lead to a satisfactory result. On being asked, Wherefore? he replied, A successful result would imply unanimity of opinion."
+        ],
+        [
+            "78. THE wise man says, Diffidence is the diadem of the intelligent; the characteristic of the fool is boldness; and the result of all diffidence is peace. ",
+            "79. He used to say, Evil words fall harmlessly on my ears. On being asked for a reason, he answered, It is from the dread of hearing epithets harsher still.",
+            "80. Silence is the reply adapted to folly. ",
+            "81. He who is deficient of the following three qualities cannot be said to have the least idea of faith:—First, meekness to reply to folly; second, piety to guard from sin; and third, gentleness to reconcile himself with mankind. ",
+            "82. A certain man thus addressed a philosopher: Mankind, I perceive, are prone to injure; hence mine ardent desire to shun their intercourse. The sage, however, replied, Do not so, for thou canst as little dispense with them as they with thee; but seem in their presence as one who hears and is deaf, who speaks and is dumb, and who sees and is blind. ",
+            "83. There is no merit in sparing pain to others, but in our efforts to bear it patiently. ",
+            "84. It was asked of the sage, In what one virtue are all the rest comprised? Patience, was his answer. And in what single vice are all others concentrated? Vindictiveness. ",
+            "85. A wise man having been treated with contumely, one of his disciples asked permission to retaliate. No, replied the sage; he is no wise man who authorizes another to inflict injury. ",
+            "86. He who possesses abundant patience and meekness will witness the diminution of his oppressors, and the increase of his supporters. ",
+            "87. It was a favourite observation of the sage, that discord ends in regret, and meekness in harmony. ",
+            "88. The unassuming acquire superiority, and the reflective wisdom. ",
+            "89. I never prided myself on being a more rigorous scrutinizer to my least delinquencies,<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">Vide Appendix.</i> than to the heaviest transgressions of my fellow-creatures. ",
+            "90. He who cannot control his anger does not possess perfect wisdom. ",
+            "91. Silence is the fittest reply to folly. ",
+            "92. On asking the sage who may be truly termed a hero? he replied, He who can requite folly with meekness, and subdue his anger. ",
+            "93. For how can he rule over others who cannot govern himself? ",
+            "94. Humility is often made the butt of folly. ",
+            "95. Impatience under one wrong will necessitate the endurance of many more. ",
+            "96. Power and victory are often the lot of the humble. ",
+            "97. Modesty enlists mankind to combat the assaults of folly. ",
+            "98. A wise man thus reproached one who vituperated him: Be lenient to my faults, and leave room for reconciliation. ",
+            "99. To bear quietly that which is unpleasant, will prevent harsher epithets. ",
+            "100. I find diffidence more valuable than the aid of mankind. ",
+            "101. A sage was annoyed by the abuse of one who followed him to his door, heaping on him a torrent of reproachful epithets. Be brief, said the philosopher, and leave me, lest thy slander should be overheard by my menials, who may then compel thee to hear that which may displease thee, and repay thy slander with castigation. ",
+            "102. The following observation was made by the sage who was abused by a querulous man: Thou hast omitted none of my failings of which thou art cognizant; but those which God knows of thee are still more. ",
+            "103. Error is incompatible with regularity.<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">Vide Appendix.</i> ",
+            "104. Patience under ordinary misfortunes lightens troubles more serious. ",
+            "105. To choose good is to avoid evil."
+        ],
+        [
+            "106. THE sage observes, Pardon is alike due to the sordid and the generous. ",
+            "107. Extend thy pardon to him who wronged thee, and thy charity to him who has withheld it from thee. ",
+            "108. Sins confessed is a solicitation for forgiveness. ",
+            "109. Confess thy sins and crave forgiveness; for denial doubles the offence. ",
+            "110. Pardon the sin of thy friend, and contend not with thine enemy. ",
+            "111. Revenge produces sorrow, pardon gladness. ",
+            "112. It is recorded of a king, who had decreed the execution of a band of malefactors, that one of the condemned craved forgiveness in the following expressive terms. Wicked as we were, O lord king, in committing sins, yet let not that preclude the exercise of thy royal clemency to spare our wretched lives. These expressive words pleased the king, who tempered justice with mercy, and granted pardon. ",
+            "113. A certain king ordered the execution of a philosopher, one of the counsellors pleaded for him in the following terms: My lord, though thy power may enable thee to accomplish an act, yet can it ever enable thee to undo one? The king reflected and revoked the fatal decree."
+        ],
+        [
+            "114. THE sage observed, reflection insures safety, precipitancy regret. ",
+            "115. Reflections may produce prosperity; haste, misfortune. ",
+            "116. The fleet rider is not secure from stumbling. ",
+            "117. We often accelerate by reflection, whilst we retard by impetuosity."
+        ],
+        [
+            "118. THEY asked the wise man, Why do we not perceive in thee the least trace of care? Because, replied he, the loss of fortune never occasioned me regret. ",
+            "119. He used to observe, Everything must be defined by a certain standard. ",
+            "120. Being asked, for instance, how he would define confidence? By faith, was his reply? To the further interrogatory, as to what constitutes faith? he rejoined, To fear no man, to rely on God, to bear patiently his visitations, and to be submissive to his decrees. ",
+            "121. Joy and ease are associated with equanimity; care and vexation with impetuosity. ",
+            "122. Nothing transcends faith—it is our safeguard against the direct hardships of poverty, sickness, and dread; this protection faith only can afford. ",
+            "123. Man should fervently supplicate the grace of God to imbue him with the spirit of faith; for faith is the basis of the holy law. Man should further implore him for tranquillity, for that is the summit of felicity; tranquillity should be pursued with avidity in this world, so as to insure happiness in the world to come: for inexhaustible are the treasures of faith, and unbounded the scope of pious actions. ",
+            "124. Our industry will not always secure our subsistence, nor will the craftiness of others retard it; for were man even to flee from gain as he flees from death, still gain would overtake him. ",
+            "125. Irremediable is the folly of him who murmurs against the decrees of his Creator."
+        ],
+        [
+            "126. To the question, as to what comprises confidence in God? The sage replied, To trust in Him in all thine undertakings. ",
+            "127. He who submits to the decrees of his Maker with humble resignation, both at their advent and at their close, may justly be termed wise and reliant. ",
+            "128. Beware, O man, of the thought that thy subsistence is withheld from thee—nor be downcast at the visitation of God. ",
+            "129. The days of man are pre-ordained and determined. To extend them thine utmost exertions shall not avail, and those decreed to Thee, thy greatest strength will be too feeble to reject. ",
+            "130. A patient resignation of that which we have once failed to attain affords physical tranquillity, and contentment with that allotted to us by our Creator produces spiritual felicity. ",
+            "131. The humble committal of our affairs into the hand of God leads to true and pure felicity."
+        ],
+        [
+            "132. THE following laconic observations are said to have been addressed to a king, by one who stood at the gate of the royal palace, but who failed to obtain access.",
+            "133. 1st Necessity and hope prompted me to approach thy throne. 2nd. My dire distress admits of no delay. 3rd. My disappointment would gratify the malice of mine enemies. 4th. Thine acquiescence would confer advantages, and even thy refusal would relieve me from anxiety and suspense. ",
+            "134. A supplicant once addressed a prince, to the following effect: I approach thee to solicit that of thee for which I have already supplicated my Creator. Grant it to me, and I shall praise the Lord and thank thee; refuse it, I shall still praise God and excuse thee. This pleased the prince, and he complied with his request."
+        ],
+        [
+            "135. THE sage observes, Brook the truth patiently, however unpalatable it may be. ",
+            "136. It was asked of the sage to point out when patience is most laudable? He replied, When devoid of ill feelings towards mankind. ",
+            "137. Patience may be classified under two heads: 1st. That which enables us to endure hardships without repining; and 2nd. That which prompts us to abstain from that which the Creator has interdicted. ",
+            "138. The advantages of memory are twofold. 1st The recollection of patience under affliction; 2nd. But the most preferable is the remembrance of our Creator, which enables us to remove the barrier between us and Him. ",
+            "139. O that man would store up patience for misfortune, and gratitude for kindness! ",
+            "140. Grief for imaginary evil causes actual malady. ",
+            "141. Care corrodes more than poison. ",
+            "142. Our grief can only be measured by sensitiveness, and our downfall by our previous eminence. ",
+            "143. Patience is the safest counsellor, and meekness the truest companion. ",
+            "144. Sorrow unrestrained by patience prolongs grief. ",
+            "145. Patience reaps peace, and rashness regret; the former riches, the latter poverty. ",
+            "146. There are evils which by contrast may be termed felicities. ",
+            "147. Patience is the invulnerable shield of the defenceless. ",
+            "148. To the question, Who is the most patient? the sage replied, He who curbs his passions. ",
+            "149. Patience under difficulties dignifies the heart and insures success. ",
+            "150. Patience will result in independence, though momentary loss may attend it. ",
+            "151. He who makes patience his leading principle, will be led thereby to the realization of his desires. ",
+            "152. Patience though bitter, yet guards its votaries from injury. ",
+            "153. Nothing will mitigate our sufferings more than patient endurance. ",
+            "154. Who is the most esteemed by his Creator? He who is grateful for kindness, resigned in adversity, and praises God."
+        ],
+        [
+            "155. THE sage observes, He who craves more than he needs, mars his actual happiness. ",
+            "156. The king said to the sage, A mere petition from thee would have inclined me to provide for thee for life. ",
+            "157. What replied the former, How canst thou expect that one who is richer than thou art should solicit a favour of thee? On being asked for further explanation, he rejoined, Because I am more satisfied with the little I possess, than thou with thine abundant wealth. ",
+            "158. He who is satisfied with the portion allotted to him by his Creator may properly be deemed the richest of all mankind. ",
+            "159. Be content with that which God has bestowed on thee, and envy not the possession of others. ",
+            "160. Covet not that which was not given to thee, for he who rejoices in his lot will always consider himself abundantly rich. ",
+            "161. A little will suffice him who only desires from the world that which he actually needs. ",
+            "162. The smallest gift is acceptable to God from one who is content with the little vouchsafed to him by his Maker. ",
+            "163. Contentment surpasses intellectuality. ",
+            "164. Dignity and riches consist in the abandonment of covetousness. ",
+            "165. He is wise, who seeks from this world but what he requires; for wealth is deceptive, and worldly treasures vanish as speedily as they come. ",
+            "166. Contentment, which protects its votaries from baseness, is superior to opulence, which exposes its owners to disdain. ",
+            "167. Contentment of mind surpasses riches. ",
+            "168. Contentment, with diligence, must lead us not to magnify the possession of others, nor to esteem our own as too scanty; neither to contrast our lot with that above us. ",
+            "169. The sage recommended to the discontented to recall to their memory their past hardships and vicissitudes, which cannot fail to reconcile them to their comparative present tranquillity—a contrast which admits of no substitute. ",
+            "170. The fruits of contentment are ease, and those of humility esteem. ",
+            "171. Regulate thy means, lest thy means will be governed by thy cravings. ",
+            "172. Contentment is irreconcilable with covetousness."
+        ],
+        [
+            "173. THE sage observes, resignation is the crown of mankind; for avarice is poverty, resignation liberty, and suspense slavery. ",
+            "174. Regard the world as a blank, and thy share therein as an unexpected prize. ",
+            "175. The incessant solicitation of favours from mortals betokens lack of faith in God."
+        ],
+        [
+            "176. CHERISH the attribute of diffidence, for it betokens a noble mind. ",
+            "177. The garb of morality conceals all our feelings. ",
+            "178. Humility and faith are inseparable and co-existent."
+        ],
+        [
+            "179. A cautious tongue insures prosperity, and adherence to industry averts want. ",
+            "180. The unwary forfeit esteem."
+        ],
+        [
+            "181. THE sage observed, a good name is the most noble pedigree, and closing the eyes the surest protection against worldly allurements. ",
+            "182. Care for our reputation confers dignity on the soul, fosters hope of better days and reliance on God, and invests man with perfect faith."
+        ],
+        [
+            "183. THE sage observed, The success of man chiefly depends on his renunciation of worldly pleasures and immoderate desires. ",
+            "184. The ability to select or reject betokens discrimination, and the government of our passions is the best test of wisdom. ",
+            "185. Wisdom guides and instructs its adherents, whilst the slave of passions is led astray and perishes. ",
+            "186. Happy is he who controls his desires; he will once have as a witness Him who exists but is invisible, viz., God;<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">Or, this will secure for him the celestial boon, which is certain though invisible.</i> for no man has ever regretted that which he has resigned in honour of God. ",
+            "187. We can only approach our Creator by worship.<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">Or, serve God, and we shall assuredly obtain his reward.</i>",
+            "188. The fear of God renders our end happier than our beginning.<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">Or, sure to mend his future career.</i>",
+            "189. The consciousness of the omniscience and omnipotence of God will guard us from the commission of evil; this constitutes the reverence of God, and the means of resisting our passions. ",
+            "190. Misfortune follows the footsteps of the dissipated. ",
+            "191. The restraint upon our excesses is our safeguard from evil consequences. ",
+            "192. Fickle words indicate the predominance of the passions. ",
+            "193. When passions sway reason, it is a sure evidence of deep immersion in folly. ",
+            "194. He who is unable to govern his inclinations and to repress sinful passions, so as to fortify himself against evil consequences, is surely unfit to rule over others. ",
+            "195. In the absence of reliable counsel, beware not to lean to the dictates of passion, in any object that may engross thine attention, for passion is the enemy of cool deliberation. ",
+            "196. Prosperous indeed would be the condition of man, but for the following reasons: that the old and experienced are unheeded, that our passions are unbridled, and that our self-love is overweening. ",
+            "197. Evil imagination and licentiousness corrupt intellect. ",
+            "198. Good counsel cannot be expected from the fickle, nor concord from the schismatic, nor tranquillity from hope deferred. ",
+            "199. He who succumbs to his passions will be enslaved, and he who resists them will prevail. ",
+            "200. He who is a prey to passions entails on himself loss of wealth and honour. ",
+            "201. The immoderate indulgence of passions will lead man to ignore his Creator, to multiply his sorrow, compunction, and remorse, and to increase his own punishment. ",
+            "202. Passion may be figuratively termed the twin sister of blindness. ",
+            "203. Alas! said the sage, that our discretion should slumber whilst our passions are vigilant; hence the submission of the former to the latter. ",
+            "204. The sages were asked, Which is the most commendable war? That which is waged against our evil desires, was their reply."
+        ],
+        [
+            "205. THE sages were asked, What are our duties towards our neighbours? To which they replied, To interpose our good offices, to save them from injury. ",
+            "206. And what are our duties towards our relatives? To receive them kindly, though they may have repulsed us, and to be generous to them, though they might have been sordid to us. ",
+            "207. They further observed, Act charitably, both to the deserving and undeserving; for, on the former, thy humanity will be well bestowed, to the latter, thou wilt manifest thy worthiness to carry out the mission of God, who commanded to act kindly and humanely to all."
+        ],
+        [
+            "208. THE sage observes, He cannot be termed wise who reflects after his error, but he deserves that dignity who by circumspection endeavours to avoid it. ",
+            "209. Intellectual pre-eminence consists in discriminating between the probable and improbable, and being reconciled to the uncontrollable. ",
+            "210. The wise man disguises not his thoughts, and thus achieves his object. ",
+            "211. A judicious choice betokens sense, and faith can be established only by reason. ",
+            "212. It behooves the wise man to study the spirit of the age, to guard his tongue, and to attend to his occupation. ",
+            "213. Man's writing<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">The combination of his ideas expressed in writing, for no good can be firmly established without it.</i> indicates his knowledge, and the choice of a delegate evinces discriminative power, ",
+            "214. The reputation of true piety can only be estimated by the standard of acquirements. ",
+            "215. The ideas of man may be concealed in his writings, but criticism elucidates them. ",
+            "216. Man's preceptive powers may be recognized by the performance of his occupation, and his disaster by his vocation."
+        ],
+        [
+            "217. WHATSOEVER thy origin, said the wise man, endeavour to acquire moral education, for all is valueless without it. ",
+            "218. He further observed, The fickle-minded has no friend, nor the slave fidelity, nor the covetous rest, nor the avaricious self-respect, nor the impetuous sociability. ",
+            "219. Who is most certain of success? He who abandons superfluity and follows the shortest road. ",
+            "220. Good conduct is acquired by experience; moral instruction by the instability of time, and polite manners by those acknowledged as intelligent. ",
+            "221. The intelligent will never render his presence troublesome, nor intrude upon those who are unwilling to listen to him. ",
+            "222. The intelligent will not persist in an unwelcome visit; but the fool is insensible to insult. ",
+            "223. Experience is an unbounded field whereby the wisdom of the intelligent is increased. ",
+            "224. Cease to address him who turns a deaf ear to thy words. ",
+            "225. Deign not to address him who interrupts thy discourse, for he lacks good manners. ",
+            "226. He who cannot control his will, dare not complain if his words are unheeded. ",
+            "227. He who is deaf to instruction, is doomed to trouble, and ultimately to perish. ",
+            "228. Instruction, whilst on the one hand it guards from confusion and doubt, will on the other increase the perplexity of the simple-minded, like the day, that lends brightness to sound eyes and blindness to the bat. ",
+            "229. Never, said the sage, did I occupy a seat that I feared to be required to relinquish for another. ",
+            "230. A rank too eminent is often the road to degradation. ",
+            "231. Instruction removes folly, and discretion supports its adherents. ",
+            "232. Man should adopt the following four principals,—1st, To utter words of kindness; 2nd, To devote attention to those with whom he converses; 3rd, To be friendly to his fellow-creatures; and 4th, To accustom himself to correct expression: and the following four should be studiously avoided,—1st, To converse with a fool; 2nd. to dispute with the stubborn; 3rd, To natter the undeserving; and 4th, To associate with the corrupt. ",
+            "233. Impart not thy food to the undeserving, viz., converse not with him who is disinclined to listen. ",
+            "234. Too much gaiety lessens respect. ",
+            "235. When is it advisable to withhold, rather than to impart instruction? When, replied the sage, it tends rather to enfeeble than to strengthen the intellect, and engenders disrespect towards those who attempt to augment knowledge. ",
+            "236. A fool is more endurable than half a fool. ",
+            "237. The Indian sages used to say, Seek not a friend devoid of faith; futurity without good actions; female affection without morality; nor thine own advantage to the injury of others. ",
+            "238. The most reserved thought cannot escape him who listens with attention, and weighs well the words he chances to hear. ",
+            "239. Self-denial will command the respect of the intellectual. ",
+            "240. Confide in the discreet and generous; associate—but with caution—with the erudite, though avaricious, that thou mayest reap the advantage of his learning; court the philanthropist, though unlearned, and reciprocate his generosity by thy knowledge;<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">Or, that a reciprocal benefit may result.</i> but shun the sordid fool."
+        ],
+        [
+            "241. The sage observed, good conduct and good manners are the stepping-stones to a high rank, and lead to the practice of kindness and piety. ",
+            "242. The following lines were addressed by Aristotle to his royal disciple, Alexander the Macedonian, Govern thy subjects with kindness, and thus thou wilt gain then- affections. Mild and lenient government is more durable by far than compulsory submission; for what boots the possession of the body, without that of the heart. Affection gained by kindness insures allegiance; ",
+            "243. For the whisper of rebellion is the sure precursor of its fulfilment; endeavour therefore to silence murmur, and rebellion will be stifled. ",
+            "244. In your demeanour be affable and courteous towards the noble-minded, but severe and rigorous towards the wicked; for whilst respect and courtesy must improve the former, rigour alone will reclaim the latter."
+        ],
+        [
+            "245. The sage observed, The short-comings of the uniformly just and faithful should readily be pardoned. ",
+            "246. He used to say, An evil associate seeks occasion to cavil, and disdains apology. ",
+            "247. A man asked the sage to advise him with whom to associate; to which he replied, This is a question to which I can offer no solution. ",
+            "248. There is some utility in every friendship, save in that of the simple-minded. ",
+            "249. The conduct, like the advice, of a true friend is based on good faith; such a friend will assist our intellect, but not flatter our passions. ",
+            "250. I am more in thine power, said one to his friend, than thy own hand, and more submissive than thine own slave. ",
+            "251. The following three things are due to our friends: our undivided attention when they enter our house; our welcome when they sit therein; and our ear when they speak. ",
+            "252. The seducer is brother to the murderer, and silence the sister of complaisance. ",
+            "253, My son, said the sage, never exchange an old friend for a new one, whilst the heart of the first remains true to thee: deem one enemy not insignificant, nor a thousand friends superabundant. ",
+            "254. Transient are the treasures and possessions of the world; the most lasting is morality, and the securest stronghold, friendship; increase therefore, the former, and seek safety in the latter. ",
+            "255. The friendless man is as the left hand without a right one. ",
+            "256. The death of a friend is equivalent to the loss of a limb. ",
+            "257. He may be termed a true friend, who never misleads thee, who promotes thine advantage, to his own detriment, and who is anxious to deliver thee from oppression. ",
+            "258. It was asked of the wise man, whom he loved most, his brother or his friend? to which he replied, I never love a brother unless he is my friend. ",
+            "259. Three things are calculated to retain the unmixed esteem of our friends: 1st. To anticipate them in our salutations; 2nd. To show them due respect in society; 3rd. And to designate them by their endearing appellation. ",
+            "260. There are three degrees of folly: to censure actions from which we are not exempt; to discover faults in others, which we are prone to overlook in ourselves; and to solicit a useless favour.<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">A favour which can be dispensed with.</i>",
+            "261. There are likewise three degrees of friendship: The first, like our sustenance, is indispensable to our existence; the second may be regarded in the light of an occasional, but necessary remedy ; and the third may be compared to a distemper, which should be carefully guarded against.",
+            "262. The wise man said to his son, In thy intercourse with mankind, endeavour to cultivate the society of him whose friendship will ennoble thee, whose reverence will react on thee, who will aid thee in need, who will correct thy expressions, who will bear with thy failings, who will never lead thee into mishaps, and whose example will never corrupt thee. ",
+            "263. Friends may be classified under three heads: 1st. He who devotes his heart and means to thy support—value him as a faithful friend; 2nd. He who would extort from thee every advantage, and sacrifice thee from the merest selfishness—him number amongst the faithless; and 3rd. He whose friendship consists in mere words, and who is ever ready to extort more than he will confer—on such friendship do not rely. ",
+            "264. The friendship of the noble-minded is an inestimable treasure, but that of the worthless, is ever attended with regret. ",
+            "265. Knowledge is our true friend, but passions are our enemies. ",
+            "266. The friendship of the ignorant is dangerous, their aversion cheering. ",
+            "267. Affability strengthens love, but sullenness strips intercourse of its cordiality."
+        ],
+        [
+            "268. THE sage observes, The most docile animal needs the rod; the most chaste female a husband; and the wisest of men counsel."
+        ],
+        [
+            "269. THE sage observes, If thy friend wrong thee, chide him privately; if he heed thee, thine object is attained; if not, reprimand him before one or two; should he remain deaf to thy remonstrance, cast him off as an encumbrance. ",
+            "270. Admonition profits not him who lacks an inherent moral sense. ",
+            "271. Remonstrate ere you punish."
+        ],
+        [
+            "272. ASSOCIATE only with such as value their position, for there is no solace in those who are regardless of self-respect. ",
+            "273. Agreeable intercourse and uninterrupted friendship are the results of an exalted mind, graced with urbanity. ",
+            "274. Good companionship protects from evil."
+        ],
+        [
+            "275. NETEK, said the sage, did I argue with him whom I found blind to my failings. ",
+            "276. He used to say, Better is he who privately discloses to me my faults, than the gift of many golden coins from an over indulgent friend. ",
+            "277. He used to say, I prize him who privately points out my errors."
+        ],
+        [
+            "278. THE sage observed, True friendship, with good counsel, demands both our pure esteem and implicit confidence. ",
+            "279. As the roots firmly fixed in the heart exhibit their branches on the tongue, so will perfect love only emanate from a true heart. ",
+            "280. The sage was asked to define love; and replied, The tendency of hearts, and their mutual inclination. ",
+            "281. He used to say, The space of a needle's eye suffices for two friends, whilst the universe itself can scarcely contain two enemies. ",
+            "282. To distinguish thy friend from thine enemy, examine thine own heart. ",
+            "283. Rely not on him who burthens thee with his sorrows, but withholds from thee his joys. ",
+            "284. The sage was asked, whom he loved most, Either him, he said, who has experienced the greatest kindness from me, or I from him. ",
+            "285. We may recognize the friend when our heart is cognizant of his affections, and our tongue utters his praise. ",
+            "286. Flatter not thy friend, nor inquire too anxiously after him, lest thou tempt his enemy to gainsay thee, and seek to sever thee from him. ",
+            "287. Be liberal to thy friends with thy heart and thy means, to thy acquaintances with thine influence and kind words; bestow on mankind thy countenance and friendly salutation, on thine enemies, thy charity: be mindful of the law of God, but of thy reputation above all. ",
+            "288. Beware of those who measure their love by their interest, for the one expires when the other is attained. ",
+            "289. Depend not on the favour of the prince, if the minister frown on thee, but with the favour of the latter thou needest not despair of the former. ",
+            "290. I never failed to repay the love of my friends with pure and undivided affections, nor to pray to God to restore mine enemies to the path of rectitude; neither betrayed the secret entrusted to me, nor desired a thing unworthy of me; nor did I assent and retract, even at the risk of my worldly treasures. ",
+            "291. Patience is always commendable, save when our friend is calumniated. "
+        ],
+        [
+            "292. LET animosity vanish on the appearance of the excuse. ",
+            "293. It is ungenerous to chide him who craves our pardon, and to harbour resentment against him who apologizes. ",
+            "294. Avoid the friendship of those who will neither forgive, nor accept an apology. ",
+            "295. Let reconciliation crown the apology and confession, however laconic, for forgiveness is the attribute of the philanthropist. ",
+            "296. The following reply was made by a friend to whom an apologetic appeal was addressed: Thy Creator never demanded from thee this justification; neither do my favourable sentiments and disinterested love for thee admit the very least idea of malice. ",
+            "297. Man should remember grievances only until some justification is offered, though the first may be certain and the second doubtful, so that the aggrieved may retain some influence over him for a fitting opportunity. ",
+            "298. Who may be denominated the indolent amongst mankind? He who neglects to gain friends; but the greatest sluggard of all is he who possessed friends, but neglected to retain them. ",
+            "299. Reject no justification from whomsoever it may emanate; regard not whether it be sincere or feigned, for he who appeases thee publicly esteems thee highly, and he who intrigues against thee secretly still respects thee. "
+        ],
+        [
+            "300. BEWARE of acquaintances from whom thou canst learn no good. ",
+            "301. Intercourse with worthless associates engenders evil manners. ",
+            "302. The sage was asked, How can a discreet man test his own temper? To which he replied, By the patient endurance of a bad wife. ",
+            "303. A bad wife may be compared to a wolf, that changes its coat, but not its nature. ",
+            "304. The most dangerous alliance is consorting with a bad woman— that is indeed a deep wound. ",
+            "305. Avoid the companionship of the arrogant, for often has it contaminated the meek and unassuming. ",
+            "306. He used to say, Let thine intercourse be with the noble and liberal-minded; for both the honour and disgrace of man are the natural results of his associates. ",
+            "307. He who enters on evil designs will be suspected. ",
+            "308. He who has incurred suspicion, dares not complain of harsh criticism. ",
+            "309. Associate with the wise, listen to their sayings, and depart not from them. ",
+            "310. What is most advantageous to man? The sage replied, Either the possession of good sense, or worldly means that are productive of respect, a wife that will screen his faults, or silence that will hide his failings,—but better the grave than the absence of all these. ",
+            "311. They used to say, Four propensities destroy mankind—pride, waywardness, indolence, and rashness."
+        ],
+        [
+            "312. THE sage has said, He alone is a true friend, who will serve thee with his means in time of distress, and with his soul in time of need and danger. ",
+            "313. In thy choice of a friend, try to provoke him; if, in the heat of passion, he admit the truth, welcome him as thy friend, if not, discard him. ",
+            "314. Rely not on gratitude until thou hast tested it by refusal; for the truly grateful is patient, whilst the sullen is thankless indeed."
+        ],
+        [
+            "315. THE sage has said, Disclose not that to thy friend which thou wouldst conceal from thine enemy.",
+            "316. There was a man who, after confiding a secret to his friend, asked him if he understood him. Yes, replied the other, but I have since forgotten it. ",
+            "317. He was asked, How to conceal a secret effectually. Said he, I make my heart its tomb. ",
+            "318. The sage was asked the surest means of keeping a secret. His reply was, I chide the narrator and hide the narration. ",
+            "319. I never, said the sage, condemned the betrayer of my entrusted secret, but reproached mine own heart, which was too narrow to retain it, and led me to deposit it in his. ",
+            "320. A narrow mind has a broad tongue. ",
+            "321. He used to say, An unrevealed secret is thy captive, but disclosed it is thy captor. ",
+            "322. That only is a secret which lies between two; with three it ceases to be so."
+        ],
+        [
+            "323. THE sage observes, We submit involuntarily to him who has chosen righteousness for his stronghold.",
+            "324. Righteousness adopted as a standard, becomes an impregnable shield. ",
+            "325. Faithfulness is the offspring of benevolence. ",
+            "326. The vow of the philanthropist is promptly fulfilled, that of the avaricious is tardy and evasive. ",
+            "327. If thou wouldst avoid repentance, give thy denial rather than thine assent; but thine assent once given, endure it to injury, but retract not; for \"No\" that follows \" Yes\" is culpable indeed."
+        ],
+        [
+            "328. THE sage was asked, What constitutes modesty? He answered, The blush caused by the consciousness of our secret misdeeds. ",
+            "329. He was further asked, What constitutes liberality? The due estimation of that which is lawful, and the application of our means to our moral obligations. ",
+            "330. What constitutes humility? Meekness united with wisdom. ",
+            "331. Being asked for further explanation, he replied, Humility, accompanied by the observance of the Divine law, an upright conduct, order in domestic expenditure, and calm submission to the vicissitudes of life. ",
+            "332. What is piety? To avoid in secret that for which we should blush in public. ",
+            "333. Refrain from sins, for true piety exists but with spotless and pure morality, and is heightened by a judicious dispensation of our wealth. ",
+            "334. True religion is incompatible with simulated piety; true piety consists in self-abnegation. ",
+            "335. He used to say, The generous and noble-hearted only can lay claim to true virtue. ",
+            "336. The first step to unobtrusive piety, is to afford a kind reception to our friends; the second, to manifest our friendship to them; the third, to comply —if possible—with their wishes; and the fourth, to participate in their adversity."
+        ],
+        [
+            "337. THE sage observes, My words may occasion regret, but my silence will avoid it. ",
+            "338. He continued, Words uttered are my masters; but words suppressed, I am theirs. ",
+            "339. The injury caused by silence is easier repaired than that caused by speech. ",
+            "340. He used to say, What boot words, which if attributed to me might tend to my injury, and which if withheld would not benefit me? ",
+            "341. Many advantages have been forfeited by an untimely word. ",
+            "342. Sorrow occasioned by silence is less insupportable than that caused by words; nay, even death from taciturnity is preferable to death from loquacity. ",
+            "343. The most acceptable devotion consists in silence and hope. ",
+            "344. Silence may be accompanied with one regret, speech with many. ",
+            "345. Silence is preferable to an untimely word. ",
+            "346. Silence increases respect and reverence. ",
+            "347. Be as sparing with thy tongue, as thou art with thy wealth. ",
+            "348. In the absence of a moral instructor, adhere to silence. ",
+            "349. The destroyer of man lurks under his tongue, and death resides between his cheeks. ",
+            "350. The preponderance of words over intellect may result in persuasiveness; that of intellect over words may entail blame; but beautiful is it when the one graces the other. ",
+            "351. Words that exceed discretion acquire the ascendency over us; but when discretion prevails over our words we govern them. ",
+            "352. A certain Arab, having joined a circle of friends, listened patiently to them, with profound silence. He was at length asked, Whence your rank amongst the noble and accomplished of Arabia? He replied meekly, My friends, the properties of the ear are man's alone, but those of the tongue belong to his fellow-men. ",
+            "353. A certain sage, renowned for his reservedness, caution, and eloquence, was asked to define the nature of speech, its advantages and disadvantages. My friends, replied he, speech may be classified under four heads: 1st. Words which may promise momentary benefit, but may still have in their train fatal consequences, to avoid which is advantageous; 2nd. Words which hold out no advantage, and may yet be pregnant with injurious results; these are indeed extremely dangerous; 3rd. Words that promise neither advantage nor disadvantage, the avoidance of which would afford both physical and mental ease; and 4th. Words which may promise benefit and security for the future; these constitute the spirit of conversation. Reject the three, and embrace the fourth. ",
+            "354. The sage observes, Be sparing in thy words, for the less thy words the less thine errors. ",
+            "355. In thy conversation by night, let thy voice be subdued, and by day cast thine eyes around thee ere thou speakest ",
+            "356. Impart thy secret in a plain, and thy advice on the summit of mountains, so that thy view may be unimpeded. ",
+            "357. He was wont to say, A slip of the tongue is more dangerous than the slip of the foot, for the slip of the tongue may cost thy head, whilst the slip of the foot may easily be cured."
+        ],
+        [
+            "358. THE sage observes, A truthful word is better than silence. ",
+            "359. Some individuals having in the presence of the king indiscriminately censured speech, were thus addressed by him: Ear be it from me to agree with you, for he who knows when to speak, will likewise know when to be silent. ",
+            "360. None but the profound scholar or distinguished orator should address an assembly. ",
+            "361. There are many persuasive words that may soften down resentment."
+        ],
+        [
+            "362. THE sage observed, He who is cited to appear before the king feels the extent of the whole realm a dungeon. ",
+            "363. He used to say, Give due reverence to God, obedience to the king, and let your conduct towards your fellow-men be affable. ",
+            "364. The king and the law are twins; the one is indispensable to the other. ",
+            "365. The sage continued, Dwell not in a city which lacks a venerated king, a righteous judge, a skilful physician, an established market, and a navigable river. ",
+            "366. A king may be compared to a fire—at too great a distance we feel its want, when too nigh we scorch. ",
+            "367. If the king is opposed to thee, restrain thy words, for thou wilt surely be vanquished. ",
+            "368. The most worthless part of wealth is that which is unemployed; the most worthless of companions is the seducer; the most worthless of kings is he whom the innocent dread; and the most worthless country is that which, though fertile<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">Or, which affords neither fertility nor safety.</i> yet affords its inhabitants no safety. ",
+            "369. A righteous king is more advantageous to his subjects than the most fruitful season. ",
+            "370. The friendship of a king, though it confers dignity and honour, is like a lofty and steep mountain, abounding in delicious and refreshing fruits, but overrun with ferocious beasts—its ascent is toilsome, and the dwelling thereon doubly so. ",
+            "371. Against the injustice of our fellow-men we appeal to the king, but against that of the king where is our redress?"
+        ],
+        [
+            "372. THE sage observes, The wise find tranquillity in discovering the truth, the ignorant in folly.",
+            " 373. Truth establishes all things, falsehood overthrows them. ",
+            "374. A despot once condemned to death a sage, on false accusation. When led to death, he perceived his wife weeping bitterly. Why weepest thou? said the sage. Have I not cause for tears, replied the wife, seeing that thou sufferest death innocently? Well, replied the sage, calmly, wouldst thou see me die guilty?"
+        ],
+        [
+            "375. THE sage observes, The wisdom of the poor is often despised, but riches cover folly. ",
+            "376. He further observed, the wealth of a man conceals his failings, and justifies perfidy; but the intelligence of the poor is contemned, and his wisdom is counted as folly."
+        ],
+        [
+            "377. THE sage said, The ignorant glory in sordidness, and disdain wisdom and morality; but the wise glory in morality and wisdom, and disdain sordidness and folly.",
+            "378. It is related, that a rich man, sumptuously attired, happened to pass a sage who was meanly clad. Well, exclaimed the former; is it thou who hast written on science, philosophy, and politics? Yes, mildly replied the sage; but the standard of true wisdom is not measured by costly raiment, but by pure and genuine knowledge."
+        ],
+        [
+            "379. THE sage says, The attributes of polite manners are in ten. 1st. Utterance of truth; 2nd. Love of mankind; 3rd. Liberality to the supplicant; 4th. Gratitude; 5th. Affability; 6th. Faithfulness; 7th, Condescension to our fellow-man; 8th. Courtesy to friends; 9th. Hospitality; but, 10th. Modesty surpasses all. ",
+            "380. The sage said, Wise though thou be, adhere to these pleasant attributes, and they will afford thee solace here and hereafter; be forgiving to those who have wronged thee, instruct others in the way of kindness, and shun the ignorant. ",
+            "381. He continued, Agreeable manners, may be enumerated thus; 1st. The fear of God; 2nd. Honour to fellow beings; 3rd. Contentedness; 4th. Patience; 5th. Gratitude; 6th. Diffidence; 7th. Liberality; 8th. Self-government; 9th. Emulation; 10th. Modesty; 11th. Utterance of truth; 12th. Faithfulness; 13th. and Cheerfulness. ",
+            "382. He observed, Urbanity may be further reduced to the following seven heads: 1st. Affability; 2nd. Humility; 3rd. Esteem to relatives; 4th. Impartiality in self-judgment, irrespective of our peculiar emotions; 5th. A due sense of decorum; 6th. Forgiveness under provocation; 7th. and Self-command. ",
+            "383. He continued, He who possesses those qualities is sure to enjoy an unruffled existence, both in this world and in that which is to come. ",
+            "384. Perfect diffidence consists in the seven following qualifications: 1st Gentleness of expression; 2nd. Disinterestedness; 3rd. The eschewing of injury; 4th. Solicitude for our self-respect; 5th. The avoidance of calumny; 6th. Faithfulness; 7th. and Secrecy. ",
+            "385. The philanthropist will earn superiority—the selfish slight.",
+            "386. A certain philanthropist, in an interview with a king, was asked to recount some of his generous deeds. He meekly replied, I would rather your liege should hear it from others, than from me. ",
+            "387. But, replied the king, I command thee to speak. Well, said the other, never did I assume an attitude of superiority before my fellow-men. How so asked the king? Because said he, that<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">Or, I would not willingly parade.</i> it shall not be supposed that I parade my rank, exalted station, and benevolence, although I may excel in these points. ",
+            "388. Neither have I retaliated an injury; for, alleged he, if the aggressor be a man of estimation, his motives are no doubt unquestionable, and claim my forbearance; if the contrary, I would not subject myself to the censure of the worthless. ",
+            "389. Nor did my gifts to my fellow-man ever bring the blush of shame into his countenance, though at the cost of my worldly possessions. Well, quoth the king, thou, indeed, art fitted to rule over thine own people and others. ",
+            "390. He used to observe, He cannot be termed munificent who returns liberality for liberality, and hospitality for hospitality—such is merely a requital; but he is truly munificent who returns liberality for selfishness, and kindness for repulsiveness. ",
+            "391. He whom the Creator has favoured with the following four qualifications will endure unscathed the privations of this world: 1st. An easy mind; 2nd. Regularity in diet; 3rd. Veracity; 4th. and Faithfulness. ",
+            "392. Falsehood and humility are incompatible. ",
+            "393. It has often been remarked, that a benign disposition, a kind neighbour, a comely dwelling, and clean garments, ensure a long and happy existence. ",
+            "394. He who is blessed by the Creator with a benevolent disposition will partake of future bliss. ",
+            "395. What constitutes the most noble pedigree? Disinterestedness was his reply. ",
+            "396. He was wont to remark, The outset, like the termination, of a cheerful mind is felicitous; its commencement is wisdom, and its end is peace; for a felicitous life and perpetual bliss awaits the tranquil mind, nor can the vicissitudes of the world affect him. ",
+            "397. A certain emir was asked by what means he had attained dominion over his people. He replied, By the unlimited practice of hospitality, by dismissing the sycophant, and by succouring the needy. ",
+            "398. Alas! exclaimed the sage, that a man should purchase slaves with wealth, and neglect to gain free men by his kindness. ",
+            "399. A strict adherence to the following five principles constitutes a sure and constant safeguard: 1st. To avoid the infliction of injury; 2nd. To possess a tranquil mind; 3rd. To renounce flatterers ; 4th. To adopt good morals; 5th. And to practise benevolence. ",
+            "400. The most eminent man is he whose mildness and sociability surpass those of others."
+        ],
+        [
+            "401. THE sage observes, The neglect of friendly intercourse entails a loss on ourselves. A troublesome visitor will meet with scorn and reproach.",
+            "402. Rare and far between visits increase love. ",
+            "403. He used to remark, Frequent visits engender dislike; if rare they tend to increase friendship. ",
+            "404. Let the distance of a mile not deter thee from visiting the sick, two from establishing peace between fellow-creatures, nor three from paying homage to thy Creator. ",
+            "405. Beware of frequent visits, for they often produce alienation, like showers, whose frequent descent annoys, but whose timely advent is devoutly prayed for."
+        ],
+        [
+            "406. A TROUBLESOME guest is more intolerable to the patient than the disease itself. ",
+            "407. A patient annoyed by the lengthy visit of an unwelcome guest, addressed him in the following laconic and ironical strain. Dost thou claim any thing in my house, or do I owe aught to thee? if so, take it and be gone. ",
+            "408. It is further related of a patient, who was asked to state his grievance, My numerous sins, said he.",
+            " 409. What is thy desire? Forgiveness, he replied. Shall we call in a physician? It was he, replied the patient, who caused my illness."
+        ],
+        [
+            "410. THE sage observed, There are two blessings which are the rarest in the world, and which become daily still rarer, legitimate means applied to pious purposes, and a trusty friend to rely on. ",
+            "411. A man asked the sage to advise him with whom to associate. The sage replied this is a question, to which I can offer no solution.<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">Vide 247.</i>"
+        ],
+        [
+            "412. THE sage thus addressed his son: Peace be with thee, my son. Ponder on this mine epistle, and direct thine heart to my good counsel; despise not mine instructions, and incline thine ear to my words. ",
+            "413. Practise that which I have written, thou wilt then succeed and prosper; and let naught else occupy thy mind, nor engross thine attention. ",
+            "414. Know then, that wisdom is based on study, study on reflection, perseverance, and diligence; for blindness is not of the eyes, but of the heart. ",
+            "415. Therefore reflect on mine epistle and on its contents; for what availeth the open eye, if the heart be blind and obdurate? Or, what gain is there, if the ear listen and is attentive, or what boots the beauty of external appearance, if the heart be void of understanding? ",
+            "416, Has not the sage often declared that vision is dimmed, if the heart be blind? Many there are whose appearance may influence thee, but listen to their words, and thou wilt number them amongst the dumb. ",
+            "417. Again, He who would correct the untoward and instruct the grossly ignorant resembles him who would play music to the dead or invoke idols. ",
+            "418. But the least admonition suffices for the intelligent; a word will impress him with the important duties which wisdom enjoins, and will teach him to infer, to weigh, and to compare; ",
+            "419. Experience will make him wise, enlarge his mind, and reveal to him, that which was concealed. ",
+            "420. For, as it was observed by a sage to his son, Know that morality is the summit of discretion, and silence the crown of wisdom. ",
+            "421. The pursuit of wisdom leads to happiness and to the protection of friendship, whilst in the train of folly follow misery and hatred. ",
+            "422. Forgiveness yields felicity; faithfulness is the ornament of mankind, and uprightness the best of associates. ",
+            "423. Wisdom is a goodly inheritance; falsehood is the key to guilt; hypocrisy causes evil and encircles with hatred. ",
+            "424. Anger perplexes the pleader; forwardness enfeebles counsel, feeble counsel deteriorates morals; the deterioration of morals engenders disgrace and promotes strife. ",
+            "425. Excessive laughter denotes folly, and he who exposes his teeth lessens his respect. ",
+            "426. The reign of falsehood is but brief. ",
+            "427. Questionable resorts excite suspicion, evil associates destroy religious principles, but the society of the virtuous increases intelligence, exhilarates the heart, sustains knowledge, brightens the countenance, and is the herald of virtue. ",
+            "428. Morality develops the acumen of the discreet; hut the intelligent often subject themselves to contempt from the want of morality, for intellect without morality is utterly useless, whilst their union tends to enhance station, distinction, and diligence. ",
+            "429. Were it not for morality, there would have been no distinction between man and man, but good morals confer pre-eminence. ",
+            "430. Know further, my son, that there is no remedy for folly, for it is an incurable disease. ",
+            "431. The discreet reflects glory and blessing on himself, honour on his house, is an ornament to his friends, a credit to his kindred, and knows when to assume dignity or meekness. ",
+            "432. The intelligent, however humble, will find ready access to the presence of kings, be seated with the great, introduced amongst princes, mankind will praise him, his acquaintance will be coveted, his friendship valued, his enmity dreaded, and he will remain his own monitor and guide. ",
+            "433. The wise man is his own best monitor, but the most useful moral guide to the untutored is the learned. ",
+            "434. The intelligent and experienced are the fittest guides, and none deserves implicit friendship more than a benevolent disposition.",
+            " 435. The wise of heart may be termed acute and penetrating. Man learns in order to attain knowledge, time confers experience and enlightenment, but morality without intelligence is unproductive.",
+            " 436. To ascertain a character, learn his companion, for man imitates his associates; therefore, in all thy relations, join the virtuous and shun the wicked, lest thou be contaminated. ",
+            "437. Know further, my son, that the presence of the ignorant will never be regarded, his absence regretted, nor will he ever acquire respect. ",
+            "438. In the assembly of the wise he will hear and see that which he can neither understand nor appreciate.",
+            " 439. Take heed, my son, that wisdom be ever present before thee; slight it not; beware of coarse expressions in society; avoid loquacity in the presence of the wise in the holy law, and frivolity before the learned men. ",
+            "440. Hearken to the learned in the holy law, be submissive to the wise, respect the great, be condescending to the lowly, and abandon hypocrisy and pride, for they are injurious to mankind and are akin to madness and levity.",
+            " 441. Be aware, my son, that the characteristic of the liberal and noble-minded is, to love mankind, to overlook their faults, to bear no grudge to those who offend him, to pardon injuries, to be affable to the poor, and devoted to his friends. ",
+            "442. My son, intermeddle not with the affairs of others, nor pry into their concerns; reflect well on my injunction, and the Eternal will assist thee."
+        ],
+        [
+            "443. THE sage addressed his son: Consent not to rule over thy townsmen; nor despise trifles, for they may become of importance. ",
+            "444. Contend not with the passionate man, lest thou vex him, nor admit into thy society those who dispute merely to oppose; rejoice not at the fall of thine enemies, for thou knowest not what may befal thee. ",
+            "445. Evince not thy superiority, though thou hast power to exercise it, for alas! thou knowest not what time has in store for thee. ",
+            "446. Deride not the errors of thy fellow-man, for thou canst scarcely control the words of thine own mouth, and be to the utmost lenient to the faults of others. ",
+            "447. Confer not hastily thy friendship; let truth be ever before thee; thus thou wilt be safe and unshackled all thy days. ",
+            "448. The sage continued, Know that the fear of God and the observance of his commandments constitute the summit of faith. ",
+            "449. Reflect that God ordains the elevation of the lowly and the humbling of the great, therefore, humble thyself, in order that God may exalt thee. ",
+            "450. Delay not repentance, for death comes unawares. ",
+            "451. Increase the number of thy friends, and set not thine heart against him who wronged thee. ",
+            "452. Barter not thy wife for the charms of another; for lust deludes the intellect and alas! it misled one who was wiser than thou art. ",
+            "453. Deem thyself poor, though thou art rich; for thou wilt once be separated from riches. ",
+            "454. Stand not before the king, when he is in anger, nor before a river when it is overflowing. ",
+            "455. Decide not without mature and trustworthy counsel; dread the wicked<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">Or, Be mindful not to forfeit the regard of the good.</i> and be wary of their favours. ",
+            "456. My son, seek to acquire a good wife and a kind friend; the one brings thee tranquillity within, and the other without. ",
+            "457. There is no greater riches than health, no greater pleasure than a cheerful heart.",
+            "458. God gives to despots power over the wealth of those whose hands are shut against the poor.",
+            "459. Magnanimity may be defined, as the due appreciation of benevolent sentiments, combined with<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">With a submission to the hidden decrees of Providence; or, Not to betray intrusted secrets.</i> secrecy in the performance of good action. ",
+            "460. Human affairs may be considered from three points of view: 1st. Such as are obviously good; 2nd. Such as are overtly bad; and 3rd. Such as are doubtful. Adhere to the first, dismiss the second, and in the third cast thy burthen on God. ",
+            "461. The sage saith, Exclude not wholly the name of God from thy speech, lest thine heart become obdurate; for the obdurate heart is distant from God. ",
+            "462. Censure not the faults of others on the assumption of superiority, lest you be unmindful of your own faults. ",
+            "463. The sage was want to observe, He who is exempt from the following three errors will never lack three advantages: 1st. He who is free from anger will obtain esteem; 2nd. He who is pure from transgressions will gain honour; and 3rd. He who is free from avarice will earn dignity. ",
+            "464. Ingratitude is wickedness, and the society of the ignorant a sore disease. ",
+            "465. He used to say, He was never ensnared who knew his own position, nor has regret ever followed the closing of the eyes against evil. ",
+            "466. <sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">The morals of man depend on the dictates of his heart, hence his demeanour and disposition are formed by his counsel and intellect.</i>The characteristics of man are the reflex of his heart; hence they are recognized by his counsel and intellect. ",
+            "467. He who overrates the worth of mankind has an erroneous conception of the world. ",
+            "468. The neglectful is past remedy. ",
+            "469. Wisdom can never be termed perfect in man, unless attended by intellect, meekness, and reverence for God; unless it reject flattery, forwardness, and pertinacity, and is exempt from covetousness, lust, and falsehood; for he who covets will also lie in wait, and he who is addicted to lust is sure to err, and the liar will forfeit all faith and ever incur suspicion; and, lastly, it must be based on clemency, silence, and deliberation. ",
+            "470. The sage observes, He who avoids rashness, perverseness, and indolence will escape their four evil consequences; for the result of rashness is regret; that of perverseness audacity; the end of pride hatred; and that of indolence ruin. ",
+            "471. God will raise the renown of him who purifies his heart from secret errors, and establish the temporal and spiritual happiness of him who is solicitous for his own future welfare; and he who seeks to be reconciled to God, will by the help of his Maker be reconciled to his fellow-men. ",
+            "472. The sage observes, The practice of the following three things will never weary:<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">According to another reading, Will never be ascribed to sinister motives.</i> 1st. Good morals; 2nd. The avoidance of inflicting injury; and 3rd. To keep from transgression.",
+            "473. The sage addressed his son: My son, reserve thy coin for charity, thy provision to feed the hungry, and thy knowledge of the law for the appointed day.",
+            "474. As thou shouldst dread the society of the simpleton, so thou mayest rest secure in that of the wise. ",
+            "475. He who tolerates the society of the liar is worse than he; for his words are unquestioned by the godless, but the god-fearing will ponder on them. ",
+            "476. He who shuns falsehood will control his tongue and diminish his failings. ",
+            "477. Undeserved encomiums should produce sorrow rather than joy. ",
+            "478. He who shuns sinners will escape degradation. ",
+            "479. A trustworthy stranger is preferable to a deceitful relative. ",
+            "480. Habit governs all things; sound conclusion can be attained only by consultation, and happiness perpetuated by kindness seasonably performed. ",
+            "481. The public avowal of error will insure praise in private, and he who conceals not his faults will consign them to oblivion. ",
+            "482. Be certain, that he who attributes to thee merit that is not thine is unworthy of reliance. ",
+            "483. An ungodly meeting is sure to result in an ungodly separation.",
+            "484. The simpleton is wont to bestow praise where censure is obviously due. ",
+            "485. He who possesses the following three qualities may be said to be fully entitled to the claim to truthfulness: 1st. That temptation will never lead him to falsehood; 2nd. That anger will not prompt him to prevaricate; and 3rd. That power will never induce him to lay hand on that which is not his. ",
+            "486. These two are essentially incompatible,—an easy mind and avarice. ",
+            "487. The following six cannot escape vexation: 1st. The wealthy reduced to poverty: 2nd. The affluent anxious for his wealth; 3rd. The vindictive; 4th. The covetous; 5th. The aspirant to unmerited rank; and (6th. The immoral in companionship with moral men. ",
+            "488. Three persons claim our utmost compassion: 1st. The learned controlled by the infatuated;<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">Eccentric</i> 2nd. The righteous ruled by the wicked; 3rd. and the noble-minded dependent on the worthless. ",
+            "489. It was related of one who publicly remonstrated with his friend, exclaiming, I was told thou didst make me the object of thy slander. Alas! replied the other, that the association with the wicked should occasion the calumniation of the virtuous. ",
+            "490. Three characters can best be judged by three tests: 1st. The meek in anger; 2nd. The hero in battle: and 3rd. The friend in need. ",
+            "491. There was a king who commanded the execution of one of his ministers, on whose girdle was the following inscription: \"Since the decree of God is irrevocable, the efforts of men are vain; since treachery is inherent in nature, reliance on untried friends is idle; and since death waylays mankind, the trust in this world is mere madness.\"<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">In the original the sentence is in the conditional.</i>",
+            " 492. The sage observes, Poverty and hunger are more endurable than over-exertion caused by the cravings of an insatiable disposition; no wealth can surpass contentment; no intellect is equivalent to good demeanour; and no charms can be compared to an affable mind. ",
+            "493. Answer not the fool in his error, for thine attempt to instruct him will rouse his hatred. ",
+            "494. I dread to wrong those, said the sage, whose sole advocate is God. ",
+            "495. Inure thy soul to shun error, thus shalt thou be termed wise, thine instruction will be obeyed, mankind will imitate thee, and profit by thine example. ",
+            "496. He is invulnerable to all mundane privation, in whom are combined piety and rectitude. "
+        ],
+        [
+            "497. THE sage observes, Man should relinquish the allurements of this world for the love of God, for they incite man to rebel, and their abandonment alone brings man nearer to his Creator. ",
+            "498. Man's chief aim in this world is the acquisition of riches, pleasure, and honour; but ardently as he may pursue them, they will elude his grasp, whilst he who abjures them and needs not the help of mortals will be esteemed; he is rich, for he rejoices in his lot; he enjoys tranquillity, for he has banished worldly care; and he attains his desire without anxiety and exertion. ",
+            "499. The wise man rejoices not in his abundant<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">In the original the sentence is in the conditional.</i> wealth, nor sorrows at his humble lot; but he will exult in his intellect and in his former good deeds, of which none can deprive him, nor will he ever be held amenable for any omission.<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">Or, Nor will his conduct make him responsible for the deeds of another; viz., caused by his example.</i>",
+            "500. The sage was wont to say, Seek after that which thou needest, and abandon that which thou needest not; for in abandoning that which thou needest not, thou art sure to gain that which thou needest. ",
+            "501. He who loves life must practise meekness. ",
+            "502. O that man, exclaimed the sage, would in prosperity reflect on reverses, and in sorrow on hope! he would perpetuate happiness and escape sin. ",
+            "503 . He who is not resigned to the decrees of the Creator will be discontented with the course of this world; he who would reduce God's mercy to the mere relief of physical necessities displays gross ignorance; and he who envies the possession of another prolongs his own grief, and his morbidness is past cure. ",
+            "504. How superior, exclaimed the sage, is poverty to riches! for, said he, never did the desire for poverty lead man to rebel, whilst the craving after riches often tempts him to do so. ",
+            "505. Dissatisfaction at the vicissitudes of life arises chiefly from the following four tendencies: 1st. The poor in vain pursuit after riches; 2nd. Endless care; 3rd. Overwhelming anxiety; 4th. Wishes unfulfilled. ",
+            "506. He who duly values his own dignity will hold the world in little estimation. ",
+            "507 Who is the most dignified amongst men? He who can behold without envy the worldly possessions of another. ",
+            "508. To the question, What lends a charm to life and banishes sadness? the sage replied, A due estimation of the duties we owe to the world, and of those which the world owes to us; as the adage says, The world honours him most who disregards its vanities, and slights him who courts them; for the end of riches may be poverty, the result of rank degradation, and the consequences of ease disease. ",
+            "509. Man resembles the fruit of the tree, which though it escape injury during its growth, yet must decay at maturity.",
+            "510. Man can likewise be compared to one encompassed by ferocious animals and lurking enemies, and though he may elude some, he cannot escape all; he who views the world thus will not be elated at the happiness it confers, nor dejected by the mishaps it inflicts; as the sage observes, This world is fraught with grief, and its few joys should be regarded as gain unlooked for.",
+            "511. Who may be deemed truly pious? He who willingly resigns mundane advantages, in the hope of future felicity.",
+            "512. He was wont to observe, Regard this world, as though thou wert destined to live forever, and the world to come as though thou wert to die to-morrow. ",
+            "513. The following two good qualities are unsurpassable, labour whose object is not of this world, and condescension without meanness. ",
+            "514. Humility leads to dignity; piety is often crowned with honour, and contentment with riches. ",
+            "515. The sage thus addressed his friends, Look upon death with indifference, for its bitterness is commensurate with its fear. ",
+            "516. Truth and justice are balm to the soul, and the indulgence in sensuality its bane. ",
+            "517. He was wont to teach, Be prepared to die with resignation, so shalt thou enjoy life undisturbedly. ",
+            "518. Man may approach his end resignedly or reluctantly; but he who deadens his passions renders his death everlasting life. ",
+            "519. He who would benefit his soul must be indifferent to transient possessions. ",
+            "520. The love of worldly possessions is a source of grief; lesson the one, and thou wilt diminish the other. ",
+            "521. It is preferable to sympathize with the unhappy, than to rejoice with the mirthful. ",
+            "522. Man in pursuit of worldly gain may be compared to a thirsty man within reach of briny waters; the more he drinks, the more is his thirst increased. ",
+            "523. Man may also be compared to a famished dog, gnawing a dry bone, until the blood streams from its month, whilst, under the false impression of imbibing nourishment, it greedily licks its own blood. Thus it is with man engaged solely with worldly pursuits, and regardless of the service of his Creator, believing himself a gainer, whilst he is really a loser, for man is responsible for his deeds hereafter. ",
+            "524. He who pines not after that which he failed to obtain insures a tranquil life, an undisturbed intellect, and long days. ",
+            "525. Our principal griefs result from love of this world. ",
+            "526. To repine at the events of life, is to rebel against God. ",
+            "527. The sage was once requested to impart a salutary lesson, to which he replied, Be not elated at that which the world bestows, nor dejected at that which it denies, but exult at that which thou hast well performed, and regret that which thou hast neglected, and fear a hereafter. ",
+            "528. He observed, Let the dread of repentance be thy beacon, and thou wilt attain felicity at thine end. ",
+            "529. Who may be termed most prosperous in his dealings? He who barters the perishable for the everlasting. ",
+            "530. It is a defect peculiar to this world, that it grants to none his deserts, being either too lavish or too niggard. ",
+            "531. The machinations of the evil-doer will end in defeat, and expose him to peril. ",
+            "532. He who makes the service of God his chief pursuit, will enjoy interest without possessing capital. ",
+            "533. Indifference to this world affords mental ease and corporeal repose, but the allurements of this world produce uneasiness of mind and physical disquietude; and a thorough conviction of God's providence knows no dread of privation, anxiety for sustenance, nor fear of man. ",
+            "534. He who devotes himself to godliness will escape the cares of this world, and the anxieties regarding the future state. ",
+            "535. The lot of human nature is perturbation, which crushes the bones and consumes the strength. ",
+            "536. On being asked to state his circumstances, the sage replied, What can be the condition of him whose existence is perishable, whose health is impaired, and who is vulnerable in his imagined security? ",
+            "537. Being told of one who had acquired abundant wealth, the sage inquired whether he had also acquired days in which to spend it. ",
+            "538. It is related, that an Indian king gave one of his pages a mandate, with the injunction to present it to him whenever he observed him under the influence of rage. Its contents were, Cease, for thou art not a god, but a body perishable and selfdestructive, soon to return to worms and dust. ",
+            "539. The king of Seba had a dwarf slave whose presence was desired whenever malefactors were scourged; on those occasions, the dwarf was wont to exclaim, My Lord, remember the day of judgment. ",
+            "540. A wise man sold his estates for eighty thousand gold deniers. Having been asked, Why doest thou not devote the produce to thy children? he replied, I treasure up my wealth with my Creator, and appoint God the treasury for my children ;—he had devoted the whole sum to charity. ",
+            "541. The sage having been told of one who had died in the full vigour of health, replied, Can he be deemed healthy about whose neck death is pending? ",
+            "542. The sage having observed a man dismayed, addressed him to the following effect: If thine anxiety be of this world only, the Creator has anticipated thy relief; and if thy solicitude be of the world to come, may the Creator increase it. ",
+            "543. When the world is tested by the man of intellect, it will be found an enemy in the guise of friendship. ",
+            "544. A sage, having been overtaken by sickness, was asked to disclose his affairs, to which he replied, What can be expected from one who sets out on a distant journey without provision, who is about to descend unattended into a pit in the wilderness; or one who is cited to appear before the king and has no defence— assailed by so many calamities, what can be his condition? ",
+            "545. The querist, however, replied, But how can man remedy these evils? to which the sage rejoined, By attaining much for little; by a consciousness of earthly sorrows; by resisting the allurements of the lesser for the sake of the greater world—he will thus obtain twofold happiness. ",
+            "546. There was once discovered, in a province of the Roman empire, a stone on which the following inscription was engraved in Roman characters: Son of man, act whilst thou canst, and place thy reliance on God. Let not thine unbridled passion induce thee to sin, neither anticipate care; for if it be destined in thy day, the Creator will bring it despite thy struggles. ",
+            "547. It proceeded, Let not the accumulation of wealth perplex thee; for it is hoarded by many for the future husbands of their wives, and that which man denies to himself often increases the treasures of others. The man of intellect will derive information from these maxims and profit by them. ",
+            "548. The sage relates, that there was discovered, on the gate of a ruined city in Greece, a stone bearing the following inscription in Greek characters: Son of man, were thy thoughts but directed to the fewness of days yet left to thee, thou wouldst despise the futility of thy desires, moderate thine activity, and circumscribe thy designs, lest remorse overtake thee when thy feet shall totter, when thine household and thine attendants will forsake thee, when thy relatives will abandon thee, when thy friends will neglect thee, and when thou shalt return no more to thine house, and thine avocations shall be beyond thy powers. ",
+            "549. There was further engraved thereon: Son of man, thou pursuest the transient desires and fleeting pleasures of this world, and seekest to exact its wealth, and thus thou heapest sin on thyself and wealth on thine household ;—the former thou carriest to the grave, and the latter thou bequeathest to thy survivors. ",
+            "550. A man said to the sage, Alas, how extreme is thy poverty! to which he meekly replied, Couldst thou but define poverty, thou wouldst be concerned more for thine own than for mine. ",
+            "551. It is related of a sage, who dwelt in a province whose inhabitants were in great distress, but who remained indifferent to the public sorrow, that being asked whether he sympathized with the sufferings of his fellow creatures? No, was his reply. Being interrogated as to the reason? he rejoined, Had this scene appeared to me in a dream, couldst thou imagine that the illusion would have remained on mine awaking? Hence my indifference; for reflection leads me to regard every event in life as a dream, and him alone vigilant who forms a correct notion of human nature; for as the spark is the eye of light, so is the intellect the eye of the soul; and as the sun is the luminary of the universe, so is the soul the light of the body. ",
+            "552. The following three inscriptions engraved on three tombs, were once discovered in the land of YASHAE. The first convoyed the following reflection: Must not the enjoyment of man's life be damped by the consciousness that the Creator will judge his good and evil deeds, and reward him accordingly? The second run thus: How can he taste the sweets of life, who feels that death may suddenly overtake him, remove him from power and dignity, and consign him to that dark abode which has been prepared for him? And the third was: How can he delight in life, whose lot is the dark subterraneous cave, which will pale his features, change his brightness, and consume his flesh and bones? ",
+            "553. The sage observed, How many enter on a day which they do not see completed, and how many hope for the morrow which, alas! has not been allotted to them? ",
+            "554. He continued, Could man but perceive the casualties of life and its sequel, he would not fail to despise both its wealth and vicissitudes. ",
+            "555. Alas! said the sage, that man should weary to benefit his heir, or be anxious for that which is the inheritance of the grave. ",
+            "556. Man! thy happiest position in this world is not without alloy; thou canst not enjoy honey unmixed with venom. ",
+            "557. When success crowns thine efforts, and rumour declares thy wishes wholly successful, beware of impending reverses. ",
+            "558. The fear of God is strength and honour; but the result of vain glory is privation and scorn."
+        ],
+        [
+            "559. WHOSE cares are the most protracted? The sage replied, His whose daily requirements are his constant anxiety. ",
+            "560. He who prefers sordidness to the dignity of contentment, or craves for more than he needs, or covets that with which God has favoured others, will meet with endless care and weariness that knows no repose. ",
+            "561. A sage chanced to pass a certain man, and addressed him thus: How do thy worldly affairs progress? I diligently attend to them. But, continued the sage, has success crowned thine endeavour? No, said the other, but scantily. Well, continued the sage, if thou hast but scantily succeeded in that which thou pursuest so ardently, what canst thou expect in the future state, which thou so utterly neglectest?"
+        ],
+        [
+            "562. THE sage observes: None is so poor, as he who is discontented with his lot. ",
+            "563. None is more indigent than he who dreads poverty. ",
+            "564. Better the grave than a fall to poverty. ",
+            "565. The sage having been asked how he fared in life, he replied, How can one fare, who has lost his wealth but retained his luxurious habits?",
+            "566. Liberality to another renders thee his superior; independence his equal; respect shown will be reciprocated, and favours solicited will cause thee to be slighted.",
+            "567. With the decrease of our wealth our opinions lose their weight, even with our children, who disobey our words and orders."
+        ],
+        [
+            "568. THE sage observes, That favour is valueless which entails humiliation, and calls up the blush of dependence; for the loss must ever exceed the advantage. ",
+            "569. Of all the bitterness that I have tasted, said the sage, none exceeds that of soliciting favours. ",
+            "570. The sage was asked what he deemed incurable. He defined it, The favour solicited by the philanthropist, and denied by the sordid. ",
+            "571. Better submit to privations than solicit a favour of the unworthy, whose refusal but aggravates the humiliation. ",
+            "572. A man thus addressed the sage: Pray to thy God, that I may not need mankind. No, replied the sage; mutual dependence is indispensable; but I will pray, that thou mayest not need the worthless amongst men. ",
+            "573. A sage is said to have implored God not to subject him to dependence on mortals; but, continued he, should it be my lot to need thy creatures, grant that it may be the kind-hearted and liberal-minded, whose words are affable and sweet, and who will not vaunt in my presence of the services they have rendered. ",
+            "574. The sage impressed on his son, To implore God not to render wicked men indispensable to his existence, for that is the presage of disaster. ",
+            "575. He who craves for more than he needs or merits deserves a refusal. ",
+            "576. Avarice engenders disrespect, rashness error, and over-circumspection loss. ",
+            "577. To solicit from him who procrastinates, and ultimately disappoints, is like seeking favours from a lifeless image. ",
+            "578. He who asks a favour of the niggard will reap disappointment and incur hatred. ",
+            "579. He who seeks a fayour of the niggard renders himself worse by far than he. ",
+            "580. The guest of the miser needs not fear nausea, nor will he require medicine. ",
+            "581. The hospitality of the sordid starves the animal, and the stable will require no cleaning. ",
+            "582. Tell to me, said a king to his minister, what you consider the greatest of calamities? Poverty, your liege. No, rejoined the king, I conceive it to be that sordidness which does not quit its followers until they incur disgrace. ",
+            "583. He who seeks a favour of the avaricious, is like him who attempts to catch fish in the wilderness. ",
+            "584. The following words were addressed by a philanthropist to his friends: Should you ever need my favour, apply by petition, and not personally, lest your countenance betray the humiliation of soliciting.",
+            "585. There is no equivalent for the degradation of seeking favours, though riches may be obtained thereby.",
+            "586. Should the humiliation of seeking favours be balanced with the acquired gift, the former is sure to outweigh the latter. ",
+            "587. Let the applicant for favours address himself to the liberal, kind-hearted, and disinterested, but avoid the mean-spirited, for he will not be gracious at thy request."
+        ],
+        [
+            "588. ENVY is a blemish of the mind. ",
+            "589. Envy is to the mind, what that disease is to the body which engenders consumption. ",
+            "590. The sage thus addressed his son: Beware of envy, for thy countenance will betray it, but not that of thine enemy. ",
+            "591. He continued, Envy inflicts the greatest misery on its votaries, their sadness is perpetual, their soul is grieved, their intellect is dimmed, and their heart disquieted. ",
+            "592. Every man may enjoy life to his heart's content, save the envious, who delights only in the misfortunes of others. ",
+            "593. The envious is sinful; for he hates that which God wills, and rebelliously grieves at that which the Creator bestows on others and denies to him. ",
+            "594. Every animosity may be healed, save that whose source is envy. ",
+            "595. The days of the envious man are few; for he grieves at that which injures and benefits not, and ultimately perishes by grief. ",
+            "596. A man addressed his friend in these terms: I do indeed esteem thee. And why not, replied the other, since thou art not my rival, nor my relative or neighbour, and seeing that my livelihood depends on others? ",
+            "597. Envy not the possession of thy fellow-man; for thou wilt thus render his existence delightful, whilst thine will pass in sadness, grief, and restlessness. ",
+            "598. We are amply avenged on the envious man, when we see him dejected at our joy and happiness. "
+        ],
+        [
+            "599. THE sages observes, He who affects a dignity which he does not possess will be exposed by the test of discrimination. ",
+            "600. He who plumes himself on that which he possesses not, imagines himself to have vanquished nature, whilst nature in fact has vanquished him; like him who colours his grey hair, but which the least growth will soon expose. ",
+            "601. It is reproach enough to man, to learn from others those defects which he fails to discern in himself, and to censure others for that from which he cannot claim exemption, and to injure his neighbour."
+        ],
+        [
+            "602. THE sage observes: <i>Intercourse with</i> the wicked injures reputation and leads to a bad end.",
+            "603. An evil companion is like a sore disease which ramifies throughout the whole frame; such a companion seeks after the defects of his associate, but conceals his merits."
+        ],
+        [
+            "604. THE sage related, A man having calumniated another in the hearing of an important personage, was thus addressed by him: Thou hast brought to light thine own great defects, by expatiating on the faults of others; for he who goes in quest of the foibles of others, is guided in his search by failings peculiar to himself. ",
+            "605. A man said to his friend, I will discard thee, for I hear persons speak unfavourably of thee. To which he answered, Didst thou ever hear me asperse them? No, rejoined the other. If so, continued the slandered person, discard the slanderers. ",
+            "606. A man rebuked his friend in consequence of some evil rumour. The other sought to exonerate himself. But, said the former, my authority is trustworthy. Well, observed the latter, if he were so, he never could have proved a traducer. ",
+            "607. A man thus addressed his colleague: I have been informed that thou hast censured me. Well, replied the other; this amply proves that thou art a man of greater importance than myself. ",
+            "608. A man thus addressed his colleague, I learn that thou hast slandered me. No, replied the other, I value myself too much for that. ",
+            "609. He who lends credence to the slanderer will forfeit the friendship of all, even to the nearest and dearest kinsman. ",
+            "610. Let no friendship be severed by reason of the calumniator. ",
+            "611. Expose not the hidden faults of thy fellow-men, lest the Creator bring to light thine; eulogize them when thou mayest, and load them not with the faults peculiar to thyself. ",
+            "612. He used to say, The bearer of calumny is usually its author."
+        ],
+        [
+            "613. THE sage said, Deliver me, O God, from that neighbour whose evil eye watches me and maliciously meditates my injury, who will suppress my merits and expose my failings. ",
+            "614. The sage was asked to point out the sorest affliction. An evil neighbour, was his reply; for, said he, in thy presence he will harass thee; in thine absence he will malevolently slander and asperse thee. ",
+            "615. He who patiently endures the injury inflicted by his neighbour will, by the <i>help</i> of God, become the successor of his house."
+        ],
+        [
+            "616. THE sage observes, He who sows discord will reap regret. ",
+            "617. The sage was asked, How is man to take vengeance on his enemy? By increasing his own good qualities. ",
+            "618. Beware of enmity, however insignificant; for the smallest insect has often caused the death of the greatest man. ",
+            "619. There is nothing more dangerous than the hatred of the vile."
+        ],
+        [
+            "620. THE sage observes, Five defects are peculiar to the simple only: 1st. Unreasonable anger; 2nd. Benevolence ill bestowed; 3rd. Fruitless exertion; 4th. Inability to distinguish friend from foe; and 5th. Betrayal of secrets. To those may be added over-haste in replying and over-inquisitiveness. ",
+            "621. Discretion is the friend of man, folly his adversary."
+        ],
+        [
+            "622. THE sage was wont to observe, The diffident will be encouraged, the proud humbled. ",
+            "623. He continued, He who relies on his own counsel will err, and he who trusts in his own discretion will stumble. ",
+            "624. Alas! exclaimed the sage, that man, who must pass through the most loathsome passages, should ever be proud!",
+            "625. The arrogant, in his conceit and self-gratulation, over-rates his own merits,—this constitutes pride.",
+            "626. The sage was asked to define pride? It is, said he, a folly which its devotees cannot cast off."
+        ],
+        [
+            "627. IN the estimation of the simple, both friend and foe are on a level. ",
+            "628. Hopeless is that folly which regards mankind without distinction. ",
+            "629. Who deserves to be held up to scorn. He who assumes a position above his station, he who aspires to a higher place than that assigned to him, and he who dilates on subjects not referred to him."
+        ],
+        [
+            "630. REGARD the fickle-minded rather as an enemy than a friend, and rely not on his friendship."
+        ],
+        [
+            "631. THE sage said, It is wise to discard that friend, who fails to reciprocate thine attention."
+        ],
+        [
+            "632. THE sage saith, He who intrudes on the privacy of others will court contempt by his presence. ",
+            "633. Dismiss the intruder by withholding from him thine attention. ",
+            "634. The company of a friend seasons the meal, but the presence of an enemy renders it nauseous.",
+            "635. Mankind are disgusted with an idle prattler.",
+            "636. A certain king had engraved upon his signet, \"Thou becomest tiresome, begone!\" which ring he exhibited to all intrusive visitors. ",
+            "637. The sage enjoined his son, To avoid the companionship of the troublesome; for, said he, I have read in medical works, that the society of the intruder, is as intolerable as the tertian ague. ",
+            "638. When the idle querist intrudes his questions on thee, assume deafness and blindness. ",
+            "639. He continued, He ceases to be an intruder, who is conscious of his being tedious. ",
+            "640. Associate not with the irksome; for such companionship produces vexation."
+        ],
+        [
+            "641. THE sage remarked, He who treats thee pertinaciously will ultimately discard and hate thee. ",
+            "642. Be not stubborn with the passionate, lest thou entail his guilt also on thyself; nor associate with those who dispute but to oppose."
+        ],
+        [
+            "643. AN ignominious victory is a defeat.<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">Or, the attempt to vanquish the vile enslaves.</i> ",
+            "644. The sage asked his son, Didst thou ever attempt to vanquish the wicked? Yes, said he. To which the father replied, Attempt it not, for thou wilt succeed only by becoming viler than he."
+        ],
+        [
+            "645. EIGHT persons, said the sage, who, if they incur contempt have to reproach none but themselves:—1st. He who attends a festival uninvited; 2nd. He who assumes command in a house in the presence of its master; 3rd. He who seeks respect from an enemy; 4th. He who solicits a favour from the sordid; 5th. He who pries into the affairs of others; 6th. He who slights the king; 7th. He who aspires to unmerited rank; 8th. And he who addresses a reluctant listener."
+        ],
+        [
+            "646. THE sage observes, Levity banishes respect.<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">Or, banishes the fear of God.</i>",
+            "647. The scoffer will be slighted, and the idle prattler will betray himself."
+        ],
+        [
+            "648. THE fleet rider, observed the sage, is not secure from stumbling. ",
+            "649. Deliberation with the chance of success is preferable to over-haste with the probability of failure. ",
+            "650. Veracity is the fruit of piety; incessant labour of excessive covetousness; mature deliberation is a tower of strength; and precipitancy a source of regret. ",
+            "651. An eminent man having been asked, how he attained his honourable position, though of Ethiopian descent, replied, By the utterance of truth, by a strict adherence to fidelity, by abstaining from oppression, and by evincing an indifference to superfluities. ",
+            "652. The sage concluded, Silence is the most becoming demeanour; discretion the height of humility, whilst prolixity causes unenviable notoriety."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Mivchar HaPeninim/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Musar/Rishonim/Mivchar HaPeninim/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..7c3008c3c6b2c1baf068e24699b4352b38950fe2
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Mivchar HaPeninim/English/Sefaria Community Translation.json	
@@ -0,0 +1,55 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mivchar HaPeninim",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "מבחר הפנינים",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "... The wise man instructed his son. Be wise. And learn. And be attentive. Or (at least) love wisdom. And don't be the fifth(a fool) less you be destroyed. [from the five levels of success: success, desire, involvement, interest, and failure.]"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Mivchar HaPeninim/English/merged.json b/json/Musar/Rishonim/Mivchar HaPeninim/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..a0909dfbdda7d045f0502f4163614441564d7d26
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Mivchar HaPeninim/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,803 @@
+{
+    "title": "Mivchar HaPeninim",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mivchar_HaPeninim",
+    "text": [
+        [
+            "1.\tT<small>HE</small> sage says, Wisdom is the means by which the wise thoroughly evince their gratitude towards their Creator; by which they become his true worshippers during life, and obtain a good name after death.",
+            "2.\tNothing, says he, tends so greatly to render the intellect acute as instruction and wisdom; nor is anything more calculated to manifest true knowledge, than good conduct.",
+            "3.\tThe questions of the wise are indicative of wisdom; affability towards mankind denotes intellect; and economy is equivalent to half a subsistence.",
+            "4.\tWho is the most fitted to rule? The wise man who has succeeded to power or dominion, or the king searching after wisdom.",
+            "5.\tThe wise and the just should fear no man; for the pious fear none but God.",
+            "6.\tThe means of attaining wisdom once neglected, are irrecoverable; but wisdom leans to those who seek her.",
+            "7.\tHe who strives after wisdom and morality, strives for a diadem of golden words and sublime expressions, woven by the poet to deck the brow of his dearest and most deserving friends.",
+            "8.\tThe pursuit of wisdom arrests the commission of iniquities, and inclines man to despise this transient world, and to love the everlasting one.",
+            "9.\tThe sage was wont to say, Wisdom is incompatible with the banquet and the revel—her presence is not welcomed there.",
+            "10.\tHe whom the Creator has endowed with wisdom will never be dismayed in trouble or distress; for the end of wisdom is peace and tranquility, whilst that of gold and silver is grief and vexation.",
+            "11.\tI do not vainly hope, said the sage, to attain wisdom in its fullest extent, but solely to escape the imputation of ignorance, a principle imperative on every rational being.",
+            "12.\tHe also counsels his son not to be wise in words, but in deeds; for practical wisdom benefits man hereafter, whilst wordy wisdom extends not beyond this transient world.",
+            "13.\tHe likewise enjoined his son to court the society of the wise; For, said he, they will award praise to thy knowledge; instruct thine inexperience; and their commendations will benefit thee.",
+            "14.\tHe used to say, It is peculiar to the ignorant to be fettered by death,— wisdom must loosen the shackles.*",
+            "15.\tWisdom, excites us to activity, and activity induces wisdom; yet it is less unpardonable to neglect wisdom from ignorance, than to neglect it from disdain.",
+            "16.\tTo the question, How he became wiser than his companions? he replied, Because, I spent more in oil than they in wine.",
+            "17.\tMan without wisdom, is like a house without a foundation.",
+            "18.\tHe who is renowned for wisdom is regarded with respect .",
+            "19.\tBe silent, and thou are safe; be attentive, and thou wilt be instructed.",
+            "20.\tNothing is more useful to man, than to be conscious of his station, the extent of his wisdom, and power of perception; by these only must his words be regulated.",
+            "21.\tDuring the pursuit of wisdom man may be termed wise; but the conceit of having attained it, renders him a fool.",
+            "22.\tThe most precious bequest is wisdom; for wealth is obtained by wisdom, but is forfeited by folly, to the inevitable sacrifice of all.",
+            "23.\tHe who humbles himself in quest of wisdom, will in turn be honored by those who seek it of him.",
+            "24.\tWisdom constitutes the noblest pedigree, and love the closest -tie.",
+            "25.\tKings judge the world, but the wise judge kings.",
+            "26.\tWisdom is the delight of the wise—folly of the fool.",
+            "27.\tAdmirable is the deed crowned by wisdom, delightful is wisdom crowned by practice, yet more excellent still is practice decked by gentleness and grace.",
+            "28.\tThere is no happier union than that of modesty with wisdom, and power with clemency.",
+            "29.\tRobustness and obesity are seldom the portion of the devotee to study and religion.",
+            "30.\tThe wise man thus enjoined his son: Endeavour to be wise, to learn, and to be attentive, or (at least) love wisdom; and do not neglect these and thou art undone lest you shall perish.",
+            "31.\tScruple not to be enlightened on subjects of which thou art ignorant, so that thou be spared the blush of confessing thine own folly.",
+            "32.\tKnow that the connexion of reason and faith is as that of the head and the body; for as the loss of the head necessarily entails that of the body, so does the loss of reason involve that of faith.",
+            "33.\tMan's worth is estimated according to his knowledge.",
+            "34.\tLet not the honour bestowed on thy wealth and power elate thee, for that honour vanishes when they disappear; but gratifying indeed is that honour elicited by wisdom, fear of the Lord, and morality.",
+            "35.\tThe wise of the earth resemble the luminaries of the heavens.",
+            "36.\tIt was asked of the sage: Who are superior, the wise or the rich? The wise, was his reply.",
+            "37.\tBut why, objected the querist, are the wise more frequently at the door of the rich, than the rich at the door of the wise? Because, rejoined he, the wise know the value of wealth, whilst the opulent do not know that of wisdom.",
+            "38.\tThe true believer only condescends to flatter when he pursues wisdom.",
+            "39.\tThe first step to wisdom is silence; the second attention; the third memory; the fourth activity; the fifth study.",
+            "40.\tIn the assembly of the wise be more disposed to listen than to speak.",
+            "41.\tGod will bestow wisdom on those who truely revere him, and her outpourings will be conveyed from the heart to the tongue.",
+            "42.\tHe alone can be considered wise who possesses the following three qualities, not to despise inferiors in their endeavours to attain wisdom; not to envy those who are wealthier than himself; and not to barter his wisdom for lucre.",
+            "43.\tSeek wisdom even in the language of folly, but impart it unsparingly and with discretion, after the manner of the liberal.",
+            "44.\tMan's most estimable peculiarity is an inquiring mind.",
+            "45.\tHe who seeks wisdom in the garb of bashfulness, will be enveloped in the attire of folly; let therefore the votary of wisdom divest himself of that garb.",
+            "46.\tArrogance diminishes wisdom.",
+            "47.\tThe wise man continues: Wisdom is ever found accompanied by diffidence and patience, and the interrogatories of the fool by meanness and pride.",
+            "48.\tTimidity is incompatible with hope, as is bash fulness with wisdom.",
+            "49.\tIt is imperative on the true believer to repair the loss of wisdom, even through the medium of the sceptic.",
+            "50.\tThe sage recommended his son, to be untiring in the acquisition of wisdom; For though, said he, thou mayest be subordinate to some, thou will prove superior to others.",
+            "51.\tHow degrading is folly in old age!",
+            "52.\tImpart learning to the ignorant, and receive it from the erudite; thus wilt thou acquire that of which thou art ignorant, and retain that which thou hast acquired.",
+            "53.\tWisdom sought after in old age fades like letters traced in sand, whilst that obtained in youth may endure like characters engraved in stone.",
+            "54.\tWithhold knowledge from the unworthy, lest you wrong wisdom; refuse it not from the deserving, lest you wrong them; nor requite the wicked according to their wickedness, lest you forfeit the reward of your Creator.",
+            "55.\tObedience consists in our promptitude to observe the commands enjoined on us, and in abstaining from things prohibited to us.",
+            "56.\tPoverty can never disgrace the wise man, nor will lust subdue him.",
+            "57.\tThe sage who was once contradicted by an illiterate man, thus replied: Hadst thou been able to appreciate my words, thou wouldst have acquiesced in them; or had I not penetrated thy meaning, I should have condemned thee; but though thy ignorance merit reproach, I who know thy folly acquit thee.",
+            "58.\tWisdom lying dormant is like an unproductive treasure.",
+            "59.\tWisdom may be comprised under the following two heads: the wisdom of the heart which is of real effect, and the wisdom of the tongue unaccompanied by deeds; the one is the most useful, the other causes man to incur the reproach of his maker.",
+            "60.\tMankind may be classified thus: 1st. the learned man, who is conscious of his learning; he may be termed truly wise—of him shalt thou seek knowledge. 2nd. If learned, but unconscious of his learning, remind him of it (that he may not further forget it). 3rd. If ignorant, and aware of his ignorance, instruct him. 4th. But if ignorant, and assuming to be learned, he is a fool, dismiss him.",
+            "61.\tHe used to say, Pretend not to that of which thou art ignorant, lest thine actual knowledge should be discredited.",
+            "62.\tNo virtues lead to more felicitous results than faith in God, honour to parents, love to wisdom, and attention to moral instruction.",
+            "63.\tThe fool is prone to impute his faults to others; the votary of moral improvement will freely confess his errors; but the truly pious and wise will endeavour to avoid either.",
+            "64.\tBe ready to accept truth from whomsoever it may emanate, even from inferiors.",
+            "65.\tHe who would philosophize without wisdom, may be compared to an ass, which moves round the millstone, without advancing beyond it.",
+            "66.\tThe sage observed, Pity the noblehearted who has fallen; the rich that has become reduced, and the wise, whose lot is cast amongst the fools.",
+            "67.\tNone deserves our pity more than the wise who has become subjected to the judgment of fools.",
+            "68.\tCast not pearls to the swine, for they are valueless to them; intrust not wisdom to him, who cannot appreciate it; for wisdom is dearer than pearls, and he who seeks it not, is inferior to the brute.",
+            "69.\tThe sage observes: The exhortation of the wise, unaccompanied by practice, falls on the heart as rain on stone; and he whose words are at variance with his deeds disgraces himself; hence, words which emanate not from the heart can never penetrate the ear.",
+            "70.\tWe can only be sensible of the errors of our preceptors, when we have heard their doctrines contested.",
+            "71.\tOn being asked, whether the acquisition of knowledge befits old age? the sage replied, If ignorance be a disgrace, then must learning be an ornament.",
+            "72.\tTrue dignity will never scorn the performance of the following four duties: 1st. To rise from his seat before his parent 2nd. To wait upon his guest. 3rd. To devote personal attention to the state of his horses, equipage, and property, though he may have a hundred servants to do it 4th. To respect the learned, so as to profit by their wisdom.",
+            "73.\tThe society of the wise confers honour, that of the ignorant contempt.",
+            "74.\tAvoid the ignorant who feign piety, and the learned man who is sinful.",
+            "75.\tSeek wisdom with the avidity with which thou wouldst search for hidden treasures, for it is more precious than gold and silver. "
+        ],
+        [
+            "76. THE wise man was asked, Who is the Creator? he replied, To discuss a subject which cannot be comprehended is folly, and to dispute on matters beyond the power of conception is sinful.",
+            "77. He used to say, A wise man chancing to enter an assembly of disputants, addressed them as follows: Your argument will never lead to a satisfactory result. On being asked, Wherefore? he replied, A successful result would imply unanimity of opinion."
+        ],
+        [
+            "78. THE wise man says, Diffidence is the diadem of the intelligent; the characteristic of the fool is boldness; and the result of all diffidence is peace. ",
+            "79. He used to say, Evil words fall harmlessly on my ears. On being asked for a reason, he answered, It is from the dread of hearing epithets harsher still.",
+            "80. Silence is the reply adapted to folly. ",
+            "81. He who is deficient of the following three qualities cannot be said to have the least idea of faith:—First, meekness to reply to folly; second, piety to guard from sin; and third, gentleness to reconcile himself with mankind. ",
+            "82. A certain man thus addressed a philosopher: Mankind, I perceive, are prone to injure; hence mine ardent desire to shun their intercourse. The sage, however, replied, Do not so, for thou canst as little dispense with them as they with thee; but seem in their presence as one who hears and is deaf, who speaks and is dumb, and who sees and is blind. ",
+            "83. There is no merit in sparing pain to others, but in our efforts to bear it patiently. ",
+            "84. It was asked of the sage, In what one virtue are all the rest comprised? Patience, was his answer. And in what single vice are all others concentrated? Vindictiveness. ",
+            "85. A wise man having been treated with contumely, one of his disciples asked permission to retaliate. No, replied the sage; he is no wise man who authorizes another to inflict injury. ",
+            "86. He who possesses abundant patience and meekness will witness the diminution of his oppressors, and the increase of his supporters. ",
+            "87. It was a favourite observation of the sage, that discord ends in regret, and meekness in harmony. ",
+            "88. The unassuming acquire superiority, and the reflective wisdom. ",
+            "89. I never prided myself on being a more rigorous scrutinizer to my least delinquencies,<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">Vide Appendix.</i> than to the heaviest transgressions of my fellow-creatures. ",
+            "90. He who cannot control his anger does not possess perfect wisdom. ",
+            "91. Silence is the fittest reply to folly. ",
+            "92. On asking the sage who may be truly termed a hero? he replied, He who can requite folly with meekness, and subdue his anger. ",
+            "93. For how can he rule over others who cannot govern himself? ",
+            "94. Humility is often made the butt of folly. ",
+            "95. Impatience under one wrong will necessitate the endurance of many more. ",
+            "96. Power and victory are often the lot of the humble. ",
+            "97. Modesty enlists mankind to combat the assaults of folly. ",
+            "98. A wise man thus reproached one who vituperated him: Be lenient to my faults, and leave room for reconciliation. ",
+            "99. To bear quietly that which is unpleasant, will prevent harsher epithets. ",
+            "100. I find diffidence more valuable than the aid of mankind. ",
+            "101. A sage was annoyed by the abuse of one who followed him to his door, heaping on him a torrent of reproachful epithets. Be brief, said the philosopher, and leave me, lest thy slander should be overheard by my menials, who may then compel thee to hear that which may displease thee, and repay thy slander with castigation. ",
+            "102. The following observation was made by the sage who was abused by a querulous man: Thou hast omitted none of my failings of which thou art cognizant; but those which God knows of thee are still more. ",
+            "103. Error is incompatible with regularity.<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">Vide Appendix.</i> ",
+            "104. Patience under ordinary misfortunes lightens troubles more serious. ",
+            "105. To choose good is to avoid evil."
+        ],
+        [
+            "106. THE sage observes, Pardon is alike due to the sordid and the generous. ",
+            "107. Extend thy pardon to him who wronged thee, and thy charity to him who has withheld it from thee. ",
+            "108. Sins confessed is a solicitation for forgiveness. ",
+            "109. Confess thy sins and crave forgiveness; for denial doubles the offence. ",
+            "110. Pardon the sin of thy friend, and contend not with thine enemy. ",
+            "111. Revenge produces sorrow, pardon gladness. ",
+            "112. It is recorded of a king, who had decreed the execution of a band of malefactors, that one of the condemned craved forgiveness in the following expressive terms. Wicked as we were, O lord king, in committing sins, yet let not that preclude the exercise of thy royal clemency to spare our wretched lives. These expressive words pleased the king, who tempered justice with mercy, and granted pardon. ",
+            "113. A certain king ordered the execution of a philosopher, one of the counsellors pleaded for him in the following terms: My lord, though thy power may enable thee to accomplish an act, yet can it ever enable thee to undo one? The king reflected and revoked the fatal decree."
+        ],
+        [
+            "114. THE sage observed, reflection insures safety, precipitancy regret. ",
+            "115. Reflections may produce prosperity; haste, misfortune. ",
+            "116. The fleet rider is not secure from stumbling. ",
+            "117. We often accelerate by reflection, whilst we retard by impetuosity."
+        ],
+        [
+            "118. THEY asked the wise man, Why do we not perceive in thee the least trace of care? Because, replied he, the loss of fortune never occasioned me regret. ",
+            "119. He used to observe, Everything must be defined by a certain standard. ",
+            "120. Being asked, for instance, how he would define confidence? By faith, was his reply? To the further interrogatory, as to what constitutes faith? he rejoined, To fear no man, to rely on God, to bear patiently his visitations, and to be submissive to his decrees. ",
+            "121. Joy and ease are associated with equanimity; care and vexation with impetuosity. ",
+            "122. Nothing transcends faith—it is our safeguard against the direct hardships of poverty, sickness, and dread; this protection faith only can afford. ",
+            "123. Man should fervently supplicate the grace of God to imbue him with the spirit of faith; for faith is the basis of the holy law. Man should further implore him for tranquillity, for that is the summit of felicity; tranquillity should be pursued with avidity in this world, so as to insure happiness in the world to come: for inexhaustible are the treasures of faith, and unbounded the scope of pious actions. ",
+            "124. Our industry will not always secure our subsistence, nor will the craftiness of others retard it; for were man even to flee from gain as he flees from death, still gain would overtake him. ",
+            "125. Irremediable is the folly of him who murmurs against the decrees of his Creator."
+        ],
+        [
+            "126. To the question, as to what comprises confidence in God? The sage replied, To trust in Him in all thine undertakings. ",
+            "127. He who submits to the decrees of his Maker with humble resignation, both at their advent and at their close, may justly be termed wise and reliant. ",
+            "128. Beware, O man, of the thought that thy subsistence is withheld from thee—nor be downcast at the visitation of God. ",
+            "129. The days of man are pre-ordained and determined. To extend them thine utmost exertions shall not avail, and those decreed to Thee, thy greatest strength will be too feeble to reject. ",
+            "130. A patient resignation of that which we have once failed to attain affords physical tranquillity, and contentment with that allotted to us by our Creator produces spiritual felicity. ",
+            "131. The humble committal of our affairs into the hand of God leads to true and pure felicity."
+        ],
+        [
+            "132. THE following laconic observations are said to have been addressed to a king, by one who stood at the gate of the royal palace, but who failed to obtain access.",
+            "133. 1st Necessity and hope prompted me to approach thy throne. 2nd. My dire distress admits of no delay. 3rd. My disappointment would gratify the malice of mine enemies. 4th. Thine acquiescence would confer advantages, and even thy refusal would relieve me from anxiety and suspense. ",
+            "134. A supplicant once addressed a prince, to the following effect: I approach thee to solicit that of thee for which I have already supplicated my Creator. Grant it to me, and I shall praise the Lord and thank thee; refuse it, I shall still praise God and excuse thee. This pleased the prince, and he complied with his request."
+        ],
+        [
+            "135. THE sage observes, Brook the truth patiently, however unpalatable it may be. ",
+            "136. It was asked of the sage to point out when patience is most laudable? He replied, When devoid of ill feelings towards mankind. ",
+            "137. Patience may be classified under two heads: 1st. That which enables us to endure hardships without repining; and 2nd. That which prompts us to abstain from that which the Creator has interdicted. ",
+            "138. The advantages of memory are twofold. 1st The recollection of patience under affliction; 2nd. But the most preferable is the remembrance of our Creator, which enables us to remove the barrier between us and Him. ",
+            "139. O that man would store up patience for misfortune, and gratitude for kindness! ",
+            "140. Grief for imaginary evil causes actual malady. ",
+            "141. Care corrodes more than poison. ",
+            "142. Our grief can only be measured by sensitiveness, and our downfall by our previous eminence. ",
+            "143. Patience is the safest counsellor, and meekness the truest companion. ",
+            "144. Sorrow unrestrained by patience prolongs grief. ",
+            "145. Patience reaps peace, and rashness regret; the former riches, the latter poverty. ",
+            "146. There are evils which by contrast may be termed felicities. ",
+            "147. Patience is the invulnerable shield of the defenceless. ",
+            "148. To the question, Who is the most patient? the sage replied, He who curbs his passions. ",
+            "149. Patience under difficulties dignifies the heart and insures success. ",
+            "150. Patience will result in independence, though momentary loss may attend it. ",
+            "151. He who makes patience his leading principle, will be led thereby to the realization of his desires. ",
+            "152. Patience though bitter, yet guards its votaries from injury. ",
+            "153. Nothing will mitigate our sufferings more than patient endurance. ",
+            "154. Who is the most esteemed by his Creator? He who is grateful for kindness, resigned in adversity, and praises God."
+        ],
+        [
+            "155. THE sage observes, He who craves more than he needs, mars his actual happiness. ",
+            "156. The king said to the sage, A mere petition from thee would have inclined me to provide for thee for life. ",
+            "157. What replied the former, How canst thou expect that one who is richer than thou art should solicit a favour of thee? On being asked for further explanation, he rejoined, Because I am more satisfied with the little I possess, than thou with thine abundant wealth. ",
+            "158. He who is satisfied with the portion allotted to him by his Creator may properly be deemed the richest of all mankind. ",
+            "159. Be content with that which God has bestowed on thee, and envy not the possession of others. ",
+            "160. Covet not that which was not given to thee, for he who rejoices in his lot will always consider himself abundantly rich. ",
+            "161. A little will suffice him who only desires from the world that which he actually needs. ",
+            "162. The smallest gift is acceptable to God from one who is content with the little vouchsafed to him by his Maker. ",
+            "163. Contentment surpasses intellectuality. ",
+            "164. Dignity and riches consist in the abandonment of covetousness. ",
+            "165. He is wise, who seeks from this world but what he requires; for wealth is deceptive, and worldly treasures vanish as speedily as they come. ",
+            "166. Contentment, which protects its votaries from baseness, is superior to opulence, which exposes its owners to disdain. ",
+            "167. Contentment of mind surpasses riches. ",
+            "168. Contentment, with diligence, must lead us not to magnify the possession of others, nor to esteem our own as too scanty; neither to contrast our lot with that above us. ",
+            "169. The sage recommended to the discontented to recall to their memory their past hardships and vicissitudes, which cannot fail to reconcile them to their comparative present tranquillity—a contrast which admits of no substitute. ",
+            "170. The fruits of contentment are ease, and those of humility esteem. ",
+            "171. Regulate thy means, lest thy means will be governed by thy cravings. ",
+            "172. Contentment is irreconcilable with covetousness."
+        ],
+        [
+            "173. THE sage observes, resignation is the crown of mankind; for avarice is poverty, resignation liberty, and suspense slavery. ",
+            "174. Regard the world as a blank, and thy share therein as an unexpected prize. ",
+            "175. The incessant solicitation of favours from mortals betokens lack of faith in God."
+        ],
+        [
+            "176. CHERISH the attribute of diffidence, for it betokens a noble mind. ",
+            "177. The garb of morality conceals all our feelings. ",
+            "178. Humility and faith are inseparable and co-existent."
+        ],
+        [
+            "179. A cautious tongue insures prosperity, and adherence to industry averts want. ",
+            "180. The unwary forfeit esteem."
+        ],
+        [
+            "181. THE sage observed, a good name is the most noble pedigree, and closing the eyes the surest protection against worldly allurements. ",
+            "182. Care for our reputation confers dignity on the soul, fosters hope of better days and reliance on God, and invests man with perfect faith."
+        ],
+        [
+            "183. THE sage observed, The success of man chiefly depends on his renunciation of worldly pleasures and immoderate desires. ",
+            "184. The ability to select or reject betokens discrimination, and the government of our passions is the best test of wisdom. ",
+            "185. Wisdom guides and instructs its adherents, whilst the slave of passions is led astray and perishes. ",
+            "186. Happy is he who controls his desires; he will once have as a witness Him who exists but is invisible, viz., God;<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">Or, this will secure for him the celestial boon, which is certain though invisible.</i> for no man has ever regretted that which he has resigned in honour of God. ",
+            "187. We can only approach our Creator by worship.<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">Or, serve God, and we shall assuredly obtain his reward.</i>",
+            "188. The fear of God renders our end happier than our beginning.<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">Or, sure to mend his future career.</i>",
+            "189. The consciousness of the omniscience and omnipotence of God will guard us from the commission of evil; this constitutes the reverence of God, and the means of resisting our passions. ",
+            "190. Misfortune follows the footsteps of the dissipated. ",
+            "191. The restraint upon our excesses is our safeguard from evil consequences. ",
+            "192. Fickle words indicate the predominance of the passions. ",
+            "193. When passions sway reason, it is a sure evidence of deep immersion in folly. ",
+            "194. He who is unable to govern his inclinations and to repress sinful passions, so as to fortify himself against evil consequences, is surely unfit to rule over others. ",
+            "195. In the absence of reliable counsel, beware not to lean to the dictates of passion, in any object that may engross thine attention, for passion is the enemy of cool deliberation. ",
+            "196. Prosperous indeed would be the condition of man, but for the following reasons: that the old and experienced are unheeded, that our passions are unbridled, and that our self-love is overweening. ",
+            "197. Evil imagination and licentiousness corrupt intellect. ",
+            "198. Good counsel cannot be expected from the fickle, nor concord from the schismatic, nor tranquillity from hope deferred. ",
+            "199. He who succumbs to his passions will be enslaved, and he who resists them will prevail. ",
+            "200. He who is a prey to passions entails on himself loss of wealth and honour. ",
+            "201. The immoderate indulgence of passions will lead man to ignore his Creator, to multiply his sorrow, compunction, and remorse, and to increase his own punishment. ",
+            "202. Passion may be figuratively termed the twin sister of blindness. ",
+            "203. Alas! said the sage, that our discretion should slumber whilst our passions are vigilant; hence the submission of the former to the latter. ",
+            "204. The sages were asked, Which is the most commendable war? That which is waged against our evil desires, was their reply."
+        ],
+        [
+            "205. THE sages were asked, What are our duties towards our neighbours? To which they replied, To interpose our good offices, to save them from injury. ",
+            "206. And what are our duties towards our relatives? To receive them kindly, though they may have repulsed us, and to be generous to them, though they might have been sordid to us. ",
+            "207. They further observed, Act charitably, both to the deserving and undeserving; for, on the former, thy humanity will be well bestowed, to the latter, thou wilt manifest thy worthiness to carry out the mission of God, who commanded to act kindly and humanely to all."
+        ],
+        [
+            "208. THE sage observes, He cannot be termed wise who reflects after his error, but he deserves that dignity who by circumspection endeavours to avoid it. ",
+            "209. Intellectual pre-eminence consists in discriminating between the probable and improbable, and being reconciled to the uncontrollable. ",
+            "210. The wise man disguises not his thoughts, and thus achieves his object. ",
+            "211. A judicious choice betokens sense, and faith can be established only by reason. ",
+            "212. It behooves the wise man to study the spirit of the age, to guard his tongue, and to attend to his occupation. ",
+            "213. Man's writing<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">The combination of his ideas expressed in writing, for no good can be firmly established without it.</i> indicates his knowledge, and the choice of a delegate evinces discriminative power, ",
+            "214. The reputation of true piety can only be estimated by the standard of acquirements. ",
+            "215. The ideas of man may be concealed in his writings, but criticism elucidates them. ",
+            "216. Man's preceptive powers may be recognized by the performance of his occupation, and his disaster by his vocation."
+        ],
+        [
+            "217. WHATSOEVER thy origin, said the wise man, endeavour to acquire moral education, for all is valueless without it. ",
+            "218. He further observed, The fickle-minded has no friend, nor the slave fidelity, nor the covetous rest, nor the avaricious self-respect, nor the impetuous sociability. ",
+            "219. Who is most certain of success? He who abandons superfluity and follows the shortest road. ",
+            "220. Good conduct is acquired by experience; moral instruction by the instability of time, and polite manners by those acknowledged as intelligent. ",
+            "221. The intelligent will never render his presence troublesome, nor intrude upon those who are unwilling to listen to him. ",
+            "222. The intelligent will not persist in an unwelcome visit; but the fool is insensible to insult. ",
+            "223. Experience is an unbounded field whereby the wisdom of the intelligent is increased. ",
+            "224. Cease to address him who turns a deaf ear to thy words. ",
+            "225. Deign not to address him who interrupts thy discourse, for he lacks good manners. ",
+            "226. He who cannot control his will, dare not complain if his words are unheeded. ",
+            "227. He who is deaf to instruction, is doomed to trouble, and ultimately to perish. ",
+            "228. Instruction, whilst on the one hand it guards from confusion and doubt, will on the other increase the perplexity of the simple-minded, like the day, that lends brightness to sound eyes and blindness to the bat. ",
+            "229. Never, said the sage, did I occupy a seat that I feared to be required to relinquish for another. ",
+            "230. A rank too eminent is often the road to degradation. ",
+            "231. Instruction removes folly, and discretion supports its adherents. ",
+            "232. Man should adopt the following four principals,—1st, To utter words of kindness; 2nd, To devote attention to those with whom he converses; 3rd, To be friendly to his fellow-creatures; and 4th, To accustom himself to correct expression: and the following four should be studiously avoided,—1st, To converse with a fool; 2nd. to dispute with the stubborn; 3rd, To natter the undeserving; and 4th, To associate with the corrupt. ",
+            "233. Impart not thy food to the undeserving, viz., converse not with him who is disinclined to listen. ",
+            "234. Too much gaiety lessens respect. ",
+            "235. When is it advisable to withhold, rather than to impart instruction? When, replied the sage, it tends rather to enfeeble than to strengthen the intellect, and engenders disrespect towards those who attempt to augment knowledge. ",
+            "236. A fool is more endurable than half a fool. ",
+            "237. The Indian sages used to say, Seek not a friend devoid of faith; futurity without good actions; female affection without morality; nor thine own advantage to the injury of others. ",
+            "238. The most reserved thought cannot escape him who listens with attention, and weighs well the words he chances to hear. ",
+            "239. Self-denial will command the respect of the intellectual. ",
+            "240. Confide in the discreet and generous; associate—but with caution—with the erudite, though avaricious, that thou mayest reap the advantage of his learning; court the philanthropist, though unlearned, and reciprocate his generosity by thy knowledge;<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">Or, that a reciprocal benefit may result.</i> but shun the sordid fool."
+        ],
+        [
+            "241. The sage observed, good conduct and good manners are the stepping-stones to a high rank, and lead to the practice of kindness and piety. ",
+            "242. The following lines were addressed by Aristotle to his royal disciple, Alexander the Macedonian, Govern thy subjects with kindness, and thus thou wilt gain then- affections. Mild and lenient government is more durable by far than compulsory submission; for what boots the possession of the body, without that of the heart. Affection gained by kindness insures allegiance; ",
+            "243. For the whisper of rebellion is the sure precursor of its fulfilment; endeavour therefore to silence murmur, and rebellion will be stifled. ",
+            "244. In your demeanour be affable and courteous towards the noble-minded, but severe and rigorous towards the wicked; for whilst respect and courtesy must improve the former, rigour alone will reclaim the latter."
+        ],
+        [
+            "245. The sage observed, The short-comings of the uniformly just and faithful should readily be pardoned. ",
+            "246. He used to say, An evil associate seeks occasion to cavil, and disdains apology. ",
+            "247. A man asked the sage to advise him with whom to associate; to which he replied, This is a question to which I can offer no solution. ",
+            "248. There is some utility in every friendship, save in that of the simple-minded. ",
+            "249. The conduct, like the advice, of a true friend is based on good faith; such a friend will assist our intellect, but not flatter our passions. ",
+            "250. I am more in thine power, said one to his friend, than thy own hand, and more submissive than thine own slave. ",
+            "251. The following three things are due to our friends: our undivided attention when they enter our house; our welcome when they sit therein; and our ear when they speak. ",
+            "252. The seducer is brother to the murderer, and silence the sister of complaisance. ",
+            "253, My son, said the sage, never exchange an old friend for a new one, whilst the heart of the first remains true to thee: deem one enemy not insignificant, nor a thousand friends superabundant. ",
+            "254. Transient are the treasures and possessions of the world; the most lasting is morality, and the securest stronghold, friendship; increase therefore, the former, and seek safety in the latter. ",
+            "255. The friendless man is as the left hand without a right one. ",
+            "256. The death of a friend is equivalent to the loss of a limb. ",
+            "257. He may be termed a true friend, who never misleads thee, who promotes thine advantage, to his own detriment, and who is anxious to deliver thee from oppression. ",
+            "258. It was asked of the wise man, whom he loved most, his brother or his friend? to which he replied, I never love a brother unless he is my friend. ",
+            "259. Three things are calculated to retain the unmixed esteem of our friends: 1st. To anticipate them in our salutations; 2nd. To show them due respect in society; 3rd. And to designate them by their endearing appellation. ",
+            "260. There are three degrees of folly: to censure actions from which we are not exempt; to discover faults in others, which we are prone to overlook in ourselves; and to solicit a useless favour.<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">A favour which can be dispensed with.</i>",
+            "261. There are likewise three degrees of friendship: The first, like our sustenance, is indispensable to our existence; the second may be regarded in the light of an occasional, but necessary remedy ; and the third may be compared to a distemper, which should be carefully guarded against.",
+            "262. The wise man said to his son, In thy intercourse with mankind, endeavour to cultivate the society of him whose friendship will ennoble thee, whose reverence will react on thee, who will aid thee in need, who will correct thy expressions, who will bear with thy failings, who will never lead thee into mishaps, and whose example will never corrupt thee. ",
+            "263. Friends may be classified under three heads: 1st. He who devotes his heart and means to thy support—value him as a faithful friend; 2nd. He who would extort from thee every advantage, and sacrifice thee from the merest selfishness—him number amongst the faithless; and 3rd. He whose friendship consists in mere words, and who is ever ready to extort more than he will confer—on such friendship do not rely. ",
+            "264. The friendship of the noble-minded is an inestimable treasure, but that of the worthless, is ever attended with regret. ",
+            "265. Knowledge is our true friend, but passions are our enemies. ",
+            "266. The friendship of the ignorant is dangerous, their aversion cheering. ",
+            "267. Affability strengthens love, but sullenness strips intercourse of its cordiality."
+        ],
+        [
+            "268. THE sage observes, The most docile animal needs the rod; the most chaste female a husband; and the wisest of men counsel."
+        ],
+        [
+            "269. THE sage observes, If thy friend wrong thee, chide him privately; if he heed thee, thine object is attained; if not, reprimand him before one or two; should he remain deaf to thy remonstrance, cast him off as an encumbrance. ",
+            "270. Admonition profits not him who lacks an inherent moral sense. ",
+            "271. Remonstrate ere you punish."
+        ],
+        [
+            "272. ASSOCIATE only with such as value their position, for there is no solace in those who are regardless of self-respect. ",
+            "273. Agreeable intercourse and uninterrupted friendship are the results of an exalted mind, graced with urbanity. ",
+            "274. Good companionship protects from evil."
+        ],
+        [
+            "275. NETEK, said the sage, did I argue with him whom I found blind to my failings. ",
+            "276. He used to say, Better is he who privately discloses to me my faults, than the gift of many golden coins from an over indulgent friend. ",
+            "277. He used to say, I prize him who privately points out my errors."
+        ],
+        [
+            "278. THE sage observed, True friendship, with good counsel, demands both our pure esteem and implicit confidence. ",
+            "279. As the roots firmly fixed in the heart exhibit their branches on the tongue, so will perfect love only emanate from a true heart. ",
+            "280. The sage was asked to define love; and replied, The tendency of hearts, and their mutual inclination. ",
+            "281. He used to say, The space of a needle's eye suffices for two friends, whilst the universe itself can scarcely contain two enemies. ",
+            "282. To distinguish thy friend from thine enemy, examine thine own heart. ",
+            "283. Rely not on him who burthens thee with his sorrows, but withholds from thee his joys. ",
+            "284. The sage was asked, whom he loved most, Either him, he said, who has experienced the greatest kindness from me, or I from him. ",
+            "285. We may recognize the friend when our heart is cognizant of his affections, and our tongue utters his praise. ",
+            "286. Flatter not thy friend, nor inquire too anxiously after him, lest thou tempt his enemy to gainsay thee, and seek to sever thee from him. ",
+            "287. Be liberal to thy friends with thy heart and thy means, to thy acquaintances with thine influence and kind words; bestow on mankind thy countenance and friendly salutation, on thine enemies, thy charity: be mindful of the law of God, but of thy reputation above all. ",
+            "288. Beware of those who measure their love by their interest, for the one expires when the other is attained. ",
+            "289. Depend not on the favour of the prince, if the minister frown on thee, but with the favour of the latter thou needest not despair of the former. ",
+            "290. I never failed to repay the love of my friends with pure and undivided affections, nor to pray to God to restore mine enemies to the path of rectitude; neither betrayed the secret entrusted to me, nor desired a thing unworthy of me; nor did I assent and retract, even at the risk of my worldly treasures. ",
+            "291. Patience is always commendable, save when our friend is calumniated. "
+        ],
+        [
+            "292. LET animosity vanish on the appearance of the excuse. ",
+            "293. It is ungenerous to chide him who craves our pardon, and to harbour resentment against him who apologizes. ",
+            "294. Avoid the friendship of those who will neither forgive, nor accept an apology. ",
+            "295. Let reconciliation crown the apology and confession, however laconic, for forgiveness is the attribute of the philanthropist. ",
+            "296. The following reply was made by a friend to whom an apologetic appeal was addressed: Thy Creator never demanded from thee this justification; neither do my favourable sentiments and disinterested love for thee admit the very least idea of malice. ",
+            "297. Man should remember grievances only until some justification is offered, though the first may be certain and the second doubtful, so that the aggrieved may retain some influence over him for a fitting opportunity. ",
+            "298. Who may be denominated the indolent amongst mankind? He who neglects to gain friends; but the greatest sluggard of all is he who possessed friends, but neglected to retain them. ",
+            "299. Reject no justification from whomsoever it may emanate; regard not whether it be sincere or feigned, for he who appeases thee publicly esteems thee highly, and he who intrigues against thee secretly still respects thee. "
+        ],
+        [
+            "300. BEWARE of acquaintances from whom thou canst learn no good. ",
+            "301. Intercourse with worthless associates engenders evil manners. ",
+            "302. The sage was asked, How can a discreet man test his own temper? To which he replied, By the patient endurance of a bad wife. ",
+            "303. A bad wife may be compared to a wolf, that changes its coat, but not its nature. ",
+            "304. The most dangerous alliance is consorting with a bad woman— that is indeed a deep wound. ",
+            "305. Avoid the companionship of the arrogant, for often has it contaminated the meek and unassuming. ",
+            "306. He used to say, Let thine intercourse be with the noble and liberal-minded; for both the honour and disgrace of man are the natural results of his associates. ",
+            "307. He who enters on evil designs will be suspected. ",
+            "308. He who has incurred suspicion, dares not complain of harsh criticism. ",
+            "309. Associate with the wise, listen to their sayings, and depart not from them. ",
+            "310. What is most advantageous to man? The sage replied, Either the possession of good sense, or worldly means that are productive of respect, a wife that will screen his faults, or silence that will hide his failings,—but better the grave than the absence of all these. ",
+            "311. They used to say, Four propensities destroy mankind—pride, waywardness, indolence, and rashness."
+        ],
+        [
+            "312. THE sage has said, He alone is a true friend, who will serve thee with his means in time of distress, and with his soul in time of need and danger. ",
+            "313. In thy choice of a friend, try to provoke him; if, in the heat of passion, he admit the truth, welcome him as thy friend, if not, discard him. ",
+            "314. Rely not on gratitude until thou hast tested it by refusal; for the truly grateful is patient, whilst the sullen is thankless indeed."
+        ],
+        [
+            "315. THE sage has said, Disclose not that to thy friend which thou wouldst conceal from thine enemy.",
+            "316. There was a man who, after confiding a secret to his friend, asked him if he understood him. Yes, replied the other, but I have since forgotten it. ",
+            "317. He was asked, How to conceal a secret effectually. Said he, I make my heart its tomb. ",
+            "318. The sage was asked the surest means of keeping a secret. His reply was, I chide the narrator and hide the narration. ",
+            "319. I never, said the sage, condemned the betrayer of my entrusted secret, but reproached mine own heart, which was too narrow to retain it, and led me to deposit it in his. ",
+            "320. A narrow mind has a broad tongue. ",
+            "321. He used to say, An unrevealed secret is thy captive, but disclosed it is thy captor. ",
+            "322. That only is a secret which lies between two; with three it ceases to be so."
+        ],
+        [
+            "323. THE sage observes, We submit involuntarily to him who has chosen righteousness for his stronghold.",
+            "324. Righteousness adopted as a standard, becomes an impregnable shield. ",
+            "325. Faithfulness is the offspring of benevolence. ",
+            "326. The vow of the philanthropist is promptly fulfilled, that of the avaricious is tardy and evasive. ",
+            "327. If thou wouldst avoid repentance, give thy denial rather than thine assent; but thine assent once given, endure it to injury, but retract not; for \"No\" that follows \" Yes\" is culpable indeed."
+        ],
+        [
+            "328. THE sage was asked, What constitutes modesty? He answered, The blush caused by the consciousness of our secret misdeeds. ",
+            "329. He was further asked, What constitutes liberality? The due estimation of that which is lawful, and the application of our means to our moral obligations. ",
+            "330. What constitutes humility? Meekness united with wisdom. ",
+            "331. Being asked for further explanation, he replied, Humility, accompanied by the observance of the Divine law, an upright conduct, order in domestic expenditure, and calm submission to the vicissitudes of life. ",
+            "332. What is piety? To avoid in secret that for which we should blush in public. ",
+            "333. Refrain from sins, for true piety exists but with spotless and pure morality, and is heightened by a judicious dispensation of our wealth. ",
+            "334. True religion is incompatible with simulated piety; true piety consists in self-abnegation. ",
+            "335. He used to say, The generous and noble-hearted only can lay claim to true virtue. ",
+            "336. The first step to unobtrusive piety, is to afford a kind reception to our friends; the second, to manifest our friendship to them; the third, to comply —if possible—with their wishes; and the fourth, to participate in their adversity."
+        ],
+        [
+            "337. THE sage observes, My words may occasion regret, but my silence will avoid it. ",
+            "338. He continued, Words uttered are my masters; but words suppressed, I am theirs. ",
+            "339. The injury caused by silence is easier repaired than that caused by speech. ",
+            "340. He used to say, What boot words, which if attributed to me might tend to my injury, and which if withheld would not benefit me? ",
+            "341. Many advantages have been forfeited by an untimely word. ",
+            "342. Sorrow occasioned by silence is less insupportable than that caused by words; nay, even death from taciturnity is preferable to death from loquacity. ",
+            "343. The most acceptable devotion consists in silence and hope. ",
+            "344. Silence may be accompanied with one regret, speech with many. ",
+            "345. Silence is preferable to an untimely word. ",
+            "346. Silence increases respect and reverence. ",
+            "347. Be as sparing with thy tongue, as thou art with thy wealth. ",
+            "348. In the absence of a moral instructor, adhere to silence. ",
+            "349. The destroyer of man lurks under his tongue, and death resides between his cheeks. ",
+            "350. The preponderance of words over intellect may result in persuasiveness; that of intellect over words may entail blame; but beautiful is it when the one graces the other. ",
+            "351. Words that exceed discretion acquire the ascendency over us; but when discretion prevails over our words we govern them. ",
+            "352. A certain Arab, having joined a circle of friends, listened patiently to them, with profound silence. He was at length asked, Whence your rank amongst the noble and accomplished of Arabia? He replied meekly, My friends, the properties of the ear are man's alone, but those of the tongue belong to his fellow-men. ",
+            "353. A certain sage, renowned for his reservedness, caution, and eloquence, was asked to define the nature of speech, its advantages and disadvantages. My friends, replied he, speech may be classified under four heads: 1st. Words which may promise momentary benefit, but may still have in their train fatal consequences, to avoid which is advantageous; 2nd. Words which hold out no advantage, and may yet be pregnant with injurious results; these are indeed extremely dangerous; 3rd. Words that promise neither advantage nor disadvantage, the avoidance of which would afford both physical and mental ease; and 4th. Words which may promise benefit and security for the future; these constitute the spirit of conversation. Reject the three, and embrace the fourth. ",
+            "354. The sage observes, Be sparing in thy words, for the less thy words the less thine errors. ",
+            "355. In thy conversation by night, let thy voice be subdued, and by day cast thine eyes around thee ere thou speakest ",
+            "356. Impart thy secret in a plain, and thy advice on the summit of mountains, so that thy view may be unimpeded. ",
+            "357. He was wont to say, A slip of the tongue is more dangerous than the slip of the foot, for the slip of the tongue may cost thy head, whilst the slip of the foot may easily be cured."
+        ],
+        [
+            "358. THE sage observes, A truthful word is better than silence. ",
+            "359. Some individuals having in the presence of the king indiscriminately censured speech, were thus addressed by him: Ear be it from me to agree with you, for he who knows when to speak, will likewise know when to be silent. ",
+            "360. None but the profound scholar or distinguished orator should address an assembly. ",
+            "361. There are many persuasive words that may soften down resentment."
+        ],
+        [
+            "362. THE sage observed, He who is cited to appear before the king feels the extent of the whole realm a dungeon. ",
+            "363. He used to say, Give due reverence to God, obedience to the king, and let your conduct towards your fellow-men be affable. ",
+            "364. The king and the law are twins; the one is indispensable to the other. ",
+            "365. The sage continued, Dwell not in a city which lacks a venerated king, a righteous judge, a skilful physician, an established market, and a navigable river. ",
+            "366. A king may be compared to a fire—at too great a distance we feel its want, when too nigh we scorch. ",
+            "367. If the king is opposed to thee, restrain thy words, for thou wilt surely be vanquished. ",
+            "368. The most worthless part of wealth is that which is unemployed; the most worthless of companions is the seducer; the most worthless of kings is he whom the innocent dread; and the most worthless country is that which, though fertile<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">Or, which affords neither fertility nor safety.</i> yet affords its inhabitants no safety. ",
+            "369. A righteous king is more advantageous to his subjects than the most fruitful season. ",
+            "370. The friendship of a king, though it confers dignity and honour, is like a lofty and steep mountain, abounding in delicious and refreshing fruits, but overrun with ferocious beasts—its ascent is toilsome, and the dwelling thereon doubly so. ",
+            "371. Against the injustice of our fellow-men we appeal to the king, but against that of the king where is our redress?"
+        ],
+        [
+            "372. THE sage observes, The wise find tranquillity in discovering the truth, the ignorant in folly.",
+            " 373. Truth establishes all things, falsehood overthrows them. ",
+            "374. A despot once condemned to death a sage, on false accusation. When led to death, he perceived his wife weeping bitterly. Why weepest thou? said the sage. Have I not cause for tears, replied the wife, seeing that thou sufferest death innocently? Well, replied the sage, calmly, wouldst thou see me die guilty?"
+        ],
+        [
+            "375. THE sage observes, The wisdom of the poor is often despised, but riches cover folly. ",
+            "376. He further observed, the wealth of a man conceals his failings, and justifies perfidy; but the intelligence of the poor is contemned, and his wisdom is counted as folly."
+        ],
+        [
+            "377. THE sage said, The ignorant glory in sordidness, and disdain wisdom and morality; but the wise glory in morality and wisdom, and disdain sordidness and folly.",
+            "378. It is related, that a rich man, sumptuously attired, happened to pass a sage who was meanly clad. Well, exclaimed the former; is it thou who hast written on science, philosophy, and politics? Yes, mildly replied the sage; but the standard of true wisdom is not measured by costly raiment, but by pure and genuine knowledge."
+        ],
+        [
+            "379. THE sage says, The attributes of polite manners are in ten. 1st. Utterance of truth; 2nd. Love of mankind; 3rd. Liberality to the supplicant; 4th. Gratitude; 5th. Affability; 6th. Faithfulness; 7th, Condescension to our fellow-man; 8th. Courtesy to friends; 9th. Hospitality; but, 10th. Modesty surpasses all. ",
+            "380. The sage said, Wise though thou be, adhere to these pleasant attributes, and they will afford thee solace here and hereafter; be forgiving to those who have wronged thee, instruct others in the way of kindness, and shun the ignorant. ",
+            "381. He continued, Agreeable manners, may be enumerated thus; 1st. The fear of God; 2nd. Honour to fellow beings; 3rd. Contentedness; 4th. Patience; 5th. Gratitude; 6th. Diffidence; 7th. Liberality; 8th. Self-government; 9th. Emulation; 10th. Modesty; 11th. Utterance of truth; 12th. Faithfulness; 13th. and Cheerfulness. ",
+            "382. He observed, Urbanity may be further reduced to the following seven heads: 1st. Affability; 2nd. Humility; 3rd. Esteem to relatives; 4th. Impartiality in self-judgment, irrespective of our peculiar emotions; 5th. A due sense of decorum; 6th. Forgiveness under provocation; 7th. and Self-command. ",
+            "383. He continued, He who possesses those qualities is sure to enjoy an unruffled existence, both in this world and in that which is to come. ",
+            "384. Perfect diffidence consists in the seven following qualifications: 1st Gentleness of expression; 2nd. Disinterestedness; 3rd. The eschewing of injury; 4th. Solicitude for our self-respect; 5th. The avoidance of calumny; 6th. Faithfulness; 7th. and Secrecy. ",
+            "385. The philanthropist will earn superiority—the selfish slight.",
+            "386. A certain philanthropist, in an interview with a king, was asked to recount some of his generous deeds. He meekly replied, I would rather your liege should hear it from others, than from me. ",
+            "387. But, replied the king, I command thee to speak. Well, said the other, never did I assume an attitude of superiority before my fellow-men. How so asked the king? Because said he, that<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">Or, I would not willingly parade.</i> it shall not be supposed that I parade my rank, exalted station, and benevolence, although I may excel in these points. ",
+            "388. Neither have I retaliated an injury; for, alleged he, if the aggressor be a man of estimation, his motives are no doubt unquestionable, and claim my forbearance; if the contrary, I would not subject myself to the censure of the worthless. ",
+            "389. Nor did my gifts to my fellow-man ever bring the blush of shame into his countenance, though at the cost of my worldly possessions. Well, quoth the king, thou, indeed, art fitted to rule over thine own people and others. ",
+            "390. He used to observe, He cannot be termed munificent who returns liberality for liberality, and hospitality for hospitality—such is merely a requital; but he is truly munificent who returns liberality for selfishness, and kindness for repulsiveness. ",
+            "391. He whom the Creator has favoured with the following four qualifications will endure unscathed the privations of this world: 1st. An easy mind; 2nd. Regularity in diet; 3rd. Veracity; 4th. and Faithfulness. ",
+            "392. Falsehood and humility are incompatible. ",
+            "393. It has often been remarked, that a benign disposition, a kind neighbour, a comely dwelling, and clean garments, ensure a long and happy existence. ",
+            "394. He who is blessed by the Creator with a benevolent disposition will partake of future bliss. ",
+            "395. What constitutes the most noble pedigree? Disinterestedness was his reply. ",
+            "396. He was wont to remark, The outset, like the termination, of a cheerful mind is felicitous; its commencement is wisdom, and its end is peace; for a felicitous life and perpetual bliss awaits the tranquil mind, nor can the vicissitudes of the world affect him. ",
+            "397. A certain emir was asked by what means he had attained dominion over his people. He replied, By the unlimited practice of hospitality, by dismissing the sycophant, and by succouring the needy. ",
+            "398. Alas! exclaimed the sage, that a man should purchase slaves with wealth, and neglect to gain free men by his kindness. ",
+            "399. A strict adherence to the following five principles constitutes a sure and constant safeguard: 1st. To avoid the infliction of injury; 2nd. To possess a tranquil mind; 3rd. To renounce flatterers ; 4th. To adopt good morals; 5th. And to practise benevolence. ",
+            "400. The most eminent man is he whose mildness and sociability surpass those of others."
+        ],
+        [
+            "401. THE sage observes, The neglect of friendly intercourse entails a loss on ourselves. A troublesome visitor will meet with scorn and reproach.",
+            "402. Rare and far between visits increase love. ",
+            "403. He used to remark, Frequent visits engender dislike; if rare they tend to increase friendship. ",
+            "404. Let the distance of a mile not deter thee from visiting the sick, two from establishing peace between fellow-creatures, nor three from paying homage to thy Creator. ",
+            "405. Beware of frequent visits, for they often produce alienation, like showers, whose frequent descent annoys, but whose timely advent is devoutly prayed for."
+        ],
+        [
+            "406. A TROUBLESOME guest is more intolerable to the patient than the disease itself. ",
+            "407. A patient annoyed by the lengthy visit of an unwelcome guest, addressed him in the following laconic and ironical strain. Dost thou claim any thing in my house, or do I owe aught to thee? if so, take it and be gone. ",
+            "408. It is further related of a patient, who was asked to state his grievance, My numerous sins, said he.",
+            " 409. What is thy desire? Forgiveness, he replied. Shall we call in a physician? It was he, replied the patient, who caused my illness."
+        ],
+        [
+            "410. THE sage observed, There are two blessings which are the rarest in the world, and which become daily still rarer, legitimate means applied to pious purposes, and a trusty friend to rely on. ",
+            "411. A man asked the sage to advise him with whom to associate. The sage replied this is a question, to which I can offer no solution.<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">Vide 247.</i>"
+        ],
+        [
+            "412. THE sage thus addressed his son: Peace be with thee, my son. Ponder on this mine epistle, and direct thine heart to my good counsel; despise not mine instructions, and incline thine ear to my words. ",
+            "413. Practise that which I have written, thou wilt then succeed and prosper; and let naught else occupy thy mind, nor engross thine attention. ",
+            "414. Know then, that wisdom is based on study, study on reflection, perseverance, and diligence; for blindness is not of the eyes, but of the heart. ",
+            "415. Therefore reflect on mine epistle and on its contents; for what availeth the open eye, if the heart be blind and obdurate? Or, what gain is there, if the ear listen and is attentive, or what boots the beauty of external appearance, if the heart be void of understanding? ",
+            "416, Has not the sage often declared that vision is dimmed, if the heart be blind? Many there are whose appearance may influence thee, but listen to their words, and thou wilt number them amongst the dumb. ",
+            "417. Again, He who would correct the untoward and instruct the grossly ignorant resembles him who would play music to the dead or invoke idols. ",
+            "418. But the least admonition suffices for the intelligent; a word will impress him with the important duties which wisdom enjoins, and will teach him to infer, to weigh, and to compare; ",
+            "419. Experience will make him wise, enlarge his mind, and reveal to him, that which was concealed. ",
+            "420. For, as it was observed by a sage to his son, Know that morality is the summit of discretion, and silence the crown of wisdom. ",
+            "421. The pursuit of wisdom leads to happiness and to the protection of friendship, whilst in the train of folly follow misery and hatred. ",
+            "422. Forgiveness yields felicity; faithfulness is the ornament of mankind, and uprightness the best of associates. ",
+            "423. Wisdom is a goodly inheritance; falsehood is the key to guilt; hypocrisy causes evil and encircles with hatred. ",
+            "424. Anger perplexes the pleader; forwardness enfeebles counsel, feeble counsel deteriorates morals; the deterioration of morals engenders disgrace and promotes strife. ",
+            "425. Excessive laughter denotes folly, and he who exposes his teeth lessens his respect. ",
+            "426. The reign of falsehood is but brief. ",
+            "427. Questionable resorts excite suspicion, evil associates destroy religious principles, but the society of the virtuous increases intelligence, exhilarates the heart, sustains knowledge, brightens the countenance, and is the herald of virtue. ",
+            "428. Morality develops the acumen of the discreet; hut the intelligent often subject themselves to contempt from the want of morality, for intellect without morality is utterly useless, whilst their union tends to enhance station, distinction, and diligence. ",
+            "429. Were it not for morality, there would have been no distinction between man and man, but good morals confer pre-eminence. ",
+            "430. Know further, my son, that there is no remedy for folly, for it is an incurable disease. ",
+            "431. The discreet reflects glory and blessing on himself, honour on his house, is an ornament to his friends, a credit to his kindred, and knows when to assume dignity or meekness. ",
+            "432. The intelligent, however humble, will find ready access to the presence of kings, be seated with the great, introduced amongst princes, mankind will praise him, his acquaintance will be coveted, his friendship valued, his enmity dreaded, and he will remain his own monitor and guide. ",
+            "433. The wise man is his own best monitor, but the most useful moral guide to the untutored is the learned. ",
+            "434. The intelligent and experienced are the fittest guides, and none deserves implicit friendship more than a benevolent disposition.",
+            " 435. The wise of heart may be termed acute and penetrating. Man learns in order to attain knowledge, time confers experience and enlightenment, but morality without intelligence is unproductive.",
+            " 436. To ascertain a character, learn his companion, for man imitates his associates; therefore, in all thy relations, join the virtuous and shun the wicked, lest thou be contaminated. ",
+            "437. Know further, my son, that the presence of the ignorant will never be regarded, his absence regretted, nor will he ever acquire respect. ",
+            "438. In the assembly of the wise he will hear and see that which he can neither understand nor appreciate.",
+            " 439. Take heed, my son, that wisdom be ever present before thee; slight it not; beware of coarse expressions in society; avoid loquacity in the presence of the wise in the holy law, and frivolity before the learned men. ",
+            "440. Hearken to the learned in the holy law, be submissive to the wise, respect the great, be condescending to the lowly, and abandon hypocrisy and pride, for they are injurious to mankind and are akin to madness and levity.",
+            " 441. Be aware, my son, that the characteristic of the liberal and noble-minded is, to love mankind, to overlook their faults, to bear no grudge to those who offend him, to pardon injuries, to be affable to the poor, and devoted to his friends. ",
+            "442. My son, intermeddle not with the affairs of others, nor pry into their concerns; reflect well on my injunction, and the Eternal will assist thee."
+        ],
+        [
+            "443. THE sage addressed his son: Consent not to rule over thy townsmen; nor despise trifles, for they may become of importance. ",
+            "444. Contend not with the passionate man, lest thou vex him, nor admit into thy society those who dispute merely to oppose; rejoice not at the fall of thine enemies, for thou knowest not what may befal thee. ",
+            "445. Evince not thy superiority, though thou hast power to exercise it, for alas! thou knowest not what time has in store for thee. ",
+            "446. Deride not the errors of thy fellow-man, for thou canst scarcely control the words of thine own mouth, and be to the utmost lenient to the faults of others. ",
+            "447. Confer not hastily thy friendship; let truth be ever before thee; thus thou wilt be safe and unshackled all thy days. ",
+            "448. The sage continued, Know that the fear of God and the observance of his commandments constitute the summit of faith. ",
+            "449. Reflect that God ordains the elevation of the lowly and the humbling of the great, therefore, humble thyself, in order that God may exalt thee. ",
+            "450. Delay not repentance, for death comes unawares. ",
+            "451. Increase the number of thy friends, and set not thine heart against him who wronged thee. ",
+            "452. Barter not thy wife for the charms of another; for lust deludes the intellect and alas! it misled one who was wiser than thou art. ",
+            "453. Deem thyself poor, though thou art rich; for thou wilt once be separated from riches. ",
+            "454. Stand not before the king, when he is in anger, nor before a river when it is overflowing. ",
+            "455. Decide not without mature and trustworthy counsel; dread the wicked<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">Or, Be mindful not to forfeit the regard of the good.</i> and be wary of their favours. ",
+            "456. My son, seek to acquire a good wife and a kind friend; the one brings thee tranquillity within, and the other without. ",
+            "457. There is no greater riches than health, no greater pleasure than a cheerful heart.",
+            "458. God gives to despots power over the wealth of those whose hands are shut against the poor.",
+            "459. Magnanimity may be defined, as the due appreciation of benevolent sentiments, combined with<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">With a submission to the hidden decrees of Providence; or, Not to betray intrusted secrets.</i> secrecy in the performance of good action. ",
+            "460. Human affairs may be considered from three points of view: 1st. Such as are obviously good; 2nd. Such as are overtly bad; and 3rd. Such as are doubtful. Adhere to the first, dismiss the second, and in the third cast thy burthen on God. ",
+            "461. The sage saith, Exclude not wholly the name of God from thy speech, lest thine heart become obdurate; for the obdurate heart is distant from God. ",
+            "462. Censure not the faults of others on the assumption of superiority, lest you be unmindful of your own faults. ",
+            "463. The sage was want to observe, He who is exempt from the following three errors will never lack three advantages: 1st. He who is free from anger will obtain esteem; 2nd. He who is pure from transgressions will gain honour; and 3rd. He who is free from avarice will earn dignity. ",
+            "464. Ingratitude is wickedness, and the society of the ignorant a sore disease. ",
+            "465. He used to say, He was never ensnared who knew his own position, nor has regret ever followed the closing of the eyes against evil. ",
+            "466. <sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">The morals of man depend on the dictates of his heart, hence his demeanour and disposition are formed by his counsel and intellect.</i>The characteristics of man are the reflex of his heart; hence they are recognized by his counsel and intellect. ",
+            "467. He who overrates the worth of mankind has an erroneous conception of the world. ",
+            "468. The neglectful is past remedy. ",
+            "469. Wisdom can never be termed perfect in man, unless attended by intellect, meekness, and reverence for God; unless it reject flattery, forwardness, and pertinacity, and is exempt from covetousness, lust, and falsehood; for he who covets will also lie in wait, and he who is addicted to lust is sure to err, and the liar will forfeit all faith and ever incur suspicion; and, lastly, it must be based on clemency, silence, and deliberation. ",
+            "470. The sage observes, He who avoids rashness, perverseness, and indolence will escape their four evil consequences; for the result of rashness is regret; that of perverseness audacity; the end of pride hatred; and that of indolence ruin. ",
+            "471. God will raise the renown of him who purifies his heart from secret errors, and establish the temporal and spiritual happiness of him who is solicitous for his own future welfare; and he who seeks to be reconciled to God, will by the help of his Maker be reconciled to his fellow-men. ",
+            "472. The sage observes, The practice of the following three things will never weary:<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">According to another reading, Will never be ascribed to sinister motives.</i> 1st. Good morals; 2nd. The avoidance of inflicting injury; and 3rd. To keep from transgression.",
+            "473. The sage addressed his son: My son, reserve thy coin for charity, thy provision to feed the hungry, and thy knowledge of the law for the appointed day.",
+            "474. As thou shouldst dread the society of the simpleton, so thou mayest rest secure in that of the wise. ",
+            "475. He who tolerates the society of the liar is worse than he; for his words are unquestioned by the godless, but the god-fearing will ponder on them. ",
+            "476. He who shuns falsehood will control his tongue and diminish his failings. ",
+            "477. Undeserved encomiums should produce sorrow rather than joy. ",
+            "478. He who shuns sinners will escape degradation. ",
+            "479. A trustworthy stranger is preferable to a deceitful relative. ",
+            "480. Habit governs all things; sound conclusion can be attained only by consultation, and happiness perpetuated by kindness seasonably performed. ",
+            "481. The public avowal of error will insure praise in private, and he who conceals not his faults will consign them to oblivion. ",
+            "482. Be certain, that he who attributes to thee merit that is not thine is unworthy of reliance. ",
+            "483. An ungodly meeting is sure to result in an ungodly separation.",
+            "484. The simpleton is wont to bestow praise where censure is obviously due. ",
+            "485. He who possesses the following three qualities may be said to be fully entitled to the claim to truthfulness: 1st. That temptation will never lead him to falsehood; 2nd. That anger will not prompt him to prevaricate; and 3rd. That power will never induce him to lay hand on that which is not his. ",
+            "486. These two are essentially incompatible,—an easy mind and avarice. ",
+            "487. The following six cannot escape vexation: 1st. The wealthy reduced to poverty: 2nd. The affluent anxious for his wealth; 3rd. The vindictive; 4th. The covetous; 5th. The aspirant to unmerited rank; and (6th. The immoral in companionship with moral men. ",
+            "488. Three persons claim our utmost compassion: 1st. The learned controlled by the infatuated;<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">Eccentric</i> 2nd. The righteous ruled by the wicked; 3rd. and the noble-minded dependent on the worthless. ",
+            "489. It was related of one who publicly remonstrated with his friend, exclaiming, I was told thou didst make me the object of thy slander. Alas! replied the other, that the association with the wicked should occasion the calumniation of the virtuous. ",
+            "490. Three characters can best be judged by three tests: 1st. The meek in anger; 2nd. The hero in battle: and 3rd. The friend in need. ",
+            "491. There was a king who commanded the execution of one of his ministers, on whose girdle was the following inscription: \"Since the decree of God is irrevocable, the efforts of men are vain; since treachery is inherent in nature, reliance on untried friends is idle; and since death waylays mankind, the trust in this world is mere madness.\"<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">In the original the sentence is in the conditional.</i>",
+            " 492. The sage observes, Poverty and hunger are more endurable than over-exertion caused by the cravings of an insatiable disposition; no wealth can surpass contentment; no intellect is equivalent to good demeanour; and no charms can be compared to an affable mind. ",
+            "493. Answer not the fool in his error, for thine attempt to instruct him will rouse his hatred. ",
+            "494. I dread to wrong those, said the sage, whose sole advocate is God. ",
+            "495. Inure thy soul to shun error, thus shalt thou be termed wise, thine instruction will be obeyed, mankind will imitate thee, and profit by thine example. ",
+            "496. He is invulnerable to all mundane privation, in whom are combined piety and rectitude. "
+        ],
+        [
+            "497. THE sage observes, Man should relinquish the allurements of this world for the love of God, for they incite man to rebel, and their abandonment alone brings man nearer to his Creator. ",
+            "498. Man's chief aim in this world is the acquisition of riches, pleasure, and honour; but ardently as he may pursue them, they will elude his grasp, whilst he who abjures them and needs not the help of mortals will be esteemed; he is rich, for he rejoices in his lot; he enjoys tranquillity, for he has banished worldly care; and he attains his desire without anxiety and exertion. ",
+            "499. The wise man rejoices not in his abundant<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">In the original the sentence is in the conditional.</i> wealth, nor sorrows at his humble lot; but he will exult in his intellect and in his former good deeds, of which none can deprive him, nor will he ever be held amenable for any omission.<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">Or, Nor will his conduct make him responsible for the deeds of another; viz., caused by his example.</i>",
+            "500. The sage was wont to say, Seek after that which thou needest, and abandon that which thou needest not; for in abandoning that which thou needest not, thou art sure to gain that which thou needest. ",
+            "501. He who loves life must practise meekness. ",
+            "502. O that man, exclaimed the sage, would in prosperity reflect on reverses, and in sorrow on hope! he would perpetuate happiness and escape sin. ",
+            "503 . He who is not resigned to the decrees of the Creator will be discontented with the course of this world; he who would reduce God's mercy to the mere relief of physical necessities displays gross ignorance; and he who envies the possession of another prolongs his own grief, and his morbidness is past cure. ",
+            "504. How superior, exclaimed the sage, is poverty to riches! for, said he, never did the desire for poverty lead man to rebel, whilst the craving after riches often tempts him to do so. ",
+            "505. Dissatisfaction at the vicissitudes of life arises chiefly from the following four tendencies: 1st. The poor in vain pursuit after riches; 2nd. Endless care; 3rd. Overwhelming anxiety; 4th. Wishes unfulfilled. ",
+            "506. He who duly values his own dignity will hold the world in little estimation. ",
+            "507 Who is the most dignified amongst men? He who can behold without envy the worldly possessions of another. ",
+            "508. To the question, What lends a charm to life and banishes sadness? the sage replied, A due estimation of the duties we owe to the world, and of those which the world owes to us; as the adage says, The world honours him most who disregards its vanities, and slights him who courts them; for the end of riches may be poverty, the result of rank degradation, and the consequences of ease disease. ",
+            "509. Man resembles the fruit of the tree, which though it escape injury during its growth, yet must decay at maturity.",
+            "510. Man can likewise be compared to one encompassed by ferocious animals and lurking enemies, and though he may elude some, he cannot escape all; he who views the world thus will not be elated at the happiness it confers, nor dejected by the mishaps it inflicts; as the sage observes, This world is fraught with grief, and its few joys should be regarded as gain unlooked for.",
+            "511. Who may be deemed truly pious? He who willingly resigns mundane advantages, in the hope of future felicity.",
+            "512. He was wont to observe, Regard this world, as though thou wert destined to live forever, and the world to come as though thou wert to die to-morrow. ",
+            "513. The following two good qualities are unsurpassable, labour whose object is not of this world, and condescension without meanness. ",
+            "514. Humility leads to dignity; piety is often crowned with honour, and contentment with riches. ",
+            "515. The sage thus addressed his friends, Look upon death with indifference, for its bitterness is commensurate with its fear. ",
+            "516. Truth and justice are balm to the soul, and the indulgence in sensuality its bane. ",
+            "517. He was wont to teach, Be prepared to die with resignation, so shalt thou enjoy life undisturbedly. ",
+            "518. Man may approach his end resignedly or reluctantly; but he who deadens his passions renders his death everlasting life. ",
+            "519. He who would benefit his soul must be indifferent to transient possessions. ",
+            "520. The love of worldly possessions is a source of grief; lesson the one, and thou wilt diminish the other. ",
+            "521. It is preferable to sympathize with the unhappy, than to rejoice with the mirthful. ",
+            "522. Man in pursuit of worldly gain may be compared to a thirsty man within reach of briny waters; the more he drinks, the more is his thirst increased. ",
+            "523. Man may also be compared to a famished dog, gnawing a dry bone, until the blood streams from its month, whilst, under the false impression of imbibing nourishment, it greedily licks its own blood. Thus it is with man engaged solely with worldly pursuits, and regardless of the service of his Creator, believing himself a gainer, whilst he is really a loser, for man is responsible for his deeds hereafter. ",
+            "524. He who pines not after that which he failed to obtain insures a tranquil life, an undisturbed intellect, and long days. ",
+            "525. Our principal griefs result from love of this world. ",
+            "526. To repine at the events of life, is to rebel against God. ",
+            "527. The sage was once requested to impart a salutary lesson, to which he replied, Be not elated at that which the world bestows, nor dejected at that which it denies, but exult at that which thou hast well performed, and regret that which thou hast neglected, and fear a hereafter. ",
+            "528. He observed, Let the dread of repentance be thy beacon, and thou wilt attain felicity at thine end. ",
+            "529. Who may be termed most prosperous in his dealings? He who barters the perishable for the everlasting. ",
+            "530. It is a defect peculiar to this world, that it grants to none his deserts, being either too lavish or too niggard. ",
+            "531. The machinations of the evil-doer will end in defeat, and expose him to peril. ",
+            "532. He who makes the service of God his chief pursuit, will enjoy interest without possessing capital. ",
+            "533. Indifference to this world affords mental ease and corporeal repose, but the allurements of this world produce uneasiness of mind and physical disquietude; and a thorough conviction of God's providence knows no dread of privation, anxiety for sustenance, nor fear of man. ",
+            "534. He who devotes himself to godliness will escape the cares of this world, and the anxieties regarding the future state. ",
+            "535. The lot of human nature is perturbation, which crushes the bones and consumes the strength. ",
+            "536. On being asked to state his circumstances, the sage replied, What can be the condition of him whose existence is perishable, whose health is impaired, and who is vulnerable in his imagined security? ",
+            "537. Being told of one who had acquired abundant wealth, the sage inquired whether he had also acquired days in which to spend it. ",
+            "538. It is related, that an Indian king gave one of his pages a mandate, with the injunction to present it to him whenever he observed him under the influence of rage. Its contents were, Cease, for thou art not a god, but a body perishable and selfdestructive, soon to return to worms and dust. ",
+            "539. The king of Seba had a dwarf slave whose presence was desired whenever malefactors were scourged; on those occasions, the dwarf was wont to exclaim, My Lord, remember the day of judgment. ",
+            "540. A wise man sold his estates for eighty thousand gold deniers. Having been asked, Why doest thou not devote the produce to thy children? he replied, I treasure up my wealth with my Creator, and appoint God the treasury for my children ;—he had devoted the whole sum to charity. ",
+            "541. The sage having been told of one who had died in the full vigour of health, replied, Can he be deemed healthy about whose neck death is pending? ",
+            "542. The sage having observed a man dismayed, addressed him to the following effect: If thine anxiety be of this world only, the Creator has anticipated thy relief; and if thy solicitude be of the world to come, may the Creator increase it. ",
+            "543. When the world is tested by the man of intellect, it will be found an enemy in the guise of friendship. ",
+            "544. A sage, having been overtaken by sickness, was asked to disclose his affairs, to which he replied, What can be expected from one who sets out on a distant journey without provision, who is about to descend unattended into a pit in the wilderness; or one who is cited to appear before the king and has no defence— assailed by so many calamities, what can be his condition? ",
+            "545. The querist, however, replied, But how can man remedy these evils? to which the sage rejoined, By attaining much for little; by a consciousness of earthly sorrows; by resisting the allurements of the lesser for the sake of the greater world—he will thus obtain twofold happiness. ",
+            "546. There was once discovered, in a province of the Roman empire, a stone on which the following inscription was engraved in Roman characters: Son of man, act whilst thou canst, and place thy reliance on God. Let not thine unbridled passion induce thee to sin, neither anticipate care; for if it be destined in thy day, the Creator will bring it despite thy struggles. ",
+            "547. It proceeded, Let not the accumulation of wealth perplex thee; for it is hoarded by many for the future husbands of their wives, and that which man denies to himself often increases the treasures of others. The man of intellect will derive information from these maxims and profit by them. ",
+            "548. The sage relates, that there was discovered, on the gate of a ruined city in Greece, a stone bearing the following inscription in Greek characters: Son of man, were thy thoughts but directed to the fewness of days yet left to thee, thou wouldst despise the futility of thy desires, moderate thine activity, and circumscribe thy designs, lest remorse overtake thee when thy feet shall totter, when thine household and thine attendants will forsake thee, when thy relatives will abandon thee, when thy friends will neglect thee, and when thou shalt return no more to thine house, and thine avocations shall be beyond thy powers. ",
+            "549. There was further engraved thereon: Son of man, thou pursuest the transient desires and fleeting pleasures of this world, and seekest to exact its wealth, and thus thou heapest sin on thyself and wealth on thine household ;—the former thou carriest to the grave, and the latter thou bequeathest to thy survivors. ",
+            "550. A man said to the sage, Alas, how extreme is thy poverty! to which he meekly replied, Couldst thou but define poverty, thou wouldst be concerned more for thine own than for mine. ",
+            "551. It is related of a sage, who dwelt in a province whose inhabitants were in great distress, but who remained indifferent to the public sorrow, that being asked whether he sympathized with the sufferings of his fellow creatures? No, was his reply. Being interrogated as to the reason? he rejoined, Had this scene appeared to me in a dream, couldst thou imagine that the illusion would have remained on mine awaking? Hence my indifference; for reflection leads me to regard every event in life as a dream, and him alone vigilant who forms a correct notion of human nature; for as the spark is the eye of light, so is the intellect the eye of the soul; and as the sun is the luminary of the universe, so is the soul the light of the body. ",
+            "552. The following three inscriptions engraved on three tombs, were once discovered in the land of YASHAE. The first convoyed the following reflection: Must not the enjoyment of man's life be damped by the consciousness that the Creator will judge his good and evil deeds, and reward him accordingly? The second run thus: How can he taste the sweets of life, who feels that death may suddenly overtake him, remove him from power and dignity, and consign him to that dark abode which has been prepared for him? And the third was: How can he delight in life, whose lot is the dark subterraneous cave, which will pale his features, change his brightness, and consume his flesh and bones? ",
+            "553. The sage observed, How many enter on a day which they do not see completed, and how many hope for the morrow which, alas! has not been allotted to them? ",
+            "554. He continued, Could man but perceive the casualties of life and its sequel, he would not fail to despise both its wealth and vicissitudes. ",
+            "555. Alas! said the sage, that man should weary to benefit his heir, or be anxious for that which is the inheritance of the grave. ",
+            "556. Man! thy happiest position in this world is not without alloy; thou canst not enjoy honey unmixed with venom. ",
+            "557. When success crowns thine efforts, and rumour declares thy wishes wholly successful, beware of impending reverses. ",
+            "558. The fear of God is strength and honour; but the result of vain glory is privation and scorn."
+        ],
+        [
+            "559. WHOSE cares are the most protracted? The sage replied, His whose daily requirements are his constant anxiety. ",
+            "560. He who prefers sordidness to the dignity of contentment, or craves for more than he needs, or covets that with which God has favoured others, will meet with endless care and weariness that knows no repose. ",
+            "561. A sage chanced to pass a certain man, and addressed him thus: How do thy worldly affairs progress? I diligently attend to them. But, continued the sage, has success crowned thine endeavour? No, said the other, but scantily. Well, continued the sage, if thou hast but scantily succeeded in that which thou pursuest so ardently, what canst thou expect in the future state, which thou so utterly neglectest?"
+        ],
+        [
+            "562. THE sage observes: None is so poor, as he who is discontented with his lot. ",
+            "563. None is more indigent than he who dreads poverty. ",
+            "564. Better the grave than a fall to poverty. ",
+            "565. The sage having been asked how he fared in life, he replied, How can one fare, who has lost his wealth but retained his luxurious habits?",
+            "566. Liberality to another renders thee his superior; independence his equal; respect shown will be reciprocated, and favours solicited will cause thee to be slighted.",
+            "567. With the decrease of our wealth our opinions lose their weight, even with our children, who disobey our words and orders."
+        ],
+        [
+            "568. THE sage observes, That favour is valueless which entails humiliation, and calls up the blush of dependence; for the loss must ever exceed the advantage. ",
+            "569. Of all the bitterness that I have tasted, said the sage, none exceeds that of soliciting favours. ",
+            "570. The sage was asked what he deemed incurable. He defined it, The favour solicited by the philanthropist, and denied by the sordid. ",
+            "571. Better submit to privations than solicit a favour of the unworthy, whose refusal but aggravates the humiliation. ",
+            "572. A man thus addressed the sage: Pray to thy God, that I may not need mankind. No, replied the sage; mutual dependence is indispensable; but I will pray, that thou mayest not need the worthless amongst men. ",
+            "573. A sage is said to have implored God not to subject him to dependence on mortals; but, continued he, should it be my lot to need thy creatures, grant that it may be the kind-hearted and liberal-minded, whose words are affable and sweet, and who will not vaunt in my presence of the services they have rendered. ",
+            "574. The sage impressed on his son, To implore God not to render wicked men indispensable to his existence, for that is the presage of disaster. ",
+            "575. He who craves for more than he needs or merits deserves a refusal. ",
+            "576. Avarice engenders disrespect, rashness error, and over-circumspection loss. ",
+            "577. To solicit from him who procrastinates, and ultimately disappoints, is like seeking favours from a lifeless image. ",
+            "578. He who asks a favour of the niggard will reap disappointment and incur hatred. ",
+            "579. He who seeks a fayour of the niggard renders himself worse by far than he. ",
+            "580. The guest of the miser needs not fear nausea, nor will he require medicine. ",
+            "581. The hospitality of the sordid starves the animal, and the stable will require no cleaning. ",
+            "582. Tell to me, said a king to his minister, what you consider the greatest of calamities? Poverty, your liege. No, rejoined the king, I conceive it to be that sordidness which does not quit its followers until they incur disgrace. ",
+            "583. He who seeks a favour of the avaricious, is like him who attempts to catch fish in the wilderness. ",
+            "584. The following words were addressed by a philanthropist to his friends: Should you ever need my favour, apply by petition, and not personally, lest your countenance betray the humiliation of soliciting.",
+            "585. There is no equivalent for the degradation of seeking favours, though riches may be obtained thereby.",
+            "586. Should the humiliation of seeking favours be balanced with the acquired gift, the former is sure to outweigh the latter. ",
+            "587. Let the applicant for favours address himself to the liberal, kind-hearted, and disinterested, but avoid the mean-spirited, for he will not be gracious at thy request."
+        ],
+        [
+            "588. ENVY is a blemish of the mind. ",
+            "589. Envy is to the mind, what that disease is to the body which engenders consumption. ",
+            "590. The sage thus addressed his son: Beware of envy, for thy countenance will betray it, but not that of thine enemy. ",
+            "591. He continued, Envy inflicts the greatest misery on its votaries, their sadness is perpetual, their soul is grieved, their intellect is dimmed, and their heart disquieted. ",
+            "592. Every man may enjoy life to his heart's content, save the envious, who delights only in the misfortunes of others. ",
+            "593. The envious is sinful; for he hates that which God wills, and rebelliously grieves at that which the Creator bestows on others and denies to him. ",
+            "594. Every animosity may be healed, save that whose source is envy. ",
+            "595. The days of the envious man are few; for he grieves at that which injures and benefits not, and ultimately perishes by grief. ",
+            "596. A man addressed his friend in these terms: I do indeed esteem thee. And why not, replied the other, since thou art not my rival, nor my relative or neighbour, and seeing that my livelihood depends on others? ",
+            "597. Envy not the possession of thy fellow-man; for thou wilt thus render his existence delightful, whilst thine will pass in sadness, grief, and restlessness. ",
+            "598. We are amply avenged on the envious man, when we see him dejected at our joy and happiness. "
+        ],
+        [
+            "599. THE sages observes, He who affects a dignity which he does not possess will be exposed by the test of discrimination. ",
+            "600. He who plumes himself on that which he possesses not, imagines himself to have vanquished nature, whilst nature in fact has vanquished him; like him who colours his grey hair, but which the least growth will soon expose. ",
+            "601. It is reproach enough to man, to learn from others those defects which he fails to discern in himself, and to censure others for that from which he cannot claim exemption, and to injure his neighbour."
+        ],
+        [
+            "602. THE sage observes: <i>Intercourse with</i> the wicked injures reputation and leads to a bad end.",
+            "603. An evil companion is like a sore disease which ramifies throughout the whole frame; such a companion seeks after the defects of his associate, but conceals his merits."
+        ],
+        [
+            "604. THE sage related, A man having calumniated another in the hearing of an important personage, was thus addressed by him: Thou hast brought to light thine own great defects, by expatiating on the faults of others; for he who goes in quest of the foibles of others, is guided in his search by failings peculiar to himself. ",
+            "605. A man said to his friend, I will discard thee, for I hear persons speak unfavourably of thee. To which he answered, Didst thou ever hear me asperse them? No, rejoined the other. If so, continued the slandered person, discard the slanderers. ",
+            "606. A man rebuked his friend in consequence of some evil rumour. The other sought to exonerate himself. But, said the former, my authority is trustworthy. Well, observed the latter, if he were so, he never could have proved a traducer. ",
+            "607. A man thus addressed his colleague: I have been informed that thou hast censured me. Well, replied the other; this amply proves that thou art a man of greater importance than myself. ",
+            "608. A man thus addressed his colleague, I learn that thou hast slandered me. No, replied the other, I value myself too much for that. ",
+            "609. He who lends credence to the slanderer will forfeit the friendship of all, even to the nearest and dearest kinsman. ",
+            "610. Let no friendship be severed by reason of the calumniator. ",
+            "611. Expose not the hidden faults of thy fellow-men, lest the Creator bring to light thine; eulogize them when thou mayest, and load them not with the faults peculiar to thyself. ",
+            "612. He used to say, The bearer of calumny is usually its author."
+        ],
+        [
+            "613. THE sage said, Deliver me, O God, from that neighbour whose evil eye watches me and maliciously meditates my injury, who will suppress my merits and expose my failings. ",
+            "614. The sage was asked to point out the sorest affliction. An evil neighbour, was his reply; for, said he, in thy presence he will harass thee; in thine absence he will malevolently slander and asperse thee. ",
+            "615. He who patiently endures the injury inflicted by his neighbour will, by the <i>help</i> of God, become the successor of his house."
+        ],
+        [
+            "616. THE sage observes, He who sows discord will reap regret. ",
+            "617. The sage was asked, How is man to take vengeance on his enemy? By increasing his own good qualities. ",
+            "618. Beware of enmity, however insignificant; for the smallest insect has often caused the death of the greatest man. ",
+            "619. There is nothing more dangerous than the hatred of the vile."
+        ],
+        [
+            "620. THE sage observes, Five defects are peculiar to the simple only: 1st. Unreasonable anger; 2nd. Benevolence ill bestowed; 3rd. Fruitless exertion; 4th. Inability to distinguish friend from foe; and 5th. Betrayal of secrets. To those may be added over-haste in replying and over-inquisitiveness. ",
+            "621. Discretion is the friend of man, folly his adversary."
+        ],
+        [
+            "622. THE sage was wont to observe, The diffident will be encouraged, the proud humbled. ",
+            "623. He continued, He who relies on his own counsel will err, and he who trusts in his own discretion will stumble. ",
+            "624. Alas! exclaimed the sage, that man, who must pass through the most loathsome passages, should ever be proud!",
+            "625. The arrogant, in his conceit and self-gratulation, over-rates his own merits,—this constitutes pride.",
+            "626. The sage was asked to define pride? It is, said he, a folly which its devotees cannot cast off."
+        ],
+        [
+            "627. IN the estimation of the simple, both friend and foe are on a level. ",
+            "628. Hopeless is that folly which regards mankind without distinction. ",
+            "629. Who deserves to be held up to scorn. He who assumes a position above his station, he who aspires to a higher place than that assigned to him, and he who dilates on subjects not referred to him."
+        ],
+        [
+            "630. REGARD the fickle-minded rather as an enemy than a friend, and rely not on his friendship."
+        ],
+        [
+            "631. THE sage said, It is wise to discard that friend, who fails to reciprocate thine attention."
+        ],
+        [
+            "632. THE sage saith, He who intrudes on the privacy of others will court contempt by his presence. ",
+            "633. Dismiss the intruder by withholding from him thine attention. ",
+            "634. The company of a friend seasons the meal, but the presence of an enemy renders it nauseous.",
+            "635. Mankind are disgusted with an idle prattler.",
+            "636. A certain king had engraved upon his signet, \"Thou becomest tiresome, begone!\" which ring he exhibited to all intrusive visitors. ",
+            "637. The sage enjoined his son, To avoid the companionship of the troublesome; for, said he, I have read in medical works, that the society of the intruder, is as intolerable as the tertian ague. ",
+            "638. When the idle querist intrudes his questions on thee, assume deafness and blindness. ",
+            "639. He continued, He ceases to be an intruder, who is conscious of his being tedious. ",
+            "640. Associate not with the irksome; for such companionship produces vexation."
+        ],
+        [
+            "641. THE sage remarked, He who treats thee pertinaciously will ultimately discard and hate thee. ",
+            "642. Be not stubborn with the passionate, lest thou entail his guilt also on thyself; nor associate with those who dispute but to oppose."
+        ],
+        [
+            "643. AN ignominious victory is a defeat.<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">Or, the attempt to vanquish the vile enslaves.</i> ",
+            "644. The sage asked his son, Didst thou ever attempt to vanquish the wicked? Yes, said he. To which the father replied, Attempt it not, for thou wilt succeed only by becoming viler than he."
+        ],
+        [
+            "645. EIGHT persons, said the sage, who, if they incur contempt have to reproach none but themselves:—1st. He who attends a festival uninvited; 2nd. He who assumes command in a house in the presence of its master; 3rd. He who seeks respect from an enemy; 4th. He who solicits a favour from the sordid; 5th. He who pries into the affairs of others; 6th. He who slights the king; 7th. He who aspires to unmerited rank; 8th. And he who addresses a reluctant listener."
+        ],
+        [
+            "646. THE sage observes, Levity banishes respect.<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">Or, banishes the fear of God.</i>",
+            "647. The scoffer will be slighted, and the idle prattler will betray himself."
+        ],
+        [
+            "648. THE fleet rider, observed the sage, is not secure from stumbling. ",
+            "649. Deliberation with the chance of success is preferable to over-haste with the probability of failure. ",
+            "650. Veracity is the fruit of piety; incessant labour of excessive covetousness; mature deliberation is a tower of strength; and precipitancy a source of regret. ",
+            "651. An eminent man having been asked, how he attained his honourable position, though of Ethiopian descent, replied, By the utterance of truth, by a strict adherence to fidelity, by abstaining from oppression, and by evincing an indifference to superfluities. ",
+            "652. The sage concluded, Silence is the most becoming demeanour; discretion the height of humility, whilst prolixity causes unenviable notoriety."
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "A Choice of Pearls, English translation by B.H. Ascher, London 1859",
+            "https://beta.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001866572/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "מבחר הפנינים",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Mivchar HaPeninim/Hebrew/Mivchar Hapeninim, London 1859.json b/json/Musar/Rishonim/Mivchar HaPeninim/Hebrew/Mivchar Hapeninim, London 1859.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..906a9261061f3ab5a39557c3168eac0f3ef93de4
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Mivchar HaPeninim/Hebrew/Mivchar Hapeninim, London 1859.json	
@@ -0,0 +1,808 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mivchar HaPeninim",
+    "versionSource": "https://beta.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001866572/NLI",
+    "versionTitle": "Mivchar Hapeninim, London 1859",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionNotes": "",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "מבחר הפנינים",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "אמר החכם. בחכמה. החכמים משלימים גמול הבורא. ומגיע [האדם] לעבודת האל בחייו. ולשם טוב אחרי מותו:",
+            "ואמר. אין לך דבר שמחדד השכל. כמוסר וחכמה. ואין דבר שמורה על דעת הדעתן. כמנהגו הטוב:",
+            "ואמר שאלת החכם. חצי החכמה. ופיוס בני אדם. חצי השכל. וסדר ההוצאה. חצי הספוק:",
+            "ואמר איזה אדם ראוי למלוך? אמר חכם שמלך. או מלך שידרוש [החכמה]:",
+            "ואמר ראוי למחזיק בחכמה ובצדק. שלא ירא משום אדם: ואמר הצדיקים אינם יראים כי אם האלהים לבדו:",
+            "ואמר אבדת השכל. אינה נמצאת. והחכמה נוטה עמו. באשר הוא נוטה:",
+            "ואמר הטורח בבקשת החכמה ובמוסר מקנה העטרות. והנזירים יעשו העטרות מזהב הלשון המדברת. ויושמו בראשי אוהביהם:",
+            "ואמר הטורח בבקשת החכמה והמוסר. טורד מקנות [י״א מקצות] העונות והעבירות. מביא האדם למאוס בעולם כלה. ולאהב עולם הקיים:",
+            "ואמר במקום המשתה והשחוק. לא תשכון החכמה. אבל היא מגורשת משם:",
+            "ואמר מי שחננו הבורא חכמה. לא ידאג להפקד הצער והיגיעה [כי אחרית החכמה השלום והמנוחה ואחרית הזהב הכסף הצער והיגיעה]:",
+            "ואמר החכם. איני דורש החכמה לתקוה שאבוא עד קצה. ואגיע עד תכליתה. אבל אדרוש אותה שלא אהיה סכל ואין ראוי למשכיל זולתו:",
+            "וצוה החכם לבנו. בני אל תהי חכם בדברים. אך היה במעשה. כי החכמה שבמעשה. תועילך לעולם הבא. ושבדברים בכאן תשאר:",
+            "וצוה החכם את בנו. היה יושב לפני חכמים. שאם תדע ישבחוך. ואם תסכל ילמדוך. ואם יעידו לך יועילוך:",
+            "ואמר לי ספור הכסילים. אסירי המות. התירו מאסרכם בחכמה.",
+            "ואמר לולי החכמה. לא היינו מבקשים המעשה. ולולי המעשה. לא היינו מבקשים החכמה. וטוב שאניח אותה מפני שלא אדענה. משאניחנה ממאוס בה:",
+            "ושאלו לחכם מפני מה חכמת יותר מחבריך? אמר להם מפני שהוצאתי בשמן יותר ממה שהוציאו חבירי ביין:",
+            "ואמר. גוף בלא חכמה. כבית בלא יסוד:",
+            "ואמר מי שנודע בחכמה. מביטין אליו בעין ההדור:",
+            "ואמר שתוק ותנצל. שמע ותלמוד:",
+            "ואמר אין דבר שמועיל לאדם כדעת מעלתו והשגתו שכלו בחכמה וידבר בפיהם:",
+            "ואמר. האדם חכם בעודנו מבקש החכמה. וכאשר יחשוב שהגיע אל תכליתה. הוא סכל.",
+            "ואמר לא הנחילו האבות לבנים דבר שהוא חשוב מן החכמה. כי האדם קונה הון בחכמה. ומאבדו באולת וישאר חסר כל.",
+            "ואמר אם תכנע לדרוש החכמה. תכובד כשדורשין אותה ממך:",
+            "ואמר החכמה. היא היחוס הגדול. והאהבה. היא הקורבה הקרובה:",
+            "ואמר. המלכים שופטי הארץ. והחכמים שופטי המלכים:",
+            "ואמר. רצון החכם בחכמה. ורצון הכסיל באולת:",
+            "ואמר מה טוב המעשה. תיפהו החכמה. ומה טובה החכמה תיפהו המעשה. ומה טוב המעשה תיפהו הנחת:",
+            "ואין דבר שנלוה אל דבר. טוב מן הענוה אל החכמה. ומן היכולת אל המחילה:",
+            "ואמר מי שמתעסק בתורה. לא יתכן שיהא צוארו עב וגופו שמן:",
+            "וצוה החכם את בנו. היה חכם. ולמד. ומאזין. או אוהב החכמה. ואל תהי החמישית פן תאבד:",
+            "ואמר אין ראוי שתתבייש לשאול כאשר אינך יודע. כדי שתדע. ולא תתבייש כששואלין ממך מה שלא ידעת. לומר איני יודע:",
+            "ודע כי מעלת השכל מן האמונה. כמעלת הראש מן הגוף. כשיאבד הראש. יאבד הגוף. וכאשר יאבד השכל. תאבד האמונה:",
+            "ואמר ערך כל אדם כפי מה שהוא יודע:",
+            "ואמר אם בני אדם יכבדוך לעושר או לשררה. אל יערב לך. כי הכבוד ההוא יפנה בפנותם. אבל יערב לך אם יכבדוך בשביל החכמה או בעבור יראה או בעבור מוסר:",
+            "ואמר דומים החכמים בארץ. למאורות בשמים:",
+            "ושאלו לחכם מי הם יותר גדולים. החכמים או העשירים? אמר החכמים:",
+            "אמרו לו אם כן מפני מה החכמים בפתחי העשירים יותר מהעשירים בפתחי החכמים? אמר מפני שחכמים מכירים מעלת העושר. והעשירים אינן מכירין מעלת החכמה.",
+            "ואמר אין שפתי חלקות מדת המאמין אלא בבקשת החכמה:",
+            "ואמר תחלת החכמה שתיקה. שניה לה שמיעה. שלישית זכרון. רביעית מעשה. חמישית מורה:",
+            "ואמר כשתשב בין החכמים. יהי רצונך לשמוע יותר מלדבר:",
+            "ואמר מי שעובד כראוי את השם ילמדהו ה׳ את החכמה ויראו את מבועיה מלבו על לשונו.",
+            "ואמר אין האדם חכם עד שיהו בו שלש מדות. שלא יבזה מי שהוא קטן ממנו בעודו דורש את החכמה. ואל יקנא במי שגדול ממנו בממון. ושלא יקבל שכר על חכמתו:",
+            "ואמר שאל את החכמים שאלת השוטים. ושמור שמירת הנדיבים:",
+            "ואמר הטובה שבמדות האדם. שיהיה שואל:",
+            "ואמר מי שלבש בבקשת החכמה לבוש הבושת. ילבוש מהכסילות אפוד מעיל. ועל כן תקרעו מעיל הבושת בבקשת החכמה:",
+            "ואמר כל מי שרבו פניו. תמעיט חכמתו:",
+            "ואמר החכם: מצאתי החכמה בין הבושת והסבל. ושאלת הכסיל בין הבשת והגאוה:",
+            "ואמר עם הפחד. תאבד תקוה. ועם הבשת חסרון החכמה:",
+            "והחכמה אבדת המאמין. צריך שיבקשנה אפילו בידי הכופרים:",
+            "וצוה החכם לבנו למד את החכמה. כי אם תהיה קטן עם זה תהיה גדול עם אחר:",
+            "ואמר כמה מגונה הסכלות בזקן.",
+            "ואמר למד חכמה למי שאינו יודע. ולמוד ממי שיודע. וכאשר תעשה זה תדע מה שלא ידעת. ותזכור את אשר ידעת:",
+            "ואמר בקשת החכמה בימי הזקנה כתיו על החול. ובקשת החכמה בימי הנערות כפתוח על האבן:",
+            "ואמר אל תמסרו החכמה למי שאינו ראוי לה פן תחמסוה. ואל תמנעוה מאנשיה פן תחמסו אותה. ואל תגמלו רשע כרשעתו. פן יאבד שכרכם אצל הבורא:",
+            "ואמר הזריזות. שתשמור מה שצוית בו לעשות. ותעזוב מה שלא צוית בו.",
+            "ואמר החכם. לא יגנה אותו הרש. ולא תעבירהו התאוה. (י״א תעבירהו):",
+            "ואמר כי כסיל השיב על אדם חכם. אמר לו החכם אם היית יודע מה שאני אומר. לא היית מבזה אותי. או אם לא הייתי מכיר מה שאתה אומר. הייתי מאשים אותך. אך לא ידעת את אשר דברתי. על כן האשמתני. וידעתי סכלתך. ודנתיך לזכות:",
+            "ואמר כל חכמה שלא ידובר בה. כמטמון שאין מוציאין ממנו:",
+            "ואמר החכמה שני חלקים. החכמה שבלב. היא החכמה שמועילה. והחכמה שבלשון. מבלי מעשה. והיא טענת הבורא על ברואיו.",
+            "ואמר דעות בני אדם ארבע. יודע ויודע שיודע. חכם. שאל מאתו. יודע ואינו יודע שיודע. תכירהו ועזרהו שלא יהא נשכח. אינו יודע. ויודע שאינו יודע. למדהו. אינו יודע והוא מראה. בעצמו שיודע. סכל [הוא] הרחיקהו:",
+            "ואמר אל תאמר במה שלא תדע. אדע. פן תחשד במה שתדע:",
+            "ואמר אין מדה שאחריתה לטובה כאמונת אלהים. וכבוד האבות. ואהבת החכמה. ושמוע מוסר:",
+            "ואמר מעשה הכסיל בעת חטאו שמאשים בני אדם. ומעשה מבקש המוסר שמאשים את עצמו. ומעשה החכם החסיד שלא יאשים לא עצמו ולא אחרים:",
+            "ואמר אל תבוש לקבל האמת מאיזה [מקום] שיבא אפילו מאדם פחות:",
+            "ואמר מי שמתחכם מבלי חכמה. כחמור הרחים סובב סובב ואינו זז ממקומו:",
+            "ואמר חמלו על נכבד שנקל. ועל עשיר שנורש. ועל חכם שנפל בין הפתאים.",
+            "ואמר אין מי שצריך לחמול עליו. כחכם שנפל עליו דין כסיל:",
+            "ואמר אל תשליכו הפנינים לפני החזירים. כי אינם עושים [בהם] מאומה. ואל תמסרו החכמה למי שאינו יודע מעלתה. כי היא יקרה מפנינים. ומי שאינו דורש אותה רע יותר מהחזיר:",
+            "ואמר החכם שאינו עושה בחכמתו. תוכחתו נופלת על הלבבות. כאשר יפול הגשם על האבנים. ואמר מי שאין דבריו דומין למעשיו. הוא מבייש [מעשיו ועצמו] ואת נפשו. על כן כשיצא הדבר מן הלשון [בלי לב] לא יעבור האזן:",
+            "ואמר אין אדם מכיר בטעות מלמדו. עד שידע המחלקות:",
+            "ושאלו לחכם האיך נאה לזקן שילמוד? ואמר אם הכסילות גנאי הוא לו. הלמוד נאה לו:",
+            "ואמר ארבעה דברים אין אדם חשוב מתגדל בהם. שיקום ממקומו לאביו. ושיכבד אורחיו. ושיעיין [עניינו] מרכבותיו אפילו יש לו מאה עבדים. ושיכבד החכם לקחת מחכמתו:",
+            "ואמר מי שיושב בין החכמים מכובד. ומי שיושב בין הכסילים נבזה:",
+            "ואמר הזהרו מן הכסיל שעובד. ומן החכם החוטא:",
+            "ואמר בקשת החכמה כחפוש המטמונים. ולא יערכנה זהב ופנינים:"
+        ],
+        [
+            "אמרו לחכם. ספר לנו מהו הבורא? אמר הדבור במה שלא יושג אולת יחשב. והמחלוקת במה שלא תגיעהו המחשבה. חטא הוא:",
+            "ואמר שחכם נכנס על אנשים שהיו חולקים בדברים. אמר להם לא תשלם לכם העצה. אמרו לו ולמה? אמר להם שהעצה היא ההסכמה:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם. קרן המשכיל ענוה. קרן כסיל עזות. ועקב כל ענוה שלום:",
+            "ואמר החכם אני שומע דבר רע ולא אשגיח עליו אל. ולמה? אמר לו מפני שאני ירא שאשמע קשה ממנו:",
+            "ואמר השתיקה לכסיל. היא תשובתו:",
+            "ואמר שלשה דברים מי שאינם בו לא ימצא בו טעם האמונה. ענוה שישיב [בה ] אולת הכסיל. ויראה שתמנע מן העבירות. ודעת נוחה שיפייס בני אדם.",
+            "ואמר שאדם אחד בא בא לפני חכם אחד ואמר לו אני רואה בני אדם שהם מזיקים ונפשי יעצתני שלא אתערב עמהם. אמר לו לא תעשה כי לא תוכל לעמוד בלעדיהם. וגם הם אינם יכולים לעמוד בלעדך. כי הם צריכים לך ואתה צריך להם. אך היה בניהם חרש שומע. עור רואה. אלם מדבר:",
+            "ואמר אין זו טובה שתמנע מהזיק. אבל מדה טובה היא שתסבול הנזק.",
+            "ושאלו לחכם מה המדות הטובות? אמר סבל. והמדות הרעות? אמר נקמה:",
+            "ואמר אדם אחד גדף אדם חכם. אמר לו אחד מתלמידיו רבי תן לי רשות בו. אמר לו החכם. אינו חכם מי שמרשה לרעה:",
+            "ואמר מי שרב סבלו. רבי ענותנותו. ימעטו חומסיו וירבו עוזריו:",
+            "ואמר אחרית כל קטטה חרטה. ואחרית כל ענוה שלום:",
+            "ואמר מי שהוא עניו יהיה אדון. ומי שיתבונן יוסיף לקח חכמה:",
+            "ואמר אני מנשא עצמי שיהא שום עון שוקל יותר מפשעי:",
+            "אמר מי שאינו מושל בכעסו. אין שכלו שלם:",
+            "ואמר השתיקה מענות השוטה. טוב מענותו:",
+            "ואמר איזה גבור? מי שמשיב את האולת מענותו וכובש את כעסו:",
+            "ואמר כל מי שאינו מושל [ברוחו בשעת] כעסו כל שכן שאינו מושל בזולתו:",
+            "ואמר העניו. מרכבת הכסיל:",
+            "ואמר מי שלא סבל דבר אחד. ישמע דברים הרבה.",
+            "ואמר העוז והנצוח. לעניו:",
+            "ואמר תחלת ריוח העניו. שיעזרו אותו בני אדם על הסבל:",
+            "ואמר שאדם אחד גדף חכם. אמר לו אל תפליג בגדופינו. והנח לשלום מקום:",
+            "ואמר מי ששמע דבר שאינו כרצונו ושותק עליו. יפסוק ממנו מה שמואס בו [ואם יענה עליו ישמע מה שמואס בו יותר]:",
+            "ואמר מצאתי הענוה שהיא עוזרת לי מכל אנשי:",
+            "ואמר שאדם אחד גדף חכם אחד. ורדף אחריו עד ביתו הולך ומגדף. אמר לו החכם אמור פה מה שבלבך ושוב לך. קודם שישמעוך קצת מנבלינו ותשמע מה שתמאס ותקח מכות בשכר רוע מעלליך:",
+            "ואמר שאדם אחד גדף חכם אחד. אמר לו החכם אתה לא הנחת מאומה ממה שידעת בי. ומה שידע בך הבורא יותר:",
+            "ואמר במשוך הכף אל תחטיאך:",
+            "ואמר דוחים בסבל צער מה שהוא גדול ממנו:",
+            "ואמר מי שבחר בטוב. יברח מן הרע:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם המחילה לנבל. כפי שהגון לנדיב:",
+            "ואמר מחל על שהרע לך. ותן למי שמנע ממך:",
+            "ואמר ההודאה בעון הטענה כבקשת המחילה:",
+            "ואמר הודה בעונך ובקש מחילה כי כפירת העון שתי העונות:",
+            "ואמר מחל חטא אוהבך. ואל תתגלה לשנאך:",
+            "ואמר אם תקום תדאג. ואם תמחול תעלוץ:",
+            "ואמר כי מלך צוה להרוג עדת אסירים. אמר אחד מהם אדוני מלך אם אנחנו הרענו לחטא. הלא אתה תטיב [שאת] כשתאמר הרפו לאלה הנבלים. ולא היה אדם בהם שהטיב לדבר כזה. ונמנע המלך ולא הרגם:",
+            "ואמר כי מלך אחד צוה להרוג חכם אחד. אמר לו אחד מיועציו אתה יכול לעשות מה שלא עשית יותר מהשיב מה שעוית. ונמנע ולא הרגום:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם המתן ותנצל. מהר ותתחרט:",
+            "ואמר המתן אחריתו טובה. והמהירות אחריתו רעה:",
+            "ואמר מי שרוכב. במהירות אינו בטוח מן המכשול:",
+            "ואמר יש ממתין ומגיע לחפצו. וממהר ונכשל:"
+        ],
+        [
+            "אמרו לחכם למה אין אנו רואין עליך סימן דאגה? אמר להם. מפני שלא קניתי דבר ופקדתיו ודאגתי עליו:",
+            "ואמר אין לך דבר שאין לו גדר:",
+            "אמר לו מהו הגדר? אמר הבטחון. אמר לו מהו גדר הבטחון? אמר האמונה. אמר לו ומהו גדר האמונה? אמר שלא תירא דבר: ואמרו לחכם מהו גדר האמונה? אמר הבטחון באלהים ורצות בגזרותיו והמסר אליו:",
+            "ואמר השמחה והמנוחה ברצון. והדאגה והאבל בהקצפה:",
+            "ואמר אין דבר גדול מן האמונה. וקצת בני אדם סובלים הפגעים האלה כרש וחולי והפחד. ודע כי כל אלה משערי האמונה:",
+            "ואמר החכם. בני אדם שאלו מאלהיכם שיחון אתכם האמונה. כי האמונה ראש התורה. ובקשו ממנו השלוה כי היא ראש הגדולה. בנעימות תבקשוה בעולם הזה ובעולם הבא. ודי באמונה עושר. ובעבודה עסק:",
+            "ואמר הטרף אין מוצאותיו חריצות ולא מונעתו שנאת השונא. אילו היה אחד בורח מטרפו כאשר בורח מן המות. היה טורפו רודף אחריו יותר ממנו וממהר להשיגו יותר:",
+            "ואמר מי שאינו רוצה בגזרת הבורא אין לשטותו רפואה:"
+        ],
+        [
+            "אמר לחכם מהו הבטחון באלהים אמר שתבטח בו בכל עניניך ותניחם עליו:",
+            "ואמר מי החכם שבבני אדם והבוטח מכולם? מי שהוא רוצה בדברים בבואם ובפנותם:",
+            "ואמר ראוי לאדם שלא יחשוב טרפו מתאחר. ושלא ידאג לגזרת הבורא:",
+            "ואמר החכם ימי העולם צבא מה שיש לך מהם יבואך. ואם תרפה ממנו ומה שיש לך מהם עליך לא תוכל לדחותו [בחזקך]:",
+            "ומי שנואש ממה שלא תגיעו. ינוח גופו. ומי שהוא רוצה במה שחננו הבורא. תנוח דעתו:",
+            "ואמר אם תפקיד ביד האלהים כל עניניך. תגיע אל נתיב הטובה:"
+        ],
+        [
+            "אמרו שאדם אחד עמד בשער המלך ימים רבים ולא הגיע אליו. כתב באגרת ארבעה טורים.",
+            "האחד הצורך והתוחלת הביאוני אליך. השני עם החסרון אין סבל על העכוב. השלישי החזרה מבלי הצלחה נקמת האויבים. הרביעי או הן עושה פרי או לאו מניח.",
+            "ואמר שאדם אחד בא לפני מושל. אמר לו. באתי אליך לשאול דבר ששאלתיו תחלה מהבורא. אם תעשהו אשבח האלהים ואודך. ואם לא תעשה. אשבח את ה׳ ואודהו ואדינך לזכות וצוה למלאת משאלו:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם סבול האמת ואם יימר:",
+            "ושאלו לחכם. מה גדר הסבל הנאה? אמר להם הוא הסבל שאין עמו תרעומת עם שום אדם:",
+            "ואמר הסבל שני מינים. סבל הצרות. והסבל במה שאסר הבורא עליך:",
+            "ואמר הזכרון שני מינים. זכרון הסבל בעת הפגע. וטוב ממנו זכרון הבורא במה שאסור לך להיות מבדיל בינך לבינו:",
+            "ואמר אני תמה על מי שלא זמן לכל פגע סבל. ולכל טוב הודאה:",
+            "ואמר הדאגה על מה שלא היה. היא רעה חולה:",
+            "ואמר שתיית סם המות טוב מן הדאגה:",
+            "ואמר כפי הלבבות. יהיה היגון: ואמר כפי הגדולה. תהיינה סבות הנפילה. (ויש אומרים הסבל):",
+            "ואמר הסבל טוב שבעניינים. והענוה טוב שבדברים:",
+            "ואמר כל מי שאינו מנצח. האבל בסבל יאריך יגונו:",
+            "[הסבל שלום. והמהירות חרטה]: ואמר הסבל עושר. והחריצות. רש:",
+            "ואמר יש רעה כשתדמנה לרעה אחרת תהיה מן הטובות. ואמר. יש רעה טובה. מהסבל:",
+            "ואמר אין למי שאין לו יכולת טוב מן הסבל:",
+            "ואמר מי מבני אדם יותר סבלן? אמר מי שמשיב תאותו:",
+            "ואמר מי שמגביר בסבל בעת צרתו. יגיע אל חפצו מרום לבבו:",
+            "ואמר הסבל חפשי. אפילו אם יגיע לבעליו הנזק:",
+            "ואמר מי ששם הסבל תכליתו. יגיעהו הסבל אל חפצו:",
+            "ואמר הסבל מר. ומעביר מבעליו הנזק:",
+            "ואמר אין דבר שמחסר מן הרעה כמו הסבל:",
+            "ואמר איזה מבני אדם נכבד אצל הבורא? אמר מי שיגיע אל הצרות ויסבול את הבאות [וישבח לבורא]:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מי שמבקש יותר מצרכו. טורד נפשו מתועלתו:",
+            "[ונאמר כי] מלך אחד אמר לחכם אלו היית שואל ממני היית מספיק לך כל ימיך.",
+            "אמר לו ולמה אשאל ממך ואני עשיר ממך. אמר לו המלך. ואיך אתה עשיר ממני? אמר לו מפני שאני מסתפק במעט שבידי יותר ממה שאתה מסתפק ברוב שלך:",
+            "ואמר מי שדי לו במה שגזר לו הבורא. הוא עשיר מכל אדם:",
+            "ואמר הסתפק במה שחלק לך הבורא. ואל תביט אל מה שיש לזולתך:",
+            "ואמר אל תתאוה במה שלא נתן לך. כי מי ששמח בחלקו שבע:",
+            "[אמר מי שירצה מן העולם כדי ספקו יהיה המעט שלו מספיק לו]",
+            "ואמר במעט מן הטרף מי שירצה הבורא. מקבל ממנו מעט ממעשיו:",
+            "ואמר ההסתפקות. טוב יותר מן השכל:",
+            "ואמר העושר והגדולה היא עזיבת החמדה:",
+            "ואמר ראוי לאדם שלא יבקש מהעולם יותר מספוקו שבו יעבור הנזק והצורך מעצמו. כי הממון שקר והון העולם. בא במהרה וחולף במהרה:",
+            "ואמר ההסתפקות שמונע בעליו מן הזולת. טוב מהממון המביאו לידי בזיון:",
+            "ואמר עושר הנפש טוב מעושר הממון.",
+            "ואמר ראש ההסתפקות והזריזות. שלא יגדל בעיניך הרב על זולתך. ואל ימעט בעיניך המעט שלך. גם אל תשקול מי שלמעלה ממך בך:",
+            "ואמר כשימעט בעיניך מה שאתה נוחל. זכור בו צוק הענינים בצרות שעברו עליך ויהי דיה לך בשלוה. כי אין ממנו תמורה כשתפקד:",
+            "ואמר פרי ההסתפקות המנוחה. רענני. השפלות האהבה:",
+            "ואמר הנהג הנפע כדי הספק. ואם לאו היא תבקש ממך יותר מספוקך.",
+            "הם אמרו. כי שנים לא יתחברו לעולם ההסתפקות והחמוד:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם היאוש ממה שיש בידי אדם תפארת לאדם. כי הבצע הוא הרש הנמצא. והיאוש חפשי והתקוה אמה:",
+            "ואמר חשוב כל העולם הפסד:",
+            "ואמר הבקשה מהנבראים חסרון אמונת המאמין:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם הזהר במדת הבושת. כי הבושת מורה על פני הנדיב:",
+            "ואמר מי שעטתהו הבושת מעיל. יעלמו מומיו מבני אדם:",
+            "ואמר הבושת והאמונה נצמדות. כשתסתלק האחת תסתלק חברתה:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מי שנזהר באיבריו ייטיבו ספוריו: ומי שדבק בזהירות לא יחסור ספוקו.",
+            "ומי שלא יהא נזהר. יהיה נקל:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם הגדול שביחוסים. השם טוב. ואין חוצץ בפני התאוה. כעצימת העינים:",
+            "ואחר (נ\"א ואמר) מיקר את הנפש שיחוס האדם על זכרו. ושיקוה השם הטוב. ויבטח באלהים והיא האמונה הגמורה:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם לא ישלמו ענייני האדם. עד שתפרד נפשה מחשקה ומתאותה:",
+            "ואמר טעם השכל היא הכרת הדברים ותאותם והבדלתם: ואל תאמין בעצמך שאתה חכם עד שתמשול בתאותך:",
+            "ואמר מי שנמשך אחר שכלו יישרהו ויורהו ומי שנוטה אחר תאותו. תתעהו ותאבדו:",
+            "ואשרי מי שהניח התאוה. (יהיו. לו עד של נמצא ולא נראה). כי לא הניח אדם לכבוד הבורא ונתחרט:",
+            "ואמר אין מגיעין אל מה שיש אצל הבורא. אלא בעבודה:",
+            "ואמר מי שירא אלהים תטיב אחריתו [מראשיתו]:",
+            "ואמר מי שידע שהאלהים רואהו ושומע זה ימנענו מן המעשים הרעים. הוא הירא את דבריו והמשיב נפשו מן התאוה:",
+            "ואמר מי שנטה אחר התאוה. יעקבוה הרעות:",
+            "ואמר הנצל מנפשך. ותנצל נפשך מדעתך:",
+            "ואמר התהפכות דברי האדם מורה נטות תאותו בו:",
+            "ואמר כבר טבע באולתו מי שגברה תאותו על שכלו:",
+            "ואמר מי שאינו מושל בנפשו להשיבה מן תאותה אינו בטוח מן רע אחריתה ואינו יכול למשל באחרים:",
+            "ואמר כשיעלה על לבך דבר. ולא תמצא עם מי שתועץ שתבטח בו ובעצתו. סור מן הקרב אל תאותך כי התאוה אויבת השכל:",
+            "ואמר לולי שלשה היו נתקנים ענייני בני אדם. זקן שאינו נשמע ותאוה שאינת נמנעת. וגאות האדם בנפשו:",
+            "ואמר אבדת השכל. בין היצר והתאוה:",
+            "ואמר אין העצה עם הקלות. ולא החכמה עם המחלוקת. ולא המנוחה עם התוחלת:",
+            "ואמר מי ששמע אל תאותו הפסיד. ומי שהמרה אותו גבר:",
+            "ואמר אם לא תמרה את פיה. תביאך אל ממה שיש [בו] חסרונך וגרעונך:",
+            "ואמר מי ששמע אל תאותו כפר ביוצרו. וגדל יגונו ורבה חרטתו. ונכפל ענשו:",
+            "ואמר החכם התאוה. שותפות העורון:",
+            "ואמר העצה ישנה. והתאוה ערה. ועל כן מנצחת התאוה את העצה:",
+            "ושאלו לאחד מהחכמים איזה מלחמה יותר טובה? אמר מלחמת התאוה:"
+        ],
+        [
+            "אמרו החכמים מחובת השכן. שתסייע לו חסדך ותרחיק פעליו נזקך.",
+            "מחובת הקרוב. שתקרבהו כשירחיקך. ותתן לו כשימנע ממך.",
+            "ואמר עשה חסד עם מי שראוי לו ועם מי שאינו ראוי לו. כי אם יהיה ראוי לו תשיבהו במקומו. ואם אינו ראוי לו תהיה אתה ראוי לו. כי הבורא צוה לעשות הטוב והחסד:"
+        ],
+        [
+            "אמרו אינו דעתן מי שמתחכם לדבר. אחר שנכשל בו. אך מי שיכירהו. ומתחכם שלא יכשל [בו]:",
+            "ואמר ראש השכל ההכרה בין ההוה והנמנע. והנחמה במה שאין היכולת:",
+            "ואמר הדעתן מדבר הדברים ומגיע אל תכלית המעשה:",
+            "ואמר הראיה על דעת האדם בחירתו ולא נגמרה אמונת האדם עד שנגמרה דעתו:",
+            "ואמר ראוי למשכיל שיהא מכיר את זמנו. ושישמר את לשונו. ומתעסק בעניינו:",
+            "ואמר כתב האדם מורה על שכילו. ושלוחו מורה על עצתו:",
+            "ואמר כשיסופר לך על צדקת האדם. אמר האיך דעתו:",
+            "ואמר מצפון דעת האדם בתוך כתביו. וגלויה בבחינה:",
+            "ואמר דעת האדם נראה בעסקיו. ודע מזל האדם במנויו:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם היה בן מי שתרצה וקנה המוסר. כי אין נשרש מבלי מוסר:",
+            "ואמר אין אוהב להפכפך. ואין אמונה לעבד. ולא מנוחה לחמדן. ואין סלסול לכילי. ולא חברה לכעסן:",
+            "ואמר איזהו המגיע מבני אדם? אמר מי שהניח המותרים ואחז דרך הקצרה:",
+            "ואמר די בנסיונות מוסר. ובתהפוכות הימים תוכחת. ובמידות מי שתדע עמו ידיעה:",
+            "ואמר הדעתן לא יבקר מי שהוא כבד עליו. ולא יספר באזני מי שאינו מאזין עליו:",
+            "ואמר שהדעתן כשהוא מבקר מי שהוא כבד עליו אינו שונה לבקרו. והשוטה אינו מרגיש בבזיון:",
+            "ואמר הנסיונות אין להם תכלית. והדעתן מוסיף בהן דעת:",
+            "ואמר מי שאינו שומע דבריך סלק מעליו [טורח] אמריך:",
+            "ואמר מי שיפסוק עליך דבריך. אל תספר עמו כי אין לו מוסר:",
+            "ואמר מי שילאה לאסור את נפשו. אל יאשים מי שאינו שומע אליו:",
+            "ואמר מי שאינו מקבל מוסר. אבד ונעכר:",
+            "ואמר המוסר מעביר מהדעתן שכרות. ויוסיף לשוטה שכרות כמו שהיום מוסיף לבעלי העינים ראות ולעטלף עורון:",
+            "ואמר לעולם לא. ישבתי ויראתי שאקום ממני לזולתי:",
+            "ואמר הזהר מראש המושבות. כי היא מושב נסיעה:",
+            "ואמר המוסר. מוסיף סבלות הסבל. והסבל משען למשכיל:",
+            "ואמר ראוי לאדם שיהא בוחר בארבעה. שידבר בטוב שבדברים. ושיאזין הטוב כשידברו עמו. ושיסבור פנים למי שיפגע. וילמד לשונו לדבר טוב. ויברח מהארבעה. מלדבר עם הכסיל. ומחלוק עם עקש. ומהחליק לשון לנבל. ומחבורות המשחית.",
+            "ואמר אל תאכיל מאכליך [למי שאינו מתאוהו. ר\"ל אל תספר דבריך] למי שאינו פונה אליהם.",
+            "ואמר מי שירבה שחקו ימעט מוראו:",
+            "ואמר מתי יהיה המוסר רע מהפקדו? כשירבה המוסר ויחסר [השכל]. ויהיו מואסים שיוסיף דבר האדם על שכלו:",
+            "ואמר טוב לסבול שוטה מחצי שוטה. רצה לומר שוטה שרוצה להראות עצמו שהוא דעתן:",
+            "ואמרו חכמי הודו. אל תדרוש החברים מבלי אמונה. ולא העולם הבא מבלי מעשה [טוב]. ולא אהבת נשים מבלי מוסר. ולא תועלתך בהזקת זולתך:",
+            "ואמר מי ששוקל הדברים ששמע. יבין את הסתרים:",
+            "ואמר מי שמנע מהמותרים ישבח עצתו השכל [המשכיל]:",
+            "ואמר בטח באנשי השכל והנדיבות וסמוך עליהם. והתחבר למשכיל שאינו נדיב והשמר ממנו. והועילך בשכלו. [והתחבר לנדיב שאינו משכיל והועילך בנדבתו. והועילו בשכלך.] וברח מכילי השוטה:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם ההנהגה [הטובה] שבמדות. מגעת את בעליה אל מעלות [הרמות והמעשים טובים]:",
+            "ואמר כי ארסטוטלס כתב אל אלכסנדרוס מוקדון משול בעם ורדה עליהם מהטבתך להם. ותגע אל אהבתם. כי מושלך בעם בהטבתך להם. טוב משתמשול בהם בהכרחתך. כי מה מועיל קנין הגופים? אך קנין. הוא קנין הלבבות. כי כשתקנה הלבבות בהטבתך. נוטים הגופים עמהם:",
+            "ודע כי העם כשיוכלו לומר יעשו. השתדל שלא יאמרו. תנצל מאשר יעשו:",
+            "ואמר כשתנהיגו בני אדם. הנהיגו נדיבי האדם בנחת ובכבוד. והנבלים בהכנעה. כי הנדיב כשתכבדהו. תקנהו. ולא תקנה הנבלים כי אם בהכנעה והבזיון:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם כשילך עמך חברך בצדק ובאמונה. מחל לעונו:",
+            "ואמר החבר הרע מבקש תואנה ואינו מבקש אמתלא:",
+            "ושאל אדם אחד לחכם. הורני על מי שאשב עמו? אמר זאת האבדה שלא תמצא:",
+            "ואמר כל אהבה היא כלום. ואהבת השוטה אינה כלום:",
+            "ואמר אוהבך [מי] שהלך עמך [באמונה] ויעץ אותך לטוב ובא עמך מצד שכלך. ולא מצד תאותך:",
+            "ואמר כי אדם אחד צוה את אוהבו ואמר לו אני ברשותך יותך מידך. ונכנע לך יותר מעבדך:",
+            "ואמר לחברי עלי שלשה דברים. שאשים עיני עליו כשהוא בא. ושארחיב לו במושב כשהוא יושב. ושאאזין אליו כשהוא מדבר.",
+            "ואמר המסית אחי ההורג. והשתיקה אחות הרצון:",
+            "ואמר החכם לבנו. בני אל תחליף חבר קדמון בחבר חדש בעוד שלבו [ישר] עמך. ואל ימעט בעיניך שונא אחד. ואל ירבו בעיניך אלף אהובים:",
+            "ואמר אני מצאתי כל קניני עולם ומכמניו אבודים. ואין מכמן כמוסר. ואין מעוז כחברים. ועל כן הרבה מהעוזרים ועוז ביקר המוסר:",
+            "ואמר אדם בלא חברים כשמאל בלא ימין:",
+            "ואמר כשהגיע מות אחד מחבריי. נפל נתח מנתחי.",
+            "ואמר החבר הנאמן. אשר לא יפתה אותך. מזיק עצמו למען הצילך. ואם חומסים אותך יטרח בעדך למען הטיב אותך:",
+            "ואמר לחכם מי תאהב יותר אחיך או חברך? אמר איני אוהב אחי עד שיהיה חברי:",
+            "ואמר שלשה ישימו לך אהבת אוהבך זכה. שתתחילהו בשלום כשתפגעהו. ותרחיב לו מושב. ותקראהו בחביב [אליו]. מן הכנויים:",
+            "ואמר שלשה מן האולת שתגנה בני אדם במה שאתה עושה כמוהו. ושתראה בני אדם מומן בעצמך: [ותשאל במה שאין אתה צריך מהם לעולם]. ושתזיק שכנך בדבר שלא יועיל לך:",
+            "ואמר החברים שלש כתות. מהם כמזון שלא תוכל לעמוד מבלעדיו. ומהם כרפואה אשר אתה צריך לעתים. ומהם כמדוה אשר אין אתה צריך לעולם:",
+            "ואמר החכם לבנו כשיעלה בלבבך להתחבר עם בני אדם התחבר למי שאם תתחבר עמו יפארך. ואם תכבדהו יהדרך. ואם תצטרך לעזרתו יעזרך. ואם תאמר יצדקך. ואם תכעוס יסבלך ואם יבואך ממנו פגע רע לא יחילו לך דרכיו:",
+            "ואמר החברים שלשה. חבר שיעזרך בגופו ובממונו. זהו חבר נאמן [באהבתו. וחבר שיקח ממך צרכו ויזקיך] להנאה מעטת אל תחשבהו נאמן. וחבר שהסברתו הסברת פנים [ואהבתו נתינת שלום] ורצונו ממך רב ורצונך ממנו מעט [אל תבטח באהבתו]:",
+            "ואמר חברת הנדיב מציאה גדולה. וחברת הנבל חרטה:",
+            "ואמר חבירו של אדם שכלו. ואויבו תאותו:",
+            "ואמר חברת השוטה סכנה. ושנאתו שמחה:",
+            "ואמר הסברת פנים תחזיק האהבה. וזעם פנים מעדה לבש הקבול:"
+        ],
+        [
+            "ואמר החכם הטובה שבבהמות צריכה לשבט. (נ\"א לשוט) והכשרה שבנשים צריכה לבעל. והדעתן שבאנשים צריך לשאול עצה:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם אם יחמס לך חברך תפוס עליו בינו לבינך בלבד. אם ישמע לך כבר רוחת . ואם לא ישמע לך אמר לו בפני אחד או בפני שנים שישמעו הדברים. ואם לא ישמע חשוב אותו חבר פחות:",
+            "ואמר אין תוכחת בני אדם מועילה לאיש כשאין לו מוכיח משכלו:",
+            "ואמר תפוס קודם הגמול:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם אל תתחבר אלא למי שמכיר ערך מעלתו. אז טוב לך בחברתו:",
+            "ואמר מי שרוחו יקרה ודעתו נוחה. חבורתו טובה. ואהבתו מתמדת:",
+            "ואמר החבורה הטובה מצלת מן הרעות:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מעולם לא הוכחתי אדם שלא מצאתיו מחפש על מומי:",
+            "ואמר חבר שיגיד לך מומך בינו לבינך בכל עת שיפגעך. טוב לך מחבר שיתן לך בכל עת שיפגעך דינר זהב:",
+            "ואמר אני אוהב מי שיודיעני במומי ביני לבינו בלבד:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מי שאסף אל אהבתו השלמה בך העצה הטובה [לך] אסוף אל אהבתך הזכה בו שתחייב עצמך לשמוע לו:",
+            "ואמר כשיתקיימו השרשים בלבבות. יראו הסעיפים על הלשונות. ולא תראה לך אהבה ישרה אלא מלב שלם:",
+            "ושאלו לחכם מהו האהבה? אמר נטות הלבבות והתחברם יחד:",
+            "ואמר אין נקב המחט צר לשני אוהבים. ואין רוחב העולם די לשני שונאים:",
+            "ואמר כשתרצה לדעת מי יאהבך. או מי ישנאך. ראה מה יש בלבך:",
+            "ואמר מי שהשליך טרחו עליך ומנע ממך טובו. אל תאמין באהבתו:",
+            "ואמר לחכם מי מבני אדם תאהב יותר? אמר מי שרבו טובותיו אצלי [ואם לאו מי שרבו עונותי אצלו]:",
+            "ואמר במה מכיר האדם אוהבו? ואמר כשהלבבות והלשונות רוצות בו. אינן צופות כי אם אהבתו ולא מדברות כי אם בשבחו:",
+            "ואמר כשתאהב [את חבירך] לא תחניף לו. ולא תשאל עליו כי שמא תמצא אויב שיספר לך מה שאין בו. ויפריד בינך לבינו:",
+            "ואמר התנדב לאוהבך בנפשך ובממונך. ולמודעך בטובך ובדבריך הטוב. ולהמון העם בהסברת פנים ובנתינת שלום ולשנאך בצדקה. וחוס על תודתך [וזכה עם הכל במעשיך: וזכרך עם הכל:",
+            "ואמר הזהר ממי שאהבתו כפי הצורך. כי עם השלמת הצורך תשלם אהבתו:",
+            "ואמר אל תשיאך אהבת המלך [כשהשר אויב לך] וכשאתה בטוח מן השר. אל תירא מן המלך:",
+            "ואמר לא אהבני אדם שלא היתה לו אהבתי זכה כל ימי. ולא שנאני אדם שלא התפללתי בעדו שיישרהו הבורא. ולא האמין אדם אותי על סודו וגליתיו. ולא שלחתי יד בדבר שאינו הגון. ולא אמרתי הן והחזרתי בו אפילו אם היתה מאבדת כל ממוני ממני [ובני]:",
+            "ואחר כן אמרתי. בכל דבר הוא הסבל הטוב אלא על האוהב:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם כשתראה אמתלת ההתנצלות. יסור הרחוק:",
+            "ואמר אין טוב לתפוס על מי שהתנצל:",
+            "ואמר מי שאינו נושא עון ומקבל התנצלות אל תבקש חבורתו:",
+            "ואמר כשיתנצל לך אוהבך מקצורו [באמת או] באמתלא או בהודאה אל תתפס עליו ומחול לו. כי המחילה ממדות הנדיבות:",
+            "ואמר כי אדם אחד התנצל לאוהבו ואמר לו אוהבו. כבר לא הצריכך הבורא אל ההתנצלות. כי דננו אותך לזכות. ולא הוצרכנו לחשוב עליך רע באהבתנו אותך:",
+            "ואמר איש אחד לאוהבו אל יתעכב עמי עונך אלא עדי התנצלות אף על פי שהאחד ברור לי והשני ספק. כדי שתהיה לי [יד] אצלך ותקום טענתי עליך:",
+            "ואמר מי העצל שבבני אדם? מי שמתעצל מקנות האוהבים. ויותר עצל מי שבאו לידו ואבדם:",
+            "ואמר קבל התנצלות ממי שיבא להתנצל לפניך אם אמת אם שקר. כי מי שמרצה אותך בגלוי מוקירך. ומי שממרה אתך בסתר מכבדך:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם הזהר מישיבה אצל מי שלא תלמוד ממנו טוב.",
+            "ואמר ישיבת חבורה רעה מקנה המדות הרעות:",
+            "ואמר במה יבחן המשכיל את נפשו? [אמר שיסבול חברת] אשה רעה:",
+            "ואמר האשה הרעה כמו הזאב שמחליף שערו ואינו מחליף טבעו.",
+            "ואמר הרע שבמתחברים שקונה האדם האשה הרעה והיא חבורה:",
+            "ואמר הזהר משבת עם הכסיל. כי כמה פעמים הפסיד [הכסיל]. את הענין:",
+            "ואמר כשתשב שב עם הנדיבים. כי אין כבודו של אדם וקלונו אלא באיש ישיבתו:",
+            "ואמר מי שהכניס עצמו בדבר רע. ישיגהו החשד.",
+            "ואמר מי שיביא עצמו אל החשד אל יאשים מי שמחשב עליו רע:",
+            "ואמר שב עם החכמים והאזן אל חידותם ואל יסורו מלבבך:",
+            "ואמר מה הוא טוב לאדם? אמר שכל שיהיה בו. ואם לא יהיה השכל. הממון שיתהדר בו. ואם לא יהיה הממון. האשה שתכסה על מומיו. ואם לא תהיה האשה. השתיקה שתכסה על מומיו. ואם לא תהיה השתיקה. הקבר טוב לו:",
+            "ואמר ארבעה מאבדים את האדם. הגאוה. וההקשות. והעצלה. והמהירות:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם האוהב הנאמן מי שהתנדב לך מממונו בעת רצונך ובנפשו בעת צרתך:",
+            "ואמר כשתרצה להתחבר עם אדם הכעיסהו. ואם יודה לך על האמת בעת כעסו התחבר לו. ואם לאו עזוב אותו:",
+            "ואמר אל תבטח בהודות מי שתתן לו עד שתמנע ממנו. כי הסובל הוא המודה והחרד הוא הכופר:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם כל דבר שתסתיר אותו משנאך אל תגלהו לאוהבך:",
+            "ואמר כי איש אחד גילה [סוד] לאהבו. אמר לו הבנת? אמר לו הן הבנתי אבל שכחתי:",
+            "ושאל לחכם איזהו הסתרת הסוד? אמר אכחיד המגיד ואסתיר ההגדה:",
+            "ושאלו לחכם האיך הסתרת הסוד? אמר שמתי לבי קברו:",
+            "ואמר החכם לא גילה לי אדם מעולם סוד שהפקדתיו והאשמתיו. אבל האשמתי את לבי מפני שהיה צר יותר להכילו בעת שהפקדתיו בלבו:",
+            "ואמר מי שלבו צר. לשונו רחב:",
+            "ואמר סודך אסירך. ואם תגלהו תהיה אסירו:",
+            "ואמר הסוד [מה שיהי] בין שנים. ובשלשה אינו נסתר:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מי שיבחר בצדק למעוז יכנעו לו בני אדם על כרחם:",
+            "ואמר מי שבחר בצדק לדת יהיה לו למגן חזק:",
+            "ואמר האמונה תולדות הנדיבות:",
+            "ואמר נדר הנדיב מתנה מהרה. ונדר הכילי האחור והעלילה:",
+            "ואמר כשתירא מן החרטה אמר לא קודם הן. וכאשר תאמר הן סבול וקיים מה שאמרת. כי לא אחר הן מגונה מאוד:"
+        ],
+        [
+            "שאלו לחכם מהו הצניעות? אמר שיתבייש אדם מעצמו:",
+            "ושאלו אותו מהו הנדיבות? אמר שיחוס אדם על תורתו ויתקן ממונו ויעשה מה שהוא חייב בו:",
+            "ואמרו לחכם מהוא הצניעות? אמר [הענוה] והחכמה [ושאלו אתו מה הענוה והחכמה?]",
+            "אמר הענוה עם שמירת התורה וההנהגה הטובה והצדק וסבל המחיה. וסבל הפגעים. וסבל העלוב:",
+            "ואמר לחכם מהו הצניעות? אמר שלא תעשה בסתר מה שתתבייש ממנו בגלוי:",
+            "ואמר התרחק מן העברות כי אין צניעות לאדם אם לא יהיה בגדיו לבנים. ומצניעות האדם תיקון ממונו:",
+            "ואמר אין תורה אלא בצניעות. והצניעות עזיבת התענוגים:",
+            "ואמר אינו יכל לסבל מדת צניעות. אלא מי שרוחו נדיבה:",
+            "ואמר תחלת הצניעות. הקבלת פני האוהב. השניה להראות אהבתו. השלישית לעשות חפציו. הרביעית להשתתף עמו בצרתו:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם כשאני מדבר [יכול להיות] שאתחרט. וכשאיני מדבר לא אתחרט:",
+            "ואמר כשאני מדבר דבר הוא מושל בי. וכשאיני מדבר אני מושל בו:",
+            "ואמר אני על השבת מה שלא אמרתי יותר יכול מעל השבת מה שאמרתי:",
+            "ואמר מה לי לדבר דבר שאם יסופר עלי יזיקני ואם לא יספר לא יועילני:",
+            "ואמר יש דבר שמסיר דבר רבה:",
+            "ואמר עצלות השתיקה טוב מעצלות הדבור. ואמר מות במדוה השתיקה ואל [תמות] במדוה הדבור:",
+            "ואמר טוב שבעבודה השתיקה והיחול:",
+            "ואמר תתחרט פעם אחת על השתיקה ותתחרט שני פעמים על הדבור:",
+            "ואמר השתיקה של אדם טוב מן הדבור בלא עתו:",
+            "ואמר ברוב השתיקה יהיה המורא:",
+            "ואמר אצור לשונך כאשר [תאצר] ממונך:",
+            "ואמר כשתחסר המוסר הדבק בשתיקה:",
+            "ואמר חתף האדם טמון תחת לשונו: ואמר מות האדם בין לחייו:",
+            "ואמר עדיפת הדיבור על השכל פתוי. ועדיפת השכל על הדבור גנות. והטוב שייפה זה את זה:",
+            "ואמר מי שיהיו דבריו יותר משכלו יהיו דבריו עליו. ומי ששכלו יותר מדבריו יהיו דבריו לו:",
+            "ואמר שאדם אחד מארץ ערב נכנס במקום ישיבה והאריך לשתוק. אמר לו בדין קראוך מנדיבי ערב? אמר להם אחי חלק האדם מאזנו לנפשו. וחלק האדם מלשונו לזולתו:",
+            "ואמר שחכם אחד האריך לשתוק. וכשהיה מדבר היה מדבר ברגילות. יום אחד אמרו לו השמיעני בחסדך תוכן הדברים ותועלתם והזקם. אמר להם ארבע פנים הדברים. מהם הדברים שתקוה תועלתם ותירא מאחריתם והריוח שבהם ההצלה. ומהם דברים לא תקוה תועלתם ולא תירא מנזקתם. אם תעזבם תקל משאם מעל גופך ולשונך. ומהם דברים לא תקוה תועלתם ותירא מאחריתם זהו הנזק. ומהם דברים תקוה תועלתם ותהיה בטוח מאחריתם. ואלה הדברים שאתה חייב בם לדבר. והנה בטל שלשת רביעי הדברים:",
+            "ואמר חכם כשתדבר המעט. כי כפי שימעטו דברי האדם ימעטו טעיותיו:",
+            "ואמר כשתדבר בלילה השפיל קולך. וכשתדבר ביום הבט סביבך קודם שתדבר:",
+            "ואמר תנה סודך בשדה ועצתך על ההרים כדי שתראה סביבך:",
+            "ואמר מות האדם בכשלון לשונו. ולא מות בכשלון רגלו. כי בכשלון לשונו יסיר ראשו. וכשלון רגלו ירפא לזמן מעט:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם דבר אמת טוב מהשתיקה ממנו:",
+            "ואמר כי אנשים גנו לפני המלך [אחד] הדברים. אמר חלילה [לאל.] כי מי שיטיב לדבר יוכל לשתוק ולהטיב:",
+            "ואמר לא ימלאנו לבו לדבר אלא מופלג או מחליק.",
+            "ואמר יש מלה [שמחליק ומשיבה] נקמה:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מי שהמלך תובעו. תצר עליו ארצו:",
+            "ואמר יראו אלהים כפי מה שיאות. והמלך לשמוע לו [יותר ממה שיאות לו.] והתנהגו עם בני אדם בטובה:",
+            "ואמר המלך והתורה שני אחים לא יעמוד אחד מבלתי השני:",
+            "ואמר אל תדור בעיר שאין המלך נורא. ושופט צדק. ורופא חכם. ושוק נמצא. ונהר נגר:",
+            "ואמר המלך כאש. אם תרחק ממנו תצטרך אליו. ואם תקרב אליו ישרפך:",
+            "ואמר כאשר המלך יריבך. המעט אמריך. כי אתה מנוצח:",
+            "ואמר הרע שבממון שלא יוציאו ממנו. והרע שבחברים המדיח. והרע שבמלכים אשר יראהו הנקי. והרע שבארצות אשר. אין בה שובע ולא בטחה:",
+            "ואמר צדק המלך מועיל לעם [הארץ] יותר משובע הזמן:",
+            "ואמר חברת המלך אף על פי שיש בו כבוד ויקר דומה להר גבוה שיש בו כל פרי טוב וכל חיות רעות. העליה אליו קשה. והעמידה בו יותר קשה:",
+            "ואמר כשיחמסנו אדם נזעק אל המלך. וכשיחמסנו המלך אל מי נזעק?"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מנוחת החכמים במצא האמת. מנוחת האוילים במצא השקר:",
+            "ואמר באמת קיום כל הדברים ובשקר סורם:",
+            "ואמר כי מלך אחד צוה להרוג חכם אחד שהיה חולק עליו בשקר. וכאשר הוצא ליהרג ראה אשתו שהיתה בוכה. אמר לה למה תבכי? אמרה לו. ולמה לא אבכה והורגים אותך על לא חמס בכפך. אמר לה. והאיך היית רוצה שיהרגני על חמס שיהיה בכפי?"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם יש שתהיה החכמה נמבזה במסכנות והאולת תכסה בעושר:",
+            "ואמר עושר האדם יכסה את מומיו ומצדיקו בכזביו. ושכל הרש נבזה. וחכמתו נחשבת לאולת:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם הכסילים התפארותם בממון וגנותם החכמה. והתפארות החכמים בחכמה ומוסר. וגנותם הממון והסכלות:",
+            "ואמר כי אדם עשיר עבר על חכם והיה לבוש בגדי חמודות. והחכם היה לבוש בלויות. אמר לחכם אתה הוא שחברת החכמה וקבעת הנימוסות? והרבה לתמוה עליו. אמר לו החכם אין מעלת האמת הבגדים החמודות. אלא הדעות הזכות:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם המדות החמודות עשר דבר אמת. ואהבת בני אדם. ותת לשואל. והגמול. והטוב. והנאמנות. והכניעה לשכן. והכניעה לחבר. וכבוד האורח. וראש כולם הבושת:",
+            "ואמר החכם [לחכם כמוך] אחוז המדות הטובות בעולם הזה. ויועילוך לעולם הבא. מחול לעושה עמך רעה. וצוה לעשות הטוב. והתרחק מהכסילים:",
+            "ואמר המדות החמודות שלש עשרה. היראה . והכבוד. וההסתפקות. והסבל. והודאה. והבשת. והנדיבות. והגבורה. והקנאה. והצניעות. ודבר אמת. והנאמנות. והסברת פנים:",
+            "ואמר עוד המדות החמודות שבע. הסברת פנים. הענוה. וכבוד הקרובים. ושיתן הדין (על חטאיו) מעצמו בעת הרצון והכעס. ושיתבייש [מחבירו] ושימחול על מכעיסיו [ושישלים:]",
+            "ואמר החכם מי שמדותיו אלה. חייו בנעימים בעולם הזה ובעולם הבא:",
+            "ואמר השלמת הצניעות שבע מדות. לשון רכה. וגמילות חסדים. והתרחק מהזיק. וירא מהמומין. וסור מלשון הרע. והאמונה. וכסות הסוד:",
+            "ואמר מי שהתנדב יהי אדון ומי שהוא כילי נבזה:",
+            "ואמר שנדיב אחד נכנס על אחד מהמלכים. אמר לו המלך הגידה לי קצת מנדיבותיך. אמר לו הנדיב טוב שתשמע ההגדה מזולתי. ממה שתשמענה ממני:",
+            "אמר לו המלך גוזר אני עליך שתאמר. אמר לו מעולם לא ישב עמי אדם ופשטתי רגלי לפניו: אמר לו ולמה? אמר לו כדי שלא יראה שיש לי עליו מעלה ויתרון וחסד [אפילו אם יש לי עליו מעלה יתרון וחסד:]",
+            "ולא הרע לי אדם מעולם וגמלתיו רע: אמר לו ולמה? אמר לו מפני שאם היה אדם חשוב ראוי לו והדין עלי למחול לאדם חשוב. ואם נבל לא אחלל עצמי שידברו בי הנבלים:",
+            "ולא שאל ממני אדם דבר שלא מלאתי שאלתו. וראיתי. שחלול פניו תמורה מה שנתתי לו אפילו אם הייתי יוצא מכל קניני. אמר לו המלך יאות לך שתהיה אדון בעמך ובזולתך:",
+            "ואמר אין הנדיב מי שהתנדב [על מי שהתנדב] עליו. וקרב מי שקרבו. כי אין זה אלא גמול. אבל זה נדיב שמתנדב על מי שלא התנדב עליו. ומקרב מי שמרחיק:",
+            "ואמר מי שחננו הבורא ארבע מדות הללו לא יזיק לו מה שנמנע לו מן העולם. דעת נוחה. והסדר במזון. ודבר אמת. והאמונה:",
+            "ואמר שני דברים לא יקבצו לעולם. הכזב והצניעות:",
+            "ואמר הנפש הטובה . והשכן הטוב. והדירה הטובה. והבגדים הנקיים מאריכין ימיו של אדם בטובה:",
+            "ואמר מי שחננו הבורא נפש טובה הוא מבני העולם הבא:",
+            "ואמר מהו היחס הגדול? אמר גמילות חסד לבני אדם:",
+            "ואמר לדעת הנוחה תחילה ותכלית. תחילתו החכמה. ואחריתה השלום. ומי שדעתו נוחה חייו [בטוב.] שמחתו מתמדת ולא יצערו אותו הפגעים:",
+            "ואמרו לנדיב במה היית אדון לעמך? אמר בהרבות האכסנאות ועזיבת החונף ועזרת הדלים:",
+            "ואמר אני תמה ממה שיקנה העבדים בממונו. ואינו קונה בני חורין בהטבתו:",
+            "ואמר מי שהתמיד חמשה. יגיעוהו [טובה והצלחה בעולם הזה] ויבטחוהו [לחיי העולם הבא.] התרחק מהזיק. והדעת נוחה. והתרחק מן החונף. והמוסר הטוב. והמעשה הטוב:",
+            "ואמר הגדול שבבני אדם מי שדעתו נוחה מכולם. ואחזתו טובה מכולם:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מי שהניח בקור אוהבו. חומס נפשו: ואמר מי שמבקר מי שיכבד עליו. יפגע בוז וקלון:",
+            "ואמר בקור לעתים רחוקים. תוסיף אהבה:",
+            "ואמר אם תרצה שישנאוך. בקר תמיד. ושיוסיפו בך אהבה. בקר לעתים רחוקים:",
+            "ואמר טרח מיל לבקר החולה. וטרח שנים להכנסת שלום בין בני אדם. וטרח שלשה לכבוד הבורא:",
+            "ואמר השמר מהרבות הבקור כי הוא סבת ההרחקה. כי הגשם יקוצו בה בהתמדתו. ויתפללו עליו כאשר יעצר:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם בקור [החולים מן] האדם הכבד קשה על החולה יותר מחליו:",
+            "ואמר אדם אחד כבד בקר החולה והאריך לשבת. אמר לו החולה אם יש לך בבית מאומה או אני חייב לך כלום. קחנו ולך:",
+            "ואמר על אדם אחד שהיה חולה. אמרו לו ממה אתה כואב? אמר להם מרוב עונותי.",
+            "אמרו לו מה אתה מתאוה? אמר הכפרה. אמרו נקרא לרופא. אמר להם הוא החלני:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם שני דברים אין בעולם יותר מעטים מהם. ובכל יום ויום יוסיף מעוטם. ממון מהתר עתוציא אותו לשם שמים. ואוהב נאמן שתבטח בו.",
+            "ואמר אדם אחד לחכם הורני על מי שאשב עמו. אמר לו זאת האבדה לא מצאתי:"
+        ],
+        [
+            "כתב החכם לבנו. שלום לך בני בחירי. הבן כתבי ותן לבך לעצתי הטובה. ותוכחתי אל תמאס . והט אזניך לאמרתי:",
+            "ועשה מה. שאתה רואה בכתבי. ותשכיל ותצליח בכל דרכיך ואל. תשתדל בזולתו. ואל תתעסק בבלעדו. ואל תחשוב בבלתו:",
+            "ודע כי החכמה בלמוד. והלמוד בהבנה. והתמדה. ובחריצות. כי הרואות אינן עורות. אבל הלבבות עורים:",
+            "על כן עיין בכתבי. ותן לבך במה שיש בו. כי לא תועיל פתיחת העין כאשר יהיה הלב עור. ולא יועיל גודל הגוף וארכו. כאשר יהיה הלב רק משכל:",
+            "הלא שמעת חכם אומר אין ראות העין מועילו כשהלב עור. [ולא יעוז כריית האזן] כאשר הלב עור. וכמה יש מבני אדם שירהיבך מראהו. וכאשר ידבר יחשב אלם:",
+            "ודע כי המוכיח את מי שאינו נוכח. והלומד את מי שאינו למד. כמנגן אל המתים או כצועק אל הצלמים:",
+            "והמשכיל [הנלבב] יספיק לו המעט מהתוכחת. והמלה האחת מן החכמה יקבענה לחובה. וישים הדברים דמיונים. וישקול קצתם בקצתם:",
+            "יחכימהו הנסיונות לרוחב לבב הדעות. והרגש לדברים הנעלמים:",
+            "וכבר אמר החכם לבנו. דע בני כי המוסר ראש השכל. והשתיקה כוללת החכמות:",
+            "ובקשות החכמה. פתח הטובה. ומלבוש האהבה. ובקשת האולת פתח הרעה ומלבוש השנאה:",
+            "והמחילה טובה. והאמונה תפארת לאדם. והיושר הטוב שבחברים:",
+            "והחכמה נחלה טובה. והכזב מפתח האשמים. והחונף גורם רעה. וחגורת שנאה:",
+            "והעברת משכחת הטענה. והמהירות מחלשת העצה מרוע מוסר. ורוע המוסר מוריש הבזיון. ומצמיח התגרה:",
+            "ורוב השחוק סימן שוטה. ומי שהראה שיניו נתמעט מוראו:",
+            "והשקר מעשה הקצור:",
+            "ומבוא הרע חשד. וחברת הרעים מפסדת האמונה. וחברת הטובים מוסיפה השכל ומחיה הלב ומזכרת הדעת ומאירה. הפנים ומפרסמת הטוב:",
+            "והמוסר מוסיף בזריזות המשכיל. וכמה איש שכל מבלי מוסר בזו לו בשכלו. ולא הועיל השכל מבלי מוסר. ואשר קנה מוסר מוסיף מעלת שכל וזריזות:",
+            "ולולי המוסר היו בני אדם שוים. אבל יתרון קצתם על קצתם במוסר הטוב:",
+            "ואודיעך כי השוטה אין לו רפואה. והוא מדוה שאין לו תקנה:",
+            "והמשכיל פאר לעצמו וברכה לנפשו וכבוד לביתו ותפארת לחברו ויקר למשפחתו. והוא מנשא נפשו ומכניעה כאשר יחפוץ:",
+            "ואם יהיה המשכיל רש ויהיה לו לדבר אל מלך ישב עם הגדולים ויכנס עם השרים וישבחוהו בני אדם ויתאווהו מכיריו ויתפארו בו אוהביו ויראו אותו שונאיו. והוא מיסר את נפשו ורועה אותה:",
+            "ואמר החכם אין למשכיל מוכיח כנפשו. ואין לכסיל מוכיח כמשכיל:",
+            "ואין מנהיג לבני אדם כבעל הנסיונות המשכיל. ואין אוהב נאמן כנדיב:",
+            "ולחכם לב יקרא נבון. ולא למד האדם אלא שידע. והימים יחכמוהו במה שלא ידע. ולא יועיל המוסר למי שאינו מבין.",
+            "ואמר החכם כשתשאל על האדם שאל מי רעהו. כי כל מעשה האדם כמעשה רעהו. על כן כשתהיה בתוך עם. התרע לטוב שבהם ואל תתרע לרע פן תהיה כמוהו:",
+            "ודע כי האויל אם יהיה נמצא. לא ישאלו עצתו. ואם יפקד לא יפקד ולא יהיה נכבד כל ימיו:",
+            "ואם יהיה במושב החכמים ישמע הדברים ולא יבין ויראה הענינים ולא ירגיש:",
+            "[השמר לך בני מהתעלם מן החכמה ומגעול בה]: והזהר מהדבור הרע במושבות. ומן השיחה לפני חכמי התורה ומן השחוק לפני החכמים:",
+            "ושמע לחכמי התורה. והכנע לחכם וכבד את הגדול [ורפה כנפיך לקטן] ועזוב את את החנף והגאוה. כי הם מזיקים לאדם והם מן השגעון וקלות הדעת:",
+            "ודע כי מדות הנדיבים אוהב בני אדם והתעלם ממומיהם. ועזיבת הנטירה לחוטא. והמחילה למריע. והסברת פנים לדל וכבוד האוהבים:",
+            "ואל תחפש על ענייני בני אדם ואל תחקור על הדברים. והסתכל במה שצויתיך. וצורך יעזרך:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם. בני אל תקבל שררה על אנשי עירך. ואל תבזה לדבר הקטן. כי יבא לדבר הגדול:",
+            "ואל תחלוק עם אדם כעסן. כי אתה מצער אותו. ואל יקבצו במושבך [שני] אנשים שחולקים לנצוח. ואל תשמח בנפול אויבך. כי לא תדע מה יבואך:",
+            "ואל תראה היכולת בעת הגבורה כי אינך יודע איך יחזור הזמן עליך:",
+            "ואל תלעג לטעות זולתך. כי אינך מושל בדבור פיך. וקבל טעות בני אדם בדמות הנכונה כפי יכולתך:",
+            "ואל תתן אהבתך לאוהבך בפעם אחת. ושים האמת תמיד לעומתך. תנצל כל ימיך ותהיה לעולם מבני חורין:",
+            "ואמר החכם לבנו דע כי ראש האמונה יראת האלהים ושמור מצותיו:",
+            "בני דע כי האלהים יעד הגבוהים להשפילם. והשפלים להגביהם. על כן השפל עצמך כדי שינשאך האלהים:",
+            "בני אל תאחר מהתשובה. כי יבא הפגע פתאום:",
+            "בני הרבה מהאוהבים ואל תתן לבך למעשה למי שהרע לך:",
+            "בני אל תמכור אשתך ביופי אשת זולתך. כי החשק מתעה השכל. וכבר התעה מי שהיה חכם ממך:",
+            "בני חשוב עצמך רש ואם תהיה עשיר. מפני שאתה נפרד מהעושר:",
+            "בני אל תעמוד לפני המלך כשהוא כועס. ולא בפני הנהר כשהוא שוטף:",
+            "בני אל תגזור דבר עד שתועץ את מי שיישר אותך. בני ירא מרעי בני אדם והזהר מטוביהם:",
+            "בני שם קניניך בעולמך אשה טובה וחבר טוב. תנוח אל האשה בבאך ואל החבר בצאתך:",
+            "בני אין עושר כבריאות. ולא נעימות כלב טוב:",
+            "ואמר מי שקפץ ידו מהדלים ישליט האלהים המלכים בממונו:",
+            "ואמר הנדיבות ההרגשה. הטובה עם קבלה התעלומות:",
+            "ואמר הענינים שלשה. ענין שטובתו נראה. דבק בו ענין שרעתו נראת. סור ממנו. וענין שיש בו ספק. השלך על ה׳ יהבך:",
+            "ואמר אל תרבו לדבר מבלי זכר האלהים פן יקשה לבבכם. כי הלב הקשה רחוק מאלהים.",
+            "ואל תביטו בחטאי [בני] האדם מפני שאתם גדולים ותשכחו חטאיכם:",
+            "ואמר מי שנקה מן השלשה לא יחסר שלשה. מי שנקה מן הכעס. יגיע אל היקר. ומי שנקה מן העברות יגיע אל הכבוד. ומי שנקה מן הכילות יגיע אל הגדולה:",
+            "ואמר כפירת הטובה נבלה. וחברת הכסיל רעה חולה:",
+            "ואמר לא נוקש אדם שהכיר [מעלתו וערך] עצמו. ולא התחרט מי שעצם עיניו:",
+            "ואמר מדת האדם [כפי]. מקראי לבו וכפי [עצת האדם] ושכלו תהיינה מדותיו:",
+            "ואמר מי שחשב טוב על בני אדם אינו מבין ענייני הזמן:",
+            "ואמר מי שהתעצל לא יגיע אל הרפואה:",
+            "ואמר לא תשלם חכמת האדם עד שיהא מוקדם בשלשה. מאוחר בשלשה. נקי משלשה. סומך על שלשה. השלשה המוקדמות השכל והענוה והדבור. והמאוחרות החנף והמהירות ועזיבת המועצה. והשלשה שיהא נקי מהם. החמדה והחשק והכזב. כי מי שיחמוד יארוב. ומי שחשק תועה. ודברי. רוח וכזב מה יועילו כי אף על האמת יחשד. והשלשה שיסמוך עליהם. המתון והשתיקה והסבל:",
+            "ואמר מי שיוכל למנוע עצמו מארבע. ניצל מארבע. נמנע מארבע. המהירות והעקשות. והגאוה. והעצלות. כי פרי המהירות חרטה. ופרי העקשות העזות. ופרי הגאוה השנאה. ופרי העצלות הכשלון:",
+            "מי שמתקן את סתרו. יתקן הקדוש ברוך הוא גלויו. ומי שמתקן עניני אחריתו. יתקן הבורא עולמו ואחריתו. ומי שמתקן מה שבינו לבין הבורא. יתקן הבורא מה שבינו ובין בני אדם:",
+            "ואמר שלשה דברים אין מרגישין עמהם בגרת. המוסר הטוב. והתרחק מן ההזיק. וסור מן העברות:",
+            "ואמר החכם לבנו. בני הכן כספך ומחיתך ותורתך ליום מועדך:",
+            "ואמר ירא מישיבת הכסיל. כאשר תבטח בישיבת הדעתן:",
+            "ואמר מי שהוא סובל חברת הכזבן הוא רע ממנו. והרשע אינו שם על לבו מה שידבר. והירא אינו פוקד את דבריו:",
+            "ואמר מי שמשמר עצמו מהכזב מושל בלשונו וימעט חטאו:",
+            "כאשר ישבחוך בני אדם במה שאין בך. דאג ואל תשמח:",
+            "ואמרו מי שהתרחק מהחוטאים נצל מהמומים:",
+            "ואמר טוב רחוק נאמן. מקרוב מרמה:",
+            "ואמר [ההרגל] על כל דבר שלטון. ואין התחבר לנכונה כשאלת העצה. ולא התמדת הטובות בדבר כהענקה:",
+            "מי שגנה ענין עצמו בגלוי ישבחו לו בסתר. ומי שהראה מום בנפשו כבר שכחה:",
+            "ואמר כשתראה אדם מספר בך טובה שאין בך. אל תבטח בו:",
+            "וכשתראה שני בני אדם מתחברים שלא לשם שמים סופם להתפרד [שלא לשם שמים]:",
+            "ואמר. דין הכסיל שהוא משבח להפך מה שיודע המשובח מעצמו:",
+            "ואמר מי שהיו בו שלשה דברים כבר נשלמה אמונתו. כשהוא רוצה אין רצונו מוציא אותו אל השקר. וכשהוא כועס אין כעסו מוציא אותו מן האמת. וכשהוא יכול אינו שולח יד במה שאינו שלו:",
+            "ואמר שני דברים לא יתחברו. הנפש הטוב והכילות [והדלות]:",
+            "ואמר. ששה אין נמלטין מן הדאגה. עשיר שנורש. ועשיר שמפחד על ממונו. והנוטר. והחומד. ומי שמבקש חכמה שאינה ראויה. ומי שמתחבר עם אנשי המוסר מבלעדי מוסר:",
+            "ואמר שלשה דברים ראוי לחמול עליהם מכל אדם. דעתן שמנהיג [אותו] משוגע. וצדיק שמושל בו רשע. ונדיב שהוא צריך לנבל.",
+            "ואמר שאדם תפס את חבירו בקהל. אמר לו הגעני כי דברת בגנותי. ואמר לו חברת הרעים מביאה לחשוב רע על הטובים.",
+            "ואמר שלשה אינם נודעים אלא בשלשה דברים. העניו בעת שכועס. והגבור במלחמה. והאוהב בעת הצורך עליו:",
+            "ואמר על מלך אחד שהרג אחד משריו. ומצא כתוב בחגורתו אם הגזרה אמת. החריצות שקר. ואם הבגד בטבע. הבטחון בבלתי אנשי האמונה עצלה. ואם המוות אורב לבני אדם. הבטחה בעולם שגעון:",
+            "ואמר אין רש ורעב כחריצות ורעבון הנפש. ואין עושר כרצון וההסתפקות. ואין שכל כמו ההנהגה [הטובה]. ואין חסידות כיראה. ולא יופי כדעת נוחה:",
+            "ואמר אל תשיב אל הכסיל בטעותו כי אם תלמדנו [חכמה]. ישנאך:",
+            "ואמר אני ירא מחמוס מי שאינו מוציא עליו עוזר זולתי האלהים:",
+            "ואמר החל נפשך למונעה מתעותה. וכאשר תמנע תקרא חכם. ותהיה תוכחתך נשמעת. אם תוכיח ישמעו בני אדם דבריך וילמדו ממעשיך:",
+            "ואמר כשיתקבצו לאדם היראה והצדק אין מזיק לו החסרון:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מזלות העולם הזה על הבורא שאין ממרין אותו כי אם בו ואין מגיעין מה שיש אצל הבורא כי אם בהנחתו:",
+            "ואמר אין מבקשין העולם אלא לעושר ולמנוחה ולכבוד. ומבקש העולם לא יגיע אליו. והפורש ממנו יהיה יקר בעזיבת הבקשה מבני אדם. ועשיר בשמחתו בחלקו. ומניח בגופו. בהוצאות העולם מלבו ומגיע לבקשתו בלא טורח ובלא עמל:",
+            "ואמר אין ראוי לחכם שישמח על רוב הממון ולא שיתאבל על מעטו. אבל ראוי לו שישמח בשכלו ובמה שקדם ממעשיהו הטוב. מפני שהוא בטוח שאין שוללים אותו מה [שכבר] קדם ואין נתפס על זולתו:",
+            "ואמר בקש מה שאתה צריך לו. ועזוב מה שאין אתה צריך לו. כי בעזיבת מה שאין אתה צדיך לו. תשיג מה שאתה צריך לו:",
+            "ואמר מי שאוהב חיים יהי שפל:",
+            "ואמר זכור עם כל טובה סורה. ועם כל צרה התקוה לאלהים שיעבירנה. כי בזה תתמיד הטובה ותנצל מן החטא:",
+            "ואמר מי שאינו רוצה בגזירות הבורא נפשו דואבת על העולם. ומי שאינו רואה שיש לבורא [עליו] טובה אלא במזון וכסות הוא בער. ומי שמביט אל מה שיש ביד זולתו מאריך דאגתו. ואין מעלה לכעסו ארוכה:",
+            "ואמר מה יתרון הרש על העושר! כי אינך רואה אדם שממרה הבורא להתרושש אך להעשיר:",
+            "ואמר אין האדם הומה על העולם עד שתדבק נפשו בארבע מדות. רש שאינו מגיע להעשיר. ודאגה שאין לה סוף. וטרדה שלא יפנה ממנה. ומאויים אשר אין להם תכלית:",
+            "ואמר מי שיקרה נפשו בעיניו קטן העולם בעיניו:",
+            "ואמר איזה היקר מבני אדם? מי שאינו משגיח העולם ביד מי שיהיה.",
+            "ואמר מי שייטיב החיים וידחה האבל? שידע האדם ערך העולם אצל עצמו וערך עצמו אצל העולם. שכבר נאמר כי מי שיקל אותו יכבדנו ומי שיכבדנו יקל אותו מפני שאחרית עשרו רש. וסוף גדולתו שפלות. ועקב שלותו מדוה:",
+            "והאדם בו כמו פרי האילן. אם לא יפסד באחד מן הפגעים. כאשר יכשל יבול:",
+            "והוא עוד כמו שסבבוהו חיות רעות ופגע האויבים בכל מוצא ומבוא שאם ינצל מקצתם יטרפוהו קצתם. ומי שהוא יודע העולם הידיעה הזאת לא ישמח לטובו. ולא ידאג לרעתו. כאשר אמר החכם העולם הזה רבו [בו] כמה יגונים ומה שהיה מששון הוא ריוח:",
+            "ואמר איזהו נדיב? מי שהתנדב בעולמו לתקן אחריתו:",
+            "ואמר חשוב לעולמך כאלו תחיה לעולם. ולאחריתך כאלו תמות למחר:",
+            "ואמר אין במדות הטובות כשתים. יגיעה ללא עולם. ושפלות ללא זלות:",
+            "ואמר הגדולה עם השפלות. והכבוד עם היראה. והעושר עם ההסתפקות.",
+            "ואמר החכם לחביריו יהי המות נקל בעיניכם כי מרתו ביראתו:",
+            "ואמר רפאות הנפש האמת והצדק. ונזקה השגת התאות הבהמיות:",
+            "ואמר מותו ברצון. תחיו בטבע:",
+            "ואמר המות שתי מיתות. מיתה רצונית. ומיתה טבעית. ומי שממית עצמו מיתת רצון. תהיה מיתתו הטבעית חיים לו:",
+            "ואמר מי שאוהב נפשו ימיתנה [מיתת רצון]:",
+            "ואמר [מי שאוהב את] הקנינים מקור האבל. תמעיטו קניניכם ותמעיט דאגתכם:",
+            "ואמר טוב שתכאב נפשך לאנשי הצרות משתשמח באנשי הנעימות:",
+            "ואמר דמיתי האדם בבקשת העולם כצמא שהגיע למים מלוחים כל אשר ישתה מהם יוסיף צמאו:",
+            "ואמר דומה האדם בבקשת העולם לכלב [רעב] שמצא עצם ולעס אותו. ומרוב לעסו יצא הדם מפיו והוא מוצץ הדם וחושב כי הוא מן העצם והוא מדמו. ובן האדם בעוד שהוא מתעסק בעולמו בבלתי עבודת האלהים הוא חושב כי הוא קונה והוא מפסיד מפני שהוא נתבע על מעשהו:",
+            "ואמר מי שלא דאג על מה שלא הגיע לידו נחה נפשו וזך שכלו ויאריכו ימיו:",
+            "ואמר תחלת מקראי האבל. אהבת העולם [הזה]:",
+            "ואמר מי שמתאבל על העולם התקצף על אלהיו:",
+            "ואמר שאדם אחד אמר לחכם [צוני] הורני. אמר אל תהי שמח במה שהגיעך מן העולם. ואל תדאג על מה שלא הגיע לך ממנו. והיה שמח במה שהקדמת ודאג על מה שהנחת. ופחד ממה שאחר המות:",
+            "ואמר שים החרטה מדתך הגיע אל השמחה באחריתך:",
+            "ואמר איזהו המצליח בסחורתו? אמר זה המוכר הכלה [וקונה] הקיים:",
+            "ואמר ממומי העולם שאינו נותן לשום אדם מה שראוי לו או שיוסיף לו או יגרע:",
+            "ואמר מי שמתחכם לדבר עברה יהי רחוק מתאותו וקרוב אל מגורתו:",
+            "ואמר מי ששם עבודת האלהים מסחרו יבואהו הריוח מבלי קרן:",
+            "הפרישות מן העולם פנאי ללב ומנוחה לגוף. ואהבת עולם טרדת הלב ויגיעת הגוף. ומי שידע האל לא ידאג לחסרון ולא ישתומם לא מן הטרף ולא מן בני אדם:",
+            "מי ששם דאגתו אחר הבורא יעביר ממנו דאגת העולם הזה והעולם הבא:",
+            "ואמר לכל לבב יש דבר שמטרידו. והטרדה בעולם משברת העצמות ומכלה המוח:",
+            "ושאלו לחכם האיך עניניך? ואמר איך יהיה ענין מי שהוא כלה בעמידתו ונגוע בבריאותו ונפגע מצד בטחונו:",
+            "ואמר לחכם. פלוני קנה הון גדול. אמר קנה ימים שיוציאנו בהם:",
+            "ואמר שמלך הודו נתן לאחד מעבדיו העומדים עליו כתב אחד ואמר לו כשתראה אותי כועס [הרבה] תנהו לי. והיה כתוב בו הרפה. כי אינך אלהים אבל אתה גוף כלה שיאכל קצתו את קצתו. וישוב רמה ותולעה ועפר:",
+            "והיה למלך שבא עבד קטן. צוהו שיעמוד לפניו בעת שיצוה להכות בני אדם בשוטים ויאמר לו אדוני המלך זכור יום הדין:",
+            "ואמר שחכם אחד מכר את קרקע בשמונים אלף דנרי זהב. אמרו לו ולמה לא תקצה מן הממון הזה מטמון לבניך? אמר לו אני אשימנו כולו מטמון לעצמי אצל הבורא ואשים הבורא מטמון לבני ונתנם כולם לצדקה:",
+            "ואמרו לחכם מת פלוני שהיה בחוזק בריאתו. ואמר הישנו בריא מי שהמות תלוי בצוארו?",
+            "ואמר שחכם ראה אדם אחד דואג. אמר אם דאגתך על העולם הזה כבר הניח לך אלהים ממנו. ואם דאגתך על העולם הבא. יוסיף לך האלהים דאגה:",
+            "ואמר כאשר יבין הנלבב את העולם ימצאנו אויב שלובש כסות אוהב:",
+            "ואמר שחכם אחד חלה. שאלו אותו האיך עניניך? אמר ומה יהיה ענין מי שרוצה ללכת בדרך רחוקה מבלי צדה. וירד אל בור במדבר מבלי צוות. ויבא לפני המלך שהקדים להתרות בו מבלי טענה. ומי שפוגע אלו הצרות מה יהיה ענינו?",
+            "אמרו לו ואחר כל זה מה יהיה? אמר מי שקנה הרב במעט והכיר כל אלו הצרות ומושל בתאות עולם קטן בעבור עולם גדול. אשריו ואשריו:",
+            "ואמרו שנמצא בארץ רומי אבן אחת כתוב עליה בכתב רומי. בן אדם עשה בעוד שתוכל לעשות והשלך על האלהים יהבך. ואל תתן לבך לראות [דאגת] יום שלא בא. שאם יהיה מימיך יביאהו הבורא על כרחך:",
+            "ואל תתמה על קבוץ הממון. כי כמה בני אדם מקבצים לבעלי נשותיהם. והמעטת האדם על עצמו רבוי באוצר זולתו. והמשכיל מי שנוכח בדברים האלה ועשה בהם:",
+            "ואמרו שנמצא בארץ יון על שער מדינה חרבה אבן כתוב עליה בכתב יוני. בן אדם אלו היית מעיין במעט שנשאר מימיך היית מואס במה שתקוהו ממעט מאוייך. והיית מקצר מחריצותך ותחבולתך. כי אחריתך להתחרט יום שתמעד רגליך. וימסרוך בני ביתך ואנשיך. ויניחו קרוביך. ויפרדו מעליך אוהביך. ולא תשיב לביתך ולא תוסיף עוד במעשיך:",
+            "ועוד היה כתוב בה. בן אדם רצית מן העולם בתאוה כלה ומנעימותיו במה שהוא חולף ומהונו במה שתוציא. תקבץ לנפשך העונות. ולבני ביתך הממונות. וכאשר תמות תשא עונותיך אל קברך ותניח ממונך לבני ביתך:",
+            "ואמר אדם אחד לחכם כמה רישך גדול. אמר לו אלו היית יודע מהו הרש. היית טורדת אותך החמלה על נפשך מהחמלה עלי:",
+            "ואמר שחכם אחד היה במדינה והיו אנשיה בצרה גדולה והיה מדבר דבריו ולא היה מרגיש לצרה. אמרו לו הלא תצטער למה שכלנו בצער? אמר להם לא. אמרו לו ולמה? אמר להם אם הייתי רואה אותו בחלומי לא הייתי מרגיש בו בהקיץ על כן לא אצטער על זה למה שאני רואהו. כי כאשר אשוב אל השכל האמת יהיו עניני העולם כחלום והעצה הברורה בהקיץ. וכמו שהנר עין האור כן השכל עין הנפש. וכאשר השמש אור העולם כן הנפש אור הגוף:",
+            "ואמר כי נמצא בארץ ערב כתב כתוב על שלשה קברים. על האחד כתוב איך יועם בחיים מי שיודע כי האלהים ידיננו על הטוב ועל הרע ויגמלנו כפעלו. ועל הקבר השני כתוב ואיך ינעם מי שיודע שהמות יבואהו פתאום ויסירהו ממלכות וגדולה וישכיבהו בבית חשך המעותד לו. ועל השלישי כתוב ואיך ינעם בחייו מי שהולך אל מערה שמכלה מראהו ומשנה זוהר פניו ומכלה גופו ועצמותיו.",
+            "ואמר החכם כמה פוגע ביום שלא ישלימהו ומיחל למחרת ואינו מימיו:",
+            "ואמר אלו הייתם רואים קצביו והליכותיו הייתם מואסים הממון ותהפוכותיו:",
+            "ואמר בן אדם טורח במה שישמח יורשו. והקבר יורש. במה שיטרח לו האדם:",
+            "ואמר הטוב שבעולמך מזוג. לא תאכל ממנו דבש [ממש] כי אם מעורב בארס:",
+            "וכאשר ישלם דבר שתקוה תועלתו. צפה לסורו כשתשמע נשלם:",
+            "ויראת האל העוז והכבוד. והתפארך בעולם הזה הוא החסרון [והבוז]:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מי מבני אדם דאגתו ארוכה? אמר מי שאין לבו בטוח בטרפו:",
+            "ואמר הדואג אשר לא יתום יגונו. והיגע אשר לא תהיה לו מנוחה. המגביר זלות החריצות על יקר ההסתפקות. והמבקש יותר מכדי ספוקו. והחומד בני אדם במה שחננם הבורא:",
+            "ואמר שחכם אחד עבר על אדם אחד. אמר לו האיך חריצותך לעולם? אמר אני רודף אחריו. אמר לו השגת ממנו דבר? אמר לו לא כי אם מעט מזער. אמר לו אם לא השגת בעולם הזה שאתה רודף אחריו כי אם מעט מזער. מה תשיג מהעולם האחר שאינך רודף אחריו:"
+        ],
+        [
+            "אמר [המחבר] החכם אין רש יותר ממי שאינו שמח בחלקו. ולא תשבע עינו:",
+            "אמר אין רש כמי שלבו דואג מן הרש:",
+            "ואמר הקבר ולא הרש:",
+            "ושאלו לחכם האיך ענינך? אמר מה יהיה ענין מי שאבד ממונו ונשאר מנהגו:",
+            "ואמר תן למי שתרצה תהיה נגידו. והתיאש ממי שתרצה תהיה כמוהו. וכבד מי שתרצה תהיה מכובד ממנו. ותצטרך למי שתרצה תהיה נקל בעיניו:",
+            "ואמר כשימעט הון האדם אין בניו רוצים את דעתו. ומשיבין על דבריו ועל מצותיו:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם אל תחשוב מה שתמצא ידך ותגיע אליו כשתחלל מעלתך. ותכלה זוהר פניך. כי מה שחסרת גדול ממה שהועלת:",
+            "ואמר טעמתי מרירות כל הדברים. ולא מצאתי מר כטעם השאלה:",
+            "ואמר החכם מה הפצע שאין לו רפואה? אמר כשיצטרך הנדיב אל הכילי וימנע ממנו",
+            "ואמר החכם חסרון הצורך טוב משאלתו ממי שאינו ראוי לשאול ממנו. והרעה גדולה כשלא יפיק רצונו:",
+            "ואמר כי אדם [אחד] בא אל חכם ואמר לו התפלל עלי אל אלהיך שלא יצריכני לבני אדם. אמר אי אפשר שלא תצטרך לבני אדם. אבל האלהים אל יצריכך אל הנבלים מבני אדם:",
+            "ואמר שהיה חכם מתפלל אל תצריכני אל הרעים ואם תצריכנו לאחד מברואיך יהיה אל הטוב שבהם [והבשת פנים]. והנפש הנדיבה שבהם. ואל הלשון המתוקה שבהם. ואל מי שלא יזכור לי טובתו [לביישני מהם]:",
+            "ואמר החכם לבנו התפלל אל ה׳ אלהיך שלא ישים טרפך על ידי הרעים מבריותיו כי זה מרע המזל:",
+            "ואמר מי ששואל יותר מצרכו וערכו כדי הוא שימנעו ממנו:",
+            "ואמר הכילות גריעות והמהירות טעות. והחריצות הפסד:",
+            "ואמר מי שהאריך לו מועדו ומנע ממך [טרפו] וטובתו. בצורות המצוירות תמצא כמוהו:",
+            "ואמר כשתשאל מן הכילי שאלה. ימנע ממך וישנאך:",
+            "ואמר מי ששואל שאלה מכילי הוא יותר פחות ממנו:",
+            "ואמר אכסנאי הכילי לא יפחד מן הקבסא ולא יצטרך אל מרקחת:",
+            "ואמר מי שמתארח אצל הכילי תתענה בהמתו ואינו צריך להפנות:",
+            "ושאל מלך אחד את שריו מה הרע שבדברים? אמר לו הרש. אמר להם הכילות שאינו סר מבעליו עד שיורישנו הקלון:",
+            "ואמר המבקש מן הכילי כמבקש לצוד דגים במדבר:",
+            "והיה אחד מן הנדיבים אומר לחבריו כשתצטרכו לי בדבר אל תבקשו ממני פנים אל פנים. כי אינני רוצה שאראה בכם זלות השאלה. אבל כתבו אלי שאלתכם באגרת:",
+            "ואמר לא לקח המחלל הדר פניו בשאלתו תמורה ואם הגיע [בה] להעשיר:",
+            "[ואמר אם תשקל השאלה עם המתנה. תכריע השאלה את המתנה]:",
+            "ואמר כשתשאל שאל מאנשי הנדיבות והחסד. ואל תשאל מן הכילי כי איננו שמח בשאלתך:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מפחיתות הנפש שתקנא באוהב נח אל טובתו:",
+            "ואמר הקנאה לבני אדם כחולי הגוף. והיא מביאה לידי השחפת:",
+            "ואמר החכם לבנו. בני השמר מן הקנאה כי היא נכרת בך ולא תהיה נכרת בשנאך.",
+            "ואמר לא ראיתי חומס נפשו כמקנא. אבלו מתמיד ונפשו דואבת. ושכלו חסר. ולבו הומה:",
+            "ואמר כל אדם אוכל לרצון חוץ מן המקנא על הטובה שאינו מרוצה אלא בסורה:",
+            "והיה המקנא אשם בעבור שהוא שונא מה שהבורא חפץ. והתקצף מיתרון רוע לבב על אשר נתן לזולתו ומנע ממנו:",
+            "ואמר כל שנאה יש תקוה לרפואתה חוץ משנאה ממי שישנאך מקנאה:",
+            "ואמר המקנא ימיו מעטים מפני שדואג למה שלא יזיקהו ולא יועילהו וימות ביגון:",
+            "ואמר אדם לחברו אני אוהב אותך אמר לו ולמה לא תאהבני? ואין אתה מאנשי אמונתי ולא מקרובי ומשכני. ופרנסתי על ידי זולתך:",
+            "ואמר אל תקנא באחיך על אשר לו. כי הוא ינעם בחייו ואתה תשבע דאגה ונדודים:",
+            "ואמר דייך מן המקנא שיאבל לשמחתך ולטובתך:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מי שמתקשט במה שאין בו יגלוהו עדי הבחינה.",
+            "ואמר מי שמתקשט במה שאין מטבעו רוצה להכריח הטבע והטבע מכריחו. כמי שצובע השיבה ומגלה אותו הגדול:",
+            "ואמר די לאדם מום שיתבאר לו מבני אדם מה שנעלם ממנו מעצמו. ושיאשים בני אדם על מה שהוא עושה כמוהם. ושיזיק את שכינו:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מי שרב רוע לבבו יהיה שמו רע ומיתתו רעה:",
+            "ואמר. החבר הרע כחלי הרע הוא פושט בגוף הנה והנה. חוקר על מומי חברו ומעלים זכיותיו:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם שאדם דבר מום בחברו אצל אחד מהגדולים. אמר לו הוריתני על רוב מומיך. במה שאתה מרבה לספר במומי בני אדם. כי המחפש במומי בני אדם אינו מחפש אלא כפי [אשר בו] מומיו וכדמותם:",
+            "ואמר אדם לחברו אני רוצה לרחקך בשביל שמדברים בך בני אדם. אמר לו שמעתני מדבר באחרים? אמר לו לאו. אם כן הרחק המדברים:",
+            "ואמר שאדם האשים את חבירו על דבר ששמע ממנו והתנצל עליו. אמר לו והלא הגיד נאמן? אמר לו אלו היה נאמן לא היה מגיד:",
+            "ואמר אדם אחד לחברו הגיעני שאתה מדבר בי. אמר לו אם כן אתה נכבד בעיני מעצמי:",
+            "ואמר שאדם אמר לחברו הגיעני שדברת בי. אמר לו נפשי יותר יקרה בעיני:",
+            "ואמר החכם מי שיאמין הרכילות לא ישאר לו אוהב אפילו אם יהיה חביב או קרוב:",
+            "[אל תעזוב האוהב בעבור רכילות הרוכל]:",
+            "ואמר אל תגלה מסתורי רעות בני אדם פן יגלה הבורא מסתורי רעותיך. וספר בטובתם כשתזכיר שמם ואל תגנה אותם במה שיש בך:",
+            "ואמר מי שמגיע הגדוף הוא המגדף:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם האלהים יצילני משכן רע שעינו רואתני ולבי חושב. כי אם יראה טובה יעלימנה ואם יראה רעה יגלנה:",
+            "ושאלו לחכם איזה חלי יותר רע? אמר שכן רע. אם תדבק עמו יבהילך. ואם תרחק ממנו ידבר בך ויספר בגנותך?",
+            "ואמר מי שסובל הזיק שכינו. יורישנו הבורא ביתו:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מי שיזרע השנאה יקצור החרטה:",
+            "ושאלו לחכם במה יתנקם אדם משונאו? אמר שיוסיף מעלה יתרה בעצמו:",
+            "ואמר הזהר משנאת האדם אף מן הנקלה כי פעמים שיחנק האדם הגדול בזבוב קטן:",
+            "ואמר אין ברעות כשנאת בני אדם:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם חמשה דברים בכסיל ואינם נמצאים בזולתו. כועס בחנם. [ונותן עינו במקום שאינו ראוי לו]. ומיגע גופו לריק ואינו מכיר האוהב מן השונא. ומגלה סוד. עוד שני דברים. משיב דבר בטרם ישמע. ומרבה להביט:",
+            "ואמר אוהב האדם שכלו. ושונאו כסילותו:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מי שאינו מתגאה בנפשו הגביהה. והמתגאה השפילה:",
+            "ואמר מי שבטח בעצתו תועה. ומי שסמך בשכלו נכשל. ומי שמתגאה על בני אדם שפל:",
+            "ואמר תמה אני במי שעבר במעבר השתן והדם מאין לו גאוה?",
+            "המתגאה בנפשו רואה בה מה שהוא גדול ממנה בקלות דעתו. ומראה שמחתו לזה. והוא והנקרא גאוה:",
+            "ושאלו לחכם מהו הגאוה? אמר שטות שאין בעליה יכול להניחה:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם האוהב והשונא אצל השוטה שווים:",
+            "ואמרו מי שבני אדם שווים אצלו אין לשטותו רפואה:",
+            "ואמר איזה ראוי לקלון? מי שנכנס במקום שאינו ראוי לו. והנכנס במקום ואומרים לו שב פה ואמר לא כי אם כאן. והמאריך לספר דבר שאין שואלין אותו עליו:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם כל אוהב שמתהפך ומשתנה באהבתו חשוב אותו כשונא ואל תבטח בו לעולם:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם כשאתה חולק כבוד לאוהבך כראוי לו ואיננו חולק לך מה שראוי לך טוב שתעזבנו:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מי שנכנס במקום שיש שם בני אדם וישב מבלי רשותם יהיה נמאס עד שיקום:",
+            "ואמר דחה הכבד במעוט האזנתך אליו:",
+            "ואמר האכילה. עם האוהב מרקחת. ועם השונא קבסא:",
+            "ואמר מי שהאריך בשיחתו יקוצו בני אדם בדבריו:",
+            "ואמר שמלך אחד כתב בטבעתו הכבדת קום. ובאשר היה יושב אדם כבד עמו היה מראה אותו אליו:",
+            "וצוה החכם את בנו אל תשב עם הכבדים. כי מצאתי בספר רפואות שישיבת הכבד קדחת רביעית.",
+            "ואמר מי שיכביד נפשו עליך ומטריחך בשאלותיו עשה אזניך לו חרשת ועינך עורת:",
+            "ואמר כאשר ידע הכבד שהוא כבד. אינו כבד:",
+            "ואמר אל תשב עם הכבד כי ישיבתו דאגה:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מי שמתעקש עמך נפרד ממך ושנאך:",
+            "ואמר אל תתעקש עם הכעסן. כי תכעיסהו ותאשם. ואל יקבצו במושבך שני אנשים שחולקים לנצוח:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם הנוצח ברע נצוח:",
+            "ואמר החכם לבנו חפצת לנצוח אדם רע? אמר לו כן. אמר לו אל תנצחנו עד שתהיה רע ממנו:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם שמונה הם אם יבזו אותם אל יאשימו כי אם עצמם. הבא לסעודה שאינו קרוא לה. והמצוה בבית אדם בפניו. והמבקש כבוד משונאו. והשואל שאלה מכילי. והנכנס בדברי שני בני אדם מבלי שיכניסו אותו בדבריהם. והמזלזל במלך. ויושב במקום שאינו ראוי לו. והמספר דבריו למי שאינו מאזינם:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם הלצנות מעבירה המורא:",
+            "ואמר מי שמתלוצץ יהיה נקל. ומי שמרבה בדבר יהיה נודע בו:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מי שרוכב במהירות אינו בטוח מן המכשול:",
+            "ואמר החכם המתון שאחריתו השגה. טוב מן המהירוות שאחריתו חסרון:",
+            "ואמר שפת אמת פרי הצניעות. והחריצות יתרון התאוה. והמתון מגדול עוז. והמהירות מביאה אל החרטה:",
+            "ושאלו לאדם גדול במה הגעת אל כל הכבוד הזה ואתה מן הכושיים? ואמר בדבר אמת. והנאמנות. והמנע מן העיקש ושלא שאלתי על מה שאינו צריך לי:",
+            "ואמר החכם ראש כל מוסר השתיקה וראש השכל השפלות. ומי שהרבה בדבר נודע בו:",
+            "תם"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Mivchar HaPeninim/Hebrew/merged.json b/json/Musar/Rishonim/Mivchar HaPeninim/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..add3becbadbc67e1be6a850315bb36b747e20c0c
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Mivchar HaPeninim/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,804 @@
+{
+    "title": "Mivchar HaPeninim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mivchar_HaPeninim",
+    "text": [
+        [
+            "אמר החכם. בחכמה. החכמים משלימים גמול הבורא. ומגיע [האדם] לעבודת האל בחייו. ולשם טוב אחרי מותו:",
+            "ואמר. אין לך דבר שמחדד השכל. כמוסר וחכמה. ואין דבר שמורה על דעת הדעתן. כמנהגו הטוב:",
+            "ואמר שאלת החכם. חצי החכמה. ופיוס בני אדם. חצי השכל. וסדר ההוצאה. חצי הספוק:",
+            "ואמר איזה אדם ראוי למלוך? אמר חכם שמלך. או מלך שידרוש [החכמה]:",
+            "ואמר ראוי למחזיק בחכמה ובצדק. שלא ירא משום אדם: ואמר הצדיקים אינם יראים כי אם האלהים לבדו:",
+            "ואמר אבדת השכל. אינה נמצאת. והחכמה נוטה עמו. באשר הוא נוטה:",
+            "ואמר הטורח בבקשת החכמה ובמוסר מקנה העטרות. והנזירים יעשו העטרות מזהב הלשון המדברת. ויושמו בראשי אוהביהם:",
+            "ואמר הטורח בבקשת החכמה והמוסר. טורד מקנות [י״א מקצות] העונות והעבירות. מביא האדם למאוס בעולם כלה. ולאהב עולם הקיים:",
+            "ואמר במקום המשתה והשחוק. לא תשכון החכמה. אבל היא מגורשת משם:",
+            "ואמר מי שחננו הבורא חכמה. לא ידאג להפקד הצער והיגיעה [כי אחרית החכמה השלום והמנוחה ואחרית הזהב הכסף הצער והיגיעה]:",
+            "ואמר החכם. איני דורש החכמה לתקוה שאבוא עד קצה. ואגיע עד תכליתה. אבל אדרוש אותה שלא אהיה סכל ואין ראוי למשכיל זולתו:",
+            "וצוה החכם לבנו. בני אל תהי חכם בדברים. אך היה במעשה. כי החכמה שבמעשה. תועילך לעולם הבא. ושבדברים בכאן תשאר:",
+            "וצוה החכם את בנו. היה יושב לפני חכמים. שאם תדע ישבחוך. ואם תסכל ילמדוך. ואם יעידו לך יועילוך:",
+            "ואמר לי ספור הכסילים. אסירי המות. התירו מאסרכם בחכמה.",
+            "ואמר לולי החכמה. לא היינו מבקשים המעשה. ולולי המעשה. לא היינו מבקשים החכמה. וטוב שאניח אותה מפני שלא אדענה. משאניחנה ממאוס בה:",
+            "ושאלו לחכם מפני מה חכמת יותר מחבריך? אמר להם מפני שהוצאתי בשמן יותר ממה שהוציאו חבירי ביין:",
+            "ואמר. גוף בלא חכמה. כבית בלא יסוד:",
+            "ואמר מי שנודע בחכמה. מביטין אליו בעין ההדור:",
+            "ואמר שתוק ותנצל. שמע ותלמוד:",
+            "ואמר אין דבר שמועיל לאדם כדעת מעלתו והשגתו שכלו בחכמה וידבר בפיהם:",
+            "ואמר. האדם חכם בעודנו מבקש החכמה. וכאשר יחשוב שהגיע אל תכליתה. הוא סכל.",
+            "ואמר לא הנחילו האבות לבנים דבר שהוא חשוב מן החכמה. כי האדם קונה הון בחכמה. ומאבדו באולת וישאר חסר כל.",
+            "ואמר אם תכנע לדרוש החכמה. תכובד כשדורשין אותה ממך:",
+            "ואמר החכמה. היא היחוס הגדול. והאהבה. היא הקורבה הקרובה:",
+            "ואמר. המלכים שופטי הארץ. והחכמים שופטי המלכים:",
+            "ואמר. רצון החכם בחכמה. ורצון הכסיל באולת:",
+            "ואמר מה טוב המעשה. תיפהו החכמה. ומה טובה החכמה תיפהו המעשה. ומה טוב המעשה תיפהו הנחת:",
+            "ואין דבר שנלוה אל דבר. טוב מן הענוה אל החכמה. ומן היכולת אל המחילה:",
+            "ואמר מי שמתעסק בתורה. לא יתכן שיהא צוארו עב וגופו שמן:",
+            "וצוה החכם את בנו. היה חכם. ולמד. ומאזין. או אוהב החכמה. ואל תהי החמישית פן תאבד:",
+            "ואמר אין ראוי שתתבייש לשאול כאשר אינך יודע. כדי שתדע. ולא תתבייש כששואלין ממך מה שלא ידעת. לומר איני יודע:",
+            "ודע כי מעלת השכל מן האמונה. כמעלת הראש מן הגוף. כשיאבד הראש. יאבד הגוף. וכאשר יאבד השכל. תאבד האמונה:",
+            "ואמר ערך כל אדם כפי מה שהוא יודע:",
+            "ואמר אם בני אדם יכבדוך לעושר או לשררה. אל יערב לך. כי הכבוד ההוא יפנה בפנותם. אבל יערב לך אם יכבדוך בשביל החכמה או בעבור יראה או בעבור מוסר:",
+            "ואמר דומים החכמים בארץ. למאורות בשמים:",
+            "ושאלו לחכם מי הם יותר גדולים. החכמים או העשירים? אמר החכמים:",
+            "אמרו לו אם כן מפני מה החכמים בפתחי העשירים יותר מהעשירים בפתחי החכמים? אמר מפני שחכמים מכירים מעלת העושר. והעשירים אינן מכירין מעלת החכמה.",
+            "ואמר אין שפתי חלקות מדת המאמין אלא בבקשת החכמה:",
+            "ואמר תחלת החכמה שתיקה. שניה לה שמיעה. שלישית זכרון. רביעית מעשה. חמישית מורה:",
+            "ואמר כשתשב בין החכמים. יהי רצונך לשמוע יותר מלדבר:",
+            "ואמר מי שעובד כראוי את השם ילמדהו ה׳ את החכמה ויראו את מבועיה מלבו על לשונו.",
+            "ואמר אין האדם חכם עד שיהו בו שלש מדות. שלא יבזה מי שהוא קטן ממנו בעודו דורש את החכמה. ואל יקנא במי שגדול ממנו בממון. ושלא יקבל שכר על חכמתו:",
+            "ואמר שאל את החכמים שאלת השוטים. ושמור שמירת הנדיבים:",
+            "ואמר הטובה שבמדות האדם. שיהיה שואל:",
+            "ואמר מי שלבש בבקשת החכמה לבוש הבושת. ילבוש מהכסילות אפוד מעיל. ועל כן תקרעו מעיל הבושת בבקשת החכמה:",
+            "ואמר כל מי שרבו פניו. תמעיט חכמתו:",
+            "ואמר החכם: מצאתי החכמה בין הבושת והסבל. ושאלת הכסיל בין הבשת והגאוה:",
+            "ואמר עם הפחד. תאבד תקוה. ועם הבשת חסרון החכמה:",
+            "והחכמה אבדת המאמין. צריך שיבקשנה אפילו בידי הכופרים:",
+            "וצוה החכם לבנו למד את החכמה. כי אם תהיה קטן עם זה תהיה גדול עם אחר:",
+            "ואמר כמה מגונה הסכלות בזקן.",
+            "ואמר למד חכמה למי שאינו יודע. ולמוד ממי שיודע. וכאשר תעשה זה תדע מה שלא ידעת. ותזכור את אשר ידעת:",
+            "ואמר בקשת החכמה בימי הזקנה כתיו על החול. ובקשת החכמה בימי הנערות כפתוח על האבן:",
+            "ואמר אל תמסרו החכמה למי שאינו ראוי לה פן תחמסוה. ואל תמנעוה מאנשיה פן תחמסו אותה. ואל תגמלו רשע כרשעתו. פן יאבד שכרכם אצל הבורא:",
+            "ואמר הזריזות. שתשמור מה שצוית בו לעשות. ותעזוב מה שלא צוית בו.",
+            "ואמר החכם. לא יגנה אותו הרש. ולא תעבירהו התאוה. (י״א תעבירהו):",
+            "ואמר כי כסיל השיב על אדם חכם. אמר לו החכם אם היית יודע מה שאני אומר. לא היית מבזה אותי. או אם לא הייתי מכיר מה שאתה אומר. הייתי מאשים אותך. אך לא ידעת את אשר דברתי. על כן האשמתני. וידעתי סכלתך. ודנתיך לזכות:",
+            "ואמר כל חכמה שלא ידובר בה. כמטמון שאין מוציאין ממנו:",
+            "ואמר החכמה שני חלקים. החכמה שבלב. היא החכמה שמועילה. והחכמה שבלשון. מבלי מעשה. והיא טענת הבורא על ברואיו.",
+            "ואמר דעות בני אדם ארבע. יודע ויודע שיודע. חכם. שאל מאתו. יודע ואינו יודע שיודע. תכירהו ועזרהו שלא יהא נשכח. אינו יודע. ויודע שאינו יודע. למדהו. אינו יודע והוא מראה. בעצמו שיודע. סכל [הוא] הרחיקהו:",
+            "ואמר אל תאמר במה שלא תדע. אדע. פן תחשד במה שתדע:",
+            "ואמר אין מדה שאחריתה לטובה כאמונת אלהים. וכבוד האבות. ואהבת החכמה. ושמוע מוסר:",
+            "ואמר מעשה הכסיל בעת חטאו שמאשים בני אדם. ומעשה מבקש המוסר שמאשים את עצמו. ומעשה החכם החסיד שלא יאשים לא עצמו ולא אחרים:",
+            "ואמר אל תבוש לקבל האמת מאיזה [מקום] שיבא אפילו מאדם פחות:",
+            "ואמר מי שמתחכם מבלי חכמה. כחמור הרחים סובב סובב ואינו זז ממקומו:",
+            "ואמר חמלו על נכבד שנקל. ועל עשיר שנורש. ועל חכם שנפל בין הפתאים.",
+            "ואמר אין מי שצריך לחמול עליו. כחכם שנפל עליו דין כסיל:",
+            "ואמר אל תשליכו הפנינים לפני החזירים. כי אינם עושים [בהם] מאומה. ואל תמסרו החכמה למי שאינו יודע מעלתה. כי היא יקרה מפנינים. ומי שאינו דורש אותה רע יותר מהחזיר:",
+            "ואמר החכם שאינו עושה בחכמתו. תוכחתו נופלת על הלבבות. כאשר יפול הגשם על האבנים. ואמר מי שאין דבריו דומין למעשיו. הוא מבייש [מעשיו ועצמו] ואת נפשו. על כן כשיצא הדבר מן הלשון [בלי לב] לא יעבור האזן:",
+            "ואמר אין אדם מכיר בטעות מלמדו. עד שידע המחלקות:",
+            "ושאלו לחכם האיך נאה לזקן שילמוד? ואמר אם הכסילות גנאי הוא לו. הלמוד נאה לו:",
+            "ואמר ארבעה דברים אין אדם חשוב מתגדל בהם. שיקום ממקומו לאביו. ושיכבד אורחיו. ושיעיין [עניינו] מרכבותיו אפילו יש לו מאה עבדים. ושיכבד החכם לקחת מחכמתו:",
+            "ואמר מי שיושב בין החכמים מכובד. ומי שיושב בין הכסילים נבזה:",
+            "ואמר הזהרו מן הכסיל שעובד. ומן החכם החוטא:",
+            "ואמר בקשת החכמה כחפוש המטמונים. ולא יערכנה זהב ופנינים:"
+        ],
+        [
+            "אמרו לחכם. ספר לנו מהו הבורא? אמר הדבור במה שלא יושג אולת יחשב. והמחלוקת במה שלא תגיעהו המחשבה. חטא הוא:",
+            "ואמר שחכם נכנס על אנשים שהיו חולקים בדברים. אמר להם לא תשלם לכם העצה. אמרו לו ולמה? אמר להם שהעצה היא ההסכמה:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם. קרן המשכיל ענוה. קרן כסיל עזות. ועקב כל ענוה שלום:",
+            "ואמר החכם אני שומע דבר רע ולא אשגיח עליו אל. ולמה? אמר לו מפני שאני ירא שאשמע קשה ממנו:",
+            "ואמר השתיקה לכסיל. היא תשובתו:",
+            "ואמר שלשה דברים מי שאינם בו לא ימצא בו טעם האמונה. ענוה שישיב [בה ] אולת הכסיל. ויראה שתמנע מן העבירות. ודעת נוחה שיפייס בני אדם.",
+            "ואמר שאדם אחד בא בא לפני חכם אחד ואמר לו אני רואה בני אדם שהם מזיקים ונפשי יעצתני שלא אתערב עמהם. אמר לו לא תעשה כי לא תוכל לעמוד בלעדיהם. וגם הם אינם יכולים לעמוד בלעדך. כי הם צריכים לך ואתה צריך להם. אך היה בניהם חרש שומע. עור רואה. אלם מדבר:",
+            "ואמר אין זו טובה שתמנע מהזיק. אבל מדה טובה היא שתסבול הנזק.",
+            "ושאלו לחכם מה המדות הטובות? אמר סבל. והמדות הרעות? אמר נקמה:",
+            "ואמר אדם אחד גדף אדם חכם. אמר לו אחד מתלמידיו רבי תן לי רשות בו. אמר לו החכם. אינו חכם מי שמרשה לרעה:",
+            "ואמר מי שרב סבלו. רבי ענותנותו. ימעטו חומסיו וירבו עוזריו:",
+            "ואמר אחרית כל קטטה חרטה. ואחרית כל ענוה שלום:",
+            "ואמר מי שהוא עניו יהיה אדון. ומי שיתבונן יוסיף לקח חכמה:",
+            "ואמר אני מנשא עצמי שיהא שום עון שוקל יותר מפשעי:",
+            "אמר מי שאינו מושל בכעסו. אין שכלו שלם:",
+            "ואמר השתיקה מענות השוטה. טוב מענותו:",
+            "ואמר איזה גבור? מי שמשיב את האולת מענותו וכובש את כעסו:",
+            "ואמר כל מי שאינו מושל [ברוחו בשעת] כעסו כל שכן שאינו מושל בזולתו:",
+            "ואמר העניו. מרכבת הכסיל:",
+            "ואמר מי שלא סבל דבר אחד. ישמע דברים הרבה.",
+            "ואמר העוז והנצוח. לעניו:",
+            "ואמר תחלת ריוח העניו. שיעזרו אותו בני אדם על הסבל:",
+            "ואמר שאדם אחד גדף חכם. אמר לו אל תפליג בגדופינו. והנח לשלום מקום:",
+            "ואמר מי ששמע דבר שאינו כרצונו ושותק עליו. יפסוק ממנו מה שמואס בו [ואם יענה עליו ישמע מה שמואס בו יותר]:",
+            "ואמר מצאתי הענוה שהיא עוזרת לי מכל אנשי:",
+            "ואמר שאדם אחד גדף חכם אחד. ורדף אחריו עד ביתו הולך ומגדף. אמר לו החכם אמור פה מה שבלבך ושוב לך. קודם שישמעוך קצת מנבלינו ותשמע מה שתמאס ותקח מכות בשכר רוע מעלליך:",
+            "ואמר שאדם אחד גדף חכם אחד. אמר לו החכם אתה לא הנחת מאומה ממה שידעת בי. ומה שידע בך הבורא יותר:",
+            "ואמר במשוך הכף אל תחטיאך:",
+            "ואמר דוחים בסבל צער מה שהוא גדול ממנו:",
+            "ואמר מי שבחר בטוב. יברח מן הרע:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם המחילה לנבל. כפי שהגון לנדיב:",
+            "ואמר מחל על שהרע לך. ותן למי שמנע ממך:",
+            "ואמר ההודאה בעון הטענה כבקשת המחילה:",
+            "ואמר הודה בעונך ובקש מחילה כי כפירת העון שתי העונות:",
+            "ואמר מחל חטא אוהבך. ואל תתגלה לשנאך:",
+            "ואמר אם תקום תדאג. ואם תמחול תעלוץ:",
+            "ואמר כי מלך צוה להרוג עדת אסירים. אמר אחד מהם אדוני מלך אם אנחנו הרענו לחטא. הלא אתה תטיב [שאת] כשתאמר הרפו לאלה הנבלים. ולא היה אדם בהם שהטיב לדבר כזה. ונמנע המלך ולא הרגם:",
+            "ואמר כי מלך אחד צוה להרוג חכם אחד. אמר לו אחד מיועציו אתה יכול לעשות מה שלא עשית יותר מהשיב מה שעוית. ונמנע ולא הרגום:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם המתן ותנצל. מהר ותתחרט:",
+            "ואמר המתן אחריתו טובה. והמהירות אחריתו רעה:",
+            "ואמר מי שרוכב. במהירות אינו בטוח מן המכשול:",
+            "ואמר יש ממתין ומגיע לחפצו. וממהר ונכשל:"
+        ],
+        [
+            "אמרו לחכם למה אין אנו רואין עליך סימן דאגה? אמר להם. מפני שלא קניתי דבר ופקדתיו ודאגתי עליו:",
+            "ואמר אין לך דבר שאין לו גדר:",
+            "אמר לו מהו הגדר? אמר הבטחון. אמר לו מהו גדר הבטחון? אמר האמונה. אמר לו ומהו גדר האמונה? אמר שלא תירא דבר: ואמרו לחכם מהו גדר האמונה? אמר הבטחון באלהים ורצות בגזרותיו והמסר אליו:",
+            "ואמר השמחה והמנוחה ברצון. והדאגה והאבל בהקצפה:",
+            "ואמר אין דבר גדול מן האמונה. וקצת בני אדם סובלים הפגעים האלה כרש וחולי והפחד. ודע כי כל אלה משערי האמונה:",
+            "ואמר החכם. בני אדם שאלו מאלהיכם שיחון אתכם האמונה. כי האמונה ראש התורה. ובקשו ממנו השלוה כי היא ראש הגדולה. בנעימות תבקשוה בעולם הזה ובעולם הבא. ודי באמונה עושר. ובעבודה עסק:",
+            "ואמר הטרף אין מוצאותיו חריצות ולא מונעתו שנאת השונא. אילו היה אחד בורח מטרפו כאשר בורח מן המות. היה טורפו רודף אחריו יותר ממנו וממהר להשיגו יותר:",
+            "ואמר מי שאינו רוצה בגזרת הבורא אין לשטותו רפואה:"
+        ],
+        [
+            "אמר לחכם מהו הבטחון באלהים אמר שתבטח בו בכל עניניך ותניחם עליו:",
+            "ואמר מי החכם שבבני אדם והבוטח מכולם? מי שהוא רוצה בדברים בבואם ובפנותם:",
+            "ואמר ראוי לאדם שלא יחשוב טרפו מתאחר. ושלא ידאג לגזרת הבורא:",
+            "ואמר החכם ימי העולם צבא מה שיש לך מהם יבואך. ואם תרפה ממנו ומה שיש לך מהם עליך לא תוכל לדחותו [בחזקך]:",
+            "ומי שנואש ממה שלא תגיעו. ינוח גופו. ומי שהוא רוצה במה שחננו הבורא. תנוח דעתו:",
+            "ואמר אם תפקיד ביד האלהים כל עניניך. תגיע אל נתיב הטובה:"
+        ],
+        [
+            "אמרו שאדם אחד עמד בשער המלך ימים רבים ולא הגיע אליו. כתב באגרת ארבעה טורים.",
+            "האחד הצורך והתוחלת הביאוני אליך. השני עם החסרון אין סבל על העכוב. השלישי החזרה מבלי הצלחה נקמת האויבים. הרביעי או הן עושה פרי או לאו מניח.",
+            "ואמר שאדם אחד בא לפני מושל. אמר לו. באתי אליך לשאול דבר ששאלתיו תחלה מהבורא. אם תעשהו אשבח האלהים ואודך. ואם לא תעשה. אשבח את ה׳ ואודהו ואדינך לזכות וצוה למלאת משאלו:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם סבול האמת ואם יימר:",
+            "ושאלו לחכם. מה גדר הסבל הנאה? אמר להם הוא הסבל שאין עמו תרעומת עם שום אדם:",
+            "ואמר הסבל שני מינים. סבל הצרות. והסבל במה שאסר הבורא עליך:",
+            "ואמר הזכרון שני מינים. זכרון הסבל בעת הפגע. וטוב ממנו זכרון הבורא במה שאסור לך להיות מבדיל בינך לבינו:",
+            "ואמר אני תמה על מי שלא זמן לכל פגע סבל. ולכל טוב הודאה:",
+            "ואמר הדאגה על מה שלא היה. היא רעה חולה:",
+            "ואמר שתיית סם המות טוב מן הדאגה:",
+            "ואמר כפי הלבבות. יהיה היגון: ואמר כפי הגדולה. תהיינה סבות הנפילה. (ויש אומרים הסבל):",
+            "ואמר הסבל טוב שבעניינים. והענוה טוב שבדברים:",
+            "ואמר כל מי שאינו מנצח. האבל בסבל יאריך יגונו:",
+            "[הסבל שלום. והמהירות חרטה]: ואמר הסבל עושר. והחריצות. רש:",
+            "ואמר יש רעה כשתדמנה לרעה אחרת תהיה מן הטובות. ואמר. יש רעה טובה. מהסבל:",
+            "ואמר אין למי שאין לו יכולת טוב מן הסבל:",
+            "ואמר מי מבני אדם יותר סבלן? אמר מי שמשיב תאותו:",
+            "ואמר מי שמגביר בסבל בעת צרתו. יגיע אל חפצו מרום לבבו:",
+            "ואמר הסבל חפשי. אפילו אם יגיע לבעליו הנזק:",
+            "ואמר מי ששם הסבל תכליתו. יגיעהו הסבל אל חפצו:",
+            "ואמר הסבל מר. ומעביר מבעליו הנזק:",
+            "ואמר אין דבר שמחסר מן הרעה כמו הסבל:",
+            "ואמר איזה מבני אדם נכבד אצל הבורא? אמר מי שיגיע אל הצרות ויסבול את הבאות [וישבח לבורא]:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מי שמבקש יותר מצרכו. טורד נפשו מתועלתו:",
+            "[ונאמר כי] מלך אחד אמר לחכם אלו היית שואל ממני היית מספיק לך כל ימיך.",
+            "אמר לו ולמה אשאל ממך ואני עשיר ממך. אמר לו המלך. ואיך אתה עשיר ממני? אמר לו מפני שאני מסתפק במעט שבידי יותר ממה שאתה מסתפק ברוב שלך:",
+            "ואמר מי שדי לו במה שגזר לו הבורא. הוא עשיר מכל אדם:",
+            "ואמר הסתפק במה שחלק לך הבורא. ואל תביט אל מה שיש לזולתך:",
+            "ואמר אל תתאוה במה שלא נתן לך. כי מי ששמח בחלקו שבע:",
+            "[אמר מי שירצה מן העולם כדי ספקו יהיה המעט שלו מספיק לו]",
+            "ואמר במעט מן הטרף מי שירצה הבורא. מקבל ממנו מעט ממעשיו:",
+            "ואמר ההסתפקות. טוב יותר מן השכל:",
+            "ואמר העושר והגדולה היא עזיבת החמדה:",
+            "ואמר ראוי לאדם שלא יבקש מהעולם יותר מספוקו שבו יעבור הנזק והצורך מעצמו. כי הממון שקר והון העולם. בא במהרה וחולף במהרה:",
+            "ואמר ההסתפקות שמונע בעליו מן הזולת. טוב מהממון המביאו לידי בזיון:",
+            "ואמר עושר הנפש טוב מעושר הממון.",
+            "ואמר ראש ההסתפקות והזריזות. שלא יגדל בעיניך הרב על זולתך. ואל ימעט בעיניך המעט שלך. גם אל תשקול מי שלמעלה ממך בך:",
+            "ואמר כשימעט בעיניך מה שאתה נוחל. זכור בו צוק הענינים בצרות שעברו עליך ויהי דיה לך בשלוה. כי אין ממנו תמורה כשתפקד:",
+            "ואמר פרי ההסתפקות המנוחה. רענני. השפלות האהבה:",
+            "ואמר הנהג הנפע כדי הספק. ואם לאו היא תבקש ממך יותר מספוקך.",
+            "הם אמרו. כי שנים לא יתחברו לעולם ההסתפקות והחמוד:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם היאוש ממה שיש בידי אדם תפארת לאדם. כי הבצע הוא הרש הנמצא. והיאוש חפשי והתקוה אמה:",
+            "ואמר חשוב כל העולם הפסד:",
+            "ואמר הבקשה מהנבראים חסרון אמונת המאמין:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם הזהר במדת הבושת. כי הבושת מורה על פני הנדיב:",
+            "ואמר מי שעטתהו הבושת מעיל. יעלמו מומיו מבני אדם:",
+            "ואמר הבושת והאמונה נצמדות. כשתסתלק האחת תסתלק חברתה:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מי שנזהר באיבריו ייטיבו ספוריו: ומי שדבק בזהירות לא יחסור ספוקו.",
+            "ומי שלא יהא נזהר. יהיה נקל:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם הגדול שביחוסים. השם טוב. ואין חוצץ בפני התאוה. כעצימת העינים:",
+            "ואחר (נ\"א ואמר) מיקר את הנפש שיחוס האדם על זכרו. ושיקוה השם הטוב. ויבטח באלהים והיא האמונה הגמורה:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם לא ישלמו ענייני האדם. עד שתפרד נפשה מחשקה ומתאותה:",
+            "ואמר טעם השכל היא הכרת הדברים ותאותם והבדלתם: ואל תאמין בעצמך שאתה חכם עד שתמשול בתאותך:",
+            "ואמר מי שנמשך אחר שכלו יישרהו ויורהו ומי שנוטה אחר תאותו. תתעהו ותאבדו:",
+            "ואשרי מי שהניח התאוה. (יהיו. לו עד של נמצא ולא נראה). כי לא הניח אדם לכבוד הבורא ונתחרט:",
+            "ואמר אין מגיעין אל מה שיש אצל הבורא. אלא בעבודה:",
+            "ואמר מי שירא אלהים תטיב אחריתו [מראשיתו]:",
+            "ואמר מי שידע שהאלהים רואהו ושומע זה ימנענו מן המעשים הרעים. הוא הירא את דבריו והמשיב נפשו מן התאוה:",
+            "ואמר מי שנטה אחר התאוה. יעקבוה הרעות:",
+            "ואמר הנצל מנפשך. ותנצל נפשך מדעתך:",
+            "ואמר התהפכות דברי האדם מורה נטות תאותו בו:",
+            "ואמר כבר טבע באולתו מי שגברה תאותו על שכלו:",
+            "ואמר מי שאינו מושל בנפשו להשיבה מן תאותה אינו בטוח מן רע אחריתה ואינו יכול למשל באחרים:",
+            "ואמר כשיעלה על לבך דבר. ולא תמצא עם מי שתועץ שתבטח בו ובעצתו. סור מן הקרב אל תאותך כי התאוה אויבת השכל:",
+            "ואמר לולי שלשה היו נתקנים ענייני בני אדם. זקן שאינו נשמע ותאוה שאינת נמנעת. וגאות האדם בנפשו:",
+            "ואמר אבדת השכל. בין היצר והתאוה:",
+            "ואמר אין העצה עם הקלות. ולא החכמה עם המחלוקת. ולא המנוחה עם התוחלת:",
+            "ואמר מי ששמע אל תאותו הפסיד. ומי שהמרה אותו גבר:",
+            "ואמר אם לא תמרה את פיה. תביאך אל ממה שיש [בו] חסרונך וגרעונך:",
+            "ואמר מי ששמע אל תאותו כפר ביוצרו. וגדל יגונו ורבה חרטתו. ונכפל ענשו:",
+            "ואמר החכם התאוה. שותפות העורון:",
+            "ואמר העצה ישנה. והתאוה ערה. ועל כן מנצחת התאוה את העצה:",
+            "ושאלו לאחד מהחכמים איזה מלחמה יותר טובה? אמר מלחמת התאוה:"
+        ],
+        [
+            "אמרו החכמים מחובת השכן. שתסייע לו חסדך ותרחיק פעליו נזקך.",
+            "מחובת הקרוב. שתקרבהו כשירחיקך. ותתן לו כשימנע ממך.",
+            "ואמר עשה חסד עם מי שראוי לו ועם מי שאינו ראוי לו. כי אם יהיה ראוי לו תשיבהו במקומו. ואם אינו ראוי לו תהיה אתה ראוי לו. כי הבורא צוה לעשות הטוב והחסד:"
+        ],
+        [
+            "אמרו אינו דעתן מי שמתחכם לדבר. אחר שנכשל בו. אך מי שיכירהו. ומתחכם שלא יכשל [בו]:",
+            "ואמר ראש השכל ההכרה בין ההוה והנמנע. והנחמה במה שאין היכולת:",
+            "ואמר הדעתן מדבר הדברים ומגיע אל תכלית המעשה:",
+            "ואמר הראיה על דעת האדם בחירתו ולא נגמרה אמונת האדם עד שנגמרה דעתו:",
+            "ואמר ראוי למשכיל שיהא מכיר את זמנו. ושישמר את לשונו. ומתעסק בעניינו:",
+            "ואמר כתב האדם מורה על שכילו. ושלוחו מורה על עצתו:",
+            "ואמר כשיסופר לך על צדקת האדם. אמר האיך דעתו:",
+            "ואמר מצפון דעת האדם בתוך כתביו. וגלויה בבחינה:",
+            "ואמר דעת האדם נראה בעסקיו. ודע מזל האדם במנויו:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם היה בן מי שתרצה וקנה המוסר. כי אין נשרש מבלי מוסר:",
+            "ואמר אין אוהב להפכפך. ואין אמונה לעבד. ולא מנוחה לחמדן. ואין סלסול לכילי. ולא חברה לכעסן:",
+            "ואמר איזהו המגיע מבני אדם? אמר מי שהניח המותרים ואחז דרך הקצרה:",
+            "ואמר די בנסיונות מוסר. ובתהפוכות הימים תוכחת. ובמידות מי שתדע עמו ידיעה:",
+            "ואמר הדעתן לא יבקר מי שהוא כבד עליו. ולא יספר באזני מי שאינו מאזין עליו:",
+            "ואמר שהדעתן כשהוא מבקר מי שהוא כבד עליו אינו שונה לבקרו. והשוטה אינו מרגיש בבזיון:",
+            "ואמר הנסיונות אין להם תכלית. והדעתן מוסיף בהן דעת:",
+            "ואמר מי שאינו שומע דבריך סלק מעליו [טורח] אמריך:",
+            "ואמר מי שיפסוק עליך דבריך. אל תספר עמו כי אין לו מוסר:",
+            "ואמר מי שילאה לאסור את נפשו. אל יאשים מי שאינו שומע אליו:",
+            "ואמר מי שאינו מקבל מוסר. אבד ונעכר:",
+            "ואמר המוסר מעביר מהדעתן שכרות. ויוסיף לשוטה שכרות כמו שהיום מוסיף לבעלי העינים ראות ולעטלף עורון:",
+            "ואמר לעולם לא. ישבתי ויראתי שאקום ממני לזולתי:",
+            "ואמר הזהר מראש המושבות. כי היא מושב נסיעה:",
+            "ואמר המוסר. מוסיף סבלות הסבל. והסבל משען למשכיל:",
+            "ואמר ראוי לאדם שיהא בוחר בארבעה. שידבר בטוב שבדברים. ושיאזין הטוב כשידברו עמו. ושיסבור פנים למי שיפגע. וילמד לשונו לדבר טוב. ויברח מהארבעה. מלדבר עם הכסיל. ומחלוק עם עקש. ומהחליק לשון לנבל. ומחבורות המשחית.",
+            "ואמר אל תאכיל מאכליך [למי שאינו מתאוהו. ר\"ל אל תספר דבריך] למי שאינו פונה אליהם.",
+            "ואמר מי שירבה שחקו ימעט מוראו:",
+            "ואמר מתי יהיה המוסר רע מהפקדו? כשירבה המוסר ויחסר [השכל]. ויהיו מואסים שיוסיף דבר האדם על שכלו:",
+            "ואמר טוב לסבול שוטה מחצי שוטה. רצה לומר שוטה שרוצה להראות עצמו שהוא דעתן:",
+            "ואמרו חכמי הודו. אל תדרוש החברים מבלי אמונה. ולא העולם הבא מבלי מעשה [טוב]. ולא אהבת נשים מבלי מוסר. ולא תועלתך בהזקת זולתך:",
+            "ואמר מי ששוקל הדברים ששמע. יבין את הסתרים:",
+            "ואמר מי שמנע מהמותרים ישבח עצתו השכל [המשכיל]:",
+            "ואמר בטח באנשי השכל והנדיבות וסמוך עליהם. והתחבר למשכיל שאינו נדיב והשמר ממנו. והועילך בשכלו. [והתחבר לנדיב שאינו משכיל והועילך בנדבתו. והועילו בשכלך.] וברח מכילי השוטה:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם ההנהגה [הטובה] שבמדות. מגעת את בעליה אל מעלות [הרמות והמעשים טובים]:",
+            "ואמר כי ארסטוטלס כתב אל אלכסנדרוס מוקדון משול בעם ורדה עליהם מהטבתך להם. ותגע אל אהבתם. כי מושלך בעם בהטבתך להם. טוב משתמשול בהם בהכרחתך. כי מה מועיל קנין הגופים? אך קנין. הוא קנין הלבבות. כי כשתקנה הלבבות בהטבתך. נוטים הגופים עמהם:",
+            "ודע כי העם כשיוכלו לומר יעשו. השתדל שלא יאמרו. תנצל מאשר יעשו:",
+            "ואמר כשתנהיגו בני אדם. הנהיגו נדיבי האדם בנחת ובכבוד. והנבלים בהכנעה. כי הנדיב כשתכבדהו. תקנהו. ולא תקנה הנבלים כי אם בהכנעה והבזיון:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם כשילך עמך חברך בצדק ובאמונה. מחל לעונו:",
+            "ואמר החבר הרע מבקש תואנה ואינו מבקש אמתלא:",
+            "ושאל אדם אחד לחכם. הורני על מי שאשב עמו? אמר זאת האבדה שלא תמצא:",
+            "ואמר כל אהבה היא כלום. ואהבת השוטה אינה כלום:",
+            "ואמר אוהבך [מי] שהלך עמך [באמונה] ויעץ אותך לטוב ובא עמך מצד שכלך. ולא מצד תאותך:",
+            "ואמר כי אדם אחד צוה את אוהבו ואמר לו אני ברשותך יותך מידך. ונכנע לך יותר מעבדך:",
+            "ואמר לחברי עלי שלשה דברים. שאשים עיני עליו כשהוא בא. ושארחיב לו במושב כשהוא יושב. ושאאזין אליו כשהוא מדבר.",
+            "ואמר המסית אחי ההורג. והשתיקה אחות הרצון:",
+            "ואמר החכם לבנו. בני אל תחליף חבר קדמון בחבר חדש בעוד שלבו [ישר] עמך. ואל ימעט בעיניך שונא אחד. ואל ירבו בעיניך אלף אהובים:",
+            "ואמר אני מצאתי כל קניני עולם ומכמניו אבודים. ואין מכמן כמוסר. ואין מעוז כחברים. ועל כן הרבה מהעוזרים ועוז ביקר המוסר:",
+            "ואמר אדם בלא חברים כשמאל בלא ימין:",
+            "ואמר כשהגיע מות אחד מחבריי. נפל נתח מנתחי.",
+            "ואמר החבר הנאמן. אשר לא יפתה אותך. מזיק עצמו למען הצילך. ואם חומסים אותך יטרח בעדך למען הטיב אותך:",
+            "ואמר לחכם מי תאהב יותר אחיך או חברך? אמר איני אוהב אחי עד שיהיה חברי:",
+            "ואמר שלשה ישימו לך אהבת אוהבך זכה. שתתחילהו בשלום כשתפגעהו. ותרחיב לו מושב. ותקראהו בחביב [אליו]. מן הכנויים:",
+            "ואמר שלשה מן האולת שתגנה בני אדם במה שאתה עושה כמוהו. ושתראה בני אדם מומן בעצמך: [ותשאל במה שאין אתה צריך מהם לעולם]. ושתזיק שכנך בדבר שלא יועיל לך:",
+            "ואמר החברים שלש כתות. מהם כמזון שלא תוכל לעמוד מבלעדיו. ומהם כרפואה אשר אתה צריך לעתים. ומהם כמדוה אשר אין אתה צריך לעולם:",
+            "ואמר החכם לבנו כשיעלה בלבבך להתחבר עם בני אדם התחבר למי שאם תתחבר עמו יפארך. ואם תכבדהו יהדרך. ואם תצטרך לעזרתו יעזרך. ואם תאמר יצדקך. ואם תכעוס יסבלך ואם יבואך ממנו פגע רע לא יחילו לך דרכיו:",
+            "ואמר החברים שלשה. חבר שיעזרך בגופו ובממונו. זהו חבר נאמן [באהבתו. וחבר שיקח ממך צרכו ויזקיך] להנאה מעטת אל תחשבהו נאמן. וחבר שהסברתו הסברת פנים [ואהבתו נתינת שלום] ורצונו ממך רב ורצונך ממנו מעט [אל תבטח באהבתו]:",
+            "ואמר חברת הנדיב מציאה גדולה. וחברת הנבל חרטה:",
+            "ואמר חבירו של אדם שכלו. ואויבו תאותו:",
+            "ואמר חברת השוטה סכנה. ושנאתו שמחה:",
+            "ואמר הסברת פנים תחזיק האהבה. וזעם פנים מעדה לבש הקבול:"
+        ],
+        [
+            "ואמר החכם הטובה שבבהמות צריכה לשבט. (נ\"א לשוט) והכשרה שבנשים צריכה לבעל. והדעתן שבאנשים צריך לשאול עצה:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם אם יחמס לך חברך תפוס עליו בינו לבינך בלבד. אם ישמע לך כבר רוחת . ואם לא ישמע לך אמר לו בפני אחד או בפני שנים שישמעו הדברים. ואם לא ישמע חשוב אותו חבר פחות:",
+            "ואמר אין תוכחת בני אדם מועילה לאיש כשאין לו מוכיח משכלו:",
+            "ואמר תפוס קודם הגמול:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם אל תתחבר אלא למי שמכיר ערך מעלתו. אז טוב לך בחברתו:",
+            "ואמר מי שרוחו יקרה ודעתו נוחה. חבורתו טובה. ואהבתו מתמדת:",
+            "ואמר החבורה הטובה מצלת מן הרעות:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מעולם לא הוכחתי אדם שלא מצאתיו מחפש על מומי:",
+            "ואמר חבר שיגיד לך מומך בינו לבינך בכל עת שיפגעך. טוב לך מחבר שיתן לך בכל עת שיפגעך דינר זהב:",
+            "ואמר אני אוהב מי שיודיעני במומי ביני לבינו בלבד:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מי שאסף אל אהבתו השלמה בך העצה הטובה [לך] אסוף אל אהבתך הזכה בו שתחייב עצמך לשמוע לו:",
+            "ואמר כשיתקיימו השרשים בלבבות. יראו הסעיפים על הלשונות. ולא תראה לך אהבה ישרה אלא מלב שלם:",
+            "ושאלו לחכם מהו האהבה? אמר נטות הלבבות והתחברם יחד:",
+            "ואמר אין נקב המחט צר לשני אוהבים. ואין רוחב העולם די לשני שונאים:",
+            "ואמר כשתרצה לדעת מי יאהבך. או מי ישנאך. ראה מה יש בלבך:",
+            "ואמר מי שהשליך טרחו עליך ומנע ממך טובו. אל תאמין באהבתו:",
+            "ואמר לחכם מי מבני אדם תאהב יותר? אמר מי שרבו טובותיו אצלי [ואם לאו מי שרבו עונותי אצלו]:",
+            "ואמר במה מכיר האדם אוהבו? ואמר כשהלבבות והלשונות רוצות בו. אינן צופות כי אם אהבתו ולא מדברות כי אם בשבחו:",
+            "ואמר כשתאהב [את חבירך] לא תחניף לו. ולא תשאל עליו כי שמא תמצא אויב שיספר לך מה שאין בו. ויפריד בינך לבינו:",
+            "ואמר התנדב לאוהבך בנפשך ובממונך. ולמודעך בטובך ובדבריך הטוב. ולהמון העם בהסברת פנים ובנתינת שלום ולשנאך בצדקה. וחוס על תודתך [וזכה עם הכל במעשיך: וזכרך עם הכל:",
+            "ואמר הזהר ממי שאהבתו כפי הצורך. כי עם השלמת הצורך תשלם אהבתו:",
+            "ואמר אל תשיאך אהבת המלך [כשהשר אויב לך] וכשאתה בטוח מן השר. אל תירא מן המלך:",
+            "ואמר לא אהבני אדם שלא היתה לו אהבתי זכה כל ימי. ולא שנאני אדם שלא התפללתי בעדו שיישרהו הבורא. ולא האמין אדם אותי על סודו וגליתיו. ולא שלחתי יד בדבר שאינו הגון. ולא אמרתי הן והחזרתי בו אפילו אם היתה מאבדת כל ממוני ממני [ובני]:",
+            "ואחר כן אמרתי. בכל דבר הוא הסבל הטוב אלא על האוהב:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם כשתראה אמתלת ההתנצלות. יסור הרחוק:",
+            "ואמר אין טוב לתפוס על מי שהתנצל:",
+            "ואמר מי שאינו נושא עון ומקבל התנצלות אל תבקש חבורתו:",
+            "ואמר כשיתנצל לך אוהבך מקצורו [באמת או] באמתלא או בהודאה אל תתפס עליו ומחול לו. כי המחילה ממדות הנדיבות:",
+            "ואמר כי אדם אחד התנצל לאוהבו ואמר לו אוהבו. כבר לא הצריכך הבורא אל ההתנצלות. כי דננו אותך לזכות. ולא הוצרכנו לחשוב עליך רע באהבתנו אותך:",
+            "ואמר איש אחד לאוהבו אל יתעכב עמי עונך אלא עדי התנצלות אף על פי שהאחד ברור לי והשני ספק. כדי שתהיה לי [יד] אצלך ותקום טענתי עליך:",
+            "ואמר מי העצל שבבני אדם? מי שמתעצל מקנות האוהבים. ויותר עצל מי שבאו לידו ואבדם:",
+            "ואמר קבל התנצלות ממי שיבא להתנצל לפניך אם אמת אם שקר. כי מי שמרצה אותך בגלוי מוקירך. ומי שממרה אתך בסתר מכבדך:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם הזהר מישיבה אצל מי שלא תלמוד ממנו טוב.",
+            "ואמר ישיבת חבורה רעה מקנה המדות הרעות:",
+            "ואמר במה יבחן המשכיל את נפשו? [אמר שיסבול חברת] אשה רעה:",
+            "ואמר האשה הרעה כמו הזאב שמחליף שערו ואינו מחליף טבעו.",
+            "ואמר הרע שבמתחברים שקונה האדם האשה הרעה והיא חבורה:",
+            "ואמר הזהר משבת עם הכסיל. כי כמה פעמים הפסיד [הכסיל]. את הענין:",
+            "ואמר כשתשב שב עם הנדיבים. כי אין כבודו של אדם וקלונו אלא באיש ישיבתו:",
+            "ואמר מי שהכניס עצמו בדבר רע. ישיגהו החשד.",
+            "ואמר מי שיביא עצמו אל החשד אל יאשים מי שמחשב עליו רע:",
+            "ואמר שב עם החכמים והאזן אל חידותם ואל יסורו מלבבך:",
+            "ואמר מה הוא טוב לאדם? אמר שכל שיהיה בו. ואם לא יהיה השכל. הממון שיתהדר בו. ואם לא יהיה הממון. האשה שתכסה על מומיו. ואם לא תהיה האשה. השתיקה שתכסה על מומיו. ואם לא תהיה השתיקה. הקבר טוב לו:",
+            "ואמר ארבעה מאבדים את האדם. הגאוה. וההקשות. והעצלה. והמהירות:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם האוהב הנאמן מי שהתנדב לך מממונו בעת רצונך ובנפשו בעת צרתך:",
+            "ואמר כשתרצה להתחבר עם אדם הכעיסהו. ואם יודה לך על האמת בעת כעסו התחבר לו. ואם לאו עזוב אותו:",
+            "ואמר אל תבטח בהודות מי שתתן לו עד שתמנע ממנו. כי הסובל הוא המודה והחרד הוא הכופר:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם כל דבר שתסתיר אותו משנאך אל תגלהו לאוהבך:",
+            "ואמר כי איש אחד גילה [סוד] לאהבו. אמר לו הבנת? אמר לו הן הבנתי אבל שכחתי:",
+            "ושאל לחכם איזהו הסתרת הסוד? אמר אכחיד המגיד ואסתיר ההגדה:",
+            "ושאלו לחכם האיך הסתרת הסוד? אמר שמתי לבי קברו:",
+            "ואמר החכם לא גילה לי אדם מעולם סוד שהפקדתיו והאשמתיו. אבל האשמתי את לבי מפני שהיה צר יותר להכילו בעת שהפקדתיו בלבו:",
+            "ואמר מי שלבו צר. לשונו רחב:",
+            "ואמר סודך אסירך. ואם תגלהו תהיה אסירו:",
+            "ואמר הסוד [מה שיהי] בין שנים. ובשלשה אינו נסתר:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מי שיבחר בצדק למעוז יכנעו לו בני אדם על כרחם:",
+            "ואמר מי שבחר בצדק לדת יהיה לו למגן חזק:",
+            "ואמר האמונה תולדות הנדיבות:",
+            "ואמר נדר הנדיב מתנה מהרה. ונדר הכילי האחור והעלילה:",
+            "ואמר כשתירא מן החרטה אמר לא קודם הן. וכאשר תאמר הן סבול וקיים מה שאמרת. כי לא אחר הן מגונה מאוד:"
+        ],
+        [
+            "שאלו לחכם מהו הצניעות? אמר שיתבייש אדם מעצמו:",
+            "ושאלו אותו מהו הנדיבות? אמר שיחוס אדם על תורתו ויתקן ממונו ויעשה מה שהוא חייב בו:",
+            "ואמרו לחכם מהוא הצניעות? אמר [הענוה] והחכמה [ושאלו אתו מה הענוה והחכמה?]",
+            "אמר הענוה עם שמירת התורה וההנהגה הטובה והצדק וסבל המחיה. וסבל הפגעים. וסבל העלוב:",
+            "ואמר לחכם מהו הצניעות? אמר שלא תעשה בסתר מה שתתבייש ממנו בגלוי:",
+            "ואמר התרחק מן העברות כי אין צניעות לאדם אם לא יהיה בגדיו לבנים. ומצניעות האדם תיקון ממונו:",
+            "ואמר אין תורה אלא בצניעות. והצניעות עזיבת התענוגים:",
+            "ואמר אינו יכל לסבל מדת צניעות. אלא מי שרוחו נדיבה:",
+            "ואמר תחלת הצניעות. הקבלת פני האוהב. השניה להראות אהבתו. השלישית לעשות חפציו. הרביעית להשתתף עמו בצרתו:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם כשאני מדבר [יכול להיות] שאתחרט. וכשאיני מדבר לא אתחרט:",
+            "ואמר כשאני מדבר דבר הוא מושל בי. וכשאיני מדבר אני מושל בו:",
+            "ואמר אני על השבת מה שלא אמרתי יותר יכול מעל השבת מה שאמרתי:",
+            "ואמר מה לי לדבר דבר שאם יסופר עלי יזיקני ואם לא יספר לא יועילני:",
+            "ואמר יש דבר שמסיר דבר רבה:",
+            "ואמר עצלות השתיקה טוב מעצלות הדבור. ואמר מות במדוה השתיקה ואל [תמות] במדוה הדבור:",
+            "ואמר טוב שבעבודה השתיקה והיחול:",
+            "ואמר תתחרט פעם אחת על השתיקה ותתחרט שני פעמים על הדבור:",
+            "ואמר השתיקה של אדם טוב מן הדבור בלא עתו:",
+            "ואמר ברוב השתיקה יהיה המורא:",
+            "ואמר אצור לשונך כאשר [תאצר] ממונך:",
+            "ואמר כשתחסר המוסר הדבק בשתיקה:",
+            "ואמר חתף האדם טמון תחת לשונו: ואמר מות האדם בין לחייו:",
+            "ואמר עדיפת הדיבור על השכל פתוי. ועדיפת השכל על הדבור גנות. והטוב שייפה זה את זה:",
+            "ואמר מי שיהיו דבריו יותר משכלו יהיו דבריו עליו. ומי ששכלו יותר מדבריו יהיו דבריו לו:",
+            "ואמר שאדם אחד מארץ ערב נכנס במקום ישיבה והאריך לשתוק. אמר לו בדין קראוך מנדיבי ערב? אמר להם אחי חלק האדם מאזנו לנפשו. וחלק האדם מלשונו לזולתו:",
+            "ואמר שחכם אחד האריך לשתוק. וכשהיה מדבר היה מדבר ברגילות. יום אחד אמרו לו השמיעני בחסדך תוכן הדברים ותועלתם והזקם. אמר להם ארבע פנים הדברים. מהם הדברים שתקוה תועלתם ותירא מאחריתם והריוח שבהם ההצלה. ומהם דברים לא תקוה תועלתם ולא תירא מנזקתם. אם תעזבם תקל משאם מעל גופך ולשונך. ומהם דברים לא תקוה תועלתם ותירא מאחריתם זהו הנזק. ומהם דברים תקוה תועלתם ותהיה בטוח מאחריתם. ואלה הדברים שאתה חייב בם לדבר. והנה בטל שלשת רביעי הדברים:",
+            "ואמר חכם כשתדבר המעט. כי כפי שימעטו דברי האדם ימעטו טעיותיו:",
+            "ואמר כשתדבר בלילה השפיל קולך. וכשתדבר ביום הבט סביבך קודם שתדבר:",
+            "ואמר תנה סודך בשדה ועצתך על ההרים כדי שתראה סביבך:",
+            "ואמר מות האדם בכשלון לשונו. ולא מות בכשלון רגלו. כי בכשלון לשונו יסיר ראשו. וכשלון רגלו ירפא לזמן מעט:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם דבר אמת טוב מהשתיקה ממנו:",
+            "ואמר כי אנשים גנו לפני המלך [אחד] הדברים. אמר חלילה [לאל.] כי מי שיטיב לדבר יוכל לשתוק ולהטיב:",
+            "ואמר לא ימלאנו לבו לדבר אלא מופלג או מחליק.",
+            "ואמר יש מלה [שמחליק ומשיבה] נקמה:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מי שהמלך תובעו. תצר עליו ארצו:",
+            "ואמר יראו אלהים כפי מה שיאות. והמלך לשמוע לו [יותר ממה שיאות לו.] והתנהגו עם בני אדם בטובה:",
+            "ואמר המלך והתורה שני אחים לא יעמוד אחד מבלתי השני:",
+            "ואמר אל תדור בעיר שאין המלך נורא. ושופט צדק. ורופא חכם. ושוק נמצא. ונהר נגר:",
+            "ואמר המלך כאש. אם תרחק ממנו תצטרך אליו. ואם תקרב אליו ישרפך:",
+            "ואמר כאשר המלך יריבך. המעט אמריך. כי אתה מנוצח:",
+            "ואמר הרע שבממון שלא יוציאו ממנו. והרע שבחברים המדיח. והרע שבמלכים אשר יראהו הנקי. והרע שבארצות אשר. אין בה שובע ולא בטחה:",
+            "ואמר צדק המלך מועיל לעם [הארץ] יותר משובע הזמן:",
+            "ואמר חברת המלך אף על פי שיש בו כבוד ויקר דומה להר גבוה שיש בו כל פרי טוב וכל חיות רעות. העליה אליו קשה. והעמידה בו יותר קשה:",
+            "ואמר כשיחמסנו אדם נזעק אל המלך. וכשיחמסנו המלך אל מי נזעק?"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מנוחת החכמים במצא האמת. מנוחת האוילים במצא השקר:",
+            "ואמר באמת קיום כל הדברים ובשקר סורם:",
+            "ואמר כי מלך אחד צוה להרוג חכם אחד שהיה חולק עליו בשקר. וכאשר הוצא ליהרג ראה אשתו שהיתה בוכה. אמר לה למה תבכי? אמרה לו. ולמה לא אבכה והורגים אותך על לא חמס בכפך. אמר לה. והאיך היית רוצה שיהרגני על חמס שיהיה בכפי?"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם יש שתהיה החכמה נמבזה במסכנות והאולת תכסה בעושר:",
+            "ואמר עושר האדם יכסה את מומיו ומצדיקו בכזביו. ושכל הרש נבזה. וחכמתו נחשבת לאולת:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם הכסילים התפארותם בממון וגנותם החכמה. והתפארות החכמים בחכמה ומוסר. וגנותם הממון והסכלות:",
+            "ואמר כי אדם עשיר עבר על חכם והיה לבוש בגדי חמודות. והחכם היה לבוש בלויות. אמר לחכם אתה הוא שחברת החכמה וקבעת הנימוסות? והרבה לתמוה עליו. אמר לו החכם אין מעלת האמת הבגדים החמודות. אלא הדעות הזכות:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם המדות החמודות עשר דבר אמת. ואהבת בני אדם. ותת לשואל. והגמול. והטוב. והנאמנות. והכניעה לשכן. והכניעה לחבר. וכבוד האורח. וראש כולם הבושת:",
+            "ואמר החכם [לחכם כמוך] אחוז המדות הטובות בעולם הזה. ויועילוך לעולם הבא. מחול לעושה עמך רעה. וצוה לעשות הטוב. והתרחק מהכסילים:",
+            "ואמר המדות החמודות שלש עשרה. היראה . והכבוד. וההסתפקות. והסבל. והודאה. והבשת. והנדיבות. והגבורה. והקנאה. והצניעות. ודבר אמת. והנאמנות. והסברת פנים:",
+            "ואמר עוד המדות החמודות שבע. הסברת פנים. הענוה. וכבוד הקרובים. ושיתן הדין (על חטאיו) מעצמו בעת הרצון והכעס. ושיתבייש [מחבירו] ושימחול על מכעיסיו [ושישלים:]",
+            "ואמר החכם מי שמדותיו אלה. חייו בנעימים בעולם הזה ובעולם הבא:",
+            "ואמר השלמת הצניעות שבע מדות. לשון רכה. וגמילות חסדים. והתרחק מהזיק. וירא מהמומין. וסור מלשון הרע. והאמונה. וכסות הסוד:",
+            "ואמר מי שהתנדב יהי אדון ומי שהוא כילי נבזה:",
+            "ואמר שנדיב אחד נכנס על אחד מהמלכים. אמר לו המלך הגידה לי קצת מנדיבותיך. אמר לו הנדיב טוב שתשמע ההגדה מזולתי. ממה שתשמענה ממני:",
+            "אמר לו המלך גוזר אני עליך שתאמר. אמר לו מעולם לא ישב עמי אדם ופשטתי רגלי לפניו: אמר לו ולמה? אמר לו כדי שלא יראה שיש לי עליו מעלה ויתרון וחסד [אפילו אם יש לי עליו מעלה יתרון וחסד:]",
+            "ולא הרע לי אדם מעולם וגמלתיו רע: אמר לו ולמה? אמר לו מפני שאם היה אדם חשוב ראוי לו והדין עלי למחול לאדם חשוב. ואם נבל לא אחלל עצמי שידברו בי הנבלים:",
+            "ולא שאל ממני אדם דבר שלא מלאתי שאלתו. וראיתי. שחלול פניו תמורה מה שנתתי לו אפילו אם הייתי יוצא מכל קניני. אמר לו המלך יאות לך שתהיה אדון בעמך ובזולתך:",
+            "ואמר אין הנדיב מי שהתנדב [על מי שהתנדב] עליו. וקרב מי שקרבו. כי אין זה אלא גמול. אבל זה נדיב שמתנדב על מי שלא התנדב עליו. ומקרב מי שמרחיק:",
+            "ואמר מי שחננו הבורא ארבע מדות הללו לא יזיק לו מה שנמנע לו מן העולם. דעת נוחה. והסדר במזון. ודבר אמת. והאמונה:",
+            "ואמר שני דברים לא יקבצו לעולם. הכזב והצניעות:",
+            "ואמר הנפש הטובה . והשכן הטוב. והדירה הטובה. והבגדים הנקיים מאריכין ימיו של אדם בטובה:",
+            "ואמר מי שחננו הבורא נפש טובה הוא מבני העולם הבא:",
+            "ואמר מהו היחס הגדול? אמר גמילות חסד לבני אדם:",
+            "ואמר לדעת הנוחה תחילה ותכלית. תחילתו החכמה. ואחריתה השלום. ומי שדעתו נוחה חייו [בטוב.] שמחתו מתמדת ולא יצערו אותו הפגעים:",
+            "ואמרו לנדיב במה היית אדון לעמך? אמר בהרבות האכסנאות ועזיבת החונף ועזרת הדלים:",
+            "ואמר אני תמה ממה שיקנה העבדים בממונו. ואינו קונה בני חורין בהטבתו:",
+            "ואמר מי שהתמיד חמשה. יגיעוהו [טובה והצלחה בעולם הזה] ויבטחוהו [לחיי העולם הבא.] התרחק מהזיק. והדעת נוחה. והתרחק מן החונף. והמוסר הטוב. והמעשה הטוב:",
+            "ואמר הגדול שבבני אדם מי שדעתו נוחה מכולם. ואחזתו טובה מכולם:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מי שהניח בקור אוהבו. חומס נפשו: ואמר מי שמבקר מי שיכבד עליו. יפגע בוז וקלון:",
+            "ואמר בקור לעתים רחוקים. תוסיף אהבה:",
+            "ואמר אם תרצה שישנאוך. בקר תמיד. ושיוסיפו בך אהבה. בקר לעתים רחוקים:",
+            "ואמר טרח מיל לבקר החולה. וטרח שנים להכנסת שלום בין בני אדם. וטרח שלשה לכבוד הבורא:",
+            "ואמר השמר מהרבות הבקור כי הוא סבת ההרחקה. כי הגשם יקוצו בה בהתמדתו. ויתפללו עליו כאשר יעצר:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם בקור [החולים מן] האדם הכבד קשה על החולה יותר מחליו:",
+            "ואמר אדם אחד כבד בקר החולה והאריך לשבת. אמר לו החולה אם יש לך בבית מאומה או אני חייב לך כלום. קחנו ולך:",
+            "ואמר על אדם אחד שהיה חולה. אמרו לו ממה אתה כואב? אמר להם מרוב עונותי.",
+            "אמרו לו מה אתה מתאוה? אמר הכפרה. אמרו נקרא לרופא. אמר להם הוא החלני:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם שני דברים אין בעולם יותר מעטים מהם. ובכל יום ויום יוסיף מעוטם. ממון מהתר עתוציא אותו לשם שמים. ואוהב נאמן שתבטח בו.",
+            "ואמר אדם אחד לחכם הורני על מי שאשב עמו. אמר לו זאת האבדה לא מצאתי:"
+        ],
+        [
+            "כתב החכם לבנו. שלום לך בני בחירי. הבן כתבי ותן לבך לעצתי הטובה. ותוכחתי אל תמאס . והט אזניך לאמרתי:",
+            "ועשה מה. שאתה רואה בכתבי. ותשכיל ותצליח בכל דרכיך ואל. תשתדל בזולתו. ואל תתעסק בבלעדו. ואל תחשוב בבלתו:",
+            "ודע כי החכמה בלמוד. והלמוד בהבנה. והתמדה. ובחריצות. כי הרואות אינן עורות. אבל הלבבות עורים:",
+            "על כן עיין בכתבי. ותן לבך במה שיש בו. כי לא תועיל פתיחת העין כאשר יהיה הלב עור. ולא יועיל גודל הגוף וארכו. כאשר יהיה הלב רק משכל:",
+            "הלא שמעת חכם אומר אין ראות העין מועילו כשהלב עור. [ולא יעוז כריית האזן] כאשר הלב עור. וכמה יש מבני אדם שירהיבך מראהו. וכאשר ידבר יחשב אלם:",
+            "ודע כי המוכיח את מי שאינו נוכח. והלומד את מי שאינו למד. כמנגן אל המתים או כצועק אל הצלמים:",
+            "והמשכיל [הנלבב] יספיק לו המעט מהתוכחת. והמלה האחת מן החכמה יקבענה לחובה. וישים הדברים דמיונים. וישקול קצתם בקצתם:",
+            "יחכימהו הנסיונות לרוחב לבב הדעות. והרגש לדברים הנעלמים:",
+            "וכבר אמר החכם לבנו. דע בני כי המוסר ראש השכל. והשתיקה כוללת החכמות:",
+            "ובקשות החכמה. פתח הטובה. ומלבוש האהבה. ובקשת האולת פתח הרעה ומלבוש השנאה:",
+            "והמחילה טובה. והאמונה תפארת לאדם. והיושר הטוב שבחברים:",
+            "והחכמה נחלה טובה. והכזב מפתח האשמים. והחונף גורם רעה. וחגורת שנאה:",
+            "והעברת משכחת הטענה. והמהירות מחלשת העצה מרוע מוסר. ורוע המוסר מוריש הבזיון. ומצמיח התגרה:",
+            "ורוב השחוק סימן שוטה. ומי שהראה שיניו נתמעט מוראו:",
+            "והשקר מעשה הקצור:",
+            "ומבוא הרע חשד. וחברת הרעים מפסדת האמונה. וחברת הטובים מוסיפה השכל ומחיה הלב ומזכרת הדעת ומאירה. הפנים ומפרסמת הטוב:",
+            "והמוסר מוסיף בזריזות המשכיל. וכמה איש שכל מבלי מוסר בזו לו בשכלו. ולא הועיל השכל מבלי מוסר. ואשר קנה מוסר מוסיף מעלת שכל וזריזות:",
+            "ולולי המוסר היו בני אדם שוים. אבל יתרון קצתם על קצתם במוסר הטוב:",
+            "ואודיעך כי השוטה אין לו רפואה. והוא מדוה שאין לו תקנה:",
+            "והמשכיל פאר לעצמו וברכה לנפשו וכבוד לביתו ותפארת לחברו ויקר למשפחתו. והוא מנשא נפשו ומכניעה כאשר יחפוץ:",
+            "ואם יהיה המשכיל רש ויהיה לו לדבר אל מלך ישב עם הגדולים ויכנס עם השרים וישבחוהו בני אדם ויתאווהו מכיריו ויתפארו בו אוהביו ויראו אותו שונאיו. והוא מיסר את נפשו ורועה אותה:",
+            "ואמר החכם אין למשכיל מוכיח כנפשו. ואין לכסיל מוכיח כמשכיל:",
+            "ואין מנהיג לבני אדם כבעל הנסיונות המשכיל. ואין אוהב נאמן כנדיב:",
+            "ולחכם לב יקרא נבון. ולא למד האדם אלא שידע. והימים יחכמוהו במה שלא ידע. ולא יועיל המוסר למי שאינו מבין.",
+            "ואמר החכם כשתשאל על האדם שאל מי רעהו. כי כל מעשה האדם כמעשה רעהו. על כן כשתהיה בתוך עם. התרע לטוב שבהם ואל תתרע לרע פן תהיה כמוהו:",
+            "ודע כי האויל אם יהיה נמצא. לא ישאלו עצתו. ואם יפקד לא יפקד ולא יהיה נכבד כל ימיו:",
+            "ואם יהיה במושב החכמים ישמע הדברים ולא יבין ויראה הענינים ולא ירגיש:",
+            "[השמר לך בני מהתעלם מן החכמה ומגעול בה]: והזהר מהדבור הרע במושבות. ומן השיחה לפני חכמי התורה ומן השחוק לפני החכמים:",
+            "ושמע לחכמי התורה. והכנע לחכם וכבד את הגדול [ורפה כנפיך לקטן] ועזוב את את החנף והגאוה. כי הם מזיקים לאדם והם מן השגעון וקלות הדעת:",
+            "ודע כי מדות הנדיבים אוהב בני אדם והתעלם ממומיהם. ועזיבת הנטירה לחוטא. והמחילה למריע. והסברת פנים לדל וכבוד האוהבים:",
+            "ואל תחפש על ענייני בני אדם ואל תחקור על הדברים. והסתכל במה שצויתיך. וצורך יעזרך:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם. בני אל תקבל שררה על אנשי עירך. ואל תבזה לדבר הקטן. כי יבא לדבר הגדול:",
+            "ואל תחלוק עם אדם כעסן. כי אתה מצער אותו. ואל יקבצו במושבך [שני] אנשים שחולקים לנצוח. ואל תשמח בנפול אויבך. כי לא תדע מה יבואך:",
+            "ואל תראה היכולת בעת הגבורה כי אינך יודע איך יחזור הזמן עליך:",
+            "ואל תלעג לטעות זולתך. כי אינך מושל בדבור פיך. וקבל טעות בני אדם בדמות הנכונה כפי יכולתך:",
+            "ואל תתן אהבתך לאוהבך בפעם אחת. ושים האמת תמיד לעומתך. תנצל כל ימיך ותהיה לעולם מבני חורין:",
+            "ואמר החכם לבנו דע כי ראש האמונה יראת האלהים ושמור מצותיו:",
+            "בני דע כי האלהים יעד הגבוהים להשפילם. והשפלים להגביהם. על כן השפל עצמך כדי שינשאך האלהים:",
+            "בני אל תאחר מהתשובה. כי יבא הפגע פתאום:",
+            "בני הרבה מהאוהבים ואל תתן לבך למעשה למי שהרע לך:",
+            "בני אל תמכור אשתך ביופי אשת זולתך. כי החשק מתעה השכל. וכבר התעה מי שהיה חכם ממך:",
+            "בני חשוב עצמך רש ואם תהיה עשיר. מפני שאתה נפרד מהעושר:",
+            "בני אל תעמוד לפני המלך כשהוא כועס. ולא בפני הנהר כשהוא שוטף:",
+            "בני אל תגזור דבר עד שתועץ את מי שיישר אותך. בני ירא מרעי בני אדם והזהר מטוביהם:",
+            "בני שם קניניך בעולמך אשה טובה וחבר טוב. תנוח אל האשה בבאך ואל החבר בצאתך:",
+            "בני אין עושר כבריאות. ולא נעימות כלב טוב:",
+            "ואמר מי שקפץ ידו מהדלים ישליט האלהים המלכים בממונו:",
+            "ואמר הנדיבות ההרגשה. הטובה עם קבלה התעלומות:",
+            "ואמר הענינים שלשה. ענין שטובתו נראה. דבק בו ענין שרעתו נראת. סור ממנו. וענין שיש בו ספק. השלך על ה׳ יהבך:",
+            "ואמר אל תרבו לדבר מבלי זכר האלהים פן יקשה לבבכם. כי הלב הקשה רחוק מאלהים.",
+            "ואל תביטו בחטאי [בני] האדם מפני שאתם גדולים ותשכחו חטאיכם:",
+            "ואמר מי שנקה מן השלשה לא יחסר שלשה. מי שנקה מן הכעס. יגיע אל היקר. ומי שנקה מן העברות יגיע אל הכבוד. ומי שנקה מן הכילות יגיע אל הגדולה:",
+            "ואמר כפירת הטובה נבלה. וחברת הכסיל רעה חולה:",
+            "ואמר לא נוקש אדם שהכיר [מעלתו וערך] עצמו. ולא התחרט מי שעצם עיניו:",
+            "ואמר מדת האדם [כפי]. מקראי לבו וכפי [עצת האדם] ושכלו תהיינה מדותיו:",
+            "ואמר מי שחשב טוב על בני אדם אינו מבין ענייני הזמן:",
+            "ואמר מי שהתעצל לא יגיע אל הרפואה:",
+            "ואמר לא תשלם חכמת האדם עד שיהא מוקדם בשלשה. מאוחר בשלשה. נקי משלשה. סומך על שלשה. השלשה המוקדמות השכל והענוה והדבור. והמאוחרות החנף והמהירות ועזיבת המועצה. והשלשה שיהא נקי מהם. החמדה והחשק והכזב. כי מי שיחמוד יארוב. ומי שחשק תועה. ודברי. רוח וכזב מה יועילו כי אף על האמת יחשד. והשלשה שיסמוך עליהם. המתון והשתיקה והסבל:",
+            "ואמר מי שיוכל למנוע עצמו מארבע. ניצל מארבע. נמנע מארבע. המהירות והעקשות. והגאוה. והעצלות. כי פרי המהירות חרטה. ופרי העקשות העזות. ופרי הגאוה השנאה. ופרי העצלות הכשלון:",
+            "מי שמתקן את סתרו. יתקן הקדוש ברוך הוא גלויו. ומי שמתקן עניני אחריתו. יתקן הבורא עולמו ואחריתו. ומי שמתקן מה שבינו לבין הבורא. יתקן הבורא מה שבינו ובין בני אדם:",
+            "ואמר שלשה דברים אין מרגישין עמהם בגרת. המוסר הטוב. והתרחק מן ההזיק. וסור מן העברות:",
+            "ואמר החכם לבנו. בני הכן כספך ומחיתך ותורתך ליום מועדך:",
+            "ואמר ירא מישיבת הכסיל. כאשר תבטח בישיבת הדעתן:",
+            "ואמר מי שהוא סובל חברת הכזבן הוא רע ממנו. והרשע אינו שם על לבו מה שידבר. והירא אינו פוקד את דבריו:",
+            "ואמר מי שמשמר עצמו מהכזב מושל בלשונו וימעט חטאו:",
+            "כאשר ישבחוך בני אדם במה שאין בך. דאג ואל תשמח:",
+            "ואמרו מי שהתרחק מהחוטאים נצל מהמומים:",
+            "ואמר טוב רחוק נאמן. מקרוב מרמה:",
+            "ואמר [ההרגל] על כל דבר שלטון. ואין התחבר לנכונה כשאלת העצה. ולא התמדת הטובות בדבר כהענקה:",
+            "מי שגנה ענין עצמו בגלוי ישבחו לו בסתר. ומי שהראה מום בנפשו כבר שכחה:",
+            "ואמר כשתראה אדם מספר בך טובה שאין בך. אל תבטח בו:",
+            "וכשתראה שני בני אדם מתחברים שלא לשם שמים סופם להתפרד [שלא לשם שמים]:",
+            "ואמר. דין הכסיל שהוא משבח להפך מה שיודע המשובח מעצמו:",
+            "ואמר מי שהיו בו שלשה דברים כבר נשלמה אמונתו. כשהוא רוצה אין רצונו מוציא אותו אל השקר. וכשהוא כועס אין כעסו מוציא אותו מן האמת. וכשהוא יכול אינו שולח יד במה שאינו שלו:",
+            "ואמר שני דברים לא יתחברו. הנפש הטוב והכילות [והדלות]:",
+            "ואמר. ששה אין נמלטין מן הדאגה. עשיר שנורש. ועשיר שמפחד על ממונו. והנוטר. והחומד. ומי שמבקש חכמה שאינה ראויה. ומי שמתחבר עם אנשי המוסר מבלעדי מוסר:",
+            "ואמר שלשה דברים ראוי לחמול עליהם מכל אדם. דעתן שמנהיג [אותו] משוגע. וצדיק שמושל בו רשע. ונדיב שהוא צריך לנבל.",
+            "ואמר שאדם תפס את חבירו בקהל. אמר לו הגעני כי דברת בגנותי. ואמר לו חברת הרעים מביאה לחשוב רע על הטובים.",
+            "ואמר שלשה אינם נודעים אלא בשלשה דברים. העניו בעת שכועס. והגבור במלחמה. והאוהב בעת הצורך עליו:",
+            "ואמר על מלך אחד שהרג אחד משריו. ומצא כתוב בחגורתו אם הגזרה אמת. החריצות שקר. ואם הבגד בטבע. הבטחון בבלתי אנשי האמונה עצלה. ואם המוות אורב לבני אדם. הבטחה בעולם שגעון:",
+            "ואמר אין רש ורעב כחריצות ורעבון הנפש. ואין עושר כרצון וההסתפקות. ואין שכל כמו ההנהגה [הטובה]. ואין חסידות כיראה. ולא יופי כדעת נוחה:",
+            "ואמר אל תשיב אל הכסיל בטעותו כי אם תלמדנו [חכמה]. ישנאך:",
+            "ואמר אני ירא מחמוס מי שאינו מוציא עליו עוזר זולתי האלהים:",
+            "ואמר החל נפשך למונעה מתעותה. וכאשר תמנע תקרא חכם. ותהיה תוכחתך נשמעת. אם תוכיח ישמעו בני אדם דבריך וילמדו ממעשיך:",
+            "ואמר כשיתקבצו לאדם היראה והצדק אין מזיק לו החסרון:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מזלות העולם הזה על הבורא שאין ממרין אותו כי אם בו ואין מגיעין מה שיש אצל הבורא כי אם בהנחתו:",
+            "ואמר אין מבקשין העולם אלא לעושר ולמנוחה ולכבוד. ומבקש העולם לא יגיע אליו. והפורש ממנו יהיה יקר בעזיבת הבקשה מבני אדם. ועשיר בשמחתו בחלקו. ומניח בגופו. בהוצאות העולם מלבו ומגיע לבקשתו בלא טורח ובלא עמל:",
+            "ואמר אין ראוי לחכם שישמח על רוב הממון ולא שיתאבל על מעטו. אבל ראוי לו שישמח בשכלו ובמה שקדם ממעשיהו הטוב. מפני שהוא בטוח שאין שוללים אותו מה [שכבר] קדם ואין נתפס על זולתו:",
+            "ואמר בקש מה שאתה צריך לו. ועזוב מה שאין אתה צריך לו. כי בעזיבת מה שאין אתה צדיך לו. תשיג מה שאתה צריך לו:",
+            "ואמר מי שאוהב חיים יהי שפל:",
+            "ואמר זכור עם כל טובה סורה. ועם כל צרה התקוה לאלהים שיעבירנה. כי בזה תתמיד הטובה ותנצל מן החטא:",
+            "ואמר מי שאינו רוצה בגזירות הבורא נפשו דואבת על העולם. ומי שאינו רואה שיש לבורא [עליו] טובה אלא במזון וכסות הוא בער. ומי שמביט אל מה שיש ביד זולתו מאריך דאגתו. ואין מעלה לכעסו ארוכה:",
+            "ואמר מה יתרון הרש על העושר! כי אינך רואה אדם שממרה הבורא להתרושש אך להעשיר:",
+            "ואמר אין האדם הומה על העולם עד שתדבק נפשו בארבע מדות. רש שאינו מגיע להעשיר. ודאגה שאין לה סוף. וטרדה שלא יפנה ממנה. ומאויים אשר אין להם תכלית:",
+            "ואמר מי שיקרה נפשו בעיניו קטן העולם בעיניו:",
+            "ואמר איזה היקר מבני אדם? מי שאינו משגיח העולם ביד מי שיהיה.",
+            "ואמר מי שייטיב החיים וידחה האבל? שידע האדם ערך העולם אצל עצמו וערך עצמו אצל העולם. שכבר נאמר כי מי שיקל אותו יכבדנו ומי שיכבדנו יקל אותו מפני שאחרית עשרו רש. וסוף גדולתו שפלות. ועקב שלותו מדוה:",
+            "והאדם בו כמו פרי האילן. אם לא יפסד באחד מן הפגעים. כאשר יכשל יבול:",
+            "והוא עוד כמו שסבבוהו חיות רעות ופגע האויבים בכל מוצא ומבוא שאם ינצל מקצתם יטרפוהו קצתם. ומי שהוא יודע העולם הידיעה הזאת לא ישמח לטובו. ולא ידאג לרעתו. כאשר אמר החכם העולם הזה רבו [בו] כמה יגונים ומה שהיה מששון הוא ריוח:",
+            "ואמר איזהו נדיב? מי שהתנדב בעולמו לתקן אחריתו:",
+            "ואמר חשוב לעולמך כאלו תחיה לעולם. ולאחריתך כאלו תמות למחר:",
+            "ואמר אין במדות הטובות כשתים. יגיעה ללא עולם. ושפלות ללא זלות:",
+            "ואמר הגדולה עם השפלות. והכבוד עם היראה. והעושר עם ההסתפקות.",
+            "ואמר החכם לחביריו יהי המות נקל בעיניכם כי מרתו ביראתו:",
+            "ואמר רפאות הנפש האמת והצדק. ונזקה השגת התאות הבהמיות:",
+            "ואמר מותו ברצון. תחיו בטבע:",
+            "ואמר המות שתי מיתות. מיתה רצונית. ומיתה טבעית. ומי שממית עצמו מיתת רצון. תהיה מיתתו הטבעית חיים לו:",
+            "ואמר מי שאוהב נפשו ימיתנה [מיתת רצון]:",
+            "ואמר [מי שאוהב את] הקנינים מקור האבל. תמעיטו קניניכם ותמעיט דאגתכם:",
+            "ואמר טוב שתכאב נפשך לאנשי הצרות משתשמח באנשי הנעימות:",
+            "ואמר דמיתי האדם בבקשת העולם כצמא שהגיע למים מלוחים כל אשר ישתה מהם יוסיף צמאו:",
+            "ואמר דומה האדם בבקשת העולם לכלב [רעב] שמצא עצם ולעס אותו. ומרוב לעסו יצא הדם מפיו והוא מוצץ הדם וחושב כי הוא מן העצם והוא מדמו. ובן האדם בעוד שהוא מתעסק בעולמו בבלתי עבודת האלהים הוא חושב כי הוא קונה והוא מפסיד מפני שהוא נתבע על מעשהו:",
+            "ואמר מי שלא דאג על מה שלא הגיע לידו נחה נפשו וזך שכלו ויאריכו ימיו:",
+            "ואמר תחלת מקראי האבל. אהבת העולם [הזה]:",
+            "ואמר מי שמתאבל על העולם התקצף על אלהיו:",
+            "ואמר שאדם אחד אמר לחכם [צוני] הורני. אמר אל תהי שמח במה שהגיעך מן העולם. ואל תדאג על מה שלא הגיע לך ממנו. והיה שמח במה שהקדמת ודאג על מה שהנחת. ופחד ממה שאחר המות:",
+            "ואמר שים החרטה מדתך הגיע אל השמחה באחריתך:",
+            "ואמר איזהו המצליח בסחורתו? אמר זה המוכר הכלה [וקונה] הקיים:",
+            "ואמר ממומי העולם שאינו נותן לשום אדם מה שראוי לו או שיוסיף לו או יגרע:",
+            "ואמר מי שמתחכם לדבר עברה יהי רחוק מתאותו וקרוב אל מגורתו:",
+            "ואמר מי ששם עבודת האלהים מסחרו יבואהו הריוח מבלי קרן:",
+            "הפרישות מן העולם פנאי ללב ומנוחה לגוף. ואהבת עולם טרדת הלב ויגיעת הגוף. ומי שידע האל לא ידאג לחסרון ולא ישתומם לא מן הטרף ולא מן בני אדם:",
+            "מי ששם דאגתו אחר הבורא יעביר ממנו דאגת העולם הזה והעולם הבא:",
+            "ואמר לכל לבב יש דבר שמטרידו. והטרדה בעולם משברת העצמות ומכלה המוח:",
+            "ושאלו לחכם האיך עניניך? ואמר איך יהיה ענין מי שהוא כלה בעמידתו ונגוע בבריאותו ונפגע מצד בטחונו:",
+            "ואמר לחכם. פלוני קנה הון גדול. אמר קנה ימים שיוציאנו בהם:",
+            "ואמר שמלך הודו נתן לאחד מעבדיו העומדים עליו כתב אחד ואמר לו כשתראה אותי כועס [הרבה] תנהו לי. והיה כתוב בו הרפה. כי אינך אלהים אבל אתה גוף כלה שיאכל קצתו את קצתו. וישוב רמה ותולעה ועפר:",
+            "והיה למלך שבא עבד קטן. צוהו שיעמוד לפניו בעת שיצוה להכות בני אדם בשוטים ויאמר לו אדוני המלך זכור יום הדין:",
+            "ואמר שחכם אחד מכר את קרקע בשמונים אלף דנרי זהב. אמרו לו ולמה לא תקצה מן הממון הזה מטמון לבניך? אמר לו אני אשימנו כולו מטמון לעצמי אצל הבורא ואשים הבורא מטמון לבני ונתנם כולם לצדקה:",
+            "ואמרו לחכם מת פלוני שהיה בחוזק בריאתו. ואמר הישנו בריא מי שהמות תלוי בצוארו?",
+            "ואמר שחכם ראה אדם אחד דואג. אמר אם דאגתך על העולם הזה כבר הניח לך אלהים ממנו. ואם דאגתך על העולם הבא. יוסיף לך האלהים דאגה:",
+            "ואמר כאשר יבין הנלבב את העולם ימצאנו אויב שלובש כסות אוהב:",
+            "ואמר שחכם אחד חלה. שאלו אותו האיך עניניך? אמר ומה יהיה ענין מי שרוצה ללכת בדרך רחוקה מבלי צדה. וירד אל בור במדבר מבלי צוות. ויבא לפני המלך שהקדים להתרות בו מבלי טענה. ומי שפוגע אלו הצרות מה יהיה ענינו?",
+            "אמרו לו ואחר כל זה מה יהיה? אמר מי שקנה הרב במעט והכיר כל אלו הצרות ומושל בתאות עולם קטן בעבור עולם גדול. אשריו ואשריו:",
+            "ואמרו שנמצא בארץ רומי אבן אחת כתוב עליה בכתב רומי. בן אדם עשה בעוד שתוכל לעשות והשלך על האלהים יהבך. ואל תתן לבך לראות [דאגת] יום שלא בא. שאם יהיה מימיך יביאהו הבורא על כרחך:",
+            "ואל תתמה על קבוץ הממון. כי כמה בני אדם מקבצים לבעלי נשותיהם. והמעטת האדם על עצמו רבוי באוצר זולתו. והמשכיל מי שנוכח בדברים האלה ועשה בהם:",
+            "ואמרו שנמצא בארץ יון על שער מדינה חרבה אבן כתוב עליה בכתב יוני. בן אדם אלו היית מעיין במעט שנשאר מימיך היית מואס במה שתקוהו ממעט מאוייך. והיית מקצר מחריצותך ותחבולתך. כי אחריתך להתחרט יום שתמעד רגליך. וימסרוך בני ביתך ואנשיך. ויניחו קרוביך. ויפרדו מעליך אוהביך. ולא תשיב לביתך ולא תוסיף עוד במעשיך:",
+            "ועוד היה כתוב בה. בן אדם רצית מן העולם בתאוה כלה ומנעימותיו במה שהוא חולף ומהונו במה שתוציא. תקבץ לנפשך העונות. ולבני ביתך הממונות. וכאשר תמות תשא עונותיך אל קברך ותניח ממונך לבני ביתך:",
+            "ואמר אדם אחד לחכם כמה רישך גדול. אמר לו אלו היית יודע מהו הרש. היית טורדת אותך החמלה על נפשך מהחמלה עלי:",
+            "ואמר שחכם אחד היה במדינה והיו אנשיה בצרה גדולה והיה מדבר דבריו ולא היה מרגיש לצרה. אמרו לו הלא תצטער למה שכלנו בצער? אמר להם לא. אמרו לו ולמה? אמר להם אם הייתי רואה אותו בחלומי לא הייתי מרגיש בו בהקיץ על כן לא אצטער על זה למה שאני רואהו. כי כאשר אשוב אל השכל האמת יהיו עניני העולם כחלום והעצה הברורה בהקיץ. וכמו שהנר עין האור כן השכל עין הנפש. וכאשר השמש אור העולם כן הנפש אור הגוף:",
+            "ואמר כי נמצא בארץ ערב כתב כתוב על שלשה קברים. על האחד כתוב איך יועם בחיים מי שיודע כי האלהים ידיננו על הטוב ועל הרע ויגמלנו כפעלו. ועל הקבר השני כתוב ואיך ינעם מי שיודע שהמות יבואהו פתאום ויסירהו ממלכות וגדולה וישכיבהו בבית חשך המעותד לו. ועל השלישי כתוב ואיך ינעם בחייו מי שהולך אל מערה שמכלה מראהו ומשנה זוהר פניו ומכלה גופו ועצמותיו.",
+            "ואמר החכם כמה פוגע ביום שלא ישלימהו ומיחל למחרת ואינו מימיו:",
+            "ואמר אלו הייתם רואים קצביו והליכותיו הייתם מואסים הממון ותהפוכותיו:",
+            "ואמר בן אדם טורח במה שישמח יורשו. והקבר יורש. במה שיטרח לו האדם:",
+            "ואמר הטוב שבעולמך מזוג. לא תאכל ממנו דבש [ממש] כי אם מעורב בארס:",
+            "וכאשר ישלם דבר שתקוה תועלתו. צפה לסורו כשתשמע נשלם:",
+            "ויראת האל העוז והכבוד. והתפארך בעולם הזה הוא החסרון [והבוז]:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מי מבני אדם דאגתו ארוכה? אמר מי שאין לבו בטוח בטרפו:",
+            "ואמר הדואג אשר לא יתום יגונו. והיגע אשר לא תהיה לו מנוחה. המגביר זלות החריצות על יקר ההסתפקות. והמבקש יותר מכדי ספוקו. והחומד בני אדם במה שחננם הבורא:",
+            "ואמר שחכם אחד עבר על אדם אחד. אמר לו האיך חריצותך לעולם? אמר אני רודף אחריו. אמר לו השגת ממנו דבר? אמר לו לא כי אם מעט מזער. אמר לו אם לא השגת בעולם הזה שאתה רודף אחריו כי אם מעט מזער. מה תשיג מהעולם האחר שאינך רודף אחריו:"
+        ],
+        [
+            "אמר [המחבר] החכם אין רש יותר ממי שאינו שמח בחלקו. ולא תשבע עינו:",
+            "אמר אין רש כמי שלבו דואג מן הרש:",
+            "ואמר הקבר ולא הרש:",
+            "ושאלו לחכם האיך ענינך? אמר מה יהיה ענין מי שאבד ממונו ונשאר מנהגו:",
+            "ואמר תן למי שתרצה תהיה נגידו. והתיאש ממי שתרצה תהיה כמוהו. וכבד מי שתרצה תהיה מכובד ממנו. ותצטרך למי שתרצה תהיה נקל בעיניו:",
+            "ואמר כשימעט הון האדם אין בניו רוצים את דעתו. ומשיבין על דבריו ועל מצותיו:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם אל תחשוב מה שתמצא ידך ותגיע אליו כשתחלל מעלתך. ותכלה זוהר פניך. כי מה שחסרת גדול ממה שהועלת:",
+            "ואמר טעמתי מרירות כל הדברים. ולא מצאתי מר כטעם השאלה:",
+            "ואמר החכם מה הפצע שאין לו רפואה? אמר כשיצטרך הנדיב אל הכילי וימנע ממנו",
+            "ואמר החכם חסרון הצורך טוב משאלתו ממי שאינו ראוי לשאול ממנו. והרעה גדולה כשלא יפיק רצונו:",
+            "ואמר כי אדם [אחד] בא אל חכם ואמר לו התפלל עלי אל אלהיך שלא יצריכני לבני אדם. אמר אי אפשר שלא תצטרך לבני אדם. אבל האלהים אל יצריכך אל הנבלים מבני אדם:",
+            "ואמר שהיה חכם מתפלל אל תצריכני אל הרעים ואם תצריכנו לאחד מברואיך יהיה אל הטוב שבהם [והבשת פנים]. והנפש הנדיבה שבהם. ואל הלשון המתוקה שבהם. ואל מי שלא יזכור לי טובתו [לביישני מהם]:",
+            "ואמר החכם לבנו התפלל אל ה׳ אלהיך שלא ישים טרפך על ידי הרעים מבריותיו כי זה מרע המזל:",
+            "ואמר מי ששואל יותר מצרכו וערכו כדי הוא שימנעו ממנו:",
+            "ואמר הכילות גריעות והמהירות טעות. והחריצות הפסד:",
+            "ואמר מי שהאריך לו מועדו ומנע ממך [טרפו] וטובתו. בצורות המצוירות תמצא כמוהו:",
+            "ואמר כשתשאל מן הכילי שאלה. ימנע ממך וישנאך:",
+            "ואמר מי ששואל שאלה מכילי הוא יותר פחות ממנו:",
+            "ואמר אכסנאי הכילי לא יפחד מן הקבסא ולא יצטרך אל מרקחת:",
+            "ואמר מי שמתארח אצל הכילי תתענה בהמתו ואינו צריך להפנות:",
+            "ושאל מלך אחד את שריו מה הרע שבדברים? אמר לו הרש. אמר להם הכילות שאינו סר מבעליו עד שיורישנו הקלון:",
+            "ואמר המבקש מן הכילי כמבקש לצוד דגים במדבר:",
+            "והיה אחד מן הנדיבים אומר לחבריו כשתצטרכו לי בדבר אל תבקשו ממני פנים אל פנים. כי אינני רוצה שאראה בכם זלות השאלה. אבל כתבו אלי שאלתכם באגרת:",
+            "ואמר לא לקח המחלל הדר פניו בשאלתו תמורה ואם הגיע [בה] להעשיר:",
+            "[ואמר אם תשקל השאלה עם המתנה. תכריע השאלה את המתנה]:",
+            "ואמר כשתשאל שאל מאנשי הנדיבות והחסד. ואל תשאל מן הכילי כי איננו שמח בשאלתך:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מפחיתות הנפש שתקנא באוהב נח אל טובתו:",
+            "ואמר הקנאה לבני אדם כחולי הגוף. והיא מביאה לידי השחפת:",
+            "ואמר החכם לבנו. בני השמר מן הקנאה כי היא נכרת בך ולא תהיה נכרת בשנאך.",
+            "ואמר לא ראיתי חומס נפשו כמקנא. אבלו מתמיד ונפשו דואבת. ושכלו חסר. ולבו הומה:",
+            "ואמר כל אדם אוכל לרצון חוץ מן המקנא על הטובה שאינו מרוצה אלא בסורה:",
+            "והיה המקנא אשם בעבור שהוא שונא מה שהבורא חפץ. והתקצף מיתרון רוע לבב על אשר נתן לזולתו ומנע ממנו:",
+            "ואמר כל שנאה יש תקוה לרפואתה חוץ משנאה ממי שישנאך מקנאה:",
+            "ואמר המקנא ימיו מעטים מפני שדואג למה שלא יזיקהו ולא יועילהו וימות ביגון:",
+            "ואמר אדם לחברו אני אוהב אותך אמר לו ולמה לא תאהבני? ואין אתה מאנשי אמונתי ולא מקרובי ומשכני. ופרנסתי על ידי זולתך:",
+            "ואמר אל תקנא באחיך על אשר לו. כי הוא ינעם בחייו ואתה תשבע דאגה ונדודים:",
+            "ואמר דייך מן המקנא שיאבל לשמחתך ולטובתך:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מי שמתקשט במה שאין בו יגלוהו עדי הבחינה.",
+            "ואמר מי שמתקשט במה שאין מטבעו רוצה להכריח הטבע והטבע מכריחו. כמי שצובע השיבה ומגלה אותו הגדול:",
+            "ואמר די לאדם מום שיתבאר לו מבני אדם מה שנעלם ממנו מעצמו. ושיאשים בני אדם על מה שהוא עושה כמוהם. ושיזיק את שכינו:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מי שרב רוע לבבו יהיה שמו רע ומיתתו רעה:",
+            "ואמר. החבר הרע כחלי הרע הוא פושט בגוף הנה והנה. חוקר על מומי חברו ומעלים זכיותיו:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם שאדם דבר מום בחברו אצל אחד מהגדולים. אמר לו הוריתני על רוב מומיך. במה שאתה מרבה לספר במומי בני אדם. כי המחפש במומי בני אדם אינו מחפש אלא כפי [אשר בו] מומיו וכדמותם:",
+            "ואמר אדם לחברו אני רוצה לרחקך בשביל שמדברים בך בני אדם. אמר לו שמעתני מדבר באחרים? אמר לו לאו. אם כן הרחק המדברים:",
+            "ואמר שאדם האשים את חבירו על דבר ששמע ממנו והתנצל עליו. אמר לו והלא הגיד נאמן? אמר לו אלו היה נאמן לא היה מגיד:",
+            "ואמר אדם אחד לחברו הגיעני שאתה מדבר בי. אמר לו אם כן אתה נכבד בעיני מעצמי:",
+            "ואמר שאדם אמר לחברו הגיעני שדברת בי. אמר לו נפשי יותר יקרה בעיני:",
+            "ואמר החכם מי שיאמין הרכילות לא ישאר לו אוהב אפילו אם יהיה חביב או קרוב:",
+            "[אל תעזוב האוהב בעבור רכילות הרוכל]:",
+            "ואמר אל תגלה מסתורי רעות בני אדם פן יגלה הבורא מסתורי רעותיך. וספר בטובתם כשתזכיר שמם ואל תגנה אותם במה שיש בך:",
+            "ואמר מי שמגיע הגדוף הוא המגדף:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם האלהים יצילני משכן רע שעינו רואתני ולבי חושב. כי אם יראה טובה יעלימנה ואם יראה רעה יגלנה:",
+            "ושאלו לחכם איזה חלי יותר רע? אמר שכן רע. אם תדבק עמו יבהילך. ואם תרחק ממנו ידבר בך ויספר בגנותך?",
+            "ואמר מי שסובל הזיק שכינו. יורישנו הבורא ביתו:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מי שיזרע השנאה יקצור החרטה:",
+            "ושאלו לחכם במה יתנקם אדם משונאו? אמר שיוסיף מעלה יתרה בעצמו:",
+            "ואמר הזהר משנאת האדם אף מן הנקלה כי פעמים שיחנק האדם הגדול בזבוב קטן:",
+            "ואמר אין ברעות כשנאת בני אדם:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם חמשה דברים בכסיל ואינם נמצאים בזולתו. כועס בחנם. [ונותן עינו במקום שאינו ראוי לו]. ומיגע גופו לריק ואינו מכיר האוהב מן השונא. ומגלה סוד. עוד שני דברים. משיב דבר בטרם ישמע. ומרבה להביט:",
+            "ואמר אוהב האדם שכלו. ושונאו כסילותו:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מי שאינו מתגאה בנפשו הגביהה. והמתגאה השפילה:",
+            "ואמר מי שבטח בעצתו תועה. ומי שסמך בשכלו נכשל. ומי שמתגאה על בני אדם שפל:",
+            "ואמר תמה אני במי שעבר במעבר השתן והדם מאין לו גאוה?",
+            "המתגאה בנפשו רואה בה מה שהוא גדול ממנה בקלות דעתו. ומראה שמחתו לזה. והוא והנקרא גאוה:",
+            "ושאלו לחכם מהו הגאוה? אמר שטות שאין בעליה יכול להניחה:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם האוהב והשונא אצל השוטה שווים:",
+            "ואמרו מי שבני אדם שווים אצלו אין לשטותו רפואה:",
+            "ואמר איזה ראוי לקלון? מי שנכנס במקום שאינו ראוי לו. והנכנס במקום ואומרים לו שב פה ואמר לא כי אם כאן. והמאריך לספר דבר שאין שואלין אותו עליו:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם כל אוהב שמתהפך ומשתנה באהבתו חשוב אותו כשונא ואל תבטח בו לעולם:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם כשאתה חולק כבוד לאוהבך כראוי לו ואיננו חולק לך מה שראוי לך טוב שתעזבנו:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מי שנכנס במקום שיש שם בני אדם וישב מבלי רשותם יהיה נמאס עד שיקום:",
+            "ואמר דחה הכבד במעוט האזנתך אליו:",
+            "ואמר האכילה. עם האוהב מרקחת. ועם השונא קבסא:",
+            "ואמר מי שהאריך בשיחתו יקוצו בני אדם בדבריו:",
+            "ואמר שמלך אחד כתב בטבעתו הכבדת קום. ובאשר היה יושב אדם כבד עמו היה מראה אותו אליו:",
+            "וצוה החכם את בנו אל תשב עם הכבדים. כי מצאתי בספר רפואות שישיבת הכבד קדחת רביעית.",
+            "ואמר מי שיכביד נפשו עליך ומטריחך בשאלותיו עשה אזניך לו חרשת ועינך עורת:",
+            "ואמר כאשר ידע הכבד שהוא כבד. אינו כבד:",
+            "ואמר אל תשב עם הכבד כי ישיבתו דאגה:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מי שמתעקש עמך נפרד ממך ושנאך:",
+            "ואמר אל תתעקש עם הכעסן. כי תכעיסהו ותאשם. ואל יקבצו במושבך שני אנשים שחולקים לנצוח:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם הנוצח ברע נצוח:",
+            "ואמר החכם לבנו חפצת לנצוח אדם רע? אמר לו כן. אמר לו אל תנצחנו עד שתהיה רע ממנו:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם שמונה הם אם יבזו אותם אל יאשימו כי אם עצמם. הבא לסעודה שאינו קרוא לה. והמצוה בבית אדם בפניו. והמבקש כבוד משונאו. והשואל שאלה מכילי. והנכנס בדברי שני בני אדם מבלי שיכניסו אותו בדבריהם. והמזלזל במלך. ויושב במקום שאינו ראוי לו. והמספר דבריו למי שאינו מאזינם:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם הלצנות מעבירה המורא:",
+            "ואמר מי שמתלוצץ יהיה נקל. ומי שמרבה בדבר יהיה נודע בו:"
+        ],
+        [
+            "אמר החכם מי שרוכב במהירות אינו בטוח מן המכשול:",
+            "ואמר החכם המתון שאחריתו השגה. טוב מן המהירוות שאחריתו חסרון:",
+            "ואמר שפת אמת פרי הצניעות. והחריצות יתרון התאוה. והמתון מגדול עוז. והמהירות מביאה אל החרטה:",
+            "ושאלו לאדם גדול במה הגעת אל כל הכבוד הזה ואתה מן הכושיים? ואמר בדבר אמת. והנאמנות. והמנע מן העיקש ושלא שאלתי על מה שאינו צריך לי:",
+            "ואמר החכם ראש כל מוסר השתיקה וראש השכל השפלות. ומי שהרבה בדבר נודע בו:",
+            "תם"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mivchar Hapeninim, London 1859",
+            "https://beta.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001866572/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "מבחר הפנינים",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Orchot Tzadikim/English/Orchot Tzaddikim, trans. Seymour J. Cohen [with corrections].json b/json/Musar/Rishonim/Orchot Tzadikim/English/Orchot Tzaddikim, trans. Seymour J. Cohen [with corrections].json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..61515753848d1adf22412336a4574f805a0f0702
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Orchot Tzadikim/English/Orchot Tzaddikim, trans. Seymour J. Cohen [with corrections].json	
@@ -0,0 +1,46 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Orchot Tzadikim",
+    "versionSource": "http://sefaria.org",
+    "versionTitle": "Orchot Tzaddikim, trans. Seymour J. Cohen [with corrections]",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "CC-BY",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "אורחות צדיקים",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "",
+            "Solomon was the wisest and greatest of all men. He was king over earthly and celestial beings. After he had seen every sort of activity, tried all things and made known all sorts of wisdom, he concluded all of his words by saying, \"The end of every matter is fear of the Lord.\" And thus he began, \"The fear of the Lord is the beginning of knowledge\" (Prov. 1:7), and he ends, \"A woman that feareth the Lord, she shall be praised\" (Prov. 31:30). Were another man to admonish us regarding fear of the Lord, his words wouldn't be received favorably, as people would claim: \"this individual is disengaged, therefore he's admonishing regarding fear of the Lord\".       "
+        ],
+        "": [],
+        "Simanei Sefer HaMiddot": []
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "אורחות צדיקים",
+        "enTitle": "Orchot Tzadikim",
+        "key": "Orchot Tzadikim",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            },
+            {
+                "heTitle": "סימני ספר המידות",
+                "enTitle": "Simanei Sefer HaMiddot"
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Orchot Tzadikim/English/Orchot Tzaddikim, trans. Seymour J. Cohen, Ktav Pub House, 1982.json b/json/Musar/Rishonim/Orchot Tzadikim/English/Orchot Tzaddikim, trans. Seymour J. Cohen, Ktav Pub House, 1982.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..337aa9c306102d05d5b03715c0acebab8173f937
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Orchot Tzadikim/English/Orchot Tzaddikim, trans. Seymour J. Cohen, Ktav Pub House, 1982.json	
@@ -0,0 +1,968 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Orchot Tzadikim",
+    "versionSource": "http://www.worldcat.org/oclc/10084520",
+    "versionTitle": "Orchot Tzaddikim, trans. Seymour J. Cohen, Ktav Pub House, 1982",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "CC-BY",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "ארחות צדיקים, תורגם לאנגלית ע\"י שמריה קאהן. הוצאת כתב, תשמ\"ג",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "אורחות צדיקים",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "\"The end of the matter, all having been heard: fear God, and keep His commandments; for this is the whole man.\" (Eccl. 12 : 13)",
+            "Solomon was the wisest and greatest of all men. He was king over earthly and celestial beings. After he had seen every sort of activity, tried all things and made known all sorts of wisdom, he concluded all of his words by saying, \"The end of every matter is fear of the Lord.\" And thus he began, \"The fear of the Lord is the beginning of knowledge\" (Prov. 1:7), and he ends, \"A woman that feareth the Lord, she shall be praised\" (Prov. 31:30).",
+            "And Solomon was the richest of all men, as it is written, \"And the king made silver to be in Jerusalem as stones\" (I Kings 10:27). For him it was proper to say \"Vanity of vanities, all is vanity\" (Eccl. 1:2), and one ought not to busy himself with anything save for the reverence of Heaven. And thus did Moses, our teacher, peace be upon him, say: \"And now, Israel, what doth the Lord thy God require of thee, but to fear the Lord thy God\" (Deut. 10:12). And thus did David, the King, peace be upon him, say: \"The fear of the Lord is the beginning of wisdom\" (Ps. 111:10).",
+            "And because we see that man is the choicest of the creatures of the Creator in the lower world and that he is perfected in his form and that there is within him the soul that contemplates the secret of the highest heights and of the lowest places and that he is the chief object of all intentions in the world, and that everything that was created in this world, all of it, is for his need. And, in addition to this, there has been given to man a Torah of Truth, to teach him the righteous way, for man is very dear to the Lord, since we see that even the angels serve in supplying the needs of a righteous man as we have found in the case of Abraham, our father and Isaac and Jacob: \"The angel who hath redeemed me from all evil, bless the lads\" (Gen. 48:16), and \"So he strove with an angel, and prevailed\" (Hos. 12:5).",
+            "And we have seen that an angel came to their help as it is written. It came to pass that night, that the angel of the Lord went forth, and smote in the camp of the Assyrians\" (II Kings 19:35). And there are many instances like these.",
+            "We have long known that there is a man who has greater excellence over other men even though they are all created in one form and all of them have one foundation. Except that the soul of one man has ascended to the spiritual heights for he caused his wisdom to rule over his desire, while the other man has caused his desire to rule over his wisdom. And therefore he walks all his days in darkness and feels his way like a blind man in the thick darkness.",
+            "There are five senses in man. The first is the sense of hearing; the second is the sense of seeing; the third is the sense of smell; the fourth is the sense of taste; the fifth is the sense of feeling or that which a man senses when he touches anything. These five senses are all functions of man and no work is done without at least one of these five senses. And the mind works through them, for the five senses bring to the mind every matter, and every deed and every thought are influenced by them. The mind has many characteristics, for example, pride, humility, memory, forgetfulness, sorrow, joy, shame and impudence. And like unto these there are many more. And all of these thoughts or qualities are strengthened by the one possessing all five senses, for the blind man cannot pride himself as though he could see.",
+            "Therefore, every man who reflects should try with all his might to attain the final good, for if a man reaches a good state or elevation then he will always desire to ascend to the degree which is higher until he will finally attain the ultimate good and in this manner he will reach the \"world of reward\" which is the world to come. Long ago David longed to attain the good of the world to come, when he said: \"Oh, how abundant is Thy goodness, which Thou hast laid up for them that fear Thee\" (Ps. 31:20), and he said: \"They are abundantly satisfied with the fatness of Thy house, and Thou makest them drink of the river of Thy pleasures\" (Ps. 36:9). And this degree no one can attain except he be worthy of it, as he said: \"Who shall sojourn in Thy tabernacle? Who shall dwell upon Thy holy mountain? He that walketh uprightly, and worketh righteousness\" (Ps. 15:1). And the rest of the matter which is said there.",
+            "And inasmuch as we have mentioned the advantage of the qualities of man, it is only fitting for us to explain their importance and their blame, their goodness and their evil until there will stretch in front of the intelligent person a straight path, and he will reach the courtyard of the King if his soul will choose good qualities with all its might, for inasmuch as a man has choice he may throw aside the husk and take the fine flour. How can this be?",
+            "There is a certain type of man that is a man of wrath, that is always angry, and then there is a man who is calm and never gets angry at all, and if he does get angry it is a very little anger and occurs once in many years. And there is a man that is exceedingly proud of heart and there is another man who is exceedingly humble. And there is a man who lusts and his soul is never satisfied with following his desire, and there is another man, very pure of heart, who does not desire even the few things that the body needs. And there is a man with so many desires that his soul would not be satisfied with all the money in the world, like the matter that is spoken: \"He that loveth silver shall not be satisfied with silver\" (Eccl. 5:9).",
+            "And there is one whose desire is so limited that everything is enough for him even in the smallest quantity and he does not seek to obtain all his needs. And there are times when he afflicts himself with hunger and gathers each morsel and does not eat a penny's worth that belongs to him except with great anguish, and there are times when he throws away his money with his own hands knowingly. And in this vein there are the rest of the Characteristics. For example, one glad, one sorrowful, one miserly, one liberal, one cruel, one merciful, one tender of heart and one brave of heart, and all similar traits. And of all of these characteristics there are some which a man has from the moment of his creation according to his physical nature. And there are also characteristics which the nature of this particular man is more prepared and more ready to receive quickly in the future than other characteristics And there are those qualities that do not belong to a man from the beginning of his creation but he learns them from others or he turns to them himself according to an inclination that occurs to his mind. There is a certain trait that one must use in many places and there is a trait which one should use only a little. And all of this is like one preparing a dish for which he needs vegetables, meat, water and salt and pepper. Now of all of these ingredients he must take from each one a certain measure, from this ingredient a little and from this ingredient much. If he puts in too little meat the dish will be meager and if he puts in too much salt then the dish cannot be eaten because it is too salty. And thus it is with all traits; if he puts in too little of what he requires much, and puts in too much of what he requires but little, then the food will be spoiled. And the expert is the one who can take of every ingredient the proper measure. Then the food will be pleasant and sweet to those who eat of it. In a similar manner are the qualities of a man. There are qualities of which he ought to take much, for example, modesty, embarrassment, and their like. And there are qualities of which he must take only a little, for example, pride, impudence, and cruelty. Therefore, when a man weighs his qualities in the balance of the scales, let him take from every quality its proper measure. He should not take less and he should not add. In this way he will reach the ultimate goodness.",
+            "You should know and you should understand that if he whose nature inclines him towards an evil quality or one who is accustomed to an evil quality does not take it to heart to repent of it but always permits it to grow stronger, that this will bring him to a state where he will reject and loath good qualities.",
+            "And just as much pain and anguish and troubles are the sickness of the body so are most of the evil traits the sickness of the soul. And just as the sickness of the body tastes the bitter as sweet and the sweet as bitter and there is, among those who are ill, one that longs for food that is not good for him and hates good food, and all of this depends upon the extent of his sickness, so do people whose souls are sick, long for and love evil traits and they hate the good path or are too lazy to walk on it, and it is very hard for them according to the extent of their sickness. And thus Isaiah says concerning these men, \"Woe unto them that call evil good, and good evil; that change darkness into light, and light into darkness; that change bitter into sweet, and sweet into bitter\" (Is. 5:20). And concerning them it is said, \"Who leave the paths of uprightness, to walk in the ways of darkness\" (Prov. 2:13).",
+            "Now how and what is the correction for the sickness of the soul? Let them go to the wise men who are the healers of souls and they will heal their illnesses with the traits that they will teach them until they will restore them to the good path. And concerning those people who know their evil traits but do not go to the wise men to heal them Solomon said: \"The foolish despise wisdom and discipline\" (Prov. 1:7).",
+            "There are many people whose desire it is to take hold of the good path but they do not know what is good for them and they plan each day to attain the loftiest heights but they do not reach it in all of their days. And this circumstance arises out of two causes: First, he does not know wherein he is lacking and does not perceive clearly his ugly ways. And he is like Reuben who seeks for Simon but would not recognize him even if he saw him. Even if he should seek for him all day, he will not find him, for though he approach him several times he will not recognize him. Such is the case with this man. Even though he always thinks about what he ought to do and seeks to do the good deed he will not attain it for he does not know what he lacks. And there is a man who knows the bad qualities he possesses and plans to abandon them and take hold of good qualities. This man, too, will never attain the righteous path. For he is too lazy to seek out the good qualities properly. And he is like Reuben who seeks Simon and <i>does</i> know him and nevertheless does not find him because he <i>does not seek him in the proper manner</i>. And concerning this type of man, it is said: \"The tongue of the righteous is as choice silver\" (Prov. 10:20).",
+            "He who loans money to his companion and the borrower comes to pay him silver by weight, if the lender does not know the accuracy of the scale and the justness of the balance or if he knows everything about the scale, but does not know the properties of silver, then he is very near to being injured in the matter of weight and money, for at times he will refuse the silver and take the dross, or he may take less than the weight which is properly his, for if he takes too light a weight or puts the silver on the heavy side of the scale, through all of these types of ignorance he is bound to make an error. Or even if he is an expert in recognizing silver and in weighing it, if he does not look at it as carefully as he should then it is possible that dross will be mixed in with his silver. But if he is an expert in all things, in weighing, and in recognizing silver and he looks at it as he should, then he will be paid as he should be, with pure silver and complete weight. Therefore, he has compared the \"tongue of the righteous\" to \"the best of silver.\" For the righteous man must recognize the good and the bad and should know all of the qualities, and he should look and examine them as is proper, and he must exert his body and his wisdom to leave off folly and to take hold of understanding and to remove the mixtures of dross from himself. Then will his soul be purged and purified before God, as it is written: \"Take away the dross from the silver, and there cometh forth a vessel for the refiner\" (Prov. 25:4). When the dross is removed then the vessel is purged.",
+            "Then there is a man who changes his habits and is not stable. At one time he clings to this quality and at another time he departs from that habit and takes hold of another habit and thus he keeps doing always, and he is like a man who wants to get to a city but does not know the way to it, nor does he know any of the paths that will lead him to the highway. Therefore, he is bewildered. One time he goes by one path and he strays, so he comes back and tries another path, and thus he does with a third path and with a fourth. Concerning such men, the wise man said: \"The labour of fools wearieth every one of them, for he knoweth not how to go to the city\" (Eccl. 10:15).",
+            "Therefore, we must have pity on the people who are sunk in the nothingness of vanity and we must teach them the importance of the just weight and the correctness of the scales, to let them know how silver is tested and to teach them the path of the righteous in order that a man should choose, at the very outset of his being tested, a path that will bring him to a place that is fresh and fertile where all that is good can be found and by \"good\" we mean reverence of God, which is the goal of all of deeds. And this is the question which the Lord, Blessed be His Name, asks every man, as it is written: \"What doth the Lord thy God require of thee, but to fear the Lord thy God\" (Deut. 10:12).",
+            "And no deed is considered worthy unless it contains pure reverence. Therefore, it is necessary to make known to everyone that every man who wants to bring his soul towards the attainment of good qualities must mingle reverence to Heaven with each and every quality. For it is fear of the Lord, reverence of God, that strengthens all of our qualities. And fear of the Lord or reverence of God is like the thread which we run through the holes of pearls and then we tie a knot at its end so that it will firmly hold all the pearls. There is no doubt that if the knot should tear, all of the pearls will fall. Such is the reverence of Heaven. It strengthens all of the qualities and if you will undo the knot of reverence, then all your good qualities will depart from you, and when you have no good qualities within you then you have neither Torah nor Commandments. For the whole Torah depends on the constant improvement of the qualities. As regards the qualities, the good and the bad, the wise man can make good ones of bad ones but the fool can make evil qualities out of good ones. As for him who walks in the darkness, and does not consider the improvement of his qualities, it is possible that one quality will destroy all of his merit. For example, one who takes great pride in his deeds and boasts and preens himself always with the shame of his companions, and seeks to obtain honor through his companion's disgrace, such a man is like one who fills a barrel with fine wine, but there is in the bottom of the barrel a little hole. There is no doubt that all of the fine wine will be lost because of the small hole, if he does not stop it up. So this man who is arrogant, even though he is filled with Torah, will lose everything through this evil quality if he does not hasten to repair it.",
+            "There are so few in the world who recognize the truth. There are those who are not wise enough to recognize it. Just as a man whose two legs are amputated cannot ascend a ladder, neither can such a one ascend the stairway of wisdom if he has no understanding. But there is also a man who is wise, but has been impressed with the lusts of the world from his youth until he directs all of his wisdom to attaining his desire and to do the will of his evil desire for he has been accustomed from his youth to do evil deeds until they are firmly fixed in his soul. Thus it is very difficult for him to escape from the trap and snare of his sins: Then there is the man who does have the wisdom to recognize what is right and has also the desire to walk in good paths, but he has never been in the presence of the wise to hear from them instruction concerning wisdom and the righteous path and, because of this, he walks in the darkness, and he is like a man who has a hidden treasure in his house and does not know about the hidden treasure, and he sells the house to another.",
+            "Consider then that if a man has many differing and dissimilar qualities that each and every quality will tear at the mind of the man. This one pulls him here and this one pulls him there. And in this struggle the evil desire helps a man choose the lowliest one. And this is like a man who walks in the wilderness and bears, lions, leopards, wolves and many other beasts of prey confront him. This man should open his eyes and fight against each one, for if he averts his eyes for one moment, these harmful beasts will tear him to bits. So is it with man. His evil qualities like lust, arrogance, hate, anger and similar ones keep rolling about in his heart always. And, if he blinds himself to them and does not correct them, then he will root out from his heart the light of truth and grope about in thick darkness. And concerning this it is said: \"I have set the Lord always before me\" (Ps. 16:8).",
+            "When a man is born he is in his body and in his wisdom weaker than all other creatures. For all creatures from the very day they were born can walk, eat and help themselves. But man requires much in his physical needs. And he needs even more correction in his soul, to adjust his wisdom and to understand the good paths. For man at his beginning, without someone to teach him, conducts himself like one of the cattle, but his heart is like a tablet which is ready to be written upon. If this tablet is in the hands of a fool then he will scribble upon it until he spoils the tablet and it has no further worth. But the wise man will write upon it the correct order of his affairs and his needs and his obligations. And from the information written on this tablet he will be enabled to feed and support his children and attain great worth. Such is a heart of man! The fools draw upon it drawings of falsehood and write upon it engravings of wrong-doing. And they fill their hearts with thoughts of folly and emptiness while the intelligent people write upon the tablet of their hearts, the writing of God, which is the foundation of the Torah and the Commandments, the wisdom of attaining noble qualities, until their souls shine like the radiance of the firmament. And this was the intention and meaning of Solomon when he said: \"Bind them upon thy fingers, write them upon the table of thy heart\" (Prov. 7:3).",
+            "This too did Solomon say: \"Even a child is known by his doing, whether his work be pure, and whether it be right\" (Prov. 20:11). This verse was said concerning the ability of the young to distinguish values, for their qualities or traits can be recognized in their youth. You can discern in some youths the quality of modesty and embarrassment, while in others impudence is apparent, and some incline themselves toward lust while some incline themselves towards good qualities. And know concerning all the qualities that you see in a man in the days of young manhood and in old age that they were there in the days of his childhood and dawning youth, except that in those days he did not have the strength to show them and to exhibit them in deeds. And as for the youths with whom folly has become great, it is still possible for a man to swerve them to the good path, for it is easy for youth to learn and they have not the strength or the wisdom to depart or to flee from beneath the hand of the one that corrects them, and so they must bear it. But in the days of old age, people cannot be swerved from their paths easily or from those traits which were in them in the days of their youth. And they are like a silver tray that was hidden in the soil and became coated with a thick tarnish during the long time that it was hidden there. Such silver needs to be polished and repolished until the silver returns to its original beautiful appearance. Thus is it with a man who has followed his own way and his habit and has become deeply sunk in the depths of inferior qualities, it becomes necessary to polish his intelligence so that he can distinguish between that which is unclean and that which is clean and to continue this task until the good qualities are impressed and bound in his heart.",
+            "This book of qualities was written and sealed with the seal of wisdom in order to teach man knowledge and to be a valuable utensil in the hand of every man so as to correct through its use his traits and his deeds. For a craftsman who has the tool of his craft in his hand can do his work but if he does not have the tool of his art he can do nothing. Therefore, hearken to correction and take the tool of your art into your hands in order to correct your qualities. Can you not see that he who has all sort of coins, small ones and large ones but does not know the worth of every coin, will not know what to buy with each one until he knows the value of each coin. And he also must know which coin the king has voided and decreed concerning it that it should not be minted. And after he has weighed every single coin and appraised its worth, then he will know how to purchase with each coin whatever he needs at its proper value. And as for the coin which the king decreed that it should not be minted, he will be careful not to circulate it except in a manner where he will not be deserving of punishment. We will then find that this type of man will attain goodness and joy with every single coin. But the fool who does not weigh and does not know the value of the coin and circulates what the king has declared void, there can be no doubt that he will suffer great harm. But you, my son, accept this parable which has been told you about the many qualities that are within you, the great and the small. And weigh every single quality in the balance-scale of your wisdom until you learn to know the value of every quality, and you will know those qualities which the Great King has declared void and you will guard yourself against them so that they will not appear in you and will not be found in you except under such circumstances where you will not receive injury or punishment. And in this way you will attain complete fulfillment, and you will be an artist with the proper tool of your art in your hand.",
+            "Now we desire to make known the roots of man's qualities and their branches, their worth and their harm. And it is our intention to turn natural powers of man from folly to love of correction so that even the simple will try to know the traits of the wise. And from God, may the mention of His Name be Exalted, we shall ask help that He may let us know the righteous paths and the ways of justice so that we may teach the tribes of Jeshurun — the Congregation of <i>loving-kindness</i>."
+        ],
+        "": [
+            [
+                "Chapter One: ON PRIDE",
+                "In the first chapter we shall speak about the quality of pride. How good it is that it occurs at the very beginning of all the chapters because of the obligation of man to separate himself from it! For pride is the doorway to many evils and we have seen nothing as evil as arrogance in all of the qualities. Therefore, a man must be wise and lead pride along paths that are worthy, and thrust it away from the place where it is not proper for it to be.",
+                "Pride is the coin which the Great King, Blessed be He, voided, and about which He warned us in His Torah, as it is said: \"Take care lest you forget the Lord your God and fail to keep His commandments\" (Deut. 8:11). For the arrogant person forgets his Maker, as it is written, \"… and (when) your herds and flocks have multiplied, and your silver and gold have increased, and everything you own has prospered, beware lest your heart grow haughty and you forget the Lord your God … and you say to yourselves, 'My own power and the might of my own hand have won this wealth for me'\" (Ibid. 8:13-18). And in the case of a king it is said: \"Thus he will not act haughtily towards his fellows or deviate from the Instruction to the right or to the left…\" (Ibid. 17:20). If the Torah warned against pride even in the case of a king, so much more does it warn ordinary men that they should not attempt to lord over one another.",
+                "Arrogance may be divided into two types. One: the pride of a man in his body; Two: the pride of a man in his intellectual attainments and in his deeds.",
+                "The pride of a man in his body or person is, in turn, divided into two classifications, one good and one evil. And this is the pride of a man in his body which is evil. When arrogance becomes strong in the heart of a man, then it rules over him from the top of his head to the soles of his feet. In his head and in his throat, as it is written: \"Because the daughters of Zion are haughty, and walk with stretched-forth necks…\" (Is. 3:16). In his hands and in his feet, as it is written: \"Let not the foot of pride overtake me, and let not the hand of the wicked drive me away\" (Ps. 36:12).",
+                "And it was because of the \"foot of pride\" that the daughter of Rabbi Hanina ben Teradion was punished, for it was decreed that she dwell in a brothel because on one occasion, when she was walking before the great men of Rome, she heard them say, \"How beautiful are the steps of this maiden!\" Whereupon, she took particular care of her step (Abodah Zarah 18a).",
+                "With eyes, as it is written: \"Haughty eyes\" (Prov. 6:17).",
+                "A person can be haughty with his ears when he does not hear the cries of the wretched poor. A person can be haughty with his nose when he stands near the poor or when he enters their houses and they smell bad to him. And he can be haughty with his speech when he speaks impudently and with pride against the righteous.",
+                "Pride can also be recognized in his food and drink, and in his wearing of proud garments — the garments of a heathen — and against this we are warned in the Torah of Moses, as it is said: \"You shall not follow the practices of the nation …\" (Lev. 20:23), and it is also written: \"… Neither shall ye walk in their statues …\" (Ibid. 18:3), and it is further said: \"Take heed to thyself that thou be not ensnared to follow them …\" (Deut. 12:30). All of these precepts concern one matter — warning that Israel should be distinguished from the nations in its garments, speech and customs, and thus it says: \"… for I have set you apart from the peoples\" (Lev. 20:26).",
+                "Arrogant people are disgusting in the eyes of the Lord, as it is said: \"Every one that is proud in heart is an abomination to the Lord\" (Prov. 16:5). And such a one is easily surrendered into the power of his evil impulse, for God's help is not with him since he is abominable to the Lord. And even though he does not lord it over any man by word or deed but in his heart alone, he is called \"abominable\" for it says, \"Every one that is proud in heart is an abomination to the Lord,\" that is to say, even if he has no arrogance <i>except</i> in his heart.",
+                "Our Rabbis said: \"Every man who is impudent or proud of spirit it is as though he were an idolator\" (Sotah 4b), for it is written, \"Every one that is proud in heart is an abomination to the Lord\" (Prov. 16:5) and it is written there: \"You must not bring an abhorrent thing (idol) into your house …\" (Deut. 7:26). And there are those who say it is as though he violated all the laws against sexual license, for it is written: \"For all these abominations were done by the people who were in the land before you and the land became defiled …\" (Lev. 18:27). And there are those who say, \"It is as though he built a place for idolatry.\" And they said in Sotah 5a, \"Every man who is arrogant of spirit becomes less in the end as it is said: 'They are exalted for a little while' (Job 24:25). And such a one is deserving to be hewn down like a grove planted for idol worship, as it is said: 'And the high ones of stature shall be hewn down' (Is. 10:33). And his dust shall not awaken and the Spirit of God laments over him. The Holy One Blessed be He, said, 'I and he cannot live in the same world,' as it is said: 'Whoso is haughty of eye and proud of heart, him will I not suffer'\" (Ps. 101:5).",
+                "And they said in Baba Batra 98a, \"He who is arrogant — even the people of his own household will not accept him,\" as it is said: \"The haughty man abideth not…\" (Hab. 2:5) which can be translated, \"The man who is haughty abideth not even in his own abode.\"",
+                "Arrogance leads to the pursuit of wealth in order to lord over people. You already know what happened to Korah and his band because of his arrogance, for he sought to make himself great and to assume greatness that had not been given to him by Heaven, and from this he entered into controversy and from the controversy came jealousy and hatred. All of these qualities are very demeaning qualities, as shall, with God's help, be explained.",
+                "The end of the matter is that every one who adorns his body in order to lord it over others forgets the Lord, Blessed be He, and will not concern himself with the commandments, and will not pursue good deeds, for all his intent is concentrated on himself — to adorn his ephemeral body whose end is worms. And he who concentrates on adorning his person is near to committing immoral acts, for he will display himself before women to win favor in their eyes and this will lead him to draw close to them and he will engage in laughter and levity.",
+                "Also, the woman who adorns herself to display herself before men arouses their desire and puts unworthy thoughts in their minds and for this her punishment is very great for she places a stumbling block before many. Did not our Sages forbid men to gaze at the gaily colored garments of women when these garments are spread out upon the wall, even when she is not dressed in them, all the more so is there great punishment for a woman who adorns herself for men who ogle her.",
+                "And moreover, arrogance leads to lust, for the heart of the arrogant person is open wide to every temptation and desires everything. And lust is the worst quality of all, for because of his pride, a person will lust to wear expensive garments and build big palaces and eat tasty food, for the proud person longs always for \"big things\" and if he finds he cannot attain them, legitimately, he comes to steal and rob. For the arrogant person lusts to fill his purse and grow wealthy. He is never satisfied with his destiny, for all that he has seems too little for him, especially with the many expenses which his lust costs him. And, moreover, pride causes him to be impatient with the disciplines of society. It is not necessary to dwell upon the unworthiness of the impatient, for this is known to all.",
+                "And there is a sort of personal pride or pride in one's person that is good and necessary. Otherwise, a man might say, \"Since arrogance is so evil a quality I shall separate myself from pride even more.\" And then he denies himself meat, drinks no wine, does not marry, does not live in a nice dwelling, does not put on a nice garment, but wears sackloth and coarse wool, and torn, soiled clothes, uses soiled and ugly dishes and utensils, does not wash his face, hands and feet until his appearance becomes more bedraggled than the appearance of other men and he does all this so as to remove himself from pride as far as is possible.",
+                "One who follows this course is called a \"sinner\", for lo it is said of a Nazarite: \"and make expiation on his behalf for the guilt that he has incurred through the corpse\" (Numbers 6:11). The Sages said, \"If one who denies himself only wine is called a sinner how much more he who denies himself all pleasure\" (Ta'anith 11a). The Sages said, \"Is it not enough for you that the Torah has forbidden that you wish to forbid yourself other things?\" (T.P. Nedarim 9:1). And on this subject and similar ones, Solomon said, \"Be not righteous overmuch: neither make thyself overwise; why shouldest thou destroy thyself?\" (Eccl. 7:16).",
+                "The proper way for man is to be clean in all matters, for cleanliness is the fence that guards good deeds. How shall he conduct himself? He should wear garments of moderate worth, and not expensive and splendid clothes that invite everyone's attention. Nor shall he wear poor or shabby garments that shame the wearer, but garments of moderate worth, lovely and clean, according to his means. And it is forbidden that a spot or a stain be found on his garments. They should not be torn and they shall not be styled as the vulgar sometimes do.",
+                "His food should be clean and he should not eat \"royal dainties\" but ordinary food and ordinary drink according to his means. He should not eat nor drink out of repugnant dishes lest he transgress the commandment: \"You shall not draw abomination upon yourselves…\" (Lev. 11:43), but everything shall be with cleanliness.",
+                "His table and his bed shall be clean and all things that pertain to him shall be clean. His own body or person shall be clean not loathesome and he should be careful to wash his face, hands and feet and all his body at frequent times. As we find that \"When Hillel the elder took leave of his disciples they said to him, 'Whither you go?' And he said to them, 'To fulfill a precept!' Then they asked him. 'Which precept is Hillel about to fulfill?' He said to them, 'To bathe in the bathhouse.' They asked, 'Is this a precept?' He said to them, 'Yes! If you consider that the statues of kings which are set up in theatres and circuses are scrubbed and cleaned by the one delegated to this task, and this man receives sustenance for this and is among the honored men of the kingdom, should we who are created in the image of God (Gen. 9:6) have less regard for our bodies?' \" (Leviticus Rabbah 34:3).",
+                "Moreover, as it is written: \"The Lord made everything for His own purpose\" (Prov. 16:4) (Sabbath 50b).",
+                "And all who are careful to observe these matters for the sake of the command and not merely to make themselves attractive and proud, even though this care of the body may seem like conceit — as long as it is his intention to serve God through cleanliness, there is great merit in him.",
+                "Pride in Wisdom and Good Deeds may be divided into two types — one good and the other bad. The pride that is bad is when a man despises others in his heart and with his mouth, and when all people aside from himself are small and lacking in his eyes, and he constantly praises himself that he is all wise and is therefore often tempted to deny a truth because he is too conceited to admit that he could be wrong. Such a person always believes that his words, advice and deeds are better than the words, advice and deeds of his friends and companions. Such a one boasts constantly of his wisdom and deeds for he desires praise and honor for all the good things he does. And covering this sort of person, Solomon says, \"Let a stranger praise you and not your own mouth!\" (Prov. 27:2).",
+                "The arrogant person will always take all credit for himself and thus will not trouble himself to study Torah, for he cares nothing for the Glory of God but desires only that the world shall praise him and call him a good and wise man. Such a man always rejoices when others stumble for lack of knowledge and feels himself exalted when his companions are disgraced. And this fault is one of the 24 things which prevent repentance. (Alfasi Yoma Ch. 8). A man, all of whose deeds are good, but who boasts about them in order to attain honor is like a very fine dish, seasoned with the finest seasonings and spices, but standing near the fire so long that is becomes overcooked and emits a bad odor — until it cannot be eaten because of the burnt taste caused by the fire. Similiarly the man who boasts about his deeds overcooks and causes a bad odor by his selfpraise even of his admittedly good deeds. As for him who boasts of his wisdom and deeds when he has neither, there is no worse quality than this and none to <i>equal</i> it. And our sages have said: \"If people honor a man because they believe that he knows two tractates of the Talmud when he knows only one, he should tell them he does not know more than one tractate\" (T.P. Shebi'ith 10:8). All the more so must he not deceive people into holding him in high regard for qualities or knowledge he does not possess.",
+                "And know this — that we are obligated that all our deeds, public or private, be dedicated to God's Holy Name, may He be Exalted, and the whole purpose of service to God should be to attain His will and approval alone and not the approval of men, so as to gather praise and honor for one's deeds. But a person should do all for the sake of God who looks to the heart as it is written: \"I the Lord search the mind and examine the heart\" (Jer. 17:10), and it is said: \"The secret things are known to the Lord our God\" (Deut. 29:28).",
+                "Therefore, if a man does not constantly guard himself with wisdom and alertness to be saved from arrogance, even though he possesses much knowledge of the Torah and many good deeds, he will inherit Gehenna. For the evil desire always lies in ambush for him, and brings reasons and proofs in order to make him arrogant, for the whole mission of the evil desire is to destroy a man. Therefore a man should not be too idle to conquer the evil desire daily. And this is a great battle, as we have found in the case of one of the saintly who met men returning from war with plunder. He said to them, \"You have returned from a small war; you must face a great war.\" They asked him, \"What kind of war?\" He said to them, \"The evil inclination and its hosts, for every other enemy when you conquer him one, two or three times, he will let you be, but the evil desire will not desist from you even if he is conquered a hundred times, as our sages said: \"And do not believe in yourself until the day of your death\" (Aboth 2:4), for all your days he will be in ambush for you, hoping that perhaps you will turn your attention away from him. And if he defeats you in the smallest matter he will in the end defeat you in the most serious matters. And since arrogance is the root of many unworthy qualities and since the evil desire participates and mingles in all that goes on in the heart of a man, and the entire purpose of evil desire is to falsify Truth and make the Lie seem true, he teaches man to be proud and brings arguments to justify arrogance, therefore you must arm yourself to deal wisely in your struggle against him.",
+                "The first of the schemes of the evil desire is to harden the heart and exalt it and to sweeten arrogance and other evil qualities, and even though a man knows clearly that there is sin and wrong in his arrogance, he still transgresses willfully and continues to be arrogant, for the evil desire causes the heart to be drawn after honor until it does not feel the sin of it.",
+                "However, in the case of a man who is pure in his deeds and does not boast or vaunt himself since he knows that there is sin in this matter, then the evil desire comes and conducts a war to the death, to overthrow and capture him in his net, and teaches that that which is forbidden is really permitted and presents opinions and citations to the effect that he will be following the commandment and will receive reward for his self honor and boasting. And thus the evil desire says, \"You have already attained the heights of wisdom and piety, and it is proper for you to conciliate yourself with a natural desire and try to be liked by people even though you may have to fawn upon them and reveal to them your wisdom and righteousness in order to win their love.\" The evil desire will even bring proof from the words of our Sages: \"Everyone whom people like, God also likes\" (Aboth 3:10). But all this is false proof, for this type of reasoning is already a branch of arrogance. But the truth of the matter is, as it is written: \"When a man's ways please the Lord, He makes even his enemies to be at peace with him\" (Prov. 16:7). And the meaning of this verse is, 'If a man does <i>not</i> boast before others and does <i>not</i> try to be liked by them because of his good deeds, and yet people like him, this is great evidence that the Holy One, Blessed be He, loves him, and has sown (the seeds of) love for him in the hearts of people and has made him a good name on their tongues. In truth there are some individuals who are loved by people and the Holy One Blessed be He hates them, for they do not fulfill His Commandments. For the Holy One Blessed be He loves only those who study the Torah and fulfill its precepts.",
+                "After attempting what has been mentioned, the evil desire will entice you to reveal your piety and good deeds before the public and will bring as proof that by doing so you will be influencing others to do good likewise. This feeling also comes from arrogance. Although we have seen some of our great sages, who praised their own conduct, they did this only before their disciples and companions in study, in order that their disciples and companions be drawn after them and emulate their deeds. Certainly this is a great good deed to make dear to them the performance of good works, but even before his disciples and companions he should not feel proud in his heart when he says, \"This I know!\" or \"This I do!\" But before people generally, it is forbidden to expose your good deeds or display your wisdom.",
+                "Even though you be modest and pray at length and study Torah at set times, your evil desire will entice you to be proud and say to you, \"Now the people who see you will deem you important and honor you because of your good ways. And there is much to be gained, because since you are important in their eyes they will receive your moral teaching and rebuke.\"",
+                "All this is nothing! When you do good deeds for the sake of the Creator alone, Blessed be He, your words of rebuke will be eagerly welcomed by people, even if you do not think so, for the willingness of people to accept correction from you does not depend on <i>your</i> thoughts.",
+                "Now if you can avoid the temptation to display your goodness, the evil desire may tempt you to the other extreme and say to you. \"You cannot serve God completely unless you avoid the flatterer altogether. Therefore conceal your good deeds and do the opposite of what you were previously tempted to do — Pray briefly, and when you study any form of wisdom do it privately and let no one know of your prayer and study other than the Creator alone. And let there not be seen in you any good quality. On the contrary, let there be apparent an idleness or laziness in your Service to God in order that you be not esteemed and thus lose your Heavenly reward, and do not warn people against evil and direct people to do good, and do not let people know that you have wisdom and do not teach it to others and do not show any sign of one who reveres God, as for example, the Tefillin, the Mezuzah and the Tzizit, but on the contrary go along with the crowd and mingle with them in their food, drink and gaiety, and hilarious laughter.\" All this is the scheme of the evil desire to trap men in his net and he who does these things, believing them to be the performance of God's command, his loss is a million times greater than his reward and he is like one who escapes a small fire into a big fire.",
+                "The right way is for him to pray with intent and at length and direct others to do good and warn them against evil and do good deeds both openly and in secret. And if people honor and esteem him — in this no harm is done, since he did not intend to win honor and esteem when he did these things. Therefore, when you do your good deed, consider in your soul from whom you expect a reward. If from God — then your act is completely good; if from another source, your act is not completely good. You should also analyze if the good deed which you do publicly you would do in the extremest privacy and anonimity with the same zeal with which you do it publicly. And if it is clear to you that you would, then your good deed is wholly good.",
+                "All that we have recounted here regarding the evil desire is but a drop in the ocean in view of how greatly we must be warned against him, for in everything, in every deed and in every good quality the evil desire comes to destroy and to spoil. We have simply opened the door slightly to inform those who do not know the beginning of their ways, concerning the evil desire. And the wise will understand and hasten to thrust him from within himself as it is written : \"And he that has clean hands increases strength\" (Job 17:9).",
+                "The pride in the attainment of wisdom is praiseworthy, as it is said: \"But let him that boasts boast of this — that he understands and knows Me\" (Jer. 9:23). Such a one will increase his thanks to the Creator, Blessed be He, and will also increase prayers for wisdom, of which this is an example: \"I thank Thee that Thou hast assigned my lot among those who sit in the House of Study and not in the market place,\" or \"Happy are we and how goodly is our portion and how pleasant is our lot!\" And on this subject it is said, \"And his heart was lifted up in the ways of the Lord\" (II Chron. 17:6). For the man who prizes Wisdom will be of high spiritual worth and lofty of heart concerning all matters pertaining to the world to come, and he will not be contented with what comes to him by chance and he will not be satisfied with what knowledge or wisdom he himself acquires, but he will minimize in his own eyes all his deeds and his soul will strive higher continually, and he will find fault with his soul as though it offers too little in the Service of God, Blessed be He. This type of pride does not harm modesty, but, on the contrary, helps him to rejoice in all good qualities and to be glad when his companions are honored and to concern himself with their honor.",
+                "And arrogance against the wicked is exceedingly to be praised, to rebuke them and to shame them, and he must never humble himself to them, and he must command them concerning the good and warn them, as much as lies in his power, against evil. Even though his preaching to them may seem in the eyes of the world like lording over others and boasting, since his intention is for the sake of God he is to be praised. And he should not humble himself before the wicked, following the example of Mordecai who refused to bow before Haman. And wherever he has to perform a commandment of God, let him not bow at all to the wicked to leave the good thing he intends to do, merely because he will be lower in their eyes. And this in itself requires wisdom as to when he should lord it over them in the matter of performing a good deed. For there are times when it is not worthwhile to oppose them, since if he opposes them in his attempt to perform one precept, he may lose the opportunity of persuading them to perform a hundred precepts.",
+                "For this reason the wise person should consider carefully the importance of the matter at issue and the time, and only in accordance with these factors should he plan his actions. For there are matters which it would be better to abandon for their sake and there are matters where he can make no concession at all and must stand up to them with his body and all his might and not yield to them at all. All this applies to the case of God's command being the issue. But, where the difference of opinion or quarrel is about a business matter he should yield to them and do to them in any secular matter even more than the law requires. And this is a great good deed!",
+                "Whoever has the quality of arrogance ought to try and turn away from it for it is very base, and the damage caused by it is great and ever-present, and the worth that is in it is very little. Therefore, we must distance ourselves from it with all our might, for arrogance brings man to ruin and to humiliation, as it is said: \"Pride goes before destruction\" (Prov. 16:18), and it is also said: \"A man's pride shall bring him low\" (Prov. 29:23). And you already know what happened to Pharaoh when he said, \"Who is the Lord, that I should hearken unto His voice to let Israel go?\" (Exod. 5:2), and to Goliath, the Phillistine, who said: \"I do taunt the armies of Israel this day\" (I Sam. 17:10), and to Sennacherib, who said, \"Who are they among all the gods of these countries that have delivered their country out of my hand ?\" (Is. 36:20). And Nebeuchadnezzar, when he said, \"And who is the god that shall deliver you from my hand?\" (Dan. 3:15), and similar instances of those who spoke thusly, and their end was shame and disgrace. And whoever clings to this quality is not saved from sin and wrongdoing, as the Sage said, \"A proud and haughty man, scorner is his name. Even he that dealeth in overbearing pride\" (Prov. 21:24).",
+                "And since our words have reached this far on the subject of Arrogance, listen to the words of the Sages. One wise man said: \"Who is the one who is never free from worry? He who seeks to attain a height that is too high for him.\" And they also said: \"He who thinks that he knows everything, him people will designate as a fool.\" And they said further, \"Evil deeds are near to Arrogance, and he who has in him a leaning towards evil deeds will incur the hatred of all men.\" And one Sage said: \"As a pleasant countenance is the light of the body so are pleasant qualities the light of the soul.\"",
+                "And he said further: \"There is nothing to be gained for himself when a king is arrogant, how much more it is important that other people do not behave so with each other,\" And he said, \"There was once a king, sitting on his kingly throne, who observed his nobles sitting on thrones one higher than the other. So the king said to them, 'How did you dare seat yourselves thus, one above the other without my permission?' The one seated on the highest throne answered, 'The greatness of the pedigree of my family entitles me to sit on a higher place than my companions.' The second one said, 'I deserve my higher throne because of my great wisdom.' The third one answered, 'The humiliation of my soul and my crushed heart have seated me below the others.' Thereupon the king raised him and made him great.\" And in this connection it is said: \"For it is better that it be said to you, 'Come up hither' than that you should be lowered in the presence of the prince\" (Prov. 25:7).",
+                "When a man sees that the quality of arrogance is growing stronger within him, he should think of things that will frighten his heart, \"That he come from a fetid drop and will return to a place of dust and worms, and that he will be compelled to render an accounting before the King of Kings, the Holy One Blessed be He.\" And he should reflect upon how many arrogant individuals strutted boastfully for a moment and then disappeared from the world, forgotten as though they had never existed, and what did their arrogance gain for them?",
+                "Make a fence to restrain yourself at a distance from arrogance and the other evil qualities.",
+                "He who desires to root out haughtiness from his heart completely cannot do this by thought alone, but must at first depart from arrogance to its furthest extremity. How? A man who was accustomed to dressing himself in the finest garments such as the haughtiest people wear and wants to turn from this ostentation must overcorrect his defect. If he should wear ordinary clothes in an attempt to correct his fault he will not eradicate his haughtiness from his heart. Or if his custom was to boast and to exalt himself to win honor by words or deeds. There is no means of correcting this unless he goes to the other extreme and conducts himself with the greatest humiliation, sitting below everyone or far to the rear, and wears worn and shabby clothes that disgrace their wearer, and does similar things until he roots out his haughtiness to heart.",
+                "The same is true of a man with a hot temper who is angry often. At first he should conduct himself so that even if they beat him and curse him he should not feel it at all. He must continue in this manner for a long time until he roots out the very roots of anger from his heart. When he has achieved this he can then take the middle road and follow it all his life. One should follow this procedure with all evil qualities. At first one should withdraw to the furthest extreme and act thusly for a long time. Afterwards he should take the middle road. And this method of procedure is a complete healing in connection with all evil qualities. And he whose intention continually is to serve the Creator Blessed be He, with every part of himself and in the best manner, will place this path before himself and before his companion. And concerning this it is said : \"And to him that ordereth his way aright will I show the salvation of God.\" (Ps. 50:23)."
+            ],
+            [
+                "Chapter Two: ON MODESTY",
+                "Modesty is indeed a good quality and is the opposite of arrogance. And he who possesses this quality has already turned away his soul from all sorts of evils, and he who has reached this honored lofty degree performs a precept and receives his reward according to the greatness of his humility. For Modesty is the root of Service to God, and a small deed done with Modesty is received by God, Blessed be He, a thousand times more readily than a great deed performed with arrogance. And thus did our Sages say: \"The one who sacrifices much and the one who sacrifices little have the same merit, provided that the heart is directed to heaven\" (Berakoth 5b Menahoth, 110:a). But a work done with arrogance is not welcomed by God, Blessed be He, for it is an abomination to His Spirit, as it is said: \"Every one that is proud in heart is an abomination to the Lord\" (Proverbs 16:5). \"And because of this he cries and is not answered, as it is said: \"Yea, when ye make many prayers I will not hear\" (Isaiah 1:15). And a man of arrogance may perform the precepts and they tear them to pieces before his eyes, as it is said: \"Oh, that there were even one among you that would shut the doors (of the Temple so that the arrogant would not presume to serve Me!)\" (Mal. 1:10). And when an arrogant person brings a sacrifice it is not received, as it is said: \"Who hath required this at your hands, to trample My courts?\" (Is. 1:12). And, it is said: \"Add your burnt offerings unto your sacrifices and eat ye flesh\" (Jer. 7:21). (That is to say. \"Don't offer your burnt offerings to Me; I do not want them.\")",
+                "But a man with the quality of modesty and humility attains all good for it is said: \"But unto the humble He giveth grace\" (Prov. 3:34). And, inasmuch as he has grace in the eyes of the Holy One, Blessed is He, when he cries out, he is answered at once, as it is said: \"Before they call, I will answer\" (Is. 65:24). And when a humble man performs the precepts they are received with pleasure and joy, and it is said: \"For God hath already accepted thy works\" (Eccl. 9:7), and not only this, for God longs for them, as it is said: \"Then shall the offering of Judah and Jerusalem be pleasant with the Lord\" (Mal. 3:4).",
+                "And what really is modesty? It is humility and lowliness of the spirit, regarding oneself as nothing. And a man must feel this constantly — to be low in his own eyes, humble of soul, tender of heart, and broken in spirit. The root of modesty is that he shall consider, while he is at peace and quiet, healthy and rich, that the Creator, Blessed be He, has done much good to him, and that he is undeserving of all that God has given him. And he should think about the greatness of God and the exaltation of His glory, and should consider, \"What am I? Am I not a small humble creature and I am in a lowly transitory world.\" And he should further think, \"All the good deeds that I am able to do are nothing but a drop in the ocean in contrast with what I ought to do.\" And he must do all of his deeds for the honor of Heaven, and not to flatter any man, or for the sake of pleasure, but he must do everything for the sake of God's Great Name. This is the root of modesty",
+                "But a person who feels humility before the Creator, Blessed be He, only when he becomes ill in body or in any limb, or when his children or friends die, or when he loses his wealth or high position, or when he grows old, this may belong to the realm of modesty and humility, and is accepted by God, Blessed be He, but does not reach the essence of modesty.",
+                "And he must conduct himself in his dealings with people and in money matters with even greater care for their interests than the law demands (beyond the letter of the law), and all his transactions with people should be with humility and gentleness. And the essence of modesty is that he should be humble before those who are in a lower position than he. For example, to his help and his household, and to those poor who obtain their sustenance or benefit from him — to those from whom he never needs or expects any favors, and whom he does not fear.",
+                "He who is humble before widows and strangers and bears their troubles and burdens, and he who hears shameful insults but does not retort because of the greatness of his modesty — this is modesty indeed!",
+                "There is still another excellent modesty; for example, one who is humble before his Rabbi or Teacher and before the wise and before the righteous ones who follow the paths of righteousness, and thinks in his heart, \"<i>These</i> are the servants of God, Blessed be He — His ministers and those who love Him.\" And because of this he humbles himself before them and honors them. This too is excellent modesty — that he should think, \"I will be humble before the wise in order that they should bring me near to them and teach me and correct me and guide me in the way of the Lord, Blessed is He.\" And there is another excellent modesty — that he should be humble before his pupils and that he should explain every hidden meaning, to the more apt pupil according to his ability, and to the less able pupil according to his ability. And let him explain and explain again and again with a pleasant expression and demeanor until the pupil understands the matter, and he should not say, \"How can I stay with him until he understands; his mind is like a rock.\" And he, the teacher, should clearly outline and arrange the lesson pleasantly many times. Surely, you already know the reward of Rabbi Pereda who reviewed one lesson with a pupil four hundred times (Erubin 54b).",
+                "And there is another excellent modesty — to study in the presence of the very young and ask them to explain something that he, the teacher, does not understand. And he should not say, \"How can I study in the presence of youngsters and how can I seek and expect to find an answer from him when he is younger than I?\" And on this subject it is said: \"From all my mentors I have learned\" (Ps. 119:99). And further did our Sages say: \"Be exceedingly humble\" (Aboth 4:4), in the presence of all men. Not before the great alone must one be humble in spirit, but also before the small.",
+                "And he who walks in this path will cause the many to be meritorious, for he will be liked by all who see him and all his deeds and the manner of them will be acceptable to them. And always will they praise him and every man will bless his son that he be like this modest man. And thus he sanctifies the Name of God, Blessed be He. But he who vaunts himself, profanes the Name of God, Blessed be He, and causes others to sin, such a person can be compared to a carcass that is cast out into the street and every passerby puts his hand to his nose until he passes by. Thus is the arrogant man — he puts the Torah to shame and those who study it, and causes people to shun the Torah, for they say, \"What worth is there in the Torah if those who study it are evil?\". And reasoning thus, they turn away from Torah.",
+                "Modesty can be recognized in a man in six ways:",
+                "1. When a man can restrain his anger as, for example, when another shames him exceedingly by words or deeds and he is tempted to avenge the insult, but he controls his wrath and forgives the offender because of the Creator, Blessed be He. That is a sign of modesty. There are times, however, when it is forbidden to forgive an offender, as in the case of a wise scholar whom someone shames in public. In that case, the offender should appease the scholar he has insulted.",
+                "2. The second is when a man suffers a great loss —or his children die — and he declares his faith in the Justice of God, Blessed be He, and receives His Judgment with love, as it is said: \"And Aaron was silent\" (Lev. 10:3). And this certainly teaches what humble and modest conduct is.",
+                "3. If a man should hear that everyone praises him because of his wisdom and his good deeds, he should not rejoice at this but think that his good deeds are few compared to what he should do, and that they are nothing but a drop in the sea.",
+                "And, of course, if people credit him with good deeds he did not do, he should not rejoice at this but on the contrary feel great pain in his heart that he should have gotten credit for something he did not do. Also, in the case where somebody told evil tales concerning him — if these are true — he should not seek to twist the truth and thus clear himself, but do as Judah who said: \"She is more in the right than I\" (Gen. 38:26). And he should not try to contradict the man that told these tales, nor should he hate him because he revealed the matter, but he should bow humbly before the Creator, Blessed be He, that he has revealed a little of much that could have been revealed, in order to rebuke him and correct him that he might return to God.",
+                "Now, if what the man told about him is false, he should not shame the accuser or quarrel angrily with him. There was one of the Sages about whom a man spoke evil falsely. And when the pious Sage learned of this he sent the maligner a gift with this written message: \"You sent me a gift out of your merits, and now I reward you with this gift, which I send you herewith.\" For on the Day of Judgment they will display before many people good deeds that they did not perform, and these people will say, \"But we did not perform these precepts.\" Then the Court of Heaven will answer them, \"Those people who spoke evil of you performed these good deeds and we are taking them away from them and giving them to you.\"",
+                "And, in the same way, they will show evil deeds to the wicked — evil deeds that those wicked people did not do. And when the wicked protest, \"We did not commit these particular wicked deeds,\" the Heavenly Court will answer, \"These sins were committed by those against whom you gossiped, and these sins have therefore been taken from them and added to yours.\" And this is the meaning of what is said: \"And render unto our neighbors (who gossip against us) sevenfold into their bosom their reproach, wherewith they have reproached Thee, O Lord!\" (Ps. 79:12). For anyone who reviles a righteous man, it is as though he reviles the Lord, Blessed be He. For the enemies of Israel are called the \"enemies of God\" in many places. And in connection with speaking against the righteous, the Torah has warned us: \"Remember what the Lord your God did to Miriam on the journey …\" (Deut. 24:9).",
+                "Therefore, one who bears insult and is silent is recognized to be truly modest. And so have we found in Shabbath 31b concerning Hillel the Prince, when a man insulted him and said, \"Let there not be many like you in Israel,\" that Hillel did not fly into a temper. And there is a statement in the Midrash, \"No one can be called modest unless he can hear himself reviled and not answer as if it is written: 'And Miriam and Aaron spoke against Moses! (And it does not say that Moses responded). And following this it is written : And the man Moses was exceedingly modest.' \"",
+                "And concerning these that are not worried about their own honor but love God, it is written in Judges 5:31 and commented upon in Shabbath 88b : \"But they that love Him be as the sun when he goeth forth in his might.\" (Our Rabbis taught: \"Those who are insulted but do not insult, hear themselves reviled without answering, act through love and rejoice in suffering.\")",
+                "4. The fourth manifestation of true modesty is if the Creator, Blessed be He, deals well with a man in giving him wealth and children, and also gives him great wisdom, understanding and honor. That man should become even more modest and humble before the Creator, Blessed be He, and honor men and do good to them more than before. As in the case of Abraham when the Holy One, Blessed be He, said to him: \"Shall I hide from Abraham what I am about to do, since Abraham is to become a great and populous nation…\" (Gen. 18:17-18). Abraham responded, \"And I am dust and ashes.\"",
+                "Much of the wisdom and much of the wealth that we see multiplying in the hands of some people in this world come to them for one of three reasons:",
+                "The first is as a goodness sent by the Holy One, Blessed be He.<br>The second is as a trial or temptation.<br>The third is wealth acquired as an act of vengeance.",
+                "The first reason — wealth and wisdom as the benificence of God, can be evidenced by the fact that this rich man harms no man with his money, nor does the wise man use his wisdom to harm any man. And when this man with his wisdom and this man with his wealth add to the Service of the Holy One, Blessed be He, in accordance with their interest, then you may be sure that this wealth and wisdom come from the Holy One, Blessed be He.",
+                "The sign of wealth or wisdom as temptation is that the possessor of the wealth is occupied with guarding his wealth, and is constantly concerned about losing his money and does not enjoy his wealth to obtain power or to consume what it buys. The possessor does no harm to anyone with his wealth, and does not boast of it, but bothers constantly to gather more wealth and worries about guarding it. He does not give alms and does not show pity to the poor. He does not feed them and he does not clothe them. And so is it with the wise man who devotes most of his wisdom to temporary worldly matters and desires to fill the needs of the moment but does not use his wisdom for an evil or good purpose. These are certainly trials.",
+                "And the third is wealth acquired and held as an act of vengeance. And the sign of this is that the owner of the money harms others with his wealth and boasts of it, and does not give charity, and is fully occupied with enjoying it as it is written: \"And behold joy and gladness, slaying oxen and killing sheep\" (Is. 22:13), and it says further: \"And the harp and the psaltery, the tabret and the pipe, and wine are in their feasts\" (Ibid. 5:12). And he does not pay of all his wealth that which is due to the Holy One, Blessed be He. On this it is said: \"Riches kept by the owner thereof to his hurt\" (Eccl. 5:12). And thus it is with the wise when he schemes to do evil deeds and not good deeds with his wisdom, as it is said: \"They are wise to do evil, but to do good they have no knowledge\" (Jer. 4:22). Then his wisdom is a stumbling block to him.",
+                "Therefore, the intelligent person will do with his wealth and his wisdom the good he can, according to the extent of his wealth and wisdom, and will add to his modesty and humility and his heart will not grow haughty and he will always worry whether this wealth is not his sole reward. Such a person belongs to those who fear that their wealth may destroy them and of whom it is said: \"But who instantly requites with distraction those who reject him\" (Deut. 7:10). The wise man, too, will worry whether he is among those of whom it is said: \"They are wise to do evil and do not know how to do good\" (Jer. 4:22). And every man is obligated to grow wiser and to understand more clearly and continue to attain through his wisdom good deeds until his wisdom can achieve no more.",
+                "5. The fifth way in which modesty could be recognized in a man is when he rebukes himself because of some evil he has done to someone through deeds or words, and although he has no need whatever of the friendship of that man and never expects to receive some benefit from him, he, nevertheless, voluntarily and without any one urging him, goes to the person he has offended and asks his forgiveness, humbles himself before him and corrects what he has done wrong and speaks words of supplication and pleading to him he has offended. This, too, is a sign of true modesty.",
+                "6. The sixth way in which true modesty can be recognized is if a man customarily speaks soft words, as it is said: \"A soft answer turneth away wrath\" (Prov. 15:1), and with a low voice, for this speaks of humility as it is said: \"And you shall be humbled and shall speak from the ground and your speech shall be low out of the dust\" (Is. 29:4). And he should not occupy himself with the beauty of clothes and ornaments, as it is said: \"For He saves the humble-eyed person\" (Job 22:29). And he should not occupy himself with the pursuit of pleasure, as it is said: \"The righteous eats to satisfy his soul\" (Prov. 13:25), and not more. All these are the signs of Modesty.",
+                "Modesty is a ladder by which one ascends to the ways of the Holy One, Blessed be He, as it is said: \"He guides the humble in justice and He teaches the humble His way\" (Ps. 25:9). Through humility he attains the reverence of God, Blessed be He, as it is said: \"The reward of humility is fear\" (Prov. 22:4). The Shekinah dwells on the humble as it is said : \"I dwell… with him that is of a contrite and humble spirit\" (Is. 57:15). The Holy One, Blessed be He, ignored all the high mountains and hills and inclined His Spirit to Mount Sinai and descended to this lowly mountain. And it is written: \"Awake and sing, ye that dwell in the dust — for thy dew is as the dew of light\" (Is. 26:19). He that lives in the dust in his earthy life will live in the world to come.",
+                "And it is written: \"For though the Lord be high, yet He regards the lowly\" (Ps. 138:6) (See Sotah 5a).",
+                "And he who makes his heart as nothing but flesh — his prayer will be heard, as it is written: \"All flesh will come to bow before Me, said the Lord\" (Is. 66:23) (See Sotah 5a). And it is written: \"O Thou that hearest prayer, unto Thee does all flesh come\" (Ps. 65:3).",
+                "Rabbi Joshua ben Levi said, \"Come and see how great before the Holy One, Blessed be He, are the lowly in spirit. When the Temple was still standing, if a man offered a burnt offering he received the reward of a burnt offering; if he offered a meal offering he received the reward of a meal offering; but he whose spirit is humble is said by Scripture to be as though he had offered <i>all</i> of the sacrifices, for it is said: \"The sacrifices of God are a broken spirit\" (Ps. 51:19). Not only this but his prayer is not rejected for it is also said in the same verse: \"A broken and contrite heart, O God, Thou will not despite.\" (And this is commented upon in Sotah 5b.)",
+                "Many good branches sprout from the root of modesty. The modest person is patient and from patience comes peace and with humility one can quiet the wrath of a man who is angry with him, as it is said : \"A soft answer turns away wrath\" (Prov. 15:1), and seeking peace is a very good quality indeed.",
+                "The modest person has charm, as it is said: \"And He gives grace to the humble\" (Prov. 3:34). The prayer of the modest person is received before the Holy One, Blessed be He, for he, the modest person, is always generous and waives his claims against others. And it is because of this that the prayer of Rabbi Akiba was received when he began, \"Our Father, our King\" as is commented upon in Ta'anith 25b. The modest man merits increasing wisdom, for he is humble in the presence of the wise and sits at their feet, as it is said: \"He that walks with wise men shall be wise\" (Prov. 13:20). Heaven has mercy upon the humble person, as it is said: \"He who confesses his wrongs and forsakes them shall obtain mercy\" (Prov. 28:13).",
+                "The modest person flees from greatness and from honor and it is on this that the modesty of a person really depends, as it is said: \"And to walk humbly with thy God\" (Michah 6:8).",
+                "The modest person is happy with the portion that the Holy One, Blessed be He, has allotted him, whether it be great or small, as it is said: \"Better is a little that the righteous has\" (Ps. 37:16). And with his rejoicing in his portion he quiets his heart from the hustle-bustle of this world, and thus his heart is left open to search wisdom and to the service of the Holy One, Blessed be He.",
+                "The modest person judges every man favorably. An example of this is when they asked one of the pious: \"By what means did you merit to become the master of the wise of your generation?\". He responded : \"Because I credited every man I saw with being better than I. If he were wiser than I, I said, 'He is also more reverent to God than I because of his greater wisdom,' and if he were less wise than I, I would say, 'Any fault he commits he does unknowingly, but I, whatever sin I commit, do so knowingly.' If he were older than I, I would say, 'He has amassed more merits than I,' but if I were older than he, I would say, 'His sinse are less than mine,' and if he were like me in wisdom and in years, I would say, 'His heart is better directed to God than mine, for I know the sins I have committed and I do not know the sins he has committed.' And if he were richer than I, I would say, 'He gives more charity than I,' and if he were poorer than I, I would say 'he is more crushed and lowly in spirit than I and is better than I.' And for these reasons I honored all men and humbled myself before them.\"",
+                "The faults of a humble person are quickly forgotten because people seek to honor such a person, and the modest person finds many helpers. For example, they said of a certain king who was lodging with many people one night that he himself arose and adjusted the lamp so that it should not be extinguished. His followers said to him, \"Why did you not command <i>us</i> to do this?\" He said to them, \"As king I felt it to be <i>my</i> duty\" (noblesse oblige).",
+                "And the sages said, \"Every virtue is envied except modesty,\" and they said further, \"He who is lowly in his own eyes is great in the eyes of others.\"",
+                "But in exercising the quality of humility we ought to shun being submissive and modest before the wicked, and on this subject Scripture has said: \"As a troubled fountain and a corrupted spring, so is a righteous man that gives way before the wicked\" (Prov. 25:26). And if he has the power he should avenge the wickedness of the wicked, for the honor of God's Name, and add strength to his rebuke against them and stand against them like a roaring lion to save the plundered from the plunderer. And let him teach others the true Service of the Holy One, Blessed be He, and rebuke them with all his might, according to his wisdom — first gently, and, if this does not succeed then he must shame them. He must constantly command them to do good and warn them away from evil, with mouth and tongue, according to his wisdom, and he must hasten to exact what is due to God and not be submissive or humble in this.",
+                "There is a modesty which is as evil as arrogance, as in the case of the false prophets who used to dress in the humble garments of the prophets of truth in order that people should accept their lies and falsehoods, as it is said: \"Neither shall they wear a hairy mantle to deceive\" (Zech. 13:4).",
+                "Therefore, those who are modest in their dress and speak gently and conduct themselves as pious and just in order that others should believe them and depend upon their works, and flatter those who should not be flattered, and make secret schemes and do not worry about fulfilling the commandments except when they are in the public eye and not when they are alone, and thus deceive the people — these are profaners of God, Blessed be He, more than all others — for they cause people to disbelieve the good teachers and prophets, for these latter are then suspected by people who say, \"Perhaps these men are like those who deceived us.\" When anyone recognizes a false and lying prophet he should spread this abroad and let everyone know, as our Sages said: \"We must publicly expose those who are flatterers\" (Yoma 86b).",
+                "Therefore, arouse yourself and do not be reluctant to weaken the temptation within you to exalt yourself and to deceive. And do not hold back because you see many of your contemporaries still clinging to these qualities and not attempting to eradicate them, and they say to those who rebuke them, \"Who is the man without some pride, and who is the man who is constantly upright in his business dealings, never taking advantage of a person, and all of whose deeds are faultless? Surely there are many people better and greater than I that do such and such. Therefore, I will do as they do and whatever happens to them in the world to come will also happen to me.\" Those who think thus are guilty of unequalled folly. As an analogy, take the case of one whose eyes pain him greatly and he has a certain remedy that is excellent for healing the eye, and all people know the positive worth of this remedy, it is not wise to say, \"I will apply no medicine, and if I become blind what of it? There are a lot of blind people in the world and what happens to them will happen to me.\" Surely, this type of reasoning is nonsense and to be scorned by everyone.",
+                "Therefore, scrutinize well your soul and try with all your power not to let your eyes dwell on those who are below you in wisdom and in Service to God — for then you, yourself, will be lessened in the service of the Holy One, Blessed is He, and in the quality of wisdom. But rather, pay heed with your eyes and your heart to him who is above you, and try to follow his example and to emulate him according to your ability in exercising wisdom and in the service of the Holy One, Blessed be He. And on this subject it is said in Hosea 6:3: \"And let us know — eagerly strive to know the Lord, His going forth is as sure as the morning, and He shall come unto us as the rain, as the latter rain that watereth (instructs) the earth.\""
+            ],
+            [
+                "Chapter Three: ON SHAME",
+                "The Sages have said: \"Intelligence is a sense of shame and a sense of shame is intelligence.\" For regarding Adam and Eve, it is said: \"The two of them were naked and yet they felt no shame\" (Gen. 2:25). And they did not understand what modesty is and they could not distinguish between good and evil. But, after they had eaten of the Tree of Knowledge, it is said: \"Then the eyes of both of them were opened\" (Gen. 3:7).",
+                "And thus with all living creatures outside of man there is no sense of shame, since they have no wisdom. Every one wise of heart knows the worth of the virtue of intelligence and wisdom, for through this virtue he attains the truth of things and also the concept of the oneness of his Creator, Blessed is He, and how to serve Him — and in serving God man can be like the angels.",
+                "And since the virtue of wisdom is so great it is necessary that her companion, a sense of shame, who resembles wisdom, should be ever near to her. And the proof of the matter is that you have never seen a man with a sense of shame who is not an intelligent and knowing person, and conversely, you have never seen an intelligent and knowing person who is without the sense of shame. Therefore, it is fitting for every person to try and find pleasure in the exercise of this important virtue, and to cleave to it until it becomes fixed and established in his soul. He must make it the strongest quality in his nature, and it must be in his eyes the most important quality he possesses, for through it he will attain most of the other virtues and will be restrained from sins and from all ugly qualities.",
+                "The quality of shame is a fence and an iron partition between a man and all manner of sins, for a man may commit many sins in private that he would be ashamed to do in public. An example cited by our Sages: \"When Rabbi Johanan ben Zakkai was about to expire, his disciples said to him, 'Our teacher, bless us!' And he said to them, 'May the fear of Heaven be upon you as much as you fear human beings!' They asked in wonder, 'Shall we indeed fear God only as much as we fear human beings and no more?' Whereupon, he said to them, 'Would that it were so, If only you would realize that when a man commits a sin he thinks \"I hope no one sees me,\" (Berachoth 28b). All because he is afraid of being disgraced in the eyes of people, and this fear of disgrace often restrains him from doing a sinful act. Eventually, he will refrain from doing a sinful act from nobler motives (Pesahim 50b).",
+                "But the highest form of the virtue of shame is that he should be ashamed before the Holy One, Blessed is He, as it is said: \"O my God, I am ashamed and blush to lift up my face to Thee\" (Ezra 9:6). And if you should think, \"How can I be ashamed before Him whom I cannot see with my eyes?\" you should truly know that even though the Holy One, Blessed is He, is hidden from the eyes of all the living, He is found in our hearts and is revealed in our thoughts. Man can attain a higher degree in his sense of shame if he meditates in solitude on the greatness of God, Blessed is He, and if he remembers constantly the Holy One, Blessed is He, who sees his deeds and searches the reins and sees his thoughts. As an example, one of our Sages said, \"If you have guarded yourself all your days not to sin, do not take credit for yourself because the beginning of turning away from sin lies in your being ashamed of what people will think of you.\" Therefore, a person should be very careful to guard against this motive and to keep in his heart when he avoids sin that he does not refrain from sin because of shame from his fellows, for the evil desire prompts him to concern himself with the opinion of his fellows, saying, \"If you do this people will hold you in contempt.\" Therefore, a man should place as first above all — that he must know his Creator, recognize His power, and decide in his heart whom he wishes to serve and whom he fears, whose command he wishes to obey and who has warned him. As David said to Solomon, his son: \"Know thou the God of thy father and serve Him with a whole heart and with a willing mind\" (I Chron. 28:9). In this way he will attain to the degree where he is ashamed <i>only</i> before God.",
+                "It is clearly known that all people do many things in secret, speak many things in secret, and think many thoughts, and the only thing they fear is that these matters will become known. If all their deeds that they did from their youth and all the words they spoke and all the thoughts they thought were to be exposed and revealed before everyone, they would suffer the greatest embarassment. Then how much more ought one to be ashamed before the Holy One, Blessed is He, who looks into the hearts of men and sees their thoughts and knows all the deeds, words and thoughts that a man has done all his life long, and does not forget — how much more ought we to be ashamed before Him!",
+                "There are four stages in a sense of shame. The first is a person who is ashamed to do sins in public and sins in secret. Such a person insults God for he shows that he cares more for people's opinion than he does for God's opinion, and his transgression is a great one.",
+                "The second is a person who is ashamed to do wrong publicly and holds back from sinning even privately because he feels that somehow his sin will become known and then he will be ashamed before God, Blessed is He, and man (for his fault will be a profanation of the Name.) Of this person our Sages said: \"From a base motive he will arrive at following a precept for its own sake\" (Pesahim 50b).",
+                "The third is a person who thinks, \"How shall I do this evil in secret and show more shame before a servant (human beings) than before the master (God) and thereby attempt to deceive God.\" Thus he holds back from the transgression. This is a good virtue.",
+                "The fourth is a person who is ashamed before God alone, Blessed is He, for anything wrong he does publicly or privately. There is no quality above this virtue.",
+                "Our Sages said: \"Anyone who does a transgression and is ashamed of his deed is forgiven for all his sins\" (Berakoth 12b). And they said further, \"He who has a sense of shame is destined for Paradise\" (Aboth 5:42). And our Sages said, \"Faith and a sense of shame are linked together, for the one who is ashamed before people shows that he believes in people. If he did not believe in the importance and worth of people he would not care for their opinion and therefore would not be ashamed before them.\" The wise man said, \"If it brings you no shame do all that you desire.\"",
+                "A man should accustom himself not to do anything that will embarrass his companion and make him too ashamed to protest — as, for example, if he should suddenly enter into the privacy of his companion uninvited or stay as a house guest; and his companion is painfully ashamed to tell him to leave. Or if he reads from the diary, letters or other private papers of his companion and his companion is too embarrassed to tell him not to read his personal papers, and similar instances.",
+                "And he should be careful not to impose upon his companion in any way by asking him for something, a gift — or requesting him to loan him some utensils or money when he knows his companion does not do these things willingly but is ashamed to turn the petitioner away empty handed.",
+                "He who has the quality of shame will find it difficult to bear the fact that his companion is put to shame because of him. On this subject the wise man said, \"Love that friend who clearly shows that he cannot do without your help, even though you need his help more than he needs yours, and who forgives you if you wrong him in such a manner that it would appear that he was in the wrong, and asks of you things he does not need in order that you may not be embarassed to ask him for things that you do need.\"",
+                "He who wishes to accustom himself to having a sense of shame should sit constantly in the presence of those of whom he is ashamed of doing anything wrong in their presence.",
+                "A man should not lose his dignity by constantly begging favors of people, for if you do lose your dignity you will find it difficult to find some one who will restore it.",
+                "There is a man who brings shame on his friend not because he hates him but because he wants to free himself from a sense of shame. Such a man says, \"What did I do? So and so did the same thing I did.\" In this way he makes light of his wrongful act. From this great evils follow: First he brings others to shame because he feels less guilty by making light of his sin. Second, he will find it difficult to repent for he thinks, \"What did I do? So and so did likewise.\" And third, he causes others to sin because as long as he removes his own feeling of guilt he will excuse the act in others and even induce them to do likewise.",
+                "And if he lies about others in order to make his guilt and shame seem less, then his guilt is exceedingly great for he ascribes disgrace and shame to good people. And many more evils result from this.",
+                "There is a person who is ashamed of keeping away from sins. For example, where his fellow citizens commit certain sin — as to ogle at women who pass by and similar lewd conduct, and they mock anyone who does not do likewise. In such a case a man ought to strengthen himself to bear the shame they heap upon him and resist sinning no matter how they belittle him for clinging to his morals.",
+                "And there is he who is ashamed when he follows certain commandments of the Torah that many people no longer follow, and these people laugh at him for following these \"outmoded precepts\". He should bear their mockery and fulfill the commandment. And a person should never abandon any precept or religious practice because he is ashamed to perform it before people, for he should rather be ashamed before the Creator, may He be Blessed, who commanded the performance of these precepts.",
+                "For it is clear that the servant of a king will not abandon the king's command though he bears much shame from everyone who may laugh at him for performing that which his king commanded him. And he who cannot bear the shame in performing the precept and is ashamed to fulfill the command of God — and thus forsakes the path of good out of fear of shame — this kind of shame is very evil. And thus, if he is ashamed to admit the truth, this too is an evil disease. And thus, if he is too shy to rebuke people and command them to do good. And thus if he sits before his teacher and is too ashamed to ask what he does not know, whether it be a small matter or a big matter, such an attitude is very ugly. In these cases Scripture says: \"Do not act foolishly by exalting yourself nor by cunningly keeping silent\" (Prov. 30:32). And our Sages of Blessed Memory said: \"The one who is ashamed (to ask questions) does not learn\" (Aboth 2:5). The proper way is never to be ashamed to ask concerning what one does not know whether it be a small matter or a large one. Did you not see that David, King of Israel, said in Psalms 119:46: \"And I will speak of Thy testimonies before kings and I shall not be ashamed.\"",
+                "A pious man is so called because he has a sense of shame, for the word 'hassid' or 'pious' means 'white', for the translation of 'stork' (Hassidah) in Aramaic is \"<i>hawaeita</i>\" meaning \"the white one\", as you note in Leviticus 11:19, and similarly in Isaiah 29:22: \"Neither shall his face now become white\" (with shame), and the Aramaic translation of \"herpah\" (shame) is hisda (same as Hassid), as you will note in Genesis 34:14. And all of this for what reason? That the Hassid or pious person must bear shame in order to fulfill the Torah, and he must remove shame from his face at performing any precept. Then he is called a Hassid or \"pious one\", and thus he attains to prophecy as it is written: \"Then didst Thou speak in vision to Thy pious ones\" (Ps. 89:20). And through his sense of shame he will attain to true reverence of God, as it is written: \"In order that His awe be upon your faces and you do not sin\" (Exod. 20:20). What kind of awe or fear of God can be seen in a person's face? You must surely say, \"A sense of shame\" (which causes the face to change color) (Nedarim 20a).",
+                "And one should be very careful not to shame any man for the Sages said: \"He who whitens (shames) the face of another in public has no portion in the world to come\" (Baba Mezià 59a). To whiten another's face is like murder, for the red departs and the white comes (thus one is spilling the blood of the shamed one within him) (Ibid., 58b). And the Sage said further: The pain of shame is worse than death. A person should allow himself to be burnt alive and not shame his fellow in public. And they learned this from Tamar who, even though they brought her forth to be burned, did not want to shame Judah (Berakoth 43b). And even when you are required to rebuke another the Torah says: \"You shall surely rebuke your neighbor and not bear sin because of him\" (Lev. 19:17). How shall you rebuke? At first, secretly and gently. However if you rebuke him at the beginning in public and shame him, then you have sinned because of this, (Arakin 16b). And this is all the more true where one shames another where no rebuke is called for.",
+                "And the destruction of Jerusalem was caused because of the shaming of Bar Kamtzah (Gittin 55b).",
+                "Therefore, one should be most careful not to do anything that will cause anyone in the world shame. Even when he discusses Torah with another and hears his companion make a mistake, he should not say to him, \"You made a mistake!\" or \"You don't understand!\" or any similar expression, so that his companion be not shamed, but he should pretend that he is not aware that his companion made a mistake. Nor in conversing should he directly refer by nickname to a man so as not to embarrass him. But if he wants to speak with someone who has a nickname, or even about him out of his presence, he should say, \"So and so, from such and such a place\" or \"the son of so and so\" or mention a few characteristics that will identify him without using the nickname.",
+                "And a man should never say publicly or privately, \"This one (naming him) wanted to give me his daughter as a wife but I did not want her.\" For in this way he honors himself and shames another. And thus he must be extremely careful in every matter that no shame should be borne by another because of his words.",
+                "Let a man always be among the shamed ones rather than among those who shame others, and among those who hear insults and do not respond, for of them it is said in Judges 5:31 \"But they that love Him shall be as the sun when he goes forth in his might\". This is commented on in Shabbath 88b: \"Measure for measure! Because he heard insult and his face turned pallid (and yet he was silent) God will cause his face to shine more than the light of the sun, as it is similarly said in Isaiah 60:1, 'And the glory of the Lord has shone upon thee.' \"",
+                "From the sense of shame one reaches humility, for he humbles himself before people because of his sense of shame. And one reaches the state of sincere modesty, since one with a sense of shame will not do any wrong acts openly. The Sages said, \"Of good children — a sense of shame is written on their faces, for he who has a sense of shame — it is a sign that he is from the seed of Abraham, Issac and Jacob\" (Yebamoth 79a). The Sages said, \"A sense of shame is known at a time of anger\" (when even his wrath does not cause a man to do or say something of which he will be ashamed.) And they also said, \"Easier it is to bear the hatred of a person with a sense of shame than the love of a fool.\" A man should have a sense of shame before any man and place upon his face the mask of shame that shows his feelings clearly. As you know of in the case of Saul, when he hid because of his modesty, as it is said: \"Behold he has hid himself among the baggage\" (I Sam. 10:22). And God chose him to be king, as it is said: \"Have you seen him whom the Lord has chosen?\" (I Sam. 10:24). The Sages said, \"This quality of modesty is among the best qualities of a precious soul.\"",
+                "And it perfects the nature of a truly pious man as complete physical health perfects the body. And he who has the sense of shame is of greater worth. The rest you will seek and understand more clearly."
+            ],
+            [
+                "Chapter Four: ON IMPUDENCE",
+                "Impudence, or shamelessness, is a most inferior trait in all of its manifestations. It is the opposite of modesty, for the one who is humble and has a sense of shame is generous, compassionate, forgiving and pardoning. But he who is impudent does not feel shame before any man, but stands rudely before all men, does every evil thing, without shame, but on the contrary, clings obstinately to his evil and grows harder in his transgressions. Concerning this type of person it is said: \"They have made their faces harder than a rock! They have refused to repent\" (Jer. 5:3). And it is said: \"And the children are brazen-faced and hard-hearted\" (Ezek. 2:4).",
+                "And the opposite of all good traits that appear in the modest person are found in the impudent. When a man persists in this quality and increases in impudence he becomes very disgusting in the eyes of all people, no matter how wise he is. Many evils follow in the train of impudence. He who deals impudently with others will not be free from quarrels, hatred and jealousy. And he who is of the impudent ones denies the uniqueness of God. Such a person cannot bear the presence of a great man and cannot be gracious to the old, and all the transgressions in the Torah are trivial in his eyes — all because of his great impudence. And of him it is said : \"The impudent to Gehenna!\" (Aboth 5:20).",
+                "The impudent person is called wicked, as it is said: \"A wicked man hardens his face\" (Prov. 21:29). And the wicked are ugly and despicable before the Lord, Blessed He be. And the name of the wicked is ugly, as it is written: \"But the name of the wicked shall rot\" (Prov. 10:7). On the quality of a sense of shame it is said: \"And He teaches the humble His way\" (Ps. 25:9). And concerning the wicked impudent it is said: \"But the way of the wicked He makes crooked\" (Ps. 146:9).",
+                "He who has the trait of impudence commits sins in great quantities and yet considers himself righteous. And it is in this vein that we confess our sins by declaring, \"We are not impudent and stiff-necked to say before Thee O Lord our Lord 'We are altogether righteous and we have not sinned.' \" And this is a very wretched and evil quality — one who is wicked and yet says \"I have not sinned.\" And for this the Holy One, Blessed is He, judges him and has no mercy upon him, as it is written: \"Behold I will enter into judgment with you because you say 'I have not sinned' \" (Jer. 2:35). And He has said: \"He that covers his transgressions shall not prosper, but who so confesses and forsakes them shall obtain mercy\" (Prov. 28:13). And this path of the hard and impudent is far indeed from the paths of repentance. And of the harlot it is said in Proverbs 7:13: \"With an impudent face she said to him…\". This quality is very evil, for it brings man to shaming his companion and the poor, as it is said: \"The poor pleads but the rich answer impudently\" (Prov. 18:23). And how much more evil is it when he shames his teachers and acts impudently towards them, and hardens his neck to those who rebuke him because of his excessive rudeness — then this evil quality can remove him from the world. It is proper that a man should far remove any touch of impudence from his soul.",
+                "But this very quality of impudence is very praiseworthy in connection with the Torah and Service to God — to be impudent towards the wicked and stiffen the neck against them in order not to listen to their counsel, and not to accept their lies and abominations and not to flatter them. And a man should have a touch of impudence in observing the commandments if people laugh at him for doing so. He must \"harden his face\", be bold towards his teachers, to ask what he does not know and not be ashamed in doing this, and he must \"harden his face\" or be bold in rebuking people and in revealing to them their sins.",
+                "And a man should strengthen himself in connection with this quality — to subdue it where it would be shameful to assume it, and to strengthen himself over it according to his strength. For it is very difficult to completely escape from this evil quality if he does not pit the maximum of his strength and the very might of his power against it to conquer it and remove it from his presence in the place where it would be sinful to use it, and to set it up within him and in his face in such a place where he would receive a reward for his obstinance."
+            ],
+            [
+                "Chapter Five: ON LOVE",
+                "The quality of love involves more deeds than all the other qualities. And when a man uses the quality of love for evil there is not a single quality so evil. But when a man uses the quality of his love for good, then that quality is higher than all others, as it is written : \"And you shall love the Lord your God\" (Deut. 6:5). And there is no greater virtue in the Service of the Creator than he who serves Him out of love.",
+                "And now listen how love can spoil good deeds when his love is stronger than his wisdom. For there are all sorts of different kinds of love. One love is the love of a man for his children, and because of his great love, he may not correct them and guide them to the good path, and he permits them to go in the obstinacy of their evil hearts, and out of this can come great harm.",
+                "The second love is the love for money, and because of his great desire for money, his business dealings may not be honest and he covets, plunders, and robs, in order to amass wealth. And because of his great longing for wealth he closes his hand from giving alms and is miserly.",
+                "The third love is the love of men for their wives. And if a man has a bad wife — conceited and self-centered — she may remove from his heart the desire to fulfill the commandments and draw him after her. And because of his great love for her he is not firm with her and listens to her counsel, and she can bring him to evil acts. And it can also happen that a man, because of his great love of women, will gaze at them constantly and speak disgraceful things and come to immoral conduct.",
+                "The fourth love is the love of a man for his relatives — his father and his mother, his brothers and his sisters and the rest of his kind, friends and companions, and because of his love for them he helps them in their quarrels, and does not feel, nor does he ascertain whether or not his relatives did wrong against the other party of the quarrel, but always helps, protects and shelters them. And even if they have broken forth into wild and boisterous conduct, he protects them. And he may even listen to their advice, and even if the advice is not good he will not turn away from their words. He may even want to raise them to positions for which they are not fitted — for example, to make them rulers and leaders of their generations, to dominate and govern the people. And even if they are wicked, he does not sense it, for love blinds his eyes and makes deaf his ears, and there is, in this nepotism, great damage, for they will cause others to go astray in this same folly.",
+                "The fifth love is the love for long life, and because he loves mere existence so much he will not stand up in a trial that involves danger.",
+                "The sixth love is the love of honor, and he who loves honor will not do his good deeds for the sake of God, but in all the commandments, or good deeds he does — whether it be philanthropy or studying or supporting Torah, or the value of the commandments, his thoughts and intentions will be fixed on receiving praise and honor and he will want people to give him a crown and greatness, and this is a great flaw in the Service of God. Even he who has great knowledge of the Torah and many good deeds — the pursuit of honor removes him from the world. How much uglier is the pursuit of honor by one who is devoid of Torah and good deeds.",
+                "And there is a seventh love — which is the worst of all loves — and that is the love of pleasure and amusement — like eating, drinking, and other pleasures of the senses like immoral conduct and pleasure excursions. And it is not necessary to dwell on this matter because he who loves wine to the point of drunkenness and eats only the daintiest of foods and goes constantly to parties and feasts will undoubtedly forget his Creator, as it is written: \"And (when) you shall eat and drink … guard yourself lest you forget the Lord\" (Deut. 6:11-12). \"And (when) you shall eat and be satisfied … guard yourself lest your heart be deceived and you turn aside and serve other gods\" (Ibid. 11:15-16). And it is written: \"But where Jeshurun grew fat he kicked\" (Ibid., 32:15).",
+                "He who wishes to escape from the fowler's net of all these loves will need great wisdom and much courage, lest he be caught in their pit for all of these various loves surround the heart of a person, and if he succeeds in thrusting away one or two of these loves from within him, then will the remaining loves still thrust him from the light to the darkness. Therefore it is necessary to teach you that you should be careful and alert as to how to deal with all of these loves and always be mindful in combatting them of the ways of the Lord, Blessed is He, according to the tenor of what is said: \"In all your paths know Him (Prov. 3:6).",
+                "A real love for one's children must be in this path — that he thinks always to guide his children in the paths of Justice, and teach them the manner of serving God. Blessed is He, according to what is said: \"The father shall make known to the children Thy truth\" (Is. 38:19). And it is written: \"And you shall make known (the lessons of Sinai) to your children and your children's children\" (Deut. 4:9). And, as it is said concerning Abraham, \"For I know him to the end that he should command his children and his household after him\" (Gen. 18:19).",
+                "And love of money should be in this manner: — that he should love his own money in order not to covet the money of others, and not find it necessary to steal, rob, or be compelled to receive alms, but shall able to provide for others out of his own, and clothe the poor and feed them, and strengthen with his money those who study the Torah and revere the Lord. And, also, because of his money, he can free himself from many involvements in this material world and set definite times for Torah and the fulfillment of God's commands, inasmuch as he has sufficient for his material needs. But he should not find security in his great wealth and vaunt himself with it but should purchase with his transitory wealth the eternal life of the world to come.",
+                "And the love of a wife should be in this manner — that he should have it in mind that his wife saves him from sin and separates him far from immoral conduct, and, through his wife he fulfills the command of \"Be fruitful and multiply,\" and it is his wife that raises his children and she works for him all her days, and prepares his food and all the other needs of the household, and because of her devotion and work he has time to study Torah and concern himself with God's commands, and thus she aids him to serve the Creator, may His Name be Blessed.",
+                "And love for father and mother should be in this manner — that he should be ever mindful that they reared him and exerted themselves to teach him the ways of the Lord, may He be Blessed, and instructed him and educated him as to Torah and Commandments, and it is through them that he can fulfill the command of the Creator, may He be Blessed, as it is written: \"Honor your father and your mother\" (Exod. 20:12).",
+                "And his brothers, sisters and other relatives he should love in this manner — that he should assume and have it in mind that they are attempting to bring him to virtues that are dedicated to the service of the Creator, may He be Blessed, and that he should similarly interest himself in them to teach them and correct them and not show them many special privileges or partiality in a matter involving others. For this there is great reward for him, since this fair conduct is a great virtue, as it is written: \"And he has not done a shameful thing to favor his relative\" (Ps. 15:3).",
+                "And there is much advantage to a man in his relatives, as we found in the case of Lot whom Abraham, his uncle, saved from the warring kings, and fought for his sake, and also from the destruction of Sodom, Lot was saved because of the merit of Abraham.",
+                "A man should love his friends and all those near to him as well as the rest of Israel with a complete love to fulfill what is said: \"And you shall love your neighbor as yourself\" (Lev. 19:18). And this is a great general rule in the Torah: \"That which is hateful to you do not do to your neighbor\" (Shabbath 31a). And even more pertinent is the verse: \"For in the image of God made He man\" (Gen. 9:6). (This is commented upon in T.P. Nedarim 9:4.)",
+                "And there is a great benefit to one who conducts himself with love and friendship with people.",
+                "One gain is in this world — if he conducts himself with love for everyone, everyone will help him. If he should fall, many are they who will help him and support him, and if a man rises against him to quarrel with him, then many will silence those who speak evil against him and abuse him. And if trouble comes upon him, all will feel his pain and will extend a hand to him. And if he should come to distress and poverty, many will be compassionate with him and show it by their gifts.",
+                "As for his gain in the world to come — because he is beloved by all, his words are listened to and he has the power to rebuke people that they should improve their deeds. And also because of his love for all he will be at peace and secure and free to study and to do good deeds. And also from the depths of their love people will help him and he will do his work more easily and they will protect him, and he will find more leisure to serve the Creator, may He be Blessed, with complete service. And because of this love for all others, he finds favor in the eyes of all who observe him, and his good deeds will be welcomed by all and everyone will long to do as he does.",
+                "And how can a man reach that stage of loving all men ? I will make you grasp it and enlighten you!",
+                "The way to do this is that he should help all others with his life and with his money according to his ability.",
+                "\"With his life\" means that he should minister to everyone whether he be poor or rich and should trouble himself for their sakes.",
+                "\"Help with his money\" means that he should loan to the rich when the rich need funds, and similarly, he should loan to the poor in the time of their distress, and remember the poor with a gift in accordance with his ability to give, and in extreme cases he should send portions and gifts also to the rich. And he should be liberal and open-handed out of his substance. If he has dealings with people every transaction must be in complete faith and honesty, and he should not be strict with his companion in small matters. He should always desire that his companion should receive some joy or gain from him and let him not try to gain profit out of his companion. And let his words be gentle with all people. If a man has shamed him, let him not shame his abuser. If a man has deceived him, let him not deceive his deceiver. Let him bear upon his neck the yoke of the world, and let him not cause trouble to others. Let him avoid argument with others and let him welcome everyone with joy and with a smiling countenance, for his welcome reception strengthens love. And he must deal with another for the other's good. He must comfort and try to help every man out of his grief and worry. If someone has revealed a secret to him he must not reveal it to others even if the man who told him the secret enrages him. He must never speak evil of a person nor listen when others speak evil of anyone, and he should always try to find something good and pure in a person wherever this is possible, and in this connection he must be most earnest and careful. Then he will surely be loved by all. He must honor every man by his deeds and his words, and let him not vaunt himself over any person at all, but let him be humble before every man. And all of these things he must do with the intent to serve God. And he must be careful to avoid the companionship of people that are not respectable, so that he will not learn from their deeds, and he must always separate himself from cynics and scoffers.",
+                "And the wise man said to his son, \"If it should occur to you to make friends or companions, then make friends with a wise person as it is written: 'He that walks with the wise shall be wise' (Prov. 13:20). And it is said: 'Give knowledge to a wise man and he will be yet wiser' (Prov. 9:9). And so if you wish to grow in wisdom be a companion to the wise, for if you do act wisely your wise friend will praise you and not question your wisdom, and then you will know that you can rely on your wisdom. If they honor him, he will honor you; if they praise him, he will praise you. If you need his help, he will help you, and in the things you say he will declare you to be in the right. If you grow angry he will have patience with you, and you will learn from his good deeds. And be a companion to every person from whom you can learn things that will bring you to the Service of God, Blessed may He be!\" And the Sages said, \"If you wish to become a friend of a man get him angry with you and if he will still admit and confess the truth of what you say even in his wrath then become his companion and friend. If not, leave him. But, when you choose a friend, choose one who knows his own worth, for if he does not know himself his wisdom is of no good. Acquire a friend who will rebuke you when you do something that is not proper and who will teach you to do the good, and who will help you with his might and money — and such a friend will be faithful. But a friend who flatters you and smooths over your mistakes and errors and comforts you when you have done evil things — separate yourself from such a one.",
+                "And similarly a friend who will take from you whatever he needs and cause you much harm for the little benefit he will gain from the transaction — quickly turn away from such a friend. And do not make friends with those who \"go along with the crowd\" and who always agree that there is an injustice, as it is said, \"Do not say 'Conspiracy!' just because this people says 'Conspiracy!' \" (Is. 8:12).",
+                "And it is forbidden to associate with a wicked man in business or social or community affairs, as it is said: \"Because you have joined yourself with Ahaziah the Lord has made a breach in your works!\" (II Chron. 20:37).",
+                "And even in fulfilling a commandment it is forbidden to join with the wicked, as it is said: \"Do not envy the man of violence and do not choose any of his ways\" (Prov. 3:31). And the sages said: \"Do not join with the wicked even in fulfilling a command\" (Aboth de R. Nathan, chap. a), and many are the ways that lead to death when one is in the companionship of the wicked.",
+                "And if a man is careful in guarding himself from these things and if his words are gentle with all people and he is pleasant and sociable with them, is abused by them but does not abuse them, honors them — even those who make light of him — and deals with every person honestly and does not spend too much time in the gatherings of the ignorant and their parties, and is not seen flitting about, but occupies himself with Torah, wrapped in his fringed Tallit and crowned with his Tefillin, and does more than is required of him by the letter of the law, but at the same time, does not separate himself utterly from the community and make himself a hermit, and if as a result of his behavior every one will praise him and love him and long to emulate his deeds — such a person sanctifies the Name of God and about him Scripture says! \"And he said to me 'You are my servant Israel through whom I will be glorified' \" (Is. 49:3).",
+                "And the love of long life should be in this manner — that he should love the days of his life not for eating and drinking and the frivolous pleasures of life, but he should think, \"The work of following the Torah and its commandments is exceedingly great, and if the length of my life were doubled and redoubled many times over I would not be able to complete the requirements of the Torah and reach the heights and goals set by the Torah through which a true servant of God pleases his Master.\" And in this manner he will truly love the days of his life for with them he acquires the means of serving the Creator, Blessed be He, with purest reverence, and love, and he thus acquires provisions in this fleeting world which he can convey to the world to come, and he can acquire in the transitory world and its vanishing days a world that will endure and a joy that will never, never cease. And he will always fear death for this reason only — that perhaps he has not attained the limits of the perfection that lie in his power to attain. And every day he will increase love and reverence for God.",
+                "But a life that has no reverence of God in it cannot be called life. And a person should be disgusted with and reject a life that is against the will of the Creator, may He be Blessed, as is said of Rebecca: \"And Rebecca said to Isaac, 'I am weary of my life because of the daughters of Heth. If Jacob takes a wife of the daughters of Heth, such as these daughters of the land, then of what good is my life to me?' \" (Gen. 27:46). Therefore, in a place where there is desecration of God's Name he should not worry about his life and always let his heart be ready to surrender himself for the Sanctification of God's Name in all of the commandments, be they light or of great importance.",
+                "Love of honor is very bad, therefore a man should separate himself far from the love of honor with all his might. And if a man should separate himself from two things — the love of honor and receiving of pleasure by the adultation and gifts of others, then he will be near to all the good virtues, for the love of honor spoils all good deeds, for in the things he does he has in mind to be honored, and even if he does not care about honor but seeks to receive gain from others by his good deeds, then all of his deeds are spoiled because his heart always inclines him to make profit out of everything. Therefore he must put it in his heart to distance himself from honor and also from getting benefits from others through his good deeds.",
+                "But, there are times when it is a good deed to pursue honor, as when he is a righteous and wise man and people hold him cheaply and make fun of him because of his good deeds and because of this his words are disdained and not listened to. Then if it is in his power to compel men to do him honor and listen to his rebukes, it is commendable to pursue honor in order to correct and rebuke the people. Similarly, if people have shamed him publicly he should not forgive them until they have entreated and appeased him. But in most cases he must go away from honor and flee from it. Did not the Sages say: \"Jealousy, lust and the pursuit of honor take a man out of this world\" (Aboth 4:28). And a man ought not to learn or to do any good thing in order to be honored, but should do the good deed for the sake of the Creator, may He be Blessed, and in the end the honor will come.",
+                "As for the love of pleasure, such as eating, drinking and sleeping, know that man must direct his heart and all his deeds only to know the Lord, Blessed is He. So a man's sitting, arising and his speech should all be centered on this. How? When he does business or works at a job for pay, let there not be in his heart the thought of gathering money for its own sake; but to do so in order that he may secure the things his body needs — food, drink, a dwelling place, and marriage. And when he does eat, drink and enjoy connubial pleasures, he should not put it in his heart to do these things solely for his pleasure until he is not able to eat and drink anything except the foods that are sweet to his palate, and he marries only for pleasure. But he must put it into his heart that he must eat for the health of his body and limbs. Therefore, he should not eat everything the palate longs for as does a dog or a donkey, but should eat those foods which are good for the body, whether they be bitter or sweet. And he should not eat things which are bad for the body even if they are sweet to the taste. He must accustom himself to this habit and determine in his heart that his body shall be completely well and strong, in order that his soul may be upright and firm to know the Lord, may He be Blessed. For it is impossible for him to understand and grow wise in the Torah and commandments if he is hungry or sick or one of his limbs pains him. Therefore it is not good to fast always, lest his strength grow weak and his intelligence grow less. Therefore he should arrange and direct all his matters to the service of the Creator, may He be Blessed. If he fills his stomach then he may grow heavy in body, and if he eats too little he will be weak, so it would be good for you to have less of the trimmings at a meal and depend on one dish if you can, and let that suffice for you in modest quantity. Intend that this food shall reach your stomach for the sake of nourishing you and not merely to delight your taste, and accustom your appetite on a few occasions to do without delicacies, so as to discipline your nature so that it will be easy for you when you cannot obtain these foods. If possible, abandon those foods or dishes which take much time and trouble to prepare and let your meals during the day be lighter than your evening meal, and accustom yourself to eating twice a day so that the functioning of your limbs may be light and easy and in this way your studies of the Torah will come easier. And accustom yourself to drink water unless your intention is to drink wine for your health's sake, or to drive away worry, and be very careful not to drink too much wine for it saturates and washes away Torah.",
+                "This is the general rule that should always remain with you: A man should not satisfy all of his desires in eating and drinking, but he should eat and drink enough to keep his body in a healthy state and should refrain from reaching for a surplus of food. A man should not love this world for the sake of eating, drinking and having pleasure. For example, the wise man says: \"I will eat in order to live.\" And the statement of the fool is \"I will live in order to eat.\" On this subject it is said: \"The righteous eat to the point of satisfying their desire, but the stomach of the wicked is always wanting no matter how much they eat\" (Prov. 13:25).",
+                "And so with a man who marries. Let him be mindful that this is in obedience to Divine command, that he should fulfill the command of \"Be fruitful and multiply\" and that he should have children who will serve the Lord, may He be Blessed, and revere God. Or he should be mindful that he satisfies his desires and quiets his passion with his wife and is therefore not tempted by other women, or to be considerate of his wife when he senses that she longs for his embrace so that she be not tempted by other men, or he may have regard to the health of his body which requires normal sex habits for its health. But he who indulges too frequently will suffer many ills.",
+                "He who walks in the path described above serves the Lord, may He Be Blessed, always, even when he is engaged in doing business, even when he lives with his wife, for his intention is to fulfill his bodily needs so that he can serve God, Blessed be He. And even when he sleeps, if he sleeps, so that his mind will be refreshed and his body rested, so that he does not become ill and therefore not be able to serve the Lord, Blessed is He, because of his illness — that sleep with this intent is considered service to God, Blessed be He. And on this subject our Sages commanded and said: \"Let all your deeds be for the sake of Heaven (God)\" (Aboth 2:17). And this is what Solomon said in his wisdom: \"In all thy ways, know Him and He will direct your paths\" (Prov. 3:6).",
+                "Let a man abandon all other loves and cleave to love of the Creator, Blessed be He. For the Love of God, Blessed be He, is the goal of all good qualities, and the final purpose of all worthy traits in the ladder of ascent of all men who serve God and of those with generous souls among men of kindness and mercy and of the Prophets and the Pharisees — yes, this is the ultimate goal and there is no goal that is higher than this.",
+                "Many times the Torah sets fear of God before love of Him, as it is said: \"And now O Israel, what does the Lord your God ask of you except to revere and to love Him\" (Deut. 10:12). And since the love of fellow men is the goal of all who separate themselves in order to lead holy lives and this love is the closest rung to the rung of the love of God, in the ladder of our upward climb, love of God must be more than the love of a man for mankind. And a man can reach that highest rung only through fear and reverence of God. That is why reverence or fear in the verse referred to precedes love of God.",
+                "And what is this love? It is the yearning of the soul and its own upward inclination towards the Creator, may He be exalted, in order that it may cleave to His highest illumination and light. This soul is the source of knowledge and is clean and pure and the Creator binds her in the body for His desire is great to try her and see if she will go in the ways of the Lord. And because man is clothed in a body which was created with the nature of animals there is not sufficient power in the soul created by God to have in constant mind her Creator, for she is mingled with all fleshly desire of the body. And all the days of man's petty strivings he seeks nothing and asks nothing but the gratification of his lusts, and his hunger for pleasures of this world which is a world of vanity and falsehood, and because of his desire to gather much wealth, there is no strength in the soul to keep in mind the Creator, may He be Blessed, for the soul is clothed in frivolous nothings. But after the soul senses that it can aspire to something nobler by itself without the participation of the body, then she longs to seek rest from the ills of the body as the sick person earnestly seeks a doctor. And when the soul is healed from its illnesses then she possesses light in her very self and strength in her spirit, and the soul is then truly filled with love and this love is bound up with joy. And this joy causes the pleasures of the body, and delight in mere physical life to flee from his heart, and that joy is strong and is in control of his heart, and all the pleasures of the world are as nothing compared with the mighty joy in the Lord, Blessed is He. And all his love and delight at the playing of his children are as though they had never been when compared with the mighty joy in the Lord, Blessed is He.",
+                "And with all his thoughts he should meditate how to do the will of the Creator, and purify the many others to do likewise, and to sanctify the Name of God and to surrender himself completely in the love of God, Blessed be He. And this is the love of God, Blessed is He, that is written in the Torah, as in the case of Phineas who risked his life for the sake of the Creator, may He be Blessed (Num. 25), and as in the case of Abraham, our father, who said: \"I have lifted my hand to the Lord, the most High God, Creator of heaven and earth, that I will not take from a thread or a shoestring nor will I take anything of yours\" (Gen. 14:22-23). And, as in the case of Elisha who did not wish to take anything from Naaman (II Kings 5:16).",
+                "And a man ought not to waste his time away from Torah because he loves to sport and play with his children, or enjoys much visiting and conversation. And he also ought to avoid promenading about. But let him sing sweet hymns so that he fill his heart with the joy of the love of God, Blessed is He.",
+                "He who serves God out of love occupies himself with the Torah and the Commandments, and walks in the paths of wisdom. Have you seen how he will carry out all the mitzvoth out of love and how he will love God, Blessed be He with a great love, for no worldly reason — not out of fear of evil befalling him, and not out of expectation of good resulting from his conduct, but doing the true deed because it is true, and the good will come in the end. This virtue is very great indeed and not every man can attain it. And this was the virtue of Abraham our father, whom the Holy One, Blessed is He, called \"My loving friend\" (Is. 41:8) for he served God only out of love. This is the quality that the Holy One, Blessed be He, commanded us to attain through Moses our Teacher, upon him is peace, as is said: \"And you shall love the Lord, your God with all your heart and with all your soul and with all your might\" (Deut. 6:5). And when a man loves the Lord, Blessed is He, with the proper love, he will, at once, do all the commandments out of love.",
+                "And what is \"the proper love\"? It is that he must love the Lord with a great, mighty and supreme love until his very soul is bound up in the love of the Lord, may He be Blessed, and he is in the ecstasy of that love always, as though he were love sick and his mind cannot for a moment be free, as when a man is infatuated with a woman, and he thinks of her with constant ecstasy, where sitting, rising, eating or drinking. Even more than this must the love of the Lord, Blessed be He, be in the heart of those who love him, ecstatic with longing for Him, as He commanded: \"with all your heart and with all your soul\" (Ibid.). And this is what Solomon said by way of a parable in the song of Songs: \"For I am love sick\" (2:5) and the entire Song of Songs is a parable of this love of God.",
+                "It is clear and well known that the love for the Holy One, Blessed be He, is not securely bound in the heart of a man until he feels its ecstasy constantly as indeed he should, and he forsakes all else in the world outside of it as He commanded and said \"With all your heart and with all your soul\" (Deut. 6:5). And he loves the Holy One, Blessed be He, through knowing His ways and according to his knowledge of God is his love whether it be little or great. Therefore, a man must concentrate on understanding and grasping mentally those wisdoms and insights which make him know his Creator as much as it lies within the power of man to understand and attain.",
+                "God glorious and awesome — it is a command to love and revere Him, as it is said: \"And you shall love the Lord your God\" (Ibid.), and it is further said: \"The Lord your God you shall revere\" (Ibid: 13). And this is the way to attain to love of the Lord, Blessed is He : When a person contemplates the great and wondrous works and creations and sees from them how God's wisdom is unparalleled, and infinite, he, at once, loves God, Blessed be He, and praises and extols Him and is filled with a great longing to know His Great Name, as David said \"My soul thirsts for God — for the living God\" (Ps. 42:3). And when he considers these things profoundly he immediately trembles and is startled, he is fearful and terrified, and he realizes that he is a small, lowly, obscure creature, standing with his little, finite mind before the Perfect in All Knowledge, as David said: \"When I behold Thy Heavens, the work of Thy fingers, the moon and the stars which Thou hast established, what is man that Thou art mindful of him?\" (Ibid. 8:4-5).",
+                "And when a man contemplates these great and marvelous things and comes to recognize all God's creatures from angel to planets sweeping through their orbs [and man] and he perceives something of the wisdom of the Holy One Blessed be He in all formed and created things and beings, he increases his love for God, Blessed be He, and his soul will thirst and his flesh yearn to love the Omnipresent, Blessed be He, and he is awed and fearful at his own low, poor and slight status when he compares himself with any one of the holy bodies which the Lord, Blessed is He, has created.",
+                "And in another place in Scripture it is said: \"One that feared God\" (Job 1:1), and the Sages explained this, to mean that he feared the punishment of Heaven, of Gehenna, and the punishments of this world as well (Sotah 27b and 31a). And this quality is very far from true love for God. For a man should fear the Lord, may He be Blessed, like a man who loves his wife and she loves him and he fears to do anything against her lest he forfeit her love. So is this — and such is the meaning of the word <i>Reshăfihă</i> it's (love's) flames — the flames of the fire of love for the Creator may He be Exalted. Let a person fear to transgress God's commands lest he lose the love of the Creator, may He be Blessed.",
+                "And this is what is meant: \"Serve the Lord with fear\" (Ps. 2:11) — the fear of losing His love\" and rejoice with trembling out of this great fear of losing the love of the Creator, rejoice that you have the opportunity to do His will.",
+                "Thus, this \"fear\" is really \"love\" and it is of this that Isaiah says: \"And the fear of the Lord is his treasure\" (Is. 33:6).",
+                "And such a love cannot endure except in one who resolves to perform all the commandments according to their proper requirements, for one who does not know the commandments which the Creator of All commanded him to observe, cannot be called a true lover of God. Therefore, should a man love everything which brings him closer to love for the Creator, Blessed be He, and Blessed be His Name. And he who does so — it is well for him in this world and in the world to come."
+            ],
+            [
+                "Chapter Six: ON HATRED",
+                "Concerning the quality of Hatred, we see in it the firm prohibition \"You shall not!\" As it is written: \"You shall not hate your brother in your heart\" (Lev. 19:17), and with this verse we have been warned to remove from our souls the trait of hatred. This trait causes many sins — such as gossip, for he who hates his companion tells it to the world because of his hatred, accuses him, and always seeks and desires evil to happen to him, and rejoices at his misfortune, and tries to harm him whenever he can, and seeks vengeance upon him, and nurses a grudge against him and has no pity upon him though he be in great distress. And because of his hatred, he slanders all the good deeds of the one he hates and makes them hateful in his own eyes and in the eyes of others. The hater withholds the good that is due to the hated and will not admit the truth of anything his victim says or does, and if the victim owes him anything, the hater oppresses him.",
+                "There are several kinds of hatred. There is one who hates his companion because he harmed him in money matters or struck him, or shamed him, or slandered him. For all of these and similar causes, a person should not hate his companion and be silent about his grievance as it is said in connection with the wicked: \"And Absalom did not speak with Amnon either bad or good for Absalom hated Amnon\" (II Sam. 13:22). But it is a mitzvah that he let his companion know that he feels he has been wronged and say to him, \"Why did you do thus and thus to me?\". As it is said: \"You shall surely rebuke your neighbor\" (Lev. 19:17). And if the offender repents and asks the person who was wronged to forgive him, he must forgive him and the one who forgives should not be cruel it is said: \"And Abraham prayed to God\" (on behalf of Abimelech who had wronged him) (Gen. 20:17). And even if the offender does not ask him to forgive him, the one offended should not hate him but should conduct himself towards him with love, and in the end it will come to this — that the one in the wrong will correct what he has spoiled.",
+                "There is an evil which is grievous, indeed, and that is hatred without cause, and it is that evil which caused the destruction of the Second Temple. Then there is hatred arising from jealousy, which is even worse, and it is proper for a person to reprove his soul to separate itself far from these evils. And there is one who hates his companion because he does not deal kindly with him, or does not give him a gift that he wants, or does not loan him money when he is in distress. It is proper for a person to separate himself from all these and similar evils and receive with love all that the Creator, Blessed be He, decrees for him. And he should not place his trust in man but should think, \"If I were indeed worthy in the eyes of God, Blessed is He, He would give my needs to me notwithstanding the refusal of man to give or loan me anything.\" And if he is in poverty and in distress or if he is ill and severely pained by great pains, he should think that the Creator has decreed this for his good that he might learn to receive God's will with love. And there is no doubt that, when he does this, all hatred will depart from his heart, and this acceptance of God's will with love is a great foundation and mighty pillar for Torah and Commandments.",
+                "And he who disciplines himself thus to receive everything with love and to say at every occasion and mischance, \"This, too, is for good\" (Ta'anith 21a), and meaning this in his heart, and rejoices in the judgment of the Creator, may He be Blessed, will be saved from hatred, enmity and jealousy.",
+                "And even the hatred which a person often feels for those in his craft or profession — all this is folly and a great evil, for he should be mindful that no person can earn more than what the Creator has decreed for him.",
+                "The worst af all kinds of hatred, the one most difficult to eradicate is that which people feel towards those who rebuke or correct them in order to teach them the righteous path, as in the case of which Amos speaks: \"They hate him that reproves them in the gate\" (Amos 5:10). And there is a hatred more evil than this; namely, when people hate those who do good and pursue justice, as it is said: \"They oppose me viciously because I follow the thing that is good\" (Ps. 38:21). And those who follow this path hate the Lord Himself for they hate those that He loves and they hate the Torah and Commandments since they abhor, reject and hate those who fulfill its commands.",
+                "The Sage said, \"If you want your companion to hate you, keep visiting him constantly, and if you want him to love you, visit him after long intervals.\" And on this subject it is said : \"Let your foot be seldom in your neighbor's house lest he be sated with you and hate you\" (Prov. 25:17).",
+                "And it is necessary for you to know that he who hates others — they, too, will hate him, and he who increases hatred in his heart will bring evil upon himself. And where there is love that is not for the sake of Heaven, it can turn into very great hatred, as it is said concerning Amnon: \"Then Amnon hatred her with exceeding great hatred for the hatred wherewith he hated her was greater than the love wherewith he had loved her\" (II Sam. 13:15).",
+                "Do not believe the counsel of one who hates and is inimical, as it is said: \"But the kisses of an enemy are importunate\" (Prov. 27:6). And know that many people express love with their words but it is possible that they are total enemies in their heart, and it is necessary that you recognize them and do not put your faith in them as it is said: \"He that hates dissembles with his lips while he lays up treachery within him\" (Ibid. 26:24). And even though he speaks to you with a smooth tongue and speaks tender words, do not incline your heart to him as it is said: \"When he speaks graciously, do not believe him for there are seven abominations in his heart\" (Prov. 26:25). And this is the type of conduct that Joab showed to Abner, son of Ner (II Sam. 3:27) and to Amasa, son of Yeter (II Sam. 20:9-10) (peace and love) until he killed them, and as Ishmael son of Nethaniah did with Gedaliah, son of Ahikam until he slew him (Jer. 41:1-2). One of the Sages said: \"The best plan of those you can plot against your enemy is to turn him to your love (to make a friend of him) if you can.\"",
+                "There is a hatred that is a mitzvah: for example, a wicked man who will not accept correction — it is a command of the Torah to hate him, as it is said: \"The fear of the Lord is to hate evil\" (Prov. 8:13). And it says: \"Lo, I hate them O Lord that hate Thee and I strive with those that rise up against Thee, I hate them with the utmost hatred; they are my enemies\" (Ps. 139:21-22).And a man should hate lies and falsehood. The end of the matter is this — that a man should hate everything which separates him and holds him back from loving the Creator of All, as it is said: \"I hate every false way\" (Ibid. 119:128). And this is a great general rule, that a man should hate every false thing, and every act which will increase hatred for false ways will increase love for Torah\" (Ibid 163). And let each person love truth and peace as it is written: \"Therefore, love ye truth and peace\" (Zech. 8:19)."
+            ],
+            [
+                "Chapter Seven: ON MERCY",
+                "Mercy is a most praiseworthy quality and is one of the thirteen attributes associated with the Holy One, Blessed be He, as it is written: \"Merciful and Gracious\" (Exod. 34:6). A man should do as much as he can to conduct himself in this quality. And just as a person desires people to have mercy upon him in the hour of his need, so it is proper for him that he should have mercy upon anyone who is in need, as Scripture says: \"And you shall love your neighbor as yourself\" (Lev. 19:18).",
+                "The Creator, may He be Blessed, apportioned this quality to the righteous and to His servants so that through this quality they might be identified, as you learn in the case of Joseph, \"whose mercies were kindled\" (Gen. 43:30). And it is fitting for the intelligent person that the quality of Mercy and Graciousness should be firmly fixed and present in his heart at all times.",
+                "There are several kinds of mercy and each rather far apart from the other. The mercy of a father on his child — this is a mercy that comes from the very nature of all creatures that live, as in the case of dogs and cattle. And then there is the case of the master who has mercy on his servant and the man who has mercy on his friend. Even though he expects some benefit from his act, nevertheless, it is very good that he should grasp and hold in his heart the quality of mercy. But the best and most lofty manifestation of the quality of mercy is when a man has mercy upon his son in order to bring him to the service of the Creator, may He be Blessed, as it is written; \"The father shall make known Thy truth to his children\" (Is. 38:19), and has more mercy upon his son's soul than upon his body. For it is necessary to strike him with the rod of chastisement in order to make him walk in the right path, yes, even if he chastises him harshly, for this apparently cruel conduct is in reality sublime mercy. And if he should withhold the rod of chastisement from his son because he feels too much pity for him to strike him and lets his son go on in the hardness of his evil heart — then this type of mercy drives out and destroys the son from life in the world to come. And even one who raises an orphan of whom it is said: \"Ye shall not afflict any widow or fatherless child\" (Exod. 22:21), it is a commandment to give stripes even to him in order to make him go upright in the upright path. Nevertheless he must, in spite of this command, (to correct the orphan) conduct himself with this orphan with more mercy than with all others, but he must not permit him to go on in the obduracy of his heart.",
+                "And it is also necessary that he not indulge in too much self pity, but that he reprove himself and bend his evil desire.",
+                "And he should have mercy on his relatives, as it is written: \"And that you hide not yourself from your own flesh\" (Is. 58:7).",
+                "And, also, on the poor must one have mercy, and especially on those who revere God. And this is the principal manifestation of mercy — that he should be gracious and show mercy to those who serve God, and do His will.",
+                "But there is a kind of mercy that is worse than cruelty. For example, when one has mercy on the wicked and strengthens them. And there is a great stumbling block before the one who raises up the wicked and gives them his hand and abases and rejects the good, and on this it is said in the Torah: \"Neither shall thine eye pity him, neither shalt thou spare, neither shalt thou conceal him\" (Deut. 13:9). Nor shall one have mercy upon the poor in the course of a law suit, but judge the case fairly, as it is written: \"Neither shall you favor a poor man in his cause\" (Exodus 23:3), which means that he should not prevert justice because of sympathy with the poor man's distress. And there is mercy which is cruelty. For example, when one gives alms to a poor man and afterwards burdens the poor man by saying, \"I gave you this and this; now you must do something for me and serve me just like all that I did for you.\" And of this type of mercy it is said : \"The mercies of the wicked are cruel\" (Prov. 12:10).",
+                "One must also have pity on animals for it is forbidden to cause pain to living creatures and on this subject the Torah has said: \"Thou shalt surely help him lift him (the animal) up\" (Deut. 22:4). And one must feed one's animals before he himself sits down to eat (Berakoth 40a).",
+                "The quality of mercy identifies the descendants of Abraham our father — the seed of Israel as it is written in Deuteronomy 13:18: \"And He shall show you mercy and have mercy upon you and multiply you\" i.e. (God will give you the <i>quality</i> of mercy). Therefore, everyone should accustom himself to speak all his words with the language of petition and mercy. Also, when he prays, his prayer should be in the tone of plea and petition. And great indeed is the reward that a man will receive from his words of mercy when he speaks to the heart of the poor.",
+                "Many know the commands that lie behind these precepts. You surely see that our Rabbis said: \"He who gives a penny to the poor is blessed with six blessings, and he who appeases him with words of kindness is blessed with eleven blessings, therefore, his alms should be clothed in merciful words that will speak kindly to the poor and let his words be gentle to the one in need. And let him comfort him with his deeds and the effort of his hands and honor him and lift him\" (Baba Bathra 9b).",
+                "And you, O son of man, have mercy on your soul which endures forever! Bring it to a wondrous joy that no eye has seen and let not your many lusts bring you to sin and you be thus thrust from light to darkness. Have pity on yourself and be merciful to your own soul and do not profane the splendor of your soul with the vain frivolities of idle pleasure. The wise man has said, \"From his deeds of charity does a man attain the quality of mercy.\" And in the words of Solomon it is commanded concerning mercy and grace when he says: \"Save those that are being taken to death and those near to be slain\" (Prov. 24:11).",
+                "And you will discern and understand the great virtue of this quality of mercy in that the Creator conducts Himself with that quality with <i>all</i> His creatures, as it is said: \"And His tender mercies are over all His works\" (Ps. 145:9)."
+            ],
+            [
+                "Chapter Eight: ON CRUELTY",
+                "Cruelty is the opposite of Mercy as it is written: \"They are cruel and have no compassion\" (Jer. 50:42). And this trait of cruelty is not found in righteous people but in the souls of the wicked as it is written: \"The tender mercies of the wicked are cruel\" (Prov. 12:10). This quality is also found in the impudent as it is written: \"An impudent nation that shall have no regard for the person of the old and show no mercy to the young\" (Deut. 28:50). And you already know the evil of the trait of impudence. Go forth and learn the evil nature and the punishment of cruelty, for in the matter of the reward of a wicked man — rebellious and disobedient — it is said: \"A rebellious man seeks only evil, therefore, a cruel messenger shall be sent against him\" (Prov. 12:11). Every cruel person has no quality of kindness in his make up, even towards himself, as it is written: \"The merciful man does kindness to his own soul, but he that is cruel troubles his own flesh\" (Ibid. 11:17).",
+                "The cruel person is very far from all good qualities, for he has no pity on the poor, and will not loan to them in the time of their distress and gives them nothing. And it is written: \"He that is gracious to the poor lends to the Lord\" (Ibid. 19:7). And it is further said: \"Well is it with the man that deals graciously and lends, and orders his affairs justly\" and it says (Ps. 112:5), \"Happy is he that considers the poor. In the day of evil the Lord will deliver him\" (Ibid. 41:2). And all these instances are the opposite of cruelty and are not found in the cruel person.",
+                "For the cruel person feels no pain at the troubles of his companions, as you see in contrast with David who said: \"As for me, when they were sick, my clothing was sackcloth, I afflicted my soul with fasting, and as for my prayer for them — may it return to my own bosom\" (Ps. 35:13). And in the Book of Job it is written: \"If I have not wept for him that was in trouble and if my soul grieved not for the needy\" (Job 30:25). And all this is very far from the cruel man. This trait of cruelty is found only in people whose natures are like the nature of lions that prey and violently rend. When the spirit of wrath takes strong hold of a man then the quality of mercy flees, and Cruelty grows powerful to ruin and destroy as it is written: \"Wrath is cruel and anger is overwhelming\" (Prov. 27:4). There is no wrath like the anger of Cruelty. In the attributes of the Creator, may He be Blessed, you will find : \"In wrath remember Compassion\" (Hab. 3:2). But this is far from man's ability — to have mercy in the midst of his anger. And there is this aspect of the quality of Cruelty in the soul of man — to avenge himself on his enemies as it is written: \"And he will not spare in the day of vengeance\" (Prov. 6:14). The meaning of this verse is that where there is the desire for vengeance there is no compassion, only cruelty. And Scripture says: \"You shall not avenge nor bear a grudge\" (Lev 19:18). We are warned not to bear a grudge even in our heart — all the more so not to do any deed with the hands to hurt a companion. Even when your enemy has fallen through no fault of yours, you must not rejoice as it is written: \"Rejoice not when your enemy falls and when he stumbles let not your heart be glad\" (Prov. 24:17). The avenger or the grudge-holder never overlooks a grievance and never forgives his companions who have wronged him, and this attitude drags after it quarrels and hatred, and you already know how good and how pleasant is the quality of peace.",
+                "And in the general scope of cruelty is included him who robs his companion of anything and therefore caused him pain. And there is a great punishment in store for him who robs the poor — and one who does so is deserving of death as it is written: \"Rob not the weak because he is weak\" (Ibid. 22:22). And it is written: \"For the Lord will plead their cause, and despoil of life those that despoil them\" (Ibid. 22:23). And even though there be greater and more severe sins than robbery the punishment for robbing is very grievous, as it is written about the generation of the flood, \"The end of all flesh is come before me; for the earth is filled with violence through them\" (Gen. 6:13). Our Rabbis said, \"If there is a box filled with sins — there is no more severe accuser among them than robbery\" (Sanhedrin 108a). And he who causes pain to an orphan or a widow through robbing them or shaming them or any kind of malicious pain is worthy of death through the power of Heaven. This is also true of judges who have the power to save them from the hand of their oppressors and do not fairly judge the case of the orphan or the widow — they are deserving of death as it is written: \"You shall not afflict any widow or fatherless child\" (Exod. 22:21). And it is further written: \"If you afflict him in any way, for if he comes unto me I will surely hear his cry\" (Ibid. : 22). And it is written : \"My wrath shall burn and I will slay you with the sword and your wives will be widows and your children will be orphans\" (Ibid.:23). Measure for measure: \"Your wives shall be widows\" for \"afflicting widows\" and \"your sons shall be orphans\" for afflicting orphans.\"",
+                "And anyone who causes pain to a fellow Jew transgresses a prohibitive command, as it is said: \"And you shall not wrong one another but you shall fear the Lord\" (Lev. 25:17), and this phrase \"you shall not wrong\" is said concerning wronging by words (Baba Mezi'a 58b). And our Rabbis, of blessed memory, said: \"All gates are closed to hearing accusations against the repentant except the gate of wronging a fellow Jew\" (Ibid. 59a). Therefore, should one be very careful not to cause pain to his companion in any way — not by deeds and not by words.",
+                "He who robs from his companion it is as though he slew him — even if he robs him of a trifle such as only a penny he is deserving of the death penalty. Also this crime belongs under Cruelty — one who spreads slander about his companion and, thus, causes him pain and shame. And he who slanders the morality of a man's family, (such as attacking the legitimacy of his birth) there is no atonement for such a crime to all eternity.",
+                "\"You shall not deal with him as a creditor does\" (Exodus 22:24), means not to cause pain to the borrower. And the lender should even avoid walking by the borrower when he knows that the borrower has no money with which to pay back the loan, (Baba Mezi'a 15) for the lender distresses the borrower with this kind of conduct. And we have been warned to remove from our souls the quality of cruelty, as it is written: \"You shall not afflict any widow or fatherless child\" (Exod. 22:21), and it is written: \"And you shall not wrong one another and you shall fear your God\" (Lev. 25:17). We are commanded to return to the poor his pledged article as is written: \"If you take the garment of the poor in pledge you shall restore it to him before the sun goes down\" (Exod. 22:25), as it is said: \"And it shall be when he cries unto me that I will hear for I am gracious.\" And it is said : (Ibid. : 26) \"And you shall not wrong nor oppress a stranger.\"",
+                "Even from an animal he must keep cruely far away, as it is written: \"A righteous man knows the needs and capacity of his animal\" (Prov. 12:10), so as not to burden it too much and not to let it hunger, and so it is written : \"When you see the donkey of one who hates you lying under his burden you shall restrain yourself from passing by; you shall surely work with him to release the animal\" (Exod. 23:5). And our rabbis said: \"The laws against causing pain to living creatures are from the Torah\" (Baba Mezi'a 32b). And if you are a man who inspires fear, and the fear of you is upon other human beings so that they are afraid to refuse your requests, be very careful not to overburden them even by asking them to warm a flask of water or sending them on an errand to the market square to buy merely a loaf of bread. And on this subject it is said in the Torah: \"But over your brothers the children of Israel you shall not rule one over another harshly\" (Lev. 25:46). And as to this precept we have been warned that a man should not cause his companion to work at hard labor and not command him to anything unless he does it willingly and knowingly. A Canaanite slave may be directed to do hard labor, yet even in this latter case the pious way is to be merciful to him and not to make the yoke too heavy and not shame him, not by a blow and not by words, for Scripture has permitted you to receive his labor but not to shame him (Niddah 47a). And the master must speak quietly to his Canaanite slave even though there is a quarrel between them, and he must listen to his slave's complaints, and so did Job say: \"If I did despise the cause of my man servant or of my maid servant when they contended with me — What then shall I do when God rises up and when He remembers some wrong He claims I did to a slave, what shall I answer him. Did not he that made me in the womb make him (the Canaanite slave) also? And did not the One fashion us (both) in the womb?\" (Job 31:13-15).",
+                "Our Sages of the first generations used to give their slaves food of every single dish that was served them (Ketuboth 61a). They would always feed the animals and their slaves before their own meal for lo he says: \"Behold, as the eyes of servants unto the hand of their master, as the eyes of a maiden unto the hand of her mistress, so our eyes look unto the Lord our God\" (Ps. 123:2). And the truly pious, before he himself would eat, would give to his slave from every single dish that was to be served to him — and for the merit of this act Elijah would speak to him sooner. (See Kethuboth 61a).",
+                "The Torah says: \"And you shall love your neighbor as yourself\" (Lev. 19:18), and one who has within himself the quality of cruelty is very far from this. This cruel person is not liked by his fellow men, and there is no kind regard for him in the eyes of the world.",
+                "Even when it becomes necessary to rebuke someone we have been warned not to rebuke with cruelty, as it is written: \"You shall surely rebuke your neighbor but not bear sin because of him\" (Lev. 19:17), which means \"Do not rebuke him strongly and with cruelty to shame him and thus be guilty of sinning against him.\"",
+                "Until now we have told of the evils of cruelty, but there are places where it is necessary to conduct one's self with cruelty against the wicked, as Job said: \"And I broke the jaws of the unrighteous, and plucked the prey out of his teeth\" (Job 29:17), and as the Torah itself has commanded us to execute the wicked and to lash them. And thus did our rabbis say: \"He who does not want to build a Sukkah, nor make fringes for his <i>tallit</i>… nor fix a <i>Mezuzah</i> on his doorpost deserves to be beaten within an inch of his life\" (Ketuboth 86a). And all this requires cruelty of a sort — to pursue the wicked and to press heavily upon them in order to restore them to good conduct.",
+                "And it is necessary to be cruel in judgment in order not to favor relatives, friends and the poor, but to decide according to the law. And our Rabbis said further: \"In whom do you find the words of the Torah? In him who makes himself as cruel as the raven to his children, as Rabbi Adda bar Matna who was going to the House of Study and his wife said to him, 'What shall I do for your children' (to feed them if you go to study Torah instead of to work)? He responded, 'There are vegetables in the swamp' \" (Erubin 22a).",
+                "For this is clear, he who has much pity for his children thinks chiefly how to earn money for their needs but does not reflect on how this money will come to him — illegally or legitimately, for the love (he bears his children) blinds him to honest appraisal (\"spoils the straight line\"). Then too because of absorption, in that he is busy day and night to secure, in large quantity, their foods and their other needs, he has no time for the words of the Torah, for he makes his business the important thing, and from this wrong emphasis all his deeds are confused.",
+                "And a man should be cruel in his battle against the wicked and not have mercy upon them. And our Rabbis said: \"Everyone who becomes merciful when cruelty is needed will in the end become cruel when mercy is required\" (Koheleth Rabbah 7). And so you find in the case of King Saul. Because he had mercy on Agag there came forth from Agag, Haman, who became an oppressor of Israel. A person should also be cruel to his body to trouble it always to do the will of the Creator, may He be Blessed, and not to have mercy on his body by pampering it and pursuing these vain things with obduracy, but he should make himself cruel over himself to bend his evil desire to live a life of pain and to occupy one's self with Torah and to fulfil the commandments even if it is very difficult for him to do so. But he should not be so cruel to himself as to harm his body, but let him adopt the middle road.",
+                "And you, son of man, examine yourself and be far from cruelty and have mercy upon the poor and the needy and let the poor be as the members of your family. \"Then the Lord … will show you mercy and have compassion upon you and multiply you\" (Deut. 13:18). Everyone who has mercy on his fellow creatures will have mercy shown him from heaven (Shabbath 151b). Therefore, do not remove mercy from you but guard yourself against the quality of cruelty. And Solomon said: \"Lest you give to others your vigour and your years unto the cruel (to being cruel)\" (Prov. 5:9). And guard yourself against the desire for vengeance which itself stems from cruelty. If you wish to truly avenge yourself on your enemy then add to your good qualities and walk in the path of the upright, and in this way you will be avenged on him who hates you, for he will writhe in pain because of your good qualities and good repute and mourn when he hears good of you. But if you do ugly deeds then your enemy will rejoice over your shame and disgrace and thus avenge himself against you.",
+                "And if you wish to have mercy on your children and kin and to honor them with a great honor, then you must occupy yourself with Torah and good deeds and kindly acts of charity and this will be the best for them — that they should be honored through you and not bear reproach because of you. For there is no greater shame than that one should have parents and relatives who are wicked people. And he whose father is a thief or robber or had done other notorious deeds that are ugly in the eyes of the world, all his descendants are made ugly after him for many generations, for people say of them, \"These are the descendants of that wicked one.\" And for the sins of parents children die, as it is written: \"Visiting the iniquity of the fathers upon the children unto the third and fourth generation of them that hate me\" (Exod. 20:5). See and understand this — is there a more cruel man than one whose children die because of his sin? And there is none who shows greater mercy to his children than the righteous man, for his merit continues for a thousand generations (and his descendants are blessed and honored because of him.)",
+                "Abraham bound his son, and the Holy One, Blessed is He, swore to remember this merit to the credit of his children for generations and generations. When Israel sinned with the golden calf, Moses, upon him is peace, stood in prayer and said: \"Remember the deeds of Abraham, Isaac and Israel thy servants\" (Exod. 32:31), and so Solomon prayed : \"Remember the good deeds of David Thy Servant\" (II Chron. 6:42), and their prayers were answered. And thus we mention every day the merits of the fathers (in our daily prayers).",
+                "Therefore, you must know that there are none so cruel as those who commit transgressions, for through the sin of hatred for no good reason the Second Temple was destroyed and all manners of troubles come upon the world because of sins, as our Rabbis, upon them is peace, stated: \"Because of the sin of failure to give Hallah there is no blessing in the harvest\" (Shabbath 32b). And, \"Because of the sin of failure to give Terumah and Tithes the Heavens withhold their blessing\" (Ibid). And, \"For the sin of twisting, falsifying and degrading the law the sword, great plunder, plague and drought come\" (Ibid.: 33a), and there are many similar instances. And in truth those who cause these troubles are the really cruel ones against themselves, their children and the people of their generation, as it is said that all the people were sustained through the merit of Hanina ben Dosa (Berakoth 17b).",
+                "This is also an answer to the poor who say: \"With what can we do good?\" We have nothing to give as justice (alms) to the poor.\" Such statements are nonsense, for the poor man can give the righteousness of his good deeds and of fulfilling the commandments, — his care in giving Service to the Creator, may He be Blessed, with all his ability. It is through the merit of the good and the righteous that the Holy One, Blessed is He, does good to the world and sustains it. Is there a greater justice or alms or charity than this? But even the poor man can give some alms, even though he himself sustains himself through alms he receives, and his reward is doubled and redoubled, for the little he gives is as important as the great contributions of the rich man. And so did our Rabbis say: \"Whether one gives much or another gives little — the important thing is that the heart be directed to Heaven\" (Berakoth 5b) [Menachoth 110b]."
+            ],
+            [
+                "Chapter Nine: ON JOY",
+                "The quality of Joy comes to a man out of the peace and security in his heart without an evil happening clouding it. And a man who achieves his desire without a sad event to mar it will be happy always, and his face will glow and his radiance will gleam, and his body will be healthy and old age will not quickly come upon him, as it is said: \"A merry heart is good (healing) medicine\" (Prov. 17:22). From joy will come laughter, but it is not fitting for an intelligent man to laugh too much, for with too much laughter goes a frivolous mind, as it is said: \"For as the crackling of thorns under a pot so is the laughter of the fool\" (Eccl. 7:6). And it has already been said that one of the signs of a fool is that he laughs when and where laughter is not proper. And it is not fitting for one who has the obligation of correcting others to conduct himself laughingly at meetings or gatherings, for the sages have said concerning him, \"He who laughs much loses the respect of others, for when he laughs, another is unable to revere him (with the reverence due his teacher i.e.) with the fear of Heaven<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">* The concept involved here is that when one receives a teacher with reverence, it is as though he had received the Divine Presence.</i>. Therefore, a man should reprove and strengthen himself not to laugh at the slightest pretext, nor should he acquire a teacher or companion who is given to much laughter, as it is said : \"I did not sit in the assembly of them that make merry and rejoice\" (Jer. 15:17). And it is written : \"In all sadness there is some profit\" (Prov. 14:23) (something to be learned or gained).",
+                "There are many evils in too much rejoicing and in too much laughter, as for instance one who rejoices when his companion stumbles or when some evil mischance of the tragic happenings that afflict the world comes upon him. And concerning this it is said: \"When your enemy falls do not rejoice\" (Ibid. 24:17). And there is a joy that is even worse than this — as when a man rejoices because his companion made errors in the Service of the Creator, may He be blessed, or rejoices at the lack of knowledge of his companion. The following parable you should easily understand: a servant who ministers to his king faithfully is pained when he sees people rebelling against his master and abusing him [and he should rebuke them to their faces and let them know the extent of their vile conduct], but when a servant is happy when he sees the service of his master being spoiled and his master's consequent shame, then he is not a faithful servant [he is a comrade to the destroyer and will have to bear his guilt]. And behold Scripture says : \"The Lord desires those that revere Him\" (Ps. 147:11). And he who rejoices when his companion stumbles — his desire is not like the desire of the Creator, may He be Blessed. Therefore Rabbi Nehunia ben Hakanah prayed : \"And let not my fellows err in a point of law and I be happy with this\" (Berakoth 28b). Therefore Rabbi Nehunia ben Hakanah prayed to be free from this fault for he saw that it was common that one rejoices in the mistake of his companion in order that he should feel triumphant over his companion and have that fame. And how many important people there are who do not take care in this connection. Therefore, every man whose will is the will of God feels great pain when the will of God is not accomplished by men. A man should pray that even his enemy should serve the Creator, Blessed be He. And he should intend in his prayers — when he comes to the Benedictions of \"Thou art Gracious\" and \"Restore Us\" and \"Forgive Us\" — to include all of Israel, those that love him and those that hate him. And so should it be with all his Benedictions. For how could it be true that he should pray for \"the healing of his people Israel\" and the other Benedictions, and not want his companion to be healed or become wiser?",
+                "And because this desire to triumph over an enemy is very common in the hearts of people and one may not sense it within himself, therefore, we write to warn those who revere the Lord to direct their hearts to God with true and complete devotion — to pour out their souls towards the presence of the Lord in prayer for <i>all</i> Jews — those who love him and those who hate him, and thus fulfill the commandment : \"And you shall love your neighbor as yourself\" (Lev. 19:18). \"And he that has clean hands becomes stronger\" (Job 17:9).",
+                "There is another kind of joy and laughter that is very evil, for example, he who laughs at one who is very careful and pious in the way he serves God, may He be Blessed, and fulfills His commandments, and in this there are four evils:",
+                "The first is that he darkens his own soul from the light of the commandments when he rejects or laughs at those who fulfill them — and he makes the Commandments ugly in his own eyes.",
+                "The second evil is that perhaps with his mocking laughter he can disuade the righteous man from his righteous deeds for the later may not be able to bear the laughter.",
+                "The third is that people who have never tried to walk in the ways of God, may He be Blessed, may not, because of this laughter, ever repent, and will walk in darkness all their days. Then it is clear that the scoffer does not only hold back his fellow from the great good that is treasured up for the righteous but thrusts him down into the lowest pit. This scoffer falls within the guilt category of those who cause others to sin.",
+                "The fourth evil is that the scoffer is like a bandit that stands at the crossroads and cuts off the legs of those who come bringing gifts to the king. Such a one is a hater and an enemy of the king and his wickedness is very great.",
+                "There is another joy whose effect is as bitter as wormwood — for instance the joy of those who pursue immorality and robbery and all other sins and rejoice when they attain their evil lusts. Concerning these it is said: \"Who rejoice to do evil and delight in the forwardness of evil\" (Prov. 2:14). Their guilt is great and brings them to the lowest pit.",
+                "And there is yet another confusing joy that casts smoke over all the Commandments and causes reverence for the Lord, may He be Blessed, to be forgotten from the hearts of men, for instance — those who get themselves drunk and rejoice in the banquet houses. And after this type of joy comes sorrow, for much hurt comes from drinking feasts. And who in wisdom was as wise as Solomon, the son of David, who said: \"Who cries 'Woe!' Who cries 'Alas!' Who has quarrels? Who has ravings? Who has wounds without cause? Who has red eyes? They that tarry long at the wine; they that constantly try mixed drinks\" (Ibid. 23:29, 30). Also the prophet said: 'Woe unto them that rise early in the morning that they may pursue strong drink. They tarry late into the night till the wine inflames them\" (Is. 5:11). And he said further: \"And the harp and the psaltery, the tabret and the pipe and wine are in their feasts, but the work of the Lord they do not regard and the work of His hands they have not seen\" (Ibid. : 12). And he said : \"Therefore, my people are gone into captivity for want of knowledge, and their honorable men are famished and their multitude are parched with thirst\" (Ibid.: 13). And he said : \"Therefore, has the netherworld enlarged her desire, and opened her mouth without measure and down go their glory and their tumult and their uproar and <i>he that rejoices, among them</i>\" (Ibid. : 14). And he said: \"But these also reel through wine and stagger through strong drink, the priest and the prophet reel through strong drink; they are confused because of wine, they stagger because of strong drink, they reel in vision; they totter in judgment\" (Ibid. 28:7). See how much harm comes from the wine! And it is written : \"Wine is a mocker, strong drink is riotous and whoever reels thereby is not wise\" (Prov. 20:1).",
+                "Behold, wine causes one to become a scoffer and a mocker and to be riotous and quarrelsome. And everyone who transgresses through it is not very wise. Our teacher, Moses Maimonides wrote : \"A gathering for drinking intoxicating liquor deserves greater shame among you that when naked people gather exposing their nakedness. And drunkenness is an evil deed for it causes one to lose the intelligence which the Lord, may He be Blessed, breathed into man's nostrils.\" In truth, the drinking of wine is very good if one drinks like an intelligent person, as under the circumstances and in the manner of which Solomon said : \"Give strong drink to him that is ready to perish and wine to the bitter in soul. Let him drink and forget his poverty and remember his misery no more\" (Prov. 31:6-7). And more is said about wine: \"Wine which cheers God and man\" (Judges 9:13). And it is written : \"And wine that makes glad the heart of man\" (Ps. 104:15). Also Scripture says : \"For thy love is better than wine\" (Ecel. 1:2), and it also is said : \"And the roof of thy mouth is like the best wine\" (Ibid. 7:10).",
+                "From all of these citations we can know the praise of wine when it is drunk according to the measure of the wise who drink a specified amount — so that the intelligence may be stronger than the wine and not the wine be stronger than the intelligence, and who drink at a set time, together, and not with those barren of knowledge, vain and empty. For wine adds deep wisdom, a tree of life for those that hold it. And wine adds wisdom to the intelligent person, but doubles the folly of the fool. It revives the love of a friend but stirs up the enmity of a foe. It opens the hand of the generous and hardens the heart of a miser.",
+                "And thus should be the manner of one who drinks wine. He should use the wine as a healing for his worry and thus strengthen himself in Torah to study it with joy, for when a man is plunged in grief he cannot study and even judges of courts of law, when they are grieved, cannot give a clear judgment. Grief also disturbs the concentration of the mind on one's prayer.",
+                "Also, when a man is plunged in pain or grief he has not the strength to fulfill the request of someone who is speaking to him or is asking him for a favor. And it is written : \"In an acceptable time have I answered you\" (Is. 49:8).",
+                "Therefore, an intelligent person should direct himself in drinking wine in this manner — that he should remember not to drink too much so as to be compelled by his condition to neglect his work and his affairs. And, moreover, he must guard himself from drinking so much that he neglects his study of the Torah and his prayers, or until he becomes too frivolous and light headed. And he should not drink to the extent that he reveals his secrets or the secrets of others. And if you will drink in this moderate measure, wine will not become loathsome to you.",
+                "Even on Holidays and Festivals, of which it is written : \"And you shall rejoice before the Lord your God\" (Deut. 12:18), one should not prolong his drinking more than is proper, as it is said : \"Because you did not serve the Lord your God with joyfulness and with gladness of heart\" (Ibid. 28:47). From this you learn that we have not been commanded to rejoice in a manner that the Creator of all is forgotten. For it is impossible to serve the Lord, may He be Blessed, out of light headedness, or laughter, or drunkenness.",
+                "In the quality of joy there is a positive command to accept all that happens to one with a conviction of God's justice, as it is said : \"And you shall consider in your heart that just as a man chastises his son, so does the Lord chasten you\" (Ibid. 8:5), i.e. for his own good.",
+                "And if, after a man repents, his affairs are not as good as they were at first, it is a command that he think in his heart that for his own ultimate good has his project turned bad — that before that man repented, the Holy One, Blessed be He, was paying him the reward of whatever good deeds he had done in order to drive him forth from sharing in the world to come, as it is said : \"And He pays him who hates Him to his face (quickly and completely) so as to bar him\" (from sharing in the world to come) (Ibid. 7:19). And just as He deals with those that hate Him, so does he mete out the punishment for the sins of those that love Him in this world, so that they will be pure and perfect in the world to come. And all this is dependent upon the quality of joy, for he (the good person) rejoices in the portion that God, may He be Blessed, has allotted to him.",
+                "Now the way in which a man should be happy with his portion and receive with joy the evil as well as the good — this way is divided into several paths :",
+                "First : A large fence is needed to hedge him securely in his trust in God.",
+                "Second : A firm faith — the will to believe.",
+                "Third : Intelligence — that understands that a blessing may come of pain.",
+                "Fourth : Self sufficiency that needs no approval but God's.",
+                "The wise man said : Every man needs a fence and support in order that his good deeds should be brought to fulfillment. And what is the fence? It is complete trust — to always trust in God, may He be Blessed, as it is said : \"Cast your burden upon the Lord and He will sustain you\" (Ps. 55:23).",
+                "And what is the fence of trust? What is it that causes a man to trust in God? It is the quality of Faith. From the fact that he believes in the Creator and that all his good fortune in this world and in the world to come is from Him and that there is none beside Him, he firmly sets his mind to love Him with all his heart.",
+                "And what is the fence of faith? What thing brings a man to complete faith? It is that he should not sway or tremble before a bad happening but receive all that happens to him with joy. And this is like the case of a servant who knows his master well, — knows that his master is generous, merciful and pays a large reward to those who do his will and carry out his bidding. And though he sometimes assigns hard work to his servants, he rewards them with great rewards, and makes them great and important. They become the men with whom he counsels, and they eat at his table and he causes them to ride in a carriage second only to his own and sets them up as administrators over his land. There is no doubt that a servant who knows this about his master, would leave any other interest he has in the world and do the will of his master with joy, even though the work is very difficult for him, when he has in mind the good which will be his because of this work. But the servant who sees that his master holds back the wages of his servants, and knows in his heart that his master is a miser, and that his troubles as a worker are much greater than his wages, such a servant can exert himself only with great sorrow.",
+                "So is this matter! He who believes with complete faith in his Creator, that He does good and shows Mercy more than any merciful one, that He is a true Judge, and that all that God does to him is for his good and in order to give him great reward for all that he bears for the sake of His great Name and for every service and ministry that he does for the sake of Heaven, — such a one will attain for himself great pleasantness in the world that is forever pleasant, as we found in the matter of Nebuchadnezzar, who, because he took four steps in honor of God, may He be blessed, merited greatness and honor (Sanhedrin 96a), and as we found in the matter of Esau, who, because he was scrupulous about honoring his father merited greatness in this world, he and his seed after him, and so there are many similar cases. There is no doubt that when a man believes all this with a perfect heart, he will certainly rejoice with all the judgments of God, may He be Blessed, for who would not rejoice when someone takes from him copper pennies and gives him in their stead a talent of gold?",
+                "He who believes in God with a perfect heart and trusts in Him with a strong trust, his trust will bring him to the point where he will never fear man or evil circumstance and he will never serve a man in order to please him and he will never place his hope in man, and he will never agree with people in a matter that is contrary to the Service of the Creator, may He be Blessed, and none of their affairs will frighten him and he will not fear their quarrels and if he rebukes them will not worry about their pride and if he finds it necessary to shame them he will not be shy before them, and he will not make their falsehood beautiful or acceptable as the Prophet said : \"For the Lord God will help me, therefore, am I not confounded, therefore have I set my face like flint, and I know that I shall not be ashamed\" (Is. 50:7).",
+                "He who trusts in God — his trust will bring him to cleanse his heart from worldly matters and to devote himself solely to matters concerning Torah and Worship. And a man ought to search out the ideas that take hold of his heart so as to trust in God completely.",
+                "His first thought should be that he should know with a clear knowledge that God has mercy upon man more than any merciful being and that He watches over him in secret and openly. And at times when he does not take such care as he should, God has mercy on him and guards him from evil happenings as it is said on this subject, \"The Lord guards the simple\" (Ps. 116:6).",
+                "His second thought should be that all the good which comes to him from his father, mother, his brothers and his other relatives and friends are all from the Lord, may He be Blessed, and these people are simply the messengers of God, Blessed is He.",
+                "The third thought should be that all the good that comes to him is the result of God's kindness, not that he deserves it, and the Holy One, Blessed be He, is not doing him good because He needs him, but it is God's voluntary and gracious gift and kindness.",
+                "The fourth thought should be that in all his matters and achievements there is a boundary and limit, and no human being can add or detract to what the Creator, may He be Exalted, has decreed. And if the Holy One, Blessed is He, has decreed his portion should be small, then man cannot increase the little or lessen the much. And what God has decreed to come later no man can advance nor, can be delay what God has decreed to come early, for all is in accordance with the decree of the Most High and His will.",
+                "The fifth thought is that he should know that the Creator, may He be Blessed, sees his heart and knows whether his trust in Him is a complete trust without guile. For a servant who ministers to a human being is able to deceive his master so that the master should believe that the servant loves him with all his heart, though in fact, he hates him, and the master will deal well with him under the conviction that his servant loves him. But all this can not be true of the Creator, may He be Blessed, for He knows the desire of the heart and the thought within it and He knows all that is above and below, his faith and his unbelief. Therefore one cannot walk before Him with attempt to deceive.",
+                "The sixth thought is that he should take it into his heart to fulfill what God has commanded him and to avoid all that He has warned him not to do. If a man desires that the Creator, may He be Exalted, should do that which he depends upon Him to do, then he must act according to the words of the Sages : \"Make His will thy will in order that He shall do thy will as His will. Nullify your will before His will in order that He should nullify the will of others before your will\" (Aboth 2:4). But he who trusts and depends on the Lord, may He be Exalted, and does not fulfill what He has commanded him — what a simpleton and fool is he! And of this it is said : \"For what is the life of the flatterer, though he gets profit or gain, when God takes away his soul? Will God hear his cry?\" (Job 27:8,9). And it says: \"Will you steal, murder, and commit adultery and swear falsely and offer unto Baal and walk after other gods whom you have not known, and come and stand before Me in this house upon which My name is called?\" (Jer. 7:9-10). And it says : \"Has this house wherein My name is called become a den of robbers in your eyes?\" (Ibid. : 11).",
+                "The seventh thought which leads to rejoicing is that he should know that the Creator, Blessed is He, created man for many labors and provided food for him to obtain through much exertion and work and that if all these things like food and clothes were prepared for man without any trouble at all on his part there would be a number of commandments that would not exist — for instance Charity — laws prohibiting robbery, theft, covetousness, and many similar commandments. Then too, if all were provided, man would have no need to trust in God. And for this reason, Hezekiah the King of Judea hid the Book of Healings (Berakoth 10b) in order that the sick person should trust in God, may He be Exalted, and not merely in drugs. Moreover, if a man were freed from the necessity of work and did not have to trouble himself about his sustenance, he would kick out against all restraint and pursue wrongdoing as it is written : \"When Jeshurun prospered, he kicked\" (Deut. 32:15). And our Sages said : \"The study of the Torah is good when combined with making a living, for the exertion necessary for both activities causes one to forget all thought of sinning\" (Aboth 2:2).",
+                "So now we see that the Lord, may He be Exalted, has placed two types of service in the hands of man — one — his own necessary labor for a livelihood and the second — his Service of the Torah, and a man must follow the middle road between both of these services — and devote special hours to the service of the Torah and special hours to work for the needs of this world. And you must strengthen yourself to always accomplish both for the good of yourself and your posterity. And one type of service should not be considered a loss as against the other service as it is said : \"Did not your father eat and drink and do justice and righteousness? Then it was well with him\" (Jer. 22:15). And it says : \"It is good that you should take hold of the one and from the other not withdraw your hand\" (Eccl. 7:18). And he must trust in the Lord, may He be Blessed, that He will cause him to prosper in his affairs, and he ought not to trust in his work and his occupations, but consider that his work and occupation are merely means to his support from the Lord, may He be Blessed; just as when a man splits wood with an axe, even though the axe splits the wood, the power does not come from the iron blade of the axe but from the man who wields the axe and splits the wood with it.",
+                "And a man who has a job or some occupation by which he supports his family should not think, \"If not for this job I would be utterly lost.\" But he should trust in the Creator may He be Blessed, and think that if this work were not here to occupy him, then the Creator may He be Blessed, would provide his sustenance through some other means, because all the work of his hands and his needs are in the hands of God, and God has many messengers (of good fortune), as Scripture says : \"For there is no restraint of the Lord to save by many or by few\" (Samuel 14:6), and it says further : \"It is He who gives power to get wealth\" (Deut. 8:18), and it says : \"Not by might nor by power but by My spirit says the Lord of Hosts\" (Zech. 4:6).",
+                "And thus the man, whose whole livelihood and the fulfillment of whose needs depend on another, should not in his heart put his trust in that man, but should root his trust in the very depth of his heart in the Creator, may He be Blessed. And it is not enough that he should say this merely in his heart, but he must verbally give praise and thanks to the Creator, may He be Blessed, for not having removed His kindness from him. He should accept willingly this fitting parable concerning this matter : It is like a hundred blind people walking in single file and each one's hand is on the shoulder of his companion, but at the head of all of them there is a man who sees, and it is he who leads them all. In that case each blind man knows, that even though he places his hand on the shoulder of his companion and his companion leads him, that this \"leading\" is not actually in the power of the man in front of him, but that all of the men in single file are being led by the man who sees and is leading the whole line, and that if this man is taken from them — they will all stumble and fall. This is what a man should say to his heart and consider, that the Holy One, Blessed is He, is the Leader and that we are all of us like the blind, and each one of us is helped and aided by a companion, but there is no power in the companion to aid if it were not for the First and Uppermost Leader who directs all of His paths in straight lines, and none can find fault with Him. And just as the one who is being supported by another human being should regard only the Holy One, Blessed is He, so should the one who supports another not vaunt himself that he supports another, but consider himself like the blind man who precedes another blind man and leads him only through the help of the First Leader, who is the one that sees.",
+                "And on this subject it is said : \"And I will bring the blind by a way they knew not in paths that they knew not I will lead them\" (Is. 42:16), and he says further : \"And look (understand) you blind, that you may see!\" (Ibid: 18). And he says further: \"Who is blind, but My servant? or deaf, as My messenger that I send? Who is blind as he that is wholehearted and blind as the Lord's servant?\" (Ibid. : 19).",
+                "Now, all of the matters in which we trust in the Holy One, Blessed be He, may be divided into eight parts: 1. The first is his body — his general health. 2. The second is his sustenance. 3. Matters concerning his wife, relations and friends. 4. The duties of the hearts and the limbs which may help or harm him. 5. The functions of his limbs insofar as they may help or harm others. 6. His reward in this world. 7. The reward stored up for the righteous in the world to come. 8. The reward in the days of the Messiah.",
+                "The first trust — in the matter of a man's body, means, that he must submit his life and self to God's great mercy and know that there is no counsel or way of conduct except with God's permission and decree. And even though all the functioning of his limbs and the measure of his days are bound up in the decree of the Creator, may He be Blessed, nevertheless, a man must move about to earn his needs and save his life and prepare the medicine he needs and he must trust in God that he will heal him, and that the doctor and the medicine to heal him also come to him from the Lord, may He be Blessed. And he should not depend on any but God to give him the needed ability and strength. But a man should not say \"Since my welfare is bound up in the decree of the Creator, may He be Blessed, I will walk into any danger and drink deadly poison.\"",
+                "Have we not found in the case of Samuel that he asked. \"How can I go? If Saul hears of it (that he is to anoint another) he will kill me\" (I Sam. 16:2). And even though Samuel said this he must not be considered as of those who have little trust in God. And the Holy One, Blessed be He, responded, \"Take a heifer with you and say, 'I have come to sacrifice to the Lord' \" (thus providing Samuel with a remedy in his danger).",
+                "And concerning one who deliberately places himself in danger and says, \"I trust in the Lord, may He be Blessed,\" about him it is said : \"But the fool behaves overbearingly and is confident\" (Prov. 14:16). And the Torah has warned us concerning this as it is written : \"You shall not try the Lord your God\" (Deut. 6:16). And he who places himself in danger and kills himself through his folly, his punishment is greater than that of a man who kills others.",
+                "The second trust is concerning a livelihood. A man should have trust in the Lord, Blessed is He, that He will provide his needs and his food sufficiently. A man should not devote excessive time pursuing after many material matters which will busy him and keep him from Torah. When he trusts in God he will find rest for his heart and peace for his soul. And he should not attempt to earn more than he needs, but let him be content with work he can do at a specific time and the rest of his time let him busy himself to acquire the world to come.",
+                "And thus said the sages : \"Increase your study and lessen your business affairs.\" \"Make the study of the Torah your principle aim and business secondary\" (Sifre, V'etchanan). And this matter is the most severe in the trials of man — that the many affairs of this world should not trouble him to the point that he forgets his future. Therefore, he should trust in God that He will provide sufficiently for his needs so that he will have hours in which he is free to turn his heart to God.",
+                "The third trust is concerning his wife, his children, his relatives and his friends. If the one who places his trust in God is a stranger or sojourner without a wife, relative or friend, let him take God as a relative and friend as it is written: \"This is my Beloved and this is my Friend\" (Eccl. 5:16). And let him consider, \"Everyone who has relatives will, after a little while, have to face God alone and no relative, son or friend will be able to help him, nor will any one of these be able to accompany him.\" And he should also consider when he withdraws to study Torah what burdens could be placed upon him by demanding relatives and consider this to his good, that if he were occupied with these and other worldly matters, he would be much bothered and would have no rest. And when he occupies himself with his future life and with matters of the commandments and uniting his heart with God, then his mind will doubtless be more free and concentrated, because he is alone and without relatives. And, therefore, the ascetics, who declared repeatedly the Oneness of God in their hearts, fled from their homes and relatives to the mountains in order that they might turn their hearts to God.",
+                "And if the person who trusts in God is married and has children, relatives, and loving friends, he should trust in God that He will give him the strength to give them their due and fulfill their desires, and he must trust that his mind will always be well disposed towards them. And he should teach them the paths of conduct set forth in the Torah, and the proper Service of the Creator, and all this not because he anticipates that he will receive some gain from them for this, or that they will honor him for showing them the right path, nor that he will be able to lord it over them, but he will do these things only because he wants to fulfill the command of the Creator, Blessed be He. And he must think that he is a messenger from God to teach his relatives and friends, and not take credit for himself nor permit his heart to grow lofty over them. And if he needs the help of his relatives and they fill his needs, he must think of them as the messengers of God, Blessed be He, to fill his need, and not put his trust in them at all. And if he asks them for something and they refuse him, let him not assume that they are sinning, but let him consider that there are many messengers of God who will fill his need.",
+                "The fourth thought concerning the entrusting of the heart in the care of God occurs where a man concentrates his heart through fasting, prayer and all the rest of the conmmandments and is thus restrained from sin. It is necessary that he go forward with all his might to fulfill the commandments, and he must pray with a faithful heart and pure thought and with firm intent to glorify His Great Name. And in doing this we are obligated to trust Him and to plead with Him to help us and to teach us the straight paths as David, peace upon him, said : \"Guide me in thy truth and teach me\" (Ps. 25:5). And he said : \"Make me tread in the paths of thy commandments\" (Ibid. 119:35), and again, \"I have chosen the way of faithfulness\" (Ibid. : 30). And all this is proof that he chose the Service of God and prayed for two things; first, to strengthen his heart in his concentration on God so that he might separate from his heart the trouble and concern over this world. And the second thing for which he prayed was to strengthen his body and limbs so that he might be strong in his good deeds. And this is what he meant when he prayed that God should prosper him in his body and in the concentration of his heart to God.",
+                "The fifth trust is the trust of his limbs which he uses to do good to others : — for example, Charity, and by teaching wisdom to pupils and commanding them concerning the good, and to separate themselves far from evil, and to bring the wicked back to God in repentance, and to bear their shame and abuse at the time that he warns them concerning the true Service of God and awes them with descriptions of punishment and reward. And he must strive with all his might to do these things, and he must trust in God that He will help him and make possible his desire to draw near with this Service to God alone and not to acquire fame or honor among the people who benefit from his deeds, nor to expect any reward from them, and not to lord it over them. And he must be careful, as much as is possible, to do these good deeds in secret, and if he cannot keep his good deeds secret, then he must remember that all the gain and the loss that is involved does not come from God's creatures, but is the province of the Creator, may He be Blessed. And in all of this he must place his trust in the Lord, may He be Blessed. And when God, may He be Exalted, causes an opportunity for a good deed to come his way, he must consider in his heart that this is a favor from the Creator, may He be Exalted, who has dealt kindly with himin permitting him this opportunity to serve, and he should not rejoice when men praise him.",
+                "The sixth trust concerns a man's hope in this world — that he should trust God not to feed him in this world with a portion that is more proper for the coming world. And he should trust Him that He will guard him from the misfortunes of this world and from its illnesses, and from the plague and the sword and from famine and from the rest of the evils that come rushing forth upon the world.",
+                "And when he does trust in God, let him not do so because he feels reward is coming to him on account of his good deeds, but he should do all of his deeds for the sake of God, may He be Exalted, who has raised him and carried him in this world and dealt well with him. He must realize that there is not a moment in all the days of his life that the goodness of the Creator is not upon him. And he must consider that, if his good deeds were doubled and multiplied many times over, it would not be one ten-thousandth of what he ought to do because of God's goodness, may He be Blessed, that hovers over him every moment. And after he has thought all this, let him trust in the kindnesses of the Lord, Blessed be He, who is the One who extends kindness and who is more merciful than all the deeds of mercy of man. For God, in His mercy, gives food even to the swarming creatures, from the mighty wild ox to the eggs of lice (Shabbath 107b). And just as God has mercy on these creatures, not because of their good deeds, so will He have mercy on him.",
+                "The seventh trust is that he should confide in the King of Kings, who rules over all, Blessed be He, that He will bring, in his days, a great salvation for Israel and will establish Jerusalem and build the Temple in his days. And the intent of his trust in this salvation should not be that he may live in great security as is bound to be the case in those days, nor to eat the good fruit and to drink the finest wine, but his intent should be that he should live in those days in order to serve the Creator, may He be Blessed. For in those days God will remove the evil desire from the heart of His people and all — young and old — will know the Lord and there will be nothing to distress them — not plague nor famine nor war nor troublesome tasks, but all people will be free, and all will attain a great concept in the knowledge of the Creator, may He be Blessed. And in those days knowledge will increase as it is written : \"For the earth shall be full of the knowledge of the Lord as the waters cover the sea\" (Is. 11:9).",
+                "The eighth trust concerns the world to come that contains pleasures without end and beyond limits. And no one is able to tell the beauty of the world, and no eye can see the radiance of the glory of the righteous. And there, there is no eating and drinking. Now if this is so what kind of pleasure is to be found there? Therefore, it is necessary for you to understand and to know, that just as the bird does not know the pleasure of the fish that swims in the sea for their natures are opposite, since the bird will die in the water, and the fish will die on dry land, so anyone of this world where the soul and the body are mingled, cannot know the pleasure of the soul. For we know only the pleasure of the body, but as to a pleasure of the loftiest kind and most sublime — we cannot conceive of, nor can we know aught of it, except after much thought. And this is because we are in the physical world. Therefore, we can recognize only pleasures that disappear and cease, but the pleasures of the soul are infinite and without interruption. And there is no connection whatsoever between those pleasures and these, nor any sharing or resemblance whatever. And he who will merit that high degree of pleasure after his death, will not love these worldly pleasures anymore than a king will love to take off his glorious garments and play in the streets with children. And if, at times, a king should be young in years and the desire to participate in the follies of little children should be strong upon him so that he plays with the children and puts aside the splendor of his kingly state, then, this is because he does not have the knowledge to distinguish between the two paths, just as we often prefer the pleasure of this world over the pleasure of the world to come because of our lack of knowledge, and little ability to recognize what the spiritual world and its pleasures must be like.",
+                "Yet even in this world you can know something of what the pleasures of the soul are without the pleasure of eating and drinking. For example : men who triumph over their enemies, or the joy of being honored when people honor a man, or the joy a person feels at seeing beautiful things, or the joy a man feels when he sees his dear son whom he has not seen for a long time, or the joy he feels at hearing good news. In all these there is great pleasure without the joy of eating and drinking. And if this is so in the physical world, and we see that souls can be pleased with this, then you should be able to understand the pleasure of souls when you ascend to the highest heavens and rejoice in the radiance of the highest plane, and in the radiance, of the Shekhinah.",
+                "And there can be no account of this Divine pleasure nor any description of it, and we cannot compare it to any pleasure in this world, but as the Prophet said who wondered and marvelled at the preciousness of the world to come : \"Oh how abundant is Thy goodness which Thou hast stored up for them that revere Thee!\" (Ps. 31:20). And concerning the world to come, which is the desired end of man, he must place his trust in the Lord — his trust that the Lord will cause him to reach the upper world and will not cast him away from His presence.",
+                "And he cannot have such trust without good deeds. Only after he has occupied himself with these, with all his ability, can he ascend the steps of piety that are fitting for such a matter. And, of course, provided he removes the love of this world from his heart and puts in its place love of the Creator, Blessed is He, and commits himself to the Sanctification of the Name of God, may He be Blessed.",
+                "And if he does so, and trusts in the Creator, may He be Blessed, that He will deal kindly with him as He has dealt kindly with all the Prophets and pious ones, happy is he and happy is his portion ! And concerning him who trusts in the Lord, may He be Blessed, this is a very good quality, and a man needs much repair and adjustment before he comes to the very essence of trust.",
+                "And he who trusts in God is invited to receive God's kindness, as it is written : \"He that trusts in the Lord, loving kindness surrounds him\" (Ps. 32:10). And this may be because one who trusts in the Lord must necessarily make several holes in his defenses, openings which are not good for him in this world. He must rebuke the many, even though he be afraid of them lest they injure him in body and substance. He must despair and abandon all hope in his relatives and loving friends so as not to participate with them where they do not follow the good road, and he must not flatter them. Also, he must abandon many affairs in this world in order to cleanse his heart from the follies of the world and occupy himself with Torah. And this requires great trust. Therefore, Scripture has said : \"Loving kindness surrounds him.\"",
+                "Trust is impossible without faith, as it is written : \"And they that know Thy Name will put their trust in Thee\" (Ps. 9:11). For those who know His Great Name and recognize His greatness and power, and believe in Him with all their heart — only they can truly trust in Him, for trust and faith are partners; if there is no faith, there is no trust. And faith is the very beginning of the Torah, as it is written : \"I am the Lord, your God; you shall have no other gods\" (Exod. 20:2-3). And if a man does not believe of what good is his Torah? And where a man believes from the depths of his heart that the Creator will fulfill all that is written in the Torah, sending troubles to the sinner and paying a good reward to those who fulfill the precepts of the Torah, then he will carefully guard the Torah. For if all the thieves and robbers knew with certainty that they would be slain because of their thefts and robberies and would be unable to escape this fate, they would restrain themselves from wrong doing. But all of the thieves and robbers are sure that they will always be saved from this tragic end, and, therefore, they do what their heart desires. And, also, in the case of the sinner, if he believed with certainty that he would be punished greatly, he would not sin.",
+                "Therefore, all of the Torah is completely enclosed in faith, as it is written, \"But the righteous shall live by his faith\" (Hab. 2:4). And concerning Abraham, it is said : \"And he believed in the Lord and He counted it to him for righteousness\" (Gen. 15:6). And concerning all other good qualities such (a reward) is not written in Scripture.",
+                "And concerning Moses, it is written : \"In all my house he is faithful\" (Num. 12:7). And it is said in the Midrash : \"Great is faith before the Holy One, Blessed is He, for because of the merit of the faith that our fathers believed there dwelt upon them the Holy Spirit and they uttered song as it is said : 'And they believed in the Lord and in Moses His servent. Then Moses and the Children of Israel sang' \" (Exod. 14:31, 15:1, Exodus Rabbah 22-23).",
+                "And they were redeemed because of their faith, as it is written: \"And the people believed\" (Exod. 4:31). The Sages said of this verse, \"Each one who takes upon himself one commandment with faith is worthy that the Holy Spirit shall dwell upon him.\" And the exiles are brought back through the merit of faith as it is said : \"Look forth from the summit of Amanah (Faith)\" (Eccl. 4:8). And it says further : \"And I shall betroth thee to me with <i>faith</i>\" (Hosea 2:22).",
+                "And now let us return to the matter of Joy. For he who believes with a complete heart and trusts in the help of the Rock (God) will always be happy and bear everything — just as a sick person eats bitter medicines in order to be healed. And he who bears problems willingly is free from the worry of the world. The one who bears all things willingly is satisfied with the little he has, for he says, \"Whatever the Creator has decreed for me is enough for me.\"",
+                "And now look and see how Joy includes everything! For every man who worries about the material things of this world has no rest and is always planning how to make money, and he is never satisfied with what God has apportioned to him. Therefore, the one who rejoices in his portion is rich even though he be poor, for he rejoices in the Lord who is his portion and inheritance. And so it is written : \"I have said, 'My portion is the Lord' \" (Ps. 119:57). And so he says : \"Let the heart of them that seek the Lord rejoice!\" (Ibid. 105:3).",
+                "And it is this quality that dwells in the souls of the righteous who derive complete pleasure in the matter of their Service to God and great joy in their separation from worldly wealth, as it is said : \"Be glad with your faith in the Lord and rejoice you righteous, and shout for joy all you that are righteous in heart!\" (Ibid. 32:11). And thus he says : \"Light is sown for the righteous and joy for the upright in heart!\" (Ibid. 97:11).",
+                "Therefore, should a man place all his joy in the study and fulfilling of the Torah, and when he does the commandments he should rejoice in his heart that he has merited to be a servant of the Highest King before whom all the dwellers of the Heavens bow. And thus said David : \"I rejoice at your word, as one who finds great spoil\" (Ibid. 119:162). And everyone who fulfills the Commandments with joy has a thousand times the reward of one to whom the Commandments are a burden. Abraham and David would occupy themselves all day with Torah and in glorifying and praising the Holy One Blessed be He with songs and praises, raising their voices in joy.",
+                "And then he prospers in all his ways and in clarity of perception and the Holy One Blessed be He sends a spirit of Holiness within him and his heart rejoices and is filled with love of the Holy One, Blessed be He, and his soul is united with joy and reveals secrets and new intepretations from above, and all this because he reveres God, Blessed is He and is upright. And reason enters him. And this is what Solomon said : \"My soul failed me when he spoke\" (Eccl. 5:16). \"Yea my body will rejoice when my lips speak right things\" (Prov. 23:16). And thus said David : \"Bless the Lord, O my soul\" (Ps. 104:1). Because the soul which comes from above and strives upward knowing its own secret loves her Creator and eagerly assimilates His Commands, and when this soul reaches the veil (partition) and the degree which is suitable to it then she causes him (the owner) to rejoice with her hidden charms and brings him delight in her hidden chambers and at every moment his love longs for his soul and remembers it in the night as he lies upon his couch. Then God, Blessed is He, sends into her the longing for joy and the heart burns passionately from the great desire of love as it is said \"I will rejoice in the Lord, my soul will be joyful in my God\" (Is. 61:10). And happy is the soul that merits and experiences such joy.",
+                "The Divine Presence does not rest upon any one unless there is joy (Shabbath 30b). And all of the prophets did not prophesy at such times as they desired, but they would prepare their minds and sit joyous and glad of heart and then prophesy, for Prophecy does not dwell where idleness or sadness is found, but only where joy is. Therefore, the pupils of the Prophets would place before them lyre, drum and harp and sought by their means the gift of Prophecy, as it is written \"And it came to pass, when the minstrel played, that the hand of the Lord came upon him\" (II Kings 3:15).",
+                "The beauty of the soul is that she adorns herself with the beauty of the joy in that she rejoices in God and causes to gleam the light of her reverence, and the light of her majesty, and the light of her love for her Creator, an exalted and intense love that crowns itself with the crown of the beauty of clean and pure thoughts, and she sighs with the greatness of her joy and her exultation at her nearness to her Beloved, her Most High Beloved, and she binds herself to Him with the bond of love and she seeks and aspires the ascent of light — the light of life. And as she lifts herself and grows and enfolds in the Holy Knowledge of her Creator and as she cleaves with her faith to her Creator, may He be Blessed, then does she spread abroad with the renewal of joy and broadens her happiness. In that moment does the Holiness of the Holy of Holies become sanctified and then she desires and obtains grace before the King of all Kings, and in that moment she becomes more precious and more beautiful and clothes herself in great glory — in the great might of her glory. And then the Most High acquires her to cause her light to shine, to cause her to enter in chambers of splendor and to bind her in the bond of life. And the Merciful One makes her one of his joyous servants.",
+                "There is another good in joy as in the case of two men of whom it was said that they would have a share in the world to come because they were happy men and whenever they saw a sad man they would cheer him up, and whenever they saw two men quarreling with each other they would tell them humorous stories until they brought peace between the quarreling men. And this is true in discussions of the law, the Sages would begin with humorous words to open the mind to study with joy. Of course, this does not mean vulgar humor or nonsensical jesting, but rather words concerning the precepts of the Torah which cause the heart to rejoice as it is written: \"The precepts of the Lord are right, rejoicing the heart\" (Ps. 19:9). And all this pertains to the joy of fulfilling the commandments.",
+                "And thus if a man has any kind of troubles he must rejoice even so. And thus said the Sages : \"Beloved are troubles\" (Berakoth 5b). And the Sages said also : \"He who rejoices in his pain brings salvation to the world\" (Ta'anith 8a). And a man should accustom his mouth to say : \"This too is for good\" (Ta'anith 21a), or \"All that the merciful God has done He has done for good\" (Berachot 60b). For there are many apparent evils whose end is good, and thus did our Rabbis teach and interpret this portion of Scripture, \"I will give thanks unto thee, O Lord; for thou wast angry with me, thine anger is turned away, and thou comfortest me\" (Is. 12:1). They explained it with a parable of two men who walked, intending to board a boat. One of them had a thorn stuck into his foot so that he could not board the boat and when his companion boarded the boat the man bruised by the thorn began to curse his \"evil fortune\". After a time he heard that the boat had sunk and all the people in it had died. Then did he begin to praise the Creator, may He be Blessed, for he realized that the incident with the thorn had saved his life (Niddah 31a). Therefore, should a man rejoice with troubles and with other injuries that may befall him, for he does not know what good will be derived from them in the future. And thus did Nahum the man of Gamzu conduct himself (Ta'anith 21a).",
+                "It is also good to cause bridegroom and bride to rejoice, as it is said, \"The voice of mirth and the voice of gladness, the voice of the bridegroom and the voice of the bride\" (Jer. 7:34), but one must be very careful not to amuse them with vulgar speech or jests for this type of rejoicing brings Divine Wrath. Nor should men and women mingle in the precept of causing bridegroom and bride to rejoice, for this is too frivlous. And even in mourning and during the Eulogy, the Sages said : \"Let the men sit by themselves and the women by themselves! All the more is this true in rejoicings and we have learned 'Only to do justly, and to love mercy, and to walk humbly with thy God' (Micah 6:8), and \"walking modestly\" means — the funeral procession and bringing the bride under the Wedding Canopy\" (Sukkah 49b).",
+                "It is also necessary to rejoice on Sabbaths, Festivals and on Purim because all of them are a memorial to our exodus from Egypt and of the miracles which He has done wonderously with His chosen ones. Therefore, shall one rejoice in his heart when he remembers the kindnesses of God and the great extent of his goodness with those who do His will. And for this reason do we prepare tasty foods and precious garments and we drink wine, in order to cause the heart to rejoice. And one must be careful not to rejoice with such joy for frivolous reasons but should rejoice with such rejoicing because of his love for God, may He be Blessed, and delight with this delight of love for the Rock, and he should rejoice and be glad in the joy of the Lord of all, who commanded him to have pleasure in that day and to rejoice. And in these Sabbath and Festival days he should be mindful of the pleasantries of the world to come which is the pleasure of all pleasures. And it is proper for a man at such times when he is enjoying pleasures that he should be mindful of the greater pleasures and desire them, as it is written \"Then shalt thou delight thyself in the Lord\" (Is. 58:14).",
+                "He should also rejoice when he sees the rejoicing of the wicked and the pleasures of transgressors and he should think thusly \"If those who transgress God's Will can rejoice thus, then how much more will those who do His Will rejoice\" (Nedarim 50b). And concerning this David says, \"You have placed a joy in my heart greater than their joy in their plentiful corn and wine\" (Ps. 4:8). For example, a king invited guests and when they reached the courtyard of the king they saw the dogs eating ducks and chickens and they said : \"If dogs are treated thus, then how much better will be our portion\" (Shohar Tob, Midrash on Ps. 4:11).",
+                "And one should not rejoice in the good or profitable things that happen to him, and in no matter but in that which brings him closer to the Service of God.",
+                "A man should not rejoice in that which is good for him but brings an accident or loss to others. For example, a man who has much produce should not rejoice if there is a famine and consequent high prices for his food, for merely on account of his gain he should not rejoice at the loss of others. Nor should a person rejoice at the death of any man even though he gains an inheritance or other benefits through that death. The end of the matter is that one should not rejoice in the loss or downfall of any man though he gain profit from it, and on this subject it is said: \"And you shall love your neighbor as yourself\" (Lev. 19:18). And a person should accustom his heart to be joyous when good things happen to others and he should especially rejoice when he sees men following God's commands in order to do the will of the Creator, may He be Blessed!",
+                "And a man should not rejoice to the point of hilarity for now all joy should be mixed with sobriety, for when our \"Holy Rabbi\" (Rabbi Judah the Prince) used to laugh thus, troubles came to the world (Berakoth 31a). And similarly \"Rabbi Jeremiah would bring Rabbi Zera to the point of laughter, but Rabbi Zera did not laugh\" (Niddah 23a).",
+                "And when should a person rejoice greatly and laugh? When the Divine Presence returns to Zion, for this is a great joy, as it is written \"Then will our mouths be filled with laughter and our tongues with song; then will they say among the nations, 'The Lord has done great things with these' \" (Ps. 126:2)."
+            ],
+            [
+                "Chapter Ten: ON WORRY",
+                "Worry is a quality that is bad in all its manifestations and is casily recognized, as it is written \"And(he) saw them and behold, they were sad\" (Gen. 40:6). And it is also written, \"Why is your appearance sad, seeing you are not sick\" (Neh. 2:2).",
+                "And one of the Sages said, \"I find no trace of worry in the faces of the nobler souls among men.\" The worry of a person who is concerned with acquiring the material and transitory things of this world is a very ugly trait and is never found in people who trust in God and believe in Him.",
+                "Worry and sadness destroy the heart and are physical ailments. And the most evil of all worries is the one wherein a person pursues vice and when he does not attain the gratification of every whim and lust of his heart, he worries and feels anguish. He who worries about the material things of this world is far from Torah, Commandments and Prayer. Therefore, one should hasten to correct this flaw and remove this evil trait from his character. There is no need to discuss at length the evil effects of worry for they are the opposite of all the benefits that come to one who is joyous.",
+                "But now consider that even in the quality of worry there is some good to be found, as the Prophet said, \"Wherefore doth a living man complain — A strong man because of his sins?\" (Lam. 3:29). The sinner should nurture sadness in his heart and grieve in the bitterness of his heart that he has rebelled against the Creator of all.",
+                "If a man has lost a dinar it is hard for him to bear it. If he has lost <i>all</i> his fortune and is completely stripped of all property his soul mourns deeply. Thus it is with all manner of troubles; they cause continuing pain and sorrow in his heart. But it is far more fitting that he should grieve and lament because he has rebelled against God, may He be Blessed, and has not been mindful of the kindness and favors granted to him.",
+                "Know that the levels to which a man climbs in repentance are in accordance with the extent of the sorrow he feels at his sin. For this kind of sorrow comes from the purity of his nobler soul, and, therefore, sadness and worry are acceptable to God, may He be Blessed. Take for example, a king whose nearest and dearest members of his household angered him — and they who thus grieved him are among the most honored nobles of the land. It is clear that the king will more quickly extend grace and mercy to them than to distant offenders of lower, less virtuous degree. Therefore, God will surely have pity upon the soul that is truly in anguish and deeply worried over its sins. And thus did David say \"Lord all my desire is before Thee, and my sighing is not hid from Thee\" (Ps. 38:10).",
+                "Tears come from sorrow and great worry. And we have learned that \"the gates of tears are not locked\" (Baba Mezi'a 59a). And it is written, \"Mine eyes run down with rivers of water because they observe not Thy Torah\" (Ps. 119:136). And it is written, \"For I do declare mine iniquity : I am full of care because of my sin\" (Ps. 38:19). A man ought always to be concerned with what has passed, worry as to what lies ahead and always be fearful that perhaps he will not fulfill the full measure of repentance. \"Happy is the man that feareth always\" (Prov. 28:14).",
+                "Even though a person be guiltless and completely righteous he should always be fearful that a sin might come to him. And so have we found in the case of Jacob that even though the Holy One, Blessed be He, had said to him \"And I will keep Thee withersoever thou goest\" (Gen. 28:15), Jacob was nevertheless afraid that he had sinned (and lost the divine promise). And so did David say \"If I had not believed that I would see the goodness of the Lord, in the land of the living!\" (Ps. 27:13). Even though David knew that he was a perfectly pious man he feared that sin might prevent him from receiving the pleasant reward of the righteous (Berakoth 4a).",
+                "A person should always worry whether or not his service is acceptable to God, Blessed is He, and perhaps he may be numbered among those whom God has rebuked : \"Who hath required this at your hand to trample my courts\" (Is. 1:12).",
+                "A man should strengthen his determination (to resist evil). There is a parable about a wise man who saw a certain person who was worried, and said to him, \"If your worry is about this world, then may God lessen your worry. But if your worry is about the coming world, then may God, Blessed be He, add to your worries.\"",
+                "And worry is also profitable when it concerns the Torah. For then he will review it constantly lest he forget it.",
+                "Worry will also prove advantageous in avoiding unnecessary quarrel for he will be concerned lest he suffer a loss as a result of the controversy.",
+                "At night however, when a man arises to study Torah he should not fear evil spirits but should think, \"Many people walk alone at night and have never been injured.\" And let this man trust in God, Blessed is He, and arise, and not be afraid.",
+                "If a rabbi and Pious Man is far from his city he should not hold himself back from going there to study because of his fear of the roads, as does the lazy man who excuses himself by saying \"There is a lion without; I shall be slain in the streets\" (Prov. 22:13). But a man should keep in mind that many people travel and are not injured. So he too should not restrain himself from the journey out of fear, for those who are sent to fulfill a command of the Torah are not injured (Pesahim 8b).",
+                "The conclusion of the matter is this : In all his worries and sorrows let a man direct his concern for the sake of Heaven!",
+                "If one of his family die, he should mourn and weep and feel anguish because the one who died may have died because of his (the survivor's) sin. And for the sins of the fathers, children may die. Thus a man feels as though he may have slain his loved one, and will repent and abstain and plead with the Creator, may He be Blessed.",
+                "If a good and pious man dies he should feel anguish and weep for him, for the Holy One Blessed be He counts those tears, and gathers them into His treasure house as it said \"Put Thou my tears in Thy bottle; Are they not in Thy book\" (Ps. 56:9), (Shabbath 105b).",
+                "And if trouble comes, such as famine, plague or other catastrophes, let him always worry lest his sins caused these events — for Achan trespassed in the matter of the dedicated spoils and several thousand Israelites fell because of his fault (Jos. 7:2-22) — and let him return to God, Blessed be He, according to his ability.",
+                "Have we not found that Elijah did not speak with Rabbi Joshua ben Levi because a lion had devoured a Jew within three parasangs of the city where Rabbi Joshua ben Levi dwelt. Rabbi Joshua ben Levi should have begged mercy of God that no misfortune occur round about him (Makkoth 11a). Therefore, a man should always be in fear of such happenings.",
+                "And thus we find that when there was a famine for three years in the time of David, he sought to find the sin that had caused the famine and finally discovered that because of his own conduct the famine had come (Yebamoth 78b). Therefore, in every bad happening a man should worry lest it occurred because of him.",
+                "And if a man has good fortune and security he should worry as to whether he is not receiving in this world all the reward that the future world holds for him.",
+                "If he is a poor man beset with many pains and much suffering, he should worry as to whether his poverty and suffering might not be the fruit of his wrongdoing — with the principal punishment still awaiting him in the future world. And if he has neglected the words of the Torah because of poverty and suffering he must worry even more.",
+                "If he is wise in Torah he should worry that perhaps his deeds are not in accordance with his wisdom. And if he is not wise then he must worry that he is not able to go to the deep roots of saintliness. And if men honor him he must guard against rejoicing in that honor, and should worry that that honor is his total reward. But if he is wise and yet despised in the eyes of the world, let him rejoice in this; but let him worry that because he is despised people do not accept his chastisement.",
+                "There are other ways in which worry and lament may be good, as we find : Concerning every single wise man of Israel who truly knows the Torah and worries greatly because the honor of the Holy One, Blessed be He, and the honor of Israel was diminished and who longs and waits for the glory of Jerusalem and the Holy Temple and the salvation that will soon blossom forth and for the restoration of our exiled people — God, Blessed is He, causes the Holy Spirit to dwell within him (Tanna de-Be Eliyahu, chapter 4).",
+                "Therefore, one should concern himself and weep because of the Torah which is forgotten and should lament for those who revere God, Blessed be He, and have been rejected by men, and should complain bitterly over the little piety that exists and over Israel, the people of the Lord, trodden under foot, and he should raise Jerusalem over his greatest joy and may he merit to behold her joy, as it is written : \"Rejoice for joy with her; all ye that mourn for her\" (Is. 66:10).",
+                "May God, Blessed is He, in His great Mercy make us worthy to be among those who will behold the glory of Zion, as it is written — \"For they shall see, eye to eye, the Lord returning to Zion\" (Is. 52:8). And it is said, \"And the glory of the Lord shall be revealed; and all flesh shall see it together; For the mouth of the Lord hath spoken it\" (Is. 40:5)."
+            ],
+            [
+                "Chapter Eleven: ON REMORSE",
+                "Remorse is the quality wherein a person does something and then in retrospect regrets the deed. This is the most direct path to repentance because he who has sinned and regrets, it is as though he had not sinned.",
+                "It is impossible to repent without remorse. This means that a man's wrongs are not atoned for if he does not regret them. Even his prayer is not accepted unless he regrets his deed, for how can he say, \"Forgive us our Father for we have sinned\" if he does not regret his sins?",
+                "For instance, a king whose servant was corrupt and seeks forgiveness from the king, if the servant does not regret his sinful deeds in his heart and repeats his evil acts daily the king will be angrier with him. Similarly concerning one who robs his fellowmen and comes every day imploring the king to forgive him while he continues to rob, there can be no doubt that this robber only increases the wrath of the king by asking for forgiveness. Therefore, he must regret his conduct, pray, confess and direct his thoughts not to repeat such wrongdoing any more, then will his prayer be received.",
+                "However, if one does <i>a good</i> deed and then regrets it, this is a bad quality. Therefore, you must guard yourself against regretting the good deeds you do for then you lose your reward. If you have given alms to a poor man who afterwards enrages you, guard yourself against regretting the good things you did to him, for inasmuch as your intention at the time of doing the good deed was for the sake of Heaven, your reward is assured.",
+                "A very ugly quality that is found in people is being unreliable — if a person says one thing today and regrets it on the morrow and does not keep his word; when he vows to fast or give alms or to study Torah and then regrets it, that is a very bad trait.",
+                "Even though it is a good thing to regret having done an evil thing, it is better for a man to steady himself and not be fickle in changing his traits and qualities. And this is best of all, that he should reflect in his heart and choose the good custom and the good qualities and conduct himself accordingly. And he must first deliberate on all the things he intends to do and decide if he can stand by his resolve. If so, let him cling to it and not skip from one manner of conduct to another manner of conduct, for it is a very bad quality to be unsettled and such a trait is despised by people even though he keeps jumping from one good quality to another. For then there is no stability in his dealings and one cannot rely on him.",
+                "O son of man! Repent while you still have the power to repent and do not delay until you approach the grave, for then when you regret your acts it is too late to repair the wrong.",
+                "If you have done a thing against your companion, regret it and go and appease him and if your companion has wronged you and regrets it, — welcome him. Even though you doubt that he is sorry in his heart and believe that he wants only to seem sincere in your eyes, — welcome him. If you have rebuked him with harsh words until he hates you as David said \"And do I not strive with those that rise up against Thee?\" (Ps. 139:21), do not regret such a quarrel and do not seek his forgiveness, for if you do express remorse and plead for forgiveness he will continue to err.",
+                "Remorse is a path to all good deeds. If he has neglected the Torah let him regret this neglect and give his heart to the study and fulfillment of the Torah with all his ability. If he did not strengthen himself to pray with complete devotion let him regret this and consider \"What have I done? When I could have acquired life eternal I busied myself with vanities.\" If one reaches more advanced age, he should regret very much that his days passed without the proper service of the Lord, May He be praised.",
+                "Master this great principle. Examine in your heart everything you have done and every commandment of which you were not heedful. Be remorseful for each one individually. You will think and argue out in your heart, \"How is it that I did not pursue the will of my Creator? How did I abandon the teachings of the sages and their good instructions?\" One finds that remorse is a great corrective for the keeping of the commandments."
+            ],
+            [
+                "Chapter Twelve: ON ANGER",
+                "Anger is a bad quality and just as scurvy is a disease of the body so is anger a disease of the soul. And our sages have said : \"He who loses his temper is exposed to all the torments of hell\" (Nedarim 22a) as it is said : \"Therefore, remove vexation from thy heart, and put away evil from thy flesh\" (Eccl. 11:10), and by \"evil\" they mean Gehenna, as it is said : \"The Lord hath made everything for His own purpose, Yes, even the wicked for the day of evil\" (Prov. 16:4). And not only this but an angry man is afflicted with piles as it is said : \"The Lord will give you there an anguished heart and eyes that pine, and a despondent spirit\" (Deut. 28:65). What ill is it that dims the eyes and pains the soul— Surely you will say \"Piles\".",
+                "Our Sages said further : \"He who loses his temper, even the Divine Presence, is unimportant in His eyes (Nedarim 22b), as it is written \"The wicked in the pride of his countenance (saith) 'He will not require', All his thoughts are 'There is no God' \" (Ps. 10:4). And it (anger) also causes him to forget his studies of Torah and increases his folly as it is said : \"For anger resteth in the bosom of fools\" (Eccl. 7:9) and \"A fool will not understand\" (Ps. 92:7), and, \"But a fool unfoldeth folly\" (Prov. 13:16). You may be sure that his sins are more plentiful than his merits, as it is said : \"An angry man stirreth up strife\" (Ibid. 29:22) and his punishment is very great as it is said : \"A man of great wrath shall suffer punishment\" (Ibid. 19:19).",
+                "And you often see people who when they are angry and persist in their wrath, are not conscious of what they are doing and do many things in their anger which they would not do if they were free from anger, for anger draws out the intelligence of a person from within him until his angry deeds multiply and he is plunged into strife and quarrel. Therefore, it is impossible that the wrathful person should be saved from great sins. And so did Elijah say to Rabbi Judah : \"Fall not into a passion and you will not sin\" (Berakoth 29b). And the Sages said : \"By three things is a man known\" (Erubin 65b) and one of them is his anger, for when a man is angry his true nature can be recognized. If his wrath is stronger than his wisdom and he does things in the moment of his anger without regard to his wisdom, then you can see the character of his wrath. But if his wisdom is stronger than his anger and he de does not say or do anything when angry that he would not say or do when he is free from anger, then you can see the extent of his wisdom. And the Wise Man said : \"Three, the Holy One Blessed be He loves and one of them is he who does not anger\" (Pesahim 113b). And our Sages said : \"Nor is an impatient person fitted to teach\" (Aboth 2:5), for because of his great anger, the pupils fear him too much to ask the things of which they are in doubt lest he be wrathful with them. And even when his pupils do ask the impatient teacher questions he has neither the mind nor the patience to explain to his pupils all that is needed to make the matter clear. Then, too, he will answer questions in anger and thus the pupils will not understand the matter clearly. As for the pupils, it is their duty even when their teacher is angry with them, to ask their questions and listen carefully and not be hurt by the anger of their teacher nor quarrel with him. Concerning such pupils our Sages taught : \"So the forcing of wrath bringeth forth strife\" (Proverbs 30:33). Any pupil whose teacher is angry with him repeatedly but bears the teacher's wrath in silence will merit to discern between civil and criminal law. And a master said : \"There is nothing more difficult than civil and criminal Law\" (cf. Berakoth 63b).",
+                "The angry man does not find favor in the eyes of his fellow creatures; he is in fact hateful in their eyes. And thus, his deeds are not received favorably by his fellow creatures. Even if he possesses knowledge of the Torah and has many good deeds to his credit, people cannot learn from him.",
+                "The angry man is a burden on his household, who are always compelled to hear his wrath and his complaints, and his temper brings him very near to a calamity, for he casts too much terror on his household. As we learn in the Talmud (Gittin 7a) concerning Rabbi Hanina, the son of Gamliel; his household was brought almost to the point of feeding him a piece of meat cut from a living creature.",
+                "The wrathful man is not gracious or generous. He is constantly seeking revenge and always bears a grudge. Anger brings a man into quarrels for when he is angry with his companions, they quarrel with him and he quarrels with them. And when there is a quarrel, there is, of course resulting envy and hatred. And you already know the evils of a quarrel, as will be further explained in the chapter on quarrels.",
+                "Wrath restrains the heart of a man from all good deeds. For when a man is angry, he is insensitive and has no mercy upon the poor. Concerning the Lord, may He be Blessed, it is said \"In anger, remember to have mercy\" (Habakuk 3:2). But this is far from the ways of man.",
+                "Anger vitiates the intent of a man in his prayer, and the Divine Presence cannot dwell where there is anger.",
+                "The angry man cannot be very wise, for wrath causes reason to flee from the mind, so that he cannot answer as is proper, and he cannot rebuke as is proper, and all his words are not prompted by intelligence. The angry man bars from himself all corrections and rebukes, for no man feels free to reveal his errors and his shortcomings, inasmuch as every man fears him, — fears to tell him the things he does wrong, lest he be wrathful with him. And even if some person should rebuke him, the angry man will not receive correction because of his anger. In general then, an angry man does not acquire any good quality unless he first removes his anger from his heart. Just as the angry man does not accept rebuke from others, so is he not able to administer rebuke to others, for the Torah has said, \"You shall surely rebuke your neighbor, and thus not bear sin because of his wrongful conduct\" (Leviticus 19:17), which means that first you must rebuke him gently, and in private, and with soft speech, pleading with him that you are thinking only of his own good. And then, if you do this, sin will not accrue to you. But if you rebuke your companion right at the beginning, with an angry voice and with wrath, and you shame him, then you are sinning for your companion will not receive correction from you. For this is human nature, if a man comes to his companion with force then his companion will be stubborn and unyielding to him, and will not listen to him. Concerning this the wise man said in Koheleth, \"The words of the wise are heard gently\" (Eccl. 9:17), that is to say, the wise man <i>speaks</i> gently.",
+                "And you already know the account of Hillel and Shammai (Shabbath 31a) that the three converts to Judaism said concerning them, \"The short-temperedness of Shammai wanted to drive us out from the world, however, the modesty of Hillel brought us under the wing of the Divine Presence\" As for Hillel, because of his great modesty, no man could make him angry, for he who holds himself back from anger, will acquire the qualities of modesty and compassion, while from wrath comes the quality of cruelty, as it is written : \"And my anger shall blaze forth and I will put you to the sword\" (Ex. 22:23). And always in the case of anger we find vengeance, \"For the Lord's anger will flare up against you and He will shut up the skies\" (Deut. 11:17).",
+                "Anger causes impudence in man, and because of anger, he will not yield and will not confess the truth. And the wise man said, \"If you want to choose a faithful and good companion, make him angry and if he confesses the truth to you at the moment of his anger, become his friend, but if he does not, then leave him.\"",
+                "Anger leads to mistakes. Who is a greater man than Moses, our teacher? Moses, upon him be peace, was angry in three places, and he made what would generally be termed \"mistakes\". As it is said : \"And he was angry with Eleazar and with Ithamar\" (Lev. 10:16), and it is written : \"Why did you not eat the sin-offering in the sacred area?\" (Lev. 10:17). And it is said : \"Listen, you rebels\" (Num. 20:10) and it is said : \"And he struck the rock\" (Ib. : 11). And it is said : \"Moses became angry with the commanders of the army\" (Num. 31:14), and it is written : \"And Eleazar the priest said to the troops who had taken part in the fighting This is the ritual law' \" (Num. 31:21). Which teaches that Moses forgot the law (while angry) (Leviticus Rabbah 13:1). And so, you can understand that if these things happened to <i>Moses</i> peace be upon him, when he was angry, what can happen to fools who are angry! And therefore Solomon said, \"Be not hasty in thy spirit to be angry\" (Eccl. 7:9).",
+                "And you must be very careful not to do damage in your anger, for our Rabbis said : \"He who rends his garments, breaks his utensils in his wrath and scatters his money should be in your eyes like one who worships idols\" (Shabbath 105b). For this is the artful craft of the Evil Desire. Today he says to a man, \"Do thus.\" And on the morrow he says to him, \"Go ahead and serve idols.\" And the man goes and serves. This is the reason it is written \"There shall not be <i>in</i> you a strange god\" (Ps. 81:10). Now which strange god can be inside of a man? You must necessarily say, \"It is the Evil Desire.\" Look and see how the Evil Desire strenthens itself in a man in a time of anger.",
+                "Rabbi said : \"There are four temperaments : Easily angered and easily pacified; his loss is cancelled out by his gain. Hard to anger and hard to pacify; his gain is cancelled out by his loss. Easily angered and hard to pacify is a wicked man. Hard to anger and easily pacified is a saintly man.\"",
+                "And these four qualities apply to a righteous man when he grows angry with good people, or because of worldly matters. But if a man finds it difficult to grow angry with people who do wicked deeds, and is easy with them, that is an evil quality, for he appeases the wicked. All the more wicked is the man who easily gets angry with the righteous, and finds it difficult to be angry with the wicked, — who finds it easy to appease the wicked, but finds it difficult to appease the righteous. Such a man is completely wicked.",
+                "Even though anger is a very bad quality, nevertheless, a man should conduct himself at times with the quality of anger. For example, when he rebukes the wicked, and when he desires to cause a spirit of awe and respect to dwell on the members of his household, and when he wants to obtain respect and even fear from his pupils. Even he who is angry with the wicked, must weigh the extent of his anger, for Moses, our teacher, upon whom is peace, said when he spoke wrathfully against Reuben and Gad : \"A breed of sinful men\" (Num. 32:14). And, therefore, we find that his descendant (the Levite mentioned in Judges 18:30) became a priest to idols, and this even though Moses was angry because he strove for the glory of God. Everything requires a proper measure in all a man's ways. A man should speak carefully how to do the commandments, whether he rebukes out of anger or rebukes joyously.",
+                "A man who has the quality of anger, but controls that anger and wrathful manner as though he were not at all subject to temper, concerning such a one it is said : \"He that is slow to anger is better than the mighty ; and he that ruleth his spirit than he that taketh a city\" (Prov. 16:32). And you must remember that slowness to anger, is one of the Thirteen Attributes which are ascribed to the Creator, may He be Blessed.",
+                "The Wise Man said, \"He who has his anger in thought only, but restrains it, you can see dignity and glory on his countenance, but he whose anger is not only in his thought, expresses his folly in his features and in his manner.",
+                "And this too, said the Wise Man, \"He whose anger and wrath are mighty is not too far away from the madness of insane ones, and he who is habitually angry, his life is no life at all\" (Pesahim 113b), and he is never happy — and inasmuch as he is never happy, he does not receive the various happenings that come to man with love and with joy, and he does not declare the Justice of God, whether the happenings be good or bad, and therefore, he is not able to joyously serve God, may He be Blessed.",
+                "Now when a man is in the midst of a fast, or in some trouble, then anger dwells strongly in his heart. Therefore at such times he must be particularly careful not to grow angry. Silence nullifies anger and a soft voice nullifies anger, therefore, a man, when he sees his anger growing strong within him, should be silent, or should speak quietly, and should not lift his voice in his anger, for the one who does lift his voice in his anger, will only arouse and stir up that anger, but a quiet voice and silence soothe anger. Another thing he should bear in mind is not to look in the face of a man that is angry with him, but should drop his eyes and speak with him without staring into his face — and thus he will cause anger to flee from his heart.",
+                "And you should know that the final sum of the intelligence of a man is his ability to govern his anger. As it is said : \"It is the discretion of a man to be slow to anger\" (Proverbs 19:11). Anger is very close to arrogance and no angry man can escape arrogance. You already know the evils of arrogance. It is proper for a man to be distant from anger, even on a matter where anger is proper he should hold back his impulse and not be angry. A man who is subject to anger should do this right at the outset. When he resolves in his mind that he must not get angry, he must also determine and resolve that he should not feel any humiliation or any insult. Even though he be rebuked or cursed, he should not feel anything and should not concern himself about it.",
+                "This is clear, that he who is very impulsive, it would be better for him that he should not feel any insult or offense whatever, and that he should be silent and restrain himself completely rather than be even a little bit angry. For it is impossible for a man who is angry by nature to be angry \"just a little\", for he will find in the end that he is unrestrained in his anger. And he who wants to refrain from anger and cast a reasonable awe upon his children and upon his household, or if he is the leader of the community and wants to display anger towards the community in order that they should improve their conduct, what should he do? He must, in order to rebuke them, appear before them as though he were angry, but his mind must be calm just as a man does when he <i>pretends</i> to be angry but really is not angry. And when he <i>does</i> show anger, he should be very careful not to do so when there are poor guests present for they, being very sensitive, will think that he is angry with them. Therefore, he must show himself happy in their presence.",
+                "The wise men commanded that one must always remove himself so far from anger as to accustom himself not to feel any humiliation or hurt whatever, even at things which usually cause anger to any man until he completely roots out anger from his heart; This is the best path, and the way of the righteous : \"They are shamed, but they do not shame; they hear people speak words of disgrace against them, but they do not retort, they do their deeds of goodness with love and rejoice in God's chastisements.\" And concerning them the Scripture says, \"And those that love Him are like the sun when he goes forth in his strength\" (Judges 5:31)."
+            ],
+            [
+                "Chapter Thirteen: ON GRACIOUSNESS",
+                "Graciousness is a very good quality, and is found only in the noble and precious soul. He who has the quality of graciousness is content with all that the Creator, may He be Exalted, decrees concerning him, and such a one does not question God's justice. The possessor of this quality does not seek greatness of honor, but is pleased and willing to bear whatever has to be borne. He never complains about the matters that concern him and is never angry with God, may He be Exalted, saying \"Why did the Lord, may He be Blessed, do thus and thus?\" And from this quality, comes the quality of being happy with his portion. And you already know the goodness and greatness of this quality.",
+                "When a righteous man likes people and people are pleased with him, then the Holy One, Blessed be He, also is pleased with him. For thus did they say : \"One with whom men are pleased, God is pleased\" (Aboth 3:10). And even his enemies make peace with him, as it is written : \"When a man's ways please the Lord, He maketh his enemies to be at peace with him\" (Prov. 16:7), as you know concerning Abimelech and Abraham … (Genesis Rabbah 54a). And when they make peace with him it is said \"In the light of the King's countenance is life, and his favour is as a cloud of the latter rain\" (Prov. 16:15).",
+                "See what happened to Mordecai when Ahasheurus was pleased with him, and what happened to Joseph when Pharaoh was pleased with him. And if all of this happened to those whom people liked, then surely the ones whom the Holy One, Blessed be He, likes, will attain a lofty estate. Therefore, a person should exert himself to do the commandments of the Torah and then the Holy One, Blessed be He, will be pleased with him. And the wise man has said, \"Everyone who has this quality will prosper.\" And from the quality of pleasantness, comes pardon and forgiveness, for when a person is gracious and generous with a person who has wronged him, and renounces his claim against him, such a person who does this — his prayer will surely be heard.",
+                "A very fine quality for man is to be filled with graciousness and to abandon his opinion in the face of the opinion of his companion (when he senses that his companion is right). And this type of conduct will cause him to be beloved, for he does what pleases every man. And such a man is very near to the paths of repentence, for if he does an evil deed, and his companion comes and rebukes him, he very quickly consents to abandon his evil way and to return to the good. The result is that he himself obtains self satisfaction in confessing his wrong and abandoning his evil ways, and his companions who associate with him are pleased.",
+                "Thus did Solomon say, \"He who listens to counsel is a wise man\" (Prov. 12:15). Solomon did not mean \"to listen with the ears alone,\" but that listening means to listen to the counsel of a wise man and to willingly do that which the wise man tells him. It is obvious, therefore, that the whole Torah is summarized in this quality of <i>willingness</i> to listen and obey. And thus it is with all the rebukes and all the blessings. What does this mean ? Concerning the time that the Torah was given, it is written — \"Now therefore, if ye will surely listen unto My voice indeed, and keep My covenant, then ye shall be Mine own treasure from among all peoples\" (Exodus 19:5). The meaning of \"you will surely listen,\" is that you shall accept these commandments and receive them willingly. And the people answered \"We will do\" (Ibid. 19:8, 24:7) — willingly.",
+                "Concerning the curses mentioned in the Bible it is said : \"But it shall come to pass, if thou wilt not hearken unto the voice of the Lord thy God, to observe to do all His commandments and His statutes\" (Deut. 28:15), and it is written : \"The blessing, if he shall hearken unto the commandments of the Lord your God, and the curse, if ye shall not hearken unto the commandments of the Lord your God\" (Deut. 11:27-28). In all of these quotations which say : \"Thou shalt surely listen\" the meaning is not merely listening with the ear, but what they wanted to say was \"listen with willingness to fulfill the commandments.\" So we find with Jacob our father, upon him is peace, that he willingly listened to his mother and he listened to her counsel concerning the blessings. He willingly listened to his father and to his mother (when they advised him not to take a wife of the daughters of Canaan) and chose a wife as they requested. Therefore he merited that there should come forth from him the twelve tribes. And it is written : \"But whoso hearkeneth unto me shall dwell securely, And shall be quite without fear of evil\" (Prov. 1:33).",
+                "There are four classifications in the matter of listening (Yalkut Shimoni — Gen. 32) : There is one who hears and loses thereby, and there is one who hears and is rewarded thereby. There is one who does not listen and loses thereby, and there is one who does not listen and gains a reward thereby. One who listens and loses thereby an example of Adam, as it is said : \"And unto Adam He said : \"Because thou hast hearkened unto the voice of thy wife\" (Gen. 3:17). And what did he lose? \"for dust thou art, and unto dust shalt thou return\" (Ibid. : 19).",
+                "And then there is one who listens and is rewarded. That would be Abraham, our father for it was said to him \"in all that Sarah saith unto thee, hearken unto her voice\" (Gen. 21:12). And what was his reward? \"For in Isaac shall thy seed be called\" (Gen. 21:12).",
+                "Now there is one who does not listen and is rewarded and this would be Joseph. For it is said \"that he hearkened not unto her, to lie by her, or to be with her\" (Gen. 39:10). And what was his reward? \"And Joseph was the ruler over all the land\" (Gen. 42:6).",
+                "Then there is one who does not listen and loses. That would be the children of Israel, for it is said : \"Yet they hearkened not unto Me, nor inclined their ear\" (Jer. 7:26). And what did they lose ? \"Such as are for death, to death; and such as are for the sword, to the sword\" (Jer. 15:2). And it is said in Isaiah : — \"If ye be willing and obedient, Ye shall eat the good of the land\" (Is. 1:19).",
+                "The stubborn and rebellious son was punished because he did not listen. As it is written : \"Then shall his father and his mother lay hold on him, and bring him out unto the elders of his city. And they shall say unto the elders of his city : 'This our son is stubborn and rebellious, he doth not hearken to our voice,' \"and all the men of the city shall stone him\" (Deut. 21:19-20).",
+                "And concerning all Israel, it is said : \"Ye have been rebellious against the Lord\" (Deut. 9:7), and more is written concerning their not being willing to listen, \"For they are a stubborn and stiff-necked people\" (Exod. 34:9).",
+                "And since everything depends upon the quality of graciousness, a person should incline all of his will to do the commandments of the Lord, may He be Blessed, willingly — and thus said our teachers : \"Do His will as you would do your own will, so that He may do your will as He does His own will\" (Aboth 2:4).",
+                "The general rule of this matter is that a man should never be stubborn and he should not \"make his neck stiff\" against those who rebuke him or against one who tries to teach him the upright way — but he should very willingly listen to them, and accept their words with the graciousness of his soul, for concerning stubborn people it is said : \"Thorns and snares are in the way of the froward; He that keepeth his soul holdeth himself far from them\" (Prov. 22:5). And it is also said \"He that hath a froward heart findeth no good\" (Prov. 17:20). In several instances are praised those who willingly listen to the words of the Torah, as it is written \"But his delight is in the law of the Lord; And in His law doth he meditate day and night\" (Ps. 1:2). And it is written \"And he shall be like a tree planted by streams of water, that bringeth forth its fruit in its season\" (Ps. 1:3); and it is written : \"Happy is the man that feareth the Lord, that delights in his conmmandments\" (Ps. 112:1). Notice that it says \"delights\" which means that a man must train himself to delight to do the commandments.",
+                "Rabbi Abahu says, \"In the future, all of the people will wonder at the one who truly and willingly listened to God, and they will say, \"Who is this lowly person that did not read the Torah and did not study it and yet behold he is sitting with the patriarchs and is speaking with them?\" And God will say to them, \"Why do you wonder? These deserve this honor because they listened to me willingly, as it is said, 'The ear that hearkeneth to the reproof of life, abideth among the wise' \" (Prov. 15:31).",
+                "Now this quality — though very good — should not to be used with the wicked, and one should not be gracious to them. And he should remove his willingness from all evil things and from all things which the Torah warned him against, but he should be gracious to the one whom the Holy One, Blessed be He, desires, as it is written, \"The Lord taken pleasure in them that fear Him\" (Ps. 147:11).",
+                "He should direct his desire towards the commandments even though they may be very difficult for him. Yet must he train himself to willingly do them until they become beloved by Him. Even though it was very difficult for Abraham our Father, upon him is peace to slay his only son — nevertheless he nullified his will before the will of the Creator, may He be Exalted, and arose, and with zeal, eagerness and love fulfilled God's command.",
+                "However, he who sets his desire and wish on evil deeds and is gracious to the wicked and to their deeds, and rejects the righteous ones, him will his graciousness bring to the netherworld. Concerning him it is said \"Woe unto them that call evil good, and good evil\" (Is. 5:20). And it is further said \"He that justifieth the wicked, and he that condemneth the righteous, even they both are an abomination to the Lord\" (Prov. 17:15).",
+                "Every person who wishes to enter into the very essence of piety and into the profundity of contemplating the Unity of God in order to know the Lord, may He be Blessed, cannot do so unless he is wise and understanding and has a gracious soul, free from anger. It is written \"Now therefore, ye children, hearken unto me; For happy are they that keep my ways\" (Prov. 8:32). The Creator, Blessed be He, said to Israel \"I want nothing else from you but that you should listen willingly and if you do listen to me, I will fulfill what the prophets prophesied \"If ye be willing and obedient, ye shall eat the good of the land\" (Is. 1:19). And it is written, \"Happy is the man that hearkeneth to me\" (Prov. 8:34).",
+                "Therefore, a man should direct his mind to the will of the Creator, may He be Blessed. And he ought not to rebel against his teachers and against his superiors in Wisdom. And so it is said in the Torah \"And thou shalt come unto the priests the Levities, and unto the judge that shall be in those days; and thou shalt inquire; and they shall declare unto thee the sentence of judgment. And thou shalt do according to the tenor of the sentence, which they shall declare unto thee… thou shalt not turn aside from the sentence which they shall declare unto thee, to the right and, nor to the left. And the man that doeth presumptuously, in not hearkening unto the priest that standeth to minister there before the Lord thy God, or unto the judge, even that man shall die; and thou shalt exterminate the evil from Israel\" (Deut. 17:9-12).",
+                "From all these we know how important the quality of graciousness is. For the whole Torah is contained in it. Even if the wise men said to you concerning the left that it is right, or about the right, that it is left, listen willingly to them (Sifre Deut. 17:11. T.P. Horayoth 1.1).",
+                "Consider well that when we pray, we say, \"May the worship of Israel be accepted willingly before Thee always!\" Thus all of our deeds and all of our service depend upon the willingness of the Creator to receive them. When a man does not direct his will and his desire towards the commandments of the Lord, but rebels against Him, and chooses evil deeds, against which the Lord warned us, that we ought not to do them, why should the Lord listen willingly to this man? Why should God be gracious and desire a man who does not desire him?",
+                "A man should never be obstinate with the Creator, may He be Blessed, or with his teachers, for in this manner, one wise man praised himself. \"All my days I have never transgressed the opinions of my companions. I know that I am not a priest, and yet if my companions would say to me 'Go up on the pulpit and give the priestly benediction,' I would go up\" (Shabbath 118b).",
+                "It is not necessary to go any further regarding this quality, for it is contained within the quality of Love and Joy.",
+                "There is nothing as good in all the world as listening, — and thus said our Sages : \"If a man fell from a roof and his limbs were broken, he needs medicated applications and bandages for every single limb and for every bone, however the one who has sinned with all of his limbs, as it is said \"From the sole of the foot even unto the head, there is no soundness in it\" (Is. 1:6), the Lord, may He be Blessed, heals all of his limbs with one medicated bandage. And what is this bandage? Listening carefully as it is said \"Incline your ear, and come unto Me, hear, and your soul shall live\" (Is. 55:3) (Exodus Rabbah 27)."
+            ],
+            [
+                "Chapter Fourteen: ON ENVY",
+                "Envy is a branch of anger, and no man escapes from it completely. For we see that among men each one tries to keep-up with one's neighbor. For when he sees that his neighbor acquires food or clothes, or a home or amasses money, then he too endeavors to attain the same, thinking, \"My fellow has all this; I must also have it.\" And concerning this matter, Solomon hinted : \"Again, I considered all labour and all excelling in work, that it is a man's rivalry with his neighbor\" (Eccl. 4:4).",
+                "Now any man who has this quality strongly within him, is very despicable, for jealousy brings a person to lust, for when a man does not pay attention to what his companion acquires, he does not lust. And the Torah said, \"You shall not lust after the wife of your neighbor… and anything that belongs to your neighbor\" (Exod. 20:14). A man who is overpowered by lust, is very close to transgressing the Ten Commandments. A parable that will illustrate this is the story of a man who had a neighbor and there was a wall that separated them and their property. Now the wicked man coveted the wife of his neighbor, and also some of his possessions. One day he overheard the man say to his wife, \"I shall have to leave for a while for business,\" and thus he did. What did the wicked man do? On Sabbath eve, he went and broke the wall that was between them. And thus, he had already transgressed the commandment to \"remember and keep the Sabbath.\" He then forcibly attacked the wife of his neighbor, and in that way transgressed the commandment that \"You shall not covet\" and he lay with her, and thus he transgressed the commandment \"You shall not commit adultery.\" And after that when he began to plunder the possessions of his neighbor, the woman cried out, and when she cried out, he slew her — and so he transgressed the commandment \"You shall not commit murder.\" And after he had robbed and stolen what he lusted for, he had already transgressed the commandment, \"You shall not steal\" as well as \"You shalt not covet.\" Then his father and his mother stood up and rebuked him. He arose up against them and struck them, and thus he transgressed the commandment \"Honor your father and your mother.\" And afterwards, when he was brought to court, he and his worthless companions testified that the property found in his possession had been left with him as a pledge by his neighbor and that he had permitted his neighbor to take them back in trust even though he had not paid. He had trusted his neighbor with the pledge and had never been able to obtain possession of them until now when the robbers had broken the wall which was between their properties and had slain the woman and that when he heard the commotion he had entered and taken back his pledge. Now by this testimony, he transgressed against the commandment \"You shall not utter false testimony against your neighbor.\" Then continually, wherever he went, he swore that he had done nothing wrong, and so he transgressed against the commandment, \"You shall not take the name of the Lord, your God, in vain.\" Finally, his crimes were revealed and his wrong became known far and wide. Because of this disgrace, he became utterly depraved, denied the living God and thus he transgressed against the First Commandment, \"I am the Lord thy God.\" Finally, he became attached to idolatry and thus he transgressed the command \"You shall have no other gods, you shall not bow down before them and you shall not serve them.\" And all of this was caused by his lust! Thus we find that lust can bring one very near to transgress against all of the Torah.",
+                "There is another way to intelligently understand how jealousy and lust are very ruinous qualities, and in this vein Solomon said : \"Let not thy heart envy sinners, but be in the fear of the Lord all the day\" (Prov. 23:17). When a man envies sinners seeing their wealth and prosperity and sees righteous men growing poorer and being sore afflicted, and, from all of this, his soul rejects reverence for God and His judgements, and rejects those who study the Torah and fulfill it, as it is said : \"Your words have been all too strong against Me, saith the Lord. Ye have said : 'It is vain to serve God; and what profit is it that we have kept His charge, and that we have walked mournfully because of the Lord of Hosts? And how we call the proud happy, yea, they that work wickedness art built up; yea, they try God and are delivered\" (Malachi 3:13-15).",
+                "This type of thinking leads to folly in the minds of people, and causes their hearts to retreat from the truth when they see the wicked prospering and the righteous suffering. Because of this they walk in the hardness of their heart and say, \"So and so do thus and they are rich. We'll do the same thing and what happens to them will happen to us.\" All this they resolve to do because of jealousy, for such a man envies the wicked, and covets their wealth and their security. Therefore, such people cast off from themselves the yoke of the commandments. But the righteous do not envy the wicked, their money or their security, for they reflect that the wealth of the wicked is guarded only for their ultimate ruin, and their security is given them only to deprive them of the great good which is treasured up for the righteous. And they know that the poverty of the righteous and their distress purifies and cleanses them to increase their worthiness for the world to come. There is no doubt that one who thinks thus will not envy, but will on the contrary, rejoice when he sees the apparent security of the wicked, for he will say. \"If those who enrage God are rewarded thus, then how much greater, will be the reward of those who do His will!\" To the righteous He will give and continue to give reward.",
+                "Envy is the result of a feeling of inferiority. If one envies another's beauty, strength or wealth, then he is unhappy with what the Creator, blessed be He, has decreed for him. This is similar to a servant who complains concerning the deeds of his master, and is not pleased with his master's matters. Such a one is not a faithful servant. All the more so, ought he not to complain against the Creator, may He be Blessed, for all His deeds are righteous and proper, and one ought never to dispute them.",
+                "Out of envy come quarrels as you see in the case of Korach, who envied the honor of Elizaphan, the son of Uzziel (Midrash Rabbah on Numbers 18), and because of this circumstance, he and all of his party were destroyed, even the tender infants. Jealousy is like a sickness of the body. It brings consumption. The wise man said to his son, \"Guard yourself from jealousy, for it can easily be recognized when your facial expression changes because of the gloom in your heart and why should an enemy of yours rejoice and obtain his vengeance by seeing you in such a state?\"",
+                "An envious man does violence to his own soul, for he is constantly grieving and his intelligence grows less because of the abundance of jealousy concealed within him. His heart is not free to study and to pray with earnest intent and to do good deeds.",
+                "Every man finds a certain tastiness in his food, aside from the man who is jealous, for he cannot savor his food until good fortune departs from the object of his envy.",
+                "For every hatred there is hope that it will change, for if a man hates his companion because his companion has robbed him of something, then when the companion returns the plundered object to him, his hatred will vanish, And so it is with all hatred that is caused by a specific thing. When the matter is adjusted, then the hatred vanishes. All this is true of every hatred or dislike outside of the hatred caused by envy. The wise man said to his son, \"Do not envy your brother for the things which he has, for he will enjoy his life, while you, satiated with worry and pain, will not.\" And the wise man said, \"The envious and lustful man was born only for a life of anger.\"",
+                "The early Sages used to pray, \"May we not have any envy against others, and may others not envy us!\" Now why would they pray that others should not posses this quality more than <i>other</i> evil qualities? But this is the explanation of the matter : — Many men <i>cause</i> others to envy them and covet their possessions. Therefore, the early wise men used to pray that others not envy them because of anything that they, the Sages, were responsible for. And the Torah has said, \"Nor put a stumbling block before the blind\" (Lev. 19:14).",
+                "Therefore, it is good for a man not to wear conspicuous or expensive garments — neither he nor his wife nor his children, and so should it be with food and other matters so that others will not envy him. Let that man who has been blessed bountifully by the Creator see to it that others get some enjoyment from his possessions whether they be rich or whether they be poor. Let him conduct himself with his companions gently and deal kindly with them. We have already dwelt at length about this matter — the matter of a man being loved by his fellow creatures — if he <i>is</i> loved by everyone, then they will not envy him, and they will not covet anything that belongs to him. However, it is fitting for a man, that he should attempt to excel in good qualities, so that others may envy him and long to do as he does. And he who is careful not to envy others, — his body will not wither, and no worms will rule over him. As it is written : \"But envy is the rottenness of the bones\" (Prov. 14:30), \"Any man who has envy in his heart, his bones rot; every man who has not envy in his heart, his bones do not rot\" (Shabbath 152b).",
+                "Therefore, a man should remove himself from envy and lust, and should not covet anything that belongs to others, and he should not say : \"I covet some of the possessions of my companion, and I'll give him money so as to obtain those things,\" for if he does not want to part with these possessions, then it is prohibited to press him for he will be ashamed to turn him away empty handed. If a person does this, then he is like a robber — like one who compels another to do something against his will. All the more so if the one who covets is a respected man, for whom it is forbidden to ask anything of a companion if one does not know beforehand that he will give this gift to him with a willing heart.",
+                "A parable concerning this describes a lustful man and an envious man who were met by a certain king. The king said to them, \"One of you may ask something of me, and I will give it to him, provided I give twice as much to his companion.\" The envious did not want to ask first for he was envious of his companion who would receive twice as much, and the lustful man wanted <i>everything</i> — wanted what belonged to <i>both</i> of them, so when the lustful man finally pressed the jealous man to ask for something, the jealous man asked the king to pluck out one of his eyes, because then his companion would have both eyes plucked out.",
+                "How many evils are dependent upon envy?The primeval serpent was envious of Adam and brought death to the world, and concerning him it was decreed. \"Upon thy belly shalt thou go and dust shall you eat\" (Gen. 3:14). Likewise see what happened to Cain and to Korah and to Balaam and to Doeg and to Ahithophel and to Gehazi and to Adonijah and to Absalom and to Uzziah, who hankered after that which did not belong to them! It wasn't enough that they were punished in that what they wanted was not given to them, but what was already in their hand was taken from them. From all of these instances, a man ought to learn to separate himself from jealousy and lust. If whatever a man has is not really his, for when tomorrow comes it may vanish, then what good will come to him from something that doesn't belong to him?",
+                "Great reward will come to a man who guards himself against envy and lust, for in most of the sins or transgressions which a man commits, he tries to avoid committing these transgressions because he is ashamed, he holds himself back because of fear of disgrace, and therefore he restrains himself from robbery and theft, for he is afraid that it may become known, it may be revealed, people will publicize it, and he will be so shamed that he will lose much. But envy and lust are concealed within the heart. No man can detect that he covets or is jealous. It is a matter of the heart, and that is why it is said : \"But you shall fear <i>your God</i>\" (Lev. 25:17).",
+                "Even though jealousy is a very bad quality, there are instances where it can be a very <i>good</i> quality and, in fact, it can be a most noble quality, — when one envies those who revere God, as it is said : \"Let not thy heart envy sinners, but those that fear the Lord all the day…\" (Prov. 23:17). And in the same way our Sages said : \"that the jealousy of wise men increases wisdom\" (Baba Bathra 21a). When one sees another studying, it should excite his envy and he should say \"This man studies all day, I shall do the same!\" And similarly in the matter of all he commandments. Everyone should envy his companion and try to emulate the good deeds of his companion. If he sees a wicked man who has even one good quality, he should envy him for that and should emulate it. But a man who envies his companion when he sees him occupying himself with Torah and with good deeds and does not envy him in order to emulate him, and does not say to himself, \"This man is doing thus; I will also do thus!\" but rather thinks in his heart enviously, \"Because this companion has more good qualities than I, because of all this he is more honored by men,\" and then this envious man will plot how to confuse and take his companion away from the study the Torah and good deeds, such envy is a grievous disease, and he who deals in such envy is a sinner and one who causes others to sin. He is truly a partner of Jereboam, the son of Nebat.",
+                "A man should always honor those who revere God and occupy themselves with His commandments, and he should give them help. He should help them with his person and with his money, and then others will envy them and they will think, \"If we also will do thus, then people will honor and help us!\" and from doing good \"not for its sake\" (but only for the sake of honor) they will eventually come to do it \"for its own sake.\"",
+                "The Holy One, Blessed be He, said : \"Be jealous for My sake, were it not for envy, the world would not stand. A man would not plant a vineyard, marry a wife or build a house (Shoher Tob 37a). For all of these matters come about because one man envies his companion. If he builds a house, then another person will have it in mind to do likewise, and thus it is concerning a wife. And since the perpetuation of the world depends upon envy, let him dedicate all these envious qualities to God. If he builds a house let him build in it room for the study of Torah, a gathering place for the wise, a place where guests are welcomed, and a place where he does kindness to men. And thus did they say (Shohar Tov ibid). Had not Abraham been jealous he would have not acquired both worlds. And how was he envious? He asked Melchizedek<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">See Nedarim 32b, where Melchizedek is identified with Shem, the son of Noah.</i>, \"How did you emerge from the Ark?\" And Melchizedek answered, \"Because of the charity that we did there,\" Abraham said to him, \"What kind of charity could you do in the Ark; — were there any poor people there? There was no one there except Noah and his sons, so to whom were you doing charity?\" Melchizedek answered him : \"With the animals, with the beasts and with the fowl. We did not sleep but were constantly giving food to all these living creatures all night long.\" At that moment Abraham said, \"If these people had not done charity with the animals, beasts and fowl, they would not have emerged from the Ark, but because they did justice with them, they did emerge safely, then I who will do justice with all the children of man who are in the image of the Holy One, Blessed be He, will not this be all the more favorable in God's eyes?\" At that moment \"And he planted a tamarisk (<i>eshel</i>) in Beersheba\" (Gen. 21:33). (The sages take each letter of the Hebrew word Eshel and they say that the word Eshel means a place where strangers can eat, drink and lodge.) In this manner, a man ought to, indeed, increase his zeal.",
+                "One ought to be zealous against sinners and the wicked, to strive with them and to rebuke them. As our Sages said : \"A man who cohabitates with a heathen woman, the zealous ones should smite him\" (Sanhedrin 81b).",
+                "Moses was jealous of the Egyptian, as it is said, \"And he smote the Egyptian\" (Exod. 2:12). And so we find in the case of Elijah, when he said, \"I have been very jealous for the Lord, the God of hosts, for the children of Israel have forsaken Thy covenant\" (I Kings 19:10). And so is it said, \"In that he was very jealous for My sake among them\" (Num. 25:11), and the Lord, may He be Blessed, gave him his reward for this as it is said : \"Behold, I give unto him My covenant of peace!\" (Num. 25:12). And it is said, \"… Ye shall not be afraid of any man …\" (Deut. 1:17). Now he who reveres the Lord, may He be Blessed, will gladly offer his life for the sanctification of God's name. As it is said, \"Whoso is on the Lord's side, let him come unto me. And all the Levites rallied to him\" (Exod. 32:26), and it is further said, \"And when Phinehas, the son of Eleazar, the son of Aaron the priest, saw it, he rose up from the midst of the congregation, and took a spear in his hand\" (Num. 25:7).",
+                "It is an obligation on everyone who reveres God and who is pure of heart to arouse jealousy in himself when he sees that \"the power of the princes and the nobility is used to trespass.\" And our Sages, their memory is for a blessing, said : \"Every wild outbreak that does not begin with the great ones, cannot be called an outbreak\" (Genesis Rabbah 26:5). As it is said \"Yea, the hand of princes and the rulers hath been first in this faithlessness\" (Ezra 9:2)."
+            ],
+            [
+                "Chapter Fifteen: ON ZEAL",
+                "Zeal for the Torah and the commandments is a great quality, and so is zeal that aims to make a better world. And it is a quality of the righteous in the service of the Creator, may He be Blessed. Our Sages, of blessed memory, said : \"The zealous are early to perform their religious duties\" (Pesahim 4a).",
+                "Concerning Abraham, our father, in the account of the sacrifice of Isaac, it is said : \"And Abraham rose in the morning\" (Gen. 22:3). Even though it was difficult for him to offer up his only son, he nevertheless did the will of the Creator with zeal, arising early in the morning. He who performs his deeds with zeal demonstrates convincingly that he loves his Creator as a servant who loves his master and hastens to do His will. For zeal depends upon the heart of a man, as when a man cleanses his heart of all other thoughts that may be in it and clings to one thought only, then he makes himself alert and will no doubt succeed. Thus did Abraham do when he removed the love for his son from his heart and carried out the will of his Creator, nullifying his love for his son before his love for the Creator. Therefore, he made a point of rising early, for there was in his heart a great love for the Creator. Therefore, the Holy One, Blessed be He, swore to him that He would remember the binding of Isaac. For a man may do a very difficult thing for one he loves, although his heart troubles him in the doing. But Abraham and Isaac both acted out of the desire of their heart, for the degree of love that they felt for God was very great. Both of them cleaved unto the Lord in their thoughts until they were joined in a great unity. For their sole intent was to spread throughout the world the knowledge of the Unity of the Creator and to train mankind to love Him. As they lovingly performed the service of the Lord, may He be Exalted, and fulfilled His commandments, their physical nature was overcome; their minds cleaved to their love of the Creator of the world. Therefore, both of them acted with zeal.",
+                "You should know that zeal is the very beginning of all ethics. For no man can be perpetually bent over his book. He must eat, sleep and perform his bodily functions. Therefore, it requires eagerness and care to return to one's book and to study. One should not muse \"the day is still long and the year is still long.\" Concerning this our Sages, of blessed memory, said : \"Do not say, 'when I have some free time, I will study' — perhaps you will never be free\" (Aboth 2:4). Nor should a man say, : \"It is already evening — if I start studying now, I will have to stop in a little while to pray,\" for it is better to spend one hour in study even if only to learn one saying, than to do any other thing in the world. Concerning this it is said, \"He that turneth away his ear from hearing the law, even his prayer is an abomination\" (Prov. 28:9). And thus it is written : \"The law of thy mouth is better unto me than thousands of gold and silver\" (Ps. 119:72). And thus it is also written, \"For a day in Thy courts is better than a thousand\" (Ps. 84:11), on which the Talmud comments : The Holy One, Blessed be He, said, \"I prize one day of your studying Torah more than the thousand sacrifices which your son Solomon will offer upon the altar\" (Shabbath 30a).",
+                "Rabbi Phineas, the son of Yair, said, \"Zeal leads to cleanliness, cleanliness leads to continence, continence leads to purity. Purity leads to holiness, holiness leads to humility, humility leads to the fear of sin, the fear of sin leads to piety, piety leads to possession of the Holy Spirit, possession of the Holy Spirit leads to resurrection, resurrection leads to Elijah the Prophet, remembered for good\" (T.P. Shekalim 3:5; see Sota 49a and Abodah Zarah 20b). Come and see how great is the power of zeal, which leads to such splendid qualities! Therefore, let a man be careful and alert to perform all the commandments and to run to study, early and late.",
+                "The quality of zeal is an ornament to all other qualities, and it corrects all other qualities.",
+                "Now, you ought to remember the things that men tend to be lazy about. If you must look up something in a book, and you do not know where to find it, you must be quick to go and to ask someone who is familiar with the subject. If a poor man comes to your house to ask for bread, do not say, \"I cannot go and get the bread,\" but go quickly and bring it. If you are about to wash your hands (before eating) and all you have is a little water or loathsome water, or if the vessel for the washing of the hands does not quite meet the ritual specifications (e.g., there is a crack in it) and you are hungry and want to eat, let not your hunger make you look lightly upon the washing of the hands, but be quick to bring water and a proper vessel. One must be very alert when it comes to taking care of his bodily needs. He should not delay even for a moment, so as not to transgress \"And ye shall not make your souls detestable\" (Lev. 20:25 — see also Makkot 16b). Then, too, the one who delays performing his bodily needs brings upon himself great illnesses.",
+                "A man should be very alert and careful to guard himself in the matter of cleanliness so that his garments are clean and his body clean. He should also wash the anus after he has attended to his bodily needs, for it is impossible to wipe oneself properly without water. He must also be alert to his bodily needs at night. If he wishes to drink water, he should arise, wash his hands, go to a clean place and should make the blessing for the water before and after drinking. If he is in his bed and hears the sound of thunder or sees lightning, he should get up, wash his hands, and then make the blessing. He must also be able to rise from his bed and cause all slumber to vanish from his eyelids in order to rise early and to study the Torah. He needs zeal to remove himself from his unworthy deeds, such as envy and hatred and lustful thoughts. All these require great alertness, so that he may incline all of his thoughts to the will of the Creator, blessed be He. If he is distressed on account of the loss of his money, or the death of a loved one, or because of afflictions, he must be very alert to deepen in his thoughts his love for the Rock of Ages, to erase the distress from his heart and to make his heart pure so as to justify the ways of God in His judgments and in His laws and to receive with love God's will and to cleave to the Torah, to prayer and to good deeds, and to strengthen himself in his firm intent to serve God the Most High.",
+                "The general rule in this matter is that a man should examine himself and ask himself which sin he does customarily, and he should hasten to set up fences in order to take care to cease committing that particular transgression. He should also examine himself as to which commandment of God he is lax in. For example, an idler should understand right off that this idleness is a result of his being concerned with idle things. He who attaches himself to idle things will obviously reject Torah and prayer and all that is good. Such a man should depart from people who waste time in idle talk, and he should not be their companion; this will be a cure for his illness. Thus should he act with respect to all bad qualities. He should understand from the start what is at the root of his unworthy conduct and destroy it, thus removing the darkness which darkness the light of his soul. And for all these zeal is required, for if he is too lazy to root out these evil qualities, then they will become fixed in his heart so firmly that he will be unable to uproot them. He should be alert to seek peace and to pursue it. As it is said : \"Seek peace and pursue it\" (Ps. 34:15).",
+                "He should be zealous to seek knowledge of the Torah and knowledge of the Creator, as it is written. \"And let us know, eagerly strive to know the Lord\" (Hos. 6:3). Thus said the Sages: \"Betake thyself to a place of Torah\" (Aboth 4:14). And a man should be alert to seek justice, as it is written : \"Justice, justice shall you pursue\" (Deut. 16:20). And it is written, \"Hearken to Me, ye that follow after righteousness, Ye that seek the Lord\" (Is. 51:1). It is necessary to be quick in copying out the books which one needs for one's study. When he sees or hears a new thing, he should be alert to write it down and not delay until it is forgotten from his heart.",
+                "Rabbi Judah, the son of Tema, said, \"Be bold as a leopard, light as an eagle, fast as a deer, mighty as a lion to do the will of your Father in heaven\" (Aboth 5:24). See how they warned that one make himself light and strong in order to fulfill the commandments! Thus did David say, \"I made haste, and delayed not, to observe Thy commandments\" (Ps. 119:60). Thus did our Rabbis expound : \" 'And ye shall observe the matzot (Ex. 12:17), do not read it as <i>matzot</i> (unleavened bread), but read it is as <i>mitzvot</i> (commandments)\" — meaning if an opportunity comes to you to do a good deed, do not let it grow stale but do it at once (Mekhilta de Rabbi Ishmael, vol. I., p. 74). It is very necessary to be agile and alert and strong in order to strive against the wicked — to be mighty of heart as Moses, our teacher, when he said, \"Put every man his sword upon his thigh\" (Ex. 32:27). And to be like Phinehas of whom it is said, \"And when Phinehas, the son of Eleazar the son of Aaron the priest, saw it, he rose up from the midst of the congregation and took a spear into hand\" (Num. 25:7). Therefore, take care to be quick to separate yourself from the company of the wicked, so that you will not be part of their designs and their plans. Above all it requires zeal to do repentence. One must hurry and he should not delay to follow the paths of repentence, and let him not be wicked for even one hour before God, may He be Blessed. See how alert the servants and ministers of kings are in the performance of their duties. All the more so must we be careful to be alert in our service to the King of Kings, the Holy One, Blessed be He.",
+                "Even though zeal is a very good quality, one must be careful not to work too quickly. For one who rides quickly is liable to stumble, and one who runs quickly may fall. It is not wise to attempt to repair anything in haste, but rather with deliberation. And thus said our teachers, \"Be deliberate in judgment!\" (Aboth 1:1). And zeal means that one's heart must be stirred, and one's thoughts aroused and that one's limbs must be light for one's work, but one ought not to be hasty in any matter. All of these matters require great wisdom as to when to hurry and when to tarry. Even though the quality of zeal is very good nevertheless a man ought not be zealous to pursue his lusts, to busy himself in seeking pleasures, or to pursue evil deeds. For just as zeal in the matter of Torah raises a man to a very lofty height, so does alertness in the matter of transgressing bring a man down to the nether world.",
+                "Just as a man must be quick in the matter of the Torah, so should he be quick in the matters of this world and be alert in his work. Great success is in store for him who does his work with alertness. Therefore, son of man, be alert in what concerns both worlds, and be quick in your work which is needed for this world, in order that you will soon be free to do the work of Heaven."
+            ],
+            [
+                "Chapter Sixteen: ON LAZINESS",
+                "Laziness is a very bad quality. Anyone in whom this trait is strong will find his affairs spoiled in this world and in the world to come. Concerning him, King Solomon said: \"I went by the field of the slothful and by the vineyard of the man void of understanding; and lo, it was all grown over with thistles, the face thereof was covered with nettles and the stone wall thereof was broken down\" (Prov. 24:30-31). The wisdom of a lazy man is like the field of a lazy man. The field of a lazy man not only fails to produce, because he does not till it as he should, but it yields harmful products like thistles and thorns. Even if he were to busy himself with his field until the products grew, owing to his laziness he would lose the produce, because the stone fence is in ruin and he is too lazy to repair it, so that cattle and thieves enter and take everything. Solomon said, \"… and the stone wall thereof was broken down.\" Even though the stone was very strong, it was still ruined because of his laziness, for he did not repair it before it fell.",
+                "Comparable is the instance of one who is too lazy to study the Torah and to observe the commandments, for the indolent love rest and as a result find God's commandments difficult for them and the study of the Torah burdensome. And so they flee from study to rest. When they do sit in the synagogue they sleep, as it is said : \"Slothfulness casteth into a deep sleep\" (Prov. 19:15). For laziness creates a desire for sleep. King Solomon warned us long ago, \"Yet a little sleep, a little slumber, a little folding of the hands to sleep\" (Prov. 6:10).",
+                "Not only does the lazy man fail to attain knowledge of the Torah, since he does not occupy himself with the Torah as he should, but due to his laziness, false notions enter his heart. For the lazy person rationalizes his laziness : \"It is good for the body to rest so that it will grow stronger, and when a man is strong he can do more than a weak person.\" A lazy person also listens to vain things, but he excuses himself by maintaining that he has an open mind. Laziness, then, causes a man to seek reasons for saying that when he avoids study, he is really doing a positive good. Now even though it is true that we must rest in order to grow strong and that listening to wit helps to clear the mind, this applies specifically to the man who is zealous and occupies himself with the Torah. The strength of man is not like the strength of stones and his bones are not like brass, so that he can be busy constantly; one must rest from time to time in order to replenish one's strength. But the lazy man applies this theory to himself and embraces it so wholeheartedly that he does nothing at all. In every instance where exertion is called for, he rationalizes his laziness.",
+                "The lazy man is faint-hearted and does not make his way to a center of Torah. Of him, King Solomon said seven things. What does the lazy man say? People say to a lazy man, \"There is a teacher in the metropolis — go and learn Torah from him,\" and he answers, \"I am afraid of the lion that is in the path.\" As it is said. \"The sluggard saith : 'There is a lion in the way' \" (Prov. 26:13). They say to him, \"There is a teacher in the township — get up and go to him\" and he answers, \"I am afraid lest there be a lion in the streets.\" As it is said, \"Yea, a lion is in the streets\" (ibid). Then they say to him, \"But the teacher lives right near your house.\" And he answers, \"The lion is somewhere outside.\" As it is said, \"The sluggard saith : 'There is a lion without; I shall be slain in the streets.' \" Then they say to him, \"The teacher is right in your house,\" and he answers, \"But if I go and find the door locked, I will only have to come back.\" They say to him, \"The door is open.\" As it is said, \"The door is turning upon its hinges and the sluggard is still upon his bed\" (Prov. 26:14). Finally, when he does not know what to answer, he says to them, \"Whether the door is open or locked, I want to sleep a bit more.\" As it is said, \"How long wilt thou sleep, O sluggard? When wilt though arise out of thy sleep?\" (Prov. 6:9). When he rises from his sleep, they place before him food to eat, but he is too lazy even to lift it to his mouth. As it is said, \"The sluggard burieth his hand in the dish; It wearieth him to bring back to his mouth\" (Prov. 26:15).",
+                "And what is the seventh trait? As it is said, \"The sluggard will not plow, when winter setteth in\" (Prov. 20:4). Rabbi Simon, the son of Yohai said, \"This refers to one who did not study Torah in his youth and wants to study when he is old — he will be unable to do so. That is what is meant by, \"He shall beg in harvest, and have nothing\" (ibid.).",
+                "This is what Solomon had to say in denunciation of the sluggard, but Moses, our Teacher, said the greatest thing of all. For he said : \"But the word is very nigh unto thee, in thy mouth and in thy heart, that thou mayest do it\" (Deut. 30:14). Only bring forth a word from your mouth (Deut. Rabbah 8:6). And he who is too lazy to do even this, to utter words from his mouth, there is no greater laziness than this!",
+                "See how removed the lazy man is from good qualities, how worthless as a messenger. He is like vinegar, which is bad for the teeth, as it is said, \"As vinegar to the teeth, and as smoke to the eyes, so is the sluggard to them that send him\" (Prov. 10:26). And it is said, \"The desire of the slothful killeth him; for his hands refuse to labour\" (Prov. 21:25). And it is said, \"The sluggard is wiser in his own eyes than seven men that give wise answer\" (Prov. 26:16). The meaning of this verse is as follows : There was a king who had many runners and messagers, and they all did his bidding, and they would report to the king when they returned from their errands. But one of the servants of the king was a lazy man, and he cunningly said, \"I am ill!\" And he rested and ate from the king's table. When he saw his companions, weary from the exertions of the journey, he considered himself wiser than all of them. But this is folly, for it is written, \"Seest thou a man diligent in his business? He shall stand before kings\" (Prov. 22:29). Here, too, the king rewards those who did his bidding.",
+                "The principle is that the sluggard is not fit either for this world or for the world to come, for he refuses to make the slightest effort. The wise man said \"The laziest of men is he who is too lazy to acquire friends who are wise and revere the Lord. But there is one that is lazier still, and that is he who had such friends but lost them.\"",
+                "The Holy One, Blessed be He, created a very weak creature, which gathers its food and exerts itself greatly in order to make the lazy man wise. As it is written, \"Go to the ant, thou sluggard; consider her ways, and be wise\" (Prov 6:6). The lazy man ought to feel shame when he sees the ant, up and about in pursuit of its affairs. He ought to learn from the ant the quality of zeal so that he may save his soul from the pit, his soul which is endangered by his idleness.",
+                "However, there is also a good type of laziness. For example, one who is too lazy to do bad things or to run after pleasure. They said this concerning a man whom the king wished to send to a dangerous place, and he did not want to go, whereupon the king abused him. Then said this man to the king, \"Better that you revile me and I remain alive than that you pray for me and I die.\"",
+                "Concerning this matter our Sages said : \"There is an alert person who receives a reward and there is an alert person who loses by his alertness. There is a lazy man who receives a reward, and there is a lazy one who loses by his laziness. The alert person who receives a reward is one who does his work all week long but does not do any work on the eve of the Sabbath. The alert person who loses by his alertness is one who does work all week long, and also works on the eve of the Sabbath. A lazy person who receives a reward is one who loes not do work all week long and does not do work on the eve of the Sabbath either. A lazy person who loses thereby is one who does not do any work all week, but does work on the eve of the Sabbath\" (Pesahim 50b). Observe how the sages came up with the idea that there is an alertness that is good and an alertness that is bad. It is the same with laziness.",
+                "Therefore, you ought to think of doing good with all of your limbs and with all your thoughts and you should demand of every limb sometimes to be easy and sometimes hard, but all should be intended for the sake of Heaven. It should be easy for you to sit with companions joined together for the study of Torah and the commandments, and it should be hard for you to sit with scoffers and evil-doers. It should be easy for you to see law, justice and the commandments executed, and it should be hard for you to see frivolous deeds and to look upon idol-worship and immorality. It should be easy for you to hear words of rebuke and chastisement and the law of the Torah, and it should be hard for you to hear obscene and idle talk. It should be easy for you to be angry with the wicked, and it should be hard for you to be angry with the righteous. It should be hard for your mouth and your tongue to indulge in quarrels, falsehoods, scoffing and gossip, and it should be easy for your mouth to speak the words of the Torah and to censure when necessary and to tell people to follow the good.",
+                "It should be hard for you to lift a hand against your friend, and it should be easy for you to give alms and to do your work faithfully. It should be hard for your feet to walk in the paths of the wicked, to go to drinking parties and to stroll about aimlessly, and it should be easy for your feet to run to the synagogues and the houses of study, to visit the sick, to escort the dead, and to perform all the commandments of the Torah. It should be hard for you to think wicked thoughts in your mind, and it should be hard for you to indulge in envy or hatred, but it should be easy for you to think thoughts of the Torah, and to attain lofty heights of love of the Lord, Blessed be He, and a pure reverence for God. In this manner, you will be quick and alert in your heart to cleave to the light sublime."
+            ],
+            [
+                "Chapter Seventeen: ON GENEROSITY",
+                "Generosity is that trait through which man can attain great heights; when dedicated to the good it is indeed most praiseworthy. By means of this quality, one may attain many lofty heights in this world and in the world to come, as it is said, \"A man's gifts maketh room for him, and bringeth him before great men\" (Prov. 18:16). Because of his gifts, kings and nobles will love him and so will every man. There is nothing in the world like generosity for getting the world to love you, and even in the world to come the generous man will receive a good reward because of his gifts.",
+                "There are three kinds of generosity : generosity with money, generosity with one's body, and generosity with one's wisdom — and all three were found in Abraham, our father. He was generous with his money, as it is written, \"And he planted a tamarisk\" (Gen. 21:33). He was generous with his body, for he saved his nephew, Lot, and fought for his sake. He was generous in his wisdom, for he taught everyone the right path until they became converted, as it is written, \"And the souls that they had gotten in Haran\" (Gen. 12:5).",
+                "This quality is most praiseworthy. Through it a man is honored, as it is written, \"Many will entreat the favour of the liberal man\" (Prov. 19:6). His words are listened to when he reproves people and bids them to return to the service of the Creator. If he needs help, everybody helps him for all dwell in peace with him.",
+                "Know, that a gift in the right circumstances, for example, alms to the poor who revere God — is a treasure which is stored up and will never be lost but will remain forever. This was the intent of King Solomon, when he said, \"Cast thy bread upon the waters, for thou shalt find it after many days\" (Eccl. 11:1). The verse refers literally to generosity : he who sows charity will reap its products, and he who has this quality will prosper. As it is said, \"There is that scattereth, and yet increaseth\" (Prov. 11:24). It is also written, \"He that giveth unto the poor shall not lack\" (Prov. 28:27). David said concerning generous men, \"He hath given to the needy; his righteousness endureth forever\" (Ps. 112:9).",
+                "This important quality really means lending to the Creator, Blessed be He, as it is said, \"He that is gracious unto the poor lendeth unto the Lord\" (Prov. 19:17). The wise man said, \"Do kindness to him who deserves it and to him who does not deserve it, but <i>you</i> should be worthy to do kindness.\" And he said, \"He who gives a large gift to one who <i>asks</i> for the gift is only half-generous.\" The truly generous man is he who gives frequently, whether much or little, before he is asked.",
+                "Our Sages, of blessed memory, said further, \"The quality of generosity depends upon habit, for a man cannot be called generous unless he gives of his own free will at all times, and at all hours, according to his ability. A man who gives a thousand gold pieces to a worthy person at one time is not as generous as one who gives a thousand gold pieces on a thousand different occasions, each to a worthy cause. For the man who gave the thousand gold pieces at one time had a sudden impulse to be generous, but after that the desire left him. Also in the matter of reward, one cannot compare a man who redeems one captive for a hundred dinars, or gives alms to one poor man in the amount of one hundred dinars (which is completely sufficient for the poor man's needs) with a man who has redeemed ten captives, or has helped to cover the needs of ten poor men, each one receiving ten dinars. Concerning this our Sages said, \"Everything must be according to the <i>multitude</i> of the task\" (Aboth 3:15); they did not say according to the <i>greatness</i> of the task.\"",
+                "One who shuts his eyes from an opportunity to give charity, it is as though he served idols (Kethuboth 68a). Such a man is called \"worthless,\" \"wicked,\" \"merciless,\" and a \"sinner.\" <i>Worthless</i>, as it is said, \"Beware that there be not a base thought in thy heart, saying : 'The seventh year, the year of release, is at hand;' and thine eye be evil against thy needy brother, and thou give him nought\" (Deut. 15:9). <i>Merciless</i> as it is written, \"But the tender mercies of the wicked are cruel\" (Prov. 12:10). And he denies his lineage; he is not of the seed of Abraham, Isaac and Jacob, for they were merciful, but he is of the seed of the heathens who are cruel, as it is said, \"They are cruel and have no compassion\" (Jer. 50:42). And everyone who shows mercy, Heaven has mercy upon him (Shabbath 151b). As it is said, \"… and show thee mercy, and have compassion upon thee, and multiply thee\" (Deut. 13:18).",
+                "He who gives alms to the poor grudgingly loses the merit of the deed, even though he gives much, and it is better that he give only one <i>pruta</i> with a pleasing countenance. And it is well to give before one is asked, and it is well to give secretly, as it is written, \"A gift in secret pacifieth anger\" (Prov. 21:14). There were people who used to tie the money in a garment and cast it behind them and the poor would come and take, so that he who gave the alms did not know to whom he gave, and he who received the alms did not know from whom he received it, and thus the poor man was not shamed. The general rule in this matter is that as much as possible should be concealed, so that the poor man does not know who is the giver and the giver does not know who is the recipient.",
+                "When a man gives alms and the deed is accompanied by kindness for example, he buys something that the poor man needs in order to save him the trouble, or he finds something the poor man needs at a cheap price, at a time when the poor man has no money with which to buy it (and here we should make a point of giving it to the poor man without delay) — in this way does kindness with him. Concerning this, the Prophet said, \"Sow to yourselves according to righteousness, reap according to mercy\" (Hos. 10:12).",
+                "Now, hearken to the importance of generosity and of the men who give freely to the poor, as it is written, \"Righteousness will exalt a people\" (Prov. 14:34). Come and see, how great is the power of charity, for it is described as being at the right hand of the Holy One, Blessed be He, as it is said, \"Thy right hand is full of righteousness\" (Ps. 48:11) (Midrash to Prov. 14).",
+                "Great is charity — it is this quality for which the Holy One, Blessed be He, will be praised when he brings salvation to Israel, as it is said, \"I that speak in victory, mighty to save\" (Is. 63:1). Great is charity — it brings honor and life to those who practice it, as it is said \"He that followeth after righteousness and mercy, findeth life, prosperity and honour\" (Prov. 21:21). [And because one pursues righteousness - he will find righteousness?! Rather, the Holy One, Blessed be He, provides him with money in order to do charity for those who are in need, to do charity for them in order to receive reward from them.] Great is charity — with this quality, the Holy One, Blessed be He, will redeem Israel, as it is said, \"Zion shall be redeemed with justice and they that return of her with righteousness\" (Is. 1:27). Great is charity — with this quality Abraham, our father, was praised, as it is said, \"And he trusted in God and He reckoned it to him for righteousness\" (Gen. 15:6), and it is said further, \"For I have known him, to the end that he may command his children and his household after him, that they may keep the way of the Lord, to do righteousness and justice\" (Gen. 18:19). Great is charity — with this quality, David, King of Israel, was praised, as it is said, \"And David executed justice and righteousness unto all his people\" (II Sam. 8:15). Great is charity — with this quality King Solomon was praised, as it is said. \"Blessed be the Lord thy God, who delighted in thee, to set thee on the throne of Israel; because the Lord loved Israel for ever, therefore made He thee king, to do justice and righteousness\" (I Kings 10:9). Great is charity — it reaches up to the very Throne of Glory, as it is said, \"Righteousness and justice are the foundation of Thy throne\" (Ps. 89:15). Great is charity — through it Israel was praised, as it is said, \"And it shall be righteousness unto us\" (Deut. 6:25). Great is charity — with it, the Holy One, Blessed be He, will in future be praised on the Day of Judgment, as it is said, \"But the Lord of hosts is exalted through justice, and God the Holy One, is sanctified through righteousness\" (Is. 5:16). Great is charity — it accompanies those who practice it at the hour of their departure from the world, as it is said, \"And thy righteousness shall go before thee, the glory of the Lord shall be thy reward\" (Is. 58:8). Great is kindness — with it the world was built, as it is said, \"The world on mercy is built\" (Ps. 89:3). Wherefore a man should cleave to the quality of generosity which brings about all these good things (Mekhilta on Ex. 15:13).",
+                "Moreover one should be generous with his money to purchase good deeds, as Rabban Gamliel did when he bought an <i>etrog</i> for a thousand <i>zuz</i> (Sukkah 41b). And one should be generous with one's money to adorn the commandments of the Torah (Shabbath 133b). In embellishing a commandment one should pay up to a third more (Baba Kamma 9b).",
+                "A man should be generous with his money to copy and to purchase books and to lend them to one who has none, as it is said, \"Wealth and riches are in his house; and his merit endureth for ever\" (Ps. 112:3). And a man should be easygoing and not mind if the books are damaged because of their use (Kethuboth 50a). He should also be generous when it comes to his household utensils, and lend them to his neighbors and his friends.",
+                "He should be generous in loaning his money to the poor; and if he is able to do so, then he should also loan to the rich when they are in need. He should be generous in his business matters and he should never be petty in small matters. If he is measuring wine or oil, or whatever thing it may be, he ought not to hold it down narrowly to the exact measure.",
+                "He should be generous with his energy, going out of his way for people, bearing their yoke and their burden, feeling pain at their anguish, praying for their sake, rejoicing in their joy, visiting the sick, and doing kindness to the dead.",
+                "Especially should he be generous with his knowledge of the Torah, teaching every man knowledge and drawing their hearts towards Heaven. This is the greatest type of generosity of all : he who gives of himself to a person in order to lead him to eternal life in the world to come.",
+                "Even though generosity is a good quality, a person should be careful not to be a spendthrift in order to attain the desires of his heart, in all manner of food and drink or to give of his wealth to harlots, or to have expensive garments made, or to scatter his money in all sorts of schemes that do not lead to reverence of Heaven. A man who is generous should not scatter his funds for nothing or pursue desires which can only bring him all sorts of evil. But he should be very careful to be liberal with the deserving poor, to dress them, to feed them with the best, as it is written, \"All the fat is the Lord's\" (Lev. 3:16). His reward shall be that which is good and treasured, which \"Neither hath the eye seen, save God, who worketh for him that waiteth for Him\" (Is. 64:3)."
+            ],
+            [
+                "Chapter Eighteen: ON MISERLINESS",
+                "Miserliness is very ugly in all of its manifestations. Concerning the miser, Solomon said, \"Eat thou not the bread of him that hath an evil eye\" (Prov. 23:6).",
+                "These are the traits of a miserly person : \"He does not give charity, he does not have mercy upon the poor, and in business dealings he is too punctilious and does not yield on a single point. He does not feed or clothe or give pleasure to anyone but himself and he has not trust in Him who gives him his money; he is hated by all creatures. He does not take special pains to carry out the commandments, nor does he acquire a teacher or a companion in study, and thus he remains empty of Torah and good deeds.",
+                "If he is miserly with his body, he also is evil and bitter, for he does not act kindly to people. It is an evil greater than all others if he is miserly with his wisdom and with his books, for by loaning these he loses nothing at all. For wisdom is like fire, which never dims even if you light many candles or another fire from it. Of such a miser, it is said, \"He that withholdeth corn, the people shall curse him\" (Prov. 11:26). But of the generous man, it is said, \"But blessing shall be upon the head of him that supplieth it\" (Ibid.). Literally the verse speaks of charity, yet it is a parable for wisdom.",
+                "The good in this quality is that the miser does not throw away his money on foolishness and at times is restrained from committing grave sins. Then, too, because he deprives himself of good things, he does not affect the arrogance often found in the generous person who, because of the good that he does and the pleasure that he gets from it, sometimes rebels against his Creator. Therefore, a man should be careful with his wealth; he should be generous where generosity is called for, but where it is not proper for him to give, let him be miserly and niggardly. Let him weigh all this in the scales of the Torah.",
+                "Let him learn from Jacob, our father, who was miserly without parallel as it is said, \"And Jacob was left alone\" (Gen. 32:25), and our Rabbis, of blessed memory, said that he had forgotten some small jugs and returned to get them. This teaches us that the righteous value their money more than their bodies, because they do not get their money easily through plunder (Hullin 91a). Behold this great miserliness — that a man as rich as Jacob felt compelled to return for some little jugs. Yet we find in another place that he was genereous without parallel, as our Rabbis taught, \"In my grave which I have digged for me\" (Gen. 50:5). This teaches us that Jacob took all the silver and gold that he had brought from Laban's house and he made a pile and said to Esau. \"Take this for your share in the cave of Machpelah\" (Ex. Rabbah 31:17). Was there ever anyone else as liberal as this?",
+                "From this a man can learn that he should not squander his money on useless things and to no purpose. However, when it comes to fulfilling a commandment, for example, dispensing charity and other commandments which involve expense, such as acquiring a teacher, a companion or books, he should be very liberal in order to attain lofty qualities. He thereby restores the soul to its place of purity so that it will be bound up in the bond of life, as it is written, \"Yet the soul of my Lord shall be bound up in the bond of life\" (I Sam. 25:29)."
+            ],
+            [
+                "Chapter Nineteen: ON REMEMBERING",
+                "Remembering is a trait without which the world could not endure, for all transactions of this world depend upon memory, and no man would trust another or loan him anything if he could not rely on the latter's memory. And all the affairs of the world involve remembering; for example, in buying and selling, if the people were to forget what they had said previously, they would not be able to do business, and they could not agree on terms if they did not possess the quality of rememering. It is not necessary to expatiate on this for it is a matter of common knowledge. Therefore, a man should employ this quality in all his affairs, for memory is a fence to truth, and it helps a man to fulfill his vows. If there is a matter between him and his companion, he must remember it and not alter his words. If someone tells him a secret and commands him not to reveal it, he must remember this and not reveal it.",
+                "If a person borrows money or household utensils from a friend, he must remember exactly what he has borrowed and take care to return everything. One who has many business interests and is very busy should be very careful not to borrow money or things from people, since he is liable to forget everything and not remember. If someone has done him a good deed he should make a point of remembering it so that he can reciprocate. Concerning charity, one must remember the poor and constantly keep their distress in mind, and thus he will be able to help them. And if a man comes to give testimony in a court of law concerning what he has seen and what he knows, he must be very careful to remember and he must not diminish from or add to that which he saw. See how the Holy One, Blessed be He, has warned us concerning memory. As it is said, \"Beware lest thou forget the Lord thy God, in not keeping His commandments and His ordinances\" (Deut. 5:11). And it is very important to remember God in all of one's deeds. And thus did David say, \"I have set the Lord always before me\" (Ps. 16:8).",
+                "Memory is a very lofty quality and it is an instrument that strengthens all the commandments and all the Torah. Concerning the fringes, it is said, \"And remember all the commandments of the Lord and do them … that ye may remember and do all My commandments\" (Num. 15:39-40). Concerning the tefillin, it is said, \"And it shall be for a sign upon thee upon thy hand, and for a memorial between thine eyes, that the law of the Lord may be in thy mouth\" (Ex. 13:9). And it is written, \"And thou shalt remember that thou wast a bondman in Egypt; and thou shalt observe and do these statutes (Deut. 16:12).",
+                "And since everything depends upon memory, I must list <i>thirty</i> <sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">* The idea of organizing one’s wisdom into thirty precepts is based upon the <i>kere</i> of Proverbs 22:20.</i> things that you ought to remember twice a day. And you should place them in the depths of your heart, and in your thoughts. Do not remember them with your mouth alone, but write them on the tablet of your heart. Then your service will be well received by God, Blessed be He, and you will obtain favor and kindnesses before Him.",
+                "The first thing to remember is how the Creator, Blessed be He, brought you forth from nothing to existence. And remember the goodness which He did for you from the time of your birth until this day, and how He has raised you and lifted you up over all creatures. And all of this He did for you, not because He was obligated to do this to you, but of His own free will and out of His great kindness He has rewarded you with all this. Because of this you are obligated to thank the Creator, Blessed be He.",
+                "The <i>second</i> thing that one must remember is the kindness of God for giving him a healthy body, for if he were ill in a single limb and a doctor came and healed it, how grateful he would be to that doctor. All the more so must he be thankful to God, who made him completely healthy.",
+                "The <i>third</i> thing to remember is the kindness of God, who has given him wisdom and knowledge. For if a man were so mad as to rip up his garments, how difficult life would be for him, and he would be reckoned as being worthless. And if a doctor were to heal him of his madness, how much would be have to praise him for this healing. All the more so, ought he to praise the Creator, Blessed be He.",
+                "The <i>fourth</i> thing a person ought to remember is the good that God bestowed on him in giving him His holy Torah, thus teaching him the proper paths in which to attain the proper service of God. And he should eagerly give thanks to God, for through the Torah he will attain the light of life and to enjoy the radiance of the Divine Presence.",
+                "The <i>fifth</i> thing to remember is the mercy of God, who has shown mercy to him by giving him His pure Torah. Now if a king of flesh and blood had sent him a letter and he read it through and there was something in it that he did not understand, what anguish he would feel because he did not understand what the king was commanding him. And there is no doubt that if there was in the vicinity even a very insignificant person who knew how to explain that which he did not understand, he would hasten to go to him and would not be ashamed at all to inquire. How much more, then, should he be grateful for the Torah of our God (which explains everything).",
+                "The <i>sixth</i> matter which he should remember is to consider if there is within him any flaw which would make him transgress what his Creator had commanded him. And he should think about this, that all the things which the Creator made, obey His commandments : the donkey carries the burden, the horse and the ox plow, and not for one day do they rebel against their master. The sun each day does what God has commanded it. And if there were one day when the sun did not shine, and there was darkness, how astonishing this would be in the eyes of the world. Or if the earth did not produce its food and its fruit, then all the world would die. And now, see how all of the things that God created do his bidding. And should man not be ashamed if he does not accustom his limbs which were created in order to observe the Torah to do so, and if instead he alters their function and accustoms them to transgress the Torah?",
+                "The <i>seventh</i> matter he should remember is that if a slave sees that his master deals bountifully with him and provides him with all his needs, how much ought that slave take it upon himself to revere his master and to love him and submit to him and try with all his power to find favor in the eyes of his master. All the more so, should a man accept the yoke of the kingdom of Heaven, and consider himself as a servant submissive before his master and not adopt a domineering or arrogant attitude.",
+                "The <i>eighth</i> thing to remember is how all of the king's servants are quick and industrious in their work, and when their duties involve wisdom and counsel they clear their minds of all other matters and concentrate all their thoughts and all their wisdom, in order to do with understanding and with wisdom and with proper intent and with all their heart the matter which the king turned over to them. And if such a man comes to praise the king, and to thank him for the good which he did to him, whether in a letter or orally, he would search his heart for pure and beautiful words with which to praise the king. All the more so should a man do so before the King of Kings, and place all of his intentions in the service of the Lord, Blessed be He, to do that which is right and fitting. Now all of the deeds in the service of the Lord are divided into three types. The first is the obligation of the heart alone : if he occupies himself in his thoughts in communion with God he must cleanse his heart of all other thoughts so that his communion with God may be complete. The second type involves the employment of the heart and the limbs in the service of God, as in prayer. He must cleanse his heart of all other affairs and stand with great intent before the Great God, Blessed be He. The third type is that involved when he prepares a <i>lulav</i> or fringes or the like, which are precepts for the limbs alone and here intent does not occupy the central position it does in prayer, these precepts being addressed to the limbs rather than to the heart. Yet even here, before a man fulfills the commandments of putting on the fringes or waving the <i>lulav</i>, he must remember for whom he does so. And he must always embellish a commandment, even by paying up to one-third more (than the price of an ordinary religious article and buying a more expensive one) to honor the Master of the Universe",
+                "The <i>ninth</i> thing one should remember is that he who has a wife whom he loves as himself, or a son whom he loves with all his heart, always exerts himself to supply their every need and fulfill their every wish; and he does not do so because he fears them or because they will do good to him because he fulfills their wishes, but because of his great love for them. All the more so should he act so before God, and earnestly direct all of his deeds to His Great Name alone. He should not fulfill the Commandments out of love or fear of men or out of the hope of deriving some benefit, but he should unify all of his deeds to God's Great Name alone and not mix this with any other motives.",
+                "The <i>tenth</i> thing he should remember is what all his deeds have been until the present day. If he has occupied himself with the service of his Creator, he should recall every day how he has served the Lord and in what manner he may have rebelled against Him. He should always set his mind on occupying himself more with the service of God, Blessed be He, than with his own needs. And if he has not heretofore devoted himself to the service of the Creator, then at least let him do so from now on.",
+                "The <i>eleventh</i> thing a man should remember is how alert he is and how he hastens in his business in order to make money and how he thinks about this night and day and he is not anxious to love any man except him who helps him accumulate gold and silver. All of his labors in the pursuit of wealth may be for nothing and there is always the possibility that he will lose all he has, or that his money will be his undoing, or that he will die before long, yet in spite of all this he exerts himself in this way. If this is the case, what should a man do for the sake of his soul which lives forever? Moreover, how obliged a man is to mend his ways and be constantly alert to remember to purify and cleanse his soul with a cleansing that lasts forever and ever. Now, see what a difference there is between the two worlds, and the excellence of one over the other is like that of light over darkness.",
+                "The <i>twelfth</i> thing a man should remember is that the Holy One, Blessed be He, sees the thoughts of his heart. See how a man who goes to minister before the king adorns and beautifies himself, as it is written, \"For you may not enter within the king's gate clothed with sackcloth\" (Esther 4:2). And as we see in the story of Joseph, \"Then Pharaoh sent and called Joseph, and they brought him hastily out of the dungeon. And he shaved himself, and changed his raiment, and came in unto Pharaoh\" (Gen. 41:14). And behold and see that he who stands before the king always does not adorn himself (as lightly) as he who stands before the king for one moment. If this is so, then we who stand before the King of Kings forever — for He sees the thoughts of our hearts whether secret or revealed, and there is no escape from Him, for He is everywhere — should think always of His greatness and agree in our hearts to do His will and to adorn ourselves in our thoughts before Him.",
+                "The <i>thirteenth</i> thing to remember is that his deeds do not match his wisdom, that he has money but is not doing good commensurate with his wealth. And he should think : Is there a man who if another man comes along and says, \"Take these hundred gold coins on condition that you give to my friends ten gold coins\" — would he not accept the offer? All the more so should he do this before the Lord Blessed be He. And he should not say, \"If I had attained such and such an amount of wealth, or if I possessed more knowledge than I do, I would do what I am obligated to do in the service of God\" — for all of this is a lot of nonsense on the part of him who speaks thus, for this is all at the urging of the Evil Inclination. Let a man instead do at once what he can, according to his wisdom and his wealth, in the state in which he is at present, and if he should have more at some future time, then let him do more.",
+                "The <i>fourteenth</i> thing a man should remember is how a person tends to love one who is friendly towards him, as it is written : \"As in water face answereth to face, so the heart of man to man\" (Prov. 27:19). All the more so, if a man sees that a king receives him with a friendly countenance and shows him that he loves him, how much will the man love him and praise him and extol him for this. All the more so are we obliged to love with all our hearts the Creator, Blessed be He, who has informed us that He loves us and has assured us that He will continue to love us in every generation. As it is said, \"And yet for all that, when they are in the land of their enemies, I will not reject them, neither will I abhor them, to destroy them utterly, and to break My covenant with them\" (Lev. 26:44).",
+                "The <i>fifteenth</i> thing to remember is that a man prepares his needs before he actually requires them, although he does not know if he will live to enjoy them or not. And a man who sets forth on a distant journey, how he prepares food for the journey! All the more so should we \"prepare food\" for the long eternity which is a long path indeed when God suddenly sends his messenger to bring man before him.",
+                "The <i>sixteenth</i> thing a man should remember is that his companions, better and stronger than he, enjoyed much pleasure but did not live long, and that Death does not delay coming at any moment and is not subject to the rule of man. A man should keep in mind that the soul is a pledge temporarily in his hand and that he does not know when the Owner of the pledge will come and demand the return of His pledge. Therefore, he must quickly cleanse the pledge so that he returns it as clean as it was when he got it.",
+                "The <i>seventeenth</i> thing to remember is that it is a very good quality to keep away from people when he can save himself from them, and sit in his room alone. For most transgressions are committed by two or more — for example, fornication, gossip, lies and flattery — and from all of these he who sits alone is saved for he will not vaunt himself over any man and he will not hear their idle talk. For when he stays with them he is obliged to rebuke them in three ways : either by striking the offender, as Phinehas did when he took the javelin in his hand (Num. 25:7); or with words, as Moses our Teacher did, when he said to the wicked man, \"Wherefore smitest thou thy fellow?\" (Ex. 2:13); or in one's heart, as David said, \"I hate the gathering of evil-doers, and will not sit with the wicked\" (Ps. 26:5). And who can constantly keep quarreling with such people, inasmuch as they constantly transgress? But when you sit alone you avoid all this guilt and you are saved from many transgressions. But pious people one should join and one should sit near them and learn from them, as it is written, \"He that walketh with wise men shall be wise\" (Prov. 13:20).",
+                "The <i>eighteenth</i> thing one must remember is the kindness of God, Who saves him from the afflictions of the world. For he sees so many people dying in great pain from hunger, from thirst, from poison, from leprosy, from the sword, from drowning, and from fire, and he knows in his heart that he deserves to be visited with all sorts of afflictions because of many transgressions which he has committed, and that he has not guarded that which God has placed in his care. And even though he is a completely wicked person, God has had pity upon him and saved him from all these afflictions. He should know how fitting it is for him to be submissive before his Creator and ask Him to guard him against all the distress that takes place in the world. As it is said, \"If thou wilt diligently hearken to the voice of the Lord thy God… I will put none of the diseases upon thee, which I have put upon the Egyptians; for I am the Lord that healeth thee\" (Ex. 15:26). And it said, \"And the Lord will take away from thee all sickness; and He will put none of the evil diseases of Egypt, which thou knowest, upon thee\" (Deut. 7:15). And our Rabbis, of blessed memory, said, \"It is not the lizard that slays, but it is sin that slays\" (Berakoth 33a).",
+                "The <i>nineteenth</i> thing one should remember is that if he has money, it is a pledge in his hand, for when God wishes he can take it from his hand and entrust it to someone else. Therefore, a man ought not feel pain at paying what he owes. For example, if he has stolen something, he should be glad to return what he has stolen, and give praise to God that he was in a position to return what he had stolen. And he should be careful not to fear the cruel happenings of the times against him, but he should think that what God, Blessed be He, is pleased to do should be acceptable to him as His decree, for everything belongs to him. When He desires He gives it into his hand, and when He desires He takes it from him. He should not despise a poor man because of his poverty, nor should he think that it is because of his own merit that he himself has acquired his wealth, but he should think that God in His mercy gave it to him, and he should ask Him to let him so dispose of his money as to the will of the Creator, and that his wealth should not be kept by its master for its master's own evil.",
+                "The <i>twentieth</i> thing a man should remember is to consider the difference between what is high and what is lowly, and he should understand that he is small and lowly in comparison with the higher things and he should understand that the Holy One, Blessed be He, has apportioned to him a good portion, for He has made him to rule over all the world, over the cattle, over the animals, over the fish, over the fowl, over the fruit and over the herbs, and He has let him know the secrets of His Greatness and of His Might and of His Wonders, how much is he obligated to give thanks to Him because of all this, like a lowly slave whom his master has raised up over all of his chiefs and servants. All the more so should he do this because he has reached the stage of knowing his Creator, who is the Lord of Lords, that he is certainly obligated to humble himself before Him and praise Him with fear and awe.",
+                "The <i>twenty-first</i> thing a man should remember is always to be mindful of all the commandments of the King, and he should accustom himself to do what is good until it becomes a habit with him, and after that he must continue even more. He should ask God to help him and give him wisdom and to strengthen his limbs to bear the burden of His commandments and to ascend from step to step.",
+                "The <i>twenty-second</i> thing you should remember is always to do good to your companions, to help them with their burdens and their troubles, and you should love for them what you love for yourself and hate with respect to them that which you hate with respect to yourself. And you should try to acquire faithful brothers and friends who will help you in your study of the Torah, for if your heart is completely sincere with them, they will love you and there will be many who will seek your welfare — but reveal your secret only to one in a thousand.",
+                "The <i>twenty-third</i> thing a person should remember is the greatness of God, Blessed be He. And he should understand the creation of the world, the large things and the small, and revolving of the spheres, and the nature of the sun and the moon and the stars, and the falling of the rain, and the blowing of the winds, and many more wonders too numerous to relate. Inasmuch as a man sees these marvels constantly, he does not wonder in his heart about what he sees, but when there is an eclipse of the sun or the moon, then he wonders exceedingly because this is not usual and customary as the circling of the sun each day from east to west. Therefore, look upon them and let it seem as though you have never seen these wonders before, and let them appear as though you were blind heretofore and that now you have opened your eyes. Then, this will become most wonderous in your eyes. So must you do with yourself, every day, and thus did David say, \"Wonderful are thy works; and that my soul knoweth right well\" (Ps. 139:14).",
+                "The <i>twenty-fourth</i> thing one should remember is that a man whose eyes are weak cannot see the fine engraving on gold and silver dishes. Even though he sees all these things, he cannot perceive them as clearly as one whose eyes are strong. Thus, if a man has studied Torah and wisdom in his youth and it appears to him that he understands them properly, let him not rely upon that childhood understanding, for wisdom strengthens itself as one advances in years, and he now understands more clearly than he did in his youth. Therefore, when your wisdom becomes stronger, you should begin to consider well all the matters around you, and then you will understand and increase your ability to distinguish, and you will know the matter more clearly than you did previously. And you must continue always to search out from every man what you do not know, as it is said, \"From all my mentors I have learned\" (Ps. 119:99). And you should not think that no one can tell you anything new that you did not know when you were young. Concerning this it is said, \"Seest thou a man wise in his own eyes? There is more hope of a fool than of him\" (Prov. 26:12).",
+                "The <i>twenty-fifth</i> thing that a person should always remember is the pleasures of the world-to-come; he should put the love of <i>this</i> world out of his heart and the love of the world-to-come should grow ever stronger within him. As one of the pious men has already said, \"Just as water and fire cannot be united in one vessel, so can you not unite in a faithful heart love of this world and love of the world to come.\" And one should have some love for this world only because from this world he will take provision for the word to come.",
+                "The <i>twenty-sixth</i> thing one should remember is that those who stand subject to the king's command are fearful and terrified of the king's punishment. All the more so should one fear the punishment of the King of Kings, the Holy One, Blessed be He, and hasten to serve him.",
+                "The <i>twenty-seventh</i> thing one should keep in mind is that if someone angered the king and was sentenced to death, but the king then lightened his punishment and visited him with afflictions or loss of money in place of the death that was to have been his penalty, then surely the king has done kindness with him. Therefore, he should receive everything from God with joy and with love, and this will be a great sign that he willingly accepts the decree of the Creator.",
+                "The <i>twenty-eighth</i> thing a person should remember is that if someone gives his house to another man as an outright gift, and the recipient wishes to raze it and build it anew according to his own ideas, the giver of the house cannot restrain him. Thus a man should hand over his soul, his wife, his children and all his wealth into the hands of the Holy One, Blessed be He, and let them all be given to God as an outright gift. Inasmuch as he has from the start yielded himself into the hand of God, he has placed his complete trust in Him, and therefore he has already resolved in his heart that he will accept with love all that the Creator decrees concerning him. And even though it turns out that God sends him no evil, not in his body, not in his money, not on his children, not on his wife, he nevertheless obtains a great reward because of his firm frame of mind, because he prepared his heart to bear all things out of the love of his Creator.",
+                "The <i>twenty-ninth</i> thing one should remember, in regarding people, is that one man may out-weigh a hundred, not because of physical endowment but because of his understanding, his wisdom and his righteousness. Therefore, you must always improve your soul, for all qualities stem from it. For though a man were strong and healthy and handsome he would not be worth anything if he were a simpelton. And if a man were ugly and weak, but was distinguished by his wisdom, he would rise to greatness and to importance.",
+                "The <i>thirtieth</i> thing a person should remember is that if a man came to a foreign land where he knew no one, and no one knew him, and the master of the country had pity upon him and gave him food every day but warned him not to rebel against him and not to transgress his commandments, and informed him that he would receive a good reward for his service, and warned him concerning his return journey, but did not let him know the time of it — in truth, this servant surely ought to be submissive, abandon haughtiness and search out how to do the king's will. He should love every stranger as himself, and he should try to work hard to serve the master of that country most diligently, for there is no compassionate one who will plead for him. Thus, in truth, man is a stranger in the world. When the time comes for him to make his entry into the world, even if the whole world should try to advance or delay his birth even by a moment, or to bind one of his limbs, they would be unable to do so. And so also after his birth, nobody could give him food except the true God. And he is like a lone person who has no friend except his master who has pity upon him, and that is his Creator.",
+                "We have completed our brief list of the things a man ought to remember always. But everyone should continue to meditate on these according to his wisdom, and he will learn from them all sorts of good and pure qualities, and these will cleanse the soul and will beautify its ugliness. Be ever alert to remember them, and this will bring out in you a superior strength you never knew before. And a man is obligated to keep all of these thoughts in mind constantly, at every hour, at every moment. And he should be careful to remember them with his every breath so that he may never lose his awe and fear and shame before God, who looks upon him at all times. Go forth and learn from what the Torah warned the king to do, as it is written, … \"that he shall write him a copy of this law in a book, out of that which is before the priests the Levites. And it shall be with him, and he shall read therein all the days of his life\" (Deut. 17:18-19). And it is written, \"This book of the law shall not depart out of thy mouth, but thou shalt meditate therein day and night\" (Josh. 1:8). And it is written, \"And these words, which I command thee this day, shall be upon thy heart; and thou shalt teach them diligently unto thy children, and shalt talk of them when thou sittest in thy house, and when thou walkest by the way, and when thou liest down, and when thou risest up. And thou shalt bind them for a sign upon thy hand, and they shall be for frontlets between thine eyes. And thou shalt write them upon the door-posts of thy house, and upon thy gates\" (Deut. 6:6—9). And he has emphasized this matter in connection with the fringes, for it is written, \"And it shall be unto you for a fringe, that ye may look upon it, and remember all the commandments of the Lord, and do them\" (Num. 15:39—40). And according to this it is proper to remember God at every moment. And it is written, \"Let thy garments be always white\" (Eccl. 9:8).",
+                "See how the quality of remembering is very comprehensive, for through it one remembers all the good qualities, and if it were not for remembering, he would forget everything and would remain completely empty. Therefore, strengthen yourself in this quality which is the mightiest of all qualities. An excellent method of acquiring all the good qualities would be to go over this book at least once a week. Then he will remember all the evil qualities and repent of them. As to the references to these qualities in general that are writen in the beginning of this book, these he ought to review constantly. And he should examine himself repeatedly to see whether he has fallen short of acquiring these qualities until he becomes accustomed to fulfill all the good qualities that are listed in this book.",
+                "You should know that remembering leads one to right action, as it is written, \"and remember… and do\" (Num. 15:39). Therefore be very careful in exercising the quality of remembering, and with respect to every single precept remember for Whose sake you perform it, and Who is the Master of your work.",
+                "And a man should be very careful not to remember if his friend does a bad thing to him, and concerning this it is said, \"Nor bear any grudge\" (Lev. 19:18), but he should dismiss all hatred from his heart. But if he has done evil to another, he should remember it in order to make good what he did to him. And if he has heard idle talk he should not remember it. He should be like a sieve which gathers the fine flour and lets the poor flour go, and not like a strainer that collects the dregs and lets the wine go.",
+                "As to the subject of remembering the Torah, we shall explain this, with God's help, in the chapter on the Torah."
+            ],
+            [
+                "Chapter Twenty: ON FORGETFULNESS",
+                "Forgetfulness is a very bad quality both in matters of this world and in matters of the world to come. A person who is in the habit of forgetting should write down all matters that arise between him and his fellows so that he will remember them. If he borrows or lends, he should write down everything; even if he borrows only a <i>prutah</i>, he should write down and determine not to forget. And it is fitting for an esteemed person who is forgetful not to borrow from people, for they will be ashamed to ask for the return of their loan and he will forget it and not repay it, and will bear his guilt therefor. And he who knows himself that he is forgetful should guard himself exceedingly to review all of his affairs. A parable will illustrate the point. There was once a king who gave one of his servants a slip of paper and said to him, \"When you see that I am wrathful, give me this slip of paper.\" And on this slip of paper was written, \"Know that you are not God, but you are just a physical body that wears away and whose end will devour its end [meaning that worms will go forth from part of his flesh and devour the rest of his flesh] and which will soon return to vermin and worms.\" And the king had a servant whom he commanded to stand before him whenever he (the king) ordered that someone be scourged with whips of fire. And he would say this to him to subdue his heart.",
+                "From this we can learn several things. A forgetful person should make reminders for himself. And high fences are needed in order that one should not forget the Torah. As it is written, \"Only take heed to thyself, and keep thy soul diligently, lest thou forget the things which thine eyes saw\" (Deut. 4:9). And he must be very careful not to forget the good qualities.",
+                "However, a man should employ the quality of forgetfulness to forget the commandments that he has fulfilled. For if he sets his mind on remembering the precepts that he has fulfilled and the Torah that he has studied, while forgeting his bad deeds and evil schemes, then he will be a righteous man in his own eyes and will not repent. But he should remember his transgressions and write them in a book and read them, in order to remember all of them and repent of each and every one, and he should confess them. But as for the good deeds that he has done, he should not hasten to remember them, and he should always appear in his eyes as though he were empty of good deeds and filled with transgressions. He should forget the sins of his fellow man and forgive him, and he should remove from his heart all hatred, jealousy, and evil thoughts. And at the time of prayer he should remove from his heart everything in the world, but there should be uppermost in his thoughts the kindness of God, and he should cleave to Him with great attachment. And when he performs his bodily needs, he must forget all the words of the Torah and words of holiness, but he may think about the needs of his household, at that time. He should also think that he is filled with excrement, lowering the pride of his heart. The general rule here is that with respect to every precept of the Torah he should do something that will cause him not to forget, \"For the commandment is a lamp, and the teaching is light\" (Prov. 6:23)."
+            ],
+            [
+                "Chapter Twenty One: ON SILENCE",
+                "Silence is one of the virtues mentioned in Ethics of the Fathers. Rabbi Simon, the son of Gamliel, said, \"All my days I grew up among the Sages, and I have found nothing better for a person than silence\" (Aboth 1:17). And thus said king Solomon, \"Even a fool, when he holdeth his peace, is counted wise\" (Prov. 17:28). And the wise man said, \"When I speak, my speech rules over me, for when I utter something that is not worthy, that utterance rules over me and forces me at times to beg the pardon of whoever has heard me, but when I do not speak I rule over whether I want to give expression to a thought or whether I want to conceal it.\" Our Sages said (Yalkut Shimoni, Beha'alotkha) : Two advocates stood before Hadrian; one taught that speech was best and one taught that silence was best. The king said to the one who taught that speech is best, \"Why do you say this?\" And he said to him, \"My Lord, if it were, not for speech how would kings be proclaimed? How would ships sail to the sea? How would kindness be done to the dead by way of eulogy? How would brides be praised? How would business be carried on in the world?\" At once, King Hadrian said to him, \"Well have you spoken!\" Then he said to the one that taught that silence is best, \"Why have you have praised silence?\" Just as the man was about to answer the first advocate interrupted him. The king said to him, \"Why did you interrupt him?\" said he, \"My Lord, I taught from what is mine concerning what is mine, for I taught by speech the value of speech, but he comes to teach by my means, speech, concerning that which he believes in, silence. Therefore I interrupted him.\" Said the other advocate to him, \"Solomon did not say that God would have you sit as silent as a deaf mute. But he said, 'In the multitude of words there wanteth not transgression; but he that refraineth his lips is wise\" (Prov. 10:19). This means that one ought to restrain himself from speaking against his fellow man. There is no one greater than Aaron or Miriam — through Miriam's merit a well sprang up and gave drink, and clouds of glory would surround Israel through the merit of Aaron. But inasmuch as they gave permission to their mouths and they spoke against Moses, they were at once punished (Num. 12).",
+                "There are several reasons for which the Divine Presence departs from Israel. The shedding of blood, the worship of idols, and gossip. There is a story concerning Rabban Gamliel who made a feast and gave to his servant tongues to cook. The servant cooked some of them soft and some of them hard. First he brought in to the guests the soft tongues, and then he served them the hard tongues. Rabban Gamliel called his servant and said to him, \"For what reason have you done thus — some soft and some hard?\" And the servant answered, \"To show that everything comes from the tongue; if a man wants to he can make it soft, or hard\" (Midrash Rabbah on Lev. 33:1).",
+                "Said some people to a wise man, \"Why are you so silent?\" He said to them, \"I have found that speech is divided into four categories. The first is altogether harmful, for example when people are accustomed to curse other people, or to speak vile words. The second involves damage on one side, for example when one praises another in order to derive some advantage from him, and with this very praise he angers the enemy of the man of whom he speaks so highly and will surely do harm to one who praises his enemy. The third type involves neither damage nor gain, for example, idle talk — how such-and-such a wall was built, and how much money was spent on it, and romances about kings and nobles. The fourth, which is altogether beneficial, for example, the Torah and things that depend upon it.\" But there are some men wise in the Torah who divide speech into five categories. The first, commandments of the Torah. The second, things to guard oneself against. The third, things that should be despised. The fourth, things that should be loved. The fifth, things that are permissible. Speech involving the commandments means to speak words of Torah and reverence of God. Things to guard oneself against — such as : giving false testimony, obscenity and gossip. Things to be despised are those which are neither sinful nor beneficial, as is the case with most stories in the world. For example, to speak about what has already happened, and of the habits of kings, and this and that concerning the matters of the world. Speech which should be loved is the speech which praises good deeds and denounces evil deeds. It praises the deeds of the righteous so that their ways will appear good in men's eyes and they will follow their example, and it denounces the wicked until they are scorned and detested in the eyes of people, and their memory will be blotted out and people will stay away from them, and will not follow their evil ways. Speech which is permissible is speech concerning merchandise for trade and matters concerning clothes, and the matter of food and drink and the rest of a person's needs, but he who minimizes his words in such matters is to be praised. According to the words of the wise, most of the words spoken in the world are unnecessary, not to mention those things the speaking of which is severely prohibited, for example : mockery, flattery, lies and gossip. On these four, it is our intention to write separate chapters further on in this book.",
+                "There are times when silence is good, as when divine justice strikes against a man, as in the case of Aaron, as it is written, \"And Aaron held his peace\" (Lev. 10:3). If a person hears people reviling him, he should be silent. And this is a great quality, to be silent in the face of one's revilers. And one should also accustom himself to be silent in the synagogue, for this is modesty and it requires great alertness properly to direct his heart in prayer. And if one is sitting among the wise he should be silent and listen to their words, for when he is silent, he hears what he does not know, but when he speaks he does not add anything to his knowledge. However, if he is doubtful as to the meaning of the words of the wise he should ask them, for to be silent in such a case is very bad: King Solomon said, \"A time to keep silence, and a time to speak\" (Eccl. 3:7) — there are times when speaking is good and there are times when silence is good. And the wise man said, \"When you do not find a man who can teach you morality, then cleave to silence lest you speak folly.\" And since the tongue is very facile, one must take care to make it heavy, to guard it so that it does not speak. An abundance of words is like a heavy burden, and the weight of many words is more difficult to bear than the weight of much silence. And if a man hears his neighbor speaking he should be silent until he finishes, \"He that giveth answer before he heareth, it is folly and confusion unto him\" (Prov. 18:13).",
+                "He who is accustomed to be silent, is saved from many transgressions : from flattery, from mockery, from gossip, from lies, and blasphemies. For when a man shames and reviles him, if he answers him, then the offender will double his reviling and his insults. And thus said the wise man, \"I hear a bad word, but I am silent.\" And they said to him, \"Why?\" And he said to them, \"If I respond or answer my revilers, I fear that I will hear other insults much worse than the first.\" And he said, \"Where a fool takes issue with a wise man, and the wise man is silent, this in itself is a great answer to the fool.\" And he said, \"A fool has greater anguish in the silence of the wise man, than if the wise man would respond to him.\" And on this it is said, \"Answer not a fool according to his folly, lest thou also be like unto him\" (Prov. 26:4).",
+                "Then too, if a person is silent, others can reveal secrets to him, for inasmuch as he is not accustomed to speak much he will not reveal the secret. Moreover, it is not his habit to indulge in gossip, and concerning this it is said, \"Death and life are in the power of the tongue\" (Prov. 18:21), for a man can do more harm with his tongue than he can with a sword. For a man can stand here and yet betray his companion, who is a long distance from him, and cause his death (by his word), while the sword can only slay someone who is near it. Therefore man was created with two eyes, two ears, two nostrils and one mouth to say to him that he ought to speak less. Silence is fitting for the wise, and thus all the more so for fools. \"A fence around wisdom is silence\" (Aboth 3:13). \"There is no better medicine than silence\" (Megillah 18a).",
+                "But there are times when silence can be evil, as it is written, \"Answer a fool according to his folly, lest he be wise in his own eyes\" (Prov. 26:5). With respect to words of the Torah, if a person sees that the fools are scorning the words of the wise, he should answer in order to turn them back from their errors so that they do not imagine themselves wise in their eyes. If a man sees another man committing a transgression, he should protest and reprove him. And long ago Solomon said, \"A soft answer turneth away wrath\" (Prov. 15:1), \"and a soft tongue breaketh the bone\" (Prov. 25:15). Therefore, a man should accustom himself to speak gently and not harshly. And be careful to guard your tongue like the apple of your eye, for \"A fool's mouth is his ruin, and his lips are the snare of his soul\" (Prov. 18:7). And it is further written, \"Whoso keepeth his mouth and his tongue keepeth his soul from troubles\" (Prov. 21:23). And it is said, \"Oh, that ye would altogether hold your peace! And it would be your wisdom\" (Job 13:5). And if you are sitting in a group, it is better that they should say to you, \"Speak, why are you so silent?\" than that you should speak and your words become such a burden to them that they finally say to you, \"Be silent!\"",
+                "One should be very careful not to shame any man, and not to cause any man anguish by his words. If one is sitting near a man who has a physical defect of which he is ashamed, or if there is some flaw in his family pedigree, then one must be careful not to speak about that type of defect or flaw. Even if one does not speak specifically about his neighbor but about such a defect or flaw in another person, his neighbor will think that the speaker is really referring to him and will be ashamed.",
+                "If a man did a shameful thing and later did repentance for it, one must take care not to speak about that act in front of him. And he must not even say to him in jest, \"How could you do such a thing and not guard against it? You should have undertaken a different matter!\" Or if a man tells you something that you already know, be silent until he finishes for perhaps he will add something that you did not know before. Then too, he derives pleasure from the telling and even if you know that he is not going to add anything, be silent until he finishes.",
+                "If two men had a quarrel and afterwards they were reconciled, neither should say to the other, \"You did such and such to me, and therefore I did such and such to you.\" And this is true even if he has no intention of resuming the quarrel. For when he says to the other, \"You did to me such and such!\" then his companion is bound to say, \"On the contrary, the fault was yours!\" with the result that the quarrel is stirred up once again. And even if you do not stir up the quarrel, this comment will shame him with the knowledge that he did wrong.",
+                "There is one who sits before a wise man and is silent and derives a reward for this, for example, one who intently sets himself to listen. And there is one who is silent, and derives a sin from his silence, for example, one who thinks, \"Why should I speak before him, inasmuch as he does not know enough to answer me suitably; he does not know as much as I by a long way.\" And he should be very careful not to think thus, as our Sages said, \"There are seven marks of an uncultured man, and seven of a wise man : the wise man does not speak before him who is greater than he in wisdom; and does not break in upon the words of his fellow; he is not hasty to answer; he asks in accordance with the subject matter, and he answers to the point; he speaks of the first thing first and of the last, last; concerning that which he has not heard, he says ; 'I have not heard'; and he acknowledges the truth — and the reverse of these are to be found in an uncultured man\" (Aboth 5:7).",
+                "The wise man said, \"He who speaks with wisdom and intelligence, it is like salt to a cooked dish.\" And there is charm in the words of the wise like a ruby in a setting of gold. But \"the poor man's wisdom is despised, and his words are not heard\" (Eccl. 9:16). This being the case, let him put his words in the mouth of a wise man or a rich man in order that they may be heard, while he himself is silent.",
+                "The general rule here is this : When a man makes a door for the entrance to his house, there is a time to open it and a time to close it. So should he close the doors of his mouth, for there are actually two doors, the lips and the teeth. And be very careful as to when you open your mouth, and guard your tongue as you would silver and gold and pearls in your room and in your jewel case, and make a lock for the lock. Observe how the Sages of old guarded themselves from idle talk all their days. And in this way you will acquire the great virtue of praying with complete devotion for most of the interference with devotion in prayer comes from frivolous things that are stuck in one's mind. Silence is also a great fence for the reverence of God, for it is impossible to have reverence of God in one that speaks too much.",
+                "Now we must explain to you in four chapters four classes of people that do not receive the Divine Presence (Sotah 42a). A company of scoffers, as it is written, \"He stretcheth out his hand with scorners\" (Hos. 7:8). A company of liars, as it is written, \"He that speaketh falsehood shall not be established before mine eyes\" (Ps. 101:7). A company of flatterers, as it is written, \"That a hypocrite cannot come before Him\" (Job 13:16). A company of gossipers, as it is written, \"For Thou are not a God that hath pleasure in wickedness; Evil shall not sojourn with Thee\" (Ps. 5:5). And now it is important to acquaint you with their ways and to divide the matter into proper divisions, for there is great advantage in understanding this matter thoroughly.",
+                "Scoffing, or mocking, may be divided into five types. The first is the man who slanders people, as it is said, \"Thou sittest and speaketh against thy brother; thou slanderest thine own mother's son\" (Ps. 50:20). And he who does this is called a scoffer, as it is written, \"A proud and haughty man, scorner is his name, even he that dealeth in overbearing pride\" (Prov. 21:24). The meaning of the verse is that scoffer possesses two evil qualities in him. The first is that he is malicious and commits his sin deliberately, and that he plots against his fellow in a matter from which he himself derives no profit, yet he causes great damages to his fellow. For when he slanders this person and causes people to loath and to hate him, this is the height of malice, worse than the robber or the thief. For when a man steals or robs, there is no malice in his heart, but he is only bent on his own profit, to increase his wealth, but he who slanders people derives no profit from it, and it is in fact an inferiority of the mind. The scoffer is also arrogant and exceedingly proud and therefore he slanders people. But the wise man is modest and lowly. He is aware of his own shortcomings and therefore will never find fault with other as do the scoffers who sit and say, \"So and so did thus and thus\" and they jeer at him.",
+                "The second type is the one who mocks the words of people because he holds them in contempt because they too did not prosper in money matters and in the attainment of honor, and he makes fun of the poor. Not that he accuses them of any defect; they are simply despicable in his eyes. And this comes about because of arrogance or, at times, because the scoffer has ease and too much pleasure, as it is said, \"Our soul is full sated with the scorning of those that are at ease, and with the contempt of the proud oppressors\" (Ps. 123:4). This is proof that those who live at ease are often scoffers, and at times because of their great security they mock the righteous, as it is said, \"Every one mocketh me\" (Jer. 20:7). And it is said, \"Whoso mocketh the poor blasphemeth his Maker\" (Prov. 17:5). The explanation is that he who laughs at the poor man because he is poor, does so because it seems to him that the man is poor because of his lack of wisdom while he himself is rich because of his wisdom, as it is said, \"My power and the might of my hand hath gotten me this wealth\" (Deut. 8:17). Thus, he who scoffs at a poor man reviles the Creator. For he (the poor man) is the work of God, as it is written, \"The rich and the poor meet together — The Lord is the maker of them all\" (Prov. 22:2). And therefore he is really scoffing at the word of God, Blessed be He.",
+                "The third type is the one who scoffs at things, although he has no intention to humiliate those who do them. Yet by his scoffing he hinders work that has hope of success and might be achieved. This type of scoffer is wise in his own eyes, and everything that he himself has not begun he considers folly and mocks it. This trait can even lead him to heresy, mocking the Commandments themselves, as it is written, \"The proud have had me greatly in derision; yet have I not turned aside from Thy law\" (Ps. 119:51). And this type of a scoffer does not accept rebuke, as it is said, \"Reprove not a scorner, lest he hate thee\" (Prov. 9:8). And it is said, \"He that correcteth a scorner getteth to himself shame\" (Prov. 9:7). And inasmuch as he is wise in his own eyes he mocks the work of another man, and this is a trait for which there is no hope, as it is said, \"Seest thou a man wise in his own eyes? There is more hope of a fool than of him\" (Prov. 26:12).",
+                "The fourth type is the man who attaches himself always to idle conversation and to empty matters, like those who sit at the corner of the road and look forth with all their power to find an occasion for mockery, for they have nothing else to do but to sit and jeer at people and scoff at their deeds. And there are two evils in this matter. One is that everyone who speaks too much is sure to bring about sin. The second is that he is thus kept idle from studying the words of the Torah, and this is a fatal path for it does not occur to him that in the time that he sits and scoffs he could study or do good deeds, thus acquiring life in the world-to-come.",
+                "The fifth type is he who scoffs at things, not because he scorns the deed that he jeers at, but rather that he laughs in the way of entertainers by way of amusement. There are times when too much drinking of wine causes this, as it is said, \"Wine is a mocker, strong drink is riotous\" (Prov. 20:1).",
+                "And know that the habits of scoffing does not become fixed in a man unless he removes the yoke of Heaven from upon him. Therefore, he must be prepared to accept afflictions with which he may be punished, measure for measure. As it is said, \"Now therefore be ye not scoffers, lest your bands be made strong\" (Is. 28:22). And the Sages would caution their pupils not to scoff, even thouth it might be by chance, without any previous intent. And on this subject they were required to warn their pupils, for many stumble into this fault of scoffing by chance (Abodah Zarah 18b). Scoffing at those who fulfill the commandments is a thing that comes very close to heresy, and he who does so indicates that he does not believe in the commandments. For if someone should mock at the commands of a king, is his life worth anything? Moreover, one who scoffs also causes others to sin in that they will not observe the commandments for fear of his mockery. But one may mock idolatry (Sanhedrin 63:2), and he also may scoff at those who commit transgressions, in order to withhold them from sin. Then, too, others will not commit sins if people scoff a them for so doing."
+            ],
+            [
+                "Chapter Twenty Two: ON FALSEHOOD",
+                "Concerning falsehood, you must know that just as a man weighs silver and gold on the scales and distinguishes between the light and the heavy, so should a wise man weigh utterances on scales until he is able to distinguish between truth and falsehood. And there is a great distinction between one lie and another. How is that? One who says of wood that it is gold, that lie is easily apparent. But one who says of shining copper that it is gold, that lie needs investigation, for these metals have the same appearance, and there are counterfeiters who make copper look like gold, so that even the experts can distinguish between the two only with great difficulty. So it is with the realm of thought and its expression. There is one who is very clever and proclaims all sorts of theories to establish a lie until it appears that is is the truth. But the wise man knows how to distinguish between truth and falsehood. And this is a thing known to all, that truth and falsehood are often joined together in one heart. There is the man so false that even though he knows for a certainty that a thing is false, yet he is attracted to it, and all the more so if there some evidence on both sides, so that the lie resembles the truth — then he is certainly attracted to his lie. But there is the honest man who will never deal in falsehood, except when there are many opinions to support that falsehood — then only is he drawn after the falsehood. But the wise man with his wisdom is able to refute those theories that are false. And you should know that every man is influenced in his opinions by his qualities : The lazy man will form all of his opinions in support of laziness, and the angry man will find rational support for his anger, and the arrogant person will find support for his arrogance. And thus it is with all the qualities that we have explained. According to the quality that is within him will a man act: the spendthrift, according to his extravagance; the miser, according to his greed; the lover, according to his love; the hater, according to his hate. Therefore, a person who wishes to be an honest man of God must, first of all, divest himself of all the inferior qualities, in order that the quality that is imbeded in him more strongly should not attract him, and then he will be able to attain the truth.",
+                "And there are nine categories in the matter of falsehood. The first is he who denies his friend's assertion that he gave him a pledge or a loan, or he who testifies falsely, and there are many instances of these. And for this type of falsehood there are two punishments. The first, because of the lie, for falsehood, even if it causes no damage, is an abomination to the Lord, as it is said, \"There are six things which the Lord hateth … Haughty eyes, a lying tongue … a false witness that breatheth out lies, and he that soweth discord among brethren\" (Prov. 6:16—19). And it is said, \"And the froward mouth, do I hate\" (Prov. 8:13). The second punishment is given because he has injured his companion.",
+                "The second category is where there is no present damage to his fellow in the lie itself, but where the liar intends to deceive his fellow into believing in him and trusting him, so that he will not be on guard against him — and then he will be able to do evil to him, as it is said, \"One speaketh peaceably to his neighbour with his mouth, but in his heart he layeth wait for him\" (Jer. 9:7). Even in the eyes of people, falsehood is repulsive, as it is said, \"It is an abomination to kings to commit wickedness … Righteous lips are the delight of kings\" (Prov. 16:12—13).",
+                "The third category is where one lies to his fellow not to rob him of anything he possesses, but he learns that a certain good thing is going to come to his fellow in the future, and so with falsehood and with cunning he praises this good fortune that is coming, and makes it appear that he has a share in it. Or he lies to his fellow until he gives him a gift, for example, he brings him good tidings — false tidings — in order to get a gift because of this. And there are many similar cases. And our Sages, of blessed memory, said, \"Whoever dissembles in his speech is as though he had practiced idolatry\" (Sanh. 92a). As it is said, \"My father peradventure will feel me, and I shall seem to him as a mocker\" (Gen. 27:12). And it is said, concerning idolatry, \"They are vanity, a work of delusion\" (Jer. 10:15). Now this does not mean that one who lies is actually like one who worships idols, but the resemblance is there, for he conceals himself in falsehood and is helped by empty things.",
+                "The fourth category of falsehood is he who lies in recounting things he has heard. He changes part of the story, and does so intentionally, although there is no profit to him in that falsehood, neither will it cause any harm. And there are times when he tells things that he has invented entirely in his heart. He is punished for loving falsehood, even though it serves no purpose, and concerning this, King Solomon said, \"A false witness that breatheth out lies\" (Prov. 6:19). You should know that his quality will lead him to testify falsely against his brother, because he comes to love falsehood. There are also those who change part of what they have heard without intent to do so, because they did not pay attention at the time that they heard the words and did not search out to see whether they were true. This quality is also evil, and concerning this, King Solomon said, \"But the man that obeyeth shall speak out unchallenged\" (Prov. 21:28). This means that he who sets his mind to listen and understand the essence of a matter, and the things that are said, because he does not want his mouth to speak a falsehood (because of his inattentiveness), that man will speak forever, for people will want to hear his words, and they will not scold him because of his words.",
+                "The fifth category of falsehood is he who promises another that he will do good to him, or that he will give him a gift, or that he will help him, but he does not say this to him with certainty, on which the other can rely. And while he is saying all this, the thought in his heart is that he will not give. Concerning this, our Sages said \"that he should not say one thing with his mouth and another with his heart\" (Baba Mezi'a 49a).",
+                "The sixth category of falsehood is he who assures his companion that he will do him a favor, and he assures him so much that the heart of his companion trusts in him. Then he certainly must not profane his promise. And if he lies in this, then he bears a great guilt — more than in the previous case — for there it was merely general talk. And the one who tells his fellow that he will give him a small gift, even though he does not put it in the form of a promise, nevertheless we say concerning anyone who goes back on his word, that there is something of a lack of trust in him (see ibid.).",
+                "For the heart of his fellow relies upon him and trusts in him, inasmuch as the gift in question is so small. And if it is a poor man to whom he made the promise, even though the gift mentioned was a large one (for which reason the poor man should have doubted the promise) and he goes back on his word, then his evil is very great, for he has made a vow and transgressed the commandment, \"He shall not break his word\" (Num. 30:3). And thus it is with one who boasts before many that he will give a gift to a certain man, this is very much like a promise, for he boasts of his generosity, and therefore it is not right that he should go back on his word after he has honored and praised himself in this matter.",
+                "The seventh category of falsehood is one who deceitfully tells his friend that he has done a favor for him, or that he has spoken well of him, but has not done so. Concerning this our Sages, of blessed memory, said, \"It is forbidden to deceive your fellow creatures, even a heathen, for there is in this a sin, inasmuch as we are obliged to speak words of truth, for this is one of the foundations of the soul\" (see Hullin 94a).",
+                "The eighth category of falsehood is he who boasts of qualities that he does not possess. And this is a great sin. And even if he really possesses these qualities when he praises himself it appears from his words that he did not do his charitable or generous acts for the sake of Heaven, but for his own sake, for his own praise. And our Sages, of blessed memory, said, \"He whom others honor because they believe that he knows two tractates of the Talmud, and he knows only one tractate, is obligated to say, 'I know only one tractate' \" (T.P. Shebi'ith 10:5). All the more so is it forbidden to lie and to boast about qualities that one does not possess at all.",
+                "The ninth category is he who tells a story that he has heard, but he changes some of the narrative as he likes. Now there is no loss to any man in this, but he receives a bit of pleasure out of his lying, even though he does not gain any money out of it. For example (Yebamoth 63a), Rav would say to his wife, \"Make me lentils,\" and she would make him peas — and whenever he would say to her, \"Make me peas!\" she would make lentils. Hiya, his son, went and reversed the matter. Whenever his father wanted peas, he would tell his mother, \"Make lentils!\" and she would make peas, and this the son did out of honor for his father, in order that there should be prepared for him the food that he wanted. Even so, Rav restrained him and persuaded him not to do this any more, because, \"They have taught their tongue to speak lies\" (Jer. 9:4). But the guilt in such a falsehood is not like the guilt of those who lie for no reason at all as we have mentioned in the fourth category.",
+                "Thus far we have discussed the nine categories of falsehood. But a man should be careful in the following matter too. If his friend comes to him and asks to borrow something that he has, he should not say, \"I haven't got it.\" But he may refuse him in a manner that does not call for lying. And in the Book of the Pious, there is a ruling that even if a heathen should come to the house of a Jew and ask him to loan him money, and the Jew has the money but he does not wish to loan it to this heathen, he must not say, \"I have no money,\" but he should refuse him in any way he can without lying (Sefer Hasidim, 426). But it may well be that if the heathen were to learn that the Jew did have money, then he would not be able to take his leave of the heathen without causing hatred. Therefore, it might be better for him to say, \"I don't have money\" — for the sake of good relations. It all depends on the circumstances and on how he sizes up the situation. If he thinks he will cause no ill will by saying, \"I have money, but I need it for something else,\" let him do so.",
+                "Great is a liar's punishment. For even when he speaks the truth, no one believes him (Sanh. 89b). \"And falsehood cannot stand for long.\"",
+                "No man should cause others to lie for his sake. What is meant by this? If a man sees two people speaking together about a secret matter, he should not go and ask one of them to reveal the matter to him. For he may not want to reveal it, and consequently he will put him off by telling him something else, the result being that he has lied (see Sefer Hasidim, 1201). Similarly he should be scrupulous in all of his affairs, not lying in business matters, and not causing others to lie. And he should be careful not to associate with a liar, and he should speak to such a one as little as possible. It requires great wisdom to avoid lying, for the evil inclination is always lying in ambush for a man, to cause him to fall into his net.",
+                "But there are times when the Sages permitted one to lie, for example, in order to make peace between one man and another (Yebamoth 65b). Similarly, one may praise a bride in the presence of the bridegroom and say that she is lovely and charming, even though she really is not (Kethuboth 17a). A guest (Arakin 16a) who has been well treated by the master of the house should not to say in front of many people, \"How good that man is in whose house I was a guest, how much honor he paid me,\" lest many come to that host who are not worthy to be his guests, and concerning this it is said, \"He that blesseth his friend with a loud voice, rising early in the morning, it shall be counted as a curse to him\" (Prov. 27:14).",
+                "And concerning a tractate of the Talmud, if they ask him if the lesson is fluent in his mouth, modesty demands that he should say, \"No.\" And if he should be late to the synagogue because of marital relations, and they asked him why he delayed, let him ascribe it to something else (Baba Bezi'a 23b). And in all these cases where the Sages permitted one to alter the truth, if he can manage not to lie, that is preferable to lying. For example, if he is asked, \"Do you know this particular tractate of the Talmud?\" he might answer, \"Do you think I know it?\" And if he can put off the questioner in some way so as not to lie, that would be very good."
+            ],
+            [
+                "Chapter Twenty Three: ON TRUTH",
+                "The soul is created from the place of the Holy Spirit, as it is said, \"And breathed into his nostrils the breath of life\" (Gen. 2:7). And it is hewn out from a place of purity, and it is created from the supernal radiance, from the Throne of Glory. And in the realm above, in the place of the Holy of Holies, there is no falsehood. There everything is truth, as it is said, \"But the Lord God is the true God\" (Jer. 10:10). I have found written, \"I am that I am\" <sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">* Hebrew: <i>Eheyeh asher Eheyeh</i>.</i> (Ex. 3:14). And it is also written, \"And the Lord God is the true <sup class=\"footnote-marker\">**</sup><i class=\"footnote\">** Hebrew: <i>emet</i>.</i> God, He is the living God and everlasting king\" (Jer. 10:10).",
+                "And now it is important to make it known to you that the Holy One, Blessed be He, is the God of Truth. For you will find twenty-one times the word EHEYEH which is, by computation of letters, the numerical equivalent of <i>Emet</i> (Truth). And you will also note that EHEYEH (the Name of the Eternal) is by computation of letters, also twenty-one (the numerical value of <i>Emet</i> being 441 or 21 times21).",
+                "God made man to be upright (see Eccl. 7:29), and the seal of the Holy One, Blessed be He, is Truth (Shabbath 55a and see T.P. Sanh. 1:5). And it is written, \"He that speaketh falsehood shall not be established before mine eyes\" (Ps. 101:7). When a man occupies himself with falsehood, then the falsehood does not cleave to the truth. And where there is Truth is as though one were able to describe it as the place of His dwelling in the heavens and directed towards mankind, for where there is Truth among mankind, then everyone concedes that He made heaven and earth and the sea and all they contain. And this is what is said, \"Who made heaven and earth, the sea and all that in them is\" (Ps. 146:6). And this is followed by, \"Who keepeth truth for ever\" (ibid.). But where there is treachery and falsehood, it would appear that the place of the dwelling of the Eternal One is not in the heaven and the earth. And he who is worthy to consider these things, how the souls are hewn out from the source of Truth, will conduct all of his affairs with Truth, and he will not permit falsehood to enter into the place of the holiness of truth. And therefore the verse says, \"The Lord is nigh unto all them that call upon Him in truth\" (Ps. 145:18). For the Holy One, Blessed be He, who is Truth, draws near to him who calls upon Him in truth. And what is meant by, \"Who call upon Him in truth?\" This refers to the one who cleanses his heart of everything in the world, and draws near to the Holy One, Blessed be He, alone; and whose mind continually strengthens itself to cleave to the supernal light; and who directs his thought in that desire always. And this is what a man can attain when he sits alone in his room and studies, and for this reason every pious person should often separate himself and sit alone, and should not associate with people, except for a great need. But if he prays with only the movement of his lips, facing the wall, and thinks about the affairs of the world, and he calls to God with his tongue, while his mind is on some thing else, or if he expects to be honored because of the sweetness of his voice, and he tries to find favor in the eyes of people, in order to receive praise from them, then his service is not true. And he is one of those of whom it is said, \"Thou art near in their mouth, and far from their reins\" (Jer. 12:2).",
+                "Therefore we pray and purify our hearts to serve Thee in truth, that we should do all of our service in truth, and we should believe with a complete heart and with a soul that desires, and our faith should not be something that we demonstrate only before people, or because of money matters or because we are in distress. And that is what is said, \"If thou return to the Almighty, thou shalt be built up\" (Job 22:23). For when no thought divides you from the Almighty, then you will build with a mighty building in the radiant light of the Divine Presence. Therefore David said, \"Lord, who shall sojourn in Thy tabernacle? Who shall dwell upon Thy holy mountain? He that walketh uprightly, and worketh righteousness, and speaketh truth in his heart\" (Ps. 15:1—2). And he did not say, \"He who speaks the truth in his <i>mouth</i>,\" for what he meant was that the truth should be deeply rooted and established in the heart of man. Therefore, when the pious men of old had some object to sell, they would sell it to the purchaser for the price they had already determined in their mind, and even if the purchaser wanted to pay more, they did not want anything except what their heart had already decided to accept. If an esteemed person who follows this path of speaking the truth in his heart, makes up his mind to do a certain thing, he should write down that thought in order not to forget it, and he should not break the promise made in his thought. And if he is unable to fulfill it, let him go to a Sage, who will absolve him of the promise made in his thoughts. And he may vow that nothing in his thoughts shall be considered binding so long as he does not utter it with his mouth.",
+                "Everyone who speaks the truth in his heart and does not want even to think falsely, even without meaning to do so, his words and his thoughts will be fulfilled, as it is said, \"Thou shalt also decree a thing, and it shall be established unto thee\" (Job 22:28). And he who is a man of truth, in every transaction of his, whether it be in buying or selling, or in loaning, should express his full intention at the outset, and he should accustom all those who do business with him to know that he will not alter, that he will not add to or diminish from the terms agreed on. The wise man said, \"Always place the truth before you.\" By this he meant that a man ought to make certain signs for himself, for example, in business matters that he remember not to speak falsehood. And he should put this down in writing, and he should bring this writing with him and he should look at it before he begins his transaction. He should write something when he sits in his study, and at his table, that he should remember not to speak falsehood, and that he may not forget to speak the truth. And so did one person do. He wrote on the walls of his house, and in his study on the upper part of all the walls: \"Remember the day of death, and you will not sin.\" And he who does not speak anything but the truth will live, and live long, and be free.",
+                "In support of this statement is the verse, \"But the Lord God is the true God, He is the living God, and the everlasting King\" (Jer. 10:10). And if a man does not speak anything but the truth, he will be free all the days of his life, as it is written, \"The law of truth was in his mouth, and unrighteousness was not found in his lips… \"For he is the messenger of the Lord of hosts\" (Malachi 2:6—7). The angels above are in the form of truth, and they are not in physical form. The souls of men give light like the light that goes from the sun. Now the souls are in bodies, therefore they know only a little of the secret things and then only in the visions of the night. For the souls do not occupy themselves with the needs of the body, and he who knows the secret of the soul will testify to this. Now dreams are very much like thoughts, as it is written, \"Thy thoughts came (into thy mind) upon thy bed\" (Dan. 2:29). And dreams come about through an angel who accompanies man, and just as all thoughts are not true, so all dreams are not true. And he who accustoms himself that all of his thoughts are true, then even in the night he will see visions of truth, and he will know future things, just as the angels do.",
+                "As for him who speaks the truth, there is no quality like it. Therefore, \"The beginning of thy word is truth\" (Ps. 119:160). And it is said, \"Keep thee far from a false matter\" (Ex. 23:7).",
+                "Even the gestures of a man should be true, for the reward of truth is very great. Therefore a person should accustom himself to walk in truth, and he should study the Torah and know the truth, so that he will fulfill the commandments truthfully as the law requires. And he should always confess the truth. Even the Aggadah [the non-legal parts of the Talmud], which does not involve the observance of the commandments of the Torah, even this he must study in order that his heart shall believe the truth. Do not be ashamed to receive the truth from any man whatever — even from the smallest of the small and the most despised, even from him should you receive the truth. For a precious pearl, even in the hands of the small and the despised, is still a precious pearl.",
+                "Now that our exile has lasted so long because of our many sins it is more important than ever that Israel should separate themselves from the vain things of the world and take hold of the Seal of the Holy One, Blessed be He, which is Truth — and sanctify themselves even in things that are permitted to them (Yebamoth 20a), and not to lie — not to a Jew and not to a heathen, and not to deceive them in any matter, as it is said, \"The remnant of Israel shall not do iniquity, nor speak lies, neither shall a deceitful tongue be found in their mouth\" (Zeph. 3:13). And it is further written, \"And I will sow her unto Me in the land\" (Hos. 2:25). Surely a man sows a <i>seah</i> in order to harvest many <i>kurim</i>, thus, the Holy One, Blessed be He, exiled Israel among the nations only so that proselytes might join them (Pesahim 87b). And so long as they conduct themselves among the heathens without guile, the latter will cleave to them. And behold the Holy One, Blessed be He, was furious with the wicked for their robbery, as it is said, \"For the earth is filled with violence\" (Gen. 6:11).",
+                "A parable will illustrate this (Deut. Rabbah 3:3). There is a story about Rabbi Simon, the son of Shetah, who purchased a donkey from an Ishmaelite. His pupils went and found a precious stone hanging from the donkey's neck. They said to him, \"Rabbi, 'The blessing of the Lord, it maketh rich' \" (Prov. 10:22). He said to them, \"I purchased a donkey; — a precious stone I did not purchase.\" So he went and returned the gem to that Ishmaelite. And the Ishmaelite called out concerning him, \"Blessed is the Lord the God of Simon, the son of Shetah.\" There is a similar instance in the Jerusalem Talmud (Baba Mezi'a 2:5). Some mise men of old purchased wheat from heathens, and found in this wheat a bundle of money, and they returned the money to them, and the heathens said, \"Blessed is the God of the Jews.\" And similarly there are many stories of people who restored an object to sanctify the name of God.",
+                "When there is truth below, God looks down with justice upon the earth, as it is said, \"Truth springeth out of the earth, and righteousness hath looked down from heaven\" (Ps. 85:12). Therefore see that all your matters shall be done in truth, and rely upon \"The faithful God who keepeth covenant and mercy with them that love Him and keep His commandments\" (Deut. 7:9).",
+                "What is this faithfulness of God? It is that He keeps His covenant. If a righteous man commits a small sin, God exacts retribution in this world. And clearly, it is much better for the righteous person to be sentenced even with afflictions like Job's, all his days in his body, which is a valueless thing, and in this world where he has but a short time to live, and to have God give a good reward to his soul, which is honored in the upper world and never dies away, and is never finished, to the end of time. And this is surely better for the righteous person than if God did not exact retribution from him in this world, and then would have to sentence him in the world of souls to the punishments of Gehennah, and then if, because of his sins, God should lessen the lofty place of his soul in the world of souls, where otherwise he would cleave to the radiance of the Most High, to which light there is no estimate or likeness. As for the wicked, He has given them their reward in a little pleasure, which soon ceases, in the brief world that is this world, while their sins are kept for the long world-to-come, and the great torment that is Gehennah, and which is too great to be calculated.",
+                "May the Merciful One guide us with His Truth, and may He bring us to His chambers, so that we may reach the Supernal Light, where is the secret place of his strength and the beauty of His glory."
+            ],
+            [
+                "Chapter Twenty Four: ON FLATTERY",
+                "Flattery may be divided into nine categories. The first is where a man knows that his friend is a wicked man and a deceiver, that he spreads evil reports about the innocent, that he robs the money of others, and yet this man who knows all this comes and flatters him — not that he actually flatters or praises him, but rather he speaks smoothly to him saying, \"You did no wrong in what you did.\"",
+                "In this case there are many transgressions and much punishment. First of all, he should have reproved the offender for his sins, yet not only does he fail to do this, but he says to him, \"You have not sinned,\" thus strengthening the bonds of evil-doers. This flatterer will be punished because he was not zealous for the truth. Not only this, but the flatterer places a stumbling block before the sinner by saying, \"You have not sinned,\" for then the offender will not repent of his evil deeds and will continue to sin. This is apart from the guilt that the flatterer incurs because of the injury and pain of the people whom the sinner has injured and given pain, and whom the sinner will not reimburse for the damage nor conciliate his victims because of the flattery of the flatterer. For the flatterer justifies the wickedness, it is said, \"He that justifieth the wicked and he that condemneth the righteous, even they both are an abomination to the Lord\" (Prov. 117:15). All the more is this true if the wrong of the sinner is known to many, and the flatterer flatters the sinner publicly and says, \"Pure and upright are you,\" then the flatterer has profaned the Name of God, he has shown contempt for law and judgment.",
+                "A man should undergo danger rather than be guilty of this sin. And our Sages, of blessed memory, said, concerning Agrippas, that when he was reading the Torah and came to the verse, \"Thou mayest not put a foreigner over thee, who is not thy brother\" (Deut. 17:15), his eyes shed tears. Those who were near him said, \"Do not fear Agrippas. You are our brother.\" In that hour the \"enemies of Israel\" [a euphemism for the \"Chidren of Israel\" where anything dire is said concerning them] became liable to destruction for they flattered Agrippas (Sotah 41a-b).",
+                "Nor should one who sits in judgement fear any man, as it is said, \"Ye shall not be afraid of the face of any man\" (Deut. 1:17). More over, such flattery entails the guilt of falsehood.",
+                "The second category is where the flatterer praises a wicked man before people, whether in his presence or not, even though the flatterer does not justify him in his evil deeds but makes a general statement, \"He is a good man.\" Concerning this it is said, \"They that forsake the law, praise the wicked\" (Prov. 28:4). For if the one who praises the wicked man had not abandoned the Torah he would not praise the wicked man who transgresses the Torah and its words. Nor should he defend the wicked man before people and say \"He did a good act (on another occasion), therefore have pity on him (in this case).\" He who does this is very evil, for those who hear him will think that he is really a righteous man and will honor him. And there are many stumbling blocks caused by paying honor to the wicked. For when honor is given to the righteous sages and they are held in the highest regard, then all the people listen to their counsel. Then, too, others will envy them their good deeds and will continue to seek instruction and knowledge will increase, and from studying Torah not for its own sake they will be led to studying Torah for its own sake.",
+                "Moreover, there are many people who, when they see the glory and beauty of the Torah will recognize its excellence and the thought will enter their heart to study it for the sake of the Holy One, Blessed be He. Thus, everyone will come to honor the righteous, and he who honors the righteous, so to speak, fulfills the intention of the Holy One, Blessed be He, in creating the world. And he who shames the righteous man and him who reveres God nullifies the intention of the Holy One, Blessed be He, as if to say, \"To serve God is not the principal end of man.\" Therefore, pay honor to those who serve the Holy One, Blessed be He, in order to honor the Holy One, Blessed be He, to make it known that serving Him is alone the principal duty of man.",
+                "But in honoring the wicked there is a profanation of the Torah and of God's service, and this is a transgression that wears away flesh and bone. Then again, many may be drawn to do similarly and they receive retribution, and in this vein the Sages said, \"Woe to the wicked, woe to his neighbour\" (Nega'im 2:6). Moreover, in honoring the wicked the honor of the righteous is brought low, and there is no honor to the righteous except after the degradation of the wicked. And since there is a stumbling block to the world in the honoring of the wicked one should guard himself against speaking good of the wicked, nor should one mention them for good, as it is said, \"But the name of the wicked shall rot\" (Prov. 10:7). And it is written, \"An unjust man is an abomination to the righteous\" (Prov. 29:26). And if a man does not want to speak of the wickedness of a wicked man let him not speak of his goodness.",
+                "The third category is he who flatters a wicked man to his face and says to him, \"What a charming and good man you are.\" Now even though this flatterer does not praise the wicked man in public, so that the wicked man will not become a stumbling block to the multitude, still this type of flatterer is guilty of a great sin as it is written, \"With his mouth the impious man destroyeth his neighbour; but through knowledge shall the righteous be delivered\" (Prov. 11:9). For when he praises him, the wicked man believes him and considers himself good, and his heart will be uplifted and he will be proud and not repent. For a man who is not righteous will say in his heart when people praise him. \"I always knew that this was so.\" And thus the wicked man becomes more corrupt through the flatterer's flattery.",
+                "But as for the righteous man, if a man praises him, he will not be proud of this, because our Sages said, \"Even if all the world says, concerning you, that you are righteous, be in your own eyes like a wicked man\" (Niddah 30b). And they said, \"If you have friends, some of whom praise you, and some of whom correct and rebuke you, love the ones that rebuke you, and hate the ones that praise you, for the ones that rebuke you are conducting you to life eternal, and those who praise you will rejoice in your misfortune even though they praise you\" (Abot de R. Nathan, 29). And it is said, \"And a flattering (smooth) mouth worketh ruin\" (Prov. 26:28). Scripture has likened a smooth mouth to a smooth (slippery) path, for just as a man will fall and be thrust down if he walks upon a slippery path — as it is said, \"The angel of the Lord thrusting them, let their way be dark and slippery\" (Ps. 35:5-6) — so will a man be thrust down and fall by a smooth mouth, which is a flattering mouth filled with sin. And concerning this it is said, \"May the Lord cut off all flattering lips, the tongue that speaketh proud things\" (Ps. 12:4). He has cursed the smooth mouth, for with it a man destroys his friends, and he has also cursed the hard tongue that carries gossip which is the opposite of the smooth tongue.",
+                "And there is a type of flattery which one pays to the mighty, so that they will like them and raise them up and make them great. Concerning this our Sages said, \"Everyone who flatters his companion in order to obtain honor, the end of the matter will be that he will depart in shame\" (Aboth de R. Nathan, 29).",
+                "The fourth category of flattery is he who becomes a companion to the wicked. Even though he does not flatter him and does not praise him, but since he is near to him and in his company, he will be punished. Not only does he not rebuke him, but on the contrary, he brings him near to him in companionship, and puts him at a distance from his rebuke, and there is a sin in this. He adds to his sin by bringing the wicked person so close to him, as it is said, \"Because thou hast joined thyself with Ahaziah, the Lord hath made a breach in thy works\" (II Chron. 20:37).",
+                "The righteous people reject the wicked, and our Sages, of blessed memory said, \"Not for nothing did the starling follow the raven, but because it is of the same kind\" (Baba Kamma 92b). And it is said, \"Every fowl dwells near its kind and man near his equal\" (Ben Sira 13:5). And they said, \"It is forbidden to look at the form of a wicked man\" (Megillah 28a), as it is said, \"Were it not that I regard the presence of Jehoshaphat the king of Judah, I would not look toward thee, nor see thee\" (II Kings 3:14). And everyone who looks at the form of a wicked man, his eyes grow dim in his old age, like Isaac, our father, whose eyes grew dim because he looked upon Esau, even though he did not know of Esau's evil deeds.",
+                "There are many and great stumbling blocks in the companionship of the wicked. The first is that he loves the enemy of the Creator of all, and a servant faithful to his master does not become companion of him who hates his master. The second is that he may learn from his deeds to do evil. The third is that others too may join with the wicked man, and trust him, and he will rob them, and they too may learn from his deeds. And even if they do not learn from him, they see him do things that are forbidden for them to see. And neither will be repent, although if they were to rebuke him and separate themselves from him, then he would repent of his evil way. And he who joins in companionship with the wicked man, the end of the matter is that the wicked man will rule over him, and this is the worst evil of all, for inasmuch as the wicked man rules over him, he will not allow him to do good. The fourth stumbling block is that a good man, out of fear of the wicked man, will have to lay aside several good things that he should have done. Therefore, a man should not join in companionship with any one except one who reveres God. In the case of Resh Lakish, whenever he would stop to speak with anyone in the market place, everybody would trust the person to whom he spoke, and trust him to the extent of selling him merchandise without witnesses (Yoma 9b), for they were certain that if Resh Lakish spoke with a man in the market place, he must be trustworthy. This shows that merely to speak with a person may be like flattery.",
+                "The fifth category is a man who is trustworthy in the eyes of all the people, and to whom everybody listens, and who appoints his relative as synagogue warden or as Rabbi, saying, \"I have appointed him because he is wise,\" when the fact of the matter is not so, all the people rely upon him. And the same is true of one who says about someone whom he does not know that he is trustworthy, with the result that the people put their pledges into his hand and he deceives them, and the Sages, of blessed memory, said : \"Anyone who sets up a judge that is not worthy, it is as though he planted an idolatrous grove in Israel, and if he did so in a place where there are scholars, then it is as though he had planted this pagan grove near the altar itself. And the Holy One, Blessed be He, will surely exact retribution in the future from those who set up this type of judge\" (Sanh. 7b).",
+                "The sixth category of flattery is he who is in a position to protest against an evil and does not protest, nor does he pay any attention to the deeds of the sinners. This thing comes close to flattery, for then the sinners think, \"As long as they do not protest and do not reproach us, all of our deeds must be good.\" But we have been commanded to root out the evil from our midst, as it is said, \"So shalt thou put away the evil from the midst of thee\" (Deut. 13:6).",
+                "And our Sages said, \"Everyone for whom it is possible to protest against the sinful things of the people of his household, and he does not protest, is considered guilty of the wrongs of the men of his household. If it is possible for him to protest against the deeds of the people of his city and he does not do so he is held responsible for the wrongs of the people of the city. If it is possible for him to protest against the wrongs of the whole world and he does not do so, then he is considered guilty of the wrongs of all the world\" (Shabbath 54b). And it is said, \"And they shall stumble one upon another\" (Lev. 26:37). And our Rabbis, of blessed memory, explained it as meaning, \"Each man for the sin of his brother,\" which teaches us that all Israel are responsible, one for another (Sanh. 27b).",
+                "The seventh category of flattery is he who sees that the people of his place are very subborn and he says in his heart, \"Perhaps they will not pay any attention if I rebuke them,\" and therefore, he refrains from reproving them. This, too, is a sin and he will bear his iniquity, for he did not attempt to warn and rebuke them; if he had done so, perhaps they would have repented. And it was for this that the otherwise completely righteous persons were punished with the destruction of the First Temple (see Shabbath 55a).",
+                "However, if it is a thing known to everybody and it has been searched out and tested and established that the sinner hates correction and will not listen to those who rebuke him, concerning this it is said, \"Reprove not a scorner, lest he hate thee\" (Prov. 9:8).",
+                "And they said: Just as it is a commandment to say a thing that will be heard, so is it a commandment not to say a thing that will not be heard (Yebamoth 65b). And our Sages said, \"Better that they (the sinners) should commit a wrong not knowing that it is a wrong, than that they should commit that wrong intentionally\" (Shabbath 148b).",
+                "The eighth category is he who hears gossip or vile words, or who associates with scoffers and those who shame the Torah and the commandments, and he knows that they are stubborn and that they will not accept rebuke, and therefore is silent. He, too, will be punished, for it is up to him to answer them so they connot say that he is like them and that by his silence he admits the truth of their words. He must scold them in order to ascribe greatness to the Torah and to the commandments and to be zealous for the honor of the righteous man whom they have condemned. And this is one of the circumstances where a man must leave the companionship of the wicked, for he will be punished if he hears their evil words constantly and he cannot answer them. And this matter is explained in the words of Solomon, \"Be not thou envious of evil men, neither desire to be with them; for their heart studieth destruction, and their lips talk of mischief\" (Prov. 24:1—2). His meaning was that you will bear their sin if you hear their evil words always and hold your peace.",
+                "The ninth category of flattery is he who honors the wicked because he wants to preserve peace. It is true that he does not speak good of the wicked and he does not conduct himself in any way that would cause people to think that the wicked person is honored in his eyes, for he does not show him any honor except in the way that people honor the rich, because their path has been prosperous, and not because of their own merit. Yet even in this there is sin and guilt, for it has never been permitted to honor the wicked, except for terror, that is to say, if one is afraid that the wicked man will injure him or cause him a loss at a time when the hand of the wicked is mighty. Therefore it was permitted to honor the wicked man as people respect all men who are mighty, but he should not praise him and should not speak good of him to people. And so said our Sages, of blessed memory, \"It is permissable to flatter the wicked in this world\" (Sotah 41b). But there are wicked whom we may not flatter. Whence do we derive this? From Mordecai, who was advised to flatter Haman, to which he retorted, \"Thou shalt not seek their peace nor their prosperity\" (Deut. 23:7). And they would say to him \"Our Rabbis taught that we must flatter them for the sake of peace,\" but even then, Mordecai did not want to flatter such a wicked man as this.",
+                "And a man may flatter his wife for the sake of peace in his home, and he may flatter his creditor so that he does not oppress him, and his teacher so that he will teach him Torah. And it is a very good deed to flatter one's pupils or companions so that that they will study and hearken to his words, accepting his reproof to observe the commandments. Likewise one may flatter any man where he thinks that he will thereby draw him to him, so that he will listen to him, and perform the commandments. If he were to come to him with anger, the man would not listen to him, but if he comes to him with flattery, the man will accept his rebuke. In such a case, it is a very good deed to flatter him in order to bring forth the precious from the vile. For there is a man that will not accept a rebuke when it is delivered with scolding, but will when it is done gently, as it is said, \"The words of the wise spoken in quiet\" (Eccl. 9. 17). There are times, however, when scolding is necessary, as it is said, \"A rebuke entereth deeper into a man of understanding\" (Prov. 17:10). And there are times when even a lashing is proper, as it is said, \"And stripes for the back of fools\" (Prov. 19:29). And there are times when even a lashing will do no good, as it is said, \"Than a hundred stripes unto a fool\" (Prov. 17:10). If so, what shall we do to him? There is no way of correcting him, therefore you must drive him away.",
+                "There is a flattery that is very evil, for example, where a man flatters his companion and speaks to him sweet words, in order that his companion should rely upon him and trust him, and after he trusts him and relies upon him, then this man deceives him, and this is like the matter of which it is said, \"For in vain the net is spread in the eyes of any bird; and these lie in wait for their own blood, they lurk for their own lives\" (Prov. 1:17—18). The meaning of the verse is that those who trap birds throw wheat upon the trap, and when the birds come to eat the wheat that is spread upon the net, they are captured. And this type of flattery is like such a hunter. The Sages have forbidden us to flatter, and they said (Hullin 94a), A man should not send a gift to his companion when he knows that his companion will not accept it, and he should not invite his companion to eat with him when he knows that he will not eat with him. And if a man wants to open a barrel of wine in order to sell it, and his companion comes to buy wine, he should not say to him, \"I want to open a new cask just for you.\" All these and the like are called \"theft of the mind.\" And our Sages forbade us to flatter or to \"steal people's minds\" (ibid.).",
+                "Rabbi Simon, the son of Halafta said, \"From the date that the power of flattery grew strong, laws have been twisted and deeds have been perverted, and no man was able to say honestly to his companion, 'My deeds are greater than your deeds.' \" Said Rabbi Elazar, \"Every man that has flattery in his nature, brings wrath upon the world,\" as it is said, \"But they that are godless in heart lay up anger\" (Job 36:13). Not only this, but his prayer is not heard, as it is said, \"They cry not for help when He bindeth them\" (ibid). And even the unborn children, still in the wombs of their mothers, curse him, and he falls into Gehennah. And everyone who flatters a wicked man falls into his hand. And if he does not fall into his hand, then he falls into the hand of the son of the wicked man, and if he does not fall into the hand of his son, then he falls in the hand of his grandson (Sotah 41b). Every congregation that has within it the trait of flattery is as loathsome as a woman in her impurity, and in the end will be exiled (Sotah 42a).",
+                "Therefore a man should keep himself far from flattery and should never flatter a man so as to cause him to cling to his wickedness, even though he could thereby receive great favors from him. He should not flatter his relative, or his children, when they do not walk in a good path. For how many people remain with their wickedness because they see that no shame comes to them because of their ugly ways, and because they see that people flatter them and there is nothing in the world that locks the gates of repentance to a person as does flattery.",
+                "There is a story about a good man who had a daughter to marry off and there were at his side two men, both of whom wished to marry his daughter. And so this good man went and asked another man to pick a quarrel with him. And he then called upon the two young men to judge the matter between him and the one with whom he quarrelled. And this is the way they did it. One of them flattered this good man so that he would give him his daughter, and he found in his favor on every point. But the second suitor said, \"You are not right; the other man is.\" Then the father of the girl gave his daughter to the man who had found him guilty, for he said, \"This man must certainly be a good man, for he did not flatter me, nor did he show prejudice in my favor\" (Sefer Hasidim, 1142).",
+                "Therefore, a community leader, or a judge, or a charity official must not be a flatterer. For if the community leader flatters any man and he does not reprove him to do good and turn aside from evil, then the whole congregation will be spoiled, for everyone will say, \"The community leader flatters so and so,\" and that man does not receive the rebuke he deserves. Similarly if a judge flatters one of the parties to a suit, then the words of the other one become stopped up and he is unable to present his case properly, with the result that the judgment will not be a true judgment. And so is it with charity officials who are flatterers and distribute charity to one who flatters them, or they flatter him and give him charity even though he is not deserving of it. Therefore a righteous person should keep himself very far from flattery, neither flattering nor accepting flattery from others. And he should be very careful that when he does good deeds he does not intend by them to flatter others, but only for the sake of Heaven.",
+                "Now the worst of all forms of flattery is he who flatters another in order to cause him to sin. For example, if he has a quarrel with people and the law is not with him, and he flatters certain people into helping him and strengthening his error. Or if a certain person constantly pursues sins, such as fornication and other bad deeds, and he flatters his companion in order to persuade him to do as he does. For example: Jeroboam, the son of Nebat, merited the kingdom because he did not flatter Solomon, but rebuked him in the matter of Solomon's building Millo (Sanh. 101b).",
+                "Now he who wishes to be free from the vice of flattery should take care to remove himself from seeking honor, for one who does not care about being honored will have no need to flatter. And he should also be very careful not to derive benefit from others, for most flatterers flatter a man when they think they will obtain some benefit from him. Therefore, he who keeps away from these two things, benefit and honor, is saved from many transgressions. For many people do good deeds in order to receive honor from others, and this spoils all of a person's good work. For many people do good deeds and lead the congregation in prayer, but, knowing that they have a pleasant voice, they think in their heart during the service \"How pleasant my voice is and how much pleasure people get when they hear me!\" This is the way of the Evil Inclination. It does this with all the precepts of the Torah, to cause man to fall into his net so that his deeds shall not be for the sake of God. And so it is with one who derives benefit from another, even though he sees him commit all the transgressions in the world, he will not feel it proper to rebuke him, for he is afraid that he will no longer derive the benefit from him. This matter is a stumbling block for some of our wise men in this generation; they seek to gain some benefit from the people and so they flatter them in order that the people will maintain them strongly in their high positions. And as if it were not bad enough they do not rebuke the people for the things they do, but, because they flatter the people, they themselves imitate their deeds and are drawn after them.",
+                "It is in the nature of man to be influenced in his ideas and his deeds by his friends and his companions, and he usually conducts himself as the people of his country do, and what they do, he does also. Therefore a man ought to associate with righeous men and always sit among the wise so that he may learn from their deeds, and he should separate himself from the wicked, who walk in the darkness, so that he will not learn from their deeds. This is what King Solomon says, \"He that walketh with wise men shall be wise, but the companion of fools shall smart for it\" (Prov. 13:20). And he says, \"Happy is the man that hath not walked in the counsel of the wicked\" (Ps. 1:1).",
+                "If he is in a country whose leaders are bad, and whose people do not walk in the righteous path, he should go to a place whose people are righteous and follow good ways. And if all the countries of which he knows and hears conduct themselves in a way that is not good, or if he cannot go to a country whose leaders are good, because of mobilization of troops or because of illness, then let him sit by himself alone, as it is said, \"Let him sit alone and keep silence\" (Lam. 3:28). And if the people among whom he dwells are so evil and such sinners that they do not permit him to dwell in that country unless he mingles with them and conducts himself in their evil way, then he should go forth to caves, ravines and deserts, but let him not conduct himself in the way of the sinners. As it is said, \"Oh that I were in the wilderness, in a lodging-place of wayfaring men\" (Jer. 9:1)."
+            ],
+            [
+                "Chapter Twenty Five: ON GOSSIP",
+                "The term \"gossip\" applies to anyone who tells anything that defames his companion, even though he speaks the truth, while one who speaks falsehood is called \"one who brings forth an evil repute.\" A gossip who sits and says, \"Thus and thus did so and so do? and thus and thus were his ancestors, and thus and thus did I hear concerning him,\" and he says shameful things — of him the Scriptures say, \"May the Lord cut off all flattering lips, the tongue that speaketh proud things\" (Ps. 12:4).",
+                "Our Rabbis, of blessed memory, said, \"If one speaks gossip, it is as though he denied God\" (Arakin 15b, and see T.P. Peah, 1:1). As it is said (Ps. 12:15), \"Who have said : 'Our tongue will we make mighty : our lips are with us : who is lord over us?' \" (Arakin 16b, and see T.P. Peah, 1:1). And therefore our Sages considered him as though he denied God, for he does a great evil to his companion, by making him odious in the eyes of the people and causing him other losses, though he himself derives no profit out of this. There is no doubt that one who makes a habit of speaking gossip has thrown off the yoke of Heaven from upon him, for he sins without any benefit to himself, and he is worse than a thief or an adulterer, for they pursue after their pleasure (Shohar Tov, 120:3). And there is no throwing off the yoke of Heaven as bad as when one deals in gossip. Our Sages further said, \"The sin of gossip is weighed equally with the sin of idolatry and sexual immorality and bloodshed\" (Arakin 15b). Now it is very astonishing that gossip should be equated with these sins, which are those to avoid which a man must rather let himself be killed than transgress (Sanh. 74a). And they said, \"The sin of idolatry is so great that anyone who confesses to it, it is as though he denied the whole Torah\" (Hullin 5a). And they said, \"One who lusts after any form of idolatry, is a rebel against the whole Torah\" (Hullin 4b).",
+                "And it is important to give the full meaning in this matter, for a gossip repeats his folly; ten times or more every day he humiliates and shames people, aside from the damage that he does to the one that he speaks against. And even a small transgression, when done many times, becomes great, just as although a single hair is soft and very weak, if you gather many hairs together, you can make of them a strong rope. And when they said that gossip is on a scale with those three mortal sins, they referred to one who commits any of these sins once, because of great temptation, but not to one who is such a complete apostate that he has excluded himself from the people of Israel, in order to commit these sins repeatedly. Moreover, a gossip finds it difficult to repent, because he is used to this habit and has taught his tongue to speak evil. Furthermore, this sin appears very light in his eyes, for he says, \"I did not do anything — it was just talk.\" He does not consider the great damage he does, and therefore he does not repent. And even if he should repent, his repentance is not complete, for he does not realize the enormity of the sin which he has committed. Moreover, he must first obtain forgiveness from those against whom he has spoken, and he cannot remember whom they all are. And it may happen that he spoke against a man, and did him evil, and caused him harm and forgot what it was that he said about that man, for gossip is always covered up; it is a blow struck in secret. The gossiper is here and smites with his tongue a person who is far away from him (Arakin 15b, Gen. Rabbah 98:19). And this type of sinner is ashamed to let his victim know that he has done him evil. Sometimes he speaks about a defect in the family of the object of his gossip, thus injuring the generations that come after him, and there is no forgiveness for this, for our Sages said, \"For one who speaks about a flaw in a family, there is no forgiveness eternally\" (T.P. Baba Kamma 8:10).",
+                "Moreover, one who is accustomed to speak gossip will sometimes speak words against God, as it is written, \"They have set their mouth against the heavens, and their tongue walketh through the earth\" (Ps. 73:9). And there is no greater guilt in all of the sins than the guilt of him who blasphemes God. And our Sages, of blessed memory, said, \"With ten trials were our ancestors tried, and in all them their fate was not sealed except for the sin of gossip\" (Arakin 15a, Shohar Tov, 39a). As it is said, \"As ye have spoken in mine ears, so will I do to you\" (Num. 14:28). And it says, \"And the Lord heard the voice of your words and was wroth\" (Deut. 1:34). And the Torah itself does not protect gossipers. Doeg the Edomite, as soon as he had spoken gossip, his wisdom did not avail him and all of his knowledge of the Torah did not protect him (Sotah 21a, Sanh. 106b).",
+                "As to that which our Sages said, that \"One sin quenches a commandment, but one sin does not quench the whole Torah\" (Sotah 21a), as it is said, \"For the commandment is a lamp, and the teaching is a light\" (Prov. 6:23) — this applies to one who commits a sin by chance, but not to one who completely throws off the yoke of warning against a sin. And our Sages, of blessed memory, said, \"The congregation of Israel is beloved for its voice\" (Shohar Tov, 39a), as it is said, \"Let me hear thy voice; for sweet is thy voice\" (Cant. 2:14). And it is also hated for its voice, as it is said, \"She hath uttered her voice against Me, therefore have I hated her\" (Jer. 12:8). From this we can conclude that \"life and death are in the power of the tongue\" (Prov. 18:21). And it is said, \"And those who love her will eat her fruit\" (ibid.). This means that one who loves the tongue, that is to say a man who loves to speak constantly, it is worthy and true counsel to him that he should eat of its fruit. In other words, he should not speak idle talk, but should speak words of the Torah, or words that will bring peace, or words that will teach many to do good, and he should teach them the good and keep them far from evil, and to be zealous for the truth, for there is no end to the good deeds that a man may do with his tongue. And this is the meaning of \"life and death are in the power of the tongue.\"",
+                "Gossips may be divided into six categories. The first is he who speaks evil of people and says, \"Thus did they do,\" when in fact they did not do so, and at times he will slander an honorable and innocent person — in which case he is both a liar and a gossip. And we have been warned by the Torah not to accept gossip because it may be false, as it is said, \"Thou shalt not utter a false report\" (Ex. 23:1). And one who speaks gossip, will also be quick to accept gossip. And you should know that if one who hears gossip endorses what he has heard, then he is just as guilty as the gossiper. For all who hear that he agreed, will say, \"Since he endorses it, it must be true.\" And even if he does not agree, but simply listens intently to the words, and appears to believe them, in the presence of people, he causes others to believe them too, and thus he helps the gossiper. For if he were to scold the gossiper, then he might restrain him from telling more, but since he pays attention and shows that he is interested, he causes him to speak even more gossip. And, behold, we have been warned by the verse, \"Thou shalt not utter a false report\" that we should not believe a gossip story in our hearts, for this would leave a strong imprint in our thoughts that the words are true and cause us to despise the object of the gossip.",
+                "The second category; he who speaks gossip that is true Even if he should remind another in private of some evil deed of his ancestors, he transgresses what is written in the Torah, \"And ye shall not wrong one another\" (Lev. 25:17); it is concerning wrongs done with words that the Scripture speaks (Baba Mezi'a 58b).",
+                "The third category of gossip is he who, in the presence of others, shames another because of something which his ancestors did. Concerning this our Sages, of blessed memory, said, \"Everyone who causes the face of his companion to whiten (through shame) in public has no share in the world to come\" (Aboth, 3:11).",
+                "The fourth category of gossip is this. If one publicly makes known the abominations of someone's ancestors, although not in the presence of the victim of the gossip, in order to shame him in the eyes of people — concerning this they said, \"A group which speaks gossip cannot receive the Divine Presence\" (Sotah 42a).",
+                "The fifth category is this. If the object of the gossip is a former sinner who has repented, and someone tells about the sins that he committed before he repented, in this there is great guilt (Baba Mezi'a 58b). \"For one who repents of his wrongdoing, his sins now become merit\" (T.P. Peah 1:1). And this gosiper shames him with sins that, through repentance, have become his merit. Moreover, he places a stumbling block before him for the victim may think in his heart, \"Just as he shamed me so shall I shame him,\" and enter into a quarrel with him, with the result that he perverts his repentance and returns to his former state. Moreover, others who hear of this one's shame may be restrained from repenting their evil deeds, and thus the gossiper has locked the doors of repentance. And know, that if a man sees that his companion transgressed a commandment in secret and he reveals it in public, he is guilty of a sin, for perhaps the transgressor has repented of his evil way and did not want to admit it except to an understanding Sage who would not shame him, so that he could repent of his evil deed. But one should keep away from one who has done evil until he knows that his companion has repented of his evil way. And if the sinner is a scholar and a man who fears to commit a sin, it is proper to take it for granted that he has done repentance, and that if his evil inclination overcame him once he surely must have had remorse afterwards.",
+                "He who speaks gossip is punished not only for the injury he did to his fellow man but also for rejoicing in his shame, as it is written, \"And you shall love your neighbour as yourself\" (Lev. 19:18). Just as he loves his own honor, so should he love the honor of his companion, and it is written, \"And he that is glad at calamity shall not be unpunished\" (Prov. 17:5).",
+                "In a sense, the sin of one who gossips about something that is true is greater than that of one who tells false gossip. For when a man tells true things about another, people believe him and the victim remains contemptible in their eyes even after he has shown remorse and repented his sin; but as for false gossip, most people will understand that it is a lie and will not believe it. But, in general, falsehood carries a greater guilt than the truth.",
+                "The sixth category is he who gossips about community officials who are worthy and who collect funds honestly and apportion alms to those who revere God. He who slanders them, saying that they steal from the charity funds and show bias in favor of some recipients as against others, and distribute the alms to those they favor and to their own relatives — this is gossip in which the guilt is incalculable. For it causes officials to quit their posts and others, who are evil, to be chosen in their place with the result that the gossiper deprives the charity givers of an opportunity to do good and he robs the deserving poor, for the other collectors who are evil will have no mercy on the good. The consequence is that this gossiper has nullified the service of the Holy One, Blessed be He, and shamed the servants of the Holy One, Blessed be He, and their children and their relatives. For instead of fulfilling his duty to honor the officials, not only did he not honor them but he did evil to them. And he thus restrains other God-fearing people from being officials, for they think, \"Why should we engage in an activity where people will suspect us, just as they suspected these others, who are God-fearing men?\"",
+                "And our Sages, of blessed memory, said, \"Gossip slays three people — the one who speaks gossip, the one who listens to it and the one about whom the gossip is said\" (Arakin 15b, and see T.P. Peah 1:1). And he who listens to the gossip is guiltier than he who speaks it. It is forbidden to dwell in the neighborhood of gossips, all the more so is it forbidden to sit with them and listen to their words.",
+                "There is another evil in gossip and that is that the one who speaks gossip against his companion feels proud and appears in his own eyes as a righteous person, for he thinks, \"So and so did thus and thus, but I did not do anything like it.\" So we find that the gossip vaunts himself and claims merit for himself. Now if he did a good deed and claimed merit for it, that would be very bad, all the more so when he commits a great sin through gossip and claims merit for himself. And if a man speaks gossip against orphans or widows then his guilt is even greater — for they suffer affliction to begin with, and he causes them to suffer still more.",
+                "Come and see, how careful a man ought to be to guard himself against gossip. If a man says to his companion, \"Where can I obtain fire?\" And his companion answers, \"Why in the house of so and so; he always has plenty of meat and fish.\" Even this is gossip! (Arakin 15b).",
+                "And there is another wrong which smacks of gossip — for example, where a person says, \"Oh, better be silent about so and so; I don't want to say what I know about him!\" — and so in all similar cases. And our Sages further said, \"Let no man ever talk in praise of his neighbor, for through his praise he will come to disparage him\" (Arakin 16a, and see Baba Bathra 164b). The meaning of this is: if you praise a man to his enemy, he will retort, \"How can you praise him so much when he does this and this.\" And concerning this it is said, \"He that blesseth his friend with a loud voice, rising early in the morning, it shall be counted a curse to him\" (Prov. 27:14). But to praise a man before his friends is permitted, as we have learned, \"Rabban Johanan the son of Zakkai had five (outstanding) disciples, and he used to recount their praises\" (Aboth 2:8). Then, there is the one who speaks gossip by way of a joke or by way of frivolity (that is, he is not speaking out of hatred), and that is what Solomon said in his wisdom, \"As a madman who casteth firebrands, arrows and death; so is the man that deceiveth his neighbour and saith: \"Am not I in sport?\" (Prov. 26:18—19).",
+                "Then there is he who speaks gossip by way of deceit: he tells it with seeming innocence, as though he does not know that he is indulging in gossip, and when others rebuke him he says, \"I really don't know whether so and so is guilty of these things.\" Or he says, \"This may be merely gossip.\" One who speaks words that cause harm to his fellow man, whether it be to his body or to his money, even though it be to distress him or to frighten him, it is gossip. If a man says something to his companion, he is forbidden to reveal it without his permission (Yoma 4b). But anything which a man says in front of three people it is as though he intended it to be common knowledge and if one of the three who heard it told about it we cannot say that this is gossip (Arakin 15b). But if the teller intends to reveal more than he heard, then there is something of gossip in it. And if the speaker warns those who heard him not to reveal it, even though he speaks in the presence of many people, still if one of those who were warned does reveal it, it is a sort of gossip. There is a story about a certain pupil who revealed a thing that had been said in the house of study twenty-two years earlier and they drove him out of the house of study and they said, \"This one is a revealer of secrets\" (Sanh. 31a).",
+                "And there is another sin which is called tale-bearing. Now, who is a tale bearer? One who loads himself with stories about others and goes from one to another and says, \"Thus did so and so say,\" and \"Thus and thus did I hear about that one.\" Even though what he tells is true, this kind of thing destroys the world. And we have been warned about this, as it is written, \"Thou shall not go up and down as a tale-bearer among thy people\" (Lev. 19:16). And what is tale-bearing? One who reveals to another things that were said about him in secret, and we have learned (Sanh. 31a): \"Whence do we know that when a judge comes out he must not say, 'I was for acquittal, while my colleagues were for condemnation; but what could I do, seeing that they were in the majority?' \" Scripture states, \"Thou shall not go up and down as a tale-bearer among thy people\" (Lev. 19:16), and further, \"He that goeth about as a tale-bearer revealeth secrets\" (Prov. 11:13).",
+                "Be very careful concerning gossip for with this you shame yourself. For he who finds others unworthy is himself unworthy, and he does not speak in praise of anyone, and his way is to find people unworthy with the fault that he himself possesses (Kiddushin 70a).For this fault of his is constantly on his mind and when he gossips he expresses it with his mouth. For every man can be tested and recognized by his deeds. How? When you see a man who is accustomed to praise women and to speak of them always, know that he loves women. And if he praises good food and wine and does so constantly, know that he is a glutton and a drunkard And so is it with everything. And proof of this you may find in the verse, \"Oh how love I thy law! It is my meditation all the day\" (Ps. 119:97). Because I love the Torah, I always speak of it — since whatever a person loves in his heart, he lends to speak about always.",
+                "A gossip always seeks out the faults of people; he is like the flies who always rest on the dirty spot. If a man has boils, the flies will let the rest of the body go and sit on the boil. And thus it is with a gossip. He overlooks all the good in a man and speaks only of the evil. There is a story about a certain man who went with a wise man in the field, and they saw a corpse. The man said, \"How putrid this corpse is.\" And the wise man said, \"How white are its teeth.\" Thus the wise man rebuked his companion and said in effect, \"Why must you speak about its blemish; speak of its excellence, for one should always speak in commendation of the world.\"",
+                "If you see a man who speaks a word or does a deed which can be interpreted either favorably or unfavorably, then if he is a man who reveres God you are obliged to give him the benefit of the doubt, even if the unfavorable interpretation appears more likely. And if he is an ordinary person who guards himself from sin, but occasionally stumbles, it is still your duty to put doubt aside and decide his favor. And our Sages, of blessed memory, said: \"He who judges his neighbor in the scale of merit is himself judged favorably\" (Shabbath 127b). And this is a positive commandment in the Torah, as it is said, \"But in righteousness shalt thou judge thy neighbor\" (Lev. 19:15). And if the matter inclines to the unfavorable interpretation, let it be with you as though there were a doubt and do not judge the man unfavorably. But if the man's deeds for the most part are evil, and you know that he is not one who reveres God in his heart, then you should put the unfavorable interpretation on his deeds and words.",
+                "If a man revealed your sin, do not say, \"Just as he revealed my sin, I will now reveal his sin,\" As it is said, \"Thou shalt not take vengeance, nor bear any grudge\" (Lev. 19:18). Neither may you boast and say, \"Even though he has revealed my sin, I will not reveal his,\" for by so speaking you have already revealed the half of it. And this matter is a very great principle in the whole concept of reverence of God. But if the one who sins does not fear God then he is as one who throws off the yoke of the kingdom of Heaven from upon him, and if he does not guard himself against a single transgression which all the people of the city know to be a sin, then one does well to speak evil of him and to reveal his sins and to cause the sinner, to be odious in the eyes of the people, in order that the people may hear and despise him and set themselves apart from transgressions, as it is said, \"An unjust man is an abomination to the righteous\" (Prov. 29:27). And it is said, \"The fear of the Lord is to hate evil\" (Prov. 8:13). And they said, a wicked man who is the son of a righteous man may be called \"a wicked man, son of the wicked,\" while a righteous man who is the son of a wicked man may be called \"a righteous man, son of the righteous\" — and precisely in this way is it permitted to shame him for the sake of Heaven. But a man who quarrels with another and intends to shame him for his own satisfaction and not for the sake of Heaven, may not reveal his sin (Sanh. 52a). And similarly if the one who reveals the transgression of his companion is himself a sinner, he should not reveal the wrong of another sinner, for he certainly is not revealing the secrets of the sinner for a good purpose. \"But the talk of the lips tendeth only to penury\" (Prov. 14:23).",
+                "There are a few instance where it is commendable to engage in gossip. For example, in the case of two wicked men who have taken counsel to do evil, it is permitted, by gossip, to make them hate each other and do evil to one another, in order that they do not do evil to good people. And so is it with an adulterer who is pursuing an adultress, it is a good deed to gossip about them so that they should not commit the transgression. And there are times when even though the sinner is a completely wicked person it still is not proper to shame him in public — when there is the danger that this will cause him to become an unbeliever. It is permissible to use gossip against people who are always starting quarrels, as it is said, \"I also will come in after thee, and confirm thy words\" (I Kings 1:14) (See T.P. Peah 1:1).",
+                "Because so many things depend upon the tongue, it is necessary to guard the tongue very much. And therefore David said, \"Keep thy tongue from evil\" (Ps. 34:14). And our Sages, of blessed memory, recounted a story about a certain man who cried out in the streets, \"Who wants to purchase the elixir of life?\" Everybody came to buy. He then took out the Book of Psalms and showed them what was written in it: \"Who is the man that desireth life and loveth days, that he may see good therein? Keep thy tongue from evil\" (Ps. 34:13—14). And when Rabbi Yannai saw this, he took this man into his house and he fed him and he gave him drink and money. The pupils of Rabbi Yannai came to him and said to him, \"Did you not know this verse before?\" And he said to them, \"I did know it — but I never put it in my heart to be careful concerning this. When I used to read this verse I would go over it hastily and did not realize its full meaning. And now this man came and made it mean something to me, and from now on I shall be more careful with my tongue\" (Lev. Rabbah 16:2; Shohar Tov, 52b).",
+                "Therefore, a man whose tongue is accustomed to flatter, to scoff, to gossip, to lie, to indulge in idle talk — and who now wishes to subdue this impulse and put up a strong fence against this vice — such a man should make a fence by keeping apart from his original companions with whom he used to indulge in scoffing and flattery and gossip and lies. For if he should again draw close to them, he will not be able to restrain himself from this sin, for they will begin to speak with him as they were accustomed to do and then he will not be able to restrain himself from speaking with them as he was accustomed to do. And such a man should accustom himself severely to silence in order to develop the habit of opening his mouth very little, and he often should sit by himself in a room and occupy himself with Torah and he should join the company of the pious who speak only of the Torah and of reverence of God. And in this manner he should accustom himself to do for a long time and then he will find healing for his wound.",
+                "It is written, \"Death and life are in the power of the tongue; and they that indulge it shall eat the fruit thereof\" (Prov. 18:21). There is a story about a king of Persia who became ill, and the doctors said to him, \"You cannot be healed until they bring you the milk of a lioness and then we will make you a medicine that will heal you.\" One of the men present said, \"I will bring you the milk of a lioness if you wish, but give me ten goats.\" The king told his servants to give them to him, and they did so. He went to a pit of lions and there was a lioness there who was giving suck to her young. The first day he stood far off and threw one goat to the lioness and she ate it. The second day he came closer to her a bit and threw her another goat, and thus did he do until he was able to play with the lioness, and he took some of her milk and started back. As he was travelling along the way, he saw in a dream that his limbs were quarrelling with one another. The leg said, \"There are no limbs like us, for if we had not gone our master would not have been able to bring the milk.\" Then the hand said, \"There is no one like us, for if we had not done our part, nothing would have happened.\" The brain said, \"There is no one like me! If I had not given counsel, of what use would any of you have been?\" Then the tongue said, \"There is nobody like me. For if I had not said that we would do this thing, who would have done it?\" All the limbs answered, \"How dare you compare yourself with us? You are in a place of darkness, and you possess no bone like the rest of the limbs.\" And the tongue replied to them, \"This day will you say that I rule over all of you.\"",
+                "The man kept the dream in mind. He went to the king and he said to him, \"My lord, the king, here is the milk of a bitch.\" The king got very angry and ordered that the man be hanged. As he was about to be hanged, all the limbs began to weep. Whereupon the tongue said to them, \"Did I not tell you that you are not worth anything? If I save you, will you confess that I am king over all of you?\" And they said to her, \"Yes!\" Then the man said to the executioners, \"Take me back to the king, perhaps I can be saved.\" So they returned the man to the king, and the man asked, \"Why did you order that I be hanged?\" And the king said, \"Because you brought me the milk of a bitch.\" The man said, \"What difference does it make as long as you are healed? And moreover, a lioness is often called a bitch. They took the milk from him and tested it and it was found to be the milk of a lioness. Then all of the limbs said to the tongue, \"Now we confess to you that you are king.\" And this is the meaning of the saying, \"Death and life are in the power of the tongue.\" Therefore David said (Ps. 39:2), \"I will take heed to my ways, that I sin not with my tongue\" (Shohar Tov, 39:2—3, and Yalkut Tehillim, item 721).",
+                "See how the tongue is better than sacrifices, for it is said, \"I will praise the name of God with a song, and will magnify Him with thanksgiving. And it shall please the Lord better than a bullock that hath horns and hoofs\" (Ps. 69:31—32).",
+                "You must consider well and distinguish clearly this matter of the tongue, because all the affairs of a man, whether for evil or for good, depend upon it. With his tongue, a man can commit great and mighty transgressions without number, such as informing, tale-bearing, scoffing, flattery, lies, and the like. And all of these great transgressions bring no profit to the owner of the tongue. And with his tongue a man can also do precepts without limit. And there are many people who say, \"How can we do a good deed? We do not have money which we can give to the poor.\" They do not know that the source of the precepts is very near to them — the source of life in this world and in the world-to-come, and that is the tongue. And thus did David say, \"Who wishes to acquire the life of this world and of the world to come?\" And they said to them, \"No one can stay in both worlds.\" Then he said to them, \"It is very cheap,\" as it is written, \"Who is the man that desireth life\" (Ps. 34:13). They said to him, \"Who is the one that can acquire life?\" And he said to them (Ps. 34:14), \"Keep thy tongue from evil\" (Shohar Tov, 39:4; and see Abodah Zarah 19b).",
+                "A man should accustom himself to speak words of Torah and of reverence of God and to reprove people, and to command his sons ofter him to observe and to do (the commandments) — to comfort the mourners, to comfort the poor, to speak to their hearts good words of consolation, to speak the truth, and to accustom oneself to pray with songs and praises — and then he will be beloved below and dearly beloved above, and his reward will be in the great good which is treasured up for the righteous."
+            ],
+            [
+                "Chapter Twenty Six: ON REPENTANCE",
+                "Said Rabbi Levi, \"Great is repentance for it reaches to the very Throne of Glory,\" as it is said (Hos. 14:2) \"Return, O Israel, unto the Lord thy God\" (Yoma 86a). And our Sages, of blessed memory, said, \"When Moses went up to the first firmament he found groups of angels. They opened before him the Book of the Torah and read of God's work on the first day of Creation. And then they paused and began to tell the praises of the Torah. Then Moses ascended to the second firmament and he found bands of angels who were reading of the work of the second day of creation and then they paused and began to tell the praises of the Torah and of Israel. He then ascended to the third firmament and he found troops of angels reading of the work of the third day of Creation, and they paused and began to speak in praise of Jerusalem. He ascended to the fourth firmament where he found angels reading of the work of the fourth day of Creation and they paused and they began to tell the praises of the Messiah. Then he went up to the fifth firmament and he found companies and companies of angels reading of the work of the fifth day of Creation. And they paused and began to tell of the sadness and sorrow of Gehenna. Then he ascended to the sixth firmament and found there angels, and they were reading of the work of the sixth day of Creation and they paused and began to tell about Paradise, and they beseeched the Holy One, Blessed be He, to make Paradise the portion of Israel. Then he went up to the seventh firmament and found there heavenly creatures called Ofanim, Seraphim, and Galgalim, and angels of mercy, and angels of kindness and justice, and angels of fear and trembling. At once Moses took hold of the Throne of Glory. They began to read of the work of the seventh day, the portion beginning, \"And the heaven and the earth were finished\" (Gen. 2:1). And they paused and they began to tell the praise of repentance, to teach you that repentance reaches to the very Throne of Glory, as it is said, \"Return, O Israel, unto the Lord thy God\" (Hos. 14:2).",
+                "Rabbi Akiba said, \"Seven things were created before the Universe and they are these : Torah, Repentance, Paradise, Gehennah, the Throne of Glory, the Temple, and the name of the Messiah\" (Pesahim 54a). And why these seven? Know this, that the principal reason for the creation of the world is man, for there is no need for the lower world except for man, and he rules over all the lower world : over the cattle, the beasts, the fowl, the fish and the swarming things. And inasmuch as the principal reason for creation is man it was necessary first to create the Torah, which is the very existence of the world. As it is written, \"If My covenant be not with day and night, if I have not appointed the ordinances of heaven and earth\" (Jer. 33:25).",
+                "And since He created the Torah first, it was logically necessary to create Repentance, for inasmuch as the Torah contains positive and negative commandments and punishments which are explained in the Torah, it was necessary to anticipate the creation of man by creating repentance, so that if a man should sin there would be time for him to repent; otherwise the world could not exist for even one generation. \"For there is not a righteous man upon earth, that doeth good and sinneth not\" ((Eccl. 7:20), and immediately upon sinning this generation would deserve to be completely destroyed. It is for this reason that the story of Sodom was written in the Torah, to let the sinners know that they deserve to be destroyed — they and all that belongs to them. And that the earth too deserved to be overturned, as in the case of Sodom, but the Holy One, Blessed be He, created Repentance early and waits patiently generation after generation for man to repent.",
+                "But inasmuch as God had created the Torah and Repentance earlier than man, it was also necessary for him to create Paradise and Gehennah and the Throne of Glory before creating man, for they are the places where each man is rewarded according to his deeds.",
+                "And inasmuch as He had created all of these, it was necessary to create the Temple and the name of the Messiah before creating man. For in the days of the Messiah, the earth will be filled with knowledge and there will be no evil desire among men. And all people, great and small, will know the name of God, may He be exalted, with a great knowledge and then they will know, all of them, that the principal reason for the creation of the world was service to the Creator, may He be exalted. Therefore, He first created all of these seven before He created the world. \"And saviours shall come up on mount Zion (Obad. 1:21) and \"a redeemer will come to Zion, and unto them that turn from transgression in Jacob\" (Is. 59:20). Amen. And thus may it be His will.",
+                "For seven reasons should a man repent early while still in his youth when his power is strong. The first is that the labor needed to acquire Torah and reverence for God and all qualities that a man must possess is exceedingly great. And concerning this it is said, \"The measure thereof is longer than the earth and broader than the sea\" (Job 11:9). And, \"The day is short\" (Aboth 2:20). For this world is a very short day. \"Like a shadow are our days upon the earth\" (I Chron. 29:15). And our Sages, of blessed memory, said, \"Not like the shadow of a wall and not like the shadow of a tree, but like the shadow of a bird in flight\" (Gen. Rabbah 96:2). And as to the expression, \"And the workers are lazy\" (Aboth 2:20), this refers to a man who has within him the quality of laziness.",
+                "And now consider the case of a man who must walk a distance during the day of ten parasangs <sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">* Ancient Persian measure of length about 3-1/4 miles.</i> and more, and his path is filled with stumbling blocks, mud and stones, and there are plunderers and murderers along that way and he must go in spite of all of this, for so has the king commanded him and he is not able to avoid it, how must this man first prepare in the morning and gird his loins with alertness and walk speedily? Therefore, how important it is to rise early and to begin early the service of the Creator, may He be exalted. And even though he does all that is in his power, he will attain only a little of the needed qualities. As our Sages expounded (Aboth de R. Nathan, chap. 16) on the verse, \"For he knoweth our frame\" (Ps. 103:14). They told a parable of a king who gave a field to his servants and he told them to till it and guard it and to extract from it thirty <i>kur</i> (of produce) every year, and they busied themselves in this matter and tilled it well, but they brought before the king only five <i>kur</i>. He said to them, \"What is this that you have done?\" They said to him, \"Our lord, the king, the field you gave to us has poor soil, and though we worked it with all our might it did not produce more than this amount. Thus, man, even though he works with all his strength, his accomplishment is little and if he says, \"I will wait until I have time or until I earn enough for my needs,\" know that the troubles and responsibilities of this world never cease. As our Sages said, \"And say not, 'When I have leisure I will study'; perhaps you will never have leisure\" (Aboth 2:5).",
+                "The second thing to remember is that if he delays his repentance until he accumulates wealth then he will covet and long for more wealth, as our Sages said, \"No man leaves this world with even half of his desires fulfilled\" (Eccl. Rabbah 1:13). If he has one hundred coins in his hand, he wants to make it two hundred. If his hand has attained two hundred, he longs to make them four hundred. And so it is written, \"He that loveth silver shall not be satisfied with silver\" (Eccl. 5:9).",
+                "The third reason that a man should hasten to repent while still in his youth is that the time is so little and the work is so much — the work of studying the Torah, and the improvement of the soul, the attainment of good qualities such as love, reverence, and cleaving to God. As our Sages said, \"The day is short, and the work is great\" (Aboth 2:15).",
+                "The fourth reason is that if he delays improving his soul then his evil inclination will keep growing stronger and his heart will grow harder and he will get accustomed to sinning, and he will permit himself all of the sins, and then he will not be able to purify himself.",
+                "The fifth reason is that he who does not want to repent early will perhaps not have a long life and will die before he repents. Therefore, he warns, \"Let thy garments be always white\" (Eccl. 9:8).",
+                "The sixth reason is that if he delays in repenting, his sins will become old and he will forget the anguish they caused him and he will not worry about them as he did at first.",
+                "The seventh reason is that when he gets old, and the strength of the evil inclination weakens, he will not receive as great a reward for repentance as if he had repented in the days of his youth when he was in his full powers. And because of these things a man ought very early to reform his soul before the King, Most High.",
+                "And after a man has set his mind to do penitence, he cannot achieve complete repentance if he does not take these seven things to heart : The first is that he should be aware of his deeds and know them all. There are people who think that a man cannot be called a <i>ba'al teshuva</i> (a penitent) — i.e., that repentance does not apply — unless he was guilty of a mortal sin like having intercourse with a married woman or with a Gentile woman, or becoming completely corrupt, or similar cardinal sin. But as far as other sins are concerned, no one knows just how to repent for them. This is not so, because anything that our Sages warned us against is more severe than the words of the Torah itself, for anyone who transgresses the words of our Sages is liable to the penalty of death (Berakoth 4b). And anyone who transgresses either the words of the Torah or the words of the Sages must repent.",
+                "And now listen, my son, for most people do not take care to refrain from frivolous things, and from staring at women, and from speaking with them when it is not necessary. Nor do we take care to pray with sincere intent, and to refrain from speaking in the synagogue and from mockery and from disrespect. Neither in the matter of charity do we take care to give it to him who is worthy of it, and not to harden our hearts and close our hands to deeds of generosity, and not to speak harsh words to the poor. Nor have we guarded ourselves from vain oaths or from cursing our companions or ourselves with the name of God, or from mentioning the Name of God needlessly or in a unclean place or with unclean hands, or from neglect of the study of the Torah, the latter being weighed against all other commandments.",
+                "Neither have we guarded ourselves against jealousy and hatred and gossip and arrogance, and anger and all of the undesirable qualities mentioned in this book. Nor have we taken care to observe the commandments that depend upon deeds, such as the washing of the hands, and to refrain from causing injury to our fellow man, and to keep the Sabbath according to the Law.",
+                "And many people stumble in this, for it is very easy for one who is not expert in the commandments to stumble in many places. And a man commits such sins as these all of his days without being aware of it. Therefore a man who would repent must know the sins that he has committed. And how can he know this? He must study the commandments and understand where he has fallen short in the observance of each commandment, and in what way he has transgressed. For if he does not know in what way he has transgressed, how can he have remorse? He must know his transgression and sincerely regret it, as the Scripture says, \"For I know my transgressions; And my sin is ever before me\" (Ps. 51:5).",
+                "The second thing a man must keep in mind if he wants to repent is that even though he knows the sins that he committed, he cannot fully regret them if he does not know clearly the evil of these transgressions. For if he thinks, \"So what if I got a little pleasure from this world without a blessing!\" or \"So what if I took time away from Torah; that is not such a terrible thing.\" Anyone who thinks thus will not have any regrets, and will not repent with a complete heart. But one should think: There is nothing so bad in all the world as one who does not care about the commandments of the King who is Most Exalted. We can learn the importance of this from a king of flesh and blood. Anyone who transgresses <i>his</i> commands — how bad it is for him!",
+                "Thirdly, the sinner must know and believe from the depth of his heart that severe punishment awaits him for the sins that he committed, for if he does not know this, he will be in no haste to repent. But after the punishment he may expect is clear to him, he can repent and have true remorse, and he can ask forgiveness of God, as it is said, \"My flesh shuddereth for fear of thee, and I am afraid of thy judgments\" (Ps. 119:120).",
+                "The fourth thing that the sinner should know is that all the transgressions that he committed all of his days, the great sins and the small, and all the evil thoughts, and all of the idle things, and all his affairs from small to large — all is written in a book and there is no forgetfulness with God, may He be Exalted, as it is written, \"Is not this laid up in store with Me, sealed up in My treasuries?\" (Deut. 32:34). And further, \"He sealeth up the hand of every man\" (Job 37:7). For if a man should think that there is forgetfulness concerning his sins, he will not have remorse and he will not ask God for forgiveness for them. For many think that because the Holy One, Blessed be He, delays in demanding retribution for sins, that these have been forgotten and that they will not come to judgment for them, as it is said, \"Because sentence against an evil work is not executed speedily, therefore the heart of the sons of men is fully set in them to do evil\" (Eccl. 8:11).",
+                "Fifthly, he must know truly that repentance is a complete healing for transgressions. For the patient who does not believe that the medicine the doctors have prepared for him will really heal him will not be quick to take it. But if he knows that the drug or the potion will surely help him, he will want to bear the bitterness of the medicine. Thus, if he is certain of the worth of repentance, he will desire to reach the high level of repentance.",
+                "Sixthly, he must think in his heart of all the good things that the Creator, Blessed be He, has done for him from the time of his birth until this day. And he must understand that he should have thanked God for these good things, but that he has not done this, but has transgressed God's commandments. And he should weigh the punishment for the sin against its sweetness and the reward for the good deed against the pain in this world (and in the world to come). As our Sages said, \"Reckon the loss incurred by the fulfillment of a precept against the reward secured by its observance, and the profit of sin against its loss\" (Aboth 2:1).",
+                "Finally, he should know how to strengthen himself exceedingly and to bear the great burden of restraining himself from that evil which he is accustomed to do. For this is obvious that a sin that he has been accustomed to do all his life he will regard as permissible (Yoma 86b), and it is very difficult for him to give it up. Therefore, a man needs great will power and high fences to give up what he has been accustomed to. And it requires a great accord in all his heart and soul to hold himself back from committing that sin, and he must remove this habit from his heart as though he had not been accustomed to do this. And he must become accustomed to reject in his heart all the evil things, as it is said, \"And rend your heart and not your garments\" (Joel 2:13). And when the sinner establishes these seven considerations firmly in his heart, he is very near to the path of repentance.",
+                "Now there are many steps in the upward path of repentance, and according to these steps a man draws nearer to God, Blessed be He. Never can a soul reach perfect purity so that the sins will be as though they had never been, except after a man has purified his heart. It is like a soiled garment — if he launders it a little, the dirt may disappear but a stain remains, and only after much laundering it becomes completely white. And thus it is written, \"Wash me thoroughly from mine iniquity\" (Ps. 51:4). Therefore, you must wash away the sin from your heart, as it is said, \"O Jerusalem, wash thy heart from wickedness\" (Jer. 4:14).",
+                "And now, I must write down for you twenty matters that are among the principal considerations in repentance.",
+                "The first is that one should grasp the quality of remorse, and put it into his heart that there is great punishment for him who has transgressed the commandment of the Great King. As the Scriptures say, \"Give glory to the Lord your God, before it grow dark\" (Jer. 13:16). And when a man thinks about the dark days which will reach the one who has sinned against the God of Jacob, then he will be exceedingly afraid and he will have remorse for his deeds. And he will say in his heart, \"What have I done? How is it that the fear of God was not always before my eyes? And how is it that I did not fear punishment for my wrongdoing? And how is it that I could not rule over my evil inclination when tempted by the pleasure of one moment? And how have I sullied my pure soul, the soul which was breathed into me from the Source of Holiness? And how have I changed the Great World that stands and endures forever and ever for this transitory little world? And how is it that I did not remember the day of death which will leave my soul nothing but my corpse and a bit of earth?\" And he should multiply in his heart thoughts concerning this matter. And this is the subject of which Jeremiah spoke, \"No man repenteth of his wickedness saying, 'What have I done' \" (Jer. 8:6).",
+                "The second thing is the abandonment of sin; the sinner should leave his evil ways and determine with all his heart that he will never more walk that path. And this is the beginning of repentance : to leave his evil ways and thoughts, to agree in his heart and to undertake that he will not continue to sin, and that he will repent of his evil thought and that he will utterly put away his evil deeds.",
+                "The third principle of repentance is grief: he should sigh in the bitterness of his heart. For if a man lost one dinar, it would be difficult to bear, and if he lost all his wealth he would mourn and his heart would be bitter within him. Similarly, if he met with other misfortunes he would be in great anguish. All the more so should he be in anguish who has rebelled against the Great Lord, and has corrupted his path, though God has done him so much kindness; therefore should such a man feel pain at every moment. Know that the steps that lead to repentance and its ascents are achieved according to the degree of the bitterness and the pain which a person feels over the sins he has done. For the pain comes from the purity of the lofty soul. And the Holy One, Blessed be He, has mercy upon a man when his soul is steeped in pain. An illustration of this is the fact that a king will have greater mercy on those who were born in his household, those who are near to him, those that are of the nobles of the land and the most honored, than he will have on villagers. Therefore, when the soul, which had its abode above and was separated from the Holy Place, is in anguish, the Creator of all receives it quickly.",
+                "The fourth principle in repentance is the sorrow and the pain caused by the actual doing of the deeds of repentance. Thus far we have spoken about the pain and sorrow of the heart, but this concerns the pain and the sorrow of the repentant act itself, as it is said, \"Yet even now, saith the Lord, turn ye unto Me with all your heart, and with fasting and with weeping, and with lamentation\" (Joel 2:12). And a man must show the signs of pain and sorrow in his garments, for example, to put on sackcloth, as it is said, \"For this gird you with sackcloth, lament and wail\" (Jer. 4:8). And as it is said, \"But let them be covered with sackcloth, both man and beast\" (Jonah 3:8). And he must remove his lovely garments from him and he must reduce his pleasures, in the kinds of food he eats and in his drink and in strolling about. And our Sages said, \"The heart and the eyes are the two agents of sin\" (T.P. Berakoth 1:8). And thus is it written, \"And that ye go not about after your own heart and your own eyes\" (Num. 15:39). Therefore only in this way can the sin brought about by these agents be atoned for : the sin of the agent of the heart, by bitterness and pain, and the wrong of the agent of the eyes, by tears. As it is said, \"Mine eyes run down with rivers of water, because they observe not Thy law\" (Ps. 119:136). It is not said, \"because <i>I</i> observe not,\" but \"because <i>they</i> observe not.\" The plural form refers to the eyes, that spied out to explore sin, therefore have I caused rivers of water to descend from my eyes. When he weeps over his sins, he should say, \"May my tears quench the wrath of your anger and may my repentant deeds turn away your anger from me, and let my table, which I have not set because of my sorrow, be considered as an altar arranged for sacrifice, and the pot which I did not place upon the coals, as fire burning upon Thy altar. And may the lack of my blood, the diminution resulting from fasting, atone as the blood which is offered on the corners of the altar. And may the lessening of my fat be as the fat which is offered from the sacrifices, and the sound of my weeping as the psalms of the poets, and the aroma of my soul's hunger as the aroma of the incense, and the weakness of my limbs as the cutting of portions for the sacrifice, and may my broken heart tear the books in which my sins are recorded. And may the change of my good garments for garments of mourning be as acceptable to you as are the garments of the priesthood, and my restraint from washing (because of my sorow)as though I had sanctified my hands and feet, and may my repentance restore me to Thee, for I am truly remorseful for the evil of my deeds that I did and I shall not return to do evil before Thee.",
+                "The fifth principle of repentance is worry. One should worry about the punishment of his sins, for there are sins where repentance holds the atonement in suspense and only afflictions cleanse away the wrong (Yoma 86a), as it is said, \"For I do declare mine iniquity; I am full of care because of my sin\" (Ps. 38:19). And what is the difference between sorrow and worry? Sorrow is for what has already taken place, while worry concerns the future. And a person who has sinned should always worry whether he has fallen short in the matter of repentance and has not completed the full measure of repentance. And he should worry lest his evil inclination overpower him. As our Sages, of blessed memory, said, \"Do not trust in yourself until the day of your death\" (Aboth 2:4).",
+                "The sixth principle of repentance is shame, as it is said, \"I was ashamed, yea, even confounded, because I did bear the reproach of my youth\" (Jer. 31:18). Now one who sins would be very ashamed to commit a transgression before people. Then how shall he not be ashamed before the Holy One, Blessed be He? But we have already explained the matter of shame in the chapter on that subject.",
+                "The seventh principle is submission with all one's heart and with humility. For he who knows his Creator knows how much anyone who transgresses against His words lowers himself, and he will therefore be humble, as it is written, \"The sacrifices of God are a broken spirit; a broken and a contrite heart, O God, thou wilt not despise\" (Ps. 51:19). A \"broken spirit\" means \"a lowly spirit,\" and humility is one of the principles of repentance; through humility will a man draw near to God, Blessed be He. As it is said, \"But on this man will I look, even on him that is poor and of a contrite spirit\" (Is. 66:2). The highest step in humility which is obligatory in the path of repentance is that he should magnify and glorify the service of the Creator and should not claim any merit for himself, but everything should be small in his eyes as compared to what he must do in the service of God, Blessed be He. Therefore, he should be humble and should serve with modesty, and he should not covet honor for his good deeds.",
+                "The eighth principle is humility in deeds of repentance; he should conduct himself in a gentle manner. If a man has reviled him because of his previous deeds, let him be silent, or he should say, \"I know that I have sinned.\" And he should not make lovely garments, and wear jewelry. As it is said, \"Therefore now put off thy ornaments from thee\" (Ex. 33:5). And his eyes should always be lowered, as it is said, \"For the humble person He saveth\" (Job 22:29). And the signs of humility are : a soft answer, a low voice and eyes bent downward. These are the things which make the heart humble.",
+                "The ninth principle is the destruction of lust. He must lay it to his heart that lust ruins all deeds. And he should abstain from luxuries, even from things which are permitted to him. And he should conduct himself in the paths of abstinence, eating only to satisfy his hunger and to preserve his body. And the same is true in his relationship to woman. For whenever a man follows after lust he is drawn after the functions of the body and separates himself from the ways of the cultured soul. Then his evil inclination overpowers him, as it is written, \"But Jeshurun waxed fat, and kicked\" (Deut, 31:15). And it is written, \"Lest I be full, and deny, and say : 'Who is the Lord?' \" (Prov. 30:9). Now the lust that is given into the heart of a man is the root of all deeds. Therefore he must hurry to correct that lust, and on this subject we have dwelt above. And there is a great benefit in the breaking of lust, for in this way a man reveals that his heart is good and upright, and that he rejects the character which sin has caused him to have. And one who abstains even from what is permitted erects a great fence which will keep him from touching what is forbidden. It is as if he says, \"Even in that which is permitted I do not satisfy my craving; how then shall I stretch forth my hands to that which is forbidden?\"",
+                "The tenth principle of repentance is to reverse one's deeds. How does one do that? If he has been guilty of looking at indecent things, then let him conduct himself with lowered eyes. If he has been guilty of gossip, let him occupy himself with Torah (Arakin 15b). And with any limb with which he has sinned let him try to fulfill commandments (see Yalkut Judges, 42). And thus did our Sages say, \"The righteous men in the very thing with which they had sinned appease God\" (see Yalkut Hosca, 529). And more did our Sages say, \"If you have committed bundles of transgressions, do in opposition to them bundles of good deeds. Feet which ran hastily to sin must now quickly run to do a good deed. A mouth which once spoke disobedience and rebellion now let his palate speak the truth and let him open his mouth with wisdom. Hands that spilled innocent blood, let him open his hand to the poor. Eyes that were haughty, let him be contrite and walk with lowered eyes. A heart that plotted wrongdoing, let him store up in his heart the words of the Torah\" (Lev. Rabbah 21:5).",
+                "The eleventh principle of repentance is to search out one's ways, as it is said, \"Let us search and try our ways, and return to the Lord\" (Lam. 3:40). And searching out one's ways means that one should examine oneself with respect to all the transgressions one has done in his life. There are three advantages to this. First, he will remember all the things in which he has sinned and he will confess all of them, for confession is one of the basic elements of atonement. Secondly, he will know the amount of his transgressions and sins, and this will increase his humility. Thirdly, even though he has resolved to abandon all sin, he must know the things in which he has sinned in order to erect a fence, to guard himself against those things over which he stumbled, for a man needs more protection from those sins to which he is accustomed and which are light in his eyes when he commits them, and over which the evil inclination rules. He is like a sick person who is beginning to recover. Such a person has to be careful of a number of things, so that they will not cause him to be ill again. So it is with one who is ill by reason of his sins; when he begins to repent he must be very careful.",
+                "The twelfth principle of repentance is that one should search out and know the greatness of the punishment for each of one's sins : for which there is lashing, for which death by sentence of the court, and for which excommunication. And when he knows the magnitude of his sin, he will certainly cause his heart to feel bitterness in confession and will increase his humility.",
+                "The thirteenth principle of repentance is to take seriously the transgressions which one has treated lightly. For example, looking at women or speaking over-much with them, or conversing about idle things, or doing nothing, or mentioning the name of God in vain. All these and many more like them are considered trivial by many people and even by great men of the day — they must be regarded as very serious matters. And there are four reasons for this : First, one should never look at the smallness of the sin but at the greatness of Him who warned against it. A parable will illustrate this. A king commanded his two servants, the one to bring him something to drink for he was very thirsty, and the other to do something that he really did not need very much; and he warned each one, on pain of death. Certainly, if either one of them disobeyed his command he would be liable to death, for they hang a man who has stolen one dinar just as they hang one who has stolen a thousand, for each one has transgressed the command of the king. In the same way the Lord has warned us concerning all of the Torah, \"Keep all the commandment which I command you this day\" (Deut. 27:1). And it is written, \"Cursed be he that confirmeth not the words of this law to do them\" (Deut. 27:26). The second reason is that when one transgresses a little matter many times, it becames a very severe matter, because the punishments for each individual transgression are combined. Thirdly, when one is accustomed to commit sins, he comes to regard them as permissible and does not guard himself against them, and he is reckoned among those who cast off the yoke of the Torah and who are \"apostates with respect to one matter.\" Fourthly, it is the way of the evil inclination that after he conquers in some small matter, he goes on to conquer in a serious one. Therefore our Sages said, \"Be heedful of a light precept as of a grave one\" (Aboth 2:1). And they said further, \"For one good deed draws another in its train, and one sin, another sin\" (Aboth 4:2).",
+                "The fourteenth principle of repentance is the confession, as it is said, \"That he shall confess that wherein he hath sinned\" (Lev. 5:5). And a person is obliged to remember his sins, and the sins of his fathers. Now why should he confess the sins of his fathers? Because of the fact that he is considered guilty if he clings to the evil deeds of his fathers. And thus it is written, \"And they shall confess their iniquity and the iniquity of their fathers\" (Lev. 26:40). And he should be very careful at the time of the confession to resolve in his heart to abandon his evil ways, for if he returns to them and does not abandon them he is like one who immerses himself but grasps an unclean creature (Ta'anith 16a). For confession is like immersion and the sin is like the unclean worm, and it is clear that immersion is of no use when the person who immerses himself holds on to the source of his defilement.",
+                "The fifteenth principle of repentance is prayer. The sinner should pray to the Lord, Blessed be He, and beseech Him to help him in his repentance and open the gates of purity to him.",
+                "The sixteenth principle in repentance is the correction of the wrong committed; for example, if he has robbed a man, he should return that which he has taken, and he should do this before the confession in order that his confession may be well received. And if he has robbed a man but has no money with which to pay, then let him pray that God give him the means that will enable him to pay.",
+                "The seventeenth principle of repentance is to pursue deeds of kindness and truth, as it is said, \"By mercy and truth iniquity is expiated\" (Prov. 16:6). But if the sinner does not return to the Lord, Blessed be He, then his sin will not be atoned for by kindly deeds alone, as it is said, \"Who regardeth not persons, nor taketh rewards\" (Deut. 10:17). And the Sages interpreted this to mean that God will not take the bribe of a good deed in order to forgive the wrongs (see Yalkut Shimoni on Proverbs, item 947). And this verse, \"In mercy and truth, iniquity is expiated,\" applies to those who are truly repentant. For there are transgressions which repentance and the Day of Atonement hold in suspense and which are cleansed by affliction. And behold in such a case the kindness of the sinner will protect him and guard him from troubles and will also save him from death. As it is said, \"But righteousness delivereth from death\" (Prov. 10:2). And then there is the sin of profaning the Name of God, and in this, repentance and the Day of Atonement and even affliction hold everything in suspense, and only death cleanses a person, as it is said, \"Surely this iniquity shall not be expiated by you till ye die\" (Is. 22:14). And when a man tries to hold the truth in his hand and strengthens the hands of men of truth and lifts their heads and degrades the men of falsehood and causes them to reach the dust — these are ways of sanctifying the Name of God. And if a man is aroused to possess the quality of truth, then his sin of profanation will be forgiven him at the time of repentance.",
+                "The eighteenth principle of repentance is that one's sins should be before one constantly and one should not forget them, as it is said, \"For I know my transgressions and my sin is ever before me\" (Ps. 51:5).",
+                "The nineteenth principle of repentance is the abandonment of the sin when the sin comes again to his hands, and he is in the grip of his desire. And our Sages said, \"Who is the truly repentant person whose repentance reaches the very Throne of Glory? He who is tested and emerges innocent in the same circumstance, and in the same place and with the same woman\" (Yoma 86b). And the meaning of this statement is: If the temptation to do the sin should come once again to him, and he is in the grip of the evil desire and yet he conquers it because of reverence for the Lord, Blessed be He, this constitutes repentance. And if this temptation did not come to him again in this matter then let him each day add within his soul reverence of the Lord, Blessed be He. And thus should he do all his days, and this is even a higher step than repentance.",
+                "The twentieth principle of repentance is to cause multitudes to turn away from sin, as much as he is able, as it is said, \"Return ye, and turn yourselves from all your transgressions\" (Ezek. 18:30). We learn from this that this is one of the principles of true repentance. And it is said, \"Thou shall not take vengeance, nor bear any grudge against the children of thy people\" (Lev. 19:17). We have learned from this that if he does not rebuke him then he is guilty for the other's sin, and thus said David, \"Then will I teach transgressors thy ways; and sinners shall return to thee\" (Ps. 51:15).",
+                "Twenty-four things impede repentance (see Maimonides, Laws of Repentance, chap. 4, and R. Isaac Alfasi's commentary on Yoma, chap. 8). Four of these are great wrongs and he who does any one of them, the Holy One, Blessed be He, does not provide him the means to do repentance according to the magnitude of his sin. And these are they : He who causes the many to sin, and this includes he who restrains the many from doing a good deed. And he who turns his companion from a good way to an evil way, for example, one who seduces and incites people to abandon the faith of Israel. And he who sees his son falling into bad ways and does not protest, for if he had protested, he would have given up these evil ways; consequently, the father has caused him to sin. Included in this sin is anyone who was in a position to protest to others about their conduct, whether it be to an individual or to many people, and yet he does not protest but leaves them to their stumbling. And he who says, \"I will sin and then I will repent.\" Also in this category is he who says, \"I will sin and the Day of Atonement will atone for my sin.\" For everyone who makes such a calculation will find it very difficult to repent, for he will constantly sin, since he thinks that he will repent, and then the sin becomes light in his eyes.",
+                "Of these twenty-four things that impede repentance there are five that lock the paths of repentance before those who do them. And these are : He who separates himself from the congregation when they are doing repentance, saying, \"My soul is at peace within me,\" and he does not share the anguish of the congregation. Therefore he has no share in the merit which they are acquiring. And he who takes issue with the words of the Sages, for this controversy causes him to separate himself from his fellows and consequently he does not know the paths of repentance. And he mocks at the precepts. For inasmuch as they are despised in his eyes, he will not pursue the commandments to perform them, and if he does not perform the commandments, in what way will he gain merit? And he who despises his teachers, for this confuses and drives a man away from the world — as it did to \"that man.\" And at a time when he is so troubled and confused he will not find a teacher who will teach him the true way. And he who hates reproof, for this leaves him no path to repentance inasmuch as reproof causes repentance, for when people let a man know his sins and shame him — he will repent. As it is written, \"Remember, forget thou not, how thou didst make the Lord thy God wroth in the wilderness… Ye have been rebellious against thy Lord\" (Deut. 9:7); \"But the Lord hath not given you a heart to know\" (Deut. 29:3); \"O foolish people and unwise\" (Deut. 32:6). And thus did the Prophet Isaiah rebuke Israel. And similarly did all the Prophets rebuke Israel, until they turned to repentance. Therefore every congregation ought to appoint one of its wise men — an older man, one who has revered God from his youth and is beloved by the people — to rebuke the multitude and cause them to repent. He who hates rebukes will not come to the reprover and will not hear his words and therefore he will remain with his sins for they will appear good in his eyes.",
+                "And of the twenty-four things that impede repentance there are five that make it impossible for him who does them to repent completely, because they are wrongs between man and his fellow man in which the one who was wronged does not know that the sinner has sinned against him and must therefore seek forgiveness of him. And these are the cases : he who curses the many and has not cursed one particular man from whom he can seek forgiveness. And he who divides up booty with a thief, telling himself that this is not theft, because \"<i>I</i> didn't steal.\" And even if this man should wish to repent and restore the stolen goods, to whom would he restore them? For he does not know from whom the thief has stolen. Moreover, he strengthens the hands of the thief and causes him to sin further. And he who finds a lost article and does not proclaim the fact in order to return it to its master. And should the finder want to do repentance he does know to whom the object belongs. And he who eats the ox (<span>שור</span>) of the poor and the food of orphans and widows. Such people are unfortunate; they are not well-known and they wander from city to city. And when a person eats what belongs to them he does not know whose food he has taken so that he can return it to him. And there are those who say that instead of (<span>שור</span>) the word should be read (<span>שוד</span>) meaning \"robbery\" or \"oppression.\" This would then refer to one who presses the poor for the debt they owe him until they decide to turn over to him their land, or their personal property for less than their value, and this man does not sense that there is a great sin in this, for he says, \"I am only taking what belongs to me!\" And he who accepts a bribe to prevent justice, and he does not know to what extent he has perverted justice and how much influence he exerted so that he should be able to restore the matter to the state where it was before he perverted justice. Moreover, he reinforces the hands of the one for whose sake he perverted justice so as to cause him to sin in this matter.",
+                "And of these twenty-four things which impede repentance, five have to do with one who has no inclination to repent, because they are things that are unimportant in the eyes of most people. Consequently, the person sins but it appears to him as though he had not sinned. And these are the things : He who eats of a meal that does not suffice for its owners. For example, a man enters the house of a poor man, and the poor man prepares very much food for his guest, not out of the willingness of his heart but because he is ashamed to invite his guest to partake of little. And the visitor does not think that he has sinned in this, because he thinks that he is eating with the permission of the master of the house, and not against his real will. And he who uses an object which has been given to him in pledge by a poor man, even if it is only an axe or a plow, and he says in his heart, \"I did not take anything away from them; I did not rob.\" And he who looks upon indecent acts, for the one who gazes thinks in his heart that there is nothing evil in this, saying \"Did I participate in this act, or did I draw near to it?\" And he does not know that even looking at lewness with the eye is a great sin, for it leads a person to violate the laws of chastity, as it is said, \"That ye go not about after your own heart and your own eyes\" (Num. 15:39). And he who obtains honor through the shame of his companion. He says in his heart that he has not sinned because his companion is not in his presence, and therefore the shameful deed really did not effect his companion and that he did not in fact shame him, but that he has merely evaluated his own good deeds, his wisdom, and his keenness higher than the deeds, the wisdom and the keenness of his companion. But in the eyes of the one who hears his words, <i>he</i> will be the honored one, and his companion the shamed one. And he who suspects the innocent. He says in his heart that that is no sin, for he says, \"What did I <i>do</i> to him? I did not do anything to him; it was just a mere suspicion.\" He does not know that this is a great sin, to picture an innocent person in his own mind as though he were a sinful man.",
+                "And of these twenty-four things that impede repentance, five of them are such that he who does them is constantly drawn after them and finds it very difficult to separate himself from them. Therefore, a man must be very careful of these, lest he cleave to them, and they are all very evil states of mind. And these are : tale-bearing, gossip, wrath, evil thoughts, and associating with a wicked man, for he will surely learn from his deeds. For when one is always with the wicked and sees these deeds they become impressed in his heart, as Solomon said, \"But the companion of fools shall smart for it\" (Prov. 12:20).",
+                "All these things and similar ones, impede repentance, but they do not preclude it altogether, and if a man has truly repented of these things, then he is a penitent and has a share in the world to come.",
+                "Sins are of two kinds. There are those that are between man and God alone, Blessed be He, such as Tefillin, Fringes, the Sukkah and similar commandments. And there are sins between one man and another. As to the sins between man and God, Blessed be He, a man should do repentance in that very same matter in which he has transgressed. For example, if he has not fulfilled a particular positive precept, he should try to fulfill it. And if he has not been in the habit of giving charity, he should make a point from the time of his repentance and thereafter to give charity. And if he has transgressed the prohibitive commandments, then he should set his heart not to transgress any further.",
+                "The general rule is that he who wants to be a truly repentant person must wage a great war in his heart, and the matter is not like what most people think, that a person is not a penitent unless he has committed certain serious sins. For example, one who has had intercourse with a gentile woman, or who has committed adultery, or who has stolen, or the like. But this is not so. For there are many robbers who do not know that they are robbers. For example, if a man files suit against another, although he knows that he does not owe him anything, but he wants to provoke him and distress him and cause him loss by making him waste money in his defense. Now, the man who files this suit does not realize that this is robbery. Or there is the man who causes another to take an oath, even though he does so by right, there is guilt in this. Yet people do things like this every day, every hour — heaps of sins like this. How is that? A man is obligated to pray with firm intent and say all the benedictions with firm intent, but there are very few in this world who do pray with all their heart. And the same is true with regard to all the commandments: there are points that even the great ones of our generation do not observe scrupulously, because they do not put their minds to it, and because they do not study the commandments and the good qualities. Therefore, he who has offered his heart in his desire to do true repentance should accustom himself to meditate in this book of the \"Paths of the Righteous,\" and in it he will see his error and in just what manner he has erred all of his days. And he should consider every single thing that he reads and ask himself whether he has fulfilled it or not. And if he sees that he has not fulfilled it, he should strive with all his might to fulfill it. And he should also accustom himself to study the Book of the Commandments, to meditate in it and to understand every commandment properly. And he should set his heart on every precept, to fulfill it as it is explained. And this is the important highway of all the paths of repentance: to do repentance for each individual matter independently.",
+                "There are sins between a man and his fellow man that are very difficult to correct and to do repentance for, e.g., a man who has been accustomed to rob all of his days and he does not know from whom he has robbed or where his victim lives, or perhaps his victim has gone to some distant country, or perhaps the money that he should return has been lost. And there is the type of person that is so used to sins all of his life that it has become a habit with him and he is very thoroughly versed in wrongdoing, as Jeremiah said, \"They have taught their tongue to speak lies, they weary themselves to commit iniquity\" (Jer. 9:4).",
+                "And there is the case of a man who had intercourse with a woman who is prohibited to him and begot a son by her — this shame cannot be removed. And there is one who is accustomed to lie and to speak ill of people. And there is the one who has seduced people and misled them into doing a forbidden thing. And there is the man who sees people walking in an evil path, they having strayed from the righteous path, and he is afraid to rebuke them, or he was ashamed of them and refrained from teaching them the proper path. Of him the Scripture says, \"The same wicked man shall die in his iniquity, but his blood will I require at thy hand\" (Ezek. 3:18).",
+                "In all of these things and in similar cases, repentance is very difficult, but there is a great remedy which can correct everything. At first the sinner must repent in all the ways of repentance, and he must see and understand all aspects of repentance, and he must devote his soul to do this, and he must do all of this for the sake of Heaven with all his strength and with all his heart, privately and in public. And then the Holy One, Blessed be He, will make easier for him the methods of repentance and will guide him along the righteous path to repentance. For example, if he begot a son by a woman prohibited to him, the Holy One, Blessed be He, will give no perpetuity to this seed and the matter will be forgotten as though it had not been.",
+                "And if he has robbed money, the Holy One, Blessed be He, will see to it that he gets money with which to repay his victim, and the victim will accept restitution and forgive him. And if he has done evil to another man, either to his person or to his property, the Creator, Blessed be He, will cause to enter into the heart of the victim a desire and love (so that he will forgive him). As Solomon said, \"When a man's ways please the Lord, He maketh his enemies to be at peace with him\" (Prov. 16:7). And if the person he has robbed is far from him, the Holy One, Blessed be He, will bring him near to him until he is placated and forgives the robber. And if the sinner does not know how much money he has stolen and does not know whom he has robbed, then the Holy One, Blessed be He, will enable him to perform some public service, for example, building a bridge, or fixing wells, or building synagogues, or other things that the people need. And thus there will be benefit from his act to everyone; to the one whom he robbed, and also to others. And if the victim of the robbery should die, the robber must return the money to the heirs. If he has injured him physically, or slandered him, he must go to his grave in the company of ten men and ask forgiveness from God, Blessed be He, and from the dead man, and the Holy One, Blessed be He, will forgive him.",
+                "And our Sages, of blessed memory, said that repentance is not denied to the sinner unless his heart remains evil. But as for him who wants to draw nearer to God, God does not close the gates of repentance before him, but he opens the gates of repentance for him and teaches him the righteous path, as it is said, \"Good and upright is the Lord, therefore doth He instruct sinners in the way\" (Ps. 25:8). And further, \"But from thence ye will seek the Lord thy God; and thou shalt find Him, if thou search after Him with all thy heart and with all thy soul\" (Deut. 4:29). And further, \"But the word is very nigh unto thee in thy mouth, and in thy heart, that thou mayest do it\" (Deut. 30:14). And further, \"The Lord is nigh unto all those that call upon Him, to all who call upon Him in truth\" (Ps. 145:18).",
+                "It was a great kindness that the Holy One, Blessed be He, did for mankind when he established a way for wrong-doers and sinners to flee from darkness to light, and did not close the doors of repentance to them, even if they had sinned greatly, as it is said, \"Return, ye backsliding children, I will heal your backslidings\" (Jer. 3:22). And repentance is accepted by God even if the sinner repents because of his great misfortunes; all the more so if he repents because of reverence and love of God. As it is said, \"In thy distress, when all these things are come upon thee, in the end of days thou will return to the Lord thy God; and hearken unto His voice\" (Deut. 4:30). And the Holy One, Blessed be He, helps penitents to repent even in matters which the strength of a man cannot attain, and he renews within them a pure spirit so that they may achieve the elements of repentance. As it is said, \"And shalt return unto the Lord thy God, and hearken to His voice according to all that I command thee this day, thou and thy children, with all thy heart, and with all thy soul\" (Deut. 30:2). And further, at the end of that passage, \"And the Lord will circumcise thy heart, and the heart of thy seed, to love the Lord thy God with all thy heart\" (Deut. 30:6). What this means is that in that thing which is not within your power to attain, the Holy One, Blessed be He, will circumcise your heart and give you the strength to do it.",
+                "There are four motivations in the matter of repentance.",
+                "The first is when a man repents because he has come to recognize his God. And he is like a servant who flees from his master, but when he thinks of the good which his master has done to him, he returns to him of his own free will to seek forgiveness from him, and of such as him the Scripture says, \"If thou wilt return, O Israel, saith the Lord, yea return unto Me\" (Jer. 4:1). And further, \"Return unto Me, and I will return unto you\" (Malachi 3:7).",
+                "The second motivation is when a man repents because people rebuke and shame him until he repents. And he is like a servant who has fled from his master, and a faithful servant of his master meets him and rebukes him and puts him to shame for having fled, and advises him to return, and assures him that his master will forgive him. And then the man returns and is submissive.",
+                "The third motivation is when a man sees the punishments that the Creator, Blessed be He, inflicts upon him who departs from His ways. Then he repents and returns to the Lord out of fear of his punishment. And he is like a servant who flees from his master and when he hears about the severe punishments that his master meted out to one who had run away he returns to him.",
+                "The fourth motivation is when punishment and afflictions come upon him and he repents. And he is like a servant who has fled, and bandits came upon him and captured him, and inflicted pain upon him because of his escape, and then he returns.",
+                "He who is wise will be motivated in his repentance by the first factor, and he will return to God out of love for His Greatness.",
+                "Six things may stir the heart of a man to repent.",
+                "The first : when afflictions come upon a man he considers this in his heart and says that this has happened because of his sins and his evil ways. And then he will return to God, and He will have mercy upon him, as it is said, \"And many evils and troubles shall come upon them, so that they will say in that day: 'Are not these evils come upon us because our God is not among us?' \" (Deut. 31:17). Now this type of repentance, is received by God but not by human beings. For when a man sins against another man, in time of trouble he has remorse and is submissive to him because he needs his help, this remorse is considered worthless in the eyes of the person offended. As Jephthah said, \"And why are ye come unto me now when ye are in distress?\" (Judges 11:7). But it is one of the great kindnesses of God that He accepts repentance even though it comes from trouble, and He is placated, as it is said, \"Return O Israel, unto the Lord thy God; for thou hast stumbled in thine iniquity\" (Hos. 14:2). And it is written, \"For whom the Lord loveth he correcteth, even as a father the son in whom he delighteth\" (Prov. 3:12).",
+                "And if a man does not repent in the time of his trouble, his punishment will be doubled. It is just as in the case of a king of flesh and blood : if a man has sinned against him, and the king punishes him, and the man does not want to receive his punishment, the king will continue to punish him and will increase the weight of his yoke. And such is the character of the Holy One, Blessed be He, as it is written, \"And if, for all that, you do not obey Me, I will go on to discipline you\" (Lev. 26:18). And if he does not understand that the evils which come upon him are because of his sins, but he says, \"It was chance that happened to us\" (see I Samuel 6:9), there will be great wrath against this man, for he does not believe that because of his sins the troubles came upon him. Therefore you must know, and you must intelligently consider, that when God punishes a man, it is for the man's good, to favor him with two benefits : one, to atone for his sins, as it is said, \"See mine affliction and my travail; and forgive all my sins\" (Ps. 25:18); and the second, to rebuke him, and to cause him to return from his evil ways, as it is said, \"Surely thou wilt fear Me, thou wilt receive correction\" (Zeph. 3:7). And if a man does not repent because of his troubles, then woe to him who has borne troubles and has not yet atoned for his sins! And even then, his punishment will be doubled, because he does not believe that it is because of his sins that he was punished.",
+                "It is important for one who has trust in the Lord, Blessed be He, to know that the afflictions are for his own good, and in the end it will be well with him. As it is said, \"Rejoice not against me, O mine enemy; though I am fallen, I shall arise; though I sit in darkness, the Lord is a light unto me\" (Micah 7:8). And our Sages, of blessed memory, said, \"If I had not fallen, I would not have arisen! And, if I had not sat in the darkness, I would not have seen the light!\" (Shohar Tov 22:7). Therefore, any man who has troubles in his body, or with his money, or with his children, should set his heart to fast in addition to doing repentance, just as the community is obligated to fast in the time of their trouble, and as our Sages have decreed (Ta'anith 10a, 12b). Therefore, in time of trouble, a man should examine his deeds. If he has searched and has found no transgression, he should know that his afflictions have been prompted by God's love (Berakhoth 5a).",
+                "The second thing that can stir the heart to repentance is when old age comes upon a person and he sees the weakening of his strength, then he understands what must ultimately be his fate, and he will remember his end, and he will return to God, and He will have mercy upon him. And he who does not return in repentance at the time of old age, his punishment will be double, as our Sages, of blessed memory, said, \"There are four kinds of men that the mind of man cannot bear, and these are they: A poor man who is arrogant, a rich man who deceives, an old man who is lecherous, and a community leader who lords it over the congregation without reason\" (Pesahim 113b). And when a man sees that his days are passing, and that his constitution is growing weaker, and that this is the beginning of the journey that he is taking to his Eternal Home, and that he is travelling day and night, it would be a matter of great astonishment if such person did not set his heart upon preparing provisions for his great and distant path. This only happens if he has little faith.",
+                "And there are people who never see the light of repentance because they are innocent and pure in their own eyes, and they sin exceedingly to God, Blessed be He. And they are like a sick person who does not feel his illness and because he does not feel his illness he does not think about a remedy; so is the man who does not feel his sins, and does not consider his end, and therefore he does not hasten to correct his affairs. And there are people whose every desire, and every thought and every deed is centered upon matters concerning their bodies, and they occupy themselves all day with the vanities of the world, and they do not devote even a portion of their day to Torah, and to reverence of the Lord, Blessed be He. How have they sunk to the very lowest state! Therefore, he who in his youth has walked in the hardness of his heart should in his old age set his heart to driving out from within him the affairs of this world, and he should arrange to be alone and to mediate on the reverence of the Lord, and he should seek to study the Torah and to perform good deeds.",
+                "The third thing that can stir the heart to repentance is when he hears the chastisement of the wise and of those who reprove him, and this arouses his heart to repent, and he receives upon himself all the words of these rebukes. From the time that he accepts them, this man earns great merit, and in a short space of time he has gone forth from darkness to light, and he has gained reward and merit for all of the commandments and all of the chastisements, inasmuch as he has resolved to receive them upon himself. And happy is he who receives this upon himself, for he has won merit in a brief moment. And thus did our Sages, of blessed memory, say \"And the children of Israel went and did.\" Now had they already done this (i.e., prepared the Passover)? Surely, they did not do so until the fourteenth day of the month! But when they took it upon themselves to do it, Scripture ascribes it to them as though they had already done it\" (Mechilta on Exodus 12:28). And thus did our Sages say, \"All whose deeds are greater than his wisdom, his wisdom will endure\" (Aboth 3:12). As it is said, \"We will do and we will hear!\" (Ex. 24:7).",
+                "The meaning of the matter is that a man who has taken upon himself, with a faithful heart, to keep and do all the words of the Torah and to do as the Sages will tell him, and then, after having undertaken this obligation to fulfill everything, he seeks and searches and asks the Sages what to do, then he receives a reward even for those commandments and instructions that he does not know, inasmuch as he has received them upon himself and resolved in his heart to do them, just as Israel said at Mount Sinai, \"We will <i>do</i> and we will <i>hear</i>!\" They put the \"doing\" before the word \"hearing\" (Shabbath 88a). Not always, however, is it true that a man's deeds should be greater than his wisdom. But (returning to this matter) it is said about Daniel, that greatly beloved man, \"Then said he unto me : 'Fear not, Daniel, for from the first day that thou didst set thy heart to understand and to humble thyself before thy God thy words were heard' \" (Dan. 10:12). Consequently, when a man sets his heart upon doing good, then his resolve is at once willingly received by God, Blessed be He. But he who does not arouse himself to repent after he is rebuked will find his punishment doubled.",
+                "The fourth means to stir up repentance is when a man meditates on the commandments of God, and he reads the Prophets and the Scriptures, and the words of the Sages of the Talmud, and he sees the warnings and the punishments, and he understands the pleasant chastisement, then he arouses himself in his heart and he thinks, \"How can I read the contents of the Torah as though they were merely a parable? No. I will instead set my heart on the words of the Torah, to keep them and to do them, in every particular as I read them,\" as it is written concerning Josiah, \"And it came to pass, when the king had heard the words of the book of the Law, that he rent his clothes\" (II Kings 22:11). And concerning Ezra it is said, \"For all thy people wept, when they heard the words of the Law\" (Neh. 8:9). And the man who does not set his heart on the words of God, Blessed be He, this too will be added to his wrongs. As it is said, \"Yet they were not afraid, nor rent their garments\" (Jer. 36:24). And our Sages, of blessed memory, said, \"He who studies but does not fulfill (the commandments), it would have been better for him to have died at birth (T.P. Berakoth 1:5). And it is said, \"Though I write for him ever so many things of My Law, they are accounted as a stranger's\" (Hos. 8:12). And it is said, \"How do ye say: 'We are wise, and the Law of the Lord is with us?' Lo, certainly in vain hath wrought the vain pen of the scribes\" (Jer. 8:8).",
+                "The fifth way in which repentance can be aroused is when the Ten Days of Repentance draw near, then every man should arouse his heart and tremble as he goes to meet the Day of Judgment, for he should ponder that all of his deeds are written in a book, and that at this time God will bring to judgment every deed and every hidden thing, whether it be good or bad. For a man is judged on Rosh Hashanah, and his decree is sealed on the Day of Atonement (Rosh Hashana 16a). Now, if a man were to be brought for judgment before a king of flesh and blood would he not tremble with a great trembling, and would he not take counsel with his soul? And it would not occur to him to do any other thing, than to find some merit that might save him from that judgment. Therefore, how foolish and stupid are those who do not know what their judgment will be, and yet they occupy themselves with idle things other than the repentance that would find favor before the Great Judge!",
+                "Therefore, it is proper that everyone who reveres God should lessen his usual occupations and let his thoughts be calm, and let him fix hours, during the day and a night, when he can sit alone in his rooms and examine his ways and search them out, and arise even before the watches of the morning to occupy himself with the paths of repentance. And let him not do as in most cases where people fast, or rise early to pray, but they do not actually wage war against the sins in order to remove from themselves every ugly thing. For if a man prays and fasts, and confesses, and still clings to his former ways — this is not the path of repentance. But a man should arouse himself to do complete repentance during the Ten Days of Repentance, for this is a time when God accepts his plea and his prayer is heard, as it is said, \"In an acceptable time have I answered thee, and in a day of salvation have I helped thee\" (Is. 49:8). And our Sages, of blessed memory, said, \"Seek the Lord while He may be found\" (Is. 55:6) — these are the ten days that are between Rosh Hashana and Yom Kippur (Rosh Hashana 18a). And they also said that the Day of Atonement, together with repentance, atones. Therefore Scripture has warned us that we should repent and make ourselves pure before God, Blessed be He, in our ways of repentance. As it is said, \"From all your sins shall ye be clean before the Lord\" (Lev. 16:30). And then he will atone for us with this day, to purify us (Yoma 85b).",
+                "The sixth means of arousing the heart to repentance is this, for a man should always regard himself as though he were about to die. And he should not say, \"When I grow old, I will repent,\" lest he die before he grows old. Thus, at all times he must be prepared to meet his God, for no man knows when his time will come. Therefore, he should arouse his soul to be pure, to return his spirit in purity to God who gave it within him. And he should examine his deeds at every moment, in accordance with the saying of Rabbi Eliezer, \"Repent one day before your death\" (Shabbath 153a and Eccl. Rabbah 9:8, letter 6). His pupils said to him, \"Oh, our teacher, does a man know on what day he will die?\" And he said to them, \"All the more so! Let him return today, lest he die tomorrow, and if he does so, then all of his days will be spent in repentance, and let him adorn himself at every hour, as though at this very moment he will come before the Great King\" (See Eccl. Rabbah, ad. loc.).",
+                "Therefore a man should always worry, even when he is secure and at ease, and he should tremble on account of the day of death, for then he will have to render an account. And he should confess at all times, with a broken and a contrite heart, as though he were now about to die, and the fear of Heaven should be upon him. And a man should renew another precept each day, for perhaps the time of his death has come, and if he does so, he will not be lacking even one of all the commandments. For our Sages said, \"Everyone who fulfills one commandment near the time of his death, it is as though he fulfilled the whole Torah\" (Eccl. Rabbah 3:18, letter 24). Therefore should a man awaken from his deep slumber and arouse himself to understand his final end, to adorn himself with the ornaments of the precepts and to be before God at every moment.",
+                "There are four kinds of repentance: repentance by conquering a temptation that comes towards him; repentance by building of a fence between himself and temptation; repentance by the weighing of values, and repentance by following what is written.",
+                "Repentance by conquering a temptation that comes towards him — what is meant by this ? If he sinned with a woman, or through the commission of a theft, and this woman comes, or that opportunity to steal comes once again to his hand, and he might have sinned like the previous time, for he is still in the strength of his lust and in the full eagerness of his desire, and his heart burns after her, and she is willing, but he withholds his spirit from committing the sin, and tears away his lust because of his reverence for God alone — this is a complete repentance.",
+                "What do we mean by repentance in which one builds a fence between himself and his temptation? A man should not look at the laughing amusements of matrons and virgins and he should not look directly in the face of a woman or between her breasts, and not even at his own wife before she has immersed herself after the period of prohibition. And thus should he make a fence around all the commandments. And our teacher, Abraham ben David, of blessed memory, wrote: \"And we have seen in connection with our Sages that they were completely pious men and they used to build many fences to protect themselves from temptation. And there was among them even one who separated himself from his wife after he had fulfilled the commandment of \"Be fruitful and multiply!\" And each of them would fence himself off from temptation according to the manner of man he knew himself to be. For there is a man who has a lust to commit one sin but not another. For example, one may have a desire to commit fornication but not to steal, and another may have the lust to steal but not to commit the sin of fornication. Therefore every one must make fences according to what he sees in himself, against those temptations wherein his evil inclination is gaining strength. If his mind is drawn to theft, let him refrain from receiving pledges in trust or from managing the property of others. And thus must one make fences for everything wherein he is tempted. And thus our Sages said concerning Abraham, that his desire made peace with him (Gen. Rabbah 54a). And concerning this it is said, \"When a man's ways please the Lord, He maketh even his enemies to be at peace with him\" (Prov. 16:7). And King David waged war against his desire, and when he saw that his desire was not mild and his nature gentle, and when he realized that he could not overcome it, he stood up and slew it, as it is said, \"And my heart is wounded within me\" (Ps. 109:22). And the meaning of it is that Abraham had a desire that was gentle, and his nature was easy and pleasant, and it was not necessary for him to wage war against it. As they said (Nedarim 32b): At first, the Holy One, Blessed be He, caused Abraham to rule over two hundred and forty-three limbs. But later God caused him to rule over two hundred and forty-eight limbs, by giving him dominion over his two eyes, his two ears, and his membrum (i.e., because of his willingness to undergo circumcision, he achieved complete control over any sex impluse). But as for David, his desire was always hard and strong, and he had to wage war against it every day, and when he saw that he could not withstand it, he arose up against his evil desire and slew it. There are those who say that David slew his desire by fasting, and there are those who say he kept away from women altogether, for he feared lest that which was permitted might seduce him into doing something that was forbidden. Whichever version is correct (they both agree that) after David saw that his desire was gaining mastery over him, he set himself to make it yield, to fight against it, until he succeeded in subduing it.",
+                "The best fence with which to subdue the evil inclination is to learn to bear physical hunger — that is, to lessen the pleasures and the delights of eating and drinking, but not to refrain from enjoying the pleasure of aromatic odors and from washing with warm water for he gets pleasure from its warmth. And the little food that he eats should be well seasoned and well prepared so that it will be pleasing to him and so that his soul will accept it and be appeased with a little of it. And a man should always take a little less food than he needs and that would satisfy his desire. And he should not drink wine unless it is diluted, in order that he should not become drunk. And concerning this, our Sages, of blessed memory, said, \"Do not indulge too freely in a meal which you enjoy\" (Gittin 70a). There are two advantages in this. First, his eating will have no harmful effects. And, secondly, there is the subduing of the evil inclination and the breaking of lust.",
+                "And just as I have explained concerning the meal, so should this be the way of treating all the pleasures and delights of the world : a man should never satisfy his desire completely. And, needless to say, a man should guard himself against foods that he knows are harmful to him, for a man who eats things that harm him, even though he can get other food, commits a crime against his own body, because he goes after his lust and does not care about the loss of his body. And this is the way of the evil inclination and its counsel : it seduces him from the way of life, to the way of death.",
+                "Every living being should know that there is no way that the evil inclination can triumph except through seduction. At first, it seduces him to do what is permitted in order to satisfy his desire, and after he has become accustomed to satisfying his desire with what is permitted and has accustomed his soul always to hunger after the satisfaction of his desire, then the evil inclination seduces him to violate a minor prohibition. And then from the minor prohibition to the major. Therefore, be very careful in what is permitted, to erect a fence which will lessen the desire even for what is permitted. And then if it should come to your mind to partake of what is forbidden, you yourself will apply <i>Kal va-homer</i> (an inference \"from minor to major\"), i.e., if you refrain even from what is permitted, you will surely put out of your mind any thought of violating a clear prohibition, not to mention committing the deed itself.",
+                "A person should not make a practice of fasting, lest his heart grow weak and his mind become befuddled, and his loss will be greater than his gain, for he will neglect the study of the Torah on account of his weakness. And even when he does study the Torah, he will not be able to distinguish every point as clearly as he should or to understand the matters fully, because the Torah can be acquired only in a spirit of joy.",
+                "Nor should a man hold himself back from any joy arising out of the performance of a percept of the Torah, so that his eyes may be open against (desires stimulated by) the evil inclination. And he should always be on guard not to satisfy all of his desire. And if his heart grows weak because of the small amount of food he eats, it is better that he eat a little bit twice a day and not fill his stomach at one time. And if he does not have an opportunity to eat twice, he should keep at hand some jam that makes the heart rejoice, and eat a little of that, and his heart will be strengthened. Also, if he sees clearly that he must fast one or two days of the week, let him fast according to the requirement of such a fast, for he who sits fasting when he needs it is called \"holy,\" provided however, that he does not neglect the Torah and the commandments on this account.",
+                "Every man is in a position to know for himself, just what kind of a fence he should build, in accordance with his own requirement. But the best of all fences is that he should guard his eyes from longing for what does not belong to him. And if he lessens his eyeing of things that are not his, he will be called modest, and bashful. As was said concerning the woman who had one arm amputated and yet her husband was not aware of this until the day of her death. And they said of him, \"How modest is this man that he was not aware of this in his wife!\" (Shabbath 53b). And if he guards his eyes, his heart will also be well-guarded. And since his eyes and his heart are well-guarded, he will be well-guarded through and through.",
+                "Repentance through the weighing of values — what is meant by that ? This means that he should suffer pain in proportion to the pleasure that he derived from the sin. He should afflict himself by fasting and by the lessening of food and drink, and in cohabitation and in all manner of pleasures, he should reduce the amount.",
+                "Repentance by following what is written — what is meant by that ? If he had intercourse with his wife during her unclean period, for which transgression the penalty is that he be cut off from his people, or if he committed any of the sins for which he must be sentenced to death by a court of law, or to be lashed, let him accept it upon himself to suffer pain and let him inflict pain upon himself, as it is written in the Torah. Now, the Rokeah <sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">* Eleazar of Worms (died 1238).</i> has written how one may inflict pain upon himself for various sins. And we also find in the Talmud that they were accustomed to fast even for a very minor sin, even for mere talk. As in the case of the Sage who said, \"1 am ashamed of your words, oh House of Shammai.\" And because of this remark he sat fasting until his teeth became black (Hagigah 22b). And there is also a story concerning Rabbi Hisda who said to Rabbi Huna on the question of respect due to another, \"What of a disciple whom his teacher needs (because the disciple possesses traditions received from other scholars and which the teacher does not know), does this disciple have to stand in honor of the teacher?\" Rabbi Huna retorted to Rabbi Hisda, \"I do not need you.\" And for this apparent slight each one sat fasting many times (Baba Mezi'a 33a). And so have we found, concerning David, that the Divine Presence and the Holy Spirit departed from him for twenty-two years and every day he would shed tears and eat his morsel of food dipped in ashes. As it is said (Ps. 102:10), \"For I have eaten ashes like bread, and mingled my drink with weeping.\" David said to God, \"Master of the Universe, receive me as completely repentant before Thee, in order that I may purify the wicked in the world, as it is said (Ps. 51:15), \"Then will I teach transgressors Thy ways, and sinners shall return unto Thee\" (Tana Debé Eliahu, chap. 2).",
+                "Every man can learn from David in the matter of repentance. And so do we find with Adam. When Adam saw that the world was punished with death because of his deed he sat fasting one hundred and thirty years, and separated himself from his wife and covered his body with garlands of figs (to remind him constantly of his sin in eating the fruit of the forbidden tree) (Erubin 18b).",
+                "If a man has repented and then returned to his former wrongdoing, even if he has repeated this many times, he can nevertheless still repent. But it is necessary to make repentance more severe the second and third time than it was the first time. We have learned in the Jerusalem Talmud: he who has been wicked all his days and has repented, the Holy One, Blessed be He, receives him. Rabbi Johanan said, \"Not only this, but all his transgressions, now that he has overcome them, are considered as merit\" (T.P. Peah 1:1). And in the chapter (of the Babylonian Talmud) entitled, \"Yom Kippur Atones\" we read (Yoma 86b) that if he repented out of love of God, the intentional sins that he committed become merit; if he repented out of fear of God, then his intentional sins become as sins committed unknowingly. And as for all those that have no portion in the world to come and are condemned to Gehenna for generations — they are the ones who died in their wickedness. But if they repented, nothing can stand in the face of repentance. And a man should not think, \"Since I sinned and caused others to sin I cannot repent,\" for he thereby weakens his hand from doing repentance. God forbid that he should do this, for the Sages said in the chapter entitled, \"A share in the World to Come\" (Sanh. 102a), even Jeroboam who sinnned and caused others to sin — even to him the Holy One, Blessed be He, said, \"Now you must repent.\" And he did not want to (Pirke de-Rabbi Eliezer, chap. 43; Menorat Hamaor, item 254; and see T.P. Sanh. 10:2).",
+                "Go forth and learn from the example of Ahab, king of Israel, who robbed and coveted and murdered. And he called for Jehoshaphat, the king of Judea who lashed him three times each day. And Ahab would pray and fast early and late before the Holy One, Blessed be He, and he never returned to his past evil deeds, and his repentance was accepted as it is said, \"Seest thou how Ahab humbleth himself before Me? Because he humbleth himself before Me I will not bring the evil in his days\" (I Kings 21:29).",
+                "And they said in the Pesikta (of Rab Chana, Piska Deshuva Cant. Rabbah 1:5, letter 36. Yerushalmi ibid. And see Ta'anith 28b and Rashi ad. loc.) : If he was accustomed to eating after three hours let him eat after six, and if he used to eat after six hours let him eat after nine. And what is meant by, \"And went softly\" (I Kings 21:27)? Rabbi Joshua, the son of Levi, said that he walked barefoot, and from him (Ahab) every man should learn. Moreover (Pirke de-Rabbi Eliezer, chap. 43), go forth and learn from Manasseh, the son of Hezekiah, who did all the evil abominations in the world, yet the Holy One, Blessed be He, received him when he repented. Moreover (Sanh. 103a), Rabbi Johanan said, \"Anyone who says that Manasseh has no share in the world to come weakens the hands of those who would repent. As a <i>Tanna</i> taught before Rabbi Johanan,\" Manasseh repented for thirty-three years and the Holy One, Blessed be He, received him.",
+                "And now in these generations, when men are physically very weak and they have not the strength of the earlier generations, what should man do who has sinned all his days through gossip, flattery, and all other bad qualities, and he was not careful all his life about the precepts themselves for he never saw a man fulfill the commandments so that he might learn from him. And he did not hasten all his days to pray or say the benedictions, and so he did with all the commandments — how such a one can bear the pain according to his transgressions, for there is no reckoning the multitude of sins which are committed by a man who is not careful about his deeds.",
+                "Therefore, it is important to make a path before the people who are eager to repent. And there is a difference between people. How so? If the one who sinned is well-versed in the Torah and if the anguish and the fasting are too difficult for him, he will not be able to correct his evil qualities, and so it is best to lighten the burden of the various pains and fasting that have been laid upon him, and he should be instructed to occupy himself with great effort in the study of Torah. And thus did they say (Lev. Rabbah 25:1): \"If a man went astray and sinned and is deserving of death at the hands of Heaven, what can he do and live? If he was accustomed to read one page in the Talmud let him read two, if he was accustomed to study one chapter of the Mishnah let him study two, since there is atonement in much study. And let this man do kindness and truth, and through these means his sins will be atoned for, as it is said, \"By mercy and truth, iniquity is expiated\" (Prov. 16:6). And he should exert himself to perform every single precept as it is set forth, and he should trouble himself to cause the many to have merit, to do kind deeds to people, to pray with serious intent and with submission to God and with a rending of the heart, and he should ask forgiveness from the Lord for all his sins. And he should avoid frivolous laughter and aimless strolling about and idle things, and from hearing \"the latest news.\" Similarly, he should avoid all the things that are only for this world, and he should set a definite plan of what he can do and what he can bear in the way of repentance together with his occupying himself with Torah and the commandments. And he must always try to be submissive to God, and he should fast at least one day a week and on that day he should free himself of everything in the world and sit by himself and arrange thoughts in his heart towards God — to cleave to Him and to be sad of spirit because he has raised himself in rebellion against the Great King. And he should weep and mourn with broken heart and multiply pleadings and multiply praises of God and should receive a lashing three times on that day and when they lash him he should say, \"But he, being full of compassion forgiveth iniquity and destroyeth not; yea, many a time doth He turn His anger away\" (Ps. 78:38). And so must he say three times at every lashing and so should he continue to do until he finds favor before the King, Most High.",
+                "And if the sinner who comes to do penance is a man who cannot study, or is burdened with a large family, or is an ignorant man, or he is learned but cannot constrain himself to follow everything in this book — all such as these must increase their ability to bear difficult afflictions. And these afflictions are not the same for every man, for one man is very healthy and another is weak. When there was a court of law in Jerusalem in the Chamber of Hewn Stone and when they sat in judgment in capital cases or those punishable by lashing; they would, in the case of lashing, estimate the number of lashes the condemned man should receive according to his strength to endure it. And so we should do now : everything according to the condition of the man. There is a man who, if we make his pain too severe, will abandon the matter altogether and will not do penance. Therefore the wise man should search out the condition of the man and decide as he sees fit.",
+                "And now we must write down the details of how one should afflict oneself to atone for particular transgressions. A man who had intercourse with a gentile woman should fast and be lashed, and he should not eat meat or drink wine for at least forty days, or he should fast three days, night and day, in three successive years. And, if after the repentance, he returns to his evil conduct, he must place a heavier burden upon himself. In the summer, he should go to a place where there are many ants, and he should sit among them naked, and in the winter, he should break the ice on top of the water and sit in the water up to his nose, and if he reverts to his evil ways, then he should make the anguish more and more severe.",
+                "He who pours out his seed for nothing (i.e. masturbates), should fast for forty days, though they need not be consecutive and he should sit in water in the days of winter for as long as it takes to roast an egg and swallow it, all those forty days, and he should not eat meat and should not drink wine or any warm thing, except on Sabbaths and festivals, and he should wash his head a little with water two or three times during all those forty days.",
+                "If he embraced or kissed his wife during her unclean period he should fast forty days, and if he had marital relations with his wife during the time of her separation, he should fast for forty consecutive days and should receive a lashing each day, and should not eat meat or drink wine, nor eat any warm food, except on Sabbaths and festivals, and he should not wash himself all those days, and he must confess his sin every day. One who has kissed or embraced a woman other than his wife should fast each Monday and Thursday, and should keep away from the doorway of her house. One who has copulated with an animal or a bird should fast and not wash himself for forty days, and should not look at an animal or a bird when it is in heat.",
+                "A murderer should wander in exile for three years, and he should be lashed in every city, and he should say, \"I am a murderer,\" and he should not eat meat and he should not drink wine and he should shave the hair of his head and his beard only once a month. And he should bind the hand with which he committed the murder to his upper arm and neck (in the fashion of a sling,) and he should walk barefoot and he should weep because of his sin, and he should fast every day until he completes his fast and his exile. And afterwards he should fast on Mondays and Thursdays for one year. If people revile him, he should be silent, and during those three years, he should not go strolling or engage in laughter. And when he wanders in exile, he should lie down before the doorway of the synagogue and all those who come and go should pass over him, they should not step upon him.",
+                "An apostate should remove his nice clothes, and he should mourn and weep and afflict himself all the days of his life, and he should lower his spirit and his pride and he should confess three times a day, and he should not eat meat or drink wine, except on Sabbaths and holidays, and he should wash but little, and he should not wash his head more than once or twice a month, and he should not go to any place of entertainment or to a wedding (but he may be present when the marriage blessings are recited), and he should keep away from idolatry and from those who serve it, and he should not sit with priests or church officials, and he should not sit in a place where people speak heresy, and he should stay far from the entrance to their houses, and he should derive no profit from them. Immediately upon repentance he must immerse himself, and he must bear the pain and the afflictions that are prescribed for one who has committed his sin, for he has denied God, and he has profaned the Sabbaths, and he has had intercourse with heathen women, and he has committed transgressions that are punishable by being cut off from his people, or by capital punishment at the hands of a court of law. Therefore, he requires great affliction and great repentance.",
+                "If a man has had intercourse with another man's wife or with a betrothed maiden, this, of course, prohibits her to her husband or to her betrothed, inasmuch as she consented, and for this sin he is liable to death at the hands of a court. Therefore, he must bear a pain which is as difficult as death. In the winter, he should sit in snow or ice, every day once or twice or three times, and in the summertime he should sit in front of flies or bees, or he should endure other sufferings which are as difficult as death. And he should confess all that he has done with weeping and sighing, and for a whole year he should not eat any warm food, and he should not wash except a little on the eve of the Sabbaths, and festivals. And he should not see any kind of amusement, except to hear the blessings of bridegroom, and he should not adorn himself with anything, and he should be lashed every day, and he should lie down upon the earth or upon one board without a pillow or cushion (and only on Sabbaths and festivals may he lie down upon straw and hay with a pillow under his head), until he removes the vulgar spirit and the lust that is within him. He should live a life of anguish and he should wear sackcloth on his flesh, and he should not speak of the desire for women and he should not look at women or their ornaments even when the ornaments are not upon the women. He should not listen to the sound of their song — and he should not be with women at all, not even to converse with them through gestures and not for any reason, and even as regards his own wife he should not be alone with her during her unclean period, he should not be close to her with any sort of nearness.",
+                "One who has sworn falsely or has trespassed against a consecrated object must be lashed several times all the days of his life, and he should confess for many days. And after this he should be very careful not to swear even to a truth — not by the Torah, and not by the soul of his ancestors — but he may make a vow by the life of his own head, and he may swear to observe the commandments. He must be very careful not to utter the name of God in vain, and his limbs should tremble when he mentions the Name of God, Blessed be He, and he should be careful not to utter any blessing without purpose. And if he has made an error and did utter a blessing for nothing, then he must say after it at once, \"Blessed is the glorious name of His Kingdom forever and ever.\" And as for those who accustom their mouths and the mouths of their children to mention the Name of God for nothing, woe to their souls and to their children that they have so taught their tongues. Therefore he should guard and set up a fence for himself and for his children and for his companions who listen to him, so that he will not mention the Name of God in vain. And if the penitent is compelled to make an oath to his creditor, even though it is a true oath, he must fast that day every year.",
+                "If he has got in the habit of talking in the synagogue and engaging in jocularity and frivolity, from the time he becomes a penitent he should take care not to speak in the synagogue about any secular thing, even when the congregation is not engaged in prayer, and he should sit in great fear, and he should pray with great humility. And he should fast for forty days, either consecutively or intermittently, and he should be lashed in private every day.",
+                "If he has stolen or taken usury, he must ask forgiveness from the man he has injured, and he must fast for forty days, and he must be very careful not to receive any pledges, and he should not get in the habit of going to the money of his companion, and he should do kindly deeds with his person and with his money, and he should be liberal with what belongs to him for the benefit of those who labor in the Torah and revere God, Blessed be He. And as for the One who has taken usurious interest, if he can manage not to take interest, even from a heathen, it would be good.",
+                "He who informs on a fellow man thereby makes him hateful in the eyes of the ruler, causes him ill and deprives him of his money, and enslaves him and his wife and his sons. Such a man should reimburse the other for all that he has lost, and should beg forgiveness of him, and he should be lashed, and he should fast more than two years, and he should confess all the days of his life, for it is reckoned as if he had slain his companion and his wife and his children. How many sins he has committed by his act! Therefore, he should break down his spirit. And if he has nothing with which to pay, he should send intercessors and beg his companion's forgiveness, and he should live very frugally so that he will be able to reimburse his companion or his heirs.",
+                "He who goes about tale-bearing has a similar penance to fulfill, and there is no remedy for him unless he begs forgiveness of his injured companion. And he should fast for forty days or more and be lashed every day, and he should confess his sin all the days of his life. And he should spend all of his time in the fulfillment of the commandments, and in making peace between men and between man and wife.",
+                "He who smites his companion and causes him pain, whether it be in money matters or through fraudulent words, there is no atonement for him unless he can appease his companion. And the Day of Atonement atones only for sins that are between man and God. But as for sins between him and his fellow man, he must first appease him (Yoma 85b). He who lifts his hand against his companion, even though he did not smite him, is called a wicked man (Sanh. 58b), and he must ask forgiveness of him: only thus can he do atonement.",
+                "He who shames his companion should fast for forty days or more, and he should be lashed every day, and he should confess his wrong all the days of his life. He who calls his companion by a derogatory nick-name must beg him for forgiveness in the presence of many, and he must fast forty days and he must confess privately every day.",
+                "He who deceives a proselyte must beg his forgiveness, and must be lashed and must confess and must fast for forty days.",
+                "He who provokes his companion must bring three groups of three people, as it is said, \"He cometh before men and saith\" (Job 33:27), and he must say in their presence, \"I have sinned and perverted that which was right, and it profited me not.\" But he does not have to ask him for forgiveness more than three times. If the man whom he provoked dies, he should take ten men to his grave and say, \"I have sinned to the Lord, the God of Israel and to this person, for I have provoked him\" (Yoma 87a).",
+                "But to begin with, before he does these forms of penance, one who has grieved his companion should go to him and say, \"I have sinned against you,\" and if he does not accept his apology, he should bring three people and ask for forgiveness in their presence. All this applies where he has not shamed his companion publicly, but if he did shame him publicly, it is not sufficient that he should ask of him forgiveness by appeasing him privately. But the one who is asked to forgive should not be cruel (Baba Kamma 92a). And if he provoked him by spreading an evil report concerning him, there is no forgiveness for him ever (T.P. Baba Kamma 9:10), unless he fasts and is lashed privately forty days or more.",
+                "One who profanes the Name of God — profanation of the name of God is an exceedingly great sin. And what is profanation of the name of God? Rav said, \"For example, if I go to a butcher and buy meat and I haven't the money to pay for it at once.\" The meaning of this is that if one makes light of dishonesty or robbery, then people will learn very quickly from him and will make even lighter of such a wrong (Yoma 86a). Rabbi Johanan said, \"As far as I am concerned, if I walk four cubits without speaking words of the Torah or wearing <i>Tefillin</i>, I am guilty of profaning God's name.\" And the meaning of this statement is that from his example people may learn to regard these sacred things very lightly. Isaac, of the school of Rabbi Yannai said, \"Profanation of God's Name is anything which causes shame to a person's companions when they hear of it, that is to say, when it is said of him that he has done unworthy deeds, people will learn from his deeds and will think, \"If <i>he</i> can do these things, then <i>we</i> certainly can\" — and permit themselves to commit transgressions which otherwise they would not. Rabbi Abahu said in the name of Rabbi Haninah (Kiddushin 40a), \"It is better that a man should commit a transgression secretly, so that he should not profane the Name of God publicly.\" And the meaning of this is that other people should not learn of his bad deeds.",
+                "Rabbi Ilai, the Elder, said, \"If a man sees that his desire is strengthening itself over him, he should go to a place where nobody knows him, and let him put on dark clothes, and let him wrap himself in dark garments, and then let him do what his heart desires, but let him not profane the Name of God publicly.\" And Rabbi Hananel explained this as follows : \"God forbid that a man is permitted to commit a sin! But the wise men stood firmly against the evil inclination and believed that one lusts only for that which is forbidden and in order to gratify his lust, and that if a man were to go a long distance and put on dark garments, then his heart would be broken and thus he would refrain from sin. But as far as doing something which is forbidden (even in a distant place), absolutely not. It is just that this type of conduct breaks the grip of the evil inclination and restrains one from sinning.\" As Rabbi Ilai said, \"The weariness caused by long journeys and stopping at inns and putting on of black garments, breaks the evil inclination and restrains a man from transgression.\" And they said, \"Whosoever takes no thought for the honor of his maker, it were a mercy if he had not come into the world\" (Hagigah 11b). And in the Gemara, Rabbi Joseph said, \"It refers to one who commits a transgression in secret\" (Hagigah 16a). And Rabbi Issac said, \"Everyone who commits a sin in secret, it is as though he restricted the Divine Presence.\"",
+                "Profanation of the Name of God is a transgression that bears bitter fruit, for when a man has done this evil thing, others learn from him. And a man ought to be very, very fearful of committing this sin, for profanation of the Name of God can occur in many ways and there is no limit to it. For everyone who belittles one precept or takes the glory of God lightly is called \"one who profanes the Name,\" for others will learn from him, and they will treat the matter even more lightly. Therefore a man must be on guard exceedingly in all his deeds, so that people will not learn from him to take lightly and despise what is sacred.",
+                "If a man has committed transgressions for which he is liable to be cut off from among his people or to be condemned to death by the court, then repentance and the Day of Atonement atone for half of his sin, while afflictions that come upon him atone for half. \"But if he has been guilty of the profanation of the Name, then penitence has no power to suspend punishment, nor the day of Atonement to procure atonement, nor suffering to finish it, but all of them together suspend the punishment and only death finishes it\" (Yoma 86a, and see T.P. Yoma 8:8). Therefore, a man should guard himself exceedingly from profaning the Name of God, and he should keep away from ugly conduct and from that which resembles it. And the principal requirement in repenting for profaning the Name of God is that he should make known his sins in the presence of many, and he should say, \"Do not learn from me, for in my folly I have sinned, I have perverted, I have trespassed, I have profaned the Name of God, Blessed be He.\" And he should keep many fasts and he should confess every day until the day of his death.",
+                "For every single sin that a man does, whether it be done unwittingly or intentionally, for example, if he touched a lamp or kindled a fire, not remembering that it was the Sabbath, or if he did this without knowing that he did it, he must confess and fast for at least two days, on Monday and on Thursday. And, similarly, for all transgressions, that a man commits, great or small, he should fast. There are two virtues in this. The first is that the fast atones for what he has already done, and the second is that he will be restrained from further transgressions, for he will think, \"If I do this, I will have to fast,\" and so he will hold himself back from transgressing. And this is the high fence that one can place in the way of all transgressions : he should afflict himself or give alms, or cause pain to his body when he transgresses. And thus should he do with respect to all the sins of which he is guilty, for example : hatred, envy, rejoicing at another's misfortune, idling, engaging in gossip, failure to pay attention to the blessings or to the prayers (but he merely cast the blessings from his mouth without any intention of the heart), and the like. One should examine oneself exceedingly in these matters daily and if he has transgressed in any one of them he should hasten to cause himself anguish and to mourn and to confess the sin which he committed and to ask forgiveness from God, Blessed be He, with a broken heart.",
+                "Confession is a matter of great importance, for our Sages, of blessed memory, taught (Sanh. 43b) : When a man condemned to death was a distance of ten cubits from the place of stoning, they would say to him, \"Confess.\" For it is the way of all who are about to be slain that they do confess, and every man who confesses has a share in the world to come. For thus have we found in the case of Achan. When Joshua said to him, \"My son, give, I pray thee, glory to the Lord, the God of Israel, and confess unto him, and tell to me now what thou hast done, hide nothing from me.\" And Achan answered Joshua, and said, \"It is true, I sinned to the Lord, the God of Israel and thus and like thus have I done\" (Josh. 7:19—20). And how do we know that his confession atoned for him ? Because it is said, \"And Joshua said, 'Why hast thou troubled us? The Lord shall trouble thee this day' \" (Jos. 7:25). <i>This</i> day you will be troubled, but you will not be troubled in the world to come. And if he does not know how to confess, they say to him, \"Say these words : 'May my death be an atonement for all my sins'.\"",
+                "All the commandments of the Torah, whether positive or negative commandments, if a man has transgressed one of them, either intentionally or unintentionally, when he repents and returns from his sinfulness, he must confess it before God, Blessed be He. As it is said, \"When a man or woman shall commit any sin that men commit, to commit a trespass against the Lord, and that soul shall be found guilty then they shall confess their sin which they have done\" (Num. 5:6). This is confession by words. And as for all men who have sinned or trespassed and all who are liable to death by the court, or to lashing, their sins are not atoned for by death or by lashing, or by sacrifice until they do repentance and confess. And anyone who injures another, or who causes him monetary loss, even though he paid him, there is no atonement for the offender until he confesses and resolves never to do a similar act. And how does he confess? He should say, \"Pray, O God, I sinned, I dealt perversely, I trespassed before You, and I did thus and thus, and now, behold, I am repentant and I am ashamed of my deeds, and I shall never repeat such a thing.\" This is the essence of confession. And he who confesses at length and dwells upon this matter deserves praise. Also it is an important part of confession for him to say : \"But we have sinned.\"",
+                "It is very good to specify in his confession the sin he has committed. For example, if he has eaten carrion or flesh torn by beasts or other forbidden things, then after he says, \"I have trespassed,\" he should say, \"I ate a forbidden thing.\" And if he sinned in fornication, when he says, \"I have rebelled,\" he should say, \"I committed fornication,\" and he should specify in his confession if he had intercourse with a gentile woman or with his wife during her unclean period. And if he stole, then when he says, \"I have robbed,\" then he should also say, \"I stole from such and such a person,\" and if he poured out his seed for nothing (i.e., if he masturbated), then when he comes to the words, \"I have dealt perversely,\" he should say, \"I brought forth seed for nothing.\" And if he committed incest, when he reaches the part where he says, \"I have dealt impudently,\" he should say, \"I have fornicated.\" And if he has profaned the Sabbaths, where he comes to the phrase, \"I have done violence,\" he should say, \"I have profaned Sabbaths.\" And if he has coveted, he should say, \"I have coveted.\" And thus with all the letters of the alphabet which are found in the confession; for every single letter in the confession, he should declare the sort of sin he has committed. And he should say with weeping, \"Let the wicked forsake his way, and the man of iniquity his thoughts; and let him return unto the Lord, and He will have compassion upon him\" (Is. 55:7), and then it will avail him.",
+                "At the end of the confession, he should say, \"I have transgressed the positive commandments and the negative commandments; I have committed transgressions which make me liable to being cut off from my people or to death by order of the court. I have transgressed against the Written Torah and against the Oral Torah. I forgot Thy Great Name. I forgot the yoke of Your kingdom and the reverence due You, and You, O God, are just in everything that comes upon us.\" And it has been said in the Jerusalem Talmud (T.P. Yoma 8:9): How does he confess? \"Master of all worlds, I have done what is evil in Thine eyes, and I have stood in evil ways, but I shall not do so again. May it be Thy will, O Lord my God and God of my fathers, that You will grant atonement to me for all my sins, and forgive me for all my wrong-doings, and pardon me for all my errors.\"",
+                "The general rule of the matter is that a man should repent of all bad qualities, and one who does repent his evil qualities needs very great strengthening, for when a man is already used to them it is very difficult for him to abandon them, and on this subject it is said, \"Let the wicked forsake his way and the man of iniquity his thoughts\" (Is. 55:7). And let not a man who is truly repentant think that he is far away from the status of the righteous because of the sins and the wrongs which he has committed. It is not so, for he is as beloved and dear before the Creator, Blessed be He, as though he had never sinned. Not only this, but his reward is great, for he has tasted the taste of sin, and yet abandoned it and conquered his evil inclination. Our Sages said, \"In the place where penitents stand, even the wholly righteous cannot stand\" (Berakoth 34b), that is to say, their status is even higher than that of those who never sinned, for they subdue the evil inclination more than the others. All of the prophets without exception commanded us concerning repentance (ibid.), and it is only through repentance that Israel is redeemed (see Yoma 86b, Sanh. 97b). And the Torah has already assured us that Israel will ultimately repent at the end of their exile, and they will immediately be redeemed. As it is said, \"And it shall come to pass, when all these things are come upon thee, the blessings and the curse which I have set before thee and thou shalt bethink thyself… and shalt return unto the Lord thy God… that then the Lord thy God will turn thy captivity, and have compassion upon thee, and will return and gather thee from all the peoples\" (Deut. 30:1—3).",
+                "Great is repentance, for it brings man near to the Divine Presence, as it is said, \"Return, O Israel, unto the Lord thy God\" (Hos. 14:2; and see Yoma 86a). And it is said, \"Yet have ye not returned unto Me, saith the Lord God\" (Amos 4:6). And it is said, \"If thou wilt return, O Israel, saith the Lord, Yea, return unto Me\" (Jer. 4:1), that is to say, \"If you will return with repentance, you will cleave to me.\" Repentance brings near those who are far off. Last night this man was hated before God, Blessed be He, — defiled, far removed, an abomination — but today he is loved and precious and near and dear. And so you find this clearly shown in the language with which the Holy One, Blessed be He, thrusts away the sinners and the language with which He receives those who are repentant, whether it be one person or whether it be many, as it is said, \"And it shall come to pass that instead of that which was said, unto them 'Ye are not my people', it shall be said unto them 'Ye are the children of the living God' \" (Hos. 2:1).",
+                "Concerning Coniah in his wickedness, it is said, \"Write ye this man childless, a man shall not prosper in his days\" (Jer. 22:30), and, \"Though Coniah, the son of Jehoiakim, King of Judah, were the signet upon My right hand, yet would I pluck thee thence\" (Jer. 22:24). And inasmuch as he repented when he was in exile, it is said of Zerubbabel, his son, \"In that day, saith the Lord of hosts, will I take thee, O Zerubbabel, My servant, the son of Shealtiel, saith the Lord, and I will make thee as a signet\" (Hag. 2:23).",
+                "How excellent is the quality of repentance. Last night this one was separated from the Lord, the God of Israel, Blessed be He. As it is said, \"But your iniquities have separated between you and your God\" (Is. 59:2). He cried and he was not answered, as it is said, \"Yea, when ye make many prayers, I will not hear\" (Is. 1:15). And he fulfilled precepts and they were torn up before his face, as it is said, \"Who hath required this at your hand, to trample my courts\" (Is. 1:12), and, \"Oh that there were even one among you that would shut the doors\" Mal. 1:10), and, \"Hold your burnt offerings unto your sacrifices and eat ye flesh\" (Jer. 7:21). Yet today he is closely attached to the Divine Presence, as it is said, \"But you, who hold fast to the Lord your God\" (Deut. 4:4). He cries out and is answered at once, as it is said, \"And it shall come to pass that, before they call, I will answer\" (Is. 65:24). He fulfills the commandments and they are received with pleasure and with joy, as it is said, \"For the Lord hath already accepted thy works\" (Eccl. 9:7). Moreover, his commandments are desired, as it is said, \"Then shall the offering of Judah and Jerusalem be pleasant unto the Lord, as in days of old and in ancient years\" (Mal. 3:4).",
+                "It is the way of those who repent to be lowly and exceedingly modest, and if fools revile them because of their prior deeds and say to them, \"Only last night you did so and so and only last night you said so and so,\" they do not feel any resentment, but they listen and they rejoice and they know that this is merit to them, that so long as they are ashamed of the sins that they committed their merit is very great and their virtue increases. And it is a great sin to say to a repentant person, \"Remember your prior deeds\" or to mention his sins in his presence in order to shame him. And on this subject is it said, \"And ye shall not wrong one another\" (Lev. 25:17).",
+                "He who is a true penitent should seek to do good deeds, and to remove himself from thoughts of this world, and to strengthen himself in the counsel of God, Blessed be He, and to take shelter in His shadow, and bear the yoke of the Torah of God, Blessed be He, and bear the revilement of fools, and to be like one who is deaf, blind, and dead against their attacks, as it is said, \"Because for thy sake I have borne reproach… I make sackcloth also my garment… but as for me, let my prayer be unto thee, O Lord, in an acceptable time\" (Ps. 69:8—14)."
+            ],
+            [
+                "Chapter Twenty Seven: ON TORAH",
+                "\"With three crowns was Israel crowned : the crown of the Torah, the crown of the Priesthood and the crown of Kingdom\" (Aboth 4:17, Yoma 72b, Eccl. Rabbah 7:1). Aaron merited the crown of the Priesthood, as it is said, \"And it shall be unto him, and to his seed after him, the covenant of an everlasting priesthood\" (Num. 25:13). David merited the crown of Kingdom, as it is said, \"His seed shall endure for ever, and his throne as the sun before Me\" (Ps. 89:37). As for the crown of the Torah — it lies there waiting for all Israel, as it is said, \"Moses commanded us a law, an inheritance of the congregation of Jacob\" (Deut. 33:4) : anyone who wants the crown of Torah can come and take it. And should you say that the other crowns are greater than the crown of Torah, then behold he says, \"By me kings reign, and princes decree justice. By me princes rule, and nobles, even all the judges of the earth\" (Prov. 8:15—16). From this you learn that the crown of the Torah is greater than the crown of Priesthood, and greater than the crown of Sovereignty. And the Sages said, \"A bastard who is a scholar takes precedence over a High Priest who is ignorant\" (Horayoth 13a). As it is said, \"She (wisdom) is more precious than rubies\" (Prov. 3:15). The Hebrew word \"peninah\" means both \"ruby\" and \"inside\", and the verse can therefore be interpreted as meaning : More precious is the Torah and he who studies it than the High Priest who enters the very <i>inside</i> of the Temple — into the Holy of Holies.",
+                "No other commandment is equal in value to the precept of studying the Torah, but the study of the Torah can be weighed against all of the other precepts together, because the study of the Torah leads to the performance of the deeds commanded there (Kiddushin 40b). And the statement that \"the study of the Torah outweighs them all\" (Peah 1:1) applies to him who studies in order to learn and to teach, to observe, to do, and to fulfill, but who, because of his constant study of the Torah, is not able to fulfill all of the commandments, and when he is not studying he does all that he can, thus showing the state of his mind, that he wants very much to perform the commandments. It is in such a case that \"the study of the Torah outweighs them all.\" For when he studies the precepts and wants to fulfill them, then he already is rewarded as though he had fulfilled them, inasmuch as he has been kept from fulfilling them only because of his diligent study of the Torah. And so he finds that the reward of doing and of studying are both his. But he who frequently is idle, and is able to perform the commandments at the time that he is idle but does not hasten to do them, or when he does fulfill a commandment does not do so with great care, as is befitting, of him it is not said that the study of the Torah outweighs all the other commandments.",
+                "He whose heart has prompted him to perform this commandment (of studying the Torah) and to fulfill it as it merits and to be crowned with the crown of the Torah, should not let his mind wander off to idle things, nor should a man plan in his heart to acquire the Torah, wealth and honor all together. For this is the way of Torah : \"A morsel of bread and salt shall you eat, and water in a measure shall you drink, and on the earth shall you sleep, and a life of anguish shall you live and in the Torah you shall labor\" (Aboth 6:4).",
+                "And if you should say, \"After I gather some money, and after I am free of my business affairs, then I will return and read and study the Torah\" — if such a thought should come into your heart, then you will never acquire the crown of the Torah. But \"fix a period for the study of Torah\" (Aboth 1:15), and let your daily work be secondary. \"And do not say, 'When I have leisure I will study' for perhaps you will have no leisure' \" (Aboth 2:5).",
+                "It is written in the Torah, \"It is not in heaven\" (Deut. 30:12) and the meaning of this is : it is not to be found among those that are arrogant and consider themselves as high as heaven. \"Neither is it beyond the sea\" (Deut. 30:13), which means that it is not to be found among those who are constantly travelling on sea voyages (Erubin 55a). Therefore, our Sages, of blessed memory, said, \"Nor can one who is engaged overmuch in business grow wise\" (Aboth 2:6). And they said, \"Engage less in business, but occupy yourself with the Torah\" (Aboth 4:12).",
+                "Since a man occupies himself with the Torah for its own sake, and troubles himself and exhausts himself for the sake of Heaven, his two kidneys (his very vitals) will be like two fountains, and he will bring forth meanings and new laws from within himself — truths which he never learned from another and which were not given even to Moses at Sinai. As we find in the case of Abraham, our father (Gen. Rabbah 95:3), that he never studied in the presence of any man (who served as his teacher), but he himself would sit and think about the commandments, and he learned from his own heart all of the Torah and the commandments, until Scripture testified of him, \"And (he) kept My charge, My commandments, My statutes, and My Law (Gen. 26:5). And our Sages, of blessed memory, said that Abraham knew even the laws of <i>Eruvei Tavshilin</i>.<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">* The laws governing the preparation of food for the Sabbath on a holiday which falls on Friday.</i> And our Sages also said, \"Abraham our father learned four hundred chapters, and who was there to teach him all of this? It must therefore be that his two kidneys became like two fountains, and flowed forth bringing to him wisdom and Torah.",
+                "And so we find with Rabbi Eliezer, the Elder (Prike de-Rabbi Eliezer, chap. 2) : because he occupied himself with much study of the Torah, our Sages testified of him, that there was revealed unto him what had not been revealed to Moses at Sinai. And so our Sages said, \"From the generation of Moses, our teacher, until the generation of Joshua, and from Joshua to the Elders and to the Prophets and to the Men of the Great Synagogue and to the Tannaim (the teachers of the Mishnah) and to the Amoraim (the interpreters of the Mishnah) and to the Geonim, and to all the Sages of the generations, who occupied themselves with the Torah, and dedicated their lives to it, there were revealed the mysteries of the Torah and the secrets of wisdom, which no man can discover by himself.",
+                "And long ago our Sages, of blessed memory, numbered forty-eight qualities through which the Torah can be acquired (Aboth 6:6). And he who resolves in his mind to be deserving of the path of the Torah must exert himself to fulfill those forty-eight requirements, and then he will ascend to all goodness.",
+                "He who studies must be alert and careful to study (without interruption), for the craft of the Torah is not like other crafts, because in the case of one who studies another craft, even though he should stay away from it for several years, he will not forget it, but when a man studies the Torah and does not review it, he forgets it immediately. And even though he reviews it a hundred times, if he allows himself to be distracted from it, he will forget everything. It stands to reason that no craft requires concentration except when one is first learning it, but that in the actual performance of the task one does not have to pay strict attention, for a man can do his work mechanically once he is accustomed to it, and think about this and that. But the study of the Torah can not be done in this manner, for one must concentrate continuously and can not think about any thing other than what one is studying in the Torah. Therefore, a man who turns his heart to emptiness will immediately forget what he has labored for all of his days.",
+                "And the Sages also said, \"If it were not for the fact that a man forgets the Torah if he does not study it constantly, he would learn all of the Torah and after that he would go idle, and idleness leads a person to boredom and to sin (Kethuboth 5:5; Aboth de-Rabbi Nathan chap. 11). Therefore, it was decreed that the Torah is easily forgotten, so that man would occupy himself with Torah all of his days, and thus not come to sin.",
+                "And the Torah leads one to good deeds. For when a man occupies himself with Torah, and learns what is the punishment for sins and the reward for good deeds, then he sets his heart to do good. And the effort required in studying the Torah causes him to forget and restrains him from sin, while idleness leads to sin and brings him down to the nether world. Therefore, a man should be alert to occupy himself always with the Torah — day and night — even when he walks along the road or when he lies in his bed. And if he is not able to study by heart, let him think in his heart about what he has learned and let his mind be on his study, so as not to remove the thought of it from his heart, and then he will have fulfilled \"But thou shalt meditate therein day and night\" (Josh. 1:8); for the Scripture does not say, \"You shall speak about it day and night,\" but \"You shall meditate about it,\" and meditation is in the heart. And concern ing this it is said, \"And shalt talk of them when thou sittest in thy house, and when thou walkest by the way, and when thou liest down, and when thou risest up\" (Deut. 6:7, 11:19). And our Sages took pride in the fact that they did not walk four cubits without discussing the Torah. Either they would learn and study or they would think in their hearts about what they had heard concerning the Torah, or about their studies.",
+                "Therefore, you must set your heart and all your mind on the Torah at all times. For in the Torah a man learns wisdom, proper conduct, humility, modesty, and all good deeds, and Heaven will provide him his necessities. And the Torah guards him and uplifts him and exalts him, as the Sages taught : Rabbi Meir said, \"Everyone who occupies himself with the Torah for its own sake merits many things ; and not only this, but he is worthy of all the world. He is called friend, beloved … and it raises him and exalts him over all created things\" (Aboth 6:1). And lo the fruit of the reward for this devotion to Torah is in this world, and in the world to come the reward is such that no eye has seen it but the eye of God (see Is. 64:3), and there is nothing greater than that reward in the world to come. They said in the Midrash (Ruth Rabbah 1:1 letter 2) : Rabbi asked Rabbi Bezalel, \"What is the meaning of what is written in Hosea 2:1, 'For their mother had played the harlot' \"? And he said to him, \"When do the words of the Torah become like harlots? When those who study them shame them by their conduct. How would that be? A wise man sits and learns 'you shall not incline or wrest judgment' (Deut. 16:19), but he does in fact wrest judgment. He studies, 'You shall not be prejudiced in favor of the mighty,' but he does respect the presence of a wealthy or powerful person in court. 'You shall not take a bribe,' and he does take a bribe!\"",
+                "And thus did our Rabbis interpret the text, \"The poor man's wisdom is despised\" (Eccl. 9:16). What wisdom of what poor man is despised? It refers to a man who is poor in good deeds; then his wisdom is despised. And if one teaches laws that instruct us to do good and he himself does not do good deeds his words are not accepted, for \"not learning but doing is the chief thing\" (Aboth 1:17). Wherefore it is necessary tor every man to direct his deeds for the sake of Heaven and see and understand from the example of Elisha, the son of Abuyah : because his father taught him Torah not for its own sake, the son turned to heresy. As it is said in the Jerusalem Talmud (Hagigah 2:1), and in the Midrash (Eccl. Rabbah 7:8, letter 18) : When Elisha, the son of Abuyah was circumcised his father made a feast for the Sages and invited Rabbi Eiezer and Rabbi Joshua and the other Sages, and they sat at the feast and spoke words of the Torah to the extent that a fire came and encircled them. The father of Elisha came and said to them, \"My good friends, did you come to burn down the house?\" And they said to him, \"The fire that you see is only because we are studying the words of the Torah and the Prophets and the Scriptures. And the words of our discussion joyously testify to the truth just as when they were given at Mount Sinai. From Mount Sinai were they given, and from the fire were they given!\" The father of Elisha ben Abuyah then said, \"Now that I see the power of the Torah, if this my son will live on, I shall give him to the study of Torah.\" And because the father had it in his mind that he would teach his son Torah not for its own sake but for the power it would give him, his son became a heretic. And even so, a man should study the Torah even if not for its own sake, because from studying it not for its own sake, he will ultimately come to study it for its own sake (Pesahim 50b).",
+                "And now I must write down matters pertaining to the Talmud and the commandments that are there contained.",
+                "All of the commandments that were given to Moses from Sinai were given with their interpretation, as it is said, \"And I will give thee the tables of stone, and the law (the Torah) and the commandment\" (Ex. 24:12). \"Torah\" refers to the written Torah \"and the commandment\" refers to the interpretation of the written Torah (Berakoth 5a). And we have been commanded to fulfill the Torah according to the commandment, and this commandment is called the Oral Law. Moses, our teacher, wrote the whole Torah with his own hand, before he died, and he gave a copy to each tribe. And one copy he placed in the Ark, as testimony, as it is said, \"Take this book of the law, and put it by the side of the Ark of the covenant of thy Lord your God, that it may be there for witness against thee\" (Deut. 31:26).",
+                "And the commandment, which is the interpretation of the Torah, he did not write down, but commanded it to the Elders and to Joshua and to the rest of Israel. As it is said, \"All this word which I command you, that shall ye observe to do : thou shalt not add thereto, nor diminish from it\" (Deut. 13:1). And because of this it is called the Oral Law. And from the days of Moses, our teacher, until our sainted Rabbi, Rabbi Judah the Prince, the Oral Law was not written in a book from which the multitude could study, but they studied everything orally, and everyone would take notes for his own use on the things he learned from his teachers, and would teach orally to the many. And so everyone would write for himself, according to his ability, the explanation of the Torah and its laws just as he heard it; and those things which were created anew in every generation, and laws that they had not learned from tradition but through the application of the \"thirteen rules of interpreting the Torah,\" and on which the great Bet Din was in agreement. And so did they do until the matter came before Rabbi Judah, the Prince. And when Rabbi Judah saw that in his days the situation had altered, for he saw that the pupils were growing less and less, and that new troubles were coming upon the Jews and that the dominion of Rome was spreading over the world and growing mightier, and that Israel was wandering to the borders of distant countries only to be enslaved; when he saw this state of affairs, that Israel was confused and that the Torah was being forgotten from Israel, then he compiled the Mishnayot so that they could be in the hand of every single person so that they could learn them and they would not be forgotten. And he sat all of his days, he and his colleagues, and they taught the Mishnah to the multitude. And there were in his presence the greatest of the wise men of Israel and they received the Mishnah from him, and with them were thousands and thousand of other Sages. And the pupils of Rabbi Judah, the Prince, likewise compiled their own compilations. Rav compiled the Sifra and the Sifré to explain and make known the principles of the Mishnah. And Rabbi Hiyya compiled the Tosefta to explain points of the Mishnah. And Rabbi Hosaya and Bar Kappara compiled the Baraitot to explain the words of the Mishnah. And matters developed in this manner until the Amoraic came and they had differences of opinion as to the meaning of the Mishnayot and the Toseftot and the Baraitot until Rabbi Johanan compiled the Jerusalem Talmud in the land of Israel almost three hundred years after the destruction of the Second Temple, and it was called the Jerusalem Talmud because Rabbi Johanan lived in Jerusalem. About a hundred years later, Rav Ashi, who lived in Babylonia, compiled the Babylonian Talmud. And the purpose of both of these Talmuds is to explain the words of the Mishnah and to interpret its deep meaning, and the things that were created anew with the coming of every Bet Din from the days of our sainted rabbi, Rabbi Judah Hanasi, until the compilation of the Gemara. And from the two Talmuds and the Tosefta, and from the Sifra, and the Sifré and the Baraitot, from all of them we can find the explanation of what is forbidden and what is permitted, what is clean and what is unclean, what is obligatory upon us and what we are exempt from, what is unfit according to the Torah and what is fit just as they copied it, one man from another's mouth, all the way back to the mouth of Moses, our teacher, of blessed memory, as he received it from Sinai.",
+                "These works will also make clear the rules which the Sages and Prophets of every generation decreed in order to make a fence about the Torah, as they heard explicitly from the mouth of Moses, as it is said, \"Therefore shall ye keep my charge\" (Lev. 18:30), that is to say, make a guard for the laws which were to be guarded (Moed Katan 5a). One can also obtain from these works a clear interpretation of the customs, and the regulations that our Sages enacted in every generation according to the way that the Bet Din of that generation understood the matter, for it is forbidden to turn away from the words of the Sages, as it is said, \"Thou shalt not turn aside from the sentence which they shall declare unto thee, to the right hand, nor to the left\" (Deut. 17:11). And similarly included were all those judgments and excellent laws which our Sages did not receive from Moses, our teacher, but which the Bet Din of that generation decided according to the rules by which the Torah is interpreted, and also the decisions which the Elders made and concluded that the law was thus. Everything was included in the Gemara by Rav Ashi, from the days of Moses until his own day.",
+                "And after the Bet Din of Rav Ashi, in the days of his son, Israel was scattered in a great dispersion over all the countries and they reached the ends of the earth and the distant islands, and strife increased in the world, and the roads were mobbed with mobilizations, and the study of the Torah diminished, and Israel did not enter their yeshivot to study by the thousands and tens of thousands as had been the case earlier, but only a few would gather together, that remnant which the Lord summons in every city and in every country, and they occupy themselves with the Torah and understand all the writings of the Sages and know from them the commandments which the Lord of all, Blessed be He, has commanded.",
+                "After the Amoraim, there arose the Gaonim who knew the whole Talmud — the Babylonian and the Jerusalem Talmud — and the Sifra and the Sifré and the Tosefta. And they brought forth into the light the mysteries of the Talmud, and they explained all of its matters, for the path of the Talmud is very profound. Moreover, it is in the Aramaic language, mixed with other languages, for Aramaic was known to all of them in Babylonia at the time that the Talmud was compiled. But in other places and in the days of the Gaonim who were in Babylonia, they did not know that language unless they learned it especially. And the people of every city would put many questions to every Gaon who lived in those days, asking them to explain difficult points in the Talmud. And they would respond according to their wisdom. And the questioners would gather the responses and would make books of them in order to understand them better. The Gaonim in every generation also wrote treatises to explain the Talmud. Some of them explained individual laws, some explained individual chapters, and some explained whole tractates and complete \"orders\" of the Talmud. And there were others who compiled laws which had been decided in the matter of what is forbidden and what is permitted, and what one is obliged to do and what one is exempt from doing in matters that demanded a decision at that particular time in order that those who were not able to descend into the very depths of the Talmud should have the matter close to their mind.",
+                "And the following is an excerpt from the words of Maimonides, of blessed memory, in his preface to Mishneh Torah :",
+                "\"And this is the work of the Lord, that the Gaonim of Israel engaged in from the day that the Gemara was compiled until this very time, which is the eleven hundreth and eighth year since the destruction of the Second Temple and it is the 4,937th year since the creation of the world (1177-78 C.E.).",
+                "\"And in these times, troubles have grown mightily against us and the urgency of the hour has pushed everything else aside, and the wisdom of our Sages is lost, and the understanding of our discerning people is hidden. Therefore, those interpretations and laws and responses which the Gaonim compiled, and which they regarded as having been explained, have grown very difficult in our days, and there are very few who understand them properly. And, needless to say, the Gemara itself, both the Babylonian and the Jerusalem Talmud, and the Sifra and Sifré and Tosefta, all require a broad knowledge and a wise spirit and much time, and only then can one know the correct path concerning which things are forbidden and which permitted, and how it is with the rest of the laws of the Torah.",
+                "\"Therefore, because of all of this, I stirred up my breast and girded my loins, I, Moses, the son of Maimon, the Spanish Jew, and I leaned upon the Rock, Blessed be He, and I considered well all of these books and I saw that it was necessary to compile words that are very clear out of all of these writings, with respect to what is permitted and what is forbidden, what is unclean and what is clean, with the rest of the Laws of the Torah, all of them in lucid language and briefly, so that the entire Oral Law would be completely arranged on the lips of everyone without any difficulty and without any omissions, or with this one saying thus and this one saying so, but clear words, near to the mind and heart, true according to the judgment which has been elicited and clarified out of all of those compositions and commentaries which have been extant from the days of our holy Rabbi (R. Judah, the Prince) to now, and until all the laws would be clearly revealed to small and great according to the law of every single precept and according to the law of all the regulations which the Sages and the Prophets decreed.",
+                "\"The general object of all this is that no man should require any other work in the world concerning any law of the laws of Israel, but that this compilation gathers together the whole Oral Law, together with the regulations customs and decrees that have been in force from the days of Moses, our teacher, and until the compilation of the Gemara, and as the Gaonim interpreted in all of their writings which they wrote after the Gemara. Therefore I have called the name of this compilation Mishneh Torah or (Repetition of the Torah) because if a man reads the written Torah first and afterwards he reads this book, he will know from it the entire Oral Law and will not have to read any other book.\"",
+                "And after this there arose our teacher, Moses of Coucy, and compiled another book and selected portions of Maimonides' book and joined to this work some of the views of scholars of the later generation. And so did many rabbis make compilations of halakhic rulings. For example, the \"Rokeah\" and Rabbi Eliezer of Metz, and the \"Avi Haezri,\" and the \"Or Zarua.\" <sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">* There are seven books by this name; the reference may be to the work on the Talmud written by Rabbi Isaac bar Moses of Vienna.</i> And so did many rabbis do. Each compiled a book according to what he saw that the circumstances of his generation demanded, for they perceived that because of our great sins the knowledge of the Talmud had diminished and no man would be able to know what the law was if he did not have a book of decisions.",
+                "And also our teacher Solomon (Rashi) who saw in his own days the lessening of minds and hearts, and that because of our great sins the generations of scholars were lessening and departing, and therefore his heart was aroused to explain the Talmud and to teach the children of Israel knowledge. And afterwards, there arose those who came forth from his loins — Rabbenu Tam and Rabbenu Isaac and the rest of the rabbis. And they debated with great sharpness of mind until they compiled the Tosafot, in the academy of Rabbenu Issac, who was the master of the Tosafot. And there were great scholars there, such as our teacher, Samson of Sans, who also compiled Tosafot, besides the other scholars who now were very many, and were mighty in the Torah, and their minds were very great, and as open as a wide hall. And they studied with great assiduity, and gave their lives for the Torah, and without having to glance at a page they knew all of the Talmud as well as the comments of Rashi and the Tosafot.",
+                "After this, because of the greatness of our sins, troubles multiplied and our academies of study diminished. And the later Tosafot became very difficult for them to understand and they could not bear the burden. Then came other great ones and abridged those Tosafot, everyone according to his wisdom, to make this study easier for the man of his generation. And even in those days there were still men who knew all of the Talmud completely and knew the commandments from their knowledge of the Talmud, until it came about that the Jews were driven from France (1391), where they were holding strongly to the Torah and were studying it with great diligence, just as the Early Sages had done in the days of the Talmud, when the principal goal of study was to review the Talmud over and over again in order to fulfill what they said (Sifré to Deut. 6:7, Kiddushin 30a), \"And ye shall teach them diligently to thy children\": \"May the words of the Torah be sharp in your mouth, so that if anyone should ask you a matter of law you will not stutter and give him any answer but you will give him the corect answer at once.\" For it is impossible that the commandments will be on the tip of a man's tongue, so that he can readily respond to a questioner, unless he has reviewed many times, as they said, \"He who has repeated his chapter one hundred times is not to be compared with him who has repeated it a hundred and one times\" (Hagigah 9b).",
+                "Resh Lakish would go over a law forty times before he came before Rabbi Johanan (Ta'anith 8a), and so did they all do in the days of the Sages of the Talmud, for the essence of their study was constant review. And they said (Megillah 7b) : Rabbi Ashi was sitting before Rabbi Kahana; it grew late, and still the rabbis did not arrive. He said to him, \"Why have the rabbis not come?\" \"Perhaps they are busy with the Purim feast,\" he said to him. \"Could they not have held it last night?\" He replied, \"Is your honour not acquainted with the teaching of Raba? If one eats his Purim feast on the night (of the 14th of Adar) he does not thereby fulfill his obligation. What is the reason for this? For it is written (Esther 9:22), 'Days of feasting and gladness'.\" He said to him, \"Did Raba really say so?\" He replied, \"Yes.\" He then repeated it forty times, until it was safely stored in his mind.",
+                "And now observe that this was a very simple matter and even so he would review it many times. And nowadays there is no man at all who would review a thing like this more than once or twice. And there are great and clear proofs in many places in the Talmud that all of the Sages were accustomed to review, and that every one had a set sum of chapters to review each day. And if they were too busy in the daytime then they would fulfill their set amount at night (Erubin 65a), and every thirty days they would review what they had studied. In this manner they also studied in France, until they had attained the lofty heights and possessed great knowledge and no longer needed the books of decisions, for they knew the precepts out of the Talmud and the Tosafot themselves. But, from the day that they were driven out of France, the study of the Talmud diminished greatly.",
+                "And in this generation the Torah is still being forgotten, because those who study it try to do exactly as the earlier Sages and cling to subtle argumentation, but they do not resemble the wise men of France at all. For the minds of the latter were as open as a hall, and Torah was their art, and they renounced the world for its sake, day and night, and that is why they reached new truths though their subtle argumentation. But our scholars of today do not know Torah thus, so they confuse one another and waste most of the day and occupy themselves with such study about half the day, and their study is strictly incidental, while time-wasting is the established practice. It was otherwise in the days of the Sages of the Talmud : the students would go to study for ten years or more, and their study was outstanding because of the fixed times for Torah, to the extent that if anyone should sneeze they would not say, \"Good Health ! \", because that would interrupt their studies in the Beth ha-Midrash (Berakoth 53a).",
+                "From this one sees how much importance they attached to their fixed time of study. And they said : R. Joseph the son of Raba was sent by his father to the academy under R. Joseph, and they arranged for him to stay there for six years. Having been there three years and the eve of the Day of Atonement approaching, he said, \"I would go and see my family.\" When his father heard of his premature arrival he took up a weapon and went out to meet him. \"You have remembered,\" he said to him, \"your mate!\" Another version : He said to him, \"You have remembered your dove!\" They got involved in a quarrel and neither the one nor the other ate of the last meal before the fast (Kethuboth 63a). See and understand from this incident how devoted they were to the Torah; therefore they merited to have the Divine Spirit within them.",
+                "Thus it was in the land of France that they occupied themselves with great industry and much time, and they would sit in one place to study all of the Talmud, and they would constantly review, and the Torah did not cease from their mouths. And they did according to the deeds of the earlier Sages, as they said, \"Let one by all means learn, even though he is liable to forget, yea, even if he does not fully understand all of the words which he studies\" (Abodah Zarah 19a). And they said, \"That a man should study and subsequently understand.\" And all of this they do not do now, for everyone wants to study Tosafot, and new interpretations before he knows even the structure of the Talmud. This being the case, how can they make any progress? For they do the opposite of what the Sages of the Talmud said, for everything that is said in the Talmud is all true and one ought not to take issue with it or change it, nor add to it nor subtract from it.",
+                "And it is because of the difficulty of studying, and concentrating and discussing keenly that many people abandon the study of the Talmud, because of the difficulty of understanding its tradition and its grammer when taught orally, for they say, \"How can we understand all of these opinions that come from outside the book itself? Would that we knew what is in the books!\" Yet if they would study at fixed times, day and night, then they would learn and be completely familiar with the Talmud and they would develop a strong desire to study, for then they would have mind to understand things easily, and a man would then come to study constantly whether sleepy or awake and they would acquire through this means a complete reverence for God. And then pupils would increase and they too would occupy themselves constantly with the Torah. But now, because of the great difficulty of understanding the tradition when taught orally, the study of the Law has become a heavy burden to them, and they cannot look at the Talmud any more, and because of this they occupy themselves with madness and frivolity, and they are confused and they waste their time and they engage in all sorts of scheming plans, and they have no fear of Heaven.",
+                "And they said, in the chapter entitled \"The hiring of workers\" (Baba Mezi'a 85a and see Rashi) : When R. Zera emigrated to Palestine he fasted forty days (some texts read 100 fasts) to forget the Babylonian Talmud, that it should not trouble him. And they said : If a man stumbled by committing a sin for which the penalty is death by the decree of Heaven, what should he do so that he may live? If he was accustomed to read one page of the Talmud let him read two pages, if he was accustomed to repeat a chapter once let him repeat it twice, if he was accustomed to study one chapter let him study two chapters (Lev. Rabbah 25:1). We thus see that study is the principal thing, for if sharp debate were the principal thing, to cry out and to raise one's voice half a day over one statement, then he should have said, \"If previously he was accustomed to raise one objection let him raise two objections.\"",
+                "And in the chapter entitled \"Man Takes Unto Him a Wife\" they said that when Rabbi Meir died, Rabbi Judah said, \"Let not the pupils of Rabbi Meir enter here for they are argumentative\" (Kiddushin 52b). All this he said because he did not want to pause in his studying. For Rabbi Meir was very sharp and his companions could not successfully debate with him (Erubin 13b and 53a). Moreover, R. Johanan said, \"The hearts of the ancients were like the door of the <i>Ulam</i>, but those of the last generations were like the door of the Hekhal, but ours are like the eye of a fine needle.\" <sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">* The <i>Ulam</i> and the <i>Hekhal</i> were two of the chambers in the Temple. The door of the <i>Ulam</i> was 20 cubits wide while that of the <i>Hekhal</i> was only ten.</i> And Abaye said, \"We are like a peg in a wall in respect of Gemara.\" And Raba said, \"We are like a finger in wax as regards logical argument.\" \"We,\" said R. Ashi, \"are like a finger in a pit as regards forgetfulness\" (Erubin 53a).",
+                "And now we are empty of understanding and we are not able to learn like a finger and we are like a block of marble with respect to the Gemara and logical argument. And this is what is said in the chapter entitled \"Where with May We Kindle\" : Raba said, \"When man is led in for judgment he is asked, 'Did you deal faithfully (i.e., with integrily)… did you engage in the dialectics of wisdom…' \" (Shabbath 31a). Does this mean that one must engage in sharp debate? Here it means the study of the Gemara, where they present difficulties as between the Baraitot and the Misnah and reconcile them; it also means that when one occupies himself with the Torah constantly and meditating on it, one sets his mind to be very particular and he will discover its true meaning. But to sit all day and just chat! —obviously, one ought not to do thus. And yet now in these times, most of the students admit themselves that they are not studying as they should, and they also know that they are not studying properly. For as the result of so much idle chatter in which they engage they waste their time completely, and they do not manage to study either the Pentateuch or the Prophets of the Hagiograph, or the Aggadot, or the Midrash, or any sort of true wisdom, because of their many clever schemes.",
+                "And the verse in Proverbs 24:30-31 — \"I went by the field of the slothful, and the vineyard of the man void of understanding; and lo, it was all grown with thistles, the face thereof was covered with nettles, and the stone thereof was broken down\" — was expounded by our Sages as follows (Aboth de-Rabbi Nathan, chap. 24) : He who does not constantly review his Talmud will at first forget the chapter headings, then he will change the words of the Sages, and finally he will say of unclean that is clean and of clean that is unclean, and thus he destroys the world. We thus see that he who does not constantly review his studies cannot declare the Law properly, but errs because he cannot decide between the many teachings. And it is said (Midrash Prov. 10:1) : Rabbi Ishmael said, \"Come and see, how severe is the Day of Judgment ! For the Holy One, Blessed be He, will in the future judge all the world in the Valley of Jehosephat; and when a scholar comes before him, He will say to him, 'Did you occupy yourself with Torah?' Then he will say to Him, 'Yes.' Then the Holy One, Blessed be He, will say to him, 'Since you have admitted this before Me, tell Me what you have read, what you have studied, and what you have heard in the academy?' It is on this basis that our Sages said, 'Everything that a man has read should be at his fingertips, so that shame and humiliation will not overtake him on the Day of Judgment.' \""
+            ],
+            [
+                "Chapter Twenty Eight: FEAR OF HEAVEN",
+                "It is written in the Torah, \"And now, Israel, what doth the Lord thy God require of thee, but to fear the Lord thy God?\" (Deut. 10:12). And it is writen, \"You must revere the Lord your God\" (ibid., 10:20). And it is written, \"And the fear of the Lord which is His treasure\" (Is. 33:6). And they said (Shabbath 31b, and see Berakoth 33b), \"The Holy One has nought in His world save for the awe of Heaven,\" as it is written, \"And unto man he said, \"Behold (<i>hen</i>), the fear of the Lord, that is wisdom\" (Job 28:28). (The fear of the Lord is unique in God's affections — Rashi, (ad. loc.) The Hebrew word <i>hen</i> can be interpreted to mean \"one\" for in Greek they pronounce the word \"one\" as \"hen.\"",
+                "And Raba said, \"When man is led in for judgment he is asked, 'Did you deal faithfully (i.e., with integrity) did you fix times for learning, did you engage in procreation, did you hope for salvation, did you engage in the dialectics of wisdom, did you understand one thing from another?' \" (Shabbath 31a). Even then, if reverence of the Lord is his stored-up treasure, all is well; if not — nothing else avails. This can be compared to a man who said to his messenger, \"Bring me up a <i>kur</i> of wheat to the upper floor.\" He went and brought it up. The man said to him, \"Did you mix in with the wheat a measure of <i>humtin</i>, (a soil which is used to preserve the wheat)?\" He answered, \"No.\" The master said to him, \"It would have been better if you had not brought it up.\" And Rabba, the son of Rabbi Huna said, \"Every man who possesses knowledge of the Torah but has not within him fear of God is like a treasurer to whom they have delivered the key of the inside vaults, but the keys of the outer doors they did not deliver to him. What good is it?\"",
+                "R. Jannai proclaimed : \"Woe to him who has no courtyard yet makes a gate for same!\" (Shabbath 31b, Yoma 72b, and see Rashi on <span>ותרעא</span>). In the same manner the Torah is merely the gate by which we enter the courtyard of fear of Heaven. And Rabba said to the Sages (Yoma 72b, and see Rashi on <span>תרתי</span>), \"I beseech you, do not inherit a double Gehinnom, to busy yourself with Torah in this world and not to keep her precepts, and you will merit Gehinom after your passing! In your lifetime you did not enjoy this world because you busied yourself with study. After your passing you will lose the world to come.\"",
+                "Now we see that everything depends upon Fear of Heaven, and that the whole Torah is of no use to a man unless it is accompanied by Fear of Heaven, which is the very peg upon which everything hangs. And it is Fear of Heaven alone that stands by a man forever and ever. And thus did David testify, \"The fear of the Lord is clean, enduring for ever\" (Ps. 19:10). And thus also King Solomon testified and said, \"And God hath so made it, that men should fear before Him (Eccl, 3:14). And it is written, \"Better a little with the fear of the Lord, than great treasure and turmoil therewith\" (Prov. 15:16).",
+                "Therefore it is important to know that there are three kinds of fear : The first is a very inferior kind, for example, a man who actually has no fear of God, but when he does a good deed he does it because of people for, if he does not do this good deed — whether it be in study or in charity or in prayer or in anything else — they will not trust him and will hold him in contempt; therefore whatever he does is only to find favor in their eyes. And if this man acts thus all his life, in the end he will be utterly lost, for his intention is not to serve the Holy One, Blessed be He.",
+                "The second kind of fear is when a man does fear God but he does so because of the punishment of Gehenna, or because he may not enter Paradise, and it is for this reason that he strengthens himself to do a good deed. Such a man, even though he fulfills the whole Torah with this intention, and even though it is good that he should be fearful before the Holy One, Blessed be He, who will bring him to judgment, nevertheless he has not attained the essence of goodness, for his whole intention in his service is merely for his own good and not for the honor of the Holy One, Blessed be He.",
+                "But the third kind of fear of God is the precious pearl. This is when he fears the Holy One, Blessed be He, for no reason in the world, except that he trembles before Him and all of his limbs shudder with awe as he remembers His Greatness and His Might. Now this is a very profound thing for people to understand, since the way of people is that they do not do their deeds unless they hope to derive some sort of profit or to avoid some injury to themselves. And if one of these considerations does not apply, then they consider the deed worthless and empty.",
+                "And because the third stage is difficult to attain, the Sages have permitted us to perform the commandments out of fear of punishment and hope of reward. Therefore you will find blessings and curses in the Torah, to frighten the heart of the reader in order that his heart may be aroused, as we do with a child — because he is still small in wisdom we stir up his heart by giving him nuts and fruits as his reward. And we find that the boy does not study in honor of the Torah, because he does not know its value and sees no good in his studies, but he regards his studies as an ordeal, and the reason that he works and studies is to obtain the fruit. And this is just like one who performs a task that is not important in his eyes except for the profit that is in it.",
+                "But if we were to promise a boy, \"Study, and I will give you a beautiful wife, or a house, or you will become king,\" he would not study because of such promises. His heart would be more aroused by the promise of one piece of fruit than by these, for it does not know the benefits to be derived from having a good wife or being king. And thus it is the method of the Torah; to arouse the heart of man with things with which he is familiar and which he knows to be good, to draw his heart to do what is good. And all this we must do for a man, because his wisdom is small and weak, and he has not the understanding to discern the secret of the matter, and this is what is called studying the Torah not for its own sake. Therefore, do not be like that boy, but seek the truth for the honor of the truth. However, such an attitude requires great wisdom and discernment.",
+                "Therefore it is important to inform you of the power and might of the soul, and then you will devote your intelligence to the uppermost foundation of all. And this matter is like the case of the king's son, a boy of a year or two, who was kidnapped and taken a distance of a thousand parasangs or more. And he was raised in the house of a villager and was taught the work of a villager and he did not think about or remember the time of his royal state, for he did not recognize or know anything of it. And after he had reached maturity of thought, someone came to him and informed him, \"You are a king's son!\" But he did not tell him what manner of prince he was. Then his heart swelled with pride but he did not pay too much attention to this information for he did not know who his father was. And after this another bearer of tidings came to him and told him which king was his father and told him his country and his land. Then his heart became even more proud and he longed to go there. Nevertheless, his heart felt suddenly cast down as he thought, \"Even if I do go there, they will pay no attention to me for they will not recognize me.\" After this the king heard where his son was and he sent members of his household who knew certain signs on his body, and he sent with them nobles and garments of royalty with the command to bring his son to him. And when these emissaries came to him and saw him and recognized him and showed him the royal garments, then his heart became exceedingly proud. And after they had dressed him and mounted him on the horse that the king was accustomed to ride, then he knew his power and his might and there was now within him the heart of a king and he was exceedingly proud. So it is with the soul. The soul is the daughter of the king, breathed into man from the very Throne of Glory and brought into a body that is soiled, and which has a great desire for this world and many sorts of longings. Before the soul is aware that she is the daughter of the king, she is drawn after all the longings of the body and forgets her Exalted Father. But when they show her the heavens and the stars, and the sun and the moon, how they move with even and precise motion, and they tell her that she was created by the Same One who created them, she feels herself more and more exalted. And when they teach her the secret of the Unity of the Holy One, Blessed be He, and the secret of the wisdom of the soul, then she clothes herself in her royal garments and enters into the secret of reverence. And even a man who does not know all this, but who thinks about this lofty concept from the depths of his heart, and discerns the might of God, Blessed be He, then such a one will clothe himself with awe in his heart, as it is written, \"Lift up your eyes on high, and see : who hath created these? He that bringeth out their host by number, He calleth them all by name; By the greatness of His might, and for that He is strong in power, not one faileth\" (Is. 40:26).",
+                "Also consider that the Holy One, Blessed be He, has given permission to no people in the world to tell His praises other than Israel, as it is said, \"The people which I have formed for Myself, that they might tell of My praise\" (Is. 43:21). And it is written, \"For thou art a holy people unto the Lord thy God\" (Deut. 7:6). And it is written, \"And the Lord hath avouched thee this day to be His own treasure\" (Deut. 26:18). And it is written \"To make thee high above all nations\" (Deut. 26:19). And the Holy One, Blessed be He, did not give any creature the ability to know the Name, Blessed be He, save to Israel, as it is written, \"Unto thee it was shown, that thou mightest know that the Lord, He is God; there is none else beside Him\" (Deut. 4:35). And it is written, \"And what great nation is there, that hath statutes, and ordinances so righteous as all this law, which I set before you this day\" (Deut. 4:8). And it is written, \"Thou shalt fear the Lord thy God; and Him shalt thou serve\" (Deut. 6:13).",
+                "From these verses we learn that Israel is obligated to fear God, Blessed be He, and to occupy themselves with meditation over His Torah, and to fulfill His commandments and that from their meditation over the Torah they will understand the meaning of its directives and the new interpretations that may be obtained from each verse and they will grow wise in order to know God, may He be Blessed, and His strength and His power and his greatness and His great works, awesome and wondrous, as it is written, \"Say unto God : 'How tremendous is thy work!' \" (Ps. 66:3). And it is written, \"Come, ye children, hearken unto Me; I will teach you the fear of the Lord\" (Ps. 34:12).",
+                "Nothing in the world outweighs reverence — not silver, not gold, not pearls and not all the hidden treasures; they are all as nothing when compared to reverence for the Holy One, Blessed be He. For it is said, \"Fear of the Lord which is His treasure\" (Is. 33:6). Therefore, a man should hasten to treasure up in his heart a thing that is the very treasure of the Holy One, Blessed be He, and a man should learn in this world that every man tries to hoard all the good that he can. And one who can store up the things that kings treasure will certainly do so. If this is the case, then where is there a man who will not treasure up that which is treasured by the King of Kings, the Holy One, Blessed be He?",
+                "And now I will cause you to know that wisdom which treats of life, the spirit, and the soul, in order that you may acquire the quality of reverence for the Holy One, Blessed be He. The seat of life is in the liver, for blood is life, and it longs to eat and drink and it loves dominion and the attainment of its desires, because the liver is filled with blood and longs for delights and pleasures. And this is \"the full soul loatheth a honeycomb\" (Prov. 27:7). The spirit is the heart, and it seeks power, greatness, and royalty; it is in the heart of people to chase after honor. Therefore the pride of the heart is called arrogance, and it is this spirit which prompts the minds of people to try to obtain mastery over others and to make themselves great. The soul is wisdom, and it dwells in the mind like a king at the head of his troops. It is similar to the glory of its Creator, and it rejects the pleasures of men and the vanity of their delights. The soul imparts wisdom and intelligence, and all of its thoughts are to serve the Holy One, Blessed be He, in reverence. And it ponders, what will be the end when the body dies and withers away? How will she, the soul, return in purity to Him who Created her and caused her to enter the body?",
+                "A man has two masters, and when he dies he is freed from both of them. As it is said, \"The small and great are there alike; and the servant is free from his master\" (Job 3:19). The two masters are the spirit and the life, for they think only of pleasures, of multiplying wealth, eating, drinking, and being happy, of doing according to all the thoughts of the heart and the sight of one's eyes, and of speaking vanities and of pleasing the body. But the soul turns those thoughts upside down and says, \"What good is it and what profit will there be to a man in all of his work at which he labors when in one moment he ceases to be and the body withers away, and then where is his wisdom and his beauty? If so, then there is no good except to serve the Holy One, Blessed be He, and to cleave unto Him.",
+                "The spirit says one thing and the soul says another. If the life and the spirit are stronger, then the soul grows weaker, as she has not the strength to stand up against them. Therefore, one who occupies himself with eating and drinking will never grow wise. But when the soul grows stronger than the spirit and the life, then the eyes of the soul are opened to understand the highest forms of wisdom. Therefore, the soul must weaken the spirit from which come wrath and arrogance, and must weaken life, which is the mistress of lust. And when the soul strengthens itself with wisdom it leads to modesty.",
+                "Now even an animal has life and spirit, for an animal has desires and gets angry just as man does. But man has a superior soul that speaks and that can distinguish between truth and falsity. And when the body dies then the life of lust and the life of the spirit die and there is left the form of the superior soul which is wisdom and which does not die when the body dies. As it is said, \"And the spirit shall return to God who gave it\" (Eccl. 12:7). This means the spirit of wisdom. And when a man sins then the essence of his life and the essence of his spirit die, as it is written, \"The soul that sinneth, it shall die\" (Ezek. 18:4). And Moses, our teacher, the man of God, said, \"That soul will I destroy from among his people\" (Lev. 23:30). From this you can understand that we call by the word <i>nefesh</i> or \"life\" that which dies. After the death of the wicked man, the wise soul is hurled as though from a sling far away from salvation because it listened to the spirit and the life. But the righteous person in whom the soul was uppermost and was stronger than spirit or life — that soul is found beneath the Throne of Glory. But the fool who hearkened to the spirit and to the life, his soul will be utterly cut off. And the wise man who listened to the supernal soul that was breathed into him from the Throne of Glory — his soul will merit the great good which is treasured up.",
+                "Now incline your ear and you will understand and know that the soul dwells in the mind, and that is the seat of reverence for from there goes forth the thought. And the thought raises itself and grows within the chambers of the mind just as the waves of the sea raise themselves. The soul seeks and searches and pays close attention to all deeds. And the mind travels far in its wisdom and looks with its vision at many things. For a brief moment it thinks about this and that and it runs and returns from matter to matter. The Rock of Ages has made man wise and given him intelligence and taught him wisdom and knowledge.",
+                "With this wisdom man remembers all that is past and foresees coming events. And with this wisdom he makes wheels and mills that grind without labor. And with this wisdom he raises armies and maintains troops and encourages them, and prospers in his rule, and conducts his government and holds it. And with this wisdom he spreads nets in the depths of the oceans and rivers to catch fish from the depths of the deep. And with this wisdom he traps animals of the deserts, and with it he snares the birds that fly in the heights of heaven. And with it he knows how to withstand the ills of the body and how to heal it (by seeking medicines), and he can distinguish between the benefit and the harm of drugs. And he learns to recognize roots and herbs and all sorts of fruits, cold and warm, moist and dry. And with it he knows what medicines to give the body to drink in order to restore it to its strength.",
+                "And behold, your eyes see the greatness of man and his glory, whom the Holy One, Blessed be He, has made great and uplifted above all creatures and has caused him to rule over all the lower creatures. And there is no power in the mouth to tell the greatness of the works which man can do in this lower world. And even in the upper world man sends his longings, and he flies and soars on the wings of wisdom. And even though this body goes into the earth like those of the cattle and the creeping things, his soul goes on in the upper world because of the greatness of its wisdom. And this soul stands and knows the wisdom of science that is in the realms above and the wisdom of science in the firmaments, and the movement of the stars and the measure of their heights. Even though the body of man is very small, his soul is greater and wider than heaven and earth, for the soul knows <i>their</i> height and their extent, and the ways of the sun and the constellations and all their divisions; everything enters into the soul. And since everything is contained in it, surely it must be greater than all of them for if this were not so, then the soul would not be able to contain everything, for it is impossible to cause the waters of the ocean to enter into a small leather bottle.",
+                "And now that we have seen that man rules with his wisdom in two worlds, the lower world and in the upper world, every man ought to think and consider well why the Holy One, Blessed be He, caused him to know all this. It can only be to give him the intelligence to serve Him with a complete heart, for when he understands and knows the great and awesome wonders, then it will be apparent to him why he should subdue himself and subject his body to his soul. For all these great wisdoms come from the soul and not from the body. For it is the soul that leads the body, just as a man who rides on a horse leads it and turns it in every direction that he wants. If this is so, then the horse is secondary to the man, and man is not secondary to the horse. Therefore, woe, misery, and alas to those who enslave the soul to the body and make the principal part sumit to the secondary one.",
+                "And one should be able to realize that since the upper world serves the lower world, for example, the sun and the moon and the stars, certainly it should be clear that all this is not for the pleasure of the body, that it should enjoy the pleasures of this world, for in this world there is no real substance, but it is dust and worms and vermin and constantly subject to plagues and ready to die. The sun and the moon and the stars, however, are pure and clear, and how could it be that all this great activity should minister to the body which withers away and grows constantly poorer ? It is for the soul which is clear and pure and is lifted up to the heavens and even higher, and which is greater than heaven and earth, for the knowledge of heaven and earth enters into the soul and the soul contains them. In truth, this is logic and also great proof that the heaven and the earth were created for the needs of the soul and to serve her.",
+                "And it is the soul which reflects upon this and clearly distinguishes it and asks, \"Who am I that heaven and earth were created for my need?\" This can be only so that I shall serve the Holy One, Blessed be He, understand His wonders, praise Him, and laud Him. And were it not for the Torah which purifies and whitens the soul of man, what need would he have of this world? Can anyone then seriously believe that the world was created for the delight of the body, for darkness and for lowly values.",
+                "And now, when we see that man was chosen out of all the creatures because of his great wisdom and because of his many deeds, for all other creatures are subservient to man, and he has the strength to learn wisdom, to understand the deep secrets, the mysteries of the lower world and the upper world, this is a clear sign to man that his soul will be bound up in the bond of life if he fulfills the Torah. A parable will illustrate this. There was once a king who invited his servants into the innermost chambers of the palace and showed them his treasures and his pearls and all his precious jewels. And he caused them to govern and rule over all of this and he revealed his secrets to them, and he warned them that they should serve him faithfully and that then he would give them great goodness and he would exalt them many, many times over what they had been heretofore. And this would be to them the sign that he had revealed to them his secrets and his treasures, the fact that he had caused them to rule over his earth in truth. Thus, the Holy One, Blessed be He, showed man His greatness and His glory, and revealed to him His secrets from His highest to His lowest, and caused him to rule over everything. Certainly in this way He demonstrates man's destined greatness in the future, if only he will be careful in the service of the Holy One, Blessed be He.",
+                "There is also a great proof that the soul comes from above, for we see that no man is satisfied with what he already possesses, but he always seeks a state higher than his present one. If he has a thousand, he longs for two thousand. If he rules this country, he wants to rule over another country as well. And there is no king or nobleman that does not seek a higher state than that one in which he finds himself. And this comes from the fact that the soul is not content with these boons but is constantly longing for greater virtues. For the soul is superior to all created things. And therefore man walks erectly because of the soul. And all the rest of the creatures go on their bellies or bent downward.",
+                "And inasmuch as the soul comes from above, from the Throne of Glory, therefore the body in which the soul dwells has within it the likeness of all the world. And therefore man is called a microcosm. The soul is like its Creator and the body is like the lower and upper worlds.",
+                "And now listen to this wondrous wisdom! Just as God is the Most High and rules over man and over all the world above and below, so does man, as long as he does the will of his Creator. For at the time of the making of the golden calf, the Holy One, Blessed be He, said to Moses, \"Let me alone, that I may destroy them\" (Deut. 9:14). And in the affair of Korah, the earth swallowed them and all that belonged to them, by the word of his mouth (Num. 16:28—32). And in the case of Elijah, of blessed memory, he swore that there would be no dew or rain except at his word (I Kings 17:1), and he brought on fire (I Kings 18:36—38, II Kings 1:10—12), and he slew the prophets of Baal (I Kings 18:40), and he resurrected the dead (I Kings 17:17 — 24), and he decreed concerning Elisha, that Elisha should have twice his spirit (II Kings 2:9—10, and see Sanh. 47a and Hullin 7b).",
+                "Thus all the holy men that were on the earth were able to rule over what is above and what is below through the will of the Holy One, Blessed be He, when they did His will. Therefore, you must be careful to fulfill His laws, His judgments, and His commandments, in order that you may merit the great good which is stored up. And just as God knows and understands what is behind and what is before, so does man to whom God has given wisdom. And just as God sustains and gives bread to all flesh, so does man sustain the members of his household and his servant and his animal. And just as God repays both good and bad, so does man. And just as God creates the structure of the world and the foundations of the earth, and the spreading of the firmament and the gathering of the waters, so also is man made to build, to found, to spread aloft, to gather water, to produce seed, to cause to sprout, to plant and to do all things, but only with exertion and trouble, and everything in accordance with the Will of the Creator.",
+                "And just as no creature can see God, so no creature has the power to see the soul. And just as God knows the future, so does man, at such time as his spirit and his body rest from engaging in the labor necessary to provide for his needs, and when the spirit of life relaxes and is free from occupying itself with the needs of the body. Then he may see the future in his dreams. And he may even see the spirits of the dead, and places that he has never seen and people whom he has never seen, and great things and visions, which he is unable to perceive when he is awake. And just as there is no creature in the world that knows the secrets of God, so can no creature among men know the secrets that are in the heart of man, but only God, as it is written, \"The Lord knoweth the thoughts of man\" (Ps. 94:11).",
+                "In many things man appears to be a little like God, in proportion to the little strength and the brevity of life that God has given man. The Holy One, Blessed be He, has added the evil inclination for man's good or for his evil, to test and try him as to whether he will choose the good or the evil, and to give him an opportunity to improve himself, to build and to plant, or to ruin and to uproot, or to slay, to rebuke, to gather wealth, to make war, to rule, to plunder, or to be full of wrath. And if there were no evil inclination, then, out of the fear of death, he would not have children and he would not build a building and he would have no desire to buy cattle or any other article, and he would not plant or sow, for he would say in his heart : Since the decree of death has been leveled against mankind, why should I work for another's benefit? And then the whole world would be lost and ruined.",
+                "And the Holy One, Blessed be He, created the world from the day of its beginning only so that is would be built and guided, in His Great Mercy, by men. And when a man strengthens himself with his good inclination to subdue the evil inclination so that he does not sin before his Creator, but uses his evil desire to serve God, Blessed be He, with fear and without sin or transgression, then this is his good, happy is he and happy is she that bore him.",
+                "Just as man in a little way is like God, so is the structure of his body like all the world. He made the dome of his head like the expanse of the upper heavens. He made the roof of his mouth in which are planted the teeth and molars, like those heavens which are above us. And just as this lower heaven which is over us separates the upper waters from the lower waters, so does the roof of the mouth divide between the moisture of the mouth and between the moisture of the head and between the moisture of the upper crust. And just as God as caused His Divine Presence to dwell in the upper heavens which He spread over the waters, as it is written, \"Who layest the beams of thine upper chambers in the waters\" (Ps. 104:3), so has He caused the spirit of the soul of life and knowledge and understanding to dwell in the crust of the head which forms a crust around the brain and its moisture. And observe and understand the truth, that if the crust of the brain should be torn or pierced then the man would die at once because in it dwells the spirit of life.",
+                "And just as God, Blessed be He, has caused His Divine Presence to dwell in the west, so has he placed the brain in the back of the head, over the ears, and caused the spirit of life to dwell over the brain. And just as all the world is sustained and functions through the power of One God, so does all the body function through the power of one spirit of life which God, Blessed be He, has given it, and this spirit endures in it to give it health and remains until its end comes. And if some evil spirit should infect the body, it could not endure as at first.",
+                "And just as God has placed in the expanse of the heavens two lights and five planets so has He created in man's head seven servants: two eyes, two ears, two nostrils and the mouth. The right eye is like the sun and the left eye is like the planet Venus; the right nostril is like Mercury and the left is like Mars; the mouth, the tongue and the lips are like Jupiter, the moon, and Saturn. And just as air was made to fill the space between the firmament and the earth so was there made in the body of man the space in the chest and the body. And just as God caused the wind to blow in the atmosphere which fills the void of the world, so does the breath of the wind of life go forth from the lungs which are in the chest and body, and fills the void of the body. And just as He spread the earth over the water so did he solidify and spread the flesh which is on the liver and the belly and the bowels and the spleen, and the flesh that is between the lungs and between the liver, the spleen, the bowels and the belly.",
+                "And just as God, Blessed be He, made some birds, fish and animals that are too tame and loving to plunder one another, and others that are cruel and prey upon and swallow one another, so also did he make men. The good men may be compared to the good birds and cattle as it is said, \"My dove, my undefiled\" (Cant. 5:2). And it is said, \"And ye are My sheep of My pasture\" (Ezek. 34:31). And evil men may be compared to evil beasts. To a lion, as it is written, \"He is like a lion that is eager to tear in pieces\" (Ps. 17:12). And some are like bears and wolves, as it is said, \"Her judges are wolves of the desert\" (Zeph. 3:3).",
+                "In the world there are trees and herbs and good and bad fruit. Some of them have a pleasant aroma and fruit that is good for nourishment and healing. And there are herbs and roots and fruit that can slay, like the herbs which produce deadly poison or like the thorn and the thistle. The good flora may be compared to good people, as it is written, \"As a lily among thorns… As an apple tree among the trees of the wood\" (Cant. 2:2—3). And the evil flora to evil people, as it is written, \"But the ungodly, they are as thorns thrust away\" (II Sam. 23:6).",
+                "And just as below the earth God made the depths and mud and mire, so did He make in man the upper intestine and the bowels which receive food and drink. And just as from mud and mire there swarm creeping things of various kinds, so do there swarm, in the bowels of man, from the mires of the dregs of the food and drink, various creeping and worm-like things, long and short, big and small. And just as God made a gathering of waters in the world, so has he made a gathering place for the urine, namely the bladder of the urinary tract.",
+                "And just as He made the pillars of the earth below the earth, so has He made as the foundation of the structures of the body, the bones of the pelvis on this side and that, and the two thighs. And just as He made stones which are firmly set in the depths and from between which the water goes forth, so did He make the two kidneys so that from between them and from their sinews the water of the legs, that is to say the urine, goes out to the urinary tract; and also the semen crosses and goes forth from between them to the testicles. And just as deep calls unto deep, as it is written, \"Deep calleth unto deep\" (Ps. 42:8), so does the upper bowel, which is the stomach, call to the intestines to receive the rest of the food and the drink. And the bowels call to the sinews of the kidneys, which are like tubes, to receive the water. The urine is pressed out and separated from the food in the intestines to go to the urinary tract. And the tubes of the kidneys call out to the sinew of the urinary tract to receive those waters, to cause them to be gathered within the bladder which may be compared to the lowest depth, for it is the lowest of all the bodily depths. Moreover, that intestine calls to the intestines leading from the stomach to receive the excrement.",
+                "And just as God made the rivers to water the world, so did God make veins in the body of man. These are the vehicles of the blood that draw forth the blood to nourish all the body. And just as there is in the world clear water and muddy water, sweet, salty and bitter water, so it is with man. From his eyes there goes forth salt water, from his nostrils cool water, from his throat warm water, from his mouth sweet water, and from his ears, bitter water. And the waters of the urine are bitter and fetid.",
+                "In the world, there are cold winds and warm winds. So is it with man. When he opens his mouth and blows, then his breath is warm. And when he closes his mouth and blows, then his breath is cool. The thunders of the world are like the voice in man; the lightning of the world is in the face of man when it shines like lightning. There are constellations in the world, and those who view the stars can tell the future from them. So are there signs in man. When a man has a rash, which does not come from a boil or a louse or a mite, experts in this matter can foretell the future. And so it is with the lines in the palm of a man's hand and with the form of his features that people may know the future. Now this wisdom was in the possession of the wise men of old but has been forgotten by the later ones. Similarly the wise men can tell the future by trees and herbs, and this is according to what they said concerning Rabban Johanan ben Zakkai that he knew the language of the date palms (Sukkah 28a). The meaning of this is that he was expert enough to perceive the motion of the date palms and from this he could tell the future (Aruch 68).",
+                "And just as from the south, which is the right side of the world, there go forth warmth and the dews of blessing and the rains of blessing, so from the right side of man there goes forth warmth from the gall which hangs near the liver; and likewise the moisture of blood goes forth from the liver, which is in the right side of man. And just as evil goes forth to the world from the north, so does cold go forth from the left side of man, from the spleen and from the black bile which dwells within the spleen. And just as evil goes forth to the world from the north, so does every bad and severe illness come from the black bile which dwells in the spleen on the left side. And just as in the northern side of the world dwell all sorts of injurious and terrifying things, and winds and lightning and customary thunder, so is this found in the source of the black bile in the spleen on the left side, for from it are generated every evil and severe sickness, such as consumption, and the fourth fever, and all kinds of madness, and fear, and trembling of the limbs.",
+                "And just as the clouds ascend, for they are like the smoke which ascends from the earth, and just as the clouds raise up water from the depths to the air of the heavens to cause rain to fall upon the earth, so does smoke go up from the upper intestines and brings up moisture to the mouth and to the head. And from that moisture which goes up from the intestine roll the tears and the mucus of the nostrils and the spittle of the mouth. And just as in the world God created mountains, so did He create in the body of man the shoulders and the sinews of the arms and the patellas on the knees. And the joints of the ankles and all of the other sinews which unite all the limbs. And just as God created in the world stones and strong, hard rocks so did God create in man the teeth and the molars that are harder than iron and any bone. And just as He created in the world hard and soft trees, so did he create in man hard and soft bones. And just as he created in the world, earth that is thick and hard, moist and soft, so did he create in man the flesh which is similar to the soft earth and the skin which is similar to the hard earth.",
+                "And just as among the trees and the herbs there are those that produce fruit and seed and those that do not, so are there among men those who beget children and those who do not. And just as He causes grass to sprout from the earth, so does He cause man to sprout forth the hair of the head and the beard. And just as there swarm animals and creeping things in the woods and in the land, so do similar things swarm in the head of a man and in his hair. And just as God created in the world the signs of the Zodiac and stretched it in the firmament from east unto west from end to end and the stars and the constellations and all things in the world are attached to it, so did He create in the body of man the white spinal cord which is in the hollow of his spine. And it stretches from the end of the brain of the head unto the bone at the base of the spine, and the twelve parts as well and the ribs and all the limbs of the body are attached to it from here to there. And just as in the year there are three hundred and sixty-five days so are there in man three hundred and sixty-five sinews.",
+                "The end of the matter is that the work of creation and the mystic world are all hinted at somewhat in man. And one who understands the secret of this thing will understand the wonders of the Lord, may He be Exalted. Therefore, man is called a world in miniature. And because the body of man is formed in the pattern of the upper world and the lower world, therefore there has been given within him the soul which is somewhat similar to its Creator.",
+                "And therefore David said (see Lev. Rabbah 4:8), just as the soul fills the body and carries the body and outlives the body and is unique in the body and does not eat things of the body, sees and is not seen, and is pure within the body and does not sleep, so does the Holy One, Blessed be He, fill His world, as it is said, \"Do not I fill heaven and earth? saith the Lord\" (Jer. 23:24). And He bears His world, as it is said, \"I have made, and I will bear; Yea, I will carry and will deliver\" (Is. 46:4). And He outlasts His world as it is said, \"They shall perish, but thou shalt endure\" (Ps. 102:27). And He is alone and unique in His world, as it is said, \"Hear, O Israel, the Lord our God, the Lord is One\" (Deut. 6:5). And eating does not apply to Him, as it is said, \"Do I eat the flesh of bulls, or drink the blood of goats?\" (Ps. 50:13). And He sees and is not seen, as it is said, \"Which are the eyes of the Lord, that run to and fro through the whole earth\" (Zech. 4:10). And He is pure in His world, as it is said, \"Thou that art of eyes too pure to behold evil\" (Hab. 1:13). And He does not sleep as it is said, \"Behold, He that keepeth Israel doth neither slumber, nor sleep\" (Ps. 121:4). Therefore the soul which has within it all these qualities should come and praise the Holy One, Blessed be He, Who has within Himself all these qualities.",
+                "The soul sits and ponders who created it and then she clothes herself with humility and reverence of the Lord, may He be Blessed. Therefore a man must understand himself and comprehend his duty, and know whence is his origin and his root, and how he was formed out of a fetid seed. How, after this he became a bit of flesh, how there was breathed into him a supernal spirit, and how he was provided with bones and sinews, blood and brain, and clothed with skin and flesh. How the features of his face were formed, how his brow was set up, how his nostrils were pierced from within, and how the throat was made so that man could breathe and smell. How his ears were fashioned to hear, and the sockets of his eyes to see, and how in his eye there are several colors. How he has eyelids, and a mouth and throat, and a palate and tongue, and lips to open and to close, and molars of the jaw, joints of hands and legs, the hollow of his body, and fingers with their joints and nails.",
+                "He will understand how each is different from the others and how he was imprisoned for nine months in his mother's womb and came forth naked, blind, deaf, and unable to walk. All these he will think about and say in his heart, \"Who opened your eyes and your ears? Who made for you all the elements of your body? Who made your hair black in your youth and even if you should wash it with all the soap in the world you could not whiten it? And yet in the days of your old age, it grows white by itself.\" Upon such matters should you ponder. And then you will be modest, lowly of spirit, and reverent of God.",
+                "\"The end of the matter, all having been heard: fear God, and keep His commandments; for this is the whole of man\" (Eccl. 12:13).",
+                "<i>Finished and completed, Praise to God, Creator of the World</i>."
+            ]
+        ],
+        "Simanei Sefer HaMiddot": []
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "אורחות צדיקים",
+        "enTitle": "Orchot Tzadikim",
+        "key": "Orchot Tzadikim",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            },
+            {
+                "heTitle": "סימני ספר המידות",
+                "enTitle": "Simanei Sefer HaMiddot"
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Orchot Tzadikim/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Musar/Rishonim/Orchot Tzadikim/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..98a39ff3bd7f4f063cb8857da00804183422bcf4
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Orchot Tzadikim/English/Sefaria Community Translation.json	
@@ -0,0 +1,134 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Orchot Tzadikim",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "אורחות צדיקים",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [],
+        "": [
+            [
+                "INTRODUCTION",
+                "\"The end of the matter, when all is heard, is to fear God and safeguard his commandments, for this is the entirety of man\" (Ecclesiastes 12:13). This verse was [written] by King Solomon, who was wiser than all men, and ruled the upper and lower realms (Megillah 11b). And after he saw all actions, and tested all things, and taught many wise things to the world, he concludes his whole [book] with the words, \"the ultimate matter is to fear of God\". Likewise, Proverbs (1:7) begins, \"Fear of God is the beginning of knowledge\", and ends (ibid. 31:30), \"A woman who fears God is the praiseworthy one\". If another man exhorted us to fear God - the world would not accept his words and would say, \"Since he has no other affairs, and is idle, therefore he exhorts the fear of God\". But Solomon was richer than all men, as it is written (Kings 1 10:27), \"And the king gave out silver in Jerusalem like stone\", and he was wiser than all men, as it is written (ibid. 5:11), \"And he became wiser than all men\". He was fit to say (Ecclesiastes 1:2), \"Vanity of vanities, all is vanity\", and that one should only toil in fear of Heaven. So too did Moses, the father of all wise men and prophets, say in the Torah (Deuteronomy 10:12) \"And now Israel, what does the Lord your God ask of you? Only to fear the Lord your God\". So too did King David say (Psalms 111:10), \"The beginning of wisdom is the fear of God\".",
+                "Since we see that man is God's chosen creation of the lower world, that he is constructed in the image and form of God, more carefully created than than all created things, and that he has a soul that can understand the foundation of the upper and lower [worlds]; we [can] know that he is the matter of all [God's] intentions for this world, and that all things in this world were created for his needs. Therefore, man was given the true Torah, to teach us the proper way [of life]. For man is very beloved to God, as [seen from the fact] that the angels work [to fulfill] the needs of righteous men, as we know from Abraham and Isaac, and as Jacob said (Genesis 48:16), \"May the angel that that saves me from all evil bless the youth\", and as it is written (Hosea 12:5) \"and he strove with an angel and prevailed\", and as Daniel said (Daniel 6:23), \"God sent an angel, and he closed the mouths of the lions and they did not hurt me\". We find that angels also come to help the righteous, as it written (Kings II 19:35) And it was that night that an angel of God went out and struck the camp of Assyria\", and many similar [passages]. We also know that one have much more worth than another, to the extent that one man [can be] equal to many others. Even though they are all of one form and foundation, this man's soul has risen to great heights that are higher than that of his peers, because he made his wisdom rule over his desires, whereas the others let their desires reign over their wisdom, and go though their whole lives in darkness, groping like a blind man in the dark.",
+                "Man has five senses: ",
+                "1) The sense of hearing, ...",
+                "2) the sense of sight, ...",
+                "3) the sense of smell,...",
+                " 4) the sense of taste, ...",
+                "and 5) the sense of touch, that which one feels when using something.",
+                "These actions compose all of man's actions, and no action is done without one of these five senses. And the heart acts on them, because everything is brought to the heart with these five senses, and so every action and thought is drawn after them. The hear has many thought patterns, such as arrogance and humility, remembrance and forgetting, agony and happiness, embarrassment and insolence, and many more like these. And all of these though patterns draw strength from the five senses, for a blind man can not be as haughty as he would be if he could see.",
+                "Therefore, all [capably]-hearted men should try with all of their strength to attain the ultimate good; if one reaches a good [spiritual] level, he should always reach for the level above it, until he attains the ultimate good and gains the world of reward - i.e. the World to Come - with it. Kind David desired to attain the good of the world to come, saying (Psalms 31:20) \"How much is the good that You have hidden away for those who fear You\", and (ibid. 36:9) \"They will be filled with the fat of Your house, and they will drink from the brook of Your delights\". But this level [of reward] is only reached by the deserving, as [David] wrote, (ibid. Ch. 16) \"Who can live in Your tent and dwell in Your holy mountain, those who go [about] wholesomely and do righteousness...\", see further there.",
+                "And since we mentioned the value of the [spiritual] levels of man, we should explain their laudable and denigratable and good and bad [parts], until the path before the thinking one is clear and he can enter the King's courtyard; he will choose the good character traits with all of his strength, as he knows clearly what they are, discarding the chaff and taking the wheat.",
+                "How so? Some men are naturally angry and are always angry, while others are of a settled mind and only get slight angry over a period of many years. Some people are naturally lustful, and cannot be satiated from their pursuit of their desires, and some are very pure of body and don't even desire the little that the body needs. Some people are greedy and could not be satisfied by all of the money in the world (as [the verse] says (Ecclesiastes 5:9), \"One who loves money will never be satisfied by it\"), while others are content and find just a small amount sufficient, and do not pursue all of their needs. Some people will mortify themselves out of stinginess, and won't even spend a penny unless [to relieve] great suffering, while others knowingly abandon their money. And all of these ways and traits, such as the exuberance and mournfulness, miserliness and generosity, cruelty and compassion, cowardice and bravery, etc. -",
+                "- of all of these traits, some a person has from the moment of his creation as part of his physical nature, while others a person is predisposed to and will acquire them faster than other traits. Some are not intrinsic to a person; and he needs to be them by others, or he reflects on them due to a thought that came to mind, or he hears that that this trait is good and worth following; and he practices it until it becomes ingrained in his heart.",
+                "Some traits need to be used in most circumstances, where others need to be used [just] a little. This is comparable to one making a cooked dish - he needs vegetables, meat, water, salt, and pepper; but each of these ingredients need to be added according to the recipe, with a little of some but a lot of the others. If he puts in too little meat, it will be thin, and if he puts in a lot of salt, it will be inedible because it is too salty. So too for the other ingredients - if he puts in a lot when a little is called for, or vice versa, the food will be ruined; but [if he is] an expert [cook] who puts in the proper amount of every ingredient, the food will be pleasant- and sweet-tasting. So too by character traits: Some need to be used a lot (such as humility, shame, etc.), while some need to be used rarely (such as arrogance, insolence, etc.) Therefore, when man weights each trait on scales in order to to use each appropriately, no more and no less, this will enable him to attain the ultimate good.",
+                "Know very well that one who is predisposed or habituated to an evil trait, and instead of turning away from it continually becomes entrenched in it, causes himself to abhor and mock good traits. Just as too many aches, pain, and suffering are indicative of physical sickness, many bad character traits are indicative of spiritual sickness; so just like the physically sick may, depending on their illness, find the bitter sweet and vice versa, desire bad food and hate good food; so too the spiritually sick love evil and hate good, being too lethargic to pursue [good] because of the heaviness imposed by their sickness. So did Isaiah say (5:20), \"They say that bad is good and good is bad, consider darkness as light and light as darkness, and consider bitterness as sweetness and sweetness for bitterness\". They are called (Proverbs 2:13) \"those who leave the just path to go down the road of darkness\".",
+                "And how does one cure spiritual sickness? By going to the sages, the doctors of the soul, and learn from them until they return to a proper path. Those who recognize their evil traits and won't go to a sage to be cured of them - of them it is said (Proverbs 1:7): \"Wisdom and ethics despair of them\".",
+                "There are many people who wish to take hold of the proper path, but don't know what is good for them; they are set every day on attaining a very high level, but don't ever do so. This happens for two reasons:",
+                "1) They do not recognize their faults or examine their degrading ways. This is similar to [someone named] Reuben looking for [someone named] Simon, even though Reuben does not recognize him; Reuben will not find him even if he searches all day, because [even if] Reuben crossed Simon many times, he wouldn't recognize him. So too these people - even though they consider what they should be doing and seek good deeds, they won't attain [high levels] since they don't know their own faults.",
+                "2) They recognize their bad traits, and commit to getting rid of them and seizing good deeds instead, yet still never reach the proper path [in life] because they are too lazy to properly seek good character traits. This is similar to [when] Reuben recognizes Simon and looks for him, but still can't because he's not looking hard enough.",
+                "On this [the verse] says (Proverbs 10:20), \"The speech of the righteous is choice silver\". [Meaning,] if one borrows his fellow and repays him with silver by weight, if he does not know the accuracy of the silver and weights, or he knows but is not an expert in examining silver, he is open to being [monetarily] harmed via [bad] silver or weights. For sometimes, he will refuse silver and take dross [instead], or take a light weight, or put the silver on the heavy scale-pan; and all of these will lead one to err. Or even if he is an expert in silver and weights, if he doesn't look at it carefully, dross may be mixed in with his silver. But if he is an expert in both silver and weights, and looks at it carefully, then he will be paid his due, in full measures of pure silver. Therefore, the \"speech of the righteous\" is compared to \"choice silver\", because the righteous one needs to recognize good, evil, and all character traits; and he needs to properly observe and contemplate them, and to engage his body and wisdom in abandoning foolishness and grabbing understanding, and to remove any mixed-in dross from it, and then his soul will be purified and shine before God, as it is written, (Proverbs 25:4) \"Remove the dross from the silver, and a vessel will come out of the refiner\", by which it means that when you remove the dross, than the vessel will be pure.",
+                "Some have no fixed practices and are always changing them; at one time, they will adhere to one practice, and at another, they abandon that custom and adhere to a new one; and they repeat this process forever. This is like someone who wants to is trying to go to a city, but does not know the road and doesn't recognize the signs leading him there. Therefore, he is confounded by the road, first going one way, then repeatedly backtracking and mistakenly going on a different road. The wise man said about such [people] (Ecclesiastes 1:15), \"The toil of the fool who does not know how to get the city will exhaust him\". ",
+                "Therefore one should take pity those who are drowning in vain falsehoods, and teach them \"proper weights and measures and how to examine silver\", and instruct them in the ways of the upright, in order that the path that brings one to the fresh and fertile place of all good - namely, fear of Heaven, which is the end purpose of all actions - will be clear at the outset. This is the request that God asks from all people, as it is written (Deuteronomy 1:12) \"What does the Lord your God ask of you? Just to fear [God]\". And no action is of any consideration if it is [done] without pure fear [of Heaven].",
+                "Therefore all should be told that anyone who wants to bring his soul to [possess] good character traits needs to mix fear of Heaven into every [other] trait, for fear of Heaven is the knot that strengthens all of the other traits. It is compared to a thread that is threaded though the holes of pearls, and tied into knots on at the end in order to strengthen all of them; just as it is obvious that if [that] one knots is cut, all the nails will fall, so too fear of Heaven strengthens all of the traits, and if the knot of fear is cut, all of the traits will leave him. And when one does not have good character traits, he cannot have Torah and mitzvos, for the whole Torah is dependent on correcting one's traits. Specifically both the good and bad traits, the wise one can [use] the bad traits for good, and the fool [uses] the good traits for bad.",
+                "One who goes in the dark and does not contemplate fixing his character traits, it is possible that he will have a character trait that causes him to lose all of his merits. For example, [take] one who takes pride in his deeds, and always glorifies and beautifies himself with the denigration of his fellow, and takes honor from his ruin. Such a man is compared to one who fills a barrel with great wine, but the barrel has a hole at the bottom, and for whom it is certain that all of that great wine will be lost due to that little hole if he does not plug it. So too the self-aggrandizer; even if he is filled with Torah, he will lose it all through this bad character trait if he is not concerned with rectifying it.",
+                "Those who recognize the truth are few. Some don't have the wisdom to recognize it; just as an amputee is unable to climb a ladder, so too people who don't have discernment are unable to attain high levels of wisdom. Some are wise, but have been drowning in the desires of this world from their youth; they use all their wisdom to attain their lusts and do the will of the Evil Inclination, because they have been accustomed from their youth to [do] evil deeds until they are ingrained into his soul. Such a person will find it very hard to escape from the snare of [his] sins. Some have the wisdom to recognize [the truth], and also desire to go in the right path, but are not near the Sages [and so cannot] hear wisdom and proper conduct from them, and so go in the dark. This is comparable to one who as a treasure in his house, but does not know about it, and sells the house to another."
+            ],
+            [
+                "",
+                "Humility is a sterling trait, and it is the opposite of arrogance. And one who has this trait, his soul is already turned away from many types of evil. ",
+                "And one who has reached this wonderful height--the reward that he receives from a mitzva will be in proportion to his humility, because humility is the root of Divine service, and one insignificant deed of a humble person is received by Hashem--blessed be He--a thousand times more than an impacting deed of one who is full of himself. And so said the Sages (Menachos 110:11), \"Whether one increases or decreases [in mitzvos], [they are warmly accepted by Hashem], provided that he directs his mind to d it altruistically.\"   ",
+                "However, the deed of an arrogant man is NOT warmly accepted by Hashem--blessed be He--because in fact, it is an abomination! It says (Proverbs 16:5), \"The abomination of Hashem is a lofty mind.\" And because of this, the arrogant one cries out, and is not answered, like it says (Isaiah 1:15), \"Even if you maximize your prayer, it is not heeded.\" And arrogant people do mitzvos and these deeds are shredded up before him, like it says (ibid. 1:12), \"Who seeks this from your hands?\" and (Jeremiah 7:21) \"",
+                "But by the trait of humility and timidity, you achieve all goodness, because (Proverbs 3:34) \"to humble people He will grant favor.\" And because the humble person has favor in the eyes of the Holy One--blessed be He--he can cry out be answered immediately, like it says (Isaiah 65:24), \"Before they call out I will respond,\" and they do mitzvos and these deeds are accepted warmlyand joyously, because it says (Koheles 9:7), \"Because G-d has already favored your acts\"--and He craves them, like it says (Malachi 3:4), \"And it is sweet to Hashem, the gift of Judah and Jerusalem.\" ",
+                "But what is \"humility\"? Humility is embarrassment and a low soul, and thinking of oneself as a nobody. And man is obligated at any given moment or period to be mocked in his own perspective, and of low spirit and soft-hearted and spirit-broken.",
+                "The root of humility: that "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "Chapter 17: Generosity/Giving",
+                "Giving is a trait by which a person can reach great [spiritual] levels. And when the giving is in the correct path--then it is very laudable, and through it he will reach many levels in This World and in the World to Come, as it is said: \"A man's gift will broaden for him, and will lead him to the great (mishlei 18:16).\" Because through his gifts, kings, officers, and every man will love him. and there is no thing in the world that brings man to love of this world like giving, and also in the World to Come he will receive a great reward due to his gifts.",
+                "And there are three types of giving:",
+                "One is a donor in money,",
+                "The second is a donor with his body [physical ability]",
+                "And the third is a donor of wisdom.",
+                "These three [traits] were in our father, Avraham:",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "Great is chessed/kindness, for with it the world was built, as it is said: \"a world of kindness will be built\". Therefore, a person should cling to the trait of generosity, which causes all these good things."
+            ],
+            [],
+            [
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "See how G-d's warning about remembering, as it is written (Deut. 8:11) \"Take care lest you forget the Lord your G-d, and fail to keep his commandment, and his rules, and his laws\".  And this is the big thing, remembering the blessed name in all that you do.  And David said (Psalms 16:8) \"I am ever mindful of the Lord presence\" "
+            ]
+        ],
+        "Simanei Sefer HaMiddot": [
+            "Orchot Tzadikim Simanei Sefer HaMiddot",
+            "\"So in a time of good fortune enjoy the good fortune; and in a time of misfortune, reflect: The one no less than the other was God’s doing\"  (Ecclesiastes 7:14). This verse said King Solomon about what he saw, that all that was created in the world - everything is against each other. how? There is good in the world, there is evil against good. There is light in the world, against it there is darkness and gloom. In the world, there are days and rivers, against it there is land. There is a desert and there is a settlement. There are mountains and hills, there are ravines and valleys. And there is warmth and there is coolness. In this matter everything was created, and in each and every one there is good and evil in it. And every wise heart takes from each and every one what he enjoys. Such as: Light is better than darkness, but in darkness there is a good that at night there is rest for all to sleep, which is not the case during the day. And in the darkness a man fled from his enemies coming upon him. And in this matter there is in everything and anything, and everything is against each other. And man was created in this matter that all his virtues and methods - everything against each other, such as: pride and humility, grief and joy. And in every quality and quality - there is a side to it that distances it from the good and righteous way, and about this, it is said: \"Let the wicked give up his ways\" (Isaiah 55:7). And there is in every quality - a side in which the wise and educated approach to the work of Hashem. And for which we have seen that the sidelines are many in every quality, therefore we have come to order the measures in a short way, to make signs. And these signs shall be in your mouth, and you shall be accustomed to them. And if you are in a matter that will bring you to pride - remind yourself of these signs to humble your spirit. So that you will think: How proud were they in the world of pride and authority, and forgotten as if they were not, and where are they? Therefore stick to humility.",
+            "And if you are in a matter that will bring you to anger - you will remember these signs to remove anger from your heart. And if it is in a matter that will bring you to the love of this world - remind yourself of these signs to leave all loves, because everything is vanity and so on, and to grasp the love of God, because it is the chosen love.",
+            "And if you do any mitzvah - remind yourself of these signs that the mitzvah will do for the sake of heaven, to direct it with good intention. And if you are in a matter that will bother your heart to keep it away from the honorable name - remind yourself of these signs to convey the trouble, and bring your thoughts up together in your heart to God.",
+            "Pride - is a very, very bad quality. In the quality of pride, a person will forget the Great Name. For every mind that prides itself on growing and prevailing, and even when doing a mitzvah - thinks in its evil to receive praise from the world, and thinks in mind that all its success is due to its wisdom. And in the Torah he disagrees without her name, and does not confess the truth, and is ashamed to ask what he does not know. And brought about robbery and theft and excessive lust and all evil, and forget the name. And boasting contemptuously to every man, and honoring their disgrace. All in all: in the proud heart there is a great open gate, to put in it the evil instinct to confuse the thoughts, and he who does not go up in his heart to close this evil gate - will be lost from the next world.",
+            "Therefore the educated man will be very careful of the pride, that he will not be proud - neither in his body nor in his hair, nor in his head nor in his throat, nor in his hands nor in his feet, nor in the smell of his nose nor in his tongue, nor in his food nor in his clothes. And he shall not boast in his heart, \"Every haughty person is an abomination to the LORD\" (Proverbs 16: 5). And this is a great thing, which at the heights of the heart is called \"abomination to the LORD,\" and blessed is the man who will feel in this thing, to understand this great punishment for such a light thing. Many fail at this, and the educated will flee for their lives not to be called \"abomination.\" This name is very ugly, and you know it.",
+            "And even though pride is bad, even the most mitzvah for a person to have his clothes clean, and his food clean, and all his vessels clean, and we sent clean, and his body clean, because the splendor of the Torah - this is the cleanliness. And all this will be directed to heaven. And also to the world he will raise his soul up, and will always resent his soul as little as he does little of the work of God. And he will be careful to prove the many, and to stand against the wicked and humiliate them according to his ability, and to announce their abomination in order to stay away from them. And though this thing seems like pride, even the most should do so, but will be directed to heaven. And at first he will see that he will not be spoiled in the war of the wicked, that his reward will not come out in his loss. And one should ask for mercy on it and so on in it, that the name may guide in the right way.",
+            "Humility - is the root of the work and the main thing for any good deed. And the humble act is acceptable before the name. And what is humility? Let it be in his eyes and think of himself as nothing, and humble and lowly, and a spirit broken. And while he is healthy and while he is living in goodness - he will think that God has done him good in most of his graces and that he is not worthy of that goodness. And the poor will also think of the little he has - which is not worthy of even that little, for what has he to count more than one mosquito, but that the name has done with him before the law. And thank him for his goodness, and bow down to him.",
+            "And think the greatness of God, and all the good deeds he can do - are not but a drop in the ocean against what he must do. And will be humble and lowly before all, even before the very little ones. And will hold every man better than he, and will not feel the honor of receiving praise from human beings. And will not feel the contempt he will be despised but will rejoice in the contempt and think he deserves it. And will be evident in the six signs of humility, and they are: (A) forgiveness during anger; (B) and matters of praise and contempt - that everything is equal in his eyes; (C) and justify the law at the time of loss, and humble oneself at the time of the abundance of good in wealth and sons and in wisdom; (D) and to depart from himself and appease the one who has wronged him; (E) and behave in a soft response; (F) and be happy in his portion. But he will not be humble before the wicked in the words of Heaven but will rebuke them according to his power. And will not show the degree of humility in the eyes of those who dress to deceive of the world, who will be thought to be pious, and does evil in secret and steals public opinion.",
+            "Shame - the shy one is not quick to sin because of shame, and out of not being her name, he will eventually do for her name. But the supreme virtue is to be ashamed before the name. And he achieved this matter in solitude to think of the greatness of the name. And instead of a mitzvah, he shall remove the shame from his face, that he shall not leave any mitzvah for the shame. And this shame is very bad: if he leaves the mitzvah for the shame, or if he does not ask what he does not know because he is ashamed. And will not shame any man except in the matter of rebuke, if he does not accept at ease.",
+            "Boldness - this quality is very bad to dare his face against his proving or to deny with a loan and a deposit, and so on. But it is good to dare against the wicked not to confess their lies, and not to agree with them, and to dare to keep the mitzvot.",
+            "Love - this quality is bad in most places, and it sterilizes all good qualities: love of wealth, and love of women, and love of mother and father, brother and sister, and relatives and spouses, and love of body and days of life, and love of honor, and love of pleasures like eating and drinking and sleeping, and all garments Delivers man not to do good. And most of the world will fail in them, and many will fall and not rise. But whoever wants to be strengthened in his passion - will be able to overcome and do all these loves for the sake of heaven, and blessed is he who receives it. And a man should leave all loves and cling to the love of the Blessed Creator, for this love is paramount to all virtues. And because man is clothed in the body, and imprinted in the darkness is the world that is falsehood and lies - therefore it is very difficult to achieve. And love is that he will love a great and very great love, until his soul is bound with joy, and flee from his heart the pleasures of the body and the pleasure of this world. And love is strong and overcomes his heart, and all the pleasures of this world - all as nothing against the force of the reinforcement of the joy of the love of God. And not every sage receives this love. And it is a known and clear thing, that it is not love that binds in the heart of man until he leaves everything in the world except Hashem.",
+            "Hate - this is a bad quality: he who hates his friend, and he who hates good deeds. And one has to be very careful not to hate people, and many fail at that. But it is good to hate everything that moves him and keep him away from the love of the Creator, and to love everything that will bring him closer to the work of the Holy One.",
+            "Cruelty - this is a bad quality, because those who have this quality will not pity the poor, and they avenge, and guard against enmity, and steal and steal, and will not pity, and torture an orphan and a widow.",
+            "But against the wicked - be cruel. And be cruel on his body to toil with Torah and Matzah, and also for his sons to be cruel so they will toil to engage in Torah and mitzvah like a sage. And all to an equal extent according to ability.",
+            "Compassion - this is a very good quality, to have mercy on the good poor, and to have mercy on the beasts, and to have mercy on himself and his sons, and love them for their right to eternal life. But he will not have mercy on the wicked or have mercy on his body and his sons, who do not toil in Torah and mitzvot.",
+            "Worry - this is a very bad quality for the body, and worrying about this world to achieve its lust - it is very bad. And it's worse to worry about transgressions. But worry is good to worry about the minority of his comprehension in Torah and mitzvot and to worry and fear lest he forgets his study, and always review. And will not worry or be afraid of anything that is prevented from worshiping Hashem. And always worry about his troubles, and worry about what will bring future calamities to the world, and worry that what he eats is the reward of his good deeds in this world. And always worry that his actions are not acceptable before Hashem. And always worry and be sorry on the honor of Hashem, and the honor of the Torah, and the honor of Israel which diminished. And for the poor, he should always worry.",
+            "Joy - this is a good quality for the body and illuminates the face of a person. And whoever does a mitzvah with joy - he has a great reward without measure, from his good deeds which he will do with joy: to entertain hymns, and to praise with joy, and to accept all his events with joy. And rejoice in the Sabbaths and good days in the joy of the Blessed One, and rejoice in the heart of the poor and the eater. But joy is not good to rejoice in vanity, and to rejoice in transgressions, and to rejoice in the hand of men or to rejoice in the fault of men. But he will be happy with his portion and will be happy with the work of Hashem and the Torah."
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "אורחות צדיקים",
+        "enTitle": "Orchot Tzadikim",
+        "key": "Orchot Tzadikim",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            },
+            {
+                "heTitle": "סימני ספר המידות",
+                "enTitle": "Simanei Sefer HaMiddot"
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Orchot Tzadikim/English/merged.json b/json/Musar/Rishonim/Orchot Tzadikim/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..1d40cef70e79d9e8d13a2e6292be17b6c114ba40
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Orchot Tzadikim/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,987 @@
+{
+    "title": "Orchot Tzadikim",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Orchot_Tzadikim",
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "\"The end of the matter, all having been heard: fear God, and keep His commandments; for this is the whole man.\" (Eccl. 12 : 13)",
+            "Solomon was the wisest and greatest of all men. He was king over earthly and celestial beings. After he had seen every sort of activity, tried all things and made known all sorts of wisdom, he concluded all of his words by saying, \"The end of every matter is fear of the Lord.\" And thus he began, \"The fear of the Lord is the beginning of knowledge\" (Prov. 1:7), and he ends, \"A woman that feareth the Lord, she shall be praised\" (Prov. 31:30).",
+            "And Solomon was the richest of all men, as it is written, \"And the king made silver to be in Jerusalem as stones\" (I Kings 10:27). For him it was proper to say \"Vanity of vanities, all is vanity\" (Eccl. 1:2), and one ought not to busy himself with anything save for the reverence of Heaven. And thus did Moses, our teacher, peace be upon him, say: \"And now, Israel, what doth the Lord thy God require of thee, but to fear the Lord thy God\" (Deut. 10:12). And thus did David, the King, peace be upon him, say: \"The fear of the Lord is the beginning of wisdom\" (Ps. 111:10).",
+            "And because we see that man is the choicest of the creatures of the Creator in the lower world and that he is perfected in his form and that there is within him the soul that contemplates the secret of the highest heights and of the lowest places and that he is the chief object of all intentions in the world, and that everything that was created in this world, all of it, is for his need. And, in addition to this, there has been given to man a Torah of Truth, to teach him the righteous way, for man is very dear to the Lord, since we see that even the angels serve in supplying the needs of a righteous man as we have found in the case of Abraham, our father and Isaac and Jacob: \"The angel who hath redeemed me from all evil, bless the lads\" (Gen. 48:16), and \"So he strove with an angel, and prevailed\" (Hos. 12:5).",
+            "And we have seen that an angel came to their help as it is written. It came to pass that night, that the angel of the Lord went forth, and smote in the camp of the Assyrians\" (II Kings 19:35). And there are many instances like these.",
+            "We have long known that there is a man who has greater excellence over other men even though they are all created in one form and all of them have one foundation. Except that the soul of one man has ascended to the spiritual heights for he caused his wisdom to rule over his desire, while the other man has caused his desire to rule over his wisdom. And therefore he walks all his days in darkness and feels his way like a blind man in the thick darkness.",
+            "There are five senses in man. The first is the sense of hearing; the second is the sense of seeing; the third is the sense of smell; the fourth is the sense of taste; the fifth is the sense of feeling or that which a man senses when he touches anything. These five senses are all functions of man and no work is done without at least one of these five senses. And the mind works through them, for the five senses bring to the mind every matter, and every deed and every thought are influenced by them. The mind has many characteristics, for example, pride, humility, memory, forgetfulness, sorrow, joy, shame and impudence. And like unto these there are many more. And all of these thoughts or qualities are strengthened by the one possessing all five senses, for the blind man cannot pride himself as though he could see.",
+            "Therefore, every man who reflects should try with all his might to attain the final good, for if a man reaches a good state or elevation then he will always desire to ascend to the degree which is higher until he will finally attain the ultimate good and in this manner he will reach the \"world of reward\" which is the world to come. Long ago David longed to attain the good of the world to come, when he said: \"Oh, how abundant is Thy goodness, which Thou hast laid up for them that fear Thee\" (Ps. 31:20), and he said: \"They are abundantly satisfied with the fatness of Thy house, and Thou makest them drink of the river of Thy pleasures\" (Ps. 36:9). And this degree no one can attain except he be worthy of it, as he said: \"Who shall sojourn in Thy tabernacle? Who shall dwell upon Thy holy mountain? He that walketh uprightly, and worketh righteousness\" (Ps. 15:1). And the rest of the matter which is said there.",
+            "And inasmuch as we have mentioned the advantage of the qualities of man, it is only fitting for us to explain their importance and their blame, their goodness and their evil until there will stretch in front of the intelligent person a straight path, and he will reach the courtyard of the King if his soul will choose good qualities with all its might, for inasmuch as a man has choice he may throw aside the husk and take the fine flour. How can this be?",
+            "There is a certain type of man that is a man of wrath, that is always angry, and then there is a man who is calm and never gets angry at all, and if he does get angry it is a very little anger and occurs once in many years. And there is a man that is exceedingly proud of heart and there is another man who is exceedingly humble. And there is a man who lusts and his soul is never satisfied with following his desire, and there is another man, very pure of heart, who does not desire even the few things that the body needs. And there is a man with so many desires that his soul would not be satisfied with all the money in the world, like the matter that is spoken: \"He that loveth silver shall not be satisfied with silver\" (Eccl. 5:9).",
+            "And there is one whose desire is so limited that everything is enough for him even in the smallest quantity and he does not seek to obtain all his needs. And there are times when he afflicts himself with hunger and gathers each morsel and does not eat a penny's worth that belongs to him except with great anguish, and there are times when he throws away his money with his own hands knowingly. And in this vein there are the rest of the Characteristics. For example, one glad, one sorrowful, one miserly, one liberal, one cruel, one merciful, one tender of heart and one brave of heart, and all similar traits. And of all of these characteristics there are some which a man has from the moment of his creation according to his physical nature. And there are also characteristics which the nature of this particular man is more prepared and more ready to receive quickly in the future than other characteristics And there are those qualities that do not belong to a man from the beginning of his creation but he learns them from others or he turns to them himself according to an inclination that occurs to his mind. There is a certain trait that one must use in many places and there is a trait which one should use only a little. And all of this is like one preparing a dish for which he needs vegetables, meat, water and salt and pepper. Now of all of these ingredients he must take from each one a certain measure, from this ingredient a little and from this ingredient much. If he puts in too little meat the dish will be meager and if he puts in too much salt then the dish cannot be eaten because it is too salty. And thus it is with all traits; if he puts in too little of what he requires much, and puts in too much of what he requires but little, then the food will be spoiled. And the expert is the one who can take of every ingredient the proper measure. Then the food will be pleasant and sweet to those who eat of it. In a similar manner are the qualities of a man. There are qualities of which he ought to take much, for example, modesty, embarrassment, and their like. And there are qualities of which he must take only a little, for example, pride, impudence, and cruelty. Therefore, when a man weighs his qualities in the balance of the scales, let him take from every quality its proper measure. He should not take less and he should not add. In this way he will reach the ultimate goodness.",
+            "You should know and you should understand that if he whose nature inclines him towards an evil quality or one who is accustomed to an evil quality does not take it to heart to repent of it but always permits it to grow stronger, that this will bring him to a state where he will reject and loath good qualities.",
+            "And just as much pain and anguish and troubles are the sickness of the body so are most of the evil traits the sickness of the soul. And just as the sickness of the body tastes the bitter as sweet and the sweet as bitter and there is, among those who are ill, one that longs for food that is not good for him and hates good food, and all of this depends upon the extent of his sickness, so do people whose souls are sick, long for and love evil traits and they hate the good path or are too lazy to walk on it, and it is very hard for them according to the extent of their sickness. And thus Isaiah says concerning these men, \"Woe unto them that call evil good, and good evil; that change darkness into light, and light into darkness; that change bitter into sweet, and sweet into bitter\" (Is. 5:20). And concerning them it is said, \"Who leave the paths of uprightness, to walk in the ways of darkness\" (Prov. 2:13).",
+            "Now how and what is the correction for the sickness of the soul? Let them go to the wise men who are the healers of souls and they will heal their illnesses with the traits that they will teach them until they will restore them to the good path. And concerning those people who know their evil traits but do not go to the wise men to heal them Solomon said: \"The foolish despise wisdom and discipline\" (Prov. 1:7).",
+            "There are many people whose desire it is to take hold of the good path but they do not know what is good for them and they plan each day to attain the loftiest heights but they do not reach it in all of their days. And this circumstance arises out of two causes: First, he does not know wherein he is lacking and does not perceive clearly his ugly ways. And he is like Reuben who seeks for Simon but would not recognize him even if he saw him. Even if he should seek for him all day, he will not find him, for though he approach him several times he will not recognize him. Such is the case with this man. Even though he always thinks about what he ought to do and seeks to do the good deed he will not attain it for he does not know what he lacks. And there is a man who knows the bad qualities he possesses and plans to abandon them and take hold of good qualities. This man, too, will never attain the righteous path. For he is too lazy to seek out the good qualities properly. And he is like Reuben who seeks Simon and <i>does</i> know him and nevertheless does not find him because he <i>does not seek him in the proper manner</i>. And concerning this type of man, it is said: \"The tongue of the righteous is as choice silver\" (Prov. 10:20).",
+            "He who loans money to his companion and the borrower comes to pay him silver by weight, if the lender does not know the accuracy of the scale and the justness of the balance or if he knows everything about the scale, but does not know the properties of silver, then he is very near to being injured in the matter of weight and money, for at times he will refuse the silver and take the dross, or he may take less than the weight which is properly his, for if he takes too light a weight or puts the silver on the heavy side of the scale, through all of these types of ignorance he is bound to make an error. Or even if he is an expert in recognizing silver and in weighing it, if he does not look at it as carefully as he should then it is possible that dross will be mixed in with his silver. But if he is an expert in all things, in weighing, and in recognizing silver and he looks at it as he should, then he will be paid as he should be, with pure silver and complete weight. Therefore, he has compared the \"tongue of the righteous\" to \"the best of silver.\" For the righteous man must recognize the good and the bad and should know all of the qualities, and he should look and examine them as is proper, and he must exert his body and his wisdom to leave off folly and to take hold of understanding and to remove the mixtures of dross from himself. Then will his soul be purged and purified before God, as it is written: \"Take away the dross from the silver, and there cometh forth a vessel for the refiner\" (Prov. 25:4). When the dross is removed then the vessel is purged.",
+            "Then there is a man who changes his habits and is not stable. At one time he clings to this quality and at another time he departs from that habit and takes hold of another habit and thus he keeps doing always, and he is like a man who wants to get to a city but does not know the way to it, nor does he know any of the paths that will lead him to the highway. Therefore, he is bewildered. One time he goes by one path and he strays, so he comes back and tries another path, and thus he does with a third path and with a fourth. Concerning such men, the wise man said: \"The labour of fools wearieth every one of them, for he knoweth not how to go to the city\" (Eccl. 10:15).",
+            "Therefore, we must have pity on the people who are sunk in the nothingness of vanity and we must teach them the importance of the just weight and the correctness of the scales, to let them know how silver is tested and to teach them the path of the righteous in order that a man should choose, at the very outset of his being tested, a path that will bring him to a place that is fresh and fertile where all that is good can be found and by \"good\" we mean reverence of God, which is the goal of all of deeds. And this is the question which the Lord, Blessed be His Name, asks every man, as it is written: \"What doth the Lord thy God require of thee, but to fear the Lord thy God\" (Deut. 10:12).",
+            "And no deed is considered worthy unless it contains pure reverence. Therefore, it is necessary to make known to everyone that every man who wants to bring his soul towards the attainment of good qualities must mingle reverence to Heaven with each and every quality. For it is fear of the Lord, reverence of God, that strengthens all of our qualities. And fear of the Lord or reverence of God is like the thread which we run through the holes of pearls and then we tie a knot at its end so that it will firmly hold all the pearls. There is no doubt that if the knot should tear, all of the pearls will fall. Such is the reverence of Heaven. It strengthens all of the qualities and if you will undo the knot of reverence, then all your good qualities will depart from you, and when you have no good qualities within you then you have neither Torah nor Commandments. For the whole Torah depends on the constant improvement of the qualities. As regards the qualities, the good and the bad, the wise man can make good ones of bad ones but the fool can make evil qualities out of good ones. As for him who walks in the darkness, and does not consider the improvement of his qualities, it is possible that one quality will destroy all of his merit. For example, one who takes great pride in his deeds and boasts and preens himself always with the shame of his companions, and seeks to obtain honor through his companion's disgrace, such a man is like one who fills a barrel with fine wine, but there is in the bottom of the barrel a little hole. There is no doubt that all of the fine wine will be lost because of the small hole, if he does not stop it up. So this man who is arrogant, even though he is filled with Torah, will lose everything through this evil quality if he does not hasten to repair it.",
+            "There are so few in the world who recognize the truth. There are those who are not wise enough to recognize it. Just as a man whose two legs are amputated cannot ascend a ladder, neither can such a one ascend the stairway of wisdom if he has no understanding. But there is also a man who is wise, but has been impressed with the lusts of the world from his youth until he directs all of his wisdom to attaining his desire and to do the will of his evil desire for he has been accustomed from his youth to do evil deeds until they are firmly fixed in his soul. Thus it is very difficult for him to escape from the trap and snare of his sins: Then there is the man who does have the wisdom to recognize what is right and has also the desire to walk in good paths, but he has never been in the presence of the wise to hear from them instruction concerning wisdom and the righteous path and, because of this, he walks in the darkness, and he is like a man who has a hidden treasure in his house and does not know about the hidden treasure, and he sells the house to another.",
+            "Consider then that if a man has many differing and dissimilar qualities that each and every quality will tear at the mind of the man. This one pulls him here and this one pulls him there. And in this struggle the evil desire helps a man choose the lowliest one. And this is like a man who walks in the wilderness and bears, lions, leopards, wolves and many other beasts of prey confront him. This man should open his eyes and fight against each one, for if he averts his eyes for one moment, these harmful beasts will tear him to bits. So is it with man. His evil qualities like lust, arrogance, hate, anger and similar ones keep rolling about in his heart always. And, if he blinds himself to them and does not correct them, then he will root out from his heart the light of truth and grope about in thick darkness. And concerning this it is said: \"I have set the Lord always before me\" (Ps. 16:8).",
+            "When a man is born he is in his body and in his wisdom weaker than all other creatures. For all creatures from the very day they were born can walk, eat and help themselves. But man requires much in his physical needs. And he needs even more correction in his soul, to adjust his wisdom and to understand the good paths. For man at his beginning, without someone to teach him, conducts himself like one of the cattle, but his heart is like a tablet which is ready to be written upon. If this tablet is in the hands of a fool then he will scribble upon it until he spoils the tablet and it has no further worth. But the wise man will write upon it the correct order of his affairs and his needs and his obligations. And from the information written on this tablet he will be enabled to feed and support his children and attain great worth. Such is a heart of man! The fools draw upon it drawings of falsehood and write upon it engravings of wrong-doing. And they fill their hearts with thoughts of folly and emptiness while the intelligent people write upon the tablet of their hearts, the writing of God, which is the foundation of the Torah and the Commandments, the wisdom of attaining noble qualities, until their souls shine like the radiance of the firmament. And this was the intention and meaning of Solomon when he said: \"Bind them upon thy fingers, write them upon the table of thy heart\" (Prov. 7:3).",
+            "This too did Solomon say: \"Even a child is known by his doing, whether his work be pure, and whether it be right\" (Prov. 20:11). This verse was said concerning the ability of the young to distinguish values, for their qualities or traits can be recognized in their youth. You can discern in some youths the quality of modesty and embarrassment, while in others impudence is apparent, and some incline themselves toward lust while some incline themselves towards good qualities. And know concerning all the qualities that you see in a man in the days of young manhood and in old age that they were there in the days of his childhood and dawning youth, except that in those days he did not have the strength to show them and to exhibit them in deeds. And as for the youths with whom folly has become great, it is still possible for a man to swerve them to the good path, for it is easy for youth to learn and they have not the strength or the wisdom to depart or to flee from beneath the hand of the one that corrects them, and so they must bear it. But in the days of old age, people cannot be swerved from their paths easily or from those traits which were in them in the days of their youth. And they are like a silver tray that was hidden in the soil and became coated with a thick tarnish during the long time that it was hidden there. Such silver needs to be polished and repolished until the silver returns to its original beautiful appearance. Thus is it with a man who has followed his own way and his habit and has become deeply sunk in the depths of inferior qualities, it becomes necessary to polish his intelligence so that he can distinguish between that which is unclean and that which is clean and to continue this task until the good qualities are impressed and bound in his heart.",
+            "This book of qualities was written and sealed with the seal of wisdom in order to teach man knowledge and to be a valuable utensil in the hand of every man so as to correct through its use his traits and his deeds. For a craftsman who has the tool of his craft in his hand can do his work but if he does not have the tool of his art he can do nothing. Therefore, hearken to correction and take the tool of your art into your hands in order to correct your qualities. Can you not see that he who has all sort of coins, small ones and large ones but does not know the worth of every coin, will not know what to buy with each one until he knows the value of each coin. And he also must know which coin the king has voided and decreed concerning it that it should not be minted. And after he has weighed every single coin and appraised its worth, then he will know how to purchase with each coin whatever he needs at its proper value. And as for the coin which the king decreed that it should not be minted, he will be careful not to circulate it except in a manner where he will not be deserving of punishment. We will then find that this type of man will attain goodness and joy with every single coin. But the fool who does not weigh and does not know the value of the coin and circulates what the king has declared void, there can be no doubt that he will suffer great harm. But you, my son, accept this parable which has been told you about the many qualities that are within you, the great and the small. And weigh every single quality in the balance-scale of your wisdom until you learn to know the value of every quality, and you will know those qualities which the Great King has declared void and you will guard yourself against them so that they will not appear in you and will not be found in you except under such circumstances where you will not receive injury or punishment. And in this way you will attain complete fulfillment, and you will be an artist with the proper tool of your art in your hand.",
+            "Now we desire to make known the roots of man's qualities and their branches, their worth and their harm. And it is our intention to turn natural powers of man from folly to love of correction so that even the simple will try to know the traits of the wise. And from God, may the mention of His Name be Exalted, we shall ask help that He may let us know the righteous paths and the ways of justice so that we may teach the tribes of Jeshurun — the Congregation of <i>loving-kindness</i>."
+        ],
+        "": [
+            [
+                "Chapter One: ON PRIDE",
+                "In the first chapter we shall speak about the quality of pride. How good it is that it occurs at the very beginning of all the chapters because of the obligation of man to separate himself from it! For pride is the doorway to many evils and we have seen nothing as evil as arrogance in all of the qualities. Therefore, a man must be wise and lead pride along paths that are worthy, and thrust it away from the place where it is not proper for it to be.",
+                "Pride is the coin which the Great King, Blessed be He, voided, and about which He warned us in His Torah, as it is said: \"Take care lest you forget the Lord your God and fail to keep His commandments\" (Deut. 8:11). For the arrogant person forgets his Maker, as it is written, \"… and (when) your herds and flocks have multiplied, and your silver and gold have increased, and everything you own has prospered, beware lest your heart grow haughty and you forget the Lord your God … and you say to yourselves, 'My own power and the might of my own hand have won this wealth for me'\" (Ibid. 8:13-18). And in the case of a king it is said: \"Thus he will not act haughtily towards his fellows or deviate from the Instruction to the right or to the left…\" (Ibid. 17:20). If the Torah warned against pride even in the case of a king, so much more does it warn ordinary men that they should not attempt to lord over one another.",
+                "Arrogance may be divided into two types. One: the pride of a man in his body; Two: the pride of a man in his intellectual attainments and in his deeds.",
+                "The pride of a man in his body or person is, in turn, divided into two classifications, one good and one evil. And this is the pride of a man in his body which is evil. When arrogance becomes strong in the heart of a man, then it rules over him from the top of his head to the soles of his feet. In his head and in his throat, as it is written: \"Because the daughters of Zion are haughty, and walk with stretched-forth necks…\" (Is. 3:16). In his hands and in his feet, as it is written: \"Let not the foot of pride overtake me, and let not the hand of the wicked drive me away\" (Ps. 36:12).",
+                "And it was because of the \"foot of pride\" that the daughter of Rabbi Hanina ben Teradion was punished, for it was decreed that she dwell in a brothel because on one occasion, when she was walking before the great men of Rome, she heard them say, \"How beautiful are the steps of this maiden!\" Whereupon, she took particular care of her step (Abodah Zarah 18a).",
+                "With eyes, as it is written: \"Haughty eyes\" (Prov. 6:17).",
+                "A person can be haughty with his ears when he does not hear the cries of the wretched poor. A person can be haughty with his nose when he stands near the poor or when he enters their houses and they smell bad to him. And he can be haughty with his speech when he speaks impudently and with pride against the righteous.",
+                "Pride can also be recognized in his food and drink, and in his wearing of proud garments — the garments of a heathen — and against this we are warned in the Torah of Moses, as it is said: \"You shall not follow the practices of the nation …\" (Lev. 20:23), and it is also written: \"… Neither shall ye walk in their statues …\" (Ibid. 18:3), and it is further said: \"Take heed to thyself that thou be not ensnared to follow them …\" (Deut. 12:30). All of these precepts concern one matter — warning that Israel should be distinguished from the nations in its garments, speech and customs, and thus it says: \"… for I have set you apart from the peoples\" (Lev. 20:26).",
+                "Arrogant people are disgusting in the eyes of the Lord, as it is said: \"Every one that is proud in heart is an abomination to the Lord\" (Prov. 16:5). And such a one is easily surrendered into the power of his evil impulse, for God's help is not with him since he is abominable to the Lord. And even though he does not lord it over any man by word or deed but in his heart alone, he is called \"abominable\" for it says, \"Every one that is proud in heart is an abomination to the Lord,\" that is to say, even if he has no arrogance <i>except</i> in his heart.",
+                "Our Rabbis said: \"Every man who is impudent or proud of spirit it is as though he were an idolator\" (Sotah 4b), for it is written, \"Every one that is proud in heart is an abomination to the Lord\" (Prov. 16:5) and it is written there: \"You must not bring an abhorrent thing (idol) into your house …\" (Deut. 7:26). And there are those who say it is as though he violated all the laws against sexual license, for it is written: \"For all these abominations were done by the people who were in the land before you and the land became defiled …\" (Lev. 18:27). And there are those who say, \"It is as though he built a place for idolatry.\" And they said in Sotah 5a, \"Every man who is arrogant of spirit becomes less in the end as it is said: 'They are exalted for a little while' (Job 24:25). And such a one is deserving to be hewn down like a grove planted for idol worship, as it is said: 'And the high ones of stature shall be hewn down' (Is. 10:33). And his dust shall not awaken and the Spirit of God laments over him. The Holy One Blessed be He, said, 'I and he cannot live in the same world,' as it is said: 'Whoso is haughty of eye and proud of heart, him will I not suffer'\" (Ps. 101:5).",
+                "And they said in Baba Batra 98a, \"He who is arrogant — even the people of his own household will not accept him,\" as it is said: \"The haughty man abideth not…\" (Hab. 2:5) which can be translated, \"The man who is haughty abideth not even in his own abode.\"",
+                "Arrogance leads to the pursuit of wealth in order to lord over people. You already know what happened to Korah and his band because of his arrogance, for he sought to make himself great and to assume greatness that had not been given to him by Heaven, and from this he entered into controversy and from the controversy came jealousy and hatred. All of these qualities are very demeaning qualities, as shall, with God's help, be explained.",
+                "The end of the matter is that every one who adorns his body in order to lord it over others forgets the Lord, Blessed be He, and will not concern himself with the commandments, and will not pursue good deeds, for all his intent is concentrated on himself — to adorn his ephemeral body whose end is worms. And he who concentrates on adorning his person is near to committing immoral acts, for he will display himself before women to win favor in their eyes and this will lead him to draw close to them and he will engage in laughter and levity.",
+                "Also, the woman who adorns herself to display herself before men arouses their desire and puts unworthy thoughts in their minds and for this her punishment is very great for she places a stumbling block before many. Did not our Sages forbid men to gaze at the gaily colored garments of women when these garments are spread out upon the wall, even when she is not dressed in them, all the more so is there great punishment for a woman who adorns herself for men who ogle her.",
+                "And moreover, arrogance leads to lust, for the heart of the arrogant person is open wide to every temptation and desires everything. And lust is the worst quality of all, for because of his pride, a person will lust to wear expensive garments and build big palaces and eat tasty food, for the proud person longs always for \"big things\" and if he finds he cannot attain them, legitimately, he comes to steal and rob. For the arrogant person lusts to fill his purse and grow wealthy. He is never satisfied with his destiny, for all that he has seems too little for him, especially with the many expenses which his lust costs him. And, moreover, pride causes him to be impatient with the disciplines of society. It is not necessary to dwell upon the unworthiness of the impatient, for this is known to all.",
+                "And there is a sort of personal pride or pride in one's person that is good and necessary. Otherwise, a man might say, \"Since arrogance is so evil a quality I shall separate myself from pride even more.\" And then he denies himself meat, drinks no wine, does not marry, does not live in a nice dwelling, does not put on a nice garment, but wears sackloth and coarse wool, and torn, soiled clothes, uses soiled and ugly dishes and utensils, does not wash his face, hands and feet until his appearance becomes more bedraggled than the appearance of other men and he does all this so as to remove himself from pride as far as is possible.",
+                "One who follows this course is called a \"sinner\", for lo it is said of a Nazarite: \"and make expiation on his behalf for the guilt that he has incurred through the corpse\" (Numbers 6:11). The Sages said, \"If one who denies himself only wine is called a sinner how much more he who denies himself all pleasure\" (Ta'anith 11a). The Sages said, \"Is it not enough for you that the Torah has forbidden that you wish to forbid yourself other things?\" (T.P. Nedarim 9:1). And on this subject and similar ones, Solomon said, \"Be not righteous overmuch: neither make thyself overwise; why shouldest thou destroy thyself?\" (Eccl. 7:16).",
+                "The proper way for man is to be clean in all matters, for cleanliness is the fence that guards good deeds. How shall he conduct himself? He should wear garments of moderate worth, and not expensive and splendid clothes that invite everyone's attention. Nor shall he wear poor or shabby garments that shame the wearer, but garments of moderate worth, lovely and clean, according to his means. And it is forbidden that a spot or a stain be found on his garments. They should not be torn and they shall not be styled as the vulgar sometimes do.",
+                "His food should be clean and he should not eat \"royal dainties\" but ordinary food and ordinary drink according to his means. He should not eat nor drink out of repugnant dishes lest he transgress the commandment: \"You shall not draw abomination upon yourselves…\" (Lev. 11:43), but everything shall be with cleanliness.",
+                "His table and his bed shall be clean and all things that pertain to him shall be clean. His own body or person shall be clean not loathesome and he should be careful to wash his face, hands and feet and all his body at frequent times. As we find that \"When Hillel the elder took leave of his disciples they said to him, 'Whither you go?' And he said to them, 'To fulfill a precept!' Then they asked him. 'Which precept is Hillel about to fulfill?' He said to them, 'To bathe in the bathhouse.' They asked, 'Is this a precept?' He said to them, 'Yes! If you consider that the statues of kings which are set up in theatres and circuses are scrubbed and cleaned by the one delegated to this task, and this man receives sustenance for this and is among the honored men of the kingdom, should we who are created in the image of God (Gen. 9:6) have less regard for our bodies?' \" (Leviticus Rabbah 34:3).",
+                "Moreover, as it is written: \"The Lord made everything for His own purpose\" (Prov. 16:4) (Sabbath 50b).",
+                "And all who are careful to observe these matters for the sake of the command and not merely to make themselves attractive and proud, even though this care of the body may seem like conceit — as long as it is his intention to serve God through cleanliness, there is great merit in him.",
+                "Pride in Wisdom and Good Deeds may be divided into two types — one good and the other bad. The pride that is bad is when a man despises others in his heart and with his mouth, and when all people aside from himself are small and lacking in his eyes, and he constantly praises himself that he is all wise and is therefore often tempted to deny a truth because he is too conceited to admit that he could be wrong. Such a person always believes that his words, advice and deeds are better than the words, advice and deeds of his friends and companions. Such a one boasts constantly of his wisdom and deeds for he desires praise and honor for all the good things he does. And covering this sort of person, Solomon says, \"Let a stranger praise you and not your own mouth!\" (Prov. 27:2).",
+                "The arrogant person will always take all credit for himself and thus will not trouble himself to study Torah, for he cares nothing for the Glory of God but desires only that the world shall praise him and call him a good and wise man. Such a man always rejoices when others stumble for lack of knowledge and feels himself exalted when his companions are disgraced. And this fault is one of the 24 things which prevent repentance. (Alfasi Yoma Ch. 8). A man, all of whose deeds are good, but who boasts about them in order to attain honor is like a very fine dish, seasoned with the finest seasonings and spices, but standing near the fire so long that is becomes overcooked and emits a bad odor — until it cannot be eaten because of the burnt taste caused by the fire. Similiarly the man who boasts about his deeds overcooks and causes a bad odor by his selfpraise even of his admittedly good deeds. As for him who boasts of his wisdom and deeds when he has neither, there is no worse quality than this and none to <i>equal</i> it. And our sages have said: \"If people honor a man because they believe that he knows two tractates of the Talmud when he knows only one, he should tell them he does not know more than one tractate\" (T.P. Shebi'ith 10:8). All the more so must he not deceive people into holding him in high regard for qualities or knowledge he does not possess.",
+                "And know this — that we are obligated that all our deeds, public or private, be dedicated to God's Holy Name, may He be Exalted, and the whole purpose of service to God should be to attain His will and approval alone and not the approval of men, so as to gather praise and honor for one's deeds. But a person should do all for the sake of God who looks to the heart as it is written: \"I the Lord search the mind and examine the heart\" (Jer. 17:10), and it is said: \"The secret things are known to the Lord our God\" (Deut. 29:28).",
+                "Therefore, if a man does not constantly guard himself with wisdom and alertness to be saved from arrogance, even though he possesses much knowledge of the Torah and many good deeds, he will inherit Gehenna. For the evil desire always lies in ambush for him, and brings reasons and proofs in order to make him arrogant, for the whole mission of the evil desire is to destroy a man. Therefore a man should not be too idle to conquer the evil desire daily. And this is a great battle, as we have found in the case of one of the saintly who met men returning from war with plunder. He said to them, \"You have returned from a small war; you must face a great war.\" They asked him, \"What kind of war?\" He said to them, \"The evil inclination and its hosts, for every other enemy when you conquer him one, two or three times, he will let you be, but the evil desire will not desist from you even if he is conquered a hundred times, as our sages said: \"And do not believe in yourself until the day of your death\" (Aboth 2:4), for all your days he will be in ambush for you, hoping that perhaps you will turn your attention away from him. And if he defeats you in the smallest matter he will in the end defeat you in the most serious matters. And since arrogance is the root of many unworthy qualities and since the evil desire participates and mingles in all that goes on in the heart of a man, and the entire purpose of evil desire is to falsify Truth and make the Lie seem true, he teaches man to be proud and brings arguments to justify arrogance, therefore you must arm yourself to deal wisely in your struggle against him.",
+                "The first of the schemes of the evil desire is to harden the heart and exalt it and to sweeten arrogance and other evil qualities, and even though a man knows clearly that there is sin and wrong in his arrogance, he still transgresses willfully and continues to be arrogant, for the evil desire causes the heart to be drawn after honor until it does not feel the sin of it.",
+                "However, in the case of a man who is pure in his deeds and does not boast or vaunt himself since he knows that there is sin in this matter, then the evil desire comes and conducts a war to the death, to overthrow and capture him in his net, and teaches that that which is forbidden is really permitted and presents opinions and citations to the effect that he will be following the commandment and will receive reward for his self honor and boasting. And thus the evil desire says, \"You have already attained the heights of wisdom and piety, and it is proper for you to conciliate yourself with a natural desire and try to be liked by people even though you may have to fawn upon them and reveal to them your wisdom and righteousness in order to win their love.\" The evil desire will even bring proof from the words of our Sages: \"Everyone whom people like, God also likes\" (Aboth 3:10). But all this is false proof, for this type of reasoning is already a branch of arrogance. But the truth of the matter is, as it is written: \"When a man's ways please the Lord, He makes even his enemies to be at peace with him\" (Prov. 16:7). And the meaning of this verse is, 'If a man does <i>not</i> boast before others and does <i>not</i> try to be liked by them because of his good deeds, and yet people like him, this is great evidence that the Holy One, Blessed be He, loves him, and has sown (the seeds of) love for him in the hearts of people and has made him a good name on their tongues. In truth there are some individuals who are loved by people and the Holy One Blessed be He hates them, for they do not fulfill His Commandments. For the Holy One Blessed be He loves only those who study the Torah and fulfill its precepts.",
+                "After attempting what has been mentioned, the evil desire will entice you to reveal your piety and good deeds before the public and will bring as proof that by doing so you will be influencing others to do good likewise. This feeling also comes from arrogance. Although we have seen some of our great sages, who praised their own conduct, they did this only before their disciples and companions in study, in order that their disciples and companions be drawn after them and emulate their deeds. Certainly this is a great good deed to make dear to them the performance of good works, but even before his disciples and companions he should not feel proud in his heart when he says, \"This I know!\" or \"This I do!\" But before people generally, it is forbidden to expose your good deeds or display your wisdom.",
+                "Even though you be modest and pray at length and study Torah at set times, your evil desire will entice you to be proud and say to you, \"Now the people who see you will deem you important and honor you because of your good ways. And there is much to be gained, because since you are important in their eyes they will receive your moral teaching and rebuke.\"",
+                "All this is nothing! When you do good deeds for the sake of the Creator alone, Blessed be He, your words of rebuke will be eagerly welcomed by people, even if you do not think so, for the willingness of people to accept correction from you does not depend on <i>your</i> thoughts.",
+                "Now if you can avoid the temptation to display your goodness, the evil desire may tempt you to the other extreme and say to you. \"You cannot serve God completely unless you avoid the flatterer altogether. Therefore conceal your good deeds and do the opposite of what you were previously tempted to do — Pray briefly, and when you study any form of wisdom do it privately and let no one know of your prayer and study other than the Creator alone. And let there not be seen in you any good quality. On the contrary, let there be apparent an idleness or laziness in your Service to God in order that you be not esteemed and thus lose your Heavenly reward, and do not warn people against evil and direct people to do good, and do not let people know that you have wisdom and do not teach it to others and do not show any sign of one who reveres God, as for example, the Tefillin, the Mezuzah and the Tzizit, but on the contrary go along with the crowd and mingle with them in their food, drink and gaiety, and hilarious laughter.\" All this is the scheme of the evil desire to trap men in his net and he who does these things, believing them to be the performance of God's command, his loss is a million times greater than his reward and he is like one who escapes a small fire into a big fire.",
+                "The right way is for him to pray with intent and at length and direct others to do good and warn them against evil and do good deeds both openly and in secret. And if people honor and esteem him — in this no harm is done, since he did not intend to win honor and esteem when he did these things. Therefore, when you do your good deed, consider in your soul from whom you expect a reward. If from God — then your act is completely good; if from another source, your act is not completely good. You should also analyze if the good deed which you do publicly you would do in the extremest privacy and anonimity with the same zeal with which you do it publicly. And if it is clear to you that you would, then your good deed is wholly good.",
+                "All that we have recounted here regarding the evil desire is but a drop in the ocean in view of how greatly we must be warned against him, for in everything, in every deed and in every good quality the evil desire comes to destroy and to spoil. We have simply opened the door slightly to inform those who do not know the beginning of their ways, concerning the evil desire. And the wise will understand and hasten to thrust him from within himself as it is written : \"And he that has clean hands increases strength\" (Job 17:9).",
+                "The pride in the attainment of wisdom is praiseworthy, as it is said: \"But let him that boasts boast of this — that he understands and knows Me\" (Jer. 9:23). Such a one will increase his thanks to the Creator, Blessed be He, and will also increase prayers for wisdom, of which this is an example: \"I thank Thee that Thou hast assigned my lot among those who sit in the House of Study and not in the market place,\" or \"Happy are we and how goodly is our portion and how pleasant is our lot!\" And on this subject it is said, \"And his heart was lifted up in the ways of the Lord\" (II Chron. 17:6). For the man who prizes Wisdom will be of high spiritual worth and lofty of heart concerning all matters pertaining to the world to come, and he will not be contented with what comes to him by chance and he will not be satisfied with what knowledge or wisdom he himself acquires, but he will minimize in his own eyes all his deeds and his soul will strive higher continually, and he will find fault with his soul as though it offers too little in the Service of God, Blessed be He. This type of pride does not harm modesty, but, on the contrary, helps him to rejoice in all good qualities and to be glad when his companions are honored and to concern himself with their honor.",
+                "And arrogance against the wicked is exceedingly to be praised, to rebuke them and to shame them, and he must never humble himself to them, and he must command them concerning the good and warn them, as much as lies in his power, against evil. Even though his preaching to them may seem in the eyes of the world like lording over others and boasting, since his intention is for the sake of God he is to be praised. And he should not humble himself before the wicked, following the example of Mordecai who refused to bow before Haman. And wherever he has to perform a commandment of God, let him not bow at all to the wicked to leave the good thing he intends to do, merely because he will be lower in their eyes. And this in itself requires wisdom as to when he should lord it over them in the matter of performing a good deed. For there are times when it is not worthwhile to oppose them, since if he opposes them in his attempt to perform one precept, he may lose the opportunity of persuading them to perform a hundred precepts.",
+                "For this reason the wise person should consider carefully the importance of the matter at issue and the time, and only in accordance with these factors should he plan his actions. For there are matters which it would be better to abandon for their sake and there are matters where he can make no concession at all and must stand up to them with his body and all his might and not yield to them at all. All this applies to the case of God's command being the issue. But, where the difference of opinion or quarrel is about a business matter he should yield to them and do to them in any secular matter even more than the law requires. And this is a great good deed!",
+                "Whoever has the quality of arrogance ought to try and turn away from it for it is very base, and the damage caused by it is great and ever-present, and the worth that is in it is very little. Therefore, we must distance ourselves from it with all our might, for arrogance brings man to ruin and to humiliation, as it is said: \"Pride goes before destruction\" (Prov. 16:18), and it is also said: \"A man's pride shall bring him low\" (Prov. 29:23). And you already know what happened to Pharaoh when he said, \"Who is the Lord, that I should hearken unto His voice to let Israel go?\" (Exod. 5:2), and to Goliath, the Phillistine, who said: \"I do taunt the armies of Israel this day\" (I Sam. 17:10), and to Sennacherib, who said, \"Who are they among all the gods of these countries that have delivered their country out of my hand ?\" (Is. 36:20). And Nebeuchadnezzar, when he said, \"And who is the god that shall deliver you from my hand?\" (Dan. 3:15), and similar instances of those who spoke thusly, and their end was shame and disgrace. And whoever clings to this quality is not saved from sin and wrongdoing, as the Sage said, \"A proud and haughty man, scorner is his name. Even he that dealeth in overbearing pride\" (Prov. 21:24).",
+                "And since our words have reached this far on the subject of Arrogance, listen to the words of the Sages. One wise man said: \"Who is the one who is never free from worry? He who seeks to attain a height that is too high for him.\" And they also said: \"He who thinks that he knows everything, him people will designate as a fool.\" And they said further, \"Evil deeds are near to Arrogance, and he who has in him a leaning towards evil deeds will incur the hatred of all men.\" And one Sage said: \"As a pleasant countenance is the light of the body so are pleasant qualities the light of the soul.\"",
+                "And he said further: \"There is nothing to be gained for himself when a king is arrogant, how much more it is important that other people do not behave so with each other,\" And he said, \"There was once a king, sitting on his kingly throne, who observed his nobles sitting on thrones one higher than the other. So the king said to them, 'How did you dare seat yourselves thus, one above the other without my permission?' The one seated on the highest throne answered, 'The greatness of the pedigree of my family entitles me to sit on a higher place than my companions.' The second one said, 'I deserve my higher throne because of my great wisdom.' The third one answered, 'The humiliation of my soul and my crushed heart have seated me below the others.' Thereupon the king raised him and made him great.\" And in this connection it is said: \"For it is better that it be said to you, 'Come up hither' than that you should be lowered in the presence of the prince\" (Prov. 25:7).",
+                "When a man sees that the quality of arrogance is growing stronger within him, he should think of things that will frighten his heart, \"That he come from a fetid drop and will return to a place of dust and worms, and that he will be compelled to render an accounting before the King of Kings, the Holy One Blessed be He.\" And he should reflect upon how many arrogant individuals strutted boastfully for a moment and then disappeared from the world, forgotten as though they had never existed, and what did their arrogance gain for them?",
+                "Make a fence to restrain yourself at a distance from arrogance and the other evil qualities.",
+                "He who desires to root out haughtiness from his heart completely cannot do this by thought alone, but must at first depart from arrogance to its furthest extremity. How? A man who was accustomed to dressing himself in the finest garments such as the haughtiest people wear and wants to turn from this ostentation must overcorrect his defect. If he should wear ordinary clothes in an attempt to correct his fault he will not eradicate his haughtiness from his heart. Or if his custom was to boast and to exalt himself to win honor by words or deeds. There is no means of correcting this unless he goes to the other extreme and conducts himself with the greatest humiliation, sitting below everyone or far to the rear, and wears worn and shabby clothes that disgrace their wearer, and does similar things until he roots out his haughtiness to heart.",
+                "The same is true of a man with a hot temper who is angry often. At first he should conduct himself so that even if they beat him and curse him he should not feel it at all. He must continue in this manner for a long time until he roots out the very roots of anger from his heart. When he has achieved this he can then take the middle road and follow it all his life. One should follow this procedure with all evil qualities. At first one should withdraw to the furthest extreme and act thusly for a long time. Afterwards he should take the middle road. And this method of procedure is a complete healing in connection with all evil qualities. And he whose intention continually is to serve the Creator Blessed be He, with every part of himself and in the best manner, will place this path before himself and before his companion. And concerning this it is said : \"And to him that ordereth his way aright will I show the salvation of God.\" (Ps. 50:23)."
+            ],
+            [
+                "Chapter Two: ON MODESTY",
+                "Modesty is indeed a good quality and is the opposite of arrogance. And he who possesses this quality has already turned away his soul from all sorts of evils, and he who has reached this honored lofty degree performs a precept and receives his reward according to the greatness of his humility. For Modesty is the root of Service to God, and a small deed done with Modesty is received by God, Blessed be He, a thousand times more readily than a great deed performed with arrogance. And thus did our Sages say: \"The one who sacrifices much and the one who sacrifices little have the same merit, provided that the heart is directed to heaven\" (Berakoth 5b Menahoth, 110:a). But a work done with arrogance is not welcomed by God, Blessed be He, for it is an abomination to His Spirit, as it is said: \"Every one that is proud in heart is an abomination to the Lord\" (Proverbs 16:5). \"And because of this he cries and is not answered, as it is said: \"Yea, when ye make many prayers I will not hear\" (Isaiah 1:15). And a man of arrogance may perform the precepts and they tear them to pieces before his eyes, as it is said: \"Oh, that there were even one among you that would shut the doors (of the Temple so that the arrogant would not presume to serve Me!)\" (Mal. 1:10). And when an arrogant person brings a sacrifice it is not received, as it is said: \"Who hath required this at your hands, to trample My courts?\" (Is. 1:12). And, it is said: \"Add your burnt offerings unto your sacrifices and eat ye flesh\" (Jer. 7:21). (That is to say. \"Don't offer your burnt offerings to Me; I do not want them.\")",
+                "But a man with the quality of modesty and humility attains all good for it is said: \"But unto the humble He giveth grace\" (Prov. 3:34). And, inasmuch as he has grace in the eyes of the Holy One, Blessed is He, when he cries out, he is answered at once, as it is said: \"Before they call, I will answer\" (Is. 65:24). And when a humble man performs the precepts they are received with pleasure and joy, and it is said: \"For God hath already accepted thy works\" (Eccl. 9:7), and not only this, for God longs for them, as it is said: \"Then shall the offering of Judah and Jerusalem be pleasant with the Lord\" (Mal. 3:4).",
+                "And what really is modesty? It is humility and lowliness of the spirit, regarding oneself as nothing. And a man must feel this constantly — to be low in his own eyes, humble of soul, tender of heart, and broken in spirit. The root of modesty is that he shall consider, while he is at peace and quiet, healthy and rich, that the Creator, Blessed be He, has done much good to him, and that he is undeserving of all that God has given him. And he should think about the greatness of God and the exaltation of His glory, and should consider, \"What am I? Am I not a small humble creature and I am in a lowly transitory world.\" And he should further think, \"All the good deeds that I am able to do are nothing but a drop in the ocean in contrast with what I ought to do.\" And he must do all of his deeds for the honor of Heaven, and not to flatter any man, or for the sake of pleasure, but he must do everything for the sake of God's Great Name. This is the root of modesty",
+                "But a person who feels humility before the Creator, Blessed be He, only when he becomes ill in body or in any limb, or when his children or friends die, or when he loses his wealth or high position, or when he grows old, this may belong to the realm of modesty and humility, and is accepted by God, Blessed be He, but does not reach the essence of modesty.",
+                "And he must conduct himself in his dealings with people and in money matters with even greater care for their interests than the law demands (beyond the letter of the law), and all his transactions with people should be with humility and gentleness. And the essence of modesty is that he should be humble before those who are in a lower position than he. For example, to his help and his household, and to those poor who obtain their sustenance or benefit from him — to those from whom he never needs or expects any favors, and whom he does not fear.",
+                "He who is humble before widows and strangers and bears their troubles and burdens, and he who hears shameful insults but does not retort because of the greatness of his modesty — this is modesty indeed!",
+                "There is still another excellent modesty; for example, one who is humble before his Rabbi or Teacher and before the wise and before the righteous ones who follow the paths of righteousness, and thinks in his heart, \"<i>These</i> are the servants of God, Blessed be He — His ministers and those who love Him.\" And because of this he humbles himself before them and honors them. This too is excellent modesty — that he should think, \"I will be humble before the wise in order that they should bring me near to them and teach me and correct me and guide me in the way of the Lord, Blessed is He.\" And there is another excellent modesty — that he should be humble before his pupils and that he should explain every hidden meaning, to the more apt pupil according to his ability, and to the less able pupil according to his ability. And let him explain and explain again and again with a pleasant expression and demeanor until the pupil understands the matter, and he should not say, \"How can I stay with him until he understands; his mind is like a rock.\" And he, the teacher, should clearly outline and arrange the lesson pleasantly many times. Surely, you already know the reward of Rabbi Pereda who reviewed one lesson with a pupil four hundred times (Erubin 54b).",
+                "And there is another excellent modesty — to study in the presence of the very young and ask them to explain something that he, the teacher, does not understand. And he should not say, \"How can I study in the presence of youngsters and how can I seek and expect to find an answer from him when he is younger than I?\" And on this subject it is said: \"From all my mentors I have learned\" (Ps. 119:99). And further did our Sages say: \"Be exceedingly humble\" (Aboth 4:4), in the presence of all men. Not before the great alone must one be humble in spirit, but also before the small.",
+                "And he who walks in this path will cause the many to be meritorious, for he will be liked by all who see him and all his deeds and the manner of them will be acceptable to them. And always will they praise him and every man will bless his son that he be like this modest man. And thus he sanctifies the Name of God, Blessed be He. But he who vaunts himself, profanes the Name of God, Blessed be He, and causes others to sin, such a person can be compared to a carcass that is cast out into the street and every passerby puts his hand to his nose until he passes by. Thus is the arrogant man — he puts the Torah to shame and those who study it, and causes people to shun the Torah, for they say, \"What worth is there in the Torah if those who study it are evil?\". And reasoning thus, they turn away from Torah.",
+                "Modesty can be recognized in a man in six ways:",
+                "1. When a man can restrain his anger as, for example, when another shames him exceedingly by words or deeds and he is tempted to avenge the insult, but he controls his wrath and forgives the offender because of the Creator, Blessed be He. That is a sign of modesty. There are times, however, when it is forbidden to forgive an offender, as in the case of a wise scholar whom someone shames in public. In that case, the offender should appease the scholar he has insulted.",
+                "2. The second is when a man suffers a great loss —or his children die — and he declares his faith in the Justice of God, Blessed be He, and receives His Judgment with love, as it is said: \"And Aaron was silent\" (Lev. 10:3). And this certainly teaches what humble and modest conduct is.",
+                "3. If a man should hear that everyone praises him because of his wisdom and his good deeds, he should not rejoice at this but think that his good deeds are few compared to what he should do, and that they are nothing but a drop in the sea.",
+                "And, of course, if people credit him with good deeds he did not do, he should not rejoice at this but on the contrary feel great pain in his heart that he should have gotten credit for something he did not do. Also, in the case where somebody told evil tales concerning him — if these are true — he should not seek to twist the truth and thus clear himself, but do as Judah who said: \"She is more in the right than I\" (Gen. 38:26). And he should not try to contradict the man that told these tales, nor should he hate him because he revealed the matter, but he should bow humbly before the Creator, Blessed be He, that he has revealed a little of much that could have been revealed, in order to rebuke him and correct him that he might return to God.",
+                "Now, if what the man told about him is false, he should not shame the accuser or quarrel angrily with him. There was one of the Sages about whom a man spoke evil falsely. And when the pious Sage learned of this he sent the maligner a gift with this written message: \"You sent me a gift out of your merits, and now I reward you with this gift, which I send you herewith.\" For on the Day of Judgment they will display before many people good deeds that they did not perform, and these people will say, \"But we did not perform these precepts.\" Then the Court of Heaven will answer them, \"Those people who spoke evil of you performed these good deeds and we are taking them away from them and giving them to you.\"",
+                "And, in the same way, they will show evil deeds to the wicked — evil deeds that those wicked people did not do. And when the wicked protest, \"We did not commit these particular wicked deeds,\" the Heavenly Court will answer, \"These sins were committed by those against whom you gossiped, and these sins have therefore been taken from them and added to yours.\" And this is the meaning of what is said: \"And render unto our neighbors (who gossip against us) sevenfold into their bosom their reproach, wherewith they have reproached Thee, O Lord!\" (Ps. 79:12). For anyone who reviles a righteous man, it is as though he reviles the Lord, Blessed be He. For the enemies of Israel are called the \"enemies of God\" in many places. And in connection with speaking against the righteous, the Torah has warned us: \"Remember what the Lord your God did to Miriam on the journey …\" (Deut. 24:9).",
+                "Therefore, one who bears insult and is silent is recognized to be truly modest. And so have we found in Shabbath 31b concerning Hillel the Prince, when a man insulted him and said, \"Let there not be many like you in Israel,\" that Hillel did not fly into a temper. And there is a statement in the Midrash, \"No one can be called modest unless he can hear himself reviled and not answer as if it is written: 'And Miriam and Aaron spoke against Moses! (And it does not say that Moses responded). And following this it is written : And the man Moses was exceedingly modest.' \"",
+                "And concerning these that are not worried about their own honor but love God, it is written in Judges 5:31 and commented upon in Shabbath 88b : \"But they that love Him be as the sun when he goeth forth in his might.\" (Our Rabbis taught: \"Those who are insulted but do not insult, hear themselves reviled without answering, act through love and rejoice in suffering.\")",
+                "4. The fourth manifestation of true modesty is if the Creator, Blessed be He, deals well with a man in giving him wealth and children, and also gives him great wisdom, understanding and honor. That man should become even more modest and humble before the Creator, Blessed be He, and honor men and do good to them more than before. As in the case of Abraham when the Holy One, Blessed be He, said to him: \"Shall I hide from Abraham what I am about to do, since Abraham is to become a great and populous nation…\" (Gen. 18:17-18). Abraham responded, \"And I am dust and ashes.\"",
+                "Much of the wisdom and much of the wealth that we see multiplying in the hands of some people in this world come to them for one of three reasons:",
+                "The first is as a goodness sent by the Holy One, Blessed be He.<br>The second is as a trial or temptation.<br>The third is wealth acquired as an act of vengeance.",
+                "The first reason — wealth and wisdom as the benificence of God, can be evidenced by the fact that this rich man harms no man with his money, nor does the wise man use his wisdom to harm any man. And when this man with his wisdom and this man with his wealth add to the Service of the Holy One, Blessed be He, in accordance with their interest, then you may be sure that this wealth and wisdom come from the Holy One, Blessed be He.",
+                "The sign of wealth or wisdom as temptation is that the possessor of the wealth is occupied with guarding his wealth, and is constantly concerned about losing his money and does not enjoy his wealth to obtain power or to consume what it buys. The possessor does no harm to anyone with his wealth, and does not boast of it, but bothers constantly to gather more wealth and worries about guarding it. He does not give alms and does not show pity to the poor. He does not feed them and he does not clothe them. And so is it with the wise man who devotes most of his wisdom to temporary worldly matters and desires to fill the needs of the moment but does not use his wisdom for an evil or good purpose. These are certainly trials.",
+                "And the third is wealth acquired and held as an act of vengeance. And the sign of this is that the owner of the money harms others with his wealth and boasts of it, and does not give charity, and is fully occupied with enjoying it as it is written: \"And behold joy and gladness, slaying oxen and killing sheep\" (Is. 22:13), and it says further: \"And the harp and the psaltery, the tabret and the pipe, and wine are in their feasts\" (Ibid. 5:12). And he does not pay of all his wealth that which is due to the Holy One, Blessed be He. On this it is said: \"Riches kept by the owner thereof to his hurt\" (Eccl. 5:12). And thus it is with the wise when he schemes to do evil deeds and not good deeds with his wisdom, as it is said: \"They are wise to do evil, but to do good they have no knowledge\" (Jer. 4:22). Then his wisdom is a stumbling block to him.",
+                "Therefore, the intelligent person will do with his wealth and his wisdom the good he can, according to the extent of his wealth and wisdom, and will add to his modesty and humility and his heart will not grow haughty and he will always worry whether this wealth is not his sole reward. Such a person belongs to those who fear that their wealth may destroy them and of whom it is said: \"But who instantly requites with distraction those who reject him\" (Deut. 7:10). The wise man, too, will worry whether he is among those of whom it is said: \"They are wise to do evil and do not know how to do good\" (Jer. 4:22). And every man is obligated to grow wiser and to understand more clearly and continue to attain through his wisdom good deeds until his wisdom can achieve no more.",
+                "5. The fifth way in which modesty could be recognized in a man is when he rebukes himself because of some evil he has done to someone through deeds or words, and although he has no need whatever of the friendship of that man and never expects to receive some benefit from him, he, nevertheless, voluntarily and without any one urging him, goes to the person he has offended and asks his forgiveness, humbles himself before him and corrects what he has done wrong and speaks words of supplication and pleading to him he has offended. This, too, is a sign of true modesty.",
+                "6. The sixth way in which true modesty can be recognized is if a man customarily speaks soft words, as it is said: \"A soft answer turneth away wrath\" (Prov. 15:1), and with a low voice, for this speaks of humility as it is said: \"And you shall be humbled and shall speak from the ground and your speech shall be low out of the dust\" (Is. 29:4). And he should not occupy himself with the beauty of clothes and ornaments, as it is said: \"For He saves the humble-eyed person\" (Job 22:29). And he should not occupy himself with the pursuit of pleasure, as it is said: \"The righteous eats to satisfy his soul\" (Prov. 13:25), and not more. All these are the signs of Modesty.",
+                "Modesty is a ladder by which one ascends to the ways of the Holy One, Blessed be He, as it is said: \"He guides the humble in justice and He teaches the humble His way\" (Ps. 25:9). Through humility he attains the reverence of God, Blessed be He, as it is said: \"The reward of humility is fear\" (Prov. 22:4). The Shekinah dwells on the humble as it is said : \"I dwell… with him that is of a contrite and humble spirit\" (Is. 57:15). The Holy One, Blessed be He, ignored all the high mountains and hills and inclined His Spirit to Mount Sinai and descended to this lowly mountain. And it is written: \"Awake and sing, ye that dwell in the dust — for thy dew is as the dew of light\" (Is. 26:19). He that lives in the dust in his earthy life will live in the world to come.",
+                "And it is written: \"For though the Lord be high, yet He regards the lowly\" (Ps. 138:6) (See Sotah 5a).",
+                "And he who makes his heart as nothing but flesh — his prayer will be heard, as it is written: \"All flesh will come to bow before Me, said the Lord\" (Is. 66:23) (See Sotah 5a). And it is written: \"O Thou that hearest prayer, unto Thee does all flesh come\" (Ps. 65:3).",
+                "Rabbi Joshua ben Levi said, \"Come and see how great before the Holy One, Blessed be He, are the lowly in spirit. When the Temple was still standing, if a man offered a burnt offering he received the reward of a burnt offering; if he offered a meal offering he received the reward of a meal offering; but he whose spirit is humble is said by Scripture to be as though he had offered <i>all</i> of the sacrifices, for it is said: \"The sacrifices of God are a broken spirit\" (Ps. 51:19). Not only this but his prayer is not rejected for it is also said in the same verse: \"A broken and contrite heart, O God, Thou will not despite.\" (And this is commented upon in Sotah 5b.)",
+                "Many good branches sprout from the root of modesty. The modest person is patient and from patience comes peace and with humility one can quiet the wrath of a man who is angry with him, as it is said : \"A soft answer turns away wrath\" (Prov. 15:1), and seeking peace is a very good quality indeed.",
+                "The modest person has charm, as it is said: \"And He gives grace to the humble\" (Prov. 3:34). The prayer of the modest person is received before the Holy One, Blessed be He, for he, the modest person, is always generous and waives his claims against others. And it is because of this that the prayer of Rabbi Akiba was received when he began, \"Our Father, our King\" as is commented upon in Ta'anith 25b. The modest man merits increasing wisdom, for he is humble in the presence of the wise and sits at their feet, as it is said: \"He that walks with wise men shall be wise\" (Prov. 13:20). Heaven has mercy upon the humble person, as it is said: \"He who confesses his wrongs and forsakes them shall obtain mercy\" (Prov. 28:13).",
+                "The modest person flees from greatness and from honor and it is on this that the modesty of a person really depends, as it is said: \"And to walk humbly with thy God\" (Michah 6:8).",
+                "The modest person is happy with the portion that the Holy One, Blessed be He, has allotted him, whether it be great or small, as it is said: \"Better is a little that the righteous has\" (Ps. 37:16). And with his rejoicing in his portion he quiets his heart from the hustle-bustle of this world, and thus his heart is left open to search wisdom and to the service of the Holy One, Blessed be He.",
+                "The modest person judges every man favorably. An example of this is when they asked one of the pious: \"By what means did you merit to become the master of the wise of your generation?\". He responded : \"Because I credited every man I saw with being better than I. If he were wiser than I, I said, 'He is also more reverent to God than I because of his greater wisdom,' and if he were less wise than I, I would say, 'Any fault he commits he does unknowingly, but I, whatever sin I commit, do so knowingly.' If he were older than I, I would say, 'He has amassed more merits than I,' but if I were older than he, I would say, 'His sinse are less than mine,' and if he were like me in wisdom and in years, I would say, 'His heart is better directed to God than mine, for I know the sins I have committed and I do not know the sins he has committed.' And if he were richer than I, I would say, 'He gives more charity than I,' and if he were poorer than I, I would say 'he is more crushed and lowly in spirit than I and is better than I.' And for these reasons I honored all men and humbled myself before them.\"",
+                "The faults of a humble person are quickly forgotten because people seek to honor such a person, and the modest person finds many helpers. For example, they said of a certain king who was lodging with many people one night that he himself arose and adjusted the lamp so that it should not be extinguished. His followers said to him, \"Why did you not command <i>us</i> to do this?\" He said to them, \"As king I felt it to be <i>my</i> duty\" (noblesse oblige).",
+                "And the sages said, \"Every virtue is envied except modesty,\" and they said further, \"He who is lowly in his own eyes is great in the eyes of others.\"",
+                "But in exercising the quality of humility we ought to shun being submissive and modest before the wicked, and on this subject Scripture has said: \"As a troubled fountain and a corrupted spring, so is a righteous man that gives way before the wicked\" (Prov. 25:26). And if he has the power he should avenge the wickedness of the wicked, for the honor of God's Name, and add strength to his rebuke against them and stand against them like a roaring lion to save the plundered from the plunderer. And let him teach others the true Service of the Holy One, Blessed be He, and rebuke them with all his might, according to his wisdom — first gently, and, if this does not succeed then he must shame them. He must constantly command them to do good and warn them away from evil, with mouth and tongue, according to his wisdom, and he must hasten to exact what is due to God and not be submissive or humble in this.",
+                "There is a modesty which is as evil as arrogance, as in the case of the false prophets who used to dress in the humble garments of the prophets of truth in order that people should accept their lies and falsehoods, as it is said: \"Neither shall they wear a hairy mantle to deceive\" (Zech. 13:4).",
+                "Therefore, those who are modest in their dress and speak gently and conduct themselves as pious and just in order that others should believe them and depend upon their works, and flatter those who should not be flattered, and make secret schemes and do not worry about fulfilling the commandments except when they are in the public eye and not when they are alone, and thus deceive the people — these are profaners of God, Blessed be He, more than all others — for they cause people to disbelieve the good teachers and prophets, for these latter are then suspected by people who say, \"Perhaps these men are like those who deceived us.\" When anyone recognizes a false and lying prophet he should spread this abroad and let everyone know, as our Sages said: \"We must publicly expose those who are flatterers\" (Yoma 86b).",
+                "Therefore, arouse yourself and do not be reluctant to weaken the temptation within you to exalt yourself and to deceive. And do not hold back because you see many of your contemporaries still clinging to these qualities and not attempting to eradicate them, and they say to those who rebuke them, \"Who is the man without some pride, and who is the man who is constantly upright in his business dealings, never taking advantage of a person, and all of whose deeds are faultless? Surely there are many people better and greater than I that do such and such. Therefore, I will do as they do and whatever happens to them in the world to come will also happen to me.\" Those who think thus are guilty of unequalled folly. As an analogy, take the case of one whose eyes pain him greatly and he has a certain remedy that is excellent for healing the eye, and all people know the positive worth of this remedy, it is not wise to say, \"I will apply no medicine, and if I become blind what of it? There are a lot of blind people in the world and what happens to them will happen to me.\" Surely, this type of reasoning is nonsense and to be scorned by everyone.",
+                "Therefore, scrutinize well your soul and try with all your power not to let your eyes dwell on those who are below you in wisdom and in Service to God — for then you, yourself, will be lessened in the service of the Holy One, Blessed is He, and in the quality of wisdom. But rather, pay heed with your eyes and your heart to him who is above you, and try to follow his example and to emulate him according to your ability in exercising wisdom and in the service of the Holy One, Blessed be He. And on this subject it is said in Hosea 6:3: \"And let us know — eagerly strive to know the Lord, His going forth is as sure as the morning, and He shall come unto us as the rain, as the latter rain that watereth (instructs) the earth.\""
+            ],
+            [
+                "Chapter Three: ON SHAME",
+                "The Sages have said: \"Intelligence is a sense of shame and a sense of shame is intelligence.\" For regarding Adam and Eve, it is said: \"The two of them were naked and yet they felt no shame\" (Gen. 2:25). And they did not understand what modesty is and they could not distinguish between good and evil. But, after they had eaten of the Tree of Knowledge, it is said: \"Then the eyes of both of them were opened\" (Gen. 3:7).",
+                "And thus with all living creatures outside of man there is no sense of shame, since they have no wisdom. Every one wise of heart knows the worth of the virtue of intelligence and wisdom, for through this virtue he attains the truth of things and also the concept of the oneness of his Creator, Blessed is He, and how to serve Him — and in serving God man can be like the angels.",
+                "And since the virtue of wisdom is so great it is necessary that her companion, a sense of shame, who resembles wisdom, should be ever near to her. And the proof of the matter is that you have never seen a man with a sense of shame who is not an intelligent and knowing person, and conversely, you have never seen an intelligent and knowing person who is without the sense of shame. Therefore, it is fitting for every person to try and find pleasure in the exercise of this important virtue, and to cleave to it until it becomes fixed and established in his soul. He must make it the strongest quality in his nature, and it must be in his eyes the most important quality he possesses, for through it he will attain most of the other virtues and will be restrained from sins and from all ugly qualities.",
+                "The quality of shame is a fence and an iron partition between a man and all manner of sins, for a man may commit many sins in private that he would be ashamed to do in public. An example cited by our Sages: \"When Rabbi Johanan ben Zakkai was about to expire, his disciples said to him, 'Our teacher, bless us!' And he said to them, 'May the fear of Heaven be upon you as much as you fear human beings!' They asked in wonder, 'Shall we indeed fear God only as much as we fear human beings and no more?' Whereupon, he said to them, 'Would that it were so, If only you would realize that when a man commits a sin he thinks \"I hope no one sees me,\" (Berachoth 28b). All because he is afraid of being disgraced in the eyes of people, and this fear of disgrace often restrains him from doing a sinful act. Eventually, he will refrain from doing a sinful act from nobler motives (Pesahim 50b).",
+                "But the highest form of the virtue of shame is that he should be ashamed before the Holy One, Blessed is He, as it is said: \"O my God, I am ashamed and blush to lift up my face to Thee\" (Ezra 9:6). And if you should think, \"How can I be ashamed before Him whom I cannot see with my eyes?\" you should truly know that even though the Holy One, Blessed is He, is hidden from the eyes of all the living, He is found in our hearts and is revealed in our thoughts. Man can attain a higher degree in his sense of shame if he meditates in solitude on the greatness of God, Blessed is He, and if he remembers constantly the Holy One, Blessed is He, who sees his deeds and searches the reins and sees his thoughts. As an example, one of our Sages said, \"If you have guarded yourself all your days not to sin, do not take credit for yourself because the beginning of turning away from sin lies in your being ashamed of what people will think of you.\" Therefore, a person should be very careful to guard against this motive and to keep in his heart when he avoids sin that he does not refrain from sin because of shame from his fellows, for the evil desire prompts him to concern himself with the opinion of his fellows, saying, \"If you do this people will hold you in contempt.\" Therefore, a man should place as first above all — that he must know his Creator, recognize His power, and decide in his heart whom he wishes to serve and whom he fears, whose command he wishes to obey and who has warned him. As David said to Solomon, his son: \"Know thou the God of thy father and serve Him with a whole heart and with a willing mind\" (I Chron. 28:9). In this way he will attain to the degree where he is ashamed <i>only</i> before God.",
+                "It is clearly known that all people do many things in secret, speak many things in secret, and think many thoughts, and the only thing they fear is that these matters will become known. If all their deeds that they did from their youth and all the words they spoke and all the thoughts they thought were to be exposed and revealed before everyone, they would suffer the greatest embarassment. Then how much more ought one to be ashamed before the Holy One, Blessed is He, who looks into the hearts of men and sees their thoughts and knows all the deeds, words and thoughts that a man has done all his life long, and does not forget — how much more ought we to be ashamed before Him!",
+                "There are four stages in a sense of shame. The first is a person who is ashamed to do sins in public and sins in secret. Such a person insults God for he shows that he cares more for people's opinion than he does for God's opinion, and his transgression is a great one.",
+                "The second is a person who is ashamed to do wrong publicly and holds back from sinning even privately because he feels that somehow his sin will become known and then he will be ashamed before God, Blessed is He, and man (for his fault will be a profanation of the Name.) Of this person our Sages said: \"From a base motive he will arrive at following a precept for its own sake\" (Pesahim 50b).",
+                "The third is a person who thinks, \"How shall I do this evil in secret and show more shame before a servant (human beings) than before the master (God) and thereby attempt to deceive God.\" Thus he holds back from the transgression. This is a good virtue.",
+                "The fourth is a person who is ashamed before God alone, Blessed is He, for anything wrong he does publicly or privately. There is no quality above this virtue.",
+                "Our Sages said: \"Anyone who does a transgression and is ashamed of his deed is forgiven for all his sins\" (Berakoth 12b). And they said further, \"He who has a sense of shame is destined for Paradise\" (Aboth 5:42). And our Sages said, \"Faith and a sense of shame are linked together, for the one who is ashamed before people shows that he believes in people. If he did not believe in the importance and worth of people he would not care for their opinion and therefore would not be ashamed before them.\" The wise man said, \"If it brings you no shame do all that you desire.\"",
+                "A man should accustom himself not to do anything that will embarrass his companion and make him too ashamed to protest — as, for example, if he should suddenly enter into the privacy of his companion uninvited or stay as a house guest; and his companion is painfully ashamed to tell him to leave. Or if he reads from the diary, letters or other private papers of his companion and his companion is too embarrassed to tell him not to read his personal papers, and similar instances.",
+                "And he should be careful not to impose upon his companion in any way by asking him for something, a gift — or requesting him to loan him some utensils or money when he knows his companion does not do these things willingly but is ashamed to turn the petitioner away empty handed.",
+                "He who has the quality of shame will find it difficult to bear the fact that his companion is put to shame because of him. On this subject the wise man said, \"Love that friend who clearly shows that he cannot do without your help, even though you need his help more than he needs yours, and who forgives you if you wrong him in such a manner that it would appear that he was in the wrong, and asks of you things he does not need in order that you may not be embarassed to ask him for things that you do need.\"",
+                "He who wishes to accustom himself to having a sense of shame should sit constantly in the presence of those of whom he is ashamed of doing anything wrong in their presence.",
+                "A man should not lose his dignity by constantly begging favors of people, for if you do lose your dignity you will find it difficult to find some one who will restore it.",
+                "There is a man who brings shame on his friend not because he hates him but because he wants to free himself from a sense of shame. Such a man says, \"What did I do? So and so did the same thing I did.\" In this way he makes light of his wrongful act. From this great evils follow: First he brings others to shame because he feels less guilty by making light of his sin. Second, he will find it difficult to repent for he thinks, \"What did I do? So and so did likewise.\" And third, he causes others to sin because as long as he removes his own feeling of guilt he will excuse the act in others and even induce them to do likewise.",
+                "And if he lies about others in order to make his guilt and shame seem less, then his guilt is exceedingly great for he ascribes disgrace and shame to good people. And many more evils result from this.",
+                "There is a person who is ashamed of keeping away from sins. For example, where his fellow citizens commit certain sin — as to ogle at women who pass by and similar lewd conduct, and they mock anyone who does not do likewise. In such a case a man ought to strengthen himself to bear the shame they heap upon him and resist sinning no matter how they belittle him for clinging to his morals.",
+                "And there is he who is ashamed when he follows certain commandments of the Torah that many people no longer follow, and these people laugh at him for following these \"outmoded precepts\". He should bear their mockery and fulfill the commandment. And a person should never abandon any precept or religious practice because he is ashamed to perform it before people, for he should rather be ashamed before the Creator, may He be Blessed, who commanded the performance of these precepts.",
+                "For it is clear that the servant of a king will not abandon the king's command though he bears much shame from everyone who may laugh at him for performing that which his king commanded him. And he who cannot bear the shame in performing the precept and is ashamed to fulfill the command of God — and thus forsakes the path of good out of fear of shame — this kind of shame is very evil. And thus, if he is ashamed to admit the truth, this too is an evil disease. And thus, if he is too shy to rebuke people and command them to do good. And thus if he sits before his teacher and is too ashamed to ask what he does not know, whether it be a small matter or a big matter, such an attitude is very ugly. In these cases Scripture says: \"Do not act foolishly by exalting yourself nor by cunningly keeping silent\" (Prov. 30:32). And our Sages of Blessed Memory said: \"The one who is ashamed (to ask questions) does not learn\" (Aboth 2:5). The proper way is never to be ashamed to ask concerning what one does not know whether it be a small matter or a large one. Did you not see that David, King of Israel, said in Psalms 119:46: \"And I will speak of Thy testimonies before kings and I shall not be ashamed.\"",
+                "A pious man is so called because he has a sense of shame, for the word 'hassid' or 'pious' means 'white', for the translation of 'stork' (Hassidah) in Aramaic is \"<i>hawaeita</i>\" meaning \"the white one\", as you note in Leviticus 11:19, and similarly in Isaiah 29:22: \"Neither shall his face now become white\" (with shame), and the Aramaic translation of \"herpah\" (shame) is hisda (same as Hassid), as you will note in Genesis 34:14. And all of this for what reason? That the Hassid or pious person must bear shame in order to fulfill the Torah, and he must remove shame from his face at performing any precept. Then he is called a Hassid or \"pious one\", and thus he attains to prophecy as it is written: \"Then didst Thou speak in vision to Thy pious ones\" (Ps. 89:20). And through his sense of shame he will attain to true reverence of God, as it is written: \"In order that His awe be upon your faces and you do not sin\" (Exod. 20:20). What kind of awe or fear of God can be seen in a person's face? You must surely say, \"A sense of shame\" (which causes the face to change color) (Nedarim 20a).",
+                "And one should be very careful not to shame any man for the Sages said: \"He who whitens (shames) the face of another in public has no portion in the world to come\" (Baba Mezià 59a). To whiten another's face is like murder, for the red departs and the white comes (thus one is spilling the blood of the shamed one within him) (Ibid., 58b). And the Sage said further: The pain of shame is worse than death. A person should allow himself to be burnt alive and not shame his fellow in public. And they learned this from Tamar who, even though they brought her forth to be burned, did not want to shame Judah (Berakoth 43b). And even when you are required to rebuke another the Torah says: \"You shall surely rebuke your neighbor and not bear sin because of him\" (Lev. 19:17). How shall you rebuke? At first, secretly and gently. However if you rebuke him at the beginning in public and shame him, then you have sinned because of this, (Arakin 16b). And this is all the more true where one shames another where no rebuke is called for.",
+                "And the destruction of Jerusalem was caused because of the shaming of Bar Kamtzah (Gittin 55b).",
+                "Therefore, one should be most careful not to do anything that will cause anyone in the world shame. Even when he discusses Torah with another and hears his companion make a mistake, he should not say to him, \"You made a mistake!\" or \"You don't understand!\" or any similar expression, so that his companion be not shamed, but he should pretend that he is not aware that his companion made a mistake. Nor in conversing should he directly refer by nickname to a man so as not to embarrass him. But if he wants to speak with someone who has a nickname, or even about him out of his presence, he should say, \"So and so, from such and such a place\" or \"the son of so and so\" or mention a few characteristics that will identify him without using the nickname.",
+                "And a man should never say publicly or privately, \"This one (naming him) wanted to give me his daughter as a wife but I did not want her.\" For in this way he honors himself and shames another. And thus he must be extremely careful in every matter that no shame should be borne by another because of his words.",
+                "Let a man always be among the shamed ones rather than among those who shame others, and among those who hear insults and do not respond, for of them it is said in Judges 5:31 \"But they that love Him shall be as the sun when he goes forth in his might\". This is commented on in Shabbath 88b: \"Measure for measure! Because he heard insult and his face turned pallid (and yet he was silent) God will cause his face to shine more than the light of the sun, as it is similarly said in Isaiah 60:1, 'And the glory of the Lord has shone upon thee.' \"",
+                "From the sense of shame one reaches humility, for he humbles himself before people because of his sense of shame. And one reaches the state of sincere modesty, since one with a sense of shame will not do any wrong acts openly. The Sages said, \"Of good children — a sense of shame is written on their faces, for he who has a sense of shame — it is a sign that he is from the seed of Abraham, Issac and Jacob\" (Yebamoth 79a). The Sages said, \"A sense of shame is known at a time of anger\" (when even his wrath does not cause a man to do or say something of which he will be ashamed.) And they also said, \"Easier it is to bear the hatred of a person with a sense of shame than the love of a fool.\" A man should have a sense of shame before any man and place upon his face the mask of shame that shows his feelings clearly. As you know of in the case of Saul, when he hid because of his modesty, as it is said: \"Behold he has hid himself among the baggage\" (I Sam. 10:22). And God chose him to be king, as it is said: \"Have you seen him whom the Lord has chosen?\" (I Sam. 10:24). The Sages said, \"This quality of modesty is among the best qualities of a precious soul.\"",
+                "And it perfects the nature of a truly pious man as complete physical health perfects the body. And he who has the sense of shame is of greater worth. The rest you will seek and understand more clearly."
+            ],
+            [
+                "Chapter Four: ON IMPUDENCE",
+                "Impudence, or shamelessness, is a most inferior trait in all of its manifestations. It is the opposite of modesty, for the one who is humble and has a sense of shame is generous, compassionate, forgiving and pardoning. But he who is impudent does not feel shame before any man, but stands rudely before all men, does every evil thing, without shame, but on the contrary, clings obstinately to his evil and grows harder in his transgressions. Concerning this type of person it is said: \"They have made their faces harder than a rock! They have refused to repent\" (Jer. 5:3). And it is said: \"And the children are brazen-faced and hard-hearted\" (Ezek. 2:4).",
+                "And the opposite of all good traits that appear in the modest person are found in the impudent. When a man persists in this quality and increases in impudence he becomes very disgusting in the eyes of all people, no matter how wise he is. Many evils follow in the train of impudence. He who deals impudently with others will not be free from quarrels, hatred and jealousy. And he who is of the impudent ones denies the uniqueness of God. Such a person cannot bear the presence of a great man and cannot be gracious to the old, and all the transgressions in the Torah are trivial in his eyes — all because of his great impudence. And of him it is said : \"The impudent to Gehenna!\" (Aboth 5:20).",
+                "The impudent person is called wicked, as it is said: \"A wicked man hardens his face\" (Prov. 21:29). And the wicked are ugly and despicable before the Lord, Blessed He be. And the name of the wicked is ugly, as it is written: \"But the name of the wicked shall rot\" (Prov. 10:7). On the quality of a sense of shame it is said: \"And He teaches the humble His way\" (Ps. 25:9). And concerning the wicked impudent it is said: \"But the way of the wicked He makes crooked\" (Ps. 146:9).",
+                "He who has the trait of impudence commits sins in great quantities and yet considers himself righteous. And it is in this vein that we confess our sins by declaring, \"We are not impudent and stiff-necked to say before Thee O Lord our Lord 'We are altogether righteous and we have not sinned.' \" And this is a very wretched and evil quality — one who is wicked and yet says \"I have not sinned.\" And for this the Holy One, Blessed is He, judges him and has no mercy upon him, as it is written: \"Behold I will enter into judgment with you because you say 'I have not sinned' \" (Jer. 2:35). And He has said: \"He that covers his transgressions shall not prosper, but who so confesses and forsakes them shall obtain mercy\" (Prov. 28:13). And this path of the hard and impudent is far indeed from the paths of repentance. And of the harlot it is said in Proverbs 7:13: \"With an impudent face she said to him…\". This quality is very evil, for it brings man to shaming his companion and the poor, as it is said: \"The poor pleads but the rich answer impudently\" (Prov. 18:23). And how much more evil is it when he shames his teachers and acts impudently towards them, and hardens his neck to those who rebuke him because of his excessive rudeness — then this evil quality can remove him from the world. It is proper that a man should far remove any touch of impudence from his soul.",
+                "But this very quality of impudence is very praiseworthy in connection with the Torah and Service to God — to be impudent towards the wicked and stiffen the neck against them in order not to listen to their counsel, and not to accept their lies and abominations and not to flatter them. And a man should have a touch of impudence in observing the commandments if people laugh at him for doing so. He must \"harden his face\", be bold towards his teachers, to ask what he does not know and not be ashamed in doing this, and he must \"harden his face\" or be bold in rebuking people and in revealing to them their sins.",
+                "And a man should strengthen himself in connection with this quality — to subdue it where it would be shameful to assume it, and to strengthen himself over it according to his strength. For it is very difficult to completely escape from this evil quality if he does not pit the maximum of his strength and the very might of his power against it to conquer it and remove it from his presence in the place where it would be sinful to use it, and to set it up within him and in his face in such a place where he would receive a reward for his obstinance."
+            ],
+            [
+                "Chapter Five: ON LOVE",
+                "The quality of love involves more deeds than all the other qualities. And when a man uses the quality of love for evil there is not a single quality so evil. But when a man uses the quality of his love for good, then that quality is higher than all others, as it is written : \"And you shall love the Lord your God\" (Deut. 6:5). And there is no greater virtue in the Service of the Creator than he who serves Him out of love.",
+                "And now listen how love can spoil good deeds when his love is stronger than his wisdom. For there are all sorts of different kinds of love. One love is the love of a man for his children, and because of his great love, he may not correct them and guide them to the good path, and he permits them to go in the obstinacy of their evil hearts, and out of this can come great harm.",
+                "The second love is the love for money, and because of his great desire for money, his business dealings may not be honest and he covets, plunders, and robs, in order to amass wealth. And because of his great longing for wealth he closes his hand from giving alms and is miserly.",
+                "The third love is the love of men for their wives. And if a man has a bad wife — conceited and self-centered — she may remove from his heart the desire to fulfill the commandments and draw him after her. And because of his great love for her he is not firm with her and listens to her counsel, and she can bring him to evil acts. And it can also happen that a man, because of his great love of women, will gaze at them constantly and speak disgraceful things and come to immoral conduct.",
+                "The fourth love is the love of a man for his relatives — his father and his mother, his brothers and his sisters and the rest of his kind, friends and companions, and because of his love for them he helps them in their quarrels, and does not feel, nor does he ascertain whether or not his relatives did wrong against the other party of the quarrel, but always helps, protects and shelters them. And even if they have broken forth into wild and boisterous conduct, he protects them. And he may even listen to their advice, and even if the advice is not good he will not turn away from their words. He may even want to raise them to positions for which they are not fitted — for example, to make them rulers and leaders of their generations, to dominate and govern the people. And even if they are wicked, he does not sense it, for love blinds his eyes and makes deaf his ears, and there is, in this nepotism, great damage, for they will cause others to go astray in this same folly.",
+                "The fifth love is the love for long life, and because he loves mere existence so much he will not stand up in a trial that involves danger.",
+                "The sixth love is the love of honor, and he who loves honor will not do his good deeds for the sake of God, but in all the commandments, or good deeds he does — whether it be philanthropy or studying or supporting Torah, or the value of the commandments, his thoughts and intentions will be fixed on receiving praise and honor and he will want people to give him a crown and greatness, and this is a great flaw in the Service of God. Even he who has great knowledge of the Torah and many good deeds — the pursuit of honor removes him from the world. How much uglier is the pursuit of honor by one who is devoid of Torah and good deeds.",
+                "And there is a seventh love — which is the worst of all loves — and that is the love of pleasure and amusement — like eating, drinking, and other pleasures of the senses like immoral conduct and pleasure excursions. And it is not necessary to dwell on this matter because he who loves wine to the point of drunkenness and eats only the daintiest of foods and goes constantly to parties and feasts will undoubtedly forget his Creator, as it is written: \"And (when) you shall eat and drink … guard yourself lest you forget the Lord\" (Deut. 6:11-12). \"And (when) you shall eat and be satisfied … guard yourself lest your heart be deceived and you turn aside and serve other gods\" (Ibid. 11:15-16). And it is written: \"But where Jeshurun grew fat he kicked\" (Ibid., 32:15).",
+                "He who wishes to escape from the fowler's net of all these loves will need great wisdom and much courage, lest he be caught in their pit for all of these various loves surround the heart of a person, and if he succeeds in thrusting away one or two of these loves from within him, then will the remaining loves still thrust him from the light to the darkness. Therefore it is necessary to teach you that you should be careful and alert as to how to deal with all of these loves and always be mindful in combatting them of the ways of the Lord, Blessed is He, according to the tenor of what is said: \"In all your paths know Him (Prov. 3:6).",
+                "A real love for one's children must be in this path — that he thinks always to guide his children in the paths of Justice, and teach them the manner of serving God. Blessed is He, according to what is said: \"The father shall make known to the children Thy truth\" (Is. 38:19). And it is written: \"And you shall make known (the lessons of Sinai) to your children and your children's children\" (Deut. 4:9). And, as it is said concerning Abraham, \"For I know him to the end that he should command his children and his household after him\" (Gen. 18:19).",
+                "And love of money should be in this manner: — that he should love his own money in order not to covet the money of others, and not find it necessary to steal, rob, or be compelled to receive alms, but shall able to provide for others out of his own, and clothe the poor and feed them, and strengthen with his money those who study the Torah and revere the Lord. And, also, because of his money, he can free himself from many involvements in this material world and set definite times for Torah and the fulfillment of God's commands, inasmuch as he has sufficient for his material needs. But he should not find security in his great wealth and vaunt himself with it but should purchase with his transitory wealth the eternal life of the world to come.",
+                "And the love of a wife should be in this manner — that he should have it in mind that his wife saves him from sin and separates him far from immoral conduct, and, through his wife he fulfills the command of \"Be fruitful and multiply,\" and it is his wife that raises his children and she works for him all her days, and prepares his food and all the other needs of the household, and because of her devotion and work he has time to study Torah and concern himself with God's commands, and thus she aids him to serve the Creator, may His Name be Blessed.",
+                "And love for father and mother should be in this manner — that he should be ever mindful that they reared him and exerted themselves to teach him the ways of the Lord, may He be Blessed, and instructed him and educated him as to Torah and Commandments, and it is through them that he can fulfill the command of the Creator, may He be Blessed, as it is written: \"Honor your father and your mother\" (Exod. 20:12).",
+                "And his brothers, sisters and other relatives he should love in this manner — that he should assume and have it in mind that they are attempting to bring him to virtues that are dedicated to the service of the Creator, may He be Blessed, and that he should similarly interest himself in them to teach them and correct them and not show them many special privileges or partiality in a matter involving others. For this there is great reward for him, since this fair conduct is a great virtue, as it is written: \"And he has not done a shameful thing to favor his relative\" (Ps. 15:3).",
+                "And there is much advantage to a man in his relatives, as we found in the case of Lot whom Abraham, his uncle, saved from the warring kings, and fought for his sake, and also from the destruction of Sodom, Lot was saved because of the merit of Abraham.",
+                "A man should love his friends and all those near to him as well as the rest of Israel with a complete love to fulfill what is said: \"And you shall love your neighbor as yourself\" (Lev. 19:18). And this is a great general rule in the Torah: \"That which is hateful to you do not do to your neighbor\" (Shabbath 31a). And even more pertinent is the verse: \"For in the image of God made He man\" (Gen. 9:6). (This is commented upon in T.P. Nedarim 9:4.)",
+                "And there is a great benefit to one who conducts himself with love and friendship with people.",
+                "One gain is in this world — if he conducts himself with love for everyone, everyone will help him. If he should fall, many are they who will help him and support him, and if a man rises against him to quarrel with him, then many will silence those who speak evil against him and abuse him. And if trouble comes upon him, all will feel his pain and will extend a hand to him. And if he should come to distress and poverty, many will be compassionate with him and show it by their gifts.",
+                "As for his gain in the world to come — because he is beloved by all, his words are listened to and he has the power to rebuke people that they should improve their deeds. And also because of his love for all he will be at peace and secure and free to study and to do good deeds. And also from the depths of their love people will help him and he will do his work more easily and they will protect him, and he will find more leisure to serve the Creator, may He be Blessed, with complete service. And because of this love for all others, he finds favor in the eyes of all who observe him, and his good deeds will be welcomed by all and everyone will long to do as he does.",
+                "And how can a man reach that stage of loving all men ? I will make you grasp it and enlighten you!",
+                "The way to do this is that he should help all others with his life and with his money according to his ability.",
+                "\"With his life\" means that he should minister to everyone whether he be poor or rich and should trouble himself for their sakes.",
+                "\"Help with his money\" means that he should loan to the rich when the rich need funds, and similarly, he should loan to the poor in the time of their distress, and remember the poor with a gift in accordance with his ability to give, and in extreme cases he should send portions and gifts also to the rich. And he should be liberal and open-handed out of his substance. If he has dealings with people every transaction must be in complete faith and honesty, and he should not be strict with his companion in small matters. He should always desire that his companion should receive some joy or gain from him and let him not try to gain profit out of his companion. And let his words be gentle with all people. If a man has shamed him, let him not shame his abuser. If a man has deceived him, let him not deceive his deceiver. Let him bear upon his neck the yoke of the world, and let him not cause trouble to others. Let him avoid argument with others and let him welcome everyone with joy and with a smiling countenance, for his welcome reception strengthens love. And he must deal with another for the other's good. He must comfort and try to help every man out of his grief and worry. If someone has revealed a secret to him he must not reveal it to others even if the man who told him the secret enrages him. He must never speak evil of a person nor listen when others speak evil of anyone, and he should always try to find something good and pure in a person wherever this is possible, and in this connection he must be most earnest and careful. Then he will surely be loved by all. He must honor every man by his deeds and his words, and let him not vaunt himself over any person at all, but let him be humble before every man. And all of these things he must do with the intent to serve God. And he must be careful to avoid the companionship of people that are not respectable, so that he will not learn from their deeds, and he must always separate himself from cynics and scoffers.",
+                "And the wise man said to his son, \"If it should occur to you to make friends or companions, then make friends with a wise person as it is written: 'He that walks with the wise shall be wise' (Prov. 13:20). And it is said: 'Give knowledge to a wise man and he will be yet wiser' (Prov. 9:9). And so if you wish to grow in wisdom be a companion to the wise, for if you do act wisely your wise friend will praise you and not question your wisdom, and then you will know that you can rely on your wisdom. If they honor him, he will honor you; if they praise him, he will praise you. If you need his help, he will help you, and in the things you say he will declare you to be in the right. If you grow angry he will have patience with you, and you will learn from his good deeds. And be a companion to every person from whom you can learn things that will bring you to the Service of God, Blessed may He be!\" And the Sages said, \"If you wish to become a friend of a man get him angry with you and if he will still admit and confess the truth of what you say even in his wrath then become his companion and friend. If not, leave him. But, when you choose a friend, choose one who knows his own worth, for if he does not know himself his wisdom is of no good. Acquire a friend who will rebuke you when you do something that is not proper and who will teach you to do the good, and who will help you with his might and money — and such a friend will be faithful. But a friend who flatters you and smooths over your mistakes and errors and comforts you when you have done evil things — separate yourself from such a one.",
+                "And similarly a friend who will take from you whatever he needs and cause you much harm for the little benefit he will gain from the transaction — quickly turn away from such a friend. And do not make friends with those who \"go along with the crowd\" and who always agree that there is an injustice, as it is said, \"Do not say 'Conspiracy!' just because this people says 'Conspiracy!' \" (Is. 8:12).",
+                "And it is forbidden to associate with a wicked man in business or social or community affairs, as it is said: \"Because you have joined yourself with Ahaziah the Lord has made a breach in your works!\" (II Chron. 20:37).",
+                "And even in fulfilling a commandment it is forbidden to join with the wicked, as it is said: \"Do not envy the man of violence and do not choose any of his ways\" (Prov. 3:31). And the sages said: \"Do not join with the wicked even in fulfilling a command\" (Aboth de R. Nathan, chap. a), and many are the ways that lead to death when one is in the companionship of the wicked.",
+                "And if a man is careful in guarding himself from these things and if his words are gentle with all people and he is pleasant and sociable with them, is abused by them but does not abuse them, honors them — even those who make light of him — and deals with every person honestly and does not spend too much time in the gatherings of the ignorant and their parties, and is not seen flitting about, but occupies himself with Torah, wrapped in his fringed Tallit and crowned with his Tefillin, and does more than is required of him by the letter of the law, but at the same time, does not separate himself utterly from the community and make himself a hermit, and if as a result of his behavior every one will praise him and love him and long to emulate his deeds — such a person sanctifies the Name of God and about him Scripture says! \"And he said to me 'You are my servant Israel through whom I will be glorified' \" (Is. 49:3).",
+                "And the love of long life should be in this manner — that he should love the days of his life not for eating and drinking and the frivolous pleasures of life, but he should think, \"The work of following the Torah and its commandments is exceedingly great, and if the length of my life were doubled and redoubled many times over I would not be able to complete the requirements of the Torah and reach the heights and goals set by the Torah through which a true servant of God pleases his Master.\" And in this manner he will truly love the days of his life for with them he acquires the means of serving the Creator, Blessed be He, with purest reverence, and love, and he thus acquires provisions in this fleeting world which he can convey to the world to come, and he can acquire in the transitory world and its vanishing days a world that will endure and a joy that will never, never cease. And he will always fear death for this reason only — that perhaps he has not attained the limits of the perfection that lie in his power to attain. And every day he will increase love and reverence for God.",
+                "But a life that has no reverence of God in it cannot be called life. And a person should be disgusted with and reject a life that is against the will of the Creator, may He be Blessed, as is said of Rebecca: \"And Rebecca said to Isaac, 'I am weary of my life because of the daughters of Heth. If Jacob takes a wife of the daughters of Heth, such as these daughters of the land, then of what good is my life to me?' \" (Gen. 27:46). Therefore, in a place where there is desecration of God's Name he should not worry about his life and always let his heart be ready to surrender himself for the Sanctification of God's Name in all of the commandments, be they light or of great importance.",
+                "Love of honor is very bad, therefore a man should separate himself far from the love of honor with all his might. And if a man should separate himself from two things — the love of honor and receiving of pleasure by the adultation and gifts of others, then he will be near to all the good virtues, for the love of honor spoils all good deeds, for in the things he does he has in mind to be honored, and even if he does not care about honor but seeks to receive gain from others by his good deeds, then all of his deeds are spoiled because his heart always inclines him to make profit out of everything. Therefore he must put it in his heart to distance himself from honor and also from getting benefits from others through his good deeds.",
+                "But, there are times when it is a good deed to pursue honor, as when he is a righteous and wise man and people hold him cheaply and make fun of him because of his good deeds and because of this his words are disdained and not listened to. Then if it is in his power to compel men to do him honor and listen to his rebukes, it is commendable to pursue honor in order to correct and rebuke the people. Similarly, if people have shamed him publicly he should not forgive them until they have entreated and appeased him. But in most cases he must go away from honor and flee from it. Did not the Sages say: \"Jealousy, lust and the pursuit of honor take a man out of this world\" (Aboth 4:28). And a man ought not to learn or to do any good thing in order to be honored, but should do the good deed for the sake of the Creator, may He be Blessed, and in the end the honor will come.",
+                "As for the love of pleasure, such as eating, drinking and sleeping, know that man must direct his heart and all his deeds only to know the Lord, Blessed is He. So a man's sitting, arising and his speech should all be centered on this. How? When he does business or works at a job for pay, let there not be in his heart the thought of gathering money for its own sake; but to do so in order that he may secure the things his body needs — food, drink, a dwelling place, and marriage. And when he does eat, drink and enjoy connubial pleasures, he should not put it in his heart to do these things solely for his pleasure until he is not able to eat and drink anything except the foods that are sweet to his palate, and he marries only for pleasure. But he must put it into his heart that he must eat for the health of his body and limbs. Therefore, he should not eat everything the palate longs for as does a dog or a donkey, but should eat those foods which are good for the body, whether they be bitter or sweet. And he should not eat things which are bad for the body even if they are sweet to the taste. He must accustom himself to this habit and determine in his heart that his body shall be completely well and strong, in order that his soul may be upright and firm to know the Lord, may He be Blessed. For it is impossible for him to understand and grow wise in the Torah and commandments if he is hungry or sick or one of his limbs pains him. Therefore it is not good to fast always, lest his strength grow weak and his intelligence grow less. Therefore he should arrange and direct all his matters to the service of the Creator, may He be Blessed. If he fills his stomach then he may grow heavy in body, and if he eats too little he will be weak, so it would be good for you to have less of the trimmings at a meal and depend on one dish if you can, and let that suffice for you in modest quantity. Intend that this food shall reach your stomach for the sake of nourishing you and not merely to delight your taste, and accustom your appetite on a few occasions to do without delicacies, so as to discipline your nature so that it will be easy for you when you cannot obtain these foods. If possible, abandon those foods or dishes which take much time and trouble to prepare and let your meals during the day be lighter than your evening meal, and accustom yourself to eating twice a day so that the functioning of your limbs may be light and easy and in this way your studies of the Torah will come easier. And accustom yourself to drink water unless your intention is to drink wine for your health's sake, or to drive away worry, and be very careful not to drink too much wine for it saturates and washes away Torah.",
+                "This is the general rule that should always remain with you: A man should not satisfy all of his desires in eating and drinking, but he should eat and drink enough to keep his body in a healthy state and should refrain from reaching for a surplus of food. A man should not love this world for the sake of eating, drinking and having pleasure. For example, the wise man says: \"I will eat in order to live.\" And the statement of the fool is \"I will live in order to eat.\" On this subject it is said: \"The righteous eat to the point of satisfying their desire, but the stomach of the wicked is always wanting no matter how much they eat\" (Prov. 13:25).",
+                "And so with a man who marries. Let him be mindful that this is in obedience to Divine command, that he should fulfill the command of \"Be fruitful and multiply\" and that he should have children who will serve the Lord, may He be Blessed, and revere God. Or he should be mindful that he satisfies his desires and quiets his passion with his wife and is therefore not tempted by other women, or to be considerate of his wife when he senses that she longs for his embrace so that she be not tempted by other men, or he may have regard to the health of his body which requires normal sex habits for its health. But he who indulges too frequently will suffer many ills.",
+                "He who walks in the path described above serves the Lord, may He Be Blessed, always, even when he is engaged in doing business, even when he lives with his wife, for his intention is to fulfill his bodily needs so that he can serve God, Blessed be He. And even when he sleeps, if he sleeps, so that his mind will be refreshed and his body rested, so that he does not become ill and therefore not be able to serve the Lord, Blessed is He, because of his illness — that sleep with this intent is considered service to God, Blessed be He. And on this subject our Sages commanded and said: \"Let all your deeds be for the sake of Heaven (God)\" (Aboth 2:17). And this is what Solomon said in his wisdom: \"In all thy ways, know Him and He will direct your paths\" (Prov. 3:6).",
+                "Let a man abandon all other loves and cleave to love of the Creator, Blessed be He. For the Love of God, Blessed be He, is the goal of all good qualities, and the final purpose of all worthy traits in the ladder of ascent of all men who serve God and of those with generous souls among men of kindness and mercy and of the Prophets and the Pharisees — yes, this is the ultimate goal and there is no goal that is higher than this.",
+                "Many times the Torah sets fear of God before love of Him, as it is said: \"And now O Israel, what does the Lord your God ask of you except to revere and to love Him\" (Deut. 10:12). And since the love of fellow men is the goal of all who separate themselves in order to lead holy lives and this love is the closest rung to the rung of the love of God, in the ladder of our upward climb, love of God must be more than the love of a man for mankind. And a man can reach that highest rung only through fear and reverence of God. That is why reverence or fear in the verse referred to precedes love of God.",
+                "And what is this love? It is the yearning of the soul and its own upward inclination towards the Creator, may He be exalted, in order that it may cleave to His highest illumination and light. This soul is the source of knowledge and is clean and pure and the Creator binds her in the body for His desire is great to try her and see if she will go in the ways of the Lord. And because man is clothed in a body which was created with the nature of animals there is not sufficient power in the soul created by God to have in constant mind her Creator, for she is mingled with all fleshly desire of the body. And all the days of man's petty strivings he seeks nothing and asks nothing but the gratification of his lusts, and his hunger for pleasures of this world which is a world of vanity and falsehood, and because of his desire to gather much wealth, there is no strength in the soul to keep in mind the Creator, may He be Blessed, for the soul is clothed in frivolous nothings. But after the soul senses that it can aspire to something nobler by itself without the participation of the body, then she longs to seek rest from the ills of the body as the sick person earnestly seeks a doctor. And when the soul is healed from its illnesses then she possesses light in her very self and strength in her spirit, and the soul is then truly filled with love and this love is bound up with joy. And this joy causes the pleasures of the body, and delight in mere physical life to flee from his heart, and that joy is strong and is in control of his heart, and all the pleasures of the world are as nothing compared with the mighty joy in the Lord, Blessed is He. And all his love and delight at the playing of his children are as though they had never been when compared with the mighty joy in the Lord, Blessed is He.",
+                "And with all his thoughts he should meditate how to do the will of the Creator, and purify the many others to do likewise, and to sanctify the Name of God and to surrender himself completely in the love of God, Blessed be He. And this is the love of God, Blessed is He, that is written in the Torah, as in the case of Phineas who risked his life for the sake of the Creator, may He be Blessed (Num. 25), and as in the case of Abraham, our father, who said: \"I have lifted my hand to the Lord, the most High God, Creator of heaven and earth, that I will not take from a thread or a shoestring nor will I take anything of yours\" (Gen. 14:22-23). And, as in the case of Elisha who did not wish to take anything from Naaman (II Kings 5:16).",
+                "And a man ought not to waste his time away from Torah because he loves to sport and play with his children, or enjoys much visiting and conversation. And he also ought to avoid promenading about. But let him sing sweet hymns so that he fill his heart with the joy of the love of God, Blessed is He.",
+                "He who serves God out of love occupies himself with the Torah and the Commandments, and walks in the paths of wisdom. Have you seen how he will carry out all the mitzvoth out of love and how he will love God, Blessed be He with a great love, for no worldly reason — not out of fear of evil befalling him, and not out of expectation of good resulting from his conduct, but doing the true deed because it is true, and the good will come in the end. This virtue is very great indeed and not every man can attain it. And this was the virtue of Abraham our father, whom the Holy One, Blessed is He, called \"My loving friend\" (Is. 41:8) for he served God only out of love. This is the quality that the Holy One, Blessed be He, commanded us to attain through Moses our Teacher, upon him is peace, as is said: \"And you shall love the Lord, your God with all your heart and with all your soul and with all your might\" (Deut. 6:5). And when a man loves the Lord, Blessed is He, with the proper love, he will, at once, do all the commandments out of love.",
+                "And what is \"the proper love\"? It is that he must love the Lord with a great, mighty and supreme love until his very soul is bound up in the love of the Lord, may He be Blessed, and he is in the ecstasy of that love always, as though he were love sick and his mind cannot for a moment be free, as when a man is infatuated with a woman, and he thinks of her with constant ecstasy, where sitting, rising, eating or drinking. Even more than this must the love of the Lord, Blessed be He, be in the heart of those who love him, ecstatic with longing for Him, as He commanded: \"with all your heart and with all your soul\" (Ibid.). And this is what Solomon said by way of a parable in the song of Songs: \"For I am love sick\" (2:5) and the entire Song of Songs is a parable of this love of God.",
+                "It is clear and well known that the love for the Holy One, Blessed be He, is not securely bound in the heart of a man until he feels its ecstasy constantly as indeed he should, and he forsakes all else in the world outside of it as He commanded and said \"With all your heart and with all your soul\" (Deut. 6:5). And he loves the Holy One, Blessed be He, through knowing His ways and according to his knowledge of God is his love whether it be little or great. Therefore, a man must concentrate on understanding and grasping mentally those wisdoms and insights which make him know his Creator as much as it lies within the power of man to understand and attain.",
+                "God glorious and awesome — it is a command to love and revere Him, as it is said: \"And you shall love the Lord your God\" (Ibid.), and it is further said: \"The Lord your God you shall revere\" (Ibid: 13). And this is the way to attain to love of the Lord, Blessed is He : When a person contemplates the great and wondrous works and creations and sees from them how God's wisdom is unparalleled, and infinite, he, at once, loves God, Blessed be He, and praises and extols Him and is filled with a great longing to know His Great Name, as David said \"My soul thirsts for God — for the living God\" (Ps. 42:3). And when he considers these things profoundly he immediately trembles and is startled, he is fearful and terrified, and he realizes that he is a small, lowly, obscure creature, standing with his little, finite mind before the Perfect in All Knowledge, as David said: \"When I behold Thy Heavens, the work of Thy fingers, the moon and the stars which Thou hast established, what is man that Thou art mindful of him?\" (Ibid. 8:4-5).",
+                "And when a man contemplates these great and marvelous things and comes to recognize all God's creatures from angel to planets sweeping through their orbs [and man] and he perceives something of the wisdom of the Holy One Blessed be He in all formed and created things and beings, he increases his love for God, Blessed be He, and his soul will thirst and his flesh yearn to love the Omnipresent, Blessed be He, and he is awed and fearful at his own low, poor and slight status when he compares himself with any one of the holy bodies which the Lord, Blessed is He, has created.",
+                "And in another place in Scripture it is said: \"One that feared God\" (Job 1:1), and the Sages explained this, to mean that he feared the punishment of Heaven, of Gehenna, and the punishments of this world as well (Sotah 27b and 31a). And this quality is very far from true love for God. For a man should fear the Lord, may He be Blessed, like a man who loves his wife and she loves him and he fears to do anything against her lest he forfeit her love. So is this — and such is the meaning of the word <i>Reshăfihă</i> it's (love's) flames — the flames of the fire of love for the Creator may He be Exalted. Let a person fear to transgress God's commands lest he lose the love of the Creator, may He be Blessed.",
+                "And this is what is meant: \"Serve the Lord with fear\" (Ps. 2:11) — the fear of losing His love\" and rejoice with trembling out of this great fear of losing the love of the Creator, rejoice that you have the opportunity to do His will.",
+                "Thus, this \"fear\" is really \"love\" and it is of this that Isaiah says: \"And the fear of the Lord is his treasure\" (Is. 33:6).",
+                "And such a love cannot endure except in one who resolves to perform all the commandments according to their proper requirements, for one who does not know the commandments which the Creator of All commanded him to observe, cannot be called a true lover of God. Therefore, should a man love everything which brings him closer to love for the Creator, Blessed be He, and Blessed be His Name. And he who does so — it is well for him in this world and in the world to come."
+            ],
+            [
+                "Chapter Six: ON HATRED",
+                "Concerning the quality of Hatred, we see in it the firm prohibition \"You shall not!\" As it is written: \"You shall not hate your brother in your heart\" (Lev. 19:17), and with this verse we have been warned to remove from our souls the trait of hatred. This trait causes many sins — such as gossip, for he who hates his companion tells it to the world because of his hatred, accuses him, and always seeks and desires evil to happen to him, and rejoices at his misfortune, and tries to harm him whenever he can, and seeks vengeance upon him, and nurses a grudge against him and has no pity upon him though he be in great distress. And because of his hatred, he slanders all the good deeds of the one he hates and makes them hateful in his own eyes and in the eyes of others. The hater withholds the good that is due to the hated and will not admit the truth of anything his victim says or does, and if the victim owes him anything, the hater oppresses him.",
+                "There are several kinds of hatred. There is one who hates his companion because he harmed him in money matters or struck him, or shamed him, or slandered him. For all of these and similar causes, a person should not hate his companion and be silent about his grievance as it is said in connection with the wicked: \"And Absalom did not speak with Amnon either bad or good for Absalom hated Amnon\" (II Sam. 13:22). But it is a mitzvah that he let his companion know that he feels he has been wronged and say to him, \"Why did you do thus and thus to me?\". As it is said: \"You shall surely rebuke your neighbor\" (Lev. 19:17). And if the offender repents and asks the person who was wronged to forgive him, he must forgive him and the one who forgives should not be cruel it is said: \"And Abraham prayed to God\" (on behalf of Abimelech who had wronged him) (Gen. 20:17). And even if the offender does not ask him to forgive him, the one offended should not hate him but should conduct himself towards him with love, and in the end it will come to this — that the one in the wrong will correct what he has spoiled.",
+                "There is an evil which is grievous, indeed, and that is hatred without cause, and it is that evil which caused the destruction of the Second Temple. Then there is hatred arising from jealousy, which is even worse, and it is proper for a person to reprove his soul to separate itself far from these evils. And there is one who hates his companion because he does not deal kindly with him, or does not give him a gift that he wants, or does not loan him money when he is in distress. It is proper for a person to separate himself from all these and similar evils and receive with love all that the Creator, Blessed be He, decrees for him. And he should not place his trust in man but should think, \"If I were indeed worthy in the eyes of God, Blessed is He, He would give my needs to me notwithstanding the refusal of man to give or loan me anything.\" And if he is in poverty and in distress or if he is ill and severely pained by great pains, he should think that the Creator has decreed this for his good that he might learn to receive God's will with love. And there is no doubt that, when he does this, all hatred will depart from his heart, and this acceptance of God's will with love is a great foundation and mighty pillar for Torah and Commandments.",
+                "And he who disciplines himself thus to receive everything with love and to say at every occasion and mischance, \"This, too, is for good\" (Ta'anith 21a), and meaning this in his heart, and rejoices in the judgment of the Creator, may He be Blessed, will be saved from hatred, enmity and jealousy.",
+                "And even the hatred which a person often feels for those in his craft or profession — all this is folly and a great evil, for he should be mindful that no person can earn more than what the Creator has decreed for him.",
+                "The worst af all kinds of hatred, the one most difficult to eradicate is that which people feel towards those who rebuke or correct them in order to teach them the righteous path, as in the case of which Amos speaks: \"They hate him that reproves them in the gate\" (Amos 5:10). And there is a hatred more evil than this; namely, when people hate those who do good and pursue justice, as it is said: \"They oppose me viciously because I follow the thing that is good\" (Ps. 38:21). And those who follow this path hate the Lord Himself for they hate those that He loves and they hate the Torah and Commandments since they abhor, reject and hate those who fulfill its commands.",
+                "The Sage said, \"If you want your companion to hate you, keep visiting him constantly, and if you want him to love you, visit him after long intervals.\" And on this subject it is said : \"Let your foot be seldom in your neighbor's house lest he be sated with you and hate you\" (Prov. 25:17).",
+                "And it is necessary for you to know that he who hates others — they, too, will hate him, and he who increases hatred in his heart will bring evil upon himself. And where there is love that is not for the sake of Heaven, it can turn into very great hatred, as it is said concerning Amnon: \"Then Amnon hatred her with exceeding great hatred for the hatred wherewith he hated her was greater than the love wherewith he had loved her\" (II Sam. 13:15).",
+                "Do not believe the counsel of one who hates and is inimical, as it is said: \"But the kisses of an enemy are importunate\" (Prov. 27:6). And know that many people express love with their words but it is possible that they are total enemies in their heart, and it is necessary that you recognize them and do not put your faith in them as it is said: \"He that hates dissembles with his lips while he lays up treachery within him\" (Ibid. 26:24). And even though he speaks to you with a smooth tongue and speaks tender words, do not incline your heart to him as it is said: \"When he speaks graciously, do not believe him for there are seven abominations in his heart\" (Prov. 26:25). And this is the type of conduct that Joab showed to Abner, son of Ner (II Sam. 3:27) and to Amasa, son of Yeter (II Sam. 20:9-10) (peace and love) until he killed them, and as Ishmael son of Nethaniah did with Gedaliah, son of Ahikam until he slew him (Jer. 41:1-2). One of the Sages said: \"The best plan of those you can plot against your enemy is to turn him to your love (to make a friend of him) if you can.\"",
+                "There is a hatred that is a mitzvah: for example, a wicked man who will not accept correction — it is a command of the Torah to hate him, as it is said: \"The fear of the Lord is to hate evil\" (Prov. 8:13). And it says: \"Lo, I hate them O Lord that hate Thee and I strive with those that rise up against Thee, I hate them with the utmost hatred; they are my enemies\" (Ps. 139:21-22).And a man should hate lies and falsehood. The end of the matter is this — that a man should hate everything which separates him and holds him back from loving the Creator of All, as it is said: \"I hate every false way\" (Ibid. 119:128). And this is a great general rule, that a man should hate every false thing, and every act which will increase hatred for false ways will increase love for Torah\" (Ibid 163). And let each person love truth and peace as it is written: \"Therefore, love ye truth and peace\" (Zech. 8:19)."
+            ],
+            [
+                "Chapter Seven: ON MERCY",
+                "Mercy is a most praiseworthy quality and is one of the thirteen attributes associated with the Holy One, Blessed be He, as it is written: \"Merciful and Gracious\" (Exod. 34:6). A man should do as much as he can to conduct himself in this quality. And just as a person desires people to have mercy upon him in the hour of his need, so it is proper for him that he should have mercy upon anyone who is in need, as Scripture says: \"And you shall love your neighbor as yourself\" (Lev. 19:18).",
+                "The Creator, may He be Blessed, apportioned this quality to the righteous and to His servants so that through this quality they might be identified, as you learn in the case of Joseph, \"whose mercies were kindled\" (Gen. 43:30). And it is fitting for the intelligent person that the quality of Mercy and Graciousness should be firmly fixed and present in his heart at all times.",
+                "There are several kinds of mercy and each rather far apart from the other. The mercy of a father on his child — this is a mercy that comes from the very nature of all creatures that live, as in the case of dogs and cattle. And then there is the case of the master who has mercy on his servant and the man who has mercy on his friend. Even though he expects some benefit from his act, nevertheless, it is very good that he should grasp and hold in his heart the quality of mercy. But the best and most lofty manifestation of the quality of mercy is when a man has mercy upon his son in order to bring him to the service of the Creator, may He be Blessed, as it is written; \"The father shall make known Thy truth to his children\" (Is. 38:19), and has more mercy upon his son's soul than upon his body. For it is necessary to strike him with the rod of chastisement in order to make him walk in the right path, yes, even if he chastises him harshly, for this apparently cruel conduct is in reality sublime mercy. And if he should withhold the rod of chastisement from his son because he feels too much pity for him to strike him and lets his son go on in the hardness of his evil heart — then this type of mercy drives out and destroys the son from life in the world to come. And even one who raises an orphan of whom it is said: \"Ye shall not afflict any widow or fatherless child\" (Exod. 22:21), it is a commandment to give stripes even to him in order to make him go upright in the upright path. Nevertheless he must, in spite of this command, (to correct the orphan) conduct himself with this orphan with more mercy than with all others, but he must not permit him to go on in the obduracy of his heart.",
+                "And it is also necessary that he not indulge in too much self pity, but that he reprove himself and bend his evil desire.",
+                "And he should have mercy on his relatives, as it is written: \"And that you hide not yourself from your own flesh\" (Is. 58:7).",
+                "And, also, on the poor must one have mercy, and especially on those who revere God. And this is the principal manifestation of mercy — that he should be gracious and show mercy to those who serve God, and do His will.",
+                "But there is a kind of mercy that is worse than cruelty. For example, when one has mercy on the wicked and strengthens them. And there is a great stumbling block before the one who raises up the wicked and gives them his hand and abases and rejects the good, and on this it is said in the Torah: \"Neither shall thine eye pity him, neither shalt thou spare, neither shalt thou conceal him\" (Deut. 13:9). Nor shall one have mercy upon the poor in the course of a law suit, but judge the case fairly, as it is written: \"Neither shall you favor a poor man in his cause\" (Exodus 23:3), which means that he should not prevert justice because of sympathy with the poor man's distress. And there is mercy which is cruelty. For example, when one gives alms to a poor man and afterwards burdens the poor man by saying, \"I gave you this and this; now you must do something for me and serve me just like all that I did for you.\" And of this type of mercy it is said : \"The mercies of the wicked are cruel\" (Prov. 12:10).",
+                "One must also have pity on animals for it is forbidden to cause pain to living creatures and on this subject the Torah has said: \"Thou shalt surely help him lift him (the animal) up\" (Deut. 22:4). And one must feed one's animals before he himself sits down to eat (Berakoth 40a).",
+                "The quality of mercy identifies the descendants of Abraham our father — the seed of Israel as it is written in Deuteronomy 13:18: \"And He shall show you mercy and have mercy upon you and multiply you\" i.e. (God will give you the <i>quality</i> of mercy). Therefore, everyone should accustom himself to speak all his words with the language of petition and mercy. Also, when he prays, his prayer should be in the tone of plea and petition. And great indeed is the reward that a man will receive from his words of mercy when he speaks to the heart of the poor.",
+                "Many know the commands that lie behind these precepts. You surely see that our Rabbis said: \"He who gives a penny to the poor is blessed with six blessings, and he who appeases him with words of kindness is blessed with eleven blessings, therefore, his alms should be clothed in merciful words that will speak kindly to the poor and let his words be gentle to the one in need. And let him comfort him with his deeds and the effort of his hands and honor him and lift him\" (Baba Bathra 9b).",
+                "And you, O son of man, have mercy on your soul which endures forever! Bring it to a wondrous joy that no eye has seen and let not your many lusts bring you to sin and you be thus thrust from light to darkness. Have pity on yourself and be merciful to your own soul and do not profane the splendor of your soul with the vain frivolities of idle pleasure. The wise man has said, \"From his deeds of charity does a man attain the quality of mercy.\" And in the words of Solomon it is commanded concerning mercy and grace when he says: \"Save those that are being taken to death and those near to be slain\" (Prov. 24:11).",
+                "And you will discern and understand the great virtue of this quality of mercy in that the Creator conducts Himself with that quality with <i>all</i> His creatures, as it is said: \"And His tender mercies are over all His works\" (Ps. 145:9)."
+            ],
+            [
+                "Chapter Eight: ON CRUELTY",
+                "Cruelty is the opposite of Mercy as it is written: \"They are cruel and have no compassion\" (Jer. 50:42). And this trait of cruelty is not found in righteous people but in the souls of the wicked as it is written: \"The tender mercies of the wicked are cruel\" (Prov. 12:10). This quality is also found in the impudent as it is written: \"An impudent nation that shall have no regard for the person of the old and show no mercy to the young\" (Deut. 28:50). And you already know the evil of the trait of impudence. Go forth and learn the evil nature and the punishment of cruelty, for in the matter of the reward of a wicked man — rebellious and disobedient — it is said: \"A rebellious man seeks only evil, therefore, a cruel messenger shall be sent against him\" (Prov. 12:11). Every cruel person has no quality of kindness in his make up, even towards himself, as it is written: \"The merciful man does kindness to his own soul, but he that is cruel troubles his own flesh\" (Ibid. 11:17).",
+                "The cruel person is very far from all good qualities, for he has no pity on the poor, and will not loan to them in the time of their distress and gives them nothing. And it is written: \"He that is gracious to the poor lends to the Lord\" (Ibid. 19:7). And it is further said: \"Well is it with the man that deals graciously and lends, and orders his affairs justly\" and it says (Ps. 112:5), \"Happy is he that considers the poor. In the day of evil the Lord will deliver him\" (Ibid. 41:2). And all these instances are the opposite of cruelty and are not found in the cruel person.",
+                "For the cruel person feels no pain at the troubles of his companions, as you see in contrast with David who said: \"As for me, when they were sick, my clothing was sackcloth, I afflicted my soul with fasting, and as for my prayer for them — may it return to my own bosom\" (Ps. 35:13). And in the Book of Job it is written: \"If I have not wept for him that was in trouble and if my soul grieved not for the needy\" (Job 30:25). And all this is very far from the cruel man. This trait of cruelty is found only in people whose natures are like the nature of lions that prey and violently rend. When the spirit of wrath takes strong hold of a man then the quality of mercy flees, and Cruelty grows powerful to ruin and destroy as it is written: \"Wrath is cruel and anger is overwhelming\" (Prov. 27:4). There is no wrath like the anger of Cruelty. In the attributes of the Creator, may He be Blessed, you will find : \"In wrath remember Compassion\" (Hab. 3:2). But this is far from man's ability — to have mercy in the midst of his anger. And there is this aspect of the quality of Cruelty in the soul of man — to avenge himself on his enemies as it is written: \"And he will not spare in the day of vengeance\" (Prov. 6:14). The meaning of this verse is that where there is the desire for vengeance there is no compassion, only cruelty. And Scripture says: \"You shall not avenge nor bear a grudge\" (Lev 19:18). We are warned not to bear a grudge even in our heart — all the more so not to do any deed with the hands to hurt a companion. Even when your enemy has fallen through no fault of yours, you must not rejoice as it is written: \"Rejoice not when your enemy falls and when he stumbles let not your heart be glad\" (Prov. 24:17). The avenger or the grudge-holder never overlooks a grievance and never forgives his companions who have wronged him, and this attitude drags after it quarrels and hatred, and you already know how good and how pleasant is the quality of peace.",
+                "And in the general scope of cruelty is included him who robs his companion of anything and therefore caused him pain. And there is a great punishment in store for him who robs the poor — and one who does so is deserving of death as it is written: \"Rob not the weak because he is weak\" (Ibid. 22:22). And it is written: \"For the Lord will plead their cause, and despoil of life those that despoil them\" (Ibid. 22:23). And even though there be greater and more severe sins than robbery the punishment for robbing is very grievous, as it is written about the generation of the flood, \"The end of all flesh is come before me; for the earth is filled with violence through them\" (Gen. 6:13). Our Rabbis said, \"If there is a box filled with sins — there is no more severe accuser among them than robbery\" (Sanhedrin 108a). And he who causes pain to an orphan or a widow through robbing them or shaming them or any kind of malicious pain is worthy of death through the power of Heaven. This is also true of judges who have the power to save them from the hand of their oppressors and do not fairly judge the case of the orphan or the widow — they are deserving of death as it is written: \"You shall not afflict any widow or fatherless child\" (Exod. 22:21). And it is further written: \"If you afflict him in any way, for if he comes unto me I will surely hear his cry\" (Ibid. : 22). And it is written : \"My wrath shall burn and I will slay you with the sword and your wives will be widows and your children will be orphans\" (Ibid.:23). Measure for measure: \"Your wives shall be widows\" for \"afflicting widows\" and \"your sons shall be orphans\" for afflicting orphans.\"",
+                "And anyone who causes pain to a fellow Jew transgresses a prohibitive command, as it is said: \"And you shall not wrong one another but you shall fear the Lord\" (Lev. 25:17), and this phrase \"you shall not wrong\" is said concerning wronging by words (Baba Mezi'a 58b). And our Rabbis, of blessed memory, said: \"All gates are closed to hearing accusations against the repentant except the gate of wronging a fellow Jew\" (Ibid. 59a). Therefore, should one be very careful not to cause pain to his companion in any way — not by deeds and not by words.",
+                "He who robs from his companion it is as though he slew him — even if he robs him of a trifle such as only a penny he is deserving of the death penalty. Also this crime belongs under Cruelty — one who spreads slander about his companion and, thus, causes him pain and shame. And he who slanders the morality of a man's family, (such as attacking the legitimacy of his birth) there is no atonement for such a crime to all eternity.",
+                "\"You shall not deal with him as a creditor does\" (Exodus 22:24), means not to cause pain to the borrower. And the lender should even avoid walking by the borrower when he knows that the borrower has no money with which to pay back the loan, (Baba Mezi'a 15) for the lender distresses the borrower with this kind of conduct. And we have been warned to remove from our souls the quality of cruelty, as it is written: \"You shall not afflict any widow or fatherless child\" (Exod. 22:21), and it is written: \"And you shall not wrong one another and you shall fear your God\" (Lev. 25:17). We are commanded to return to the poor his pledged article as is written: \"If you take the garment of the poor in pledge you shall restore it to him before the sun goes down\" (Exod. 22:25), as it is said: \"And it shall be when he cries unto me that I will hear for I am gracious.\" And it is said : (Ibid. : 26) \"And you shall not wrong nor oppress a stranger.\"",
+                "Even from an animal he must keep cruely far away, as it is written: \"A righteous man knows the needs and capacity of his animal\" (Prov. 12:10), so as not to burden it too much and not to let it hunger, and so it is written : \"When you see the donkey of one who hates you lying under his burden you shall restrain yourself from passing by; you shall surely work with him to release the animal\" (Exod. 23:5). And our rabbis said: \"The laws against causing pain to living creatures are from the Torah\" (Baba Mezi'a 32b). And if you are a man who inspires fear, and the fear of you is upon other human beings so that they are afraid to refuse your requests, be very careful not to overburden them even by asking them to warm a flask of water or sending them on an errand to the market square to buy merely a loaf of bread. And on this subject it is said in the Torah: \"But over your brothers the children of Israel you shall not rule one over another harshly\" (Lev. 25:46). And as to this precept we have been warned that a man should not cause his companion to work at hard labor and not command him to anything unless he does it willingly and knowingly. A Canaanite slave may be directed to do hard labor, yet even in this latter case the pious way is to be merciful to him and not to make the yoke too heavy and not shame him, not by a blow and not by words, for Scripture has permitted you to receive his labor but not to shame him (Niddah 47a). And the master must speak quietly to his Canaanite slave even though there is a quarrel between them, and he must listen to his slave's complaints, and so did Job say: \"If I did despise the cause of my man servant or of my maid servant when they contended with me — What then shall I do when God rises up and when He remembers some wrong He claims I did to a slave, what shall I answer him. Did not he that made me in the womb make him (the Canaanite slave) also? And did not the One fashion us (both) in the womb?\" (Job 31:13-15).",
+                "Our Sages of the first generations used to give their slaves food of every single dish that was served them (Ketuboth 61a). They would always feed the animals and their slaves before their own meal for lo he says: \"Behold, as the eyes of servants unto the hand of their master, as the eyes of a maiden unto the hand of her mistress, so our eyes look unto the Lord our God\" (Ps. 123:2). And the truly pious, before he himself would eat, would give to his slave from every single dish that was to be served to him — and for the merit of this act Elijah would speak to him sooner. (See Kethuboth 61a).",
+                "The Torah says: \"And you shall love your neighbor as yourself\" (Lev. 19:18), and one who has within himself the quality of cruelty is very far from this. This cruel person is not liked by his fellow men, and there is no kind regard for him in the eyes of the world.",
+                "Even when it becomes necessary to rebuke someone we have been warned not to rebuke with cruelty, as it is written: \"You shall surely rebuke your neighbor but not bear sin because of him\" (Lev. 19:17), which means \"Do not rebuke him strongly and with cruelty to shame him and thus be guilty of sinning against him.\"",
+                "Until now we have told of the evils of cruelty, but there are places where it is necessary to conduct one's self with cruelty against the wicked, as Job said: \"And I broke the jaws of the unrighteous, and plucked the prey out of his teeth\" (Job 29:17), and as the Torah itself has commanded us to execute the wicked and to lash them. And thus did our rabbis say: \"He who does not want to build a Sukkah, nor make fringes for his <i>tallit</i>… nor fix a <i>Mezuzah</i> on his doorpost deserves to be beaten within an inch of his life\" (Ketuboth 86a). And all this requires cruelty of a sort — to pursue the wicked and to press heavily upon them in order to restore them to good conduct.",
+                "And it is necessary to be cruel in judgment in order not to favor relatives, friends and the poor, but to decide according to the law. And our Rabbis said further: \"In whom do you find the words of the Torah? In him who makes himself as cruel as the raven to his children, as Rabbi Adda bar Matna who was going to the House of Study and his wife said to him, 'What shall I do for your children' (to feed them if you go to study Torah instead of to work)? He responded, 'There are vegetables in the swamp' \" (Erubin 22a).",
+                "For this is clear, he who has much pity for his children thinks chiefly how to earn money for their needs but does not reflect on how this money will come to him — illegally or legitimately, for the love (he bears his children) blinds him to honest appraisal (\"spoils the straight line\"). Then too because of absorption, in that he is busy day and night to secure, in large quantity, their foods and their other needs, he has no time for the words of the Torah, for he makes his business the important thing, and from this wrong emphasis all his deeds are confused.",
+                "And a man should be cruel in his battle against the wicked and not have mercy upon them. And our Rabbis said: \"Everyone who becomes merciful when cruelty is needed will in the end become cruel when mercy is required\" (Koheleth Rabbah 7). And so you find in the case of King Saul. Because he had mercy on Agag there came forth from Agag, Haman, who became an oppressor of Israel. A person should also be cruel to his body to trouble it always to do the will of the Creator, may He be Blessed, and not to have mercy on his body by pampering it and pursuing these vain things with obduracy, but he should make himself cruel over himself to bend his evil desire to live a life of pain and to occupy one's self with Torah and to fulfil the commandments even if it is very difficult for him to do so. But he should not be so cruel to himself as to harm his body, but let him adopt the middle road.",
+                "And you, son of man, examine yourself and be far from cruelty and have mercy upon the poor and the needy and let the poor be as the members of your family. \"Then the Lord … will show you mercy and have compassion upon you and multiply you\" (Deut. 13:18). Everyone who has mercy on his fellow creatures will have mercy shown him from heaven (Shabbath 151b). Therefore, do not remove mercy from you but guard yourself against the quality of cruelty. And Solomon said: \"Lest you give to others your vigour and your years unto the cruel (to being cruel)\" (Prov. 5:9). And guard yourself against the desire for vengeance which itself stems from cruelty. If you wish to truly avenge yourself on your enemy then add to your good qualities and walk in the path of the upright, and in this way you will be avenged on him who hates you, for he will writhe in pain because of your good qualities and good repute and mourn when he hears good of you. But if you do ugly deeds then your enemy will rejoice over your shame and disgrace and thus avenge himself against you.",
+                "And if you wish to have mercy on your children and kin and to honor them with a great honor, then you must occupy yourself with Torah and good deeds and kindly acts of charity and this will be the best for them — that they should be honored through you and not bear reproach because of you. For there is no greater shame than that one should have parents and relatives who are wicked people. And he whose father is a thief or robber or had done other notorious deeds that are ugly in the eyes of the world, all his descendants are made ugly after him for many generations, for people say of them, \"These are the descendants of that wicked one.\" And for the sins of parents children die, as it is written: \"Visiting the iniquity of the fathers upon the children unto the third and fourth generation of them that hate me\" (Exod. 20:5). See and understand this — is there a more cruel man than one whose children die because of his sin? And there is none who shows greater mercy to his children than the righteous man, for his merit continues for a thousand generations (and his descendants are blessed and honored because of him.)",
+                "Abraham bound his son, and the Holy One, Blessed is He, swore to remember this merit to the credit of his children for generations and generations. When Israel sinned with the golden calf, Moses, upon him is peace, stood in prayer and said: \"Remember the deeds of Abraham, Isaac and Israel thy servants\" (Exod. 32:31), and so Solomon prayed : \"Remember the good deeds of David Thy Servant\" (II Chron. 6:42), and their prayers were answered. And thus we mention every day the merits of the fathers (in our daily prayers).",
+                "Therefore, you must know that there are none so cruel as those who commit transgressions, for through the sin of hatred for no good reason the Second Temple was destroyed and all manners of troubles come upon the world because of sins, as our Rabbis, upon them is peace, stated: \"Because of the sin of failure to give Hallah there is no blessing in the harvest\" (Shabbath 32b). And, \"Because of the sin of failure to give Terumah and Tithes the Heavens withhold their blessing\" (Ibid). And, \"For the sin of twisting, falsifying and degrading the law the sword, great plunder, plague and drought come\" (Ibid.: 33a), and there are many similar instances. And in truth those who cause these troubles are the really cruel ones against themselves, their children and the people of their generation, as it is said that all the people were sustained through the merit of Hanina ben Dosa (Berakoth 17b).",
+                "This is also an answer to the poor who say: \"With what can we do good?\" We have nothing to give as justice (alms) to the poor.\" Such statements are nonsense, for the poor man can give the righteousness of his good deeds and of fulfilling the commandments, — his care in giving Service to the Creator, may He be Blessed, with all his ability. It is through the merit of the good and the righteous that the Holy One, Blessed is He, does good to the world and sustains it. Is there a greater justice or alms or charity than this? But even the poor man can give some alms, even though he himself sustains himself through alms he receives, and his reward is doubled and redoubled, for the little he gives is as important as the great contributions of the rich man. And so did our Rabbis say: \"Whether one gives much or another gives little — the important thing is that the heart be directed to Heaven\" (Berakoth 5b) [Menachoth 110b]."
+            ],
+            [
+                "Chapter Nine: ON JOY",
+                "The quality of Joy comes to a man out of the peace and security in his heart without an evil happening clouding it. And a man who achieves his desire without a sad event to mar it will be happy always, and his face will glow and his radiance will gleam, and his body will be healthy and old age will not quickly come upon him, as it is said: \"A merry heart is good (healing) medicine\" (Prov. 17:22). From joy will come laughter, but it is not fitting for an intelligent man to laugh too much, for with too much laughter goes a frivolous mind, as it is said: \"For as the crackling of thorns under a pot so is the laughter of the fool\" (Eccl. 7:6). And it has already been said that one of the signs of a fool is that he laughs when and where laughter is not proper. And it is not fitting for one who has the obligation of correcting others to conduct himself laughingly at meetings or gatherings, for the sages have said concerning him, \"He who laughs much loses the respect of others, for when he laughs, another is unable to revere him (with the reverence due his teacher i.e.) with the fear of Heaven<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">* The concept involved here is that when one receives a teacher with reverence, it is as though he had received the Divine Presence.</i>. Therefore, a man should reprove and strengthen himself not to laugh at the slightest pretext, nor should he acquire a teacher or companion who is given to much laughter, as it is said : \"I did not sit in the assembly of them that make merry and rejoice\" (Jer. 15:17). And it is written : \"In all sadness there is some profit\" (Prov. 14:23) (something to be learned or gained).",
+                "There are many evils in too much rejoicing and in too much laughter, as for instance one who rejoices when his companion stumbles or when some evil mischance of the tragic happenings that afflict the world comes upon him. And concerning this it is said: \"When your enemy falls do not rejoice\" (Ibid. 24:17). And there is a joy that is even worse than this — as when a man rejoices because his companion made errors in the Service of the Creator, may He be blessed, or rejoices at the lack of knowledge of his companion. The following parable you should easily understand: a servant who ministers to his king faithfully is pained when he sees people rebelling against his master and abusing him [and he should rebuke them to their faces and let them know the extent of their vile conduct], but when a servant is happy when he sees the service of his master being spoiled and his master's consequent shame, then he is not a faithful servant [he is a comrade to the destroyer and will have to bear his guilt]. And behold Scripture says : \"The Lord desires those that revere Him\" (Ps. 147:11). And he who rejoices when his companion stumbles — his desire is not like the desire of the Creator, may He be Blessed. Therefore Rabbi Nehunia ben Hakanah prayed : \"And let not my fellows err in a point of law and I be happy with this\" (Berakoth 28b). Therefore Rabbi Nehunia ben Hakanah prayed to be free from this fault for he saw that it was common that one rejoices in the mistake of his companion in order that he should feel triumphant over his companion and have that fame. And how many important people there are who do not take care in this connection. Therefore, every man whose will is the will of God feels great pain when the will of God is not accomplished by men. A man should pray that even his enemy should serve the Creator, Blessed be He. And he should intend in his prayers — when he comes to the Benedictions of \"Thou art Gracious\" and \"Restore Us\" and \"Forgive Us\" — to include all of Israel, those that love him and those that hate him. And so should it be with all his Benedictions. For how could it be true that he should pray for \"the healing of his people Israel\" and the other Benedictions, and not want his companion to be healed or become wiser?",
+                "And because this desire to triumph over an enemy is very common in the hearts of people and one may not sense it within himself, therefore, we write to warn those who revere the Lord to direct their hearts to God with true and complete devotion — to pour out their souls towards the presence of the Lord in prayer for <i>all</i> Jews — those who love him and those who hate him, and thus fulfill the commandment : \"And you shall love your neighbor as yourself\" (Lev. 19:18). \"And he that has clean hands becomes stronger\" (Job 17:9).",
+                "There is another kind of joy and laughter that is very evil, for example, he who laughs at one who is very careful and pious in the way he serves God, may He be Blessed, and fulfills His commandments, and in this there are four evils:",
+                "The first is that he darkens his own soul from the light of the commandments when he rejects or laughs at those who fulfill them — and he makes the Commandments ugly in his own eyes.",
+                "The second evil is that perhaps with his mocking laughter he can disuade the righteous man from his righteous deeds for the later may not be able to bear the laughter.",
+                "The third is that people who have never tried to walk in the ways of God, may He be Blessed, may not, because of this laughter, ever repent, and will walk in darkness all their days. Then it is clear that the scoffer does not only hold back his fellow from the great good that is treasured up for the righteous but thrusts him down into the lowest pit. This scoffer falls within the guilt category of those who cause others to sin.",
+                "The fourth evil is that the scoffer is like a bandit that stands at the crossroads and cuts off the legs of those who come bringing gifts to the king. Such a one is a hater and an enemy of the king and his wickedness is very great.",
+                "There is another joy whose effect is as bitter as wormwood — for instance the joy of those who pursue immorality and robbery and all other sins and rejoice when they attain their evil lusts. Concerning these it is said: \"Who rejoice to do evil and delight in the forwardness of evil\" (Prov. 2:14). Their guilt is great and brings them to the lowest pit.",
+                "And there is yet another confusing joy that casts smoke over all the Commandments and causes reverence for the Lord, may He be Blessed, to be forgotten from the hearts of men, for instance — those who get themselves drunk and rejoice in the banquet houses. And after this type of joy comes sorrow, for much hurt comes from drinking feasts. And who in wisdom was as wise as Solomon, the son of David, who said: \"Who cries 'Woe!' Who cries 'Alas!' Who has quarrels? Who has ravings? Who has wounds without cause? Who has red eyes? They that tarry long at the wine; they that constantly try mixed drinks\" (Ibid. 23:29, 30). Also the prophet said: 'Woe unto them that rise early in the morning that they may pursue strong drink. They tarry late into the night till the wine inflames them\" (Is. 5:11). And he said further: \"And the harp and the psaltery, the tabret and the pipe and wine are in their feasts, but the work of the Lord they do not regard and the work of His hands they have not seen\" (Ibid. : 12). And he said : \"Therefore, my people are gone into captivity for want of knowledge, and their honorable men are famished and their multitude are parched with thirst\" (Ibid.: 13). And he said : \"Therefore, has the netherworld enlarged her desire, and opened her mouth without measure and down go their glory and their tumult and their uproar and <i>he that rejoices, among them</i>\" (Ibid. : 14). And he said: \"But these also reel through wine and stagger through strong drink, the priest and the prophet reel through strong drink; they are confused because of wine, they stagger because of strong drink, they reel in vision; they totter in judgment\" (Ibid. 28:7). See how much harm comes from the wine! And it is written : \"Wine is a mocker, strong drink is riotous and whoever reels thereby is not wise\" (Prov. 20:1).",
+                "Behold, wine causes one to become a scoffer and a mocker and to be riotous and quarrelsome. And everyone who transgresses through it is not very wise. Our teacher, Moses Maimonides wrote : \"A gathering for drinking intoxicating liquor deserves greater shame among you that when naked people gather exposing their nakedness. And drunkenness is an evil deed for it causes one to lose the intelligence which the Lord, may He be Blessed, breathed into man's nostrils.\" In truth, the drinking of wine is very good if one drinks like an intelligent person, as under the circumstances and in the manner of which Solomon said : \"Give strong drink to him that is ready to perish and wine to the bitter in soul. Let him drink and forget his poverty and remember his misery no more\" (Prov. 31:6-7). And more is said about wine: \"Wine which cheers God and man\" (Judges 9:13). And it is written : \"And wine that makes glad the heart of man\" (Ps. 104:15). Also Scripture says : \"For thy love is better than wine\" (Ecel. 1:2), and it also is said : \"And the roof of thy mouth is like the best wine\" (Ibid. 7:10).",
+                "From all of these citations we can know the praise of wine when it is drunk according to the measure of the wise who drink a specified amount — so that the intelligence may be stronger than the wine and not the wine be stronger than the intelligence, and who drink at a set time, together, and not with those barren of knowledge, vain and empty. For wine adds deep wisdom, a tree of life for those that hold it. And wine adds wisdom to the intelligent person, but doubles the folly of the fool. It revives the love of a friend but stirs up the enmity of a foe. It opens the hand of the generous and hardens the heart of a miser.",
+                "And thus should be the manner of one who drinks wine. He should use the wine as a healing for his worry and thus strengthen himself in Torah to study it with joy, for when a man is plunged in grief he cannot study and even judges of courts of law, when they are grieved, cannot give a clear judgment. Grief also disturbs the concentration of the mind on one's prayer.",
+                "Also, when a man is plunged in pain or grief he has not the strength to fulfill the request of someone who is speaking to him or is asking him for a favor. And it is written : \"In an acceptable time have I answered you\" (Is. 49:8).",
+                "Therefore, an intelligent person should direct himself in drinking wine in this manner — that he should remember not to drink too much so as to be compelled by his condition to neglect his work and his affairs. And, moreover, he must guard himself from drinking so much that he neglects his study of the Torah and his prayers, or until he becomes too frivolous and light headed. And he should not drink to the extent that he reveals his secrets or the secrets of others. And if you will drink in this moderate measure, wine will not become loathsome to you.",
+                "Even on Holidays and Festivals, of which it is written : \"And you shall rejoice before the Lord your God\" (Deut. 12:18), one should not prolong his drinking more than is proper, as it is said : \"Because you did not serve the Lord your God with joyfulness and with gladness of heart\" (Ibid. 28:47). From this you learn that we have not been commanded to rejoice in a manner that the Creator of all is forgotten. For it is impossible to serve the Lord, may He be Blessed, out of light headedness, or laughter, or drunkenness.",
+                "In the quality of joy there is a positive command to accept all that happens to one with a conviction of God's justice, as it is said : \"And you shall consider in your heart that just as a man chastises his son, so does the Lord chasten you\" (Ibid. 8:5), i.e. for his own good.",
+                "And if, after a man repents, his affairs are not as good as they were at first, it is a command that he think in his heart that for his own ultimate good has his project turned bad — that before that man repented, the Holy One, Blessed be He, was paying him the reward of whatever good deeds he had done in order to drive him forth from sharing in the world to come, as it is said : \"And He pays him who hates Him to his face (quickly and completely) so as to bar him\" (from sharing in the world to come) (Ibid. 7:19). And just as He deals with those that hate Him, so does he mete out the punishment for the sins of those that love Him in this world, so that they will be pure and perfect in the world to come. And all this is dependent upon the quality of joy, for he (the good person) rejoices in the portion that God, may He be Blessed, has allotted to him.",
+                "Now the way in which a man should be happy with his portion and receive with joy the evil as well as the good — this way is divided into several paths :",
+                "First : A large fence is needed to hedge him securely in his trust in God.",
+                "Second : A firm faith — the will to believe.",
+                "Third : Intelligence — that understands that a blessing may come of pain.",
+                "Fourth : Self sufficiency that needs no approval but God's.",
+                "The wise man said : Every man needs a fence and support in order that his good deeds should be brought to fulfillment. And what is the fence? It is complete trust — to always trust in God, may He be Blessed, as it is said : \"Cast your burden upon the Lord and He will sustain you\" (Ps. 55:23).",
+                "And what is the fence of trust? What is it that causes a man to trust in God? It is the quality of Faith. From the fact that he believes in the Creator and that all his good fortune in this world and in the world to come is from Him and that there is none beside Him, he firmly sets his mind to love Him with all his heart.",
+                "And what is the fence of faith? What thing brings a man to complete faith? It is that he should not sway or tremble before a bad happening but receive all that happens to him with joy. And this is like the case of a servant who knows his master well, — knows that his master is generous, merciful and pays a large reward to those who do his will and carry out his bidding. And though he sometimes assigns hard work to his servants, he rewards them with great rewards, and makes them great and important. They become the men with whom he counsels, and they eat at his table and he causes them to ride in a carriage second only to his own and sets them up as administrators over his land. There is no doubt that a servant who knows this about his master, would leave any other interest he has in the world and do the will of his master with joy, even though the work is very difficult for him, when he has in mind the good which will be his because of this work. But the servant who sees that his master holds back the wages of his servants, and knows in his heart that his master is a miser, and that his troubles as a worker are much greater than his wages, such a servant can exert himself only with great sorrow.",
+                "So is this matter! He who believes with complete faith in his Creator, that He does good and shows Mercy more than any merciful one, that He is a true Judge, and that all that God does to him is for his good and in order to give him great reward for all that he bears for the sake of His great Name and for every service and ministry that he does for the sake of Heaven, — such a one will attain for himself great pleasantness in the world that is forever pleasant, as we found in the matter of Nebuchadnezzar, who, because he took four steps in honor of God, may He be blessed, merited greatness and honor (Sanhedrin 96a), and as we found in the matter of Esau, who, because he was scrupulous about honoring his father merited greatness in this world, he and his seed after him, and so there are many similar cases. There is no doubt that when a man believes all this with a perfect heart, he will certainly rejoice with all the judgments of God, may He be Blessed, for who would not rejoice when someone takes from him copper pennies and gives him in their stead a talent of gold?",
+                "He who believes in God with a perfect heart and trusts in Him with a strong trust, his trust will bring him to the point where he will never fear man or evil circumstance and he will never serve a man in order to please him and he will never place his hope in man, and he will never agree with people in a matter that is contrary to the Service of the Creator, may He be Blessed, and none of their affairs will frighten him and he will not fear their quarrels and if he rebukes them will not worry about their pride and if he finds it necessary to shame them he will not be shy before them, and he will not make their falsehood beautiful or acceptable as the Prophet said : \"For the Lord God will help me, therefore, am I not confounded, therefore have I set my face like flint, and I know that I shall not be ashamed\" (Is. 50:7).",
+                "He who trusts in God — his trust will bring him to cleanse his heart from worldly matters and to devote himself solely to matters concerning Torah and Worship. And a man ought to search out the ideas that take hold of his heart so as to trust in God completely.",
+                "His first thought should be that he should know with a clear knowledge that God has mercy upon man more than any merciful being and that He watches over him in secret and openly. And at times when he does not take such care as he should, God has mercy on him and guards him from evil happenings as it is said on this subject, \"The Lord guards the simple\" (Ps. 116:6).",
+                "His second thought should be that all the good which comes to him from his father, mother, his brothers and his other relatives and friends are all from the Lord, may He be Blessed, and these people are simply the messengers of God, Blessed is He.",
+                "The third thought should be that all the good that comes to him is the result of God's kindness, not that he deserves it, and the Holy One, Blessed be He, is not doing him good because He needs him, but it is God's voluntary and gracious gift and kindness.",
+                "The fourth thought should be that in all his matters and achievements there is a boundary and limit, and no human being can add or detract to what the Creator, may He be Exalted, has decreed. And if the Holy One, Blessed is He, has decreed his portion should be small, then man cannot increase the little or lessen the much. And what God has decreed to come later no man can advance nor, can be delay what God has decreed to come early, for all is in accordance with the decree of the Most High and His will.",
+                "The fifth thought is that he should know that the Creator, may He be Blessed, sees his heart and knows whether his trust in Him is a complete trust without guile. For a servant who ministers to a human being is able to deceive his master so that the master should believe that the servant loves him with all his heart, though in fact, he hates him, and the master will deal well with him under the conviction that his servant loves him. But all this can not be true of the Creator, may He be Blessed, for He knows the desire of the heart and the thought within it and He knows all that is above and below, his faith and his unbelief. Therefore one cannot walk before Him with attempt to deceive.",
+                "The sixth thought is that he should take it into his heart to fulfill what God has commanded him and to avoid all that He has warned him not to do. If a man desires that the Creator, may He be Exalted, should do that which he depends upon Him to do, then he must act according to the words of the Sages : \"Make His will thy will in order that He shall do thy will as His will. Nullify your will before His will in order that He should nullify the will of others before your will\" (Aboth 2:4). But he who trusts and depends on the Lord, may He be Exalted, and does not fulfill what He has commanded him — what a simpleton and fool is he! And of this it is said : \"For what is the life of the flatterer, though he gets profit or gain, when God takes away his soul? Will God hear his cry?\" (Job 27:8,9). And it says: \"Will you steal, murder, and commit adultery and swear falsely and offer unto Baal and walk after other gods whom you have not known, and come and stand before Me in this house upon which My name is called?\" (Jer. 7:9-10). And it says : \"Has this house wherein My name is called become a den of robbers in your eyes?\" (Ibid. : 11).",
+                "The seventh thought which leads to rejoicing is that he should know that the Creator, Blessed is He, created man for many labors and provided food for him to obtain through much exertion and work and that if all these things like food and clothes were prepared for man without any trouble at all on his part there would be a number of commandments that would not exist — for instance Charity — laws prohibiting robbery, theft, covetousness, and many similar commandments. Then too, if all were provided, man would have no need to trust in God. And for this reason, Hezekiah the King of Judea hid the Book of Healings (Berakoth 10b) in order that the sick person should trust in God, may He be Exalted, and not merely in drugs. Moreover, if a man were freed from the necessity of work and did not have to trouble himself about his sustenance, he would kick out against all restraint and pursue wrongdoing as it is written : \"When Jeshurun prospered, he kicked\" (Deut. 32:15). And our Sages said : \"The study of the Torah is good when combined with making a living, for the exertion necessary for both activities causes one to forget all thought of sinning\" (Aboth 2:2).",
+                "So now we see that the Lord, may He be Exalted, has placed two types of service in the hands of man — one — his own necessary labor for a livelihood and the second — his Service of the Torah, and a man must follow the middle road between both of these services — and devote special hours to the service of the Torah and special hours to work for the needs of this world. And you must strengthen yourself to always accomplish both for the good of yourself and your posterity. And one type of service should not be considered a loss as against the other service as it is said : \"Did not your father eat and drink and do justice and righteousness? Then it was well with him\" (Jer. 22:15). And it says : \"It is good that you should take hold of the one and from the other not withdraw your hand\" (Eccl. 7:18). And he must trust in the Lord, may He be Blessed, that He will cause him to prosper in his affairs, and he ought not to trust in his work and his occupations, but consider that his work and occupation are merely means to his support from the Lord, may He be Blessed; just as when a man splits wood with an axe, even though the axe splits the wood, the power does not come from the iron blade of the axe but from the man who wields the axe and splits the wood with it.",
+                "And a man who has a job or some occupation by which he supports his family should not think, \"If not for this job I would be utterly lost.\" But he should trust in the Creator may He be Blessed, and think that if this work were not here to occupy him, then the Creator may He be Blessed, would provide his sustenance through some other means, because all the work of his hands and his needs are in the hands of God, and God has many messengers (of good fortune), as Scripture says : \"For there is no restraint of the Lord to save by many or by few\" (Samuel 14:6), and it says further : \"It is He who gives power to get wealth\" (Deut. 8:18), and it says : \"Not by might nor by power but by My spirit says the Lord of Hosts\" (Zech. 4:6).",
+                "And thus the man, whose whole livelihood and the fulfillment of whose needs depend on another, should not in his heart put his trust in that man, but should root his trust in the very depth of his heart in the Creator, may He be Blessed. And it is not enough that he should say this merely in his heart, but he must verbally give praise and thanks to the Creator, may He be Blessed, for not having removed His kindness from him. He should accept willingly this fitting parable concerning this matter : It is like a hundred blind people walking in single file and each one's hand is on the shoulder of his companion, but at the head of all of them there is a man who sees, and it is he who leads them all. In that case each blind man knows, that even though he places his hand on the shoulder of his companion and his companion leads him, that this \"leading\" is not actually in the power of the man in front of him, but that all of the men in single file are being led by the man who sees and is leading the whole line, and that if this man is taken from them — they will all stumble and fall. This is what a man should say to his heart and consider, that the Holy One, Blessed is He, is the Leader and that we are all of us like the blind, and each one of us is helped and aided by a companion, but there is no power in the companion to aid if it were not for the First and Uppermost Leader who directs all of His paths in straight lines, and none can find fault with Him. And just as the one who is being supported by another human being should regard only the Holy One, Blessed is He, so should the one who supports another not vaunt himself that he supports another, but consider himself like the blind man who precedes another blind man and leads him only through the help of the First Leader, who is the one that sees.",
+                "And on this subject it is said : \"And I will bring the blind by a way they knew not in paths that they knew not I will lead them\" (Is. 42:16), and he says further : \"And look (understand) you blind, that you may see!\" (Ibid: 18). And he says further: \"Who is blind, but My servant? or deaf, as My messenger that I send? Who is blind as he that is wholehearted and blind as the Lord's servant?\" (Ibid. : 19).",
+                "Now, all of the matters in which we trust in the Holy One, Blessed be He, may be divided into eight parts: 1. The first is his body — his general health. 2. The second is his sustenance. 3. Matters concerning his wife, relations and friends. 4. The duties of the hearts and the limbs which may help or harm him. 5. The functions of his limbs insofar as they may help or harm others. 6. His reward in this world. 7. The reward stored up for the righteous in the world to come. 8. The reward in the days of the Messiah.",
+                "The first trust — in the matter of a man's body, means, that he must submit his life and self to God's great mercy and know that there is no counsel or way of conduct except with God's permission and decree. And even though all the functioning of his limbs and the measure of his days are bound up in the decree of the Creator, may He be Blessed, nevertheless, a man must move about to earn his needs and save his life and prepare the medicine he needs and he must trust in God that he will heal him, and that the doctor and the medicine to heal him also come to him from the Lord, may He be Blessed. And he should not depend on any but God to give him the needed ability and strength. But a man should not say \"Since my welfare is bound up in the decree of the Creator, may He be Blessed, I will walk into any danger and drink deadly poison.\"",
+                "Have we not found in the case of Samuel that he asked. \"How can I go? If Saul hears of it (that he is to anoint another) he will kill me\" (I Sam. 16:2). And even though Samuel said this he must not be considered as of those who have little trust in God. And the Holy One, Blessed be He, responded, \"Take a heifer with you and say, 'I have come to sacrifice to the Lord' \" (thus providing Samuel with a remedy in his danger).",
+                "And concerning one who deliberately places himself in danger and says, \"I trust in the Lord, may He be Blessed,\" about him it is said : \"But the fool behaves overbearingly and is confident\" (Prov. 14:16). And the Torah has warned us concerning this as it is written : \"You shall not try the Lord your God\" (Deut. 6:16). And he who places himself in danger and kills himself through his folly, his punishment is greater than that of a man who kills others.",
+                "The second trust is concerning a livelihood. A man should have trust in the Lord, Blessed is He, that He will provide his needs and his food sufficiently. A man should not devote excessive time pursuing after many material matters which will busy him and keep him from Torah. When he trusts in God he will find rest for his heart and peace for his soul. And he should not attempt to earn more than he needs, but let him be content with work he can do at a specific time and the rest of his time let him busy himself to acquire the world to come.",
+                "And thus said the sages : \"Increase your study and lessen your business affairs.\" \"Make the study of the Torah your principle aim and business secondary\" (Sifre, V'etchanan). And this matter is the most severe in the trials of man — that the many affairs of this world should not trouble him to the point that he forgets his future. Therefore, he should trust in God that He will provide sufficiently for his needs so that he will have hours in which he is free to turn his heart to God.",
+                "The third trust is concerning his wife, his children, his relatives and his friends. If the one who places his trust in God is a stranger or sojourner without a wife, relative or friend, let him take God as a relative and friend as it is written: \"This is my Beloved and this is my Friend\" (Eccl. 5:16). And let him consider, \"Everyone who has relatives will, after a little while, have to face God alone and no relative, son or friend will be able to help him, nor will any one of these be able to accompany him.\" And he should also consider when he withdraws to study Torah what burdens could be placed upon him by demanding relatives and consider this to his good, that if he were occupied with these and other worldly matters, he would be much bothered and would have no rest. And when he occupies himself with his future life and with matters of the commandments and uniting his heart with God, then his mind will doubtless be more free and concentrated, because he is alone and without relatives. And, therefore, the ascetics, who declared repeatedly the Oneness of God in their hearts, fled from their homes and relatives to the mountains in order that they might turn their hearts to God.",
+                "And if the person who trusts in God is married and has children, relatives, and loving friends, he should trust in God that He will give him the strength to give them their due and fulfill their desires, and he must trust that his mind will always be well disposed towards them. And he should teach them the paths of conduct set forth in the Torah, and the proper Service of the Creator, and all this not because he anticipates that he will receive some gain from them for this, or that they will honor him for showing them the right path, nor that he will be able to lord it over them, but he will do these things only because he wants to fulfill the command of the Creator, Blessed be He. And he must think that he is a messenger from God to teach his relatives and friends, and not take credit for himself nor permit his heart to grow lofty over them. And if he needs the help of his relatives and they fill his needs, he must think of them as the messengers of God, Blessed be He, to fill his need, and not put his trust in them at all. And if he asks them for something and they refuse him, let him not assume that they are sinning, but let him consider that there are many messengers of God who will fill his need.",
+                "The fourth thought concerning the entrusting of the heart in the care of God occurs where a man concentrates his heart through fasting, prayer and all the rest of the conmmandments and is thus restrained from sin. It is necessary that he go forward with all his might to fulfill the commandments, and he must pray with a faithful heart and pure thought and with firm intent to glorify His Great Name. And in doing this we are obligated to trust Him and to plead with Him to help us and to teach us the straight paths as David, peace upon him, said : \"Guide me in thy truth and teach me\" (Ps. 25:5). And he said : \"Make me tread in the paths of thy commandments\" (Ibid. 119:35), and again, \"I have chosen the way of faithfulness\" (Ibid. : 30). And all this is proof that he chose the Service of God and prayed for two things; first, to strengthen his heart in his concentration on God so that he might separate from his heart the trouble and concern over this world. And the second thing for which he prayed was to strengthen his body and limbs so that he might be strong in his good deeds. And this is what he meant when he prayed that God should prosper him in his body and in the concentration of his heart to God.",
+                "The fifth trust is the trust of his limbs which he uses to do good to others : — for example, Charity, and by teaching wisdom to pupils and commanding them concerning the good, and to separate themselves far from evil, and to bring the wicked back to God in repentance, and to bear their shame and abuse at the time that he warns them concerning the true Service of God and awes them with descriptions of punishment and reward. And he must strive with all his might to do these things, and he must trust in God that He will help him and make possible his desire to draw near with this Service to God alone and not to acquire fame or honor among the people who benefit from his deeds, nor to expect any reward from them, and not to lord it over them. And he must be careful, as much as is possible, to do these good deeds in secret, and if he cannot keep his good deeds secret, then he must remember that all the gain and the loss that is involved does not come from God's creatures, but is the province of the Creator, may He be Blessed. And in all of this he must place his trust in the Lord, may He be Blessed. And when God, may He be Exalted, causes an opportunity for a good deed to come his way, he must consider in his heart that this is a favor from the Creator, may He be Exalted, who has dealt kindly with himin permitting him this opportunity to serve, and he should not rejoice when men praise him.",
+                "The sixth trust concerns a man's hope in this world — that he should trust God not to feed him in this world with a portion that is more proper for the coming world. And he should trust Him that He will guard him from the misfortunes of this world and from its illnesses, and from the plague and the sword and from famine and from the rest of the evils that come rushing forth upon the world.",
+                "And when he does trust in God, let him not do so because he feels reward is coming to him on account of his good deeds, but he should do all of his deeds for the sake of God, may He be Exalted, who has raised him and carried him in this world and dealt well with him. He must realize that there is not a moment in all the days of his life that the goodness of the Creator is not upon him. And he must consider that, if his good deeds were doubled and multiplied many times over, it would not be one ten-thousandth of what he ought to do because of God's goodness, may He be Blessed, that hovers over him every moment. And after he has thought all this, let him trust in the kindnesses of the Lord, Blessed be He, who is the One who extends kindness and who is more merciful than all the deeds of mercy of man. For God, in His mercy, gives food even to the swarming creatures, from the mighty wild ox to the eggs of lice (Shabbath 107b). And just as God has mercy on these creatures, not because of their good deeds, so will He have mercy on him.",
+                "The seventh trust is that he should confide in the King of Kings, who rules over all, Blessed be He, that He will bring, in his days, a great salvation for Israel and will establish Jerusalem and build the Temple in his days. And the intent of his trust in this salvation should not be that he may live in great security as is bound to be the case in those days, nor to eat the good fruit and to drink the finest wine, but his intent should be that he should live in those days in order to serve the Creator, may He be Blessed. For in those days God will remove the evil desire from the heart of His people and all — young and old — will know the Lord and there will be nothing to distress them — not plague nor famine nor war nor troublesome tasks, but all people will be free, and all will attain a great concept in the knowledge of the Creator, may He be Blessed. And in those days knowledge will increase as it is written : \"For the earth shall be full of the knowledge of the Lord as the waters cover the sea\" (Is. 11:9).",
+                "The eighth trust concerns the world to come that contains pleasures without end and beyond limits. And no one is able to tell the beauty of the world, and no eye can see the radiance of the glory of the righteous. And there, there is no eating and drinking. Now if this is so what kind of pleasure is to be found there? Therefore, it is necessary for you to understand and to know, that just as the bird does not know the pleasure of the fish that swims in the sea for their natures are opposite, since the bird will die in the water, and the fish will die on dry land, so anyone of this world where the soul and the body are mingled, cannot know the pleasure of the soul. For we know only the pleasure of the body, but as to a pleasure of the loftiest kind and most sublime — we cannot conceive of, nor can we know aught of it, except after much thought. And this is because we are in the physical world. Therefore, we can recognize only pleasures that disappear and cease, but the pleasures of the soul are infinite and without interruption. And there is no connection whatsoever between those pleasures and these, nor any sharing or resemblance whatever. And he who will merit that high degree of pleasure after his death, will not love these worldly pleasures anymore than a king will love to take off his glorious garments and play in the streets with children. And if, at times, a king should be young in years and the desire to participate in the follies of little children should be strong upon him so that he plays with the children and puts aside the splendor of his kingly state, then, this is because he does not have the knowledge to distinguish between the two paths, just as we often prefer the pleasure of this world over the pleasure of the world to come because of our lack of knowledge, and little ability to recognize what the spiritual world and its pleasures must be like.",
+                "Yet even in this world you can know something of what the pleasures of the soul are without the pleasure of eating and drinking. For example : men who triumph over their enemies, or the joy of being honored when people honor a man, or the joy a person feels at seeing beautiful things, or the joy a man feels when he sees his dear son whom he has not seen for a long time, or the joy he feels at hearing good news. In all these there is great pleasure without the joy of eating and drinking. And if this is so in the physical world, and we see that souls can be pleased with this, then you should be able to understand the pleasure of souls when you ascend to the highest heavens and rejoice in the radiance of the highest plane, and in the radiance, of the Shekhinah.",
+                "And there can be no account of this Divine pleasure nor any description of it, and we cannot compare it to any pleasure in this world, but as the Prophet said who wondered and marvelled at the preciousness of the world to come : \"Oh how abundant is Thy goodness which Thou hast stored up for them that revere Thee!\" (Ps. 31:20). And concerning the world to come, which is the desired end of man, he must place his trust in the Lord — his trust that the Lord will cause him to reach the upper world and will not cast him away from His presence.",
+                "And he cannot have such trust without good deeds. Only after he has occupied himself with these, with all his ability, can he ascend the steps of piety that are fitting for such a matter. And, of course, provided he removes the love of this world from his heart and puts in its place love of the Creator, Blessed is He, and commits himself to the Sanctification of the Name of God, may He be Blessed.",
+                "And if he does so, and trusts in the Creator, may He be Blessed, that He will deal kindly with him as He has dealt kindly with all the Prophets and pious ones, happy is he and happy is his portion ! And concerning him who trusts in the Lord, may He be Blessed, this is a very good quality, and a man needs much repair and adjustment before he comes to the very essence of trust.",
+                "And he who trusts in God is invited to receive God's kindness, as it is written : \"He that trusts in the Lord, loving kindness surrounds him\" (Ps. 32:10). And this may be because one who trusts in the Lord must necessarily make several holes in his defenses, openings which are not good for him in this world. He must rebuke the many, even though he be afraid of them lest they injure him in body and substance. He must despair and abandon all hope in his relatives and loving friends so as not to participate with them where they do not follow the good road, and he must not flatter them. Also, he must abandon many affairs in this world in order to cleanse his heart from the follies of the world and occupy himself with Torah. And this requires great trust. Therefore, Scripture has said : \"Loving kindness surrounds him.\"",
+                "Trust is impossible without faith, as it is written : \"And they that know Thy Name will put their trust in Thee\" (Ps. 9:11). For those who know His Great Name and recognize His greatness and power, and believe in Him with all their heart — only they can truly trust in Him, for trust and faith are partners; if there is no faith, there is no trust. And faith is the very beginning of the Torah, as it is written : \"I am the Lord, your God; you shall have no other gods\" (Exod. 20:2-3). And if a man does not believe of what good is his Torah? And where a man believes from the depths of his heart that the Creator will fulfill all that is written in the Torah, sending troubles to the sinner and paying a good reward to those who fulfill the precepts of the Torah, then he will carefully guard the Torah. For if all the thieves and robbers knew with certainty that they would be slain because of their thefts and robberies and would be unable to escape this fate, they would restrain themselves from wrong doing. But all of the thieves and robbers are sure that they will always be saved from this tragic end, and, therefore, they do what their heart desires. And, also, in the case of the sinner, if he believed with certainty that he would be punished greatly, he would not sin.",
+                "Therefore, all of the Torah is completely enclosed in faith, as it is written, \"But the righteous shall live by his faith\" (Hab. 2:4). And concerning Abraham, it is said : \"And he believed in the Lord and He counted it to him for righteousness\" (Gen. 15:6). And concerning all other good qualities such (a reward) is not written in Scripture.",
+                "And concerning Moses, it is written : \"In all my house he is faithful\" (Num. 12:7). And it is said in the Midrash : \"Great is faith before the Holy One, Blessed is He, for because of the merit of the faith that our fathers believed there dwelt upon them the Holy Spirit and they uttered song as it is said : 'And they believed in the Lord and in Moses His servent. Then Moses and the Children of Israel sang' \" (Exod. 14:31, 15:1, Exodus Rabbah 22-23).",
+                "And they were redeemed because of their faith, as it is written: \"And the people believed\" (Exod. 4:31). The Sages said of this verse, \"Each one who takes upon himself one commandment with faith is worthy that the Holy Spirit shall dwell upon him.\" And the exiles are brought back through the merit of faith as it is said : \"Look forth from the summit of Amanah (Faith)\" (Eccl. 4:8). And it says further : \"And I shall betroth thee to me with <i>faith</i>\" (Hosea 2:22).",
+                "And now let us return to the matter of Joy. For he who believes with a complete heart and trusts in the help of the Rock (God) will always be happy and bear everything — just as a sick person eats bitter medicines in order to be healed. And he who bears problems willingly is free from the worry of the world. The one who bears all things willingly is satisfied with the little he has, for he says, \"Whatever the Creator has decreed for me is enough for me.\"",
+                "And now look and see how Joy includes everything! For every man who worries about the material things of this world has no rest and is always planning how to make money, and he is never satisfied with what God has apportioned to him. Therefore, the one who rejoices in his portion is rich even though he be poor, for he rejoices in the Lord who is his portion and inheritance. And so it is written : \"I have said, 'My portion is the Lord' \" (Ps. 119:57). And so he says : \"Let the heart of them that seek the Lord rejoice!\" (Ibid. 105:3).",
+                "And it is this quality that dwells in the souls of the righteous who derive complete pleasure in the matter of their Service to God and great joy in their separation from worldly wealth, as it is said : \"Be glad with your faith in the Lord and rejoice you righteous, and shout for joy all you that are righteous in heart!\" (Ibid. 32:11). And thus he says : \"Light is sown for the righteous and joy for the upright in heart!\" (Ibid. 97:11).",
+                "Therefore, should a man place all his joy in the study and fulfilling of the Torah, and when he does the commandments he should rejoice in his heart that he has merited to be a servant of the Highest King before whom all the dwellers of the Heavens bow. And thus said David : \"I rejoice at your word, as one who finds great spoil\" (Ibid. 119:162). And everyone who fulfills the Commandments with joy has a thousand times the reward of one to whom the Commandments are a burden. Abraham and David would occupy themselves all day with Torah and in glorifying and praising the Holy One Blessed be He with songs and praises, raising their voices in joy.",
+                "And then he prospers in all his ways and in clarity of perception and the Holy One Blessed be He sends a spirit of Holiness within him and his heart rejoices and is filled with love of the Holy One, Blessed be He, and his soul is united with joy and reveals secrets and new intepretations from above, and all this because he reveres God, Blessed is He and is upright. And reason enters him. And this is what Solomon said : \"My soul failed me when he spoke\" (Eccl. 5:16). \"Yea my body will rejoice when my lips speak right things\" (Prov. 23:16). And thus said David : \"Bless the Lord, O my soul\" (Ps. 104:1). Because the soul which comes from above and strives upward knowing its own secret loves her Creator and eagerly assimilates His Commands, and when this soul reaches the veil (partition) and the degree which is suitable to it then she causes him (the owner) to rejoice with her hidden charms and brings him delight in her hidden chambers and at every moment his love longs for his soul and remembers it in the night as he lies upon his couch. Then God, Blessed is He, sends into her the longing for joy and the heart burns passionately from the great desire of love as it is said \"I will rejoice in the Lord, my soul will be joyful in my God\" (Is. 61:10). And happy is the soul that merits and experiences such joy.",
+                "The Divine Presence does not rest upon any one unless there is joy (Shabbath 30b). And all of the prophets did not prophesy at such times as they desired, but they would prepare their minds and sit joyous and glad of heart and then prophesy, for Prophecy does not dwell where idleness or sadness is found, but only where joy is. Therefore, the pupils of the Prophets would place before them lyre, drum and harp and sought by their means the gift of Prophecy, as it is written \"And it came to pass, when the minstrel played, that the hand of the Lord came upon him\" (II Kings 3:15).",
+                "The beauty of the soul is that she adorns herself with the beauty of the joy in that she rejoices in God and causes to gleam the light of her reverence, and the light of her majesty, and the light of her love for her Creator, an exalted and intense love that crowns itself with the crown of the beauty of clean and pure thoughts, and she sighs with the greatness of her joy and her exultation at her nearness to her Beloved, her Most High Beloved, and she binds herself to Him with the bond of love and she seeks and aspires the ascent of light — the light of life. And as she lifts herself and grows and enfolds in the Holy Knowledge of her Creator and as she cleaves with her faith to her Creator, may He be Blessed, then does she spread abroad with the renewal of joy and broadens her happiness. In that moment does the Holiness of the Holy of Holies become sanctified and then she desires and obtains grace before the King of all Kings, and in that moment she becomes more precious and more beautiful and clothes herself in great glory — in the great might of her glory. And then the Most High acquires her to cause her light to shine, to cause her to enter in chambers of splendor and to bind her in the bond of life. And the Merciful One makes her one of his joyous servants.",
+                "There is another good in joy as in the case of two men of whom it was said that they would have a share in the world to come because they were happy men and whenever they saw a sad man they would cheer him up, and whenever they saw two men quarreling with each other they would tell them humorous stories until they brought peace between the quarreling men. And this is true in discussions of the law, the Sages would begin with humorous words to open the mind to study with joy. Of course, this does not mean vulgar humor or nonsensical jesting, but rather words concerning the precepts of the Torah which cause the heart to rejoice as it is written: \"The precepts of the Lord are right, rejoicing the heart\" (Ps. 19:9). And all this pertains to the joy of fulfilling the commandments.",
+                "And thus if a man has any kind of troubles he must rejoice even so. And thus said the Sages : \"Beloved are troubles\" (Berakoth 5b). And the Sages said also : \"He who rejoices in his pain brings salvation to the world\" (Ta'anith 8a). And a man should accustom his mouth to say : \"This too is for good\" (Ta'anith 21a), or \"All that the merciful God has done He has done for good\" (Berachot 60b). For there are many apparent evils whose end is good, and thus did our Rabbis teach and interpret this portion of Scripture, \"I will give thanks unto thee, O Lord; for thou wast angry with me, thine anger is turned away, and thou comfortest me\" (Is. 12:1). They explained it with a parable of two men who walked, intending to board a boat. One of them had a thorn stuck into his foot so that he could not board the boat and when his companion boarded the boat the man bruised by the thorn began to curse his \"evil fortune\". After a time he heard that the boat had sunk and all the people in it had died. Then did he begin to praise the Creator, may He be Blessed, for he realized that the incident with the thorn had saved his life (Niddah 31a). Therefore, should a man rejoice with troubles and with other injuries that may befall him, for he does not know what good will be derived from them in the future. And thus did Nahum the man of Gamzu conduct himself (Ta'anith 21a).",
+                "It is also good to cause bridegroom and bride to rejoice, as it is said, \"The voice of mirth and the voice of gladness, the voice of the bridegroom and the voice of the bride\" (Jer. 7:34), but one must be very careful not to amuse them with vulgar speech or jests for this type of rejoicing brings Divine Wrath. Nor should men and women mingle in the precept of causing bridegroom and bride to rejoice, for this is too frivlous. And even in mourning and during the Eulogy, the Sages said : \"Let the men sit by themselves and the women by themselves! All the more is this true in rejoicings and we have learned 'Only to do justly, and to love mercy, and to walk humbly with thy God' (Micah 6:8), and \"walking modestly\" means — the funeral procession and bringing the bride under the Wedding Canopy\" (Sukkah 49b).",
+                "It is also necessary to rejoice on Sabbaths, Festivals and on Purim because all of them are a memorial to our exodus from Egypt and of the miracles which He has done wonderously with His chosen ones. Therefore, shall one rejoice in his heart when he remembers the kindnesses of God and the great extent of his goodness with those who do His will. And for this reason do we prepare tasty foods and precious garments and we drink wine, in order to cause the heart to rejoice. And one must be careful not to rejoice with such joy for frivolous reasons but should rejoice with such rejoicing because of his love for God, may He be Blessed, and delight with this delight of love for the Rock, and he should rejoice and be glad in the joy of the Lord of all, who commanded him to have pleasure in that day and to rejoice. And in these Sabbath and Festival days he should be mindful of the pleasantries of the world to come which is the pleasure of all pleasures. And it is proper for a man at such times when he is enjoying pleasures that he should be mindful of the greater pleasures and desire them, as it is written \"Then shalt thou delight thyself in the Lord\" (Is. 58:14).",
+                "He should also rejoice when he sees the rejoicing of the wicked and the pleasures of transgressors and he should think thusly \"If those who transgress God's Will can rejoice thus, then how much more will those who do His Will rejoice\" (Nedarim 50b). And concerning this David says, \"You have placed a joy in my heart greater than their joy in their plentiful corn and wine\" (Ps. 4:8). For example, a king invited guests and when they reached the courtyard of the king they saw the dogs eating ducks and chickens and they said : \"If dogs are treated thus, then how much better will be our portion\" (Shohar Tob, Midrash on Ps. 4:11).",
+                "And one should not rejoice in the good or profitable things that happen to him, and in no matter but in that which brings him closer to the Service of God.",
+                "A man should not rejoice in that which is good for him but brings an accident or loss to others. For example, a man who has much produce should not rejoice if there is a famine and consequent high prices for his food, for merely on account of his gain he should not rejoice at the loss of others. Nor should a person rejoice at the death of any man even though he gains an inheritance or other benefits through that death. The end of the matter is that one should not rejoice in the loss or downfall of any man though he gain profit from it, and on this subject it is said: \"And you shall love your neighbor as yourself\" (Lev. 19:18). And a person should accustom his heart to be joyous when good things happen to others and he should especially rejoice when he sees men following God's commands in order to do the will of the Creator, may He be Blessed!",
+                "And a man should not rejoice to the point of hilarity for now all joy should be mixed with sobriety, for when our \"Holy Rabbi\" (Rabbi Judah the Prince) used to laugh thus, troubles came to the world (Berakoth 31a). And similarly \"Rabbi Jeremiah would bring Rabbi Zera to the point of laughter, but Rabbi Zera did not laugh\" (Niddah 23a).",
+                "And when should a person rejoice greatly and laugh? When the Divine Presence returns to Zion, for this is a great joy, as it is written \"Then will our mouths be filled with laughter and our tongues with song; then will they say among the nations, 'The Lord has done great things with these' \" (Ps. 126:2)."
+            ],
+            [
+                "Chapter Ten: ON WORRY",
+                "Worry is a quality that is bad in all its manifestations and is casily recognized, as it is written \"And(he) saw them and behold, they were sad\" (Gen. 40:6). And it is also written, \"Why is your appearance sad, seeing you are not sick\" (Neh. 2:2).",
+                "And one of the Sages said, \"I find no trace of worry in the faces of the nobler souls among men.\" The worry of a person who is concerned with acquiring the material and transitory things of this world is a very ugly trait and is never found in people who trust in God and believe in Him.",
+                "Worry and sadness destroy the heart and are physical ailments. And the most evil of all worries is the one wherein a person pursues vice and when he does not attain the gratification of every whim and lust of his heart, he worries and feels anguish. He who worries about the material things of this world is far from Torah, Commandments and Prayer. Therefore, one should hasten to correct this flaw and remove this evil trait from his character. There is no need to discuss at length the evil effects of worry for they are the opposite of all the benefits that come to one who is joyous.",
+                "But now consider that even in the quality of worry there is some good to be found, as the Prophet said, \"Wherefore doth a living man complain — A strong man because of his sins?\" (Lam. 3:29). The sinner should nurture sadness in his heart and grieve in the bitterness of his heart that he has rebelled against the Creator of all.",
+                "If a man has lost a dinar it is hard for him to bear it. If he has lost <i>all</i> his fortune and is completely stripped of all property his soul mourns deeply. Thus it is with all manner of troubles; they cause continuing pain and sorrow in his heart. But it is far more fitting that he should grieve and lament because he has rebelled against God, may He be Blessed, and has not been mindful of the kindness and favors granted to him.",
+                "Know that the levels to which a man climbs in repentance are in accordance with the extent of the sorrow he feels at his sin. For this kind of sorrow comes from the purity of his nobler soul, and, therefore, sadness and worry are acceptable to God, may He be Blessed. Take for example, a king whose nearest and dearest members of his household angered him — and they who thus grieved him are among the most honored nobles of the land. It is clear that the king will more quickly extend grace and mercy to them than to distant offenders of lower, less virtuous degree. Therefore, God will surely have pity upon the soul that is truly in anguish and deeply worried over its sins. And thus did David say \"Lord all my desire is before Thee, and my sighing is not hid from Thee\" (Ps. 38:10).",
+                "Tears come from sorrow and great worry. And we have learned that \"the gates of tears are not locked\" (Baba Mezi'a 59a). And it is written, \"Mine eyes run down with rivers of water because they observe not Thy Torah\" (Ps. 119:136). And it is written, \"For I do declare mine iniquity : I am full of care because of my sin\" (Ps. 38:19). A man ought always to be concerned with what has passed, worry as to what lies ahead and always be fearful that perhaps he will not fulfill the full measure of repentance. \"Happy is the man that feareth always\" (Prov. 28:14).",
+                "Even though a person be guiltless and completely righteous he should always be fearful that a sin might come to him. And so have we found in the case of Jacob that even though the Holy One, Blessed be He, had said to him \"And I will keep Thee withersoever thou goest\" (Gen. 28:15), Jacob was nevertheless afraid that he had sinned (and lost the divine promise). And so did David say \"If I had not believed that I would see the goodness of the Lord, in the land of the living!\" (Ps. 27:13). Even though David knew that he was a perfectly pious man he feared that sin might prevent him from receiving the pleasant reward of the righteous (Berakoth 4a).",
+                "A person should always worry whether or not his service is acceptable to God, Blessed is He, and perhaps he may be numbered among those whom God has rebuked : \"Who hath required this at your hand to trample my courts\" (Is. 1:12).",
+                "A man should strengthen his determination (to resist evil). There is a parable about a wise man who saw a certain person who was worried, and said to him, \"If your worry is about this world, then may God lessen your worry. But if your worry is about the coming world, then may God, Blessed be He, add to your worries.\"",
+                "And worry is also profitable when it concerns the Torah. For then he will review it constantly lest he forget it.",
+                "Worry will also prove advantageous in avoiding unnecessary quarrel for he will be concerned lest he suffer a loss as a result of the controversy.",
+                "At night however, when a man arises to study Torah he should not fear evil spirits but should think, \"Many people walk alone at night and have never been injured.\" And let this man trust in God, Blessed is He, and arise, and not be afraid.",
+                "If a rabbi and Pious Man is far from his city he should not hold himself back from going there to study because of his fear of the roads, as does the lazy man who excuses himself by saying \"There is a lion without; I shall be slain in the streets\" (Prov. 22:13). But a man should keep in mind that many people travel and are not injured. So he too should not restrain himself from the journey out of fear, for those who are sent to fulfill a command of the Torah are not injured (Pesahim 8b).",
+                "The conclusion of the matter is this : In all his worries and sorrows let a man direct his concern for the sake of Heaven!",
+                "If one of his family die, he should mourn and weep and feel anguish because the one who died may have died because of his (the survivor's) sin. And for the sins of the fathers, children may die. Thus a man feels as though he may have slain his loved one, and will repent and abstain and plead with the Creator, may He be Blessed.",
+                "If a good and pious man dies he should feel anguish and weep for him, for the Holy One Blessed be He counts those tears, and gathers them into His treasure house as it said \"Put Thou my tears in Thy bottle; Are they not in Thy book\" (Ps. 56:9), (Shabbath 105b).",
+                "And if trouble comes, such as famine, plague or other catastrophes, let him always worry lest his sins caused these events — for Achan trespassed in the matter of the dedicated spoils and several thousand Israelites fell because of his fault (Jos. 7:2-22) — and let him return to God, Blessed be He, according to his ability.",
+                "Have we not found that Elijah did not speak with Rabbi Joshua ben Levi because a lion had devoured a Jew within three parasangs of the city where Rabbi Joshua ben Levi dwelt. Rabbi Joshua ben Levi should have begged mercy of God that no misfortune occur round about him (Makkoth 11a). Therefore, a man should always be in fear of such happenings.",
+                "And thus we find that when there was a famine for three years in the time of David, he sought to find the sin that had caused the famine and finally discovered that because of his own conduct the famine had come (Yebamoth 78b). Therefore, in every bad happening a man should worry lest it occurred because of him.",
+                "And if a man has good fortune and security he should worry as to whether he is not receiving in this world all the reward that the future world holds for him.",
+                "If he is a poor man beset with many pains and much suffering, he should worry as to whether his poverty and suffering might not be the fruit of his wrongdoing — with the principal punishment still awaiting him in the future world. And if he has neglected the words of the Torah because of poverty and suffering he must worry even more.",
+                "If he is wise in Torah he should worry that perhaps his deeds are not in accordance with his wisdom. And if he is not wise then he must worry that he is not able to go to the deep roots of saintliness. And if men honor him he must guard against rejoicing in that honor, and should worry that that honor is his total reward. But if he is wise and yet despised in the eyes of the world, let him rejoice in this; but let him worry that because he is despised people do not accept his chastisement.",
+                "There are other ways in which worry and lament may be good, as we find : Concerning every single wise man of Israel who truly knows the Torah and worries greatly because the honor of the Holy One, Blessed be He, and the honor of Israel was diminished and who longs and waits for the glory of Jerusalem and the Holy Temple and the salvation that will soon blossom forth and for the restoration of our exiled people — God, Blessed is He, causes the Holy Spirit to dwell within him (Tanna de-Be Eliyahu, chapter 4).",
+                "Therefore, one should concern himself and weep because of the Torah which is forgotten and should lament for those who revere God, Blessed be He, and have been rejected by men, and should complain bitterly over the little piety that exists and over Israel, the people of the Lord, trodden under foot, and he should raise Jerusalem over his greatest joy and may he merit to behold her joy, as it is written : \"Rejoice for joy with her; all ye that mourn for her\" (Is. 66:10).",
+                "May God, Blessed is He, in His great Mercy make us worthy to be among those who will behold the glory of Zion, as it is written — \"For they shall see, eye to eye, the Lord returning to Zion\" (Is. 52:8). And it is said, \"And the glory of the Lord shall be revealed; and all flesh shall see it together; For the mouth of the Lord hath spoken it\" (Is. 40:5)."
+            ],
+            [
+                "Chapter Eleven: ON REMORSE",
+                "Remorse is the quality wherein a person does something and then in retrospect regrets the deed. This is the most direct path to repentance because he who has sinned and regrets, it is as though he had not sinned.",
+                "It is impossible to repent without remorse. This means that a man's wrongs are not atoned for if he does not regret them. Even his prayer is not accepted unless he regrets his deed, for how can he say, \"Forgive us our Father for we have sinned\" if he does not regret his sins?",
+                "For instance, a king whose servant was corrupt and seeks forgiveness from the king, if the servant does not regret his sinful deeds in his heart and repeats his evil acts daily the king will be angrier with him. Similarly concerning one who robs his fellowmen and comes every day imploring the king to forgive him while he continues to rob, there can be no doubt that this robber only increases the wrath of the king by asking for forgiveness. Therefore, he must regret his conduct, pray, confess and direct his thoughts not to repeat such wrongdoing any more, then will his prayer be received.",
+                "However, if one does <i>a good</i> deed and then regrets it, this is a bad quality. Therefore, you must guard yourself against regretting the good deeds you do for then you lose your reward. If you have given alms to a poor man who afterwards enrages you, guard yourself against regretting the good things you did to him, for inasmuch as your intention at the time of doing the good deed was for the sake of Heaven, your reward is assured.",
+                "A very ugly quality that is found in people is being unreliable — if a person says one thing today and regrets it on the morrow and does not keep his word; when he vows to fast or give alms or to study Torah and then regrets it, that is a very bad trait.",
+                "Even though it is a good thing to regret having done an evil thing, it is better for a man to steady himself and not be fickle in changing his traits and qualities. And this is best of all, that he should reflect in his heart and choose the good custom and the good qualities and conduct himself accordingly. And he must first deliberate on all the things he intends to do and decide if he can stand by his resolve. If so, let him cling to it and not skip from one manner of conduct to another manner of conduct, for it is a very bad quality to be unsettled and such a trait is despised by people even though he keeps jumping from one good quality to another. For then there is no stability in his dealings and one cannot rely on him.",
+                "O son of man! Repent while you still have the power to repent and do not delay until you approach the grave, for then when you regret your acts it is too late to repair the wrong.",
+                "If you have done a thing against your companion, regret it and go and appease him and if your companion has wronged you and regrets it, — welcome him. Even though you doubt that he is sorry in his heart and believe that he wants only to seem sincere in your eyes, — welcome him. If you have rebuked him with harsh words until he hates you as David said \"And do I not strive with those that rise up against Thee?\" (Ps. 139:21), do not regret such a quarrel and do not seek his forgiveness, for if you do express remorse and plead for forgiveness he will continue to err.",
+                "Remorse is a path to all good deeds. If he has neglected the Torah let him regret this neglect and give his heart to the study and fulfillment of the Torah with all his ability. If he did not strengthen himself to pray with complete devotion let him regret this and consider \"What have I done? When I could have acquired life eternal I busied myself with vanities.\" If one reaches more advanced age, he should regret very much that his days passed without the proper service of the Lord, May He be praised.",
+                "Master this great principle. Examine in your heart everything you have done and every commandment of which you were not heedful. Be remorseful for each one individually. You will think and argue out in your heart, \"How is it that I did not pursue the will of my Creator? How did I abandon the teachings of the sages and their good instructions?\" One finds that remorse is a great corrective for the keeping of the commandments."
+            ],
+            [
+                "Chapter Twelve: ON ANGER",
+                "Anger is a bad quality and just as scurvy is a disease of the body so is anger a disease of the soul. And our sages have said : \"He who loses his temper is exposed to all the torments of hell\" (Nedarim 22a) as it is said : \"Therefore, remove vexation from thy heart, and put away evil from thy flesh\" (Eccl. 11:10), and by \"evil\" they mean Gehenna, as it is said : \"The Lord hath made everything for His own purpose, Yes, even the wicked for the day of evil\" (Prov. 16:4). And not only this but an angry man is afflicted with piles as it is said : \"The Lord will give you there an anguished heart and eyes that pine, and a despondent spirit\" (Deut. 28:65). What ill is it that dims the eyes and pains the soul— Surely you will say \"Piles\".",
+                "Our Sages said further : \"He who loses his temper, even the Divine Presence, is unimportant in His eyes (Nedarim 22b), as it is written \"The wicked in the pride of his countenance (saith) 'He will not require', All his thoughts are 'There is no God' \" (Ps. 10:4). And it (anger) also causes him to forget his studies of Torah and increases his folly as it is said : \"For anger resteth in the bosom of fools\" (Eccl. 7:9) and \"A fool will not understand\" (Ps. 92:7), and, \"But a fool unfoldeth folly\" (Prov. 13:16). You may be sure that his sins are more plentiful than his merits, as it is said : \"An angry man stirreth up strife\" (Ibid. 29:22) and his punishment is very great as it is said : \"A man of great wrath shall suffer punishment\" (Ibid. 19:19).",
+                "And you often see people who when they are angry and persist in their wrath, are not conscious of what they are doing and do many things in their anger which they would not do if they were free from anger, for anger draws out the intelligence of a person from within him until his angry deeds multiply and he is plunged into strife and quarrel. Therefore, it is impossible that the wrathful person should be saved from great sins. And so did Elijah say to Rabbi Judah : \"Fall not into a passion and you will not sin\" (Berakoth 29b). And the Sages said : \"By three things is a man known\" (Erubin 65b) and one of them is his anger, for when a man is angry his true nature can be recognized. If his wrath is stronger than his wisdom and he does things in the moment of his anger without regard to his wisdom, then you can see the character of his wrath. But if his wisdom is stronger than his anger and he de does not say or do anything when angry that he would not say or do when he is free from anger, then you can see the extent of his wisdom. And the Wise Man said : \"Three, the Holy One Blessed be He loves and one of them is he who does not anger\" (Pesahim 113b). And our Sages said : \"Nor is an impatient person fitted to teach\" (Aboth 2:5), for because of his great anger, the pupils fear him too much to ask the things of which they are in doubt lest he be wrathful with them. And even when his pupils do ask the impatient teacher questions he has neither the mind nor the patience to explain to his pupils all that is needed to make the matter clear. Then, too, he will answer questions in anger and thus the pupils will not understand the matter clearly. As for the pupils, it is their duty even when their teacher is angry with them, to ask their questions and listen carefully and not be hurt by the anger of their teacher nor quarrel with him. Concerning such pupils our Sages taught : \"So the forcing of wrath bringeth forth strife\" (Proverbs 30:33). Any pupil whose teacher is angry with him repeatedly but bears the teacher's wrath in silence will merit to discern between civil and criminal law. And a master said : \"There is nothing more difficult than civil and criminal Law\" (cf. Berakoth 63b).",
+                "The angry man does not find favor in the eyes of his fellow creatures; he is in fact hateful in their eyes. And thus, his deeds are not received favorably by his fellow creatures. Even if he possesses knowledge of the Torah and has many good deeds to his credit, people cannot learn from him.",
+                "The angry man is a burden on his household, who are always compelled to hear his wrath and his complaints, and his temper brings him very near to a calamity, for he casts too much terror on his household. As we learn in the Talmud (Gittin 7a) concerning Rabbi Hanina, the son of Gamliel; his household was brought almost to the point of feeding him a piece of meat cut from a living creature.",
+                "The wrathful man is not gracious or generous. He is constantly seeking revenge and always bears a grudge. Anger brings a man into quarrels for when he is angry with his companions, they quarrel with him and he quarrels with them. And when there is a quarrel, there is, of course resulting envy and hatred. And you already know the evils of a quarrel, as will be further explained in the chapter on quarrels.",
+                "Wrath restrains the heart of a man from all good deeds. For when a man is angry, he is insensitive and has no mercy upon the poor. Concerning the Lord, may He be Blessed, it is said \"In anger, remember to have mercy\" (Habakuk 3:2). But this is far from the ways of man.",
+                "Anger vitiates the intent of a man in his prayer, and the Divine Presence cannot dwell where there is anger.",
+                "The angry man cannot be very wise, for wrath causes reason to flee from the mind, so that he cannot answer as is proper, and he cannot rebuke as is proper, and all his words are not prompted by intelligence. The angry man bars from himself all corrections and rebukes, for no man feels free to reveal his errors and his shortcomings, inasmuch as every man fears him, — fears to tell him the things he does wrong, lest he be wrathful with him. And even if some person should rebuke him, the angry man will not receive correction because of his anger. In general then, an angry man does not acquire any good quality unless he first removes his anger from his heart. Just as the angry man does not accept rebuke from others, so is he not able to administer rebuke to others, for the Torah has said, \"You shall surely rebuke your neighbor, and thus not bear sin because of his wrongful conduct\" (Leviticus 19:17), which means that first you must rebuke him gently, and in private, and with soft speech, pleading with him that you are thinking only of his own good. And then, if you do this, sin will not accrue to you. But if you rebuke your companion right at the beginning, with an angry voice and with wrath, and you shame him, then you are sinning for your companion will not receive correction from you. For this is human nature, if a man comes to his companion with force then his companion will be stubborn and unyielding to him, and will not listen to him. Concerning this the wise man said in Koheleth, \"The words of the wise are heard gently\" (Eccl. 9:17), that is to say, the wise man <i>speaks</i> gently.",
+                "And you already know the account of Hillel and Shammai (Shabbath 31a) that the three converts to Judaism said concerning them, \"The short-temperedness of Shammai wanted to drive us out from the world, however, the modesty of Hillel brought us under the wing of the Divine Presence\" As for Hillel, because of his great modesty, no man could make him angry, for he who holds himself back from anger, will acquire the qualities of modesty and compassion, while from wrath comes the quality of cruelty, as it is written : \"And my anger shall blaze forth and I will put you to the sword\" (Ex. 22:23). And always in the case of anger we find vengeance, \"For the Lord's anger will flare up against you and He will shut up the skies\" (Deut. 11:17).",
+                "Anger causes impudence in man, and because of anger, he will not yield and will not confess the truth. And the wise man said, \"If you want to choose a faithful and good companion, make him angry and if he confesses the truth to you at the moment of his anger, become his friend, but if he does not, then leave him.\"",
+                "Anger leads to mistakes. Who is a greater man than Moses, our teacher? Moses, upon him be peace, was angry in three places, and he made what would generally be termed \"mistakes\". As it is said : \"And he was angry with Eleazar and with Ithamar\" (Lev. 10:16), and it is written : \"Why did you not eat the sin-offering in the sacred area?\" (Lev. 10:17). And it is said : \"Listen, you rebels\" (Num. 20:10) and it is said : \"And he struck the rock\" (Ib. : 11). And it is said : \"Moses became angry with the commanders of the army\" (Num. 31:14), and it is written : \"And Eleazar the priest said to the troops who had taken part in the fighting This is the ritual law' \" (Num. 31:21). Which teaches that Moses forgot the law (while angry) (Leviticus Rabbah 13:1). And so, you can understand that if these things happened to <i>Moses</i> peace be upon him, when he was angry, what can happen to fools who are angry! And therefore Solomon said, \"Be not hasty in thy spirit to be angry\" (Eccl. 7:9).",
+                "And you must be very careful not to do damage in your anger, for our Rabbis said : \"He who rends his garments, breaks his utensils in his wrath and scatters his money should be in your eyes like one who worships idols\" (Shabbath 105b). For this is the artful craft of the Evil Desire. Today he says to a man, \"Do thus.\" And on the morrow he says to him, \"Go ahead and serve idols.\" And the man goes and serves. This is the reason it is written \"There shall not be <i>in</i> you a strange god\" (Ps. 81:10). Now which strange god can be inside of a man? You must necessarily say, \"It is the Evil Desire.\" Look and see how the Evil Desire strenthens itself in a man in a time of anger.",
+                "Rabbi said : \"There are four temperaments : Easily angered and easily pacified; his loss is cancelled out by his gain. Hard to anger and hard to pacify; his gain is cancelled out by his loss. Easily angered and hard to pacify is a wicked man. Hard to anger and easily pacified is a saintly man.\"",
+                "And these four qualities apply to a righteous man when he grows angry with good people, or because of worldly matters. But if a man finds it difficult to grow angry with people who do wicked deeds, and is easy with them, that is an evil quality, for he appeases the wicked. All the more wicked is the man who easily gets angry with the righteous, and finds it difficult to be angry with the wicked, — who finds it easy to appease the wicked, but finds it difficult to appease the righteous. Such a man is completely wicked.",
+                "Even though anger is a very bad quality, nevertheless, a man should conduct himself at times with the quality of anger. For example, when he rebukes the wicked, and when he desires to cause a spirit of awe and respect to dwell on the members of his household, and when he wants to obtain respect and even fear from his pupils. Even he who is angry with the wicked, must weigh the extent of his anger, for Moses, our teacher, upon whom is peace, said when he spoke wrathfully against Reuben and Gad : \"A breed of sinful men\" (Num. 32:14). And, therefore, we find that his descendant (the Levite mentioned in Judges 18:30) became a priest to idols, and this even though Moses was angry because he strove for the glory of God. Everything requires a proper measure in all a man's ways. A man should speak carefully how to do the commandments, whether he rebukes out of anger or rebukes joyously.",
+                "A man who has the quality of anger, but controls that anger and wrathful manner as though he were not at all subject to temper, concerning such a one it is said : \"He that is slow to anger is better than the mighty ; and he that ruleth his spirit than he that taketh a city\" (Prov. 16:32). And you must remember that slowness to anger, is one of the Thirteen Attributes which are ascribed to the Creator, may He be Blessed.",
+                "The Wise Man said, \"He who has his anger in thought only, but restrains it, you can see dignity and glory on his countenance, but he whose anger is not only in his thought, expresses his folly in his features and in his manner.",
+                "And this too, said the Wise Man, \"He whose anger and wrath are mighty is not too far away from the madness of insane ones, and he who is habitually angry, his life is no life at all\" (Pesahim 113b), and he is never happy — and inasmuch as he is never happy, he does not receive the various happenings that come to man with love and with joy, and he does not declare the Justice of God, whether the happenings be good or bad, and therefore, he is not able to joyously serve God, may He be Blessed.",
+                "Now when a man is in the midst of a fast, or in some trouble, then anger dwells strongly in his heart. Therefore at such times he must be particularly careful not to grow angry. Silence nullifies anger and a soft voice nullifies anger, therefore, a man, when he sees his anger growing strong within him, should be silent, or should speak quietly, and should not lift his voice in his anger, for the one who does lift his voice in his anger, will only arouse and stir up that anger, but a quiet voice and silence soothe anger. Another thing he should bear in mind is not to look in the face of a man that is angry with him, but should drop his eyes and speak with him without staring into his face — and thus he will cause anger to flee from his heart.",
+                "And you should know that the final sum of the intelligence of a man is his ability to govern his anger. As it is said : \"It is the discretion of a man to be slow to anger\" (Proverbs 19:11). Anger is very close to arrogance and no angry man can escape arrogance. You already know the evils of arrogance. It is proper for a man to be distant from anger, even on a matter where anger is proper he should hold back his impulse and not be angry. A man who is subject to anger should do this right at the outset. When he resolves in his mind that he must not get angry, he must also determine and resolve that he should not feel any humiliation or any insult. Even though he be rebuked or cursed, he should not feel anything and should not concern himself about it.",
+                "This is clear, that he who is very impulsive, it would be better for him that he should not feel any insult or offense whatever, and that he should be silent and restrain himself completely rather than be even a little bit angry. For it is impossible for a man who is angry by nature to be angry \"just a little\", for he will find in the end that he is unrestrained in his anger. And he who wants to refrain from anger and cast a reasonable awe upon his children and upon his household, or if he is the leader of the community and wants to display anger towards the community in order that they should improve their conduct, what should he do? He must, in order to rebuke them, appear before them as though he were angry, but his mind must be calm just as a man does when he <i>pretends</i> to be angry but really is not angry. And when he <i>does</i> show anger, he should be very careful not to do so when there are poor guests present for they, being very sensitive, will think that he is angry with them. Therefore, he must show himself happy in their presence.",
+                "The wise men commanded that one must always remove himself so far from anger as to accustom himself not to feel any humiliation or hurt whatever, even at things which usually cause anger to any man until he completely roots out anger from his heart; This is the best path, and the way of the righteous : \"They are shamed, but they do not shame; they hear people speak words of disgrace against them, but they do not retort, they do their deeds of goodness with love and rejoice in God's chastisements.\" And concerning them the Scripture says, \"And those that love Him are like the sun when he goes forth in his strength\" (Judges 5:31)."
+            ],
+            [
+                "Chapter Thirteen: ON GRACIOUSNESS",
+                "Graciousness is a very good quality, and is found only in the noble and precious soul. He who has the quality of graciousness is content with all that the Creator, may He be Exalted, decrees concerning him, and such a one does not question God's justice. The possessor of this quality does not seek greatness of honor, but is pleased and willing to bear whatever has to be borne. He never complains about the matters that concern him and is never angry with God, may He be Exalted, saying \"Why did the Lord, may He be Blessed, do thus and thus?\" And from this quality, comes the quality of being happy with his portion. And you already know the goodness and greatness of this quality.",
+                "When a righteous man likes people and people are pleased with him, then the Holy One, Blessed be He, also is pleased with him. For thus did they say : \"One with whom men are pleased, God is pleased\" (Aboth 3:10). And even his enemies make peace with him, as it is written : \"When a man's ways please the Lord, He maketh his enemies to be at peace with him\" (Prov. 16:7), as you know concerning Abimelech and Abraham … (Genesis Rabbah 54a). And when they make peace with him it is said \"In the light of the King's countenance is life, and his favour is as a cloud of the latter rain\" (Prov. 16:15).",
+                "See what happened to Mordecai when Ahasheurus was pleased with him, and what happened to Joseph when Pharaoh was pleased with him. And if all of this happened to those whom people liked, then surely the ones whom the Holy One, Blessed be He, likes, will attain a lofty estate. Therefore, a person should exert himself to do the commandments of the Torah and then the Holy One, Blessed be He, will be pleased with him. And the wise man has said, \"Everyone who has this quality will prosper.\" And from the quality of pleasantness, comes pardon and forgiveness, for when a person is gracious and generous with a person who has wronged him, and renounces his claim against him, such a person who does this — his prayer will surely be heard.",
+                "A very fine quality for man is to be filled with graciousness and to abandon his opinion in the face of the opinion of his companion (when he senses that his companion is right). And this type of conduct will cause him to be beloved, for he does what pleases every man. And such a man is very near to the paths of repentence, for if he does an evil deed, and his companion comes and rebukes him, he very quickly consents to abandon his evil way and to return to the good. The result is that he himself obtains self satisfaction in confessing his wrong and abandoning his evil ways, and his companions who associate with him are pleased.",
+                "Thus did Solomon say, \"He who listens to counsel is a wise man\" (Prov. 12:15). Solomon did not mean \"to listen with the ears alone,\" but that listening means to listen to the counsel of a wise man and to willingly do that which the wise man tells him. It is obvious, therefore, that the whole Torah is summarized in this quality of <i>willingness</i> to listen and obey. And thus it is with all the rebukes and all the blessings. What does this mean ? Concerning the time that the Torah was given, it is written — \"Now therefore, if ye will surely listen unto My voice indeed, and keep My covenant, then ye shall be Mine own treasure from among all peoples\" (Exodus 19:5). The meaning of \"you will surely listen,\" is that you shall accept these commandments and receive them willingly. And the people answered \"We will do\" (Ibid. 19:8, 24:7) — willingly.",
+                "Concerning the curses mentioned in the Bible it is said : \"But it shall come to pass, if thou wilt not hearken unto the voice of the Lord thy God, to observe to do all His commandments and His statutes\" (Deut. 28:15), and it is written : \"The blessing, if he shall hearken unto the commandments of the Lord your God, and the curse, if ye shall not hearken unto the commandments of the Lord your God\" (Deut. 11:27-28). In all of these quotations which say : \"Thou shalt surely listen\" the meaning is not merely listening with the ear, but what they wanted to say was \"listen with willingness to fulfill the commandments.\" So we find with Jacob our father, upon him is peace, that he willingly listened to his mother and he listened to her counsel concerning the blessings. He willingly listened to his father and to his mother (when they advised him not to take a wife of the daughters of Canaan) and chose a wife as they requested. Therefore he merited that there should come forth from him the twelve tribes. And it is written : \"But whoso hearkeneth unto me shall dwell securely, And shall be quite without fear of evil\" (Prov. 1:33).",
+                "There are four classifications in the matter of listening (Yalkut Shimoni — Gen. 32) : There is one who hears and loses thereby, and there is one who hears and is rewarded thereby. There is one who does not listen and loses thereby, and there is one who does not listen and gains a reward thereby. One who listens and loses thereby an example of Adam, as it is said : \"And unto Adam He said : \"Because thou hast hearkened unto the voice of thy wife\" (Gen. 3:17). And what did he lose? \"for dust thou art, and unto dust shalt thou return\" (Ibid. : 19).",
+                "And then there is one who listens and is rewarded. That would be Abraham, our father for it was said to him \"in all that Sarah saith unto thee, hearken unto her voice\" (Gen. 21:12). And what was his reward? \"For in Isaac shall thy seed be called\" (Gen. 21:12).",
+                "Now there is one who does not listen and is rewarded and this would be Joseph. For it is said \"that he hearkened not unto her, to lie by her, or to be with her\" (Gen. 39:10). And what was his reward? \"And Joseph was the ruler over all the land\" (Gen. 42:6).",
+                "Then there is one who does not listen and loses. That would be the children of Israel, for it is said : \"Yet they hearkened not unto Me, nor inclined their ear\" (Jer. 7:26). And what did they lose ? \"Such as are for death, to death; and such as are for the sword, to the sword\" (Jer. 15:2). And it is said in Isaiah : — \"If ye be willing and obedient, Ye shall eat the good of the land\" (Is. 1:19).",
+                "The stubborn and rebellious son was punished because he did not listen. As it is written : \"Then shall his father and his mother lay hold on him, and bring him out unto the elders of his city. And they shall say unto the elders of his city : 'This our son is stubborn and rebellious, he doth not hearken to our voice,' \"and all the men of the city shall stone him\" (Deut. 21:19-20).",
+                "And concerning all Israel, it is said : \"Ye have been rebellious against the Lord\" (Deut. 9:7), and more is written concerning their not being willing to listen, \"For they are a stubborn and stiff-necked people\" (Exod. 34:9).",
+                "And since everything depends upon the quality of graciousness, a person should incline all of his will to do the commandments of the Lord, may He be Blessed, willingly — and thus said our teachers : \"Do His will as you would do your own will, so that He may do your will as He does His own will\" (Aboth 2:4).",
+                "The general rule of this matter is that a man should never be stubborn and he should not \"make his neck stiff\" against those who rebuke him or against one who tries to teach him the upright way — but he should very willingly listen to them, and accept their words with the graciousness of his soul, for concerning stubborn people it is said : \"Thorns and snares are in the way of the froward; He that keepeth his soul holdeth himself far from them\" (Prov. 22:5). And it is also said \"He that hath a froward heart findeth no good\" (Prov. 17:20). In several instances are praised those who willingly listen to the words of the Torah, as it is written \"But his delight is in the law of the Lord; And in His law doth he meditate day and night\" (Ps. 1:2). And it is written \"And he shall be like a tree planted by streams of water, that bringeth forth its fruit in its season\" (Ps. 1:3); and it is written : \"Happy is the man that feareth the Lord, that delights in his conmmandments\" (Ps. 112:1). Notice that it says \"delights\" which means that a man must train himself to delight to do the commandments.",
+                "Rabbi Abahu says, \"In the future, all of the people will wonder at the one who truly and willingly listened to God, and they will say, \"Who is this lowly person that did not read the Torah and did not study it and yet behold he is sitting with the patriarchs and is speaking with them?\" And God will say to them, \"Why do you wonder? These deserve this honor because they listened to me willingly, as it is said, 'The ear that hearkeneth to the reproof of life, abideth among the wise' \" (Prov. 15:31).",
+                "Now this quality — though very good — should not to be used with the wicked, and one should not be gracious to them. And he should remove his willingness from all evil things and from all things which the Torah warned him against, but he should be gracious to the one whom the Holy One, Blessed be He, desires, as it is written, \"The Lord taken pleasure in them that fear Him\" (Ps. 147:11).",
+                "He should direct his desire towards the commandments even though they may be very difficult for him. Yet must he train himself to willingly do them until they become beloved by Him. Even though it was very difficult for Abraham our Father, upon him is peace to slay his only son — nevertheless he nullified his will before the will of the Creator, may He be Exalted, and arose, and with zeal, eagerness and love fulfilled God's command.",
+                "However, he who sets his desire and wish on evil deeds and is gracious to the wicked and to their deeds, and rejects the righteous ones, him will his graciousness bring to the netherworld. Concerning him it is said \"Woe unto them that call evil good, and good evil\" (Is. 5:20). And it is further said \"He that justifieth the wicked, and he that condemneth the righteous, even they both are an abomination to the Lord\" (Prov. 17:15).",
+                "Every person who wishes to enter into the very essence of piety and into the profundity of contemplating the Unity of God in order to know the Lord, may He be Blessed, cannot do so unless he is wise and understanding and has a gracious soul, free from anger. It is written \"Now therefore, ye children, hearken unto me; For happy are they that keep my ways\" (Prov. 8:32). The Creator, Blessed be He, said to Israel \"I want nothing else from you but that you should listen willingly and if you do listen to me, I will fulfill what the prophets prophesied \"If ye be willing and obedient, ye shall eat the good of the land\" (Is. 1:19). And it is written, \"Happy is the man that hearkeneth to me\" (Prov. 8:34).",
+                "Therefore, a man should direct his mind to the will of the Creator, may He be Blessed. And he ought not to rebel against his teachers and against his superiors in Wisdom. And so it is said in the Torah \"And thou shalt come unto the priests the Levities, and unto the judge that shall be in those days; and thou shalt inquire; and they shall declare unto thee the sentence of judgment. And thou shalt do according to the tenor of the sentence, which they shall declare unto thee… thou shalt not turn aside from the sentence which they shall declare unto thee, to the right and, nor to the left. And the man that doeth presumptuously, in not hearkening unto the priest that standeth to minister there before the Lord thy God, or unto the judge, even that man shall die; and thou shalt exterminate the evil from Israel\" (Deut. 17:9-12).",
+                "From all these we know how important the quality of graciousness is. For the whole Torah is contained in it. Even if the wise men said to you concerning the left that it is right, or about the right, that it is left, listen willingly to them (Sifre Deut. 17:11. T.P. Horayoth 1.1).",
+                "Consider well that when we pray, we say, \"May the worship of Israel be accepted willingly before Thee always!\" Thus all of our deeds and all of our service depend upon the willingness of the Creator to receive them. When a man does not direct his will and his desire towards the commandments of the Lord, but rebels against Him, and chooses evil deeds, against which the Lord warned us, that we ought not to do them, why should the Lord listen willingly to this man? Why should God be gracious and desire a man who does not desire him?",
+                "A man should never be obstinate with the Creator, may He be Blessed, or with his teachers, for in this manner, one wise man praised himself. \"All my days I have never transgressed the opinions of my companions. I know that I am not a priest, and yet if my companions would say to me 'Go up on the pulpit and give the priestly benediction,' I would go up\" (Shabbath 118b).",
+                "It is not necessary to go any further regarding this quality, for it is contained within the quality of Love and Joy.",
+                "There is nothing as good in all the world as listening, — and thus said our Sages : \"If a man fell from a roof and his limbs were broken, he needs medicated applications and bandages for every single limb and for every bone, however the one who has sinned with all of his limbs, as it is said \"From the sole of the foot even unto the head, there is no soundness in it\" (Is. 1:6), the Lord, may He be Blessed, heals all of his limbs with one medicated bandage. And what is this bandage? Listening carefully as it is said \"Incline your ear, and come unto Me, hear, and your soul shall live\" (Is. 55:3) (Exodus Rabbah 27)."
+            ],
+            [
+                "Chapter Fourteen: ON ENVY",
+                "Envy is a branch of anger, and no man escapes from it completely. For we see that among men each one tries to keep-up with one's neighbor. For when he sees that his neighbor acquires food or clothes, or a home or amasses money, then he too endeavors to attain the same, thinking, \"My fellow has all this; I must also have it.\" And concerning this matter, Solomon hinted : \"Again, I considered all labour and all excelling in work, that it is a man's rivalry with his neighbor\" (Eccl. 4:4).",
+                "Now any man who has this quality strongly within him, is very despicable, for jealousy brings a person to lust, for when a man does not pay attention to what his companion acquires, he does not lust. And the Torah said, \"You shall not lust after the wife of your neighbor… and anything that belongs to your neighbor\" (Exod. 20:14). A man who is overpowered by lust, is very close to transgressing the Ten Commandments. A parable that will illustrate this is the story of a man who had a neighbor and there was a wall that separated them and their property. Now the wicked man coveted the wife of his neighbor, and also some of his possessions. One day he overheard the man say to his wife, \"I shall have to leave for a while for business,\" and thus he did. What did the wicked man do? On Sabbath eve, he went and broke the wall that was between them. And thus, he had already transgressed the commandment to \"remember and keep the Sabbath.\" He then forcibly attacked the wife of his neighbor, and in that way transgressed the commandment that \"You shall not covet\" and he lay with her, and thus he transgressed the commandment \"You shall not commit adultery.\" And after that when he began to plunder the possessions of his neighbor, the woman cried out, and when she cried out, he slew her — and so he transgressed the commandment \"You shall not commit murder.\" And after he had robbed and stolen what he lusted for, he had already transgressed the commandment, \"You shall not steal\" as well as \"You shalt not covet.\" Then his father and his mother stood up and rebuked him. He arose up against them and struck them, and thus he transgressed the commandment \"Honor your father and your mother.\" And afterwards, when he was brought to court, he and his worthless companions testified that the property found in his possession had been left with him as a pledge by his neighbor and that he had permitted his neighbor to take them back in trust even though he had not paid. He had trusted his neighbor with the pledge and had never been able to obtain possession of them until now when the robbers had broken the wall which was between their properties and had slain the woman and that when he heard the commotion he had entered and taken back his pledge. Now by this testimony, he transgressed against the commandment \"You shall not utter false testimony against your neighbor.\" Then continually, wherever he went, he swore that he had done nothing wrong, and so he transgressed against the commandment, \"You shall not take the name of the Lord, your God, in vain.\" Finally, his crimes were revealed and his wrong became known far and wide. Because of this disgrace, he became utterly depraved, denied the living God and thus he transgressed against the First Commandment, \"I am the Lord thy God.\" Finally, he became attached to idolatry and thus he transgressed the command \"You shall have no other gods, you shall not bow down before them and you shall not serve them.\" And all of this was caused by his lust! Thus we find that lust can bring one very near to transgress against all of the Torah.",
+                "There is another way to intelligently understand how jealousy and lust are very ruinous qualities, and in this vein Solomon said : \"Let not thy heart envy sinners, but be in the fear of the Lord all the day\" (Prov. 23:17). When a man envies sinners seeing their wealth and prosperity and sees righteous men growing poorer and being sore afflicted, and, from all of this, his soul rejects reverence for God and His judgements, and rejects those who study the Torah and fulfill it, as it is said : \"Your words have been all too strong against Me, saith the Lord. Ye have said : 'It is vain to serve God; and what profit is it that we have kept His charge, and that we have walked mournfully because of the Lord of Hosts? And how we call the proud happy, yea, they that work wickedness art built up; yea, they try God and are delivered\" (Malachi 3:13-15).",
+                "This type of thinking leads to folly in the minds of people, and causes their hearts to retreat from the truth when they see the wicked prospering and the righteous suffering. Because of this they walk in the hardness of their heart and say, \"So and so do thus and they are rich. We'll do the same thing and what happens to them will happen to us.\" All this they resolve to do because of jealousy, for such a man envies the wicked, and covets their wealth and their security. Therefore, such people cast off from themselves the yoke of the commandments. But the righteous do not envy the wicked, their money or their security, for they reflect that the wealth of the wicked is guarded only for their ultimate ruin, and their security is given them only to deprive them of the great good which is treasured up for the righteous. And they know that the poverty of the righteous and their distress purifies and cleanses them to increase their worthiness for the world to come. There is no doubt that one who thinks thus will not envy, but will on the contrary, rejoice when he sees the apparent security of the wicked, for he will say. \"If those who enrage God are rewarded thus, then how much greater, will be the reward of those who do His will!\" To the righteous He will give and continue to give reward.",
+                "Envy is the result of a feeling of inferiority. If one envies another's beauty, strength or wealth, then he is unhappy with what the Creator, blessed be He, has decreed for him. This is similar to a servant who complains concerning the deeds of his master, and is not pleased with his master's matters. Such a one is not a faithful servant. All the more so, ought he not to complain against the Creator, may He be Blessed, for all His deeds are righteous and proper, and one ought never to dispute them.",
+                "Out of envy come quarrels as you see in the case of Korach, who envied the honor of Elizaphan, the son of Uzziel (Midrash Rabbah on Numbers 18), and because of this circumstance, he and all of his party were destroyed, even the tender infants. Jealousy is like a sickness of the body. It brings consumption. The wise man said to his son, \"Guard yourself from jealousy, for it can easily be recognized when your facial expression changes because of the gloom in your heart and why should an enemy of yours rejoice and obtain his vengeance by seeing you in such a state?\"",
+                "An envious man does violence to his own soul, for he is constantly grieving and his intelligence grows less because of the abundance of jealousy concealed within him. His heart is not free to study and to pray with earnest intent and to do good deeds.",
+                "Every man finds a certain tastiness in his food, aside from the man who is jealous, for he cannot savor his food until good fortune departs from the object of his envy.",
+                "For every hatred there is hope that it will change, for if a man hates his companion because his companion has robbed him of something, then when the companion returns the plundered object to him, his hatred will vanish, And so it is with all hatred that is caused by a specific thing. When the matter is adjusted, then the hatred vanishes. All this is true of every hatred or dislike outside of the hatred caused by envy. The wise man said to his son, \"Do not envy your brother for the things which he has, for he will enjoy his life, while you, satiated with worry and pain, will not.\" And the wise man said, \"The envious and lustful man was born only for a life of anger.\"",
+                "The early Sages used to pray, \"May we not have any envy against others, and may others not envy us!\" Now why would they pray that others should not posses this quality more than <i>other</i> evil qualities? But this is the explanation of the matter : — Many men <i>cause</i> others to envy them and covet their possessions. Therefore, the early wise men used to pray that others not envy them because of anything that they, the Sages, were responsible for. And the Torah has said, \"Nor put a stumbling block before the blind\" (Lev. 19:14).",
+                "Therefore, it is good for a man not to wear conspicuous or expensive garments — neither he nor his wife nor his children, and so should it be with food and other matters so that others will not envy him. Let that man who has been blessed bountifully by the Creator see to it that others get some enjoyment from his possessions whether they be rich or whether they be poor. Let him conduct himself with his companions gently and deal kindly with them. We have already dwelt at length about this matter — the matter of a man being loved by his fellow creatures — if he <i>is</i> loved by everyone, then they will not envy him, and they will not covet anything that belongs to him. However, it is fitting for a man, that he should attempt to excel in good qualities, so that others may envy him and long to do as he does. And he who is careful not to envy others, — his body will not wither, and no worms will rule over him. As it is written : \"But envy is the rottenness of the bones\" (Prov. 14:30), \"Any man who has envy in his heart, his bones rot; every man who has not envy in his heart, his bones do not rot\" (Shabbath 152b).",
+                "Therefore, a man should remove himself from envy and lust, and should not covet anything that belongs to others, and he should not say : \"I covet some of the possessions of my companion, and I'll give him money so as to obtain those things,\" for if he does not want to part with these possessions, then it is prohibited to press him for he will be ashamed to turn him away empty handed. If a person does this, then he is like a robber — like one who compels another to do something against his will. All the more so if the one who covets is a respected man, for whom it is forbidden to ask anything of a companion if one does not know beforehand that he will give this gift to him with a willing heart.",
+                "A parable concerning this describes a lustful man and an envious man who were met by a certain king. The king said to them, \"One of you may ask something of me, and I will give it to him, provided I give twice as much to his companion.\" The envious did not want to ask first for he was envious of his companion who would receive twice as much, and the lustful man wanted <i>everything</i> — wanted what belonged to <i>both</i> of them, so when the lustful man finally pressed the jealous man to ask for something, the jealous man asked the king to pluck out one of his eyes, because then his companion would have both eyes plucked out.",
+                "How many evils are dependent upon envy?The primeval serpent was envious of Adam and brought death to the world, and concerning him it was decreed. \"Upon thy belly shalt thou go and dust shall you eat\" (Gen. 3:14). Likewise see what happened to Cain and to Korah and to Balaam and to Doeg and to Ahithophel and to Gehazi and to Adonijah and to Absalom and to Uzziah, who hankered after that which did not belong to them! It wasn't enough that they were punished in that what they wanted was not given to them, but what was already in their hand was taken from them. From all of these instances, a man ought to learn to separate himself from jealousy and lust. If whatever a man has is not really his, for when tomorrow comes it may vanish, then what good will come to him from something that doesn't belong to him?",
+                "Great reward will come to a man who guards himself against envy and lust, for in most of the sins or transgressions which a man commits, he tries to avoid committing these transgressions because he is ashamed, he holds himself back because of fear of disgrace, and therefore he restrains himself from robbery and theft, for he is afraid that it may become known, it may be revealed, people will publicize it, and he will be so shamed that he will lose much. But envy and lust are concealed within the heart. No man can detect that he covets or is jealous. It is a matter of the heart, and that is why it is said : \"But you shall fear <i>your God</i>\" (Lev. 25:17).",
+                "Even though jealousy is a very bad quality, there are instances where it can be a very <i>good</i> quality and, in fact, it can be a most noble quality, — when one envies those who revere God, as it is said : \"Let not thy heart envy sinners, but those that fear the Lord all the day…\" (Prov. 23:17). And in the same way our Sages said : \"that the jealousy of wise men increases wisdom\" (Baba Bathra 21a). When one sees another studying, it should excite his envy and he should say \"This man studies all day, I shall do the same!\" And similarly in the matter of all he commandments. Everyone should envy his companion and try to emulate the good deeds of his companion. If he sees a wicked man who has even one good quality, he should envy him for that and should emulate it. But a man who envies his companion when he sees him occupying himself with Torah and with good deeds and does not envy him in order to emulate him, and does not say to himself, \"This man is doing thus; I will also do thus!\" but rather thinks in his heart enviously, \"Because this companion has more good qualities than I, because of all this he is more honored by men,\" and then this envious man will plot how to confuse and take his companion away from the study the Torah and good deeds, such envy is a grievous disease, and he who deals in such envy is a sinner and one who causes others to sin. He is truly a partner of Jereboam, the son of Nebat.",
+                "A man should always honor those who revere God and occupy themselves with His commandments, and he should give them help. He should help them with his person and with his money, and then others will envy them and they will think, \"If we also will do thus, then people will honor and help us!\" and from doing good \"not for its sake\" (but only for the sake of honor) they will eventually come to do it \"for its own sake.\"",
+                "The Holy One, Blessed be He, said : \"Be jealous for My sake, were it not for envy, the world would not stand. A man would not plant a vineyard, marry a wife or build a house (Shoher Tob 37a). For all of these matters come about because one man envies his companion. If he builds a house, then another person will have it in mind to do likewise, and thus it is concerning a wife. And since the perpetuation of the world depends upon envy, let him dedicate all these envious qualities to God. If he builds a house let him build in it room for the study of Torah, a gathering place for the wise, a place where guests are welcomed, and a place where he does kindness to men. And thus did they say (Shohar Tov ibid). Had not Abraham been jealous he would have not acquired both worlds. And how was he envious? He asked Melchizedek<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">See Nedarim 32b, where Melchizedek is identified with Shem, the son of Noah.</i>, \"How did you emerge from the Ark?\" And Melchizedek answered, \"Because of the charity that we did there,\" Abraham said to him, \"What kind of charity could you do in the Ark; — were there any poor people there? There was no one there except Noah and his sons, so to whom were you doing charity?\" Melchizedek answered him : \"With the animals, with the beasts and with the fowl. We did not sleep but were constantly giving food to all these living creatures all night long.\" At that moment Abraham said, \"If these people had not done charity with the animals, beasts and fowl, they would not have emerged from the Ark, but because they did justice with them, they did emerge safely, then I who will do justice with all the children of man who are in the image of the Holy One, Blessed be He, will not this be all the more favorable in God's eyes?\" At that moment \"And he planted a tamarisk (<i>eshel</i>) in Beersheba\" (Gen. 21:33). (The sages take each letter of the Hebrew word Eshel and they say that the word Eshel means a place where strangers can eat, drink and lodge.) In this manner, a man ought to, indeed, increase his zeal.",
+                "One ought to be zealous against sinners and the wicked, to strive with them and to rebuke them. As our Sages said : \"A man who cohabitates with a heathen woman, the zealous ones should smite him\" (Sanhedrin 81b).",
+                "Moses was jealous of the Egyptian, as it is said, \"And he smote the Egyptian\" (Exod. 2:12). And so we find in the case of Elijah, when he said, \"I have been very jealous for the Lord, the God of hosts, for the children of Israel have forsaken Thy covenant\" (I Kings 19:10). And so is it said, \"In that he was very jealous for My sake among them\" (Num. 25:11), and the Lord, may He be Blessed, gave him his reward for this as it is said : \"Behold, I give unto him My covenant of peace!\" (Num. 25:12). And it is said, \"… Ye shall not be afraid of any man …\" (Deut. 1:17). Now he who reveres the Lord, may He be Blessed, will gladly offer his life for the sanctification of God's name. As it is said, \"Whoso is on the Lord's side, let him come unto me. And all the Levites rallied to him\" (Exod. 32:26), and it is further said, \"And when Phinehas, the son of Eleazar, the son of Aaron the priest, saw it, he rose up from the midst of the congregation, and took a spear in his hand\" (Num. 25:7).",
+                "It is an obligation on everyone who reveres God and who is pure of heart to arouse jealousy in himself when he sees that \"the power of the princes and the nobility is used to trespass.\" And our Sages, their memory is for a blessing, said : \"Every wild outbreak that does not begin with the great ones, cannot be called an outbreak\" (Genesis Rabbah 26:5). As it is said \"Yea, the hand of princes and the rulers hath been first in this faithlessness\" (Ezra 9:2)."
+            ],
+            [
+                "Chapter Fifteen: ON ZEAL",
+                "Zeal for the Torah and the commandments is a great quality, and so is zeal that aims to make a better world. And it is a quality of the righteous in the service of the Creator, may He be Blessed. Our Sages, of blessed memory, said : \"The zealous are early to perform their religious duties\" (Pesahim 4a).",
+                "Concerning Abraham, our father, in the account of the sacrifice of Isaac, it is said : \"And Abraham rose in the morning\" (Gen. 22:3). Even though it was difficult for him to offer up his only son, he nevertheless did the will of the Creator with zeal, arising early in the morning. He who performs his deeds with zeal demonstrates convincingly that he loves his Creator as a servant who loves his master and hastens to do His will. For zeal depends upon the heart of a man, as when a man cleanses his heart of all other thoughts that may be in it and clings to one thought only, then he makes himself alert and will no doubt succeed. Thus did Abraham do when he removed the love for his son from his heart and carried out the will of his Creator, nullifying his love for his son before his love for the Creator. Therefore, he made a point of rising early, for there was in his heart a great love for the Creator. Therefore, the Holy One, Blessed be He, swore to him that He would remember the binding of Isaac. For a man may do a very difficult thing for one he loves, although his heart troubles him in the doing. But Abraham and Isaac both acted out of the desire of their heart, for the degree of love that they felt for God was very great. Both of them cleaved unto the Lord in their thoughts until they were joined in a great unity. For their sole intent was to spread throughout the world the knowledge of the Unity of the Creator and to train mankind to love Him. As they lovingly performed the service of the Lord, may He be Exalted, and fulfilled His commandments, their physical nature was overcome; their minds cleaved to their love of the Creator of the world. Therefore, both of them acted with zeal.",
+                "You should know that zeal is the very beginning of all ethics. For no man can be perpetually bent over his book. He must eat, sleep and perform his bodily functions. Therefore, it requires eagerness and care to return to one's book and to study. One should not muse \"the day is still long and the year is still long.\" Concerning this our Sages, of blessed memory, said : \"Do not say, 'when I have some free time, I will study' — perhaps you will never be free\" (Aboth 2:4). Nor should a man say, : \"It is already evening — if I start studying now, I will have to stop in a little while to pray,\" for it is better to spend one hour in study even if only to learn one saying, than to do any other thing in the world. Concerning this it is said, \"He that turneth away his ear from hearing the law, even his prayer is an abomination\" (Prov. 28:9). And thus it is written : \"The law of thy mouth is better unto me than thousands of gold and silver\" (Ps. 119:72). And thus it is also written, \"For a day in Thy courts is better than a thousand\" (Ps. 84:11), on which the Talmud comments : The Holy One, Blessed be He, said, \"I prize one day of your studying Torah more than the thousand sacrifices which your son Solomon will offer upon the altar\" (Shabbath 30a).",
+                "Rabbi Phineas, the son of Yair, said, \"Zeal leads to cleanliness, cleanliness leads to continence, continence leads to purity. Purity leads to holiness, holiness leads to humility, humility leads to the fear of sin, the fear of sin leads to piety, piety leads to possession of the Holy Spirit, possession of the Holy Spirit leads to resurrection, resurrection leads to Elijah the Prophet, remembered for good\" (T.P. Shekalim 3:5; see Sota 49a and Abodah Zarah 20b). Come and see how great is the power of zeal, which leads to such splendid qualities! Therefore, let a man be careful and alert to perform all the commandments and to run to study, early and late.",
+                "The quality of zeal is an ornament to all other qualities, and it corrects all other qualities.",
+                "Now, you ought to remember the things that men tend to be lazy about. If you must look up something in a book, and you do not know where to find it, you must be quick to go and to ask someone who is familiar with the subject. If a poor man comes to your house to ask for bread, do not say, \"I cannot go and get the bread,\" but go quickly and bring it. If you are about to wash your hands (before eating) and all you have is a little water or loathsome water, or if the vessel for the washing of the hands does not quite meet the ritual specifications (e.g., there is a crack in it) and you are hungry and want to eat, let not your hunger make you look lightly upon the washing of the hands, but be quick to bring water and a proper vessel. One must be very alert when it comes to taking care of his bodily needs. He should not delay even for a moment, so as not to transgress \"And ye shall not make your souls detestable\" (Lev. 20:25 — see also Makkot 16b). Then, too, the one who delays performing his bodily needs brings upon himself great illnesses.",
+                "A man should be very alert and careful to guard himself in the matter of cleanliness so that his garments are clean and his body clean. He should also wash the anus after he has attended to his bodily needs, for it is impossible to wipe oneself properly without water. He must also be alert to his bodily needs at night. If he wishes to drink water, he should arise, wash his hands, go to a clean place and should make the blessing for the water before and after drinking. If he is in his bed and hears the sound of thunder or sees lightning, he should get up, wash his hands, and then make the blessing. He must also be able to rise from his bed and cause all slumber to vanish from his eyelids in order to rise early and to study the Torah. He needs zeal to remove himself from his unworthy deeds, such as envy and hatred and lustful thoughts. All these require great alertness, so that he may incline all of his thoughts to the will of the Creator, blessed be He. If he is distressed on account of the loss of his money, or the death of a loved one, or because of afflictions, he must be very alert to deepen in his thoughts his love for the Rock of Ages, to erase the distress from his heart and to make his heart pure so as to justify the ways of God in His judgments and in His laws and to receive with love God's will and to cleave to the Torah, to prayer and to good deeds, and to strengthen himself in his firm intent to serve God the Most High.",
+                "The general rule in this matter is that a man should examine himself and ask himself which sin he does customarily, and he should hasten to set up fences in order to take care to cease committing that particular transgression. He should also examine himself as to which commandment of God he is lax in. For example, an idler should understand right off that this idleness is a result of his being concerned with idle things. He who attaches himself to idle things will obviously reject Torah and prayer and all that is good. Such a man should depart from people who waste time in idle talk, and he should not be their companion; this will be a cure for his illness. Thus should he act with respect to all bad qualities. He should understand from the start what is at the root of his unworthy conduct and destroy it, thus removing the darkness which darkness the light of his soul. And for all these zeal is required, for if he is too lazy to root out these evil qualities, then they will become fixed in his heart so firmly that he will be unable to uproot them. He should be alert to seek peace and to pursue it. As it is said : \"Seek peace and pursue it\" (Ps. 34:15).",
+                "He should be zealous to seek knowledge of the Torah and knowledge of the Creator, as it is written. \"And let us know, eagerly strive to know the Lord\" (Hos. 6:3). Thus said the Sages: \"Betake thyself to a place of Torah\" (Aboth 4:14). And a man should be alert to seek justice, as it is written : \"Justice, justice shall you pursue\" (Deut. 16:20). And it is written, \"Hearken to Me, ye that follow after righteousness, Ye that seek the Lord\" (Is. 51:1). It is necessary to be quick in copying out the books which one needs for one's study. When he sees or hears a new thing, he should be alert to write it down and not delay until it is forgotten from his heart.",
+                "Rabbi Judah, the son of Tema, said, \"Be bold as a leopard, light as an eagle, fast as a deer, mighty as a lion to do the will of your Father in heaven\" (Aboth 5:24). See how they warned that one make himself light and strong in order to fulfill the commandments! Thus did David say, \"I made haste, and delayed not, to observe Thy commandments\" (Ps. 119:60). Thus did our Rabbis expound : \" 'And ye shall observe the matzot (Ex. 12:17), do not read it as <i>matzot</i> (unleavened bread), but read it is as <i>mitzvot</i> (commandments)\" — meaning if an opportunity comes to you to do a good deed, do not let it grow stale but do it at once (Mekhilta de Rabbi Ishmael, vol. I., p. 74). It is very necessary to be agile and alert and strong in order to strive against the wicked — to be mighty of heart as Moses, our teacher, when he said, \"Put every man his sword upon his thigh\" (Ex. 32:27). And to be like Phinehas of whom it is said, \"And when Phinehas, the son of Eleazar the son of Aaron the priest, saw it, he rose up from the midst of the congregation and took a spear into hand\" (Num. 25:7). Therefore, take care to be quick to separate yourself from the company of the wicked, so that you will not be part of their designs and their plans. Above all it requires zeal to do repentence. One must hurry and he should not delay to follow the paths of repentence, and let him not be wicked for even one hour before God, may He be Blessed. See how alert the servants and ministers of kings are in the performance of their duties. All the more so must we be careful to be alert in our service to the King of Kings, the Holy One, Blessed be He.",
+                "Even though zeal is a very good quality, one must be careful not to work too quickly. For one who rides quickly is liable to stumble, and one who runs quickly may fall. It is not wise to attempt to repair anything in haste, but rather with deliberation. And thus said our teachers, \"Be deliberate in judgment!\" (Aboth 1:1). And zeal means that one's heart must be stirred, and one's thoughts aroused and that one's limbs must be light for one's work, but one ought not to be hasty in any matter. All of these matters require great wisdom as to when to hurry and when to tarry. Even though the quality of zeal is very good nevertheless a man ought not be zealous to pursue his lusts, to busy himself in seeking pleasures, or to pursue evil deeds. For just as zeal in the matter of Torah raises a man to a very lofty height, so does alertness in the matter of transgressing bring a man down to the nether world.",
+                "Just as a man must be quick in the matter of the Torah, so should he be quick in the matters of this world and be alert in his work. Great success is in store for him who does his work with alertness. Therefore, son of man, be alert in what concerns both worlds, and be quick in your work which is needed for this world, in order that you will soon be free to do the work of Heaven."
+            ],
+            [
+                "Chapter Sixteen: ON LAZINESS",
+                "Laziness is a very bad quality. Anyone in whom this trait is strong will find his affairs spoiled in this world and in the world to come. Concerning him, King Solomon said: \"I went by the field of the slothful and by the vineyard of the man void of understanding; and lo, it was all grown over with thistles, the face thereof was covered with nettles and the stone wall thereof was broken down\" (Prov. 24:30-31). The wisdom of a lazy man is like the field of a lazy man. The field of a lazy man not only fails to produce, because he does not till it as he should, but it yields harmful products like thistles and thorns. Even if he were to busy himself with his field until the products grew, owing to his laziness he would lose the produce, because the stone fence is in ruin and he is too lazy to repair it, so that cattle and thieves enter and take everything. Solomon said, \"… and the stone wall thereof was broken down.\" Even though the stone was very strong, it was still ruined because of his laziness, for he did not repair it before it fell.",
+                "Comparable is the instance of one who is too lazy to study the Torah and to observe the commandments, for the indolent love rest and as a result find God's commandments difficult for them and the study of the Torah burdensome. And so they flee from study to rest. When they do sit in the synagogue they sleep, as it is said : \"Slothfulness casteth into a deep sleep\" (Prov. 19:15). For laziness creates a desire for sleep. King Solomon warned us long ago, \"Yet a little sleep, a little slumber, a little folding of the hands to sleep\" (Prov. 6:10).",
+                "Not only does the lazy man fail to attain knowledge of the Torah, since he does not occupy himself with the Torah as he should, but due to his laziness, false notions enter his heart. For the lazy person rationalizes his laziness : \"It is good for the body to rest so that it will grow stronger, and when a man is strong he can do more than a weak person.\" A lazy person also listens to vain things, but he excuses himself by maintaining that he has an open mind. Laziness, then, causes a man to seek reasons for saying that when he avoids study, he is really doing a positive good. Now even though it is true that we must rest in order to grow strong and that listening to wit helps to clear the mind, this applies specifically to the man who is zealous and occupies himself with the Torah. The strength of man is not like the strength of stones and his bones are not like brass, so that he can be busy constantly; one must rest from time to time in order to replenish one's strength. But the lazy man applies this theory to himself and embraces it so wholeheartedly that he does nothing at all. In every instance where exertion is called for, he rationalizes his laziness.",
+                "The lazy man is faint-hearted and does not make his way to a center of Torah. Of him, King Solomon said seven things. What does the lazy man say? People say to a lazy man, \"There is a teacher in the metropolis — go and learn Torah from him,\" and he answers, \"I am afraid of the lion that is in the path.\" As it is said. \"The sluggard saith : 'There is a lion in the way' \" (Prov. 26:13). They say to him, \"There is a teacher in the township — get up and go to him\" and he answers, \"I am afraid lest there be a lion in the streets.\" As it is said, \"Yea, a lion is in the streets\" (ibid). Then they say to him, \"But the teacher lives right near your house.\" And he answers, \"The lion is somewhere outside.\" As it is said, \"The sluggard saith : 'There is a lion without; I shall be slain in the streets.' \" Then they say to him, \"The teacher is right in your house,\" and he answers, \"But if I go and find the door locked, I will only have to come back.\" They say to him, \"The door is open.\" As it is said, \"The door is turning upon its hinges and the sluggard is still upon his bed\" (Prov. 26:14). Finally, when he does not know what to answer, he says to them, \"Whether the door is open or locked, I want to sleep a bit more.\" As it is said, \"How long wilt thou sleep, O sluggard? When wilt though arise out of thy sleep?\" (Prov. 6:9). When he rises from his sleep, they place before him food to eat, but he is too lazy even to lift it to his mouth. As it is said, \"The sluggard burieth his hand in the dish; It wearieth him to bring back to his mouth\" (Prov. 26:15).",
+                "And what is the seventh trait? As it is said, \"The sluggard will not plow, when winter setteth in\" (Prov. 20:4). Rabbi Simon, the son of Yohai said, \"This refers to one who did not study Torah in his youth and wants to study when he is old — he will be unable to do so. That is what is meant by, \"He shall beg in harvest, and have nothing\" (ibid.).",
+                "This is what Solomon had to say in denunciation of the sluggard, but Moses, our Teacher, said the greatest thing of all. For he said : \"But the word is very nigh unto thee, in thy mouth and in thy heart, that thou mayest do it\" (Deut. 30:14). Only bring forth a word from your mouth (Deut. Rabbah 8:6). And he who is too lazy to do even this, to utter words from his mouth, there is no greater laziness than this!",
+                "See how removed the lazy man is from good qualities, how worthless as a messenger. He is like vinegar, which is bad for the teeth, as it is said, \"As vinegar to the teeth, and as smoke to the eyes, so is the sluggard to them that send him\" (Prov. 10:26). And it is said, \"The desire of the slothful killeth him; for his hands refuse to labour\" (Prov. 21:25). And it is said, \"The sluggard is wiser in his own eyes than seven men that give wise answer\" (Prov. 26:16). The meaning of this verse is as follows : There was a king who had many runners and messagers, and they all did his bidding, and they would report to the king when they returned from their errands. But one of the servants of the king was a lazy man, and he cunningly said, \"I am ill!\" And he rested and ate from the king's table. When he saw his companions, weary from the exertions of the journey, he considered himself wiser than all of them. But this is folly, for it is written, \"Seest thou a man diligent in his business? He shall stand before kings\" (Prov. 22:29). Here, too, the king rewards those who did his bidding.",
+                "The principle is that the sluggard is not fit either for this world or for the world to come, for he refuses to make the slightest effort. The wise man said \"The laziest of men is he who is too lazy to acquire friends who are wise and revere the Lord. But there is one that is lazier still, and that is he who had such friends but lost them.\"",
+                "The Holy One, Blessed be He, created a very weak creature, which gathers its food and exerts itself greatly in order to make the lazy man wise. As it is written, \"Go to the ant, thou sluggard; consider her ways, and be wise\" (Prov 6:6). The lazy man ought to feel shame when he sees the ant, up and about in pursuit of its affairs. He ought to learn from the ant the quality of zeal so that he may save his soul from the pit, his soul which is endangered by his idleness.",
+                "However, there is also a good type of laziness. For example, one who is too lazy to do bad things or to run after pleasure. They said this concerning a man whom the king wished to send to a dangerous place, and he did not want to go, whereupon the king abused him. Then said this man to the king, \"Better that you revile me and I remain alive than that you pray for me and I die.\"",
+                "Concerning this matter our Sages said : \"There is an alert person who receives a reward and there is an alert person who loses by his alertness. There is a lazy man who receives a reward, and there is a lazy one who loses by his laziness. The alert person who receives a reward is one who does his work all week long but does not do any work on the eve of the Sabbath. The alert person who loses by his alertness is one who does work all week long, and also works on the eve of the Sabbath. A lazy person who receives a reward is one who loes not do work all week long and does not do work on the eve of the Sabbath either. A lazy person who loses thereby is one who does not do any work all week, but does work on the eve of the Sabbath\" (Pesahim 50b). Observe how the sages came up with the idea that there is an alertness that is good and an alertness that is bad. It is the same with laziness.",
+                "Therefore, you ought to think of doing good with all of your limbs and with all your thoughts and you should demand of every limb sometimes to be easy and sometimes hard, but all should be intended for the sake of Heaven. It should be easy for you to sit with companions joined together for the study of Torah and the commandments, and it should be hard for you to sit with scoffers and evil-doers. It should be easy for you to see law, justice and the commandments executed, and it should be hard for you to see frivolous deeds and to look upon idol-worship and immorality. It should be easy for you to hear words of rebuke and chastisement and the law of the Torah, and it should be hard for you to hear obscene and idle talk. It should be easy for you to be angry with the wicked, and it should be hard for you to be angry with the righteous. It should be hard for your mouth and your tongue to indulge in quarrels, falsehoods, scoffing and gossip, and it should be easy for your mouth to speak the words of the Torah and to censure when necessary and to tell people to follow the good.",
+                "It should be hard for you to lift a hand against your friend, and it should be easy for you to give alms and to do your work faithfully. It should be hard for your feet to walk in the paths of the wicked, to go to drinking parties and to stroll about aimlessly, and it should be easy for your feet to run to the synagogues and the houses of study, to visit the sick, to escort the dead, and to perform all the commandments of the Torah. It should be hard for you to think wicked thoughts in your mind, and it should be hard for you to indulge in envy or hatred, but it should be easy for you to think thoughts of the Torah, and to attain lofty heights of love of the Lord, Blessed be He, and a pure reverence for God. In this manner, you will be quick and alert in your heart to cleave to the light sublime."
+            ],
+            [
+                "Chapter Seventeen: ON GENEROSITY",
+                "Generosity is that trait through which man can attain great heights; when dedicated to the good it is indeed most praiseworthy. By means of this quality, one may attain many lofty heights in this world and in the world to come, as it is said, \"A man's gifts maketh room for him, and bringeth him before great men\" (Prov. 18:16). Because of his gifts, kings and nobles will love him and so will every man. There is nothing in the world like generosity for getting the world to love you, and even in the world to come the generous man will receive a good reward because of his gifts.",
+                "There are three kinds of generosity : generosity with money, generosity with one's body, and generosity with one's wisdom — and all three were found in Abraham, our father. He was generous with his money, as it is written, \"And he planted a tamarisk\" (Gen. 21:33). He was generous with his body, for he saved his nephew, Lot, and fought for his sake. He was generous in his wisdom, for he taught everyone the right path until they became converted, as it is written, \"And the souls that they had gotten in Haran\" (Gen. 12:5).",
+                "This quality is most praiseworthy. Through it a man is honored, as it is written, \"Many will entreat the favour of the liberal man\" (Prov. 19:6). His words are listened to when he reproves people and bids them to return to the service of the Creator. If he needs help, everybody helps him for all dwell in peace with him.",
+                "Know, that a gift in the right circumstances, for example, alms to the poor who revere God — is a treasure which is stored up and will never be lost but will remain forever. This was the intent of King Solomon, when he said, \"Cast thy bread upon the waters, for thou shalt find it after many days\" (Eccl. 11:1). The verse refers literally to generosity : he who sows charity will reap its products, and he who has this quality will prosper. As it is said, \"There is that scattereth, and yet increaseth\" (Prov. 11:24). It is also written, \"He that giveth unto the poor shall not lack\" (Prov. 28:27). David said concerning generous men, \"He hath given to the needy; his righteousness endureth forever\" (Ps. 112:9).",
+                "This important quality really means lending to the Creator, Blessed be He, as it is said, \"He that is gracious unto the poor lendeth unto the Lord\" (Prov. 19:17). The wise man said, \"Do kindness to him who deserves it and to him who does not deserve it, but <i>you</i> should be worthy to do kindness.\" And he said, \"He who gives a large gift to one who <i>asks</i> for the gift is only half-generous.\" The truly generous man is he who gives frequently, whether much or little, before he is asked.",
+                "Our Sages, of blessed memory, said further, \"The quality of generosity depends upon habit, for a man cannot be called generous unless he gives of his own free will at all times, and at all hours, according to his ability. A man who gives a thousand gold pieces to a worthy person at one time is not as generous as one who gives a thousand gold pieces on a thousand different occasions, each to a worthy cause. For the man who gave the thousand gold pieces at one time had a sudden impulse to be generous, but after that the desire left him. Also in the matter of reward, one cannot compare a man who redeems one captive for a hundred dinars, or gives alms to one poor man in the amount of one hundred dinars (which is completely sufficient for the poor man's needs) with a man who has redeemed ten captives, or has helped to cover the needs of ten poor men, each one receiving ten dinars. Concerning this our Sages said, \"Everything must be according to the <i>multitude</i> of the task\" (Aboth 3:15); they did not say according to the <i>greatness</i> of the task.\"",
+                "One who shuts his eyes from an opportunity to give charity, it is as though he served idols (Kethuboth 68a). Such a man is called \"worthless,\" \"wicked,\" \"merciless,\" and a \"sinner.\" <i>Worthless</i>, as it is said, \"Beware that there be not a base thought in thy heart, saying : 'The seventh year, the year of release, is at hand;' and thine eye be evil against thy needy brother, and thou give him nought\" (Deut. 15:9). <i>Merciless</i> as it is written, \"But the tender mercies of the wicked are cruel\" (Prov. 12:10). And he denies his lineage; he is not of the seed of Abraham, Isaac and Jacob, for they were merciful, but he is of the seed of the heathens who are cruel, as it is said, \"They are cruel and have no compassion\" (Jer. 50:42). And everyone who shows mercy, Heaven has mercy upon him (Shabbath 151b). As it is said, \"… and show thee mercy, and have compassion upon thee, and multiply thee\" (Deut. 13:18).",
+                "He who gives alms to the poor grudgingly loses the merit of the deed, even though he gives much, and it is better that he give only one <i>pruta</i> with a pleasing countenance. And it is well to give before one is asked, and it is well to give secretly, as it is written, \"A gift in secret pacifieth anger\" (Prov. 21:14). There were people who used to tie the money in a garment and cast it behind them and the poor would come and take, so that he who gave the alms did not know to whom he gave, and he who received the alms did not know from whom he received it, and thus the poor man was not shamed. The general rule in this matter is that as much as possible should be concealed, so that the poor man does not know who is the giver and the giver does not know who is the recipient.",
+                "When a man gives alms and the deed is accompanied by kindness for example, he buys something that the poor man needs in order to save him the trouble, or he finds something the poor man needs at a cheap price, at a time when the poor man has no money with which to buy it (and here we should make a point of giving it to the poor man without delay) — in this way does kindness with him. Concerning this, the Prophet said, \"Sow to yourselves according to righteousness, reap according to mercy\" (Hos. 10:12).",
+                "Now, hearken to the importance of generosity and of the men who give freely to the poor, as it is written, \"Righteousness will exalt a people\" (Prov. 14:34). Come and see, how great is the power of charity, for it is described as being at the right hand of the Holy One, Blessed be He, as it is said, \"Thy right hand is full of righteousness\" (Ps. 48:11) (Midrash to Prov. 14).",
+                "Great is charity — it is this quality for which the Holy One, Blessed be He, will be praised when he brings salvation to Israel, as it is said, \"I that speak in victory, mighty to save\" (Is. 63:1). Great is charity — it brings honor and life to those who practice it, as it is said \"He that followeth after righteousness and mercy, findeth life, prosperity and honour\" (Prov. 21:21). [And because one pursues righteousness - he will find righteousness?! Rather, the Holy One, Blessed be He, provides him with money in order to do charity for those who are in need, to do charity for them in order to receive reward from them.] Great is charity — with this quality, the Holy One, Blessed be He, will redeem Israel, as it is said, \"Zion shall be redeemed with justice and they that return of her with righteousness\" (Is. 1:27). Great is charity — with this quality Abraham, our father, was praised, as it is said, \"And he trusted in God and He reckoned it to him for righteousness\" (Gen. 15:6), and it is said further, \"For I have known him, to the end that he may command his children and his household after him, that they may keep the way of the Lord, to do righteousness and justice\" (Gen. 18:19). Great is charity — with this quality, David, King of Israel, was praised, as it is said, \"And David executed justice and righteousness unto all his people\" (II Sam. 8:15). Great is charity — with this quality King Solomon was praised, as it is said. \"Blessed be the Lord thy God, who delighted in thee, to set thee on the throne of Israel; because the Lord loved Israel for ever, therefore made He thee king, to do justice and righteousness\" (I Kings 10:9). Great is charity — it reaches up to the very Throne of Glory, as it is said, \"Righteousness and justice are the foundation of Thy throne\" (Ps. 89:15). Great is charity — through it Israel was praised, as it is said, \"And it shall be righteousness unto us\" (Deut. 6:25). Great is charity — with it, the Holy One, Blessed be He, will in future be praised on the Day of Judgment, as it is said, \"But the Lord of hosts is exalted through justice, and God the Holy One, is sanctified through righteousness\" (Is. 5:16). Great is charity — it accompanies those who practice it at the hour of their departure from the world, as it is said, \"And thy righteousness shall go before thee, the glory of the Lord shall be thy reward\" (Is. 58:8). Great is kindness — with it the world was built, as it is said, \"The world on mercy is built\" (Ps. 89:3). Wherefore a man should cleave to the quality of generosity which brings about all these good things (Mekhilta on Ex. 15:13).",
+                "Moreover one should be generous with his money to purchase good deeds, as Rabban Gamliel did when he bought an <i>etrog</i> for a thousand <i>zuz</i> (Sukkah 41b). And one should be generous with one's money to adorn the commandments of the Torah (Shabbath 133b). In embellishing a commandment one should pay up to a third more (Baba Kamma 9b).",
+                "A man should be generous with his money to copy and to purchase books and to lend them to one who has none, as it is said, \"Wealth and riches are in his house; and his merit endureth for ever\" (Ps. 112:3). And a man should be easygoing and not mind if the books are damaged because of their use (Kethuboth 50a). He should also be generous when it comes to his household utensils, and lend them to his neighbors and his friends.",
+                "He should be generous in loaning his money to the poor; and if he is able to do so, then he should also loan to the rich when they are in need. He should be generous in his business matters and he should never be petty in small matters. If he is measuring wine or oil, or whatever thing it may be, he ought not to hold it down narrowly to the exact measure.",
+                "He should be generous with his energy, going out of his way for people, bearing their yoke and their burden, feeling pain at their anguish, praying for their sake, rejoicing in their joy, visiting the sick, and doing kindness to the dead.",
+                "Especially should he be generous with his knowledge of the Torah, teaching every man knowledge and drawing their hearts towards Heaven. This is the greatest type of generosity of all : he who gives of himself to a person in order to lead him to eternal life in the world to come.",
+                "Even though generosity is a good quality, a person should be careful not to be a spendthrift in order to attain the desires of his heart, in all manner of food and drink or to give of his wealth to harlots, or to have expensive garments made, or to scatter his money in all sorts of schemes that do not lead to reverence of Heaven. A man who is generous should not scatter his funds for nothing or pursue desires which can only bring him all sorts of evil. But he should be very careful to be liberal with the deserving poor, to dress them, to feed them with the best, as it is written, \"All the fat is the Lord's\" (Lev. 3:16). His reward shall be that which is good and treasured, which \"Neither hath the eye seen, save God, who worketh for him that waiteth for Him\" (Is. 64:3)."
+            ],
+            [
+                "Chapter Eighteen: ON MISERLINESS",
+                "Miserliness is very ugly in all of its manifestations. Concerning the miser, Solomon said, \"Eat thou not the bread of him that hath an evil eye\" (Prov. 23:6).",
+                "These are the traits of a miserly person : \"He does not give charity, he does not have mercy upon the poor, and in business dealings he is too punctilious and does not yield on a single point. He does not feed or clothe or give pleasure to anyone but himself and he has not trust in Him who gives him his money; he is hated by all creatures. He does not take special pains to carry out the commandments, nor does he acquire a teacher or a companion in study, and thus he remains empty of Torah and good deeds.",
+                "If he is miserly with his body, he also is evil and bitter, for he does not act kindly to people. It is an evil greater than all others if he is miserly with his wisdom and with his books, for by loaning these he loses nothing at all. For wisdom is like fire, which never dims even if you light many candles or another fire from it. Of such a miser, it is said, \"He that withholdeth corn, the people shall curse him\" (Prov. 11:26). But of the generous man, it is said, \"But blessing shall be upon the head of him that supplieth it\" (Ibid.). Literally the verse speaks of charity, yet it is a parable for wisdom.",
+                "The good in this quality is that the miser does not throw away his money on foolishness and at times is restrained from committing grave sins. Then, too, because he deprives himself of good things, he does not affect the arrogance often found in the generous person who, because of the good that he does and the pleasure that he gets from it, sometimes rebels against his Creator. Therefore, a man should be careful with his wealth; he should be generous where generosity is called for, but where it is not proper for him to give, let him be miserly and niggardly. Let him weigh all this in the scales of the Torah.",
+                "Let him learn from Jacob, our father, who was miserly without parallel as it is said, \"And Jacob was left alone\" (Gen. 32:25), and our Rabbis, of blessed memory, said that he had forgotten some small jugs and returned to get them. This teaches us that the righteous value their money more than their bodies, because they do not get their money easily through plunder (Hullin 91a). Behold this great miserliness — that a man as rich as Jacob felt compelled to return for some little jugs. Yet we find in another place that he was genereous without parallel, as our Rabbis taught, \"In my grave which I have digged for me\" (Gen. 50:5). This teaches us that Jacob took all the silver and gold that he had brought from Laban's house and he made a pile and said to Esau. \"Take this for your share in the cave of Machpelah\" (Ex. Rabbah 31:17). Was there ever anyone else as liberal as this?",
+                "From this a man can learn that he should not squander his money on useless things and to no purpose. However, when it comes to fulfilling a commandment, for example, dispensing charity and other commandments which involve expense, such as acquiring a teacher, a companion or books, he should be very liberal in order to attain lofty qualities. He thereby restores the soul to its place of purity so that it will be bound up in the bond of life, as it is written, \"Yet the soul of my Lord shall be bound up in the bond of life\" (I Sam. 25:29)."
+            ],
+            [
+                "Chapter Nineteen: ON REMEMBERING",
+                "Remembering is a trait without which the world could not endure, for all transactions of this world depend upon memory, and no man would trust another or loan him anything if he could not rely on the latter's memory. And all the affairs of the world involve remembering; for example, in buying and selling, if the people were to forget what they had said previously, they would not be able to do business, and they could not agree on terms if they did not possess the quality of rememering. It is not necessary to expatiate on this for it is a matter of common knowledge. Therefore, a man should employ this quality in all his affairs, for memory is a fence to truth, and it helps a man to fulfill his vows. If there is a matter between him and his companion, he must remember it and not alter his words. If someone tells him a secret and commands him not to reveal it, he must remember this and not reveal it.",
+                "If a person borrows money or household utensils from a friend, he must remember exactly what he has borrowed and take care to return everything. One who has many business interests and is very busy should be very careful not to borrow money or things from people, since he is liable to forget everything and not remember. If someone has done him a good deed he should make a point of remembering it so that he can reciprocate. Concerning charity, one must remember the poor and constantly keep their distress in mind, and thus he will be able to help them. And if a man comes to give testimony in a court of law concerning what he has seen and what he knows, he must be very careful to remember and he must not diminish from or add to that which he saw. See how the Holy One, Blessed be He, has warned us concerning memory. As it is said, \"Beware lest thou forget the Lord thy God, in not keeping His commandments and His ordinances\" (Deut. 5:11). And it is very important to remember God in all of one's deeds. And thus did David say, \"I have set the Lord always before me\" (Ps. 16:8).",
+                "Memory is a very lofty quality and it is an instrument that strengthens all the commandments and all the Torah. Concerning the fringes, it is said, \"And remember all the commandments of the Lord and do them … that ye may remember and do all My commandments\" (Num. 15:39-40). Concerning the tefillin, it is said, \"And it shall be for a sign upon thee upon thy hand, and for a memorial between thine eyes, that the law of the Lord may be in thy mouth\" (Ex. 13:9). And it is written, \"And thou shalt remember that thou wast a bondman in Egypt; and thou shalt observe and do these statutes (Deut. 16:12).",
+                "And since everything depends upon memory, I must list <i>thirty</i> <sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">* The idea of organizing one’s wisdom into thirty precepts is based upon the <i>kere</i> of Proverbs 22:20.</i> things that you ought to remember twice a day. And you should place them in the depths of your heart, and in your thoughts. Do not remember them with your mouth alone, but write them on the tablet of your heart. Then your service will be well received by God, Blessed be He, and you will obtain favor and kindnesses before Him.",
+                "The first thing to remember is how the Creator, Blessed be He, brought you forth from nothing to existence. And remember the goodness which He did for you from the time of your birth until this day, and how He has raised you and lifted you up over all creatures. And all of this He did for you, not because He was obligated to do this to you, but of His own free will and out of His great kindness He has rewarded you with all this. Because of this you are obligated to thank the Creator, Blessed be He.",
+                "The <i>second</i> thing that one must remember is the kindness of God for giving him a healthy body, for if he were ill in a single limb and a doctor came and healed it, how grateful he would be to that doctor. All the more so must he be thankful to God, who made him completely healthy.",
+                "The <i>third</i> thing to remember is the kindness of God, who has given him wisdom and knowledge. For if a man were so mad as to rip up his garments, how difficult life would be for him, and he would be reckoned as being worthless. And if a doctor were to heal him of his madness, how much would be have to praise him for this healing. All the more so, ought he to praise the Creator, Blessed be He.",
+                "The <i>fourth</i> thing a person ought to remember is the good that God bestowed on him in giving him His holy Torah, thus teaching him the proper paths in which to attain the proper service of God. And he should eagerly give thanks to God, for through the Torah he will attain the light of life and to enjoy the radiance of the Divine Presence.",
+                "The <i>fifth</i> thing to remember is the mercy of God, who has shown mercy to him by giving him His pure Torah. Now if a king of flesh and blood had sent him a letter and he read it through and there was something in it that he did not understand, what anguish he would feel because he did not understand what the king was commanding him. And there is no doubt that if there was in the vicinity even a very insignificant person who knew how to explain that which he did not understand, he would hasten to go to him and would not be ashamed at all to inquire. How much more, then, should he be grateful for the Torah of our God (which explains everything).",
+                "The <i>sixth</i> matter which he should remember is to consider if there is within him any flaw which would make him transgress what his Creator had commanded him. And he should think about this, that all the things which the Creator made, obey His commandments : the donkey carries the burden, the horse and the ox plow, and not for one day do they rebel against their master. The sun each day does what God has commanded it. And if there were one day when the sun did not shine, and there was darkness, how astonishing this would be in the eyes of the world. Or if the earth did not produce its food and its fruit, then all the world would die. And now, see how all of the things that God created do his bidding. And should man not be ashamed if he does not accustom his limbs which were created in order to observe the Torah to do so, and if instead he alters their function and accustoms them to transgress the Torah?",
+                "The <i>seventh</i> matter he should remember is that if a slave sees that his master deals bountifully with him and provides him with all his needs, how much ought that slave take it upon himself to revere his master and to love him and submit to him and try with all his power to find favor in the eyes of his master. All the more so, should a man accept the yoke of the kingdom of Heaven, and consider himself as a servant submissive before his master and not adopt a domineering or arrogant attitude.",
+                "The <i>eighth</i> thing to remember is how all of the king's servants are quick and industrious in their work, and when their duties involve wisdom and counsel they clear their minds of all other matters and concentrate all their thoughts and all their wisdom, in order to do with understanding and with wisdom and with proper intent and with all their heart the matter which the king turned over to them. And if such a man comes to praise the king, and to thank him for the good which he did to him, whether in a letter or orally, he would search his heart for pure and beautiful words with which to praise the king. All the more so should a man do so before the King of Kings, and place all of his intentions in the service of the Lord, Blessed be He, to do that which is right and fitting. Now all of the deeds in the service of the Lord are divided into three types. The first is the obligation of the heart alone : if he occupies himself in his thoughts in communion with God he must cleanse his heart of all other thoughts so that his communion with God may be complete. The second type involves the employment of the heart and the limbs in the service of God, as in prayer. He must cleanse his heart of all other affairs and stand with great intent before the Great God, Blessed be He. The third type is that involved when he prepares a <i>lulav</i> or fringes or the like, which are precepts for the limbs alone and here intent does not occupy the central position it does in prayer, these precepts being addressed to the limbs rather than to the heart. Yet even here, before a man fulfills the commandments of putting on the fringes or waving the <i>lulav</i>, he must remember for whom he does so. And he must always embellish a commandment, even by paying up to one-third more (than the price of an ordinary religious article and buying a more expensive one) to honor the Master of the Universe",
+                "The <i>ninth</i> thing one should remember is that he who has a wife whom he loves as himself, or a son whom he loves with all his heart, always exerts himself to supply their every need and fulfill their every wish; and he does not do so because he fears them or because they will do good to him because he fulfills their wishes, but because of his great love for them. All the more so should he act so before God, and earnestly direct all of his deeds to His Great Name alone. He should not fulfill the Commandments out of love or fear of men or out of the hope of deriving some benefit, but he should unify all of his deeds to God's Great Name alone and not mix this with any other motives.",
+                "The <i>tenth</i> thing he should remember is what all his deeds have been until the present day. If he has occupied himself with the service of his Creator, he should recall every day how he has served the Lord and in what manner he may have rebelled against Him. He should always set his mind on occupying himself more with the service of God, Blessed be He, than with his own needs. And if he has not heretofore devoted himself to the service of the Creator, then at least let him do so from now on.",
+                "The <i>eleventh</i> thing a man should remember is how alert he is and how he hastens in his business in order to make money and how he thinks about this night and day and he is not anxious to love any man except him who helps him accumulate gold and silver. All of his labors in the pursuit of wealth may be for nothing and there is always the possibility that he will lose all he has, or that his money will be his undoing, or that he will die before long, yet in spite of all this he exerts himself in this way. If this is the case, what should a man do for the sake of his soul which lives forever? Moreover, how obliged a man is to mend his ways and be constantly alert to remember to purify and cleanse his soul with a cleansing that lasts forever and ever. Now, see what a difference there is between the two worlds, and the excellence of one over the other is like that of light over darkness.",
+                "The <i>twelfth</i> thing a man should remember is that the Holy One, Blessed be He, sees the thoughts of his heart. See how a man who goes to minister before the king adorns and beautifies himself, as it is written, \"For you may not enter within the king's gate clothed with sackcloth\" (Esther 4:2). And as we see in the story of Joseph, \"Then Pharaoh sent and called Joseph, and they brought him hastily out of the dungeon. And he shaved himself, and changed his raiment, and came in unto Pharaoh\" (Gen. 41:14). And behold and see that he who stands before the king always does not adorn himself (as lightly) as he who stands before the king for one moment. If this is so, then we who stand before the King of Kings forever — for He sees the thoughts of our hearts whether secret or revealed, and there is no escape from Him, for He is everywhere — should think always of His greatness and agree in our hearts to do His will and to adorn ourselves in our thoughts before Him.",
+                "The <i>thirteenth</i> thing to remember is that his deeds do not match his wisdom, that he has money but is not doing good commensurate with his wealth. And he should think : Is there a man who if another man comes along and says, \"Take these hundred gold coins on condition that you give to my friends ten gold coins\" — would he not accept the offer? All the more so should he do this before the Lord Blessed be He. And he should not say, \"If I had attained such and such an amount of wealth, or if I possessed more knowledge than I do, I would do what I am obligated to do in the service of God\" — for all of this is a lot of nonsense on the part of him who speaks thus, for this is all at the urging of the Evil Inclination. Let a man instead do at once what he can, according to his wisdom and his wealth, in the state in which he is at present, and if he should have more at some future time, then let him do more.",
+                "The <i>fourteenth</i> thing a man should remember is how a person tends to love one who is friendly towards him, as it is written : \"As in water face answereth to face, so the heart of man to man\" (Prov. 27:19). All the more so, if a man sees that a king receives him with a friendly countenance and shows him that he loves him, how much will the man love him and praise him and extol him for this. All the more so are we obliged to love with all our hearts the Creator, Blessed be He, who has informed us that He loves us and has assured us that He will continue to love us in every generation. As it is said, \"And yet for all that, when they are in the land of their enemies, I will not reject them, neither will I abhor them, to destroy them utterly, and to break My covenant with them\" (Lev. 26:44).",
+                "The <i>fifteenth</i> thing to remember is that a man prepares his needs before he actually requires them, although he does not know if he will live to enjoy them or not. And a man who sets forth on a distant journey, how he prepares food for the journey! All the more so should we \"prepare food\" for the long eternity which is a long path indeed when God suddenly sends his messenger to bring man before him.",
+                "The <i>sixteenth</i> thing a man should remember is that his companions, better and stronger than he, enjoyed much pleasure but did not live long, and that Death does not delay coming at any moment and is not subject to the rule of man. A man should keep in mind that the soul is a pledge temporarily in his hand and that he does not know when the Owner of the pledge will come and demand the return of His pledge. Therefore, he must quickly cleanse the pledge so that he returns it as clean as it was when he got it.",
+                "The <i>seventeenth</i> thing to remember is that it is a very good quality to keep away from people when he can save himself from them, and sit in his room alone. For most transgressions are committed by two or more — for example, fornication, gossip, lies and flattery — and from all of these he who sits alone is saved for he will not vaunt himself over any man and he will not hear their idle talk. For when he stays with them he is obliged to rebuke them in three ways : either by striking the offender, as Phinehas did when he took the javelin in his hand (Num. 25:7); or with words, as Moses our Teacher did, when he said to the wicked man, \"Wherefore smitest thou thy fellow?\" (Ex. 2:13); or in one's heart, as David said, \"I hate the gathering of evil-doers, and will not sit with the wicked\" (Ps. 26:5). And who can constantly keep quarreling with such people, inasmuch as they constantly transgress? But when you sit alone you avoid all this guilt and you are saved from many transgressions. But pious people one should join and one should sit near them and learn from them, as it is written, \"He that walketh with wise men shall be wise\" (Prov. 13:20).",
+                "The <i>eighteenth</i> thing one must remember is the kindness of God, Who saves him from the afflictions of the world. For he sees so many people dying in great pain from hunger, from thirst, from poison, from leprosy, from the sword, from drowning, and from fire, and he knows in his heart that he deserves to be visited with all sorts of afflictions because of many transgressions which he has committed, and that he has not guarded that which God has placed in his care. And even though he is a completely wicked person, God has had pity upon him and saved him from all these afflictions. He should know how fitting it is for him to be submissive before his Creator and ask Him to guard him against all the distress that takes place in the world. As it is said, \"If thou wilt diligently hearken to the voice of the Lord thy God… I will put none of the diseases upon thee, which I have put upon the Egyptians; for I am the Lord that healeth thee\" (Ex. 15:26). And it said, \"And the Lord will take away from thee all sickness; and He will put none of the evil diseases of Egypt, which thou knowest, upon thee\" (Deut. 7:15). And our Rabbis, of blessed memory, said, \"It is not the lizard that slays, but it is sin that slays\" (Berakoth 33a).",
+                "The <i>nineteenth</i> thing one should remember is that if he has money, it is a pledge in his hand, for when God wishes he can take it from his hand and entrust it to someone else. Therefore, a man ought not feel pain at paying what he owes. For example, if he has stolen something, he should be glad to return what he has stolen, and give praise to God that he was in a position to return what he had stolen. And he should be careful not to fear the cruel happenings of the times against him, but he should think that what God, Blessed be He, is pleased to do should be acceptable to him as His decree, for everything belongs to him. When He desires He gives it into his hand, and when He desires He takes it from him. He should not despise a poor man because of his poverty, nor should he think that it is because of his own merit that he himself has acquired his wealth, but he should think that God in His mercy gave it to him, and he should ask Him to let him so dispose of his money as to the will of the Creator, and that his wealth should not be kept by its master for its master's own evil.",
+                "The <i>twentieth</i> thing a man should remember is to consider the difference between what is high and what is lowly, and he should understand that he is small and lowly in comparison with the higher things and he should understand that the Holy One, Blessed be He, has apportioned to him a good portion, for He has made him to rule over all the world, over the cattle, over the animals, over the fish, over the fowl, over the fruit and over the herbs, and He has let him know the secrets of His Greatness and of His Might and of His Wonders, how much is he obligated to give thanks to Him because of all this, like a lowly slave whom his master has raised up over all of his chiefs and servants. All the more so should he do this because he has reached the stage of knowing his Creator, who is the Lord of Lords, that he is certainly obligated to humble himself before Him and praise Him with fear and awe.",
+                "The <i>twenty-first</i> thing a man should remember is always to be mindful of all the commandments of the King, and he should accustom himself to do what is good until it becomes a habit with him, and after that he must continue even more. He should ask God to help him and give him wisdom and to strengthen his limbs to bear the burden of His commandments and to ascend from step to step.",
+                "The <i>twenty-second</i> thing you should remember is always to do good to your companions, to help them with their burdens and their troubles, and you should love for them what you love for yourself and hate with respect to them that which you hate with respect to yourself. And you should try to acquire faithful brothers and friends who will help you in your study of the Torah, for if your heart is completely sincere with them, they will love you and there will be many who will seek your welfare — but reveal your secret only to one in a thousand.",
+                "The <i>twenty-third</i> thing a person should remember is the greatness of God, Blessed be He. And he should understand the creation of the world, the large things and the small, and revolving of the spheres, and the nature of the sun and the moon and the stars, and the falling of the rain, and the blowing of the winds, and many more wonders too numerous to relate. Inasmuch as a man sees these marvels constantly, he does not wonder in his heart about what he sees, but when there is an eclipse of the sun or the moon, then he wonders exceedingly because this is not usual and customary as the circling of the sun each day from east to west. Therefore, look upon them and let it seem as though you have never seen these wonders before, and let them appear as though you were blind heretofore and that now you have opened your eyes. Then, this will become most wonderous in your eyes. So must you do with yourself, every day, and thus did David say, \"Wonderful are thy works; and that my soul knoweth right well\" (Ps. 139:14).",
+                "The <i>twenty-fourth</i> thing one should remember is that a man whose eyes are weak cannot see the fine engraving on gold and silver dishes. Even though he sees all these things, he cannot perceive them as clearly as one whose eyes are strong. Thus, if a man has studied Torah and wisdom in his youth and it appears to him that he understands them properly, let him not rely upon that childhood understanding, for wisdom strengthens itself as one advances in years, and he now understands more clearly than he did in his youth. Therefore, when your wisdom becomes stronger, you should begin to consider well all the matters around you, and then you will understand and increase your ability to distinguish, and you will know the matter more clearly than you did previously. And you must continue always to search out from every man what you do not know, as it is said, \"From all my mentors I have learned\" (Ps. 119:99). And you should not think that no one can tell you anything new that you did not know when you were young. Concerning this it is said, \"Seest thou a man wise in his own eyes? There is more hope of a fool than of him\" (Prov. 26:12).",
+                "The <i>twenty-fifth</i> thing that a person should always remember is the pleasures of the world-to-come; he should put the love of <i>this</i> world out of his heart and the love of the world-to-come should grow ever stronger within him. As one of the pious men has already said, \"Just as water and fire cannot be united in one vessel, so can you not unite in a faithful heart love of this world and love of the world to come.\" And one should have some love for this world only because from this world he will take provision for the word to come.",
+                "The <i>twenty-sixth</i> thing one should remember is that those who stand subject to the king's command are fearful and terrified of the king's punishment. All the more so should one fear the punishment of the King of Kings, the Holy One, Blessed be He, and hasten to serve him.",
+                "The <i>twenty-seventh</i> thing one should keep in mind is that if someone angered the king and was sentenced to death, but the king then lightened his punishment and visited him with afflictions or loss of money in place of the death that was to have been his penalty, then surely the king has done kindness with him. Therefore, he should receive everything from God with joy and with love, and this will be a great sign that he willingly accepts the decree of the Creator.",
+                "The <i>twenty-eighth</i> thing a person should remember is that if someone gives his house to another man as an outright gift, and the recipient wishes to raze it and build it anew according to his own ideas, the giver of the house cannot restrain him. Thus a man should hand over his soul, his wife, his children and all his wealth into the hands of the Holy One, Blessed be He, and let them all be given to God as an outright gift. Inasmuch as he has from the start yielded himself into the hand of God, he has placed his complete trust in Him, and therefore he has already resolved in his heart that he will accept with love all that the Creator decrees concerning him. And even though it turns out that God sends him no evil, not in his body, not in his money, not on his children, not on his wife, he nevertheless obtains a great reward because of his firm frame of mind, because he prepared his heart to bear all things out of the love of his Creator.",
+                "The <i>twenty-ninth</i> thing one should remember, in regarding people, is that one man may out-weigh a hundred, not because of physical endowment but because of his understanding, his wisdom and his righteousness. Therefore, you must always improve your soul, for all qualities stem from it. For though a man were strong and healthy and handsome he would not be worth anything if he were a simpelton. And if a man were ugly and weak, but was distinguished by his wisdom, he would rise to greatness and to importance.",
+                "The <i>thirtieth</i> thing a person should remember is that if a man came to a foreign land where he knew no one, and no one knew him, and the master of the country had pity upon him and gave him food every day but warned him not to rebel against him and not to transgress his commandments, and informed him that he would receive a good reward for his service, and warned him concerning his return journey, but did not let him know the time of it — in truth, this servant surely ought to be submissive, abandon haughtiness and search out how to do the king's will. He should love every stranger as himself, and he should try to work hard to serve the master of that country most diligently, for there is no compassionate one who will plead for him. Thus, in truth, man is a stranger in the world. When the time comes for him to make his entry into the world, even if the whole world should try to advance or delay his birth even by a moment, or to bind one of his limbs, they would be unable to do so. And so also after his birth, nobody could give him food except the true God. And he is like a lone person who has no friend except his master who has pity upon him, and that is his Creator.",
+                "We have completed our brief list of the things a man ought to remember always. But everyone should continue to meditate on these according to his wisdom, and he will learn from them all sorts of good and pure qualities, and these will cleanse the soul and will beautify its ugliness. Be ever alert to remember them, and this will bring out in you a superior strength you never knew before. And a man is obligated to keep all of these thoughts in mind constantly, at every hour, at every moment. And he should be careful to remember them with his every breath so that he may never lose his awe and fear and shame before God, who looks upon him at all times. Go forth and learn from what the Torah warned the king to do, as it is written, … \"that he shall write him a copy of this law in a book, out of that which is before the priests the Levites. And it shall be with him, and he shall read therein all the days of his life\" (Deut. 17:18-19). And it is written, \"This book of the law shall not depart out of thy mouth, but thou shalt meditate therein day and night\" (Josh. 1:8). And it is written, \"And these words, which I command thee this day, shall be upon thy heart; and thou shalt teach them diligently unto thy children, and shalt talk of them when thou sittest in thy house, and when thou walkest by the way, and when thou liest down, and when thou risest up. And thou shalt bind them for a sign upon thy hand, and they shall be for frontlets between thine eyes. And thou shalt write them upon the door-posts of thy house, and upon thy gates\" (Deut. 6:6—9). And he has emphasized this matter in connection with the fringes, for it is written, \"And it shall be unto you for a fringe, that ye may look upon it, and remember all the commandments of the Lord, and do them\" (Num. 15:39—40). And according to this it is proper to remember God at every moment. And it is written, \"Let thy garments be always white\" (Eccl. 9:8).",
+                "See how the quality of remembering is very comprehensive, for through it one remembers all the good qualities, and if it were not for remembering, he would forget everything and would remain completely empty. Therefore, strengthen yourself in this quality which is the mightiest of all qualities. An excellent method of acquiring all the good qualities would be to go over this book at least once a week. Then he will remember all the evil qualities and repent of them. As to the references to these qualities in general that are writen in the beginning of this book, these he ought to review constantly. And he should examine himself repeatedly to see whether he has fallen short of acquiring these qualities until he becomes accustomed to fulfill all the good qualities that are listed in this book.",
+                "You should know that remembering leads one to right action, as it is written, \"and remember… and do\" (Num. 15:39). Therefore be very careful in exercising the quality of remembering, and with respect to every single precept remember for Whose sake you perform it, and Who is the Master of your work.",
+                "And a man should be very careful not to remember if his friend does a bad thing to him, and concerning this it is said, \"Nor bear any grudge\" (Lev. 19:18), but he should dismiss all hatred from his heart. But if he has done evil to another, he should remember it in order to make good what he did to him. And if he has heard idle talk he should not remember it. He should be like a sieve which gathers the fine flour and lets the poor flour go, and not like a strainer that collects the dregs and lets the wine go.",
+                "As to the subject of remembering the Torah, we shall explain this, with God's help, in the chapter on the Torah."
+            ],
+            [
+                "Chapter Twenty: ON FORGETFULNESS",
+                "Forgetfulness is a very bad quality both in matters of this world and in matters of the world to come. A person who is in the habit of forgetting should write down all matters that arise between him and his fellows so that he will remember them. If he borrows or lends, he should write down everything; even if he borrows only a <i>prutah</i>, he should write down and determine not to forget. And it is fitting for an esteemed person who is forgetful not to borrow from people, for they will be ashamed to ask for the return of their loan and he will forget it and not repay it, and will bear his guilt therefor. And he who knows himself that he is forgetful should guard himself exceedingly to review all of his affairs. A parable will illustrate the point. There was once a king who gave one of his servants a slip of paper and said to him, \"When you see that I am wrathful, give me this slip of paper.\" And on this slip of paper was written, \"Know that you are not God, but you are just a physical body that wears away and whose end will devour its end [meaning that worms will go forth from part of his flesh and devour the rest of his flesh] and which will soon return to vermin and worms.\" And the king had a servant whom he commanded to stand before him whenever he (the king) ordered that someone be scourged with whips of fire. And he would say this to him to subdue his heart.",
+                "From this we can learn several things. A forgetful person should make reminders for himself. And high fences are needed in order that one should not forget the Torah. As it is written, \"Only take heed to thyself, and keep thy soul diligently, lest thou forget the things which thine eyes saw\" (Deut. 4:9). And he must be very careful not to forget the good qualities.",
+                "However, a man should employ the quality of forgetfulness to forget the commandments that he has fulfilled. For if he sets his mind on remembering the precepts that he has fulfilled and the Torah that he has studied, while forgeting his bad deeds and evil schemes, then he will be a righteous man in his own eyes and will not repent. But he should remember his transgressions and write them in a book and read them, in order to remember all of them and repent of each and every one, and he should confess them. But as for the good deeds that he has done, he should not hasten to remember them, and he should always appear in his eyes as though he were empty of good deeds and filled with transgressions. He should forget the sins of his fellow man and forgive him, and he should remove from his heart all hatred, jealousy, and evil thoughts. And at the time of prayer he should remove from his heart everything in the world, but there should be uppermost in his thoughts the kindness of God, and he should cleave to Him with great attachment. And when he performs his bodily needs, he must forget all the words of the Torah and words of holiness, but he may think about the needs of his household, at that time. He should also think that he is filled with excrement, lowering the pride of his heart. The general rule here is that with respect to every precept of the Torah he should do something that will cause him not to forget, \"For the commandment is a lamp, and the teaching is light\" (Prov. 6:23)."
+            ],
+            [
+                "Chapter Twenty One: ON SILENCE",
+                "Silence is one of the virtues mentioned in Ethics of the Fathers. Rabbi Simon, the son of Gamliel, said, \"All my days I grew up among the Sages, and I have found nothing better for a person than silence\" (Aboth 1:17). And thus said king Solomon, \"Even a fool, when he holdeth his peace, is counted wise\" (Prov. 17:28). And the wise man said, \"When I speak, my speech rules over me, for when I utter something that is not worthy, that utterance rules over me and forces me at times to beg the pardon of whoever has heard me, but when I do not speak I rule over whether I want to give expression to a thought or whether I want to conceal it.\" Our Sages said (Yalkut Shimoni, Beha'alotkha) : Two advocates stood before Hadrian; one taught that speech was best and one taught that silence was best. The king said to the one who taught that speech is best, \"Why do you say this?\" And he said to him, \"My Lord, if it were, not for speech how would kings be proclaimed? How would ships sail to the sea? How would kindness be done to the dead by way of eulogy? How would brides be praised? How would business be carried on in the world?\" At once, King Hadrian said to him, \"Well have you spoken!\" Then he said to the one that taught that silence is best, \"Why have you have praised silence?\" Just as the man was about to answer the first advocate interrupted him. The king said to him, \"Why did you interrupt him?\" said he, \"My Lord, I taught from what is mine concerning what is mine, for I taught by speech the value of speech, but he comes to teach by my means, speech, concerning that which he believes in, silence. Therefore I interrupted him.\" Said the other advocate to him, \"Solomon did not say that God would have you sit as silent as a deaf mute. But he said, 'In the multitude of words there wanteth not transgression; but he that refraineth his lips is wise\" (Prov. 10:19). This means that one ought to restrain himself from speaking against his fellow man. There is no one greater than Aaron or Miriam — through Miriam's merit a well sprang up and gave drink, and clouds of glory would surround Israel through the merit of Aaron. But inasmuch as they gave permission to their mouths and they spoke against Moses, they were at once punished (Num. 12).",
+                "There are several reasons for which the Divine Presence departs from Israel. The shedding of blood, the worship of idols, and gossip. There is a story concerning Rabban Gamliel who made a feast and gave to his servant tongues to cook. The servant cooked some of them soft and some of them hard. First he brought in to the guests the soft tongues, and then he served them the hard tongues. Rabban Gamliel called his servant and said to him, \"For what reason have you done thus — some soft and some hard?\" And the servant answered, \"To show that everything comes from the tongue; if a man wants to he can make it soft, or hard\" (Midrash Rabbah on Lev. 33:1).",
+                "Said some people to a wise man, \"Why are you so silent?\" He said to them, \"I have found that speech is divided into four categories. The first is altogether harmful, for example when people are accustomed to curse other people, or to speak vile words. The second involves damage on one side, for example when one praises another in order to derive some advantage from him, and with this very praise he angers the enemy of the man of whom he speaks so highly and will surely do harm to one who praises his enemy. The third type involves neither damage nor gain, for example, idle talk — how such-and-such a wall was built, and how much money was spent on it, and romances about kings and nobles. The fourth, which is altogether beneficial, for example, the Torah and things that depend upon it.\" But there are some men wise in the Torah who divide speech into five categories. The first, commandments of the Torah. The second, things to guard oneself against. The third, things that should be despised. The fourth, things that should be loved. The fifth, things that are permissible. Speech involving the commandments means to speak words of Torah and reverence of God. Things to guard oneself against — such as : giving false testimony, obscenity and gossip. Things to be despised are those which are neither sinful nor beneficial, as is the case with most stories in the world. For example, to speak about what has already happened, and of the habits of kings, and this and that concerning the matters of the world. Speech which should be loved is the speech which praises good deeds and denounces evil deeds. It praises the deeds of the righteous so that their ways will appear good in men's eyes and they will follow their example, and it denounces the wicked until they are scorned and detested in the eyes of people, and their memory will be blotted out and people will stay away from them, and will not follow their evil ways. Speech which is permissible is speech concerning merchandise for trade and matters concerning clothes, and the matter of food and drink and the rest of a person's needs, but he who minimizes his words in such matters is to be praised. According to the words of the wise, most of the words spoken in the world are unnecessary, not to mention those things the speaking of which is severely prohibited, for example : mockery, flattery, lies and gossip. On these four, it is our intention to write separate chapters further on in this book.",
+                "There are times when silence is good, as when divine justice strikes against a man, as in the case of Aaron, as it is written, \"And Aaron held his peace\" (Lev. 10:3). If a person hears people reviling him, he should be silent. And this is a great quality, to be silent in the face of one's revilers. And one should also accustom himself to be silent in the synagogue, for this is modesty and it requires great alertness properly to direct his heart in prayer. And if one is sitting among the wise he should be silent and listen to their words, for when he is silent, he hears what he does not know, but when he speaks he does not add anything to his knowledge. However, if he is doubtful as to the meaning of the words of the wise he should ask them, for to be silent in such a case is very bad: King Solomon said, \"A time to keep silence, and a time to speak\" (Eccl. 3:7) — there are times when speaking is good and there are times when silence is good. And the wise man said, \"When you do not find a man who can teach you morality, then cleave to silence lest you speak folly.\" And since the tongue is very facile, one must take care to make it heavy, to guard it so that it does not speak. An abundance of words is like a heavy burden, and the weight of many words is more difficult to bear than the weight of much silence. And if a man hears his neighbor speaking he should be silent until he finishes, \"He that giveth answer before he heareth, it is folly and confusion unto him\" (Prov. 18:13).",
+                "He who is accustomed to be silent, is saved from many transgressions : from flattery, from mockery, from gossip, from lies, and blasphemies. For when a man shames and reviles him, if he answers him, then the offender will double his reviling and his insults. And thus said the wise man, \"I hear a bad word, but I am silent.\" And they said to him, \"Why?\" And he said to them, \"If I respond or answer my revilers, I fear that I will hear other insults much worse than the first.\" And he said, \"Where a fool takes issue with a wise man, and the wise man is silent, this in itself is a great answer to the fool.\" And he said, \"A fool has greater anguish in the silence of the wise man, than if the wise man would respond to him.\" And on this it is said, \"Answer not a fool according to his folly, lest thou also be like unto him\" (Prov. 26:4).",
+                "Then too, if a person is silent, others can reveal secrets to him, for inasmuch as he is not accustomed to speak much he will not reveal the secret. Moreover, it is not his habit to indulge in gossip, and concerning this it is said, \"Death and life are in the power of the tongue\" (Prov. 18:21), for a man can do more harm with his tongue than he can with a sword. For a man can stand here and yet betray his companion, who is a long distance from him, and cause his death (by his word), while the sword can only slay someone who is near it. Therefore man was created with two eyes, two ears, two nostrils and one mouth to say to him that he ought to speak less. Silence is fitting for the wise, and thus all the more so for fools. \"A fence around wisdom is silence\" (Aboth 3:13). \"There is no better medicine than silence\" (Megillah 18a).",
+                "But there are times when silence can be evil, as it is written, \"Answer a fool according to his folly, lest he be wise in his own eyes\" (Prov. 26:5). With respect to words of the Torah, if a person sees that the fools are scorning the words of the wise, he should answer in order to turn them back from their errors so that they do not imagine themselves wise in their eyes. If a man sees another man committing a transgression, he should protest and reprove him. And long ago Solomon said, \"A soft answer turneth away wrath\" (Prov. 15:1), \"and a soft tongue breaketh the bone\" (Prov. 25:15). Therefore, a man should accustom himself to speak gently and not harshly. And be careful to guard your tongue like the apple of your eye, for \"A fool's mouth is his ruin, and his lips are the snare of his soul\" (Prov. 18:7). And it is further written, \"Whoso keepeth his mouth and his tongue keepeth his soul from troubles\" (Prov. 21:23). And it is said, \"Oh, that ye would altogether hold your peace! And it would be your wisdom\" (Job 13:5). And if you are sitting in a group, it is better that they should say to you, \"Speak, why are you so silent?\" than that you should speak and your words become such a burden to them that they finally say to you, \"Be silent!\"",
+                "One should be very careful not to shame any man, and not to cause any man anguish by his words. If one is sitting near a man who has a physical defect of which he is ashamed, or if there is some flaw in his family pedigree, then one must be careful not to speak about that type of defect or flaw. Even if one does not speak specifically about his neighbor but about such a defect or flaw in another person, his neighbor will think that the speaker is really referring to him and will be ashamed.",
+                "If a man did a shameful thing and later did repentance for it, one must take care not to speak about that act in front of him. And he must not even say to him in jest, \"How could you do such a thing and not guard against it? You should have undertaken a different matter!\" Or if a man tells you something that you already know, be silent until he finishes for perhaps he will add something that you did not know before. Then too, he derives pleasure from the telling and even if you know that he is not going to add anything, be silent until he finishes.",
+                "If two men had a quarrel and afterwards they were reconciled, neither should say to the other, \"You did such and such to me, and therefore I did such and such to you.\" And this is true even if he has no intention of resuming the quarrel. For when he says to the other, \"You did to me such and such!\" then his companion is bound to say, \"On the contrary, the fault was yours!\" with the result that the quarrel is stirred up once again. And even if you do not stir up the quarrel, this comment will shame him with the knowledge that he did wrong.",
+                "There is one who sits before a wise man and is silent and derives a reward for this, for example, one who intently sets himself to listen. And there is one who is silent, and derives a sin from his silence, for example, one who thinks, \"Why should I speak before him, inasmuch as he does not know enough to answer me suitably; he does not know as much as I by a long way.\" And he should be very careful not to think thus, as our Sages said, \"There are seven marks of an uncultured man, and seven of a wise man : the wise man does not speak before him who is greater than he in wisdom; and does not break in upon the words of his fellow; he is not hasty to answer; he asks in accordance with the subject matter, and he answers to the point; he speaks of the first thing first and of the last, last; concerning that which he has not heard, he says ; 'I have not heard'; and he acknowledges the truth — and the reverse of these are to be found in an uncultured man\" (Aboth 5:7).",
+                "The wise man said, \"He who speaks with wisdom and intelligence, it is like salt to a cooked dish.\" And there is charm in the words of the wise like a ruby in a setting of gold. But \"the poor man's wisdom is despised, and his words are not heard\" (Eccl. 9:16). This being the case, let him put his words in the mouth of a wise man or a rich man in order that they may be heard, while he himself is silent.",
+                "The general rule here is this : When a man makes a door for the entrance to his house, there is a time to open it and a time to close it. So should he close the doors of his mouth, for there are actually two doors, the lips and the teeth. And be very careful as to when you open your mouth, and guard your tongue as you would silver and gold and pearls in your room and in your jewel case, and make a lock for the lock. Observe how the Sages of old guarded themselves from idle talk all their days. And in this way you will acquire the great virtue of praying with complete devotion for most of the interference with devotion in prayer comes from frivolous things that are stuck in one's mind. Silence is also a great fence for the reverence of God, for it is impossible to have reverence of God in one that speaks too much.",
+                "Now we must explain to you in four chapters four classes of people that do not receive the Divine Presence (Sotah 42a). A company of scoffers, as it is written, \"He stretcheth out his hand with scorners\" (Hos. 7:8). A company of liars, as it is written, \"He that speaketh falsehood shall not be established before mine eyes\" (Ps. 101:7). A company of flatterers, as it is written, \"That a hypocrite cannot come before Him\" (Job 13:16). A company of gossipers, as it is written, \"For Thou are not a God that hath pleasure in wickedness; Evil shall not sojourn with Thee\" (Ps. 5:5). And now it is important to acquaint you with their ways and to divide the matter into proper divisions, for there is great advantage in understanding this matter thoroughly.",
+                "Scoffing, or mocking, may be divided into five types. The first is the man who slanders people, as it is said, \"Thou sittest and speaketh against thy brother; thou slanderest thine own mother's son\" (Ps. 50:20). And he who does this is called a scoffer, as it is written, \"A proud and haughty man, scorner is his name, even he that dealeth in overbearing pride\" (Prov. 21:24). The meaning of the verse is that scoffer possesses two evil qualities in him. The first is that he is malicious and commits his sin deliberately, and that he plots against his fellow in a matter from which he himself derives no profit, yet he causes great damages to his fellow. For when he slanders this person and causes people to loath and to hate him, this is the height of malice, worse than the robber or the thief. For when a man steals or robs, there is no malice in his heart, but he is only bent on his own profit, to increase his wealth, but he who slanders people derives no profit from it, and it is in fact an inferiority of the mind. The scoffer is also arrogant and exceedingly proud and therefore he slanders people. But the wise man is modest and lowly. He is aware of his own shortcomings and therefore will never find fault with other as do the scoffers who sit and say, \"So and so did thus and thus\" and they jeer at him.",
+                "The second type is the one who mocks the words of people because he holds them in contempt because they too did not prosper in money matters and in the attainment of honor, and he makes fun of the poor. Not that he accuses them of any defect; they are simply despicable in his eyes. And this comes about because of arrogance or, at times, because the scoffer has ease and too much pleasure, as it is said, \"Our soul is full sated with the scorning of those that are at ease, and with the contempt of the proud oppressors\" (Ps. 123:4). This is proof that those who live at ease are often scoffers, and at times because of their great security they mock the righteous, as it is said, \"Every one mocketh me\" (Jer. 20:7). And it is said, \"Whoso mocketh the poor blasphemeth his Maker\" (Prov. 17:5). The explanation is that he who laughs at the poor man because he is poor, does so because it seems to him that the man is poor because of his lack of wisdom while he himself is rich because of his wisdom, as it is said, \"My power and the might of my hand hath gotten me this wealth\" (Deut. 8:17). Thus, he who scoffs at a poor man reviles the Creator. For he (the poor man) is the work of God, as it is written, \"The rich and the poor meet together — The Lord is the maker of them all\" (Prov. 22:2). And therefore he is really scoffing at the word of God, Blessed be He.",
+                "The third type is the one who scoffs at things, although he has no intention to humiliate those who do them. Yet by his scoffing he hinders work that has hope of success and might be achieved. This type of scoffer is wise in his own eyes, and everything that he himself has not begun he considers folly and mocks it. This trait can even lead him to heresy, mocking the Commandments themselves, as it is written, \"The proud have had me greatly in derision; yet have I not turned aside from Thy law\" (Ps. 119:51). And this type of a scoffer does not accept rebuke, as it is said, \"Reprove not a scorner, lest he hate thee\" (Prov. 9:8). And it is said, \"He that correcteth a scorner getteth to himself shame\" (Prov. 9:7). And inasmuch as he is wise in his own eyes he mocks the work of another man, and this is a trait for which there is no hope, as it is said, \"Seest thou a man wise in his own eyes? There is more hope of a fool than of him\" (Prov. 26:12).",
+                "The fourth type is the man who attaches himself always to idle conversation and to empty matters, like those who sit at the corner of the road and look forth with all their power to find an occasion for mockery, for they have nothing else to do but to sit and jeer at people and scoff at their deeds. And there are two evils in this matter. One is that everyone who speaks too much is sure to bring about sin. The second is that he is thus kept idle from studying the words of the Torah, and this is a fatal path for it does not occur to him that in the time that he sits and scoffs he could study or do good deeds, thus acquiring life in the world-to-come.",
+                "The fifth type is he who scoffs at things, not because he scorns the deed that he jeers at, but rather that he laughs in the way of entertainers by way of amusement. There are times when too much drinking of wine causes this, as it is said, \"Wine is a mocker, strong drink is riotous\" (Prov. 20:1).",
+                "And know that the habits of scoffing does not become fixed in a man unless he removes the yoke of Heaven from upon him. Therefore, he must be prepared to accept afflictions with which he may be punished, measure for measure. As it is said, \"Now therefore be ye not scoffers, lest your bands be made strong\" (Is. 28:22). And the Sages would caution their pupils not to scoff, even thouth it might be by chance, without any previous intent. And on this subject they were required to warn their pupils, for many stumble into this fault of scoffing by chance (Abodah Zarah 18b). Scoffing at those who fulfill the commandments is a thing that comes very close to heresy, and he who does so indicates that he does not believe in the commandments. For if someone should mock at the commands of a king, is his life worth anything? Moreover, one who scoffs also causes others to sin in that they will not observe the commandments for fear of his mockery. But one may mock idolatry (Sanhedrin 63:2), and he also may scoff at those who commit transgressions, in order to withhold them from sin. Then, too, others will not commit sins if people scoff a them for so doing."
+            ],
+            [
+                "Chapter Twenty Two: ON FALSEHOOD",
+                "Concerning falsehood, you must know that just as a man weighs silver and gold on the scales and distinguishes between the light and the heavy, so should a wise man weigh utterances on scales until he is able to distinguish between truth and falsehood. And there is a great distinction between one lie and another. How is that? One who says of wood that it is gold, that lie is easily apparent. But one who says of shining copper that it is gold, that lie needs investigation, for these metals have the same appearance, and there are counterfeiters who make copper look like gold, so that even the experts can distinguish between the two only with great difficulty. So it is with the realm of thought and its expression. There is one who is very clever and proclaims all sorts of theories to establish a lie until it appears that is is the truth. But the wise man knows how to distinguish between truth and falsehood. And this is a thing known to all, that truth and falsehood are often joined together in one heart. There is the man so false that even though he knows for a certainty that a thing is false, yet he is attracted to it, and all the more so if there some evidence on both sides, so that the lie resembles the truth — then he is certainly attracted to his lie. But there is the honest man who will never deal in falsehood, except when there are many opinions to support that falsehood — then only is he drawn after the falsehood. But the wise man with his wisdom is able to refute those theories that are false. And you should know that every man is influenced in his opinions by his qualities : The lazy man will form all of his opinions in support of laziness, and the angry man will find rational support for his anger, and the arrogant person will find support for his arrogance. And thus it is with all the qualities that we have explained. According to the quality that is within him will a man act: the spendthrift, according to his extravagance; the miser, according to his greed; the lover, according to his love; the hater, according to his hate. Therefore, a person who wishes to be an honest man of God must, first of all, divest himself of all the inferior qualities, in order that the quality that is imbeded in him more strongly should not attract him, and then he will be able to attain the truth.",
+                "And there are nine categories in the matter of falsehood. The first is he who denies his friend's assertion that he gave him a pledge or a loan, or he who testifies falsely, and there are many instances of these. And for this type of falsehood there are two punishments. The first, because of the lie, for falsehood, even if it causes no damage, is an abomination to the Lord, as it is said, \"There are six things which the Lord hateth … Haughty eyes, a lying tongue … a false witness that breatheth out lies, and he that soweth discord among brethren\" (Prov. 6:16—19). And it is said, \"And the froward mouth, do I hate\" (Prov. 8:13). The second punishment is given because he has injured his companion.",
+                "The second category is where there is no present damage to his fellow in the lie itself, but where the liar intends to deceive his fellow into believing in him and trusting him, so that he will not be on guard against him — and then he will be able to do evil to him, as it is said, \"One speaketh peaceably to his neighbour with his mouth, but in his heart he layeth wait for him\" (Jer. 9:7). Even in the eyes of people, falsehood is repulsive, as it is said, \"It is an abomination to kings to commit wickedness … Righteous lips are the delight of kings\" (Prov. 16:12—13).",
+                "The third category is where one lies to his fellow not to rob him of anything he possesses, but he learns that a certain good thing is going to come to his fellow in the future, and so with falsehood and with cunning he praises this good fortune that is coming, and makes it appear that he has a share in it. Or he lies to his fellow until he gives him a gift, for example, he brings him good tidings — false tidings — in order to get a gift because of this. And there are many similar cases. And our Sages, of blessed memory, said, \"Whoever dissembles in his speech is as though he had practiced idolatry\" (Sanh. 92a). As it is said, \"My father peradventure will feel me, and I shall seem to him as a mocker\" (Gen. 27:12). And it is said, concerning idolatry, \"They are vanity, a work of delusion\" (Jer. 10:15). Now this does not mean that one who lies is actually like one who worships idols, but the resemblance is there, for he conceals himself in falsehood and is helped by empty things.",
+                "The fourth category of falsehood is he who lies in recounting things he has heard. He changes part of the story, and does so intentionally, although there is no profit to him in that falsehood, neither will it cause any harm. And there are times when he tells things that he has invented entirely in his heart. He is punished for loving falsehood, even though it serves no purpose, and concerning this, King Solomon said, \"A false witness that breatheth out lies\" (Prov. 6:19). You should know that his quality will lead him to testify falsely against his brother, because he comes to love falsehood. There are also those who change part of what they have heard without intent to do so, because they did not pay attention at the time that they heard the words and did not search out to see whether they were true. This quality is also evil, and concerning this, King Solomon said, \"But the man that obeyeth shall speak out unchallenged\" (Prov. 21:28). This means that he who sets his mind to listen and understand the essence of a matter, and the things that are said, because he does not want his mouth to speak a falsehood (because of his inattentiveness), that man will speak forever, for people will want to hear his words, and they will not scold him because of his words.",
+                "The fifth category of falsehood is he who promises another that he will do good to him, or that he will give him a gift, or that he will help him, but he does not say this to him with certainty, on which the other can rely. And while he is saying all this, the thought in his heart is that he will not give. Concerning this, our Sages said \"that he should not say one thing with his mouth and another with his heart\" (Baba Mezi'a 49a).",
+                "The sixth category of falsehood is he who assures his companion that he will do him a favor, and he assures him so much that the heart of his companion trusts in him. Then he certainly must not profane his promise. And if he lies in this, then he bears a great guilt — more than in the previous case — for there it was merely general talk. And the one who tells his fellow that he will give him a small gift, even though he does not put it in the form of a promise, nevertheless we say concerning anyone who goes back on his word, that there is something of a lack of trust in him (see ibid.).",
+                "For the heart of his fellow relies upon him and trusts in him, inasmuch as the gift in question is so small. And if it is a poor man to whom he made the promise, even though the gift mentioned was a large one (for which reason the poor man should have doubted the promise) and he goes back on his word, then his evil is very great, for he has made a vow and transgressed the commandment, \"He shall not break his word\" (Num. 30:3). And thus it is with one who boasts before many that he will give a gift to a certain man, this is very much like a promise, for he boasts of his generosity, and therefore it is not right that he should go back on his word after he has honored and praised himself in this matter.",
+                "The seventh category of falsehood is one who deceitfully tells his friend that he has done a favor for him, or that he has spoken well of him, but has not done so. Concerning this our Sages, of blessed memory, said, \"It is forbidden to deceive your fellow creatures, even a heathen, for there is in this a sin, inasmuch as we are obliged to speak words of truth, for this is one of the foundations of the soul\" (see Hullin 94a).",
+                "The eighth category of falsehood is he who boasts of qualities that he does not possess. And this is a great sin. And even if he really possesses these qualities when he praises himself it appears from his words that he did not do his charitable or generous acts for the sake of Heaven, but for his own sake, for his own praise. And our Sages, of blessed memory, said, \"He whom others honor because they believe that he knows two tractates of the Talmud, and he knows only one tractate, is obligated to say, 'I know only one tractate' \" (T.P. Shebi'ith 10:5). All the more so is it forbidden to lie and to boast about qualities that one does not possess at all.",
+                "The ninth category is he who tells a story that he has heard, but he changes some of the narrative as he likes. Now there is no loss to any man in this, but he receives a bit of pleasure out of his lying, even though he does not gain any money out of it. For example (Yebamoth 63a), Rav would say to his wife, \"Make me lentils,\" and she would make him peas — and whenever he would say to her, \"Make me peas!\" she would make lentils. Hiya, his son, went and reversed the matter. Whenever his father wanted peas, he would tell his mother, \"Make lentils!\" and she would make peas, and this the son did out of honor for his father, in order that there should be prepared for him the food that he wanted. Even so, Rav restrained him and persuaded him not to do this any more, because, \"They have taught their tongue to speak lies\" (Jer. 9:4). But the guilt in such a falsehood is not like the guilt of those who lie for no reason at all as we have mentioned in the fourth category.",
+                "Thus far we have discussed the nine categories of falsehood. But a man should be careful in the following matter too. If his friend comes to him and asks to borrow something that he has, he should not say, \"I haven't got it.\" But he may refuse him in a manner that does not call for lying. And in the Book of the Pious, there is a ruling that even if a heathen should come to the house of a Jew and ask him to loan him money, and the Jew has the money but he does not wish to loan it to this heathen, he must not say, \"I have no money,\" but he should refuse him in any way he can without lying (Sefer Hasidim, 426). But it may well be that if the heathen were to learn that the Jew did have money, then he would not be able to take his leave of the heathen without causing hatred. Therefore, it might be better for him to say, \"I don't have money\" — for the sake of good relations. It all depends on the circumstances and on how he sizes up the situation. If he thinks he will cause no ill will by saying, \"I have money, but I need it for something else,\" let him do so.",
+                "Great is a liar's punishment. For even when he speaks the truth, no one believes him (Sanh. 89b). \"And falsehood cannot stand for long.\"",
+                "No man should cause others to lie for his sake. What is meant by this? If a man sees two people speaking together about a secret matter, he should not go and ask one of them to reveal the matter to him. For he may not want to reveal it, and consequently he will put him off by telling him something else, the result being that he has lied (see Sefer Hasidim, 1201). Similarly he should be scrupulous in all of his affairs, not lying in business matters, and not causing others to lie. And he should be careful not to associate with a liar, and he should speak to such a one as little as possible. It requires great wisdom to avoid lying, for the evil inclination is always lying in ambush for a man, to cause him to fall into his net.",
+                "But there are times when the Sages permitted one to lie, for example, in order to make peace between one man and another (Yebamoth 65b). Similarly, one may praise a bride in the presence of the bridegroom and say that she is lovely and charming, even though she really is not (Kethuboth 17a). A guest (Arakin 16a) who has been well treated by the master of the house should not to say in front of many people, \"How good that man is in whose house I was a guest, how much honor he paid me,\" lest many come to that host who are not worthy to be his guests, and concerning this it is said, \"He that blesseth his friend with a loud voice, rising early in the morning, it shall be counted as a curse to him\" (Prov. 27:14).",
+                "And concerning a tractate of the Talmud, if they ask him if the lesson is fluent in his mouth, modesty demands that he should say, \"No.\" And if he should be late to the synagogue because of marital relations, and they asked him why he delayed, let him ascribe it to something else (Baba Bezi'a 23b). And in all these cases where the Sages permitted one to alter the truth, if he can manage not to lie, that is preferable to lying. For example, if he is asked, \"Do you know this particular tractate of the Talmud?\" he might answer, \"Do you think I know it?\" And if he can put off the questioner in some way so as not to lie, that would be very good."
+            ],
+            [
+                "Chapter Twenty Three: ON TRUTH",
+                "The soul is created from the place of the Holy Spirit, as it is said, \"And breathed into his nostrils the breath of life\" (Gen. 2:7). And it is hewn out from a place of purity, and it is created from the supernal radiance, from the Throne of Glory. And in the realm above, in the place of the Holy of Holies, there is no falsehood. There everything is truth, as it is said, \"But the Lord God is the true God\" (Jer. 10:10). I have found written, \"I am that I am\" <sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">* Hebrew: <i>Eheyeh asher Eheyeh</i>.</i> (Ex. 3:14). And it is also written, \"And the Lord God is the true <sup class=\"footnote-marker\">**</sup><i class=\"footnote\">** Hebrew: <i>emet</i>.</i> God, He is the living God and everlasting king\" (Jer. 10:10).",
+                "And now it is important to make it known to you that the Holy One, Blessed be He, is the God of Truth. For you will find twenty-one times the word EHEYEH which is, by computation of letters, the numerical equivalent of <i>Emet</i> (Truth). And you will also note that EHEYEH (the Name of the Eternal) is by computation of letters, also twenty-one (the numerical value of <i>Emet</i> being 441 or 21 times21).",
+                "God made man to be upright (see Eccl. 7:29), and the seal of the Holy One, Blessed be He, is Truth (Shabbath 55a and see T.P. Sanh. 1:5). And it is written, \"He that speaketh falsehood shall not be established before mine eyes\" (Ps. 101:7). When a man occupies himself with falsehood, then the falsehood does not cleave to the truth. And where there is Truth is as though one were able to describe it as the place of His dwelling in the heavens and directed towards mankind, for where there is Truth among mankind, then everyone concedes that He made heaven and earth and the sea and all they contain. And this is what is said, \"Who made heaven and earth, the sea and all that in them is\" (Ps. 146:6). And this is followed by, \"Who keepeth truth for ever\" (ibid.). But where there is treachery and falsehood, it would appear that the place of the dwelling of the Eternal One is not in the heaven and the earth. And he who is worthy to consider these things, how the souls are hewn out from the source of Truth, will conduct all of his affairs with Truth, and he will not permit falsehood to enter into the place of the holiness of truth. And therefore the verse says, \"The Lord is nigh unto all them that call upon Him in truth\" (Ps. 145:18). For the Holy One, Blessed be He, who is Truth, draws near to him who calls upon Him in truth. And what is meant by, \"Who call upon Him in truth?\" This refers to the one who cleanses his heart of everything in the world, and draws near to the Holy One, Blessed be He, alone; and whose mind continually strengthens itself to cleave to the supernal light; and who directs his thought in that desire always. And this is what a man can attain when he sits alone in his room and studies, and for this reason every pious person should often separate himself and sit alone, and should not associate with people, except for a great need. But if he prays with only the movement of his lips, facing the wall, and thinks about the affairs of the world, and he calls to God with his tongue, while his mind is on some thing else, or if he expects to be honored because of the sweetness of his voice, and he tries to find favor in the eyes of people, in order to receive praise from them, then his service is not true. And he is one of those of whom it is said, \"Thou art near in their mouth, and far from their reins\" (Jer. 12:2).",
+                "Therefore we pray and purify our hearts to serve Thee in truth, that we should do all of our service in truth, and we should believe with a complete heart and with a soul that desires, and our faith should not be something that we demonstrate only before people, or because of money matters or because we are in distress. And that is what is said, \"If thou return to the Almighty, thou shalt be built up\" (Job 22:23). For when no thought divides you from the Almighty, then you will build with a mighty building in the radiant light of the Divine Presence. Therefore David said, \"Lord, who shall sojourn in Thy tabernacle? Who shall dwell upon Thy holy mountain? He that walketh uprightly, and worketh righteousness, and speaketh truth in his heart\" (Ps. 15:1—2). And he did not say, \"He who speaks the truth in his <i>mouth</i>,\" for what he meant was that the truth should be deeply rooted and established in the heart of man. Therefore, when the pious men of old had some object to sell, they would sell it to the purchaser for the price they had already determined in their mind, and even if the purchaser wanted to pay more, they did not want anything except what their heart had already decided to accept. If an esteemed person who follows this path of speaking the truth in his heart, makes up his mind to do a certain thing, he should write down that thought in order not to forget it, and he should not break the promise made in his thought. And if he is unable to fulfill it, let him go to a Sage, who will absolve him of the promise made in his thoughts. And he may vow that nothing in his thoughts shall be considered binding so long as he does not utter it with his mouth.",
+                "Everyone who speaks the truth in his heart and does not want even to think falsely, even without meaning to do so, his words and his thoughts will be fulfilled, as it is said, \"Thou shalt also decree a thing, and it shall be established unto thee\" (Job 22:28). And he who is a man of truth, in every transaction of his, whether it be in buying or selling, or in loaning, should express his full intention at the outset, and he should accustom all those who do business with him to know that he will not alter, that he will not add to or diminish from the terms agreed on. The wise man said, \"Always place the truth before you.\" By this he meant that a man ought to make certain signs for himself, for example, in business matters that he remember not to speak falsehood. And he should put this down in writing, and he should bring this writing with him and he should look at it before he begins his transaction. He should write something when he sits in his study, and at his table, that he should remember not to speak falsehood, and that he may not forget to speak the truth. And so did one person do. He wrote on the walls of his house, and in his study on the upper part of all the walls: \"Remember the day of death, and you will not sin.\" And he who does not speak anything but the truth will live, and live long, and be free.",
+                "In support of this statement is the verse, \"But the Lord God is the true God, He is the living God, and the everlasting King\" (Jer. 10:10). And if a man does not speak anything but the truth, he will be free all the days of his life, as it is written, \"The law of truth was in his mouth, and unrighteousness was not found in his lips… \"For he is the messenger of the Lord of hosts\" (Malachi 2:6—7). The angels above are in the form of truth, and they are not in physical form. The souls of men give light like the light that goes from the sun. Now the souls are in bodies, therefore they know only a little of the secret things and then only in the visions of the night. For the souls do not occupy themselves with the needs of the body, and he who knows the secret of the soul will testify to this. Now dreams are very much like thoughts, as it is written, \"Thy thoughts came (into thy mind) upon thy bed\" (Dan. 2:29). And dreams come about through an angel who accompanies man, and just as all thoughts are not true, so all dreams are not true. And he who accustoms himself that all of his thoughts are true, then even in the night he will see visions of truth, and he will know future things, just as the angels do.",
+                "As for him who speaks the truth, there is no quality like it. Therefore, \"The beginning of thy word is truth\" (Ps. 119:160). And it is said, \"Keep thee far from a false matter\" (Ex. 23:7).",
+                "Even the gestures of a man should be true, for the reward of truth is very great. Therefore a person should accustom himself to walk in truth, and he should study the Torah and know the truth, so that he will fulfill the commandments truthfully as the law requires. And he should always confess the truth. Even the Aggadah [the non-legal parts of the Talmud], which does not involve the observance of the commandments of the Torah, even this he must study in order that his heart shall believe the truth. Do not be ashamed to receive the truth from any man whatever — even from the smallest of the small and the most despised, even from him should you receive the truth. For a precious pearl, even in the hands of the small and the despised, is still a precious pearl.",
+                "Now that our exile has lasted so long because of our many sins it is more important than ever that Israel should separate themselves from the vain things of the world and take hold of the Seal of the Holy One, Blessed be He, which is Truth — and sanctify themselves even in things that are permitted to them (Yebamoth 20a), and not to lie — not to a Jew and not to a heathen, and not to deceive them in any matter, as it is said, \"The remnant of Israel shall not do iniquity, nor speak lies, neither shall a deceitful tongue be found in their mouth\" (Zeph. 3:13). And it is further written, \"And I will sow her unto Me in the land\" (Hos. 2:25). Surely a man sows a <i>seah</i> in order to harvest many <i>kurim</i>, thus, the Holy One, Blessed be He, exiled Israel among the nations only so that proselytes might join them (Pesahim 87b). And so long as they conduct themselves among the heathens without guile, the latter will cleave to them. And behold the Holy One, Blessed be He, was furious with the wicked for their robbery, as it is said, \"For the earth is filled with violence\" (Gen. 6:11).",
+                "A parable will illustrate this (Deut. Rabbah 3:3). There is a story about Rabbi Simon, the son of Shetah, who purchased a donkey from an Ishmaelite. His pupils went and found a precious stone hanging from the donkey's neck. They said to him, \"Rabbi, 'The blessing of the Lord, it maketh rich' \" (Prov. 10:22). He said to them, \"I purchased a donkey; — a precious stone I did not purchase.\" So he went and returned the gem to that Ishmaelite. And the Ishmaelite called out concerning him, \"Blessed is the Lord the God of Simon, the son of Shetah.\" There is a similar instance in the Jerusalem Talmud (Baba Mezi'a 2:5). Some mise men of old purchased wheat from heathens, and found in this wheat a bundle of money, and they returned the money to them, and the heathens said, \"Blessed is the God of the Jews.\" And similarly there are many stories of people who restored an object to sanctify the name of God.",
+                "When there is truth below, God looks down with justice upon the earth, as it is said, \"Truth springeth out of the earth, and righteousness hath looked down from heaven\" (Ps. 85:12). Therefore see that all your matters shall be done in truth, and rely upon \"The faithful God who keepeth covenant and mercy with them that love Him and keep His commandments\" (Deut. 7:9).",
+                "What is this faithfulness of God? It is that He keeps His covenant. If a righteous man commits a small sin, God exacts retribution in this world. And clearly, it is much better for the righteous person to be sentenced even with afflictions like Job's, all his days in his body, which is a valueless thing, and in this world where he has but a short time to live, and to have God give a good reward to his soul, which is honored in the upper world and never dies away, and is never finished, to the end of time. And this is surely better for the righteous person than if God did not exact retribution from him in this world, and then would have to sentence him in the world of souls to the punishments of Gehennah, and then if, because of his sins, God should lessen the lofty place of his soul in the world of souls, where otherwise he would cleave to the radiance of the Most High, to which light there is no estimate or likeness. As for the wicked, He has given them their reward in a little pleasure, which soon ceases, in the brief world that is this world, while their sins are kept for the long world-to-come, and the great torment that is Gehennah, and which is too great to be calculated.",
+                "May the Merciful One guide us with His Truth, and may He bring us to His chambers, so that we may reach the Supernal Light, where is the secret place of his strength and the beauty of His glory."
+            ],
+            [
+                "Chapter Twenty Four: ON FLATTERY",
+                "Flattery may be divided into nine categories. The first is where a man knows that his friend is a wicked man and a deceiver, that he spreads evil reports about the innocent, that he robs the money of others, and yet this man who knows all this comes and flatters him — not that he actually flatters or praises him, but rather he speaks smoothly to him saying, \"You did no wrong in what you did.\"",
+                "In this case there are many transgressions and much punishment. First of all, he should have reproved the offender for his sins, yet not only does he fail to do this, but he says to him, \"You have not sinned,\" thus strengthening the bonds of evil-doers. This flatterer will be punished because he was not zealous for the truth. Not only this, but the flatterer places a stumbling block before the sinner by saying, \"You have not sinned,\" for then the offender will not repent of his evil deeds and will continue to sin. This is apart from the guilt that the flatterer incurs because of the injury and pain of the people whom the sinner has injured and given pain, and whom the sinner will not reimburse for the damage nor conciliate his victims because of the flattery of the flatterer. For the flatterer justifies the wickedness, it is said, \"He that justifieth the wicked and he that condemneth the righteous, even they both are an abomination to the Lord\" (Prov. 117:15). All the more is this true if the wrong of the sinner is known to many, and the flatterer flatters the sinner publicly and says, \"Pure and upright are you,\" then the flatterer has profaned the Name of God, he has shown contempt for law and judgment.",
+                "A man should undergo danger rather than be guilty of this sin. And our Sages, of blessed memory, said, concerning Agrippas, that when he was reading the Torah and came to the verse, \"Thou mayest not put a foreigner over thee, who is not thy brother\" (Deut. 17:15), his eyes shed tears. Those who were near him said, \"Do not fear Agrippas. You are our brother.\" In that hour the \"enemies of Israel\" [a euphemism for the \"Chidren of Israel\" where anything dire is said concerning them] became liable to destruction for they flattered Agrippas (Sotah 41a-b).",
+                "Nor should one who sits in judgement fear any man, as it is said, \"Ye shall not be afraid of the face of any man\" (Deut. 1:17). More over, such flattery entails the guilt of falsehood.",
+                "The second category is where the flatterer praises a wicked man before people, whether in his presence or not, even though the flatterer does not justify him in his evil deeds but makes a general statement, \"He is a good man.\" Concerning this it is said, \"They that forsake the law, praise the wicked\" (Prov. 28:4). For if the one who praises the wicked man had not abandoned the Torah he would not praise the wicked man who transgresses the Torah and its words. Nor should he defend the wicked man before people and say \"He did a good act (on another occasion), therefore have pity on him (in this case).\" He who does this is very evil, for those who hear him will think that he is really a righteous man and will honor him. And there are many stumbling blocks caused by paying honor to the wicked. For when honor is given to the righteous sages and they are held in the highest regard, then all the people listen to their counsel. Then, too, others will envy them their good deeds and will continue to seek instruction and knowledge will increase, and from studying Torah not for its own sake they will be led to studying Torah for its own sake.",
+                "Moreover, there are many people who, when they see the glory and beauty of the Torah will recognize its excellence and the thought will enter their heart to study it for the sake of the Holy One, Blessed be He. Thus, everyone will come to honor the righteous, and he who honors the righteous, so to speak, fulfills the intention of the Holy One, Blessed be He, in creating the world. And he who shames the righteous man and him who reveres God nullifies the intention of the Holy One, Blessed be He, as if to say, \"To serve God is not the principal end of man.\" Therefore, pay honor to those who serve the Holy One, Blessed be He, in order to honor the Holy One, Blessed be He, to make it known that serving Him is alone the principal duty of man.",
+                "But in honoring the wicked there is a profanation of the Torah and of God's service, and this is a transgression that wears away flesh and bone. Then again, many may be drawn to do similarly and they receive retribution, and in this vein the Sages said, \"Woe to the wicked, woe to his neighbour\" (Nega'im 2:6). Moreover, in honoring the wicked the honor of the righteous is brought low, and there is no honor to the righteous except after the degradation of the wicked. And since there is a stumbling block to the world in the honoring of the wicked one should guard himself against speaking good of the wicked, nor should one mention them for good, as it is said, \"But the name of the wicked shall rot\" (Prov. 10:7). And it is written, \"An unjust man is an abomination to the righteous\" (Prov. 29:26). And if a man does not want to speak of the wickedness of a wicked man let him not speak of his goodness.",
+                "The third category is he who flatters a wicked man to his face and says to him, \"What a charming and good man you are.\" Now even though this flatterer does not praise the wicked man in public, so that the wicked man will not become a stumbling block to the multitude, still this type of flatterer is guilty of a great sin as it is written, \"With his mouth the impious man destroyeth his neighbour; but through knowledge shall the righteous be delivered\" (Prov. 11:9). For when he praises him, the wicked man believes him and considers himself good, and his heart will be uplifted and he will be proud and not repent. For a man who is not righteous will say in his heart when people praise him. \"I always knew that this was so.\" And thus the wicked man becomes more corrupt through the flatterer's flattery.",
+                "But as for the righteous man, if a man praises him, he will not be proud of this, because our Sages said, \"Even if all the world says, concerning you, that you are righteous, be in your own eyes like a wicked man\" (Niddah 30b). And they said, \"If you have friends, some of whom praise you, and some of whom correct and rebuke you, love the ones that rebuke you, and hate the ones that praise you, for the ones that rebuke you are conducting you to life eternal, and those who praise you will rejoice in your misfortune even though they praise you\" (Abot de R. Nathan, 29). And it is said, \"And a flattering (smooth) mouth worketh ruin\" (Prov. 26:28). Scripture has likened a smooth mouth to a smooth (slippery) path, for just as a man will fall and be thrust down if he walks upon a slippery path — as it is said, \"The angel of the Lord thrusting them, let their way be dark and slippery\" (Ps. 35:5-6) — so will a man be thrust down and fall by a smooth mouth, which is a flattering mouth filled with sin. And concerning this it is said, \"May the Lord cut off all flattering lips, the tongue that speaketh proud things\" (Ps. 12:4). He has cursed the smooth mouth, for with it a man destroys his friends, and he has also cursed the hard tongue that carries gossip which is the opposite of the smooth tongue.",
+                "And there is a type of flattery which one pays to the mighty, so that they will like them and raise them up and make them great. Concerning this our Sages said, \"Everyone who flatters his companion in order to obtain honor, the end of the matter will be that he will depart in shame\" (Aboth de R. Nathan, 29).",
+                "The fourth category of flattery is he who becomes a companion to the wicked. Even though he does not flatter him and does not praise him, but since he is near to him and in his company, he will be punished. Not only does he not rebuke him, but on the contrary, he brings him near to him in companionship, and puts him at a distance from his rebuke, and there is a sin in this. He adds to his sin by bringing the wicked person so close to him, as it is said, \"Because thou hast joined thyself with Ahaziah, the Lord hath made a breach in thy works\" (II Chron. 20:37).",
+                "The righteous people reject the wicked, and our Sages, of blessed memory said, \"Not for nothing did the starling follow the raven, but because it is of the same kind\" (Baba Kamma 92b). And it is said, \"Every fowl dwells near its kind and man near his equal\" (Ben Sira 13:5). And they said, \"It is forbidden to look at the form of a wicked man\" (Megillah 28a), as it is said, \"Were it not that I regard the presence of Jehoshaphat the king of Judah, I would not look toward thee, nor see thee\" (II Kings 3:14). And everyone who looks at the form of a wicked man, his eyes grow dim in his old age, like Isaac, our father, whose eyes grew dim because he looked upon Esau, even though he did not know of Esau's evil deeds.",
+                "There are many and great stumbling blocks in the companionship of the wicked. The first is that he loves the enemy of the Creator of all, and a servant faithful to his master does not become companion of him who hates his master. The second is that he may learn from his deeds to do evil. The third is that others too may join with the wicked man, and trust him, and he will rob them, and they too may learn from his deeds. And even if they do not learn from him, they see him do things that are forbidden for them to see. And neither will be repent, although if they were to rebuke him and separate themselves from him, then he would repent of his evil way. And he who joins in companionship with the wicked man, the end of the matter is that the wicked man will rule over him, and this is the worst evil of all, for inasmuch as the wicked man rules over him, he will not allow him to do good. The fourth stumbling block is that a good man, out of fear of the wicked man, will have to lay aside several good things that he should have done. Therefore, a man should not join in companionship with any one except one who reveres God. In the case of Resh Lakish, whenever he would stop to speak with anyone in the market place, everybody would trust the person to whom he spoke, and trust him to the extent of selling him merchandise without witnesses (Yoma 9b), for they were certain that if Resh Lakish spoke with a man in the market place, he must be trustworthy. This shows that merely to speak with a person may be like flattery.",
+                "The fifth category is a man who is trustworthy in the eyes of all the people, and to whom everybody listens, and who appoints his relative as synagogue warden or as Rabbi, saying, \"I have appointed him because he is wise,\" when the fact of the matter is not so, all the people rely upon him. And the same is true of one who says about someone whom he does not know that he is trustworthy, with the result that the people put their pledges into his hand and he deceives them, and the Sages, of blessed memory, said : \"Anyone who sets up a judge that is not worthy, it is as though he planted an idolatrous grove in Israel, and if he did so in a place where there are scholars, then it is as though he had planted this pagan grove near the altar itself. And the Holy One, Blessed be He, will surely exact retribution in the future from those who set up this type of judge\" (Sanh. 7b).",
+                "The sixth category of flattery is he who is in a position to protest against an evil and does not protest, nor does he pay any attention to the deeds of the sinners. This thing comes close to flattery, for then the sinners think, \"As long as they do not protest and do not reproach us, all of our deeds must be good.\" But we have been commanded to root out the evil from our midst, as it is said, \"So shalt thou put away the evil from the midst of thee\" (Deut. 13:6).",
+                "And our Sages said, \"Everyone for whom it is possible to protest against the sinful things of the people of his household, and he does not protest, is considered guilty of the wrongs of the men of his household. If it is possible for him to protest against the deeds of the people of his city and he does not do so he is held responsible for the wrongs of the people of the city. If it is possible for him to protest against the wrongs of the whole world and he does not do so, then he is considered guilty of the wrongs of all the world\" (Shabbath 54b). And it is said, \"And they shall stumble one upon another\" (Lev. 26:37). And our Rabbis, of blessed memory, explained it as meaning, \"Each man for the sin of his brother,\" which teaches us that all Israel are responsible, one for another (Sanh. 27b).",
+                "The seventh category of flattery is he who sees that the people of his place are very subborn and he says in his heart, \"Perhaps they will not pay any attention if I rebuke them,\" and therefore, he refrains from reproving them. This, too, is a sin and he will bear his iniquity, for he did not attempt to warn and rebuke them; if he had done so, perhaps they would have repented. And it was for this that the otherwise completely righteous persons were punished with the destruction of the First Temple (see Shabbath 55a).",
+                "However, if it is a thing known to everybody and it has been searched out and tested and established that the sinner hates correction and will not listen to those who rebuke him, concerning this it is said, \"Reprove not a scorner, lest he hate thee\" (Prov. 9:8).",
+                "And they said: Just as it is a commandment to say a thing that will be heard, so is it a commandment not to say a thing that will not be heard (Yebamoth 65b). And our Sages said, \"Better that they (the sinners) should commit a wrong not knowing that it is a wrong, than that they should commit that wrong intentionally\" (Shabbath 148b).",
+                "The eighth category is he who hears gossip or vile words, or who associates with scoffers and those who shame the Torah and the commandments, and he knows that they are stubborn and that they will not accept rebuke, and therefore is silent. He, too, will be punished, for it is up to him to answer them so they connot say that he is like them and that by his silence he admits the truth of their words. He must scold them in order to ascribe greatness to the Torah and to the commandments and to be zealous for the honor of the righteous man whom they have condemned. And this is one of the circumstances where a man must leave the companionship of the wicked, for he will be punished if he hears their evil words constantly and he cannot answer them. And this matter is explained in the words of Solomon, \"Be not thou envious of evil men, neither desire to be with them; for their heart studieth destruction, and their lips talk of mischief\" (Prov. 24:1—2). His meaning was that you will bear their sin if you hear their evil words always and hold your peace.",
+                "The ninth category of flattery is he who honors the wicked because he wants to preserve peace. It is true that he does not speak good of the wicked and he does not conduct himself in any way that would cause people to think that the wicked person is honored in his eyes, for he does not show him any honor except in the way that people honor the rich, because their path has been prosperous, and not because of their own merit. Yet even in this there is sin and guilt, for it has never been permitted to honor the wicked, except for terror, that is to say, if one is afraid that the wicked man will injure him or cause him a loss at a time when the hand of the wicked is mighty. Therefore it was permitted to honor the wicked man as people respect all men who are mighty, but he should not praise him and should not speak good of him to people. And so said our Sages, of blessed memory, \"It is permissable to flatter the wicked in this world\" (Sotah 41b). But there are wicked whom we may not flatter. Whence do we derive this? From Mordecai, who was advised to flatter Haman, to which he retorted, \"Thou shalt not seek their peace nor their prosperity\" (Deut. 23:7). And they would say to him \"Our Rabbis taught that we must flatter them for the sake of peace,\" but even then, Mordecai did not want to flatter such a wicked man as this.",
+                "And a man may flatter his wife for the sake of peace in his home, and he may flatter his creditor so that he does not oppress him, and his teacher so that he will teach him Torah. And it is a very good deed to flatter one's pupils or companions so that that they will study and hearken to his words, accepting his reproof to observe the commandments. Likewise one may flatter any man where he thinks that he will thereby draw him to him, so that he will listen to him, and perform the commandments. If he were to come to him with anger, the man would not listen to him, but if he comes to him with flattery, the man will accept his rebuke. In such a case, it is a very good deed to flatter him in order to bring forth the precious from the vile. For there is a man that will not accept a rebuke when it is delivered with scolding, but will when it is done gently, as it is said, \"The words of the wise spoken in quiet\" (Eccl. 9. 17). There are times, however, when scolding is necessary, as it is said, \"A rebuke entereth deeper into a man of understanding\" (Prov. 17:10). And there are times when even a lashing is proper, as it is said, \"And stripes for the back of fools\" (Prov. 19:29). And there are times when even a lashing will do no good, as it is said, \"Than a hundred stripes unto a fool\" (Prov. 17:10). If so, what shall we do to him? There is no way of correcting him, therefore you must drive him away.",
+                "There is a flattery that is very evil, for example, where a man flatters his companion and speaks to him sweet words, in order that his companion should rely upon him and trust him, and after he trusts him and relies upon him, then this man deceives him, and this is like the matter of which it is said, \"For in vain the net is spread in the eyes of any bird; and these lie in wait for their own blood, they lurk for their own lives\" (Prov. 1:17—18). The meaning of the verse is that those who trap birds throw wheat upon the trap, and when the birds come to eat the wheat that is spread upon the net, they are captured. And this type of flattery is like such a hunter. The Sages have forbidden us to flatter, and they said (Hullin 94a), A man should not send a gift to his companion when he knows that his companion will not accept it, and he should not invite his companion to eat with him when he knows that he will not eat with him. And if a man wants to open a barrel of wine in order to sell it, and his companion comes to buy wine, he should not say to him, \"I want to open a new cask just for you.\" All these and the like are called \"theft of the mind.\" And our Sages forbade us to flatter or to \"steal people's minds\" (ibid.).",
+                "Rabbi Simon, the son of Halafta said, \"From the date that the power of flattery grew strong, laws have been twisted and deeds have been perverted, and no man was able to say honestly to his companion, 'My deeds are greater than your deeds.' \" Said Rabbi Elazar, \"Every man that has flattery in his nature, brings wrath upon the world,\" as it is said, \"But they that are godless in heart lay up anger\" (Job 36:13). Not only this, but his prayer is not heard, as it is said, \"They cry not for help when He bindeth them\" (ibid). And even the unborn children, still in the wombs of their mothers, curse him, and he falls into Gehennah. And everyone who flatters a wicked man falls into his hand. And if he does not fall into his hand, then he falls into the hand of the son of the wicked man, and if he does not fall into the hand of his son, then he falls in the hand of his grandson (Sotah 41b). Every congregation that has within it the trait of flattery is as loathsome as a woman in her impurity, and in the end will be exiled (Sotah 42a).",
+                "Therefore a man should keep himself far from flattery and should never flatter a man so as to cause him to cling to his wickedness, even though he could thereby receive great favors from him. He should not flatter his relative, or his children, when they do not walk in a good path. For how many people remain with their wickedness because they see that no shame comes to them because of their ugly ways, and because they see that people flatter them and there is nothing in the world that locks the gates of repentance to a person as does flattery.",
+                "There is a story about a good man who had a daughter to marry off and there were at his side two men, both of whom wished to marry his daughter. And so this good man went and asked another man to pick a quarrel with him. And he then called upon the two young men to judge the matter between him and the one with whom he quarrelled. And this is the way they did it. One of them flattered this good man so that he would give him his daughter, and he found in his favor on every point. But the second suitor said, \"You are not right; the other man is.\" Then the father of the girl gave his daughter to the man who had found him guilty, for he said, \"This man must certainly be a good man, for he did not flatter me, nor did he show prejudice in my favor\" (Sefer Hasidim, 1142).",
+                "Therefore, a community leader, or a judge, or a charity official must not be a flatterer. For if the community leader flatters any man and he does not reprove him to do good and turn aside from evil, then the whole congregation will be spoiled, for everyone will say, \"The community leader flatters so and so,\" and that man does not receive the rebuke he deserves. Similarly if a judge flatters one of the parties to a suit, then the words of the other one become stopped up and he is unable to present his case properly, with the result that the judgment will not be a true judgment. And so is it with charity officials who are flatterers and distribute charity to one who flatters them, or they flatter him and give him charity even though he is not deserving of it. Therefore a righteous person should keep himself very far from flattery, neither flattering nor accepting flattery from others. And he should be very careful that when he does good deeds he does not intend by them to flatter others, but only for the sake of Heaven.",
+                "Now the worst of all forms of flattery is he who flatters another in order to cause him to sin. For example, if he has a quarrel with people and the law is not with him, and he flatters certain people into helping him and strengthening his error. Or if a certain person constantly pursues sins, such as fornication and other bad deeds, and he flatters his companion in order to persuade him to do as he does. For example: Jeroboam, the son of Nebat, merited the kingdom because he did not flatter Solomon, but rebuked him in the matter of Solomon's building Millo (Sanh. 101b).",
+                "Now he who wishes to be free from the vice of flattery should take care to remove himself from seeking honor, for one who does not care about being honored will have no need to flatter. And he should also be very careful not to derive benefit from others, for most flatterers flatter a man when they think they will obtain some benefit from him. Therefore, he who keeps away from these two things, benefit and honor, is saved from many transgressions. For many people do good deeds in order to receive honor from others, and this spoils all of a person's good work. For many people do good deeds and lead the congregation in prayer, but, knowing that they have a pleasant voice, they think in their heart during the service \"How pleasant my voice is and how much pleasure people get when they hear me!\" This is the way of the Evil Inclination. It does this with all the precepts of the Torah, to cause man to fall into his net so that his deeds shall not be for the sake of God. And so it is with one who derives benefit from another, even though he sees him commit all the transgressions in the world, he will not feel it proper to rebuke him, for he is afraid that he will no longer derive the benefit from him. This matter is a stumbling block for some of our wise men in this generation; they seek to gain some benefit from the people and so they flatter them in order that the people will maintain them strongly in their high positions. And as if it were not bad enough they do not rebuke the people for the things they do, but, because they flatter the people, they themselves imitate their deeds and are drawn after them.",
+                "It is in the nature of man to be influenced in his ideas and his deeds by his friends and his companions, and he usually conducts himself as the people of his country do, and what they do, he does also. Therefore a man ought to associate with righeous men and always sit among the wise so that he may learn from their deeds, and he should separate himself from the wicked, who walk in the darkness, so that he will not learn from their deeds. This is what King Solomon says, \"He that walketh with wise men shall be wise, but the companion of fools shall smart for it\" (Prov. 13:20). And he says, \"Happy is the man that hath not walked in the counsel of the wicked\" (Ps. 1:1).",
+                "If he is in a country whose leaders are bad, and whose people do not walk in the righteous path, he should go to a place whose people are righteous and follow good ways. And if all the countries of which he knows and hears conduct themselves in a way that is not good, or if he cannot go to a country whose leaders are good, because of mobilization of troops or because of illness, then let him sit by himself alone, as it is said, \"Let him sit alone and keep silence\" (Lam. 3:28). And if the people among whom he dwells are so evil and such sinners that they do not permit him to dwell in that country unless he mingles with them and conducts himself in their evil way, then he should go forth to caves, ravines and deserts, but let him not conduct himself in the way of the sinners. As it is said, \"Oh that I were in the wilderness, in a lodging-place of wayfaring men\" (Jer. 9:1)."
+            ],
+            [
+                "Chapter Twenty Five: ON GOSSIP",
+                "The term \"gossip\" applies to anyone who tells anything that defames his companion, even though he speaks the truth, while one who speaks falsehood is called \"one who brings forth an evil repute.\" A gossip who sits and says, \"Thus and thus did so and so do? and thus and thus were his ancestors, and thus and thus did I hear concerning him,\" and he says shameful things — of him the Scriptures say, \"May the Lord cut off all flattering lips, the tongue that speaketh proud things\" (Ps. 12:4).",
+                "Our Rabbis, of blessed memory, said, \"If one speaks gossip, it is as though he denied God\" (Arakin 15b, and see T.P. Peah, 1:1). As it is said (Ps. 12:15), \"Who have said : 'Our tongue will we make mighty : our lips are with us : who is lord over us?' \" (Arakin 16b, and see T.P. Peah, 1:1). And therefore our Sages considered him as though he denied God, for he does a great evil to his companion, by making him odious in the eyes of the people and causing him other losses, though he himself derives no profit out of this. There is no doubt that one who makes a habit of speaking gossip has thrown off the yoke of Heaven from upon him, for he sins without any benefit to himself, and he is worse than a thief or an adulterer, for they pursue after their pleasure (Shohar Tov, 120:3). And there is no throwing off the yoke of Heaven as bad as when one deals in gossip. Our Sages further said, \"The sin of gossip is weighed equally with the sin of idolatry and sexual immorality and bloodshed\" (Arakin 15b). Now it is very astonishing that gossip should be equated with these sins, which are those to avoid which a man must rather let himself be killed than transgress (Sanh. 74a). And they said, \"The sin of idolatry is so great that anyone who confesses to it, it is as though he denied the whole Torah\" (Hullin 5a). And they said, \"One who lusts after any form of idolatry, is a rebel against the whole Torah\" (Hullin 4b).",
+                "And it is important to give the full meaning in this matter, for a gossip repeats his folly; ten times or more every day he humiliates and shames people, aside from the damage that he does to the one that he speaks against. And even a small transgression, when done many times, becomes great, just as although a single hair is soft and very weak, if you gather many hairs together, you can make of them a strong rope. And when they said that gossip is on a scale with those three mortal sins, they referred to one who commits any of these sins once, because of great temptation, but not to one who is such a complete apostate that he has excluded himself from the people of Israel, in order to commit these sins repeatedly. Moreover, a gossip finds it difficult to repent, because he is used to this habit and has taught his tongue to speak evil. Furthermore, this sin appears very light in his eyes, for he says, \"I did not do anything — it was just talk.\" He does not consider the great damage he does, and therefore he does not repent. And even if he should repent, his repentance is not complete, for he does not realize the enormity of the sin which he has committed. Moreover, he must first obtain forgiveness from those against whom he has spoken, and he cannot remember whom they all are. And it may happen that he spoke against a man, and did him evil, and caused him harm and forgot what it was that he said about that man, for gossip is always covered up; it is a blow struck in secret. The gossiper is here and smites with his tongue a person who is far away from him (Arakin 15b, Gen. Rabbah 98:19). And this type of sinner is ashamed to let his victim know that he has done him evil. Sometimes he speaks about a defect in the family of the object of his gossip, thus injuring the generations that come after him, and there is no forgiveness for this, for our Sages said, \"For one who speaks about a flaw in a family, there is no forgiveness eternally\" (T.P. Baba Kamma 8:10).",
+                "Moreover, one who is accustomed to speak gossip will sometimes speak words against God, as it is written, \"They have set their mouth against the heavens, and their tongue walketh through the earth\" (Ps. 73:9). And there is no greater guilt in all of the sins than the guilt of him who blasphemes God. And our Sages, of blessed memory, said, \"With ten trials were our ancestors tried, and in all them their fate was not sealed except for the sin of gossip\" (Arakin 15a, Shohar Tov, 39a). As it is said, \"As ye have spoken in mine ears, so will I do to you\" (Num. 14:28). And it says, \"And the Lord heard the voice of your words and was wroth\" (Deut. 1:34). And the Torah itself does not protect gossipers. Doeg the Edomite, as soon as he had spoken gossip, his wisdom did not avail him and all of his knowledge of the Torah did not protect him (Sotah 21a, Sanh. 106b).",
+                "As to that which our Sages said, that \"One sin quenches a commandment, but one sin does not quench the whole Torah\" (Sotah 21a), as it is said, \"For the commandment is a lamp, and the teaching is a light\" (Prov. 6:23) — this applies to one who commits a sin by chance, but not to one who completely throws off the yoke of warning against a sin. And our Sages, of blessed memory, said, \"The congregation of Israel is beloved for its voice\" (Shohar Tov, 39a), as it is said, \"Let me hear thy voice; for sweet is thy voice\" (Cant. 2:14). And it is also hated for its voice, as it is said, \"She hath uttered her voice against Me, therefore have I hated her\" (Jer. 12:8). From this we can conclude that \"life and death are in the power of the tongue\" (Prov. 18:21). And it is said, \"And those who love her will eat her fruit\" (ibid.). This means that one who loves the tongue, that is to say a man who loves to speak constantly, it is worthy and true counsel to him that he should eat of its fruit. In other words, he should not speak idle talk, but should speak words of the Torah, or words that will bring peace, or words that will teach many to do good, and he should teach them the good and keep them far from evil, and to be zealous for the truth, for there is no end to the good deeds that a man may do with his tongue. And this is the meaning of \"life and death are in the power of the tongue.\"",
+                "Gossips may be divided into six categories. The first is he who speaks evil of people and says, \"Thus did they do,\" when in fact they did not do so, and at times he will slander an honorable and innocent person — in which case he is both a liar and a gossip. And we have been warned by the Torah not to accept gossip because it may be false, as it is said, \"Thou shalt not utter a false report\" (Ex. 23:1). And one who speaks gossip, will also be quick to accept gossip. And you should know that if one who hears gossip endorses what he has heard, then he is just as guilty as the gossiper. For all who hear that he agreed, will say, \"Since he endorses it, it must be true.\" And even if he does not agree, but simply listens intently to the words, and appears to believe them, in the presence of people, he causes others to believe them too, and thus he helps the gossiper. For if he were to scold the gossiper, then he might restrain him from telling more, but since he pays attention and shows that he is interested, he causes him to speak even more gossip. And, behold, we have been warned by the verse, \"Thou shalt not utter a false report\" that we should not believe a gossip story in our hearts, for this would leave a strong imprint in our thoughts that the words are true and cause us to despise the object of the gossip.",
+                "The second category; he who speaks gossip that is true Even if he should remind another in private of some evil deed of his ancestors, he transgresses what is written in the Torah, \"And ye shall not wrong one another\" (Lev. 25:17); it is concerning wrongs done with words that the Scripture speaks (Baba Mezi'a 58b).",
+                "The third category of gossip is he who, in the presence of others, shames another because of something which his ancestors did. Concerning this our Sages, of blessed memory, said, \"Everyone who causes the face of his companion to whiten (through shame) in public has no share in the world to come\" (Aboth, 3:11).",
+                "The fourth category of gossip is this. If one publicly makes known the abominations of someone's ancestors, although not in the presence of the victim of the gossip, in order to shame him in the eyes of people — concerning this they said, \"A group which speaks gossip cannot receive the Divine Presence\" (Sotah 42a).",
+                "The fifth category is this. If the object of the gossip is a former sinner who has repented, and someone tells about the sins that he committed before he repented, in this there is great guilt (Baba Mezi'a 58b). \"For one who repents of his wrongdoing, his sins now become merit\" (T.P. Peah 1:1). And this gosiper shames him with sins that, through repentance, have become his merit. Moreover, he places a stumbling block before him for the victim may think in his heart, \"Just as he shamed me so shall I shame him,\" and enter into a quarrel with him, with the result that he perverts his repentance and returns to his former state. Moreover, others who hear of this one's shame may be restrained from repenting their evil deeds, and thus the gossiper has locked the doors of repentance. And know, that if a man sees that his companion transgressed a commandment in secret and he reveals it in public, he is guilty of a sin, for perhaps the transgressor has repented of his evil way and did not want to admit it except to an understanding Sage who would not shame him, so that he could repent of his evil deed. But one should keep away from one who has done evil until he knows that his companion has repented of his evil way. And if the sinner is a scholar and a man who fears to commit a sin, it is proper to take it for granted that he has done repentance, and that if his evil inclination overcame him once he surely must have had remorse afterwards.",
+                "He who speaks gossip is punished not only for the injury he did to his fellow man but also for rejoicing in his shame, as it is written, \"And you shall love your neighbour as yourself\" (Lev. 19:18). Just as he loves his own honor, so should he love the honor of his companion, and it is written, \"And he that is glad at calamity shall not be unpunished\" (Prov. 17:5).",
+                "In a sense, the sin of one who gossips about something that is true is greater than that of one who tells false gossip. For when a man tells true things about another, people believe him and the victim remains contemptible in their eyes even after he has shown remorse and repented his sin; but as for false gossip, most people will understand that it is a lie and will not believe it. But, in general, falsehood carries a greater guilt than the truth.",
+                "The sixth category is he who gossips about community officials who are worthy and who collect funds honestly and apportion alms to those who revere God. He who slanders them, saying that they steal from the charity funds and show bias in favor of some recipients as against others, and distribute the alms to those they favor and to their own relatives — this is gossip in which the guilt is incalculable. For it causes officials to quit their posts and others, who are evil, to be chosen in their place with the result that the gossiper deprives the charity givers of an opportunity to do good and he robs the deserving poor, for the other collectors who are evil will have no mercy on the good. The consequence is that this gossiper has nullified the service of the Holy One, Blessed be He, and shamed the servants of the Holy One, Blessed be He, and their children and their relatives. For instead of fulfilling his duty to honor the officials, not only did he not honor them but he did evil to them. And he thus restrains other God-fearing people from being officials, for they think, \"Why should we engage in an activity where people will suspect us, just as they suspected these others, who are God-fearing men?\"",
+                "And our Sages, of blessed memory, said, \"Gossip slays three people — the one who speaks gossip, the one who listens to it and the one about whom the gossip is said\" (Arakin 15b, and see T.P. Peah 1:1). And he who listens to the gossip is guiltier than he who speaks it. It is forbidden to dwell in the neighborhood of gossips, all the more so is it forbidden to sit with them and listen to their words.",
+                "There is another evil in gossip and that is that the one who speaks gossip against his companion feels proud and appears in his own eyes as a righteous person, for he thinks, \"So and so did thus and thus, but I did not do anything like it.\" So we find that the gossip vaunts himself and claims merit for himself. Now if he did a good deed and claimed merit for it, that would be very bad, all the more so when he commits a great sin through gossip and claims merit for himself. And if a man speaks gossip against orphans or widows then his guilt is even greater — for they suffer affliction to begin with, and he causes them to suffer still more.",
+                "Come and see, how careful a man ought to be to guard himself against gossip. If a man says to his companion, \"Where can I obtain fire?\" And his companion answers, \"Why in the house of so and so; he always has plenty of meat and fish.\" Even this is gossip! (Arakin 15b).",
+                "And there is another wrong which smacks of gossip — for example, where a person says, \"Oh, better be silent about so and so; I don't want to say what I know about him!\" — and so in all similar cases. And our Sages further said, \"Let no man ever talk in praise of his neighbor, for through his praise he will come to disparage him\" (Arakin 16a, and see Baba Bathra 164b). The meaning of this is: if you praise a man to his enemy, he will retort, \"How can you praise him so much when he does this and this.\" And concerning this it is said, \"He that blesseth his friend with a loud voice, rising early in the morning, it shall be counted a curse to him\" (Prov. 27:14). But to praise a man before his friends is permitted, as we have learned, \"Rabban Johanan the son of Zakkai had five (outstanding) disciples, and he used to recount their praises\" (Aboth 2:8). Then, there is the one who speaks gossip by way of a joke or by way of frivolity (that is, he is not speaking out of hatred), and that is what Solomon said in his wisdom, \"As a madman who casteth firebrands, arrows and death; so is the man that deceiveth his neighbour and saith: \"Am not I in sport?\" (Prov. 26:18—19).",
+                "Then there is he who speaks gossip by way of deceit: he tells it with seeming innocence, as though he does not know that he is indulging in gossip, and when others rebuke him he says, \"I really don't know whether so and so is guilty of these things.\" Or he says, \"This may be merely gossip.\" One who speaks words that cause harm to his fellow man, whether it be to his body or to his money, even though it be to distress him or to frighten him, it is gossip. If a man says something to his companion, he is forbidden to reveal it without his permission (Yoma 4b). But anything which a man says in front of three people it is as though he intended it to be common knowledge and if one of the three who heard it told about it we cannot say that this is gossip (Arakin 15b). But if the teller intends to reveal more than he heard, then there is something of gossip in it. And if the speaker warns those who heard him not to reveal it, even though he speaks in the presence of many people, still if one of those who were warned does reveal it, it is a sort of gossip. There is a story about a certain pupil who revealed a thing that had been said in the house of study twenty-two years earlier and they drove him out of the house of study and they said, \"This one is a revealer of secrets\" (Sanh. 31a).",
+                "And there is another sin which is called tale-bearing. Now, who is a tale bearer? One who loads himself with stories about others and goes from one to another and says, \"Thus did so and so say,\" and \"Thus and thus did I hear about that one.\" Even though what he tells is true, this kind of thing destroys the world. And we have been warned about this, as it is written, \"Thou shall not go up and down as a tale-bearer among thy people\" (Lev. 19:16). And what is tale-bearing? One who reveals to another things that were said about him in secret, and we have learned (Sanh. 31a): \"Whence do we know that when a judge comes out he must not say, 'I was for acquittal, while my colleagues were for condemnation; but what could I do, seeing that they were in the majority?' \" Scripture states, \"Thou shall not go up and down as a tale-bearer among thy people\" (Lev. 19:16), and further, \"He that goeth about as a tale-bearer revealeth secrets\" (Prov. 11:13).",
+                "Be very careful concerning gossip for with this you shame yourself. For he who finds others unworthy is himself unworthy, and he does not speak in praise of anyone, and his way is to find people unworthy with the fault that he himself possesses (Kiddushin 70a).For this fault of his is constantly on his mind and when he gossips he expresses it with his mouth. For every man can be tested and recognized by his deeds. How? When you see a man who is accustomed to praise women and to speak of them always, know that he loves women. And if he praises good food and wine and does so constantly, know that he is a glutton and a drunkard And so is it with everything. And proof of this you may find in the verse, \"Oh how love I thy law! It is my meditation all the day\" (Ps. 119:97). Because I love the Torah, I always speak of it — since whatever a person loves in his heart, he lends to speak about always.",
+                "A gossip always seeks out the faults of people; he is like the flies who always rest on the dirty spot. If a man has boils, the flies will let the rest of the body go and sit on the boil. And thus it is with a gossip. He overlooks all the good in a man and speaks only of the evil. There is a story about a certain man who went with a wise man in the field, and they saw a corpse. The man said, \"How putrid this corpse is.\" And the wise man said, \"How white are its teeth.\" Thus the wise man rebuked his companion and said in effect, \"Why must you speak about its blemish; speak of its excellence, for one should always speak in commendation of the world.\"",
+                "If you see a man who speaks a word or does a deed which can be interpreted either favorably or unfavorably, then if he is a man who reveres God you are obliged to give him the benefit of the doubt, even if the unfavorable interpretation appears more likely. And if he is an ordinary person who guards himself from sin, but occasionally stumbles, it is still your duty to put doubt aside and decide his favor. And our Sages, of blessed memory, said: \"He who judges his neighbor in the scale of merit is himself judged favorably\" (Shabbath 127b). And this is a positive commandment in the Torah, as it is said, \"But in righteousness shalt thou judge thy neighbor\" (Lev. 19:15). And if the matter inclines to the unfavorable interpretation, let it be with you as though there were a doubt and do not judge the man unfavorably. But if the man's deeds for the most part are evil, and you know that he is not one who reveres God in his heart, then you should put the unfavorable interpretation on his deeds and words.",
+                "If a man revealed your sin, do not say, \"Just as he revealed my sin, I will now reveal his sin,\" As it is said, \"Thou shalt not take vengeance, nor bear any grudge\" (Lev. 19:18). Neither may you boast and say, \"Even though he has revealed my sin, I will not reveal his,\" for by so speaking you have already revealed the half of it. And this matter is a very great principle in the whole concept of reverence of God. But if the one who sins does not fear God then he is as one who throws off the yoke of the kingdom of Heaven from upon him, and if he does not guard himself against a single transgression which all the people of the city know to be a sin, then one does well to speak evil of him and to reveal his sins and to cause the sinner, to be odious in the eyes of the people, in order that the people may hear and despise him and set themselves apart from transgressions, as it is said, \"An unjust man is an abomination to the righteous\" (Prov. 29:27). And it is said, \"The fear of the Lord is to hate evil\" (Prov. 8:13). And they said, a wicked man who is the son of a righteous man may be called \"a wicked man, son of the wicked,\" while a righteous man who is the son of a wicked man may be called \"a righteous man, son of the righteous\" — and precisely in this way is it permitted to shame him for the sake of Heaven. But a man who quarrels with another and intends to shame him for his own satisfaction and not for the sake of Heaven, may not reveal his sin (Sanh. 52a). And similarly if the one who reveals the transgression of his companion is himself a sinner, he should not reveal the wrong of another sinner, for he certainly is not revealing the secrets of the sinner for a good purpose. \"But the talk of the lips tendeth only to penury\" (Prov. 14:23).",
+                "There are a few instance where it is commendable to engage in gossip. For example, in the case of two wicked men who have taken counsel to do evil, it is permitted, by gossip, to make them hate each other and do evil to one another, in order that they do not do evil to good people. And so is it with an adulterer who is pursuing an adultress, it is a good deed to gossip about them so that they should not commit the transgression. And there are times when even though the sinner is a completely wicked person it still is not proper to shame him in public — when there is the danger that this will cause him to become an unbeliever. It is permissible to use gossip against people who are always starting quarrels, as it is said, \"I also will come in after thee, and confirm thy words\" (I Kings 1:14) (See T.P. Peah 1:1).",
+                "Because so many things depend upon the tongue, it is necessary to guard the tongue very much. And therefore David said, \"Keep thy tongue from evil\" (Ps. 34:14). And our Sages, of blessed memory, recounted a story about a certain man who cried out in the streets, \"Who wants to purchase the elixir of life?\" Everybody came to buy. He then took out the Book of Psalms and showed them what was written in it: \"Who is the man that desireth life and loveth days, that he may see good therein? Keep thy tongue from evil\" (Ps. 34:13—14). And when Rabbi Yannai saw this, he took this man into his house and he fed him and he gave him drink and money. The pupils of Rabbi Yannai came to him and said to him, \"Did you not know this verse before?\" And he said to them, \"I did know it — but I never put it in my heart to be careful concerning this. When I used to read this verse I would go over it hastily and did not realize its full meaning. And now this man came and made it mean something to me, and from now on I shall be more careful with my tongue\" (Lev. Rabbah 16:2; Shohar Tov, 52b).",
+                "Therefore, a man whose tongue is accustomed to flatter, to scoff, to gossip, to lie, to indulge in idle talk — and who now wishes to subdue this impulse and put up a strong fence against this vice — such a man should make a fence by keeping apart from his original companions with whom he used to indulge in scoffing and flattery and gossip and lies. For if he should again draw close to them, he will not be able to restrain himself from this sin, for they will begin to speak with him as they were accustomed to do and then he will not be able to restrain himself from speaking with them as he was accustomed to do. And such a man should accustom himself severely to silence in order to develop the habit of opening his mouth very little, and he often should sit by himself in a room and occupy himself with Torah and he should join the company of the pious who speak only of the Torah and of reverence of God. And in this manner he should accustom himself to do for a long time and then he will find healing for his wound.",
+                "It is written, \"Death and life are in the power of the tongue; and they that indulge it shall eat the fruit thereof\" (Prov. 18:21). There is a story about a king of Persia who became ill, and the doctors said to him, \"You cannot be healed until they bring you the milk of a lioness and then we will make you a medicine that will heal you.\" One of the men present said, \"I will bring you the milk of a lioness if you wish, but give me ten goats.\" The king told his servants to give them to him, and they did so. He went to a pit of lions and there was a lioness there who was giving suck to her young. The first day he stood far off and threw one goat to the lioness and she ate it. The second day he came closer to her a bit and threw her another goat, and thus did he do until he was able to play with the lioness, and he took some of her milk and started back. As he was travelling along the way, he saw in a dream that his limbs were quarrelling with one another. The leg said, \"There are no limbs like us, for if we had not gone our master would not have been able to bring the milk.\" Then the hand said, \"There is no one like us, for if we had not done our part, nothing would have happened.\" The brain said, \"There is no one like me! If I had not given counsel, of what use would any of you have been?\" Then the tongue said, \"There is nobody like me. For if I had not said that we would do this thing, who would have done it?\" All the limbs answered, \"How dare you compare yourself with us? You are in a place of darkness, and you possess no bone like the rest of the limbs.\" And the tongue replied to them, \"This day will you say that I rule over all of you.\"",
+                "The man kept the dream in mind. He went to the king and he said to him, \"My lord, the king, here is the milk of a bitch.\" The king got very angry and ordered that the man be hanged. As he was about to be hanged, all the limbs began to weep. Whereupon the tongue said to them, \"Did I not tell you that you are not worth anything? If I save you, will you confess that I am king over all of you?\" And they said to her, \"Yes!\" Then the man said to the executioners, \"Take me back to the king, perhaps I can be saved.\" So they returned the man to the king, and the man asked, \"Why did you order that I be hanged?\" And the king said, \"Because you brought me the milk of a bitch.\" The man said, \"What difference does it make as long as you are healed? And moreover, a lioness is often called a bitch. They took the milk from him and tested it and it was found to be the milk of a lioness. Then all of the limbs said to the tongue, \"Now we confess to you that you are king.\" And this is the meaning of the saying, \"Death and life are in the power of the tongue.\" Therefore David said (Ps. 39:2), \"I will take heed to my ways, that I sin not with my tongue\" (Shohar Tov, 39:2—3, and Yalkut Tehillim, item 721).",
+                "See how the tongue is better than sacrifices, for it is said, \"I will praise the name of God with a song, and will magnify Him with thanksgiving. And it shall please the Lord better than a bullock that hath horns and hoofs\" (Ps. 69:31—32).",
+                "You must consider well and distinguish clearly this matter of the tongue, because all the affairs of a man, whether for evil or for good, depend upon it. With his tongue, a man can commit great and mighty transgressions without number, such as informing, tale-bearing, scoffing, flattery, lies, and the like. And all of these great transgressions bring no profit to the owner of the tongue. And with his tongue a man can also do precepts without limit. And there are many people who say, \"How can we do a good deed? We do not have money which we can give to the poor.\" They do not know that the source of the precepts is very near to them — the source of life in this world and in the world-to-come, and that is the tongue. And thus did David say, \"Who wishes to acquire the life of this world and of the world to come?\" And they said to them, \"No one can stay in both worlds.\" Then he said to them, \"It is very cheap,\" as it is written, \"Who is the man that desireth life\" (Ps. 34:13). They said to him, \"Who is the one that can acquire life?\" And he said to them (Ps. 34:14), \"Keep thy tongue from evil\" (Shohar Tov, 39:4; and see Abodah Zarah 19b).",
+                "A man should accustom himself to speak words of Torah and of reverence of God and to reprove people, and to command his sons ofter him to observe and to do (the commandments) — to comfort the mourners, to comfort the poor, to speak to their hearts good words of consolation, to speak the truth, and to accustom oneself to pray with songs and praises — and then he will be beloved below and dearly beloved above, and his reward will be in the great good which is treasured up for the righteous."
+            ],
+            [
+                "Chapter Twenty Six: ON REPENTANCE",
+                "Said Rabbi Levi, \"Great is repentance for it reaches to the very Throne of Glory,\" as it is said (Hos. 14:2) \"Return, O Israel, unto the Lord thy God\" (Yoma 86a). And our Sages, of blessed memory, said, \"When Moses went up to the first firmament he found groups of angels. They opened before him the Book of the Torah and read of God's work on the first day of Creation. And then they paused and began to tell the praises of the Torah. Then Moses ascended to the second firmament and he found bands of angels who were reading of the work of the second day of creation and then they paused and began to tell the praises of the Torah and of Israel. He then ascended to the third firmament and he found troops of angels reading of the work of the third day of Creation, and they paused and began to speak in praise of Jerusalem. He ascended to the fourth firmament where he found angels reading of the work of the fourth day of Creation and they paused and they began to tell the praises of the Messiah. Then he went up to the fifth firmament and he found companies and companies of angels reading of the work of the fifth day of Creation. And they paused and began to tell of the sadness and sorrow of Gehenna. Then he ascended to the sixth firmament and found there angels, and they were reading of the work of the sixth day of Creation and they paused and began to tell about Paradise, and they beseeched the Holy One, Blessed be He, to make Paradise the portion of Israel. Then he went up to the seventh firmament and found there heavenly creatures called Ofanim, Seraphim, and Galgalim, and angels of mercy, and angels of kindness and justice, and angels of fear and trembling. At once Moses took hold of the Throne of Glory. They began to read of the work of the seventh day, the portion beginning, \"And the heaven and the earth were finished\" (Gen. 2:1). And they paused and they began to tell the praise of repentance, to teach you that repentance reaches to the very Throne of Glory, as it is said, \"Return, O Israel, unto the Lord thy God\" (Hos. 14:2).",
+                "Rabbi Akiba said, \"Seven things were created before the Universe and they are these : Torah, Repentance, Paradise, Gehennah, the Throne of Glory, the Temple, and the name of the Messiah\" (Pesahim 54a). And why these seven? Know this, that the principal reason for the creation of the world is man, for there is no need for the lower world except for man, and he rules over all the lower world : over the cattle, the beasts, the fowl, the fish and the swarming things. And inasmuch as the principal reason for creation is man it was necessary first to create the Torah, which is the very existence of the world. As it is written, \"If My covenant be not with day and night, if I have not appointed the ordinances of heaven and earth\" (Jer. 33:25).",
+                "And since He created the Torah first, it was logically necessary to create Repentance, for inasmuch as the Torah contains positive and negative commandments and punishments which are explained in the Torah, it was necessary to anticipate the creation of man by creating repentance, so that if a man should sin there would be time for him to repent; otherwise the world could not exist for even one generation. \"For there is not a righteous man upon earth, that doeth good and sinneth not\" ((Eccl. 7:20), and immediately upon sinning this generation would deserve to be completely destroyed. It is for this reason that the story of Sodom was written in the Torah, to let the sinners know that they deserve to be destroyed — they and all that belongs to them. And that the earth too deserved to be overturned, as in the case of Sodom, but the Holy One, Blessed be He, created Repentance early and waits patiently generation after generation for man to repent.",
+                "But inasmuch as God had created the Torah and Repentance earlier than man, it was also necessary for him to create Paradise and Gehennah and the Throne of Glory before creating man, for they are the places where each man is rewarded according to his deeds.",
+                "And inasmuch as He had created all of these, it was necessary to create the Temple and the name of the Messiah before creating man. For in the days of the Messiah, the earth will be filled with knowledge and there will be no evil desire among men. And all people, great and small, will know the name of God, may He be exalted, with a great knowledge and then they will know, all of them, that the principal reason for the creation of the world was service to the Creator, may He be exalted. Therefore, He first created all of these seven before He created the world. \"And saviours shall come up on mount Zion (Obad. 1:21) and \"a redeemer will come to Zion, and unto them that turn from transgression in Jacob\" (Is. 59:20). Amen. And thus may it be His will.",
+                "For seven reasons should a man repent early while still in his youth when his power is strong. The first is that the labor needed to acquire Torah and reverence for God and all qualities that a man must possess is exceedingly great. And concerning this it is said, \"The measure thereof is longer than the earth and broader than the sea\" (Job 11:9). And, \"The day is short\" (Aboth 2:20). For this world is a very short day. \"Like a shadow are our days upon the earth\" (I Chron. 29:15). And our Sages, of blessed memory, said, \"Not like the shadow of a wall and not like the shadow of a tree, but like the shadow of a bird in flight\" (Gen. Rabbah 96:2). And as to the expression, \"And the workers are lazy\" (Aboth 2:20), this refers to a man who has within him the quality of laziness.",
+                "And now consider the case of a man who must walk a distance during the day of ten parasangs <sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">* Ancient Persian measure of length about 3-1/4 miles.</i> and more, and his path is filled with stumbling blocks, mud and stones, and there are plunderers and murderers along that way and he must go in spite of all of this, for so has the king commanded him and he is not able to avoid it, how must this man first prepare in the morning and gird his loins with alertness and walk speedily? Therefore, how important it is to rise early and to begin early the service of the Creator, may He be exalted. And even though he does all that is in his power, he will attain only a little of the needed qualities. As our Sages expounded (Aboth de R. Nathan, chap. 16) on the verse, \"For he knoweth our frame\" (Ps. 103:14). They told a parable of a king who gave a field to his servants and he told them to till it and guard it and to extract from it thirty <i>kur</i> (of produce) every year, and they busied themselves in this matter and tilled it well, but they brought before the king only five <i>kur</i>. He said to them, \"What is this that you have done?\" They said to him, \"Our lord, the king, the field you gave to us has poor soil, and though we worked it with all our might it did not produce more than this amount. Thus, man, even though he works with all his strength, his accomplishment is little and if he says, \"I will wait until I have time or until I earn enough for my needs,\" know that the troubles and responsibilities of this world never cease. As our Sages said, \"And say not, 'When I have leisure I will study'; perhaps you will never have leisure\" (Aboth 2:5).",
+                "The second thing to remember is that if he delays his repentance until he accumulates wealth then he will covet and long for more wealth, as our Sages said, \"No man leaves this world with even half of his desires fulfilled\" (Eccl. Rabbah 1:13). If he has one hundred coins in his hand, he wants to make it two hundred. If his hand has attained two hundred, he longs to make them four hundred. And so it is written, \"He that loveth silver shall not be satisfied with silver\" (Eccl. 5:9).",
+                "The third reason that a man should hasten to repent while still in his youth is that the time is so little and the work is so much — the work of studying the Torah, and the improvement of the soul, the attainment of good qualities such as love, reverence, and cleaving to God. As our Sages said, \"The day is short, and the work is great\" (Aboth 2:15).",
+                "The fourth reason is that if he delays improving his soul then his evil inclination will keep growing stronger and his heart will grow harder and he will get accustomed to sinning, and he will permit himself all of the sins, and then he will not be able to purify himself.",
+                "The fifth reason is that he who does not want to repent early will perhaps not have a long life and will die before he repents. Therefore, he warns, \"Let thy garments be always white\" (Eccl. 9:8).",
+                "The sixth reason is that if he delays in repenting, his sins will become old and he will forget the anguish they caused him and he will not worry about them as he did at first.",
+                "The seventh reason is that when he gets old, and the strength of the evil inclination weakens, he will not receive as great a reward for repentance as if he had repented in the days of his youth when he was in his full powers. And because of these things a man ought very early to reform his soul before the King, Most High.",
+                "And after a man has set his mind to do penitence, he cannot achieve complete repentance if he does not take these seven things to heart : The first is that he should be aware of his deeds and know them all. There are people who think that a man cannot be called a <i>ba'al teshuva</i> (a penitent) — i.e., that repentance does not apply — unless he was guilty of a mortal sin like having intercourse with a married woman or with a Gentile woman, or becoming completely corrupt, or similar cardinal sin. But as far as other sins are concerned, no one knows just how to repent for them. This is not so, because anything that our Sages warned us against is more severe than the words of the Torah itself, for anyone who transgresses the words of our Sages is liable to the penalty of death (Berakoth 4b). And anyone who transgresses either the words of the Torah or the words of the Sages must repent.",
+                "And now listen, my son, for most people do not take care to refrain from frivolous things, and from staring at women, and from speaking with them when it is not necessary. Nor do we take care to pray with sincere intent, and to refrain from speaking in the synagogue and from mockery and from disrespect. Neither in the matter of charity do we take care to give it to him who is worthy of it, and not to harden our hearts and close our hands to deeds of generosity, and not to speak harsh words to the poor. Nor have we guarded ourselves from vain oaths or from cursing our companions or ourselves with the name of God, or from mentioning the Name of God needlessly or in a unclean place or with unclean hands, or from neglect of the study of the Torah, the latter being weighed against all other commandments.",
+                "Neither have we guarded ourselves against jealousy and hatred and gossip and arrogance, and anger and all of the undesirable qualities mentioned in this book. Nor have we taken care to observe the commandments that depend upon deeds, such as the washing of the hands, and to refrain from causing injury to our fellow man, and to keep the Sabbath according to the Law.",
+                "And many people stumble in this, for it is very easy for one who is not expert in the commandments to stumble in many places. And a man commits such sins as these all of his days without being aware of it. Therefore a man who would repent must know the sins that he has committed. And how can he know this? He must study the commandments and understand where he has fallen short in the observance of each commandment, and in what way he has transgressed. For if he does not know in what way he has transgressed, how can he have remorse? He must know his transgression and sincerely regret it, as the Scripture says, \"For I know my transgressions; And my sin is ever before me\" (Ps. 51:5).",
+                "The second thing a man must keep in mind if he wants to repent is that even though he knows the sins that he committed, he cannot fully regret them if he does not know clearly the evil of these transgressions. For if he thinks, \"So what if I got a little pleasure from this world without a blessing!\" or \"So what if I took time away from Torah; that is not such a terrible thing.\" Anyone who thinks thus will not have any regrets, and will not repent with a complete heart. But one should think: There is nothing so bad in all the world as one who does not care about the commandments of the King who is Most Exalted. We can learn the importance of this from a king of flesh and blood. Anyone who transgresses <i>his</i> commands — how bad it is for him!",
+                "Thirdly, the sinner must know and believe from the depth of his heart that severe punishment awaits him for the sins that he committed, for if he does not know this, he will be in no haste to repent. But after the punishment he may expect is clear to him, he can repent and have true remorse, and he can ask forgiveness of God, as it is said, \"My flesh shuddereth for fear of thee, and I am afraid of thy judgments\" (Ps. 119:120).",
+                "The fourth thing that the sinner should know is that all the transgressions that he committed all of his days, the great sins and the small, and all the evil thoughts, and all of the idle things, and all his affairs from small to large — all is written in a book and there is no forgetfulness with God, may He be Exalted, as it is written, \"Is not this laid up in store with Me, sealed up in My treasuries?\" (Deut. 32:34). And further, \"He sealeth up the hand of every man\" (Job 37:7). For if a man should think that there is forgetfulness concerning his sins, he will not have remorse and he will not ask God for forgiveness for them. For many think that because the Holy One, Blessed be He, delays in demanding retribution for sins, that these have been forgotten and that they will not come to judgment for them, as it is said, \"Because sentence against an evil work is not executed speedily, therefore the heart of the sons of men is fully set in them to do evil\" (Eccl. 8:11).",
+                "Fifthly, he must know truly that repentance is a complete healing for transgressions. For the patient who does not believe that the medicine the doctors have prepared for him will really heal him will not be quick to take it. But if he knows that the drug or the potion will surely help him, he will want to bear the bitterness of the medicine. Thus, if he is certain of the worth of repentance, he will desire to reach the high level of repentance.",
+                "Sixthly, he must think in his heart of all the good things that the Creator, Blessed be He, has done for him from the time of his birth until this day. And he must understand that he should have thanked God for these good things, but that he has not done this, but has transgressed God's commandments. And he should weigh the punishment for the sin against its sweetness and the reward for the good deed against the pain in this world (and in the world to come). As our Sages said, \"Reckon the loss incurred by the fulfillment of a precept against the reward secured by its observance, and the profit of sin against its loss\" (Aboth 2:1).",
+                "Finally, he should know how to strengthen himself exceedingly and to bear the great burden of restraining himself from that evil which he is accustomed to do. For this is obvious that a sin that he has been accustomed to do all his life he will regard as permissible (Yoma 86b), and it is very difficult for him to give it up. Therefore, a man needs great will power and high fences to give up what he has been accustomed to. And it requires a great accord in all his heart and soul to hold himself back from committing that sin, and he must remove this habit from his heart as though he had not been accustomed to do this. And he must become accustomed to reject in his heart all the evil things, as it is said, \"And rend your heart and not your garments\" (Joel 2:13). And when the sinner establishes these seven considerations firmly in his heart, he is very near to the path of repentance.",
+                "Now there are many steps in the upward path of repentance, and according to these steps a man draws nearer to God, Blessed be He. Never can a soul reach perfect purity so that the sins will be as though they had never been, except after a man has purified his heart. It is like a soiled garment — if he launders it a little, the dirt may disappear but a stain remains, and only after much laundering it becomes completely white. And thus it is written, \"Wash me thoroughly from mine iniquity\" (Ps. 51:4). Therefore, you must wash away the sin from your heart, as it is said, \"O Jerusalem, wash thy heart from wickedness\" (Jer. 4:14).",
+                "And now, I must write down for you twenty matters that are among the principal considerations in repentance.",
+                "The first is that one should grasp the quality of remorse, and put it into his heart that there is great punishment for him who has transgressed the commandment of the Great King. As the Scriptures say, \"Give glory to the Lord your God, before it grow dark\" (Jer. 13:16). And when a man thinks about the dark days which will reach the one who has sinned against the God of Jacob, then he will be exceedingly afraid and he will have remorse for his deeds. And he will say in his heart, \"What have I done? How is it that the fear of God was not always before my eyes? And how is it that I did not fear punishment for my wrongdoing? And how is it that I could not rule over my evil inclination when tempted by the pleasure of one moment? And how have I sullied my pure soul, the soul which was breathed into me from the Source of Holiness? And how have I changed the Great World that stands and endures forever and ever for this transitory little world? And how is it that I did not remember the day of death which will leave my soul nothing but my corpse and a bit of earth?\" And he should multiply in his heart thoughts concerning this matter. And this is the subject of which Jeremiah spoke, \"No man repenteth of his wickedness saying, 'What have I done' \" (Jer. 8:6).",
+                "The second thing is the abandonment of sin; the sinner should leave his evil ways and determine with all his heart that he will never more walk that path. And this is the beginning of repentance : to leave his evil ways and thoughts, to agree in his heart and to undertake that he will not continue to sin, and that he will repent of his evil thought and that he will utterly put away his evil deeds.",
+                "The third principle of repentance is grief: he should sigh in the bitterness of his heart. For if a man lost one dinar, it would be difficult to bear, and if he lost all his wealth he would mourn and his heart would be bitter within him. Similarly, if he met with other misfortunes he would be in great anguish. All the more so should he be in anguish who has rebelled against the Great Lord, and has corrupted his path, though God has done him so much kindness; therefore should such a man feel pain at every moment. Know that the steps that lead to repentance and its ascents are achieved according to the degree of the bitterness and the pain which a person feels over the sins he has done. For the pain comes from the purity of the lofty soul. And the Holy One, Blessed be He, has mercy upon a man when his soul is steeped in pain. An illustration of this is the fact that a king will have greater mercy on those who were born in his household, those who are near to him, those that are of the nobles of the land and the most honored, than he will have on villagers. Therefore, when the soul, which had its abode above and was separated from the Holy Place, is in anguish, the Creator of all receives it quickly.",
+                "The fourth principle in repentance is the sorrow and the pain caused by the actual doing of the deeds of repentance. Thus far we have spoken about the pain and sorrow of the heart, but this concerns the pain and the sorrow of the repentant act itself, as it is said, \"Yet even now, saith the Lord, turn ye unto Me with all your heart, and with fasting and with weeping, and with lamentation\" (Joel 2:12). And a man must show the signs of pain and sorrow in his garments, for example, to put on sackcloth, as it is said, \"For this gird you with sackcloth, lament and wail\" (Jer. 4:8). And as it is said, \"But let them be covered with sackcloth, both man and beast\" (Jonah 3:8). And he must remove his lovely garments from him and he must reduce his pleasures, in the kinds of food he eats and in his drink and in strolling about. And our Sages said, \"The heart and the eyes are the two agents of sin\" (T.P. Berakoth 1:8). And thus is it written, \"And that ye go not about after your own heart and your own eyes\" (Num. 15:39). Therefore only in this way can the sin brought about by these agents be atoned for : the sin of the agent of the heart, by bitterness and pain, and the wrong of the agent of the eyes, by tears. As it is said, \"Mine eyes run down with rivers of water, because they observe not Thy law\" (Ps. 119:136). It is not said, \"because <i>I</i> observe not,\" but \"because <i>they</i> observe not.\" The plural form refers to the eyes, that spied out to explore sin, therefore have I caused rivers of water to descend from my eyes. When he weeps over his sins, he should say, \"May my tears quench the wrath of your anger and may my repentant deeds turn away your anger from me, and let my table, which I have not set because of my sorrow, be considered as an altar arranged for sacrifice, and the pot which I did not place upon the coals, as fire burning upon Thy altar. And may the lack of my blood, the diminution resulting from fasting, atone as the blood which is offered on the corners of the altar. And may the lessening of my fat be as the fat which is offered from the sacrifices, and the sound of my weeping as the psalms of the poets, and the aroma of my soul's hunger as the aroma of the incense, and the weakness of my limbs as the cutting of portions for the sacrifice, and may my broken heart tear the books in which my sins are recorded. And may the change of my good garments for garments of mourning be as acceptable to you as are the garments of the priesthood, and my restraint from washing (because of my sorow)as though I had sanctified my hands and feet, and may my repentance restore me to Thee, for I am truly remorseful for the evil of my deeds that I did and I shall not return to do evil before Thee.",
+                "The fifth principle of repentance is worry. One should worry about the punishment of his sins, for there are sins where repentance holds the atonement in suspense and only afflictions cleanse away the wrong (Yoma 86a), as it is said, \"For I do declare mine iniquity; I am full of care because of my sin\" (Ps. 38:19). And what is the difference between sorrow and worry? Sorrow is for what has already taken place, while worry concerns the future. And a person who has sinned should always worry whether he has fallen short in the matter of repentance and has not completed the full measure of repentance. And he should worry lest his evil inclination overpower him. As our Sages, of blessed memory, said, \"Do not trust in yourself until the day of your death\" (Aboth 2:4).",
+                "The sixth principle of repentance is shame, as it is said, \"I was ashamed, yea, even confounded, because I did bear the reproach of my youth\" (Jer. 31:18). Now one who sins would be very ashamed to commit a transgression before people. Then how shall he not be ashamed before the Holy One, Blessed be He? But we have already explained the matter of shame in the chapter on that subject.",
+                "The seventh principle is submission with all one's heart and with humility. For he who knows his Creator knows how much anyone who transgresses against His words lowers himself, and he will therefore be humble, as it is written, \"The sacrifices of God are a broken spirit; a broken and a contrite heart, O God, thou wilt not despise\" (Ps. 51:19). A \"broken spirit\" means \"a lowly spirit,\" and humility is one of the principles of repentance; through humility will a man draw near to God, Blessed be He. As it is said, \"But on this man will I look, even on him that is poor and of a contrite spirit\" (Is. 66:2). The highest step in humility which is obligatory in the path of repentance is that he should magnify and glorify the service of the Creator and should not claim any merit for himself, but everything should be small in his eyes as compared to what he must do in the service of God, Blessed be He. Therefore, he should be humble and should serve with modesty, and he should not covet honor for his good deeds.",
+                "The eighth principle is humility in deeds of repentance; he should conduct himself in a gentle manner. If a man has reviled him because of his previous deeds, let him be silent, or he should say, \"I know that I have sinned.\" And he should not make lovely garments, and wear jewelry. As it is said, \"Therefore now put off thy ornaments from thee\" (Ex. 33:5). And his eyes should always be lowered, as it is said, \"For the humble person He saveth\" (Job 22:29). And the signs of humility are : a soft answer, a low voice and eyes bent downward. These are the things which make the heart humble.",
+                "The ninth principle is the destruction of lust. He must lay it to his heart that lust ruins all deeds. And he should abstain from luxuries, even from things which are permitted to him. And he should conduct himself in the paths of abstinence, eating only to satisfy his hunger and to preserve his body. And the same is true in his relationship to woman. For whenever a man follows after lust he is drawn after the functions of the body and separates himself from the ways of the cultured soul. Then his evil inclination overpowers him, as it is written, \"But Jeshurun waxed fat, and kicked\" (Deut, 31:15). And it is written, \"Lest I be full, and deny, and say : 'Who is the Lord?' \" (Prov. 30:9). Now the lust that is given into the heart of a man is the root of all deeds. Therefore he must hurry to correct that lust, and on this subject we have dwelt above. And there is a great benefit in the breaking of lust, for in this way a man reveals that his heart is good and upright, and that he rejects the character which sin has caused him to have. And one who abstains even from what is permitted erects a great fence which will keep him from touching what is forbidden. It is as if he says, \"Even in that which is permitted I do not satisfy my craving; how then shall I stretch forth my hands to that which is forbidden?\"",
+                "The tenth principle of repentance is to reverse one's deeds. How does one do that? If he has been guilty of looking at indecent things, then let him conduct himself with lowered eyes. If he has been guilty of gossip, let him occupy himself with Torah (Arakin 15b). And with any limb with which he has sinned let him try to fulfill commandments (see Yalkut Judges, 42). And thus did our Sages say, \"The righteous men in the very thing with which they had sinned appease God\" (see Yalkut Hosca, 529). And more did our Sages say, \"If you have committed bundles of transgressions, do in opposition to them bundles of good deeds. Feet which ran hastily to sin must now quickly run to do a good deed. A mouth which once spoke disobedience and rebellion now let his palate speak the truth and let him open his mouth with wisdom. Hands that spilled innocent blood, let him open his hand to the poor. Eyes that were haughty, let him be contrite and walk with lowered eyes. A heart that plotted wrongdoing, let him store up in his heart the words of the Torah\" (Lev. Rabbah 21:5).",
+                "The eleventh principle of repentance is to search out one's ways, as it is said, \"Let us search and try our ways, and return to the Lord\" (Lam. 3:40). And searching out one's ways means that one should examine oneself with respect to all the transgressions one has done in his life. There are three advantages to this. First, he will remember all the things in which he has sinned and he will confess all of them, for confession is one of the basic elements of atonement. Secondly, he will know the amount of his transgressions and sins, and this will increase his humility. Thirdly, even though he has resolved to abandon all sin, he must know the things in which he has sinned in order to erect a fence, to guard himself against those things over which he stumbled, for a man needs more protection from those sins to which he is accustomed and which are light in his eyes when he commits them, and over which the evil inclination rules. He is like a sick person who is beginning to recover. Such a person has to be careful of a number of things, so that they will not cause him to be ill again. So it is with one who is ill by reason of his sins; when he begins to repent he must be very careful.",
+                "The twelfth principle of repentance is that one should search out and know the greatness of the punishment for each of one's sins : for which there is lashing, for which death by sentence of the court, and for which excommunication. And when he knows the magnitude of his sin, he will certainly cause his heart to feel bitterness in confession and will increase his humility.",
+                "The thirteenth principle of repentance is to take seriously the transgressions which one has treated lightly. For example, looking at women or speaking over-much with them, or conversing about idle things, or doing nothing, or mentioning the name of God in vain. All these and many more like them are considered trivial by many people and even by great men of the day — they must be regarded as very serious matters. And there are four reasons for this : First, one should never look at the smallness of the sin but at the greatness of Him who warned against it. A parable will illustrate this. A king commanded his two servants, the one to bring him something to drink for he was very thirsty, and the other to do something that he really did not need very much; and he warned each one, on pain of death. Certainly, if either one of them disobeyed his command he would be liable to death, for they hang a man who has stolen one dinar just as they hang one who has stolen a thousand, for each one has transgressed the command of the king. In the same way the Lord has warned us concerning all of the Torah, \"Keep all the commandment which I command you this day\" (Deut. 27:1). And it is written, \"Cursed be he that confirmeth not the words of this law to do them\" (Deut. 27:26). The second reason is that when one transgresses a little matter many times, it becames a very severe matter, because the punishments for each individual transgression are combined. Thirdly, when one is accustomed to commit sins, he comes to regard them as permissible and does not guard himself against them, and he is reckoned among those who cast off the yoke of the Torah and who are \"apostates with respect to one matter.\" Fourthly, it is the way of the evil inclination that after he conquers in some small matter, he goes on to conquer in a serious one. Therefore our Sages said, \"Be heedful of a light precept as of a grave one\" (Aboth 2:1). And they said further, \"For one good deed draws another in its train, and one sin, another sin\" (Aboth 4:2).",
+                "The fourteenth principle of repentance is the confession, as it is said, \"That he shall confess that wherein he hath sinned\" (Lev. 5:5). And a person is obliged to remember his sins, and the sins of his fathers. Now why should he confess the sins of his fathers? Because of the fact that he is considered guilty if he clings to the evil deeds of his fathers. And thus it is written, \"And they shall confess their iniquity and the iniquity of their fathers\" (Lev. 26:40). And he should be very careful at the time of the confession to resolve in his heart to abandon his evil ways, for if he returns to them and does not abandon them he is like one who immerses himself but grasps an unclean creature (Ta'anith 16a). For confession is like immersion and the sin is like the unclean worm, and it is clear that immersion is of no use when the person who immerses himself holds on to the source of his defilement.",
+                "The fifteenth principle of repentance is prayer. The sinner should pray to the Lord, Blessed be He, and beseech Him to help him in his repentance and open the gates of purity to him.",
+                "The sixteenth principle in repentance is the correction of the wrong committed; for example, if he has robbed a man, he should return that which he has taken, and he should do this before the confession in order that his confession may be well received. And if he has robbed a man but has no money with which to pay, then let him pray that God give him the means that will enable him to pay.",
+                "The seventeenth principle of repentance is to pursue deeds of kindness and truth, as it is said, \"By mercy and truth iniquity is expiated\" (Prov. 16:6). But if the sinner does not return to the Lord, Blessed be He, then his sin will not be atoned for by kindly deeds alone, as it is said, \"Who regardeth not persons, nor taketh rewards\" (Deut. 10:17). And the Sages interpreted this to mean that God will not take the bribe of a good deed in order to forgive the wrongs (see Yalkut Shimoni on Proverbs, item 947). And this verse, \"In mercy and truth, iniquity is expiated,\" applies to those who are truly repentant. For there are transgressions which repentance and the Day of Atonement hold in suspense and which are cleansed by affliction. And behold in such a case the kindness of the sinner will protect him and guard him from troubles and will also save him from death. As it is said, \"But righteousness delivereth from death\" (Prov. 10:2). And then there is the sin of profaning the Name of God, and in this, repentance and the Day of Atonement and even affliction hold everything in suspense, and only death cleanses a person, as it is said, \"Surely this iniquity shall not be expiated by you till ye die\" (Is. 22:14). And when a man tries to hold the truth in his hand and strengthens the hands of men of truth and lifts their heads and degrades the men of falsehood and causes them to reach the dust — these are ways of sanctifying the Name of God. And if a man is aroused to possess the quality of truth, then his sin of profanation will be forgiven him at the time of repentance.",
+                "The eighteenth principle of repentance is that one's sins should be before one constantly and one should not forget them, as it is said, \"For I know my transgressions and my sin is ever before me\" (Ps. 51:5).",
+                "The nineteenth principle of repentance is the abandonment of the sin when the sin comes again to his hands, and he is in the grip of his desire. And our Sages said, \"Who is the truly repentant person whose repentance reaches the very Throne of Glory? He who is tested and emerges innocent in the same circumstance, and in the same place and with the same woman\" (Yoma 86b). And the meaning of this statement is: If the temptation to do the sin should come once again to him, and he is in the grip of the evil desire and yet he conquers it because of reverence for the Lord, Blessed be He, this constitutes repentance. And if this temptation did not come to him again in this matter then let him each day add within his soul reverence of the Lord, Blessed be He. And thus should he do all his days, and this is even a higher step than repentance.",
+                "The twentieth principle of repentance is to cause multitudes to turn away from sin, as much as he is able, as it is said, \"Return ye, and turn yourselves from all your transgressions\" (Ezek. 18:30). We learn from this that this is one of the principles of true repentance. And it is said, \"Thou shall not take vengeance, nor bear any grudge against the children of thy people\" (Lev. 19:17). We have learned from this that if he does not rebuke him then he is guilty for the other's sin, and thus said David, \"Then will I teach transgressors thy ways; and sinners shall return to thee\" (Ps. 51:15).",
+                "Twenty-four things impede repentance (see Maimonides, Laws of Repentance, chap. 4, and R. Isaac Alfasi's commentary on Yoma, chap. 8). Four of these are great wrongs and he who does any one of them, the Holy One, Blessed be He, does not provide him the means to do repentance according to the magnitude of his sin. And these are they : He who causes the many to sin, and this includes he who restrains the many from doing a good deed. And he who turns his companion from a good way to an evil way, for example, one who seduces and incites people to abandon the faith of Israel. And he who sees his son falling into bad ways and does not protest, for if he had protested, he would have given up these evil ways; consequently, the father has caused him to sin. Included in this sin is anyone who was in a position to protest to others about their conduct, whether it be to an individual or to many people, and yet he does not protest but leaves them to their stumbling. And he who says, \"I will sin and then I will repent.\" Also in this category is he who says, \"I will sin and the Day of Atonement will atone for my sin.\" For everyone who makes such a calculation will find it very difficult to repent, for he will constantly sin, since he thinks that he will repent, and then the sin becomes light in his eyes.",
+                "Of these twenty-four things that impede repentance there are five that lock the paths of repentance before those who do them. And these are : He who separates himself from the congregation when they are doing repentance, saying, \"My soul is at peace within me,\" and he does not share the anguish of the congregation. Therefore he has no share in the merit which they are acquiring. And he who takes issue with the words of the Sages, for this controversy causes him to separate himself from his fellows and consequently he does not know the paths of repentance. And he mocks at the precepts. For inasmuch as they are despised in his eyes, he will not pursue the commandments to perform them, and if he does not perform the commandments, in what way will he gain merit? And he who despises his teachers, for this confuses and drives a man away from the world — as it did to \"that man.\" And at a time when he is so troubled and confused he will not find a teacher who will teach him the true way. And he who hates reproof, for this leaves him no path to repentance inasmuch as reproof causes repentance, for when people let a man know his sins and shame him — he will repent. As it is written, \"Remember, forget thou not, how thou didst make the Lord thy God wroth in the wilderness… Ye have been rebellious against thy Lord\" (Deut. 9:7); \"But the Lord hath not given you a heart to know\" (Deut. 29:3); \"O foolish people and unwise\" (Deut. 32:6). And thus did the Prophet Isaiah rebuke Israel. And similarly did all the Prophets rebuke Israel, until they turned to repentance. Therefore every congregation ought to appoint one of its wise men — an older man, one who has revered God from his youth and is beloved by the people — to rebuke the multitude and cause them to repent. He who hates rebukes will not come to the reprover and will not hear his words and therefore he will remain with his sins for they will appear good in his eyes.",
+                "And of the twenty-four things that impede repentance there are five that make it impossible for him who does them to repent completely, because they are wrongs between man and his fellow man in which the one who was wronged does not know that the sinner has sinned against him and must therefore seek forgiveness of him. And these are the cases : he who curses the many and has not cursed one particular man from whom he can seek forgiveness. And he who divides up booty with a thief, telling himself that this is not theft, because \"<i>I</i> didn't steal.\" And even if this man should wish to repent and restore the stolen goods, to whom would he restore them? For he does not know from whom the thief has stolen. Moreover, he strengthens the hands of the thief and causes him to sin further. And he who finds a lost article and does not proclaim the fact in order to return it to its master. And should the finder want to do repentance he does know to whom the object belongs. And he who eats the ox (<span>שור</span>) of the poor and the food of orphans and widows. Such people are unfortunate; they are not well-known and they wander from city to city. And when a person eats what belongs to them he does not know whose food he has taken so that he can return it to him. And there are those who say that instead of (<span>שור</span>) the word should be read (<span>שוד</span>) meaning \"robbery\" or \"oppression.\" This would then refer to one who presses the poor for the debt they owe him until they decide to turn over to him their land, or their personal property for less than their value, and this man does not sense that there is a great sin in this, for he says, \"I am only taking what belongs to me!\" And he who accepts a bribe to prevent justice, and he does not know to what extent he has perverted justice and how much influence he exerted so that he should be able to restore the matter to the state where it was before he perverted justice. Moreover, he reinforces the hands of the one for whose sake he perverted justice so as to cause him to sin in this matter.",
+                "And of these twenty-four things which impede repentance, five have to do with one who has no inclination to repent, because they are things that are unimportant in the eyes of most people. Consequently, the person sins but it appears to him as though he had not sinned. And these are the things : He who eats of a meal that does not suffice for its owners. For example, a man enters the house of a poor man, and the poor man prepares very much food for his guest, not out of the willingness of his heart but because he is ashamed to invite his guest to partake of little. And the visitor does not think that he has sinned in this, because he thinks that he is eating with the permission of the master of the house, and not against his real will. And he who uses an object which has been given to him in pledge by a poor man, even if it is only an axe or a plow, and he says in his heart, \"I did not take anything away from them; I did not rob.\" And he who looks upon indecent acts, for the one who gazes thinks in his heart that there is nothing evil in this, saying \"Did I participate in this act, or did I draw near to it?\" And he does not know that even looking at lewness with the eye is a great sin, for it leads a person to violate the laws of chastity, as it is said, \"That ye go not about after your own heart and your own eyes\" (Num. 15:39). And he who obtains honor through the shame of his companion. He says in his heart that he has not sinned because his companion is not in his presence, and therefore the shameful deed really did not effect his companion and that he did not in fact shame him, but that he has merely evaluated his own good deeds, his wisdom, and his keenness higher than the deeds, the wisdom and the keenness of his companion. But in the eyes of the one who hears his words, <i>he</i> will be the honored one, and his companion the shamed one. And he who suspects the innocent. He says in his heart that that is no sin, for he says, \"What did I <i>do</i> to him? I did not do anything to him; it was just a mere suspicion.\" He does not know that this is a great sin, to picture an innocent person in his own mind as though he were a sinful man.",
+                "And of these twenty-four things that impede repentance, five of them are such that he who does them is constantly drawn after them and finds it very difficult to separate himself from them. Therefore, a man must be very careful of these, lest he cleave to them, and they are all very evil states of mind. And these are : tale-bearing, gossip, wrath, evil thoughts, and associating with a wicked man, for he will surely learn from his deeds. For when one is always with the wicked and sees these deeds they become impressed in his heart, as Solomon said, \"But the companion of fools shall smart for it\" (Prov. 12:20).",
+                "All these things and similar ones, impede repentance, but they do not preclude it altogether, and if a man has truly repented of these things, then he is a penitent and has a share in the world to come.",
+                "Sins are of two kinds. There are those that are between man and God alone, Blessed be He, such as Tefillin, Fringes, the Sukkah and similar commandments. And there are sins between one man and another. As to the sins between man and God, Blessed be He, a man should do repentance in that very same matter in which he has transgressed. For example, if he has not fulfilled a particular positive precept, he should try to fulfill it. And if he has not been in the habit of giving charity, he should make a point from the time of his repentance and thereafter to give charity. And if he has transgressed the prohibitive commandments, then he should set his heart not to transgress any further.",
+                "The general rule is that he who wants to be a truly repentant person must wage a great war in his heart, and the matter is not like what most people think, that a person is not a penitent unless he has committed certain serious sins. For example, one who has had intercourse with a gentile woman, or who has committed adultery, or who has stolen, or the like. But this is not so. For there are many robbers who do not know that they are robbers. For example, if a man files suit against another, although he knows that he does not owe him anything, but he wants to provoke him and distress him and cause him loss by making him waste money in his defense. Now, the man who files this suit does not realize that this is robbery. Or there is the man who causes another to take an oath, even though he does so by right, there is guilt in this. Yet people do things like this every day, every hour — heaps of sins like this. How is that? A man is obligated to pray with firm intent and say all the benedictions with firm intent, but there are very few in this world who do pray with all their heart. And the same is true with regard to all the commandments: there are points that even the great ones of our generation do not observe scrupulously, because they do not put their minds to it, and because they do not study the commandments and the good qualities. Therefore, he who has offered his heart in his desire to do true repentance should accustom himself to meditate in this book of the \"Paths of the Righteous,\" and in it he will see his error and in just what manner he has erred all of his days. And he should consider every single thing that he reads and ask himself whether he has fulfilled it or not. And if he sees that he has not fulfilled it, he should strive with all his might to fulfill it. And he should also accustom himself to study the Book of the Commandments, to meditate in it and to understand every commandment properly. And he should set his heart on every precept, to fulfill it as it is explained. And this is the important highway of all the paths of repentance: to do repentance for each individual matter independently.",
+                "There are sins between a man and his fellow man that are very difficult to correct and to do repentance for, e.g., a man who has been accustomed to rob all of his days and he does not know from whom he has robbed or where his victim lives, or perhaps his victim has gone to some distant country, or perhaps the money that he should return has been lost. And there is the type of person that is so used to sins all of his life that it has become a habit with him and he is very thoroughly versed in wrongdoing, as Jeremiah said, \"They have taught their tongue to speak lies, they weary themselves to commit iniquity\" (Jer. 9:4).",
+                "And there is the case of a man who had intercourse with a woman who is prohibited to him and begot a son by her — this shame cannot be removed. And there is one who is accustomed to lie and to speak ill of people. And there is the one who has seduced people and misled them into doing a forbidden thing. And there is the man who sees people walking in an evil path, they having strayed from the righteous path, and he is afraid to rebuke them, or he was ashamed of them and refrained from teaching them the proper path. Of him the Scripture says, \"The same wicked man shall die in his iniquity, but his blood will I require at thy hand\" (Ezek. 3:18).",
+                "In all of these things and in similar cases, repentance is very difficult, but there is a great remedy which can correct everything. At first the sinner must repent in all the ways of repentance, and he must see and understand all aspects of repentance, and he must devote his soul to do this, and he must do all of this for the sake of Heaven with all his strength and with all his heart, privately and in public. And then the Holy One, Blessed be He, will make easier for him the methods of repentance and will guide him along the righteous path to repentance. For example, if he begot a son by a woman prohibited to him, the Holy One, Blessed be He, will give no perpetuity to this seed and the matter will be forgotten as though it had not been.",
+                "And if he has robbed money, the Holy One, Blessed be He, will see to it that he gets money with which to repay his victim, and the victim will accept restitution and forgive him. And if he has done evil to another man, either to his person or to his property, the Creator, Blessed be He, will cause to enter into the heart of the victim a desire and love (so that he will forgive him). As Solomon said, \"When a man's ways please the Lord, He maketh his enemies to be at peace with him\" (Prov. 16:7). And if the person he has robbed is far from him, the Holy One, Blessed be He, will bring him near to him until he is placated and forgives the robber. And if the sinner does not know how much money he has stolen and does not know whom he has robbed, then the Holy One, Blessed be He, will enable him to perform some public service, for example, building a bridge, or fixing wells, or building synagogues, or other things that the people need. And thus there will be benefit from his act to everyone; to the one whom he robbed, and also to others. And if the victim of the robbery should die, the robber must return the money to the heirs. If he has injured him physically, or slandered him, he must go to his grave in the company of ten men and ask forgiveness from God, Blessed be He, and from the dead man, and the Holy One, Blessed be He, will forgive him.",
+                "And our Sages, of blessed memory, said that repentance is not denied to the sinner unless his heart remains evil. But as for him who wants to draw nearer to God, God does not close the gates of repentance before him, but he opens the gates of repentance for him and teaches him the righteous path, as it is said, \"Good and upright is the Lord, therefore doth He instruct sinners in the way\" (Ps. 25:8). And further, \"But from thence ye will seek the Lord thy God; and thou shalt find Him, if thou search after Him with all thy heart and with all thy soul\" (Deut. 4:29). And further, \"But the word is very nigh unto thee in thy mouth, and in thy heart, that thou mayest do it\" (Deut. 30:14). And further, \"The Lord is nigh unto all those that call upon Him, to all who call upon Him in truth\" (Ps. 145:18).",
+                "It was a great kindness that the Holy One, Blessed be He, did for mankind when he established a way for wrong-doers and sinners to flee from darkness to light, and did not close the doors of repentance to them, even if they had sinned greatly, as it is said, \"Return, ye backsliding children, I will heal your backslidings\" (Jer. 3:22). And repentance is accepted by God even if the sinner repents because of his great misfortunes; all the more so if he repents because of reverence and love of God. As it is said, \"In thy distress, when all these things are come upon thee, in the end of days thou will return to the Lord thy God; and hearken unto His voice\" (Deut. 4:30). And the Holy One, Blessed be He, helps penitents to repent even in matters which the strength of a man cannot attain, and he renews within them a pure spirit so that they may achieve the elements of repentance. As it is said, \"And shalt return unto the Lord thy God, and hearken to His voice according to all that I command thee this day, thou and thy children, with all thy heart, and with all thy soul\" (Deut. 30:2). And further, at the end of that passage, \"And the Lord will circumcise thy heart, and the heart of thy seed, to love the Lord thy God with all thy heart\" (Deut. 30:6). What this means is that in that thing which is not within your power to attain, the Holy One, Blessed be He, will circumcise your heart and give you the strength to do it.",
+                "There are four motivations in the matter of repentance.",
+                "The first is when a man repents because he has come to recognize his God. And he is like a servant who flees from his master, but when he thinks of the good which his master has done to him, he returns to him of his own free will to seek forgiveness from him, and of such as him the Scripture says, \"If thou wilt return, O Israel, saith the Lord, yea return unto Me\" (Jer. 4:1). And further, \"Return unto Me, and I will return unto you\" (Malachi 3:7).",
+                "The second motivation is when a man repents because people rebuke and shame him until he repents. And he is like a servant who has fled from his master, and a faithful servant of his master meets him and rebukes him and puts him to shame for having fled, and advises him to return, and assures him that his master will forgive him. And then the man returns and is submissive.",
+                "The third motivation is when a man sees the punishments that the Creator, Blessed be He, inflicts upon him who departs from His ways. Then he repents and returns to the Lord out of fear of his punishment. And he is like a servant who flees from his master and when he hears about the severe punishments that his master meted out to one who had run away he returns to him.",
+                "The fourth motivation is when punishment and afflictions come upon him and he repents. And he is like a servant who has fled, and bandits came upon him and captured him, and inflicted pain upon him because of his escape, and then he returns.",
+                "He who is wise will be motivated in his repentance by the first factor, and he will return to God out of love for His Greatness.",
+                "Six things may stir the heart of a man to repent.",
+                "The first : when afflictions come upon a man he considers this in his heart and says that this has happened because of his sins and his evil ways. And then he will return to God, and He will have mercy upon him, as it is said, \"And many evils and troubles shall come upon them, so that they will say in that day: 'Are not these evils come upon us because our God is not among us?' \" (Deut. 31:17). Now this type of repentance, is received by God but not by human beings. For when a man sins against another man, in time of trouble he has remorse and is submissive to him because he needs his help, this remorse is considered worthless in the eyes of the person offended. As Jephthah said, \"And why are ye come unto me now when ye are in distress?\" (Judges 11:7). But it is one of the great kindnesses of God that He accepts repentance even though it comes from trouble, and He is placated, as it is said, \"Return O Israel, unto the Lord thy God; for thou hast stumbled in thine iniquity\" (Hos. 14:2). And it is written, \"For whom the Lord loveth he correcteth, even as a father the son in whom he delighteth\" (Prov. 3:12).",
+                "And if a man does not repent in the time of his trouble, his punishment will be doubled. It is just as in the case of a king of flesh and blood : if a man has sinned against him, and the king punishes him, and the man does not want to receive his punishment, the king will continue to punish him and will increase the weight of his yoke. And such is the character of the Holy One, Blessed be He, as it is written, \"And if, for all that, you do not obey Me, I will go on to discipline you\" (Lev. 26:18). And if he does not understand that the evils which come upon him are because of his sins, but he says, \"It was chance that happened to us\" (see I Samuel 6:9), there will be great wrath against this man, for he does not believe that because of his sins the troubles came upon him. Therefore you must know, and you must intelligently consider, that when God punishes a man, it is for the man's good, to favor him with two benefits : one, to atone for his sins, as it is said, \"See mine affliction and my travail; and forgive all my sins\" (Ps. 25:18); and the second, to rebuke him, and to cause him to return from his evil ways, as it is said, \"Surely thou wilt fear Me, thou wilt receive correction\" (Zeph. 3:7). And if a man does not repent because of his troubles, then woe to him who has borne troubles and has not yet atoned for his sins! And even then, his punishment will be doubled, because he does not believe that it is because of his sins that he was punished.",
+                "It is important for one who has trust in the Lord, Blessed be He, to know that the afflictions are for his own good, and in the end it will be well with him. As it is said, \"Rejoice not against me, O mine enemy; though I am fallen, I shall arise; though I sit in darkness, the Lord is a light unto me\" (Micah 7:8). And our Sages, of blessed memory, said, \"If I had not fallen, I would not have arisen! And, if I had not sat in the darkness, I would not have seen the light!\" (Shohar Tov 22:7). Therefore, any man who has troubles in his body, or with his money, or with his children, should set his heart to fast in addition to doing repentance, just as the community is obligated to fast in the time of their trouble, and as our Sages have decreed (Ta'anith 10a, 12b). Therefore, in time of trouble, a man should examine his deeds. If he has searched and has found no transgression, he should know that his afflictions have been prompted by God's love (Berakhoth 5a).",
+                "The second thing that can stir the heart to repentance is when old age comes upon a person and he sees the weakening of his strength, then he understands what must ultimately be his fate, and he will remember his end, and he will return to God, and He will have mercy upon him. And he who does not return in repentance at the time of old age, his punishment will be double, as our Sages, of blessed memory, said, \"There are four kinds of men that the mind of man cannot bear, and these are they: A poor man who is arrogant, a rich man who deceives, an old man who is lecherous, and a community leader who lords it over the congregation without reason\" (Pesahim 113b). And when a man sees that his days are passing, and that his constitution is growing weaker, and that this is the beginning of the journey that he is taking to his Eternal Home, and that he is travelling day and night, it would be a matter of great astonishment if such person did not set his heart upon preparing provisions for his great and distant path. This only happens if he has little faith.",
+                "And there are people who never see the light of repentance because they are innocent and pure in their own eyes, and they sin exceedingly to God, Blessed be He. And they are like a sick person who does not feel his illness and because he does not feel his illness he does not think about a remedy; so is the man who does not feel his sins, and does not consider his end, and therefore he does not hasten to correct his affairs. And there are people whose every desire, and every thought and every deed is centered upon matters concerning their bodies, and they occupy themselves all day with the vanities of the world, and they do not devote even a portion of their day to Torah, and to reverence of the Lord, Blessed be He. How have they sunk to the very lowest state! Therefore, he who in his youth has walked in the hardness of his heart should in his old age set his heart to driving out from within him the affairs of this world, and he should arrange to be alone and to mediate on the reverence of the Lord, and he should seek to study the Torah and to perform good deeds.",
+                "The third thing that can stir the heart to repentance is when he hears the chastisement of the wise and of those who reprove him, and this arouses his heart to repent, and he receives upon himself all the words of these rebukes. From the time that he accepts them, this man earns great merit, and in a short space of time he has gone forth from darkness to light, and he has gained reward and merit for all of the commandments and all of the chastisements, inasmuch as he has resolved to receive them upon himself. And happy is he who receives this upon himself, for he has won merit in a brief moment. And thus did our Sages, of blessed memory, say \"And the children of Israel went and did.\" Now had they already done this (i.e., prepared the Passover)? Surely, they did not do so until the fourteenth day of the month! But when they took it upon themselves to do it, Scripture ascribes it to them as though they had already done it\" (Mechilta on Exodus 12:28). And thus did our Sages say, \"All whose deeds are greater than his wisdom, his wisdom will endure\" (Aboth 3:12). As it is said, \"We will do and we will hear!\" (Ex. 24:7).",
+                "The meaning of the matter is that a man who has taken upon himself, with a faithful heart, to keep and do all the words of the Torah and to do as the Sages will tell him, and then, after having undertaken this obligation to fulfill everything, he seeks and searches and asks the Sages what to do, then he receives a reward even for those commandments and instructions that he does not know, inasmuch as he has received them upon himself and resolved in his heart to do them, just as Israel said at Mount Sinai, \"We will <i>do</i> and we will <i>hear</i>!\" They put the \"doing\" before the word \"hearing\" (Shabbath 88a). Not always, however, is it true that a man's deeds should be greater than his wisdom. But (returning to this matter) it is said about Daniel, that greatly beloved man, \"Then said he unto me : 'Fear not, Daniel, for from the first day that thou didst set thy heart to understand and to humble thyself before thy God thy words were heard' \" (Dan. 10:12). Consequently, when a man sets his heart upon doing good, then his resolve is at once willingly received by God, Blessed be He. But he who does not arouse himself to repent after he is rebuked will find his punishment doubled.",
+                "The fourth means to stir up repentance is when a man meditates on the commandments of God, and he reads the Prophets and the Scriptures, and the words of the Sages of the Talmud, and he sees the warnings and the punishments, and he understands the pleasant chastisement, then he arouses himself in his heart and he thinks, \"How can I read the contents of the Torah as though they were merely a parable? No. I will instead set my heart on the words of the Torah, to keep them and to do them, in every particular as I read them,\" as it is written concerning Josiah, \"And it came to pass, when the king had heard the words of the book of the Law, that he rent his clothes\" (II Kings 22:11). And concerning Ezra it is said, \"For all thy people wept, when they heard the words of the Law\" (Neh. 8:9). And the man who does not set his heart on the words of God, Blessed be He, this too will be added to his wrongs. As it is said, \"Yet they were not afraid, nor rent their garments\" (Jer. 36:24). And our Sages, of blessed memory, said, \"He who studies but does not fulfill (the commandments), it would have been better for him to have died at birth (T.P. Berakoth 1:5). And it is said, \"Though I write for him ever so many things of My Law, they are accounted as a stranger's\" (Hos. 8:12). And it is said, \"How do ye say: 'We are wise, and the Law of the Lord is with us?' Lo, certainly in vain hath wrought the vain pen of the scribes\" (Jer. 8:8).",
+                "The fifth way in which repentance can be aroused is when the Ten Days of Repentance draw near, then every man should arouse his heart and tremble as he goes to meet the Day of Judgment, for he should ponder that all of his deeds are written in a book, and that at this time God will bring to judgment every deed and every hidden thing, whether it be good or bad. For a man is judged on Rosh Hashanah, and his decree is sealed on the Day of Atonement (Rosh Hashana 16a). Now, if a man were to be brought for judgment before a king of flesh and blood would he not tremble with a great trembling, and would he not take counsel with his soul? And it would not occur to him to do any other thing, than to find some merit that might save him from that judgment. Therefore, how foolish and stupid are those who do not know what their judgment will be, and yet they occupy themselves with idle things other than the repentance that would find favor before the Great Judge!",
+                "Therefore, it is proper that everyone who reveres God should lessen his usual occupations and let his thoughts be calm, and let him fix hours, during the day and a night, when he can sit alone in his rooms and examine his ways and search them out, and arise even before the watches of the morning to occupy himself with the paths of repentance. And let him not do as in most cases where people fast, or rise early to pray, but they do not actually wage war against the sins in order to remove from themselves every ugly thing. For if a man prays and fasts, and confesses, and still clings to his former ways — this is not the path of repentance. But a man should arouse himself to do complete repentance during the Ten Days of Repentance, for this is a time when God accepts his plea and his prayer is heard, as it is said, \"In an acceptable time have I answered thee, and in a day of salvation have I helped thee\" (Is. 49:8). And our Sages, of blessed memory, said, \"Seek the Lord while He may be found\" (Is. 55:6) — these are the ten days that are between Rosh Hashana and Yom Kippur (Rosh Hashana 18a). And they also said that the Day of Atonement, together with repentance, atones. Therefore Scripture has warned us that we should repent and make ourselves pure before God, Blessed be He, in our ways of repentance. As it is said, \"From all your sins shall ye be clean before the Lord\" (Lev. 16:30). And then he will atone for us with this day, to purify us (Yoma 85b).",
+                "The sixth means of arousing the heart to repentance is this, for a man should always regard himself as though he were about to die. And he should not say, \"When I grow old, I will repent,\" lest he die before he grows old. Thus, at all times he must be prepared to meet his God, for no man knows when his time will come. Therefore, he should arouse his soul to be pure, to return his spirit in purity to God who gave it within him. And he should examine his deeds at every moment, in accordance with the saying of Rabbi Eliezer, \"Repent one day before your death\" (Shabbath 153a and Eccl. Rabbah 9:8, letter 6). His pupils said to him, \"Oh, our teacher, does a man know on what day he will die?\" And he said to them, \"All the more so! Let him return today, lest he die tomorrow, and if he does so, then all of his days will be spent in repentance, and let him adorn himself at every hour, as though at this very moment he will come before the Great King\" (See Eccl. Rabbah, ad. loc.).",
+                "Therefore a man should always worry, even when he is secure and at ease, and he should tremble on account of the day of death, for then he will have to render an account. And he should confess at all times, with a broken and a contrite heart, as though he were now about to die, and the fear of Heaven should be upon him. And a man should renew another precept each day, for perhaps the time of his death has come, and if he does so, he will not be lacking even one of all the commandments. For our Sages said, \"Everyone who fulfills one commandment near the time of his death, it is as though he fulfilled the whole Torah\" (Eccl. Rabbah 3:18, letter 24). Therefore should a man awaken from his deep slumber and arouse himself to understand his final end, to adorn himself with the ornaments of the precepts and to be before God at every moment.",
+                "There are four kinds of repentance: repentance by conquering a temptation that comes towards him; repentance by building of a fence between himself and temptation; repentance by the weighing of values, and repentance by following what is written.",
+                "Repentance by conquering a temptation that comes towards him — what is meant by this ? If he sinned with a woman, or through the commission of a theft, and this woman comes, or that opportunity to steal comes once again to his hand, and he might have sinned like the previous time, for he is still in the strength of his lust and in the full eagerness of his desire, and his heart burns after her, and she is willing, but he withholds his spirit from committing the sin, and tears away his lust because of his reverence for God alone — this is a complete repentance.",
+                "What do we mean by repentance in which one builds a fence between himself and his temptation? A man should not look at the laughing amusements of matrons and virgins and he should not look directly in the face of a woman or between her breasts, and not even at his own wife before she has immersed herself after the period of prohibition. And thus should he make a fence around all the commandments. And our teacher, Abraham ben David, of blessed memory, wrote: \"And we have seen in connection with our Sages that they were completely pious men and they used to build many fences to protect themselves from temptation. And there was among them even one who separated himself from his wife after he had fulfilled the commandment of \"Be fruitful and multiply!\" And each of them would fence himself off from temptation according to the manner of man he knew himself to be. For there is a man who has a lust to commit one sin but not another. For example, one may have a desire to commit fornication but not to steal, and another may have the lust to steal but not to commit the sin of fornication. Therefore every one must make fences according to what he sees in himself, against those temptations wherein his evil inclination is gaining strength. If his mind is drawn to theft, let him refrain from receiving pledges in trust or from managing the property of others. And thus must one make fences for everything wherein he is tempted. And thus our Sages said concerning Abraham, that his desire made peace with him (Gen. Rabbah 54a). And concerning this it is said, \"When a man's ways please the Lord, He maketh even his enemies to be at peace with him\" (Prov. 16:7). And King David waged war against his desire, and when he saw that his desire was not mild and his nature gentle, and when he realized that he could not overcome it, he stood up and slew it, as it is said, \"And my heart is wounded within me\" (Ps. 109:22). And the meaning of it is that Abraham had a desire that was gentle, and his nature was easy and pleasant, and it was not necessary for him to wage war against it. As they said (Nedarim 32b): At first, the Holy One, Blessed be He, caused Abraham to rule over two hundred and forty-three limbs. But later God caused him to rule over two hundred and forty-eight limbs, by giving him dominion over his two eyes, his two ears, and his membrum (i.e., because of his willingness to undergo circumcision, he achieved complete control over any sex impluse). But as for David, his desire was always hard and strong, and he had to wage war against it every day, and when he saw that he could not withstand it, he arose up against his evil desire and slew it. There are those who say that David slew his desire by fasting, and there are those who say he kept away from women altogether, for he feared lest that which was permitted might seduce him into doing something that was forbidden. Whichever version is correct (they both agree that) after David saw that his desire was gaining mastery over him, he set himself to make it yield, to fight against it, until he succeeded in subduing it.",
+                "The best fence with which to subdue the evil inclination is to learn to bear physical hunger — that is, to lessen the pleasures and the delights of eating and drinking, but not to refrain from enjoying the pleasure of aromatic odors and from washing with warm water for he gets pleasure from its warmth. And the little food that he eats should be well seasoned and well prepared so that it will be pleasing to him and so that his soul will accept it and be appeased with a little of it. And a man should always take a little less food than he needs and that would satisfy his desire. And he should not drink wine unless it is diluted, in order that he should not become drunk. And concerning this, our Sages, of blessed memory, said, \"Do not indulge too freely in a meal which you enjoy\" (Gittin 70a). There are two advantages in this. First, his eating will have no harmful effects. And, secondly, there is the subduing of the evil inclination and the breaking of lust.",
+                "And just as I have explained concerning the meal, so should this be the way of treating all the pleasures and delights of the world : a man should never satisfy his desire completely. And, needless to say, a man should guard himself against foods that he knows are harmful to him, for a man who eats things that harm him, even though he can get other food, commits a crime against his own body, because he goes after his lust and does not care about the loss of his body. And this is the way of the evil inclination and its counsel : it seduces him from the way of life, to the way of death.",
+                "Every living being should know that there is no way that the evil inclination can triumph except through seduction. At first, it seduces him to do what is permitted in order to satisfy his desire, and after he has become accustomed to satisfying his desire with what is permitted and has accustomed his soul always to hunger after the satisfaction of his desire, then the evil inclination seduces him to violate a minor prohibition. And then from the minor prohibition to the major. Therefore, be very careful in what is permitted, to erect a fence which will lessen the desire even for what is permitted. And then if it should come to your mind to partake of what is forbidden, you yourself will apply <i>Kal va-homer</i> (an inference \"from minor to major\"), i.e., if you refrain even from what is permitted, you will surely put out of your mind any thought of violating a clear prohibition, not to mention committing the deed itself.",
+                "A person should not make a practice of fasting, lest his heart grow weak and his mind become befuddled, and his loss will be greater than his gain, for he will neglect the study of the Torah on account of his weakness. And even when he does study the Torah, he will not be able to distinguish every point as clearly as he should or to understand the matters fully, because the Torah can be acquired only in a spirit of joy.",
+                "Nor should a man hold himself back from any joy arising out of the performance of a percept of the Torah, so that his eyes may be open against (desires stimulated by) the evil inclination. And he should always be on guard not to satisfy all of his desire. And if his heart grows weak because of the small amount of food he eats, it is better that he eat a little bit twice a day and not fill his stomach at one time. And if he does not have an opportunity to eat twice, he should keep at hand some jam that makes the heart rejoice, and eat a little of that, and his heart will be strengthened. Also, if he sees clearly that he must fast one or two days of the week, let him fast according to the requirement of such a fast, for he who sits fasting when he needs it is called \"holy,\" provided however, that he does not neglect the Torah and the commandments on this account.",
+                "Every man is in a position to know for himself, just what kind of a fence he should build, in accordance with his own requirement. But the best of all fences is that he should guard his eyes from longing for what does not belong to him. And if he lessens his eyeing of things that are not his, he will be called modest, and bashful. As was said concerning the woman who had one arm amputated and yet her husband was not aware of this until the day of her death. And they said of him, \"How modest is this man that he was not aware of this in his wife!\" (Shabbath 53b). And if he guards his eyes, his heart will also be well-guarded. And since his eyes and his heart are well-guarded, he will be well-guarded through and through.",
+                "Repentance through the weighing of values — what is meant by that ? This means that he should suffer pain in proportion to the pleasure that he derived from the sin. He should afflict himself by fasting and by the lessening of food and drink, and in cohabitation and in all manner of pleasures, he should reduce the amount.",
+                "Repentance by following what is written — what is meant by that ? If he had intercourse with his wife during her unclean period, for which transgression the penalty is that he be cut off from his people, or if he committed any of the sins for which he must be sentenced to death by a court of law, or to be lashed, let him accept it upon himself to suffer pain and let him inflict pain upon himself, as it is written in the Torah. Now, the Rokeah <sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">* Eleazar of Worms (died 1238).</i> has written how one may inflict pain upon himself for various sins. And we also find in the Talmud that they were accustomed to fast even for a very minor sin, even for mere talk. As in the case of the Sage who said, \"1 am ashamed of your words, oh House of Shammai.\" And because of this remark he sat fasting until his teeth became black (Hagigah 22b). And there is also a story concerning Rabbi Hisda who said to Rabbi Huna on the question of respect due to another, \"What of a disciple whom his teacher needs (because the disciple possesses traditions received from other scholars and which the teacher does not know), does this disciple have to stand in honor of the teacher?\" Rabbi Huna retorted to Rabbi Hisda, \"I do not need you.\" And for this apparent slight each one sat fasting many times (Baba Mezi'a 33a). And so have we found, concerning David, that the Divine Presence and the Holy Spirit departed from him for twenty-two years and every day he would shed tears and eat his morsel of food dipped in ashes. As it is said (Ps. 102:10), \"For I have eaten ashes like bread, and mingled my drink with weeping.\" David said to God, \"Master of the Universe, receive me as completely repentant before Thee, in order that I may purify the wicked in the world, as it is said (Ps. 51:15), \"Then will I teach transgressors Thy ways, and sinners shall return unto Thee\" (Tana Debé Eliahu, chap. 2).",
+                "Every man can learn from David in the matter of repentance. And so do we find with Adam. When Adam saw that the world was punished with death because of his deed he sat fasting one hundred and thirty years, and separated himself from his wife and covered his body with garlands of figs (to remind him constantly of his sin in eating the fruit of the forbidden tree) (Erubin 18b).",
+                "If a man has repented and then returned to his former wrongdoing, even if he has repeated this many times, he can nevertheless still repent. But it is necessary to make repentance more severe the second and third time than it was the first time. We have learned in the Jerusalem Talmud: he who has been wicked all his days and has repented, the Holy One, Blessed be He, receives him. Rabbi Johanan said, \"Not only this, but all his transgressions, now that he has overcome them, are considered as merit\" (T.P. Peah 1:1). And in the chapter (of the Babylonian Talmud) entitled, \"Yom Kippur Atones\" we read (Yoma 86b) that if he repented out of love of God, the intentional sins that he committed become merit; if he repented out of fear of God, then his intentional sins become as sins committed unknowingly. And as for all those that have no portion in the world to come and are condemned to Gehenna for generations — they are the ones who died in their wickedness. But if they repented, nothing can stand in the face of repentance. And a man should not think, \"Since I sinned and caused others to sin I cannot repent,\" for he thereby weakens his hand from doing repentance. God forbid that he should do this, for the Sages said in the chapter entitled, \"A share in the World to Come\" (Sanh. 102a), even Jeroboam who sinnned and caused others to sin — even to him the Holy One, Blessed be He, said, \"Now you must repent.\" And he did not want to (Pirke de-Rabbi Eliezer, chap. 43; Menorat Hamaor, item 254; and see T.P. Sanh. 10:2).",
+                "Go forth and learn from the example of Ahab, king of Israel, who robbed and coveted and murdered. And he called for Jehoshaphat, the king of Judea who lashed him three times each day. And Ahab would pray and fast early and late before the Holy One, Blessed be He, and he never returned to his past evil deeds, and his repentance was accepted as it is said, \"Seest thou how Ahab humbleth himself before Me? Because he humbleth himself before Me I will not bring the evil in his days\" (I Kings 21:29).",
+                "And they said in the Pesikta (of Rab Chana, Piska Deshuva Cant. Rabbah 1:5, letter 36. Yerushalmi ibid. And see Ta'anith 28b and Rashi ad. loc.) : If he was accustomed to eating after three hours let him eat after six, and if he used to eat after six hours let him eat after nine. And what is meant by, \"And went softly\" (I Kings 21:27)? Rabbi Joshua, the son of Levi, said that he walked barefoot, and from him (Ahab) every man should learn. Moreover (Pirke de-Rabbi Eliezer, chap. 43), go forth and learn from Manasseh, the son of Hezekiah, who did all the evil abominations in the world, yet the Holy One, Blessed be He, received him when he repented. Moreover (Sanh. 103a), Rabbi Johanan said, \"Anyone who says that Manasseh has no share in the world to come weakens the hands of those who would repent. As a <i>Tanna</i> taught before Rabbi Johanan,\" Manasseh repented for thirty-three years and the Holy One, Blessed be He, received him.",
+                "And now in these generations, when men are physically very weak and they have not the strength of the earlier generations, what should man do who has sinned all his days through gossip, flattery, and all other bad qualities, and he was not careful all his life about the precepts themselves for he never saw a man fulfill the commandments so that he might learn from him. And he did not hasten all his days to pray or say the benedictions, and so he did with all the commandments — how such a one can bear the pain according to his transgressions, for there is no reckoning the multitude of sins which are committed by a man who is not careful about his deeds.",
+                "Therefore, it is important to make a path before the people who are eager to repent. And there is a difference between people. How so? If the one who sinned is well-versed in the Torah and if the anguish and the fasting are too difficult for him, he will not be able to correct his evil qualities, and so it is best to lighten the burden of the various pains and fasting that have been laid upon him, and he should be instructed to occupy himself with great effort in the study of Torah. And thus did they say (Lev. Rabbah 25:1): \"If a man went astray and sinned and is deserving of death at the hands of Heaven, what can he do and live? If he was accustomed to read one page in the Talmud let him read two, if he was accustomed to study one chapter of the Mishnah let him study two, since there is atonement in much study. And let this man do kindness and truth, and through these means his sins will be atoned for, as it is said, \"By mercy and truth, iniquity is expiated\" (Prov. 16:6). And he should exert himself to perform every single precept as it is set forth, and he should trouble himself to cause the many to have merit, to do kind deeds to people, to pray with serious intent and with submission to God and with a rending of the heart, and he should ask forgiveness from the Lord for all his sins. And he should avoid frivolous laughter and aimless strolling about and idle things, and from hearing \"the latest news.\" Similarly, he should avoid all the things that are only for this world, and he should set a definite plan of what he can do and what he can bear in the way of repentance together with his occupying himself with Torah and the commandments. And he must always try to be submissive to God, and he should fast at least one day a week and on that day he should free himself of everything in the world and sit by himself and arrange thoughts in his heart towards God — to cleave to Him and to be sad of spirit because he has raised himself in rebellion against the Great King. And he should weep and mourn with broken heart and multiply pleadings and multiply praises of God and should receive a lashing three times on that day and when they lash him he should say, \"But he, being full of compassion forgiveth iniquity and destroyeth not; yea, many a time doth He turn His anger away\" (Ps. 78:38). And so must he say three times at every lashing and so should he continue to do until he finds favor before the King, Most High.",
+                "And if the sinner who comes to do penance is a man who cannot study, or is burdened with a large family, or is an ignorant man, or he is learned but cannot constrain himself to follow everything in this book — all such as these must increase their ability to bear difficult afflictions. And these afflictions are not the same for every man, for one man is very healthy and another is weak. When there was a court of law in Jerusalem in the Chamber of Hewn Stone and when they sat in judgment in capital cases or those punishable by lashing; they would, in the case of lashing, estimate the number of lashes the condemned man should receive according to his strength to endure it. And so we should do now : everything according to the condition of the man. There is a man who, if we make his pain too severe, will abandon the matter altogether and will not do penance. Therefore the wise man should search out the condition of the man and decide as he sees fit.",
+                "And now we must write down the details of how one should afflict oneself to atone for particular transgressions. A man who had intercourse with a gentile woman should fast and be lashed, and he should not eat meat or drink wine for at least forty days, or he should fast three days, night and day, in three successive years. And, if after the repentance, he returns to his evil conduct, he must place a heavier burden upon himself. In the summer, he should go to a place where there are many ants, and he should sit among them naked, and in the winter, he should break the ice on top of the water and sit in the water up to his nose, and if he reverts to his evil ways, then he should make the anguish more and more severe.",
+                "He who pours out his seed for nothing (i.e. masturbates), should fast for forty days, though they need not be consecutive and he should sit in water in the days of winter for as long as it takes to roast an egg and swallow it, all those forty days, and he should not eat meat and should not drink wine or any warm thing, except on Sabbaths and festivals, and he should wash his head a little with water two or three times during all those forty days.",
+                "If he embraced or kissed his wife during her unclean period he should fast forty days, and if he had marital relations with his wife during the time of her separation, he should fast for forty consecutive days and should receive a lashing each day, and should not eat meat or drink wine, nor eat any warm food, except on Sabbaths and festivals, and he should not wash himself all those days, and he must confess his sin every day. One who has kissed or embraced a woman other than his wife should fast each Monday and Thursday, and should keep away from the doorway of her house. One who has copulated with an animal or a bird should fast and not wash himself for forty days, and should not look at an animal or a bird when it is in heat.",
+                "A murderer should wander in exile for three years, and he should be lashed in every city, and he should say, \"I am a murderer,\" and he should not eat meat and he should not drink wine and he should shave the hair of his head and his beard only once a month. And he should bind the hand with which he committed the murder to his upper arm and neck (in the fashion of a sling,) and he should walk barefoot and he should weep because of his sin, and he should fast every day until he completes his fast and his exile. And afterwards he should fast on Mondays and Thursdays for one year. If people revile him, he should be silent, and during those three years, he should not go strolling or engage in laughter. And when he wanders in exile, he should lie down before the doorway of the synagogue and all those who come and go should pass over him, they should not step upon him.",
+                "An apostate should remove his nice clothes, and he should mourn and weep and afflict himself all the days of his life, and he should lower his spirit and his pride and he should confess three times a day, and he should not eat meat or drink wine, except on Sabbaths and holidays, and he should wash but little, and he should not wash his head more than once or twice a month, and he should not go to any place of entertainment or to a wedding (but he may be present when the marriage blessings are recited), and he should keep away from idolatry and from those who serve it, and he should not sit with priests or church officials, and he should not sit in a place where people speak heresy, and he should stay far from the entrance to their houses, and he should derive no profit from them. Immediately upon repentance he must immerse himself, and he must bear the pain and the afflictions that are prescribed for one who has committed his sin, for he has denied God, and he has profaned the Sabbaths, and he has had intercourse with heathen women, and he has committed transgressions that are punishable by being cut off from his people, or by capital punishment at the hands of a court of law. Therefore, he requires great affliction and great repentance.",
+                "If a man has had intercourse with another man's wife or with a betrothed maiden, this, of course, prohibits her to her husband or to her betrothed, inasmuch as she consented, and for this sin he is liable to death at the hands of a court. Therefore, he must bear a pain which is as difficult as death. In the winter, he should sit in snow or ice, every day once or twice or three times, and in the summertime he should sit in front of flies or bees, or he should endure other sufferings which are as difficult as death. And he should confess all that he has done with weeping and sighing, and for a whole year he should not eat any warm food, and he should not wash except a little on the eve of the Sabbaths, and festivals. And he should not see any kind of amusement, except to hear the blessings of bridegroom, and he should not adorn himself with anything, and he should be lashed every day, and he should lie down upon the earth or upon one board without a pillow or cushion (and only on Sabbaths and festivals may he lie down upon straw and hay with a pillow under his head), until he removes the vulgar spirit and the lust that is within him. He should live a life of anguish and he should wear sackcloth on his flesh, and he should not speak of the desire for women and he should not look at women or their ornaments even when the ornaments are not upon the women. He should not listen to the sound of their song — and he should not be with women at all, not even to converse with them through gestures and not for any reason, and even as regards his own wife he should not be alone with her during her unclean period, he should not be close to her with any sort of nearness.",
+                "One who has sworn falsely or has trespassed against a consecrated object must be lashed several times all the days of his life, and he should confess for many days. And after this he should be very careful not to swear even to a truth — not by the Torah, and not by the soul of his ancestors — but he may make a vow by the life of his own head, and he may swear to observe the commandments. He must be very careful not to utter the name of God in vain, and his limbs should tremble when he mentions the Name of God, Blessed be He, and he should be careful not to utter any blessing without purpose. And if he has made an error and did utter a blessing for nothing, then he must say after it at once, \"Blessed is the glorious name of His Kingdom forever and ever.\" And as for those who accustom their mouths and the mouths of their children to mention the Name of God for nothing, woe to their souls and to their children that they have so taught their tongues. Therefore he should guard and set up a fence for himself and for his children and for his companions who listen to him, so that he will not mention the Name of God in vain. And if the penitent is compelled to make an oath to his creditor, even though it is a true oath, he must fast that day every year.",
+                "If he has got in the habit of talking in the synagogue and engaging in jocularity and frivolity, from the time he becomes a penitent he should take care not to speak in the synagogue about any secular thing, even when the congregation is not engaged in prayer, and he should sit in great fear, and he should pray with great humility. And he should fast for forty days, either consecutively or intermittently, and he should be lashed in private every day.",
+                "If he has stolen or taken usury, he must ask forgiveness from the man he has injured, and he must fast for forty days, and he must be very careful not to receive any pledges, and he should not get in the habit of going to the money of his companion, and he should do kindly deeds with his person and with his money, and he should be liberal with what belongs to him for the benefit of those who labor in the Torah and revere God, Blessed be He. And as for the One who has taken usurious interest, if he can manage not to take interest, even from a heathen, it would be good.",
+                "He who informs on a fellow man thereby makes him hateful in the eyes of the ruler, causes him ill and deprives him of his money, and enslaves him and his wife and his sons. Such a man should reimburse the other for all that he has lost, and should beg forgiveness of him, and he should be lashed, and he should fast more than two years, and he should confess all the days of his life, for it is reckoned as if he had slain his companion and his wife and his children. How many sins he has committed by his act! Therefore, he should break down his spirit. And if he has nothing with which to pay, he should send intercessors and beg his companion's forgiveness, and he should live very frugally so that he will be able to reimburse his companion or his heirs.",
+                "He who goes about tale-bearing has a similar penance to fulfill, and there is no remedy for him unless he begs forgiveness of his injured companion. And he should fast for forty days or more and be lashed every day, and he should confess his sin all the days of his life. And he should spend all of his time in the fulfillment of the commandments, and in making peace between men and between man and wife.",
+                "He who smites his companion and causes him pain, whether it be in money matters or through fraudulent words, there is no atonement for him unless he can appease his companion. And the Day of Atonement atones only for sins that are between man and God. But as for sins between him and his fellow man, he must first appease him (Yoma 85b). He who lifts his hand against his companion, even though he did not smite him, is called a wicked man (Sanh. 58b), and he must ask forgiveness of him: only thus can he do atonement.",
+                "He who shames his companion should fast for forty days or more, and he should be lashed every day, and he should confess his wrong all the days of his life. He who calls his companion by a derogatory nick-name must beg him for forgiveness in the presence of many, and he must fast forty days and he must confess privately every day.",
+                "He who deceives a proselyte must beg his forgiveness, and must be lashed and must confess and must fast for forty days.",
+                "He who provokes his companion must bring three groups of three people, as it is said, \"He cometh before men and saith\" (Job 33:27), and he must say in their presence, \"I have sinned and perverted that which was right, and it profited me not.\" But he does not have to ask him for forgiveness more than three times. If the man whom he provoked dies, he should take ten men to his grave and say, \"I have sinned to the Lord, the God of Israel and to this person, for I have provoked him\" (Yoma 87a).",
+                "But to begin with, before he does these forms of penance, one who has grieved his companion should go to him and say, \"I have sinned against you,\" and if he does not accept his apology, he should bring three people and ask for forgiveness in their presence. All this applies where he has not shamed his companion publicly, but if he did shame him publicly, it is not sufficient that he should ask of him forgiveness by appeasing him privately. But the one who is asked to forgive should not be cruel (Baba Kamma 92a). And if he provoked him by spreading an evil report concerning him, there is no forgiveness for him ever (T.P. Baba Kamma 9:10), unless he fasts and is lashed privately forty days or more.",
+                "One who profanes the Name of God — profanation of the name of God is an exceedingly great sin. And what is profanation of the name of God? Rav said, \"For example, if I go to a butcher and buy meat and I haven't the money to pay for it at once.\" The meaning of this is that if one makes light of dishonesty or robbery, then people will learn very quickly from him and will make even lighter of such a wrong (Yoma 86a). Rabbi Johanan said, \"As far as I am concerned, if I walk four cubits without speaking words of the Torah or wearing <i>Tefillin</i>, I am guilty of profaning God's name.\" And the meaning of this statement is that from his example people may learn to regard these sacred things very lightly. Isaac, of the school of Rabbi Yannai said, \"Profanation of God's Name is anything which causes shame to a person's companions when they hear of it, that is to say, when it is said of him that he has done unworthy deeds, people will learn from his deeds and will think, \"If <i>he</i> can do these things, then <i>we</i> certainly can\" — and permit themselves to commit transgressions which otherwise they would not. Rabbi Abahu said in the name of Rabbi Haninah (Kiddushin 40a), \"It is better that a man should commit a transgression secretly, so that he should not profane the Name of God publicly.\" And the meaning of this is that other people should not learn of his bad deeds.",
+                "Rabbi Ilai, the Elder, said, \"If a man sees that his desire is strengthening itself over him, he should go to a place where nobody knows him, and let him put on dark clothes, and let him wrap himself in dark garments, and then let him do what his heart desires, but let him not profane the Name of God publicly.\" And Rabbi Hananel explained this as follows : \"God forbid that a man is permitted to commit a sin! But the wise men stood firmly against the evil inclination and believed that one lusts only for that which is forbidden and in order to gratify his lust, and that if a man were to go a long distance and put on dark garments, then his heart would be broken and thus he would refrain from sin. But as far as doing something which is forbidden (even in a distant place), absolutely not. It is just that this type of conduct breaks the grip of the evil inclination and restrains one from sinning.\" As Rabbi Ilai said, \"The weariness caused by long journeys and stopping at inns and putting on of black garments, breaks the evil inclination and restrains a man from transgression.\" And they said, \"Whosoever takes no thought for the honor of his maker, it were a mercy if he had not come into the world\" (Hagigah 11b). And in the Gemara, Rabbi Joseph said, \"It refers to one who commits a transgression in secret\" (Hagigah 16a). And Rabbi Issac said, \"Everyone who commits a sin in secret, it is as though he restricted the Divine Presence.\"",
+                "Profanation of the Name of God is a transgression that bears bitter fruit, for when a man has done this evil thing, others learn from him. And a man ought to be very, very fearful of committing this sin, for profanation of the Name of God can occur in many ways and there is no limit to it. For everyone who belittles one precept or takes the glory of God lightly is called \"one who profanes the Name,\" for others will learn from him, and they will treat the matter even more lightly. Therefore a man must be on guard exceedingly in all his deeds, so that people will not learn from him to take lightly and despise what is sacred.",
+                "If a man has committed transgressions for which he is liable to be cut off from among his people or to be condemned to death by the court, then repentance and the Day of Atonement atone for half of his sin, while afflictions that come upon him atone for half. \"But if he has been guilty of the profanation of the Name, then penitence has no power to suspend punishment, nor the day of Atonement to procure atonement, nor suffering to finish it, but all of them together suspend the punishment and only death finishes it\" (Yoma 86a, and see T.P. Yoma 8:8). Therefore, a man should guard himself exceedingly from profaning the Name of God, and he should keep away from ugly conduct and from that which resembles it. And the principal requirement in repenting for profaning the Name of God is that he should make known his sins in the presence of many, and he should say, \"Do not learn from me, for in my folly I have sinned, I have perverted, I have trespassed, I have profaned the Name of God, Blessed be He.\" And he should keep many fasts and he should confess every day until the day of his death.",
+                "For every single sin that a man does, whether it be done unwittingly or intentionally, for example, if he touched a lamp or kindled a fire, not remembering that it was the Sabbath, or if he did this without knowing that he did it, he must confess and fast for at least two days, on Monday and on Thursday. And, similarly, for all transgressions, that a man commits, great or small, he should fast. There are two virtues in this. The first is that the fast atones for what he has already done, and the second is that he will be restrained from further transgressions, for he will think, \"If I do this, I will have to fast,\" and so he will hold himself back from transgressing. And this is the high fence that one can place in the way of all transgressions : he should afflict himself or give alms, or cause pain to his body when he transgresses. And thus should he do with respect to all the sins of which he is guilty, for example : hatred, envy, rejoicing at another's misfortune, idling, engaging in gossip, failure to pay attention to the blessings or to the prayers (but he merely cast the blessings from his mouth without any intention of the heart), and the like. One should examine oneself exceedingly in these matters daily and if he has transgressed in any one of them he should hasten to cause himself anguish and to mourn and to confess the sin which he committed and to ask forgiveness from God, Blessed be He, with a broken heart.",
+                "Confession is a matter of great importance, for our Sages, of blessed memory, taught (Sanh. 43b) : When a man condemned to death was a distance of ten cubits from the place of stoning, they would say to him, \"Confess.\" For it is the way of all who are about to be slain that they do confess, and every man who confesses has a share in the world to come. For thus have we found in the case of Achan. When Joshua said to him, \"My son, give, I pray thee, glory to the Lord, the God of Israel, and confess unto him, and tell to me now what thou hast done, hide nothing from me.\" And Achan answered Joshua, and said, \"It is true, I sinned to the Lord, the God of Israel and thus and like thus have I done\" (Josh. 7:19—20). And how do we know that his confession atoned for him ? Because it is said, \"And Joshua said, 'Why hast thou troubled us? The Lord shall trouble thee this day' \" (Jos. 7:25). <i>This</i> day you will be troubled, but you will not be troubled in the world to come. And if he does not know how to confess, they say to him, \"Say these words : 'May my death be an atonement for all my sins'.\"",
+                "All the commandments of the Torah, whether positive or negative commandments, if a man has transgressed one of them, either intentionally or unintentionally, when he repents and returns from his sinfulness, he must confess it before God, Blessed be He. As it is said, \"When a man or woman shall commit any sin that men commit, to commit a trespass against the Lord, and that soul shall be found guilty then they shall confess their sin which they have done\" (Num. 5:6). This is confession by words. And as for all men who have sinned or trespassed and all who are liable to death by the court, or to lashing, their sins are not atoned for by death or by lashing, or by sacrifice until they do repentance and confess. And anyone who injures another, or who causes him monetary loss, even though he paid him, there is no atonement for the offender until he confesses and resolves never to do a similar act. And how does he confess? He should say, \"Pray, O God, I sinned, I dealt perversely, I trespassed before You, and I did thus and thus, and now, behold, I am repentant and I am ashamed of my deeds, and I shall never repeat such a thing.\" This is the essence of confession. And he who confesses at length and dwells upon this matter deserves praise. Also it is an important part of confession for him to say : \"But we have sinned.\"",
+                "It is very good to specify in his confession the sin he has committed. For example, if he has eaten carrion or flesh torn by beasts or other forbidden things, then after he says, \"I have trespassed,\" he should say, \"I ate a forbidden thing.\" And if he sinned in fornication, when he says, \"I have rebelled,\" he should say, \"I committed fornication,\" and he should specify in his confession if he had intercourse with a gentile woman or with his wife during her unclean period. And if he stole, then when he says, \"I have robbed,\" then he should also say, \"I stole from such and such a person,\" and if he poured out his seed for nothing (i.e., if he masturbated), then when he comes to the words, \"I have dealt perversely,\" he should say, \"I brought forth seed for nothing.\" And if he committed incest, when he reaches the part where he says, \"I have dealt impudently,\" he should say, \"I have fornicated.\" And if he has profaned the Sabbaths, where he comes to the phrase, \"I have done violence,\" he should say, \"I have profaned Sabbaths.\" And if he has coveted, he should say, \"I have coveted.\" And thus with all the letters of the alphabet which are found in the confession; for every single letter in the confession, he should declare the sort of sin he has committed. And he should say with weeping, \"Let the wicked forsake his way, and the man of iniquity his thoughts; and let him return unto the Lord, and He will have compassion upon him\" (Is. 55:7), and then it will avail him.",
+                "At the end of the confession, he should say, \"I have transgressed the positive commandments and the negative commandments; I have committed transgressions which make me liable to being cut off from my people or to death by order of the court. I have transgressed against the Written Torah and against the Oral Torah. I forgot Thy Great Name. I forgot the yoke of Your kingdom and the reverence due You, and You, O God, are just in everything that comes upon us.\" And it has been said in the Jerusalem Talmud (T.P. Yoma 8:9): How does he confess? \"Master of all worlds, I have done what is evil in Thine eyes, and I have stood in evil ways, but I shall not do so again. May it be Thy will, O Lord my God and God of my fathers, that You will grant atonement to me for all my sins, and forgive me for all my wrong-doings, and pardon me for all my errors.\"",
+                "The general rule of the matter is that a man should repent of all bad qualities, and one who does repent his evil qualities needs very great strengthening, for when a man is already used to them it is very difficult for him to abandon them, and on this subject it is said, \"Let the wicked forsake his way and the man of iniquity his thoughts\" (Is. 55:7). And let not a man who is truly repentant think that he is far away from the status of the righteous because of the sins and the wrongs which he has committed. It is not so, for he is as beloved and dear before the Creator, Blessed be He, as though he had never sinned. Not only this, but his reward is great, for he has tasted the taste of sin, and yet abandoned it and conquered his evil inclination. Our Sages said, \"In the place where penitents stand, even the wholly righteous cannot stand\" (Berakoth 34b), that is to say, their status is even higher than that of those who never sinned, for they subdue the evil inclination more than the others. All of the prophets without exception commanded us concerning repentance (ibid.), and it is only through repentance that Israel is redeemed (see Yoma 86b, Sanh. 97b). And the Torah has already assured us that Israel will ultimately repent at the end of their exile, and they will immediately be redeemed. As it is said, \"And it shall come to pass, when all these things are come upon thee, the blessings and the curse which I have set before thee and thou shalt bethink thyself… and shalt return unto the Lord thy God… that then the Lord thy God will turn thy captivity, and have compassion upon thee, and will return and gather thee from all the peoples\" (Deut. 30:1—3).",
+                "Great is repentance, for it brings man near to the Divine Presence, as it is said, \"Return, O Israel, unto the Lord thy God\" (Hos. 14:2; and see Yoma 86a). And it is said, \"Yet have ye not returned unto Me, saith the Lord God\" (Amos 4:6). And it is said, \"If thou wilt return, O Israel, saith the Lord, Yea, return unto Me\" (Jer. 4:1), that is to say, \"If you will return with repentance, you will cleave to me.\" Repentance brings near those who are far off. Last night this man was hated before God, Blessed be He, — defiled, far removed, an abomination — but today he is loved and precious and near and dear. And so you find this clearly shown in the language with which the Holy One, Blessed be He, thrusts away the sinners and the language with which He receives those who are repentant, whether it be one person or whether it be many, as it is said, \"And it shall come to pass that instead of that which was said, unto them 'Ye are not my people', it shall be said unto them 'Ye are the children of the living God' \" (Hos. 2:1).",
+                "Concerning Coniah in his wickedness, it is said, \"Write ye this man childless, a man shall not prosper in his days\" (Jer. 22:30), and, \"Though Coniah, the son of Jehoiakim, King of Judah, were the signet upon My right hand, yet would I pluck thee thence\" (Jer. 22:24). And inasmuch as he repented when he was in exile, it is said of Zerubbabel, his son, \"In that day, saith the Lord of hosts, will I take thee, O Zerubbabel, My servant, the son of Shealtiel, saith the Lord, and I will make thee as a signet\" (Hag. 2:23).",
+                "How excellent is the quality of repentance. Last night this one was separated from the Lord, the God of Israel, Blessed be He. As it is said, \"But your iniquities have separated between you and your God\" (Is. 59:2). He cried and he was not answered, as it is said, \"Yea, when ye make many prayers, I will not hear\" (Is. 1:15). And he fulfilled precepts and they were torn up before his face, as it is said, \"Who hath required this at your hand, to trample my courts\" (Is. 1:12), and, \"Oh that there were even one among you that would shut the doors\" Mal. 1:10), and, \"Hold your burnt offerings unto your sacrifices and eat ye flesh\" (Jer. 7:21). Yet today he is closely attached to the Divine Presence, as it is said, \"But you, who hold fast to the Lord your God\" (Deut. 4:4). He cries out and is answered at once, as it is said, \"And it shall come to pass that, before they call, I will answer\" (Is. 65:24). He fulfills the commandments and they are received with pleasure and with joy, as it is said, \"For the Lord hath already accepted thy works\" (Eccl. 9:7). Moreover, his commandments are desired, as it is said, \"Then shall the offering of Judah and Jerusalem be pleasant unto the Lord, as in days of old and in ancient years\" (Mal. 3:4).",
+                "It is the way of those who repent to be lowly and exceedingly modest, and if fools revile them because of their prior deeds and say to them, \"Only last night you did so and so and only last night you said so and so,\" they do not feel any resentment, but they listen and they rejoice and they know that this is merit to them, that so long as they are ashamed of the sins that they committed their merit is very great and their virtue increases. And it is a great sin to say to a repentant person, \"Remember your prior deeds\" or to mention his sins in his presence in order to shame him. And on this subject is it said, \"And ye shall not wrong one another\" (Lev. 25:17).",
+                "He who is a true penitent should seek to do good deeds, and to remove himself from thoughts of this world, and to strengthen himself in the counsel of God, Blessed be He, and to take shelter in His shadow, and bear the yoke of the Torah of God, Blessed be He, and bear the revilement of fools, and to be like one who is deaf, blind, and dead against their attacks, as it is said, \"Because for thy sake I have borne reproach… I make sackcloth also my garment… but as for me, let my prayer be unto thee, O Lord, in an acceptable time\" (Ps. 69:8—14)."
+            ],
+            [
+                "Chapter Twenty Seven: ON TORAH",
+                "\"With three crowns was Israel crowned : the crown of the Torah, the crown of the Priesthood and the crown of Kingdom\" (Aboth 4:17, Yoma 72b, Eccl. Rabbah 7:1). Aaron merited the crown of the Priesthood, as it is said, \"And it shall be unto him, and to his seed after him, the covenant of an everlasting priesthood\" (Num. 25:13). David merited the crown of Kingdom, as it is said, \"His seed shall endure for ever, and his throne as the sun before Me\" (Ps. 89:37). As for the crown of the Torah — it lies there waiting for all Israel, as it is said, \"Moses commanded us a law, an inheritance of the congregation of Jacob\" (Deut. 33:4) : anyone who wants the crown of Torah can come and take it. And should you say that the other crowns are greater than the crown of Torah, then behold he says, \"By me kings reign, and princes decree justice. By me princes rule, and nobles, even all the judges of the earth\" (Prov. 8:15—16). From this you learn that the crown of the Torah is greater than the crown of Priesthood, and greater than the crown of Sovereignty. And the Sages said, \"A bastard who is a scholar takes precedence over a High Priest who is ignorant\" (Horayoth 13a). As it is said, \"She (wisdom) is more precious than rubies\" (Prov. 3:15). The Hebrew word \"peninah\" means both \"ruby\" and \"inside\", and the verse can therefore be interpreted as meaning : More precious is the Torah and he who studies it than the High Priest who enters the very <i>inside</i> of the Temple — into the Holy of Holies.",
+                "No other commandment is equal in value to the precept of studying the Torah, but the study of the Torah can be weighed against all of the other precepts together, because the study of the Torah leads to the performance of the deeds commanded there (Kiddushin 40b). And the statement that \"the study of the Torah outweighs them all\" (Peah 1:1) applies to him who studies in order to learn and to teach, to observe, to do, and to fulfill, but who, because of his constant study of the Torah, is not able to fulfill all of the commandments, and when he is not studying he does all that he can, thus showing the state of his mind, that he wants very much to perform the commandments. It is in such a case that \"the study of the Torah outweighs them all.\" For when he studies the precepts and wants to fulfill them, then he already is rewarded as though he had fulfilled them, inasmuch as he has been kept from fulfilling them only because of his diligent study of the Torah. And so he finds that the reward of doing and of studying are both his. But he who frequently is idle, and is able to perform the commandments at the time that he is idle but does not hasten to do them, or when he does fulfill a commandment does not do so with great care, as is befitting, of him it is not said that the study of the Torah outweighs all the other commandments.",
+                "He whose heart has prompted him to perform this commandment (of studying the Torah) and to fulfill it as it merits and to be crowned with the crown of the Torah, should not let his mind wander off to idle things, nor should a man plan in his heart to acquire the Torah, wealth and honor all together. For this is the way of Torah : \"A morsel of bread and salt shall you eat, and water in a measure shall you drink, and on the earth shall you sleep, and a life of anguish shall you live and in the Torah you shall labor\" (Aboth 6:4).",
+                "And if you should say, \"After I gather some money, and after I am free of my business affairs, then I will return and read and study the Torah\" — if such a thought should come into your heart, then you will never acquire the crown of the Torah. But \"fix a period for the study of Torah\" (Aboth 1:15), and let your daily work be secondary. \"And do not say, 'When I have leisure I will study' for perhaps you will have no leisure' \" (Aboth 2:5).",
+                "It is written in the Torah, \"It is not in heaven\" (Deut. 30:12) and the meaning of this is : it is not to be found among those that are arrogant and consider themselves as high as heaven. \"Neither is it beyond the sea\" (Deut. 30:13), which means that it is not to be found among those who are constantly travelling on sea voyages (Erubin 55a). Therefore, our Sages, of blessed memory, said, \"Nor can one who is engaged overmuch in business grow wise\" (Aboth 2:6). And they said, \"Engage less in business, but occupy yourself with the Torah\" (Aboth 4:12).",
+                "Since a man occupies himself with the Torah for its own sake, and troubles himself and exhausts himself for the sake of Heaven, his two kidneys (his very vitals) will be like two fountains, and he will bring forth meanings and new laws from within himself — truths which he never learned from another and which were not given even to Moses at Sinai. As we find in the case of Abraham, our father (Gen. Rabbah 95:3), that he never studied in the presence of any man (who served as his teacher), but he himself would sit and think about the commandments, and he learned from his own heart all of the Torah and the commandments, until Scripture testified of him, \"And (he) kept My charge, My commandments, My statutes, and My Law (Gen. 26:5). And our Sages, of blessed memory, said that Abraham knew even the laws of <i>Eruvei Tavshilin</i>.<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">* The laws governing the preparation of food for the Sabbath on a holiday which falls on Friday.</i> And our Sages also said, \"Abraham our father learned four hundred chapters, and who was there to teach him all of this? It must therefore be that his two kidneys became like two fountains, and flowed forth bringing to him wisdom and Torah.",
+                "And so we find with Rabbi Eliezer, the Elder (Prike de-Rabbi Eliezer, chap. 2) : because he occupied himself with much study of the Torah, our Sages testified of him, that there was revealed unto him what had not been revealed to Moses at Sinai. And so our Sages said, \"From the generation of Moses, our teacher, until the generation of Joshua, and from Joshua to the Elders and to the Prophets and to the Men of the Great Synagogue and to the Tannaim (the teachers of the Mishnah) and to the Amoraim (the interpreters of the Mishnah) and to the Geonim, and to all the Sages of the generations, who occupied themselves with the Torah, and dedicated their lives to it, there were revealed the mysteries of the Torah and the secrets of wisdom, which no man can discover by himself.",
+                "And long ago our Sages, of blessed memory, numbered forty-eight qualities through which the Torah can be acquired (Aboth 6:6). And he who resolves in his mind to be deserving of the path of the Torah must exert himself to fulfill those forty-eight requirements, and then he will ascend to all goodness.",
+                "He who studies must be alert and careful to study (without interruption), for the craft of the Torah is not like other crafts, because in the case of one who studies another craft, even though he should stay away from it for several years, he will not forget it, but when a man studies the Torah and does not review it, he forgets it immediately. And even though he reviews it a hundred times, if he allows himself to be distracted from it, he will forget everything. It stands to reason that no craft requires concentration except when one is first learning it, but that in the actual performance of the task one does not have to pay strict attention, for a man can do his work mechanically once he is accustomed to it, and think about this and that. But the study of the Torah can not be done in this manner, for one must concentrate continuously and can not think about any thing other than what one is studying in the Torah. Therefore, a man who turns his heart to emptiness will immediately forget what he has labored for all of his days.",
+                "And the Sages also said, \"If it were not for the fact that a man forgets the Torah if he does not study it constantly, he would learn all of the Torah and after that he would go idle, and idleness leads a person to boredom and to sin (Kethuboth 5:5; Aboth de-Rabbi Nathan chap. 11). Therefore, it was decreed that the Torah is easily forgotten, so that man would occupy himself with Torah all of his days, and thus not come to sin.",
+                "And the Torah leads one to good deeds. For when a man occupies himself with Torah, and learns what is the punishment for sins and the reward for good deeds, then he sets his heart to do good. And the effort required in studying the Torah causes him to forget and restrains him from sin, while idleness leads to sin and brings him down to the nether world. Therefore, a man should be alert to occupy himself always with the Torah — day and night — even when he walks along the road or when he lies in his bed. And if he is not able to study by heart, let him think in his heart about what he has learned and let his mind be on his study, so as not to remove the thought of it from his heart, and then he will have fulfilled \"But thou shalt meditate therein day and night\" (Josh. 1:8); for the Scripture does not say, \"You shall speak about it day and night,\" but \"You shall meditate about it,\" and meditation is in the heart. And concern ing this it is said, \"And shalt talk of them when thou sittest in thy house, and when thou walkest by the way, and when thou liest down, and when thou risest up\" (Deut. 6:7, 11:19). And our Sages took pride in the fact that they did not walk four cubits without discussing the Torah. Either they would learn and study or they would think in their hearts about what they had heard concerning the Torah, or about their studies.",
+                "Therefore, you must set your heart and all your mind on the Torah at all times. For in the Torah a man learns wisdom, proper conduct, humility, modesty, and all good deeds, and Heaven will provide him his necessities. And the Torah guards him and uplifts him and exalts him, as the Sages taught : Rabbi Meir said, \"Everyone who occupies himself with the Torah for its own sake merits many things ; and not only this, but he is worthy of all the world. He is called friend, beloved … and it raises him and exalts him over all created things\" (Aboth 6:1). And lo the fruit of the reward for this devotion to Torah is in this world, and in the world to come the reward is such that no eye has seen it but the eye of God (see Is. 64:3), and there is nothing greater than that reward in the world to come. They said in the Midrash (Ruth Rabbah 1:1 letter 2) : Rabbi asked Rabbi Bezalel, \"What is the meaning of what is written in Hosea 2:1, 'For their mother had played the harlot' \"? And he said to him, \"When do the words of the Torah become like harlots? When those who study them shame them by their conduct. How would that be? A wise man sits and learns 'you shall not incline or wrest judgment' (Deut. 16:19), but he does in fact wrest judgment. He studies, 'You shall not be prejudiced in favor of the mighty,' but he does respect the presence of a wealthy or powerful person in court. 'You shall not take a bribe,' and he does take a bribe!\"",
+                "And thus did our Rabbis interpret the text, \"The poor man's wisdom is despised\" (Eccl. 9:16). What wisdom of what poor man is despised? It refers to a man who is poor in good deeds; then his wisdom is despised. And if one teaches laws that instruct us to do good and he himself does not do good deeds his words are not accepted, for \"not learning but doing is the chief thing\" (Aboth 1:17). Wherefore it is necessary tor every man to direct his deeds for the sake of Heaven and see and understand from the example of Elisha, the son of Abuyah : because his father taught him Torah not for its own sake, the son turned to heresy. As it is said in the Jerusalem Talmud (Hagigah 2:1), and in the Midrash (Eccl. Rabbah 7:8, letter 18) : When Elisha, the son of Abuyah was circumcised his father made a feast for the Sages and invited Rabbi Eiezer and Rabbi Joshua and the other Sages, and they sat at the feast and spoke words of the Torah to the extent that a fire came and encircled them. The father of Elisha came and said to them, \"My good friends, did you come to burn down the house?\" And they said to him, \"The fire that you see is only because we are studying the words of the Torah and the Prophets and the Scriptures. And the words of our discussion joyously testify to the truth just as when they were given at Mount Sinai. From Mount Sinai were they given, and from the fire were they given!\" The father of Elisha ben Abuyah then said, \"Now that I see the power of the Torah, if this my son will live on, I shall give him to the study of Torah.\" And because the father had it in his mind that he would teach his son Torah not for its own sake but for the power it would give him, his son became a heretic. And even so, a man should study the Torah even if not for its own sake, because from studying it not for its own sake, he will ultimately come to study it for its own sake (Pesahim 50b).",
+                "And now I must write down matters pertaining to the Talmud and the commandments that are there contained.",
+                "All of the commandments that were given to Moses from Sinai were given with their interpretation, as it is said, \"And I will give thee the tables of stone, and the law (the Torah) and the commandment\" (Ex. 24:12). \"Torah\" refers to the written Torah \"and the commandment\" refers to the interpretation of the written Torah (Berakoth 5a). And we have been commanded to fulfill the Torah according to the commandment, and this commandment is called the Oral Law. Moses, our teacher, wrote the whole Torah with his own hand, before he died, and he gave a copy to each tribe. And one copy he placed in the Ark, as testimony, as it is said, \"Take this book of the law, and put it by the side of the Ark of the covenant of thy Lord your God, that it may be there for witness against thee\" (Deut. 31:26).",
+                "And the commandment, which is the interpretation of the Torah, he did not write down, but commanded it to the Elders and to Joshua and to the rest of Israel. As it is said, \"All this word which I command you, that shall ye observe to do : thou shalt not add thereto, nor diminish from it\" (Deut. 13:1). And because of this it is called the Oral Law. And from the days of Moses, our teacher, until our sainted Rabbi, Rabbi Judah the Prince, the Oral Law was not written in a book from which the multitude could study, but they studied everything orally, and everyone would take notes for his own use on the things he learned from his teachers, and would teach orally to the many. And so everyone would write for himself, according to his ability, the explanation of the Torah and its laws just as he heard it; and those things which were created anew in every generation, and laws that they had not learned from tradition but through the application of the \"thirteen rules of interpreting the Torah,\" and on which the great Bet Din was in agreement. And so did they do until the matter came before Rabbi Judah, the Prince. And when Rabbi Judah saw that in his days the situation had altered, for he saw that the pupils were growing less and less, and that new troubles were coming upon the Jews and that the dominion of Rome was spreading over the world and growing mightier, and that Israel was wandering to the borders of distant countries only to be enslaved; when he saw this state of affairs, that Israel was confused and that the Torah was being forgotten from Israel, then he compiled the Mishnayot so that they could be in the hand of every single person so that they could learn them and they would not be forgotten. And he sat all of his days, he and his colleagues, and they taught the Mishnah to the multitude. And there were in his presence the greatest of the wise men of Israel and they received the Mishnah from him, and with them were thousands and thousand of other Sages. And the pupils of Rabbi Judah, the Prince, likewise compiled their own compilations. Rav compiled the Sifra and the Sifré to explain and make known the principles of the Mishnah. And Rabbi Hiyya compiled the Tosefta to explain points of the Mishnah. And Rabbi Hosaya and Bar Kappara compiled the Baraitot to explain the words of the Mishnah. And matters developed in this manner until the Amoraic came and they had differences of opinion as to the meaning of the Mishnayot and the Toseftot and the Baraitot until Rabbi Johanan compiled the Jerusalem Talmud in the land of Israel almost three hundred years after the destruction of the Second Temple, and it was called the Jerusalem Talmud because Rabbi Johanan lived in Jerusalem. About a hundred years later, Rav Ashi, who lived in Babylonia, compiled the Babylonian Talmud. And the purpose of both of these Talmuds is to explain the words of the Mishnah and to interpret its deep meaning, and the things that were created anew with the coming of every Bet Din from the days of our sainted rabbi, Rabbi Judah Hanasi, until the compilation of the Gemara. And from the two Talmuds and the Tosefta, and from the Sifra, and the Sifré and the Baraitot, from all of them we can find the explanation of what is forbidden and what is permitted, what is clean and what is unclean, what is obligatory upon us and what we are exempt from, what is unfit according to the Torah and what is fit just as they copied it, one man from another's mouth, all the way back to the mouth of Moses, our teacher, of blessed memory, as he received it from Sinai.",
+                "These works will also make clear the rules which the Sages and Prophets of every generation decreed in order to make a fence about the Torah, as they heard explicitly from the mouth of Moses, as it is said, \"Therefore shall ye keep my charge\" (Lev. 18:30), that is to say, make a guard for the laws which were to be guarded (Moed Katan 5a). One can also obtain from these works a clear interpretation of the customs, and the regulations that our Sages enacted in every generation according to the way that the Bet Din of that generation understood the matter, for it is forbidden to turn away from the words of the Sages, as it is said, \"Thou shalt not turn aside from the sentence which they shall declare unto thee, to the right hand, nor to the left\" (Deut. 17:11). And similarly included were all those judgments and excellent laws which our Sages did not receive from Moses, our teacher, but which the Bet Din of that generation decided according to the rules by which the Torah is interpreted, and also the decisions which the Elders made and concluded that the law was thus. Everything was included in the Gemara by Rav Ashi, from the days of Moses until his own day.",
+                "And after the Bet Din of Rav Ashi, in the days of his son, Israel was scattered in a great dispersion over all the countries and they reached the ends of the earth and the distant islands, and strife increased in the world, and the roads were mobbed with mobilizations, and the study of the Torah diminished, and Israel did not enter their yeshivot to study by the thousands and tens of thousands as had been the case earlier, but only a few would gather together, that remnant which the Lord summons in every city and in every country, and they occupy themselves with the Torah and understand all the writings of the Sages and know from them the commandments which the Lord of all, Blessed be He, has commanded.",
+                "After the Amoraim, there arose the Gaonim who knew the whole Talmud — the Babylonian and the Jerusalem Talmud — and the Sifra and the Sifré and the Tosefta. And they brought forth into the light the mysteries of the Talmud, and they explained all of its matters, for the path of the Talmud is very profound. Moreover, it is in the Aramaic language, mixed with other languages, for Aramaic was known to all of them in Babylonia at the time that the Talmud was compiled. But in other places and in the days of the Gaonim who were in Babylonia, they did not know that language unless they learned it especially. And the people of every city would put many questions to every Gaon who lived in those days, asking them to explain difficult points in the Talmud. And they would respond according to their wisdom. And the questioners would gather the responses and would make books of them in order to understand them better. The Gaonim in every generation also wrote treatises to explain the Talmud. Some of them explained individual laws, some explained individual chapters, and some explained whole tractates and complete \"orders\" of the Talmud. And there were others who compiled laws which had been decided in the matter of what is forbidden and what is permitted, and what one is obliged to do and what one is exempt from doing in matters that demanded a decision at that particular time in order that those who were not able to descend into the very depths of the Talmud should have the matter close to their mind.",
+                "And the following is an excerpt from the words of Maimonides, of blessed memory, in his preface to Mishneh Torah :",
+                "\"And this is the work of the Lord, that the Gaonim of Israel engaged in from the day that the Gemara was compiled until this very time, which is the eleven hundreth and eighth year since the destruction of the Second Temple and it is the 4,937th year since the creation of the world (1177-78 C.E.).",
+                "\"And in these times, troubles have grown mightily against us and the urgency of the hour has pushed everything else aside, and the wisdom of our Sages is lost, and the understanding of our discerning people is hidden. Therefore, those interpretations and laws and responses which the Gaonim compiled, and which they regarded as having been explained, have grown very difficult in our days, and there are very few who understand them properly. And, needless to say, the Gemara itself, both the Babylonian and the Jerusalem Talmud, and the Sifra and Sifré and Tosefta, all require a broad knowledge and a wise spirit and much time, and only then can one know the correct path concerning which things are forbidden and which permitted, and how it is with the rest of the laws of the Torah.",
+                "\"Therefore, because of all of this, I stirred up my breast and girded my loins, I, Moses, the son of Maimon, the Spanish Jew, and I leaned upon the Rock, Blessed be He, and I considered well all of these books and I saw that it was necessary to compile words that are very clear out of all of these writings, with respect to what is permitted and what is forbidden, what is unclean and what is clean, with the rest of the Laws of the Torah, all of them in lucid language and briefly, so that the entire Oral Law would be completely arranged on the lips of everyone without any difficulty and without any omissions, or with this one saying thus and this one saying so, but clear words, near to the mind and heart, true according to the judgment which has been elicited and clarified out of all of those compositions and commentaries which have been extant from the days of our holy Rabbi (R. Judah, the Prince) to now, and until all the laws would be clearly revealed to small and great according to the law of every single precept and according to the law of all the regulations which the Sages and the Prophets decreed.",
+                "\"The general object of all this is that no man should require any other work in the world concerning any law of the laws of Israel, but that this compilation gathers together the whole Oral Law, together with the regulations customs and decrees that have been in force from the days of Moses, our teacher, and until the compilation of the Gemara, and as the Gaonim interpreted in all of their writings which they wrote after the Gemara. Therefore I have called the name of this compilation Mishneh Torah or (Repetition of the Torah) because if a man reads the written Torah first and afterwards he reads this book, he will know from it the entire Oral Law and will not have to read any other book.\"",
+                "And after this there arose our teacher, Moses of Coucy, and compiled another book and selected portions of Maimonides' book and joined to this work some of the views of scholars of the later generation. And so did many rabbis make compilations of halakhic rulings. For example, the \"Rokeah\" and Rabbi Eliezer of Metz, and the \"Avi Haezri,\" and the \"Or Zarua.\" <sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">* There are seven books by this name; the reference may be to the work on the Talmud written by Rabbi Isaac bar Moses of Vienna.</i> And so did many rabbis do. Each compiled a book according to what he saw that the circumstances of his generation demanded, for they perceived that because of our great sins the knowledge of the Talmud had diminished and no man would be able to know what the law was if he did not have a book of decisions.",
+                "And also our teacher Solomon (Rashi) who saw in his own days the lessening of minds and hearts, and that because of our great sins the generations of scholars were lessening and departing, and therefore his heart was aroused to explain the Talmud and to teach the children of Israel knowledge. And afterwards, there arose those who came forth from his loins — Rabbenu Tam and Rabbenu Isaac and the rest of the rabbis. And they debated with great sharpness of mind until they compiled the Tosafot, in the academy of Rabbenu Issac, who was the master of the Tosafot. And there were great scholars there, such as our teacher, Samson of Sans, who also compiled Tosafot, besides the other scholars who now were very many, and were mighty in the Torah, and their minds were very great, and as open as a wide hall. And they studied with great assiduity, and gave their lives for the Torah, and without having to glance at a page they knew all of the Talmud as well as the comments of Rashi and the Tosafot.",
+                "After this, because of the greatness of our sins, troubles multiplied and our academies of study diminished. And the later Tosafot became very difficult for them to understand and they could not bear the burden. Then came other great ones and abridged those Tosafot, everyone according to his wisdom, to make this study easier for the man of his generation. And even in those days there were still men who knew all of the Talmud completely and knew the commandments from their knowledge of the Talmud, until it came about that the Jews were driven from France (1391), where they were holding strongly to the Torah and were studying it with great diligence, just as the Early Sages had done in the days of the Talmud, when the principal goal of study was to review the Talmud over and over again in order to fulfill what they said (Sifré to Deut. 6:7, Kiddushin 30a), \"And ye shall teach them diligently to thy children\": \"May the words of the Torah be sharp in your mouth, so that if anyone should ask you a matter of law you will not stutter and give him any answer but you will give him the corect answer at once.\" For it is impossible that the commandments will be on the tip of a man's tongue, so that he can readily respond to a questioner, unless he has reviewed many times, as they said, \"He who has repeated his chapter one hundred times is not to be compared with him who has repeated it a hundred and one times\" (Hagigah 9b).",
+                "Resh Lakish would go over a law forty times before he came before Rabbi Johanan (Ta'anith 8a), and so did they all do in the days of the Sages of the Talmud, for the essence of their study was constant review. And they said (Megillah 7b) : Rabbi Ashi was sitting before Rabbi Kahana; it grew late, and still the rabbis did not arrive. He said to him, \"Why have the rabbis not come?\" \"Perhaps they are busy with the Purim feast,\" he said to him. \"Could they not have held it last night?\" He replied, \"Is your honour not acquainted with the teaching of Raba? If one eats his Purim feast on the night (of the 14th of Adar) he does not thereby fulfill his obligation. What is the reason for this? For it is written (Esther 9:22), 'Days of feasting and gladness'.\" He said to him, \"Did Raba really say so?\" He replied, \"Yes.\" He then repeated it forty times, until it was safely stored in his mind.",
+                "And now observe that this was a very simple matter and even so he would review it many times. And nowadays there is no man at all who would review a thing like this more than once or twice. And there are great and clear proofs in many places in the Talmud that all of the Sages were accustomed to review, and that every one had a set sum of chapters to review each day. And if they were too busy in the daytime then they would fulfill their set amount at night (Erubin 65a), and every thirty days they would review what they had studied. In this manner they also studied in France, until they had attained the lofty heights and possessed great knowledge and no longer needed the books of decisions, for they knew the precepts out of the Talmud and the Tosafot themselves. But, from the day that they were driven out of France, the study of the Talmud diminished greatly.",
+                "And in this generation the Torah is still being forgotten, because those who study it try to do exactly as the earlier Sages and cling to subtle argumentation, but they do not resemble the wise men of France at all. For the minds of the latter were as open as a hall, and Torah was their art, and they renounced the world for its sake, day and night, and that is why they reached new truths though their subtle argumentation. But our scholars of today do not know Torah thus, so they confuse one another and waste most of the day and occupy themselves with such study about half the day, and their study is strictly incidental, while time-wasting is the established practice. It was otherwise in the days of the Sages of the Talmud : the students would go to study for ten years or more, and their study was outstanding because of the fixed times for Torah, to the extent that if anyone should sneeze they would not say, \"Good Health ! \", because that would interrupt their studies in the Beth ha-Midrash (Berakoth 53a).",
+                "From this one sees how much importance they attached to their fixed time of study. And they said : R. Joseph the son of Raba was sent by his father to the academy under R. Joseph, and they arranged for him to stay there for six years. Having been there three years and the eve of the Day of Atonement approaching, he said, \"I would go and see my family.\" When his father heard of his premature arrival he took up a weapon and went out to meet him. \"You have remembered,\" he said to him, \"your mate!\" Another version : He said to him, \"You have remembered your dove!\" They got involved in a quarrel and neither the one nor the other ate of the last meal before the fast (Kethuboth 63a). See and understand from this incident how devoted they were to the Torah; therefore they merited to have the Divine Spirit within them.",
+                "Thus it was in the land of France that they occupied themselves with great industry and much time, and they would sit in one place to study all of the Talmud, and they would constantly review, and the Torah did not cease from their mouths. And they did according to the deeds of the earlier Sages, as they said, \"Let one by all means learn, even though he is liable to forget, yea, even if he does not fully understand all of the words which he studies\" (Abodah Zarah 19a). And they said, \"That a man should study and subsequently understand.\" And all of this they do not do now, for everyone wants to study Tosafot, and new interpretations before he knows even the structure of the Talmud. This being the case, how can they make any progress? For they do the opposite of what the Sages of the Talmud said, for everything that is said in the Talmud is all true and one ought not to take issue with it or change it, nor add to it nor subtract from it.",
+                "And it is because of the difficulty of studying, and concentrating and discussing keenly that many people abandon the study of the Talmud, because of the difficulty of understanding its tradition and its grammer when taught orally, for they say, \"How can we understand all of these opinions that come from outside the book itself? Would that we knew what is in the books!\" Yet if they would study at fixed times, day and night, then they would learn and be completely familiar with the Talmud and they would develop a strong desire to study, for then they would have mind to understand things easily, and a man would then come to study constantly whether sleepy or awake and they would acquire through this means a complete reverence for God. And then pupils would increase and they too would occupy themselves constantly with the Torah. But now, because of the great difficulty of understanding the tradition when taught orally, the study of the Law has become a heavy burden to them, and they cannot look at the Talmud any more, and because of this they occupy themselves with madness and frivolity, and they are confused and they waste their time and they engage in all sorts of scheming plans, and they have no fear of Heaven.",
+                "And they said, in the chapter entitled \"The hiring of workers\" (Baba Mezi'a 85a and see Rashi) : When R. Zera emigrated to Palestine he fasted forty days (some texts read 100 fasts) to forget the Babylonian Talmud, that it should not trouble him. And they said : If a man stumbled by committing a sin for which the penalty is death by the decree of Heaven, what should he do so that he may live? If he was accustomed to read one page of the Talmud let him read two pages, if he was accustomed to repeat a chapter once let him repeat it twice, if he was accustomed to study one chapter let him study two chapters (Lev. Rabbah 25:1). We thus see that study is the principal thing, for if sharp debate were the principal thing, to cry out and to raise one's voice half a day over one statement, then he should have said, \"If previously he was accustomed to raise one objection let him raise two objections.\"",
+                "And in the chapter entitled \"Man Takes Unto Him a Wife\" they said that when Rabbi Meir died, Rabbi Judah said, \"Let not the pupils of Rabbi Meir enter here for they are argumentative\" (Kiddushin 52b). All this he said because he did not want to pause in his studying. For Rabbi Meir was very sharp and his companions could not successfully debate with him (Erubin 13b and 53a). Moreover, R. Johanan said, \"The hearts of the ancients were like the door of the <i>Ulam</i>, but those of the last generations were like the door of the Hekhal, but ours are like the eye of a fine needle.\" <sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">* The <i>Ulam</i> and the <i>Hekhal</i> were two of the chambers in the Temple. The door of the <i>Ulam</i> was 20 cubits wide while that of the <i>Hekhal</i> was only ten.</i> And Abaye said, \"We are like a peg in a wall in respect of Gemara.\" And Raba said, \"We are like a finger in wax as regards logical argument.\" \"We,\" said R. Ashi, \"are like a finger in a pit as regards forgetfulness\" (Erubin 53a).",
+                "And now we are empty of understanding and we are not able to learn like a finger and we are like a block of marble with respect to the Gemara and logical argument. And this is what is said in the chapter entitled \"Where with May We Kindle\" : Raba said, \"When man is led in for judgment he is asked, 'Did you deal faithfully (i.e., with integrily)… did you engage in the dialectics of wisdom…' \" (Shabbath 31a). Does this mean that one must engage in sharp debate? Here it means the study of the Gemara, where they present difficulties as between the Baraitot and the Misnah and reconcile them; it also means that when one occupies himself with the Torah constantly and meditating on it, one sets his mind to be very particular and he will discover its true meaning. But to sit all day and just chat! —obviously, one ought not to do thus. And yet now in these times, most of the students admit themselves that they are not studying as they should, and they also know that they are not studying properly. For as the result of so much idle chatter in which they engage they waste their time completely, and they do not manage to study either the Pentateuch or the Prophets of the Hagiograph, or the Aggadot, or the Midrash, or any sort of true wisdom, because of their many clever schemes.",
+                "And the verse in Proverbs 24:30-31 — \"I went by the field of the slothful, and the vineyard of the man void of understanding; and lo, it was all grown with thistles, the face thereof was covered with nettles, and the stone thereof was broken down\" — was expounded by our Sages as follows (Aboth de-Rabbi Nathan, chap. 24) : He who does not constantly review his Talmud will at first forget the chapter headings, then he will change the words of the Sages, and finally he will say of unclean that is clean and of clean that is unclean, and thus he destroys the world. We thus see that he who does not constantly review his studies cannot declare the Law properly, but errs because he cannot decide between the many teachings. And it is said (Midrash Prov. 10:1) : Rabbi Ishmael said, \"Come and see, how severe is the Day of Judgment ! For the Holy One, Blessed be He, will in the future judge all the world in the Valley of Jehosephat; and when a scholar comes before him, He will say to him, 'Did you occupy yourself with Torah?' Then he will say to Him, 'Yes.' Then the Holy One, Blessed be He, will say to him, 'Since you have admitted this before Me, tell Me what you have read, what you have studied, and what you have heard in the academy?' It is on this basis that our Sages said, 'Everything that a man has read should be at his fingertips, so that shame and humiliation will not overtake him on the Day of Judgment.' \""
+            ],
+            [
+                "Chapter Twenty Eight: FEAR OF HEAVEN",
+                "It is written in the Torah, \"And now, Israel, what doth the Lord thy God require of thee, but to fear the Lord thy God?\" (Deut. 10:12). And it is writen, \"You must revere the Lord your God\" (ibid., 10:20). And it is written, \"And the fear of the Lord which is His treasure\" (Is. 33:6). And they said (Shabbath 31b, and see Berakoth 33b), \"The Holy One has nought in His world save for the awe of Heaven,\" as it is written, \"And unto man he said, \"Behold (<i>hen</i>), the fear of the Lord, that is wisdom\" (Job 28:28). (The fear of the Lord is unique in God's affections — Rashi, (ad. loc.) The Hebrew word <i>hen</i> can be interpreted to mean \"one\" for in Greek they pronounce the word \"one\" as \"hen.\"",
+                "And Raba said, \"When man is led in for judgment he is asked, 'Did you deal faithfully (i.e., with integrity) did you fix times for learning, did you engage in procreation, did you hope for salvation, did you engage in the dialectics of wisdom, did you understand one thing from another?' \" (Shabbath 31a). Even then, if reverence of the Lord is his stored-up treasure, all is well; if not — nothing else avails. This can be compared to a man who said to his messenger, \"Bring me up a <i>kur</i> of wheat to the upper floor.\" He went and brought it up. The man said to him, \"Did you mix in with the wheat a measure of <i>humtin</i>, (a soil which is used to preserve the wheat)?\" He answered, \"No.\" The master said to him, \"It would have been better if you had not brought it up.\" And Rabba, the son of Rabbi Huna said, \"Every man who possesses knowledge of the Torah but has not within him fear of God is like a treasurer to whom they have delivered the key of the inside vaults, but the keys of the outer doors they did not deliver to him. What good is it?\"",
+                "R. Jannai proclaimed : \"Woe to him who has no courtyard yet makes a gate for same!\" (Shabbath 31b, Yoma 72b, and see Rashi on <span>ותרעא</span>). In the same manner the Torah is merely the gate by which we enter the courtyard of fear of Heaven. And Rabba said to the Sages (Yoma 72b, and see Rashi on <span>תרתי</span>), \"I beseech you, do not inherit a double Gehinnom, to busy yourself with Torah in this world and not to keep her precepts, and you will merit Gehinom after your passing! In your lifetime you did not enjoy this world because you busied yourself with study. After your passing you will lose the world to come.\"",
+                "Now we see that everything depends upon Fear of Heaven, and that the whole Torah is of no use to a man unless it is accompanied by Fear of Heaven, which is the very peg upon which everything hangs. And it is Fear of Heaven alone that stands by a man forever and ever. And thus did David testify, \"The fear of the Lord is clean, enduring for ever\" (Ps. 19:10). And thus also King Solomon testified and said, \"And God hath so made it, that men should fear before Him (Eccl, 3:14). And it is written, \"Better a little with the fear of the Lord, than great treasure and turmoil therewith\" (Prov. 15:16).",
+                "Therefore it is important to know that there are three kinds of fear : The first is a very inferior kind, for example, a man who actually has no fear of God, but when he does a good deed he does it because of people for, if he does not do this good deed — whether it be in study or in charity or in prayer or in anything else — they will not trust him and will hold him in contempt; therefore whatever he does is only to find favor in their eyes. And if this man acts thus all his life, in the end he will be utterly lost, for his intention is not to serve the Holy One, Blessed be He.",
+                "The second kind of fear is when a man does fear God but he does so because of the punishment of Gehenna, or because he may not enter Paradise, and it is for this reason that he strengthens himself to do a good deed. Such a man, even though he fulfills the whole Torah with this intention, and even though it is good that he should be fearful before the Holy One, Blessed be He, who will bring him to judgment, nevertheless he has not attained the essence of goodness, for his whole intention in his service is merely for his own good and not for the honor of the Holy One, Blessed be He.",
+                "But the third kind of fear of God is the precious pearl. This is when he fears the Holy One, Blessed be He, for no reason in the world, except that he trembles before Him and all of his limbs shudder with awe as he remembers His Greatness and His Might. Now this is a very profound thing for people to understand, since the way of people is that they do not do their deeds unless they hope to derive some sort of profit or to avoid some injury to themselves. And if one of these considerations does not apply, then they consider the deed worthless and empty.",
+                "And because the third stage is difficult to attain, the Sages have permitted us to perform the commandments out of fear of punishment and hope of reward. Therefore you will find blessings and curses in the Torah, to frighten the heart of the reader in order that his heart may be aroused, as we do with a child — because he is still small in wisdom we stir up his heart by giving him nuts and fruits as his reward. And we find that the boy does not study in honor of the Torah, because he does not know its value and sees no good in his studies, but he regards his studies as an ordeal, and the reason that he works and studies is to obtain the fruit. And this is just like one who performs a task that is not important in his eyes except for the profit that is in it.",
+                "But if we were to promise a boy, \"Study, and I will give you a beautiful wife, or a house, or you will become king,\" he would not study because of such promises. His heart would be more aroused by the promise of one piece of fruit than by these, for it does not know the benefits to be derived from having a good wife or being king. And thus it is the method of the Torah; to arouse the heart of man with things with which he is familiar and which he knows to be good, to draw his heart to do what is good. And all this we must do for a man, because his wisdom is small and weak, and he has not the understanding to discern the secret of the matter, and this is what is called studying the Torah not for its own sake. Therefore, do not be like that boy, but seek the truth for the honor of the truth. However, such an attitude requires great wisdom and discernment.",
+                "Therefore it is important to inform you of the power and might of the soul, and then you will devote your intelligence to the uppermost foundation of all. And this matter is like the case of the king's son, a boy of a year or two, who was kidnapped and taken a distance of a thousand parasangs or more. And he was raised in the house of a villager and was taught the work of a villager and he did not think about or remember the time of his royal state, for he did not recognize or know anything of it. And after he had reached maturity of thought, someone came to him and informed him, \"You are a king's son!\" But he did not tell him what manner of prince he was. Then his heart swelled with pride but he did not pay too much attention to this information for he did not know who his father was. And after this another bearer of tidings came to him and told him which king was his father and told him his country and his land. Then his heart became even more proud and he longed to go there. Nevertheless, his heart felt suddenly cast down as he thought, \"Even if I do go there, they will pay no attention to me for they will not recognize me.\" After this the king heard where his son was and he sent members of his household who knew certain signs on his body, and he sent with them nobles and garments of royalty with the command to bring his son to him. And when these emissaries came to him and saw him and recognized him and showed him the royal garments, then his heart became exceedingly proud. And after they had dressed him and mounted him on the horse that the king was accustomed to ride, then he knew his power and his might and there was now within him the heart of a king and he was exceedingly proud. So it is with the soul. The soul is the daughter of the king, breathed into man from the very Throne of Glory and brought into a body that is soiled, and which has a great desire for this world and many sorts of longings. Before the soul is aware that she is the daughter of the king, she is drawn after all the longings of the body and forgets her Exalted Father. But when they show her the heavens and the stars, and the sun and the moon, how they move with even and precise motion, and they tell her that she was created by the Same One who created them, she feels herself more and more exalted. And when they teach her the secret of the Unity of the Holy One, Blessed be He, and the secret of the wisdom of the soul, then she clothes herself in her royal garments and enters into the secret of reverence. And even a man who does not know all this, but who thinks about this lofty concept from the depths of his heart, and discerns the might of God, Blessed be He, then such a one will clothe himself with awe in his heart, as it is written, \"Lift up your eyes on high, and see : who hath created these? He that bringeth out their host by number, He calleth them all by name; By the greatness of His might, and for that He is strong in power, not one faileth\" (Is. 40:26).",
+                "Also consider that the Holy One, Blessed be He, has given permission to no people in the world to tell His praises other than Israel, as it is said, \"The people which I have formed for Myself, that they might tell of My praise\" (Is. 43:21). And it is written, \"For thou art a holy people unto the Lord thy God\" (Deut. 7:6). And it is written, \"And the Lord hath avouched thee this day to be His own treasure\" (Deut. 26:18). And it is written \"To make thee high above all nations\" (Deut. 26:19). And the Holy One, Blessed be He, did not give any creature the ability to know the Name, Blessed be He, save to Israel, as it is written, \"Unto thee it was shown, that thou mightest know that the Lord, He is God; there is none else beside Him\" (Deut. 4:35). And it is written, \"And what great nation is there, that hath statutes, and ordinances so righteous as all this law, which I set before you this day\" (Deut. 4:8). And it is written, \"Thou shalt fear the Lord thy God; and Him shalt thou serve\" (Deut. 6:13).",
+                "From these verses we learn that Israel is obligated to fear God, Blessed be He, and to occupy themselves with meditation over His Torah, and to fulfill His commandments and that from their meditation over the Torah they will understand the meaning of its directives and the new interpretations that may be obtained from each verse and they will grow wise in order to know God, may He be Blessed, and His strength and His power and his greatness and His great works, awesome and wondrous, as it is written, \"Say unto God : 'How tremendous is thy work!' \" (Ps. 66:3). And it is written, \"Come, ye children, hearken unto Me; I will teach you the fear of the Lord\" (Ps. 34:12).",
+                "Nothing in the world outweighs reverence — not silver, not gold, not pearls and not all the hidden treasures; they are all as nothing when compared to reverence for the Holy One, Blessed be He. For it is said, \"Fear of the Lord which is His treasure\" (Is. 33:6). Therefore, a man should hasten to treasure up in his heart a thing that is the very treasure of the Holy One, Blessed be He, and a man should learn in this world that every man tries to hoard all the good that he can. And one who can store up the things that kings treasure will certainly do so. If this is the case, then where is there a man who will not treasure up that which is treasured by the King of Kings, the Holy One, Blessed be He?",
+                "And now I will cause you to know that wisdom which treats of life, the spirit, and the soul, in order that you may acquire the quality of reverence for the Holy One, Blessed be He. The seat of life is in the liver, for blood is life, and it longs to eat and drink and it loves dominion and the attainment of its desires, because the liver is filled with blood and longs for delights and pleasures. And this is \"the full soul loatheth a honeycomb\" (Prov. 27:7). The spirit is the heart, and it seeks power, greatness, and royalty; it is in the heart of people to chase after honor. Therefore the pride of the heart is called arrogance, and it is this spirit which prompts the minds of people to try to obtain mastery over others and to make themselves great. The soul is wisdom, and it dwells in the mind like a king at the head of his troops. It is similar to the glory of its Creator, and it rejects the pleasures of men and the vanity of their delights. The soul imparts wisdom and intelligence, and all of its thoughts are to serve the Holy One, Blessed be He, in reverence. And it ponders, what will be the end when the body dies and withers away? How will she, the soul, return in purity to Him who Created her and caused her to enter the body?",
+                "A man has two masters, and when he dies he is freed from both of them. As it is said, \"The small and great are there alike; and the servant is free from his master\" (Job 3:19). The two masters are the spirit and the life, for they think only of pleasures, of multiplying wealth, eating, drinking, and being happy, of doing according to all the thoughts of the heart and the sight of one's eyes, and of speaking vanities and of pleasing the body. But the soul turns those thoughts upside down and says, \"What good is it and what profit will there be to a man in all of his work at which he labors when in one moment he ceases to be and the body withers away, and then where is his wisdom and his beauty? If so, then there is no good except to serve the Holy One, Blessed be He, and to cleave unto Him.",
+                "The spirit says one thing and the soul says another. If the life and the spirit are stronger, then the soul grows weaker, as she has not the strength to stand up against them. Therefore, one who occupies himself with eating and drinking will never grow wise. But when the soul grows stronger than the spirit and the life, then the eyes of the soul are opened to understand the highest forms of wisdom. Therefore, the soul must weaken the spirit from which come wrath and arrogance, and must weaken life, which is the mistress of lust. And when the soul strengthens itself with wisdom it leads to modesty.",
+                "Now even an animal has life and spirit, for an animal has desires and gets angry just as man does. But man has a superior soul that speaks and that can distinguish between truth and falsity. And when the body dies then the life of lust and the life of the spirit die and there is left the form of the superior soul which is wisdom and which does not die when the body dies. As it is said, \"And the spirit shall return to God who gave it\" (Eccl. 12:7). This means the spirit of wisdom. And when a man sins then the essence of his life and the essence of his spirit die, as it is written, \"The soul that sinneth, it shall die\" (Ezek. 18:4). And Moses, our teacher, the man of God, said, \"That soul will I destroy from among his people\" (Lev. 23:30). From this you can understand that we call by the word <i>nefesh</i> or \"life\" that which dies. After the death of the wicked man, the wise soul is hurled as though from a sling far away from salvation because it listened to the spirit and the life. But the righteous person in whom the soul was uppermost and was stronger than spirit or life — that soul is found beneath the Throne of Glory. But the fool who hearkened to the spirit and to the life, his soul will be utterly cut off. And the wise man who listened to the supernal soul that was breathed into him from the Throne of Glory — his soul will merit the great good which is treasured up.",
+                "Now incline your ear and you will understand and know that the soul dwells in the mind, and that is the seat of reverence for from there goes forth the thought. And the thought raises itself and grows within the chambers of the mind just as the waves of the sea raise themselves. The soul seeks and searches and pays close attention to all deeds. And the mind travels far in its wisdom and looks with its vision at many things. For a brief moment it thinks about this and that and it runs and returns from matter to matter. The Rock of Ages has made man wise and given him intelligence and taught him wisdom and knowledge.",
+                "With this wisdom man remembers all that is past and foresees coming events. And with this wisdom he makes wheels and mills that grind without labor. And with this wisdom he raises armies and maintains troops and encourages them, and prospers in his rule, and conducts his government and holds it. And with this wisdom he spreads nets in the depths of the oceans and rivers to catch fish from the depths of the deep. And with this wisdom he traps animals of the deserts, and with it he snares the birds that fly in the heights of heaven. And with it he knows how to withstand the ills of the body and how to heal it (by seeking medicines), and he can distinguish between the benefit and the harm of drugs. And he learns to recognize roots and herbs and all sorts of fruits, cold and warm, moist and dry. And with it he knows what medicines to give the body to drink in order to restore it to its strength.",
+                "And behold, your eyes see the greatness of man and his glory, whom the Holy One, Blessed be He, has made great and uplifted above all creatures and has caused him to rule over all the lower creatures. And there is no power in the mouth to tell the greatness of the works which man can do in this lower world. And even in the upper world man sends his longings, and he flies and soars on the wings of wisdom. And even though this body goes into the earth like those of the cattle and the creeping things, his soul goes on in the upper world because of the greatness of its wisdom. And this soul stands and knows the wisdom of science that is in the realms above and the wisdom of science in the firmaments, and the movement of the stars and the measure of their heights. Even though the body of man is very small, his soul is greater and wider than heaven and earth, for the soul knows <i>their</i> height and their extent, and the ways of the sun and the constellations and all their divisions; everything enters into the soul. And since everything is contained in it, surely it must be greater than all of them for if this were not so, then the soul would not be able to contain everything, for it is impossible to cause the waters of the ocean to enter into a small leather bottle.",
+                "And now that we have seen that man rules with his wisdom in two worlds, the lower world and in the upper world, every man ought to think and consider well why the Holy One, Blessed be He, caused him to know all this. It can only be to give him the intelligence to serve Him with a complete heart, for when he understands and knows the great and awesome wonders, then it will be apparent to him why he should subdue himself and subject his body to his soul. For all these great wisdoms come from the soul and not from the body. For it is the soul that leads the body, just as a man who rides on a horse leads it and turns it in every direction that he wants. If this is so, then the horse is secondary to the man, and man is not secondary to the horse. Therefore, woe, misery, and alas to those who enslave the soul to the body and make the principal part sumit to the secondary one.",
+                "And one should be able to realize that since the upper world serves the lower world, for example, the sun and the moon and the stars, certainly it should be clear that all this is not for the pleasure of the body, that it should enjoy the pleasures of this world, for in this world there is no real substance, but it is dust and worms and vermin and constantly subject to plagues and ready to die. The sun and the moon and the stars, however, are pure and clear, and how could it be that all this great activity should minister to the body which withers away and grows constantly poorer ? It is for the soul which is clear and pure and is lifted up to the heavens and even higher, and which is greater than heaven and earth, for the knowledge of heaven and earth enters into the soul and the soul contains them. In truth, this is logic and also great proof that the heaven and the earth were created for the needs of the soul and to serve her.",
+                "And it is the soul which reflects upon this and clearly distinguishes it and asks, \"Who am I that heaven and earth were created for my need?\" This can be only so that I shall serve the Holy One, Blessed be He, understand His wonders, praise Him, and laud Him. And were it not for the Torah which purifies and whitens the soul of man, what need would he have of this world? Can anyone then seriously believe that the world was created for the delight of the body, for darkness and for lowly values.",
+                "And now, when we see that man was chosen out of all the creatures because of his great wisdom and because of his many deeds, for all other creatures are subservient to man, and he has the strength to learn wisdom, to understand the deep secrets, the mysteries of the lower world and the upper world, this is a clear sign to man that his soul will be bound up in the bond of life if he fulfills the Torah. A parable will illustrate this. There was once a king who invited his servants into the innermost chambers of the palace and showed them his treasures and his pearls and all his precious jewels. And he caused them to govern and rule over all of this and he revealed his secrets to them, and he warned them that they should serve him faithfully and that then he would give them great goodness and he would exalt them many, many times over what they had been heretofore. And this would be to them the sign that he had revealed to them his secrets and his treasures, the fact that he had caused them to rule over his earth in truth. Thus, the Holy One, Blessed be He, showed man His greatness and His glory, and revealed to him His secrets from His highest to His lowest, and caused him to rule over everything. Certainly in this way He demonstrates man's destined greatness in the future, if only he will be careful in the service of the Holy One, Blessed be He.",
+                "There is also a great proof that the soul comes from above, for we see that no man is satisfied with what he already possesses, but he always seeks a state higher than his present one. If he has a thousand, he longs for two thousand. If he rules this country, he wants to rule over another country as well. And there is no king or nobleman that does not seek a higher state than that one in which he finds himself. And this comes from the fact that the soul is not content with these boons but is constantly longing for greater virtues. For the soul is superior to all created things. And therefore man walks erectly because of the soul. And all the rest of the creatures go on their bellies or bent downward.",
+                "And inasmuch as the soul comes from above, from the Throne of Glory, therefore the body in which the soul dwells has within it the likeness of all the world. And therefore man is called a microcosm. The soul is like its Creator and the body is like the lower and upper worlds.",
+                "And now listen to this wondrous wisdom! Just as God is the Most High and rules over man and over all the world above and below, so does man, as long as he does the will of his Creator. For at the time of the making of the golden calf, the Holy One, Blessed be He, said to Moses, \"Let me alone, that I may destroy them\" (Deut. 9:14). And in the affair of Korah, the earth swallowed them and all that belonged to them, by the word of his mouth (Num. 16:28—32). And in the case of Elijah, of blessed memory, he swore that there would be no dew or rain except at his word (I Kings 17:1), and he brought on fire (I Kings 18:36—38, II Kings 1:10—12), and he slew the prophets of Baal (I Kings 18:40), and he resurrected the dead (I Kings 17:17 — 24), and he decreed concerning Elisha, that Elisha should have twice his spirit (II Kings 2:9—10, and see Sanh. 47a and Hullin 7b).",
+                "Thus all the holy men that were on the earth were able to rule over what is above and what is below through the will of the Holy One, Blessed be He, when they did His will. Therefore, you must be careful to fulfill His laws, His judgments, and His commandments, in order that you may merit the great good which is stored up. And just as God knows and understands what is behind and what is before, so does man to whom God has given wisdom. And just as God sustains and gives bread to all flesh, so does man sustain the members of his household and his servant and his animal. And just as God repays both good and bad, so does man. And just as God creates the structure of the world and the foundations of the earth, and the spreading of the firmament and the gathering of the waters, so also is man made to build, to found, to spread aloft, to gather water, to produce seed, to cause to sprout, to plant and to do all things, but only with exertion and trouble, and everything in accordance with the Will of the Creator.",
+                "And just as no creature can see God, so no creature has the power to see the soul. And just as God knows the future, so does man, at such time as his spirit and his body rest from engaging in the labor necessary to provide for his needs, and when the spirit of life relaxes and is free from occupying itself with the needs of the body. Then he may see the future in his dreams. And he may even see the spirits of the dead, and places that he has never seen and people whom he has never seen, and great things and visions, which he is unable to perceive when he is awake. And just as there is no creature in the world that knows the secrets of God, so can no creature among men know the secrets that are in the heart of man, but only God, as it is written, \"The Lord knoweth the thoughts of man\" (Ps. 94:11).",
+                "In many things man appears to be a little like God, in proportion to the little strength and the brevity of life that God has given man. The Holy One, Blessed be He, has added the evil inclination for man's good or for his evil, to test and try him as to whether he will choose the good or the evil, and to give him an opportunity to improve himself, to build and to plant, or to ruin and to uproot, or to slay, to rebuke, to gather wealth, to make war, to rule, to plunder, or to be full of wrath. And if there were no evil inclination, then, out of the fear of death, he would not have children and he would not build a building and he would have no desire to buy cattle or any other article, and he would not plant or sow, for he would say in his heart : Since the decree of death has been leveled against mankind, why should I work for another's benefit? And then the whole world would be lost and ruined.",
+                "And the Holy One, Blessed be He, created the world from the day of its beginning only so that is would be built and guided, in His Great Mercy, by men. And when a man strengthens himself with his good inclination to subdue the evil inclination so that he does not sin before his Creator, but uses his evil desire to serve God, Blessed be He, with fear and without sin or transgression, then this is his good, happy is he and happy is she that bore him.",
+                "Just as man in a little way is like God, so is the structure of his body like all the world. He made the dome of his head like the expanse of the upper heavens. He made the roof of his mouth in which are planted the teeth and molars, like those heavens which are above us. And just as this lower heaven which is over us separates the upper waters from the lower waters, so does the roof of the mouth divide between the moisture of the mouth and between the moisture of the head and between the moisture of the upper crust. And just as God as caused His Divine Presence to dwell in the upper heavens which He spread over the waters, as it is written, \"Who layest the beams of thine upper chambers in the waters\" (Ps. 104:3), so has He caused the spirit of the soul of life and knowledge and understanding to dwell in the crust of the head which forms a crust around the brain and its moisture. And observe and understand the truth, that if the crust of the brain should be torn or pierced then the man would die at once because in it dwells the spirit of life.",
+                "And just as God, Blessed be He, has caused His Divine Presence to dwell in the west, so has he placed the brain in the back of the head, over the ears, and caused the spirit of life to dwell over the brain. And just as all the world is sustained and functions through the power of One God, so does all the body function through the power of one spirit of life which God, Blessed be He, has given it, and this spirit endures in it to give it health and remains until its end comes. And if some evil spirit should infect the body, it could not endure as at first.",
+                "And just as God has placed in the expanse of the heavens two lights and five planets so has He created in man's head seven servants: two eyes, two ears, two nostrils and the mouth. The right eye is like the sun and the left eye is like the planet Venus; the right nostril is like Mercury and the left is like Mars; the mouth, the tongue and the lips are like Jupiter, the moon, and Saturn. And just as air was made to fill the space between the firmament and the earth so was there made in the body of man the space in the chest and the body. And just as God caused the wind to blow in the atmosphere which fills the void of the world, so does the breath of the wind of life go forth from the lungs which are in the chest and body, and fills the void of the body. And just as He spread the earth over the water so did he solidify and spread the flesh which is on the liver and the belly and the bowels and the spleen, and the flesh that is between the lungs and between the liver, the spleen, the bowels and the belly.",
+                "And just as God, Blessed be He, made some birds, fish and animals that are too tame and loving to plunder one another, and others that are cruel and prey upon and swallow one another, so also did he make men. The good men may be compared to the good birds and cattle as it is said, \"My dove, my undefiled\" (Cant. 5:2). And it is said, \"And ye are My sheep of My pasture\" (Ezek. 34:31). And evil men may be compared to evil beasts. To a lion, as it is written, \"He is like a lion that is eager to tear in pieces\" (Ps. 17:12). And some are like bears and wolves, as it is said, \"Her judges are wolves of the desert\" (Zeph. 3:3).",
+                "In the world there are trees and herbs and good and bad fruit. Some of them have a pleasant aroma and fruit that is good for nourishment and healing. And there are herbs and roots and fruit that can slay, like the herbs which produce deadly poison or like the thorn and the thistle. The good flora may be compared to good people, as it is written, \"As a lily among thorns… As an apple tree among the trees of the wood\" (Cant. 2:2—3). And the evil flora to evil people, as it is written, \"But the ungodly, they are as thorns thrust away\" (II Sam. 23:6).",
+                "And just as below the earth God made the depths and mud and mire, so did He make in man the upper intestine and the bowels which receive food and drink. And just as from mud and mire there swarm creeping things of various kinds, so do there swarm, in the bowels of man, from the mires of the dregs of the food and drink, various creeping and worm-like things, long and short, big and small. And just as God made a gathering of waters in the world, so has he made a gathering place for the urine, namely the bladder of the urinary tract.",
+                "And just as He made the pillars of the earth below the earth, so has He made as the foundation of the structures of the body, the bones of the pelvis on this side and that, and the two thighs. And just as He made stones which are firmly set in the depths and from between which the water goes forth, so did He make the two kidneys so that from between them and from their sinews the water of the legs, that is to say the urine, goes out to the urinary tract; and also the semen crosses and goes forth from between them to the testicles. And just as deep calls unto deep, as it is written, \"Deep calleth unto deep\" (Ps. 42:8), so does the upper bowel, which is the stomach, call to the intestines to receive the rest of the food and the drink. And the bowels call to the sinews of the kidneys, which are like tubes, to receive the water. The urine is pressed out and separated from the food in the intestines to go to the urinary tract. And the tubes of the kidneys call out to the sinew of the urinary tract to receive those waters, to cause them to be gathered within the bladder which may be compared to the lowest depth, for it is the lowest of all the bodily depths. Moreover, that intestine calls to the intestines leading from the stomach to receive the excrement.",
+                "And just as God made the rivers to water the world, so did God make veins in the body of man. These are the vehicles of the blood that draw forth the blood to nourish all the body. And just as there is in the world clear water and muddy water, sweet, salty and bitter water, so it is with man. From his eyes there goes forth salt water, from his nostrils cool water, from his throat warm water, from his mouth sweet water, and from his ears, bitter water. And the waters of the urine are bitter and fetid.",
+                "In the world, there are cold winds and warm winds. So is it with man. When he opens his mouth and blows, then his breath is warm. And when he closes his mouth and blows, then his breath is cool. The thunders of the world are like the voice in man; the lightning of the world is in the face of man when it shines like lightning. There are constellations in the world, and those who view the stars can tell the future from them. So are there signs in man. When a man has a rash, which does not come from a boil or a louse or a mite, experts in this matter can foretell the future. And so it is with the lines in the palm of a man's hand and with the form of his features that people may know the future. Now this wisdom was in the possession of the wise men of old but has been forgotten by the later ones. Similarly the wise men can tell the future by trees and herbs, and this is according to what they said concerning Rabban Johanan ben Zakkai that he knew the language of the date palms (Sukkah 28a). The meaning of this is that he was expert enough to perceive the motion of the date palms and from this he could tell the future (Aruch 68).",
+                "And just as from the south, which is the right side of the world, there go forth warmth and the dews of blessing and the rains of blessing, so from the right side of man there goes forth warmth from the gall which hangs near the liver; and likewise the moisture of blood goes forth from the liver, which is in the right side of man. And just as evil goes forth to the world from the north, so does cold go forth from the left side of man, from the spleen and from the black bile which dwells within the spleen. And just as evil goes forth to the world from the north, so does every bad and severe illness come from the black bile which dwells in the spleen on the left side. And just as in the northern side of the world dwell all sorts of injurious and terrifying things, and winds and lightning and customary thunder, so is this found in the source of the black bile in the spleen on the left side, for from it are generated every evil and severe sickness, such as consumption, and the fourth fever, and all kinds of madness, and fear, and trembling of the limbs.",
+                "And just as the clouds ascend, for they are like the smoke which ascends from the earth, and just as the clouds raise up water from the depths to the air of the heavens to cause rain to fall upon the earth, so does smoke go up from the upper intestines and brings up moisture to the mouth and to the head. And from that moisture which goes up from the intestine roll the tears and the mucus of the nostrils and the spittle of the mouth. And just as in the world God created mountains, so did He create in the body of man the shoulders and the sinews of the arms and the patellas on the knees. And the joints of the ankles and all of the other sinews which unite all the limbs. And just as God created in the world stones and strong, hard rocks so did God create in man the teeth and the molars that are harder than iron and any bone. And just as He created in the world hard and soft trees, so did he create in man hard and soft bones. And just as he created in the world, earth that is thick and hard, moist and soft, so did he create in man the flesh which is similar to the soft earth and the skin which is similar to the hard earth.",
+                "And just as among the trees and the herbs there are those that produce fruit and seed and those that do not, so are there among men those who beget children and those who do not. And just as He causes grass to sprout from the earth, so does He cause man to sprout forth the hair of the head and the beard. And just as there swarm animals and creeping things in the woods and in the land, so do similar things swarm in the head of a man and in his hair. And just as God created in the world the signs of the Zodiac and stretched it in the firmament from east unto west from end to end and the stars and the constellations and all things in the world are attached to it, so did He create in the body of man the white spinal cord which is in the hollow of his spine. And it stretches from the end of the brain of the head unto the bone at the base of the spine, and the twelve parts as well and the ribs and all the limbs of the body are attached to it from here to there. And just as in the year there are three hundred and sixty-five days so are there in man three hundred and sixty-five sinews.",
+                "The end of the matter is that the work of creation and the mystic world are all hinted at somewhat in man. And one who understands the secret of this thing will understand the wonders of the Lord, may He be Exalted. Therefore, man is called a world in miniature. And because the body of man is formed in the pattern of the upper world and the lower world, therefore there has been given within him the soul which is somewhat similar to its Creator.",
+                "And therefore David said (see Lev. Rabbah 4:8), just as the soul fills the body and carries the body and outlives the body and is unique in the body and does not eat things of the body, sees and is not seen, and is pure within the body and does not sleep, so does the Holy One, Blessed be He, fill His world, as it is said, \"Do not I fill heaven and earth? saith the Lord\" (Jer. 23:24). And He bears His world, as it is said, \"I have made, and I will bear; Yea, I will carry and will deliver\" (Is. 46:4). And He outlasts His world as it is said, \"They shall perish, but thou shalt endure\" (Ps. 102:27). And He is alone and unique in His world, as it is said, \"Hear, O Israel, the Lord our God, the Lord is One\" (Deut. 6:5). And eating does not apply to Him, as it is said, \"Do I eat the flesh of bulls, or drink the blood of goats?\" (Ps. 50:13). And He sees and is not seen, as it is said, \"Which are the eyes of the Lord, that run to and fro through the whole earth\" (Zech. 4:10). And He is pure in His world, as it is said, \"Thou that art of eyes too pure to behold evil\" (Hab. 1:13). And He does not sleep as it is said, \"Behold, He that keepeth Israel doth neither slumber, nor sleep\" (Ps. 121:4). Therefore the soul which has within it all these qualities should come and praise the Holy One, Blessed be He, Who has within Himself all these qualities.",
+                "The soul sits and ponders who created it and then she clothes herself with humility and reverence of the Lord, may He be Blessed. Therefore a man must understand himself and comprehend his duty, and know whence is his origin and his root, and how he was formed out of a fetid seed. How, after this he became a bit of flesh, how there was breathed into him a supernal spirit, and how he was provided with bones and sinews, blood and brain, and clothed with skin and flesh. How the features of his face were formed, how his brow was set up, how his nostrils were pierced from within, and how the throat was made so that man could breathe and smell. How his ears were fashioned to hear, and the sockets of his eyes to see, and how in his eye there are several colors. How he has eyelids, and a mouth and throat, and a palate and tongue, and lips to open and to close, and molars of the jaw, joints of hands and legs, the hollow of his body, and fingers with their joints and nails.",
+                "He will understand how each is different from the others and how he was imprisoned for nine months in his mother's womb and came forth naked, blind, deaf, and unable to walk. All these he will think about and say in his heart, \"Who opened your eyes and your ears? Who made for you all the elements of your body? Who made your hair black in your youth and even if you should wash it with all the soap in the world you could not whiten it? And yet in the days of your old age, it grows white by itself.\" Upon such matters should you ponder. And then you will be modest, lowly of spirit, and reverent of God.",
+                "\"The end of the matter, all having been heard: fear God, and keep His commandments; for this is the whole of man\" (Eccl. 12:13).",
+                "<i>Finished and completed, Praise to God, Creator of the World</i>."
+            ]
+        ],
+        "Simanei Sefer HaMiddot": [
+            "Orchot Tzadikim Simanei Sefer HaMiddot",
+            "\"So in a time of good fortune enjoy the good fortune; and in a time of misfortune, reflect: The one no less than the other was God’s doing\"  (Ecclesiastes 7:14). This verse said King Solomon about what he saw, that all that was created in the world - everything is against each other. how? There is good in the world, there is evil against good. There is light in the world, against it there is darkness and gloom. In the world, there are days and rivers, against it there is land. There is a desert and there is a settlement. There are mountains and hills, there are ravines and valleys. And there is warmth and there is coolness. In this matter everything was created, and in each and every one there is good and evil in it. And every wise heart takes from each and every one what he enjoys. Such as: Light is better than darkness, but in darkness there is a good that at night there is rest for all to sleep, which is not the case during the day. And in the darkness a man fled from his enemies coming upon him. And in this matter there is in everything and anything, and everything is against each other. And man was created in this matter that all his virtues and methods - everything against each other, such as: pride and humility, grief and joy. And in every quality and quality - there is a side to it that distances it from the good and righteous way, and about this, it is said: \"Let the wicked give up his ways\" (Isaiah 55:7). And there is in every quality - a side in which the wise and educated approach to the work of Hashem. And for which we have seen that the sidelines are many in every quality, therefore we have come to order the measures in a short way, to make signs. And these signs shall be in your mouth, and you shall be accustomed to them. And if you are in a matter that will bring you to pride - remind yourself of these signs to humble your spirit. So that you will think: How proud were they in the world of pride and authority, and forgotten as if they were not, and where are they? Therefore stick to humility.",
+            "And if you are in a matter that will bring you to anger - you will remember these signs to remove anger from your heart. And if it is in a matter that will bring you to the love of this world - remind yourself of these signs to leave all loves, because everything is vanity and so on, and to grasp the love of God, because it is the chosen love.",
+            "And if you do any mitzvah - remind yourself of these signs that the mitzvah will do for the sake of heaven, to direct it with good intention. And if you are in a matter that will bother your heart to keep it away from the honorable name - remind yourself of these signs to convey the trouble, and bring your thoughts up together in your heart to God.",
+            "Pride - is a very, very bad quality. In the quality of pride, a person will forget the Great Name. For every mind that prides itself on growing and prevailing, and even when doing a mitzvah - thinks in its evil to receive praise from the world, and thinks in mind that all its success is due to its wisdom. And in the Torah he disagrees without her name, and does not confess the truth, and is ashamed to ask what he does not know. And brought about robbery and theft and excessive lust and all evil, and forget the name. And boasting contemptuously to every man, and honoring their disgrace. All in all: in the proud heart there is a great open gate, to put in it the evil instinct to confuse the thoughts, and he who does not go up in his heart to close this evil gate - will be lost from the next world.",
+            "Therefore the educated man will be very careful of the pride, that he will not be proud - neither in his body nor in his hair, nor in his head nor in his throat, nor in his hands nor in his feet, nor in the smell of his nose nor in his tongue, nor in his food nor in his clothes. And he shall not boast in his heart, \"Every haughty person is an abomination to the LORD\" (Proverbs 16: 5). And this is a great thing, which at the heights of the heart is called \"abomination to the LORD,\" and blessed is the man who will feel in this thing, to understand this great punishment for such a light thing. Many fail at this, and the educated will flee for their lives not to be called \"abomination.\" This name is very ugly, and you know it.",
+            "And even though pride is bad, even the most mitzvah for a person to have his clothes clean, and his food clean, and all his vessels clean, and we sent clean, and his body clean, because the splendor of the Torah - this is the cleanliness. And all this will be directed to heaven. And also to the world he will raise his soul up, and will always resent his soul as little as he does little of the work of God. And he will be careful to prove the many, and to stand against the wicked and humiliate them according to his ability, and to announce their abomination in order to stay away from them. And though this thing seems like pride, even the most should do so, but will be directed to heaven. And at first he will see that he will not be spoiled in the war of the wicked, that his reward will not come out in his loss. And one should ask for mercy on it and so on in it, that the name may guide in the right way.",
+            "Humility - is the root of the work and the main thing for any good deed. And the humble act is acceptable before the name. And what is humility? Let it be in his eyes and think of himself as nothing, and humble and lowly, and a spirit broken. And while he is healthy and while he is living in goodness - he will think that God has done him good in most of his graces and that he is not worthy of that goodness. And the poor will also think of the little he has - which is not worthy of even that little, for what has he to count more than one mosquito, but that the name has done with him before the law. And thank him for his goodness, and bow down to him.",
+            "And think the greatness of God, and all the good deeds he can do - are not but a drop in the ocean against what he must do. And will be humble and lowly before all, even before the very little ones. And will hold every man better than he, and will not feel the honor of receiving praise from human beings. And will not feel the contempt he will be despised but will rejoice in the contempt and think he deserves it. And will be evident in the six signs of humility, and they are: (A) forgiveness during anger; (B) and matters of praise and contempt - that everything is equal in his eyes; (C) and justify the law at the time of loss, and humble oneself at the time of the abundance of good in wealth and sons and in wisdom; (D) and to depart from himself and appease the one who has wronged him; (E) and behave in a soft response; (F) and be happy in his portion. But he will not be humble before the wicked in the words of Heaven but will rebuke them according to his power. And will not show the degree of humility in the eyes of those who dress to deceive of the world, who will be thought to be pious, and does evil in secret and steals public opinion.",
+            "Shame - the shy one is not quick to sin because of shame, and out of not being her name, he will eventually do for her name. But the supreme virtue is to be ashamed before the name. And he achieved this matter in solitude to think of the greatness of the name. And instead of a mitzvah, he shall remove the shame from his face, that he shall not leave any mitzvah for the shame. And this shame is very bad: if he leaves the mitzvah for the shame, or if he does not ask what he does not know because he is ashamed. And will not shame any man except in the matter of rebuke, if he does not accept at ease.",
+            "Boldness - this quality is very bad to dare his face against his proving or to deny with a loan and a deposit, and so on. But it is good to dare against the wicked not to confess their lies, and not to agree with them, and to dare to keep the mitzvot.",
+            "Love - this quality is bad in most places, and it sterilizes all good qualities: love of wealth, and love of women, and love of mother and father, brother and sister, and relatives and spouses, and love of body and days of life, and love of honor, and love of pleasures like eating and drinking and sleeping, and all garments Delivers man not to do good. And most of the world will fail in them, and many will fall and not rise. But whoever wants to be strengthened in his passion - will be able to overcome and do all these loves for the sake of heaven, and blessed is he who receives it. And a man should leave all loves and cling to the love of the Blessed Creator, for this love is paramount to all virtues. And because man is clothed in the body, and imprinted in the darkness is the world that is falsehood and lies - therefore it is very difficult to achieve. And love is that he will love a great and very great love, until his soul is bound with joy, and flee from his heart the pleasures of the body and the pleasure of this world. And love is strong and overcomes his heart, and all the pleasures of this world - all as nothing against the force of the reinforcement of the joy of the love of God. And not every sage receives this love. And it is a known and clear thing, that it is not love that binds in the heart of man until he leaves everything in the world except Hashem.",
+            "Hate - this is a bad quality: he who hates his friend, and he who hates good deeds. And one has to be very careful not to hate people, and many fail at that. But it is good to hate everything that moves him and keep him away from the love of the Creator, and to love everything that will bring him closer to the work of the Holy One.",
+            "Cruelty - this is a bad quality, because those who have this quality will not pity the poor, and they avenge, and guard against enmity, and steal and steal, and will not pity, and torture an orphan and a widow.",
+            "But against the wicked - be cruel. And be cruel on his body to toil with Torah and Matzah, and also for his sons to be cruel so they will toil to engage in Torah and mitzvah like a sage. And all to an equal extent according to ability.",
+            "Compassion - this is a very good quality, to have mercy on the good poor, and to have mercy on the beasts, and to have mercy on himself and his sons, and love them for their right to eternal life. But he will not have mercy on the wicked or have mercy on his body and his sons, who do not toil in Torah and mitzvot.",
+            "Worry - this is a very bad quality for the body, and worrying about this world to achieve its lust - it is very bad. And it's worse to worry about transgressions. But worry is good to worry about the minority of his comprehension in Torah and mitzvot and to worry and fear lest he forgets his study, and always review. And will not worry or be afraid of anything that is prevented from worshiping Hashem. And always worry about his troubles, and worry about what will bring future calamities to the world, and worry that what he eats is the reward of his good deeds in this world. And always worry that his actions are not acceptable before Hashem. And always worry and be sorry on the honor of Hashem, and the honor of the Torah, and the honor of Israel which diminished. And for the poor, he should always worry.",
+            "Joy - this is a good quality for the body and illuminates the face of a person. And whoever does a mitzvah with joy - he has a great reward without measure, from his good deeds which he will do with joy: to entertain hymns, and to praise with joy, and to accept all his events with joy. And rejoice in the Sabbaths and good days in the joy of the Blessed One, and rejoice in the heart of the poor and the eater. But joy is not good to rejoice in vanity, and to rejoice in transgressions, and to rejoice in the hand of men or to rejoice in the fault of men. But he will be happy with his portion and will be happy with the work of Hashem and the Torah."
+        ]
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ],
+        [
+            "Orchot Tzaddikim, trans. Seymour J. Cohen, Ktav Pub House, 1982",
+            "http://www.worldcat.org/oclc/10084520"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "אורחות צדיקים",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "אורחות צדיקים",
+        "enTitle": "Orchot Tzadikim",
+        "key": "Orchot Tzadikim",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            },
+            {
+                "heTitle": "סימני ספר המידות",
+                "enTitle": "Simanei Sefer HaMiddot"
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Orchot Tzadikim/Hebrew/Orchot Tzadikim -- Vocalized.json b/json/Musar/Rishonim/Orchot Tzadikim/Hebrew/Orchot Tzadikim -- Vocalized.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..9ed5b686b5fdbaf74128d818deddb2f11cfe0f42
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Orchot Tzadikim/Hebrew/Orchot Tzadikim -- Vocalized.json	
@@ -0,0 +1,967 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Orchot Tzadikim",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97%D7%95%D7%AA_%D7%A6%D7%93%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9D",
+    "versionTitle": "Orchot Tzadikim -- Vocalized",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionNotes": "This edition was prepared based on manuscripts and printed editions based on the methodology explained at <a href=\"https://he.wikisource.org/wiki/ויקיטקסט:ספר_המידות_(אורחות_צדיקים)\">wikisource</a>.",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "אורחות צדיקים",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם (קהלת יב יג).",
+            "זֶה הַפָּסוּק אֲמָרוֹ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, וְהוּא הָיָה חָכָם מִכָּל הָאָדָם, וְהָיָה מֶלֶךְ עַל הַתַּחְתּוֹנִים וְעַל הָעֶלְיוֹנִים (מגילה יא ב). וְאַחַר שֶׁרָאָה כָּל הַמַּעֲשִׂים, וְנִסָּה כָּל הַדְּבָרִים, וְהוֹדִיעַ לָעוֹלָם כַּמָּה חָכְמוֹת, חָתַם כָּל דְּבָרָיו וְאָמַר: סוֹף שֶׁל כָּל דָּבָר הוּא יִרְאַת הַשֵּׁם. וְכֵן הִתְחִיל בְּמִשְׁלֵי (משלי א ז): ״יִרְאַת יְיָ רֵאשִׁית דָּעַת״; וְסִיֵּם (משלי לא ל): ״אִשָּׁה יִרְאַת יְיָ הִיא תִתְהַלָּל״. וְאִלּוּ אָדָם אַחֵר הָיָה מַזְהִיר אוֹתָנוּ עַל יִרְאַת שָׁמַיִם – לֹא הָיוּ דְּבָרָיו מְקֻבָּלִים עַל הָעוֹלָם, כִּי הָעוֹלָם הָיוּ אוֹמְרִים: עֲבוּר שֶׁאֵין לוֹ עִנְיָן אַחֵר, וְהוּא פָּנוּי – לְכָךְ מַזְהִיר עַל יִרְאַת הַשֵּׁם.",
+            "אֶלָּא שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה עָשִׁיר מִכָּל הָאָדָם, דִּכְתִיב (מלכים א י כז): ״וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים״, וְהָיָה חָכָם מִכֹּל וּמֶלֶךְ, כְּדִכְתִיב (מלכים א ה יא): ״וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם״ – לוֹ נָאֶה לוֹמַר ״הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל״ (קהלת א ב), וְאֵין לַעֲסֹק אֶלָּא בְּיִרְאַת שָׁמַיִם. וְכֵן מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אַב כָּל הַחֲכָמִים וְהַנְּבִיאִים, כָּתַב בַּתּוֹרָה (דברים י יב): ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, מָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ? כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ״. וְכֵן דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אָמַר (תהלים קיא י): ״רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְיָ״.",
+            "וּמִפְּנֵי שֶׁאָנוּ רוֹאִים אֶת הָאָדָם שֶׁהוּא מִבְחַר הַבְּרוּאִים אֲשֶׁר בָּרָא הָאֵל בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, כִּי הוּא מְתֻקָּן בְּצֶלֶם אֱלֹהִים וּבְצוּרָתוֹ, וְנָאֶה בִּמְלַאכְתּוֹ מִכָּל הַבְּרוּאִים, וְיֵשׁ בּוֹ הַנְּשָׁמָה הַמִּתְבּוֹנֶנֶת סוֹד הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים – מִכָּל זֶה יָדַעְנוּ שֶׁהוּא עִנְיַן כָּל הַכַּוָּנוֹת מִזֶּה הָעוֹלָם; וְכָל מָה שֶׁנִּבְרָא בָּעוֹלָם הַזֶּה – הַכֹּל לְצָרְכּוֹ. וְעַל זֶה נִתְּנָה לָאָדָם תּוֹרַת אֱמֶת, לְהוֹרוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה. כִּי הָאָדָם הוּא חָבִיב מְאוֹד לִפְנֵי הַשֵּׁם, כִּי אָנוּ רוֹאִים שֶׁהַמַּלְאָכִים מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּצָרְכֵי הָאָדָם הַצַּדִּיק, כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְנוּ מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ, וְכֵן יִצְחָק; וְיַעֲקֹב אָמַר (בראשית מח טז): ״הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים״, וּכְתִיב (הושע יב ה): ״וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל״. וְדָנִיֵּאל אָמַר (ו כג): ״אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ, וּסֲגַר פֻּם אַרְיָוָתָא וְלָא חַבְּלוּנִי״.",
+            "וְעוֹד מָצִינוּ שֶׁבָּא מַלְאָךְ לְעֶזְרַת הַצַּדִּיקִים, דִּכְתִיב (מלכים ב יט לה): ״וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְיָ, וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר״, וְרַבִּים כָּאֵלֶּה.",
+            "וּכְבָר יָדַעְנוּ כִּי יֵשׁ אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִתְרוֹן הַרְבֵּה עַל שְׁאָר בְּנֵי אָדָם, עַד שֶׁאָדָם אֶחָד שָׁוֶה מִנְיָן רַב מִבְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם בִּדְמוּת אַחַת וִיסוֹד אֶחָד לָהֶם. אֶלָּא שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל זֶה עָלְתָה אֶל הַמַּעֲלוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת יוֹתֵר מִנַּפְשׁוֹ שֶׁל זֶה, כִּי זֶה הִמְשִׁיל חָכְמָתוֹ עַל תַּאֲוָתוֹ; וְזֶה הַגָּרוּעַ הִמְשִׁיל תַּאֲוָתוֹ עַל חָכְמָתוֹ, וְהוֹלֵךְ כָּל יָמָיו בְּמַחֲשַׁכִּים, וּמְמַשֵּׁשׁ כְּעִוֵּר בַּאֲפֵלָה.",
+            "חֲמִשָּׁה כּוֹחוֹת יֵשׁ בָּאָדָם: הָאֶחָד הוּא כֹּחַ הַשְּׁמִיעָה, הַשֵּׁנִי הוּא כֹּחַ הָרְאוּת, הַשְּׁלִישִׁי הוּא כֹּחַ הָרֵיחַ, הָרְבִיעִי הוּא כֹּחַ הַטַּעַם, הַחֲמִישִׁי הוּא כֹּחַ הַמִּשּׁוּשׁ, שֶׁאָדָם מַרְגִּישׁ כְּשֶׁהוּא מְמַשֵּׁשׁ בְּדָבָר. חֲמִשָּׁה כּוֹחוֹת הַלָּלוּ כֻּלָּם מַעֲשֵׂה הָאָדָם, וְאֵין פְּעֻלָּה נַעֲשֵׂית בְּלֹא אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַכּוֹחוֹת. וְהַלֵּב פּוֹעֵל עַל יְדֵיהֶם, כִּי חֲמִשָּׁה כּוֹחוֹת הָאֵלּוּ מְבִיאִים לַלֵּב כָּל עִנְיָן, וְכָל מַעֲשֶׂה וּמַחֲשָׁבָה נִמְשֶׁכֶת אַחֲרֵיהֶם. הַלֵּב יֵשׁ בּוֹ דֵּעוֹת רַבּוֹת, כְּגוֹן הַגַּאֲוָה וְהָעֲנָוָה, הַזִּכָּרוֹן וְהַשִּׁכְחָה, הַיָּגוֹן וְהַשִּׂמְחָה, הַבֹּשֶׁת וְהָעַזּוּת, וְכָאֵלּוּ יֵשׁ עוֹד רַבּוֹת. וְכָל אֵלּוּ הַדֵּעוֹת מִתְחַזְּקוֹת מִן חֲמֵשֶׁת הַכּוֹחוֹת, כִּי הַסּוֹמֵא לֹא יוּכַל לְהִתְגָּאוֹת כְּאִלּוּ הָיָה רוֹאֶה.",
+            "לָכֵן כָּל אָדָם הַנִּלְבָּב יִשְׁתַּדֵּל בְּכָל כּוֹחוֹ לְהַגִּיעַ לְתַכְלִית הַטּוֹבָה. שֶׁאִם הִגִּיעַ אָדָם לְמַעֲלָה טוֹבָה, לְעוֹלָם יַחְמֹד לַעֲלוֹת אֶל מַעֲלָה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִמֶּנָּה, עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְתַכְלִית הַטּוֹבָה, בָּזֶה יַגִּיעַ לְעוֹלַם הַגְּמוּל שֶׁהוּא עוֹלָם הַבָּא. וּכְבָר נִתְאַוָּה דָּוִד לְהַגִּיעַ לְטוּב הָעוֹלָם הַבָּא בְּאָמְרוֹ (תהלים לא כ): ״מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ״. וְאוֹמֵר (שם לו ט): ״יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתְךָ, וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם״. וְהַמַּעֲלָה הַזֹּאת לֹא תַּגִּיעַ אֶלָּא אֶל הָרָאוּי לָהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (תהלים טו): ״מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ, מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ, הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק״, וּשְׁאָר הָעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם.",
+            "וְכֵיוָן שֶׁהִזְכַּרְנוּ יִתְרוֹן מַעֲלוֹת הָאָדָם, רָאוּי לָנוּ לְבָאֵר חֲשִׁיבוּתוֹ וּגְנוּתוֹ, טוּבוֹ וְרָעָתוֹ, עַד שֶׁיִּהְיֶה לִפְנֵי הַמַּשְׂכִּיל דֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְיַגִּיעַ לַחֲצַר הַמֶּלֶךְ. כִּי יִבְחַר נַפְשׁוֹ בְּכָל כּוֹחוֹ בַּמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּרֵרָה – יִזְרֹק הַפְּסֹלֶת וְיִקַּח הַסֹּלֶת. כֵּיצַד?",
+            "יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא בַּעַל חֵמָה כּוֹעֵס תָּמִיד, וְיֵשׁ אָדָם שֶׁדַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו וְאֵינוֹ כּוֹעֵס כְּלָל, כִּי אִם מְעַט לְכַמָּה שָׁנִים. וְיֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא גְּבַהּ לֵב בְּיוֹתֵר, וְיֵשׁ שֶׁהוּא שְׁפַל רוּחַ מְאוֹד. וְיֵשׁ שֶׁהוּא בַּעַל תַּאֲוָה, וְלֹא תִּשְׂבַּע נַפְשׁוֹ מֵהֲלֹךְ בְּתַאֲוָתוֹ, וְיֵשׁ שֶׁהוּא טְהוֹר גּוּף בְּיוֹתֵר וְלֹא יִתְאַוֶּה אֲפִלּוּ לִדְבָרִים מוּעָטִים שֶׁהַגּוּף צָרִיךְ. וְיֵשׁ בַּעַל נֶפֶשׁ רְחָבָה, לֹא תִּשְׂבַּע נַפְשׁוֹ מִכָּל מָמוֹן שֶׁבָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ה ט): ״אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף״.",
+            "וְיֵשׁ קְצַר רוּחַ שֶׁדַּי לוֹ אֲפִלּוּ בְּדָבָר מוּעָט, וְלֹא יִרְדֹּף לְהַשִּׂיג כָּל צְרָכָיו. וְיֵשׁ שֶׁהוּא מְסַגֵּף עַצְמוֹ בָּרָעָב וְקוֹבֵץ עַל יָד, וְאֵינוֹ אוֹכֵל פְּרוּטָה מִשֶּׁלּוֹ אֶלָּא בְּצַעַר גָּדוֹל, וְיֵשׁ שֶׁהוּא מְאַבֵּד מָמוֹנוֹ בַּיָּדַיִם לְדַעְתּוֹ. וְעַל דְּרָכִים הָאֵלּוּ וּשְׁאָר הַדֵּעוֹת, כְּגוֹן מְהוֹלֵל וְאוֹנֵן, צַר עַיִן וְנָדִיב, אַכְזָר וְרַחֲמָן, רַךְ לֵבָב וְאַמִּיץ לֵב, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. וְכָל הַדֵּעוֹת [המידות] – יֵשׁ מֵהֶן שֶׁהָיוּ לָאָדָם מִתְּחִלַּת בְּרִיאָתוֹ לְפִי טֶבַע גּוּפוֹ, וְיֵשׁ מֵהֶן דֵּעוֹת שֶׁטִּבְעוֹ שֶׁל אָדָם זֶה מְכֻוָּן וְעָתִיד לְקַבֵּל אוֹתָם מְהֵרָה יוֹתֵר מִשְּׁאָר דֵּעוֹת. וְיֵשׁ שֶׁאֵינָם לָאָדָם בִּתְחִלַּת בְּרִיאָתוֹ אֶלָּא לָמַד אוֹתָם מֵאֲחֵרִים, אוֹ שֶׁפּוֹנֶה לִבּוֹ מֵעַצְמוֹ לְפִי מַחֲשָׁבָה שֶׁעָלְתָה בְּלִבּוֹ, אוֹ שֶׁשָּׁמַע שֶׁזֹּאת הַדֵּעָה טוֹבָה לוֹ וּבָהּ רָאוּי לֵילֵךְ, וְהִנְהִיג עַצְמוֹ בָּהּ עַד שֶׁנִּקְבְּעָה בְּלִבּוֹ. יֵשׁ מִדָּה שֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ בְּרוֹב הַמְּקוֹמוֹת, וְיֵשׁ מִדָּה שֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ מְעַט. וְזֶה דּוֹמֶה לְעוֹשֶׂה תַּבְשִׁיל, וְצָרִיךְ יָרָק וּבָשָׂר וּמַיִם וּמֶלַח וּפִלְפְּלִין, וְכָל אֵלּוּ הַמִּינִים צָרִיךְ לִקַּח מִכָּל אֶחָד כַּשִּׁעוּר: מִזֶּה מְעַט וּמִזֶּה הַרְבֵּה. אִם יְמַעֵט הַבָּשָׂר – יִהְיֶה רָזֶה, אִם יַרְבֶּה מֶלַח – לֹא יִהְיֶה נֶאֱכָל מֵחֲמַת מִלְחוֹ. וְכֵן כֻּלָּם: אִם יְמַעֵט בַּמֶּה שֶׁצָּרִיךְ הַרְבֵּה, וְיַרְבֶּה בַּמֶּה שֶׁצָּרִיךְ מְעַט – יְהֵא הַמַּאֲכָל מְקֻלְקָל. אֲבָל הַבָּקִי, אֲשֶׁר יִקַּח מִכָּל אֶחָד מִשְׁקָל הָרָאוּי, אָז יְהֵא הַמַּאֲכָל עָרֵב וּמָתוֹק לְאוֹכְלָיו. וְכָעִנְיָן הַזֶּה בַּמִּדּוֹת: יֵשׁ מִדּוֹת שֶׁצָּרִיךְ לִקַּח מֵהֶן מְרֻבֶּה, כְּגוֹן הָעֲנָוָה וְהַבֹּשֶׁת וְדוֹמֵיהֶן, וְיֵשׁ מִדּוֹת שֶׁצָּרִיךְ לִקַּח מֵהֶן מְעַט, כְּגוֹן הַגַּאֲוָה וְהָעַזּוּת וְהָאַכְזָרִיּוּת. לָכֵן בִּהְיוֹת הָאָדָם שׁוֹקֵל בְּפֶלֶס הַמֹּאזְנַיִם לִקַּח מִכָּל מִדָּה שִׁעוּרָהּ, לֹא יִפְחַת וְלֹא יוֹסִיף – בָּזֶה יַגִּיעַ לְתַכְלִית הַטּוֹבָה.",
+            "תֵּדַע וְתָבִין: מִי שֶׁטִּבְעוֹ נוֹטֶה לְמִדָּה רָעָה אוֹ שֶׁהֻרְגַּל בְּמִדָּה רָעָה, וְלֹא יִתֵּן אֶל לִבּוֹ לָשׁוּב מִמֶּנָּה, אַךְ תָּמִיד מִתְגַּבֵּר בָּהּ – זֶה מֵבִיא אוֹתוֹ שֶׁיִּמְאַס וְיִגְעַל בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת.",
+            "וּכְמוֹ שֶׁרֹב הַכְּאֵב וְהַצַּעַר וְהַיִּסּוּרִין הוּא חֹלִי הַגּוּף, כֵּן רֹב מִדּוֹת רָעוֹת הֵם חֹלִי הַנֶּפֶשׁ. וּכְמוֹ שֶׁבְּחֹלִי הַגּוּף טוֹעֲמִים הַמַּר מָתוֹק וְהַמָּתוֹק מַר, וְיֵשׁ מִן הַחוֹלִים שֶׁמִּתְאַוֶּה לְמַאֲכָל שֶׁאֵינוֹ טוֹב לוֹ וְשׂוֹנֵא מַאֲכָל הַטּוֹב, הַכֹּל לְפִי רֹב הַחֹלִי, כָּךְ יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁנַּפְשׁוֹתֵיהֶם חוֹלוֹת, וְאוֹהֲבִים הָרָעוֹת וְשׂוֹנְאִים דֶּרֶךְ הַטּוֹבָה וּמִתְעַצְּלִים לָלֶכֶת בָּהּ, וְהִיא כְּבֵדָה עֲלֵיהֶן מְאוֹד לְפִי חָלְיָם. וְכֵן יְשַׁעְיָהוּ אוֹמֵר בָּאֲנָשִׁים הַלָּלוּ (ה כ): ״הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע, שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ, שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר״. וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (משלי ב יג): ״הַעֹזְבִים אָרְחוֹת יֹשֶׁר, לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי חֹשֶׁךְ״.",
+            "וְכֵיצַד וּמָה הוּא תַּקָּנַת חוֹלֵי הַנֶּפֶשׁ? יֵלְכוּ אֵצֶל הַחֲכָמִים, שֶׁהֵם רוֹפְאֵי הַנְּפָשׁוֹת, שֶׁמְּלַמְּדִין אוֹתָם עַד שֶׁיַּחֲזִירוּם לַדֶּרֶךְ טוֹבָה. וְהַמַּכִּירִים בְּדֵעוֹת רָעוֹת שֶׁלָּהֶם וְאֵינָם הוֹלְכִים אֵצֶל חָכָם לְרַפֵּא אוֹתָם, עֲלֵיהֶם אָמַר שְׁלֹמֹה (משלי א ז): ״חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ״.",
+            "יֵשׁ כַּמָּה בְּנֵי אָדָם אֲשֶׁר תַּאֲוָתָם לִתְפֹּשׂ דֶּרֶךְ הַטּוֹב, וְאֵינָם יוֹדְעִים מָה טוֹב לָהֶם, וְחוֹשְׁבִים בְּכָל יוֹם לְהַשִּׂיג מַעֲלָה הָעֶלְיוֹנָה, וְאֵינָם מַשִּׂיגִים כָּל יְמֵיהֶם. וְזֶה הָעִנְיָן מֵחֲמַת שְׁנֵי דְּבָרִים הוּא: הָאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר חֶסְרוֹנוֹ, וְאֵינוֹ מַבְחִין בִּדְרָכָיו הַמְגֻנִּים. וְהוּא דּוֹמֶה לִרְאוּבֵן הַמְּחַפֵּשׂ לְשִׁמְעוֹן וְאֵינוֹ מַכִּירוֹ: אֲפִלּוּ יְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ כָּל הַיּוֹם לֹא יִמְצָאֵהוּ, כִּי כַּמָּה פְּעָמִים יָבוֹא אֶצְלוֹ וְלֹא יַכִּירֵהוּ. כֵּן הָאָדָם הַזֶּה: אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חוֹשֵׁב תָּמִיד מָה יַעֲשֶׂה, וּמְחַפֵּשׂ מַעֲשֶׂה הַטּוֹב – לֹא יַשִּׂיגוֹ, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר חֶסְרוֹנוֹ. וְיֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא יוֹדֵעַ מִדּוֹת הָרָעוֹת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, וְחוֹשֵׁב לָצֵאת מֵהֶם וְלֶאֱחֹז בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת, וְגַם הוּא לֹא יַשִּׂיג כָּל יָמָיו דֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, מֵחֲמַת שֶׁמִּתְעַצֵּל לְחַפֵּשׂ הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת כָּרָאוּי. וְהוּא דּוֹמֶה לִרְאוּבֵן שֶׁמְּחַפֵּשׂ שִׁמְעוֹן וּמַכִּירוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ מוֹצְאוֹ מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ מְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ כָּרָאוּי. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: (משלי י כ) ״כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק״.",
+            "מִי שֶׁנּוֹשֶׁה בַּחֲבֵרוֹ וּבָא לְשַׁלֵּם לוֹ כֶּסֶף בְּמִשְׁקָל, אִם אֵינוֹ מַכִּיר בַּאֲמִתַּת הַמִּשְׁקָל וְצֶדֶק הַמֹּאזְנַיִם, אוֹ מַכִּיר הַכֹּל אַךְ שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בִּבְחִינַת הַכֶּסֶף – זֶה הָאִישׁ קָרוֹב לִהְיוֹת נִזָּק בְּעִנְיַן הַמִּשְׁקָל וְהַכֶּסֶף. כִּי לִפְעָמִים יְמָאֵן בַּכֶּסֶף וְיִקַּח הַסִּיגִים, גַּם יִקַּח פָּחוֹת מִמִּשְׁקָל הָרָאוּי לוֹ, כִּי שֶׁמָּא יִקַּח מִשְׁקָל הַקַּל אוֹ יָשִׂים הַכֶּסֶף בַּכַּף הַכָּבֵד שֶׁבַּמֹּאזְנַיִם – מִכָּל אֵלּוּ יָבוֹא לִידֵי טָעוּת. אוֹ אֲפִלּוּ אִם הוּא בָּקִי בַּכֶּסֶף וּבַמִּשְׁקָל, אִם אֵינוֹ מִסְתַּכֵּל בּוֹ כָּרָאוּי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְעָרֵב בְּכַסְפּוֹ סִיגִים. אֲבָל אִם הוּא בָּקִי בַּכֹּל, בַּמִּשְׁקָל וּבַכֶּסֶף, וּמִסְתַּכֵּל בּוֹ כָּרָאוּי – אָז הוּא מִשְׁתַּלֵּם כָּרָאוּי כֶּסֶף נָקִי וְשָׁלֵם בַּמִּשְׁקָל. לָכֵן דִּמָּה ״לְשׁוֹן צַדִּיק״ לְ״כֶסֶף נִבְחַר״, כִּי הַצַּדִּיק צָרִיךְ לְהַכִּיר הַטּוֹב וְהָרַע וְכָל הַמִּדּוֹת, וְצָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל וּלְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶן כָּרָאוּי, וְלִהְיוֹת טוֹרֵחַ בְּגוּפוֹ וּבְחָכְמָתוֹ לַעֲזֹב הַטִּפְּשׁוּת וְלֶאֱחֹז בַּתְּבוּנָה, וּלְהָסִיר תַּעֲרוֹבוֹת הַסִּיגִים מִמֶּנּוּ, וְאָז תִּהְיֶה נִשְׁמָתוֹ צְרוּפָה וּמְזֻקָּקָהּ לֵאלֹהִים, כְּדִכְתִיב (משלי כה ד): ״הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף, וַיֵּצֵא לַצֹּרֵף כֶּלִי״; פֵּרוּשׁ: כְּשֶׁיָּסִירוּ הַסִּיגִים, אָז יִהְיֶה הַכְּלִי צָרוּף.",
+            "וְיֵשׁ אָדָם הַמְּשַׁנֶּה בְּמִנְהָגָיו וְאֵינוֹ קָבוּעַ: זְמַן אֶחָד אוֹחֵז בְּמִנְהָג זֶה, וּזְמַן אֶחָד מִסְתַּלֵּק מֵאוֹתוֹ מִנְהָג וְאוֹחֵז מִנְהָג אַחֵר, וְכָכָה יַעֲשֶׂה לְעוֹלָם. וְהוּא דּוֹמֶה לְאָדָם שֶׁחָפֵץ לָלֶכֶת אֶל עִיר, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ דַּרְכּוֹ, וְלֹא יַכִּיר הַשְּׁבִילִים הַמּוֹלִיכִים אוֹתוֹ אֵלֶיהָ. לָכֵן הוּא מִשְׁתּוֹמֵם: פַּעַם אַחַת יֵלֵךְ דֶּרֶךְ אַחַת, וְיַחֲזֹר וְיִתְעֶה בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת, וְכֵן בַּשְּׁלִישִׁית וְכֵן בָּרְבִיעִית. וְעַל כַּיּוֹצֵא בוֹ אָמַר הֶחָכָם (קהלת י טו): ״עֲמַל הַכְּסִילִים תְּיַגְּעֶנּוּ, אֲשֶׁר לֹא יָדַע לָלֶכֶת אֶל עִיר״.",
+            "לְכָךְ יֵשׁ לַחֲמֹל עַל אֲנָשִׁים הַטְּבוּעִים בְּהַבְלֵי הַשָּׁוְא, לְלַמְּדָם צֶדֶק הַמִּשְׁקָל וְיֹשֶׁר הַמֹּאזְנַיִם, וּלְהוֹדִיעָם בְּחִינַת הַכֶּסֶף, וּלְהוֹרוֹת לָהֶם דְּרָכִים הַיְּשָׁרִים; לְמַעַן יְבָרֵר הָאָדָם בִּתְחִלַּת הַבְחָנָתוֹ מְסִלָּה אֲשֶׁר תְּבִיאֵהוּ לְמָקוֹם רַעֲנָן וְדָשֵׁן אֲשֶׁר שָׁם כָּל הַטּוֹבָה, וְהוּא יִרְאַת שָׁמַיִם, אֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הַמַּעֲשִׂים. וְהוּא הַשְּׁאֵלָה אֲשֶׁר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ שׁוֹאֵל מִכָּל אָדָם, כְּדִכְתִיב (דברים י יב): ״מָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם לְיִרְאָה״.",
+            "וְאֵין שׁוּם מַעֲשֶׂה נֶחְשָׁב בִּלְתִּי הַיִּרְאָה הַטְּהוֹרָה. לָכֵן יֵשׁ לְהוֹדִיעַ לַכֹּל, כִּי כָּל אִישׁ הָרוֹצֶה לְהָבִיא נַפְשׁוֹ לִידֵי מִדּוֹת הַטּוֹבוֹת – צָרִיךְ לְעָרֵב יִרְאַת שָׁמַיִם עִם כָּל מִדָּה וּמִדָּה. כִּי יִרְאַת הַשֵּׁם הִיא קֶשֶׁר הַמַּחֲזֶקֶת כָּל הַמִּדּוֹת, וְדוֹמֶה לְחוּט שֶׁהִכְנִיסוּהוּ לְתוֹךְ חוֹרֵי הַמַּרְגָּלִיּוֹת, וְקָשְׁרוּ קְשָׁרִים בְּתַחְתִּיתוֹ לְהַחֲזִיק כָּל הַמַּרְגָּלִיּוֹת; אֵין סָפֵק כִּי בְּהִנָּתֵק הַקֶּשֶׁר – יִפְּלוּ כָּל הַמַּרְגָּלִיּוֹת. כָּךְ הַיִּרְאָה הִיא הַמַּחֲזֶקֶת כָּל הַמִּדּוֹת, וְאִם תַּתִּיר קֶשֶׁר הַיִּרְאָה – יִבָּדְלוּ מִמְּךָ כָּל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת. וּכְשֶׁאֵין בְּיָדְךָ מִדּוֹת טוֹבוֹת – אֵין בְּיָדְךָ תּוֹרָה וּמִצְווֹת, כִּי כָל הַתּוֹרָה תְּלוּיָה בְּתִקּוּן הַמִּדּוֹת. כִּי כָל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת וְרָעוֹת – הֶחָכָם יָכוֹל לַעֲשׂוֹת הָרָעוֹת לְטוֹבוֹת, וְהַכְּסִיל יַעֲשֶׂה מִדּוֹת טוֹבוֹת לְרָעוֹת. וּמִי שֶׁהוֹלֵךְ בַּחֹשֶׁךְ וְאֵינוֹ מִתְבּוֹנֵן בְּתִקּוּן הַמִּדּוֹת, אֶפְשָׁר שֶׁיְּהֵא בּוֹ מִדָּה הַמְּאַבֶּדֶת כָּל זְכוּיוֹתָיו. כְּגוֹן הַמִּתְגָּאֶה בְּמַעֲשָׂיו, וּמִתְפָּאֵר וּמְיַפֶּה עַצְמוֹ תָּמִיד בִּגְנוּת שֶׁל חֲבֵרוֹ וּמִתְכַּבֵּד בִּקְלוֹנוֹ. וְהָאִישׁ הַהוּא דּוֹמֶה לְמִי שֶׁמְּמַלֵּא חָבִית יַיִן מְשֻׁבָּח, וְיֵשׁ בְּתַחְתִּית הֶחָבִית נֶקֶב קָטָן – אֵין סָפֵק שֶׁיְּאַבֵּד כָּל הַיַּיִן הַמְשֻׁבָּח בַּנֶּקֶב הַקָּטָן אִם לֹא יִסְתֹּם אוֹתוֹ. כָּךְ הַמִּתְגָּאֶה הַזֶּה: אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מָלֵא תּוֹרָה, יְאַבֵּד הַכֹּל עַל יְדֵי הַמִּדָּה הָרָעָה הַזֹּאת אִם לֹא יָחוּשׁ לְתַקְּנָהּ.",
+            "וּמְעַטִּים הֵם בָּעוֹלָם הַמַּכִּירִים הָאֱמֶת. יֵשׁ שֶׁאֵין חֲכָמִים לְהַכִּיר, וּכְמוֹ שֶׁאֵין הַקָּטוּעַ שְׁתֵּי רַגְלָיו יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּסֻלָּם – כָּךְ לֹא יַעֲלֶה בְּמַדְרֵגַת הַחָכְמָה מִי שֶׁאֵין בּוֹ תְּבוּנָה. יֵשׁ שֶׁהוּא חָכָם, וְנִטְבַּע בְּתַאֲווֹת הָעוֹלָם מִנְּעוּרָיו עַד שֶׁיָּשִׂים כָּל חָכְמָתוֹ לְהַשִּׂיג תַּאֲוָתוֹ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן יִצְרוֹ הָרַע; כִּי הֻרְגַּל מִנְּעוּרָיו בַּמַּעֲשִׂים הָרָעִים עַד שֶׁהֵם קְבוּעִים בְּנַפְשׁוֹ, וְקָשֶׁה לוֹ מְאוֹד לְהִמָּלֵט מִפַּח יָקוּשׁ הָעֲווֹנוֹת. וְיֵשׁ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חָכְמָה לְהַכִּיר, וְגַם חָפֵץ לֵילֵךְ בִּדְרָכִים טוֹבִים, אַךְ לֹא הָיָה אֵצֶל הַחֲכָמִים לִשְׁמֹעַ מֵהֶם הַחָכְמָה וְהַדְּרָכִים הַיְּשָׁרִים, וּמִתּוֹךְ כָּךְ הוֹלֵךְ בְּמַחֲשַׁכִּים. וְדוֹמֶה לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַטְמוֹן בְּבֵיתוֹ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ הַמַּטְמוֹן, וּמוֹכֵר הַבַּיִת לְאַחֵר.",
+            "הִתְבּוֹנֵן כִּי הָאָדָם בְּרֹב מִדּוֹתָיו – זוֹ מְשֻׁנָּה מִזּוֹ, וְכָל מִדָּה וּמִדָּה טוֹרֶפֶת דַּעַת הָאָדָם, זוֹ מוֹשַׁכְתּוֹ לְכָאן וְזוֹ מוֹשַׁכְתּוֹ לְכָאן, וְיֵצֶר הָרַע מְסַיְּעוֹ לְכָל מִדָּה שֶׁיִּבְחַר הַפָּחוּת שֶׁבָּהּ. וְהוּא דּוֹמֶה לְאָדָם שֶׁהוֹלֵךְ בַּמִּדְבָּר, וּפוֹגְעִים בּוֹ דֻּבִּים וַאֲרָיוֹת וּנְמֵרִים וּזְאֵבִים וְהַרְבֵּה מַשְׁחִיתִים. הָאִישׁ הַזֶּה צָרִיךְ לִפְקֹחַ עֵינָיו וּלְהִלָּחֵם עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְאִם יַעֲלִים עֵינָיו רֶגַע אַחַת – יִטְרְפוּהוּ הַמַּזִּיקִים. כָּךְ הָאָדָם בְּמִדּוֹתָיו הָרָעוֹת, כְּגוֹן הַתַּאֲוָה, וְהַגַּאֲוָה, וְהַשִּׂנְאָה, וְהַכַּעַס, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – מִתְגַּלְגְּלוֹת בְּלִבּוֹ תָּמִיד; וְאִם יִתְעַלֵּם וְלֹא יְתַקְּנֵם – יַעֲקֹר מִלִּבּוֹ אוֹר הָאֱמֶת וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (תהלים טז ח): ״שִׁוִּיתִי יְיָ לְנֶגְדִּי תָמִיד״.",
+            "הָאָדָם בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹלַד הוּא בְּגוּפוֹ וּבְחָכְמָתוֹ חַלָּשׁ מִשְּׁאָר כָּל הַבְּרִיּוֹת. כִּי כָל הַבְּרִיּוֹת בְּיוֹם הִוָּלְדָם הֵם הוֹלְכִים וְאוֹכְלִים וּמְסַיְּעִים לְעַצְמָם, אֲבָל הָאָדָם צָרִיךְ טֹרַח גָּדוֹל בְּגוּפוֹ, וְגַם כֵּן צָרִיךְ יוֹתֵר תִּקּוּן לְנִשְׁמָתוֹ לְתַקֵּן הַחָכְמָה וּלְהָבִין דְּרָכִים טוֹבִים. כִּי הָאָדָם בִּתְחִלָּתוֹ בְּלֹא מְלַמֵּד נוֹהֵג כִּבְהֵמָה, אַךְ לִבּוֹ דּוֹמֶה לְלוּחַ שֶׁהוּא מוּכָן לִכְתֹּב עָלָיו. אִם הַלּוּחַ הַזֶּה בְּיַד טִפֵּשׁ – יְשַׂרְטֵט עָלָיו שִׂרְטוּטֵי הֲבָלִים, עַד שֶׁיִּתְקַלְקֵל וְלֹא יִהְיֶה בּוֹ תּוֹעֶלֶת עוֹד. אֲבָל הֶחָכָם יִכְתֹּב עָלָיו סֵדֶר עִנְיָנָיו וּצְרָכָיו וְחוֹבוֹתָיו, וּמִתּוֹךְ הַלּוּחַ יְכַלְכֵּל וִיפַרְנֵס בָּנָיו, וְיַגִּיעַ לְתוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה. כָּךְ לֵב הָאָדָם: הַכְּסִילִים יְצַיְּרוּ בּוֹ צִיּוּרֵי הֶבֶל וְשֶׁקֶר, וְיִכְתְּבוּ עָלָיו חִקּוּקֵי הֶבֶל וְאָוֶן, וִימַלְּאוּ לִבָּם מַחְשְׁבוֹת הֶבֶל וָרִיק. וְהַמַּשְׂכִּילִים יִכְתְּבוּ עַל לִבָּם מִכְתַּב אֱלֹהִים, שֶׁהוּא יְסוֹד הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת וְחָכְמַת הַמִּדּוֹת, עַד אֲשֶׁר יַזְהִירוּ נַפְשׁוֹתָם כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. וְלָזֶה הָיְתָה כַּוָּנַת שְׁלֹמֹה בְּאוֹמְרוֹ (משלי ז ג): ״קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ״.",
+            "עוֹד אָמַר שְׁלֹמֹה (משלי כ יא): ״גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר, אִם זַךְ וְאִם יָשָׁר פָּעֳלוֹ״. זֶה הַפָּסוּק נֶאֱמַר עַל הַבְחָנַת הַנְּעָרִים, כִּי מִנְּעוּרֵיהֶם נִכָּר מִדּוֹתֵיהֶם. כְּמוֹ שֶׁתִּרְאֶה מִקְצָת הַנְּעָרִים נִרְאֶה בָּהֶם מִדַּת בֹּשֶׁת, וּמִקְצָתָם הָעַזּוּת, וּמִקְצָתָם נוֹטִים אֶל הַתַּאֲוָה, וּמִקְצָתָם נוֹטִים אֶל מַעֲלוֹת טוֹבוֹת. וְדַע כִּי כָל מִדּוֹת הָאָדָם אֲשֶׁר תִּרְאֶה בּוֹ בִּימֵי הַבַּחֲרוּת וְהַזִּקְנוּת – הֵם הָיוּ בִּימֵי הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת; אַךְ בַּזְּמַן הַהוּא לֹא הָיָה בּוֹ כֹּחַ לְהַרְאוֹתָם וְלַהֲבִיאָם לִידֵי הַמַּעֲשֶׂה. וְהַנְּעָרִים אֲשֶׁר גָּדְלָה עֲלֵיהֶם נַבְלוּת, אֶפְשָׁר שֶׁיּוּכַל הָאָדָם לְהַעֲתִיקָם אֶל הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה, כִּי נוֹחַ לְקַבֵּל לָהֶם, וְאֵין בָּהֶם כֹּחַ וְחָכְמָה לָצֵאת וְלִבְרֹחַ מִתַּחַת יַד הַמְּיַסֵּר, וְהֵם צְרִיכִים לִסְבֹּל. אֲבָל בִּימֵי הַזִּקְנָה אֵינָם נֶעְתָּקִים בְּקַל מִמָּה שֶׁהָיוּ בָּהֶם בִּימֵי הַבַּחֲרוּת. וְהֵם דּוֹמִין לְטַס כֶּסֶף שֶׁהָיָה טָמוּן בַּקַּרְקַע, וְהֶעֱלָה חֲלֻדָּה עָבָה בְּאֹרֶךְ הַטְמָנָתוֹ – צָרִיךְ אוֹתוֹ הַכֶּסֶף מְרִיקָה אַחַר מְרִיקָה עַד שֶׁיָּשׁוּב הַכֶּסֶף לְמַרְאֵהוּ הַנָּאֶה. כָּךְ הָאָדָם אֲשֶׁר הָלַךְ לְפִי דַּרְכּוֹ וּמִנְהָגוֹ, וְנִשְׁקָע בְּעִמְקֵי הַמִּדּוֹת הַגְּרוּעוֹת – צָרִיךְ לִלְטֹשׁ שִׂכְלוֹ לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר, וּלְהַרְגִּיל בָּעֲבוֹדָה, עַד שֶׁיִּהְיוּ הַמִּדּוֹת טְבוּעוֹת וּקְשׁוּרוֹת בְּלִבּוֹ.",
+            "זֶה הַסֵּפֶר נִקְרָא ״סֵפֶר הַמִּדּוֹת״, וְהוּא נִכְתַּב וְנֶחְתַּם בְּטַבַּעַת הַחָכְמָה לְלַמֵּד לְאָדָם דַּעַת, לִהְיוֹת הַסֵּפֶר הַזֶּה בִּידֵי כָּל אִישׁ לִכְלִי אֻמָּנוּת, לְתַקֵּן מִתּוֹכוֹ מִדּוֹתָיו וּמַעֲשָׂיו. כִּי הָאֻמָּן אֲשֶׁר בְּיָדוֹ כְּלֵי אֻמָּנוּתוֹ – יוּכַל לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ. אֲבָל כְּשֶׁאֵין בְּיָדוֹ כְּלֵי אֻמָּנוּתוֹ – לֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת מְאוּמָה. לָכֵן שְׁמַע מוּסָר, וְקַח כְּלֵי אֻמָּנוּתְךָ בְּיָדְךָ לְתַקֵּן מִדּוֹתֶיךָ. הֲלוֹא תִּרְאֶה: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַרְבֵּה מִינֵי מַטְבְּעוֹת, קְטַנּוֹת וּגְדוֹלוֹת, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ עֶרְכָּם וְשָׁוְיָם – לֹא יֵדַע מָה לִקְנוֹת בְּכָל אַחַת; עַד שֶׁיֵּדַע עֵרֶךְ שֶׁל כָּל מַטְבֵּעַ. וְגַם צָרִיךְ לֵדַע אֵיזֶה מַטְבֵּעַ פָּסַל הַמֶּלֶךְ, וְגָזַר עָלֶיהָ שֶׁלֹּא לְהוֹצִיאָהּ. אַחַר שֶׁיִּשְׁקֹל כָּל מַטְבֵּעַ וּמַטְבֵּעַ וְיַעַרְכָהּ, אָז יֵדַע לִקַּח בְּכָל אַחַת צְרָכָיו בְּעֵרֶךְ שָׁוֶה; וּבְמַטְבֵּעַ שֶׁגָּזַר הַמֶּלֶךְ שֶׁלֹּא לְהוֹצִיאָהּ – יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יוֹצִיאָהּ אֶלָּא בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יִקָּנֵס. נִמְצָא שֶׁזֶּה הָאִישׁ מַגִּיעַ בְּכָל מַטְבֵּעַ וּמַטְבֵּעַ לְטוֹבָה וּלְשִׂמְחָה. אֲבָל הַטִּפֵּשׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁקֹל וְלֹא יַעֲרֹךְ, וְיוֹצִיא מָה שֶׁפָּסַל הַמֶּלֶךְ – אֵין סָפֵק שֶׁיַּגִּיעַ זֶה לְהֶזֵּק גָּדוֹל. וְאַתָּה בְּנִי, קַח הַמָּשָׁל הַזֶּה הַנִּמְשָׁל עַל רֹב מִדּוֹת שֶׁבְּךָ, גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת, וְתִשְׁקֹל כָּל מִדָּה וּמִדָּה בְּפֶלֶס חָכְמָתְךָ. עַד שֶׁתֵּדַע עֵרֶךְ כָּל מִדָּה וּמִדָּה, וְתֵדַע הַמִּדּוֹת אֲשֶׁר פָּסַל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל לְהִזָּהֵר בָּהֶם, שֶׁלֹּא יֵרָאֶה בְּךָ וְלֹא יִמָּצֵא בְּךָ, אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא תְּקַבֵּל הֶזֵּק וְעֹנֶשׁ. וּבָזֶה תַּגִּיעַ אֶל הַשְּׁלֵמוּת, וְתִהְיֶה אֻמָּן וּכְלֵי אֻמָּנוּתְךָ בְּיָדְךָ.",
+            "עַתָּה נִרְצֶה לְהוֹדִיעַ שָׁרְשֵׁי הַמִּדּוֹת וְעַנְפֵיהֶם, וְתוֹעַלְתָּם וְנִזְקָם. וְכַוָּנָתֵנוּ לְהָשִׁיב טִבְעֵי הָאָדָם מֵעִנְיַן הַסִּכְלוּת אֶל אַהֲבַת הַמּוּסָר, וְשֶׁיִּשְׁתַּדְּלוּ הַפְּתָאִים לָדַעַת טִבְעֵי הַחֲכָמִים. וּמֵהַשֵּׁם יִתְעַלֶּה זִכְרוֹ נִשְׁאַל עֵזֶר שֶׁיּוֹדִיעֵנוּ הַדְּרָכִים הַיְּשָׁרִים וּנְתִיבוֹת הַצֶּדֶק, לְהוֹרוֹת שִׁבְטֵי יְשֻׁרוּן עֲדַת הַחֶסֶד."
+        ],
+        "": [
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הָרִאשׁוֹן – שַׁעַר הַגַּאֲוָה</b></big>",
+                "הַשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן: נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הַגַּאֲוָה. וּמַה טּוֹב שֶׁנִּזְדַּמֵּן תְּחִלָּה לְכָל הַשְּׁעָרִים, מִפְּנֵי חִיּוּב הָאָדָם לְהִבָּדֵל מִמֶּנָּה, כִּי הִיא פֶּתַח לָרָעוֹת רַבּוֹת, וְלֹא רָאִינוּ כָּזֹאת לְרָעָה בְּכָל הַמִּדּוֹת. לָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְחַכֵּם וּלְהַנְהִיגָהּ אֶל הַמִּנְהָג הָרָאוּי, וְלִדְחוֹת אוֹתָהּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה בּוֹ.",
+                "הַגַּאֲוָה הִיא הַמַּטְבֵּעַ אֲשֶׁר פָּסַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהִזְהִירָנוּ עָלֶיהָ בְּתוֹרָתוֹ. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו יב): ״הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״. כִּי הַגֵּאֶה יִשְׁכַּח יוֹצְרוֹ, כְּדִכְתִיב (דברים ח יג-יח): ״וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן, וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ..., וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ..., וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. וְזָכַרְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ, כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל״. וּבַמֶּלֶךְ נֶאֱמַר (דברים יז כ): ״לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו״. אִם הִזְהִירָה תּוֹרָה אֲפִלּוּ בַּמֶּלֶךְ – כָּל שֶׁכֵּן בַּהֶדְיוֹטוֹת, שֶׁלֹּא יִשְׂתָּרְרוּ זֶה עַל זֶה.",
+                "הַגַּאֲוָה מִתְחַלֶּקֶת לִשְׁנֵי חֲלָקִים: הָאֶחָד גַּאֲוַת הָאָדָם בְּגוּפוֹ, וְהַחֵלֶק הַשֵּׁנִי גַּאֲוַת הָאָדָם בְּמַעֲלוֹת הַחָכְמָה וּבְמַעֲשָׂיו.",
+                "גַּאֲוַת הָאָדָם בְּגוּפוֹ יֵשׁ בּוֹ שְׁנֵי חֲלָקִים: הָאֶחָד טוֹב, וְהָאֶחָד רַע. וְזֹאת הִיא גַּאֲוַת הָאָדָם בְּגוּפוֹ הָרָעָה: בְּעֵת שֶׁתִּתְגַּבֵּר הַגַּאֲוָה בְּלֵב הָאָדָם, אָז תִּמְשֹׁל עַל הָאָדָם מִקָּדְקֳדוֹ עַד כַּף רַגְלוֹ: בְּרֹאשׁוֹ וּבִגְרוֹנוֹ, כְּדִכְתִיב (ישעיהו ג טז): ״יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן, וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן״. בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו, דִּכְתִיב (תהלים לו יב): ״אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה, וְיַד רְשָׁעִים אַל תְּנִדֵנִי״.",
+                "וְעַל רֶגֶל גַּאֲוָה נֶעֶנְשָׁה בַּת רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן, שֶׁנִּגְזַר עָלֶיהָ לֵישֵׁב בְּקֻבָּה שֶׁל זוֹנוֹת. כִּי פַּעַם אַחַת הָלְכָה לִפְנֵי גְּדוֹלֵי רוֹמִי, וְשָׁמְעָה שֶׁאָמְרוּ: כַּמָּה נָאֶה פְּסִיעוֹתֶיהָ שֶׁל רִיבָה זוֹ! וְאָז דִּקְדְּקָה יוֹתֵר (עבודה זרה יח א).",
+                "בָּעֵינַיִם, כְּדִכְתִיב (משלי ו יז): ״עֵינַיִם רָמוֹת״.",
+                "בָּאָזְנַיִם: לֹא יִשְׁמַע דִּבְרֵי הָעֲנִיִּים הָאֻמְלָלִים. בְּרֵיחַ אַפּוֹ: בְּעָמְדוֹ אֵצֶל עֲנִיִּים אוֹ כְּשֶׁנִּכְנָס לְבָתֵּיהֶם, הֵם סְרוּחִים בְּעֵינָיו. וְאַף בִּדְבָרָיו יְדַבֵּר עַל צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה.",
+                "וְגַם נִכֶּרֶת בְּעִנְיַן מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה, וּבְמַלְבּוּשֵׁי בִּגְדֵי גַּאֲוָה מַלְבּוּשֵׁי נָכְרִי. וְעַל זֶה הֻזְהַרְנוּ בְּתוֹרַת מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ כג): ״וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי״; וּכְתִיב (ויקרא יח ג): ״וּבְחֻקּוֹתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ״; וְנֶאֱמַר (דברים יב ל): ״הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם״ – הַכֹּל בְּעִנְיָן אֶחָד הוּא מַזְהִיר, שֶׁיְּהֵא יִשְׂרָאֵל מֻבְדָּל בְּמַלְבּוּשָׁיו וּבִדְבָרָיו וּבְכָל מִנְהָגָיו מִן הַגּוֹיִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ויקרא כ כו): ״וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים״.",
+                "בַּעֲלֵי הַגַּאֲוָה הֵם מְתֹעָבִים בְּעֵינֵי הַשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז ה): ״תּוֹעֲבַת יְיָ כָּל גְּבַהּ לֵב״. וְהוּא נִמְסָר בְּיַד יִצְרוֹ, כִּי אֵין עֵזֶר הַשֵּׁם עִמּוֹ, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הוּא תּוֹעֲבַת הַשֵּׁם. וַאֲפִלּוּ לֹא נִתְגָּאָה עַל שׁוּם אָדָם, לֹא בְּדִבּוּר וְלֹא בְּמַעֲשֶׂה, אַךְ בְּלִבּוֹ לְבַד הוּא מִתְגָּאֶה – נִקְרָא ״תּוֹעֵבָה״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תּוֹעֲבַת יְיָ כָּל גְּבַהּ לֵב״ – אֲפִלּוּ אֵין לוֹ גַּבְהוּת אֶלָּא בַּלֵּב נִקְרָא ״תּוֹעֵבָה״.",
+                "אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ – כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים; כְּתִיב הָכָא (משלי טז ה): ״תּוֹעֲבַת יְיָ כָּל גְּבַהּ לֵב״, וּכְתִיב הָתָם (דברים ז כו): ״לֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: כְּאִלּוּ בָּא עַל עֲרָיוֹת, דִּכְתִיב (ויקרא יח כז): ״כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ...״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה (סוטה ד ב). וְאָמְרוּ: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ – מִתְמַעֵט, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כד כד): ״רוֹמּוּ מְעַט וְאֵינֶנּוּ״. וְרָאוּי לְגַדְּעוֹ כַּאֲשֵׁרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו י לג): ״וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים״. וְאֵין עֲפָרוֹ נִנְעָר, וְהַשְּׁכִינָה מְיַלֶּלֶת עָלָיו. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֵין אֲנִי וְהוּא יְכוֹלִים לָדוּר בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קא ה): ״גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב, אֹתוֹ לֹא אוּכָל״ (סוטה ה א).",
+                "וְאָמְרוּ: הַאי מָאן דְּיָהִיר, אֲפִילּוּ אַאַנְשֵׁי בֵּיתֵהּ לָא מִתְקַבֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק ב ה): ״גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה״ – אֲפִלּוּ בַּנָּוֶה שֶׁלּוֹ (בבא בתרא צח א).",
+                "הַגַּאֲוָה מְבִיאָה לִידֵי רְדִיפוּת כָּבוֹד, לְהִשְׂתָּרֵר עַל בְּנֵי אָדָם. וּכְבָר יָדַעְתָּ מָה אֵרַע לְקֹרַח וַעֲדָתוֹ מֵחֲמַת גַּאֲוָתוֹ, שֶׁבִּקֵּשׁ לְהִתְגַּדֵּל, וְלָקַח גְּדֻלָּה שֶׁלֹּא נִתְּנָה לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם. וּמִתּוֹךְ כָּךְ נִכְנַס לְמַחֲלֹקֶת, וּמִן הַמַּחֲלֹקֶת יָצְאָה קִנְאָה וְשִׂנְאָה. וְכָל אֵלּוּ מִדּוֹת פְּחוּתוֹת מְאוֹד, כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם.",
+                "סוֹף דָּבָר: כָּל הַמְּקַשֵּׁט אֶת גּוּפוֹ כְּדֵי לְהִתְגָּאוֹת – הֲרֵי זֶה שׁוֹכֵחַ הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא יָחוּשׁ עַל הַמִּצְווֹת, וְלֹא יִרְדֹּף אַחַר מַעֲשִׂים טוֹבִים. כִּי כָּל כַּוָּנָתוֹ עַל עַצְמוֹ, לְקַשֵּׁט גּוּפוֹ הַכָּלֶה, אֲשֶׁר אַחֲרִיתוֹ רִמָּה. וְהַמְּקַשֵּׁט גּוּפוֹ הוּא קָרוֹב לְזִמָּה, כִּי יִתְרָאֶה לִפְנֵי נָשִׁים לִשָּׂא חֵן בְּעֵינֵיהֶן, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִתְקָרֵב אֶצְלָן, וְיָבוֹא לִידֵי שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ.",
+                "וְגַם הָאִשָּׁה הַמִּתְקַשֶּׁטֶת לִפְנֵי הָאֲנָשִׁים – בָּזֶה הִיא מַדְלֶקֶת לִבָּם וּמַכְנֶסֶת הִרְהוּרִים בְּלִבָּם; וּבָזֶה עָנְשָׁהּ גָּדוֹל מְאוֹד, שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת מִכְשׁוֹל לִפְנֵי רַבִּים. הֲלוֹא אָסְרוּ חֲכָמִים לְהִסְתַּכֵּל בְּבִגְדֵי צִבְעוֹנִים שֶׁל נָשִׁים הַשְּׁטוּחִים בַּכֹּתֶל, אֲפִלּוּ כְּשֶׁאֵינָהּ מְלֻבֶּשֶׁת בָּהֶן (עבודה זרה כ ב) – כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ עֹנֶשׁ גָּדוֹל לְאִשָּׁה הַמִּתְקַשֶּׁטֶת לִפְנֵי אֲנָשִׁים הַמִּסְתַּכְּלִים בָּהּ.",
+                "וְעוֹד הַגַּאֲוָה מְבִיאָה לִידֵי תַּאֲוָה. כִּי הַמִּתְגָּאֶה – לִבּוֹ רָחָב וּמִתְאַוֶּה לְכָל דָּבָר. וְתַאֲוָה הִיא הַמִּדָּה הָרָעָה שֶׁבְּכָל הַמִּדּוֹת, כִּי יִתְאַוֶּה מֵחֲמַת גַּאֲוָתוֹ לְהִתְלַבֵּשׁ בִּבְגָדִים יְקָרִים, וְלִבְנוֹת פַּלְטֵרִין גְּדוֹלִים, וְלֶאֱכֹל מַאֲכָלִים טוֹבִים. כִּי הַמִּתְגָּאֶה – לְעוֹלָם לִדְבָרִים גְּבוֹהִים יַחְמֹד; וְאוּלַי אֵינוֹ מַשִּׂיג יָדוֹ לִדְבָרִים אֵלּוּ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יָבוֹא לִידֵי גְּנֵבָה וּגְזֵלָה. כִּי הַמִּתְגָּאֶה לִבּוֹ חוֹמֵד, וְרָחָב כַּיָּם לְהִתְעַשֵּׁר, וְלֹא יִהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, כִּי יִמְעַט בְּעֵינָיו מָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְפִי רֹב הוֹצָאוֹת תַּאֲוַת גַּאֲוָתוֹ. וְעוֹד הַגַּאֲוָה גּוֹרֶמֶת שֶׁלֹּא יְהֵא סַבְלָן לִסְבֹּל עֹל הַבְּרִיּוֹת. וְאֵין צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ בִּפְחִיתַת מִי שֶׁאֵינוֹ סַבְלָן, כִּי יָדוּעַ הוּא לַכֹּל.",
+                "וְזֹאת הִיא גַּאֲוַת הַגּוּף שֶׁהִיא טוֹבָה: שֶׁמָּא יֹאמַר הָאָדָם: הוֹאִיל וְהַגַּאֲוָה הִיא מִדָּה רָעָה כָּל כָּךְ, אֶפְרֹשׂ מִמֶּנָּה בְּיוֹתֵר – עַד שֶׁלֹּא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן, וְלֹא יִשָּׂא אִשָּׁה, וְלֹא יֵשֵׁב בְּדִירָה נָאָה, וְלֹא יִלְבַּשׁ מַלְבּוּשׁ נָאֶה אֶלָּא הַשַּׂק וְהַצֶּמֶר, וּקְרוּעִים וּמְלֻכְלָכִים; וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֵלִים מְלֻכְלָכִים וּמְאוּסִים, וְלֹא יִרְחַץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו עַד שֶׁיַּשְׁחִיר תָּאֳרוֹ מִשְּׁאָר אֲנָשִׁים. וְכָל זֶה כְּדֵי שֶׁיִּתְרַחֵק מִן הַגַּאֲוָה, עַד שֶׁלֹּא יוּכַל לְהִתְרַחֵק יוֹתֵר.",
+                "הַמְהַלֵּךְ בְּדֶרֶךְ זֶה נִקְרָא ״חוֹטֵא״. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר בַּנָּזִיר (במדבר ו יא): ״וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ״; אָמְרוּ חֲכָמִים (תענית יא א): וּמָה זֶה שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ עַצְמוֹ אֶלָּא מִן הַיַּיִן נִקְרָא ״חוֹטֵא״, הַמּוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִכָּל דָּבָר עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמְרוּ חֲכָמִים (ירושלמי נדרים ט א): לֹא דַּיְּךָ מָה שֶׁאָסְרָה תּוֹרָה, אֶלָּא שֶׁאַתָּה אוֹסֵר עָלֶיךָ דְּבָרִים אֲחֵרִים?! עַל עִנְיָן זֶה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה אָמַר שְׁלֹמֹה (קהלת ז טז): ״אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה, וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר, לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם״.",
+                "הַדֶּרֶךְ הַיְּשָׁרָה בָּאָדָם: שֶׁיְּהֵא נָקִי בְּכָל עִנְיָנָיו, כִּי הַנְּקִיּוּת הוּא גָּדֵר שֶׁל מַעֲשִׂים טוֹבִים. כֵּיצַד? יִלְבַּשׁ בְּגָדִים בֵּינוֹנִים, וְלֹא מַלְבּוּשִׁים עֲנִיִּים הַמְּבַזִּים לוֹבְשָׁם; אֶלָּא בְּגָדִים בֵּינוֹנִים נָאִים וּנְקִיִּים, הֶעָנִי לְפִי עָנְיוֹ וְהֶעָשִׁיר לְפִי עָשְׁרוֹ. וְאָסוּר שֶׁיִּמָּצֵא כֶּתֶם אוֹ שַׁמְנוּנִית עַל בְּגָדָיו, וְלֹא יִהְיוּ קְרוּעִים. וְלֹא יִהְיוּ מְתֻקָּנִים כְּבִגְדֵי גַּסֵּי הָרוּחַ.",
+                "גַּם מַאֲכָלוֹ יְהֵא נָקִי. וְלֹא יֹאכַל מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ, אַךְ מַאֲכָל בֵּינוֹנִי וּמַשְׁקֶה בֵּינוֹנִי לְפִי הַשָּׂגַת יָדוֹ. וְלֹא יִשְׁתֶּה וְלֹא יֹאכַל בְּכֵלִים מְאוּסִים, פֶּן יַעֲבֹר עַל ״אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם״ (ויקרא יא מג), אֶלָּא הַכֹּל יְהֵא בִּנְקִיּוּת.",
+                "גַּם שֻׁלְחָנוֹ גַּם מִטָּתוֹ יִהְיוּ נְקִיִּים, וְכָל עִנְיָנָיו יִהְיוּ נְקִיִּים. גַּם גּוּפוֹ יְהֵא נָקִי וְלֹא מְזֹהָם. אַךְ יִזָּהֵר לִרְחֹץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו, גַּם כָּל גּוּפוֹ לְעִתִּים, כַּאֲשֶׁר מָצִינוּ בְּהִלֵּל הַזָּקֵן (ויקרא רבה לד ג), שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיָה נִפְטָר מִתַּלְמִידָיו הָיָה מְהַלֵּךְ וְהוֹלֵךְ עִמָּם. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, לְהֵיכָן אַתָּה הוֹלֵךְ? אָמַר לָהֶם: לַעֲשׂוֹת מִצְוָה. אָמְרוּ לוֹ: וְכִי מָה מִצְוָה זוֹ? אָמַר לָהֶם: לִרְחֹץ בְּבֵית הַמֶּרְחָץ. אָמְרוּ לוֹ: וְכִי זוֹ מִצְוָה הִיא? אָמַר לָהֶם: הֵן! מָה אִם אִיקוֹנִין שֶׁל מְלָכִים, שֶׁמַּעֲמִידִים אוֹתוֹ בְּבָתֵּי תֵּאַטְרָאוֹת וּבְבָתֵּי קִרְקְסָאוֹת, מִי שֶׁנִּתְמַנָּה עֲלֵיהֶן הוּא מוֹרְקָן וְשׁוֹטְפָן, וְהֵן מַעֲלִין לוֹ מְזוֹנוֹת, וְלָא עוֹד אֶלָּא שֶׁהוּא מִתְגַּדֵּל עִם גְּדוֹלֵי מַלְכוּת, אֲנִי שֶׁנִּבְרֵאתִי בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת, דִּכְתִיב (בראשית ט ו): ״כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם״ – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!",
+                "וְעוֹד, דִּכְתִיב (משלי טז ד): ״כֹּל פָּעַל יְיָ לַמַּעֲנֵהוּ״ (שבת נ ב).",
+                "וְכָל הַנִּזְהָר בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ לְשֵׁם מִצְוָה, וְלֹא כְּדֵי לְהִתְקַשֵּׁט וּלְהִתְגָּאוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵלּוּ דְּבָרִים נִרְאִים כְּמוֹ גַּאֲוָה, כֵּיוָן שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם – יֵשׁ בּוֹ מִצְוָה.",
+                "גַּאֲוַת חָכְמָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים יֵשׁ בָּהּ שְׁנֵי חֲלָקִים: הָאֶחָד טוֹב, וְהָאֶחָד רַע. הַגַּאֲוָה הָרָעָה הִיא: אֲשֶׁר יְבַזֶּה בְּנֵי אָדָם בְּלִבּוֹ וּבְפִיו, וְכֻלָּם קְטַנִּים וּפְחוּתִים בְּעֵינָיו. וּמְהַלֵּל וּמְשַׁבֵּחַ עַצְמוֹ שֶׁהוּא גָּדוֹל בְּחָכְמָה, וּמִתּוֹךְ כָּךְ לֹא יוֹדֶה עַל הָאֱמֶת מֵרֹב גַּאֲוָתוֹ. וּלְעוֹלָם נִרְאֶה בְּעֵינָיו חָכְמָתוֹ וַעֲצָתוֹ, וּדְבָרָיו וּמַעֲשָׂיו, שֶׁהֵם מְשֻׁבָּחִים מִמַּעֲשֵׂה וְחָכְמַת עֲצַת חֲבֵרָיו. וּמִתְפָּאֵר תָּמִיד בְּחָכְמָתוֹ וּבְמַעֲשָׂיו, כִּי הוּא חָפֵץ לְקַבֵּל שֶׁבַח וְכָבוֹד עַל דְּבָרָיו הַיְּשָׁרִים. וְעַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה (משלי כז ב): ״יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִיךָ״.",
+                "הַגֵּאֶה לְעוֹלָם יַחְזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ. וּמִתּוֹךְ כָּךְ לֹא יִטְרַח עַל הַתּוֹרָה, כִּי לֹא יָחוּשׁ עַל כְּבוֹד שָׁמַיִם, רַק שֶׁיּוֹדוּ לוֹ הָעוֹלָם שֶׁהוּא אָדָם טוֹב וְחָכָם, וּבָזֶה יֵשׁ לוֹ דַּי. וְתָמִיד הוּא שָׂמֵחַ בְּמִכְשׁוֹל חֲבֵרָיו וּבְמִעוּט יְדִיעָתָם, וּמִתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרָיו. וְזֶה אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה דְּבָרִים הַמְעַכְּבִים אֶת הַתְּשׁוּבָה. אָדָם שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו טוֹבִים הֵם וּמִתְהַלֵּל בָּהֶם לְהִתְכַּבֵּד, דּוֹמֶה לְתַבְשִׁיל חָשׁוּב מְאוֹד בְּכָל אַבְקַת רוֹכֵל וְרָאשֵׁי בְּשָׂמִים, וְעוֹמֵד אֵצֶל הָאֵשׁ עַד שֶׁיְּהֵא מַקְדִּיחַ וּמַסְרִיחַ, עַד שֶׁלֹּא שׁוֹוֶה לֶאֱכֹל מֵחֲמַת מְרִירוּת שְׂרֵפַת הָאֵשׁ; כָּךְ הָאָדָם הַמִּתְפָּאֵר בְּמַעֲשִׂים, מַקְדִּיחַ וּמַסְרִיחַ בְּמַהֲלָלוֹ מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים. וְהַמִּתְפָּאֵר בְּחָכְמָתוֹ וּבְמַעֲשָׂיו שֶׁאֵין בּוֹ – אֵין מִדָּה רָעָה כְּמוֹתָהּ וְאֵין דֻּגְמָתָהּ. וַהֲלֹא אָמְרוּ חֲכָמִים (ירושלמי שביעית י ח): אִם מְכַבְּדִים אֶת הָאָדָם מֵחֲמַת שֶׁסּוֹבְרִים שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שְׁתֵּי מַסֶּכְתּוֹת, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ רַק אַחַת, יֹאמַר לָהֶן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶלָּא אַחַת. כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יַטְעֶה אֶת הָעוֹלָם שֶׁיַּחֲזִיקוּהוּ בַּחֲזָקָה גְּדוֹלָה שֶׁאֵינוֹ בּוֹ.",
+                "וְדַע שֶׁאֲנַחְנוּ מְחֻיָּבִים שֶׁיִּהְיוּ כָּל מַעֲשֵׂינוּ מְיֻחָדִים לְשֵׁם הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה, בַּגָּלוּי וּבַסֵּתֶר. וְכָל מַעֲשֵׂה עֲבוֹדַת אֱלֹהִים יִהְיֶה לְהַגִּיעַ אֶל רְצוֹנוֹ בִּלְבַד, בִּלְתִּי רְצוֹן בְּנֵי אָדָם לְקַוּוֹת שֶׁבַח עַל מַעֲשֵׂהוּ וּלְקַבֵּל כָּבוֹד. אַךְ יַעֲשֶׂה הַכֹּל לְשֵׁם הָאֵל הַמַּשְׁקִיף אֶל הַלֵּב, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ירמיהו יז י): ״אֲנִי יְיָ חֹקֵר לֵב, בּוֹחֵן כְּלָיוֹת״; וְאוֹמֵר (דברים כט כח): ״הַנִּסְתָּרֹת לַיְיָ אֱלֹהֵינוּ״.",
+                "לָכֵן אִם לֹא יִזָּהֵר בְּחָכְמָה וּבִזְרִיזוּת לְהִנָּצֵל מִן הַגַּאֲוָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים – הוּא יוֹרֵשׁ גֵּיהִנֹּם. כִּי הַיֵּצֶר אוֹרֵב לוֹ, וּמֵבִיא טְעָנוֹת וּרְאָיוֹת לְהָבִיא הָאָדָם לִידֵי גַּאֲוָה, וְתִהְיֶה חָכְמָתוֹ לְטָרְדוֹ מִן הָעוֹלָם. לָכֵן אַל יִתְעַצֵּל מִלְּנַצֵּחַ יֵצֶר הָרַע יוֹם יוֹם, וְזֶה נִקְרָא ״מִלְחָמָה גְּדוֹלָה״. כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּאֶחָד מִן הַחֲסִידִים, שֶׁפָּגַע בַּאֲנָשִׁים הַבָּאִים מִן הַמִּלְחָמָה וְשָׁלְלוּ שָׁלָל גָּדוֹל. אָמַר לָהֶם: שַׁבְתֶּם מֵהַמִּלְחָמָה הַקְּטַנָּה, וַעֲדַיִן אַתֶּם עֲתִידִים לַמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה. אָמְרוּ לוֹ: מָה הִיא הַמִּלְחָמָה? אָמַר לָהֶן: הַיֵּצֶר וְחֵילוֹתָיו! כִּי כָּל אוֹיֵב שֶׁיֵּשׁ לְךָ, שֶׁתְּנַצַּח אוֹתוֹ פַּעַם אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹשׁ – אָז יַנִּיחַ אוֹתְךָ. אֲבָל הַיֵּצֶר אֵינוֹ פּוֹסֵק מִמְּךָ אַף אִם יִהְיֶה נָצוּחַ מֵאָה פְּעָמִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (אבות ב ד): וְאַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ. כִּי כָּל יָמֶיךָ יֶאֱרֹב לְךָ אוּלַי תַּעֲלִים עֵינֶיךָ מִמֶּנּוּ, וְאִם יְנַצַּחֲךָ בַּקַּל שֶׁבַּקַּלּוֹת – סוֹף יְנַצַּחֲךָ בֶּחָמוּר שֶׁבַּחֲמוּרוֹת. וּבַעֲבוּר שֶׁהַגַּאֲוָה שֹׁרֶשׁ לְהַרְבֵּה מִדּוֹת פְּחוּתוֹת, וְגַם הַיֵּצֶר מִשְׁתַּתֵּף וּמִתְעָרֵב בְּלֵב הָאָדָם, וְכָל עִנְיַן הַיֵּצֶר הוּא לְהַכְזִיב הָאֱמֶת וּלְאַמֵּת הַשֶּׁקֶר, וְהוּא מְלַמֵּד אֶת הָאָדָם לְהִתְגָּאוֹת וּמֵבִיא לוֹ רְאָיוֹת, וְלָכֵן צָרִיךְ אַתָּה לְהִתְחַכֵּם כְּנֶגְדּוֹ.",
+                "תְּחִלַּת תַּחְבּוּלוֹתָיו שֶׁל הַיֵּצֶר הוּא מַקְשֶׁה לִבּוֹ וּמַגְבִּיהוֹ, וּמַמְתִּיק לוֹ הַגַּאֲוָה וּשְׁאָר מִדּוֹת רָעוֹת. וְאַף כִּי יוֹדֵעַ הָאָדָם בְּוַדַּאי שֶׁיֵּשׁ פֶּשַׁע וְעָווֹן בְּגַאֲוָתוֹ, אֲפִלּוּ הָכֵי עוֹבֵר בְּמֵזִיד וּמִתְגָּאֶה, כִּי הַיֵּצֶר מַבְעִיר אֶת לִבּוֹ אַחַר הַכָּבוֹד עַד שֶׁלֹּא יָחוּשׁ עַל הָעֲבֵרָה.",
+                "אֲבָל הָאָדָם שֶׁהוּא זַךְ בְּמַעֲשָׂיו, וְלֹא יִתְגָּאֶה וְלֹא יְהַלֵּל עַצְמוֹ כְּשֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ עֲבֵרָה בַּדָּבָר, אָז יָבוֹא הַיֵּצֶר הָרַע וְיַעֲרֹךְ עוֹד מִלְחָמָה לְהַפִּילוֹ לְלָכְדוֹ בְּרִשְׁתּוֹ, וְיוֹרֶה הֶתֵּר וּמַסְבִּיר לוֹ סְבָרוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִצְוָה וְשָׂכָר עַל מָה שֶׁמִּתְהַלֵּל וּמִתְפָּאֵר. וְכָךְ יֹאמַר לוֹ הַיֵּצֶר: ״כְּבָר הִגַּעְתָּ לְמַעֲלַת חָכְמָה וַחֲסִידוּת, וְרָאוּי לְךָ לְהִתְרַצּוֹת וּלְהִשְׁתַּדֵּל לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי הָעוֹלָם וּלְהַחֲנִיף לָהֶם, לְגַלּוֹת לָהֶם חָכְמָתְךָ וְצִדְקָתְךָ כְּדֵי שֶׁיֹּאהֲבוּךְ.״ וְיָבִיא לְךָ רְאָיָה מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (אבות ג י): כָּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ – רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ. וְכָל זֶה רְאָיוֹת שֶׁקֶר, כִּי אוֹתָהּ הַסְּבָרָא הִיא עָנָף מִן הַגַּאֲוָה. אֲבָל הָעִנְיָן הַזֶּה הוּא כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי טז ז): ״בִּרְצוֹת יְיָ דַּרְכֵי אִישׁ, גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ״. וְכָךְ פֵּרוּשׁ הָעִנְיָן: אִם הָאָדָם לֹא יִתְהַלֵּל לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם, וְלֹא יִשְׁתַּדֵּל לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵיהֶם בַּעֲשׂוֹתוֹ מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, וְאַף עַל פִּי כֵן אוֹהֲבִים אוֹתוֹ – זֶהוּ רְאָיָה גְּדוֹלָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אוֹתוֹ, וְזָרָה לוֹ אַהֲבָה בְּלִבּוֹת בְּנֵי אָדָם, וְשָׂם לוֹ שֵׁם טוֹב עַל לְשׁוֹנָם. וֶאֱמֶת הוּא שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה בְּנֵי אָדָם הַנֶּאֱהָבִים לַבְּרִיּוֹת, וְהקב״ה שׂוֹנְאָם כְּשֶׁאֵינָם מְקַיְּמִים אֶת הַמִּצְווֹת, כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אֶלָּא לוֹמְדֵי תּוֹרָה וּמְקַיְּמִים אוֹתָהּ.",
+                "אַחַר כָּךְ יְסִיתְךָ הַיֵּצֶר לְגַלּוֹת חֲסִידוּתְךָ וּמַעֲשֶׂיךָ הַטּוֹבִים לִפְנֵי הָעָם, וּמֵבִיא רְאָיָה: ״אוּלַי יַעֲשׂוּ גַּם הֵם כָּמוֹךָ?״ וְגַם זֶה נִמְשָׁךְ מִן הַגַּבְהוּת: אַף עַל פִּי שֶׁמָּצִינוּ כַּמָּה גְּדוֹלִים שֶׁנִּשְׁתַּבְּחוּ (סוכה כח א), לֹא עָשׂוּ אֶלָּא לִפְנֵי תַּלְמִידֵיהֶם וְחַבְרֵיהֶם כְּדֵי שֶׁיִּמָּשְׁכוּ אַחֲרֵיהֶם וְיַחֲזִיקוּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם; וַדַּאי זֶה מִצְוָה כְּדֵי לְחַבֵּב לָהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים. וַאֲפִלּוּ בִּפְנֵי אֵלּוּ לֹא יִתְגָּאֶה בְּלִבּוֹ בְּאָמְרוֹ ״זֶה אֲנִי יוֹדֵעַ״ אוֹ ״זֶה אֲנִי עוֹשֶׂה״, אֲבָל לִפְנֵי הָעוֹלָם בֶּאֱמֶת אָסוּר לְגַלּוֹת לָהֶם.",
+                "גַּם אִם תֵּלֵךְ בַּעֲנָוָה וְתַעֲמֹד לְהִתְפַּלֵּל בַּאֲרִיכוּת וְתִלְמַד בִּקְבִיעוּת, יְפַתְּךָ הַיֵּצֶר לְהִתְגָּאוֹת וְיֹאמַר לְךָ: ״עַתָּה הָרוֹאִים אוֹתְךָ בְּנֵי אָדָם יַחְשְׁבוּךָ וִיכַבְּדוּךָ בַּעֲבוּר דְּרָכֶיךָ הַטּוֹבִים. וְיֵשׁ רֶוַח גָּדוֹל בָּזֶה: מִתּוֹךְ שֶׁאַתָּה חָשׁוּב בְּעֵינֵיהֶם – יְקַבְּלוּ מוּסָרְךָ וְתוֹכַחְתְּךָ.״",
+                "כָּל זֶה הֶבֶל, כִּי בַּעֲשׂוֹתְךָ מַעֲשֶׂה הַטּוֹב לְשֵׁם הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא לְבַד, דִּבְרֵי תּוֹכַחְתְּךָ יִתְקַבְּלוּ בִּפְנֵי הָעוֹלָם גַּם אִם לֹא תַּחֲשֹׁב כָּךְ, כִּי אֵין קַבָּלַת הַתּוֹכָחָה תְּלוּיָה בְּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ.",
+                "וְאַחֲרֵי שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִכָּל זֶה, יְסִיתְךָ הַיֵּצֶר וְיֹאמַר לְךָ: ״לֹא יִתָּכֵן שֶׁתִּהְיֶה עֲבוֹדָתְךָ שְׁלֵמָה עַד שֶׁתִּתְרַחֵק מֵהֶן לְגַמְרֵי, כְּגוֹן שֶׁתְּכַסֶּה מַעֲשֶׂיךָ הַטּוֹבִים, וּלְהוֹרוֹת הָפוּךְ מִמָּה שֶׁהָיָה כְּבָר בְּלִבְּךָ: תִּתְפַּלֵּל קָצָר, וּכְשֶׁתִּרְצֶה לִלְמֹד שׁוּם חָכְמָה תִּתְיַחֵד, וְלֹא יֵדַע שׁוּם אָדָם זוּלַת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא. וְלֹא תַּרְאֶה שׁוּם מִדָּה טוֹבָה, אַךְ לְהַרְאוֹת הָעַצְלוּת בְּמַעֲשֶׂה הָעֲבוֹדָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצֵא לְךָ שֵׁם וְתַפְסִיד שְׂכָרְךָ. וְלֹא תְּצַוֶּה עַל הַטּוֹב וְלֹא תַּזְהִיר מִן הָרָע, וְלֹא תּוֹדִיעַ חָכְמָתְךָ לְאִישׁ זוּלָתְךָ, וְלֹא תַּרְאֶה סִימָן יְרֵא שָׁמַיִם וְלֹא אוֹת, כְּגוֹן תְּפִלִּין וּמְזוּזָה וְצִיצִית. אֶלָּא תִּתְנַהֵג בְּמִנְהָגָם וְתֵלֵךְ בְּדַרְכֵיהֶם, וְתִהְיֶה מְעֹרָב עִמָּהֶם בְּמַאֲכָל בְּמִשְׁתֶּה, וּבְחֶדְוָה וּבְרוֹב הַשְּׂחוֹק.״ כָּל זֶה מֵעִנְיְנֵי הַיֵּצֶר לִלְכֹּד בְּנֵי אָדָם בְּרִשְׁתּוֹ, וְהָעוֹשֶׂה עִנְיָן זֶה לְשֵׁם מִצְוָה מַפְסִיד אֶלֶף אֲלָפִים יוֹתֵר מִשְּׂכָרוֹ, וְדוֹמֶה לְבוֹרֵחַ מֵאֵשׁ קְטַנָּה לְאֵשׁ גְּדוֹלָה.",
+                "אַךְ הַיָּשָׁר הוּא: לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה בַּאֲרִיכוּת, וִיצַוֶּה עַל הַטּוֹב וְיַזְהִיר מֵהָרַע, וְיַעֲשֶׂה כָּל הַטּוֹבוֹת בְּגָלוּי וּבַסֵּתֶר. וְאִם יְכַבְּדוּהוּ עַל זֶה וִישַׁבְּחוּהוּ – אֵין מַזִּיק לוֹ בַּשֶּׁבַח, אַחֲרֵי שֶׁלֹּא כִּוֵּן לָזֶה בִּשְׁעַת הַמַּעֲשֶׂה. לָכֵן בְּעֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה הַטּוֹב, תַּבְחִין בְּעַצְמְךָ מִמִּי אַתָּה מְקַוֶּה הַגְּמוּל: אֲשֶׁר מֵהָאֵל – הוּא שָׁלֵם, אֲבָל אִם מֵאֲחֵרִים – אֵינוֹ שָׁלֵם. וְגַם תַּבְחִין אִם זֶה הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לִפְנֵי הָעוֹלָם, אִם הָיִיתָ עֹשֶׂה בְּיִחוּד בְּחַדְרֵי חֲדָרִים בָּזֶה הָעִנְיָן אֲשֶׁר אַתָּה עוֹשֶׂה בָּרַבִּים, וְאִם יִתְבָּרֵר לְךָ זֶה – אָז מַעֲשֶׂךָ שָׁלֵם.",
+                "כָּל מָה שֶׁסִּפַּרְנוּ נֶגֶד יֵצֶר הָרַע אֵינוֹ כִּי אִם טִפָּה מֵהַיָּם נֶגֶד מָה שֶׁהוּא חַיָּב לְהִזָּהֵר בּוֹ, כִּי בְּכָל דָּבָר וּבְכָל מַעֲשֶׂה וּבְכָל מִדָּה – בָּא הַיֵּצֶר לְשַׁחֵת וּלְקַלְקֵל. וּפָתַחְנוּ פֶּתַח לְהוֹדִיעַ עִנְיָן הַיֵּצֶר לְמִי שֶׁלֹּא יָדַע תְּחִלַּת דְּרָכָיו. וְהֶחָכָם יָבִין, וִימַהֵר לְסַלְּקֵהוּ מִתּוֹכוֹ, ״וּטֳהָר יָדַיִם יֹסִיף אֹמֶץ״ (איוב יז ט).",
+                "הַגַּאֲוָה בְּמַעֲלַת הַחָכְמָה מְשֻׁבַּחַת שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ט כג): ״כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל: הַשְׂכֵּל וְיָדוֹעַ אוֹתִי״. וְיוֹסִיף הוֹדָאָה לַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, וְגַם דֵּעָה וְהַשְׂכֵּל וּמִדּוֹת טוֹבוֹת בִּתְפִלָּה לוֹמַר: ״מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ, שֶׁנָּתַתָּ חֶלְקִי מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְלֹא מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת.״ וּכְמוֹ: ״אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ.״ וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברי הימים ב יז ו): ״וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי יְיָ״. כִּי יִהְיֶה אָדָם יְקַר רוּחַ וּגְבַהּ לֵב בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁלֹּא יַסְפִּיק לוֹ בַּמֶּה שֶׁיִּזְדַּמֵּן לוֹ, וְלֹא יֹאמַר דַּי בַּמֶּה שֶׁיִּמָּצֵא יָדוֹ מֵהֶם; אֶלָּא יִמְעַט בְּעֵינָיו כָּל מַעֲשֵׂהוּ, וְתִגְבַּהּ נַפְשׁוֹ לְמַעְלָה תָּמִיד, וְיִתְרַעֵם בְּנַפְשׁוֹ כְּמוֹ שֶׁמְּקַצֵּר מֵעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא. וְזֹאת הַגַּאֲוָה אֵינָהּ מַזֶּקֶת לָעֲנָוָה אַךְ מְסַיַּעְתּוֹ, וְגוֹרֶמֶת לוֹ לִשְׂמֹחַ בַּמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת, וְלִשְׂמֹחַ בִּכְבוֹד חֲבֵרָיו וְלָחוּס עַל כְּבוֹדָם.",
+                "וְהַגַּאֲוָה נֶגֶד הָרְשָׁעִים הִיא מְשֻׁבַּחַת מְאוֹד, לְהוֹכִיחָם וּלְהַכְלִים אוֹתָם, וְלֹא יִכָּנַע לָהֶם. וִיצַוֶּה עַל הַטּוֹב וְיַזְהִיר מֵהָרַע כְּפִי יְכָלְתּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה דּוֹמֶה בְּעֵינֵי הָעוֹלָם כְּמִשְׂתָּרֵר וּכְמִתְגָּאֶה, אַחֲרֵי שֶׁלִּבּוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם – הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וְלֹא יִכָּנַע לָרְשָׁעִים, כְּמוֹ מָרְדְּכַי שֶׁלֹּא נִכְנַע לְהָמָן (אסתר ג). וּבְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מִצְוָה – עָלָיו לַעֲשׂוֹת, וְלֹא יִכָּנַע כְּלָל לָרְשָׁעִים לַעֲזֹב הַטּוֹב מִפְּנֵי הַשְׁפָּלָתוֹ לִפְנֵיהֶם. וְזֶה צָרִיךְ חָכְמָה: מָתַי יִשְׂתָּרֵר נֶגְדָּם בִּדְבַר מִצְוָה? כִּי פְּעָמִים אֵינוֹ שׁוֹוֶה שֶׁיַּעֲמֹד נֶגְדָּם, שֶׁאִם יָעֵז פָּנָיו נֶגְדָּם בַּעֲבוּר מִצְוָה אַחַת – יַפְסִיד אוֹתָם מֵאָה מִצְווֹת.",
+                "לְכָךְ צָרִיךְ הֶחָכָם לְהִתְבּוֹנֵן לְפִי הַשָּׁעָה וְהָעִנְיָן, וּלְפִי זֶה יְסַדֵּר מַעֲשָׂיו; כִּי יֵשׁ דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לַעֲזֹב בִּשְׁבִילָם, וְיֵשׁ דָּבָר שֶׁלֹּא יָנִיחַ בִּשְׁבִילָם בְּשׁוּם עִנְיָן. וְצָרִיךְ בְּגוּפוֹ וּבִמְאֹדוֹ לַעֲמֹד נֶגְדָּם, וְלֹא יִכָּנַע לָהֶם. וְכָל זֶה בִּדְבַר מִצְוָה, אֲבָל בְּעִנְיַן מַשָּׂא וּמַתָּן – יִכָּנַע לִפְנֵיהֶם וְיַעֲשֶׂה עִמָּהֶם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין בְּכָל דָּבָר, וְזֶהוּ מִצְוָה גְּדוֹלָה.",
+                "וּמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִדַּת הַגַּאֲוָה – צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל וְלָשׁוּב מִמֶּנָּה. כִּי הִיא מְגֻנָּה מְאוֹד, וְהַהֶזֵּק שֶׁלָּהּ רַב וּמָצוּי תָּמִיד, וְהַתּוֹעֶלֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מְעַט. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מִמֶּנָּה מְאוֹד, כִּי הַגַּאֲוָה מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לְשֶׁבֶר וְשִׁפְלוּת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז יח): ״לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן״; וְנֶאֱמַר (שם כט כג): ״גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ״. וּכְבָר יָדַעְתָּ מָה אֵרַע לְפַרְעֹה בְּאָמְרוֹ (שמות ה ב) ״מִי יְיָ...״, וּלְגָלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי שֶׁאָמַר (שמואל א יז י) ״אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל״, וּלְסַנְחֵרִיב שֶׁאָמַר (ישעיהו לו כ) ״מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִצִּילוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדִי, כִּי יַצִּיל יְיָ אֶת יְרוּשָׁלִַם מִיָּדִי״, וּנְבוּכַדְנֶצַּר בְּאָמְרוֹ (דניאל ג טו) ״וּמַן הוּא אֱלָהּ דִּי יְשֵׁיזְבִנְכוֹן מִן יְדָי״, וְהַדּוֹמֶה לָהֶן אֲשֶׁר אָמְרוּ כְּדִבְרֵיהֶם – וְאַחֲרִיתָם הָיָה בּוּז וְקָלוֹן. וּמִי שֶׁהוּא בְּמִדָּה זוֹ – אֵינוֹ נִצּוֹל מֵחֵטְא וְעָווֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם (משלי כא כד): ״זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ, עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן״.",
+                "וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ דְּבָרֵינוּ עַד הֵנָּה לְדַבֵּר עַל הַגַּאֲוָה, שְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים. חָכָם אֶחָד אָמַר: מִי הוּא אֲשֶׁר לֹא תִּפָּרֵד מִמֶּנּוּ הַדְּאָגָה? זֶה הַמְבַקֵּשׁ לַעֲלוֹת מַעֲלָה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִמֶּנָּה. וְאָמְרוּ: מִי שֶׁמַּחֲזִיק עַצְמוֹ בְּחֶזְקַת דַּעְתָּן – מַחֲזִיקִין אוֹתוֹ בְּנֵי אָדָם לְשׁוֹטֶה. וְאָמְרוּ: סָמוּךְ לַגַּאֲוָה – מַעֲלָלִים רָעִים. וּמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲלָלִים רָעִים, תִּהְיֶה עָלָיו שִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת, וְהַנְּפָשׁוֹת נוֹטוֹת מֵעָלָיו. וְאָמַר חָכָם אֶחָד: כַּאֲשֶׁר נְעִימוּת הַצּוּרָה אוֹר הַגּוּף, כָּךְ נְעִימוּת הַמִּדּוֹת אוֹר הַנֶּפֶשׁ.",
+                "וְאָמַר עוֹד: אֵין הַחֲשִׁיבוּת בַּנֶּפֶשׁ שֶׁיִּהְיֶה הַמֶּלֶךְ מִתְגָּאֶה, כָּל שֶׁכֵּן בְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים זֶה אֶל זֶה. וְאָמַר: שֶׁהָיָה מֶלֶךְ אֶחָד יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, וּלְפָנָיו הָיוּ כִּסְאוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ. וְאָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ: אֵיךְ יְשַׁבְתֶּם זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה בְּלֹא רְשׁוּתִי? וְהֵשִׁיב הָעֶלְיוֹן: גֹּדֶל יִחוּס מִשְׁפַּחְתִּי הוֹשִׁיבַנִי מִמַּעַל לְרֵעִי. וְאָמַר הַשֵּׁנִי: עָלִיתִי עַל אֲשֶׁר תַּחְתַּי מִפְּנֵי רֹב חָכְמָתִי. וְעָנָה הַשְּׁלִישִׁי: שִׁפְלוּת נַפְשִׁי וְדַכְאוּת לִבִּי הוֹשִׁיבַנִי תַּחְתֵּיהֶם. וְהֶעֱלָהוּ הַמֶּלֶךְ וְגִדְּלוֹ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כה ז): ״כִּי טוֹב אֲמָר לְךָ ׳עֲלֵה הֵנָּה׳, מֵהַשְׁפִּילְךָ לִפְנֵי נָדִיב״.",
+                "בְּעֵת שֶׁרוֹאֶה אָדָם שֶׁמִּדַּת הַגַּאֲוָה מִתְגַּבֶּרֶת עָלָיו, צָרִיךְ לַחֲשֹׁב דְּבָרִים הַמַּבְהִילִים אֶת לִבּוֹ: שֶׁבָּא מִטִּפָּה סְרוּחָה, וְיָשׁוּב לְעָפָר וְרִמָּה, וְיִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְיַחֲשֹׁב: כַּמָּה גֵּאִים שֶׁנִּתְגָּאוּ וְעָבְרוּ מִן הָעוֹלָם, נִשְׁתַּכְּחוּ וְהָיוּ כְּלֹא הָיוּ מֵעוֹלָם. וּמָה הוֹעִילָה לָהֶם גַּאֲוָתָם?",
+                "גָּדֵר לְהִתְרַחֵק מִן הַגַּאֲוָה וּמִשְּׁאָר מִדּוֹת רָעוֹת:",
+                "הָרוֹצֶה לַעֲקֹר הַגֵּאוּת מִלִּבּוֹ מִכֹּל וָכֹל, לֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת זֶה בְּמַחֲשָׁבָה לְבַד. אֶלָּא בִּתְחִלָּה צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מִן הַגַּבְהוּת עַד קָצֶה הָאַחֲרוֹן. כֵּיצַד? אָדָם שֶׁהָיָה רָגִיל לִלְבֹּשׁ בְּגָדִים חֲשׁוּבִים וּמְתֻקָּנִים כְּמַלְבּוּשֵׁי גַּסֵּי הָרוּחַ, וְרוֹצֶה לָשׁוּב מִזֶּה, אִם יִלְבַּשׁ בְּגָדִים טוֹבִים וִיתַקֵּן אוֹתָם בְּמִדָּה בֵּינוֹנִית – בָּזֶה לֹא יַעֲקֹר מִלִּבּוֹ הַגֵּאוּת. אוֹ אִם הָיָה מִנְהָגוֹ לְהִתְכַּבֵּד וּלְהִשְׁתַּדֵּל בִּדְבָרָיו אוֹ בִּשְׁאָר מַעֲשָׂיו – אֵין תַּקָּנָה לְתַקֵּן עַד שֶׁיַּנְהִיג עַצְמוֹ בְּבִזָּיוֹן הַרְבֵּה, וְיֵשֵׁב לְמַטָּה מִן הַכֹּל, וְיִלְבַּשׁ בְּלוֹיֵי הַסְּחָבוֹת הַמְּבַזִּים אֶת לוֹבְשֵׁיהֶם, וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ, עַד שֶׁיַּעֲקֹר גּוֹבֶה הַלֵּב מִמֶּנּוּ.",
+                "וְכֵן מִי שֶׁהוּא בַּעַל חֵמָה וָכַעַס הַרְבֵּה, תְּחִלָּה יִנְהַג עַצְמוֹ שֶׁאִם הִכּוּ אוֹתוֹ אוֹ קִלְּלוּ אוֹתוֹ – לֹא יַרְגִּישׁ כְּלָל, וְיֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ זְמַן רַב עַד שֶׁיַּעֲקֹר שֹׁרֶשׁ הַגַּאֲוָה מִמֶּנּוּ; וְאָז יַחֲזֹר וְיֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ הָאֶמְצָעִי, וְיֵלֵךְ בָּהּ כָּל יָמָיו. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה יַעֲשֶׂה בְּכָל הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת: מִתְּחִלָּה יִתְרַחֵק מִמֶּנָּה עַד שֶׁלֹּא יוּכַל לְהִתְרַחֵק יוֹתֵר, וְיִנְהַג בָּזֶה זְמַן רַב, וְאָז יַחֲזֹר וְיִתְפֹּס הַדֶּרֶךְ הַבֵּינוֹנִי. וְעִנְיָן זֶה הוּא רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל מִדּוֹת רָעוֹת. וּמִי שֶׁדַּעְתּוֹ נִמְשֶׁכֶת לַעֲבֹד הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא בְּכָל חֵלֶק וְחֵלֶק בַּחֵלֶק הַמֻּבְחָר שֶׁבָּהּ – יָשִׂים זֶה הַדֶּרֶךְ לְפָנָיו וְלִפְנֵי חֲבֵרוֹ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (תהלים נ כג): ״וְשָׁם דֶּרֶךְ, אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים״."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הַשֵּׁנִי – שַׁעַר הָעֲנָוָה </b></big>",
+                "הָעֲנָוָה הִיא מִדָּה טוֹבָה, וְהִיא הִפּוּךְ הַגַּאֲוָה. וּמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַמִּדָּה הַזֹּאת, כְּבָר הֵשִׁיב נַפְשׁוֹ מִכַּמָּה מִינֵי רָעוֹת. וּמִי שֶׁהִגִּיעַ אֶל מַעֲלָה זֹאת הַנִּכְבֶּדֶת – עוֹשֶׂה מִצְוָה וּמְקַבֵּל שָׂכָר לְפִי גֹּדֶל עַנְוְתָנוּתוֹ. כִּי הָעֲנָוָה שֹׁרֶשׁ הָעֲבוֹדָה, וּמַעֲשֶׂה קָטָן שֶׁל הֶעָנָיו מִתְקַבֵּל לִפְנֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא אֶלֶף יָדוֹת יוֹתֵר מִמַּעֲשֵׂה גָּדוֹל שֶׁל הַגַּאֲוָה. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (מנחות קי א): אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם. אֲבָל מַעֲשֶׂה שֶׁל הַגַּאֲוָה אֵינוֹ מִתְקַבֵּל לִפְנֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, כִּי הִיא תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז ה): ״תּוֹעֲבַת יְיָ כָּל גְּבַהּ לֵב״. וּבַעֲבוּר זֶה צוֹעֵק וְאֵינוֹ נַעֲנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו א טו): ״גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה, אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ״; וְעוֹשִׂים מִצְווֹת וְטוֹרְפִים אוֹתָם בְּפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שם א יב): ״מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי״, וְנֶאֱמַר (ירמיהו ז כא): ״עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם, וְאִכְלוּ בָשָׂר״.",
+                "אֲבָל בְּמִדַּת הָעֲנָוָה וְהַשִּׁפְלוּת מַגִּיעַ לְכָל טוּב, כִּי ״לַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן״ (משלי ג לד). וְכֵיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵן בְּעֵינֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, צוֹעֵק וְנַעֲנֶה מִיָּד, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו סה כד): ״טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה״. וְעוֹשֶׂה מִצְווֹת וּמְקַבְּלִים אוֹתָם בְּנַחַת וּבְשִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ט ז): ״כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ״; וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמִּתְאַוֶּה לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג ד): ״וְעָרְבָה לַיְיָ מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם״.",
+                "וּמָה הִיא הָעֲנָוָה? הִיא הַכְנָעָה וְשִׁפְלוּת הַנֶּפֶשׁ, וְחוֹשֵׁב עַצְמוֹ כְּאַיִן. וְהָאָדָם חַיָּב בָּהּ בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמַן, לִהְיוֹת נִבְזֶה בְּעֵינָיו, וּשְׁפַל רוּחַ וְרַךְ לֵבָב וְרוּחַ נִשְׁבָּרָה. שֹׁרֶשׁ הָעֲנָוָה: שֶׁיַּחְשֹׁב בְּעַצְמוֹ בְּעוֹד שֶׁהוּא שָׁלֵו וְשָׁקֵט, בָּרִיא וְעָשִׁיר, אֲשֶׁר הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא הֵיטִיב עִמּוֹ טוֹבָה, וְשֶׁהוּא אֵינוֹ רָאוּי לָהּ. וְשֶׁיַּחְשֹׁב גְּדֻלַּת הָאֵל וְרוֹמְמוּת תִּפְאַרְתּוֹ, וְיַחְשֹׁב: מָה אֲנִי? הֲלוֹא אֲנִי בְּרִיָּה שְׁפָלָה מְאוֹד, וַאֲנִי בָּעוֹלָם הַשָּׁפֵל וְהַכָּלֶה. וְיַחֲשֹׁב: כָּל מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁאוּכַל לַעֲשׂוֹת אֵינָם כִּי אִם טִפָּה מִן הַיָּם נֶגֶד מַה שֶׁאֲנִי חַיָּב לַעֲשׂוֹת. וְיַעֲשֶׂה כָּל מַעֲשָׂיו לִכְבוֹד שָׁמַיִם, וְלֹא לְהַחֲנִיף לְשׁוּם אָדָם, וְלֹא לְשׁוּם הֲנָאָה, אַךְ יַעֲשֶׂה הַכֹּל לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל – זֶה שֹׁרֶשׁ הָעֲנָוָה.",
+                "אֲבָל הַנִּכְנָע לִפְנֵי הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁיֶּחֱלֶה גּוּפוֹ אוֹ אֶחָד מֵאֵיבָרָיו, אוֹ בְּעֵת שֶׁמֵּתִים בָּנָיו וְאוֹהֲבָיו, אוֹ בְּעֵת יְרִידָתוֹ מֵעָשְׁרוֹ וּגְדֻלָּתוֹ, אוֹ כְּשֶׁיַּזְקִין – בֶּאֱמֶת לְעוֹלָם הָעֲנָוָה וְהַשִּׁפְלוּת מְקֻבָּל לִפְנֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, אַךְ לֹא הִגִּיעַ בָּזֶה לְעִקַּר הָעֲנָוָה.",
+                "וְחַיָּב לְהִתְנַהֵג בַּעֲנָוָה בְּמַשָּׂא וּבְמַתָּן עִם בְּנֵי אָדָם בְּעִנְיְנֵי הַמָּמוֹן, לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין עִם כָּל אָדָם. וְכָל הַנְהָגָתוֹ עִם הָעוֹלָם הַכֹּל יְהֵא בְּשִׁפְלוּת וּבְנַחַת. וְעִקַּר הָעֲנָוָה: שֶׁיִּכָּנַע לְאוֹתָם שֶׁהֵן תַּחְתָּיו, כְּגוֹן לַעֲבָדָיו וְלִבְנֵי בֵּיתוֹ, וּלְאוֹתָם עֲנִיִּים שֶׁהֵם מִתְפַּרְנְסִים וְנֶהֱנִים מִמֶּנּוּ, וְהוּא אֵינוֹ צָרִיךְ לָהֶם וְאֵינוֹ יָרֵא מֵהֶם.",
+                "הַנִּכְנָע לְאַלְמָנוֹת וּלְגֵרִים וְסוֹבֵל טָרְחָם וּמַשָּׂאָם, וְהַשּׁוֹמֵעַ חֶרְפָּתוֹ וְאֵינוֹ מֵשִׁיב מֵחֲמַת גֹּדֶל עַנְוְתָנוּתוֹ – זוֹ הִיא עֲנָוָה יְשָׁרָה מְאוֹד.",
+                "יֵשׁ עוֹד עֲנָוָה טוֹבָה מְאוֹד, כְּגוֹן מִי שֶׁנִּכְנָע לִפְנֵי רַבּוֹ וְלִפְנֵי חֲכָמִים וְלִפְנֵי צַדִּיקִים הַהוֹלְכִים בְּדַרְכֵי יְשָׁרִים, וְחוֹשֵׁב בְּלִבּוֹ: אֵלּוּ הֵם עַבְדֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, מְשָׁרְתָיו וְאוֹהֲבָיו; וּבַעֲבוּר זֶה יַשְׁפִּיל עַצְמוֹ לִפְנֵיהֶם וּמְכַבְּדָם. גַּם זֶה עֲנָוָה טוֹבָה, שֶׁיַּחְשֹׁב: אֶכָּנַע לִפְנֵי חֲכָמִים, כְּדֵי שֶׁיְּקָרְבוּנִי וִילַמְּדוּנִי וְיוֹכִיחוּנִי, וְיוֹלִיכוּנִי בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא. וְיֵשׁ עוֹד עֲנָוָה טוֹבָה מְאוֹד, שֶׁיִּכָּנַע לִפְנֵי תַּלְמִידָיו וִיפָרֵשׁ לָהֶם כָּל סָתוּם, לַגָּדוֹל לְפִי גָּדְלוֹ וְלַקָּטָן לְפִי קָטְנוֹ. וִיפָרֵשׁ, וְיַחֲזֹר וִיפָרֵשׁ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת עַד שֶׁיָּבִינוּ, וְלֹא יֹאמַר: אֵיךְ אָשִׁיב עָלָיו עַד שֶׁיָּבִין, הֲלוֹא לִבּוֹ קָשֶׁה כָּאֶבֶן? וִיסַדֵּר הָעִנְיָן בְּנַחַת כַּמָּה פְּעָמִים. וּכְבָר יָדַעְתָּ שְׂכָרוֹ שֶׁל רַבִּי פְּרִידָא, שֶׁחָזַר לְתַלְמִיד אֶחָד אַרְבַּע מֵאוֹת פְּעָמִים (ערובין נד ב).",
+                "וְיֵשׁ עוֹד עֲנָוָה גְּדוֹלָה: לְלַמֵּד לִפְנֵי הַקְּטַנִּים, וְלִדְרוֹשׁ מֵהֶם מָה שֶׁנֶּעֱלַם מִמֶּנּוּ, וְלֹא יֹאמַר: אֵיךְ אֲלַמֵּד לִפְנֵי זֶה וְאֵיךְ אֶדְרוֹשׁ מִמֶּנּוּ, הֲלוֹא הוּא קָטָן מִמֶּנִּי. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי״ (תהלים קיט צט). וְעוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָל אָדָם (אבות ד ד) – לֹא בִּפְנֵי הַגְּדוֹלִים לְבַד צָרִיךְ לִהְיוֹת שְׁפַל רוּחַ, אֶלָּא אַף לִפְנֵי הַקְּטַנִּים.",
+                "וְהַהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ זֶה יְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים, כִּי הוּא נוֹשֵׂא חֵן בְּעֵינֵי כָּל רוֹאָיו, וְכָל מַעֲשָׂיו וְסִדְרֵי עִנְיָנָיו מְקֻבָּל לָהֶם, וְתָמִיד הֵם מְשַׁבְּחִים אוֹתוֹ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ הֵם חוֹמְדִים לַעֲשׂוֹת כָּמוֹהוּ, וְכָל אָדָם יְבָרֵךְ אֶת בְּנוֹ שֶׁיִּהְיֶה כְּמוֹ פְּלוֹנִי, וּבָזֶה הוּא מְקַדֵּשׁ הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא. אֲבָל הַמִּתְגָּאֶה הוּא מְחַלֵּל הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא וּמַחֲטִיא אֶת הָרַבִּים, וְהוּא דּוֹמֶה לִנְבֵלָה שֶׁהִיא מֻשְׁלֶכֶת בַּשּׁוּק, וְכָל עוֹבֵר וָשָׁב מַנִּיחַ יָדוֹ עַל חָטְמוֹ עַד שֶׁיַּעֲבֹר: כָּךְ הַמִּתְגָּאֶה הוּא מְגַנֶּה אֶת הַתּוֹרָה וְלוֹמְדֶיהָ, וּמַרְחִיק בְּנֵי אָדָם מִן הַתּוֹרָה, כִּי אוֹמְרִים: מַה תּוֹעֶלֶת יֵשׁ בַּתּוֹרָה אַחֲרֵי אֲשֶׁר לוֹמְדֶיהָ רָעִים?! וּמִתּוֹךְ כָּךְ פּוֹרְשִׁים הֵן מִן הַתּוֹרָה.",
+                "הָעֲנָוָה נִכֶּרֶת בָּאָדָם בְּשִׁשָּׁה דְּבָרִים:",
+                "הָרִאשׁוֹן: בְּחֹזֶק כַּעֲסוֹ שֶׁל אָדָם. כְּגוֹן שֶׁבִּזָּהוּ אָדָם מְאוֹד בִּדְבָרִים אוֹ בְּמַעֲשֶׂה, וְיֵשׁ לוֹ לְהִנָּקֵם מִמֶּנּוּ, וּמוֹשֵׁל בְּרוּחוֹ וּמוֹחֵל לוֹ בַּעֲבוּר הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא – זֶה סִימָן עֲנָוָה. וְלִפְעָמִים אָסוּר לִמְחֹל, כְּגוֹן תַּלְמִיד חָכָם שֶׁבִּזָּהוּ בָּרַבִּים, עַד שֶׁיְּפַיְּסֵהוּ.",
+                "הַשֵּׁנִי: כְּשֶׁיָּבוֹא הֶפְסֵד גָּדוֹל, אוֹ שֶׁיָּמוּתוּ בָּנָיו וּקְרוֹבָיו, וּמַצְדִּיק דִּין הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא עָלָיו וּמְקַבֵּל מֵאַהֲבָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י ג): ״וַיִּדֹּם אַהֲרֹן״ – וְזֶה יוֹרֶה מְאוֹד עַל הָעֲנָוָה.",
+                "הַשְּׁלִישִׁי: אִם יִשְׁמַע שֶׁהָעוֹלָם מְשַׁבְּחִים אוֹתוֹ עַל חָכְמָתוֹ וְעַל מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, לֹא יִשְׂמַח בְּלִבּוֹ עַל זֶה, אֶלָּא יַחְשֹׁב שֶׁמַּעֲשָׂיו הַטּוֹבִים הֵם מוּעָטִים נֶגֶד מָה שֶׁהוּא חַיָּב לַעֲשׂוֹת, וְאֵינָם אֶלָּא כְּטִפָּה מֵהַיָּם.",
+                "וְכָל שֶׁכֵּן אִם יֹאמְרוּ עָלָיו מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁלֹּא עָשָׂה, שֶׁלֹּא יִשְׂמַח אֶלָּא יִצְטַעֵר בְּלִבּוֹ עַל שֶׁיָּצָא לוֹ שֵׁם בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ. וְאִם אֶחָד סִפֵּר עָלָיו מַעֲשִׂים רָעִים: אִם אֱמֶת הַדָּבָר, לֹא יְחַפֵּשׂ לְעַוֵּת הָאֱמֶת לְנַקּוֹת עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר יְהוּדָה ״צָדְקָה מִמֶּנִּי״ (בראשית לח כו); וְאַל יִשְׁתַּדֵּל לְהַכְחִישׁ אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁסִּפֵּר עָלָיו, וְאַל יִשְׂנָאֵהוּ עַל שֶׁגִּלָּה הַדָּבָר, אַךְ יִכָּנַע לַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא אֲשֶׁר גִּלָּה מְעַט מֵהַרְבֵּה לְיַסְּרוֹ וּלְהוֹכִיחוֹ כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּב אֵלָיו.",
+                "וְאִם מָה שֶׁסִּפֵּר עָלָיו הוּא שֶׁקֶר, אַל יַכְלִים הַמְסַפֵּר וְלֹא יִכְעַס עָלָיו. כִּי כְּבָר הָיָה אֶחָד מִן הַחֲכָמִים שֶׁסִּפְּרוּ עָלָיו רַע, וּכְשֶׁנּוֹדַע הַדָּבָר לֶחָסִיד, שָׁלַח לְאוֹתוֹ שֶׁסִּפֵּר עָלָיו דּוֹרוֹן, וְכָתַב לוֹ: אַתָּה שָׁלַחְתָּ לִי דּוֹרוֹן מִזְּכוּיוֹתֶיךָ, וַאֲנִי גָּמַלְתִּי לְךָ בְּדוֹרוֹן זֶה שֶׁשָּׁלַחְתִּי לְךָ. כִּי לְיוֹם הַדִּין מַרְאִים מִצְווֹת לְהַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם שֶׁלֹּא עָשׂוּ אוֹתָן מִצְווֹת, וְיֹאמְרוּ: הֲלוֹא לֹא עָשִׂינוּ זֶה! וְיָשִׁיבוּ לָהֶם: אוֹתָם שֶׁסִּפְּרוּ עֲלֵיכֶם רַע – הֵם עָשׂוּ אֵלּוּ מִצְווֹת, וְנוֹטְלִים אוֹתָם מֵהֶם וְנוֹתְנִים לָכֶם.",
+                "וְכֵן לָרְשָׁעִים מַרְאִים עֲבֵרוֹת שֶׁלֹּא עָשׂוּ, וּכְשֶׁיֹּאמְרוּ: הֲלוֹא לֹא עָשִׂינוּ! יָשִׁיבוּ לָהֶם: אֵלּוּ הָעֲבֵרוֹת עָשׂוּ אוֹתָם שֶׁסִּפַּרְתֶּם עֲלֵיהֶם לָשׁוֹן הָרַע, וְנִטְּלוּ מֵהֶם וְנִתְוַסְּפוּ עֲלֵיכֶם. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עט יב): ״וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם, חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ יְיָ״ – כִּי כָּל הַמְּחָרֵף הַצַּדִּיק, כְּאִלּוּ מְחָרֵף הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, כִּי אוֹיְבֵי יִשְׂרָאֵל הֵם נִקְרָאִים ״אוֹיְבֵי הַשֵּׁם״ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. וְעַל זֶה הֻזְהַרְנוּ בַּתּוֹרָה (דברים כד ט): ״זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם״.",
+                "לְפִיכָךְ מִי שֶׁסּוֹבֵל בִּזְיוֹנוֹ וְשׁוֹתֵק, נִכָּר שֶׁהוּא עָנָיו. וְכֵן מָצִינוּ בְּהִלֵּל הַנָּשִׂיא (שבת פח ב) בְּאֶחָד שֶׁבִּזָּהוּ, שֶׁאָמַר לוֹ ״אַל יִרְבֶּה כְּמוֹתְךָ בְּיִשְׂרָאֵל!״ – וְלֹא הִקְפִּיד (שבת לא ב). וְיֵשׁ בַּמִּדְרָשׁ: אֵין עָנָיו אֶלָּא הַשּׁוֹמֵעַ חֶרְפָּתוֹ וְאֵינוֹ מֵשִׁיב, דִּכְתִיב (במדבר יב א): ״וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה״, וּכְתִיב (שם יב ג): ״וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד״.",
+                "וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שופטים ה לא): ״וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ״.",
+                "הָרְבִיעִי: אִם הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא מֵיטִיב לוֹ בְּעֹשֶׁר וּבְבָנִים, וְנוֹתֵן לוֹ חָכְמָה יְתֵרָה וּתְבוּנָה וְכָבוֹד – יוֹסִיף עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת לִפְנֵי הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, וִיכַבֵּד בְּנֵי אָדָם וְיֵיטִיב לָהֶם יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה. כְּמוֹ בְּאַבְרָהָם, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם״ (בראשית יח יז), אָמַר ״וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר״ (שם יח כד).",
+                "רֹב חָכְמָה וְרֹב מָמוֹן הַכָּפוּל בָּעוֹלָם הַזֶּה יִהְיֶה מֵחֲמַת אֶחָד מִשְּׁלוֹשָׁה דְּבָרִים:",
+                "הָאֶחָד לְטוֹבָה מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַשֵּׁנִי לְנִסָּיוֹן, וְהַשְּׁלִישִׁי לִנְקָמָה.",
+                "סִימַן הַטּוֹבָה: אִם הֶעָשִׁיר הַזֶּה לֹא יַעֲשֶׂה הֶזֵּק לְשׁוּם אָדָם בְּמָמוֹנוֹ, אוֹ הֶחָכָם לֹא יִתְחַכֵּם לְהָרַע לְשׁוּם אָדָם בְּחָכְמָתוֹ; אַךְ זֶה בְּחָכְמָתוֹ וְזֶה בְּעָשְׁרוֹ מוֹסִיפִים עֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְפִי עִנְיָנָם – אָז בֶּאֱמֶת הַחָכְמָה אוֹ הָעֹשֶׁר לְטוֹבָה הֵם מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.",
+                "וְסִימַן הַנִּסָּיוֹן הוּא, שֶׁהָיָה בַּעַל הַמָּמוֹן טָרוּד עַל שְׁמִירַת מָמוֹנוֹ, וְיָרֵא שֶׁמָּא יַפְסִיד מָמוֹנוֹ, וְאֵינוֹ נֶהֱנֶה לְפִי הַמָּמוֹן לִשְׁלֹט בּוֹ וְלֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ, וְגַם אֵינוֹ מֵרֵעַ לְאָדָם בְּעָשְׁרוֹ, וְגַם לֹא יִתְגָּאֶה, אַךְ טוֹרֵחַ תָּמִיד לְקַבֵּץ הוֹן וְדוֹאֵג בִּשְׁמִירָתוֹ, וְגַם אֵינוֹ עוֹשֶׂה נְדָבָה וְאֵינוֹ מְרַחֵם עַל הָעֲנִיִּים, לֹא מַאֲכִיל וְלֹא מַלְבִּישׁ. וְכֵן הֶחָכָם: אִם מֵשִׂים רֹב חָכְמָתוֹ עַל עוֹלָם הַזֶּה לְתַקֵּן צְרָכָיו, וְאֵינוֹ מִתְחַכֵּם לֹא לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה – אֵלּוּ וַדַּאי לְנִסָּיוֹן הֵם.",
+                "וְסִימַן הַנְּקָמָה: שֶׁיִּהְיֶה בַּעַל הַמָּמוֹן מַזִּיק לַאֲחֵרִים בְּמָמוֹנוֹ, וּמִתְגָּאֶה בּוֹ, וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה בּוֹ צְדָקָה, וְטָרוּד בּוֹ לְהִתְעַנֵּג, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ישעיהו כב יג): ״שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן״; וְאוֹמֵר (שם ה יב): ״וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל, תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם״; וְלֹא יְשַׁלֵּם מִמֶּנּוּ חֹק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – עַל זֶה נֶאֱמַר (קהלת ה יב): ״עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ״. וְכֵן אִם הֶחָכָם יַעֲרִים לַעֲשׂוֹת רָעוֹת וְלֹא יַעֲשֶׂה טוֹב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ד כב): ״חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע, וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ״ – אָז חָכְמָתוֹ לוֹ לְמִכְשׁוֹל.",
+                "לָכֵן הַמַּשְׂכִּיל יַעֲשֶׂה בְּמָמוֹנוֹ וּבְחָכְמָתוֹ הַטּוֹב לְפִי רוֹב מָמוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ. וְיוֹסִיף הַכְנָעָה וְשִׁפְלוּת, וְלֹא יִגְבַּהּ לִבּוֹ. וּלְעוֹלָם יִדְאַג שֶׁמָּא הָעֹשֶׁר הַזֶּה הוּא שְׂכָרוֹ, וְהוּא מֵאוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם (דברים ז י): ״וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ״. וְגַם יִדְאַג הֶחָכָם, שֶׁמָּא הוּא מֵאוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם (ירמיהו ד כב): ״חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע, וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ״. וְכָל אָדָם חַיָּב לְהִתְחַכֵּם וּלְהִתְבּוֹנֵן, לְהַגִּיעַ בְּחָכְמָתוֹ לְמַעֲשִׂים טוֹבִים, עַד שֶׁאֵין כֹּחַ בְּחָכְמָתוֹ לְהַשִּׂיג יוֹתֵר.",
+                "הַחֲמִישִׁי: כְּשֶׁמּוֹכִיחַ אֶת עַצְמוֹ בְּמָה שֶׁעָשָׂה רָעָה לָאָדָם בְּמַעֲשִׂים אוֹ בִּדְבָרִים, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְאוֹתוֹ אָדָם לְשׁוּם דָּבָר, וְאֵינוֹ מְקַוֶּה לְקַבֵּל טוֹבָה מִמֶּנּוּ; וְיֵלֵךְ מֵעַצְמוֹ בִּלְתִּי הַפְצָרַת אֲחֵרִים וּמְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה, וּמַכְנִיעַ עַצְמוֹ מִלְּפָנָיו, וּמְתַקֵּן אֶת שֶׁעִוֵּת, וּמְדַבֵּר לוֹ תַּחֲנוּנִים – גַּם זֶה סִימָן לַעֲנָוָה.",
+                "הַשִּׁשִּׁי: שֶׁיִּנְהַג בַּעֲנָוָה בִּדְבָרִים רַכִּים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טו א): ״מַעֲנֶה רַּךְ יָשִׁיב חֵמָה״. וּבְקוֹל נָמוּךְ, כִּי זֶה מִדְבָּר הַשִּׁפְלוּת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו כט ד): ״וְשָׁפַלְתְּ מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּרִי, וּמֵעָפָר תִּשַּׁח אִמְרָתֵךְ״. וְלֹא יִתְעַסֵּק בְּנוֹי הַמַּלְבּוּשִׁים וְתַכְשִׁיטִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כב כט): ״וְשַׁח עֵינַיִם יוֹשִׁעַ״. וְלֹא יִתְעַסֵּק בְּתַעֲנוּגִים, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יג כה): ״צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ״. כָּל אֵלּוּ הֵם סִימָנֵי הָעֲנָוָה.",
+                "הָעֲנָוָה הִיא סֻלָּם לַעֲלוֹת לְדַרְכֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כה ט): ״יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט, וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ״. וּמִמֶּנּוּ יַגִּיעַ לְהַשִּׂיג יִרְאַת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כב ד): ״עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת יְיָ״. הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל הָעֲנָוִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו נז טו): ״אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ״. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִטָּה שְׁכִינָתוֹ עַל הַר סִינַי וְיָרַד לְמַטָּה, וְהִנִּיחַ כָּל הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים. וּכְתִיב (שם כו יט): ״הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ״ – מִי שֶׁנַּעֲשָׂה שָׁכֵן לֶעָפָר בְּחַיָּיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, יִחְיֶה לְעוֹלָם הַבָּא.",
+                "וּכְתִיב (תהלים קלח ו): ״כִּי רָם יְיָ וְשָׁפָל יִרְאֶה״.",
+                "וּמִי שֶׁמֵּשִׂים לִבּוֹ כְּבָשָׂר, תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת (סוטה ה א), דִּכְתִיב (ישעיהו סו כג): יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי, אָמַר יְיָ״; וּכְתִיב (תהלים סה ג): ״שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבוֹאוּ״.",
+                "אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כַּמָּה גְּדוֹלִים נְמוּכֵי רוּחַ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שֶׁבִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, אָדָם מַקְרִיב עוֹלָה – שְׂכַר עוֹלָה בְּיָדוֹ; מִנְחָה – שְׂכַר מִנְחָה בְּיָדוֹ. אֲבָל מִי שֶׁדַּעְתּוֹ שְׁפָלָה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הִקְרִיב כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נא יט): ״זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵין תְּפִלָּתוֹ נִמְאֶסֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (שם): ״לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה, אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה״ (סוטה ה ב).",
+                "הַרְבֵּה עֲנָפִים טוֹבִים צוֹמְחִים מִשֹּׁרֶשׁ הָעֲנָוָה: הֶעָנָיו הוּא סַבְלָן, וּמֵהַסַּבְלָנוּת יָבוֹא שָׁלוֹם. וּבָעֲנָוָה יַשְׁקִיט כַּעַס שֶׁל אָדָם הַכּוֹעֵס עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טו א): ״מַעֲנֶה רַּךְ יָשִׁיב חֵמָה״. וְהַשָּׁלוֹם הוּא מִדָּה טוֹבָה מְאוֹד.",
+                "הֶעָנָיו יֵשׁ לוֹ חֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג לד): ״וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן״. הֶעָנָיו תְּפִלָּתוֹ מְקֻבֶּלֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי הוּא מַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו. וּבִגְלַל זֶה נִתְקַבְּלָה תְּפִלָּתוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁאָמַר ״אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ״ (תענית כה ב). הֶעָנָיו זוֹכֶה לְהִתְחַכֵּם, כִּי יִכָּנַע לִפְנֵי חֲכָמִים וּמִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וְנֶאֱמַר (משלי יג כ): ״הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם״. הֶעָנָיו מְרַחֲמִים עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם כח יג): ״וּמוֹדֶה וְעוֹזֵב יְרֻחָם״.",
+                "הֶעָנָיו בּוֹרֵחַ מִן הַגְּדֻלָּה וּמִן הַכָּבוֹד, וּבָזֶה תָּלוּי הַצְּנִיעוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ו ח): ״וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ״.",
+                "הֶעָנָיו שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ שֶׁחָלַק לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֵן רַב הֵן מְעַט, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לז טז): ״טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק״. וּבָזֶה תִּשְׁקֹט לִבּוֹ מִטִּרְדַּת הָעוֹלָם הַזֶּה, וּמִתּוֹךְ כָּךְ לִבּוֹ פָּנוּי לָתוּר בַּחָכְמָה וּבַעֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.",
+                "הֶעָנָיו יָדִין כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת. מָשָׁל כִּי שָׁאֲלוּ אֶחָד מִן הַחֲסִידִים: בַּמֶּה הָיִיתָ זוֹכֶה לִהְיוֹת אָדוֹן לִבְנֵי דּוֹרְךָ? הֵשִׁיב: מִפְּנֵי שֶׁכָּל אָדָם שֶׁרָאִיתִי, הֶחֱזַקְתִּי יוֹתֵר טוֹב מִמֶּנִּי. אִם הָיָה חָכָם יוֹתֵר מִמֶּנִּי, אָמַרְתִּי: גַּם הוּא יְרֵא אֱלֹהִים יוֹתֵר מִמֶּנִּי, מִפְּנֵי רֹב חָכְמָתוֹ. וְאִם הָיָה קָטָן בְּחָכְמָה מִמֶּנִּי, אָמַרְתִּי: הוּא שׁוֹגֵג וַאֲנִי מֵזִיד. וְאִם הָיִיתִי זָקֵן מִמֶּנּוּ, אָמַרְתִּי: עֲוֹנֹתָיו מוּעָטִים מֵעֲוֹנֹתַי. וְאִם הָיָה כָּמוֹנִי בַּחָכְמָה וּבַיָּמִים, אָמַרְתִּי: לִבּוֹ טוֹב לֵאלֹהִים יוֹתֵר מִלִּבִּי; לְפִי שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ הָעֲבֵרוֹת שֶׁעָשִׂיתִי, וְאֵינִי יוֹדֵעַ הָעֲבֵרוֹת שֶׁעָשָׂה הוּא. וְאִם הָיָה עָשִׁיר מִמֶּנִּי, אָמַרְתִּי שֶׁהוּא עֹשֶׂה צְדָקוֹת יוֹתֵר מִמֶּנִּי. וּמֵאֵלּוּ הַטְּעָמִים הָיִיתִי מְכַבֵּד בְּנֵי אָדָם, וְהָיִיתִי נִכְנָע לִפְנֵיהֶם.",
+                "מוּמֵי הֶעָנָיו נִשְׁכָּחִים, מֵחֲמַת שֶׁהָעוֹלָם רוֹצִים בִּכְבוֹדוֹ, וְגַם עוֹזְרָיו רַבִּים. מָשָׁל: אָמְרוּ עָלָיו עַל אֶחָד מִן הַמְּלָכִים, שֶׁהָיוּ שׁוֹכְבִים בַּלַּיְלָה אֲנָשִׁים הַרְבֵּה, וְקָם הוּא בְּעַצְמוֹ וְתִקֵּן הַנֵּר שֶׁלֹּא יִכְבֶּה. אָמְרוּ לוֹ: לָמָּה לֹא צִוִּיתָנוּ? אָמַר לָהֶם: מֶלֶךְ קַמְתִּי וּמֶלֶךְ שַׁבְתִּי.",
+                "וְאָמְרוּ: כָּל מַעֲלָה מִתְקַנְּאִים בּוֹ, חוּץ מִן הָעֲנָוָה. וְאָמְרוּ: מִי שֶׁהוּא נִבְזֶה בְּעֵינֵי עַצְמוֹ, גָּדוֹל בְּעֵינֵי אֲחֵרִים.",
+                "אַךְ מַה שֶׁצָּרִיךְ לְהַרְחִיק בְּמִדָּה זֹאת: שֶׁלֹּא יְהֵא עָנָיו וְנִכְנָע לִפְנֵי הָרְשָׁעִים. וְעַל זֶה אָמַר הַכָּתוּב (משלי כה כו): ״מַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמָקוֹר מָשְׁחָת, צַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע״. וְאִם יֵשׁ יְכֹלֶת בְּיָדוֹ, יִקּוֹם מִן הָרְשָׁעִים לִכְבוֹד הַשֵּׁם, וִיחַזֵּק תּוֹכַחְתּוֹ נֶגְדָּם, וְיַעֲמֹד עֲלֵיהֶם כַּאֲרִי נוֹהֵם לְהַצִּיל הַנִּגְזָל מִיָּד הַגּוֹזֵל. וְיוֹרֶה בְּנֵי אָדָם עֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְיוֹכִיחֵם בְּכָל כּוֹחוֹ כְּפִי חָכְמָתוֹ: בַּתְּחִלָּה בְּנַחַת, וְאִם לֹא יוֹעִיל יַכְלִימֵם. וִיצַוֶּה עַל הַטּוֹב וְיַזְהִיר מִן הָרַע, בְּפִיו וּבִלְשׁוֹנוֹ כְּפִי חָכְמָתוֹ. וִימַהֵר לָקַחַת דִּינֵי אֱלֹהִים מִמִּי שֶׁחַיָּב בָּהֶם, וְלֹא יִכָּנַע וְלֹא יֻשְׁפַּל בָּזֶה.",
+                "יֵשׁ עֲנָוָה שֶׁהִיא רָעָה כְּמוֹ הַגַּאֲוָה, כְּעִנְיָן שֶׁעָשׂוּ נְבִיאֵי שֶׁקֶר, שֶׁהָיוּ לוֹבְשִׁים בְּגָדִים כְּמוֹ נְבִיאֵי הָאֱמֶת, שֶׁיְּקֻבְּלוּ כִּזְבֵיהֶם וְשִׁקְרֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה יג ד): ״וְלֹא יִלְבְּשׁוּ אַדֶּרֶת שֵׂעָר לְמַעַן כַּחֵשׁ״.",
+                "לְכָךְ אוֹתָם הַהוֹלְכִים בַּעֲנָוָה בְּעִנְיַן הַמַּלְבּוּשִׁים, וּמְדַבְּרִים בְּנַחַת, וּמַנְהִיגִים עַצְמָם בְּחֶזְקַת חֲסִידִים וְצַדִּיקִים לְמַעַן יַאֲמִינוּ לָהֶם וְיִסְמְכוּ עַל דִּבְרֵיהֶם, וְיַחֲנִיפוּ לְמִי שֶׁאֵין לְהַחֲנִיף, וְעוֹשִׂים רַמָּאוּת בַּסֵּתֶר, וְאֵין חוֹשְׁשִׁים לְקַיֵּם הַמִּצְווֹת רַק בָּרַבִּים, וְלֹא כְּשֶׁהֵם בְּיָחִיד, וְגוֹנְבִים דַּעַת הַבְּרִיּוֹת – אֵלּוּ הֵם מְחַלְּלִים הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מִכָּל הָאָדָם, וְגוֹרְמִים שֶׁאֵין הָעוֹלָם מַאֲמִינִים לַטּוֹבִים; וְהֵם נֶחְשָׁדִים מִבְּנֵי אָדָם, שֶׁיֹּאמְרוּ: שֶׁמָּא אֵלּוּ הֵם כְּאֵלּוּ. וְהַמַּכִּיר בָּהֶם חַיָּב לְפַרְסֵם וּלְהוֹדִיעַ לַכֹּל, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (יומא פו ב): מְפַרְסְמִים אֶת הַחֲנֵפִים.",
+                "לָכֵן הָקִיצָה, וְאַל תִּתְעַלֵּם לְרַפּוֹת הַגַּבְהוּת וְהָרַמָּאוּת מִמְּךָ. וְאַל תִּמָּנַע בַּעֲבוּר שֶׁתִּרְאֶה הַרְבֵּה מִבְּנֵי גִּילְךָ עוֹשִׂים כֵּן, שֶׁאֵינָם מְסִירִים הַגַּבְהוּת וְהָרַמָּאוּת, וְאוֹמְרִים לַמּוֹכִיחִים: ״מִי הָאִישׁ שֶׁאֵין לוֹ גַּאֲוָה? וּמִי הָאִישׁ שֶׁיָּכוֹל לְהִזָּהֵר הֱיוֹת יָשָׁר בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, וְשֶׁלֹּא לְרַמּוֹת בְּנֵי אָדָם, וְלַעֲשׂוֹת כָּל מַעֲשָׂיו בְּהֶכְשֵׁר? הֲלוֹא יֵשׁ כַּמָּה בְּנֵי אָדָם טוֹבִים וּגְדוֹלִים מִמֶּנִּי הָעוֹשִׂים כָּךְ וְכָךְ! עַל כֵּן אֶעֱשֶׂה כְּמוֹתָם, וּמָה שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם בָּעוֹלָם הַבָּא יִהְיֶה גַּם לִי.״ הַמְחַשְּׁבִים כָּךְ הוּא שְׁטוּת שֶׁאֵין דֻּגְמָתוֹ. מָשָׁל: כִּי מִי שֶׁעֵינָיו כּוֹאֲבִים, וְיֵשׁ לוֹ כְּחוֹל שֶׁהוּא מֻמְחֶה לִרְפוּאַת הָעַיִן, וּכְבָר נוֹדַע לַכֹּל אֲמִתַּת הָרְפוּאָה. אֵין זֶה חָכְמָה לוֹמַר: ״לֹא אֶעֱשֶׂה שׁוּם רְפוּאָה, וְאִם אֶהְיֶה עִוֵּר מָה בְּכָךְ? כַּמָּה עִוְּרִים בָּעוֹלָם, וּמָה שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם יִהְיֶה גַּם לִי.״ – הֲלוֹא זֶה לַעַג וּשְׁטוּת לִפְנֵי כֹל.",
+                "לָכֵן עַיֵּן עַל נַפְשְׁךָ, וְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל כּוֹחֲךָ, וְאַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בְּמִי שֶׁלְּמַטָּה מִמְּךָ בְּמַעֲלַת הַחָכְמָה וּבַעֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי בָּזֶה תְּקַצֵּר בָּעֲבוֹדָה וּבַחָכְמָה. אַךְ תִּתֵּן עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ בְּמִי שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִמְּךָ, וְהִשְׁתַּדֵּל לִרְדֹּף אַחֲרָיו וּלְהַשִּׂיגוֹ כְּפִי יְכָלְתְּךָ בְּמַעֲלַת הַחָכְמָה וּבַעֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (הושע ו ג): ״וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת יְיָ, כְּשַׁחַר נָכוֹן מֹצָאוֹ, וְיָבוֹא כַּגֶּשֶׁם לָנוּ, כְּמַלְקוֹשׁ יוֹרֶה אָרֶץ״."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הַשְּׁלִישִׁי – שַׁעַר הַבּוּשָׁה </b></big>",
+                "הַבּוּשָׁה. אָמְרוּ חֲכָמִים: הַשֵּׂכֶל הוּא הַבּוּשָׁה, וְהַבּוּשָׁה הוּא הַשֵּׂכֶל. כִּי עַל אָדָם וְחַוָּה נֶאֱמַר (בראשית ב כה): ״וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ, וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ״ – וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים הַצְּנִיעוּת וּלְהַבְחִין בֵּין טוֹב וּבֵין רָע. וּלְאַחַר שֶׁאָכְלוּ מֵעֵץ הַדַּעַת נֶאֱמַר (שם ג ז): ״וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם״.",
+                "וְכֵן כָּל בַּעֲלֵי חַיִּים זוּלָתִי הָאָדָם – אֵין לָהֶם בּוּשָׁה, הוֹאִיל וְאֵין לָהֶם חָכְמָה. וְכָל חֲכַם לֵב יוֹדֵעַ מַעֲלַת הַשֵּׂכֶל וְהַחָכְמָה, כִּי בָּהּ יַגִּיעַ אֶל אֲמִתַּת הַדְּבָרִים, וְגַם בָּהּ יַגִּיעַ אֶל יִחוּד בּוֹרְאוֹ בָּרוּךְ הוּא לַעֲבוֹדָתוֹ, וּבָהּ יָכוֹל לְהִדָּמוֹת לַמַּלְאָכִים.",
+                "וְכֵיוָן שֶׁמַּעֲלַת הַחָכְמָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, צְרִיכָה שֶׁתְּהֵא חֲבֶרְתָּהּ הַדּוֹמָה לָהּ, שֶׁהִיא מִדַּת הַבּוּשָׁה, קְרוֹבָה לָהּ. וּרְאָיָה: שֶׁלֹּא רָאִיתָ בַּיְשָׁן חֲסַר דַּעַת, וְלֹא דַּעְתָּן בְּלִי בּוּשָׁה. וְעַל כֵּן רָאוּי לְכָל אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל וּלְהִתְנַהֵג בַּמִּדָּה הַחֲשׁוּבָה הַזֹּאת, לְהִתְחַכֵּם לָהּ עַד שֶׁתְּהֵא קְבוּעָה בְּנַפְשׁוֹ. וְיַגְבִּיר אוֹתָהּ עַל כָּל טְבָעָיו, וְתִהְיֶה בְּעֵינָיו חֲשׁוּבָה מִשְּׁאָר מִדּוֹתָיו, כִּי בָּהּ יַגִּיעַ אֶל רֹב הַמַּעֲלוֹת, וְיִמָּנַע מֵעֲבֵרוֹת וּמִכָּל מִדּוֹת מְגֻנּוֹת. מִדַּת הַבּוּשָׁה הִיא גָּדֵר וּמְחִיצַת הַבַּרְזֶל לִפְנֵי כָּל הָעֲבֵרוֹת. כִּי אָדָם עוֹבֵר כַּמָּה עֲבֵרוֹת בַּסֵּתֶר, מָה שֶׁיִּתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם.",
+                "וְכֵן אָמְרוּ חֲכָמִים (ברכות כח ב): בִּשְׁעַת פְּטִירַת בֶּן זַכַּאי, אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבֵּינוּ, בָּרְכֵנוּ! אָמַר לָהֶם: יְהִי רָצוֹן, שֶׁתְּהֵא מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם כְּמוֹרָא בָּשָׂר וָדָם. אָמְרוּ לוֹ: עַד כָּאן וְתוּ לָא?! אָמַר: הַלְוַאי! תֵּדַע, שֶׁהֲרֵי אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאוֹמֵר: לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם. וְכָל זֶה מִפְּנֵי שֶׁיָּרֵא שֶׁיָּבוֹא לִידֵי בּוּשָׁה. וְיָשׁוּב מִן הָעֲבֵרוֹת מֵחֲמַת שֶׁיִּתְבַּיֵּשׁ מִבְּנֵי אָדָם, כִּי מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ – בָּא לִשְׁמָהּ (פסחים נ ב).",
+                "אֲבָל הַמַּעֲלָה הָעֶלְיוֹנָה מִמִּדַּת הַבּוּשָׁה הוּא שֶׁיִּתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא ט ו): ״אֱלֹהַי בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אֱלֹהַי פָּנַי אֵלֶיךָ״. וְאִם תַּחֲשֹׁב: אֵיךְ אֶתְבַּיֵּשׁ מִמִּי שֶׁאֵינִי רוֹאֵהוּ בְּעֵינַי? בֶּאֱמֶת אַתָּה צָרִיךְ לָדַעַת, אַף עַל פִּי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נֶעֱלָם מֵעֵינֵי כָּל חַי, הוּא נִמְצָא בַּלְּבָבוֹת וְנִגְלֶה בַּמַּחֲשָׁבוֹת. וְיַשִּׂיג הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁל הַבּוּשָׁה בְּהִתְבּוֹדְדוֹ לַחְשֹׁב בִּגְדֻלַּת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, וּבְזָכְרוֹ תָּמִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁרוֹאֶה מַעֲשָׂיו וּבוֹחֵן כִּלְיוֹתָיו וְצוֹפֶה מַחְשְׁבוֹתָיו. מָשָׁל, אֶחָד מִן הַחֲכָמִים אָמַר: אִם נִזְהַרְתָּ כָּל יָמֶיךָ שֶׁלֹּא חָטָאתָ, אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמְךָ; כִּי תְּחִלַּת עֲזִיבַת הָעֲבֵרוֹת – מֵחֲמַת שֶׁמִּתְבַּיֵּשׁ מִבְּנֵי אָדָם. לָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לְהִזָּהֵר מְאוֹד בָּזֶה, לְהַעֲלוֹת עַל לִבּוֹ בְּעָזְבוֹ הָעֲבֵרוֹת, שֶׁלֹּא יַעַזְבֵם מִפְּנֵי הַבּוּשָׁה שֶׁל בְּנֵי אָדָם. כִּי הַיֵּצֶר מַמְשִׁיךְ לִבּוֹ לְעִנְיַן זֶה: אִם תַּעֲשֶׂה כָּךְ, יַכְלִימוּךָ בְּנֵי אָדָם. לָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לַעֲשׂוֹת רִאשׁוֹן לְכָל רִאשׁוֹנִים, שֶׁיֵּדַע אֶת יוֹצְרוֹ וְיַכִּיר כּוֹחוֹ, וְיִתֵּן אֶת לִבּוֹ לְמִי יַעֲבֹד וּמִי הוּא יָרֵא, לְמִצְוַת מִי יַעֲשֶׂה וּמִי הִזְהִירוֹ; כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד לִשְׁלֹמֹה בְּנוֹ (דברי הימים א כח ט): ״דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ״. וּבְזֶה הָעִנְיָן יַגִּיעַ שֶׁיִּתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּלְבַד.",
+                "דָּבָר יָדוּעַ וּבָרוּר, אֲשֶׁר כָּל הָעוֹלָם עוֹשִׂים עִנְיָנִים רַבִּים בַּסֵּתֶר, וְכֵן מְדַבְּרִים בִּדְבָרִים רַבִּים בַּסֵּתֶר וְחוֹשְׁבִים מַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין כְּלָל רַק שֶׁלֹּא יִוָּדְעוּ הָעִנְיָנִים. וְאִם הָיוּ כָּל מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁעָשׂוּ מִנְּעוּרֵיהֶם, וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁדִּבְּרוּ, וְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁחָשְׁבוּ גְּלוּיִים וִידוּעִים לְכָל אָדָם – הָיוּ מִתְבַּיְּשִׁים בּוּשָׁה גְּדוֹלָה מְאוֹד. כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַמַּשְׁקִיף אֶל הַלְּבָבוֹת, וְרוֹאֶה הַמַּחֲשָׁבוֹת, וְיוֹדֵעַ כָּל הַמַּעֲשִׂים וְהַדְּבָרִים וְהַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁעָשָׂה הָאָדָם כָּל יָמָיו, וְאֵין לְפָנָיו שִׁכְחָה – שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְבַּיֵּשׁ לְפָנָיו וּלְהִכָּלֵם.",
+                "אַרְבַּע מַדְרֵגוֹת בַּבּוּשָׁה: הָאֶחָד: הַמִּתְבַּיֵּשׁ לַעֲשׂוֹת עֲבֵרוֹת בְּגָלוּי, וְעוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת בַּסֵּתֶר – הֲרֵי זֶה גּוֹנֵב דַּעַת עֶלְיוֹן, שֶׁמִּתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵי הָעוֹלָם וְלֹא לִפְנֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא. וְרָעָתוֹ רַבָּה מְאוֹד.",
+                "הַשֵּׁנִי: שֶׁמִּתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵי הָעוֹלָם, וְגַם בַּסֵּתֶר יִמָּנַע מִן הָעֲבֵרוֹת, כִּי יָרֵא שֶׁמָּא יִוָּדַע לִבְנֵי אָדָם, וְיִתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵיהֶם. עַל זֶה אָמְרוּ (פסחים נ ב): מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ.",
+                "הַשְּׁלִישִׁי אִם יַחֲשֹׁב: ״אֵיךְ אֶעֱשֶׂה בַּסֵּתֶר הָרָעָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אֶתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵי הָעֶבֶד יוֹתֵר מִלִּפְנֵי הָאָדוֹן, וְאֶגְנוֹב הַדַּעַת הָעֶלְיוֹנָה?!״ – וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִמָּנַע מִן הָעֲבֵרָה, מַעֲלָה טוֹבָה הִיא זֹאת.",
+                "הָרְבִיעִי אִם יִתְבַּיֵּשׁ הָאָדָם בַּגָּלוּי וּבַסֵּתֶר לִפְנֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא לְבַד – אֵין מַעֲלָה לְמַעְלָה מִמַּעֲלָה הַזֹּאת.",
+                "אָמְרוּ חֲכָמִים (ברכות יב ב): כָּל הָעוֹשֶׂה דְּבַר עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בּוֹ – מוֹחֲלִין לוֹ כָּל עֲוֹנֹתָיו. וְעוֹד אָמְרוּ (אבות ה כ): בֹּשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן. וְאָמְרוּ חֲכָמִים: הַבּוּשָׁה וְהָאֱמוּנָה מְחֻבָּרוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ, כִּי הַבַּיְשָׁן מַחֲזִיק בֶּאֱמוּנָה עִם כָּל אָדָם, וּמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן – אֵין לוֹ בֹּשֶׁת. אָמַר הֶחָכָם: כְּשֶׁאֵינְךָ מִתְבַּיֵּשׁ, תַּעֲשֶׂה כָּל רְצוֹנְךָ.",
+                "יַרְגִּיל אָדָם עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה דָּבָר שֶׁחֲבֵרוֹ מִתְבַּיֵּשׁ לוֹמַר לוֹ. כְּגוֹן אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ סֵתֶר, וְנִכְנַס אֶצְלוֹ חֲבֵרוֹ, וּמִתְבַּיֵּשׁ לוֹמַר לוֹ לָצֵאת. אוֹ אִם יִתְאַכְסֵן בְּבֵית חֲבֵרוֹ, וְהוּא מִצְטַעֵר, וּמִתְבַּיֵּשׁ לוֹמַר לוֹ לָצֵאת. אוֹ שֶׁיִּקְרָא כְּתָבִים שֶׁל חֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ מִתְבַּיֵּשׁ לוֹמַר לוֹ שֶׁלֹּא יִקְרָא. וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.",
+                "יְדַקְדֵּק מְאוֹד בַּדָּבָר, שֶׁלֹּא יַכְבִּיד עַצְמוֹ בְּשׁוּם דָּבָר, וְשֶׁלֹּא יִשְׁאַל שׁוּם דָּבָר מִמֶּנּוּ בְּמַתָּנָה, אִם לְהַשְׁאִיל כֵּלָיו אִם מְעוֹתָיו, בְּמָקוֹם שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה בְּרָצוֹן וּמִתְבַּיֵּשׁ לְהָשִׁיב פָּנָיו רֵיקָם.",
+                "וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִדַּת הַבּוּשָׁה, קָשֶׁה לוֹ שֶׁחֲבֵרוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מִמֶּנּוּ. וְעַל זֶה אָמַר הֶחָכָם: אַל תֹּאהַב אָדָם, אֶלָּא מִי שֶׁמַּרְאֶה עַצְמוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בִּלְתִּי עֶזְרָתְךָ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְעֶזְרָתוֹ יוֹתֵר מִמָּה שֶׁצָּרִיךְ לְעֶזְרָתְךָ. וְאִם תֶּחֱטָא לוֹ – הוּא יִמְחַל לְךָ, וְיַרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא הַחוֹטֵא; וְיִשְׁאַל מִמְּךָ דְּבָרִים שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְבַּיֵּשׁ לִשְׁאוֹל מִמֶּנּוּ.",
+                "וְהָרוֹצֶה לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בַּבּוּשָׁה יֵשֵׁב תָּמִיד לִפְנֵי מִי שֶׁמִּתְבַּיֵּשׁ מִמֶּנּוּ.",
+                "וְאַל יְחַלֵּל הֲדַר פָּנָיו לִשְׁאוֹל מִבְּנֵי אָדָם, כִּי כֵּיוָן שֶׁתְּחַלֵּל הֲדַר פָּנֶיךָ – אִי אַתָּה מוֹצֵא מִי שֶׁמְּחַדְּשֵׁהוּ לְךָ.",
+                "יֵשׁ מְבַיֵּשׁ אֶת חֲבֵרוֹ וְלֹא בִּשְׁבִיל שֶׁהוּא שׂוֹנֵא לוֹ, אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְסַלֵּק בָּשְׁתּוֹ. כְּגוֹן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה דְּבַר בֹּשֶׁת, וְהוּא אוֹמֵר: מֶה עָשִׂיתִי? וַהֲלֹא פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי עָשׂוּ כָּמוֹנִי! וּבָזֶה הוּא מֵקֵל בָּשְׁתּוֹ מִמֶּנּוּ. וְיֵשׁ בָּזֶה רָעוֹת גְּדוֹלוֹת: הָאֶחָד שֶׁהוּא מְבַיֵּשׁ אֲחֵרִים בִּשְׁבִיל הֲנָאָתוֹ. וְהַשֵּׁנִי שֶׁהוּא מִתְקַשֶּׁה בָּזֶה לָשׁוּב, כִּי יַחֲשֹׁב: מֶה עָשִׂיתִי? הֲלוֹא פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי עָשׂוּ כָּךְ! וְהַשְּׁלִישִׁי שֶׁהוּא מַחֲטִיא אֶת הָרַבִּים, כִּי מִתּוֹךְ כָּךְ יִהְיֶה אוֹתוֹ הַחֵטְא קַל בְּעֵינָיו, כֵּיוָן שֶׁהֵסִיר הַבּוּשָׁה מֵאוֹתוֹ חֵטְא.",
+                "וְאִם הוּא אוֹמֵר שֶׁקֶר עַל אֲחֵרִים כְּדֵי לְהָקֵל בָּשְׁתּוֹ – אָז עָנְשׁוֹ גָּדוֹל מְאוֹד, שֶׁהוּא נוֹתֵן דֹּפִי בִּכְשֵׁרִים. וְעוֹד הַרְבֵּה רָעוֹת תְּלוּיוֹת בָּזֶה.",
+                "יֵשׁ מִתְבַּיֵּשׁ אִם יִמָּנַע מִן הָעֲבֵרוֹת. כְּגוֹן שֶׁנָּהֲגוּ אַנְשֵׁי עִירוֹ בַּעֲבֵרוֹת יְדוּעוֹת, כְּגוֹן לְהִסְתַּכֵּל בַּנָּשִׁים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה מִשְּׁאָר עֲבֵרוֹת, וּמְבַיְּשִׁים אֶת הַנִּמְנָע מִזֶּה, וּמִתְלוֹצְצִים מִמִּי שֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ בְּדַרְכֵיהֶם. בָּזֶה צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק לִסְבֹּל הַבֹּשֶׁת, וְצָרִיךְ לִמְנֹעַ מִן הָעֲבֵרוֹת אַף אִם יְבַיְּשׁוּהוּ בַּעֲבוּר מְנִיעָתוֹ.",
+                "וְכֵן יֵשׁ מִתְבַּיֵּשׁ אִם מְקַיֵּם מִצְווֹת שֶׁלֹּא נָהֲגוּ הָעוֹלָם לְקַיְּמָם. וְהַמְּקַיֵּם מִצְווֹת שֶׁלֹּא נָהֲגוּ הָעוֹלָם, עִם כָּל זֶה צָרִיךְ לִסְבֹּל וּלְקַיֵּם הַמִּצְווֹת הָהֵם; וְאֵין לְהַנִּיחַ שׁוּם מִצְוָה בַּעֲבוּר הַבּוּשָׁה, כִּי צָרִיךְ לְהִתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שֶׁצִּוָּה עַל הַמִּצְווֹת.",
+                "כִּי זֶה דָּבָר בָּרוּר שֶׁעֶבֶד הַמֶּלֶךְ לֹא יַעֲזֹב מִצְוַת הַמֶּלֶךְ, גַּם אִם יִסְבֹּל בֹּשֶׁת גָּדוֹל מִן הָעוֹלָם הַמְשַׂחֲקִים עָלָיו בַּעֲשׂוֹתוֹ מָה שֶׁצִּוָּהוּ אֲדוֹנָיו. וּמִי שֶׁאֵינוֹ סוֹבֵל הַבּוּשָׁה בִּמְקוֹם הַמִּצְוָה, וּמִתְבַּיֵּשׁ לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה, וְעוֹזֵב דֶּרֶךְ הַטּוֹב בַּעֲבוּר הַבּוּשָׁה – זוֹ הַבּוּשָׁה רָעָה מְאוֹד. וְכֵן אִם יִתְבַּיֵּשׁ לְהוֹדוֹת עַל הָאֱמֶת – גַּם זֶה חֹלִי רָע מְאוֹד. וְכֵן אִם יִתְבַּיֵּשׁ לְהוֹכִיחַ בְּנֵי אָדָם וּלְצַוּוֹת לָהֶם עַל הַטּוֹב. וְכֵן אִם יָשַׁב לִפְנֵי רַבּוֹ וּמִתְבַּיֵּשׁ לִשְׁאוֹל מָה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ, הֵן קָטָן הֵן גָּדוֹל – זֶה מְגֻנֶּה מְאוֹד. וְעַל זֶה אָמַר הַכָּתוּב (משלי ל לב): ״אִם נָבַלְתָּ בְּהִתְנַשֵּׂא, וְאִם זַמּוֹתָ יָד לְפֶה״. וְאָמְרוּ הַחֲכָמִים (אבות ב ה): לֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד. אֶלָּא הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר הוּא שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ לִשְׁאוֹל מָה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ, הֵן קָטָן הֵן גָּדוֹל. הֲלוֹא תִּרְאֶה דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁאָמַר (תהלים קיט מו): ״וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ״.",
+                "חָסִיד נִקְרָא עַל שֵׁם הַבֹּשֶׁת, כִּי ״חָסִיד״ לָשׁוֹן ״לָבָן״ הוּא, כִּי תַּרְגּוּמָא שֶׁל ״וְהַחֲסִידָה״ הוּא ״חָוָרִתָא״ (ויקרא יא יט). וְכֵן ״וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ״ (ישעיהו כט כב). תַּרְגּוּם שֶׁל ״חֶרְפָּה״ הוּא ״חִסּוּדָא״. וְכָל זֶה לָמָּה? כִּי הֶחָסִיד צָרִיךְ לִסְבֹּל בֹּשֶׁת כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה, וְצָרִיךְ לְהַעֲבִיר מֵעַל פָּנָיו הַבֹּשֶׁת בִּמְקוֹם מִצְוָה; וְאָז נִקְרָא ״חָסִיד״, וּבָזֶה יַגִּיעַ לִנְבוּאָה, כְּדִכְתִיב (תהלים פט כ): ״אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ״. וְיַגִּיעַ בְּבָשְׁתּוֹ לִידֵי יִרְאַת שָׁמַיִם, כְּדִכְתִיב (שמות כ יז): ״וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם, לְבִלְתִּי תֶּחֱטָאוּ״ – אֵיזֶהוּ יִרְאָה שֶׁהִיא נִכֶּרֶת עַל הַפָּנִים? הֱוֵי אוֹמֵר: זוֹ הַבּוּשָׁה (נדרים כ א).",
+                "וְיִזָּהֵר מְאוֹד שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ שׁוּם אָדָם, כִּי אָמְרוּ חֲכָמִים (בבא מציעא נט א): הַמַּלְבִּין אֶת פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים – אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. אֲבַק הָרְצִיחָה הִיא הַלְבָּנַת פָּנִים, כִּי אָזֵל סֻמָּקָא וְאָתֵי חִוָּרָא (שם נח ב), וְדוֹמֶה לִרְצִיחָה. וְכֵן אָמְרוּ חֲכָמִים עוֹד (ברכות מג ב): צַעַר הַהַלְבָּנָה מַר מִמָּוֶת, עַל כֵּן יַפִּיל אָדָם אֶת עַצְמוֹ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים. וְלָמְדוּ מִתָּמָר: אַף עַל פִּי שֶׁהוֹצִיאוּהָ לְהִשָּׂרֵף – לֹא רָצְתָה לְהַלְבִּין פְּנֵי יְהוּדָה. וַאֲפִלּוּ בִּמְקוֹם תּוֹכֵחָה אָמְרָה תּוֹרָה (ויקרא יט יז): ״וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא״. כֵּיצַד? תּוֹכִיחַ מִתְּחִלָּה בְּסֵתֶר וּבְנַחַת. אֲבָל אִם תּוֹכִיחֵהוּ מִתְּחִלָּה בָּרַבִּים וּתְבַיְּשֶׁנּוּ – אָז תְּקַבֵּל עָלָיו חֵטְא (ערכין טז ב). מִכָּל שֶׁכֵּן הַמְבַיֵּשׁ חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם תּוֹכֵחָה.",
+                "וְחֻרְבַּן יְרוּשָׁלַיִם נִתְגַּלְגֵּל עַל יְדֵי בֹּשֶׁת דְּבַר קַמְצָא (גיטין נה ב).",
+                "לָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר מְאוֹד, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה דָּבָר אֲשֶׁר יַגִּיעַ מִזֶּה לְשׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם בֹּשֶׁת. גַּם בְּדִבְרֵי תוֹרָה, אִם יִשָּׂא וְיִתֵּן עִם חֲבֵרוֹ וְשָׁמַע שֶׁחֲבֵרוֹ טָעָה, לֹא יֹאמַר לוֹ ״טָעִיתָ״ אוֹ ״אֵינְךָ מֵבִין״ אוֹ כַּיּוֹצֵא בָּהּ, שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ. אַךְ יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ לֹא הֵבִין שֶׁטָּעָה. וְכֵן לֹא יְכַנֶּה שֵׁם לַחֲבֵרוֹ, שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ. אֶלָּא אִם יַחְפֹּץ לְדַבֵּר עַל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כִּנּוּי, גַּם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, יֹאמַר ״פְּלוֹנִי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי״ אוֹ ״בְּנוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי״, אוֹ יֹאמַר סִימָנִים עַד שֶׁיְּהֵא נִכָּר זוּלַת הַכִּנּוּי.",
+                "וְלֹא יֹאמַר אָדָם בָּרַבִּים אוֹ בִּיחִידִי ״פְּלוֹנִי רָצָה לִתֵּן לִי בִּתּוֹ, וַאֲנִי לֹא רָצִיתִי אוֹתָהּ״ – כִּי בָּזֶה הוּא נוֹתֵן כָּבוֹד לְעַצְמוֹ וּבֹשֶׁת לַחֲבֵרוֹ. וְכֵן יְדַקְדֵּק בְּכָל עִנְיָן שֶׁלֹּא יַגִּיעַ בֹּשֶׁת לַחֲבֵרוֹ מִתּוֹךְ דְּבָרָיו.",
+                "לְעוֹלָם יִהְיֶה אָדָם מִן הַנֶּעֱלָבִין וְאֵינָן עוֹלְבִין, וּמִן הַשּׁוֹמְעִין אֶת חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים. וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שופטים ה לא): ״וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ״ (שבת פח ב) – מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה: יַעַן אֲשֶׁר שָׁמַע חֶרְפָּתוֹ וְנֶהְפְּכוּ פָּנָיו לְיֵרָקוֹן, יַבְהִיקֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מֵאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ס א): ״וּכְבוֹד יְיָ עָלַיִךְ זָרָח״.",
+                "מִמִּדַּת הַבּוּשָׁה יַגִּיעַ לָעֲנָוָה, כִּי יִכָּנַע לִבְנֵי אָדָם מֵחֲמַת בָּשְׁתּוֹ. וְיַגִּיעַ לְמִדַּת הַצְּנִיעוּת, כִּי הַבַּיְשָׁן יִתְבַּיֵּשׁ לַעֲשׂוֹת מַעֲשָׂיו בְּגָלוּי. אָמְרוּ חֲכָמִים: הַבָּנִים הַכְּשֵׁרִים הַבֹּשֶׁת נִרְאֶה עַל פְּנֵיהֶם, כִּי מִי שֶׁהוּא בַּיְשָׁן הוּא סִימָן שֶׁהוּא מִזֶּרַע אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב (יבמות עט א). אָמְרוּ חֲכָמִים: הַבֹּשֶׁת נוֹדַעַת בְּעֵת הַכַּעַס. וְאָמְרוּ: טוֹב שִׂנְאַת הַבַּיְשָׁן מֵאַהֲבַת הַכְּסִיל. צָרִיךְ אָדָם לְהִתְבַּיֵּשׁ מִכָּל אָדָם, וְלָשׁוּם עַל פָּנָיו מַסְוֶה הַבּוּשָׁה, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה יָדַעְתָּ בְּעִנְיָן שָׁאוּל בְּהֵחָבְאוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א י כב): ״הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים״. וְהָאֵל בְּחָרוֹ לְמַלְכוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם פסוק כד): ״הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ יְיָ״. אָמְרוּ חֲכָמִים: הַמִּדָּה הַזֹּאת הִיא מִמַּעַלְלֵי הַנֶּפֶשׁ הַיְּקָרָה,",
+                "וְהִיא לְעֻמַּת הַשְׁלָמַת הַגּוּף. וּמִי שֶׁמִּתְבַּיֵּשׁ – תִּגְדַּל מַעֲלָתוֹ. וְיוֹתֵר תַּבְחִין וְתִתְבּוֹנֵן."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הָרְבִיעִי – שַׁעַר הָעַזּוּת </b></big>",
+                "הָעַזּוּת הִיא מִדָּה גְּרוּעָה בְּרוֹב פְּעֻלּוֹתֶיהָ, וְהִיא הִפּוּךְ מִמִּדַּת הַבּוּשָׁה. כִּי הַבַּיְשָׁן מַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו, וְחוֹמֵל וְסוֹלֵחַ וּמוֹחֵל. אֲבָל מִי שֶׁהוּא עַז פָּנִים לֹא יִתְבַּיֵּשׁ מִפְּנֵי אִישׁ, אַךְ עוֹמֵד בְּעַזּוּת עִם כָּל אָדָם. וְעוֹשֶׂה כָּל מַעֲשֶׂה רַע וְלֹא יִתְבַּיֵּשׁ, אַךְ מִתְחַזֵּק בְּרָעָתוֹ וּמִתְקַשֶּׁה בָּעֲבֵרָה. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (ירמיהו ה ג): ״חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע״; וְנֶאֱמַר (יחזקאל ב ד): ״וְהַבָּנִים קְשֵׁי פָנִים וְחִזְקֵי לֵב״.",
+                "וְכָל הַמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת הַנֶּאֱמָרוֹת עַל הַבּוּשָׁה הֵן הֵפֶךְ בָּעַזּוּת. וְכַאֲשֶׁר מִתְגַּבֵּר הָאָדָם בְּמִדָּה הַזֹּאת – נִבְזֶה הוּא מְאוֹד בְּעֵינֵי אָדָם, וַאֲפִלּוּ הוּא חָכָם. וְהַרְבֵּה רָעוֹת נִגְרָרוֹת אַחַר הָעַזּוּת, שֶׁהוּא מֵעֵז פָּנִים עִם בְּנֵי אָדָם – לֹא יִמָּלֵט מִן הַמַּחֲלֹקֶת וְשִׂנְאָה וְקִנְאָה. וּמִי שֶׁהוּא מֵעַזֵּי פָּנִים הוּא מַכְחִישׁ יִחוּסוֹ (יבמות עט א). וְהוּא לֹא יִשָּׂא פְּנֵי גָּדוֹל, וּפְנֵי זָקֵן לֹא יָחֹן, וְכָל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה הֵם קַלּוֹת בְּעֵינָיו לַעֲבֹר עֲלֵיהֶם, הַכֹּל לְפִי רֹב הָעַזּוּת שֶׁבּוֹ. וְעָלָיו נֶאֱמַר (אבות ה כ): ״עַז פָּנִים לְגֵיהִנֹּם״.",
+                "הָעַז נִקְרָא ״רָשָׁע״, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כא כט): ״הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו״. וְהָרְשָׁעִים מְגֻנִּים וּמְאוּסִים לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְשֵׁם הָרְשָׁעִים מְגֻנֶּה, כְּדִכְתִיב (שם י ז): ״וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב״. עַל הַבֹּשֶׁת נֶאֱמַר (תהלים כה ט): ״וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ״; וְעַל הָעַז הָרָשָׁע נֶאֱמַר (שם קמו ט): ״וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת״.",
+                "מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִדַּת הָעַזּוּת, עוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת וְחוֹשֵׁב עַצְמוֹ צַדִּיק. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה אָנוּ מִתְוַדִּים: אֵין אָנוּ עַזֵּי פָּנִים וּקְשֵׁי עֹרֶף לוֹמַר לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ צַדִּיקִים אֲנַחְנוּ וְלֹא חָטָאנוּ, אֲבָל אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ חָטָאנוּ. וְזוֹ הִיא מִדָּה רָעָה חוֹלָה, מִי שֶׁהוּא רָשָׁע וְיֹאמַר ״לֹא חָטָאתִי״, וְעַל זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹפֵט וְאֵינוֹ מְרַחֵם עָלָיו, כְּדִכְתִיב (ירמיהו ב לה): ״הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ עַל אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי״; וּכְתִיב (משלי כח יג): ״וּמוֹדֶה וְעוֹזֵב יְרֻחָם״. וְזֶה הַדֶּרֶךְ הָעַז הוּא רָחוֹק מְאוֹד מִדַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה. וְעַל הַזּוֹנָה נֶאֱמַר (שם ז יג): ״הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ״. הַמִּדָּה הַזֹּאת הִיא רָעָה מְאוֹד, כִּי מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לְבַיֵּשׁ אֶת חֲבֵרוֹ וְאֶת הָעֲנִיִּים, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יח כג): ״תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ, וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת״. וְכָל שֶׁכֵּן אִם מְבַיֵּשׁ אֶת רַבּוֹתָיו וּמֵעֵז פָּנָיו נֶגְדָּם, וּמַקְשֶׁה עָרְפּוֹ נֶגֶד מוֹכִיחָיו מֵרֹב עַזּוּתוֹ – אָז הַמִּדָּה הַזֹּאת מוֹצִיאָתוֹ מִן הָעוֹלָם. וְרָאוּי לְהַרְחִיקָהּ מִנַּפְשׁוֹ.",
+                "אַךְ הַמִּדָּה הַזֹּאת מְשֻׁבַּחַת מְאוֹד בְּעַזּוּת הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה: לְהָעֵז פָּנָיו נֶגֶד הָרְשָׁעִים, וּלְהַקְשׁוֹת עֹרֶף כְּנֶגְדָּם, שֶׁלֹּא לִשְׁמֹעַ לַעֲצָתָם, וְשֶׁלֹּא לְהוֹדוֹת עַל שִׁקְרֵיהֶם וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶם, וְשֶׁלֹּא לְהַחֲנִיף לָהֶם. וְצָרִיךְ לְהָעֵז פָּנָיו אַף בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת, אַף אִם יִשְׂחֲקוּ בּוֹ בְּנֵי אָדָם. וְצָרִיךְ לְהָעֵז פָּנָיו נֶגֶד רַבּוֹתָיו לִשְׁאוֹל מָה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ, וְלֹא יִתְבַּיֵּשׁ בָּזֶה (אבות ג ה). וְצָרִיךְ לְהָעֵז פָּנָיו לְהוֹכִיחַ בְּנֵי אָדָם, לְגַלּוֹת לָהֶם חַטֹּאתֵיהֶם.",
+                "וְצָרִיךְ הָאָדָם לְהַחֲזִיק עַל הַמִּדָּה הַזֹּאת: לְהַכְנִיעַ בְּמָקוֹם הַגְּנַאי, וּלְהִתְגַּבֵּר עָלֶיהָ כְּפִי כּוֹחוֹ. כִּי קָשֶׁה מְאוֹד לְהִמָּלֵט מִן הַמִּדָּה הָרָעָה הַזֹּאת, אִם לֹא שֶׁיָּשִׂים חֹזֶק כּוֹחוֹ וְעֹצֶם גְּבוּרָתוֹ, לְנַצְּחוֹ וּלְהַעֲבִירוֹ מִפָּנָיו בִּמְקוֹם הַחֵטְא, וּלְהַעֲמִידוֹ בְּקִרְבּוֹ וְעַל פָּנָיו בִּמְקוֹם אֲשֶׁר מְקַבֵּל שָׂכָר עַל קַשְׁיוּת עָרְפּוֹ."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הַחֲמִישִׁי – שַׁעַר הָאַהֲבָה </b></big>",
+                "הָאַהֲבָה כּוֹלֶלֶת מַעֲשִׂים רַבִּים יוֹתֵר מִכָּל הַמִּדּוֹת. וּבְעֵת שֶׁיָּשִׂים הָאָדָם אַהֲבָתוֹ לְרָעָה – אֵין מִדָּה רָעָה בְּכָל הַמִּדּוֹת כָּמוֹהָ. וּכְשֶׁיָּשִׂים הָאָדָם אַהֲבָתוֹ לְטוֹבָה, הִיא לְמַעְלָה מִכָּל הַמִּדּוֹת, כְּדִכְתִיב (דברים ו ה): ״וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ״ – וְאֵין מַעֲלָה בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יוֹתֵר מִמִּי שֶׁעוֹבֵד מֵאַהֲבָה.",
+                "וְעַתָּה שְׁמַע אֵיךְ הָאַהֲבָה מְקַלְקֶלֶת הַמַּעֲשִׂים, בְּעֵת שֶׁיַּגְבִּיר אַהֲבָתוֹ עַל חָכְמָתוֹ. כִּי כַּמָּה מִינֵי אֲהָבוֹת זוֹ מְשֻׁנָּה מִזּוֹ: הָאַהֲבָה הָאַחַת: הָאָדָם אוֹהֵב אֶת בָּנָיו. וּמֵרֹב הָאַהֲבָה אֵינוֹ מְיַסְּרָם וּמַדְרִיכָם לְדֶרֶךְ טוֹבָה, וּמַנִּיחָם לָלֶכֶת בִּשְׁרִירוּת לִבָּם הָרָע, וּמִזֶּה יָבוֹא הֶזֵּק גָּדוֹל.",
+                "הָאַהֲבָה הַשְּׁנִיָּה: אַהֲבַת מָמוֹן. וּמֵרֹב תְּשׁוּקָתוֹ אֶל הַמָּמוֹן – לֹא יִהְיֶה מַשָּׂא וּמַתָּן שֶׁלּוֹ בֶּאֱמוּנָה, וְחוֹמֵד וְעוֹשֵׁק וְגוֹזֵל כְּדֵי לְהַרְבּוֹת הוֹן. וּמֵרֹב חֶמְדַּת הָעֹשֶׁר יִקְפֹּץ יָדוֹ מִן הַצְּדָקָה, וְיִהְיֶה צַר עַיִן.",
+                "הָאַהֲבָה הַשְּׁלִישִׁית: אַהֲבַת נָשִׁים. וְאִם תִּהְיֶה לוֹ אִשָּׁה רָעָה בַּעֲלַת גַּאֲוָה, הִיא תָּסִיר מִלִּבּוֹ כָּל הַמִּצְווֹת, וְהִיא תִּמְשְׁכֵהוּ אַחֲרֶיהָ. וּמֵרֹב הָאַהֲבָה אֵינוֹ מֵעֵז פָּנָיו נֶגְדָּהּ וְשׁוֹמֵעַ לַעֲצָתָהּ, וְהִיא תְּבִיאֵהוּ לִידֵי מַעֲלָלִים רָעִים. וְגַם מֵרֹב אַהֲבָתוֹ בַּנָּשִׁים יִסְתַּכֵּל בָּהֶן תָּדִיר, וְיָבוֹא לִידֵי נִאוּף.",
+                "הָאַהֲבָה הָרְבִיעִית הִיא אַהֲבַת קְרוֹבָיו: אָבִיו וְאִמּוֹ, אֶחָיו וְאַחְיוֹתָיו וּשְׁאָר קְרוֹבָיו, וְרֵעָיו וַחֲבֵרָיו. וּמִתּוֹךְ אַהֲבָתָם יְסַיֵּעַ לָהֶם בְּמַחֲלָקְתָּם, וְלֹא יְדַקְדֵּק אִם הֵם פָּשְׁעוּ בְּבַעֲלֵי הַמַּחֲלֹקֶת; אַךְ לְעוֹלָם יַעֲזֹר וּמֵגֵן וּמְכַסֶּה עֲלֵיהֶן, וְאַף אִם פָּרְצוּ פְּרָצוֹת רַבּוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם. וְגַם שׁוֹמֵעַ לַעֲצָתָם, וְאַף אִם הָעֵצָה הַהִיא אֵינָהּ טוֹבָה – לֹא יָסוּר מִדִּבְרֵיהֶם. וְגַם יִרְצֶה לְהַעֲלוֹתָם לְמַעֲלוֹת שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לָהֶן, כְּגוֹן לַעֲשׂוֹתָם מוֹשְׁלִים וּפַרְנָסֵי הַדּוֹר, וְלִהְיוֹת רוֹדִים בָּעָם, וַאֲפִלּוּ אִם הֵם רְשָׁעִים – לֹא יָחוּשׁ בָּזֶה. וְהִנֵּה הָאַהֲבָה מְעַוֶּרֶת עֵינָיו וּמַחֲרֶשֶׁת אָזְנָיו, וְיֵשׁ בָּזֶה קִלְקוּל גָּדוֹל, כִּי הֵם יַטְעוּ אֶת הָעוֹלָם לְהַבְלֵיהֶם.",
+                "הָאַהֲבָה הַחֲמִישִׁית הִיא אַהֲבַת אֹרֶךְ יָמִים. וּמֵרֹב שֶׁהוּא אוֹהֵב אֶת הַחַיּוּת – לֹא יַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן.",
+                "הָאַהֲבָה הַשִּׁשִּׁית הִיא אַהֲבַת הַכָּבוֹד. וְהָאוֹהֵב אֶת הַכָּבוֹד לֹא יִהְיוּ מַעֲשָׂיו לְשֵׁם שָׁמַיִם, כִּי בְּכָל הַמִּצְווֹת שֶׁיַּעֲשֶׂה, אוֹ יִתֵּן צְדָקָה אוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה אוֹ בִּשְׁאָר מִצְווֹת – תִּהְיֶה מַחְשַׁבְתּוֹ וְכַוָּנָתוֹ אַחַר הַשֶּׁבַח וְהַכָּבוֹד, וְחָפֵץ שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ כָּבוֹד וּגְדֻלָּה. וְזֶה הֶפְסֵד גָּדוֹל בְּמַעֲשֵׂה הָעֲבוֹדָה, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים – הַכָּבוֹד מוֹצִיאוֹ מִן הָעוֹלָם. כָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁאֵין בּוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד, שֶׁכַּמָּה מַעֲשָׂיו מְגֻנִּים.",
+                "וְעוֹד יֵשׁ אַהֲבָה שְׁבִיעִית, שֶׁהִיא רָעָה עַל כָּל הָאֲהָבוֹת, וְהִיא אַהֲבַת תַּעֲנוּגִים וְתַפְנוּקִים: כְּגוֹן אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וּשְׁאָר הֲנָאוֹת כְּגוֹן זְנוּת וְטִיּוּלִים. וְאֵין צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה הָעִנְיָן, כִּי הָאוֹהֵב יַיִן וּמִשְׁתַּכֵּר, וְאוֹכֵל תָּמִיד מַעֲדַנִּים, וְהוֹלֵךְ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה תָּדִיר – הוּא יִשְׁכַּח בּוֹרְאוֹ, כְּדִכְתִיב (דברים כא טו-טז): ״וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ; הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם, וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם...״; וּכְתִיב (שם לב טו): ״וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט״.",
+                "הָרוֹצֶה לְהִמָּלֵט מִפַּח יָקוּשׁ כָּל הָאֲהָבוֹת הָאֵלֶּה, צָרִיךְ חָכְמָה גְּדוֹלָה וְאֹמֶץ רַב פֶּן יִלָּכֵד בִּשְׁחִיתוֹתָם. כִּי כָּל הָאֲהָבוֹת הָאֵלֶּה מַקִּיפוֹת אֶת לֵב הָאָדָם, וְאִם יִדְחֶה אַהֲבָה אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם מִקִּרְבּוֹ – עֲדַיִן הָאֲהָבוֹת הַנִּשְׁאָרוֹת יִרְדְּפוּהוּ מֵאוֹר אֵל חֹשֶׁךְ. עַל כֵּן יֵשׁ לְלַמֶּדְךָ, שֶׁתִּהְיֶה זָהִיר וְזָרִיז לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל הָאֲהָבוֹת הָאֵלֶּה, לָדַעַת בָּהֶם דַּרְכֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג ו): ״בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָּעֵהוּ״.",
+                "אַהֲבַת בָּנָיו תִּהְיֶה עַל דֶּרֶךְ זֶה: שֶׁיַּחְשֹׁב לְהַדְרִיךְ בָּנָיו בְּדַרְכֵי הַמִּשְׁפָּט, וּלְלַמְּדָם מַעֲשֵׂה עֲבוֹדַת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, וּלְצַוּוֹת אַחֲרָיו לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו לח יט): ״אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ״; וּכְתִיב (דברים ד ט): ״וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ״. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַבְרָהָם (בראשית יח יט): ״כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו״.",
+                "וְאַהֲבַת הַמָּמוֹן תִּהְיֶה עַל דֶּרֶךְ זֶה: יֹאהַב מָמוֹנוֹ לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יַחְמֹד מָמוֹן אֲחֵרִים, וְלֹא יִצְטָרֵךְ לִגְנֹב וְלִגְזוֹל; וְלֹא יִצְטָרֵךְ לְקַבֵּל צְדָקָה, אַךְ מִשֶּׁלּוֹ יְפַרְנֵס אֲחֵרִים, וְיַלְבִּישׁ עֲנִיִּים וְיַאֲכִילֵם, וְיַחֲזִיק בְּמָמוֹנוֹ לוֹמְדֵי תּוֹרָה יִרְאֵי הַשֵּׁם. וְגַם מֵחֲמַת עָשְׁרוֹ יְפַנֶּה עַצְמוֹ מֵעִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְיִקְבַּע עִתִּים לַתּוֹרָה וּלְקַיֵּם הַמִּצְווֹת, הוֹאִיל וְיֵשׁ סִפֵּק בְּיָדוֹ. וְלֹא יִבְטַח בְּרוֹב חֵילוֹ לְהִתְגָּאוֹת, אַךְ יִקְנֶה בְּמָמוֹנוֹ הַכָּלֶה חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁאֵינוֹ כָּלֶה, וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ יֹאהַב מָמוֹנוֹ.",
+                "וְאַהֲבַת נָשִׁים תִּהְיֶה עַל דֶּרֶךְ זֶה: שֶׁיַּחְשֹׁב שֶׁהִיא מַצִּילָתוֹ מִן הַחֵטְא וּמְרַחַקְתּוֹ מִן הַנִּאוּף, וּבָהּ מְקַיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וְהִיא מְגַדֶּלֶת אֶת בָּנָיו. וְהִיא עוֹבֶדֶת לוֹ כָּל יָמֶיהָ, וּמְכִינָה לוֹ מַאֲכָלָיו וּשְׁאָר צָרְכֵי הַבַּיִת. וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִהְיֶה פָּנוּי לִלְמֹד תּוֹרָה וְלַעֲסֹק בַּמִּצְווֹת, וְהִיא עוֹזֶרֶת לוֹ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.",
+                "וְאַהֲבַת אָבִיו וְאִמּוֹ תִּהְיֶה עַל דֶּרֶךְ זֶה: שֶׁיַּחְשֹׁב שֶׁגִּדְּלוּהוּ, וְטָרְחוּ בּוֹ לְלַמְּדוֹ דַּרְכֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהוֹרוּהוּ וְחִנְּכוּהוּ לַתּוֹרָה וְלַמִּצְווֹת. וּבָהֶם יְקַיֵּם מִצְווֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כְּדִכְתִיב (שמות כ יב): ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ״.",
+                "וְאֶחָיו וְאַחְיוֹתָיו וּשְׁאָר קְרוֹבָיו יֹאהַב עַל דֶּרֶךְ זֶה: שֶׁהֵם עוֹסְקִים בּוֹ לַהֲבִיאוֹ לְמַעֲלוֹת טוֹבוֹת, וְהֵם מְסַיְּעִים אוֹתוֹ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְהוּא יַעֲסֹק בָּהֶם לְלַמְּדָם וּלְהוֹכִיחָם, וְלֹא יִשָּׂא לָהֶם פָּנִים, וּבָזֶה יֵשׁ לוֹ שָׂכָר וְהִיא מִדָּה גְּדוֹלָה, כְּדִכְתִיב (תהלים טו ג): ״וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ״.",
+                "וְהַרְבֵּה תּוֹעֶלֶת יֵשׁ לוֹ לָאָדָם בִּקְרוֹבָיו, כַּדֶּרֶךְ שֶׁמָּצִינוּ בְּלוֹט, אֲשֶׁר הִצִּילוֹ אַבְרָהָם וְנִלְחַם עֲבוּרוֹ; וְגַם בִּסְדוֹם נִצַּל בִּזְכוּת אַבְרָהָם.",
+                "וְיֹאהַב רֵעָיו וּשְׁאָר כָּל יִשְׂרָאֵל אַהֲבָה שְׁלֵמָה, לְקַיֵּם מָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יח): ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״. וְזֶהוּ כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה: דַּעֲלָךְ סָנֵי – לְחַבְרָךְ לָא תַּעֲבֵד (שבת לא א). וְגָדוֹל מִזֶּה (בראשית ט ו): ״כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם״ (ירושלמי נדרים ט ו).",
+                "וְיֵשׁ תּוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה לְמִי שֶׁנּוֹהֵג בְּחִבָּה וּבְרֵעוּת עִם בְּנֵי אָדָם;",
+                "תּוֹעֶלֶת הָאַחַת בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּשְׁנִיָּה לָעוֹלָם הַבָּא: תּוֹעֶלֶת הָעוֹלָם הַזֶּה: כִּי מִי שֶׁמִּתְנַהֵג בְּאַהֲבָה עִם כָּל אָדָם יַעַזְרוּהוּ הַכֹּל: אִם יִפֹּל יִרְבּוּ עוֹזְרָיו וְסוֹמְכָיו, וְאִם יַעֲמֹד אָדָם נֶגְדּוֹ לָרִיב עִמּוֹ – רַבִּים יַעַמְדוּ אֶצְלוֹ לְהַצִּילוֹ. וְאִם יְדַבְּרוּ עָלָיו רָעָה – רַבִּים יַשְׁתִּיקוּ הַמְדַבְּרִים אֶת הָרָעָה וּמַכְלִימִים אוֹתָם. וְאִם תָּבוֹא עָלָיו צָרָה, הַכֹּל מִצְטַעֲרִים עָלָיו וְנוֹתְנִים לוֹ יָד. וְאִם יָבוֹא לִידֵי דֹּחַק וְעֹנִי, רַבִּים יְרַחֲמוּהוּ בִּנְתִינַת מַתְּנוֹתֵיהֶם.",
+                "תּוֹעֶלֶת הָעוֹלָם הַבָּא: מֵחֲמַת שֶׁהוּא נֶאֱהָב לַכֹּל – אָז דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים, וְיִהְיֶה יְכֹלֶת בְּיָדוֹ לְהוֹכִיחַ בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּיטִיבוּ מַעֲשֵׂיהֶם. וְגַם מִתּוֹךְ הָאַהֲבָה יַעֲמֹד בְּשָׁלוֹם עִם הַכֹּל, וּמִתּוֹךְ כָּךְ הוּא שָׁקֵט וְשָׁלֵו, וּפָנוּי לִלְמֹד תּוֹרָה וְלַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים. וְגַם מִתּוֹךְ הָאַהֲבָה יַעַזְרוּהוּ, וְיַעֲשׂוּ מְלַאכְתּוֹ וְיָגֵנּוּ בַּעֲדוֹ, וְיִמְצָא הַרְוָחָה יְתֵרָה לַעֲבֹד הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עֲבוֹדָה שְׁלֵמָה. וּמֵחֲמַת הָאַהֲבָה הוּא נוֹשֵׂא חֵן בְּעֵינֵי כָּל רוֹאָיו, וּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים יִהְיוּ מְקֻבָּלִים לַכֹּל, וְכָל אֶחָד יַחְמֹד לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂהוּ.",
+                "וּבְאֵיזֶה דֶּרֶךְ יַגִּיעַ הָאָדָם לְאַהֲבַת כָּל אָדָם? אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרֶךָ:",
+                "הַדֶּרֶךְ הוּא שֶׁיַּעֲזֹר בְּנַפְשׁוֹ וּבְמָמוֹנוֹ לְכָל אָדָם כְּפִי יְכָלְתּוֹ.",
+                "הָעֵזֶר בְּנַפְשׁוֹ הוּא שֶׁיְּשָׁרֵת לְכָל אָדָם, הֵן עָנִי הֵן עָשִׁיר, וְיִטְרַח עֲבוּרָם.",
+                "הָעֵזֶר בְּמָמוֹנוֹ הוּא, שֶׁיַּלְוֶה לֶעָשִׁיר בְּעֵת הִצְטָרְכוֹ לְמָעוֹת, וְכֵן לְעָנִי יַלְוֶה בִּשְׁעַת דּוֹחֲקוֹ, וְכֵן יִפְקְדֵהוּ בְּמַתָּנָה כְּפִי כּוֹחוֹ, וְלִקְצָת הָעִתִּים יִשְׁלַח מָנוֹת וְדוֹרוֹנוֹת גַּם לַעֲשִׁירִים. וִיהֵא וַתְרָן בְּשֶׁלּוֹ. אִם יִהְיֶה לוֹ עֵסֶק עִם בְּנֵי אָדָם, יִהְיֶה כָּל מַשָּׂא וּמַתָּן שֶׁלּוֹ בֶּאֱמוּנָה, וְאַל יַקְפִּיד בְּדָבָר מוּעָט עַל חֲבֵרוֹ. לְעוֹלָם יִהְיֶה חָפֵץ שֶׁחֲבֵרוֹ יֵהָנֶה מִמֶּנּוּ, וְאַל יִשְׁתַּדֵּל הוּא לֵהָנוֹת מֵחֲבֵרוֹ. וּלְעוֹלָם יִהְיוּ דְּבָרָיו בְּנַחַת עִם בְּנֵי אָדָם: אִם בִּיְּשָׁהוּ אָדָם – אַל יְבַיְּשֵׁהוּ, וְאִם הִטְעָהוּ אָדָם – אַל יַטְעֵהוּ. יִסְבֹּל עוֹל צַוָּארוֹ עוֹל הָעוֹלָם, וְהוּא אַל יַכְבִּיד עֲלֵיהֶם. וְלֹא יִתְקוֹטֵט עִם שׁוּם אָדָם, וִיקַבֵּל כָּל אָדָם בְּשִׂמְחָה וּבְסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, כִּי הַסְבָּרַת פָּנִים תְּחַזֵּק הָאַהֲבָה. וְיִשָּׂא וְיִתֵּן עִם חֲבֵרוֹ בְּטוֹבָתוֹ, וִינַחֵם כָּל אָדָם מֵעָצְבּוֹ וּמִדַּאֲגָתוֹ. אִם גִּלָּה לוֹ אָדָם סוֹד – אַל יְגַלֵּהוּ, אַף אִם יַכְעִיסֵהוּ. וְלֹא יְדַבֵּר עַל שׁוּם אָדָם רַע, וְלֹא יִשְׁמַע שֶׁיְּדַבְּרוּ רָעוֹת עַל אָדָם. וּלְעוֹלָם יִשְׁתַּדֵּל לִמְצוֹא זְכוּת עַל בְּנֵי אָדָם בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר לִהְיוֹת, וְיוֹתֵר יִזָּהֵר בָּזֶה, וְאָז יִהְיֶה אָהוּב לַכֹּל. וִיכַבֵּד כָּל אָדָם בְּמַעֲשָׂיו וּבִדְבָרָיו. וְלֹא יִתְגָּאֶה עַל שׁוּם אָדָם, אַךְ יִכָּנַע תַּחַת כָּל אָדָם. וּבְכָל מַעֲשָׂיו יְכַוֵּן לְשֵׁם שָׁמַיִם. וְצָרִיךְ מְאוֹד לְהִזָּהֵר מֵחֶבְרַת בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמַד מִמַּעֲשֵׂיהֶם, וּלְהִתְרַחֵק מִמּוֹשַׁב לֵצִים.",
+                "וְאָמַר הֶחָכָם לִבְנוֹ: שְׁמַע בְּנִי! כִּי יַעֲלֶה בִּלְבָבְךָ לְהִתְחַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם – הִתְחַבֵּר עִם חָכָם, כְּדִכְתִיב (משלי יג כ): ״הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם״; וְנֶאֱמַר (שם ט ט): ״תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד״. שֶׁאִם תֶּחְכַּם – יְפָאֶרְךָ וְלֹא יַחֲלֹק עַל חַכְמָתְךָ, וְאָז תֵּדַע שֶׁתּוּכַל לִסְמֹךְ עַל חַכְמָתְךָ. אִם תְּכַבְּדֵהוּ – יְכַבֶּדְךָ; תְּהַדְּרֵהוּ – יְהַדֶּרְךָ; וְאִם תִּצְטָרֵךְ לְעֶזְרָתוֹ – יַעֲזָרְךָ; וּמָה שֶׁתֹּאמַר יַצְדִּיקְךָ; אִם תִּכְעַס – יִסְבָּלְךָ; וְתִלְמַד מִמַּעֲשָׂיו הַטּוֹבִים. וְהִתְחַבֵּר עִם כָּל אָדָם שֶׁתִּלְמַד מִמֶּנּוּ דְּבָרִים אֲשֶׁר יְבִיאוּךָ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְאָמְרוּ חֲכָמִים: כְּשֶׁתִּרְצֶה לַחֲבֹר עִם אֵיזֶה אָדָם – הַכְעִיסֵהוּ, וְאִם יוֹדֶה לְךָ הָאֱמֶת בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ – הִתְחַבֵּר לוֹ; וְאִם לָאו – עֲזֹב אוֹתוֹ. וְאַל תִּתְחַבֵּר אֶלָּא לְמִי שֶׁיַּכִּיר אֶת עֵרֶךְ עַצְמוֹ, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר אֶת עֵרֶךְ עַצְמוֹ – אֵין טוֹב בְּחֶבְרָתוֹ. קְנֵה לְךָ חָבֵר הַמּוֹכִיחַ אוֹתְךָ בַּעֲשׂוֹתְךָ שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן, וְהַמְּלַמֶּדְךָ לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב, וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ; וְהָעוֹזֵר אוֹתְךָ בְּנַפְשׁוֹ וּבְמָמוֹנוֹ, וְהָעוֹזֵר קְנֵה וְלֹא תִּמְכֹּר, וְזֶהוּ חֲבֵרְךָ הַנֶּאֱמָן. אֲבָל חָבֵר הַמַּחֲנִיף וְהַמְּיַשֵּׁר לְךָ טָעוּתְךָ וְשִׁגְגָתְךָ, וְהַמְּנַחֵם אוֹתְךָ עַל מַעֲשֶׂיךָ הָרָעִים – הִסְתַּלֵּק מֵעָלָיו, וּמְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתוֹ.",
+                "וְכֵן חָבֵר שֶׁיִּקַּח מִמְּךָ צָרְכּוֹ, וְיַזִּיקְךָ הֶזֵּק גָּדוֹל עֲבוּר הֲנָאָה מוּעֶטֶת – מַהֵר וְסוּר מֵעָלָיו. וְאַל תִּתְחַבֵּר לַמַּסְכִּימִים עַל הָעַוְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ח יב): ״לֹא תֹאמְרוּן קֶשֶׁר, לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר הָעָם הַזֶּה קָשֶׁר״.",
+                "וְאָסוּר לְהִתְחַבֵּר עִם רָשָׁע בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב כ לז): ״בְּהִתְחַבֶּרְךָ עִם אֲחַזְיָהוּ, פָּרַץ יְיָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ״.",
+                "וַאֲפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה אָסוּר לְהִתְחַבֵּר לָרָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג לא): ״אַל תְּקַנֵּא בְּאִישׁ חָמָס, וְאַל תִּבְחַר בְּכָל דְּרָכָיו״. וְאָמְרוּ חֲכָמִים בְּאָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן (ט ד): תִּתְרַחֵק מִשָּׁכֵן רַע, וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע אֲפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה. וְרַבּוּ דַּרְכֵי הַמָּוֶת הַנִּמְצָאִים בְּחֶבְרַת הָרְשָׁעִים.",
+                "וְאִם יְדַקְדֵּק אָדָם עַל עַצְמוֹ, וְיִהְיוּ דְּבָרָיו בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת וְדַעְתּוֹ מְעֹרֶבֶת עִמָּהֶם, נֶעֱלָב וְאֵינוֹ עוֹלֵב, וּמְכַבֵּד אֲפִלּוּ אוֹתָם הַמְּקִלִּים בּוֹ, וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה, וְלֹא יַרְבֶּה בַּאֲרוּחַת עַמֵּי הָאָרֶץ וִישִׁיבָתָם, וְלֹא יֵרָאֶה נִרְאֶה תָּמִיד אֶלָּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, וְעָטוּף בְּצִיצִית וּמֻכְתָּר בִּתְפִלִּין, וְעוֹשֶׂה בְּכָל מַעֲשָׂיו לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְרַחֵק הַרְבֵּה וְלֹא יִשְׁתּוֹמֵם, עַד שֶׁיִּמָּצְאוּ הַכֹּל מְקַלְּסִים אוֹתוֹ וְאוֹהֲבִים אוֹתוֹ וּמִתְאַוִּים לְמַעֲשָׂיו – הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (ישעיהו מט ג): ״וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה, יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר״.",
+                "וְאַהֲבַת אֹרֶךְ יָמִים תִּהְיֶה עַל דֶּרֶךְ זֶה: שֶׁיֹּאהַב יְמֵי חַיָּיו לֹא עֲבוּר שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה וְיֵהָנֶה בִּימֵי הֶבְלוֹ, אַךְ יַחְשֹׁב: מְלֶאכֶת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת מְרֻבָּה, וְאִם הָיִיתִי חַי כִּפְלַיִם וְכִפְלֵי כִּפְלַיִם – לֹא הָיִיתִי יָכוֹל לְהַשְׁלִים חֹק הַתּוֹרָה וּלְהַשִּׂיג מַעֲלוֹת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר בָּהֶם יִתְרַצֶּה עֶבֶד אֶל אֲדוֹנָיו. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה יֹאהַב יְמֵי חַיָּיו, כִּי בָּהֶם יִקְנֶה עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא וְיִרְאָתוֹ הַטְּהוֹרָה וְאַהֲבָתוֹ, וְיִקְנֶה צֵידָה בָּעוֹלָם הַזֶּה אֲשֶׁר יָבִיא אוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. וְיִקְנֶה בָּעוֹלָם וּבַיָּמִים הַכָּלִים – עוֹלָם הַקַּיָּם, תַּעֲנוּג אֲשֶׁר לֹא יִפָּסֵק לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. וְתָמִיד יִירָא מִן הַמָּוֶת, כִּי שֶׁמָּא עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לְתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת אֲשֶׁר בְּכוֹחוֹ לְהַגִּיעַ, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם יוֹסִיף אַהֲבָה וְיִרְאָה לַמָּקוֹם.",
+                "אֲבָל חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם יִרְאַת הַשֵּׁם – אֵין זֶה נִקְרָא ״חַיִּים״, וְיָקוּץ וְיִמְאַס בְּחַיִּים שֶׁהֵם נֶגֶד הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּרִבְקָה (בראשית כז מו): ״קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת, אִם לֹקֵּחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ, לָמָּה לִּי חַיִּים״. וּלְכָךְ בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם לֹא יָחוּשׁ עַל חַיָּיו, וְתָמִיד יְהֵא לִבּוֹ נָכוֹן לִמְסוֹר עַצְמוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם בְּכָל הַמִּצְווֹת, הֵן בַּקַּלּוֹת וְהֵן בַּחֲמוּרוֹת.",
+                "וְאַהֲבַת הַכָּבוֹד הִיא רָעָה מְאוֹד, לָכֵן יִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד בְּכָל יְכָלְתּוֹ. וְאִם אָדָם מִתְרַחֵק מִשְּׁנֵי דְּבָרִים, וְהֵם כָּבוֹד וַהֲנָאַת אֲחֵרִים – אָז הוּא קָרוֹב לְכָל הַמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת. כִּי הַכָּבוֹד מְקַלְקֵל כָּל הַמַּעֲשִׂים, כִּי בְּכָל הַמַּעֲשִׂים שֶׁיַּעֲשֶׂה יַחֲשֹׁב לְהִתְכַּבֵּד. וַאֲפִלּוּ לֹא יָחוּשׁ עַל הַכָּבוֹד, אִם הוּא רוֹדֵף לֵהָנוֹת מֵאֲחֵרִים – אָז כָּל מַעֲשָׂיו מְקֻלְקָלִים, כִּי תָּמִיד יַטֶּנּוּ לִבּוֹ אַחַר הַבֶּצַע. לָכֵן יִתֵּן אֶל לִבּוֹ לְהִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד, וְגַם מִלֵּהָנוֹת מֵאֲחֵרִים.",
+                "וְלִפְעָמִים יֵשׁ מִצְוָה בִּרְדִיפַת כָּבוֹד, כְּמוֹ אִם הוּא אִישׁ צַדִּיק וְחָכָם, וְהָעוֹלָם מְזַלְזְלִים בּוֹ וּמְצַחֲקִים עָלָיו עֲבוּר מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, וּמִתּוֹךְ כָּךְ דְּבָרָיו בְּזוּיִים וְאֵינָם נִשְׁמָעִים. וְאִם הָיָה בּוֹ כֹּחַ לָכֹף בְּנֵי אָדָם שֶׁיְּכַבְּדוּהוּ וְיִשְׁמְעוּ תּוֹכְחוֹתָיו וּדְבָרָיו – בָּזֶה יֵשׁ לִרְדֹּף אַחַר הַכָּבוֹד כְּדֵי לְהוֹכִיחַ בְּנֵי אָדָם. כְּגוֹן אִם בִּזּוּהוּ בָּרַבִּים – אֵין לוֹ לִמְחֹל עַד שֶׁיְּפַיְּסוּהוּ. אֲבָל רֹב פְּעָמִים יִסְתַּלֵּק מִן הַכָּבוֹד וְיִבְרַח מִמֶּנּוּ. הֲלוֹא אָמְרוּ חֲכָמִים (אבות ד כא): הַקִּנְאָה וְתַאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִים אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם. וְלֹא יִלְמַד וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם מַעֲשֶׂה טוֹב כְּדֵי שֶׁיִּתְכַּבֵּד; אַךְ יַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה הַטּוֹב לְשֵׁם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְסוֹף הַכָּבוֹד לָבוֹא.",
+                "אַהֲבַת תַּעֲנוּגִים, כְּגוֹן אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְשֵׁנָה: דַּע שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם שֶׁיְּכַוֵּן מַעֲשָׂיו כֻּלָּם כְּדֵי לֵידַע אֶת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, וְיִהְיֶה שִׁבְתּוֹ וְקוּמוּ וְדִבּוּרוֹ – הַכֹּל לְעֻמַּת זֶה הַדָּבָר. כֵּיצַד? כְּשֶׁיִּשָּׂא וְיִתֵּן, אוֹ יַעֲשֶׂה שׁוּם מַעֲשֶׂה אוֹ מְלָאכָה, לֹא יִהְיֶה בְּלִבּוֹ זִכְרוֹן מָמוֹן לְבַד; אֶלָּא יַעֲשֶׂה דְּבָרִים אֵלּוּ כְּדֵי שֶׁיִּמְצָא דְּבָרִים שֶׁהַגּוּף צָרִיךְ בָּהֶם, מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וִישִׁיבַת בַּיִת וּנְשִׂיאַת אִשָּׁה. וּכְשֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה וְיִבְעַל, לֹא יָשִׂים אֶל לִבּוֹ דְּבָרִים הַלָּלוּ כְּדֵי לֵהָנוֹת, עַד שֶׁנִּמְצָא שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה אֶלָּא הַמָּתוֹק לַחֵךְ, וְיִבְעַל כְּדֵי לֵהָנוֹת; אֶלָּא שֶׁיָּשִׂים אֶל לִבּוֹ שֶׁיֹּאכַל כְּדֵי לְהַבְרוֹת גּוּפוֹ וְאֵבָרָיו. לְפִיכָךְ לֹא יֹאכַל כָּל שֶׁהַחֵךְ מִתְאַוֶּה כְּמוֹ הַכֶּלֶב וְהַחֲמוֹר, אֶלָּא יֹאכַל דְּבָרִים הַמּוֹעִילִים לַגּוּף, אִם מָרִים אִם מְתוּקִים. וְלֹא יֹאכַל דְּבָרִים הָרָעִים לַגּוּף, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מְתוּקִים לַחֵךְ. בְּזֶה הַמִּנְהָג יַנְהִיג עַצְמוֹ, וְיָשִׂים אֶל לִבּוֹ שֶׁיִּהְיֶה שָׁלֵם וְחָזָק, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נַפְשׁוֹ יְשָׁרָה לָדַעַת אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיָּבִין וְיִתְחַכֵּם בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת, וְהוּא חוֹלֶה אוֹ אֶחָד מֵאֵבָרָיו כּוֹאֵב לוֹ. לְפִיכָךְ אֵין טוֹב לְהִתְעַנּוֹת תָּמִיד, פֶּן יֵחָלֵשׁ כּוֹחוֹ וְיִתְמַעֵט שִׂכְלוֹ. לָכֵן צָרִיךְ לְתַקֵּן כָּל עִנְיָנָיו לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ: אִם יְמַלֵּא כְּרֵסוֹ – אָז יִכְבַּד בְּגוּפוֹ; וְאִם יְמַעֵט מְזוֹנוֹ – אָז יֵחָלֵשׁ. וְזֶה טוֹב לְךָ, אֲשֶׁר תַּמְעִיט בְּמִינֵי הַלִּפְתָּן, וְתִסְמֹךְ עַל לִפְתָּן אֶחָד בְּעוֹד שֶׁתּוּכַל, וְיִהְיֶה דַּי לְךָ מִמֶּנּוּ מְעַט כְּפִי מַה שֶׁתּוּכַל. וְהִתְכַּוֵּן בּוֹ לְהַגִּיעַ הַלֶּחֶם אֶל בִּטְנְךָ, וְלֹא לְהִתְעַנֵּג. וְהַרְגֵּל נַפְשְׁךָ קְצָת הָעִתִּים מִבְּלִי לִפְתָּן, כְּדֵי לְהַנְהִיג טִבְעֲךָ עַד שֶׁיָּקֵל עָלֶיךָ בְּעֵת הִמָּנְעוֹ. וְאִם תּוּכַל תַּעֲזֹב הַלִּפְתָּן, אֲשֶׁר יֵשׁ בּוֹ יְגִיעָה וָטֹרַח. וְשִׂים אֲכִילָתְךָ בַּיּוֹם קַלָּה מֵאֲכִילָתְךָ בַּלַּיְלָה. וְתִתְנַהֵג לֶאֱכֹל פַּעֲמַיִם בַּיּוֹם, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא תְּנוּעַת אֵיבָרֶיךָ קַלָּה בַּיּוֹם, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יָקֵלּוּ עָלֶיךָ עִנְיָנֵי תּוֹרָתְךָ. וְתִתְנַהֵג לִשְׁתּוֹת מַיִם, אֶלָּא אִם כֵּן תִּהְיֶה כַּוָּנָתְךָ בִּשְׁתִיַּת הַיַּיִן לְתוֹעֶלֶת גּוּפְךָ אוֹ לְהַעֲבִיר הַדְּאָגָה. וְהִזָּהֵר מְאוֹד מֵהַרְבּוֹת מִמֶּנּוּ, כִּי הוּא מְשַׁכֵּר וּמַרְחִיק לַתּוֹרָה.",
+                "וְזֶה הַכְּלָל יִהְיֶה לְעוֹלָם בְּיָדְךָ: אַל יְמַלֵּא אָדָם כָּל תַּאֲוָתוֹ מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, אַךְ יֹאכַל וְיִשְׁתֶּה לְהַעֲמִיד גּוּפוֹ עַל בֻּרְיוֹ, וְיִמְשֹׁךְ יָדָיו מִן הַמֻּתָּר. וְאַל יֹאהַב הָאָדָם אֶת הָעוֹלָם כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה וְיֵהָנֶה מִמֶּנּוּ. וְכֵן אָמַר אֶחָד מִן הַחֲכָמִים: אֹכַל לְמַעַן אֶחְיֶה. וְאָמַר הַכְּסִיל: אֶחְיֶה לְמַעַן אֹכַל. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי יג כה): ״צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ, וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר״.",
+                "וְכֵן הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה יַחְשֹׁב לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁיְּקַיֵּם פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וְיִהְיֶה לוֹ זֶרַע עוֹבְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיִרְאֵי שָׁמַיִם. אוֹ יַחֲשֹׁב שֶׁיְּמַלֵּא תַּאֲוָתוֹ וִיכַלֶּה יִצְרוֹ בְּאִשְׁתּוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְאַוֶּה לְנָשִׁים אֲחֵרוֹת. אוֹ כְּדֵי לִפְקֹד אֶת אִשְׁתּוֹ כְּשֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהִיא מִתְאַוָּה לוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְאַוֶּה לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים. אוֹ יְכַוֵּן לְהַבְרוֹת גּוּפוֹ, שֶׁיְּצִיאַת הַזֶּרַע מִמֶּנּוּ הִיא בְּרִיאוּת הַגּוּף. אֲבָל הַמַּרְבֶּה לְשַׁמֵּשׁ יוֹתֵר מִדַּי – יָבוֹאוּ עָלָיו חוֹלָאִים רַבִּים.",
+                "וְהַמְּהַלֵּךְ בְּדֶרֶךְ זֶה, כָּל יָמָיו כֻּלּוֹ הוּא עוֹבֵד הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא. וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן, וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁבּוֹעֵל, מִפְּנֵי שֶׁמַּחֲשַׁבְתּוֹ בַּכֹּל כְּדֵי שֶׁיִּמְצָא צְרָכָיו בִּלְבַד, עַד שֶׁיְּהֵא גּוּפוֹ שָׁלֵם לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא. וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁיָּשֵׁן, אִם יָשֵׁן בִּשְׁבִיל שֶׁתָּנוּחַ נַפְשׁוֹ עָלָיו, וְיָנוּחַ גּוּפוֹ שֶׁלֹּא יֶחֱלֶה, כִּי לֹא יוּכַל לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא וְהוּא חוֹלֶה, וְנִמְצָא שֵׁנָה שֶׁלּוֹ עֲבוֹדָה לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא. עַל עִנְיָן זֶה צִוּוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ (אבות ב יב): כָּל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם. וְהוּא שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ (משלי ג ו): ״בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָּעֵהוּ, וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ״.",
+                "יַעֲזֹב אָדָם כָּל הָאֲהָבוֹת וְיִדְבַּק בְּאַהֲבַת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, כְּדִכְתִיב (דברים ו ה): ״וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ״. וְאַהֲבַת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, הִיא תַּכְלִית כָּל הַתְּכוּנוֹת וְסוֹף כָּל הַמַּעֲלוֹת בְּמַדְרֵגוֹת כָּל אַנְשֵׁי הָעֲבוֹדָה, וְכָל הַמִּדּוֹת הֵן כְּמוֹ סֻלָּם לְמַעֲלַת הָאַהֲבָה. וְהִיא נִדְבַת הַנְּפָשׁוֹת מֵאַנְשֵׁי הַחֲסִידִים וְהַנְּבִיאִים וְהַפְּרוּשִׁים, וְסוֹפָן אֵין לְמַעְלָה הֵימֶנָּה.",
+                "וְהַרְבֵּה פְּעָמִים מַקְדִּים הַסֵּפֶר יִרְאַת הָאֱלֹהִים עַל אַהֲבָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י יב): ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, מָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּלְאַהֲבָה אוֹתוֹ״. וּמִפְּנֵי שֶׁהָאַהֲבָה הִיא תַּכְלִית הַפְּרִישׁוּת וְסוֹפָהּ, וְהַקְּרוֹבָה שֶׁבַּמַּדְרֵגוֹת אֶל מַדְרֵגַת אַהֲבַת הָאֱלֹהִים. וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּגִּיעַ הָאָדָם אֵלֶיהָ אֶלָּא אַחֵר שֶׁתִּקְדֹּם יִרְאָתוֹ וּפַחְדּוֹ וּפַחְדּוֹ מֵהָאֱלֹהִים. וְעַל כֵּן הִקְדִּימָה הַיִּרְאָה לָאַהֲבָה.",
+                "וּמָה הִיא הָאַהֲבָה? הִיא אַהֲבַת הַנֶּפֶשׁ וּנְטוֹתָהּ מֵעַצְמָהּ אֶל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי שֶׁתִּדְבַּק בְּאוֹרוֹ הָעֶלְיוֹן. הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת הִיא מְקוֹר הַדַּעַת, וְהִיא טְהוֹרָה וְזַכָּה; וְהַבּוֹרֵא קוֹשְׁרָהּ בַּגּוּף אֲשֶׁר חִשְׁקוֹ רַב, לְנַסּוֹת אִם הִיא תֵּלֵךְ בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם. וּמִפְּנֵי שֶׁהָאָדָם מְלֻבָּשׁ בַּגּוּף, הַנִּבְרָא בְרוּחַ בַּהֲמוּת – אֵין כֹּחַ בַּנְּשָׁמָה הַנִּבְרֵאת מֵאֱלֹהִים לַחֲשֹׁב אַחַר בּוֹרְאָהּ, כִּי מְעֹרֶבֶת הִיא בְּתַאֲווֹת הַגּוּף. וְכָל יְמֵי קַטְנוּת הָאָדָם – אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל אֶלָּא תַּאֲווֹתָיו וְתַעֲנוּגָיו. כִּי מֵרֹב תַּאֲווֹת הַגּוּף, אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְעִדּוּנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא עוֹלָם שָׁוְא וָשֶׁקֶר, וְחוֹשֵׁב לֶאֱסֹף הוֹן רַב – אֵין כֹּחַ בְּהַנְּשָׁמָה לַחְשֹׁב אַחַר הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כִּי הִיא מְלֻבֶּשֶׁת בְּהַבְלֵי שָׁוְא. וְאַחֲרֵי שֶׁתַּרְגִּישׁ הַנֶּפֶשׁ בַּמֶּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ תּוֹעֶלֶת לְעַצְמָהּ בִּלְתִּי שִׁתּוּף הַגּוּף, אָז הִיא תִּתְאַוֶּה לְבַקֵּשׁ מְנוּחָה מִמִּדּוֹת הַגּוּף, כַּאֲשֶׁר יִתְאַוֶּה הַחוֹלֶה לְרוֹפֵא. וּכְשֶׁתִּתְרַפֵּא הַנֶּפֶשׁ מִתַּחֲלֻאֶיהָ, אָז יִהְיֶה לָהּ אוֹר בְּעַצְמָהּ וְכֹחַ בְּנַפְשָׁהּ. וְכֵיצַד הִיא הָאַהֲבָה? שֶׁיֹּאהַב אֶת הַשֵּׁם אַהֲבָה גְּדוֹלָה וִיתֵרָה רַבָּה מְאוֹד, עַד שֶׁתְּהֵא נַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּאַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְהַנֶּפֶשׁ הֲלוֹא מְלֵאָה אַהֲבָה, וְאוֹתָהּ אַהֲבָה קְשׁוּרָה בְּשִׂמְחָה, וְאוֹתָהּ הַשִּׂמְחָה מַבְרַחַת מֵעַל לְבָבוֹ נְעִימוּת הַגּוּף וְתַעֲנוּג הָעוֹלָם. וְאוֹתָהּ שִׂמְחָה עַזָּה וּמִתְגַּבֶּרֶת עַל לְבָבוֹ, וְכָל הֲנָאוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הֵם כְּאַיִן כְּנֶגֶד תִּגְבֹּרֶת תֹּקֶף שִׂמְחַת אַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכָל שַׁעֲשׁוּעֵי יְלָדָיו כְּלֹא הָיוּ כְּנֶגֶד שַׁעֲשׁוּעַ הַלֵּב הָאוֹהֵב אֶת הַשֵּׁם בְּכָל לִבּוֹ.",
+                "וְכָל הִרְהוּר שֶׁלּוֹ אֵיךְ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וּלְזַכּוֹת אֶת הָרַבִּים, וְלַעֲשׂוֹת קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, וְלִמְסֹר עַצְמוֹ בְּאַהֲבַת הַשֵּׁם. וְזֶה יִרְאַת הַשֵּׁם: שֶׁלֹּא תַּעֲבֹר עַל מָה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, הָאַהֲבָה כְּגוֹן פִּנְחָס שֶׁמָּסַר עַצְמוֹ בְּאַהֲבַת הַשֵּׁם; וְאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁאָמַר (בראשית יד כב-כג): ״הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל יְיָ אֵל עֶלְיוֹן, קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל״; וֶאֱלִישָׁע שֶׁלֹּא רָצָה לָקַחַת מִנַּעֲמָן (מלכים ב ה טו-טז).",
+                "וְאַל יִבְטַל מִדִּבְרֵי תוֹרָה בִּשְׁבִיל תַּעֲנוּגֵי וְשַׁעֲשׁוּעֵי יְלָדָיו, וְחִבַּת רְאִיַּת נָשִׁים וְדִבּוּר; וְגַם לַעֲזֹב טִיּוּלָם; וְיַנְעִים זְמִירוֹת כְּדֵי לְמַלֹּאת לְבָבוֹ שִׂמְחָה בְּאַהֲבַת הַשֵּׁם.",
+                "הָעוֹבֵד מֵאַהֲבָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּמִצְווֹת, וְהוֹלֵךְ בִּנְתִיבוֹת הַחָכְמָה הַמַּרְאִים אֵיךְ יַעֲשֶׂה כָּל הַמִּצְווֹת מֵאַהֲבָה, וְאֵיךְ יֹאהַב אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אַהֲבָה גְּדוֹלָה: לֹא מִפְּנֵי דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, לֹא מִפְּנֵי יִרְאַת הָרָעָה וְלֹא כְּדֵי לְקַבֵּל הַטּוֹבָה; אֶלָּא עוֹשֶׂה הָאֱמֶת מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֱמֶת, וְסוֹף הַטּוֹבָה לָבוֹא. וּמַעֲלָה זוֹ מַעֲלָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד, וְאֵין כָּל אָדָם זוֹכֶה לָהּ, וְהִיא מַעֲלַת אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁקְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״אוֹהֲבִי״ (ישעיהו מא ח), לְפִי שֶׁלֹּא עָבַד אֶלָּא מֵאַהֲבָה. וְהוּא שֶׁצִּוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו ה): ״וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ״. וּבִזְמַן שֶׁיֹּאהַב אֶת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא אַהֲבָה הָרְאוּיָה – מִיָּד יַעֲשֶׂה כָּל הַמִּצְווֹת מֵאַהֲבָה.",
+                "דָּבָר יָדוּעַ וּבָרוּר שֶׁאֵין אַהֲבַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְשֶׁרֶת בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם עַד שֶׁיִּשְׁגֶּה בָּהּ תָּמִיד כָּרָאוּי, וְיַעֲזֹב כָּל שֶׁבָּעוֹלָם מָה שֶׁבָּעוֹלָם חוּץ מִמֶּנָּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו ה): ״בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ״. וְנִמְצָא הַשּׁוֹגֶה בָּהּ תָּמִיד כְּאִלּוּ הוּא חוֹלֶה חֹלִי אַהֲבָה, שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה מֵאַהֲבַת אוֹתָהּ אִשָּׁה, וְהוּא שׁוֹגֶה בָּהּ תָּמִיד: בֵּין בְּשִׁבְתּוֹ בֵּין בְּקוּמוֹ, בֵּין בְּשָׁעָה שֶׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה – יוֹתֵר מִזֶּה תִּהְיֶה אַהֲבַת הַשֵּׁם בְּלֵב אוֹהֲבָיו. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה אָמַר עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל (שיר השירים ב ה): ״כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי״. וְכָל שִׁיר הַשִּׁירִים מָשָׁל הוּא לָזֶה הָעִנְיָן.",
+                "לְפִיכָךְ צָרִיךְ הָאָדָם לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה הַמּוֹדִיעוֹת לוֹ אֶת קוֹנוֹ. וּכְפִי כֹּחַ שֶׁיֵּשׁ בָּאָדָם לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג.",
+                "הָאֵל הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא – מִצְוָה לְאַהֲבָה אוֹתוֹ וּלְיִרְאָה מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו ה): ״וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ״; וְנֶאֱמַר (שם ו יג): ״אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא״. וְזֶה הַדֶּרֶךְ לְהַשִּׂיג בּוֹ אַהֲבַת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא: בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו וּבִבְרוּאָיו הַנִּפְלָאִים הַגְּדוֹלִים, וְיִרְאֶה מֵהֶם חָכְמָתוֹ שֶׁאֵין לָהּ עֵרֶךְ וְלֹא קֵץ – מִיָּד הוּא אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, וּמְשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵר, וּמִתְאַוֶּה תַּאֲוָה גְּדוֹלָה לֵידַע אֶת הַשֵּׁם הַגָּדוֹל; כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (תהלים מ ג): ״צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי״. וּכְשֶׁמְּחַשֵּׁב בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה שֶׁאָמַר דָּוִד מִיָּד הוּא נִרְתָּע לַאֲחוֹרָיו וְיִירָא וְיִפְחַד, וְיֵדַע שֶׁהוּא בְּרִיָּה קְטַנָּה שְׁפָלָה וַאֲפֵלָה, עוֹמֶדֶת בְּדַעַת קַלָּה מְעוּטָה לִפְנֵי תְּמִים דֵּעוֹת; כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (שם ח ד): ״כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ״, וּסְמִיךְ לֵהּ: ״מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ״ (שם פסוק ה).",
+                "וּבִזְמַן שֶׁאָדָם מִתְבּוֹנֵן בַּדְּבָרִים הַגְּדוֹלִים, וּמַכִּיר גַּדְלוּתוֹ מִמַּלְאָךְ וְגַלְגַּל, וְיִרְאֶה חָכְמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל הַיְּצוּרִים וּבְכָל הַבְּרוּאִים – מוֹסִיף אַהֲבָה לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, וְיִצְמָא נַפְשׁוֹ וְיִכְמַהּ בְּשָׂרוֹ לֶאֱהֹב אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, וְיִירָא וְיִפְחַד מִשִּׁפְלוּתוֹ וְדַלּוּתוֹ וְקַלּוּתוֹ כְּשֶׁיַּעֲרֹךְ עַצְמוֹ לְאֶחָד מֵהַגּוּפִים הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּרָא הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא.",
+                "וּבְמָקוֹם אַחֵר נֶאֱמַר (איוב א א): ״וִירֵא אֱלֹהִים״, וּבֵאֲרוּ שֶׁמִּתְיָרֵא מִדִּין עֹנֶשׁ שָׁמַיִם וּמִגֵּיהִנֹּם, וּמֵעָנְשֵׁי עוֹלָם הַזֶּה (סוטה כז ב). וְזֹאת הַמִּדָּה רְחוֹקָה מִן הָאַהֲבָה מְאוֹד מְאוֹד. אֲבָל יִירָא מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ אָדָם שֶׁאוֹהֵב אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא אוֹהַבְתּוֹ, וְהוּא יָרֵא לַעֲשׂוֹת דָּבָר כְּנֶגְדָּהּ פֶּן יְאַבֵּד אַהֲבָתָהּ – כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה: חוֹצֵב רִשְׁפֵּי אֵשׁ אַהֲבַת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה, וְיִירָא לַעֲבֹר עַל מִצְווֹתָיו פֶּן יַפְסִיד אַהֲבַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.",
+                "וְזֶהוּ ״עִבְדוּ אֶת יְיָ בְּיִרְאָה״ (תהלים ב יא) – הִיא יִרְאַת הָאַהֲבָה, ״וְגִילוּ בִּרְעָדָה״ – מֵרֹב פַּחַד הַבּוֹרֵא תָּגִילוּ לַעֲשׂוֹת חֶפְצוֹ.",
+                "וְזֹאת הַיִּרְאָה הִיא יִרְאַת הָאַהֲבָה, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר (ישעיהו לג ו): ״יִרְאַת יְיָ הִיא אוֹצָרוֹ״.",
+                "וְאֵין הָאַהֲבָה הַזֹּאת מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁנּוֹתֵן דַּעְתּוֹ לְקַיֵּם כָּל הַמִּצְווֹת כְּהִלְכָתָן, כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ הַמִּצְווֹת אֲשֶׁר צִוָּהוּ יוֹצֵר הַכֹּל – אֵין זֶה נִקְרָא ״אוֹהֵב״ גָּמוּר. לָכֵן יֹאהַב כָּל אֲשֶׁר יְבִיאֵהוּ לְאַהֲבַת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ. וְהָעוֹשֶׂה זֶה – טוֹב לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הַשִּׁשִּׁי – שַׁעַר הַשִּׂנְאָה </b></big>",
+                "הַשִּׂנְאָה. בַּמִּדָּה הַזֹּאת יֵשׁ בָּהּ לָאו, דִּכְתִיב (ויקרא יט יז): ״לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ״, וּבָזֶה הֻזְהַרְנוּ לְהָסִיר מִנַּפְשֵׁנוּ מִדַּת הַשִּׂנְאָה. וְהִיא מִדָּה הַגּוֹרֶמֶת עֲוֹנוֹת הַרְבֵּה, כְּמוֹ לָשׁוֹן הָרַע. כִּי הַשּׂוֹנֵא אֶת חֲבֵרוֹ מְסַפֵּר לְעוֹלָם בְּשִׂנְאָתוֹ וְקוֹבֵל עָלָיו, וְתָמִיד דּוֹרֵשׁ רָעָה עָלָיו וְשָׂמֵחַ לְאֵידוֹ; וְגוֹרֶמֶת נְזִיקִין, שֶׁיַּזִּיק לוֹ כְּשֶׁיּוּכַל לְהַזִּיק לוֹ, וְנוֹקֵם וְנוֹטֵר עָלָיו, וְלֹא יְרַחֵם עָלָיו אֲפִלּוּ הוּא דָּחוּק מְאוֹד. וּמֵחֲמַת הַשִּׂנְאָה יְגַנֶּה בְּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, וְיַשְׂנִיאֵם בְּעֵינָיו וּבְעֵינֵי אֲחֵרִים; וּמוֹנֵעַ טוֹב מִבְּעָלָיו, וְלֹא יוֹדֶה לוֹ עַל הָאֱמֶת. וְאִם חַיָּב הוּא לוֹ הוּא נוֹגְשׂוֹ.",
+                "יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שִׂנְאָה: יֵשׁ שׂוֹנֵא חֲבֵרוֹ עֲבוּר שֶׁהִזִּיק לוֹ בְּמָמוֹנוֹ, אוֹ שֶׁהִכָּהוּ, אוֹ עֲבוּר שֶׁבִּיְּשָׁהוּ, אוֹ שֶׁהוֹצִיא עָלָיו שֵׁם רַע. עַל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – לֹא יִשְׂנָא חֲבֵרוֹ וְיִשְׁתֹּק, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בָּרְשָׁעִים (שמואל ב יג כב): ״וְלֹא דִבֶּר אַבְשָׁלוֹם עִם אַמְנוֹן לְמֵרָע וְעַד טוֹב, כִּי שָׂנֵא אַבְשָׁלוֹם אֶת אַמְנוֹן״. אֶלָּא מִצְוָה לְהוֹדִיעוֹ וְלוֹמַר לוֹ: לָמָּה עָשִׂיתָ לִי כָּךְ וְכָךְ? שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא שם): ״הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ״. וְאִם חָזַר וּבִקֵּשׁ לִמְחֹל לוֹ – צָרִיךְ לִמְחֹל לוֹ, וְלֹא יִהְיֶה הַמּוֹחֵל אַכְזָרִי. וְאַף אִם לֹא יְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לִמְחֹל לוֹ – לֹא יִשְׂנָאֵהוּ; אֶלָּא יִתְנַהֵג עִמּוֹ בְּאַהֲבָה, וּלְבַסּוֹף יָבוֹא לִידֵי כֵּן שֶׁיְּתַקֵּן לוֹ מָה שֶׁעִוֵּת.",
+                "יֵשׁ רָעָה מִמֶּנָּה וְהִיא שִׂנְאַת חִנָּם, וְהִיא הֶחֱרִיבָה בַּיִת שֵׁנִי (יומא ט ב). וְשִׂנְאָה מֵחֲמַת קִנְאָה הִיא רָעָה מִמֶּנָּה. וְרָאוּי לָאָדָם לְיַסֵּר אֶת נַפְשׁוֹ לְהִתְרַחֵק מֵהֶן. וְיֵשׁ שׂוֹנֵא חֲבֵרוֹ עֲבוּר שֶׁאֵינוֹ גּוֹמֵל לוֹ חֶסֶד, אִם שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ מַתָּנָה כְּפִי חֶפְצוֹ, אוֹ שֶׁאֵינוֹ מַלְוֶה לוֹ בִּשְׁעַת דְּחָקוֹ – כָּל זֶה רָאוּי לָאָדָם לְהִתְרַחֵק מִכַּיּוֹצֵא בָּזֶה. אַךְ יְקַבֵּל מֵאַהֲבָה כָּל מָה שֶׁיִּגְזֹר לוֹ הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא יִבְטַח בָּאָדָם. וְיַחֲשֹׁב: אִלּוּ הָיִיתִי זוֹכֶה מֵאֵת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא – הָיָה נוֹתֵן לִי זוּלַת מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם וְהַלְוָאָתָם. וְאִם הוּא עוֹמֵד בְּעֹנִי וּבְדֹחַק, אוֹ שֶׁהוּא חוֹלֶה וּמְיֻסָּר בְּיִסּוּרִין – יַחְשֹׁב אֲשֶׁר הַבּוֹרֵא לְטוֹבָתוֹ גָּזַר עָלָיו כָּל זֶה לְקַבֵּל מֵאַהֲבָה. וְאֵין סָפֵק: בַּעֲשׂוֹתוֹ זֶה, אָז תִּסְתַּלֵּק מִלִּבּוֹ כָּל שִׂנְאָה. וְזֶה יְסוֹד גָּדוֹל וְעַמּוּד חָזָק לַתּוֹרָה וְלַמִּצְווֹת, לְקַבֵּל מֵאַהֲבָה כָּל דָּבָר.",
+                "וּלְהַנְהִיג עַצְמוֹ בָּזֶה, וְלוֹמַר עַל כָּל פְּגָעָיו ״גַּם זוֹ לְטוֹבָה״. וּמִתְכַּוֵּן כֵּן בְּלִבּוֹ, וְשָׂמֵחַ בְּמִשְׁפַּט הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ – יִנָּצֵל מִשִּׂנְאָה וְאֵיבָה וְקִנְאָה.",
+                "וְגַם אֻמָּן שׂוֹנֵא בְּנֵי אֻמָּנוּתוֹ – הַכֹּל הֶבֶל וְרָעָה רַבָּה, כִּי יַחְשֹׁב: כָּל אָדָם לֹא יוּכַל לְהַרְוִיחַ יוֹתֵר מִמָּה שֶׁגָּזַר עָלָיו הַבּוֹרֵא.",
+                "וְהָרָעָה שֶׁבְּמִינֵי הַשִּׂנְאָה וְהַקָּשָׁה שֶׁבָּהֶן: כְּגוֹן בְּנֵי אָדָם הַשּׂוֹנְאִים מוֹכִיחֵיהֶם, וְהַמְּיַסְּרִין אוֹתָם לְהוֹרוֹתָם הַדֶּרֶךְ הַיְּשָׁרָה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ה י): ״שָׂנְאוּ בַשַּׁעַר מוֹכִיחַ״. וְיֵשׁ שִׂנְאָה רָעָה מִמֶּנָּה, כְּגוֹן בְּנֵי אָדָם הַשּׂוֹנְאִים עוֹשֵׂי טוֹבָה וְרוֹדְפֵי צֶדֶק, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לח כא): ״יִשְׂטְנוּנִי תַּחַת רָדְפִי טוֹב״. וְהַהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ זֶה הֵם שׂוֹנְאִים אֶת הַשֵּׁם, כִּי הֵם שׂוֹנְאִים אֶת אוֹהֲבָיו, וְהֵם שׂוֹנְאִים הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, אַחֲרֵי שֶׁהֵם גּוֹעֲלִים וּמוֹאֲסִים וְשׂוֹנְאִים הַמְּקַיְּמִים אוֹתָהּ.",
+                "אָמַר הֶחָכָם: אִם תִּרְצֶה שֶׁיִּשְׂנָאֲךָ חֲבֵרְךָ – תְּבַקְּרֵהוּ תָּמִיד. וְאִם תִּרְצֶה שֶׁיֹּאהַבְךָ – בַּקְּרֵהוּ לְעִתִּים רְחוֹקוֹת. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כה יז): ״הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ, פֶּן יִשְׂבָּעֲךָ וּשְׂנֵאֶךָ״.",
+                "וְצָרִיךְ שֶׁתֵּדַע כִּי מִי שֶׁיִּשְׂנָא בְּנֵי אָדָם – גַּם הֵם יִשְׂנָאוּהוּ. וְהַמַּגְבִּיר הַשִּׂנְאָה בְּלִבּוֹ – הוּא מֵבִיא עַל עַצְמוֹ רָעָה. וּכְשֶׁיֵּשׁ אַהֲבָה שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם – תָּשׁוּב לְשִׂנְאָה גְּדוֹלָה וְקִנְאָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַמְנוֹן (שמואל ב יג טו): ״וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה״.",
+                "אַל תַּאֲמִין בַּעֲצַת הַשּׂוֹנֵא וְהָאוֹיֵב, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יז ו): ״וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא״. וְדַע כִּי הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם מַרְאִים אֶת הָאַהֲבָה בְּדִבְרֵיהֶם, וְאֶפְשָׁר שֶׁהֵם שׂוֹנְאִים גְּמוּרִים בִּלְבָבָם, וְצָרִיךְ שֶׁלֹּא תַּאֲמִין בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם כו כד): ״בִּשְׂפָתָיו יִנָּכֵר שׂוֹנֵא, וּבְקִרְבּוֹ יָשִׁית מִרְמָה״. וְאַף עַל פִּי שֶׁמַּחֲלִיק לְךָ לְשׁוֹנוֹ וּמְדַבֵּר רַכּוֹת – אַל תַּטֶּה לִבְּךָ אֵלָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם פסוק כה): ״כִּי יְחַנֵּן קוֹלוֹ אַל תַּאֲמֶן בּוֹ, כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּוֹ״. וְזֶה כְּמוֹ שֶׁהֶרְאָה יוֹאָב לְאַבְנֵר בֶּן נֵר (שמואל ב ג כז), וְלַעֲמָשָׂא בֶּן יֶתֶר (שם כ ט י) הַשָּׁלוֹם וְהָאַהֲבָה, עַד שֶׁהֲרָגָם. וּכְמוֹ יִשְׁמָעֵאל עִם גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם (ירמיהו מא א ב), עַד שֶׁהֲרָגוֹ. אָמַר אֶחָד מִן הַחֲכָמִים: הַטּוֹב שֶׁבְּכָל מָה שֶׁתַּחֲשֹׁב עַל שׂוֹנַאֲךָ – שֶׁתְּשִׁיבֵהוּ אֶל אַהֲבָתְךָ אִם תּוּכַל.",
+                "יֵשׁ שִׂנְאָה שֶׁהִיא מִצְוָה, כְּגוֹן אָדָם רָשָׁע שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל תּוֹכֵחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח יג): ״יִרְאַת יְיָ שְׂנֹאת רָע״; וְאוֹמֵר (תהלים קלט כא-כב): ״הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא, וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט. תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים, לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי״. וְיִשְׂנָא שֶׁקֶר וּדְבַר כָּזָב. סוֹף דָּבָר: יִשְׂנָא כָּל דָּבָר הַמַּרְחִיק אוֹתוֹ וְהַמּוֹנְעוֹ מֵאַהֲבַת יוֹצֵר הַכֹּל, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שם קיט קכח): ״כָּל אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי״. וְזֶה כְּלָל גָּדוֹל: שֶׁיִּשְׂנָא אָדָם כָּל דְּבַר שֶׁקֶר. וְכָל מָה שֶׁיּוֹסִיף שִׂנְאָה לְדַרְכֵי הַשֶּׁקֶר – יוֹסִיף אַהֲבָה לַתּוֹרָה, כְּדִכְתִיב (שם קיט קסג): ״שָׁקֶר שָׂנֵאתִי וַאֲתַעֵבָה, תּוֹרָתְךָ אָהַבְתִּי״. וְיֹאהַב אֱמֶת וְשָׁלוֹם, כְּדִכְתִיב (זכריה ח יט): ״וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ״."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הַשְּׁבִיעִי – שַׁעַר הָרַחֲמִים </b></big>",
+                "הָרַחֲמִים. זֹאת הַמִּדָּה הִיא מְשֻׁבַּחַת מְאוֹד, וְהִיא אַחַת מִשְּׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הַמְּיֻחָסוֹת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּדִכְתִיב (שמות לד ו): ״רַחוּם וְחַנּוּן״. וְכָל מָה שֶׁיּוּכַל הָאָדָם לְהִתְנַהֵג בָּהּ – יִתְנַהֵג וְיִשְׁתַּדֵּל. וְכַמָּה שֶׁהָאָדָם רוֹצֶה שֶׁיְּרַחֲמוּ עָלָיו בִּשְׁעַת צָרְכּוֹ – כֵּן רָאוּי לוֹ שֶׁיְּרַחֵם עַל מִי שֶׁיִּצְטָרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ויקרא יט יח): ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״.",
+                "הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ חִלֵּק זֹאת הַמִּדָּה לַצַּדִּיקִים וְלַעֲבָדָיו לְהַכִּירָם בָּהּ, כַּאֲשֶׁר יָדַעְתָּ בְּיוֹסֵף (בראשית מג ל): ״כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו״. וְרָאוּי לַמַּשְׂכִּיל שֶׁתִּהְיֶה מִדַּת הָרַחֲמִים וְהַחֲנִינָה תְּקוּעָה וְנִמְצֵאת בְּלִבּוֹ כָּל הַיָּמִים.",
+                "וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי רַחֲמָנוּת, וְהֵם רְחוֹקִים זֶה מִזֶּה. רַחֲמֵי הָאָב עַל הַבֵּן – זֶהוּ רַחֲמָנוּת הַבָּא מִטֶּבַע כָּל הַחַיִּים, כְּדֶרֶךְ הַכְּלָבִים וְהַבְּהֵמוֹת. וְאִם יִמְנַע שֵׁבֶט מוּסָר מִבְּנוֹ, כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו עָלָיו לְהַכּוֹתוֹ, וּמַנִּיחוֹ לֵילֵךְ בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ הָרַע – הִנֵּה זֶה הָרַחֲמָנוּת טוֹרֵד וּמְאַבֵּד אֶת הַבֵּן מֵחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. הִנֵּה הָאָדוֹן מְרַחֵם עַל עַבְדּוֹ, וְאָדָם הַמְּרַחֵם עַל חֲבֵרוֹ בְּמָקוֹם שֶׁמְּקַוֶּה מִמֶּנּוּ תּוֹעֶלֶת – בְּכָל זֶה הִיא טוֹבָה מְאוֹד שֶׁיִּתְפֹּס בְּלִבּוֹ מִדַּת הָרַחְמָנוּת. אֲבָל הַטּוֹב וְהַמְּעֻלֶּה שֶׁבְּמִדַּת הָרַחְמָנוּת: שֶׁיְּרַחֵם עַל בְּנוֹ לַהֲבִיאוֹ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כְּדִכְתִיב (ישעיהו לח יט): ״אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ״. וִירַחֵם עַל נִשְׁמָתוֹ יוֹתֵר מִמָּה שֶׁמְּרַחֵם עַל גּוּפוֹ. וְצָרִיךְ לְהַכּוֹתוֹ בְּשֵׁבֶט מוּסָר, לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה אֲפִלּוּ בְּאַכְזָרִיּוּת, כִּי זֶה הָאַכְזָרִיּוּת הוּא רַחֲמָנוּת. וְאַף הַמְגַדֵּל יָתוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו (שמות כב כא): ״כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן״ – מִצְוָה לְהַלְקוֹתוֹ בִּכְדֵי לְיַשְּׁרוֹ לְדֶרֶךְ יְשָׁרָה. אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לְנַהֵל הַיָּתוֹם בְּרַחֲמִים יוֹתֵר מִשְּׁאָר כָּל אָדָם, אַךְ לֹא יַנִּיחֵהוּ לֵילֵךְ בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ.",
+                "וְגַם צָרִיךְ שֶׁלֹּא יְרַחֵם עַל עַצְמוֹ יוֹתֵר מִדַּי, אֶלָּא צָרִיךְ לְיַסֵּר עַצְמוֹ וְלָכֹף יִצְרוֹ הָרַע.",
+                "וְכֵן יְרַחֵם עַל קְרוֹבָיו הָעֲנִיִּים, כְּדִכְתִיב (ישעיהו נח ז): ״וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִּתְעַלָּם״.",
+                "וְגַם עַל הָעֲנִיִּים יְרַחֵם, וּבְיוֹתֵר יְרַחֵם עַל יִרְאֵי הַשֵּׁם. וְזֶהוּ עִקַּר הָרַחֲמָנוּת – הַחוֹנֵן וְהַמְּרַחֵם עוֹבְדֵי הַשֵּׁם וְהָעוֹשִׂים רְצוֹנוֹ.",
+                "אֲבָל יֵשׁ רַחֲמָנוּת שֶׁהִיא רָעָה יוֹתֵר מֵאַכְזָרִיּוּת: כְּגוֹן הַמְרַחֵם עַל הָרְשָׁעִים וְהַמַּחֲזִיק אוֹתָם. וְיֵשׁ מִכְשׁוֹל גָּדוֹל לְאִישׁ הַמַּגְבִּיהַּ הָרְשָׁעִים וְהַנּוֹתֵן לָהֶם יָד, וּמַשְׁפִּיל הַטּוֹבִים וּמוֹאֵס בָּהֶם. וְעַל זֶה נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (דברים יג ט): ״וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו, וְלֹא תַחְמֹל״. לֹא יְרַחֵם עַל עָנִי בַּדִּין, כְּדִכְתִיב (שמות כג ג): ״וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ״ – שֶׁלֹּא יַטֶּה מִשְׁפָּט עֲבוּר דּוֹחֲקוֹ שֶׁל עָנִי. וְיֵשׁ רַחֲמָנוּת שֶׁהִיא אַכְזָרִיּוּת: כְּגוֹן הַנּוֹתֵן צְדָקָה לְעָנִי, וְאַחַר כָּךְ מַכְבִּיד עַל אוֹתוֹ עָנִי וְאוֹמֵר: נָתַתִּי לְךָ כָּךְ וְכָךְ, צָרִיךְ אַתָּה לִטְרֹחַ בַּעֲבוּרִי וְלַעֲבֹד אוֹתִי כְּכָל אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְךָ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי יב י): ״וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי״.",
+                "גַּם עַל הַבְּהֵמוֹת צָרִיךְ לְרַחֵם. כִּי אָסוּר לְצַעֵר בַּעֲלֵי חַיִּים, וְעַל זֶה אָמְרָה תּוֹרָה (דברים כב ד): ״הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ״. וְצָרִיךְ לְהַאֲכִיל לִבְהֶמְתּוֹ קֹדֶם שֶׁיֹּאכַל הוּא (ברכות מ א).",
+                "מִדַּת הָרַחְמָנוּת הִיא סִימָן לְזֶרַע אַבְרָהָם אָבִינוּ, זֶרַע יִשְׂרָאֵל, כְּדִכְתִיב (דברים יג יח): ״וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים, וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ״ (יבמות עט א). לָכֵן כָּל אָדָם יַרְגִּיל עַצְמוֹ לְדַבֵּר כָּל דְּבָרָיו בִּלְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים וְרַחֲמָנוּת. גַּם בְּעֵת הִתְפַּלְלוֹ – יַעֲשֶׂה תְּפִלָּתוֹ תַּחֲנוּנִים (אבות ג יג). וּמְאוֹד יְקַבֵּל אָדָם שָׂכָר גָּדוֹל מִדִּבְרֵי רַחֲמָנוּת, בְּדַבְּרוֹ עַל לֵב עָנִי דְּבָרִים רַכִּים.",
+                "וְרַבִּים יוֹדְעִים מִצְוַת חִיּוּב הַצְּדָקָה וּשְׂכַר פְּעֻלָּתָהּ, אֲבָל אֵינָם יוֹדְעִים גֹּדֶל מִצְוַת הַדִּבּוּרִים. הֲלוֹא תִּרְאֶה כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (בבא בתרא ט ב): הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לֶעָנִי מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת, וְהַמְּפַיְּסוֹ מִתְבָּרֵךְ בְּאַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת. לָכֵן בְּדִבּוּר שְׂפָתָיו יִלְבַּשׁ צְדָקָה לְדַבֵּר עַל לֵב עָנִי, וְיִהְיוּ דְּבָרָיו בְּנַחַת לְעָנִי וְאֶבְיוֹן, וִינַחֲמֵהוּ מִמַּעֲשָׂיו וּמֵעִצְּבוֹן יָדָיו, וִינַשְּׂאֵהוּ.",
+                "וְאַתָּה בֶּן אָדָם תְּרַחֵם עַל נִשְׁמָתְךָ הַמִּתְקַיֶּמֶת לַעֲדֵי עַד, לַהֲבִיאָהּ אֶל תַּעֲנוּג מֻפְלָא אֲשֶׁר לֹא רָאֲתָה עַיִן. וְלֹא יְבִיאֲךָ רֹב תַּאֲוָתְךָ לְחֵטְא, וְתִהְיֶה נִדְחֶה מֵאוֹר אֶל חֹשֶׁךְ. חֲמֹל עַל עַצְמְךָ, וְחוּס עַל נַפְשְׁךָ, וְאַל תְּחַלֵּל הוֹד נִשְׁמָתְךָ בְּהֶבְלֵי הַתַּעֲנוּגִים. אָמַר הֶחָכָם: מִן הַנְּדִיבוּת יַעֲמוֹד אָדָם בְּמִדַּת הָרַחֲמִים. וּבְדִבְרֵי שְׁלֹמֹה מְצַוֶּה עַל הָרַחֲמִים וְעַל הַחֲנִינָה בְּאָמְרוֹ (משלי כד יא): ״הַצֵּל לְקוּחִים לַמָּוֶת, וּמָטִים לַהֶרֶג״.",
+                "וּמַעֲלַת הַמִּדָּה הַזֹּאת תַּבְחִין וְתַשְׁכִּיל, אֲשֶׁר הַבּוֹרֵא מִתְנַהֵג בָּהּ עִם כָּל הַבְּרוּאִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמה ט): ״וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו״."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הַשְּׁמִינִי – שַׁעַר הָאַכְזָרִיּוּת </b></big>",
+                "הָאַכְזָרִיּוּת הִיא הֵפֶךְ הָרַחֲמָנוּת, כְּדִכְתִיב: ״אַכְזָרִי הֵמָּה וְלֹא יְרַחֵמוּ״ (ירמיהו נ מב). וְאֵין הַמִּדָּה הַזֹּאת נִמְצֵאת בַּצַּדִּיקִים, אַךְ הִיא בְּנֶפֶשׁ הָרְשָׁעִים, כְּדִכְתִיב (משלי יב י): ״וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי״. וְגַם הַמִּדָּה הַזֹּאת נִמְצֵאת בְּעַזֵּי פָּנִים, כְּדִכְתִיב (דברים כח נ): ״גּוֹי עַז פָּנִים, אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן, וְנַעַר לֹא יָחֹן״. וּכְבָר יָדַעְתָּ רָעַת מִדַּת הָעַזּוּת. צֵא וּלְמַד רֹעַ הָאַכְזָרִיּוּת, כִּי לְעִנְיַן תַּשְׁלוּמֵי אִישׁ רַע, הַמּוֹרֵד וְהַמַּמְרֶה, נֶאֱמַר (משלי יז יא): ״אַךְ מְרִי יְבַקֶּשׁ רָע, וּמַלְאָךְ אַכְזָרִי יְשֻׁלַּח בּוֹ״. כָּל הָאַכְזָרִי – אֵין בּוֹ גְּמִילוּת חֲסָדִים, כְּדִכְתִיב (משלי יא יז): ״גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד, וְעֹכֵר שְׁאֵרוֹ אַכְזָרִי״.",
+                "הָאַכְזָרִי רָחוֹק מְאוֹד מִן הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, כִּי לֹא יְרַחֵם עַל הָעֲנִיִּים, לֹא יַלְוֶה לָהֶם בִּשְׁעַת דָּחְקָם, וְלֹא יִתֵּן לָהֶם מְאוּמָה. וּכְתִיב (שם יט יז): ״מַלְוֵה יְיָ חוֹנֵן דָּל״; וְנֶאֱמַר (תהלים קיב ה): ״טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה, יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט״; וְאוֹמֵר (שם מא ב): ״אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל, בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יְיָ״ – וְכָל אֵלֶּה הֵם הִפּוּךְ הָאַכְזָרִי.",
+                "גַּם הוּא לֹא יִצְטַעֵר עַל צָרוֹת חֲבֵרָיו, כַּאֲשֶׁר תִּרְאֶה בְּדָוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁאָמַר (שם לה יג): ״וַאֲנִי בַּחֲלוֹתָם לְבוּשִׁי שָׂק, עִנֵּיתִי בַצּוֹם נַפְשִׁי, וּתְפִלָּתִי עַל חֵיקִי תָשׁוּב״. וּבְאִיּוֹב כְּתִיב (ל כה): ״אִם לֹא בָכִיתִי לִקְשֵׁה יוֹם, עָגְמָה נַפְשִׁי לָאֶבְיוֹן״ – וְכָל זֶה רָחוֹק מִן הָאַכְזָרִי. וְאֵין הַמִּדָּה הַזֹּאת נִמְצֵאת אֶלָּא בַּאֲנָשִׁים אֲשֶׁר טִבְעָם כְּטֶבַע הָאֲרָיוֹת, שֶׁטּוֹרְפִים וְחוֹמְסִים. וּבְעֵת אֲשֶׁר תִּתְחַזֵּק הַנֶּפֶשׁ הַכַּעֲסָנִית עַל הָאָדָם, אָז בּוֹרֵחַ מִדַּת הָרַחְמָנוּת, וְהָאַכְזָרִיּוּת מִתְגַּבֶּרֶת לַהֲרֹס וְלִנְתֹּץ, כְּדִכְתִיב (משלי כז ד): ״אַכְזְרִיּוּת חֵמָה וְשֶׁטֶף אָף״ – אֵין חֵמָה כְּחֵמָה שֶׁל אַכְזָרִיּוּת. אֲבָל בְּמִדַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ תִּמְצָא ״בְּרֹגֶז – רַחֵם תִּזְכֹּר״ (חבקוק ג ב); אֲבָל זֶה רָחוֹק מִן הָאָדָם לְרַחֵם בְּעֵת הַכַּעַס. וְעוֹד הַמִּדָּה הַזֹּאת בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם לְהַשִּׂיג נְקָמָה בְּאוֹיְבָיו, כְּדִכְתִיב (משלי ו לד): ״וְלֹא יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם״. פֵּרוּשׁ: כְּשֶׁיֵּשׁ נְקָמָה – אֵין חֶמְלָה אֶלָּא אַכְזָרִיּוּת. וְהַכָּתוּב אוֹמֵר (ויקרא יט יח): לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר״ – אֲפִלּוּ לִטֹּר בַּלֵּב הֻזְהַרְנוּ, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה בַּיָּדַיִם לְהַכּוֹת חֲבֵרוֹ. הֲלוֹא אַף אִם נָפַל בְּלֹא פְּשִׁיעָתוֹ לֹא יִשְׂמַח, כְּדִכְתִיב (משלי כד יז): ״בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח, וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ״. וְהַנּוֹקֵם וְהַנּוֹטֵר אֵינוֹ מַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו, וְאֵינוֹ מוֹחֵל לַחֲבֵרָיו הַפּוֹשְׁעִים עָלָיו, וְזֶה גּוֹרֵר הַמַּחֲלֹקֶת וְהַשִּׂנְאָה. וּכְבָר יָדַעְתָּ מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים מִדַּת הַשָּׁלוֹם.",
+                "וּבִכְלַל הָאַכְזָרִיּוּת: הַגּוֹזֵל חֲבֵרוֹ מְאוּמָה מִשֶּׁלּוֹ, וּבָזֶה מְצַעֵר אוֹתוֹ. וְעֹנֶשׁ גָּדוֹל יֵשׁ לְגוֹזֵל עָנִי, וְחַיָּבִים עָלֶיהָ מִיתָה, כְּדִכְתִיב (משלי כב כב): ״אַל תִּגְזָל דָּל, כִּי דַּל הוּא״; וּכְתִיב (שם פסוק כג): ״כִּי יְיָ יָרִיב רִיבָם, וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ״. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת חֲמוּרוֹת מִן הַגָּזֵל – עֹנֶשׁ הַגָּזֵל חָמוּר מְאוֹד, כְּדִכְתִיב בְּדוֹר הַמַּבּוּל (בראשית ו יג): ״קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם״. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין קח א): קֻפָּה מְלֵאָה עֲווֹנוֹת – אֵין מְקַטְרֵג בְּכֻלָּן כְּמוֹ הַגָּזֵל. וּמִי שֶׁמְּצַעֵר יָתוֹם וְאַלְמָנָה בְּגָזֵל, אוֹ בְּהַכְלָמָה וּבְכָל מִינֵי צַעַר – מִתְחַיֵּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם. וְכֵן הַדַּיָּנִים, שֶׁבְּיָדָם לְהַצִּילָם מִיַּד עוֹשְׁקֵיהֶם וְאֵינָם דָּנִים דִּין יָתוֹם וְאַלְמָנָה – בְּנֵי מָוֶת הֵם, כְּדִכְתִיב (שמות כב כא): ״כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן״; וּכְתִיב (שם פסוק כב): ״אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ, כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי, שָׁמוֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ״; וּכְתִיב (שם פסוק כג): ״וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב, וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים״. מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה: נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת – כְּנֶגֶד עִנּוּי אַלְמָנוֹת, בְּנֵיכֶם יְתוֹמִים – כְּנֶגֶד עִנּוּי יְתוֹמִים.",
+                "וְהַמְּצַעֵר כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה ז): ״וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ״. וְזֶה ״לֹא תוֹנוּ״, רוֹצֶה לוֹמַר: בְּאוֹנָאַת דְּבָרִים אָמוּר (בבא מציעא נח ב). אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא נט א): כָּל הַשְּׁעָרִים נִנְעָלִים, חוּץ מִשַּׁעֲרֵי אוֹנָאָה. לָכֵן יִזָּהֵר כָּל אָדָם שֶׁלֹּא יְצַעֵר אֶת חֲבֵרוֹ בְּשׁוּם דָּבָר, לֹא בְּמַעֲשֶׂה וְלֹא בִּדְבָרִים.",
+                "הַגּוֹזֵל עָנִי, כְּאִלּוּ נוֹטֵל נִשְׁמָתוֹ; וַאֲפִלּוּ אִם גָּזַל מִמֶּנּוּ דָּבָר מוּעָט, כְּגוֹן פְּרוּטָה – מִתְחַיֵּב מִיתָה (בבא קמא קיט א). גַּם זֶה מִמִּדַּת אַכְזָרִיּוּת: הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע עַל חֲבֵרוֹ, וּבָזֶה גּוֹרֵם צַעַר וּבֹשֶׁת. וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רַע בִּפְגָם הַמִּשְׁפָּחָה – אֵין לוֹ כַּפָּרָה עוֹלָמִית.",
+                "״לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה״ (שמות כב כד) – שֶׁלֹּא יְצַעֵר הַלּוֹוֶה, וְלֹא יַעֲבֹר הַמַּלְוֶה לְפָנָיו וְיוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ בַּמֶּה לִפְרֹעַ, כִּי הוּא מַצִּיק לוֹ בָּזֶה (בבא מציעא עה ב). וְהֻזְהַרְנוּ לְהָסִיר מִנַּפְשׁוֹתֵינוּ מִדַּת הָאַכְזָרִיּוּת, דִּכְתִיב (שמות כב כא): ״כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן״; וְנֶאֱמַר (ויקרא כה יז): וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ״. גַּם לְהָשִׁיב לֶעָנִי הָעֲבוֹט, כְּדִכְתִיב (שמות כב כה): ״אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ, עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ״; וְנֶאֱמַר (שם פסוק כו): ״וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי, וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי״; וְנֶאֱמַר (שם פסוק כ): ״וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ״.",
+                "גַּם מִן הַבְּהֵמָה יַרְחִיק אַכְזָרִיּוּת, כְּדִכְתִיב (משלי יב י): ״יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ״ – שֶׁלֹּא לְהַטְרִיחַ יוֹתֵר מִדַּי, וְשֶׁלֹּא יַרְעִיב אוֹתָהּ. וְכֵן כְּתִיב (שמות כג ה): ״כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ, עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ״. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (בבא מציעא לב ב): צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים דְּאוֹרָיְתָא. וְאִם אַתָּה אִישׁ יָראוּי, וְאֵימָתְךָ מֻטֶּלֶת עַל הַבְּרִיּוֹת, וּמָה שֶׁתְּצַוֶּה עֲלֵיהֶם יְרֵאִים לְהָשִׁיב פָּנֶיךָ – הִזָּהֵר בְּךָ מְאוֹד שֶׁלֹּא לְהַכְבִּיד עֲלֵיהֶם הַמַּשָּׂא, וַאֲפִלּוּ לְהָחֵם צַפַּחַת הַמַּיִם, אוֹ לָצֵאת בִּשְׁלִיחוּת אֶל רְחוֹב הָעִיר לִקְנוֹת רַק כִּכַּר לֶחֶם. וְעַל זֶה נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (ויקרא כה מו): ״וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו, לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ״. וּבָזֶה הֻזְהַרְנוּ שֶׁלֹּא יַעֲבֹד אָדָם בַּחֲבֵרוֹ עֲבוֹדָה קָשָׁה, וְלֹא יְצַוֶּה עָלָיו אֶלָּא דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה בִּרְצוֹנוֹ וּמִדַּעְתּוֹ. וְעַבְדּוֹ הַכְּנַעֲנִי – מֻתָּר לַעֲבֹד בּוֹ בְּפֶרֶךְ; אַף עַל פִּי כֵן מִדַּת חֲסִידוּת הִיא לִהְיוֹת רַחֲמָן, וְלֹא יַכְבִּיד עוֹל עָלָיו וְלֹא יְבַזֵּהוּ, לֹא בַּיָּד וְלֹא בִּדְבָרִים: לַעֲבוֹדָה מְסָרוֹ הַכָּתוּב, וְלֹא לְבֹשֶׁת (נידה מז א). וִידַבֵּר עִמּוֹ בְּנַחַת אַף בִּשְׁעַת מְרִיבָה, וְיִשְׁמַע בְּטַעֲנוֹתָיו. וְכֵן אָמַר אִיּוֹב (לא יג-טו): ״אִם אֶמְאַס מִשְׁפַּט עַבְדִּי וַאֲמָתִי, בְּרִבָם עִמָּדִי. וּמָה אֶעֱשֶׂה כִּי יָקוּם אֵל, וְכִי יִפְקֹד מָה אֲשִׁיבֶנּוּ? הֲלֹא בַבֶּטֶן עֹשֵׂנִי עָשָׂהוּ, וַיְכֻנֶנּוּ בָּרֶחֶם אֶחָד״.",
+                "חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ נוֹתְנִים לָעֶבֶד מִכָּל תַּבְשִׁיל וְתַבְשִׁיל שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים, וּמַקְדִּימִים מְזוֹן הַבְּהֵמוֹת וְהָעֲבָדִים לִסְעוּדַת עַצְמָן (ברכות מ א), שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר (תהלים קכג ב): ״הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם, כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ, כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ״. וְהֶחָסִיד הִקְדִּים וְנָתַן לְעַבְדּוֹ מִכָּל תַּבְשִׁיל וְתַבְשִׁיל קֹדֶם שֶׁאָכַל הוּא, וּבִזְכוּת זֶה הִקְדִּים אֵלִיָּהוּ לְדַבֵּר עִמּוֹ (כתובות סא א).",
+                "הַתּוֹרָה אָמְרָה (ויקרא יט יח): ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״ – וְכָל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִדַּת הָאַכְזָרִיּוּת רָחוֹק מְאוֹד מִזֶּה. הָאַכְזָרִי אֵין רוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, וְאֵין חִנּוֹ נָטוּי בְּעֵינֵי הָעוֹלָם.",
+                "וַאֲפִלּוּ בִּמְקוֹם תּוֹכֵחָה הֻזְהַרְנוּ שֶׁלֹּא לְהוֹכִיחַ חֲבֵרוֹ בְּאַכְזָרִיּוּת, כְּדִכְתִיב (שם פסוק יז): ״הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ, וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא״.",
+                "פֵּרוּשׁ: אֶל תּוֹכִיחֵהוּ בְּחָזְקָהּ וּבְאַכְזָרִיּוּת לְבַיְּשׁוֹ, וּתְקַבֵּל עָלָיו חֵטְא. עַד עַתָּה סִפַּרְנוּ רָעַת הָאַכְזָרִיּוּת. אַךְ יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁצָּרִיךְ לִנְהֹג בְּאַכְזָרִיּוּת כְּנֶגֶד הָרְשָׁעִים, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר אִיּוֹב (כט יז): ״וָאֲשַׁבְּרָה מְתַלְּעוֹת עַוָּל, וּמִשִּׁנָּיו אַשְׁלִיךְ טָרֶף״; וּכְמוֹ שֶׁאָמְרָה הַתּוֹרָה לְהָמִית הָרְשָׁעִים וּלְהַלְקוֹתָם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (כתובות פו א): מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת סֻכָּה, וְצִיצִית לְטַלִּיתוֹ, וּמְזוּזָה לְפִתְחוֹ – מַכִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ. וְכָל זֶה צָרִיךְ אַכְזָרִיּוּת, לִרְדֹּף הָרְשָׁעִים וּלְהַכְבִּיד עֲלֵיהֶם לְהַחֲזִירָם לַמּוּטָב.",
+                "וְצָרִיךְ לִהְיוֹת אַכְזָרִי בַּדִּין, שֶׁלֹּא יְרַחֵם עַל קְרוֹבָיו וְאוֹהֲבָיו וְעַל הַדַּלִּים, אַךְ צָרִיךְ לִפְסֹק עֲלֵיהֶם הַדִּין. וְעוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (ערובין כב א): בְּמִי אַתָּה מוֹצֵא דִבְרֵי תוֹרָה? בְּמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ אַכְזָרִי עַל בָּנָיו כְּעוֹרֵב. כְּמוֹ רַב אַדָּא בַּר מַתְנָא שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְאָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: יְלָדֶיךָ מָה אֶעֱשֶׂה לָהֶם? וְהֵשִׁיב לוֹ: אִיכָּא קוּרָמֵי יְרָקוֹת בְּאַגְמָא.",
+                "כִּי זֶה דָּבָר בָּרוּר: הַמְּרַחֵם עַל בָּנָיו יוֹתֵר מִדַּי, מִתּוֹךְ כָּךְ חוֹשֵׁב לְהַרְוִיחַ מָמוֹן, וְלֹא יָחוּשׁ אֵיךְ יָבוֹא לוֹ הַמָּמוֹן בְּאִסּוּר אוֹ בְּהֶתֵּר, כִּי הָאַהֲבָה מְקַלְקֶלֶת אֶת הַשּׁוּרָה. וְגַם מִתּוֹךְ הַטִּרְדָּה שֶׁהוּא טוֹרֵחַ יוֹם וָלַיְלָה לְהַמְצִיא מְזוֹנוֹתָם וְצָרְכָּם בְּרֶוַח – מִתּוֹךְ כָּךְ הוּא בָּטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, כִּי יַעֲשֶׂה עֲסָקָיו עִקָּר. וּמִתּוֹךְ כָּךְ כָּל מַעֲשָׂיו מְבֻלְבָּלִים.",
+                "וְצָרִיךְ לִהְיוֹת אַכְזָרִי עַל הָרְשָׁעִים, שֶׁלֹּא לְרַחֵם עֲלֵיהֶם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (קהלת רבה ז לג): כָּל מִי שֶׁנַּעֲשָׂה רַחֲמָן בִּמְקוֹם אַכְזָרִי – סוֹף שֶׁנַּעֲשָׂה אַכְזָרִי בִּמְקוֹם רַחֲמָן. וְכֵן תִּמְצָא בְּשָׁאוּל הַמֶּלֶךְ, בִּשְׁבִיל שֶׁרִחֵם עַל אֲגַג, יָצָא מִמֶּנּוּ הָמָן שֶׁנַּעֲשָׂה מֵצֵר לְיִשְׂרָאֵל (מגילה יג א). גַּם יִהְיֶה אַכְזָר עַל גּוּפוֹ, לִטְרֹחַ תָּמִיד לַעֲשׂוֹת רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְלֹא יְרַחֵם עַל גּוּפוֹ לְעַדֵּן אוֹתוֹ וְלֵילֵךְ בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ, אַךְ יִתְאַכְזֵר עַל עַצְמוֹ לָכֹף אֶת יִצְרוֹ הָרַע, לִחְיוֹת חַיֵּי צַעַר וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּלְקַיֵּם הַמִּצְווֹת, אַף אִם הַדָּבָר כָּבֵד עָלָיו מְאוֹד. וְלֹא יִהְיֶה אַכְזָרִי עַל עַצְמוֹ יוֹתֵר מִדַּי לְקַלְקֵל גּוּפוֹ, אַךְ יִתְפֹּשׂ מִדָּה בֵּינוֹנִית.",
+                "וְאַתָּה, בֶּן אָדָם, עַיֵּן עַל עַצְמְךָ וְתִתְרַחֵק מִן הָאַכְזָרִיּוּת. אַךְ תְּרַחֵם עַל עֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵּיתְךָ: ״וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ״ (דברים יג יח) – כָּל הַמְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת, מְרַחֲמִים עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם (שבת קנא ב). לָכֵן אַל תְּסַלֵּק מֵעָלֶיךָ הָרַחֲמִים, אַךְ הִשָּׁמֵר מִמִּדַּת אַכְזָרִיּוּת; וְאָמַר שְׁלֹמֹה: ״פֶּן תִּתֵּן לַאֲחֵרִים הוֹדֶךָ, וּשְׁנוֹתֶיךָ לְאַכְזָרִי״ (משלי ה ט). וְהִזָּהֵר מִן הַנְּקָמָה הַיּוֹצֵא מִן הָאַכְזָרִיּוּת. אַךְ אִם תִּרְצֶה לְהִנָּקֵם מֵאוֹיְבֶיךָ תּוֹסִיף מַעֲלוֹת טוֹבוֹת, וְתֵלֵךְ בְּדַרְכֵי יְשָׁרִים; וּבָזֶה תִּנָּקֵם מִשּׂוֹנַאֲךָ, כִּי הוּא מִצְטַעֵר עַל מִדָּתְךָ הַטּוֹבָה וְעַל שִׁמְךָ הַטּוֹב, וְיִתְאַבֵּל בְּשָׁמְעוֹ שִׁמְעֲךָ הַטּוֹב. אֲבָל אִם תַּעֲשֶׂה מַעֲשִׂים מְכֹעָרִים, אָז יִשְׂמַח שׂוֹנַאֲךָ עַל קְלוֹנְךָ וְחֶרְפָּתְךָ, וְהִנֵּה הוּא מִתְנַקֵּם בְּךָ.",
+                "וְאִם תִּרְצֶה לְרַחֵם עַל בָּנֶיךָ וְעַל קְרוֹבֶיךָ וּלְכַבְּדָם כָּבוֹד גָּדוֹל – תַּעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים. וְזֶה הַדָּבָר טוֹב לָהֶם מְאוֹד, שֶׁיִּתְכַּבְּדוּ בְּךָ וְלֹא יִשְׂאוּ עָלֶיךָ חֶרְפָּה. וְאֵין לְךָ בּוּשָׁה גְּדוֹלָה מִזֶּה מִמִּי שֶׁאֲבוֹתָיו וּקְרוֹבָיו רְשָׁעִים, כְּמוֹ שֶׁאָבִיו גַּנָּב וְגַזְלָן, אוֹ שְׁאָר מַעֲשִׂים מְפֻרְסָמִים הַמְגֻנִּים בְּעֵינֵי הָעוֹלָם, כָּל זַרְעוֹ מְגֻנֶּה אַחֲרָיו לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת, שֶׁיֹּאמְרוּ: אֵלּוּ הֵן זַרְעוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע! גַּם בְּעָווֹן אָבוֹת בָּנִים מֵתִים, כְּדִכְתִיב (שמות כ ה): ״פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים, עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים״. רְאֵה וְהָבֵן: הֲיֵשׁ יוֹתֵר אַכְזָרִי מִמִּי שֶׁבָּנָיו מֵתִים בִּשְׁבִיל חֶטְאוֹ?! וְאֵין לְךָ מְרַחֵם עַל בָּנָיו יוֹתֵר מִן הַצַּדִּיק, כִּי זְכוּתוֹ עוֹמֵד לְאֶלֶף דּוֹר.",
+                "אַבְרָהָם עָקַד אֶת בְּנוֹ, וְנִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִזְכֹּר הַזְּכוּת הַהוּא לְבָנָיו לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת. וּבְשָׁעָה שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בָּעֵגֶל, עָמַד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בִּתְפִלָּה וְאָמַר (שמות לב יג): ״זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ״. וְכֵן שְׁלֹמֹה (דברי הימים ב ו מב): ״זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ״ – וְנַעֲנוּ. וְכֵן אָנוּ מַזְכִּירִים בְּכָל יוֹם זְכוּת אָבוֹת.",
+                "לָכֵן תֵּדַע, שֶׁאֵין אַכְזָרִים כְּבַעֲלֵי עֲבֵרוֹת. כִּי בַּעֲווֹן שִׂנְאַת חִנָּם נֶחֱרַב בַּיִת שֵׁנִי (יומא ט ב). וְכָל פֻּרְעָנוּיוֹת בָּאוֹת לָעוֹלָם בִּשְׁבִיל עֲבֵרוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם (שבת לב ב): בַּעֲווֹן חַלָּה – אֵין בְּרָכָה בַּמְּכֻנָּס. בַּעֲווֹן בִּטּוּל תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת – הַשָּׁמַיִם נֶעֱצָרִים. בַּעֲווֹן עִנּוּי הַדִּין, וְעִוּוּת הַדִּין, וְקִלְקוּל הַדִּין, וַעֲווֹן בִּטּוּל תּוֹרָה – חֶרֶב וּבִזָּה רַבָּה, וְדֶבֶר וּבַצֹּרֶת בָּא לָעוֹלָם. וְכֵן הַרְבֵּה. וּבֶאֱמֶת אֵלּוּ הַגּוֹרְמִים הַפֻּרְעָנוּת הֵמָּה אַכְזָרִים עַל עַצְמָם וְעַל בְּנֵיהֶם וְעַל אַנְשֵׁי דּוֹרָם, וְהַצַּדִּיקִים הֵם רַחֲמָנִים עֲלֵיהֶם וְעַל בְּנֵיהֶם וְעַל דּוֹרָם. כִּדְאָמְרִינַן (ברכות יז ב), שֶׁכָּל הָעוֹלָם נִזּוֹן בִּזְכוּת רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא.",
+                "גַּם זֶה תְּשׁוּבָה לָעֲנִיִּים הָאוֹמְרִים: בַּמֶּה נַעֲשֶׂה טוֹבָה? הֲלוֹא אֵין בְּיָדֵינוּ מְאוּמָה לִתֵּן צְדָקָה לָעֲנִיִּים. וְאֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁל הֶבֶל הֵם, כִּי יָכוֹל לִתֵּן צְדָקָה בְּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים וּבְקִיּוּם הַמִּצְווֹת, אֲשֶׁר יִזָּהֵר בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בְּכָל יְכָלְתּוֹ, וּבִזְכוּת הַטּוֹבִים וְהַצַּדִּיקִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵיטִיב לָעוֹלָם וּמְפַרְנְסָם. הֲיֵשׁ צְדָקָה גְּדוֹלָה מִזֹּאת?! גַּם הֶעָנִי יִתֵּן צְדָקָה מְעַט, וַאֲפִלּוּ הוּא מִתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה; וְיִהְיֶה שְׂכָרוֹ כָּפוּל וּמְכֻפָּל, כִּי הַמְּעַט מִשֶּׁלּוֹ חָשׁוּב כְּמוֹ הַרְבֵּה שֶׁל הֶעָשִׁיר. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (מנחות קי א): אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הַתְּשִׁיעִי – שַׁעַר הַשִּׂמְחָה </b></big>",
+                "הַשִּׂמְחָה. הַמִּדָּה הַזֹּאת בָּאָה לָאָדָם מֵחֲמַת רֹב שַׁלְוָה בְּלִבּוֹ בְּלִי פֶּגַע רַע. וְאָדָם הַמַּשִּׂיג תַּאֲוָתוֹ, וְלֹא יֶאֱרַע לוֹ דָּבָר הַמַּעֲצִיב אוֹתוֹ – בָּזֶה יִהְיֶה לוֹ שִׂמְחָה תָּדִיר. וּמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שִׂמְחָה תָּדִיר – יָאִירוּ פָּנָיו, וְזִיווֹ מַבְהִיק, וְגוּפוֹ בָּרִיא, וְאֵין זִקְנָה מְמַהֶרֶת לָבוֹא עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יז כב): ״לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב גֵּהָה״. וּמִן הַשִּׂמְחָה יָבוֹא שְׂחוֹק לָאָדָם. וְאֵין רָאוּי לְאִישׁ מַשְׂכִּיל לְהַרְבּוֹת בִּשְׂחוֹק, כִּי עִם הַשְּׂחוֹק מִשְׁתַּתֵּף דֵּעָה קַלָּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ז ו): ״כִּי כְקוֹל הַסִּירִים תַּחַת הַסִּיר – כֵּן שְׂחוֹק הַכְּסִיל״. וּכְבָר נֶאֱמַר מֵאוֹתוֹת הַשּׁוֹטֶה שֶׁשּׁוֹחֵק בְּמָקוֹם שֶׁאֵין רָאוּי בּוֹ הַשְּׂחֹק. וְאֵין רָאוּי לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מוּסָר לְהִתְנַהֵג בִּשְׂחוֹק בְּמוֹשָׁבוֹת וּבְמַעֲמָדוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ: מִי שֶׁרַב שְׂחוֹקוֹ – מִתְמַעֵט מוֹרָאוֹ, כִּי בִּשְׁעַת הַשְּׂחוֹק אֵין יָכוֹל לְכַוֵּן אַחַר שׁוּם יִרְאַת הַשֵּׁם אֱלֹהִים. וְכָל שֶׁכֵּן אִם יְשַׂחֵק בְּטִיּוּלִים אוֹ בְּקֻבִּיּוֹת, שֶׁאֵין יִרְאַת אֱלֹהִים עָלָיו. לָכֵן יְיַסֵּר אָדָם אֶת עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יְשַׂחֵק, וְשֶׁלֹּא יִקְנֶה לוֹ רַב אוֹ חָבֵר מְשַׂחֵק, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו טו יז): ״לֹא יָשַׁבְתִּי בְסוֹד מְשַׂחֲקִים וָאֶעְלֹז״; וּכְתִיב (משלי יד כג): ״בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר״.",
+                "הַרְבֵּה רָעוֹת יֵשׁ בַּשִּׂמְחָה וּבַשְּׂחוֹק. כְּמוֹ הַשָּׂמֵחַ בְּמִכְשׁוֹל חֲבֵרוֹ, בְּעֵת שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ פֶּגַע רַע מִפִּגְעֵי הָעוֹלָם. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כד יז): ״בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח״. וְעוֹד יֵשׁ שִׂמְחָה רָעָה מִזֹּאת, כְּמוֹ הַשָּׂמֵחַ כְּשֶׁחֲבֵרוֹ נִכְשָׁל בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, אוֹ שָׂמֵחַ בְּמִעוּט יְדִיעָתוֹ. צָרִיךְ שֶׁתָּבִין: עֶבֶד הַמְּשָׁרֵת לַמֶּלֶךְ בֶּאֱמוּנָה, שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהִצְטַעֵר בִּרְאוֹתוֹ אֲנָשִׁים הַמּוֹרְדִים בַּאֲדוֹנוֹ וְהַמְּחָרְפִים אוֹתוֹ, וּמְחֻיָּב לְהוֹכִיחָם עַל פְּנֵיהֶם וּלְהוֹדִיעַ נַבְלוּתָם. אֲבָל בִּהְיוֹת הָעֶבֶד שָׂמֵחַ בִּרְאוֹתוֹ קִלְקוּל אֲדוֹנָיו וְחֶרְפָּתוֹ – אֵין זֶה עֶבֶד נֶאֱמָן, רַק חָבֵר לְאִישׁ מַשְׁחִית, וַעֲווֹנוֹ יִשָּׂא. וְהִנֵּה הַכָּתוּב אוֹמֵר (תהלים קמז יא): ״רוֹצֶה יְיָ אֶת יְרֵאָיו״, וּמִי שֶׁשָּׂמֵחַ בְּמִכְשׁוֹל חֲבֵרוֹ – אֵין רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. עַל כֵּן הִתְפַּלֵּל רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה (ברכות כח ב): אַל יִכָּשְׁלוּ חֲבֵרַי בִּדְבַר הֲלָכָה וְאֶשְׂמַח בָּהֶם, וְלֹא אֶכָּשֵׁל וְיִשְׂמְחוּ בִּי. וְעַל כֵּן הִתְפַּלֵּל רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה עַל זֶה, כִּי רָאָה שֶׁזֶּה דָּבָר מָצוּי שֶׁאֶחָד שָׂמֵחַ בְּטָעוּת חֲבֵרוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הוּא נוֹצֵחַ אֶת חֲבֵרוֹ וְיִהְיֶה לוֹ שֵׁם. וְאַף כַּמָּה בְּנֵי אָדָם חֲשׁוּבִים אֵינָם נִזְהָרִים בָּזֶה. לָכֵן כָּל אִישׁ אֲשֶׁר רְצוֹנוֹ רְצוֹן הָאֱלֹהִים – יִצְטַעֵר עַל שֶׁאֵין נַעֲשָׂה רְצוֹן הַשֵּׁם. וַאֲפִלּוּ עַל שׂוֹנְאוֹ יִתְפַּלֵּל אָדָם שֶׁיַּעֲבֹד לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וִיכַוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ בְּבִרְכַּת ״אַתָּה חוֹנֵן״ וּבְבִרְכַּת ״הֲשִׁיבֵנוּ״ וּבְבִרְכַּת ״סְלַח לָנוּ״ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, אוֹהֲבָיו וְשׂוֹנְאָיו, וְכֵן בְּכָל הַבְּרָכוֹת. כִּי אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁיִּתְפַּלֵּל ״רוֹפֵא חוֹלֵי״ וּשְׁאָר הַבְּרָכוֹת, וְהוּא לֹא חָפֵץ שֶׁחֲבֵרוֹ יִתְרַפֵּא אוֹ יִתְחַכֵּם?!",
+                "וַעֲבוּר שֶׁזֶּה הַיֵּצֶר הוּא רָגִיל מְאוֹד בְּלִבְבוֹת בְּנֵי אָדָם, וְאֵין מַרְגִּישׁ בָּעִנְיָן הַזֶּה, לָכֵן נִכְתֹּב לְהַזְהִיר יִרְאֵי הַשֵּׁם לְהָכִין לִבָּם לֵאלֹהִים בְּכַוָּנָה שְׁלֵמָה אֲמִתִּית, לִשְׁפֹּךְ נַפְשָׁם נֹכַח פְּנֵי הַשֵּׁם עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, אוֹהֲבָיו וְשׂוֹנְאָיו. וּבָזֶה יְקַיֵּם ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״ (ויקרא יט יח). ״וּטֳהָר יָדַיִם – יֹסִיף אֹמֶץ״ (איוב יז ט).",
+                "יֵשׁ עוֹד שִׂמְחָה וּשְׂחוֹק רַע מְאוֹד, כְּגוֹן מִי שֶׁמְּשַׂחֵק בְּמִי שֶׁזָּהִיר בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהַמְּקַיֵּם מִצְווֹתָיו. וְיֵשׁ בָּזֶה אַרְבַּע רָעוֹת:",
+                "הָאֶחָד שֶׁהוּא מַחְשִׁיךְ נַפְשׁוֹ מֵאוֹר הַמִּצְווֹת; כְּשֶׁהוּא מוֹאֵס וּמְשַׂחֵק בִּמְקַיְּמֵי הַמִּצְווֹת – אָז יִתְגַּנּוּ הַמִּצְווֹת בְּעֵינָיו.",
+                "הַשֵּׁנִי: כִּי אוּלַי מִתּוֹךְ הַשְּׂחֹק יִמָּנַע הַצַּדִּיק מִצִּדְקוֹתָיו, כִּי לֹא יוּכַל לִסְבֹּל הַשְּׂחוֹק.",
+                "הַשְּׁלִישִׁי: כִּי אֲנָשִׁים רַבִּים אֲשֶׁר לֹא נִסּוּ לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – לֹא יוּכְלוּ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה מִפְּנֵי הַשְּׂחוֹק, וְיֵלְכוּ בַּחֹשֶׁךְ כָּל יְמֵיהֶם. וְנִמְצָא שֶׁזֶּה הַמְשַׂחֵק לֹא דַּי שֶׁמּוֹנֵעַ מֵחֲבֵרוֹ רַב טוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים, אֶלָּא שֶׁמּוֹרִיד אוֹתוֹ לִשְׁאוֹל תַּחְתִּית. וְהִנֵּה הַמְּשַׂחֵק הַזֶּה בִּכְלַל עֹנֶשׁ ״הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים״.",
+                "הָרְבִיעִי שֶׁדּוֹמֶה לְלִסְטִים שֶׁעוֹמֵד עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים, וְקוֹצֵץ רַגְלֵי הַמְּבִיאִים דּוֹרוֹן לַמֶּלֶךְ: הֲלוֹא זֶה שׂוֹנְאוֹ וְאוֹיְבוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, וְרָעָתוֹ רַבָּה מְאוֹד.",
+                "יֵשׁ עוֹד שִׂמְחָה מָרָה כַּלַּעֲנָה: כְּגוֹן רוֹדְפֵי נִאוּף וְגָזֵל וּשְׁאָר עֲבֵרוֹת, וּשְׂמֵחִים בְּהַשִּׂיגָם הַתַּאֲווֹת הָרָעוֹת. וְעַל אֵלּוּ אָמַר (משלי ב יד): ״הַשְּׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רָע, יָגִילוּ בְּתַהְפֻּכוֹת רָע״. וְעָנְשָׁם גָּדוֹל עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית.",
+                "וְיֵשׁ עוֹד שִׂמְחָה מְעֻרְבֶּבֶת, הַמַּעֲלָה עָשָׁן לְכָל הַמִּצְווֹת, וְהַמְּשַׁכַּחַת יִרְאַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִלִּבּוֹת בְּנֵי אָדָם: כְּגוֹן אֵלּוּ הַמִּשְׁתַּכְּרִים וּשְׂמֵחִים בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה, וְאַחֲרֵי הַשִּׂמְחָה הַזֹּאת – תּוּגָה, כִּי הַרְבֵּה קִלְקוּלִים בָּאִים מִתּוֹךְ הַמִּשְׁתֶּה. וּמִי בַּחָכְמָה חָכָם כִּשְׁלֹמֹה בֶּן דָּוִד, אֲשֶׁר אָמַר (משלי כג כט-ל): ״לְמִי אוֹי, לְמִי אֲבוֹי, לְמִי מִדְיָנִים, לְמִי שִׁיחַ, לְמִי פְּצָעִים חִנָּם, לְמִי חַכְלִלוּת עֵינַיִם? לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן, לַבָּאִים לַחְקֹר מִמְסָךְ״. גַּם הַנָּבִיא אָמַר (ישעיהו ה יא): ״הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר – שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ, מְאַחֲרֵי בַּנֶּשֶׁף – יַיִן יַדְלִיקֵם״; וְאָמַר (שם פסוק יב): ״וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם, וְאֵת פֹּעַל יְיָ לֹא יַבִּיטוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ״; וְאוֹמֵר (שם פסוק יג): ״לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת, וּכְבוֹדוֹ מְתֵי רָעָב, וַהֲמוֹנוֹ צִחֵה צָמָא״; וְאוֹמֵר (שם פסוק יד): ״לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ, וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק, וְיָרַד הֲדָרָהּ וַהֲמוֹנָהּ וּשְׁאוֹנָהּ וְעָלֵז בָּהּ״; וְנֶאֱמַר (שם כח ז): ״וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ, כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר, נִבְלְעוּ מִן הַיַּיִן, תָּעוּ מִן הַשֵּׁכָר, שָׁגוּ בָּרֹאֶה, פָּקוּ פְּלִילִיָּה״. רְאֵה מָה קִלְקוּל בָּא מִן הַיַּיִן! וּכְתִיב (משלי כ א): ״לֵץ הַיַּיִן, הֹמֶה שֵׁכָר, וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם״. רְאֵה מָה קִלְקוּלִים בָּאִים מִן הַשִּׁכְרוּת, כְּדִכְתִיב (בראשית ט כא): וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר, וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה...״ – וְעַל זֶה בָּאוּ כְּנַעֲנִים לָעוֹלָם.",
+                "הִנֵּה הַיַּיִן גּוֹרֵם לִהְיוֹת מִתְלוֹצֵץ, וְלִהְיוֹת הוֹמֶה וּבַעַל דְּבָרִים, וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יַרְבֶּה חָכְמָה. וְכָתַב רַבֵּינוּ מֹשֶׁה הַמַּיְמוֹנִי: הַקִּבּוּץ עַל הַשְּׁתִיָּה הַמְּשַׁכֶּרֶת – רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה אֶצְלְךָ יוֹתֵר חֶרְפָּה מֵהִתְקַבֵּץ אֲנָשִׁים עֲרוּמִים מְגֻלֵּי הָעֶרְוָה. וְהַשִּׁכְרוּת הוּא מִמַּעֲשֵׂה הָרָעָה, כִּי הוּא מַפְסִיד הַשֵּׂכֶל אֲשֶׁר נָפַח הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּאַפָּיו. אָמְנָם שְׁתִיַּת הַיַּיִן טוֹב מְאוֹד בִּזְמַן שֶׁתִּשְׁתֶּה עַל מִנְהַג הַמַּשְׂכִּילִים, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה (משלי לא ו-ז): ״תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד, וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ. יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹ, וַעֲמָלוֹ לֹא יִזְכָּר עוֹד״. וְעוֹד נֶאֱמַר עַל הַיַּיִן (שופטים ט יג): ״הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים״; וּכְתִיב (תהלים קד טו): ״וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ״. גַּם אָמַר הַכָּתוּב (שיר השירים א ב): ״כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן״; וְנֶאֱמַר (שם ז י): ״וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב״.",
+                "מִכָּל אֵלֶּה נֵדַע שֶׁבַח הַיַּיִן, כְּשֶׁהוּא כְּמִשְׁפַּט הַחֲכָמִים וְהַשּׁוֹתִים כְּשִׁעוּר, שֶׁיִּגְבַּר הַשֵּׂכֶל עַל הַיַּיִן וְלֹא יִגְבַּר הַיַּיִן עַל הַשֵּׂכֶל; וְהַשּׁוֹתִים בַּזְּמַן הַקָּבוּעַ עִם אוֹהֲבִים וְרֵעִים וְעִם חֲסִידִים וְצַדִּיקִים, וְלֹא עִם עַרְטִלָּאִים וְרֵיקִים. כִּי הַיַּיִן יוֹסִיף חָכְמַת עֲמֻקִּים, וְעֵץ הַחַיִּים לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ. וְעוֹד: הַיַּיִן יוֹסִיף חָכְמַת הַמַּשְׂכִּיל, וְיַכְפִּיל שְׁטוּת הָאֱוִיל; וִיחַדֵּשׁ אַהֲבַת אוֹהֵב, וִיעוֹרֵר אֵיבַת הָאוֹיֵב; וְיִפְתַּח יַד הַנָּדִיב, וִיחַזֵּק לֵב הַכִּילַי.",
+                "וְזֹאת מִדַּת שׁוֹתֵי יַיִן: יָשִׂים הַיַּיִן רְפוּאָה לְדַאֲגָתוֹ, וְיִתְחַזֵּק בַּתּוֹרָה לְלָמְדָהּ בְּשִׂמְחָה; כִּי כָּל זְמַן שֶׁאָדָם שָׁרוּי בְּצַעַר לֹא יוּכַל לִלְמֹד. וְגַם בֵּית דִּין הַמִּצְטַעֲרִים לֹא יוּכְלוּ לְבָרֵר הַדִּין בֵּין כָּשֵׁר לִטְרֵפָה, בֵּין הֶתֵּר לְאִסּוּר. גַּם הַצַּעַר מְבַטֵּל כַּוָּנַת הַלֵּב בַּתְּפִלָּה.",
+                "גַּם כְּשֶׁאָדָם שָׁרוּי בְּצַעַר, מִי שֶׁמְּדַבֵּר אֵלָיו אוֹ מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ חֶסֶד – אֵין לוֹ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת בַּקָּשָׁתוֹ, וּכְתִיב (ישעיהו מט ח): ״בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךָ״.",
+                "לָכֵן עַל דֶּרֶךְ זֶה יְכַוֵּן הַמַּשְׂכִּיל לִשְׁתּוֹת יַיִן, וְיִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַרְבֶּה בַּשְּׁתִיָּה שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְבַטֵּל מְלַאכְתּוֹ וַעֲסָקָיו. וְעַל הַכֹּל יִשְׁתַּמֵּר מִלִּשְׁתּוֹת כָּל כָּךְ עַד שֶׁיִּבָּטֵל מִתּוֹרָתוֹ וּמִתְּפִלָּתוֹ, אוֹ עַד שֶׁיַּרְבֶּה שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ. וְלֹא יִשְׁתֶּה עַד שֶׁיְּגַלֶּה סוֹדוֹתָיו, אוֹ סוֹדוֹת שֶׁל אֲחֵרִים. וְאִם תִּשְׁתֶּה בַּמִּדָּה הַזֹּאת, לֹא יִהְיֶה לְךָ הַיַּיִן לְזָרָה.",
+                "גַּם בַּמּוֹעֲדִים וּבָרְגָלִים, אֲשֶׁר כְּתִיב בָּהֶן (דברים יב יח): ״וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ״ – לֹא יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ בַּיַּיִן יוֹתֵר מִן הָרָאוּי, כַּנֶּאֱמָר (שם כח מז): ״תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב״ – הָא לָמַדְתָּ שֶׁלֹּא נִצְטַוִּינוּ עַל שִׂמְחָה שֶׁיִּשְׁכַּח בָּהּ יוֹצֵר הַכֹּל. וְאִי אֶפְשָׁר לַעֲבֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ, וְלֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק, וְלֹא מִתּוֹךְ שִׁכְרוּת.",
+                "בְּמִדַּת הַשִּׂמְחָה תְּלוּיָה מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁיַּצְדִּיק כָּל מְאֹרְעוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח ה): ״וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ, כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ, יְיָ אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ״.",
+                "וְאִם אַחַר שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה לֹא יְהֵא עִנְיָנוֹ בְּטוֹבָה כְּמוֹ בַּתְּחִלָּה – מִצְוָה שֶׁיַּחְשֹׁב בְּלִבּוֹ כִּי לְטוֹבָתוֹ נֶהְפַּךְ עִנְיָנוֹ לְרַע. כִּי קֹדֶם שֶׁעָשָׂה אָדָם תְּשׁוּבָה הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁלֵּם לוֹ שְׂכַר הַמִּצְווֹת שֶׁעָשָׂה כְּדֵי לְטָרְדוֹ מֵעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שם ז י): ״וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ״. וּכְדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לְשׂוֹנְאָיו – כֵּן מְשַׁלֵּם לְאוֹהֲבָיו עֹנֶשׁ הָעֲבֵרוֹת שֶׁעָשׂוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ זַכָּאִין וּנְקִיִּים לָעוֹלָם הַבָּא. וְכָל זֶה תָּלוּי בְּמִדַּת הַשִּׂמְחָה, שֶׁהוּא שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ שֶׁחָלַק לוֹ הָאֵל יִתְבָּרַךְ.",
+                "אַךְ הַדֶּרֶךְ שֶׁיִּשְׂמַח הָאָדָם בְּחֶלְקוֹ, שֶׁיְּקַבֵּל בְּשִׂמְחָה הָרַע כְּמוֹ הַטּוֹב, הַדֶּרֶךְ הַזֶּה מִתְחַלֵּק לְכַמָּה דְּרָכִים:",
+                "הָאֶחָד – צָרִיךְ בִּטָּחוֹן גָּדוֹל בֵּאלֹהִים.",
+                "הַשֵּׁנִי – הָאֱמוּנָה.",
+                "הַשְּׁלִישִׁי – הַשֵּׂכֶל.",
+                "הָרְבִיעִי – הַהִסְתַּפְּקוּת.",
+                "אָמַר הֶחָכָם: כָּל אָדָם צָרִיךְ גָּדֵר וְסַעַד וְסֶמֶךְ, כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיְּמוּ מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים. וּמַהוּ הַגָּדֵר? זֶהוּ הַבִּטָּחוֹן, שֶׁבּוֹטֵחַ תָּמִיד בֵּאלֹהִים יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה כג): ״הַשְׁלֵךְ עַל יְיָ יְהָבְךָ, וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ״.",
+                "וּמַהוּ גֶּדֶר הַבִּטָּחוֹן, וְאֵיזֶה דָּבָר מֵבִיא שֶׁיִּבְטַח הָאָדָם בֵּאלֹהִים? זֶה הָאֱמוּנָה! – מִתּוֹךְ שֶׁמַּאֲמִין בַּבּוֹרֵא, שֶׁכָּל הַצְלָחָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, הַכֹּל הוּא מִמֶּנּוּ וְאֵין אַחֵר זוּלָתוֹ, נוֹתֵן לִבּוֹ לֶאֱהֹב אוֹתוֹ בְּכָל לְבָבוֹ.",
+                "וּמַהוּ גֶּדֶר הָאֱמוּנָה, וְאֵיזֶה דָּבָר מֵבִיא אָדָם לִידֵי אֱמוּנָה שְׁלֵמָה? הוּא שֶׁלֹּא יִתְנוֹעֵעַ מִדָּבָר רַע, שֶׁיְּקַבֵּל כָּל הַבָּא עָלָיו בְּשִׂמְחָה. וְזֶה דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁמַּכִּיר אֲדוֹנָיו שֶׁהוּא נָדִיב וְרַחֲמָן, וּמְשַׁלֵּם לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ וּשְׁלִיחוּתוֹ שָׂכָר גָּדוֹל; וּבְעַד שֶׁיַּכְבִּיד עַל מְשָׁרְתָיו עֲבוֹדָה קָשָׁה הוּא מֵטִיב לָהֶם טוֹבוֹת גְּדוֹלוֹת, מְגַדְּלָם וּמְנַשֵּׂא אוֹתָם, וְיִהְיוּ אַנְשֵׁי עֲצָתוֹ וְאוֹכְלִים עַל שֻׁלְחָנוֹ, וּמַרְכִּיבָם בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ, וּמַפְקִידָם עַל אַרְצוֹ. אֵין סָפֵק שֶׁזֶּה הָעֶבֶד הַיּוֹדֵעַ וּמַכִּיר זֹאת בַּאֲדוֹנָיו, שֶׁיַּעֲזֹב כָּל מָה שֶׁבָּעוֹלָם וְיַעֲשֶׂה רְצוֹן אֲדוֹנָיו בְּשִׂמְחָה, וְאַף אִם הָעֲבוֹדָה קָשָׁה עָלָיו מְאוֹד, בְּזָכְרוֹ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר תַּגִּיעַ אֵלָיו בִּגְלַל הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת. אֲבָל הָעֶבֶד הָרוֹאֶה שֶׁאֲדוֹנָיו מְקַפֵּחַ שְׂכַר עֲבָדָיו, וְיוֹדֵעַ בְּלִבּוֹ שֶׁאֲדוֹנָיו כִּילַי, וְטָרְחוֹ יוֹתֵר גָּדוֹל מִשְּׂכָרוֹ – אֵין זֶה הָעֶבֶד טוֹרֵחַ לַאֲדוֹנָיו כִּי אִם בְּעִצָּבוֹן.",
+                "כֵּן הוּא הָעִנְיָן הַזֶּה: הַמַּאֲמִין אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּיוֹצְרוֹ, שֶׁהוּא מֵטִיב וּמְרַחֵם יוֹתֵר מִכָּל מְרַחֵם, וְשֶׁהוּא דַּיָּן אֱמֶת, וְכָל מָה שֶׁעוֹשֶׂה לוֹ הַכֹּל הוּא לְטוֹבָתוֹ, וְלִתֵּן לוֹ שָׂכָר גָּדוֹל עַל כָּל מָה שֶׁסּוֹבֵל לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל, וְעַל כָּל הָעֲבוֹדָה וְהַשֵּׁרוּת שֶׁיַּעֲשֶׂה לְשֵׁם שָׁמַיִם יַשִּׂיג לוֹ נְעִימוּת גְּדוֹלָה בָּעוֹלָם הַנָּעִים. כְּעִנְיָן שֶׁמָּצִינוּ בִּנְבוּכַדְנֶצַּר: עֲבוּר שֶׁפָּסַע אַרְבַּע פְּסִיעוֹת לִכְבוֹד הָאֵל יִתְבָּרַךְ – זָכָה לִגְדֻלָּה גְּדוֹלָה (סנהדרין צו א); וּכְעִנְיָן שֶׁמָּצִינוּ בְּעֵשָׂו: עֲבוּר שֶׁנִּזְהַר בִּכְבוֹד אָבִיו – זָכָה לִגְדֻלָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה, הוּא וְזַרְעוֹ אַחֲרָיו; וְכֵן רַבִּים. אֵין סָפֵק בִּהְיוֹת אָדָם מַאֲמִין בְּכָל זֶה בְּלֵב שָׁלֵם – וַדַּאי יִשְׂמַח בְּכָל דִּינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי מִי לֹא יִשְׂמַח כְּשֶׁנּוֹטְלִים מִמֶּנּוּ פְּרוּטוֹת נְחֹשֶׁת, וְנוֹתְנִים לוֹ תְּמוּרָתָן כִּכַּר זָהָב?",
+                "מִי שֶׁמַּאֲמִין בֵּאלֹהִים בְּלֵב שָׁלֵם, וּבוֹטֵחַ בּוֹ בְּבִטָּחוֹן חָזָק – יָבִיא אוֹתוֹ הַבִּטָּחוֹן שֶׁלֹּא יִפְחַד מֵעוֹלָם מִדָּבָר רַע, וְלֹא יַעֲבֹד לְאָדָם זוּלָתוֹ לְהִתְרַצּוֹת אֵלָיו, וְלֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ, וְלֹא יַסְכִּים עִמָּהֶם בְּדָבָר שֶׁהוּא כְּנֶגֶד עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ; וְלֹא יַפְחִידוּהוּ עִנְיְנֵיהֶם, וְלֹא יֵחַת מִמַּחְלָקְתָּם. וְאִם יוֹכִיחַ אוֹתָם – לֹא יִזָּהֵר בִּכְבוֹדָם, וְאִם יַכְלִימוּהוּ – לֹא יֵבוֹשׁ מֵהֶם, וְלֹא יְיַפֶּה לָהֶם הַשֶּׁקֶר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַנָּבִיא (ישעיהו נ ז): ״וַאדֹנָי אֱלֹהִים יַעֲזָר לִי, עַל כֵּן לֹא נִכְלָמְתִּי, עַל כֵּן שַׂמְתִּי פָנַי כַּחַלָּמִישׁ, וָאֵדַע כִּי לֹא אֵבוֹשׁ״.",
+                "הַבּוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים – יְבִיאֶנּוּ הַבִּטָּחוֹן לְפַנּוֹת לִבּוֹ מֵעִנְיְנֵי הָעוֹלָם, לְיַחֵד עַצְמוֹ לְעִנְיְנֵי הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה. וְצָרִיךְ אָדָם לַחֲקֹר הַדֵּעוֹת הַמַּחֲזִיקוֹת אֶת לִבּוֹ, לִהְיוֹת בְּבִטָּחוֹן שָׁלֵם בֵּאלֹהִים:",
+                "מַחֲשָׁבָה רִאשׁוֹנָה – שֶׁיֵּדַע בִּידִיעָה בְּרוּרָה כִּי הָאֱלֹהִים מְרַחֵם עַל הָאָדָם יוֹתֵר מִכָּל מְרַחֵם, וְהוּא מַשְׁגִּיחַ עָלָיו בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי. וּבְעֵת שֶׁהוּא אֵינוֹ שׁוֹמֵר עַצְמוֹ כָּרָאוּי – הָאֱלֹהִים מְרַחֵם עָלָיו וְשׁוֹמֵר אוֹתוֹ מִן הַפְּגָעִים, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קטז ז): ״שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְיָ״.",
+                "הַמַּחֲשָׁבָה הַשְּׁנִיָּה – אֲשֶׁר כָּל הַטּוֹבוֹת הַמַּגִּיעוֹת אֵלָיו מֵאָבִיו וּמֵאִמּוֹ, וְאֶחָיו וּקְרוֹבָיו וְרֵעָיו – הַכֹּל מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא; וְאֵלּוּ הֵם שְׁלוּחֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא.",
+                "הַשְּׁלִישִׁית – שֶׁיֵּדַע שֶׁכָּל הַטּוֹבוֹת הֵם מֵחַסְדֵי הָאֱלֹהִים, לֹא שֶׁהוּא רָאוּי לְכָךְ. וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵטִיב לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא צָרִיךְ לוֹ, אַךְ נְדָבָה וָחֶסֶד.",
+                "הָרְבִיעִית – שֶׁיֵּדַע אֲשֶׁר לְכָל עִנְיָנָיו יֵשׁ גְּבוּל וָקֵץ, וְאֵין שׁוּם אָדָם יָכוֹל לְהוֹסִיף וְלִגְרֹעַ עַל מָה שֶׁגָּזַר הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה. וּמָה שֶׁגָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מְעַט – אֵין אָדָם יָכוֹל לְהַרְבּוֹת, אוֹ לְמַעֵט הָרִבּוּי. וּמָה שֶׁגָּזַר לְאַחֵר – אֵין שׁוּם אָדָם יָכוֹל לְהַקְדִּים, וְלֹא לְאַחֵר מָה שֶׁגָּזַר לְהַקְדִּים. אַךְ הַכֹּל הוּא בִּגְזֵרַת הָעֶלְיוֹן וּבִרְצוֹנוֹ.",
+                "הַחֲמִישִׁית – שֶׁיֵּדַע שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ רוֹאֶה אֶת לִבּוֹ, אִם בִּטְחוֹנוֹ בּוֹ בִּטָּחוֹן שָׁלֵם בְּלֹא מִרְמָה. כִּי עֶבֶד הַמְּשָׁרֵת לְאָדָם בָּשָׂר וָדָם – יָכוֹל הָעֶבֶד לִגְנֹב לֵב אֲדוֹנוֹ, שֶׁיִּהְיֶה הָאָדוֹן סוֹבֵר שֶׁהָעֶבֶד אוֹהֲבוֹ בְּכָל לֵב אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שׂוֹנְאוֹ, וְהָאָדוֹן יַעֲשֶׂה לוֹ טוֹבָה בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא אוֹהֲבוֹ. וְכָל זֶה לֹא יִתָּכֵן בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא יוֹדֵעַ יֵצֶר הַלֵּב וְהַמַּחֲשָׁבָה שֶׁבּוֹ, וְהוּא יוֹדֵעַ עֶלְיוֹנוֹת וְתַחְתּוֹנוֹת, אֱמוּנָתוֹ וּכְפִירָתוֹ. לָכֵן אֵין לֵילֵךְ לְפָנָיו בְּרַמָּאוּת.",
+                "הַשִּׁשִּׁית – שֶׁיִּקַּח אֶל לִבּוֹ לְקַיֵּם מַה שֶׁצִּוָּהוּ, וּלְהִמָּנַע מִכָּל מָה שֶׁהִזְהִירוֹ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת, כַּאֲשֶׁר הוּא חָפֵץ שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה יַעֲשֶׂה לוֹ הַדָּבָר שֶׁהוּא בּוֹטֵחַ בּוֹ. כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (אבות ב ד): עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנְךָ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנְךָ. אֲבָל מִי שֶׁבּוֹטֵחַ בַּשֵּׁם יִתְעַלֶּה וְאֵינוֹ מְקַיֵּם מָה שֶׁצִּוָּהוּ, כַּמָּה הוּא שׁוֹטֶה וּכְסִיל! וְעַל זֶה נֶאֱמַר (איוב כז ח-ט): ״מַה תִּקְוַת חָנֵף כִּי יִבְצָע, כִּי יֵשֶׁל אֱלוֹהַּ נַפְשׁוֹ. הֲצַעֲקָתוֹ יִשְׁמַע אֵל, כִּי תָבוֹא עָלָיו צָרָה?״ וְאוֹמֵר (ירמיהו ז ט-י): ״הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף, וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר וְקַטֵּר לַבָּעַל, וְהָלֹךְ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם, וּבָאתֶם וַעֲמַדְתֶּם לְפָנַי בַּבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו?!״ וְאוֹמֵר (שם פסוק יא): ״הַמְעָרַת פָּרִצִים הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו בְּעֵינֵיכֶם?!״",
+                "הַשְּׁבִיעִית – שֶׁיֵּדַע כִּי הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא בָּרָא אֶת הָאָדָם לִמְלָאכוֹת רַבּוֹת, וּבָרָא לוֹ מְזוֹנוֹ עַל יְדֵי טֹרַח גָּדוֹל וַעֲבוֹדָה. וְאִם הָיוּ כָּל הָעִנְיָנִים וְהַמְּזוֹנוֹת וְהַבְּגָדִים מוּכָנִים לָאָדָם בְּלֹא טֹרַח, אָז הָיוּ כַּמָּה מִצְווֹת בְּטֵלוֹת, כְּגוֹן: הַצְּדָקָה, וְהַגְּנֵבָה וְהַגְּזֵלָה וְהַחֶמְדָּה שֶׁיִּתְרַחֵק מֵהֶן. דְּאִם הָיוּ לוֹ כָּל צָרְכּוֹ בְּלֹא טֹרַח, הֵיאַךְ יִתְאַוֶּה לִגְנֹב וְלִגְזוֹל? וּכְשֶׁהוּא טוֹרֵחַ וּמַרְחִיק אוֹתוֹ, שֶׁאֵינוֹ חוֹמֵד אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ – אָז הוּא בּוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים. וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (תהלים לב י): ״וְהַבּוֹטֵחַ בַּיְּיָ – חֶסֶד יְסֹבְבֶנְהוּ״. וְעַל זֶה גָּנַז חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה סֵפֶר הָרְפוּאוֹת (פסחים נו א), כְּדֵי שֶׁיִּבְטַח הַחוֹלֶה בֵּאלֹהִים יִתְעַלֶּה, וְלֹא בָּרְפוּאוֹת. גַּם אִם הָיָה אָדָם בָּטֵל מִמְּלָאכָה, וְלֹא הָיָה טוֹרֵחַ אַחַר מְזוֹנוֹתָיו, הָיָה בּוֹעֵט וְרוֹדֵף אַחַר הָעֲבֵרוֹת, כְּדִכְתִיב (דברים לב טו): ״וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט״. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ב ב): ״יָפֶה תַּלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן״.",
+                "אַךְ עַתָּה מָסַר הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה שְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת בְּיַד הָאָדָם: הָאַחַת עֲבוֹדָתוֹ וְהַשֵּׁנִית עֲבוֹדַת הַתּוֹרָה. וְצָרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת מְמֻצָּע בֵּית שְׁתֵּי הָעֲבוֹדוֹת, וּלְיַחֵד שָׁעוֹת מְיֻחָדוֹת לַעֲבוֹדַת הַתּוֹרָה וְלַעֲבֹדַת הָעוֹלָם הַזֶּה. וְצָרִיךְ שֶׁתִּתְחַזֵּק, שֶׁתַּעֲשֶׂה עֲבוֹדַת שְׁנֵיהֶם לְעוֹלָם לְטוֹב לְךָ לְאַחֲרִיתְךָ; וְלֹא יִהְיֶה אֶחָד מַפְסִיד לַחֲבֵרוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו כב טו): ״אָבִיךָ הֲלוֹא אָכַל וְשָׁתָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, אָז טוֹב לוֹ״; וְאוֹמֵר (קהלת י יח): ״טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה, וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ״. וְצָרִיךְ שֶׁיִּבְטַח בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּצְלִיחֵהוּ בַּעֲסָקָיו, וְלֹא יִבְטַח עַל מְלַאכְתּוֹ וַעֲסָקָיו, אַךְ יַחְשֹׁב אֲשֶׁר מְלַאכְתּוֹ וַעֲסָקָיו הֵם דֶּרֶךְ לְפַרְנָסָתוֹ מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כְּמוֹ אָדָם הַבּוֹקֵעַ עֵצִים בְּגַרְזֶן, אַף עַל פִּי שֶׁהַגַּרְזֶן חוֹתֵךְ הָעֵץ, אֵין הַכּוֹחַ בָּא מִן הַבַּרְזֶל אֶלָּא מִן הָאִישׁ הַבּוֹקֵעַ עִם הַבַּרְזֶל לַחְתֹּךְ בּוֹ הָעֵץ.",
+                "וְאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְלָאכָה אוֹ אֵיזֶה עֵסֶק שֶׁיִּהְיֶה, שֶׁמְּפַרְנֵס בּוֹ בְּנֵי בֵּיתוֹ, לֹא יַחְשֹׁב: לוּלֵי הַמְּלָאכָה הַהִיא הָיִיתִי הוֹלֵךְ לַאֲבַדּוֹן! אַךְ יִבְטַח בַּבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה, וְיַחְשֹׁב: אִם לֹא הָיָה לוֹ עִנְיָן זֶה הָעֵסֶק שֶׁעוֹסֵק בּוֹ, הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ יַמְצִיא לוֹ פַּרְנָסָתוֹ בְּעִנְיָן אַחֵר. כִּי כָּל מַעֲשֵׂה יָדָיו וּצְרָכָיו בְּיַד הָאֵל הוּא, וְהַרְבֵּה שְׁלוּחִים לַמָּקוֹם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שמואל א יד ו): ״כִּי אֵין לַיְיָ מַעְצוֹר, לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט״; וְאוֹמֵר (דברים ח יח): ״כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל״; וְאוֹמֵר (זכריה ד ו): ״לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ, כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר יְיָ צְבָאוֹת״.",
+                "וְכֵן הָאָדָם אֲשֶׁר כָּל חַיּוּתוֹ וּצְרָכָיו תְּלוּיִים בְּאָדָם אֶחָד – לֹא יָשִׂים בִּטְחוֹנוֹ בְּלִבּוֹ עַל הָאָדָם הַהוּא, אַךְ יָשִׂים שֹׁרֶשׁ בִּטְחוֹנוֹ מֵעֹמֶק הַלֵּב בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְאֵין דַּי שֶׁיֹּאמַר כָּךְ וְלִבּוֹ בַּל עִמּוֹ, אֶלָּא יִתֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, עַל זֶה אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ מֵאִתּוֹ. וְקַח בְּיָדְךָ מָשָׁל נָאֶה עַל עִנְיָן זֶה: וְהוּא כְּמוֹ מֵאָה עִוְּרִים הַהוֹלְכִים זֶה אַחַר זֶה, וְכָל אֶחָד שָׂם יָדוֹ עַל כֶּתֶף חֲבֵרוֹ, וּבְרֹאשׁ כֻּלָּם יֵשׁ אִישׁ הָרוֹאֶה, וְהוּא מַנְהִיג כֻּלָּם אַחֲרָיו. הִנֵּה כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁשָּׂם יָדוֹ עַל כֶּתֶף חֲבֵרוֹ וְהוּא מַנְהִיגוֹ, שֶׁאֵין זֹאת הַהַנְהָגָה בָּאָה מִכּוֹחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אַךְ כֻּלָּם נִמְשָׁכִים אַחַר הָאִישׁ הָרוֹאֶה הָרִאשׁוֹן. וְאִם יִהְיֶה נִשְׁמַט מֵהֶם – יִכָּשְׁלוּ כֻּלָּם וְיִפְּלוּ. זֶה יָשִׂים הָאָדָם אֶל לִבּוֹ, וְיַחְשֹׁב כִּי אֵין מַנְהִיג זוּלָתִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְכֻלָּנוּ כְּעִוְּרִים, וְכָל אֶחָד מִמֶּנּוּ מִסְתַּיֵּעַ וְנֶעֱזַר בְּעֵזֶר חֲבֵרוֹ. אַךְ אֵין כֹּחַ בַּחֲבֵרוֹ לוּלֵי הַמַּנְהִיג הָעֶלְיוֹן, הַנּוֹתֵן הַכֹּל, וְכָל דְּרָכָיו יְשָׁרִים, וְאֵין לְהַרְהֵר אַחֲרָיו. וּכְמוֹ שֶׁהַמִּתְפַּרְנֵס לֹא יַחְשֹׁב אֶלָּא בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּךְ הַמְפַרְנֵס לֹא יִתְגָּאֶה שֶׁהוּא מְפַרְנֵס, אַךְ הוּא כְּעִוֵּר הַמַּנְהִיג עִוֵּר חֲבֵרוֹ בְּעֶזְרַת הַמַּנְהִיג הָרִאשׁוֹן, שֶׁהוּא הָרוֹאֶה.",
+                "וְעַל זֶה נֶאֱמַר (ישעיהו מב טז): ״וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ, בִּנְתִיבוֹת לֹא יָדְעוּ אַדְרִיכֵם, אָשִׂים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר, וּמַעֲקַשִּׁים לְמִישׁוֹר״; וְאוֹמֵר (שם פסוק יח): ״וְהַעִוְרִים הַבִּיטוּ לִרְאוֹת״; וְאוֹמֵר (שם פסוק יט): ״מִי עִוֵּר כִּי אִם עַבְדִּי, וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח, מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם, וְעִוֵּר כְּעֶבֶד יְיָ״.",
+                "וְהִנֵּה כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבּוֹטְחִים בּוֹ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֵם שְׁמוֹנָה חֲלָקִים: הָאֶחָד – עִנְיַן גּוּף הָאָדָם בִּלְבַד. הַשֵּׁנִי – עִנְיַן פַּרְנָסָתוֹ. הַשְּׁלִישִׁי – עִנְיַן אִשְׁתּוֹ. הָרְבִיעִי – חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת וְאֵיבָרִים שֶׁהוּא מִתְיַחֵד בְּתוֹעַלְתָּם וְנִזְקָם. הַחֲמִישִׁי – חוֹבוֹת הָאֵבָרִים אֲשֶׁר תּוֹעַלְתָּם וְנִזְקָם לַאֲחֵרִים. הַשִּׁשִּׁי – גְּמוּל עוֹלָם הַזֶּה. הַשְּׁבִיעִי – גְּמוּל עוֹלָם הַבָּא הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים. הַשְּׁמִינִי – גְּמוּל יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ.",
+                "הַבִּטָּחוֹן הָרִאשׁוֹן, עִנְיַן גּוּף הָאָדָם, הוּא שֶׁיַּשְׁלִיךְ נַפְשׁוֹ וְיִמְסֹר עַצְמוֹ עַל רַחֲמָיו הַגְּדוֹלִים, וְיֵדַע שֶׁאֵין לוֹ עֵצָה וְהַנְהָגָה אֶלָּא בִּרְשׁוּתוֹ וּבִגְזֵרָתוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל בְּרִיאַת אֵיבָרָיו וּמִדַּת יָמָיו קְשׁוּרִים בִּגְזֵרַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לָאָדָם לְהִתְגַּלְגֵּל לְהַרְוִיחַ כָּל צְרָכָיו, וּלְהַצִּיל נַפְשׁוֹ, וּלְתַקֵּן לוֹ הָרְפוּאוֹת. וְיִבְטַח בֵּאלֹהִים שֶׁיְּרַפְּאֵהוּ, וְהָרוֹפֵא וְהָרְפוּאָה בָּאִים לוֹ מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְרַפְּאֵהוּ; וְלֹא יַנִּיחַ עִנְיָן זֶה אֶלָּא עַל הָאֱלֹהִים לְבַדּוֹ שֶׁיִּתֵּן לוֹ הַיְּכֹלֶת וְהַכּוֹחַ. וְאַל יֹאמַר אָדָם: הוֹאִיל וַאֲנִי קָשׁוּר בִּגְזֵרַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, אֵלֵךְ בְּדַרְכֵי הַסַּכָּנָה, וְאֶשְׁתֶּה סַם הַמָּוֶת!",
+                "הֲלוֹא מָצִינוּ בִּשְׁמוּאֵל בְּאָמְרוֹ (שמואל א טז ב): ״אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי״ – אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר כָּךְ לֹא נֶחְשָׁב כְּמִי שֶׁמְּמַעֵט בְּבִטְחוֹנוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵשִׁיב לוֹ: ״עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ״ (שם).",
+                "וְעַל הַמַּכְנִיס עַצְמוֹ בְּסַכָּנָה, וְאוֹמֵר ״אֲנִי בָּטוּחַ בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ!״ – עָלָיו נֶאֱמַר (משלי יד טז): ״וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ״. וְהַתּוֹרָה הִזְהִירָנוּ עַל זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ו טז): ״לֹא תְנַסּוּ אֶת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם״. וְהַמַּכְנִיס עַצְמוֹ לִידֵי סַכָּנָה וּמֵמִית עַצְמוֹ – עָנְשׁוֹ גָּדוֹל מִמִּי שֶׁמֵּמִית אֲחֵרִים.",
+                "הַבִּטָּחוֹן הַשֵּׁנִי, מֵעִנְיַן הַפַּרְנָסָה: תִּהְיֶה בִּטָּחוֹן שֶׁלּוֹ עַל הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁיַּזְמִין לוֹ צְרָכָיו וּמְזוֹנוֹ כְּדֵי סִפּוּקוֹ, וְלֹא יִדְחַק הַשָּׁעָה לִרְדֹּף אַחַר כַּמָּה עִנְיָנִים הַמַּטְרִידִים אוֹתוֹ מֵהִתְעַסֵּק בַּתּוֹרָה. וְכַאֲשֶׁר יִבְטַח בֵּאלֹהִים, יִמְצָא מְנוּחַת לִבּוֹ וְשַׁלְוַת נַפְשׁוֹ, וְלֹא יִרְדֹּף יוֹתֵר מִדַּי; אַךְ יִהְיֶה דַּי לוֹ בַּמֶּה שֶׁיָּכוֹל לִמְצוֹא בְּשָׁעָה מְיֻחֶדֶת, וְהַשָּׁעוֹת הַנִּשְׁאָרוֹת יִטְרַח בָּהֶם לִקְנוֹת חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.",
+                "וְכֵן אָמְרוּ (ספרי ואתחנן ו ז): תַּרְבֶּה בִּישִׁיבָה וּתְמַעֵט בְּעֵסֶק, עֲשֵׂה דִבְרֵי תּוֹרָה עִקָּר וְעִסְקְךָ טָפֵל. וְעִנְיָן זֶה הוּא הַגָּדוֹל שֶׁבְּנִסְיוֹן הָאָדָם, שֶׁלֹּא יַטְרִידוּ אוֹתוֹ רֹב טְרָדוֹת שֶׁל עוֹלָם זֶה וְיִשְׁכַּח אַחֲרִיתוֹ. לָכֵן יִבְטַח בָּאֵל שֶׁיַּסְפִּיקֵהוּ צְרָכָיו וְסִפּוּקוֹ, וְיִהְיוּ לוֹ שָׁעוֹת פְּנוּיוֹת לְפַנּוֹת לִבּוֹ לֵאלֹהִים.",
+                "הַבִּטָּחוֹן הַשְּׁלִישִׁי, בְּעִנְיַן אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וּקְרוֹבָיו וְאוֹהֲבָיו: אִם הַבּוֹטֵחַ הַזֶּה נָכְרִי, וְגָר בְּלֹא אִשָּׁה וּקְרוֹבִים וַחֲבֵרִים – יִקַּח לוֹ הָאֱלֹהִים לְקָרוֹב וּלְחָבֵר, דִּכְתִיב (שיר השירים ה טז): ״זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי״. וְיַחֲשֹׁב: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ קְרוֹבִים, לְאַחַר זְמַן מוּעָט יָשׁוּב לַקֶּבֶר נָכְרִי, וּבָדָד יֵשֵׁב, וְלֹא יוֹעִיל לוֹ לֹא קָרוֹב וְלֹא בֵּן וְלֹא חָבֵר, וְלֹא יִתְחַבֵּר עִמּוֹ אֶחָד מֵהֶן. וְיַחֲשֹׁב אַחַר כָּךְ טִרְדָּתוֹ מִקְּרוֹבִים הַמֻּטָּלִים עָלָיו, וְיַחֲשֹׁב זֶה לְטוֹבָה: שֶׁאִם הָיָה לוֹ עֵסֶק בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה יִהְיֶה טָרְחוֹ מְרֻבֶּה, וְלֹא יִהְיֶה לוֹ מְנוּחָה. וְאִם הוּא עוֹסֵק בְּעִנְיְנֵי אַחְדוּתוֹ וְהַמִּצְווֹת, וְיִחוּד לִבּוֹ לֵאלֹהִים – יִהְיֶה לִבּוֹ יוֹתֵר פָּנוּי וּמְיֻחָד בְּעֵת שֶׁהוּא לְבַד בְּלֹא קְרוֹבָיו, אֵין סָפֵק. וְעַל כֵּן הָיוּ הַפְּרוּשִׁים הַמְּיַחֲדִים הָאֵל בִּלְבָבָם, בּוֹרְחִים מִבָּתֵּיהֶם וּמִקְּרוֹבֵיהֶם אֶל הֶהָרִים, כְּדֵי שֶׁיְּפַנּוּ לְבָבָם אֶל הָאֱלֹהִים.",
+                "וְאִם הָיָה הַבּוֹטֵחַ בַּעַל אִשָּׁה וּבָנִים וּקְרוֹבִים וְאוֹהֲבִים – יִבְטַח בֵּאלֹהִים שֶׁיִּתֵּן לוֹ כֹּחַ לְשַׁלֵּם לָהֶם מָה שֶׁחַיָּב לָהֶם וְלַעֲשׂוֹת חֶפְצֵיהֶן, וְיִבְטַח שֶׁיְּהֵא לִבּוֹ עִמָּהֶם, וְיוֹרֶה אוֹתָם דְּרָכִים בְּעִנְיְנֵי הַתּוֹרָה וּבַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. וְלֹא בִּשְׁבִיל שֶׁהוּא מְצַפֶּה שֶׁיָּבוֹא לוֹ רֶוַח מֵחֲמַת זֶה מֵהֶם, וְלֹא שֶׁיְּכַבְּדוּהוּ עֲבוּר שֶׁהוּא מַרְאֶה לָהֶן דֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, וְלֹא לְהִשְׂתָּרֵר עֲלֵיהֶן; אֶלָּא יַעֲשֶׂה כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא לְבַד. וְיַחֲשֹׁב שֶׁהוּא שְׁלוּחוֹ שֶׁל מָקוֹם לְלַמֵּד לִקְרוֹבָיו וּלְאוֹהֲבָיו, וְלֹא יַחְזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ וְלֹא יִגְבַּהּ לִבּוֹ עֲלֵיהֶן. וְאִם יִצְטָרֵךְ מִקְּרוֹבָיו וִימַלְּאוּ חֶסְרוֹנוֹ – יַחְשֹׁב שֶׁהֵן שְׁלוּחִים שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא לְמַלֹּאות חֶסְרוֹנוֹ, וְלֹא יִבְטַח בָּהֶן כְּלָל. וְאִם יְבַקֵּשׁ מֵהֶן דָּבָר וְיָשִׁיבוּ פָּנָיו רֵיקָם – אַל יָשִׂים עֲלֵיהֶם חַטָּאת, אַךְ יַחְשֹׁב כִּי הַרְבֵּה שְׁלוּחִים לַמָּקוֹם לְמַלֹּאות חֶסְרוֹנוֹ.",
+                "הַבִּטָּחוֹן הָרְבִיעִי, בְּעִנְיַן חִיּוּב הַלֵּב: שֶׁהָאָדָם מְיַחֵד לִבּוֹ בְּתַעֲנִית וּבִתְפִלָּה וּבִשְׁאָר הַמִּצְווֹת כֻּלָּם, וְנִמְנָע מִן הָעֲבֵרוֹת. וְצָרִיךְ שֶׁיֵּלֵךְ בְּכָל כּוֹחוֹ לְקַיֵּם הַמִּצְווֹת, וְיִתְפַּלֵּל בְּלֵב נֶאֱמָן וּבְמַחֲשָׁבָה נְקִיָּה, וּבְכַוָּנָה לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל. וּבָזֶה אָנוּ חַיָּבִים לִבְטֹחַ עָלָיו וּלְהִתְחַנֵּן אֵלָיו, לַעֲזֹר אוֹתָנוּ וּלְהוֹרוֹת לָנוּ הַדְּרָכִים הַיְּשָׁרִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהלים כה ה): ״הַדְרִיכֵנִי בַּאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי״. וְאוֹמֵר (שם קיט לה): ״הַדְרִיכֵנִי בִּנְתִיב מִצְווֹתֶיךָ״; וְאוֹמֵר (שם פסוק ל): ״דֶּרֶךְ אֱמוּנָה בָּחָרְתִּי״. וְכָל זֶה רְאָיָה שֶׁהָיָה בּוֹחֵר בְּמַעֲשֵׂה הָעֲבוֹדָה. וְיִתְפַּלֵּל עַל שְׁנֵי דְּבָרִים: הָאֶחָד: לְחַזֵּק לִבּוֹ בְּיִחוּדוֹ בֵּאלֹהִים, וְשֶׁיַּרְחִיק מִלִּבּוֹ טִרְדַּת הָעוֹלָם הַזֶּה. וְהַשֵּׁנִי: לְחַזְּקוֹ בְּגוּפוֹ וְאֵיבָרָיו, שֶׁיּוּכַל לְהִתְחַזֵּק בַּמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים. וְזֶה מָה שֶׁאָמַר, שֶׁיַּצְלִיחֵהוּ בְּגוּפוֹ וּבְיִחוּד לִבּוֹ לֵאלֹהִים.",
+                "הַבִּטָּחוֹן הַחֲמִישִׁי, הוּא חוֹבַת הָאֵיבָרִים אֲשֶׁר הוּא עוֹסֵק לְהֵיטִיב לַאֲחֵרִים. כְּגוֹן הַצְּדָקָה, וּלְלַמֵּד הַחָכְמָה לַתַּלְמִידִים, וּלְצַוּוֹת עַל הַטּוֹב וּלְהַרְחִיק מִן הָרַע, וּלְהָשִׁיב רְשָׁעִים אֶל הָאֱלֹהִים, וְלִסְבֹּל חֶרְפָּתָם בְּעֵת שֶׁהוּא מַזְהִירָם עַל הָעֲבוֹדָה וּמְאַיְּמָם בִּגְמוּל וְעֹנֶשׁ. וְיִטְרַח בְּכָל כּוֹחוֹ לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לַעֲשׂוֹת, וְיִבְטַח בֵּאלֹהִים שֶׁיַּעַזְרֵהוּ; וְיַשְׁלִים חֶפְצוֹ לְהִתְקָרֵב בָּזֶה אֶל הָאֱלֹהִים בִּלְבַד, וְלֹא לִקְנוֹת שֵׁם עֲלֵיהֶם וְכָבוֹד בֵּינֵיהֶם, וְלֹא לְצַפּוֹת הַגְּמוּל מֵהֶן, וְלֹא לְהִשְׂתָּרֵר עֲלֵיהֶם. וְיִזָּהֵר כְּפִי יְכָלְתּוֹ לְהַסְתִּיר, וְאִם לֹא יָכוֹל לְהַסְתִּיר – יִזְכֹּר שֶׁכָּל הַתּוֹעֶלֶת וְהַנֶּזֶק לֹא יְהֵא מִן הַבְּרוּאִים כִּי אִם בִּרְשׁוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וּבְכָל זֶה יָשִׂים בִּטְחוֹנוֹ בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְכַאֲשֶׁר יְגַלְגֵּל הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה מִצְוָה עַל יָדוֹ – יַחְשֹׁב בְּלִבּוֹ כִּי הוּא טוֹבָה מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה שֶׁהֵיטִיב אֵלָיו, וְלֹא יִשְׂמַח אִם מְשַׁבְּחִים אוֹתוֹ בְּנֵי אָדָם.",
+                "הַבִּטָּחוֹן הַשִּׁשִּׁי, בָּעוֹלָם הַזֶּה: שֶׁיִּבְטַח בֵּאלֹהִים שֶׁלֹּא יַאֲכִילֵהוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה חֵלֶק הָרָאוּי לוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא. וְיִבְטַח בּוֹ שֶׁיִּשְׁמְרֵהוּ מִפִּגְעֵי הָעוֹלָם, וּמִתַּחֲלֻאִים, וּמִדֶּבֶר וּמֵחֶרֶב וּמֵרָעָב, וּמִשְּׁאָר הָרָעוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא בָּעוֹלָם.",
+                "וּכְשֶׁיִּבְטַח, לֹא יִבְטַח בִּשְׁבִיל מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים; אַךְ יַעֲשֶׂה כָּל מַעֲשָׂיו בִּשְׁבִיל הָאֵל יִתְעַלֶּה, אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ וְנִשְּׂאוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהֵיטִיב לוֹ, וְאֵין רֶגַע מִכָּל יְמֵי חַיָּיו שֶׁאֵין טוֹבוֹת הַבּוֹרֵא עָלָיו. וְיַחֲשֹׁב שֶׁאִם הָיוּ מַעֲשָׂיו כִּפְלֵי כִּפְלַיִם, לֹא הָיָה אֶחָד מֵרִבּוֹא מִמָּה שֶׁיֵּשׁ עָלָיו לַעֲשׂוֹת מֵחֲמַת טוֹבוֹת הָאֵל יִתְבָּרַךְ, שֶׁהֵם עָלָיו בְּכָל רֶגַע. וְאַחַר שֶׁיַּחְשֹׁב כָּל זֶה, יִבְטַח עַל חַסְדֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא הַגּוֹמֵל חֶסֶד, הוּא הַמְרַחֵם יוֹתֵר מִמַּעֲשָׂיו שֶׁל אָדָם, כִּי בְּרַחֲמָיו נוֹתֵן לֶחֶם לַשְּׁרָצִים וְלַבְּהֵמוֹת וְלַחַיּוֹת וְלָעוֹפוֹת, וְהוּא זָן מִקַּרְנֵי רֵאמִים וְעַד בֵּיצֵי כִנִּים (עבודה זרה ג ב); וְכַאֲשֶׁר מְרַחֵם עַל אֵלּוּ לֹא בִּשְׁבִיל מַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים – כָּךְ יְרַחֵם עָלַי.",
+                "הַבִּטָּחוֹן הַשְּׁבִיעִי, שֶׁיִּבְטַח עַל הַמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַמּוֹשֵׁל עַל כֹּל, בָּרוּךְ הוּא, שֶׁיָּבִיא בְּיָמָיו תְּשׁוּעָה לְיִשְׂרָאֵל, וְיִבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם, וְיִבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו. וְלֹא תִּהְיֶה כַּוָּנַת בִּטְחוֹנוֹ כְּדֵי לִחְיוֹת בְּשַׁלְוָה גְּדוֹלָה כַּאֲשֶׁר תִּהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, וְלֶאֱכֹל הַפֵּרוֹת הַטּוֹבוֹת וְלִשְׁתּוֹת יֵין עָסִיס. אַךְ תִּהְיֶה כַּוָּנַת בִּטְחוֹנוֹ שֶׁיִּהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם כְּדֵי לַעֲבֹד הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ; כִּי בַּיָּמִים הָהֵם יָסִיר יֵצֶר הָרַע מִלֵּב עַמּוֹ, וְכֻלָּם קְטַנִּים וּגְדוֹלִים יֵדְעוּ אֶת הַשֵּׁם. וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם מוֹנֵעַ: לֹא דֶּבֶר וְלֹא רָעָב, וְלֹא מִלְחָמָה וְלֹא טִרְדָּה, אַךְ כֻּלָּם יִהְיוּ פְּנוּיִים וְכֻלָּם יַשִּׂיגוּ הַשָּׂגָה גְּדוֹלָה בִּידִיעַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וּבַיָּמִים הָהֵם תִּרְבֶּה הַדַּעַת, כְּדִכְתִיב (ישעיהו יא ט): ״כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְיָ, כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים״.",
+                "הַבִּטָּחוֹן הַשְּׁמִינִי, עַל עִנְיַן עוֹלָם הַבָּא: אֲשֶׁר בּוֹ נְעִימוּת לְאֵין קֵץ וְאֵין חֵקֶר, וְאֵין הַפֶּה יָכוֹל לְסַפֵּר יְפִי הָעוֹלָם הַהוּא, וְאֵין הָעַיִן יְכוֹלָה לִרְאוֹת זִיו הַדְרַת הַצַּדִּיקִים. וְאֵין שָׁם לֹא אֲכִילָה וְלֹא שְׁתִיָּה, אִם כֵּן מָה תַּעֲנוּג יֵשׁ שָׁם? לְכָךְ צָרִיךְ שֶׁתָּבִין וְתֵדַע, כִּי כַּאֲשֶׁר לֹא יֵדַע הָעוֹף תַּעֲנוּג הַדָּג הַשָּׁט בַּמַּיִם, כִּי הַתּוֹלָדָה שֶׁלָּהֶם הֵם הָפוּךְ זוֹ מִזּוֹ, כִּי עוֹף יָמוּת בַּמַּיִם וְהַדָּג יָמוּת בַּיַּבָּשָׁה; כָּךְ מִי שֶׁהוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, הַנְּשָׁמָה מְעֹרֶבֶת בַּגּוּף – לֹא תּוּכַל לָדַעַת תַּעֲנוּג הַנְּשָׁמוֹת; כִּי אֵין לָנוּ אֶלָּא תַּעֲנוּג הַגּוּף, אֲבָל תַּעֲנוּג מִתַּעֲנוּגִים הָעֶלְיוֹנִים לֹא נוּכַל לְהַשִּׂיגָם וְלֹא נוּכַל לְהַכִּיר אוֹתָם אֶלָּא אַחַר רוֹב הַמַּחֲשָׁבָה. וְזֶהוּ מֵחֲמַת שֶׁאָנוּ בְּעוֹלָם הַגּוּפִים, וְעַל כֵּן לֹא נַכִּיר כִּי אִם תַּעֲנוּגִים הָאוֹבְדִים וְהַפּוֹסְקִים. אֲבָל תַּעֲנוּגֵי הַנְּשָׁמָה הֵם תָּמִיד בְּלִי הֶפְסֵק, וְאֵין בֵּין אוֹתָם הַתַּעֲנוּגִים וּבֵין אֵלּוּ הַתַּעֲנוּגִים חִבּוּר וְשִׁתּוּף, וְלֹא קֻרְבָה בְּשׁוּם עִנְיָן. וּמִי שֶׁיִּזְכֶּה אֶל מַעֲלָה הַהִיא אַחַר מוֹתוֹ – לֹא יֹאהַב אֵלּוּ הַתַּעֲנוּגִים, כַּאֲשֶׁר לֹא יֹאהַב הַמֶּלֶךְ לַחֲלֹץ מֵעָלָיו יְקָר תִּפְאַרְתּוֹ וּלְשַׂחֵק בַּחוּצוֹת עִם הַנְּעָרִים. וְלִפְעָמִים יִהְיֶה שֶׁהַמֶּלֶךְ קָטָן בַּשָּׁנִים, וְיַגְבִּיר עָלָיו שְׁטוּת הַקְּטַנִּים, וִישַׂחֵק עִם הַנְּעָרִים, וְיַנִּיחַ יְקָר הַמַּלְכוּת – וְזֶהוּ מֵחֲמַת שֶׁאֵין לוֹ דַּעַת לִבְחֹן בֵּין שְׁנֵי הַדְּרָכִים, כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מַגְבִּירִים תַּעֲנוּג עוֹלָם זֶה עַל תַּעֲנוּג עוֹלָם הַבָּא מֵחֲמַת חֶסְרוֹן דַּעְתֵּנוּ וּמִעוּט הַכָּרָתֵנוּ עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת וְתַעֲנוּגָיו.",
+                "וּבָעוֹלָם הַזֶּה תּוּכַל לְהַכִּיר קְצָת עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת מִתַּעֲנוּגֵי הַנְּשָׁמוֹת בְּלֹא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה: כְּגוֹן בְּנֵי אָדָם הַמִּתְנַקְּמִים בְּשׂוֹנְאֵיהֶם, וּכְגוֹן הַכָּבוֹד בְּעֵת שֶׁמְּכַבְּדִים בְּנֵי אָדָם, וּכְשֶׁאָדָם רוֹאֶה דְּבָרִים יָפִים, אוֹ כְּשֶׁרוֹאֶה אָדָם בְּנוֹ הֶחָבִיב שֶׁלֹּא רָאָה אוֹתוֹ זְמַן מְרֻבֶּה, אוֹ כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת. וּבְכָל אֵלֶּה יֵשׁ תַּעֲנוּג גָּדוֹל בְּלֹא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וְאִם זֶה בְּעוֹלָם הַגּוּפִים, שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹאִים שֶׁהַנְּשָׁמוֹת נֶהֱנוֹת – מִזֶּה תָּבִין תַּעֲנוּג הַנְּשָׁמוֹת כְּשֶׁתַּעֲלֶה לִשְׁמֵי מְרוֹמִים, וְתֵהָנֶה מִזִּיו הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן וּמִזִּיו הַשְּׁכִינָה.",
+                "וְאֵין לַתַּעֲנוּג הַהוּא סִפּוּר וְלֹא תֹּאַר, וְלֹא נוּכַל לְדַמּוֹתוֹ לְשׁוּם תַּעֲנוּג בָּעוֹלָם הַזֶּה. אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַנָּבִיא, שֶׁהָיָה תָּמֵהַּ וְנִפְלָא עַל יְקָר עוֹלָם הַבָּא (תהלים לא כ): ״מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ״. וְעַל עוֹלָם הַבָּא אֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל אָדָם, יָשִׂים בַּשֵּׁם בִּטְחוֹנוֹ עַל שֶׁיַּגִּיעֵהוּ לָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְאַל יַשְׁלִיכֵהוּ מִלְּפָנָיו.",
+                "וְאֵין לוֹ בִּטָּחוֹן בְּלֹא מַעֲשִׂים טוֹבִים, אַךְ אַחַר שֶׁיַּעֲסֹק בְּכָל יְכָלְתּוֹ בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים יַעֲלֶה אֶל מַדְרֵגוֹת הַחֲסִידוּת הָרְאוּיוֹת לְעִנְיַן זֶה. וְהוּא שֶׁיּוֹצִיא אַהֲבַת עוֹלָם הַזֶּה מִלִּבּוֹ, וְיַכְנִיס בַּמָּקוֹם הַהוּא אַהֲבַת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, וְיִמְסֹר עַצְמוֹ עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.",
+                "וְאִם יַעֲשֶׂה כָּךְ, יִבְטַח בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּתְחַסֵּד עִמּוֹ כְּמוֹ שֶׁהִתְחַסֵּד עִם כָּל הַנְּבִיאִים וְהַחֲסִידִים. הַבּוֹטֵחַ בַּשֵּׁם מִדָּה טוֹבָה גְּדוֹלָה הִיא מְאוֹד, וְצָרִיךְ הָאָדָם תִּקּוּן גָּדוֹל טֶרֶם יָבוֹא בְּעֹמֶק הַבִּטָּחוֹן.",
+                "הַבּוֹטֵחַ בַּשֵּׁם מְזֻמָּן לְקַבֵּל חֶסֶד, כְּדִכְתִיב (תהלים לב י): ״וְהַבּוֹטֵחַ בַּיְיָ חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ״. וְלֹא אָמַר ״יְסוֹבְבֶנּוּ״ אֶלָּא בִּשְׁבִיל אֲשֶׁר הַבּוֹטֵחַ צָרִיךְ לִפְרֹץ כַּמָּה פְּרָצוֹת שֶׁאֵינָם טוֹבִים לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה: צָרִיךְ לְהוֹכִיחַ אֶת הָרַבִּים, וְאַף עַל פִּי שֶׁצָּרִיךְ לִירֹא מֵהֶם פֶּן יַזִּיקוּהוּ בְּגוּפוֹ וּבְמָמוֹנוֹ. וְגַם צָרִיךְ לְהִתְיָאֵשׁ מִקְּרוֹבָיו וּמֵאוֹהֲבָיו, שֶׁלֹּא יִשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶם כְּשֶׁאֵינָם הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ טוֹבָה, וְשֶׁלֹּא יַחֲנִיף לָהֶם. גַּם צָרִיךְ לַעֲזֹב הַרְבֵּה עֲסָקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּלְפַנּוֹת לִבּוֹ מֵהַבְלֵי הָעוֹלָם וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. וְזֶה צָרִיךְ בִּטָּחוֹן גָּדוֹל, וַעֲבוּר כֵּן אָמַר הַכָּתוּב: ״חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ״.",
+                "וְהַבִּטָּחוֹן אִי אֶפְשָׁר בְּלֹא אֱמוּנָה, דִּכְתִיב (תהלים ט יא): ״וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ״. כִּי הַיּוֹדְעִים שְׁמוֹ הַגָּדוֹל וּמַכִּירִים גְּדֻלָּתוֹ וּגְבוּרָתוֹ, וְהַמַּאֲמִינִים בְּכָל לֵב – הֵמָּה יְכוֹלִים לִבְטֹחַ בּוֹ. כִּי הַבִּטָּחוֹן וְהָאֱמוּנָה הֵם שֻׁתָּפִים: אִם אֵין אֱמוּנָה אֵין בִּטָּחוֹן. וְהָאֱמוּנָה רֹאשׁ הַתּוֹרָה, דִּכְתִיב (שמות כ): ״אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ... לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים״. וְאִם לֹא מַאֲמִין, מָה יוֹעִיל תּוֹרָתוֹ? וּבִזְמַן שֶׁאָדָם מַאֲמִין מֵעֹמֶק הַלֵּב, שֶׁהַבּוֹרֵא יְקַיֵּם כָּל מָה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, לַעֲשׂוֹת פֻּרְעָנוּיוֹת לַחוֹטֵא, וּמְשַׁלֵּם שָׂכָר לַמְּקַיְּמִים אוֹתָהּ – אָז שׁוֹמֵר הַתּוֹרָה. כִּי אֵין שׁוּם גַּנָּב וְגַזְלָן, אִם יוֹדְעִים בְּוַדַּאי שֶׁיִּהְיוּ נֶהֱרָגִים עַל גְּנֵבָתָם וּגְזֵלָתָם, וְלֹא יִהְיוּ יְכוֹלִים לְהִמָּלֵט – הָיוּ נִמְנָעִים; וְכָל הַגַּנָּבִים וְהַגַּזְלָנִים הֵם בּוֹטְחִים לְהִנָּצֵל לְעוֹלָם, וְעַל כֵּן עוֹשִׂים מָה שֶׁלִּבָּם חָפֵץ. גַּם כֵּן הַחוֹטֵא: אִם הָיָה מַאֲמִין בְּוַדַּאי עַל גֹּדֶל עָנְשׁוֹ – לֹא הָיָה חוֹטֵא.",
+                "לָכֵן כָּל הַתּוֹרָה כְּלוּלָה בָּאֱמוּנָה, כְּדִכְתִיב (חבקוק ב ד): ״וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה״. וְעַל אַבְרָהָם נֶאֱמַר (בראשית טו ו): ״וְהֶאֱמִן בַּיְּיָ, וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה״ – וְעַל כָּל הַטּוֹבוֹת לֹא נִכְתַּב כֵּן.",
+                "וְעַל מֹשֶׁה נִכְתַּב (במדבר יב ז): ״בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא״. וְאָמְרִינַן בַּמִּדְרָשׁ (שמות רבה כב כג): גְּדוֹלָה הָאֱמוּנָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁבִּזְכוּת הָאֱמוּנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ אֲבוֹתֵינוּ – שָׁרְתָה עֲלֵיהֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמְרוּ שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד לא-טו א): ״וַיַּאֲמִינוּ בַּיְיָ וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ, אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל״.",
+                "וְנִגְאֲלוּ בִּזְכוּת הָאֱמוּנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ, דִּכְתִיב (שם ד לא): ״וַיַּאֲמֵן הָעָם״. וְאָמְרוּ שָׁם: כָּל הַמְּקַבֵּל מִצְוָה אַחַת בֶּאֱמוּנָה – כְּדַאי הוּא שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְהַגָּלוּיוֹת מִתְכַּנְּסוֹת בִּזְכוּת הָאֱמוּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד ח): ״תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה״; וְאוֹמֵר (הושע ב כב): ״וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה״.",
+                "וְעַתָּה נַחֲזֹר לְעִנְיַן הַשִּׂמְחָה: כִּי הַמַּאֲמִין בְּלֵב שָׁלֵם וְהַבּוֹטֵחַ בְּעֵזֶר הַצּוּר – הוּא שָׂמֵחַ לְעוֹלָם. וְהוּא סוֹבֵל כָּל דָּבָר, כְּמוֹ הַחוֹלֶה שֶׁאוֹכֵל סַמִּים הַמָּרִים בִּשְׁבִיל הָרְפוּאָה. וְהַסּוֹבֵל הוּא חָפְשִׁי מִדַּאֲגַת הָעוֹלָם. גַּם הַסּוֹבֵל מִסְתַּפֵּק בַּמֻּעָט שֶׁיֵּשׁ לוֹ, כִּי יֹאמַר: דַּי לִי בְּמָה שֶׁגָּזַר לִי הַבּוֹרֵא.",
+                "וְעַתָּה הַבֵּט וּרְאֵה, כִּי הַשִּׂמְחָה כּוֹלֶלֶת הַכֹּל: כִּי כָּל הָאָדָם הַדּוֹאֵג עַל הָעוֹלָם הַזֶּה – אֵין לוֹ מְנוּחָה, וְתָמִיד הוּא מְחַשֵּׁב לְהַרְוִיחַ מָמוֹן, וְלֹא יִסְתַּפֵּק בַּמֶּה שֶׁחָלַק לוֹ הָאֵל. לָכֵן הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ הוּא עָשִׁיר אַף אִם הוּא עָנִי (אבות ד א), כִּי יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים שֶׁהוּא חֶלְקוֹ וְנַחֲלָתוֹ. וְכֵן כְּתִיב (תהלים קיט נז): ״חֶלְקִי יְיָ אָמַרְתִּי״. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שם קה ג): ״יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְיָ״.",
+                "וּמִדָּה הַזֹּאת בְּנַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים, שֶׁהֵם בְּנֹעַם שָׁלֵם בְּעִנְיַן עֲבוֹדָתָם, וּבְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה בִּפְרִישׁוּתָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם לב יא): ״שִׂמְחוּ בַיְיָ וְגִילוּ צַדִּיקִים, וְהַרְנִינוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב״. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שם צז יא): ״אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק, וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה״.",
+                "לָכֵן יָשִׂים כָּל הָאָדָם שִׂמְחָתוֹ עַל הַתּוֹרָה, וּבְעֵת שֶׁיַּעֲשֶׂה הַמִּצְווֹת – יִשְׂמַח בְּלִבּוֹ עַל שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת עֶבֶד לְמֶלֶךְ עֶלְיוֹן אֲשֶׁר בְּנֵי מַעְלָה יִשְׁתַּחֲווּ לוֹ. וְכֵן אָמַר דָּוִד (שם קיט קסב): ״שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב״. וְכָל הָעוֹשֶׂה הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה – יֵשׁ לוֹ שָׂכָר אֶלֶף יָדוֹת יוֹתֵר מִמִּי שֶׁהַמִּצְווֹת עָלָיו לְמַשָּׂא. אַבְרָהָם וְדָוִד כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ הָיוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, וּמְפָאֲרִים וּמְשַׁבְּחִים בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָרִים קוֹל בְּשִׂמְחָה.",
+                "וְאָז מַצְלִיחַ בְּכָל דְּרָכָיו וְטוֹב טְעָמָיו, וְשׁוֹלֵחַ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ בְּקִרְבּוֹ, וְלִבּוֹ שָׂמֵחַ וּמִתְמַלֵּא אַהֲבַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּגִיל, וּמְגַלֶּה לוֹ רָזִים וְחִדּוּשִׁים שֶׁל מַעְלָה, לְפִי שֶׁהָיָה יְרֵא הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא וְיָשָׁר, וְנִכְנַס הַטַּעַם בְּקִרְבּוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה (שיר השירים ה ו): ״נַפְשִׁי יָצְאָה בְּדַבְּרוֹ״; ״וְתַעְלֹזְנָה כִלְיוֹתָי בְּדַבֵּר שְׂפָתֶיךָ מֵישָׁרִים״ (משלי כג טז). וְכֵן אָמַר דָּוִד (תהלים קג א): ״בָּרְכִי נַפְשִׁי״ – לְפִי שֶׁהַנֶּפֶשׁ מִמַּעֲלָה הָעוֹלָה לְמַעְלָה, וּכְשֶׁהִיא יוֹדַעַת עִנְיַן סוֹדָהּ – הִיא תֹּאהַב אֶת בּוֹרְאָהּ וּתְסַגֵּל מִצְווֹתָיו. וְכַאֲשֶׁר תַּגִּיעַ הַנֶּפֶשׁ אֶל הַמְּחִצָּה וְהַמַּעֲלָה אֲשֶׁר הִיא דּוֹמָה לוֹ, אָז תְּיַחֲדֵהוּ בְּמַצְפּוּנֶיהָ וּתְשַׁעְשֵׁעַ בַּחֲדָרֶיהָ, וּבְכָל עֵת וּבְכָל רֶגַע חוֹשֶׁקֶת אַהֲבָתוֹ, וְזוֹכֶרֶת אוֹתוֹ בַּלַּיְלָה עַל יְצוּעוֹ – אָז הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ בָּהּ חֵשֶׁק הַשִּׂמְחָה, וְהַלֵּב יִבְעַר וְיִדָּלֵק מֵרֹב חֵשֶׁק הָאַהֲבָה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו סא י): ״שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיְּיָ, תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי״. וְאַשְׁרֵי הַנֶּפֶשׁ הַזּוֹכָה לְאוֹתָהּ שִׂמְחָה.",
+                "וְאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה (שבת ל ב). וְכָל הַנְּבִיאִים לֹא הָיוּ מִתְנַבְּאִים בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצוּ, אֶלָּא מְכַוְּנִים דַּעְתָּם וְיוֹשְׁבִים שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב וּמִתְנַבְּאִים; שֶׁאֵין הַנְּבוּאָה שׁוֹרָה מִתּוֹךְ עַצְלוּת, וְלֹא מִתּוֹךְ עַצְבוּת, אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה. לְפִיכָךְ בְּנֵי הַנְּבִיאִים מְבִיאִים לִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתֹף וְכִנּוֹר וּמְבַקְּשִׁים הַנְּבוּאָה, כְּדִכְתִיב (מלכים ב ג טו): ״וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן, וַתְּהִי עָלָיו יַד יְיָ״.",
+                "תִּפְאֶרֶת הַנְּשָׁמָה: שֶׁתִּתְפָּאֵר בְּתִפְאֶרֶת הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר תִּשְׂמַח בַּשֵּׁם, וְתַבְהִיק זִיו יִרְאָתָהּ לְהַבְהִיק יְקַר הוֹדָהּ, וְיֶעֱרַב אוֹר חֶמְדָּתָהּ לְיוֹצְרָהּ בְּאַהֲבַת תְּשׁוּקַת חֵשֶׁק תַּאֲוַת עֶלְיוֹן, לְהִתְעַטֵּר עֲטֶרֶת יֹפִי הַמַּחֲשָׁבוֹת הַזַּכּוֹת הַטְּהוֹרוֹת, וְתִהְיֶה נוֹהֶמֶת מִגֹּדֶל עֲלִיצוּתָהּ לִידִידָהּ יְדִיד עֶלְיוֹן, וְתִתְקַשֵּׁר בְּקִשּׁוּרֵי חִבָּה, וְתִהְיֶה דּוֹרֶשֶׁת וְחוֹקֶרֶת אַחַר הַמַּעֲלוֹת לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים. וּבְעֵת אֲשֶׁר הִיא מִתְרוֹמֶמֶת וּמְגַדֶּלֶת וּמְגַלְגֶּלֶת לָדַעַת קְדֻשַּׁת יוֹצְרָהּ, וּמִדַּבֶּקֶת בֶּאֱמוּנָה לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, אָז הִיא מִתְפַּשֶּׁטֶת בְּחִדּוּשׁ גִּיל וּמִתְרַחֶבֶת בְּשִׂמְחָתָהּ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מִתְקַדֶּשֶׁת קְדֻשַּׁת קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים, וְאָז מִתְאַוָּה וְנוֹשֵׂאת חֵן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, וּבָעֵת הַהִיא מִתְיַקֶּרֶת וּמִתְיַפָּה וּמִתְהַדֶּרֶת בְּהַדְרַת גְּאוֹן עוֹז תֹּקֶף הַדְרָתָהּ. וְאָז הָעֶלְיוֹן יְסַגְּלֶנָּה לְהַצְהִיר זִיוָה, לְהַכְנִיסָהּ בְּחַדְרֵי זֹהַר וּלְצָרְרָהּ בִּצְרוֹר הַחַיִּים. וְהָרַחְמָן יְשִׂימֵנוּ מֵאַנְשֵׁי עֲבוֹדָתוֹ הַשְּׂמֵחִים.",
+                "עוֹד יֵשׁ תּוֹעֶלֶת בַּשִּׂמְחָה, כְּמוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁאָמְרוּ עֲלֵיהֶם שֶׁהָיוּ מִבְּנֵי הָעוֹלָם הַבָּא בִּשְׁבִיל שֶׁהָיוּ אֲנָשִׁים שְׂמֵחִים, וּכְשֶׁהָיוּ רוֹאִים אִישׁ עָצֵב – הָיוּ מְשַׂמְּחִים אוֹתוֹ; וּכְשֶׁהָיוּ רוֹאִים שְׁנַיִם מִתְקוֹטְטִים זֶה עִם זֶה – הָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם מִלֵּי דִּבְדִיחוּתָא עַד שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם. וְכֵן לְעִנְיַן הַהֲלָכָה: מַתְחִילִין בְּמִלֵּי דִּבְדִיחוּתָא לִפְתֹּחַ הַלֵּב לִלְמֹד בְּשִׂמְחָה; אַךְ לֹא שִׂמְחַת נְבָלָה וְשִׂמְחַת הֲבָלִים, אֶלָּא דִּבְרֵי הַמִּצְווֹת הַמְשַׂמְּחִים אֶת הַלֵּב, כְּדִכְתִיב (תהלים יט ט): ״פִּקּוּדֵי יְיָ יְשָׁרִים, מְשַׂמְּחֵי לֵב״ – וְכָל זֶה בְּשִׂמְחַת מִצְוָה.",
+                "וְכֵן כְּשֶׁיֵּשׁ לָאָדָם שׁוּם יִסּוּרִים יִשְׂמַח גַּם כֵּן. וְכֵן אָמְרוּ חֲכָמִים (בבא מציעא פה א): חֲבִיבִין יִסּוּרִין. וְעוֹד אָמְרוּ חֲכָמִים (תענית ח א): כָּל הַשָּׂמֵחַ בְּיִסּוּרִים שֶׁבָּאִין עָלָיו – מֵבִיא יְשׁוּעָה לָעוֹלָם. וְיַרְגִּיל פִּיו לוֹמַר ״גַּם זוֹ לְטוֹבָה״ (שם כא א), אוֹ ״כָּל מָה דַּעֲבַד רַחֲמָנָא – לְטָב עֲבַד״ (ברכות ס ב), כִּי יֵשׁ כַּמָּה רָעוֹת אֲשֶׁר סוֹפָן טוֹבוֹת, וְכֵן דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ עַל מִקְרָא זֶה (ישעיהו יב א), ״אוֹדְךָ יְיָ כִּי אָנַפְתָּ בִּי, יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי״: מָשָׁל בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁהָלְכוּ לַעֲבֹר בַּסְּפִינָה. הָאֶחָד יָשַׁב לוֹ קוֹץ בְּרַגְלוֹ, עַד שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לֵילֵךְ בַּסְּפִינָה, וַחֲבֵרוֹ נִכְנַס בַּסְּפִינָה לַעֲבֹר. הִתְחִיל זֶה לְקַלֵּל אֶת יוֹמוֹ. לְיָמִים שָׁמַע שֶׁנִּטְבְּעָה הַסְּפִינָה וּמֵתוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּהּ. אָז הִתְחִיל זֶה לְשַׁבֵּחַ לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כִּי רָאָה שֶׁהָיָה זֹאת כְּדֵי לְהַחֲיוֹתוֹ (נידה לא א). לָכֵן יִשְׂמַח אָדָם בַּיִּסּוּרִין וּבִשְׁאָר נְזָקִים שֶׁיִּהְיוּ לוֹ, כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה טוֹבָה עֲתִידָה לִהְיוֹת לוֹ מֵהֶם. וְכֵן עָשָׂה נַחוּם אִישׁ גַּם זוֹ (תענית כא א).",
+                "עוֹד טוֹבָה לִשְׂמֹחַ חָתָן וְכַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ז לד): ״קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה״. וּמְאוֹד יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְשַׂמְּחָם בְּנִבּוּל פֶּה, כִּי זֹאת הַשִּׂמְחָה הִיא אַף וְחֵמָה וְקֶצֶף; וְלֹא שִׂמְחַת אֲנָשִׁים וְנָשִׁים יַחְדָּו, כִּי זֹאת הַשִּׂמְחָה הִיא קַלּוּת רֹאשׁ. וַאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַהֶסְפֵּד וְהָאֵבֶל אָמְרִינַן (סוכה נב א): אֲנָשִׁים לְבַד וְנָשִׁים לְבַד, כָּל שֶׁכֵּן בִּשְׁעַת הַשִּׂמְחָה. וְדָרְשִׁינַן: ״וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ״ (מיכה ו ח) – זוֹ הוֹצָאַת הַמֵּת וְהַכְנָסַת כַּלָּה לַחֻפָּה (סוכה מט ב).",
+                "גַּם צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וּפוּרִים, כִּי כֻּלָּם לְזֵכֶר יְצִיאַת מִצְרַיִם וּלְזֵכֶר הַנִּסִּים שֶׁהִפְלִיא עִם בְּחִירָיו. לָכֵן יִשְׂמַח בְּלִבּוֹ בְּזָכְרוֹ חַסְדֵי הַמָּקוֹם, וְגֹדֶל טוֹבוֹתָיו עִם עוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ. וּבַעֲבוּר כֵּן מְתַקְּנִים מַטְעַמִּים וּמַלְבּוּשִׁים יְקָרִים, וְשׁוֹתִים יַיִן כְּדֵי לְשַׂמֵּחַ הַלֵּב. וְיִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִשְׂמַח בַּשִּׂמְחָה הַהִיא עַל הַהֲבָלִים, אֶלָּא יָשִׂים הַשִּׂמְחָה עַל אַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיִתְגַּעְגֵּעַ בְּשַׁעֲשׁוּעַ אַהֲבַת הַצּוּר, וְיִשְׂמַח וְיָגִיל בְּשִׂמְחַת אֲדוֹן כֹּל, אֲשֶׁר צִוָּה לְהִתְעַנֵּג בַּיּוֹם הַהוּא וְלִשְׂמֹחַ. גַּם יִזְכֹּר בַּיָּמִים הָהֵם נֹעַם עוֹלָם הַבָּא, אֲשֶׁר הִיא תַּכְלִית הַנְּעִימוּת. וְנָאֶה לָאָדָם בְּעֵת הַהִיא שֶׁמִּתְעַנֵּג בְּתַעֲנוּגִים, שֶׁיִּזְכֹּר הַתַּעֲנוּגִים הַגְּדוֹלִים וְיִתְאַוֶּה לָהֶם, כְּדִכְתִיב (ישעיהו נח יד): ״אָז תִּתְעַנַּג עַל יְיָ״.",
+                "גַּם יִשְׂמַח כְּשֶׁיִּרְאֶה שִׂמְחַת הָרְשָׁעִים וְתַעֲנוּגֵי הַפּוֹשְׁעִים, וְיַחֲשֹׁב: אִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ – כָּךְ, לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (נדרים נ ב). וְעַל זֶה אָמַר דָּוִד (תהלים ד ח) ״נָתַתָּה שִׂמְחָה בְּלִבִּי, מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ״. מָשָׁל זֶה דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁזִּמֵּן אוֹרְחִים, וּכְשֶׁהִגִּיעוּ לַחֲצַר הַמֶּלֶךְ רָאוּ שֶׁהַכְּלָבִים אוֹכְלִים אֲוָזִים וְתַרְנְגוֹלִים; אָז שָׂמְחוּ הָאוֹרְחִים וְאָמְרוּ: אִם כְּלָבִים כָּךְ, אָנוּ הַמְּזֻמָּנִים לִסְעֹד עִם הַמֶּלֶךְ מָה יִהְיֶה לָנוּ (מדרש שוחר טוב ד יא)?!",
+                "וְאָסוּר לִשְׂמֹחַ עַל טוּב הַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה. כִּי הַמַּכִּיר הָעוֹלָם הַזֶּה לֹא יִשְׂמַח בְּטוֹבָתוֹ, וְלֹא יִשְׂמַח בְּשׁוּם עִנְיָן אֶלָּא בְּעִנְיָן הַמְּבִיאוֹ לַעֲבוֹדַת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא.",
+                "צָרִיךְ אָדָם שֶׁלֹּא לִשְׂמֹחַ עַל דָּבָר שֶׁהוּא טוֹב לוֹ, וְיֵשׁ בּוֹ תַּקָּלָה לַאֲחֵרִים. כְּגוֹן אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּבוּאָה – לֹא יִשְׂמַח אִם יִהְיֶה יֹקֶר וְרָעָב, כִּי בִּשְׁבִיל טוֹבָתוֹ לֹא יִשְׂמַח בְּתַקָּלַת הָעוֹלָם. גַּם לֹא יִשְׂמַח בְּמִיתַת הָאָדָם, אַף עַל פִּי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יְרֻשָּׁה מִמֶּנּוּ אוֹ שְׁאָר טוֹבוֹת. סוֹף דָּבָר: לֹא יִשְׂמַח בְּתַקָּלַת שׁוּם אָדָם בִּשְׁבִיל הֲנָאָתוֹ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (ויקרא יט יח): ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״. וְיַרְגִּיל אֶת לִבּוֹ לִהְיוֹת שָׂמֵחַ כְּשֶׁיֵּשׁ לַאֲחֵרִים טוֹבוֹת. וּבְיוֹתֵר יִשְׂמַח בִּרְאוֹתוֹ בְּנֵי אָדָם הַמְּחַזְּרִים עַל מִצְווֹת לַעֲשׂוֹת רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.",
+                "וְלֹא יִשְׂמַח וְלֹא יְמַלֵּא פִּיו שְׂחוֹק, כִּי עַכְשָׁו עָרְבָה כָּל שִׂמְחָה (ברכות לא א); כִּי בְּיוֹם שֶׁהָיָה שׂוֹחֵק בּוֹ רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ – הָיָה בָּאָה פֻּרְעָנִיּוֹת לָעוֹלָם (נדרים נ ב). וְכֵן עַד כָּאן הֵבִיא רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זֵירָא לִידֵי גִּחוּךְ, וְלֹא גָּחִיךְ (נידה כג א).",
+                "וּמָתַי יֵשׁ לִשְׂמֹחַ וְלִשְׁחֹק? בְּעֵת אֲשֶׁר תַּחֲזֹר הַשְּׁכִינָה לְצִיּוֹן, שֶׁהִיא שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, כְּדִכְתִיב (תהלים קכו ב): ״אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה, אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה״ (ברכות לא א)."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הָעֲשִׂירִי – שַׁעַר הַדְּאָגָה </b></big>",
+                "הַדְּאָגָה. זֹאת הַמִּדָּה הִיא רָעָה בְּרוֹב עִנְיָנֶיהָ, וְהִיא נִכֶּרֶת עַל כָּל הַפָּנִים, כְּדִכְתִיב (בראשית מ ו): ״וַיַּרְא אֹתָם וְהִנָּם זֹעֲפִים״; וּכְתִיב (נחמיה ב ב): ״מַדּוּעַ פָּנֶיךָ רָעִים, וְאַתָּה אֵינְךָ חוֹלֶה״.",
+                "וְאָמַר אֶחָד מִן הַחֲכָמִים: אֵינִי מוֹצֵא כְּלָל בְּאַנְשֵׁי נְפָשׁוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת סִימַן דְּאָגָה. הַדּוֹאֵג עַל עוֹלָם זֶה לְהַשִּׂיג מְאוּמָה – הוּא מְגֻנֶּה מְאוֹד, וְהִיא לֹא נִמְצֵאת כְּלָל בָּאֲנָשִׁים הַבּוֹטְחִים בַּשֵּׁם וּמַאֲמִינִים בּוֹ.",
+                "הַדְּאָגָה וְהַיָּגוֹן הֵם מְכַלִּים הַלֵּב, וְהֵם חֹלִי הַגּוּף. וְהַדְּאָגָה הָרָעָה שֶׁבְּכָל הַדְּאָגוֹת הִיא שֶׁיִּרְדֹּף אַחַר הָעֲבֵרוֹת, וּבְעֵת שֶׁלֹּא יִמְצָא כָּל חֵפֶץ לִבּוֹ – אָז הוּא דּוֹאֵג וּמִצְטַעֵר. הַדּוֹאֵג עַל עוֹלָם זֶה הוּא רָחוֹק מְאוֹד מִן הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת וְהַתְּפִלָּה. לָכֵן יָחוּשׁ מְאוֹד לְתַקֵּן הַמִּדָּה הַזֹּאת, לְהָסִיר אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ. וְאֵין צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בְּרָעָתָהּ, כִּי כָּל הַטּוֹבוֹת הַבָּאוֹת מִן הַשִּׂמְחָה – הֵן הִפּוּךְ הַדְּאָגָה.",
+                "וְעַתָּה הִתְבּוֹנֵן! גַּם יֵשׁ בַּדְּאָגָה דְּרָכִים טוֹבוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַנָּבִיא (איכה ג לט): ״מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי, גֶּבֶר עַל חֲטָאָו״. הַחוֹטֵא צָרִיךְ לְהַגְדִּיל יָגוֹן בִּלְבָבוֹ וּלְהִתְאַנֵּחַ בִּמְרִירוּת הַלֵּב, עַל שֶׁמָּרַד נֶגֶד יוֹצֵר הַכֹּל.",
+                "אִם הִפְסִיד דִּינָר – קָשֶׁה בְּעֵינֵי הָאָדָם; וְאִם אָבַד עָשְׁרוֹ וְיָצָא נָקִי מִנְּכָסָיו – הֲלוֹא נַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבַל. וְכֵן עַל הַצָּרוֹת – כְּאֵבוֹ נֶצַח וְיָגוֹן בִּלְבָבוֹ. וְיוֹתֵר רָאוּי שֶׁיִּצְטַעֵר וְיֵאָנַח עַל שֶׁהִמְרָה נֶגֶד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלֹא זָכַר חֲסָדָיו וְטוֹבוֹתָיו עָלָיו.",
+                "דַּע כִּי מַדְרֵגוֹת הַתְּשׁוּבָה – הַכֹּל לְפִי עֶצֶם הַיָּגוֹן. כִּי הַיָּגוֹן בָּא מֵאֵת טֹהַר הַנֶּפֶשׁ, הַנְּשָׁמָה הָעֶלְיוֹנָה, וְעַל כֵּן מְקֻבָּל הַיָּגוֹן וְהַדְּאָגָה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְהַמָּשָׁל בָּזֶה: הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הִכְעִיסוּהוּ יְלִידֵי בֵּיתוֹ הַקְּרוֹבִים אֵלָיו, וְהֵם מֵאֲצִילֵי הָאָרֶץ הַנִּכְבָּדִים – יִתֵּן לָהֶם יוֹתֵר חֲנִינָה וְחֶמְלָה מֵחֶמְלָתוֹ עַל הָרְחוֹקִים וְהַפְּחוּתִים. לָכֵן יַחְמֹל הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא עַל הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא מִצְטַעֶרֶת וְדוֹאֶגֶת עַל חַטֹּאתֶיהָ. וְכֵן אָמַר דָּוִד (תהלים לח י): ״יְיָ נֶגְדְּךָ כָל תַּאֲוָתִי, וְאַנְחָתִי מִמְּךָ לֹא נִסְתָּרָה״.",
+                "הַדְּמָעוֹת בָּאוּ מִן הַיָּגוֹן וְהַדְּאָגָה. וְהִנֵּה שַׁעֲרֵי דְמָעוֹת לֹא נִנְעֲלוּ (בבא מציעא נט א), דִּכְתִיב (תהלים קיט קלו): ״פַּלְגֵי מַיִם יָרְדוּ עֵינָי, עַל לֹא שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ״; וּכְתִיב (שם לח יט): ״כִּי עֲווֹנִי אַגִּיד, אֶדְאַג מֵחַטָּאתִי״. וּלְעוֹלָם יִקַּח יָגוֹן בִּלְבָבוֹ עַל מָה שֶׁעָבַר, וְיִדְאַג עַל הֶעָתִיד, וְיִירָא תָּמִיד שֶׁמָּא לֹא הִשְׁלִים חוֹק הַתְּשׁוּבָה. וּכְתִיב (משלי כח יד): ״אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד״",
+                "– אֲפִלּוּ אִם הָיָה עַכְשָׁו זַכַּאי וְצַדִּיק גָּמוּר, יִירָא לְעוֹלָם שֶׁמָּא יָבוֹא חֵטְא לְיָדוֹ. וְכֵן מָצִינוּ בְּיַעֲקֹב: אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ״ (בראשית כח טו), הָיָה יָרֵא שֶׁמָּא יִגְרֹם הַחֵטְא. וְכֵן אָמַר דָּוִד (תהלים כז יג): ״לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב יְיָ בְּאֶרֶץ חַיִּים״; אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהָיָה חָסִיד גָּמוּר – שֶׁמָּא יִגְרֹם הַחֵטְא שֶׁלֹּא יָבוֹא לְנֹעַם הַצַּדִּיקִים (ברכות ד א).",
+                "וּלְעוֹלָם יִדְאַג שֶׁמָּא אֵין עֲבוֹדָתוֹ מְקֻבֶּלֶת לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, וְשֶׁמָּא הוּא מֵאוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם (ישעיהו א יב): ״מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי״.",
+                "עַל כֵּן יוֹסִיף אֹמֶץ. וּמַעֲשֶׂה בְּחָכָם אֶחָד שֶׁרָאָה אָדָם אֶחָד דּוֹאֵג. אָמַר לוֹ: אִם דַּאֲגָתְךָ עַל עוֹלָם זֶה – יְמַעֵט הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה דַּאֲגָתְךָ. וְאִם דַּאֲגָתְךָ עַל עוֹלָם הַבָּא – יוֹסִיף הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא דְּאָגָה עַל דַּאֲגָתְךָ.",
+                "וְהַדְּאָגָה מוֹעֶלֶת לְעִנְיַן הַתּוֹרָה, שֶׁיַּחֲזֹר תָּמִיד, אוּלַי יִשְׁכַּח.",
+                "גַּם הַדְּאָגָה מוֹעֶלֶת לְעִנְיַן שֶׁלֹּא יָרִיב עִם אָדָם בְּחִנָּם, כִּי יָרֵא פֶּן יַשִּׂיגֵהוּ הֶזֵּק מִן הַמַּחֲלֹקֶת.",
+                "אַךְ בַּלַּיְלָה כְּשֶׁאָדָם קָם לִלְמֹד – לֹא יִירָא מִשֵּׁדִים בְּקוּמוֹ מִמִּטָּתוֹ, וְיַחְשֹׁב: כַּמָּה הוֹלְכִים יְחִידִים בַּלַּיְלָה וְלֹא הָיָה לָהֶם הֶזֵּק, וְיִבְטַח בַּשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, וְיָקוּם וְלֹא יִפְחַד.",
+                "רַב וְחָסִיד רָחוֹק מֵעִירוֹ, לֹא יִמָּנַע מִלֵּילֵךְ שָׁם לִלְמֹד מִשּׁוּם פַּחַד הַדְּרָכִים, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר הֶעָצֵל (משלי כב יג): ״אֲרִי בַּחוּץ, בְּתוֹךְ רְחֹבוֹת אֵרָצֵחַ״. אֶלָּא יַחֲשֹׁב שֶׁרֹב הָעוֹלָם הוֹלְכִים וְאֵינָם נִזּוֹקִין, גַּם הוּא כָּךְ – לֹא יִמָּנַע מֵחֲמַת הַפַּחַד, כִּי שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָם נִזּוֹקִין (פסחים ח ב).",
+                "סוֹף דָּבָר: בְּכָל דַּאֲגוֹתָיו וִיגוֹנָיו יְכַוֵּן לְשֵׁם שָׁמַיִם.",
+                "מֵת לוֹ מֵת – יִתְאַבֵּל וְיִבְכֶּה וְיִצְטַעֵר, כִּי אוּלַי מֵת בַּעֲבוּר שֶׁחָטָא, וּבַעֲבוּר אָבוֹת בָּנִים מֵתִים, וְהִנֵּה הוּא כְּאִלּוּ הוֹרְגוֹ; וְיַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וּגְדֵרִים, וְיִתְחַנֵּן לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.",
+                "אִם מֵת אָדָם כָּשֵׁר – יִצְטַעֵר וְיִבְכֶּה עָלָיו, וְאוֹתָם הַדְּמָעוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹפֵר אוֹתָם וְגוֹנְזָם בְּבֵית גְּנָזָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נו ט): ״שִׂימָה דִּמְעָתִי בְּנֹאדֶךָ, הֲלוֹא בְּסִפְרָתֶךָ״.",
+                "וְאִם יֵשׁ צָרָה, כְּגוֹן רָעָב וְדֶבֶר אוֹ שְׁאָר פֻּרְעָנִיּוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – לְעוֹלָם יִדְאַג שֶׁמָּא עֲוֹנֹתָיו גּוֹרְמוֹת הָעִנְיָן. כִּי עָכָן מָעַל בַּחֵרֶם וְנָפְלוּ כַּמָּה אֲלָפִים (יהושע ז). וְיָשׁוּב לַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא כְּפִי כּוֹחוֹ.",
+                "הֲלוֹא מָצִינוּ שֶׁאֵלִיָּהוּ לֹא דִּבֵּר עִם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי עֲבוּר שֶׁאַרְיֵה אָכַל יְהוּדִי תּוֹךְ שָׁלוֹשׁ פַּרְסָאוֹת קָרוֹב לְעִירוֹ, כִּי הָיָה לוֹ לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים שֶׁלֹּא תִּהְיֶה תַּקָּלָה סְבִיבָיו (מכות יא א) – לָכֵן יִפְחַד תָּמִיד מֵאֵלּוּ הָעִנְיָנִים.",
+                "וְכֵן מָצִינוּ, כְּשֶׁהָיָה רָעָב שָׁלֹשׁ שָׁנִים בִּימֵי דָּוִד, חִפֵּשׁ בְּאֵיזֶה עָווֹן בָּא הָרָעָב, לְבַסּוֹף מָצָא שֶׁבִּשְׁבִילוֹ בָּא הָרָעָב (יבמות עח ב). לָכֵן בְּכָל תַּקָּלָה – יִדְאַג שֶׁמָּא מֵחֲמָתוֹ בָּאָה.",
+                "וְאִם יֵשׁ לוֹ מַזָּל טוֹב וְשַׁלְוָה – יִדְאַג שֶׁמָּא יֹאכַל בָּעוֹלָם הַזֶּה אֶת הָעוֹלָם הַבָּא.",
+                "אִם הוּא עָנִי מְיֻסָּר בְּיִסּוּרִין – יִדְאַג שֶׁמָּא הָעֹנִי וְהַיִּסּוּרִין הֵם פְּרִי עֲוֹנֹתָיו, וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. וְאִם בִּטֵּל מִדִּבְרֵי תוֹרָה מֵחֲמַת הָעֹנִי וְהַיִּסּוּרִין – יִדְאַג יוֹתֵר.",
+                "אִם הוּא חָכָם בַּתּוֹרָה – שֶׁמָּא לֹא יִהְיוּ מַעֲשָׂיו לְפִי חָכְמָתוֹ. וְאִם אֵינוֹ חָכָם – יִדְאַג עַל זֶה כִּי אֵינוֹ יָכוֹל לְהַעֲמִיק בְּשֹׁרֶשׁ הַחֲסִידוּת. וְאִם מְכַבְּדִים אוֹתוֹ – יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִשְׂמַח בַּכָּבוֹד הַהוּא, אַךְ יִדְאַג שֶׁמָּא בְּאוֹתוֹ כָּבוֹד יְקַבֵּל שְׂכָרוֹ. וְאִם הוּא חָכָם וְנִבְזֶה בְּעֵינֵי הָעוֹלָם – יִשְׂמַח בָּזֶה; אַךְ יִדְאַג שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהוּא מְבֻזֶּה אֵין הָעוֹלָם מְקַבְּלִים תּוֹכְחוֹתָיו.",
+                "עוֹד טוֹבוֹת הַדְּאָגוֹת וְהָאֲנָחוֹת כִּדְאִיתָא בְּתָנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ (פרק ד): כָּל חָכָם וְחָכָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ לוֹ דִבְרֵי תוֹרָה לַאֲמִתּוֹ, וּמִתְאַנֵּחַ עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְעַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתְמַעֵט, וּמְחַמֵּד וּמְצַפֶּה עַל כְּבוֹד יְרוּשָׁלַיִם, וְעַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְעַל הַיְּשׁוּעָה שֶׁתַּצְמִיחַ בְּקָרוֹב, וְעַל כִּנּוּס גָּלוּיוֹת – הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה בְּקִרְבּוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ.",
+                "לָכֵן יִדְאַג וְיִבְכֶּה עַל הַתּוֹרָה שֶׁנִּשְׁתַּכְּחָה, וְיֵאָנַח עַל יִרְאֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא אֲשֶׁר נִמְאֲסוּ, וְיִתְמַרְמֵר עַל מִעוּט חֲסִידוּת, וְעַל יִשְׂרָאֵל עַם הַשֵּׁם אֲשֶׁר נִדְרָסִים בָּרֶגֶל; וְיַעֲלֶה יְרוּשָׁלַיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתוֹ, וְיִזְכֶּה לִרְאוֹת בְּשִׂמְחָתָהּ, כְּדִכְתִיב (ישעיהו סו י): ״שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ, כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ״.",
+                "הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא בְּרוֹב רַחֲמָיו יְזַכֵּנוּ לִהְיוֹת מִן הָרוֹאִים בִּכְבוֹדָהּ שֶׁל צִיּוֹן, כְּדִכְתִיב (שם נב ח): ״כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְיָ צִיּוֹן״; וְאוֹמֵר (שם מ ה): ״וְנִגְלָה כְּבוֹד יְיָ, וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי יְיָ דִּבֵּר״."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הָאַחַד־עָשָׂר – שַׁעַר הַחֲרָטָה </b></big>",
+                "הַחֲרָטָה. הוּא שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה דָּבָר, וְחוֹזֵר בּוֹ וּמִתְנַחֵם עַל הַמַּעֲשֶׂה. וְהוּא דֶּרֶךְ יְשָׁרָה מְאוֹד לְעִנְיַן הַתְּשׁוּבָה, כִּי מִי שֶׁחָטָא וּמִתְחָרֵט – כְּאִלּוּ לֹא חָטָא.",
+                "וְאִי אֶפְשָׁר לָשׁוּב בְּלֹא חֲרָטָה, כִּי לְעוֹלָם לֹא יִתְכַּפְּרוּ עֲוֹנֹתָיו אִם אֵינוֹ מִתְחָרֵט עֲלֵיהֶם. גַּם הַתְּפִלָּה אֵינָהּ מְקֻבֶּלֶת זוּלַת הַחֲרָטָה, כִּי אֵיךְ יֹאמַר ״סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ״ כְּשֶׁאֵינוֹ מִתְחָרֵט עַל חֲטָאָיו?",
+                "מָשָׁל: וְזֶה דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁעֲבָדוֹ סָרַח עָלָיו, וּמְבַקֵּשׁ מְחִילָה מֵאֵת הַמֶּלֶךְ. אִם הָעֶבֶד אֵינוֹ מִתְחָרֵט בְּלִבּוֹ, וְחוֹזֵר וְעוֹשֶׂה הַסִּרְחוֹן בְּכָל יוֹם – יִכְעַס עָלָיו הַמֶּלֶךְ בְּיוֹתֵר. וְכֵן מִי שֶׁגָּזַל הַבְּרִיּוֹת, וּבָא בְּכָל יוֹם לְבַקֵּשׁ לַמֶּלֶךְ שֶׁיִּמְחֹל לוֹ, וְחוֹזֵר וְגוֹזֵל – אֵין סָפֵק שֶׁזֶּה הַגַּזְלָן מַרְבֶּה עָלָיו רֹגֶז הַמֶּלֶךְ בְּבַקָּשַׁת הַמְּחִילָה. לָכֵן יִתְחָרֵט וְיִתְפַּלֵּל וְיִתְוַדֶּה, וְיַחֲשֹׁב שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה עוֹד כָּזֶה, וְאָז יִהְיֶה תְּפִלָּתוֹ מְקֻבֶּלֶת.",
+                "אֲבָל הָעוֹשֶׂה טוֹבָה וּמִתְחָרֵט, זֹאת מִדָּה רָעָה. לָכֵן צָרִיךְ שֶׁתִּזָּהֵר שֶׁלֹּא תִּתְחָרֵט עַל הַטּוֹבוֹת, שֶׁלֹּא תְּאַבֵּד שְׂכָרְךָ. אִם נָתַתָּ לְעָנִי צְדָקָה וְאַחַר זְמַן הִכְעִיסְךָ – הִזָּהֵר בְּךָ שֶׁלֹּא תִּתְחָרֵט עַל הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לּוֹ; כִּי כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה כַּוָּנָתְךָ בְּעֵת הַנְּתִינָה לְשֵׁם שָׁמַיִם, הִנֵּה שְׂכָרְךָ שָׁמוּר לְךָ.",
+                "הַמִּדָּה הַזֹּאת מְגֻנָּה מְאוֹד אֵצֶל הָעוֹלָם, כְּשֶׁאֵין אָדָם קַיָּם בָּעִנְיָן שֶׁלּוֹ: כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר הַיּוֹם דָּבָר, וּמִתְחָרֵט לְמָחָר, וְאֵינוֹ עוֹמֵד בְּדִבּוּרוֹ; כְּשֶׁהוּא נוֹדֵר לְהִתְעַנּוֹת, אוֹ לָתֵת צְדָקָה, אוֹ לִלְמֹד תּוֹרָה וּמִתְחָרֵט – שֶׁזֶּה רָעָה.",
+                "וְאַף עַל פִּי שֶׁטּוֹב הַדָּבָר שֶׁמִּתְחָרֵט עַל הָרָעָה, טוֹב הוּא לָאָדָם לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לְשַׁנּוֹת מִמִּנְהָג לְמִנְהָג וּמִמִּדָּה לְמִדָּה. וְזוֹ הִיא תַּכְלִית הַטּוֹב: שֶׁיַּחְשֹׁב בְּנַפְשׁוֹ, וִיבָרֵר הַמִּנְהָג וְהַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, וּלְהַנְהִיג נַפְשׁוֹ בָּהֶן, וְיַחְשֹׁב עַל כָּל מָה שֶׁיַּעֲשֶׂה: אִם יוּכַל לַעֲמֹד בּוֹ – אָז יִתְפֹּס בּוֹ. וְאַל יְדַלֵּג מִמִּנְהָג לְמִנְהָג, כִּי מִדָּה מְגֻנָּה מְאוֹד הִיא מִי שֶׁהוּא הֲפַכְפַּךְ. וְהוּא נִבְזֶה לִפְנֵי הָעוֹלָם, אֲפִלּוּ הוּא קוֹפֵץ מִמִּדָּה טוֹבָה לְמִדָּה טוֹבָה, כִּי אֵין מַמָּשׁוּת בְּעִנְיָנָיו וְאֵין לִסְמֹךְ עָלָיו.",
+                "בֶּן־אָדָם! שׁוּב בְּעוֹד שֶׁהַחֲרָטָה שֶׁלְּךָ מוֹעֶלֶת. וְאַל תְּאַחֵר עַד בּוֹאֲךָ לַקֶּבֶר, כִּי אָז תִּהְיֶה מִתְחָרֵט, וְאֵין תַּקָּנָה לַחֲרָטָה הַהִיא.",
+                "אִם עָשִׂיתָ דָּבָר כְּנֶגֶד חֲבֵרְךָ – הִתְחָרֵט וְתֵלֵךְ וּתְרַצֵּהוּ. וְאִם חֲבֵרְךָ פָּשַׁע נֶגְדְּךָ וּמִתְחָרֵט – קַבְּלֵהוּ. אֲפִלּוּ אִם סָפֵק לְךָ אִם מִתְחָרֵט בְּלִבּוֹ, רַק שֶׁהוּא מְנַקֶּה עַצְמוֹ נֶגְדְּךָ – קַבְּלֵהוּ. אִם הֹכַחְתָּ אוֹתוֹ בִּדְבָרִים קָשִׁים עַד שֶׁהוּא שׂוֹנַאֲךָ, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר דָּוִד (תהלים קלט כא): ״וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט״ – אַל תִּתְחָרֵט עַל אוֹתָהּ קְטָטָה. כִּי אִם תִּתְחָרֵט וּתְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה – אָז יִתְחַזֵּק בְּטָעוּתוֹ.",
+                "הַחֲרָטָה הִיא דֶּרֶךְ לְכָל הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים: אִם הוֹלֵךְ בָּטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה – יִתְחָרֵט עַל הַבִּטּוּל, וְיִתֵּן לִבּוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּכָל יְכָלְתּוֹ. אִם לֹא נִתְחַזֵּק לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה – יִתְחָרֵט וְיַחְשֹׁב: מֶה עָשִׂיתִי? בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה לִי לִקְנוֹת חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא עָסַקְתִּי בַּהֲבָלִים! וְאִם הִגִּיעַ לְיָמִים, יִתְחָרֵט מְאוֹד אֲשֶׁר עָבְרוּ יָמָיו בְּלֹא עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.",
+                "כְּלָל גָּדוֹל תִּקַּח בְּיָדְךָ: תַּחְשֹׁב בִּלְבָבְךָ עַל כָּל דָּבָר שֶׁעָשִׂיתָ, וְעַל כָּל מִצְוָה שֶׁלֹּא נִזְהַרְתָּ בָּהּ. תִּתְחָרֵט עַל כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְתַחֲשֹׁב וְתִתְקוֹטֵט בְּלִבְּךָ: אֵיךְ לֹא רָדַפְתִּי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאִי בָּרוּךְ הוּא? וְאֵיךְ עָזַבְתִּי דִּבְרֵי חֲכָמִים וּמוּסְרֵיהֶם הַטּוֹבִים? נִמְצָא, הַחֲרָטָה הִיא תִּקּוּן גָּדוֹל לְכָל הַמִּצְווֹת."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הַשְׁנֵים־עָשָׂר – שַׁעַר הַכַּעַס </b></big>",
+                "הַכַּעַס הוּא מִדָּה רָעָה. וְכַאֲשֶׁר הַגָּרָב מֵחֹלִי הַגּוּף – כֵּן הַכַּעַס מֵחֹלִי הַנֶּפֶשׁ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (נדרים כב א): כָּל הַכּוֹעֵס – כָּל מִינֵי גֵּיהִנֹּם שׁוֹלְטִים בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת יא י): ״וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ, וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ״. וְאֵין ״רָעָה״ אֶלָּא גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז ד): ״כֹּל פָּעַל יְיָ לַמַּעֲנֵהוּ, וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁתַּחְתּוֹנִיּוֹת שׁוֹלְטִים בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח סה): ״וְנָתַן יְיָ לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז, וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ״ – אֵיזֶה דָּבָר שֶׁמְּכַלֶּה הָעֵינַיִם וּמַדְאִיב אֶת הַנֶּפֶשׁ? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה תַּחְתּוֹנִיּוֹת.",
+                "וְעוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (שם ע״ב): כָּל הַכּוֹעֵס, אֲפִלּוּ הַשְּׁכִינָה אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְּנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים י ד): ״רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ, אֵין אֱלֹהִים כָּל מְזִמּוֹתָיו״ (תהלים י ד). וְאַף מְשַׁכֵּחַ תַּלְמוּדוֹ וּמוֹסִיף טִפְּשׁוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ז ט): ״כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ״; וּכְתִיב (תהלים צב ז): ״וּכְסִיל לֹא יָבִין״; וּכְתִיב (משלי יג טז): ״וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת״. וּבְיָדוּעַ שֶׁעֲוֹנֹתָיו מְרֻבִּין מִזְּכוּיוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שם כט כב): ״וּבַעַל חֵמָה רַב פָּשַׁע״. וְעָנְשׁוֹ גָּדוֹל מְאוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יט יט): ״גְּדָל חֵמָה – נֹשֵׂא עֹנֶשׁ״.",
+                "וְאַתָּה רוֹאֶה בְּנֵי אָדָם כְּשֶׁהֵם כּוֹעֲסִים וּמַחֲזִיקִים בְּכַעֲסָן – אֵינָן מְשִׂימִין לִבָּם עַל מָה שֶׁעוֹשִׂים, וְעוֹשִׂים הַרְבֵּה עִנְיָנִים בְּכַעֲסָן מָה שֶׁלֹּא הָיוּ עוֹשִׂים בְּלֹא הַכַּעַס. כִּי הַכַּעַס מוֹצִיא שִׂכְלוֹ שֶׁל אָדָם מִקִּרְבּוֹ, עַד שֶׁמַּרְבֶּה דִּבְרֵי הַכַּעַס, וְנִכְנַס בְּמַחֲלֹקֶת וְקִנְטוּרִים. לָכֵן אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּנָּצֵל הַכַּעֲסָן מֵחֲטָאִים גְּדוֹלִים. וְכֵן אָמַר אֵלִיָּהוּ לְרַב יְהוּדָה: לָא תִּרְתַּח וְלָא תִּחְטֵי (ברכות כט ב). וְאָמְרוּ (ערובין סה ב): בִּשְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים נִכָּר הָאָדָם, הָאֶחָד מֵהֶם בְּכַעְסוֹ. כִּי בְּעֵת הַכַּעַס אָדָם נִכָּר: אִם יִתְגַּבֵּר כַּעֲסוֹ עַל חָכְמָתוֹ, וְעוֹשֶׂה עִנְיָנִים בְּעֵת הַכַּעַס בְּלֹא הַנְהָגַת הַחָכְמָה – בָּזֶה נִכָּר כַּעֲסוֹ. אִם תִּתְגַּבֵּר חָכְמָתוֹ עַל כַּעֲסוֹ, וְלֹא יְדַבֵּר וְלֹא יַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה מֵחֲמַת הַכַּעַס, מָה שֶׁלֹּא הָיָה עוֹשֶׂה בְּלֹא הַכַּעַס – בָּזֶה נִכָּר חָכְמָתוֹ. וְאָמַר הֶחָכָם: שְׁלֹשָׁה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֲבָן, וְאֶחָד מֵהֶן: מִי שֶׁאֵינוֹ כּוֹעֵס (פסחים קיג ב). וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ב ה): לֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד; כִּי מֵרוֹב כַּעֲסוֹ הַתַּלְמִידִים יְרֵאִים מִמֶּנּוּ לִשְׁאוֹל סְפֵקוֹתֵיהֶם פֶּן יִכְעַס עֲלֵיהֶם. וַאֲפִלּוּ אִם שׁוֹאֲלִים – אֵין לוֹ לֵב לְפָרֵשׁ לְתַלְמִידָיו כָּל הַצֹּרֶךְ. וְגַם יָשִׁיב לָהֶם דֶּרֶךְ כַּעַס, וּמִתּוֹךְ כָּךְ לֹא יָבִינוּ. וְהַתַּלְמִידִים אֲפִלּוּ שֶׁרַבָּן כּוֹעֵס עֲלֵיהֶם – יִשְׁאֲלוּ וִידַקְדְּקוּ, וְלֹא יָחוּשׁוּ עַל הַכַּעַס וְלֹא יָרִיבוּ עִם רַבָּן. וַעֲלֵיהֶם דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (ברכות סג ב): ״וּמִיץ אַפַּיִם יוֹצִיא רִיב״ (משלי ל לג) – כָּל הַכּוֹעֵס עָלָיו רַבּוֹ פַּעַם אַחַת וּשְׁתַּיִם וְשׁוֹתֵק, זוֹכֶה לְהָבִין בֵּין דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְדִינֵי נְפָשׁוֹת. וְאָמַר מָר: אֵין לְךָ קָשֶׁה יוֹתֵר מִדִּינֵי מָמוֹנוֹת וְדִינֵי נְפָשׁוֹת.",
+                "הַכַּעֲסָן אֵין לוֹ חֵן בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת, וְהוּא שָׂנוּא בְּעֵינֵיהֶם, וּמִתּוֹךְ כָּךְ אֵין מַעֲשָׂיו מְקֻבָּלִים בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת. וַאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים – אֵין הָעוֹלָם לְמֵדִין מִמֶּנּוּ.",
+                "הַכַּעֲסָן הוּא כָּבֵד עַל בְּנֵי בֵּיתוֹ, הַשּׁוֹמְעִים תָּמִיד כַּעֲסוֹ וּתְלוּנָתוֹ. וְקָרוֹב הַדָּבָר לוֹ לָבוֹא לִידֵי תַּקָּלָה מִפְּנֵי שֶׁמֵּטִיל אֵימָה יְתֵרָה, כְּמוֹ הַהוּא מַעֲשֶׂה דְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל, אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ בְּנֵי בֵּיתוֹ לְהַאֲכִילוֹ אֵבָר מִן הַחַי (גיטין ז א).",
+                "הַכַּעֲסָן אֵינוֹ מַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו וְאֵינוֹ מוֹחֵל, אַךְ הוּא נוֹקֵם וְנוֹטֵר תָּמִיד. הַכַּעַס מֵבִיא אָדָם לִידֵי מַחֲלֹקֶת; כְּשֶׁהוּא כּוֹעֵס עִם חֲבֵרָיו – יָרִיבוּ עִמּוֹ וְהוּא עִמָּהֶם. וּכְשֶׁיֵּשׁ מַחֲלֹקֶת יֵשׁ קִנְאָה וְשִׂנְאָה. וּכְבָר יָדַעְתָּ רָעוֹת הַמַּחֲלֹקֶת, כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר בְּשַׁעַר הַמַּחֲלֹקֶת.",
+                "הַכַּעַס מוֹנֵעַ לֵב הָאָדָם מִכָּל הַטּוֹבוֹת. כִּי כְּשֶׁאָדָם כּוֹעֵס – אֵין לוֹ לֵב לְרַחֵם עַל הָעֲנִיִּים. וּבְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נֶאֱמַר (חבקוק ג ב): ״בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכֹּר״; וְזֶה רָחוֹק מְאוֹד מִדַּרְכֵי בָּשָׂר וָדָם.",
+                "הַכַּעַס מְבַטֵּל כַּוָּנַת לֵב הָאָדָם בַּתְּפִלָּה, וְאֵין שְׁכִינָה שׁוֹרָה מִתּוֹךְ הַכַּעַס.",
+                "כָּל כַּעֲסָן לֹא יִהְיֶה חָכָם גָּדוֹל. כִּי הַכַּעַס מַבְרִיחַ מִלִּבּוֹ חָכְמָתוֹ, שֶׁלֹּא יוּכַל לַעֲנוֹת כַּהֹגֶן וְלֹא יוֹכִיחַ כַּהֹגֶן, וְכָל דְּבָרָיו לֹא בְּהַשְׂכֵּל. הַכַּעֲסָן מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ מוּסָרִים וְתוֹכָחוֹת, כִּי אֵין אָדָם רַשַּׁאי לְגַלּוֹת לוֹ טָעוּיוֹתָיו וּדְרָכָיו הַמְכֹעָרִים, כִּי כָּל אָדָם יִפְחַד מִמֶּנּוּ לְהַגִּיד לוֹ עִנְיָנָיו כִּי הוּא יִרְגַּז עֲלֵיהֶם. וַאֲפִלּוּ אִם יוֹכִיחַ אוֹתוֹ שׁוּם אָדָם, לֹא יְקַבֵּל מִמֶּנּוּ מִתּוֹךְ הַכַּעַס. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: אֵין הַכַּעֲסָן מְקַבֵּל שׁוּם מִדָּה טוֹבָה אִם לֹא יָסִיר מִלִּבּוֹ הַכַּעַס. כְּמוֹ שֶׁאֵין הַכַּעֲסָן מְקַבֵּל תּוֹכָחָה מֵאֲחֵרִים, כָּךְ אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹכִיחַ אֶת אֲחֵרִים. כִּי הַתּוֹרָה אָמְרָה (ויקרא יט יז): ״הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ, וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא״ – בַּתְּחִלָּה תּוֹכִיחַ אוֹתוֹ בְּנַחַת וּבַסֵּתֶר, וְתֹאמַר לוֹ בְּלָשׁוֹן רַכָּה וְתַחֲנוּנִים כִּי לְטוֹבָתוֹ אַתָּה אוֹמֵר לוֹ, וְאָז לֹא תְּקַבֵּל עָלָיו חֵטְא. אֲבָל אִם תּוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרְךָ מִתְּחִלָּה בְּקוֹל רַעַשׁ וּבְזַעַם וּתְבַיֵּשׁ אוֹתוֹ, אָז תְּקַבֵּל עָלָיו חֵטְא. וְאוֹתוֹ חָבֵר לֹא יְקַבֵּל תּוֹכָחָה מִמְּךָ, כִּי כֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם: כְּשֶׁאָדָם בָּא עַל חֲבֵרוֹ בְּחָזְקָה – אָז חֲבֵרוֹ מִתְקַשֶּׁה כְּנֶגְדּוֹ וְלֹא יִכָּנַע תַּחְתָּיו. וְעַל זֶה אָמַר הֶחָכָם (קהלת ט יז): ״דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים״.",
+                "וּכְבָר יָדַעְתָּ מֵהִלֵּל וְשַׁמַּאי, שֶׁאָמְרוּ עֲלֵיהֶם אוֹתָם שְׁלֹשֶׁת הַגֵּרִים: קַפְּדָנוּתוֹ שֶׁל שַׁמַּאי בִּקְשָׁה לְטָרְדֵנוּ מִן הָעוֹלָם, עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל הִלֵּל קֵרְבָנוּ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה (שבת לא א). הִלֵּל מֵרֹב עֲנָוָה שֶׁהָיְתָה בּוֹ – לֹא הָיָה אָדָם יָכוֹל לְהַכְעִיסוֹ; כִּי הַמּוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִן הַכַּעַס קוֹנֶה מִדַּת הָעֲנָוָה וְהָרַחֲמָנוּת, כִּי מֵחֲרוֹן אַף יִהְיֶה מִדַּת הָאַכְזָרִיּוּת, דִּכְתִיב (שמות כב כג): ״וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב״. וְכֵן לְעוֹלָם אֵצֶל חֲרוֹן אַף כְּתִיב הַנְּקָמָה (דברים יא יז): ״וְחָרָה אַף יְיָ בָּכֶם, וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ״.",
+                "הַכַּעַס גּוֹרֵם עַזּוּת לָאָדָם, וּמֵחֲמַת הַכַּעַס לֹא יִכָּנַע – וְגַם לֹא יוֹדֶה עַל הָאֱמֶת. וְאָמַר הֶחָכָם: כְּשֶׁתִּרְצֶה לֵחָבֵר עִם אָדָם – הַכְעִיסֵהוּ. וְאִם יוֹדֶה לְךָ הָאֱמֶת בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ – הִתְחַבֵּר לוֹ; וְאִם לָאו – עֲזֹב אוֹתוֹ.",
+                "הַכַּעַס מֵבִיא לִידֵי טָעוּת; מִי לָנוּ גָּדוֹל מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁכָּעַס בִּשְׁלוֹשָׁה מְקוֹמוֹת וּבָא לִכְלַל טָעוּת: כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י טז): ״וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר״; וּכְתִיב (שם פסוק יז): ״מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ״. וְנֶאֱמַר (במדבר כ י): ״שִׁמְעוּ נָא הַמּוֹרִים״; וּכְתִיב (שם פסוק יא): ״וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע״. וּכְתִיב: ״וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל״ (שם לא יד); וּכְתִיב (שם פסוק כא): ״וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה, זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה״. מְלַמֵּד שֶׁנִּשְׁתַּכְּחָה הֲלָכָה מִמֹּשֶׁה (ויקרא רבה יג א). וְעַתָּה הָבֵן: אִם כָּךְ הִגִּיעַ לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, מָה יַגִּיעַ לַכְּסִילִים הַכּוֹעֲסִים? וּלְכָךְ אָמַר שְׁלֹמֹה (קהלת ז ט): ״אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס״.",
+                "וְהִזָּהֵר בָּהּ מְאוֹד, שֶׁלֹּא תַעֲשֶׂה שׁוּם קִלְקוּל מִתּוֹךְ כַּעַסְךָ. כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (שבת קה ב): הַמְקָרֵעַ בְּגָדָיו, וְהַמְּפַזֵּר מְעוֹתָיו, וְהַמְּשַׁבֵּר כֵּלִים בַּחֲמָתוֹ – יְהֵא בְּעֵינֶיךָ כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. שֶׁכָּךְ אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרַע: הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ ״עֲשֵׂה כָּךְ״, וּלְמָחָר אוֹמֵר לוֹ ״עֲשֵׂה כָּךְ״, עַד שֶׁאוֹמֵר לוֹ ״עֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה״ וְהוֹלֵךְ וְעוֹשֶׂה. וּבַעֲבוּר כֵּן כְּתִיב (תהלים פא י): ״לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר״ – וְאֵיזֶה ״אֵל זָר״ שֶׁהוּא בְּקִרְבּוֹ שֶׁל אָדָם? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה יֵצֶר הָרַע. רְאֵה אֵיךְ הַיֵּצֶר הָרַע מִתְגַּבֵּר בְּעֵת הַכַּעַס.",
+                "וְאָמַר רַבִּי אַרְבַּע מִדּוֹת בַּדֵּעוֹת (אבות ה יא): נוֹחַ לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת – יָצָא שְׂכָרוֹ בְּהֶפְסֵדוֹ. קָשֶׁה לִכְעֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת – יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִּשְׂכָרוֹ. קָשֶׁה לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת – חָסִיד. נוֹחַ לִכְעֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת – רָשָׁע.",
+                "וְאֵלּוּ אַרְבַּע מִדּוֹת נֶאֱמָרִים נֶגֶד הַצַּדִּיק, כְּשֶׁהוּא כּוֹעֵס עַל הַטּוֹבִים אוֹ בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם. אֲבָל ״קָשֶׁה לִכְעֹס״ עַל עוֹשֵׂי עֲבֵרוֹת ״וְנוֹחַ לִרְצוֹת״ לָהֶם – זוֹ מִדָּה רָעָה שֶׁמִּתְרַצֶּה לָרְשָׁעִים. וְכָל שֶׁכֵּן מִי שֶׁ״נוֹחַ לִכְעֹס״ עַל הַצַּדִּיקִים, וְ״קָשֶׁה לִכְעֹס״ עַל הָרְשָׁעִים, וְ״נוֹחַ לִרְצוֹת״ לָרְשָׁעִים וְ״קָשֶׁה לִרְצוֹת״ לַצַּדִּיקִים – זֶהוּ רָשָׁע גָּמוּר.",
+                "אַף עַל פִּי שֶׁהַכַּעַס מִדָּה רָעָה מְאוֹד, מִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ אָדָם לְהַנְהִיג עַצְמוֹ בִּקְצָת הָעִתִּים בְּמִדַּת הַכַּעַס. כְּגוֹן: לְיַסֵּר הָרְשָׁעִים, וּלְהָטִיל אֵימָה עַל בְּנֵי בֵּיתוֹ, וְלִזְרֹק מוֹרָאוֹ בַּתַּלְמִידִים. וּכְשֶׁכּוֹעֵס עַל הָרְשָׁעִים, יִשְׁקֹל כַּעֲסוֹ. לְפִי שֶׁאָמַר מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם עַל רְאוּבֵן וְגָד ״תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים״ (במדבר לב יד) לְכָךְ בֶּן בְּנוֹ נַעֲשָׂה כֹּהֵן לַפְּסִילִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁלְּשֵׁם שָׁמַיִם כָּעַס. הַכֹּל צָרִיךְ מִדָּה, בְּכָל דְּרָכָיו שֶׁל אָדָם. וְיִרְאֶה אֵיךְ יַעֲשֶׂה הַמִּצְווֹת, בֵּין בְּכַעְסוֹ בֵּין בְּשַׂחֲקוֹ.",
+                "אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִדַּת הַכַּעַס, וּמַכְרִיחַ אֶת מִדָּתוֹ וּמִנְהָגוֹ כְּאִלּוּ אֵינוֹ מִבַּעֲלֵי הַכַּעַס, עָלָיו נֶאֱמַר (משלי טז לב): ״טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר, וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר״. וְ״אֶרֶךְ אַפַּיִם״ הוּא מִשְּׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הַנֶּאֱמָרִים בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.",
+                "אָמַר הֶחָכָם: מִי שֶׁכַּעֲסוֹ בּוֹ בְּמַחֲשָׁבָה, תִּרְאֶה עָלָיו הַיִּשּׁוּב וְהֶהָדָר. וּמִי שֶׁכַּעֲסוֹ עָלָיו שֶׁלֹּא בְּמַחֲשָׁבָה, תִּרְאֶה עָלָיו הַשְּׁטוּת.",
+                "עוֹד אָמַר הֶחָכָם: מִי שֶׁכַּעֲסוֹ וְרָגְזוֹ אַמִּיץ – אֵינוֹ רָחוֹק מִן הַמְּשֻׁגָּעִים. וּמִי שֶׁרָגִיל בַּכַּעַס – חַיָּיו אֵינָם חַיִּים, וְאֵינוֹ שָׂמֵחַ לְעוֹלָם. וְכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ שָׂמֵחַ – אֵינוֹ מְקַבֵּל מְאֹרְעוֹתָיו בְּאַהֲבָה וּבְשִׂמְחָה, וְאֵינוֹ מַצְדִּיק עָלָיו אֶת הַדִּין, וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּשִׂמְחָה.",
+                "כְּשֶׁאָדָם שָׁרוּי בְּתַעֲנִית אוֹ כְּשֶׁהוּא בְּשׁוּם צָרָה, אָז הַכַּעַס מְאוֹד בְּלִבּוֹ. לָכֵן בַּזְּמַנִּים הָאֵלּוּ צָרִיךְ לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר שֶׁלֹּא יִכְעַס. הַשְּׁתִיקָה מְבַטֶּלֶת הַכַּעַס, וְגַם קוֹל נָמוּךְ מְבַטֵּל הַכַּעַס. לָכֵן יִרְאֶה הָאָדָם כְּשֶׁכַּעֲסוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, שֶׁיִּשְׁתֹּק אוֹ יְדַבֵּר בְּנַחַת, וְלֹא יָרִים קוֹלוֹ בְּכַעֲסוֹ. כִּי הַמַּגְבִּיהַּ קוֹלוֹ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ – אָז יִתְעוֹרֵר הַכַּעַס, אֲבָל קוֹל נָמוּךְ וְהַשְּׁתִיקָה מַשְׁתִּיקִים הַכַּעַס. וְגַם לֹא יִרְאֶה בְּפָנָיו שֶׁל אָדָם שֶׁכּוֹעֵס עָלָיו, אֶלָּא יְדַבֵּר עִמּוֹ בְּלֹא רְאִיַּת פָּנָיו, וְאָז יַבְרִיחַ הַכַּעַס מִלִּבּוֹ.",
+                "וְדַע כִּי גְּמַר שֵׂכֶל שֶׁל אָדָם הוּא שֶׁיִּמְשֹׁל עַל כַּעַס, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יט יא): ״שֵׂכֶל אָדָם הֶאֱרִיךְ אַפּוֹ״. הַכַּעַס נוֹטֶה מְאוֹד אֶל הַגַּאֲוָה, וְאֵין הַכּוֹעֵס נִמְלָט מִן הַגַּאֲוָה; וּכְבָר יָדַעְתָּ רָעוֹת הַגַּאֲוָה. וְרָאוּי לָאָדָם שֶׁיִּתְרַחֵק מִן הַכַּעַס; וַאֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁרָאוּי לִכְעֹס עָלָיו – יַעְצֹר אֶת הָרוּחַ וְלֹא יִכְעַס. וְכֵן צָרִיךְ בַּעַל הַכַּעַס לַעֲשׂוֹת מִתְּחִלָּה, כְּשֶׁיַּעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ שֶׁלֹּא יִכְעַס: צָרִיךְ שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ כְּלָל, אֲפִלּוּ הֻכָּה וְקֻלַּל – לֹא יִרְגַּז וְלֹא יָחוּשׁ.",
+                "וְזֶה דָּבָר בָּרוּר: מִי שֶׁהוּא קַפְּדָן הַרְבֵּה, יוֹתֵר נוֹחַ לוֹ שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ כְּלָל. יִשְׁתֹּק וְיַעְצֹר רוּחוֹ לְגַמְרֵי מִמָּה שֶׁיִּכְעַס מְעַט, כִּי זֶה אִי אֶפְשָׁר לַכַּעֲסָן לַעֲשׂוֹת; כִּי אִם יִמְשֹׁךְ בְּלִבּוֹ מְעַט מִן הַכַּעַס – לְבַסּוֹף יִכְעַס הַרְבֵּה. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לַעֲצֹר רוּחוֹ מִן הַכַּעַס, וְרוֹצֶה לְהָטִיל אֵימָה עַל בְּנֵי בֵּיתוֹ, וְאִם הוּא פַּרְנָס וְרוֹצֶה לִכְעֹס עַל הַצִּבּוּר שֶׁיַּחְזְרוּ לְמוּטָב, כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? יַרְאֶה עַצְמוֹ בִּפְנֵיהֶם שֶׁהוּא כּוֹעֵס כְּדֵי לְיַסְּרָם, וְתִהְיֶה דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו בֵּינוֹ וּבֵין עַצְמוֹ; כְּאָדָם שֶׁהוּא מְדַמֶּה שֶׁהוּא כּוֹעֵס בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ – וְאֵינוֹ כּוֹעֵס. וּכְשֶׁהוּא מַרְאֶה כַּעֲסוֹ, יִזָּהֵר עָלָיו שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כֵן כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹרְחִים עֲנִיִּים, כִּי הֵם סְבוּרִים שֶׁהוּא כּוֹעֵס עֲלֵיהֶם. לָכֵן יַרְאֶה עַצְמוֹ שָׂמֵחַ בִּפְנֵיהֶם.",
+                "צִוּוּ חֲכָמִים לְהִתְרַחֵק מִן הַכַּעַס, עַד שֶׁיִּנְהַג עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ אֲפִלּוּ בִּדְבָרִים הַמַּכְעִסִים אוֹתוֹ, עַד שֶׁיַּעֲקֹר הַכַּעַס מִלִּבּוֹ, וְזֶהוּ דֶּרֶךְ טוֹבָה. וְדֶרֶךְ צַדִּיקִים: הֵם נֶעֱלָבִים וְלֹא עוֹלְבִים, שׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים, וּשְׂמֵחִים בַּיִּסּוּרִים. וַעֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר (שופטים ה לא): ״וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ״ (שבת פח ב)."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הַשְּׁלוֹשָׁה־עָשָׂר – שַׁעַר הָרָצוֹן </b></big>",
+                "הָרָצוֹן. זוֹ הִיא מִדָּה טוֹבָה מְאוֹד, וְאֵינָהּ נִמְצֵאת אֶלָּא בְּנֶפֶשׁ נְדִיבָה וִיקָרָה. וּמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִדַּת הָרָצוֹן – הוּא מִסְתַּפֵּק בְּכָל עִנְיָנָיו כְּפִי מַה שֶׁיִּגְזֹר עָלָיו הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה, וְלֹא יְהַרְהֵר אַחֲרָיו. וּבַעַל הַמִּדָּה הַזֹּאת אֵינוֹ מְצַפֶּה אֶל הַגְּדֻלָּה וְאֶל הַכָּבוֹד, אַךְ רְצוֹנוֹ וְדַעְתּוֹ לִסְבֹּל. וְלֹא יִתְרַעֵם עַל עִנְיָנָיו, וְלֹא יִקְצֹף עַל הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה לוֹמַר: לָמָּה עָשָׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּךְ וְכָךְ? וּמִן הַמִּדָּה הַזֹּאת: הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. וּכְבָר יָדַעְתָּ מַעֲלַת הַמִּדָּה וּגְדֻלָּתָהּ.",
+                "וּכְשֶׁאָדָם הַצַּדִּיק רוֹצֶה בִּבְנֵי אָדָם, וּבְנֵי אָדָם רוֹצִים בּוֹ – גַּם הַמָּקוֹם רוֹצֶה בּוֹ. וְגַם שׂוֹנְאָיו מַשְׁלִימִים אִתּוֹ, כְּדִכְתִיב (משלי טז ז): ״בִּרְצוֹת יְיָ דַּרְכֵי אִישׁ, גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ״. וּכְמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ מֵרְצוֹת אֲבִימֶלֶךְ בְּאַבְרָהָם, וּמִשֶּׁהִשְׁלִימוּ אִתּוֹ (בראשית רבה נד א). וְנֶאֱמַר (משלי טז טו): ״בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים, וּרְצוֹנוֹ כְּעָב מַלְקוֹשׁ״.",
+                "רְאֵה מָה הִגִּיעַ לְמָרְדְּכַי כְּשֶׁרָצָה בּוֹ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וּמָה הִגִּיעַ לְיוֹסֵף כְּשֶׁרָצָה בּוֹ פַּרְעֹה. אִם מַגִּיעַ גְּדֻלָּה כָּזֹאת לְמִי שֶׁרוֹצִים בּוֹ בְּנֵי אָדָם, כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – כַּמָּה מַעֲלָתוֹ גְּדוֹלָה. לָכֵן יַטְרִיחַ אָדָם עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת הַמִּצְווֹת, וְאָז יִרְצֶה בּוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְאָמַר הֶחָכָם: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ זֹאת הַמִּדָּה – יַעֲשִׁיר. וּמִן מִדַּת הָרָצוֹן בָּאָה הַמְּחִילָה וְהַסְּלִיחָה, שֶׁהוּא מִתְרַצֶּה לְמִי שֶׁפָּשַׁע בּוֹ וּמַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו, כִּי הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו – תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת.",
+                "וּמְאוֹד מְאוֹד מִדָּה נָאָה הִיא לָאָדָם, שֶׁיְּהֵא מָלֵא רָצוֹן, וּמְבַטֵּל דַּעְתּוֹ מִפְּנֵי דַּעַת חֲבֵרוֹ. וְדָבָר זֶה גּוֹרֵם שֶׁהוּא נֶאֱהָב לַכֹּל, כְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ. וְהָאִישׁ הַזֶּה קָרוֹב מְאוֹד לְדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, כִּי כְּשֶׁהוּא אוֹחֵז בַּמַּעֲשֶׂה הָרַע וּבָא חֲבֵרוֹ לְהוֹכִיחוֹ – הוּא מִתְרַצֶּה מִיָּד לַעֲזֹב הָרָע, וְחוֹזֵר לַמּוּטָב. נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ לוֹ נַחַת רוּחַ בְּעַצְמוֹ, כְּשֶׁהוּא מוֹדֶה וְעוֹזֵב דְּרָכָיו הָרָעִים, וְגַם יֵשׁ נַחַת רוּחַ לַחֲבֵרָיו הַמִּתְחַבְּרִים אִתּוֹ.",
+                "וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה (משלי יב טו): ״וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם״ – אֵינוֹ רוֹצֶה לוֹמַר לִשְׁמִיעַת הָאֹזֶן לְבַד, אֶלָּא ״שׁוֹמֵעַ״ פֵּרוּשׁוֹ שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ לַעֲצַת חָכָם וּמִתְרַצֶּה לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר יַגִּיד לוֹ הֶחָכָם. נִמְצָא שֶׁכָּל הַתּוֹרָה כְּלוּלָה בְּמִדַּת הָרָצוֹן, וְכֵן כָּל הַתּוֹכָחוֹת וְכָל הַבְּרָכוֹת. כֵּיצַד? בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה כְּתִיב (שמות יט ה): ״וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי, וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים״. כָּךְ הַפֵּרוּשׁ שֶׁל ״שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ״: תְּקַבְּלוּ עֲלֵיכֶם וְתִתְרַצּוּ. וְהֵם הֵשִׁיבוּ ״נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע״ (שם פסוק ח) – וְנִתְרַצּוּ.",
+                "לְעִנְיַן הַקְּלָלוֹת נֶאֱמַר (דברים כח טו): ״וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְיָ אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו״; וּכְתִיב (דברים יא כז-כח): ״אֶת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם... וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם...״. וְכָל הַ״שְּׁמִיעוֹת״ הַלָּלוּ אֵין פֵּרוּשָׁן שְׁמִיעַת הָאֹזֶן בִּלְבַד, אַךְ רָצָה לוֹמַר שֶׁיִּתְרַצּוּ לַעֲשׂוֹת. וְכֵן מָצִינוּ בְּיַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁנִּתְרַצָּה אֶל אִמּוֹ וְשָׁמַע לַעֲצָתָהּ לְעִנְיַן הַבְּרָכוֹת, וְנִתְרַצָּה לִשְׁמֹעַ אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וְלָקַח אִשָּׁה עַל פִּיהֶם – לָכֵן זָכָה וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים. וּכְתִיב (משלי א לג): ״וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכָּן בֶּטַח, וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה״.",
+                "אַרְבַּע שְׁמִיעוֹת הֵם: יֵשׁ שׁוֹמֵעַ וְהִפְסִיד, וְיֵשׁ שׁוֹמֵעַ וְנִשְׂכָּר; וְיֵשׁ לֹא שׁוֹמֵעַ וְנִשְׂכָּר, וְיֵשׁ לֹא שׁוֹמֵעַ וְהִפְסִיד. שׁוֹמֵעַ וְהִפְסִיד – זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג יז): ״וּלְאָדָם אָמַר: כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ״. וּמָה הִפְסִיד? שֶׁנֶּאֱמַר (שם פסוק יז): ״כִּי עָפָר אַתָּה, וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב״.",
+                "שׁוֹמֵעַ וְנִשְׂכָּר – זֶה אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ (בראשית כא יב): ״כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ״. וּמָה נִשְׂכָּר? שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ (שם): ״כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע״.",
+                "לֹא שׁוֹמֵעַ וְנִשְׂכָּר – זֶה יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לט י): ״וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ״. וּמָה נִשְׂכָּר? ״וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ״ (שם מב, ו).",
+                "לֹא שׁוֹמֵעַ וְהִפְסִיד – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ז כו): ״וְלוֹא שָׁמְעוּ אֵלַי, וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם״. וּמָה הִפְסִידוּ? ״אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת, וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב לַחֶרֶב״ (שם טו ב); וְנֶאֱמַר (ישעיהו א יט): ״אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם, טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ״.",
+                "בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה נֶהֱרָג בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא שָׁמַע, דִּכְתִיב (דברים כא יט-כא): ״וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ. וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ: בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה, אֵינֶנּוּ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹלֵנוּ, זוֹלֵל וְסֹבֵא. וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ״.",
+                "וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל נֶאֱמַר (שם ט ז): ״מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם יְיָ״. וְעוֹד כְּתִיב עַל שֶׁלֹּא רָצוּ לִשְׁמֹעַ (שמות לד ט): ״כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא״.",
+                "וְאַחֲרֵי שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בְּמִדַּת הָרָצוֹן, לָכֵן יַטֶּה כָּל רְצוֹנוֹ לַעֲשׂוֹת מִצְווֹת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (אבות ב ד): עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנְךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִרְצוֹנוֹ.",
+                "כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: לֹא יִתְעַקֵּשׁ אָדָם, וְלֹא יַקְשֶׁה עָרְפּוֹ נֶגֶד מוֹכִיחָיו, וְנֶגֶד מִי שֶׁמּוֹרֶה לוֹ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה; אַךְ יִתְרַצֶּה לָהֶם, וִיקַבֵּל דִּבְרֵיהֶם בִּרְצוֹן נַפְשׁוֹ. כִּי עַל הָעִקְּשִׁים נֶאֱמַר (משלי כב ה): ״צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ, שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם״; וְנֶאֱמַר (שם יז כ): ״עִקֶּשׁ לֵב לֹא יִמְצָא טוֹב״. וּבְכַמָּה מְקוֹמוֹת נִשְׁתַּבְּחוּ הַחֲפֵצִים לִשְׁמֹעַ אֶל דִבְרֵי תוֹרָה, דִּכְתִיב (תהלים א ב-ג): ״כִּי אִם בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ, וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה. וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם, אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ״. וּכְתִיב (שם קיב א): ״אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת יְיָ, בְּמִצְווֹתָיו חָפֵץ מְאוֹד״ – אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא ״חָפֵץ״, רוֹצֶה לוֹמַר: שֶׁיָּשִׂים אָדָם חֶפְצוֹ עַל הַמִּצְווֹת.",
+                "אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: לֶעָתִיד הַכֹּל עֲתִידִים לִהְיוֹת תְּמֵהִין כְּנֶגֶד מִי שֶׁשָּׁמַע לֵאלֹהִים, וְאוֹמְרִים: מִי הוּא זֶה? שֶׁפְּלוֹנִי שֶׁלֹּא קָרָא וְלֹא שָׁנָה – וַהֲרֵי הוּא יוֹשֵׁב עִם הָאָבוֹת וּמֵשִׂיחַ עִמָּהֶם? וְהָאֱלֹהִים יֹאמַר לָהֶם: מָה אַתֶּם תְּמֵהִים? לֹא זָכוּ אֵלּוּ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמְעוּ אֵלַי, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טו לא): ״אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים, בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין״.",
+                "אַף עַל פִּי שֶׁהַמִּדָּה הַזֹּאת טוֹבָה מְאוֹד, אַל יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ אֵצֶל הָרְשָׁעִים, וְאַל יִתְרַצֶּה לָהֶם. וְיָסִיר רְצוֹנוֹ מִכָּל הַדְּבָרִים הָרָעִים, וּמִכָּל מָה שֶׁהִזְהִירָה הַתּוֹרָה עָלָיו; אַךְ יִתְרַצֶּה לְמִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בּוֹ, דִּכְתִיב (תהלים קמז יא): ״רוֹצֶה יְיָ אֶת יְרֵאָיו״.",
+                "וְיָשִׂים רְצוֹנוֹ עַל הַמִּצְווֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם קָשׁוֹת עָלָיו מְאוֹד – יָשִׂים רְצוֹנוֹ עֲלֵיהֶם עַד שֶׁיִּהְיוּ חֲבִיבוֹת עָלָיו. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה קָשֶׁה בְּעֵינַי אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ, בִּטֵּל רְצוֹנוֹ מִפְּנֵי רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה, וְהִשְׁכִּים וְעָשָׂה בִּזְרִיזוּת, וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה וּבְאַהֲבָה.",
+                "אֲבָל מִי שֶׁיָּשִׂים רְצוֹנוֹ וְחֶפְצוֹ בַּמַּעֲשִׂים הָרָעִים, וּמִתְרַצֶּה בָּרְשָׁעִים וּבְמַעֲשֵׂיהֶם, וּמוֹאֵס בַּצַּדִּיקִים – אוֹתוֹ הָרָצוֹן מֵבִיא אוֹתוֹ לִשְׁאוֹל תַּחְתִּית. וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (ישעיהו ה כ): ״הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע״; וְאוֹמֵר (משלי יז טז): ״מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק, תּוֹעֲבַת יְיָ גַּם שְׁנֵיהֶם״.",
+                "כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִכָּנֵס בְּעֹמֶק הַחֲסִידוּת וּבְעֹמֶק הַיִּחוּד, לְהַכִּיר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֵין זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת אֶלָּא אִם כֵּן הוּא חָכָם, וְנָבוֹן, וְנֶפֶשׁ רָצוֹן בְּלֹא כַּעַס. כְּתִיב (משלי ח לב): ״וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ לִי, וְאַשְׁרֵי דְּרָכַי יִשְׁמֹרוּ״. אָמַר הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ לְיִשְׂרָאֵל: אֵינִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם אֶלָּא שֶׁתִּשְׁמְעוּ לִי. אִם שְׁמַעְתֶּם אֵלַי, אֲנִי אָקִים מָה שֶׁנִּתְנַבְּאוּ הַנְּבִיאִים ״אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם, טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ״ (ישעיהו א יט), וּכְתִיב (משלי ח לד): ״אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי״.",
+                "לָכֵן יָשִׂים דַּעְתּוֹ אֶל רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְלֹא יִבְעַט בְּרַבּוֹתָיו וּבְמִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ. וְכֵן נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (דברים יז ט-יב): ״וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ... לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל. וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן, לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט, וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל״.",
+                "מִכָּל אֵלֶּה נֵדַע, אֲשֶׁר מִדַּת הָרָצוֹן גְּדוֹלָה, אֲשֶׁר כָּל הַתּוֹרָה כְּלוּלָה בָּהּ. אֲפִלּוּ אָמְרוּ לְךָ הַחֲכָמִים עַל הַשְּׂמֹאל שֶׁהוּא יָמִין, וְעַל הַיָּמִין שֶׁהוּא שְׂמֹאל – תִּתְרַצֶּה לָהֶם לִשְׁמֹעַ (ספרי דברים יז יא).",
+                "הִתְבּוֹנֵן שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים בִּתְפִלָּתֵנוּ: ״וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ״. הִנֵּה כָּל מַעֲשֵׂנוּ וַעֲבוֹדָתֵנוּ – כֻּלָּם תְּלוּיִים בִּרְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וּבְעֵת שֶׁאֵין אָדָם מֵשִׂים רְצוֹנוֹ וְחֶפְצוֹ עַל מִצְווֹת הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה, אַךְ מַמְרֶה כְּנֶגְדּוֹ, וּבוֹחֵר בַּמַּעֲשִׂים הָרָעִים אֲשֶׁר הִזְהִיר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָלָיו שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת – אֵיךְ יִרְצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּאִישׁ הַהוּא? אֵיךְ יִרְצֶה וְיַחְפֹּץ בְּאִישׁ אֲשֶׁר אֵינוֹ רוֹצֶה וְחָפֵץ בּוֹ?",
+                "וּלְעוֹלָם לֹא יְהֵא אָדָם סַרְבָן נֶגֶד הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וְרַבּוֹתָיו, כִּי בְּכָךְ נִשְׁתַּבֵּחַ חָכָם אֶחָד: מִיָּמַי לֹא עָבַרְתִּי עַל דִּבְרֵי חֲבֵרַי! יוֹדֵעַ אֲנִי בְּעַצְמִי שֶׁאֵינִי כֹּהֵן, אִם אָמְרוּ לִי חֲבֵרַי ״עֲלֵה לַדּוּכָן!״ – הָיִיתִי עוֹלֶה (שבת קיח ב).",
+                "וְאֵין צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בַּמִּדָּה הַזֹּאת, כִּי הִיא כְּלוּלָה בְּמִדַּת הָאַהֲבָה וְהַשִּׂמְחָה.",
+                "אֵין בָּעוֹלָם טוֹב כִּשְׁמִיעָה. וְכֵן אָמְרוּ (שמות רבה כז ט): נָפַל אָדָם מִן הַגַּג וְנִשְׁתַּבְּרוּ אֵיבָרָיו – צָרִיךְ רְטִיָּה וְתַחְבֹּשֶׁת עַל כָּל אֵבֶר וְאֵבֶר מֵאֲבָרָיו, וְעֶצֶם מֵעֲצָמָיו. וְהַחוֹטֵא אֲשֶׁר יֶחֱטָא בְּכָל אֵיבָרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו א ו): ״מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם״ – וְהִנֵּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַפֵּא כָּל אֵיבָרָיו בִּרְטִיָּה אַחַת, וְהִיא שְׁמִיעַת הָאֹזֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (שם נה ג): ״הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם״."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הָאַרְבָּעָה־עָשָׂר – שַׁעַר הַקִּנְאָה </b></big>",
+                "הַקִּנְאָה הִיא עָנָף מִן הַכַּעַס. וְאֵין אָדָם נִמְלָט מִמֶּנָּה, כִּי אֲנַחְנוּ רוֹאִים אֲשֶׁר כָּל בְּנֵי אָדָם נִמְשָׁכִים אִישׁ אַחַר רֵעֵהוּ, כִּי כַּאֲשֶׁר הוּא רוֹאֶה שֶׁחֲבֵרוֹ קוֹנֶה קִנְיָן מֵעִנְיָנֵי הָעוֹלָם – הֵן מִמִּינֵי מַאֲכָלִים, הֵן מִמִּינֵי בְּגָדִים, אִם בּוֹנֶה בַּיִת אוֹ מְאַסֵּף מָמוֹן – אָז הוּא טוֹרֵחַ לְהַשִּׂיג כָּמוֹהוּ, כִּי הוּא חוֹשֵׁב: חֲבֵרִי יֵשׁ לוֹ זֶה, גַּם לִי יִהְיֶה כֵּן. וְדָבָר זֶה רָמַז שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ (קהלת ד ד): ״וְרָאִיתִי אֶת כָּל עָמָל, וְאֵת כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה, כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ״.",
+                "מִי שֶׁהַמִּדָּה הַזֹּאת מִתְגַּבֶּרֶת עָלָיו, הוּא מְגֻנֶּה מְאוֹד. כִּי הַקִּנְאָה מְבִיאָה לִידֵי חִמּוּד, כִּי כְּשֶׁאָדָם אֵינוֹ נוֹתֵן עַל לִבּוֹ וּמְקַנֵּא מָה שֶׁיֵּשׁ בִּידֵי אֲחֵרִים – אָז אֵינוֹ חוֹמֵד. אֲבָל בְּעֵת אֲשֶׁר יִמְשֹׁךְ לִבּוֹ, וּמְקַנֵּא בַּמֶּה שֶׁיֵּשׁ בְּיַד אֲחֵרִים – אָז הוּא חוֹמֵד. וְהַתּוֹרָה אָמְרָה (שמות כ יד): ״לֹא תַחְמֹד״. וּכְשֶׁהוּא חוֹמֵד – אָז הוּא גּוֹזֵל, כְּדִכְתִיב (מיכה ב ב): ״וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ״. וְאָדָם אֲשֶׁר הַחֶמְדָּה מִתְגַּבֶּרֶת בּוֹ, הוּא קָרוֹב לַעֲבֹר עַל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. כִּי מַעֲשֶׂה בְּאִישׁ אֶחָד, וְהָיָה לוֹ שָׁכֵן רָשָׁע, וְהָיָה כֹּתֶל מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם. וְהָיָה הָרָשָׁע חוֹמֵד אֶת אִשְׁתּוֹ וּקְצָת מֵחֲפָצָיו. יוֹם אֶחָד עֶרֶב שַׁבָּת שָׁמַע שֶׁהָיָה הָאִישׁ אוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ: ״רוֹצֶה אֲנִי לָצֵאת לִסְחוֹרָה״, וְכֵן עָשָׂה. מָה עָשָׂה אוֹתוֹ רָשָׁע? הָלַךְ בְּלֵיל שַׁבָּת וְשִׁבֵּר הַכֹּתֶל שֶׁהָיָה מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם – הֲרֵי עָבַר עַל ״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ״. הָלַךְ וְאָנַס אֶת הָאִשָּׁה שֶׁהָיָה חוֹמֵד, וְשָׁכַב עִמָּהּ – הֲרֵי עָבַר עַל ״לֹא תִּנְאָף״. וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁהִתְחִיל לִגְזֹל אֶת הַמָּמוֹן צָעֲקָה הָאִשָּׁה, וְעָמַד עָלֶיהָ לְהָרְגָהּ – הֲרֵי עָבַר עַל ״לֹא תִּרְצָח״. וּכְשֶׁגָּנַב וְגָזַל מָה שֶׁחָמַד – הֲרֵי עָבַר עַל ״לֹא תִּגְנֹב״ וְ״לֹא תַחְמֹד״. לְמָחָר עָמְדוּ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹכִיחוּ אוֹתוֹ, עָמַד עֲלֵיהֶם וְהִכָּם – הֲרֵי עָבַר עַל ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ״. וְאַחַר כָּךְ הוּבָא לִפְנֵי בֵּית הַדִּין, וְהֵעִיד הוּא עִם חֲבֵרוֹ בְּלִיַּעַל שֶׁאֵלּוּ הַחֲפָצִים שֶׁלָּקַח הֵם מַשְׁכּוֹן שֶׁלּוֹ, וְהָיוּ מְמֻשְׁכָּנִים לוֹ מִיַּד בַּעַל הָאִשָּׁה, וְחָזַר וְהֶאֱמִינָם לוֹ, וְלֹא יָכוֹל לְהוֹצִיאָם מִיָּדוֹ, עַד עַכְשָׁו שֶׁשָּׁבְרוּ הַלִּסְטִים אֶת הַכֹּתֶל שֶׁבֵּינֵיהֶם וְהָרְגוּ הָאִשָּׁה, וּכְשֶׁשָּׁמַע הָאִישׁ הַהֲרִיגָה, נִכְנַס גַּם הוּא וְלָקַח עֲבוֹטוֹ – הֲרֵי עָבַר עַל ״לֹא תַעֲנֶה״. וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה בָּא, הָיָה נִשְׁבָּע שֶׁלֹּא פָּשַׁע כְּלָל – הֲרֵי עָבַר עַל ״לֹא תִשָּׂא״. לְסוֹף נִגְלְתָה רָעָתוֹ וְנִתְפַּרְסְמָה פְּשִׁיעָתוֹ, וּמֵחֲמַת הַבּוּשָׁה יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה וְכָפַר בֵּאלֹהִים חַיִּים – הֲרֵי עָבַר עַל ״אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ״. וּלְבַסּוֹף הָיָה אָדוּק בַּעֲבוֹדָה זָרָה וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ – הֲרֵי עָבַר עַל ״לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים״ וְ״לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם״. וְכָל זֶה גָּרַם לוֹ הַחִמּוּד. נִמְצָא שֶׁהַחוֹמֵד קָרוֹב לַעֲבֹר עַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ.",
+                "אַךְ יֵשׁ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת לְהַשְׂכִּיל וּלְהָבִין אֵיךְ הַקִּנְאָה וְהַחֲמִידָה מְקֻלְקָלוֹת מְאוֹד. וְהוּא עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כג יז): ״בְּנִי אַל יְקַנֵּא לִבְּךָ בַּחַטָּאִים, כִּי אִם בְּיִרְאַת יְיָ כָּל הַיּוֹם״. כְּשֶׁאָדָם מְקַנֵּא בַּחוֹטְאִים וְרוֹאֶה עָשְׁרָם וְהַצְלָחָתָם, וְרוֹאֶה צַדִּיקִים מִתְדַּלְדְּלִים וּמִתְיַסְּרִים בְּיִסּוּרִים, וּמִתּוֹךְ כָּךְ תִּגְעַל נַפְשׁוֹ בְּיִרְאַת הָאֱלֹהִים וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקָּיו, וְיִמְאַס לוֹמְדֵי תּוֹרָה וּמְקַיְּמֶיהָ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג יג-טו): ״חָזְקוּ עָלַי דִּבְרֵיכֶם אָמַר יְיָ, וַאֲמַרְתֶּם מַה נִּדְבַּרְנוּ עָלֶיךָ? אֲמַרְתֶּם שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים, וּמַה בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ, וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית מִפְּנֵי יְיָ צְבָאוֹת? וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים, גַּם נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה, גַּם בָּחֲנוּ אֱלֹהִים וַיִּמָּלֵטוּ״.",
+                "וְזֶה הַדֶּרֶךְ מֵבִיא הוֹלֵלוּת בְּדַעַת בְּנֵי אָדָם, וְיָשִׁיב לִבָּם אֲחוֹרַנִּית בִּרְאוֹתָם רָשָׁע וְטוֹב לוֹ וְצַדִּיק וְרַע לוֹ; וּמִתּוֹךְ כָּךְ הוֹלְכִים בִּשְׁרִירוּת לִבָּם וְאוֹמְרִים: פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי עוֹשִׂים כָּךְ וְכָךְ וְהֵם עֲשִׁירִים, וְכֵן נַעֲשֶׂה גַּם אֲנַחְנוּ, וּמָה שֶׁיִּקְרֶה לָהֶם יִקְרֶה גַּם לָנוּ! וְכָל זֶה מֵחֲמַת קִנְאָה, שֶׁמְּקַנֵּא בָּרְשָׁעִים וְחוֹמֵד עָשְׁרָם וְשַׁלְוָתָם, וּלְפִיכָךְ פּוֹרְקִים מֵעֲלֵיהֶם עֹל הַמִּצְווֹת. אֲבָל הַצַּדִּיקִים אֵינָם מְקַנְּאִים בָּרְשָׁעִים, וְאֵינָן חוֹמְדִים מָמוֹנָם וְלֹא שַׁלְוָתָם, כִּי יַחְשְׁבוּ שֶׁעָשְׁרָם שָׁמוּר לָהֶם לְרָעָתָם, וְשַׁלְוָתָם – לְהַאֲבִידָם מֵרֹב טוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים. וְיַחְשְׁבוּ שֶׁעֹנִי הַצַּדִּיקִים וְדָחְקָם – כְּדֵי לְצָרְפָם וּלְלַבְּנָם, וּלְהַגְדִּיל מַעֲלוֹתָם לָעוֹלָם הַבָּא. וְאֵין סָפֵק: מִי שֶׁחוֹשֵׁב כָּךְ לֹא יַחְמֹד וְלֹא יְקַנֵּא. אֶלָּא יִשְׂמַח בִּרְאוֹתוֹ שַׁלְוַת הָרְשָׁעִים, וְיֹאמַר: אִם לְמַכְעִיסָיו כָּךְ, לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ לֹא כָל שֶׁכֵּן שֶׁיִּתֵּן וְיַחֲזֹר וְיִתֵּן!",
+                "הַקִּנְאָה בָּאָה מִגְּרִיעוּת הַנֶּפֶשׁ. אִם הוּא מְקַנֵּא בְּיָפְיוֹ שֶׁל אָדָם, אוֹ בִּגְבוּרָתוֹ אוֹ בְּעָשְׁרוֹ – הֲרֵי אֵינוֹ חָפֵץ בְּמָה שֶׁגָּזַר עָלָיו הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְזֶה דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּלוּנוֹת עַל מַעֲשֵׂה אֲדוֹנָיו, וְאֵינוֹ מִתְרַצֶּה בְּעִנְיַן אֲדוֹנָיו – אֵין זֶה עֶבֶד נֶאֱמָן. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין לְהִתְרַעֵם עַל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר כָּל מַעֲשָׂיו יְשָׁרִים וּנְכוֹחִים, שֶׁאֵין לְהַרְהֵר אַחֲרָיו.",
+                "מִן הַקִּנְאָה תָּבוֹא מַחֲלֹקֶת. כְּמוֹ שֶׁתִּרְאֶה בְּקֹרַח, שֶׁקִּנֵּא בִּכְבוֹד אֱלִיצָפָן בֶּן עֻזִּיאֵל, וּמִתּוֹךְ כָּךְ נֶאֱבַד הוּא וְסִיעָתוֹ, אֲפִלּוּ יוֹנְקֵי שָׁדַיִם (במדבר רבה יח). הַקִּנְאָה לִבְנֵי אָדָם כְּחוֹלִי הַגּוּף, וְהִיא מְבִיאָה שַׁחֶפֶת. אָמַר הֶחָכָם לִבְנוֹ: הִשָּׁמֶר לְךָ מִן הַקִּנְאָה, כִּי הִיא נִכֶּרֶת בְּךָ: שֶׁפָּנֶיךָ מִשְׁתַּנִּים מֵרֹעַ לִבְּךָ. וְאוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁאַתָּה מְקַנֵּא – הוּא שָׂמֵחַ בְּצָרַת לִבְּךָ. וְלָמָּה אַתָּה תְּשַׂמַּח אֶת שׂוֹנַאֲךָ, וְיִנְקֹם בְּךָ?",
+                "הַמְקַנֵּא חוֹמֵס נַפְשׁוֹ, כִּי הוּא מִתְאַבֵּל תָּמִיד וְשִׂכְלוֹ מִתְחַסֵּר. וּמֵרֹב קִנְאָה הַטְּמוּנָה בְּקִרְבּוֹ – אֵין לִבּוֹ פָּנוּי לִלְמֹד וּלְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, וְלַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים.",
+                "כָּל אָדָם מוֹצֵא טַעַם עָרֵב בְּמַאֲכָלוֹ חוּץ מִן הַמְקַנֵּא, שֶׁאֵינוֹ טוֹעֵם טַעַם טוֹב בְּמַאֲכָלוֹ עַד שֶׁתָּסוּר הַטּוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ.",
+                "לְכָל שִׂנְאָה יֵשׁ תִּקְוָה: שֶׁאִם יִשְׂנָא חֲבֵרוֹ עֲבוּר שֶׁגָּזַל מִמֶּנּוּ – תָּסוּר הַשִּׂנְאָה כְּשֶׁיָּשִׁיב לוֹ הַגְּזֵלָה. כֵּן כָּל שִׂנְאָה הַתְּלוּיָה בְּדָבָר, אַחַר שֶׁיְּתַקֵּן הַדָּבָר הַהוּא – תִּבְטַל הַשִּׂנְאָה, חוּץ מִמִּי שֶׁשּׂוֹנֵא חֲבֵרוֹ מֵחֲמַת הַקִּנְאָה. אָמַר הֶחָכָם לִבְנוֹ: אַל תְּקַנֵּא בְּאָחִיךָ עַל אֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ, כִּי הוּא יֻנְעַם בְּחַיָּיו, וְאַתָּה תִּשְׂבַּע דְּאָגָה וְצַעַר. וְאָמַר הֶחָכָם: לֹא נִבְרָא הַמְקַנֵּא וְהַחוֹמֵד אֶלָּא לִכְעֹס.",
+                "הַחֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מִתְפַּלְּלִים ״שֶׁלֹּא תְּהֵא קִנְאָתֵנוּ עַל אֲחֵרִים, וְלֹא קִנְאַת אֲחֵרִים עָלֵינוּ״. לָמָּה הָיוּ מִתְפַּלְּלִים עַל אֲחֵרִים בְּזֹאת הַמִּדָּה יוֹתֵר מִמִּדּוֹת אֲחֵרוֹת? אֶלָּא כָּךְ הָעִנְיָן: כִּי הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם גּוֹרְמִים שֶׁיִּתְקַנְּאוּ בָּהֶם וְיַחְמְדוּ שְׂדֹתָם; לְכָךְ הָיוּ מִתְפַּלְּלִים עַל אֲחֵרִים, כִּי אוּלַי הֵם גּוֹרְמִים הַקִּנְאָה לַאֲחֵרִים, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה (ויקרא יט יד): ״וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל״.",
+                "לָכֵן מִדָּה טוֹבָה בָּאָדָם שֶׁלֹּא יִלְבַּשׁ בְּגָדִים נָאִים וּמְשֻׁבָּחִים יוֹתֵר מִדַּי, לֹא הוּא וְלֹא אִשְׁתּוֹ וְלֹא בָּנָיו, וְכֵן לְעִנְיַן הַמַּאֲכָל וּשְׁאָר עִנְיָנִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְקַנְּאוּ בּוֹ אֲחֵרִים. אַךְ מִי שֶׁהִשְׁפִּיעַ עָלָיו הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עֹשֶׁר וּנְכָסִים – יְהַנֶּה מֵהֶם לַאֲחֵרִים, לַעֲשִׁירִים וְלַעֲנִיִּים, וְיִתְנַהֵג עִמָּהֶם בְּנַחַת, וְיַעֲשֶׂה עִמָּהֶם חֶסֶד. וּכְבָר הֶאֱרַכְנוּ בַּדָּבָר, כַּמָּה טוֹבָה בָּזֶה שֶׁיְּהֵא נֶאֱהָב לַבְּרִיּוֹת. וּכְשֶׁהוּא נֶאֱהָב לְכָל אָדָם, אָז לֹא יְקַנְּאוּהוּ וְלֹא יַחְמְדוּ מִשֶּׁלּוֹ. אַךְ רָאוּי לָאָדָם שֶׁיַּעֲלֶה אֶל הַמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת, וִיקַנְּאוּהוּ וְיַחְמְדוּ לַעֲשׂוֹת כָּמוֹהוּ. וּמִי שֶׁנִּזְהָר שֶׁלֹּא יְקַנֵּא – אֵין גּוּפוֹ כָּלֶה, וְאֵין הַתּוֹלָעִים שׁוֹלְטִים בּוֹ, דִּכְתִיב (משלי יד ל): ״וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה״. פֵּרוּשׁ: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִנְאָה – עַצְמוֹתָיו נִרְקָבִים (שבת קנב ב).",
+                "לָכֵן יִתְרַחֵק מִן הַקִּנְאָה וּמִן הַחֶמְדָּה, וְלֹא יַחְמֹד שׁוּם דָּבָר מִמָּה שֶׁבְּיַד אֲחֵרִים. וְלֹא יֹאמַר: אֶחֱמֹד בְּעִנְיְנֵי חֲבֵרִי, וְאֶתֵּן לוֹ מָעוֹת עֲבוּר אוֹתוֹ עִנְיָן; שֶׁאִם אֵין דַּעְתּוֹ לִמְכֹּר עִנְיָנָיו – אָז אָסוּר לָזֶה לְהַפְצִירוֹ, כִּי זֶה יִתְבַּיֵּשׁ לְהָשִׁיב פָּנָיו רֵיקָם, אִם כֵּן הוּא כְּמוֹ אֹנֶס. וְכָל שֶׁכֵּן אִם זֶה הַחוֹמֵד אִישׁ נִכְבָּד, שֶׁאִם יִשְׁאַל שְׁאֵלָה אוֹר פָּנָיו לֹא יַפִּילוּ – שֶׁאָסוּר לִשְׁאוֹל מֵחֲבֵרוֹ מַתָּנָה אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁיִּתֵּן לוֹ בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה.",
+                "מָשְׁלוּ מָשָׁל: חוֹמֵד וְקַנַּאי פָּגַע בָּהֶם מֶלֶךְ אֶחָד. אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ: אֶחָד מֵהֶם יִשְׁאַל דָּבָר מִמֶּנִּי וְיִנָּתֵן לוֹ, וְלַחֲבֵרוֹ בְּכִפְלַיִם. הַקַּנַּאי לֹא רָצָה לִשְׁאוֹל תְּחִלָּה, שֶׁהָיָה מִתְקַנֵּא אִם יִנָּתֵן לַחֲבֵרוֹ בְּכִפְלַיִם. וְהַחוֹמֵד הָיָה מִתְאַוֶּה שְׁנֵיהֶם. דָּחַק הַחוֹמֵד אֶת הַקַּנַּאי לִשְׁאוֹל: שָׁאַל לְנַקֵּר לוֹ עַיִן אַחַת, וְלַחֲבֵרוֹ שְׁתַּיִם.",
+                "כַּמָּה רָעוֹת תְּלוּיוֹת בַּקִּנְאָה! נָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי נִתְקַנֵּא בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן, וְגָרַם מִיתָה לָעוֹלָם, וְעָלָיו נִגְזַר (בראשית ג יד): ״עַל גְּחוֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל״. וְכֵן רְאֵה מָה אֵרַע לְקַיִן, וּלְקֹרַח, וּלְבִלְעָם, וּלְדוֹאֵג, וְלַאֲחִיתֹפֶל, וּלְגֵחֲזִי, וְלַאֲדוֹנִיָּה, וּלְאַבְשָׁלוֹם, וּלְעֻזִּיָּהוּ, שֶׁנָּתְנוּ עֵינֵיהֶם בְּמָה שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּהֶם: לֹא דַּי מָה שֶׁבִּקְשׁוּ לֹא נִתַּן לָהֶם, אֶלָּא אַף מָה שֶׁבְּיָדָם נִטַּל מֵהֶם. מִכָּל אֵלֶּה יִלְמַד הָאָדָם שֶׁיִּפְרֹשׁ מִן הַקִּנְאָה וּמִן הַחֶמְדָּה; כִּי אֲפִלּוּ מָה שֶׁבְּיָדוֹ אֵינוֹ שֶׁלּוֹ, כִּי מָחָר בָּא וְאֵינֶנּוּ, וּמָה יוֹעִיל לוֹ שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ?",
+                "שָׂכָר גָּדוֹל יֵשׁ לָאָדָם הַנִּזְהָר מִן הַקִּנְאָה וּמִן הַחֶמְדָּה. כִּי בְּרוֹב הָעֲבֵרוֹת אִם אָדָם עוֹבֵר עֲלֵיהֶם וּמִתְבַּיֵּשׁ, וּמוֹנֵעַ עַצְמוֹ בִּשְׁבִיל הַבּוּשָׁה, מוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִן הַגְּזֵלָה וְהַגְּנֵבָה כִּי יָרֵא שֶׁמָּא יִתְוַדֵּעַ וְיִתְגַּלֶּה וִיפַרְסְמוּהוּ, וְיִתְבַּיֵּשׁ וְיַפְסִיד הַרְבֵּה. אֲבָל הַקִּנְאָה וְהַחֶמְדָּה הֵם בַּלֵּב: אֵין אָדָם מַכִּיר בּוֹ אִם יַחְמֹד אוֹ יְקַנֵּא – הֲרֵי דָּבָר הַמָּסוּר לַלֵּב, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (ויקרא כה יז): ״וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ״.",
+                "אַף עַל פִּי שֶׁהַקִּנְאָה הִיא מִדָּה רָעָה מְאוֹד, יֵשׁ מָקוֹם שֶׁהִיא טוֹבָה מְאוֹד, וְהִיא מִדַּת עֶלְיוֹנִים: שֶׁיָּשִׂים קִנְאָתוֹ עַל יִרְאַת שָׁמַיִם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כג יז): ״אַל יְקַנֵּא לִבְּךָ בַּחַטָּאִים, כִּי אִם בְּיִרְאַת יְיָ כָּל הַיּוֹם״. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא כא א): קִנְאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חָכְמָה. כִּי אִם יִרְאֶה אָדָם שֶׁלּוֹמֵד, יִתְפֹּשׂ קִנְאָה בְּלִבּוֹ וְיֹאמַר: זֶה לוֹמֵד כָּל הַיּוֹם, גַּם אֲנִי אֶעֱשֶׂה כֵּן! וְכֵן לְעִנְיַן כָּל הַמִּצְווֹת – יְקַנֵּא כָּל אֶחָד בַּחֲבֵרוֹ לִתְפּוֹשׂ מַעֲשֵׂה חֲבֵרָיו הַטּוֹבִים. אִם יִרְאֶה רָשָׁע וְיֵשׁ בּוֹ מִדָּה אַחַת טוֹבָה – יְקַנְּאֵהוּ עַל אוֹתָהּ מִדָּה, וְיַעֲשֶׂנָּה גַּם הוּא. אֲבָל הַמְקַנֵּא בַּחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְאֵינָם מְקַנֵּא בּוֹ שֶׁיַּחְשֹׁב ״זֶה עוֹשֶׂה כָּךְ, גַּם אֲנִי אֶעֱשֶׂה כֵּן״; אֶלָּא יַחְשֹׁב בְּלִבּוֹ וִיקַנֵּא בּוֹ מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲלוֹת טוֹבוֹת יוֹתֵר מִמֶּנִּי, מֵחֲמַת כֵּן הוּא נִכְבָּד בְּעֵינֵי הָעוֹלָם יוֹתֵר מִמֶּנִּי, וּמְחַשֵּׁב תַּחְבּוּלוֹת כְּדֵי לְבַטְּלוֹ וּלְבַלְבְּלוֹ מִתּוֹרָתוֹ וּמִמַּעֲשָׂיו הַטּוֹבִים – הֲרֵי זֹאת הַקִּנְאָה הִיא רָעָה גְּדוֹלָה, וְהוּא חוֹטֵא וּמַחֲטִיא, שֻׁתָּפוֹ שֶׁל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט.",
+                "לְעוֹלָם יְכַבֵּד אָדָם יִרְאֵי שָׁמַיִם וְעוֹסְקִים בַּמִּצְווֹת, וְיִתֵּן לָהֶם יָד, וִיסַיֵּעַ לָהֶם בְּגוּפוֹ וּבְמָמוֹנוֹ. וְאָז יְקַנְּאוּ בּוֹ אֲחֵרִים וְיַחְשְׁבוּ: אִם גַּם אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים כָּךְ – יְכַבְּדוּ וְיַעַזְרוּ גַּם לָנוּ. ״וּמִתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ״.",
+                "אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: קַנֵּא לִי! שֶׁאִלּוּלֵי הַקִּנְאָה – אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם. לְפִי שֶׁאֵין אָדָם נוֹטֵעַ כֶּרֶם, וְאֵין אָדָם נוֹשֵׂא אִשָּׁה, וְאֵין אָדָם בּוֹנֶה בַּיִת: כִּי כָּל אֵלּוּ הָעִנְיָנִים בָּאִים מֵחֲמַת שֶׁאָדָם מְקַנֵּא בַּחֲבֵרוֹ. אִם יִבְנֶה בַּיִת – גַּם אַחֵר יָשִׂים דַּעְתּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן. וְכֵן לְעִנְיַן אִשָּׁה, כָּל אֶחָד מְקַנֵּא בַּחֲבֵרוֹ. וְכֵיוָן שֶׁקִּיּוּם הָעוֹלָם תָּלוּי בַּקִּנְאָה, יָשִׂים כָּל הַקְּנָאוֹת לְשֵׁם שָׁמַיִם: אִם יִבְנֶה בַּיִת – יִבְנֶה בּוֹ חֶדֶר לִלְמֹד בּוֹ תּוֹרָה, וְשֶׁיְּהֵא בֵּיתוֹ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וּלְהַכְנִיס בּוֹ אוֹרְחִים (אבות א ד-ה), וְלַעֲשׂוֹת בּוֹ חֶסֶד לִבְנֵי אָדָם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שוחר טוב שם): אִלּוּלֵי שֶׁקִּנֵּא אַבְרָהָם אָבִינוּ, לֹא הָיָה קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וְאֵימָתַי קִנֵּא? כְּשֶׁאָמַר לְמַלְכִּי צֶדֶק: כֵּיצַד יְצָאתֶם מִן הַתֵּבָה? אָמַר לוֹ: בַּצְּדָקָה שֶׁהָיִינוּ עוֹשִׂים שָׁם. אָמַר לוֹ: וְכִי מָה צְדָקָה הָיָה לָכֶם לַעֲשׂוֹת בַּתֵּבָה, וְכִי עֲנִיִּים הָיוּ שָׁם? וַהֲלֹא לֹא הָיוּ שָׁם אֶלָּא נֹחַ וּבָנָיו, וְעִם מִי הֱיִיתֶם עוֹשִׂים צְדָקָה? אָמַר לוֹ: עִם בְּהֵמוֹת חַיּוֹת וְעוֹפוֹת. לֹא הָיִינוּ יְשֵׁנִים, אֶלָּא הָיִינוּ נוֹתְנִים לִפְנֵי זֶה וְלִפְנֵי זֶה לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת. וְאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר אַבְרָהָם: וּמָה אֵלּוּ, אִלּוּלֵי צְדָקָה שֶׁעָשׂוּ עִם בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף – לֹא הָיוּ יוֹצְאִים מִן הַתֵּבָה. וְכֵיוָן שֶׁעָשׂוּ צְדָקָה – יָצְאוּ. אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה צְדָקָה עִם בְּנֵי אָדָם, שֶׁהֵם בְּצַלְמוֹ שֶׁל אֱלֹהֵינוּ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! אוֹתָהּ שָׁעָה ״וַיִּטַּע אֶשֶׁל״ (בראשית כא לג), רָאשֵׁי תֵּבוֹת: אֲכִילָה, שְׁתִיָּה, לְוָיָה. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה יַרְבֶּה אָדָם קִנְאָה.",
+                "וְכֵן יְקַנֵּא בַּחַטָּאִים וּבָרְשָׁעִים, לְהִלָּחֵם כְּנֶגְדָּם וּלְהוֹכִיחָם, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין פא ב): הַבּוֹעֵל אֲרָמִית – קַנָּאִים פּוֹגְעִים בּוֹ.",
+                "מֹשֶׁה קִנֵּא אֶת הַמִּצְרִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב יב): ״וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי״ (שמות ב, יב). וְכֵן מָצִינוּ בְּאֵלִיָּהוּ, דִּכְתִיב (מלכים א יט י): ״קַנּוֹא קִנֵּאתִי לַיְיָ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. וְכֵן נֶאֱמַר (במדבר כה יא): ״בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם״. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן לוֹ גְּמוּלוֹ עַל כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם פסוק יב): ״הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם״. וְנֶאֱמַר (דברים א יז): ״לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ״. מִי שֶׁהוּא יְרֵא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יִמְסֹר נַפְשׁוֹ עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב כו): ״מִי לַיְיָ אֵלָי! וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי״. וְנֶאֱמַר (במדבר כה ז): ״וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ״.",
+                "וְחוֹבָה עַל כָּל יְרֵא שָׁמַיִם אֲשֶׁר הוּא טְהוֹר לֵב, לְהָעִיר קִנְאָה כִּי יִרְאֶה: וְהִנֵּה יַד הַשָּׂרִים וְהַסְּגָנִים בַּמַּעַל. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה כו ה): כָּל פִּרְצָה שֶׁאֵינָהּ מִן הַגְּדוֹלִים – אֵינָהּ פִּרְצָה, שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא ט ב): ״וְיַד הַשָּׂרִים וְהַסְּגָנִים הָיְתָה בַּמַּעַל הַזֶּה רִאשׁוֹנָה״."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הַחֲמִשָּׁה־עָשָׂר – שַׁעַר הַזְּרִיזוּת </b></big>",
+                "הַזְּרִיזוּת הִיא מִדָּה גְּדוֹלָה לַתּוֹרָה וְלַמִּצְווֹת, וְגַם לְעִנְיַן תַּקָּנַת הָעוֹלָם הַזֶּה. וְהִיא מִדַּת הַצַּדִּיקִים לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים ד א): זְרִיזִין מַקְדִּימִים לְמִצְווֹת.",
+                "וְהִנֵּה תִּרְאֶה בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ בְּעִנְיַן עֲקֵדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב ג): ״וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר...״; וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה קָשֶׁה לוֹ לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ – עָשָׂה רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה בִּזְרִיזוּת לְהַשְׁכִּים בַּבֹּקֶר. וּמִי שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשָׂיו בִּזְרִיזוּת, בָּזֶה הוֹכָחָה גְּדוֹלָה שֶׁהוּא אוֹהֵב אֶת בּוֹרְאוֹ, כְּעֶבֶד הָאוֹהֵב אֶת אֲדוֹנָיו וּמְזָרֵז בְּעַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ. כִּי הַזְּרִיזוּת תְּלוּיָה בְּלֵב הָאָדָם, כְּשֶׁאָדָם מְפַנֶּה לִבּוֹ מִכָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת הָאֲחֵרוֹת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, וְתוֹפֵס מַחֲשָׁבָה אַחַת – אָז הוּא מִזְדָּרֵז בְּלִי סָפֵק. כְּמוֹ כֵן עָשָׂה אַבְרָהָם, שֶׁהֵסִיר מִלִּבּוֹ אַהֲבַת בְּנוֹ וְאָחַז רְצוֹן בּוֹרְאוֹ, וּבִטֵּל אַהֲבַת בְּנוֹ מִפְּנֵי אַהֲבַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְעַל כֵּן נִזְדָּרֵז לְהַשְׁכִּים, כִּי הָיְתָה דַּעְתּוֹ קְשׁוּרָה בְּאַהֲבַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בְּחֵשֶׁק גָּדוֹל; עַל כֵּן נִשְׁבָּע לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִזְכֹּר הָעֲקֵדָה. כִּי יֵשׁ בֶּן אָדָם הָעוֹשֶׂה עֲבוּר אוֹהֲבוֹ דָּבָר קָשֶׁה לוֹ מְאוֹד, וְלִבּוֹ נוֹקְפוֹ לַעֲשׂוֹת. אֲבָל אַבְרָהָם וְיִצְחָק שְׁנֵיהֶם עָשׂוּ מֵחֵפֶץ לִבָּם, כִּי מַדְרֵגַת הָאַהֲבָה הָיְתָה גְּדוֹלָה מְאוֹד בְּלִבָּם; וּשְׁנֵיהֶם נִתְדַּבְּקוּ עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּידִיעָתָם, עַד שֶׁנִּתְיַחֲדוּ בְּיִחוּד גָּדוֹל. כִּי כָּל כַּוָּנָתָם הָיְתָה לְפַרְסֵם יִחוּד הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם, וּלְיַשֵּׁר בְּנֵי אָדָם לְאַהֲבָתוֹ. וּבְעֵת שֶׁעָשׂוּ בְּאַהֲבָה עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה וּמִצְווֹתָיו – נִתְבַּטֵּל כֹּחַ גּוּפָם, וְנִתְדַּבְּקָה דַּעְתָּם בְּאַהֲבַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ יוֹצֵר עוֹלָם. לָכֵן עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם בִּזְרִיזוּת.",
+                "וְאַתָּה צָרִיךְ לָדַעַת, כִּי מִדַּת הַזְּרִיזוּת הִיא תְּחִלָּה לְכָל הַמִּדּוֹת. כִּי אֵין הָאָדָם יָכוֹל לִהְיוֹת תָּדִיר עַל הַסֵּפֶר, כִּי צָרִיךְ לֶאֱכֹל וְלִישֹׁן וְלַעֲשׂוֹת צְרָכָיו. לָכֵן צָרִיךְ זְרִיזוּת וּזְהִירוּת, לַחֲזֹר לְסִפְרוֹ וְלִלְמֹד. וְאַל יַחְשֹׁב: עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל וְהַשָּׁנָה גְּדוֹלָה! כִּי עַל זֶה אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ב ד): אַל תֹּאמַר ״לִכְשֶׁאִפָּנֶה אֶשְׁנֶה״, שֶׁמָּא לֹא תִּפָּנֶה. גַּם אַל יֹאמַר אָדָם: ״עֵת עֶרֶב הוּא כְּבָר, אִם אֵלֵךְ לִלְמֹד אֶצְטָרֵךְ לַעֲמֹד מִיָּד לְהִתְפַּלֵּל.״ כִּי טוֹבָה שָׁעָה אַחַת לִלְמֹד, וַאֲפִלּוּ דִּבּוּר אֶחָד, מִכָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כח ט): ״מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה, גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה״. וְכֵן כָּתוּב (תהלים קיט עב): ״טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ, מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף״. וְכֵן נֶאֱמַר (שם פד יא): ״כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף״ – אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: טוֹב לִי יוֹם אֶחָד שֶׁאַתָּה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, מֵאֶלֶף עוֹלוֹת שֶׁעָתִיד שְׁלֹמֹה בִּנְךָ לְהַקְרִיב לְפָנַי עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ (שבת ל א).",
+                "אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר: זְהִירוּת מְבִיאָה לִידֵי זְרִיזוּת, וּזְרִיזוּת מְבִיאָה לִידֵי נְקִיּוּת, וּנְקִיּוּת מְבִיאָה לִידֵי טָהֳרָה, וְטָהֳרָה מְבִיאָה לִידֵי פְּרִישׁוּת, וּפְרִישׁוּת מְבִיאָה לִידֵי קְדֻשָּׁה, וּקְדֻשָּׁה מְבִיאָה לִידֵי עֲנָוָה, וַעֲנָוָה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא, וְיִרְאַת חֵטְא מְבִיאָה לִידֵי חֲסִידוּת, וַחֲסִידוּת מְבִיאָה לִידֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבִיאָה לִידֵי תְּחִיַּת הַמֵּתִים. וּתְחִיַּת הַמֵּתִים מְבִיאָה לִידֵי אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב (ירושלמי שקלים ג ג). בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחַ הַזְּרִיזוּת, שֶׁמְּבִיאָה לִידֵי דְּבָרִים הַלָּלוּ! לָכֵן יְהֵא אָדָם זָהִיר וְזָרִיז לְכָל הַמִּצְווֹת, וְלָרוּץ אֶל הַסֵּפֶר לִלְמֹד, לְהַשְׁכִּים וּלְהַעֲרִיב.",
+                "מִדַּת הַזְּרִיזוּת הִיא תַּכְשִׁיט לְכָל הַמִּצְווֹת, וְהִיא מְתַקֶּנֶת כֻּלָּם. וְעַתָּה יֵשׁ לְךָ לְהָבִין בַּדְּבָרִים הַנּוֹהֲגִים תָּמִיד בְּנֵי אָדָם לְהִתְעַצֵּל בָּהֶם.",
+                "כְּגוֹן אִם צָרִיךְ אַתָּה לִרְאוֹת שׁוּם דָּבָר בְּסֵפֶר, הִשְׁתַּדֵּל לְחַפֵּשׂ הָעִנְיָן שֶׁתַּחְפֹּץ, וְתִהְיֶה זָרִיז לֵילֵךְ וְלִשְׁאוֹל מִמִּי שֶׁיּוֹדֵעַ הַדָּבָר. אִם יָבוֹא עָנִי לְבֵיתְךָ לְבַקֵּשׁ לֶחֶם, אַל תֹּאמַר: ״לֹא אוּכַל לֵילֵךְ וּלְהָבִיא הַלֶּחֶם״, אַךְ תֵּלֵךְ בִּזְרִיזוּת לְהָבִיא. אִם תָּבוֹא לִטֹּל יָדְךָ, וְיֵשׁ לְךָ מַיִם מוּעָטִים אוֹ מְאוּסִים, אוֹ אִם הַכְּלִי אֵינוֹ כָּשֵׁר כָּל כָּךְ כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סֶדֶק, וְאַתָּה רָעֵב לֶאֱכֹל – אַל תְּבִיאֲךָ תַּאֲוָתְךָ לְהָקֵל בַּנְּטִילָה, אֶלָּא הִזְדָּרֵז לְהָבִיא מַיִם וּכְלִי הָרָאוּי לִנְטִילָה. וְצָרִיךְ זְרִיזוּת בְּיוֹתֵר שֶׁלֹּא יַשְׁהֶה נְקָבָיו גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד, שֶׁלֹּא יַעֲבֹר עַל (ויקרא כ כה) ״לֹא תְשַׁקְּצוּ״ (מכות טז ב). גַּם הַמַּשְׁהֶה נְקָבָיו – מֵבִיא עָלָיו חֳלָאִים גְּדוֹלִים (בכורות מד ב).",
+                "וְצָרִיךְ זְהִירוּת וּזְרִיזוּת לִשְׁמוֹר עַצְמוֹ בִּנְקִיּוּת, שֶׁיִּהְיוּ בְּגָדָיו נְקִיִּים וְגוּפוֹ נָקִי, לִרְחֹץ פִּי הַטַּבַּעַת אַחַר שֶׁעָשָׂה צְרָכָיו, דְּאִי אֶפְשָׁר לְהִתְקַנֵּחַ יָפֶה בְּלִי מַיִם. גַּם צָרִיךְ זְרִיזוּת לָעוֹשֶׂה צְרָכָיו בַּלַּיְלָה לְיַד מִטָּתוֹ, וְיָקוּם וְיִטֹּל יָדָיו, וְיֵלֵךְ בְּמָקוֹם נָקִי לְבָרֵךְ ״אֲשֶׁר יָצַר״. אִם רוֹצֶה לִשְׁתּוֹת מַיִם – יָקוּם וְיִטֹּל יָדָיו, וְיֵלֵךְ לְמָקוֹם נָקִי, וִיבָרֵךְ עַל הַמַּיִם תְּחִלָּה וָסוֹף. אִם הוּא עַל מִטָּתוֹ וְשׁוֹמֵעַ קוֹל רַעַם אוֹ רוֹאֶה בְּרָקִים, שֶׁיַּעֲמֹד וְיִטֹּל יָדָיו וִיבָרֵךְ. גַּם צָרִיךְ לָקוּם מִמִּטָּתוֹ, וּלְהַעֲבִיר תְּנוּמָה מֵעַפְעַפָּיו, וּלְהַשְׁכִּים לִלְמֹד תּוֹרָה. וְצָרִיךְ זְרִיזוּת לִפְרֹשׁ מִמַּחְשְׁבוֹתָיו הַגְּרוּעוֹת, כְּגוֹן הַקִּנְאָה, וְהַשִּׂנְאָה, וְהִרְהוּרֵי נָשִׁים, דְּכָל אֵלֶּה צְרִיכִים זְרִיזוּת גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר מְאוֹד, לְהַטּוֹת כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת אַחַר רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. אִם יָבוֹא לוֹ שׁוּם צַעַר מֵאִבּוּד מָמוֹנוֹ, אוֹ בְּמִיתַת אוֹהֲבוֹ, אוֹ יִסּוּרִין – צָרִיךְ זְרִיזוּת מְאוֹד לְהַגְבִּיר בְּמַחְשְׁבוֹתָיו לְאַהֲבַת צוּר עוֹלָמִים, לְבַטֵּל הַצַּעַר מִלִּבּוֹ. וְיִהְיֶה לִבּוֹ זַךְ לְהַצְדִּיק הָאֵל יִתְבָּרַךְ בְּדִינָיו וּבְמִשְׁפָּטָיו לְקַבְּלָם מֵאַהֲבָה, וּלְהִתְדַּבֵּק בַּתּוֹרָה וּבַתְּפִלָּה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וּלְהִתְחַזֵּק בְּכָל כַּוָּנָתוֹ לְאֵל עֶלְיוֹן.",
+                "כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: יִבְדֹּק אָדָם עַצְמוֹ אֵיזוֹ עֲבֵרָה הוּא רָגִיל בָּהּ, וִימַהֵר לַעֲשׂוֹת גְּדֵרִים לְהִזָּהֵר וּלְהִשָּׁמֵר מִפָּנֶיהָ. גַּם יִבְדֹּק עַצְמוֹ בְּאֵיזֶה מִצְוָה הוּא מִתְרַפֶּה, וְיָבִין תְּחִלָּה מָה גּוֹרֵם לוֹ שֶׁהוּא רָפוּי מִמֶּנּוּ. כְּגוֹן אָדָם בַּטְלָן – יָבִין תְּחִלָּה שֶׁהַבִּטּוּל בָּאָה מִדְּבָרִים בְּטֵלִים, וּמִי שֶׁקּוֹבֵעַ עַצְמוֹ לִדְבָרִים בְּטֵלִים – הוּא מִתְבַּטֵּל מִתּוֹרָה וּמִתְּפִלָּה וּמִכָּל טוֹבָה. וִיהֵא זָרִיז לְהִסְתַּלֵּק מִן הַמְדַבְּרִים דְּבָרִים בְּטֵלִים, וְלֹא יִתְחַבֵּר עִמָּהֶם – בָּזֶה יֵשׁ לוֹ רְפוּאָה לְמַחֲלָתוֹ. וְכֵן יַעֲשֶׂה לְכָל הַמִּדּוֹת הַגְּרוּעוֹת: יָבִין מִתְּחִלָּה עַל הַיְּסוֹד הַגָּרוּעַ, וְיַהֲרֹס אוֹתוֹ, וְיָסִיר מֵעֵינָיו הַחֹשֶׁךְ הַמַּחְשִׁיךְ אוֹר נַפְשׁוֹ. וּלְכָל זֶה צָרִיךְ זְרִיזוּת לְסַלְּקָם, כִּי אִם יִתְעַצֵּל לַעֲקֹר וּלְשָׁרֵשׁ אוֹתָן הַמִּדּוֹת – אָז יַעֲשׂוּ בְּלִבּוֹ שֹׁרֶשׁ עָנָף שֶׁלֹּא יוּכַל לְקַצְּצָם. וְיִהְיֶה זָרִיז לְבַקֵּשׁ שָׁלוֹם וְלִרְדֹּף אַחֲרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לד טו): ״בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ״.",
+                "וְיִהְיֶה זָרִיז לְבַקֵּשׁ יְדִיעַת הַתּוֹרָה וִידִיעַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, דִּכְתִיב (הושע ו ג): ״נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת יְיָ״. וְכֵן אָמְרוּ חֲכָמִים (אבות ד יג): הֱוֵי גֹּלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה. וְיִהְיֶה זָרִיז לְבַקֵּשׁ צְדָקָה, דִּכְתִיב (דברים טז כ): ״צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף״; וּכְתִיב (ישעיהו נא א): ״שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי יְיָ״. וְצָרִיךְ זְרִיזוּת לִכְתֹּב סְפָרִים אֲשֶׁר הוּא צָרִיךְ לִלְמֹד מֵהֶם. אוֹ כְּשֶׁיִּרְאֶה אוֹ כְּשֶׁיִּשְׁמַע שׁוּם דָּבָר חִדּוּשׁ – יִהְיֶה זָרִיז לְכָתְבוֹ, וְלֹא יַמְתִּין עַד שֶׁיִּשָּׁכַח מִלִּבּוֹ.",
+                "אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא: הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְקַל כַּנֶּשֶׁר, רָץ כַּצְּבִי וְגִבּוֹר כָּאֲרִי, לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם (אבות ה כ). רְאֵה אֵיךְ הִזְהִירוֹ לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ קַל וְגִבּוֹר עַל הַמִּצְווֹת! וְכֵן אָמַר דָּוִד (תהלים קיט ס): ״חַשְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי לִשְׁמֹר מִצְוֹתֶיךָ״. וְכֵן דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת״ (שמות יב יז) – אַל תִּקְרֵי ״מַצּוֹת״ אֶלָּא ״מִצְווֹת״: אִם תָּבוֹא מִצְוָה לְיָדְךָ אַל תַּחְמִיצֶנָּה, אֶלָּא עֲשֵׂה אוֹתָהּ מִיָּד. וְצָרִיךְ מְאוֹד קַלּוּת וּזְרִיזוּת וּגְבוּרָה לְהִלָּחֵם נֶגֶד הָרְשָׁעִים, לִהְיוֹת אַבִּיר לֵב כְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁאָמַר (שמות לב כז): ״שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ״. וּבְפִינְחָס נֶאֱמַר בּוֹ (במדבר כה ז): ״וַיַּרְא פִּינְחָס... וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ״. לָכֵן הִזָּהֵר בְּעַצְמְךָ לִהְיוֹת זָרִיז מְאוֹד לְהִפָּרֵד מֵחֶבְרַת רְשָׁעִים, שֶׁלֹּא לִהְיוֹת בַּעֲצָתָם וּבְהַסְכָּמָתָם. וְעַל הַכֹּל צָרִיךְ זְרִיזוּת לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה: יָחִישׁ וְלֹא יְאַחֵר בְּדַרְכֵי תְשׁוּבָה, וְלֹא יְהֵא שָׁעָה אַחַת רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם יִתְבָּרַךְ. רְאֵה אֵיךְ מְשָׁרְתֵי הַמְּלָכִים וְהַשָּׂרִים זְרִיזִים הֵם בִּשְׁלִיחוּתָם וּבַעֲבוֹדָתָם – כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ לִזָּהֵר וּלְהִזְדָּרֵז לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדַת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.",
+                "אַף עַל פִּי שֶׁהַזְּרִיזוּת טוֹבָה מְאוֹד, יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יְמַהֵר בַּעֲבוֹדָתוֹ יוֹתֵר מִדַּי. כִּי הָרוֹכֵב בִּמְהִירוּת – הוּא קָרוֹב מְאוֹד לְהִכָּשֵׁל. וְכֵן מִי שֶׁהוּא רָץ בִּמְהִירוּת – הוּא נוֹפֵל. וְלֹא יִתָּכֵן לְתַקֵּן מַעֲשֶׂה מְתֻקָּן בְּבֶהָלָה, אֲבָל בְּמִתּוּן יְתֻקְּנוּ הָעִנְיָנִים. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (אבות א א): ״הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין״. וְהַזְּרִיזוּת: שֶׁיְּהֵא נֵעוֹר לִבּוֹ, וְיָקִיץ מַחְשְׁבוֹתָיו, וְיָקֵלּוּ אֵיבָרָיו לִמְלַאכְתּוֹ; אַךְ לֹא יְמַהֵר בְּשׁוּם עִנְיָן. וְכָל אֵלּוּ הָעִנְיָנִים צְרִיכִים חָכְמָה גְּדוֹלָה, מָתַי יְמַהֵר וּמָתַי יְאַחֵר. וְאַף עַל פִּי שֶׁמִּדַּת הַזְּרִיזוּת טוֹבָה מְאוֹד, מִיהוּ לֹא יְהֵא זָרִיז לִרְדֹּף אַחַר תַּאֲווֹתָיו, וְלִטְרֹחַ אַחַר הֲנָאוֹתָיו, וְלִרְדֹּף אַחַר מַעֲשָׂיו הָרָעִים. כִּי כַּאֲשֶׁר הַזְּרִיזוּת לְעִנְיַן הַתּוֹרָה מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לְמַעֲלָה עֶלְיוֹנָה – כָּךְ הַזְּרִיזוּת לְעִנְיַן הָעֲבֵרוֹת מְבִיאָה הָאָדָם לִשְׁאוֹל תַּחְתִּית.",
+                "וְכַאֲשֶׁר צָרִיךְ זְרִיזוּת לַתּוֹרָה – כָּךְ צָרִיךְ זְרִיזוּת לְעִנְיַן הָעוֹלָם הַזֶּה: שֶׁיְּהֵא זָרִיז בִּמְלַאכְתּוֹ. וְיֵשׁ הַצְלָחָה גְּדוֹלָה לְמִי שֶׁעוֹשֶׂה עִנְיָנָיו בִּזְרִיזוּת. לָכֵן בֶּן אָדָם, תִּהְיֶה זָרִיז לִשְׁנֵי עוֹלָמִים, וַעֲשֵׂה מְלַאכְתְּךָ, שֶׁהוּא צָרְכֵי הָעוֹלָם הַזֶּה – בִּזְרִיזוּת, כְּדֵי שֶׁתִּפָּנֶה מְהֵרָה לִמְלֶאכֶת שָׁמַיִם."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הַשִּׁשָּׁה־עָשָׂר – שַׁעַר הָעַצְלוּת </b></big>",
+                "הָעַצְלוּת הִיא מִדָּה רָעָה מְאוֹד. מִי שֶׁזֹּאת הַמִּדָּה גּוֹבֶרֶת בּוֹ, עִנְיָנָיו מְקֻלְקָלִים מְאוֹד בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. וְעָלָיו אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כד ל-לא): ״עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי, וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב. וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים, כָּסּוּ פָּנָיו חֲרֻלִּים, וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה״. דִּמָּה חָכְמַת הֶעָצֵל לִשְׂדֵה אִישׁ עָצֵל: כִּי כְּמוֹ שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל לֹא דַּי לוֹ שֶׁאֵינוֹ מְגַדֵּל תְּבוּאָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד אוֹתוֹ כָּרָאוּי, אֶלָּא מְגַדֵּל אַף דְּבָרִים גְּרוּעִים, כְּגוֹן חֲרֻלִּים וְקִמְּשֹׂנִים שֶׁהֵם מַזִּיקִים לַתְּבוּאָה. וַאֲפִלּוּ אִם הָיָה טוֹרֵחַ בְּשָׂדֵהוּ עַד שֶׁתִּגְדַּל הַתְּבוּאָה – יַפְסִיד הַכֹּל מֵחֲמַת עַצְלוּתוֹ. כִּי גֶּדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה, וְהוּא עָצֵל וְאֵינוֹ מְתַקֵּן הַגָּדֵר, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִכָּנְסוּ הַבְּהֵמוֹת וְהַגַּנָּבִים וְלוֹקְחִים הַכֹּל. וְאָמַר ״גֶּדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה״ – אַף עַל פִּי שֶׁגֶּדֶר אֲבָנִים חֲזָקָה מְאוֹד, מִכָּל מָקוֹם הִיא נֶהֱרָסָה מֵחֲמַת עַצְלוּתוֹ, שֶׁלֹּא תִּקֵּן חֶסְרוֹנָהּ קֹדֶם שֶׁנָּפְלָה כֻּלָּהּ.",
+                "כֵּן עִנְיָן הֶעָצֵל בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת: כִּי הָעֲצֵלִים אוֹהֲבִים מְנוּחָה, וּמִתּוֹךְ כָּךְ הַמִּצְווֹת קָשׁוֹת עֲלֵיהֶם, וְלִמּוּד הַתּוֹרָה כְּבֵדָה עַל נַפְשָׁם, וְיִבְרְחוּ מִבָּתֵּי הַמִּדְרָשׁוֹת אֶל מְקוֹם מְנוּחָתָם. וּכְשֶׁהֵם יוֹשְׁבִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הֵם יְשֵׁנִים, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יט טו): ״עַצְלָה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה״; כִּי הָעַצְלוּת מְבִיאָה שֵׁנָה בְּטֶבַע הָאָדָם. וּכְבָר הִזְהִיר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (שם ו י): ״מְעַט שֵׁנוֹת, מְעַט תְּנוּמוֹת, מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב״.",
+                "לֹא דַּי לֶעָצֵל שֶׁלֹּא יַגִּיעַ לִידִיעַת הַתּוֹרָה, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּרָאוּי, אֶלָּא אֲפִלּוּ מֵחֲמַת הָעַצְלוּת מַעֲלֶה בְּלִבּוֹ סְבָרוֹת שֶׁל טָעוּת. כִּי הֶעָצֵל יוֹרֶה הֶתֵּר לְעַצְמוֹ וְיֹאמַר: ״טוֹב לַגּוּף הַמְּנוּחָה כְּדֵי שֶׁיִּתְחַזֵּק, כִּי כְּשֶׁאָדָם חָזָק הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר מִן הַחַלָּשׁ״. וּמַטֶּה אָזְנָיו לִדְבָרִים בְּטֵלִים, וְאוֹמֵר שֶׁבְּזֶה יְהֵא לִבּוֹ פָּתוּחַ. נִמְצָא שֶׁהָעַצְלוּת גּוֹרֶמֶת שֶׁיְּחַפֵּשׂ סְבָרוֹת, לוֹמַר שֶׁעוֹשֶׂה מִצְוָה בְּהִתְבַּטְּלוֹ מִן הַתַּלְמוּד. אַף עַל פִּי שֶׁזֹּאת הַסְּבָרָא הִיא אֱמֶת, שֶׁטּוֹב לָנוּחַ כְּדֵי לְהִתְחַזֵּק, אוֹ לִשְׁמֹעַ מִלֵּי דִּבְדִיחוּתָא לִפְתֹּחַ הַלֵּב – זֶהוּ דַּוְקָא לָאָדָם הַזָּרִיז וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּרָאוּי. כִּי אֵין כֹּחַ הָאָדָם כְּכוֹחַ הָאֲבָנִים, אוֹ שֶׁיִּהְיוּ עַצְמוֹתָיו כִּנְחֹשֶׁת לִטְרֹחַ תָּמִיד, וּפְעָמִים צָרִיךְ לָנוּחַ כְּדֵי שֶׁיִּתְחַזֵּק. אֲבָל הֶעָצֵל מְיַשֵּׁר זֹאת הַסְּבָרָא, וְנִמְשָׁךְ אַחֲרֶיהָ עַד שֶׁיִּתְבַּטֵּל מִכֹּל וָכֹל. וּלְעוֹלָם בְּכָל הַמִּצְווֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן טֹרַח – יַעֲשֶׂה סְבָרָא לְפִי הָעַצְלוּת לְהִתְבַּטֵּל מִן הַמִּצְוָה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: הֶעָצֵל יַטֶּה כָּל סְבָרוֹתָיו לְצַד הָעַצְלוּת.",
+                "הֶעָצֵל הוּא רַךְ הַלֵּבָב, וְאֵינוֹ גּוֹלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה. וְעָלָיו אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ שִׁבְעָה דְּבָרִים (דברים רבה ח ו). כֵּיצַד? אוֹמְרִים לֶעָצֵל: ״רַבְּךָ בָּעִיר, לֵךְ וּלְמַד תּוֹרָה הֵימֶנּוּ!״ וְהוּא מֵשִׁיב לָהֶם: ״מִתְיָרֵא אֲנִי מִן הָאֲרִי שֶׁבַּדֶּרֶךְ״, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כו יג): ״אָמַר עָצֵל שַׁחַל בַּדָּרֶךְ״. אוֹמְרִים לוֹ: ״רַבְּךָ בְּתוֹךְ הַמְּדִינָה, עֲמֹד וְלֵךְ אֶצְלוֹ!״ וְהוּא מֵשִׁיב לָהֶם: ״מִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁלֹּא יָבוֹא אֲרִי בְּתוֹךְ הָרְחוֹבוֹת״, שֶׁנֶּאֱמַר (שם): ״אֲרִי בֵּין הָרְחוֹבוֹת״. אוֹמְרִים לוֹ: ״הֲרֵי הוּא דָּר אֵצֶל בֵּיתְךָ!״ וְהוּא מֵשִׁיב לָהֶם: ״הָאֲרִי בַּחוּץ״, שֶׁנֶּאֱמַר (שם כב יג): ״אָמַר עָצֵל אֲרִי בַחוּץ, בְּתוֹךְ רְחוֹבוֹת אֵרָצֵחַ״. אוֹמְרִים לוֹ: ״הֲרֵי הוּא בְּתוֹךְ הַבַּיִת.״ וְהוּא מֵשִׁיב לָהֶם: ״וְאִם הוֹלֵךְ אֲנִי וּמוֹצֵא הַדֶּלֶת נְעוּלָה, אֲנִי צָרִיךְ לַחֲזֹר״. אוֹמְרִים לוֹ: ״פְּתוּחָה הִיא״ – עֲדַיִן לֹא יָקוּם הֶעָצֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שם כו יד): ״הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ, וְעָצֵל עַל מִטָּתוֹ״. וּלְבַסּוֹף שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ מָה לְהָשִׁיב, אוֹמֵר לָהֶם: ״אִם הַדֶּלֶת פְּתוּחָה אוֹ נְעוּלָה – אֲנִי מְבַקֵּשׁ לִישֹׁן מְעַט״. שֶׁנֶּאֱמַר (שם ו ט): ״עַד מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב, מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ״. עוֹמֵד מִמִּטָּתוֹ וְנוֹתְנִים לְפָנָיו לֶאֱכֹל– וְהוּא מִתְעַצֵּל לָתֵת לְתוֹךְ פִּיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שם כו טו): ״טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת, נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל פִּיו״.",
+                "וְאֵיזֶהוּ הַשְּׁבִיעִי? שֶׁנֶּאֱמַר (שם כ ד): ״מֵחֹרֶף – עָצֵל לֹא יַחֲרֹשׁ״. וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: זֶה שֶׁלֹּא לָמַד תּוֹרָה בִּנְעוּרָיו, וְרוֹצֶה לִלְמֹד בְּזִקְנוּתוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל. וְזֶהוּ (שם): ״וְשָׁאַל בַּקָּצִיר – וָאָיִן״.",
+                "עַד כָּאן הָיָה שְׁלֹמֹה מְגַנֶּה אֶת אֶת הֶעָצֵל. וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אָמַר דָּבָר גָּדוֹל מִכֻּלָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל יד): ״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ״. פֵּרוּשׁ: רַק הוֹצֵא דָּבָר מִפִּיךְ. וּמִי שֶׁמִּתְעַצֵּל בָּזֶה, שֶׁלֹּא יוֹצִיא דְּבָרִים מִפִּיו – אֵין לְךָ עַצְלוּת גְּדוֹלָה מִזּוֹ.",
+                "רְאֵה אֵיךְ הֶעָצֵל רָחוֹק מִן הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת. וְאֵינוֹ שׁוֹוֶה כְּלוּם לִשְׁלִיחוּת, כְּחַלָא [חומץ] שֶׁאֵינָהּ שׁוֹוָה לַשִּׁנַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י כו): ״כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם, כֵּן הֶעָצֵל לְשׁוֹלְחָיו״. וְנֶאֱמַר (שם כו טז): ״חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו, מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי טָעַם״. פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל זֶה הַפָּסוּק כָּךְ הוּא: מֶלֶךְ שֶׁיֵּשׁ לוֹ רָצִים וּשְׁלוּחִים הַרְבֵּה, וְעָשׂוּ כֻּלָּם שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, וְגַם הֵשִׁיבוּ דָּבָר לַמֶּלֶךְ כְּשֶׁחָזְרוּ מִשְּׁלִיחוּתָם. אֲבָל אֶחָד מֵעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ הָיָה אִישׁ עָצֵל, וּמַעֲרִים לוֹמַר ״חוֹלֶה אָנִי״, וְנָח וְאָכַל מִשֻּׁלְחַן הַמֶּלֶךְ. וּכְשֶׁהוּא רָאָה שֶׁחֲבֵרָיו בָּאִים יְגֵעִים מִטֹּרַח הַדֶּרֶךְ, אָז הוּא הֶחֱזִיק עַצְמוֹ חָכָם בְּעֵינָיו מִכָּל חֲבֵרָיו. אֲבָל שְׁטוּת הוּא בְּיָדוֹ, דִּכְתִיב (שם כב כט): ״חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ, לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב״. וְאַף כָּאן הַמֶּלֶךְ יְשַׁלֵּם גְּמוּל לַפִּקְחִים, שֶׁהָיוּ מְשִׁיבִים לוֹ טַעַם. אֲבָל הֶעָצֵל – לֹא יָחוּשׁ לוֹ.",
+                "כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: הֶעָצֵל אֵינוֹ שׁוֹוֶה, לֹא לָעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא לָעוֹלָם הַבָּא, כִּי מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת טוֹב. וְאָמַר הֶחָכָם: הֶעָצֵל שֶׁבִּבְנֵי אָדָם – שֶׁנִּתְעַצֵּל לִקְנוֹת אוֹהֲבִים חֲכָמִים וְיִרְאֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְיֵשׁ יוֹתֵר עָצֵל מִמֶּנּוּ: שֶׁכָּל אֵלּוּ הָיוּ בְּיָדוֹ וְאִבְּדָם.",
+                "הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא בְּרִיָּה חַלָּשָׁה, הָאוֹגֶרֶת לַחְמָהּ וְטוֹרַחַת עַל מַאֲכָלָהּ, כְּדֵי לְהַחְכִּים בָּהּ אֶת הֶעָצֵל, דִּכְתִיב (משלי ו ו): ״לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל, רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם״. לָכֵן יִתְבַּיֵּשׁ בִּרְאוֹתוֹ הַנְּמָלָה הַחֲלוּשָׁה, וּזְרִיזָה הִיא עַל עִנְיָנֶיהָ, וְיִלְמַד מִמֶּנָּה לֶאֱחֹז כָּמוֹהָ בְּמִדַּת הַזְּרִיזוּת, וְלָצֵאת מִתַּחַת יַד הָעַצְלוּת, וּלְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ מִינֵי שַׁחַת.",
+                "וְיֵשׁ עַצְלוּת שֶׁהִיא טוֹבָה מְאוֹד, כְּגוֹן הַיּוֹשֵׁב וּמִתְעַצֵּל לַעֲשׂוֹת רָעוֹת וְלִרְדֹּף אַחַר הַתַּאֲווֹת. אָמְרוּ עַל אָדָם שֶׁרָצָה הַמֶּלֶךְ לְשָׁלְחוֹ לִמְקוֹם סַכָּנָה וְלֹא אָבָה לָלֶכֶת, וְחֵרְפוֹ הַמֶּלֶךְ. אָז אָמַר לַמֶּלֶךְ: מוּטָב שֶׁתְּחָרְפֵנִי וַאֲנִי חַי, מִשֶּׁתִּתְפַּלֵּל בַּעֲדִי וַאֲנִי מֵת.",
+                "וְעַל זֶה הָעִנְיָן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (פסחים נ ב): יֵשׁ זָרִיז וְנִשְׂכָּר, וְיֵשׁ זָרִיז וְנִפְסָד; יֵשׁ עָצֵל וְנִשְׂכָּר, וְיֵשׁ עָצֵל וְנִפְסָד. זָרִיז וְנִשְׂכָּר – שֶׁעוֹשֶׂה מְלַאכְתּוֹ כָּל הַשָּׁבוּעַ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶרֶב שַׁבָּת. זָרִיז וְנִפְסָד – שֶׁעוֹשֶׂה מְלָאכָה כָּל הַשָּׁבוּעַ, וְעוֹשֶׂה גַּם כֵּן בְּעֶרֶב שַׁבָּת. עָצֵל וְנִשְׂכָּר – שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מְלָאכָה כָּל הַשָּׁבוּעַ, וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶרֶב שַׁבָּת. עָצֵל וְנִפְסַד – שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מְלָאכָה כָּל הַשָּׁבוּעַ, וְעוֹשֶׂה בְּעֶרֶב שַׁבָּת. רְאֵה אֵיךְ הֶעֱלוּ חֲכָמִים בִּלְבָבָם שֶׁיֵּשׁ זְרִיזוּת שֶׁהִיא טוֹבָה וְיֵשׁ זְרִיזוּת שֶׁהִיא רָעָה, וְכֵן בָּעַצְלוּת.",
+                "לָכֵן תַּחֲשֹׁב שֶׁתַּעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּכָל אֵיבָרֶיךָ וּבְכָל מַחְשְׁבוֹתֶיךָ, וְתִבְחַר מִכָּל אֵבָר וְאֵיבָר קְצָת קַלּוּת וּקְצָת כְּבֵדוּת, וְהַכֹּל לְשֵׁם שָׁמַיִם: תְּהֵא קַל לָשֶׁבֶת עִם חֲבֵרִים הַמִּתְחַבְּרִים לַתּוֹרָה וְלַמִּצְווֹת, וּתְהֵא כָּבֵד לָשֶׁבֶת עִם הַלֵּיצָנִים וְעוֹשִׂים רָעָה. וּתְהֵא קַל בְּעֵינֶיךָ לִרְאוֹת דָּת וָדִין וְעִנְיְנֵי הַמִּצְווֹת, וּתְהֵא כָּבֵד בְּעֵינֶיךָ לִרְאוֹת מַעֲשֵׂה הֲבָלִים, וּלְהִסְתַּכֵּל בְּאֵשֶׁת אִישׁ וּבַעֲבוֹדָה זָרָה. וּתְהֵא קַל בְּאָזְנֶיךָ לִשְׁמֹעַ מוּסָרִים וְתוֹכָחוֹת וְדִין תּוֹרָה, וּתְהֵא כָּבֵד בְּאָזְנֶיךָ לִשְׁמֹעַ נִבּוּל פֶּה וּדְבָרִים בְּטֵלִים. וּתְהֵא קַל בְּאַפְּךָ לִכְעֹס עַל הָרְשָׁעִים, וּתְהֵא כָּבֵד בְּאַפְּךָ לִכְעֹס עַל הַצַּדִּיקִים. וּתְהֵא כָּבֵד בְּפִיךָ וּבִלְשׁוֹנְךָ הַמְּרִיבוֹת, וְהַשְּׁקָרִים, וְהַלֵּצָנוּת, וְהַלָּשׁוֹן הָרַע, וּתְהֵא קַל בְּפִיךָ בְּדִבְרֵי תוֹרָה, וְתוֹכָחוֹת, וּלְצַוּוֹת עַל הַטּוֹב.",
+                "וּתְהֵא כָּבֵד בְּיָדְךָ לְהָרִים יָד בְּרֵעֲךָ, וּתְהֵא קַל בְּיָדְךָ לִתֵּן צְדָקָה, וְלַעֲשׂוֹת מְלַאכְתְּךָ בֶּאֱמוּנָה. וּתְהֵא כָּבֵד בְּרַגְלֶיךָ לֵלֵךְ בְּדַרְכֵי הָרְשָׁעִים, לָלֶכֶת לְמִשְׁתָּאוֹת וְלָלֶכֶת בְּטִיּוּלִים, וּתְהֵא קַל בְּרַגְלֶיךָ לָרוּץ לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וְלָלֶכֶת לְבַקֵּר חוֹלִים, וְלַעֲשׂוֹת לְוָיָה, וּלְכָל הַמִּצְווֹת. וּתְהֵא כָּבֵד בִּלְבָבְךָ לַחְשֹׁב הִרְהוּרִים רָעִים, וּתְהֵא כָּבֵד עַל הַקִּנְאָה וְעַל הַשִּׂנְאָה, וּתְהֵא קַל בִּלְבָבְךָ לַחְשֹׁב הִרְהוּרֵי תּוֹרָה, וּלְהַשִּׂיג מַעֲלוֹת אַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיִרְאָתוֹ הַטְּהוֹרָה. וּבָזֶה תְּהֵא קַל וְזָרִיז בְּלִבְּךָ לְהִתְדַּבֵּק בָּאוֹר הָעֶלְיוֹן."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הַשִּׁבְעָה־עָשָׂר – שַׁעַר הַנְּדִיבוּת </b></big>",
+                "הַנְּדִיבוּת הִיא הַמִּדָּה אֲשֶׁר יַגִּיעַ בָּהּ הָאָדָם לְמַעֲלוֹת גְּדוֹלוֹת. וּכְשֶׁהַנְּדִיבוּת עַל דֶּרֶךְ טוֹבָה – אָז הִיא מְשֻׁבַּחַת מְאוֹד, וּבָהּ יַגִּיעַ אֶל מַעֲלוֹת רַבּוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יח טז): ״מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ, וְלִפְנֵי גְּדֹלִים יַנְחֶנּוּ״. כִּי בַּעֲבוּר מַתְּנוֹתָיו – יֹאהֲבוּהוּ מְלָכִים וְשָׂרִים וְכָל אָדָם. וְאֵין דָּבָר בָּעוֹלָם הַמֵּבִיא אֶת הָאָדָם לִידֵי אַהֲבַת הָעוֹלָם כְּמוֹ הַנְּדִיבוּת, וְגַם בָּעוֹלָם הַבָּא יַגִּיעַ לוֹ גְּמוּל טוֹב עֲבוּר מַתְּנָתוֹ.",
+                "וְיֵשׁ שְׁלוֹשָׁה מִינֵי נְדִיבוּת: הָאֶחָד נָדִיב בְּמָמוֹן, הַשֵּׁנִי נְדִיב בְּגוּף, הַשְּׁלִישִׁי נְדִיב בְּחָכְמָה. וְאֵלּוּ הַשְּׁלוֹשָׁה הָיוּ בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ: שֶׁהָיָה נָדִיב בְּמָמוֹן, דִּכְתִיב (בראשית כא לג): ״וַיִּטַּע אֶשֶׁל״. נָדִיב בְּגוּפוֹ, שֶׁהִצִּיל לוֹט בֶּן אָחִיו וְנִלְחַם עֲבוּרוֹ. נָדִיב בְּחָכְמָתוֹ, כִּי לִמֵּד לְכָל הָעָם הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר עַד שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ, דִּכְתִיב (שם יב ה): ״וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן״.",
+                "וְזֹאת הַמִּדָּה הִיא מְשֻׁבַּחַת מְאוֹד, מִפְּנֵי שֶׁבָּהּ הָאָדָם מִתְכַּבֵּד, כְּדִכְתִיב (משלי יט ו) ״רַבִּים יְחַלּוּ פְנֵי נָדִיב״, וּדְבָרָיו נִשְׁמָעִים כְּשֶׁהוּא מוֹכִיחַ בְּנֵי הָאָדָם לָשׁוּב לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. אִם הוּא צָרִיךְ לְעֶזְרָה – הַכֹּל יַעַזְרוּהוּ, וְהַכֹּל בְּשָׁלוֹם עִמּוֹ.",
+                "וְדַע שֶׁהַמַּתָּנָה בְּמָקוֹם שֶׁהִיא רְאוּיָה, כְּגוֹן צְדָקָה לַעֲנִיִּים יִרְאֵי שָׁמַיִם – אוֹתָהּ הַמַּתָּנָה הִיא מַטְמוֹן סָפוּן שֶׁאֵינָהּ נֶאֱבֶדֶת בַּאֲרִיכוּת הַיָּמִים, אַךְ הִיא עוֹמֶדֶת כָּל הַיָּמִים. וְזוֹ הִיא כַּוָּנַת שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁאָמַר (קהלת יא א): ״שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם, כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ״. וּפְשַׁט הַפָּסוּק דִּבֵּר עַל הַנְּדִיבוּת, כִּי מִי שֶׁזּוֹרֵעַ חֶסֶד – קוֹצֵר תְּבוּאָתוֹ. וּמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַמִּדָּה הַזֹּאת הוּא מִתְעַשֵּׁר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יא כד) ״יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד״; עוֹד כְּתִיב (שם כח כז): ״נוֹתֵן לָרָשׁ – אֵין מַחְסוֹר״. וְאָמַר דָּוִד עַל הָאֲנָשִׁים הַנְּדִיבִים (תהלים קיב ט): ״פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים – צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד״.",
+                "וְהַמִּדָּה הַחֲשׁוּבָה הַזֹּאת הַלְוָאָה הִיא אֵצֶל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יט יז): ״מַלְוֵה יְיָ חוֹנֵן דָּל״. וְאָמַר הֶחָכָם: עֲשֵׂה חֶסֶד עִם מִי שֶׁרָאוּי לְכָךְ וְעִם מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְכָךְ. פֵּרוּשׁ: ״עִם מִי שֶׁרָאוּי לְכָךְ״ – יִהְיֶה הַחֶסֶד בִּמְקוֹמוֹ, ״וְעִם מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְכָךְ״ – תִּהְיֶה אַתָּה רָאוּי לַעֲשׂוֹתוֹ. וְאָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל מִי שֶׁנּוֹתֵן מַתָּנָה גְּדוֹלָה לְמִי שֶׁשָּׁאַל הַמַּתָּנָה – הוּא חֲצִי נָדִיב. אֲבָל הַנָּדִיב הַשָּׁלֵם הוּא הַנּוֹתֵן תָּדִיר, הֵן רַב אוֹ מְעַט, קֹדֶם שֶׁיִּשְׁאֲלוּ מִמֶּנּוּ.",
+                "וְעוֹד אָמַר הֶחָכָם: מִדַּת הַנְּדִיבוּת תְּלוּיָה בַּהֶרְגֵּל. כִּי אֵינוֹ נִקְרָא ״נָדִיב״ עַד שֶׁיְּהֵא רָגִיל בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה לְהִתְנַדֵּב כְּפִי יְכָלְתּוֹ. כִּי אָדָם שֶׁנּוֹתֵן לְמִי שֶׁרָאוּי לִתֵּן אֶלֶף זְהוּבִים בְּבַת אַחַת לְמִי שֶׁרָאוּי – אֵינוֹ נָדִיב כְּמִי שֶׁנּוֹתֵן אֶלֶף זְהוּבִים בְּאֶלֶף פְּעָמִים, כָּל זָהוּב וְזָהוּב לְמִי שֶׁרָאוּי לוֹ. כִּי אוֹתוֹ שֶׁנּוֹתֵן אֶלֶף זְהוּבִים בְּבַת אַחַת – נִתְעוֹרְרָה דַּעְתּוֹ לְהִתְנַדֵּב, וְאַחַר כָּךְ פָּסְקָה מִמֶּנּוּ. וְכֵן לְעִנְיַן הַשָּׂכָר: אֵין שָׂכָר לְמִי שֶׁפָּדָה שָׁבוּי אֶחָד הַיּוֹשֵׁב בַּמִּשְׁמָר עַל דְּבַר חוֹב בְּמֵאָה דִּינָרִים, שֶׁהוּא דֵּי מַחְסוֹרוֹ, כְּמוֹ מִי שֶׁפָּדָה עֲשָׂרָה שְׁבוּיִים, אוֹ הִשְׁלִים לַעֲשָׂרָה עֲנִיִּים חֶסְרוֹנָם בְּמֵאָה דִּינָרִים, כָּל אֶחָד בַּעֲשָׂרָה דִּינָרִים. וְעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (אבות ג טו): הַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה, וְלֹא אָמְרוּ: ״לְפִי גֹּדֶל הַמַּעֲשֶׂה״.",
+                "כָּל הַמַּעֲלִים עֵינָיו מִן הַצְּדָקָה – כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. וְנִקְרָא ״בְּלִיַּעַל״, ״רָשָׁע״, ״אַכְזָרִי״ וְ״חוֹטֵא״. ״בְּלִיַּעַל״, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו ט): ״הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר: קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה. וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן, וְלֹא תִתֵּן לוֹ״. ״אַכְזָרִי״, דִּכְתִיב (משלי יב י): ״וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי״. וְהוּא מַכְחִישׁ יִחוּסוֹ, שֶׁאֵינוֹ מִזֶּרַע אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁהָיוּ רַחֲמָנִים (יבמות עט א), אֶלָּא מִזֶּרַע גּוֹיִים שֶׁהֵם אַכְזָרִיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו נ מב): ״אַכְזָרִי הֵמָּה, וְלֹא יְרַחֵמוּ״. וְכָל הַמְּרַחֵם – מְרַחֲמִים עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג יח): ״וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ״ (שבת קנא ב).",
+                "וְהַנּוֹתֵן צְדָקָה לָעֲנִיִּים בְּסֵבֶר פָּנִים רָעוֹת – אִבֵּד זְכוּתוֹ, וַאֲפִלּוּ שֶׁנּוֹתֵן הַרְבֵּה; וְעוֹבֵר עַל ״וְלֹא־יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ״ (דברים טו י). וְטוֹב מִמֶּנּוּ הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת לֶעָנִי. וְטוֹב שֶׁיִּתֵּן קֹדֶם שֶׁיִּשְׁאַל. וְטוֹב שֶׁיִּתֵּן בַּסֵּתֶר, דִּכְתִיב (משלי כא יד): ״מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף״. וְיֵשׁ שֶׁהָיוּ קוֹשְׁרִים מָעוֹת בַּבֶּגֶד וְזוֹרְקִים לַאֲחוֹרֵיהֶם, וּבָאִים עֲנִיִּים וְנוֹטְלִים, וְהַנּוֹתֵן אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְמִי נוֹתֵן, וְהַמְּקַבֵּל אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִמִּי קִבֵּל וְאֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ (כתובות סז ב). כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: כָּל מָה שֶׁיָּכוֹל לְהַסְתִּיר, שֶׁלֹּא יֵדַע הֶעָנִי מִי הוּא הַנּוֹתֵן, וְשֶׁלֹּא יֵדַע הַנּוֹתֵן מִי הוּא הַמְקַבֵּל – יֵשׁ לוֹ לְהַסְתִּיר.",
+                "וּכְשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה צְדָקָה – יַעֲשֶׂה חֶסֶד עִם הַצְּדָקָה. כְּגוֹן שֶׁיִּקְנֶה בְּאוֹתָם הַמָּעוֹת דָּבָר הַצָּרִיךְ לֶעָנִי, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ הֶעָנִי לִטְרֹחַ, וְאַף הֶעָשִׁיר יִקְנֵהוּ בְּזוֹל יוֹתֵר מִן הֶעָנִי. וִידַקְדֵּק הֶעָשִׁיר שֶׁיִּתֵּן לוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא צָרִיךְ מֵהֶם, וּבָזֶה עוֹשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד. וְעַל זֶה אָמַר הַנָּבִיא (הושע י יב): ״זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה, קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד״. פֵּרוּשׁ: הַשָּׂכָר הוֹלֵךְ אַחַר הַחֶסֶד.",
+                "וְעַתָּה שְׁמַע חֲשִׁיבוּת הַנְּדִיבוּת וּבַעֲלֵי הַצְּדָקָה, דִּכְתִיב (משלי יד לד): ״צְדָקָה תְּרוֹמֵם גּוֹי״. בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גָדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל צְדָקָה, שֶׁהִיא נְתוּנָה בִּימִינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מח יא): ״צֶדֶק מָלְאָה יְמִינֶךָ״.",
+                "גְּדוֹלָה צְדָקָה, שֶׁבָּהּ נִשְׁתַּבַּח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשָׁעָה שֶׁעָתִיד לְהָבִיא תְּשׁוּעָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו סג א): ״אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה, רַב לְהוֹשִׁיעַ״. גְּדוֹלָה צְדָקָה, שֶׁמַּנְחֶלֶת כָּבוֹד וְחַיִּים לְעוֹשֶׂיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כא כא): ״רוֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד, יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד״. וּמִשּׁוּם דְּרֹדֵף צְדָקָה יִמְצָא צְדָקָה?! אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְצִיא לוֹ מָעוֹת כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מֵהֶן צְדָקָה לִבְנֵי אָדָם הַמְּהֻגָּנִים, לַעֲשׂוֹת לָהֶן צְדָקָה כְּדֵי לְקַבֵּל מֵהֶן שָׂכָר. גְּדוֹלָה צְדָקָה, שֶׁבָּהּ עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפְדּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו א כז): ״צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה, וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה״. גְּדוֹלָה צְדָקָה, שֶׁבָּהּ נִשְׁתַּבַּח אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו ו): ״וְהֶאֱמִין בַּיְיָ, וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה״; וְאוֹמֵר (שם יח יט): ״כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְיָ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, לְמַעַן הָבִיא יְיָ עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו״. גְּדוֹלָה צְדָקָה, שֶׁבָּהּ נִשְׁתַּבַּח דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ח טו): ״וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ״. גְּדוֹלָה צְדָקָה, שֶׁבָּהּ נִשְׁתַּבַּח שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א י ט): ״יְהִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ בָּרוּךְ, אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל, בְּאַהֲבַת יְיָ אֶת יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם, וַיְשִׂימְךָ לְמֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה״. גְּדוֹלָה צְדָקָה, שֶׁמַּגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פט טו): ״צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ״. גְּדוֹלָה צְדָקָה, שֶׁבָּהּ נִשְׁתַּבְּחוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו כה): ״וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ, כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת...״. גְּדוֹלָה צְדָקָה, שֶׁבָּהּ עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהִשְׁתַּבֵּחַ בְּיוֹם הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ה טז): ״וַיִּגְבַּהּ יְיָ צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט, וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה״. גְּדוֹלָה צְדָקָה, שֶׁהִיא מְלַוָּה לְעוֹשֶׂהָ בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם נח ח): ״וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ, כְּבוֹד יְיָ יַאַסְפֶךָ״. גָּדוֹל הַחֶסֶד, שֶׁבּוֹ נִבְנָה הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פט ג): ״עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה״. לְכָךְ יִדְבַּק הָאָדָם בְּמִדַּת הַנְּדִיבוּת, שֶׁגּוֹרֶמֶת כָּל הַטּוֹבוֹת הָאֵלֶּה.",
+                "וְעוֹד יִהְיֶה נָדִיב בְּמָמוֹנוֹ לִקְנוֹת הַמִּצְווֹת, כְּגוֹן רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁקָּנָה אֶתְרוֹג בְּאֶלֶף זוּז (סוכה מא ב). וְיִהְיֶה נָדִיב בְּמָמוֹנוֹ לְהַדֵּר בַּמִּצְווֹת, וְהִדּוּר מִצְוָה עַד שְׁלִישׁ (בבא קמא ט ב).",
+                "וְיִהְיֶה נָדִיב בְּמָמוֹנוֹ לִכְתֹּב וְלִקְנוֹת סְפָרִים, וּלְהַשְׁאִילָן לְמִי שֶׁאֵין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיב ג): ״הוֹן וָעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ, וְצִדְקָתוֹ עוֹמֶדֶת לָעַד״ (כתובות נ א). וְיִהְיֶה וַתְּרָן בָּזֶה, שֶׁלֹּא יָחוּשׁ אִם יִתְקַלְקְלוּ הַסְּפָרִים עֲבוּר שֶׁלּוֹמְדִים בָּהֶם. וְעַל כְּלֵי בֵּיתוֹ יִהְיֶה נָדִיב, לְהַשְׁאִיל לִשְׁכֵנָיו וּמְיֻדָּעָיו.",
+                "וְיִהְיֶה נָדִיב לְהַלְווֹת לֶעָנִי אֶת כַּסְפּוֹ, וְאִם יַסְפִּיק בְּיָדוֹ – יַלְוֶה גַּם לָעֲשִׁירִים. וְיִהְיֶה נָדִיב בְּמַשָּׂא וּבְמַתָּן עִם כָּל הָעוֹלָם, וְלֹא יְדַקְדֵּק עִם חֲבֵרוֹ בְּדָבָר מוּעָט. אִם הוּא מוֹדֵד יַיִן אוֹ שֶׁמֶן אוֹ אֵיזֶה דָּבָר שֶׁיִּהְיֶה – לֹא יְצַמְצֵם.",
+                "וְיִהְיֶה נָדִיב בְּגוּפוֹ לִטְרֹחַ עֲבוּר כָּל אָדָם, לִסְבֹּל עֻלָּם וּמַשָּׂאָם, וּלְהִצְטַעֵר בְּצָרָתָם, וּלְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדָם, וְלִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחָתָם, לְבַקֵּר חוֹלִים וְלַעֲשׂוֹת חֶסֶד עִם הַמֵּתִים.",
+                "וּבְיוֹתֵר צָרִיךְ לִהְיוֹת נָדִיב בְּחָכְמַת תּוֹרָתוֹ (סוכה מט ב), לְלַמֵּד לְכָל אָדָם דַּעַת וּלְהַמְשִׁיךְ אֶת לִבָּם לַשָּׁמַיִם. וְזֶהוּ הַנְּדִיבוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּכָל מִינֵי הַנְּדִיבוּת – הַמִּתְנַדֵּב לָאָדָם לַהֲבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.",
+                "אַף עַל פִּי שֶׁמִּדַּת הַנְּדִיבוּת הִיא טוֹבָה, צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יְהֵא פַּזְרָן, לְהַשִּׂיג תַּאֲווֹת לִבּוֹ בְּמִינֵי מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, וְלָתֵת הוֹנוֹ לְזוֹנוֹת, וְלַעֲשׂוֹת בְּגָדִים יְקָרִים, וּלְפַזֵּר בְּמִינֵי תַּחְבּוּלוֹת שֶׁאֵינָן מְבִיאוֹת לְיִרְאַת שָׁמַיִם. וְצָרִיךְ נְדִיב הַלֵּב שֶׁלֹּא לְפַזֵּר לָרִיק, וְשֶׁלֹּא לִרְדֹּף אַחַר תַּאֲווֹת הַמְּבִיאוֹת כָּל רַע. אַךְ יְדַקְדֵּק לִהְיוֹת וַתְּרָן לָעֲנִיִּים הַטּוֹבִים, לְהַלְבִּישָׁם וּלְהַאֲכִילָם מִן הַמֵּיטָב, כְּדִכְתִיב (ויקרא ג טז): ״כָּל חֵלֶב לַיְיָ״. וְיִהְיֶה שְׂכָרוֹ טוּב הַצָּפוּן בַּעֲדוֹ, אֲשֶׁר ״עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ, יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ״ (ישעיהו סד ג)."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הַשְּׁמוֹנָה־עָשָׂר – שַׁעַר הַצַּיְקָנוּת </b></big>",
+                "הַצַּיְקָנוּת. זֹאת הַמִּדָּה הִיא מְגֻנָּה בְּרוֹב עִנְיָנֶיהָ. וְעַל הַצַּיְקָן אָמַר שְׁלֹמֹה עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כג ו): ״אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן״.",
+                "וְאֵלֶּה מִדּוֹת צַר הָעַיִן: לֹא יִתֵּן צְדָקָה, וְלֹא יְרַחֵם עַל הָעֲנִיִּים. וּכְשֶׁיֵּשׁ לוֹ מַשָּׂא וּמַתָּן עִם חֲבֵרוֹ – מְדַקְדֵּק עִמּוֹ יוֹתֵר מִדַּי, וְלֹא יְוַתֵּר לוֹ מְאוּמָה. אֵינוֹ מַאֲכִיל וְאֵינוֹ מַלְבִּישׁ, וְלֹא יֵהָנֶה שׁוּם אָדָם מִמֶּנּוּ. וְאֵין לוֹ בִּטָּחוֹן עַל מִי שֶׁנּוֹתֵן לוֹ הַמָּמוֹן, וְהוּא שָׂנוּא לַבְּרִיּוֹת. אֵינוֹ מְהַדֵּר אַחַר הַמִּצְווֹת, וְלֹא יִקְנֶה לוֹ רַב וְחָבֵר, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִשָּׁאֵר רֵיק מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַמִּצְוֹת.",
+                "וְאִם הוּא צַיְקָן בְּגוּפוֹ – גַּם הוּא רַע וָמָר, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה חֶסֶד עִם בְּנֵי אָדָם. וְרַע עַל כָּל רָעוֹת אִם הוּא כִּילַי בְּחָכְמָתוֹ אוֹ בִּסְפָרָיו, כֵּיוָן שֶׁהוּא אֵינוֹ חָסֵר בָּזֶה מְאוּמָה: כִּי הַחָכְמָה דּוֹמָה לָאֵשׁ, שֶׁאֵינָהּ חֲסֵרָה אִם מַדְלִיקִים מִמֶּנָּה נֵרוֹת אוֹ אֵשׁ אַחֶרֶת. וְעָלָיו נֶאֱמַר (משלי יא כו): ״מוֹנֵעַ בָּר – יִקְּבוּהוּ לְאוֹם״. אֲבָל בַּנָּדִיב נֶאֱמַר (שם): ״וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר״. וּפְשַׁט הַכָּתוּב מְדַבֵּר בִּצְדָקָה, וְהַמָּשָׁל עַל חָכְמָתוֹ.",
+                "וְהַטּוֹב שֶׁבְּזֹאת הַמִּדָּה: שֶׁאֵינוֹ מַפְסִיד מָמוֹנוֹ בַּהֲבָלִים, וּפְעָמִים נִמְנָע מֵעֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת. וּמֵחֲמַת שֶׁמְּחַסֵּר נַפְשׁוֹ מִטּוֹבָה, מִתּוֹךְ כָּךְ אֵין לוֹ גֵּאוּת כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לַנָּדִיב, כִּי מֵרֹב טוֹבָה וַהֲנָאָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָאָדָם – יִבְעַט בְּיוֹצְרוֹ. לָכֵן יְדַקְדֵּק הָאָדָם בְּעַצְמוֹ, וְיִהְיֶה נָדִיב בְּמָקוֹם שֶׁרָאוּי לוֹ לְהִתְנַדֵּב, וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין רָאוּי לוֹ לְהִתְנַדֵּב יִהְיֶה צַיְקָן וְכִילַי. וְיִשְׁקֹל כָּל זֶה בְּמֹאזְנַיִם שֶׁל תּוֹרָה.",
+                "וְיִלְמַד מִיַּעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁהָיָה צַיְקָן שֶׁאֵין דֻּגְמָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לב כה): ״וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ״ – וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁשָּׁכַח פַּכִּים קְטַנִּים וְחָזַר עֲלֵיהֶם. מְלַמֵּד שֶׁהַצַּדִּיקִים, חָבִיב עֲלֵיהֶם מָמוֹנָם יוֹתֵר מִגּוּפָם, לְפִי שֶׁאֵין פּוֹשְׁטִים יָד בַּגָּזֵל (חולין צא א). רְאֵה הַצַּיְקָנוּת הַגְּדוֹלָה, שֶׁאָדָם עָשִׁיר כְּמוֹ יַעֲקֹב עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָיָה לוֹ לַחֲזֹר אַחַר פַּכִּים קְטַנִּים. וּמָצִינוּ בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁהָיָה וַתְרָן שֶׁאֵין דֻּגְמָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה לא יז) ״בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי״ (בראשית נ ה) – מְלַמֵּד שֶׁנָּטַל יַעֲקֹב כָּל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהֵבִיא מִבֵּית לָבָן וְעָשָׂה כְּרִי, וְאָמַר לְעֵשָׂו: טוֹל בִּשְׁבִיל חֶלְקֶךָ בַּמְּעָרָה. הַיֵּשׁ וַתְרָן כָּזֶה?!",
+                "לָכֵן מִזֶּה יִלְמַד אָדָם שֶׁלֹּא יְפַזֵּר לָרִיק וְשֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ. וּבְמָקוֹם מִצְוָה, כְּגוֹן בִּצְדָקָה וּבִשְׁאָר מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בְּמָעוֹת, כְּגוֹן לִקְנוֹת רַב וְחָבֵר וּסְפָרִים – יִהְיֶה וַתְרָן גָּדוֹל, כְּדֵי לְהַשִּׂיג מַעֲלוֹת עֶלְיוֹנוֹת, לְהָשִׁיב הַנֶּפֶשׁ לִמְקוֹם טָהֳרָה, שֶׁתְּהֵא צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים, כְּדִכְתִיב (שמואל א כה כט): ״וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים״."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הַתִּשְׁעָה־עָשָׂר – שַׁעַר הַזְּכִירָה </b></big>",
+                "הַזְּכִירָה הִיא מִדָּה שֶׁאֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לְהִתְקַיֵּם בִּלְעָדֶיהָ. כִּי כָּל מַשָּׂא וּמַתָּן שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה – הַכֹּל תָּלוּי בַּזְּכִירָה. כִּי לֹא הָיָה אָדָם מַאֲמִין לַחֲבֵרוֹ אוֹ מַלְוֶה לוֹ, אִם לֹא הָיָה זוֹכֵר. וְכָל הָעִנְיָנִים שֶׁבָּעוֹלָם, כְּגוֹן מִקָּח וּמִמְכָּר, אִם הָיוּ שׁוֹכְחִים דִּבְרֵיהֶם – לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת מִקָּח וּמִמְכָּר, אוֹ לַעֲשׂוֹת תְּנַאי בֵּינֵיהֶם בְּלֹא זְכִירָה. וְאֵין צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה, כִּי הַדָּבָר יָדוּעַ לַכֹּל. לָכֵן יִקַּח הָאָדָם זֹאת הַמִּדָּה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לְכָל הָעִנְיָנִים. כִּי הַזְּכִירָה הִיא גָּדֵר לָאֱמֶת: אֵיךְ יִזְכֹּר נְדָרָיו שֶׁנָּדַר לְקַיֵּם, וְאִם יֵשׁ דָּבָר בֵּינוֹ וּבֵין חֲבֵרוֹ – יִזְכֹּר הָעִנְיָן וְלֹא יְשַׁנֶּה דְּבָרָיו. גִּלָּה לוֹ דְּבַר סֵתֶר וְצִוָּה לוֹ שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת – יִזְכֹּר צִוּוּיוֹ וְלֹא יְגַלֶּה.",
+                "לָוָה מֵחֲבֵרוֹ מָעוֹת אוֹ שָׁאַל מִמֶּנּוּ כְּלֵי בֵּיתוֹ – יִזְכֹּר כַּמָּה מָעוֹת לָוָה מִמֶּנּוּ, וִידַקְדֵּק בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ וִישַׁלֵּם הַכֹּל. וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲסָקִים רַבִּים וְהוּא טָרוּד, צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאוֹד שֶׁלֹּא יִלְוֶה מָעוֹת, אוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁאַל עִנְיָנִים מִן בְּנֵי אָדָם; כִּי כֵּיוָן שֶׁהוּא טָרוּד – יִשְׁכַּח הַכֹּל וְלֹא יִזְכֹּר. גָּמַל לוֹ חֲבֵרוֹ טוֹבָה – יִזְכּוֹר כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהָשִׁיב לוֹ. וּלְעִנְיַן הַצְּדָקָה: צָרִיךְ לִזְכֹּר הָעֲנִיִּים וּלְהַעֲלוֹת עַל לִבּוֹ דָּחְקָם, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יַעֲזֹר לָהֶם. וְאִם יָבוֹא לְהָעִיד בְּבֵית דִּין עַל מָה שֶׁרָאָה וְיָדַע, צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁיִּזָּהֵר מְאוֹד שֶׁיִּזְכֹּר, וְלֹא יִפְחַת וְלֹא יוֹסִיף עַל מָה שֶׁרָאָה וְיָדַע. רְאֵה אֵיךְ הִזְהִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַזְּכִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח יא): ״הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ, לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו״. וְזֶה דָּבָר גָּדוֹל: הַזּוֹכֵר אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מַעֲשָׂיו. וְכֵן אָמַר דָּוִד (תהלים טז ח): ״שִׁוִּיתִי יְיָ לְנֶגְדִּי תָמִיד״.",
+                "הַזְּכִירָה הִיא מַעֲלָה עֶלְיוֹנָה, וְהִיא כְּלִי שֶׁמַּחֲזֶקֶת כָּל הַמִּצְווֹת וְכָל הַתּוֹרָה. בַּצִּיצִית נֶאֱמַר (במדבר טו לט-מ): ״וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְיָ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם... לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי״. בַּתְּפִלִּין נֶאֱמַר (שמות יג ט): ״וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְיָ בְּפִיךָ״; וּכְתִיב (דברים טז יב): ״וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם, וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה״.",
+                "וְכֵיוָן שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בַּזְּכִירָה, יֵשׁ לִי לִכְתֹּב שְׁלוֹשִׁים דְּבָרִים שֶׁתִּזְכּוֹר בְּכָל יוֹם שְׁתֵּי פְּעָמִים, וְתַכְנִיסֵם בְּעִמְקֵי הַלֵּב וּבְמַחְשְׁבוֹתֶיךָ. לֹא תִּזְכְּרֵם בְּפִיךָ בִּלְבַד, אַךְ תִּכְתְּבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ; וְאָז תִּהְיֶה עֲבוֹדָתְךָ מְקֻבֶּלֶת לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, וְתִשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו.",
+                "הַזְּכִירָה הָרִאשׁוֹנָה: שֶׁתִּזְכּוֹר אֵיךְ הוֹצִיאֲךָ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מֵאַיִן לְיֵשׁ. וּזְכוֹר הַטּוֹבָה שֶׁעָשָׂה עִמְּךָ מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וְאֵיךְ גִּדֶּלְךָ וְנִשַּׂאֲךָ עַל כָּל הַבְּרִיּוֹת. וְכָל זֶה עָשָׂה לְךָ וְלֹא שֶׁהָיָה חַיָּב לַעֲשׂוֹת לְךָ, אֶלָּא בְּחִנָּם עָשָׂה לְךָ, וּמֵרוֹב חֲסָדָיו גָּמַל לְךָ כָּל זֶה, וַעֲבוּר זֶה אַתָּה חַיָּב לְהוֹדוֹת לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.",
+                "הַשְּׁנִיָּה: שֶׁיִּזְכֹּר חַסְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא שָׁלֵם בְּאֵיבָרָיו. וְיַחֲשֹׁב: אִם הָיָה חוֹלֶה אֵבָר אֶחָד, וּבָא רוֹפֵא וְרִפֵּא אוֹתוֹ – כַּמָּה הָיָה נִכְנָע וּמַחֲזִיק טוֹבָה לָרוֹפֵא הַהוּא! קַל וָחֹמֶר שֶׁיַּעֲשֶׂה כֵן לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁעָשָׂהוּ שָׁלֵם.",
+                "הַשְּׁלִישִׁית: שֶׁיִּזְכֹּר חַסְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁנָּתַן בּוֹ חָכְמָה וָדַעַת. וְיַחֲשֹׁב: אִם הוּא הָיָה שׁוֹטֶה וּמְקָרֵעַ כְּסוּתוֹ – כַּמָּה הָיוּ עִנְיָנָיו מְקֻלְקָלִים, וְלֹא הָיָה נֶחְשָׁב לִמְאוּמָה. וְאִם הָיָה רוֹפֵא מְרַפֵּא שְׁטוּתוֹ – כַּמָּה הָיָה רָאוּי לְשַׁבְּחוֹ! קַל וָחֹמֶר לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ.",
+                "הָרְבִיעִית: שֶׁיִּזְכּוֹר הַטּוֹבָה שֶׁנָּתַן לוֹ הָאֵל יִתְבָּרַךְ, שֶׁנָּתַן לוֹ תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה לְהוֹרוֹת לוֹ דְּרָכָיו הַיְּשָׁרִים, לְהַגִּיעַ לַעֲבוֹדַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ; וְיִתְרַצֶּה בָּהּ לְהוֹדוֹת לְאֵל אָדוֹן הָעֶלְיוֹן, שֶׁבָּהּ יַגִּיעַ לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים לֵהָנוֹת מִזִּיו הַשְּׁכִינָה.",
+                "הַחֲמִישִׁית: שֶׁיִּזְכֹּר רַחֲמֵי הָאֵל יִתְבָּרַךְ, שֶׁרִחֵם עָלָיו לָתֵת תּוֹרָתוֹ הַטְּהוֹרָה בְּיָדוֹ. וְאִלּוּ מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שָׁלַח לוֹ כְּתָב, וְקָרָא כָּל הַכְּתָב, וְהָיָה בּוֹ דָּבָר שֶׁלֹּא הֵבִין – כַּמָּה הָיָה מִצְטַעֵר עַל זֶה, שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ מָה שֶׁצִּוָּהוּ הַמֶּלֶךְ. וְאֵין סָפֵק, אִם הָיָה בִּמְקוֹמוֹ אֲפִלּוּ קָטָן מִן הַקְּטַנִּים שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ לְפָרֵשׁ לוֹ מָה שֶׁלֹּא הֵבִין – הָיָה מְמַהֵר לָלֶכֶת אֵלָיו, וְלֹא הָיָה מִתְבַּיֵּשׁ. כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיַּעֲשֶׂה כֵן בְּתוֹרַת אֱלֹהֵינוּ.",
+                "הַשִּׁשִּׁית: שֶׁיִּזְכּוֹר אִם יֵשׁ בּוֹ שׁוּם דָּבָר מָה שֶׁיַּעֲבֹר בּוֹ עַל שֶׁצִּוָּהוּ יוֹצְרוֹ. וְיַחֲשֹׁב עַל זֶה, שֶׁכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּרָא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, הֵם עוֹשִׂים מִצְוָתוֹ: הַחֲמוֹר נוֹשֵׂא מַשָּׂא, הַסּוּס וְהַשּׁוֹר חוֹרְשִׁים, וְאֵין שׁוּם יוֹם שֶׁמּוֹרְדִים בַּאֲדוֹנָם. הַשֶּׁמֶשׁ עוֹשֶׂה בְּכָל יוֹם מָה שֶׁצִּוָּהוּ הָאֵל יִתְבָּרַךְ, וְאִם הָיָה יוֹם אֶחָד שֶׁלֹּא הָיָה זוֹרֵחַ וְהָיָה חֹשֶׁךְ – כַּמָּה הָיָה פֶּלֶא בְּעֵינֵי הָעוֹלָם! אוֹ אִם מֵי הַיָּם הָיוּ עוֹבְרִים אֶת הַגְּבוּל שֶׁנָּתַן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – הָיוּ מַחֲרִיבִים אֶת הָעוֹלָם. אוֹ אִם הָאֲדָמָה אֵינָהּ נוֹתֶנֶת יְבוּלָהּ וּפֵרוֹתֶיהָ, הָיוּ כָּל הָעוֹלָם מֵתִים. וְעַתָּה רְאֵה שֶׁכָּל הַדְּבָרִים עוֹשִׂים שְׁלִיחוּתָם, וְאֵיךְ לֹא יִתְבַּיֵּשׁ הָאָדָם לְהַרְגִּיל אֵיבָרָיו, שֶׁנִּבְרְאוּ לִשְׁמוֹר הַתּוֹרָה, וְהוּא מְשַׁנֶּה אוֹתָם וּמַרְגִּיל אֵיבָרָיו לַעֲבֹר עַל הַתּוֹרָה?",
+                "הַשְּׁבִיעִית: שֶׁיִּזְכֹּר בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם, עֶבֶד שֶׁרָאָה אֲשֶׁר אֲדוֹנָיו מֵטִיב עִמּוֹ וּמַסְפִּיק לוֹ צְרָכָיו – כַּמָּה צָרִיךְ אוֹתוֹ עֶבֶד לְקַבֵּל עָלָיו מוֹרָא אֲדוֹנָיו וְאַהֲבָתוֹ, וְשֶׁיִּכָּנַע לְפָנָיו, וְשֶׁיִּשְׁתַּדֵּל בְּכָל כּוֹחוֹ שֶׁיִּמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדוֹנָיו. קַל וָחֹמֶר שֶׁיְּקַבֵּל הָאָדָם עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם, וְיַחְשֹׁב עַצְמוֹ כְּעֶבֶד נִכְנָע לִפְנֵי רַבּוֹ, וְאַל יַרְאֶה בְּעַצְמוֹ שׁוּם שְׂרָרָה וְגֵאוּת.",
+                "הַשְּׁמִינִית: שֶׁיִּזְכּוֹר כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֵיךְ הֵם זְרִיזִים וּמִשְׁתַּדְּלִים בַּעֲבוֹדָתוֹ. וְאִם עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ יַעֲשׂוּ מַעֲשֶׂה הַמֶּלֶךְ, דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ חָכְמָה וְעֵצָה – הִנֵּה יְפַנּוּ לִבָּם מִכָּל דָּבָר, וְיָשִׂימוּ כָּל מַחְשְׁבוֹתָם וְחָכְמָתָם לַעֲשׂוֹת עִנְיָן הַמֶּלֶךְ בִּתְבוּנָה וּבְחָכְמָה וּבְכִוּוּן בְּכָל לֵב אֲשֶׁר יוּכְלוּ לַעֲשׂוֹת. וְאִם יָבוֹא לְשַׁבֵּחַ אֶת הַמֶּלֶךְ וּלְהַחְזִיק לוֹ טוֹבָה עַל הַטּוֹב שֶׁעָשָׂה לוֹ, הֵן אִם יִכְתֹּב לוֹ כְּתָב אוֹ יַעֲמֹד אֶצְלוֹ עַל פֶּה – יְחַפֵּשׂ בְּלִבּוֹ לָשׁוֹן צַח וְנָאֶה לְשַׁבֵּחַ בּוֹ הַמֶּלֶךְ. קַל וָחֹמֶר שֶׁיַּעֲשֶׂה כֵן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, שֶׁיָּשִׂים כָּל כַּוָּנָתוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לַעֲשׂוֹת כְּהִלְכָתָהּ וּלְיַפּוֹתָהּ. וְהִנֵּה כָּל מַעֲשֵׂה עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נְחַלְּקוֹ לִשְׁלוֹשָׁה חֲלָקִים: הָאֶחָד: חוֹבַת הַלֵּב לְבַד. אִם יִתְעַסֵּק בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ לְיַחֵד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – יְפַנֶּה לִבּוֹ מִכָּל מַחְשְׁבוֹתָיו, וְיִהְיֶה יִחוּדוֹ שָׁלֵם לֵאלֹהִים לְבַד. הַשֵּׁנִי: עֵסֶק הַלֵּב וְהָאֵיבָרִים, כְּגוֹן בַּתְּפִלָּה – יְפַנֶּה לִבּוֹ מִכָּל עֲסָקָיו, וְיַעֲמֹד בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה לִפְנֵי הָאֵל הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ. הַשְּׁלִישִׁי: בַּעֲשׂוֹתוֹ לוּלָב וְצִיצִית וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ, שֶׁהֵם מִצְווֹת אֵיבָרָיו לְבַד, וְאֵין עִקַּר הַכַּוָּנָה כְּמוֹ הַתְּפִלָּה, כִּי עִקַּר הַתְּפִלָּה הִיא הַכַּוָּנָה, אֲבָל אֵלּוּ עִקָּרָם בָּאֵבָרִים בְּלֹא לֵב – אֲפִלּוּ הָכֵי קֹדֶם שֶׁיַּעֲשֶׂה הַמִּצְוָה יִזְכֹּר לְשֵׁם מִי יַעֲשֶׂה, וְיַעֲשֶׂה בְּהִדּוּר מִצְוָה עַד שְׁלִישׁ (בבא קמא ט ב) לַאֲדוֹן עוֹלָמִים.",
+                "הַתְּשִׁיעִית: שֶׁיִּזְכּוֹר אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה שֶׁאוֹהֵב אוֹתָהּ כְּנַפְשׁוֹ, אוֹ בְּנוֹ שֶׁהוּא אוֹהֲבוֹ בְּכָל לֵב, וְהוּא טוֹרֵחַ תָּמִיד לְהַשִּׂיג לָהֶם כָּל צָרְכָּם וְלַעֲשׂוֹת כָּל רְצוֹנָם; וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה זֶה עֲבוּר שֶׁיָּרֵא מֵהֶם אוֹ שֶׁהֵם יֵיטִיבוּ עִמּוֹ עֲבוּר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה רְצוֹנָם, אֶלָּא מֵרוֹב אַהֲבָה שֶׁהוּא חוֹשֵׁק בָּם עוֹשֶׂה. קַל וָחֹמֶר שֶׁיַּעֲשֶׂה כֵּן לִפְנֵי הָאֵל יִתְבָּרַךְ, שֶׁיְּכַוֵּן כָּל מַעֲשָׂיו לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל לְבַדּוֹ, וְלֹא יַעֲשֶׂה הַמִּצְווֹת מֵאַהֲבַת בְּנֵי אָדָם אוֹ מִיִּרְאָתָם, אוֹ שֶׁיְּקַוֶּה לְקַבֵּל טוֹבָה. אֶלָּא יֵשׁ לוֹ לְיַחֵד כָּל מַעֲשָׂיו לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל לְבַד, וְלֹא יְשַׁתֵּף עִמּוֹ דָּבָר אַחֵר.",
+                "הָעֲשִׂירִית: שֶׁיִּזְכֹּר מֶה הָיוּ כָּל מַעֲשָׂיו עַד הַיּוֹם הַזֶּה, אִם עָסַק בַּעֲבוֹדַת יוֹצְרוֹ אוֹ אַחַר יִצְרוֹ. וְצָרִיךְ שֶׁיִּזְכֹּר בְּכָל יוֹם כַּמָּה עָשָׂה עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכַמָּה מָרַד כְּנֶגְדּוֹ. וּלְעוֹלָם יִתֵּן לִבּוֹ שֶׁיַּעֲסֹק יוֹתֵר בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִמָּה שֶׁיַּעֲסֹק בִּצְרָכָיו. וְאִם לֹא עָסַק כָּל יָמָיו בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, לְכָל הַפָּחוֹת מִכָּאן וְאֵילָךְ יַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.",
+                "הָאַחַת עֶשְׂרֵה: שֶׁיִּזְכּוֹר אֵיךְ הוּא זָרִיז וּמְמַהֵר בְּעִנְיָנָיו לֶאֱסֹף הוֹן, וְחוֹשֵׁב יוֹמָם וְלַיְלָה, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לֶאֱהֹב אֶלָּא לְמִי שֶׁיַּעַזְרֵהוּ לְקַבֵּץ כֶּסֶף וְזָהָב. וְאֶפְשָׁר שֶׁתְּהֵא יְגִיעָתוֹ לָרִיק, שֶׁיְּאַבֵּד הַכֹּל, אוֹ שֶׁמָּא יְהֵא מָמוֹנוֹ לְרָעָתוֹ, אוֹ שֶׁמָּא יָמוּת מְהֵרָה; אַף עַל פִּי כֵן טוֹרֵחַ כָּל כָּךְ. אִם כֵּן מָה יַעֲשֶׂה לְנִשְׁמָתוֹ הַקַּיֶּמֶת לְעוֹלָם וָעֶד? וְעוֹד: כַּמָּה אַתָּה חַיָּב לְתַקֵּן עִנְיָנֶיךָ, וְלִהְיוֹת זָרִיז לִזְכֹּר תָּמִיד לְזַכּוֹתָם וּלְצַחְצְחָם בַּזְּכוּת הַקַּיֶּמֶת לְעוֹלָם וָעֶד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. וְעַתָּה רְאֵה מָה חִלּוּק יֵשׁ בֵּין שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת, וּמַעֲלַת הָאֶחָד מִן הָאַחֵר ״כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ״ (קהלת ב יג).",
+                "הַשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה: שֶׁיִּזְכֹּר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ. רְאֵה אֵיךְ מְקַשֵּׁט עַצְמוֹ וּמְיַפֶּה עַצְמוֹ הַהֹלֵךְ לְשָׁרֵת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אסתר ד ב): ״כִּי אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק״; וְכַאֲשֶׁר תִּרְאֶה בְּיוֹסֵף הַצַּדִּיק עָלָיו הַשָּׁלוֹם (בראשית מא יד): ״וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף, וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר, וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו, וַיָּבוֹא אֶל פַּרְעֹה״. וְהִנֵּה רְאֵה שֶׁאֵין תַּכְשִׁיט הָעוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לְעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁעוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ שָׁעָה אַחַת. אִם כֵּן אֲנַחְנוּ הָעוֹמְדִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים לְעוֹלָם, כִּי הוּא רוֹאֶה מַחְשְׁבוֹת לִבֵּנוּ בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי, וְאֵין מָנוֹס מִמֶּנּוּ כִּי בְּכָל מָקוֹם הוּא, שֶׁיֵּשׁ לָנוּ לַחְשֹׁב תָּמִיד בִּגְדֻלָּתוֹ, וּלְהַסְכִּים בְּלִבֵּנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ, וּלְהִתְקַשֵּׁט עִם הַמַּחֲשָׁבוֹת לְפָנָיו.",
+                "הַשְּׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה: שֶׁיִּזְכּוֹר אֲשֶׁר חָכְמָתוֹ יוֹתֵר מִמַּעֲשָׂיו, שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּפִי חָכְמָתוֹ. וְיֵשׁ לוֹ מָמוֹן, וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה טוֹבָה עִם מָמוֹנוֹ כְּפִי עָשְׁרוֹ. וְיַחֲשֹׁב: מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אִם יָבוֹא אֵלָיו אָדָם וְיֹאמַר לוֹ ״יְהִי לְךָ מֵאָה זְהוּבִים עַל מְנָת שֶׁתִּתֵּן לְאוֹהֲבִי עֲשָׂרָה זְהוּבִים״, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה? קַל וָחֹמֶר שֶׁעוֹשֶׂה כֵן לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה. וְאַל תֹּאמַר: אִלּוּ הִגַּעְתִּי לְעֹשֶׁר כָּךְ וְכָךְ, אוֹ אִלּוּ יָדַעְתִּי לִמּוּד יוֹתֵר מִמָּה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ – הָיִיתִי עוֹשֶׂה מָה שֶׁאֲנִי חַיָּב מִן הָעֲבוֹדָה. כִּי כָל זֶה הֶבֶל גָּדוֹל מִי שֶׁאוֹמֵר כָּךְ, כִּי כָּךְ דְּחִיַּת יֵצֶר הָרַע. אֶלָּא כָּל אָדָם יַעֲשֶׂה מִיָּד כְּפִי חָכְמָתוֹ וְעָשְׁרוֹ לְפִי מָה שֶׁהוּא עַתָּה. וְאִם יִהְיֶה לוֹ יוֹתֵר – יַעֲשֶׂה יוֹתֵר.",
+                "הָאַרְבַּע עֶשְׂרֵה: שֶׁיִּזְכֹּר הָאָדָם שֶׁמַּסְבִּיר פָּנָיו לַחֲבֵרוֹ, אֵיךְ לִבּוֹ נוֹטֶה אֵלָיו לֶאֱהֹב אוֹתוֹ, כְּדִכְתִיב (משלי כז יט): ״כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים, כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם״. כָּל שֶׁכֵּן אִם רוֹאֶה מֶלֶךְ שֶׁמְּקַבְּלוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וּמַרְאֶה לוֹ שֶׁהוּא אוֹהֲבוֹ – כַּמָּה יֹאהֲבֶנּוּ, כַּמָּה יְכַבְּדֶנּוּ וְיִכָּנַע לְפָנָיו, וְכַמָּה יִשְׁתַּבְּחוּ וְיִתְהַלְּלוּ בָּזֶה. קַל וָחֹמֶר לְהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוֹדִיעָנוּ שֶׁהוּא אוֹהֵב אוֹתָנוּ, וְהִבְטִיחָנוּ לֶאֱהֹב אוֹתָנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו מד): ״וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם, לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם״ – שֶׁאָנוּ חַיָּבִים לֶאֱהֹב לְהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בְּכָל לֵב.",
+                "הֶחָמֵשׁ עֶשְׂרֵה: שֶׁיִּזְכּוֹר שֶׁהָאָדָם מַזְמִין צְרָכָיו קֹדֶם שֶׁצָּרִיךְ, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם יִחְיֶה עַד שֶׁיֵּהָנֶה מֵהֶן אִם לֹא. וְהַהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה – אֵיךְ הוּא מַזְמִין צֵידָה לַדֶּרֶךְ. קַל וָחֹמֶר שֶׁנַּעֲשֶׂה כֵן לָעוֹלָם הָאָרֹךְ, שֶׁהוּא דֶּרֶךְ רְחוֹקָה, וּפִתְאוֹם שׁוֹלֵחַ הַמָּקוֹם שְׁלוּחוֹ לְהָבִיא הָאָדָם, וְאִם אֵין לוֹ צֵידָה אוֹ יֵשׁ לוֹ צֵידָה. לָכֵן יִהְיֶה זָהִיר שֶׁיֵּשׁ לוֹ צֵידָה קֹדֶם שֶׁהִזְמִין לְדַרְכּוֹ וְשֶׁיִּצְטָרֵךְ לוֹ.",
+                "הַשֵּׁשׁ עֶשְׂרֵה: שֶׁיִּזְכּוֹר הָאָדָם חֲבֵרָיו, בַּחוּרִים וְגִבּוֹרִים יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, שֶׁהָיוּ בַּהֲנָאָה גְּדוֹלָה, וְלֹא הֶאֱרִיכוּ יָמִים. וְאֵין הַמָּוֶת מִתְעַכֵּב לָבוֹא בְּכָל שָׁעָה, וְאֵין אָדָם שׁוֹלֵט בּוֹ. וְיַחֲשֹׁב: הַנְּשָׁמָה הִיא פִּקָּדוֹן בְּיָדוֹ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מָתַי יָבוֹא בַּעַל הַפִּקָּדוֹן וְיִתְבַּע פִּקְדוֹנוֹ, וְצָרִיךְ שֶׁיְּמַהֵר לְנַקּוֹת אֶת הַפִּקָּדוֹן, שֶׁיְּשִׁיבֵהוּ נָקִי כַּאֲשֶׁר בָּא לְיָדוֹ.",
+                "הַשְּׁבַע עֶשְׂרֵה: שֶׁיִּזְכּוֹר מַעֲלָה טוֹבָה מְאוֹד, לְהִסְתַּלֵּק מִבְּנֵי אָדָם כְּשֶׁיָּכוֹל לְהִנָּצֵל מֵהֶם, וְיֵשֵׁב בְּחֶדְרוֹ יָחִיד. כִּי רֹב הָעֲבֵרוֹת אֵינָן נִגְמָרוֹת אֶלָּא בִּשְׁנַיִם, כְּגוֹן זְנוּת וְלָשׁוֹן הָרַע וּשְׁקָרִים וַחֲנִיפוּת. מִכָּל אֵלּוּ יִנָּצֵל הַיּוֹשֵׁב יְחִידִי, כִּי הוּא אֵינוֹ מִתְגָּאֶה עַל בְּנֵי אָדָם, וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לֵיצָנוּת שֶׁלָּהֶם. וּבְעָמְדוֹ שָׁם, חַיָּב לְהוֹכִיחָם בִּשְׁלוֹשָׁה עִנְיָנִים: בִּפְגִיעַת הַיָּד, כְּפִינְחָס שֶׁלָּקַח רֹמַח בְּיָדוֹ (במדבר כה ז); בִּדְבָרִים, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁאָמַר לָרָשָׁע (שמות ב יג): ״לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ״; בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (תהלים כו ה): ״שָׂנֵאתִי קְהַל מְרֵעִים, וְעִם רְשָׁעִים לֹא אֵשֵׁב״. וּמִי זֶה יָכוֹל לְהִתְקוֹטֵט עִמָּהֶם תָּמִיד, כֵּיוָן שֶׁהֵם עוֹבְרִים תָּמִיד? וּכְשֶׁאַתָּה יוֹשֵׁב יָחִיד – בִּטַּלְתָּ מֵעָלֶיךָ כָּל זֶה הָעֹנֶשׁ, וְאַתָּה נִצַּלְתָּ מֵעֲוֹנוֹת הַרְבֵּה. אֲבָל עִם הַחֲסִידִים יִתְחַבֵּר, וְיֵשֵׁב אֶצְלָם וְיִלְמַד מֵהֶם, דִּכְתִיב (משלי יג כ): ״הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם״.",
+                "הַשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה: שֶׁיִּזְכֹּר חַסְדֵי הַמָּקוֹם, שֶׁהוּא מַצִּיל אוֹתוֹ מִפִּגְעֵי הָעוֹלָם. שֶׁהוּא רוֹאֶה כַּמָּה בְּנֵי אָדָם מֵתִים בְּיִסּוּרִין קָשִׁים: בְּרָעָב, וּבְצָמָא, וּבְסַמֵּי הַמָּוֶת, וּבְצָרַעַת, וּבְחֶרֶב, וּבַמַּיִם, וּבָאֵשׁ; וְהוּא יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא רָאוּי לְכָל הַצָּרוֹת בַּעֲבוּר כַּמָּה עֲבֵרוֹת שֶׁעָבַר, שֶׁלֹּא שָׁמַר מִשְׁמֶרֶת הָאֱלֹהִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר – חָמַל עָלָיו הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהִצִּילוֹ מִכָּל הַצָּרוֹת. וְיֵדַע כַּמָּה הוּא רָאוּי לְהִכָּנַע לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ, וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה כָּל פַּעַם, וְיִזָּהֵר בַּעֲבוֹדָתוֹ לְשַׁבְּחוֹ, וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּשְׁמְרֵהוּ מִכָּל הַצָּרוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת בָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שמות טו כו): ״וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְיָ אֱלֹהֶיךָ... כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְיָ רֹפְאֶךָ״. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות לג א): אֵין הֶעָרוֹד מֵמִית, אֶלָּא הַחֵטְא מֵמִית.",
+                "הַתְּשַׁע עֶשְׂרֵה: שֶׁיִּזְכּוֹר וְיַחֲשֹׁב אִם יֵשׁ לוֹ מָמוֹן – שֶׁהוּא פִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ, כִּי כְּשֶׁיִּרְצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – יִקָּחֶנּוּ מִיָּדוֹ וְיַפְקִידֶנּוּ בְּיַד אַחֵר. לָכֵן לֹא יִצְטַעֵר הָאָדָם לִפְרֹעַ מָה שֶׁהוּא חַיָּב לַחֲבֵרוֹ, כְּגוֹן אִם הוּא גָּזֵל – יָשִׁיב הַגְּזֵלָה בְּשִׂמְחָה, וִישַׁבֵּחַ לְהַשֵּׁם יִתְעַלֶּה שֶׁיָּדוֹ מַגַּעַת לְהָשִׁיב הַגְּזֵלָה. וְיִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִפְחַד עַל מָמוֹן אֶלָּא יַחְשֹׁב: מָה שֶׁיִּרְצֶה הַבּוֹרֵא יַעֲשֶׂה, כִּי הַכֹּל הוּא שֶׁלּוֹ. כְּשֶׁרוֹצֶה – נוֹתְנוֹ בְּיָדוֹ, וּכְשֶׁיִּרְצֶה – לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ. לֹא יִבְזֶה עָנִי בִּשְׁבִיל עֲנִיּוּתוֹ, וְלֹא יַחֲשֹׁב שֶׁבִּזְכוּתוֹ בָּא לוֹ מָמוֹנוֹ, אַךְ יַחְשֹׁב שֶׁהָאֵל יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו נְתָנוֹ לוֹ. וִיבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיַּשְׁלִיטֶנּוּ עַל מָמוֹנוֹ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה, וְלֹא יִהְיֶה עָשְׁרוֹ שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ.",
+                "הָעֶשְׂרִים: שֶׁיִּזְכֹּר וְיִתְבּוֹנֵן בֵּין הָעֶלְיוֹנִים וּבֵין הַתַּחְתּוֹנִים, וְיָבִין שֶׁהוּא קָטָן וְשָׁפֵל נֶגֶד הַדְּבָרִים הָעֶלְיוֹנִים. וְיָבִין שֶׁחָלַק לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֵלֶק טוֹב, כִּי הִשְׁלִיטוֹ עַל כָּל הָעוֹלָם: עַל הַבְּהֵמוֹת, עַל הַחַיּוֹת, עַל הַדָּגִים, עַל הָעוֹפוֹת, עַל הַפֵּרוֹת, עַל הָעֲשָׂבִים; וְהוֹדִיעוֹ סוֹדוֹת גְּדֻלָּתוֹ וּגְבוּרוֹתָיו וְנִפְלְאוֹתָיו. וְכַמָּה הוּא חַיָּב לְהוֹדוֹת לוֹ עֲבוּר כָּל זֶה, כְּמוֹ עֶבֶד נִבְזֶה שֶׁגִּדְּלוֹ אֲדוֹנָיו, וְנִשְּׂאוֹ עַל כָּל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו. קַל וָחֹמֶר שֶׁהִגִּיעַ לִידִיעַת בּוֹרְאוֹ, אֲשֶׁר הוּא אֲדוֹן הָאֲדוֹנִים, שֶׁהוּא חַיָּב לְהַשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ לְפָנָיו, וּלְשַׁבְּחוֹ בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה.",
+                "הָאַחַת וְעֶשְׂרִים: שֶׁיִּזְכֹּר תָּמִיד כָּל מִצְווֹת הַמֶּלֶךְ. וְיַרְגִּיל עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב עַד שֶׁיְּהֵא רָגִיל בּוֹ מְאוֹד, וְאַחַר כָּךְ יוֹסִיף יוֹתֵר. וְיִשְׁאַל מֵאֱלֹהִים עֵזֶר, שֶׁיַּעַזְרֵהוּ וְשֶׁיּוֹדִיעֵהוּ חָכְמָה, וִיחַזֵּק אֵיבָרָיו לִסְבֹּל מִצְווֹתָיו, וְלַעֲלוֹת מִמַּדְרֵגָה אֶל מַדְרֵגָה.",
+                "הַשְּׁתַּיִם וְעֶשְׂרִים: שֶׁיִּזְכֹּר לְעוֹלָם לַעֲשׂוֹת טוֹבָה עִם חֲבֵרָיו, לְסַיֵּעַ לָהֶם בְּטָרְחָם וּבְמַשָּׂאָם. וְיֹאהַב לָהֶם כְּמוֹ שֶׁיֹּאהַב לְנַפְשׁוֹ, וְיִשְׂנָא לַעֲשׂוֹת לָהֶם מָה שֶׁשּׂוֹנֵא לְעַצְמוֹ. וְיִשְׁתַּדֵּל לִקְנוֹת אַחִים וְרֵעִים נֶאֱמָנִים, שֶׁיַּעַזְרוּהוּ בְּלִמּוּד תּוֹרָתוֹ, כִּי כְּשֶׁלִּבְּךָ שָׁלֵם עִמָּהֶם – אָז יֹאהֲבוּךְ. רַבִּים יִהְיוּ בְּנֵי שְׁלוֹמְךָ, וְגַלֵּה סוֹדְךָ לְאֶחָד מִנִּי אֶלֶף.",
+                "הַשָּׁלוֹשׁ וְעֶשְׂרִים: שֶׁיִּזְכֹּר תָּמִיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הָאֵל יִתְבָּרַךְ. וְיָבִין בְּרִיאוֹת הָעוֹלָם גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, וְאֵיךְ הַגַּלְגַּלִּים הוֹלְכִים, הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים, וִירִידַת הַגְּשָׁמִים וּנְשִׁיבַת הָרוּחוֹת, וְכָאֵלּוּ עוֹד הַרְבֵּה עָצְמוּ מִסַּפֵּר. וּבִשְׁבִיל שֶׁאָדָם רוֹאֶה אֵלּוּ הַנִּפְלָאוֹת תָּמִיד אֵינוֹ תָּמֵהַּ לִבּוֹ עַל כָּךְ, אֲבָל כְּשֶׁהַחַמָּה אוֹ הַלְּבָנָה לוֹקָה אָז הוּא תָּמֵהַּ מְאוֹד – זֶהוּ בִּשְׁבִיל שֶׁאֵינוֹ תָּדִיר וְרָגִיל כְּמוֹ סִבּוּב הַשֶּׁמֶשׁ בְּכָל יוֹם מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב. לָכֵן הַבֵּט אֲלֵיהֶם, וַעֲשֵׂה עַצְמְךָ כְּאִלּוּ לֹא רָאִיתָ הַנִּפְלָאוֹת מִיָּמֶיךָ, וִיהֵא נִרְאֶה כְּאִלּוּ הָיִיתָ סוּמָא עַד עַתָּה וְעַכְשָׁו פָּתַחְתָּ עֵינֶיךָ – אָז הָיָה נִפְלָא בְּעֵינֶיךָ מְאוֹד, כָּךְ תַּעֲשֶׂה עַצְמְךָ בְּכָל יוֹם. וְכֵן אָמַר דָּוִד (תהלים קלט יד): ״נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ, וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאוֹד״.",
+                "הָאַרְבַּע וְעֶשְׂרִים: שֶׁיִּזְכּוֹר וְיַחְשֹׁב, אָדָם שֶׁעֵינָיו רַכּוֹת – אֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת בִּכְלֵי כֶּסֶף וְזָהָב הַמְצֻיָּרִים בְּצִיּוּר דַּק; אַף עַל פִּי שֶׁרוֹאֶה הַכְּלִי, מִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל כָּל כָּךְ כְּמוֹ מִי שֶׁעֵינָיו חֲזָקוֹת. כָּךְ אִם לָמַד תּוֹרָה וְחָכְמָה בִּנְעוּרָיו, וְנִרְאֶה לוֹ שֶׁהוּא מֵבִין אוֹתָם כָּרָאוּי – לֹא יִסְמֹךְ עַל אוֹתָהּ הַהֲבָנָה, כִּי הַחָכְמָה מִתְחַזֶּקֶת כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְיָמִים יוֹתֵר מִמָּה שֶׁהֵבִין בְּנַעֲרוּתוֹ. וְלָכֵן בְּעֵת שֶׁחָכְמָתְךָ מִתְחַזֶּקֶת, תַּתְחִיל לְהִתְבּוֹנֵן עַל עִנְיָנֶיךָ. וְאָז תָּבִין וְתוֹסִיף לְהַבְחִין, וְתַעֲמֹד עַל בֵּרוּר הָעִנְיָן יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה. וְתוֹסִיף לְעוֹלָם לַחְקֹר מִכָּל אָדָם מָה שֶׁלֹּא יָדַעְתָּ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט צט): ״מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי״. וְאַל תַּחֲשֹׁב: מִי יוֹדֵעַ לְחַדֵּשׁ לְךָ מִמָּה שֶׁיָּדַעְתָּ בִּנְעוּרֶיךָ בְּעַצְמְךָ? וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כו יב): ״רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו – תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ״.",
+                "הֶחָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים: שֶׁיִּזְכֹּר תָּמִיד נְעִימוּת הָעוֹלָם הַבָּא. וְיוֹצִיא אַהֲבַת הָעוֹלָם הַזֶּה מִלִּבּוֹ, וְיַגְבִּיר אַהֲבַת הָעוֹלָם הַבָּא בְּקִרְבּוֹ. וּכְבָר אָמַר אֶחָד מִן הַחֲסִידִים: כְּמוֹ שֶׁאֵין מַיִם וְאֵשׁ מִתְחַבְּרִים בִּכְלִי אֶחָד, כָּךְ לֹא יִתְחַבֵּר בְּלֵב הַמַּאֲמִין הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא. וְלֹא יֹאהַב הָעוֹלָם הַזֶּה אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁמֵּעוֹלָם הַזֶּה יִקַּח צֵידָה לָעוֹלָם הַבָּא.",
+                "הַשֵּׁשׁ וְעֶשְׂרִים: שֶׁיִּזְכּוֹר אוֹתָם הָעוֹמְדִים בְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ, הַיְּרֵאִים וְנִבְהָלִים מֵעֹנֶשׁ הַמֶּלֶךְ. קַל וָחֹמֶר שֶׁיִּירָא מֵעֹנֶשׁ מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וִימַהֵר לָרוּץ לַעֲבוֹדָתוֹ.",
+                "הַשֶּׁבַע וְעֶשְׂרִים: שֶׁיִּזְכּוֹר אֶת מִי שֶׁהִכְעִיס אֶת הַמֶּלֶךְ וְנִתְחַיֵּב מִיתָה, וְחָמַל הַמֶּלֶךְ עָלָיו, וְהָיָה מְיַסֵּר אוֹתוֹ מְעַט וְהֶחֱזִירוּהוּ עַל כַּנּוֹ – כַּמָּה יִשְׂמַח אוֹתוֹ הַמַּכְעִיס לִסְבֹּל מְעַט יִסּוּרִין תַּחַת הַמִּיתָה. וְכָךְ יַחְשֹׁב אָדָם אִם הוּא מְיֻסָּר: יַחְשֹׁב שֶׁהוּא עָבַר עַל מִצְווֹת הַשֵּׁם וְנִתְחַיֵּב מִיתָה, וְהֵקֵל לוֹ הַשֵּׁם וְהֵבִיא לוֹ יִסּוּרִין אוֹ אִבּוּד מָמוֹן תַּחַת הַמִּיתָה שֶׁנִּתְחַיֵּב – לָכֵן יְקַבֵּל אוֹתָם בְּשִׂמְחָה וּבְאַהֲבָה, וְזֶהוּ סִימָן טוֹב שֶׁהוּא חָפֵץ בִּגְזֵרַת הַשֵּׁם.",
+                "הַשְּׁמוֹנֶה וְעֶשְׂרִים: שֶׁיִּזְכּוֹר מִי שֶׁנּוֹתֵן בֵּיתוֹ לְאָדָם בְּמַתָּנָה גְּמוּרָה, וְרוֹצֶה הַמְּקַבֵּל לַהֲרֹס וְלִבְנוֹת לְפִי דַּעְתּוֹ, וְהַנּוֹתֵן לֹא יוּכַל לְעַכֵּב כִּי כְּבָר הוֹצִיאוֹ מִתַּחַת יָדוֹ. כָּךְ יִמְסֹר אָדָם אֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וְכָל מָמוֹנוֹ בְּיַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וִיהֵא הַכֹּל נָתוּן לוֹ בְּמַתָּנָה. וְכֵיוָן שֶׁמִּתְּחִלָּה מָסַר עַצְמוֹ בְּיַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הֲרֵי שָׂם בִּטְחוֹנוֹ עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּכְבָר הֶאֱמִין לִבּוֹ לְקַבֵּל מֵאַהֲבָה מָה שֶׁיִּגְזֹר הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עָלָיו. וַאֲפִלּוּ אִם לֹא שָׁלַח הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רָעָה, לֹא עַל גּוּפוֹ, לֹא עַל מָמוֹנוֹ, וְלֹא עַל בָּנָיו וְלֹא עַל אִשְׁתּוֹ – אֲפִלּוּ הָכֵי יֵשׁ לוֹ שָׂכָר גָּדוֹל עַל דַּעְתּוֹ הַנְּכוֹנָה, אֲשֶׁר הֵכִין לִבּוֹ לִסְבֹּל הַכֹּל לְאַהֲבַת יוֹצְרוֹ.",
+                "הַתֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים: שֶׁיִּזְכּוֹר וְיִתְבּוֹנֵן עַל בְּנֵי אָדָם, וְיִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ אָדָם אֶחָד שָׁקוּל כְּמֵאָה, וְאֵין זֶה מֵחֲמַת הַגּוּף, אֶלָּא מֵחֲמַת תְּבוּנָתוֹ וְחָכְמָתוֹ וְצִדְקָתוֹ. לָכֵן תְּמַהֵר תַּקָּנַת נִשְׁמָתְךָ, כִּי כָּל הַמַּעֲלוֹת הֵן מִמֶּנָּה. כִּי אִם הָיָה אָדָם חָזָק וּבָרִיא וִיפֵה תֹּאַר שֶׁאֵין דֻּגְמָתוֹ – לֹא הָיָה שָׁוֶה כְּלוּם אִם הָיָה שׁוֹטֶה. וְאִם הָיָה אָדָם מְכֹעָר וְחַלָּשׁ, וְהוּא מֻפְלָג בַּחָכְמָה – הָיָה עוֹלֶה לִגְדֻלָּה וְלַחֲשִׁיבוּת.",
+                "הַשְּׁלוֹשִׁים: שֶׁיִּזְכּוֹר אִם אָדָם בָּא אֶל אֶרֶץ נָכְרִיָּה, וְלֹא הִכִּיר שׁוּם אָדָם וְאֵין שׁוּם אָדָם מַכִּירוֹ, וְחָמַל עָלָיו אֲדוֹן הַמְּדִינָה וְנָתַן לוֹ מְזוֹנוֹ בְּכָל יוֹם וְיוֹם, וְהִזְהִירוֹ שֶׁלֹּא יִמְרֹד בּוֹ וְלֹא יַעֲבֹר עַל מִצְווֹתָיו, וְהוֹדִיעוֹ גְּמוּל טוֹב עַל עֲבוֹדָתוֹ, וְהִזְהִירוֹ עַל הַנְּסִיעָה וְלֹא הוֹדִיעוֹ הָעֵת – בֶּאֱמֶת הָעֶבֶד הַזֶּה חַיָּב לְהִכָּנַע וְלַעֲזֹב הַגַּאֲוָה, וְיַחֲקֹר עַל עֲבוֹדַת הַמֶּלֶךְ בַּמֶּה יַעֲשֶׂה רְצוֹנוֹ, וְיֹאהַב גֵּר כָּמוֹהוּ, וְיִשְׁתַּדֵּל לְהַרְבּוֹת בַּעֲבוֹדַת הַמְּדִינָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ חוֹמֵל שֶׁיִּפְגַּע בַּעֲדוֹ. כֵּן בֶּאֱמֶת הָאָדָם גֵּר בָּעוֹלָם. כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַן צֵאתוֹ לָאֲוִיר הָעוֹלָם, וְאִם הָיוּ מִשְׁתַּדְּלִים כָּל הָעוֹלָם לְהַקְדִּימוֹ רֶגַע אוֹ לְאַחֲרוֹ, אוֹ לִקְשֹׁר אֶחָד מֵאֵיבָרָיו – לֹא הָיוּ יְכוֹלִים. וְכֵן אַחַר צֵאתוֹ לַאֲוִיר הָעוֹלָם – לֹא הָיוּ יְכוֹלִים כָּל הָעוֹלָם לָתֵת לוֹ מְזוֹנוֹת זוּלַת הָאֵל הַנֶּאֱמָן. וְהוּא כְּיָחִיד שֶׁאֵין לוֹ חָבֵר, וּכְנָכְרִי שֶׁאֵין לוֹ מַכִּיר כִּי אִם אֲדוֹנוֹ, וְאֵין לוֹ חוֹמֵל כִּי אִם בּוֹרְאוֹ.",
+                "הִנֵּה הִשְׁלַמְנוּ שְׁלוֹשִׁים דְּבָרִים שֶׁיִּזְכֹּר הָאָדָם תָּמִיד. וַאֲנַחְנוּ הִזְכַּרְנוּ אוֹתָם בְּדֶרֶךְ קְצָרָה, וְכָל אֶחָד יוֹסִיף לְהַעֲמִיק בָּהֶם כְּפִי חָכְמָתוֹ. וְיִלְמַד מֵהֶם כָּל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת הַחֲמוּדוֹת וְהַזַּכּוֹת, וְהֵן מְזַכְּכוֹת הַנְּפָשׁוֹת לְהִתְיַפּוֹת מִשַּׁחְרוּרִיתָן. וְתִהְיֶה זָרִיז יוֹתֵר לְזָכְרָם, וְיִתְחַדֵּשׁ לְךָ כּוֹחַ עֶלְיוֹן אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתּוֹ. וְחַיָּב אָדָם לַחְשֹׁב בְּכָל אֵלּוּ הַזִּכְרוֹנוֹת לְעוֹלָם, בְּכָל שָׁעָה וְהֶרֶף עַיִן. וְיִזָּהֵר לְזָכְרָם בְּכָל נְשִׁימוֹתָיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפָּרְדוּ מִמֶּנּוּ הַמּוֹרָא וְהַפַּחַד וְהַבֹּשֶׁת מֵהָאֵל, הָרוֹאֶה אוֹתוֹ תָּמִיד בְּכָל עֵת. צֵא וּלְמַד מָה שֶׁהִזְהִירָה הַתּוֹרָה לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (דברים יז יח-יט): ״וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר, מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם... וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו״; וּכְתִיב (יהושע א ח): ״לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה״; וְאוֹמֵר (דברים ו ו-ט): ״וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, עַל לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ, וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. וּכְתַבְתָּם...״; ״וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִית... לְמַעַן תִּזְכְּרוּ...״ (במדבר טו לט-מ). וּלְפִי זֶה רָאוּי לִזְכֹּר הָאֱלֹהִים בְּכָל רֶגַע. וּכְתִיב (קהלת ט ח): ״בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים״.",
+                "רְאֵה מִדַּת הַזְּכִירָה הִיא חֲבִיבָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם. כִּי בְּשָׁעָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הָעֵגֶל וְנִתְחַיְּבוּ מִיתָה, וְאָמַר מֹשֶׁה (שמות ל״ב:י״ג) ״זְכֹר לְאַבְרָהָם... (וַיֹּאמֶר יְיָ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ...)״. רְאֵה כִּי מִדַּת הַזְּכִירָה רְחָבָה מְאוֹד, כִּי בָּהּ יִזְכֹּר כָּל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, וְלוּלֵא הַזְּכִירָה הַהִיא שָׁכַח הַכֹּל וְיִהְיֶה נִשְׁאָר רֵיק מִכֹּל. לָכֵן יִתְחַזֵּק בְּזֹאת הַמִּדָּה, הַחֲזָקָה בְּכָל הַמִּדּוֹת. וְזֶה תַּקָּנָה גְּדוֹלָה לִקְנוֹת כָּל הַמִּדּוֹת: שֶׁיְּהֵא רָגִיל לַחֲזֹר זֶה הַסֵּפֶר, וְאָז יִזְכֹּר כָּל הַמִּדּוֹת וְיִשְׁמְרֵם; וּלְכָל הַפָּחוֹת יַחֲזֹר אוֹתוֹ פַּעַם אַחַת לְשָׁבוּעַ. וְסִימָנֵי כְּלָלוּת שֶׁל הַמִּדּוֹת הַכְּתוּבִים בְּסוֹף הַסֵּפֶר – יַחֲזֹר בְּכָל יוֹם פַּעֲמַיִם, וְיִבְדֹּק עַצְמוֹ תָּמִיד אִם קִצֵּר לְקַיֵּם הַמִּדּוֹת, עַד שֶׁיְּהֵא רָגִיל לִקַּח מִכָּל מִדָּה הַטּוֹב שֶׁבָּהּ.",
+                "וְדַע לְךָ שֶׁהַזְּכִירָה מֵבִיא לִידֵי עֲשִׂיָּה, כְּדִכְתִיב (במדבר טו לט): ״וּזְכַרְתֶּם... וַעֲשִׂיתֶם״ – לְכָךְ הִתְחַזֵּק מְאוֹד בְּמִדַּת הַזְּכִירָה. וְהִזָּהֵר לִזְכֹּר כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה לְשֵׁם מִי שֶׁתַּעֲשֶׂנָּה, וּמִי הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ.",
+                "וְיִזָּהֵר אָדָם מְאוֹד שֶׁלֹּא יִזְכֹּר אִם חֲבֵרוֹ עָשָׂה לוֹ רָעָה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (ויקרא יט יח): ״וְלֹא תִטֹּר״; אֶלָּא יִשְׁכַּח מִלִּבּוֹ כָּל שִׂנְאָה. וְאִם הוּא הֵרַע לַחֲבֵרוֹ – יִזְכֹּר, כְּדֵי שֶׁיְּתַקֵּן מָה שֶׁעָשָׂה לוֹ. וְאִם שָׁמַע דְּבָרִים בְּטֵלִים – לֹא יִזְכְּרֵם, אַךְ יִהְיֶה כְּנָפָה הַקּוֹלֶטֶת אֶת הַסֹּלֶת וּמוֹצִיאָה אֶת הַפְּסֹלֶת. אֲבָל לֹא יִהְיֶה כִּמְשַׁמֶּרֶת שֶׁקּוֹלֶטֶת אֶת הַשְּׁמָרִים וּמוֹצִיאָה אֶת הַיַּיִן.",
+                "עִנְיָן זְכִירַת הַתּוֹרָה נְבָאֵר בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם בְּשַׁעַר הַתּוֹרָה."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הָעֶשְׂרִים – שַׁעַר הַשִּׁכְחָה </b></big>",
+                "הַשִּׁכְחָה הִיא מִדָּה רָעָה מְאוֹד בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה וּבְעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. וּמִי שֶׁהוּא שַׁכְחָן – יִכְתֹּב כָּל עִנְיָנִים שֶׁיֵּשׁ בֵּינוֹ וּבֵין חֲבֵרוֹ כְּדֵי שֶׁיִּזְכֹּר. אִם הוּא לוֹוֶה וּמַלְוֶה – יִכְתֹּב הַכֹּל; אֲפִלּוּ אִם לוֹוֶה פְּרוּטָה מֵחֲבֵרוֹ – יִכְתֹּב הַכֹּל, וְיִתֵּן לֵב שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח. וְרָאוּי לְאָדָם שֶׁהוּא נִכְבָּד וְשַׁכְחָן שֶׁלֹּא יְהֵא לוֹוֶה מִבְּנֵי אָדָם, כִּי הֵם מִתְבַּיְּשִׁים לִשְׁאוֹל מִמֶּנּוּ, וְהוּא שׁוֹכֵחַ וְלֹא יִפְרַע, וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ. וּמִי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא שַׁכְחָן – יִזָּהֵר מְאוֹד לַחֲזֹר עִנְיָנָיו. מָשָׁל: כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה מֶלֶךְ אֶחָד, שֶׁנָּתַן לְאֶחָד מֵעֲבָדָיו הַמְּשָׁרְתִים כְּתָב, וְאָמַר לוֹ: כְּשֶׁתִּרְאֶה שֶׁאֲנִי כּוֹעֵס – תְּנֵהוּ לִי. וְהָיָה בַּכְּתָב כָּתוּב בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: דַּע כִּי אֵינְךָ אֱלֹהִים, אֶלָּא אַתָּה גּוּף כָּלֶה, שֶׁיֹּאכַל קְצָתוֹ אֶת קְצָתוֹ, וְיָשׁוּב בְּקִרְבּוֹ לְרִמָּה וְתוֹלֵעָה. וְהָיָה לַמֶּלֶךְ עֶבֶד אֶחָד, שֶׁצִּוָּה שֶׁיַּעֲמֹד לְפָנָיו בְּעֵת שֶׁיְּצַוֶּה לְהַכּוֹת בְּנֵי אָדָם בְּשׁוֹטִים שֶׁל אֵשׁ, וְהָיָה אוֹמֵר לוֹ כָּךְ לְהַכְנִיעַ אֶת לִבּוֹ.",
+                "מִזֶּה יִלְמַד כַּמָּה דְּבָרִים: אָדָם שֶׁהוּא שׁוֹכֵחַ – יַעֲשֶׂה לוֹ זִכְרוֹנוֹת. וְצָרִיךְ גְּדֵרִים גְּדוֹלִים שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח אֶת הַתּוֹרָה, כְּדִכְתִיב (דברים ד ט): ״רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד, פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ״. וְצָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח מִדּוֹת הַטּוֹבוֹת.",
+                "אַךְ יִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִדַּת הַשִּׁכְחָה לִשְׁכֹּחַ הַמִּצְווֹת שֶׁעָשָׂה. כִּי אִם יִתֵּן לֵב לִזְכֹּר מִצְווֹתָיו וְתוֹרוֹתָיו, וְיִשְׁכַּח רָעוֹתָיו וְתַחְבּוּלוֹתָיו – אָז יִהְיֶה צַדִּיק בְּעֵינָיו וְלֹא יָשׁוּב. אַךְ יִזְכֹּר פְּשָׁעָיו, וְיִכְתְּבֵם עַל סֵפֶר וְיִקְרָאֵם כְּדֵי שֶׁיִּזְכֹּר הַכֹּל, וְיָשׁוּב מִכָּל אַחַת וְיִתְוַדֶּה עֲלֵיהֶם. אַךְ עַל מִצְוָה שֶׁעָשָׂה לֹא יָחוּשׁ לִזְכֹּר. לְעוֹלָם יְדַמֶּה בְּעֵינָיו כְּאִלּוּ הוּא רֵיק מִמִּצְווֹת וּמָלֵא עֲבֵרוֹת. וְיִשְׁכַּח חַטֹּאת חֲבֵרוֹ וְיִמְחֹל לוֹ, וְיִשְׁכַּח מִלִּבּוֹ שִׂנְאָה וְקִנְאָה וְהִרְהוּרִים רָעִים. וּבְעֵת הַתְּפִלָּה יִשְׁכַּח מִלִּבּוֹ כָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, אַךְ יַעֲלֶה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ חֶסֶד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיִדְבַּק בּוֹ בִּדְבֵקוּת גְּדוֹלָה. וּכְשֶׁהוּא עוֹשֶׂה צְרָכָיו – יִשְׁכַּח מִלִּבּוֹ כָּל דִבְרֵי תוֹרָה וְדִבְרֵי קְדֻשָּׁה, אַךְ יַחְשֹׁב בְּצָרְכֵי בֵּיתוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. וְיַחֲשֹׁב שֶׁהוּא מָלֵא צוֹאָה, וּבָזֶה יַשְׁפִּיל לִבּוֹ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: לְכָל מִצְוָה וּמִצְוָה יַעֲשֶׂה מָה שֶׁלֹּא יִשְׁכָּחֶנָּה, ״כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר״ (משלי ו כג)."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הָעֶשְׂרִים וְאֶחָד – שַׁעַר הַשְּׁתִיקָה </b></big>",
+                "הַשְּׁתִיקָה וְהַדְּבָרִים. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל (אבות א יז): כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה. וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי יז כח): ״גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ – חָכָם יֵחָשֵׁב״. וְאָמַר הֶחָכָם: כְּשֶׁאֲנִי מְדַבֵּר – הוּא מוֹשֵׁל בִּי, כִּי אִם אֲנִי מְדַבֵּר אֶל הָאָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן – אוֹתוֹ הַדִּבּוּר מוֹשֵׁל בִּי, וּמַצְרִיכֵנִי לְהִכָּנַע לְפָנָיו וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה. וּכְשֶׁאֵינִי מְדַבֵּר – אֲנִי מוֹשֵׁל מִלְּאוֹמְרוֹ וּמִלְּהַסְתִּירוֹ. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: שְׁנֵי דֵּיקוֹלוֹגִין [סניגורים] הָיוּ עוֹמְדִים לִפְנֵי אַנְדְּרִיָנוֹס, וְהָיָה אֶחָד מְלַמֵּד עַל הַדִּבּוּר שֶׁהוּא יָפֶה, וְאֶחָד מְלַמֵּד עַל הַשְּׁתִיקָה שֶׁהִיא יָפָה. אָמַר הַמֶּלֶךְ לְאוֹתוֹ שֶׁהָיָה מְלַמֵּד עַל הַדִּבּוּר שֶׁהוּא יָפֶה: אֵיךְ אַתָּה אוֹמֵר? אָמַר לוֹ: מָרִי! אִלְמָלֵא הַדִּבּוּר אֵיךְ הַמְּלָכִים מִתְמַלְּכִים בָּעוֹלָם, וְאֵיךְ סְפִינוֹת פּוֹרְשׁוֹת לַיָּם, אֵיךְ הַמֵּתִים נִגְמָלִים חֶסֶד, אֵיךְ הַכַּלּוֹת מִשְׁתַּבְּחוֹת, אֵיךְ מַשָּׂא וּמַתָּן בָּעוֹלָם? מִיָּד אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ אַנְדְּרִיָנוֹס: יָפֶה דִּבַּרְתָּ! אָמַר לוֹ לַמְּלַמֵּד עַל הַשְּׁתִיקָה שֶׁהִיא יָפָה: אֵיךְ שִׁבַּחְתָּ אֶת הַשְּׁתִיקָה? מִיָּד בָּא לְדַבֵּר. בָּא אוֹתוֹ שֶׁהוּא מְלַמֵּד עַל הַדִּבּוּר שֶׁהוּא יָפֶה וּסְטָרוֹ. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: לָמָּה סָטַרְתָּ אוֹתוֹ? אָמַר לוֹ: מוֹרִי! אֲנִי לִמַּדְתִּי מִשֶּׁלִּי עַל שֶׁלִּי, כִּי לִמַּדְתִּי מִן הַדִּבּוּר עַל הַדִּבּוּר. וְזֶה בָּא לְלַמֵּד מִשֶּׁלִּי עַל שֶׁלּוֹ! לָכֵן סָטַרְתִּי אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ: לֹא כָּךְ אָמַר שְׁלֹמֹה! לֹא אָמַר שֶׁתִּהְיֶה יוֹשֵׁב וְשׁוֹתֵק כְּחֵרֵשׁ, אֶלָּא אָמַר (משלי י יט): ״בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָּשַׁע, וְחוֹשֵׂךְ שְׂפָתָיו מַשְׂכִּיל״. פֵּרוּשׁ: הַחוֹשֵׂךְ וּמוֹנֵעַ מִלְּדַבֵּר בַּחֲבֵרוֹ. אֵין לְךָ גָּדוֹל מֵאַהֲרֹן וּמִרְיָם, שֶׁהַבְּאֵר עוֹלָה וּמַשְׁקָה בִּזְכוּת מִרְיָם עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם, וְעַנְנֵי כָּבוֹד מַקִּיפִים לְיִשְׂרָאֵל בִּזְכוּת אַהֲרֹן; וְכֵיוָן שֶׁנָּתְנוּ רְשׁוּת לְפִיהֶם וְדִבְּרוּ בְּמֹשֶׁה – מִיָּד נִפְרְעוּ (במדבר יב).",
+                "וְעַל כַּמָּה עִנְיָנִים הַשְּׁכִינָה מִסְתַּלֶּקֶת מִיִּשְׂרָאֵל: מִשּׁוּם שְׁפִיכוּת דָּמִים, עֲבוֹדָה זָרָה, וְלָשׁוֹן הָרַע. מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה, וְנָתַן לְעַבְדּוֹ לְשׁוֹנוֹת לְבַשֵּׁל. עָשָׂה מֵהֶן מְבֻשָּׁלִים, וְעָשָׂה קָשִׁים וְרַכִּים. הִכְנִיס לִפְנֵיהֶם הַקָּשִׁים, וְחָזַר וְנָתַן לִפְנֵיהֶם הָרַכִּים. קָרָא לְעַבְדּוֹ וְאָמַר לוֹ: מָה רָאִיתָ לַעֲשׂוֹת כָּךְ, מֵהֶם רַכִּים וּמֵהֶם קָשִׁים? אָמַר לוֹ: לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁהַכֹּל מִן הַלָּשׁוֹן: אִם אָדָם רוֹצֶה – עוֹשֶׂה אוֹתוֹ רַךְ אוֹ קָשֶׁה.",
+                "אָמְרוּ לֶחָכָם: מַה הוּא זֶה שֶׁאַתָּה מַרְבֶּה בִּשְׁתִיקָה? אָמַר לָהֶם: הַדִּבּוּר מָצָאתִי נֶחֱלָק לְאַרְבָּעָה חֲלָקִים: אֶחָד – כֻּלּוֹ נֶזֶק, כְּגוֹן בְּנֵי אָדָם הָרְגִילִים לְקַלֵּל בְּנֵי אָדָם, וּלְדַבֵּר דִּבְרֵי נְבָלָה. הַשֵּׁנִי – נֶזֶק מִצַּד אֶחָד, כְּגוֹן שֶׁמְּשַׁבֵּחַ אֶחָד לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ תּוֹעֶלֶת; וּבְאוֹתוֹ הַשֶּׁבַח שֶׁמְּשַׁבֵּחַ הוּא מַכְעִיס אֶת שׂוֹנְאוֹ, וְיַזִּיק לְמִי שֶׁמְּשַׁבֵּחַ לְשׂוֹנְאוֹ. הַשְּׁלִישִׁי – לֹא נֶזֶק וְלֹא תּוֹעֶלֶת, כְּגוֹן דְּבָרִים שֶׁל הֶבֶל: ״אֵיךְ נִבְנֵית חוֹמָה פְּלוֹנִית״, ״וְכָךְ וְכָךְ הוֹצִיא עָלֶיהָ״, וְסִפּוּרֵי מְלָכִים וְשָׂרִים. הָרְבִיעִי – כֻּלּוֹ תּוֹעֶלֶת, כְּגוֹן הַתּוֹרָה וּדְבָרִים שֶׁהֵם תְּלוּיִים בָּהּ. אֲבָל יֵשׁ חַכְמֵי הַתּוֹרָה הַמְּחַלְּקִים אֶת הַדִּבּוּר עַל חֲמִשָּׁה חֲלָקִים: הָאֶחָד – מְצֻוֶּה. הַשֵּׁנִי – נִזְהָר מִמֶּנּוּ. הַשְּׁלִישִׁי – נִמְאָס. הָרְבִיעִי – נֶאֱהָב. הַחֲמִישִׁי – מֻתָּר. מְצֻוֶּה – הַיְנוּ לְדַבֵּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם. נִזְהָר מִמֶּנּוּ – כְּגוֹן עֵדוּת שֶׁקֶר, וְנַבְלוּת פֶּה, וּרְכִילוּת. נִמְאָס – שֶׁאֵין בּוֹ לֹא עֲבֵרָה וְלֹא תּוֹעֶלֶת, כְּרֹב סִפּוּרֵי הָעוֹלָם, כְּגוֹן לְדַבֵּר מִזֶּה שֶׁנַּעֲשָׂה כְּבָר, וּמִמִּנְהַג מְלָכִים, וְכַמָּה דְּבָרִים מֵעִנְיְנֵי הָעוֹלָם. נֶאֱהָב – הוּא הַדִּבּוּר שֶׁמְּשַׁבֵּחַ מַעֲשִׂים טוֹבִים וּמְגַנֶּה מַעֲשִׂים הָרָעִים. לְשַׁבֵּחַ מַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים, כְּדֵי שֶׁיֵּיטִיבוּ מִנְהֲגֵיהֶם בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם וְיֵלְכוּ בְּדַרְכֵיהֶם; וּלְגַנּוֹת הָרָעִים, עַד שֶׁיִּתְגַּנּוּ וְיִמָּאֲסוּ בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם וְיִמַּח זִכְרָם, וְיִתְרַחֲקוּ מֵהֶם וְלֹא יִתְנַהֲגוּ כְּמִנְהָגָם. הַמֻּתָּר – אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּשְׁאָר צְרָכָיו; מִי שֶׁמְּמַעֵט דְּבָרָיו בְּעִנְיָן זֶה הוּא מְשֻׁבָּח. לְפִי דִּבְרֵי חֲכָמִים – רֹב דִּבְרֵי הָעוֹלָם אֵין בּוֹ צֹרֶךְ; מִלְּבַד דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ אִסּוּר גָּדוֹל לְדַבֵּר בָּהֶם, כְּגוֹן לֵיצָנוּת, חֲנִיפוּת וְשֶׁקֶר, וּמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע. וְעַל אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה יֵשׁ לִכְתֹּב שַׁעַר לְכָל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ לְקַמָּן.",
+                "בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת טוֹבָה שְׁתִיקָה. כְּגוֹן אָדָם שֶׁפּוֹגֵעַ בּוֹ מִדַּת הַדִּין, כְּגוֹן שֶׁעָשָׂה אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י ג): ״וַיִּדֹּם אַהֲרֹן״. וְאִם שָׁמַע בְּנֵי אָדָם שֶׁמְּחָרְפִים אוֹתוֹ – יִשְׁתֹּק. וְזֹאת הִיא הַמַּעֲלָה הַגְּדוֹלָה: לִשְׁתֹּק לַמְּחָרְפִים. וְגַם יַרְגִּיל אָדָם עַצְמוֹ לִשְׁתֹּק בְּבֵית הַכִּסֵּא, וְזֶהוּ צְנִיעוּתוֹ. וְזֶה צָרִיךְ זְרִיזוּת גְּדוֹלָה: לִשְׁתֹּק בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וּלְהִמָּנַע מִלְּדַבֵּר אֲפִלּוּ בְּדִבְרֵי תוֹרָה, וְקַל וָחֹמֶר לִשְׁאָר דְּבָרִים, וְהַכֹּל כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְכַוֵּן לִבּוֹ לַתְּפִלָּה. וְאִם הוּא יוֹשֵׁב בֵּין הַחֲכָמִים – יִשְׁתֹּק וְיִשְׁמַע דִּבְרֵיהֶם; כִּי כְּשֶׁהוּא שׁוֹתֵק – שׁוֹמֵעַ מָה שֶׁלֹּא יָדַע, וּכְשֶׁהוּא מְדַבֵּר – אֵינוֹ מוֹסִיף יְדִיעָה. אַךְ אִם הוּא מְסֻפָּק בְּדִבְרֵי הַחֲכָמִים – יִשְׁאַל מֵהֶם, כִּי זֹאת הַשְּׁתִיקָה רָעָה הִיא מְאוֹד. שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אָמַר (קהלת ג ז): ״עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר״ – פְּעָמִים שֶׁהַדִּבּוּר טוֹב, וּפְעָמִים שֶׁהַשְּׁתִיקָה טוֹבָה. וְאָמַר הֶחָכָם: כְּשֶׁלֹּא תִּמְצָא אָדָם שֶׁמְּלַמֶּדְךָ מוּסָר – הִדָּבֵק בַּשְּׁתִיקָה, פֶּן תְּדַבֵּר שְׁטוּת. וּבַעֲבוּר שֶׁהַלָּשׁוֹן קַלָּה מְאוֹד – צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאוֹד לְהַכְבִּיד הַלָּשׁוֹן, לִשְׁמֹר אוֹתוֹ שֶׁלֹּא תְּדַבֵּר. רֹב דְּבָרִים – כַּמַּשָּׂא הַכָּבֵד. וּכְבֵדוּת שֶׁל רֹב דְּבָרִים – יוֹתֵר מִכְּבֵדוּת שֶׁל רֹב שְׁתִיקָה. וְאִם שָׁמַע שֶׁחֲבֵרוֹ מְדַבֵּר – יִשְׁתֹּק עַד שֶׁיְּסַיֵּם דְּבָרָיו, כִּי ״מֵשִׁיב דָּבָר בְּטֶרֶם יִשְׁמָע, אִוֶּלֶת הִיא לוֹ וּכְלִמָּה״ (משלי יח יג).",
+                "מִי שֶׁהוּא רָגִיל בִּשְׁתִיקָה, נִצּוֹל מִכַּמָּה עֲבֵרוֹת: מֵחֲנִיפוּת, וּמִלֵּיצָנוּת, מִלָּשׁוֹן הָרַע, מִשְּׁקָרִים וְגִדּוּפִים. כִּי כְּשֶׁאָדָם מְחָרֵף וּמְגַדֵּף אוֹתוֹ, אִם יַעֲנֶה לוֹ – יוֹסִיף לְדַבֵּר לוֹ כִּפְלַיִם. וְכֵן אָמַר הֶחָכָם: אֲנִי שׁוֹמֵעַ דָּבָר הָרַע, וַאֲנִי שׁוֹתֵק. אָמְרוּ לוֹ: וְלָמָּה? אָמַר לָהֶם: אִם אָשִׁיב וְאֶעֱנֶה לָהֶם לִמְחָרְפַי, אֲנִי יָרֵא שֶׁאֶשְׁמַע חֵרוּפִים אֲחֵרִים יוֹתֵר קָשִׁים מִן הָרִאשׁוֹנִים. וְאָמַר: כְּשֶׁהַכְּסִיל חוֹלֵק עִם הֶחָכָם, וְהֶחָכָם שׁוֹתֵק – תְּשׁוּבָה גְּדוֹלָה הִיא לַכְּסִיל, שֶׁהַכְּסִיל מִצְטַעֵר בִּשְׁתִיקַת הֶחָכָם יוֹתֵר מִשֶּׁאִם הָיָה מֵשִׁיב לוֹ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כו ד): ״אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ״.",
+                "וְעוֹד: אָדָם יָכוֹל לְגַלּוֹת לוֹ סוֹדוֹת, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ רָגִיל בְּרֹב דְּבָרִים – לֹא יְגַלֶּה. וְעוֹד, שֶׁאֵינוֹ רָגִיל בִּרְכִילוּת. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי יח כא): ״מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן״. כִּי אָדָם עוֹשֶׂה בִּלְשׁוֹנוֹ יוֹתֵר מִמָּה שֶׁעוֹשֶׂה בְּחַרְבּוֹ: כִּי אָדָם עוֹמֵד כָּאן וּמוֹסֵר אֶת חֲבֵרוֹ הָרָחוֹק מִמֶּנּוּ לְמִיתָה, אֲבָל הַחֶרֶב אֵינוֹ מֵמִית אֶלָּא בְּסָמוּךְ. לְכָךְ נִבְרְאוּ בָּאָדָם שְׁתֵּי עֵינַיִם, וּשְׁתֵּי אָזְנַיִם, וּשְׁתֵּי נְחִירַיִם, וּפֶה אֶחָד: לוֹמַר שֶׁיְּמַעֵט בְּדִבּוּרוֹ. הַשְּׁתִיקָה יָפָה לַחֲכָמִים, קַל וָחֹמֶר לַטִּפְּשִׁים. סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה (אבות ג יג). סַמָּא דְּכֹלָּא – מַשְׁתּוֹקָא (מגילה יח א).",
+                "וְלִפְעָמִים שֶׁהַשְּׁתִיקָה רָעָה, כְּדִכְתִיב (משלי כו ה): ״עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ, פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו״. בְּדִבְרֵי תוֹרָה: אִם רוֹאֶה שֶׁהַכְּסִילִים מְלַגְלְגִים עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים – יַעֲנֵם לַהֲשִׁיבָם מִטָּעוּתָם, שֶׁלֹּא יִהְיוּ חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם. אִם רוֹאֶה אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה – יִמְחֶה בְּיָדוֹ וְיוֹכִיחֵהוּ. וּכְבָר אָמַר שְׁלֹמֹה (משלי טו א): ״מַעֲנֶה רַּךְ – יָשִׁיב חֵמָה״; ״וְלָשׁוֹן רַכָּה תִּשְׁבָּר גָּרֶם״ (שם כה טו). לָכֵן יַרְגִּיל אָדָם שֶׁיְּהֵא לוֹ דְּבָרִים רַכִּים, וְלֹא יִהְיֶה רָגִיל בִּדְבָרִים קָשִׁים. וְהִזָּהֵר בִּלְשׁוֹנְךָ שֶׁתִּשְׁמֹר אוֹתוֹ כְּאִישׁוֹן בַּת עַיִן, כִּי ״פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ, וּשְׂפָתָיו מוֹקֵשׁ נַפְשׁוֹ״ (שם יח ז); וּכְתִיב (שם כא כג): ״שׁוֹמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ, שׁוֹמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ״; וְנֶאֱמַר (איוב יג ה): ״מִי יִתֵּן הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישׁוּן, וּתְהִי לָכֶם לְחָכְמָה״. וְאִם תֵּשֵׁב בִּתְבוּנָה, טוֹב שֶׁיֹּאמְרוּ לְךָ ״דַּבֵּר! מָה אַתָּה שׁוֹתֵק כָּל־כָּךְ?״ מִמָּה שֶׁתִּהְיֶה מְדַבֵּר וְיִהְיוּ דְּבָרֶיךָ לָהֶם לְמַשָּׂא, וְיֹאמְרוּ לְךָ ״שְׁתוֹק!״",
+                "וְיִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אָדָם וְלֹא יִצְטַעֵר בִּדְבָרָיו. אִם יוֹשֵׁב אֵצֶל אָדָם שֶׁיֵּשׁ מוּם בְּגוּפוֹ שֶׁהוּא מִתְבַּיֵּשׁ מִמֶּנּוּ, אוֹ שֶׁיֵּשׁ מוּם בְּבָנָיו אוֹ בְּאִשְׁתּוֹ שֶׁהוּא מִתְבַּיֵּשׁ בּוֹ, אוֹ שֶׁיֵּשׁ פְּגָם בְּמִשְׁפַּחְתּוֹ – יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יְדַבֵּר עַל אוֹתוֹ מוּם אוֹ בְּאוֹתוֹ פְּגָם, אֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ מְדַבֵּר עָלָיו אֶלָּא מְדַבֵּר בְּאִישׁ אַחֵר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פְּגָם זֶה, כִּי הוּא סָבוּר לְעוֹלָם שֶׁמְּדַבֵּר עָלָיו וְיִתְבַּיֵּשׁ.",
+                "אִם אָדָם עוֹשֶׂה דָּבָר שֶׁל גְּנַאי, וְחָזַר בּוֹ וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה – יִהְיֶה נִזְהָר שֶׁלֹּא יְדַבֵּר בְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה לְפָנָיו, וְלֹא יֹאמַר לוֹ אֲפִלּוּ דֶּרֶךְ שְׂחוֹק: ״אֵיךְ עָשִׂיתָ כָּךְ, וְלֹא נִזְהַרְתָּ מִמֶּנּוּ, כִּי הָיָה לְךָ לַעֲשׂוֹת בְּעִנְיָן אַחֵר!״ אוֹ אִם אָדָם אוֹמֵר לְךָ דָּבָר שֶׁיָּדַעְתָּ כְּבָר – שְׁתוֹק עַד שֶׁיִּגְמֹר הַדָּבָר, כִּי אוּלַי יְחַדֵּשׁ לְךָ בּוֹ דָּבָר שֶׁלֹּא יָדַעְתָּ מִתְּחִלָּה; גַּם יֵשׁ לוֹ הֲנָאָה שֶׁיֹּאמַר לְךָ דָּבָר. וַאֲפִלּוּ אִם יָדַעְתָּ שֶׁלֹּא יְחַדֵּשׁ לְךָ – תִּשְׁתֹּק עַד שֶׁיִּגְמֹר.",
+                "שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ לָהֶם מְרִיבָה זֶה עִם זֶה, וְאַחַר כָּךְ נִתְפַּיְּסוּ יַחַד – אֵין לְשׁוּם אֶחָד מֵהֶם לְדַבֵּר וְלוֹמַר: ״אַתָּה עָשִׂיתָ לִי כָּךְ וְכָךְ, וְלָכֵן עָשִׂיתִי לְךָ כָּךְ וְכָךְ״, אֲפִלּוּ אֵין דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר לְמַחֲלֻקְתּוֹ. כִּי מִתּוֹךְ כָּךְ שֶׁיֹּאמַר לוֹ: ״אַתָּה עָשִׂיתָ לִי כָּךְ״ – אָז יָשִׁיב לוֹ חֲבֵרוֹ: ״אַדְּרַבָּה, הַפְּשִׁיעָה הָיְתָה שֶׁלְּךָ״, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יְעוֹרְרוּ הַמְּרִיבָה פַּעַם אַחֶרֶת. וַאֲפִלּוּ אִם לֹא תִּתְעוֹרֵר הַמְּרִיבָה – יְבַיְּשֵׁהוּ שֶׁפָּשַׁע.",
+                "יֵשׁ יוֹשֵׁב לִפְנֵי חָכָם וְשׁוֹתֵק וְיֵשׁ לוֹ שָׂכָר, כְּגוֹן שֶׁיְּכַוֵּן לִשְׁמֹעַ. וְיֵשׁ שׁוֹתֵק וְיֵשׁ לוֹ עֲבֵרָה, כְּגוֹן שֶׁיַּחְשֹׁב: ״מָה אֲדַבֵּר לְפָנָיו, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהָשִׁיב לִי כָּרָאוּי? הֲלוֹא אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּנֶגְדִּי כְּלוּם.״ וְיִזָּהֵר מְאוֹד בְּמָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ה ז): שִׁבְעָה דְּבָרִים בַּגֹּלֶם, וְשִׁבְעָה בֶּחָכָם: חָכָם אֵינוֹ מְדַבֵּר בִּפְנֵי מִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן, וְאֵינוֹ נִכְנָס לְתוֹךְ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ נִבְהָל לְהָשִׁיב, שׁוֹאֵל כָּעִנְיָן וּמֵשִׁיב כַּהֲלָכָה, וְאוֹמֵר עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן, וְעַל מָה שֶׁלֹּא שָׁמַע – אוֹמֵר ״לֹא שָׁמַעְתִּי״, וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת. וְחִלּוּפֵיהֶם בַּגֹּלֶם.",
+                "אָמַר הֶחָכָם: מִי שֶׁמְּדַבֵּר בְּחָכְמָה וּבְהַשְׂכֵּל – כְּמֶלַח בַּתַּבְשִׁיל. וְיֵשׁ חֵן לְדִבְרֵי הַנְּבוֹנִים כְּנֹפֶךְ בְּמִשְׁבְּצוֹת זָהָב. ״חָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה, וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים״ (קהלת ט טז) – יֵלֵךְ אֵצֶל אָדָם שֶׁדְּבָרָיו נִשְׁמָעִים, וְיָשִׂים דְּבָרָיו בְּפִיו כְּדֵי לְהַשְׁמִיעָם. אֲבָל הוּא יִשְׁתֹּק.",
+                "כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: הָאָדָם הָעוֹשֶׂה דֶּלֶת לְפִתְחוֹ, יֵשׁ לוֹ עֵת לִפְתֹּחַ וְעֵת לִסְגֹּר – כָּךְ יִסְגֹּר דַּלְתֵי פִּיו בִּשְׁתֵּי דְּלָתוֹת: הַשְּׂפָתַיִם וְהַשִּׁנַּיִם. וְהִזָּהֵר מְאוֹד לִפְתֹּחַ פִּיךָ, וּשְׁמֹר לְשׁוֹנְךָ, כְּמוֹ שֶׁתִּשְׁמֹר כֶּסֶף וְזָהָב וּמַרְגָּלִיּוֹת בְּחַדְרְךָ וּבְתוֹךְ תֵּבוֹתֶיךָ, וְתַעֲשֶׂה מִסְגֶּרֶת לַמִּסְגֶּרֶת. כָּךְ תַּעֲשֶׂה לְפִיךָ. רְאֵה אֵיךְ הָיוּ הָרִאשׁוֹנִים נִזְהָרִים מִשִּׁיחָה בְּטֵלָה כָּל יְמֵיהֶם. וּבְזֶה הָעִנְיָן תַּקָּנָה גְּדוֹלָה לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, כִּי רֹב בִּטּוּל הַכַּוָּנָה בַּתְּפִלָּה בָּא מִדְּבָרִים בְּטֵלִים הַקְּבוּעִים בְּלִבּוֹ. גַּם הַשְּׁתִיקָה הִיא גָּדֵר גָּדוֹל לְיִרְאַת שָׁמַיִם, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת יִרְאַת שָׁמַיִם בְּלֵב הַמַּרְבֶּה דְּבָרִים.",
+                "עַתָּה יֵשׁ לְפָרֵשׁ לְךָ אַרְבָּעָה שְׁעָרִים עַל אַרְבַּע כִּתּוֹת שֶׁאֵינָן מְקַבְּלוֹת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה (סוטה מב א): כַּת לֵצָנִים, דִּכְתִיב (הושע ז ה): ״מָשַׁךְ יָדוֹ אֶת לֹצְצִים״; כַּת דּוֹבְרֵי שֶׁקֶר, דִּכְתִיב (תהלים קא ז): ״דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי״; כַּת חֲנֵפִים, דִּכְתִיב (איוב יג טז): ״כִּי לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבוֹא״; כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע, דִּכְתִיב (תהלים ה ה): ״כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה, לֹא יְגוּרְךָ רָע״. וְעַתָּה יֵשׁ לְהַשְׂכִּילְךָ עִסְקֵיהֶם וּלְחַלֵּק חֶלְקֵיהֶם, כִּי יֵשׁ תּוֹעֶלֶת הַרְבֵּה לְהָבִין הָעִנְיָן עַל בֻּרְיוֹ.",
+                "הַלֵּיצָנוּת נֶחֱלֶקֶת לַחֲמִשָּׁה חֲלָקִים: הָאֶחָד – אִישׁ הַנּוֹתֵן דֹּפִי בִּבְנֵי אָדָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נ כ): ״תֵּשֵׁב, בְּאָחִיךָ תְּדַבֵּר, בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי״. וּמִי שֶׁעוֹשֶׂה כֵן נִקְרָא ״לֵץ״, דִּכְתִיב (משלי כא כד): ״זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ, עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן״. פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק כָּךְ הוּא: ״זֵד יָהִיר לֵץ״ – הַלָּצוֹן יֵשׁ בּוֹ שְׁתֵּי מִדּוֹת רָעוֹת: הָאַחַת שֶׁהוּא זָד וְעוֹשֶׂה הָעֲבֵרָה בְּזָדוֹן, שֶׁהוּא מֵזִיד עַל חֲבֵרוֹ בְּדָבָר שֶׁאֵין לוֹ בּוֹ רֶוַח עוֹשֶׂה נֶזֶק וְהֶפְסֵד גָּדוֹל לַחֲבֵרוֹ. כִּי כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן דֹּפִי וּמַבְאִישׁ רֵיחוֹ בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם וּמַשְׂנִיאוֹ – זֶהוּ תַּכְלִית הַזָּדוֹן יוֹתֵר מִן הַגּוֹזֵל וְגוֹנֵב. כִּי כְּשֶׁהוּא גּוֹנֵב אוֹ גּוֹזֵל אֵינוֹ בִּזְדוֹן הַלֵּב, כִּי אִם לַהֲנָאָתוֹ הוּא כְּדֵי לְהַרְבּוֹת לוֹ הוֹן; אֲבָל הַנּוֹתֵן דֹּפִי בִּבְנֵי אָדָם אֵין לוֹ רֶוַח, וְהוּא גְּרִיעוּת הַלֵּב. וְגַם הַלֵּץ הוּא יָהִיר, בַּעַל גַּאֲוָה, וּלְכָךְ הוּא נוֹתֵן דֹּפִי בִּבְנֵי־אָדָם. אֲבָל הֶחָכָם עָנָיו וְשָׁפָל הוּא מַכִּיר מוּמוֹ לְעַצְמוֹ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ לֹא יִתְלוֹצֵץ בִּבְנֵי אָדָם לִתֵּן בָּהֶם דֹּפִי, כְּדַרְכֵי הַלֵּיצָנִים הַיּוֹשְׁבִים וְאוֹמְרִים ״פְּלוֹנִי עָשָׂה כָּךְ וְכָךְ״ וּמִתְלוֹצְצִים בּוֹ.",
+                "הַשֵּׁנִי – שֶׁלּוֹעֵג עַל דִּבְרֵי בְּנֵי אָדָם עֲבוּר שֶׁהוּא בּוֹזֶה לָהֶם מֵחֲמַת שֶׁלֹּא הִצְלִיחוּ גַּם הֵם בְּמָמוֹן וּבְכָבוֹד; וְלוֹעֵג בָּעֲנִיִּים, לֹא שֶׁיִּתֵּן בָּהֶם מוּם אֶלָּא הֵם נִבְזִים בְּעֵינָיו. וְזֶה הָעִנְיָן בָּא מֵחֲמַת הַגַּאֲוָה. אוֹ לִפְעָמִים בָּא מֵחֲמַת שַׁלְוָה וְרֹב תַּעֲנוּג, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכג ד): ״רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים״. וְזֶה רְאָיָה שֶׁאוֹתָם שַׁאֲנַנִּים הֵם לוֹעֲגִים, וּפְעָמִים בְּרוֹב שַׁלְוָתָם לוֹעֲגִים בַּצַּדִּיקִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו כ ז): ״כֻּלֹּה לֹעֵג לִי״. וְנֶאֱמַר (משלי יז ה): ״לֹעֵג לָרָשׁ – חֵרֵף עֹשֵׂהוּ״, פֵּרוּשׁ: מִי שֶׁלּוֹעֵג לָרָשׁ עֲבוּר שֶׁהוּא רָשׁ, וְנִרְאֶה בְּעֵינָיו מָה שֶׁהוּא רָשׁ הוּא מֵחֲמַת חֶסְרוֹן חָכְמָתוֹ, וּמָה שֶׁהוּא עָשִׁיר הוּא מֵחֲמַת חָכְמָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח יז): ״כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה״. זֶה הָאִישׁ הַלּוֹעֵג הוּא מְחָרֵף הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כִּי [הלוא הרש] הוּא מַעֲשֵׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּדִכְתִיב (משלי כב ב): ״עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ, עֹשֵׂה כֻלָּם יְיָ״ – הֲרֵי הוּא עוֹשֶׂה לֵיצָנוּת עַל מַעֲשֵׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.",
+                "הַשְּׁלִישִׁי – יֵשׁ לוֹעֵג לִדְבָרִים וְאֵין דַּעְתּוֹ לְהַבְזוֹת בַּעֲלֵיהֶם, אַךְ מַרְחִיק פְּעֻלּוֹת שֶׁיֵּשׁ תִּקְוָה וְאַחֲרִית לִפְעֻלָּתָם. וְהַלֵּץ הַזֶּה הוּא חָכָם בְּעֵינָיו, וְכָל מַעֲשֶׂה שֶׁהוּא לֹא הִתְחִיל נִרְאֶה לוֹ שְׁטוּת וְלוֹעֵג עָלָיו. וּפְעָמִים תְּבִיאֵהוּ הַמִּדָּה הַזֹּאת לִידֵי מִינוּת לְהַלְעִיג עַל הַמִּצְווֹת, דִּכְתִיב (תהלים קיט נא): ״זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד מְאֹד, מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי״. וְזֶה הַלּוֹעֵג אֵינוֹ מְקַבֵּל תּוֹכָחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט ח): ״אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ״; וְאוֹמֵר (שם פסוק ז): ״יוֹסֵר לֵץ – לוֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן״. וַעֲבוּר שֶׁהוּא חָכָם בְּעֵינָיו – מִתְלוֹצֵץ בִּפְעֻלַּת אָדָם אַחֵר. וְהִיא הַמִּדָּה שֶׁאֵין לָהּ תִּקְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם כו יב): ״רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו – תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ״.",
+                "הָרְבִיעִי – הַקּוֹבֵעַ עַצְמוֹ תָּמִיד לְשִׂיחָה בְּטֵלָה וְלִדְבָרִים בְּטֵלִים, כְּמוֹ יוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. וְהֵם מְחַפְּשִׂים בְּכָל יְכָלְתָּם לִמְצוֹא לֵיצָנוּת, כִּי אֵין לָהֶם מְלָאכָה אַחֶרֶת, כִּי אִם שֶׁיּוֹשְׁבִים וְלוֹעֲגִים בִּבְנֵי אָדָם וּמִתְלוֹצְצִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם. וּשְׁתֵּי רָעוֹת יֵשׁ בַּדָּבָר: אַחַת שֶׁכָּל הַמַּרְבֶּה דְּבָרִים מֵבִיא חֵטְא. הַשֵּׁנִית שֶׁמְּבַטֵּל מִדִּבְרֵי תוֹרָה. וְיֵשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה דַּרְכֵי מָוֶת, כִּי לֹא שָׂם אֶל לִבּוֹ כִּי בָּעֵת הַזֹּאת שֶׁהוּא יוֹשֵׁב וּמִתְלוֹצֵץ – הָיָה יָכוֹל לִלְמֹד אוֹ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, לִקְנוֹת חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.",
+                "הַחֲמִישִׁי – הַמִּתְלוֹצֵץ עַל מַעֲשֶׂה וְעַל דְּבָרִים, לֹא מֵחֲמַת שֶׁהוּא בָּז לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה שֶׁהוּא מִתְלוֹצֵץ, אֶלָּא הוּא לוֹעֵג כְּדֶרֶךְ הַמְשַׂחֲקִים דֶּרֶךְ שְׂחוֹק. וּפְעָמִים שֶׁגּוֹרֵם לָזֶה מִשְׁתֶּה הַיַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ א): ״לֵץ הַיַּיִן הֹמֶה שֵׁכָר״.",
+                "וְדַע, כִּי לֹא יִהְיֶה מִנְהַג לֵיצָנוּת קָבוּעַ בְּאָדָם עַד שֶׁהוּא פּוֹרֵק עֹל שָׁמַיִם מֵעָלָיו. עַל כֵּן יְקַבֵּל עָלָיו עֹנֶשׁ לָתֵת עָלָיו יִסּוּרִים, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו כח כב): ״וְעַתָּה אַל תִּתְלוֹצָצוּ, פֶּן יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם״. וְהַחֲכָמִים הָיוּ מַזְהִירִים לְתַלְמִידֵיהֶם שֶׁלֹּא לְהִתְלוֹצֵץ אֲפִלּוּ דֶּרֶךְ מִקְרֶה וַעֲרַאי (עבודה זרה יח ב). וְעַל זֶה הֻצְרְכוּ לְהַזְהִיר תַּלְמִידֵיהֶם, כִּי רַבִּים נִכְשָׁלִים בְּלֵיצָנוּת עַל דֶּרֶךְ מִקְרֶה. הַמִּתְלוֹצֵץ עַל עוֹשֵׂי מִצְווֹת – זֶה הַדָּבָר נוֹטֶה לְמִינוּת; שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בַּמִּצְווֹת. וַהֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁמִּתְלוֹצֵץ עַל מִצְוַת הַמֶּלֶךְ – כְּלוּם חַיִּים יֵשׁ לוֹ?! וְעוֹד: זֶה הַמִּתְלוֹצֵץ מַחֲטִיא גַּם אֲחֵרִים שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ הַמִּצְווֹת, כִּי אוֹתוֹ שֶׁעוֹשֶׂה הַמִּצְוָה יְהֵא נִרְפֶּה מִן הַמִּצְוָה, וְגַם אֲחֵרִים לֹא יַעֲשׂוּ הַמִּצְוָה כִּי הֵם יְרֵאִים מִן הַלֵּיצָנִים. אֲבָל בַּעֲבוֹדָה זָרָה יָכוֹל לְהִתְלוֹצֵץ (סנהדרין סג ב). וְיָכוֹל לְהִתְלוֹצֵץ בְּעוֹשֵׂי עֲבֵרוֹת כְּדֵי לְמוֹנְעָם מִן הָעֲבֵרָה; וְגַם אֲחֵרִים לֹא יַעֲשׂוּ עֲבֵרוֹת כְּשֶׁמִּתְלוֹצְצִים עֲלֵיהֶם."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הָעֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם – שַׁעַר הַשֶּׁקֶר </b></big>",
+                "הַשֶּׁקֶר. דַּע כִּי כַּאֲשֶׁר יִשְׁקֹל הָאָדָם כֶּסֶף וְזָהָב בְּמֹאזְנַיִם, וּמַבְחִין בֵּין קַל לְכָבֵד – כָּךְ יִשְׁקֹל הָאָדָם הֶחָכָם בְּמֹאזְנַיִם לְהָבִין הַשֶּׁקֶר וְהָאֱמֶת. וְיֵשׁ חִלּוּק בֵּין שֶׁקֶר לְשֶׁקֶר. כֵּיצַד? הָאוֹמֵר עַל הָעֵץ שֶׁהוּא זָהָב – אוֹתוֹ שֶׁקֶר יָדוּעַ הוּא. הָאוֹמֵר עַל נְחֹשֶׁת קָלָל שֶׁהוּא זָהָב – אוֹתוֹ שֶׁקֶר צָרִיךְ הַבְחָנָה, כִּי יֵשׁ לִשְׁנֵיהֶם דְּמוּת אֶחָד, וְיֵשׁ זַיְפָנִים הָעוֹשִׂים דְּמוּת הַנְּחֹשֶׁת כִּדְמוּת הַזָּהָב; וְאָז אֲפִלּוּ הַבְּקִיאִים אֵינָם יְכוֹלִים לְהַבְחִין כִּי אִם בְּקֹשִׁי גָּדוֹל. כָּךְ עִנְיַן הַמַּחֲשָׁבָה: יֵשׁ מְפֻלְפָּל וְעוֹשֶׂה סְבָרוֹת לְקַיֵּם הַשֶּׁקֶר, עַד שֶׁנִּרְאֶה שֶׁהוּא אֱמֶת. אֲבָל הֶחָכָם מֵבִין כָּל אֶחָד לְהַבְדִּיל בֵּין הַשֶּׁקֶר וּבֵין הָאֱמֶת. וְזֶה דָּבָר יָדוּעַ לַכֹּל, שֶׁהַשֶּׁקֶר וְהָאֱמֶת תְּכוּפִים בְּלֵב אֶחָד. יֵשׁ אָדָם מְזֻיָּף, אֲפִלּוּ שֶׁיּוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁהַדָּבָר שֶׁקֶר – הוּא נִמְשָׁךְ אַחֲרָיו. כָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ רְאָיוֹת לִצְדָדִים לַשֶּׁקֶר, שֶׁדּוֹמֶה לִהְיוֹת אֱמֶת, שֶׁבְּוַדַּאי יִמָּשֵׁךְ אַחַר שִׁקְרוֹ. אֲבָל יֵשׁ אָדָם אֲמִתִּי, וְלֹא יַעֲשֶׂה שֶׁקֶר אֶלָּא כְּשֶׁיֵּשׁ סְבָרוֹת לוֹ לְשַׁקֵּר – אָז הוּא נִמְשָׁךְ אַחַר הַשֶּׁקֶר. וְהֶחָכָם יַכְחִישׁ הַסְּבָרוֹת שֶׁל שֶׁקֶר בְּחָכְמָתוֹ. וְיֵשׁ לְךָ לָדַעַת, שֶׁכָּל אָדָם נִמְשָׁךְ אַחַר סְבָרוֹתָיו וְאַחַר מִדּוֹתָיו: הֶעָצֵל יַעֲשֶׂה כָּל סְבָרוֹתָיו אַחַר הָעַצְלוּת, וְכֵן הַכַּעֲסָן אַחַר כַּעֲסוֹ, וְכֵן הַגֵּאֶה אַחַר גַּאֲוָתוֹ. וְכֵן כָּל הַמִּדּוֹת שֶׁבֵּאַרְנוּ, לְפִי הַמִּדָּה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הוּא עֹשֶׂה: הַפַּזְרָן אַחַר הַפַּזְרָנוּת, הַצַּיְקָן אַחַר הַצַּיְקָנוּת, הָאוֹהֵב לְפִי אַהֲבָתוֹ, הַשּׂוֹנֵא לְפִי שִׂנְאָתוֹ. לְפִיכָךְ אָדָם שֶׁהוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲמִתִּי – צָרִיךְ לְהָסִיר תְּחִלָּה מִמֶּנּוּ כָּל הַמִּדּוֹת הַגְּרוּעוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּמְשְׁכֵהוּ הַמִּדָּה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ לְפִי עִנְיָנָהּ. וְאָז יוּכַל לְהַשִּׂיג הָאֱמֶת.",
+                "וְיֵשׁ בְּעִנְיַן הַשֶּׁקֶר תִּשְׁעָה חֲלָקִים: הָאֶחָד: הַמְּכַחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בְּהַלְוָאָה, אוֹ שֶׁהֵעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר, וְכָהֵנָּה רַבּוֹת. וְיֵשׁ בָּזֶה הַשֶּׁקֶר שְׁנֵי עֳנָשִׁים: הָאֶחָד מֵחֲמַת הַשֶּׁקֶר, כִּי הַשֶּׁקֶר אֲפִלּוּ בְּלֹא נֶזֶק הוּא תּוֹעֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו טז-יט): ״שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא יְיָ, וְשֶׁבַע תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ: עֵינַיִם רָמוֹת, לְשׁוֹן שָׁקֶר..., יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר, וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים״. וְאוֹמֵר (שם ח יג): ״וּפִי תַּהְפּוּכוֹת שָׂנֵאתִי״. הָעֹנֶשׁ הַשֵּׁנִי מֵחֲמַת הַנֶּזֶק שֶׁהִזִּיק לַחֲבֵרוֹ.",
+                "הַשֵּׁנִי: אֵין בְּגוּף הַשֶּׁקֶר נֶזֶק לַחֲבֵרוֹ, אַךְ מִתְכַּוֵּן לְהַטְעוֹת חֲבֵרוֹ שֶׁיַּאֲמִין בּוֹ, וְיִבְטַח בּוֹ וְלֹא יִשְׁמֹר מִמֶּנּוּ – וְאָז יוּכַל לְהָרַע, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ט ז): ״בְּפִיו שָׁלוֹם אֶת רֵעֵהוּ יְדַבֵּר, וּבְקִרְבּוֹ יָשִׂים אָרְבּוֹ״. וְאַף בְּעֵינֵי בָּשָׂר וָדָם נִתְעָב הַשֶּׁקֶר, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז יב-יג): ״תּוֹעֲבַת מְלָכִים עֲשׂוֹת רֶשַׁע... רְצוֹן מְלָכִים שִׂפְתֵי צֶדֶק״.",
+                "הַשְּׁלִישִׁי: הַמְּשַׁקֵּר בַּחֲבֵרוֹ לֹא לִגְזוֹל מִמֶּנּוּ דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ; אַךְ הוּא רוֹאֶה טוֹבָה שֶׁעֲתִידָה לָבוֹא לַחֲבֵרוֹ, וְהוּא מְהַדֵּר אַחַר אוֹתָהּ טוֹבָה לָקַחַת אֵלָיו בְּשֶׁקֶר וּבְרַמָּאוּת. אוֹ יְדַבֵּר שְׁקָרִים לַחֲבֵרוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ מַתָּנָה, כְּגוֹן שֶׁמְּבַשֵּׂר לוֹ בְּשׂוֹרוֹת שֶׁקֶר וְיִתֵּן לוֹ מַתָּנוֹת עֲבוּר זֶה, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הָעִנְיָן. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין צב א): הַמַּחֲלִיף בְּדִבּוּרוֹ – כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית י טו): ״אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי, וְהָיִיתִי בְּעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ״; וְנֶאֱמַר עַל עֲבוֹדָה זָרָה (ירמיהו י טו): ״הֶבֶל הֵמָּה, מַעֲשֵׂה תַּעֲתוּעִים״. וְלָאו דַּוְקָא ״כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה״ מַמָּשׁ, אֶלָּא בְּדִמְיוֹן קְצָת: כִּי הוּא נִסְתָּר בַּשֶּׁקֶר וְנֶעֱזָר בַּשָּׁוְא.",
+                "הָרְבִיעִי: הַמְּשַׁקֵּר בְּסִפּוּר דְּבָרִים שֶׁשָּׁמַע, וּמַחֲלִיף מִקְצָתָם וּמִתְכַּוֵּן לְהַחֲלִיף; וְאֵין לוֹ שׁוּם רֶוַח בְּאוֹתוֹ שֶׁקֶר, וְגַם לֹא יַזִּיק אוֹתוֹ שֶׁקֶר לַחֲבֵרוֹ. וּפְעָמִים שֶׁהוּא מְסַפֵּר דְּבָרִים שֶׁהוּא בּוֹדֶה הַכֹּל מִלִּבּוֹ. וְיֵשׁ לוֹ עֹנֶשׁ, שֶׁאוֹהֵב שֶׁקֶר בְּלֹא תּוֹעֶלֶת. וְעַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי ו יט): ״יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר״. וְיֵשׁ לְךָ לֵדַע, שֶׁזֹּאת הַמִּדָּה תְּבִיאֵהוּ לְהָעִיד שֶׁקֶר בְּאָחִיו, מֵחֲמַת שֶׁהוּא אוֹהֵב שֶׁקֶר. וְיֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמַּחְלִיפִין מִקְצָת דְּבָרִים שֶׁשָּׁמְעוּ בְּלִי דַּעַת, כִּי אֵינָם שָׁמַיִם עַל לֵב בְּעֵת שֶׁהֵם שׁוֹמְעִים הַדְּבָרִים לַחְקֹר עַל אֲמִתּוּתָם – גַּם זוֹ מִדָּה רָעָה, וְעַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה עָלָיו הַשָּׁלוֹם (שם כא כח): ״וְאִישׁ שׁוֹמֵעַ לָנֶצַח יְדַבֵּר״; פֵּרוּשׁ: מִי שֶׁנּוֹתֵן לֵב לִשְׁמֹעַ וּלְהָבִין תֹּכֶן הָעִנְיָן וְהַדְּבָרִים אֲשֶׁר יְסַפְּרוּ, עֲבוּר שֶׁסִּפְּרוּ אוֹתָם עַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, שֶׁלֹּא יִמָּצֵא בְּפִיו לְשׁוֹן שֶׁקֶר – אוֹתוֹ הָאִישׁ לָנֶצַח יְדַבֵּר, כִּי יִתְאַוּוּ בְּנֵי אָדָם לִשְׁמֹעַ דְּבָרָיו, וְלֹא יִגְעֲרוּ בּוֹ עַל דְּבָרָיו.",
+                "הַחֲמִישִׁי: הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ שֶׁיֵּיטִיב לוֹ אוֹ שֶׁיִּתֵּן לוֹ מַתָּנָה אוֹ שֶׁיַּעֲזֹר לוֹ, וְלֹא אָמַר לוֹ עַל דֶּרֶךְ הַבִּטָּחוֹן שֶׁיִּבְטַח בּוֹ לֵב חֲבֵרוֹ, וּבְשָׁעָה שֶׁיֹּאמַר לוֹ כָּךְ הָיָה בִּלְבָבוֹ שֶׁלֹּא לָתֵת. וְעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (בבא מציעא מט א) שֶׁלֹּא יְדַבֵּר אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב.",
+                "הַשִּׁשִּׁי: הַמַּבְטִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ לְהֵיטִיב לוֹ, וְהִבְטִיחוֹ כָּל כָּךְ עַד שֶׁיִּבְטַח בּוֹ לֵב חֲבֵרוֹ – אֵין לוֹ לְחַלֵּל הַבְטָחָתוֹ. וְאִם הוּא מְשַׁקֵּר בָּזֶה יֵשׁ בּוֹ עֹנֶשׁ גָּדוֹל יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹן, שֶׁלֹּא עָשָׂה אֶלָּא דִּבּוּר בְּעָלְמָא. וְהָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ לָתֵת לוֹ מַתָּנָה מוּעֶטֶת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזְכִּיר לוֹ לְשׁוֹן הַבְטָחָה, אָמְרִינַן (שם): כָּל הַחוֹזֵר בִּדְבָרָיו – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם מְחֻסְּרֵי אֲמָנָה, כִּי לֵב חֲבֵרוֹ סוֹמֵךְ עָלָיו וּבוֹטֵחַ בּוֹ אַחַר שֶׁהַמַּתָּנָה מוּעֶטֶת.",
+                "וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא, אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּתָּנָה מְרֻבָּה, אִם חוֹזֵר בּוֹ רָעָתוֹ רַבָּה, כִּי נָדַר וְעָבַר עַל ״לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ״ (במדבר ל ג). וְכֵן מִי שֶׁהִתְפָּאֵר בִּפְנֵי רַבִּים לָתֵת מַתָּנָה לְאָדָם, דְּהָוֵי כְּמוֹ הַבְטָחָה כֵּיוָן שֶׁהוּא מִתְהַלֵּל עַל נְדִיבוּתוֹ, וְאֵין נָכוֹן שֶׁיָּשׁוּב מִדְּבָרָיו מֵאַחַר שֶׁנִּתְכַּבֵּד וְנִתְהַלֵּל בַּדָּבָר.",
+                "הַשְּׁבִיעִי: הַמַּתְעֶה חֲבֵרוֹ לוֹמַר כִּי עָשָׂה עִמּוֹ טוֹבָה אוֹ דִּבֵּר עָלָיו טוֹבָה, וְלֹא עָשָׂה. וְעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין צד א): אָסוּר לִגְנֹב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת, וַאֲפִלּוּ דַּעְתּוֹ שֶׁל גּוֹי. וְיֵשׁ בָּזֶה חֵטְא, כִּי אָנוּ חַיָּבִים לְדַבֵּר דִּבְרֵי אֱמֶת, כִּי הוּא מִיְּסוֹדֵי הַנֶּפֶשׁ.",
+                "הַשְּׁמִינִי: הַמִּשְׁתַּבֵּחַ בְּמַעֲלוֹת שֶׁאֵינָן נִמְצָאוֹת בּוֹ, וְזֶהוּ חֵטְא גָּדוֹל וַאֲפִלּוּ אִם הָיָה אֱמֶת. כִּי כְּשֶׁמְּהַלֵּל נִרְאֶה מִדְּבָרָיו שֶׁלֹּא עָשָׂה צִדְקוֹתָיו וּנְדִיבוֹתָיו לְשֵׁם שָׁמַיִם אֶלָּא לְשֵׁם עַצְמוֹ וְלִתְהִלָּה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי שביעית י ה): מִי שֶׁמְּכַבְּדִים אוֹתוֹ שֶׁהֵם סוֹבְרִים שֶׁיּוֹדֵעַ שְׁתֵּי מַסֶּכְתּוֹת, וְהוּא לֹא יוֹדֵעַ רַק אַחַת, חַיָּב לוֹמַר לָהֶם: ״אֵינִי יוֹדֵעַ רַק אַחַת״. כָּל שֶׁכֵּן שֶׁאָסוּר לוֹ לְכַזֵּב וּלְהִתְפָּאֵר בְּמַעֲלוֹת שֶׁאֵין בּוֹ.",
+                "הַתְּשִׁיעִי: הַמְסַפֵּר בְּסִפּוּר דְּבָרִים שֶׁשָּׁמַע, וְהֶחֱלִיף בַּדְּבָרִים אוֹדוֹת חֶפְצוֹ, וְאֵין הֶפְסֵד לְשׁוּם אָדָם בָּזֶה, אַךְ יֵשׁ לוֹ מְעַט הֲנָאָה בְּשִׁקְרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַרְוִיחַ מָמוֹן בְּכָךְ. כְּגוֹן (יבמות סג א) רַב, שֶׁאָמַר לְאִשְׁתּוֹ: ״עֲשִׂי לִי טְלוֹפְחֵי״ עֲדָשִׁים, וְעָשְׂתָה חִמְצֵי, וּכְשֶׁאָמַר ״חִמְצֵי״ עָשְׂתָה לוֹ טְלוֹפְחֵי. הָלַךְ חִיָּא בְּנוֹ וְהִפֵּךְ הַדְּבָרִים: כְּשֶׁהָיָה חָפֵץ ״חִמְצֵי״ אָמַר לְאִמּוֹ ״תַּעֲשִׂי טְלוֹפְחֵי״, וְהִיא עָשְׂתָה חִמְצֵי. וְזֶה הַבֵּן עָשָׂה לִכְבוֹד הָאָב, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לוֹ מְזֻמָּן הַמַּאֲכָל שֶׁחָפֵץ, וְאַף עַל פִּי כֵן מִחָה בְּיָדוֹ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת עוֹד, מִשּׁוּם ״לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר״ (ירמיהו ט ד). אַךְ אֵין עֹנֶשׁ בְּזֶה הַשֶּׁקֶר כְּעֹנֶשׁ הַמְּשַׁקְּרִים עַל לֹא דָּבָר, כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְנוּ בְּחֵלֶק רְבִיעִי.",
+                "עַד כָּאן תִּשְׁעָה חֶלְקֵי שֶׁקֶר. וְעוֹד יִזָּהֵר הָאָדָם: אִם יָבוֹא חֲבֵרוֹ אֶצְלוֹ, וְיִשְׁאַל מִמֶּנּוּ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ – לֹא יֹאמַר לוֹ ״אֵין לִי״, אַךְ יִדְחֵהוּ בְּעִנְיָן אֲשֶׁר לֹא יְשַׁקֵּר. וְיֵשׁ פְּסָק בְּסֵפֶר חֲסִידִים (סימן תכ״ו): אֲפִלּוּ יָבוֹא גּוֹי לְבֵית יְהוּדִי וִיבַקֵּשׁ לְהַלְווֹת לוֹ מָעוֹת, וְיֵשׁ לַיְּהוּדִי מָעוֹת וְאֵין דַּעְתּוֹ לְהַלְווֹת לָזֶה הַגּוֹי – לֹא יֹאמַר לוֹ ״אֵין לִי״, אַךְ יִדְחֶה אוֹתוֹ אֵיךְ שֶׁיּוּכַל בְּלִי שְׁקָרִים. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאִם הָיָה יוֹדֵעַ הַגּוֹי שֶׁאִם הָיוּ לוֹ מָעוֹת, לֹא הָיָה יָכוֹל לְהִשָּׁמֵט מִמֶּנּוּ בְּלֹא שִׂנְאָה – הָיָה יוֹתֵר טוֹב לוֹמַר ״אֵין לִי״ מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. אַךְ הַכֹּל תָּלוּי בְּדַעְתּוֹ שֶׁל אָדָם, אֵיךְ שֶׁנִּרְאֶה לוֹ עִנְיָן שֶׁל הַגּוֹי: אִם יוּכַל לוֹמַר ״יֵשׁ לִי, אֲבָל אֲנִי צָרִיךְ אוֹתָם לְמָקוֹם אַחֵר״, אִם בְּעִנְיָן זֶה יוּכַל לִדְחוֹתוֹ בְּלֹא שִׂנְאָה – יַעֲשֶׂה.",
+                "וְגָדוֹל עָנְשׁוֹ שֶׁל שַׁקְרָן: אֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר אֱמֶת – אֵין מַאֲמִינִים לוֹ (סנהדרין פט ב). וְשֶׁקֶר אֵין לוֹ רַגְלַיִם (ריש אותיות דרבי עקיבא).",
+                "וְלֹא יִגְרֹם אָדָם שֶׁאֲחֵרִים יְשַׁקְּרוּ בִּשְׁבִילוֹ. כֵּיצַד? כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה שֶׁשְּׁנַיִם מְדַבְּרִים יַחַד דְּבַר סֵתֶר שֶׁבֵּינֵיהֶם, לֹא יֵלֵךְ אֵצֶל אֶחָד וִיבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיְּגַלֶּה לוֹ הָעִנְיָן, שֶׁמָּא אֵינוֹ רוֹצֶה לְגַלּוֹת לוֹ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יְסַלֵּק אוֹתוֹ בִּדְבָרִים אֲחֵרִים – נִמְצָא שֶׁמְּשַׁקֵּר. וְכָךְ יְדַקְדֵּק בְּכָל הָעִנְיָנִים שֶׁלּוֹ, שֶׁלֹּא יְשַׁקֵּר בְּמַשָּׂא וּבְמַתָּן שֶׁלּוֹ, וְלֹא יִגְרֹם שֶׁאֲחֵרִים יְשַׁקְּרוּ. וְיִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִתְחַבֵּר לְשַׁקְרָנִים, וִימַעֵט דְּבָרָיו עִמָּם. וְצָרִיךְ חָכְמָה גְּדוֹלָה לְהִנָּצֵל מִן הַשֶּׁקֶר, כִּי יֵצֶר הָרַע לְעוֹלָם הוּא אוֹרֵב לְאָדָם לְהַפִּילוֹ בְּרִשְׁתּוֹ.",
+                "וּפְעָמִים שֶׁהִתִּירוּ חֲכָמִים לְשַׁקֵּר, כְּגוֹן לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ (יבמות סה ב). וְכֵן מֻתָּר לְשַׁבֵּחַ הַכַּלָּה לִפְנֵי הֶחָתָן שֶׁהִיא נָאָה וַחֲסוּדָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ כֵּן (כתובות יז א). וּבְאֻשְׁפִּיזָא: אִם בַּעַל הַבַּיִת הֵיטִיב לוֹ, אַל יֹאמַר בִּפְנֵי רַבִּים: ״כַּמָּה טוֹב פְּלוֹנִי שֶׁנִּתְאָרַחְתִּי בְּבֵיתוֹ! כַּמָּה כָּבוֹד גָּדוֹל עָשָׂה לִי!״ – פֶּן יָבוֹאוּ רַבִּים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים לְהִתְאָרֵחַ אֶצְלוֹ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כז יד): ״מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּים – קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ״ (ערכין טז א).",
+                "וּבְמַסֶּכְתָּא: אִם שׁוֹאֲלִין לוֹ אִם שְׁגוּרָה בְּפִיו הַגִּרְסָא, מִדַּת עֲנָוָה הִיא שֶׁיֹּאמַר ״לֹא״. וּמִטָּה: אִם שָׁהָה לָבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת מִפְּנֵי שֶׁשִּׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ, וּשְׁאָלוּהוּ לָמָּה שָׁהָה – יִתְלֶה בִּדְבָרִים אֲחֵרִים (בבא מציעא כג ב). וּבְכָל אֵלּוּ שֶׁהִתִּירוּ חֲכָמִים לְשַׁנּוֹת, אִם יוּכַל לַעֲשׂוֹת שֶׁלֹּא יְשַׁקֵּר הוּא טוֹב יוֹתֵר מִמָּה שֶׁיְּשַׁקֵּר. כְּגוֹן אִם שׁוֹאֲלִין לוֹ: ״יוֹדֵעַ אַתָּה מַסֶּכְתָּא פְּלוֹנִית?״ יָשִׁיב: ״וְכִי אַתָּה סָבוּר שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ?!״ וְאִם יוּכַל לְסַלֵּק הַשּׁוֹאֵל בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יְשַׁקֵּר – הוּא טוֹב מְאוֹד."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הָעֶשְׂרִים וּשְׁלוֹשָׁה – שַׁעַר הָאֱמֶת </b></big>",
+                "הָאֱמֶת. הַנְּשָׁמָה נִבְרֵאת מִמְּקוֹם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב ד): ״וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים״; וְנֶחְצְבָה מִמְּקוֹם טָהֳרָה, וְנִבְרֵאת מִזֹּהַר הָעֶלְיוֹן מִכִּסֵּא הַכָּבוֹד. וְאֵין לְמַעְלָה בִּמְקוֹם קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים שֶׁקֶר, אֶלָּא הַכֹּל אֱמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו י י): ״וַיְיָ אֱלֹהִים אֱמֶת״. וּמָצָאתִי כִּי כְּתִיב: ״אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה״ (שמות ג יד), וּכְתִיב: ״וַיְיָ אֱלֹהִים אֱמֶת, הוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם״ (ירמיהו שם).",
+                "וְעַתָּה יֵשׁ לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱלֹהִים אֱמֶת: כִּי תִּמְצָא עֶשְׂרִים וְאַחַת פְּעָמִים ״אֶהְיֶה״ שֶׁהוּא בְּגֵימַטְרְיָא ״אֱמֶת״, וְגַם כֵּן ״אֶהְיֶה״ בְּגֵימַטְרְיָא עֶשְׂרִים וְאַחַת.",
+                "וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם לִהְיוֹת יָשָׁר (קהלת ז כט), וְחוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱמֶת (שבת נה א). וּכְתִיב: ״דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי״ (תהלים קא ז). וּכְשֶׁאָדָם עוֹסֵק בְּשֶׁקֶר – אָז אֵין הַשֶּׁקֶר דָּבֵק לָאֱמֶת. וּכְשֶׁיֵּשׁ אֱמֶת, כִּבְיָכוֹל מְכוֹן שִׁבְתּוֹ בַּשָּׁמַיִם כְּנֶגֶד בְּנֵי אָדָם, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ אֱמֶת בִּבְנֵי אָדָם – אָז מוֹדִים שֶׁעָשָׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְהַיָּם וְכָל אֲשֶׁר בָּם. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (שם קמו ו): ״עֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם״, וּסְמִיךְ לֵהּ: ״הַשֹּׁמֵר אֱמֶת לְעוֹלָם, עֹשֶׂה מִשְׁפָּט...״. וּכְשֶׁיֵּשׁ בְּגִידָה וְשֶׁקֶר, כִּבְיָכוֹל אָז כְּמִי שֶׁאֵין מְכוֹן שִׁבְתּוֹ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. וּמִי שֶׁהוּא זוֹכֶה לְהִתְבּוֹנֵן בִּדְבָרִים אֵלּוּ, אֵיךְ הַנְּשָׁמוֹת נֶחֱצָבוֹת מִמְּקוֹר הָאֱמֶת – יַעֲשֶׂה כָּל עִנְיָנָיו בֶּאֱמֶת, וְלֹא יַכְנִיס הַשֶּׁקֶר בִּמְקוֹם קְדֻשַּׁת הָאֱמֶת. וּלְכָךְ אָמַר הַפָּסוּק (תהלים קמה יח): ״קָרוֹב יְיָ לְכָל קֹרְאָיו, לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת״, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא אֱמֶת – מִתְקָרֵב לְמִי שֶׁקּוֹרְאוֹ בֶּאֱמֶת. וְאֵיזֶה דָּבָר נִקְרָא ״קְרִיאַת אֱמֶת״? זֶהוּ הַמְפַנֶּה לִבּוֹ מִכָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, וּמִתְקָרֵב אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבַד, וְשִׂכְלוֹ הוֹלֵךְ וּמִתְחַזֵּק לְהִדָּבֵק בָּאוֹר הָעֶלְיוֹן, וְיָשִׂים מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחִשְׁקוֹ תָּמִיד. וְזֶה הָעִנְיָן יַשִּׂיג הָאָדָם כְּשֶׁהוּא מִתְבּוֹדֵד בְּחֶדְרוֹ. וּמִפְּנֵי זֶה יַרְבֶּה כָּל חָסִיד לְהִפָּרֵד וּלְהִתְבּוֹדֵד, וְלֹא יִתְחַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם רַק לְצֹרֶךְ גָּדוֹל. אֲבָל אִם הִתְפַּלֵּל בַּהֲנָעַת שְׂפָתָיו אֶל הַכֹּתֶל וּמְחַשֵּׁב בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם, וְיִקְרָא בִּלְשׁוֹנוֹ וְלִבּוֹ בְּעִנְיָן אַחֵר, אִם שֶׁיַּחְשֹׁב לְהִתְכַּבֵּד אֵיךְ קוֹלוֹ עָרֵב כְּדֵי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם לְקַבֵּל מֵהֶן שֶׁבַח – אָז אֵין עֲבוֹדָתוֹ אֱמֶת. וְהוּא מֵאוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם (ירמיהו יב ב): ״קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם, וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם״.",
+                "לְכָךְ אָנוּ מִתְפַּלְּלִים: ״וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת״ – שֶׁנַּעֲשֶׂה כָּל עֲבוֹדָתֵנוּ בַּאֲמִתּוּת, וּלְהַאֲמִין בְּלֵב וְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, וְלֹא מִפְּנֵי אֲנָשִׁים וְלֹא בִּשְׁבִיל מָמוֹן אוֹ רְעוּת רוּחַ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כב כג): ״אִם תָּשׁוּב עַד שַׁדַּי, תִּבָּנֶה״ – שֶׁאֵין מַחֲשָׁבָה חוֹצֶצֶת בֵּינְךָ וּבֵין שַׁדַּי, אָז תִּבָּנֶה בְּבִנְיָן חָזָק בְּזֹהַר הַשְּׁכִינָה. לָכֵן אָמַר דָּוִד (תהלים טו א-ב): ״יְיָ מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ, מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ: הוֹלֵךְ תָּמִים, וּפוֹעֵל צֶדֶק, וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ״ – וְלֹא אָמַר ״דּוֹבֵר אֱמֶת בְּפִיו״, אֶלָּא רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁיִּהְיֶה הָאֱמֶת תָּקוּעַ וְקָבוּעַ בְּלֵב הָאָדָם. לְכָךְ חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים, כְּשֶׁהָיָה לָהֶם מִקַּח – הָיוּ נוֹתְנִים אוֹתוֹ לַקּוֹנֶה כְּפִי הַסְכָּמַת לְבָבָם, אֵיךְ שֶׁהָיוּ מַסְכִּימִים לִתֵּן; אֲפִלּוּ אִם הָיָה הַקּוֹנֶה רוֹצֶה לְהוֹסִיף – לֹא הָיוּ רוֹצִים אֶלָּא כְּפִי הַסְכָּמַת לְבָבָם. אָדָם חָשׁוּב הַהֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ זֶה לְדַבֵּר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ, אִם קִבֵּל עָלָיו בְּמַחְשְׁבוֹתָיו לַעֲשׂוֹת דָּבָר אֶחָד – יִכְתֹּב אוֹתָהּ מַחֲשָׁבָה, שֶׁלֹּא יִשְׁכָּחֶנָּה וְלֹא יַחֵל דִּבְרֵי מַחְשְׁבוֹתָיו. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ – יֵלֵךְ אֵצֶל חָכָם וְיַתִּיר לוֹ מַחְשְׁבוֹתָיו. וִיהַדֵּר שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּמַחְשַׁבְתּוֹ כְּלוּם כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יוֹצִיאֵם בְּפִיו.",
+                "כָּל הַדּוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ, וְאֵינוֹ רוֹצֶה לַחֲשֹׁב הַשֶּׁקֶר, אֲפִילּוּ דְּבָרִים שֶׁלֹּא יְכַוֵּן לָהֶם – כָּל דְּבָרָיו וּמַחְשְׁבוֹתָיו יִתְקַיְּמוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כב כח): ״וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ״. וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, בְּכָל מַשָּׂא וּמַתָּן שֶׁלּוֹ, הֵן בְּמִקָּח וּמִמְכָּר הֵן בְּהַלְוָאָה – לְעוֹלָם יֹאמַר בָּרִאשׁוֹן סוֹף דַּעְתּוֹ, וְיַרְגִּיל כָּל אוֹתָם הַמִּתְעַסְּקִים עִמּוֹ שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה, וְלֹא יַעֲדִיף וְלֹא יַחְסִיר. אָמַר הֶחָכָם: תָּדִיר תָּשִׂים הָאֱמֶת לְעֻמָּתְךָ. רְצוֹנוֹ לוֹמַר: שֶׁיַּעֲשֶׂה סִימָנִים לְעַצְמוֹ. כְּגוֹן לַעֲשׂוֹת מַשָּׂא וּמַתָּן שֶׁיִּזְכֹּר שֶׁלֹּא יְשַׁקֵּר – יִכְתֹּב בִּכְתָב, וְיָבִיא אֶצְלוֹ אוֹתוֹ כְּתָב, וְיִרְאֶה בּוֹ קֹדֶם מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ. וְכֵן יִכְתֹּב בְּבֵית מִדְרָשׁוֹ וְעַל שֻׁלְחָנוֹ, שֶׁיִּזְכֹּר וְלֹא יְדַבֵּר שֶׁקֶר, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח לְדַבֵּר הָאֱמֶת. וְכֵן עָשָׂה חָכָם אֶחָד: כָּתַב עַל כָּתְלֵי בֵּיתוֹ וּבְבֵית מִדְרָשׁוֹ בְּכָל הַכְּתָלִים לְמַעְלָה: ״זְכוֹר יוֹם הַמִּיתָה וְלֹא תֶּחֱטָא״. וּמִי שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא אֱמֶת – יִחְיֶה וְיַאֲרִיךְ יָמִים וְיִנָּצֵל.",
+                "סֶמֶךְ לַדָּבָר מָה שֶׁאוֹמֵר הַפָּסוּק (ירמיהו י י): ״וַיְיָ אֱלֹהִים אֱמֶת, הוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם״. וְאִם לֹא יְדַבֵּר אֶלָּא אֱמֶת – יִנָּצֵל כָּל יְמֵי חַיָּיו, דִּכְתִיב (מלאכי ב ו-ז): ״תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ, וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו... כִּי מַלְאַךְ יְיָ צְבָאוֹת הוּא״. הַמַּלְאָכִים הָעֶלְיוֹנִים הֵם צוּרַת אֱמֶת וְאֵינָם בְּגוּפוֹת, וְהַנְּשָׁמוֹת יָאִירוּ מֵהֶם כָּאוֹר הַיֹּצֵא מִן הַשֶּׁמֶשׁ. הַנְּשָׁמוֹת הֵם בְּגוּפוֹת, עַל כֵּן אֵינָם יוֹדְעִים הַנִּסְתָּרוֹת רַק מְעַט וּבְמַרְאוֹת הַלַּיְלָה, שֶׁאֵין הַנְּשָׁמוֹת מִתְעַסְּקוֹת בְּצָרְכֵי הַגּוּף, וְהַיּוֹדֵעַ סוֹד הַנְּשָׁמוֹת יָעִיד בַּדָּבָר. וְהַחֲלוֹמוֹת מֵעֵין הַמַּחֲשָׁבוֹת, דִּכְתִיב (דניאל ב כט): ״רַעְיוֹנָךְ עַל מִשְׁכְּבָךְ סְלִקוּ״. וְהַחֲלוֹמוֹת עַל יְדֵי מַלְאָךְ הַמְּלַוֶּה לָאָדָם. וּלְפִי שֶׁאֵין כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת אֱמֶת, עַל כֵּן אֵין כָּל הַחֲלוֹמוֹת אֱמֶת. וּמִי שֶׁמַּרְגִּיל עַצְמוֹ שֶׁיִּהְיוּ כָּל מַחְשְׁבוֹתָיו אֱמֶת – גַּם בַּלַּיְלָה יִרְאֶה מַרְאוֹת אֱמֶת, וְיֵדַע הָעֲתִידוֹת כְּמוֹ הַמַּלְאָכִים.",
+                "וְהַמְּדַבֵּר אֱמֶת – אֵין מַעֲלָה כָּמוֹהָ. וְכֵן כְּתִיב (תהלים קיט קס): ״רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת״; וְנֶאֱמַר (שמות כג ד): ״מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק״.",
+                "גַּם הָרְמִיזוֹת שֶׁל אָדָם יִהְיוּ אֱמֶת, כִּי שְׂכַר הָאֱמֶת גָּדוֹל מְאוֹד, לָכֵן יַרְגִּיל עַצְמוֹ לֵילֵךְ בָּאֱמֶת. וְיִלְמַד תּוֹרָה וְיֵדַע הָאֱמֶת, שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת הַמִּצְווֹת עַל אֲמִתּוּתָן וּכְהִלְכָתָן. וּלְעוֹלָם יוֹדֶה עַל הָאֱמֶת. אֲפִלּוּ בְּדִבְרֵי הָאַגָּדָה שֶׁאֵין בּוֹ קִיּוּם מִצְווֹת יִלְמַד, כְּדֵי שֶׁיַּאֲמִין הַלֵּב דְּבַר אֱמֶת. וְאַל תֵּבוֹשׁ לְקַבֵּל הָאֱמֶת מֵאֵיזֶה אָדָם שֶׁיִּהְיֶה, אֲפִלּוּ מִקָּטָן שֶׁבַּקְּטַנִּים וְנִבְזֶה – אֲפִלּוּ הָכֵי תְּקַבֵּל הָאֱמֶת מִמֶּנּוּ. כִּי מַרְגָּלִית טוֹבָה שֶׁהִיא בְּיַד קָטָן וְנִבְזֶה, אֲפִלּוּ הָכֵי חֲשׁוּבָה הִיא הַמַּרְגָּלִית.",
+                "וְעַתָּה שֶׁהֶאֱרִיךְ הַגָּלוּת בַּעֲוֹנֹתֵינוּ הָרַבִּים יוֹתֵר מִדַּי, יֵשׁ לְיִשְׂרָאֵל לְהִבָּדֵל מֵהַבְלֵי הָעוֹלָם וְלֶאֱחֹז בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא אֱמֶת, וּלְקַדֵּשׁ עַצְמָם אַף בַּמֻּתָּר לָהֶם (יבמות כ א), וְשֶׁלֹּא לְשַׁקֵּר לֹא לְיִשְׂרָאֵל וְלֹא לְגוֹי, וְלֹא לְהַטְעוֹתָם בְּשׁוּם עִנְיָן, שֶׁנֶּאֱמַר (צפניה ג יג): ״שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב, וְלֹא יִמָּצֵא בְּפִיהֶם לְשׁוֹן תַּרְמִית״. וְעוֹד כְּתִיב (הושע ב כה): ״וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ״ – כְּלוּם אָדָם זוֹרֵעַ כּוֹר אֶחָד אֶלָּא לְהַכְנִיס כַּמָּה כּוֹרִים? כָּךְ זָרַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׂרָאֵל בָּאֲרָצוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּתּוֹסְפוּ עֲלֵיהֶם גֵּרִים (פסחים פז ב), וְכָל זְמַן שֶׁהֵם מִתְנַהֲגִים עִמָּהֶם בְּלֹא מִרְמָה – יִדְבְּקוּ בָּהֶם. וְהִנֵּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִקְפִּיד עַל גָּזֵל שֶׁל רְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ו יא): ״וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס״.",
+                "מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח, שֶׁקָּנָה חֲמוֹר מִיִּשְׁמְעֵאלִי אֶחָד. הָלְכוּ תַּלְמִידָיו וּמָצְאוּ אֶבֶן טוֹבָה תְּלוּיָה בְּצַוָּארוֹ. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, ״בִּרְכַּת ה׳ הִיא תַעֲשִׁיר״ (משלי י כב). אָמַר לָהֶם: חֲמוֹר קָנִיתִי, אֶבֶן טוֹבָה לֹא קָנִיתִי. הָלַךְ וְהֶחֱזִיר לְאוֹתוֹ הַיִּשְׁמְעֵאלִי. קָרָא עָלָיו אוֹתוֹ הַיִּשְׁמְעֵאלִי: בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֱלֹהֵי שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח! (דברים רבה ג ג). וְכֵן יֵשׁ בַּיְּרוּשַׁלְמִי (ירושלמי בבא מציעא ב ה): חֲכָמִים הַזְּקֵנִים קָנוּ חִטִּים מִן הַגּוֹיִים, וּמָצְאוּ בּוֹ צְרוֹר שֶׁל מָעוֹת וְהֶחֱזִירוּ לָהֶם. אָמְרוּ הַגּוֹיִים: בְּרִיךְ אֱלָהֲהוֹן דִּיהוּדָיֵא! וְכֵן יֵשׁ הַרְבֵּה מַעֲשִׂים שֶׁהֶחֱזִירוּ מִפְּנֵי קִדּוּשׁ הַשֵּׁם.",
+                "וּכְשֶׁיֵּשׁ אֱמֶת לְמַטָּה – אָז יַשְׁקִיף הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּצֶדֶק עַל הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פה יב): ״אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח, וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף״. לָכֵן רְאֵה שֶׁיִּהְיוּ כָּל עִנְיָנֶיךָ בָּאֱמֶת, רַע אוֹ טוֹב, וְתִסְמֹךְ עַל הָאֵל הַנֶּאֱמָן, שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו״ (דברים ז ט).",
+                "וּמָה הִיא נֶאֱמָנוּתוֹ? שֶׁהוּא שׁוֹמֵר הַבְּרִית. אִם צַדִּיק שֶׁחָטָא חֵטְא קַל, הוּא פּוֹרֵעַ גְּמוּלוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְזֶה דָּבָר בָּרוּר, שֶׁטּוֹב יוֹתֵר לַצַּדִּיק לִהְיוֹת נִדּוֹן אֲפִלּוּ בְּיִסּוּרִין כְּאִיּוֹב כָּל יָמָיו בְּגוּפוֹ שֶׁהוּא דָּבָר בָּזוּי, בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא לוֹ זְמַן קָצָר לִחְיוֹת, וְלָתֵת גְּמוּל הַטּוֹב לַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא נִכְבֶּדֶת בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, שֶׁאֵינוֹ כָּלֶה וְאֵינוֹ פּוֹסֵק לְעוֹלָמִים – וְזֶה יוֹתֵר טוֹב לַצַּדִּיק מִמָּה שֶׁלֹּא הָיָה פּוֹרֵעַ לוֹ חֲטָאָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהָיָה דָּן אוֹתוֹ בְּעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת בְּיִסּוּרֵי גֵּיהִנֹּם; אוֹ מֵחֲמַת חֶטְאוֹ יִמְעַט לְנִשְׁמָתוֹ מִן מַעֲלָתָהּ בְּעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת וְהִדָּבְקָהּ לַזִּיו הָעֶלְיוֹן, אֲשֶׁר לָזֶה הָאוֹר אֵין לוֹ עֵרֶךְ וְדִמְיוֹן. וְלָרְשָׁעִים נָתַן לָהֶם גְּמוּלָם בַּהֲנָאָה מוּעֶטֶת הַפּוֹסֶקֶת בְּעוֹלָם קָצָר הוּא הָעוֹלָם הַזֶּה, וְחֶטְאָם שָׁמוּר לָעוֹלָם הָאָרֹךְ, וּבְצַעַר גָּדוֹל שֶׁהוּא גֵּיהִנֹּם, אֲשֶׁר לְאוֹתוֹ צַעַר אֵין לוֹ עֵרֶךְ.",
+                "הָרַחֲמָן יַדְרִיכֵנוּ בַּאֲמִתּוֹ, וִיבִיאֵנוּ לַחֲדָרָיו לְהַגִּיעַ לָאוֹר הָעֶלְיוֹן, אֲשֶׁר שָׁם חֶבְיוֹן עֻזּוֹ וּצְבִי תִּפְאַרְתּוֹ."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה – שַׁעַר הַחֲנִיפוּת </b></big>",
+                "הַחֲנִיפוּת נֶחֱלֶקֶת לְתִשְׁעָה חֲלָקִים: הָרִאשׁוֹן: מִי שֶׁהוּא מַכִּיר בַּחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא רָשָׁע וְרַמַּאי, וְשֶׁהוּא מוֹצִיא שֵׁם רַע עַל הַכְּשֵׁרִים, וְשֶׁהוּא גּוֹזֵל מָמוֹן חֲבֵרוֹ – וּבָא זֶה וּמַחֲנִיף לוֹ. וְלֹא דַּי שֶׁהוּא מַחֲנִיף לוֹ וּמְשַׁבְּחוֹ, אֶלָּא שֶׁהוּא מַחֲלִיק לוֹ לָשׁוֹן וְיֹאמַר: ״לֹא פָּעַלְתָּ אָוֶן בַּמֶּה שֶׁעָשִׂיתָ״",
+                "– בַּדָּבָר הַזֶּה יֵשׁ כַּמָּה עֲבֵרוֹת וְהַרְבֵּה עֳנָשִׁין: הָאֶחָד: שֶׁהָיָה לוֹ לְהוֹכִיחוֹ עַל חֲטָאָיו. וְלֹא דַּי שֶׁאֵינוֹ מוֹכִיחוֹ, אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ ״לֹא חָטָאת״ וּמַחֲזִיק יַד מְרֵעִים. וְיֵשׁ לְזֶה הֶחָנֵף עֹנֶשׁ שֶׁלֹּא קִנֵּא עַל הָאֱמֶת. וְעוֹד: שֶׁזֶּה הַחוֹנֵף נוֹתֵן מִכְשׁוֹל לִפְנֵי הַחוֹטֵא, כְּשֶׁאוֹמֵר ״לֹא חָטָאתָ״ – לֹא יָשׁוּב מֵרָעָתוֹ, וְיוֹסִיף עוֹד לַחֲטוֹא; מִלְּבַד הָעֹנֶשׁ שֶׁנֶּעֱנַשׁ עַל נֶזֶק וְצַעַר בְּנֵי אָדָם שֶׁהִזִּיק וְצַעַר הַחוֹטֵא, וְלֹא יְשַׁלֵּם לָהֶם וְלֹא יְפַיְּסֵם, מֵחֲמַת הַחֲנִיפוּת שֶׁלָּזֶה הַמַּצְדִּיק רָשָׁע. וְנֶאֱמַר (משלי יד טו): ״מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק, תּוֹעֲבַת יְיָ גַּם שְׁנֵיהֶם״. וְאִם עֲווֹן זֶה הַחוֹטֵא גָּלוּי לָרַבִּים, וְזֶה מַחֲנִיף לוֹ בָּרַבִּים וְאוֹמֵר לוֹ: ״זַךְ וְיָשָׁר אָתָּה״ – אָז חִלֵּל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּבָזֶה דָּת וָדִין.",
+                "וְחַיָּב אָדָם לִמְסוֹר עַצְמוֹ לְסַכָּנָה וְלֹא יָשִׂים עַצְמוֹ בְּעָווֹן זֶה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם עַל אַגְרִיפַּס, שֶׁהָיָה קוֹרֵא בַּתּוֹרָה, וּכְשֶׁהִגִּיעַ לַפָּסוּק (דברים יד טו): ״לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי״ – זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת. אָמְרוּ לוֹ: ״אָחִינוּ אַתָּה!״ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְחַיְּבוּ שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה עַל שֶׁהֶחֱנִיפוּ לְאַגְרִיפַּס (סוטה מא ב).",
+                "גַּם הַיּוֹשֵׁב עַל הַדִּין אַל יִפְחַד מֵאִישׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים א יד): ״לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ״. וּבַחֲנִיפוּת כָּזֶה יֵשׁ בּוֹ עֹנֶשׁ שֶׁקֶר וַחֲנִיפוּת.",
+                "הַשֵּׁנִי: הַמְשַׁבֵּחַ רָשָׁע בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם, בְּפָנָיו אוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יַצְדִּיק אוֹתוֹ עַל מַעֲשָׂיו הָרָעִים, אֶלָּא אָמַר בִּסְתָם: אִישׁ טוֹב הוּא – עַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כח ד): ״עֹזְבֵי תוֹרָה יְהַלְלוּ רָשָׁע״. כִּי זֶה הַמְשַׁבֵּחַ, לוּלֵי שֶׁעָזַב הַתּוֹרָה – לֹא הִלֵּל לָזֶה שֶׁעוֹבֵר עָלֶיהָ וְעַל דְּבָרֶיהָ. גַּם לֹא יַמְלִיץ עַל הָרָשָׁע בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם לוֹמַר: הֲלוֹא הוּא עוֹשֶׂה טוֹבָה זֹאת, לָכֵן תַּחְמְלוּ עָלָיו. וּמִי שֶׁעוֹשֶׂה כָּךְ – זֶהוּ רַע מְאוֹד, כִּי הַשּׁוֹמְעִים סְבוּרִים שֶׁהוּא צַדִּיק וְיִתְּנוּ לוֹ כָּבוֹד. וְיֵשׁ מִכְשׁוֹל גָּדוֹל בִּכְבוֹד הָרְשָׁעִים, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ כָּבוֹד לַחֲכָמִים הַצַּדִּיקִים וְהֵם עֶלְיוֹנִים – אָז כָּל הָעָם יִשְׁמְעוּ לַעֲצָתָם. וְעוֹד: שֶׁאֲחֵרִים יְקַנְאוּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים, וְיוֹסִיפוּ לֶקַח וְתִרְבֶּה הַדַּעַת, וּמִתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ.",
+                "וְעוֹד: יֵשׁ הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם בִּרְאוֹתָם הֲדַר הַתּוֹרָה – יַכִּירוּ מַעֲלָתָהּ, וְתָבוֹא מַחֲשָׁבָה בְּלִבָּם, וְיִלְמְדוּ לְשֵׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּלֵב שָׁלֵם. וְעוֹד יֵשׁ טַעַם טוֹב בְּכִבּוּד הַחֲכָמִים הַצַּדִּיקִים: כִּי יְסוֹד נֶפֶשׁ הָאָדָם הוּא לִהְיוֹת בּוֹ עֲבוֹדָתוֹ וְיִרְאָתוֹ וְתוֹרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַעֲבוּר זֶה כָּל הָעוֹלָם מְכַבְּדִים הַצַּדִּיקִים. נִמְצָא הַמְכַבֵּד הַצַּדִּיקִים, כִּבְיָכוֹל מַעֲמִיד וּמְקַיֵּם כַּוָּנַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם, וְהַבּוֹזֶה לְתַלְמִיד חָכָם וּלְיִרְאֵי שָׁמַיִם – בָּזֶה יְבַטֵּל כַּוָּנַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְהוּא כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר: אֵין עֲבוֹדָתוֹ עִקָּר! עַל כֵּן יְכַבְּדוּ עוֹבְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִכְבוֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְהוֹדִיעַ כִּי עֲבוֹדָתוֹ לְבַדָּהּ הִיא עִקָּר.",
+                "אֲבָל בְּכִבּוּד הָרְשָׁעִים יֵשׁ חִלּוּל הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה, וְזֶהוּ עֲבֵרָה הַמְכַלָּה עֶצֶם וּבָשָׂר. וְעוֹד: רַבִּים נִמְשָׁכִים אַחֲרֵיהֶם, וְעוֹשִׂים כְּמַעֲשֵׂיהֶם, וּמְקַבְּלִים פּוּרְעָנוּת. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה אָמְרוּ (משנה נגעים יב ו): אוֹי לָרָשָׁע וְאוֹי לִשְׁכֵנוֹ. וְעוֹד: בְּכִבּוּד הָרְשָׁעִים מֻשְׁפָּל כְּבוֹד הַצַּדִּיקִים, וְאֵין כָּבוֹד לַצַּדִּיקִים אֶלָּא לְאַחַר הַשְׁפָּלַת הָרְשָׁעִים. וְעַתָּה, אַחֲרֵי שֶׁיֵּשׁ מִכְשׁוֹל לָעוֹלָם בְּכִבּוּד הָרְשָׁעִים – יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יְסַפֵּר טוֹבָה מֵרְשָׁעִים. גַּם לֹא יַזְכִּירֵם לְטוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י ז): ״וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב״; וּכְתִיב (שם כט כד): ״תּוֹעֲבַת צַדִּיקִים אִישׁ עָוֶל״. וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה לְסַפֵּר רִשְׁעוֹ – גַּם טוֹבָתוֹ לֹא יְסַפֵּר.",
+                "הַשְּׁלִישִׁי: חָנֵף הַמְשַׁבֵּחַ רָשָׁע בְּפָנָיו, וְאוֹמֵר לוֹ: כַּמָּה אִישׁ נֶחְמָד וְאָדָם טוֹב אַתָּה! אַךְ אֵינוֹ מְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ בָּרַבִּים, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָרַבִּים לְמוֹקֵשׁ. גַּם זֶה הֶחָנֵף גָּדוֹל עֲווֹנוֹ, דִּכְתִיב (משלי יא ט): ״בְּפֶה חָנֵף יַשְׁחִת רֵעֵהוּ, וּבְדַעַת צַדִּיקִים יֵחָלֵצוּ״. כִּי כְּשֶׁיְּשַׁבְּחֶנּוּ יַאֲמִין לוֹ, וְיַחְשֹׁב שֶׁהוּא טוֹב, וְיָרוּם לִבּוֹ וְיִתְגָּאֶה, וְלֹא יָשׁוּב. כִּי כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ צַדִּיק, כְּשֶׁמְּשַׁבְּחִים אוֹתוֹ, יֹאמַר בְּלִבּוֹ: אָמְנָם יָדַעְתִּי כִי כֵן הוּא! וְזֶה נִשְׁחַת בַּחֲנִיפוּתוֹ שֶׁל זֶה.",
+                "אֲבָל הַצַּדִּיק אִם מְשַׁבֵּחַ אוֹתוֹ אָדָם – לֹא יִתְגָּאֶה בָּזֶה, עֲבוּר שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם (נידה ל ב): אֲפִלּוּ כָּל הָעוֹלָם אוֹמְרִים עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה צַדִּיק – הֲוֵי בְּעֵינֶיךָ כְּרָשָׁע. וְאָמְרוּ (אבות דרבי נתן כט א): אִם יֵשׁ לְךָ רֵעִים, מִקְצָתָם מְשַׁבְּחִים אוֹתְךָ וּמִקְצָתָם מְיַסְּרִים וּמוֹכִיחִים אוֹתְךָ – אֱהֹב הַמּוֹכִיחִים וְלֹא אֶת הַמְשַׁבְּחִים; כִּי אֵלּוּ לְחַיֵּי עוֹלָם יְבִיאוּךָ, וְאֵלּוּ בְּרָעָתְךָ יִשְׂמְחוּ כִּי יְשַׁבְּחוּךָ. וְנֶאֱמַר (משלי כו כח): ״וּפֶה חָלָק יַעֲשֶׂה מִדְחֶה״ – הִמְשִׁיל פֶּה חָלָק לְדֶרֶךְ חֲלַקְלָקוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לה ה-ו): ״וּמַלְאָךְ יְיָ דּוֹחֶה, יְהִי דַּרְכָּם חֹשֶׁךְ וַחֲלַקְלַקֹּת״, כִּי יִדְחֶה הָאָדָם וְיִפּוֹל, שֶׁפֶּה חֵלֶק הוּא מָלֵא חֵטְא וְחָנֵף. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (תהלים יב ד): ״יַכְרֵת יְיָ כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת, לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדוֹלוֹת״ (שם יב ד). קִלֵּל פֶּה חָלָק בִּשְׁבִיל שֶׁמַּשְׁחִית רֵעֵהוּ, וְקִלֵּל לָשׁוֹן הַקָּשָׁה שֶׁהוּא הִפּוּךְ הֶחָלָק, וְהוּא לָשׁוֹן הָרַע.",
+                "וְיֵשׁ חֲנֵפִים שֶׁמַּחֲנִיפִים לְבַעֲלֵי זְרוֹעַ כְּדֵי שֶׁיֹּאהֲבוּ אוֹתָם, וִינַשְּׂאוּ וִיגַדְּלוּ אוֹתָם, עַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (אבות דרבי נתן כט ד): כָּל הַמַּחֲנִיף לַחֲבֵרוֹ לְשֵׁם כָּבוֹד – לְסוֹפוֹ נִפְטָר בְּקָלוֹן.",
+                "הָרְבִיעִי: הַמִּתְחַבֵּר לְרָשָׁע, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַחֲנִיף לוֹ וְאֵינוֹ מְשַׁבְּחוֹ, אֶלָּא שֶׁהוּא מְקָרְבוֹ וּמִתְחַבֵּר עִמּוֹ – יֵשׁ לוֹ עֹנֶשׁ; לֹא דַּי שֶׁאֵינוֹ מוֹכִיחוֹ אֶלָּא שֶׁמְּקָרְבוֹ, וְיֵשׁ לוֹ עֹנֶשׁ בָּזֶה. וְעוֹד מוֹסִיף עֹנֶשׁ עַל הַקְּרֵבוּת שֶׁהוּא מְקָרְבוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב כ לד): ״בְּהִתְחַבֶּרְךָ עִם אֲחַזְיָהוּ, פָּרַץ יְיָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ״.",
+                "וְהַצַּדִּיקִים מוֹאֲסִים הָרְשָׁעִים. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא קמא צב ב): לֹא לְחִנָּם הָלַךְ הַזַּרְזִיר אֵצֶל הָעוֹרֵב, אֶלָּא שֶׁהוּא מִינוֹ; וְכֵן אָדָם הַמִּתְחַבֵּר לְרֵעֵהוּ הַדּוֹמֶה לוֹ. וְאָמְרוּ (מגילה כח א): אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בְּצֶלֶם דְּמוּת אָדָם רָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ג יד): ״לוּלֵי פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲנִי נֹשֵׂא, אִם אַבִּיט אֵלֶיךָ וְאִם אֶרְאֶךָּ״. וְכָל הַמִּסְתַּכֵּל בִּדְמוּת אָדָם רָשָׁע – עֵינָיו כֵּהוֹת לְעֵת זִקְנָתוֹ, כְּיִצְחָק אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁכָּהוּ עֵינָיו מִפְּנֵי שֶׁהִסְתַּכֵּל בְּעֵשָׂו, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה מַכִּירוֹ בְּמַעֲשָׂיו.",
+                "וְיֵשׁ מִכְשׁוֹל גָּדוֹל בְּחִבּוּר הָרְשָׁעִים: הָאֶחָד מִפְּנֵי שֶׁהוּא אוֹהֵב שׂוֹנְאוֹ שֶׁל יוֹצֵר הַכֹּל, וְאֵין הָעֶבֶד הַנֶּאֱמָן לַאֲדוֹנָיו מִתְחַבֵּר לְשׂוֹנְאוֹ. הַשֵּׁנִי שֶׁלּוֹמֵד מִמַּעֲשָׂיו. הַשְּׁלִישִׁי שֶׁגַּם אֲחֵרִים יִתְחַבְּרוּ אִתּוֹ וְיַאֲמִינוּ לוֹ, וְהוּא גּוֹזֵל אוֹתָם. וְגַם הֵם יִלְמְדוּ מִמַּעֲשָׂיו, וַאֲפִלּוּ אִם לֹא יִלְמְדוּ מִמֶּנּוּ – הֵם רוֹאִים מִמֶּנּוּ דְּבָרִים שֶׁאָסוּר לָהֶם לִרְאוֹתָם. וְגַם הוּא לֹא יָשׁוּב, כִּי אִם הָיוּ מוֹכִיחִים אוֹתוֹ וְהָיוּ נִבְדָּלִים מִמֶּנּוּ – הָיָה שָׁב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה. וּמִי שֶׁמִּתְחַבֵּר לְרָשָׁע – לְסוֹף הָרָשָׁע מוֹשֵׁל עָלָיו; וְזֶהוּ רַע עַל כֻּלָּם, כִּי כֵּיוָן שֶׁהוּא מוֹשֵׁל עָלָיו – לֹא יַנִּיחֶנּוּ לַעֲשׂוֹת טוֹב. הָרְבִיעִי שֶׁזֶּה צָרִיךְ לְהַנִּיחַ מֵחֲמַת יִרְאָה לַעֲשׂוֹת כַּמָּה דְּבָרִים טוֹבִים. לָכֵן אַל יִתְחַבֵּר אָדָם אֶלָּא עִם יְרֵא שָׁמַיִם; כִּי רֵישׁ לָקִישׁ עִם מִי שֶׁהָיָה מְדַבֵּר בַּשּׁוּק – הָיוּ מַאֲמִינִים לוֹ סְחוֹרָה בְּלֹא עֵדִים (יומא ט ב), כִּי הָיוּ יוֹדְעִים בְּוַדַּאי כֵּיוָן שֶׁדִּבֵּר עִמּוֹ בַּשּׁוּק שֶׁהוּא נֶאֱמָן. הֲרֵי הַדִּבּוּר הָוֵי כְּמוֹ חֲנִיפוּת.",
+                "הַחֲמִישִׁי: אִישׁ שֶׁהוּא נֶאֱמָן בְּעֵינֵי כָל הָעָם, וְכֻלָּם שׁוֹמְעִים לוֹ, וְהוּא מַעֲמִיד קְרוֹבוֹ לִהְיוֹת פַּרְנָס אוֹ רַב, וְאוֹמֵר עָלָיו: הִנְהַגְתִּיו שֶׁהוּא חָכָם – וְאֵינוֹ כֵן. וְכֵן הָעָם סוֹמְכִים עָלָיו. וְכֵן אוֹמֵר עַל מִי שֶׁאֵינוֹ מַכִּירוֹ שֶׁהוּא נֶאֱמָן, וְהָעָם מַפְקִידִים בְּיָדוֹ פִּקְדוֹנוֹת – וּמְכַחֵשׁ. וְאָמְרוּ הַחֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין ז ב): כָּל הַמַּעֲמִיד דַּיָּן שֶׁאֵינוֹ הָגוּן – כְּאִלּוּ נוֹטֵעַ אֲשֵׁרָה בְּיִשְׂרָאֵל. וּבְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים – כְּאִלּוּ נוֹטֵעַ אֲשֵׁרָה אֵצֶל מִזְבֵּחַ, וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפְרֹעַ מִן הַמַּעֲמִיד.",
+                "הַשִּׁשִּׁי: מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת וְאֵינוֹ מוֹחֶה, וְאֵינוֹ נוֹתֵן לֵב עַל מַעֲשֵׂה הַחַטָּאִים – זֶה הַדָּבָר קָרוֹב לַחֲנִיפוּת. כִּי הֵם הַחוֹטְאִים חוֹשְׁבִים: כֵּיוָן שֶׁאֵינָם מוֹחִים בְּיָדֵינוּ וְאֵינָן מְקַנְטְרִים אוֹתָנוּ, כָּל מַעֲשֵׂינוּ הֵם טוֹבִים. וְנִצְטַוִּינוּ לְבַעֵר הָרַע מִקִּרְבֵּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג ו): ״וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ״.",
+                "וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת נד ב): מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת עַל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ, וְאֵינוֹ מוֹחֶה – נִתְפָּס עַל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ; בְּאַנְשֵׁי עִירוֹ, וְאֵינוֹ מוֹחֶה – נִתְפָּס עַל אַנְשֵׁי עִירוֹ; בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְאֵינוֹ מוֹחֶה – נִתְפָּס עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו לד): ״וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו״; וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אִישׁ בַּעֲווֹן אָחִיו. וְאָמְרִינַן (סנהדרין כז ב): מְלַמֵּד שֶׁכֻּלָּן עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה.",
+                "הַשְּׁבִיעִי: הָרוֹאֶה אֶת אַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ עַם קְשֵׁי עֹרֶף, וְאוֹמֵר בְּלִבּוֹ: אוּלַי לֹא יַקְשִׁיבוּ אִם אוֹכִיחֵם, וְעַל כֵּן הוּא מוֹנֵעַ מִלְּהוֹכִיחָם. גַּם זֹאת חֵטְא, וַעֲווֹנוֹ יִשָּׂא, כִּי לֹא נִסָּה לְהַזְהִיר וּלְהוֹכִיחַ אוּלַי יָשׁוּבוּ, וְעַל זֶה נֶעֶנְשׁוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים בַּחֻרְבָּן הָרִאשׁוֹן.",
+                "אֲבָל אִם הַדָּבָר גָּלוּי וְיָדוּעַ לַכֹּל, וְנִבְחַן וְנֶחְקַר כִּי הַחוֹטֵא שׂוֹנֵא מוֹסֵר, וְלֹא יִשְׁמַע לְמוֹכִיחָיו, עַל זֶה נֶאֱמַר (משלי ט ח): ״אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ״.",
+                "וְאָמְרוּ: כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לוֹמַר דָּבָר הַנִּשְׁמָע, כָּךְ מִצְוָה שֶׁלֹּא לוֹמַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע (יבמות סה ב). וְאָמְרוּ: מוּטָב שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹגְגִין, וְאַל יִהְיוּ מְזִידִין (שבת קמח ב).",
+                "הַשְּׁמִינִי: הַשּׁוֹמֵעַ מִדִּבְרֵי לָשׁוֹן הָרַע אוֹ נְבָלָה, אוֹ יוֹשֵׁב בְּסוֹד מְשַׂחֲקִים וּבוֹזֵי תּוֹרָה וּמִצְווֹת, וְיוֹדֵעַ שֶׁהֵם קְשֵׁי עֹרֶף וְלֹא יְקַבְּלוּ תּוֹכָחָה, עַל כֵּן הוּא שׁוֹתֵק. גַּם זֶה יֵעָנֵשׁ, כִּי הָיָה לוֹ לַעֲנֹשׁ אוֹתָם, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ כִּי הוּא כְּמוֹתָם שֶׁהוּא מוֹדֶה בְּדִבְרֵיהֶם; כִּי הוּא חַיָּב לִגְעֹר בָּהֶם לָתֵת גְּדֻלָּה לַתּוֹרָה וְלַמִּצְווֹת, וּלְקַנֵּא לִכְבוֹד הַצַּדִּיק שֶׁהִרְשִׁיעוּ. וְזֶה הוּא נֶעֱנָשׁ כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ דִּבְרֵיהֶם הָרָעִים תָּמִיד, וְהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲנוֹתָם תָּמִיד. וְדָבָר זֶה מְפֹרָשׁ בְּדִבְרֵי שְׁלֹמֹה עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כד א-ב): ״אַל תְּקַנֵּא בְּאַנְשֵׁי רָעָה, וְאַל תִּתְאָו לִהְיוֹת אִתָּם. כִּי שֹׁד יֶהְגֶּה לִבָּם, וְעָמָל שִׂפְתֵיהֶם תְּדַבֵּרְנָה״. רוֹצֶה לוֹמַר: שֶׁתִּשָּׂא חַטָּאתָם, כִּי תִּשְׁמַע דִּבְרֵיהֶם תָּמִיד וְתִהְיֶה כְּמַחֲרִישׁ.",
+                "הַתְּשִׁיעִי: הַמְכַבֵּד הָרְשָׁעִים מֵחֲמַת דֶּרֶךְ שָׁלוֹם. אָמְנָם לֹא יְדַבֵּר טוֹב בָּרָשָׁע, וְלֹא יִתְנַהֵג בִּכְבוֹדוֹ עַל דֶּרֶךְ שֶׁיַּחְשְׁבוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁהוּא נִכְבָּד בְּעֵינָיו לַחֲלֹק לוֹ כָּבוֹד, אֶלָּא כְּדֶרֶךְ בְּנֵי אָדָם הַמְּכַבְּדִים הָעֲשִׁירִים בַּעֲבוּר כִּי צָלְחָה דַּרְכָּם, וְלֹא מִפְּנֵי חִין עֶרְכָּם. וְאַף בָּזֶה יֵשׁ חֵטְא וְאַשְׁמָה, כִּי לֹא הֻתַּר לְכַבֵּד הָרְשָׁעִים אֶלָּא מֵחֲמַת מוֹרָא, שֶׁיָּרֵא שֶׁיַּזִּיק לוֹ הָרָשָׁע וְיִגְרֹם לוֹ הֶפְסֵד בִּזְמַן שֶׁיַּד הָרְשָׁעִים תַּקִּיפָה – עַל כֵּן הֻתַּר לְכַבְּדוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּכַבְּדִים בְּנֵי אָדָם בַּעֲלֵי זְרוֹעַ. אַךְ לֹא יְשַׁבְּחֶנּוּ וְלֹא יְדַבֵּר עָלָיו טוֹב בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה מא ב): מֻתָּר לְהַחֲנִיף אֶת הָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁאֵין מַחֲנִיפִים לָהֶם. מִנַּיִן? מִמָּרְדְּכַי, שֶׁאָמְרוּ לוֹ ״תַּחֲנִיף לְהָמָן״, וְהוּא הֵשִׁיב לָהֶם: ״לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם״ (דברים כג ז). וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ, שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַחֲנִיפִים לָהֶם מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם?! אֲפִלּוּ הָכֵי לֹא רָצָה לְהַחֲנִיף לְרָשָׁע כָּזֶה.",
+                "וְיַחֲנִיף אָדָם לְאִשְׁתּוֹ, מִשּׁוּם שְׁלוֹם בַּיִת. וְכֵן לְבַעַל חוֹבוֹ, שֶׁלֹּא יִלְחָצֶנּוּ. לְרַבּוֹ, שֶׁיְּלַמְּדֶנּוּ תּוֹרָה. וּמִצְוָה גְּדוֹלָה לְהַחֲנִיף לְתַלְמִידָיו וְלַחֲבֵרָיו, כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ וְשֶׁיִּשְׁמְעוּ לִדְבָרָיו, לְקַבֵּל תּוֹכַחְתּוֹ לְקַיֵּם הַמִּצְווֹת. וְכֵן כָּל אָדָם שֶׁהוּא סָבוּר שֶׁיִּמְשְׁכֶנּוּ אֵלָיו, שֶׁיִּשְׁמַע לוֹ לְקַיֵּם הַמִּצְווֹת, וְאִם יָבוֹא עָלָיו בְּכַעַס לֹא יִשְׁמַע לוֹ אֶלָּא בַּחֲנִיפוּת יְקַבֵּל תּוֹכַחְתּוֹ – מִצְוָה גְּדוֹלָה לְהַחֲנִיף לוֹ כְּדֵי לְהוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל. כִּי יֵשׁ אָדָם שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל תּוֹכָחָה בִּגְעָרָה אֶלָּא בְּנַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ט יז): ״דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים״. וְיֵשׁ שֶׁצָּרִיךְ גְּעָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יז י): ״תֵּחַת גְּעָרָה בְּמֵבִין״. וְיֵשׁ בְּמַלְקוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יט כט): ״וּמַהֲלֻמוֹת לְגֵו כְּסִילִים״. וְיֵשׁ אֲפִלּוּ בְּהַכָּאוֹת לֹא יוֹעִיל, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יד י): ״מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה״ (שם יז, י). אִם כֵּן מָה נַעֲשֶׂה לוֹ? אֵין לוֹ תַּקָּנָה אֶלָּא תְּגָרְשֵׁהוּ.",
+                "וְיֵשׁ חֲנִיפוּת רָעָה מְאוֹד: כְּגוֹן אָדָם הַמַּחֲנִיף לַחֲבֵרוֹ, וּמְדַבֵּר עִמּוֹ דְּבָרִים מְתוּקִים כְּדֵי שֶׁיִּסְמֹךְ עָלָיו וְיַאֲמִין לוֹ. וְאַחַר שֶׁיַּאֲמִין לוֹ וְיִסְמֹךְ עָלָיו – הוֹלֵךְ עִמּוֹ בְּרַמָּאוּת. וְזֶה כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי א יז-יח): ״כִּי חִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת, בְּעֵינֵי כָּל בַּעַל כָּנָף. וְהֵם לְדָמָם יֶאֱרֹבוּ, יִצְפְּנוּ לְנַפְשׁוֹתָם״. פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק: הַצָּדִים עוֹפוֹת זוֹרְקִים חִטִּים, וּבָאִים עוֹפוֹת לֶאֱכֹל הַחִטִּים עַל הָרָשֶׁת, וְאָז יִהְיוּ נִצּוֹדִים – וְלָזֶה דּוֹמֶה הֶחָנֵף הַזֶּה. וְאָסְרוּ הַחֲכָמִים לְהַחֲנִיף, וְאָמְרוּ (חולין צד א) שֶׁלֹּא יִשְׁלַח אָדָם דּוֹרוֹן לַחֲבֵרוֹ, וְיוֹדֵעַ שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל. וְכֵן אִם רוֹצֶה לִפְתֹּחַ חָבִית יַיִן לִמְכֹּר, וּבָא חֲבֵרוֹ לִקְנוֹת יַיִן, לֹא יֹאמַר לוֹ: אֲנִי רוֹצֶה לִפְתֹּחַ חָבִית עֲבוּרְךָ. וְכָל זֶה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה נִקְרָא ״גּוֹנֵב דַּעַת״. וְזֶה אָסְרוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְהַחֲנִיף וְלִגְנוֹב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת [וַאֲפִלּוּ דַּעְתּוֹ שֶׁל גּוֹי] (שם).",
+                "אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא: מִיּוֹם שֶׁגָּבְרָה אֶגְרוֹפָהּ שֶׁל חֲנֻפָּה, נִתְעַוְּתוּ הַדִּינִים וְנִתְקַלְקְלוּ הַמַּעֲשִׂים, וְאֵין אָדָם יָכוֹל לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ ״מַעֲשַׂי גְּדוֹלִים מִמַּעֲשֶׂיךָ״. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲנֻפָּה מֵבִיא חֲרוֹן אַף לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לו יג): ״וְחַנְפֵי לֵב יָשִׂימוּ אָף״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵין תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (שם): ״לֹא יְשַׁוְּעוּ כִּי אֲסָרָם״. וַאֲפִלּוּ עֻבָּרִים שֶׁבִּמְעֵי אִמָּן מְקַלְּלִים אוֹתוֹ, וְהוּא נוֹפֵל בְּגֵיהִנָּם. וְכָל הַמַּחֲנִיף לָרָשָׁע – נוֹפֵל בְּיָדוֹ. וְאִם אֵינוֹ נוֹפֵל בְּיָדוֹ – נוֹפֵל בְּיַד בְּנוֹ. וְאִם אֵינוֹ נוֹפֵל בְּיַד בְּנוֹ – נוֹפֵל בְּיַד בֶּן בְּנוֹ (סוטה מא ב). כָּל עֵדָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲנֻפָּה מְאוּסָה כַּנִּדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב טו לד): ״כִּי עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד״. וּלְבַסּוֹף גּוֹלָה (סוטה מב א).",
+                "לָכֵן יִתְרַחֵק אָדָם מִן הַחֲנֻפָּה. וְלֹא יַחֲנִיף לְאָדָם לְהַחֲזִיקוֹ בְּרִשְׁעוֹ, גַּם אִם יֵשׁ לוֹ לְקַבֵּל טוֹבוֹת הַרְבֵּה מִמֶּנּוּ. לֹא יַחֲנִיף לִקְרוֹבוֹ וְלֹא לְבָנָיו בִּזְמַן שֶׁאֵינָם הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ טוֹבָה, כִּי כַּמָּה בְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים בְּרִשְׁעָם מֵחֲמַת שֶׁרוֹאִים שֶׁאֵין לָהֶם בּוּשָׁה עֲבוּר דַּרְכֵיהֶם הַמְכֹעָרִים, וַעֲבוּר שֶׁרוֹאִים שֶׁמַּחֲנִיפִים לָהֶם. וְאֵין דָּבָר בָּעוֹלָם הַנּוֹעֵל פִּתְחֵי הַתְּשׁוּבָה כְּמוֹ הַחֲנִיפוּת.",
+                "מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד כָּשֵׁר שֶׁהָיָה לוֹ בַּת לְהַשִּׂיא. וְהָיוּ בְּצִדּוֹ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם אֲשֶׁר כָּל אֶחָד חָפַץ לִשָּׂא בִּתּוֹ. וְהָלַךְ הָאָדָם הַכָּשֵׁר, וּבִקֵּשׁ מֵאָדָם אֶחָד לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ מְרִיבָה, וְלָקַח לְבַסּוֹף אוֹתָם שְׁנַיִם לָדוּן בֵּינֵיהֶם, וְעָשׂוּ כָּךְ. אֶחָד מֵהֶם הָיָה מַחֲנִיף לְאוֹתוֹ אָדָם כָּשֵׁר כְּדֵי שֶׁיַּשִּׂיאוֹ בִּתּוֹ, וְהָיָה מְזַכֶּה אוֹתוֹ בְּכָל דְּבָרָיו. וְאוֹתוֹ אַחֵר אָמַר: אֵין הַדִּין עִמְּךָ אֶלָּא עִם חֲבֵרְךָ. וְאָז נָתַן בִּתּוֹ לְאוֹתוֹ שֶׁהָיָה מְחַיֵּב אוֹתוֹ, כִּי אָמַר: וַדַּאי הוּא אָדָם טוֹב, שֶׁלֹּא הֶחֱנִיף וְלֹא נָשָׂא לִי פָּנִים (ספר חסידים תתשמב).",
+                "לָכֵן מִי שֶׁהוּא פַּרְנָס, אוֹ דַּיָּן, אוֹ גַּבַּאי צְדָקָה – צָרִיךְ שֶׁלֹּא יְהֵא חָנֵף. כִּי אִם יַחֲנִיף הַפַּרְנָס לְשׁוּם אָדָם, וְלֹא יוֹכִיחֵהוּ לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב וְלָסוּר מִן הָרַע – אָז יִהְיוּ כָּל הַקָּהָל מְקֻלְקָלִים. כִּי כָּל אֶחָד יֹאמַר: ״הַפַּרְנָס מַחֲנִיף לִפְלוֹנִי״, וְלֹא יְקַבֵּל תּוֹכַחְתּוֹ. וְכֵן דִּין הַמַּחֲנִיף לְאֶחָד מִבַּעֲלֵי דִּינִים – אָז יִסְתַּתְּמוּ דִּבְרֵי הַשֵּׁנִי, וְלֹא יֵדַע לִטְעוֹן כַּאֲשֶׁר רָאוּי לוֹ; נִמְצָא שֶׁלֹּא יֵצֵא הַדִּין לַאֲמִתּוֹ. וְכֵן גַּבָּאֵי צְדָקָה הַמַּחְנִיפִים, וְיִתְּנוּ צְדָקָה לָזֶה הַמַּחֲנִיף לָהֶם, אוֹ שֶׁהֵם מַחֲנִיפִים לוֹ וְיִתְּנוּ לוֹ אַף אִם אֵינוֹ רָאוּי לְכָךְ. לָכֵן צָרִיךְ הַצַּדִּיק לְהִתְרַחֵק מְאוֹד מִן הַחֲנִיפוּת, שֶׁלֹּא יַחֲנִיף וְלֹא יְקַבֵּל הַחֲנִיפוּת מֵאֲחֵרִים. וְיִזָּהֵר מְאוֹד כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן בָּהֶם לְהַחֲנִיף לַאֲחֵרִים, אֶלָּא לְשֵׁם שָׁמַיִם בִּלְבַד.",
+                "וְהַגָּרוּעַ שֶׁבְּכָל הַחֲנִיפוּת: הַמַּחֲנִיף לַחֲבֵרוֹ כְּדֵי לְהַחֲטִיאוֹ. כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַחֲלֹקֶת עִם בְּנֵי אָדָם וְאֵין הַדִּין עִמּוֹ, וְהוּא מַחֲנִיף לִבְנֵי אָדָם לְסַיֵּעַ לוֹ וּלְחַזֵּק טָעוּתוֹ. אוֹ מִי שֶׁהוּא רוֹדֵף אַחַר עֲבֵרוֹת כְּגוֹן זְנוּת וּשְׁאָר רָעוֹת, וְהוּא מַחֲנִיף לַחֲבֵרוֹ כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּמוֹהוּ. לָכֵן יָרָבְעָם בֶּן נְבָט זָכָה לִמְלוּכָה, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא הֶחֱנִיף לִשְׁלֹמֹה, וְהוֹכִיחוּ עַל עִנְיָן בִּנְיַן מִלּוֹא (סנהדרין קא ב).",
+                "הָרוֹצֶה לִנָּצֵל מִן הַחֲנִיפוּת יִזָּהֵר לְהַרְחִיק עַצְמוֹ מִן הַכָּבוֹד, כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לְהִתְכַּבֵּד לֹא יִצְטָרֵךְ לְהַחֲנִיף. גַּם צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יֵהָנֶה מֵאֲחֵרִים, כִּי רֹב הַמַּחֲנִיפִים מַחֲנִיפִים לִבְנֵי אָדָם שֶׁסְּבוּרִים שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם הֲנָאָה מֵהֶם. לָכֵן מִי שֶׁמִּתְרַחֵק מֵאֵלּוּ שְׁנֵי דְּבָרִים, הֲנָאָה וְכָבוֹד – נִצּוֹל מִכַּמָּה עֲבֵרוֹת. כִּי כַּמָּה בְּנֵי אָדָם עוֹשִׂים מַעֲשִׂים טוֹבִים כְּדֵי שֶׁיְּקַבְּלוּ כָּבוֹד מִבְּנֵי אָדָם, וְזֶה הָעִנְיָן מְקַלְקֵל כָּל עֲבוֹדַת הָאָדָם; כִּי כַּמָּה בְּנֵי אָדָם עוֹשִׂים מַעֲשִׂים טוֹבִים וּמִתְפַּלְּלִים, וְיֵשׁ לָהֶם קוֹל עָרֵב, וְהוּא מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה: ״כַּמָּה קוֹלִי עָרֵב הוּא, וּבְנֵי אָדָם נֶהֱנִים מִמֶּנִּי שֶׁשּׁוֹמְעִים אוֹתִי״. וְכֵן דַּרְכּוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרַע: עוֹשֶׂה כֵּן לְכָל הַמִּצְווֹת לְהַפִּיל הָאָדָם בְּרִשְׁתּוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיוּ מַעֲשָׂיו לְשֵׁם שָׁמַיִם. וְכֵן לְעִנְיַן הַהֲנָאָה: מִי שֶׁנֶּהֱנֶה מֵחֲבֵרוֹ, אֲפִלּוּ אִם יִרְאֵהוּ שֶׁעוֹבֵר כָּל עֲבֵרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם – לֹא יְהֵא רַשַּׁאי לְהוֹכִיחוֹ, כִּי יָרֵא שֶׁלֹּא יְהַנֵּהוּ עוֹד. וְעִנְיָן הַהוּא תַּקָּלַת חַכְמֵי הַדּוֹר הַזֶּה, שֶׁהֵם רוֹדְפִים לֵהָנוֹת מִן הָעָם – עַל כֵּן יַחֲנִיפוּ לָהֶם כְּדֵי שֶׁיְּחַזְּקוּ אוֹתָם בְּחָזְקָה גְּדוֹלָה. וְלֹא דַּי שֶׁאֵינָם מוֹכִיחִים אוֹתָם עַל עִנְיָנָם, אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁהֵם מַחֲנִיפִים לָהֶם – הֵם עַצְמָם אוֹחֲזִים מַעֲשֵׂיהֶם וְנִמְשָׁכִים אַחֲרֵיהֶם.",
+                "דֶּרֶךְ בְּרִיָּתוֹ שֶׁל אָדָם לִהְיוֹת נִמְשָׁךְ בְּדַעְתּוֹ וּבְמַעֲשָׂיו אַחַר רֵעָיו וַחֲבֵרָיו, וְנוֹהֵג כְּמִנְהַג אַנְשֵׁי מְדִינָתוֹ – אֵיךְ שֶׁהֵם עוֹשִׂים יַעֲשֶׂה גַּם הוּא. לְפִיכָךְ יֵשׁ לָאָדָם לְהִתְחַבֵּר לַצַּדִּיקִים, וְלֵשֵׁב אֵצֶל חֲכָמִים תָּמִיד, כְּדֵי שֶׁיִּלְמַד מִמַּעֲשֵׂיהֶם; וְיִתְרַחֵק מִן הָרְשָׁעִים הַהוֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמַד מִמַּעֲשֵׂיהֶם. וְהוּא שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי יג כ): ״הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם, וְרֹעֶה כְּסִילִים יֵרוֹעַ״. וְאוֹמֵר (תהלים א א): ״אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים...״.",
+                "וְכֵן אִם הָיָה בִּמְדִינָה שֶׁמִּנְהֲגוֹתֶיהָ רָעִים, וְאֵין אַנְשֵׁי הַמְּדִינָה הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה – יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֲנָשֶׁיהָ צַדִּיקִים, וְנוֹהֲגִים בִּדְרָכִים טוֹבִים. וְאִם הָיוּ כָּל הַמְּדִינוֹת שֶׁהוּא יוֹדְעָם וְשׁוֹמֵעַ שְׁמוּעָתָן נוֹהֲגִים בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹבָה, אִם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ לִמְדִינָה שֶׁמִּנְהֲגוֹתֶיהָ טוֹבִים, מִפְּנֵי הַגְּיָסוֹת אוֹ מִפְּנֵי הַחֹלִי – יֵשֵׁב לְבַדּוֹ יְחִידִי, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג כח): ״יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם, כִּי נָטַל עָלָיו״. וְאִם הָיוּ רָעִים וְחַטָּאִים, שֶׁאֵין מַנִּיחִים אוֹתוֹ לֵישֵׁב בַּמְּדִינָה אֶלָּא אִם כֵּן נִתְעָרֵב עִמָּהֶם וְנוֹהֵג בְּמִנְהָגָם הָרַע – יֵצֵא לַמְּעָרוֹת וְלַחֲוָחִים וְלַמִּדְבָּרוֹת, וְאַל יַנְהִיג עַצְמוֹ בְּדֶרֶךְ חַטָּאִים, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ט א): ״מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים״ (רמב״ם הלכות דעות ו א)."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הָעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה – שַׁעַר לָשׁוֹן הָרַע </b></big>",
+                "לָשׁוֹן הָרַע מַהוּ? הַמְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאוֹמֵר אֱמֶת. אֲבָל הָאוֹמֵר שֶׁקֶר נִקְרָא ״מוֹצִיא שֵׁם רַע״. בַּעַל לָשׁוֹן הָרָע זֶה שֶׁיּוֹשֵׁב וְאוֹמֵר: ״כָּךְ וְכָךְ עָשָׂה פְּלוֹנִי, כָּךְ וְכָךְ הָיוּ אֲבוֹתָיו, כָּךְ וְכָךְ שָׁמַעְתִּי עָלָיו״, וְאוֹמֵר דְּבָרִים שֶׁל גְּנַאי. עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (תהלים יב ד): ״יַכְרֵת יְיָ כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת, לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדוֹלוֹת״.",
+                "וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כָּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע כְּאִלּוּ כָּפַר בָּעִקָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יב ה): ״אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר, שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ, מִי אָדוֹן לָנוּ״. וּלְכָךְ לָשׁוֹן הָרַע הוּא חֵטְא, כִּי הוּא עוֹשֶׂה רָעָה גְּדוֹלָה לַחֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא מַבְאִישׁ רֵיחוֹ בְּעֵינֵי הָעָם וּשְׁאָר הֶפְסֵדוֹת, וְאֵין רֶוַח לְבַעַל הַלָּשׁוֹן. וּבְוַדַּאי הָרָגִיל בְּלָשׁוֹן הָרַע פּוֹרֵק עֹל שָׁמַיִם מֵעָלָיו, כִּי הוּא חוֹטֵא בְּלִי הֲנָאָה. וְהוּא רַע יוֹתֵר מִגַּנָּב וְנוֹאֵף, שֶׁהֵם רוֹדְפִים אַחַר הֲנָאָתָם, וְאֵין פְּרִיקַת עֹל כְּמוֹ לָשׁוֹן הָרַע (שוחר טוב קכ). וְעוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁשְּׁקוּלָה לָשׁוֹן הָרַע כְּנֶגֶד עֲבוֹדָה זָרָה, וְגִלּוּי עֲרָיוֹת, וּשְׁפִיכַת דָּמִים. וְדָבָר זֶה תֵּמַהּ מְאוֹד, שֶׁשְּׁקוּלָה לָשׁוֹן הָרַע כְּנֶגֶד אֵלּוּ הָעֲבֵרוֹת, וְעַל כָּל אַחַת מֵהֶן יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר (סנהדרין עד א). וְאָמְרוּ: חֲמוּרָה עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ (חולין ה א). וְאָמְרוּ עוֹד (חולין ד ב): מוּמָר לַעֲבוֹדָה זָרָה – מוּמָר לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ.",
+                "וְיֵשׁ לִתֵּן טַעַם בַּדָּבָר: כִּי בַּעַל הַלָּשׁוֹן שׁוֹנֶה בְּאִוַּלְתּוֹ עֶשֶׂר פְּעָמִים וְיוֹתֵר, בְּכָל יוֹם מַכְלִים וּמְבַיֵּשׁ בְּנֵי אָדָם, מִלְּבַד מָה שֶׁמַּזִּיק לְמִי שֶׁאוֹמֵר עָלָיו. וַאֲפִילּוּ עֲבֵרָה קַלָּה, כְּשֶׁאָדָם עוֹבֵר עָלֶיהָ כַּמָּה פְּעָמִים – הִיא נַעֲשֵׂית גְּדוֹלָה. כִּי אֲפִלּוּ שֵׂעָר אֶחָד, שֶׁהוּא רַךְ וְחַלָּשׁ מְאוֹד, כְּשֶׁתְּקַבֵּץ הַרְבֵּה שְׂעָרוֹת יַחַד – תַּעֲשֶׂה מֵהֶם חֶבֶל חָזָק. וּמָה שֶׁאָמְרוּ שֶׁשְּׁקוּלָה לָשׁוֹן הָרַע נֶגֶד אוֹתָן שָׁלוֹשׁ עֲבֵרוֹת, הַפֵּרוּשׁ: שֶׁעוֹבֵר עַל אוֹתָן שָׁלוֹשׁ עֲבֵרוֹת פַּעַם אַחַת מֵחֲמַת רֹב הַיֵּצֶר, וְלֹא כְּנֶגֶד הַמְּשֻׁמָּד הַיֹּצֵא מִן הַכְּלָל לַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בְּכָל עֵת. וְעוֹד בַּעַל לָשׁוֹן הָרַע קָשֶׁה לוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה: כֵּיוָן שֶׁהוּא רָגִיל בְּכָךְ וְלִמֵּד לְשׁוֹנוֹ לְדָבָר רַע. וְעוֹד הַחֵטְא קַל בְּעֵינָיו, כִּי אָמַר: ״לֹא עָשִׂיתִי רַק דִּבּוּר בְּעָלְמָא!״ וְאֵינוֹ נוֹתֵן לֵב לָשׁוּב לְרֹב הַנֶּזֶק שֶׁיַּעֲשֶׂה. וַאֲפִלּוּ אִם יָשׁוּב אֵין תְּשׁוּבָתוֹ שְׁלֵמָה, כִּי אֵינוֹ מַכִּיר גֹּדֶל הַחֵטְא אֲשֶׁר עָשָׂה. וְהוּא צָרִיךְ מְחִילָה מֵאוֹתָן שֶׁדִּבֵּר עֲלֵיהֶם, וְהוּא אֵינוֹ זוֹכֵר מִי הֵם כֻּלָּם. וְעוֹד יֵשׁ שֶׁדִּבֵּר עָלָיו וְעָשָׂה לוֹ רָעָה, וְהִזִּיק לוֹ לְאוֹתוֹ אָדָם, וְשָׁכַח מָה דִּבֵּר עָלָיו, כִּי לָשׁוֹן הָרַע מְכֻסֶּה וּמַכֶּה בַּסֵּתֶר, הוּא בְּכָאן וּמַכֶּה אֶחָד בִּלְשׁוֹנוֹ שֶׁרָחוֹק מִמֶּנּוּ (ערכין טו ב), וְזֶה הַחוֹטֵא מִתְבַּיֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְהוֹדִיעַ שֶׁגְּמָלוֹ רָעָה. וּפְעָמִים יְדַבֵּר עַל פְּגַם מִשְׁפָּחָה, וְיַזִּיק לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אַחֲרָיו; וְאֵין לוֹ מְחִילָה לָזֶה, כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי בבא קמא ח ז): הַמְדַבֵּר בִּפְגַם מִשְׁפָּחָה – אֵין לוֹ מְחִילָה עוֹלָמִית.",
+                "וְעוֹד: מִי שֶׁהוּא רָגִיל בְּלָשׁוֹן הָרַע פְּעָמִים יְדַבֵּר דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה, דִּכְתִיב (תהלים עג ט): ״שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם, וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ״. וְאֵין בְּכָל עֲבֵרוֹת שֶׁיֵּשׁ עֹנֶשׁ עֲלֵיהֶם כְּמוֹ מִי שֶׁמֵּטִיחַ דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה, כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין טו א): עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ אֲבוֹתֵינוּ, וּבְכֻלָּם לֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּינָם אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד כח): ״אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי – כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם״; וְאוֹמֵר (דברים א לד): ״וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם, וַיִּקְצֹף וַיִּשָּׁבַע״. וְאֵין הַתּוֹרָה מְגִנָּה עַל בַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרַע: דּוֹאֵג הָאֲדוֹמִי, כֵּיוָן שֶׁסִּפֵּר לָשׁוֹן הָרַע – לֹא עָמְדָה לוֹ חָכְמָתוֹ, וְלֹא הֵגֵנָּה עָלָיו תּוֹרָתוֹ (סוטה כא א).",
+                "וּמָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה שם): עֲבֵרָה מְכַבָּה מִצְוָה, וְאֵין עֲבֵרָה מְכַבָּה תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר״ (משלי ו כג) – עַל הָעוֹבֵר דֶּרֶךְ מִקְרֶה אָמְרוּ, וְלֹא עַל הַפּוֹרֵק עַל אַזְהָרַת עֲבֵרָה. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שוחר טוב לט א): כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אֲהוּבָה בְּקוֹלָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ב יד): ״הַשְׁמִיעֵנִי אֶת קוֹלֵךְ, כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב״; וּשְׂנוּאָה בְּקוֹלָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו יב ח): ״נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ – עַל כֵּן שְׂנֵאתִיהָ״. אֱמֹר מֵעַתָּה (משלי יח כא): ״מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן, וְאוֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ״; פֵּרוּשׁ ״אוֹהֵב הַלָּשׁוֹן״ – אָדָם הֶחָפֵץ לְדַבֵּר תָּמִיד, עֵצָה הֲגוּנָה וּנְכוֹנָה אֶצְלוֹ שֶׁיֹּאכַל פִּרְיָהּ, פֵּרוּשׁ: שֶׁלֹּא יְדַבֵּר דְּבָרִים בְּטֵלִים. רַק יְדַבֵּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה וַהֲבָאַת שָׁלוֹם, וּלְלַמֵּד לָרַבִּים לַעֲשׂוֹת טוֹבָה, וּלְהוֹרוֹת לָהֶם הַטּוֹב וּלְהַרְחִיקָם מִן הָרַע, וְלִקְנוֹת הָאֱמֶת. כִּי אֵין קֵץ לַמִּצְווֹת שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת בַּלָּשׁוֹן, וְזֶהוּ: ״מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן״.",
+                "כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרַע נֶחֱלֶקֶת לְשִׁשָּׁה חֲלָקִים: הָאֶחָד: מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר רַע עַל בְּנֵי אָדָם, שֶׁכֵּן עָשׂוּ לוֹ. וְלִפְעָמִים יֹאמַר דֹּפִי עַל אָדָם כָּשֵׁר וְנָקִי – אָז הוּא מְשַׁקֵּר וְגַם מְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע. וְהֻזְהַרְנוּ מִן הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרַע. וְדַע: כַּאֲשֶׁר יוֹדֶה הַשּׁוֹמֵעַ עַל לָשׁוֹן הָרַע – אָז הוּא כְּמוֹ מְסַפֵּר, כִּי כָּל הַשּׁוֹמְעִים שֶׁהוּא מוֹדֶה יֹאמְרוּ: כֵּיוָן שֶׁהוּא מוֹדֶה, אִם כֵּן אֱמֶת הוּא הַדָּבָר. וַאֲפִלּוּ אִם לֹא יוֹדֶה אֶלָּא שׁוֹמֵעַ וּמַרְאֶה עַצְמוֹ כְּמַקְשִׁיב אֶל הַדְּבָרִים וּמַאֲמִין בִּדְבָרִים בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם – בָּזֶה יַאֲמִינוּ גַּם אֲחֵרִים. וְהוּא מְסַיֵּעַ לַמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע, כִּי אִם הָיָה גּוֹעֵר בַּמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע – הָיָה מוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִלְּסַפֵּר לוֹ יוֹתֵר. אֲבָל עַתָּה שֶׁהוּא מַקְשִׁיב וּמַרְאֶה לוֹ פָּנִים – אָז גּוֹרֵם לוֹ לְדַבֵּר יוֹתֵר. וְהִזְהִירָנוּ בְּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה (שמות כג א): ״לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא״ – שֶׁלֹּא נַאֲמִין סִפּוּר לָשׁוֹן הָרַע בִּלְבָבֵנוּ, לְהַחֲזִיק בְּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ שֶׁהַדְּבָרִים אֱמֶת, וּלְהַבְזוֹת בְּעֵינֵינוּ אֶת מִי שֶׁנֶּאֶמְרוּ עָלָיו.",
+                "הַשֵּׁנִי: כְּשֶׁאָמַר לָשׁוֹן הָרַע שֶׁהוּא אֱמֶת, אִם יִזְכֹּר לוֹ בֵּינוֹ וּבֵינוֹ מַעֲשֵׂה אֲבוֹתָיו הָרָעִים, עוֹבֵר עַל מָה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (ויקרא כה יד): ״לֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ״ – בְּאוֹנָאַת דְּבָרִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר (בבא מציעא נח ב).",
+                "הַשְּׁלִישִׁי: אִם יַכְלִים אוֹתוֹ בִּפְנֵי אֲחֵרִים עַל מַעֲשֵׂה אֲבוֹתָיו, עַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ג יא): כָּל הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים – אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.",
+                "הָרְבִיעִי: אִם הוּא מוֹדִיעַ תּוֹעֲבוֹת אֲבוֹתָיו בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, לְבַיְּשׁוֹ בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם, עַל זֶה אָמְרוּ: כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע – אֵין מְקַבְּלִים פְּנֵי הַשְּׁכִינָה (סוטה מב א).",
+                "הַחֲמִישִׁי: אִם הוּא בַּעַל תְּשׁוּבָה וּמְסַפֵּר עָלָיו עֲווֹנוֹת רִאשׁוֹנִים, בָּזֶה יֵשׁ לוֹ עֹנֶשׁ גָּדוֹל (בבא מציעא נח ב), כִּי הַשָּׁב מֵעֲוֹנֹתָיו – עֲווֹנוֹת שֶׁלּוֹ נַעֲשִׂים כִּזְכוּיוֹת (ירושלמי פאה א א), וְזֶה מְבַיְּשׁוֹ בַּעֲבֵרוֹת שֶׁהֵם זְכוּיוֹת. וְעוֹד: הוּא נוֹתֵן מִכְשׁוֹל לְפָנָיו, כִּי מְחַשֵּׁב בְּלִבּוֹ: כְּמוֹ שֶׁמְּבַיְּשֵׁנִי, גַּם אֲנִי אֲבַיְּשֶׁנּוּ, וְיִכָּנֵס עִמּוֹ בְּמַחֲלֹקֶת, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִתְקַלְקֵל בִּתְשׁוּבָתוֹ וְיַחֲזֹר לָעִנְיָן הָרִאשׁוֹן. וְעוֹד: אֲחֵרִים הַשּׁוֹמְעִים הַבֹּשֶׁת שֶׁל זֶה יִמָּנְעוּ וְלֹא יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה, נִמְצָא שֶׁזֶּה נוֹעֵל דַּלְתֵי הַתְּשׁוּבָה. וְדַע: שֶׁאִם יִרְאֶה אִישׁ שֶׁחֲבֵרוֹ עָבַר עַל דְּבַר תּוֹרָה בַּסֵּתֶר, וְהוּא גִּלָּה לָרַבִּים – יֵשׁ לוֹ חֵטְא בָּזֶה, כִּי אוּלַי הַחוֹטֵא שָׁב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה. וְלֹא הָיָה לוֹ לְגַלּוֹת אֶלָּא לְחָכָם צָנוּעַ, שֶׁלֹּא יְבַיְּשֶׁנּוּ, רַק הַרְחֵק יַרְחִיק מֵחֶבְרָתוֹ עַד שֶׁיִּוָּדַע כִּי שָׁב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה. וְאִם הַחוֹטֵא תַּלְמִיד חָכָם אִישׁ יְרֵא חֵטְא, רָאוּי לַחֲשֹׁב עָלָיו בְּבֵרוּר שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה, וְאִם תְּקָפוֹ יִצְרוֹ פַּעַם אַחַת – נִתְחָרֵט אַחַר כֵּן.",
+                "הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע נֶעֱנָשׁ מִן הַנֶּזֶק שֶׁהִזִּיק לַחֲבֵרוֹ, וְעוֹד יֵשׁ עֹנֶשׁ שֶׁשָּׂמֵחַ בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ. וּכְתִיב (ויקרא יט יח): ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״. וּכְמוֹ שֶׁאוֹהֵב בִּכְבוֹד עַצְמוֹ – כֵּן יֹאהַב בִּכְבוֹד חֲבֵרוֹ. וּכְתִיב (משלי יז ה): ״שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה״.",
+                "יֵשׁ צַד שֶׁיִּהְיֶה עָווֹן גָּדוֹל עַל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע שֶׁהוּא אֱמֶת, יוֹתֵר מִן הַמְסַפֵּר עַל דֶּרֶךְ שֶׁהוּא שֶׁקֶר: כִּי כְּשֶׁאָדָם מְסַפֵּר דְּבָרִים כֵּנִים עַל חֲבֵרוֹ – יַאֲמִינוּ לוֹ, וְיִהְיֶה לְבֹשֶׁת בְּעֵינֵיהֶם אַחַר שֶׁנִּתְחָרֵט וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה עַל חַטָּאתוֹ. אֲבָל לָשׁוֹן הָרַע עַל דֶּרֶךְ שֶׁקֶר – יָבִינוּ כָּל הָעוֹלָם שֶׁהוּא שֶׁקֶר וְלֹא יַאֲמִינוּ. אֲבָל לְעוֹלָם רֹב עִנְיְנֵי הַשֶּׁקֶר יֵשׁ בּוֹ עֹנֶשׁ יוֹתֵר מִן הָאֱמֶת.",
+                "הַשִּׁשִּׁי: הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל הַגַּבָּאִים, שֶׁהֵם כְּשֵׁרִים וְגוֹבִים בֶּאֱמוּנָה וּמְחַלְּקִים לְיִרְאֵי שָׁמַיִם. הַמְסַפְּרִים לָשׁוֹן הָרַע עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם גּוֹנְבִים הַצְּדָקָה, וְנוֹשְׂאִים פָּנִים וְנוֹתְנִים לְמִי שֶׁהֵם רוֹצִים וְלִקְרוֹבֵיהֶן – זֶהוּ לָשׁוֹן הָרַע אֵין עֵרֶךְ לְעָנְשׁוֹ. כִּי גּוֹרֵם שֶׁאוֹתָם גַּבָּאִים יִסְתַּלְּקוּ, וְיִתְמַנּוּ אֲחֵרִים רָעִים בִּמְקוֹמָן, וְנִמְצָא שֶׁמּוֹנֵעַ טוֹב מִן הַנּוֹתְנִים צְדָקָה, וְגוֹזֵל הָעֲנִיִּים הַטּוֹבִים, כִּי אוֹתָן אֲחֵרִים הָרָעִים לֹא יַחְמְלוּ עַל הַטּוֹבִים. וְנִמְצָא שֶׁזֶּה בִּטֵּל עֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּבִיֵּשׁ עַבְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבְנֵיהֶם וּקְרוֹבֵיהֶם, כִּי תַּחַת אֲשֶׁר הָיָה לוֹ לְכַבְּדָם – לֹא דַּי שֶׁלֹּא כִּבְּדָם אֶלָּא גַּם הֵרַע לָהֶם. וּמוֹנֵעַ שְׁאָר יִרְאֵי שָׁמַיִם שֶׁלֹּא לִהְיוֹת גַּבָּאִים, כִּי יַחְשְׁבוּ: ״לָמָּה נַעֲשֶׂה דָּבָר שֶׁאַחַר כָּךְ יַחְשְׁדוּ אוֹתָנוּ, כַּאֲשֶׁר נֶחְשְׁדוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי יִרְאֵי שָׁמַיִם״.",
+                "וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין טו ב): לָשׁוֹן הָרַע הוֹרֶגֶת שְׁלוֹשָׁה בְּנֵי אָדָם: הָאוֹמְרוֹ, וְהַמְּקַבְּלוֹ, וְאוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו. וְהַמְּקַבֵּל לָשׁוֹן הָרַע עַל חֲבֵרוֹ נֶעֱנָשׁ יוֹתֵר מִמִּי שֶׁאוֹמְרוֹ. מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרַע אָסוּר לָדוּר בִּשְׁכוּנָתָם, כָּל שֶׁכֵּן לֵשֵׁב אֶצְלָם לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵיהֶם.",
+                "עוֹד יֵשׁ רָעָה בְּלָשׁוֹן הָרַע: כִּי הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל חֲבֵרוֹ אָז הוּא מִתְגָּאֶה, וְיִרְאֶה עַצְמוֹ צַדִּיק בְּעֵינָיו, כִּי יַחְשֹׁב: ״פְּלוֹנִי עָשָׂה כָּךְ וְכָךְ, וַאֲנִי לֹא עָשִׂיתִי!״ נִמְצָא שֶׁהוּא מִתְגָּאֶה, וּמַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ. וְאִלּוּ יַעֲשֶׂה מִצְוָה וְהֶחֱזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ – הָיָה רַע מְאוֹד, כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁעוֹשֶׂה עֲבֵרָה גְּדוֹלָה בְּלָשׁוֹן הָרַע וּמַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ. וְאִם אָדָם מְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל הַיְּתוֹמִים וְעַל הָאַלְמָנוֹת, אָז עָנְשׁוֹ עוֹד יוֹתֵר; כִּי בְּלָאו הָכִי הֵם מִצְטַעֲרִים, וְהוּא מְצַעֵר אוֹתָם יוֹתֵר.",
+                "מִי שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: ״הֵיכָן יֵשׁ אֵשׁ? אֶלָּא בְּבַיִת פְּלוֹנִי דִּשְׁכִיחַ בֵּהּ בָּשָׂר וְדָגִים״ – אֲפִלּוּ זֶה הוּא לָשׁוֹן הָרַע (ערכין טו ב). בּוֹא וּרְאֵה אֵיךְ צָרִיךְ אָדָם לִזָּהֵר בְּלָשׁוֹן הָרַע!",
+                "וְעוֹד יֵשׁ אֲבַק לָשׁוֹן הָרַע, כְּגוֹן שֶׁאָמַר: ״תִּשְׁתְּקוּ מִפְּלוֹנִי, אֵינִי רוֹצֶה לְהוֹדִיעַ מָה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ בּוֹ״. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְעוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין טז א): אַל יְסַפֵּר אָדָם בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁמִּתּוֹךְ טוֹבָתוֹ בָּא לִידֵי רָעָתוֹ. פֵּרוּשׁ: אִם תְּסַפֵּר טוֹבָתוֹ בִּפְנֵי שׂוֹנְאוֹ, אָז הוּא יָשִׁיב: ״אֵיךְ תְּשַׁבְּחֵהוּ, וְהוּא עוֹשֶׂה כָּךְ וְכָךְ?״ וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל, בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּים, קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ״ (משלי כז יד). אֲבָל בִּפְנֵי אוֹהֲבָיו מֻתָּר, דִּתְנַן (אבות ב ח): ״חֲמִשָּׁה תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְהוּא הָיָה מוֹנֶה שִׁבְחָן...״. וְכֵן הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע דֶּרֶךְ שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, כְּלוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּשִׂנְאָה, הוּא שֶׁאוֹמֵר הַפָּסוּק (משלי כו יח-יט): ״כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת, כֵּן אִישׁ רִמָּה אֶת רֵעֵהוּ, וְאָמַר הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי״.",
+                "וְכֵן הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע דֶּרֶךְ רְמִיזוֹת, וְהוּא שֶׁמְּסַפֵּר לְתֻמּוֹ כְּאִלּוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁדָּבָר זֶה לָשׁוֹן הָרַע, אֶלָּא כְּשֶׁמּוֹכִיחִים בּוֹ אוֹמֵר: ״אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵלּוּ מַעֲשָׂיו שֶׁל פְּלוֹנִי, אוֹ שֶׁזֶּהוּ לָשׁוֹן הָרַע״. הַמְסַפֵּר דְּבָרִים שֶׁגּוֹרְמִים הֶזֵּק לַחֲבֵרוֹ, הֵן בְּגוּפוֹ וְהֵן בְּמָמוֹנוֹ, אֲפִלּוּ לְהָצֵר לוֹ אוֹ לְהַפְחִידוֹ – הֲרֵי זֶה לָשׁוֹן הָרַע. וְהָאוֹמֵר דָּבָר לַחֲבֵרוֹ – אָסוּר לְגַלּוֹתוֹ בְּלֹא רְשׁוּתוֹ (יומא ד ב). כָּל הַנֶּאֱמָר בִּפְנֵי שְׁלוֹשָׁה, אָז הוּא כְּמוֹ יָדוּעַ לַכֹּל; וְאִם סִפֵּר אֶחָד מִן הַשְּׁלוֹשָׁה – אֵין בּוֹ מִשּׁוּם לָשׁוֹן הָרַע (ערכין טז א). אֲבָל אִם הוּא מִתְכַּוֵּן לְגַלּוֹתוֹ יוֹתֵר – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם לָשׁוֹן הָרַע. וְאִם הָאוֹמֵר הִזְהִיר הַשּׁוֹמְעִים שֶׁלֹּא יְגַלּוּ, אֲפִלּוּ אֲמָרוֹ בִּפְנֵי רַבִּים – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם לָשׁוֹן הָרַע. מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד, שֶׁגִּלָּה דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ אַחַר עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, וְהוֹצִיאוּ אוֹתוֹ מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְאָמְרוּ: ״זֶה מְגַלֶּה סוֹדוֹת״ (סנהדרין לא א).",
+                "וְעוֹד יֵשׁ עֲבֵרָה אַחַת הַנִּקְרֵאת רְכִילוּת. אֵיזֶהוּ רָכִיל? זֶה שֶׁהוֹלֵךְ מִזֶּה לָזֶה וְאוֹמֵר: ״כָּךְ וְכָךְ שָׁמַעְתִּי עַל פְּלוֹנִי!״ – אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֱמֶת, הֲרֵי הוּא מַחֲרִיב הָעוֹלָם. וְהֻזְהַרְנוּ בָּזֶה כְּדִכְתִיב (ויקרא יט טז): ״לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךָ״. וְאֵיזֶהוּ רְכִילוּת? הַמְגַלֶּה לַחֲבֵרוֹ דְּבָרִים שֶׁדִּבְּרוּ מִמֶּנּוּ בַּסֵּתֶר. וְתַנְיָא: מִנַּיִן לְדַיָּן שֶׁלֹּא יֹאמַר: ״אֲנִי מְזַכֶּה וַחֲבֵרַי מְחַיְּבִין, אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁחֲבֵרַי רַבּוּ עָלַי?״ לָכֵן נֶאֱמַר: ״לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךָ״. וְאוֹמֵר (משלי יא יג): ״הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד״ (סנהדרין כט א).",
+                "הִזָּהֵר בְּנִי מְאוֹד מִלָּשׁוֹן הָרַע, כִּי בָּזֶה אַתָּה מְבַיֵּשׁ עַצְמְךָ. כִּי כָּל הַפּוֹסֵל – פָּסוּל. וְאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְדַרְכּוֹ לִפְסֹל בְּנֵי אָדָם בְּמוּמוֹ (קידושין ע א), כִּי הַמּוּם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הוּא מֻנָּח כָּל הַיּוֹם בְּלִבּוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהוּא בְּלִבּוֹ הוּא מוֹצִיאוֹ בְּפִיו. כִּי כָל אָדָם נִבְחָן וְנִכָּר בְּמַעֲשָׂיו. כֵּיצַד? אִם תִּרְאֶה אָדָם שֶׁהוּא רָגִיל לְשַׁבֵּחַ נָשִׁים, וּלְדַבֵּר מֵהֶן תָּמִיד – דַּע לְךָ שֶׁהוּא אוֹהֵב נָשִׁים. וְאִם הוּא מְשַׁבֵּחַ מַאֲכָלִים טוֹבִים וְיַיִן, וּבָזֶה רָגִיל – דַּע לְךָ שֶׁהוּא זוֹלֵל וְסוֹבֵא. וְכֵן בְּכָל דָּבָר. וּרְאָיָה מֵהַפָּסוּק (תהלים קיט צז): ״מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ, כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי״ – בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אֶת הַתּוֹרָה, לְעוֹלָם אֲנִי מְדַבֵּר בָּהּ. כִּי כָל דָּבָר שֶׁאָדָם אוֹהֵב בְּלִבּוֹ – הוּא מְדַבֵּר בּוֹ תָּמִיד.",
+                "בַּעַל הַלָּשׁוֹן מְחַפֵּשׂ מוּמֵי בְּנֵי אָדָם. וְהוּא דּוֹמֶה לַזְּבוּבִים, שֶׁהֵם יָנוּחוּ לְעוֹלָם עַל מְקוֹם הַלִּכְלוּךְ; אִם יֵשׁ בְּאָדָם שְׁחִין – הַזְּבוּבִים מַנִּיחִים אֶת הַגּוּף וְיֵשְׁבוּ עַל הַשְּׁחִין. וְכָךְ הוּא בַּעַל לָשׁוֹן הָרַע: מַנִּיחַ כָּל הַטּוֹב בָּאָדָם, וּמְדַבֵּר מִן הָרַע. מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד, שֶׁהָלַךְ עִם חָכָם בַּשָּׂדֶה וְרָאָה נְבֵלָה אַחַת. אָמַר אוֹתוֹ הָאָדָם: ״כַּמָּה מַסְרַחַת נְבֵלָה זוֹ!״ אָמַר הֶחָכָם: ״כַּמָּה לְבָנִים שִׁנֶּיהָ!״ הֶחָכָם הוֹכִיחַ לְאוֹתוֹ אָדָם וְאָמַר: ״לָמָּה תֹּאמַר הַגְּנַאי שֶׁלּוֹ, תֹּאמַר הַשֶּׁבַח!״ כִּי לְעוֹלָם יְסַפֵּר אָדָם בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל עוֹלָם.",
+                "אִם תִּרְאֶה אָדָם אֲשֶׁר יְדַבֵּר דָּבָר אוֹ יַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה, וְיֵשׁ לָדוּן דְּבָרָיו וּמַעֲשָׂיו לְצַד חוֹבָה וּלְצַד זְכוּת, אִם הוּא יְרֵא אֱלֹהִים – נִתְחַיֵּב לְדוּנוֹ לְכַף זְכוּת עַל דֶּרֶךְ אֱמֶת, אֲפִלּוּ אִם הַדָּבָר נוֹטֶה לְחוֹבָה יוֹתֵר מִלִּזְכוּת. וְאִם הוּא בֵּינוֹנִי, אֲשֶׁר נִזְהָר מִן הַחֵטְא וּפְעָמִים יִכָּשֵׁל בּוֹ – יֵשׁ עָלֶיךָ לְהַטּוֹת הַסָּפֵק וּלְהַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת, וְהַמָּקוֹם יִתְעַלֶּה יַכְרִיעַ אוֹתָנוּ לְכַף זְכוּת (שבת קכז ב). וְהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט טו): ״בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ״. וְאִם הַדָּבָר נוֹטֶה לְצַד חוֹבָה, אִם הָאִישׁ רֹב מַעֲשָׂיו לְרָעָה, וְיָדַעְתָּ כִּי אֵין יִרְאַת הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה בְּלִבּוֹ – תַּכְרִיעַ מַעֲשָׂיו וּדְבָרָיו לְכַף חוֹבָה.",
+                "אִם גִּלָּה אָדָם חַטָּאתְךָ, אַל תֹּאמַר: ״כְּמוֹ שֶׁגִּלָּה חַטָּאתִי, גַּם אֲנִי אֲגַלֶּה חַטָּאתוֹ״, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יח): ״לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר״. וְגַם לֹא תִּתְפָּאֵר: ״אַף עַל פִּי שֶׁהוּא גִּלָּה עָלַי, אֲנִי לֹא אֲגַלֶּה עָלָיו״, כִּי בָּזֶה הַדִּבּוּר גִּלִּיתָ הַחֵצִי. וְזֶה הַדָּבָר עִקָּר גָּדוֹל בְּיִרְאַת שָׁמַיִם. וְאִם הַחוֹטֵא אֵינוֹ יְרֵא שָׁמַיִם, כְּמוֹ הַפּוֹרֵק עוֹל מֵעָלָיו וְאֵינוֹ נִזְהָר מֵעֲבֵרָה אַחַת, אֲשֶׁר כָּל בְּנֵי עִירוֹ יוֹדְעִים שֶׁהִיא עֲבֵרָה – מִצְוָה לְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ, לְגַלּוֹת חֲטָאָיו וּלְהַבְאִישׁ לְבַעֲלֵי עֲבֵרוֹת בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם, בַּעֲבוּר שֶׁיִּשְׁמְעוּ הָעָם וְיִמְאֲסוּ בּוֹ, וְיַרְחִיקוּ עַצְמָן מִן הָעֲבֵרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כט כד): ״תּוֹעֲבַת צַדִּיקִים אִישׁ עָוֶל״. וְנֶאֱמַר (שם ח יג): ״יִרְאַת יְיָ שְׂנֹאת רָע״. וְאָמְרוּ (סנהדרין נב א): רָשָׁע בֶּן צַדִּיק – מֻתָּר לִקְרוֹתוֹ ״רָשָׁע בֶּן רָשָׁע״; צַדִּיק בֶּן רָשָׁע – מֻתָּר לִקְרוֹתוֹ ״צַדִּיק בֶּן צַדִּיק״. וְדַוְקָא עַל דֶּרֶךְ זֶה מֻתָּר לְהַכְלִימוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם. אֲבָל מִי שֶׁמִּתְקוֹטֵט עִמּוֹ, וּמְכַוֵּן לְחָרְפוֹ לַהֲנָאָתוֹ לְבַד וְלֹא לְשֵׁם שָׁמַיִם – אֵין לוֹ לְגַלּוֹת חַטָּאתוֹ. וְכֵן אִם הַמְגַלֶּה הַזֶּה הוּא חוֹטֵא – אֵין לוֹ לְגַלּוֹת פֶּשַׁע שֶׁל חוֹטֵא אַחֵר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין מְגַלֶּה מִסְתָּרָיו לְטוֹבָה; ״וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר״ (משלי יד כג).",
+                "אַךְ מִעוּט פְּעָמִים שֶׁלָּשׁוֹן הָרַע מִצְוָה. כְּגוֹן שְׁנֵי רְשָׁעִים שֶׁנִּתְיַעֲצוּ לַעֲשׂוֹת רָעָה – מֻתָּר לְגַלּוֹת בְּלָשׁוֹן הָרַע, וְלִגְרוֹם שֶׁיִּשְׂנְאוּ זֶה אֶת זֶה וְיַעֲשׂוּ רַע זֶה לָזֶה, שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ רַע לַטּוֹבִים. וְכֵן נוֹאֵף מְחַזֵּר אַחַר נוֹאֶפֶת – מִצְוָה לְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרַע, שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ הָעֲבֵרָה. וּפְעָמִים אֲפִלּוּ כְּשֶׁהַחוֹטֵא רָשָׁע גָּמוּר – אֵין לְהַכְלִימוֹ בָּרַבִּים בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לִדְאֹג שֶׁמָּא יֵצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה. וּמֻתָּר לְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל בַּעֲלֵי מַחֲלֹקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א א יד): ״וַאֲנִי אָבוֹא אַחֲרַיִךְ, וּמִלֵּאתִי אֶת דְּבָרָיִךְ״ (ירושלמי פאה א א).",
+                "עֲבוּר אֲשֶׁר הַרְבֵּה דְּבָרִים תְּלוּיִים בַּלָּשׁוֹן, צָרִיךְ לִשְׁמֹר לְשׁוֹנוֹ מְאוֹד. וְעַל כֵּן אָמַר דָּוִד (תהלים לד יד): ״נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע״. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה טז ב): מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁקָּרָא בָּרְחוֹב: ״מִי רוֹצֶה לִקְנוֹת סַם חַיִּים?״ בָּאוּ כָּל הָעוֹלָם לִקְנוֹת, וְהוֹצִיא סֵפֶר תְּהִלִּים וְהֶרְאָה לָהֶם מָה שֶׁכָּתוּב בּוֹ: ״מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב, נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע״. וּכְשֶׁרָאָה זֶה רַבִּי יַנַּאי הִכְנִיסוֹ בְּבֵיתוֹ, וְהֶאֱכִילָהוּ וְהִשְׁקָהוּ וְנָתַן לוֹ מָעוֹת. בָּאוּ תַּלְמִידָיו וְאָמְרוּ לוֹ: ״עַד עַתָּה לֹא יָדַעְתָּ זֶה הַפָּסוּק?״ אָמַר לָהֶם: ״יָדַעְתִּי, אֲבָל לֹא שַׂמְתִּי עַל לִבִּי לְהִזָּהֵר בְּדָבָר זֶה. וּכְשֶׁהָיִיתִי קוֹרֵא זֶה הַפָּסוּק עָבַרְתִּי עָלָיו וְלֹא חַשְׁתִּי, וּבָא זֶה וְקִיְּמוֹ בְּיָדִי, וּמֵעַתָּה אֶזָּהֵר יוֹתֵר בִּלְשׁוֹנִי״.",
+                "לָכֵן אָדָם שֶׁהֻרְגַּל בִּלְשׁוֹנוֹ לְהַחֲנִיף וּלְהִתְלוֹצֵץ, וּלְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע, וּלְדַבֵּר כָּזָב וּדְבָרִים בְּטֵלִים, וְעַתָּה הוּא רוֹצֶה לְהִכָּנַע וְלִמְנֹעַ מִזֶּה, וְלַעֲשׂוֹת גָּדֵר גָּדוֹל וַחֲזָקָה מְאוֹד – יַעֲשֶׂה גָּדֵר שֶׁיִּתְרַחֵק מֵחֲבֵרָיו הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁהָיָה רָגִיל לְדַבֵּר עִמָּהֶם לֵיצָנוּת וַחֲנִיפוּת וְלָשׁוֹן הָרַע וְשֶׁקֶר. כִּי אִם יִתְקָרֵב אֶצְלָם לֹא יוּכַל לִמְנֹעַ, כִּי הֵם יַתְחִילוּ לְדַבֵּר עִמּוֹ כְּמוֹ שֶׁהֻרְגְּלוּ, וְאָז לֹא יוּכַל לְהִתְאַפֵּק מִלְּדַבֵּר עִמָּהֶם כְּמוֹ שֶׁהֻרְגַּל. וְצָרִיךְ לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בִּשְׁתִיקָה מְאוֹד מְאוֹד, כְּדֵי לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ לְמַעֵט פְּתִיחַת פִּיו; וְיַרְבֶּה לֵשֵׁב בַּחֶדֶר לְבַדּוֹ וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, וְיִתְחַבֵּר עִם הַחֲסִידִים שֶׁאֵינָם מְדַבְּרִים כִּי אִם מִדִּבְרֵי תוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם. וּבְזֶה הָעִנְיָן יַרְגִּיל עַצְמוֹ יָמִים רַבִּים, וְאָז יִמְצָא רְפוּאָה לְמַכָּתוֹ.",
+                "כְּתִיב (משלי יח כא): ״מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן, וְאוֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ״. מַעֲשֶׂה הָיָה בְּמֶלֶךְ פָּרַס שֶׁחָלָה. אָמְרוּ לוֹ הָרוֹפְאִים: ״אֵין לְךָ רְפוּאָה עַד שֶׁיָּבִיאוּ לְךָ חֲלֵב לְבִיאָה, וְנַעֲשֶׂה לְךָ רְפוּאָה.״ אָז עָנָה אֶחָד וְאָמַר לוֹ: ״אֲנִי אָבִיא לְךָ חֲלֵב לְבִיאָה אִם רְצוֹנְךָ, וּתְנוּ לִי עֶשֶׂר עִזִּים.״ אָמַר הַמֶּלֶךְ לְעַבְדּוֹ שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ. נָתְנוּ לוֹ. הָלַךְ לְגֹב אֲרָיוֹת, וְהָיְתָה שָׁם לְבִיאָה אַחַת מֵינֶקֶת גּוּרֶיהָ. יוֹם רִאשׁוֹן עָמַד מֵרָחוֹק וְהִשְׁלִיךְ עֵז אַחַת וַאֲכָלַתָּה. יוֹם שֵׁנִי נִתְקָרֵב מְעַט, וְהִשְׁלִיךְ לָהּ אַחֶרֶת. וְכֵן הָיָה עֹשֶׂה בְּכָל יוֹם וָיוֹם עַד שֶׁהָיָה מְשַׂחֵק עִמָּהּ, וְלָקַח מֵחֲלָבָהּ וְהָלַךְ לוֹ. כְּשֶׁהָיָה בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ רָאָה בַּחֲלוֹם שֶׁהָיוּ כָּל אֵיבָרָיו מְרִיבִים זֶה עִם זֶה. הָרַגְלַיִם אוֹמְרוֹת: ״אֵין בְּכָל הָאֵבָרִים דּוֹמִים לָנוּ, לְפִי שֶׁאִם לֹא הָלַכְנוּ לֹא הָיָה יָכוֹל לְהָבִיא מִן הַלְּבִיאָה חָלָב״. וְהַיָּדַיִם אוֹמְרוֹת: ״אֵין כָּמוֹנוּ, לְפִי שֶׁאִם לֹא הָיִינוּ אָנוּ שֶׁחָלַבְנוּ, לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר״. הָעֵינַיִם אָמְרוּ: ״אָנוּ לְמַעְלָה מִן הַכֹּל, שֶׁאִם לֹא הָיִינוּ מַרְאִים לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ לֹא הָיָה נַעֲשֶׂה דָּבָר״. עָנָה הַלֵּב וְאָמַר: ״אֵין כָּמוֹנִי, אִם לֹא נָתַתִּי עֵצָה מָה הוֹעַלְתֶּם כֻּלְּכֶם?״ עָנָה הַלָּשׁוֹן וְאָמַר לָהֶם: ״אֵין כָּמוֹנִי, לְפִי שֶׁאִם לֹא אָמַרְתִּי אֶת הַדָּבָר מִי הָיָה עוֹשֶׂה אוֹתוֹ?״ הֵשִׁיבוּ לָהּ כָּל הָאֵיבָרִים: ״אֵיךְ לֹא יָרֵאת לְהִדָּמוֹת אֵלֵינוּ, הֲלוֹא אַתְּ סְגוּרָה וּנְתוּנָה בִּמְקוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה, וְאֵין בָּךְ עֶצֶם כַּאֲשֶׁר לִשְׁאָר אֵיבָרִים.״ אָמְרָה לָהֶם הַלָּשׁוֹן: ״הֲלוֹא תִּרְאוּ שֶׁאֲנִי מֶלֶךְ וְשׁוֹלֵט עֲלֵיכֶם״.",
+                "שָׁמַר הָאִישׁ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. הָלַךְ אֵצֶל הַמֶּלֶךְ, אָמַר לוֹ: ״אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, הֵא לְךָ חֲלֵב כַּלְבָּה!״ קָצַף הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לִתְלוֹתוֹ. כְּשֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לְהִתָּלוֹת, הִתְחִילוּ הָאֵבָרִים לִבְכּוֹת. אָמְרָה לָהֶם הַלָּשׁוֹן: ״הֲלוֹא אָמַרְתִּי לָכֶם שֶׁאֵין בָּכֶם מַמָּשׁ.״ וְאָמְרָה הַלָּשׁוֹן: ״אִם אֲנִי מַצֶּלֶת אֶתְכֶם, תּוֹדוּ לִי שֶׁאֲנִי מֶלֶךְ עֲלֵיכֶם?״ מִיָּד אָמְרָה הַלָּשׁוֹן: ״הֲשִׁיבֵנִי אֶל הַמֶּלֶךְ, אוּלַי אֶנָּצֵל.״ הֱשִׁיבָהוּ אֵלָיו. אָמַר לוֹ: ״לָמָּה צִוִּיתָ לִתְלוֹתִי? זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ?!״ אָמַר לוֹ: ״שֶׁהֵבֵאתָ לִי חֲלֵב כַּלְבָּה״. אָמַר לוֹ: ״וּמָה אִכְפַּת לְךָ אִם יִהְיֶה לְךָ רְפוּאָה? וְעוֹד: ׳לְבִיאָה׳ – ׳כַּלְבָּה׳ קַרְיָן לָהּ״. לָקְחוּ מִמֶּנּוּ וְנִסּוּ אוֹתוֹ, וְנִמְצָא חֲלֵב לְבִיאָה. אָמְרוּ לָהּ הָאֵבָרִים: ״עַכְשָׁו אָנוּ מוֹדִים לְךָ שֶׁאַתָּה אָמַרְתָּ הָאֱמֶת. וְזֶהוּ: ״מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן״ (שוחר טוב לב ב-ג). לְכָךְ אָמַר דָּוִד (תהלים לט ב): ״אֶשְׁמְרָה דְרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי״.",
+                "רְאֵה שֶׁהַלָּשׁוֹן טוֹבָה מִקָּרְבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שם סט לא-לב): ״אֲהַלְלָה שֵׁם אֱלֹהִים בְּשִׁיר, וַאֲגַדְּלֶנּוּ בְּתוֹדָה, וְתִיטַב לַיְיָ מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס״.",
+                "צָרִיךְ שֶׁתִּתְבּוֹנֵן וְתַבְחִין עִנְיַן הַלָּשׁוֹן, אֲשֶׁר כָּל עִנְיְנֵי הָאָדָם לְרָעָה וּלְטוֹבָה תְּלוּיִים בָּהּ. יָכוֹל הָאָדָם לַעֲשׂוֹת בַּלָּשׁוֹן עֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת וַעֲצוּמוֹת אֵין מִסְפָּר, כְּגוֹן מַלְשִׁינוּת וּרְכִילוּת וְלֵיצָנוּת וַחֲנִיפוּת וְשֶׁקֶר וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ. וְכָל אֵלּוּ עֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת, אֵין רֶוַח לְבַעַל הַלָּשׁוֹן. וְיָכוֹל לַעֲשׂוֹת מִצְווֹת לְאֵין חֵקֶר בִּלְשׁוֹנוֹ. וְיֵשׁ כַּמָּה בְּנֵי אָדָם הָאוֹמְרִים: מָה נוּכַל לַעֲשׂוֹת מִצְוָה? הֲלוֹא אֵין בְּיָדֵינוּ מָמוֹן לַעֲשׂוֹת צְדָקָה לָעֲנִיִּים. וְהֵם אֵינָם יוֹדְעִים אֲשֶׁר מְקוֹר הַמִּצְווֹת קָרוֹב לָהֶם מְאוֹד, מְקוֹר חַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְהוּא הַלָּשׁוֹן. וְכֵן אָמַר דָּוִד: ״מִי רוֹצֶה לִקְנוֹת עוֹלָם הַזֶּה וְעוֹלָם הַבָּא?״ אָמְרוּ לוֹ: ״אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמֹד בִּשְׁנֵיהֶם״. אָמַר לָהֶם: ״בְּזוֹל הוּא מְאוֹד. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ׳מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים׳ (תהלים לד יג).״ אָמְרוּ לוֹ: ״מִי יוּכַל לִקְנוֹת חַיִּים?״ אָמַר לָהֶם: ״נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע״ (שם פסוק יד).",
+                "וְיַרְגִּיל עַצְמוֹ בַּלָּשׁוֹן לְדַבֵּר דִבְרֵי תוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, וּלְהוֹכִיחַ בְּנֵי אָדָם, וּלְצַוּוֹת בָּנָיו אַחֲרָיו לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת. וּלְנַחֵם אֲבֵלִים, וּלְנַחֵם עֲנִיִּים, וּלְדַבֵּר עַל לִבָּם דְּבָרִים שֶׁל תַּנְחוּמִים טוֹבִים, וּלְדַבֵּר אֱמֶת, וּלְהִתְרַגֵּל בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת. וְאָז יִהְיֶה אָהוּב לְמַטָּה וְנֶחְמָד לְמַעְלָה, וְיִהְיֶה שְׂכָרוֹ בְּרוֹב טוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הָעֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה – שַׁעַר הַתְּשׁוּבָה </b></big>",
+                "הַתְּשׁוּבָה. אָמַר רַבִּי לֵוִי: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה, שֶׁמַּגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד; שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יד ב): ״שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ״ (יומא פו א). וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כְּשֶׁעָלָה מֹשֶׁה לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן, מָצָא כִּתּוֹת שֶׁל מַלְאָכִים. פָּתְחוּ לְפָנָיו סֵפֶר תּוֹרָה, וְקָרְאוּ מַעֲשֵׂה יוֹם רִאשׁוֹן, וּפָסְקוּ וְהִתְחִילוּ לְסַפֵּר בְּשִׁבְחָהּ שֶׁל תּוֹרָה. עָלָה לַשְּׁנִיָּה, וּמָצָא חֲבִילוֹת שֶׁל מַלְאָכִים, וְקוֹרִין מַעֲשֵׂה יוֹם שֵׁנִי; וּפָסְקוּ וְהִתְחִילוּ לְסַפֵּר בְּשִׁבְחָהּ שֶׁל תּוֹרָה וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל. עָלָה לַשְּׁלִישִׁי, וּמָצָא מַלְאָכִים וּגְדוּדִים קוֹרִין בְּמַעֲשֵׂה יוֹם שְׁלִישִׁי; וּפָסְקוּ וְהִתְחִילוּ לְסַפֵּר בְּשִׁבְחָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם. עָלָה לָרְבִיעִי, מָצָא אֶרְאֶלִּים קוֹרִין בְּמַעֲשֵׂה יוֹם רְבִיעִי; וּפָסְקוּ וְהִתְחִילוּ לְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ. עָלָה לַחֲמִישִׁי, מָצָא מַחֲנוֹת מַחֲנוֹת קוֹרִין בְּמַעֲשֵׂה יוֹם חֲמִישִׁי; וּפָסְקוּ וְהִתְחִילוּ לְסַפֵּר בְּעִצְּבוֹנָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם. עָלָה לַשִּׁשִּׁי, וּמָצָא שָׁם מַלְאָכִים, וְהָיוּ קוֹרִין בְּמַעֲשֵׂה יוֹם שִׁשִּׁי; וּפָסְקוּ וְהִתְחִילוּ לְסַפֵּר בְּמַעֲשֵׂה גַּן עֵדֶן, וּמְבַקְשִׁים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּגַן עֵדֶן. עָלָה לַשְּׁבִיעִי, וּמָצָא אוֹפַנִּים וּשְׂרָפִים, גַּלְגַּלִּים וּמַלְאֲכֵי רַחֲמִים, מַלְאֲכֵי חֶסֶד וּצְדָקָה, וּמַלְאֲכֵי רֶתֶת וְזִיעַ. מִיָּד אָחַז בְּכִסֵּא הַכָּבוֹד. הִתְחִילוּ לִקְרוֹת בְּמַעֲשֵׂה יוֹם שְׁבִיעִי: ״וַיְכֻלּוּ״, וּפָסְקוּ וְהִתְחִילוּ לְסַפֵּר בְּשִׁבְחָהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה. לְלַמֶּדְךָ שֶׁתְּשׁוּבָה מַגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ״ (הושע יד ב).",
+                "אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא (פסחים נד א): שִׁבְעָה דְּבָרִים קָדְמוּ לָעוֹלָם, וְאֵלּוּ הֵן: תּוֹרָה, תְּשׁוּבָה, גַּן עֵדֶן וְגֵיהִנֹּם, וְכִסֵּא הַכָּבוֹד, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ. וְלָמָּה אֵלּוּ שִׁבְעָה? דַּע לְךָ, שֶׁעִקַּר בְּרִיאַת הָעוֹלָם הוּא בִּשְׁבִיל הָאָדָם, כִּי אֵין צֹרֶךְ בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן אֶלָּא בָּאָדָם, וְהוּא מוֹשֵׁל בְּכָל עוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, בִּבְהֵמוֹת וְחַיּוֹת וְעוֹפוֹת וְדָגִים וּשְׁרָצִים. וּמֵאַחַר שֶׁעִקַּר הַבְּרִיאָה בִּשְׁבִיל הָאָדָם, אִם כֵּן הֻצְרַךְ לְהַקְדִּים הַתּוֹרָה שֶׁהִיא קִיּוּם הָעוֹלָם, דִּכְתִיב: ״אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה, חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי״ (ירמיהו לג כה).",
+                "וְכֵיוָן שֶׁהִקְדִּים הַתּוֹרָה, הֻצְרַךְ כְּמוֹ כֵן לְהַקְדִּים הַתְּשׁוּבָה, כִּי כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בַּתּוֹרָה עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה וָעֳנָשִׁים הַמְּפֹרָשִׁים בַּתּוֹרָה, הֻצְרַךְ עַל כָּל פָּנִים לְהַקְדִּים תְּשׁוּבָה, שֶׁאִם יֶחֱטָא הָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ זְמַן לָשׁוּב; שֶׁאִם לֹא כֵן לֹא הָיָה הָעוֹלָם קַיָּם דּוֹר אֶחָד, כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא (קהלת ז כ), כִּי מִיָּד שֶׁהַדּוֹר חוֹטֵא הוּא רָאוּי לְכַלּוֹתוֹ וּלְהַשְׁמִידוֹ. וּלְכָךְ נִכְתַּב מַעֲשֵׂה סְדוֹם בַּתּוֹרָה, לְהוֹדִיעַ לַחוֹטְאִים שֶׁהֵם רְאוּיִים לִהְיוֹת כָּלִים, הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם, וְגַם הָאָרֶץ הָיְתָה רְאוּיָה לְהִתְהַפֵּךְ כְּמוֹ סְדוֹם, אֶלָּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִקְדִּים תְּשׁוּבָה, וּמַמְתִּין דּוֹר אַחַר דּוֹר.",
+                "וְכֵיוָן שֶׁהִקְדִּים תּוֹרָה וּתְשׁוּבָה, הֻצְרַךְ לְהַקְדִּים כְּמוֹ כֵן גַּן עֵדֶן וְגֵיהִנָּם וְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁהֵם מְקוֹמוֹת לְשַׁלֵּם לָאִישׁ כְּמַעֲשָׂיו.",
+                "וְכֵיוָן שֶׁהִקְדִּים כָּל אֵלּוּ, הֻצְרַךְ לְהַקְדִּים בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, כִּי בַּיָּמִים הָהֵמָּה תִּמָּלֵא הָאָרֶץ דֵּעָה, וְלֹא יִהְיֶה יֵצֶר הָרַע בִּבְנֵי אָדָם, וְכֻלָּם יֵדְעוּ שֶׁעִקַּר בְּרִיאַת הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה. לָכֵן הִקְדִּים אֵלּוּ הַשִּׁבְעָה לָעוֹלָם. ״וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן״ (עובדיה א כא), ״וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל, וּלְשָׁבֵי פֶּשַׁע בְּיַעֲקֹב״ (ישעיהו נט כ). אָמֵן, וְכֵן יְהִי רָצוֹן.",
+                "עֲבוּר שִׁבְעָה דְּבָרִים יַקְדִּים הָאָדָם לָשׁוּב בְּבַחֲרוּתוֹ כְּשֶׁהוּא בְּגֹדֶל כּוֹחוֹ: הָאֶחָד – כִּי עֲבוֹדַת הַתּוֹרָה וְהַיִּרְאָה, וְכָל הַמַּעֲלוֹת שֶׁהָאָדָם חַיָּב, הֵמָּה רַבִּים מְאוֹד מְאוֹד. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ, וּרְחָבָה מִנִּי יָם״ (איוב יא ט). ״וְהַיּוֹם קָצָר״ (משנה אבות ב טו), כִּי הָעוֹלָם הַזֶּה יוֹם קָצָר מְאוֹד, ״כַּצֵּל יָמֵינוּ עַל הָאָרֶץ״ (דברי הימים א כט טו). וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה צו ב): לֹא כְּצֵל כֹּתֶל וְלֹא כְּצֵל אִילָן, אֶלָּא כְּצֵל עוֹף הַפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר. ״וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים״ – זֶהוּ הָאָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִדַּת הָעַצְלוּת.",
+                "וְעַתָּה הִתְבּוֹנֵן: אָדָם שֶׁמְּחֻיָּב לֵילֵךְ מַהֲלַךְ יוֹם עֶשֶׂר פַּרְסָאוֹת וְיוֹתֵר, וְהַדֶּרֶךְ מָלֵא מִכְשׁוֹלִים מִטִּיט וַאֲבָנִים, וְיֵשׁ לִסְטִים וְרוֹצְחִים בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ, וְהוּא צָרִיךְ לָלֶכֶת עַל כָּל פָּנִים, כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ וְלֹא יוּכַל לִדְחוֹתוֹ – כַּמָּה צָרִיךְ הָאָדָם לְהַקְדִּים בַּבֹּקֶר וְלַחְגֹּר מָתְנָיו בִּזְרִיזוּת וְלָלֶכֶת בִּמְהִירוּת. לָכֵן יֵשׁ לְהַשְׁכִּים וּלְהַקְדִּים לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה. וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה כָּל יְכָלְתּוֹ – יַשִּׂיג רַק מְעַט מִן הַמַּעֲלוֹת. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (אבות דרבי נתן טז ד) עַל מָה שֶׁכָּתוּב: ״כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ״ (תהלים קג יד): מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנָּתַן שָׂדֶה לַעֲבָדָיו, וְאָמַר לָהֶם לְעָבְדוֹ וּלְשָׁמְרוֹ, וּלְהָבִיא מִמֶּנּוּ שְׁלוֹשִׁים כּוֹר בְּכָל שָׁנָה. וְהֵם טָרְחוּ בָּהּ וְעָבְדוּ אוֹתָהּ הֵיטֵב, וְהֵבִיאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ חֲמִשָּׁה כּוֹרִין. אָמַר לָהֶם: מַה זֹּאת עֲשִׂיתֶם? אָמְרוּ לוֹ: אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, הַשָּׂדֶה שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ הִיא זִבּוּרִית, וַאֲנַחְנוּ בְּכָל כּוֹחֵנוּ עֲבַדְנוּהָ, וְלֹא עָשְׂתָה יוֹתֵר מִזֶּה הַשִּׁעוּר. כָּךְ הָאָדָם, אֲפִלּוּ כְּשֶׁיַּעֲבֹד בְּכָל כּוֹחוֹ – עֲבוֹדָתוֹ קְטַנָּה. וְאִם יֹאמַר: אַמְתִּין עַד שֶׁאֶהְיֶה פָּנוּי וְעַד שֶׁאַרְוִיחַ דֵּי סִפּוּקִי – הִנֵּה טִרְדוֹת הָעוֹלָם אֵינָן פּוֹסְקוֹת, וּכְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ״וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאִפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִּפָּנֶה״ (משנה אבות ב ד).",
+                "הַשֵּׁנִי – אִם יְאַחֵר תְּשׁוּבָתוֹ עַד שֶׁיַּכְנִיס וְיֶאֱסֹף הוֹן, אָז יַחְמֹד וְיִכְסֹף יוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קהלת רבה א יג): אֵין אָדָם יוֹצֵא מִזֶּה הָעוֹלָם וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ, יֵשׁ בְּיָדוֹ מָנֶה – מִתְאַוֶּה לַעֲשׂוֹת מָאתַיִם, הִשִּׂיגָה יָדוֹ לְמָאתַיִם – מִתְאַוֶּה לַעֲשׂוֹת אַרְבַּע מֵאוֹת. וְכֵן אָמַר הַכָּתוּב: ״אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף״ (קהלת ה ט).",
+                "הַשְּׁלִישִׁי – הַזְּמַן מִתְמַעֵט וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה: מְלֶאכֶת הַתּוֹרָה, וְתִקּוּן הַנֶּפֶשׁ, וְהַשָּׂגוֹת הַמַּעֲלוֹת כְּמוֹ הַיִּרְאָה.",
+                "הָרְבִיעִי – כְּשֶׁיִּתְאַחֵר לְתַקֵּן נַפְשׁוֹ, אָז הַיֵּצֶר הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר, וּמִתְקַשֶּׁה הַלֵּב, וּכְבָר הֻרְגַּל בָּעֲבֵרוֹת, וְכָל הָעֲבֵרוֹת הֵן בְּעֵינָיו כְּהֶתֵּר, וְלֹא יוּכַל לְטַהֵר עַצְמוֹ.",
+                "הַחֲמִישִׁי – מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַקְדִּים לָשׁוּב, אוּלַי לֹא יַאֲרִיךְ יָמִים וְיָמוּת טֶרֶם יָשׁוּב, עַל כֵּן הִזְהִיר ״בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים״ (קהלת ט ח).",
+                "הַשִּׁשִּׁי – כְּשֶׁיִּתְאַחֵר לָשׁוּב יִהְיוּ עֲוֹנֹתָיו יְשָׁנִים, וְיִשְׁכַּח וְלֹא יִדְאַג לָהֶם כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה.",
+                "הַשְּׁבִיעִי – כְּשֶׁהוּא יָבוֹא בַיָּמִים וְיֻחְלַשׁ כֹּחַ הַיֵּצֶר, לֹא יְקַבֵּל שָׂכָר עַל הַתְּשׁוּבָה כְּאִלּוּ עָשָׂה תְּשׁוּבָה בִּימֵי בַּחֲרוּתוֹ כְּשֶׁהָיָה בְּחֹזֶק כּוֹחוֹ. וּבַעֲבוּר אֵלּוּ שִׁבְעָה דְּבָרִים יַקְדִּים אָדָם אֶת עַצְמוֹ, לְתַקֵּן נַפְשׁוֹ לִפְנֵי מֶלֶךְ עֶלְיוֹן.",
+                "וְאַחַר שֶׁיַּעֲלֶה בְּלֵב הָאָדָם לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, לֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה אִם לֹא יָשִׂים עַל לִבּוֹ שִׁבְעָה דְּבָרִים: הָרִאשׁוֹן – שֶׁיֵּדַע מַעֲשָׂיו וְיַזְכִּירֵם כֻּלָּם. כִּי אָדָם שֶׁלֹּא הֻרְגַּל לְקַיֵּם הַמִּצְווֹת מִנְּעוּרָיו – כָּל יָמָיו יַעֲשֶׂה עֲבֵרוֹת. וְכַמָּה בְּנֵי אָדָם סְבוּרִים שֶׁאֵין אָדָם נִקְרָא ״בַּעַל תְּשׁוּבָה״ אֶלָּא אִם כֵּן בָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ אוֹ עַל גּוֹיָה, אוֹ יוֹצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה, וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ מֵעֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת; אֲבָל בִּשְׁאָר עֲבֵרוֹת אֵין יוֹדְעִים לָשׁוּב עֲלֵיהֶם. וְזֶה אֵינוֹ כֵן, כִּי עַל כָּל מָה שֶׁהִזְהִירוּ רַבּוֹתֵינוּ עָלָיו – הוּא יוֹתֵר חָמוּר מִדִּבְרֵי תוֹרָה. כִּי כָל הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים – חַיָּב מִיתָה (ברכות ד ב). וְכָל מִי שֶׁעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה אוֹ עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים צָרִיךְ לָשׁוּב.",
+                "וְעַתָּה שְׁמַע בְּנִי, כִּי רֹב הָעוֹלָם אֵין נִזְהָרִים מִדְּבָרִים בְּטֵלִים, וּמִלְּהִסְתַּכֵּל בַּנָּשִׁים, וּמִלְּדַבֵּר עִמָּהֶן שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ. גַּם לֹא נִזְהָרִים לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, וּמִלְּדַבֵּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וּמִשְּׂחוֹק וּמִקַּלּוּת רֹאשׁ. גַּם לֹא נִזְהָרִים בַּצְּדָקָה לָתֵת לְמִי שֶׁהָגוּן לוֹ, וּלְאַמֵּץ הַלֵּב וְלִקְפֹּץ הַיָּד, וּלְדַבֵּר דְּבָרִים קָשִׁים לַעֲנִיִּים. גַּם לֹא נִזְהָרִים מִשְּׁבוּעַת חִנָּם, וּלְקַלֵּל חֲבֵרוֹ אוֹ עַצְמוֹ בַּשֵּׁם; וְהַזְכָּרַת שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה, אוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר, אוֹ בְּיָדַיִם שֶׁאֵינָן נְקִיּוֹת; וּבִטּוּל תַּלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם.",
+                "גַּם לֹא נִזְהָרִים מִקִּנְאָה, וְשִׂנְאָה, וְלָשׁוֹן הָרַע, וְגַאֲוָה, וְכַעַס, וּמִכָּל הַמִּדּוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּסֵּפֶר הַזֶּה. גַּם לֹא נִזְהָרִים בְּעִנְיְנֵי קִיּוּם הַמִּצְווֹת הַתְּלוּיִים בְּמַעֲשֶׂה, כְּגוֹן נְטִילַת יָדַיִם, וּמֵעִנְיְנֵי נְזִיקִין בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וּמִקִּיּוּם שַׁבָּת כַּדִּין.",
+                "וְרַבִּים נִכְשָׁלִים בָּזֶה, כִּי דָּבָר פָּשׁוּט הוּא מְאוֹד: מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בַּמִּצְווֹת נִכְשַׁל בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת. וְכָהֵנָּה עוֹשֶׂה אָדָם עֲבֵרוֹת כָּל יָמָיו וְלֹא מַרְגִּישׁ. כֵּן צָרִיךְ זֶה הַשָּׁב לֵדַע הָעֲבֵרוֹת שֶׁעָשָׂה. וְאֵיךְ יָכוֹל הָאָדָם לָדַעַת? יִלְמַד הַמִּצְווֹת, וְיָבִין בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה מָה חָסֵר מִמֶּנָּה שֶׁלֹּא קִיֵּם וּבַמֶּה עָבַר. וְאִם לֹא יָדַע בַּמֶּה עָבַר, אֵיךְ יִתְחָרֵט? אֶלָּא אִם כֵּן יָדַע הָעֲבֵרָה שֶׁיִּתְחָרֵט עָלֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ״כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע, וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד״ (תהלים נא ה).",
+                "הַשֵּׁנִי – אֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא יוֹדֵעַ עֲבֵרוֹת שֶׁעָשָׂה, לֹא יִתְחָרֵט עֲלֵיהֶם אִם לֹא יֵדַע בְּוַדַּאי רָעַת הָעֲבֵרוֹת שֶׁעָבַר. כִּי אִם יַחְשֹׁב: ״מָה בְּכָךְ אִם נֶהֱנֵיתִי מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה, אוֹ אִם בִּטַּלְתִּי מִן הַתּוֹרָה? אֵין זֶה דָּבָר רַע כָּל כָּךְ!״ – מִי שֶׁחוֹשֵׁב כָּךְ לֹא יִתְחָרֵט וְלֹא יָשׁוּב בְּלֵב שָׁלֵם. אֶלָּא צָרִיךְ לַחֲשֹׁב: ״אֵין שׁוּם דָּבָר רַע בְּכָל הָעוֹלָם כְּמוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עַל מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הַמְרוֹמָם; קַל וָחֹמֶר מִמֶּלֶךְ בָּשָׂר וָדָם: הָעוֹבֵר עַל צִוּוּיוֹ, כַּמָּה הוּא דָּבָר רַע.",
+                "הַשְּׁלִישִׁי – צָרִיךְ הַחוֹטֵא לֵדַע וּלְהַאֲמִין מֵעֹמֶק הַלֵּב, שֶׁיֵּשׁ לוֹ גְּמוּל וְעֹנֶשׁ בְּדִינִים קָשִׁים עַל הָעֲבֵרוֹת שֶׁעָשָׂה, וְאִם לֹא יֵדַע זֶה לֹא יָחוּשׁ לָשׁוּב. אֲבָל אַחַר שֶׁיְּבֹרַר אֶצְלוֹ הָעֹנֶשׁ, אָז יָשׁוּב וְיִתְחָרֵט, וִיבַקֵּשׁ מֵאֵת הָאֵל הַמְּהֻלָּל מְחִילָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״סָמַר מִפַּחְדְּךָ בְּשָׂרִי, וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ יָרֵאתִי״ (תהלים קיט קכ).",
+                "הָרְבִיעִי – צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע הַחוֹטֵא, שֶׁכָּל עֲבֵרוֹתָיו שֶׁעָבַר כָּל יָמָיו, עֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת, וְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת וּדְבָרִים בְּטֵלִים, וְכָל עִנְיָנָיו מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל – הַכֹּל כְּתוּבִים בַּסֵּפֶר. וְאֵין שִׁכְחָה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה, דִּכְתִיב: ״הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי, חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי״ (דברים לב לד); וְאוֹמֵר: ״בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם״ (איוב לז ז). כִּי אִם יַחֲשֹׁב שֶׁיֵּשׁ שִׁכְחָה לַעֲוֹנֹתָיו, לֹא יִתְחָרֵט וְלֹא יְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ עֲלֵיהֶם מְחִילָה. כִּי רַבִּים חוֹשְׁבִים בִּשְׁבִיל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְאַחֵר לִפְרֹעַ הָעֲבֵרוֹת, שֶׁיִּשְׁתַּכְּחוּ וְלֹא יָבוֹא לָדוּן עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֲשֶׁר אֵין נַעֲשָׂה פִתְגָם, מַעֲשֵׂה הָרָעָה מְהֵרָה, עַל כֵּן מָלֵא לֵב בְּנֵי הָאָדָם בָּהֶם לַעֲשׂוֹת רָע״ (קהלת ח יא).",
+                "הַחֲמִישִׁי – שֶׁיֵּדַע בֶּאֱמֶת שֶׁהַתְּשׁוּבָה הִיא רְפוּאָה שְׁלֵמָה לָעֲבֵרוֹת. כִּי הַחוֹלֶה שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בָּרְפוּאָה שֶׁעוֹשִׂים לוֹ שֶׁהִיא תְּרַפֵּא אוֹתוֹ – לֹא יָחוּשׁ לֶאֱכֹל הָרְפוּאָה אוֹ לִשְׁתּוֹת הַמַּשְׁקֶה. אֲבָל כְּשֶׁהוּא יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי תּוֹעֶלֶת הַסַּם וְהַמַּשְׁקֶה – אָז יִתְאַוֶּה לִסְבֹּל מְרִירוּת הָרְפוּאָה. כָּךְ כְּשֶׁיֵּדַע בְּוַדַּאי תּוֹעֶלֶת הַתְּשׁוּבָה, אָז יִתְאַוֶּה לְהַגִּיעַ אֶל מַעֲלוֹת הַתְּשׁוּבָה.",
+                "הַשִּׁשִּׁי – צָרִיךְ לַחֲשֹׁב בְּלִבּוֹ הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשָׂה לוֹ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מֵעוֹדוֹ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, וְהָיָה לוֹ לְהוֹדוֹת עֲבוּר הַטּוֹבוֹת, וְזֶה לֹא עָשָׂה אֶלָּא עָבַר מִצְווֹתָיו. וְיֵשׁ לוֹ לִשְׁקֹל עֹנֶשׁ הָעֲבֵרָה כְּנֶגֶד הַמְּתִיקוּת, וּשְׂכַר הַמִּצְוָה כְּנֶגֶד צַעֲרָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים: הֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ (משנה אבות ב א).",
+                "הַשְּׁבִיעִי – צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע לְהִתְחַזֵּק מְאוֹד, וְלִסְבֹּל סֵבֶל גָּדוֹל לְהִמָּנַע מִן הָרַע אֲשֶׁר הֻרְגַּל בּוֹ. כִּי זֶה דָּבָר פָּשׁוּט מְאוֹד: עֲבֵרָה שֶׁהֻרְגַּל בָּהּ כָּל יָמָיו, שֶׁהִיא דּוֹמֶה לוֹ לְהֶתֵּר (יומא פו ב), וְקָשֶׁה לוֹ מְאוֹד לִפְרֹשׁ מִמֶּנָּה. וְעַל כֵּן צָרִיךְ אָדָם חִזּוּק גָּדוֹל וּגְדֵרִים גְּדוֹלִים לִפְרֹשׁ מִמָּה שֶׁהֻרְגַּל, וְצָרִיךְ הַסְכָּמָה גְּדוֹלָה בְּכָל לִבּוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ לְהִמָּנַע. וְיָסִיר הַהֶרְגֵּל מִלִּבּוֹ כְּאִלּוּ לֹא הֻרְגַּל, וְיַרְגִּיל וְיִמְאַס בְּלִבּוֹ הָרָעוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם״ (יואל ב יג). וּכְשֶׁהַחוֹטֵא קוֹבֵעַ בְּלִבּוֹ אֵלּוּ הַשִּׁבְעָה עִנְיָנִים, אָז הוּא קָרוֹב לְדֶרֶךְ הַתְּשׁוּבָה.",
+                "וְהִנֵּה מַדְרֵגוֹת רַבּוֹת לַתְּשׁוּבָה, וּלְפִי הַמַּדְרֵגוֹת יִתְקָרֵב הָאָדָם אֶל הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה. וּלְעוֹלָם אֵין הַנְּשָׁמָה טְהוֹרָה בְּטָהֳרָה שְׁלֵמָה שֶׁיִּהְיוּ הָעֲוֹנוֹת כְּלֹא הָיוּ, אֶלָּא אַחַר שֶׁיְּטַהֵר הָאָדָם אֶת לִבּוֹ. כְּמוֹ בֶּגֶד הַמְטֻנָּף: אִם יְכַבֵּס אוֹתוֹ מְעַט אָז יַעֲבָר הַטִּנּוּף, אֲבָל רֹשֶׁם וְכֶתֶם יִשָּׁאֵר בּוֹ; אֲבָל לְפִי רֹב הַכִּבּוּס יִתְלַבֵּן לְגַמְרֵי. וְכֵן כְּתִיב: ״הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי״ (תהלים נא ד). לָכֵן תְּכַבֵּס לִבְּךָ מִן הֶעָוֹן, דִּכְתִיב: ״כַּבְּסִי מֵרָעָה לִבֵּךְ יְרוּשָׁלִַם״ (ירמיהו ד יד).",
+                "וְעַתָּה יֵשׁ לִי לִכְתֹּב לְךָ עֶשְׂרִים עִנְיָנִים שֶׁהֵן מֵעִקְּרֵי הַתְּשׁוּבָה:",
+                "הָרִאשׁוֹן – יִתְפֹּס בְּמִדַּת הַחֲרָטָה. וְיָשִׂים אֶל לִבּוֹ כִּי יֵשׁ עֹנֶשׁ גָּדוֹל לְמִי שֶׁעָבַר עַל מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ירמיהו יג טז): ״תְּנוּ לַיְיָ אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד בְּטֶרֶם יַחְשִׁךְ...״. וּכְשֶׁאָדָם יַחְשֹׁב יְמֵי חֹשֶׁךְ אֲשֶׁר יַגִּיעוּ לְמִי שֶׁפָּשַׁע בֵּאלֹהֵי יַעֲקֹב, אָז יִירָא מְאוֹד וְיִתְחָרֵט עַל מַעֲשָׂיו, וְיֹאמַר בְּלִבּוֹ: ״מֶה עָשִׂיתִי? אֵיךְ לֹא הָיָה פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינַי! וְאֵיךְ לֹא יָגֹרְתִּי מִתּוֹכָחוֹת עַל עֲוֹנִי! וְאֵיךְ לֹא מָשַׁלְתִּי עַל יִצְרִי בַּהֲנָאַת רֶגַע אֶחָד! וְאֵיךְ טִמֵּאתִי נִשְׁמָתִי הַטְּהוֹרָה, אֲשֶׁר נֻפְּחָה בִּי מִמְּקוֹר הַקֹּדֶשׁ! וְאֵיךְ עָשִׂיתִי חִלּוּף עוֹלָם גָּדוֹל וְאָרֹךְ, קַיָּם לְעוֹלְמֵי עַד, בְּעוֹלָם קָטָן הַכָּלֶה! וְאֵיךְ לֹא זָכַרְתִּי יוֹם הַמָּוֶת, אֲשֶׁר לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי נִשְׁמָתִי, בִּלְתִּי גְּוִיָּתִי וְאַדְמָתִי!״ – וְכֵן יַרְבֶּה בְּלִבּוֹ מַחֲשָׁבוֹת בְּעִנְיָן זֶה. וְזֶה הָעִנְיָן אֲשֶׁר דִּבֵּר יִרְמְיָהוּ (ירמיהו ח ו): ״אֵין אִישׁ נִחָם עַל רָעָתוֹ לֵאמֹר ׳מֶה עָשִׂיתִי׳״.",
+                "הַשֵּׁנִי – עֲזִיבַת הַחֵטְא: שֶׁיַּעֲזֹב הַחוֹטֵא דְּרָכָיו הָרָעִים, וְיִגְמֹר בְּכָל לִבּוֹ שֶׁלֹּא יוֹסִיף לָבוֹא בַּדֶּרֶךְ הָרָע הַהוּא עוֹד. וְזֶה רֵאשִׁית הַתְּשׁוּבָה, לַעֲזֹב דְּרָכָיו וּמַחְשְׁבוֹתָיו הָרָעִים, לְהַסְכִּים בְּלִבּוֹ וּלְקַבֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא יוֹסִיף לַחֲטוֹא, וְיָשִׁיב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב, וְיַכְרִית מַעֲשָׂיו הָרָעִים מִיָּדוֹ.",
+                "הַשְּׁלִישִׁי – הַיָּגוֹן: שֶׁיֵּאָנַח בִּמְרִירוּת הַלֵּב. כִּי אִם אָדָם הִפְסִיד דִּינָר – קָשֶׁה לוֹ; וְאִם אִבֵּד עָשְׁרוֹ – יִתְאַבֵּל וְלִבּוֹ מַר בְּקִרְבּוֹ; וְכֵן אִם יִפְגְּעוּהוּ שְׁאָר צָרוֹת – יִצְטַעֵר מְאוֹד. קַל וָחֹמֶר שֶׁיִּצְטַעֵר מִי שֶׁמָּרַד בָּאָדוֹן הַגָּדוֹל וְהִשְׁחִית דַּרְכּוֹ לְפָנָיו, וְהוּא עָשָׂה לוֹ חֶסֶד – כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיִּצְטַעֵר בְּכָל רֶגַע. וְדַע שֶׁמַּדְרֵגוֹת הַתְּשׁוּבָה וּמַעֲלוֹתֶיהָ – לְפִי גֹּדֶל הַמְּרִירוּת וְהַצַּעַר עַל הָעֲבֵרוֹת שֶׁעָשָׂה, כִּי הַצַּעַר בָּא מִטָּהֳרַת הַנְּשָׁמָה הָעֶלְיוֹנָה; וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵם עַל הָאָדָם בִּהְיוֹת נִשְׁמָתוֹ שְׁרוּיָה בְּצַעַר עַל פְּשָׁעָיו. וְהַמָּשָׁל בָּזֶה: כִּי הַמֶּלֶךְ יְרַחֵם יוֹתֵר עַל יְלִידֵי בֵּיתוֹ הַקְּרוֹבִים אֵלָיו וְהֵם מֵאֲצִילֵי הָאָרֶץ הַנִּכְבָּדִים, מִמָּה שֶׁהוּא יְרַחֵם עַל הַכַּפְרִיִּים. לָכֵן כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה שֶׁנִּפְרְדָה מִלְּמַעְלָה מִמָּקוֹם קָדוֹשׁ, כְּשֶׁהִיא מִצְטַעֶרֶת – אָז יְקַבְּלֶנָּה מְהֵרָה יוֹצֵר הַכֹּל.",
+                "הָרְבִיעִי – יָגוֹן וְצַעַר בְּמַעֲשֶׂה. עַד כָּאן דִּבַּרְנוּ מִצַּעַר וְיָגוֹן בַּלֵּב, וְזֶה הָעִנְיָן הָרְבִיעִי הוּא צַעַר וְיָגוֹן בַּמַּעֲשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב יב): ״וְגַם עַתָּה נְאֻם יְיָ, שֻׁבוּ עָדַי בְּכָל לְבַבְכֶם, וּבְצוֹם וּבִבְכִי וּבְמִסְפֵּד״. וְצָרִיךְ לְהַרְאוֹת סִימָנֵי צַעַר וְיָגוֹן בְּמַלְבּוּשָׁיו כְּגוֹן לַחְגֹּר שַׂק, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יונה ג ח): ״וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה״. וְיָסִיר בְּגָדָיו הַחֲמוּדוֹת מִמֶּנּוּ, וִימַעֵט תַּעֲנוּגִים: בְּמִינֵי הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה וְהַטִּיּוּלִים. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי ברכות א ה): הַלֵּב וְהָעֵינַיִם – שְׁנֵי סַרְסוּרֵי הַחֵטְא, וּכְתִיב (במדבר טו לט): ״וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם״. לָכֵן בָּזֹאת יְכֻפַּר עֲוֹן הַסַּרְסוּרִים: עֲוֹן סַרְסְרוּת הַלֵּב בִּמְרִירוּת וְצַעַר, וְעָווֹן סַרְסְרוּת הָעֵינַיִם יִתְכַּפֵּר בִּדְמָעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט קלו): ״פַּלְגֵי מַיִם יָרְדוּ עֵינָי, עַל לֹא שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ״ – לֹא אָמַר ״עַל לֹא שָׁמַרְתִּי״ אֶלָּא ״עַל לֹא שָׁמְרוּ״, פֵּרוּשׁ: אֵלּוּ הָעֵינַיִם הֵם הָיוּ מְרַגְּלִים לָתוּר אַחַר הַחֵטְא, עַל כֵּן הוֹרַדְתִּי פַּלְגֵי מַיִם. וּכְשֶׁיִּבְכֶּה עַל פְּשָׁעָיו וְיִתְעַנֶּה, יֹאמַר: ״דִּמְעוֹתַי – יְכַבּוּ חֲרוֹן אַפְּךָ; וּתְשׁוּבַת מַעֲשַׂי – יָשִׁיבוּ אַפְּךָ מִמֶּנִּי; וְעֵרֶךְ שֻׁלְחָנִי אֲשֶׁר לֹא עָרַכְתִּי – יֵחָשֵׁב כְּמִזְבֵּחַ עָרוּךְ; וְהַסִּיר אֲשֶׁר לֹא הִצַּגְתִּי עַל גֶּחָלִים – כְּאֵשׁ תּוּקַד עַל מִזְבַּחֲךָ; וְאֶת חֶסְרוֹן דָּמִי – יְכַפֵּר כְּדָם עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ; וּמִעוּט חֶלְבִּי – כְּחֵלֶב אֵמוּרִים; וְקוֹל בִּכְיִי – כְּקוֹל שִׁירִים מְשׁוֹרְרִים; וְרֵיחַ רַעֲבוֹן נַפְשִׁי – כְּרֵיחַ הַקְּטֹרֶת; וְחַלָּשׁוּת אֵיבָרַי – כְּנִתְחֵי קָרְבָּן; וְשִׁבְרוֹן לִבִּי – יִקְרַע הַסְּפָרִים שֶׁכְּתוּבִים בָּהֶם עֲוֹנֹתַי; וְשִׁנּוּי בִּגְדֵי הַחֲמוּדוֹת – כְּבִגְדֵי כְּהֻנָּה; וּמְנִיעַת רְחִיצָה – כְּקִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם; וּתְשׁוּבוֹתַי – יְשִׁיבוּנִי אֵלֶיךָ; כִּי נִחַמְתִּי עַל רֹעַ מַעֲלָלַי שֶׁעָשִׂיתִי, וְלֹא אָשׁוּב לְהָרַע לְפָנֶיךָ.״",
+                "הַחֲמִישִׁי – הַדְּאָגָה, שֶׁיִּדְאַג מֵעֹנֶשׁ עֲוֹנֹתָיו. כִּי יֵשׁ עֲוֹנוֹת שֶׁהַתְּשׁוּבָה תּוֹלָה כַּפָּרָתָן וְיִסּוּרִין מְמָרְקִין (יומא פו א), כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לח יט): ״כִּי עֲוֹנִי אַגִּיד, אֶדְאַג מֵחַטָּאתִי״. וּמָה חִלּוּק יֵשׁ בֵּין הַ״יָּגוֹן״ וְהַ״דְּאָגָה״? כִּי הַיָּגוֹן עַל מָה שֶׁעָבַר כְּבָר; וְהַדְּאָגָה עַל הֶעָתִיד, שֶׁיִּדְאַג לְעוֹלָם אוּלַי יְקַצֵּר בְּעִנְיַן הַתְּשׁוּבָה, וְלֹא יַשְׁלִים חוֹק הַתְּשׁוּבָה. וְיִדְאַג שֶׁמָּא יִתְגַּבֵּר יִצְרוֹ עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (משנה אבות ב ד): אַל תַּאֲמִין בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ.",
+                "הַשִּׁשִּׁי – הַבּוּשָׁה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו לא יח): ״בֹּשְׁתִּי וְגַם נִכְלַמְתִּי, כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי״. וְהִנֵּה הַחוֹטֵא יִתְבַּיֵּשׁ מְאוֹד לַעֲבֹר עֲבֵרָה לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם, וְאֵיךְ לֹא יֵבוֹשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא?! וּכְבָר בֵּאַרְנוּ עִנְיָן הַבּוּשָׁה בְּשַׁעַר הַבּוּשָׁה.",
+                "הַשְּׁבִיעִי – הַהַכְנָעָה בְּכָל לֵב וְהַשִּׁפְלוּת. כִּי הַמַּכִּיר אֶת בּוֹרְאוֹ יֵדַע בַּמֶּה שֶׁעָבַר עַל דְּבָרָיו, וְיַשְׁפִּיל עַצְמוֹ וְיִכָּנַע. וּכְתִיב (תהלים נא יט): ״זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה״ – ״רוּחַ נִשְׁבָּרָה״ הִיא רוּחַ נְמוּכָה. הַהַכְנָעָה הִיא מֵעִקְּרֵי הַתְּשׁוּבָה, וּבַהַכְנָעָה יִתְקָרֵב הָאָדָם אֶל הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו סו ב): ״וְאֶל זֶה אַבִּיט: אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ״. וְהַמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה בַּהַכְנָעָה הַמְחֻיֶּבֶת מִדֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה: שֶׁיַּגְדִּיל וְיַאְדִּיר בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא, וְלֹא יַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ אֶלָּא יִהְיֶה הַכֹּל קָטָן בְּעֵינָיו כְּנֶגֶד מָה שֶׁהוּא חַיָּב בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. עַל כֵּן יִכָּנַע וְיַעֲבֹד בְּהֶצְנֵעַ, וְלֹא יַחְמֹד כָּבוֹד עַל מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים.",
+                "הַשְּׁמִינִי – הַהַכְנָעָה בְּמַעֲשֶׂה: שֶׁיִּתְנַהֵג בְּמַעֲנֶה רַךְ. אִם חֵרֵף אוֹתוֹ אָדָם עַל מַעֲשָׂיו הָרִאשׁוֹנִים – יִשְׁתֹּק, אוֹ יֹאמַר: ״יָדַעְתִּי כִּי חָטָאתִי.״ וְלֹא יַעֲשֶׂה מַלְבּוּשִׁים נָאִים וְתַכְשִׁיטִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לג ה): ״וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ״. וְיִהְיוּ תָּמִיד עֵינָיו שַׁחוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כב כט): ״וְשַׁח עֵינַיִם יוֹשִׁעַ״. וְסִימָנֵי הַהַכְנָעָה: מַעֲנֶה רַךְ, וְקוֹל נָמוּךְ, וְשַׁחוּת הָעַיִן. וְאֵלּוּ הָעִנְיָנִים מַכְנִיעִים אֶת הַלֵּב.",
+                "הַתְּשִׁיעִי – שְׁבִירַת תַּאֲוָה. יָשִׂים אֶל לִבּוֹ כִּי הַתַּאֲוָה מְקַלְקֶלֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים, וְיִפְרֹשׁ מִן הַמּוֹתָרוֹת אֲפִלּוּ בְּדָבָר הַמֻּתָּר לוֹ, רַק לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ וּלְקַיֵּם גּוּפוֹ, וְכֵן לְעִנְיַן הָאִשָּׁה. כִּי כָל זְמַן שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ אַחַר תַּאֲוָה, נִמְשָׁךְ אַחַר תּוֹלְדוֹת הַגּוּף וְיִתְרַחֵק מִדֶּרֶךְ הַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, כְּדִכְתִיב (דברים לב טו): ״וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט״; וּכְתִיב (משלי ל ט): ״פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי, וְאָמַרְתִּי מִי יְיָ״. וְהִנֵּה הַתַּאֲוָה הַנְּתוּנָה בְּלֵב הָאָדָם הִיא שֹׁרֶשׁ כָּל הַפְּעֻלּוֹת, לָכֵן יְמַהֵר לְתַקֵּן תַּאֲוָה, וּכְבָר הֶאֱרַכְנוּ לְעֵיל. וְיֵשׁ בִּשְׁבִירַת הַתַּאֲוָה תּוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה, כִּי בָּזֶה יְגַלֶּה שֶׁלִּבּוֹ טוֹב וְיָשָׁר, כִּי הוּא מוֹאֵס הַטֶּבַע אֲשֶׁר גָּרַם לוֹ הַחֵטְא. וְהַפּוֹרֵשׁ אֲפִלּוּ מִן הַמֻּתָּר – הוּא גָּדֵר גָּדוֹל שֶׁלֹּא יִגַּע בְּאִסּוּר, כְּלוֹמַר: ״הֵן אֲפִילּוּ בַּמֻּתָּר לֹא אֲמַלֵּא תַּאֲוָתִי, וְאֵיךְ אֶשְׁלַח יָדִי בָּאִסּוּר?!״",
+                "הָעֲשִׂירִי – לְהָשִׁיב פָּעֳלוֹ. כֵּיצַד? הַמִּסְתַּכֵּל בָּעֲרָיוֹת – יִתְנַהֵג בְּשַׁחוּת עֵינַיִם; בְּלָשׁוֹן הָרַע – יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה (ערכין טו ב). וּבְכָל אֵבָר וְאֵבָר שֶׁחָטָא יִשְׁתַּדֵּל לְקַיֵּם בּוֹ מִצְווֹת. וְכֵן אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ: בָּאֵבָר שֶׁחוֹטְאִים – בּוֹ מִתְרַצִּים. וְעוֹד אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ (ויקרא רבה כא ה): אִם עָשִׂיתָ חֲבִילוֹת שֶׁל עֲבֵרוֹת – עֲשֵׂה כְּנֶגְדָּם חֲבִילוֹת שֶׁל מִצְווֹת; רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָעֲבֵרָה – יִהְיוּ מְמַהֲרִים לָרוּץ לִדְבַר מִצְוָה; פֶּה שֶׁדִּבֵּר סָרָה – אֱמֶת יֶהְגֶּה חִכּוֹ, וּפִיו יִפְתַּח בְּחָכְמָה; יָדַיִם שׁוֹפְכוֹת דַּם נָקִי – יִפְתַּח יָדוֹ לֶעָנִי; עֵינַיִם רָמוֹת – יְהֵא דַּכָּא וְשַׁח עֵינַיִם; לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן – בְּלִבּוֹ יִצְפֹּן אִמְרֵי תּוֹרָה.",
+                "הָאַחַד עָשָׂר – חִפּוּשׂ דְּרָכָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג מ): ״נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה, וְנָשׁוּבָה עַד יְיָ״. וְהַחִפּוּשׂ הוּא שֶׁיִּבְדֹּק עַצְמוֹ מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁעָשָׂה בְּיָמָיו. וְיֵשׁ בָּזֶה תּוֹעֶלֶת לִשְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים: הָאֶחָד: שֶׁיִּזְכּוֹר כָּל הַדְּבָרִים שֶׁחָטָא בָּהֶם וְיִתְוַדֶּה עַל כֻּלָּם, כִּי הַוִּדּוּי מֵעִקְּרֵי הַכַּפָּרָה. הַשֵּׁנִי: שֶׁיֵּדַע כַּמָּה יֵשׁ לוֹ עֲבֵרוֹת וַחֲטָאִים, וּבָזֶה יוֹסִיף הַהַכְנָעָה. הַשְּׁלִישִׁי: כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל עָלָיו לַעֲזֹב כָּל חֵטְא, צָרִיךְ לֵדַע הַדְּבָרִים שֶׁחָטָא עֲלֵיהֶם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת גָּדֵר לְהִזָּהֵר מֵאוֹתָן דְּבָרִים שֶׁנִּכְשַׁל בָּהֶן. כִּי צָרִיךְ הָאָדָם יוֹתֵר שְׁמִירָה מֵאוֹתָן עֲבֵרוֹת שֶׁהֻרְגַּל בָּהֶן, וְשֶׁהֵן קַלּוֹת בְּעֵינָיו לַעֲבֹר עֲלֵיהֶן, וְהַיֵּצֶר שׁוֹלֵט בָּהֶם. וְהוּא כְּחוֹלֶה, כְּשֶׁהוּא מַתְחִיל לְהַבְרִיא – צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מִכַּמָּה עִנְיָנִים שֶׁלֹּא יַחְזִירוּהוּ לְחָלְיוֹ; כָּךְ מִי שֶׁהוּא חוֹלֶה מִן הָעֲבֵרוֹת, כְּשֶׁיַּתְחִיל לָשׁוּב צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאוֹד.",
+                "הַשְּׁנֵים עָשָׂר – שֶׁיַּחֲקֹר וְיֵדַע גֹּדֶל כָּל אֶחָד מֵעֲוֹנֹתָיו, וּבְאֵיזֶה עֲבֵרָה יֵשׁ מַלְקוּת, אוֹ מִיתַת בֵּית דִּין, אוֹ כָּרֵת. וּכְשֶׁיֵּדַע גֹּדֶל הַחֵטְא – יְמָרֵר לִבּוֹ בְּוִדּוּי וְיוֹסִיף הַכְנָעָה.",
+                "הַשְּׁלוֹשָׁה עָשָׂר – שֶׁיִּהְיוּ הָעֲבֵרוֹת הַקַּלּוֹת דּוֹמוֹת בְּעֵינָיו כַּחֲמוּרוֹת, כְּגוֹן הִסְתַּכְּלוּת בַּנָּשִׁים וּלְהַרְבּוֹת עִמָּהֶן דְּבָרִים, אוֹ דְּבָרִים בְּטֵלִים אוֹ לֵילֵךְ בָּטֵל, אוֹ לְהַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה – כָּל אֵלּוּ וְעוֹד רַבּוֹת כָּהֶם בְּעֵינֵי אֲנָשִׁים רַבִּים, וַאֲפִלּוּ בְּעֵינֵי גְּדוֹלֵי הַדּוֹר, הֵם נֶחֱשָׁבִים קַלּוֹת – כָּל אֵלּוּ יִהְיוּ נֶחְשָׁבִים לוֹ חֲמוּרוֹת מְאוֹד. וְיֵשׁ בָּזֶה אַרְבָּעָה טְעָמִים: הָאֶחָד: שֶׁאֵין לְהַבִּיט לְקַטְנוּת הָעֲבֵרָה, אֶלָּא יַבִּיט לִגְדֻלַּת הַמֶּלֶךְ שֶׁהִזְהִיר עָלֶיהָ. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁצִּוָּה לִשְׁנֵי עֲבָדָיו: לְאֶחָד צִוָּה לְהָבִיא לוֹ לִשְׁתּוֹת כִּי הוּא צָמֵא מְאוֹד, לְשֵׁנִי צִוָּה לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ כָּל כָּךְ, וְהִזְהִיר כָּל אֶחָד בְּנַפְשׁוֹ – בְּוַדַּאי כָּל מִי שֶׁעוֹבֵר חַיָּב מִיתָה, כִּי עוֹנְשִׁין אוֹתוֹ שֶׁגָּנַב דִּינָר אֶחָד כְּמוֹ שֶׁעוֹנְשִׁין אוֹתוֹ שֶׁגָּנַב אֶלֶף, כִּי כָל אֶחָד עוֹבֵר מִצְוַת הַמֶּלֶךְ. כָּךְ עַל כָּל הַתּוֹרָה הִזְהִיר (דברים כז א): ״שָׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם״, וּכְתִיב (שם כו): ״אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם״. הַשֵּׁנִי: כִּי מִי שֶׁעוֹבֵר הַקַּלָּה הַרְבֵּה פְּעָמִים – אָז הִיא חֲמוּרָה, כִּי יִצְטָרְפוּ הָעֳנָשִׁים עַל כָּל פַּעַם וּפַעַם. הַשְּׁלִישִׁי: כִּי כְּשֶׁהוּא מֻרְגָּל בַּעֲבֵרוֹת, וְהֵן לוֹ כְּהֶתֵּר וְלֹא יִשְׁתַּמֵּר מֵהֶם – נֶחְשָׁב עִם פּוֹרְקֵי עֹל וּמוּמָר לְדָבָר אֶחָד. הָרְבִיעִי: כִּי דֶּרֶךְ הַיֵּצֶר, כְּשֶׁהוּא נוֹצֵחַ בְּדָבָר קַל – אָז יְנַצַּח בְּדָבָר חָמוּר. לָכֵן אָמְרוּ חֲכָמִים (משנה אבות ב א): הֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה. וְאָמְרוּ עוֹד (שם ד ב): שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה.",
+                "הָאַרְבָּעָה עָשָׂר – הַוִּדּוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה ה): ״וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ״. וְיֵשׁ חוֹבָה עָלָיו לְהַזְכִּיר עֲוֹנֹתָיו וַעֲוֹנוֹת אֲבוֹתָיו. וְלָמָּה יִתְוַדֶּה עַל חַטֹּאות אֲבוֹתָיו? מִשּׁוּם שֶׁהוּא נֶעֱנָשׁ כְּשֶׁאוֹחֵז מַעֲשֵׂה אֲבוֹתָיו בְּיָדוֹ, וְכֵן כְּתִיב (ויקרא כו מ): ״וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם, וְאֶת עֲוֹן אֲבוֹתָם״. וְיִזָּהֵר מְאוֹד בְּעֵת הַוִּדּוּי שֶׁיִּגְמֹר בְּלִבּוֹ לַעֲזֹב דְּרָכָיו הָרָעִים, כִּי אִם חוֹזֵר עֲלֵיהֶם וְאֵינוֹ עוֹזְבָם – אָז הוּא כְּטוֹבֵל וְשֶׁרֶץ בְּיָדוֹ (תענית טז א). כִּי הַוִּדּוּי הוּא כִּטְבִילָה, וְהַחֵטְא כְּשֶׁרֶץ, וְזֶה דָּבָר בָּרוּר שֶׁאֵין טְבִילָה מוֹעֶלֶת לְהָאוֹחֵז הַשֶּׁרֶץ.",
+                "הַחֲמִשָּׁה עָשָׂר – הַתְּפִלָּה: שֶׁיִּתְפַּלֵּל הַחוֹטֵא לַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, וִיבַקֵּשׁ מֵאֵת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּעַזְרֵהוּ עַל תְּשׁוּבָתוֹ, וְיִפְתַּח לוֹ שַׁעֲרֵי טָהֳרָה.",
+                "הַשִּׁשָּׁה עָשָׂר – תִּקּוּן הַמְעֻוָּת: שֶׁיְּתַקֵּן כָּל מָה שֶׁעִוֵּת. כְּגוֹן אִם גָּזַל לְאָדָם – יָשִׁיב הַגְּזֵלָה קֹדֶם הַוִּדּוּי, כְּדֵי שֶׁיִּתְרַצֶּה בַּוִּדּוּי. וְאִם גָּזַל אֶת הָאָדָם וְאֵין לוֹ לִפְרֹעַ – יִתְפַּלֵּל לֵאלֹהִים שֶׁיִּתֵּן לוֹ הַשָּׂגַת יָד שֶׁיִּפְרַע.",
+                "הַשִּׁבְעָה עָשָׂר – לִרְדֹּף פְּעֻלַּת הַחֶסֶד וְהָאֱמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז ו): ״בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן״. וְאִם הַחוֹטֵא לֹא שָׁב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – לֹא יִתְכַּפֵּר עֲוֹנוֹ בְּפָעֳלוֹ חֶסֶד, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דברים י יז): ״אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים, וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד״. וּפֵרְשׁוּ חֲכָמִים: ״לֹא יִקַּח שֹׁחַד״ – לִמְחֹל עַל הַמִּצְווֹת וּלְהַעֲבִיר עַל הָעֲוֹנוֹת. וְזֶה הַפָּסוּק ״בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן״ – עַל בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה דִּבֵּר, כִּי יֵשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁהַתְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין, וְיִסּוּרִין מְמָרְקִין. וְהִנֵּה הַחֶסֶד מָגֵן בְּעַד הַחוֹטֵא וְיִשְׁמֹר עָלָיו מִן הַיִּסּוּרִין, גַּם יַצִּילֶנּוּ מִן הַמָּוֶת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י ב): ״וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת״. וְעוֹד יֵשׁ עֲוֹן חִלּוּל הַשֵּׁם, שֶׁהַתְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין וּמִיתָה מְמָרֶקֶת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו כב יד): ״אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן״. וּכְשֶׁאָדָם מִשְׁתַּדֵּל לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ הָאֱמֶת, וְיַחֲזִיק יְדֵי אַנְשֵׁי אֱמֶת וְיִשָּׂא רֹאשָׁם, וְיַשְׁפִּיל אַנְשֵׁי הַשֶּׁקֶר וְיַגִּיעֵם עַד הֶעָפָר – הִנֵּה אֵלֶּה דַּרְכֵי קִדּוּשׁ הַשֵּׁם. וְהִנֵּה כְּשֶׁיִּתְעוֹרֵר אָדָם בְּמִדַּת הָאֱמֶת, אָז יִסָּלַח לוֹ עֲוֹן הַחִלּוּל עִם הַתְּשׁוּבָה.",
+                "הַשְּׁמוֹנָה עָשָׂר – שֶׁיִּהְיוּ חֲטָאָיו נֶגְדּוֹ תָּמִיד וְלֹא יִשְׁכַּח אוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים נא ה): ״כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע, וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד״.",
+                "הַתִּשְׁעָה עָשָׂר – עֲזִיבַת הַחֵטְא, כְּשֶׁבָּא הַחֵטְא לְיָדוֹ וְהוּא בְּחֹזֶק תַּאֲוָתוֹ. וְאָמְרוּ חֲכָמִים (יומא פו ב): אֵיזֶהוּ בַּעַל תְּשׁוּבָה אֲשֶׁר תְּשׁוּבָתוֹ מַגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד? זֶהוּ אֲשֶׁר נִבְחַן וְיָצָא נָקִי, בְּאוֹתוֹ פֶּרֶק וּבְאוֹתוֹ מָקוֹם וּבְאוֹתָהּ אִשָּׁה. פֵּרוּשׁ: כְּשֶׁיִּזְדַּמֵּן הַחֵטְא לְיָדוֹ וְהוּא בְּתֹקֶף יִצְרוֹ, וְכָבַשׁ יִצְרוֹ בַּעֲבוּר יִרְאַת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא. וְאִם לֹא נִזְדַּמֵּן בְּיָדוֹ בְּעִנְיָן זֶה – יוֹסִיף בְּנַפְשׁוֹ יִרְאַת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. כָּכָה יַעֲשֶׂה כָּל הַיָּמִים, וְזֶה מַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה מִן הַתְּשׁוּבָה.",
+                "הָעֶשְׂרִים – לְהָשִׁיב רַבִּים מֵעָוֹן כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל יח ל): ״שׁוּבוּ וְהָשִׁיבוּ מִכָּל פִּשְׁעֵיכֶם״ – לָמַדְנוּ שֶׁזֶּה מֵעִקְּרֵי הַתְּשׁוּבָה. וְנֶאֱמַר (ויקרא יט יז): ״הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ, וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא״ – לָמַדְנוּ שֶׁאִם לֹא יוֹכִיחֶנּוּ יֵעָנֵשׁ עַל חֲטָאָיו. וְכֵן אָמַר דָּוִד (תהלים נא טו): ״אֲלַמְּדָה פֹּשְׁעִים דְּרָכֶיךָ, וְחַטָּאִים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ״.",
+                "אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים דְּבָרִים מְעַכְּבִים אֶת הַתְּשׁוּבָה. אַרְבָּעָה מֵהֶן עָוֹן גָּדוֹל, וְהָעוֹשֶׂה אֶחָד מֵאֵלּוּ הָאַרְבָּעָה – אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַסְפִּיק בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה לְפִי גֹּדֶל חֶטְאוֹ. וְאֵלּוּ הֵן: הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים, וּבִכְלַל עָוֹן זֶה – הַמְּעַכֵּב אֶת הָרַבִּים מִלַּעֲשׂוֹת מִצְוָה. וְהַמַּטֶּה אֶת הָרַבִּים אוֹ חֲבֵרוֹ מִדֶּרֶךְ טוֹבָה לְדֶרֶךְ רָעָה, כְּגוֹן מֵסִית וּמַדִּיחַ. וְהָרוֹאֶה אֶת בְּנוֹ יוֹצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה וְאֵינוֹ מוֹחֶה בְּיָדוֹ, כִּי אִם הָיָה מוֹחֶה בְּיָדוֹ הָיָה פּוֹרֵשׁ, וְנִמְצָא שֶׁמַּחֲטִיא אוֹתוֹ. וּבִכְלַל זֶה הֶעָוֹן – כָּל שֶׁאֶפְשָׁר בְּיָדוֹ לִמְחוֹת בַּאֲחֵרִים, בֵּין רַבִּים בֵּין יְחִידִים, וְאֵינוֹ מוֹחֶה אֶלָּא מַנִּיחַ אוֹתָם בְּכִשְׁלוֹנָם. וְהָאוֹמֵר ״אֶחֱטָא וְאָשׁוּב״. וּבִכְלָל זֶה: הָאוֹמֵר ״אֶחֱטָא וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר״, כִּי כָּל הַמְּחַשֵּׁב כָּךְ – תְּשׁוּבָתוֹ קָשָׁה מְאוֹד; כִּי לְעוֹלָם יֶחֱטָא כֵּיוָן שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁיָּשׁוּב, אָז הָעֲבֵרָה קַלָּה בְּעֵינָיו.",
+                "וּמֵאוֹתָן אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים דְּבָרִים, מֵהֶן חֲמִשָּׁה שֶׁהֵם נוֹעֲלִים דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה בִּפְנֵי עוֹשֵׂיהֶם. וְאֵלּוּ הֵם: הַפּוֹרֵשׁ מִן הַצִּבּוּר כְּשֶׁעוֹשִׂים תְּשׁוּבָה, וְהוּא אוֹמֵר ״שָׁלוֹם עָלַי נַפְשִׁי״ וְאֵינוֹ מִצְטַעֵר בְּצַעַר צִבּוּר – לָכֵן אֵינוֹ זוֹכֶה בַּזְּכוּת שֶׁעוֹשִׂים. וְהַחוֹלֵק עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים; לְפִי שֶׁהַמַּחֲלֹקֶת גּוֹרֶמֶת לִפְרֹשׁ מֵהֶם, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה. וְהַמַּלְעִיג עַל הַמִּצְווֹת; שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּתְבַּזּוּ בְּעֵינָיו – אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עֲלֵיהֶן לַעֲשׂוֹתָן. וְאִם לֹא יַעֲשֶׂה – בַּמֶּה יִזְכֶּה? וְהַמְּבַזֶּה רַבּוֹתָיו; שֶׁדָּבָר זֶה גּוֹרֵם לְדָחְפוֹ וּלְטָרְדוֹ מִן הָעוֹלָם כְּאוֹתוֹ הָאִישׁ, וּבִזְמַן שֶׁנִּטְרָד – לֹא יִמְצָא מְלַמֵּד שֶׁמּוֹרֶה לוֹ דֶּרֶךְ הָאֱמֶת. וְהַשּׂוֹנֵא אֶת הַתּוֹכָחוֹת; שֶׁהֲרֵי לֹא הִנִּיחַ לוֹ דֶּרֶךְ תְּשׁוּבָה, שֶׁהַתּוֹכָחוֹת גּוֹרְמוֹת לִתְשׁוּבָה. שֶׁבִּזְמַן שֶׁמּוֹדִיעִים לָאָדָם חֲטָאָיו וּמַכְלִימִים אוֹתוֹ – חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט ז): ״זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח... מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם יְיָ״; ״וְלֹא נָתַן יְיָ לָכֶם לֵב לָדַעַת...״ (שם כט ג); ״עַם נָבָל וְלֹא חָכָם...״ (שם לב ו). וְכֵן יְשַׁעְיָה הַנָּבִיא הוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁחָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה. לְפִיכָךְ צָרִיךְ כָּל קָהָל וְקָהָל לְהַעֲמִיד אֶחָד מֵחַכְמֵיהֶם, זָקֵן וִירֵא שָׁמַיִם מִנְּעוּרָיו וְאָהוּב לָהֶם, שֶׁיְּהֵא מוֹכִיחַ לַקָּהָל לְהַחֲזִירָם בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה שֶׁשּׂוֹנֵא אֶת הַתּוֹכָחוֹת – אֵינוֹ בָּא לַמּוֹכִיחַ וְלֹא שׁוֹמֵעַ דְּבָרָיו, וּלְפִיכָךְ יַעֲמֹד בַּחֲטָאָיו שֶׁהֵם טוֹבִים בְּעֵינָיו.",
+                "וּמֵאוֹתָן אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים דְּבָרִים יֵשׁ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים, הָעוֹשֶׂה אוֹתָן אִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה גְּמוּרָה; לְפִי שֶׁהֵם עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ חֲבֵרוֹ שֶׁחָטָא לוֹ שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה. וְאֵלּוּ הֵן: הַמְקַלֵּל אֶת הָרַבִּים, וְלֹא קִלֵּל אָדָם יָדוּעַ שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה. וְהַחוֹלֵק עִם הַגַּנָּב, כִּי הוּא חוֹשֵׁב שֶׁאֵין זֶה גְּנֵבָה כִּי ״אֲנִי לֹא גָּנַבְתִּי״; וַאֲפִלּוּ אִם יִרְצֶה לָשׁוּב וּלְהַחֲזִיר – לְמִי יַחֲזִיר? כִּי הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִמִּי גָּנַב הַגַּנָּב, וְהוּא מַחֲזִיק יְדֵי הַגַּנָּב וּמַחֲטִיא אוֹתוֹ. וְהַמּוֹצֵא אֲבֵדָה וְאֵינוֹ מַכְרִיז עָלֶיהָ לְהַחְזִיר לִבְעָלֶיהָ, וּכְשֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה – אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁל מִי הָיְתָה. וְהָאוֹכֵל שׁוֹר עֲנִיִּים, יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם אֻמְלָלִים הֵם, וְאֵינָם יְדוּעִים וּמְפֻרְסָמִים, וְגוֹלִים מֵעִיר לְעִיר, וְזֶה הָאוֹכֵל אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁל מִי הוּא שֶׁיַּחֲזִיר לוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים ״שׁוֹד״ בְּדָלֶ״ת, לְשׁוֹן דֹּחַק, פֵּרוּשׁ: שֶׁהוּא דּוֹחֵק אֵלּוּ הָעֲנִיִּים בְּחוֹב שֶׁהֵן חַיָּבִים לוֹ עַד שֶׁמַּחְלִיטִים לוֹ קַרְקְעוֹתֵיהֶם אוֹ מִטַּלְטְלִים שֶׁלָּהֶם בְּפָחוֹת מִשָּׁוְיָם; וְאֵינוֹ חוֹשֵׁב שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה חֵטְא, כִּי יֹאמַר: ״שֶׁלִּי אֲנִי נוֹטֵל!״ וְהַמְּקַבֵּל שֹׁחַד לְהַטּוֹת דִּין, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ עַד הֵיכָן מַגִּיעַ הַטָּיָה זוֹ וְכַמָּה כּוֹחָהּ, כְּדֵי שֶׁיַּחֲזִיר הַדָּבָר. וְעוֹד: הוּא מַחֲזִיק יָד זֶה שֶׁהִטָּה לוֹ הַדִּין וּמַחֲטִיא אוֹתוֹ.",
+                "וּמֵאוֹתָן אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים דְּבָרִים יֵשׁ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים, שֶׁהָעוֹשֶׂה אוֹתָן אֵין חֶזְקָתוֹ לָשׁוּב מֵהֶן; לְפִי שֶׁהֵן דְּבָרִים קַלִּים בְּעֵינֵי רֹב בְּנֵי אָדָם, וְנִמְצָא חוֹטֵא וְהוּא אֵין נִרְאֶה לוֹ חֵטְא. וְאֵלּוּ הֵן: הָאוֹכֵל מִסְּעוּדָה שֶׁאֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִבְעָלֶיהָ. כְּגוֹן אָדָם שֶׁנִּכְנָס לְבֵית עָנִי וְהוּא מַזְמִין לוֹ הַרְבֵּה, וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה בִּרְצוֹן לִבּוֹ אֶלָּא שֶׁהוּא מִתְבַּיֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְהַזְמִין מְעַט; וְזֶה אֵינוֹ נִרְאֶה לוֹ חֵטְא בָּזֶה, כִּי הוּא חוֹשֵׁב שֶׁאוֹכֵל בִּרְשׁוּתוֹ וְלֹא בְּעַל־כָּרְחוֹ. וְהַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בַּעֲבוֹטוֹ שֶׁל עָנִי, אֲפִלּוּ אֵינוֹ אֶלָּא קַרְדֹּם וּמַחְרֵשָׁה, וְאוֹמֵר בְּלִבּוֹ: ״לֹא חִסַּרְתִּי מֵהֶם וַהֲרֵי לֹא גָּזַלְתִּי״. וְהַמִּסְתַּכֵּל בָּעֲרָיוֹת, כִּי הַמִּסְתַּכֵּל חוֹשֵׁב בְּלִבּוֹ: ״אֵין בְּכָךְ כְּלוּם״. שֶׁהוּא אוֹמֵר: ״וְכִי בָּעַלְתִּי אוֹ קָרַבְתִּי?!״ וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁרְאוּת הָעַיִן עָוֹן גָּדוֹל שֶׁהִיא גּוֹרֶמֶת לְגוּפָן שֶׁל הָעֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו לט): ״וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם״. וְהַמִּתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ אוֹמֵר בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא חָטָא, לְפִי שֶׁאֵין חֲבֵרוֹ עוֹמֵד אֶצְלוֹ, וְלֹא הִגִּיעַ לוֹ בֹּשֶׁת וְלֹא בִּיְּשׁוֹ, אֶלָּא שֶׁהוּא עוֹרֵךְ מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים וְחָכְמָתוֹ וַחֲרִיפוּתוֹ יוֹתֵר מִמַּעֲשֵׂה חֲבֵרוֹ וְחָכְמָתוֹ וַחֲרִיפוּתוֹ, וְהַשּׁוֹמֵעַ דְּבָרָיו יִהְיֶה הוּא מְכֻבָּד בְּעֵינָיו וַחֲבֵרוֹ בָּזוּי. וְהַחוֹשֵׁד בִּכְשֵׁרִים בְּלִבּוֹ. וְאוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ חוֹטֵא, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: ״מֶה עָשִׂיתִי? וַהֲלֹא לֹא עָשִׂיתִי שׁוּם דָּבָר, אֶלָּא חֲשָׁד בְּעָלְמָא!״ וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהַחֲשָׁד עָוֹן גָּדוֹל, שֶׁמֵּשִׂים אָדָם כָּשֵׁר בְּדַעְתּוֹ כְּבַעַל־עֲבֵרוֹת.",
+                "וּמֵאוֹתָן אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים דְּבָרִים יֵשׁ חֲמִשָּׁה מֵהֶם, הָעוֹשֶׂה אוֹתָן נִמְשָׁךְ אַחֲרֵיהֶן תָּמִיד, וְקָשִׁים הֵם לִפְרֹשׁ מֵהֶם. לְפִיכָךְ צָרִיךְ הָאָדָם לְהִזָּהֵר בָּהֶם מְאוֹד שֶׁמָּא יִדְבַּק בָּהֶם, וְהֵם כֻּלָּם רָעוֹת עַד מְאוֹד. וְאֵלּוּ הֵן: רְכִילוּת; וְלָשׁוֹן הָרַע; וּבַעַל כַּעַס; וּבַעַל מַחֲשָׁבָה רָעָה; וְהַמִּתְחַבֵּר לְרָשָׁע, מִפְּנֵי שֶׁהוּא לוֹמֵד מִמַּעֲשָׂיו. כִּי כְּשֶׁהוּא תָּמִיד אֵצֶל הָרָשָׁע וְרוֹאֶה מַעֲשָׂיו – אָז הֵם רְשׁוּמִים בְּלִבּוֹ. וְהוּא שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה: ״וְרוֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ״ (משלי יג כ).",
+                "כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁמְּעַכְּבִים אֶת הַתְּשׁוּבָה, מִכָּל מָקוֹם אֵינָן מוֹנְעִים אֶת הַתְּשׁוּבָה. אֶלָּא אִם עָשָׂה אָדָם תְּשׁוּבָה מֵהֶם – הֲרֵי הוּא בַּעַל תְּשׁוּבָה, וְיֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.",
+                "הָעֲווֹנוֹת שְׁנֵי מִינִים הֵם: הָאֶחָד שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא לְבַד, כְּגוֹן תְּפִלִּין וְצִיצִית וְסֻכָּה, וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ. וְהַמִּין הַשֵּׁנִי שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. אוֹתָן הָעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה בְּאוֹתוֹ עִנְיָן שֶׁעָבַר. כְּגוֹן: אִם לֹא קִיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה – יִשְׁתַּדֵּל לְקַיֵּם; אִם לֹא עָסַק בִּגְמִילוּת חֲסָדִים – יִטְרַח מֵעֵת הַתְּשׁוּבָה וָאֵילָךְ לִגְמֹל חֶסֶד; וְאִם עָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה – יִתֵּן בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא יַעֲבֹר מֵעַתָּה וְאֵילָךְ.",
+                "כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת מִבַּעֲלֵי הַתְּשׁוּבָה הַשְּׁלֵמִים – צָרִיךְ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה גְּדוֹלָה בְּלִבּוֹ. וְאֵין הָעִנְיָן כְּמוֹ שֶׁחוֹשְׁבִים הָעוֹלָם, כִּי לֹא יֵחָשְׁבוּ בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה אֶלָּא מִי שֶׁעָבַר עֲבֵרוֹת יְדוּעוֹת, כְּגוֹן מִי שֶׁבָּא עַל כּוּתִית אוֹ עַל אֵשֶׁת אִישׁ, אוֹ שֶׁגָּנַב, אוֹ כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ. וְאֵין הָעִנְיָן כֵּן, כִּי יֵשׁ גַּזְלָנִים הַרְבֵּה שֶׁאֵינָן יוֹדְעִים שֶׁהֵם גַּזְלָנִים, כְּגוֹן מִי שֶׁקּוֹרֵא חֲבֵרוֹ לִדּוֹן עִמּוֹ, וְיוֹדֵעַ שֶׁאֵינוֹ חַיָּב לוֹ מְאוּמָה, אֲבָל הוּא מִתְכַּוֵּן לְהַקְנִיטוֹ וּלְצַעֲרוֹ וּלְהַפְסִידוֹ שֶׁיְּפַזֵּר מְעוֹתָיו, וְאֵינוֹ מַעֲלֶה בְּלִבּוֹ שֶׁזֶּה הַדָּבָר הוּא גֶּזֶל. אָדָם הַמַּשְׁבִּיעַ אֶת חֲבֵרוֹ שְׁבוּעָה אֲפִלּוּ בְּדִין – יֵשׁ לוֹ עֹנֶשׁ בָּזֶה. וּכְעִנְיָן זֶה אָדָם עוֹשֶׂה בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה חֲבִילוֹת שֶׁל עֲבֵרוֹת. כֵּיצַד? אָדָם חַיָּב לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וּלְבָרֵךְ כָּל בְּרָכוֹת בְּכַוָּנָה, וְיֵשׁ מְעַטִּים בָּעוֹלָם הַמְּכַוְּנִים בְּכָל לִבָּם. וְכָכָה יֵשׁ בְּכָל הַמִּצְווֹת עִנְיָנִים שֶׁאֲפִלּוּ גְּדוֹלֵי הַדּוֹר הַזֶּה אֵינָן נִזְהָרִים בָּהֶן, מֵחֲמַת שֶׁאֵינָם שָׂמִים עַל לִבָּם וּמֵחֲמַת שֶׁאֵינָן לוֹמְדִים הַמִּצְווֹת וְהַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת. לָכֵן מִי שֶׁנָּדְבָה לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה, יִהְיֶה רָגִיל לַהֲגוֹת בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת הַזֶּה, וּבוֹ יִרְאֶה טָעוּתוֹ בַּמֶּה שֶׁטָּעָה כָּל יָמָיו, וְיִתְבּוֹנֵן עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁיִּקְרָא אִם קִיֵּם אוֹתוֹ וְאִם לָאו. וְאִם יִרְאֶה שֶׁלֹּא קִיֵּם – יִשְׁתַּדֵּל וְיַטְרִיחַ בְּכָל כּוֹחוֹ כְּדֵי לְקַיְּמוֹ. וְגַם יִהְיֶה רָגִיל בְּסֵפֶר הַמִּצְווֹת, לַהֲגוֹת בּוֹ וּלְהָבִין בְּכָל מִצְוָה כְּמִשְׁפָּטָהּ, וְיִתֵּן לֵב עַל כָּל מִצְוָה לְקַיֵּם כְּמַאֲמָרָהּ. וְזֶה הָעִנְיָן הוּא הַדֶּרֶךְ הַגָּדוֹל בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה מִכָּל דָּבָר וְדָבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ.",
+                "יֵשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֲשֶׁר הֵן קָשׁוֹת מְאוֹד לְתַקֵּן וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. כְּגוֹן אָדָם שֶׁהֻרְגַּל בְּגָזֵל כָּל יָמָיו, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִמִּי גָּזַל, אוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ הֵיכָן הוּא דָּר, אוֹ שֶׁמָּא הָלַךְ לוֹ לִמְדִינוֹת הַיָּם, אוֹ שֶׁמָּא אִבֵּד הַמָּעוֹת וְאֵין לוֹ לְהָשִׁיב. וְיֵשׁ שֶׁנָּהַג בַּעֲבֵרוֹת כָּל יָמָיו עַד שֶׁהוּא מֻרְגָּל בָּהֶם וּמְלֻמָּד, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (ירמיהו ט ד): ״לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר הַעֲוֵה נִלְאוּ״.",
+                "וְיֵשׁ מִי שֶׁבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה בֵּן, וְהַחֶרְפָּה לֹא תָּמוּשׁ. וְיֵשׁ מִי שֶׁרָגִיל בְּדִבְרֵי כָּזָב וּלְסַפֵּר גְּנַאי עַל בְּנֵי אָדָם. וְיֵשׁ מִי שֶׁהִדִּיחַ בְּנֵי אָדָם, וְהִתְעָה אוֹתָם לְדָבָר אָסוּר. וְיֵשׁ מִי שֶׁרוֹאֶה בְּנֵי אָדָם הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ רָעָה וְתָעוּ מִן הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, וְזֶה הָיָה יָרֵא מֵהֶם לְהוֹכִיחָם, אוֹ הָיָה מִתְבַּיֵּשׁ מֵהֶם, עַד שֶׁנִּמְנַע לְהוֹרוֹת לָהֶם הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר; עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (יחזקאל ג יח): ״הוּא רָשָׁע בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת, וְדָמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ״.",
+                "בְּכָל אֵלֶּה הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן קָשָׁה בָּהֶן מְאוֹד הַתְּשׁוּבָה. אַךְ יֵשׁ תַּקָּנָה גְּדוֹלָה לְתַקֵּן הַכֹּל: מִתְּחִלָּה יַחֲשֹׁב הַחוֹטֵא בְּכָל עִנְיְנֵי הַתְּשׁוּבָה, וְיִרְאֶה וְיָבִין בְּכָל חֶלְקֵי הַתְּשׁוּבָה, וְיִמְסֹר נַפְשׁוֹ לַעֲשׂוֹת; וְהַכֹּל יַעֲשֶׂה לְשֵׁם שָׁמַיִם בְּכָל כּוֹחוֹ וּבְכָל לִבּוֹ, בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי – אָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵקֵל עָלָיו עִנְיְנֵי הַתְּשׁוּבָה וּמַדְרִיכוֹ לְדֶרֶךְ יָשָׁר לִתְשׁוּבָה. כְּגוֹן אִם הוֹלִיד בֵּן מֵעֲרָיוֹת – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַכְרִית אוֹתוֹ הַזֶּרַע וְיִשְׁתַּכַּח הַדָּבָר כְּאִלּוּ לֹא הָיָה.",
+                "וְאִם גָּזַל מָמוֹן – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַזְמִין לוֹ מָמוֹן וְיִפְרַע לַנִּגְזָל, וִירַצֶּנּוּ וְיִמְחֹל לוֹ. וְאִם עָשָׂה לְאָדָם דָּבָר בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ – יַכְנִיס לוֹ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ רָצוֹן וְאַהֲבָה בְּלִבּוֹ שֶׁיִּמְחֹל לוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז ז): ״בִּרְצוֹת יְיָ דַּרְכֵי אִישׁ – גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ״. וְאִם אוֹתוֹ שֶׁנִּגְזַל רָחוֹק מִמֶּנּוּ – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְקָרְבֶנּוּ אֶצְלוֹ עַד שֶׁיְּרַצֵּהוּ וְיִמְחֹל לוֹ. וְאִם לֹא יָדַע חֶשְׁבּוֹן הַמָּמוֹן, וְאֵינוֹ מַכִּיר הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר גָּזַל – יִתֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה צָרְכֵי רַבִּים: כְּגוֹן לִבְנוֹת גֶּשֶׁר, אוֹ לְתַקֵּן בְּאֵרוֹת, אוֹ לִבְנוֹת בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת, אוֹ שְׁאָר צָרְכֵי רַבִּים. וְיִהְיֶה הֲנָאָה מִמֶּנּוּ לְכָל הָעוֹלָם: לְמִי שֶׁגָּזַל מִמֶּנּוּ וְגַם לַאֲחֵרִים. וְאִם יָמוּת הַנִּגְזָל – יָשִׁיב הַמָּמוֹן לְיוֹרְשָׁיו. הִזִּיקוֹ בְּגוּפוֹ אוֹ דִּבֵּר עָלָיו דֹּפִי – יֵלֵךְ עַל קִבְרוֹ בְּמַעֲמַד עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם וִיבַקֵּשׁ מְחִילָה מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמֵאִתּוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמְחֹל לוֹ.",
+                "וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאֵין הַתְּשׁוּבָה נִמְנַעַת מִן הַחוֹטֵא אֶלָּא מִפְּנֵי רֹעַ לִבּוֹ. אֲבָל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱלֹהִים – לֹא יִסְגֹּר שַׁעֲרֵי הַתְּשׁוּבָה לְפָנָיו, אַךְ פּוֹתֵחַ לוֹ שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה וּמוֹרֶה לוֹ הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, דִּכְתִיב (תהלים כה ח): ״טוֹב וְיָשָׁר יְיָ, עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ״; וְאוֹמֵר (דברים כט ד): ״וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ, כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ״; וְאוֹמֵר (שם ל יד): ״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ״; וְאוֹמֵר (תהלים קמה יח): ״קָרוֹב יְיָ לְכָל קֹרְאָיו, לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת״.",
+                "טוֹבָה גְּדוֹלָה הֵיטִיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם בְּנֵי אָדָם, אֲשֶׁר הֵכִין דֶּרֶךְ לַפּוֹשְׁעִים וְלַחוֹטְאִים לָנוּס מֵחֹשֶׁךְ לְאוֹר, וְאֵינוֹ סוֹגֵר דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה אַף אִם הִרְבּוּ לִפְשֹׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ג כב): ״שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים, אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם״. וְהַתְּשׁוּבָה מְקֻבֶּלֶת גַּם אִם יָשׁוּב הַחוֹטֵא מֵרֹב צָרוֹתָיו, וְכָל שֶׁכֵּן אִם יָשׁוּב מִיִּרְאַת שָׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד ל): ״בַּצַּר לְךָ, וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים... וְשַׁבְתָּ עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ״. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזֵר לַשָּׁבִים לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, אֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵין כּוֹחוֹ שֶׁל אָדָם יָכוֹל לְהַשִּׂיג וּמְחַדֵּשׁ בְּקִרְבּוֹ רוּחַ טָהֳרָה עַד שֶׁיַּשִּׂיג עִנְיְנֵי הַתְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם ל ב): ״וְשַׁבְתָּ עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ״. וְאוֹמֵר בְּסוֹף הָעִנְיָן (שם ל ו): ״וּמָל יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ״, פֵּרוּשׁ: אֲפִילּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵין בְּךָ כֹּחַ לְהַשִּׂיג, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָמוּל לְבָבְךָ וְיִתֵּן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹתוֹ.",
+                "וְיֵשׁ אַרְבָּעָה דְּבָרִים בְּעִנְיְנֵי הַתְּשׁוּבָה:",
+                "הָרִאשׁוֹן – הַשָּׁב מֵחֹזֶק הַכָּרָתוֹ אֶת אֱלֹהָיו. וְהוּא כְּמוֹ עֶבֶד הַבּוֹרֵחַ מֵאֲדֹנָיו, וּכְשֶׁחוֹשֵׁב בַּטּוֹב אֲשֶׁר גְּמָלוֹ, שֶׁמֵּרְצוֹנוֹ מְבַקֵּשׁ מְחִילָה מִמֶּנּוּ. וּבְכָמוֹהוּ אָמַר הַכָּתוּב (ירמיהו ד א): ״אִם תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְיָ אֵלַי תָּשׁוּב״ – קֹדֶם בּוֹא הָעֹנֶשׁ. וְאוֹמֵר (מלאכי ג ז): ״שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם״.",
+                "וְהַשֵּׁנִי – שֶׁשָּׁב מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ מוֹכִיחִים הַמַּכְלִימִים אוֹתוֹ עַד שֶׁיָּשׁוּב. וְהוּא כְּעֶבֶד שֶׁבָּרַח מֵאֲדֹנָיו, וּפָגַע בּוֹ עֶבֶד נֶאֱמָן וְהוֹכִיחוֹ וְהִכְלִימוֹ עַל שֶׁבָּרַח מֵאֲדֹנָיו. וּמְיַעֵץ אוֹתוֹ לָשׁוּב, וְהִבְטִיחוֹ שֶׁיִּמְחֹל לוֹ, וְשָׁב אֵלָיו וְנִכְנַע.",
+                "הַשְּׁלִישִׁי – כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה עֳנָשִׁים שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מַעֲנִישׁ לְמִי שֶׁיָּצָא מִדְּרָכָיו, אָז יָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם מִיִּרְאַת עָנְשׁוֹ. וְהוּא כְּעֶבֶד הַבּוֹרֵחַ מֵאֲדֹנָיו, כְּשֶׁיִּשְׁמַע הָעֳנָשִׁין שֶׁעָשָׂה לְמִי שֶׁבָּרַח מִמֶּנּוּ, וְאָז יָשׁוּב.",
+                "הָרְבִיעִי – שֶׁבָּא עָלָיו עֹנֶשׁ וְצָרוֹת וְשָׁב. וְהוּא כְּעֶבֶד שֶׁבָּרַח, וּפָגְעוּ בּוֹ לִסְטִים, וּתְפָשׂוּהוּ וְיִסְּרוּ אוֹתוֹ עַל בְּרִיחָתוֹ, וְשָׁב.",
+                "וְהַמַּשְׂכִּיל יֹאחַז תְּשׁוּבָתוֹ בַּדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹן, וְלָשׁוּב מֵאַהֲבַת גְּדֻלָּתוֹ.",
+                "שִׁשָּׁה דְּרָכִים יְעוֹרְרוּ לֵב הָאָדָם לָשׁוּב:",
+                "הָאֶחָד – כַּאֲשֶׁר תִּמְצֶאנָה אֶת הָאִישׁ צָרוֹת, יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ וְיֹאמַר: אֵין זֶה כִּי אִם מֵחֲמַת עֲוֹנֹתָיו וּדְרָכָיו הָרָעִים, וְיָשֹׁב אֶל הַשֵּׁם וִירַחֲמֵהוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא יז): ״וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת, וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא: הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה״. וְהַתְּשׁוּבָה הַזֹּאת מְקֻבֶּלֶת לִפְנֵי הַשֵּׁם; לֹא כְּמִנְהַג בָּשָׂר וָדָם כְּשֶׁיֶּחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ, וּבְעֵת צָרָתוֹ מִתְחָרֵט וְנִכְנַע אֵלָיו מִפְּנֵי שֶׁהוּא צָרִיךְ לְעֶזְרָתוֹ – זֹאת הַחֲרָטָה הִיא גְּרוּעָה בְּעֵינָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר יִפְתָּח (שופטים יא ז): ״וּמַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי עַתָּה כַּאֲשֶׁר צַר לָכֶם?״ אֲבָל מִן חַסְדֵי הָאֵל יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא מְקַבֵּל תְּשׁוּבָה מִתּוֹךְ צָרָה וְהוּא מִתְרַצֶּה בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יד ב): ״שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ, כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ״; וּכְתִיב (משלי ג יב): ״כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְיָ יוֹכִיחַ...״.",
+                "וְאִם אֵין הָאָדָם עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה בְּעֵת צָרָתוֹ – אָז עָנְשׁוֹ כָּפוּל, כְּמוֹ מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אִם אִישׁ חָטָא לוֹ, וְהוּא מְיַסֵּר אוֹתוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְקַבֵּל מוּסָרוֹ – יוֹסִיף לְיַסְּרוֹ וְיַכְבִּיד עֻלּוֹ, וְכֵן מִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּדִכְתִיב (ויקרא כו יח): ״וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי, וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם״. וְאִם לֹא יִתְבּוֹנֵן שֶׁהָרָעוֹת בָּאוֹת עָלָיו מִפְּנֵי חֲטָאָיו, אֶלָּא יֹאמַר ״מִקְרֶה הוּא״ – בָּזֶה יֵשׁ קֶצֶף גָּדוֹל עַל הָאִישׁ הַהוּא, שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין שֶׁמֵּחֲמַת עֲוֹנֹתָיו בָּאִין לוֹ יִסּוּרִין. תֵּדַע וְתַשְׂכִּיל, כִּי מוּסַר הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא שֶׁמְּיַסֵּר אֶת הָאָדָם, הוּא עוֹשֶׂה לְהֵיטִיב לוֹ שְׁתֵּי טוֹבוֹת: הָאֶחָד: לְכַפֵּר חֲטָאָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כה יח): ״רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי, וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי״. הַשֵּׁנִי: כְּדֵי לְהוֹכִיחוֹ וְלַהֲשִׁיבוֹ מִדְּרָכָיו הָרָעִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (צפניה ג ז): ״אַךְ תִּירְאִי אוֹתִי, תִּקְחִי מוּסָר״. וְאִם לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה מִפְּנֵי הַצָּרוֹת – אָז אוֹי לוֹ, שֶׁסָּבַל יִסּוּרִין וְלֹא נִתְכַּפְּרוּ עֲוֹנֹתָיו. וְעוֹד נִכְפְּלוּ עֳנָשָׁיו, שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין שֶׁבַּעֲבוּר חֲטָאָיו נִתְיַסֵּר.",
+                "וְיֵשׁ עַל הַבּוֹטֵחַ בַּשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא לֵדַע, כִּי הַצָּרוֹת הֵם לְטוֹבָתוֹ וּלְהֵיטִיב בְּאַחֲרִיתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ד ח): ״אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי, כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי, כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ יְיָ אוֹר לִי״. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אִלְמָלֵא שֶׁנָּפַלְתִּי – לֹא קַמְתִּי; וְאִלְמָלֵא שֶׁיָּשַׁבְתִּי בַּחֹשֶׁךְ – לֹא הָיָה אוֹר לִי. לָכֵן כָּל אִישׁ, כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ צָרָה בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ אוֹ בְּבָנָיו – יִתֵּן לִבּוֹ לְהִתְעַנּוֹת בְּעֵת צָרָתָם, כַּאֲשֶׁר תִּקְּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית י א). לָכֵן בְּעֵת צָרָה יְחַפֵּשׂ בְּמַעֲשָׂיו; חִפֵּשׂ וְלֹא מָצָא עָוֹן – בְּיָדוּעַ שֶׁיִּסּוּרִין שֶׁל אַהֲבָה הֵן (ברכות ה א).",
+                "הַשֵּׁנִי – כַּאֲשֶׁר יָבוֹאוּ יְמֵי הַזִּקְנָה וְיִרְאֶה חֲלִישׁוּת כּוֹחוֹ, אָז יַחֲשֹׁב אַחֲרִיתוֹ וְיִזְכֹּר קִצּוֹ, וְיָשֹׁב אֶל הַשֵּׁם וִירַחֲמֵהוּ. וּמִי שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר לְעֵת זִקְנָתוֹ יִהְיוּ עֳנָשָׁיו כְּפוּלִין, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים קיג ב): אַרְבָּעָה אֵין הַדַּעַת סוֹבַלְתָּן: דָּל גֵּאֶה, עָשִׁיר מְכַחֵשׁ, זָקֵן מְנָאֵף, וּפַרְנָס מִתְגָּאֶה עַל הַצִּבּוּר בְּחִנָּם. וּכְשֶׁאָדָם רוֹאֶה שֶׁיָּמָיו הוֹלְכִין, וּבִנְיַן גּוּפוֹ מִתְדַּלְדֵּל וְהוֹלֵךְ, וְזֶהוּ הַתְחָלַת הַנְּסִיעָה שֶׁהוּא נוֹסֵעַ לְבֵית עוֹלָמוֹ, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ יוֹמָם וְלַיְלָה – זֶהוּ תִּמָּהוֹן גָּדוֹל, אֵיךְ לֹא יִתֵּן אֶל לִבּוֹ לְהָכִין צֵידָה לְדַרְכּוֹ הַגָּדוֹל וְהָרָחוֹק? אֵין זֶה בָּא אֶלָּא מֵחֲמַת מִעוּט אֱמוּנָה,",
+                "וְהֵם חוֹטְאִים לַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא מְאוֹד שֶׁלֹּא יִרְאוּ אוֹר הַתְּשׁוּבָה. וְהֵם כְּמוֹ חוֹלֶה שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּחָלְיוֹ, וּמִתּוֹךְ שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ חָלְיוֹ לֹא יַחְשֹׁב עַל הָרְפוּאָה. כָּךְ זֶה הָאִישׁ אֵינוֹ מַרְגִּישׁ חֲטָאָיו וְאֵינוֹ מִתְבּוֹנֵן לְקִצּוֹ, וְעַל כֵּן לֹא יָחוּשׁ לְתַקֵּן עִנְיָנָיו. וְיֵשׁ אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר כָּל חֶפְצָם וְכָל מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם וְכָל עִנְיְנֵיהֶם עַל עִנְיְנֵי גּוּפָם, וְעוֹסְקִים כָּל הַיּוֹם בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם, וְלֹא יִתְּנוּ חֵלֶק לַתּוֹרָה וּלְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, כַּמָּה הֵם בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה! לָכֵן מִי שֶׁהָלַךְ בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ בִּנְעוּרָיו, לְעֵת הַזְּקֵנָה יִתֵּן אֶל לִבּוֹ לְגָרֵשׁ מִקִּרְבּוֹ עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְיִתְיַחֵד תָּמִיד לְהִתְבּוֹנֵן בְּיִרְאַת הַשֵּׁם, וּלְבַקֵּשׁ תּוֹרָה וּמִצְווֹת.",
+                "הַשְּׁלִישִׁי – כַּאֲשֶׁר יִשְׁמַע מוּסַר חֲכָמִים וְיִשְׁמַע הַמּוֹכִיחִים אוֹתוֹ, בָּזֶה יְעוֹרֵר לִבּוֹ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה וִיקַבֵּל עָלָיו כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹכָחוֹת. וְאַחַר שֶׁיְּקַבֵּל, אָז יִזְכֶּה זֶה הָאִישׁ זְכוּת גְּדוֹלָה, וּבְשָׁעָה קְטַנָּה יֹצֵא מֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וְיֵשׁ לוֹ שָׂכָר וּזְכוּת עַל כָּל הַמִּצְווֹת וְעַל כָּל הַמּוּסָרִים, כֵּיוָן שֶׁגָּמַר בְּמַחְשַׁבְתּוֹ לְקַבֵּל עָלָיו. וְאַשְׁרֵי לָזֶה הַמְּקַבֵּל, שֶׁזָּכָה בְּשָׁעָה קַלָּה. וְכֵן אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ״וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (שמות יב כח) – וְכִי מִיָּד עָשׂוּ? וַהֲלֹא לֹא עָשׂוּ עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ? אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת – מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עָשׂוּ. וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (משנה אבות ג ט): כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ – חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד ד): ״נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע״.",
+                "פֵּרוּשׁ זֶה הָעִנְיָן: אָדָם שֶׁקִּבֵּל עַל עַצְמוֹ בְּלֵב נֶאֱמָן לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, וְלַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר יֹאמְרוּ לוֹ חֲכָמִים, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר קִבֵּל לְקַיֵּם הַכֹּל דּוֹרֵשׁ וְחוֹקֵר וְשׁוֹאֵל לַחֲכָמִים מָה לַעֲשׂוֹת – אָז יֵשׁ לוֹ שָׂכָר אֲפִלּוּ מֵאוֹתָן הַמִּצְווֹת וְהַמּוּסָרִים שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ, כֵּיוָן שֶׁקִּבֵּל עָלָיו וְגָמַר בְּלִבּוֹ לַעֲשׂוֹת; כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַר סִינַי ״נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע״, שֶׁהִקְדִּימוּ עֲשִׂיָּה לַשְּׁמִיעָה (שבת פח א). וּבְעִנְיָן אַחֵר לֹא יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיוּ מַעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ. וּכְעִנְיָן זֶה נֶאֱמַר בְּדָנִיֵּאל אִישׁ חֲמוּדוֹת, כְּדִכְתִיב (דניאל י יב): ״אַל תִּירָא דָּנִיֵּאל, כִּי מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת לִבְּךָ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֶיךָ – נִשְׁמְעוּ דְּבָרֶיךָ״; אַלְמָא כְּשֶׁאָדָם נוֹתֵן אֶל לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב – מִיָּד מִתְקַבֵּל לְרָצוֹן לִפְנֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא. וּמִי שֶׁאֵינוֹ מִתְעוֹרֵר לָשׁוּב מֵחֲמַת מוֹכִיחָיו – הֲלוֹא יִהְיוּ עֳנָשָׁיו כְּפוּלִים.",
+                "הָרְבִיעִי – כְּשֶׁיִּקְרָא הָאָדָם מִצְווֹת הָאֵל, וְיִקְרָא בַּנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים וּבְדִבְרֵי חַכְמֵי הַתַּלְמוּד, וְיִרְאֶה הָאַזְהָרוֹת וְהָעֳנָשִׁין וְהַמִּצְווֹת וְהַמּוּסָרִים הַנְּעִימִים, אָז יִתְעוֹרֵר בְּלִבּוֹ וְיַחֲשֹׁב: ״אֵיךְ אֶקְרָא עִנְיַן הַתּוֹרָה כְּמָשָׁל בְּעָלְמָא? אַךְ אֶתֵּן אֶל לִבִּי דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת כָּל אֲשֶׁר אֶקְרָא״. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב אֵצֶל יֹאשִׁיָּהוּ (מלכים ב כב יא): ״וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה, וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו״. וּבְעִנְיַן עֶזְרָא נֶאֱמַר (נחמיה ח ט): ״כִּי בוֹכִים כָּל הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה״. וְאָדָם שֶׁלֹּא יָשִׁית לִבּוֹ לְדִבְרֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא – רַבּוּ עַל זֶה פְּשָׁעָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו לו כד): ״וְלֹא פָחֲדוּ, וְלֹא קָרְעוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם״. וְאָמְרוּ חֲכָמִים (ירושלמי ברכות א ב): כָּל הַלּוֹמֵד וְאֵינוֹ מְקַיֵּם – נוֹחַ לוֹ שֶׁנֶּהְפְּכָה שִׁלְיָתוֹ עַל פָּנָיו, וְלֹא יָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם. וְנֶאֱמַר (הושע ח יב): ״אֶכְתָּב לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי, כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ״; וְנֶאֱמַר (ירמיהו ח ח): ״אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ, וְתוֹרַת יְיָ אִתָּנוּ, אָכֵן הִנֵּה לַשֶּׁקֶר עָשָׂה עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים״.",
+                "הַחֲמִישִׁי – כַּאֲשֶׁר יַגִּיעוּ עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, אָז כָּל אָדָם יְעוֹרֵר לִבּוֹ וְיִזְדַּעֲזַע נֶגֶד יוֹם הַדִּין. כִּי יַחֲשֹׁב כִּי כָּל מַעֲשָׂיו בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין, וּבָעֵת הַהִיא הָאֱלֹהִים יָבִיא בְּמִשְׁפָּט אֶת כָּל מַעֲשֶׂה וְכָל נֶעְלָם אִם טוֹב וְאִם רָע. כִּי הָאָדָם נִדּוֹן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּגְזָר דִּין נֶחְתָּם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים (ראש השנה טז א). הֲלוֹא בְּשָׁעָה שֶׁמְּבִיאִין הָאָדָם לְמִשְׁפָּט לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם – הֲלוֹא יֶחֱרַד חֲרָדָה גְּדוֹלָה, וְיָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ, וְלֹא יַעֲלֶה עַל לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר אַחֵר זוּלָתִי לִמְצוֹא זְכוּת אֵיךְ יִנָּצֵל מִן הַמִּשְׁפָּט. לָכֵן מָה נוֹאֲלוּ וּמָה נִשְׁתַּטּוּ אֵלּוּ שֶׁאֵינָן יוֹדְעִים אֵיךְ יִהְיֶה מִשְׁפָּטָם, וְעוֹסְקִים בִּדְבָרִים בְּטֵלִים זוּלָתִי הַתְּשׁוּבָה לִמְצוֹא חֵן לִפְנֵי הַדַּיָּן הַגָּדוֹל.",
+                "לָכֵן רָאוּי לְכָל יְרֵא שָׁמַיִם לְמַעֵט עֲסָקָיו, וְלִהְיוֹת רַעֲיוֹנָיו נְחִתִּים, וְלִקְבֹּעַ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה עִתִּים, לְהִתְבּוֹדֵד בַּחֲדָרָיו וּלְחַפֵּשׂ דְּרָכָיו וְלַחֲקֹר, וְלִקְדֹּם בְּאַשְׁמֹרֶת וּלְהִתְעַסֵּק בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה. וְלֹא שֶׁיַּעֲשֶׂה כְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם, שֶׁמִּתְעַנִּין וּמַקְדִּימִין לְהִתְפַּלֵּל, אֲבָל אֵינָן עוֹרְכִין מַעֲרָכוֹת נֶגֶד הָעֲווֹנוֹת לְסַלֵּק מֵהֶן כָּל דָּבָר מְכֹעָר. כִּי כָל אִישׁ שֶׁמִּתְפַּלֵּל וּמִתְעַנֶּה וּמִתְוַדֶּה, וְאוֹחֵז דְּרָכָיו הָרִאשׁוֹנִים – אֵין זֶה דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה. אֶלָּא יִתְעוֹרֵר הָאָדָם לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁהֵם עֵת רָצוֹן וְהַתְּפִלָּה נִשְׁמַעַת בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מט ח): ״בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךְ, וּבְיוֹם יְשׁוּעָה עֲזַרְתִּיךְ״. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (ראש השנה יח א): ״דִּרְשׁוּ יְיָ בְּהִמָּצְאוֹ״ (ישעיהו נה ו) – אֵלּוּ עֲשָׂרָה יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פה ב) כִּי יוֹם כִּפּוּר מְכַפֵּר עִם הַתְּשׁוּבָה, עַל כֵּן הִזְהִירָנוּ הַכָּתוּב שֶׁנָּשׁוּב וְנִטָּהֵר לִפְנֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא בִּתְשׁוּבוֹתֵינוּ, וִיכַפֵּר עָלֵינוּ בַּיּוֹם הַזֶּה לְטַהֵר אוֹתָנוּ.",
+                "הַשִּׁשִּׁי – לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא נוֹטֶה לָמוּת. וְלֹא יֹאמַר ״כְּשֶׁאַזְקִין אָשׁוּב״, שֶׁמָּא יָמוּת קֹדֶם שֶׁיַּזְקִין. עַל כֵּן בְּכָל עֵת יְכַוֵּן לִקְרַאת אֱלֹהָיו, כִּי אֵין אָדָם יוֹדֵעַ עִתּוֹ. עַל כֵּן יְעוֹרֵר אֶת נַפְשׁוֹ לִהְיוֹת טָהוֹר לְהָשִׁיב רוּחוֹ בְּטָהֳרָה אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ בּוֹ. וִיחַפֵּשׂ מַעֲשָׂיו בְּכָל רֶגַע, כְּמַאֲמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר (שבת קנג א): שׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבֵּינוּ, וְכִי אָדָם יוֹדֵעַ מָתַי יָמוּת? אָמַר לָהֶם: יָשׁוּב הַיּוֹם שֶׁמָּא יָמוּת לְמָחָר, וְנִמְצָא כָּל יָמָיו בִּתְשׁוּבָה, וְיִהְיֶה מִתְקַשֵּׁט בְּכָל שָׁעָה כְּאִלּוּ עַתָּה יָבוֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל.",
+                "לָכֵן יִדְאַג אָדָם לְעוֹלָם, אֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא שָׁלֵו וְשָׁקֵט. וְיִרְעַד מִיּוֹם הַמָּוֶת, שֶׁאָז צָרִיךְ לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, וְיִתְוַדֶּה בְּכָל עֵת בְּלֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכָּא כְּאִלּוּ עַתָּה יָמוּת, וִיהֵא מוֹרָא שָׁמַיִם עָלָיו. וְיֵשׁ לָאָדָם לְחַדֵּשׁ מִצְוָה בְּכָל יוֹם, אוּלַי הִגִּיעָה עֵת מוֹתוֹ, וְאִם יַעֲשֶׂה כָּךְ אָז אֵינוֹ חָסֵר מִכָּל הַמִּצְווֹת אֲפִילּוּ אַחַת. כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קהלת רבה ג כד): כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת סָמוּךְ לְמִיתָתוֹ – דּוֹמֶה לְמִי שֶׁקִּיֵּם כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. לָכֵן יָקִיץ הָאָדָם מִשְּׁנַת תַּרְדֵּמָתוֹ וְיִתְעוֹרֵר לְהָבִין אַחֲרִיתוֹ, לְקַשֵּׁט עַצְמוֹ בְּתַכְשִׁיטֵי הַמִּצְווֹת, לִהְיוֹת לִפְנֵי הָאֱלֹהִים בְּכָל רֶגַע.",
+                "אַרְבַּע מִינֵי תְּשׁוּבוֹת הֵן: תְּשׁוּבַת הַבָּאָה, תְּשׁוּבַת הַגָּדֵר, תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל, וּתְשׁוּבַת הַכָּתוּב.",
+                "תְּשׁוּבַת הַבָּאָה כֵּיצַד? אִם חָטָא בְּאִשָּׁה אוֹ בִּגְנֵבָה, וּבָאָה הָאִשָּׁה אוֹ אוֹתוֹ עָוֹן לְיָדוֹ, וְהָיָה יָכוֹל לַחֲטֹא כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְהוּא עֲדַיִן בְּחֹזֶק תַּאֲוָתוֹ וּבְחֵשֶׁק יִצְרוֹ, וְלִבּוֹ בּוֹעֵר אַחֲרֶיהָ וְהִיא מִתְרַצֵּית לוֹ, וְעוֹצֵר רוּחוֹ וּמְנַתֵּק תַּאֲוָתוֹ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם לְבַד – זֶהוּ תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה.",
+                "תְּשׁוּבַת הַגָּדֵר כֵּיצַד? לֹא יִרְאֶה שְׂחוֹק נָשִׁים וּבְתוּלוֹת, וְלֹא יִסְתַּכֵּל בְּאִישָׁהּ בְּפָנֶיהָ אוֹ בֵּין דַּדֶּיהָ, וַאֲפִלּוּ בְּאִשְׁתּוֹ בְּעוֹד שֶׁלֹּא טָבְלָה. וְכֵן יַעֲשֶׂה גָּדֵר לְכָל הַמִּצְווֹת. וְכָתַב הָרַאֲבָ״ד זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: וְרָאִינוּ לְרַבּוֹתֵינוּ שֶׁהָיוּ חֲסִידִים גְּמוּרִים, וְהָיוּ גּוֹדְרִים עַצְמָם בְּכַמָּה גְּדֵרִים. וְהָיָה מֵהֶם מִי שֶׁפָּרַשׂ מֵאִשְׁתּוֹ אַחֲרֵי שֶׁקִּיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה גּוֹדֵר עַצְמוֹ, לְפִי מָה שֶׁהָיָה מַכִּיר אֶת עַצְמוֹ. יֵשׁ אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּאֲוָה לַעֲבֵרָה אַחַת וְאֵין לוֹ תַּאֲוָה לַעֲבֵרָה אַחֶרֶת, כְּגוֹן לְאֶחָד יֵשׁ תַּאֲוָה לִזְנוֹת וְלֹא לִגְנֹב, וְלַשֵּׁנִי יֵשׁ תַּאֲוָה לִגְנֹב וְלֹא לִזְנוֹת. לָכֵן כָּל אֶחָד יַעֲשֶׂה גְּדֵרִים לְפִי מָה שֶׁרוֹאֶה שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו: אִם דַּעְתּוֹ נִמְשָׁךְ לִגְנֵבָה – יִתְרַחֵק מִלְּקַבֵּל פִּקְדוֹנוֹת וּלְהִשְׁתַּדֵּל בְּשֶׁל אֲחֵרִים; וְכֵן בְּעִנְיַן הַזְּנוּת – יִגְדֹּר עַצְמוֹ גַּם בַּמֻּתָּר לוֹ; וְכֵן יַעֲשֶׂה גְּדֵרִים לְכָל דָּבָר. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהַיֵּצֶר הִשְׁלִים עִמּוֹ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי טז ז): ״בִּרְצוֹת יְיָ דַּרְכֵי אִישׁ – גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ״. דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָשָׂה מִלְחָמָה עִם יִצְרוֹ, וְרָאָה שֶׁלֹּא הָיָה יִצְרוֹ רַךְ וְטִבְעוֹ נוֹחַ, וְלֹא הָיָה יָכוֹל לוֹ; וְעָמַד וַהֲרָגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קט כב): ״וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי״. פֵּרוּשׁ: אַבְרָהָם הָיָה יִצְרוֹ רַךְ וְטִבְעוֹ נוֹחַ וְעָרֵב, וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ מִלְחָמָה, כִּדְאָמְרִינַן (נדרים לב ב): בַּתְּחִלָּה לֹא הָיָה אַבְרָהָם מֶלֶךְ אֶלָּא עַל מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁלוֹשָׁה אֵיבָרִים, וּלְבַסּוֹף הִמְלִיכוֹ עַל מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵיבָרִים, וְהוֹסִיף לוֹ מֶמְשָׁלָה עַל שְׁתֵּי עֵינַיִם וּשְׁתֵּי אָזְנַיִם וְרֹאשׁ הַגְּוִיָּה. אֲבָל דָּוִד הָיָה לְעוֹלָם יִצְרוֹ קָשֶׁה וְחָזָק, וְהָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ מִלְחָמָה בְּכָל יוֹם, וְכַאֲשֶׁר רָאָה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ – עָמַד עָלָיו וַהֲרָגוֹ. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהֲרָגוֹ בְּתַעֲנִית, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁפֵּרֵשׁ מִן הָאִשָּׁה לְגַמְרֵי, כִּי רָאָה שֶׁמִּתּוֹךְ הַהֶתֵּר הֱסִיתוֹ אֶל הָאִסּוּר; בֵּין כְּדִבְרֵי זֶה וּבֵין כְּדִבְרֵי זֶה, אַחֲרֵי שֶׁרָאָה שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו – שָׂם פָּנָיו לְהַכְרִיעוֹ וּלְהִלָּחֵם עִמּוֹ עַד שֶׁהִכְנִיעוֹ וְהִכְרִיעוֹ.",
+                "הַגָּדֵר הַמּוֹעִיל לְהַכְנָעַת הַיֵּצֶר הוּא רַעֲבוֹן הַנֶּפֶשׁ, לְמַעֵט הַתַּעֲנוּגִים וְהַהֲנָאוֹת בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה, רַק שֶׁיֵּהָנֶה מִן הָרֵיחַ הַטּוֹב; וּמִן רְחִיצַת חַמִּין לְמִי שֶׁהַחַמִּין עֲרֵבִין עָלָיו. וְהַמַּאֲכָל הַמּוּעָט יִהְיֶה מְתֻבָּל וּמְתֻקָּן יָפֶה, בַּעֲבוּר שֶׁיֶּעֱרַב עָלָיו וְתִהְיֶה נַפְשׁוֹ מְקַבַּלְתּוֹ וּמִתְפַּיֶּסֶת בִּמְעַט מִמֶּנּוּ. וּלְעוֹלָם יַנִּיחַ מְעַט מִכְּדֵי צָרְכּוֹ וּמֵהַשְׁלָמַת תַּאֲוָתוֹ, וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן כִּי אִם מָזוּג, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁתַּכֵּר. וְעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (גיטין ע א): סְעוּדָה שֶׁהֲנָאָתְךָ מִמֶּנָּה – מְשֹׁךְ יָדְךָ מִמֶּנָּה. וּשְׁנֵי תַּקָּנוֹת יֵשׁ בָּעִנְיָן: הָאֶחָד – שֶׁלֹּא תַּזִּיקֶנּוּ אֲכִילָתוֹ, וְהַשֵּׁנִי – הִיא כְּנִיעַת הַיֵּצֶר וּשְׁבִירַת הַתַּאֲוָה.",
+                "וּכְמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בַּסְּעוּדָה, כֵּן הַדֶּרֶךְ בְּכָל הַהֲנָאוֹת וְתַעֲנוּגִים שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁלֹּא יְמַלֵּא אָדָם כָּל תַּאֲוָתוֹ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁיִּשְׁמֹר אָדָם עַצְמוֹ מִן הַמַּאֲכָלִים שֶׁהוּא מַכִּיר שֶׁהֵם מַזִּיקִים אוֹתוֹ, כִּי הָאוֹכֵל דְּבָרִים שֶׁמַּזִּיקִים אוֹתוֹ וְאֶפְשָׁר לוֹ בְּמַאֲכָל אַחֵר – הֲרֵי הוּא פּוֹשֵׁעַ בְּגוּפוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוֹלֵךְ אַחַר תַּאֲוָתוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עַל אֲבֵדַת גּוּפוֹ. וַהֲרֵי זֶה דֶּרֶךְ יֵצֶר הָרַע וַעֲצָתוֹ, שֶׁמְּסִיתוֹ מִדֶּרֶךְ הַחַיִּים אֶל דֶּרֶךְ הַמָּוֶת.",
+                "וְיֵדַע כָּל חַי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לַיֵּצֶר הָרַע אֶלָּא דֶּרֶךְ הֲסָתָה: מִתְּחִלָּה מְסִיתוֹ אֶל הַמֻּתָּר לְמַלֵּא תַּאֲוָתוֹ, וְאַחַר שֶׁהֻרְגַּל לְמַלֵּא תַּאֲוָתוֹ מִן הַהֶתֵּר, וְהִרְעִיב נַפְשׁוֹ לִהְיוֹת שׁוֹקֵקָה בְּכָל עֵת לְמַלֹּאת תַּאֲוָתוֹ – אָז מְסִיתוֹ אֶל הָאִסּוּר הַקַּל, וּמִן הַקַּל אֶל הֶחָמוּר. עַל כֵּן הִזָּהֵר בַּהֶתֵּר לַעֲשׂוֹת גָּדֵר לְמַעֵט הַתַּאֲוָה מִן הַמֻּתָּר, וְאָז אִם יַעֲלֶה בְּלִבְּךָ הָאִסּוּר, מִזֶּה אַתָּה נוֹשֵׂא קַל וָחֹמֶר בְּעַצְמְךָ, וּמֻבְטָח לְךָ שֶׁאַתָּה פּוֹרֵשׁ מִן הַהִרְהוּר וְכָל שֶׁכֵּן מִן הַמַּעֲשֶׂה.",
+                "וְאַל יִתְעַנֶּה אָדָם עִנּוּיֵי נֶפֶשׁ, פֶּן יֵחָלֵשׁ לִבּוֹ וְיִתְעַרְבֵּב מוֹחוֹ. וְיִהְיֶה הֶפְסֵדוֹ מְרֻבֶּה מִשְּׂכָרוֹ, כִּי יִבָּטֵל מִן הַתּוֹרָה; שֶׁיֵּלֵךְ בָּטֵל מִן הַחַלָּשׁוּת, וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁלּוֹמֵד לֹא יוּכַל לְדַקְדֵּק כָּרָאוּי וּלְהָבִין הָעִנְיָנִים, לְפִי שֶׁאֵין תּוֹרָה נִקְנֵית אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה (שבת ל ב).",
+                "וְאַל יִמְנַע עַצְמוֹ מִכָּל שִׂמְחַת מִצְוָה וּמִכָּל הֲנָאַת מִצְוָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ עֵינָיו פְּקוּחוֹת כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר הָרַע וְיִהְיֶה נִזְהָר עָלָיו, פֶּן יְמַלֵּא כָּל תַּאֲוָתוֹ. וְאִם יֵחָלֵשׁ לִבּוֹ עַל מִעוּט אֲכִילָתוֹ, טוֹב לוֹ שֶׁיֹּאכַל שְׁתֵּי פְּעָמִים בַּיּוֹם מְעַט מְעַט, וְלֹא יְמַלֵּא כְּרֵסוֹ בְּפַעַם אַחַת. וְאִם לֹא יִזְדַּמֵּן לֶאֱכֹל שְׁתֵּי פְּעָמִים, יִהְיֶה אֶצְלוֹ מִן הַמִּרְקַחַת הַמְּשַׂמַּחַת הַלֵּב, וְיֹאכַל מִמֶּנָּה מְעַט וְיִתְחַזֵּק לִבּוֹ. גַּם אִם יִרְאֶה בְּעֵינָיו שֶׁיִּהְיֶה צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת יוֹם אוֹ יוֹמַיִם בְּשָׁבוּעַ, יִתְעַנֶּה לְפִי תַּקָּנָתוֹ, כִּי הַיּוֹשֵׁב בְּתַעֲנִית וְהוּא צָרִיךְ לוֹ – נִקְרָא ״קָדוֹשׁ״, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַמִּצְוֹת עֲבוּרָהּ.",
+                "כָּל אָדָם יָכוֹל לָדַעַת בְּעַצְמוֹ אֵיךְ יִגְדֹּר לְפִי עִנְיָנָיו. וְהָרֹאשׁ לְכָל הַגְּדֵרִים שֶׁיִּשְׁמֹר עֵינָיו מִמָּה שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וְאִם יְמַעֵט רְאִיָּתוֹ מִמָּה שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, נִקְרָא ״צָנוּעַ״ וּ״בַיְשָׁן״, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (שבת נג ב) עַל אוֹתָהּ אִשָּׁה שֶׁהָיְתָה גִּדֶּמֶת, וְלֹא הִכִּיר בָּהּ בַּעֲלָהּ עַד יוֹם מוֹתָהּ. וְאָמְרוּ עָלָיו: כַּמָּה צָנוּעַ אִישׁ זֶה, שֶׁלֹּא הִכִּיר בְּאִשְׁתּוֹ. וְאִם יִשְׁמֹר עֵינָיו – נִמְצָא שֶׁלִּבּוֹ שָׁמוּר; וּמִתּוֹךְ שֶׁלִּבּוֹ וְעֵינָיו שְׁמוּרִים – נִמְצָא כֻּלּוֹ שָׁמוּר.",
+                "תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל כֵּיצַד? כְּפִי הֲנָאָה שֶׁנֶּהֱנָה מִן הָעֲבֵרָה – יַעֲשֶׂה לוֹ צַעַר בְּתַעֲנִית וּבְמִעוּט אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה; בְּעִנְיַן הַמִּשְׁכָּב וּבְעִנְיַן כָּל הַהֲנָאוֹת – יְמַעֵט.",
+                "תְּשׁוּבַת הַכָּתוּב כֵּיצַד? אִם בָּא עַל הַנִּדָּה וְיֵשׁ לוֹ בָּזֶה כָּרֵת, אוֹ שֶׁעָבַר עַל חַיָּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין אוֹ מַלְקוּת – יְקַבֵּל עָלָיו לְהִצְטַעֵר וְלַעֲשׂוֹת צַעַר לְעַצְמוֹ כָּעִנְיָן הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה. וְהִנֵּה הָרוֹקֵחַ כָּתַב אֵיךְ יַעֲשֶׂה צַעַר לְעַצְמוֹ עַל כַּמָּה עֲבֵרוֹת. וְכֵן מָצִינוּ בַּתַּלְמוּד, שֶׁהָיוּ רְגִילִים בְּתַעֲנִית אֲפִלּוּ עַל חֵטְא קַל מְאוֹד, אֲפִלּוּ בְּדִבּוּר בְּעָלְמָא. כְּמוֹ שֶׁאָמַר חָכָם אֶחָד (חגיגה כב ב): ״בּוֹשַׁנִי מִדִּבְרֵיכֶם בֵּית שַׁמַּאי״ – וְעַל זֶה יָשַׁב בְּתַעֲנִית עַד שֶׁהֻשְׁחֲרוּ שִׁנָּיו. וְכֵן מַעֲשֶׂה בְּרַב חִסְדָּא שֶׁאָמַר לְרַב הוּנָא (בבא מציעא לג א): תַּלְמִיד וְרַבּוֹ צָרִיךְ לוֹ, מַהוּ שֶׁיַּעֲמֹד לְפָנָיו? אָמַר לוֹ רַב הוּנָא לְרַב חִסְדָּא: ״חִסְדָּא! חִסְדָּא! לָא צְרִיכְנָא לָךְ!״ וְעַל זֶה יָשְׁבוּ בְּכַמָּה תַּעֲנִיּוֹת. וְכֵן מָצִינוּ בְּדָוִד, שֶׁנִּסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מִמֶּנּוּ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם הָיָה מוֹרִיד דְּמָעוֹת, וְהָיָה אוֹכֵל פִּתּוֹ בְּאֵפֶר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קב י): ״כִּי אֵפֶר כַּלֶּחֶם אָכָלְתִּי״. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! קַבְּלֵנִי בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ, כְּדֵי שֶׁתְּזַכֶּה הָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם נא טו): ״אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ״",
+                "– כָּל אָדָם יִלְמַד מִדָּוִד בְּעִנְיַן הַתְּשׁוּבָה. וְכֵן אָדָם הָרִאשׁוֹן, כֵּוָן שֶׁרָאָה שֶׁנִּקְנְסָה מִיתָה עַל יָדוֹ – יָשַׁב מֵאָה וּשְׁלוֹשִׁים שָׁנָה בְּתַעֲנִית, וּפָרַשׁ מִן הָאִשָּׁה, וְהֶעֱלָה זִרְזֵי תְּאֵנִים עַל בְּשָׂרוֹ (ערובין יח ב).",
+                "וְאִם אָדָם עָשָׂה תְּשׁוּבָה וְחוֹזֵר לְסוֹרוֹ, אֲפִלּוּ עוֹשֶׂה כֵּן הַרְבֵּה פְּעָמִים – לְעוֹלָם יָכוֹל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. אַךְ יֵשׁ לְהַחְמִיר בִּתְשׁוּבָה שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית יוֹתֵר מִבָּרִאשׁוֹנָה. וְגָרְסִינַן בַּיְּרוּשַׁלְמִי (פאה א א): מִי שֶׁהָיָה רָשָׁע כָּל יָמָיו וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבְּלוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כָּל עֲבֵרוֹת נַעֲשׂוּ לוֹ כִּזְכוּיוֹת. וּבְפֶרֶק ״יוֹם הַכִּפּוּרִים״ (יומא פו ב): אִם עָשָׂה תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה – זְדוֹנוֹת נַעֲשׂוּ לוֹ כִּזְכוּיוֹת. מִיִּרְאָה – זְדוֹנוֹת נַעֲשׂוּ לוֹ כִּשְׁגָגוֹת. וְכָל אוֹתָן שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְנִדּוֹנִים בְּגֵיהִנָּם לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת – דַּוְקָא אוֹתָן שֶׁמֵּתוּ בְּרִשְׁעָתָם; אֲבָל אִם עָשׂוּ תְּשׁוּבָה – אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁעוֹמֵד בִּפְנֵי בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה. וְלֹא יַחֲשֹׁב אָדָם: ״הוֹאִיל וְחָטָאתִי, וְהֶחֱטֵאתִי אֲחֵרִים – לֹא אוּכַל לָשׁוּב״, וּמְרַפֶּה יָדוֹ מִן הַתְּשׁוּבָה – חָלִילָה מֵעֲשׂוֹת זֹאת! כִּי אָמְרוּ בְּפֶרֶק ״חֵלֶק״ (סנהדרין קב א): אֲפִלּוּ יָרָבְעָם שֶׁחָטָא וְהֶחֱטִיא – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ ״עַתָּה תָּשׁוּב״, וְלֹא רָצָה.",
+                "צֵא וּלְמַד מֵאַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁגָּזַל וְחָמַד וְרָצַח, וְקָרָא לִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה וְנָתַן לוֹ מַלְקוּת בְּכָל יוֹם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. וְהָיָה מַשְׁכִּים וּמַעֲרִיב בְּצוֹם וּבִתְפִלָּה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּל יָמָיו, וְלֹא שָׁב אֶל מַעֲשָׂיו הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א כא כט): ״הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי? יַעַן כִּי נִכְנַע מִפָּנַי לֹא אָבִיא הָרָעָה בְּיָמָיו״.",
+                "וְאָמְרוּ בַּפְּסִיקְתָּא: אִם הָיָה רָגִיל לֶאֱכֹל בְּשָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת – הָיָה אוֹכֵל בְּשִׁשָּׁה שָׁעוֹת. אִם הָיָה רָגִיל בְּשִׁשָּׁה שָׁעוֹת – הָיָה אוֹכֵל בְּתֵשַׁע שָׁעוֹת. וּמַהוּ ״וַיְהַלֵּךְ אַט״ (שם פסוק כז)? אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ יָחֵף. וּמִמֶּנּוּ יִלְמַד כָּל אָדָם. וְעוֹד צֵא וּלְמַד מִמְּנַשֶּׁה בֶּן חִזְקִיָּה, שֶׁעָשָׂה הַתּוֹעֵבוֹת הָרָעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וְקִבְּלוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּתְשׁוּבָה (פרקי דרבי אליעזר מג). וְתָנֵי תַּנָּא קַמֵּהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: מְנַשֶּׁה עָשָֹה תְּשׁוּבָה שְׁלוֹשִׁים וְשָׁלוֹשׁ שָׁנָה, וְקִבְּלוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (סנהדרין קג א).",
+                "וְעַתָּה בַּדּוֹרוֹת הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר בְּנֵי אָדָם חַלָּשִׁים מְאוֹד בְּגוּפָם, וְאֵין לָהֶם כֹּחַ כְּבָרִאשׁוֹנָה – מָה יַעֲשֶׂה אָדָם שֶׁחָטָא כָּל יָמָיו בְּלָשׁוֹן הָרַע וּבַחֲנִיפוּת וּבְכָל הַמִּדּוֹת כֻּלָּן? וְלֹא נִזְהָר כָּל יָמָיו בְּגוּפֵי הַמִּצְווֹת, שֶׁלֹּא הָיָה מְקַיֵּם אוֹתָן מֵחֲמַת שֶׁלֹּא רָאָה אָדָם מְקַיֵּם אוֹתָן שֶׁיִּלְמַד מִמֶּנּוּ, וְלֹא חָשׁ כָּל יָמָיו לְהִתְפַּלֵּל וּלְבָרֵךְ הַבְּרָכוֹת, וְכֵן בְּכָל הַמִּצְווֹת – אֵיךְ יִסְבֹּל צַעַר לְפִי מָה שֶׁעָבַר? כִּי הֲלוֹא אֵין חֵקֶר וְאֵין מִסְפָּר לְרֻבֵּי הָעֲבֵרוֹת לְאָדָם שֶׁאֵינוֹ מְדַקְדֵּק בְּמַעֲשָׂיו.",
+                "לָכֵן יֵשׁ לָשׂוּם דֶּרֶךְ לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם הַמִּתְנַדְּבִים לָשׁוּב. וְיֵשׁ חִלּוּק בֵּין אָדָם לְאָדָם. כֵּיצַד? אִם זֶה הַחוֹטֵא בַּעַל תּוֹרָה, וְאִם יַכְבִּידוּ עָלָיו בְּעִנְיְנֵי הַצַּעַר וּבְתַעֲנִית, אָז לֹא יוּכַל לְתַקֵּן מִדּוֹתָיו הָרָעִים – יֵשׁ לְהָקֵל עָלָיו בְּמִינֵי הַתַּעֲנִיּוֹת וְהַצַּעַר, וְיֵשׁ לְהוֹרוֹת לוֹ שֶׁיַּעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּעֵסֶק גָּדוֹל. וְכֵן אָמְרוּ בְּוַיִּקְרָא רַבָּה (כה א): אִם נִכְשַׁל אָדָם בַּעֲבֵרָה וְנִתְחַיֵּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, מָה יַעֲשֶׂה וְיִחְיֶה? אִם הוּא לָמוּד לִהְיוֹת קוֹרֵא דַּף אֶחָד – יִקְרָא שְׁנֵי דַּפִּין; לִשְׁנוֹת פֶּרֶק אֶחָד – יִשְׁנֶה שְׁנֵי פְּרָקִים. אַלְמָא יֵשׁ כַּפָּרָה בְּרֹב לִמּוּד. וְיַעֲשֶׂה חֶסֶד וֶאֱמֶת, וּבָזֶה יִתְכַּפְּרוּ עֲוֹנֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז ו): ״בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן״. וְיִטְרַח לַעֲשׂוֹת כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה כְּמַאֲמָרָהּ; וְיִטְרַח לְזַכּוֹת הָרַבִּים, וְלִגְמֹל חֲסָדִים לִבְנֵי אָדָם, וּלְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וּבְהַכְנָעָה וּבִקְרִיעַת הַלֵּב, וּלְבַקֵּשׁ מְחִילָה מֵאֵת הַשֵּׁם עַל כָּל פְּשָׁעָיו. וְיִמְנַע עַצְמוֹ מִשְּׂחוֹק וְטִיּוּלִים וּדְבָרִים בְּטֵלִים, וּמִלִּשְׁמֹעַ חִדּוּשֵׁי הָעוֹלָם. וְכֵן יִמָּנַע מִכָּל הַדְּבָרִים. וִישַׁעֵר בְּעַצְמוֹ בְּשִׁעוּר מְכֻוָּן אֵיזֶה דָּבָר יוּכַל לַעֲשׂוֹת וּמָה יוּכַל לִסְבֹּל עִם עֵסֶק הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. וְיִשְׁתַּדֵּל לְעוֹלָם שֶׁיִּהְיֶה נִכְנָע לֵאלֹהִים, וּלְכָל הַפָּחוֹת יוֹם אֶחָד בְּשָׁבוּעַ יִתְעַנֶּה; וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם יְפַנֶּה עַצְמוֹ מִכָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, וְיֵשֵׁב יָחִיד לְבַדּוֹ, וְיַעֲרֹךְ מַחֲשָׁבוֹת בְּלִבּוֹ לֵאלֹהִים לְהִדָּבֵק בּוֹ, וְלִהְיוֹת מַר רוּחַ עַל שֶׁעָמַד בְּמֶרֶד נֶגֶד הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל. וְיִבְכֶּה וְיִתְאַבֵּל בְּשִׁבְרוֹן הַלֵּב, וְיַרְבֶּה בְּתַחֲנוּנִים, וְיַרְבֶּה בְּתִשְׁבָּחוֹת. וְיַלְקֶה עַצְמוֹ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים, וּבְשָׁעָה שֶׁמַּלְקִין אוֹתוֹ יֹאמַר: ״וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית...״ עַד ״כָּל חֲמָתוֹ״ (תהלים עח לח); וְכֵן יֹאמַר בְּכָל מַלְקוּת וּמַלְקוּת שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים. וְכֵן יַעֲשֶׂה כָּל הַיָּמִים, עַד שֶׁיִּמְצָא חֵן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן.",
+                "וְאִם הַחוֹטֵא הַבָּא לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה הוּא אָדָם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד, אוֹ שֶׁהוּא מְטֻפָּל, אוֹ שֶׁהוּא עַם הָאָרֶץ, אוֹ שֶׁהוּא לַמְדָן אַךְ אֵינוֹ יָכוֹל לָכֹף עַצְמוֹ לִשְׁמֹר אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה – לְכָל אֵלֶּה יֵשׁ לְהַחְמִיר לִסְבֹּל יִסּוּרִין קָשִׁין. וְאֵין הַיִּסּוּרִין שָׁוִין לְכָל אָדָם, כִּי יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא בָּרִיא מְאוֹד, וְיֵשׁ שֶׁהוּא חָלוּשׁ. הֲלוֹא בִּהְיוֹת בֵּית דִּין בִּירוּשָׁלַיִם בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית, וְהָיוּ דָּנִין דִּינֵי נְפָשׁוֹת וּמַלְקוּיוֹת, הָיוּ אוֹמְדִים בַּמַּלְקוּיוֹת כְּפִי כּוֹחַ הָאִישׁ הַנִּלְקֶה. וְכָךְ יֵשׁ לַעֲשׂוֹת עַכְשָׁו הַכֹּל לְפִי עִנְיַן הָאִישׁ: יֵשׁ אָדָם אִם מַחֲמִירִין עָלָיו בְּעִנְיַן הַצַּעַר – יַעֲזֹב לְגַמְרֵי וְלֹא יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה. לָכֵן צָרִיךְ הֶחָכָם לַחְקֹר עִנְיָן הָאִישׁ, וּלְהוֹרוֹת לְפִי רְאוּת עֵינָיו.",
+                "וְעַתָּה יֵשׁ לִכְתֹּב עִנְיְנֵי הַצַּעַר לְפִי כָּל עֲבֵרָה וַעֲבֵרָה: הַבָּא עַל הַגּוֹיָה – יִתְעַנֶּה וְיִלְקֶה, וְלֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן לְכָל הַפָּחוֹת אַרְבָּעִים יוֹם; אוֹ יִתְעַנֶּה שְׁלוֹשָׁה יָמִים לַיְלָה וָיוֹם, שָׁלוֹשׁ שָׁנִים פַּעַם לְשָׁנָה. וְאִם אַחַר הַתְּשׁוּבָה יַחֲזֹר לְסוֹרוֹ, יַחְמִיר יוֹתֵר עָלָיו: בִּימוֹת הַחַמָּה יֵלֵךְ בִּמְקוֹם נְמָלִים הַרְבֵּה וְיֵשֵׁב בֵּינֵיהֶם עָרוּם, וּבִימוֹת הַחֹרֶף יְשַׁבֵּר הַקֶּרַח וְיֵשֵׁב בַּמַּיִם עַד הַחֹטֶם. וְאִם עוֹד יַחֲזֹר לְסוֹרוֹ יַחְמִיר עָלָיו יוֹתֵר וְיוֹתֵר.",
+                "הַמּוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה – יִתְעַנֶּה אַרְבָּעִים יוֹם, וַאֲפִלּוּ אֵינָם רְצוּפִין. וְיֵשֵׁב בַּמַּיִם בִּימוֹת הַחֹרֶף כְּדֵי צְלִיַּת בֵּיצָה וּגְמִיעָתָהּ כָּל הָאַרְבָּעִים יוֹם; וְלֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן וְדָבָר חַם, לְבַד מִשַּׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים. וְיִרְחַץ הָרֹאשׁ מְעַט בְּמַיִם פַּעֲמַיִם אוֹ שָׁלוֹשׁ, כָּל אוֹתָן אַרְבָּעִים יוֹם.",
+                "אִם חִבֵּק אוֹ נִשֵּׁק אִשְׁתּוֹ נִדָּה – יִתְעַנֶּה אַרְבָּעִים יוֹם. הַבָּא עַל אִשְׁתּוֹ נִדָּה – יִתְעַנֶּה אַרְבָּעִים יוֹם רְצוּפִים וְיִלְקֶה בְּכָל יוֹם; וְלֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן וְלֹא יֹאכַל מַאֲכָל חַם לְבַד מִשַּׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים. וְלֹא יִרְחַץ כָּל אוֹתָם הַיָּמִים, וְיִתְוַדֶּה בְּכָל יוֹם. הַמְּנַשֵּׁק שְׁאָר נָשִׁים אוֹ מְחַבְּקָם – יִתְעַנֶּה שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי, וְיִרְחַק מִפֶּתַח בֵּיתָהּ. רָבַע בְּהֵמָה, חַיָּה אוֹ עוֹף – יִתְעַנֶּה וְלֹא יִרְחַץ אַרְבָּעִים יוֹם, וְלֹא יִסְתַּכֵּל בִּבְהֵמָה חַיָּה וָעוֹף בְּשָׁעָה שֶׁנִּזְקָקִים זֶה לָזֶה.",
+                "רוֹצֵחַ – יֵלֵךְ בַּגּוֹלָה שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וְיִלְקֶה בְּכָל עִיר וְעִיר וְיֹאמַר ״רוֹצֵחַ אֲנִי״. וְלֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן, וְלֹא יְגַלַּח שְׂעַר רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ אֶלָּא פַּעַם אַחַת בְּחֹדֶשׁ. וְיִקְשֹׁר יָדוֹ אֲשֶׁר רָצַח בָּהּ וּזְרוֹעוֹ בְּבַרְזֶל וּבְצַוָּארוֹ, וְיֵלֵךְ יָחֵף, וְיִבְכֶּה עַל חַטָּאתוֹ, וְיִתְעַנֶּה בְּכָל יוֹם עַד שֶׁיִּגְמֹר תַּעֲנִיתוֹ וְגָלוּתוֹ. וְאַחַר כָּךְ יִתְעַנֶּה שָׁנָה אַחַת שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי. אִם יְחָרְפוּהוּ – יִשְׁתֹּק. וְאוֹתָן שָׁלֹשׁ שָׁנִים לֹא יֵלֵךְ בְּטִיּוּל וּשְׂחוֹק. וּכְשֶׁיִּגְלֶה, יַשְׁכִּיב עַצְמוֹ לִפְנֵי פֶּתַח בֵּית הַכְּנֶסֶת; וְיַעַבְרוּ עָלָיו הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים, אַךְ לֹא יִדְרְכוּהוּ.",
+                "מְשֻׁמָּד – יָסִיר מַלְבּוּשָׁיו הַנָּאִים, וְיִתְאַבֵּל וְיִבְכֶּה וְיִצְטַעֵר כָּל יְמֵי חַיָּיו, וְיַשְׁפִּיל רוּחוֹ וְגַאֲוָתוֹ, וְיִתְוַדֶּה שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בְּכָל יוֹם. וְלֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן כִּי אִם בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים. וְיִרְחַץ מְעַט, וְלֹא יָחוֹף רֹאשׁוֹ כִּי אִם פַּעַם אַחַת אוֹ פַּעֲמַיִם בְּחֹדֶשׁ. וְלֹא יֵלֵךְ לִשְׂחוֹק וְלֹא לְנִשּׂוּאִין, כִּי אִם בְּבִרְכַּת נִשּׂוּאִין לְבַדָּהּ. וְיִרְחַק מֵעֲבוֹדָה זָרָה וּמֵעוֹבְדֶיהָ, וְלֹא יֵשֵׁב אֵצֶל גַּלָּחִים וּכְמָרִים, וְלֹא בְּמָקוֹם שֶׁמְּדַבְּרִים דִּבְרֵי מִינוּת; וְיִתְרַחֵק מִפֶּתַח בֵּיתָם וְלֹא יֵהָנֶה מֵהֶם. וּמִיָּד כְּשֶׁיָּשׁוּב – צָרִיךְ טְבִילָה. וְיִסְבֹּל צַעַר וְיִסּוּרִין כְּנֶגֶד חֲטָאָיו: כִּי כָּפַר בָּעִקָּר, וְחִלֵּל שַׁבָּתוֹת, וּבָעַל נָכְרִיּוֹת, וְעָבַר כָּרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין. לָכֵן צָרִיךְ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים וּתְשׁוּבָה גְּדוֹלָה.",
+                "הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ אוֹ נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה – הֲרֵי זֶה אוֹסְרָהּ עַל בַּעֲלָהּ כֵּיוָן שֶׁנִּתְרַצֵּית, וְחַיָּב עָלֶיהָ מִיתַת בֵּית דִּין. לָכֵן יִסְבֹּל צַעַר הַקָּשֶׁה כַּמָּוֶת: בִּימוֹת הַחֹרֶף יֵשֵׁב בְּשֶׁלֶג אוֹ בְּקֶרַח בְּכָל יוֹם שָׁעָה אַחַת, כֵּן יַעֲשֶׂה כָּל הַחֹרֶף, פַּעַם אַחַת אוֹ פַּעֲמַיִם אוֹ שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים. וּבִימוֹת הַחַמָּה יֵשֵׁב לִפְנֵי זְבוּבִים אוֹ לִפְנֵי הַדְּבוֹרִים, אוֹ שְׁאָר יִסּוּרִים הַקָּשִׁים כַּמָּוֶת, וְיִתְוַדֶּה בְּכָל זֶה בִּבְכִי וַאֲנָחָה. וְשָׁנָה תְּמִימָה לֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן, לְבַד מִשַּׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וּפוּרִים. וְלֹא יֹאכַל מַאֲכָל חַם, וְלֹא יִרְחַץ כִּי אִם בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים מְעַט. וְלֹא יִרְאֶה שׁוּם שְׂחוֹק, רַק לִשְׁמֹעַ בִּרְכַּת חֲתָנִים. וְלֹא יְעַדֵּן עַצְמוֹ בְּשׁוּם דָּבָר. וְיִלְקֶה בְּכָל יוֹם, וְיִשְׁכַּב עַל הָאָרֶץ אוֹ עַל דַּף אֶחָד בְּלֹא כַּר וָכֶסֶת, כִּי אִם בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים יִשְׁכַּב עַל תֶּבֶן וְקַשׁ וְכַר בְּרֹאשׁוֹ, עַד כִּי יָסִיר הָרוּחַ הַגַּסָּה שֶׁבּוֹ וְיָמִית הַתַּאֲוָה. וְחַיֵּי צַעַר יִחְיֶה, וְיִלְבַּשׁ שַׂק עַל בְּשָׂרוֹ. וְלֹא יְדַבֵּר מֵעִנְיַן תַּאֲוַת נָשִׁים, וְלֹא יִסְתַּכֵּל בַּנָּשִׁים וּבְתַכְשִׁיטֵיהֶן אֲפִלּוּ כְּשֶׁאֵינָן עֲלֵיהֶן, וְלֹא יִשְׁמַע קוֹל נִגּוּנָן. וְלֹא יִהְיֶה עִם הַנָּשִׁים כְּלָל, לֹא בִּרְמִיזָה וְלֹא בְּשׁוּם דָּבָר; וַאֲפִלּוּ עִם אִשְׁתּוֹ כְּשֶׁהִיא נִדָּה – לֹא יִתְיַחֵד עִמָּהּ בְּשׁוּם יִחוּד.",
+                "הַנִּשְׁבָּע לַשֶּׁקֶר אוֹ מָעַל בְּחֵרֶם – יֵשׁ לוֹ לִלְקוֹת כַּמָּה פְּעָמִים כָּל יְמֵי חַיָּיו, וְיִתְוַדֶּה יָמִים רַבִּים. וּלְאַחַר כֵּן יִזָּהֵר לְבִלְתִּי הִשָּׁבַע אֲפִלּוּ בֶּאֱמֶת, לֹא בַּתּוֹרָה וְלֹא בְּנִשְׁמוֹת אֲבוֹתָיו, אַךְ יִדֹּר בְּחַיֵּי רֹאשׁוֹ. אֲבָל יִשָּׁבַע לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת. וְיִזָּהֵר שֶׁלֹּא יוֹצִיא שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה מִפִּיו, וְיִזְדַּעְזְעוּ אֵיבָרָיו כְּשֶׁיַּזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא. וְיִזָּהֵר בִּבְרָכָה לְבַטָּלָה; וְאִם שָׁגַג וּבֵרַךְ בְּרָכָה לְבַטָּלָה, יֹאמַר אַחֲרָיו: ״בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד״ (ירושלמי ברכות ו א). וְאוֹתָם הַמַּרְגִּילִים בְּפִיהֶם וּבְפִי זַרְעָם לְהַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם בְּמֶרְחֲצָאוֹת וּבִמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת וּלְהַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה – אוֹי לְנַפְשָׁם וּלְזַרְעָם כִּי כֵן לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם. לָכֵן יִשְׁמֹר וְיִגְדֹּר עַצְמוֹ וְזַרְעוֹ וַחֲבֵרָיו הַנִּשְׁמָעִים לוֹ, מִלְּהַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה. וְאִם הֻצְרַךְ זֶה הַשָּׁב לַעֲשׂוֹת שְׁבוּעָה לְבַעַל חוֹבוֹ אֲפִלּוּ בֶּאֱמֶת – יִתְעַנֶּה אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּכָל שָׁנָה.",
+                "אִם הֻרְגַּל לְדַבֵּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְלַעֲשׂוֹת שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ – מֵעֵת שֶׁיָּשׁוּב יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יְדַבֵּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שׁוּם דָּבָר שֶׁל חוֹל, וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה. וְיֵשֵׁב בְּמוֹרָא גָּדוֹל וְיִתְפַּלֵּל בְּהַכְנָעָה. וְיִתְעַנֶּה אַרְבָּעִים יוֹם, בֵּין רְצוּפִים בֵּין מֻפְלָגִים, וְיִלְקֶה בְּצִנְעָה בְּכָל יוֹם.",
+                "גָּנַב אוֹ לָקַח רִבִּית – יָשִׁיב, וִיבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה. וְיִתְעַנֶּה אַרְבָּעִים יוֹם אוֹ יוֹתֵר, וְיִתְוַדֶּה בְּכָל יוֹם. וְיִזָּהֵר מִלְּקַבֵּל פִּקְדוֹנוֹת, וְלֹא יַרְגִּיל לָלֶכֶת אֶל מָמוֹן חֲבֵרוֹ. וְיַעֲשֶׂה גְּמִילוּת חֶסֶד בְּגוּפוֹ וּבְמָמוֹנוֹ, וִיוַתֵּר מִשֶּׁלּוֹ לַעֲמֵלֵי תּוֹרָה יִרְאֵי שָׁמַיִם. וְזֶה שֶׁלָּקַח רִבִּית, אִם הָיָה יָכוֹל שֶׁלֹּא לִטֹּל רִבִּית אֲפִלּוּ מִן הַגּוֹי – הָיָה טוֹב.",
+                "הַמַּלְשִׁין חֲבֵרוֹ – הֲרֵי זֶה מַשְׂנִיאוֹ בְּעֵינֵי הַשַּׂר. וּמַעֲלִיל עָלָיו, וְלוֹקֵחַ מָמוֹנוֹ, וּמֵמִית רֵעֵהוּ, וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו הַתְּלוּיִים בּוֹ – יִפְרַע לַחֲבֵרוֹ כָּל מָה שֶׁהִפְסִיד וִיבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה. וְיִלְקֶה וְיִתְעַנֶּה יוֹתֵר מִשְּׁנָתַיִם, וְיִתְוַדֶּה כָּל יְמֵי חַיָּיו, כִּי נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ הָרַג חֲבֵרוֹ וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, וְכַמָּה עֲבֵרוֹת עָשָׂה – עַל כֵּן יִשְׁבֹּר רוּחוֹ. וְאִם אֵין לוֹ מַה לְשַׁלֵּם – יַרְבֶּה עָלָיו רֵעִים וִיבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה, וִיצַמְצֵם וְיִפְרַע לוֹ אוֹ לְיוֹרְשָׁיו.",
+                "הוֹלֵךְ רָכִיל – כַּיּוֹצֵא בוֹ. וְאֵין לוֹ רְפוּאָה [אם לא] יְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה. וְיִתְעַנֶּה אַרְבָּעִים יוֹם אוֹ יוֹתֵר, וְיִלְקֶה בְּכָל יוֹם, וְיִתְוַדֶּה כָּל יְמֵי חַיָּיו. וְיִהְיוּ כָּל עֲסָקָיו בַּמִּצְווֹת, וּבְעֵסֶק הַשָּׁלוֹם בֵּין כָּל אָדָם וּבֵין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ.",
+                "הַמַּכֶּה חֲבֵרוֹ וְצִעֲרוֹ, בֵּין בְּמָמוֹן בֵּין בְּאוֹנָאַת דְּבָרִים – אֵין לוֹ כַּפָּרָה אִם לֹא יְרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ. וְאֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר אֶלָּא עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין הַמָּקוֹם, אֲבָל שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין חֲבֵרוֹ – צָרִיךְ לְפַיְּסוֹ (יומא פה ב). הַמַּגְבִּיהַּ יָדוֹ עַל חֲבֵרוֹ נִקְרָא ״רָשָׁע״ (סנהדרין נח ב) – וִיבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה וְיִתְכַּפֵּר.",
+                "הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ – יִתְעַנֶּה אַרְבָּעִים יוֹם אוֹ יוֹתֵר, וְיִלְקֶה בְּכָל יוֹם, וְיִתְוַדֶּה כָּל יְמֵי חַיָּיו. הַמְכַנֶּה שֵׁם לַחֲבֵרוֹ – יְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה בִּפְנֵי רַבִּים, וְיִתְעַנֶּה אַרְבָּעִים יוֹם, וְיִתְוַדֶּה בְּצִנְעָה בְּכָל יוֹם.",
+                "הַמְאַנֶּה אֶת הַגֵּר – יְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה; וְיִלְקֶה, וְיִתְוַדֶּה, וְיִתְעַנֶּה אַרְבָּעִים יוֹם.",
+                "הַמַּקְנִיט אֶת חֲבֵרוֹ – יָבִיא שָׁלוֹשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל בְּנֵי אָדָם, וְיֹאמַר: ״חָטָאתִי וְיָשָׁר הֶעֱוִיתִי, וְלֹא שָׁוָה לִי״ (ע״פ איוב לג כז). וִיבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְלֹא יוֹתֵר. וְאִם מֵת – יוֹלִיךְ עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם עַל קִבְרוֹ, וְיֹאמַר: ״חָטָאתִי לַיְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְלִפְלוֹנִי זֶה שֶׁהִקְנַטְתִּי אוֹתוֹ (יומא פז א).",
+                "וּמִתְּחִלָּה יֵלֵךְ הַמַּקְנִיט לְמִי שֶׁהִקְנִיטוֹ, וְיֹאמַר: ״פָּשַׁעְתִּי בְּךָ״. וְאִם אֵינוֹ מְקַבֵּל – יָבִיא עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם, וִיבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה בִּפְנֵיהֶם. וְדַוְקָא שֶׁלֹּא בִּזָּהוּ בָּרַבִּים, אֲבָל בִּזָּהוּ בָּרַבִּים, לֹא דַּי לוֹ מְחִילָה בְּבַקָּשַׁת פִּיּוּס בֵּינוֹ לְבֵינוֹ. וְלֹא יְהֵא הַמּוֹחֵל אַכְזָרִי (בבא קמא צב א). וְאִם הִקְנִיטוֹ וְהוֹצִיא עָלָיו שֵׁם רַע – אֵין לוֹ מְחִילָה עוֹלָמִית (ירושלמי בבא קמא ח ז), אֶלָּא אִם כֵּן יִתְעַנֶּה וְיִלְקֶה בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ אַרְבָּעִים יוֹם אוֹ יוֹתֵר.",
+                "הַמְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם – חִלּוּל הַשֵּׁם הוּא עָווֹן גָּדוֹל מְאוֹד. וּמַהוּ חִלּוּל הַשֵּׁם? אָמַר רַב (יומא פו א): כְּגוֹן אֲנָא, דְּאָזִילְנָא לְבֵי טַבָּחָא, וְשָׁקֵלְנָא בִּשְׂרָא, וְלָא יָהֵבְנָא דְּמֵי לְאַלְתַּר. פֵּרוּשׁ: מֵבִיא עַצְמוֹ לִידֵי זִלְזוּל דְּגָזֵל, וְהָעוֹלָם לוֹמְדִים מִמֶּנּוּ וּמְזַלְזְלִים יוֹתֵר. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כְּגוֹן אֲנָא, דְּמַסְגֵּינָא אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תּוֹרָה וּבְלֹא תְּפִלִּין. [פירוש:] וְהָעוֹלָם מְזַלְזְלִים וְלוֹמְדִים מִמֶּנּוּ לְהָקֵל יוֹתֵר. דְּבֵי רַבִּי אָמֵי אָמְרִי: כָּל שֶׁחֲבֵרָיו בּוֹשִׁים מֵחֲמַת שְׁמוּעָתוֹ. פֵּרוּשׁ: שֶׁאוֹמְרִים עָלָיו מַעֲשִׂים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים, וּבְנֵי אָדָם לוֹמְדִים מִמַּעֲשָׂיו, וְנוֹשְׂאִים קַל וָחֹמֶר מִמֶּנּוּ, וּמוֹרִים הֶתֵּר עַל גּוּפֵי עֲבֵרוֹת. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא (קידושין מ א): נוֹחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁיַּעֲבוֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. פֵּרוּשׁ: שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ בְּנֵי אָדָם מִמַּעֲשָׂיו.",
+                "וְאָמַר רַבִּי אִלְעַאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו – יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִים אוֹתוֹ, וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְעַטֵּף שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה מָה שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. וּפֵרֵשׁ רַבֵּנוּ חֲנַנְאֵל: חַס וְשָׁלוֹם שֶׁהֻתַּר לוֹ לַעֲבֹר עֲבֵרָה, אֶלָּא חֲכָמִים עָמְדוּ כְּנֶגֶד יֵצֶר הָרַע, שֶׁאֵינוֹ מִתְאַוֶּה אֶלָּא אֶל הָאִסּוּר וּלְמַלֹּאות תַּאֲוָתוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהוֹלֵךְ לְמֵרָחוֹק וְלוֹבֵשׁ שְׁחוֹרִים – אָז לִבּוֹ יִשְׁתַּבֵּר וְיִמָּנַע מִן הַחֵטְא. אֲבָל לַעֲשׂוֹת אִסּוּרִים – כְּלָל וּכְלָל לָא. אַךְ מַעֲשִׂים הַלָּלוּ מְשַׁבְּרִים רֹעַ יֵצֶר הָרַע, וּמוֹנְעִים אוֹתוֹ מִלַּעֲבֹר. כִּדְאָמַר רַבִּי אִלְעַאי, כִּי יְגִיעַת דְּרָכִים וְאַכְסַנְיוֹת, וּלְבִישַׁת שְׁחוֹרִים – מְשַׁבְּרִים יֵצֶר הָרַע, וּמוֹנְעִים אוֹתוֹ מִן הָעֲבֵרוֹת. וְאָמְרוּ: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ – רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם (חגיגה יא ב). וְאָמְרוּ בַּגְּמָרָא: אָמַר רַב יוֹסֵף: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: כָּל הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר – כְּאִלּוּ דּוֹחֵק רַגְלֵי הַשְּׁכִינָה.",
+                "חִלּוּל הַשֵּׁם הִיא עֲבֵרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ פֵּרוֹת. כִּי כְּשֶׁעָשָׂה דָּבָר רַע – אָז אֲחֵרִים לוֹמְדִים מִמֶּנּוּ. וּמִזֹּאת הָעֲבֵרָה יֵשׁ לְכָל אָדָם לִירֹא מְאוֹד מְאוֹד, כִּי חִלּוּל הַשֵּׁם יֶשְׁנוֹ בְּכַמָּה דְּרָכִים וְאֵין לוֹ שִׁעוּר, כִּי כָל הַמְבַזֶּה מִצְוָה אַחַת וּמֵקֵל בִּכְבוֹד שָׁמַיִם נִקְרָא ״מְחַלֵּל הַשֵּׁם״, כִּי אֲחֵרִים יִלְמְדוּ מִמֶּנּוּ וְיָקֵלּוּ יוֹתֵר. לָכֵן צָרִיךְ אָדָם לִזָּהֵר מְאוֹד מְאוֹד בְּכָל מַעֲשָׂיו, שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ מִמֶּנּוּ לְהָקֵל וּלְזַלְזֵל.",
+                "עָבַר אָדָם עַל כָּרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין – תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר מֶחֱצָה, וְיִסּוּרִים מְכַפְּרִים מֶחֱצָה. אֲבָל נִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם עַל יָדוֹ – אֵין כֹּחַ בַּתְּשׁוּבָה לִתְלוֹת, וְלֹא יוֹם הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר, וְלֹא בְּיִסּוּרִים לְמָרֵק. אֶלָּא הַכֹּל תּוֹלִין, וּמִיתָה מְמָרֶקֶת (יומא פו א). עַל כֵּן יִזָּהֵר כָּל אָדָם מֵחִלּוּל הַשֵּׁם, וְיִתְרַחֵק מִן הַכִּעוּר וּמִן הַדּוֹמֶה לוֹ (חולין מד ב). וְעִקַּר תְּשׁוּבָה שֶׁל חִלּוּל הַשֵּׁם – שֶׁיּוֹדֶה חֲטָאָיו כְּנֶגֶד רַבִּים, וְיֹאמַר לָהֶם: ״אַל תִּלְמְדוּ מִמֶּנִּי, כִּי אֲנִי חָטָאתִי, עָוִיתִי וּפָשַׁעְתִּי, חִלַּלְתִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּאִוַּלְתִּי.״ וְיִתְעַנֶּה כַּמָּה תַּעֲנִיּוֹת, וְיִתְוַדֶּה בְּכָל יוֹם עַד יוֹם מוֹתוֹ.",
+                "עַל כָּל עֲבֵרָה וַעֲבֵרָה שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, כְּגוֹן שֶׁנָּגַע בְּנֵר אוֹ הִדְלִיק וְאֵינוֹ זוֹכֵר שֶׁהוּא שַׁבָּת, אוֹ שֶׁעָשָׂה בְּלֹא יְדִיעָה – יֵשׁ לוֹ לְהִתְוַדּוֹת וּלְהִתְעַנּוֹת לְכָל הַפָּחוֹת שְׁנֵי יָמִים: שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי. וְכֵן עַל כָּל עֲבֵרוֹת, גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת, שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה – יִתְעַנֶּה. וּבָזֶה יֵשׁ שְׁתֵּי טוֹבוֹת: הָאַחַת – שֶׁהַתַּעֲנִית מְכַפֶּרֶת. וְהַשֵּׁנִית – שֶׁיִּמָּנַע מֵעֲבֵרוֹת, כִּי יַחְשֹׁב: ״אִם אֶעֱשֶׂה זֶה אֶצְטָרֵךְ לְהִתְעַנּוֹת״, וְיִמָּנַע מִתּוֹךְ כָּךְ מִן הָעֲבֵרָה. וְזֶהוּ הַגָּדֵר הַגָּדוֹל לִפְנֵי כָּל הָעֲבֵרוֹת, שֶׁיִּקְנֹס עַצְמוֹ: אוֹ לִתֵּן צְדָקָה אוֹ לַעֲשׂוֹת צַעַר בְּגוּפוֹ כְּשֶׁעוֹבֵר. וְכֵן יַעֲשֶׂה לְכָל הָעֲבֵרוֹת שֶׁהוּא רָגִיל בָּהֶם, כְּגוֹן שִׂנְאָה וְקִנְאָה, וְשָׂמֵחַ לְאֵיד חֲבֵרוֹ, וּדְבָרִים בְּטֵלִים, וְלָשׁוֹן הָרַע; אוֹ שֶׁלֹּא הִתְכַּוֵּן בַּבְּרָכוֹת וּבַתְּפִלָּה, שֶׁזָּרַק הַבְּרָכוֹת מִפִּיו בְּלֹא כַּוָּנַת הַלֵּב, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ. הַרְבֵּה מְאוֹד יִבְדֹּק עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם בְּאֵלֶּה הָעִנְיָנִים, אִם פָּגַע בְּאֶחָד מֵאֵלּוּ וְעָבַר עֲלֵיהֶם – יְמַהֵר לְהִצְטַעֵר וּלְהִתְאַבֵּל וּלְהִתְוַדּוֹת עַל אֵיזֶה עָווֹן שֶׁעָשָׂה, וּלְבַקֵּשׁ מְחִילָה מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּלֵב נִשְׁבָּר.",
+                "וְעִנְיָן גָּדוֹל הוּא הַוִּדּוּי. כִּי שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין מג ב): הָיָה רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת, אוֹמְרִים לוֹ: ״הִתְוַדֵּה!״ שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַמּוּמָתִין – מִתְוַדִּין, שֶׁכָּל הַמִּתְוַדֶּה יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּעָכָן, שֶׁאָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ: ״בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד לַיְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתֶן לוֹ תוֹדָה, וְהַגֶּד נָא לִי מֶה עָשִׂיתָ, אַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי. וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר: אָמְנָה אָנֹכִי חָטָאתִי לַיְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָזֹאת וְכָזֹאת עָשִׂיתִי״ (יהושע ז יט-כ). וּמִנַּיִן שֶׁכִּפֵּר לוֹ הַוִּדּוּי? דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ? יַעְכֳּרְךָ יְיָ בַּיּוֹם הַזֶּה!״ (שם פסוק כה) – ״בַּיּוֹם הַזֶּה״ אַתָּה עָכוּר, וְאֵין אַתָּה עָכוּר לָעוֹלָם הַבָּא. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְוַדּוֹת, אוֹמְרִים לוֹ: אֱמֹר: ״תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה עַל כָּל עֲוֹנֹתַי״.",
+                "כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, בֵּין עֲשֵׂה וּבֵין לֹא תַעֲשֶׂה, אִם עָבַר אָדָם עַל אַחַת מֵהֶן, בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בְּשׁוֹגֵג, כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיָשׁוּב מֵחֶטְאוֹ – חַיָּב לְהִתְוַדּוֹת לִפְנֵי הָאֵל בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר : ״אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאות הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּיְיָ, וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא. וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ״ – זֶה וִדּוּי דְּבָרִים. וְכָל בַּעֲלֵי חֲטָאוֹת וַאֲשָׁמוֹת, וְכָל חַיָּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין אוֹ מַלְקוּת – אֵין מִתְכַּפֵּר לָהֶם בְּמִיתָה אוֹ בְּמַלְקוּת אוֹ בְּקָרְבָּן, עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה וְיִתְוַדּוּ. וְכֵן הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ וּמַזִּיק מָמוֹן חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁלֵּם לוֹ – אֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ עַד שֶׁיִּתְוַדֶּה וְיָשׁוּב מִלַּעֲשׂוֹת כָּזֶה לְעוֹלָם. וְכֵיצַד מִתְוַדֶּה? יֹאמַר: ״אָנָּא הַשֵּׁם! חָטָאתִי עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ, וְעָשִׂיתִי כָּךְ וְכָךְ. וַהֲרֵי נִחַמְתִּי וּבֹשְׁתִּי בְּמַעֲשַׂי, וּלְעוֹלָם אֵינִי חוֹזֵר לְדָבָר זֶה״. זֶהוּ עִקָּרוֹ שֶׁל וִדּוּי, וְכָל הַמַּרְבֶּה לְהִתְוַדּוֹת וּמַאֲרִיךְ בְּעִנְיָן זֶה – הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וְגַם זֶה עִקַּר הַוִּדּוּי: ״אֲבָל אֲנַחְנוּ חָטָאנוּ״.",
+                "וְטוֹב מְאוֹד לְפָרֵשׁ הַחֵטְא שֶׁלּוֹ בְּתוֹךְ הַוִּדּוּי. כְּגוֹן אִם אָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת אוֹ שְׁאָר דָּבָר אָסוּר, כְּשֶׁיֹּאמַר ״אָשַׁמְתִּי״ – יֹאמַר ״אָכַלְתִּי דָּבָר אָסוּר״. וְאִם חָטָא בִּזְנוּת, כְּשֶׁיֹּאמַר ״בָּגַדְתִּי״ – יֹאמַר ״בָּעַלְתִּי בְּעִילַת זְנוּת״, וִיפָרֵשׁ בָּהּ אִם בָּעַל גּוֹיָה אוֹ נִדָּה. וְאִם גָּנַב, כְּשֶׁיֹּאמַר ״גָּזַלְתִּי״ – אָז יֹאמַר ״מִפְּלוֹנִי וּמִפְּלוֹנִי גָּנַבְתִּי וְגָזַלְתִּי״. וְאִם הוֹצִיא שֵׁם רַע עַל חֲבֵרוֹ, אוֹ לָשׁוֹן הָרַע אוֹ שׁוּם נִדּוּי – יֹאמַר עָלָיו ״דִּבַּרְתִּי דֹּפִי״. וְאִם הוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה, כְּשֶׁיַּגִּיעַ לְ״הֶעֱוִיתִי״ – אָז יֹאמַר ״הוֹצֵאתִי שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה״. וְאִם זָנָה עִם עֲרָיוֹת, כְּשֶׁיַּגִּיעַ לְ״זַדְתִּי״ – יֹאמַר ״זָנִיתִי״. וְאִם חִלֵּל שַׁבָּתוֹת, כְּשֶׁיַּגִּיעַ לְ״חָמַדְתִּי״ – אָז יֹאמַר ״חִלַּלְתִּי שַׁבָּתוֹת״; וְאִם חָמַד – יֹאמַר ״חָמַדְתִּי״. וְכֵן לְכָל אַלְפָא־בֵּיתָא, לְכָל אוֹת וְאוֹת שֶׁבַּוִּדּוּי – יֹאמַר מֵעֵין אוֹתָהּ עֲבֵרָה שֶׁעָשָׂה. וְיֹאמַר בִּבְכִי: ״יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ, וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו, וְיָשֹׁב אֶל יְיָ וִירַחֲמֵהוּ, וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ״ (ישעיהו נה ז); וְאָז יוֹעִיל לוֹ.",
+                "וּבְסוֹף הַוִּדּוּי: ״סַרְתִּי מִמִּצְווֹתֶיךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ הַטּוֹבִים וְלֹא שָׁוָה לִי. וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלַי, כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ וַאֲנִי הִרְשַׁעְתִּי״. וְאָז יֹאמַר כָּךְ: ״עָבַרְתִּי עַל מִצְווֹת עֲשֵׂה וְעַל מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה; עָבַרְתִּי עַל חַיָּבֵי כָּרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין; עָבַרְתִּי עַל הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, עָבַרְתִּי עַל הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה; שָׁכַחְתִּי שִׁמְךָ הַגָּדוֹל, שָׁכַחְתִּי עֹל מַלְכוּתְךָ וְיִרְאָתְךָ; וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ״. וְאִיתָא בַּיְּרוּשַׁלְמִי (ירושלמי יומא ח ז): כֵּיצַד מִתְוַדֶּה? ״רִבּוֹן הָעוֹלָמִים! הָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי, וּבְדֶרֶךְ רַע הָיִיתִי עוֹמֵד, וּבִשְׁרִירוּת לִבִּי הָלַכְתִּי, וְתוֹכְחוֹתֶיךָ לֹא שָׁמַעְתִּי. וְשׁוּב אֵינִי עוֹשֶׂה כֵן. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ הַשֵּׁם אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתְּכַפֵּר לִי עַל כָּל פְּשָׁעַי, וְתִמְחַל לִי עַל כָּל עֲוֹנֹתַי, וְתִסְלַח לִי עַל כָּל חַטֹּאתַי״.",
+                "כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: יָשׁוּב אָדָם מִכָּל הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת. וְהַמִּדּוֹת הָרָעוֹת הֵן צְרִיכוֹת חִזּוּק רַב וְגָדוֹל מְאוֹד, כִּי כְּבָר אָדָם מֻרְגָּל בָּזֶה וְקָשֶׁה לוֹ לִפְרֹשׁ מֵהֶן. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ, וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבוֹתָיו״ (ישעיהו נה ז). וְאַל יַחֲשֹׁב בַּעַל תְּשׁוּבָה שֶׁהוּא מְרֻחָק מִמַּעֲלוֹת הַתְּשׁוּבָה, מִפְּנֵי הַחֲטָאִים וְהָעֲווֹנוֹת שֶׁעָשָׂה – אֵין הַדָּבָר כֵּן. אֶלָּא הוּא אָהוּב וְנֶחְמָד לִפְנֵי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כְּאִלּוּ לֹא חָטָא מֵעוֹלָם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁשְּׂכָרוֹ הַרְבֵּה, שֶׁהֲרֵי טָעַם טַעַם חֵטְא, וּפֵרֵשׁ מִמֶּנּוּ וְכָבַשׁ יִצְרוֹ. וְאָמְרוּ חֲכָמִים (ברכות לד ב): בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִים – אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים יְכוֹלִים לַעֲמֹד בּוֹ. כְּלוֹמַר: מַעֲלָתָם גְּדוֹלָה מִמַּעֲלָתָם שֶׁל אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָטְאוּ מֵעוֹלָם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן כּוֹבְשִׁים אֶת יִצְרָם יוֹתֵר מֵהֶם. וְכָל הַנְּבִיאִים כֻּלָּם צִוּוּ עַל הַתְּשׁוּבָה (ברכות שם), וְאֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין אֶלָּא בִּתְשׁוּבָה (סנהדרין צז ב). וּכְבָר הִבְטִיחָה הַתּוֹרָה שֶׁסּוֹף יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בְּסוֹף גָּלוּתָם, וּמִיָּד הֵם נִגְאָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל א-ג): ״וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ... וְשַׁבְתָּ עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ... וְשָׁב יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים...״.",
+                "גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמְּקָרֶבֶת אֶת הָאָדָם לַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יד ב): ״שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ״ (יומא פו א), וְנֶאֱמַר (עמוס ד ו): ״וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם יְיָ״. וְנֶאֱמַר (ירמיהו ד א): ״אִם תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְיָ – אֵלַי תָּשׁוּב״; כְּלוֹמַר: אִם תַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה – אֵלַי תִּדְבַּק. הַתְּשׁוּבָה מְקָרֶבֶת אֶת הָרְחוֹקִים. אֶמֶשׁ הָיָה זֶה שָׂנוּא לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, מְשֻׁקָּץ וּמְרֻחָק וּמְתֹעָב, וְהַיּוֹם הוּא אָהוּב וְנֶחְמָד וְקָרוֹב וְיָדִיד. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא: בַּלָּשׁוֹן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵק אֶת הַחוֹטְאִים – בּוֹ מְקָרֵב אֶת הַשָּׁבִים, בֵּין יָחִיד בֵּין רַבִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ב א): ״וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם, יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי״.",
+                "עַל יְכָנְיָה בְּרִשְׁעָתוֹ נֶאֱמַר (ירמיהו כב ל): ״כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי גֶּבֶר לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו...״; ״אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי, כִּי מִשָּׁם אֶתְּקֶנְךָּ...״ (שם פסוק כד). וְכֵיוָן שֶׁשָּׁב בְּגָלוּתוֹ, נֶאֱמַר בִּזְרֻבָּבֶל בְּנוֹ (חגי ב כג): ״בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְיָ צְבָאוֹת, אֶקָּחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי נְאֻם יְיָ, וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם״.",
+                "כַּמָּה מְעֻלָּה מַעֲלַת הַתְּשׁוּבָה! אֶמֶשׁ הָיָה זֶה מֻבְדָּל מֵהַשֵּׁם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתְבָּרַךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו נט ב): ״עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם״; צוֹעֵק וְאֵינוֹ נַעֲנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם א טו): ״גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ״; וְעוֹשֶׂה מִצְווֹת וְטוֹרְפִין אוֹתָן בְּפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שם א יב): ״מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי״; ״מִי גַם בָּכֶם וְיִסְגֹּר דְּלָתַיִם״ (מלאכי א י); ״עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר״ (ירמיהו ז כא). וְהַיּוֹם הוּא מֻדְבָּק בַּשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד ד): ״וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיְיָ אֱלֹהֵיכֶם״; צוֹעֵק וְנַעֲנֶה מִיָּד, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו סה כד): ״וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה״; וְעוֹשֶׂה מִצְווֹת וּמְקַבְּלִים אוֹתָן בְּנַחַת וּבְשִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ט ז): ״כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמִּתְאַוֶּה לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג ד): ״וְעָרְבָה לַיְיָ מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם, כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת״.",
+                "בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה דַּרְכָּן לִהְיוֹת שְׁפָלִים וַעֲנָוִים בְּיוֹתֵר. וְאִם יְחָרְפוּ אוֹתָם הַכְּסִילִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרִאשׁוֹנִים, וְיֹאמְרוּ לָהֶם ״אֶמֶשׁ הָיִיתָ עוֹשֶׂה כָּךְ וְכָךְ״ – אַל יַרְגִּישׁ לָהֶם, אֶלָּא שׁוֹמְעִים וּשְׂמֵחִים, וְיוֹדְעִים שֶׁזֶּהוּ זְכוּת לָהֶם, וְשֶׁכָּל זְמַן שֶׁבּוֹשִׁים מִמַּעֲשֵׂיהֶם שֶׁעָבְרוּ וְנִכְלָמִים מֵהֶם – זְכוּתָם מְרֻבָּה וּמַעֲלָתָם מִתְגַּדֶּלֶת. וְחֵטְא גָּדוֹל הוּא לוֹמַר לְבַעַל תְּשׁוּבָה: ״זְכֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים״, אוֹ לְהַזְכִּירָם לְפָנָיו כְּדֵי לְבַיְּשׁוֹ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (ויקרא כה יז): ״וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ״.",
+                "וּמִי שֶׁהוּא בַּעַל תְּשׁוּבָה יֵשׁ לוֹ לִדְרֹשׁ בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וּלְהִתְרַחֵק מִן עֶשְׁתּוֹנוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, וּלְהַרְהֵר בַּעֲצַת הַשֵּׁם וְלַחֲסוֹת בְּצִלּוֹ. וְלָשֵׂאת עוֹל תּוֹרַת הַשֵּׁם וְחֶרְפַּת אֱוִילִים וּבִזָּיוֹן, וְלִהְיוֹת כְּחֵרֵשׁ וּכְעִוֵּר וּכְמֵת, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סט ח-יד): ״כִּי עָלֶיךָ נָשָׂאתִי חֶרְפָּה... וָאֶתְּנָה לְבוּשִׁי שָׂק... וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְיָ עֵת רָצוֹן״."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הָעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה – שַׁעַר הַתּוֹרָה </b></big>",
+                "הַתּוֹרָה. בִּשְׁלוֹשָׁה כְּתָרִים נִכְתְּרוּ יִשְׂרָאֵל: כֶּתֶר תּוֹרָה, כֶּתֶר כְּהֻנָּה, כֶּתֶר מַלְכוּת (משנה אבות ד יג). כֶּתֶר כְּהֻנָּה זָכָה בּוֹ אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם״ (במדבר כה יג). כֶּתֶר מַלְכוּת זָכָה בּוֹ דָּוִד עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זַרְעוֹ לְעוֹלָם יִהְיֶה, וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי״ (תהלים פט לז). כֶּתֶר תּוֹרָה – הֲרֵי הוּא מֻנָּח וְעוֹמֵד וּמוּכָן לְכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה, מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב״ (דברים לג ד). כָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה – יָבוֹא וְיִטֹּל. שֶׁמָּא תֹּאמַר שֶׁאוֹתָן כְּתָרִים גְּדוֹלִים מִכֶּתֶר תּוֹרָה? הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ, וְרֹזְנִים יְחוֹקְקוּ צֶדֶק. בִּי שָׂרִים יָשֹׂרוּ״ (משלי ח טו-טז). הָא לָמַדְתָּ שֶׁכֶּתֶר תּוֹרָה גָּדוֹל מִכֶּתֶר כְּהֻנָּה וּמִכֶּתֶר מַלְכוּת (יומא עב ב). וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (הוריות יג א): מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים״ (משלי ג טו) – מִכֹּהֵן גָּדוֹל הַנִּכְנָס לִפְנַי וְלִפְנִים.",
+                "אֵין לְךָ מִצְוָה בְּכָל הַמִּצְווֹת שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד תַּלְמוּד תּוֹרָה, רַק תַּלְמוּד תּוֹרָה שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת, לְפִי שֶׁהַתַּלְמוּד מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה (בבא קמא יז א). וּמָה שֶׁאָמְרוּ ״תַּלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם״ (משנה פאה א א) – זֶה הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם; וּמִפְּנֵי קְבִיעָתוֹ שֶׁל תּוֹרָה אֵינוֹ יָכוֹל לְקַיֵּם כָּל הַמִּצְווֹת, וּבְשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ לוֹמֵד עוֹשֶׂה כָּל מָה שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת, וּבָזֶה מַרְאֶה דַּעְתּוֹ שֶׁחָפֵץ בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה. וְאָז תַּלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם, כִּי כְּשֶׁהוּא לוֹמֵד הַמִּצְוָה וְחָפֵץ לְקַיְּמָהּ – אָז יֵשׁ לוֹ שָׂכָר כְּאִלּוּ קִיְּמָהּ, כֵּיוָן שֶׁנִּתְעַכֵּב מֵחֲמַת קְבִיעָתוֹ, וְנִמְצָא שֶׁשְּׂכַר עֲשִׂיָּה וְלִמּוּד בְּיָדוֹ. אֲבָל מִי שֶׁהוֹלֵךְ בָּטֵל פְּעָמִים רַבּוֹת, וְהָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מִצְוָה בְּעֵת הַבִּטּוּל וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לַעֲשׂוֹתָהּ, אוֹ בְּשָׁעָה שֶׁעוֹשֶׂה שׁוּם מִצְוָה אֵינוֹ מְדַקְדֵּק בָּהּ כָּרָאוּי – עַל זֶה לֹא נֶאֱמַר: ״תַּלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם״.",
+                "מִי שֶׁנְּשָׂאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה זוֹ וּלְקַיְּמָהּ כָּרָאוּי לוֹ, וְלִהְיוֹת מֻכְתָּר בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה – לֹא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ לִדְבָרִים בְּטֵלִים, וְלֹא יָשִׂים אֶל לִבּוֹ שֶׁיִּקְנֶה תּוֹרָה עִם עֹשֶׁר וְכָבוֹד כְּאֶחָד. אֶלָּא כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה: פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל, וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה, וְעַל הָאָרֶץ תִּישַׁן, וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה, וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל (משנה אבות ו ד).",
+                "וְאִם תֹּאמַר: עַד שֶׁאֲקַבֵּץ מָמוֹן וּכְשֶׁאֶפָּנֶה מֵעֲסָקַי – אָז אֶחֱזֹר וְאֶקְרָא וְאֶשְׁנֶה. אִם תַּעֲלֶה מַחֲשָׁבָה זוֹ בְּלִבְּךָ, אָז אֵין אַתָּה זוֹכֶה לְכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה לְעוֹלָם; אֶלָּא עֲשֵׂה תּוֹרָתְךָ קֶבַע, וּמְלַאכְתְּךָ עֲרַאי (משנה אבות א טו). וְאַל תֹּאמַר: ״לִכְשֶׁאִפָּנֶה אֶשְׁנֶה״, שֶׁמָּא לֹא תִּפָּנֶה (משנה אבות ב ד).",
+                "כְּתִיב בַּתּוֹרָה: ״לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא״ (דברים ל יב), פֵּרוּשׁ: בְּגַסֵּי הָרוּחַ. ״וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא״ (שם יג), פֵּרוּשׁ: בְּאוֹתָם שֶׁהוֹלְכִים מֵעֵבֶר לַיָּם (ערובין נה א). לְפִיכָךְ אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: וְלֹא כָּל הַמַּרְבֶּה בִּסְחוֹרָה מַחְכִּים (משנה אבות ב ה). וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ: הֱוֵי מְמַעֵט בְּעֵסֶק וַעֲסֹק בַּתּוֹרָה (שם ד י).",
+                "וּמִתּוֹךְ שֶׁאָדָם עוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, וְטוֹרֵחַ וְיָגֵעַ לְשֵׁם שָׁמַיִם – אָז נַעֲשׂוּ שְׁתֵּי כִּלְיוֹתָיו כִּשְׁנֵי מַעְיָנוֹת, וּמוֹצִיא טַעַם וַהֲלָכוֹת מֵעַצְמוֹ, מָה שֶׁלֹּא לָמַד מֵעוֹלָם וּמָה שֶׁלֹּא נִתַּן אֲפִלּוּ לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. כַּאֲשֶׁר מָצִינוּ בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁלֹּא לָמַד מֵעוֹלָם מִשּׁוּם אָדָם, אַךְ מֵעַצְמוֹ הָיָה יוֹשֵׁב וּמְחַשֵּׁב אַחַר הַמִּצְווֹת, וְלָמַד מִלִּבּוֹ כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, עַד שֶׁהֵעִיד עָלָיו הַכָּתוּב: ״וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי, מִצְווֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי״ (בראשית כו ה). וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁאֲפִלּוּ עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין הָיָה יוֹדֵעַ (עיין בראשית רבה צה ג). וְגַם אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עבודה זרה יד ב): אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לָמַד אַרְבַּע מֵאוֹת פְּרָקִים. וּמִי לִמֵּד לוֹ כָּל זֶה? אֶלָּא נַעֲשׂוּ שְׁתֵּי כִּלְיוֹתָיו כִּשְׁתֵּי מַעֲיָנוֹת, וְנוֹבְעוֹת לוֹ חָכְמָה וְתוֹרָה.",
+                "וְכֵן מָצִינוּ בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל: מִתּוֹךְ שֶׁעָסַק בַּתּוֹרָה הַרְבֵּה, הֵעִידוּ עָלָיו רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁנִּתְגַּלָּה לוֹ מָה שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (פרקי דרבי אליעזר ב). וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מִדּוֹרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם עַד דּוֹרוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ, וּמִיְּהוֹשֻׁעַ לַזְּקֵנִים, וְלַנְּבִיאִים, וּלְאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, וְלַתַּנָּאִים, וְלָאָמוֹרָאִים, וְלַגְּאוֹנִים, וּלְכָל חַכְמֵי הַדּוֹר שֶׁעָסְקוּ בַּתּוֹרָה הַרְבֵּה וְנָתְנוּ נַפְשָׁם עֲלֵיהֶם – נִתְגַּלּוּ לָהֶם רָזֵי תּוֹרָה וְסוֹדֵי חָכְמָה, מָה שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לִמְצוֹא מֵעַצְמוֹ.",
+                "וּכְבָר מָנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפִרְקֵי אָבוֹת (ו ו) אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה דְּבָרִים שֶׁנִּקְנֵית הַתּוֹרָה בָּהֶם. וּמִי שֶׁיַּעֲלֶה עַל לִבּוֹ לִהְיוֹת זוֹכֶה לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה, יַטְרִיחַ לְקַיֵּם אוֹתָם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה דְּבָרִים, וְאָז יַעֲלֶה לְכָל טוֹב.",
+                "וְצָרִיךְ הַלּוֹמֵד לִהְיוֹת זָרִיז וְזָהִיר לִלְמֹד. כִּי מְלֶאכֶת הַתּוֹרָה אֵינָהּ דּוֹמֶה לִשְׁאָר מְלָאכוֹת, כִּי הַלּוֹמֵד שְׁאָר מְלָאכוֹת אֲפִלּוּ יִבָּטֵל מִמֶּנָּה כַּמָּה שָׁנִים – לֹא יִשְׁכָּחֶנָּה. אֲבָל כְּשֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה וְאֵינוֹ חוֹזֵר – מִיָּד שׁוֹכֵחַ. וַאֲפִלּוּ אִם יַחֲזֹר מֵאָה פְּעָמִים, אִם יָסִיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנָּה יִשְׁכַּח הַכֹּל. וְהַדִּין נוֹתֵן, כִּי כָל מְלָאכוֹת אֵינָן צְרִיכוֹת לֵב כִּי אִם כְּשֶׁלּוֹמֵד הַמְּלָאכָה בַּתְּחִלָּה; אֲבָל בַּעֲשִׂיָּתָן אֵינָן צְרִיכוֹת לֵב, אַךְ עוֹשֶׂה מְלַאכְתּוֹ וְחוֹשֵׁב הֵנָּה וָהֵנָּה. אֲבָל הַלִּמּוּד אֵינוֹ כֵן, כִּי כָל פַּעַם וּפַעַם צָרִיךְ לִבּוֹ לְכַוֵּן שְׁמוּעָתוֹ, וְלֹא לַחֲשֹׁב בְּשׁוּם דָּבָר אַחֵר כִּי אִם בִּשְׁמוּעָתוֹ. לָכֵן מִי שֶׁיְּפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה – מִיָּד הוּא שׁוֹכֵחַ מָה שֶׁטָּרַח כָּל יָמָיו.",
+                "וְגַם אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אִם אֵין אָדָם שׁוֹכֵחַ מָה שֶׁלָּמַד, אִם כֵּן הָיָה לוֹמֵד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְאַחַר כָּךְ הָיָה הוֹלֵךְ בָּטֵל. וְהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי שִׁעֲמוּם וְלִידֵי עֲבֵרָה (כתובות נט ב). לְכָךְ נִגְזְרָה גְּזֵרַת הַשִּׁכְחָה, שֶׁיְּהֵא אָדָם עוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּל יָמָיו, וּמִתּוֹךְ כָּךְ אֵינוֹ בָּא לִידֵי חֵטְא.",
+                "וְהַתּוֹרָה מְבִיאָה לִידֵי מַעֲשִׂים טוֹבִים וּזְכוּת, כִּי כַּאֲשֶׁר הוּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְהֻגַּד לוֹ עֹנֶשׁ הָעֲבֵרוֹת וּזְכוּת הַמִּצְווֹת – אָז נוֹתֵן אֶל לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב. וִיגִיעַת הַתּוֹרָה מְשַׁכַּחַת וּמוֹנַעַת אוֹתוֹ מִן הֶעָוֹן. אֲבָל הַבַּטָּלָה גּוֹרֶרֶת אֶת הֶעָוֹן, וּמוֹרִידָתוֹ לִשְׁאוֹל. לָכֵן יְהֵא זָרִיז לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה תָּמִיד יוֹמָם וָלַיְלָה, וְאַף כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אוֹ שׁוֹכֵב בְּמִטָּתוֹ. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד בַּפֶּה, יַחֲשֹׁב בְּלִבּוֹ עַל שְׁמוּעָתוֹ, וִיהֵא דַּעְתּוֹ עַל לִמּוּדוֹ שֶׁלֹּא יָסִיחַ דַּעְתּוֹ מִלִּמּוּדוֹ, וְאָז קִיֵּם ״וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה״ (יהושע א ח). כִּי אֵינוֹ אוֹמֵר ״וְדִבַּרְתָּ בּוֹ יוֹמָם וְלַיְלָה״ אֶלָּא ״וְהָגִיתָ בּוֹ״, וְהֶגְיוֹן אֵינוֹ אֶלָּא בַּלֵּב. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ״ (דברים ו ז, יא יט). וְזֶהוּ שֶׁנִּשְׁתַּבְּחוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁלֹּא הָלְכוּ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תּוֹרָה (מגילה כח א): אוֹ הָיוּ לוֹמְדִים וְגוֹרְסִים, אוֹ הָיוּ מְחַשְּׁבִים בְּלִבָּם בִּשְׁמוּעָתָם אוֹ בְּלִמּוּדָם.",
+                "לָכֵן תִּתֵּן לִבְּךָ וְכָל דַּעְתְּךָ עַל הַתּוֹרָה בְּכָל עֵת, כִּי אָדָם לוֹמֵד בַּתּוֹרָה חָכְמָה, וְדֶרֶךְ אֶרֶץ, וַעֲנָוָה וּצְנִיעוּת, וְכָל מַעֲשִׂים טוֹבִים; וּמִן הַשָּׁמַיִם עוֹשִׂים לוֹ צְרָכָיו, וְהַתּוֹרָה מְשַׁמַּרְתּוֹ וּמְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנוּ חֲכָמִים (משנה אבות ו א): אָמַר רַבִּי מֵאִיר: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ – זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כְּדַאי הוּא לוֹ. נִקְרָא ״רֵעַ״, ״אָהוּב״... וּמְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים. הֲרֵי שָׂכָר פְּרִיהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא: ״עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ״ (ישעיהו סד ג), וְאֵין לְמַעְלָה הֵימֶנָּה לָעוֹלָם הַבָּא. אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (רות רבה א א): רַבִּי שָׁאַל לְרַבִּי בְּצַלְאֵל: מַהוּ דִּכְתִיב: ״כִּי זָנְתָה אִמָּם״ (הושע ב ז)? אָמַר לוֹ: אֵימָתַי נַעֲשֵׂית דִבְרֵי תוֹרָה כְּזוֹנָה? בִּזְמַן שֶׁבְּעָלֶיהָ מְבַזִּים אוֹתָהּ. כֵּיצַד? חָכָם יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ ״לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט״ (דברים טז יט), וְהוּא מַטֶּה מִשְׁפָּט; ״לֹא תַכִּיר פָּנִים״ (שם), וְהוּא מַכִּיר פָּנִים; ״וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד״ (שם), וְהוּא לוֹקֵחַ שֹׁחַד.",
+                "וְכֵן דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ״וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה״ (קהלת ט טז) – אֵיזֶה חָכְמַת מִסְכֵּן בְּזוּיָה? זֶהוּ שֶׁהוּא עָנִי בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אָז חָכְמָתוֹ בְּזוּיָה. וּכְשֶׁיּוֹרֶה הוֹרָאוֹת לַעֲשׂוֹת טוֹב וְהוּא אֵינוֹ עוֹשֶׂה, אָז אֵין דְּבָרָיו מְקֻבָּלִים. וְלֹא הַמִּדְרָשׁ עִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה (משנה אבות א ד). לָכֵן יֵשׁ לְכָל אָדָם לְכַוֵּן מַעֲשָׂיו לְשֵׁם שָׁמַיִם. וּרְאֵה וְהָבֵן מֵאֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה, בִּשְׁבִיל שֶׁלִּמְּדוֹ אָבִיו תּוֹרָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ – לְסוֹף נֶהְפַּךְ לְמִינוּת. דְּאָמְרִינַן בִּירוּשַׁלְמִי חֲגִיגָה (ב א) וּבְמִדְרַשׁ קֹהֶלֶת (ז יח): כְּשֶׁנִּמּוֹל עָשָׂה אָבִיו סְעוּדָה לַחֲכָמִים, וְהִזְמִין לְרַבּוֹתֵינוּ: לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וּשְׁאָר חֲכָמִים. וְהָיוּ יוֹשְׁבִים בַּסְּעוּדָה וּמְדַבְּרִים דִבְרֵי תוֹרָה עַד שֶׁבָּא הָאֵשׁ סְבִיבָם. בָּא אָבִיו שֶׁל אֱלִישָׁע וְאָמַר לָהֶם: רַבּוֹתַי, וְכִי בָּאתֶם לִשְׂרֹף אֶת הַבַּיִת?! אָמְרוּ לוֹ: אֵינוֹ כֵן אֶלָּא שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁאָנוּ חוֹזְרִים בְּדִבְרֵי תוֹרָה וּנְבִיאִים וּכְתוּבִים, וְהַדְּבָרִים מְעִידִים בֵּינוֹתֵינוּ שֶׁמֵּהַר סִינַי נִתְּנוּ, וּמִתּוֹךְ הָאֵשׁ נִתְּנוּ. אָמַר: כֵּיוָן שֶׁאֲנִי רוֹאֶה שֶׁכָּךְ כּוֹחַ הַתּוֹרָה, אִם נִתְקַיֵּם לִי בֶּן זֶה אֲנִי נוֹתְנוֹ לַתּוֹרָה. וּבִשְׁבִיל שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אֶלָּא לְכָבוֹד – נֶהְפַּךְ בְּנוֹ לְמִינוּת. וְאַף עַל פִּי כֵן, לְעוֹלָם יְלַמֵּד אָדָם אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ – בָּא לִשְׁמָהּ (פסחים נ ב).",
+                "וְעַתָּה יֵשׁ לִי לִכְתֹּב עִנְיְנֵי הַתַּלְמוּד וְהַמִּצְווֹת:",
+                "כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי – בְּפֵרוּשָׁן נִתְּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן, וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה״ (שמות כד יב); ״תּוֹרָה״ – זוֹ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, ״וְהַמִּצְוָה״ – זוֹ פֵּרוּשָׁהּ (ברכות ה א). וְצִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת הַתּוֹרָה עַל פִּי הַמִּצְוָה, וּמִצְוָה זוֹ הִיא הַנִּקְרֵאת ״תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה״. כָּל הַתּוֹרָה כְּתָבָהּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם קֹדֶם שֶׁמֵּת בִּכְתַב יָדוֹ, וְנָתַן סֵפֶר לְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט; וְסֵפֶר אֶחָד נְתָנוֹ בָּאָרוֹן לְעֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית יְיָ אֱלֹהֵיכֶם, וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד״ (דברים לא כו).",
+                "וְהַמִּצְוָה שֶׁהִיא פֵּרוּשׁ הַתּוֹרָה – לֹא כְּתָבָהּ, אֶלָּא צִוָּה בָּהּ לַזְּקֵנִים וְלִיהוֹשֻׁעַ וְלִשְׁאָר כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם – אֹתוֹ תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ״ (שם יג א); וּמִפְּנֵי זֶה נִקְרֵאת ״תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה״. וּמִימוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעַד רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהוּא רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא, לֹא חִבְּרוּ חִבּוּר שֶׁמְּלַמְּדִים אוֹתוֹ בָּרַבִּים בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. אֶלָּא בְּכָל דּוֹר וָדוֹר רֹאשׁ בֵּית דִּין, אוֹ נָבִיא שֶׁיִּהְיֶה בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר – כּוֹתֵב לְעַצְמוֹ זִכְרוֹן הַשְּׁמוּעוֹת שֶׁשָּׁמַע מֵרַבּוֹתָיו, וְהָיָה מְלַמֵּד עַל פֶּה בָּרַבִּים. וְכֵן כָּל אֶחָד וְאֶחָד כּוֹתֵב לְעַצְמוֹ כְּפִי כֹּחוֹ מִבֵּאוּר הַתּוֹרָה וּמֵהִלְכוֹתֶיהָ כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַע, וּמִדְּבָרִים שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר בְּדִינִים שֶׁלֹּא לְמָדוּם מִפִּי הַשְּׁמוּעָה אֶלָּא בְּמִדָּה מִשְּׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, וְהִסְכִּימוּ עֲלֵיהֶם בֵּית דִּין הַגָּדוֹל. וְכָךְ הָיָה הַדָּבָר תָּמִיד עַד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהוּא רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא. וְלָמָּה עָשָׂה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כָּךְ, וְלֹא הִנִּיחַ הַדָּבָר כְּמוֹת שֶׁהָיָה? כִּי רָאָה שֶׁהַתַּלְמִידִים מִתְמַעֲטִים וְהוֹלְכִים, וְהַצָּרוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת וּבָאוֹת, וּמַלְכוּת רוֹמִי פּוֹשֶׁטֶת בָּעוֹלָם וּמִתְגַּבֶּרֶת, וְיִשְׂרָאֵל מִתְגַּלְגְּלִים וְהוֹלְכִים לַקְּצָווֹת לְהִשְׁתַּעְבֵּד – כְּשֶׁרָאָה עִנְיָן זֶה, שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְבֻלְבָּלִים וְהָיְתָה תּוֹרָה מִשְׁתַּכַּחַת מִיִּשְׂרָאֵל, אָז חִבֵּר הַמִּשְׁנָיוֹת לִהְיוֹת בְּיַד כָּל אֶחָד וְאֶחָד, כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ בִּמְהֵרָה וְלֹא יִשְׁתַּכְּחוּ. וְיָשַׁב כָּל יָמָיו הוּא וּבֵית דִּינוֹ, וְלִמְּדוּ הַמִּשְׁנָה בָּרַבִּים. וְהָיוּ לְפָנָיו גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁקִּבְּלוּ מִמֶּנּוּ, וְעִמָּהֶם אֲלָפִים וּרְבָבוֹת מִשְּׁאָר הַחֲכָמִים. וְתַלְמִידָיו שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא גַּם כֵּן חִבְּרוּ חִבּוּרִים: רַב חִבֵּר ״סִפְרָא״ וְ״סִפְרֵי״, לְבָאֵר וּלְהוֹדִיעַ עִקְּרֵי הַמִּשְׁנָה. וְרַבִּי חִיָּא חִבֵּר הַ״תּוֹסֶפְתָּא״ לְבָאֵר עִנְיְנֵי הַמִּשְׁנָה, וְכֵן רַבִּי הוֹשַׁעְיָא וּבַר קַפָּרָא חִבְּרוֹ הַבָּרָיְתוֹת לְבָאֵר דִּבְרֵי הַמִּשְׁנָה. וְנִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר כָּךְ, עַד שֶׁבָּאוּ הָאָמוֹרָאִים, וְהָיוּ לָהֶם מַחֲלוֹקוֹת בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָיוֹת וְהַבָּרָיְתוֹת וְהַתּוֹסֶפְתּוֹת, עַד שֶׁחִבֵּר רַבִּי יוֹחָנָן הַ״תַּלְמוּד יְרוּשַׁלְמִי״ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַחַר חֻרְבַּן הַבַּיִת בְּקֵרוּב שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. וְנִקְרָא ״יְרוּשַׁלְמִי״ בִּשְׁבִיל שֶׁהָיָה דָּר בִּירוּשָׁלַיִם. וְאַחַר כָּךְ כְּמוֹ מֵאָה שָׁנָה חִבֵּר רַב אַשֵּׁי שֶׁהָיָה בְּבָבֶל הַ״תַּלְמוּד בַּבְלִי״. וְעִנְיַן שְׁנֵי הַתַּלְמוּדִים הוּא פֵּרוּשׁ דִּבְרֵי הַמִּשְׁנָה וּבֵאוּר עַמְקוּתָהּ, וּדְבָרִים שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ בְּכָל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין מִימוֹת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְעַד חִבּוּר הַתַּלְמוּד. וּמִשְּׁנֵי הַתַּלְמוּדִים, וּמִן הַתּוֹסֶפְתָּא וּמִן הַסִּפְרָא וּמִן הַסִּפְרִי וּמִן הַתּוֹסֶפְתּוֹת, מִכֻּלָּם יִתְבָּאֵר הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר, הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר, הַחִיּוּב וְהַפָּטוּר, הַפָּסוּל וְהַכָּשֵׁר, כְּמוֹ שֶׁהֶעְתִּיקוּ אִישׁ מִפִּי אִישׁ עַד מִפִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִסִּינַי.",
+                "גַּם יִתְבָּאֵר מֵהֶם דְּבָרִים שֶׁגָּזְרוּ חֲכָמִים וּנְבִיאִים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר לַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁשָּׁמְעוּ מִפִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּפֵרוּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי״ (ויקרא יח ל) – עֲשׂוּ מִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמַרְתִּי (מועד קטן ה א). וְכֵן יִתְבָּאֵר מֵהֶם הַמִּנְהָגוֹת וְהַתַּקָּנוֹת שֶׁהִתְקִינוּ אוֹ שֶׁנָּהֲגוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כְּמוֹ שֶׁרָאוּ בֵּית דִּין שֶׁל אוֹתוֹ הַדּוֹר. לְפִי שֶׁאָסוּר לָסוּר מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל״ (דברים יז יא). וְכֵן מִשְׁפָּטִים וְדִינִים מֻפְלָאִים שֶׁלֹּא קִבְּלוּם מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְדָנוּ בָּהֶן בֵּית דִּין שֶׁל אוֹתוֹ הַדּוֹר בְּמִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן, וּפָסְקוּ אוֹתָם הַזְּקֵנִים וְגָמְרוּ שֶׁהַדִּין כָּךְ הוּא – הַכֹּל חִבֵּר רַב אַשֵּׁי בַּתַּלְמוּד, מִימוֹת מֹשֶׁה וְעַד יָמָיו.",
+                "וְאַחַר בֵּית דִּינוֹ שֶׁל רַב אַשֵּׁי, שֶׁחִבֵּר הַתַּלְמוּד וּגְמָרוֹ בִּימֵי בְּנוֹ, נִתְפַּזְּרוּ יִשְׂרָאֵל בְּכָל הָאֲרָצוֹת פִּזּוּר יָתֵר; וְהִגִּיעוּ לַקְּצָווֹת וְלָאִיִּים הָרְחוֹקִים, וְרָבְתָה קְטָטָה בָּעוֹלָם, וְנִשְׁתַּבְּשׁוּ הַדְּרָכִים בִּגְיָסוֹת, וְנִתְמַעֵט תַּלְמוּד תּוֹרָה, וְלֹא נִכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לִלְמֹד בִּישִׁיבוֹתֵיהֶם אֲלָפִים וּרְבָבוֹת כְּמוֹ שֶׁהָיָה מִקֹּדֶם. אֶלָּא מִתְקַבְּצִים יְחִידִים, הַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר הַשֵּׁם קוֹרֵא, בְּכָל עִיר וָעִיר וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה; וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, וּמְבִינִים בְּחִבּוּרֵי הַחֲכָמִים כֻּלָּם, וְיוֹדְעִים מֵהֶם דֶּרֶךְ הַמִּשְׁפָּט הֵיאַךְ הוּא.",
+                "אַחַר הָאָמוֹרָאִים עָמְדוּ הַגְּאוֹנִים אֲשֶׁר יָדְעוּ כָּל הַתַּלְמוּד, בַּבְלִי וִירוּשַׁלְמִי וְסִפְרָא וְסִפְרֵי וְתוֹסֶפְתָּא, וְהֵם הוֹצִיאוּ לָאוֹר תַּעֲלוּמוֹתָיו שֶׁל הַתַּלְמוּד וּבֵאֲרוּ עִנְיָנָיו. לְפִי שֶׁדֶּרֶךְ הַתַּלְמוּד עָמֹק הוּא מְאוֹד, וְעוֹד שֶׁהוּא בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי מְעֹרָב עִם לְשׁוֹנוֹת אֲחֵרוֹת, לְפִי שֶׁאוֹתָהּ הַלָּשׁוֹן הָיְתָה בְּרוּרָה לְכֻלָּם בְּבָבֶל בְּעֵת שֶׁחֻבַּר הַתַּלְמוּד. אֲבָל בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת, וּבִימֵי הַגְּאוֹנִים אֲפִלּוּ בְּבָבֶל, לֹא הָיוּ מַכִּירִים אוֹתָהּ הַלָּשׁוֹן עַד שֶׁיִּלְמְדוּ אוֹתָהּ. וּשְׁאֵלוֹת רַבּוֹת הָיוּ שׁוֹאֲלִים אַנְשֵׁי כָּל עִיר וָעִיר לְכָל גָּאוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵיהֶם, לְפָרֵשׁ לָהֶם דְּבָרִים קָשִׁים שֶׁבַּתַּלְמוּד, וְהֵם הָיוּ מְשִׁיבִים לָהֶם כְּפִי חָכְמָתָם. וְאוֹתָם הַשּׁוֹאֲלִים הָיוּ מְקַבְּצִים הַתְּשׁוּבוֹת, וְעוֹשִׂים מֵהֶם סְפָרִים לְהָבִין מֵהֶם. גַּם חִבְּרוּ הַגְּאוֹנִים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר חִבּוּרִים לְבָאֵר הַתַּלְמוּד, מֵהֶם מִי שֶׁפֵּרֵשׁ הֲלָכוֹת יְחִידוֹת, וּמֵהֶם מִי שֶׁפֵּרֵשׁ מַסֶּכְתּוֹת וּסְדָרִים. וְעוֹד חִבְּרוּ הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת בְּעִנְיַן הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר, וְהַחִיּוּב וְהַפְּטוּר, בִּדְבָרִים שֶׁהַשָּׁעָה צְרִיכָה לָהֶם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ קְרוֹבִים לְמַדַּע מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵירֵד לְעָמְקוֹ שֶׁל תַּלְמוּד.",
+                "<small>[המשך דברי הרמב״ם ז״ל בהקדמתו למשנה תורה]:</small>",
+                "״וְזוֹ הִיא מְלֶאכֶת הַשֵּׁם, שֶׁעָשׂוּ בָּהּ כָּל גְּאוֹנֵי יִשְׂרָאֵל מִיּוֹם שֶׁחֻבְּרָה הַגְּמָרָא וְעַד זְמַן זֶה, שָׁנָה שְׁמִינִית אַחַר מֵאָה וָאֶלֶף לְחֻרְבַּן הַבַּיִת, וְהִיא שְׁנַת אַרְבַּעַת אֲלָפִים וּתְשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלוֹשִׁים וָשֶׁבַע לִבְרִיאַת הָעוֹלָם.",
+                "״וּבַזְּמַן הַזֶּה תָּקְפוּ הַצָּרוֹת יְתֵרוֹת, וְדָחֲקָה הַשָּׁעָה אֶת הַכֹּל, וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמֵינוּ, וּבִינַת נְבוֹנֵנוּ נִסְתְּרָה. לְפִיכָךְ אוֹתָם הַפֵּרוּשִׁים וְהַהֲלָכוֹת וְהַתְּשׁוּבוֹת שֶׁחִבְּרוּ הַגְּאוֹנִים, וְרָאוּ שֶׁהֵם דְּבָרִים מְבֹאָרִים – נִתְקַשּׁוּ בְּיָמֵינוּ, וְאֵין מֵבִין עִנְיְנֵיהֶם כָּרָאוּי אֶלָּא מְעַט בְּמִסְפָּר. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הַגְּמָרָא עַצְמָהּ הַבַּבְלִית וְהַיְּרוּשַׁלְמִית, וְסִפְרָא וְסִפְרֵי וְהַתּוֹסֶפְתָּא, שֶׁהֵם צְרִיכִין דַּעַת רְחָבָה וְנֶפֶשׁ חֲכָמָה וּזְמַן אָרֹךְ, וְאַחַר כָּךְ יִוָּדַע מֵהֶם הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹחָה בַּדְּבָרִים הָאֲסוּרִים וְהַמֻּתָּרִים, וּשְׁאָר דִּינֵי הַתּוֹרָה הֵיאַךְ הוּא.",
+                "״וּמִפְּנֵי זֶה (נָעַרְתִּי חָצְנִי) [שִׁנַּסְתִּי מָתְנַי] אֲנִי מֹשֶׁה בֶּן מַיְמוֹן הַסְּפָרַדִּי, וְנִשְׁעַנְתִּי עַל הַצּוּר בָּרוּךְ הוּא, וּבִינוֹתִי בְּכָל אֵלּוּ הַסְּפָרִים, וְרָאִיתִי לְחַבֵּר דְּבָרִים הַמִּתְבָּרְרִים מִכָּל אֵלּוּ הַחִבּוּרִים בְּעִנְיַן הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר, הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר, עִם שְׁאָר דִּינֵי הַתּוֹרָה. כֻּלָּם בְּלָשׁוֹן בְּרוּרָה וְדֶרֶךְ קְצָרָה, עַד שֶׁתְּהֵא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ סְדוּרָה בְּפִי הַכֹּל, בְּלֹא קֻשְׁיָא וּבְלֹא פֵּרוּק. לֹא זֶה אוֹמֵר בְּכֹה וְזֶה בְּכֹה אֶלָּא דְּבָרִים בְּרוּרִים, קְרוֹבִים, נְכוֹנִים עַל פִּי הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יִתְבָּאֵר מִכָּל אֵלּוּ הַחִבּוּרִים וְהַפֵּרוּשִׁים הַנִּמְצָאִים מִימוֹת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְעַד עַכְשָׁו. עַד שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַדִּינִים גְּלוּיִים לַקָּטָן וְלַגָּדוֹל, בְּדִין כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה וּבְדִין כָּל הַדְּבָרִים שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים וּנְבִיאִים.",
+                "״כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם צָרִיךְ לְחִבּוּר אַחֵר בָּעוֹלָם בְּדִין מִדִּינֵי יִשְׂרָאֵל. אֶלָּא יְהֵא חִבּוּר זֶה מְקַבֵּץ לַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ עִם הַתַּקָּנוֹת וְהַמִּנְהָגוֹת וְהַגְּזֵרוֹת, שֶׁנַּעֲשׂוּ מִימוֹת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ לָנוּ הַגְּאוֹנִים בְּכָל חִבּוּרֵיהֶם שֶׁחִבְּרוּ אַחַר הַגְּמָרָא. לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִבּוּר זֶה ״מִשְׁנֵה תּוֹרָה״, לְפִי שֶׁאָדָם קוֹרֵא בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ קוֹרֵא בָּזֶה, וְיוֹדֵעַ מִמֶּנּוּ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִקְרוֹת סֵפֶר אַחֵר בֵּינֵיהֶם. <small>[ע״כ לשון הרמב״ם בהקדמתו.]</small>",
+                "וְאַחַר כָּךְ עָמַד רַבֵּנוּ מֹשֶׁה מִקּוּצִי וְחִבֵּר סֵפֶר אַחֵר, וְלִקֵּט מֵאוֹתוֹ סֵפֶר שֶׁל מַיְמוֹנִי וְחִבֵּר עָלָיו שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁל אַחֲרוֹנִים. וְכֵן כָּל אֶחָד וְאֶחָד עָשָׂה סֵפֶר לְפִי מָה שֶׁרָאָה עִנְיְנֵי הַדּוֹר שֶׁהָיָה בּוֹ. וְכֵן חִבְּרוּ רַבָּנִים רַבִּים פְּסָקוֹת, כְּגוֹן: הָרוֹקֵחַ, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִמֵּץ, וַאֲבִי הָעֶזְרִי, וְאוֹר זָרוּעַ. וְכֵן עָשׂוּ רַבָּנִים רַבִּים, כָּל אֶחָד חִבֵּר סֵפֶר לְפִי מָה שֶׁרָאָה עִנְיְנֵי הַדּוֹר שֶׁהָיָה בּוֹ, כִּי רָאוּ שֶׁנִּתְמַעֵט בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים יְדִיעַת הַתַּלְמוּד, וְאֵין אָדָם יָכוֹל לֵדַע אִם לֹא מִתּוֹךְ סֵפֶר פּוֹסְקִים.",
+                "וְגַם רַבֵּינוּ שְׁלֹמֹה עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁרָאָה בְּיָמָיו מִעוּט הַלְּבָבוֹת, שֶׁהָיוּ הַדּוֹרוֹת בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים מִתְמַעֲטִים וְהוֹלְכִים, וְעַל כֵּן נִתְעוֹרֵר לִבּוֹ לְפָרֵשׁ הַתַּלְמוּד, לְלַמֵּד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דֵּעָה. וְאַחַר כָּךְ עָמְדוּ יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ, רַבֵּינוּ תָּם וְרַבֵּינוּ יִצְחָק וּשְׁאָר רַבָּנִים, וּפִלְפְּלוּ פִּלְפּוּל גָּדוֹל עַד שֶׁחִבְּרוּ הַ״תּוֹסָפוֹת״ בִּישִׁיבָתוֹ שֶׁל רַבִּי יִצְחָק בַּעַל הַתּוֹסָפוֹת. וְשָׁם הָיוּ גְּדוֹלִים, כְּגוֹן רַבֵּינוּ שִׁמְשׁוֹן מִשַּׁאנְץ שֶׁחִבֵּר גַּם כֵּן תּוֹסָפוֹת, לְבַד מִשְּׁאָרֵי תַּלְמִידִים שֶׁהָיוּ לָרֹב מְאוֹד. וְהֵם הָיוּ גִּבּוֹרִים בַּתּוֹרָה, וְהָיָה לְבָבָם גָּדוֹל מְאוֹד וּפָתוּחַ כְּאוּלָם, וְלָמְדוּ בְּעֵסֶק גָּדוֹל, וּמָסְרוּ נַפְשָׁם עַל הַתּוֹרָה, וְיָדְעוּ בְּלֹא עִיּוּן כָּל הַתַּלְמוּד, פֵּרוּשׁ [רַשִׁ״י] וְתוֹסָפוֹת.",
+                "וְאַחַר כָּךְ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים רַבּוּ הַצָּרוֹת, וְנִתְמַעֲטוּ הַיְּשִׁיבוֹת, וְהָיוּ אוֹתָם הַתּוֹסָפוֹת הָאַחֲרוֹנִים כְּבֵדִים עֲלֵיהֶם וְלֹא יָכְלוּ לָשֵׂאת. וּבָאוּ גְּדוֹלִים אֲחֵרִים וְקִצְּרוּ הַתּוֹסָפוֹת הָהֵן, כָּל אֶחָד כְּפִי חָכְמָתוֹ, לְהָקֵל לְאַנְשֵׁי דּוֹרוֹ הַלִּמּוּד. וַעֲדַיִן בַּיָּמִים הָהֵם הָיוּ בְּקִיאִים בְּכָל הַתַּלְמוּד, וְהָיוּ יוֹדְעִים הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ הַתַּלְמוּד. עַד שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל שֶׁנִּתְגָּרְשׁוּ מִצָּרְפַת, אֲשֶׁר שָׁם הָיוּ מַחֲזִיקִים בַּתּוֹרָה וְהָיוּ לוֹמְדִים בְּעֵסֶק גָּדוֹל, כְּעִנְיָן שֶׁעָשׂוּ רִאשׁוֹנִים בִּימֵי חַכְמֵי הַתַּלְמוּד, שֶׁהָיָה עִקַּר לִמּוּדָם לַחְזֹר הַתַּלְמוּד, כְּדֵי לְקַיֵּם מָה שֶׁאָמְרוּ: ״וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ״ (דברים ו ז) – שֶׁיְּהוּ דִּבְרֵי תוֹרָה מְחֻדָּדִים בְּפִיךְ; שֶׁאִם יִשְׁאָלְךָ אָדָם דָּבָר – אַל תְּגַמְגֵּם וְתֹאמַר, אֶלָּא אֱמֹר לוֹ מִיָּד (קידושין ל א). כִּי זֶה הַדָּבָר אִי אֶפְשָׁר הוּא, שֶׁיִּהְיוּ הַמִּצְווֹת שְׁנוּנִים וּמְזֻמָּנִים בְּפִי הָאָדָם לְהָשִׁיב לַשּׁוֹאֵל, אִם לֹא בְּרוֹב חֲזָרוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (חגיגה ט ב): אֵינוֹ דּוֹמֶה מִי שֶׁשּׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה פְּעָמִים, לְמִי שֶׁשּׁוֹנֶה אוֹתוֹ מֵאָה וְאֶחָד.",
+                "וְאָמְרִינַן (ח א) שֶׁרֵישׁ לָקִישׁ הָיָה חוֹזֵר הַהֲלָכָה אַרְבָּעִים פְּעָמִים קֹדֶם שֶׁבָּא לִפְנֵי רַבִּי יוֹחָנָן. וְכֵן עָשׂוּ כֻּלָּם בִּימֵי חַכְמֵי הַתַּלְמוּד, שֶׁעִקַּר לִמּוּדָם הָיָה חֲזָרָה. וְאָמְרִינַן (מגילה ז ב): רַב אָשֵׁי הֲוָה יָתֵב קַמֵּהּ דְּרַב כָּהֲנָא. נָגַהּ וְלָא קָאָתוּ רַבָּנָן. אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא לָא אֲתוֹ רַבָּנַן? אֲמַר לֵיהּ: דִּלְמָא טְרִידִי בִּסְעוּדַת פּוּרִים. אָמַר לָהּ: וְלָא הֲוָה אֶפְשָׁר לְמֵיכַל מִדְּאֻרְתָּא? אָמַר לָהּ: לָא שְׁמִעַ לֵהּ לְמָר לְהָא דְּאָמַר רָבָא: סְעוּדַת פּוּרִים שֶׁאֲכָלָהּ בַּלַּיְלָה – לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. מַאי טַעְמָא? ״יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה״ כְּתִיב (אסתר ט כב). אָמַר לֵהּ: אָמַר רָבָא הָכִי? אָמַר לוֹ: אִין! תְּנָא מִנֵּהּ אַרְבְּעִין זִמְנִין, וְדָמֵי לָהּ כְּמַאן דְּמֻנָּח בְּכִיסוֹ.",
+                "וְעַתָּה רְאֵה: זֶה הָיָה דָּבָר קַל מְאוֹד, וַאֲפִלּוּ הָכֵי הָיָה חוֹזֵר אוֹתוֹ כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַכְשָׁו אֵין שׁוּם אָדָם שֶׁיִּהְיֶה חוֹזֵר דָּבָר כָּזֶה יוֹתֵר מִפַּעַם אַחַת אוֹ שְׁתֵּי פְּעָמִים. וְיֵשׁ רְאָיוֹת גְּדוֹלוֹת בְּרוּרוֹת בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בַּתַּלְמוּד, שֶׁהָיוּ כֻּלָּם רְגִילִים בַּחֲזָרָה, וּלְכָל אֶחָד הָיָה לוֹ סְכוּם מִנְיָן כָּךְ וְכָךְ פְּרָקִים לְיוֹם, וּכְשֶׁהָיוּ טְרוּדִים בַּיּוֹם – אָז הָיוּ פּוֹרְעִים בַּלַּיְלָה (ערובין סה א). וְכָל שְׁלוֹשִׁים יוֹם הָיוּ חוֹזְרִים תַּלְמוּדָם. וּבְזֶה הָעִנְיָן הָיוּ לוֹמְדִים גַּם כֵּן בְּצָרְפַת, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְמַעֲלוֹת רַבּוֹת וְלִידִיעָה גְּדוֹלָה. וְלֹא הֻצְרְכוּ לְסִפְרֵי פּוֹסְקִים, כִּי הָיוּ יוֹדְעִים הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ הַתַּלְמוּד וְהַתּוֹסָפוֹת. אֲבָל מִיּוֹם שֶׁנִּתְגָּרְשׁוּ מִצָּרְפַת נִתְמַעֵט הַלִּמּוּד מְאוֹד מְאוֹד.",
+                "וְעוֹד בַּדּוֹר הַזֶּה נִשְׁתַּכְּחָה הַתּוֹרָה, מֵחֲמַת כִּי הַלּוֹמְדִים הַלָּלוּ סְבוּרִים לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ הָרִאשׁוֹנִים לְהַחְזִיק בְּפִלְפּוּלִים, אַךְ אֵינָם דּוֹמִים לְחַכְמֵי צָרְפַת כְּלָל וּכְלָל. שֶׁלִּבָּם הָיָה פָּתוּחַ כְּאוּלָם, וְתוֹרָתָם הָיְתָה אֻמָּנוּתָם, וְהָיוּ מְמִיתִים עַצְמָם עָלֶיהָ יוֹמָם וְלַיְלָה; לָכֵן הִשִּׂיגוּ וְיָדְעוּ בְּפִלְפּוּלָם. אֲבָל עַכְשָׁו אֵינָם יוֹדְעִים כֵּן, אֶלָּא מְבַלְבְּלִים זֶה אֶת זֶה, וּמְבַטְּלִים רֹב הַיּוֹם וְעוֹסְקִים בְּאוֹתוֹ לִמּוּד כַּחֲצִי יוֹם, וְהַלִּמּוּד שֶׁלָּהֶם עֲרַאי דַּעֲרַאי וְהַבִּטּוּל קֶבַע. אֲבָל בִּימֵי חַכְמֵי הַתַּלְמוּד הָלְכוּ לִלְמֹד עֶשֶׂר שָׁנִים וְיוֹתֵר, וְהָיָה לִמּוּדָם גָּדוֹל בִּקְבִיעוּת, שֶׁאִם הָיָה אֶחָד מִתְעַטֵּשׁ לֹא הָיוּ אוֹמְרִים ״אָסוּתָא״ מִפְּנֵי בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ (ברכות נג א).",
+                "מִזֶּה הָעִנְיָן יֵשׁ לָדַעַת רֹב קְבִיעוּתָם. וְאָמְרִינַן (כתובות סג א): רַב יוֹסֵף בְּרֵהּ דְּרָבָא, שַׁדְּרֵהּ אָבוּהָ לְבֵי רַב קַמֵּי דְּרַב יוֹסֵף. פָּסַק לָהּ שִׁת שְׁנִין. כִּי הֲוָה תְּלָת שְׁנִין, מְטָא מַעֲלֵי יוֹמָא דְּכִפּוּרָא, אֲמַר: ״אָזֵל וְאֶחֱזֵי לְאַנְשֵׁי בֵּיתִי.״ שְׁמַע אָבוּהָ, שָׁקַל נַרְגָּא נְפַק לְאַפֵּהּ. אֲמַר לֵיהּ: ״יוֹנָתְךָ נִזְכַּרְתָּ?!״ וְאָמְרִי לָהּ: ״זוּגָתְךָ נִזְכַּרְתָּ?!״ אִטְּרוּד, לָא מָר אִפְּסִיק וְלָא מָר אִפְּסִיק. רְאֵה וְהָבֵן זֶה הָעִנְיָן, כַּמָּה הָיוּ דְּבֵקִים בַּתּוֹרָה, עַל כֵּן זָכוּ לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ!",
+                "וְכֵן בְּאֶרֶץ צָרְפַת הָיוּ עוֹסְקִים בְּעֵסֶק גָּדוֹל וּזְמַן רַב, וְהָיוּ יוֹשְׁבִים בְּמָקוֹם אֶחָד לִלְמֹד כָּל הַתַּלְמוּד, וְהָיוּ חוֹזְרִים תָּמִיד, וְלֹא פָּסְקָה תּוֹרָה מִפִּיהֶם. וְהָיוּ עוֹשִׂים כְּמוֹ מַעֲשֵׂי הָרִאשׁוֹנִים, כִּדְאָמְרִינַן (עבודה זרה יט א): לְעוֹלָם לִגְרוֹס אִינִישׁ וְאַף עַל גַּב דִּמְשַׁכַּח, וְאַף עַל גַּב דְּלָא יָדַע מַאי קָאָמַר. וְאָמְרֵי (שבת סג א): מֵעִקָּרָא לִגְמַר אִינִישׁ, וַהֲדַר לִסְבַּר. וְכָל זֶה אֵינָם עוֹשִׂים עַתָּה, כִּי כָּל אֶחָד רוֹצֶה לִלְמֹד תּוֹסָפוֹת, וְכָל חִדּוּשִׁים וְחִדּוּשֵׁי דְּחִדּוּשִׁים, קֹדֶם שֶׁיֵּדַע צוּרַת הַתַּלְמוּד. אִם כֵּן אֵיךְ יַצְלִיחוּ, כֵּיוָן שֶׁעוֹשֶׂה לְהֶפֶךְ מִמָּה שֶׁאָמְרוּ חַכְמֵי הַתַּלְמוּד? כִּי כָּל מַה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתַּלְמוּד הַכֹּל אֱמֶת, וְאֵין לְהָשִׁיב עָלָיו אוֹ לְשַׁנּוֹתוֹ, וְלֹא לְהוֹסִיף וְלֹא לִגְרֹעַ.",
+                "וְעַל כֵּן מֵרֹב טֹרַח הַלִּמּוּד, הָעִיּוּן וְהַפִּלְפּוּל, רַבִּים פּוֹרְשִׁים מִן הַלִּמּוּד מֵרֹב טֹרַח הַשְּׁמוּעוֹת וְהַדִּקְדּוּק שֶׁאוֹמֵר עַל פֶּה. כִּי אוֹמְרִים: ״מָה נוּכַל לְהָבִין סְבָרוֹת מִבַּחוּץ? הַלְוַאי שֶׁהָיִינוּ יוֹדְעִים מָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְּפָרִים!״ וְאִם הָיוּ לוֹמְדִים בִּקְבִיעוּת יוֹמָם וָלַיְלָה, אָז הָיוּ לוֹמְדִים וְהָיוּ בְּקִיאִים בַּתַּלְמוּד, וְהָיוּ מִתְאַוִּים לִלְמֹד, כִּי הָיָה לָהֶם לֵב לְהָבִין בְּקַל; וְהָיָה אָדָם בָּא לִלְמֹד לְעוֹלָם ״נִים וְלָא נִים, תִּיר וְלָא תִּיר״ (עיין נידה סג א). וְהָיוּ מוֹסִיפִים בְּכָךְ יִרְאַת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה, וְגַם הָיוּ מִתְרַבִּים הַתַּלְמִידִים, וְהָיוּ עוֹסְקִים תָּמִיד בַּתּוֹרָה. אֲבָל עַתָּה מֵרֹב טֹרַח הַשְּׁמוּעוֹת – נַעֲשֵׂית עֲלֵיהֶם הַהֲלָכָה כְּמַשָּׂא כָּבֵד וְלֹא יוּכְלוּ עוֹד לְהַבִּיט בָּהּ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ עוֹסְקִים בְּשִׁגָּעוֹן וּבְלֵיצָנוּת, וּמְבַלְבְּלִים וּמְבַטְּלִים וְעוֹסְקִים בְּמִינֵי תַּחְבּוּלוֹת, וְאֵין לָהֶם יִרְאַת שָׁמַיִם.",
+                "וְאָמְרוּ בְּפֶרֶק ״הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים״ (בבא מציעא פה א): רַבִּי זֵירָא יְתִיב בְּתַעֲנִית מֵאָה יוֹם, דְּלִשְׁכַּח מִנֵּיהּ תַּלְמוּדָא דְּבָבֶל, כִּי הֵיכִי דְּלָא נִטְרְדֵי. וְאָמְרוּ (ויקרא רבה כה א): נִכְשַׁל אָדָם בַּעֲבֵרָה אַחַת וְנִתְחַיֵּב מִיתָה לַשָּׁמַיִם, מָה יַעֲשֶׂה וְיִחְיֶה? אִם הָיָה רָגִיל לִקְרוֹת דַּף אֶחָד – יִקְרָא שְׁנֵי דַּפִּים; אוֹ לִשְׁנוֹת פֶּרֶק פַּעַם אַחַת – יִשְׁנֶה פַּעֲמַיִם; אוֹ לִלְמֹד פֶּרֶק אֶחָד – יִלְמַד שְׁנֵי פְּרָקִים. אַלְמָא רֹב גִּרְסָא עִקָּר; כִּי אִם הָיָה הַפִּלְפּוּל עִקַּר, לִצְעֹק וּלְהָרִים קוֹל חֲצִי יוֹם בְּדִבּוּר אֶחָד, אָז הָיָה לוֹ לוֹמַר: אִם מִתְּחִלָּה הָיָה רָגִיל לְהַקְשׁוֹת קֻשְׁיָא אַחַת – יַקְשֶׁה שְׁתֵּי קֻשְׁיוֹת.",
+                "וּבְפֶרֶק ״הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ״ (קידושין נב ב) אָמְרִינַן: כְּשֶׁמֵּת רַבִּי מֵאִיר, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אַל יִכָּנְסוּ תַּלְמִידֵי רַבִּי מֵאִיר לְכָאן, שֶׁקַּנְתְּרָנִים הֵם. וְכָל זֶה שֶׁלֹּא הָיָה רוֹצֶה לְהִתְבַּטֵּל מִגִּרְסָתוֹ, כִּי רַבִּי מֵאִיר הָיָה חָרִיף וְלֹא עָמְדוּ חֲבֵרָיו עַל סוֹף דַּעְתּוֹ (ערובין נג א). וְעוֹד הָתָם אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לִבָּן שֶׁל רִאשׁוֹנִים כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם, וְשֶׁל אַחֲרוֹנִים כְּפִתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל, וְאָנוּ כִּמְלֹא נֶקֶב מַחַט סִדְקִית. וְאָמַר אַבַּיֵּי: וַאֲנַן כִּי סִכְּתָא בְּגֻדָּא לִגְמָרָא. וְאָמַר רָבָא: וַאֲנַן כְּאֶצְבַּע בְּקִירָא לִסְבָרָא. וְאָמַר רַב אַשֵּׁי: וַאֲנַן כִּי אֶצְבַּעְתָּא בְּבֵירָא לְשִׁכְחָה.",
+                "וְעַכְשָׁו אֲנַן עֲנִיֵּי הַדַּעַת, אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לוֹמַר ״כְּאֶצְבַּע״, כִּי אִם ״כְּאֶבֶן שַׁיִשׁ״ לַגְּמָרָא וְלַסְּבָרָא. וְהָא דְּאָמַר בְּפֶרֶק ״בַּמֶּה מַדְלִיקִין״ (שבת לא א), אָמַר רָבָא: בְּשָׁעָה שֶׁמַּכְנִיסִים אָדָם לַדִּין שׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ: נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בֶּאֱמוּנָה? פִּלְפַּלְתָּ בַּחָכְמָה? – מַשְׁמַע שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לְפַלְפֵּל? – זֶה לִמּוּד הַגְּמָרָא, שֶׁמַּקְשִׁינַן מִשְׁנָיוֹת עַל הַבָּרָיְתוֹת וּמְתָרְצִינַן לְהוּ. אִי נָמֵי: עַל יְדֵי עֵסֶק וְהֶגְיוֹן בַּתּוֹרָה תָּמִיד – נוֹתֵן דַּעְתּוֹ לְדַקְדֵּק וּמוֹצֵא טַעְמוֹ. אֲבָל לֵשֵׁב כָּל הַיּוֹם לְפַטְפֵּט, פְּשִׁיטָא שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת כֵּן. וְכֵן עַתָּה רֹב הַלּוֹמְדִים מוֹדִים בְּעַצְמָם שֶׁאֵין לוֹמְדִים כַּהֹגֶן, וְיוֹדְעִים שֶׁאֵינָם לוֹמְדִים כְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, כִּי מֵרֹב טֹרַח הַפִּטְפּוּטִים שֶׁהֵם מְפַטְפְּטִים הֵם מִתְבַּטְּלִים לְגַמְרֵי, וְלֹא יַשִּׂיגוּ לִלְמֹד לֹא תּוֹרָה, וְלֹא נְבִיאִים, וְלֹא כְּתוּבִים, וְלֹא אַגָּדוֹת, וְלֹא מִשְׁנָה, לֹא מִדְרָשִׁים, וְלֹא שׁוּם חָכְמָה מֵחֲמַת רֹב תַּחְבּוּלוֹת שֶׁלָּהֶם.",
+                "וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (אבות דרבי נתן כד ו) עַל פָּסוּק זֶה: ״עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי, וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב. וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים, כָּסּוּ פָּנָיו חֲרֻלִּים, וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה״ (משלי כד ל-לא) – מִי שֶׁאֵינוֹ מַחְזִיר תַּלְמוּדוֹ מִתְּחִלָּה מַחֲלִיף רָאשֵׁי פְּרָקִים, סוֹף מַחֲלִיף דִּבְרֵי חֲכָמִים, סוֹף שֶׁאוֹמֵר עַל טָמֵא ״טָהוֹר״, וַהֲרֵי הוּא מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם. אַלְמָא, מִי שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר תַּלְמוּדוֹ לֹא יוּכַל לְהוֹרוֹת כַּדִּין, אֶלָּא טוֹעֶה בְּרוֹב הַהוֹרָאוֹת. וְאָמְרִינַן (מדרש משלי י א), אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה קָשֶׁה יוֹם הַדִּין! שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָדוּן כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עַל עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט, וְכֵיוָן שֶׁתַּלְמִיד חָכָם בָּא לְפָנָיו, אוֹמֵר לוֹ: ״כְּלוּם עָסַקְתָּ בַּתּוֹרָה?״ אוֹמֵר לוֹ: ״הֵן!״ אוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הוֹאִיל וְהוֹדֵיתָ לְפָנַי, אֱמֹר לִי מָה קָרִיתָ וּמָה שָׁנִיתָ וּמָה שָׁמַעְתָּ בַּיְּשִׁיבָה. מִכָּאן אָמְרוּ: כָּל מָה שֶׁקָּרָא אָדָם יִתְפֹּס בְּיָדוֹ, שֶׁלֹּא תַּשִּׂיגֵהוּ בּוּשָׁה וּכְלִמָּה לְיוֹם הַדִּין."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הָעֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה – שַׁעַר יִרְאַת שָׁמַיִם </b></big>",
+                "כָּתוּב בַּתּוֹרָה: ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ״ (דברים י יב). וּכְתִיב (ישעיהו לג ו): ״יִרְאַת יְיָ הִיא אוֹצָרוֹ״. וְאָמְרוּ (שבת לא ב): אֵין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא יִרְאַת שָׁמַיִם בִּלְבַד, דִּכְתִיב (איוב כח כח): ״וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת יְיָ הִיא חָכְמָה״, יְחִידָה הִיא הַיִּרְאָה בָּעוֹלָם (רש״י שם); ״הֵן״ מַשְׁמַע אַחַת, שֶׁכֵּן בְּלָשׁוֹן יְוָנִי קוֹרִין לְ״אַחַת״ – ״הֵן״.",
+                "וְאָמַר רָבָא (שבת לא א): בְּשָׁעָה שֶׁמַּכְנִיסִין אָדָם לַדִּין, אוֹמְרִים לוֹ: ״נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בֶּאֱמוּנָה? קָבַעְתָּ עִתִּים לַתּוֹרָה? עָסַקְתָּ בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה? צִפִּיתָ לִישׁוּעָה? פִּלְפַּלְתָּ בַּחָכְמָה? הֵבַנְתָּ דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר?״ וַאֲפִלּוּ הָכֵי: אִי יִרְאַת הַשֵּׁם הִיא אוֹצָרוֹ – אִין [כן], אִי לָא – לֹא. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאָמַר לִשְׁלוּחוֹ: ״הַעֲלֵה לִי כֹּר חִטִּין לָעֲלִיָּה.״ הָלַךְ וְהֶעֱלָה לוֹ. אֲמַר לֵיהּ: ״עֵרַבְתָּ לִי בָּהֶן קַב חוֹמְטִין?״ אֲמַר לֵיהּ: ״לָאו.״ אֲמַר לֵיהּ: ״מוּטָב אִם לֹא הֶעֱלִיתָ.״ וְאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא (שבת לא א-לא ב): כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תּוֹרָה וְאֵין בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם – דּוֹמֶה לְגִזְבָּר שֶׁמָּסְרוּ לוֹ מַפְתְּחוֹת הַפְּנִימִיּוֹת, וּמַפְתְּחוֹת הַחִיצוֹנִיּוֹת לֹא מָסְרוּ לוֹ. בְּהֵי עָיֵל? [באיזה יכנס?]",
+                "מַכְרִיז רַבִּי יַנַּאי: חֲבָל עַל דְּלֵית לֵהּ דָּרְתָא, וְתַרְעָא לְדַרְתָּא עָבֵיד. פֵּרוּשׁ ״דָּרְתָא״ – ״חָצֵר״, ״תַּרְעָא״ – ״שַׁעַר״. וּבָא רַבִּי יַנַּאי לוֹמַר: מִי שֶׁאֵין לוֹ חָצֵר, מָה יוֹעִיל לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה שַׁעַר בְּחִנָּם? כָּךְ הַתּוֹרָה אֵינָהּ אֶלָּא שַׁעַר לִכָּנֵס בָּהּ לְיִרְאַת שָׁמַיִם. וַאֲמַר לְהוּ רָבָא לְרַבָּנַן (יומא עב ב): בְּמָטוּתָא מִנַּיְכוּ, לָא תֵּירְתוּ תַּרְתֵּי גֵּיהִנֹּם – לִהְיוֹת יְגֵעִים וַעֲמֵלִים בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא תְּקַיְּמוּהָ, וְתִירְשׁוּ גֵּיהִנֹּם בְּמוֹתְכֶם; וּבְחַיֵּיכֶם לֹא נֶהֱנֵיתֶם מִזֶּה הָעוֹלָם מֵחֲמַת טֹרַח הַלִּמּוּד, וּבְמוֹתְכֶם תֹּאבְדוּ מֵעָלְמָא דְאָתֵי.",
+                "וּמֵאַחַר שֶׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁהַכֹּל תּוֹלֶה בְּיִרְאַת שָׁמַיִם, וְכָל הַתּוֹרָה אֵינָהּ מוֹעֶלֶת לָאָדָם אֶלָּא בְּיִרְאַת שָׁמַיִם, וְהִיא יָתֵד שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בָּהּ, וְהִיא לְבַדָּהּ עוֹמֶדֶת לְאָדָם לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. וְכֵן דָּוִד, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הֵעִיד (תהלים יט י): ״יִרְאַת יְיָ טְהוֹרָה, עוֹמֶדֶת לָעַד״. וְכֵן שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הֵעִיד וְאָמַר (קהלת ג יד): ״וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו״. וּכְתִיב (משלי טו טז): ״טוֹב מְעַט בְּיִרְאַת יְיָ, מֵאוֹצָר רָב וּמְהוּמָה בוֹ״.",
+                "לָכֵן יֵשׁ לֵדַע שֶׁיֵּשׁ שְׁלוֹשָׁה מִינֵי יִרְאָה: הָאַחַת הִיא יִרְאָה גְּרוּעָה מְאוֹד, כְּגוֹן אָדָם שֶׁאֵינוֹ יָרֵא מִלִּפְנֵי הָאֱלֹהִים, אַךְ כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה אֵיזֶה מַעֲשֶׂה טוֹב הוּא עוֹשֶׂה מִפְּנֵי בְּנֵי אָדָם: שֶׁאִם לֹא יַעֲשֶׂה הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב, הֵן בְּלִמּוּד, הֵן בִּצְדָקָה, הֵן בִּתְפִלָּה, הֵן בְּכָל דָּבָר – אָז לֹא יַאֲמִינוּ בּוֹ וְיִבְזוּהוּ, אִם כֵּן מָה שֶׁיַּעֲשֶׂה אֵינוֹ אֶלָּא לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵיהֶם. וְאִם אִישׁ זֶה מְכַוֵּן כָּךְ כָּל יָמָיו, אָז אַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אוֹבֵד, כֵּיוָן שֶׁאֵין מַחֲשַׁבְתּוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.",
+                "הַשֵּׁנִי הוּא יָרֵא מִלִּפְנֵי הָאֱלֹהִים, אַךְ הוּא יָרֵא מִלְּפָנָיו מֵחֲמַת עֹנֶשׁ גֵּיהִנֹּם אוֹ שֶׁלֹּא יָבוֹא לְגַן עֵדֶן, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִתְחַזֵּק בַּמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב. וְזֶה הָאִישׁ, אֲפִלּוּ מְקַיֵּם כָּל הַתּוֹרָה בְּכַוָּנָה זוֹ – טוֹב הוּא שֶׁיָּרֵא מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיְּבִיאֵהוּ לַמִּשְׁפָּט, אַךְ לֹא הִגִּיעַ לְעִקַּר הַטּוֹבָה, כִּי כָּל כַּוָּנָתוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ אֵינָהּ אֶלָּא לְטוֹבַת עַצְמוֹ, וְלֹא לִכְבוֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.",
+                "אֲבָל הַשְּׁלִישִׁי, הַמַּרְגָּלִית הַטּוֹבָה, זֶהוּ שֶׁיָּרֵא מִפְּנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא מִפְּנֵי שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם, רַק שֶׁהוּא נִרְעָד מִלְּפָנָיו, וְכָל אֵיבָרָיו מִזְדַּעְזְעִים בְּזָכְרוֹ גְּדֻלָּתוֹ וּגְבוּרָתוֹ. וַעֲבוּר שֶׁזֶּה הַדָּבָר עָמֹק מְאוֹד מְאוֹד לִבְנֵי אָדָם לְהָבִין, כִּי דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ מַעֲשֵׂיהֶם אִם לֹא יְקַוּוּ שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם רֶוַח אוֹ יֻרְחַק הַנֶּזֶק מֵעֲלֵיהֶם, וְאִם אֵין אֶחָד מֵאֵלּוּ אָז הַמַּעֲשֶׂה אֶצְלָם הֶבֶל וָרִיק.",
+                "וַעֲבוּר שֶׁזֹּאת הַמַּדְרֵגָה הַשְּׁלִישִׁית הִיא קָשָׁה לְהַשִּׂיג, לָכֵן הִתִּירוּ לַעֲשׂוֹת הַמִּצְווֹת לְיִרְאַת הָעֹנֶשׁ וּלְתִקְוַת הַגְּמוּל. עַל כֵּן תִּמְצָא בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת לְהַפְחִיד לֵב הַקּוֹרֵא כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר לִבּוֹ, כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים לְנַעַר עֲבוּר שֶׁהוּא קָטָן בְּחָכְמָה, לְעוֹרֵר לִבּוֹ לִתֵּן לוֹ אֱגוֹזִים וּפֵרוֹת. וְנִמְצָא שֶׁהַנַּעַר אֵינוֹ לוֹמֵד לִכְבוֹד הַתּוֹרָה, כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ עֶרְכָּהּ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּלִמּוּדוֹ טוֹבָה, אֶלָּא חוֹשֵׁב הַלִּמּוּד עָמָל וִיגִיעָה, וְהוּא עָמֵל וְלוֹמֵד כְּדֵי לְהַשִּׂיג הַפֵּרוֹת, כְּמוֹ הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּבָה בְּעֵינָיו אֶלָּא בִּשְׁבִיל הָרֶוַח שֶׁבָּהּ.",
+                "אֲבָל אִם הָיוּ מַבְטִיחִים לְנַעַר קָטָן לֵאמֹר לוֹ: תִּלְמֹד וְאֶתֵּן לְךָ אִשָּׁה יָפָה, אוֹ בַּיִת, אוֹ תִּהְיֶה מֶלֶךְ – אָז לֹא יִלְמֹד עֲבוּר זֶה, וְיוֹתֵר יִתְעוֹרֵר לֵב הַנַּעַר עֲבוּר פְּרִי אֶחָד מִמָּה שֶׁיִּתְעוֹרֵר עֲבוּר כָּל אֵלֶּה, כִּי אֵין לִבּוֹ מַכִּיר טוֹבוֹת הָאִשָּׁה אוֹ הַמֶּלֶךְ. וְכֵן עִנְיַן הַתּוֹרָה הוּא, לְהָעִיר לֵב הָאָדָם בִּדְבָרִים שֶׁהוּא מַכִּירָם וְיוֹדֵעַ שֶׁהֵם טוֹבִים, לְהַמְשִׁיךְ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב. וְכָל זֹאת צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לְאָדָם עֲבוּר שֶׁחָכְמָתוֹ קְטַנָּה וְחַלָּשָׁה, וְאֵין בּוֹ הַבְחָנָה לְהַבְחִין סוֹד הָעִנְיָן, וְזֶה נִקְרָא ״שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ״. לָכֵן אַל תְּהֵא דּוֹמֶה לְנַעַר, אַךְ תְּבַקֵּשׁ הָאֱמֶת לִכְבוֹד הָאֱמֶת. וְזֶה הָעִנְיָן צָרִיךְ בִּינָה וְהַבְחָנָה גְּדוֹלָה.",
+                "לָכֵן יֵשׁ לְהוֹדִיעֲךָ עִנְיַן הַנְּשָׁמָה, כּוֹחָהּ וּגְבוּרָתָהּ, וְאָז תָּשִׂים שִׂכְלְךָ אֶל הַיְּסוֹד הָעֶלְיוֹן. וְדוֹמֶה זֶה הָעִנְיָן לְבֶן מֶלֶךְ, נַעַר בֶּן שָׁנָה אוֹ שְׁנָתַיִם שֶׁנִּגְנַב, וְהוֹלִיכוּהוּ לְמֵרָחוֹק אֶלֶף פַּרְסָאוֹת אוֹ יוֹתֵר, וְנִתְגַּדֵּל בְּבֵית כַּפְרִי, וְנִתְלַמֵּד מַעֲשֵׂה כַּפְרִיּוּת, וְלֹא חָשַׁב וְלֹא זָכַר אַחַר מַלְכוּתוֹ כִּי לֹא הִכִּיר וְלֹא יָדַע. וְאַחַר שֶׁעָמַד עַל דַּעְתּוֹ, בָּא אֵלָיו אֶחָד וּבִשְּׂרוֹ וְאָמַר לוֹ: ״אַתָּה בֶּן מֶלֶךְ!״ אֲבָל לֹא הִגִּיד לוֹ אֵיזֶה בֶּן מֶלֶךְ. אָז גָּבַהּ לִבּוֹ קְצָת, אַךְ לֹא חָשַׁשׁ כָּל כָּךְ, כֵּיוָן שֶׁלֹּא יָדַע מִי הוּא אָבִיו. וְאַחַר כָּךְ בָּא אֵלָיו מְבַשֵּׂר אַחֵר וְהִגִּיד לוֹ אֵיזֶה מֶלֶךְ הוּא אָבִיו, וְהִגִּיד לוֹ מְדִינָתוֹ וְאַרְצוֹ. אָז גָּבַהּ לִבּוֹ יוֹתֵר וַיִּתְאַוֶּה לֵילֵךְ שָׁם. מִכָּל מָקוֹם הֻשְׁפַּל לִבּוֹ בְּזָכְרוֹ: ״אֲפִלּוּ אִם אֵלֵךְ שָׁם לֹא יָחוּשׁוּ בִּי, כִּי לֹא מַכִּירִים אוֹתִי!״ אַחַר כָּךְ שָׁמַע הַמֶּלֶךְ הֵיכָן בְּנוֹ, וְשָׁלַח אַחֲרָיו מִבְּנֵי בֵּיתוֹ שֶׁהִכִּירוּ סִימָנִים בְּגוּפוֹ, וְשָׁלַח עִמָּהֶם שָׂרִים וּבִגְדֵי מַלְכוּת לְהָבִיא בְּנוֹ אֶצְלוֹ. וּכְשֶׁבָּאוּ אֵלּוּ אֵלָיו וְרָאוּהוּ וְהִכִּירוּהוּ, וְהֶרְאוּ לוֹ הַבְּגָדִים שֶׁל מַלְכוּת – אָז גָּבַהּ לִבּוֹ מְאוֹד. וְאַחַר שֶׁהִלְבִּישׁוּהוּ וְהִרְכִּיבוּהוּ עַל הַסּוּס אֲשֶׁר רָכַב בּוֹ הַמֶּלֶךְ – אָז יָדַע תָּקְפוֹ וּגְבוּרָתוֹ, וְהָיָה לוֹ לֵב מֶלֶךְ וְגָבַהּ מְאוֹד מְאוֹד. כָּךְ עִנְיַן הַנְּשָׁמָה: הִיא בַּת מֶלֶךְ, נְפוּחָה בְּאָדָם מִכִּסֵּא הַכָּבוֹד, וְהוּבְאָה בַּגּוּף הַמְלֻכְלָךְ אֲשֶׁר חִשְׁקוֹ רַב מְאוֹד לָעוֹלָם הַזֶּה וְיֵשׁ לוֹ כַּמָּה מִינֵי תַּאֲווֹת, עַד שֶׁנִּקְבְּעָה הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא בַּת הַמֶּלֶךְ בֵּינֵיהֶן וְנִמְשֶׁכֶת אַחַר תַּאֲווֹת הַגּוּף וְשׁוֹכַחַת אָבִיהָ הָעֶלְיוֹן. וּבְעֵת שֶׁמַּרְאִים לָהּ שָׁמַיִם, וְכוֹכָבִים, וְחַמָּה, וּלְבָנָה, הֵיאַךְ מִתְנַהֲגִים הֵם בְּמִנְהָג שָׁוֶה, וְאוֹמְרִים לָהּ שֶׁהִיא נִבְרֵאת מִמִּי שֶׁבָּרָא אוֹתָם – אָז הִיא מִתְעַלָּה יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וּבְעֵת שֶׁמְּלַמְּדִים אוֹתָהּ סוֹד יִחוּד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְסוֹד חָכְמַת הַנְּשָׁמָה – אָז הִיא לוֹבֶשֶׁת בִּגְדֵי מַלְכוּת וְנִכְנֶסֶת בְּסוֹד הַיִּרְאָה. וְגַם אֲפִלּוּ אָדָם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כָּל זֶה, כְּשֶׁחוֹשֵׁב לְמַעְלָה מֵעֹמֶק הַלֵּב, וּמַבְחִין גְּבוּרוֹת הָאֵל בָּרוּךְ הוּא – אָז יִלְבַּשׁ מוֹרָא בְּלִבּוֹ, דִּכְתִיב (ישעיהו מ כו): ״שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה, הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם, לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא, מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ, אִישׁ לֹא נֶעְדָּר״.",
+                "וְגַם לֹא נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רְשׁוּת לְשׁוּם אֻמָּה בָּעוֹלָם לְסַפֵּר תְּהִלָּתוֹ אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מג כא): ״עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי, תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ״. וּכְתִיב (דברים ז ו): ״כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ״. וּכְתִיב (דברים כו יח): ״וַיְיָ הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה״. וּכְתִיב (דברים כו יט): ״וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם״. וְגַם לֹא לְשׁוּם בְּרִיָּה נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָדַעַת אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (דברים ד לה): ״אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים, אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ״. וּכְתִיב (דברים ד ח): ״וּמִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת״. וּכְתִיב (דברים ו יג): ״אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד״.",
+                "וּמֵאֵלּוּ הַפְּסוּקִים אָנוּ לְמֵדִים שֶׁחַיָּבִים יִשְׂרָאֵל לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּלְהִתְעַסֵּק בְּהֶגְיוֹן תּוֹרָתוֹ וּלְקַיֵּם מִצְווֹתָיו, שֶׁמִּתּוֹךְ יִרְאַת יְיָ יִתְעַלֶּה יַעַסְקוּ בַּתּוֹרָה וִיקַיְּמוּ מִצְווֹתָיו, וּמִתּוֹךְ הֶגְיוֹן הַתּוֹרָה יָבִינוּ פֵּרוּשׁ טְעָמֶיהָ וְחִדּוּשֶׁיהָ, וְיִתְחַכְּמוּ לָדַעַת אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכוֹחוֹ וּגְבוּרָתוֹ וּגְדֻלָּתוֹ, וּמַעֲשָׂיו הַגְּדוֹלִים וְהַנּוֹרָאִים וְהַנִּפְלָאִים, כְּדִכְתִיב (תהלים סו ג): ״אִמְרוּ לֵאלֹהִים מַה נּוֹרָא מַעֲשֶׂיךָ״. וּכְתִיב (תהלים לד יב): ״לְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי, יִרְאַת יְיָ אֲלַמֶּדְכֶם״.",
+                "אֵין דָּבָר בָּעוֹלָם שָׁקוּל כְּנֶגֶד הַיִּרְאָה, לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וּמַרְגָּלִיּוֹת וְכָל מַטְמוֹנִים – כֻּלָּם הֵם כְּאַיִן נֶגֶד יִרְאַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי ״יִרְאַת יְיָ הִיא אוֹצָרוֹ״ (ישעיהו לג ו). לָכֵן יְמַהֵר לֶאֱצֹר בְּגִנְזֵי לְבָבוֹ דָּבָר שֶׁהוּא אוֹצָרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְיִלְמֹד אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה כִּי כָל אָדָם מִשְׁתַּדֵּל לֶאֱצֹר הַטּוֹב מָה שֶׁיָּכוֹל, וּמִי שֶׁיָּכוֹל לֶאֱצֹר כְּמוֹ הַמְּלָכִים וַדַּאי עוֹשֶׂה כֵּן. אִם כֵּן, מִי הוּא לֹא יֶאֱצֹר מָה שֶׁאָצַר מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא?",
+                "וְעַתָּה אוֹדִיעֲךָ חָכְמַת הַנֶּפֶשׁ וְרוּחַ וּנְשָׁמָה, כְּדֵי לְיִרְאָה אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הַנֶּפֶשׁ הִיא הַכָּבֵד, כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ. וְהוּא מִתְאַוֶּה לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, וְחוֹשֵׁק מֶמְשָׁלָה וְתַאֲוָתָהּ. לְפִי שֶׁהַכָּבֵד מָלֵא דָּם וּמִתְאַוֶּה לְעִדּוּנִים וּלְשַׁעֲשׁוּעִים, וְזֶהוּ (משלי כז ז): ״נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה תָּבוּס נֹפֶת״. הָרוּחַ הוּא הַלֵּב, וּמְבַקֵּשׁ שְׂרָרָה גְּדֻלָּה וּמַלְכוּת בְּלֵב בְּנֵי אָדָם לִרְדֹּף אַחַר הַכָּבוֹד. עַל כֵּן גֵּאוּת הַלֵּב נִקְרֵאת ״גַּסּוּת הָרוּחַ״. וְהוּא הַמַּגְבִּיהַּ דַּעַת בְּנֵי אָדָם לְהִשְׂתָּרֵר וּלְהִתְגַּדֵּל. הַנְּשָׁמָה הִיא הַחָכְמָה, וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּמּוֹחַ כְּמֶלֶךְ בַּגְּדוּד, וְדוֹמָה לִכְבוֹד בּוֹרְאָהּ, וּמוֹאֶסֶת בְּתַעֲנוּגֵי בְּנֵי אָדָם וְהַבְלֵי שַׁעֲשׁוּעֵיהֶם. וּמַחְכֶּמֶת וּמַשְׂכֶּלֶת דַּעַת, וְכָל מַחְשְׁבוֹתֶיהָ לַעֲבֹד לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיִרְאָה, וּמַחֲשֶׁבֶת מָה יִהְיֶה בַּסּוֹף בְּעֵת שֶׁיָּמוּת הַגּוּף וְיִכְלֶה, וְאֵיךְ תָּשׁוּב בְּטָהֳרָה לְמִי שֶׁבְּרָאָהּ וְהִכְנִיסָה בַּגּוּף?",
+                "הָאָדָם יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי אֲדוֹנִים, וּבְמוֹתוֹ נַעֲשֶׂה חָפְשִׁי מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ג יט): ״קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא, וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו״. שְׁנֵי הָאֲדוֹנִים הֵם רוּחַ וָנֶפֶשׁ, שֶׁהֵם חוֹשְׁבִים בַּתַּעֲנוּגִים, וּלְהַרְבּוֹת מָמוֹן, וְלֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, וְלִשְׂמֹחַ וְלַעֲשׂוֹת כָּל מַחְשְׁבוֹת הַלֵּב וּמַרְאֶה עֵינָיו, וּלְדַבֵּר דְּבָרִים הֲבָלִים וּלְהַנְאוֹת הַגּוּף. וְהַנְּשָׁמָה הוֹפֶכֶת מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם וְאוֹמֶרֶת: ״מָה שׁוֹוֶה לָאָדָם וּמָה יִתְרוֹן לוֹ בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל, וּבְרֶגַע אֶחָד אֵינֶנּוּ וְהַגּוּף כָּלֶה, וְאָז אַיֵּה חָכְמָתוֹ וְיָפְיוֹ? אִם כֵּן, אֵין טוֹב אֶלָּא לַעֲבֹד אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּלְדָבְקָה בּוֹ.״",
+                "זֶה אוֹמֵר בְּכֹה וְזֶה אוֹמֵר בְּכֹה. אִם הַנֶּפֶשׁ וְהָרוּחַ מִתְגַּבְּרִים, אָז תֶּחֱלַשׁ הַנְּשָׁמָה וְאֵין לָהּ כֹּחַ לַעֲמֹד בִּפְנֵיהֶם. עַל כֵּן הַמִּתְעַסֵּק בַּאֲכִילָה וּבִשְׁתִיָּה לֹא יֶחְכַּם לְעוֹלָם. וּכְשֶׁהַנְּשָׁמָה מִתְגַּבֶּרֶת עַל הָרוּחַ וְהַנֶּפֶשׁ, אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי הַנְּשָׁמָה לְהָבִין חָכְמַת הָעֶלְיוֹנִים. לָכֵן צְרִיכָה הַנְּשָׁמָה לְהַחֲלִישׁ הָרוּחַ אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ יוֹצְאִים הַכַּעַס וְהַגַּאֲוָה, וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר הִיא בַּעֲלַת הַתַּאֲוָה. וּכְשֶׁמִּתְגַּבֶּרֶת הַנְּשָׁמָה בְּחָכְמָה, אָז תָּבִיא לִידֵי עֲנָוָה.",
+                "גַּם לַבְּהֵמָה יֵשׁ נֶפֶשׁ וְרוּחַ, כִּי הַבְּהֵמָה מִתְאַוָּה וְכוֹעֶסֶת כְּמוֹ אָדָם. אֲבָל הָאָדָם יֵשׁ לוֹ נְשָׁמָה יְתֵרָה הַמְדַבֶּרֶת וְהַמַּכֶּרֶת בֵּין אֱמֶת לְשֶׁקֶר. וּכְשֶׁיָּמוּת הַגּוּף, אָז תָּמוּת נֶפֶשׁ הַתַּאֲוָה וְנֶפֶשׁ הָרוּחַ, וְנִשְׁאֶרֶת צוּרַת הַנְּשָׁמָה הָעֶלְיוֹנָה הַחֲכָמָה שֶׁאֵינָהּ מֵתָה בְּמִיתַת הַגּוּף, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת יב ז): ״וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ״ – הִיא רוּחַ הַחָכְמָה. וּכְשֶׁאָדָם חוֹטֵא, מֵתָה נִשְׁמַת נַפְשׁוֹ וְנִשְׁמַת רוּחוֹ, דִּכְתִיב (יחזקאל יח ד): ״הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת״. וְאָמַר מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אִישׁ הָאֱלֹהִים (ויקרא כג ל): ״וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מִקֶּרֶב עַמָּהּ״ – שְׁמַע מִנֵּהּ קוֹרֵא ״נֶפֶשׁ״ אוֹתָהּ שֶׁהִיא מֵתָה. וּלְאַחַר מוֹת הָרָשָׁע, הַנְּשָׁמָה הַחֲכָמָה יְקַלְּעֶנָּה בְּכַף הַקֶּלַע מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמְעָה לָרוּחַ וָנֶפֶשׁ. וְנֶפֶשׁ צַדִּיק אֲשֶׁר הַנְּשָׁמָה הָעֶלְיוֹנָה הִתְחַזְּקָה עַל רוּחַ וָנֶפֶשׁ – הִיא צְרוּרָה תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד. וְהַכְּסִיל שֶׁשָּׁמַע לָרוּחַ וָנֶפֶשׁ – נִשְׁמָתוֹ הִכָּרֵת תִּכָּרֵת. וְהֶחָכָם שֶׁשָּׁמַע לַנְּשָׁמָה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁנֻּפְּחָה לוֹ מִכִּסֵּא הַכָּבוֹד – נִשְׁמָתוֹ תִּזְכֶּה לְרַב טוּב הַצָּפוּן.",
+                "וְעַתָּה הַטֵּה אָזְנְךָ, וְתָבִין וְתֵדַע שֶׁהַנְּשָׁמָה הִיא שְׁכוּנָה בַּלֵּב, וְהוּא מוֹשַׁב הַיִּרְאָה כִּי מִשָּׁם תּוֹצְאוֹת הַמַּחֲשָׁבָה. וְהַמַּחֲשָׁבָה מִתְרוֹמֶמֶת וּמִתְגַּדֶּלֶת בְּחַדְרֵי הַלֵּב, כַּאֲשֶׁר יִתְרוֹמְמוּ גַּלֵּי הַיָּם. הַנְּשָׁמָה דּוֹרֶשֶׁת וְחוֹקֶרֶת וּמִתְבּוֹנֶנֶת בְּכָל הַמַּעֲשִׂים, וְהַלֵּב מְשׁוֹטֵט בְּחָכְמָתוֹ לְמֵרָחוֹק וְצוֹפֶה בִּרְאִיָּתוֹ עִנְיָנִים רַבִּים, בְּרֶגַע קָטָן מְחַשֵּׁב הֵנָּה וָהֵנָּה וְרָץ וְשָׁב מֵעִנְיָן לְעִנְיָן. הָאָדָם הֶחְכִּים וְהִשְׂכִּיל אוֹתוֹ צוּר עוֹלָמִים, וְלִמֵּד אוֹתוֹ חָכְמָה וָדַעַת.",
+                "וּבְזֹאת הַחָכְמָה זוֹכֵר הָאָדָם כָּל הָעוֹבְרוֹת, וְרוֹאֶה כָּל הַנּוֹלָדוֹת. וּבְזֹאת הַחָכְמָה עוֹשֶׂה גַּלְגַּלִּים וְרֵחַיִם לִטְחֹן בְּלִי עָמָל. וּבְזֹאת הַחָכְמָה עֹשֶׂה צְבָאוֹת וּמַעֲמִיד חֲיָלִים וּמְזָרְזָם, וּמַצְלִיחַ בְּמַלְכוּתוֹ, וּמַנְהִיג בְּמֶמְשַׁלְתּוֹ וְתוֹפֵשׂ עִמָּהּ. וּבְזֹאת הַחָכְמָה פּוֹרֵשׁ רְשָׁתוֹת לְעִמְקֵי מְצוּלוֹת יַמִּים וּנְהָרוֹת, לָצוּד צֵיד דָּגִים מֵעִמְקֵי תְּהוֹמוֹת. וּבְזֹאת הַחָכְמָה יָצוּד חַיּוֹת מִדְבָּרִיּוֹת, וּבָהּ יִלְכּוֹד עוֹפוֹת הַמְּעוֹפְפִים בְּגָבְהֵי שָׁמַיִם. וּבָהּ יוֹדֵעַ וּמֵבִין תַּחֲלוּאֵי הַגּוּף וּרְפוּאָתוֹ לְבַקֵּשׁ הָרְפוּאוֹת, וּמַבְחִין תּוֹעֶלֶת הַסַּמִּים וְנִזְקָם, וּמַכִּיר שָׁרָשִׁים וַעֲשָׂבִים וּמִינֵי הַפֵּרוֹת, קָרִים וְחַמִּים, לַחִים וִיבֵשִׁים. וּבָהּ יוֹדֵעַ לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגּוּף בְּמֶרְקְחֵי הָרְפוּאוֹת לְהַעֲמִידוֹ עַל חֶזְקָתוֹ.",
+                "וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רוֹאוֹת גְּדֻלַּת הָאָדָם וּכְבוֹדוֹ, אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ וְנִשְּׂאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל הַיְּצוּרִים, וְהִשְׁלִיטוֹ עַל כָּל בְּרִיּוֹת הַתַּחְתּוֹנִים, וְאֵין כֹּחַ בַּפֶּה לְסַפֵּר רֹב פְּעֻלּוֹת אֲשֶׁר יִפְעַל הָאָדָם בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן. וְאַף בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן שׁוֹלֵחַ הָאָדָם תַּאֲוָתוֹ, וְיָעוּף וְיָטוּשׂ עַל כַּנְפֵי הַחָכְמָה. אַף עַל פִּי שֶׁגּוּפוֹ הוֹלֵךְ בָּאָרֶץ כְּמוֹ בְּהֵמוֹת וּשְׁרָצִים, נִשְׁמָתוֹ הוֹלֶכֶת בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן מֵרֹב חָכְמָה, וְהִיא תִּתְבּוֹנֵן וְיוֹדַעַת חָכְמַת מַדָּע שֶׁבָּעֶלְיוֹנִים, וְחָכְמַת מַדָּע שֶׁבָּרְקִיעִים, וְהִלּוּךְ הַכּוֹכָבִים וְשִׁעוּר קוֹמָתָם. אַף עַל פִּי שֶׁגּוּף אָדָם קָטָן מְאוֹד, נִשְׁמָתוֹ גְּדוֹלָה וּרְחָבָה יוֹתֵר מִן הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, כִּי יוֹדַעַת רוּמָם וְגָבְהָם, וְדַרְכֵי חַמָּה וּמַזָּלוֹת וְכָל חִלּוּקֵיהֶם – הַכֹּל נִכְנָס בַּנְּשָׁמָה. וְכֵיוָן שֶׁהַכֹּל כָּלוּל בָּהּ, אִם כֵּן הִיא גְּדוֹלָה מִכֻּלָּם. שֶׁאִם לֹא כֵּן לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לְהַחֲזִיק אֶת הַכֹּל, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַכְנִיס מֵי הַיָּם בְּנֹאד קָטָן.",
+                "וְעַתָּה בִּרְאוֹתֵנוּ שֶׁהָאָדָם שׁוֹלֵט בְּחָכְמָתוֹ בִּשְׁנֵי עוֹלָמִים, בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן וּבָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, אִם כֵּן רָאוּי לְכָל אָדָם לַחֲשֹׁב וּלְהִתְבּוֹנֵן: לָמָּה הוֹדִיעוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל זֹאת? אֵין זֶה כִּי אִם לְהַשְׂכִּיל לְעַבְדּוֹ בְּלֵבָב שָׁלֵם, כִּי כְּשֶׁמֵּבִין וּמַכִּיר הַנִּפְלָאוֹת הַגְּדוֹלִים וְהַנּוֹרָאִים, אָז רָאוּי לְהַכְנִיעַ עַצְמוֹ וּלְשַׁעְבֵּד הַגּוּף לַנְּשָׁמָה. כִּי כָל הַחָכְמוֹת הַגְּדוֹלוֹת הָאֵלּוּ הֵן מִן הַנְּשָׁמָה וְלֹא מִן הַגּוּף, כִּי הַנְּשָׁמָה מַנְהֶגֶת אֶת הַגּוּף, כְּמוֹ אָדָם רוֹכֵב עַל סוּס וּמַנְהִיג אוֹתוֹ וּמְהַפְּכוֹ לְכָל צַד שֶׁיִּרְצֶה; אִם כֵּן הַסּוּס טָפֵל לָאָדָם, וְאֵין הָאָדָם טָפֵל לַסּוּס. לָכֵן אוֹי וְהוֹי וַאֲבוֹי לְאוֹתָם הַמְּשַׁעְבְּדִים הַנְּשָׁמָה לַגּוּף, וּמַכְנִיעִים הָעִקָּר תַּחַת יַד הַטָּפֵל.",
+                "וְזֶה יוּכַל לָדַעַת: אַחַר אֲשֶׁר הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן מְשַׁמֵּשׁ לָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, כְּגוֹן הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים, בְּוַדַּאי וּבְבֵרוּר אֵין זֶה לַהֲנָאַת הַגּוּף שֶׁיֵּהָנֶה בַּהֲנָאַת עוֹלָם זֶה; כִּי אֵין בּוֹ מַמָּשׁ, וְהוּא עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה, וּמְזֻמָּן לִפְגָעִים, וּמוּכָן לַמָּוֶת. וְהַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים הֵם זַכִּים וּצְלוּלִים, וְאֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁאוֹתוֹ הָעִנְיָן הַגָּדוֹל יְשַׁמֵּשׁ לַגּוּף הַכָּלֶה הַמְדֻלְדָּל? אַךְ הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא צְלוּלָה וְזַכָּה, וּמְנֻשָּׂאָהּ עַד שְׁחָקִים וּמַעְלָה מֵהֶם, וּגְדוֹלָה יוֹתֵר מִן שָׁמַיִם וָאָרֶץ, כִּי בָּהּ נִכְנֶסֶת יְדִיעַת שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְהִיא מַקֶּפֶת אוֹתָם – בֶּאֱמֶת זוֹהִי סְבָרָה וּרְאָיָה גְּדוֹלָה שֶׁשָּׁמַיִם וָאָרֶץ נִבְרְאוּ לְצָרְכָהּ שֶׁל נְשָׁמָה וּלְשַׁמֵּשׁ לָהּ.",
+                "וְהִיא תִּתְבּוֹנֵן וְתַבְחִין: ״מִי אֲנִי, אֲשֶׁר שָׁמַיִם וָאָרֶץ נִבְרְאוּ לְצָרְכִּי? אֵין זֶה כִּי אִם לְהִשְׁתַּעְבֵּד לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְהָבִין נִפְלְאוֹתָיו וּלְהַלְּלוֹ וּלְשַׁבְּחוֹ!״ וְלוּלֵי הַתּוֹרָה כְּדֵי לְצָרֵף וּלְלַבֵּן נִשְׁמַת הָאָדָם, מָה צֹרֶךְ יֵשׁ לוֹ בָּעוֹלָם? וְכִי זוֹ סְבָרָא, שֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא לַהֲנָאַת הַגּוּף אֶל הָאֹפֶל וְהַשֵּׁפֶל?",
+                "וְעַתָּה בִּרְאוֹתֵנוּ שֶׁהָאָדָם נִבְחַר מִכָּל הַיְּצוּרִים מֵרֹב חָכְמָתוֹ וְרֹב פְּעֻלּוֹתָיו, כִּי כָל הַיְּצוּרִים מְשֻׁעְבָּדִים לָאָדָם, וְיֵשׁ בּוֹ כֹּחַ לִלְמֹד חָכְמָה וּלְהָבִין הַסּוֹדוֹת הָעֲמֻקִּים, רָזֵי עוֹלָם הַתַּחְתּוֹן וְהָעֶלְיוֹן – זֶהוּ סִימָן מֻבְהָק לָאָדָם שֶׁתְּהֵא נַפְשׁוֹ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים, אִם הוּא מְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁהִכְנִיס עֲבָדָיו בְּחַדְרֵי חֲדָרִים, וְהֶרְאָה לָהֶם אוֹצְרוֹתָיו וּמַרְגָּלִיּוֹת וְכָל גְּנָזָיו, וְהִמְשִׁילָם וְהִשְׁלִיטָם עַל כָּל זֶה, וְגִלָּה לָהֶם סוֹדָיו, וְהִזְהִירָם שֶׁיִּהְיוּ עִמּוֹ בֶּאֱמוּנָה, וְאָז יִתֵּן לָהֶם טוֹבָה גְּדוֹלָה וִינַשֵּׂא אוֹתָם כִּפְלֵי כִּפְלַיִם יוֹתֵר מִמָּה שֶׁהָיוּ עַד עַכְשָׁו. וְזֶה יִהְיֶה לָהֶם לְאוֹת: שֶׁגִּלָּה לָהֶם סוֹדוֹתָיו וְאוֹצְרוֹתָיו, וְהִמְשִׁילָם עַל אַרְצוֹ בֶּאֱמֶת, בָּזֶה יַבְחִינוּ שֶׁהַמֶּלֶךְ אוֹמֵר אֱמֶת. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶרְאָה לָאָדָם גָּדְלוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ, וְגִלָּה לוֹ סוֹדָיו מֵעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְהִמְשִׁילוֹ עַל כֹּל – בְּוַדַּאי בָּזֶה יַבְחִין רוֹב גְּדֻלָּתוֹ לֶעָתִיד, אִם יִזָּהֵר בַּעֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.",
+                "גַּם יֵשׁ רְאָיָה גְּדוֹלָה שֶׁהַנְּשָׁמָה בָּאָה מִלְּמַעְלָה: כִּי אָנוּ רוֹאִים שֶׁכָּל אָדָם אֵין לוֹ דַּי בַּמֶּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ, אֶלָּא לְעוֹלָם מְבַקֵּשׁ מַעֲלָה יְתֵרָה מִמַּעֲלָתוֹ. אִם יֵשׁ לוֹ אֶלֶף חוֹמֵד אַלְפַּיִם, אִם הוּא שַׂר בִּמְדִינָה זוֹ מְבַקֵּשׁ לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בִּמְדִינָה אַחֶרֶת; וְאֵין לְךָ מֶלֶךְ אוֹ שַׂר שֶׁאֵין מְבַקֵּשׁ מַעֲלָה יְתֵרָה מִמַּעֲלָתוֹ. וְזֹאת בָּאָה מֵחֲמַת שֶׁאֵין הַנְּשָׁמָה מִתְדַּבֶּקֶת לְאֵלּוּ הַטּוֹבוֹת, אֲבָל הִיא מִתְאַוָּה לְעוֹלָם לְמַעֲלוֹת יוֹתֵר גְּדוֹלוֹת, כִּי הִיא עֶלְיוֹנָה עַל כָּל הַבְּרוּאִים. וְעַל כֵּן הָאָדָם הוֹלֵךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה עֲבוּר הַנְּשָׁמָה, וּשְׁאָר הַבְּרִיּוֹת הוֹלְכִים עַל גְּחוֹנָם וּכְפוּפִים.",
+                "וַעֲבוּר שֶׁהַנְּשָׁמָה בָּאָה מִלְּמַעְלָה מִכִּסֵּא הַכָּבוֹד, עַל כֵּן הַגּוּף שֶׁהִיא שְׁרוּיָה בּוֹ יֵשׁ בּוֹ דִּמְיוֹן שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, וְעַל כֵּן נִקְרָא הָאָדָם ״עוֹלָם קָטָן״. הַנְּשָׁמָה הִיא דּוֹמָה לְבוֹרְאָהּ, וְהַגּוּף דּוֹמֶה לָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן וְהָעֶלְיוֹן.",
+                "וְעַתָּה שְׁמַע חָכְמָה מֻפְלָאָה. כְּמוֹ שֶׁהָאֱלֹהִים עֶלְיוֹן, וּמוֹשֵׁל עַל הָאָדָם וְעַל כָּל הָעוֹלָם לְמַעְלָה וּלְמַטָּה – כֵּן הָאָדָם, כָּל עֵת שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹן בּוֹרְאוֹ. כִּי לְמֹשֶׁה, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל (דברים ט יד): ״הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם״, וּבְמַעֲשֵׂה קֹרַח בָּלְעָה הָאָרֶץ אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם עַל פִּיו (במדבר טז). וְאֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יִהְיֶה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְּבָרוֹ (מלכים א יז א), וְהוֹרִיד הָאֵשׁ (מלכים א יח ושם ב א), וְהָרַג נְבִיאֵי הַבַּעַל (מלכים א יח ט), וְהֶחֱיָה הַמֵּת (מלכים א יז), וְגָזַר עַל אֱלִישָׁע לִהְיוֹת פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחוֹ (מלכים ב ב).",
+                "וְכֵן כָּל הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהָיוּ בָּאָרֶץ, הָיוּ מוֹשְׁלִים לְמַעְלָה וּלְמַטָּה בִּרְצוֹן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁעוֹשִׂים רְצוֹנוֹ. לָכֵן תִּזָּהֵר שֶׁתְּקַיֵּם תּוֹרוֹתָיו חֻקּוֹתָיו וּמִצְווֹתָיו, כְּדֵי שֶׁתִּזְכֶּה לְרַב טוּב הַצָּפוּן. וּכְמוֹ שֶׁהָאֱלֹהִים יוֹדֵעַ וּמֵבִין אָחוֹר וָקֶדֶם – כֵּן הָאָדָם שֶׁנָּתַן לוֹ הָאֱלֹהִים חָכְמָה. וּכְמוֹ שֶׁמַּסְפִּיק הָאֱלֹהִים וְנֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר – כֵּן הָאָדָם מְכַלְכֵּל בְּנֵי בֵּיתוֹ, וּמְשָׁרְתוֹ, וּבְהֶמְתּוֹ. וּכְמוֹ שֶׁהָאֱלֹהִים מְשַׁלֵּם גְּמוּל טוֹב וָרָע – כֵּן הָאָדָם. וּכְמוֹ שֶׁהָאֱלֹהִים עוֹשֶׂה בִּנְיַן הָעוֹלָם, וּמוֹסְדוֹת הָאָרֶץ, וּנְטִיַּת הָרָקִיעַ, וּמִקְוֶה יַמִּים – כֵּן גַּם הָאָדָם עָשׂוּי לִבְנוֹת, וּלְיַסֵּד, וּלְקָרוֹת, וּלְהַקְווֹת, וּלְהַזְרִיעַ, וּלְהַצְמִיחַ, וְלִנְטוֹעַ, וְלַעֲשׂוֹת כָּל דָּבָר; אַךְ בִּיגִיעָה וּתְלָאָה, וְהַכֹּל בִּרְצוֹן הַבּוֹרֵא.",
+                "וּכְמוֹ שֶׁאֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לִרְאוֹת אֶת הָאֱלֹהִים – כָּךְ אֵין יְכֹלֶת לְשׁוּם בְּרִיָּה לִרְאוֹת אֶת הַנְּשָׁמָה. וּכְמוֹ שֶׁהָאֱלֹהִים יוֹדֵעַ עֲתִידוֹת – כֵּן גַּם הָאָדָם, בְּעֵת אֲשֶׁר יָנוּחַ רוּחוֹ וְגוּפוֹ מִלַּעֲסֹק בַּעֲמַל צְרָכָיו, וְיָנוּחַ וְיִשְׁקֹט רוּחַ הַחַיִּים מִלְּהִתְעַסֵּק בְּצָרְכֵי הַגּוּף, אָז יִרְאֶה בַּחֲלוֹמוֹתָיו עֲתִידוֹת, וְיִרְאֶה רוּחוֹת הַמֵּתִים, וּמְקוֹמוֹת שֶׁלֹּא רָאָה, וּבְנֵי אָדָם שֶׁלֹּא רָאָה, וּדְבָרִים וּתְמוּנוֹת גְּדוֹלוֹת, מָה שֶׁהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת כְּשֶׁהוּא עֵר. וּכְמוֹ שֶׁאֵין בְּרִיָּה בָּעוֹלָם שֶׁיּוֹדַעַת סִתְרֵי הָאֱלֹהִים – כֵּן אֵין בְּרִיָּה בִּבְנֵי אָדָם שֶׁיּוֹדַעַת סִתְרֵי מַחְשְׁבוֹת לֵב הָאָדָם, כִּי אִם הָאֱלֹהִים לְבַדּוֹ, כַּכָּתוּב (תהלים צד יא): ״יְיָ יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם״.",
+                "וּבְרֹב דְּבָרִים יִדְמֶה הָאָדָם מְעַט מִזְעָר לֵאלֹהִים. לְפִי מְעַט הַכּוֹחַ וְקֹצֶר הַחַיִּים שֶׁנָּתַן לוֹ הָאֱלֹהִים – הוֹסִיף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יֵצֶר הָרָע לְטוֹבָתוֹ וּלְרָעָתוֹ: כְּדֵי לְבָחֳנוֹ וּלְנַסּוֹתוֹ בֵּין טוֹב וּבֵין רָע, וּכְדֵי לְהִתְנָאוֹת, לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ, וְלַהֲרֹס וְלַעֲקֹר נָטוּעַ, וְלַהֲרֹג וּלְיַסֵּר, לִצְבֹּר הוֹן, לְהִלָּחֵם, לִמְשֹׁל, וְלִשְׁלֹל, וְלִקְצֹף עַד מְאוֹד. וְאִם לֹא הָיָה הַיֵּצֶר הָרַע, בִּשְׁבִיל אֵימַת הַמָּוֶת לֹא הָיָה עוֹסֵק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה, וְלֹא הָיָה בּוֹנֶה בִּנְיָן, וְלֹא הָיָה מִתְאַוֶּה לִקְנוֹת מִקְנֶה וְקִנְיָן, וְלֹא הָיָה נוֹטֵעַ, וְלֹא הָיָה זוֹרֵעַ, כִּי הָיָה אוֹמֵר בְּלִבּוֹ: ״מֵאַחַר שֶׁנִּגְזְרָה גְּזֵרַת הַמָּוֶת, מָה לִי לַעֲמֹל לְאַחֵר?״ וְהָיָה כָּל הָעוֹלָם נֶאֱבָד וְנֶהֱרָס.",
+                "וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא בָּרָא הָעוֹלָם מִימֵי בְּרֵאשִׁית כִּי אִם לְהִבָּנוֹת וּלְהִתְנַהֵג בְּרַחֲמָיו הָרַבִּים עַל יְדֵי בְּנֵי אָדָם. וְאִם יִתְגַּבֵּר בְּיִצְרוֹ הַטּוֹב לִכְבּוֹשׁ אֶת יֵצֶר הָרַע שֶׁלֹּא יֶחֱטָא לִפְנֵי יוֹצְרוֹ, כִּי יִשְׁתַּמֵּשׁ בְּיִצְרוֹ הָרַע לַעֲשׂוֹת הַכֹּל בְּיִרְאַת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, בְּלֹא עָווֹן וָפֶשַׁע – זוֹ הִיא טוֹבָתוֹ, אַשְׁרָיו וְאַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ.",
+                "וּכְמוֹ שֶׁהָאָדָם דּוֹמֶה מְעַט מִזְעָר לֵאלֹהִים, כֵּן בִּנְיַן גּוּפוֹ דּוֹמֶה לְכָל הָעוֹלָם: עָשָׂה לוֹ גֻּלְגֹּלֶת הָרֹאשׁ – כְּמוֹ רְקִיעַ הַשָּׁמַיִם שֶׁעַל הָרָקִיעַ הַזֶּה. עָשָׂה לוֹ תִּקְרָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל פֶּה, וּנְטוּעוֹת בָּהּ שִׁנַּיִם וְהַמַּלְתָּעוֹת – כִּדְמוּת הָרָקִיעַ הַזֶּה שֶׁעָלֵינוּ. וּכְמוֹ שֶׁמַּבְדִּיל הָרָקִיעַ הַזֶּה שֶׁעָלֵינוּ בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לְמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים – כֵּן גַּם הַתִּקְרָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל פֶּה מַבְדִּילָה בֵּין הַלֵּחָה שֶׁל הַפֶּה וּבֵין הַלֵּחָה שֶׁבָּרֹאשׁ וּבֵין לֵחָה שֶׁבַּקְּרוּם הָעֶלְיוֹן. וּכְמוֹ שֶׁהָאֱלֹהִים שִׁכֵּן שְׁכִינָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה בַּשָּׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים שֶׁקֵּרָה עַל הַמַּיִם, כְּדִכְתִיב (תהלים קד ג): ״הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו״ – כֵּן שִׁכֵּן אֶת רוּחַ נִשְׁמַת חַיִּים, וְהַדַּעַת וְהַבִּינָה, בִּקְרוּם הַמּוֹחַ שֶׁל הָרֹאשׁ, הַנִּקְרָם עַל הַמֹּחַ וְעַל הַלֵּחָה. וּרְאֵה וְהָבֵן הָאֱמֶת, כִּי אִם יִקָּרַע קְרוּם הַמּוֹחַ אוֹ יִנָּקֵב – מִיָּד יָמוּת הָאָדָם, עַל אֲשֶׁר בּוֹ שׁוֹכֵן רוּחַ חַיִּים.",
+                "וּכְמוֹ שֶׁשִּׁכֵּן הָאֵל יִתְבָּרַךְ שְׁכִינָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה בַּמַּעֲרָב – כֵּן שִׁכֵּן אֶת הַמּוֹחַ אֲחוֹרֵי הָרֹאשׁ עַל הָאָזְנַיִם, וְשִׁכֵּן אֶת רוּחַ חַיִּים עַל הַמּוֹחַ. וּכְמוֹ שֶׁמִּתְקַיֵּם כָּל הָעוֹלָם וּמִתְנַהֵג בְּכוֹחַ אֵל אֶחָד – כָּךְ מִתְנַהֵג כָּל הַגּוּף בְּכֹחַ רוּחַ חַיִּים אֶחָד שֶׁנָּתַן לוֹ הָאֵל יִתְבָּרַךְ, וּמִתְקַיֵּם בּוֹ לִהְיוֹת בָּרִיא וּמְקֻיָּם עַד בּוֹא קִצּוֹ. וְאִם יִתְעָרֵב בְּגוּפוֹ מְאוּמָה רוּחַ רָעָה אַחֶרֶת – לֹא יִתְקַיֵּם לִהְיוֹת כְּבַתְּחִלָּה.",
+                "וּכְמוֹ שֶׁנָּתַן בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם שְׁנֵי מְאוֹרוֹת וַחֲמִשָּׁה כּוֹכָבִים – כֵּן בָּרָא בְּרֹאשׁ הָאָדָם שִׁבְעָה שַׁמָּשִׁים: שְׁתֵּי עֵינַיִם, וּשְׁתֵּי אָזְנַיִם, וּשְׁנֵי נְחִירַיִם, וְהַפֶּה. הָעַיִן הַיְּמָנִית דּוֹמָה לַחַמָּה, וְהַשְּׂמָאלִית דּוֹמָה לְנֹגַהּ. הָאַף הַיְּמָנִית דּוֹמֶה לְכוֹכָב, וְהַשְּׂמָאלִית דּוֹמֶה לְמַאְדִּים. הַפֶּה, וְהַלָּשׁוֹן, וְהַשְּׂפָתַיִם – דּוֹמִים לְצֶדֶק, וְלַלְּבָנָה, וּלְשַׁבְּתַאי. וּכְמוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה אֲוִיר בֵּין רָקִיעַ וּבֵין הָאָרֶץ – כֵּן נַעֲשָׂה בְּגוּף הָאָדָם הֶחָזֶה וְהַגְּוִיָּה. וּכְמוֹ שֶׁהִשִּׁיב הָרוּחַ בַּאֲוִיר בַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם – כֵּן תֵּצֵא נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים מִן הָרֵאָה שֶׁבֶּחָזֶה וּבַגְּוִיָּה, הוּא חֲלָלוֹ שֶׁל גּוּף. וּכְמוֹ שֶׁרָקַע הָאָרֶץ עַל הַמַּיִם – כֵּן קָרַם וּמָתַח קְרוּם הַבָּשָׂר שֶׁעַל הַכָּבֵד, וְעַל הַבֶּטֶן, וְהַמֵּעַיִם, וְעַל הַטְּחוֹל – הוּא הַבָּשָׂר שֶׁבֵּין הָרֵאָה וּבֵין הַכָּבֵד וְהַטְּחוֹל וְהַמֵּעַיִם וְהַבֶּטֶן.",
+                "וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה הָאֵל יִתְבָּרַךְ עוֹפוֹת וְדָגִים, וְחַיּוֹת וּבְהֵמוֹת, תְּמִימִים וְרַחְמָנִים מִלַּעֲשֹׁק זֶה לָזֶה, וְיֵשׁ שֶׁהֵם אַכְזָרִיִּים וְטוֹרְפִים וּבוֹלְעִים זֶה לָזֶה – כֵּן עָשָׂה גַּם בְּנֵי אָדָם: הַטּוֹבִים נִדְמוּ לָעוֹפוֹת וְלַבְּהֵמוֹת הַטּוֹבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ה ב): ״יוֹנָתִי תַמָּתִי״; וְנֶאֱמַר (יחזקאל לד לא): ״וְאֶתֵּן צֹאנִי, צֹאן מַרְעִיתִי״. וּבְנֵי אָדָם הָרָעִים נִדְמוּ לְחַיּוֹת רָעוֹת: לְאַרְיֵה, דִּכְתִיב (תהלים יז יב): ״דִּמְיֹנוֹ כְּאַרְיֵה יִכְסוֹף לִטְרוֹף״. וְיֵשׁ דּוֹמִים לְדֻבִּים וּזְאֵבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (צפניה ג ג): ״שׁוֹפְטֶיהָ זְאֵבֵי עֶרֶב״.",
+                "בָּעוֹלָם יֵשׁ אִילָנוֹת וַעֲשָׂבִים וּפֵרוֹת טוֹבִים וְרָעִים. יֵשׁ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם רֵיחַ טוֹב וּפֵרוֹת טוֹבִים לִתְחִיָּה וְלִרְפוּאָה, וְיֵשׁ עֲשָׂבִים וְשָׁרָשִׁים וּפֵרוֹת לְהָמִית, כְּעִשְׂבֵי סַמֵּי הַמָּוֶת, וּכְקוֹץ וְדַרְדַּר. הַטּוֹבִים נִדְמוּ לַטּוֹבִים, כְּדִכְתִיב (שיר השירים ב ב-ג): ״כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים... כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר״. וְהָרָעִים נִדְמוּ לָרָעִים, כְּדִכְתִיב (שמואל ב כג ו): ״וּבְלִיַּעַל – כְּקוֹץ מֻנָד כֻּלָּהַם״.",
+                "וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה מִתַּחַת לָאָרֶץ תְּהוֹמוֹת וְטִיט וָרֶפֶשׁ – כֵּן עָשָׂה בָּאָדָם הַקֶּרֶב הָעֶלְיוֹן וְהַמֵּעַיִם, שֶׁמְּקַבְּלִים הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה. וּכְמוֹ שֶׁשּׁוֹרְצִים מִן הָרֶפֶשׁ וּמִן הַטִּיט שְׁרָצִים וּרְמָשִׂים לְמִינֵיהֶם – כֵּן נִשְׁרָצִים בִּמְעֵי הָאָדָם מֵרֶפֶשׁ הַשְּׁמָרִים שֶׁל מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה שְׁרָצִים וּרְמָשִׂים תּוֹלָעִים, אֲרֻכִּים וּקְצָרִים, גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים. וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה מִקְוֵה מַיִם בָּעוֹלָם – כֵּן עָשָׂה מִקְוֶה מֵי רַגְלַיִם, הוּא הַנֵּבֶל, הִיא הַשַּׁלְחוּפִית.",
+                "וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה אַדְנֵי הָאָרֶץ לְמַטָּה מִמֶּנָּה – כֵּן עָשָׂה יְסוֹד כָּל בִּנְיַן הַגּוּף אֶת עַצְמוֹת הֶעָצֶה מִזֶּה וּמִזֶּה וּשְׁתֵּי יְרֵכַיִים. וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה אֲבָנִים מְפֻלָּמוֹת הַמְּשֻׁקָּעוֹת בַּתְּהוֹם, אֲשֶׁר מִבֵּינֵיהֶן הַמַּיִם יוֹצְאִים – כֵּן עָשָׂה שְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת לָצֵאת וְלַעֲבֹר מִבֵּינֵיהֶן מִתּוֹךְ גִּידֵיהֶן מֵי הָרַגְלַיִם, הוּא הַשֶּׁתֶן, אֶל הַשַּׁלְחוּפִית. וְגַם לִחְלוּחַ הַזֶּרַע עוֹבֵר וְיוֹצֵא מִבֵּינֵיהֶן אֶת בֵּיצֵי הָעֶרְוָה. וּכְמוֹ שֶׁהַתְּהוֹם קוֹרֵא אֶל הַתְּהוֹם, כְּדִכְתִיב (תהלים מב ח): ״תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא״ – כֵּן קוֹרֵא קֶרֶב הָעֶלְיוֹן, הוּא הָאִצְטוֹמְכָא, אֶל הַמֵּעַיִם לְהַקְבִּילָם שְׁאָר הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה; וְהַמֵּעַיִם קוֹרְאִים אֶל גִּידֵי הַכְּלָיוֹת, שֶׁהֵם כְּצִנּוֹרִים לְהַקְבִּילָם הַמַּיִם. מֵי רַגְלַיִם הֵם הַמִּתְמַצִּים וְנִפְרָדִים מִן מַאֲכַל הַמֵּעַיִם לָלֶכֶת אֶל הַשַּׁלְחוּפִית. וְצִנּוֹרֵי הַכְּלָיוֹת קוֹרְאִים אֶל גִּיד הַשַּׁלְחוּפִית לְהַקְבִּילָם הַמַּיִם הָהֵם, לְהוֹלִיכָם לְהִקָּווּתָם בְּתוֹךְ הַשַּׁלְחוּפִית, שֶׁהוּא דּוֹמֶה לַתַּחְתּוֹן, שֶׁהוּא תַּחְתּוֹן לְכָל הַתְּהוֹמוֹת. וְעוֹד אוֹתוֹ מְעִי קוֹרֵא אֶל מְעִי אִצְטוֹמְכָא, לְקַבֵּל אֶת הַצּוֹאָה וְהַגָּלָל.",
+                "וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה הָאֱלֹהִים נְהָרוֹת לְהַשְׁקוֹת הָעוֹלָם – כֵּן עָשָׂה בְּגוּף הָאָדָם וְרִידִים, הֵם גִּידֵי הַדָּם הַמּוֹשְׁכִים אֶת הַדָּם לְהַשְׁקוֹת אֶת כָּל הַגּוּף. וּכְמוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם מַיִם צְלוּלִים וַעֲכוּרִים, מְתוּקִים וּמְלוּחִים וּמָרִים – כָּךְ בָּאָדָם: מֵעֵינָיו יוֹצְאִים מַיִם מְלוּחִים, מִנְּחִירָיו יוֹצְאִים מַיִם קָרִים, וּמִגְּרוֹנוֹ מַיִם חַמִּים, וּמִפִּיו מַיִם מְתוּקִים, וּמֵאָזְנָיו מַיִם מָרִים, וּמֵי הַשֶּׁתֶן הֵם מָרִים וּסְרוּחִים.",
+                "בָּעוֹלָם יֵשׁ רוּחוֹת קָרִים וְחַמִּים, כֵּן בָּאָדָם: כְּשֶׁפּוֹתֵחַ פִּיו וְנוֹפֵחַ – אָז הָרוּחַ חַם, וּכְשֶׁסּוֹגֵר פִּיו וְנוֹפֵחַ – אָז הָרוּחַ קַר. רְעָמִים בָּעוֹלָם – קוֹל בָּאָדָם, בְּרָקִים בָּעוֹלָם – בָּאָדָם פָּנָיו מְאִירִים כַּבָּרָק. מַזָּלוֹת בָּעוֹלָם, וְהַחוֹזִים בַּכּוֹכָבִים יוֹדְעִים מֵהֶם עֲתִידוֹת – כָּךְ יֵשׁ אוֹתוֹת בָּאָדָם: כְּשֶׁיֵּשׁ חִכּוּךְ לְאָדָם בְּלֹא שְׁחִין וּבְלֹא כִּנָּה וּבְלֹא פַּרְעוֹשׁ, בָּזֶה יוֹדְעִים הַבְּקִיאִים בַּחָכְמָה הַזֹּאת עֲתִידוֹת; וְכֵן בְּשִׂרְטוּטֵי יַד הָאָדָם וּבְתֹאַר פָּנָיו יוֹדְעִים עֲתִידוֹת. וְהַחָכְמָה הַזֹּאת הָיְתָה בְּיַד הַחֲכָמִים הַקַּדְמוֹנִים, אֲבָל מִן הָאַחֲרוֹנִים נִשְׁתַּכְּחָה. וְכֵן יְכוֹלִים הַחֲכָמִים לֵדַע עֲתִידוֹת מִן הָאִילָנוֹת וְהָעֲשָׂבִים, וְזֶהוּ מַה שֶׁאָמְרוּ עַל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שִׂיחַת דְּקָלִים (סוכה כח א), פֵּרוּשׁ: הָיָה בָּקִי לִרְאוֹת בִּתְנוּעַת הַדְּקָלִים, וּמִזֶּה הָיָה יוֹדֵעַ עֲתִידוֹת.",
+                "וְכַאֲשֶׁר יוֹצְאִים מִצַּד דָּרוֹם, וְהוּא צַד יָמִין שֶׁל הָעוֹלָם, הַחֹם וְטַלְלֵי בְּרָכָה וְגִשְׁמֵי בְּרָכָה – כֵּן יֵצֵא מִצַּד יְמִינוֹ שֶׁל אָדָם הַחֹם מִן הַמְּרֵרָה הַתְּלוּיָה בַּכָּבֵד, וְכֵן יוֹצֵא לִחְלוּחַ הַדָּם מִן הַכָּבֵד שֶׁבְּצַד יְמִינוֹ שֶׁל אָדָם. וּכְמוֹ שֶׁיּוֹצֵאת הָרָעָה לָעוֹלָם מִצַּד צְפוֹן הָעוֹלָם – כֵּן יֵצֵא הַקֹּר מִצַּד הַשְּׂמֹאל שֶׁל אָדָם, מִן הַטְּחוֹל וּמִן הַמָּרָה הַשְּׁחֹרָה הַשּׁוֹכֶנֶת בַּטְּחוֹל בְּתוֹכוֹ. וּכְמוֹ שֶׁיּוֹצְאָה הָרָעָה לָעוֹלָם מִצָּפוֹן – כֵּן יֵצֵא כָּל חֳלִי רָע וְקָשֶׁה מִן הַמְּרֵרָה הַשְּׁחֹרָה הַשּׁוֹכֶנֶת בַּטְּחוֹל בְּצַד שְׂמֹאל. וּכְמוֹ שֶׁבְּצַד צָפוֹן שֶׁל עוֹלָם מְדוֹר כָּל הַמַּזִּיקִים, וְהַזִּקִּים, וְהַזְּוָעוֹת, וְהָרוּחוֹת, וְהַבְּרָקִים, וְהָרְעָמִים מְצוּיִים – כָּךְ הוּא מְקוֹר מְרֵרָה הַשְּׁחֹרָה בַּטְּחוֹל בְּצַד שְׂמֹאל, שֶׁמִּמֶּנָּה תּוֹלְדוֹת כָּל חֳלִי רָע וְקָשֶׁה, כְּמוֹ הַשַּׁחֶפֶת, וְהַקַּדַּחַת הָרְבִיעִית, וְכָל מִינֵי שִׁגָּעוֹן, וְהַפַּחַד, וְהָרַעַד שֶׁל אֵבָרִים.",
+                "וּכְמוֹ שֶׁעוֹלִים הַנְּשִׂיאִים, שֶׁהֵם כֶּעָשָׁן, מִן הָאָרֶץ, וּמַעֲלִים הַמַּיִם מִן הַתְּהוֹמוֹת אֶל אֲוִיר הָרָקִיעַ לְהַמְטִיר עַל הָאָרֶץ – כֵּן עוֹלֶה עָשָׁן מִקֶּרֶב הָעֶלְיוֹן וּמַעֲלֶה לִחְלוּחַ אֶל הַפֶּה וְאֶל הָרֹאשׁ; וּמִן אוֹתוֹ הַלִּחְלוּחַ הָעוֹלֶה מִן הַקֶּרֶב – יִזְּלוּ הַדְּמָעוֹת, וְרִיר הַנְּחִירַיִם, וְרֹק הַפֶּה. וּכְמוֹ שֶׁבָּרָא בָּעוֹלָם הָרִים – כֵּן בָּרָא בְּגוּף הָאָדָם שִׁכְמֵי הַכְּתֵפַיִם, וְקִשְׁרֵי הַזְּרוֹעוֹת, וְהָאַרְכֻּבּוֹת עַל בִּרְכַּיִם, וְקִשְׁרֵי הַקַּרְסֻלַּיִם, וּשְׁאָר הַקְּשָׁרִים שֶׁל כָּל הָאֵבָרִים. וּכְמוֹ שֶׁבָּרָא בָּעוֹלָם אֲבָנִים וְצוּרִים חֲזָקִים וְקָשִׁים – כֵּן בָּרָא בָּאָדָם הַשִּׁנַּיִם וְהַמַּלְתָּעוֹת, שֶׁהֵם קָשִׁים מִבַּרְזֶל וּמִכָּל עֶצֶם. וּכְמוֹ שֶׁבָּרָא בָּעוֹלָם אִילָנוֹת קָשִׁים וְרַכִּים – כֵּן בָּרָא בָּאָדָם עֲצָמוֹת קָשִׁים וְרַכִּים. וּכְמוֹ שֶׁבָּרָא בָּעוֹלָם אֶרֶץ עָבָה וְקָשָׁה, לַחָה וְרַכָּה – כֵּן בָּרָא בָּאָדָם הַבָּשָׂר כְּנֶגֶד הָאָרֶץ הָרַכָּה, וְהָעוֹר כְּנֶגֶד הָאָרֶץ הַקָּשָׁה.",
+                "וּכְמוֹ שֶׁהָאִילָנוֹת וְהָעֲשָׂבִים יֵשׁ שֶׁעוֹשִׂים פְּרִי וְזֶרַע, וְיֵשׁ שֶׁאֵינָם עוֹשִׂים פְּרִי וְזֶרַע – כָּךְ בְּנֵי אָדָם יֵשׁ שֶׁמּוֹלִידִים וְיֵשׁ שֶׁאֵינָם מוֹלִידִים. וּכְמוֹ שֶׁמַּצְמִיחַ עֲשָׂבִים מִן הָאָרֶץ – כָּךְ מַצְמִיחַ הָאָדָם שְׂעַר הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן. וּכְמוֹ שֶׁשּׁוֹרְצִים חַיּוֹת וּרְמָשִׂים בַּיַּעַר וּבָאָרֶץ – כָּךְ שׁוֹרְצִים בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם וּבִשְׂעָרוֹ. וּכְמוֹ שֶׁבָּרָא הָאֱלֹהִים בָּעוֹלָם הַתְּלִי, וְנָטָהוּ בָּרָקִיעַ מִמִּזְרָח וְעַד מַעֲרָב מִקָּצֶה אֶל קָצֶה, וְהַכּוֹכָבִים וְהַמַּזָּלוֹת וְכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם אֲדוּקִים בּוֹ – כָּךְ בָּרָא בְּגוּף הָאָדָם אֶת הַמּוֹחַ הַלָּבָן אֲשֶׁר בְּתוֹךְ חֻלְיַת הַשִּׁדְרָה, וְהוּא נָטוּי מִקְצֵה מֹחַ הָרֹאשׁ וְעַד עֶצֶם הֶעָצֶה, וּשְׁנֵים עָשָׂר הַנְּתָחִים וְהַצְּלָעִים וְכָל אֶבְרֵי הַגּוּף אֲדוּקִים בּוֹ מִפֹּה וּמִפֹּה. וּכְמוֹ שֶׁיֵּשׁ בַּשָּׁנָה שס״ה יָמִים – כָּךְ יֵשׁ בָּאָדָם שס״ה גִּידִים.",
+                "סוֹף דָּבָר: מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית וּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה – הַכֹּל רָמוּז בָּאָדָם מְעַט מִזְעָר. וְהַיּוֹדֵעַ סוֹד הַדָּבָר יָבִין נִפְלְאוֹת הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה. עַל כֵּן נִקְרָא הָאָדָם ״עוֹלָם קָטָן״. וַעֲבוּר אֲשֶׁר גּוּף הָאָדָם הוּא מְצֻיָּר דֻּגְמַת הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן וְהָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, לָכֵן נִתְּנָה בּוֹ הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא דּוֹמָה מְעַט מִזְעָר [לְבוֹרְאָהּ].",
+                "וְעַל כֵּן אָמַר דָּוִד (תהילים ק״ג:א׳): ״בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ״. וְלָמָּה אָמַר לַנֶּפֶשׁ לְבָרֵךְ? אָמַר דָּוִד (ויקרא רבה ד ח): נֶפֶשׁ זוֹ מְמַלְּאָה כָּל הַגּוּף וּמְבַלָּה אֶת הַגּוּף, וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת, וְסוֹבֶלֶת אֶת הַגּוּף. וְהִיא יְחִידָה בַּגּוּף, וְהִיא טְהוֹרָה, וְרוֹאָה וְאֵינָהּ נִרְאֵית, וְאֵינָהּ יְשֵׁנָה. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְמַלֵּא אֶת עוֹלָמוֹ וּמְבַלֶּה אֶת הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קב כז): ״הֵמָּה יֹאבֵדוּ, וְאַתָּה תַעֲמֹד״. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין לְפָנָיו שֵׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכא ד): ״הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן״. וְהוּא יָחִיד וְטָהוֹר. וְהוּא רוֹאֶה אֶת הַכֹּל, וְאֵין דָּבָר אַחֵר רוֹאֵהוּ. לָכֵן תָּבוֹא הַנֶּפֶשׁ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ, וּתְשַׁבֵּחַ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ.",
+                "הַנֶּפֶשׁ יוֹשֶׁבֶת וְחוֹשֶׁבֶת מִי בְּרָאָהּ, וְאָז הִיא לוֹבֶשֶׁת עֲנָוָה וְיִרְאַת הַשֵּׁם. לָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ וּלְהָבִין עִנְיָנוֹ: מֵאַיִן שָׁרְשׁוֹ וְגִזְעוֹ, וְאֵיךְ נוֹצַר מִטִּנּוּף זֶרַע, וְאַחַר כָּךְ חֲתִיכַת בָּשָׂר, וְנֻפַּח בּוֹ רוּחַ עֶלְיוֹנִים, וּמְרֻקָּם בַּעֲצָמוֹת וְגִידִים, דָּם וּמוֹחַ, וּלְבוּשׁ עוֹר וּבָשָׂר. וְנוֹצָר בִּקְלַסְתֵּר פָּנִים וְקוֹמַת אַפַּיִם. וְאֵיךְ נְקוּבִים נְחִירָיו לִפְנִים וְלַגָּרוֹן לְהַנְשִׁים וּלְהָרִיחַ, וְאָזְנָיו לִשְׁמֹעַ וְחוֹרֵי עֵינָיו לִרְאוֹת. וּבְתוֹךְ הָעַיִן יֵשׁ בּוֹ כַּמָּה צְבָעִים, וְרִיסֵי עֵינָיו, וּפֶה וְגָרוֹן, וְחֵךְ וְלָשׁוֹן, וּשְׂפָתַיִם לִפְתֹּחַ וְלִסְגֹּר, וְהַמַּלְתָּעוֹת וְהַלְּחָיַיִם, וְאַצִּילֵי יָדַיִם וְרַגְלַיִם, וַחֲלַל הַגּוּף, וְאֶצְבָּעוֹת וְקִשְׁרֵיהֶן וְצִפָּרְנֵיהֶן.",
+                "וְיָבִין אֵיךְ כָּל אֶחָד מְשֻׁנֶּה מֵחֲבֵרוֹ, וְאֵיךְ הָיָה אָסוּר תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים בְּבֶטֶן אִמּוֹ, וְיָצָא עָרֹם עִוֵּר חֵרֵשׁ וְחִגֵּר. כָּל אֵלֶּה יַחְשֹׁב וְיֹאמַר בְּלִבּוֹ: מִי פָּתַח פִּיךָ, עֵינֶיךָ וְאָזְנֶיךָ? וּמִי עָשָׂה לְךָ כָּל תִּקּוּנֵי גּוּפְךָ? וּבִימֵי בְּחוּרוֹתֶךָ מִי הִשְׁחִיר שַׂעֲרוֹתֶיךָ, וְאִם הָיוּ רוֹחֲצִים הַשֵּׂעָר בְּכָל נֶתֶר וּבוֹרִית שֶׁהָיָה בָּעוֹלָם לֹא הָיָה מוֹעִיל לְלַבֵּן שֵׂעָר אֶחָד, וּבִימֵי זִקְנוּתֶךָ הוּא מִתְלַבֵּן מֵאֵלָיו? כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה תַּחְשֹׁב תָּמִיד, וְתִהְיֶה עָנָיו וּשְׁפַל רוּחַ וִירֵא שָׁמַיִם.",
+                "״סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם״ (קהלת יב יג).",
+                "תַּם וְנִשְׁלַם, שֶׁבַח לָאֵל בּוֹרֵא עוֹלָם."
+            ]
+        ],
+        "Simanei Sefer HaMiddot": []
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "אורחות צדיקים",
+        "enTitle": "Orchot Tzadikim",
+        "key": "Orchot Tzadikim",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            },
+            {
+                "heTitle": "סימני ספר המידות",
+                "enTitle": "Simanei Sefer HaMiddot"
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Orchot Tzadikim/Hebrew/Torat Emet 357.json b/json/Musar/Rishonim/Orchot Tzadikim/Hebrew/Torat Emet 357.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..fb9ea14f4b090706d3eb5efcbd6a44620569e71f
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Orchot Tzadikim/Hebrew/Torat Emet 357.json	
@@ -0,0 +1,969 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Orchot Tzadikim",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97%D7%95%D7%AA_%D7%A6%D7%93%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9D",
+    "versionTitle": "Torat Emet 357",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionNotes": "This edition was prepared based on manuscripts and printed editions based on the methodology explained at <a href=\"https://he.wikisource.org/wiki/ויקיטקסט:ספר_המידות_(אורחות_צדיקים)\">wikisource</a>.",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 357",
+    "versionNotesInHebrew": "מהדורה זו הוכנה על סמך כתבי יד ומהדורות מודפסות על בסיס המתודולוגיה המצויינת ב<a href=\"https://he.wikisource.org/wiki/ויקיטקסט:ספר_המידות_(אורחות_צדיקים)\">ויקיטקסט</a>",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "אורחות צדיקים",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם <small>(קהלת יב יג)</small>.",
+            "זה הפסוק אמרו שלמה המלך, והוא היה חכם מכל האדם, והיה מלך על התחתונים ועל העליונים <small>(מגילה יא ב)</small>. ואחר שראה כל המעשים, וניסה כל הדברים, והודיע לעולם כמה חכמות, חתם כל דבריו ואמר: סוף של כל דבר הוא יראת השם. וכן התחיל במשלי <small>(משלי א ז)</small>: \"יראת יי ראשית דעת\"; וסיים <small>(משלי לא ל)</small>: \"אשה יראת יי היא תתהלל\". ואילו אדם אחר היה מזהיר אותנו על יראת שמים – לא היו דבריו מקובלים על העולם, כי העולם היו אומרים: עבור שאין לו עניין אחר, והוא פנוי – לכך מזהיר על יראת השם.",
+            " אלא שלמה המלך שהיה עשיר מכל האדם, דכתיב <small>(מלכים א י כז)</small>: \"ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים\", והיה חכם מכל ומלך, כדכתיב <small>(מלכים א ה יא)</small>: \"ויחכם מכל האדם\" – לו נאה לומר \"הבל הבלים הכל הבל\" <small>(קהלת א ב)</small>, ואין לעסוק אלא ביראת שמים. וכן משה רבינו עליו השלום, אב כל החכמים והנביאים, כתב בתורה <small>(דברים י יב)</small>: \"ועתה ישראל, מה יי אלהיך שואל מעמך? כי אם ליראה את יי אלהיך\". וכן דוד המלך עליו השלום אמר <small>(תהלים קיא י)</small>: \"ראשית חכמה יראת יי\".",
+            "ומפני שאנו רואים את האדם שהוא מבחר הברואים אשר ברא האל בעולם התחתון, כי הוא מתוקן בצלם אלהים ובצורתו, ונאה במלאכתו מכל הברואים, ויש בו הנשמה המתבוננת סוד העליונים והתחתונים – מכל זה ידענו שהוא עניין כל הכוונות מזה העולם; וכל מה שנברא בעולם הזה – הכל לצרכו. ועל זה ניתנה לאדם תורת אמת, להורותו הדרך הישרה. כי האדם הוא חביב מאוד לפני השם, כי אנו רואים שהמלאכים משתמשים בצרכי האדם הצדיק, כמו שידענו מאברהם אבינו, וכן יצחק; ויעקב אמר <small>(בראשית מח טז)</small>: \"המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים\", וכתיב <small>(הושע יב ה)</small>: \"וישר אל מלאך ויוכל\". ודניאל אמר <small>(ו כג)</small>: \"אלהי שלח מלאכה, וסגר פם אריותא ולא חבלוני\".",
+            "ועוד מצינו שבא מלאך לעזרת הצדיקים, דכתיב <small>(מלכים ב יט לה)</small>: \"ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך יי, ויך במחנה אשור\", ורבים כאלה.",
+            "וכבר ידענו כי יש אדם שיש לו יתרון הרבה על שאר בני אדם, עד שאדם אחד שווה מניין רב מבני אדם אחרים, אף על פי שהם בדמות אחת ויסוד אחד להם. אלא שנפשו של זה עלתה אל המעלות העליונות יותר מנפשו של זה, כי זה המשיל חכמתו על תאוותו; וזה הגרוע המשיל תאוותו על חכמתו, והולך כל ימיו במחשכים, וממשש כעיוור באפילה.",
+            "חמישה כוחות יש באדם: האחד הוא כוח השמיעה, השני הוא כוח הראות, השלישי הוא כוח הריח, הרביעי הוא כוח הטעם, החמישי הוא כוח המשוש, שאדם מרגיש כשהוא ממשש בדבר. חמישה כוחות הללו כולם מעשה האדם, ואין פעולה נעשית בלא אחד מחמשת הכוחות. והלב פועל על ידיהם, כי חמישה כוחות האלו מביאים ללב כל עניין, וכל מעשה ומחשבה נמשכת אחריהם. הלב יש בו דעות רבות, כגון הגאוה והענווה, הזיכרון והשכחה, היגון והשמחה, הבושת והעזות, וכאלו יש עוד רבות. וכל אלו הדעות מתחזקות מן חמשת הכוחות, כי הסומא לא יוכל להתגאות כאילו היה רואה.",
+            "לכן כל אדם הנלבב ישתדל בכל כוחו להגיע לתכלית הטובה. שאם הגיע אדם למעלה טובה, לעולם יחמוד לעלות אל מעלה שהיא למעלה ממנה, עד שיגיע לתכלית הטובה, בזה יגיע לעולם הגמול שהוא עולם הבא. וכבר נתאווה דוד להגיע לטוב העולם הבא באמרו <small>(תהלים לא כ)</small>: \"מה רב טובך אשר צפנת ליראיך\". ואומר <small>(שם לו ט)</small>: \"ירויון מדשן ביתך, ונחל עדניך תשקם\". והמעלה הזאת לא תגיע אלא אל הראוי לה, כמו שאמר <small>(תהלים טו)</small>: \"מי יגור באהלך, מי ישכן בהר קדשך, הולך תמים ופעל צדק\", ושאר הענין שנאמר שם.",
+            "וכיון שהזכרנו יתרון מעלות האדם, ראוי לנו לבאר חשיבותו וגנותו, טובו ורעתו, עד שיהיה לפני המשכיל דרך הישר ויגיע לחצר המלך. כי יבחר נפשו בכל כוחו במידות הטובות, כיון שיש לו ברירה – יזרוק הפסולת ויקח הסולת. כיצד?",
+            "יש אדם שהוא בעל חמה כועס תמיד, ויש אדם שדעתו מיושבת עליו ואינו כועס כלל, כי אם מעט לכמה שנים. ויש אדם שהוא גבה לב ביותר, ויש שהוא שפל רוח מאוד. ויש שהוא בעל תאווה, ולא תשבע נפשו מהלך בתאוותו, ויש שהוא טהור גוף ביותר ולא יתאווה אפילו לדברים מועטים שהגוף צריך. ויש בעל נפש רחבה, לא תשבע נפשו מכל ממון שבעולם, כמו שנאמר <small>(קהלת ה ט)</small>: \"אוהב כסף לא ישבע כסף\".",
+            "ויש קצר רוח שדי לו אפילו בדבר מועט, ולא ירדוף להשיג כל צרכיו. ויש שהוא מסגף עצמו ברעב וקובץ על יד, ואינו אוכל פרוטה משלו אלא בצער גדול, ויש שהוא מאבד ממונו בידים לדעתו. ועל דרכים האלו ושאר הדעות, כגון מהולל ואונן, צר עין ונדיב, אכזר ורחמן, רך לבב ואמיץ לב, וכל כיוצא בהן. וכל הדעות [המידות] – יש מהן שהיו לאדם מתחילת בריאתו לפי טבע גופו, ויש מהן דעות שטבעו של אדם זה מכוון ועתיד לקבל אותם מהרה יותר משאר דעות. ויש שאינם לאדם בתחילת בריאתו אלא למד אותם מאחרים, או שפונה לבו מעצמו לפי מחשבה שעלתה בלבו, או ששמע שזאת הדעה טובה לו ובה ראוי לילך, והנהיג עצמו בה עד שנקבעה בלבו. יש מידה שצריך להשתמש בה ברוב המקומות, ויש מידה שצריך להשתמש בה מעט. וזה דומה לעושה תבשיל, וצריך ירק ובשר ומים ומלח ופלפלין, וכל אלו המינים צריך ליקח מכל אחד כשיעור: מזה מעט ומזה הרבה. אם ימעט הבשר – יהיה רזה, אם ירבה מלח – לא יהיה נאכל מחמת מלחו. וכן כולם: אם ימעט במה שצריך הרבה, וירבה במה שצריך מעט – יהא המאכל מקולקל. אבל הבקי, אשר יקח מכל אחד משקל הראוי, אז יהא המאכל ערב ומתוק לאוכליו. וכענין הזה במדות: יש מידות שצריך ליקח מהן מרובה, כגון הענווה והבושת ודומיהן, ויש מידות שצריך ליקח מהן מעט, כגון הגאווה והעזות והאכזריות. לכן בהיות האדם שוקל בפלס המאזנים ליקח מכל מידה שיעורה, לא יפחת ולא יוסיף – בזה יגיע לתכלית הטובה.",
+            "תדע ותבין: מי שטבעו נוטה למידה רעה או שהורגל במידה רעה, ולא יתן אל לבו לשוב ממנה, אך תמיד מתגבר בה – זה מביא אותו שימאס ויגעל במידות טובות.",
+            "וכמו שרוב הכאב והצער והייסורין הוא חולי הגוף, כן רוב מידות רעות הם חולי הנפש. וכמו שבחולי הגוף טועמים המר מתוק והמתוק מר, ויש מן החולים שמתאווה למאכל שאינו טוב לו ושונא מאכל הטוב, הכל לפי רב החולי, כך יש בני אדם שנפשותיהם חולות, ואוהבים הרעות ושונאים דרך הטובה ומתעצלים ללכת בה, והיא כבידה עליהן מאוד לפי חוליָם. וכן ישעיהו אומר באנשים הללו <small>(ה כ)</small>: \"הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חושך לאור ואור לחושך, שמים מר למתוק ומתוק למר\". ועליהם נאמר <small>(משלי ב יג)</small>: \"העוזבים אורחות ישר, ללכת בדרכי חושך\".",
+            "וכיצד ומה הוא תקנת חולי הנפש? ילכו אצל החכמים, שהם רופאי הנפשות, שמלמדין אותם עד שיחזירום לדרך טובה. והמכירים בדעות רעות שלהם ואינם הולכים אצל חכם לרפא אותם, עליהם אמר שלמה <small>(משלי א ז)</small>: \"חכמה ומוסר אוילים בזו\".",
+            "יש כמה בני אדם אשר תאוותם לתפש דרך הטוב, ואינם יודעים מה טוב להם, וחושבים בכל יום להשיג מעלה העליונה, ואינם משיגים כל ימיהם. וזה העניין מחמת שני דברים הוא: האחד שאינו מכיר חסרונו, ואינו מבחין בדרכיו המגונים. והוא דומה לראובן המחפש לשמעון ואינו מכירו: אפילו יחפש אותו כל היום לא ימצאהו, כי כמה פעמים יבוא אצלו ולא יכירהו. כן האדם הזה: אף על פי שהוא חושב תמיד מה יעשה, ומחפש מעשה הטוב – לא ישיגו, כיון שאינו מכיר חסרונו. ויש אדם שהוא יודע מידות הרעות שיש בו, וחושב לצאת מהם ולאחוז במידות טובות, וגם הוא לא ישיג כל ימיו דרך הישר, מחמת שמתעצל לחפש המידות הטובות כראוי. והוא דומה לראובן שמחפש שמעון ומכירו, ואף על פי כן אינו מוצאו מחמת שאינו מחפש אותו כראוי. ועל זה נאמר: <small>(משלי י כ)</small> \"כסף נבחר לשון צדיק\".",
+            "מי שנושה בחברו ובא לשלם לו כסף במשקל, אם אינו מכיר באמיתת המשקל וצדק המאזנים, או מכיר הכל אך שאינו בקי בבחינת הכסף – זה האיש קרוב להיות ניזק בעניין המשקל והכסף. כי לפעמים ימאן בכסף ויקח הסיגים, גם יקח פחות ממשקל הראוי לו, כי שמא יקח משקל הקל או ישים הכסף בכף הכבד שבמאזנים – מכל אלו יבוא לידי טעות. או אפילו אם הוא בקי בכסף ובמשקל, אם אינו מסתכל בו כראוי אפשר שיתערב בכספו סיגים. אבל אם הוא בקי בכל, במשקל ובכסף, ומסתכל בו כראוי – אז הוא משתלם כראוי כסף נקי ושלם במשקל. לכן דימה \"לשון צדיק\" ל\"כסף נבחר\", כי הצדיק צריך להכיר הטוב והרע וכל המידות, וצריך להסתכל ולהתבונן בהן כראוי, ולהיות טורח בגופו ובחכמתו לעזוב הטיפשות ולאחוז בתבונה, ולהסיר תערובות הסיגים ממנו, ואז תהיה נשמתו צרופה ומזוקקה לאלהים, כדכתיב <small>(משלי כה ד)</small>: \"הגו סיגים מכסף, ויצא לצרף כלי\"; פירוש: כשיסירו הסיגים, אז יהיה הכלי צרוף.",
+            "ויש אדם המשנה במנהגיו ואינו קבוע: זמן אחד אוחז במנהג זה, וזמן אחד מסתלק מאותו מנהג ואוחז מנהג אחר, וככה יעשה לעולם. והוא דומה לאדם שחפץ ללכת אל עיר, ואינו יודע דרכו, ולא יכיר השבילים המוליכים אותו אליה. לכן הוא משתומם: פעם אחת ילך דרך אחת, ויחזור ויתעה בדרך אחרת, וכן בשלישית וכן ברביעית. ועל כיוצא בו אמר החכם <small>(קהלת י טו)</small>: \"עמל הכסילים תיגענו, אשר לא ידע ללכת אל עיר\".",
+            "לכך יש לחמול על אנשים הטבועים בהבלי השווא, ללמדם צדק המשקל ויושר המאזנים, ולהודיעם בחינת הכסף, ולהורות להם דרכים הישרים; למען יברר האדם בתחילת הבחנתו מסילה אשר תביאהו למקום רענן ודשן אשר שם כל הטובה, והוא יראת שמים, אשר הוא סוף כל המעשים. והוא השאלה אשר השם יתברך שמו שואל מכל אדם, כדכתיב <small>(דברים י יב)</small>: \"מה יי אלהיך שאל מעמך, כי אם ליראה\".",
+            "ואין שום מעשה נחשב בלתי היראה הטהורה. לכן יש להודיע לכל, כי כל איש הרוצה להביא נפשו לידי מידות הטובות – צריך לערב יראת שמים עם כל מידה ומידה. כי יראת השם היא קשר המחזקת כל המידות, ודומה לחוט שהכניסוהו לתוך חורי המרגליות, וקשרו קשרים בתחתיתו להחזיק כל המרגליות; אין ספק כי בהנתק הקשר – יפלו כל המרגליות. כך היראה היא המחזקת כל המידות, ואם תתיר קשר היראה – יבדלו ממך כל המידות טובות. וכשאין בידך מידות טובות – אין בידך תורה ומצוות, כי כל התורה תלויה בתיקון המידות. כי כל המידות טובות ורעות – החכם יכול לעשות הרעות לטובות, והכסיל יעשה מידות טובות לרעות. ומי שהולך בחושך ואינו מתבונן בתיקון המידות, אפשר שיהא בו מידה המאבדת כל זכויותיו. כגון המתגאה במעשיו, ומתפאר ומייפה עצמו תמיד בגנות של חברו ומתכבד בקלונו. והאיש ההוא דומה למי שממלא חבית יין משובח, ויש בתחתית החבית נקב קטן – אין ספק שיאבד כל היין המשובח בנקב הקטן אם לא יסתום אותו. כך המתגאה הזה: אף על פי שהוא מלא תורה, יאבד הכל על ידי המידה הרעה הזאת אם לא יחוש לתקנה.",
+            "ומעטים הם בעולם המכירים האמת. יש שאין חכמים להכיר, וכמו שאין הקטוע שתי רגליו יכול לעלות בסולם – כך לא יעלה במדרגת החכמה מי שאין בו תבונה. יש שהוא חכם, ונטבע בתאוות העולם מנעוריו עד שיָשים כל חכמתו להשיג תאוותו ולעשות רצון יצרו הרע; כי הורגל מנעוריו במעשים הרעים עד שהם קבועים בנפשו, וקשה לו מאוד להמלט מפח יקוש העוונות. ויש שיש בו חכמה להכיר, וגם חפץ לילך בדרכים טובים, אך לא היה אצל החכמים לשמוע מהם החכמה והדרכים הישרים, ומתוך כך הולך במחשכים. ודומה למי שיש לו מטמון בביתו, ואינו יודע המטמון, ומוכר הבית לאחֵר.",
+            "התבונן כי האדם ברוב מדותיו – זו משונה מזו, וכל מידה ומידה טורפת דעת האדם, זו מושכתו לכאן וזו מושכתו לכאן, ויצר הרע מסייעו לכל מידה שיבחר הפחות שבה. והוא דומה לאדם שהולך במדבר, ופוגעים בו דובים ואריות ונמרים וזאבים והרבה משחיתים. האיש הזה צריך לפקח עיניו ולהלחם עם כל אחד ואחד, ואם יעלים עיניו רגע אחת – יטרפוהו המזיקים. כך האדם במידותיו הרעות, כגון התאווה, והגאווה, והשנאה, והכעס, וכיוצא בהן – מתגלגלות בלבו תמיד; ואם יתעלם ולא יתקנם – יעקר מלבו אור האמת וימש חושך. ועל זה נאמר <small>(תהלים טז ח)</small>: \"שוויתי יי לנגדי תמיד\".",
+            "האדם בשעה שנולד הוא בגופו ובחכמתו חלש משאר כל הבריות. כי כל הבריות ביום הוולדם הם הולכים ואוכלים ומסייעים לעצמם, אבל האדם צריך טורח גדול בגופו, וגם כן צריך יותר תיקון לנשמתו לתקן החכמה ולהבין דרכים טובים. כי האדם בתחילתו בלא מלמד נוהג כבהמה, אך לבו דומה ללוח שהוא מוכן לכתוב עליו. אם הלוח הזה ביד טיפש – ישרטט עליו שרטוטי הבלים, עד שיתקלקל ולא יהיה בו תועלת עוד. אבל החכם יכתוב עליו סדר עניניו וצרכיו וחובותיו, ומתוך הלוח יכלכל ויפרנס בניו, ויגיע לתועלת גדולה. כך לב האדם: הכסילים יציירו בו ציורי הבל ושקר, ויכתבו עליו חקוקי הבל ואוון, וימלאו לבם מחשבות הבל וריק. והמשכילים יכתבו על לבם מכתב אלהים, שהוא יסוד התורה והמצוות וחכמת המידות, עד אשר יזהירו נפשותם כזוהר הרקיע. ולזה הייתה כוונת שלמה באומרו <small>(משלי ז ג)</small>: \"קשרם על אצבעתיך, כתבם על לוח לבך\".",
+            "עוד אמר שלמה <small>(משלי כ יא)</small>: \"גם במעלליו יתנכר נער, אם זך ואם ישר פעלו\". זה הפסוק נאמר על הבחנת הנערים, כי מנעוריהם ניכר מידותיהם. כמו שתראה מקצת הנערים נראה בהם מידת בושת, ומקצתם העזות, ומקצתם נוטים אל התאווה, ומקצתם נוטים אל מעלות טובות. ודע כי כל מידות האדם אשר תראה בו בימי הבחרות והזקנות – הם היו בימי הילדות והשחרות; אך בזמן ההוא לא היה בו כוח להראותם ולהביאם לידי המעשה. והנערים אשר גדלה עליהם נבלות, אפשר שיוכל האדם להעתיקם אל הדרך הטובה, כי נוח לקבל להם, ואין בהם כוח וחכמה לצאת ולברוח מתחת יד המייסר, והם צריכים לסבול. אבל בימי הזקנה אינם נעתקים בקל ממה שהיו בהם בימי הבחרות. והם דומין לטס כסף שהיה טמון בקרקע, והעלה חלודה עבה באורך הטמנתו – צריך אותו הכסף מריקה אחר מריקה עד שישוב הכסף למראהו הנאה. כך האדם אשר הלך לפי דרכו ומנהגו, ונשקע בעמקי המידות הגרועות – צריך ללטש שכלו להבדיל בין הטמא ובין הטהור, ולהרגיל בעבודה, עד שיהיו המידות טבועות וקשורות בלבו.",
+            "זה הספר נקרא \"ספר המידות\", והוא נכתב ונחתם בטבעת החכמה ללמד לאדם דעת, להיות הספר הזה בידי כל איש לכלי אומנות, לתקן מתוכו מידותיו ומעשיו. כי האומן אשר בידו כלי אומנותו – יוכל לעשות מלאכתו. אבל כשאין בידו כלי אומנותו – לא יוכל לעשות מאומה. לכן שמע מוסר, וקח כלי אומנותך בידך לתקן מידותיך. הלוא תראה: מי שיש לו הרבה מיני מטבעות, קטנות וגדולות, ואינו יודע ערכם ושוויים – לא ידע מה לקנות בכל אחת; עד שידע ערך של כל מטבע. וגם צריך לידע איזה מטבע פסל המלך, וגזר עליה שלא להוציאה. אחר שישקול כל מטבע ומטבע ויערכה, אז ידע ליקח בכל אחת צרכיו בערך שווה; ובמטבע שגזר המלך שלא להוציאה – יזהר שלא יוציאה אלא בעניין שלא יקנס. נמצא שזה האיש מגיע בכל מטבע ומטבע לטובה ולשמחה. אבל הטיפש אשר לא ישקול ולא יערך, ויוציא מה שפסל המלך – אין ספק שיגיע זה להזק גדול. ואתה בני, קח המשל הזה הנמשל על רב מידות שבך, גדולות וקטנות, ותשקל כל מידה ומידה בפלס חכמתך. עד שתדע ערך כל מידה ומידה, ותדע המידות אשר פסל המלך הגדול להזהר בהם, שלא יראה בך ולא ימצא בך, אלא במקום שלא תקבל הזק ועונש. ובזה תגיע אל השלמות, ותהיה אומן וכלי אומנותך בידך.",
+            "עתה נרצה להודיע שורשי המידות וענפיהם, ותועלתם ונזקם. וכוונתינו להשיב טבעי האדם מעניין הסכלות אל אהבת המוסר, ושישתדלו הפתאים לדעת טבעי החכמים. ומהשם יתעלה זכרו נשאל עזר שיודיענו הדרכים הישרים ונתיבות הצדק, להורות שבטי ישורון עדת החסד. "
+        ],
+        "": [
+            [
+                "<big><b>שער הראשון - שער הגאווה</b></big>",
+                " השער הראשון: נדבר בו על מידת הגאווה. ומה טוב שנזדמן תחילה לכל השערים, מפני חיוב האדם להיבדל ממנה, כי היא פתח לרעות רבות, ולא ראינו כזאת לרעה בכל המידות. לכן צריך האדם להתחכם ולהנהיגה אל המנהג הראוי, ולדחות אותה במקום שאינה ראויה בו.",
+                "הגאווה היא המטבע אשר פסל הקדוש ברוך הוא, והיזהירנו עליה בתורתו. כמו שנאמר <small>(דברים ו יב)</small>: \"השמר לך פן תשכח את יי אלהיך, אשר הוציאך מארץ מצרים\". כי הגאה ישכח יוצרו, כדכתיב <small>(דברים ח יג-יח)</small>: \"ובקרך וצאנך ירביון, וכסף וזהב ירבה לך..., ורם לבבך ושכחת את יי אלהיך..., ואמרת בלבבך: כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וזכרת את יי אלהיך, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל\". ובמלך נאמר <small>(דברים יז כ)</small>: \"לבלתי רום לבבו מאחיו\". אם הזהירה תורה אפילו במלך – כל שכן בהדיוטות, שלא ישתררו זה על זה.",
+                " הגאווה מתחלקת לשני חלקים: האחד גאוות האדם בגופו, והחלק השני גאוות האדם במעלות החכמה ובמעשיו.",
+                "גאוות האדם בגופו יש בו שני חלקים: האחד טוב, והאחד רע. וזאת היא גאוות האדם בגופו הרעה: בעת שתתגבר הגאווה בלב האדם, אז תמשול על האדם מקודקודו עד כף רגלו: בראשו ובגרונו, כדכתיב <small>(ישעיהו ג טז)</small>: \"יען כי גבהו בנות ציון, ותלכנה נטויות גרון\". בידיו וברגליו, דכתיב <small>(תהלים לו יב)</small>: \"אל תבואני רגל גאווה, ויד רשעים אל תנדני\". ",
+                "ועל רגל גאווה נענשה בת רבי חנינא בן תרדיון, שנגזר עליה לישב בקובה של זונות. כי פעם אחת הלכה לפני גדולי רומי, ושמעה שאמרו: כמה נאה פסיעותיה של ריבה זו! ואז דקדקה יותר <small>(עבודה זרה יח א)</small>. ",
+                "בעיניים, כדכתיב <small>(משלי ו יז)</small>: \"עינים רמות\". ",
+                "באזניים: לא ישמע דברי העניים האומללים. בריח אפו: בעמדו אצל עניים או כשנכנס לבתיהם, הם סרוחים בעיניו. ואף בדבריו ידבר על צדיק עתק בגאווה. ",
+                "וגם נכרת בעניין מאכל ומשקה, ובמלבושי בגדי גאווה מלבושי נכרי. ועל זה הוזהרנו בתורת משה, שנאמר <small>(ויקרא כ כג)</small>: \"ולא תלכו בחוקת הגוי\"; וכתיב <small>(ויקרא יח ג)</small>: \"ובחוקותיהם לא תלכו\"; ונאמר <small>(דברים יב ל)</small>: \"השמר לך פן תנקש אחריהם\" – הכל בעניין אחד הוא מזהיר, שיהא ישראל מובדל במלבושיו ובדבריו ובכל מנהגיו מן הגויים. וכן הוא אומר <small>(ויקרא כ כו)</small>: \"ואבדיל אתכם מן העמים\". ",
+                "בעלי הגאווה הם מתעבים בעיני השם, שנאמר <small>(משלי טז ה)</small>;: \"תועבת יי כל גבה לב\". והוא נמסר ביד יצרו, כי אין עזר השם עמו, אחרי אשר הוא תועבת השם. ואפילו לא נתגאה על שום אדם, לא בדיבור ולא במעשה, אך בלבו לבד הוא מתגאה – נקרא \"תועבה\", שנאמר: \"תועבת יי כל גבה לב\" – אפילו אין לו גבהות אלא בלב נקרא \"תועבה\". ",
+                "אמרו רבותינו: כל מי שיש בו גסות הרוח – כאילו עובד עבודת כוכבים; כתיב הכא <small>(משלי טז ה)</small>: \"תועבת יי כל גבה לב\", וכתיב התם <small>(דברים ז כו)</small>: \"לא תביא תועבה אל ביתך\". ויש אומרים: כאילו בא על עריות, דכתיב <small>(ויקרא יח כז)</small>: \"כי את כל התועבת האל עשו...\". ויש אומרים: כאילו בנה במה <small>(סוטה ד ב)</small>. ואמרו: כל אדם שיש בו גסות הרוח – מתמעט, שנאמר <small>(איוב כד כד)</small>: \"רומו מעט ואיננו\". וראוי לגדעו כאשרה, שנאמר <small>(ישעיהו י לג)</small>: \"ורמי הקומה גדועים\". ואין עפרו ננער, והשכינה מיללת עליו. אמר הקדוש ברוך הוא: אין אני והוא יכולים לדור בעולם, שנאמר <small>(תהלים קא ה)</small>: \"גבה עינים ורחב לבב, אתו לא אוכל\" <small>(סוטה ה א)</small>. ",
+                "ואמרו: האי מאן דיהיר, אפילו אאנשי ביתיה לא מתקבל, שנאמר <small>(חבקוק ב ה)</small>: \"גבר יהיר ולא ינוה\" – אפילו בנווה שלו ",
+                "<small>(בבא בתרא צח א)</small>. הגאוה מביאה לידי רדיפות כבוד, להשתרר על בני אדם. וכבר ידעת מה אירע לקורח ועדתו מחמת גאוותו, שביקש להתגדל, ולקח גדולה שלא ניתנה לו מן השמים. ומתוך כך נכנס למחלוקת, ומן המחלוקת יצאה קנאה ושנאה. וכל אלו מידות פחותות מאוד, כאשר יתבאר בעזרת השם. ",
+                "סוף דבר: כל המקשט את גופו כדי להתגאות – הרי זה שוכח השם ברוך הוא, ולא יחוש על המצוות, ולא ירדוף אחר מעשים טובים. כי כל כוונתו על עצמו, לקשט גופו הכלה, אשר אחריתו רימה. והמקשט גופו הוא קרוב לזימה, כי יתראה לפני נשים לישא חן בעיניהן, ומתוך כך יתקרב אצלן, ויבוא לידי שחוק וקלות ראש. ",
+                "וגם האישה המקשטת לפני האנשים – בזה היא מדלקת לבם ומכנסת הרהורים בלבם; ובזה עונשה גדול מאוד, שהיא נותנת מכשול לפני רבים. הלוא אסרו חכמים להסתכל בבגדי צבעונים של נשים השטוחים בכותל, אפילו כשאינה מלובשת בהן <small>(עבודה זרה כ ב)</small> – כל שכן שיש עונש גדול לאישה המתקשטת לפני אנשים המסתכלים בה. ",
+                "ועוד הגאווה מביאה לידי תאווה. כי המתגאה – לבו רחב ומתאווה לכל דבר. ותאווה היא המידה הרעה שבכל המידות, כי יתאווה מחמת גאוותו להתלבש בבגדים יקרים, ולבנות פלטרין גדולים, ולאכול מאכלים טובים. כי המתגאה – לעולם לדברים גבוהים יחמוד; ואולי אינו משיג ידו לדברים אלו, ומתוך כך יבוא לידי גניבה וגזילה. כי המתגאה לבו חומד, ורחב כים להתעשר, ולא יהיה שמח בחלקו, כי ימעט בעיניו מה שיש לו לפי רוב הוצאות תאוות גאוותו. ועוד הגאווה גורמת שלא יהא סבלן לסבול על הבריות. ואין צורך להאריך בפחיתת מי שאינו סבלן, כי ידוע הוא לכל. ",
+                "וזאת היא גאוות הגוף שהיא טובה: שמא יאמר האדם: הואיל והגאווה היא מידה רעה כל כך, אפרוש ממנה ביותר – עד שלא יאכל בשר ולא ישתה יין, ולא ישא אשה, ולא ישב בדירה נאה, ולא ילבש מלבוש נאה אלא השק והצמר, וקרועים ומלוכלכים; ומשתמש בכלים מלוכלכים ומאוסים, ולא ירחץ פניו ידיו ורגליו עד שישחיר תארו משאר אנשים. וכל זה כדי שיתרחק מן הגאווה, עד שלא יוכל להתרחק יותר. ",
+                "המהלך בדרך זה נקרא \"חוטא\". הרי הוא אומר בנזיר <small>(במדבר ו יא)</small>: \"וכפר עליו מאשר חטא על הנפש\"; אמרו חכמים <small>(תענית יא א)</small>: ומה זה שלא פרש עצמו אלא מן היין נקרא \"חוטא\", המונע עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה. אמרו חכמים <small>(ירושלמי נדרים ט א)</small>: לא דייך מה שאסרה תורה, אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים?! על עניין זה וכיוצא בזה אמר שלמה <small>(קהלת ז טז)</small>: \"אל תהי צדיק הרבה, ואל תתחכם יותר, למה תשומם\". ",
+                "הדרך הישרה באדם: שיהא נקי בכל ענייניו, כי הנקיות הוא גדר של מעשים טובים. כיצד? ילבש בגדים בינונים, ולא מלבושים עניים המבזים לובשם; אלא בגדים בינונים נאים ונקיים, העני לפי עניו והעשיר לפי עשרו. ואסור שימצא כתם או שמנונית על בגדיו, ולא יהיו קרועים. ולא יהיו מתוקנים כבגדי גסי הרוח. ",
+                "גם מאכלו יהא נקי. ולא יאכל מעדני מלך, אך מאכל בינוני ומשקה בינוני לפי השגת ידו. ולא ישתה ולא יאכל בכלים מאוסים, פן יעבור על \"אל תשקצו את נפשתיכם\" <small>(ויקרא יא מג)</small>, אלא הכל יהא בנקיות. ",
+                "גם שולחנו גם מיטתו יהיו נקיים, וכל ענייניו יהיו נקיים. גם גופו יהא נקי ולא מזוהם. אך יזהר לרחוץ פניו ידיו ורגליו, גם כל גופו לעתים, כאשר מצינו בהלל הזקן <small>(ויקרא רבה לד ג)</small>, שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך עמם. אמרו לו תלמידיו: רבי, להיכן אתה הולך? אמר להם: לעשות מצוה. אמרו לו: וכי מה מצוה זו? אמר להם: לרחוץ בבית המרחץ. אמרו לו: וכי זו מצוה היא? אמר להם: הן! מה אם איקונין של מלכים, שמעמידים אותו בבתי תיאטראות ובבתי קרקסאות, מי שנתמנה עליהן הוא מורקן ושוטפן, והן מעלין לו מזונות, ולא עוד אלא שהוא מתגדל עם גדולי מלכות. אני שנבראתי בצלם ובדמות, דכתיב <small>(בראשית ט ו)</small>: \"כי בצלם אלהים עשה את האדם\" – על אחת כמה וכמה! ",
+                "ועוד, דכתיב <small>(משלי טז ד)</small>: \"כל פעל יי למענהו\" <small>(שבת נ ב)</small>. ",
+                "וכל הנזהר בדברים האלו לשם מצוה, ולא כדי להתקשט ולהתגאות, אף על פי שאלו דברים נראים כמו גאווה, כיון שכוונתו לשם שמים – יש בו מצוה. ",
+                "גאוות חכמה ומעשים טובים יש בה שני חלקים: האחד טוב, והאחד רע. הגאווה הרעה היא: אשר יבזה בני אדם בלבו ובפיו, וכולם קטנים ופחותים בעיניו. ומהלל ומשבח עצמו שהוא גדול בחכמה, ומתוך כך לא יודה על האמת מרוב גאוותו. ולעולם נראה בעיניו חכמתו ועצתו, ודבריו ומעשיו, שהם משובחים ממעשה וחכמת עצת חבריו. ומתפאר תמיד בחכמתו ובמעשיו, כי הוא חפץ לקבל שבח וכבוד על דבריו הישרים. ועל זה אמר שלמה <small>(משלי כז ב)</small>: \"יהללך זר ולא פיך\". ",
+                "הגאה לעולם יחזיק טובה לעצמו. ומתוך כך לא יטרח על התורה, כי לא יחוש על כבוד שמים, רק שיודו לו העולם שהוא אדם טוב וחכם, ובזה יש לו די. ותמיד הוא שמח במכשול חבריו ובמעוט ידיעתם, ומתכבד בקלון חבריו. וזה אחד מעשרים וארבעה דברים המעכבים את התשובה. אדם שכל מעשיו טובים הם ומתהלל בהם להתכבד, דומה לתבשיל חשוב מאוד בכל אבקת רוכל וראשי בשמים, ועומד אצל האש עד שיהא מקדיח ומסריח, עד שלא שווה לאכול מחמת מרירות שרפת האש; כך האדם המתפאר במעשים, מקדיח ומסריח במהללו מעשיו הטובים. והמתפאר בחכמתו ובמעשיו שאין בו – אין מידה רעה כמותה ואין דוגמתה. והלוא אמרו חכמים <small>(ירושלמי שביעית י ח)</small>: אם מכבדים את האדם מחמת שסוברים שהוא יודע שתי מסכתות, ואינו יודע רק אחת, יאמר להן שאינו יודע אלא אחת. כל שכן וכל שכן שלא יטעה את העולם שיחזיקוהו בחוזקה גדולה שאינו בו.",
+                "ודע שאנחנו מחוייבים שיהיו כל מעשינו מיוחדים לשם הבורא יתעלה, בגלוי ובסתר. וכל מעשה עבודת אלוהים יהיה להגיע אל רצונו בלבד, בלתי רצון בני אדם לקוות שבח על מעשהו ולקבל כבוד. אך יעשה הכל לשם האל המשקיף אל הלב, כמו שאמר הכתוב <small>(ירמיהו יז י)</small>: \"אני יי חוקר לב, בוחן כליות\"; ואומר <small>(דברים כט כח)</small>: \"הנסתרת ליי אלהינו\". ",
+                "לכן אם לא יזהר בחכמה ובזריזות להינצל מן הגאווה, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים – הוא יורש גיהנם. כי היצר אורב לו, ומביא טענות וראיות להביא האדם לידי גאווה, ותהיה חכמתו לטרדו מן העולם. לכן אל יתעצל מלנצח יצר הרע יום יום, וזה נקרא \"מלחמה גדולה\". כמו שמצינו באחד מן החסידים, שפגע באנשים הבאים מן המלחמה ושללו שלל גדול. אמר להם: שבתם מהמלחמה הקטנה, ועדיין אתם עתידים למלחמה הגדולה. אמרו לו: מה היא המלחמה? אמר להן: היצר וחילותיו! כי כל אויב שיש לך, שתנצח אותו פעם אחת או שתים או שלוש – אז יניח אותך. אבל היצר אינו פוסק ממך אף אם יהיה ניצוח מאה פעמים, כמו שאמרו רבותינו <small>(אבות ב ד)</small>: ואל תאמן בעצמך עד יום מותך. כי כל ימיך יארוב לך אולי תעלים עיניך ממנו, ואם ינצחך בקל שבקלות – סוף ינצחך בחמור שבחמורות. ובעבור שהגאווה שורש להרבה מידות פחותות, וגם היצר משתתף ומתערב בלב האדם, וכל עניין היצר הוא להכזיב האמת ולאמת השקר, והוא מלמד את האדם להתגאות ומביא לו ראיות, ולכן צריך אתה להתחכם כנגדו. ",
+                "תחילת תחבולותיו של היצר הוא מקשה לבו ומגביהו, וממתיק לו הגאווה ושאר מידות רעות. ואף כי יודע האדם בוודאי שיש פשע ועוון בגאוותו, אפילו הכי עובר במזיד ומתגאה, כי היצר מבעיר את לבו אחר הכבוד עד שלא יחוש על העבירה.",
+                "אבל האדם שהוא זך במעשיו, ולא יתגאה ולא יהלל עצמו כשיודע שיש עבירה בדבר, אז יבוא היצר הרע ויערוך עוד מלחמה להפילו ללכדו ברשתו, ויורה היתר ומסביר לו סברות שיש לו מצווה ושכר על מה שמתהלל ומתפאר. וכך יאמר לו היצר: \"כבר הגעת למעלת חכמה וחסידות, וראוי לך להתרצות ולהשתדל למצוא חן בעיני העולם ולהחניף להם, לגלות להם חכמתך וצדקתך כדי שיאהבוך.\" ויביא לך ראיה מדברי רבותינו <small>(אבות ג י)</small>: כל שרוח הבריות נוחה הימנו – רוח המקום נוחה הימנו. וכל זה ראיות שקר, כי אותה הסברא היא ענף מן הגאווה. אבל העניין הזה הוא כמו שאמר הכתוב <small>(משלי טז ז)</small>: \"ברצות יי דרכי איש, גם אויביו ישלים אתו\". וכך פירוש העניין: אם האדם לא יתהלל לפני בני אדם, ולא ישתדל למצוא חן בעיניהם בעשותו מעשיו הטובים, ואף על פי כן אוהבים אותו – זהו ראיה גדולה שהקדוש ברוך הוא אוהב אותו, וזרה לו אהבה בלבות בני אדם, ושם לו שם טוב על לשונם. ואמת הוא שיש כמה בני אדם הנאהבים לבריות, והקב\"ה שונאם כשאינם מקיימים את המצוות, כי אין הקדוש ברוך הוא אוהב אלא לומדי תורה ומקיימים אותה. ",
+                "אחר כך יסיתך היצר לגלות חסידותך ומעשיך הטובים לפני העם, ומביא ראיה: \"אולי יעשו גם הם כמוך?\" וגם זה נמשך מן הגבהות: אף על פי שמצינו כמה גדולים שנשתבחו <small>(סוכה כח א)</small>, לא עשו אלא לפני תלמידיהם וחבריהם כדי שימשכו אחריהם ויחזיקו במעשיהם; וודאי זה מצווה כדי לחבב להם מעשים טובים. ואפילו בפני אלו לא יתגאה בלבו באמרו \"זה אני יודע\" או \"זה אני עושה\", אבל לפני העולם באמת אסור לגלות להם. ",
+                "גם אם תלך בענווה ותעמוד להתפלל באריכות ותלמד בקביעות, יפתך היצר להתגאות ויאמר לך: \"עתה הרואים אותך בני אדם יחשבוך ויכבדוך בעבור דרכיך הטובים. ויש רווח גדול בזה: מתוך שאתה חשוב בעיניהם – יקבלו מוסרך ותוכחתה.\" ",
+                "כל זה הבל, כי בעשותך מעשה הטוב לשם הבורא ברוך הוא לבד, דברי תוכחתך יתקבלו בפני העולם גם אם לא תחשוב כך, כי אין קבלת התוכחה תלויה במחשבותיך. ",
+                "ואחרי שתסתלק מכל זה, יסיתך היצר ויאמר לך: \"לא יתכן שתהיה עבודתך שלמה עד שתתרחק מהן לגמרי, כגון שתכסה מעשיך הטובים, ולהורות הפוך ממה שהיה כבר בלבך: תתפלל קצר, וכשתרצה ללמד שום חכמה תתייחד, ולא ידע שום אדם זולת הבורא ברוך הוא. ולא תראה שום מידה טובה, אך להראות העצלות במעשה העבודה, כדי שלא יצא לך שם ותפסיד שכרך. ולא תצווה על הטוב ולא תזהיר מן הרע, ולא תודיע חכמתך לאיש זולתך, ולא תראה סימן ירא שמים ולא אות, כגון תפילין ומזוזה וציצית. אלא תתנהג במנהגם ותלך בדרכיהם, ותהיה מערב עמהם במאכל במשתה, ובחדווה וברוב השחוק.\" כל זה מענייני היצר ללכוד בני אדם ברשתו, והעושה עניין זה לשם מצווה מפסיד אלף אלפים יותר משכרו, ודומה לבורח מאש קטנה לאש גדולה. ",
+                "אך הישר הוא: להתפלל בכוונה באריכות, ויצווה על הטוב ויזהיר מהרע, ויעשה כל הטובות בגלוי ובסתר. ואם יכבדוהו על זה וישבחוהו – אין מזיק לו בשבח, אחרי שלא כוון לזה בשעת המעשה. לכן בעת אשר תעשה מעשה הטוב, תבחין בעצמך ממי אתה מקווה הגמול: אשר מהאל – הוא שלם, אבל אם מאחרים – אינו שלם. וגם תבחין אם זה המעשה אשר תעשה לפני העולם, אם היית עושה בייחוד בחדרי חדרים בזה העניין אשר אתה עושה ברבים, ואם יתברר לך זה – אז מעשך שלם. ",
+                "כל מה שסיפרנו נגד יצר הרע אינו כי אם טיפה מהים נגד מה שהוא חייב להיזהר בו, כי בכל דבר ובכל מעשה ובכל מידה – בא היצר לשחת ולקלקל. ופתחנו פתח להודיע עניין היצר למי שלא ידע תחילת דרכיו. והחכם יבין, וימהר לסלקהו מתוכו, \"וטהר ידים יוסיף אומץ\" <small>(איוב יז ט)</small>. ",
+                "הגאווה במעלת החכמה משובחת שנאמר <small>(ירמיהו ט כג)</small>: \"כי אם בזאת יתהלל המתהלל: השכל וידוע אותי\". ויוסיף הודאה לבורא ברוך הוא, וגם דעה והשכל ומידות טובות בתפילה לומר: \"מודה אני לפניך, שנתת חלקי מיושבי בית המדרש, ולא מיושבי קרנות.\" וכמו: \"אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו.\" ועל זה נאמר <small>(דברי הימים ב יז ו)</small>: \"ויגבה לבו בדרכי יי\". כי יהיה אדם יקר רוח וגבה לב בענייני העולם הבא, שלא יספיק לו במה שיזדמן לו, ולא יאמר די במה שימצא ידו מהם; אלא ימעט בעיניו כל מעשהו, ותגבה נפשו למעלה תמיד, ויתרעם בנפשו כמו שמקצר מעבודת הבורא ברוך הוא. וזאת הגאווה אינה מזקת לענווה אך מסייעתו, וגורמת לו לשמוח במעלות הטובות, ולשמוח בכבוד חבריו ולחוס על כבודם. ",
+                "והגאווה נגד הרשעים היא משובחת מאוד, להוכיחם ולהכלים אותם, ולא ייכנע להם. ויצווה על הטוב ויזהיר מהרע כפי יכולתו, אף על פי שזה דומה בעיני העולם כמשתרר וכמתגאה, אחרי שלבו לשם שמים – הרי זה משובח. ולא ייכנע לרשעים, כמו מרדכי שלא נכנע להמן <small>(אסתר ג)</small>. ובכל מקום שיש מצוה – עליו לעשות, ולא ייכנע כלל לרשעים לעזוב הטוב מפני השפלתו לפניהם. וזה צריך חכמה: מתי ישתרר נגדם בדבר מצוה? כי פעמים אינו שווה שיעמוד נגדם, שאם יעז פניו נגדם בעבור מצוה אחת – יפסיד אותם מאה מצוות. ",
+                "לכך צריך החכם להתבונן לפי השעה והעניין, ולפי זה יסדר מעשיו; כי יש דבר שצריך לעזוב בשבילם, ויש דבר שלא יניח בשבילם בשום עניין. וצריך בגופו ובמאודו לעמוד נגדם, ולא ייכנע להם. וכל זה בדבר מצווה, אבל בעניין משא ומתן – ייכנע לפניהם ויעשה עמהם לפנים משורת הדין בכל דבר, וזהו מצווה גדולה. ",
+                "ומי שיש בו מידת הגאווה – צריך להשתדל ולשוב ממנה. כי היא מגונה מאוד, וההיזק שלה רב ומצוי תמיד, והתועלת שיש בה מעט. לפיכך צריך להתרחק ממנה מאוד, כי הגאווה מביאה את האדם לשבר ושפלות, כמו שנאמר <small>(משלי טז יח)</small>: \"לפני שבר גאון\"; ונאמר <small>(שם כט כג)</small>: \"גאוות אדם תשפילנו\". וכבר ידעת מה ארע לפרעה באמרו <small>(שמות ה ב)</small> \"מי יי...\", ולגלית הפלשתי שאמר <small>(שמואל א יז י)</small> \"אני חרפתי את מערכות ישראל\", ולסנחריב שאמר <small>(ישעיהו לו כ)</small> \"מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי, כי יציל יי את ירושלים מידי\", ונבוכדנצר באמרו <small>(דניאל ג טו)</small> \"ומן הוא אלה די ישיזבינכון מן ידי\", והדומה להן אשר אמרו כדבריהם – ואחריתם היה בוז וקלון. ומי שהוא במידה זו – אינו ניצול מחטא ועוון, כמו שאמר החכם <small>(משלי כא כד)</small>: \"זד יהיר לץ שמו, עושה בעברת זדון\". ",
+                "וכיון שהגיע דברינו עד הנה לדבר על הגאווה, שמע דברי חכמים. חכם אחד אמר: מי הוא אשר לא תיפרד ממנו הדאגה? זה המבקש לעלות מעלה שהיא למעלה ממנה. ואמרו: מי שמחזיק עצמו בחזקת דעתן – מחזיקין אותו בני אדם לשוטה. ואמרו: סמוך לגאווה – מעללים רעים. ומי שיש בו מעללים רעים, תהיה עליו שנאת הבריות, והנפשות נוטות מעליו. ואמר חכם אחד: כאשר נעימות הצורה אור הגוף, כך נעימות המידות אור הנפש. ",
+                "ואמר עוד: אין החשיבות בנפש שיהיה המלך מתגאה, כל שכן בני אדם אחרים זה אל זה. ואמר: שהיה מלך אחד יושב על כסא מלכותו, ולפניו היו כסאות זו למעלה מזו. ואמר להם המלך: איך ישבתם זה למעלה מזה בלא רשותי? והשיב העליון: גודל ייחוס משפחתי הושיבני ממעל לרעי. ואמר השני: עליתי על אשר תחתי מפני רוב חכמתי. וענה השלישי: שפלות נפשי ודכאות לבי הושיבני תחתיהם. והעלהו המלך וגידלו. ועל זה נאמר <small>(משלי כה ז)</small>: \"כי טוב אמר לך 'עלה הנה', מהשפילך לפני נדיב\". ",
+                "בעת שרואה אדם שמידת הגאווה מתגברת עליו, צריך לחשב דברים המבהילים את לבו: שבא מטפה סרוחה, וישוב לעפר ורימה, ויתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ויחשוב: כמה גאים שנתגאו ועברו מן העולם, נשתכחו והיו כלא היו מעולם. ומה הועילה להם גאוותם?",
+                "גדר להתרחק מן הגאווה ומשאר מידות רעות:",
+                "הרוצה לעקור הגאות מלבו מכל וכל, לא יוכל לעשות זה במחשבה לבד. אלא בתחילה צריך להתרחק מן הגבהות עד קצה האחרון. כיצד? אדם שהיה רגיל ללבוש בגדים חשובים ומתוקנים כמלבושי גסי הרוח, ורוצה לשוב מזה, אם ילבש בגדים טובים ויתקן אותם במידה בינונית – בזה לא יעקור מלבו הגאות. או אם היה מנהגו להתכבד ולהשתדל בדבריו או בשאר מעשיו – אין תקנה לתקן עד שינהיג עצמו בביזיון הרבה, וישב למטה מן הכל, וילבש בלויי הסחבות המבזים את לובשיהם, וכיוצא בדברים אלו, עד שיעקור גובה הלב ממנו.",
+                "וכן מי שהוא בעל חמה וכעס הרבה, תחילה ינהג עצמו שאם היכו אותו או קיללו אותו – לא ירגיש כלל, וילך בדרך זו זמן רב עד שיעקור שורש הגאווה ממנו; ואז יחזור וילך בדרך האמצעי, וילך בה כל ימיו. ועל דרך זה יעשה בכל המידות הרעות: מתחילה יתרחק ממנה עד שלא יוכל להתרחק יותר, וינהג בזה זמן רב, ואז יחזור ויתפוס הדרך הבינוני. ועניין זה הוא רפואה שלימה לכל מידות רעות. ומי שדעתו נמשכת לעבוד הבורא ברוך הוא בכל חלק וחלק בחלק המובחר שבה – ישים זה הדרך לפניו ולפני חברו. ועל זה נאמר <small>(תהלים נ כג)</small>: \"ושם דרך, אראנו בישע אלהים\"."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שער השני - שער הענווה </b></big>",
+                "הענוה היא מידה טובה, והיא היפוך הגאווה. ומי שיש בו המידה הזאת, כבר השיב נפשו מכמה מיני רעות. ומי שהגיע אל מעלה זאת הנכבדת – עושה מצוה ומקבל שכר לפי גודל ענוותנותו. כי הענווה שורש העבודה, ומעשה קטן של העניו מתקבל לפני השם ברוך הוא אלף ידות יותר ממעשה גדול של הגאווה. וכן אמרו רבותינו <small>(מנחות קי א)</small>: אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון לבו לשמים. אבל מעשה של הגאווה אינו מתקבל לפני השם ברוך הוא, כי היא תועבת נפשו, שנאמר <small>(משלי טז ה)</small>: \"תועבת יי כל גבה לב\". ובעבור זה צועק ואינו נענה, שנאמר <small>(ישעיהו א טו)</small>: \"גם כי תרבו תפילה, אינני שמע\"; ועושים מצוות וטורפים אותם בפניו, שנאמר <small>(שם א יב)</small>: \"מי בקש זאת מידכם רמס חצרי\", ונאמר <small>(ירמיהו ז כא)</small>: \"עלותיכם ספו על זבחיכם, ואכלו בשר\". ",
+                "אבל במידת הענווה והשפלות מגיע לכל טוב, כי \"לענוים יתן חן\" <small>(משלי ג לד)</small>. וכיון שיש לו חן בעיני הקדוש ברוך הוא, צועק ונענה מיד, שנאמר <small>(ישעיהו סה כד)</small>: \"טרם יקראו ואני אענה\". ועושה מצוות ומקבלים אותם בנחת ובשמחה, שנאמר <small>(קהלת ט ז)</small>: \"כי כבר רצה האלוהים את מעשיך\"; ולא עוד אלא שמתאווה להם, שנאמר <small>(מלאכי ג ד)</small>: \"וערבה ליי מנחת יהודה וירושלים\". ",
+                "ומה היא הענווה? היא הכנעה ושפלות הנפש, וחושב עצמו כאין. והאדם חייב בה בכל עת ובכל זמן, להיות נבזה בעיניו, ושפל רוח ורך לבב ורוח נשברה. שורש הענוה: שיחשוב בעצמו בעוד שהוא שלֵו ושקט, בריא ועשיר, אשר הבורא ברוך הוא היטיב עמו טובה, ושהוא אינו ראוי לה. ושיחשוב גדולת האל ורוממות תפארתו, ויחשוב: מה אני? הלוא אני בריה שפלה מאוד, ואני בעולם השפל והכלה. ויחשוב: כל מעשים טובים שאוכל לעשות אינם כי אם טיפה מן הים נגד מה שאני חייב לעשות. ויעשה כל מעשיו לכבוד שמים: ולא להחניף לשום אדם, ולא לשום הנאה, אך יעשה הכל לשמו הגדול – זה שורש הענווה. ",
+                "אבל הנכנע לפני הבורא ברוך הוא כשיחלה גופו או אחד מאיבריו, או בעת שמתים בניו ואוהביו, או בעת ירידתו מעושרו וגדולתו, או כשיזקין – באמת לעולם הענווה והשפלות מקובל לפני השם ברוך הוא, אך לא הגיע בזה לעיקר הענווה. ",
+                "וחייב להתנהג בענווה במשא ובמתן עם בני אדם בענייני הממון, לפנים משורת הדין עם כל אדם. וכל הנהגתו עם העולם הכל יהא בשפלות ובנחת. ועיקר הענווה: שייכנע לאותם שהן תחתיו, כגון לעבדיו ולבני ביתו, ולאותם עניים שהם מתפרנסים ונהנים ממנו, והוא אינו צריך להם ואינו ירא מהם. ",
+                "הנכנע לאלמנות ולגרים וסובל טורחם ומשאם, והשומע חרפתו ואינו משיב מחמת גודל ענוותנותו – זו היא ענווה ישרה מאוד.",
+                "יש עוד ענווה טובה מאוד, כגון מי שנכנע לפני רבו ולפני חכמים ולפני צדיקים ההולכים בדרכי ישרים, וחושב בלבו: אלו הם עבדי השם ברוך הוא, משרתיו ואוהביו; ובעבור זה ישפיל עצמו לפניהם ומכבדם. גם זה ענווה טובה, שיחשוב: אכנע לפני חכמים, כדי שיקרבוני וילמדוני ויוכיחוני, ויוליכוני בדרכי השם ברוך הוא. ויש עוד ענווה טובה מאוד, שייכנע לפני תלמידיו ויפרש להם כל סתום, לגדול לפי גודלו ולקטן לפי קטנו. ויפרש, ויחזור ויפרש בסבר פנים יפות עד שיבינו, ולא יאמר: איך אשיב עליו עד שיבין, הלוא לבו קשה כאבן? ויסדר העניין בנחת כמה פעמים. וכבר ידעת שכרו של רבי פרידא, שחזר לתלמיד אחד ארבע מאות פעמים <small>(ערובין נד ב)</small>. ",
+                "ויש עוד ענווה גדולה: ללמד לפני הקטנים, ולדרוש מהם מה שנעלם ממנו, ולא יאמר: איך אלמד לפני זה ואיך אדרוש ממנו, הלוא הוא קטן ממני. ועל זה נאמר: \"מכל מלמדי השכלתי\" <small>(תהלים קיט צט)</small>. ועוד אמרו רבותינו: מאוד מאוד הוי שפל רוח בפני כל אדם <small>(אבות ד ד)</small> – לא בפני הגדולים לבד צריך להיות שפל רוח, אלא אף לפני הקטנים. ",
+                "וההולך בדרך זה יזכה את הרבים, כי הוא נושא חן בעיני כל רואיו, וכל מעשיו וסדרי ענייניו מקובל להם, ותמיד הם משבחים אותו, ומתוך כך הם חומדים לעשות כמוהו, וכל אדם יברך את בנו שיהיה כמו פלוני, ובזה הוא מקדש השם ברוך הוא. אבל המתגאה הוא מחלל השם ברוך הוא ומחטיא את הרבים, והוא דומה לנבלה שהיא מושלכת בשוק, וכל עובר ושב מניח ידו על חוטמו עד שיעבור: כך המתגאה הוא מגנה את התורה ולומדיה, ומרחיק בני אדם מן התורה, כי אומרים: מה תועלת יש בתורה אחרי אשר לומדיה רעים?! ומתוך כך פורשים הן מן התורה.",
+                "הענוה ניכרת באדם בששה דברים: ",
+                "הראשון: בחוזק כעסו של אדם. כגון שבזהו אדם מאוד בדברים או במעשה, ויש לו להינקם ממנו, ומושל ברוחו ומוחל לו בעבור הבורא ברוך הוא – זה סימן ענווה. ולפעמים אסור למחול, כגון תלמיד חכם שבזהו ברבים, עד שיפייסהו. ",
+                "השני: כשיבוא הפסד גדול, או שימותו בניו וקרוביו, ומצדיק דין הבורא ברוך הוא עליו ומקבל מאהבה, כמו שנאמר <small>(ויקרא י ג)</small>: \"וידום אהרן\" – וזה יורה מאוד על הענווה. ",
+                "השלישי: אם ישמע שהעולם משבחים אותו על חכמתו ועל מעשיו הטובים, לא ישמח בלבו על זה, אלא יחשוב שמעשיו הטובים הם מועטים נגד מה שהוא חייב לעשות, ואינם אלא כטיפה מהים. ",
+                "וכל שכן אם יאמרו עליו מעשים טובים שלא עשה, שלא ישמח אלא יצטער בלבו על שיצא לו שם בדבר שאין בו. ואם אחד סיפר עליו מעשים רעים: אם אמת הדבר, לא יחפש לעוות האמת לנקות עצמו, כמו שאמר יהודה \"צדקה ממני\" <small>(בראשית לח כו)</small>; ואל ישתדל להכחיש אותו האיש שסיפר עליו, ואל ישנאהו על שגילה הדבר, אך ייכנע לבורא ברוך הוא אשר גילה מעט מהרבה לייסרו ולהוכיחו כדי שישוב אליו. ",
+                "ואם מה שספר עליו הוא שקר, אל יכלים המספר ולא יכעס עליו. כי כבר היה אחד מן החכמים שסיפרו עליו רע, וכשנודע הדבר לחסיד, שלח לאותו שסיפר עליו דורון, וכתב לו: אתה שלחת לי דורון מזכויותיך, ואני גמלתי לך בדורון זה ששלחתי לך. כי ליום הדין מראים מצוות להרבה בני אדם שלא עשו אותן מצוות, ויאמרו: הלוא לא עשינו זה! וישיבו להם: אותם שספרו עליכם רע – הם עשו אלו מצוות, ונוטלים אותם מהם ונותנים לכם. ",
+                "וכן לרשעים מראים עבירות שלא עשו, וכשיאמרו: הלוא לא עשינו! ישיבו להם: אלו העבירות עשו אותם שסיפרתם עליהם לשון הרע, ונטלו מהם ונתווספו עליכם. וזהו שנאמר <small>(תהלים עט יב)</small>: \"והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם, חרפתם אשר חרפוך יי\" – כי כל המחרף הצדיק, כאילו מחרף השם ברוך הוא, כי אויבי ישראל הם נקראים \"אויבי השם\" בכמה מקומות. ועל זה הוזהרנו בתורה <small>(דברים כד ט)</small>: \"זכור את אשר עשה יי אלהיך למרים\". ",
+                "לפיכך מי שסובל בזיונו ושותק, ניכר שהוא עניו. וכן מצינו בהלל הנשיא <small>(שבת פח ב)</small> באחד שבזהו, שאמר לו \"אל ירבה כמותך בישראל!\" – ולא הקפיד <small>(שבת לא ב)</small>. ויש במדרש: אין עניו אלא השומע חרפתו ואינו משיב, דכתיב <small>(במדבר יב א)</small>: \"ותדבר מרים ואהרן במשה\", וכתיב <small>(שם יב ג)</small>: \"והאיש משה עניו מאוד\". ",
+                "ועליהם נאמר <small>(שופטים ה לא)</small>: \"ואוהביו כצאת השמש בגבורתו\".",
+                "הרביעי: אם הבורא ברוך הוא מיטיב לו בעושר ובבנים, ונותן לו חכמה יתרה ותבונה וכבוד – יוסיף ענוה ושפלות לפני הבורא ברוך הוא, ויכבד בני אדם וייטיב להם יותר מבתחילה. כמו באברהם, בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא \"המכסה אני מאברהם\" <small>(בראשית יח יז)</small>, אמר \"ואנכי עפר ואפר\" <small>(שם יח כד)</small>. ",
+                "רוב חכמה ורוב ממון הכפול בעולם הזה יהיה מחמת אחד משלושה דברים: ",
+                "האחד לטובה מאת הקדוש ברוך הוא, השני לניסיון, והשלישי לנקמה. ",
+                "סימן הטובה: אם העשיר הזה לא יעשה היזק לשום אדם בממונו, או החכם לא יתחכם להרע לשום אדם בחכמתו; אך זה בחכמתו וזה בעושרו מוסיפים עבודת הקדוש ברוך הוא לפי עניינם – אז באמת החכמה או העושר לטובה הם מאת הקדוש ברוך הוא. ",
+                "וסימן הניסיון הוא, שהיה בעל הממון טרוד על שמירת ממונו, וירא שמא יפסיד ממונו, ואינו נהנה לפי הממון לשלוט בו ולאכול ממנו, וגם אינו מרע לאדם בעושרו, וגם לא יתגאה, אך טורח תמיד לקבץ הון ודואג בשמירתו, וגם אינו עושה נדבה ואינם מרחם על העניים, לא מאכיל ולא מלבייש. וכן החכם: אם משים רוב חכמתו על עולם הזה לתקן צרכיו, ואינו מתחכם לא לרעה ולא לטובה – אלו וודאי לניסיון הם. ",
+                "וסימן הנקמה: שיהיה בעל הממון מזיק לאחרים בממונו, ומתגאה בו, ואינו עושה בו צדקה, וטרוד בו להתענג, כמו שאמר הכתוב <small>(ישעיהו כב יג)</small>: \"ששון ושמחה, הרג בקר ושחט צאן\"; ואומר <small>(שם ה יב)</small>: \"והיה כינור ונבל, תוף וחליל ויין משתיהם\"; ולא ישלם ממנו חוק הקדוש ברוך הוא – על זה נאמר <small>(קהלת ה יב)</small>: \"עושר שמור לבעליו לרעתו\". וכן אם החכם יערים לעשות רעות ולא יעשה טוב, כמו שנאמר <small>(ירמיהו ד כב)</small>: \"חכמים המה להרע, ולהיטיב לא ידעו\" – אז חכמתו לו למכשול. ",
+                "לכן המשכיל יעשה בממונו ובחכמתו הטוב לפי רוב ממונו וחכמתו. ויוסיף הכנעה ושפלות, ולא יגבה לבו. ולעולם ידאג שמא העושר הזה הוא שכרו, והוא מאותם שנאמר עליהם <small>(דברים ז י)</small>: \"ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו\". וגם ידאג החכם, שמא הוא מאותם שנאמר עליהם <small>(ירמיהו ד כב)</small>: \"חכמים המה להרע, ולהיטיב לא ידעו\". וכל אדם חייב להתחכם ולהתבונן, להגיע בחכמתו למעשים טובים, עד שאין כוח בחכמתו להשיג יותר. ",
+                "החמישי: כשמוכיח את עצמו במה שעשה רעה לאדם במעשים או בדברים, ואינו צריך לאותו אדם לשום דבר, ואינו מקווה לקבל טובה ממנו; וילך מעצמו בלתי הפצרת אחרים ומבקש ממנו מחילה, ומכניע עצמו מלפניו, ומתקן את שעיוות, ומדבר לו תחנונים – גם זה סימן לענווה. ",
+                "הששי: שינהג בענווה בדברים רכים, כמו שנאמר <small>(משלי טו א)</small>: \"מענה רך ישיב חמה\". ובקול נמוך, כי זה מדבר השפלות, כמו שנאמר <small>(ישעיהו כט ד)</small>: \"ושפלת מארץ תדברי, ומעפר תשח אמרתך\". ולא יתעסק בנוי המלבושים ותכשיטים, כמו שנאמר <small>(איוב כב כט)</small>: \"ושח עינים יושע\". ולא יתעסק בתענוגים, כעניין שנאמר <small>(משלי יג כה)</small>: \"צדיק אוכל לשובע נפשו\". כל אלו הם סימני הענווה. ",
+                "הענווה היא סולם לעלות לדרכי הקדוש ברוך הוא, שנאמר <small>(תהלים כה ט)</small>: \"ידרך ענוים במשפט, וילמד ענוים דרכו\". וממנו יגיע להשיג יראת השם ברוך הוא, שנאמר <small>(משלי כב ד)</small>: \"עקב ענוה יראת יי\". השכינה שורה על הענווים, שנאמר <small>(ישעיהו נז טו)</small>: \"אשכון ואת דכא ושפל רוח\". הקדוש ברוך הוא היטה שכינתו על הר סיני וירד למטה, והניח כל ההרים הגבוהים. וכתיב <small>(שם כו יט)</small>: \"הקיצו ורננו שכני עפר, כי טל אורות טלך\" – מי שנעשה שכן לעפר בחייו בעולם הזה, יחיה לעולם הבא. ",
+                "וכתיב <small>(תהלים קלח ו)</small>: \"כי רם יי ושפל יראה\". ",
+                "ומי שמשים לבו כבשר, תפילתו נשמעת <small>(סוטה ה א)</small>, דכתיב <small>(ישעיהו סו כג)</small>: יבוא כל בשר להשתחוות לפני, אמר יי\"; וכתיב <small>(תהלים סה ג)</small>: \"שומע תפילה עדיך כל בשר יבואו\". ",
+                "אמר רבי יהושע בן לוי: כמה גדולים נמוכי רוח לפני הקדוש ברוך הוא. שבזמן שבית המקדש קיים, אדם מקריב עולה – שכר עולה בידו; מנחה – שכר מנחה בידו. אבל מי שדעתו שפלה, מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקורבנות כולם, שנאמר <small>(תהלים נא יט)</small>: \"זבחי אלהים רוח נשברה\". ולא עוד אלא שאין תפילתו נמאסת, שנאמר <small>(שם)</small>: \"לב נשבר ונדכה, אלהים לא תבזה\" <small>(סוטה ה ב)</small>. ",
+                "הרבה ענפים טובים צומחים משורש הענווה: העניו הוא סבלן, ומהסבלנות יבוא שלום. ובענווה ישקיט כעס של אדם הכועס עליו, כמו שנאמר <small>(משלי טו א)</small>: \"מענה רך ישיב חמה\". והשלום הוא מידה טובה מאוד. ",
+                "העניו יש לו חן, שנאמר <small>(משלי ג לד)</small>: \"ולענוים יתן חן\". העניו תפילתו מקובלת לפני הקדוש ברוך הוא, כי הוא מעביר על מידותיו. ובגלל זה נתקבלה תפילתו של רבי עקיבא כשאמר \"אבינו מלכנו\" <small>(תענית כה ב)</small>. העניו זוכה להתחכם, כי ייכנע לפני חכמים ומתאבק בעפר רגליהם, ונאמר <small>(משלי יג כ)</small>: \"הולך את חכמים יחכם\". העניו מרחמים עליו מן השמים, שנאמר <small>(שם כח יג)</small>: \"ומודה ועוזב ירוחם\". ",
+                "העניו בורח מן הגדולה ומן הכבוד, ובזה תלוי הצניעות, שנאמר <small>(מיכה ו ח)</small>: \"והצנע לכת עם אלהיך\". ",
+                "העניו שמח בחלקו שחלק לו הקדוש ברוך הוא, הן רב הן מעט, שנאמר <small>(תהלים לז טז)</small>: \"טוב מעט לצדיק\". ובזה תשקוט לבו מטרדת העולם הזה, ומתוך כך לבו פנוי לתור בחכמה ובעבודת הקדוש ברוך הוא. ",
+                "העניו ידין כל אדם לכף זכות. משל כי שאלו אחד מן החסידים: במה היית זוכה להיות אדון לבני דורך? השיב: מפני שכל אדם שראיתי, החזקתי יותר טוב ממני. אם היה חכם יותר ממני, אמרתי: גם הוא ירא אלהים יותר ממני, מפני רוב חכמתו. ואם היה קטן בחכמה ממני, אמרתי: הוא שוגג ואני מזיד. ואם הייתי זקן ממנו, אמרתי: עוונותיו מועטים מעוונותי. ואם היה כמוני בחכמה ובימים, אמרתי: לבו טוב לאלהים יותר מלבי; לפי שאני יודע העבירות שעשיתי, ואיני יודע העבירות שעשה הוא. ואם היה עשיר ממני, אמרתי שהוא עושה צדקות יותר ממני. ומאלו הטעמים הייתי מכבד בני אדם, והייתי נכנע לפניהם. ",
+                "מומי העניו נשכחים, מחמת שהעולם רוצים בכבודו, וגם עוזריו רבים. משל: אמרו עליו על אחד מן המלכים, שהיו שוכבים בלילה אנשים הרבה, וקם הוא בעצמו ותיקן הנר שלא יכבה. אמרו לו: למה לא צוותנו? אמר להם: מלך קמתי ומלך שבתי. ",
+                "ואמרו: כל מעלה מתקנאים בו, חוץ מן הענווה. ואמרו: מי שהוא נבזה בעיני עצמו, גדול בעיני אחרים. ",
+                "אך מה שצריך להרחיק במידה זאת: שלא יהא עניו ונכנע לפני הרשעים. ועל זה אמר הכתוב <small>(משלי כה כו)</small>: \"מעין נרפש ומקור משחת, צדיק מט לפני רשע\". ואם יש יכולת בידו, יקוֹם מן הרשעים לכבוד השם, ויחזק תוכחתו נגדם, ויעמוד עליהם כארי נוהם להציל הנגזל מיד הגוזל. ויורה בני אדם עבודת הקדוש ברוך הוא, ויוכיחם בכל כוחו כפי חכמתו: בתחילה בנחת, ואם לא יועיל יכלימם. ויצווה על הטוב ויזהיר מן הרע, בפיו ובלשונו כפי חכמתו. וימהר לקחת דיני אלהים ממי שחייב בהם, ולא ייכנע ולא יושפל בזה. ",
+                "יש ענווה שהיא רעה כמו הגאווה, כעניין שעשו נביאי שקר, שהיו לובשים בגדים כמו נביאי האמת, שיקובלו כזביהם ושקריהם, כמו שנאמר <small>(זכריה יג ד)</small>: \"ולא ילבשו אדרת שער למען כחש\". ",
+                "לכך אותם ההולכים בענווה בעניין המלבושים, ומדברים בנחת, ומנהיגים עצמם בחזקת חסידים וצדיקים למען יאמינו להם ויסמכו על דבריהם, ויחניפו למי שאין להחניף, ועושים רמאות בסתר, ואין חוששים לקיים המצוות רק ברבים, ולא כשהם ביחיד, וגונבים דעת הבריות – אלו הם מחללים השם ברוך הוא יותר מכל האדם, וגורמים שאין העולם מאמינים לטובים; והם נחשדים מבני אדם, שיאמרו: שמא אלו הם כאלו. והמכיר בהם חייב לפרסם ולהודיע לכל, כאשר אמרו רבותינו <small>(יומא פו ב)</small>: מפרסמים את החנפים. ",
+                "לכן הקיצה, ואל תתעלם לרפות הגבהות והרמאות ממך. ואל תמנע בעבור שתראה הרבה מבני גילך עושים כן, שאינם מסירים הגבהות והרמאות, ואומרים למוכיחים: \"מי האיש שאין לו גאווה? ומי האיש שיכול להיזהר היות ישר במשא ומתן, ושלא לרמות בני אדם, ולעשות כל מעשיו בהכשר? הלוא יש כמה בני אדם טובים וגדולים ממני העושים כך וכך! על כן עשה כמותם, ומה שיהיה להם בעולם הבא יהיה גם לי.\" המחשבים כך הוא שטות שאין דוגמתו. משל: כי מי שעיניו כואבים, ויש לו כחול שהוא מומחה לרפואת העין, וכבר נודע לכל אמיתת הרפואה. אין זה חוכמה לומר: \"לא אעשה שום רפואה, ואם אהיה עיוור מה בכך? כמה עיוורים בעולם, ומה שיהיה להם יהיה גם לי.\" – הלוא זה לעג ושטות לפני כל. ",
+                "לכן עיין על נפשך, והשתדל בכל כוחך, ואל תיתן עיניך במי שלמטה ממך במעלת החכמה ובעבודת הקדוש ברוך הוא, כי בזה תקצר בעבודה ובחכמה. אך תיתן עיניך ולבך במי שהוא למעלה ממך, והשתדל לרדוף אחריו ולהשיגו כפי יכולתך במעלת החכמה ובעבודת הקדוש ברוך הוא. ועל זה נאמר <small>(הושע ו ג)</small>: \"ונדעה נרדפה לדעת את יי, כשחר נכון מצאו, ויבוא כגשם לנו, כמלקוש יורה ארץ\". "
+            ],
+            [
+                "<big><b>שער השלישי - שער הבושה </b></big>",
+                "הבושה. אמרו חכמים: השכל הוא הבושה, והבושה הוא השכל. כי על אדם וחוה נאמר <small>(בראשית ב כה)</small>: \"ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו, ולא יתבששו\" – ולא היו יודעים הצניעות ולהבחין בין טוב ובין רע. ולאחר שאכלו מעץ הדעת נאמר <small>(שם ג ז)</small>: \"ותפקחנה עיני שניהם\". ",
+                "וכן כל בעלי חיים זולתי האדם – אין להם בושה, הואיל ואין להם חכמה. וכל חכם לב יודע מעלת השכל והחכמה, כי בה יגיע אל אמיתת הדברים, וגם בה יגיע אל יחוד בוראו ברוך הוא לעבודתו, ובה יכול להידמות למלאכים. ",
+                "וכיון שמעלת החוכמה גדולה כל כך, צריכה שתהא חברתה הדומה לה, שהיא מידת הבושה, קרובה לה. וראיה: שלא ראית ביישן חסר דעת, ולא דעתן בלי בושה. ועל כן ראוי לכל אדם להשתדל ולהתנהג במידה החשובה הזאת, להתחכם לה עד שתהא קבועה בנפשו. ויגביר אותה על כל טבעיו, ותהיה בעיניו חשובה משאר מידותיו, כי בה יגיע אל רוב המעלות, וימנע מעבירות ומכל מידות מגונות. מידת הבושה היא גדר ומחיצת הברזל לפני כל העבירות. כי אדם עובר כמה עבירות בסתר, מה שיתבייש לפני בני אדם. ",
+                "וכן אמרו חכמים <small>(ברכות כח ב)</small>: בשעת פטירת בן זכאי, אמרו לו תלמידיו: רבינו, ברכנו! אמר להם: יהי רצון, שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. אמרו לו: עד כאן ותו לא?! אמר: הלוואי! תדע, שהרי אדם עובר עבירה בסתר ואומר: לא יראני האדם. וכל זה מפני שירא שיבוא לידי בושה. וישוב מן העבירות מחמת שיתבייש מבני אדם, כי מתוך שלא לשמה – בא לשמה <small>(פסחים נ ב)</small>. ",
+                "אבל המעלה העליונה ממידת הבושה הוא שיתבייש לפני הקדוש ברוך הוא, כעניין שנאמר <small>(עזרא ט ו)</small>: \"אלוהי בושתי ונכלמתי להרים אלוהי פני אליך\". ואם תחשוב: איך אתבייש ממי שאיני רואהו בעיני? באמת אתה צריך לדעת, אף על פי שהקדוש ברוך הוא נעלם מעיני כל חי, הוא נמצא בלבבות ונגלה במחשבות. וישיג המדרגות של הבושה בהתבודדו לחשוב בגדולת השם ברוך הוא, ובזכרו תמיד הקדוש ברוך הוא, שרואה מעשיו ובוחן כליותיו וצופה מחשבותיו. משל, אחד מן החכמים אמר: אם נזהרת כל ימיך שלא חטאת, אל תחזיק טובה לעצמך; כי תחילת עזיבת העבירות – מחמת שמתבייש מבני אדם. לכן צריך האדם להיזהר מאוד בזה, להעלות על לבו בעוזבו העבירות, שלא יעזבם מפני הבושה של בני אדם. כי היצר ממשיך לבו לעניין זה: אם תעשה כך, יכלימוך בני אדם. לכן צריך האדם לעשות ראשון לכל ראשונים, שידע את יוצרו ויכיר כוחו, ויתן את לבו למי יעבוד ומי הוא ירא, למצוות מי יעשה ומי הזהירו; כמו שאמר דוד לשלמה בנו <small>(דברי הימים א כח ט)</small>: \"דע את אלוהי אביך ועבדהו\". ובזה העניין יגיע שיתבייש לפני הקדוש ברוך הוא בלבד. ",
+                "דבר ידוע וברור, אשר כל העולם עושים עניינים רבים בסתר, וכן מדברים בדברים רבים בסתר וחושבים מחשבות רבות, ואין חוששין כלל רק שלא יודעו העניינים. ואם היו כל מעשיהם שעשו מנעוריהם, וכל הדברים שדברו, וכל המחשבות שחשבו גלויים וידועים לכל אדם – היו מתביישים בושה גדולה מאוד. כל שכן וכל שכן שצריך להתבייש לפני הקדוש ברוך הוא, המשקיף אל הלבבות, ורואה המחשבות, ויודע כל המעשים והדברים והמחשבות שעשה האדם כל ימיו, ואין לפניו שכחה – שצריך להתבייש לפניו ולהיכלם. ",
+                "ארבע מדרגות בבושה: האחד: המתבייש לעשות עבירות בגלוי, ועושה עבירות בסתר – הרי זה גונב דעת עליון, שמתבייש לפני העולם ולא לפני השם ברוך הוא. ורעתו רבה מאוד. ",
+                "השני: שמתבייש לפני העולם, וגם בסתר ימנע מן העבירות, כי ירא שמא יוודע לבני אדם, ויתבייש לפניהם. על זה אמרו <small>(פסחים נ ב)</small>: מתוך שלא לשמה בא לשמה. ",
+                "השלישי אם יחשוב: \"איך אעשה בסתר הרעה הזאת, אשר אתבייש לפני העבד יותר מלפני האדון, ואגנוב הדעת העליונה?!\" – ומתוך כך ימנע מן העבירה, מעלה טובה היא זאת. ",
+                "הרביעי אם יתבייש האדם בגלוי ובסתר לפני השם ברוך הוא לבד – אין מעלה למעלה ממעלה הזאת. ",
+                "אמרו חכמים <small>(ברכות יב ב)</small>: כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו – מוחלין לו כל עונותיו. ועוד אמרו <small>(אבות ה כ)</small>: בושת פנים לגן עדן. ואמרו חכמים: הבושה והאמונה מחוברות זו למעלה מזו, כי הביישן מחזיק באמונה עם כל אדם, ומי שאינו נאמן – אין לו בושת. אמר החכם: כשאינך מתבייש, תעשה כל רצונך. ",
+                "ירגיל אדם עצמו שלא יעשה דבר שחברו מתבייש לומר לו. כגון אדם שיש לו סתר, ונכנס אצלו חברו, ומתבייש לומר לו לצאת. או אם יתאכסן בבית חברו, והוא מצטער, ומתבייש לומר לו לצאת. או שיקרא כתבים של חברו, וחברו מתבייש לומר לו שלא יקרא. וכל כיוצא בזה. ",
+                "ידקדק מאוד בדבר, שלא יכביד עצמו בשום דבר, ושלא ישאל שום דבר ממנו במתנה, אם להשאיל כליו אם מעותיו, במקום שיודע שאינו עושה ברצון ומתבייש להשיב פניו ריקם. ",
+                "ומי שיש לו מידת הבושה, קשה לו שחברו מתבייש ממנו. ועל זה אמר החכם: אל תאהב אדם, אלא מי שמראה עצמו שאינו יכול לעמוד בלתי עזרתך, ואף על פי שאתה צריך לעזרתו יותר ממה שצריך לעזרתך. ואם תחטא לו – הוא ימחל לך, ויראה עצמו כאילו הוא החוטא; וישאל ממך דברים שאינו צריך, כדי שלא תתבייש לשאול ממנו. ",
+                "והרוצה להרגיל עצמו בבושה ישב תמיד לפני מי שמתבייש ממנו. ",
+                "ואל יחלל הדר פניו לשאול מבני אדם, כי כיון שתחלל הדר פניך – אי אתה מוצא מי שמחדשהו לך. ",
+                "יש מבייש את חברו ולא בשביל שהוא שונא לו, אלא בשביל לסלק בושתו. כגון שהוא עושה דבר בושת, והוא אומר: מה עשיתי? והלוא פלוני ופלוני עשו כמוני! ובזה הוא מקל בושתו ממנו. ויש בזה רעות גדולות: האחד שהוא מבייש אחרים בשביל הנאתו. והשני שהוא מתקשה בזה לשוב, כי יחשוב: מה עשיתי? הלוא פלוני ופלוני עשו כך! והשלישי שהוא מחטיא את הרבים, כי מתוך כך יהיה אותו החטא קל בעיניו, כיון שהסיר הבושה מאותו חטא. ",
+                "ואם הוא אומר שקר על אחרים כדי להקל בושתו – אז עונשו גדול מאוד, שהוא נותן דופי בכשרים. ועוד הרבה רעות תלויות בזה. ",
+                "יש מתבייש אם ימנע מן העבירות. כגון שנהגו אנשי עירו בעבירות ידועות, כגון להסתכל בנשים וכיוצא בזה משאר עבירות, ומביישים את הנמנע מזה, ומתלוצצים ממי שאינו הולך בדרכיהם. בזה צריך להתחזק לסבול הבושת, וצריך למנע מן העבירות אף אם יביישוהו בעבור מניעתו. ",
+                "וכן יש מתבייש אם מקיים מצוות שלא נהגו העולם לקיימם. והמקיים מצוות שלא נהגו העולם, עם כל זה צריך לסבול ולקיים המצוות ההם; ואין להניח שום מצווה בעבור הבושה, כי צריך להתבייש לפני הבורא יתברך שציווה על המצוות. ",
+                "כי זה דבר ברור שעבד המלך לא יעזוב מצוות המלך, גם אם יסבול בושת גדול מן העולם המשחקים עליו בעשותו מה שציווהו אדוניו. ומי שאינו סובל הבושה במקום המצוה, ומתבייש לעשות המצוה, ועוזב דרך הטוב בעבור הבושה – זו הבושה רעה מאוד. וכן אם יתבייש להודות על האמת – גם זה חולי רע מאוד. וכן אם יתבייש להוכיח בני אדם ולצוות להם על הטוב. וכן אם ישב לפני רבו ומתבייש לשאול מה שאינו יודע, הן קטן הן גדול – זה מגונה מאוד. ועל זה אמר הכתוב <small>(משלי ל לב)</small>: \"אם נבלת בהתנשא, ואם זמות יד לפה\". ואמרו החכמים <small>(אבות ב ה)</small>: לא הביישן למד. אלא הדרך הישר הוא שלא יתבייש לשאול מה שאינו יודע, הן קטן הן גדול. הלוא תראה דוד מלך ישראל, שאמר <small>(תהלים קיט מו)</small>: \"ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש\". ",
+                "חסיד נקרא על שם הבושת, כי \"חסיד\" לשון \"לבן\" הוא, כי תרגומא של \"חסידא\" הוא \"חוורתא\" <small>(ויקרא יא יט)</small>. וכן \"ולא עתה פניו יחוָרו\" <small>(ישעיהו כט כב)</small>. תרגום של \"חרפה\" הוא \"חסודא\". וכל זה למה? כי החסיד צריך לסבול בושת כדי לקיים את התורה, וצריך להעביר מעל פניו הבושת במקום מצווה; ואז נקרא \"חסיד\", ובזה יגיע לנבואה, כדכתיב <small>(תהלים פט כ)</small>: \"אז דברת בחזון לחסידיך\". ויגיע בבושתו לידי יראת שמים, כדכתיב <small>(שמות כ יז)</small>: \"ובעבור תהיה יראתו על פניכם, לבלתי תחטאו\" – איזהו יראה שהיא נכרת על הפנים? הוי אומר: זו הבושה <small>(נדרים כ א)</small>. ",
+                "ויזהר מאוד שלא לבייש שום אדם, כי אמרו חכמים <small>(בבא מציעא נט א)</small>: המלבין את פני חברו ברבים – אין לו חלק לעולם הבא. אבק הרציחה היא הלבנת פנים, כי אזל סומקא ואתי חורא <small>(שם נח ב)</small>, ודומה לרציחה. וכן אמרו חכמים עוד <small>(ברכות מג ב)</small>: צער ההלבנה מר ממות, על כן יפיל אדם את עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים. ולמדו מתמר: אף על פי שהוציאוה להישרף – לא רצתה להלבין פני יהודה. ואפילו במקום תוכחה אמרה תורה <small>(ויקרא יט יז)</small>: \"ולא תשא עליו חטא\". כיצד? תוכיח מתחילה בסתר ובנחת. אבל אם תוכיחהו מתחילה ברבים ותביישנו – אז תקבל עליו חטא <small>(ערכין טז ב)</small>. מכל שכן המבייש חברו שלא במקום תוכחה. ",
+                "וחורבן ירושלים נתגלגל על ידי בושת דבר קמצא <small>(גיטין נה ב)</small>. ",
+                "לכן צריך האדם ליזהר מאוד, שלא יעשה דבר אשר יגיע מזה לשום אדם בעולם בושת. גם בדברי תורה, אם ישא ויתן עם חברו ושמע שחברו טעה, לא יאמר לו \"טעית\" או \"אינך מבין\" או כיוצא בה, שלא יתבייש. אך יעשה עצמו כאילו לא הבין שטעה. וכן לא יכנה שם לחברו, שלא יתבייש. אלא אם יחפוץ לדבר על מי שיש לו כינוי, גם שלא בפניו, יאמר \"פלוני ממקום פלוני\" או \"בנו של פלוני\", או יאמר סימנים עד שיהא ניכר זולת הכינוי. ",
+                "ולא יאמר אדם ברבים או ביחידי \"פלוני רצה ליתן לי בתו, ואני לא רציתי אותה\" – כי בזה הוא נותן כבוד לעצמו ובושת לחברו. וכן ידקדק בכל עניין שלא יגיע בושת לחברו מתוך דבריו. ",
+                "לעולם יהיה אדם מן הנעלבין ואינן עולבין, ומן השומעין את חרפתם ואינם משיבים. ועליהם נאמר <small>(שופטים ה לא)</small>: \"ואוהביו כצאת השמש בגבורתו\" <small>(שבת פח ב)</small> – מידה כנגד מידה: יען אשר שמע חרפתו ונהפכו פניו לירקון, יבהיקם הקדוש ברוך הוא יותר מאור השמש, כעניין שנאמר <small>(ישעיהו ס א)</small>: \"וכבוד יי עליך זרח\". ",
+                "ממידת הבושה יגיע לענווה, כי ייכנע לבני אדם מחמת בושתו. ויגיע למידת הצניעות, כי הבישן יתבייש לעשות מעשיו בגלוי. אמרו חכמים: הבנים הכשרים הבושת נראה על פניהם, כי מי שהוא ביישן הוא סימן שהוא מזרע אברהם יצחק ויעקב <small>(יבמות עט א)</small>. אמרו חכמים: הבושת נודעת בעת הכעס. ואמרו: טוב שנאת הביישן מאהבת הכסיל. צריך אדם להתבייש מכל אדם, ולשום על פניו מסווה הבושה, כמו שאתה ידעת בעניין שאול בהיחבאו, כמו שנאמר <small>(שמואל א י כב)</small>: \"הנה הוא נחבא אל הכלים\". והאל בחרו למלכותו, כמו שנאמר <small>(שם פסוק כד)</small>: \"הראיתם אשר בחר בו יי\". אמרו חכמים: המידה הזאת היא ממעללי הנפש היקרה, ",
+                "והיא לעומת השלמת הגוף. ומי שמתבייש – תגדל מעלתו. ויותר תבחין ותתבונן. "
+            ],
+            [
+                "<big><b>שער הרביעי - שער העזות </b></big>",
+                "העזות היא מידה גרועה ברוב פעולותיה, והיא היפוך ממידת הבושה. כי הביישן מעביר על מידותיו, וחומל וסולח ומוחל. אבל מי שהוא עז פנים לא יתבייש מפני איש, אך עומד בעזות עם כל אדם. ועושה כל מעשה רע ולא יתבייש, אך מתחזק ברעתו ומתקשה בעבירה. ועל זה נאמר <small>(ירמיהו ה ג)</small>: \"חזקו פניהם מסלע\"; ונאמר <small>(יחזקאל ב ד)</small>: \"והבנים קשי פנים וחזקי לב\".",
+                "וכל המעלות הטובות הנאמרות על הבושה הן הפך בעזות. וכאשר מתגבר האדם במידה הזאת – נבזה הוא מאוד בעיני אדם, ואפילו הוא חכם. והרבה רעות נגררות אחר העזות, שהוא מעז פנים עם בני אדם – לא ימלט מן המחלוקת ושנאה וקנאה. ומי שהוא מעזי פנים הוא מכחיש ייחוסו <small>(יבמות עט א)</small>. והוא לא ישא פני גדול, ופני זקן לא יחן, וכל עברות שבתורה הם קלות בעיניו לעבור עליהם, הכל לפי רב העזות שבו. ועליו נאמר <small>(אבות ה כ)</small>: \"עז פנים לגיהנום\".",
+                "העז נקרא \"רשע\", שנאמר <small>(משלי כא כט)</small>: \"העז איש רשע בפניו\". והרשעים מגונים ומאוסים לפני השם יתברך, ושם הרשעים מגונה, כדכתיב <small>(שם י ז)</small>: \"ושם רשעים ירקב\". על הבושת נאמר <small>(תהלים כה ט)</small>: \"וילמד ענוים דרכו\"; ועל העז הרשע נאמר <small>(שם קמו ט)</small>: \"ודרך רשעים יעות\".",
+                "מי שיש בו מידת העזות, עושה עבירות חבילות חבילות וחושב עצמו צדיק. ועל דרך זה אנו מתוודים: אין אנו עזי פנים וקשי עורף לומר לפניך יי אלהינו צדיקים אנחנו ולא חטאנו, אבל אנחנו ואבותינו חטאנו. וזו היא מידה רעה חולה, מי שהוא רשע ויאמר \"לא חטאתי\", ועל זה הקדוש ברוך הוא שופט ואינו מרחם עליו, כדכתיב <small>(ירמיהו ב לה)</small>: \"הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי\"; וכתיב <small>(משלי כח יג)</small>: \"ומודה ועוזב ירוחם\". וזה הדרך העז הוא רחוק מאוד מדרכי התשובה. ועל הזונה נאמר <small>(שם ז יג)</small>: \"העזה פניה ותאמר לו\". המידה הזאת היא רעה מאוד, כי מביאה את האדם לבייש את חברו ואת העניים, כעניין שנאמר <small>(משלי יח כג)</small>: \"תחנונים ידבר רש, ועשיר יענה עזות\". וכל שכן אם מבייש את רבותיו ומעז פניו נגדם, ומקשה ערפו נגד מוכיחיו מרוב עזותו – אז המידה הזאת מוציאתו מן העולם. וראוי להרחיקה מנפשו.",
+                "אך המידה הזאת משובחת מאוד בעזות התורה והעבודה: להעז פניו נגד הרשעים, ולהקשות עורף כנגדם, שלא לשמוע לעצתם, ושלא להודות על שקריהם ותועבותיהם, ושלא להחניף להם. וצריך להעז פניו אף בקיום המצוות, אף אם ישחקו בו בני אדם. וצריך להעז פניו נגד רבותיו לשאול מה שאינו יודע, ולא יתבייש בזה <small>(אבות ג ה)</small>. וצריך להעז פניו להוכיח בני אדם, לגלות להם חטאתיהם.",
+                "וצריך האדם להחזיק על המידה הזאת: להכניע במקום הגנאי, ולהתגבר עליה כפי כוחו. כי קשה מאוד להימלט מן המידה הרעה הזאת, אם לא שישים חוזק כוחו ועוצם גבורתו, לנצחו ולהעבירו מפניו במקום החטא, ולהעמידו בקרבו ועל פניו במקום אשר מקבל שכר על קשיות ערפו."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שער החמישי - שער האהבה </b></big>",
+                "האהבה כוללת מעשים רבים יותר מכל המידות. ובעת שיָשים האדם אהבתו לרעה – אין מידה רעה בכל המידות כמוה. וכשיָשים האדם אהבתו לטובה, היא למעלה מכל המידות, כדכתיב <small>(דברים ו ה)</small>: \"ואהבת את יי אלהיך\" – ואין מעלה בעבודת הבורא יותר ממי שעובד מאהבה.",
+                "ועתה שמע איך האהבה מקלקלת המעשים, בעת שיגביר אהבתו על חכמתו. כי כמה מיני אהבות זו משונה מזו: האהבה האחת: האדם אוהב את בניו. ומרוב האהבה אינו מיסרם ומדריכם לדרך טובה, ומניחם ללכת בשרירות לבם הרע, ומזה יבוא היזק גדול.",
+                "האהבה השניה: אהבת ממון. ומרוב תשוקתו אל הממון – לא יהיה משא ומתן שלו באמונה, וחומד ועושק וגוזל כדי להרבות הון. ומרוב חמדת העושר יקפוץ ידו מן הצדקה, ויהיה צר עין.",
+                "האהבה השלישית: אהבת נשים. ואם תהיה לו אשה רעה בעלת גאווה, היא תסיר מלבו כל המצוות, והיא תמשכהו אחריה. ומרוב האהבה אינו מעז פניו נגדה ושומע לעצתה, והיא תביאהו לידי מעללים רעים. וגם מרוב אהבתו בנשים יסתכל בהן תדיר, ויבוא לידי ניאוף.",
+                "האהבה הרביעית היא אהבת קרוביו: אביו ואמו, אחיו ואחיותיו ושאר קרוביו, ורעיו וחבריו. ומתוך אהבתם יסייע להם במחלוקתם, ולא ידקדק אם הם פשעו בבעלי המחלוקת; אך לעולם יעזור ומגן ומכסה עליהן, ואף אם פרצו פרצות רבות יגן עליהם. וגם שומע לעצתם, ואף אם העצה ההיא אינה טובה – לא יסור מדבריהם. וגם ירצה להעלותם למעלות שאינן ראויות להן, כגון לעשותם מושלים ופרנסי הדור, ולהיות רודים בעם, ואפילו אם הם רשעים – לא יחוש בזה. והנה האהבה מעוורת עיניו ומחרשת אוזניו, ויש בזה קלקול גדול, כי הם יטעו את העולם להבליהם.",
+                "האהבה החמישית היא אהבת ארך ימים. ומרוב שהוא אוהב את החיות – לא יעמוד בנסיון.",
+                "האהבה השישית היא אהבת הכבוד. והאוהב את הכבוד לא יהיו מעשיו לשם שמים, כי בכל המצוות שיעשה, או יתן צדקה או עוסק בתורה או בשאר מצוות – תהיה מחשבתו וכוונתו אחר השבח והכבוד, וחפץ שיתנו לו כבוד וגדולה. וזה הפסד גדול במעשה העבודה, ואפילו מי שיש בו תורה ומעשים טובים – הכבוד מוציאו מן העולם. כל שכן מי שאין בו תורה ומעשים טובים, ורודף אחר הכבוד, שכמה מעשיו מגונים.",
+                "ועוד יש אהבה שביעית, שהיא רעה על כל האהבות, והיא אהבת תענוגים ותפנוקים: כגון אכילה ושתייה, ושאר הנאות כגון זנות וטיולים. ואין צריך להאריך בזה העניין, כי האוהב יין ומשתכר, ואוכל תמיד מעדנים, והולך לבית המשתה תדיר – הוא ישכח בוראו, כדכתיב <small>(דברים כא טו-טז)</small>: \"ואכלת ושבעת; השמרו לכם פן יפתה לבבכם, וסרתם ועבדתם...\"; וכתיב <small>(שם לב טו)</small>: \"וישמן ישורון ויבעט\".",
+                "הרוצה להימלט מפח יקוש כל האהבות האלה, צריך חכמה גדולה ואומץ רב פן ילכד בשחיתותם. כי כל האהבות האלה מקיפות את לב האדם, ואם ידחה אהבה אחת או שתים מקרבו – עדיין האהבות הנשארות ירדפוהו מאור אל חושך. על כן יש ללמדך, שתהיה זהיר וזריז להשתמש בכל האהבות האלה, לדעת בהם דרכי השם ברוך הוא, כעניין שנאמר <small>(משלי ג ו)</small>: \"בכל דרכיך דעהו\".",
+                "אהבת בניו תהיה על דרך זה: שיחשוב להדריך בניו בדרכי המשפט, וללמדם מעשה עבודת השם ברוך הוא, ולצוות אחריו לעבוד את השם ברוך הוא, כעניין שנאמר <small>(ישעיהו לח יט)</small>: \"אב לבנים יודיע אל אמיתך\"; וכתיב <small>(דברים ד ט)</small>: \"והודעתם לבניך ולבני בניך\". וכמו שנאמר באברהם <small>(בראשית יח יט)</small>: \"כי ידעתיו, למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו\".",
+                "ואהבת הממון תהיה על דרך זה: יאהב ממונו למען אשר לא יחמוד ממון אחרים, ולא יצטרך לגנוב ולגזול; ולא יצטרך לקבל צדקה, אך משלו יפרנס אחרים, וילביש עניים ויאכילם, ויחזיק בממונו לומדי תורה יראי השם. וגם מחמת עושרו יפנה עצמו מעסקי העולם הזה, ויקבע עתים לתורה ולקיים המצוות, הואיל ויש ספק בידו. ולא יבטח ברוב חילו להתגאות, אך יקנה בממונו הכלה חיי העולם הבא שאינו כלה, ועל זה הדרך יאהב ממונו.",
+                "ואהבת נשים תהיה על דרך זה: שיחשוב שהיא מצילתו מן החטא ומרחקתו מן הניאוף, ובה מקיים מצות פרייה ורבייה, והיא מגדלת את בניו. והיא עובדת לו כל ימיה, ומכינה לו מאכליו ושאר צרכי הבית. ומתוך כך יהיה פנוי ללמוד תורה ולעסוק במצוות, והיא עוזרת לו לעבודת הבורא יתברך.",
+                "ואהבת אביו ואמו תהיה על דרך זה: שיחשוב שגידלוהו, וטרחו בו ללמדו דרכי השם יתברך, והורוהו וחנכוהו לתורה ולמצוות. ובהם יקיים מצוות הבורא יתברך, כדכתיב <small>(שמות כ יב)</small>: \"כבד את אביך ואת אמך\".",
+                "ואחיו ואחיותיו ושאר קרוביו יאהב על דרך זה: שהם עוסקים בו להביאו למעלות טובות, והם מסייעים אותו לעבודת הבורא יתברך. והוא יעסוק בהם ללמדם ולהוכיחם, ולא ישא להם פנים, ובזה יש לו שכר והיא מידה גדולה, כדכתיב <small>(תהלים טו ג)</small>: \"וחרפה לא נשא על קרובו\".",
+                "והרבה תועלת יש לו לאדם בקרוביו, כדרך שמצינו בלוט, אשר הצילו אברהם ונלחם עבורו; וגם בסדום ניצל בזכות אברהם.",
+                "ויאהב רעיו ושאר כל ישראל אהבה שלימה, לקיים מה שנאמר <small>(ויקרא יט יח)</small>: \"ואהבת לרעך כמוך\". וזהו כלל גדול בתורה: דעלך סני – לחברך לא תעבד <small>(שבת לא א)</small>. וגדול מזה <small>(בראשית ט ו)</small>: \"כי בצלם אלהים עשה את האדם\" <small>(ירושלמי נדרים ט ו)</small>.",
+                "ויש תועלת גדולה למי שנוהג בחיבה וברעות עם בני אדם;",
+                "תועלת האחת בעולם הזה, ושנייה לעולם הבא: תועלת העולם הזה: כי מי שמתנהג באהבה עם כל אדם יעזרוהו הכל: אם ייפול ירבו עוזריו וסומכיו, ואם יעמוד אדם נגדו לריב עמו – רבים יעמדו אצלו להצילו. ואם ידברו עליו רעה – רבים ישתיקו המדברים את הרעה ומכלימים אותם.. ואם תבוא עליו צרה, הכל מצטערים עליו ונותנים לו יד. ואם יבוא לידי דוחק ועוני, רבים ירחמוהו בנתינת מתנותיהם.",
+                "תועלת העולם הבא: מחמת שהוא נאהב לכל – אז דבריו נשמעים, ויהיה יכולת בידו להוכיח בני אדם שייטיבו מעשיהם. וגם מתוך האהבה יעמוד בשלום עם הכל, ומתוך כך הוא שקט ושלֵו, ופנוי ללמוד תורה ולעשות מעשים טובים. וגם מתוך האהבה יעזרוהו, ויעשו מלאכתו ויגנו בעדו, וימצא הרווחה יתירה לעבוד הבורא יתברך עבודה שלימה. ומחמת האהבה הוא נושא חן בעיני כל רואיו, ומעשיו הטובים יהיו מקובלים לכל, וכל אחד יחמוד לעשות כמעשהו.",
+                "ובאיזה דרך יגיע האדם לאהבת כל אדם? אשכילך ואורך:",
+                "הדרך הוא שיעזור בנפשו ובממונו לכל אדם כפי יכולתו.",
+                "העזר בנפשו הוא שישרת לכל אדם, הן עני הן עשיר, ויטרח עבורם.",
+                "העזר בממונו הוא, שיַלווה לעשיר בעת הצטרכו למעות, וכן לעני יַלווה בשעת דוחקו, וכן יפקדהו במתנה כפי כוחו, ולקצת העתים ישלח מנות ודורונות גם לעשירים. ויהא ותרן בשלו. אם יהיה לו עסק עם בני אדם, יהיה כל משא ומתן שלו באמונה, ואל יקפיד בדבר מועט על חברו. לעולם יהיה חפץ שחברו ייהנה ממנו, ואל ישתדל הוא ליהנות מחברו. ולעולם יהיו דבריו בנחת עם בני אדם: אם ביישהו אדם – אל יביישהו, ואם הטעהו אדם – אל יטעהו. יסבול עול צווארו עול העולם, והוא אל יכביד עליהם. ולא יתקוטט עם שום אדם, ויקבל כל אדם בשמחה ובסבר פנים יפות, כי הסברת פנים תחזֵק האהבה. וישא ויתן עם חברו בטובתו, וינחם כל אדם מעצבו ומדאגתו. אם גילה לו אדם סוד – אל יגלהו, אף אם יכעיסהו. ולא ידבר על שום אדם רע, ולא ישמע שידברו רעות על אדם. ולעולם ישתדל למצוא זכות על בני אדם במקום שאפשר להיות, ויותר יזהר בזה, ואז יהיה אהוב לכל. ויכבד כל אדם במעשיו ובדבריו. ולא יתגאה על שום אדם, אך ייכנע תחת כל אדם. ובכל מעשיו יכוון לשם שמים. וצריך מאוד להיזהר מחברת בני אדם שאינם מהוגנים, כדי שלא ילמד ממעשיהם, ולהתרחק ממושב לצים.",
+                "ואמר החכם לבנו: שמע בני! כי יעלה בלבבך להתחבר עם בני אדם – התחבר עם חכם, כדכתיב <small>(משלי יג כ)</small>: \"הולך את חכמים יחכם\"; ונאמר <small>(שם ט ט)</small>: \"תן לחכם ויחכם עוד\". שאם תחכם – יפארך ולא יחלוק על חכמתך, ואז תדע שתוכל לסמוך על חכמתך. אם תכבדהו – יכבדך; תהדרהו – יהדרך; ואם תצטרך לעזרתו – יעזרך; ומה שתאמר יצדיקך; אם תכעס – יסבלך; ותלמד ממעשיו הטובים. והתחבר עם כל אדם שתלמד ממנו דברים אשר יביאוך לעבודת הבורא יתברך. ואמרו חכמים: כשתרצה לחבור עם איזה אדם – הכעיסהו, ואם יודה לך האמת בשעת כעסו – התחבר לו; ואם לאו – עזוב אותו. ואל תתחבר אלא למי שיכיר את ערך עצמו, ומי שאינו מכיר את ערך עצמו – אין טוב בחברתו. קנה לך חבר המוכיח אותך בעשותך שלא כהוגן, והמלמדך לעשות הטוב, ואל תקוץ בתוכחתו; והעוזר אותך בנפשו ובממונו, והעוזר קנה ולא תמכור, וזהו חברך הנאמן. אבל חבר המחניף והמיישר לך טעותך ושגגתך, והמנחם אותך על מעשיך הרעים – הסתלק מעליו, ומנע רגלך מנתיבתו.",
+                "וכן חבר שייקח ממך צרכו, ויזיקך היזק גדול עבור הנאה מועטת – מהר וסור מעליו. ואל תתחבר למסכימים על העוולה, שנאמר <small>(ישעיהו ח יב)</small>: \"לא תאמרון קשר, לכל אשר יאמר העם הזה קשר\".",
+                "ואסור להתחבר עם רשע בעסקי העולם, שנאמר <small>(דברי הימים ב כ לז)</small>: \"בהתחברך עם אחזיהו, פרץ יי את מעשיך\".",
+                "ואפילו לדבר מצוה אסור להתחבר לרשע, שנאמר <small>(משלי ג לא)</small>: \"אל תקנא באיש חמס, ואל תבחר בכל דרכיו\". ואמרו חכמים באבות דרבי נתן <small>(ט ד)</small>: תתרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע אפילו לדבר מצוה. ורבו דרכי המות הנמצאים בחברת הרשעים.",
+                "ואם ידקדק אדם על עצמו, ויהיו דבריו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עימהם, נעלב ואינו עולב, ומכבד אפילו אותם המקילים בו, ונושא ונותן באמונה, ולא ירבה בארוחת עמי הארץ וישיבתם, ולא יראה נראה תמיד אלא עוסק בתורה, ועטוף בציצית ומוכתר בתפילין, ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין, והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם, עד שימצאו הכל מקלסים אותו ואוהבים אותו ומתאווים למעשיו - הרי זה קידש את השם, ועליו הכתוב אומר <small>(ישעיהו מט ג)</small>: \"ויאמר לי עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאר\".",
+                "ואהבת אורך ימים תהיה על דרך זה: שיאהב ימי חייו לא עבור שיאכל וישתה ויהנה בימי הבלו, אך יחשוב: מלאכת התורה והמצוות מרובה, ואם הייתי חי כפלים וכפלי כפלים – לא הייתי יכול להשלים חוק התורה ולהשיג מעלות התורה, אשר בהם יתרצה עבד אל אדוניו. ועל דרך זה יאהב ימי חייו, כי בהם יקנה עבודת הבורא ברוך הוא ויראתו הטהורה ואהבתו, ויקנה צידה בעולם הזה אשר יביא אותו לעולם הבא. ויקנה בעולם ובימים הכלים – עולם הקיים, תענוג אשר לא יפסק לעולם ולעולמי עולמים. ותמיד יירא מן המות, כי שמא עדיין לא הגיע לתכלית השלמות אשר בכוחו להגיע, ובכל יום ויום יוסיף אהבה ויראה למקום.",
+                "אבל חיים שאין בהם יראת השם – אין זה נקרא \"חיים\", ויקוץ וימאס בחיים שהם נגד הבורא יתברך, כעניין שנאמר ברבקה <small>(בראשית כז מו)</small>: \"קצתי בחיי מפני בנות חת, אם יקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ, למה לי חיים\". ולכך במקום שיש חילול השם לא יחוש על חייו, ותמיד יהא לבו נכון למסור עצמו על קידוש השם בכל המצוות, הן בקלות והן בחמורות.",
+                "ואהבת הכבוד היא רעה מאוד, לכן יתרחק מן הכבוד בכל יכולתו. ואם אדם מתרחק משני דברים, והם כבוד והנאת אחרים – אז הוא קרוב לכל המעלות הטובות. כי הכבוד מקלקל כל המעשים, כי בכל המעשים שיעשה יחשוב להתכבד. ואפילו לא יחוש על הכבוד, אם הוא רודף ליהנות מאחרים – אז כל מעשיו מקולקלים, כי תמיד יַטֶנו לבו אחר הבצע. לכן יתן אל לבו להתרחק מן הכבוד, וגם מליהנות מאחרים.",
+                "ולפעמים יש מצווה ברדיפת כבוד, כמו אם הוא איש צדיק וחכם, והעולם מזלזלים בו ומצחקים עליו עבור מעשיו הטובים, ומתוך כך דבריו בזויים ואינם נשמעים. ואם היה בו כוח לכוף בני אדם שיכבדוהו וישמעו תוכחותיו ודבריו – בזה יש לרדוף אחר הכבוד כדי להוכיח בני אדם. כגון אם ביזוהו ברבים – אין לו למחול עד שיפייסוהו. אבל רוב פעמים יסתלק מן הכבוד ויברח ממנו. הלוא אמרו חכמים <small>(אבות ד כא)</small>: הקנאה ותאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם. ולא ילמד ולא יעשה שום מעשה טוב כדי שיתכבד; אך יעשה מעשה הטוב לשם הבורא יתברך, וסוף הכבוד לבוא.",
+                "אהבת תענוגים, כגון אכילה ושתייה ושינה: דע שצריך האדם שיכוון מעשיו כולם כדי לידע את השם ברוך הוא, ויהיה שבתו וקומו ודיבורו – הכל לעומת זה הדבר. כיצד? כשיישא ויתן, או יעשה שום מעשה או מלאכה, לא יהיה בלבו זכרון ממון לבד; אלא יעשה דברים אלו כדי שימצא דברים שהגוף צריך בהם, מאכילה ושתייה וישיבת בית ונשיאת אשה. וכשיאכל וישתה ויבעל, לא ישים אל לבו דברים הללו כדי ליהנות, עד שנמצא שאינו אוכל ושותה אלא המתוק לחך, ויבעל כדי ליהנות; אלא שישים אל לבו שיאכל כדי להברות גופו ואיבריו. לפיכך לא יאכל כל שהחך מתאווה כמו הכלב והחמור, אלא יאכל דברים המועילים לגוף, אם מרים אם מתוקים. ולא יאכל דברים הרעים לגוף, אף על פי שהם מתוקים לחך. בזה המנהג ינהיג עצמו, וישים אל לבו שיהיה שלם וחזק, כדי שתהא נפשו ישרה לדעת את השם יתברך. כי אי אפשר שיבין ויתחכם בתורה ובמצוות, והוא חולה או אחד מאיבריו כואב לו. לפיכך אין טוב להתענות תמיד, פן ייחלש כוחו ויתמעט שכלו. לכן צריך לתקן כל ענייניו לעבודת הבורא יתברך: אם ימלא כרסו – אז יכבד בגופו; ואם ימעט מזונו – אז ייחלש. וזה טוב לך, אשר תמעיט במיני הלפתן, ותסמוך על לפתן אחד בעוד שתוכל, ויהיה די לך ממנו מעט כפי מה שתוכל. והתכוון בו להגיע הלחם אל בטנך, ולא להתענג. והרגל נפשך קצת העתים מבלי לפתן, כדי להנהיג טבעך עד שיקל עליך בעת הימנעו. ואם תוכל תעזוב הלפתן, אשר יש בו יגיעה וטורח. ושים אכילתך ביום קלה מאכילתך בלילה. ותתנהג לאכול פעמים ביום, כדי שתהא תנועת איבריך קלה ביום, ומתוך כך יקלו עליך ענייני תורתך. ותתנהג לשתות מים, אלא אם כן תהיה כוונתך בשתיית היין לתועלת גופך או להעביר הדאגה. והיזהר מאוד מהרבות ממנו, כי הוא משכר ומרחיק לתורה.",
+                "וזה הכלל יהיה לעולם בידך: אל ימלא אדם כל תאוותו מאכילה ושתייה, אך יאכל וישתה להעמיד גופו על בוריו, וימשוך ידיו מן המותר. ואל יאהב האדם את העולם כדי שיאכל וישתה ויהנה ממנו. וכן אמר אחד מן החכמים: אוכל למען אחיה. ואמר הכסיל: אחיה למען אוכל. ועל זה נאמר <small>(משלי יג כה)</small>: \"צדיק אכל לשבע נפשו, ובטן רשעים תחסר\".",
+                "וכן הנושא אשה יחשוב לשם שמים, שיקיים פרייה ורבייה, ויהיה לו זרע עובדי השם יתברך ויראי שמים. או יחשוב שימלא תאוותו ויכלה יצרו באשתו, כדי שלא יתאווה לנשים אחרות. או כדי לפקוד את אשתו כשהוא יודע שהיא מתאווה לו, כדי שלא תתאווה לאנשים אחרים. או יכוון להברות גופו, שיציאת הזרע ממנו היא בריאות הגוף. אבל המרבה לשמש יותר מדי – יבואו עליו חולאים רבים.",
+                "והמהלך בדרך זה, כל ימיו כולו הוא עובד השם ברוך הוא. ואפילו בשעה שנושא ונותן, ואפילו בשעה שבועל, מפני שמחשבתו בכל כדי שימצא צרכיו בלבד, עד שיהא גופו שלם לעבוד את השם ברוך הוא. ואפילו בשעה שישן, אם ישן בשביל שתנוח נפשו עליו, וינוח גופו שלא יחלה, כי לא יוכל לעבוד את השם ברוך הוא והוא חולה, ונמצא שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא. על עניין זה צוו חכמים ואמרו <small>(אבות ב יב)</small>: כל מעשיך יהיו לשם שמים. והוא שאמר שלמה בחכמתו <small>(משלי ג ו)</small>: \"בכל דרכיך דעהו, והוא יישר אורחתיך\".",
+                "יעזוב אדם כל האהבות וידבק באהבת הבורא ברוך הוא, כדכתיב <small>(דברים ו ה)</small>: \"ואהבת את יי אלהיך\". ואהבת השם ברוך הוא, היא תכלית כל התכונות וסוף כל המעלות במדריגות כל אנשי העבודה, וכל המידות הן כמו סולם למעלת האהבה. והיא נדבת הנפשות מאנשי החסידים והנביאים והפרושים, וסופן אין למעלה הימנה.",
+                "והרבה פעמים מקדים הספר יראת האלהים על אהבתו, כמו שנאמר <small>(דברים י יב)</small>: \"ועתה ישראל, מה יי אלהיך שואל מעמך, כי אם ליראה את יי אלהיך ולאהבה אותו\". ומפני שהאהבה היא תכלית הפרישות וסופה, והקרובה שבמדריגות אל מדריגת אהבת האלהים. ואי אפשר שיגיע האדם אליה אלא אחר שתקדם יראתו ופחדו ופחדו מהאלהים. ועל כן הקדימה היראה לאהבה.",
+                "ומה היא האהבה? היא אהבת הנפש ונטותה מעצמה אל הבורא יתברך, כדי שתדבק באורו העליון. הנפש הזאת היא מקור הדעת, והיא טהורה וזכה; והבורא קושרה בגוף אשר חשקו רב, לנסות אם היא תלך בדרכי השם. ומפני שהאדם מלובש בגוף, הנברא ברוח בהמות – אין כוח בנשמה הנבראת מאלהים לחשוב אחר בוראה, כי מעורבת היא בתאוות הגוף. וכל ימי קטנות האדם – אינו מבקש ואינו שואל אלא תאוותיו ותענוגיו. כי מרוב תאוות הגוף, אכילה ושתייה ועידוני העולם הזה, שהוא עולם שווא ושקר, וחושב לאסף הון רב – אין כח בהנשמה לחשוב אחר הבורא יתברך, כי היא מלובשת בהבלי שווא. ואחרי שתרגיש הנפש במה שיש לה תועלת לעצמה בלתי שיתוף הגוף, אז היא תתאווה לבקש מנוחה ממידות הגוף, כאשר יתאווה החולה לרופא. וכשתתרפא הנפש מתחלואיה, אז יהיה לה אור בעצמה וכוח בנפשה. וכיצד היא האהבה? שיאהב את השם אהבה גדולה ויתרה רבה מאוד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת השם יתברך. והנפש הלוא מלאה אהבה, ואותה אהבה קשורה בשמחה, ואותה השמחה מברחת מעל לבבו נעימות הגוף ותענוג העולם. ואותה שמחה עזה ומתגברת על לבבו, וכל הנאות שבעולם הם כאין כנגד תגבורת תוקף שמחת אהבת השם יתברך, וכל שעשועי ילדיו כלא היו כנגד שעשוע הלב האוהב את השם בכל לבו.",
+                "וכל הרהור שלו איך לעשות רצון הבורא יתברך, ולזכות את הרבים, ולעשות קידוש השם, ולמסור עצמו באהבת השם. וזה יראת השם: שלא תעבור על מה שכתוב בתורה, האהבה כגון פנחס שמסר עצמו באהבת השם; ואברהם אבינו שאמר <small>(בראשית יד כב-כג)</small>: \"הרימותי ידי אל יי אל עליון, קונה שמים וארץ, אם מחוט ועד שרוך נעל\"; ואלישע שלא רצה לקחת מנעמן <small>(מלכים ב ה טו-טז)</small>.",
+                "ואל יבטל מדברי תורה בשביל תענוגי ושעשועי ילדיו, וחיבת ראיית נשים ודיבור; וגם לעזוב טיולם; וינעים זמירות כדי למלאת לבבו שמחה באהבת השם.",
+                "העובד מאהבה עוסק בתורה ומצוות, והולך בנתיבות החכמה המראים איך יעשה כל המצוות מאהבה, ואיך יאהב את השם יתברך אהבה גדולה: לא מפני דבר שבעולם, לא מפני יראת הרעה ולא כדי לקבל הטובה; אלא עושה האמת מפני שהוא אמת, וסוף הטובה לבוא. ומעלה זו מעלה גדולה עד מאוד, ואין כל אדם זוכה לה, והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקדוש ברוך הוא \"אוהבי\" <small>(ישעיהו מא ח)</small>, לפי שלא עבד אלא מאהבה. והוא שציווה הקדוש ברוך הוא על ידי משה רבינו עליו השלום, שנאמר <small>(דברים ו ה)</small>: \"ואהבת את יי אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך\". ובזמן שיאהב את השם ברוך הוא אהבה הראויה – מיד יעשה כל המצוות מאהבה.",
+                "דבר ידוע וברור שאין אהבת הקדוש ברוך הוא נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי, ויעזוב כל שבעולם מה שבעולם חוץ ממנה, כמו שנאמר <small>(דברים ו ה)</small>: \"בכל לבבך ובכל נפשך\". ונמצא השוגה בה תמיד כאילו הוא חולה חולי אהבה, שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה, והוא שוגה בה תמיד: בין בשבתו בין בקומו, בין בשעה שהוא אוכל ושותה – יותר מזה תהיה אהבת השם בלב אוהביו. וזהו שאמר שלמה אמר על דרך משל <small>(שיר השירים ב ה)</small>: \"כי חולת אהבה אני\". וכל שיר השירים משל הוא לזה העניין.",
+                "לפיכך צריך האדם להבין ולהשכיל בחכמה ובתבונה המודיעות לו את קונו. וכפי כוח שיש באדם להבין ולהשיג.",
+                "האל הנכבד והנורא – מצווה לאהבה אותו וליראה ממנו, שנאמר <small>(דברים ו ה)</small>: \"ואהבת את יי אלהיך\"; ונאמר <small>(שם ו יג)</small>: \"את יי אלהיך תירא\". וזה הדרך להשיג בו אהבת השם ברוך הוא: בשעה שיתבונן האדם במעשיו ובברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ – מיד הוא אוהב את המקום ברוך הוא, ומשבח ומפאר, ומתאווה תאווה גדולה לידע את השם הגדול; כמו שאמר דוד <small>(תהלים מ ג)</small>: \"צמאה נפשי לאלהים לאל חי\". וכשמחשב בדברים האלה שאמר דוד מיד הוא נרתע לאחוריו ויירא ויפחד, וידע שהוא בריה קטנה שפלה ואפלה, עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות; כמו שאמר דוד <small>(שם ח ד)</small>: \"כי אראה שמיך מעשה אצבעתיך\", וסמיך לה: \"מה אנוש כי תזכרנו\" <small>(שם פסוק ה)</small>.",
+                "ובזמן שאדם מתבונן בדברים הגדולים, ומכיר גדלותו ממלאך וגלגל, ויראה חכמתו של הקדוש ברוך הוא בכל היצורים ובכל הברואים – מוסיף אהבה למקום ברוך הוא, ויצמא נפשו ויכמה בשרו לאהוב את המקום ברוך הוא, ויירא ויפחד משפלותו ודלותו וקלותו כשיערוך עצמו לאחד מהגופים הקדושים אשר ברא השם ברוך הוא.",
+                "ובמקום אחר נאמר <small>(איוב א א)</small>: \"וירא אלוקים\", ובארו שמתיירא מדין עונש שמים ומגיהנום, ומעונשי עולם הזה <small>(סוטה כז ב)</small>. וזאת המידה רחוקה מן האהבה מאוד מאוד. אבל יירא מהשם יתברך כמו אדם שאוהב את אשתו והיא אוהבתו, והוא ירא לעשות דבר כנגדה פן יאבד אהבתה – כן הדבר הזה: חוצב רשפי אש אהבת הבורא יתעלה, ויירא לעבור על מצוותיו פן יפסיד אהבת הבורא יתברך.",
+                "וזהו \"עבדו את יי ביראה\" <small>(תהלים ב יא)</small> – היא יראת האהבה, \"וגילו ברעדה\" – מרוב פחד הבורא תגילו לעשות חפצו.",
+                "וזאת היראה היא יראת האהבה, ועליה נאמר <small>(ישעיהו לג ו)</small>: \"יראת יי היא אוצרו\".",
+                "ואין האהבה הזאת מתקיימת אלא במי שנותן דעתו לקיים כל המצוות כהלכתן, כי מי שאינו יודע המצוות אשר ציווהו יוצר הכל – אין זה נקרא \"אוהב\" גמור. לכן יאהב כל אשר יביאהו לאהבת הבורא ברוך הוא וברוך שמו. והעושה זה – טוב לו בעולם הזה ולעולם הבא."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שער השישי - שער השנאה </b></big>",
+                "השנאה. במידה הזאת יש בה לאו, דכתיב <small>(ויקרא יט יז)</small>: \"לא תשנא את אחיך בלבבך\", ובזה הוזהרנו להסיר מנפשנו מידת השנאה. והיא מידה הגורמת עוונות הרבה, כמו לשון הרע. כי השונא את חברו מספר לעולם בשנאתו וקובל עליו, ותמיד דורש רעה עליו ושמח לאידו; וגורמת נזיקין, שיזיק לו כשיוכל להזיק לו, ונוקם ונוטר עליו, ולא ירחם עליו אפילו הוא דחוק מאוד. ומחמת השנאה יגנה במעשיו הטובים, וישניאם בעיניו ובעיני אחרים; ומונע טוב מבעליו, ולא יודה לו על האמת. ואם חייב הוא לו הוא נוגשו.",
+                "יש כמה מיני שנאה: יש שונא חברו עבור שהזיק לו בממונו, או שהכהו, או עבור שביישהו, או שהוציא עליו שם רע. על אלו וכיוצא בהן – לא ישנא חברו וישתוק, כמו שנאמר ברשעים <small>(שמואל ב יג כב)</small>: \"ולא דבר אבשלום עם אמנון למרע ועד טוב, כי שנא אבשלום את אמנון\". אלא מצווה להודיעו ולומר לו: למה עשית לי כך וכך? שנאמר <small>(ויקרא שם)</small>: \"הוכח תוכיח את עמיתך\". ואם חזר ובקש למחול לו – צריך למחול לו, ולא יהיה המוחל אכזרי. ואף אם לא יבקש ממנו למחול לו – לא ישנאהו; אלא יתנהג עמו באהבה, ולבסוף יבוא לידי כן שיתקן לו מה שעיוות.",
+                "יש רעה ממנה והיא שנאת חינם, והיא החריבה בית שני <small>(יומא ט ב)</small>. ושנאה מחמת קנאה היא רעה ממנה. וראוי לאדם לייסר את נפשו להתרחק מהן. ויש שונא חברו עבור שאינו גומל לו חסד, אם שאינו נותן לו מתנה כפי חפצו, או שאינו מלוה לו בשעת דחקו – כל זה ראוי לאדם להתרחק מכיוצא בזה. אך יקבל מאהבה כל מה שייגזר לו הבורא ברוך הוא, ולא יבטח באדם. ויחשוב: אילו הייתי זוכה מאת המקום ברוך הוא – היה נותן לי זולת מתנת בשר ודם והלוואתם. ואם הוא עומד בעני ובדוחק, או שהוא חולה ומיוסר בייסורין – יחשוב אשר הבורא לטובתו גזר עליו כל זה לקבל מאהבה. ואין ספק: בעשותו זה, אז תסתלק מלבו כל שנאה. וזה יסוד גדול ועמוד חזק לתורה ולמצוות, לקבל מאהבה כל דבר.",
+                "ולהנהיג עצמו בזה, ולומר על כל פגעיו \"גם זו לטובה\". ומתכוון כן בלבו, ושמח במשפט הבורא יתברך – ינצל משנאה ואיבה וקנאה.",
+                "וגם אומן שונא בני אומנותו – הכל הבל ורעה רבה, כי יחשוב: כל אדם לא יוכל להרוויח יותר ממה שגזר עליו הבורא.",
+                "והרעה שבמיני השנאה והקשה שבהן: כגון בני אדם השונאים מוכיחיהם, והמייסרין אותם להורותם הדרך הישרה, כעניין שנאמר <small>(עמוס ה י)</small>: \"שנאו בשער מוכיח\". ויש שנאה רעה ממנה, כגון בני אדם השונאים עושי טובה ורודפי צדק, כעניין שנאמר <small>(תהלים לח כא)</small>: \"ישטנוני תחת רדפי טוב\". וההולכים בדרך זה הם שונאים את השם, כי הם שונאים את אוהביו, והם שונאים התורה והמצוות, אחרי שהם גועלים ומואסים ושונאים המקיימים אותה.",
+                "אמר החכם: אם תרצה שישנאך חברך – תבקרהו תמיד. ואם תרצה שיאהבך – בקרהו לעתים רחוקות. ועל זה נאמר <small>(משלי כה יז)</small>: \"הקר רגלך מבית רעך, פן ישבעך ושנאך\".",
+                "וצריך שתדע כי מי שישנא בני אדם – גם הם ישנאוהו. והמגביר השנאה בלבו – הוא מביא על עצמו רעה. וכשיש אהבה שלא לשם שמים – תשוב לשנאה גדולה וקנאה, כמו שנאמר באמנון <small>(שמואל ב יג טו)</small>: \"וישנאה אמנון שנאה גדולה\".",
+                "אל תאמין בעצת השונא והאויב, שנאמר <small>(משלי יז ו)</small>: \"ונעתרות נשיקות שונא\". ודע כי הרבה בני אדם מראים את האהבה בדבריהם, ואפשר שהם שונאים גמורים בלבבם, וצריך שלא תאמין בהם, כמו שנאמר <small>(שם כו כד)</small>: \"בשפתיו ינכר שונא, ובקרבו ישית מרמה\". ואף על פי שמחליק לך לשונו ומדבר רכות – אל תטה לבך אליו, כמו שנאמר <small>(שם פסוק כה)</small>: \"כי יחנן קולו אל תאמן בו, כי שבע תועבות בלבו\". וזה כמו שהראה יואב לאבנר בן נר <small>(שמואל ב ג כז)</small>, ולעמשא בן יתר <small>(שם כ ט י)</small> השלום והאהבה, עד שהרגם. וכמו ישמעאל עם גדליה בן אחיקם <small>(ירמיהו מא א ב)</small>, עד שהרגו. אמר אחד מן החכמים: הטוב שבכל מה שתחשוב על שונאך – שתשיבהו אל אהבתך אם תוכל.",
+                "יש שנאה שהיא מצווה, כגון אדם רשע שאינו מקבל תוכחה, שנאמר <small>(משלי ח יג)</small>: \"יראת יי שנאת רע\"; ואומר <small>(תהלים קלט כא-כב)</small>: \"הלוא משנאיך יי אשנא, ובתקוממיך אתקוטט. תכלית שנאה שנאתים, לאויבים היו לי\". וישנא שקר ודבר כזב. סוף דבר: ישנא כל דבר המרחיק אותו והמונעו מאהבת יוצר הכל, כעניין שנאמר <small>(שם קיט קכח)</small>: \"כל אורח שקר שנאתי\". וזה כלל גדול: שישנא אדם כל דבר שקר. וכל מה שיוסיף שנאה לדרכי השקר – יוסיף אהבה לתורה, כדכתיב <small>(שם קיט קסג)</small>: \"שקר שנאתי ואתעבה, תורתך אהבתי\". ויאהב אמת ושלום, כדכתיב <small>(זכריה ח יט)</small>: \"והאמת והשלום אהבו\"."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שער השביעי - שער הרחמים </b></big>",
+                "הרחמים. זאת המידה היא משובחת מאוד, והיא אחת משלוש עשרה מידות המיוחסות להקדוש ברוך הוא, כדכתיב <small>(שמות לד ו)</small>: \"רחום וחנון\". וכל מה שיוכל האדם להתנהג בה – יתנהג וישתדל. וכמה שהאדם רוצה שירחמו עליו בשעת צרכו – כן ראוי לו שירחם על מי שיצטרך, כמו שאמר הכתוב <small>(ויקרא יט יח)</small>: \"ואהבת לרעך כמוך\".",
+                "הבורא יתברך חלק זאת המידה לצדיקים ולעבדיו להכירם בה, כאשר ידעת ביוסף <small>(בראשית מג ל)</small>: \"כי נכמרו רחמיו\". וראוי למשכיל שתהיה מידת הרחמים והחנינה תקועה ונמצאת בלבו כל הימים.",
+                "ויש כמה מיני רחמנות, והם רחוקים זה מזה. רחמי האב על הבן – זהו רחמנות הבא מטבע כל החיים, כדרך הכלבים והבהמות. ואם ימנע שבט מוסר מבנו, כי נכמרו רחמיו עליו להכותו, ומניחו לילך בשרירות לבו הרע – הנה זה הרחמנות טורד ומאבד את הבן מחיי העולם הבא. הנה האדון מרחם על עבדו, ואדם המרחם על חברו במקום שמקווה ממנו תועלת – בכל זה היא טובה מאוד שיתפוס בלבו מידת הרחמנות. אבל הטוב והמעולה שבמידת הרחמנות: שירחם על בנו להביאו לעבודת הבורא יתברך, כדכתיב <small>(ישעיהו לח יט)</small>: \"אב לבנים יודיע אל אמיתך\". וירחם על נשמתו יותר ממה שמרחם על גופו. וצריך להכותו בשבט מוסר, להדריכו בדרך ישרה אפילו באכזריות, כי זה האכזריות הוא רחמנות. ואף המגדל יתום, שנאמר עליו <small>(שמות כב כא)</small>: \"כל אלמנה ויתום לא תענון\" – מצווה להלקותו בכדי ליישרו לדרך ישרה. אף על פי כן צריך לנהל היתום ברחמים יותר משאר כל אדם, אך לא יניחהו לילך בשרירות לבו.",
+                "וגם צריך שלא ירחם על עצמו יותר מדי, אלא צריך לייסר עצמו ולכוף יצרו הרע.",
+                "וכן ירחם על קרוביו העניים, כדכתיב <small>(ישעיהו נח ז)</small>: \"ומבשרך לא תתעלם\".",
+                "וגם על העניים ירחם, וביותר ירחם על יראי השם. וזהו עיקר הרחמנות – החונן והמרחם עובדי השם והעושים רצונו.",
+                "אבל יש רחמנות שהיא רעה יותר מאכזריות: כגון המרחם על הרשעים והמחזיק אותם. ויש מכשול גדול לאיש המגביה הרשעים והנותן להם יד, ומשפיל הטובים ומואס בהם. ועל זה נאמר בתורה <small>(דברים יג ט)</small>: \"ולא תחוס עינך עליו, ולא תחמול\". לא ירחם על עני בדין, כדכתיב <small>(שמות כג ג)</small>: \"ודל לא תהדר בריבו\" – שלא יטה משפט עבור דוחקו של עני. ויש רחמנות שהיא אכזריות: כגון הנותן צדקה לעני, ואחר כך מכביד על אותו עני ואומר: נתתי לך כך וכך, צריך אתה לטרוח בעבורי ולעבוד אותי ככל אשר עשיתי לך. ועל זה נאמר <small>(משלי יב י)</small>: \"ורחמי רשעים אכזרי\".",
+                "גם על הבהמות צריך לרחם. כי אסור לצער בעלי חיים, ועל זה אמרה תורה <small>(דברים כב ד)</small>: \"הקם תקים עמו\". וצריך להאכיל לבהמתו קודם שיאכל הוא <small>(ברכות מ א)</small>.",
+                "מידת הרחמנות היא סימן לזרע אברהם אבינו, זרע ישראל, כדכתיב <small>(דברים יג יח)</small>: \"ונתן לך רחמים, וריחמך והרבך\" <small>(יבמות עט א)</small>. לכן כל אדם ירגיל עצמו לדבר כל דבריו בלשון תחנונים ורחמנות. גם בעת התפללו – יעשה תפילתו תחנונים <small>(אבות ג יג)</small>. ומאוד יקבל אדם שכר גדול מדברי רחמנות, בדברו על לב עני דברים רכים.",
+                "ורבים יודעים מצוַת חיוב הצדקה ושכר פעולתה, אבל אינם יודעים גודל מצוַת הדיבורים. הלוא תראה כי אמרו רבותינו <small>(בבא בתרא ט ב)</small>: הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, והמפייסו מתברך באחת עשרה ברכות. לכן בדיבור שפתיו ילבש צדקה לדבר על לב עני, ויהיו דבריו בנחת לעני ואביון, וינחמהו ממעשיו ומעצבון ידיו, וינשאהו.",
+                "ואתה בן אדם תרחם על נשמתך המתקיימת לעדי עד, להביאה אל תענוג מופלא אשר לא ראתה עין. ולא יביאך רוב תאוותך לחטא, ותהיה נדחה מאור אל חושך. חמול על עצמך, וחוס על נפשך, ואל תחלל הוד נשמתך בהבלי התענוגים. אמר החכם: מן הנדיבות יעמוד אדם במידת הרחמים. ובדברי שלמה מצַוה על הרחמים ועל החנינה באמרו <small>(משלי כד יא)</small>: \"הצל לקוחים למוות, ומטים להרג\".",
+                "ומעלת המידה הזאת תבחין ותשכיל, אשר הבורא מתנהג בה עם כל הברואים, שנאמר <small>(תהלים קמה ט)</small>: \"ורחמיו על כל מעשיו\"."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שער השמיני - שער האכזריות </b></big>",
+                "האכזריות היא הפך הרחמנות, כדכתיב: \"אכזרי המה ולא ירחמו\" <small>(ירמיהו נ מב)</small>. ואין המידה הזאת נמצאת בצדיקים, אך היא בנפש הרשעים, כדכתיב <small>(משלי יב י)</small>: \"ורחמי רשעים אכזרי\". וגם המידה הזאת נמצאת בעזי פנים, כדכתיב <small>(דברים כח נ)</small>: \"גוי עז פנים, אשר לא ישא פנים לזקן, ונער לא יחן\". וכבר ידעת רעת מידת העזות. צא ולמד רע האכזריות, כי לעניין תשלומי איש רע, המורד והממרה, נאמר <small>(משלי יז יא)</small>: \"אך מרי יבקש רע, ומלאך אכזרי ישולח בו\". כל האכזרי – אין בו גמילות חסדים, כדכתיב <small>(משלי יא יז)</small>: \"גמל נפשו איש חסד, ועכר שארו אכזרי\".",
+                "האכזרי רחוק מאוד מן המידות הטובות, כי לא ירחם על העניים, לא ילווה להם בשעת דחקם, ולא יתן להם מאומה. וכתיב <small>(שם יט יז)</small>: \"מלוה יי חונן דל\"; ונאמר <small>(תהלים קיב ה)</small>: \"טוב איש חונן ומלוה, יכלכל דבריו במשפט\"; ואומר <small>(שם מא ב)</small>: \"אשרי משכיל אל דל, ביום רעה ימלטהו יי\" – וכל אלה הם היפוך האכזרי.",
+                "גם הוא לא יצטער על צרות חבריו, כאשר תראה בדוד המלך שאמר <small>(שם לה יג)</small>: \"ואני בחלותם לבושי שק, עניתי בצום נפשי, ותפילתי על חיקי תשוב\". ובאיוב כתיב <small>(ל כה)</small>: \"אם לא בכיתי לקשה יום, עגמה נפשי לאביון\" – וכל זה רחוק מן האכזרי. ואין המידה הזאת נמצאת אלא באנשים אשר טבעם כטבע האריות, שטורפים וחומסים. ובעת אשר תתחזק הנפש הכעסנית על האדם, אז בורח מידת הרחמנות, והאכזריות מתגברת להרס ולנתץ, כדכתיב <small>(משלי כז ד)</small>: \"אכזריות חמה ושטף אף\" – אין חמה כחמה של אכזריות. אבל במידת הבורא יתברך תמצא \"ברוגז – רחם תזכור\" <small>(חבקוק ג ב)</small>; אבל זה רחוק מן האדם לרחם בעת הכעס. ועוד המידה הזאת בנפשו של אדם להשיג נקמה באויביו, כדכתיב <small>(משלי ו לד)</small>: \"ולא יחמול ביום נקם\". פירוש: כשיש נקמה – אין חמלה אלא אכזריות. והכתוב אומר <small>(ויקרא יט יח)</small>: לא תקום ולא תטור\" – אפילו לטור בלב הוזהרנו, כל שכן שלא לעשות מעשה בידים להכות חברו. הלוא אף אם נפל בלא פשיעתו לא ישמח, כדכתיב <small>(משלי כד יז)</small>: \"בנפל אויבך אל תשמח, ובכשלו אל יגל לבך\". והנוקם והנוטר אינו מעביר על מידותיו, ואינו מוחל לחבריו הפושעים עליו, וזה גורר המחלוקת והשנאה. וכבר ידעת מה טוב ומה נעים מידת השלום.",
+                "ובכלל האכזריות: הגוזל חברו מאומה משלו, ובזה מצער אותו. ועונש גדול יש לגוזל עני, וחייבים עליה מיתה, כדכתיב <small>(משלי כב כב)</small>: \"אל תגזול דל, כי דל הוא\"; וכתיב <small>(שם פסוק כג)</small>: \"כי יי יריב ריבם, וקבע את קובעיהם נפש\". ואף על פי שיש עבירות גדולות חמורות מן הגזל – עונש הגזל חמור מאוד, כדכתיב בדור המבול <small>(בראשית ו יג)</small>: \"קץ כל בשר בא לפני, כי מלאה הארץ חמס מפניהם\". אמרו רבותינו <small>(סנהדרין קח א)</small>: קופה מלאה עוונות – אין מקטרג בכולן כמו הגזל. ומי שמצער יתום ואלמנה בגזל, או בהכלמה ובכל מיני צער – מתחייב מיתה בידי שמים. וכן הדיינים, שבידם להצילם מיד עושקיהם ואינם דנים דין יתום ואלמנה – בני מות הם, כדכתיב <small>(שמות כב כא)</small>: \"כל אלמנה ויתום לא תענון\"; וכתיב <small>(שם פסוק כב)</small>: \"אם ענה תענה אתו, כי אם צעוק יצעק אלי, שמוע אשמע צעקתו\"; וכתיב <small>(שם פסוק כג)</small>: \"וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב, והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים\". מידה כנגד מידה: נשיכם אלמנות – כנגד עינוי אלמנות, בניכם יתומים – כנגד עינוי יתומים.",
+                "והמצער כל איש מישראל עובר בלא תעשה, שנאמר <small>(ויקרא כה ז)</small>: \"ולא תונו איש את עמיתו\". וזה \"לא תונו\", רוצה לומר: באונאת דברים אמור <small>(בבא מציעא נח ב)</small>. אמרו רבותינו זיכרונם לברכה <small>(בבא מציעא נט א)</small>: כל השערים ננעלים, חוץ משערי אונאה. לכן יזהר כל אדם שלא יצער את חברו בשום דבר, לא במעשה ולא בדברים.",
+                "הגוזל עני, כאילו נוטל נשמתו; ואפילו אם גזל ממנו דבר מועט, כגון פרוטה – מתחייב מיתה <small>(בבא קמא קיט א)</small>. גם זה ממידת אכזריות: המוציא שם רע על חברו, ובזה גורם צער ובושת. והמוציא שם רע בפגם המשפחה – אין לו כפרה עולמית.",
+                "\"לא תהיה לו כנושה\" <small>(שמות כב כד)</small> – שלא יצער הלווה, ולא יעבור המלווה לפניו ויודע שאין לו במה לפרוע, כי הוא מציק לו בזה <small>(בבא מציעא עה ב)</small>. והוזהרנו להסיר מנפשותינו מידת האכזריות, דכתיב <small>(שמות כב כא)</small>: \"כל אלמנה ויתום לא תענון\"; ונאמר <small>(ויקרא כה יז)</small>: ולא תונו איש את עמיתו, ויראת מאלהיך\". גם להשיב לעני העבוט, כדכתיב <small>(שמות כב כה)</small>: \"אם חבול תחבול שלמת רעך, עד בוא השמש תשיבנו לו\"; ונאמר <small>(שם פסוק כו)</small>: \"והיה כי יצעק אלי, ושמעתי כי חנון אני\"; ונאמר <small>(שם פסוק כ)</small>: \"וגר לא תונה ולא תלחצנו\".",
+                "גם מן הבהמה ירחיק אכזריות, כדכתיב <small>(משלי יב י)</small>: \"יודע צדיק נפש בהמתו\" – שלא להטריח יותר מדי, ושלא ירעיב אותה. וכן כתיב <small>(שמות כג ה)</small>: \"כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו, וחדלת מעזוב לו, עזוב תעזוב עמו\". ואמרו רבותינו <small>(בבא מציעא לב ב)</small>: צער בעלי חיים דאורייתא. ואם אתה איש יראוי, ואימתך מוטלת על הבריות, ומה שתצווה עליהם יראים להשיב פניך – היזהר בך מאוד שלא להכביד עליהם המשא, ואפילו להחם צפחת המים, או לצאת בשליחות אל רחוב העיר לקנות רק כיכר לחם. ועל זה נאמר בתורה <small>(ויקרא כה מו)</small>: \"ובאחיכם בני ישראל איש באחיו, לא תרדה בו בפרך\". ובזה הוזהרנו שלא יעבוד אדם בחברו עבודה קשה, ולא יצווה עליו אלא דבר שעושה ברצונו ומדעתו. ועבדו הכנעני – מותר לעבוד בו בפרך; אף על פי כן מידת חסידות היא להיות רחמן, ולא יכביד עול עליו ולא יבזהו, לא ביד ולא בדברים: לעבודה מסרו הכתוב, ולא לבושת <small>(נידה מז א)</small>. וידבר עמו בנחת אף בשעת מריבה, וישמע בטענותיו. וכן אמר איוב <small>(לא יג-טו)</small>: \"אם אמאס משפט עבדי, ואמתי ברבם עמדי. ומה אעשה כי יקום אל, וכי יפקוד מה אשיבנו? הלא בבטן עשני עשהו, ויכוננו ברחם אחד\".",
+                "חכמים הראשונים היו נותנים לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלים, ומקדימים מזון הבהמות והעבדים לסעודת עצמן <small>(ברכות מ א)</small>, שהרי הוא אומר <small>(תהלים קכג ב)</small>: \"הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם, כעיני שפחה אל יד גבירתה, כן עינינו אל יי אלוהינו עד שיחננו\". והחסיד הקדים ונתן לעבדו מכל תבשיל ותבשיל קודם שאכל הוא, ובזכות זה הקדים אליהו לדבר עמו <small>(כתובות סא א)</small>.",
+                "התורה אמרה <small>(ויקרא יט יח)</small>: \"ואהבת לרעך כמוך\" – וכל שיש בו מידת האכזריות רחוק מאוד מזה. האכזרי אין רוח הבריות נוחה הימנו, ואין חינו נטוי בעיני העולם.",
+                "ואפילו במקום תוכחה הוזהרנו שלא להוכיח חברו באכזריות, כדכתיב <small>(שם פסוק יז)</small>: \"הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תשא עליו חטא\".",
+                "פירוש: אל תוכיחהו בחוזקה ובאכזריות לביישו, ותקבל עליו חטא. עד עתה סיפרנו רעת האכזריות. אך יש מקומות שצריך לנהוג באכזריות כנגד הרשעים, כדרך שאמר איוב <small>(כט יז)</small>: \"ואשברה מתלעות עוול, ומשניו אשליך טרף\"; וכמו שאמרה התורה להמית הרשעים ולהלקותם. וכן אמרו רבותינו <small>(כתובות פו א)</small>: מי שאינו רוצה לעשות סוכה, וציצית לטליתו, ומזוזה לפתחו – מכין אותו עד שתצא נפשו. וכל זה צריך אכזריות, לרדוף הרשעים ולהכביד עליהם להחזירם למוטב.",
+                "וצריך להיות אכזרי בדין, שלא ירחם על קרוביו ואוהביו ועל הדלים, אך צריך לפסוק עליהם הדין. ועוד אמרו רבותינו <small>(ערובין כב א)</small>: במי אתה מוצא דברי תורה? במי שמשים עצמו אכזרי על בניו כעורב. כמו רב אדא בר מתנא שהיה הולך לבית המדרש, ואמרה לו אשתו: ילדיך מה אעשה להם? והשיב לו: איכא קורמי ירקות באגמא.",
+                "כי זה דבר ברור: המרחם על בניו יותר מדי, מתוך כך חושב להרוויח ממון, ולא יחוש איך יבוא לו הממון באיסור או בהיתר, כי האהבה מקלקלת את השורה. וגם מתוך הטירדה שהוא טורח יום ולילה להמציא מזונותם וצרכם ברווח – מתוך כך הוא בטל מדברי תורה, כי יעשה עסקיו עיקר. ומתוך כך כל מעשיו מבולבלים.",
+                "וצריך להיות אכזרי על הרשעים, שלא לרחם עליהם. ואמרו רבותינו <small>(קהלת רבה ז לג)</small>: כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי – סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן. וכן תמצא בשאול המלך, בשביל שריחם על אגג, יצא ממנו המן שנעשה מצר לישראל <small>(מגילה יג א)</small>. גם יהיה אכזר על גופו, לטרוח תמיד לעשות רצון הבורא יתברך. ולא ירחם על גופו לעדן אותו ולילך בשרירות לבו, אך יתאכזר על עצמו לכוף את יצרו הרע, לחיות חיי צער ולעסוק בתורה ולקיים המצוות, אף אם הדבר כבד עליו מאוד. ולא יהיה אכזרי על עצמו יותר מדי לקלקל גופו, אך יתפוש מידה בינונית.",
+                "ואתה, בן אדם, עיין על עצמך ותתרחק מן האכזריות. אך תרחם על עניים ואביונים, ויהיו עניים בני ביתך: \"ונתן לך רחמים וריחמך\" <small>(דברים יג יח)</small> – כל המרחם על הבריות, מרחמים עליו מן השמים <small>(שבת קנא ב)</small>. לכן אל תסלק מעליך הרחמים, אך השמר ממידת אכזריות; ואמר שלמה: \"פן תתן לאחרים הודך, ושנותיך לאכזרי\" <small>(משלי ה ט)</small>. והיזהר מן הנקמה היוצא מן האכזריות. אך אם תרצה להנקם מאויביך תוסיף מעלות טובות, ותלך בדרכי ישרים; ובזה תנקם משונאך, כי הוא מצטער על מידתך הטובה ועל שמך הטוב, ויתאבל בשמעו שמעך הטוב. אבל אם תעשה מעשים מכוערים, אז ישמח שונאך על קלונך וחרפתך, והנה הוא מתנקם בך.",
+                "ואם תרצה לרחם על בניך ועל קרוביך ולכבדם כבוד גדול – תעסוק בתורה ובמעשים טובים, ובגמילות חסדים. וזה הדבר טוב להם מאוד, שיתכבדו בך ולא יישאו עליך חרפה. ואין לך בושה גדולה מזה ממי שאבותיו וקרוביו רשעים, כמו שאביו גנב וגזלן, או שאר מעשים מפורסמים המגונים בעיני העולם, כל זרעו מגונה אחריו לדורי דורות, שיאמרו: אלו הן זרעו של אותו רשע! גם בעוון אבות בנים מתים, כדכתיב <small>(שמות כ ה)</small>: \"פוקד עון אבות על בנים, על שלשים ועל רבעים\". ראה והבן: היש יותר אכזרי ממי שבניו מתים בשביל חטאו?! ואין לך מרחם על בניו יותר מן הצדיק, כי זכותו עומד לאלף דור.",
+                "אברהם עקד את בנו, ונשבע הקדוש ברוך הוא לזכור הזכות ההוא לבניו לדורי דורות. ובשעה שחטאו ישראל בעגל, עמד משה רבנו עליו השלום בתפילה ואמר <small>(שמות לב יג)</small>: \"זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך\". וכן שלמה <small>(דברי הימים ב ו מב)</small>: \"זכרה לחסדי דויד עבדך\" – ונענו. וכן אנו מזכירים בכל יום זכות אבות.",
+                "לכן תדע, שאין אכזרים כבעלי עבירות. כי בעוון שנאת חינם נחרב בית שני<small>(יומא ט ב)</small>. וכל פורענויות באות לעולם בשביל עבירות, כמו שאמרו רבותינו עליהם השלום <small>(שבת לב ב)</small>: בעוון חלה – אין ברכה במכונס. בעוון בטול תרומה ומעשרות – השמים נעצרים. בעוון עינוי הדין, ועיוות הדין, וקלקול הדין, ועוון ביטול תורה – חרב ובזה רבה, ודבר ובצרת בא לעולם. וכן הרבה. ובאמת אלו הגורמים הפורענות המה אכזרים על עצמם ועל בניהם ועל אנשי דורם, והצדיקים הם רחמנים עליהם ועל בניהם ועל דורם. כדאמרינן <small>(ברכות יז ב)</small>, שכל העולם ניזון בזכות רבי חנינא בן דוסא.",
+                "גם זה תשובה לעניים האומרים: במה נעשה טובה? הלוא אין בידינו מאומה לתן צדקה לעניים. ואלו דברים של הבל הם, כי יכול ליתן צדקה במעשיו הטובים ובקיום המצוות, אשר יזהר בעבודת הבורא יתברך בכל יכולתו, ובזכות הטובים והצדיקים הקדוש ברוך הוא מיטיב לעולם ומפרנסם. היש צדקה גדולה מזאת?! גם העני יתן צדקה מעט, ואפילו הוא מתפרנס מן הצדקה; ויהיה שכרו כפול ומכופל, כי המעט משלו חשוב כמו הרבה של העשיר. וכן אמרו רבותינו <small>(מנחות קי א)</small>: אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכון לבו לאביו שבשמים."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שער התשיעי - שער השמחה </b></big>",
+                "השמחה. המידה הזאת באה לאדם מחמת רוב שלווה בלבו בלי פגע רע. ואדם המשיג תאוותו, ולא יארע לו דבר המעציב אותו – בזה יהיה לו שמחה תדיר. ומי שיש בו שמחה תדיר – יאירו פניו, וזיוו מבהיק, וגופו בריא, ואין זקנה ממהרת לבוא עליו, כמו שנאמר <small>(משלי יז כב)</small>: \"לב שמח ייטיב גהה\". ומן השמחה יבוא שחוק לאדם. ואין ראוי לאיש משכיל להרבות בשחוק, כי עם השחוק משתתף דעה קלה, כמו שנאמר <small>(קהלת ז ו)</small>: \"כי כקול הסירים תחת הסיר – כן שחוק הכסיל\". וכבר נאמר: מאותות השוטה ששוחק במקום שאין ראוי בו השחוק. ואין ראוי למי שיש לו מוסר להתנהג בשחוק במושבות ובמעמידות, מפני שאמרו: מי שרב שחקו – מתמעט מוראו, כי בשעת השחוק אין יכול לכוון אחר שום יראת השם אלהים. וכל שכן אם ישחק בטיולים או בקוביות, שאין יראת אלהים עליו. לכן ייסר אדם את עצמו שלא ישחק, ושלא יקנה לו רב או חבר משחק, שנאמר <small>(ירמיהו טו יז)</small>: \"לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז\"; וכתיב <small>(משלי יד כג)</small>: \"בכל עצב יהיה מותר\".",
+                "הרבה רעות יש בשמחה ובשחוק. כמו השמח במכשול חברו, בעת שמגיע לו פגע רע מפגעי העולם. ועל זה נאמר <small>(משלי כד יז)</small>: \"בנפול אויבך אל תשמח\". ועוד יש שמחה רעה מזאת, כמו השמח כשחברו נכשל בעבודת הבורא יתברך, או שמח במיעוט ידיעתו. צריך שתבין: עבד המשרת למלך באמונה, שיש לו להצטער בראותו אנשים המורדים באדונו והמחרפים אותו, ומחוייב להוכיחם על פניהם ולהודיע נבלותם. אבל בהיות העבד שמח בראותו קלקול אדוניו וחרפתו – אין זה עבד נאמן, רק חבר לאיש משחית, ועוונו ישא. והנה הכתוב אומר <small>(תהלים קמז יא)</small>: \"רוצה יי את יראיו\", ומי ששמח במכשול חברו – אין רצונו כרצון הבורא יתברך. על כן התפלל רבי נחוניא בן הקנה <small>(ברכות כח ב)</small>: אל ייכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם, ולא אכשל וישמחו בי. ועל כן התפלל רבי נחוניא בן הקנה על זה, כי ראה שזה דבר מצוי שאחד שמח בטעות חברו, כדי שיהא הוא נוצח את חברו ויהיה לו שם. ואף כמה בני אדם חשובים אינם נזהרים בזה. לכן כל איש אשר רצונו רצון האלהים – יצטער על שאין נעשה רצון השם. ואפילו על שונאו יתפלל אדם שיעבד לבורא יתברך. ויכוון בתפילתו בברכת \"אתה חונן\" ובברכת \"השיבנו\" ובברכת \"סלח לנו\" על כל ישראל, אוהביו ושונאיו, וכן בכל הברכות. כי איך יתכן שיתפלל \"רופא חולי\" ושאר הברכות, והוא לא חפץ שחברו יתרפא או יתחכם?! ",
+                "ועבור שזה היצר הוא רגיל מאוד בלבבות בני אדם, ואין מרגיש בעניין הזה, לכן נכתב להזהיר יראי השם להכין לבם לאלוקים בכוונה שלמה אמיתית, לשפוך נפשם נוכח פני השם על כל ישראל, אוהביו ושונאיו. ובזה יקיים \"ואהבת לרעך כמוך\" <small>(ויקרא יט יח)</small>. \"וטהר ידים – יסיף אומץ <small>(איוב יז ט)</small>.",
+                "יש עוד שמחה ושחוק רע מאוד, כגון מי שמשחק במי שזהיר בעבודת השם יתברך והמקיים מצוותיו. ויש בזה ארבע רעות:",
+                "האחד שהוא מחשיך נפשו מאור המצוות; כשהוא מואס ומשחק במקיימי המצוות – אז יתגנו המצוות בעיניו.",
+                "השני: כי אולי מתוך השחוק ימנע הצדיק מצדקותיו, כי לא יוכל לסבול השחוק.",
+                "השלישי: כי אנשים רבים אשר לא ניסו ללכת בדרכי השם יתברך – לא יוכלו לעשות תשובה מפני השחוק, וילכו בחושך כל ימיהם. ונמצא שזה המשחק לא די שמונע מחברו רב טוב הצפון לצדיקים, אלא שמוריד אותו לשאול תחתית. והנה המשחק הזה בכלל עונש \"המחטיא את הרבים\".",
+                "הרביעי שדומה לליסטים שעומד על פרשת דרכים, וקוצץ רגלי המביאים דורון למלך: הלוא זה שונאו ואויבו של המלך, ורעתו רבה מאוד.",
+                "יש עוד שמחה מרה כלענה: כגון רודפי ניאוף וגזל ושאר עבירות, ושמחים בהשיגם התאוות הרעות. ועל אלו אמר <small>(משלי ב יד)</small>: \"השמחים לעשות רע, יגילו בתהפוכות רע\". ועונשם גדול עד שאול תחתית.",
+                "ויש עוד שמחה מעורבבת, המעלה עשן לכל המצוות, והמשכחת יראת השם יתברך מלבות בני אדם: כגון אלו המשתכרים ושמחים בבית המשתה, ואחרי השמחה הזאת – תוגה, כי הרבה קלקולים באים מתוך המשתה. ומי בחכמה חכם כשלמה בן דוד, אשר אמר <small>(משלי כג כט-ל)</small>: \"למי אוי, למי אבוי, למי מדיָנים, למי שיח, למי פצעים חינם, למי חכללות עינים? למאחרים על היין, לבאים לחקור ממסך\". גם הנביא אמר <small>(ישעיהו ה יא)</small>: \"הוי משכימי בבוקר – שכר ירדפו, מאחרי בנשף – יין ידליקם\"; ואמר <small>(שם פסוק יב)</small>: \"והיה כינור ונבל תף וחליל ויין משתיהם, ואת פעל יי לא יביטו, ומעשה ידיו לא ראו\"; ואומר <small>(שם פסוק יג)</small>: \"לכן גלה עמי מבלי דעת, וכבודו מתי רעב, והמונו צחה צמא\"; ואומר <small>(שם פסוק יד)</small>: \"לכן הרחיבה שאול נפשה, ופערה פיה לבלי חוק, וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה\"; ונאמר <small>(שם כח ז)</small>: \"וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו, כהן ונביא שגו בשכר, נבלעו מן היין, תעו מן השכר, שגו ברואה, פקו פליליה\". ראה מה קלקול בא מן היין! וכתיב <small>(משלי כ א)</small>: \"לץ היין, הומה שכר, וכל שוגה בו לא יחכם\". ראה מה קלקולים באים מן השכרות, כדכתיב <small>(בראשית ט כא)</small>: וישת מן היין וישכר, ויתגל בתוך אהלֹה...\" – ועל זה באו כנענים לעולם.",
+                "הנה היין גורם להיות מתלוצץ, ולהיות הומה ובעל דברים, וכל שוגה בו לא ירבה חכמה. וכתב רבינו משה המיימוני: הקיבוץ על השתייה המשכרת – ראוי שתהיה אצלך יותר חרפה מהתקבץ אנשים ערומים מגולי הערווה. והשכרות הוא ממעשה הרעה, כי הוא מפסיד השכל אשר נפח השם יתברך באפיו. אמנם שתיית היין טוב מאוד בזמן שתשתה על מנהג המשכילים, כדרך שאמר שלמה <small>(משלי לא ו-ז)</small>: \"תנו שכר לאובד, ויין למרי נפש. ישתה וישכח רישו, ועמלו לא יזכור עוד\". ועוד נאמר על היין <small>(שופטים ט יג)</small>: \"המשמח אלוהים ואנשים\"; וכתיב <small>(תהלים קד טו)</small>: \"ויין ישמח לבב אנוש\". גם אמר הכתוב <small>(שיר השירים א ב)</small>: \"כי טובים דודיך מיין\"; ונאמר <small>(שם ז י)</small>: \"וחכך כיין הטוב\".",
+                "מכל אלה נדע שבח היין, כשהוא כמשפט החכמים והשותים כשיעור, שיגבר השכל על היין ולא יגבר היין על השכל; והשותים בזמן הקבוע עם אוהבים ורעים ועם חסידים וצדיקים, ולא עם ערטילאים וריקים. כי היין יוסיף חכמת עמוקים, ועץ החיים למחזיקים בה. ועוד: היין יוסיף חכמת המשכיל, ויכפיל שטות האוויל; ויחדש אהבת אוהב, ויעורר איבת האויב; ויפתח יד הנדיב, ויחזק לב הכילי.",
+                "וזאת מידת שותי יין: ישים היין רפואה לדאגתו, ויתחזק בתורה ללמדה בשמחה; כי כל זמן שאדם שרוי בצער לא יוכל ללמוד. וגם בית דין המצטערים לא יוכלו לברר הדין בין כשר לטריפה, בין היתר לאיסור. גם הצער מבטל כוונת הלב בתפילה.",
+                "גם כשאדם שרוי בצער, מי שמדבר אליו או מי שמבקש ממנו לעשות עמו חסד – אין לו כוח לעשות בקשתו, וכתיב <small>(ישעיהו מט ח)</small>: \"בעת רצון עניתיך\".",
+                "לכן על דרך זה יכוון המשכיל לשתות יין, ויזהר שלא ירבה בשתייה שיצטרך לבטל מלאכתו ועסקיו. ועל הכל ישתמר מלשתות כל כך עד שיבטל מתורתו ומתפילתו, או עד שירבה שחוק וקלות ראש. ולא ישתה עד שיגלה סודותיו, או סודות של אחרים. ואם תשתה במידה הזאת, לא יהיה לך היין לזרה.",
+                "גם במועדים וברגלים, אשר כתיב בהן <small>(דברים יב יח)</small>: \"ושמחת לפני יי אלהיך\" – לא ימשוך עצמו ביין יותר מן הראוי, כנאמר <small>(שם כח מז)</small>: \"תחת אשר לא עבדת את יי אלהיך בשמחה ובטוב לבב\" – הא למדת שלא נצטווינו על שמחה שישכח בה יוצר הכל. ואי אפשר לעבוד השם יתברך לא מתוך קלות ראש, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך שכרות.",
+                "במידת השמחה תלויה מצוות עשה שיצדיק כל מאורעותיו, שנאמר <small>(דברים ח ה)</small>: \"וידעת עם לבבך, כי כאשר ייסר איש את בנו, יי אלהיך מיסרך\".",
+                "ואם אחר שאדם עושה תשובה לא יהא עניינו בטובה כמו בתחילה – מצווה שיחשוב בלבו כי לטובתו נהפך עניינו לרע. כי קודם שעשה אדם תשובה היה הקדוש ברוך הוא משלם לו שכר המצוות שעשה כדי לטרדו מעולם הבא, שנאמר <small>(שם ז י)</small>: \"ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו\". וכדרך שהוא עושה לשונאיו – כן משלם לאוהביו עונש העבירות שעשו בעולם הזה, כדי שיהיו זכאין ונקיים לעולם הבא. וכל זה תלוי במידת השמחה, שהוא שמח בחלקו שחלק לו האל יתברך.",
+                "אך הדרך שישמח האדם בחלקו, שיקבל בשמחה הרע כמו הטוב, הדרך הזה מתחלק לכמה דרכים:",
+                "האחד – צריך ביטחון גדול באלהים.",
+                "השני – האמונה.",
+                "השלישי – השכל.",
+                "הרביעי – ההסתפקות.",
+                "אמר החכם: כל אדם צריך גדר וסעד וסמך, כדי שיתקיימו מעשיו הטובים. ומהו הגדר? זהו הביטחון, שבוטח תמיד באלהים יתברך, כמו שנאמר <small>(תהלים נה כג)</small>: \"השלך על יי יהבך, והוא יכלכלך\".",
+                "ומהו גדר הביטחון, ואיזה דבר מביא שיבטח האדם באלוהים? זה האמונה! – מתוך שמאמין בבורא, שכל הצלחתו בעולם הזה ובעולם הבא, הכל הוא ממנו ואין אחר זולתו, נותן לבו לאהוב אותו בכל לבבו.",
+                "ומהו גדר האמונה, ואיזה דבר מביא אדם לידי אמונה שלמה? הוא שלא יתנועע מדבר רע, שיקבל כל הבא עליו בשמחה. וזה דומה לעבד שמכיר אדוניו שהוא נדיב ורחמן, ומשלם לעושי רצונו ושליחותו שכר גדול; ובעד שיכביד על משרתיו עבודה קשה הוא מטיב להם טובות גדולות, מגדלם ומנשא אותם, ויהיו אנשי עצתו ואוכלים על שולחנו, ומרכיבם במרכבת המשנה אשר לו, ומפקידם על ארצו. אין ספק שזה העבד היודע ומכיר זאת באדוניו, שיעזוב כל מה שבעולם ויעשה רצון אדוניו בשמחה, ואף אם העבודה קשה עליו מאוד, בזוכרו הטובה אשר תגיע אליו בגלל העבודה הזאת. אבל העבד הרואה שאדוניו מקפח שכר עבדיו, ויודע בלבו שאדוניו כילי, וטרחו יותר גדול משכרו – אין זה העבד טורח לאדוניו כי אם בעיצבון.",
+                "כן הוא העניין הזה: המאמין אמונה שלמה ביוצרו, שהוא מטיב ומרחם יותר מכל מרחם, ושהוא דיין אמת, וכל מה שעושה לו הכל הוא לטובתו, וליתן לו שכר גדול על כל מה שסובל לשמו הגדול, ועל כל העבודה והשירות שיעשה לשם שמים ישיג לו נעימות גדולה בעולם הנעים. כעניין שמצינו בנבוכדנצר: עבור שפסע ארבע פסיעות לכבוד האל יתברך – זכה לגדולה גדולה <small>(סנהדרין צו א)</small>; וכעניין שמצינו בעשו: עבור שנזהר בכבוד אביו – זכה לגדולה בעולם הזה, הוא וזרעו אחריו; וכן רבים. אין ספק בהיות אדם מאמין בכל זה בלב שלם – וודאי ישמח בכל דיני השם יתברך, כי מי לא ישמח כשנוטלים ממנו פרוטות נחושת, ונותנים לו תמורתן כיכר זהב?",
+                "מי שמאמין באלהים בלב שלם, ובוטח בו בביטחון חזק – יביא אותו הביטחון שלא יפחד מעולם מדבר רע, ולא יעבוד לאדם זולתו להתרצות אליו, ולא יקווה לאיש, ולא יסכים עמהם בדבר שהוא כנגד עבודת הבורא יתברך; ולא יפחידוהו ענייניהם, ולא יחת ממחלוקתם. ואם יוכיח אותם – לא יזהר בכבודם, ואם יכלימוהו – לא יבוש מהם, ולא יְיַפה להם השקר, כמו שאמר הנביא <small>(ישעיהו נ ז)</small>: \"ואדני אלהים יעזר לי, על כן לא נכלמתי, על כן שמתי פני כחלמיש, ואדע כי לא אבוש\".",
+                "הבוטח באלהים – יביאנו הביטחון לפנות לבו מענייני העולם, לייחד עצמו לענייני התורה והעבודה. וצריך אדם לחקור הדעות המחזיקות את לבו, להיות בביטחון שלם באלהים:",
+                "מחשבה ראשונה – שידע בידיעה ברורה כי האלהים מרחם על האדם יותר מכל מרחם, והוא משגיח עליו בסתר ובגלוי. ובעת שהוא אינו שומר עצמו כראוי – האלוהים מרחם עליו ושומר אותו מן הפגעים, כעניין שנאמר <small>(תהלים קטז ז)</small>: \"שמר פתאים יי\".",
+                "המחשבה השניה – אשר כל הטובות המגיעות אליו מאביו ומאמו, ואחיו וקרוביו ורעיו – הכל מאת השם יתברך הוא; ואלו הם שלוחי המקום ברוך הוא.",
+                "השלישית – שידע שכל הטובות הם מחסדי האלהים, לא שהוא ראוי לכך. ואין הקדוש ברוך הוא מטיב לו מפני שהוא צריך לו, אך נדבה וחסד.",
+                "הרביעית – שידע אשר לכל ענייניו יש גבול וקץ, ואין שום אדם יכול להוסיף ולגרוע על מה שגזר הבורא יתעלה. ומה שגזר הקדוש ברוך הוא שיהיה לו מעט – אין אדם יכול להרבות, או למעט הריבוי. ומה שגזר לאחר – אין שום אדם יכול להקדים, ולא לאחר מה שגזר להקדים. אך הכל הוא בגזרת העליון וברצונו.",
+                "החמישית – שידע שהבורא יתברך רואה את לבו, אם ביטחונו בו ביטחון שלם בלא מרמה. כי עבד המשרת לאדם בשר ודם – יכול העבד לגנב לב אדונו, שיהיה האדון סובר שהעבד אוהבו בכל לב אף על פי שהוא שונאו, והאדון יעשה לו טובה בחזקת שהוא אוהבו. וכל זה לא ייתכן בבורא יתברך, כי הוא יודע יצר הלב והמחשבה שבו, והוא יודע עליונות ותחתונות, אמונתו וכפירתו. לכן אין לילך לפניו ברמאות.",
+                "הששית – שייקח אל לבו לקיים מה שצווהו, ולהימנע מכל מה שהזהירו שלא לעשות, כאשר הוא חפץ שהבורא יתעלה יעשה לו הדבר שהוא בוטח בו. כדברי רבותינו <small>(אבות ב ד)</small>: עשה רצונו כרצונך, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. אבל מי שבוטח בשם יתעלה ואינו מקיים מה שצווהו, כמה הוא שוטה וכסיל! ועל זה נאמר <small>(איוב כז ח-ט)</small>: \"מה תקות חנף כי יבצע, כי ישל אלוה נפשו. הצעקתו ישמע אל, כי תבוא עליו צרה?\" ואומר <small>(ירמיהו ז ט-י)</small>: \"הגנוב רצוח ונאוף, והשבע לשקר וקטר לבעל, והלוך אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם, ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו?!\" ואומר <small>(שם פסוק יא)</small>: \"המערת פרצים היה הבית הזה אשר נקרא שמי עליו בעיניכם?!\"",
+                "השביעית – שידע כי הבורא ברוך הוא ברא את האדם למלאכות רבות, וברא לו מזונו על ידי טורח גדול ועבודה. ואם היו כל העניינים והמזונות והבגדים מוכנים לאדם בלא טורח, אז היו כמה מצוות בטילות, כגון: הצדקה, והגניבה והגזילה והחמדה שיתרחק מהן. דאם היו לו כל צרכו בלא טורח, היאך יתאווה לגנוב ולגזול? וכשהוא טורח ומרחיק אותו, שאינו חומד את שאינו שלו – אז הוא בוטח באלהים. ועליו הכתוב אומר <small>(תהלים לב י)</small>: \"והבוטח ביי – חסד יסובבנהו\". ועל זה גנז חזקיהו מלך יהודה ספר הרפואות <small>(פסחים נו א)</small>, כדי שיבטח החולה באלוהים יתעלה, ולא ברפואות. גם אם היה אדם בטל ממלאכה, ולא היה טורח אחר מזונותיו, היה בועט ורודף אחר העבירות, כדכתיב <small>(דברים לב טו)</small>: \"וישמן ישורון ויבעט\". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה <small>(אבות ב ב)</small>: \"יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עון\".",
+                "אך עתה מסר השם יתעלה שתי עבודות ביד האדם: האחת עבודתו והשנית עבודת התורה. וצריך האדם להיות ממוצע בית שתי העבודות, ולייחד שעות מיוחדות לעבודת התורה ולעבודת העולם הזה. וצריך שתתחזק, שתעשה עבודת שניהם לעולם לטוב לך לאחריתך; ולא יהיה אחד מפסיד לחברו, כמו שנאמר <small>(ירמיהו כב טו)</small>: \"אביך הלוא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה, אז טוב לו\"; ואומר <small>(קהלת י יח)</small>: \"טוב אשר תאחז בזה, וגם מזה אל תנח את ידך\". וצריך שיבטח בשם יתברך שיצליחהו בעסקיו, ולא יבטח על מלאכתו ועסקיו, אך יחשוב אשר מלאכתו ועסקיו הם דרך לפרנסתו מאת השם יתברך. כמו אדם הבוקע עצים בגרזן, אף על פי שהגרזן חותך העץ, אין הכוח בא מן הברזל אלא מן האיש הבוקע עם הברזל לחתוך בו העץ.",
+                "ואדם שיש לו מלאכה או איזה עסק שיהיה, שמפרנס בו בני ביתו, לא יחשוב: לולי המלאכה ההיא הייתי הולך לאבדון! אך יבטח בבורא יתעלה, ויחשוב: אם לא היה לו עניין זה העסק שעוסק בו, הבורא יתברך ימציא לו פרנסתו בעניין אחר. כי כל מעשה ידיו וצרכיו ביד האל הוא, והרבה שלוחים למקום, כמו שאמר הכתוב <small>(שמואל א יד ו)</small>: \"כי אין ליי מעצור, להושיע ברב או במעט\"; ואומר <small>(דברים ח יח)</small>: \"כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל\"; ואומר <small>(זכריה ד ו)</small>: \"לא בחיל ולא בכוח, כי אם ברוחי אמר יי צבאות\".",
+                "וכן האדם אשר כל חיותו וצרכיו תלויים באדם אחד – לא ישים בטחונו בלבו על האדם ההוא, אך ישים שורש בטחונו מעומק הלב בבורא יתברך. ואין די שיאמר כך ולבו בל עמו, אלא יתן שבח והודיה לבורא יתברך, על זה אשר לא עזב חסדו מאתו. וקח בידך משל נאה על עניין זה: והוא כמו מאה עיוורים ההולכים זה אחר זה, וכל אחד שם ידו על כתף חברו, ובראש כולם יש איש הרואה, והוא מנהיג כולם אחריו. הנה כל אחד יודע, שאף על פי ששם ידו על כתף חברו והוא מנהיגו, שאין זאת ההנהגה באה מכוחו של חברו, אך כולם נמשכים אחר האיש הרואה הראשון. ואם יהיה נשמט מהם – ייכשלו כולם ויפלו. זה ישים האדם אל לבו, ויחשוב כי אין מנהיג זולתי הקדוש ברוך הוא וכולנו כעוורים, וכל אחד ממנו מסתייע ונעזר בעזר חברו. אך אין כוח בחברו לולי המנהיג העליון, הנותן הכל, וכל דרכיו ישרים, ואין להרהר אחריו. וכמו שהמתפרנס לא יחשוב אלא בקדוש ברוך הוא, כך המפרנס לא יתגאה שהוא מפרנס, אך הוא כעיוור המנהיג עיוור חברו בעזרת המנהיג הראשון, שהוא הרואה.",
+                "ועל זה נאמר <small>(ישעיהו מב טז)</small>: \"והולכתי עוורים בדרך לא ידעו, בנתיבות לא ידעו אדריכם, אשים מחשך לפניהם לאור, ומעקשים למישור\"; ואומר <small>(שם פסוק יח)</small>: \"והעוורים הביטו לראות\"; ואומר <small>(שם פסוק יט)</small>: \"מי עוור כי אם עבדי, וחרש כמלאכי אשלח, מי עוור כמשולם, ועוור כעבד יי\".",
+                "והנה כל הדברים שבוטחים בו בהקדוש ברוך הוא, הם שמונה חלקים: האחד – עניין גוף האדם בלבד. השני – עניין פרנסתו. השלישי – עניין אשתו. הרביעי – חובות הלבבות ואיברים שהוא מתייחד בתועלתם ונזקם. החמישי – חובות האיברים אשר תועלתם ונזקם לאחרים. הששי – גמול עולם הזה. השביעי – גמול עולם הבא הצפון לצדיקים. השמיני – גמול ימות המשיח.",
+                "הביטחון הראשון, עניין גוף האדם, הוא שישליך נפשו וימסור עצמו על רחמיו הגדולים, וידע שאין לו עצה והנהגה אלא ברשותו ובגזירתו. ואף על פי שכל בריאת איבריו ומידת ימיו קשורים בגזירת הבורא יתברך, מכל מקום יש לאדם להתגלגל להרוויח כל צרכיו, ולהציל נפשו, ולתקן לו הרפואות. ויבטח באלהים שירפאהו, והרופא והרפואה באים לו מאת השם יתברך לרפאהו; ולא יניח עניין זה אלא על האלוהים לבדו שיתן לו היכולת והכוח. ואל יאמר אדם: הואיל ואני קשור בגזירת הבורא יתברך, אלך בדרכי הסכנה, ואשתה סם המות!",
+                "הלוא מצינו בשמואל באמרו <small>(שמואל א טז ב)</small>: \"איך אלך ושמע שאול והרגני\" – אף על פי שאמר כך לא נחשב כמי שממעט בביטחונו, והקדוש ברוך הוא השיב לו: \"עגלת בקר תקח בידך\" <small>(שם)</small>.",
+                "ועל המכניס עצמו בסכנה, ואומר \"אני בטוח בשם יתברך!\" – עליו נאמר <small>(משלי יד טז)</small>: \"וכסיל מתעבר ובוטח\". והתורה הזהירנו על זה, כמו שכתוב <small>(דברים ו טז)</small>: \"לא תנסו את יי אלהיכם\". והמכניס עצמו לידי סכנה וממית עצמו – עונשו גדול ממי שממית אחרים.",
+                "הביטחון השני, מעניין הפרנסה: תהיה ביטחון שלו על השם ברוך הוא, שיזמין לו צרכיו ומזונו כדי סיפוקו, ולא ידחק השעה לרדוף אחר כמה עניינים המטרידים אותו מהתעסק בתורה. וכאשר יבטח באלהים, ימצא מנוחת לבו ושלוות נפשו, ולא ירדוף יותר מדי; אך יהיה די לו במה שיכול למצוא בשעה מיוחדת, והשעות הנשארות יטרח בהם לקנות חיי העולם הבא.",
+                "וכן אמרו <small>(ספרי ואתחנן ו ז)</small>: תרבה בישיבה ותמעט בעסק, עשה דברי תורה עיקר ועסקך טפל. ועניין זה הוא הגדול שבניסיון האדם, שלא יטרידו אותו רוב טרדות של עולם זה וישכח אחריתו. לכן יבטח באל שיספיקהו צרכיו וסיפוקו, ויהיו לו שעות פנויות לפנות לבו לאלוהים.",
+                "הביטחון השלישי, בעניין אשתו ובניו וקרוביו ואוהביו: אם הבוטח הזה נכרי, וגר בלא אשה וקרובים וחברים – ייקח לו האלוהים לקרוב ולחבר, דכתיב <small>(שיר השירים ה טז)</small>: \"זה דודי וזה רעי\". ויחשוב: כל מי שיש לו קרובים, לאחר זמן מועט ישוב לקבר נכרי, ובדד ישב, ולא יועיל לו לא קרוב ולא בן ולא חבר, ולא יתחבר עמו אחד מהן. ויחשוב אחר כך טרדתו מקרובים המוטלים עליו, ויחשוב זה לטובה: שאם היה לו עסק בענייני העולם הזה יהיה טורחו מרובה, ולא יהיה לו מנוחה. ואם הוא עוסק בענייני אחדותו והמצוות, וייחוד לבו לאלוהים – יהיה לבו יותר פנוי ומיוחד בעת שהוא לבד בלא קרוביו, אין ספק. ועל כן היו הפרושים המייחדים האל בלבבם, בורחים מבתיהם ומקרוביהם אל ההרים, כדי שיפנו לבבם אל האלהים.",
+                "ואם היה הבוטח בעל אשה ובנים וקרובים ואוהבים – יבטח באלוהים שיתן לו כוח לשלם להם מה שחייב להם ולעשות חפציהן, ויבטח שיהא לבו עמהם, ויורה אותם דרכים בענייני התורה ובעבודת הבורא. ולא בשביל שהוא מצפה שיבוא לו רווח מחמת זה מהם, ולא שיכבדוהו עבור שהוא מראה להן דרך הישר, ולא להשתרר עליהן; אלא יעשה כדי לקיים מצוות הבורא ברוך הוא לבד. ויחשוב שהוא שלוחו של מקום ללמד לקרוביו ולאוהביו, ולא יחזיק טובה לעצמו ולא יגבה לבו עליהן. ואם יצטרך מקרוביו וימלאו חסרונו – יחשוב שהן שלוחים של מקום ברוך הוא למלאות חסרונו, ולא יבטח בהן כלל. ואם יבקש מהן דבר וישיבו פניו ריקם – אל ישים עליהם חטאת, אך יחשוב כי הרבה שלוחים למקום למלאות חסרונו.",
+                "הביטחון הרביעי, בעניין חיוב הלב: שהאדם מיחד לבו בתענית ובתפילה ובשאר המצוות כולם, ונמנע מן העבירות. וצריך שילך בכל כוחו לקיים המצוות, ויתפלל בלב נאמן ובמחשבה נקיה, ובכוונה לשמו הגדול. ובזה אנו חייבים לבטוח עליו ולהתחנן אליו, לעזור אותנו ולהורות לנו הדרכים הישרים, כמו שאמר דוד עליו השלום <small>(תהלים כה ה)</small>: \"הדריכני באמיתך ולמדני\". ואומר <small>(שם קיט לה)</small>: \"הדריכני בנתיב מצוותיך\"; ואומר <small>(שם פסוק ל)</small>: \"דרך אמונה בחרתי\". וכל זה ראיה שהיה בוחר במעשה העבודה. ויתפלל על שני דברים: האחד: לחזק לבו בייחודו באלהים, ושירחיק מלבו טרדת העולם הזה. והשני: לחזקו בגופו ואיבריו, שיוכל להתחזק במעשים הטובים. וזה מה שאמר, שיצליחהו בגופו ובייחוד לבו לאלהים.",
+                "הביטחון החמישי, הוא חובת האיברים אשר הוא עוסק להיטיב לאחרים. כגון הצדקה, וללמד החכמה לתלמידים, ולצוות על הטוב ולהרחיק מן הרע, ולהשיב רשעים אל האלהים, ולסבול חרפתם בעת שהוא מזהירם על העבודה ומאיימם בגמול ועונש. ויטרח בכל כוחו לדברים האלה לעשות, ויבטח באלהים שיעזרהו; וישלים חפצו להתקרב בזה אל האלהים בלבד, ולא לקנות שם עליהם וכבוד ביניהם, ולא לצפות הגמול מהן, ולא להשתרר עליהם. ויזהר כפי יכולתו להסתיר, ואם לא יכול להסתיר – יזכור שכל התועלת והנזק לא יהא מן הברואים כי אם ברשות הבורא יתברך. ובכל זה ישים בטחונו בשם יתברך. וכאשר יגלגל השם יתעלה מצווה על ידו – יחשוב בלבו כי הוא טובה מאת הבורא יתעלה שהיטיב אליו, ולא ישמח אם משבחים אותו בני אדם.",
+                "הביטחון הששי, בעולם הזה: שיבטח באלהים שלא יאכילהו בעולם הזה חלק הראוי לו בעולם הבא. ויבטח בו שישמרהו מפגעי העולם, ומתחלואים, ומדבר ומחרב ומרעב, ומשאר הרעות המתרגשות לבוא בעולם.",
+                "וכשיבטח, לא יבטח בשביל מעשיו הטובים; אך יעשה כל מעשיו בשביל האל יתעלה, אשר גדלו ונשאו בעולם הזה והיטיב לו, ואין רגע מכל ימי חייו שאין טובות הבורא עליו. ויחשוב שאם היו מעשיו כפלי כפלים, לא היה אחד מריבוא ממה שיש עליו לעשות מחמת טובות האל יתברך, שהם עליו בכל רגע. ואחר שיחשוב כל זה, יבטח על חסדי השם ברוך הוא, שהוא הגומל חסד, הוא המרחם יותר ממעשיו של אדם, כי ברחמיו נותן לחם לשרצים ולבהמות ולחיות ולעופות, והוא זן מקרני ראמים ועד ביצי כנים <small>(עבודה זרה ג ב)</small>; וכאשר מרחם על אלו לא בשביל מעשיהם הטובים – כך ירחם עלי.",
+                "הביטחון השביעי, שיבטח על המלך מלכי המלכים המושל על כל, ברוך הוא, שיביא בימיו תשועה לישראל, ויבנה ירושלים, ויבנה בית המקדש בימיו. ולא תהיה כוונת בטחונו כדי לחיות בשלווה גדולה כאשר תהיה בימים ההם, ולאכול הפירות הטובות ולשתות יין עסיס. אך תהיה כוונת בטחונו שיהיה בימים ההם כדי לעבוד הבורא יתברך; כי בימים ההם יסיר יצר הרע מלב עמו, וכולם קטנים וגדולים ידעו את השם. ולא יהיה להם מונע: לא דבר ולא רעב, ולא מלחמה ולא טרדה, אך כולם יהיו פנויים וכולם ישיגו השגה גדולה בידיעת הבורא יתברך. ובימים ההם תרבה הדעת, כדכתיב <small>(ישעיהו יא ט)</small>: \"כי מלאה הארץ דעה את יי, כמים לים מכסים\".",
+                "הביטחון השמיני, על עניין עולם הבא: אשר בו נעימות לאין קץ ואין חקר, ואין הפה יכול לספר יפי העולם ההוא, ואין העין יכולה לראות זיו הדרת הצדיקים. ואין שם לא אכילה ולא שתייה, אם כן מה תענוג יש שם? לכך צריך שתבין ותדע, כי כאשר לא ידע העוף תענוג הדג השט במים, כי התולדה שלהם הם הפוך זו מזו, כי עוף ימות במים והדג ימות ביבשה; כך מי שהוא בעולם הזה, הנשמה מערבת בגוף – לא תוכל לדעת תענוג הנשמות; כי אין לנו אלא תענוג הגוף, אבל תענוג מתענוגים העליונים לא נוכל להשיגם ולא נוכל להכיר אותם אלא אחר רוב המחשבה. וזהו מחמת שאנו בעולם הגופים, ועל כן לא נכיר כי אם תענוגים האובדים והפוסקים. אבל תענוגי הנשמה הם תמיד בלי הפסק, ואין בין אותם התענוגים ובין אלו התענוגים חיבור ושיתוף, ולא קורבה בשום עניין. ומי שיזכה אל מעלה ההיא אחר מותו – לא יאהב אלו התענוגים, כאשר לא יאהב המלך לחלץ מעליו יקר תפארתו ולשחק בחוצות עם הנערים. ולפעמים יהיה שהמלך קטן בשנים, ויגביר עליו שטות הקטנים, וישחק עם הנערים, ויניח יקר המלכות – וזהו מחמת שאין לו דעת לבחון בין שני הדרכים, כאשר אנחנו מגבירים תענוג עולם זה על תענוג עולם הבא מחמת חסרון דעתנו ומיעוט הכרתנו עולם הנשמות ותענוגיו.",
+                "ובעולם הזה תוכל להכיר קצת עולם הנשמות מתענוגי הנשמות בלא אכילה ושתייה: כגון בני אדם המתנקמים בשונאיהם, וכגון הכבוד בעת שמכבדים בני אדם, וכשאדם רואה דברים יפים, או כשרואה אדם בנו החביב שלא ראה אותו זמן מרובה, או כששומע בשורות טובות. ובכל אלה יש תענוג גדול בלא אכילה ושתייה, ואם זה בעולם הגופים, שאנחנו רואים שהנשמות נהנות – מזה תבין תענוג הנשמות כשתעלה לשמי מרומים, ותהנה מזיו העולם העליון ומזיו השכינה.",
+                "ואין לתענוג ההוא סיפור ולא תואר, ולא נוכל לדמותו לשום תענוג בעולם הזה. אלא כמו שאמר הנביא, שהיה תמה ונפלא על יקר עולם הבא <small>(תהלים לא כ)</small>: \"מה רב טובך אשר צפנת ליראיך\". ועל עולם הבא אשר הוא סוף כל אדם, ישים בשם בטחונו על שיגיעהו לעולם העליון, ואל ישליכהו מלפניו.",
+                "ואין לו ביטחון בלא מעשים טובים, אך אחר שיעסוק בכל יכולתו בתורה ובמעשים טובים יעלה אל מדרגות החסידות הראויות לעניין זה. והוא שיוציא אהבת עולם הזה מלבו, ויכניס במקום ההוא אהבת הבורא ברוך הוא, וימסור עצמו על קדושת השם יתברך.",
+                "ואם יעשה כך, יבטח בבורא יתברך שיתחסד עמו כמו שהתחסד עם כל הנביאים והחסידים. הבוטח בשם מידה טובה גדולה היא מאוד, וצריך האדם תיקון גדול טרם יבוא בעמק הביטחון.",
+                "הבוטח בשם מזומן לקבל חסד, כדכתיב <small>(תהלים לב י)</small>: \"והבוטח ביי חסד יסובבנו\". ולא אמר \"יסובבנו\" אלא בשביל אשר הבוטח צריך לפרוץ כמה פרצות שאינם טובים לו בעולם הזה: צריך להוכיח את הרבים, ואף על פי שצריך לירא מהם פן יזיקוהו בגופו ובממונו. וגם צריך להתייאש מקרוביו ומאוהביו, שלא ישתתף עמהם כשאינם הולכים בדרך טובה, ושלא יחניף להם. גם צריך לעזוב הרבה עסקים בעולם הזה, ולפנות לבו מהבלי העולם ולעסוק בתורה. וזה צריך ביטחון גדול, ועבור כן אמר הכתוב: \"חסד יסובבנו\".",
+                "והביטחון אי אפשר בלא אמונה, דכתיב <small>(תהלים ט יא)</small>: \"ויבטחו בך יודעי שמך\". כי היודעים שמו הגדול ומכירים גדולתו וגבורתו, והמאמינים בכל לב – המה יכולים לבטוח בו. כי הביטחון והאמונה הם שותפים: אם אין אמונה אין ביטחון. והאמונה ראש התורה, דכתיב <small>(שמות כ)</small>: \"אנכי יי אלהיך... לא יהיה לך אלהים אחרים\". ואם לא מאמין, מה יועיל תורתו? ובזמן שאדם מאמין מעמק הלב, שהבורא יקיים כל מה שכתוב בתורה, לעשות פורענויות לחוטא, ומשלם שכר למקיימים אותה – אז שומר התורה. כי אין שום גנב וגזלן, אם יודעים בוודאי שיהיו נהרגים על גניבתם וגזילתם, ולא יהיו יכולים להימלט – היו נמנעים; וכל הגנבים והגזלנים הם בוטחים להינצל לעולם, ועל כן עושים מה שלבם חפץ. גם כן החוטא: אם היה מאמין בוודאי על גודל עונשו – לא היה חוטא.",
+                "לכן כל התורה כלולה באמונה, כדכתיב <small>(חבקוק ב ד)</small>: \"וצדיק באמונתו יחיה\". ועל אברהם נאמר <small>(בראשית טו ו)</small>: \"והאמן ביי, ויחשבה לו צדקה\" – ועל כל הטובות לא נכתב כן.",
+                "ועל משה נכתב <small>(במדבר יב ז)</small>: \"בכל ביתי נאמן הוא\". ואמרינן במדרש <small>(שמות רבה כב כג)</small>: גדולה האמונה לפני הקדוש ברוך הוא, שבזכות האמונה שהאמינו אבותינו – שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה, שנאמר <small>(שמות יד לא-טו א)</small>: \"ויאמינו ביי ובמשה עבדו, אז ישיר משה ובני ישראל\".",
+                "ונגאלו בזכות האמונה שהאמינו, דכתיב <small>(שם ד לא)</small>: \"ויאמן העם\". ואמרו שם: כל המקבל מצווה אחת באמונה – כדאי הוא שתשרה עליו רוח הקודש. והגלויות מתכנסות בזכות האמונה, שנאמר <small>(שיר השירים ד ח)</small>: \"תשורי מראש אמנה\"; ואומר <small>(הושע ב כב)</small>: \"וארשתיך לי באמונה\".",
+                "ועתה נחזור לעניין השמחה: כי המאמין בלב שלם והבוטח בעזר הצור – הוא שמח לעולם. והוא סובל כל דבר, כמו החולה שאוכל סמים המרים בשביל הרפואה. והסובל הוא חופשי מדאגת העולם. גם הסובל מסתפק במעט שיש לו, כי יאמר: די לי במה שגזר לי הבורא.",
+                "ועתה הבט וראה, כי השמחה כוללת הכל: כי כל האדם הדואג על העולם הזה – אין לו מנוחה, ותמיד הוא מחשב להרוויח ממון, ולא יסתפק במה שחלק לו האל. לכן השמח בחלקו הוא עשיר אף אם הוא עני <small>(אבות ד א)</small>, כי ישמח באלהים שהוא חלקו ונחלתו. וכן כתיב <small>(תהלים קיט נז)</small>: \"חלקי יי אמרתי\". וכן הוא אומר <small>(שם קה ג)</small>: \"ישמח לב מבקשי יי\".",
+                "ומידה הזאת בנפשות הצדיקים, שהם בנועם שלם בעניין עבודתם, ובשמחה גדולה בפרישותם, כמו שנאמר <small>(שם לב יא)</small>: \"שמחו ביי וגילו צדיקים, והרנינו כל ישרי לב\". וכן הוא אומר <small>(שם צז יא)</small>: \"אור זרוע לצדיק, ולישרי לב שמחה\".",
+                "לכן ישים כל האדם שמחתו על התורה, ובעת שיעשה המצוות – ישמח בלבו על שזכה להיות עבד למלך עליון אשר בני מעלה ישתחוו לו. וכן אמר דוד <small>(שם קיט קסב)</small>: \"שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב\". וכל העושה המצוות בשמחה – יש לו שכר אלף ידות יותר ממי שהמצוות עליו למשא. אברהם ודוד כל היום כולו היו עוסקים בתורה, ומפארים ומשבחים בשירות ותשבחות להקדוש ברוך הוא להרים קול בשמחה.",
+                "ואז מצליח בכל דרכיו וטוב טעמיו, ושולח רוח הקודש בקרבו, ולבו שמח ומתמלא אהבת הקדוש ברוך הוא, ונפשו קשורה בגיל, ומגלה לו רזים וחידושים של מעלה, לפי שהיה ירא השם ברוך הוא וישר, ונכנס הטעם בקרבו. וזהו שאמר שלמה <small>(שיר השירים ה ו)</small>: \"נפשי יצאה בדברו\"; \"ותעלזנה כליותי בדבר שפתיך מישרים\" <small>(משלי כג טז)</small>. וכן אמר דוד <small>(תהלים קג א)</small>: \"ברכי נפשי\" – לפי שהנפש ממעלה העולה למעלה, וכשהיא יודעת עניין סודה – היא תאהב את בוראה ותסגל מצוותיו. וכאשר תגיע הנפש אל המחיצה והמעלה אשר היא דומה לו, אז תייחדהו במצפוניה ותשעשע בחדריה, ובכל עת ובכל רגע חושקת אהבתו, וזוכרת אותו בלילה על יצועו – אז השם ברוך הוא שולח בה חשק השמחה, והלב יבער וידלק מרוב חשק האהבה, כעניין שנאמר <small>(ישעיהו סא י)</small>: \"שוש אשיש ביי, תגל נפשי באלהי\". ואשרי הנפש הזוכה לאותה שמחה.",
+                "ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה <small>(שבת ל ב)</small>. וכל הנביאים לא היו מתנבאים בכל עת שירצו, אלא מכוונים דעתם ויושבים שמחים וטובי לב ומתנבאים; שאין הנבואה שורה מתוך עצלות, ולא מתוך עצבות, אלא מתוך שמחה. לפיכך בני הנביאים מביאים לפניהם נבל ותף וכינור ומבקשים הנבואה, כדכתיב <small>(מלכים ב ג טו)</small>: \"והיה כנגן המנגן, ותהי עליו יד יי\" .",
+                "תפארת הנשמה: שתתפאר בתפארת השמחה אשר תשמח בשם, ותבהיק זיו יראתה להבהיק יקר הודה, ויערב אור חמדתה ליוצרה באהבת תשוקת חשק תאוות עליון, להתעטר עטרת יופי המחשבות הזכות הטהורות, ותהיה נוהמת מגודל עליצותה לידידה ידיד עליון, ותתקשר בקישורי חיבה, ותהיה דורשת וחוקרת אחר המעלות לאור באור החיים. ובעת אשר היא מתרוממת ומגדלת ומגלגלת לדעת קדושת יוצרה, ומדבקת באמונה לבורא יתברך, אז היא מתפשטת בחידוש גיל ומתרחבת בשמחתה. באותה שעה מתקדשת קדושת קודש הקודשים, ואז מתאווה ונושאת חן לפני מלך מלכי המלכים, ובעת ההיא מתייקרת ומתייפה ומתהדרת בהדרת גאון עוז תוקף הדרתה. ואז העליון יסגלנה להצהיר זיווה, להכניסה בחדרי זוהר ולצוררה בצרור החיים. והרחמן ישימנו מאנשי עבודתו השמחים.",
+                "עוד יש תועלת בשמחה, כמו שני אנשים שאמרו עליהם שהיו מבני העולם הבא בשביל שהיו אנשים שמחים, וכשהיו רואים איש עצב – היו משמחים אותו; וכשהיו רואים שנים מתקוטטים זה עם זה – היו אומרים להם מלי דבדיחותא עד שהיו עושים שלום ביניהם. וכן לעניין ההלכה: מתחילין במלי דבדיחותא לפתוח הלב ללמוד בשמחה; אך לא שמחת נבל ושמחת הבל, אלא דברי המצוות המשמחים את הלב, כדכתיב <small>(תהלים יט ט)</small>: \"פקודי יי ישרים, משמחי לב\" – וכל זה בשמחת מצווה.",
+                "וכן כשיש לאדם שום ייסורים ישמח גם כן. וכן אמרו חכמים <small>(בבא מציעא פה א)</small>: חביבין יסורין. ועוד אמרו חכמים <small>(תענית ח א)</small>: כל השמח בייסורים שבאין עליו – מביא ישועה לעולם. וירגיל פיו לומר \"גם זו לטובה\" <small>(שם כא א)</small>, או \"כל מה דעבד רחמנא – לטב עבד\" <small>(ברכות ס ב)</small>, כי יש כמה רעות אשר סופן טובות, וכן דרשו רבותינו על מקרא זה <small>(ישעיהו יב א)</small>, \"אודך יי כי אנפת בי, ישוב אפך ותנחמני\": משל בשני בני אדם שהלכו לעבור בספינה. האחד ישב לו קוץ ברגלו, עד שלא היה יכול לילך בספינה, וחברו נכנס בספינה לעבור. התחיל זה לקלל את יומו. לימים שמע שנטבעה הספינה ומתו האנשים אשר בה. אז התחיל זה לשבח לבורא יתברך, כי ראה שהיה זאת כדי להחיותו <small>(נידה לא א)</small>. לכן ישמח אדם בייסורין ובשאר נזקים שיהיו לו, כי אינו יודע מה טובה עתידה להיות לו מהם. וכן עשה נחום איש גם זו <small>(תענית כא א)</small>.",
+                "עוד טובה לשמוח חתן וכלה, שנאמר <small>(ירמיהו ז לד)</small>: \"קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה\". ומאוד יזהר שלא לשמחם בניבול פה, כי זאת השמחה היא אף וחמה וקצף; ולא שמחת אנשים ונשים יחדו, כי זאת השמחה היא קלות ראש. ואפילו בשעת ההספד והאבל אמרינן <small>(סוכה נב א)</small>: אנשים לבד ונשים לבד, כל שכן בשעת השמחה. ודרשינן: \"והצנע לכת עם אלהיך\" <small>(מיכה ו ח)</small> – זו הוצאת המת והכנסת כלה לחופה <small>(סוכה מט ב)</small>.",
+                "גם צריך לשמוח בשבתות וימים טובים ופורים, כי כולם לזכר יציאת מצרים ולזכר הנסים שהפליא עם בחיריו. לכן ישמח בלבו בזכרו חסדי המקום, וגודל טובותיו עם עושי רצונו. ובעבור כן מתקנים מטעמים ומלבושים יקרים, ושותים יין כדי לשמח הלב. ויזהר שלא ישמח בשמחה ההיא על ההבלים, אלא ישים השמחה על אהבת השם יתברך, ויתגעגע בשעשוע אהבת הצור, וישמח ויגיל בשמחת אדון כל, אשר צווה להתענג ביום ההוא ולשמוח. גם יזכור בימים ההם נועם עולם הבא, אשר היא תכלית הנעימות. ונאה לאדם בעת ההיא שמתענג בתענוגים, שיזכור התענוגים הגדולים ויתאווה להם, כדכתיב <small>(ישעיהו נח יד)</small>: \"אז תתענג על יי\".",
+                "גם ישמח כשיראה שמחת הרשעים ותענוגי הפושעים, ויחשוב: אם לעוברי רצונו – כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה <small>(נדרים נ ב)</small>. ועל זה אמר דוד <small>(תהלים ד ח) </small> \"נתתה שמחה בלבי, מעת דגנם ותירושם רבו\". משל: זה דומה למלך שזימן אורחים, וכשהגיעו לחצר המלך ראו שהכלבים אוכלים אווזים ותרנגולים; אז שמחו האורחים ואמרו: אם כלבים כך, אנו המזומנים לסעוד עם המלך מה יהיה לנו <small>(מדרש שוחר טוב ד יא)</small>?!",
+                "ואסור לשמוח על טוב הבלי העולם הזה. כי המכיר העולם הזה לא ישמח בטובתו, ולא ישמח בשום עניין אלא בעניין המביאו לעבודת המקום ברוך הוא.",
+                "צריך אדם שלא לשמוח על דבר שהוא טוב לו, ויש בו תקלה לאחרים. כגון אדם שיש לו תבואה – לא ישמח אם יהיה יוקר ורעב, כי בשביל טובתו לא ישמח בתקלת העולם. גם לא ישמח במיתת האדם, אף על פי שיהיה לו ירושה ממנו או שאר טובות. סוף דבר: לא ישמח בתקלת שום אדם בשביל הנאתו, ועל זה נאמר <small>(ויקרא יט יח)</small>: \"ואהבת לרעך כמוך\". וירגיל את לבו להיות שמח כשיש לאחרים טובות. וביותר ישמח בראותו בני אדם המחזרים על מצוות לעשות רצון הבורא יתברך.",
+                "ולא ישמח ולא ימלא פיו שחוק, כי עכשיו ערבה כל שמחה <small>(ברכות לא א)</small>; כי ביום שהיה שוחק בו רבינו הקדוש – היה באה פורעניות לעולם <small>(נדרים נ ב)</small>. וכן עד כאן הביא רבי ירמיה לרבי זירא לידי גיחוך, ולא גחיך <small>(נידה כג א)</small>.",
+                "ומתי יש לשמוח ולשחק? בעת אשר תחזור השכינה לציון, שהיא שמחה גדולה, כדכתיב <small>(תהלים קכו ב)</small>: \"אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה, אז יאמרו בגוים הגדיל יי לעשות עם אלה\" <small>(ברכות לא א)</small>."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שער העשירי - שער הדאגה </b></big>",
+                "הדאגה. זאת המידה היא רעה ברוב ענייניה, והיא ניכרת על כל הפנים, כדכתיב <small>(בראשית מ ו)</small>: \"וירא אתם והינם זועפים\"; וכתיב <small>(נחמיה ב ב)</small>: \"מדוע פניך רעים, ואתה אינך חולה\".",
+                "ואמר אחד מן החכמים: איני מוצא כלל באנשי נפשות העליונות סימן דאגה. הדואג על עולם זה להשיג מאומה – הוא מגונה מאוד, והיא לא נמצאת כלל באנשים הבוטחים בשם ומאמינים בו.",
+                "הדאגה והיגון הם מכלים הלב, והם חולי הגוף. והדאגה הרעה שבכל הדאגות היא שירדוף אחר העבירות, ובעת שלא ימצא כל חפץ לבו – אז הוא דואג ומצטער. הדואג על עולם זה הוא רחוק מאוד מן התורה והמצוות והתפילה. לכן יחוש מאוד לתקן המידה הזאת, להסיר אותה ממנו. ואין צריך להאריך ברעתה, כי כל הטובות הבאות מן השמחה – הן היפוך הדאגה.",
+                "ועתה התבונן! גם יש בדאגה דרכים טובות, כמו שאמר הנביא <small>(איכה ג לט)</small>: \"מה יתאונן אדם חי, גבר על חטאו\". החוטא צריך להגדיל יגון בלבבו ולהתאנח במרירות הלב, על שמרד נגד יוצר הכל.",
+                "אם הפסיד דינר – קשה בעיני האדם; ואם אבד עשרו ויצא נקי מנכסיו – הלוא נפשו עליו תאבל. וכן על הצרות – כאבו נצח ויגון בלבבו. ויותר ראוי שיצטער ויאנח על שהמרה נגד השם יתברך, ולא זכר חסדיו וטובותיו עליו.",
+                "דע כי מדרגות התשובה – הכל לפי עצם היגון. כי היגון בא מאת טוהר הנפש, הנשמה העליונה, ועל כן מקובל היגון והדאגה לפני השם יתברך. והמשל בזה: המלך אשר הכעיסוהו ילידי ביתו הקרובים אליו, והם מאצילי הארץ הנכבדים – יתן להם יותר חנינה וחמלה מחמלתו על הרחוקים והפחותים. לכן יחמול השם ברוך הוא על הנשמה שהיא מצטערת ודואגת על חטאתיה. וכן אמר דוד <small>(תהלים לח י)</small>: \"יי נגדך כל תאוותי, ואנחתי ממך לא נסתרה\".",
+                "הדמעות באו מן היגון והדאגה. והנה שערי דמעות לא ננעלו <small>(בבא מציעא נט א)</small>, דכתיב <small> (תהלים קיט קלו)</small>: \"פלגי מים ירדו עיני, על לא שמרו תורתך\"; וכתיב <small>(שם לח יט)</small>: \"כי עווני אגיד, אדאג מחטאתי\". ולעולם ייקח יגון בלבבו על מה שעבר, וידאג על העתיד, ויירא תמיד שמא לא השלים חוק התשובה. וכתיב <small>(משלי כח יד)</small>: \"אשרי אדם מפחד תמיד\"",
+                "– אפילו אם היה עכשיו זכאי וצדיק גמור, יירא לעולם שמא יבוא חטא לידו. וכן מצינו ביעקב: אף על פי שאמר לו הקדוש ברוך הוא \"ושמרתיך בכל אשר תלך\" <small>(בראשית כח טו)</small>, היה ירא שמא יגרם החטא. וכן אמר דוד <small>(תהלים כז יג)</small>: \"לולא האמנתי לראות בטוב יי בארץ חיים\"; אף על פי שהיה יודע שהיה חסיד גמור – שמא יגרום החטא שלא יבוא לנועם הצדיקים <small>(ברכות ד א)</small>.",
+                "ולעולם ידאג שמא אין עבודתו מקובלת לפני המקום ברוך הוא, ושמא הוא מאותם שנאמר עליהם <small>(ישעיהו א יב)</small>: \"מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי\".",
+                "על כן יוסיף אומץ. ומעשה בחכם אחד שראה אדם אחד דואג. אמר לו: אם דאגתך על עולם זה – ימעט השם יתעלה דאגתך. ואם דאגתך על עולם הבא – יוסיף השם ברוך הוא דאגה על דאגתך.",
+                "והדאגה מועלת לעניין התורה, שיחזור תמיד, אולי ישכח.",
+                "גם הדאגה מועלת לעניין שלא יריב עם אדם בחינם, כי ירא פן ישיגהו היזק מן המחלוקת.",
+                "אך בלילה כשאדם קם ללמוד – לא יירא משדים בקומו ממיטתו, ויחשוב: כמה הולכים יחידים בלילה ולא היה להם היזק, ויבטח בשם ברוך הוא, ויקום ולא יפחד.",
+                "רב וחסיד רחוק מעירו, לא ימנע מלילך שם ללמוד משום פחד הדרכים, כדרך שאמר העצל <small>(משלי כב יג)</small>: \"ארי בחוץ, בתוך רחבות ארצח\". אלא יחשוב שרוב העולם הולכים ואינם נזוקין, גם הוא כך – לא ימנע מחמת הפחד, כי שלוחי מצווה אינם נזוקין <small>(פסחים ח ב)</small>.",
+                "סוף דבר: בכל דאגותיו ויגוניו יכוון לשם שמים.",
+                "מת לו מת – יתאבל ויבכה ויצטער, כי אולי מת בעבור שחטא, ובעבור אבות בנים מתים, והנה הוא כאילו הורגו; ויעשה תשובה וגדרים, ויתחנן לבורא יתברך.",
+                "אם מת אדם כשר – יצטער ויבכה עליו, ואותם הדמעות הקדוש ברוך הוא סופר אותם וגונזם בבית גנזיו, כמו שנאמר <small>(תהלים נו ט)</small>: \"שימה דמעתי בנאדך, הלוא בספרתך\".",
+                "ואם יש צרה, כגון רעב ודבר או שאר פורעניות וכיוצא בהן – לעולם ידאג שמא עוונותיו גורמות העניין. כי עכן מעל בחרם ונפלו כמה אלפים <small>(יהושע ז)</small>. וישוב לשם ברוך הוא כפי כוחו.",
+                "הלוא מצינו שאליהו לא דבר עם רבי יהושע בן לוי עבור שאריה אכל יהודי תוך שלוש פרסאות קרוב לעירו, כי היה לו לבקש רחמים שלא תהיה תקלה סביביו <small>(מכות יא א)</small> – לכן יפחד תמיד מאלו העניינים.",
+                "וכן מצינו, כשהיה רעב שלוש שנים בימי דוד, חיפש באיזה עוון בא הרעב, לבסוף מצא שבשבילו בא הרעב <small>(יבמות עח ב)</small>. לכן בכל תקלה – ידאג שמא מחמתו באה.",
+                "ואם יש לו מזל טוב ושלווה – ידאג שמא יאכל בעולם הזה את העולם הבא.",
+                "אם הוא עני מיוסר בייסורין – ידאג שמא העוני והייסורין הם פרי עוונותיו, והקרן קיימת לו לעולם הבא. ואם ביטל מדברי תורה מחמת העוני והייסורין – ידאג יותר.",
+                "אם הוא חכם בתורה – שמא לא יהיו מעשיו לפי חכמתו. ואם אינו חכם – ידאג על זה כי אינו יכול להעמיק בשורש החסידות. ואם מכבדים אותו – יזהר שלא ישמח בכבוד ההוא, אך ידאג שמא באותו כבוד יקבל שכרו. ואם הוא חכם ונבזה בעיני העולם – ישמח בזה; אך ידאג שמתוך שהוא מבוזה אין העולם מקבלים תוכחותיו.",
+                "עוד טובות הדאגות והאנחות כדאיתא בתנא דבי אליהו <small>(פרק ד)</small>: כל חכם וחכם מישראל שיש לו דברי תורה לאמיתו, ומתאנח על כבודו של הקדוש ברוך הוא ועל כבודו של ישראל שנתמעט, ומחַמֵד ומצפה על כבוד ירושלים, ועל בית המקדש, ועל הישועה שתצמיח בקרוב, ועל כינוס גלויות – השם ברוך הוא משרה בקרבו רוח הקודש.",
+                "לכן ידאג ויבכה על התורה שנשתכחה, ויאנח על יראי השם ברוך הוא אשר נמאסו, ויתמרמר על מיעוט חסידות, ועל ישראל עם השם אשר נדרסים ברגל; ויעלה ירושלים על ראש שמחתו, ויזכה לראות בשמחתה, כדכתיב <small>(ישעיהו סו י)</small>: \"שישו אִתה משוש, כל המתאבלים עליה\".",
+                "השם ברוך הוא ברוב רחמיו יזכנו להיות מן הרואים בכבודה של ציון, כדכתיב <small>(שם נב ח)</small>: \"כי עין בעין יראו בשוב יי ציון\"; ואומר <small>(שם מ ה)</small>: \"ונגלה כבוד יי, וראו כל בשר יחדיו כי פי יי דבר\"."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שער האחד-עשר - שער החרטה </b></big>",
+                "החרטה. הוא שאדם עושה דבר, וחוזר בו ומתנחם על המעשה. והוא דרך ישרה מאוד לעניין התשובה, כי מי שחטא ומתחרט – כאילו לא חטא.",
+                "ואי אפשר לשוב בלא חרטה, כי לעולם לא יתכפרו עוונותיו אם אינו מתחרט עליהם. גם התפילה אינה מקובלת זולת החרטה, כי איך יאמר \"סלח לנו אבינו כי חטאנו\" כשאינו מתחרט על חטאיו?",
+                "משל: וזה דומה למלך שעבדו סרח עליו, ומבקש מחילה מאת המלך. אם העבד אינו מתחרט בלבו, וחוזר ועושה הסרחון בכל יום – יכעס עליו המלך ביותר. וכן מי שגזל הבריות, ובא בכל יום לבקש למלך שימחל לו, וחוזר וגוזל – אין ספק שזה הגזלן מרבה עליו רוגז המלך בבקשת המחילה. לכן יתחרט ויתפלל ויתוודה, ויחשוב שלא יעשה עוד כזה, ואז יהיה תפילתו מקובלת.",
+                "אבל העושה טובה ומתחרט, זאת מידה רעה. לכן צריך שתזהר שלא תתחרט על הטובות, שלא תאבד שכרך. אם נתת לעני צדקה ואחר זמן הכעיסך – היזהר בך שלא תתחרט על הטובות שעשית לו; כי כיון שהייתה כוונתך בעת הנתינה לשם שמים, הנה שכרך שמור לך.",
+                "המידה הזאת מגונה מאוד אצל העולם, כשאין אדם קיים בעניין שלו: כשהוא אומר היום דבר, ומתחרט למחר, ואינו עומד בדיבורו; כשהוא נודר להתענות, או לתת צדקה, או ללמוד תורה ומתחרט – שזה רעה.",
+                "ואף על פי שטוב הדבר שמתחרט על הרעה, טוב הוא לאדם להעמיד עצמו שלא יצטרך לשנות ממנהג למנהג וממידה למידה. וזו היא תכלית הטוב: שיחשוב בנפשו, ויברר המנהג והמידות הטובות, ולהנהיג נפשו בהן, ויחשוב על כל מה שיעשה: אם יוכל לעמוד בו – אז יתפוס בו. ואל ידלג ממנהג למנהג, כי מידה מגונה מאוד היא מי שהוא הפכפך. והוא נבזה לפני העולם, אפילו הוא קופץ ממידה טובה למידה טובה, כי אין ממשות בענייניו ואין לסמוך עליו.",
+                "בן-אדם! שוב בעוד שהחרטה שלך מועלת. ואל תאחר עד בואך לקבר, כי אז תהיה מתחרט, ואין תקנה לחרטה ההיא.",
+                "אם עשית דבר כנגד חברך – התחרט ותלך ותרצהו. ואם חברך פשע בה ומתחרט – קבלהו. אפילו אם ספק לך אם מתחרט בלבו, רק שהוא מנקה עצמו נגדך – קבלהו. אם הוכחת אותו בדברים קשים עד שהוא שונאך, כדרך שאמר דוד <small>(תהלים קלט כא)</small>: \"ובתקוממיך אתקוטט\" – אל תתחרט על אותה קטטה. כי אם תתחרט ותבקש ממנו מחילה – אז יתחזק בטעותו.",
+                "החרטה היא דרך לכל המעשים הטובים: אם הולך בטל מדברי תורה – יתחרט על הביטול, ויתן לבו לעסוק בתורה בכל יכולתו. אם לא נתחזק להתפלל בכוונה גדולה – יתחרט ויחשוב: מה עשיתי? בשעה שהיה לי לקנות חיי העולם הבא עסקתי בהבלים! ואם הגיע לימים, יתחרט מאוד אשר עברו ימיו בלא עבודת הבורא יתברך.",
+                "כלל גדול תקח בידך: תחשוב בלבבך על כל דבר שעשית, ועל כל מצווה שלא נזהרת בה. תתחרט על כל אחד בפני עצמו, ותחשוב ותתקוטט בלבך: איך לא רדפתי לעשות רצון בוראי ברוך הוא? ואיך עזבתי דברי חכמים ומוסריהם הטובים? נמצא, החרטה היא תיקון גדול לכל המצוות."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שער השנים-עשר - שער הכעס </b></big>",
+                "הכעס הוא מידה רעה. וכאשר הגרב מחולי הגוף – כן הכעס מחולי הנפש. ואמרו רבותינו <small>(נדרים כב א)</small>: כל הכועס – כל מיני גיהנם שולטים בו, שנאמר <small>(קהלת יא י)</small>: \"והסר כעס מלבך, והעבר רעה מבשרך\". ואין \"רעה\" אלא גיהנום, שנאמר <small>(משלי טז ד)</small>: \"כל פעל יי למענהו, וגם רשע ליום רעה\". ולא עוד אלא שתחתוניות שולטים בו, שנאמר <small>(דברים כח סה)</small>: \"ונתן יי לך שם לב רגז, וכליון עינים ודאבון נפש\" – איזה דבר שמכלה העיניים ומדאיב את הנפש? הוי אומר: זה תחתוניות.",
+                "ועוד אמרו רבותינו <small>(שם ע\"ב)</small>: כל הכועס, אפילו השכינה אינה חשובה כנגדו, שנאמר <small>(תהלים י ד)</small>: \"רשע כגובה אפו בל ידרוש, אין אלהים כל מזימותיו\" <small>(תהלים י ד)</small>. ואף משכח תלמודו ומוסיף טיפשות, שנאמר <small>(קהלת ז ט)</small>: \"כי כעס בחיק כסילים ינוח\"; וכתיב <small>(תהלים צב ז)</small>: \"וכסיל לא יבין\"; וכתיב <small>(משלי יג טז)</small>: \"וכסיל יפרושׂ איוולת\". ובידוע שעוונותיו מרובין מזכויותיו, שנאמר <small>(שם כט כב)</small>: \"ובעל חמה רב פשע\". ועונשו גדול מאוד, שנאמר <small>(שם יט יט)</small>: \"גדול חמה – נושא עונש\".",
+                "ואתה רואה בני אדם כשהם כועסים ומחזיקים בכעסן – אינן משימין לבם על מה שעושים, ועושים הרבה עניינים בכעסן מה שלא היו עושים בלא הכעס. כי הכעס מוציא שכלו של אדם מקרבו, עד שמרבה דברי הכעס, ונכנס במחלוקת וקנטורים. לכן אי אפשר שינצל הכעסן מחטאים גדולים. וכן אמר אליהו לרב יהודה: לא תרתח ולא תחטי <small>(ברכות כט ב)</small>. ואמרו <small>(ערובין סה ב)</small>: בשלושה דברים ניכר האדם, האחד מהם בכעסו. כי בעת הכעס אדם ניכר: אם יתגבר כעסו על חכמתו, ועושה עניינים בעת הכעס בלא הנהגת החכמה – בזה ניכר כעסו. אם תתגבר חכמתו על כעסו, ולא ידבר ולא יעשה מעשה מחמת הכעס, מה שלא היה עושה בלא הכעס – בזה ניכר חכמתו. ואמר החכם: שלושה הקדוש ברוך הוא אוהבן, ואחד מהן: מי שאינו כועס <small>(פסחים קיג ב)</small>. ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה <small>(אבות ב ה)</small>: לא הקפדן מלמד; כי מרוב כעסו התלמידים יראים ממנו לשאול ספקותיהם פן יכעס עליהם. ואפילו אם שואלים – אין לו לב לפרש לתלמידיו כל הצורך. וגם ישיב להם דרך כעס, ומתוך כך לא יבינו. והתלמידים אפילו שרבן כועס עליהם – ישאלו וידקדקו, ולא יחושו על הכעס ולא יריבו עם רבן. ועליהם דרשו רבותינו <small>(ברכות סג ב)</small>: \"ומיץ אפים יוציא ריב\" <small>(משלי ל לג)</small> – כל הכועס עליו רבו פעם אחת ושתים ושותק, זוכה להבין בין דיני ממונות ודיני נפשות. ואמר מר: אין לך קשה יותר מדיני ממונות ודיני נפשות.",
+                "הכעסן אין לו חן בעיני הבריות, והוא שנוא בעיניהם, ומתוך כך אין מעשיו מקובלים בעיני הבריות. ואפילו אם יש בידו תורה ומעשים טובים – אין העולם למדין ממנו.",
+                "הכעסן הוא כבד על בני ביתו, השומעים תמיד כעסו ותלונתו. וקרוב הדבר לו לבוא לידי תקלה מפני שמטיל אימה יתרה, כמו ההוא מעשה דרבי חנינא בן גמליאל, אשר בקשו בני ביתו להאכילו איבר מן החי <small>(גיטין ז א)</small>.",
+                "הכעסן אינו מעביר על מידותיו ואינו מוחל, אך הוא נוקם ונוטר תמיד. הכעס מביא אדם לידי מחלוקת; כשהוא כועס עם חבריו – יריבו עמו והוא עימהם. וכשיש מחלוקת יש קנאה ושנאה. וכבר ידעת רעות המחלוקת, כאשר יתבאר בשער המחלוקת.",
+                "הכעס מונע לב האדם מכל הטובות. כי כשאדם כועס – אין לו לב לרחם על העניים. ובהשם יתברך נאמר <small>(חבקוק ג ב)</small>: \"ברוגז רחם תזכור\"; וזה רחוק מאוד מדרכי בשר ודם.",
+                "הכעס מבטל כוונת לב האדם בתפילה, ואין שכינה שורה מתוך הכעס.",
+                "כל כעסן לא יהיה חכם גדול. כי הכעס מבריח מלבו חכמתו, שלא יוכל לענות כהוגן ולא יוכיח כהוגן, וכל דבריו לא בהשכל. הכעסן מונע ממנו מוסרים ותוכחות, כי אין אדם רשאי לגלות לו טעויותיו ודרכיו המכוערים, כי כל אדם יפחד ממנו להגיד לו ענייניו כי הוא ירגז עליהם. ואפילו אם יוכיח אותו שום אדם, לא יקבל ממנו מתוך הכעס. כללו של דבר: אין הכעסן מקבל שום מידה טובה אם לא יסיר מלבו הכעס. כמו שאין הכעסן מקבל תוכחה מאחרים, כך אינו יכול להוכיח את אחרים. כי התורה אמרה <small>(ויקרא יט יז)</small>: \"הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תשא עליו חטא\" – בתחילה תוכיח אותו בנחת ובסתר, ותאמר לו בלשון רכה ותחנונים כי לטובתו אתה אומר לו, ואז לא תקבל עליו חטא. אבל אם תוכיח את חברך מתחילה בקול רעש ובזעם ותבייש אותו, אז תקבל עליו חטא. ואותו חבר לא יקבל תוכחה ממך, כי כן דרך בני אדם: כשאדם בא על חברו בחוזקה – אז חברו מתקשה כנגדו ולא ייכנע תחתיו. ועל זה אמר החכם <small>(קהלת ט יז)</small>: \"דברי חכמים בנחת נשמעים\".",
+                "וכבר ידעת מהלל ושמאי, שאמרו עליהם אותם שלושת הגרים: קפדנותו של שמאי ביקשה לטרדנו מן העולם, ענוותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה <small>(שבת לא א)</small>. הלל מרוב ענווה שהייתה בו – לא היה אדם יכול להכעיסו; כי המונע עצמו מן הכעס קונה מידת הענווה והרחמנות, כי מחרון אף יהיה מידת האכזריות, דכתיב <small>(שמות כב כג)</small>: \"וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב\". וכן לעולם אצל חרון אף כתיב הנקמה <small>(דברים יא יז)</small>: \"וחרה אף יי בכם, ועצר את השמים ולא יהיה מטר, והאדמה לא תתן את יבולה\".",
+                "הכעס גורם עזות לאדם, ומחמת הכעס לא ייכנע – וגם לא יודה על האמת. ואמר החכם: כשתרצה לחבר עם אדם – הכעיסהו. ואם יודה לך האמת בשעת כעסו – התחבר לו; ואם לאו – עזוב אותו.",
+                "הכעס מביא לידי טעות; מי לנו גדול ממשה רבינו עליו השלום, שכעס בשלושה מקומות ובא לכלל טעות: כמו שנאמר <small>(ויקרא י טז)</small>: \"ויקצוף על אלעזר ועל איתמר\"; וכתיב <small>(שם פסוק יז)</small>: \"מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש\". ונאמר <small>(במדבר כ י)</small>: \"שמעו נא המורים\"; וכתיב <small>(שם פסוק יא)</small>: \"ויך את הסלע\". וכתיב: \"ויקצוף משה על פקודי החיל\" <small>(שם לא יד)</small>; וכתיב <small>(שם פסוק כא)</small>: \"ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה, זאת חוקת התורה\". מלמד שנשתכחה הלכה ממשה <small>(ויקרא רבה יג א)</small>. ועתה הבן: אם כך הגיע למשה רבינו עליו השלום, מה יגיע לכסילים הכועסים? ולכך אמר שלמה <small>(קהלת ז ט)</small>: \"אל תבהל ברוחך לכעוס\".",
+                "והיזהר בה מאוד, שלא תעשה שום קלקול מתוך כעסך. כי אמרו רבותינו <small>(שבת קה ב)</small>: המקרע בגדיו, והמפזר מעותיו, והמשבר כלים בחמתו – יהא בעיניך כאילו עובד עבודה זרה. שכך אומנותו של יצר הרע: היום אומר לו \"עשה כך\", ולמחר אומר לו \"עשה כך\", עד שאומר לו \"עבוד עבודה\"זרה\" והולך ועושה. ובעבור כן כתיב <small>(תהלים פא י)</small>: \"לא יהיה בך אל זר\" – ואיזה \"אל זר\" שהוא בקרבו של אדם? הוי אומר: זה יצר הרע. ראה איך היצר הרע מתגבר בעת הכעס.",
+                "ואמר רבי ארבע מידות בדעות <small>(אבות ה יא)</small>: נוח לכעוס ונוח לרצות – יצא שכרו בהפסדו. קשה לכעוס וקשה לרצות – יצא הפסדו בשכרו. קשה לכעוס ונוח לרצות – חסיד. נוח לכעוס וקשה לרצות – רשע.",
+                "ואלו ארבע מידות נאמרים נגד הצדיק, כשהוא כועס על הטובים או בענייני העולם. אבל \"קשה לכעוס\" על עושי עבירות \"ונוח לרצות\" להם – זו מידה רעה שמתרצה לרשעים. וכל שכן מי ש\"נוח לכעוס\" על הצדיקים, ו\"קשה לכעוס\" על הרשעים, ו\"נוח לרצות\" לרשעים ו\"קשה לרצות\" לצדיקים – זהו רשע גמור.",
+                "אף על פי שהכעס מידה רעה מאוד, מכל מקום צריך אדם להנהיג עצמו בקצת העתים במידת הכעס. כגון: לייסר הרשעים, ולהטיל אימה על בני ביתו, ולזרוק מוראו בתלמידים. וכשכועס על הרשעים, ישקול כעסו. לפי שאמר משה רבינו עליו השלום על ראובן וגד \"תרבות אנשים חטאים\" <small>(במדבר לב יד)</small> לכך בן בנו נעשה כהן לפסילים, ואף על פי שלשם שמים כעס. הכל צריך מידה, בכל דרכיו של אדם. ויִראה איך יעשה המצוות, בין בכעסו בין בשחקו.",
+                "אדם שיש בו מידת הכעס, ומכריח את מידתו ומנהגו כאילו אינו מבעלי הכעס, עליו נאמר <small>(משלי טז לב)</small>: \"טוב ארך אפים מגיבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר\". ו\"ארך אפים\" הוא משלוש עשרה מידות הנאמרים בבורא יתברך.",
+                "אמר החכם: מי שכעסו בו במחשבה, תראה עליו הישוב וההדר. ומי שכעסו עליו שלא במחשבה, תראה עליו השטות.",
+                "עוד אמר החכם: מי שכעסו ורגזו אמיץ – אינו רחוק מן המשוגעים. ומי שרגיל בכעס – חייו אינם חיים, ואינו שמח לעולם. וכיון שאינו שמח – אינו מקבל מאורעותיו באהבה ובשמחה, ואינו מצדיק עליו את הדין, ואינו יכול לעבוד את השם יתברך בשמחה.",
+                "כשאדם שרוי בתענית או כשהוא בשום צרה, אז הכעס מאוד בלבו. לכן בזמנים האלו צריך ליזהר ביותר שלא יכעס. השתיקה מבטלת הכעס, וגם קול נמוך מבטל הכעס. לכן יראה האדם כשכעסו מתגבר עליו, שישתוק או ידבר בנחת, ולא ירים קולו בכעסו. כי המגביה קולו בשעת כעסו – אז יתעורר הכעס, אבל קול נמוך והשתיקה משתיקים הכעס. וגם לא יראה בפניו של אדם שכועס עליו, אלא ידבר עמו בלא ראית פניו, ואז יבריח הכעס מלבו.",
+                "ודע כי גמר שכל של אדם הוא שימשול על כעס, כמו שנאמר <small>(משלי יט יא)</small>: \"שכל אדם האריך אפו\". הכעס נוטה מאוד אל הגאווה, ואין הכועס נמלט מן הגאווה; וכבר ידעת רעות הגאווה. וראוי לאדם שיתרחק מן הכעס; ואפילו בדבר שראוי לכעוס עליו – יעצור את הרוח ולא יכעס. וכן צריך בעל הכעס לעשות מתחילה, כשיעלה בדעתו שלא יכעס: צריך שלא ירגיש כלל, אפילו הוכה וקולל – לא ירגז ולא יחוש.",
+                "וזה דבר ברור: מי שהוא קפדן הרבה, יותר נוח לו שלא ירגיש כלל. ישתוק ויעצור רוחו לגמרי ממה שיכעס מעט, כי זה אי אפשר לכעסן לעשות; כי אם ימשוך בלבו מעט מן הכעס – לבסוף יכעס הרבה. ומי שרוצה לעצור רוחו מן הכעס, ורוצה להטיל אימה על בני ביתו, ואם הוא פרנס ורוצה לכעוס על הציבור שיחזרו למוטב, כיצד יעשה? יראה עצמו בפניהם שהוא כועס כדי לייסרם, ותהיה דעתו מיושבת עליו בינו ובין עצמו; כאדם שהוא מדמה שהוא כועס בשעת כעסו – ואינו כועס. וכשהוא מראה כעסו, יזהר עליו שלא יעשה כן כשיש לו אורחים עניים, כי הם סבורים שהוא כועס עליהם. לכן יראה עצמו שמח בפניהם.",
+                "ציוו חכמים להתרחק מן הכעס, עד שינהג עצמו שלא ירגיש אפילו בדברים המכעיסים אותו, עד שיעקור הכעס מלבו, וזהו דרך טובה. ודרך צדיקים: הם נעלבים ולא עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, ושמחים בייסורים. ועליהם הכתוב אומר <small>(שופטים ה לא)</small>: \"ואוהביו כצאת השמש בגבורתו\" <small>(שבת פח ב)</small>."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שער השלושה-עשר - שער הרצון </b></big>",
+                "הרצון. זו היא מידה טובה מאוד, ואינה נמצאת אלא בנפש נדיבה ויקרה. ומי שיש בו מידת הרצון – הוא מסתפק בכל ענייניו כפי מה שיגזור עליו הבורא יתעלה, ולא יהרהר אחריו. ובעל המידה הזאת אינו מצפה אל הגדולה ואל הכבוד, אך רצונו ודעתו לסבול. ולא יתרעם על ענייניו, ולא יקצוף על השם יתעלה לומר: למה עשה השם יתברך כך וכך? ומן המידה הזאת: השמח בחלקו. וכבר ידעת מעלת המידה וגדולתה.",
+                "וכשאדם הצדיק רוצה בבני אדם, ובני אדם רוצים בו – גם המקום רוצה בו. וגם שונאיו משלימים אתו, כדכתיב <small>(משלי טז ז)</small>: \"ברצות יי דרכי איש, גם אויביו ישלים אתו\". וכמו שידעת מרצות אבימלך באברהם, ומשהשלימו אתו <small>(בראשית רבה נד א)</small>. ונאמר <small>(משלי טז טו)</small>: \"באור פני מלך חיים, ורצונו כעב מלקוש\".",
+                "ראה מה הגיע למרדכי כשרצה בו אחשורוש, ומה הגיע ליוסף כשרצה בו פרעה. אם מגיע גדולה כזאת למי שרוצים בו בני אדם, כל שכן וכל שכן מי שרוצה בו הקדוש ברוך הוא – כמה מעלתו גדולה. לכן יטריח אדם עצמו לעשות המצוות, ואז ירצה בו השם יתברך. ואמר החכם: כל מי שיש בו זאת המידה – יעשיר. ומן מידת הרצון באה המחילה והסליחה, שהוא מתרצה למי שפשע בו ומעביר על מידותיו, כי המעביר על מידותיו – תפילתו נשמעת.",
+                "ומאוד מאוד מידה נאה היא לאדם, שיהא מלא רצון, ומבטל דעתו מפני דעת חברו. ודבר זה גורם שהוא נאהב לכל, כשהוא עושה כרצון איש ואיש. והאיש הזה קרוב מאוד לדרכי התשובה, כי כשהוא אוחז במעשה הרע ובא חברו להוכיחו – הוא מתרצה מיד לעזוב הרע, וחוזר למוטב. נמצא שיש לו נחת רוח בעצמו, כשהוא מודה ועוזב דרכיו הרעים, וגם יש נחת רוח לחבריו המתחברים אתו.",
+                "וכן אמר שלמה <small>(משלי יב טו)</small>: \"ושמע לעצה חכם\" – אינו רוצה לומר לשמיעת האוזן לבד, אלא \"שומע\" פירושו שהוא שומע לעצת חכם ומתרצה לעשות כאשר יגיד לו החכם. נמצא שכל התורה כלולה במידת הרצון, וכן כל התוכחות וכל הברכות. כיצד? בשעת מתן תורה כתיב <small>(שמות יט ה)</small>: \"ועתה אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים\". כך הפירוש של \"שמוע תשמעו\": תקבלו עליכם ותתרצו. והם השיבו \"נעשה ונשמע\" <small>(שם פסוק ח)</small> – ונתרצו.",
+                "לעניין הקללות נאמר <small>(דברים כח טו)</small>: \"והיה אם לא תשמע בקול יי אלהיך, לשמור לעשות את כל מצוותיו וחוקתיו\"; וכתיב <small>(דברים יא כז-כח)</small>: \"את הברכה, אשר תשמעו אל מצוות יי אלהיכם..., והקללה אם לא תשמעו אל מצוות יי אלהיכם...\". וכל ה\"שמיעות\" הללו אין פירושן שמיעת האוזן בלבד, אך רצה לומר שיתרצו לעשות. וכן מצינו ביעקב אבינו עליו השלום, שנתרצה אל אמו ושמע לעצתה לעניין הברכות, ונתרצה לשמוע אל אביו ואל אמו ולקח אשה על פיהם – לכן זכה ויצאו ממנו שנים עשר שבטים. וכתיב <small>(משלי א לג)</small>: \"ושומע לי ישכון בטח, ושאנן מפחד רעה\".",
+                "ארבע שמיעות הם: יש שומע והפסיד, ויש שומע ונשכר; ויש לא שומע ונשכר, ויש לא שומע והפסיד. שומע והפסיד – זה אדם הראשון, שנאמר <small>(בראשית ג יז)</small>: \"ולאדם אמר: כי שמעת לקול אשתך\". ומה הפסיד? שנאמר <small>(שם פסוק יז)</small>: \"כי עפר אתה, ואל עפר תשוב\".",
+                "שומע ונשכר – זה אברהם אבינו, שנאמר לו <small>(בראשית כא יב)</small>: \"כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה\". ומה נשכר? שנאמר לו <small>(שם)</small>: \"כי ביצחק יקרא לך זרע\".",
+                "לא שומע ונשכר – זה יוסף, שנאמר <small>(בראשית לט י)</small>: \"ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה\". ומה נשכר? \"ויוסף הוא השליט על הארץ\" <small>(שם מב, ו)</small>.",
+                "לא שומע והפסיד – אלו ישראל, שנאמר <small>(ירמיהו ז כו)</small>: \"ולוא שמעו אלי, ולא הטו את אוזנם\". ומה הפסידו? \"אשר למות למות, ואשר לחרב לחרב\" <small>(שם טו ב)</small>; ונאמר <small>(ישעיהו א יט)</small>: \"אם תאבו ושמעתם, טוב הארץ תאכלו\".",
+                "בן סורר ומורה נהרג בשביל שלא שמע, דכתיב <small>(דברים כא יט-כא)</small>: \"ותפשו בו אביו ואמו, והוציאו אותו אל זקני עירו ואל שער מקומו. ואמרו אל זקני עירו: בננו זה סורר ומרה, איננו שומע בקולנו, זולל וסבא. ורגמוהו כל אנשי עירו\".",
+                "ועל כל ישראל נאמר <small>(שם ט ז)</small>: \"ממרים הייתם עם יי\". ועוד כתיב על שלא רצו לשמוע <small>(שמות לד ט)</small>: \"כי עם קשה עורף הוא\".",
+                "ואחרי שהכל תלוי במידת הרצון, לכן יטה כל רצונו לעשות מצוות השם יתברך. וכן אמרו רבותינו <small>(אבות ב ד)</small>: עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו.",
+                "כללו של דבר: לא יתעקש אדם, ולא יקשה ערפו נגד מוכיחיו, ונגד מי שמורה לו דרך ישרה; אך יתרצה להם, ויקבל דבריהם ברצון נפשו. כי על העיקשים נאמר <small>(משלי כב ה)</small>: \"צינים פחים בדרך עקש, שומר נפשו ירחק מהם\"; ונאמר <small>(שם יז כ)</small>: \"עיקש לב לא ימצא טוב\". ובכמה מקומות נשתבחו החפצים לשמוע אל דברי תורה, דכתיב <small>(תהלים א ב-ג)</small>: \"כי אם בתורת יי חפצו, ובתורתו יהגה יומם ולילה. והיה כעץ שתול על פלגי מים, אשר פריו יתן בעתו\". וכתיב <small>(שם קיב א)</small>: \"אשרי איש ירא את יי, במצוותיו חפץ מאוד\" – אינו אומר אלא \"חפץ\", רוצה לומר: שישים אדם חפצו על המצוות.",
+                "אמר רבי אבהו: לעתיד הכל עתידים להיות תמהין כנגד מי ששמע לאלהים, ואומרים: מי הוא זה? שפלוני שלא קרא ולא שנה – והרי הוא יושב עם האבות ומשיח עימהם? והאלהים יאמר להם: מה אתם תמהים? לא זכו אלו אלא מפני ששמעו אלי, שנאמר <small>(משלי טו לא)</small>: \"אוזן שומעת תוכחת חיים, בקרב חכמים תלין\".",
+                "אף על פי שהמידה הזאת טובה מאוד, אל ישתמש בה אצל הרשעים, ואל יתרצה להם. ויסיר רצונו מכל הדברים הרעים, ומכל מה שהזהירה התורה עליו; אך יתרצה למי שהקדוש ברוך הוא רוצה בו, דכתיב <small>(תהלים קמז יא)</small>: \"רוצה יי את יראיו\".",
+                "וישים רצונו על המצוות, אף על פי שהם קשות עליו מאוד – ישים רצונו עליהם עד שיהיו חביבות עליו. כי אף על פי שהיה קשה בעיני אברהם אבינו עליו השלום לשחוט את בנו יחידו, ביטל רצונו מפני רצון הבורא יתעלה, והשכים ועשה בזריזות, ובנפש חפצה ובאהבה.",
+                "אבל מי שישים רצונו וחפצו במעשים הרעים, ומתרצה ברשעים ובמעשיהם, ומואס בצדיקים – אותו הרצון מביא אותו לשאול תחתית. ועליהם נאמר <small>(ישעיהו ה כ)</small>: \"הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע\"; ואומר <small>(משלי יז טז)</small>: \"מצדיק רשע ומרשיע צדיק, תועבת יי גם שניהם\".",
+                "כל מי שרוצה להיכנס בעומק החסידות ובעומק הייחוד, להכיר השם יתברך, אין זה יכול להיות אלא אם כן הוא חכם, ונבון, ונפש רצון בלא כעס. כתיב <small>(משלי ח לב)</small>: \"ועתה בנים שמעו לי, ואשרי דרכי ישמורו\". אמר הבורא יתברך לישראל: איני מבקש מכם אלא שתשמעו לי. אם שמעתם אלי, אני אקים מה שנתנבאו הנביאים \"אם תֹאבו ושמעתם, טוב הארץ תאכלו\" <small>(ישעיהו א יט)</small>, וכתיב <small>(משלי ח לד)</small>: \"אשרי אדם שמע לי\".",
+                "לכן ישים דעתו אל רצון הבורא יתברך, ולא יבעט ברבותיו ובמי שגדול ממנו. וכן נאמר בתורה <small>(דברים יז ט-יב)</small>: \"ובאת אל הכהנים הלוים, ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, ודרשת והגידו לך את דבר המשפט. ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך..., לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. והאיש אשר יעשה בזדון, לבלתי שמוע אל הכהן העומד לשרת שם את יי אלהיך או אל השפט, ומת האיש ההוא ובערת הרע מישראל\".",
+                "מכל אלה נדע, אשר מידת הרצון גדולה, אשר כל התורה כלולה בה. אפילו אמרו לך החכמים על השמאל שהוא ימין, ועל הימין שהוא שמאל – תתרצה להם לשמוע <small>(ספרי דברים יז יא)</small>.",
+                "התבונן שאנו מתפללים בתפילתנו: \"ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך\". הנה כל מעשנו ועבודתנו – כולם תלויים ברצון הבורא יתברך. ובעת שאין אדם משים רצונו וחפצו על מצוות השם יתעלה, אך ממרה כנגדו, ובוחר במעשים הרעים אשר הזהיר השם יתברך עליו שלא לעשות – איך ירצה השם יתברך באיש ההוא? איך ירצה ויחפוץ באיש אשר אינו רוצה וחפץ בו?",
+                "ולעולם לא יהא אדם סרבן נגד הבורא יתברך ורבותיו, כי בכך נשתבח חכם אחד: מימי לא עברתי על דברי חברי! יודע אני בעצמי שאיני כהן, אם אמרו לי חברי \"עלה לדוכן!\" – הייתי עולה <small>(שבת קיח ב)</small>.",
+                "ואין צריך להאריך במידה הזאת, כי היא כלולה במידת האהבה והשמחה.",
+                "אין בעולם טוב כשמיעה. וכן אמרו <small>(שמות רבה כז ט)</small>: נפל אדם מן הגג ונשתברו איבריו – צריך רטייה ותחבושת על כל איבר ואיבר מאבריו, ועצם מעצמיו. והחוטא אשר יחטא בכל איבריו, שנאמר <small>(ישעיהו א ו)</small>: \"מכף רגל ועד ראש אין בו מתום\" – והנה השם יתברך מרפא כל איבריו ברטייה אחת, והיא שמיעת האוזן, שנאמר <small>(שם נה ג)</small>: \"הטו אזנכם ולכו אלי, שמעו ותחי נפשכם\"."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שער הארבעה-עשר - שער הקנאה </b></big>",
+                "הקנאה היא ענף מן הכעס. ואין אדם נמלט ממנה, כי אנחנו רואים אשר כל בני אדם נמשכים איש אחר רעהו, כי כאשר הוא רואה שחברו קונה קניין מענייני העולם – הן ממיני מאכלים, הן ממיני בגדים, אם בונה בית או מאסף ממון – אז הוא טורח להשיג כמוהו, כי הוא חושב: חברי יש לו זה, גם לי יהיה כן. ודבר זה רמז שלמה המלך <small>(קהלת ד ד)</small>: \"וראיתי אל כל עמל, ואת כל כשרון המעשה, כי היא קנאת איש מרעהו\".",
+                "מי שהמידה הזאת מתגברת עליו, הוא מגונה מאוד. כי הקנאה מביאה לידי חימוד, כי כשאדם אינו נותן על לבו ומקנא מה שיש בידי אחרים – אז אינו חומד. אבל בעת אשר ימשוך לבו, ומקנא במה שיש ביד אחרים – אז הוא חומד. והתורה אמרה <small>(שמות כ יד)</small>: \"לא תחמוד\". וכשהוא חומד – אז הוא גוזל, כדכתיב: \"וחמדו שדות וגזלו כרמים\". ואדם אשר החמדה מתגברת בו, הוא קרוב לעבור על עשרת הדברות. כי מעשה באיש אחד, והיה לו שכן רשע, והיה כותל מפסיק ביניהם. והיה הרשע חומד את אשתו וקצת מחפציו. יום אחד ערב שבת שמע שהיה האיש אומר לאשתו: \"רוצה אני לצאת לסחורה\", וכן עשה. מה עשה אותו רשע? הלך בליל שבת ושיבר הכותל שהיה מפסיק ביניהם – הרי עבר על \"זכור את יום השבת לקדשו\". הלך ואנס את האישה שהיה חומד, ושכב עמה – הרי עבר על \"לא תנאף\". ואחר כך כשהתחיל לגזול את הממון צעקה האישה, ועמד עליה להורגה – הרי עבר על \"לא תרצח\". וכשגנב וגזל מה שחמד – הרי עבר על \"לא תגנוב\" ו\"לא תחמוד\". למחר עמדו אביו ואמו והוכיחו אותו, עמד עליהם והיכם – הרי עבר על \"כבד את אביך ואת אמך\". ואחר כך הובא לפני בית הדין, והעיד הוא עם חברו בליעל שאלו החפצים שלקח הם משכון שלו, והיו ממושכנים לו מיד בעל האשה, וחזר והאמינם לו, ולא יכול להוציאם מידו, עד עכשיו ששברו הליסטים את הכותל שביניהם והרגו האישה, וכששמע האיש ההריגה, נכנס גם הוא ולקח עבוטו – הרי עבר על \"לא תענה\". ובכל מקום שהיה בא, היה נשבע שלא פשע כלל – הרי עבר על \"לא תשא\". לסוף נגלתה רעתו ונתפרסמה פשיעתו, ומחמת הבושה יצא לתרבות רעה וכפר באלהים חיים – הרי עבר על \"אנכי יי אלהיך\". ולבסוף היה אדוק בעבודה זרה ומשתחווה לו – הרי עבר על \"לא יהיה לך אלהים אחרים\" ו\"לא תשתחווה להם ולא תעבדם\". וכל זה גרם לו החימוד. נמצא שהחומד קרוב לעבור על כל התורה כולה.",
+                "אך יש דרך אחרת להשכיל ולהבין איך הקנאה והחמידה מקולקלות מאוד. והוא על דרך שאמר שלמה עליו השלום <small>(משלי כג יז)</small>: \"בני אל יקנא לבך בחטאים, כי אם ביראת יי כל היום\". כשאדם מקנא בחוטאים ורואה עושרם והצלחתם, ורואה צדיקים מתדלדלים ומתייסרים בייסורים, ומתוך כך תגעל נפשו ביראת האלהים ומשפטיו וחוקיו, וימאס לומדי תורה ומקיימיה, כעניין שנאמר <small>(מלאכי ג יג-טו)</small>: \"חזקו עלי דבריכם אמר יי, ואמרתם מה נדברנו עליך? אמרתם שווא עבד אלהים, ומה בצע כי שמרנו משמרתו, וכי הלכנו קדורנית מפני יי צבאות? ועתה אנחנו מאשרים זדים, גם נבנו עושי רשעה, גם בחנו אלהים וימלטו\".",
+                "וזה הדרך מביא הוללות בדעת בני אדם, וישיב לבם אחורנית בראותם רשע וטוב לו וצדיק ורע לו; ומתוך כך הולכים בשרירות לבם ואומרים: פלוני ופלוני עושים כך וכך והם עשירים, וכן נעשה גם אנחנו, ומה שיקרה להם יקרה גם לנו! וכל זה מחמת קנאה, שמקנא ברשעים וחומד עושרם ושלוותם, ולפיכך פורקים מעליהם עול המצוות. אבל הצדיקים אינם מקנאים ברשעים, ואינן חומדים ממונם ולא שלוותם, כי יחשבו שעושרם שמור להם לרעתם, ושלוותם – להאבידם מרוב טוב הצפון לצדיקים. ויחשבו שעוני הצדיקים ודוחקם – כדי לצרפם וללבנם, ולהגדיל מעלותם לעולם הבא. ואין ספק: מי שחושב כך לא יחמוד ולא יקנא. אלא ישמח בראותו שלוות הרשעים, ויאמר: אם למכעיסיו כך, לעושי רצונו לא כל שכן שיתן ויחזור ויתן!",
+                "הקנאה באה מגריעוּת הנפש. אם הוא מקנא ביופיו של אדם, או בגבורתו או בעושרו – הרי אינו חפץ במה שגזר עליו הבורא יתברך. וזה דומה לעבד שיש לו תלונות על מעשה אדוניו, ואינו מתרצה בעניין אדוניו – אין זה עבד נאמן. וכל שכן שאין להתרעם על הבורא יתברך, אשר כל מעשיו ישרים ונכוחים, שאין להרהר אחריו.",
+                "מן הקנאה תבוא מחלוקת. כמו שתראה בקורח, שקנא בכבוד אליצפן בן עוזיאל, ומתוך כך נאבד הוא וסיעתו, אפילו יונקי שדים <small>(במדבר רבה יח)</small>. הקנאה לבני אדם כחולי הגוף, והיא מביאה שחפת. אמר החכם לבנו: השמר לך מן הקנאה, כי היא ניכרת בך: שפניך משתנים מרוע לבך. ואותו האיש שאתה מקנא – הוא שמח בצרת לבך. ולמה אתה תשמח את שונאך, וינקום בך?",
+                "המקנא חומס נפשו, כי הוא מתאבל תמיד ושכלו מתחסר. ומרוב קנאה הטמונה בקרבו – אין לבו פנוי ללמוד ולהתפלל בכוונה, ולעשות מעשים טובים.",
+                "כל אדם מוצא טעם ערב במאכלו חוץ מן המקנא, שאינו טועם טעם טוב במאכלו עד שתסור הטובה מחברו.",
+                "לכל שנאה יש תקווה: שאם ישנא חברו עבור שגזל ממנו – תסור השנאה כשישיב לו הגזילה. כן כל שנאה התלויה בדבר, אחר שיתקן הדבר ההוא – תִבטל השנאה, חוץ ממי ששונא חברו מחמת הקנאה. אמר החכם לבנו: אל תקנא באחיך על אשר יש לו, כי הוא ינעם בחייו, ואתה תשבע דאגה וצער. ואמר החכם: לא נברא המקנא והחומד אלא לכעס.",
+                "החכמים הראשונים היו מתפללים \"שלא תהא קנאתנו על אחרים, ולא קנאת אחרים עלינו\". למה היו מתפללים על אחרים בזאת המידה יותר ממידות אחרות? אלא כך העניין: כי הרבה בני אדם גורמים שיתקנאו בהם ויחמדו שדותם; לכך היו מתפללים על אחרים, כי אולי הם גורמים הקנאה לאחרים, והתורה אמרה <small>(ויקרא יט יד)</small>: \"ולפני עיוור לא תתן מכשול\".",
+                "לכן מידה טובה באדם שלא ילבש בגדים נאים ומשובחים יותר מדי, לא הוא ולא אשתו ולא בניו, וכן לעניין המאכל ושאר עניינים, כדי שלא יקנאו בו אחרים. אך מי שהשפיע עליו הבורא יתברך עושר ונכסים – ייהנה מהם לאחרים, לעשירים ולעניים, ויתנהג עימהם בנחת, ויעשה עימהם חסד. וכבר הארכנו בדבר, כמה טובה בזה שיהא נאהב לבריות. וכשהוא נאהב לכל אדם, אז לא יקנאוהו ולא יחמדו משלו. אך ראוי לאדם שיעלה אל המעלות הטובות, ויקנאוהו ויחמדו לעשות כמוהו. ומי שנזהר שלא יקנא – אין גופו כלה, ואין התולעים שולטים בו, דכתיב <small>(משלי יד ל)</small>: \"ורקב עצמות קנאה\". פירוש: מי שיש לו קנאה – עצמותיו נרקבים <small>(שבת קנב ב)</small>.",
+                "לכן יתרחק מן הקנאה ומן החמדה, ולא יחמוד שום דבר ממה שביד אחרים. ולא יאמר: אחמוד בענייני חברי, ואתן לו מעות עבור אותו עניין; שאם אין דעתו למכר ענייניו – אז אסור לזה להפצירו, כי זה יתבייש להשיב פניו ריקם, אם כן הוא כמו אונס. וכל שכן אם זה החומד איש נכבד, שאם ישאל שאלה אור פניו לא יפילו – שאסור לשאול מחברו מתנה אם אינו יודע שיתן לו בנפש חפצה.",
+                "משלו משל: חומד וקנאי פגע בהם מלך אחד. אמר להם המלך: אחד מהם ישאל דבר ממני וינתן לו, ולחברו בכפלים. הקנאי לא רצה לשאול תחילה, שהיה מתקנא אם יינתן לחברו בכפלים. והחומד היה מתאווה שניהם. דחק החומד את הקנאי לשאול: שאל לנקר לו עין אחת, ולחברו שתים.",
+                "כמה רעות תלויות בקנאה! נחש הקדמוני נתקנא באדם הראשון, וגרם מיתה לעולם, ועליו נגזר <small>(בראשית ג יד)</small>: \"על גחונך תלך, ועפר תאכל\". וכן ראה מה ארע לקין, ולקורח, ולבלעם, ולדואג, ולאחיתופל, ולגחזי, ולאדוניה, ולאבשלום, ולעוזיהו, שנתנו עיניהם במה שאינו שלהם: לא די מה שבקשו לא ניתן להם, אלא אף מה שבידם ניטל מהם. מכל אלה ילמד האדם שיפרוש מן הקנאה ומן החמדה; כי אפילו מה שבידו אינו שלו, כי מחר בא ואיננו, ומה יועיל לו שאינו שלו?",
+                "שכר גדול יש לאדם הנזהר מן הקנאה ומן החמדה. כי ברוב העבירות אם אדם עובר עליהם ומתבייש, ומונע עצמו בשביל הבושה, מונע עצמו מן הגזילה והגניבה כי ירא שמא יתוודע ויתגלה ויפרסמוהו, ויתבייש ויפסיד הרבה. אבל הקנאה והחמדה הם בלב: אין אדם מכיר בו אם יחמוד או יקנא – הרי דבר המסור ללב, ועל זה נאמר <small>(ויקרא כה יז)</small>: \"ויראת מאלהיך\".",
+                "אף על פי שהקנאה היא מידה רעה מאוד, יש מקום שהיא טובה מאוד, והיא מידת עליונים: שישים קנאתו על יראת שמים, כעניין שנאמר <small>(משלי כג יז)</small>: \"אל יקנא לבך בחטאים, כי אם ביראת יי כל היום\". ועל דרך זה אמרו רבותינו זיכרונם לברכה <small>(בבא בתרא כא א)</small>: קנאת סופרים תרבה חוכמה. כי אם יראה אדם שלומד, ייתפש קנאה בלבו ויאמר: זה לומד כל היום, גם אני אעשה כן! וכן לעניין כל המצוות – יקנא כל אחד בחברו לתפוש מעשה חבריו הטובים. אם יראה רשע ויש בו מידה אחת טובה – יקנאהו על אותה מידה, ויעשנה גם הוא. אבל המקנא בחברו שהוא עוסק בתורה ובמעשים טובים, ואינם מקנא בו שיחשוב \"זה עושה כך, גם אני אעשה כן\"; אלא יחשוב בלבו ויקנא בו מפני שיש בו מעלות טובות יותר ממני, מחמת כן הוא נכבד בעיני העולם יותר ממני, ומחשב תחבולות כדי לבטלו ולבלבלו מתורתו וממעשיו הטובים – הרי זאת הקנאה היא רעה גדולה, והוא חוטא ומחטיא, שותפו של ירבעם בן נבט.",
+                "לעולם יכבד אדם יראי שמים ועוסקים במצוות, ויתן להם יד, ויסייע להם בגופו ובממונו. ואז יקנאו בו אחרים ויחשבו: אם גם אנחנו עושים כך – ויכבדו ויעזרו גם לנו. \"ומתוך שלא לשמה בא לשמה.",
+                "\" אמר הקדוש ברוך הוא: קנא לי! שאילולי הקנאה – אין העולם מתקיים. לפי שאין אדם נוטע כרם, ואין אדם נושא אשה, ואין אדם בונה בית: כי כל אלו העניינים באים מחמת שאדם מקנא בחברו. אם יבנה בית – גם אחר ישים דעתו לעשות כן. וכן לעניין אשה, כל אחד מקנא בחברו. וכיון שקיום העולם תלוי בקנאה, ישים כל הקנאות לשם שמים: אם יבנה בית – יבנה בו חדר ללמוד בו תורה, ושיהא ביתו בית ועד לחכמים, ולהכניס בו אורחים <small>(אבות א ד-ה)</small>, ולעשות בו חסד לבני אדם. וכן אמרו רבותינו זיכרונם לברכה <small>(שוחר טוב שם)</small>: אלולי שקנא אברהם אבינו, לא היה קונה שמים וארץ. ואימתי קִנא? כשאמר למלכי צדק: כיצד יצאתם מן התיבה? אמר לו: בצדקה שהיינו עושים שם. אמר לו: וכי מה צדקה היה לכם לעשות בתיבה, וכי עניים היו שם? והלוא לא היו שם אלא נח ובניו, ועם מי הייתם עושים צדקה? אמר לו: עם בהמות חיות ועופות. לא היינו ישנים, אלא היינו נותנים לפני זה ולפני זה לאכול ולשתות. ואותה שעה אמר אברהם: ומה אלו, אילולי צדקה שעשו עם בהמה חיה ועוף – לא היו יוצאים מן התיבה. וכיון שעשו צדקה – יצאו. אף אני אעשה צדקה עם בני אדם, שהם בצלמו של אלהינו, על אחת כמה וכמה! אותה שעה \"ויטע אשל\" <small>(בראשית כא לג)</small>, ראשי תיבות: אכילה, שתיה, לויה. ועל דרך זה ירבה אדם קנאה.",
+                "וכן יקנא בחטאים וברשעים, להילחם כנגדם ולהוכיחם, כאשר אמרו רבותינו זכרונם לברכה <small>(סנהדרין פא ב)</small>: הבועל ארמית – קנאים פוגעים בו.",
+                "משה קנא את המצרי, שנאמר <small>(שמות ב יב)</small>: \"ויך את המצרי\" <small>(שמות ב, יב)</small>. וכן מצינו באליהו, דכתיב <small>(מלכים א יט י)</small>: \"קנוא קנאתי ליי אלהי צבאות, כי עזבו בריתך בני ישראל\". וכן נאמר <small>(במדבר כה יא)</small>: \"בקנאו את קנאתי בתוכם\". והשם יתברך נתן לו גמולו על כך, כמו שאמר <small>(שם פסוק יב)</small>: \"הנני נתן לו את בריתי שלום\". ונאמר <small>(דברים א יז)</small>: \"לא תגורו מפני איש\". מי שהוא ירא השם יתברך, ימסור נפשו על קדושת השם יתברך, שנאמר <small>(שמות לב כו)</small>: \"מי ליי אלי! ויאספו אליו כל בני לוי\". ונאמר <small>(במדבר כה ז)</small>: \"וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, ויקם מתוך העדה, ויקח רומח בידו\".",
+                "וחובה על כל ירא שמים אשר הוא טהור לב, להעיר קנאה כי יראה: והנה יד השרים והסגנים במעל. ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה <small>(בראשית רבה כו ה)</small>: כל פרצה שאינה מן הגדולים – אינה פרצה, שנאמר <small>(עזרא ט ב)</small>: \"ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה\"."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שער החמשה-עשר - שער הזריזות </b></big>",
+                "הזריזות היא מידה גדולה לתורה ולמצוות, וגם לעניין תקנת העולם הזה. והיא מידת הצדיקים לעבודת הבורא יתברך. ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה <small>(פסחים ד א)</small>: זריזין מקדימים למצוות.",
+                "והנה תראה באברהם אבינו בעניין עקדה, שנאמר <small>(בראשית כב ג)</small>: \"וישכם אברהם בבוקר...\"; ואף על פי שהיה קשה לו לשחוט את בנו יחידו – עשה רצון הבורא יתעלה בזריזות להשכים בבוקר. ומי שעושה מעשיו בזריזות, בזה הוכחה גדולה שהוא אוהב את בוראו, כעבד האוהב את אדוניו ומזרז בעצמו לעשות רצונו. כי הזריזות תלויה בלב האדם, כשאדם מפנה לבו מכל המחשבות האחרות שיש בו, ותופס מחשבה אחת – אז הוא מזדרז בלי ספק. כמו כן עשה אברהם, שהסיר מלבו אהבת בנו ואחז רצון בוראו, וביטל אהבת בנו מפני אהבת הבורא יתברך. ועל כן נזדרז להשכים, כי היתה דעתו קשורה באהבת הבורא יתברך בחשק גדול; על כן נשבע לו הקדוש ברוך הוא לזכור העקידה. כי יש בן אדם העושה עבור אוהבו דבר קשה לו מאוד, ולבו נוקפו לעשות. אבל אברהם ויצחק שניהם עשו מחפץ לבם, כי מדרגת האהבה היתה גדולה מאוד בלבם; ושניהם נתדבקו עם השם יתברך בידיעתם, עד שנתייחדו בייחוד גדול. כי כל כוונתם היתה לפרסם ייחוד הבורא יתברך בעולם, וליישר בני אדם לאהבתו. ובעת שעשו באהבה עבודת השם יתעלה ומצוותיו – נתבטל כוח גופם, ונתדבקה דעתם באהבת הבורא יתברך יוצר עולם. לכן עשו שניהם בזריזות.",
+                "ואתה צריך לדעת, כי מידת הזריזות היא תחילה לכל המידות. כי אין האדם יכול להיות תדיר על הספר, כי צריך לאכול ולישון ולעשות צרכיו. לכן צריך זריזות וזהירות, לחזור לספרו וללמוד. ואל יחשוב: עוד היום גדול והשנה גדולה! כי על זה אמרו חכמינו זכרונם לברכה <small>(אבות ב ד)</small>: אל תאמר \"לכשאפנה אשנה\", שמא לא תפנה. גם אל יאמר אדם: \"עת ערב הוא כבר, אם אלך ללמוד אצטרך לעמוד מיד להתפלל.\" כי טובה שעה אחת ללמוד, ואפילו דיבור אחד, מכל דבר שבעולם. ועל זה נאמר <small>(משלי כח ט)</small>: \"מסיר אוזנו משמוע תורה, גם תפילתו תועבה\". וכן כתוב <small>(תהלים קיט עב)</small>: \"טוב לי תורת פיך, מאלפי זהב וכסף\". וכן נאמר <small>(שם פד יא)</small>: \"כי טוב יום בחצריך מאלף\" – אמר הקדוש ברוך הוא: טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה, מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח <small>(שבת ל א)</small>.",
+                "אמר רבי פינחס בן יאיר: זהירות מביאה לידי זריזות, וזריזות מביאה לידי נקיות, ונקיות מביאה לידי טהרה, וטהרה מביאה לידי פרישות, ופרישות מביאה לידי קדושה, וקדושה מביאה לידי ענווה, וענווה מביאה לידי יראת חטא, ויראת חטא מביאה לידי חסידות, וחסידות מביאה לידי רוח הקודש, ורוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים. ותחיית המתים מביאה לידי אליהו הנביא זכור לטוב <small>(ירושלמי שקלים ג ג)</small>. בוא וראה כמה גדול כוח הזריזות, שמביאה לידי דברים הללו! לכן יהא אדם זהיר וזריז לכל המצוות, ולרוץ אל הספר ללמוד, להשכים ולהעריב.",
+                "מידת הזריזות היא תכשיט לכל המצוות, והיא מתקנת כולם. ועתה יש לך להבין בדברים הנוהגים תמיד בני אדם להתעצל בהם.",
+                "כגון אם צריך אתה לראות שום דבר בספר, השתדל לחפש העניין שתחפוץ, ותהיה זריז לילך ולשאול ממי שיודע הדבר. אם יבוא עני לביתך לבקש לחם, אל תאמר: \"לא אוכל לילך ולהביא הלחם\", אך תלך בזריזות להביא. אם תבוא ליטול ידך, ויש לך מים מועטים או מאוסים, או אם הכלי אינו כשר כל כך כגון שיש בו סדק, ואתה רעב לאכול – אל תביאך תאוותך להקל בנטילה, אלא הזדרז להביא מים וכלי הראוי לנטילה. וצריך זריזות ביותר שלא ישהה נקביו גדולים וקטנים אפילו רגע אחד, שלא יעבור על <small>(ויקרא כ כה)</small> \"לא תשקצו\" <small>(מכות טז ב)</small>. גם המשהה נקביו – מביא עליו חולאים גדולים <small>(בכורות מד ב)</small>.",
+                "וצריך זהירות וזריזות לשמור עצמו בנקיות, שיהיו בגדיו נקיים וגופו נקי, לרחוץ פי הטבעת אחר שעשה צרכיו, דאי אפשר להתקנח יפה בלי מים. גם צריך זריזות לעושה צרכיו בלילה ליד מיטתו, ויקום ויטול ידיו, וילך במקום נקי לברך \"אשר יצר\". אם רוצה לשתות מים – יקום ויטול ידיו, וילך למקום נקי, ויברך על המים תחילה וסוף. אם הוא על מיטתו ושומע קול רעם או רואה ברקים, שיעמוד ויטול ידיו ויברך. גם צריך לקום ממיטתו, ולהעביר תנומה מעפעפיו, ולהשכים ללמוד תורה. וצריך זריזות לפרוש ממחשבותיו הגרועות, כגון הקנאה, והשנאה, והירהורי נשים, דכל אלה צריכים זריזות גדולה ביותר מאוד, להטות כל המחשבות אחר רצון הבורא יתברך. אם יבוא לו שום צער מאיבוד ממונו, או במיתת אוהבו, או ייסורין – צריך זריזות מאוד להגביר במחשבותיו לאהבת צור עולמים, לבטל הצער מלבו. ויהיה לבו זך להצדיק האל יתברך בדיניו ובמשפטיו לקבלם מאהבה, ולהתדבק בתורה ובתפילה ובמעשים טובים, ולהתחזק בכל כוונתו לאל עליון.",
+                "כללו של דבר: יבדוק אדם עצמו איזו עבירה הוא רגיל בה, וימהר לעשות גדרים להיזהר ולהישמר מפניה. גם יבדוק עצמו באיזה מצווה הוא מתרפה, ויבין תחילה מה גורם לו שהו רפוי ממנו. כגון אדם בטלן – יבין תחילה שהביטול באה מדברים בטלים, ומי שקובע עצמו לדברים בטלים – הוא מתבטל מתורה ומתפילה ומכל טובה. ויהא זריז להסתלק מן המדברים דברים בטלים, ולא יתחבר עימהם – בזה יש לו רפואה למחלתו. וכן יעשה לכל המידות הגרועות: יבין מתחילה על היסוד הגרוע, ויהרוס אותו, ויסיר מעיניו החושך המחשיך אור נפשו. ולכל זה צריך זריזות לסלקם, כי אם יתעצל לעקור ולשרש אותן המידות – אז יעשו בלבו שורש ענף שלא יוכל לקצצם. ויהיה זריז לבקש שלום ולרדוף אחריו, שנאמר <small>(תהלים לד טו)</small>: \"בקש שלום ורודפהו\".",
+                "ויהיה זריז לבקש ידיעת התורה וידיעת הבורא יתברך, דכתיב <small>(הושע ו ג)</small>: \"נרדפה לדעת את יי\". וכן אמרו חכמים <small>(אבות ד יג)</small>: הוי גולה למקום תורה. ויהיה זריז לבקש צדקה, דכתיב <small>(דברים טז כ)</small>: \"צדק צדק תרדוף\"; וכתיב <small>(ישעיהו נא א)</small>: \"שמעו אלי רודפי צדק מבקשי יי\". וצריך זריזות לכתוב ספרים אשר הוא צריך ללמוד מהם. או כשיראה או כשישמע שום דבר חידוש – יהיה זריז לכתבו, ולא ימתין עד שישכח מלבו.",
+                "אמר רבי יהודה בן תימא: הוי עז כנמר וקל כנשר, רץ כצבי וגיבור כארי, לעשות רצון אביך שבשמים <small>(אבות ה כ)</small>. ראה איך הזהירו לעשות עצמו קל וגיבור על המצוות! וכן אמר דוד <small>(תהלים קיט ס)</small>: \"חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצוותיך\". וכן דרשו רבותינו זכרונם לברכם: \"ושמרתם את המַצוֹת\" <small>(שמות יב יז)</small> – אל תקרי \"מַצוֹת\" אלא \"מצווֹת\": אם תבוא מצוָה לידך אל תחמיצנה, אלא עשה אותה מיד. וצריך מאוד קלות וזריזות וגבורה להִלחם נגד הרשעים, להיות אביר לב כמשה רבינו עליו השלום, שאמר <small>(שמות לב כז)</small>: \"שימו איש חרבו על ירכו\". ובפינחס נאמר בו <small>(במדבר כה ז)</small>: \"וירא פינחס... ויקח רומח בידו\". לכן היזהר בעצמך להיות זריז מאוד להיפרד מחברת רשעים, שלא להיות בעצתם ובהסכמתם. ועל הכל צריך זריזות לעשות תשובה: יחיש ולא יאחר בדרכי תשובה, ולא יהא שעה אחת רשע לפני המקום יתברך. ראה איך משרתי המלכים והשרים זריזים הם בשליחותם ובעבודתם – כל שכן שיש ליזהר ולהזדרז לעשות עבודת מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא.",
+                "אף על פי שהזריזות טובה מאוד, יזהר שלא ימהר בעבודתו יותר מדי. כי הרוכב במהירות – הוא קרוב מאוד להיכשל. וכן מי שהוא רץ במהירות – הוא נופל. ולא יתכן לתקן מעשה מתוקן בבהלה, אבל במיתון יתוקנו העניינים. וכן אמרו רבותינו <small>(אבות א א)</small>: \"הוו מתונים בדין\". והזריזות: שיהא ניעור לבו ,ויקיץ מחשבותיו, ויקלו איבריו למלאכתו; אך לא ימהר בשום עניין. וכל אלו העניינים צריכים חוכמה גדולה, מתי ימהר ומתי יאחר. ואף על פי שמידת הזריזות טובה מאוד, מיהו לא יהא זריז לרדוף אחר תאוותיו, ולטרוח אחר הנאותיו, ולרדוף אחר מעשיו הרעים. כי כאשר הזריזות לעניין התורה מביאה את האדם למעלה עליונה – כך הזריזות לעניין העבירות מביאה האדם לשאול תחתית.",
+                "וכאשר צריך זריזות לתורה – כך צריך זריזות לעניין העולם הזה: שיהא זריז במלאכתו. ויש הצלחה גדולה למי שעושה ענייניו בזריזות. לכן בן אדם, תהיה זריז לשני עולמים, ועשה מלאכתך, שהוא צרכי העולם הזה – בזריזות, כדי שתִפנה מהרה למלאכת שמים."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שער הששה-עשר - שער העצלות </b></big>",
+                "העצלות היא מידה רעה מאוד. מי שזאת המידה גוברת בו, ענייניו מקולקלים מאוד בעולם הזה ובעולם הבא. ועליו אמר שלמה המלך עליו השלום <small>(משלי כד ל-לא)</small>: \"על שדה איש עצל עברתי, ועל כרם אדם חסר לב. והנה עלה כולו קמשונים, כסו פניו חרולים, וגדר אבניו נהרסה\". דימה חכמת העצל לשדה איש עצל: כי כמו שדה איש עצל לא די לו שאינו מגדל תבואה, מפני שאינו עובד אותו כראוי, אלא מגדל אף דברים גרועים, כגון חרולים וקמשונים שהם מזיקים לתבואה. ואפילו אם היה טורח בשדהו עד שתגדל התבואה – יפסיד הכל מחמת עצלותו. כי גדר אבניו נהרסה, והוא עצל ואינו מתקן הגדר, ומתוך כך יכנסו הבהמות והגנבים ולוקחים הכל. ואמר \"גדר אבניו נהרסה\" – אף על פי שגדר אבנים חזקה מאוד, מכל מקום היא נהרס מחמת עצלותו, שלא תיקן חסרונה קודם שנפלה כולה.",
+                "כן עניין העצל בתורה ובמצוות: כי העצלים אוהבים מנוחה, ומתוך כך המצוות קשות עליהם, ולימוד התורה כבדה על נפשם, ויברחו מבתי המדרשות אל מקום מנוחתם. וכשהם יושבים בבית הכנסת הם ישנים, כעניין שנאמר <small>(משלי יט טו)</small>: \"עצלה תפיל תרדמה\"; כי העצלות מביאה שינה בטבע האדם. וכבר הזהיר שלמה המלך עליו השלום <small>(שם ו י)</small>: \"מעט שֵנוֹת, מעט תנומות, מעט חיבוק ידים לשכב\".",
+                "לא די לעצל שלא יגיע לידיעת התורה, כיון שאינו עוסק בתורה כראוי, אלא אפילו מחמת העצלות מעלה בלבו סברות של טעות. כי העצל יורה היתר לעצמו ויאמר: \"טוב לגוף המנוחה כדי שיתחזק, כי כשאדם חזק הוא יכול לעשות יותר מן החלש\". ומטה אוזניו לדברים בטלים, ואומר שבזה יהא לבו פתוח. נמצא שהעצלות גורמת שיחפש סברות, לומר שעושה מצווה בהתבטלו מן התלמוד. אף על פי שזאת הסברא היא אמת, שטוב לנוח כדי להתחזק, או לשמוע מילי דבדיחותא לפתוח הלב – זהו דווקא לאדם הזריז ועוסק בתורה כראוי. כי אין כוח האדם ככוח האבנים, או שיהיו עצמותיו כנחושת לטרוח תמיד, ופעמים צריך לנוח כדי שיתחזק. אבל העצל מיישר זאת הסברא, ונמשך אחריה עד שיתבטל מכל וכל. ולעולם בכל המצוות שיש בהן טורח – יעשה סברא לפי העצלות להתבטל מן המצווה. כללו של דבר: העצל יטה כל סברותיו לצד העצלות.",
+                "העצל הוא רך הלבב, ואינו גולה למקום תורה. ועליו אמר שלמה המלך שבעה דברים <small>(דברים רבה ח ו)</small>. כיצד? אומרים לעצל: \"רבך בעיר, לך ולמד תורה הימנו!\" והוא משיב להם: \"מתיירא אני מן הארי שבדרך\", שנאמר <small>(משלי כו יג)</small>: \"אמר עצל שחל בדרך\". אומרים לו: \"רבך בתוך המדינה, עמוד ולך אצלו!\" והוא משיב להם: \"מתיירא אני שלא יבוא ארי בתוך הרחובות\", שנאמר <small>(שם)</small>: \"ארי בין הרחובות\". אומרים לו: \"הרי הוא דר אצל ביתך!\" והוא משיב להם: \"הארי בחוץ\", שנאמר <small>(שם כב יג)</small>: \"אמר עצל ארי בחוץ, בתוך רחובות ארצח\". אומרים לו: \"הרי הוא בתוך הבית.\" והוא משיב להם: \"ואם הולך אני ומוצא הדלת נעולה, אני צריך לחזור\". אומרים לו: \"פתוחה היא\" – עדיין לא יקום העצל, שנאמר <small>(שם כו יד)</small>: \"הדלת תסוב על צירה, ועצל על מיטתו\". ולבסוף שלא יודע מה להשיב, אומר להם: \"אם הדלת פתוחה או נעולה – אני מבקש לישון מעט\". שנאמר <small>(שם ו ט)</small>: \"עד מתי עצל תשכב, מתי תקום משנתך\". עומד ממיטתו ונותנים לפניו לאכול– והוא מתעצל לתת לתוך פיו, שנאמר <small>(שם כו טו)</small>: \"טמן עצל ידו בצלחת, נלאה להשיבה אל פיו\".",
+                "ואיזהו השביעי? שנאמר <small>(שם כ ד)</small>: \"מחורף – עצל לא יחרוש\". ואמר רבי שמעון בן יוחאי: זה שלא למד תורה בנעוריו, ורוצה ללמוד בזקנותו ואינו יכול. וזהו <small>(שם)</small>: \"ושאל בקציר – ואין\".",
+                "עד כאן היה שלמה מגנה את את העצל. ומשה רבנו עליו השלום אמר דבר גדול מכולם, שנאמר <small>(דברים ל יד)</small>: \"כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשתו\". פירוש: רק הוצא דבר מפיך. ומי שמתעצל בזה, שלא יוציא דברים מפיו – אין לך עצלות גדולה מזו.",
+                "ראה איך העצל רחוק מן המידות הטובות. ואינו שוֹוה כלום לשליחות, כחלא [חומץ] שאינה שוֹוה לשִניים, שנאמר <small>(משלי י כו)</small>: \"כחומץ לשניים וכעשן לעינים, כן העצל לשולחיו\". ונאמר <small>(שם כו טז)</small>: \"חכם עצל בעיניו, משבעה משיבי טעם\". פירושו של זה הפסוק כך הוא: מלך שיש לו רצים ושלוחים הרבה, ועשו כולם שליחותו של מלך, וגם השיבו דבר למלך כשחזרו משליחותם. אבל אחד מעבדי המלך היה איש עצל, ומערים לומר חולה אני\", ונח ואכל משולחן המלך. וכשהוא ראה שחבריו באים יגעים מטורח הדרך, אז הוא החזיק עצמו חכם בעיניו מכל חבריו. אבל שטות הוא בידו, דכתיב <small>(שם כב כט)</small>: \"חזית איש מהיר במלאכתו, לפני מלכים יתיצב\". ואף כאן המלך ישלם גמול לפקחים, שהיו משיבים לו טעם. אבל העצל – לא יחוש לו.",
+                "כללו של דבר: העצל אינו שוֹוה, לא לעולם הזה ולא לעולם הבא, כי מֵיאנו ידיו לעשות טוב. ואמר החכם: העצל שבבני אדם – שנתעצל לקנות אוהבים חכמים ויראי השם יתברך. ויש יותר עצל ממנו: שכל אלו היו בידו ואבדם.",
+                "הקדוש ברוך הוא ברא בריה חלשה, האוגרת לחמה וטורחת על מאכלה, כדי להחכים בה את העצל, דכתיב <small>(משלי ו ו)</small>: \"לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם\". לכן יתבייש בראותו הנמלה החלושה, וזריזה היא על ענייניה, וילמד ממנה לאחוז כמוה במידת הזריזות, ולצאת מתחת יד העצלות, ולהשיב נשפו מיני שחת.",
+                "ויש עצלות שהיא טובה מאוד, כגון היושב ומתעצל לעשות רעות ולרדוף אחר התאוות. אמרו על אדם שרצה המלך לשלחו למקום סכנה ולא אבה ללכת, וחרפו המלך. אז אמר למלך: מוטב שתחרפני ואני חי, משתתפלל בעדי ואני מת.",
+                "ועל זה העניין אמרו רבותינו <small>(פסחים נ ב)</small>: יש זריז ונשכר, ויש זריז ונפסד; יש עצל ונשכר, ויש עצל ונפסד. זריז ונשכר – שעושה מלאכתו כל השבוע ואינו עושה בערב שבת. זריז ונפסד – שעושה מלאכה כל השבוע, ועושה גם כן בערב שבת. עצל ונשכר – שאינו עושה מלאכה כל השבוע, ואינו עושה בערב שבת. עצל ונפסד – שאינם עושה מלאכה כל השבוע, ועושה בערב שבת. ראה איך העלו חכמים בלבבם שיש זריזות שהיא טובה ויש זריזות שהיא רעה, וכן בעצלות.",
+                "לכן תחשוב שתעשה הטוב בכל איבריך ובכל מחשבותיך, ותבחר מכל איבר ואיבר קצת קלות וקצת כבדות, והכל לשם שמים: תהא קל לשבת עם חברים המתחברים לתורה ולמצוות, ותהא כבד לשבת עם הליצנים ועושים רעה. ותהא קל בעיניך לראות דת ודין וענייני המצוות, ותהא כבד בעיניך לראות מעשה הבלים, ולהסתכל באשת איש ובעבודה זרה. ותהא קל באוזניך לשמוע מוסרים ותוכחות ודין תורה, ותהא כבד באוזניך לשמוע ניבול פה ודברים בטלים. ותהא קל באפך לכעוס על הרשעים, ותהא כבד באפך לכעוס על הצדיקים. ותהא כבד בפיך ובלשונך המריבות, והשקרים, והליצנות, והלשון הרע, ותהא קל בפיך בדברי תורה, ותוכחות, ולצווֹת על הטוב.",
+                "ותהא כבד בידך להרים יד ברֵעך, ותהא קל בידך ליתן צדקה, ולעשות מלאכתך באמונה. ותהא כבד ברגליך לילך בדרכי הרשעים, ללכת למשתאות וללכת בטיולים, ותהא קל ברגליך לרוץ לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, וללכת לבקר חולים, ולעשות לוויה, ולכל המצוות. ותהא כבד בלבבך לחשוב הירהורים רעים, ותהא כבד על הקנאה ועל השנאה, ותהא קל בלבבך לחשוב הירהורי תורה, ולהשיג מעלות אהבת השם יתברך ויראתו הטהורה. ובזה תהא קל וזריז בלבך להתדבק באור העליון."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שער השבעה-עשר - שער הנדיבות </b></big>",
+                "הנדיבות היא המידה אשר יגיע בה האדם למעלות גדולות. וכשהנדיבות על דרך טובה – אז היא משובחת מאוד, ובה יגיע אל מעלות רבות בעולם הזה ובעולם הבא, כמו שנאמר <small>(משלי יח טז)</small>: \"מתן אדם ירחיב לו, ולפני גדולים ינחנו\". כי בעבור מתנותיו – יאהבוהו מלכים ושרים וכל אדם. ואין דבר בעולם המביא את האדם לידי אהבת העולם כמו הנדיבות, וגם בעולם הבא יגיע לו גמול טוב עבור מתנתו.",
+                "ויש שלושה מיני נדיבות: האחד נדיב בממון, השני נדיב בגוף, השלישי נדיב בחכמה. ואלו השלושה היו באברהם אבינו: שהיה נדיב בממון, דכתיב <small>(בראשית כא לג)</small>: \"ויטע אשל\". נדיב בגופו, שהציל לוט בן אחיו ונלחם עבורו. נדיב בחכמתו, כי לימד לכל העם הדרך הישר עד שנתגיירו, דכתיב <small>(שם יב ה)</small>: \"ואת הנפש אשר עשו בחרן\".",
+                "וזאת המידה היא משובחת מאוד, מפני שבה האדם מתכבד, כדכתיב <small>(משלי יט ו) </small>\"רבים יחלו פני נדיב\", ודבריו נשמעים כשהוא מוכיח בני האדם לשוב לעבודת הבורא יתברך. אם הוא צריך לעזרה – הכל יעזרוהו, והכל בשלום עמו.",
+                "ודע שהמתנה במקום שהיא ראויה, כגון צדקה לעניים יראי שמים – אותה המתנה היא מטמון ספון שאינה נאבדת באריכות הימים, אך היא עומדת כל הימים. וזו היא כוונת שלמה המלך עליו השלום, שאמר <small>(קהלת יא א)</small>: \"שלח לחמך על פני המים, כי ברוב הימים תמצאנו\". ופשט הפסוק דבר על הנדיבות, כי מי שזורע חסד – קוצר תבואתו. ומי שיש בו המידה הזאת הוא מתעשר, כמו שנאמר <small>(משלי יא כד)</small> \"יש מפזר ונוסף עוד\"; עוד כתיב <small>(שם כח כז)</small>: \"נותן לרש – אין מחסור\". ואמר דוד על האנשים הנדיבים <small>(תהלים קיב ט)</small>: \"פִזַר נתן לאביונים – צדקתו עמידת לעד\".",
+                "והמידה החשובה הזאת הלוואה היא אצל הבורא יתברך, שנאמר <small>(משלי יט יז)</small>: \"מלוה יי חונן דל\". ואמר החכם: עשה חסד עם מי שראוי לכך ועם מי שאינו ראוי לכך. פירוש: \"עם מי שראוי לכך\" – יהיה החסד במקומו, \"ועם ומי שאינו ראוי לכך\" – תהיה אתה ראוי לעשותו. ואמרו חכמים: כל מי שנותן מתנה גדולה למי ששאל המתנה – הוא חצי נדיב. אבל הנדיב השלם הוא הנותן תדיר, הן רב או מעט, קודם שישאלו ממנו.",
+                "ועוד אמר החכם: מידת הנדיבות תלויה בהרגל. כי אינו נקרא \"נדיב\" עד שיהא רגיל בכל עת ובכל שעה להתנדב כפי יכולתו. כי אדם שנותן למי שראוי ליתן אלף זהובים בבת אחת למי שראוי – אינו נדיב כמי שנותן אלף זהובים באלף פעמים, כל זהוב וזהוב למי שראוי לו. כי אותו שנותן אלף זהובים בבת אחת – נתעוררה דעתו להתנדב, ואחר כך פסקה ממנו. וכן לעניין השכר: אין שכר למי שפדה שבוי אחד היושב במשמר על דבר חוב במאה דינרים, שהוא די מחסורו, כמו מי שפדה עשרה שבויים, או השלים לעשרה עניים חסרונם במאה דינרים, כל אחד בעשרה דינרים. ועל זה אמרו רבותינו <small>(אבות ג טו)</small>: הכל לפי רוב המעשה, ולא אמרו: \"לפי גודל המעשה\".",
+                "כל המעלים עיניו מן הצדקה – כאילו עובד עבודה זרה. ונקרא \"בליעל\", \"רשע\", \"אכזרי\" ו\"חוטא\". \"בליעל\", שנאמר <small>(דברים טו ט)</small>: \"השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר: קרבה שנת השבע שנת השמיטה. ורעה עינך באחיך האביון, ולא תתן לו\". \"אכזרי\", דכתיב <small>(משלי יב י)</small>: \"ורחמי רשעים אכזרי\". והוא מכחיש ייחוסו, שאינו מזרע אברהם יצחק ויעקב, שהיו רחמנים <small>(יבמות עט א)</small>, אלא מזרע גויים שהם אכזריים רחמנים, שנאמר <small>(ירמיהו נ מב)</small>: \"אכזרי המה, ולא ירחמו\". וכל המרחם – מרחמים עליו מן השמים, שנאמר <small>(דברים יג יח)</small>: \"ונתן לך רחמים וריחמך והרבך\" <small>(שבת קנא ב)</small>.",
+                "והנותן צדקה לעניים בסבר פנים רעות – אִבד זכותו, ואפילו שנותן הרבה; ועובר על \"אל ירע בעיניך בתתך לו\" <small>(דברים טו י)</small>. וטוב ממנו הנותן פרוטה בסבר פנים יפות לעני. וטוב שיתן קודם שישאל. וטוב שיתן בסתר, דכתיב <small>(משלי כא יד)</small>: \"מתן בסתר יכפה אף\". ויש שהיו קושרים מעות בבגד וזורקים לאחוריהם, ובאים עניים ונוטלים, והנותן אינו יודע למי נותן, והמקבל אינו יודע ממי קבל ואינו מתבייש <small>(כתובות סז ב)</small>. כללו של דבר: כל מה שיכול להסתיר, שלא ידע העני מי הוא הנותן, ושלא ידע הנותן מי הוא המקבל – יש לו להסתיר.",
+                "וכשאדם עושה צדקה – יעשה חסד עם הצדקה. כגון שיקנה באותם המעות דבר הצריך לעני, שלא יצטרך העני לטרוח, ואף העשיר יקנהו בזול יותר מן העני. וידקדק העשיר שיתן לו בשעה שהוא צריך מהם, ובזה עושה עמו חסד. ועל זה אמר הנביא <small>(הושע י יב)</small>: \"זִרעו לכם לצדקה, קצרו לפי חסד\". פירוש: השכר הולך אחר החסד.",
+                "ועתה שמע חשיבות הנדיבות ובעלי הצדקה, דכתיב <small>(משלי יד לד)</small>: \"צדקה תרומם גוי\". בוא וראה כמה גדול כוחה של צדקה, שהיא נתונה בימינו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר <small>(תהלים מח יא)</small>: \"צדק מלאה ימינך\".",
+                "גדולה צדקה, שבה נשתבח הקדוש ברוך הוא בשעה שעתיד להביא תשועה לישראל, שנאמר <small>(ישעיהו סג א)</small>: \"אני מדבר בצדקה, רב להושיע\". גדולה צדקה, שמנחלת כבוד וחיים לעושיה, שנאמר <small>(משלי כא כא)</small>: \"רודף צדקה וחסד, ימצא חיים צדקה וכבוד\". ומשום דרודף צדקה ימצא צדקה?! אלא הקדוש ברוך הוא ממציא לו מעות כדי לעשות מהן צדקה לבני אדם המהוגנים, לעשות להן צדקה כדי לקבל מהן שכר. גדולה צדקה, שבה עתיד הקדוש ברוך הוא לפדות את ישראל, שנאמר <small>(ישעיהו א כז)</small>: \"ציון במשפט תפדה, ושביה בצדקה\". גדולה צדקה, שבה נשתבח אברהם אבינו, שנאמר <small>(בראשית טו ו)</small>: \"והאמין ביי, ויחשביה לו צדקה\"; ואומר <small>(שם יח יט)</small>: \"כי ידעתיו, למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך יי לעשות צדקה ומשפט, למען הביא יי על אברהם את אשר דבר עליו\". גדולה צדקה, שבה נשתבח דוד מלך ישראל, שנאמר <small>(שמואל ב ח טו)</small>: \"ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו\". גדולה צדקה, שבה נשתבח שלמה המלך עליו השלום, שנאמר <small>(מלכים א י ט)</small>: \"יהי יי אלהיך ברוך, אשר חפץ בך לתתך על כסא ישראל, באהבת יי את ישראל לעולם, וישימך למלך לעשות משפט וצדקה\". גדולה צדקה, שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר <small>(תהלים פט טו)</small>: \"צדק ומשפט מכון כסאך\". גדולה צדקה, שבה נשתבחו ישראל, שנאמר <small>(דברים ו כה)</small>: \"וצדקה תהיה לנו, כי נשמור לעשות...\". גדולה צדקה, שבה עתיד הקדוש ברוך הוא להשתבח ביום הדין, שנאמר <small>(ישעיהו ה טז)</small>: \"ויגבה יי צבאות במשפט, והאל הקדוש נקדש בצדקה\". גדולה צדקה, שהיא מלַוָה לעושה בשעת פטירתו, שנאמר <small>(שם נח ח)</small>: \"והלך לפניך צדקך, כבוד יי יאספך\". גדול החסד, שבו נבנה העולם, שנאמר <small>(תהלים פט ג)</small>: \"עולם חסד יבנה\". לכך ידבק האדם במידת הנדיבות, שגורמת כל הטובות האלה.",
+                "ועוד יהיה נדיב בממונו לקנות המצוות, כגון רבן גמליאל שקנה אתרוג באלף זוז <small>(סוכה מא ב)</small>. ויהיה נדיב בממונו להדר במצוות, והידור מצווה עד שליש <small>(בבא קמא ט ב)</small>.",
+                "ויהיה נדיב בממונו לכתוב ולקנות ספרים, ולהשאילן למי שאין לו, שנאמר <small>(תהלים קיב ג)</small>: \"הון ועושר בביתו, וצדקתו עומדת לעד\" <small>(כתובות נ א)</small>. ויהיה וותרן בזה, שלא יחוש אם יתקלקלו הספרים עבור שלומדים בהם. ועל כלי ביתו יהיה נדיב, להשאיל לשכניו ומיודעיו.",
+                "ויהיה נדיב להלווֹת לעני את כספו, ואם יספיק בידו – ילווה גם לעשירים. ויהיה נדיב במשא ובמתן עם כל העולם, ולא ידקדק עם חברו בדבר מועט. אם הוא מודד יין או שמן או איזה דבר שיהיה – לא יצמצם.",
+                "ויהיה נדיב בגופו לטרוח עבור כל אדם, לסבול עוּלם ומשאם, ולהצטער בצרתם, ולהתפלל בעדם, ולשמח בשמחתם, לבקר חולים ולעשות חסד עם המתים.",
+                "וביותר צריך להיות נדיב בחכמת תורתו <small>(סוכה מט ב)</small>, ללמד לכל אדם דעת ולהמשיך את לבם לשמים. וזהו הנדיבות הגדולה שבכל מיני הנדיבות – המתנדב לאדם להביאו לחיי העולם הבא.",
+                "אף על פי שמידת הנדיבות היא טובה, צריך ליזהר שלא יהא פזרן, להשיג תאווֹת לבו במיני מאכל ומשתה, ולתת הונו לזונות, ולעשות בגדים יקרים, ולפזר במיני תחבולות שאינן מביאת ליראת שמים. וצריך נדיב הלב שלא לפזר לריק, ושלא לרדוף אחר תאוות המביאות כל רע. אך ידקדק להיות וותרן לעניים הטובים, להלבישם ולהאכילם מן המיטב, כדכתיב <small>(ויקרא ג טז)</small>: \"כל חלב ליי\". ויהיה שכרו טוב הצפון בעדו, אשר \"עין לא ראתה אלהים זולתך, יעשה למחכה לו\" <small>(ישעיהו סד ג)</small>."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שער השמונה-עשר - שער הצייקנות </b></big>",
+                "הציקנות. זאת המידה היא מגונה ברוב ענייניה. ועל הציקן אמר שלמה עליו השלום <small>(משלי כג ו)</small>: \"אל תלחם את לחם רע עין\".",
+                "ואלה מידות צר העין: לא יתן צדקה, ולא ירחם על העניים. וכשיש לו משא ומתן עם חברו – מדקדק עמו יותר מדי, ולא יוַתר לו מאומה. אינו מאכיל ואינו מלבייש, ולא יֵהנה שום אדם ממנו. ואין לו ביטחון על מי שנותן לו הממון, והוא שנוא לבריות. אינו מהדר אחר המצוות, ולא יקנה לו רב וחבר, ומתוך כך יישאר ריק מן התורה ומן המצוות.",
+                "ואם הוא ציקן בגופו – גם הוא רע ומר, שלא יעשה חסד עם בני אדם. ורע על כל רעות אם הוא כילי בחכמתו או בספריו, כיון שהוא אינו חסר בזה מאומה: כי החכמה דומה לאש, שאינה חסרה אם מדליקים ממנה נרות או אש אחרת. ועליו נאמר <small>(משלי יא כו)</small>: \"מונע בר – יקבוהו לאום\". אבל בנדיב נאמר <small>(שם)</small>: \"וברכה לראש משביר\". ופשט הכתוב מדבר בצדקה, והמשל על חכמתו.",
+                "והטוב שבזאת המידה: שאינו מפסיד ממונו בהבלים, ופעמים נמנע מעבירות גדולות. ומחמת שמחסר נפשו מטובה, מתוך כך אין לו גאוּת כמו שיש לנדיב, כי מרוב טובה והנאה שיש לו לאדם – יבעט ביוצרו. לכן ידקדק האדם בעצמו, ויהיה נדיב במקום שראוי לו להתנדב, ובמקום שאין ראוי לו להתנדב יהיה ציקן וכילי. וישקול כל זה במאזנים של תורה.",
+                "וילמד מיעקב אבינו שהיה ציקן שאין דוגמתו, שנאמר <small>(בראשית לב כה)</small>: \"ויִוָתר יעקב לבדו\" – ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה, ששכח פכים קטנים וחזר עליהם. מלמד שהצדיקים, חביב עליהם ממונם יותר מגופם, לפי שאין פושטים יד בגזל <small>(חולין צא א)</small>. ראה הציקנות הגדולה, שאדם עשיר כמו יעקב עליו השלום, היה לו לחזור אחר פכים קטנים. ומצינו במקום אחר שהיה וַתרן שאין דוגמתו, כמו שדרשו רבותינו זיכרונם לברכה <small>(שמות רבה לא יז) </small> \"בקברי אשר כריתי לי\" <small>(בראשית נ ה)</small> – מלמד שנטל יעקב כל כסף וזהב שהביא מבית לבן ועשה כרי, ואמר לעשו: טול בשביל חלקך במערה. היש וַתרן כזה?!",
+                "לכן מזה ילמד אדם שלא יפזר לריק ושלא לצורך. ובמקום מצווה, כגון בצדקה ובשאר מצוות התלויות במעות, כגון לקנות רב וחבר וספרים – יהיה וַתרן גדול, כדי להשיג מעלות עליונות, להשיב הנפש למקום טהרה, שתהא צרורה בצרור החיים, כדכתיב <small>(שמואל א כה כט)</small>: \"והיתה נפש אדנִי צרורה בצרור החיים\"."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שער התשעה-עשר - שער הזכירה </b></big>",
+                "הזכירה היא מידה שאין העולם יכול להתקיים בלעדיה. כי כל משא ומתן של עולם הזה – הכל תלוי בזכירה. כי לא היה אדם מאמין לחברו או מלוה לו, אם לא היה זוכר. וכל העניינים שבעולם, כגון מקח וממכר, אם היו שוכחים דבריהם – לא היו יכולים לעשות מיקח וממכר, או לעשות תנאי ביניהם בלא זכירה. ואין צריך להאריך בזה, כי הדבר ידוע לכל. לכן יקח האדם זאת המידה להשתמש בה לכל העניינים. כי הזכירה היא גדר לאמת: איך יזכור נדריו שנדר לקיים, ואם יש דבר בינו ובין חברו – יזכור העניין ולא ישנה דבריו. גילה לו דבר סתר וצווה לו שלא לגלות – יזכור צוויו ולא יגלה.",
+                "לוה מחברו מעות או שאל ממנו כלי ביתו – יזכור כמה מעות לוה ממנו, וידקדק בחשבונו וישלם הכל. ומי שיש לו עסקים רבים והוא טרוד, צריך ליזהר מאוד שלא יִלווה מעות, או שלא ישאל עניינים מן בני אדם; כי כיון שהוא טרוד – ישכח הכל ולא יזכור. גמל לו חברו טובה – יזכור כדי שיוכל להשיב לו. ולעניין הצדקה: צריך לזכור העניים ולהעלות על לבו דוחקם, ומתוך כך יעזור להם. ואם יבוא להעיד בבית דין על מה שראה וידע, צריך האדם שיזהר מאוד שיזכור, ולא יפחת ולא יוסיף על מה שראה וידע. ראה איך הזהיר הקדוש ברוך הוא על הזכירה, שנאמר <small>(דברים ח יא)</small>: \"השמר לך פן תשכח את יי אלהיך, לבלתי שמור מצווֹתיו ומשפטיו וחוקותיו\". וזה דבר גדול: הזוכר את השם יתברך בכל מעשיו. וכן אמר דוד <small>(תהלים טז ח)</small>: \"שויתי יי לנגדי תמיד\".",
+                "הזכירה היא מעלה עליונה, והיא כלי שמחזקת כל המצוות וכל התורה. בציצית נאמר <small>(במדבר טו לט-מ)</small>: \"וזכרתם את כל מצוות יי ועשיתם אותם... למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי\". בתפילין נאמר <small>(שמות יג ט)</small>: \"והיה לך לאות על ידך, ולזכרון בין עיניך, למען תהיה תורת יי בפיך\"; וכתיב <small>(דברים טז יב)</small>: \"וזכרת כי עבד היית במצרים, ושמרת ועשית את החוקים האלה\".",
+                "וכיון שהכל תלוי בזכירה, יש לי לכתוב שלושים דברים שתזכור בכל יום שתי פעמים, ותכניסם בעמקי הלב ובמחשבותיך. לא תזכרם בפיך בלבד, אך תכתבם על לוח לבך; ואז תהיה עבודתך מקובלת לפני המקום ברוך הוא, ותישא חן וחסד לפניו.",
+                "הזכירה הראשונה: שתזכור איך הוציאך הבורא יתברך מאין ליש. וזכור הטובה שעשה עמך מעודך עד היום הזה, ואיך גידלך ונשאך על כל הבריות. וכל זה עשה לך ולא שהיה חייב לעשות לך, אלא בחינם עשה לך, ומרוב חסדיו גמל לך כל זה, ועבור זה אתה חייב להודות לבורא יתברך.",
+                "השניה: שיזכור חסדי השם יתברך שהוא שלם באיבריו. ויחשוב: אם היה חולה איבר אחד, ובא רופא ורפא אותו – כמה היה נכנע ומחזיק טובה לרופא ההוא! קל וחומר שיעשה כן לפני השם יתברך שעשהו שלם.",
+                "השלישית: שיזכור חסדי השם יתברך שנתן בו חכמה ודעת. ויחשוב: אם הוא היה שוטה ומקרע כסותו – כמה היו ענייניו מקולקלים, ולא היה נחשב למאומה. ואם היה רופא מרפא שטותו – כמה היה ראוי לשבחו! קל וחומר לבורא יתברך שמו.",
+                "הרביעית: שיזכור הטובה שנתן לו האל יתברך, שנתן לו תורתו הקדושה להורות לו דרכיו הישרים, להגיע לעבודת האל יתברך; ויתרצה בה להודות לאל אדון העליון, שבה יגיע לאור באור החיים ליהנות מזיו השכינה.",
+                "החמישית: שיזכור רחמי האל יתברך, שרחם עליו לתת תורתו הטהורה בידו. ואילו מלך בשר ודם שלח לו כתב, וקרא כל הכתב, והיה בו דבר שלא הבין – כמה היה מצטער על זה, שלא היה יודע מה שצוהו המלך. ואין ספק, אם היה במקומו אפילו קטן מן הקטנים שהיה יודע לפרש לו מה שלא הבין – היה ממהר ללכת אליו, ולא היה מתבייש. כל שכן שיעשה כן בתורת אלהינו.",
+                "הששית: שיזכור אם יש בו שום דבר מה שיעבור בו על שציווהו יוצרו. ויחשוב על זה, שכל הדברים שברא הבורא יתברך, הם עושים מצוותו: החמור נושא משא, הסוס והשור חורשים, ואין שום יום שמורדים באדונם. השמש עושה בכל יום מה שציווהו האל יתברך, ואם היה יום אחד שלא היה זורח והיה חושך – כמה היה פלא בעיני העולם! או אם מי הים היו עוברים את הגבול שנתן להם הקדוש ברוך הוא – הוא מחריבים את העולם. או אם האדמה אינה נותנת יבולה ופרותיה, היו כל העולם מתים. ועתה ראה שכל הדברים עושים שליחותם, ואיך לא יתבייש האדם להרגיל איבריו, שנבראו לשמור התורה, והוא משנה אותם ומרגיל איבריו לעבור על התורה?",
+                "השביעית: שיזכור בענייני העולם, עבד שראה אשר אדוניו מטיב עמו ומספיק לו צרכיו – כמה צריך אותו עבד לקבל עליו מורא אדוניו ואהבתו, ושייכנע לפניו, ושישתדל בכל כוחו שימצא חן בעיני אדוניו. קל וחומר שיקבל האדם עליו על מלכות שמים, ויחשוב עצמו כעבד נכנע לפני רבו, ואל יַראה בעצמו שום שררה וגאות.",
+                "השמינית: שיזכור כל עבדי המלך איך הם זריזים ומשתדלים בעבודתו. ואם עבדי המלך יעשו מעשה המלך, דבר שצריך חכמה ועצה – הנה יפנו לבם מכל דבר, וישימו כל מחשבותם וחכמתם לעשות עניין המלך בתבונה ובחכמה ובכיוון בכל לב אשר יוכלו לעשות. ואם יבוא לשבח את המלך ולהחזיק לו טובה על הטוב שעשה לו, הן אם יכתוב לו כתב או יעמוד אצלו על פה – יחפש בלבו לשון צח ונאה לשבח בו המלך. קל וחומר שיעשה כן לפני מלך מלכי המלכים, שישים כל כוונתו בעבודת השם יתברך לעשות כהלכתה ולייפותה. והנה כל מעשה עבודת השם יתברך נחלקו לשלושה חלקים: האחד: חובת הלב לבד. אם יתעסק במחשבתו לייחד השם יתברך – יפנה לבו מכל מחשבותיו, ויהיה ייחודו שלם לאלהים לבד. השני: עסק הלב והאיברים, כגון בתפילה – יפנה לבו מכל עסקיו, ויעמוד בכוונה גדולה לפני האל הגדול יתברך. השלישי: בעשותו לולב וציצית וכיוצא באלו, שהם מצוות איבריו לבד, ואין עיקר הכוונה כמו התפילה, כי עיקר התפילה היא הכוונה, אבל אלו עיקרם באיברים בלא לב – אפילו הכי קודם שיעשה המצווה יזכור לשם מי יעשה, ויעשה בהידור מצווה עד שליש <small>(בבא קמא ט ב)</small> לאדון עולמים.",
+                "התשיעית: שיזכור אדם שיש לו אשה שאוהב אותה כנפשו, או בנו שהוא אוהבו בכל לב, והוא טורח תמיד להשיג להם כל צורכם ולעשות כל רצונם; ואינו עושה זה עבור שירא מהם או שהם ייטיבו עמו עבור שהוא עושה רצונם, אלא מרוב אהבה שהוא חושק בם עושה. קל וחומר שיעשה כן לפני האל יתברך, שיכוון כל מעשיו לשמו הגדול לבדו, ולא יעשה המצוות מאהבת בני אדם או מיראתם, או שיקווה לקבל טובה. אלא יש לו לייחד כל מעשיו לשמו הגדול לבד, ולא ישתף עמו דבר אחר.",
+                "העשירית: שיזכור מה היו כל מעשיו עד היום הזה, אם עסק בעבודת יוצרו או אחר יצרו. וצריך שיזכור בכל יום כמה עשה עבודת השם יתברך וכמה מרד כנגדו. ולעולם יתן לבו שיעסוק יותר בעבודת השם יתברך ממה שיעסוק בצרכיו. ואם לא עסק כל ימיו בעבודת הבורא יתברך, לכל הפחות מכאן ואילך יעסוק בעבודת השם יתברך.",
+                "האחת עשרה: שיזכור איך הוא זריז וממהר בענייניו לאסוף הון, וחושב יומם ולילה, ואינו חושש לאהוב אלא למי שיעזרהו לקבץ כסף וזהב. ואפשר שתהא יגיעתו לריק, שיאבד הכל, או שמא יהא ממונו לרעתו, או שמא ימות מהרה; אף על פי כן טורח כל כך. אם כן מה יעשה לנשמתו הקיימת לעולם ועד? ועוד: כמה אתה חייב לתקן ענייניך, ולהיות זריז לזכור תמיד לזכותם ולצחצחם בזכות הקיימת לעולם ועד ולעולמי עולמים. ועתה ראה מה חילוק יש בין שני העולמות, ומעלת האחד מן האחר \"כיתרון האור מן החושך\" <small>(קהלת ב יג)</small>.",
+                "השתים עשרה: שיזכור שהקדוש ברוך הוא רואה מחשבות לבו. ראה איך מקשט עצמו ומיַפה עצמו ההולך לשרת לפני המלך, כמו שכתוב <small>(אסתר ד ב)</small>: \"כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק\"; וכאשר תראה ביוסף הצדיק עליו השלום <small>(בראשית מא יד)</small>: \"וישלח פרעה ויקרא את יוסף, ויריצוהו מן הבור, ויגלח ויחלף שמלתיו, ויבוא אל פרעה\". והנה ראה שאין תכשיט העומד לפני המלך לעולם, כמו שעומד לפני המלך שעה אחת. אם כן אנחנו העומדים לפני המלך מלכי המלכים לעולם, כי הוא רואה מחשבות לבנו בסתר ובגלוי, ואין מנוס ממנו כי בכל מקום הוא, שיש לנו לחשוב תמיד בגדולתו, ולהסכים בלבנו לעשות רצונו, ולהתקשט עם המחשבות לפניו.",
+                "השלוש עשרה: שיזכור אשר חכמתו יותר ממעשיו, שאינו עושה כפי חכמתו. ויש לו ממון, ואינו עושה טובה עם ממונו כפי עושרו. ויחשוב: מי האיש אשר אם יבוא אליו אדם ויאמר לו \"יהי לך מאה זהובים על מנת שתתן לאוהבי עשרה זהובים\", שלא יעשה? קל וחומר שעושה כן לפני השם יתעלה. ואל תאמר: אלו הגעתי לעושר כך וכך, או אלו ידעתי לימוד יותר ממה שאני יודע – הייתי עושה מה שאני חייב מן העבודה. כי כל זה הבל גדול מי שאומר כך, כי כך דחיית יצר הרע. אלא כל אדם יעשה מיד כפי חכמתו ועושרו למה מה שהוא עתה. ואם יהיה לו יותר – יעשה יותר.",
+                "הארבע עשרה: שיזכור האדם שמסביר פניו לחברו, איך לבו נוטה אליו לאהוב אותו, כדכתיב <small>(משלי כז יט)</small>: \"כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם\". כל שכן אם רואה מלך שמקבלו בסבר פנים יפות, ומראה לו שהוא אוהבו – כמה יאהבנו, כמה יכבדנו וייכנע לפניו, וכמה ישתבחו ויתהללו בזה. קל וחומר להבורא יתברך, שהודיענו שהוא אוהב אותנו, והבטיחנו לאהוב אותנו בכל דור ודור, כמו שנאמר <small>(ויקרא כו מד)</small>: \"ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, לא מאסתים ולא געלתים לכלותם, להפר בריתי אתם\" – שאנו חייבים לאהוב להבורא יתברך בכל לב.",
+                "החמש עשרה: שיזכור שהאדם מזמין צרכיו קודם שצריך, והוא אינו יודע אם יחיה עד שייהנה מהן אם לא. וההולך בדרך רחוקה – איך הוא מזמין צידה לדרך. קל וחומר שנעשה כן לעולם הארוך, שהוא דרך רחוקה, ופתאום שולח המקום שלוחו להביא האדם, ואם אין לו צידה או יש לו צידה. לכן יהיה זהיר שיש לו צידה קודם שהזמין לדרכו ושיצטרך לו.",
+                "השש עשרה: שיזכור האדם חבריו, בחורים וגיבורים יותר ממנו, שהיו בהנאה גדולה, ולא האריכו ימים. ואין המוות מתעכב לבוא בכל שעה, ואין אדם שולט בו. ויחשוב: הנשמה היא פיקדון בידו, ואינו יודע מתי יבוא בעל הפיקדון ויתבע פיקדוניו, וצריך שימהר לנקות את הפיקדון, שישיבהו נקי כאשר בא לידו.",
+                "השבע עשרה: שיזכור מעלה טובה מאוד, להסתלק מבני אדם כשיכול להינצל מהם, וישב בחדרו יחיד. כי רוב העבירות אינן נגמרות אלא בשניים, כגון זנות ולשון הרע ושקרים וחניפות. מכל אלו ינצל היושב יחידי, כי הוא אינו מתגאה על בני אדם, ואינו שומע ליצנות שלהם. ובעמדו שם, חייב להוכיחם בשלושה עניינים: בפגיעת היד, כפינחס שלקח רומח בידו <small>(במדבר כה ז)</small>; בדברים, כאשר עשה משה רבנו עליו השלום, שאמר לרשע <small>(שמות ב יג)</small>: \"למה תכה רעך\"; בלב, כמו שאמר דוד <small>(תהלים כו ה)</small>: \"שנאתי קהל מרעים, ועם רשעים לא אשב\". ומי זה יכול להתקוטט עימהם תמיד, כיון שהם עוברים תמיד? וכשאתה יושב יחיד – ביטלת מעליך כל זה העונש, ואתה ניצלת מעונות הרבה. אבל עם החסידים יתחבר, וישב אצלם וילמד מהם, דכתיב <small>(משלי יג כ)</small>: \"הולך את חכמים יחכם\".",
+                "השמונה עשרה: שיזכור חסדי המקום, שהוא מציל אותו מפגעי העולם. שהוא רואה כמה בני אדם מתים בייסורין קשים: ברעב, ובצמא, ובסמי המוות, ובצרעת, ובחרב, ובמים, ובאש; והוא יודע בעצמו שהוא ראוי לכל הצרות בעבור כמה עבירות שעבר, שלא שמר משמרת האלהים. ואף על פי שהוא רשע גמור – חמל עליו השם יתברך והצילו מכל הצרות. וידע כמה הוא ראוי להיכנע לפני בוראו, ולבקש ממנו מחילה כל פעם, ויזהר בעבודתו לשבחו, ולבקש ממנו שישמרהו מכל הצרות המתרגשות בעולם, כמו שאמר הכתוב <small>(שמות טו כו)</small>: \"ויאמר אם שמוע תשמע לקול יי אלהיך... כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני יי רופאך\". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה <small>(ברכות לג א)</small>: אין הערוד ממית, אלא החטא ממית.",
+                "התשע עשרה: שיזכור ויחשוב אם יש לו ממון – שהוא פיקדון אצלו, כי כשירצה השם יתברך – יקחנו מידו ויפקידנו ביד אחר. לכן לא יצטער האדם לפרוע מה שהוא חייב לחברו, כגון אם הוא גזל – ישיב הגזלה בשמחה, וישבח להשם יתעלה שידו מגעת להשיב הגזלה. ויזהר שלא יפחד על ממון אלא יחשוב: מה שירצה הבורא יעשה, כי הכל הוא שלו. כשרוצה – נותנו בידו, וכשירצה – לוקח ממנו. לא יבזה עני בשביל עניותו, ולא יחשוב שבזכותו בא לו ממונו, אך יחשוב שהאל יתברך ברחמיו נתנו לו. ויבקש ממנו שישליטנו על ממונו לעשות רצון הבורא יתעלה, ולא יהיה עשרו שמור לבעליו לרעתו.",
+                "העשרים: שיזכור ויתבונן בין העליונים ובין התחתונים, ויבין שהוא קטן ושפל נגד הדברים העליונים. ויבין שחלק לו הקדוש ברוך הוא חלק טוב, כי השליטו על כל העולם: על הבהמות, על החיות, על הדגים, על העופות, על הפירות, על העשבים; והודיעו סודות גדולתו וגבורותיו ונפלאותיו. וכמה הוא חייב להודות לו עבור כל זה, כמו עבד נבזה שגידלו אדוניו, ונשאו על כל שריו ועבדיו. קל וחומר שהגיע לידיעת בוראו, אשר הוא אדון האדונים, שהוא חייב להשפיל את עצמו לפניו, ולשבחו באימה וביראה.",
+                "האחת ועשרים: שיזכור תמיד כל מצוות המלך. וירגיל עצמו לעשות הטוב עד שיהא רגיל בו מאוד, ואחר כך יוסיף יותר. וישאל מאלהים עזר, שיעזרהו ושיודיעהו חכמה, ויחזק איבריו לסבול מצוותיו, ולעלות ממדרגה אל מדרגה.",
+                "השתים ועשרים: שיזכור לעולם לעשות טובה עם חבריו, לסייע להם בטרחם ובמשאם. ויאהב להם כמו שיאהב לנפשו, וישנא לעשות להם מה ששונא לעצמו. וישתדל לקנות אחים ורעים נאמנים, שיעזרוהו בלימוד תורתו, כי כשלבך שלם עמהם – אז יאהבוך. רבים יהיו בני שלומך, וגלה סודך לאחד מני אלף.",
+                "השלוש ועשרים: שיזכור תמיד גדולתו של האל יתברך. ויבין בריאות העולם גדולים וקטנים, ואיך הגלגלים הולכים, השמש והירח והכוכבים, וירידת הגשמים ונשיבת הרוחות, וכאלו עוד הרבה עצמוּ מִסַפר. ובשביל שאדם רואה אלו הנפלאות תמיד אינו תמה לבו על כך, אבל כשהחמה או הלבנה לוקה אז הוא תמה מאוד – זהו בשביל שאינו תדיר ורגיל כמו סיבוב השמש בכל יום ממזרח למערב. לכן הבט אליהם, ועשה עצמך כאילו לא ראית הנפלאות מימיך, ויהא נראה כאילו היית סומא עד עתה ועכשיו פתחת עיניך – אז היה נפלא בעיניך מאוד, כך תעשה עצמך בכל יום. וכן אמר דוד <small>(תהלים קלט יד)</small>: \"נפלאים מעשיך, ונפשי ידעת מאוד\".",
+                "הארבע ועשרים: שיזכור ויחשוב, אדם שעיניו רכות – אינו יכול לראות בכלי כסף וזהב המצוירים בציור דק; אף על פי שרואה הכלי, מכל מקום אינו יכול להסתכל כל כך כמו מי שעיניו חזקות. כך אם למד תורה וחכמה בנעוריו, ונראה לו שהוא מבין אותם כראוי – לא יסמוך על אותה ההבנה, כי החוכמה מתחזקת כשמגיע לימים יותר ממה שהבין בנערותו. ולכן בעת שחכמתך מתחזקת, תתחיל להתבונן על ענייניך. ואז תבין ותוסיף להבחין, ותעמוד על בירור העניין יותר מבתחילה. ותוסיף לעולם לחקור מכל אדם מה שלא ידעת, כעניין שנאמר <small>(תהלים קיט צט)</small>: \"מכל מלמדי השכלתי\". ואל תחשוב: מי יודע לחדש לך ממה שידעת בנעוריך בעצמך? ועל זה נאמר <small>(משלי כו יב)</small>: \"ראית איש חכם בעיניו – תקווה לכסיל ממנו\".",
+                "החמש ועשרים: שיזכור תמיד נעימות העולם הבא. ויוציא אהבת העולם הזה מלבו, ויגביר אהבת העולם הבא בקרבו. וכבר אמר אחד מן החסידים: כמו שאין מים ואש מתחברים בכלי אחד, כך לא יתחבר בלב המאמין העולם הזה והעולם הבא. ולא יאהב העולם הזה אלא משום שמעולם הזה יקח צידה לעולם הבא.",
+                "השש ועשרים: שיזכור אותם העומדים במצוַת המלך, היראים ונבהלים מעונש המלך. קל וחומר שיירא מעונש מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, וימהר לרוץ לעבודתו.",
+                "השבע ועשרים: שיזכור את מי שהכעיס את המלך ונתחייב מיתה, וחמל המלך עליו, והיה מייסר אותו מעט והחזירוהו על כנו – כמה ישמח אותו המכעיס לסבול מעט ייסורין תחת המיתה. וכך יחשוב אדם אם הוא מיוסר: יחשוב שהוא עבר על מצוות השם ונתחייב מיתה, והקל לו השם והביא לו ייסורין או איבוד ממון תחת המיתה שנתחייב – לכן יקבל אותם בשמחה ובאהבה, וזהו סימן טוב שהוא חפץ בגזרת השם.",
+                "השמונה ועשרים: שיזכור מי שנותן ביתו לאדם במתנה גמורה, ורוצה המקבל להרוס ולבנות לפי דעתו, והנותן לא יוכל לעכב כי כבר הוציאו מתחת ידו. כך ימסור אדם את נפשו ואת אשתו ואת בניו וכל ממונו ביד השם יתברך, ויהא הכל נתון לו במתנה. וכיון שמתחילה מסר עצמו ביד השם יתברך, הרי שם בטחונו על השם יתברך, וכבר האמין לבו לקבל מאהבה מה שיגזור הבורא יתברך עליו. ואפילו אם לא שלח השם יתברך רעה, לא על גופו, לא על ממונו, ולא על בניו ולא על אשתו – אפילו הכי יש לו שכר גדול על דעתו הנכונה, אשר הכין לבו לסבול הכל לאהבת יוצרו.",
+                "התשע ועשרים: שיזכור ויתבונן על בני אדם, ויראה שיש אדם אחד שקול כמאה, ואין זה מחמת הגוף, אלא מחמת תבונתו וחכמתו וצדקתו. לכן תמהר תקנת נשמתך, כי כל המעלות הן ממנה. כי אם היה אדם חזק ובריא ויפה תואר שאין דוגמתו – לא היה שווה כלום אם היה שוטה. ואם היה אדם מכוער וחלש, והוא מופלג בחוכמה – היה עולה לגדולה ולחשיבות.",
+                "השלושים: שיזכור אם אדם בא אל ארץ נוכריה, ולא הכיר שום אדם ואין שום אדם מכירו, וחמל עליו אדון המדינה ונתן לו מזונו בכל יום ויום, והזהירו שלא ימרוד בו ולא יעבור על מצוותיו, והודיעו גמול טוב על עבודתו, והזהירו על הנסיעה ולא הודיעו העת – באמת העבד הזה חייב להיכנע ולעזוב הגאווה, ויחקור על עבודת המלך במה יעשה רצונו, ויאהב גר כמוהו, וישתדל להרבות בעבודת המדינה, מפני שאין לו חומל שיפגע בעדו. כן באמת האדם גר בעולם. כשיגיע זמן צאתו לאוויר העולם, ואם היו משתדלים כל העולם להקדימו רגע או לאחרו, או לקשור אחד מאיבריו – לא היו יכולים. וכן אחר צאתו לאוויר העולם – לא היו יכולים כל העולם לתת לו מזונות זולת האל הנאמן. והוא כיחיד שאין לו חבר, וכנוכרי שאין לו מכיר כי אם אדונו, ואין לו חומל כי אם בוראו.",
+                "הנה השלמנו שלושים דברים שיזכור האדם תמיד. ואנחנו הזכרנו אותם בדרך קצרה, וכל אחד יוסיף להעמיק בהם כפי חכמתו. וילמד מהם כל המידות הטובות החמודות והזכות, והן מזככות הנפשות להתייפות משחרוריתן. ותהיה זריז יותר לזוכרם, ויתחדש לך כוח עליון אשר לא ידעתו. וחייב אדם לחשוב בכל אלו הזיכרונות לעולם, בכל שעה והרף עין. ויזהר לזוכרם בכל נשימותיו, כדי שלא ייפרדו ממנו המורא והפחד והבושת מהאל, הרואה אותו תמיד בכל עת. צא ולמד מה שהזהירה התורה למלך ישראל, דכתיב <small>(דברים יז יח-יט)</small>: \"וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר, מלפני הכהנים הלוים... והיתה עמו, וקרא בו כל ימי חייו\"; וכתיב <small>(יהושע א ח)</small>: \"לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה\"; ואומר <small>(דברים ו ו-ט)</small>: \"והיו הדברים האלה, אשר אנכי מצוך היום, על לבבך. ושננתם לבניך ודברת בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, ובשכבך ובקומך. וקשרתם לאות על ידך, והיו לטטפת בין עיניך. וכתבתם...\"; \"והיה לכם לציצית... למען תזכרו...\" <small>(במדבר טו לט-מ)</small>. ולפי זה ראוי לזכור האלהים בכל רגע. וכתיב <small>(קהלת ט ח)</small>: \"בכל עת יהיו בגדיך לבנים\".",
+                "ראה מידת הזכירה היא חביבה לפני המקום. כי בשעה שעשו ישראל את העגל ונתחייבו מיתה, ואמר משה <small>(שמות ל״ב:י״ג)</small> \"זכור לאברהם... ויאמר יי סלחתי כדבריך...\". ראה כי מידת הזכירה רחבה מאוד, כי בה יזכור כל המידות הטובות, ולולא הזכירה ההיא שכח הכל ויהיה נשאר ריק מכל. לכן יתחזק בזאת המידה, החזקה בכל המידות. וזה תקנה גדולה לקנות כל המידות: שיהא רגיל לחזור זה הספר, ואז יזכור כל המידות וישמרם; ולכל הפחות יחזור אותו פעם אחת לשבוע. וסימני כללות של המידות הכתובים בסוף הספר – יחזור בכל יום פעמיים, ויבדוק עצמו תמיד אם קיצר לקיים המידות, עד שיהא רגיל ליקח מכל מידה הטוב שבה.",
+                "ודע לך שהזכירה מביא לידי עשייה, כדכתיב <small>(במדבר טו לט)</small>: \"וזכרתם... ועשיתם\" – לכך התחזק מאוד במידת הזכירה. והיזהר לזכור כל מצווה ומצווה לשם מי שתעשנה, ומי הוא בעל מלאכתך.",
+                "ויזהר אדם מאוד שלא יזכור אם חברו עשה לו רעה, ועל זה נאמר <small>(ויקרא יט יח)</small>: \"ולא תטור\"; אלא ישכח מלבו כל שנאה. ואם הוא הרע לחברו – יזכור, כדי שיתקן מה שעשה לו. ואם שמע דברים בטלים – לא יזכרם, אך יהיה כנפה הקולטת את הסולת ומוציאה את הפסולת. אבל לא יהיה כמשמרת שקולטת את השמרים ומוציאה את היין.",
+                "עניין זכירת התורה נבאר בעזרת השם בשער התורה."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שער העשרים - שער השכחה </b></big>",
+                "השכחה היא מידה רעה מאוד בענייני העולם הזה ובענייני העולם הבא. ומי שהוא שכחן – יכתוב כל עניינים שיש בינו ובין חברו כדי שיזכור. אם הוא לוֹוה ומלוה – יכתוב הכל; אפילו אם לווה פרוטה מחברו – יכתוב הכל, ויתן לב שלא ישכח. וראוי לאדם שהוא נכבד ושכחן שלא יהא לווה מבני אדם, כי הם מתביישים לשאול ממנו, והוא שוכח ולא יפרע, ונשא עונו. ומי שיודע בעצמו שהוא שכחן – יזהר מאוד לחזור ענייניו. משל: כמו שעשה מלך אחד, שנתן לאחד מעבדיו המשרתים כתב, ואמר לו: כשתראה שאני כועס – תנהו לי. והיה בכתב כתוב בזה הלשון: דע כי אינך אלהים, אלא אתה גוף כלה, שיאכל קצתו את קצתו, וישוב בקרבו לרימה ותולעה. והיה למלך עבד אחד, שצווה שיעמוד לפניו בעת שיצווה להכות בני אדם בשוטים של אש, והיה אומר לו כך להכניע את לבו.",
+                "מזה ילמד כמה דברים: אדם שהוא שוכח – יעשה לו זיכרונות. וצריך גדרים גדולים שלא ישכח את התורה, כדכתיב <small>(דברים ד ט)</small>: \"רק השמר לך ושמור נפשך מאוד, פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך\". וצריך ליזהר שלא ישכח מידות הטובות.",
+                "אך ישתמש במידת השכחה לשכוח המצוות שעשה. כי אם יתן לב לזכור מצוותיו ותורותיו, וישכח רעותיו ותחבולותיו – אז יהיה צדיק בעיניו ולא ישוב. אך יזכור פשעיו, ויכתבם על ספר ויקראם כדי שיזכור הכל, וישוב מכל אחת ויתוודה עליהם. אך על מצווה שעשה לא יחוש לזכור. לעולם ידמה בעיניו כאילו הוא ריק ממצוות ומלא עבירות. וישכח חטאת חברו וימחל לו, וישכח מלבו שנאה וקנאה והירהורים רעים. ובעת התפילה ישכח מלבו כל דבר שבעולם, אך יעלה במחשבתו חסד השם יתברך, וידבק בו בדבקות גדולה. וכשהוא עושה צרכיו – ישכח מלבו כל דברי תורה ודברי קדושה, אך יחשוב בצורכי ביתו באותה שעה. ויחשוב שהוא מלא צואה, ובזה ישפיל לבו. כללו של דבר: לכל מצוה ומצוה יעשה מה שלא ישכחנה, \"כי נר מצווה ותורה אור\" <small>(משלי ו כג)</small>."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שער העשרים ואחד - שער השתיקה </b></big>",
+                "השתיקה והדברים. אמר רבן שמעון בן גמליאל <small>(אבות א יז)</small>: כל ימי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה. וכן אמר שלמה המלך עליו השלום <small>(משלי יז כח)</small>: \"גם אויל מחריש – חכם יחשב\". ואמר החכם: כשאני מדבר – הוא מושל בי, כי אם אני מדבר אל האדם דבר שאינו הגון – אותו הדבור מושל בי, ומצריכני להיכנע לפניו ולבקש ממנו מחילה. וכשאיני מדבר – אני מושל מלאומרו ומלהסתירו. אמרו רבותינו זכרונם לברכה: שני דיקולוגין [סניגורים] היו עומדים לפני אנדרינוס, והיה אחד מלמד על הדיבור שהוא יפה, ואחד מלמד על השתיקה שהיא יפה. אמר המלך לאותו שהיה מלמד על הדיבור שהוא יפה: איך אתה אומר? אמר לו: מרי! אלמלא הדיבור איך המלכים מתמלכים בעולם, ואיך ספינות פורשות לים, איך המתים נגמלים חסד, איך הכלות משתבחות, איך משא ומתן בעולם? מיד אמר לו המלך אנדרינוס: יפה דברת! אמר לו למלמד על השתיקה שהיא יפה: איך שיבחת את השתיקה? מיד בא לדבר. בא אותו שהוא מלמד על הדיבור שהוא יפה וסטרו. אמר לו המלך: למה סטרת אותו? אמר לו: מורי! אני לימדתי משלי על שלי, כי לימדתי מן הדבור על הדבור. וזה בא ללמד משלי על שלו! לכן סטרתי אותו. אמר לו: לא כך אמר שלמה! לא אמר שתהיה יושב ושותק כחרש, אלא אמר <small>(משלי י יט)</small>: \"ברוב דברים לא יחדל פשע, וחושך שפתיו משכיל\". פירוש: החושך ומונע מלדבר בחברו. אין לך גדול מאהרן ומרים, שהבאר עולה ומשקה בזכות מרים עליה השלום, וענני כבוד מקיפים לישראל בזכות אהרן; וכיון שנתנו רשות לפיהם ודברו במשה – מיד נפרעו <small>(במדבר יב)</small>.",
+                "ועל כמה עניינים השכינה מסתלקת מישראל: משום שפיכות דמים, עבודה זרה, ולשון הרע. מעשה ברבן גמליאל שעשה סעודה, ונתן לעבדו לשונות לבשל. עשה מהן מבושלים, ועשה קשים ורכים. הכניס לפניהם הקשים, וחזר ונתן לפניהם הרכים. קרא לעבדו ואמר לו: מה ראית לעשות כך, מהם רכים ומהם קשים? אמר לו: להודיעך שהכל מן הלשון: אם אדם רוצה – עושה אותו רך או קשה.",
+                "אמרו לחכם: מה הוא זה שאתה מרבה בשתיקה? אמר להם: הדיבור מצאתי נחלק לארבעה חלקים: אחד – כולו נזק, כגון בני אדם הרגילים לקלל בני אדם, ולדבר דברי נבלה. השני – נזק מצד אחד, כגון שמשבח אחד לקבל ממנו תועלת; ובאותו השבח שמשבח הוא מכעיס את שונאו, ויזיק למי שמשבח לשונאו. השלישי – לא נזק ולא תועלת, כגון דברים של הבל: \"איך נבנית חומה פלונית\", \"וכך וכך הוציא עליה\", וסיפורי מלכים ושרים. הרביעי – כולו תועלת, כגון התורה ודברים שהם תלויים בה. אבל יש חכמי התורה המחלקים את הדיבור על חמישה חלקים: האחד – מצווה. השני – נזהר ממנו. השלישי – נמאס. הרביעי – נאהב. החמישי – מותר. מצווה – היינו לדבר בדברי תורה ויראת שמים. נזהר ממנו – כגון עדות שקר, ונבלות פה, ורכילות. נמאס – שאין בו לא עבירה ולא תועלת, כרוב סיפורי העולם, כגון לדבר מזה שנעשה כבר, וממנהג מלכים, וכמה דברים מענייני העולם. נאהב – הוא הדיבור שמשבח מעשים טובים ומגנה מעשים הרעים. לשבח מעשה הצדיקים, כדי שייטיבו מנהגיהם בעיני בני אדם וילכו בדרכיהם; ולגנות הרעים, עד שיתגנו וימאסו בעיני בני אדם וימח זכרם, ויתרחקו מהם ולא יתנהגו כמנהגם. המותר – אכילה ושתייה ושאר צרכיו; מי שממעט דבריו בעניין זה הוא משובח. לפי דברי חכמים – רוב דברי העולם אין בו צורך; מלבד דברים שיש איסור גדול לדבר בהם, כגון ליצנות, חניפות ושקר, ומספר לשון הרע. ועל אלו הארבעה יש לכתוב שער לכל אחד בפני עצמו לקמן.",
+                "בכמה מקומות טובה שתיקה. כגון אדם שפוגע בו מידת הדין, כגון שעשה אהרן, שנאמר <small>(ויקרא י ג)</small>: \"וידום אהרן\". ואם שמע בני אדם שמחרפים אותו – ישתוק. וזאת היא המעלה הגדולה: לשתוק למחרפים. וגם ירגיל אדם עצמו לשתוק בבית הכסא, וזהו צניעותו. וזה צריך זריזות גדולה: לשתוק בבית הכנסת, ולהמנע מלדבר אפילו בדברי תורה, וקל וחומר לשאר דברים, והכל כדי שיוכל לכווין לבו לתפילה. ואם הוא יושב בין החכמים – ישתוק וישמע דבריהם; כי כשהוא שותק – שומע מה שלא ידע, וכשהוא מדבר – אינו מוסיף ידיעה. אך אם הוא מסופק בדברי החכמים – ישאל מהם, כי זאת השתיקה רעה היא מאוד. שלמה המלך עליו השלום אמר <small>(קהלת ג ז)</small>: \"עת לחשות ועת לדבר\" – פעמים שהדיבור טוב, ופעמים שהשתיקה טובה. ואמר החכם: כשלא תמצא אדם שמלמדך מוסר – הדבק בשתיקה, פן תדבר שטות. ובעבור שהלשון קלה מאוד – צריך ליזהר מאוד להכביד הלשון, לשמור אותו שלא תדבר. רוב דברים – כמשא הכבד. וכבדות של רוב דברים – יותר מכבדות של רוב שתיקה. ואם שמע שחברו מדבר – ישתוק עד שיסיים דבריו, כי \"משיב דבר בטרם ישמע, אוולת היא לו וכלימה\" <small>(משלי יח יג)</small>.",
+                "מי שהוא רגיל בשתיקה, ניצול מכמה עבירות: מחניפות, ומליצנות, מלשון הרע, משקרים וגידופים. כי כשאדם מחרף ומגדף אותו, אם יענה לו – יוסיף לדבר לו כפלים. וכן אמר החכם: אני שומע דבר הרע, ואני שותק. אמרו לו: ולמה? אמר להם: אם אשיב ואענה להם למחרפי, אני ירא שאשמע חירופים אחרים יותר קשים מן הראשונים. ואמר: כשהכסיל חולק עם החכם, והחכם שותק – תשובה גדולה היא לכסיל, שהכסיל מצטער בשתיקת החכם יותר משאם היה משיב לו. ועל זה נאמר <small>(משלי כו ד)</small>: \"אל תען כסיל כאוולתו\".",
+                "ועוד: אדם יכול לגלות לו סודות, כיון שאינו רגיל ברוב דברים – לא יגלה. ועוד, שאינו רגיל ברכילות. ועל זה נאמר <small>(משלי יח כא)</small>: \"מוות וחיים ביד לשון\". כי אדם עושה בלשונו יותר ממה שעושה בחרבו: כי אדם עומד כאן ומוסר את חברו הרחוק ממנו למיתה, אבל החרב אינו ממית אלא בסמוך. לכך נבראו באדם שתי עינים, ושתי אוזניים, ושתי נחירים, ופה אחד: לומר שימעט בדיבורו. השתיקה יפה לחכמים, קל וחומר לטיפשים. סייג לחוכמה – שתיקה <small>(אבות ג יג)</small>. סמא דכלא – משתוקא <small>(מגילה יח א)</small>.",
+                "ולפעמים שהשתיקה רעה, כדכתיב <small>(משלי כו ה)</small>: \"ענה כסיל כאוולתו, פן יהיה חכם בעיניו\". בדברי תורה: אם רואה שהכסילים מלגלגים על דברי חכמים – יענם להשיבם מטעותם, שלא יהיו חכמים בעיניהם. אם רואה אדם עובר עבירה – ימחה בידו ויוכיחהו. וכבר אמר שלמה <small>(משלי טו א)</small>: \"מענה רך – ישיב חמה\"; \"ולשון רכה תשבור גרם\" <small>(שם כה טו)</small>. לכן ירגיל אדם שיהא לו דברים רכים, ולא יהיה רגיל בדברים קשים. והיזהר בלשונך שתשמור אותו כאישון בת עין, כי \"פי כסיל מחתה לו, ושפתיו מוקש נפשו\" <small>(שם יח ז)</small>; וכתיב <small>(שם כא כג)</small>: \"שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו\"; ונאמר <small>(איוב יג ה)</small>: \"מי יתן החרש תחרישון, ותהי לכם לחוכמה\". ואם תשב בתבונה, טוב שיאמרו לך \"דבר! מה אתה שותק כל-כך?\" ממה שתהיה מדבר ויהיו דבריך להם למשא, ויאמרו לך \"שתוק!\"",
+                "ויזהר שלא לבייש אדם ולא יצטער בדבריו. אם יושב אצל אדם שיש מום בגופו שהוא מתבייש ממנו, או שיש מום בבניו או באשתו שהוא מתבייש בו, או שיש פגם במשפחתו – יזהר שלא ידבר על אותו מום או באותו פגם, אפילו אם אינו מדבר עליו אלא מדבר באיש אחר שיש בו פגם זה, כי הוא סבור לעולם שמדבר עליו ויתבייש.",
+                "אם אדם עושה דבר של גנאי, וחזר בו ועשה תשובה – יהיה נזהר שלא ידבר באותו מעשה לפניו, ולא יאמר לו אפילו דרך שחוק: \"איך עשית כך, ולא נזהרת ממנו, כי היה לך לעשות בעניין אחר!\" או אם אדם אומר לך דבר שידעת כבר – שתוק עד שיגמור הדבר, כי אולי יחדש לך בו דבר שלא ידעת מתחילה; גם יש לו הנאה שיאמר לך דבר. ואפילו אם ידעת שלא יחדש לך – תשתוק עד שיגמור.",
+                "שנים שהיו להם מריבה זה עם זה, ואחר כך נתפייסו יחד – אין לשום אחד מהם לדבר ולומר: \"אתה עשית לי כך וכך, ולכן עשיתי לך כך וכך\", אפילו אין דעתו לחזור למחלוקתו. כי מתוך כך שיאמר לו: \"אתה עשית לי כך\" – אז ישיב לו חברו: \"אדרבה, הפשיעה הייתה שלך\", ומתוך כך יעוררו המריבה פעם אחרת. ואפילו אם לא תתעורר המריבה – יביישהו שפשע.",
+                "יש יושב לפני חכם ושותק ויש לו שכר, כגון שיכוון לשמוע. ויש שותק ויש לו עבירה, כגון שיחשוב: \"מה אדבר לפניו, כיון שאינו יודע להשיב לי כראוי? הלוא אינו יודע כנגדי כלום.\" ויזהר מאוד במה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה <small>(אבות ה ז)</small>: שבעה דברים בגולם, ושבעה בחכם: חכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו בחוכמה ובמניין, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כעניין ומשיב כהלכה, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע – אומר \"לא שמעתי\", ומודה על האמת. וחילופיהם בגולם.",
+                "אמר החכם: מי שמדבר בחכמה ובהשכל – כמלח בתבשיל. ויש חן לדברי הנבונים כנופך במשבצות זהב. \"חכמת המסכן בזויה, ודבריו אינם נשמעים\" <small>(קהלת ט טז)</small> – ילך אצל אדם שדבריו נשמעים, וישים דבריו בפיו כדי להשמיעם. אבל הוא ישתוק.",
+                "כללו של דבר: האדם העושה דלת לפתחו, יש לו עת לפתוח ועת לסגור – כך יסגור דלתי פיו בשתי דלתות: השפתיים והשיניים. והזהר מאוד לפתוח פיך, ושמור לשונך, כמו שתשמור כסף וזהב ומרגליות בחדרך ובתוך תיבותיך, ותעשה מסגרת למסגרת. כך תעשה לפיך. ראה איך היו הראשונים נזהרים משיחה בטילה כל ימיהם. ובזה העניין תקנה גדולה להתפלל בכוונה, כי רוב ביטול הכוונה בתפילה בא מדברים בטלים הקבועים בלבו. גם השתיקה היא גדר גדול ליראת שמים, כי אי אפשר להיות יראת שמים בלב המרבה דברים.",
+                "עתה יש לפרש לך ארבעה שערים על ארבע כיתות שאינן מקבלות פני השכינה <small>(סוטה מב א)</small>: כת ליצנים, דכתיב <small>(הושע ז ה)</small>: \"משך ידו את לֹצצים\"; כת דוברי שקר, דכתיב <small>(תהלים קא ז)</small>: \"דבר שקרים לא יכון לנגד עיני\"; כת חנפים, דכתיב <small>(איוב יג טז)</small>: \"כי לא לפניו חנף יבוא\"; כת מספרי לשון הרע, דכתיב <small>(תהלים ה ה)</small>: \"כי לא אל חפץ רשע אתה, לא יגורך רע\". ועתה יש להשכילך עסקיהם ולחלק חלקיהם, כי יש תועלת הרבה להבין העניין על בוריו.",
+                "הליצנות נחלקת לחמישה חלקים: האחד – איש הנותן דופי בבני אדם, כמו שנאמר <small>(תהלים נ כ)</small>: \"תשב, באחיך תדבר, בבן אמך תתן דופי\". ומי שעושה כן נקרא \"לץ\", דכתיב <small>(משלי כא כד)</small>: \"זד יהיר לץ שמו, עושה בעברת זדון\". פירוש הפסוק כך הוא: \"זד יהיר לץ\" – הלצון יש בו שתי מידות רעות: האחת שהוא זד ועושה העבירה בזדון, שהוא מזיד על חברו בדבר שאין לו בו רווח עושה נזק והפסד גדול לחברו. כי כשהוא נותן דופי ומבאיש ריחו בעיני בני אדם ומשניאו – זהו תכלית הזדון יותר מן הגוזל וגונב. כי כשהוא גונב או גוזל אינו בזדון הלב, כי אם להנאתו הוא כדי להרבות לו הון; אבל הנותן דופי בבני אדם אין לו רווח, והוא גריעות הלב. וגם הלץ הוא יהיר, בעל גאווה, ולכך הוא נותן דופי בבני-אדם. אבל החכם עניו ושפל הוא מכיר מומו לעצמו, ומתוך כך לא יתלוצץ בבני אדם ליתן בהם דופי, כדרכי הליצנים היושבים ואומרים \"פלוני עשה כך וכך\" ומתלוצצים בו.",
+                "השני – שלועג על דברי בני אדם עבור שהוא בוזה להם מחמת שלא הצליחו גם הם בממון ובכבוד; ולועג בעניים, לא שיתן בהם מום אלא הם נבזים בעיניו. וזה העניין בא מחמת הגאווה. או לפעמים בא מחמת שלווה ורוב תענוג, כמו שנאמר <small>(תהלים קכג ד)</small>: \"רבת שבעה לה נפשנו הלעג השאננים\". וזה ראיה שאותם שאננים הם לועגים, ופעמים ברוב שלוותם לועגים בצדיקים, כמו שנאמר <small>(ירמיהו כ ז)</small>: \"כולה לעג לי\". ונאמר <small>(משלי יז ה)</small>: \"לעג לרש – חרף עשהו\", פירוש: מי שלועג לרש עבור שהוא רש, ונראה בעיניו מה שהוא רש הוא מחמת חסרון חכמתו, ומה שהוא עשיר הוא מחמת חכמתו, כמו שנאמר <small>(דברים ח יז)</small>: \"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה\". זה האיש הלועג הוא מחרף הבורא יתברך, כי [הלוא הרש] הוא מעשה השם יתברך, כדכתיב <small>(משלי כב ב)</small>: \"עשיר ורש נפגשו, עשה כולם יי\" – הרי הוא עושה ליצנות על מעשה השם יתברך.",
+                "השלישי – יש לועג לדברים ואין דעתו להבזות בעליהם, אך מרחיק פעולות שיש תקווה ואחרית לפעולתם. והלץ הזה הוא חכם בעיניו, וכל מעשה שהוא לא התחיל נראה לו שטות ולועג עליו. ופעמים תביאהו המידה הזאת לידי מינות להלעיג על המצוות, דכתיב <small>(תהלים קיט נא)</small>: \"זדים הליצוני עד מאוד, מתורתך לא נטיתי\". וזה הלועג אינו מקבל תוכחה, שנאמר <small>(משלי ט ח)</small>: \"אל תוכח לץ פן ישנאך\"; ואומר <small>(שם פסוק ז)</small>: \"יוֹסר לץ – לוקח לו קלון\". ועבור שהוא חכם בעיניו – מתלוצץ בפעולת אדם אחר. והיא המידה שאין לה תקווה, שנאמר <small>(שם כו חב)</small>: \"ראית איש חכם בעיניו – תקווה לכסיל ממנו\".",
+                "הרביעי – הקובע עצמו תמיד לשיחה בטילה ולדברים בטלים, כמו יושבי קרנות. והם מחפשים בכל יכולתם למצוא ליצנות, כי אין להם מלאכה אחרת, כי אם שיושבים ולועגים בבני אדם ומתלוצצים במעשיהם. ושתי רעות יש בדבר: אחת שכל המרבה דברים מביא חטא. השנית שמבטל מדברי תורה. ויש בדבר הזה דרכי מות, כי לא שם אל לבו כי בעת הזאת שהוא יושב ומתלוצץ – היה יכול ללמוד או לעשות מצווה, לקנות חיי העולם הבא.",
+                "החמישי – המתלוצץ על מעשה ועל דברים, לא מחמת שהוא בז לאותו מעשה שהוא מתלוצץ, אלא הוא לועג כדרך המשחקים דרך שחוק. ופעמים שגורם לזה משתה היין, שנאמר <small>(משלי כ א)</small>: \"לץ היין הומה שכר\".",
+                "ודע, כי לא יהיה מנהג ליצנות קבוע באדם עד שהוא פורק עול שמים מעליו. על כן יקבל עליו עונש לתת עליו ייסורים, מידה כנגד מידה, שנאמר <small>(ישעיהו כח כב)</small>: \"ועתה אל תתלוצצו, פן יחזקו מוסריכם\". והחכמים היו מזהירים לתלמידיהם שלא להתלוצץ אפילו דרך מקרה ועראי <small>(עבודה זרה יח ב)</small>. ועל זה הוצרכו להזהיר תלמידיהם, כי רבים נכשלים בליצנות על דרך מקרה. המתלוצץ על עושי מצוות – זה הדבר נוטה למינות; שאינו מאמין במצוות. והרי זה כמי שמתלוצץ על מצוות המלך – כלום חיים יש לו?! ועוד: זה המתלוצץ מחטיא גם אחרים שלא יעשו המצוות, כי אותו שעושה המצוה יהא נרפה מן המצוה, וגם אחרים לא יעשו המצוה כי הם יראים מן הליצנים. אבל בעבודה זרה יכול להתלוצץ <small>(סנהדרין סג ב)</small>. ויכול להתלוצץ בעושי עבירות כדי למונעם מן העבירה; וגם אחרים לא יעשו עבירות כשמתלוצצים עליהם."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שער העשרים ושנים - שער השקר </b></big>",
+                "השקר. דע כי כאשר ישקול האדם כסף וזהב במאזנים, ומבחין בין קל לכבד – כך ישקול האדם החכם במאזנים להבין השקר והאמת. ויש חילוק בין שקר לשקר. כיצד? האומר על העץ שהוא זהב – אותו שקר ידוע הוא. האומר על נחושת קלל שהוא זהב – אותו שקר צריך הבחנה, כי יש לשניהם דמות אחד, ויש זייפנים העושים דמות הנחושת כדמות הזהב; ואז אפילו הבקיאים אינם יכולים להבחין כי אם בקושי גדול. כך עניין המחשבה: יש מפולפל ועושה סברות לקיים השקר, עד שנראה שהוא אמת. אבל החכם מבין כל אחד להבדיל בין השקר ובין האמת. וזה דבר ידוע לכל, שהשקר והאמת תכופים בלב אחד. יש אדם מזויף, אפילו שיודע בוודאי שהדבר שקר – הוא נמשך אחריו. כל שכן כשיש ראיות לצדדים לשקר, שדומה להיות אמת, שבוודאי ימשך אחר שקרו. אבל יש אדם אמיתי, ולא יעשה שקר אלא כשיש סברות לו לשקר – אז הוא נמשך אחר השקר. והחכם יכחיש הסברות של שקר בחכמתו. ויש לך לדעת, שכל אדם נמשך אחר סברותיו ואחר מידותיו: העצל יעשה כל סברותיו אחר העצלות, וכן הכעסן אחר כעסו, וכן הגאה אחר גאוותו. וכן כל המידות שבארנו, לפי המידה שיש בו הוא עושה: הפזרן אחר הפזרנות, הצייקן אחר הצייקנות, האוהב לפי אהבתו, השונא לפי שנאתו. לפיכך אדם שהוא רוצה להיות איש האלהים אמיתי – צריך להסיר תחילה ממנו כל המידות הגרועות, כדי שלא תמשכהו המידה שיש בו לפי עניינה. ואז יוכל להשיג האמת.",
+                "ויש בעניין השקר תשעה חלקים: האחד: המכחש בעמיתו בפיקדון או בהלוואה, או שהעיד עדות שקר, וכהנה רבות. ויש בזה השקר שני עונשים: האחד מחמת השקר, כי השקר אפילו בלא נזק הוא תועבת השם יתברך, שנאמר <small>(משלי ו טז-יט)</small>: \"שש הנה שנא יי, ושבע תועבת נפשו: עינים רמות, לשון שקר..., יפיח כזבים עד שקר, ומשלח מדנים בין אחים\". ואומר <small>(שם ח יג)</small>: \"ופי תהפוכות שנאתי\". העונש השני מחמת הנזק שהזיק לחברו.",
+                "השני: אין בגוף השקר נזק לחברו, אך מתכוון להטעות חברו שיאמין בו, ויבטח בו ולא ישמור ממנו – ואז יוכל להרע, כמו שנאמר <small>(ירמיהו ט ז)</small>: \"בפיו שלום את רעהו ידבר, ובקרבו ישים ארבו\". ואף בעיני בשר ודם נתעב השקר, שנאמר <small>(משלי טז יב-יג)</small>: \"תועבת מלכים עשות רשע..., רצון מלכים שפתי צדק\".",
+                "השלישי: המשקר בחברו לא לגזול ממנו דבר שהוא שלו; אך הוא רואה טובה שעתידה לבוא לחברו, והוא מהדר אחר אותה טובה לקחת אליו בשקר וברמאות. או ידבר שקרים לחברו עד שיתן לו מתנה, כגון שמבשר לו בשורות שקר ויתן לו מתנות עבור זה, וכיוצא בזה העניין. ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה <small>(סנהדרין צב א)</small>: המחליף בדיבורו – כאילו עובד עבודה זרה, שנאמר <small>(בראשית י טו)</small>: \"אולי ימושני אבי, והייתי בעיניו כמתעתע\"; ונאמר על עבודה זרה <small>(ירמיהו י טו)</small>: \"הבל המה, מעשה תעתועים\". ולאו דווקא \"כאילו עובד עבודה זרה\" ממש, אלא בדמיון קצת: כי הוא נסתר בשקר ונעזר בשווא.",
+                "הרביעי: המשקר בסיפור דברים ששמע, ומחליף מקצתם ומתכוון להחליף; ואין לו שום רווח באותו שקר, וגם לא יזיק אותו שקר לחברו. ופעמים שהוא מספר דברים שהוא בודה הכל מלבו. ויש לו עונש, שאוהב שקר בלא תועלת. ועל זה אמר שלמה עליו השלום <small>(משלי ו יט)</small>: \"יפיח כזבים עד שקר\". ויש לך לידע, שזאת המידה תביאהו להעיד שקר באחיו, מחמת שהוא אוהב שקר. ויש אנשים שמחליפין מקצת דברים ששמעו בלי דעת, כי אינם שמים על לב בעת שהם שומעים הדברים לחקור על אמיתותם – גם זו מידה רעה, ועל זה אמר שלמה עליו השלום <small>(שם כא כח)</small>: \"ואיש שומע לנצח ידבר\"; פירוש: מי שנותן לב לשמוע ולהבין תוכן העניין והדברים אשר יספרו, עבור שספרו אותם על דרך האמת, שלא ימצא בפיו לשון שקר – אותו האיש לנצח ידבר, כי יתאוו בני אדם לשמוע דבריו, ולא יגערו בו על דבריו.",
+                "החמישי: האומר לחברו שייטיב לו או שיתן לו מתנה או שיעזור לו, ולא אמר לו על דרך הביטחון שיבטח בו לב חברו, ובשעה שיאמר לו כך היה בלבבו שלא לתת. ועל זה אמרו רבותינו <small>(בבא מציעא מט א)</small> שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב.",
+                "הששי: המבטיח את חברו להיטיב לו, והבטיחו כל כך עד שיבטח בו לב חברו – אין לו לחלל הבטחתו. ואם הוא משקר בזה יש בו עונש גדול יותר מן הראשון, שלא עשה אלא דבור בעלמא. והאומר לחברו לתת לו מתנה מועטת, אף על פי שלא הזכיר לו לשון הבטחה, אמרינן <small>(שם)</small>: כל החוזר בדבריו – יש בו משום מחוסרי אמנה, כי לב חברו סומך עליו ובוטח בו אחר שהמתנה מועטת.",
+                "ואם איש עני הוא, אף על פי שהמתנה מרובה, אם חוזר בו רעתו רבה, כי נדר ועבר על \"לא יחל דברו\" <small>(במדבר ל ג)</small>. וכן מי שהתפאר בפני רבים לתת מתנה לאדם, דהוי כמו הבטחה כיון שהוא מתהלל על נדיבותו, ואין נכון שישוב מדבריו מאחר שנתכבד ונתהלל בדבר.",
+                "השביעי: המתעה חברו לומר כי עשה עמו טובה או דיבר עליו טובה, ולא עשה. ועל זה אמרו רבותינו זיכרונם לברכה <small>(חולין צד א)</small>: אסור לגנוב דעת הבריות, ואפילו דעתו של גוי. ויש בזה חטא, כי אנו חייבים לדבר דברי אמת, כי הוא מיסודי הנפש.",
+                "השמיני: המשתבח במעלות שאינן נמצאות בו, וזהו חטא גדול ואפילו אם היה אמת. כי כשמהלל נראה מדבריו שלא עשה צדקותיו ונדיבותיו לשם שמים אלא לשם עצמו ולתהילה. ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה <small>(ירושלמי שביעית י ה)</small>: מי שמכבדים אותו שהם סוברים שיודע שתי מסכתות, והוא לא יודע רק אחת, חייב לומר להם: \"איני יודע רק אחת\". כל שכן שאסור לו לכזב ולהתפאר במעלות שאין בו.",
+                "התשיעי: המספר בסיפור דברים ששמע, והחליף בדברים אודות חפצו, ואין הפסד לשום אדם בזה, אך יש לו מעט הנאה בשקרו, אף על פי שאינו מרוויח ממון בכך. כגון <small>(יבמות סג א)</small> רב, שאמר לאשתו: \"עשי לי טלופחי\" עדשים ועשתה חמצי חומוס, וכשאמר \"חמצי\" עשתה לו טלופחי. הלך חייא בנו והפך הדברים: כשהיה \"חפץ חמצי\" אמר לאמו \"תעשי טלופחי\", והיא עשתה חמצי. וזה הבן עשה לכבוד האב, כדי שיהא לו מזומן המאכל שחפץ, ואף על פי כן מיחה בידו שלא לעשות עוד, משום \"למדו לשונם דבר שקר\" <small>(ירמיהו ט ד)</small>. אך אין עונש בזה השקר כעונש המשקרים על לא דבר, כאשר הזכרנו בחלק רביעי.",
+                "עד כאן תשעה חלקי שקר. ועוד יזהר האדם: אם יבוא חברו אצלו, וישאל ממנו דבר שיש בידו – לא יאמר לו \"אין לי\", אך ידחהו בעניין אשר לא ישקר. ויש פסק בספר חסידים <small>(סימן תכ\"ו)</small>: אפילו יבוא גוי לבית יהודי ויבקש להלוות לו מעות, ויש ליהודי מעות ואין דעתו להלוות לזה הגוי – לא יאמר לו \"אין לי\", אך ידחה אותו איך שיוכל בלי שקרים. ויכול להיות שאם היה יודע הגוי שאם היו לו מעות, לא היה יכול להשמט ממנו בלא שנאה – היה יותר טוב לומר \"אין לי\" מפני דרכי שלום. אך הכל תלוי בדעתו של אדם, איך שנראה לו עניין של הגוי: אם יוכל לומר \"יש לי, אבל אני צריך אותם למקום אחר\", אם בעניין זה יוכל לדחותו בלא שנאה – יעשה.",
+                "וגדול עונשו של שקרן: אפילו כשהוא אומר אמת – אין מאמינים לו <small>(סנהדרין פט ב)</small>. ושקר אין לו רגלים <small>(ריש אותיות דרבי עקיבא)</small>.",
+                "ולא יגרום אדם שאחרים ישקרו בשבילו. כיצד? כשאדם רואה ששנים מדברים יחד דבר סתר שביניהם, לא ילך אצל אחד ויבקש ממנו שיגלה לו העניין, שמא אינו רוצה לגלות לו, ומתוך כך יסלק אותו בדברים אחרים – נמצא שמשקר. וכך ידקדק בכל העניינים שלו, שלא ישקר במשא ובמתן שלו, ולא יגרום שאחרים ישקרו. ויזהר שלא יתחבר לשקרנים, וימעט דבריו עמם. וצריך חכמה גדולה להינצל מן השקר, כי יצר הרע לעולם הוא אורב לאדם להפילו ברשתו.",
+                "ופעמים שהתירו חכמים לשקר, כגון לעשות שלום בין אדם לחברו <small>(יבמות סה ב)</small>. וכן מותר לשבח הכלה לפני החתן שהיא נאה וחסודה, ואף על פי שאינו כן <small>(כתובות יז א)</small>. ובאושפיזא: אם בעל הבית היטיב לו, אל יאמר בפני רבים: \"כמה טוב פלוני שנתארחתי בביתו! כמה כבוד גדול עשה לי!\" – פן יבואו רבים שאינם מהוגנים להתארח אצלו. ועל זה נאמר <small>(משלי כז יד)</small>: \"מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכֵים – קללה תחשב לו\" <small>(ערכין טז א)</small>.",
+                "ובמסכתא: אם שואלין לו אם שגורה בפיו הגירסא, מידת ענווה היא שיאמר \"לא\". ומיטה: אם שהה לבוא לבית הכנסת מפני ששימש מיטתו, ושאלוהו למה שהה – יתלה בדברים אחרים <small>(בבא מציעא כג ב)</small>. ובכלאלו שהתירו חכמים לשנות, אם יוכל לעשות שלא ישקר הוא טוב יותר ממה שישקר. כגון אם שואלין לו: \"יודע אתה מסכתא פלונית?\" ישיב: \"וכי אתה סבור שאני יודע?!\" ואם יוכל לסלק השואל בעניין שלא ישקר – הוא טוב מאוד."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שער העשרים ושלושה - שער האמת </b></big>",
+                "האמת. הנשמה נבראת ממקום רוח הקודש, שנאמר <small>(בראשית ב ד)</small>: \"ויפח באפיו נשמת חיים\"; ונחצבה ממקום טהרה, ונבראת מזוהר העליון מכסא הכבוד. ואין למעלה במקום קודשי הקודשים שקר, אלא הכל אמת, שנאמר <small>(ירמיהו י י)</small>: \"ויי אלהים אמת\". ומצאתי כי כתיב: \"אהיה אשר אהיה\" <small>(שמות ג יד)</small>, וכתיב: \"ויי אלהים אמת, הוא אלהים חיים ומלך עולם\" <small>(ירמיהו שם)</small>.",
+                "ועתה יש להודיעך שהקדוש ברוך הוא אלהים אמת: כי תמצא עשרים ואחת פעמים \"אהיה\" שהוא בגימטריא \"אמת\", וגם כן \"אהיה\" בגימטריא עשרים ואחת.",
+                "והאלהים עשה את האדם להיות ישר <small>(קהלת ז כט)</small>, וחותמו של הקדוש ברוך הוא אמת <small>(שבת נה א)</small>. וכתיב: \"דובר שקרים לא יכון לנגד עיני\" <small>(תהלים קא ז)</small>. וכשאדם עוסק בשקר – אז אין השקר דבק לאמת. וכשיש אמת, כביכול מכון שבתו בשמים כנגד בני אדם, כי כשיש אמת בבני אדם – אז מודים שעשה שמים וארץ, והים וכל אשר בם. וזהו שנאמר <small>(שם קמו ו)</small>: \"עושה שמים וארץ, את הים ואת כל אשר בם\", וסמיך ליה: \"השומר אמת לעולם, עושה משפט...\". וכשיש בגידה ושקר, כביכול אז כמי שאין מכון שבתו בשמים ובארץ. ומי שהוא זוכה להתבונן בדברים אלו, איך הנשמות נחצבות ממקור האמת – יעשה כל ענייניו באמת, ולא יכניס השקר במקום קדושת האמת. ולכך אמר הפסוק <small>(תהלים קמה יח)</small>: \"קרוב יי לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת\", כי הקדוש ברוך הוא שהוא אמת – מתקרב למי שקוראו באמת. ואיזה דבר נקרא \"קריאת אמת\"? זהו המפנה לבו מכל דבר שבעולם, ומתקרב אל הקדוש ברוך הוא לבד, ושכלו הולך ומתחזק להידבק באור העליון, וישים מחשבתו בחשקו תמיד. וזה העניין ישיג האדם כשהוא מתבודד בחדרו. ומפני זה ירבה כל חסיד להיפרד ולהתבודד, ולא יתחבר עם בני אדם רק לצורך גדול. אבל אם התפלל בהנעת שפתיו אל הכותל ומחשב בענייני העולם, ויקרא בלשונו ולבו בעניין אחר, אם שיחשוב להתכבד איך קולו ערב כדי למצוא חן בעיני בני אדם לקבל מהן שבח – אז אין עבודתו אמת. והוא מאותם שנאמר עליהם <small>(ירמיהו יב ב)</small>: \"קרוב אתה בפיהם, ורחוק מכליותיהם\".",
+                "לכך אנו מתפללים: \"וטהר לבנו לעבדך באמת\" – שנעשה כל עבודתנו באמיתוּת, ולהאמין בלב ונפש חפצה, ולא מפני אנשים ולא בשביל ממון או רעות רוח. וזהו שנאמר <small>(איוב כב כג)</small>: \"אם תשוב עד שדי, תבנה\" – שאין מחשבה חוצצת בינך ובין שדי, אז תבנה בבניין חזק בזוהר השכינה. לכן אמר דוד <small>(תהלים טו א-ב)</small>: \"יי מי יגור באוהלך, מי ישכון בהר קודשך: הולך תמים, ופועל צדק, ודבר אמת בלבבו\" – ולא אמר \"דובר אמת בפיו\", אלא רוצה לומר שיהיה האמת תקוע וקבוע בלב האדם. לכך חסידים הראשונים, כשהיה להם מיקח – היו נותנים אותו לקונה כפי הסכמת לבבם, איך שהיו מסכימים ליתן; אפילו אם היה הקונה רוצה להוסיף – לא היו רוצים אלא כפי הסכמת לבבם. אדם חשוב ההולך בדרך זה לדבר אמת בלבבו, אם קבל עליו במחשבותיו לעשות דבר אחד – יכתוב אותה מחשבה, שלא ישכחנה ולא יחל דברי מחשבותיו. ואם אינו יכול לעמוד בו – ילך אצל חכם ויתיר לו מחשבותיו. ויהדר שלא יהיה במחשבתו כלום כל זמן שלא יוציאם בפיו.",
+                "כל הדובר אמת בלבבו, ואינו רוצה לחשב השקר, אפילו דברים שלא יכון להם - כל דבריו ומחשבותיו יתקיימו, שנאמר <small>(איוב כב כח)</small>: \"ותגזר אומר ויקם לך\". ומי שהוא איש אמת, בכל משא ומתן שלו, הן במיקח וממכר הן בהלוואה – לעולם יאמר בראשון סוף דעתו, וירגיל כל אותם המתעסקים עמו שידעו שלא ישנה, ולא יעדיף ולא יחסיר. אמר החכם: תדיר תשים האמת לעומתך. רצונו לומר: שיעשה סימנים לעצמו. כגון לעשות משא ומתן שיזכור שלא ישקר – יכתוב בכתב, ויביא אצלו אותו כתב, ויראה בו קודם משאו ומתנו. וכן יכתוב בבית מדרשו ועל שולחנו, שיזכור ולא ידבר שקר, וכדי שלא ישכח לדבר האמת. וכן עשה חכם אחד: כתב על כותלי ביתו ובבית מדרשו בכל הכתלים למעלה: \"זכור יום המיתה ולא תחטא\". ומי שאינו מדבר אלא אמת – יחיה ויאריך ימים וינצל.",
+                "סמך לדבר מה שאומר הפסוק <small>(ירמיהו י י)</small>: \"ויי אלהים אמת, הוא אלהים חיים ומלך עולם\". ואם לא ידבר אלא אמת – ינצל כל ימי חייו, דכתיב <small>(מלאכי ב ו-ז)</small>: \"תורת אמת היתה בפיהו, ועולה לא נמצא בשפתיו..., כי מלאך יי צבאות הוא\". המלאכים העליונים הם צורת אמת ואינם בגופות, והנשמות יאירו מהם כאור היוצא מן השמש. הנשמות הם בגופות, על כן אינם יודעים הנסתרות רק מעט ובמראות הלילה, שאין הנשמות מתעסקות בצרכי הגוף, והיודע סוד הנשמות יעיד בדבר. והחלומות מעין המחשבות, דכתיב <small>(דניאל ב כט)</small>: \"רעיונך על משכבך סליקו\". והחלומות על ידי מלאך המלווה לאדם. ולפי שאין כל המחשבות אמת, על כן אין כל החלומות אמת. ומי שמרגיל עצמו שיהיו כל מחשבותיו אמת – גם בלילה יראה מראות אמת, וידע העתידות כמו המלאכים.",
+                "והמדבר אמת – אין מעלה כמוה. וכן כתיב <small>(תהלים קיט קס)</small>: \"ראש דברך אמת\"; ונאמר <small>(שמות כג ד)</small>: \"מדבר שקר תרחק\".",
+                "גם הרמיזות של אדם יהיו אמת, כי שכר האמת גדול מאוד, לכן ירגיל עצמו לילך באמת. וילמד תורה וידע האמת, שיוכל לעשות המצוות על אמיתותן וכהלכתן. ולעולם יודה על האמת. אפילו בדברי האגדה שאין בו קיום מצוות ילמד, כדי שיאמין הלב דבר אמת. ואל תבוש לקבל האמת מאיזה אדם שיהיה, אפילו מקטן שבקטנים ונבזה – אפילו הכי תקבל האמת ממנו. כי מרגלית טובה שהיא ביד קטן ונבזה, אפילו הכי חשובה היא המרגלית.",
+                "ועתה שהאריך הגלות בעונוותינו הרבים יותר מדי, יש לישראל להיבדל מהבלי העולם ולאחוז בחותמו של הקדוש ברוך הוא שהוא אמת, ולקדש עצמם אף במותר להם <small>(יבמות כ א)</small>, ושלא לשקר לא לישראל ולא לגוי, ולא להטעותם בשום עניין, שנאמר <small>(צפניה ג יג)</small>: \"שארית ישראל לא יעשו עוולה ולא ידברו כזב, ולא ימצא בפיהם לשון תרמית\". ועוד כתיב <small>(הושע ב כה)</small>: \"וזרעתיה לי בארץ\" – כלום אדם זורע כור אחד אלא להכניס כמה כורים? כך זרע הקדוש ברוך הוא ישראל בארצות, כדי שיתווספו עליהם גרים <small>(פסחים פז ב)</small>, וכל זמן שהם מתנהגים עימהם בלא מרמה – ידבקו בהם. והנה הקדוש ברוך הוא הקפיד על גזל של רשעים, שנאמר <small>(בראשית ו יא)</small>: \"ותמלא הארץ חמס\".",
+                "מעשה ברבי שמעון בן שטח, שקנה חמור מישמעאלי אחד. הלכו תלמידיו ומצאו אבן טובה תלויה בצווארו. אמרו לו תלמידיו: רבי, \"ברכת ה' היא תעשיר\" <small>(משלי י כב)</small>. אמר להם: חמור קניתי, אבן טובה לא קניתי. הלך והחזיר לאותו הישמעאלי. קרא עליו אותו הישמעאלי: ברוך השם אלהי שמעון בן שטח! <small>(דברים רבה ג ג)</small>. וכן יש בירושלמי <small>(ירושלמי בבא מציעא ב ה)</small>: חכמים הזקנים קנו חטים מן הגויים, ומצאו בו צרור של מעות והחזירו להם. אמרו הגויים: בריך אלההון דיהודיא! וכן יש הרבה מעשים שהחזירו מפני קדוש השם.",
+                "וכשיש אמת למטה – אז ישקיף השם יתברך בצדק על הארץ, שנאמר <small>(תהלים פה יב)</small>: \"אמת מארץ תצמח, וצדק משמים נשקף\". לכן ראה שיהיו כל ענייניך באמת, רע או טוב, ותסמוך על האל הנאמן, שומר הברית והחסד לאוהביו ולשמרי מצוותיו\" <small>(דברים ז ט)</small>.",
+                "ומה היא נאמנותו? שהוא שומר הברית. אם צדיק שחטא חטא קל, הוא פורע גמולו בעולם הזה. וזה דבר ברור, שטוב יותר לצדיק להיות נדון אפילו בייסורין כאיוב כל ימיו בגופו שהוא דבר בזוי, בעולם הזה שהוא לו זמן קצר לחיות, ולתת גמול הטוב לנשמה שהיא נכבדת בעולם העליון, שאינו כלה ואינו פוסק לעולמים – וזה יותר טוב לצדיק ממה שלא היה פורע לו חטאיו בעולם הזה, והיה דן אותו בעולם הנשמות בייסורי גיהנום; או מחמת חטאו ימעט לנשמתו מן מעלתה בעולם הנשמות והִדבקה לזיו העליון, אשר לזה האור אין לו ערך ודמיון. ולרשעים נתן להם גמולם בהנאה מועטת הפוסקת בעולם קצר הוא העולם הזה, וחטאם שמור לעולם הארוך, ובצער גדול שהוא גיהנום, אשר לאותו צער אין לו ערך.",
+                "הרחמן ידריכנו באמיתו, ויביאנו לחדריו להגיע לאור העליון, אשר שם חביון עוזו וצבי תפארתו."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שער העשרים וארבעה - שער החניפות </b></big>",
+                "החניפות נחלקת לתשעה חלקים: הראשון: מי שהוא מכיר בחברו שהוא רשע ורמאי, ושהוא מוציא שם רע על הכשרים, ושהוא גוזל ממון חברו – ובא זה ומחניף לו. ולא די שהוא מחניף לו ומשבחו, אלא שהוא מחליק לו לשון ויאמר: \"לא פעלת אוון במה שעשית\"",
+                "– בדבר הזה יש כמה עבירות והרבה עונשין: האחד: שהיה לו להוכיחו על חטאיו. ולא די שאינו מוכיחו, אלא אומר לו \"לא חטאת\" ומחזיק יד מרעים. ויש לזה החנף עונש שלא קנא על האמת. ועוד: שזה החונף נותן מכשול לפני החוטא, כשאומר \"לא חטאת\" – לא ישוב מרעתו, ויוסיף עוד לחטוא; מלבד העונש שנענש על נזק וצער בני אדם שהזיק וצער החוטא, ולא ישלם להם ולא יפיסם, מחמת החניפות שלזה המצדיק רשע. ונאמר <small>(משלי יד טו)</small>: \"מצדיק רשע ומרשיע צדיק, תועבת יי גם שניהם\". ואם עוון זה החוטא גלוי לרבים, וזה מחניף לו ברבים ואומר לו: \"זך וישר אתה\" – אז חילל השם יתברך, ובזה דת ודין.",
+                "וחייב אדם למסור עצמו לסכנה ולא ישים עצמו בעוון זה. ואמרו רבותינו עליהם השלום על אגריפס, שהיה קורא בתורה, וכשהגיע לפסוק <small>(דברים יד טו)</small>: \"לא תוכל לתת עליך איש נכרי\" – זלגו עיניו דמעות. אמרו לו: \"אחינו אתה!\" באותה שעה נתחייבו שונאי ישראל כליה על שהחניפו לאגריפס <small>(סוטה מא ב)</small>.",
+                "גם היושב על הדין אל יפחד מאיש, כמו שנאמר <small>(דברים א יד)</small>: \"לא תגורו מפני איש\". ובחניפות כזה יש בו עונש שקר וחניפות.",
+                "השני: המשבח רשע בפני בני אדם, בפניו או שלא בפניו. ואף על פי שלא יצדיק אותו על מעשיו הרעים, אלא אמר בסתם: איש טוב הוא – על זה נאמר <small>(משלי כח ד)</small>: \"עוזבי תורה יהללו רשע\". כי זה המשבח, לולי שעזב התורה – לא הלל לזה שעובר עליה ועל דבריה. גם לא ימליץ על הרשע בפני בני אדם לומר: הלוא הוא עושה טובה זאת, לכן תחמלו עליו. ומי שעושה כך – זהו רע מאוד, כי השומעים סבורים שהוא צדיק ויתנו לו כבוד. ויש מכשול גדול בכבוד הרשעים, כי כשיש כבוד לחכמים הצדיקים והם עליונים – אז כל העם ישמעו לעצתם. ועוד: שאחרים יקנאו במעשיהם הטובים, ויוסיפו לקח ותרבה הדעת, ומתוך שלא לשמה בא לשמה.",
+                "ועוד: יש הרבה בני אדם בראותם הדר התורה – יכירו מעלתה, ותבוא מחשבה בלבם, וילמדו לשם הקדוש ברוך הוא בלב שלם. ועוד יש טעם טוב בכבוד החכמים הצדיקים: כי יסוד נפש האדם הוא להיות בו עבודתו ויראתו ותורתו של הקדוש ברוך הוא, ועבור זה כל העולם מכבדים הצדיקים. נמצא המכבד הצדיקים, כביכול מעמיד ומקיים כוונת הקדוש ברוך הוא בבריאת העולם, והבוזה לתלמיד חכם וליראי שמים – בזה יבטל כוונת הקדוש ברוך הוא. והוא כמו שאומר: אין עבודתו עיקר! על כן יכבדו עובדי הקדוש ברוך הוא לכבוד הקדוש ברוך הוא, להודיע כי עבודתו לבדה היא עיקר.",
+                "אבל בכבוד הרשעים יש חילול התורה והעבודה, וזהו עבירה המכלה עצם ובשר. ועוד: רבים נמשכים אחריהם, ועושים כמעשיהם, ומקבלים פורענות. וכיוצא בזה אמרו <small>(משנה נגעים יב ו)</small>: אוי לרשע ואוי לשכנו. ועוד: בכבוד הרשעים מושפל כבוד הצדיקים, ואין כבוד לצדיקים אלא לאחר השפלת הרשעים. ועתה, אחרי שיש מכשול לעולם בכבוד הרשעים – יזהר שלא יספר טובה מרשעים. גם לא יזכירם לטובה, שנאמר <small>(משלי י ז)</small>: \"ושם רשעים ירקב\"; וכתיב <small>(שם כט כד)</small>: \"תועבת צדיקים איש עול\". ואם אינו רוצה לספר רשעו – גם טובתו לא יספר.",
+                "השלישי: חנף המשבח רשע בפניו, ואומר לו: כמה איש נחמד ואדם טוב אתה! אך אינו מספר בשבחו ברבים, שלא יהיה לרבים למוקש. גם זה החנף גדול עוונו, דכתיב <small>(משלי יא ט)</small>: \"בפה חנף ישחת רעהו, ובדעת צדיקים יחלצו\". כי כשישבחנו יאמין לו, ויחשוב שהוא טוב, וירום לבו ויתגאה, ולא ישוב. כי כל מי שאינו צדיק, כשמשבחים אותו, יאמר בלבו: אמנם ידעתי כי כן הוא! וזה נשחת בחניפותו של זה.",
+                "אבל הצדיק אם משבח אותו אדם – לא יתגאה בזה, עבור שאמרו רבותינו עליהם השלום <small>(נידה ל ב)</small>: אפילו כל העולם אומרים עליך שאתה צדיק – הוי בעיניך כרשע. ואמרו <small>(אבות דרבי נתן כט א)</small>: אם יש לך רעים, מקצתם משבחים אותך ומקצתם מייסרים ומוכיחים אותך – אהב המוכיחים ולא את המשבחים; כי אלו לחיי עולם יביאוך, ואלו ברעתך ישמחו כי ישבחוך. ונאמר <small>(משלי כו כח)</small>: \"ופה חלק יעשה מדחה\" – המשיל פה חלק לדרך חלקלקות, כמו שנאמר <small>(תהלים לה ה-ו)</small>: \"ומלאך יי דוחה, יהי דרכם חושך וחלקלקת\", כי ידחה האדם ויפול, שפה חלק הוא מלא חטא וחנף. ועל זה נאמר <small>(תהלים יב ד)</small>: \"יכרת יי כל שפתי חלקות, לשון מדברת גדולות\" <small>(שם יב ד)</small>. קילל פה חלק בשביל שמשחית רעהו, וקלל לשון הקשה שהוא הפוך החלק, והוא לשון הרע.",
+                "ויש חנפים שמחניפים לבעלי זרוע כדי שיאהבו אותם, וינשאו ויגדלו אותם, על זה אמרו רבותינו <small>(אבות דרבי נתן כט ד)</small>: כל המחניף לחברו לשם כבוד – לסופו נפטר בקלון.",
+                "הרביעי: המתחבר לרשע, אף על פי שאינו מחניף לו ואינו משבחו, אלא שהוא מקרבו ומתחבר עמו – יש לו עונש; לא די שאינו מוכיחו אלא שמקרבו, ויש לו עונש בזה. ועוד מוסיף עונש על הקריבות שהוא מקרבו, שנאמר <small>(דברי הימים ב כ לד)</small>: \"בהתחברך עם אחזיהו, פרץ יי את מעשיך\".",
+                "והצדיקים מואסים הרשעים. ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה <small>(בבא קמא צב ב)</small>: לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב, אלא שהוא מינו; וכן אדם המתחבר לרעהו הדומה לו. ואמרו <small>(מגילה כח א)</small>: אסור להסתכל בצלם דמות אדם רשע, שנאמר <small>(מלכים ב ג יד)</small>: \"לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא, אם אביט אליך ואם אראך\". וכל המסתכל בדמות אדם רשע – עיניו כהות לעת זקנתו, כיצחק אבינו עליו השלום, שכהו עיניו מפני שהסתכל בעשו, אף על פי שלא היה מכירו במעשיו.",
+                "ויש מכשול גדול בחיבור הרשעים: האחד מפני שהוא אוהב שונאו של יוצר הכל, ואין העבד הנאמן לאדוניו מתחבר לשונאו. השני שלומד ממעשיו. השלישי שגם אחרים יתחברו איתו ויאמינו לו, והוא גוזל אותם. וגם הם ילמדו ממעשיו, ואפילו אם לא ילמדו ממנו – הם רואים ממנו דברים שאסור להם לראותם. וגם הוא לא ישוב, כי אם היו מוכיחים אותו והיו נבדלים ממנו – היה שב מדרכו הרעה. ומי שמתחבר לרשע – לסוף הרשע מושל עליו; וזהו רע על כולם, כי כיון שהוא מושל עליו – לא יניחנו לעשות טוב. הרביעי שזה צריך להניח מחמת יראה לעשות כמה דברים טובים. לכן אל יתחבר אדם אלא עם ירא שמים; כי ריש לקיש עם מי שהיה מדבר בשוק – היו מאמינים לו סחורה בלא עדים <small>(יומא ט ב)</small>, כי היו יודעים בוודאי כיון שדבר עמו בשוק שהוא נאמן. הרי הדיבור הוי כמו חניפות.",
+                "החמישי: איש שהוא נאמן בעיני כל העם, וכולם שומעים לו, והוא מעמיד קרובו להיות פרנס או רב, ואומר עליו: הנהגתיו שהוא חכם – ואינו כן. וכן העם סומכים עליו. וכן אומר על מי שאינו מכירו שהוא נאמן, והעם מפקידים בידו פיקדונות – ומכחש. ואמרו החכמים זיכרונם לברכה <small>(סנהדרין ז ב)</small>: כל המעמיד דין שאינו הגון – כאילו נוטע אשרה בישראל. ובמקום שיש תלמידי חכמים – כאילו נוטע אשרה אצל מזבח, ועתיד הקדוש ברוך הוא לפרוע מן המעמיד.",
+                "הששי: מי שיש בידו למחות ואינו מוחה, ואינו נותן לב על מעשה החטאים – זה הדבר קרוב לחניפות. כי הם החוטאים חושבים: כיון שאינם מוחים בידינו ואינן מקנטרים אותנו, כל מעשינו הם טובים. ונצטווינו לבער הרע מקרבנו, שנאמר <small>(דברים יג ו)</small>: \"ובערת הרע מקרבך\".",
+                "ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה <small>(שבת נד ב)</small>: מי שיש בידו למחות על אנשי בתו, ואינו מוחה – נתפס על אנשי ביתו; באנשי עירו, ואינו מוחה – נתפס על אנשי עירו; בכל העולם כולו, ואינו מוחה – נתפס על כל העולם כולו, שנאמר <small>(ויקרא כו לד)</small>: \"וכשלו איש באחיו\"; ודרשו רבותינו זיכרונם לברכה: איש בעוון אחיו. ואמרינן <small>(סנהדרין כז ב)</small>: מלמד שכולן ערבים זה בזה.",
+                "השביעי: הרואה את אנשי מקומו עם קשי עורף, ואומר בלבו: אולי לא יקשיבו אם אוכיחם, ועל כן הוא מונע מלהוכיחם. גם זאת חטא, ועוונו ישא, כי לא נסה להזהיר ולהוכיח אולי ישובו, ועל זה נענשו צדיקים גמורים בחורבן הראשון.",
+                "אבל אם הדבר גלוי וידוע לכל, ונבחן ונחקר כי החוטא שונא מוסר, ולא ישמע למוכיחיו, על זה נאמר <small>(משלי ט ח)</small>: \"אל תוכח לץ פן ישנאך\".",
+                "ואמרו: כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע <small>(יבמות סה ב)</small>. ואמרו: מוטב שיהיו שוגגין, ואל יהיו מזידין <small>(שבת קמח ב)</small>.",
+                "השמיני: השומע מדברי לשון הרע או נבלה, או יושב בסוד משחקים ובוזי תורה ומצוות, ויודע שהם קשי עורף ולא יקבלו תוכחה, על כן הוא שותק. גם זה ייענש, כי היה לו לענוש אותם, שלא יאמרו כי הוא כמותם שהוא מודה בדבריהם; כי הוא חייב לגעור בהם לתת גדולה לתורה ולמצוות, ולקנא לכבוד הצדיק שהרשיעו. וזה הוא נענש כששומע דבריהם הרעים תמיד, והוא אינו יכול לענותם תמיד. ודבר זה מפורש בדברי שלמה עליו השלום <small>(משלי כד א-ב)</small>: \"אל תקנא באנשי רעה, ואל תתאָו להיות אתם. כי שד יהגה לבם, ועמל שפתיהם תדברנה\". רוצה לומר: שתישא חטאתם, כי תשמע דבריהם תמיד ותהיה כמחריש.",
+                "התשיעי: המכבד הרשעים מחמת דרך שלום. אמנם לא ידבר טוב ברשע, ולא יתנהג בכבודו על דרך שיחשבו בני אדם שהוא נכבד בעיניו לחלוק לו כבוד, אלא כדרך בני אדם המכבדים העשירים בעבור כי צלחה דרכם, ולא מפני חִין ערכם. ואף בזה יש חטא ואשמה, כי לא הותר לכבד הרשעים אלא מחמת מורא, שיָרֵא שיזיק לו הרשע ויגרום לו הפסד בזמן שיד הרשעים תקיפה – על כן הותר לכבדו כדרך שמכבדים בני אדם בעלי זרוע. אך לא ישבחנו ולא ידבר עליו טוב בפני בני אדם. וכן אמרו רבותינו זיכרונם לברכה <small>(סוטה מא ב)</small>: מותר להחניף את הרשעים בעולם הזה. ויש רשעים שאין מחניפים להם. מנין? ממרדכי, שאמרו לו \"תחניף להמן\", והוא השיב להם: \"לא תדרש שלומם וטובתם\" <small>(דברים כג ז)</small>. והיו אומרים לו, שנו רבותינו: מחניפים להם מפני דרכי שלום?! אפילו הכי לא רצה להחניף לרשע כזה.",
+                "ויחניף אדם לאשתו, משום שלום בית. וכן לבעל חובו, שלא ילחצנו. לרבו, שילמדנו תורה. ומצווה גדולה להחניף לתלמידיו ולחבריו, כדי שילמדו ושישמעו לדבריו, לקבל תוכחתו לקיים המצוות. וכן כל אדם שהוא סבור שימשכנו אליו, שישמע לו לקיים המצוות, ואם יבוא עליו בכעס לא ישמע לו אלא בחניפות יקבל תוכחתו – מצווה גדולה להחניף לו כדי להוציא יקר מזולל. כי יש אדם שאינו מקבל תוכחה בגערה אלא בנחת, שנאמר <small>(קהלת ט יז)</small>: \"דברי חכמים בנחת נשמעים\". ויש שצריך גערה, שנאמר <small>(משלי יז י)</small>: \"תֵחַת גערה במבין\". ויש במלקות, שנאמר <small>(שם יט כט)</small>: \"ומהלומות לְגֵו כסילים\". ויש אפילו בהכאות לא יועיל, שנאמר <small>(שם יד י)</small>: \"מהכות כסיל מאה\" <small>(שם יז, י)</small>. אם כן מה נעשה לו? אין לו תקנה אלא תגרשהו.",
+                "ויש חניפות רעה מאוד: כגון אדם המחניף לחברו, ומדבר עמו דברים מתוקים כדי שיסמוך עליו ויאמין לו. ואחר שיאמין לו ויסמוך עליו – הולך עמו ברמאות. וזה כעניין שנאמר <small>(משלי א יז-יח)</small>: \"כי חינם מזרה הרשת, בעיני כל בעל כנף. והם לדמם יארבו, יצפנו לנפשותם\". פירוש הפסוק: הצדים עופות זורקים חטים, ובאים עופות לאכול החטים על הרשת, ואז יהיו ניצודים – ולזה דומה החנף הזה. ואסרו החכמים להחניף, ואמרו <small>(חולין צד א)</small> שלא ישלח אדם דורון לחברו, ויודע שאינו אוכל. וכן אם רוצה לפתוח חבית יין למכור, ובא חברו לקנות יין, לא יאמר לו: אני רוצה לפתוח חבית עבורך. וכל זה וכיוצא בזה נקרא \"גונב דעת\". וזה אסרו חכמים זיכרונם לברכה להחניף ולגנוב דעת הבריות, ואפילו דעתו של עובד כוכבים <small>(שם)</small>.",
+                "אמר רבי שמעון בן חלפתא: מיום שגברה אגרופה של חנופה, נתעוותו הדינים ונתקלקלו המעשים, ואין אדם יכול לומר לחברו \"מעשי גדולים ממעשיך\". אמר רבי אלעזר: כל אדם שיש בו חנופה מביא חרון אף לעולם, שנאמר <small>(איוב לו יג)</small>: \"וחנפי לב ישימו אף\". ולא עוד אלא שאין תפילתו נשמעת, שנאמר <small>(שם)</small>: \"לא ישועו כי אסרם\". ואפילו עוברים שבמעי אמן מקללים אותו, והוא נופל בגיהנם. וכל המחניף לרשע – נופל בידו. ואם אינו נופל בידו – נופל ביד בנו. ואם אינו נופל ביד בנו – נופל ביד בן בנו <small>(סוטה מא ב)</small>. כל עדה שיש בה חנופה מאוסה כנידה, שנאמר <small>(איוב טו לד)</small>: \"כי עדת חנף גלמוד\". ולבסוף גולה <small>(סוטה מב א)</small>.",
+                "לכן יתרחק אדם מן החנופה. ולא יחניף לאדם להחזיקו ברשעו, גם אם יש לו לקבל טובות הרבה ממנו. לא יחניף לקרובו ולא לבניו בזמן שאינם הולכים בדרך טובה, כי כמה בני אדם עומדים ברשעם מחמת שרואים שאין להם בושה עבור דרכיהם המכוערים, ועבור שרואים שמחניפים להם. ואין דבר בעולם הנועל פתחי התשובה כמו החניפות.",
+                "מעשה באדם אחד כשר שהיה לו בת להשיא. והיו בצדו שני בני אדם אשר כל אחד חפץ לישא בתו. והלך האדם הכשר, ובקש מאדם אחד לעשות עמו מריבה, ולקח לבסוף אותם שנים לדון ביניהם, ועשו כך. אחד מהם היה מחניף לאותו אדם כשר כדי שישיאו בתו, והיה מזכה אותו בכל דבריו. ואותו אחר אמר: אין הדין עמך אלא עם חברך. ואז נתן בתו לאותו שהיה מחייב אותו, כי אמר: וודאי הוא אדם טוב, שלא החניף ולא נשא לי פנים <small>(ספר חסידים תתשמב)</small>.",
+                "לכן מי שהוא פרנס, או דיין, או גבאי צדקה – צריך שלא יהא חנף. כי אם יחניף הפרנס לשום אדם, ולא יוכיחהו לעשות הטוב ולסור מן הרע – אז יהיו כל הקהל מקולקלים. כי כל אחד יאמר: \"הפרנס מחניף לפלוני\", ולא יקבל תוכחתו. וכן דין המחניף לאחד מבעלי דינים – אז יסתתמו דברי השני, ולא ידע לטעון כאשר ראוי לו; נמצא שלא יצא הדין לאמיתו. וכן גבאי צדקה המחניפים, ויתנו צדקה לזה המחניף להם, או שהם מחניפים לו ויתנו לו אף אם אינו ראוי לכך. לכן צריך הצדיק להתרחק מאוד מן החניפות, שלא יחניף ולא יקבל החניפות מאחרים. ויזהר מאוד כשיעשה מעשים טובים, שלא יתכוון בהם להחניף לאחרים, אלא לשם שמים בלבד.",
+                "והגרוע שבכל החניפות: המחניף לחברו כדי להחטיאו. כגון שיש לו מחלוקת עם בני אדם ואין הדין עמו, והוא מחניף לבני אדם לסייע לו ולחזק טעותו. או מי שהוא רודף אחר עבירות כגון זנות ושאר רעות, והוא מחניף לחברו כדי שיעשה כמוהו. לכן ירבעם בן נבט זכה למלוכה, בשביל שלא החניף לשלמה, והוכיחו על עניין בנין מלוא <small>(סנהדרין קא ב)</small>.",
+                "הרוצה לינצל מן החניפות יזהר להרחיק עצמו מן הכבוד, כי מי שאינו חושש להתכבד לא יצטרך להחניף. גם צריך ליזהר שלא ייהנה מאחרים, כי רוב המחניפים מחניפים לבני אדם שסבורים שיהיה להם הנאה מהם. לכן מי שמתרחק מאלו שני דברים, הנאה וכבוד – ניצול מכמה עבירות. כי כמה בני אדם עושים מעשים טובים כדי שיקבלו כבוד מבני אדם, וזה העניין מקלקל כל עבודת האדם; כי כמה בני אדם עושים מעשים טובים ומתפללים, ויש להם קול ערב, והוא מהרהר בלבו בשעת התפילה: \"כמה קולי ערב הוא, ובני אדם נהנים ממני ששומעים אותי\". וכן דרכו של יצר הרע: עושה כן לכל המצוות להפיל האדם ברשתו, שלא יהיו מעשיו לשם שמים. וכן לעניין ההנאה: מי שנהנה מחברו, אפילו אם יראהו שעובר כל עבירות שבעולם – לא יהא רשאי להוכיחו, כי ירא שלא יהנהו עוד. ועניין ההוא תקלת חכמי הדור הזה, שהם רודפים ליהנות מן העם – על כן יחניפו להם כדי שיחזקו אותם בחוזקה גדולה. ולא די שאינם מוכיחים אותם על עניינם, אלא מתוך שהם מחניפים להם – הם עצמם אוחזים מעשיהם ונמשכים אחריהם.",
+                "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעתו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו, ונוהג כמנהג אנשי מדינתו – איך שהם עושים יעשה גם הוא. לפיכך יש לאדם להתחבר לצדיקים, ולישב אצל חכמים תמיד, כדי שילמד ממעשיהם; ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך, כדי שלא ילמד ממעשיהם. והוא שאמר שלמה עליו השלום <small>(משלי יג כ)</small>: \"הולך את חכמים יחכם, ורעה כסילים ירוע\". ואומר <small>(תהלים א א)</small>: \"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים...\".",
+                "וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים, ואין אנשי המדינה הולכים בדרך ישרה – ילך למקום שאנשיה צדיקים, ונוהגים בדרכים טובים. ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה, אם שאינו יכול לילך למדינה שמנהגותיה טובים, מפני הגייסות או מפני החולי – ישב לבדו יחידי, כעניין שנאמר <small>(איכה ג כח)</small>: \"ישב בדד וידום, כי נטל עליו\". ואם היו רעים וחטאים, שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עימהם ונוהג במנהגם הרע – יצא למערות ולחוחים ולמדברות, ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים, כעניין שנאמר <small>(ירמיהו ט א)</small>: \"מי יתנני במדבר מלון אורחים\" <small>(רמב\"ם הלכות דעות ו א)</small>."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שער העשרים וחמשה - שער לשון הרע </b></big>",
+                "לשון הרע מהו? המספר בגנותו של חברו, אף על פי שאומר אמת. אבל האומר שקר נקרא \"מוציא שם רע\". בעל לשון הרע זה שיושב ואומר: \"כך וכך עשה פלוני, כך וכך היו אבותיו, כך וכך שמעתי עליו\", ואומר דברים של גנאי. עליו הכתוב אומר <small>(תהלים יב ד)</small>: \"יכרת יי כל שפתי חלקות, לשון מדברת גדולות\".",
+                "ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: כל המספר לשון הרע כאילו כפר בעיקר, שנאמר <small>(תהלים יב ה)</small>: \"אשר אמרו ללשוננו נגביר, שפתינו אתנו, מי אדון לנו\". ולכך לשון הרע הוא חטא, כי הוא עושה רעה גדולה לחברו, שהוא מבאיש ריחו ביני העם ושאר הפסדות, ואין רוח לבעל הלשון. ובוודאי הרגיל בלשון הרע פורק עול שמים מעליו, כי הוא חוטא בלי הנאה. והוא רע יותר מגנב ונואף, שהם רודפים אחר הנאתם, ואין פריקת על כמו לשון הרע <small>(שוחר טוב קכ)</small>. ועוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה ששקולה לשון הרע כנגד עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכת דמים. ודבר זה תמה מאוד, ששקולה לשון הרע כנגד אלו העברות, ועל כל אחת מהן יהרג ואל יעבר <small>(סנהדרין עד א)</small>. ואמרו: חמורה עבודה זרה, שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כלה <small>(חולין ה א)</small>. ואמרו עוד <small>(חולין ד ב)</small>: מומר לעבודה זרה – מומר לכל התורה כולה.",
+                "ויש ליתן טעם בדבר: כי בעל הלשון שונה באיוולתו עשר פעמים ויותר, בכל יום מכלים ומבייש בני אדם, מלבד מה שמזיק למי שאומר עליו. ואפילו עבירה קלה, כשאדם עובר עליה כמה פעמים – היא נעשית גדולה. כי אפילו שֵׂעַר אחד, שהוא רך וחלש מאוד, כשתקבץ הרבה שערות יחד – תעשה מהם חבל חזק. ומה שאמרו ששקולה לשון הרע נגד אותן שלוש עבירות, הפירוש: שעובר על אותן שלוש עבירות פעם אחת מחמת רוב היצר, ולא כנגד המשומד היוצא מן הכלל לעבור עליהם בכל עת. ועוד בעל לשון הרע קשה לו לעשות תשובה: כיון שהוא רגיל בכך ולִמד לשונו לדבר רע. ועוד החטא קל בעיניו, כי אמר: \"לא עשיתי רק דיבור בעלמא!\" ואינו נותן לב לשוב לרוב הנזק שיעשה. ואפילו אם ישוב אין תשובתו שלמה, כי אינו מכיר גודל החטא אשר עשה. והוא צריך מחילה מאותן שדבר עליהם, והוא אינו זוכר מי הם כולם. ועוד יש שדִבר עליו ועשה לו רעה, והזיק לו לאותו אדם, ושכח מה דבר עליו, כי לשון הרע מכוסה ומכה בסתר, הוא בכאן ומכה אחד בלשונו שרחוק ממנו <small>(ערכין טו ב)</small>, וזה החוטא מתבייש ממנו להודיע שגמלו רעה. ופעמים ידבר על פגם משפחה, ויזיק לדורות הבאים אחריו; ואין לו מחילה לזה, כי אמרו רבותינו זיכרונם לברכה <small>(ירושלמי בבא קמא ח ז)</small>: המדבר בפגם משפחה – אין לו מחילה עולמית.",
+                "ועוד: מי שהוא רגיל בלשון הרע פעמים ידבר דברים כלפי מעלה, דכתיב <small>(תהלים עג ט)</small>: \"שתו בשמים פיהם, ולשונם תהלך בארץ\". ואין בכל עבירות שיש עונש עליהם כמו מי שמטיח דברים כלפי מעלה, כי אמרו רבותינו זיכרונם לברכה <small>(ערכין טו א)</small>: עשרה ניסיונות נסו אבותינו, ובכולם לא נחתם גזר דינם אלא על לשון הרע, שנאמר <small>(במדבר יד כח)</small>: \"אם לא כאשר דברתם באזני – כן אעשה לכם\"; ואומר <small>(דברים א לד)</small>: \"וישמע יי את קול דבריכם, ויקצף וישבע\". ואין התורה מגנה על בעלי לשון הרע: דואג האדומי, כיון שספר לשון הרע – לא עמדה לו חכמתו, ולא הגנה עליו תורתו <small>(סוטה כא א)</small>.",
+                "ומה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה <small>(סוטה שם)</small>: עבירה מכבה מצווה, ואין עבירה מכבה תורה, שנאמר: \"כי נר מצווה ותורה אור\" <small>(משלי ו כג)</small> – על העובר דרך מקרה אמרו, ולא על הפורק על אזהרת עבירה. אמרו רבותינו זכרונם לברכה <small>(שוחר טוב לט א)</small>: כנסת ישראל אהובה בקולה, שנאמר <small>(שיר השירים ב יד)</small>: \"השמיעני את קולך, כי קולך ערב\"; ושנואה בקולה, שנאמר <small>(ירמיהו יב ח)</small>: \"נתנה עלי בקולה – על כן שנאתיה\". אמור מעתה <small>(משלי יח כא)</small>: \"מות וחיים ביד לשון, ואוהביה יאכל פריה\"; פירוש \"אוהב הלשון\" – אדם החפץ לדבר תמיד, עצה הגונה ונכונה אצלו שיאכל פריה, פירוש: שלא ידבר דברים בטלים. רק ידבר בדברי תורה והבאת שלום, וללמד לרבים לעשות טובה, ולהורות להם הטוב ולהרחיקם מן הרע, ולקנות האמת. כי אין קץ למצוות שיוכל לעשות בלשון, וזהו: \"מות וחיים ביד לשון\".",
+                "כת מספרי לשון הרע נחלקת לששה חלקים: האחד: מי שהוא אומר רע על בני אדם, שכן עשו לו. ולפעמים יאמר דופי על אדם כשר ונקי – אז הוא משקר וגם מספר לשון הרע. והוזהרנו מן התורה שלא לקבל לשון הרע. ודע: כאשר יודה השומע על לשון הרע – אז הוא כמו מספר, כי כל השומעים שהוא מודה יאמרו: כיון שהוא מודה, אם כן אמת הוא הדבר. ואפילו אם לא יודה אלא שומע ומראה עצמו כמקשיב אל הדברים ומאמין בדברים בפני בני אדם – בזה יאמינו גם אחרים. והוא מסייע למספר לשון הרע, כי אם היה גוער במספר לשון הרע – היה מונע עצמו מלספר לו יותר. אבל עתה שהוא מקשיב ומראה לו פנים – אז גורם לו לדבר יותר. והזהירנו במצוות לא תעשה <small>(שמות כג א)</small>: \"לא תשא שמע שווא\" – שלא נאמין סיפור לשון הרע בלבבנו, להחזיק במחשבותינו שהדברים אמת, ולהבזות בעינינו את מי שנאמרו עליו.",
+                "השני: כשאמר לשון הרע שהוא אמת, אם יזכור לו בינו ובינו מעשה אבותיו הרעים, עובר על מה שכתוב בתורה <small>(ויקרא כה יד)</small>: \"לא תונו איש את עמיתו\" – באונאת דברים הכתוב מדבר <small>(בבא מציעא נח ב)</small>.",
+                "השלישי: אם יכלים אותו בפני אחרים על מעשה אבותיו, על זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה <small>(אבות ג יא)</small>: כל המלבין פני חברו ברבים – אין לו חלק לעולם הבא.",
+                "הרביעי: אם הוא מודיע תועבות אבותיו בפני בני אדם שלא בפניו, לביישו בעיני בני אדם, על זה אמרו: כת מספרי לשון הרע – אין מקבלים פני השכינה <small>(סוטה מב א)</small>.",
+                "החמישי: אם הוא בעל תשובה ומספר עליו עוונות ראשונים, בזה יש לו עונש גדול <small>(בבא מציעא נח ב)</small>, כי השב מעונותיו – עוונות שלו נעשים כזכויות <small>(ירושלמי פאה א א)</small>, וזה מביישו בעבירות שהם זכויות. ועוד: הוא נותן מכשול לפניו, כי מחשב בלבו: כמו שמביישני, גם אני אביישנו, ויכנס עמו במחלוקת, ומתוך כך יתקלקל בתשובתו ויחזור לעניין הראשון. ועוד: אחרים השומעים הבושת של זה ימנעו ולא יעשו תשובה, נמצא שזה נועל דלתי התשובה. ודע: שאם יראה איש שחברו עבר על דבר תורה בסתר, והוא גילה לרבים – יש לו חטא בזה, כי אולי החוטא שב מדרכו הרעה. ולא היה לו לגלות אלא לחכם צנוע, שלא יביישנו, רק הרחק ירחיק מחברתו עד שיודע כי שב מדרכו הרעה. ואם החוטא תלמיד חכם איש ירא חטא, ראוי לחשוב עליו בברור שעשה תשובה, ואם תקפו יצרו פעם אחת – נתחרט אחר כן.",
+                "המספר לשון הרע נענש מן הנזק שהזיק לחברו, ועוד יש עונש ששמח בקלון חברו. וכתיב <small>(ויקרא יט יח)</small>: \"ואהבת לרעך כמוך\". וכמו שאוהב בכבוד עצמו – כן יאהב בכבוד חברו. וכתיב <small>(משלי יז ה)</small>: \"שמח לאיד לא ינקה\".",
+                "יש צד שיהיה עוון גדול על המספר לשון הרע שהוא אמת, יותר מן המספר על דרך שהוא שקר: כי כשאדם מספר דברים כנים על חברו – יאמינו לו, ויהיה לבושת בעיניהם אחר שנתחרט ועשה תשובה על חטאתו. אבל לשון הרע על דרך שקר – יבינו כל העולם שהוא שקר ולא יאמינו. אבל לעולם רוב ענייני השקר יש בו עונש יותר מן האמת.",
+                "הששי: המספר לשון הרע על הגבאים, שהם כשרים וגובים באמונה ומחלקים ליראי שמים. המספרים לשון הרע עליהם שהם גונבים הצדקה, ונושאים פנים ונותנים למי שהם רוצים ולקרוביהן – זהו לשון הרע אין ערך לעונשו. כי גורם שאותם גבאים יסתלקו, ויתמנו אחרים רעים במקומן, ונמצא שמונע טוב מן הנותנים צדקה, וגוזל העניים הטובים, כי אותן אחרים הרעים לא יחמלו על הטובים. ונמצא שזה בטל הקדוש ברוך הוא, ובייש עבדי הקדוש ברוך הוא ובניהם וקרוביהם, כי תחת אשר היה לו לכבדם – לא די שלא כבדם אלא גם הרע להם. ומונע שאר יראי שמים שלא להיות גבאים, כי יחשבו: \"למה נעשה דבר שאחר כך יחשדו אותנו, כאשר נחשדו פלוני ופלוני יראי שמים\".",
+                "ואמרו רבותינו זכרונם לברכה <small>(ערכין טו ב)</small>: לשון הרע הורגת שלושה בני אדם: האומרו, והמקבלו, ואותו שנאמר עליו. והמקבל לשון הרע על חברו נענש יותר ממי שאומרו. מספרי לשון הרע אסור לדור בשכונתם, כל שכן לישב אצלם לשמוע דבריהם.",
+                "עוד יש רעה בלשון הרע: כי המספר לשון הרע על חברו אז הוא מתגאה, ויראה עצמו צדיק בעיניו, כי יחשוב: \"פלוני עשה כך וכך, ואני לא עשיתי!\" נמצא שהוא מתגאה, ומחזיק טובה לעצמו. ואילו יעשה מצווה והחזיק טובה לעצמו – היה רע מאוד, כל שכן וכל שכן שעושה עבירה גדולה בלשון הרע ומחזיק טובה לעצמו. ואם אדם מספר לשון הרע על היתומים ועל האלמנות, אז עונשו עוד יותר; כי בלאו הכי הם מצטערים, והוא מצער אותם יותר.",
+                "מי שאומר לחברו: \"היכן יש אש? אלא בבית פלוני דשכיח בה בשר ודגים\" – אפילו זה הוא לשון הרע <small>(ערכין טו ב)</small>. בוא וראה איך צריך אדם ליזהר בלשון הרע!",
+                "ועוד יש אבק לשון הרע, כגון שאמר: \"תשתקו מפלוני, איני רוצה להודיע מה שאני יודע בו\". וכן כל כיוצא בזה. ועוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה <small>(ערכין טז א)</small>: אל יספר אדם בטובתו של חברו, שמתוך טובתו בא לידי רעתו. פירוש: אם תספר טובתו בפני שונאו, אז הוא ישיב: \"איך תשבחהו, והוא עושה כך וכך?\" ועל זה נאמר: \"מברך רעהו בקול גדול, בבוקר השכים, קללה תחשב לו\" <small>(משלי כז יד)</small>. אבל בפני אוהביו מותר, דתנן <small>(אבות ב ח)</small>: \"חמישה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי, והוא היה מונה שבחן...\". וכן המספר לשון הרע דרך שחוק וקלות ראש, כלומר שאינו מדבר בשנאה, הוא שאומר הפסוק <small>(משלי כו יח-יט)</small>: \"כמתלהלה היורה זקים חצים ומות, כן איש רמה את רעהו, ואמר הלא משחק אני\".",
+                "וכן המספר לשון הרע דרך רמיזות, והוא שמספר לתומו כאילו אינו יודע שדבר זה לשון הרע, אלא כשמוכיחים בו אומר: \"איני יודע שאלו מעשיו של פלוני, או שזהו לשון הרע\". המספר דברים שגורמים היזק לחברו, הן בגופו והן בממונו, אפילו להצר לו או להפחידו – הרי זה לשון הרע. והאומר דבר לחברו – אסור לגלותו בלא רשותו <small>(יומא ד ב)</small>. כל הנאמר בפני שלושה, אז הוא כמו ידוע לכל; ואם ספר אחד מן השלושה – אין בו משום לשון הרע <small>(ערכין טז א)</small>. אבל אם הוא מתכוון לגלותו יותר – יש בו משום לשון הרע. ואם האומר הזהיר השומעים שלא יגלו, אפילו אמרו בפני רבים – יש בו משום לשון הרע. מעשה בתלמיד אחד, שגלה דבר שנאמר בבית המדרש אחר עשרים ושתים שנה, והוציאו אותו מבית המדרש, ואמרו: \"זה מגלה סודות\" <small>(סנהדרין לא א)</small>.",
+                "ועוד יש עבירה אחת הנקראת רכילות. איזהו רכיל? זה שהולך מזה לזה ואומר: \"כך וכך שמעתי על פלוני!\" – אף על פי שהוא אמת, הרי הוא מחריב העולם. והוזהרנו בזה כדכתיב <small>(ויקרא יט טז)</small>: \"לא תלך רכיל בעמך\". ואיזהו רכילות? המגלה לחברו דברים שדברו ממנו בסתר. ותניא: מנין לדיין שלא יאמר: \"אני מזכה וחברי מחיבין, אבל מה אעשה שחברי רבו עלי?\" לכן נאמר: \"לא תלך רכיל בעמך\". ואומר <small>(משלי יא יג)</small>: \"הולך רכיל מגלה סוד\" <small>(סנהדרין כט א)</small>.",
+                "היזהר בני מאוד מלשון הרע, כי בזה אתה מבייש עצמך. כי כל הפוסל – פסול. ואינו מדבר בשבחו של עולם, ודרכו לפסול בני אדם במומו <small>(קידושין ע א)</small>, כי המום שיש בו הוא מונח כל היום בלבו, וכיון שהוא בלבו הוא מוציאו בפיו. כי כל אדם נבחן וניכר במעשיו. כיצד? אם תראה אדם שהוא רגיל לשבח נשים, ולדבר מהן תמיד – דע לך שהוא אוהב נשים. ואם הוא משבח מאכלים טובים ויין, ובזה רגיל – דע לך שהוא זולל וסובא. וכן בכל דבר. וראיה מהפסוק <small>(תהלים קיט צז)</small>: \"מה אהבתי תורתך, כל היום היא שיחתי\" – בשביל שאני אוהב את התורה, לעולם אני מדבר בה. כי כל דבר שאדם אוהב בלבו – הוא מדבר בו תמיד.",
+                "בעל הלשון מחפש מומי בני אדם. והוא דומה לזבובים, שהם ינוחו לעולם על מקום הלכלוך; אם יש באדם שחין – הזבובים מניחים את הגוף וישבו על השחין. וכך הוא בעל לשון הרע: מניח כל הטוב באדם, ומדבר מן הרע. מעשה באדם אחד, שהלך עם חכם בשדה וראה נבלה אחת. אמר אותו האדם: \"כמה מסרחת נבלה זו!\" אמר החכם: \"כמה לבנים שִניה!\" החכם הוכיח לאותו אדם ואמר: \"למה תאמר הגנאי שלו, תאמר השבח!\" כי לעולם יספר אדם בשבחו של עולם.",
+                "אם תראה אדם אשר ידבר דבר או יעשה מעשה, ויש לדון דבריו ומעשיו לצד חובה ולצד זכות, אם הוא ירא אלהים – נתחייב לדונו לכף זכות על דרך אמת, אפילו אם הדבר נוטה לחובה יותר מלזכות. ואם הוא בינוני, אשר נזהר מן החטא ופעמים ייכשל בו – יש עליך להטות הספק ולהכריעו לכף זכות, והמקום יתעלה יכריע אותנו לכף זכות <small>(שבת קכז ב)</small>. והיא מצוַת עשה מן התורה, שנאמר <small>(ויקרא יט טו)</small>: \"בצדק תשפט עמיתך\". ואם הדבר נוטה לצד חובה, אם האיש רוב מעשיו לרעה, וידעת כי אין יראת השם יתעלה בלבו – תכריע מעשיו ודבריו לכף חובה.",
+                "אם גילה אדם חטאתך, אל תאמר: \"כמו שגילה חטאתי, גם אני אגלה חטאתו\", שנאמר <small>(ויקרא יט יח)</small>: \"לא תקום ולא תטור\". וגם לא תתפאר: \"אף על פי שהוא גילה עלי, אני לא אגלה עליו\", כי בזה הדיבור גילית החצי. וזה הדבר עיקר גדול ביראת שמים. ואם החוטא אינו ירא שמים, כמו הפורק עול מעליו ואינו נזהר מעבירה אחת, אשר כל בני עירו יודעים שהיא עבירה – מצוה לספר בגנותו, לגלות חטאיו ולהבאיש לבעלי עבירות בעיני בני אדם, בעבור שישמעו העם וימאסו בו, וירחיקו עצמן מן העבירות, שנאמר <small>(משלי כט כד)</small>: \"תועבת צדיקים איש עול\". ונאמר <small>(שם ח יג)</small>: \"יראת יי שנאת רע\". ואמרו <small>(סנהדרין נב א)</small>: רשע בן צדיק – מותר לקרותו \"רשע בן רשע\"; צדיק בן רשע – מותר לקרותו \"צדיק בן צדיק\". ודווקא על דרך זה מותר להכלימו לשם שמים. אבל מי שמתקוטט עמו, ומכוון לחרפו להנאתו לבד ולא לשם שמים – אין לו לגלות חטאתו. וכן אם המגלה הזה הוא חוטא – אין לו לגלות פשע של חוטא אחר, כי בוודאי אין מגלה מסתריו לטובה; \"ודבר שפתים אך למחסור\" <small>(משלי יד כג)</small>.",
+                "אך מיעוט פעמים שלשון הרע מצווה. כגון שני רשעים שנתייעצו לעשות רעה – מותר לגלות בלשון הרע, ולגרום שישנאו זה את זה ויעשו רע זה לזה, שלא יעשו רע לטובים. וכן נואף מחזר אחר נואפת – מצוה לדבר לשון הרע, שלא יעשו העבירה. ופעמים אפילו כשהחוטא רשע גמור – אין להכלימו ברבים במקום שיש לדאוג שמא יצא לתרבות רעה. ומותר לספר לשון הרע על בעלי מחלוקת, שנאמר <small>(מלכים א א יד)</small>: \"ואני אבוא אחריך, ומלאתי את דבריך\" <small>(ירושלמי פאה א א)</small>.",
+                "עבור אשר הרבה דברים תלויים בלשון, צריך לשמור לשונו מאוד. ועל כן אמר דוד <small>(תהלים לד יד)</small>: \"נצור לשונך מרע\". ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה <small>(ויקרא רבה טז ב)</small>: מעשה באדם אחד שקרא ברחוב: \"מי רוצה לקנות סם חיים?\" באו כל העולם לקנות, והוציא ספר תהלים והראה להם מה שכתוב בו: \"מי האיש החפץ חיים, אהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע\". וכשראה זה רבי ינאי הכניסו בביתו, והאכילהו והשקהו ונתן לו מעות. באו תלמידיו ואמרו לו: \"עד עתה לא ידעת זה הפסוק?\" אמר להם: \"ידעתי, אבל לא שמתי על לבי להיזהר בדבר זה. וכשהייתי קורא זה הפסוק עברתי עליו ולא חשתי, ובא זה וקיימו בידי, ומעתה אזהר יותר בלשוני\".",
+                "לכן אדם שהורגל בלשונו להחניף ולהתלוצץ, ולספר לשון הרע, ולדבר כזב ודברים בטלים, ועתה הוא רוצה להיכנע ולמנע מזה, ולעשות גדר גדול וחזקה מאוד – יעשה גדר שיתרחק מחבריו הראשונים, שהיה רגיל לדבר עמהם ליצנות וחניפות ולשון הרע ושקר. כי אם יתקרב אצלם לא יוכל למנוע, כי הם יתחילו לדבר עמו כמו שהורגלו, ואז לא יוכל להתאפק מלדבר עמהם כמו שהורגל. וצריך להרגיל עצמו בשתיקה מאוד מאוד, כדי להרגיל עצמו למעט פתיחת פיו; וירבה לישב בחדר לבדו ולעסוק בתורה, ויתחבר עם החסידים שאינם מדברים כי אם מדברי תורה ויראת שמים. ובזה העניין ירגיל עצמו ימים רבים, ואז ימצא רפואה למכתו.",
+                "כתיב <small>(משלי יח כא)</small>: \"מות וחיים ביד לשון, ואוהביה יאכל פריה\". מעשה היה במלך פרס שחלה. אמרו לו הרופאים: \"אין לך רפואה עד שיביאו לך חלב לביאה, ונעשה לך רפואה.\" אז ענה אחד ואמר לו: \"אני אביא לך חלב לביאה אם רצונך, ותנו לי עשר עזים.\" אמר המלך לעבדו שיתנו לו. נתנו לו. הלך לגוב אריות, והיתה שם לביאה אחת מינקת גוריה. יום ראשון עמד מרחוק והשליך עז אחת ואכלתה. יום שני נתקרב מעט, והשליך לה אחרת. וכן היה עושה בכל יום ויום עד שהיה משחק עמה, ולקח מחלבה והלך לו. כשהיה בחצי הדרך ראה בחלום שהיו כל איבריו מריבים זה עם זה. הרגלים אומרות: \"אין בכל האיברים דומים לנו, לפי שאם לא הלכנו לא היה יכול להביא מן הלביאה חלב\". והידיים אומרות: \"אין כמונו, לפי שאם לא היינו אנו שחלבנו, לא היה יכול לעשות שום דבר\". העיניים אמרו: \"אנו למעלה מן הכל, שאם לא היינו מראים לו את הדרך לא היה נעשה דבר\". ענה הלב ואמר: \"אין כמוני, אם לא נתתי עצה מה הועלתם כולכם?\" ענה הלשון ואמר להם: \"אין כמוני, לפי שאם לא אמרתי את הדבר מי היה עושה אותו?\" השיבו לה כל האיברים: \"איך לא יראת להדמות אלינו, הלוא את סגורה ונתונה במקום חושך ואפלה, ואין בך עצם כאשר לשאר איברים.\" אמרה להם הלשון: \"הלוא תראו שאני מלך ושולט עליכם\".",
+                "שמר האיש את הדברים האלה. הלך אצל המלך, אמר לו: \"אדוני המלך, הא לך חלב כלבה!\" קצף המלך ואמר לתלותו. כשהיה הולך להתלות, התחילו האיברים לבכות. אמרה להם הלשון: \"הלוא אמרתי לכם שאין בכם ממש.\" ואמרה הלשון: \"אם אני מצלת אתכם, תודו לי שאני מלך עליכם?\" מיד אמרה הלשון: \"השיבני אל המלך, אולי אנצל.\" השיבהו אליו. אמר לו: \"למה צווית לתלותי? זו תורה וזו שכרה?!\" אמר לו: \"שהבאת לי חלב כלבה\". אמר לו: \"ומה איכפת לך אם יהיה לך רפואה? ועוד: 'לביאה' – 'כלבה' קרין לה\". לקחו ממנו וניסו אותו, ונמצא חלב לביאה. אמרו לה האיברים: \"עכשיו אנו מודים לך שאתה אמרת האמת. וזהו: \"מות וחיים ביד לשון\" <small>(שוחר טוב לב ב-ג)</small>. לכך אמר דוד <small>(תהלים לט ב)</small>: \"אשמרה דרכי מחטוא בלשוני\".",
+                "ראה שהלשון טובה מקורבנות, שנאמר <small>(שם סט לא-לב)</small>: \"אהללה שם אלהים בשיר, ואגדלנו בתורה, ותיטב ליי משור פר מקרן מפריס\".",
+                "צריך שתתבונן ותבחין עניין הלשון, אשר כל עניני האדם לרעה ולטובה תלויים בה. יכול האדם לעשות בלשון עבירות גדולות ועצומות אין מספר, כגון מלשינות ורכילות וליצנות וחניפות ושקר וכיוצא באלו. וכל אלו עבירות גדולות, אין רווח לבעל הלשון. ויכול לעשות מצוות לאין חקר בלשונו. ויש כמה בני אדם האומרים: מה נוכל לעשות מצווה? הלוא אין בידינו ממון לעשות צדקה לעניים. והם אינם יודעים אשר מקור המצוות קרוב להם מאוד, מקור חיים בעולם הזה ובעולם הבא, והוא הלשון. וכן אמר דוד: \"מי רוצה לקנות עולם הזה ועולם הבא?\" אמרו לו: \"אין אדם יכול לעמוד בשניהם\". אמר להם: \"בזול הוא מאוד. וכן הוא אומר: 'מי האיש החפץ חיים' <small>(תהלים לד יג)</small>.\" אמרו לו: \"מי יוכל לקנות חיים?\" אמר להם: \"נצור לשונך מרע\" <small>(שם פסוק יד)</small>.",
+                "וירגיל עצמו בלשון לדבר דברי תורה ויראת שמים, ולהוכיח בני אדם, ולצוות בניו אחריו לשמור ולעשות. ולנחם אבלים, ולנחם עניים, ולדבר על לבם דברים של תנחומים טובים, ולדבר אמת, ולהתרגל בשירות ותשבחות. ואז יהיה אהוב למטה ונחמד למעה, ויהיה שכרו ברוב טוב הצפון לצדיקים."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שער העשרים וששה - שער התשובה </b></big>",
+                "התשובה. אמר רבי לוי: גדולה תשובה, שמגעת עד כסא הכבוד; שנאמר <small>(הושע יד ב)</small>: \"שובה ישראל עד יי אלוהיך\" <small>(יומא פו א)</small>. ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה: כשעלה משה לרקיע הראשון, מצא כיתות של מלאכים. פתחו לפניו ספר תורה, וקראו מעשה יום ראשון, ופסקו והתחילו לספר בשבחה של תורה. עלה לשניה, ומצא חבילות של מלאכים, וקורין מעשה יום שני; ופסקו והתחילו לספר בשבחה של תורה ושל ישראל. עלה לשלישי, ומצא מלאכים וגדודים קורין במעשה יום שלישי; ופסקו והתחילו לספר בשבחה של ירושלים. עלה לרביעי, מצא אראלים קורין במעשה יום רביעי; ופסקו והתחילו לספר בשבחו של משיח. עלה לחמישי, מצא מחנות מחנות קורין במעשה יום חמישי; ופסקו והתחילו לספר בעצבונה של גיהנם. עלה לששי, ומצא שם מלאכים, והיו קורין במעשה יום ששי; ופסקו והתחילו לספר במעשה גן עדן, ומבקשים לפני הקדוש ברוך הוא ליתן חלקם של ישראל בגן עדן. עלה לשביעי, ומצא אופנים ושרפים, גלגלים ומלאכי רחמים, מלאכי חסד וצדקה, ומלאכי רתת וזיע. מיד אחז בכסא הכבוד. התחילו לקרות במעשה יום שביעי: \"ויכלו\", ופסקו והתחילו לספר בשבחה של תשובה. ללמדך שתשובה מגעת עד כסא הכבוד, שנאמר: \"שובה ישראל עד יי אלוהיך\" <small>(הושע יד ב)</small>.",
+                "אמר רבי עקיבא <small>(פסחים נד א)</small>: שבעה דברים קדמו לעולם, ואלו הן: תורה, תשובה, גן עדן וגיהנם, וכסא הכבוד, ובית המקדש, ושמו של משיח. ולמה אלו שבעה? דע לך, שעיקר בריאת העולם הוא בשביל האדם, כי אין צורך בעולם התחתון אלא באדם, והוא מושל בכל עולם התחתון, בבהמות וחיות ועופות ודגים ושרצים. ומאחר שעיקר הבריאה בשביל האדם, אם כן הוצרך להקדים התורה שהיא קיום העולם, דכתיב: \"אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי\" <small>(ירמיהו לג כה)</small>.",
+                "וכיון שהקדים התורה, הוצרך כמו כן להקדים התשובה, כי כיון שיש בתורה עשה ולא תעשה ועונשים המפורשים בתורה, הוצרך על כל פנים להקדים תשובה, שאם יחטא האדם שיהיה לו זמן לשוב; שאם לא כן לא היה העולם קיים דור אחד, כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא <small>(קהלת ז כ)</small>, כי מיד שהדור חוטא הוא ראוי לכלותו ולהשמידו. ולכך נכתב מעשה סדום בתורה, להודיע לחוטאים שהם ראויים להיות כלים, הם וכל אשר להם, וגם הארץ הייתה ראויה להתהפך כמו סדום, אלא שהקדוש ברוך הוא הקדים תשובה, וממתין דור אחר דור.",
+                "וכיון שהקדים תורה ותשובה, הוצרך להקדים כמו כן גן עדן וגיהנם וכסא הכבוד, שהם מקומות לשלם לאיש כמעשיו.",
+                "וכיון שהקדים כל אלו, הוצרך להקדים בית המקדש ושמו של משיח, כי בימים ההמה תמלא הארץ דעה, ולא יהיה יצר הרע בבני אדם, וכולם ידעו שעיקר בריאת העולם בשביל עבודת הבורא יתעלה. לכן הקדים אלו השבעה לעולם. \"ועלו מושעים בהר ציון\" <small>(עובדיה א כא)</small>, \"ובא לציון גואל, ולשבי פשע ביעקב\" <small>(ישעיהו נט כ)</small>. אמן, וכן יהי רצון.",
+                "עבור שבעה דברים יקדים האדם לשוב בבחרותו כשהוא בגודל כוחו: האחד – כי עבודת התורה והיראה, וכל המעלות שהאדם חייב, המה רבים מאוד מאוד. ועל זה נאמר: \"ארוכה מארץ מידה, ורחבה מני ים\" <small>(איוב יא ט)</small>. \"והיום קצר\" <small>(משנה אבות ב טו)</small>, כי העולם הזה יום קצר מאוד, \"כצל ימינו על הארץ\" <small>(דברי הימים א כט טו)</small>. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה <small>(בראשית רבה צו ב)</small>: לא כצל כותל ולא כצל אילן, אלא כצל עוף הפורח באוויר. \"והפועלים עצלים\" – זהו האדם שיש בו מידת העצלות.",
+                "ועתה התבונן: אדם שמחויב לילך מהלך יום עשר פרסאות ויותר, והדרך מלא מכשולים מטיט ואבנים, ויש ליסטים ורוצחים באותו הדרך, והוא צריך ללכת על כל פנים, כי כן צווה לו המלך ולא יוכל לדחותו – כמה צריך האדם להקדים בבקור ולחגור מותניו בזריזות וללכת במהירות. לכן יש להשכים ולהקדים לעבודת הבורא יתעלה. ואפילו כשיעשה כל יכולתו – ישיג רק מעט מן המעלות. כמו שאמרו רבותינו <small>(אבות דרבי נתן טז ד)</small> על מה שכתוב: \"כי הוא ידע יצרנו\" <small>(תהלים קג יד)</small>: משל למלך שנתן שדה לעבדיו, ואמר להם לעבדו ולשמרו, ולהביא ממנו שלושים כור בכל שנה. והם טרחו בה ועבדו אותה היטב, והביאו לפני המלך חמישה כורין. אמר להם: מה זאת עשיתם? אמרו לו: אדוננו המלך, השדה שנתת לנו היא זיבורית, ואנחנו בכל כוחנו עבדנוה, ולא עשתה יותר מזה השיעור. כך האדם, אפילו כשיעבד בכל כוחו – עבודתו קטנה. ואם יאמר: אמתין עד שאהיה פנוי ועד שארוויח די סיפוקי – הנה טרדות העולם אינן פוסקות, וכדברי רבותינו זכרונם לברכה: \"ואל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה\" <small>(משנה אבות ב ד)</small>.",
+                "השני – אם יאחר תשובתו עד שיכניס ויאסוף הון, אז יחמוד ויכסוף יותר, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה <small>(קהלת רבה א יג)</small>: אין אדם יוצא מזה העולם וחצי תאוותו בידו, יש בידו מנה – מתאווה לעשות מאתיים, השיגה ידו למאתיים – מתאווה לעשות ארבע מאות. וכן אמר הכתוב: \"אהב כסף לא ישבע כסף\" <small>(קהלת ה ט)</small>.",
+                "השלישי – הזמן מתמעט והמלאכה מרובה: מלאכת התורה, ותיקון הנפש, והשגות המעלות כמו היראה.",
+                "הרביעי – כשיתאחר לתקן נפשו, אז היצר הולך ומתגבר, ומתקשה הלב, וכבר הורגל בעבירות, וכל העבירות הן בעיניו כהיתר, ולא יוכל לטהר עצמו.",
+                "החמישי – מי שאינו רוצה להקדים לשוב, אולי לא יאריך ימים וימות טרם ישוב, על כן הזהיר \"בכל עת יהיו בגדיך לבנים\" <small>(קהלת ט ח)</small>.",
+                "הששי – כשיתאחר לשוב יהיו עונותיו ישנים, וישכח ולא ידאג להם כאשר בתחילה.",
+                "השביעי – כשהוא בא לימים ויחלש כוח היצר, לא יקבל שכר על התשובה כאילו עשה תשובה בימי בחרותו כשהיה בחוזק כוחו. ובעבור אלו שבעה דברים יקדים אדם את עצמו, לתקן נפשו לפני מלך עליון.",
+                "ואחר שיעלה בלב האדם לעשות תשובה, לא יוכל לעשות תשובה שלמה אם לא ישים על לבו שבעה דברים: הראשון – שידע מעשיו ויזכירם כולם. כי אדם שלא הורגל לקיים המצוות מנעוריו – כל ימיו יעשה עבירות. וכמה בני אדם סבורים שאין אדם נקרא \"בעל תשובה\" אלא אם כן בא על אשת איש או על גויה, או יוצא לתרבות רעה, וכיוצא באלו מעבירות גדולות; אבל בשאר עבירות אין יודעים לשוב עליהם. וזה אינו כן, כי על כל מה שהזהירו רבותינו עליו – הוא יותר חמור מדברי תורה. כי כל העובר על דברי חכמים – חייב מיתה <small>(ברכות ד ב)</small>. וכל מי שעובר על דברי תורה או על דברי חכמים צריך לשוב.",
+                "ועתה שמע בני, כי רוב העולם אין נזהרים מדברים בטלים, ומלהסתכל בנשים, ומלדבר עמהן שלא לצורך. גם לא נזהרים להתפלל בכוונה, ומלדבר בבית הכנסת, ומשחוק ומקלות ראש. גם לא נזהרים בצדקה לתת למי שהגון לו, ולאמץ הלב ולקפץ היד, ולדבר דברים קשים לעניים. גם לא נזהרים משבועת חינם, ולקלל חברו או עצמו בשם; והזכרת שם שמים לבטלה, או במקום שאינו טהור, או בידים שאינן נקיות; וביטול תלמוד תורה כנגד כולם.",
+                "גם לא נזהרים מקנאה, ושנאה, ולשון הרע, וגאווה, וכעס, ומכל המידות האמורות בספר הזה. גם לא נזהרים בענייני קיום המצוות התלויים במעשה, כגון נטילת ידים, ומענייני נזיקין בין אדם לחברו, ומקיום שבת כדין.",
+                "ורבים נכשלים בזה, כי דבר פשוט הוא מאוד: מי שאינו בקי במצוות נכשל בהרבה מקומות. וכהנה עושה אדם עבירות כל ימיו ולא מרגיש. כן צריך זה השב לידע העבירות שעשה. ואיך יכול האדם לדעת? ילמד המצוות, ויבין בכל מצווה ומצווה מה חסר ממנה שלא קיים ובמה עבר. ואם לא ידע במה עבר, איך יתחרט? אלא אם כן ידע העבירה שיתחרט עליה, כמו שאמר הכתוב: \"כי פשעי אני אדע, וחטאתי נגדי תמיד\" <small>(תהלים נא ה)</small>.",
+                "השני – אפילו כשהוא יודע עבירות שעשה, לא יתחרט עליהם אם לא ידע בוודאי רעת העבירות שעבר. כי אם יחשוב: \"מה בכך אם נהניתי מן העולם הזה בלא ברכה, או אם ביטלתי מן התורה? אין זה דבר רע כל כך!\" – מי שחושב כך לא יתחרט ולא ישוב בלב שלם. אלא צריך לחשוב: \"אין שום דבר רע בכל העולם כמו מי שאינו חושש על מצוות המלך המרומם; קל וחומר ממלך בשר ודם: העובר על צוויו, כמה הוא דבר רע.",
+                "השלישי – צריך החוטא לידע ולהאמין מעומק הלב, שיש לו גמול ועונש בדינים קשים על העבירות שעשה, ואם לא ידע זה לא יחוש לשוב. אבל אחר שיברר אצלו העונש, אז ישוב ויתחרט, ויבקש מאת האל המהולל מחילה, כמו שנאמר: \"סמר מפחדך בשרי, וממשפטיך יראתי\" <small>(תהלים קיט קכ)</small>.",
+                "הרביעי – צריך שידע החוטא, שכל עבירותיו שעבר כל ימיו, עבירות גדולות וקטנות, וכל המחשבות הרעות ודברים בטלים, וכל ענייניו מקטן ועד גדול – הכל כתובים בספר. ואין שכחה לפני השם יתעלה, דכתיב: \"הלא הוא כמוס עמדי, חתום באוצרתי\" <small>(דברים לב לד)</small>; ואומר: \"ביד כל אדם יחתום\" <small>(איוב לז ז)</small>. כי אם יחשוב שיש שכחה לעונותיו, לא יתחרט ולא יבקש ממנו עליהם מחילה. כי רבים חושבים בשביל שהקדוש ברוך הוא מאחר לפרוע העבירות, שישתכחו ולא יבוא לדון עליהם, כמו שנאמר: \"אשר אין נעשה פתגם, מעשה הרעה מהרה, על כן מלא לב בני האדם בהם לעשות רע\" <small>(קהלת ח יא)</small>.",
+                "החמישי – שידע באמת שהתשובה היא רפואה שלמה לעבירות. כי החולה שאינו מאמין ברפואה שעושים לו שהיא תרפא אותו – לא יחוש לאכול הרפואה או לשתות המשקה. אבל כשהוא יודע בוודאי תועלת הסם והמשקה – אז יתאווה לסבול מרירות הרפואה. כך כשידע בוודאי תועלת התשובה, אז יתאווה להגיע אל מעלות התשובה.",
+                "הששי – צריך לחשב בלבו הטובות שעשה לו הבורא יתברך מעודו ועד היום הזה, והיה לו להודות עבור הטובות, וזה לא עשה אלא עבר מצוותיו. ויש לו לשקול עונש העבירה כנגד המתיקות, ושכר המצווה כנגד צערה בעולם הזה, כמו שאמרו חכמים: הוי מחשב הפסד מצווה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה <small>(משנה אבות ב א)</small>.",
+                "השביעי – צריך שידע להתחזק מאוד, ולסבול סבל גדול להימנע מן הרע אשר הורגל בו. כי זה דבר פשוט מאוד: עבירה שהורגל בה כל ימיו, שהיא דומה לו להיתר <small>(יומא פו ב)</small>, וקשה לו מאוד לפרש ממנה. ועל כן צריך אדם חיזוק גדול וגדרים גדולים לפרש ממה שהורגל, וצריך הסכמה גדולה בכל לבו ובכל נפשו להימנע. ויסיר ההרגל מלבו כאילו לא הורגל, וירגיל וימאס בלבו הרעות, כמו שנאמר: \"וקרעו לבבכם ואל בגדיכם\" <small>(יואל ב יג)</small>. וכשהחוטא קובע בלבו אלו השבעה עניינים, אז הוא קרוב לדרך התשובה.",
+                "והנה מדרגות רבות לתשובה, ולפי המדרגות יתקרב האדם אל השם יתעלה. ולעולם אין הנשמה טהורה בטהרה שלמה שיהיו העונות כלא היו, אלא אחר שיטהר האדם את לבו. כמו בגד המטונף: אם יכבס אותו מעט אז יעבר הטינוף, אבל רשם וכתם יישאר בו; אבל לפי רוב הכיבוס יתלבן לגמרי. וכן כתיב: \"הרב כבסני מעוני\" <small>(תהלים נא ד)</small>. לכן תכבס לבך מן העון, דכתיב: \"כבסי מרעה לבך ירושלים\" <small>(ירמיהו ד יד)</small>.",
+                "ועתה יש לי לכתוב לך עשרים עניינים שהן מעיקרי התשובה:",
+                "הראשון – יתפוס במידת החרטה. וישים אל לבו כי יש עונש גדול למי שעבר על מצוות המלך הגדול, כמו שאמר הכתוב <small>(ירמיהו יג טז)</small>: \"תנו ליי אלהיכם כבוד בטרם יחשך...\". וכשאדם יחשוב ימי חושך אשר יגיעו למי שפשע באלהי יעקב, אז יירא מאוד ויתחרט על מעשיו, ויאמר בלבו: \"מה עשיתי? איך לא היה פחד אלוהים לנגד עיני! ואיך לא יגורתי מתוכחות על עוני! ואיך לא משלתי על יצרי בהנאת רגע אחד! ואיך טמאתי נשמתי הטהורה, אשר נופחה בי ממקור הקודש! ואיך עשיתי חלוף עולם גדול וארוך, קיים לעולמי עד, בעולם קטן הכלה! ואיך לא זכרתי יום המוות, אשר לא נשאר לפני נשמתי, בלתי גוויתי ואדמתי!\" – וכן ירבה בלבו מחשבות בעניין זה. וזה העניין אשר דבר ירמיהו <small>(ירמיהו ח ו)</small>: \"אין איש ניחם על רעתו לאמר 'מה עשיתי'\".",
+                "השני – עזיבת החטא: שיעזוב החוטא דרכיו הרעים, ויגמור בכל לבו שלא יוסיף לבוא בדרך הרע ההוא עוד. וזה ראשית התשובה, לעזוב דרכיו ומחשבותיו הרעים, להסכים בלבו ולקבל עליו שלא יוסיף לחטוא, וישיב מחשבתו הרעה אשר חשב, ויכרית מעשיו הרעים מידו.",
+                "השלישי – היגון: שיֵאנח במרירות הלב. כי אם אדם הפסיד דינר – קשה לו; ואם אבד עשרו – יתאבל ולבו מר בקרבו; וכן אם יפגעוהו שאר צרות – יצטער מאוד. קל וחומר שיצטער מי שמרד באדון הגדול והשחית דרכו לפניו, והוא עשה לו חסד – כל שכן שיצטער בכל רגע. ודע שמדרגות התשובה ומעלותיה – לפי גודל המרירות והצער על העבירות שעשה, כי הצער בא מטהרת הנשמה העליונה; והקדוש ברוך הוא מרחם על האדם בהיות נשמתו שרויה בצער על פשעיו. והמשל בזה: כי המלך ירחם יותר על ילידי ביתו הקרובים אליו והם מאצילי הארץ הנכבדים, ממה שהוא ירחם על הכפריים. לכן כשהנשמה שנפרדה מלמעלה ממקום קדוש, כשהיא מצטערת – אז יקבלנה מהרה יוצר הכל.",
+                "הרביעי – יגון וצער במעשה. עד כאן דברנו מצער ויגון בלב, וזה העניין הרביעי הוא צער ויגון במעשה, כמו שנאמר <small>(יואל ב יב)</small>: \"וגם עתה נאום יי, שובו עדי בכל לבבכם, ובצום ובבכי ובמספד\". וצריך להראות סימני צער ויגון במלבושיו כגון לחגור שק, כמו שנאמר <small>(יונה ג ח)</small>: \"ויתכסו שקים האדם והבהמה\". ויסיר בגדיו החמודות ממנו, וימעט תענוגים: במיני המאכל והמשתה והטיולים. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה <small>(ירושלמי ברכות א ה)</small>: הלב והעיניים – שני סרסורי החטא, וכתיב <small>(במדבר טו לט)</small>: \"ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם\". לכן כזאת יכופר עון הסרסורים: עון סרסרות הלב במרירות וצער, ועוון סרסרות העיניים יתכפר בדמעות, שנאמר <small>(תהלים קיט קלו)</small>: \"פלגי מים ירדו עיני, על לא שמרו תורתך\" – לא אמר \"על לא שמרתי\" אלא \"על לא שמרו\", פירוש: אלו העיניים הם היו מרגלים לתור אחר החטא, על כן הורדתי פלגי מים. וכשיבכה על פשעיו ויתענה, יאמר: \"דמעותי – יכבו חרון אפך; ותשובת מעשי – ישיבו אפך ממני; וערך שולחני אשר לא ערכתי – יחשב כמזבח ערוך; והסיר אשר לא הצגתי על גחלים – כאש תוקד על מזבחך; ואת חסרון דמי – יכפר כדם על קרנות המזבח; ומיעוט חלבי – כחלב אמורים; וקול בכיי – כקול שירים משוררים; וריח רעבון נפשי – כריח הקטורת; וחלשות איברי – כנתחי קרבן; ושברון לבי – יקרע הספרים שכתובים בהם עונותי; ושינוי בגדי החמודות – כבגדי כהונה; ומניעת רחיצה – כקדוש ידים ורגלים; ותשובותי – ישיבוני אליך; כי נחמתי על רע מעללי שעשיתי, ולא אשוב להרע לפניך.\"",
+                "החמישי – הדאגה, שידאג מעונש עונותיו. כי יש עונות שהתשובה תולה כפרתן ויסורין ממרקין <small>(יומא פו א)</small>, כמו שנאמר <small>(תהלים לח יט)</small>: \"כי עוני אגיד, אדאג מחטאתי\". ומה חילוק יש בין ה\"יגון\" וה\"דאגה\"? כי היגון על מה שעבר כבר; והדאגה על העתיד, שידאג לעולם אולי יקצר בעניין התשובה, ולא ישלים חוק התשובה,. וידאג שמא יתגבר יצרו עליו, כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה <small>(משנה אבות ב ד)</small>: אל תאמין בעצמך עד יום מותך.",
+                "הששי – הבושה, כמו שנאמר <small>(ירמיהו לא יח)</small>: \"בושתי וגם נכלמתי, כי נשאתי חרפת נעורי\". והנה החוטא יתבייש מאוד לעבור עבירה לפני בני אדם, ואיך לא יבוש לפני הקדוש ברוך הוא?! וכבר בארנו עניין הבושה בשער הבושה.",
+                "השביעי – ההכנעה בכל לב והשפלות. כי המכיר את בוראו ידע במה שעבר על דבריו, וישפיל עצמו ויכנע. וכתיב <small>(תהלים נא יט)</small>: \"זבחי אלוהים רוח נשברה, לב נשבר ונדכה אלוהים לא תבזה\" – \"רוח נשברה\" היא רוח נמוכה. ההכנעה היא מעיקרי התשובה, ובהכנעה יתקרב האדם אל השם ברוך הוא, שנאמר <small>(ישעיהו סו ב)</small>: \"ואל זה אביט: אל עני ונכה רוח\". והמדרגה העליונה בהכנעה המחויבת מדרך התשובה: שיגדיל ויאדיר בעבודת הבורא, ולא יחזיק טובה לעצמו אלא יהיה הכל קטן בעיניו כנגד מה שהוא חייב בעבודת השם יתברך. על כן יכנע ויעבוד בהצנע, ולא יחמוד כבוד על מעשיו הטובים.",
+                "השמיני – ההכנעה במעשה: שיתנהג במענה רך. אם חרף אותו אדם על מעשיו הראשונים – ישתוק, או יאמר: \"ידעתי כי חטאתי.\" ולא יעשה מלבושים נאים ותכשיטים, כמו שנאמר <small>(שמות לג ה)</small>: \"ועתה הורד עדיך מעליך\". ויהיו תמיד עיניו שַחות, כמו שנאמר <small>(איוב כב כט)</small>: \"ושח עינים יושע\". וסימני ההכנעה: מענה רך, וקול נמוך, ושחוּת העין. ואלו העניינים מכניעים את הלב.",
+                "התשיעי – שבירת תאווה. ישים אל לבו כי התאווה מקלקלת כל המעשים, ויפרש מן המותרות אפילו בדבר המותר לו, רק לשובע נפשו ולקיים גופו, וכן לעניין האישה. כי כל זמן שאדם הולך אחר תאווה, נמשך אחר תולדות הגוף ויתרחק מדרך הנפש המשכלת, כדכתיב <small>(דברים לב טו)</small>: \"וישמן ישורון ויבעט\"; וכתיב <small>(משלי ל ט)</small>: \"פן אשבע וכחשתי, ואמרתי מי יי\". והנה התאווה הנתונה בלב האדם היא שורש כל הפעולות, לכן ימהר לתקן תאווה, וכבר הארכנו לעיל. ויש בשבירת התאווה תועלת גדולה, כי בזה יגלה שלבו טוב וישר, כי הוא מואס הטבע אשר גרם לו החטא. והפורש אפילו מן המותר – הוא גדר גדול שלא יגע באיסור, כלומר: \"הן אפילו במותר לא אמלא תאותי, ואיך אשלח ידי באסור?!\"",
+                "העשירי – להשיב פעלו. כיצד? המסתכל בעריות – יתנהג בשחות עינים; בלשון הרע – יעסוק בתורה <small>(ערכין טו ב)</small>. ובכל איבר ואיבר שחטא ישתדל לקיים בו מצוות. וכן אמרו חכמינו: באיבר שחוטאים – בו מתרצים. ועוד אמרו חכמינו <small>(ויקרא רבה כא ה)</small>: אם עשית חבילות של עבירות – עשה כנגדם חבילות של מצוות; רגלים ממהרות לרוץ לעבירה – יהיו ממהרים לרוץ לדבר מצווה; פה שדבר סרה – אמת יהגה חכו, ופיו יפתח בחכמה; ידים שופכות דם נקי – יפתח ידו לעני; עינים רמות – יהא דכא ושח עינים; לב חורש מחשבות און – בלבו יצפן אמרי תורה.",
+                "האחד עשר – חיפוש דרכיו, כמו שנאמר <small>(איכה ג מ)</small>: \"נחפשה דרכינו ונחקרה, ונשובה עד יי\". והחיפוש הוא שיבדוק עצמו מן העבירות שעשה בימיו. ויש בזה תועלת לשלושה דברים: האחד: שיזכור כל הדברים שחטא בהם ויתוודה על כולם, כי הווידוי מעיקרי הכפרה. השני: שידע כמה יש לו עבירות וחטאים, ובזה יוסיף ההכנעה. השלישי: כי אף על פי שהוא מקבל עליו לעזוב כל חטא, צריך לידע הדברים שחטא עליהם כדי לעשות גדר להיזהר מאותן דברים שנכשל בהן. כי צריך האדם יותר שמירה מאותן עבירות שהורגל בהן, ושהן קלות בעיניו לעבור עליהן, והיצר שולט בהם. והוא כחולה, כשהוא מתחיל להבריא – צריך להיזהר מכמה עניינים שלא יחזירוהו לחוליו; כך מי שהוא חולה מן העבירות, כשיתחיל לשוב צריך להיזהר מאוד.",
+                "השנים עשר – שיחקור וידע גודל כל אחד מעונותיו, ובאיזה עבירה יש מלקות, או מיתת בית דין, או כרת. וכשידע גודל החטא – ימרר לבו בווידוי ויוסיף הכנעה.",
+                "השלושה עשר – שיהיו העבירות הקלות דומות בעיניו כחמורות, כגון הסתכלות בנשים ולהרבות עמהן דברים, או דברים בטלים או לילך בטל, או להזכיר שם שמים לבטלה - כל אלו ועוד רבות כהם בעיני אנשים רבים, ואפילו בעיני גדולי הדור, הם נחשבים קלות – כל אלו יהיו נחשבים לו חמורות מאוד. ויש בזה ארבעה טעמים: האחד: שאין להביט לקטנוּת העבירה, אלא יביט לגדולת המלך שהזהיר עליה. משל למלך שצווה לשני עבדיו: לאחד צווה להביא לו לשתות כי הוא צמא מאוד, לשני צווה לעשות דבר שאינם צריך כל כך, והזהיר כל אחד בנפשו – בוודאי כל מי שעובר חייב מיתה, כי עונשין אותו שגנב דינר אחד כמו שעונשין אותו שגנב אלף, כי כל אחד עובר מצוות המלך. כך על כל התורה הזהיר <small>(דברים כז א)</small>: \"שמור את כל המצוה אשר אנכי מצוה אתכם היום\", וכתיב <small>(שם כו)</small>: \"ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם\". השני: כי מי שעובר הקלה הרבה פעמים – אז היא חמורה, כי יצטרפו העונשים על כל פעם ופעם. השלישי: כי כשהוא מורגל בעבירות, והן לו כהיתר ולא ישתמר מהם – נחשב עם פורקי על ומומר לדבר אחד. הרביעי: כי דרך היצר, כשהוא נוצח בדבר קל – אז ינצח בדבר חמור. לכן אמרו חכמים <small>(משנה אבות ב א)</small>: הוי זהיר במצווה קלה כבחמורה. ואמרו עוד <small>(שם ד ב)</small>: שמצווה גוררת מצווה, ועבירה גוררת עבירה.",
+                "הארבעה עשר – הווידוי, שנאמר <small>(ויקרא ה ה)</small>: \"והתודה אשר חטא עליה\". ויש חובה עליו להזכיר עונותיו ועונות אבותיו. ולמה יתוודה על חטאות אבותיו? משום שהוא נענש כשאוחז מעשה אבותיו בידו, וכן כתיב <small>(ויקרא כו מ)</small>: \"והתודו את עונם, ואת עון אבותם\". ויזהר מאוד בעת הווידוי שיגמור בלבו לעזוב דרכיו הרעים, כי אם חוזר עליהם ואינו עוזבם – אז הוא כטובל ושרץ בידו <small>(תענית טז א)</small>. כי הווידוי הוא כטבילה, והחטא כשרץ, וזה דבר ברור שאין טבילה מועלת להאוחז השרץ.",
+                "החמישה עשר – התפילה: שיתפלל החוטא לשם ברוך הוא, ויבקש מאת השם ברוך הוא שיעזרהו על תשובתו, ויפתח לו שערי טהרה.",
+                "הששה עשר – תיקון המעוות: שיתקן כל מה שעִוֵת. כגון אם גזל לאדם – ישיב הגזלה קודם הווידוי, כדי שיתרצה בווידוי. ואם גזל את האדם ואין לו לפרוע – יתפלל לאלוהים שיתן לו השגת יד שיפרע.",
+                "השבעה עשר – לרדוף פעולת החסד והאמת, שנאמר <small>(משלי טז ו)</small>: \"בחסד ואמת יכופר עון\". ואם החוטא לא שב אל השם יתברך – לא יתכפר עונו בפעלו חסד, כמו שאמר הכתוב <small>(דברים י יז)</small>: \"אשר לא ישא פנים, ולא יקח שחד\". ופרשו חכמים: \"לא יקח שוחד\" – למחול על המצוות ולהעביר על העונות. וזה הפסוק \"בחסד ואמת יכופר עון\" – על בעלי תשובה דבר, כי יש עבירות שהתשובה ויום הכיפורים תולין, ויסורין ממרקין. והנה החסד מגן בעד החוטא וישמר עליו מן הייסורין, גם יצילנו מן המות, כמו שנאמר <small>(משלי י ב)</small>: \"וצדקה תציל ממות\". ועוד יש עון חילול השם, שהתשובה ויום הכיפורים תולין ומיתה ממרקת, כמו שנאמר <small>(ישעיהו כב יד)</small>: \"אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון\". וכשאדם משתדל לאחוז בידו האמת, ויחזיק ידי אנשי אמת וישא ראשם, וישפיל אנשי השקר ויגיעם עד העפר – הנה אלה דרכי קידוש השם. והנה כשיתעורר אדם במידת האמת, אז יסלח לו עון החילול עם התשובה.",
+                "השמונה עשר – שיהיו חטאיו נגדו תמיד ולא ישכח אותם, כמו שכתוב <small>(תהלים נא ה)</small>: \"כי פשעי אני אדע, וחטאתי נגדי תמיד\".",
+                "התשעה עשר – עזיבת החטא, כשבא החטא לידו והוא בחוזק תאוותו. ואמרו חכמים <small>(יומא פו ב)</small>: איזהו בעל תשובה אשר תשובתו מגעת עד כסא הכבוד? זהו אשר נבחן ויצא נקי, באותו פרק ובאותו מקום ובאותה אישה. פירוש: כשיזדמן החטא לידו והוא בתקף יצרו, וכבש יצרו בעבור יראת השם ברוך הוא. ואם לא נזדמן בידו בעניין זה – יוסיף בנפשו יראת השם ברוך הוא דבר יום ביומו. ככה יעשה כל הימים, וזה מדרגה עליונה מן התשובה.",
+                "העשרים – להשיב רבים מעון כאשר תשיג ידו, שנאמר <small>(יחזקאל יח ל)</small>: \"שובו והשיבו מכל פשעיכם\" – למדנו שזה מעקרי התשובה. ונאמר <small>(ויקרא יט יז)</small>: \"הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תשא עליו חטא\" – למדנו שאם לא יוכיחנו יענש על חטאיו. וכן אמר דוד <small>(תהלים נא טו)</small>: \"אלמדה פשעים דרכיך, וחטאים אליך ישובו\".",
+                "ארבעה ועשרים דברים מעכבים את התשובה. ארבעה מהן עון גדול, והעושה אחד מאלו הארבעה – אין הקדוש ברוך הוא מספיק בידו לעשות תשובה לפי גודל חטאו. ואלו הן: המחטיא את הרבים, ובכלל עון זה – המעכב את הרבים מלעשות מצוה. והמטה את הרבים או חברו מדרך טובה לדרך רעה, כגון מסית ומדיח. והרואה את בנו יוצא לתרבות רעה ואינו מוחה בידו, כי אם היה מוחה בידו היה פורש, ונמצא שמחטיא אותו. ובכלל זה העון – כל שאפשר בידו למחות באחרים, בין רבים בין יחידים, ואינו מוחה אלא מניח אותם בכישלונם. והאומר \"אחטא ואשוב\". ובכלל זה: האומר \"אחטא ויום הכיפורים מכפר\", כי כל המחשב כך – תשובתו קשה מאוד; כי לעולם יחטא כיון שחושב שישוב, אז העבירה קלה בעיניו.",
+                "ומאותן ארבעה ועשרים דברים, מהן חמישה שהם נועלים דרכי התשובה בפני עושיהם. ואלו הם: הפורש מן הציבור כשעושים תשובה, והוא אומר \"שלום עלי נפשי\" ואינו מצטער בצער ציבור – לכן אינו זוכה בזכות שעושים. והחולק על דברי חכמים; לפי שהמחלוקת גורמת לפרש מהם, ואינו יודע דרכי התשובה. והמלעיג על המצוות; שכיון שנתבזו בעיניו – אינו חושש עליהן לעשותן. ואם לא יעשה – במה יזכה? והמבזה רבותיו; שדבר זה גורם לדחפו ולטרדו מן העולם כאותו האיש, ובזמן שנטרד – לא ימצא מלמד שמורה לו דרך האמת. והשונא את התוכחות; שהרי לא הניח לו דרך תשובה, שהתוכחות גורמות לתשובה. שבזמן שמודיעים לאדם חטאיו ומכלימים אותו – חוזר בתשובה, כמו שנאמר <small>(דברים ט ז)</small>: \"זכר אל תשכח... ממרים הייתם הייתם...\"; \"ולא נתן יי לכם לב לדעת...\" <small>(שם כט ג)</small>; \"עם נבל ולא חכם...\" <small>(שם לב ו)</small>. וכן ישעיה הנביא הוכיח את ישראל עד שחזרו בתשובה. לפיכך צריך כל קהל וקהל להעמיד אחד מחכמיהם, זקן וירא שמים מנעוריו ואהוב להם, שיהא מוכיח לקהל להחזירם בתשובה. וזה ששונא את התוכחות – אינו בא למוכיח ולא שומע דבריו, ולפיכך יעמוד בחטאיו שהם טובים בעיניו.",
+                "ומאותן ארבעה ועשרים דברים יש חמישה דברים, העושה אותן אי אפשר לו שישוב בתשובה גמורה; לפי שהם עבירות שבין אדם לחברו, ואינו יודע חברו שחטא לו שיבקש ממנו מחילה. ואלו הן: המקלל את הרבים, ולא קלל אדם ידוע שיבקש ממנו מחילה. והחולק עם הגנב, כי הוא חושב שאין זה גנבה כי \"אני לא גנבתי\"; ואפילו אם ירצה לשוב ולהחזיר – למי יחזיר? כי הוא אינו יודע ממי גנב הגנב, והוא מחזיק ידי הגנב ומחטיא אותו. והמוצא אבידה ואינו מכריז עליה להחזיר לבעליה, וכשרוצה לעשות תשובה – אינו יודע של מי הייתה. והאוכל שור עניים, יתומים ואלמנות: אלו בני אדם אומללים הם, ואינם ידועים ומפורסמים, וגולים מעיר לעיר, וזה האוכל אינו יודע של מי הוא שיחזיר לו. ויש אומרים \"שוד\" בדל\"ת, לשון דוחק, פירוש: שהוא דוחק אלו העניים בחוב שהן חייבים לו עד שמחליטים לו קרקעותיהם או מטלטלים שלהם בפחות משווים; ואינו חושב שיש בזה חטא, כי יאמר: \"שלי אני נוטל!\" והמקבל שוחד להטות דין, ואינו יודע עד היכן מגיע הטייה זו וכמה כוחה, כדי שיחזיר הדבר. ועוד: הוא מחזיק יד זה שהטה לו הדין ומחטיא אותו.",
+                "ומאותן ארבעה ועשרים דברים יש חמישה דברים, שהעושה אותן אין חזקתו לשוב מהן; לפי שהן דברים קלים בעיני רוב בני אדם, ונמצא חוטא והוא אין נראה לו חטא. ואלו הן: האוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה. כגון אדם שנכנס לבית עני והוא מזמין לו הרבה, ואינו עושה ברצון לבו אלא שהוא מתבייש ממנו להזמין מעט; וזה אינו נראה לו חטא בזה, כי הוא חושב שאוכל ברשותו ולא בעל-כורחו. והמשתמש בעבוטו של עני, אפילו אינו אלא קרדום ומחרשה, ואומר בלבו: \"לא חֶסרתי מהם והרי לא גזלתי\". והמסתכל בעריות, כי המסתכל חושב בלבו: \"אין בכך כלום\". שהוא אומר: \"וכי בעלתי או קרבתי?!\" והוא אינו יודע שראות העין עון גדול שהיא גורמת לגופן של העריות, שנאמר <small>(במדבר טו לט)</small>: \"ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם\". והמתכבד בקלון חברו אומר בלבו שלא חטא, לפי שאין חברו עומד אצלו, ולא הגיע לו בושת ולא ביישו, אלא שהוא עורך מעשיו הטובים וחכמתו וחריפותו יותר ממעשה חברו וחכמתו וחריפותו, והשומע דבריו יהיה הוא מכובד בעיניו וחברו בזוי. והחושד בכשרים בלבו. ואומר שאינו חוטא, לפי שהוא אומר: \"מה עשיתי? והלוא לא עשיתי שום דבר, אלא חשד בעלמא!\" והוא אינו יודע שהחשד עון גדול, שמשים אדם כשר בדעתו כבעל-עבירות.",
+                "ומאותן ארבעה ועשרים דברים יש חמישה מהם, העושה אותן נמשך אחריהן תמיד, וקשים הם לפרוש מהם. לפיכך צריך האדם להיזהר בהם מאוד שמא ידבק בהם, והם כולם רעות עד מאוד. ואלו הן: רכילות; ולשון הרע; ובעל כעס; ובעל מחשבה רעה; והמתחבר לרשע, מפני שהוא לומד ממעשיו. כי כשהוא תמיד אצל הרשע ורואה מעשיו – אז הם רשומים בלבו. והוא שאמר שלמה: \"ורועה כסילים ירוע\" <small>(משלי יג כ)</small>.",
+                "כל אלו הדברים וכיוצא בהן, אף על פי שמעכבים את התשובה, מכל מקום אינן מונעים את התשובה. אלא אם עשה אדם תשובה מהם – הרי הוא בעל תשובה, ויש לו חלק לעולם הבא.",
+                "העוונות שני מינים הם: האחד שבינו לבין המקום ברוך הוא לבד, כגון תפילין וציצית וסוכה, וכיוצא באלו. והמין השני שבין אדם לחברו. אותן העבירות שבין אדם למקום ברוך הוא, יעשה תשובה באותו עניין שעבר. כגון: אם לא קיים מצות עשה – ישתדל לקיים; אם לא עסק בגמילות חסדים – יטרח מעת התשובה ואילך לגמל חסד; ואם עבר על מצות לא תעשה – יתן בלבו שלא יעבר מעתה ואילך.",
+                "כללו של דבר: מי שרוצה להיות מבעלי התשובה השלמים – צריך לערך מלחמה גדולה בלבו. ואין העניין כמו שחושבים העולם, כי לא יחשבו בעלי תשובה אלא מי שעבר עבירות ידועות, כגון מי שבא על כותית או על אשת איש, או שגנב, או כיוצא באלו. ואין העניין כן, כי יש גזלנים הרבה שאינן יודעים שהם גזלנים, כגון מי שקורא חברו לדון עמו, ויודע שאינו חייב לו מאומה, אבל הוא מתכוון להקניטו ולצערו ולהפסידו שיפזר מעותיו, ואינו מעלה בלבו שזה הדבר הוא גזל. אדם המשביע את חברו שבועה אפילו בדין – יש לו עונש בזה. וכעניין זה אדם עושה בכל יום ובכל שעה חבילות של עבירות. כיצד? אדם חייב להתפלל בכוונה ולברך כל ברכות בכוונה, ויש מעטים בעולם המכוונים בכל לבם. וככה יש בכל המצוות עניינים שאפילו גדולי הדור הזה אינן נזהרים בהן, מחמת שאינם שמים על לבם ומחמת שאינן לומדים המצוות והמידות הטובות. לכן מי שנדבה לבו לעשות תשובה שלמה, יהיה רגיל להגות בספר המידות הזה, ובו יראה טעותו במה שטעה כל ימיו, ויתבונן על כל דבר ודבר שיקרא אם קיים אותו ואם לאו. ואם יראה שלא קיים – ישתדל ויטריח בכל כוחו כדי לקיימו. וגם יהיה רגיל בספר המצוות, להגות בו ולהבין בכל מצווה כמשפטה, ויתן לב על כל מצווה לקיים כמאמרה. וזה העניין הוא הדרך הגדול בדרכי התשובה, לעשות תשובה מכל דבר ודבר בפני עצמו.",
+                "יש עבירות שבין אדם לחברו, אשר הן קשות מאוד לתקן ולעשות תשובה. כגון אדם שהורגל בגזל כל ימיו, ואינו יודע ממי גזל, או אינו יודע היכן הוא דר, או שמא הלך לו למדינות הים, או שמא אבד המעות ואין לו להשיב. ויש שנהג בעבירות כל ימיו עד שהוא מורגל בהם ומלומד, כמו שאמר <small>(ירמיהו ט ד)</small>: \"למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו\".",
+                "ויש מי שבא על הערווה והוליד ממנה בן, והחרפה לא תמוש. ויש מי שרגיל בדברי כזב ולספר גנאי על בני אדם. ויש מי שהדיח בני אדם, והתעה אותם לדבר אסור. ויש מי שרואה בני אדם הולכים בדרך רעה ותעו מן הדרך הישר, וזה היה ירא מהם להוכיחם, או היה מתבייש מהם, עד שנמנע להורות להם הדרך הישר; עליו הכתוב אומר <small>(יחזקאל ג יח)</small>: \"הוא רשע בעונו ימות, ודמו מידך אבקש\".",
+                "בכל אלה הדברים וכיוצא בהן קשה בהן מאוד התשובה. אך יש תקנה גדולה לתקן הכל: מתחילה יחשוב החוטא בכל עניני התשובה, ויראה ויבין בכל חלקי התשובה, וימסור נפשו לעשות; והכל יעשה לשם שמים בכל כוחו ובכל לבו, בסתר ובגלוי – אז הקדוש ברוך הוא מקל עליו עניני התשובה ומדריכו לדרך ישר לתשובה. כגון אם הוליד בן מעריות – הקדוש ברוך הוא יכרית אותו הזרע וישתכח הדבר כאילו לא היה.",
+                "ואם גזל ממון – הקדוש ברוך הוא יזמין לו ממון ויפרע לנגזל, וירצנו וימחל לו. ואם עשה לאדם דבר בגופו או בממונו – יכניס לו הבורא יתברך רצון ואהבה בלבו שימחל לו, כמו שנאמר <small>(משלי טז ז)</small>: \"ברצות יי דרכי איש – גם אויביו ישלם אתו\". ואם אותו שנגזל רחוק ממנו – הקדוש ברוך הוא יקרבנו אצלו עד שירצהו וימחל לו. ואם לא ידע חשבון הממון, ואינו מכיר האנשים אשר גזל – יתן לו הקדוש ברוך הוא שיעשה צרכי רבים: כגון לבנות גשר, או לתקן בארות, או לבנות בתי כנסיות, או שאר צרכי רבים. ויהיה הנאה ממנו לכל העולם: למי שגזל ממנו וגם לאחרים. ואם ימות הנגזל – ישיב הממון ליורשיו. הזיקו בגופו או דבר עליו דופי – ילך על קברו במעמד עשרה בני אדם ויבקש מחילה מאת השם יתברך ומאתו, והקדוש ברוך הוא ימחל לו.",
+                "ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה שאין התשובה נמנעת מן החוטא אלא מפני רע לבו. אבל מי שרוצה להתקרב אל האלוהים – לא יסגור שערי התשובה לפניו, אך פותח לו שערי תשובה ומורה לו הדרך הישר, דכתיב <small>(תהלים כה ח)</small>: \"טוב וישר יי, על כן יורה חטאים בדרך\"; ואומר <small>(דברים כט ד)</small>: \"ובקשתם משם את יי אלוהיך ומצאת, כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך\"; ואומר <small>(שם ל יד)</small>: \"כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשתו\"; ואומר <small>(תהלים קמה יח)</small>: \"קרוב יי לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת\".",
+                "טובה גדולה היטיב הקדוש ברוך הוא עם בני אדם, אשר הכין דרך לפושעים ולחוטאים לנוס מחושך לאור, ואינו סוגר דרך התשובה אף אם הרבו לפשוע, שנאמר <small>(ירמיהו ג כב)</small>: \"שובו בנים שובבים, ארפה משובתיכם\". והתשובה מקובלת גם אם ישוב החוטא מרוב צרותיו, וכל שכן אם ישוב מיראת שמים, כמו שנאמר <small>(דברים ד ל)</small>: \"בצד לך, ומצאוך כל הדברים... ושבת עד יי אלוהיך\". והקדוש ברוך הוא עוזר לשבים לעשות תשובה, אפילו בדבר שאין כוחו של אדם יכול להשיג ומחדש בקרבו רוח טהרה עד שישיג ענייני התשובה, שנאמר <small>(שם ל ב)</small>: \"ושבת עד יי אלוהיך ושמעת בקלו\". ואומר בסוף העניין <small>(שם ל ו)</small>: \"ומל יי אלוהיך את לבבך ואת לבב זרעך\", פירוש: אפילו בדבר שאין בך כוח להשיג, הקדוש ברוך הוא ימול לבבך ויתן לך כוח לעשותו.",
+                "ויש ארבעה דברים בענייני התשובה:",
+                "הראשון – השב מחוזק הכרתו את אלהיו. והוא כמו עבד הבורח מאדוניו, וכשחושב בטוב אשר גמלו, שמרצונו מבקש מחילה ממנו. ובכמוהו אמר הכתוב <small>(ירמיהו ד א)</small>: \"אם תשוב ישראל נאום יי אלי תשוב\" – קודם בוא הענש. ואומר <small>(מלאכי ג ז)</small>: \"שובו אלי ואשובה אליכם\".",
+                "והשני – ששב מחמת שיש לו מוכיחים המכלימים אותו עד שישוב. והוא כעבד שברח מאדוניו, ופגע בו עבד נאמן והוכיחו והכלימו על שברח מאדוניו. ומיעץ אותו לשוב, והבטיחו שימחל לו, ושב אליו ונכנע.",
+                "השלישי – כשהוא רואה עונשים שהבורא יתברך מעניש למי שיצא מדרכיו, אז ישוב אל השם מיראת ענשו. והוא כעבד הבורח מאדוניו, כשישמע הענשין שעשה למי שברח ממנו, ואז ישוב.",
+                "הרביעי – שבא עליו עונש וצרות ושב. והוא כעבד שברח, ופגעו בו ליסטים, ותפשוהו ויסרו אותו על בריחתו, ושב.",
+                "והמשכיל יאחז תשובתו בדרך הראשון, ולשוב מאהבת גדולתו.",
+                "ששה דרכים יעוררו לב האדם לשוב:",
+                "האחד – כאשר תמצאנה את האיש צרות, ישיב אל לבו ויאמר: אין זה כי אם מחמת עונותיו ודרכיו הרעים, וישוב אל השם וירחמהו, כמו שנאמר <small>(דברים לא יז)</small>: \"ומצאוהו רעות רבות וצרות, ואמר ביום ההוא: הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה\". והתשובה הזאת מקובלת לפני השם; לא כמנהג בשר ודם כשיחטא איש לאיש, ובעת צרתו מתחרט ונכנע אליו מפני שהוא צריך לעזרתו – זאת החרטה היא גרועה בעיניו, כמו שאמר יפתח <small>(שופטים יא ז)</small>: \"ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם?\"אבל מן חסדי האל יתברך שהוא מקבל תשובה מתוך צרה והוא מתרצה בה, שנאמר <small>(הושע יד ב)</small>: \"שובה ישראל עד יי אלהיך, כי כשלת בעונך\"; וכתיב <small>(משלי ג יב)</small>: \"כי את אשר יאהב יי יוכיח...\".",
+                "ואם אין האדם עושה תשובה בעת צרתו – אז ענשו כפול, כמו מלך בשר ודם אם איש חטא לו, והוא מיסר אותו ואינו רוצה לקבל מוסרו – יוסיף ליסרו ויכביד עולו, וכן מידת הקדוש ברוך הוא, כדכתיב <small>(ויקרא כו יח)</small>: \"ואם עד אלה לא תשמעו לי, ויספתי ליסרה אתכם\". ואם לא יתבונן שהרעות באות עליו מפני חטאיו, אלא יאמר \"מקרה הוא\" – בזה יש קצף גדול על האיש ההוא, שאינו מאמין שמחמת עונותיו באין לו יסורין. תדע ותשכיל, כי מוסר השם ברוך הוא שמייסר את האדם, הוא עושה להיטיב לו שתי טובות: האחד: לכפר חטאיו, כמו שנאמר <small>(תהלים כה יח)</small>: \"ראה עניי ועמלי, ושא לכל חטאותי\". השני: כדי להוכיחו ולהשיבו מדרכיו הרעים, כמו שנאמר <small>(צפניה ג ז)</small>: \"אך תיראי אותי, תקחי מוסר\". ואם לא עשה תשובה מפני הצרות – אז אוי לו, שסבל יסורין ולא נתכפרו עונותיו. ועוד נכפלו עונשיו, שאינו מאמין שבעבור חטאיו נתייסר.",
+                "ויש על הבוטח בשם ברוך הוא לידע, כי הצרות הם לטובתו ולהיטיב באחריתו, שנאמר <small>(מיכה ד ח)</small>: \"אל תשמחי איבתי לי, כי נפלתי קמתי, כי אשב בחושך יי אור לי\". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: אלמלא שנפלתי – לא קמתי; ואלמלא שישבתי בחושך – לא היה אור לי. לכן כל איש, כשיש לו צרה בגופו או בממונו או בבניו – יתן לבו להתענות בעת צרתם, כאשר תיקנו חכמינו זכרונם לברכה <small>(תענית י א)</small>. לכן בעת צרה יחפש במעשיו; חפש ולא מצא עון – בידוע שיסורין של אהבה הן <small>(ברכות ה א)</small>.",
+                "השני – כאשר יבואו ימי הזקנה ויראה חלישות כוחו, אז יחשוב אחריתו ויזכר קיצו, וישוב אל השם וירחמהו. ומי שאינו חוזר לעת זקנתו יהיו ענשיו כפולין, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה <small>(פסחים קיג ב)</small>: ארבעה אין הדעת סובלתן: דל גאה, עשיר מכחש, זקן מנאף, ופרנס מתגאה על הצבור בחינם. וכשאדם רואה שימיו הולכין, ובנין גופו מתדלדל והולך, וזהו התחלת הנסיעה שהוא נוסע לבית עולמו, הלוך ונסוע יומם ולילה – זהו תמהון גדול, איך לא יתן אל לבו להכין צידה לדרכו הגדול והרחוק? אין זה בא אלא מחמת מיעוט אמונה,",
+                "והם חוטאים לשם ברוך הוא מאוד שלא יראו אור התשובה. והם כמו חולה שאינו מרגיש בחליו, ומתוך שאינו מרגיש חליו לא יחשוב על הרפואה. כך זה האיש אינו מרגיש חטאיו ואינו מתבונן לקיצו, ועל כן לא יחוש לתקן עניניו. ויש אנשים, אשר כל חפצם וכל מחשבותיהם וכל ענייניהם על ענייני גופם, ועוסקים כל היום בהבלי העולם, ולא יתנו חלק לתורה וליראה את השם ברוך הוא, כמה הם במדרגה התחתונה! לכן מי שהלך בשרירות לבו בנעוריו, לעת הזקנה יתן אל לבו לגרש מקרבו ענייני העולם הזה, ויתייחד תמיד להתבונן ביראת השם, ולבקש תורה ומצוות.",
+                "השלישי – כאשר ישמע מוסר חכמים וישמע המוכיחים אותו, בזה יעורר לבו לחזור בתשובה ויקבל עליו כל דברי התוכחות. ואחר שיקבל, אז יזכה זה האיש זכות גדולה, ובשעה קטנה יוצא מאפילה לאור גדול, ויש לו שכר וזכות על כל המצוות ועל כל המוסרים, כיון שגמר במחשבתו לקבל עליו. ואשרי לזה המקבל, שזכה בשעה קלה. וכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה: \"וילכו ויעשו בני ישראל\" <small>(שמות יב כח)</small> – וכי מיד עשו? והלוא לא עשו עד ארבעה עשר לחדש? אלא כיון שקבלו עליהם לעשות – מעלה עליהם הכתוב כאילו עשו. ואמרו חכמינו זכרונם לברכה <small>(משנה אבות ג ט)</small>: כל שמעשיו מרובין מחכמתו – חכמתו מתקימת, שנאמר <small>(שמות כד ד)</small>: \"נעשה ונשמע\".",
+                "פירוש זה העניין: אדם שקיבל על עצמו בלב נאמן לשמור ולעשות את כל דברי התורה, ולעשות כאשר יאמרו לו חכמים, ואחרי אשר קבל לקיים הכל דורש וחוקר ושואל לחכמים מה לעשות – אז יש לו שכר אפילו מאותן המצוות והמוסרים שאינו יודע, כיון שקיבל עליו וגמר בלבו לעשות; כמו שאמרו ישראל על הר סיני \"נעשה ונשמע\", שהקדימו עשיה לשמיעה <small>(שבת פח א)</small>. ובענין אחר לא יתכן שיהיו מעשיו מרובין מחכמתו. וכענין זה נאמר בדניאל איש חמודות, כדכתיב <small>(דניאל י יב)</small>: \"אל תירא דניאל, כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך – נשמעו דבריך\"; אלמא כשאדם נותן אל לבו לעשות הטוב – מיד מתקבל לרצון לפני השם ברוך הוא. ומי שאינו מתעורר לשוב מחמת מוכיחיו – הלוא יהיו עונשיו כפולים.",
+                "הרביעי – כשיקרא האדם מצוות האל, ויקרא בנביאים ובכתובים ובדברי חכמי התלמוד, ויראה האזהרות והעונשין והמצוות והמוסרים הנעימים, אז יתעורר בלבו ויחשב: \"איך אקרא ענין התורה כמשל בעלמא? אך אתן אל לבי דברי התורה, לשמור ולעשות כל אשר אקרא\". כמו שכתוב אצל יאשיהו <small>(מלכים ב כב יא)</small>: \"ויהי כשמוע המלך את דברי ספר התורה, ויקרע את בגדיו\". ובענין עזרא נאמר <small>(נחמיה ח ט)</small>: \"כי בוכים כל העם כשומעם את דברי התורה\". ואדם שלא ישית לבו לדברי השם ברוך הוא – רבו על זה פשעיו, כמו שנאמר <small>(ירמיהו לו כד)</small>: \"ולא פחדו, ולא קרעו את בגדיהם\". ואמרו חכמים <small>(ירושלמי ברכות א ב)</small>: כל הלומד ואינו מקים – נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו, ולא יצא לאויר העולם. ונאמר <small>(הושע ח יב)</small>: \"אכתב לו רובי תורתי, כמו זר נחשבו\"; ונאמר <small>(ירמיהו ח ח)</small>: \"איכה תאמרו חכמים אנחנו, ותורת יי אתנו, אכן הנה לשקר עשה עט שקר ספרים\".",
+                "החמישי – כאשר יגיעו עשרת ימי תשובה, אז כל אדם יעורר לבו ויזדעזע נגד יום הדין. כי יחשוב כי כל מעשיו בספר נכתבין, ובעת ההיא האלהים יביא במשפט את כל מעשה וכל נעלם אם טוב ואם רע. כי האדם נדון בראש השנה, וגזר דין נחתם ביום הכפורים <small>(ראש השנה טז א)</small>. הלוא בשעה שמביאין האדם למשפט לפני מלך בשר ודם – הלוא יחרד חרדה גדולה, וישית עצות בנפשו, ולא יעלה על לבו לעשות שום דבר אחר זולתי למצוא זכות איך ינצל מן המשפט. לכן מה נואלו ומה נשתטו אלו שאינן יודעים איך יהיה משפטם, ועוסקים בדברים בטלים זולתי התשובה למצוא חן לפני הדין הגדול.",
+                "לכן ראוי לכל ירא שמים למעט עסקיו, ולהיות רעיוניו נחיתים, ולקבוע ביום ובלילה עתים, להתבודד בחדריו ולחפש דרכיו ולחקור, ולקדם באשמורת ולהתעסק בדרכי התשובה. ולא שיעשה כענייני העולם, שמתענין ומקדימין להתפלל, אבל אינן עורכין מערכות נגד העוונות לסלק מהן כל דבר מכוער. כי כל איש שמתפלל ומתענה ומתוודה, ואוחז דרכיו הראשונים – אין זה דרך התשובה. אלא יתעורר האדם לשוב בתשובה שלמה בעשרת ימי תשובה, שהם עת רצון והתפילה נשמעת בהם, כמו שנאמר <small>(ישעיהו מט ח)</small>: \"בעת רצון עניתיך, וביום ישועה עזרתיך\". ואמרו רבותינו <small>(ראש השנה יח א)</small>: \"דרשו יי בהמצאו\" <small>(ישעיהו נה ו)</small> – אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה <small>(יומא פה ב)</small> כי יום כיפור מכפר עם התשובה, על כן הזהירנו הכתוב שנשוב ונטהר לפני השם ברוך הוא בתשובותינו, ויכפר עלינו ביום הזה לטהר אותנו.",
+                "הששי – לעולם יראה אדם עצמו כאילו הוא נוטה למות. ולא יאמר \"כשאזקין אשוב\", שמא ימות קדם שיזקין. על כן בכל עת יכוון לקראת אלהיו, כי אין אדם יודע עתו. על כן יעורר את נפשו להיות טהור להשיב רוחו בטהרה אל האלהים אשר נתנה בו. ויחפש מעשיו בכל רגע, כמאמר רבי אליעזר <small>(שבת קנג א)</small>: שוב יום אחד לפני מיתתך. אמרו לו תלמידיו: רבינו, וכי אדם יודע מתי ימות? אמר להם: ישוב היום שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה, ויהיה מתקשט בכל שעה כאילו עתה יבוא לפני המלך הגדול.",
+                "לכן ידאג אדם לעולם, אפילו כשהוא שלו ושקט. וירעד מיום המות, שאז צריך לתן דין וחשבון, ויתוודה בכל עת בלב נשבר ונדכא כאילו עתה ימות, ויהא מורא שמים עליו. ויש לאדם לחדש מצוה בכל יום, אולי הגיעה עת מותו, ואם יעשה כך אז אינו חסר מכל המצוות אפילו אחת. כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה <small>(קהלת רבה ג כד)</small>: כל העושה מצוה אחת סמוך למיתתו – דומה למי שקיים כל התורה כולה. לכן יקיץ האדם משנת תרדמתו ויתעורר להבין אחריתו, לקשט עצמו בתכשיטי המצוות, להיות לפני האלהים בכל רגע.",
+                "ארבע מיני תשובות הן: תשובת הבאה, תשובת הגדר, תשובת המשקל, ותשובת הכתוב.",
+                "תשובת הבאה כיצד? אם חטא באשה או בגניבה, ובאה האשה או אותו עון לידו, והיה יכול לחטוא כבראשונה, והוא עדיין בחוזק תאותו ובחשק יצרו, ולבו בוער אחריה והיא מתרצית לו, ועוצר רוחו ומנתק תאוותו מיראת שמים לבד – זהו תשובה שלמה.",
+                "תשובת הגדר כיצד? לא יראה שחוק נשים ובתולות, ולא יסתכל באישה בפניה או בין דדיה, ואפילו באשתו בעוד שלא טבלה. וכן יעשה גדר לכל המצוות. וכתב הראב\"ד זכרונו לברכה: וראינו לרבותינו שהיו חסידים גמורים, והיו גודרים עצמם בכמה גדרים. והיה מהם מי שפרש מאשתו אחרי שקיים מצות פריה ורביה. וכל אחד ואחד היה גודר עצמו, לפי מה שהיה מכיר את עצמו. יש אדם שיש לו תאווה לעבירה אחת ואין לו תאוה לעבירה אחרת, כגון לאחד יש תאווה לזנות ולא לגנוב, ולשני יש תאווה לגנוב ולא לזנות. לכן כל אחד יעשה גדרים לפי מה שרואה שיצרו מתגבר עליו: אם דעתו נמשך לגנבה – יתרחק מלקבל פקדונות ולהשתדל בשל אחרים; וכן בענין הזנות – יגדר עצמו גם במותר לו; וכן יעשה גדרים לכל דבר. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה על אברהם אבינו, עליו השלום, שהיצר השלים עמו, ועל זה נאמר <small>(משלי טז ז)</small>: \"ברצות יי דרכי איש – גם אויביו ישלם אתו\". דוד המלך עשה מלחמה עם יצרו, וראה שלא היה יצרו רך וטבעו נוח, ולא היה יכול לו; ועמד והרגו, שנאמר <small>(תהלים קט כב)</small>: \"ולבי חלל בקרבי\". פירוש: אברהם היה יצרו רך וטבעו נוח וערב, ולא היה צריך לעשות עמו מלחמה, כדאמרינן <small>(נדרים לב ב)</small>: בתחילה לא היה אברהם מלך אלא על מאתים ארבעים ושלושה איברים, ולבסוף המליכו על מאתים ארבעים ושמונה איברים, והוסיף לו ממשלה על שתי עינים ושתי אזנים וראש הגויה. אבל דוד היה לעולם יצרו קשה וחזק, והיה צריך לעשות עמו מלחמה בכל יום, וכאשר ראה שאינו יכול לעמד בו – עמד עליו והרגו. יש אומרים שהרגו בתענית, ויש אומרים שפרש מן האשה לגמרי, כי ראה שמתוך ההיתר הסיתו אל האיסור; בין כדברי זה ובין כדברי זה, אחרי שראה שיצרו מתגבר עליו – שם פניו להכריעו ולהלחם עמו עד שהכניעו והכרעו.",
+                "הגדר המועיל להכנעת היצר הוא רעבון הנפש, למעט התענוגים וההנאות במאכל ובמשתה, רק שיהנה מן הריח הטוב; ומן רחיצת חמין למי שהחמין ערבין עליו. והמאכל המועט יהיה מתובל ומתוקן יפה, בעבור שיערב עליו ותהיה נפשו מקבלתו ומתפייסת במעט ממנו. ולעולם יניח מעט מכדי צרכו ומהשלמת תאותו, ולא ישתה יין כי אם מזוג, כדי שלא ישתכר. ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה <small>(גיטין ע א)</small>: סעודה שהנאתך ממנה – משך ידך ממנה. ושני תקנות יש בעניין: האחד – שלא תזיקנו אכילתו, והשני – היא כניעת היצר ושבירת התאווה.",
+                "וכמו שבארנו בסעודה, כן הדרך בכל ההנאות ותענוגים שבעולם, שלא ימלא אדם כל תאוותו. ואין צריך לומר שישמור אדם עצמו מן המאכלים שהוא מכיר שהם מזיקים אותו, כי האוכל דברים שמזיקים אותו ואפשר לו במאכל אחר – הרי הוא פושע בגופו, מפני שהולך אחר תאוותו ואינו חושש על אבידת גופו. והרי זה דרך יצר הרע ועצתו, שמסיתו מדרך החיים אל דרח המוות.",
+                "וידע כל חי שאין דרך ליצר הרע אלא דרך הסתה: מתחילה מסיתו אל המותר למלא תאוותו, ואחר שהורגל למלא תאוותו מן ההיתר, והרעיב נפשו להיות שוקקה בכל עת למלאת תאוותו – אז מסיתו אל האיסור הקל, ומן הקל אל החמור. על כן הזהר בהיתר לעשות גדר למעט התאווה מן המותר, ואז אם יעלה בלבך האסור, מזה אתה נושא קל וחומר בעצמך, ומובטח לך שאתה פורש מן ההרהור וכל שכן מן המעשה.",
+                "ואל יתענה אדם עינויי נפש, פן יחלש לבו ויתערבב מוחו. ויהיה הפסדו מרובה משכרו, כי יבטל מן התורה; שילך בטל מן החלשות, ואפילו בשעה שלומד לא יוכל לדקדק כראוי ולהבן העניינים, לפי שאין תורה נקנית אלא מתוך שמחה <small>(שבת ל ב)</small>.",
+                "ואל ימנע עצמו מכל שמחת מצוה ומכל הנאת מצוה, כדי שיהיו עיניו פקוחות כנגד היצר הרע ויהיה נזהר עליו, פן ימלא כל תאוותו. ואם יחלש לבו על מיעוט אכילתו, טוב לו שיאכל שתי פעמים ביום מעט מעט, ולא ימלא כרסו בפעם אחת. ואם לא יזדמן לאכל שתי פעמים, יהיה אצלו מן המרקחת המשמחת הלב, ויאכל ממנה מעט ויתחזק לבו. גם אם יראה בעיניו שיהיה צריך להתענות יום או יומים בשבוע, יתענה לפי תקנתו, כי היושב בתענית והוא צריך לו – נקרא \"קדוש\", ובלבד שלא יתבטל מן התורה ומן המצוות עבורה.",
+                "כל אדם יכול לדעת בעצמו איך יגדר לפי עניניו. והראש לכל הגדרים שישמור עיניו ממה שאינו שלו. ואם ימעט ראייתו ממה שאינו שלו, נקרא \"צנוע\" ו\"ביישן\", כמו שאמרו <small>(שבת נג ב)</small> על אותה אשה שהיתה גדמת, ולא הכיר בה בעלה עד יום מותה. ואמרו עליו: כמה צנוע איש זה, שלא הכיר באשתו. ואם ישמר עיניו – נמצא שלבו שמור; ומתוך שלבו ועיניו שמורים – נמצא כולו שמור.",
+                "תשובת המשקל כיצד? כפי הנאה שנהנה מן העברה – יעשה לו צער בתענית ובמיעוט אכילה ושתייה; בענין המשכב ובענין כל ההנאות – ימעט.",
+                "תשובת הכתוב כיצד? אם בא על הנידה ויש לו בזה כרת, או שעבר על חייבי מיתות בית דין או מלקות – יקבל עליו להצטער ולעשות צער לעצמו כענין הכתוב בתורה. והנה הרוקח כתב איך יעשה צער לעצמו על כמה עבירות. וכן מצינו בתלמוד, שהיו רגילים בתענית אפילו על חטא קל מאוד, אפילו בדיבור בעלמא. כמו שאמר חכם אחד <small>(חגיגה כב ב)</small>: \"בושני מדבריכם בית שמאי\" – ועל זה ישב בתענית עד שהושחרו שניו. וכן מעשה ברב חסדא שאמר לרב הונא <small>(בבא מציעא לג א)</small>: תלמיד ורבו צריך לו, מהו שיעמד לפניו? אמר לו רב הונא לרב חסדא: \"חסדא! חסדא! לא צריכנא לך!\" ועל זה ישבו בכמה תעניות. וכן מצינו בדוד, שנסתלקה שכינה ורוח הקודש ממנו עשרים ושתים שנה, ובכל יום ויום היה מוריד דמעות, והיה אוכל פתו באפר, שנאמר <small>(תהלים קב י)</small>: \"כי אפר כלחם אכלתי\". אמר לפניו: רבונו של עולם! קַבלני בתשובה שלמה לפניך, כדי שתזכה הרשעים בעולם, שנאמר <small>(שם נא טו)</small>: \"אלמדה פשעים דרכיך\"",
+                "– כל אדם ילמד מדוד בענין התשובה. וכן אדם הראשון, כיון שראה שנקנסה מיתה על ידו – ישב מאה ושלושים שנה בתענית, ופרש מן האישה, והעלה זרזי תאנים על בשרו <small>(ערובין יח ב)</small>.",
+                "ואם אדם עשה תשובה וחוזר לסורו, אפילו עושה כן הרבה פעמים – לעולם יכול לעשות תשובה. אך יש להחמיר בתשובה שנייה ושלישית יותר מבראשונה. וגרסינן בירושלמי <small>(פאה א א)</small>: מי שהיה רשע כל ימיו ועשה תשובה – הקדוש ברוך הוא מקבלו. אמר רבי יוחנן: ולא עוד, אלא כל עבירות נעשו לו כזכויות. ובפרק \"יום הכיפורים\" <small>(יומא פו ב)</small>: אם עשה תשובה מאהבה – זדונות נעשו לו כזכויות. מיראה – זדונות נעשו לו כשגגות. וכל אותן שאין להם חלק לעולם הבא ונידונים בגיהנם לדורי דורות – דווקא אותן שמתו ברשעתם; אבל אם עשו תשובה – אין לך דבר שעומד בפני בעלי תשובה. ולא יחשוב אדם: \"הואיל וחטאתי, והחטאתי אחרים – לא אוכל לשוב\", ומרפה ידו מן התשובה – חלילה מעשות זאת! כי אמרו בפרק \"חלק\" <small>(סנהדרין קב א)</small>: אפלו ירבעם שחטא והחטיא – הקדוש ברוך הוא אמר לו \"עתה תשוב\", ולא רצה.",
+                "צא ולמד מאחאב מלך ישראל, שגזל וחמד ורצח, וקרא ליהושפט מלך יהודה ונתן לו מלקות בכל יום שלוש פעמים. והיה משכים ומעריב בצום ובתפילה לפני הקדוש ברוך הוא, והיה עוסק בתורה כל ימיו, ולא שב אל מעשיו הראשונים, שנאמר <small>(מלכים א כא כט)</small>: \"הראית כי נכנע אחאב מלפני? יען כי נכנע מפני לא אביא הרעה בימיו\".",
+                "ואמרו בפסיקתא: אם היה רגיל לאכול בשלוש שעות – היה אוכל בששה שעות. אם היה רגיל בששה שעות – היה אוכל בתשע שעות. ומהו \"ויהלך אט\" <small>(שם פסוק כז)</small>? אמר רבי יהושע בן לוי: שהיה הולך יחף. וממנו ילמד כל אדם. ועוד צא ולמד ממנשה בן חזקיה, שעשה התועבות הרעות שבעולם, וקבלו הקדוש ברוך הוא בתשובה <small>(פרקי דרבי אליעזר מג)</small>. ותני תנא קמע דרבי יוחנן: מנשה עשה תשובה שלושים ושלוש שנה, וקבלו הקדוש ברוך הוא <small>(סנהדרין קג א)</small>.",
+                "ועתה בדורות האלה, אשר בני אדם חלשים מאוד בגופם, ואין להם כוח כבראשונה – מה יעשה אדם שחטא כל ימיו בלשון הרע ובחניפות ובכל המידות כולן? ולא נזהר כל ימיו בגופי המצוות, שלא היה מקיים אותן מחמת שלא ראה אדם מקיים אותן שילמד ממנו, ולא חש כל ימיו להתפלל ולברך הברכות, וכן בכל המצוות – איך יסבול צער לפי מה שעבר? כי הלוא אין חקר ואין מספר לרובי העבירות לאדם שאינו מדקדק במעשיו.",
+                "לכן יש לשום דרך לפני בני אדם המתנדבים לשוב. ויש חילוק בין אדם לאדם. כיצד? אם זה החוטא בעל תורה, ואם יכבידו עליו בענייני הצער ובתענית, אז לא יוכל לתקן מדותיו הרעים – יש להקל עליו במיני התעניות והצער, ויש להורות לו שיעסוק בתורה בעסק גדול. וכן אמרו בויקרא רבה <small>(כה א)</small>: אם נכשל אדם בעבירה ונתחייב מיתה בידי שמים, מה יעשה ויחיה? אם הוא לָמוד להיות קורא דף אחד – יקרא שני דפין; לשנות פרק אחד – ישנה שני פרקים. אלמא יש כפרה ברב לימוד. ויעשה חסד ואמת, ובזה יתכפרו עוונותיו, שנאמר <small>(משלי טז ו)</small>: \"בחסד ואמת יכופר עוון\". ויטרח לעשות כל מצוה ומצוה כמאמרה; ויטרח לזכות הרבים, ולגמול חסדים לבני אדם, ולהתפלל בכוונה ובהכנעה ובקריעת הלב, ולבקש מחילה מאת השם על כל פשעיו. וימנע עצמו משחוק וטיולים ודברים בטלים, ומלשמוע חידושי העולם. וכן ימנע מכל הדברים. וישער בעצמו בשעור מכוון איזה דבר יוכל לעשות ומה יוכל לסבול עם עסק התורה והמצוות. וישתדל לעולם שיהיה נכנע לאלהים, ולכל הפחות יום אחד בשבוע יתענה; ובאותו היום יפנה עצמו מכל דבר שבעולם, וישב יחיד לבדו, ויערך מחשבות בלבו לאלהים להדבק בו, ולהיות מר רוח על שעמד במרד נגד המלך הגדול. ויבכה ויתאבל בשברון הלב, וירבה בתחנונים, וירבה בתשבחות. וילקה עצמו באותו היום שלוש פעמים, ובשעה שמלקין אותו יאמר: \"והוא רחום יכפר עון ולא ישחית...\" עד \"כל חמתו\" <small>(תהלים עח לח)</small>; וכן יאמר בכל מלקות ומלקות שלוש פעמים. וכן יעשה כל הימים, עד שימצא חן לפני המלך העליון.",
+                "ואם החוטא הבא לעשות תשובה הוא אדם שאינו יכול ללמוד, או שהוא מטופל, או שהוא עם הארץ, או שהוא למדן אך אינו יכול לכף עצמו לשמור את כל דברי הספר הזה – לכל אלה יש להחמיר לסבל יסורין קשין. ואין הייסורין שווין לכל אדם, כי יש אדם שהוא בריא מאוד, ויש שהוא חלוש. הלוא בהיות בית דין בירושלים בלשכת הגזית, והיו דנין דיני נפשות ומלקויות, היו אומדים במלקויות כפי כוח האיש הנלקה. וכך יש לעשות עכשיו הכל לפי עניין האיש: יש אדם אם מחמירין עליו בעניין הצער – יעזוב לגמרי ולא יעשה תשובה. לכן צריך החכם לחקור עניין האיש, ולהורות לפי ראות עיניו.",
+                "ועתה יש לכתוב ענייני הצער לפי כל עבירה ועבירה: הבא על הגויה – יתענה וילקה, ולא יאכל בשר ולא ישתה יין לכל הפחות ארבעים יום; או יתענה שלושה ימים לילה ויום, שלוש שנים פעם לשנה. ואם אחר התשובה יחזור לסורו, יחמיר יותר עליו: בימות החמה ילך במקום נמלים הרבה וישב ביניהם ערום, ובימות החורף ישבר הקרח וישב במים עד החוטם. ואם עוד יחזור לסורו יחמיר עליו יותר ויותר.",
+                "המוציא שכבת זרע לבטלה – יתענה ארבעים יום, ואפילו אינם רצופין. וישב במים בימות החורף כדי צליית ביצה וגמיעתה כל הארבעים יום; ולא יאכל בשר ולא ישתה יין ודבר חם, לבד משבתות וימים טובים. וירחץ הראש מעט במים פעמים או שלוש, כל אותן ארבעים יום.",
+                "אם חיבק או נישק אשתו נידה – יתענה ארבעים יום. הבא על אשתו נידה – יתענה ארבעים יום רצופים וילקה בכל יום; ולא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא יאכל מאכל חם לבד משבתות וימים טובים. ולא ירחץ כל אותם הימים, ויתוודה בכל יום. המנשק שאר נשים או מחבקם – יתענה שני וחמישי, וירחק מפתח ביתה. רבה בהמה, חיה או עוף – יתענה ולא ירחץ ארבעים יום, ולא יסתכל בבהמה חיה ועוף בשעה שנזקקים זה לזה.",
+                "רוצח – ילך בגולה שלוש שנים, וילקה בכל עיר ועיר ויאמר \"רוצח אני\". ולא יאכל בשר ולא ישתה יין, ולא יגלח שער ראשו וזקנו אלא פעם אחת בחודש. ויקשר ידו אשר רצח בה וזרועו בברזל ובצוארו, וילך יחף, ויבכה על חטאתו, ויתענה בכל יום עד שיגמור תעניתו וגלותו. ואחר כך יתענה שנה אחת שני וחמישי ושני. אם יחרפוהו – ישתוק. ואותן שלוש שנים לא ילך בטיול ושחוק. וכשיגלה, ישכיב עצמו לפני פתח בית הכנסת; ויעברו עליו העוברים ושבים, אך לא ידרכוהו.",
+                "משומד – יסיר מלבושיו הנאים, ויתאבל ויבכה ויצטער כל ימי חייו, וישפיל רוחו וגאוותו, ויתוודה שלוש פעמים בכל יום. ולא יאכל בשר ולא ישתה יין כי אם בשבתות וימים טובים. וירחץ מעט, ולא יחוף ראשו כי אם פעם אחת או פעמים בחודש. ולא ילך לשחוק ולא לנישואין, כי אם בברכת נישואין לבדה. וירחק מעבודה זרה ומעובדיה, ולא ישב אצל גלחים וכמרים, ולא במקום שמדברים דברי מינות; ויתרחק מפתח ביתם ולא יהנה מהם. ומיד כשישוב – צריך טבילה. ויסבול צער ויסורין כנגד חטאיו: כי כפר בעיקר, וחילל שבתות, ובעל נכריות, ועבר כריתות ומיתות בית דין. לכן צריך יסורים גדולים ותשובה גדולה.",
+                "הבא על אשת איש או נערה המאורסה – הרי זה אוסרהּ על בעלה כיון שנתרצית, וחייב עליה מיתת בית דין. לכן יסבול צער הקשה כמוות: בימות החורף ישב בשלג או בקרח בכל יום שעה אחת, כן יעשה כל החורף, פעם אחת או פעמים או שלוש פעמים. ובימות החמה ישב לפני זבובים או לפני הדבורים, או שאר יסורים הקשים כמוות, ויתוודה בכל זה בבכי ואנחה. ושנה תמימה לא יאכל בשר ולא ישתה יין, לבד משבתות וימים טובים ופורים. ולא יאכל מאכל חם, ולא ירחץ כי אם בערבי שבתות וימים טובים מעט. ולא יראה שום שחוק, רק לשמע ברכת חתנים. ולא יעדן עצמו בשום דבר. וילקה בכל יום, וישכב על הארץ או על דף אחד בלא כר וכסת, כי אם בשבתות וימים טובים ישכב על תבן וקש וכר בראשו, עד כי יסיר הרוח הגסה שבו וימית התאווה. וחיי צער יחיה, וילבש שק על בשרו. ולא ידבר מעניין תאוות נשים, ולא יסתכל בנשים ובתכשיטיהן אפילו כשאינן עליהן, ולא ישמע קול ניגונן. ולא יהיה עם הנשים כלל, לא ברמיזה ולא בשום דבר; ואפילו עם אשתו כשהיא נידה – לא יתייחד עמה בשום ייחוד.",
+                "הנשבע לשקר או מעל בחרם – יש לו ללקות כמה פעמים כל ימי חייו, ויתוודה ימים רבים. ולאחר כן יזהר לבלתי השבע אפילו באמת, לא בתורה ולא בנשמות אבותיו, אך ידור בחיי ראשו. אבל ישבע לקיים את המצוות. ויזהר שלא יוציא שם שמים לבטלה מפיו, ויזדעזעו איבריו כשיזכיר את השם ברוך הוא. ויזהר בברכה לבטלה; ואם שגג וברך ברכה לבטלה, יאמר אחריו: \"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד\" <small>(ירושלמי ברכות ו א)</small>. ואותם המרגילים בפיהם ובפי זרעם להזכיר שם שמים במרחצאות ובמקום הטינופת ולהזכיר שם שמים לבטלה – אוי לנפשם ולזרעם כי כן לימדו לשונם. לכן ישמור ויגדור עצמו וזרעו וחבריו הנשמעים לו, מלהזכיר שם שמים לבטלה. ואם הוצרך זה השב לעשות שבועה לבעל חובו אפילו באמת – יתענה אותו היום בכל שנה.",
+                "אם הורגל לדבר בבית הכנסת, ולעשות שחוק וקלות ראש – מעת שישוב יזהר שלא ידבר בבית הכנסת שום דבר של חול, ואפילו שלא בשעת התפילה. וישב במורא גדול ויתפלל בהכנעה. ויתענה ארבעים יום, בין רצופים בין מופלגים, וילקה בצנעה בכל יום.",
+                "גנב או לקח ריבית – ישיב, ויבקש ממנו מחילה. ויתענה ארבעים יום או יותר, ויתוודה בכל יום. ויזהר מלקבל פיקדונות, ולא ירגיל ללכת אל ממון חברו. ויעשה גמילות חסד בגופו ובממונו, ויוותר משלו לעמלי תורה יראי שמים. וזה שלקח ריבית, אם היה יכול שלא ליטול ריבית אפילו מן הגוי – היה טוב.",
+                "המלשין חברו – הרי זה משניאו בעיני השר. ומעליל עליו, ולוקח ממונו, וממית רעהו, ואשתו ובניו התלויים בו – יפרע לחברו כל מה שהפסיד ויבקש ממנו מחילה. וילקה ויתענה יותר משנתיים, ויתוודה כל ימי חייו, כי נחשב כאילו הרג חברו ואשתו ובניו, וכמה עבירות עשה – על כן ישבור רוחו. ואם אין לו מה לשלם – ירבה עליו רעים ויבקש ממני מחילה, ויצמצם ויפרע לו או ליורשיו.",
+                "הולך רכיל – כיוצא בו. ואין לו רפואה [אם לא] יבקש ממנו מחילה. ויתענה ארבעים יום או יותר, וילקה בכל יום, ויתוודה כל ימי חייו. ויהיו כל עסקיו במצוות, ובעסק השלום בין כל אדם ובין איש לאשתו.",
+                "המכה חברו וצערו, בין בממון בין באונאת דברים – אין לו כפרה אם לא ירצה את חברו. ואין יום הכיפורים מכפר אלא עבירות שבינו ובין המקום, אבל שבינו ובין חברו – צריך לפייסו <small>(יומא פה ב)</small>. המגביה ידו על חברו נקרא \"רשע\" <small>(סנהדרין נח ב)</small> – ויבקש ממנו מחילה ויתכפר.",
+                "המלבין פני חברו – יתענה ארבעים יום או יותר, וילקה בכל יום, ויתוודה כל ימי חייו. המכנה שם לחברו – יבקש ממנו מחילה בפני רבים, ויתענה ארבעים יום, ויתוודה בצנעה בכל יום.",
+                "המאנה את הגר – יבקש ממנו מחילה; וילקה, ויתוודה, ויתענה ארבעים יום.",
+                "המקניט את חברו – יביא שלוש שורות של בני אדם, ויאמר: \"חטאתי וישר העויתי, ולא שוה לי\" <small>(ע\"פ איוב לג כז)</small>. ויבקש ממנו שלוש פעמים ולא יותר. ואם מת – יוליך עשרה בני אדם על קברו, ויאמר: \"חטאתי ליי אלהי ישראל, וחטאתי גם לפלוני זה שהקניטיו <small>(יומא פז א)</small>.",
+                "ומתחילה ילך המקניט למי שהקניטו, ויאמר: \"פשעתי בך\". ואם אינו מקבל – יביא עשרה בני אדם, ויבקש ממנו מחילה בפניהם. ודווקא שלא בזהו ברבים, אבל בזהו ברבים, לא די לו מחילה בבקשת פיוס בינו לבינו. ולא יהא המוחל אכזרי <small>(בבא קמא צב א)</small>. ואם הקניטו והוציא עליו שם רע – אין לו מחילה עולמית <small>(ירושלמי בבא קמא ח ז)</small>, אלא אם כן יתענה וילקה בינו לבין עצמו ארבעים יום או יותר.",
+                "המחלל את השם – חילול השם הוא עוון גדול מאוד. ומהו חילול השם? אמר רב <small>(יומא פו א)</small>: כגון אנא, דאזילנא לבי טבחא, ושקילנא בשרא, ולא יהיבנא דמי לאלתר. פירוש: מביא עצמו לידי זלזול דגזל, והעולם לומדים ממנו ומזלזלים יותר. רבי יוחנן אמר: כגון אנא, דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין. [פירוש:] והעולם מזלזלים ולומדים ממנו להקל יותר. דבי רבי אמי אמרי: כל שחבריו בושים מחמת שמועתו. פירוש: שאומרים עליו מעשים שאינם מהוגנים, ובני אדם לומדים ממעשיו, ונושאים קל וחומר ממנו, ומורים היתר על גופי עברות. אמר רבי אבהו משום רבי חנינא <small>(קידושין מ א)</small>: נוח לו לאדם שיעבור עברה בסתר, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא. פירוש: שלא ילמדו בני אדם ממעשיו.",
+                "ואמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו – ילך למקום שאין מכירים אותו, וילבש שחורים ויתעטף שחורים, ויעשה מה שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא. ופירש רבנו חננאל: חס ושלום שהותר לו לעבור עבירה, אלא חכמים עמדו כנגד יצר הרע, שאינו מתאווה אלא אל האסור ולמלאות תאוותו, וכיון שהולך למרחוק ולובש שחורים – אז לבו ישתבר וימנע מן החטא. אבל לעשות אסורים – כלל וכלל לא. אך מעשים הללו משברים רוע יצר הרע, ומונעים אותו מלעבור. כדאמר רבי אלעאי, כי יגיעת דרכים ואכסניות, ולבישת שחורים – משברים יצר הרע, ומונעים אותו מן העברות. ואמרו: כל שלא חס על כבוד קונו – ראוי לו שלא בא לעולם <small>(חגיגה יא ב)</small>. ואמרו בגמרא: אמר רב יוסף: זה העובר עבירה בסתר. ואמר רבי יצחק: כל העובר עבירה בסתר – כאילו דוחק רגלי השכינה.",
+                "חילול השם היא עבירה שיש לה פירות. כי כשעשה דבר רע – אז אחרים לומדים ממנו. ומזאת העבירה יש לכל אדם לירא מאוד מאוד, כי חילול השם ישנו בכמה דרכים ואין לו שיעור, כי כל המבזה מצוה אחת ומקל בכבוד שמים נקרא \"מחלל השם\", כי אחרים ילמדו ממנו ויקלו יותר. לכן צריך אדם לזהר מאוד מאוד בכל מעשיו, שלא ילמדו ממנו להקל ולזלזל.",
+                "עבר אדם על כריתות ומיתות בית דין – תשובה ויום הכיפורים מכפר מחצה, ויסורים מכפרים מחצה. אבל נתחלל שם שמים על ידו – אין כוח בתשובה לתלות, ולא יום הכיפורים לכפר, ולא בייסורים למרק. אלא הכל תולין, ומיתה ממרקת <small>(יומא פו א)</small>. על כן יזהר כל אדם מחילול השם, ויתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו <small>(חולין מד ב)</small>. ועיקר תשובה של חלול השם – שיודה חטאיו כנגד רבים, ויאמר להם: \"אל תלמדו ממני, כי אני חטאתי, עויתי ופשעתי, חיללתי השם יתברך באוולתי.\" ויתענה כמה תעניות, ויתוודה בכל יום עד יום מותו.",
+                "על כל עבירה ועבירה שאדם עושה, בין בשוגג בין במזיד, כגון שנגע בנר או הדליק ואינו זוכר שהוא שבת, או שעשה בלא ידיעה – יש לו להתוודות ולהתענות לכל הפחות שני ימים: שני וחמישי. וכן על כל עבירות, גדולות וקטנות, שאדם עושה – יתענה. ובזה יש שתי טובות: האחת – שהתענית מכפרת. והשנית – שימנע מעברות, כי יחשוב: \"אם אעשה זה אצטרך להתענות\", וימנע מתוך כך מן העבירה. וזהו הגדר הגדול לפני כל העבירות, שיקנס עצמו: או ליתן צדקה או לעשות צער בגופו כשעובר. וכן יעשה לכל העבירות שהוא רגיל בהם, כגון שנאה וקנאה, ושמח לאיד חברו, ודברים בטלים, ולשון הרע; או שלא התכוון בברכות ובתפילה, שזרק הברכות מפיו בלא כוונת הלב, וכל כיוצא באלו. הרבה מאוד יבדוק עצמו בכל יום באלה העניינים, אם פגע באחד מאלו ועבר עליהם – ימהר להצטער ולהתאבל ולהתוודות על איזה עוון שעשה, ולבקש מחילה מאת השם יתברך בלב נשבר.",
+                "וענין גדול הוא הווידוי. כי שנו רבותינו זכרונם לברכה <small>(סנהדרין מג ב)</small>: היה רחוק מבית הסקילה כעשר אמות, אומרים לו: \"התוודה!\" שכן דרך המומתין – מתוודין, שכל המתוודה יש לו חלק לעולם הבא. שכן מצינו בעכן, שאמר לו יהושע: \"בני שים נא כבוד ליי אלהי ישראל ותן לו תודה, והגד נא לי מה עשית, אל תכחד ממני. ויען עכן את יהושע ויאמר: אמנה אנכי חטאתי ליי אלהי ישראל, וכזאת וכזאת עשיתי\" <small>(יהושע ז יט-כ)</small>. ומניין שכיפר לו הווידוי? דכתיב: \"ויאמר יהושע מה עכרתנו? יעכרך יי ביום הזה!\" <small>(שם פסוק כה)</small> – \"ביום הזה\" אתה עכור, ואין אתה עכור לעולם הבא. ואם אינו יודע להתוודות, אומרים לו: אמור: \"תהא מיתתי כפרה על כל עוונותי\".",
+                "כל המצוות שבתורה, בין עשה ובין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן, בין בזדון בין בשוגג, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו – חייב להתוודות לפני האל ברוך הוא, שנאמר : \"איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם למעול מעל ביי, ואשמה הנפש ההוא. והתוודו את חטאתם אשר עשו\" – זה ווידוי דברים. וכל בעלי חטאות ואשמות, וכל חייבי מיתות בית דין או מלקות – אין מתכפר להם במיתה או במלקות או בקרבן, עד שיעשו תשובה ויתוודו. וכן החובל בחברו ומזיק ממון חברו, אף על פי ששִלַּם לו – אין מתכפר לו עד שיתוודה וישוב מלעשות כזה לעולם. וכיצד מתוודה? יאמר: \"אנא השם! חטאתי עוויתי פשעתי לפניך, ועשיתי כך וכך. והרי ניחמתי ובושתי במעשי, ולעולם איני חוזר לדבר זה\". זהו עיקרו של ווידוי, וכל המרבה להתוודות ומאריך בעניין זה – הרי זה משובח. וגם זה עיקר הווידוי: \"אבל אנחנו חטאנו\".",
+                "וטוב מאוד לפרש החטא שלו בתוך הווידוי. כגון אם אכל נבילות וטריפות או שאר דבר אסור, כשיאמר \"אשמתי\" – יאמר \"אכלתי דבר אסור\". ואם חטא בזנות, כשיאמר \"בגדתי\" – יאמר \"בעלתי בעילת זנות\", ויפרש בה אם בעל גויה או נידה. ואם גנב, כשיאמר \"גזלתי\" – אז יאמר \"מפלוני ומפלוני גנבתי וגזלתי\". ואם הוציא שם רע על חברו, או לשון הרע או שום נידוי – יאמר עליו \"דברתי דופי\". ואם הוציא שכבת זרע לבטלה, כשיגיעל ל\"העויתי\" – אז יאמר \"הוצאתי שכבת זרע לבטלה\". ואם זנה עם עריות, כשיגיעל ל\"זדתי\" – יאמר \"זניתי\". ואם חילל שבתות, כשיגיע ל\"חמדתי\" – אז יאמר \"חיללתי שבתות\"; ואם חמד – יאמר \"חמדתי\". וכן לכל אלפא-ביתא, לכל אות ואות שבווידוי – יאמר מעין אותע עבירה שעשה. ויאמר בבכי: \"יעזב רשע דרכו, ואיש און מחשבתיו, וישב אל יי וירחמהו, ואל אלהינו כי ירבה לסלוח\" <small>(ישעיהו נה ז)</small>; ואז יועיל לו.",
+                "ובסוף הווידוי: \"סרתי ממצוותיך וממשפתיך הטובים ולא שווה לי. אותה צדיק על כל הבא עלי, כי אמת עשית ואני הרשעתי\". ואז יאמר כך: \"עברתי על מצוות עשה ועל מצוות לא תעשה; עברתי על חייבי כריתות ומיתות בית דין; עברתי על התורה שבכתב, עברתי על התורה שבעל פה; שכחתי שמך הגדול, שכחתי עול מלכותך ויראתך; ואתה צדיק על כל הבא עלינו\". ואיתא בירושלמי <small>(ירושלמי יומא ח ז)</small>: כיצד מתוודה? \"ריבון העולמים! הרע בעיניך עשיתי, ובדרך רע הייתי עומד, ובשרירות לבי הלכתי, ותוכחותיך לא שמעתי. ושוב איני עושה כן. יהי רצון מלפניך השם אלהי ואלהי אבותי, שתכפר לי על כל פשעי, ותמחל לי על כל עוונותי, ותסלח לי על כל חטאתי\".",
+                "כללו של דבר: ישוב אדם מכל המידות הרעות. והמידות הרעות הן צריכות חיזוק רב וגדול מאוד, כי כבר אדם מורגל בזה וקשה לו לפרוש מהן. ועל זה נאמר: \"יעזוב רשע דרכו, ואיש און מחשבותיו\" <small>(ישעיהו נה ז)</small>. ואל יחשוב בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלות התשובה, מפני החטאים והעוונות שעשה – אין הדבר כן. אלא הוא אהוב ונחמד לפני הבורא יתברך, כאילו לא חטא מעולם. ולא עוד אלא ששכרו הרבה, שהרי טעם טעם חטא, ופרש ממנו וכבש יצרו. ואמרו חכמים <small>(ברכות לד ב)</small>: במקום שבעלי תשובה עומדים – אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו. כלומר: מעלתם גדולה ממעלתם של אלו שלא חטאו מעולם, מפני שהן כובשים את יצרם יותר מהם. וכל הנביאים כולם צוו על התשובה <small>(ברכות שם)</small>, ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה <small>(סנהדרין צז ב)</small>. וכבר הבטיחה התורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותם, ומיד הם נגאלים, שנאמר <small>(דברים ל א-ג)</small>: \"והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה, הברכה והקללה אשר נתתי לפניך, והשבת אל לבבך... ושבת עד יי אלהיך... ושב יי אלהיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים...\".",
+                "גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה, שנאמר <small>(הושע יד ב)</small>: \"שובה ישראל עד יי אלהיך\" <small>(יומא פו א)</small>, ונאמר <small>(עמוס ד ו)</small>: \"ולא שבתם עדי נאום יי\". ונאמר <small>(ירמיהו ד א)</small>: \"אם תשוב ישראל נאום יי – אלי תשוב\"; כלומר: אם תחזור בתשובה – אלי תדבק. התשובה מקרבת את הרחוקים. אמש היה זה שנוא לפני המקום ברוך הוא, משוקץ ומרוחק ומתועב, והיום הוא אהוב ונחמד וקרוב וידיד. וכן אתה מוצא: בלשון שהקדוש ברוך הוא מרחיק את החוטאים – בו מקרב את השבים, בין יחיד בין רבים, שנאמר <small>(הושע ב א)</small>: \"והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם, יאמר להם בני אל חי\".",
+                "על יכניה ברשעתו נאמר <small>(ירמיהו כב ל)</small>: \"כתבו את האיש הזה ערירי גבר ולא יצלח בימיו...\"; \"אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני, כי משם אתקנך...\" <small>(שם פסוק כד)</small>. וכיון ששב בגלותו, נאמר בזרובבל בנו <small>(חגי ב כג)</small>: \"ביום ההוא נאום יי צבאות, אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאום יי, ושמתיך כחותם\".",
+                "כמה מעולה מעלת התשובה! אמש היה זה מובדל מהשם אלהי ישראל יתברך, שנאמר <small>(ישעיהו נט ב)</small>: \"עונותיכם היו מבדלים בינכם לבין אלהיכם\"; צועק ואינו נענה, שנאמר <small>(שם א טו)</small>: \"גם כי תרבו תפלה אינני שמע\"; ועושה מצוות וטורפין אותן בפניו, שנאמר <small>(שם א יב)</small>: \"מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי\"; \"מי גם בכם ויסגר דלתים\" <small>(מלאכי א י)</small>; \"עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר\" <small>(ירמיהו ז כא)</small>. והיום הוא מודבק בשכינה, שנאמר <small>(דברים ד ד)</small>: \"ואתם הדבקים ביי אלהיכם\"; צועק ונענה מיד, שנאמר <small>(ישעיהו סה כד)</small>: \"והיה טרם יקראו ואני אענה\"; ועושה מצוות ומקבלים אותן בנחת ובשמחה, שנאמר <small>(קהלת ט ז)</small>: \"כי כבר רצה האלהים את מעשיך\". ולא עוד אלא שמתאווה להם, שנאמר <small>(מלאכי ג ד)</small>: \"וערבה ליי מנחת יהודה וירושלים, כימי עולם וכשנים קדמניות\".",
+                "בעלי תשובה דרכן להיות שפלים וענווים ביותר. ואם יחרפו אותם הכסילים במעשיהם הראשונים, ויאמרו להם \"אמש היית עושה כך וכך\" – אל ירגיש להם, אלא שומעים ושמחים, ויודעים שזהו זכות להם, ושכל זמן שבושים ממעשיהם שעברו ונכלמים מהם – זכותם מרובה ומעלתם מתגדלת. וחטא גדול הוא לומר לבעל תשובה: \"זכר מעשיך הראשונים\", או להזכירם לפניו כדי לביישו. ועל זה נאמר <small>(ויקרא כה יז)</small>: \"ולא תונו איש את עמיתו\".",
+                "ומי שהוא בעל תשובה יש לו לדרוש במעשים טובים, ולהתרחק מן עשתונות העולם הזה, ולהרהר בעצת השם ולחסות בצלו. ולשאת עול תורת השם וחרפת אוילים ובזיון, ולהיות כחרש וכעוור וכמת, כענין שנאמר <small>(תהלים סט ח-יד)</small>: \"כי עליך נשאתי חרפה... ואתנה לבושי שק... ואני תפילתי לך יי עת רצון\". "
+            ],
+            [
+                "<big><b>שער העשרים ושבעה - שער התורה </b></big>",
+                "התורה. בשלושה כתרים נכתרו ישראל: כתר תורה, כתר כהונה, כתר מלכות <small>(משנה אבות ד יג)</small>. כתר כהונה זכה בו אהרן, שנאמר: \"והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם\" <small>(במדבר כה יג)</small>. כתר מלכות זכה בו דוד עליו השלום, שנאמר: \"זרעו לעולם יהיה, וכסאו כשמש נגדי\" <small>(תהלים פט לז)</small>. כתר תורה – הרי הוא מונח ועומד ומוכן לכל ישראל, שנאמר: \"תורה צוה לנו משה, מורשה קהלת יעקב\" <small>(דברים לג ד)</small>. כל מי שירצה – יבוא ויטול. שמא תאמר שאותן כתרים גדולים מכתר תורה? הרי הוא אומר: \"בי מלכים ימלכו, ורזנים יחוקקו צדק. בי שרים ישרו\" <small>(משלי ח טו-טז)</small>. הא למדת שכתר תורה גדול מכתר כהונה ומכתר מלכות <small>(יומא עב ב)</small>. ואמרו חכמינו זיכרונם לברכה <small>(הוריות יג א)</small>: ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ, שנאמר: \"יקרה היא מפנינים\" <small>(משלי ג טו)</small> – מכהן גדול הנכנס לפני ולפנים.",
+                "אין לך מצווה בכל המצוות שהיא שקולה כנגד תלמוד תורה, רק תלמוד תורה שקולה כנגד כל המצוות, לפי שהתלמוד מביא לידי מעשה <small>(בבא קמא יז א)</small>. ומה שאמרו \"תלמוד תורה כנגד כולם\" <small>(משנה פאה א א)</small> – זה הלומד על מנת ללמד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים; ומפני קביעתו של תורה אינו יכול לקיים כל המצוות, ובשעה שאינו לומד עושה כל מה שיוכל לעשות, ובזה מראה דעתו שחפץ בעשיית המצווה. ואז תלמוד תורה כנגד כולם, כי כשהוא לומד המצווה וחפץ לקיימה – אז יש לו שכר כאילו קיימה, כיון שנתעכב מחמת קביעתו, ונמצא ששכר עשייה ולמוד בידו. אבל מי שהולך בטל פעמים רבות, והיה יכול לעשות מצווה בעת הביטול ואינו חושש לעשותה, או בשעה שעושה שום מצווה אינו מדקדק בה כראוי – על זה לא נאמר: \"תלמוד תורה כנגד כולם\".",
+                "מי שנשאו לבו לעשות מצווה זו ולקיימה כראוי לו, ולהיות מוכתר בכתרה של תורה – לא יסיח דעתו לדברים בטלים, ולא ישים אל לבו שיקנה תורה עם עושר וכבוד כאחד. אלא כך היא דרכה של תורה: פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל <small>(משנה אבות ו ד)</small>.",
+                "ואם תאמר: עד שאקבץ ממון וכשאפנה מעסקי – אז אחזר ואקרא ואשנה. אם תעלה מחשבה זו בלבך, אז אין אתה זוכה לכתרה של תורה לעולם; אלא עשה תורתך קבע, ומלאכתך עראי <small>(משנה אבות א טו)</small>. ואל תאמר: \"לכשאפנה אשנה\", שמא לא תפנה <small>(משנה אבות ב ד)</small>.",
+                "כתיב בתורה: \"לא בשמים הוא\" <small>(דברים ל יב)</small>, פירוש: בגסי הרוח. \"ולא מעבר לים הוא\" <small>(שם יג)</small>, פירוש: באותם שהולכים מעבר לים <small>(ערובין נה א)</small>. לפיכך אמרו חכמינו זיכרונם לברכה: ולא כל המרבה בסחורה מחכים <small>(משנה אבות ב ה)</small>. ואמרו חכמינו: הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה <small>(שם ד י)</small>.",
+                "ומתוך שאדם עוסק בתורה לשמה, וטורח ויגע לשם שמים – אז נעשו שתי כליותיו כשני מעיינות, ומוציא טעם והלכות מעצמו, מה שלא למד מעולם ומה שלא נתן אפילו למשה מסיני. כאשר מצינו באברהם אבינו זכרונו לברכה, שלא למד מעולם משום אדם, אך מעצמו היה יושב ומחשב אחר המצוות, ולמד מלבו כל התורה והמצוות, עד שהעיד עליו הכתוב: \"וישמר משמרתי, מצוותי חוקותי ותורתי\" <small>(בראשית כו ה)</small>. ואמרו חכמינו זיכרונם לברכה, שאפילו ערובי תבשילין היה יודע <small>(עיין בראשית רבה צה ג)</small>. וגם אמרו חכמינו זיכרונם לברכה <small>(עבודה זרה יד ב)</small>: אברהם אבינו עליו השלום למד ארבע מאות פרקים. ומי למד לו כל זה? אלא נעשו שתי כליותיו כשתי מעיינות, ונובעות לו חוכמה ותורה.",
+                "וכן מצינו ברבי אליעזר הגדול: מתוך שעסק בתורה הרבה, העידו עליו רבותינו זכרונם לברכה שנתגלה לו מה שלא נתגלה למשה מסיני <small>(פרקי דרבי אליעזר ב)</small>. וכן אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: מדורו של משה רבנו עליו השלום עד דורו של יהושע, ומיהושע לזקנים, ולנביאים, ולאנשי כנסת הגדולה, ולתנאים, ולאמוראים, ולגאונים, ולכל חכמי הדור שעסקו בתורה הרבה ונתנו נפשם עליהם – נתגלו להם רזי תורה וסודי חכמה, מה שאין אדם יכול למצוא מעצמו.",
+                "וכבר מנו חכמינו זיכרונם לברכה בפרקי אבות <small>(ו ו)</small> ארבעים ושמונה דברים שנקנית התורה בהם. ומי שיעלה על לבו להיות זוכה לדרך התורה, יטריח לקיים אותם ארבעים ושמונה דברים, ואז יעלה לכל טוב.",
+                "וצריך הלומד להיות זריז וזהיר ללמוד. כי מלאכת התורה אינה דומה לשאר מלאכות, כי הלומד שאר מלאכות אפילו יבטל ממנה כמה שנים – לא ישכחנה. אבל כשלומד תורה ואינו חוזר – מיד שוכח. ואפילו אם יחזור מאה פעמים, אם יסיח דעתו ממנה ישכח הכל. והדין נותן, כי כל מלאכות אינן צריכות לב כי אם כשלומד המלאכה בתחילה; אבל בעשייתן אינן צריכות לב, אך עושה מלאכתו וחושב הנה והנה. אבל הלימוד אינו כן, כי כל פעם ופעם צריך לבו לכוון שמועתו, ולא לחשוב בשום דבר אחר כי אם בשמועתו. לכן מי שיפנה לבו לבטלה – מיד הוא שוכח מה שטרח כל ימיו.",
+                "וגם אמרו חכמינו זכרונם לברכה: אם אין אדם שוכח מה שלמד, אם כן היה לומד כל התורה כולה, ואחר כך היה הולך בטל. והבטלה מביאה לידי שעמום ולידי עבירה <small>(כתובות נט ב)</small>. לכך נגזרה גזרת השכחה, שיהא אדם עוסק בתורה כל ימיו, ומתוך כך אינו בא לידי חטא.",
+                "והתורה מביאה לידי מעשים טובים וזכות, כי כאשר הוא עוסק בתורה והוגד לו עונש העבירות וזכות המצוות – אז נותן אל לבו לעשות הטוב. ויגיעת התורה משכחת ומונעת אותו מן העון. אבל הבטלה גוררת את העון, ומורידתו לשאול. לכן יהא זריז לעסק בתורה תמיד יומם ולילה, ואף כשהוא הולך בדרך או שוכב במיטתו. ואם אינו יכול ללמד בפה, יחשוב בלבו על שמועתו, ויהא דעתו על לימודו שלא יסיח דעתו מלימודו, ואז קיים \"והגית בו יומם ולילה\" <small>(יהושע א ח)</small>. כי אינו אומר \"ודברת בו יומם ולילה\" אלא \"והגית בו\", והגיון אינו אלא בלב. ועל זה נאמר: \"ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך\" <small>(דברים ו ז, יא יט)</small>. וזהו שנשתבחו רבותינו זכרונם לברכה, שלא הלכו ארבע אמות בלא תורה <small>(מגילה כח א)</small>: או היו לומדים וגורסים, או היו מחשבים בלבם בשמועתם או בלימודם.",
+                "לכן תתן לבך וכל דעתך על התורה בכל עת, כי אדם לומד בתורה חכמה, ודרך ארץ, וענווה וצניעות, וכל מעשים טובים; ומן השמים עושים לו צרכיו, והתורה משמרתו ומגדלתו ומרוממתו, כמו ששנו חכמים <small>(משנה אבות ו א)</small>: אמר מאיר: כל העוסק בתורה לשמה – זוכה לדברים הרבה. ולא עוד, אלא שכל העולם כדאי הוא לו. נקרא \"רע\", \"אהוב\"..., ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים. הרי שכר פריע בעולם הזה, אבל לעולם הבא: \"עין לא ראתה אלוהים זולתך\" <small>(ישעיהו סד ג)</small>, ואין למעלה הימנה לעולם הבא. איתא במדרש <small>(רות רבה א א)</small>: רבי שאל לרבי בצלאל: מהו דכתיב: \"כי זנתה אמם\" <small>(הושע ב ז)</small>? אמר לו: אימתי נעשית דברי תורה כזונה? בזמן שבעליה מבזים אותה. כיצד? חכם יושב ודורש \"לא תטה משפט\" <small>(דברים טז יט)</small>, והוא מטה משפט; \"לא תכיר פנים\" <small>(שם)</small>, והוא מכיר פנים; \"ולא תקח שחד\" <small>(שם)</small>, והוא לוקח שוחד.",
+                "וכן דרשו רבותינו זכרונם לברכה: \"וחכמת המסכן בזויה\" <small>(קהלת ט טז)</small> – איזה חכמת מסכן בזויה? זהו שהוא עני במעשים טובים, אז חכמתו בזויה. וכשיורה הוראות לעשות טוב והוא אינו עושה, אז אין דבריו מקובלים. ולא המדרש עיקר אלא המעשה <small>(משנה אבות א ד)</small>. לכן יש לכל אדם לכוון מעשיו לשם שמים. וראה והבן מאלישע בן אבויה, בשביל שלמדו אביו תורה שלא לשמה – לסוף נהפך למינות. דאמרינן בירושלמי חגיגה <small>(ב א)</small> ובמדרש קהלת <small>(ז יח)</small>: כשנימול עשה אביו סעודה לחכמים, והזמין לרבותינו: לרבי אליעזר ורבי יהושע ושאר חכמים. והיו יושבים בסעודה ומדברים דברי תורה עד שבא האש סביבם. בא אביו של אלישע ואמר להם: רבותי, וכי באתם לשרף את הבית?! אמרו לו: אינו כן אלא שמפני שאנו חוזרים בדברי תורה ונביאים וכתובים, והדברים מעידים בינותינו שמהר סיני נתנו, ומתוך האש נתנו. אמר: כיון שאני רואה שכך כוח התורה, אם נתקיים לי בן זה אני נותנו לתורה. ובשביל שהיה מתכון שלא לשמה, אלא לכבוד – נהפך בנו למינות. ואף על פי כן, לעולם ילמד אדם אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה – בא לשמה <small>(פסחים נ ב)</small>.",
+                "ועתה יש לי לכתוב ענייני התלמוד והמצוות:",
+                "כל המצוות שנתנו לו למשה בסיני – בפירושן ניתנו, שנאמר: \"ואתנה לך את לוחות האבן, והתורה והמצוה\" <small>(שמות כד יב)</small>; \"תורה\" – זו תורה שבכתב, \"והמצוה\" – זו פירושה <small>(ברכות ה א)</small>. וצוונו לעשות התורה על פי המצווה, ומצווה זו היא הנקראת \"תורה שבעל פה\". כל התורה כתבה משה רבנו עליו השלום קודם שמת בכתב ידו, ונתן ספר לכל שבט ושבט; וספר אחד נתנו בארון לעד, שנאמר: \"לקח את ספר התורה הזה, ושמתם אתו מצד ארון ברית יי אלהיכם, והיה שם בך לעד\" <small>(דברים לא כו)</small>.",
+                "והמצוה שהיא פירוש התורה – לא כתבה, אלא צווה בה לזקנים וליהושע ולשאר כל ישראל, שנאמר: \"את כל הדבר אשר אנכי מצווה אתכם – אתו תשמרו לעשות, לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו\" <small>(שם יג א)</small>; ומפני זה נקראת \"תורה שבעל פה\". ומימות משה רבינו עליו השלום ועד רבינו הקדוש, שהוא רבי יהודה הנשיא, לא חיברו חיבור שמלמדים אותו ברבים בתורה שבעל פה. אלא בכל דור ודור ראש בית דין, או נביא שיהיה באותו הדור – כותב לעצמו זכרון השמועות ששמע מרבותיו, והיה מלמד על פה ברבים. וכן כל אחד ואחד כותב לעצמו כפי כוחו מביאור התורה ומהלכותיה כמו ששמע, ומדברים שנתחדשו בכל דור ודור בדינים שלא למדום מפי השמועה אלא במידה משלוש עשרה מידות, והסכימו עליהם בית דין הגדול. וכך היה הדבר תמיד עד רבנו הקדוש, שהוא רבי יהודה הנשיא. ולמה עשה רבינו הקדוש כך, ולא הניח הדבר כמות שהיה? כי ראה שהתלמידים מתמעטים והולכים, והצרות מתחדשות ובאות, ומלכות רומי פושטת בעולם ומתגברת, וישראל מתגלגלים והולכים לקצוות להשתעבד – כשראה עניין זה, שהיו ישראל מבולבלים והיתה תורה משתכחת מישראל, אז חיבר המשניות להיות ביד כל אחד ואחד, כדי שילמדו במהרה ולא ישתכחו. וישב כל ימיו הוא ובית דינו, ולימדו המשנה ברבים. והיו לפניו גדולי החכמים שקבלו ממנו, ועמהם אלפים ורבבות משאר החכמים. ותלמידיו של רבי יהודה הנשיא גם כן חיברו חיבורים: רב חיבר \"ספרא\" ו\"ספרֵי\", לבאר ולהודיע עיקרי המשנה. ורבי חייא חיבר ה\"תוספתא\" לבאר עניני המשנה, וכן רבי הושעיא ובר קפרא חיברו הברייתותלבאר דברי המשנה. ונתגלגל הדבר כך, עד שבאו האמוראים, והיו להם מחלוקות בפירוש המשניות והברייתות והתוספתות, עד שחיבר רבי יוחנן ה\"תלמוד ירושלמי\" בארץ ישראל, אחר חורבן הבית בקירוב שלוש מאות שנה. ונקרא \"ירושלמי\" בשביל שהיה דר בירושלים. ואחר כך כמו מאה שנה חיבר רב אשי שהיה בבבל ה\"תלמוד בבלי\". ועניין שני התלמודים הוא פירוש דברי המשנה וביאור עמקותה, ודברים שנתחדשו בכל בית דין ובית דין מימות רבנו הקדוש ועד חיבור התלמוד. ומשני התלמודים, ומן התוספתא ומן הספרא ומן הספרי ומן התוספתות, מכולם יתבאר האסור והמותר, הטמא והטהור, החיוב והפטור, הפסול והכשר, כמו שהעתיקו איש מפי איש עד מפי משה רבנו זכרונו לברכה מסיני.",
+                "גם יתבאר מהם דברים שגזרו חכמים ונביאים שבכל דור ודור לעשות סייג לתורה, כמו ששמעו מפי משה רבנו זכרונו לברכה בפירוש, שנאמר: \"ושמרתם את משמרתי\" <small>(ויקרא יח ל)</small> – עשו משמרת למשמרתי <small>(מועד קטן ה א)</small>. וכן יתבאר מהם המנהגות והתקנות שהתקינו או שנהגו בכל דור ודור, כמו שראו בית דין של אותו הדור. לפי שאסור לסור מהם, שנאמר: \"לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל\" <small>(דברים יז יא)</small>. וכן משפטים ודינים מופלאים שלא קבלום ממשה רבנו זכרונו לברכה, ודנו בהן בית דין של אותו הדור במידות שהתורה נדרשת בהן, ופסקו אותם הזקנים וגמרו שהדין כך הוא – הכל חיבר רב אשי בתלמוד, מימות משה ועד ימיו.",
+                "ואחר בית דינו של רב אשי, שחיבר התלמוד וגמרוֹ בימי בנו, נתפזרו ישראל בכל הארצות פיזור יתר; והגיעו לקצוות ולאיים הרחוקים, ורבתה קטטה בעולם, ונשתבשו הדרכים בגיסות, ונתמעט תלמוד תורה, ולא נכנסו ישראל ללמד בישיבותיהם אלפים ורבבות כמו שהיה מקדם. אלא מתקבצים יחידים, השרידים אשר השם קורא, בכל עיר ועיר ובכל מדינה ומדינה; ועוסקים בתורה, ומבינים בחיבורי החכמים כולם, ויודעים מהם דרך המשפט היאך הוא.",
+                "אחר האמוראים עמדו הגאונים אשר ידעו כל התלמוד, בבלי וירושלמי וספרא וספרי ותוספתא, והם הוציאו לאור תעלומותיו של התלמוד ובארו ענייניו. לפי שדרך התלמוד עמוק הוא מאוד, ועוד שהוא בלשון ארמי מעורב עם לשונות אחרות, לפי שאותה הלשון הייתה ברורה לכולם בבבל בעת שחובר התלמוד. אבל בשאר מקומות, ובימי הגאונים אפילו בבבל, לא היו מכירים אותה הלשון עד שילמדו אותה. ושאלות רבות היו שואלים אנשי כל עיר ועיר לכל גאון אשר היה בימיהם, לפרש להם דברים קשים שבתלמוד, והם היו משיבים להם כפי חכמתם. ואותם השואלים היו מקבצים התשובות, ועושים מהם ספרים להבין מהם. גם חיברו הגאונים שבכל דור ודור חבורים לבאר התלמוד, מהם מי שפירש הלכות יחידות, ומהם מי שפירש מסכתות וסדרים. ועוד חיברו הלכות פסוקות בעניין האסור והמותר, והחיוב והפטור, בדברים שהשעה צריכה להם, כדי שיהיו קרובים למדע מי שאינו יכול לירד לעומקו של תלמוד.",
+                "<small>[וזה המשך דברי הרמב\"ם ז\"ל בהקדמתו לחיבורו משנה תורה]:</small>",
+                "\"וזו היא מלאכת השם, שעשו בה כל גאוני ישראל מיום שחוברה הגמרא ועד זמן זה, שנה שמינית אחר מאה ואלף לחורבן הבית, והיא שנת ארבעת אלפים ותשע מאות ושלושים ושבע לבריאת העולם.",
+                "\"ובזמן הזה תקפו הצרות יתירות, ודחקה השעה את הכל, ואבדה חכמת חכמינו, ובינת נבונינו נסתרה. לפיכך אותם הפירושים וההלכות והתשובות שחיברו הגאונים, וראו שהם דברים מבוארים – נתקשו בימינו, ואין מבין עניניהם כראוי אלא מעט במספר. ואין צריך לומר הגמרא עצמה הבבלית והירושלמית, וספרא וספרי והתוספתא, שהם צריכין דעת רחבה ונפש חכמה וזמן ארוך, ואחר כך יודע מהם הדרך הנכוחה בדברים האסורים והמותרים, ושאר דיני התורה היאך הוא.",
+                "\"ומפני זה (נערתי חצני) [שנסתי מתני] אני משה בן מיימון הספרדי, ונשענתי על הצור ברוך הוא, ובינותי בכל אלו הספרים, וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אלו החיבורים בענין האסור והמותר, הטמא והטהור, עם שאר דיני התורה. כולם בלשון ברורה ודרך קצרה, עד שתהא תורה שבעל פה כולה סדורה בפי הכל, בלא קושיא ובלא פירוק. לא זה אומר בכה וזה בכה אלא דברים ברורים, קרובים, נכונים על פי המשפט אשר יתבאר מכל אלו החיבורים והפירושים הנמצאים מימות רבינו הקדוש ועד עכשיו. עד שיהיו כל הדינים גלויים לקטן ולגדול, בדין כל מצוה ומצוה ובדין כל הדברים שתיקנו חכמים ונביאים.",
+                "\"כללו של דבר: כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם בדין מדיני ישראל. אלא יהא חיבור זה מקבץ לתורה שבעל פה כולה עם התקנות והמנהגות והגזירות, שנעשו מימות משה רבינו ועד חיבור הגמרא, וכמו שפירשו לנו הגאונים בכל חיבוריהם שחיברו אחר הגמרא. לפיכך קראתי שם חיבור זה \"משנה תורה\", לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחילה ואחר כך קורא בזה, ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם.",
+                "ואחר כך עמד רבנו משה מקוצי וחיבר ספר אחר, וליקט מאותו ספר של מיימוני וחיבר עליו שאר דברים של אחרונים. וכן כל אחד ואחד עשה ספר לפי מה שראה ענייני הדור שהיה בו. וכן חיברו רבנים רבים פסקות, כגון: הרוקח, ורבי אליעזר ממיץ, ואבי העזרי, ואור זרוע. וכן עשו רבנים רבים, כל אחד חיבר ספר לפי מה שראה ענייני הדור שהיה בו, כי ראו שנתמעט בעוונותינו הרבים ידיעת התלמוד, ואין אדם יכול לידע אם לא מתוך ספר פוסקים.",
+                "וגם רבינו שלמה עליו השלום, שראה בימיו מיעוט הלבבות, שהיו הדורות בעוונותינו הרבים מתמעטים והולכים, ועל כן נתעורר לבו לפרש התלמוד, ללמד בני ישראל דעה. ואחר כך עמדו יוצאי ירכו, רבינו תם ורבינו יצחק ושאר רבנים, ופלפלו פלפול גדול עד שחיברו ה\"תוספות\" בישיבתו של רבי יצחק בעל התוספות. ושם היו גדולים, כגון רבינו שמשון משאנץ שחיבר גם כן תוספות, לבד משארי תלמידים שהיו לרוב מאוד. והם היו גיבורים בתורה, והיה לבבם גדול מאוד ופתוח כאולם, ולמדו בעסק גדול, ומסרו נפשם על התורה, וידעו בלא עיון כל התלמוד, פירוש [רש\"י] ותוספות.",
+                "ואחר כך בעוונותינו הרבים רבו הצרות, ונתמעטו הישיבות, והיו אותם התוספות האחרונים כבדים עליהם ולא יכלו לשאת. ובאו גדולים אחרים וקיצרו התוספות ההן, כל אחד כפי חכמתו, להקל לאנשי דורו הלימוד. ועדיין בימים ההם היו בקיאים בכל התלמוד, והיו יודעים המצוות מתוך התלמוד. עד שנתגלגל שנתגרשו מצרפת, אשר שם היו מחזיקים בתורה והיו לומדים בעסק גדול, כעניין שעשו ראשונים בימי חכמי התלמוד, שהיה עיקר לימודם לחזור התלמוד, כדי לקיים מה שאמרו: \"ושננתם לבניך\" <small>(דברים ו ז)</small> – שיהו דברי תורה מחודדים בפיך; שאם ישאלך אדם דבר – אל תגמגם ותאמר, אלא אמור לו מיד <small>(קידושין ל א)</small>. כי זה הדבר אי אפשר הוא, שיהיו המצוות שנונים ומזומנים בפי האדם להשיב לשואל, אם לא ברוב חזרות, כמו שאמרו <small>(חגיגה ט ב)</small>: אינו דומה מי ששונה פרקו מאה פעמים, למי ששונה אותו מאה ואחד.",
+                "ואמרינן <small>(ח א)</small> שריש לקיש היה חוזר ההלכה ארבעים פעמים קודם שבא לפני רבי יוחנן. וכן עשו כולם בימי חכמי התלמוד, שעיקר למודם היה חזרה. ואמרינן <small>(מגילה ז ב)</small>: רב אשי הוה יתב קמיה דרב כהנא. נגע ולא קאתו רבנן. אמר ליה: מאי טעמא לא אתו רבנן? אמר ליה: דלמא טרידי בסעודת פורים. אמר לה: ולא הוה אפשר למיכל מדאורתא? אמר לה: לא שמיע ליה למר להא דאמר רבא: סעודת פורים שאכלה בלילה – לא יצא ידי חובתו. מאי טעמא? \"ימי משתה ושמחה\" כתיב <small>(אסתר ט כב)</small>. אמר לה: אמר רבא הכי? אמר לו: אִין! תנא מניה ארבעין זמנין, ודמי לה כמאן דמונח בכיסו.",
+                "ועתה ראה: זה היה דבר קל מאוד, ואפילו הכי היה חוזר אותו כמה פעמים. ועכשיו אין שום אדם שיהיה חוזר דבר כזה יותר מפעם אחת או שתי פעמים. ויש ראיות גדולות ברורות בכמה מקומות בתלמוד, שהיו כולם רגילים בחזרה, ולכל אחד היה לו סכום מנין כך וכך פרקים ליום, וכשהיו טרודים ביום – אז היו פורעים בלילה <small>(ערובין סה א)</small>. וכל שלושים יום היו חוזרים תלמודם. ובזה העניין היו לומדים גם כן בצרפת, עד שהגיעו למעלות רבות ולידיעה גדולה. ולא הוצרכו לספרי פוסקים, כי היו יודעים המצוות מתוך התלמוד והתוספות. אבל מיום שנתגרשו מצרפת נתמעט הלמוד מאוד מאוד.",
+                "ועוד בדור הזה נשתכחה התורה, מחמת כי הלומדים הללו סבורים לעשות כמו הראשונים להחזיק בפלפולים, אך אינם דומים לחכמי צרפת כלל וכלל. שלבם היה פתוח כאולם, ותורתם הייתה אומנותם, והיו ממיתים עצמם עליה יומם ולילה; לכן השיגו וידעו בפלפולם. אבל עכשיו אינם יודעים כן, אלא מבלבלים זה את זה, ומבטלים רוב היום ועוסקים באותו לימוד כחצי יום, והלמוד שלהם עראי דעראי והביטול קבע. אבל בימי חכמי התלמוד הלכו ללמוד עשר שנים ויותר, והיה לימודם גדול בקביעות, שאם היה אחד מתעטש לא היו אומרים \"אסותא\" מפני בטול בית המדרש <small>(ברכות נג א)</small>.",
+                "מזה העניין יש לדעת רוב קביעותם. ואמרינן <small>(כתובות סג א)</small>: רב יוסף בריה דרבא, שדריה אבוה לבי רב קמי דרב יוסף. פסק לה שת שנין. כי הוה תלת שנין, מטא מעלי יומא דכיפורא, אמר: \"אזיל ואחזי לאנשי ביתי.\" שמע אבוה, שקל נרגא נפק לאפיה. אמר ליה: \"יונתך נזכרת?!\" ואמרי לה: \"זוגתך נזכרת?!\" אטרוד, לא מר אפסיק ולא מר אפסיק. ראה והבן זה העניין, כמה היו דבקים בתורה, על כן זכו לרוח הקודש!",
+                "וכן בארץ צרפת היו עוסקים בעסק גדול וזמן רב, והיו יושבים במקום אחד ללמוד כל התלמוד, והיו חוזרים תמיד, ולא פסקה תורה מפיהם. והיו עושים כמו מעשי הראשונים, כדאמרינן <small>(עבודה זרה יט א)</small>: לעולם לגרוס איניש ואף על גב דמשכח, ואף על גב דלא ידע מאי קאמר. ואמרי <small>(שבת סג א)</small>: מעיקרא לגמר איניש, והדר לסבר. וכל זה אינם עושים עתה, כי כל אחד רוצה ללמד תוספות, וכל חידושים וחידושי דחידושים, קודם שידע צורת התלמוד. אם כן איך יצליחו, כיון שעושה להפך ממה שאמרו חכמי התלמוד? כי כל מה שנאמר בתלמוד הכל אמת, ואין להשיב עליו או לשנותו, ולא להוסיף ולא לגרוע.",
+                "ועל כן מרוב טורח הלימוד, העיון והפלפול, רבים פורשים מן הלימוד מרוב טורח השמועות והדקדוק שאומר על פה. כי אומרים: \"מה נוכל להבין סברות מבחוץ? הלוואי שהיינו יודעים מה שבתוך הספרים!\" ואם היו לומדים בקביעות יומם ולילה, אז היו לומדים והיו בקיאים בתלמוד, והיו מתאווים ללמוד, כי היה להם לב להבין בקל; והיה אדם בא ללמוד לעולם \"נים ולא נים, תיר ולא תיר\" <small>(עיין נידה סג א)</small>. והיו מוסיפים בכך יראת שמים שלמה, וגם היו מתרבים התלמידים, והיו עוסקים תמיד בתורה. אבל עתה מרוב טורח השמועות – נעשית עליהם ההלכה כמשא כבד ולא יוכלו עוד להביט בה, ומתוך כך עוסקים בשיגעון ובליצנות, ומבלבלים ומבטלים ועוסקים במיני תחבולות, ואין להם יראת שמים.",
+                "ואמרו בפרק \"השוכר את הפועלים\" <small>(בבא מציעא פה א)</small>: רבי זירא יתיב בתענית מאה יום, דלשכח מניה תלמודא דבבל, כי היכי דלא נטרדי. ואמרו <small>(ויקרא רבה כה א)</small>: נכשל אדם בעבירה אחת ונתחייב מיתה לשמים, מה יעשה ויחיה? אם היה רגיל לקרות דף אחד – יקרא שני דפים; או לשנות פרק פעם אחת – ישנה פעמים; או ללמד פרק אחד – ילמד שני פרקים. אלמא רב גירסא עיקר; כי אם היה הפילפול עיקר, לצעוק ולהרים קול חצי יום בדיבור אחד, אז היה לו לומר: אם מתחילה היה רגיל להקשות קושיא אחת – יקשה שתי קושיות.",
+                "ובפרק \"האיש מקדש\" <small>(קידושין נב ב)</small> אמרינן: כשמת רבי מאיר, אמר רבי יהודה: אל יכנסו תלמידי רבי מאיר לכאן, שקנתרנים הם. וכל זה שלא היה רוצה להתבטל מגירסתו, כי רבי מאיר היה חריף ולא עמדו חבריו על סוף דעתו <small>(ערובין נג א)</small>. ועוד התם אמר רבי יוחנן: לבן של ראשונים כפתחם של אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל, ואנו כמלא נקב מחט סדקית. ואמר אביי: ואנן כי סכתא בגודא לגמרא. ואמר רבא: ואנן כאצבע בקירא לסברא. ואמר רב אשי: ואנן כי אצבעתא בבירא לשכחה.",
+                "ועכשיו אנן עניי הדעת, אין אנו יכולים לומר \"כאצבע\", כי אם \"כאבן שיש\" לגמרא ולסברא. והא דאמר בפרק \"במה מדליקין\" <small>(שבת לא א)</small>, אמר רבא: בשעה שמכניסים אדם לדין שואלין אותו: נשאת ונתת באמונה? פלפלת בחכמה? – משמע שצריך אדם לפלפל? – זה לימוד הגמרא, שמקשינן משניות על הברייתות ומתרצינן להו. אי נמי: על ידי עסק והגיון בתורה תמיד – נותן דעתו לדקדק ומוצא טעמו. אבל לישב כל היום לפטפט, פשיטא שלא לעשות כן. וכן עתה רוב הלומדים מודים בעצמם שאין לומדים כהוגן, ויודעים שאינם לומדים כדרך הישר, כי מרוב טורח הפטפוטים שהם מפטפטים הם מתבטלים לגמרי, ולא ישיגו ללמוד לא תורה, ולא נביאים, ולא כתובים, ולא אגדות, ולא משנה, לא מדרשים, ולא שום חכמה מחמת רוב תחבולות שלהם.",
+                "ודרשו רבותינו <small>(אבות דרבי נתן כד ו)</small> על פסוק זה: \"על שדה איש עצל עברתי, ועל כרם אדם חסר לב. והנה עלה כולו קמשונים, כסו פניו חרולים, וגדר אבניו נהרסה\" <small>(משלי כד ל-לא)</small> – מי שאינו מחזיר תלמודו מתחילה מחליף ראשי פרקים, סוף מחליף דברי חכמים, סוף שאומר על טמא \"טהור\", והרי הוא מחריב את העולם. אלמא, מי שאינו חוזר תלמודו לא יוכל להורות כדין, אלא טועה ברוב ההוראות. ואמרינן <small>(מדרש משלי י א)</small>, אמר רבי ישמעאל: בוא וראה כמה קשה יום הדין! שעתיד הקדוש ברוך הוא לדון כל העולם כולו על עמק יהושפט, וכיון שתלמיד חכם בא לפניו, אומר לו: \"כלום עסקת בתורה?\" אומר לו: \"הן!\" אומר לו הקדוש ברוך הוא: הואיל והודיע לפני, אמור לי מה קרית ומה שנית ומה שמעת בישיבה. מכאן אמרו: כל מה שקרא אדם יתפוס בידו, שלא תשיגהו בושה וכלימה ליום הדין."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שער העשרים ושמנה - שער יראת שמים </b></big>",
+                "כתוב בתורה: \"ועתה ישראל מה יי אלהיך שואל מעמך, כי אם ליראה את יי אלהיך\" <small>(דברים י יב)</small>. וכתיב <small>(ישעיהו לג ו)</small>: \"יראת יי היא אוצרו\". ואמרו <small>(שבת לא ב)</small>: אין להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא יראת שמים בלבד, דכתיב <small>(איוב כח כח)</small>: \"ויאמר לאדם הן יראת יי היא חכמה\", יחידה היא היראה בעולם <small>(רש\"י שם)</small>; \"הן\" משמע אחת, שכן בלשון יווני קורין ל\"אחת\" – \"הן\".",
+                "ואמר רבא <small>(שבת לא א)</small>: בשעה שמכניסין אדם לדין, אומרים לו: \"נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה? עסקת בפריה ורביה? צפית לישועה? פלפלת בחכמה? הבנת דבר מתוך דבר?\" ואפילו הכי: אי יראת השם היא אוצרו – אִין [כן], אי לא – לא. משל לאדם שאמר לשלוחו: \"העלה לי כור חטין לעליה.\" הלך והעלה לו. אמר ליה: \"ערבת לי בהן קב חומטין?\" אמר ליה: \"לאו.\" אמר ליה: \"מוטב אם לא העלית.\" ואמר רבה בר רב הונא <small>(שבת לא א-לא ב)</small>: כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים – דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות , ומפתחות החיצוניות לא מסרו לו. בהי עייל?‏ [באיזה יכנס?]",
+                "מכריז רבי ינאי: חבל על דלית ליה דרתא, ותרעא לדרתא עביד. [חבל על מי שאין לו חצר, ושער לחצרו הוא עושה.] פירוש \"דרתא\" – \"חצר\", \"תרעא\" – \"שער\". ובא רבי ינאי לומר: מי שאין לו חצר, מה יועיל לו שיעשה שער בחינם? כך התורה אינה אלא שער ליכנס בה ליראת שמים. ואמר להו רבא לרבנן [אמר להם רבא לחכמים] <small>(יומא עב ב)</small>: במטותא מינייכו, לא תירתו תרתי גיהנום! [בבקשה מכם שלא תירשו גהינום פעמיים!] – להיות יגעים ועמלים בתורה בעולם הזה ולא תקיימוה, ותירשו גיהנום במותכם; ובחייכם לא נהניתם מזה העולם מחמת טורח הלימוד, ובמותכם תאבדו מעלמא דאתי [מהעולם הבא].",
+                "ומאחר שאנו רואים שהכל תולה ביראת שמים, וכל התורה אינה מועלת לאדם אלא ביראת שמים, והיא יתד שהכל תלוי בה, והיא לבדה עומדת לאדם לעולמי עולמים. וכן דוד, זכרונו לברכה, העיד <small>(תהלים יט י)</small>: \"יראת יי טהורה, עומדת לעד\". וכן שלמה המלך, עליו השלום, העיד ואמר <small>(קהלת ג יד)</small>: \"והאלהים עשה שייראו מלפניו\". וכתיב <small>(משלי טו טז)</small>: \"טוב מעט ביראת יי, מאוצר רב ומהומה בו\".",
+                "לכן יש לידע שיש שלושה מיני יראה: האחת היא יראה גרועה מאוד, כגון אדם שאינו ירא מלפני האלהים, אך כשיעשה איזה מעשה טוב הוא עושה מפני בני אדם: שאם לא יעשה המעשה הטוב, הן בלימוד, הן בצדקה, הן בתפילה, הן בכל דבר – אז לא יאמינו בו ויבזוהו, אם כן מה שיעשה אינו אלא למצוא חן בעיניהם. ואם איש זה מכוין כך כל ימיו, אז אחריתו עדי אובד, כיון שאין מחשבתו להקדוש ברוך הוא.",
+                "השני הוא ירא מלפני האלהים, אך הוא ירא מלפניו מחמת עונש גיהנום או שלא יבוא לגן עדן, ומתוך כך יתחזק במעשה הטוב. וזה האיש, אפילו מקיים כל התורה בכוונה זו – טוב הוא שירא מלפני הקדוש ברוך הוא שיביאוהו למשפט, אך לא הגיע לעיקר הטובה, כי כל כוונתו בעבודתו אינה אלא לטובת עצמו, ולא לכבוד הקדוש ברוך הוא.",
+                "אבל השלישי, המרגלית הטובה, זהו שירא מפני הקדוש ברוך הוא לא מפני שום דבר בעולם, רק שהוא נרעד מלפניו, וכל איבריו מזדעזעים בזכרו גדולתו וגבורתו. ועבור שזה הדבר עמוק מאוד מאוד לבני אדם להבין, כי דרך בני אדם שלא יעשו מעשיהם אם לא יקוו שיהיה להם רווח או יורחק הנזק מעליהם, ואם אין אחד מאלו אז המעשה אצלם הבל וריק.",
+                "ועבור שזאת המדרגה השלישית היא קשה להשיג, לכן התירו לעשות המצוות ליראת העונש ולתקות הגמול. על כן תמצא ברכות וקללות להפחיד לב הקורא כדי שיתעורר לבו, כמו שעושים לנער עבור שהוא קטן בחכמה, לעורר לבו ליתן לו אגוזים ופירות. ונמצא שהנער אינו לומד לכבוד התורה, כי אינו יודע ערכה ואינו יודע בלימודו טובה, אלא חושב הלימוד עמל ויגיעה, והוא עמל ולומד כדי להשיג הפירות, כמו העושה מלאכה שאינה חשובה בעיניו אלא בשביל הרווח שבה.",
+                "אבל אם היו מבטיחים לנער קטן לאמר לו: תלמוד ואתן לך אשה יפה, או בית, או תהיה מלך – אז לא ילמוד עבור זה, ויותר יתעורר ללב הנער עבור פרי אחד ממה שיתעורר עבור כל אלה, כי אין לבו מכיר טובות האשה או המלך. וכן ענין התורה הוא, להעיר לב האדם בדברים שהוא מכירם ויודע שהם טובים, להמשיך לבו לעשות הטוב. וכל זאת צריך לעשות לאדם עבור שחכמתו קטנה וחלשה, ואין בו הבחנה להבחין סוד הענין, וזה נקרא \"שלא לשמה\". לכן אל תהא דומה לנער, אך תבקש האמת לכבוד האמת. וזה הענין צריך בינה והבחנה גדולה.",
+                "לכן יש להודיעך ענין הנשמה, כוחה וגבורתה, ואז תשים שכלך אל היסוד העליון. ודומה זה הענין לבן מלך, נער בן שנה או שנתים שנגנב, והוליכוהו למרחוק אלף פרסאות או יותר, ונתגדל בבית כפרי, ונתלמד מעשה כפריות, ולא חשב ולא זכר אחר מלכותו כי לא הכיר ולא ידע. ואחר שעמד על דעתו, בא אליו אחד ובשרו ואמר לו: \"אתה בן מלך!\" אבל לא הגיד לו איזה בן מלך. אז גבה לבו קצת, אך לא חשש כל כך, כיון שלא ידע מי הוא אביו. ואחר כך בא אליו מבשר אחר והגיד לו איזה מלך הוא אביו, והגיד לו מדינתו וארצו. אז גבה לבו יותר ויתאווה לילך שם. מכל מקום הושפל לבו בזכרו: \"אפילו אם אלך שם לא יחושו בי, כי לא מכירים אותי!\" אחר כך שמע המלך היכן בנו, ושלח אחריו מבני ביתו שהכירו סימנים בגופו, ושלח עמהם שרים ובגדי מלכות להביא בנו אצלו. וכשבאו אלו אליו וראוהו והכירוהו, והראו לו הבגדים של מלכות – אז גבה לבו מאוד. ואחר שהלבישוהו והרכיבוהו על הסוס אשר רכב בו המלך – אז ידע תוקפו וגבורתו, והיה לו לב מלך וגבה מאוד מאוד. כך ענין הנשמה: היא בת מלך, נפוחה באדם מכסא הכבוד, והובאה בגוף המלוכלך אשר חשקו רב מאוד לעולם הזה ויש לו כמה מיני תאוות, עד שנקבעה הנשמה שהיא בת המלך ביניהן ונמשכת אחר תאוות הגוף ושוכחת אביה העליון. ובעת שמראים לה שמים, וכוכבים, וחמה, ולבנה, היאך מתנהגים הם במנהג שווה, ואומרים לה שהיא נבראת ממי שברא אותם – אז היא מתעלה יותר ויותר. ובעת שמלמדים אותה סוד ייחוד הקדוש ברוך הוא וסוד חכמת הנשמה – אז היא לובשת בגדי מלכות ונכנסת בסוד היראה. וגם אפילו אדם שאינו יודע כל זה, כשחושב למעלה מעומק הלב, ומבחין גבורות האל ברוך הוא – אז ילבש מורא בלבו, דכתיב <small>(ישעיהו מ כו)</small>: \"שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, המוציא במספר צבאם, לכלם בשם יקרא, מרוב אונים ואמיץ כח, איש לא נעדר\".",
+                "וגם לא נתן הקדוש ברוך הוא רשות לשום אומה בעולם לספר תהילתו אלא לישראל, שנאמר <small>(ישעיהו מג כא)</small>: \"עם זו יצרתי לי, תהלתי יספרו\". וכתיב <small>(דברים ז ו)</small>: \"כי עם קדוש אתה ליי אלהיך\". וכתיב <small>(דברים כו יח)</small>: \"ויי האמירך היום, להיות לו לעם סגלה\". וכתיב <small>(דברים כו יט)</small>: \"ולתתך עליון על כל הגוים\". וגם לא לשום בריה נתן הקדוש ברוך הוא לדעת את השם יתברך אלא לישראל, דכתיב <small>(דברים ד לה)</small>: \"אתה הראת לדעת כי יי הוא האלהים, אין עוד מלבדו\". וכתיב <small>(דברים ד ח)</small>: \"ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת\". וכתיב <small>(דברים ו יג)</small>: \"את יי אלהיך תירא ואותו תעבד\".",
+                "ומאלו הפסוקים אנו למדים שחייבים ישראל ליראה את השם יתברך, ולהתעסק בהגיון תורתו ולקיים מצוותיו, שמתוך יראת יי יתעלה יעסקו בתורה ויקיימו מצוותיו, ומתוך הגיון התורה יבינו פירוש טעמיה וחידושיה, ויתחכמו לדעת את השם יתברך, וכוחו וגבורתו וגדולתו, ומעשיו הגדולים והנוראים והנפלאים, כדכתיב <small>(תהלים סו ג)</small>: \"אמרו לאלהים מה נורא מעשיך\". וכתיב <small>(תהלים לד יב)</small>: \"לכו בנים שמעו לי, יראת יי אלמדכם\".",
+                "אין דבר בעולם שקול כנגד היראה, לא כסף ולא זהב ומרגליות וכל מטמונים – כולם הם כאין נגד יראת הקדוש ברוך הוא, כי \"יראת יי היא אוצרו\" <small>(ישעיהו לג ו)</small>. לכן ימהר לאצור בגנזי לבבו דבר שהוא אוצרו של הקדוש ברוך הוא. וילמוד אדם בעולם הזה כי כל אדם משתדל לאצור הטוב מה שיכול, ומי שיכול לאצור כמו המלכים וודאי עושה כן. אם כן, מי הוא לא יאצור מה שאצר מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא?",
+                "ועתה אודיעך חכמת הנפש ורוח ונשמה, כדי ליראה את הקדוש ברוך הוא. הנפש היא הכבד, כי הדם הוא הנפש. והוא מתאווה לאכול ולשתות, וחושק ממשלה ותאוותה. לפי שהכבד מלא דם ומתאוה לעידונים ולשעשועים, וזהו <small>(משלי כז ז)</small>: \"נפש שבעה תבוס נופת\". הרוח הוא הלב, ומבקש שררה גדולה ומלכות בלב בני אדם לרדוף אחר הכבוד. על כן גאות הלב נקראת \"גסות הרוח\". והוא המגביה דעת בני אדם להשתרר ולהתגדל. הנשמה היא החכמה, והיא יושבת במוח כמלך בגדוד, ודומה לכבוד בוראה, ומואסת בתענוגי בני אדם והבלי שעשועיהם. ומחכמת ומשכלת דעת, וכל מחשבותיה לעבוד להקדוש ברוך הוא ביראה, ומחשבת מה יהיה בסוף בעת שימות הגוף ויכלה, ואיך תשוב בטהרה למי שבראה והכניסה בגוף?",
+                "האדם יש לו שני אדונים, ובמותו נעשה חפשי מהם, שנאמר <small>(איוב ג יט)</small>: \"קטן וגדול שם הוא, ועבד חפשי מאדוניו\". שני האדונים הם רוח ונפש, שהם חושבים בתענוגים, ולהרבות ממון, ולאכול ולשתות, ולשמוח ולעשות כל מחשבות הלב ומראה עיניו, ולדבר דברים הבלים ולהנאות הגוף. והנשמה הופכת מחשבותיהם ואומרת: \"מה שווה לאדם ומה יתרון לו בכל עמלו שיעמול, וברגע אחד איננו והגוף כלה, ואז איה חכמתו ויפיו? אם כן, אין טוב אלא לעבוד את הקדוש ברוך הוא ולדבקה בו.\"",
+                "זה אומר בכה וזה אומר בכה. אם הנפש והרוח מתגברים, אז תחלש הנשמה ואין לה כוח לעמוד בפניהם. על כן המתעסק באכילה ובשתייה לא יחכם לעולם. וכשהנשמה מתגברת על הרוח והנפש, אז תפקחנה עיני הנשמה להבין חכמת העליונים. לכן צריכה הנשמה להחליש הרוח אשר ממנו יוצאים הכעס והגאוה, והנפש אשר היא בעלת התאווה. וכשמתגברת הנשמה בחכמה, אז תביא לידי ענוה.",
+                "גם לבהמה יש נפש ורוח, כי הבהמה מתאווה וכועסת כמו אדם. אבל האדם יש לו נשמה יתירה המדברת והמכרת בין אמת לשקר. וכשימות הגוף, אז תמות נפש התאווה ונפש הרוח, ונשארת צורת הנשמה העליונה החכמה שאינה מתה במיתת הגוף, שנאמר <small>(קהלת יב ז)</small>: \"והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה\" – היא רוח החכמה. וכשאדם חוטא, מתה נשמת נפשו ונשמת רוחו, דכתיב <small>(יחזקאל יח ד)</small>: \"הנפש החוטאת היא תמות\". ואמר משה רבינו, עליו השלום, איש האלהים <small>(ויקרא כג ל)</small>: \"והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה\" – שמע מיניה קורא \"נפש\" אותה שהיא מתה. ולאחר מות הרשע, הנשמה החכמה יקלענה בכף הקלע מפני ששמעה לרוח ונפש. ונפש צדיק אשר הנשמה העליונה התחזקה על רוח ונפש – היא צרורה תחת כסא הכבוד. והכסיל ששמע לרוח ונפש – נשמתו הכרת תכרת. והחכם ששמע לנשמה העליונה, שנופחה לו מכסא הכבוד – נשמתו תזכה לרב טוב הצפון.",
+                "ועתה הטה אזנך, ותבין ותדע שהנשמה היא שכונה בלב, והוא מושב היראה כי משם תוצאות המחשבה. והמחשבה מתרוממת ומתגדלת בחדרי הלב, כאשר יתרוממו גלי הים. הנשמה דורשת וחוקרת ומתבוננת בכל המעשים, והלב משוטט בחכמתו למרחוק וצופה בראייתו ענינים רבים, ברגע קטן מחשב הנה והנה ורץ ושב מענין לענין. האדם החכים והשכיל אותו צור עולמים, ולימד אותו חכמה ודעת.",
+                "ובזאת החכמה זוכר האדם כל העברות, ורואה כל הנולדות. ובזאת החכמה עושה גלגלים וריחיים לטחון בלי עמל. ובזאת החכמה עושה צבאות ומעמיד חיילים ומזרזם, ומצליח במלכותו, ומנהיג בממשלתו ותופש עמה. ובזאת החכמה פורש רשתות לעמקי מצולות ימים ונהרות, לצוד ציד דגים מעמקי תהומות. ובזאת החכמה יצוד חיות מדבריות, ובה ילכוד עופות המעופפים בגבהי שמים. ובה יודע ומבין תחלואי הגוף ורפואתו לבקש הרפואות, ומבחין תועלת הסמים ונזקם, ומכיר שרשים ועשבים ומיני הפירות, קרים וחמים, לחים ויבשים. ובה יודע להשקות את הגוף במרקחי הרפואות להעמידו על חזקתו.",
+                "והנה עיניכם רואות גדולת האדם וכבודו, אשר גדלו ונשאו הקדוש ברוך הוא על כל היצורים, והשליטו על כל בריות התחתונים, ואין כוח בפה לספר רוב פעולות אשר יפעל האדם בעולם התחתון. ואף בעולם העליון שולח האדם תאוותו, ויעוף ויטוש על כנפי החכמה. אף על פי שגופו הולך בארץ כמו בהמות ושרצים, נשמתו הולכת בעולם העליון מרוב חכמה, והיא תתבונן ויודעת חכמת מדע שבעליונים, וחכמת מדע שברקיעים, והילוך הכוכבים ושיעור קומתם. אף על פי שגוף אדם קטן מאוד, נשמתו גדולה ורחבה יותר מן השמים והארץ, כי יודעת רומם וגבהם, ודרכי חמה ומזלות וכל חילוקיהם – הכל נכנס בנשמה. וכיוןשהכל כלול בה, אם כן היא גדולה מכולם. שאם לא כן לא היתה יכולה להחזיק את הכל, כי אי אפשר להכניס מי הים בנאד קטן.",
+                "ועתה בראותנו שהאדם שולט בחכמתו בשני עולמים, בעולם התחתון ובעולם העליון, אם כן ראוי לכל אדם לחשוב ולהתבונן: למה הודיעו הקדוש ברוך הוא כל זאת? אין זה כי אם להשכיל לעבדו בלבב שלם, כי כשמבין ומכיר הנפלאות הגדולים והנוראים, אז ראוי להכניע עצמו ולשעבד הגוף לנשמה. כי כל החכמות הגדולות האלו הן מן הנשמה ולא מן הגוף, כי הנשמה מנהגת את הגוף, כמו אדם רוכב על סוס ומנהיג אותו ומהפכו לכל צד שירצה; אם כן הסוס טפל לאדם, ואין האדם טפל לסוס. לכן אוי והוי ואבוי לאותם המשעבדים הנשמה לגוף, ומכניעים העיקר תחת יד הטפל.",
+                "וזה יוכל לדעת: אחר אשר העולם העליון משמש לעולם התחתון, כגון השמש והירח והכוכבים, בוודאי ובברור אין זה להנאת הגוף שיהנה בהנאת עולם זה; כי אין בו ממש, והוא עפר רימה ותולעה, ומזומן לפגעים, ומוכן למות. והשמש והירח והכוכבים הם זכים וצלולים, ואיך ייתכן שאותו הענין הגדול ישמש לגוף הכלה המדולדל? אך הנשמה שהיא צלולה וזכה, ומנושאה עד שחקים ומעלה מהם, וגדולה יותר מן שמים וארץ, כי בה נכנסת ידיעת שמים וארץ והיא מקפת אותם – באמת זוהי סברה וראיה גדולה ששמים וארץ נבראו לצרכה של נשמה ולשמש לה.",
+                "והיא תתבונן ותבחין: \"מי אני, אשר שמים וארץ נבראו לצרכי? אין זה כי אם להשתעבד להקדוש ברוך הוא, להבין נפלאותיו ולהללו ולשבחו!\" ולולי התורה כדי לצרף וללבן נשמת האדם, מה צורך יש לו בעולם? וכי זו סברא, שהעולם נברא להנאת הגוף אל האופל והשפל?",
+                "ועתה בראותנו שהאדם נבחר מכל היצורים מרוב חכמתו ורוב פעולותיו, כי כל היצורים משועבדים לאדם, ויש בו כוח ללמוד חכמה ולהבין הסודות העמוקים, רזי עולם התחתון והעליון – זהו סימן מובהק לאדם שתהא נפשו צרורה בצרור החיים, אם הוא מקיים את התורה. משל למה הדבר דומה? למלך שהכניס עבדיו בחדרי חדרים, והראה להם אוצרותיו ומרגליות וכל גנזיו, והמשילם והשליטם על כל זה, וגילה להם סודיו, והזהירם שיהיו עמו באמונה, ואז יתן להם טובה גדולה וינשא אותם כפלי כפלים יותר ממה שהיו עד עכשיו. וזה יהיה להם לאות: שגילה להם סודותיו ואוצרותיו, והמשילם על ארצו באמת, בזה יבחינו שהמלך אומר אמת. כך הקדוש ברוך הוא הראה לאדם גדלו ותפארתו, וגילה לו סודיו מעליונים ותחתונים, והמשילו על כל – בודאי בזה יבחין רוב גדולתו לעתיד, עם ייזהר בעבודת הקדוש ברוך הוא.",
+                "גם יש ראיה גדולה שהנשמה באה מלמעלה: כי אנו רואים שכל אדם אין לו די במה שיש לו, אלא לעולם מבקש מעלה יתירה ממעלתו. עם יש לו אלף חומד אלפים, אם הוא שר במדינה זו מבקש להיות מושל במדינה אחרת; ואין לך מלך או שר שאין מבקש מעלה יתירה ממעלתו. וזאת באה מחמת שאין הנשמה מתדבקת לאלו הטובות, אבל היא מתאווה לעולם למעלות יותר גדולות, כי היא עליונה על כל הברואים. ועל כן האדם הולך בקומה זקופה עבור הנשמה, ושאר הבריות הולכים על גחונם וכפופים.",
+                "ועבור שהנשמה באה מלמעלה מכסא הכבוד, על כן הגוף שהיא שרויה בו יש בו דמיון של כל העולם, ועל כן נקרא האדם \"עולם קטן\". הנשמה היא דומה לבוראה, והגוף דומה לעולם התחתון והעליון.",
+                "ועתה שמע חכמה מופלאה. כמו שהאלהים עליון, ומושל על האדם ועל כל העולם למעלה ולמטה – כן האדם, כל עת שיעשה רצון בוראו. כי למשה, עליו השלום, אמר הקדוש ברוך הוא במעשה העגל <small>(דברים ט יד)</small>: \"הרף ממני ואשמידם\", ובמעשה קרח בלעה הארץ אותם ואת כל אשר להם על פיו <small>(במדבר טז)</small>. ואליהו, זכור לטוב, נשבע שלא יהיה טל ומטר כי אם לפי דברו <small>(מלכים א יז א)</small>, והוריד האש <small>(מלכים א יח ושם ב א)</small>, והרג נביאי הבעל <small>(מלכים א יח ט)</small>, והחיה המת <small>(מלכים א יז)</small>, וגזר על אלישע להחיות פי שנים ברוחו <small>(מלכים ב ב)</small>.",
+                "וכן כל הקדושים שהיו בארץ, היו מושלים למעלה ולמטה ברצון הקדוש ברוך הוא כשעושים רצונו. לכן תיזהר שתקיים תורותיו חקותיו ומצוותיו, כדי שתזכה לרב טוב הצפון. וכמו שהאלהים יודע ומבין אחור וקדם – כן האדם שנתן לו האלהים חכמה. וכמו שמספיק האלהים ונותן לחם לכל בשר – כן האדם מכלכל בני ביתו, ומשרתו, ובהמתו. וכמו שהאלהים משלם גמול טוב ורע – כן האדם. וכמו שהאלהים עושה בנין העולם, ומוסדות הארץ, ונטיית הרקיע, ומקוה ימים – כן גם האדם עשוי לבנות, ולייסד, ולקרות, ולהקוות, ולהזריע, ולהצמיח, ולנטוע, ולעשות כל דבר; אך ביגיעה ותלאה, והכל ברצון הבורא.",
+                "וכמו שאין כל בריה יכולה לראות את האלהים – כך אין יכולת לשום בריה לראות את הנשמה. וכמו שהאלהים יודע עתידות – כן גם האדם, בעת אשר ינוח רוחו וגופו מלעסוק בעמל צרכיו, וינוח וישקוט רוח החיים מלהתעסק בצרכי הגוף, אז יראה בחלומותיו עתידות, ויראה רוחות המתים, ומקומות שלא ראה, ובני אדם שלא ראה, ודברים ותמונות גדולות, מה שהוא אינו יכול לראות כשהוא ער. וכמו שאין בריה בעולם שיודעת סתרי האלהים – כן אין בריה בבני אדם שיודעת סתרי מחשבות לב האדם, כי אם האלהים לבדו, ככתוב <small>(תהלים צד יא)</small>: \"יי יודע מחשבות אדם\".",
+                "וברוב דברים ידמה האדם מעט מזער לאלהים. לפי מעט הכוח וקצר החיים שנתן לו האלהים – הוסיף הקדוש ברוך הוא יצר הרע לטובתו ולרעתו: כדי לבחנו ולנסותו בין טוב ובין רע, וכדי להתנאות, לבנות ולנטוע, ולהרוס ולעקור נטוע, ולהרוג ולייסר, לצבור הון, להילחם, למשול, ולשלול, ולקצוף עד מאוד. ואם לא היה היצר הרע, בשביל אימת המוות לא היה עוסק בפריה ורביה, ולא היה בונה בנין, ולא היה מתאווה לקנות מקנה וקנין, ולא היה נוטע, ולא היה זורע, כי היה אומר בלבו: \"מאחר שנגזרה גזירת המות, מה לי לעמול לאחר?\" והיה כל העולם נאבד ונהרס.",
+                "והקדוש ברוך הוא לא ברא העולם מימי בראשית כי אם להיבנות ולהתנהג ברחמיו הרבים על ידי בני אדם. ואם יתגבר ביצרו הטוב לכבוש את יצר הרע שלא יחטא לפני יוצרו, כי ישתמש ביצרו הרע לעשות הכל ביראת השם ברוך הוא, בלא עוון ופשע – זו היא טובתו, אשריו ואשרי יולדתו.",
+                "וכמו שהאדם דומה מעט מזער לאלהים, כן בנין גופו דומה לכל העולם: עשה לו גלגולת הראש – כמו רקיע השמים שעל הרקיע הזה. עשה לו תקרה העליונה של פה, ונטועות בה שינים והמלתעות – כדמות הרקיע הזה שעלינו. וכמו שמבדיל הרקיע הזה שעלינו בין מים העליונים למים התחתונים – כן גם התקרה העליונה של פה מבדילה בין הליחה של הפה ובין הליחה שבראש ובין ליחה שבקרום העליון. וכמו שהאלהים שיכן שכינתו הקדושה בשמים העליונים שקירה על המים, כדכתיב <small>(תהלים קד ג)</small>: \"המקרה במים עליותיו\" – כן שיכן את רוח נשמת חיים, והדעת והבינה, בקרום המוח של הראש, הנקרם על המוח ועל הליחה. וראה והבן האמת, כי אם ייקרע קרום המוח או יינקב – מיד ימות האדם, על אשר בו שוכן רוח חיים.",
+                "וכמו ששיכן האל יתברך שכינתו הקדושה במערב – כן שיכן את המוח אחורי הראש על האזנים, ושיכן את רוח חיים על המוח. וכמו שמתקיים כל העולם ומתנהג בכוח אל אחד – כך מתנהג כל הגוף בכח רוח חיים אחד שנתן לו האל יתברך, ומתקיים בו להיות בריא ומקוים עד בוא קצו. ואם יתערב בגופו מאומה רוח רעה אחרת – לא יתקיים להיות כבתחילה.",
+                "וכמו שנתן ברקיע השמים שני מאורות וחמישה כוכבים – כן ברא בראש האדם שבעה שמשים: שתי עינים, ושתי אזנים, ושני נחירים, והפה. העין הימנית דומה לחמה, והשמאלית דומה לנוגה. האף הימנית דומה לכוכב, והשמאלית דומה למאדים. הפה, והלשון, והשפתים – דומים לצדק, וללבנה, ולשבתאי. וכמו שנעשה אויר בין רקיע ובין הארץ – כן נעשה בגוף האדם והחזה והגויה. וכמו שהשיב הרוח באויר בחללו של עולם – כן תצא נשמת רוח חיים מן הריאה שבחזה ובגויה, הוא חללו של גוף. וכמו שרקע הארץ על המים – כן קרם ומתח קרום הבשר שעל הכבד, ועל הבטן, והמעיים, ועל הטחול – הוא הבשר שבין הריאה ובין הכבד והטחול והמעיים והבטן.",
+                "וכמו שעשה האל יתברך עופות ודגים, וחיות ובהמות, תמימים ורחמנים מלעשוק זה לזה, ויש שהם אכזריים וטורפים ובולעים זה לזה – כן עשה גם בני אדם: הטובים נדמו לעופות ולבהמות הטובים, שנאמר <small>(שיר השירים ה ב)</small>: \"יונתי תמתי\"; ונאמר <small>(יחזקאל לד לא)</small>: \"ואתן צאני, צאן מרעיתי\". ובני אדם הרעים נדמו לחיות רעות: לאריה, דכתיב <small>(תהלים יז יב)</small>: \"דמיונו כאריה יכסוף לטרוף\". ויש דומים לדובים וזאבים, שנאמר <small>(צפניה ג ג)</small>: \"שופטיה זאבי ערב\".",
+                "בעולם יש אילנות ועשבים ופירות טובים ורעים. יש שיש להם ריח טוב ופירות טובים לתחייה ולרפואה, ויש עשבים ושרשים ופירות להמית, כעשבי סמי המות, וכקוץ ודרדר. הטובים נדמו לטובים, כדכתיב <small>(שיר השירים ב ב-ג)</small>: \"כשושנה בין החוחים... כתפוח בעצי היער\". והרעים נדמו לרעים, כדכתיב <small>(שמואל ב כג ו)</small>: \"ובליעל – כקוץ מֻנָד כֻּלָּהַם\".",
+                "וכמו שעשה מתחת לארץ תהומות וטיט ורפש – כן עשה באדם הקרב העליון והמעיים, שמקבלים המאכל והמשתה. וכמו ששורצים מן הרפש ומן הטיט שרצים ורמשים למיניהם – כן נשרצים במעי האדם מרפש השמרים של מאכל ומשתה שרצים ורמשים תולעים, ארוכים וקצרים, גדולים וקטנים. וכמו שעשה מקוה מים בעולם – כן עשה מקוה מי רגלים, הוא הנבל, היא השלחופית.",
+                "וכמו שעשה אדני הארץ למטה ממנה – כן עשה יסוד כל בנין הגוף את עצמות העצה מזה ומזה ושתי ירכיים. וכמו שעשה אבנים מפולמות המשוקעות בתהום, אשר מביניהן המים יוצאים – כן עשה שתי הכליות לצאת ולעבור מביניהן מתוך גידיהן מי הרגלים, הוא השתן, אל השלחופית. וגם ליחלוח הזרע עובר ויוצא מביניהן את ביצי הערוה. וכמו שהתהום קורא אל התהום, כדכתיב <small>(תהלים מב ח)</small>: \"תהום אל תהום קורא\" – כן קורא קרב העליון, הוא האיצטומכא, אל המעיים להקבילם שאר המאכל והמשתה; והמעיים קוראים אל גידי הכליות, שהם כצינורים להקבילם המים. מי רגלים הם המתמצים ונפרדים מן מאכל המעיים ללכת אל השלחופית. וצינורי הכליות קוראים אל גיד השלחופית להקבילם המים ההם, להוליכם להקוותם בתוך השלחופית, שהוא דומה לתחתון, שהוא תחתון לכל התהומות. ועוד אותו מעי קורא אל מעי אצטומכא, לקבל את הצואה והגלל.",
+                "וכמו שעשה האלהים נהרות להשקות העולם – כן עשה בגוף האדם ורידים, הם גידי הדם המושכים את הדם להשקות את כל הגוף. וכמו שיש בעולם מים צלולים ועכורים, מתוקים ומלוחים ומרים – כך באדם: מעיניו יוצאים מים מלוחים, מנחיריו יוצאים מים קרים, ומגרונו מים חמים, ומפיו מים מתוקים, ומאזניו מים מרים, ומי השתן הם מרים וסרוחים.",
+                "בעולם יש רוחות קרים וחמים, כן באדם: כשפותח פיו ונופח – אז הרוח חם, וכשסוגר פיו ונופח – אז הרוח קר. רעמים בעולם – קול באדם, ברקים בעולם – באדם פניו מאירים כברק. מזלות בעולם, והחוזים בכוכבים יודעים מהם עתידות – כך יש אותות באדם: כשיש חיכוך לאדם בלא שחין ובלא כינה ובלא פרעוש, בזה יודעים הבקיאים בחכמה הזאת עתידות; וכן בשרטוטי יד האדם ובתואר פניו יודעים עתידות. והחכמה הזאת היתה ביד החכמים הקדמונים, אבל מן האחרונים נשתכחה. וכן יכולים החכמים לידע עתידות מן האילנות והעשבים, וזהו מה שאמרו על רבן יוחנן בן זכאי, שהיה יודע שיחת דקלים <small>(סוכה כח א)</small>, פירוש: היה בקי לראות בתנועת הדקלים, ומזה היה יודע עתידות.",
+                "וכאשר יוצאים מצד דרום, והוא צד ימין של העולם, החום וטללי ברכה וגשמי ברכה – כן יצא מצד ימינו של אדם החום מן המרירה התלויה בכבד, וכן יוצא לחלוח הדם מן הכבד שבצד ימינו של אדם. וכמו שיוצאת הרעה לעולם מצד צפון העולם – כן יצא הקור מצד השמאל של אדם, מן הטחול ומן המרה השחורה השוכנת בטחול בתוכו. וכמו שיוצאה הרעה לעולם מצפון – כן יצא כל חולי רע וקשה מן המרירה השחורה השוכנת בטחול בצד שמאל. וכמו שבצד צפון של עולם מדור כל המזיקים, והזיקים, והזוָעות, והרוחות, והברקים, והרעמים מצויים – כך הוא מקור מרירה השחורה בטחול בצד שמאל, שממנה תולדות כל חולי רע וקשה, כמו השחפת, והקדחת הרביעית, וכל מיני שגעון, והפחד, והרעד של אברים.",
+                "וכמו שעולים הנשיאים, שהם כעשן, מן הארץ, ומעלים המים מן התהומות אל אויר הרקיע להמטיר על הארץ – כן עולה עשן מקרב העליון ומעלה ליחלוח אל הפה ואל הראש; ומן אותו הליחלוח העולה מן הקרב – יזלו הדמעות, וריר הנחירים, ורוק הפה. וכמו שברא בעולם הרים – כן ברא בגוף האדם שכמי הכתפים, וקשרי הזרועות, והארכובות על ברכים, וקשרי הקרסולים, ושאר הקשרים של כל האברים. וכמו שברא בעולם אבנים וצורים חזקים וקשים – כן ברא באדם השינים והמלתעות, שהם קשים מברזל ומכל עצם. וכמו שברא בעולם אילנות קשים ורכים – כן ברא באדם עצמות קשים ורכים. וכמו שברא בעולם ארץ עבה וקשה, לחה ורכה – כן ברא באדם הבשר כנגד הארץ הרכה, והעור כנגד הארץ הקשה.",
+                "וכמו שהאילנות והעשבים יש שעושים פרי וזרע, ויש שאינם עושים פרי וזרע – כך בני אדם יש שמולידים ויש שאינם מולידים. וכמו שמצמיח עשבים מן הארץ – כך מצמיח האדם שער הראש והזקן. וכמו ששורצים חיות ורמשים ביער ובארץ – כך שורצים בראשו של אדם ובשערו. וכמו שברא האלהים בעולם התלי, ונטהו ברקיע ממזרח ועד מערב מקצה אל קצה, והכוכבים והמזלות וכל דבר שבעולם אדוקים בו – כך ברא בגוף האדם את המוח הלבן אשר בתוך חוליית השדרה, והוא נטוי מקצה מוח הראש ועד עצם העצה, ושנים עשר הנתחים והצלעים וכל אברי הגוף אדוקים בו מפה ומפה. וכמו שיש בשנה שס\"ה ימים – כך יש באדם שס\"ה גידים.",
+                "סוף דבר: מעשה בראשית ומעשה מרכבה – הכל רמוז באדם מעט מזער. והיודע סוד הדבר יבין נפלאות השם יתעלה. על כן נקרא האדם \"עולם קטן\". ועבור אשר גוף האדם הוא מצוייר דוגמת העולם העליון והעולם התחתון, לכן נתנה בו הנפש שהיא דומה מעט מזער [לבוראה].",
+                "ועל כן אמר דוד <small>(תהילים ק״ג:א׳)</small>: \"ברכי נפשי את יי\". ולמה אמר לנפש לברך? אמר דוד <small>(ויקרא רבה ד ח)</small>: נפש זו ממלאה כל הגוף ומבלה את הגוף, ואינה אוכלת, וסובלת את הגוף. והיא יחידה בגוף, והיא טהורה, ורואה ואינה נראית, ואינה ישֵנה. כך הקדוש ברוך הוא ממלא את עולמו ומבלה את הכל, שנאמר <small>(תהלים קב כז)</small>: \"המה יאבדו, ואתה תעמוד\". והקדוש ברוך הוא אין לפניו שינה, שנאמר <small>(תהלים קכא ד)</small>: \"הנה לא ינום ולא יישן\". והוא יחיד וטהור. והוא רואה את הכל, ואין דבר אחר רואהו. לכן תבוא הנפש שיש בה כל המידות הללו, וּתְשַׁבַּח לקדוש ברוך הוא שיש בו כל המידות הללו.",
+                "הנפש יושבת וחושבת מי בראה, ואז היא לובשת ענווה ויראת השם. לכן צריך האדם לראות את עצמו ולהבין עניינו: מאין שורשו וגזעו, ואיך נוצר מטינוף זרע, ואחר כך חתיכת בשר, וְנוּפַּח בו רוח עליונים, ומרוקם בעצמות וגידים, דם ומוח, ולבוש עור ובשר. ונוצר בקלסתר פנים וקומת אפים. ואיך נקובים נחיריו לפנים ולגרון להנשים ולהריח, ואוזניו לשמוע וחורי עיניו לראות. ובתוך העין יש בו כמה צבעים, וריסי עיניו, ופה וגרון, וחיך ולשון, ושפתיים לפתוח ולסגור, והמלתעות והלחיים, ואצילי ידים ורגלים, וחלל הגוף, ואצבעות וקשריהן וצפורניהן.",
+                "ויבין איך כל אחד משונה מחבֵרו, ואיך היה אסור תשעה חודשים בבטן אמו, ויצא ערום עיוור חרש וחיגר. כל אלה יחשוב ויאמר בלבו: מי פתח פיך, עיניך ואזניך? ומי עשה לך כל תיקוני גופך? ובימי בחורותך מי השחיר שערותיך, ואם היו רוחצים השער בכל נתר ובורית שהיה בעולם לא היה מועיל ללבן שער אחד, ובימי זקנותיך הוא מתלבן מאליו? כאלה וכאלה תחשוב תמיד, ותהיה עניו ושפל רוח וירא שמים.",
+                "\"סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם\" <small>(קהלת יב יג)</small>.",
+                "תם ונשלם, שבח לאל בורא עולם."
+            ]
+        ],
+        "Simanei Sefer HaMiddot": []
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "אורחות צדיקים",
+        "enTitle": "Orchot Tzadikim",
+        "key": "Orchot Tzadikim",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            },
+            {
+                "heTitle": "סימני ספר המידות",
+                "enTitle": "Simanei Sefer HaMiddot"
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Orchot Tzadikim/Hebrew/Wikitext.json b/json/Musar/Rishonim/Orchot Tzadikim/Hebrew/Wikitext.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..57749e47104182d3f7208f4a4c38b641597944d1
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Orchot Tzadikim/Hebrew/Wikitext.json	
@@ -0,0 +1,118 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Orchot Tzadikim",
+    "versionSource": "https://he.wikisource.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97%D7%95%D7%AA_%D7%A6%D7%93%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9D_%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%A0%D7%99_%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%95%D7%AA",
+    "versionTitle": "Wikitext",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "ויקיטקסט",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "אורחות צדיקים",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [],
+        "": [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            []
+        ],
+        "Simanei Sefer HaMiddot": [
+            "<b>אורחות צדיקים סימני ספר המידות<b></b></b>",
+            "\"ביום טובה – היה בטוב, וביום רעה – ראה: גם את זה לעומת זה עשה האלהים\" וגו' (קהלת ז יד). זה הפסוק אמר שלמה המלך על מה שראה, אשר כל מה שנברא בעולם – הכל זה כנגד זה. כיצד? יש בעולם טובה, כנגד הטוב יש רעה. יש אור בעולם, כנגד זה יש חושך ואפילה. בעולם יש ימים ונהרות, כנגד זה יש יבשה. יש מדבר ויש יישוב. יש הרים וגבעות, יש גאיות ועמקים. ויש חמימות ויש קרירות. בענין זה נברא הכל, ובכל אחד ואחד יש בו טובה ורעה. וכל חכם לב נוטל מכל אחד ואחד מה שיש לו הנאה ממנו. כגון: האור טוב יותר מן החושך, אך בחושך יש טובה שבלילה יש מנוח לכל לישן, מה שאין כן ביום. ובחושך אדם נמלט מאויביו הבאים עליו. ובענין זה יש בכל דבר ודבר, והכל זה לעומת זה. <br>וכן האדם נברא בענין זה שכל מידותיו ושיטותיו – הכל זה לעומת זה, כגון: הגאוה והענוה, היגון והשמחה. ובכל מידה ומידה – יש בה צדדין המרחיקין אותו מן הדרך הטובה והישרה, ועל זה נאמר: \"יעזוב רשע דרכו\" וגו' (ישעיהו נה ז). ויש בכל מידה – צדדין אשר בהן מתקרב הנבון והמשכיל לעבודת השם. <br>ועבור אשר ראינו כי הצדדין רבים בכל מידה, לכן באנו לסדר המידות בדרך קצרה, לעשות סימנים. ויהיו הסימנים הללו סדורים בפיך, ותהיה מורגל בהם. ואם תהיה בענין שיביאך אל הגאוה – יזכירוך הסימנים הללו להשפיל רוחך. כי תחשוב: כמה נתגאו בעולם בגאוה ובשררה, ונשכחו כלא היו, והיכן הם? לכן תידבק בענוה.",
+            "ואם תהיה בענין שיביאך אל הכעס – יזכירוך הסימנים האלה להסיר כעס מלבך. ואם תהיה בענין שיביאך לאהבת עולם זה – יזכירוך הסימנים האלה לעזוב כל האהבות, כי הכל הבל וכלה, ולתפוס אהבת השם, כי היא האהבה המובחרת.",
+            "ואם תעשה שום מצוה – יזכירוך הסימנים האלה שתעשה המצוה לשם שמים, לכוין בה בכוונה טובה. ואם תהיה בעניין שיטריד לבך להרחיקו מן השם הנכבד – יזכירוך הסימנים הללו להעביר הטירדא, ולהביא מחשבותיך למעלה ליחד לבך לאלהים.",
+            "הגאוה – היא מידה רעה מאד מאד. במידת הגאוה ישכח האדם השם הגדול. כי כל דעת המתגאה להתגדל ולהשתרר, ואפילו כשעושה מצוה – חושב ברעתו לקבל שבח מן העולם, וחושב בדעת שכל הצלחתו מרוב חכמתו.מן הגאוה יבא לעבירות רבות, כגון רדיפת כבוד, ומחלוקת במילי דעלמא. ובתורה חולק שלא לשמה, ולא יודה על האמת, ומתבייש לשאול מה שאינו יודע. ויבא לידי גזל וגניבה ותאוה יתירה וכל רעות, ולשכוח השם. והמתגאה מבזה לכל אדם, ומתכבד בקלונם. כללו של דבר: בלב המתגאה יש שער גדול פתוח, להכניס בו יצר הרע לבלבל המחשבות, ומי שלא יעלה בלבו לסתום השער הרע הזה – יהיה אבוד מן העולם הבא.",
+            "לכן המשכיל יזהר מאד מן הגאוה, שלא יתגאה – לא בגופו ולא בשערו, ולא בראשו ולא בגרונו, ולא בידיו ולא ברגליו, ולא בריח אפו ולא בלשונו, ולא במאכלו ולא במלבושיו. ולא יתגאה בלבו, \"כי תועבת יי כל גבה לב\" (משלי טז ה). וזה דבר גדול, אשר בגבהות הלב נקרא \"תועבת יי\", ואשרי האדם אשר ירגיש בדבר זה, להבין העונש הגדול הזה על דבר קל כזה. רבים נכשלים בזה, והמשכיל – ימלט נפשו שלא ליקרא \"תועבה\". השם הזה מכוער מאד, ואתה דע לך.<br>",
+            "ואף על פי שהגאוה רעה, אפילו הכי מצוה לאדם שיהיו מלבושיו נקיים, ומאכלו נקי, וכל כליו נקיים, ושלחנו נקי, וגופו נקי, כי הדר התורה – זהו הנקיות. וכל זה יכוין לשם שמים. וכן לעולם יגביה נפשו למעלה, ויתרעם על נפשו תמיד כמה שהוא ממעט עבודת השם. ויהיה זהיר להוכיח את הרבים, ולעמוד נגד הרשעים ולהשפילם לפי יכולתו, ולהודיע תועבתם כדי להתרחק מהם. ואף על פי שדבר זה נראה כמו גאוה, אפילו הכי צריך לעשות כן, אך יכוין לשם שמים. ובתחילה יראה שלא יבוא לידי קלקול במלחמת הרשעים, שלא יצא שכרו בהפסדו. וצריך לבקש רחמים על זה וכיוצא בזה, שידריכהו השם בדרך הישר.",
+            "הענוה – היא שורש העבודה, ועיקר לכל מעשה טוב. ומעשה העניו מקובל לפני השם. ומה הענוה? שיהיה בעיניו וחושב עצמו כאין, וצנוע ושפל רוח, ורוח נשברה. ובעודו בריא ובזמן שהוא חי בטובה – יחשוב שהשם הטיב עמו ברוב חסדיו, ושהוא אינו ראוי לאותה טובה. וגם העני יחשוב על המעט שיש לו – שאינו ראוי אפילו לאותו המעט, כי מה יש לו להחשב יותר מיתוש אחד, אך שהשם עשה עמו לפנים משורת הדין. ויודה לו על טובותיו, וישתחוה לו.",
+            "ויחשוב גדולת האל, וכל מעשים טובים שיוכל לעשות – אינם כי אם טיפה בים כנגד מה שהוא חייב לעשות. ויהיה עניו ושפל רוח לפני כל, אפילו לפני הקטנים ממש. ויחזיק כל אדם טוב יותר ממנו, ולא יחוש על הכבוד לקבל שבח מבני אדם. ולא יחוש על ביזוי שיבזוהו, אך ישמח על הביזוי ויחשוב שהוא ראוי לזה.ויהיה ניכר בששה סימנים הענוה, והם: (א) המחילה בעת הכעס; (ב) וענייני שבח וגנאי – שיהיה הכל שוה בעיניו; (ג) ולהצדיק הדין בעת ההפסד, ולהשפיל עצמו בעת שפע הטובה בעושר ובבנים ובחכמה; (ד) ולילך מעצמו ולפייס את מי שהרע לו; (ה) ולהתנהג במענה רך; (ו) ולהיות שמח בחלקו. אך לא יהיה עניו לפני הרשעים במילי דשמיא, אלא יוכיח אותם לפי כוחו. ולא יראה מידת הענוה בעניני המלבושים לרמאות העולם, שיהיו סבורים שהוא חסיד, והוא עושה רעות בסתר וגונב דעת הבריות.",
+            "הבושת – הביישן לא במהרה חוטא מחמת הבושת, ומתוך שלא לשמה לבסוף יעשה לשמה. אך מעלה העליונה היא שיתבייש לפני השם. וישיג זה הענין בהתבודדו לחשוב בגדולת השם. ובמקום מצוה יסיר הבושת מעל פניו, שלא יניח שום מצוה עבור הבושת. וזה הבושת רע מאד: אם יעזוב המצוה בעבור הבושת, או אם לא ישאל מה שאינו יודע מחמת שיתבייש. ולא יבייש שום אדם אלא בעניין התוכחה, אם לא יקבל בנחת.",
+            "העזות – המידה הזאת רעה מאד להעיז פניו נגד מוכיחו, או לכפור במלוה ובפקדון, וכיוצא בזה. אך טוב העזות נגד הרשעים שלא להודות על שקריהם, ושלא להסכים עמהם, ולהעיז פניו לקיים המצות.",
+            "האהבה – המידה הזאת רעה ברוב המקומות, והיא עוקרת כל מידות טובות: אהבת ממון, ואהבת נשים, ואהבת אם ואב, ואח ואחות, וקרוביו ורעיו, ואהבת גופו וימי חייו, ואהבת הכבוד, ואהבת התענוגים כאכילה וכשתיה ושינה, ונוי המלבושים – כל אילו האהבות מעבירות האדם שלא לעשות הטוב. ורוב העולם נכשלים בהם, ורבים יפלו ולא יקומו. אך מי שרוצה להתחזק על יצרו – יוכל להתגבר ולעשות כל האהבות האלה לשם שמים, ואשרי מי שזוכה לזה.<br> וצריך האדם לעזוב כל האהבות וידבק באהבת הבורא יתברך, כי האהבה הזאת עיקר על כל המעלות. ועבור שהאדם מלובש בגוף, וטבוע בחשך זה העולם שהוא שוא ושקר – על כן קשה היא מאד להשיג. והאהבה היא שיאהב אהבה גדולה יתירה מאד, עד שתהא נפשו קשורה בשמחה, ולהבריח מלבבו נעימות הגוף ותענוג של עולם זה. והאהבה עזה, ומתגברת על לבבו, וכל ההנאות של עולם זה – הכל כאין כנגד תוקף תגבורות שמחת אהבת השם.ואין כל חכם זוכה לזאת האהבה. וזה דבר ידוע וברור, שאין זאת האהבה נקשרת בלב האדם עד שיעזוב כל מה שבעולם חוץ מהשם.",
+            "השנאה – זאת המידה רעה: מי ששונא חבירו, והשונא מעשים טובים. וצריך לזהר מאד שלא לשנוא בני אדם, ורבים נכשלים בזה. אך טובה לשנוא כל מה שמעביר אותו ומרחיקו מאהבת הבורא, ולאהוב כל מה אשר יקרבהו לעבודת הקדוש ברוך הוא.",
+            "האכזריות – זאת המידה רעה, כי בעלי המידה הזאת לא ירחמו על העניים, והם נוקמים, ונוטרים איבה, וגונבים וגוזלים, ולא ירחמו, ומענים יתום ואלמנה.",
+            "אך נגד הרשעים – יהיה אכזרי. ויהיה אכזרי על גופו לטרוח בתורה ובמצות, וכן על בניו יהיה אכזרי שיטריחם לעסוק בתורה ובמצות כפי כחם. והכל במידה שוה לפי היכולת.",
+            "הרחמנות – זאת המידה טובה מאד, לרחם על העניים הטובים, ולרחם על הבהמות, ולרחם על עצמו ועל בניו, ואוהבם לזכותם לחיי עד. אך לא יהיה רחמני על הרשעים, או לרחם על גופו ועל בניו, שלא לטרוח בתורה ובמצות.",
+            "הדאגה – זאת המידה רעה לגוף מאד, והדואג על עולם זה להשיג תאותו – זה רעה מאד. ויותר רע הדואג אחר עבירות. אך הדאגה טובה לדאוג על מיעוט השגתו בתורה ובמצות, ולדאוג ולפחד שמא ישכח לימודו, ויחזור תמיד. ולא ידאג ולא יירא משום דבר המונעו מעבודת השם. ולעולם ידאג מעונותיו, וידאג שמא גורם הפורענות הבאים לעולם, וידאג שמא אוכל שכר מעשיו הטובים בעולם זה. <br>וידאג תמיד שמא אין מעשיו מקובלים לפני השם. ולעולם ידאג ויצטער על כבוד השם, וכבוד התורה, וכבוד ישראל אשר נתמעט. ועל עניינים כאילו ידאג תמיד.",
+            "השמחה – זאת המידה טובה לגוף, ומאירה פניו של אדם. וכל העושה מצוה בשמחה – יש לו שכר גדול לאין חקר, ממעשיו הטובים אשר יעשה בשמחה: להנעים זמירות, ולשבח בשמחה, ולקבל כל מאורעותיו בשמחה. ולשמוח בשבתות ובימים טובים בשמחת הקדוש ברוך הוא, ולשמוח לב העניים והאכילום. אך השמחה אינה טובה לשמוח בהבלים, ולשמוח בעבירות, ולשמוח באיד בני אדם או לשמוח בתקלת בני אדם. אך יהיה בחלקו שמח, וישמח בעבודת המקום ובתורה.",
+            "הביטחון – שורש הביטחון הוא שיסמוך על חסדי האל שיעשה לו הטוב בכל ענייניו, והוא בוחר לו הטוב יותר ממה שהוא בוחר לעצמו. וצריך הבוטח לידע שהקדוש ברוך הוא – הוא החומל, ושאינו מעלים עינו ממנו, ואין לו מונע מלעשות חפצו של הבוטח. והוא יודע מה טוב לו, והוא מנהיגו ומשמרו עד היום. ואין אדם יכול לברוח מהנהגתו, ולא יגיע לו נזק או טובה אלא ברשות האל. והוא בתכלית הנדיבות והחסד, ואין לו הפסק לעולם. ועד רואה מחשבות הלב, ויודע אם בוטח בו בלב שלם. ויבטח בשם על ענייני גופו ופרנסתו, ויבטח בו שיתן לו השגת יד לפרנס אשתו ובני בניו, ולהדריכם בדרך ישרה. <br>ויבטח בו שיטהר לבו ליגיעתו, לעבודתו העליונה. ויבטח בו שיזמין לו המצות, ולימוד התורה, ושיתן לו היכולת לעשות הכל, ושישרת לו בכל איבריו באמונה ובכיון ליחד הלב אליו. ויבטח שיזכהו שיראה בימיו במהרה ביאת משיח, ובניין בית המקדש. ויבטח שיזכה לעולם הבא לאור הגדול.",
+            "הבוטח בלב שלם – יביא אותו הביטחון שלא יעבוד לאדם זולתו להתרצות אליו, ולא יסכים עם הרשעים בדבר שהוא כנגד השם. הבוטח – נפשו במנוחה, ואינו מיצר על שום עניין מענייניו, כי הוא יודע שהבורא מנהיגו לטובתו, בעולמו ובאחריתו. וישים דאגתו ואבלו על מה שהוא ממעט מעבודת השם, ולא על עולם זה. אך הביטחון אינו טוב כשילך בדרך מסוכן, או שיכניס עצמו בענייני סכנה ויאמר: הנני בוטח בשם שיושיעני! או יעשה עבירות חבילות חבילות, ויסמוך על זה שיחשוב: הנני בוטח בשם שיכפר לי, כי רחמן הוא. אין זה דרך הביטחון.",
+            "החרטה – זאת המידה היא דרך לתשובה, מפני שהעבירות אין מתכפרות אלא בחרטה. אך היא רעה אם עשה מצוה ומתחרט עליה.",
+            "הכעס – כל מיני גהינם שולטין בו, ואין השכינה שורה עליו. ושוכח תלמודו, ויבא לידי טעות. ובידוע שעונותיו מרובים מזכיותיו. ואין הקפדן מלמד. כמה עבירות באות מן הכעס! אך צריך לכעוס לפעמים, להטיל אימה על ביתו ועל אותם השומעים למוסריו, ולתלמידיו. ואף על פי שכועס לשם שמים – יכעוס במידה; ויראה עצמו כאילו כועס, אבל בלבו לא יהיה כעוס.",
+            "הרצון – זאת המידה טובה, כי הוא מתרצה בכל ענייניו, ואינו מהרהר אחר השם. והעולם אוהבים אותו מפני שהוא רוצה בבני אדם, והם רוצים בו. והוא מעביר על מידותיו, והוא מקבל מוסר, כי הוא מלא רצון לעשות טובה. אך הרצון רע מאד להתרצות בדרכי הרשעים.",
+            "הקנאה – מידה רעה מאד לקנא בני אדם. מן הקנאה יבא לידי חימוד, ולידי גזל ומחלוקת. אך יקנא ביראת ביראת השם; ובלומדי תורה – יקנא לעשות כמעשיהם.",
+            "והפורש מן הקנאה והחימוד – שכרו הרבה מאד.",
+            "הזריזות – זאת המידה טובה לעולם הזה ולעולם הבא. אם יש לאדם מלאכה – שיעשה בזריזות, להספיק את עצמו ובני ביתו. וכל צרכיו יעשה בזריזות. וכן לעניין הלימוד ועשיית המצות יהיה זריז, ובזה העניין יעלה לכל מעלות טובות. אך הזריזות רע מאד כשהוא זריז לעבירות.",
+            "העצלות – עניינו מקולקל מאד בעולם הזה ולעולם הבא.",
+            "אך העצלות טוב – כגון המתעצל לעשות רעות.",
+            "הנדיבות – זאת המידה טובה מאד: שיהיה נדיב בממונו להיות וותרן, ולעשות לפנים משורת הדין, ושלא ידקדק עם חבירו על דבר מועט, ולתת צדקות, ולהשאיל כליו וספריו. ויהיה נדיב בגופו לטרוח עבור אחרים. ויהיה נדיב בחכמתו ללמדה לכל. אך לא יהיה נדיב לפזר לריק, וליתן לרשעים, או למלאות תאותו.",
+            "הציקנות – זאת המידה רעה, כי מי שהוא צר עין – לא יוכל לרחם על העניים, והוא שנאוי על הבריות כי לא יוכל לההנות בני אדם, ואינו מהדר המצות. אך זאת המידה טובה שהוא עצרן לפזר ממון ולמלאות תאותו.",
+            "הזכירה – זאת המידה טובה מאד, לזכור כל ענייניו. כל משא ומתן שלו – צריך לזכור, כדי שיהיה נותן ונושא באמונה. ובזאת המידה ידע התורה והמצות, שישים על לבו לזכור הכל. ויזכור אחריתו וראשיתו – מאין בא ואנה ילך. ויזכור תמיד את יוצרו, והטובות שעשה לו: שבראו וגידלו ונישאו, והודיעו חכמה ודעת, ונתן לו תורה הטהורה. ויהיה חרד לדברו, כמו עבדי המלך הנחרדים לדבר המלך. ויחשוב ויזכור אשר כל הדברים עושים שליחותו, כגון השמש והירח, והארץ נותנת את יבולה, וכן יעשה הוא שליחותו.<br> וכמו שאדם טורח לעשות רצון אשתו שהוא אוהב – כן יעשה רצון אוהבו הגדול הקדוש ברוך הוא. ויחשוב איך הוא זריז לזה העולם – כל שכן שיכין צידה לדרך הגדול והרחוק, להיות מקושט ולפרוע חובו מה שנתחייב ליוצר הכל. ויבין מה הפרש יש בין עליונים ותחתונים, ויקשור דעתו אל נעימות עולם הבא. ויזכור תמיד את השם במחשבותיו, ויזכור תמיד חטאיו כדי להצטער על שהכעיס האדון הגדול. אך זאת המידה אינה טובה לזכור הבלי העולם ורוב התחבולות, או לזכור אם חבירו פשע כנגדו.",
+            "השכחה – זאת המידה אינה טובה אם שוכח את יוצרו, ואם שוכח עונותיו, ואם ישכח מה שהוא לומד, ואם חבירו עשה לו טובה – ושוכח. אך טובה היא שישכח פשעו, מה שפשע חבירו לנגדו.",
+            "השתיקה והדברים. אמרו חכמים: לא מצאתי לגוף טוב משתיקה. רוב דברי העולם – הכל הבלי הבלים. לכן ירבה בשתיקה, ולשמוע חרפתו ולשתוק. וכשאדם מסופק אם ישתוק או ידבר – ידבק בשתיקה. אך דברים טובים – יותר טובים הם משתיקה, כגון לדבר בדברי תורה וביראת שמים. והמשכיל יזהר מדברים בטלים, ומשיחת ילדים ושיחת נשים. יראת שמים בלב המרבה דברים – זה אי אפשר.",
+            "הליצנות – הנותן דופי בבני אדם נקרא \"לץ\". אין להתלוצץ על שום אדם. והמתלוצץ על עושה מצות – זה רע מאד, כי רבים נמנעים מלעשות טוב עבור הליצנות. אך טוב להתלוצץ על עושה רעות, כדי שימנעו מן הרע.",
+            "השקר – אין אדם יכול להיות אמיתי אם לא שיתקן מידותיו, כי כל אדם מושך דבריו אחר מידותיו. ויזהר אדם שלא ישקר אפילו דברים בעלמא שאין בהם ממש, כי גדול עונשו של שקרן. אך פעמים התירו חכמים לשקר: בהבאת שלום (יבמות סה ב), ולשבח הכלה (כתובות יז א), ובאושפיזין, ובמסכת, ובפוריא (בבא מציעא כג ב).",
+            "האמת – הנשמה היא נבראת ממקום טהרה ואמת. אין מעלה לאדם כמעלת האמת, להיות אמיתי במחשבותיו. והמגיע למעלה הזאת – כל הדברים שיחשוב ושידבר יתקיימו, ויראה בלילה חלומות אמת, וידע עתידות.",
+            "החניפות – זאת המידה רעה מאד, להחניף ולגנוב דעת הבריות. והמחניפים לרשעים בחליקת לשון – בזה נמנעים מן התשובה. אמר רבי שמעון בן חלפתא (סוטה מא ב): מיום שגברה אגרופה של חנופה – נתעוותו הדינים, ונתקלקלו המעשים, ולא יוכל אדם לומר לחבירו: מעשי גדולים ממעשיך. ואילו מחניפים להם: לאשתו משום שלום בית, לבעל חובו שלא ילחצנו, ולרשע שלא יזיק לו, ולרבו שילמדנו תורה. כן מצוה להחניף לתלמידיו ולחביריו כדי שילמדו, וכדי שישמעו לדבריו, לקבל תוכחותיו.",
+            "לשון הרע – זאת המידה רעה מאד. ואפילו לומר אמת – אסור לספר בגנות חבירו. וזהו לשון הרע, שאומר: כך וכך עשה פלוני, כך וכך היו אבותיו, כך וכך שמעתי עליו. אבל האומר שקר על חבירו – זה נקרא \"שם רע\". ובוודאי המרגיל בלשון הרע – הוא פורק עול שמים מעליו. וקשה מאד לעשות תשובה מעון זה: המספר לשון הרע על בעלי תשובה – בזה מחטיא את הרבים, לנעול דלתי התשובה. וכן רע מאד המספר לשון הרע על גבאי צדקה הטובים, ועל עושי מצוה ויראי שמים – גדול עונשו מנשוא. ויזהר מאבק לשון הרע, ואל יספר בטובתו של חבירו בפני שונאו. <br> יש עון הנקרא \"רכילות\", וזהו המגלה לאדם מה שחבירו דיבר עליו, ובזה גורם שנאה. ירא שמים – חייב אתה לדונו לכף זכות, אפילו אם הדבר נוטה לחובה מלזכות. בינוני – יש להכריע לזכות. ואם הדבר נוטה לחובה – יהיה אצלך ספק. ומי שרוב מעשיו לרעה – יש להכריע מעשיו ודבריו לחובה.",
+            "המספר דבר לחבירו – אין לגלותו בלא רשותו. וכל דבר הנאמר בפני שלשה בני אדם – אין בו משום לשון הרע. ואם האומר הזהיר את השומעים שלא יגלו, אפילו אומר בפני רבים – יש בו משום לשון הרע. ומצוה לומר לשון הרע על בעלי עבירות, לבזותם ולהשניאם בעיני בריות, כדי שיבדלו מהם. וכן על בעלי מחלוקת – מצוה לספר לשון הרע. מקור גדול של מצות יש תחת הלשון, כגון: הלימוד, ולדבר יראת שמים, ולהתפלל, ולהוכיח, ולצוות בניו אחריו לשמור ולעשות, וכן כל השומעים למוסרו. ולנחם אבלים, ולנחם עניים ולדבר על לבם דברי ניחומין, ולהיות רגיל בשירות ותושבחות ובדברי אמת.",
+            "התשובה – טוב לגבר שיהיה מקדים לשוב בעודו בריא ושליו, ויעורר לבו בכמה עניינים: שיחשוב אחריתו, שצריך ליתן חשבון לפני הקדוש ברוך הוא על כל מה שעשה מנעוריו, הן דברים, הן מעשים, הן מחשבותיו. לכן יפחד מן הדין הגדול, ומן הדינים הקשים, ויחשוב על הטובה הגדולה הצפונה לצדיקים. ויחשוב איך אדם אוהב תענוגים בעולם הזה, שהם תענוגים של הבל, והם פוסקין לפי שעה. לכן יחמוד התענוגים הגדולים שלעד, שאינם פוסקים לדורי דורות ולעולם ועד. <br> ויתחרט תמיד על חטאיו, ויעזוב דרכו הרע, ויצטער בלבו, ויצטער בצום ובבכי ובמספד, וילבש שק, ויורד עדיו מעליו, וידאג מעונש עוונותיו, ויתבייש לפני הקדוש ברוך הוא, ויהיה נכנע לפני השם, וישתוק למחרפיו, ויהיה רגיל במענה רך ובשתיקה. וישבר התאוה, ויפרוש אפילו מן המותר. ויתבונן באיזה אבר חטא, ובאותו אבר יזהר לעשות מצות בכל יכולתו. ויחפש דרכיו לידע העבירות שחטא מנעוריו, ויתוודה עליהם. וירבה לעשות גדרים שלא יוסיף לחטוא, וידע באיזה אבר עבירה יש מלקות או כרת או מיתה, ולפי החטא יצטער. ויהיו העבירות בקלות – חמורות בעיניו, ויזכיר בוידוי עוונותיו ועון אבותיו, ויגמור בלבו שלא יחטא עוד. ויתפלל לאל שיעזרהו על תשובתו, ויבקש שיכפר לו. וישיב הגזל קודם הוידוי, ואם אין לו – יבקש מן השם שיתן לו השגת יד לפרוע. וירגיל עצמו לעשות חסד ואמת. ויהיו חטאיו נגדו תמיד. וישוב בעודו בריא בחוזק כוחו, ויכבוש יצרו בעוז יראת השם, וישיב רבים מעון.",
+            "שורש התשובה – שילמד תרי\"ג מצות עד שיהיו שנונים ומחודדין בפיו, וערוכים בשפתיו, ויהגה בהם תמיד. ועל כל מצוה ומצוה – ישים על לבו לחשוב עם נפשו, אם קיים אותה או לאו. כגון בעניין לחשוב אם דיקדק להתפלל בכוונה או לאו, או אם נהנה מן העולם הזה בלא ברכה. ואם ידע בעצמו שלא חש לזה – הרי חטא כל ימיו, וכשיתחברו יחד כל אלו העונות – הרי מזאת המצוה לבד יש חבילות גדולות של עבירות. ועל דרך זה יחשוב עם נפשו על כל מצוה ומצוה, ואז יגיע לתכלית התשובה. <br> וידע האדם ויאמין שאין התשובה חשובה לפני המקום, אלא שידחוק אדם את עצמו לטרוח לקיים כל מצוה ומצוה כהלכתה. ומי שישים כל טורחו על זה העניין – הרי זה בעל תשובה גמור, ויתקן כל מידותיו על פי התורה והמצות. והנה יש שמונה אברים באדם, אשר בהם יעשה כל מעשיו: האזניים – אחד; העינים – שנים; הריח בנחירים – שלושה; בפה יש שני מקומות: הדיבור ואכילה – הרי חמישה; הידים – ששה; הרגלים – שבעה; הערוה – שמונה. והלב מלך על כולם, להנהיג את כולם לפי חפצו. ועל אלו שמונה אברים – ישים מחשבתו לדקדק בדקדוק גדול שכל אחד ואחד יהיה מורגל בעשיית המצוה. והראש לכל הגדרים – שישמור את עיניו, שלא יתן את עיניו במה שאינו שלו. ובזה העניין ישבר את התאווה, כי בוודאי התאוה והחמדה – הנה ראש לכל הקלקולים, ואחריהן נגררות עבירות רבות. לכן יתאמץ להעמיד עצמו להלחם כנגד התאוה והחמדה, ולשמור עיניו, ובזה יתקן כל ענייניו.",
+            "ומיום שהתחיל לשוב – יסכים במחשבתו בהסכמה גמורה לקיים כל המצות שאפשר לו לקיים לשם, ואז הקדוש ברוך הוא מקיל ענייני התשובה לסייע לו, ולתת לו כח לעשות תשובה. אפילו בדבר שאין כוחו של אדם יכול להשיג – הקדוש ברוך הוא ימול את לבבו, לחזקהו לעשות תשובה. ובלבד שידחוק עצמו לטרוח במצות בלב שלם באמת – בזה יגיע למעלת התשובה. גם צריך להזהר מאד מאד להתרחק מן הרשעים ומן הליצנים שלא להתעסק עמם, לא במשא ומתן, ולא בלימוד, ולא לשמוע דבריהם, כי הם מסירים את לב האדם. וכמעט כל התשובה תלויה בזה. <br>וירגיל עצמו יום אחד תוך כל חודש וחודש שיתייחד במקום אחד בסתר לבדו ולבדוק עצמו, לתקן הנהגתו על פי המידות הכתובות בספר הזה: לברור מכל מידה צד הטוב שבה ולהתנהג בזה, ולבדוק עצמו לתקן מעשיו על דרך המצות. ויבין חסרונותיו: באיזה מצוה מיעט טורחו, שלא להשתדל בכל כוחו להתאמץ בה; ואיזה מצוה אין ידו משגת לקיימה. ועל כל הדברים ישפוך נפשו נוכח פני השם, שיעזרוהו לקיים מצותיו, ויתן לו לב שיספיק לעשות רצונו, ושיתן לו לב נאמן להאמין בו באמונה שלמה, ולבטוח בו בביטחון שלם. <br>ובאותו היום יקדיש עצמו לטהר מחשבותיו, ויחשוב על המות – שיכלה גופו ויהיה עפר, ויחשוב על דיני גהינם, ומי שבא שם – איך יהיה עניינו מופסד בהפסד גדול. ויחשוב על נעימות עולם אשר שם תענוג לאין חקר. ויחשוב במחשבות מכוונות על גדולת השם, ועל נפלאותיו וטובותיו, וינעים זמירות להללו בשמחת הלב, וישתחוה לפניו כעבד לפני אדוניו. אין ספק מי שיהיה רגיל בזה העניין – מגיע למעלות רבות. בעלי תשובה יהיו שפלים וניבזים. על ידי התשובה יגיעו עד כסא הכבוד, שנאמר: \"שובה ישראל עד יי אלהיך\" (הושע יד ב). [התורה – חסרה בסימני ספר המידות בכתב יד, וחבל על דאבדין.]",
+            "היראה – לעולם יעשה אדם רצון בוראו, ולא יירא שום אדם או מלך או שר, ולא יירא משום יסורין ומשום צער. רק בוראו יירא לבד, ולא יגור מפני איש. וזאת המידה רעה מאד בזה העניין: שיעזוב מצות בוראו עבור מורא בני אדם. לכך ישליך מלבבו כל הפחדים, ולא ישכון בלבבו רק מורא השם לבד. כי יראת השם היא עטרת פאר של כל המצות, וטוב מעט יראת השם מאוצר רב ומהומה בו (ע\"פ משלי טו טז).",
+            "והיראה המעולה מכל – שיראה מלפני השם כל כך שיהו איבריו נרתעים מתחת מוראו, כעבד שהוא נרתע ונכנע לפני המלך בשעה שהוא גוער בו. וזה העניין קשה להשיג, אך מי שמרגיל מחשבותיו להרהר תמיד שהשם רואה מחשבותיו, ומתבונן בנפלאותיו בעומק הלב במתון, וקוצר מחשבותיו למעלה לשכון באהלי מרום – בזה העניין יכול להתקרב אל אור היראה הטהורה, להופיע עשתונותיו, לידע רזי עליונים. הנה השלמנו סימני המידות ברמז מעט, להזכיר האדם שיזהר בהם, להסתפק מהם מכל אחת ואחת במשקל. <br>ודע כי המידות אחוזות זו בזו ומדובקות יחד, וכולן נגררות זו אחר זו. ואם יתן אדם רשות ליצרו הרע לעבור על אחת – אז יהו כולן נשמטות ממנו. משל לאדם שיש לו חוט של משי, וחרז בו מרגליות דרך נקבי מרגליות, וקשר קשר אחד למטה. ואותו הקשר מחזיק כולן, ואם יתירו הקשר – אז נופל מרגלית אחת, ואז יפלו כולם זו אחר זו. כך אם תתיר ממך קשר מידה אחת – אז לא תוכל להחזיק בשום מידה כראוי. לכן שמור כל המידות בכל כחך, אשר תוכל להשכיל בהם. ובזה העניין תשלים נפשך לשם הנכבד לידבק בו. ותזכה להיות מאותן שנאמר עליהם: \"והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע\" וגו' (דניאל יב ג)."
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "אורחות צדיקים",
+        "enTitle": "Orchot Tzadikim",
+        "key": "Orchot Tzadikim",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            },
+            {
+                "heTitle": "סימני ספר המידות",
+                "enTitle": "Simanei Sefer HaMiddot"
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Orchot Tzadikim/Hebrew/merged.json b/json/Musar/Rishonim/Orchot Tzadikim/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..e6955dc20448ec3bfeeab739ee9b1f84636e6250
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Orchot Tzadikim/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,1014 @@
+{
+    "title": "Orchot Tzadikim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Orchot_Tzadikim",
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם (קהלת יב יג).",
+            "זֶה הַפָּסוּק אֲמָרוֹ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, וְהוּא הָיָה חָכָם מִכָּל הָאָדָם, וְהָיָה מֶלֶךְ עַל הַתַּחְתּוֹנִים וְעַל הָעֶלְיוֹנִים (מגילה יא ב). וְאַחַר שֶׁרָאָה כָּל הַמַּעֲשִׂים, וְנִסָּה כָּל הַדְּבָרִים, וְהוֹדִיעַ לָעוֹלָם כַּמָּה חָכְמוֹת, חָתַם כָּל דְּבָרָיו וְאָמַר: סוֹף שֶׁל כָּל דָּבָר הוּא יִרְאַת הַשֵּׁם. וְכֵן הִתְחִיל בְּמִשְׁלֵי (משלי א ז): ״יִרְאַת יְיָ רֵאשִׁית דָּעַת״; וְסִיֵּם (משלי לא ל): ״אִשָּׁה יִרְאַת יְיָ הִיא תִתְהַלָּל״. וְאִלּוּ אָדָם אַחֵר הָיָה מַזְהִיר אוֹתָנוּ עַל יִרְאַת שָׁמַיִם – לֹא הָיוּ דְּבָרָיו מְקֻבָּלִים עַל הָעוֹלָם, כִּי הָעוֹלָם הָיוּ אוֹמְרִים: עֲבוּר שֶׁאֵין לוֹ עִנְיָן אַחֵר, וְהוּא פָּנוּי – לְכָךְ מַזְהִיר עַל יִרְאַת הַשֵּׁם.",
+            "אֶלָּא שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה עָשִׁיר מִכָּל הָאָדָם, דִּכְתִיב (מלכים א י כז): ״וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים״, וְהָיָה חָכָם מִכֹּל וּמֶלֶךְ, כְּדִכְתִיב (מלכים א ה יא): ״וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם״ – לוֹ נָאֶה לוֹמַר ״הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל״ (קהלת א ב), וְאֵין לַעֲסֹק אֶלָּא בְּיִרְאַת שָׁמַיִם. וְכֵן מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אַב כָּל הַחֲכָמִים וְהַנְּבִיאִים, כָּתַב בַּתּוֹרָה (דברים י יב): ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, מָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ? כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ״. וְכֵן דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אָמַר (תהלים קיא י): ״רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְיָ״.",
+            "וּמִפְּנֵי שֶׁאָנוּ רוֹאִים אֶת הָאָדָם שֶׁהוּא מִבְחַר הַבְּרוּאִים אֲשֶׁר בָּרָא הָאֵל בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, כִּי הוּא מְתֻקָּן בְּצֶלֶם אֱלֹהִים וּבְצוּרָתוֹ, וְנָאֶה בִּמְלַאכְתּוֹ מִכָּל הַבְּרוּאִים, וְיֵשׁ בּוֹ הַנְּשָׁמָה הַמִּתְבּוֹנֶנֶת סוֹד הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים – מִכָּל זֶה יָדַעְנוּ שֶׁהוּא עִנְיַן כָּל הַכַּוָּנוֹת מִזֶּה הָעוֹלָם; וְכָל מָה שֶׁנִּבְרָא בָּעוֹלָם הַזֶּה – הַכֹּל לְצָרְכּוֹ. וְעַל זֶה נִתְּנָה לָאָדָם תּוֹרַת אֱמֶת, לְהוֹרוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה. כִּי הָאָדָם הוּא חָבִיב מְאוֹד לִפְנֵי הַשֵּׁם, כִּי אָנוּ רוֹאִים שֶׁהַמַּלְאָכִים מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּצָרְכֵי הָאָדָם הַצַּדִּיק, כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְנוּ מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ, וְכֵן יִצְחָק; וְיַעֲקֹב אָמַר (בראשית מח טז): ״הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים״, וּכְתִיב (הושע יב ה): ״וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל״. וְדָנִיֵּאל אָמַר (ו כג): ״אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ, וּסֲגַר פֻּם אַרְיָוָתָא וְלָא חַבְּלוּנִי״.",
+            "וְעוֹד מָצִינוּ שֶׁבָּא מַלְאָךְ לְעֶזְרַת הַצַּדִּיקִים, דִּכְתִיב (מלכים ב יט לה): ״וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְיָ, וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר״, וְרַבִּים כָּאֵלֶּה.",
+            "וּכְבָר יָדַעְנוּ כִּי יֵשׁ אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִתְרוֹן הַרְבֵּה עַל שְׁאָר בְּנֵי אָדָם, עַד שֶׁאָדָם אֶחָד שָׁוֶה מִנְיָן רַב מִבְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם בִּדְמוּת אַחַת וִיסוֹד אֶחָד לָהֶם. אֶלָּא שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל זֶה עָלְתָה אֶל הַמַּעֲלוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת יוֹתֵר מִנַּפְשׁוֹ שֶׁל זֶה, כִּי זֶה הִמְשִׁיל חָכְמָתוֹ עַל תַּאֲוָתוֹ; וְזֶה הַגָּרוּעַ הִמְשִׁיל תַּאֲוָתוֹ עַל חָכְמָתוֹ, וְהוֹלֵךְ כָּל יָמָיו בְּמַחֲשַׁכִּים, וּמְמַשֵּׁשׁ כְּעִוֵּר בַּאֲפֵלָה.",
+            "חֲמִשָּׁה כּוֹחוֹת יֵשׁ בָּאָדָם: הָאֶחָד הוּא כֹּחַ הַשְּׁמִיעָה, הַשֵּׁנִי הוּא כֹּחַ הָרְאוּת, הַשְּׁלִישִׁי הוּא כֹּחַ הָרֵיחַ, הָרְבִיעִי הוּא כֹּחַ הַטַּעַם, הַחֲמִישִׁי הוּא כֹּחַ הַמִּשּׁוּשׁ, שֶׁאָדָם מַרְגִּישׁ כְּשֶׁהוּא מְמַשֵּׁשׁ בְּדָבָר. חֲמִשָּׁה כּוֹחוֹת הַלָּלוּ כֻּלָּם מַעֲשֵׂה הָאָדָם, וְאֵין פְּעֻלָּה נַעֲשֵׂית בְּלֹא אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַכּוֹחוֹת. וְהַלֵּב פּוֹעֵל עַל יְדֵיהֶם, כִּי חֲמִשָּׁה כּוֹחוֹת הָאֵלּוּ מְבִיאִים לַלֵּב כָּל עִנְיָן, וְכָל מַעֲשֶׂה וּמַחֲשָׁבָה נִמְשֶׁכֶת אַחֲרֵיהֶם. הַלֵּב יֵשׁ בּוֹ דֵּעוֹת רַבּוֹת, כְּגוֹן הַגַּאֲוָה וְהָעֲנָוָה, הַזִּכָּרוֹן וְהַשִּׁכְחָה, הַיָּגוֹן וְהַשִּׂמְחָה, הַבֹּשֶׁת וְהָעַזּוּת, וְכָאֵלּוּ יֵשׁ עוֹד רַבּוֹת. וְכָל אֵלּוּ הַדֵּעוֹת מִתְחַזְּקוֹת מִן חֲמֵשֶׁת הַכּוֹחוֹת, כִּי הַסּוֹמֵא לֹא יוּכַל לְהִתְגָּאוֹת כְּאִלּוּ הָיָה רוֹאֶה.",
+            "לָכֵן כָּל אָדָם הַנִּלְבָּב יִשְׁתַּדֵּל בְּכָל כּוֹחוֹ לְהַגִּיעַ לְתַכְלִית הַטּוֹבָה. שֶׁאִם הִגִּיעַ אָדָם לְמַעֲלָה טוֹבָה, לְעוֹלָם יַחְמֹד לַעֲלוֹת אֶל מַעֲלָה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִמֶּנָּה, עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְתַכְלִית הַטּוֹבָה, בָּזֶה יַגִּיעַ לְעוֹלַם הַגְּמוּל שֶׁהוּא עוֹלָם הַבָּא. וּכְבָר נִתְאַוָּה דָּוִד לְהַגִּיעַ לְטוּב הָעוֹלָם הַבָּא בְּאָמְרוֹ (תהלים לא כ): ״מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ״. וְאוֹמֵר (שם לו ט): ״יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתְךָ, וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם״. וְהַמַּעֲלָה הַזֹּאת לֹא תַּגִּיעַ אֶלָּא אֶל הָרָאוּי לָהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (תהלים טו): ״מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ, מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ, הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק״, וּשְׁאָר הָעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם.",
+            "וְכֵיוָן שֶׁהִזְכַּרְנוּ יִתְרוֹן מַעֲלוֹת הָאָדָם, רָאוּי לָנוּ לְבָאֵר חֲשִׁיבוּתוֹ וּגְנוּתוֹ, טוּבוֹ וְרָעָתוֹ, עַד שֶׁיִּהְיֶה לִפְנֵי הַמַּשְׂכִּיל דֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְיַגִּיעַ לַחֲצַר הַמֶּלֶךְ. כִּי יִבְחַר נַפְשׁוֹ בְּכָל כּוֹחוֹ בַּמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּרֵרָה – יִזְרֹק הַפְּסֹלֶת וְיִקַּח הַסֹּלֶת. כֵּיצַד?",
+            "יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא בַּעַל חֵמָה כּוֹעֵס תָּמִיד, וְיֵשׁ אָדָם שֶׁדַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו וְאֵינוֹ כּוֹעֵס כְּלָל, כִּי אִם מְעַט לְכַמָּה שָׁנִים. וְיֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא גְּבַהּ לֵב בְּיוֹתֵר, וְיֵשׁ שֶׁהוּא שְׁפַל רוּחַ מְאוֹד. וְיֵשׁ שֶׁהוּא בַּעַל תַּאֲוָה, וְלֹא תִּשְׂבַּע נַפְשׁוֹ מֵהֲלֹךְ בְּתַאֲוָתוֹ, וְיֵשׁ שֶׁהוּא טְהוֹר גּוּף בְּיוֹתֵר וְלֹא יִתְאַוֶּה אֲפִלּוּ לִדְבָרִים מוּעָטִים שֶׁהַגּוּף צָרִיךְ. וְיֵשׁ בַּעַל נֶפֶשׁ רְחָבָה, לֹא תִּשְׂבַּע נַפְשׁוֹ מִכָּל מָמוֹן שֶׁבָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ה ט): ״אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף״.",
+            "וְיֵשׁ קְצַר רוּחַ שֶׁדַּי לוֹ אֲפִלּוּ בְּדָבָר מוּעָט, וְלֹא יִרְדֹּף לְהַשִּׂיג כָּל צְרָכָיו. וְיֵשׁ שֶׁהוּא מְסַגֵּף עַצְמוֹ בָּרָעָב וְקוֹבֵץ עַל יָד, וְאֵינוֹ אוֹכֵל פְּרוּטָה מִשֶּׁלּוֹ אֶלָּא בְּצַעַר גָּדוֹל, וְיֵשׁ שֶׁהוּא מְאַבֵּד מָמוֹנוֹ בַּיָּדַיִם לְדַעְתּוֹ. וְעַל דְּרָכִים הָאֵלּוּ וּשְׁאָר הַדֵּעוֹת, כְּגוֹן מְהוֹלֵל וְאוֹנֵן, צַר עַיִן וְנָדִיב, אַכְזָר וְרַחֲמָן, רַךְ לֵבָב וְאַמִּיץ לֵב, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. וְכָל הַדֵּעוֹת [המידות] – יֵשׁ מֵהֶן שֶׁהָיוּ לָאָדָם מִתְּחִלַּת בְּרִיאָתוֹ לְפִי טֶבַע גּוּפוֹ, וְיֵשׁ מֵהֶן דֵּעוֹת שֶׁטִּבְעוֹ שֶׁל אָדָם זֶה מְכֻוָּן וְעָתִיד לְקַבֵּל אוֹתָם מְהֵרָה יוֹתֵר מִשְּׁאָר דֵּעוֹת. וְיֵשׁ שֶׁאֵינָם לָאָדָם בִּתְחִלַּת בְּרִיאָתוֹ אֶלָּא לָמַד אוֹתָם מֵאֲחֵרִים, אוֹ שֶׁפּוֹנֶה לִבּוֹ מֵעַצְמוֹ לְפִי מַחֲשָׁבָה שֶׁעָלְתָה בְּלִבּוֹ, אוֹ שֶׁשָּׁמַע שֶׁזֹּאת הַדֵּעָה טוֹבָה לוֹ וּבָהּ רָאוּי לֵילֵךְ, וְהִנְהִיג עַצְמוֹ בָּהּ עַד שֶׁנִּקְבְּעָה בְּלִבּוֹ. יֵשׁ מִדָּה שֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ בְּרוֹב הַמְּקוֹמוֹת, וְיֵשׁ מִדָּה שֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ מְעַט. וְזֶה דּוֹמֶה לְעוֹשֶׂה תַּבְשִׁיל, וְצָרִיךְ יָרָק וּבָשָׂר וּמַיִם וּמֶלַח וּפִלְפְּלִין, וְכָל אֵלּוּ הַמִּינִים צָרִיךְ לִקַּח מִכָּל אֶחָד כַּשִּׁעוּר: מִזֶּה מְעַט וּמִזֶּה הַרְבֵּה. אִם יְמַעֵט הַבָּשָׂר – יִהְיֶה רָזֶה, אִם יַרְבֶּה מֶלַח – לֹא יִהְיֶה נֶאֱכָל מֵחֲמַת מִלְחוֹ. וְכֵן כֻּלָּם: אִם יְמַעֵט בַּמֶּה שֶׁצָּרִיךְ הַרְבֵּה, וְיַרְבֶּה בַּמֶּה שֶׁצָּרִיךְ מְעַט – יְהֵא הַמַּאֲכָל מְקֻלְקָל. אֲבָל הַבָּקִי, אֲשֶׁר יִקַּח מִכָּל אֶחָד מִשְׁקָל הָרָאוּי, אָז יְהֵא הַמַּאֲכָל עָרֵב וּמָתוֹק לְאוֹכְלָיו. וְכָעִנְיָן הַזֶּה בַּמִּדּוֹת: יֵשׁ מִדּוֹת שֶׁצָּרִיךְ לִקַּח מֵהֶן מְרֻבֶּה, כְּגוֹן הָעֲנָוָה וְהַבֹּשֶׁת וְדוֹמֵיהֶן, וְיֵשׁ מִדּוֹת שֶׁצָּרִיךְ לִקַּח מֵהֶן מְעַט, כְּגוֹן הַגַּאֲוָה וְהָעַזּוּת וְהָאַכְזָרִיּוּת. לָכֵן בִּהְיוֹת הָאָדָם שׁוֹקֵל בְּפֶלֶס הַמֹּאזְנַיִם לִקַּח מִכָּל מִדָּה שִׁעוּרָהּ, לֹא יִפְחַת וְלֹא יוֹסִיף – בָּזֶה יַגִּיעַ לְתַכְלִית הַטּוֹבָה.",
+            "תֵּדַע וְתָבִין: מִי שֶׁטִּבְעוֹ נוֹטֶה לְמִדָּה רָעָה אוֹ שֶׁהֻרְגַּל בְּמִדָּה רָעָה, וְלֹא יִתֵּן אֶל לִבּוֹ לָשׁוּב מִמֶּנָּה, אַךְ תָּמִיד מִתְגַּבֵּר בָּהּ – זֶה מֵבִיא אוֹתוֹ שֶׁיִּמְאַס וְיִגְעַל בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת.",
+            "וּכְמוֹ שֶׁרֹב הַכְּאֵב וְהַצַּעַר וְהַיִּסּוּרִין הוּא חֹלִי הַגּוּף, כֵּן רֹב מִדּוֹת רָעוֹת הֵם חֹלִי הַנֶּפֶשׁ. וּכְמוֹ שֶׁבְּחֹלִי הַגּוּף טוֹעֲמִים הַמַּר מָתוֹק וְהַמָּתוֹק מַר, וְיֵשׁ מִן הַחוֹלִים שֶׁמִּתְאַוֶּה לְמַאֲכָל שֶׁאֵינוֹ טוֹב לוֹ וְשׂוֹנֵא מַאֲכָל הַטּוֹב, הַכֹּל לְפִי רֹב הַחֹלִי, כָּךְ יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁנַּפְשׁוֹתֵיהֶם חוֹלוֹת, וְאוֹהֲבִים הָרָעוֹת וְשׂוֹנְאִים דֶּרֶךְ הַטּוֹבָה וּמִתְעַצְּלִים לָלֶכֶת בָּהּ, וְהִיא כְּבֵדָה עֲלֵיהֶן מְאוֹד לְפִי חָלְיָם. וְכֵן יְשַׁעְיָהוּ אוֹמֵר בָּאֲנָשִׁים הַלָּלוּ (ה כ): ״הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע, שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ, שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר״. וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (משלי ב יג): ״הַעֹזְבִים אָרְחוֹת יֹשֶׁר, לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי חֹשֶׁךְ״.",
+            "וְכֵיצַד וּמָה הוּא תַּקָּנַת חוֹלֵי הַנֶּפֶשׁ? יֵלְכוּ אֵצֶל הַחֲכָמִים, שֶׁהֵם רוֹפְאֵי הַנְּפָשׁוֹת, שֶׁמְּלַמְּדִין אוֹתָם עַד שֶׁיַּחֲזִירוּם לַדֶּרֶךְ טוֹבָה. וְהַמַּכִּירִים בְּדֵעוֹת רָעוֹת שֶׁלָּהֶם וְאֵינָם הוֹלְכִים אֵצֶל חָכָם לְרַפֵּא אוֹתָם, עֲלֵיהֶם אָמַר שְׁלֹמֹה (משלי א ז): ״חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ״.",
+            "יֵשׁ כַּמָּה בְּנֵי אָדָם אֲשֶׁר תַּאֲוָתָם לִתְפֹּשׂ דֶּרֶךְ הַטּוֹב, וְאֵינָם יוֹדְעִים מָה טוֹב לָהֶם, וְחוֹשְׁבִים בְּכָל יוֹם לְהַשִּׂיג מַעֲלָה הָעֶלְיוֹנָה, וְאֵינָם מַשִּׂיגִים כָּל יְמֵיהֶם. וְזֶה הָעִנְיָן מֵחֲמַת שְׁנֵי דְּבָרִים הוּא: הָאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר חֶסְרוֹנוֹ, וְאֵינוֹ מַבְחִין בִּדְרָכָיו הַמְגֻנִּים. וְהוּא דּוֹמֶה לִרְאוּבֵן הַמְּחַפֵּשׂ לְשִׁמְעוֹן וְאֵינוֹ מַכִּירוֹ: אֲפִלּוּ יְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ כָּל הַיּוֹם לֹא יִמְצָאֵהוּ, כִּי כַּמָּה פְּעָמִים יָבוֹא אֶצְלוֹ וְלֹא יַכִּירֵהוּ. כֵּן הָאָדָם הַזֶּה: אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חוֹשֵׁב תָּמִיד מָה יַעֲשֶׂה, וּמְחַפֵּשׂ מַעֲשֶׂה הַטּוֹב – לֹא יַשִּׂיגוֹ, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר חֶסְרוֹנוֹ. וְיֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא יוֹדֵעַ מִדּוֹת הָרָעוֹת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, וְחוֹשֵׁב לָצֵאת מֵהֶם וְלֶאֱחֹז בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת, וְגַם הוּא לֹא יַשִּׂיג כָּל יָמָיו דֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, מֵחֲמַת שֶׁמִּתְעַצֵּל לְחַפֵּשׂ הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת כָּרָאוּי. וְהוּא דּוֹמֶה לִרְאוּבֵן שֶׁמְּחַפֵּשׂ שִׁמְעוֹן וּמַכִּירוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ מוֹצְאוֹ מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ מְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ כָּרָאוּי. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: (משלי י כ) ״כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק״.",
+            "מִי שֶׁנּוֹשֶׁה בַּחֲבֵרוֹ וּבָא לְשַׁלֵּם לוֹ כֶּסֶף בְּמִשְׁקָל, אִם אֵינוֹ מַכִּיר בַּאֲמִתַּת הַמִּשְׁקָל וְצֶדֶק הַמֹּאזְנַיִם, אוֹ מַכִּיר הַכֹּל אַךְ שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בִּבְחִינַת הַכֶּסֶף – זֶה הָאִישׁ קָרוֹב לִהְיוֹת נִזָּק בְּעִנְיַן הַמִּשְׁקָל וְהַכֶּסֶף. כִּי לִפְעָמִים יְמָאֵן בַּכֶּסֶף וְיִקַּח הַסִּיגִים, גַּם יִקַּח פָּחוֹת מִמִּשְׁקָל הָרָאוּי לוֹ, כִּי שֶׁמָּא יִקַּח מִשְׁקָל הַקַּל אוֹ יָשִׂים הַכֶּסֶף בַּכַּף הַכָּבֵד שֶׁבַּמֹּאזְנַיִם – מִכָּל אֵלּוּ יָבוֹא לִידֵי טָעוּת. אוֹ אֲפִלּוּ אִם הוּא בָּקִי בַּכֶּסֶף וּבַמִּשְׁקָל, אִם אֵינוֹ מִסְתַּכֵּל בּוֹ כָּרָאוּי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְעָרֵב בְּכַסְפּוֹ סִיגִים. אֲבָל אִם הוּא בָּקִי בַּכֹּל, בַּמִּשְׁקָל וּבַכֶּסֶף, וּמִסְתַּכֵּל בּוֹ כָּרָאוּי – אָז הוּא מִשְׁתַּלֵּם כָּרָאוּי כֶּסֶף נָקִי וְשָׁלֵם בַּמִּשְׁקָל. לָכֵן דִּמָּה ״לְשׁוֹן צַדִּיק״ לְ״כֶסֶף נִבְחַר״, כִּי הַצַּדִּיק צָרִיךְ לְהַכִּיר הַטּוֹב וְהָרַע וְכָל הַמִּדּוֹת, וְצָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל וּלְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶן כָּרָאוּי, וְלִהְיוֹת טוֹרֵחַ בְּגוּפוֹ וּבְחָכְמָתוֹ לַעֲזֹב הַטִּפְּשׁוּת וְלֶאֱחֹז בַּתְּבוּנָה, וּלְהָסִיר תַּעֲרוֹבוֹת הַסִּיגִים מִמֶּנּוּ, וְאָז תִּהְיֶה נִשְׁמָתוֹ צְרוּפָה וּמְזֻקָּקָהּ לֵאלֹהִים, כְּדִכְתִיב (משלי כה ד): ״הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף, וַיֵּצֵא לַצֹּרֵף כֶּלִי״; פֵּרוּשׁ: כְּשֶׁיָּסִירוּ הַסִּיגִים, אָז יִהְיֶה הַכְּלִי צָרוּף.",
+            "וְיֵשׁ אָדָם הַמְּשַׁנֶּה בְּמִנְהָגָיו וְאֵינוֹ קָבוּעַ: זְמַן אֶחָד אוֹחֵז בְּמִנְהָג זֶה, וּזְמַן אֶחָד מִסְתַּלֵּק מֵאוֹתוֹ מִנְהָג וְאוֹחֵז מִנְהָג אַחֵר, וְכָכָה יַעֲשֶׂה לְעוֹלָם. וְהוּא דּוֹמֶה לְאָדָם שֶׁחָפֵץ לָלֶכֶת אֶל עִיר, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ דַּרְכּוֹ, וְלֹא יַכִּיר הַשְּׁבִילִים הַמּוֹלִיכִים אוֹתוֹ אֵלֶיהָ. לָכֵן הוּא מִשְׁתּוֹמֵם: פַּעַם אַחַת יֵלֵךְ דֶּרֶךְ אַחַת, וְיַחֲזֹר וְיִתְעֶה בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת, וְכֵן בַּשְּׁלִישִׁית וְכֵן בָּרְבִיעִית. וְעַל כַּיּוֹצֵא בוֹ אָמַר הֶחָכָם (קהלת י טו): ״עֲמַל הַכְּסִילִים תְּיַגְּעֶנּוּ, אֲשֶׁר לֹא יָדַע לָלֶכֶת אֶל עִיר״.",
+            "לְכָךְ יֵשׁ לַחֲמֹל עַל אֲנָשִׁים הַטְּבוּעִים בְּהַבְלֵי הַשָּׁוְא, לְלַמְּדָם צֶדֶק הַמִּשְׁקָל וְיֹשֶׁר הַמֹּאזְנַיִם, וּלְהוֹדִיעָם בְּחִינַת הַכֶּסֶף, וּלְהוֹרוֹת לָהֶם דְּרָכִים הַיְּשָׁרִים; לְמַעַן יְבָרֵר הָאָדָם בִּתְחִלַּת הַבְחָנָתוֹ מְסִלָּה אֲשֶׁר תְּבִיאֵהוּ לְמָקוֹם רַעֲנָן וְדָשֵׁן אֲשֶׁר שָׁם כָּל הַטּוֹבָה, וְהוּא יִרְאַת שָׁמַיִם, אֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הַמַּעֲשִׂים. וְהוּא הַשְּׁאֵלָה אֲשֶׁר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ שׁוֹאֵל מִכָּל אָדָם, כְּדִכְתִיב (דברים י יב): ״מָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם לְיִרְאָה״.",
+            "וְאֵין שׁוּם מַעֲשֶׂה נֶחְשָׁב בִּלְתִּי הַיִּרְאָה הַטְּהוֹרָה. לָכֵן יֵשׁ לְהוֹדִיעַ לַכֹּל, כִּי כָּל אִישׁ הָרוֹצֶה לְהָבִיא נַפְשׁוֹ לִידֵי מִדּוֹת הַטּוֹבוֹת – צָרִיךְ לְעָרֵב יִרְאַת שָׁמַיִם עִם כָּל מִדָּה וּמִדָּה. כִּי יִרְאַת הַשֵּׁם הִיא קֶשֶׁר הַמַּחֲזֶקֶת כָּל הַמִּדּוֹת, וְדוֹמֶה לְחוּט שֶׁהִכְנִיסוּהוּ לְתוֹךְ חוֹרֵי הַמַּרְגָּלִיּוֹת, וְקָשְׁרוּ קְשָׁרִים בְּתַחְתִּיתוֹ לְהַחֲזִיק כָּל הַמַּרְגָּלִיּוֹת; אֵין סָפֵק כִּי בְּהִנָּתֵק הַקֶּשֶׁר – יִפְּלוּ כָּל הַמַּרְגָּלִיּוֹת. כָּךְ הַיִּרְאָה הִיא הַמַּחֲזֶקֶת כָּל הַמִּדּוֹת, וְאִם תַּתִּיר קֶשֶׁר הַיִּרְאָה – יִבָּדְלוּ מִמְּךָ כָּל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת. וּכְשֶׁאֵין בְּיָדְךָ מִדּוֹת טוֹבוֹת – אֵין בְּיָדְךָ תּוֹרָה וּמִצְווֹת, כִּי כָל הַתּוֹרָה תְּלוּיָה בְּתִקּוּן הַמִּדּוֹת. כִּי כָל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת וְרָעוֹת – הֶחָכָם יָכוֹל לַעֲשׂוֹת הָרָעוֹת לְטוֹבוֹת, וְהַכְּסִיל יַעֲשֶׂה מִדּוֹת טוֹבוֹת לְרָעוֹת. וּמִי שֶׁהוֹלֵךְ בַּחֹשֶׁךְ וְאֵינוֹ מִתְבּוֹנֵן בְּתִקּוּן הַמִּדּוֹת, אֶפְשָׁר שֶׁיְּהֵא בּוֹ מִדָּה הַמְּאַבֶּדֶת כָּל זְכוּיוֹתָיו. כְּגוֹן הַמִּתְגָּאֶה בְּמַעֲשָׂיו, וּמִתְפָּאֵר וּמְיַפֶּה עַצְמוֹ תָּמִיד בִּגְנוּת שֶׁל חֲבֵרוֹ וּמִתְכַּבֵּד בִּקְלוֹנוֹ. וְהָאִישׁ הַהוּא דּוֹמֶה לְמִי שֶׁמְּמַלֵּא חָבִית יַיִן מְשֻׁבָּח, וְיֵשׁ בְּתַחְתִּית הֶחָבִית נֶקֶב קָטָן – אֵין סָפֵק שֶׁיְּאַבֵּד כָּל הַיַּיִן הַמְשֻׁבָּח בַּנֶּקֶב הַקָּטָן אִם לֹא יִסְתֹּם אוֹתוֹ. כָּךְ הַמִּתְגָּאֶה הַזֶּה: אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מָלֵא תּוֹרָה, יְאַבֵּד הַכֹּל עַל יְדֵי הַמִּדָּה הָרָעָה הַזֹּאת אִם לֹא יָחוּשׁ לְתַקְּנָהּ.",
+            "וּמְעַטִּים הֵם בָּעוֹלָם הַמַּכִּירִים הָאֱמֶת. יֵשׁ שֶׁאֵין חֲכָמִים לְהַכִּיר, וּכְמוֹ שֶׁאֵין הַקָּטוּעַ שְׁתֵּי רַגְלָיו יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּסֻלָּם – כָּךְ לֹא יַעֲלֶה בְּמַדְרֵגַת הַחָכְמָה מִי שֶׁאֵין בּוֹ תְּבוּנָה. יֵשׁ שֶׁהוּא חָכָם, וְנִטְבַּע בְּתַאֲווֹת הָעוֹלָם מִנְּעוּרָיו עַד שֶׁיָּשִׂים כָּל חָכְמָתוֹ לְהַשִּׂיג תַּאֲוָתוֹ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן יִצְרוֹ הָרַע; כִּי הֻרְגַּל מִנְּעוּרָיו בַּמַּעֲשִׂים הָרָעִים עַד שֶׁהֵם קְבוּעִים בְּנַפְשׁוֹ, וְקָשֶׁה לוֹ מְאוֹד לְהִמָּלֵט מִפַּח יָקוּשׁ הָעֲווֹנוֹת. וְיֵשׁ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חָכְמָה לְהַכִּיר, וְגַם חָפֵץ לֵילֵךְ בִּדְרָכִים טוֹבִים, אַךְ לֹא הָיָה אֵצֶל הַחֲכָמִים לִשְׁמֹעַ מֵהֶם הַחָכְמָה וְהַדְּרָכִים הַיְּשָׁרִים, וּמִתּוֹךְ כָּךְ הוֹלֵךְ בְּמַחֲשַׁכִּים. וְדוֹמֶה לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַטְמוֹן בְּבֵיתוֹ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ הַמַּטְמוֹן, וּמוֹכֵר הַבַּיִת לְאַחֵר.",
+            "הִתְבּוֹנֵן כִּי הָאָדָם בְּרֹב מִדּוֹתָיו – זוֹ מְשֻׁנָּה מִזּוֹ, וְכָל מִדָּה וּמִדָּה טוֹרֶפֶת דַּעַת הָאָדָם, זוֹ מוֹשַׁכְתּוֹ לְכָאן וְזוֹ מוֹשַׁכְתּוֹ לְכָאן, וְיֵצֶר הָרַע מְסַיְּעוֹ לְכָל מִדָּה שֶׁיִּבְחַר הַפָּחוּת שֶׁבָּהּ. וְהוּא דּוֹמֶה לְאָדָם שֶׁהוֹלֵךְ בַּמִּדְבָּר, וּפוֹגְעִים בּוֹ דֻּבִּים וַאֲרָיוֹת וּנְמֵרִים וּזְאֵבִים וְהַרְבֵּה מַשְׁחִיתִים. הָאִישׁ הַזֶּה צָרִיךְ לִפְקֹחַ עֵינָיו וּלְהִלָּחֵם עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְאִם יַעֲלִים עֵינָיו רֶגַע אַחַת – יִטְרְפוּהוּ הַמַּזִּיקִים. כָּךְ הָאָדָם בְּמִדּוֹתָיו הָרָעוֹת, כְּגוֹן הַתַּאֲוָה, וְהַגַּאֲוָה, וְהַשִּׂנְאָה, וְהַכַּעַס, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – מִתְגַּלְגְּלוֹת בְּלִבּוֹ תָּמִיד; וְאִם יִתְעַלֵּם וְלֹא יְתַקְּנֵם – יַעֲקֹר מִלִּבּוֹ אוֹר הָאֱמֶת וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (תהלים טז ח): ״שִׁוִּיתִי יְיָ לְנֶגְדִּי תָמִיד״.",
+            "הָאָדָם בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹלַד הוּא בְּגוּפוֹ וּבְחָכְמָתוֹ חַלָּשׁ מִשְּׁאָר כָּל הַבְּרִיּוֹת. כִּי כָל הַבְּרִיּוֹת בְּיוֹם הִוָּלְדָם הֵם הוֹלְכִים וְאוֹכְלִים וּמְסַיְּעִים לְעַצְמָם, אֲבָל הָאָדָם צָרִיךְ טֹרַח גָּדוֹל בְּגוּפוֹ, וְגַם כֵּן צָרִיךְ יוֹתֵר תִּקּוּן לְנִשְׁמָתוֹ לְתַקֵּן הַחָכְמָה וּלְהָבִין דְּרָכִים טוֹבִים. כִּי הָאָדָם בִּתְחִלָּתוֹ בְּלֹא מְלַמֵּד נוֹהֵג כִּבְהֵמָה, אַךְ לִבּוֹ דּוֹמֶה לְלוּחַ שֶׁהוּא מוּכָן לִכְתֹּב עָלָיו. אִם הַלּוּחַ הַזֶּה בְּיַד טִפֵּשׁ – יְשַׂרְטֵט עָלָיו שִׂרְטוּטֵי הֲבָלִים, עַד שֶׁיִּתְקַלְקֵל וְלֹא יִהְיֶה בּוֹ תּוֹעֶלֶת עוֹד. אֲבָל הֶחָכָם יִכְתֹּב עָלָיו סֵדֶר עִנְיָנָיו וּצְרָכָיו וְחוֹבוֹתָיו, וּמִתּוֹךְ הַלּוּחַ יְכַלְכֵּל וִיפַרְנֵס בָּנָיו, וְיַגִּיעַ לְתוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה. כָּךְ לֵב הָאָדָם: הַכְּסִילִים יְצַיְּרוּ בּוֹ צִיּוּרֵי הֶבֶל וְשֶׁקֶר, וְיִכְתְּבוּ עָלָיו חִקּוּקֵי הֶבֶל וְאָוֶן, וִימַלְּאוּ לִבָּם מַחְשְׁבוֹת הֶבֶל וָרִיק. וְהַמַּשְׂכִּילִים יִכְתְּבוּ עַל לִבָּם מִכְתַּב אֱלֹהִים, שֶׁהוּא יְסוֹד הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת וְחָכְמַת הַמִּדּוֹת, עַד אֲשֶׁר יַזְהִירוּ נַפְשׁוֹתָם כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. וְלָזֶה הָיְתָה כַּוָּנַת שְׁלֹמֹה בְּאוֹמְרוֹ (משלי ז ג): ״קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ״.",
+            "עוֹד אָמַר שְׁלֹמֹה (משלי כ יא): ״גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר, אִם זַךְ וְאִם יָשָׁר פָּעֳלוֹ״. זֶה הַפָּסוּק נֶאֱמַר עַל הַבְחָנַת הַנְּעָרִים, כִּי מִנְּעוּרֵיהֶם נִכָּר מִדּוֹתֵיהֶם. כְּמוֹ שֶׁתִּרְאֶה מִקְצָת הַנְּעָרִים נִרְאֶה בָּהֶם מִדַּת בֹּשֶׁת, וּמִקְצָתָם הָעַזּוּת, וּמִקְצָתָם נוֹטִים אֶל הַתַּאֲוָה, וּמִקְצָתָם נוֹטִים אֶל מַעֲלוֹת טוֹבוֹת. וְדַע כִּי כָל מִדּוֹת הָאָדָם אֲשֶׁר תִּרְאֶה בּוֹ בִּימֵי הַבַּחֲרוּת וְהַזִּקְנוּת – הֵם הָיוּ בִּימֵי הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת; אַךְ בַּזְּמַן הַהוּא לֹא הָיָה בּוֹ כֹּחַ לְהַרְאוֹתָם וְלַהֲבִיאָם לִידֵי הַמַּעֲשֶׂה. וְהַנְּעָרִים אֲשֶׁר גָּדְלָה עֲלֵיהֶם נַבְלוּת, אֶפְשָׁר שֶׁיּוּכַל הָאָדָם לְהַעֲתִיקָם אֶל הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה, כִּי נוֹחַ לְקַבֵּל לָהֶם, וְאֵין בָּהֶם כֹּחַ וְחָכְמָה לָצֵאת וְלִבְרֹחַ מִתַּחַת יַד הַמְּיַסֵּר, וְהֵם צְרִיכִים לִסְבֹּל. אֲבָל בִּימֵי הַזִּקְנָה אֵינָם נֶעְתָּקִים בְּקַל מִמָּה שֶׁהָיוּ בָּהֶם בִּימֵי הַבַּחֲרוּת. וְהֵם דּוֹמִין לְטַס כֶּסֶף שֶׁהָיָה טָמוּן בַּקַּרְקַע, וְהֶעֱלָה חֲלֻדָּה עָבָה בְּאֹרֶךְ הַטְמָנָתוֹ – צָרִיךְ אוֹתוֹ הַכֶּסֶף מְרִיקָה אַחַר מְרִיקָה עַד שֶׁיָּשׁוּב הַכֶּסֶף לְמַרְאֵהוּ הַנָּאֶה. כָּךְ הָאָדָם אֲשֶׁר הָלַךְ לְפִי דַּרְכּוֹ וּמִנְהָגוֹ, וְנִשְׁקָע בְּעִמְקֵי הַמִּדּוֹת הַגְּרוּעוֹת – צָרִיךְ לִלְטֹשׁ שִׂכְלוֹ לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר, וּלְהַרְגִּיל בָּעֲבוֹדָה, עַד שֶׁיִּהְיוּ הַמִּדּוֹת טְבוּעוֹת וּקְשׁוּרוֹת בְּלִבּוֹ.",
+            "זֶה הַסֵּפֶר נִקְרָא ״סֵפֶר הַמִּדּוֹת״, וְהוּא נִכְתַּב וְנֶחְתַּם בְּטַבַּעַת הַחָכְמָה לְלַמֵּד לְאָדָם דַּעַת, לִהְיוֹת הַסֵּפֶר הַזֶּה בִּידֵי כָּל אִישׁ לִכְלִי אֻמָּנוּת, לְתַקֵּן מִתּוֹכוֹ מִדּוֹתָיו וּמַעֲשָׂיו. כִּי הָאֻמָּן אֲשֶׁר בְּיָדוֹ כְּלֵי אֻמָּנוּתוֹ – יוּכַל לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ. אֲבָל כְּשֶׁאֵין בְּיָדוֹ כְּלֵי אֻמָּנוּתוֹ – לֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת מְאוּמָה. לָכֵן שְׁמַע מוּסָר, וְקַח כְּלֵי אֻמָּנוּתְךָ בְּיָדְךָ לְתַקֵּן מִדּוֹתֶיךָ. הֲלוֹא תִּרְאֶה: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַרְבֵּה מִינֵי מַטְבְּעוֹת, קְטַנּוֹת וּגְדוֹלוֹת, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ עֶרְכָּם וְשָׁוְיָם – לֹא יֵדַע מָה לִקְנוֹת בְּכָל אַחַת; עַד שֶׁיֵּדַע עֵרֶךְ שֶׁל כָּל מַטְבֵּעַ. וְגַם צָרִיךְ לֵדַע אֵיזֶה מַטְבֵּעַ פָּסַל הַמֶּלֶךְ, וְגָזַר עָלֶיהָ שֶׁלֹּא לְהוֹצִיאָהּ. אַחַר שֶׁיִּשְׁקֹל כָּל מַטְבֵּעַ וּמַטְבֵּעַ וְיַעַרְכָהּ, אָז יֵדַע לִקַּח בְּכָל אַחַת צְרָכָיו בְּעֵרֶךְ שָׁוֶה; וּבְמַטְבֵּעַ שֶׁגָּזַר הַמֶּלֶךְ שֶׁלֹּא לְהוֹצִיאָהּ – יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יוֹצִיאָהּ אֶלָּא בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יִקָּנֵס. נִמְצָא שֶׁזֶּה הָאִישׁ מַגִּיעַ בְּכָל מַטְבֵּעַ וּמַטְבֵּעַ לְטוֹבָה וּלְשִׂמְחָה. אֲבָל הַטִּפֵּשׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁקֹל וְלֹא יַעֲרֹךְ, וְיוֹצִיא מָה שֶׁפָּסַל הַמֶּלֶךְ – אֵין סָפֵק שֶׁיַּגִּיעַ זֶה לְהֶזֵּק גָּדוֹל. וְאַתָּה בְּנִי, קַח הַמָּשָׁל הַזֶּה הַנִּמְשָׁל עַל רֹב מִדּוֹת שֶׁבְּךָ, גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת, וְתִשְׁקֹל כָּל מִדָּה וּמִדָּה בְּפֶלֶס חָכְמָתְךָ. עַד שֶׁתֵּדַע עֵרֶךְ כָּל מִדָּה וּמִדָּה, וְתֵדַע הַמִּדּוֹת אֲשֶׁר פָּסַל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל לְהִזָּהֵר בָּהֶם, שֶׁלֹּא יֵרָאֶה בְּךָ וְלֹא יִמָּצֵא בְּךָ, אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא תְּקַבֵּל הֶזֵּק וְעֹנֶשׁ. וּבָזֶה תַּגִּיעַ אֶל הַשְּׁלֵמוּת, וְתִהְיֶה אֻמָּן וּכְלֵי אֻמָּנוּתְךָ בְּיָדְךָ.",
+            "עַתָּה נִרְצֶה לְהוֹדִיעַ שָׁרְשֵׁי הַמִּדּוֹת וְעַנְפֵיהֶם, וְתוֹעַלְתָּם וְנִזְקָם. וְכַוָּנָתֵנוּ לְהָשִׁיב טִבְעֵי הָאָדָם מֵעִנְיַן הַסִּכְלוּת אֶל אַהֲבַת הַמּוּסָר, וְשֶׁיִּשְׁתַּדְּלוּ הַפְּתָאִים לָדַעַת טִבְעֵי הַחֲכָמִים. וּמֵהַשֵּׁם יִתְעַלֶּה זִכְרוֹ נִשְׁאַל עֵזֶר שֶׁיּוֹדִיעֵנוּ הַדְּרָכִים הַיְּשָׁרִים וּנְתִיבוֹת הַצֶּדֶק, לְהוֹרוֹת שִׁבְטֵי יְשֻׁרוּן עֲדַת הַחֶסֶד."
+        ],
+        "": [
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הָרִאשׁוֹן – שַׁעַר הַגַּאֲוָה</b></big>",
+                "הַשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן: נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הַגַּאֲוָה. וּמַה טּוֹב שֶׁנִּזְדַּמֵּן תְּחִלָּה לְכָל הַשְּׁעָרִים, מִפְּנֵי חִיּוּב הָאָדָם לְהִבָּדֵל מִמֶּנָּה, כִּי הִיא פֶּתַח לָרָעוֹת רַבּוֹת, וְלֹא רָאִינוּ כָּזֹאת לְרָעָה בְּכָל הַמִּדּוֹת. לָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְחַכֵּם וּלְהַנְהִיגָהּ אֶל הַמִּנְהָג הָרָאוּי, וְלִדְחוֹת אוֹתָהּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה בּוֹ.",
+                "הַגַּאֲוָה הִיא הַמַּטְבֵּעַ אֲשֶׁר פָּסַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהִזְהִירָנוּ עָלֶיהָ בְּתוֹרָתוֹ. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו יב): ״הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״. כִּי הַגֵּאֶה יִשְׁכַּח יוֹצְרוֹ, כְּדִכְתִיב (דברים ח יג-יח): ״וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן, וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ..., וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ..., וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. וְזָכַרְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ, כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל״. וּבַמֶּלֶךְ נֶאֱמַר (דברים יז כ): ״לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו״. אִם הִזְהִירָה תּוֹרָה אֲפִלּוּ בַּמֶּלֶךְ – כָּל שֶׁכֵּן בַּהֶדְיוֹטוֹת, שֶׁלֹּא יִשְׂתָּרְרוּ זֶה עַל זֶה.",
+                "הַגַּאֲוָה מִתְחַלֶּקֶת לִשְׁנֵי חֲלָקִים: הָאֶחָד גַּאֲוַת הָאָדָם בְּגוּפוֹ, וְהַחֵלֶק הַשֵּׁנִי גַּאֲוַת הָאָדָם בְּמַעֲלוֹת הַחָכְמָה וּבְמַעֲשָׂיו.",
+                "גַּאֲוַת הָאָדָם בְּגוּפוֹ יֵשׁ בּוֹ שְׁנֵי חֲלָקִים: הָאֶחָד טוֹב, וְהָאֶחָד רַע. וְזֹאת הִיא גַּאֲוַת הָאָדָם בְּגוּפוֹ הָרָעָה: בְּעֵת שֶׁתִּתְגַּבֵּר הַגַּאֲוָה בְּלֵב הָאָדָם, אָז תִּמְשֹׁל עַל הָאָדָם מִקָּדְקֳדוֹ עַד כַּף רַגְלוֹ: בְּרֹאשׁוֹ וּבִגְרוֹנוֹ, כְּדִכְתִיב (ישעיהו ג טז): ״יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן, וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן״. בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו, דִּכְתִיב (תהלים לו יב): ״אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה, וְיַד רְשָׁעִים אַל תְּנִדֵנִי״.",
+                "וְעַל רֶגֶל גַּאֲוָה נֶעֶנְשָׁה בַּת רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן, שֶׁנִּגְזַר עָלֶיהָ לֵישֵׁב בְּקֻבָּה שֶׁל זוֹנוֹת. כִּי פַּעַם אַחַת הָלְכָה לִפְנֵי גְּדוֹלֵי רוֹמִי, וְשָׁמְעָה שֶׁאָמְרוּ: כַּמָּה נָאֶה פְּסִיעוֹתֶיהָ שֶׁל רִיבָה זוֹ! וְאָז דִּקְדְּקָה יוֹתֵר (עבודה זרה יח א).",
+                "בָּעֵינַיִם, כְּדִכְתִיב (משלי ו יז): ״עֵינַיִם רָמוֹת״.",
+                "בָּאָזְנַיִם: לֹא יִשְׁמַע דִּבְרֵי הָעֲנִיִּים הָאֻמְלָלִים. בְּרֵיחַ אַפּוֹ: בְּעָמְדוֹ אֵצֶל עֲנִיִּים אוֹ כְּשֶׁנִּכְנָס לְבָתֵּיהֶם, הֵם סְרוּחִים בְּעֵינָיו. וְאַף בִּדְבָרָיו יְדַבֵּר עַל צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה.",
+                "וְגַם נִכֶּרֶת בְּעִנְיַן מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה, וּבְמַלְבּוּשֵׁי בִּגְדֵי גַּאֲוָה מַלְבּוּשֵׁי נָכְרִי. וְעַל זֶה הֻזְהַרְנוּ בְּתוֹרַת מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ כג): ״וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי״; וּכְתִיב (ויקרא יח ג): ״וּבְחֻקּוֹתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ״; וְנֶאֱמַר (דברים יב ל): ״הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם״ – הַכֹּל בְּעִנְיָן אֶחָד הוּא מַזְהִיר, שֶׁיְּהֵא יִשְׂרָאֵל מֻבְדָּל בְּמַלְבּוּשָׁיו וּבִדְבָרָיו וּבְכָל מִנְהָגָיו מִן הַגּוֹיִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ויקרא כ כו): ״וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים״.",
+                "בַּעֲלֵי הַגַּאֲוָה הֵם מְתֹעָבִים בְּעֵינֵי הַשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז ה): ״תּוֹעֲבַת יְיָ כָּל גְּבַהּ לֵב״. וְהוּא נִמְסָר בְּיַד יִצְרוֹ, כִּי אֵין עֵזֶר הַשֵּׁם עִמּוֹ, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הוּא תּוֹעֲבַת הַשֵּׁם. וַאֲפִלּוּ לֹא נִתְגָּאָה עַל שׁוּם אָדָם, לֹא בְּדִבּוּר וְלֹא בְּמַעֲשֶׂה, אַךְ בְּלִבּוֹ לְבַד הוּא מִתְגָּאֶה – נִקְרָא ״תּוֹעֵבָה״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תּוֹעֲבַת יְיָ כָּל גְּבַהּ לֵב״ – אֲפִלּוּ אֵין לוֹ גַּבְהוּת אֶלָּא בַּלֵּב נִקְרָא ״תּוֹעֵבָה״.",
+                "אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ – כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים; כְּתִיב הָכָא (משלי טז ה): ״תּוֹעֲבַת יְיָ כָּל גְּבַהּ לֵב״, וּכְתִיב הָתָם (דברים ז כו): ״לֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: כְּאִלּוּ בָּא עַל עֲרָיוֹת, דִּכְתִיב (ויקרא יח כז): ״כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ...״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה (סוטה ד ב). וְאָמְרוּ: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ – מִתְמַעֵט, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כד כד): ״רוֹמּוּ מְעַט וְאֵינֶנּוּ״. וְרָאוּי לְגַדְּעוֹ כַּאֲשֵׁרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו י לג): ״וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים״. וְאֵין עֲפָרוֹ נִנְעָר, וְהַשְּׁכִינָה מְיַלֶּלֶת עָלָיו. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֵין אֲנִי וְהוּא יְכוֹלִים לָדוּר בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קא ה): ״גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב, אֹתוֹ לֹא אוּכָל״ (סוטה ה א).",
+                "וְאָמְרוּ: הַאי מָאן דְּיָהִיר, אֲפִילּוּ אַאַנְשֵׁי בֵּיתֵהּ לָא מִתְקַבֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק ב ה): ״גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה״ – אֲפִלּוּ בַּנָּוֶה שֶׁלּוֹ (בבא בתרא צח א).",
+                "הַגַּאֲוָה מְבִיאָה לִידֵי רְדִיפוּת כָּבוֹד, לְהִשְׂתָּרֵר עַל בְּנֵי אָדָם. וּכְבָר יָדַעְתָּ מָה אֵרַע לְקֹרַח וַעֲדָתוֹ מֵחֲמַת גַּאֲוָתוֹ, שֶׁבִּקֵּשׁ לְהִתְגַּדֵּל, וְלָקַח גְּדֻלָּה שֶׁלֹּא נִתְּנָה לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם. וּמִתּוֹךְ כָּךְ נִכְנַס לְמַחֲלֹקֶת, וּמִן הַמַּחֲלֹקֶת יָצְאָה קִנְאָה וְשִׂנְאָה. וְכָל אֵלּוּ מִדּוֹת פְּחוּתוֹת מְאוֹד, כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם.",
+                "סוֹף דָּבָר: כָּל הַמְּקַשֵּׁט אֶת גּוּפוֹ כְּדֵי לְהִתְגָּאוֹת – הֲרֵי זֶה שׁוֹכֵחַ הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא יָחוּשׁ עַל הַמִּצְווֹת, וְלֹא יִרְדֹּף אַחַר מַעֲשִׂים טוֹבִים. כִּי כָּל כַּוָּנָתוֹ עַל עַצְמוֹ, לְקַשֵּׁט גּוּפוֹ הַכָּלֶה, אֲשֶׁר אַחֲרִיתוֹ רִמָּה. וְהַמְּקַשֵּׁט גּוּפוֹ הוּא קָרוֹב לְזִמָּה, כִּי יִתְרָאֶה לִפְנֵי נָשִׁים לִשָּׂא חֵן בְּעֵינֵיהֶן, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִתְקָרֵב אֶצְלָן, וְיָבוֹא לִידֵי שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ.",
+                "וְגַם הָאִשָּׁה הַמִּתְקַשֶּׁטֶת לִפְנֵי הָאֲנָשִׁים – בָּזֶה הִיא מַדְלֶקֶת לִבָּם וּמַכְנֶסֶת הִרְהוּרִים בְּלִבָּם; וּבָזֶה עָנְשָׁהּ גָּדוֹל מְאוֹד, שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת מִכְשׁוֹל לִפְנֵי רַבִּים. הֲלוֹא אָסְרוּ חֲכָמִים לְהִסְתַּכֵּל בְּבִגְדֵי צִבְעוֹנִים שֶׁל נָשִׁים הַשְּׁטוּחִים בַּכֹּתֶל, אֲפִלּוּ כְּשֶׁאֵינָהּ מְלֻבֶּשֶׁת בָּהֶן (עבודה זרה כ ב) – כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ עֹנֶשׁ גָּדוֹל לְאִשָּׁה הַמִּתְקַשֶּׁטֶת לִפְנֵי אֲנָשִׁים הַמִּסְתַּכְּלִים בָּהּ.",
+                "וְעוֹד הַגַּאֲוָה מְבִיאָה לִידֵי תַּאֲוָה. כִּי הַמִּתְגָּאֶה – לִבּוֹ רָחָב וּמִתְאַוֶּה לְכָל דָּבָר. וְתַאֲוָה הִיא הַמִּדָּה הָרָעָה שֶׁבְּכָל הַמִּדּוֹת, כִּי יִתְאַוֶּה מֵחֲמַת גַּאֲוָתוֹ לְהִתְלַבֵּשׁ בִּבְגָדִים יְקָרִים, וְלִבְנוֹת פַּלְטֵרִין גְּדוֹלִים, וְלֶאֱכֹל מַאֲכָלִים טוֹבִים. כִּי הַמִּתְגָּאֶה – לְעוֹלָם לִדְבָרִים גְּבוֹהִים יַחְמֹד; וְאוּלַי אֵינוֹ מַשִּׂיג יָדוֹ לִדְבָרִים אֵלּוּ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יָבוֹא לִידֵי גְּנֵבָה וּגְזֵלָה. כִּי הַמִּתְגָּאֶה לִבּוֹ חוֹמֵד, וְרָחָב כַּיָּם לְהִתְעַשֵּׁר, וְלֹא יִהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, כִּי יִמְעַט בְּעֵינָיו מָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְפִי רֹב הוֹצָאוֹת תַּאֲוַת גַּאֲוָתוֹ. וְעוֹד הַגַּאֲוָה גּוֹרֶמֶת שֶׁלֹּא יְהֵא סַבְלָן לִסְבֹּל עֹל הַבְּרִיּוֹת. וְאֵין צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ בִּפְחִיתַת מִי שֶׁאֵינוֹ סַבְלָן, כִּי יָדוּעַ הוּא לַכֹּל.",
+                "וְזֹאת הִיא גַּאֲוַת הַגּוּף שֶׁהִיא טוֹבָה: שֶׁמָּא יֹאמַר הָאָדָם: הוֹאִיל וְהַגַּאֲוָה הִיא מִדָּה רָעָה כָּל כָּךְ, אֶפְרֹשׂ מִמֶּנָּה בְּיוֹתֵר – עַד שֶׁלֹּא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן, וְלֹא יִשָּׂא אִשָּׁה, וְלֹא יֵשֵׁב בְּדִירָה נָאָה, וְלֹא יִלְבַּשׁ מַלְבּוּשׁ נָאֶה אֶלָּא הַשַּׂק וְהַצֶּמֶר, וּקְרוּעִים וּמְלֻכְלָכִים; וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֵלִים מְלֻכְלָכִים וּמְאוּסִים, וְלֹא יִרְחַץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו עַד שֶׁיַּשְׁחִיר תָּאֳרוֹ מִשְּׁאָר אֲנָשִׁים. וְכָל זֶה כְּדֵי שֶׁיִּתְרַחֵק מִן הַגַּאֲוָה, עַד שֶׁלֹּא יוּכַל לְהִתְרַחֵק יוֹתֵר.",
+                "הַמְהַלֵּךְ בְּדֶרֶךְ זֶה נִקְרָא ״חוֹטֵא״. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר בַּנָּזִיר (במדבר ו יא): ״וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ״; אָמְרוּ חֲכָמִים (תענית יא א): וּמָה זֶה שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ עַצְמוֹ אֶלָּא מִן הַיַּיִן נִקְרָא ״חוֹטֵא״, הַמּוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִכָּל דָּבָר עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמְרוּ חֲכָמִים (ירושלמי נדרים ט א): לֹא דַּיְּךָ מָה שֶׁאָסְרָה תּוֹרָה, אֶלָּא שֶׁאַתָּה אוֹסֵר עָלֶיךָ דְּבָרִים אֲחֵרִים?! עַל עִנְיָן זֶה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה אָמַר שְׁלֹמֹה (קהלת ז טז): ״אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה, וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר, לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם״.",
+                "הַדֶּרֶךְ הַיְּשָׁרָה בָּאָדָם: שֶׁיְּהֵא נָקִי בְּכָל עִנְיָנָיו, כִּי הַנְּקִיּוּת הוּא גָּדֵר שֶׁל מַעֲשִׂים טוֹבִים. כֵּיצַד? יִלְבַּשׁ בְּגָדִים בֵּינוֹנִים, וְלֹא מַלְבּוּשִׁים עֲנִיִּים הַמְּבַזִּים לוֹבְשָׁם; אֶלָּא בְּגָדִים בֵּינוֹנִים נָאִים וּנְקִיִּים, הֶעָנִי לְפִי עָנְיוֹ וְהֶעָשִׁיר לְפִי עָשְׁרוֹ. וְאָסוּר שֶׁיִּמָּצֵא כֶּתֶם אוֹ שַׁמְנוּנִית עַל בְּגָדָיו, וְלֹא יִהְיוּ קְרוּעִים. וְלֹא יִהְיוּ מְתֻקָּנִים כְּבִגְדֵי גַּסֵּי הָרוּחַ.",
+                "גַּם מַאֲכָלוֹ יְהֵא נָקִי. וְלֹא יֹאכַל מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ, אַךְ מַאֲכָל בֵּינוֹנִי וּמַשְׁקֶה בֵּינוֹנִי לְפִי הַשָּׂגַת יָדוֹ. וְלֹא יִשְׁתֶּה וְלֹא יֹאכַל בְּכֵלִים מְאוּסִים, פֶּן יַעֲבֹר עַל ״אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם״ (ויקרא יא מג), אֶלָּא הַכֹּל יְהֵא בִּנְקִיּוּת.",
+                "גַּם שֻׁלְחָנוֹ גַּם מִטָּתוֹ יִהְיוּ נְקִיִּים, וְכָל עִנְיָנָיו יִהְיוּ נְקִיִּים. גַּם גּוּפוֹ יְהֵא נָקִי וְלֹא מְזֹהָם. אַךְ יִזָּהֵר לִרְחֹץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו, גַּם כָּל גּוּפוֹ לְעִתִּים, כַּאֲשֶׁר מָצִינוּ בְּהִלֵּל הַזָּקֵן (ויקרא רבה לד ג), שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיָה נִפְטָר מִתַּלְמִידָיו הָיָה מְהַלֵּךְ וְהוֹלֵךְ עִמָּם. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, לְהֵיכָן אַתָּה הוֹלֵךְ? אָמַר לָהֶם: לַעֲשׂוֹת מִצְוָה. אָמְרוּ לוֹ: וְכִי מָה מִצְוָה זוֹ? אָמַר לָהֶם: לִרְחֹץ בְּבֵית הַמֶּרְחָץ. אָמְרוּ לוֹ: וְכִי זוֹ מִצְוָה הִיא? אָמַר לָהֶם: הֵן! מָה אִם אִיקוֹנִין שֶׁל מְלָכִים, שֶׁמַּעֲמִידִים אוֹתוֹ בְּבָתֵּי תֵּאַטְרָאוֹת וּבְבָתֵּי קִרְקְסָאוֹת, מִי שֶׁנִּתְמַנָּה עֲלֵיהֶן הוּא מוֹרְקָן וְשׁוֹטְפָן, וְהֵן מַעֲלִין לוֹ מְזוֹנוֹת, וְלָא עוֹד אֶלָּא שֶׁהוּא מִתְגַּדֵּל עִם גְּדוֹלֵי מַלְכוּת, אֲנִי שֶׁנִּבְרֵאתִי בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת, דִּכְתִיב (בראשית ט ו): ״כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם״ – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!",
+                "וְעוֹד, דִּכְתִיב (משלי טז ד): ״כֹּל פָּעַל יְיָ לַמַּעֲנֵהוּ״ (שבת נ ב).",
+                "וְכָל הַנִּזְהָר בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ לְשֵׁם מִצְוָה, וְלֹא כְּדֵי לְהִתְקַשֵּׁט וּלְהִתְגָּאוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵלּוּ דְּבָרִים נִרְאִים כְּמוֹ גַּאֲוָה, כֵּיוָן שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם – יֵשׁ בּוֹ מִצְוָה.",
+                "גַּאֲוַת חָכְמָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים יֵשׁ בָּהּ שְׁנֵי חֲלָקִים: הָאֶחָד טוֹב, וְהָאֶחָד רַע. הַגַּאֲוָה הָרָעָה הִיא: אֲשֶׁר יְבַזֶּה בְּנֵי אָדָם בְּלִבּוֹ וּבְפִיו, וְכֻלָּם קְטַנִּים וּפְחוּתִים בְּעֵינָיו. וּמְהַלֵּל וּמְשַׁבֵּחַ עַצְמוֹ שֶׁהוּא גָּדוֹל בְּחָכְמָה, וּמִתּוֹךְ כָּךְ לֹא יוֹדֶה עַל הָאֱמֶת מֵרֹב גַּאֲוָתוֹ. וּלְעוֹלָם נִרְאֶה בְּעֵינָיו חָכְמָתוֹ וַעֲצָתוֹ, וּדְבָרָיו וּמַעֲשָׂיו, שֶׁהֵם מְשֻׁבָּחִים מִמַּעֲשֵׂה וְחָכְמַת עֲצַת חֲבֵרָיו. וּמִתְפָּאֵר תָּמִיד בְּחָכְמָתוֹ וּבְמַעֲשָׂיו, כִּי הוּא חָפֵץ לְקַבֵּל שֶׁבַח וְכָבוֹד עַל דְּבָרָיו הַיְּשָׁרִים. וְעַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה (משלי כז ב): ״יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִיךָ״.",
+                "הַגֵּאֶה לְעוֹלָם יַחְזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ. וּמִתּוֹךְ כָּךְ לֹא יִטְרַח עַל הַתּוֹרָה, כִּי לֹא יָחוּשׁ עַל כְּבוֹד שָׁמַיִם, רַק שֶׁיּוֹדוּ לוֹ הָעוֹלָם שֶׁהוּא אָדָם טוֹב וְחָכָם, וּבָזֶה יֵשׁ לוֹ דַּי. וְתָמִיד הוּא שָׂמֵחַ בְּמִכְשׁוֹל חֲבֵרָיו וּבְמִעוּט יְדִיעָתָם, וּמִתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרָיו. וְזֶה אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה דְּבָרִים הַמְעַכְּבִים אֶת הַתְּשׁוּבָה. אָדָם שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו טוֹבִים הֵם וּמִתְהַלֵּל בָּהֶם לְהִתְכַּבֵּד, דּוֹמֶה לְתַבְשִׁיל חָשׁוּב מְאוֹד בְּכָל אַבְקַת רוֹכֵל וְרָאשֵׁי בְּשָׂמִים, וְעוֹמֵד אֵצֶל הָאֵשׁ עַד שֶׁיְּהֵא מַקְדִּיחַ וּמַסְרִיחַ, עַד שֶׁלֹּא שׁוֹוֶה לֶאֱכֹל מֵחֲמַת מְרִירוּת שְׂרֵפַת הָאֵשׁ; כָּךְ הָאָדָם הַמִּתְפָּאֵר בְּמַעֲשִׂים, מַקְדִּיחַ וּמַסְרִיחַ בְּמַהֲלָלוֹ מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים. וְהַמִּתְפָּאֵר בְּחָכְמָתוֹ וּבְמַעֲשָׂיו שֶׁאֵין בּוֹ – אֵין מִדָּה רָעָה כְּמוֹתָהּ וְאֵין דֻּגְמָתָהּ. וַהֲלֹא אָמְרוּ חֲכָמִים (ירושלמי שביעית י ח): אִם מְכַבְּדִים אֶת הָאָדָם מֵחֲמַת שֶׁסּוֹבְרִים שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שְׁתֵּי מַסֶּכְתּוֹת, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ רַק אַחַת, יֹאמַר לָהֶן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶלָּא אַחַת. כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יַטְעֶה אֶת הָעוֹלָם שֶׁיַּחֲזִיקוּהוּ בַּחֲזָקָה גְּדוֹלָה שֶׁאֵינוֹ בּוֹ.",
+                "וְדַע שֶׁאֲנַחְנוּ מְחֻיָּבִים שֶׁיִּהְיוּ כָּל מַעֲשֵׂינוּ מְיֻחָדִים לְשֵׁם הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה, בַּגָּלוּי וּבַסֵּתֶר. וְכָל מַעֲשֵׂה עֲבוֹדַת אֱלֹהִים יִהְיֶה לְהַגִּיעַ אֶל רְצוֹנוֹ בִּלְבַד, בִּלְתִּי רְצוֹן בְּנֵי אָדָם לְקַוּוֹת שֶׁבַח עַל מַעֲשֵׂהוּ וּלְקַבֵּל כָּבוֹד. אַךְ יַעֲשֶׂה הַכֹּל לְשֵׁם הָאֵל הַמַּשְׁקִיף אֶל הַלֵּב, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ירמיהו יז י): ״אֲנִי יְיָ חֹקֵר לֵב, בּוֹחֵן כְּלָיוֹת״; וְאוֹמֵר (דברים כט כח): ״הַנִּסְתָּרֹת לַיְיָ אֱלֹהֵינוּ״.",
+                "לָכֵן אִם לֹא יִזָּהֵר בְּחָכְמָה וּבִזְרִיזוּת לְהִנָּצֵל מִן הַגַּאֲוָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים – הוּא יוֹרֵשׁ גֵּיהִנֹּם. כִּי הַיֵּצֶר אוֹרֵב לוֹ, וּמֵבִיא טְעָנוֹת וּרְאָיוֹת לְהָבִיא הָאָדָם לִידֵי גַּאֲוָה, וְתִהְיֶה חָכְמָתוֹ לְטָרְדוֹ מִן הָעוֹלָם. לָכֵן אַל יִתְעַצֵּל מִלְּנַצֵּחַ יֵצֶר הָרַע יוֹם יוֹם, וְזֶה נִקְרָא ״מִלְחָמָה גְּדוֹלָה״. כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּאֶחָד מִן הַחֲסִידִים, שֶׁפָּגַע בַּאֲנָשִׁים הַבָּאִים מִן הַמִּלְחָמָה וְשָׁלְלוּ שָׁלָל גָּדוֹל. אָמַר לָהֶם: שַׁבְתֶּם מֵהַמִּלְחָמָה הַקְּטַנָּה, וַעֲדַיִן אַתֶּם עֲתִידִים לַמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה. אָמְרוּ לוֹ: מָה הִיא הַמִּלְחָמָה? אָמַר לָהֶן: הַיֵּצֶר וְחֵילוֹתָיו! כִּי כָּל אוֹיֵב שֶׁיֵּשׁ לְךָ, שֶׁתְּנַצַּח אוֹתוֹ פַּעַם אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹשׁ – אָז יַנִּיחַ אוֹתְךָ. אֲבָל הַיֵּצֶר אֵינוֹ פּוֹסֵק מִמְּךָ אַף אִם יִהְיֶה נָצוּחַ מֵאָה פְּעָמִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (אבות ב ד): וְאַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ. כִּי כָּל יָמֶיךָ יֶאֱרֹב לְךָ אוּלַי תַּעֲלִים עֵינֶיךָ מִמֶּנּוּ, וְאִם יְנַצַּחֲךָ בַּקַּל שֶׁבַּקַּלּוֹת – סוֹף יְנַצַּחֲךָ בֶּחָמוּר שֶׁבַּחֲמוּרוֹת. וּבַעֲבוּר שֶׁהַגַּאֲוָה שֹׁרֶשׁ לְהַרְבֵּה מִדּוֹת פְּחוּתוֹת, וְגַם הַיֵּצֶר מִשְׁתַּתֵּף וּמִתְעָרֵב בְּלֵב הָאָדָם, וְכָל עִנְיַן הַיֵּצֶר הוּא לְהַכְזִיב הָאֱמֶת וּלְאַמֵּת הַשֶּׁקֶר, וְהוּא מְלַמֵּד אֶת הָאָדָם לְהִתְגָּאוֹת וּמֵבִיא לוֹ רְאָיוֹת, וְלָכֵן צָרִיךְ אַתָּה לְהִתְחַכֵּם כְּנֶגְדּוֹ.",
+                "תְּחִלַּת תַּחְבּוּלוֹתָיו שֶׁל הַיֵּצֶר הוּא מַקְשֶׁה לִבּוֹ וּמַגְבִּיהוֹ, וּמַמְתִּיק לוֹ הַגַּאֲוָה וּשְׁאָר מִדּוֹת רָעוֹת. וְאַף כִּי יוֹדֵעַ הָאָדָם בְּוַדַּאי שֶׁיֵּשׁ פֶּשַׁע וְעָווֹן בְּגַאֲוָתוֹ, אֲפִלּוּ הָכֵי עוֹבֵר בְּמֵזִיד וּמִתְגָּאֶה, כִּי הַיֵּצֶר מַבְעִיר אֶת לִבּוֹ אַחַר הַכָּבוֹד עַד שֶׁלֹּא יָחוּשׁ עַל הָעֲבֵרָה.",
+                "אֲבָל הָאָדָם שֶׁהוּא זַךְ בְּמַעֲשָׂיו, וְלֹא יִתְגָּאֶה וְלֹא יְהַלֵּל עַצְמוֹ כְּשֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ עֲבֵרָה בַּדָּבָר, אָז יָבוֹא הַיֵּצֶר הָרַע וְיַעֲרֹךְ עוֹד מִלְחָמָה לְהַפִּילוֹ לְלָכְדוֹ בְּרִשְׁתּוֹ, וְיוֹרֶה הֶתֵּר וּמַסְבִּיר לוֹ סְבָרוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִצְוָה וְשָׂכָר עַל מָה שֶׁמִּתְהַלֵּל וּמִתְפָּאֵר. וְכָךְ יֹאמַר לוֹ הַיֵּצֶר: ״כְּבָר הִגַּעְתָּ לְמַעֲלַת חָכְמָה וַחֲסִידוּת, וְרָאוּי לְךָ לְהִתְרַצּוֹת וּלְהִשְׁתַּדֵּל לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי הָעוֹלָם וּלְהַחֲנִיף לָהֶם, לְגַלּוֹת לָהֶם חָכְמָתְךָ וְצִדְקָתְךָ כְּדֵי שֶׁיֹּאהֲבוּךְ.״ וְיָבִיא לְךָ רְאָיָה מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (אבות ג י): כָּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ – רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ. וְכָל זֶה רְאָיוֹת שֶׁקֶר, כִּי אוֹתָהּ הַסְּבָרָא הִיא עָנָף מִן הַגַּאֲוָה. אֲבָל הָעִנְיָן הַזֶּה הוּא כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי טז ז): ״בִּרְצוֹת יְיָ דַּרְכֵי אִישׁ, גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ״. וְכָךְ פֵּרוּשׁ הָעִנְיָן: אִם הָאָדָם לֹא יִתְהַלֵּל לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם, וְלֹא יִשְׁתַּדֵּל לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵיהֶם בַּעֲשׂוֹתוֹ מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, וְאַף עַל פִּי כֵן אוֹהֲבִים אוֹתוֹ – זֶהוּ רְאָיָה גְּדוֹלָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אוֹתוֹ, וְזָרָה לוֹ אַהֲבָה בְּלִבּוֹת בְּנֵי אָדָם, וְשָׂם לוֹ שֵׁם טוֹב עַל לְשׁוֹנָם. וֶאֱמֶת הוּא שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה בְּנֵי אָדָם הַנֶּאֱהָבִים לַבְּרִיּוֹת, וְהקב״ה שׂוֹנְאָם כְּשֶׁאֵינָם מְקַיְּמִים אֶת הַמִּצְווֹת, כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אֶלָּא לוֹמְדֵי תּוֹרָה וּמְקַיְּמִים אוֹתָהּ.",
+                "אַחַר כָּךְ יְסִיתְךָ הַיֵּצֶר לְגַלּוֹת חֲסִידוּתְךָ וּמַעֲשֶׂיךָ הַטּוֹבִים לִפְנֵי הָעָם, וּמֵבִיא רְאָיָה: ״אוּלַי יַעֲשׂוּ גַּם הֵם כָּמוֹךָ?״ וְגַם זֶה נִמְשָׁךְ מִן הַגַּבְהוּת: אַף עַל פִּי שֶׁמָּצִינוּ כַּמָּה גְּדוֹלִים שֶׁנִּשְׁתַּבְּחוּ (סוכה כח א), לֹא עָשׂוּ אֶלָּא לִפְנֵי תַּלְמִידֵיהֶם וְחַבְרֵיהֶם כְּדֵי שֶׁיִּמָּשְׁכוּ אַחֲרֵיהֶם וְיַחֲזִיקוּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם; וַדַּאי זֶה מִצְוָה כְּדֵי לְחַבֵּב לָהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים. וַאֲפִלּוּ בִּפְנֵי אֵלּוּ לֹא יִתְגָּאֶה בְּלִבּוֹ בְּאָמְרוֹ ״זֶה אֲנִי יוֹדֵעַ״ אוֹ ״זֶה אֲנִי עוֹשֶׂה״, אֲבָל לִפְנֵי הָעוֹלָם בֶּאֱמֶת אָסוּר לְגַלּוֹת לָהֶם.",
+                "גַּם אִם תֵּלֵךְ בַּעֲנָוָה וְתַעֲמֹד לְהִתְפַּלֵּל בַּאֲרִיכוּת וְתִלְמַד בִּקְבִיעוּת, יְפַתְּךָ הַיֵּצֶר לְהִתְגָּאוֹת וְיֹאמַר לְךָ: ״עַתָּה הָרוֹאִים אוֹתְךָ בְּנֵי אָדָם יַחְשְׁבוּךָ וִיכַבְּדוּךָ בַּעֲבוּר דְּרָכֶיךָ הַטּוֹבִים. וְיֵשׁ רֶוַח גָּדוֹל בָּזֶה: מִתּוֹךְ שֶׁאַתָּה חָשׁוּב בְּעֵינֵיהֶם – יְקַבְּלוּ מוּסָרְךָ וְתוֹכַחְתְּךָ.״",
+                "כָּל זֶה הֶבֶל, כִּי בַּעֲשׂוֹתְךָ מַעֲשֶׂה הַטּוֹב לְשֵׁם הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא לְבַד, דִּבְרֵי תּוֹכַחְתְּךָ יִתְקַבְּלוּ בִּפְנֵי הָעוֹלָם גַּם אִם לֹא תַּחֲשֹׁב כָּךְ, כִּי אֵין קַבָּלַת הַתּוֹכָחָה תְּלוּיָה בְּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ.",
+                "וְאַחֲרֵי שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִכָּל זֶה, יְסִיתְךָ הַיֵּצֶר וְיֹאמַר לְךָ: ״לֹא יִתָּכֵן שֶׁתִּהְיֶה עֲבוֹדָתְךָ שְׁלֵמָה עַד שֶׁתִּתְרַחֵק מֵהֶן לְגַמְרֵי, כְּגוֹן שֶׁתְּכַסֶּה מַעֲשֶׂיךָ הַטּוֹבִים, וּלְהוֹרוֹת הָפוּךְ מִמָּה שֶׁהָיָה כְּבָר בְּלִבְּךָ: תִּתְפַּלֵּל קָצָר, וּכְשֶׁתִּרְצֶה לִלְמֹד שׁוּם חָכְמָה תִּתְיַחֵד, וְלֹא יֵדַע שׁוּם אָדָם זוּלַת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא. וְלֹא תַּרְאֶה שׁוּם מִדָּה טוֹבָה, אַךְ לְהַרְאוֹת הָעַצְלוּת בְּמַעֲשֶׂה הָעֲבוֹדָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצֵא לְךָ שֵׁם וְתַפְסִיד שְׂכָרְךָ. וְלֹא תְּצַוֶּה עַל הַטּוֹב וְלֹא תַּזְהִיר מִן הָרָע, וְלֹא תּוֹדִיעַ חָכְמָתְךָ לְאִישׁ זוּלָתְךָ, וְלֹא תַּרְאֶה סִימָן יְרֵא שָׁמַיִם וְלֹא אוֹת, כְּגוֹן תְּפִלִּין וּמְזוּזָה וְצִיצִית. אֶלָּא תִּתְנַהֵג בְּמִנְהָגָם וְתֵלֵךְ בְּדַרְכֵיהֶם, וְתִהְיֶה מְעֹרָב עִמָּהֶם בְּמַאֲכָל בְּמִשְׁתֶּה, וּבְחֶדְוָה וּבְרוֹב הַשְּׂחוֹק.״ כָּל זֶה מֵעִנְיְנֵי הַיֵּצֶר לִלְכֹּד בְּנֵי אָדָם בְּרִשְׁתּוֹ, וְהָעוֹשֶׂה עִנְיָן זֶה לְשֵׁם מִצְוָה מַפְסִיד אֶלֶף אֲלָפִים יוֹתֵר מִשְּׂכָרוֹ, וְדוֹמֶה לְבוֹרֵחַ מֵאֵשׁ קְטַנָּה לְאֵשׁ גְּדוֹלָה.",
+                "אַךְ הַיָּשָׁר הוּא: לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה בַּאֲרִיכוּת, וִיצַוֶּה עַל הַטּוֹב וְיַזְהִיר מֵהָרַע, וְיַעֲשֶׂה כָּל הַטּוֹבוֹת בְּגָלוּי וּבַסֵּתֶר. וְאִם יְכַבְּדוּהוּ עַל זֶה וִישַׁבְּחוּהוּ – אֵין מַזִּיק לוֹ בַּשֶּׁבַח, אַחֲרֵי שֶׁלֹּא כִּוֵּן לָזֶה בִּשְׁעַת הַמַּעֲשֶׂה. לָכֵן בְּעֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה הַטּוֹב, תַּבְחִין בְּעַצְמְךָ מִמִּי אַתָּה מְקַוֶּה הַגְּמוּל: אֲשֶׁר מֵהָאֵל – הוּא שָׁלֵם, אֲבָל אִם מֵאֲחֵרִים – אֵינוֹ שָׁלֵם. וְגַם תַּבְחִין אִם זֶה הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לִפְנֵי הָעוֹלָם, אִם הָיִיתָ עֹשֶׂה בְּיִחוּד בְּחַדְרֵי חֲדָרִים בָּזֶה הָעִנְיָן אֲשֶׁר אַתָּה עוֹשֶׂה בָּרַבִּים, וְאִם יִתְבָּרֵר לְךָ זֶה – אָז מַעֲשֶׂךָ שָׁלֵם.",
+                "כָּל מָה שֶׁסִּפַּרְנוּ נֶגֶד יֵצֶר הָרַע אֵינוֹ כִּי אִם טִפָּה מֵהַיָּם נֶגֶד מָה שֶׁהוּא חַיָּב לְהִזָּהֵר בּוֹ, כִּי בְּכָל דָּבָר וּבְכָל מַעֲשֶׂה וּבְכָל מִדָּה – בָּא הַיֵּצֶר לְשַׁחֵת וּלְקַלְקֵל. וּפָתַחְנוּ פֶּתַח לְהוֹדִיעַ עִנְיָן הַיֵּצֶר לְמִי שֶׁלֹּא יָדַע תְּחִלַּת דְּרָכָיו. וְהֶחָכָם יָבִין, וִימַהֵר לְסַלְּקֵהוּ מִתּוֹכוֹ, ״וּטֳהָר יָדַיִם יֹסִיף אֹמֶץ״ (איוב יז ט).",
+                "הַגַּאֲוָה בְּמַעֲלַת הַחָכְמָה מְשֻׁבַּחַת שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ט כג): ״כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל: הַשְׂכֵּל וְיָדוֹעַ אוֹתִי״. וְיוֹסִיף הוֹדָאָה לַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, וְגַם דֵּעָה וְהַשְׂכֵּל וּמִדּוֹת טוֹבוֹת בִּתְפִלָּה לוֹמַר: ״מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ, שֶׁנָּתַתָּ חֶלְקִי מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְלֹא מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת.״ וּכְמוֹ: ״אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ.״ וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברי הימים ב יז ו): ״וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי יְיָ״. כִּי יִהְיֶה אָדָם יְקַר רוּחַ וּגְבַהּ לֵב בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁלֹּא יַסְפִּיק לוֹ בַּמֶּה שֶׁיִּזְדַּמֵּן לוֹ, וְלֹא יֹאמַר דַּי בַּמֶּה שֶׁיִּמָּצֵא יָדוֹ מֵהֶם; אֶלָּא יִמְעַט בְּעֵינָיו כָּל מַעֲשֵׂהוּ, וְתִגְבַּהּ נַפְשׁוֹ לְמַעְלָה תָּמִיד, וְיִתְרַעֵם בְּנַפְשׁוֹ כְּמוֹ שֶׁמְּקַצֵּר מֵעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא. וְזֹאת הַגַּאֲוָה אֵינָהּ מַזֶּקֶת לָעֲנָוָה אַךְ מְסַיַּעְתּוֹ, וְגוֹרֶמֶת לוֹ לִשְׂמֹחַ בַּמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת, וְלִשְׂמֹחַ בִּכְבוֹד חֲבֵרָיו וְלָחוּס עַל כְּבוֹדָם.",
+                "וְהַגַּאֲוָה נֶגֶד הָרְשָׁעִים הִיא מְשֻׁבַּחַת מְאוֹד, לְהוֹכִיחָם וּלְהַכְלִים אוֹתָם, וְלֹא יִכָּנַע לָהֶם. וִיצַוֶּה עַל הַטּוֹב וְיַזְהִיר מֵהָרַע כְּפִי יְכָלְתּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה דּוֹמֶה בְּעֵינֵי הָעוֹלָם כְּמִשְׂתָּרֵר וּכְמִתְגָּאֶה, אַחֲרֵי שֶׁלִּבּוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם – הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וְלֹא יִכָּנַע לָרְשָׁעִים, כְּמוֹ מָרְדְּכַי שֶׁלֹּא נִכְנַע לְהָמָן (אסתר ג). וּבְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מִצְוָה – עָלָיו לַעֲשׂוֹת, וְלֹא יִכָּנַע כְּלָל לָרְשָׁעִים לַעֲזֹב הַטּוֹב מִפְּנֵי הַשְׁפָּלָתוֹ לִפְנֵיהֶם. וְזֶה צָרִיךְ חָכְמָה: מָתַי יִשְׂתָּרֵר נֶגְדָּם בִּדְבַר מִצְוָה? כִּי פְּעָמִים אֵינוֹ שׁוֹוֶה שֶׁיַּעֲמֹד נֶגְדָּם, שֶׁאִם יָעֵז פָּנָיו נֶגְדָּם בַּעֲבוּר מִצְוָה אַחַת – יַפְסִיד אוֹתָם מֵאָה מִצְווֹת.",
+                "לְכָךְ צָרִיךְ הֶחָכָם לְהִתְבּוֹנֵן לְפִי הַשָּׁעָה וְהָעִנְיָן, וּלְפִי זֶה יְסַדֵּר מַעֲשָׂיו; כִּי יֵשׁ דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לַעֲזֹב בִּשְׁבִילָם, וְיֵשׁ דָּבָר שֶׁלֹּא יָנִיחַ בִּשְׁבִילָם בְּשׁוּם עִנְיָן. וְצָרִיךְ בְּגוּפוֹ וּבִמְאֹדוֹ לַעֲמֹד נֶגְדָּם, וְלֹא יִכָּנַע לָהֶם. וְכָל זֶה בִּדְבַר מִצְוָה, אֲבָל בְּעִנְיַן מַשָּׂא וּמַתָּן – יִכָּנַע לִפְנֵיהֶם וְיַעֲשֶׂה עִמָּהֶם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין בְּכָל דָּבָר, וְזֶהוּ מִצְוָה גְּדוֹלָה.",
+                "וּמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִדַּת הַגַּאֲוָה – צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל וְלָשׁוּב מִמֶּנָּה. כִּי הִיא מְגֻנָּה מְאוֹד, וְהַהֶזֵּק שֶׁלָּהּ רַב וּמָצוּי תָּמִיד, וְהַתּוֹעֶלֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מְעַט. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מִמֶּנָּה מְאוֹד, כִּי הַגַּאֲוָה מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לְשֶׁבֶר וְשִׁפְלוּת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז יח): ״לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן״; וְנֶאֱמַר (שם כט כג): ״גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ״. וּכְבָר יָדַעְתָּ מָה אֵרַע לְפַרְעֹה בְּאָמְרוֹ (שמות ה ב) ״מִי יְיָ...״, וּלְגָלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי שֶׁאָמַר (שמואל א יז י) ״אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל״, וּלְסַנְחֵרִיב שֶׁאָמַר (ישעיהו לו כ) ״מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִצִּילוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדִי, כִּי יַצִּיל יְיָ אֶת יְרוּשָׁלִַם מִיָּדִי״, וּנְבוּכַדְנֶצַּר בְּאָמְרוֹ (דניאל ג טו) ״וּמַן הוּא אֱלָהּ דִּי יְשֵׁיזְבִנְכוֹן מִן יְדָי״, וְהַדּוֹמֶה לָהֶן אֲשֶׁר אָמְרוּ כְּדִבְרֵיהֶם – וְאַחֲרִיתָם הָיָה בּוּז וְקָלוֹן. וּמִי שֶׁהוּא בְּמִדָּה זוֹ – אֵינוֹ נִצּוֹל מֵחֵטְא וְעָווֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם (משלי כא כד): ״זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ, עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן״.",
+                "וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ דְּבָרֵינוּ עַד הֵנָּה לְדַבֵּר עַל הַגַּאֲוָה, שְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים. חָכָם אֶחָד אָמַר: מִי הוּא אֲשֶׁר לֹא תִּפָּרֵד מִמֶּנּוּ הַדְּאָגָה? זֶה הַמְבַקֵּשׁ לַעֲלוֹת מַעֲלָה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִמֶּנָּה. וְאָמְרוּ: מִי שֶׁמַּחֲזִיק עַצְמוֹ בְּחֶזְקַת דַּעְתָּן – מַחֲזִיקִין אוֹתוֹ בְּנֵי אָדָם לְשׁוֹטֶה. וְאָמְרוּ: סָמוּךְ לַגַּאֲוָה – מַעֲלָלִים רָעִים. וּמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲלָלִים רָעִים, תִּהְיֶה עָלָיו שִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת, וְהַנְּפָשׁוֹת נוֹטוֹת מֵעָלָיו. וְאָמַר חָכָם אֶחָד: כַּאֲשֶׁר נְעִימוּת הַצּוּרָה אוֹר הַגּוּף, כָּךְ נְעִימוּת הַמִּדּוֹת אוֹר הַנֶּפֶשׁ.",
+                "וְאָמַר עוֹד: אֵין הַחֲשִׁיבוּת בַּנֶּפֶשׁ שֶׁיִּהְיֶה הַמֶּלֶךְ מִתְגָּאֶה, כָּל שֶׁכֵּן בְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים זֶה אֶל זֶה. וְאָמַר: שֶׁהָיָה מֶלֶךְ אֶחָד יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, וּלְפָנָיו הָיוּ כִּסְאוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ. וְאָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ: אֵיךְ יְשַׁבְתֶּם זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה בְּלֹא רְשׁוּתִי? וְהֵשִׁיב הָעֶלְיוֹן: גֹּדֶל יִחוּס מִשְׁפַּחְתִּי הוֹשִׁיבַנִי מִמַּעַל לְרֵעִי. וְאָמַר הַשֵּׁנִי: עָלִיתִי עַל אֲשֶׁר תַּחְתַּי מִפְּנֵי רֹב חָכְמָתִי. וְעָנָה הַשְּׁלִישִׁי: שִׁפְלוּת נַפְשִׁי וְדַכְאוּת לִבִּי הוֹשִׁיבַנִי תַּחְתֵּיהֶם. וְהֶעֱלָהוּ הַמֶּלֶךְ וְגִדְּלוֹ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כה ז): ״כִּי טוֹב אֲמָר לְךָ ׳עֲלֵה הֵנָּה׳, מֵהַשְׁפִּילְךָ לִפְנֵי נָדִיב״.",
+                "בְּעֵת שֶׁרוֹאֶה אָדָם שֶׁמִּדַּת הַגַּאֲוָה מִתְגַּבֶּרֶת עָלָיו, צָרִיךְ לַחֲשֹׁב דְּבָרִים הַמַּבְהִילִים אֶת לִבּוֹ: שֶׁבָּא מִטִּפָּה סְרוּחָה, וְיָשׁוּב לְעָפָר וְרִמָּה, וְיִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְיַחֲשֹׁב: כַּמָּה גֵּאִים שֶׁנִּתְגָּאוּ וְעָבְרוּ מִן הָעוֹלָם, נִשְׁתַּכְּחוּ וְהָיוּ כְּלֹא הָיוּ מֵעוֹלָם. וּמָה הוֹעִילָה לָהֶם גַּאֲוָתָם?",
+                "גָּדֵר לְהִתְרַחֵק מִן הַגַּאֲוָה וּמִשְּׁאָר מִדּוֹת רָעוֹת:",
+                "הָרוֹצֶה לַעֲקֹר הַגֵּאוּת מִלִּבּוֹ מִכֹּל וָכֹל, לֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת זֶה בְּמַחֲשָׁבָה לְבַד. אֶלָּא בִּתְחִלָּה צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מִן הַגַּבְהוּת עַד קָצֶה הָאַחֲרוֹן. כֵּיצַד? אָדָם שֶׁהָיָה רָגִיל לִלְבֹּשׁ בְּגָדִים חֲשׁוּבִים וּמְתֻקָּנִים כְּמַלְבּוּשֵׁי גַּסֵּי הָרוּחַ, וְרוֹצֶה לָשׁוּב מִזֶּה, אִם יִלְבַּשׁ בְּגָדִים טוֹבִים וִיתַקֵּן אוֹתָם בְּמִדָּה בֵּינוֹנִית – בָּזֶה לֹא יַעֲקֹר מִלִּבּוֹ הַגֵּאוּת. אוֹ אִם הָיָה מִנְהָגוֹ לְהִתְכַּבֵּד וּלְהִשְׁתַּדֵּל בִּדְבָרָיו אוֹ בִּשְׁאָר מַעֲשָׂיו – אֵין תַּקָּנָה לְתַקֵּן עַד שֶׁיַּנְהִיג עַצְמוֹ בְּבִזָּיוֹן הַרְבֵּה, וְיֵשֵׁב לְמַטָּה מִן הַכֹּל, וְיִלְבַּשׁ בְּלוֹיֵי הַסְּחָבוֹת הַמְּבַזִּים אֶת לוֹבְשֵׁיהֶם, וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ, עַד שֶׁיַּעֲקֹר גּוֹבֶה הַלֵּב מִמֶּנּוּ.",
+                "וְכֵן מִי שֶׁהוּא בַּעַל חֵמָה וָכַעַס הַרְבֵּה, תְּחִלָּה יִנְהַג עַצְמוֹ שֶׁאִם הִכּוּ אוֹתוֹ אוֹ קִלְּלוּ אוֹתוֹ – לֹא יַרְגִּישׁ כְּלָל, וְיֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ זְמַן רַב עַד שֶׁיַּעֲקֹר שֹׁרֶשׁ הַגַּאֲוָה מִמֶּנּוּ; וְאָז יַחֲזֹר וְיֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ הָאֶמְצָעִי, וְיֵלֵךְ בָּהּ כָּל יָמָיו. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה יַעֲשֶׂה בְּכָל הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת: מִתְּחִלָּה יִתְרַחֵק מִמֶּנָּה עַד שֶׁלֹּא יוּכַל לְהִתְרַחֵק יוֹתֵר, וְיִנְהַג בָּזֶה זְמַן רַב, וְאָז יַחֲזֹר וְיִתְפֹּס הַדֶּרֶךְ הַבֵּינוֹנִי. וְעִנְיָן זֶה הוּא רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל מִדּוֹת רָעוֹת. וּמִי שֶׁדַּעְתּוֹ נִמְשֶׁכֶת לַעֲבֹד הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא בְּכָל חֵלֶק וְחֵלֶק בַּחֵלֶק הַמֻּבְחָר שֶׁבָּהּ – יָשִׂים זֶה הַדֶּרֶךְ לְפָנָיו וְלִפְנֵי חֲבֵרוֹ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (תהלים נ כג): ״וְשָׁם דֶּרֶךְ, אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים״."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הַשֵּׁנִי – שַׁעַר הָעֲנָוָה </b></big>",
+                "הָעֲנָוָה הִיא מִדָּה טוֹבָה, וְהִיא הִפּוּךְ הַגַּאֲוָה. וּמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַמִּדָּה הַזֹּאת, כְּבָר הֵשִׁיב נַפְשׁוֹ מִכַּמָּה מִינֵי רָעוֹת. וּמִי שֶׁהִגִּיעַ אֶל מַעֲלָה זֹאת הַנִּכְבֶּדֶת – עוֹשֶׂה מִצְוָה וּמְקַבֵּל שָׂכָר לְפִי גֹּדֶל עַנְוְתָנוּתוֹ. כִּי הָעֲנָוָה שֹׁרֶשׁ הָעֲבוֹדָה, וּמַעֲשֶׂה קָטָן שֶׁל הֶעָנָיו מִתְקַבֵּל לִפְנֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא אֶלֶף יָדוֹת יוֹתֵר מִמַּעֲשֵׂה גָּדוֹל שֶׁל הַגַּאֲוָה. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (מנחות קי א): אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם. אֲבָל מַעֲשֶׂה שֶׁל הַגַּאֲוָה אֵינוֹ מִתְקַבֵּל לִפְנֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, כִּי הִיא תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז ה): ״תּוֹעֲבַת יְיָ כָּל גְּבַהּ לֵב״. וּבַעֲבוּר זֶה צוֹעֵק וְאֵינוֹ נַעֲנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו א טו): ״גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה, אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ״; וְעוֹשִׂים מִצְווֹת וְטוֹרְפִים אוֹתָם בְּפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שם א יב): ״מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי״, וְנֶאֱמַר (ירמיהו ז כא): ״עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם, וְאִכְלוּ בָשָׂר״.",
+                "אֲבָל בְּמִדַּת הָעֲנָוָה וְהַשִּׁפְלוּת מַגִּיעַ לְכָל טוּב, כִּי ״לַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן״ (משלי ג לד). וְכֵיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵן בְּעֵינֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, צוֹעֵק וְנַעֲנֶה מִיָּד, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו סה כד): ״טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה״. וְעוֹשֶׂה מִצְווֹת וּמְקַבְּלִים אוֹתָם בְּנַחַת וּבְשִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ט ז): ״כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ״; וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמִּתְאַוֶּה לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג ד): ״וְעָרְבָה לַיְיָ מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם״.",
+                "וּמָה הִיא הָעֲנָוָה? הִיא הַכְנָעָה וְשִׁפְלוּת הַנֶּפֶשׁ, וְחוֹשֵׁב עַצְמוֹ כְּאַיִן. וְהָאָדָם חַיָּב בָּהּ בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמַן, לִהְיוֹת נִבְזֶה בְּעֵינָיו, וּשְׁפַל רוּחַ וְרַךְ לֵבָב וְרוּחַ נִשְׁבָּרָה. שֹׁרֶשׁ הָעֲנָוָה: שֶׁיַּחְשֹׁב בְּעַצְמוֹ בְּעוֹד שֶׁהוּא שָׁלֵו וְשָׁקֵט, בָּרִיא וְעָשִׁיר, אֲשֶׁר הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא הֵיטִיב עִמּוֹ טוֹבָה, וְשֶׁהוּא אֵינוֹ רָאוּי לָהּ. וְשֶׁיַּחְשֹׁב גְּדֻלַּת הָאֵל וְרוֹמְמוּת תִּפְאַרְתּוֹ, וְיַחְשֹׁב: מָה אֲנִי? הֲלוֹא אֲנִי בְּרִיָּה שְׁפָלָה מְאוֹד, וַאֲנִי בָּעוֹלָם הַשָּׁפֵל וְהַכָּלֶה. וְיַחֲשֹׁב: כָּל מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁאוּכַל לַעֲשׂוֹת אֵינָם כִּי אִם טִפָּה מִן הַיָּם נֶגֶד מַה שֶׁאֲנִי חַיָּב לַעֲשׂוֹת. וְיַעֲשֶׂה כָּל מַעֲשָׂיו לִכְבוֹד שָׁמַיִם, וְלֹא לְהַחֲנִיף לְשׁוּם אָדָם, וְלֹא לְשׁוּם הֲנָאָה, אַךְ יַעֲשֶׂה הַכֹּל לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל – זֶה שֹׁרֶשׁ הָעֲנָוָה.",
+                "אֲבָל הַנִּכְנָע לִפְנֵי הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁיֶּחֱלֶה גּוּפוֹ אוֹ אֶחָד מֵאֵיבָרָיו, אוֹ בְּעֵת שֶׁמֵּתִים בָּנָיו וְאוֹהֲבָיו, אוֹ בְּעֵת יְרִידָתוֹ מֵעָשְׁרוֹ וּגְדֻלָּתוֹ, אוֹ כְּשֶׁיַּזְקִין – בֶּאֱמֶת לְעוֹלָם הָעֲנָוָה וְהַשִּׁפְלוּת מְקֻבָּל לִפְנֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, אַךְ לֹא הִגִּיעַ בָּזֶה לְעִקַּר הָעֲנָוָה.",
+                "וְחַיָּב לְהִתְנַהֵג בַּעֲנָוָה בְּמַשָּׂא וּבְמַתָּן עִם בְּנֵי אָדָם בְּעִנְיְנֵי הַמָּמוֹן, לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין עִם כָּל אָדָם. וְכָל הַנְהָגָתוֹ עִם הָעוֹלָם הַכֹּל יְהֵא בְּשִׁפְלוּת וּבְנַחַת. וְעִקַּר הָעֲנָוָה: שֶׁיִּכָּנַע לְאוֹתָם שֶׁהֵן תַּחְתָּיו, כְּגוֹן לַעֲבָדָיו וְלִבְנֵי בֵּיתוֹ, וּלְאוֹתָם עֲנִיִּים שֶׁהֵם מִתְפַּרְנְסִים וְנֶהֱנִים מִמֶּנּוּ, וְהוּא אֵינוֹ צָרִיךְ לָהֶם וְאֵינוֹ יָרֵא מֵהֶם.",
+                "הַנִּכְנָע לְאַלְמָנוֹת וּלְגֵרִים וְסוֹבֵל טָרְחָם וּמַשָּׂאָם, וְהַשּׁוֹמֵעַ חֶרְפָּתוֹ וְאֵינוֹ מֵשִׁיב מֵחֲמַת גֹּדֶל עַנְוְתָנוּתוֹ – זוֹ הִיא עֲנָוָה יְשָׁרָה מְאוֹד.",
+                "יֵשׁ עוֹד עֲנָוָה טוֹבָה מְאוֹד, כְּגוֹן מִי שֶׁנִּכְנָע לִפְנֵי רַבּוֹ וְלִפְנֵי חֲכָמִים וְלִפְנֵי צַדִּיקִים הַהוֹלְכִים בְּדַרְכֵי יְשָׁרִים, וְחוֹשֵׁב בְּלִבּוֹ: אֵלּוּ הֵם עַבְדֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, מְשָׁרְתָיו וְאוֹהֲבָיו; וּבַעֲבוּר זֶה יַשְׁפִּיל עַצְמוֹ לִפְנֵיהֶם וּמְכַבְּדָם. גַּם זֶה עֲנָוָה טוֹבָה, שֶׁיַּחְשֹׁב: אֶכָּנַע לִפְנֵי חֲכָמִים, כְּדֵי שֶׁיְּקָרְבוּנִי וִילַמְּדוּנִי וְיוֹכִיחוּנִי, וְיוֹלִיכוּנִי בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא. וְיֵשׁ עוֹד עֲנָוָה טוֹבָה מְאוֹד, שֶׁיִּכָּנַע לִפְנֵי תַּלְמִידָיו וִיפָרֵשׁ לָהֶם כָּל סָתוּם, לַגָּדוֹל לְפִי גָּדְלוֹ וְלַקָּטָן לְפִי קָטְנוֹ. וִיפָרֵשׁ, וְיַחֲזֹר וִיפָרֵשׁ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת עַד שֶׁיָּבִינוּ, וְלֹא יֹאמַר: אֵיךְ אָשִׁיב עָלָיו עַד שֶׁיָּבִין, הֲלוֹא לִבּוֹ קָשֶׁה כָּאֶבֶן? וִיסַדֵּר הָעִנְיָן בְּנַחַת כַּמָּה פְּעָמִים. וּכְבָר יָדַעְתָּ שְׂכָרוֹ שֶׁל רַבִּי פְּרִידָא, שֶׁחָזַר לְתַלְמִיד אֶחָד אַרְבַּע מֵאוֹת פְּעָמִים (ערובין נד ב).",
+                "וְיֵשׁ עוֹד עֲנָוָה גְּדוֹלָה: לְלַמֵּד לִפְנֵי הַקְּטַנִּים, וְלִדְרוֹשׁ מֵהֶם מָה שֶׁנֶּעֱלַם מִמֶּנּוּ, וְלֹא יֹאמַר: אֵיךְ אֲלַמֵּד לִפְנֵי זֶה וְאֵיךְ אֶדְרוֹשׁ מִמֶּנּוּ, הֲלוֹא הוּא קָטָן מִמֶּנִּי. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי״ (תהלים קיט צט). וְעוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָל אָדָם (אבות ד ד) – לֹא בִּפְנֵי הַגְּדוֹלִים לְבַד צָרִיךְ לִהְיוֹת שְׁפַל רוּחַ, אֶלָּא אַף לִפְנֵי הַקְּטַנִּים.",
+                "וְהַהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ זֶה יְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים, כִּי הוּא נוֹשֵׂא חֵן בְּעֵינֵי כָּל רוֹאָיו, וְכָל מַעֲשָׂיו וְסִדְרֵי עִנְיָנָיו מְקֻבָּל לָהֶם, וְתָמִיד הֵם מְשַׁבְּחִים אוֹתוֹ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ הֵם חוֹמְדִים לַעֲשׂוֹת כָּמוֹהוּ, וְכָל אָדָם יְבָרֵךְ אֶת בְּנוֹ שֶׁיִּהְיֶה כְּמוֹ פְּלוֹנִי, וּבָזֶה הוּא מְקַדֵּשׁ הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא. אֲבָל הַמִּתְגָּאֶה הוּא מְחַלֵּל הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא וּמַחֲטִיא אֶת הָרַבִּים, וְהוּא דּוֹמֶה לִנְבֵלָה שֶׁהִיא מֻשְׁלֶכֶת בַּשּׁוּק, וְכָל עוֹבֵר וָשָׁב מַנִּיחַ יָדוֹ עַל חָטְמוֹ עַד שֶׁיַּעֲבֹר: כָּךְ הַמִּתְגָּאֶה הוּא מְגַנֶּה אֶת הַתּוֹרָה וְלוֹמְדֶיהָ, וּמַרְחִיק בְּנֵי אָדָם מִן הַתּוֹרָה, כִּי אוֹמְרִים: מַה תּוֹעֶלֶת יֵשׁ בַּתּוֹרָה אַחֲרֵי אֲשֶׁר לוֹמְדֶיהָ רָעִים?! וּמִתּוֹךְ כָּךְ פּוֹרְשִׁים הֵן מִן הַתּוֹרָה.",
+                "הָעֲנָוָה נִכֶּרֶת בָּאָדָם בְּשִׁשָּׁה דְּבָרִים:",
+                "הָרִאשׁוֹן: בְּחֹזֶק כַּעֲסוֹ שֶׁל אָדָם. כְּגוֹן שֶׁבִּזָּהוּ אָדָם מְאוֹד בִּדְבָרִים אוֹ בְּמַעֲשֶׂה, וְיֵשׁ לוֹ לְהִנָּקֵם מִמֶּנּוּ, וּמוֹשֵׁל בְּרוּחוֹ וּמוֹחֵל לוֹ בַּעֲבוּר הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא – זֶה סִימָן עֲנָוָה. וְלִפְעָמִים אָסוּר לִמְחֹל, כְּגוֹן תַּלְמִיד חָכָם שֶׁבִּזָּהוּ בָּרַבִּים, עַד שֶׁיְּפַיְּסֵהוּ.",
+                "הַשֵּׁנִי: כְּשֶׁיָּבוֹא הֶפְסֵד גָּדוֹל, אוֹ שֶׁיָּמוּתוּ בָּנָיו וּקְרוֹבָיו, וּמַצְדִּיק דִּין הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא עָלָיו וּמְקַבֵּל מֵאַהֲבָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י ג): ״וַיִּדֹּם אַהֲרֹן״ – וְזֶה יוֹרֶה מְאוֹד עַל הָעֲנָוָה.",
+                "הַשְּׁלִישִׁי: אִם יִשְׁמַע שֶׁהָעוֹלָם מְשַׁבְּחִים אוֹתוֹ עַל חָכְמָתוֹ וְעַל מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, לֹא יִשְׂמַח בְּלִבּוֹ עַל זֶה, אֶלָּא יַחְשֹׁב שֶׁמַּעֲשָׂיו הַטּוֹבִים הֵם מוּעָטִים נֶגֶד מָה שֶׁהוּא חַיָּב לַעֲשׂוֹת, וְאֵינָם אֶלָּא כְּטִפָּה מֵהַיָּם.",
+                "וְכָל שֶׁכֵּן אִם יֹאמְרוּ עָלָיו מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁלֹּא עָשָׂה, שֶׁלֹּא יִשְׂמַח אֶלָּא יִצְטַעֵר בְּלִבּוֹ עַל שֶׁיָּצָא לוֹ שֵׁם בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ. וְאִם אֶחָד סִפֵּר עָלָיו מַעֲשִׂים רָעִים: אִם אֱמֶת הַדָּבָר, לֹא יְחַפֵּשׂ לְעַוֵּת הָאֱמֶת לְנַקּוֹת עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר יְהוּדָה ״צָדְקָה מִמֶּנִּי״ (בראשית לח כו); וְאַל יִשְׁתַּדֵּל לְהַכְחִישׁ אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁסִּפֵּר עָלָיו, וְאַל יִשְׂנָאֵהוּ עַל שֶׁגִּלָּה הַדָּבָר, אַךְ יִכָּנַע לַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא אֲשֶׁר גִּלָּה מְעַט מֵהַרְבֵּה לְיַסְּרוֹ וּלְהוֹכִיחוֹ כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּב אֵלָיו.",
+                "וְאִם מָה שֶׁסִּפֵּר עָלָיו הוּא שֶׁקֶר, אַל יַכְלִים הַמְסַפֵּר וְלֹא יִכְעַס עָלָיו. כִּי כְּבָר הָיָה אֶחָד מִן הַחֲכָמִים שֶׁסִּפְּרוּ עָלָיו רַע, וּכְשֶׁנּוֹדַע הַדָּבָר לֶחָסִיד, שָׁלַח לְאוֹתוֹ שֶׁסִּפֵּר עָלָיו דּוֹרוֹן, וְכָתַב לוֹ: אַתָּה שָׁלַחְתָּ לִי דּוֹרוֹן מִזְּכוּיוֹתֶיךָ, וַאֲנִי גָּמַלְתִּי לְךָ בְּדוֹרוֹן זֶה שֶׁשָּׁלַחְתִּי לְךָ. כִּי לְיוֹם הַדִּין מַרְאִים מִצְווֹת לְהַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם שֶׁלֹּא עָשׂוּ אוֹתָן מִצְווֹת, וְיֹאמְרוּ: הֲלוֹא לֹא עָשִׂינוּ זֶה! וְיָשִׁיבוּ לָהֶם: אוֹתָם שֶׁסִּפְּרוּ עֲלֵיכֶם רַע – הֵם עָשׂוּ אֵלּוּ מִצְווֹת, וְנוֹטְלִים אוֹתָם מֵהֶם וְנוֹתְנִים לָכֶם.",
+                "וְכֵן לָרְשָׁעִים מַרְאִים עֲבֵרוֹת שֶׁלֹּא עָשׂוּ, וּכְשֶׁיֹּאמְרוּ: הֲלוֹא לֹא עָשִׂינוּ! יָשִׁיבוּ לָהֶם: אֵלּוּ הָעֲבֵרוֹת עָשׂוּ אוֹתָם שֶׁסִּפַּרְתֶּם עֲלֵיהֶם לָשׁוֹן הָרַע, וְנִטְּלוּ מֵהֶם וְנִתְוַסְּפוּ עֲלֵיכֶם. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עט יב): ״וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם, חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ יְיָ״ – כִּי כָּל הַמְּחָרֵף הַצַּדִּיק, כְּאִלּוּ מְחָרֵף הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, כִּי אוֹיְבֵי יִשְׂרָאֵל הֵם נִקְרָאִים ״אוֹיְבֵי הַשֵּׁם״ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. וְעַל זֶה הֻזְהַרְנוּ בַּתּוֹרָה (דברים כד ט): ״זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם״.",
+                "לְפִיכָךְ מִי שֶׁסּוֹבֵל בִּזְיוֹנוֹ וְשׁוֹתֵק, נִכָּר שֶׁהוּא עָנָיו. וְכֵן מָצִינוּ בְּהִלֵּל הַנָּשִׂיא (שבת פח ב) בְּאֶחָד שֶׁבִּזָּהוּ, שֶׁאָמַר לוֹ ״אַל יִרְבֶּה כְּמוֹתְךָ בְּיִשְׂרָאֵל!״ – וְלֹא הִקְפִּיד (שבת לא ב). וְיֵשׁ בַּמִּדְרָשׁ: אֵין עָנָיו אֶלָּא הַשּׁוֹמֵעַ חֶרְפָּתוֹ וְאֵינוֹ מֵשִׁיב, דִּכְתִיב (במדבר יב א): ״וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה״, וּכְתִיב (שם יב ג): ״וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד״.",
+                "וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שופטים ה לא): ״וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ״.",
+                "הָרְבִיעִי: אִם הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא מֵיטִיב לוֹ בְּעֹשֶׁר וּבְבָנִים, וְנוֹתֵן לוֹ חָכְמָה יְתֵרָה וּתְבוּנָה וְכָבוֹד – יוֹסִיף עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת לִפְנֵי הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, וִיכַבֵּד בְּנֵי אָדָם וְיֵיטִיב לָהֶם יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה. כְּמוֹ בְּאַבְרָהָם, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם״ (בראשית יח יז), אָמַר ״וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר״ (שם יח כד).",
+                "רֹב חָכְמָה וְרֹב מָמוֹן הַכָּפוּל בָּעוֹלָם הַזֶּה יִהְיֶה מֵחֲמַת אֶחָד מִשְּׁלוֹשָׁה דְּבָרִים:",
+                "הָאֶחָד לְטוֹבָה מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַשֵּׁנִי לְנִסָּיוֹן, וְהַשְּׁלִישִׁי לִנְקָמָה.",
+                "סִימַן הַטּוֹבָה: אִם הֶעָשִׁיר הַזֶּה לֹא יַעֲשֶׂה הֶזֵּק לְשׁוּם אָדָם בְּמָמוֹנוֹ, אוֹ הֶחָכָם לֹא יִתְחַכֵּם לְהָרַע לְשׁוּם אָדָם בְּחָכְמָתוֹ; אַךְ זֶה בְּחָכְמָתוֹ וְזֶה בְּעָשְׁרוֹ מוֹסִיפִים עֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְפִי עִנְיָנָם – אָז בֶּאֱמֶת הַחָכְמָה אוֹ הָעֹשֶׁר לְטוֹבָה הֵם מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.",
+                "וְסִימַן הַנִּסָּיוֹן הוּא, שֶׁהָיָה בַּעַל הַמָּמוֹן טָרוּד עַל שְׁמִירַת מָמוֹנוֹ, וְיָרֵא שֶׁמָּא יַפְסִיד מָמוֹנוֹ, וְאֵינוֹ נֶהֱנֶה לְפִי הַמָּמוֹן לִשְׁלֹט בּוֹ וְלֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ, וְגַם אֵינוֹ מֵרֵעַ לְאָדָם בְּעָשְׁרוֹ, וְגַם לֹא יִתְגָּאֶה, אַךְ טוֹרֵחַ תָּמִיד לְקַבֵּץ הוֹן וְדוֹאֵג בִּשְׁמִירָתוֹ, וְגַם אֵינוֹ עוֹשֶׂה נְדָבָה וְאֵינוֹ מְרַחֵם עַל הָעֲנִיִּים, לֹא מַאֲכִיל וְלֹא מַלְבִּישׁ. וְכֵן הֶחָכָם: אִם מֵשִׂים רֹב חָכְמָתוֹ עַל עוֹלָם הַזֶּה לְתַקֵּן צְרָכָיו, וְאֵינוֹ מִתְחַכֵּם לֹא לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה – אֵלּוּ וַדַּאי לְנִסָּיוֹן הֵם.",
+                "וְסִימַן הַנְּקָמָה: שֶׁיִּהְיֶה בַּעַל הַמָּמוֹן מַזִּיק לַאֲחֵרִים בְּמָמוֹנוֹ, וּמִתְגָּאֶה בּוֹ, וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה בּוֹ צְדָקָה, וְטָרוּד בּוֹ לְהִתְעַנֵּג, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ישעיהו כב יג): ״שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן״; וְאוֹמֵר (שם ה יב): ״וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל, תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם״; וְלֹא יְשַׁלֵּם מִמֶּנּוּ חֹק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – עַל זֶה נֶאֱמַר (קהלת ה יב): ״עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ״. וְכֵן אִם הֶחָכָם יַעֲרִים לַעֲשׂוֹת רָעוֹת וְלֹא יַעֲשֶׂה טוֹב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ד כב): ״חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע, וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ״ – אָז חָכְמָתוֹ לוֹ לְמִכְשׁוֹל.",
+                "לָכֵן הַמַּשְׂכִּיל יַעֲשֶׂה בְּמָמוֹנוֹ וּבְחָכְמָתוֹ הַטּוֹב לְפִי רוֹב מָמוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ. וְיוֹסִיף הַכְנָעָה וְשִׁפְלוּת, וְלֹא יִגְבַּהּ לִבּוֹ. וּלְעוֹלָם יִדְאַג שֶׁמָּא הָעֹשֶׁר הַזֶּה הוּא שְׂכָרוֹ, וְהוּא מֵאוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם (דברים ז י): ״וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ״. וְגַם יִדְאַג הֶחָכָם, שֶׁמָּא הוּא מֵאוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם (ירמיהו ד כב): ״חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע, וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ״. וְכָל אָדָם חַיָּב לְהִתְחַכֵּם וּלְהִתְבּוֹנֵן, לְהַגִּיעַ בְּחָכְמָתוֹ לְמַעֲשִׂים טוֹבִים, עַד שֶׁאֵין כֹּחַ בְּחָכְמָתוֹ לְהַשִּׂיג יוֹתֵר.",
+                "הַחֲמִישִׁי: כְּשֶׁמּוֹכִיחַ אֶת עַצְמוֹ בְּמָה שֶׁעָשָׂה רָעָה לָאָדָם בְּמַעֲשִׂים אוֹ בִּדְבָרִים, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְאוֹתוֹ אָדָם לְשׁוּם דָּבָר, וְאֵינוֹ מְקַוֶּה לְקַבֵּל טוֹבָה מִמֶּנּוּ; וְיֵלֵךְ מֵעַצְמוֹ בִּלְתִּי הַפְצָרַת אֲחֵרִים וּמְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה, וּמַכְנִיעַ עַצְמוֹ מִלְּפָנָיו, וּמְתַקֵּן אֶת שֶׁעִוֵּת, וּמְדַבֵּר לוֹ תַּחֲנוּנִים – גַּם זֶה סִימָן לַעֲנָוָה.",
+                "הַשִּׁשִּׁי: שֶׁיִּנְהַג בַּעֲנָוָה בִּדְבָרִים רַכִּים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טו א): ״מַעֲנֶה רַּךְ יָשִׁיב חֵמָה״. וּבְקוֹל נָמוּךְ, כִּי זֶה מִדְבָּר הַשִּׁפְלוּת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו כט ד): ״וְשָׁפַלְתְּ מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּרִי, וּמֵעָפָר תִּשַּׁח אִמְרָתֵךְ״. וְלֹא יִתְעַסֵּק בְּנוֹי הַמַּלְבּוּשִׁים וְתַכְשִׁיטִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כב כט): ״וְשַׁח עֵינַיִם יוֹשִׁעַ״. וְלֹא יִתְעַסֵּק בְּתַעֲנוּגִים, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יג כה): ״צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ״. כָּל אֵלּוּ הֵם סִימָנֵי הָעֲנָוָה.",
+                "הָעֲנָוָה הִיא סֻלָּם לַעֲלוֹת לְדַרְכֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כה ט): ״יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט, וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ״. וּמִמֶּנּוּ יַגִּיעַ לְהַשִּׂיג יִרְאַת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כב ד): ״עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת יְיָ״. הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל הָעֲנָוִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו נז טו): ״אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ״. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִטָּה שְׁכִינָתוֹ עַל הַר סִינַי וְיָרַד לְמַטָּה, וְהִנִּיחַ כָּל הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים. וּכְתִיב (שם כו יט): ״הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ״ – מִי שֶׁנַּעֲשָׂה שָׁכֵן לֶעָפָר בְּחַיָּיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, יִחְיֶה לְעוֹלָם הַבָּא.",
+                "וּכְתִיב (תהלים קלח ו): ״כִּי רָם יְיָ וְשָׁפָל יִרְאֶה״.",
+                "וּמִי שֶׁמֵּשִׂים לִבּוֹ כְּבָשָׂר, תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת (סוטה ה א), דִּכְתִיב (ישעיהו סו כג): יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי, אָמַר יְיָ״; וּכְתִיב (תהלים סה ג): ״שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבוֹאוּ״.",
+                "אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כַּמָּה גְּדוֹלִים נְמוּכֵי רוּחַ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שֶׁבִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, אָדָם מַקְרִיב עוֹלָה – שְׂכַר עוֹלָה בְּיָדוֹ; מִנְחָה – שְׂכַר מִנְחָה בְּיָדוֹ. אֲבָל מִי שֶׁדַּעְתּוֹ שְׁפָלָה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הִקְרִיב כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נא יט): ״זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵין תְּפִלָּתוֹ נִמְאֶסֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (שם): ״לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה, אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה״ (סוטה ה ב).",
+                "הַרְבֵּה עֲנָפִים טוֹבִים צוֹמְחִים מִשֹּׁרֶשׁ הָעֲנָוָה: הֶעָנָיו הוּא סַבְלָן, וּמֵהַסַּבְלָנוּת יָבוֹא שָׁלוֹם. וּבָעֲנָוָה יַשְׁקִיט כַּעַס שֶׁל אָדָם הַכּוֹעֵס עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טו א): ״מַעֲנֶה רַּךְ יָשִׁיב חֵמָה״. וְהַשָּׁלוֹם הוּא מִדָּה טוֹבָה מְאוֹד.",
+                "הֶעָנָיו יֵשׁ לוֹ חֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג לד): ״וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן״. הֶעָנָיו תְּפִלָּתוֹ מְקֻבֶּלֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי הוּא מַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו. וּבִגְלַל זֶה נִתְקַבְּלָה תְּפִלָּתוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁאָמַר ״אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ״ (תענית כה ב). הֶעָנָיו זוֹכֶה לְהִתְחַכֵּם, כִּי יִכָּנַע לִפְנֵי חֲכָמִים וּמִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וְנֶאֱמַר (משלי יג כ): ״הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם״. הֶעָנָיו מְרַחֲמִים עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם כח יג): ״וּמוֹדֶה וְעוֹזֵב יְרֻחָם״.",
+                "הֶעָנָיו בּוֹרֵחַ מִן הַגְּדֻלָּה וּמִן הַכָּבוֹד, וּבָזֶה תָּלוּי הַצְּנִיעוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ו ח): ״וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ״.",
+                "הֶעָנָיו שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ שֶׁחָלַק לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֵן רַב הֵן מְעַט, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לז טז): ״טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק״. וּבָזֶה תִּשְׁקֹט לִבּוֹ מִטִּרְדַּת הָעוֹלָם הַזֶּה, וּמִתּוֹךְ כָּךְ לִבּוֹ פָּנוּי לָתוּר בַּחָכְמָה וּבַעֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.",
+                "הֶעָנָיו יָדִין כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת. מָשָׁל כִּי שָׁאֲלוּ אֶחָד מִן הַחֲסִידִים: בַּמֶּה הָיִיתָ זוֹכֶה לִהְיוֹת אָדוֹן לִבְנֵי דּוֹרְךָ? הֵשִׁיב: מִפְּנֵי שֶׁכָּל אָדָם שֶׁרָאִיתִי, הֶחֱזַקְתִּי יוֹתֵר טוֹב מִמֶּנִּי. אִם הָיָה חָכָם יוֹתֵר מִמֶּנִּי, אָמַרְתִּי: גַּם הוּא יְרֵא אֱלֹהִים יוֹתֵר מִמֶּנִּי, מִפְּנֵי רֹב חָכְמָתוֹ. וְאִם הָיָה קָטָן בְּחָכְמָה מִמֶּנִּי, אָמַרְתִּי: הוּא שׁוֹגֵג וַאֲנִי מֵזִיד. וְאִם הָיִיתִי זָקֵן מִמֶּנּוּ, אָמַרְתִּי: עֲוֹנֹתָיו מוּעָטִים מֵעֲוֹנֹתַי. וְאִם הָיָה כָּמוֹנִי בַּחָכְמָה וּבַיָּמִים, אָמַרְתִּי: לִבּוֹ טוֹב לֵאלֹהִים יוֹתֵר מִלִּבִּי; לְפִי שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ הָעֲבֵרוֹת שֶׁעָשִׂיתִי, וְאֵינִי יוֹדֵעַ הָעֲבֵרוֹת שֶׁעָשָׂה הוּא. וְאִם הָיָה עָשִׁיר מִמֶּנִּי, אָמַרְתִּי שֶׁהוּא עֹשֶׂה צְדָקוֹת יוֹתֵר מִמֶּנִּי. וּמֵאֵלּוּ הַטְּעָמִים הָיִיתִי מְכַבֵּד בְּנֵי אָדָם, וְהָיִיתִי נִכְנָע לִפְנֵיהֶם.",
+                "מוּמֵי הֶעָנָיו נִשְׁכָּחִים, מֵחֲמַת שֶׁהָעוֹלָם רוֹצִים בִּכְבוֹדוֹ, וְגַם עוֹזְרָיו רַבִּים. מָשָׁל: אָמְרוּ עָלָיו עַל אֶחָד מִן הַמְּלָכִים, שֶׁהָיוּ שׁוֹכְבִים בַּלַּיְלָה אֲנָשִׁים הַרְבֵּה, וְקָם הוּא בְּעַצְמוֹ וְתִקֵּן הַנֵּר שֶׁלֹּא יִכְבֶּה. אָמְרוּ לוֹ: לָמָּה לֹא צִוִּיתָנוּ? אָמַר לָהֶם: מֶלֶךְ קַמְתִּי וּמֶלֶךְ שַׁבְתִּי.",
+                "וְאָמְרוּ: כָּל מַעֲלָה מִתְקַנְּאִים בּוֹ, חוּץ מִן הָעֲנָוָה. וְאָמְרוּ: מִי שֶׁהוּא נִבְזֶה בְּעֵינֵי עַצְמוֹ, גָּדוֹל בְּעֵינֵי אֲחֵרִים.",
+                "אַךְ מַה שֶׁצָּרִיךְ לְהַרְחִיק בְּמִדָּה זֹאת: שֶׁלֹּא יְהֵא עָנָיו וְנִכְנָע לִפְנֵי הָרְשָׁעִים. וְעַל זֶה אָמַר הַכָּתוּב (משלי כה כו): ״מַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמָקוֹר מָשְׁחָת, צַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע״. וְאִם יֵשׁ יְכֹלֶת בְּיָדוֹ, יִקּוֹם מִן הָרְשָׁעִים לִכְבוֹד הַשֵּׁם, וִיחַזֵּק תּוֹכַחְתּוֹ נֶגְדָּם, וְיַעֲמֹד עֲלֵיהֶם כַּאֲרִי נוֹהֵם לְהַצִּיל הַנִּגְזָל מִיָּד הַגּוֹזֵל. וְיוֹרֶה בְּנֵי אָדָם עֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְיוֹכִיחֵם בְּכָל כּוֹחוֹ כְּפִי חָכְמָתוֹ: בַּתְּחִלָּה בְּנַחַת, וְאִם לֹא יוֹעִיל יַכְלִימֵם. וִיצַוֶּה עַל הַטּוֹב וְיַזְהִיר מִן הָרַע, בְּפִיו וּבִלְשׁוֹנוֹ כְּפִי חָכְמָתוֹ. וִימַהֵר לָקַחַת דִּינֵי אֱלֹהִים מִמִּי שֶׁחַיָּב בָּהֶם, וְלֹא יִכָּנַע וְלֹא יֻשְׁפַּל בָּזֶה.",
+                "יֵשׁ עֲנָוָה שֶׁהִיא רָעָה כְּמוֹ הַגַּאֲוָה, כְּעִנְיָן שֶׁעָשׂוּ נְבִיאֵי שֶׁקֶר, שֶׁהָיוּ לוֹבְשִׁים בְּגָדִים כְּמוֹ נְבִיאֵי הָאֱמֶת, שֶׁיְּקֻבְּלוּ כִּזְבֵיהֶם וְשִׁקְרֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה יג ד): ״וְלֹא יִלְבְּשׁוּ אַדֶּרֶת שֵׂעָר לְמַעַן כַּחֵשׁ״.",
+                "לְכָךְ אוֹתָם הַהוֹלְכִים בַּעֲנָוָה בְּעִנְיַן הַמַּלְבּוּשִׁים, וּמְדַבְּרִים בְּנַחַת, וּמַנְהִיגִים עַצְמָם בְּחֶזְקַת חֲסִידִים וְצַדִּיקִים לְמַעַן יַאֲמִינוּ לָהֶם וְיִסְמְכוּ עַל דִּבְרֵיהֶם, וְיַחֲנִיפוּ לְמִי שֶׁאֵין לְהַחֲנִיף, וְעוֹשִׂים רַמָּאוּת בַּסֵּתֶר, וְאֵין חוֹשְׁשִׁים לְקַיֵּם הַמִּצְווֹת רַק בָּרַבִּים, וְלֹא כְּשֶׁהֵם בְּיָחִיד, וְגוֹנְבִים דַּעַת הַבְּרִיּוֹת – אֵלּוּ הֵם מְחַלְּלִים הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מִכָּל הָאָדָם, וְגוֹרְמִים שֶׁאֵין הָעוֹלָם מַאֲמִינִים לַטּוֹבִים; וְהֵם נֶחְשָׁדִים מִבְּנֵי אָדָם, שֶׁיֹּאמְרוּ: שֶׁמָּא אֵלּוּ הֵם כְּאֵלּוּ. וְהַמַּכִּיר בָּהֶם חַיָּב לְפַרְסֵם וּלְהוֹדִיעַ לַכֹּל, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (יומא פו ב): מְפַרְסְמִים אֶת הַחֲנֵפִים.",
+                "לָכֵן הָקִיצָה, וְאַל תִּתְעַלֵּם לְרַפּוֹת הַגַּבְהוּת וְהָרַמָּאוּת מִמְּךָ. וְאַל תִּמָּנַע בַּעֲבוּר שֶׁתִּרְאֶה הַרְבֵּה מִבְּנֵי גִּילְךָ עוֹשִׂים כֵּן, שֶׁאֵינָם מְסִירִים הַגַּבְהוּת וְהָרַמָּאוּת, וְאוֹמְרִים לַמּוֹכִיחִים: ״מִי הָאִישׁ שֶׁאֵין לוֹ גַּאֲוָה? וּמִי הָאִישׁ שֶׁיָּכוֹל לְהִזָּהֵר הֱיוֹת יָשָׁר בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, וְשֶׁלֹּא לְרַמּוֹת בְּנֵי אָדָם, וְלַעֲשׂוֹת כָּל מַעֲשָׂיו בְּהֶכְשֵׁר? הֲלוֹא יֵשׁ כַּמָּה בְּנֵי אָדָם טוֹבִים וּגְדוֹלִים מִמֶּנִּי הָעוֹשִׂים כָּךְ וְכָךְ! עַל כֵּן אֶעֱשֶׂה כְּמוֹתָם, וּמָה שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם בָּעוֹלָם הַבָּא יִהְיֶה גַּם לִי.״ הַמְחַשְּׁבִים כָּךְ הוּא שְׁטוּת שֶׁאֵין דֻּגְמָתוֹ. מָשָׁל: כִּי מִי שֶׁעֵינָיו כּוֹאֲבִים, וְיֵשׁ לוֹ כְּחוֹל שֶׁהוּא מֻמְחֶה לִרְפוּאַת הָעַיִן, וּכְבָר נוֹדַע לַכֹּל אֲמִתַּת הָרְפוּאָה. אֵין זֶה חָכְמָה לוֹמַר: ״לֹא אֶעֱשֶׂה שׁוּם רְפוּאָה, וְאִם אֶהְיֶה עִוֵּר מָה בְּכָךְ? כַּמָּה עִוְּרִים בָּעוֹלָם, וּמָה שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם יִהְיֶה גַּם לִי.״ – הֲלוֹא זֶה לַעַג וּשְׁטוּת לִפְנֵי כֹל.",
+                "לָכֵן עַיֵּן עַל נַפְשְׁךָ, וְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל כּוֹחֲךָ, וְאַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בְּמִי שֶׁלְּמַטָּה מִמְּךָ בְּמַעֲלַת הַחָכְמָה וּבַעֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי בָּזֶה תְּקַצֵּר בָּעֲבוֹדָה וּבַחָכְמָה. אַךְ תִּתֵּן עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ בְּמִי שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִמְּךָ, וְהִשְׁתַּדֵּל לִרְדֹּף אַחֲרָיו וּלְהַשִּׂיגוֹ כְּפִי יְכָלְתְּךָ בְּמַעֲלַת הַחָכְמָה וּבַעֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (הושע ו ג): ״וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת יְיָ, כְּשַׁחַר נָכוֹן מֹצָאוֹ, וְיָבוֹא כַּגֶּשֶׁם לָנוּ, כְּמַלְקוֹשׁ יוֹרֶה אָרֶץ״."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הַשְּׁלִישִׁי – שַׁעַר הַבּוּשָׁה </b></big>",
+                "הַבּוּשָׁה. אָמְרוּ חֲכָמִים: הַשֵּׂכֶל הוּא הַבּוּשָׁה, וְהַבּוּשָׁה הוּא הַשֵּׂכֶל. כִּי עַל אָדָם וְחַוָּה נֶאֱמַר (בראשית ב כה): ״וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ, וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ״ – וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים הַצְּנִיעוּת וּלְהַבְחִין בֵּין טוֹב וּבֵין רָע. וּלְאַחַר שֶׁאָכְלוּ מֵעֵץ הַדַּעַת נֶאֱמַר (שם ג ז): ״וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם״.",
+                "וְכֵן כָּל בַּעֲלֵי חַיִּים זוּלָתִי הָאָדָם – אֵין לָהֶם בּוּשָׁה, הוֹאִיל וְאֵין לָהֶם חָכְמָה. וְכָל חֲכַם לֵב יוֹדֵעַ מַעֲלַת הַשֵּׂכֶל וְהַחָכְמָה, כִּי בָּהּ יַגִּיעַ אֶל אֲמִתַּת הַדְּבָרִים, וְגַם בָּהּ יַגִּיעַ אֶל יִחוּד בּוֹרְאוֹ בָּרוּךְ הוּא לַעֲבוֹדָתוֹ, וּבָהּ יָכוֹל לְהִדָּמוֹת לַמַּלְאָכִים.",
+                "וְכֵיוָן שֶׁמַּעֲלַת הַחָכְמָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, צְרִיכָה שֶׁתְּהֵא חֲבֶרְתָּהּ הַדּוֹמָה לָהּ, שֶׁהִיא מִדַּת הַבּוּשָׁה, קְרוֹבָה לָהּ. וּרְאָיָה: שֶׁלֹּא רָאִיתָ בַּיְשָׁן חֲסַר דַּעַת, וְלֹא דַּעְתָּן בְּלִי בּוּשָׁה. וְעַל כֵּן רָאוּי לְכָל אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל וּלְהִתְנַהֵג בַּמִּדָּה הַחֲשׁוּבָה הַזֹּאת, לְהִתְחַכֵּם לָהּ עַד שֶׁתְּהֵא קְבוּעָה בְּנַפְשׁוֹ. וְיַגְבִּיר אוֹתָהּ עַל כָּל טְבָעָיו, וְתִהְיֶה בְּעֵינָיו חֲשׁוּבָה מִשְּׁאָר מִדּוֹתָיו, כִּי בָּהּ יַגִּיעַ אֶל רֹב הַמַּעֲלוֹת, וְיִמָּנַע מֵעֲבֵרוֹת וּמִכָּל מִדּוֹת מְגֻנּוֹת. מִדַּת הַבּוּשָׁה הִיא גָּדֵר וּמְחִיצַת הַבַּרְזֶל לִפְנֵי כָּל הָעֲבֵרוֹת. כִּי אָדָם עוֹבֵר כַּמָּה עֲבֵרוֹת בַּסֵּתֶר, מָה שֶׁיִּתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם.",
+                "וְכֵן אָמְרוּ חֲכָמִים (ברכות כח ב): בִּשְׁעַת פְּטִירַת בֶּן זַכַּאי, אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבֵּינוּ, בָּרְכֵנוּ! אָמַר לָהֶם: יְהִי רָצוֹן, שֶׁתְּהֵא מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם כְּמוֹרָא בָּשָׂר וָדָם. אָמְרוּ לוֹ: עַד כָּאן וְתוּ לָא?! אָמַר: הַלְוַאי! תֵּדַע, שֶׁהֲרֵי אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאוֹמֵר: לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם. וְכָל זֶה מִפְּנֵי שֶׁיָּרֵא שֶׁיָּבוֹא לִידֵי בּוּשָׁה. וְיָשׁוּב מִן הָעֲבֵרוֹת מֵחֲמַת שֶׁיִּתְבַּיֵּשׁ מִבְּנֵי אָדָם, כִּי מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ – בָּא לִשְׁמָהּ (פסחים נ ב).",
+                "אֲבָל הַמַּעֲלָה הָעֶלְיוֹנָה מִמִּדַּת הַבּוּשָׁה הוּא שֶׁיִּתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא ט ו): ״אֱלֹהַי בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אֱלֹהַי פָּנַי אֵלֶיךָ״. וְאִם תַּחֲשֹׁב: אֵיךְ אֶתְבַּיֵּשׁ מִמִּי שֶׁאֵינִי רוֹאֵהוּ בְּעֵינַי? בֶּאֱמֶת אַתָּה צָרִיךְ לָדַעַת, אַף עַל פִּי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נֶעֱלָם מֵעֵינֵי כָּל חַי, הוּא נִמְצָא בַּלְּבָבוֹת וְנִגְלֶה בַּמַּחֲשָׁבוֹת. וְיַשִּׂיג הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁל הַבּוּשָׁה בְּהִתְבּוֹדְדוֹ לַחְשֹׁב בִּגְדֻלַּת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, וּבְזָכְרוֹ תָּמִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁרוֹאֶה מַעֲשָׂיו וּבוֹחֵן כִּלְיוֹתָיו וְצוֹפֶה מַחְשְׁבוֹתָיו. מָשָׁל, אֶחָד מִן הַחֲכָמִים אָמַר: אִם נִזְהַרְתָּ כָּל יָמֶיךָ שֶׁלֹּא חָטָאתָ, אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמְךָ; כִּי תְּחִלַּת עֲזִיבַת הָעֲבֵרוֹת – מֵחֲמַת שֶׁמִּתְבַּיֵּשׁ מִבְּנֵי אָדָם. לָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לְהִזָּהֵר מְאוֹד בָּזֶה, לְהַעֲלוֹת עַל לִבּוֹ בְּעָזְבוֹ הָעֲבֵרוֹת, שֶׁלֹּא יַעַזְבֵם מִפְּנֵי הַבּוּשָׁה שֶׁל בְּנֵי אָדָם. כִּי הַיֵּצֶר מַמְשִׁיךְ לִבּוֹ לְעִנְיַן זֶה: אִם תַּעֲשֶׂה כָּךְ, יַכְלִימוּךָ בְּנֵי אָדָם. לָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לַעֲשׂוֹת רִאשׁוֹן לְכָל רִאשׁוֹנִים, שֶׁיֵּדַע אֶת יוֹצְרוֹ וְיַכִּיר כּוֹחוֹ, וְיִתֵּן אֶת לִבּוֹ לְמִי יַעֲבֹד וּמִי הוּא יָרֵא, לְמִצְוַת מִי יַעֲשֶׂה וּמִי הִזְהִירוֹ; כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד לִשְׁלֹמֹה בְּנוֹ (דברי הימים א כח ט): ״דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ״. וּבְזֶה הָעִנְיָן יַגִּיעַ שֶׁיִּתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּלְבַד.",
+                "דָּבָר יָדוּעַ וּבָרוּר, אֲשֶׁר כָּל הָעוֹלָם עוֹשִׂים עִנְיָנִים רַבִּים בַּסֵּתֶר, וְכֵן מְדַבְּרִים בִּדְבָרִים רַבִּים בַּסֵּתֶר וְחוֹשְׁבִים מַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין כְּלָל רַק שֶׁלֹּא יִוָּדְעוּ הָעִנְיָנִים. וְאִם הָיוּ כָּל מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁעָשׂוּ מִנְּעוּרֵיהֶם, וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁדִּבְּרוּ, וְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁחָשְׁבוּ גְּלוּיִים וִידוּעִים לְכָל אָדָם – הָיוּ מִתְבַּיְּשִׁים בּוּשָׁה גְּדוֹלָה מְאוֹד. כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַמַּשְׁקִיף אֶל הַלְּבָבוֹת, וְרוֹאֶה הַמַּחֲשָׁבוֹת, וְיוֹדֵעַ כָּל הַמַּעֲשִׂים וְהַדְּבָרִים וְהַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁעָשָׂה הָאָדָם כָּל יָמָיו, וְאֵין לְפָנָיו שִׁכְחָה – שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְבַּיֵּשׁ לְפָנָיו וּלְהִכָּלֵם.",
+                "אַרְבַּע מַדְרֵגוֹת בַּבּוּשָׁה: הָאֶחָד: הַמִּתְבַּיֵּשׁ לַעֲשׂוֹת עֲבֵרוֹת בְּגָלוּי, וְעוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת בַּסֵּתֶר – הֲרֵי זֶה גּוֹנֵב דַּעַת עֶלְיוֹן, שֶׁמִּתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵי הָעוֹלָם וְלֹא לִפְנֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא. וְרָעָתוֹ רַבָּה מְאוֹד.",
+                "הַשֵּׁנִי: שֶׁמִּתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵי הָעוֹלָם, וְגַם בַּסֵּתֶר יִמָּנַע מִן הָעֲבֵרוֹת, כִּי יָרֵא שֶׁמָּא יִוָּדַע לִבְנֵי אָדָם, וְיִתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵיהֶם. עַל זֶה אָמְרוּ (פסחים נ ב): מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ.",
+                "הַשְּׁלִישִׁי אִם יַחֲשֹׁב: ״אֵיךְ אֶעֱשֶׂה בַּסֵּתֶר הָרָעָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אֶתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵי הָעֶבֶד יוֹתֵר מִלִּפְנֵי הָאָדוֹן, וְאֶגְנוֹב הַדַּעַת הָעֶלְיוֹנָה?!״ – וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִמָּנַע מִן הָעֲבֵרָה, מַעֲלָה טוֹבָה הִיא זֹאת.",
+                "הָרְבִיעִי אִם יִתְבַּיֵּשׁ הָאָדָם בַּגָּלוּי וּבַסֵּתֶר לִפְנֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא לְבַד – אֵין מַעֲלָה לְמַעְלָה מִמַּעֲלָה הַזֹּאת.",
+                "אָמְרוּ חֲכָמִים (ברכות יב ב): כָּל הָעוֹשֶׂה דְּבַר עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בּוֹ – מוֹחֲלִין לוֹ כָּל עֲוֹנֹתָיו. וְעוֹד אָמְרוּ (אבות ה כ): בֹּשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן. וְאָמְרוּ חֲכָמִים: הַבּוּשָׁה וְהָאֱמוּנָה מְחֻבָּרוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ, כִּי הַבַּיְשָׁן מַחֲזִיק בֶּאֱמוּנָה עִם כָּל אָדָם, וּמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן – אֵין לוֹ בֹּשֶׁת. אָמַר הֶחָכָם: כְּשֶׁאֵינְךָ מִתְבַּיֵּשׁ, תַּעֲשֶׂה כָּל רְצוֹנְךָ.",
+                "יַרְגִּיל אָדָם עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה דָּבָר שֶׁחֲבֵרוֹ מִתְבַּיֵּשׁ לוֹמַר לוֹ. כְּגוֹן אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ סֵתֶר, וְנִכְנַס אֶצְלוֹ חֲבֵרוֹ, וּמִתְבַּיֵּשׁ לוֹמַר לוֹ לָצֵאת. אוֹ אִם יִתְאַכְסֵן בְּבֵית חֲבֵרוֹ, וְהוּא מִצְטַעֵר, וּמִתְבַּיֵּשׁ לוֹמַר לוֹ לָצֵאת. אוֹ שֶׁיִּקְרָא כְּתָבִים שֶׁל חֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ מִתְבַּיֵּשׁ לוֹמַר לוֹ שֶׁלֹּא יִקְרָא. וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.",
+                "יְדַקְדֵּק מְאוֹד בַּדָּבָר, שֶׁלֹּא יַכְבִּיד עַצְמוֹ בְּשׁוּם דָּבָר, וְשֶׁלֹּא יִשְׁאַל שׁוּם דָּבָר מִמֶּנּוּ בְּמַתָּנָה, אִם לְהַשְׁאִיל כֵּלָיו אִם מְעוֹתָיו, בְּמָקוֹם שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה בְּרָצוֹן וּמִתְבַּיֵּשׁ לְהָשִׁיב פָּנָיו רֵיקָם.",
+                "וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִדַּת הַבּוּשָׁה, קָשֶׁה לוֹ שֶׁחֲבֵרוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מִמֶּנּוּ. וְעַל זֶה אָמַר הֶחָכָם: אַל תֹּאהַב אָדָם, אֶלָּא מִי שֶׁמַּרְאֶה עַצְמוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בִּלְתִּי עֶזְרָתְךָ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְעֶזְרָתוֹ יוֹתֵר מִמָּה שֶׁצָּרִיךְ לְעֶזְרָתְךָ. וְאִם תֶּחֱטָא לוֹ – הוּא יִמְחַל לְךָ, וְיַרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא הַחוֹטֵא; וְיִשְׁאַל מִמְּךָ דְּבָרִים שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְבַּיֵּשׁ לִשְׁאוֹל מִמֶּנּוּ.",
+                "וְהָרוֹצֶה לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בַּבּוּשָׁה יֵשֵׁב תָּמִיד לִפְנֵי מִי שֶׁמִּתְבַּיֵּשׁ מִמֶּנּוּ.",
+                "וְאַל יְחַלֵּל הֲדַר פָּנָיו לִשְׁאוֹל מִבְּנֵי אָדָם, כִּי כֵּיוָן שֶׁתְּחַלֵּל הֲדַר פָּנֶיךָ – אִי אַתָּה מוֹצֵא מִי שֶׁמְּחַדְּשֵׁהוּ לְךָ.",
+                "יֵשׁ מְבַיֵּשׁ אֶת חֲבֵרוֹ וְלֹא בִּשְׁבִיל שֶׁהוּא שׂוֹנֵא לוֹ, אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְסַלֵּק בָּשְׁתּוֹ. כְּגוֹן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה דְּבַר בֹּשֶׁת, וְהוּא אוֹמֵר: מֶה עָשִׂיתִי? וַהֲלֹא פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי עָשׂוּ כָּמוֹנִי! וּבָזֶה הוּא מֵקֵל בָּשְׁתּוֹ מִמֶּנּוּ. וְיֵשׁ בָּזֶה רָעוֹת גְּדוֹלוֹת: הָאֶחָד שֶׁהוּא מְבַיֵּשׁ אֲחֵרִים בִּשְׁבִיל הֲנָאָתוֹ. וְהַשֵּׁנִי שֶׁהוּא מִתְקַשֶּׁה בָּזֶה לָשׁוּב, כִּי יַחֲשֹׁב: מֶה עָשִׂיתִי? הֲלוֹא פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי עָשׂוּ כָּךְ! וְהַשְּׁלִישִׁי שֶׁהוּא מַחֲטִיא אֶת הָרַבִּים, כִּי מִתּוֹךְ כָּךְ יִהְיֶה אוֹתוֹ הַחֵטְא קַל בְּעֵינָיו, כֵּיוָן שֶׁהֵסִיר הַבּוּשָׁה מֵאוֹתוֹ חֵטְא.",
+                "וְאִם הוּא אוֹמֵר שֶׁקֶר עַל אֲחֵרִים כְּדֵי לְהָקֵל בָּשְׁתּוֹ – אָז עָנְשׁוֹ גָּדוֹל מְאוֹד, שֶׁהוּא נוֹתֵן דֹּפִי בִּכְשֵׁרִים. וְעוֹד הַרְבֵּה רָעוֹת תְּלוּיוֹת בָּזֶה.",
+                "יֵשׁ מִתְבַּיֵּשׁ אִם יִמָּנַע מִן הָעֲבֵרוֹת. כְּגוֹן שֶׁנָּהֲגוּ אַנְשֵׁי עִירוֹ בַּעֲבֵרוֹת יְדוּעוֹת, כְּגוֹן לְהִסְתַּכֵּל בַּנָּשִׁים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה מִשְּׁאָר עֲבֵרוֹת, וּמְבַיְּשִׁים אֶת הַנִּמְנָע מִזֶּה, וּמִתְלוֹצְצִים מִמִּי שֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ בְּדַרְכֵיהֶם. בָּזֶה צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק לִסְבֹּל הַבֹּשֶׁת, וְצָרִיךְ לִמְנֹעַ מִן הָעֲבֵרוֹת אַף אִם יְבַיְּשׁוּהוּ בַּעֲבוּר מְנִיעָתוֹ.",
+                "וְכֵן יֵשׁ מִתְבַּיֵּשׁ אִם מְקַיֵּם מִצְווֹת שֶׁלֹּא נָהֲגוּ הָעוֹלָם לְקַיְּמָם. וְהַמְּקַיֵּם מִצְווֹת שֶׁלֹּא נָהֲגוּ הָעוֹלָם, עִם כָּל זֶה צָרִיךְ לִסְבֹּל וּלְקַיֵּם הַמִּצְווֹת הָהֵם; וְאֵין לְהַנִּיחַ שׁוּם מִצְוָה בַּעֲבוּר הַבּוּשָׁה, כִּי צָרִיךְ לְהִתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שֶׁצִּוָּה עַל הַמִּצְווֹת.",
+                "כִּי זֶה דָּבָר בָּרוּר שֶׁעֶבֶד הַמֶּלֶךְ לֹא יַעֲזֹב מִצְוַת הַמֶּלֶךְ, גַּם אִם יִסְבֹּל בֹּשֶׁת גָּדוֹל מִן הָעוֹלָם הַמְשַׂחֲקִים עָלָיו בַּעֲשׂוֹתוֹ מָה שֶׁצִּוָּהוּ אֲדוֹנָיו. וּמִי שֶׁאֵינוֹ סוֹבֵל הַבּוּשָׁה בִּמְקוֹם הַמִּצְוָה, וּמִתְבַּיֵּשׁ לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה, וְעוֹזֵב דֶּרֶךְ הַטּוֹב בַּעֲבוּר הַבּוּשָׁה – זוֹ הַבּוּשָׁה רָעָה מְאוֹד. וְכֵן אִם יִתְבַּיֵּשׁ לְהוֹדוֹת עַל הָאֱמֶת – גַּם זֶה חֹלִי רָע מְאוֹד. וְכֵן אִם יִתְבַּיֵּשׁ לְהוֹכִיחַ בְּנֵי אָדָם וּלְצַוּוֹת לָהֶם עַל הַטּוֹב. וְכֵן אִם יָשַׁב לִפְנֵי רַבּוֹ וּמִתְבַּיֵּשׁ לִשְׁאוֹל מָה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ, הֵן קָטָן הֵן גָּדוֹל – זֶה מְגֻנֶּה מְאוֹד. וְעַל זֶה אָמַר הַכָּתוּב (משלי ל לב): ״אִם נָבַלְתָּ בְּהִתְנַשֵּׂא, וְאִם זַמּוֹתָ יָד לְפֶה״. וְאָמְרוּ הַחֲכָמִים (אבות ב ה): לֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד. אֶלָּא הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר הוּא שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ לִשְׁאוֹל מָה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ, הֵן קָטָן הֵן גָּדוֹל. הֲלוֹא תִּרְאֶה דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁאָמַר (תהלים קיט מו): ״וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ״.",
+                "חָסִיד נִקְרָא עַל שֵׁם הַבֹּשֶׁת, כִּי ״חָסִיד״ לָשׁוֹן ״לָבָן״ הוּא, כִּי תַּרְגּוּמָא שֶׁל ״וְהַחֲסִידָה״ הוּא ״חָוָרִתָא״ (ויקרא יא יט). וְכֵן ״וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ״ (ישעיהו כט כב). תַּרְגּוּם שֶׁל ״חֶרְפָּה״ הוּא ״חִסּוּדָא״. וְכָל זֶה לָמָּה? כִּי הֶחָסִיד צָרִיךְ לִסְבֹּל בֹּשֶׁת כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה, וְצָרִיךְ לְהַעֲבִיר מֵעַל פָּנָיו הַבֹּשֶׁת בִּמְקוֹם מִצְוָה; וְאָז נִקְרָא ״חָסִיד״, וּבָזֶה יַגִּיעַ לִנְבוּאָה, כְּדִכְתִיב (תהלים פט כ): ״אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ״. וְיַגִּיעַ בְּבָשְׁתּוֹ לִידֵי יִרְאַת שָׁמַיִם, כְּדִכְתִיב (שמות כ יז): ״וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם, לְבִלְתִּי תֶּחֱטָאוּ״ – אֵיזֶהוּ יִרְאָה שֶׁהִיא נִכֶּרֶת עַל הַפָּנִים? הֱוֵי אוֹמֵר: זוֹ הַבּוּשָׁה (נדרים כ א).",
+                "וְיִזָּהֵר מְאוֹד שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ שׁוּם אָדָם, כִּי אָמְרוּ חֲכָמִים (בבא מציעא נט א): הַמַּלְבִּין אֶת פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים – אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. אֲבַק הָרְצִיחָה הִיא הַלְבָּנַת פָּנִים, כִּי אָזֵל סֻמָּקָא וְאָתֵי חִוָּרָא (שם נח ב), וְדוֹמֶה לִרְצִיחָה. וְכֵן אָמְרוּ חֲכָמִים עוֹד (ברכות מג ב): צַעַר הַהַלְבָּנָה מַר מִמָּוֶת, עַל כֵּן יַפִּיל אָדָם אֶת עַצְמוֹ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים. וְלָמְדוּ מִתָּמָר: אַף עַל פִּי שֶׁהוֹצִיאוּהָ לְהִשָּׂרֵף – לֹא רָצְתָה לְהַלְבִּין פְּנֵי יְהוּדָה. וַאֲפִלּוּ בִּמְקוֹם תּוֹכֵחָה אָמְרָה תּוֹרָה (ויקרא יט יז): ״וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא״. כֵּיצַד? תּוֹכִיחַ מִתְּחִלָּה בְּסֵתֶר וּבְנַחַת. אֲבָל אִם תּוֹכִיחֵהוּ מִתְּחִלָּה בָּרַבִּים וּתְבַיְּשֶׁנּוּ – אָז תְּקַבֵּל עָלָיו חֵטְא (ערכין טז ב). מִכָּל שֶׁכֵּן הַמְבַיֵּשׁ חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם תּוֹכֵחָה.",
+                "וְחֻרְבַּן יְרוּשָׁלַיִם נִתְגַּלְגֵּל עַל יְדֵי בֹּשֶׁת דְּבַר קַמְצָא (גיטין נה ב).",
+                "לָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר מְאוֹד, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה דָּבָר אֲשֶׁר יַגִּיעַ מִזֶּה לְשׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם בֹּשֶׁת. גַּם בְּדִבְרֵי תוֹרָה, אִם יִשָּׂא וְיִתֵּן עִם חֲבֵרוֹ וְשָׁמַע שֶׁחֲבֵרוֹ טָעָה, לֹא יֹאמַר לוֹ ״טָעִיתָ״ אוֹ ״אֵינְךָ מֵבִין״ אוֹ כַּיּוֹצֵא בָּהּ, שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ. אַךְ יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ לֹא הֵבִין שֶׁטָּעָה. וְכֵן לֹא יְכַנֶּה שֵׁם לַחֲבֵרוֹ, שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ. אֶלָּא אִם יַחְפֹּץ לְדַבֵּר עַל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כִּנּוּי, גַּם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, יֹאמַר ״פְּלוֹנִי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי״ אוֹ ״בְּנוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי״, אוֹ יֹאמַר סִימָנִים עַד שֶׁיְּהֵא נִכָּר זוּלַת הַכִּנּוּי.",
+                "וְלֹא יֹאמַר אָדָם בָּרַבִּים אוֹ בִּיחִידִי ״פְּלוֹנִי רָצָה לִתֵּן לִי בִּתּוֹ, וַאֲנִי לֹא רָצִיתִי אוֹתָהּ״ – כִּי בָּזֶה הוּא נוֹתֵן כָּבוֹד לְעַצְמוֹ וּבֹשֶׁת לַחֲבֵרוֹ. וְכֵן יְדַקְדֵּק בְּכָל עִנְיָן שֶׁלֹּא יַגִּיעַ בֹּשֶׁת לַחֲבֵרוֹ מִתּוֹךְ דְּבָרָיו.",
+                "לְעוֹלָם יִהְיֶה אָדָם מִן הַנֶּעֱלָבִין וְאֵינָן עוֹלְבִין, וּמִן הַשּׁוֹמְעִין אֶת חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים. וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שופטים ה לא): ״וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ״ (שבת פח ב) – מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה: יַעַן אֲשֶׁר שָׁמַע חֶרְפָּתוֹ וְנֶהְפְּכוּ פָּנָיו לְיֵרָקוֹן, יַבְהִיקֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מֵאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ס א): ״וּכְבוֹד יְיָ עָלַיִךְ זָרָח״.",
+                "מִמִּדַּת הַבּוּשָׁה יַגִּיעַ לָעֲנָוָה, כִּי יִכָּנַע לִבְנֵי אָדָם מֵחֲמַת בָּשְׁתּוֹ. וְיַגִּיעַ לְמִדַּת הַצְּנִיעוּת, כִּי הַבַּיְשָׁן יִתְבַּיֵּשׁ לַעֲשׂוֹת מַעֲשָׂיו בְּגָלוּי. אָמְרוּ חֲכָמִים: הַבָּנִים הַכְּשֵׁרִים הַבֹּשֶׁת נִרְאֶה עַל פְּנֵיהֶם, כִּי מִי שֶׁהוּא בַּיְשָׁן הוּא סִימָן שֶׁהוּא מִזֶּרַע אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב (יבמות עט א). אָמְרוּ חֲכָמִים: הַבֹּשֶׁת נוֹדַעַת בְּעֵת הַכַּעַס. וְאָמְרוּ: טוֹב שִׂנְאַת הַבַּיְשָׁן מֵאַהֲבַת הַכְּסִיל. צָרִיךְ אָדָם לְהִתְבַּיֵּשׁ מִכָּל אָדָם, וְלָשׁוּם עַל פָּנָיו מַסְוֶה הַבּוּשָׁה, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה יָדַעְתָּ בְּעִנְיָן שָׁאוּל בְּהֵחָבְאוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א י כב): ״הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים״. וְהָאֵל בְּחָרוֹ לְמַלְכוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם פסוק כד): ״הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ יְיָ״. אָמְרוּ חֲכָמִים: הַמִּדָּה הַזֹּאת הִיא מִמַּעַלְלֵי הַנֶּפֶשׁ הַיְּקָרָה,",
+                "וְהִיא לְעֻמַּת הַשְׁלָמַת הַגּוּף. וּמִי שֶׁמִּתְבַּיֵּשׁ – תִּגְדַּל מַעֲלָתוֹ. וְיוֹתֵר תַּבְחִין וְתִתְבּוֹנֵן."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הָרְבִיעִי – שַׁעַר הָעַזּוּת </b></big>",
+                "הָעַזּוּת הִיא מִדָּה גְּרוּעָה בְּרוֹב פְּעֻלּוֹתֶיהָ, וְהִיא הִפּוּךְ מִמִּדַּת הַבּוּשָׁה. כִּי הַבַּיְשָׁן מַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו, וְחוֹמֵל וְסוֹלֵחַ וּמוֹחֵל. אֲבָל מִי שֶׁהוּא עַז פָּנִים לֹא יִתְבַּיֵּשׁ מִפְּנֵי אִישׁ, אַךְ עוֹמֵד בְּעַזּוּת עִם כָּל אָדָם. וְעוֹשֶׂה כָּל מַעֲשֶׂה רַע וְלֹא יִתְבַּיֵּשׁ, אַךְ מִתְחַזֵּק בְּרָעָתוֹ וּמִתְקַשֶּׁה בָּעֲבֵרָה. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (ירמיהו ה ג): ״חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע״; וְנֶאֱמַר (יחזקאל ב ד): ״וְהַבָּנִים קְשֵׁי פָנִים וְחִזְקֵי לֵב״.",
+                "וְכָל הַמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת הַנֶּאֱמָרוֹת עַל הַבּוּשָׁה הֵן הֵפֶךְ בָּעַזּוּת. וְכַאֲשֶׁר מִתְגַּבֵּר הָאָדָם בְּמִדָּה הַזֹּאת – נִבְזֶה הוּא מְאוֹד בְּעֵינֵי אָדָם, וַאֲפִלּוּ הוּא חָכָם. וְהַרְבֵּה רָעוֹת נִגְרָרוֹת אַחַר הָעַזּוּת, שֶׁהוּא מֵעֵז פָּנִים עִם בְּנֵי אָדָם – לֹא יִמָּלֵט מִן הַמַּחֲלֹקֶת וְשִׂנְאָה וְקִנְאָה. וּמִי שֶׁהוּא מֵעַזֵּי פָּנִים הוּא מַכְחִישׁ יִחוּסוֹ (יבמות עט א). וְהוּא לֹא יִשָּׂא פְּנֵי גָּדוֹל, וּפְנֵי זָקֵן לֹא יָחֹן, וְכָל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה הֵם קַלּוֹת בְּעֵינָיו לַעֲבֹר עֲלֵיהֶם, הַכֹּל לְפִי רֹב הָעַזּוּת שֶׁבּוֹ. וְעָלָיו נֶאֱמַר (אבות ה כ): ״עַז פָּנִים לְגֵיהִנֹּם״.",
+                "הָעַז נִקְרָא ״רָשָׁע״, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כא כט): ״הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו״. וְהָרְשָׁעִים מְגֻנִּים וּמְאוּסִים לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְשֵׁם הָרְשָׁעִים מְגֻנֶּה, כְּדִכְתִיב (שם י ז): ״וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב״. עַל הַבֹּשֶׁת נֶאֱמַר (תהלים כה ט): ״וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ״; וְעַל הָעַז הָרָשָׁע נֶאֱמַר (שם קמו ט): ״וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת״.",
+                "מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִדַּת הָעַזּוּת, עוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת וְחוֹשֵׁב עַצְמוֹ צַדִּיק. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה אָנוּ מִתְוַדִּים: אֵין אָנוּ עַזֵּי פָּנִים וּקְשֵׁי עֹרֶף לוֹמַר לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ צַדִּיקִים אֲנַחְנוּ וְלֹא חָטָאנוּ, אֲבָל אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ חָטָאנוּ. וְזוֹ הִיא מִדָּה רָעָה חוֹלָה, מִי שֶׁהוּא רָשָׁע וְיֹאמַר ״לֹא חָטָאתִי״, וְעַל זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹפֵט וְאֵינוֹ מְרַחֵם עָלָיו, כְּדִכְתִיב (ירמיהו ב לה): ״הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ עַל אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי״; וּכְתִיב (משלי כח יג): ״וּמוֹדֶה וְעוֹזֵב יְרֻחָם״. וְזֶה הַדֶּרֶךְ הָעַז הוּא רָחוֹק מְאוֹד מִדַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה. וְעַל הַזּוֹנָה נֶאֱמַר (שם ז יג): ״הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ״. הַמִּדָּה הַזֹּאת הִיא רָעָה מְאוֹד, כִּי מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לְבַיֵּשׁ אֶת חֲבֵרוֹ וְאֶת הָעֲנִיִּים, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יח כג): ״תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ, וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת״. וְכָל שֶׁכֵּן אִם מְבַיֵּשׁ אֶת רַבּוֹתָיו וּמֵעֵז פָּנָיו נֶגְדָּם, וּמַקְשֶׁה עָרְפּוֹ נֶגֶד מוֹכִיחָיו מֵרֹב עַזּוּתוֹ – אָז הַמִּדָּה הַזֹּאת מוֹצִיאָתוֹ מִן הָעוֹלָם. וְרָאוּי לְהַרְחִיקָהּ מִנַּפְשׁוֹ.",
+                "אַךְ הַמִּדָּה הַזֹּאת מְשֻׁבַּחַת מְאוֹד בְּעַזּוּת הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה: לְהָעֵז פָּנָיו נֶגֶד הָרְשָׁעִים, וּלְהַקְשׁוֹת עֹרֶף כְּנֶגְדָּם, שֶׁלֹּא לִשְׁמֹעַ לַעֲצָתָם, וְשֶׁלֹּא לְהוֹדוֹת עַל שִׁקְרֵיהֶם וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶם, וְשֶׁלֹּא לְהַחֲנִיף לָהֶם. וְצָרִיךְ לְהָעֵז פָּנָיו אַף בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת, אַף אִם יִשְׂחֲקוּ בּוֹ בְּנֵי אָדָם. וְצָרִיךְ לְהָעֵז פָּנָיו נֶגֶד רַבּוֹתָיו לִשְׁאוֹל מָה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ, וְלֹא יִתְבַּיֵּשׁ בָּזֶה (אבות ג ה). וְצָרִיךְ לְהָעֵז פָּנָיו לְהוֹכִיחַ בְּנֵי אָדָם, לְגַלּוֹת לָהֶם חַטֹּאתֵיהֶם.",
+                "וְצָרִיךְ הָאָדָם לְהַחֲזִיק עַל הַמִּדָּה הַזֹּאת: לְהַכְנִיעַ בְּמָקוֹם הַגְּנַאי, וּלְהִתְגַּבֵּר עָלֶיהָ כְּפִי כּוֹחוֹ. כִּי קָשֶׁה מְאוֹד לְהִמָּלֵט מִן הַמִּדָּה הָרָעָה הַזֹּאת, אִם לֹא שֶׁיָּשִׂים חֹזֶק כּוֹחוֹ וְעֹצֶם גְּבוּרָתוֹ, לְנַצְּחוֹ וּלְהַעֲבִירוֹ מִפָּנָיו בִּמְקוֹם הַחֵטְא, וּלְהַעֲמִידוֹ בְּקִרְבּוֹ וְעַל פָּנָיו בִּמְקוֹם אֲשֶׁר מְקַבֵּל שָׂכָר עַל קַשְׁיוּת עָרְפּוֹ."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הַחֲמִישִׁי – שַׁעַר הָאַהֲבָה </b></big>",
+                "הָאַהֲבָה כּוֹלֶלֶת מַעֲשִׂים רַבִּים יוֹתֵר מִכָּל הַמִּדּוֹת. וּבְעֵת שֶׁיָּשִׂים הָאָדָם אַהֲבָתוֹ לְרָעָה – אֵין מִדָּה רָעָה בְּכָל הַמִּדּוֹת כָּמוֹהָ. וּכְשֶׁיָּשִׂים הָאָדָם אַהֲבָתוֹ לְטוֹבָה, הִיא לְמַעְלָה מִכָּל הַמִּדּוֹת, כְּדִכְתִיב (דברים ו ה): ״וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ״ – וְאֵין מַעֲלָה בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יוֹתֵר מִמִּי שֶׁעוֹבֵד מֵאַהֲבָה.",
+                "וְעַתָּה שְׁמַע אֵיךְ הָאַהֲבָה מְקַלְקֶלֶת הַמַּעֲשִׂים, בְּעֵת שֶׁיַּגְבִּיר אַהֲבָתוֹ עַל חָכְמָתוֹ. כִּי כַּמָּה מִינֵי אֲהָבוֹת זוֹ מְשֻׁנָּה מִזּוֹ: הָאַהֲבָה הָאַחַת: הָאָדָם אוֹהֵב אֶת בָּנָיו. וּמֵרֹב הָאַהֲבָה אֵינוֹ מְיַסְּרָם וּמַדְרִיכָם לְדֶרֶךְ טוֹבָה, וּמַנִּיחָם לָלֶכֶת בִּשְׁרִירוּת לִבָּם הָרָע, וּמִזֶּה יָבוֹא הֶזֵּק גָּדוֹל.",
+                "הָאַהֲבָה הַשְּׁנִיָּה: אַהֲבַת מָמוֹן. וּמֵרֹב תְּשׁוּקָתוֹ אֶל הַמָּמוֹן – לֹא יִהְיֶה מַשָּׂא וּמַתָּן שֶׁלּוֹ בֶּאֱמוּנָה, וְחוֹמֵד וְעוֹשֵׁק וְגוֹזֵל כְּדֵי לְהַרְבּוֹת הוֹן. וּמֵרֹב חֶמְדַּת הָעֹשֶׁר יִקְפֹּץ יָדוֹ מִן הַצְּדָקָה, וְיִהְיֶה צַר עַיִן.",
+                "הָאַהֲבָה הַשְּׁלִישִׁית: אַהֲבַת נָשִׁים. וְאִם תִּהְיֶה לוֹ אִשָּׁה רָעָה בַּעֲלַת גַּאֲוָה, הִיא תָּסִיר מִלִּבּוֹ כָּל הַמִּצְווֹת, וְהִיא תִּמְשְׁכֵהוּ אַחֲרֶיהָ. וּמֵרֹב הָאַהֲבָה אֵינוֹ מֵעֵז פָּנָיו נֶגְדָּהּ וְשׁוֹמֵעַ לַעֲצָתָהּ, וְהִיא תְּבִיאֵהוּ לִידֵי מַעֲלָלִים רָעִים. וְגַם מֵרֹב אַהֲבָתוֹ בַּנָּשִׁים יִסְתַּכֵּל בָּהֶן תָּדִיר, וְיָבוֹא לִידֵי נִאוּף.",
+                "הָאַהֲבָה הָרְבִיעִית הִיא אַהֲבַת קְרוֹבָיו: אָבִיו וְאִמּוֹ, אֶחָיו וְאַחְיוֹתָיו וּשְׁאָר קְרוֹבָיו, וְרֵעָיו וַחֲבֵרָיו. וּמִתּוֹךְ אַהֲבָתָם יְסַיֵּעַ לָהֶם בְּמַחֲלָקְתָּם, וְלֹא יְדַקְדֵּק אִם הֵם פָּשְׁעוּ בְּבַעֲלֵי הַמַּחֲלֹקֶת; אַךְ לְעוֹלָם יַעֲזֹר וּמֵגֵן וּמְכַסֶּה עֲלֵיהֶן, וְאַף אִם פָּרְצוּ פְּרָצוֹת רַבּוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם. וְגַם שׁוֹמֵעַ לַעֲצָתָם, וְאַף אִם הָעֵצָה הַהִיא אֵינָהּ טוֹבָה – לֹא יָסוּר מִדִּבְרֵיהֶם. וְגַם יִרְצֶה לְהַעֲלוֹתָם לְמַעֲלוֹת שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לָהֶן, כְּגוֹן לַעֲשׂוֹתָם מוֹשְׁלִים וּפַרְנָסֵי הַדּוֹר, וְלִהְיוֹת רוֹדִים בָּעָם, וַאֲפִלּוּ אִם הֵם רְשָׁעִים – לֹא יָחוּשׁ בָּזֶה. וְהִנֵּה הָאַהֲבָה מְעַוֶּרֶת עֵינָיו וּמַחֲרֶשֶׁת אָזְנָיו, וְיֵשׁ בָּזֶה קִלְקוּל גָּדוֹל, כִּי הֵם יַטְעוּ אֶת הָעוֹלָם לְהַבְלֵיהֶם.",
+                "הָאַהֲבָה הַחֲמִישִׁית הִיא אַהֲבַת אֹרֶךְ יָמִים. וּמֵרֹב שֶׁהוּא אוֹהֵב אֶת הַחַיּוּת – לֹא יַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן.",
+                "הָאַהֲבָה הַשִּׁשִּׁית הִיא אַהֲבַת הַכָּבוֹד. וְהָאוֹהֵב אֶת הַכָּבוֹד לֹא יִהְיוּ מַעֲשָׂיו לְשֵׁם שָׁמַיִם, כִּי בְּכָל הַמִּצְווֹת שֶׁיַּעֲשֶׂה, אוֹ יִתֵּן צְדָקָה אוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה אוֹ בִּשְׁאָר מִצְווֹת – תִּהְיֶה מַחְשַׁבְתּוֹ וְכַוָּנָתוֹ אַחַר הַשֶּׁבַח וְהַכָּבוֹד, וְחָפֵץ שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ כָּבוֹד וּגְדֻלָּה. וְזֶה הֶפְסֵד גָּדוֹל בְּמַעֲשֵׂה הָעֲבוֹדָה, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים – הַכָּבוֹד מוֹצִיאוֹ מִן הָעוֹלָם. כָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁאֵין בּוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד, שֶׁכַּמָּה מַעֲשָׂיו מְגֻנִּים.",
+                "וְעוֹד יֵשׁ אַהֲבָה שְׁבִיעִית, שֶׁהִיא רָעָה עַל כָּל הָאֲהָבוֹת, וְהִיא אַהֲבַת תַּעֲנוּגִים וְתַפְנוּקִים: כְּגוֹן אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וּשְׁאָר הֲנָאוֹת כְּגוֹן זְנוּת וְטִיּוּלִים. וְאֵין צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה הָעִנְיָן, כִּי הָאוֹהֵב יַיִן וּמִשְׁתַּכֵּר, וְאוֹכֵל תָּמִיד מַעֲדַנִּים, וְהוֹלֵךְ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה תָּדִיר – הוּא יִשְׁכַּח בּוֹרְאוֹ, כְּדִכְתִיב (דברים כא טו-טז): ״וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ; הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם, וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם...״; וּכְתִיב (שם לב טו): ״וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט״.",
+                "הָרוֹצֶה לְהִמָּלֵט מִפַּח יָקוּשׁ כָּל הָאֲהָבוֹת הָאֵלֶּה, צָרִיךְ חָכְמָה גְּדוֹלָה וְאֹמֶץ רַב פֶּן יִלָּכֵד בִּשְׁחִיתוֹתָם. כִּי כָּל הָאֲהָבוֹת הָאֵלֶּה מַקִּיפוֹת אֶת לֵב הָאָדָם, וְאִם יִדְחֶה אַהֲבָה אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם מִקִּרְבּוֹ – עֲדַיִן הָאֲהָבוֹת הַנִּשְׁאָרוֹת יִרְדְּפוּהוּ מֵאוֹר אֵל חֹשֶׁךְ. עַל כֵּן יֵשׁ לְלַמֶּדְךָ, שֶׁתִּהְיֶה זָהִיר וְזָרִיז לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל הָאֲהָבוֹת הָאֵלֶּה, לָדַעַת בָּהֶם דַּרְכֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג ו): ״בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָּעֵהוּ״.",
+                "אַהֲבַת בָּנָיו תִּהְיֶה עַל דֶּרֶךְ זֶה: שֶׁיַּחְשֹׁב לְהַדְרִיךְ בָּנָיו בְּדַרְכֵי הַמִּשְׁפָּט, וּלְלַמְּדָם מַעֲשֵׂה עֲבוֹדַת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, וּלְצַוּוֹת אַחֲרָיו לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו לח יט): ״אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ״; וּכְתִיב (דברים ד ט): ״וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ״. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַבְרָהָם (בראשית יח יט): ״כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו״.",
+                "וְאַהֲבַת הַמָּמוֹן תִּהְיֶה עַל דֶּרֶךְ זֶה: יֹאהַב מָמוֹנוֹ לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יַחְמֹד מָמוֹן אֲחֵרִים, וְלֹא יִצְטָרֵךְ לִגְנֹב וְלִגְזוֹל; וְלֹא יִצְטָרֵךְ לְקַבֵּל צְדָקָה, אַךְ מִשֶּׁלּוֹ יְפַרְנֵס אֲחֵרִים, וְיַלְבִּישׁ עֲנִיִּים וְיַאֲכִילֵם, וְיַחֲזִיק בְּמָמוֹנוֹ לוֹמְדֵי תּוֹרָה יִרְאֵי הַשֵּׁם. וְגַם מֵחֲמַת עָשְׁרוֹ יְפַנֶּה עַצְמוֹ מֵעִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְיִקְבַּע עִתִּים לַתּוֹרָה וּלְקַיֵּם הַמִּצְווֹת, הוֹאִיל וְיֵשׁ סִפֵּק בְּיָדוֹ. וְלֹא יִבְטַח בְּרוֹב חֵילוֹ לְהִתְגָּאוֹת, אַךְ יִקְנֶה בְּמָמוֹנוֹ הַכָּלֶה חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁאֵינוֹ כָּלֶה, וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ יֹאהַב מָמוֹנוֹ.",
+                "וְאַהֲבַת נָשִׁים תִּהְיֶה עַל דֶּרֶךְ זֶה: שֶׁיַּחְשֹׁב שֶׁהִיא מַצִּילָתוֹ מִן הַחֵטְא וּמְרַחַקְתּוֹ מִן הַנִּאוּף, וּבָהּ מְקַיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וְהִיא מְגַדֶּלֶת אֶת בָּנָיו. וְהִיא עוֹבֶדֶת לוֹ כָּל יָמֶיהָ, וּמְכִינָה לוֹ מַאֲכָלָיו וּשְׁאָר צָרְכֵי הַבַּיִת. וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִהְיֶה פָּנוּי לִלְמֹד תּוֹרָה וְלַעֲסֹק בַּמִּצְווֹת, וְהִיא עוֹזֶרֶת לוֹ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.",
+                "וְאַהֲבַת אָבִיו וְאִמּוֹ תִּהְיֶה עַל דֶּרֶךְ זֶה: שֶׁיַּחְשֹׁב שֶׁגִּדְּלוּהוּ, וְטָרְחוּ בּוֹ לְלַמְּדוֹ דַּרְכֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהוֹרוּהוּ וְחִנְּכוּהוּ לַתּוֹרָה וְלַמִּצְווֹת. וּבָהֶם יְקַיֵּם מִצְווֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כְּדִכְתִיב (שמות כ יב): ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ״.",
+                "וְאֶחָיו וְאַחְיוֹתָיו וּשְׁאָר קְרוֹבָיו יֹאהַב עַל דֶּרֶךְ זֶה: שֶׁהֵם עוֹסְקִים בּוֹ לַהֲבִיאוֹ לְמַעֲלוֹת טוֹבוֹת, וְהֵם מְסַיְּעִים אוֹתוֹ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְהוּא יַעֲסֹק בָּהֶם לְלַמְּדָם וּלְהוֹכִיחָם, וְלֹא יִשָּׂא לָהֶם פָּנִים, וּבָזֶה יֵשׁ לוֹ שָׂכָר וְהִיא מִדָּה גְּדוֹלָה, כְּדִכְתִיב (תהלים טו ג): ״וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ״.",
+                "וְהַרְבֵּה תּוֹעֶלֶת יֵשׁ לוֹ לָאָדָם בִּקְרוֹבָיו, כַּדֶּרֶךְ שֶׁמָּצִינוּ בְּלוֹט, אֲשֶׁר הִצִּילוֹ אַבְרָהָם וְנִלְחַם עֲבוּרוֹ; וְגַם בִּסְדוֹם נִצַּל בִּזְכוּת אַבְרָהָם.",
+                "וְיֹאהַב רֵעָיו וּשְׁאָר כָּל יִשְׂרָאֵל אַהֲבָה שְׁלֵמָה, לְקַיֵּם מָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יח): ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״. וְזֶהוּ כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה: דַּעֲלָךְ סָנֵי – לְחַבְרָךְ לָא תַּעֲבֵד (שבת לא א). וְגָדוֹל מִזֶּה (בראשית ט ו): ״כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם״ (ירושלמי נדרים ט ו).",
+                "וְיֵשׁ תּוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה לְמִי שֶׁנּוֹהֵג בְּחִבָּה וּבְרֵעוּת עִם בְּנֵי אָדָם;",
+                "תּוֹעֶלֶת הָאַחַת בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּשְׁנִיָּה לָעוֹלָם הַבָּא: תּוֹעֶלֶת הָעוֹלָם הַזֶּה: כִּי מִי שֶׁמִּתְנַהֵג בְּאַהֲבָה עִם כָּל אָדָם יַעַזְרוּהוּ הַכֹּל: אִם יִפֹּל יִרְבּוּ עוֹזְרָיו וְסוֹמְכָיו, וְאִם יַעֲמֹד אָדָם נֶגְדּוֹ לָרִיב עִמּוֹ – רַבִּים יַעַמְדוּ אֶצְלוֹ לְהַצִּילוֹ. וְאִם יְדַבְּרוּ עָלָיו רָעָה – רַבִּים יַשְׁתִּיקוּ הַמְדַבְּרִים אֶת הָרָעָה וּמַכְלִימִים אוֹתָם. וְאִם תָּבוֹא עָלָיו צָרָה, הַכֹּל מִצְטַעֲרִים עָלָיו וְנוֹתְנִים לוֹ יָד. וְאִם יָבוֹא לִידֵי דֹּחַק וְעֹנִי, רַבִּים יְרַחֲמוּהוּ בִּנְתִינַת מַתְּנוֹתֵיהֶם.",
+                "תּוֹעֶלֶת הָעוֹלָם הַבָּא: מֵחֲמַת שֶׁהוּא נֶאֱהָב לַכֹּל – אָז דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים, וְיִהְיֶה יְכֹלֶת בְּיָדוֹ לְהוֹכִיחַ בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּיטִיבוּ מַעֲשֵׂיהֶם. וְגַם מִתּוֹךְ הָאַהֲבָה יַעֲמֹד בְּשָׁלוֹם עִם הַכֹּל, וּמִתּוֹךְ כָּךְ הוּא שָׁקֵט וְשָׁלֵו, וּפָנוּי לִלְמֹד תּוֹרָה וְלַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים. וְגַם מִתּוֹךְ הָאַהֲבָה יַעַזְרוּהוּ, וְיַעֲשׂוּ מְלַאכְתּוֹ וְיָגֵנּוּ בַּעֲדוֹ, וְיִמְצָא הַרְוָחָה יְתֵרָה לַעֲבֹד הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עֲבוֹדָה שְׁלֵמָה. וּמֵחֲמַת הָאַהֲבָה הוּא נוֹשֵׂא חֵן בְּעֵינֵי כָּל רוֹאָיו, וּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים יִהְיוּ מְקֻבָּלִים לַכֹּל, וְכָל אֶחָד יַחְמֹד לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂהוּ.",
+                "וּבְאֵיזֶה דֶּרֶךְ יַגִּיעַ הָאָדָם לְאַהֲבַת כָּל אָדָם? אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרֶךָ:",
+                "הַדֶּרֶךְ הוּא שֶׁיַּעֲזֹר בְּנַפְשׁוֹ וּבְמָמוֹנוֹ לְכָל אָדָם כְּפִי יְכָלְתּוֹ.",
+                "הָעֵזֶר בְּנַפְשׁוֹ הוּא שֶׁיְּשָׁרֵת לְכָל אָדָם, הֵן עָנִי הֵן עָשִׁיר, וְיִטְרַח עֲבוּרָם.",
+                "הָעֵזֶר בְּמָמוֹנוֹ הוּא, שֶׁיַּלְוֶה לֶעָשִׁיר בְּעֵת הִצְטָרְכוֹ לְמָעוֹת, וְכֵן לְעָנִי יַלְוֶה בִּשְׁעַת דּוֹחֲקוֹ, וְכֵן יִפְקְדֵהוּ בְּמַתָּנָה כְּפִי כּוֹחוֹ, וְלִקְצָת הָעִתִּים יִשְׁלַח מָנוֹת וְדוֹרוֹנוֹת גַּם לַעֲשִׁירִים. וִיהֵא וַתְרָן בְּשֶׁלּוֹ. אִם יִהְיֶה לוֹ עֵסֶק עִם בְּנֵי אָדָם, יִהְיֶה כָּל מַשָּׂא וּמַתָּן שֶׁלּוֹ בֶּאֱמוּנָה, וְאַל יַקְפִּיד בְּדָבָר מוּעָט עַל חֲבֵרוֹ. לְעוֹלָם יִהְיֶה חָפֵץ שֶׁחֲבֵרוֹ יֵהָנֶה מִמֶּנּוּ, וְאַל יִשְׁתַּדֵּל הוּא לֵהָנוֹת מֵחֲבֵרוֹ. וּלְעוֹלָם יִהְיוּ דְּבָרָיו בְּנַחַת עִם בְּנֵי אָדָם: אִם בִּיְּשָׁהוּ אָדָם – אַל יְבַיְּשֵׁהוּ, וְאִם הִטְעָהוּ אָדָם – אַל יַטְעֵהוּ. יִסְבֹּל עוֹל צַוָּארוֹ עוֹל הָעוֹלָם, וְהוּא אַל יַכְבִּיד עֲלֵיהֶם. וְלֹא יִתְקוֹטֵט עִם שׁוּם אָדָם, וִיקַבֵּל כָּל אָדָם בְּשִׂמְחָה וּבְסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, כִּי הַסְבָּרַת פָּנִים תְּחַזֵּק הָאַהֲבָה. וְיִשָּׂא וְיִתֵּן עִם חֲבֵרוֹ בְּטוֹבָתוֹ, וִינַחֵם כָּל אָדָם מֵעָצְבּוֹ וּמִדַּאֲגָתוֹ. אִם גִּלָּה לוֹ אָדָם סוֹד – אַל יְגַלֵּהוּ, אַף אִם יַכְעִיסֵהוּ. וְלֹא יְדַבֵּר עַל שׁוּם אָדָם רַע, וְלֹא יִשְׁמַע שֶׁיְּדַבְּרוּ רָעוֹת עַל אָדָם. וּלְעוֹלָם יִשְׁתַּדֵּל לִמְצוֹא זְכוּת עַל בְּנֵי אָדָם בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר לִהְיוֹת, וְיוֹתֵר יִזָּהֵר בָּזֶה, וְאָז יִהְיֶה אָהוּב לַכֹּל. וִיכַבֵּד כָּל אָדָם בְּמַעֲשָׂיו וּבִדְבָרָיו. וְלֹא יִתְגָּאֶה עַל שׁוּם אָדָם, אַךְ יִכָּנַע תַּחַת כָּל אָדָם. וּבְכָל מַעֲשָׂיו יְכַוֵּן לְשֵׁם שָׁמַיִם. וְצָרִיךְ מְאוֹד לְהִזָּהֵר מֵחֶבְרַת בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמַד מִמַּעֲשֵׂיהֶם, וּלְהִתְרַחֵק מִמּוֹשַׁב לֵצִים.",
+                "וְאָמַר הֶחָכָם לִבְנוֹ: שְׁמַע בְּנִי! כִּי יַעֲלֶה בִּלְבָבְךָ לְהִתְחַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם – הִתְחַבֵּר עִם חָכָם, כְּדִכְתִיב (משלי יג כ): ״הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם״; וְנֶאֱמַר (שם ט ט): ״תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד״. שֶׁאִם תֶּחְכַּם – יְפָאֶרְךָ וְלֹא יַחֲלֹק עַל חַכְמָתְךָ, וְאָז תֵּדַע שֶׁתּוּכַל לִסְמֹךְ עַל חַכְמָתְךָ. אִם תְּכַבְּדֵהוּ – יְכַבֶּדְךָ; תְּהַדְּרֵהוּ – יְהַדֶּרְךָ; וְאִם תִּצְטָרֵךְ לְעֶזְרָתוֹ – יַעֲזָרְךָ; וּמָה שֶׁתֹּאמַר יַצְדִּיקְךָ; אִם תִּכְעַס – יִסְבָּלְךָ; וְתִלְמַד מִמַּעֲשָׂיו הַטּוֹבִים. וְהִתְחַבֵּר עִם כָּל אָדָם שֶׁתִּלְמַד מִמֶּנּוּ דְּבָרִים אֲשֶׁר יְבִיאוּךָ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְאָמְרוּ חֲכָמִים: כְּשֶׁתִּרְצֶה לַחֲבֹר עִם אֵיזֶה אָדָם – הַכְעִיסֵהוּ, וְאִם יוֹדֶה לְךָ הָאֱמֶת בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ – הִתְחַבֵּר לוֹ; וְאִם לָאו – עֲזֹב אוֹתוֹ. וְאַל תִּתְחַבֵּר אֶלָּא לְמִי שֶׁיַּכִּיר אֶת עֵרֶךְ עַצְמוֹ, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר אֶת עֵרֶךְ עַצְמוֹ – אֵין טוֹב בְּחֶבְרָתוֹ. קְנֵה לְךָ חָבֵר הַמּוֹכִיחַ אוֹתְךָ בַּעֲשׂוֹתְךָ שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן, וְהַמְּלַמֶּדְךָ לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב, וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ; וְהָעוֹזֵר אוֹתְךָ בְּנַפְשׁוֹ וּבְמָמוֹנוֹ, וְהָעוֹזֵר קְנֵה וְלֹא תִּמְכֹּר, וְזֶהוּ חֲבֵרְךָ הַנֶּאֱמָן. אֲבָל חָבֵר הַמַּחֲנִיף וְהַמְּיַשֵּׁר לְךָ טָעוּתְךָ וְשִׁגְגָתְךָ, וְהַמְּנַחֵם אוֹתְךָ עַל מַעֲשֶׂיךָ הָרָעִים – הִסְתַּלֵּק מֵעָלָיו, וּמְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתוֹ.",
+                "וְכֵן חָבֵר שֶׁיִּקַּח מִמְּךָ צָרְכּוֹ, וְיַזִּיקְךָ הֶזֵּק גָּדוֹל עֲבוּר הֲנָאָה מוּעֶטֶת – מַהֵר וְסוּר מֵעָלָיו. וְאַל תִּתְחַבֵּר לַמַּסְכִּימִים עַל הָעַוְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ח יב): ״לֹא תֹאמְרוּן קֶשֶׁר, לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר הָעָם הַזֶּה קָשֶׁר״.",
+                "וְאָסוּר לְהִתְחַבֵּר עִם רָשָׁע בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב כ לז): ״בְּהִתְחַבֶּרְךָ עִם אֲחַזְיָהוּ, פָּרַץ יְיָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ״.",
+                "וַאֲפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה אָסוּר לְהִתְחַבֵּר לָרָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג לא): ״אַל תְּקַנֵּא בְּאִישׁ חָמָס, וְאַל תִּבְחַר בְּכָל דְּרָכָיו״. וְאָמְרוּ חֲכָמִים בְּאָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן (ט ד): תִּתְרַחֵק מִשָּׁכֵן רַע, וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע אֲפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה. וְרַבּוּ דַּרְכֵי הַמָּוֶת הַנִּמְצָאִים בְּחֶבְרַת הָרְשָׁעִים.",
+                "וְאִם יְדַקְדֵּק אָדָם עַל עַצְמוֹ, וְיִהְיוּ דְּבָרָיו בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת וְדַעְתּוֹ מְעֹרֶבֶת עִמָּהֶם, נֶעֱלָב וְאֵינוֹ עוֹלֵב, וּמְכַבֵּד אֲפִלּוּ אוֹתָם הַמְּקִלִּים בּוֹ, וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה, וְלֹא יַרְבֶּה בַּאֲרוּחַת עַמֵּי הָאָרֶץ וִישִׁיבָתָם, וְלֹא יֵרָאֶה נִרְאֶה תָּמִיד אֶלָּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, וְעָטוּף בְּצִיצִית וּמֻכְתָּר בִּתְפִלִּין, וְעוֹשֶׂה בְּכָל מַעֲשָׂיו לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְרַחֵק הַרְבֵּה וְלֹא יִשְׁתּוֹמֵם, עַד שֶׁיִּמָּצְאוּ הַכֹּל מְקַלְּסִים אוֹתוֹ וְאוֹהֲבִים אוֹתוֹ וּמִתְאַוִּים לְמַעֲשָׂיו – הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (ישעיהו מט ג): ״וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה, יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר״.",
+                "וְאַהֲבַת אֹרֶךְ יָמִים תִּהְיֶה עַל דֶּרֶךְ זֶה: שֶׁיֹּאהַב יְמֵי חַיָּיו לֹא עֲבוּר שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה וְיֵהָנֶה בִּימֵי הֶבְלוֹ, אַךְ יַחְשֹׁב: מְלֶאכֶת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת מְרֻבָּה, וְאִם הָיִיתִי חַי כִּפְלַיִם וְכִפְלֵי כִּפְלַיִם – לֹא הָיִיתִי יָכוֹל לְהַשְׁלִים חֹק הַתּוֹרָה וּלְהַשִּׂיג מַעֲלוֹת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר בָּהֶם יִתְרַצֶּה עֶבֶד אֶל אֲדוֹנָיו. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה יֹאהַב יְמֵי חַיָּיו, כִּי בָּהֶם יִקְנֶה עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא וְיִרְאָתוֹ הַטְּהוֹרָה וְאַהֲבָתוֹ, וְיִקְנֶה צֵידָה בָּעוֹלָם הַזֶּה אֲשֶׁר יָבִיא אוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. וְיִקְנֶה בָּעוֹלָם וּבַיָּמִים הַכָּלִים – עוֹלָם הַקַּיָּם, תַּעֲנוּג אֲשֶׁר לֹא יִפָּסֵק לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. וְתָמִיד יִירָא מִן הַמָּוֶת, כִּי שֶׁמָּא עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לְתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת אֲשֶׁר בְּכוֹחוֹ לְהַגִּיעַ, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם יוֹסִיף אַהֲבָה וְיִרְאָה לַמָּקוֹם.",
+                "אֲבָל חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם יִרְאַת הַשֵּׁם – אֵין זֶה נִקְרָא ״חַיִּים״, וְיָקוּץ וְיִמְאַס בְּחַיִּים שֶׁהֵם נֶגֶד הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּרִבְקָה (בראשית כז מו): ״קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת, אִם לֹקֵּחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ, לָמָּה לִּי חַיִּים״. וּלְכָךְ בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם לֹא יָחוּשׁ עַל חַיָּיו, וְתָמִיד יְהֵא לִבּוֹ נָכוֹן לִמְסוֹר עַצְמוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם בְּכָל הַמִּצְווֹת, הֵן בַּקַּלּוֹת וְהֵן בַּחֲמוּרוֹת.",
+                "וְאַהֲבַת הַכָּבוֹד הִיא רָעָה מְאוֹד, לָכֵן יִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד בְּכָל יְכָלְתּוֹ. וְאִם אָדָם מִתְרַחֵק מִשְּׁנֵי דְּבָרִים, וְהֵם כָּבוֹד וַהֲנָאַת אֲחֵרִים – אָז הוּא קָרוֹב לְכָל הַמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת. כִּי הַכָּבוֹד מְקַלְקֵל כָּל הַמַּעֲשִׂים, כִּי בְּכָל הַמַּעֲשִׂים שֶׁיַּעֲשֶׂה יַחֲשֹׁב לְהִתְכַּבֵּד. וַאֲפִלּוּ לֹא יָחוּשׁ עַל הַכָּבוֹד, אִם הוּא רוֹדֵף לֵהָנוֹת מֵאֲחֵרִים – אָז כָּל מַעֲשָׂיו מְקֻלְקָלִים, כִּי תָּמִיד יַטֶּנּוּ לִבּוֹ אַחַר הַבֶּצַע. לָכֵן יִתֵּן אֶל לִבּוֹ לְהִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד, וְגַם מִלֵּהָנוֹת מֵאֲחֵרִים.",
+                "וְלִפְעָמִים יֵשׁ מִצְוָה בִּרְדִיפַת כָּבוֹד, כְּמוֹ אִם הוּא אִישׁ צַדִּיק וְחָכָם, וְהָעוֹלָם מְזַלְזְלִים בּוֹ וּמְצַחֲקִים עָלָיו עֲבוּר מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, וּמִתּוֹךְ כָּךְ דְּבָרָיו בְּזוּיִים וְאֵינָם נִשְׁמָעִים. וְאִם הָיָה בּוֹ כֹּחַ לָכֹף בְּנֵי אָדָם שֶׁיְּכַבְּדוּהוּ וְיִשְׁמְעוּ תּוֹכְחוֹתָיו וּדְבָרָיו – בָּזֶה יֵשׁ לִרְדֹּף אַחַר הַכָּבוֹד כְּדֵי לְהוֹכִיחַ בְּנֵי אָדָם. כְּגוֹן אִם בִּזּוּהוּ בָּרַבִּים – אֵין לוֹ לִמְחֹל עַד שֶׁיְּפַיְּסוּהוּ. אֲבָל רֹב פְּעָמִים יִסְתַּלֵּק מִן הַכָּבוֹד וְיִבְרַח מִמֶּנּוּ. הֲלוֹא אָמְרוּ חֲכָמִים (אבות ד כא): הַקִּנְאָה וְתַאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִים אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם. וְלֹא יִלְמַד וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם מַעֲשֶׂה טוֹב כְּדֵי שֶׁיִּתְכַּבֵּד; אַךְ יַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה הַטּוֹב לְשֵׁם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְסוֹף הַכָּבוֹד לָבוֹא.",
+                "אַהֲבַת תַּעֲנוּגִים, כְּגוֹן אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְשֵׁנָה: דַּע שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם שֶׁיְּכַוֵּן מַעֲשָׂיו כֻּלָּם כְּדֵי לֵידַע אֶת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, וְיִהְיֶה שִׁבְתּוֹ וְקוּמוּ וְדִבּוּרוֹ – הַכֹּל לְעֻמַּת זֶה הַדָּבָר. כֵּיצַד? כְּשֶׁיִּשָּׂא וְיִתֵּן, אוֹ יַעֲשֶׂה שׁוּם מַעֲשֶׂה אוֹ מְלָאכָה, לֹא יִהְיֶה בְּלִבּוֹ זִכְרוֹן מָמוֹן לְבַד; אֶלָּא יַעֲשֶׂה דְּבָרִים אֵלּוּ כְּדֵי שֶׁיִּמְצָא דְּבָרִים שֶׁהַגּוּף צָרִיךְ בָּהֶם, מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וִישִׁיבַת בַּיִת וּנְשִׂיאַת אִשָּׁה. וּכְשֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה וְיִבְעַל, לֹא יָשִׂים אֶל לִבּוֹ דְּבָרִים הַלָּלוּ כְּדֵי לֵהָנוֹת, עַד שֶׁנִּמְצָא שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה אֶלָּא הַמָּתוֹק לַחֵךְ, וְיִבְעַל כְּדֵי לֵהָנוֹת; אֶלָּא שֶׁיָּשִׂים אֶל לִבּוֹ שֶׁיֹּאכַל כְּדֵי לְהַבְרוֹת גּוּפוֹ וְאֵבָרָיו. לְפִיכָךְ לֹא יֹאכַל כָּל שֶׁהַחֵךְ מִתְאַוֶּה כְּמוֹ הַכֶּלֶב וְהַחֲמוֹר, אֶלָּא יֹאכַל דְּבָרִים הַמּוֹעִילִים לַגּוּף, אִם מָרִים אִם מְתוּקִים. וְלֹא יֹאכַל דְּבָרִים הָרָעִים לַגּוּף, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מְתוּקִים לַחֵךְ. בְּזֶה הַמִּנְהָג יַנְהִיג עַצְמוֹ, וְיָשִׂים אֶל לִבּוֹ שֶׁיִּהְיֶה שָׁלֵם וְחָזָק, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נַפְשׁוֹ יְשָׁרָה לָדַעַת אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיָּבִין וְיִתְחַכֵּם בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת, וְהוּא חוֹלֶה אוֹ אֶחָד מֵאֵבָרָיו כּוֹאֵב לוֹ. לְפִיכָךְ אֵין טוֹב לְהִתְעַנּוֹת תָּמִיד, פֶּן יֵחָלֵשׁ כּוֹחוֹ וְיִתְמַעֵט שִׂכְלוֹ. לָכֵן צָרִיךְ לְתַקֵּן כָּל עִנְיָנָיו לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ: אִם יְמַלֵּא כְּרֵסוֹ – אָז יִכְבַּד בְּגוּפוֹ; וְאִם יְמַעֵט מְזוֹנוֹ – אָז יֵחָלֵשׁ. וְזֶה טוֹב לְךָ, אֲשֶׁר תַּמְעִיט בְּמִינֵי הַלִּפְתָּן, וְתִסְמֹךְ עַל לִפְתָּן אֶחָד בְּעוֹד שֶׁתּוּכַל, וְיִהְיֶה דַּי לְךָ מִמֶּנּוּ מְעַט כְּפִי מַה שֶׁתּוּכַל. וְהִתְכַּוֵּן בּוֹ לְהַגִּיעַ הַלֶּחֶם אֶל בִּטְנְךָ, וְלֹא לְהִתְעַנֵּג. וְהַרְגֵּל נַפְשְׁךָ קְצָת הָעִתִּים מִבְּלִי לִפְתָּן, כְּדֵי לְהַנְהִיג טִבְעֲךָ עַד שֶׁיָּקֵל עָלֶיךָ בְּעֵת הִמָּנְעוֹ. וְאִם תּוּכַל תַּעֲזֹב הַלִּפְתָּן, אֲשֶׁר יֵשׁ בּוֹ יְגִיעָה וָטֹרַח. וְשִׂים אֲכִילָתְךָ בַּיּוֹם קַלָּה מֵאֲכִילָתְךָ בַּלַּיְלָה. וְתִתְנַהֵג לֶאֱכֹל פַּעֲמַיִם בַּיּוֹם, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא תְּנוּעַת אֵיבָרֶיךָ קַלָּה בַּיּוֹם, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יָקֵלּוּ עָלֶיךָ עִנְיָנֵי תּוֹרָתְךָ. וְתִתְנַהֵג לִשְׁתּוֹת מַיִם, אֶלָּא אִם כֵּן תִּהְיֶה כַּוָּנָתְךָ בִּשְׁתִיַּת הַיַּיִן לְתוֹעֶלֶת גּוּפְךָ אוֹ לְהַעֲבִיר הַדְּאָגָה. וְהִזָּהֵר מְאוֹד מֵהַרְבּוֹת מִמֶּנּוּ, כִּי הוּא מְשַׁכֵּר וּמַרְחִיק לַתּוֹרָה.",
+                "וְזֶה הַכְּלָל יִהְיֶה לְעוֹלָם בְּיָדְךָ: אַל יְמַלֵּא אָדָם כָּל תַּאֲוָתוֹ מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, אַךְ יֹאכַל וְיִשְׁתֶּה לְהַעֲמִיד גּוּפוֹ עַל בֻּרְיוֹ, וְיִמְשֹׁךְ יָדָיו מִן הַמֻּתָּר. וְאַל יֹאהַב הָאָדָם אֶת הָעוֹלָם כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה וְיֵהָנֶה מִמֶּנּוּ. וְכֵן אָמַר אֶחָד מִן הַחֲכָמִים: אֹכַל לְמַעַן אֶחְיֶה. וְאָמַר הַכְּסִיל: אֶחְיֶה לְמַעַן אֹכַל. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי יג כה): ״צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ, וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר״.",
+                "וְכֵן הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה יַחְשֹׁב לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁיְּקַיֵּם פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וְיִהְיֶה לוֹ זֶרַע עוֹבְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיִרְאֵי שָׁמַיִם. אוֹ יַחֲשֹׁב שֶׁיְּמַלֵּא תַּאֲוָתוֹ וִיכַלֶּה יִצְרוֹ בְּאִשְׁתּוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְאַוֶּה לְנָשִׁים אֲחֵרוֹת. אוֹ כְּדֵי לִפְקֹד אֶת אִשְׁתּוֹ כְּשֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהִיא מִתְאַוָּה לוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְאַוֶּה לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים. אוֹ יְכַוֵּן לְהַבְרוֹת גּוּפוֹ, שֶׁיְּצִיאַת הַזֶּרַע מִמֶּנּוּ הִיא בְּרִיאוּת הַגּוּף. אֲבָל הַמַּרְבֶּה לְשַׁמֵּשׁ יוֹתֵר מִדַּי – יָבוֹאוּ עָלָיו חוֹלָאִים רַבִּים.",
+                "וְהַמְּהַלֵּךְ בְּדֶרֶךְ זֶה, כָּל יָמָיו כֻּלּוֹ הוּא עוֹבֵד הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא. וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן, וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁבּוֹעֵל, מִפְּנֵי שֶׁמַּחֲשַׁבְתּוֹ בַּכֹּל כְּדֵי שֶׁיִּמְצָא צְרָכָיו בִּלְבַד, עַד שֶׁיְּהֵא גּוּפוֹ שָׁלֵם לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא. וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁיָּשֵׁן, אִם יָשֵׁן בִּשְׁבִיל שֶׁתָּנוּחַ נַפְשׁוֹ עָלָיו, וְיָנוּחַ גּוּפוֹ שֶׁלֹּא יֶחֱלֶה, כִּי לֹא יוּכַל לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא וְהוּא חוֹלֶה, וְנִמְצָא שֵׁנָה שֶׁלּוֹ עֲבוֹדָה לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא. עַל עִנְיָן זֶה צִוּוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ (אבות ב יב): כָּל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם. וְהוּא שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ (משלי ג ו): ״בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָּעֵהוּ, וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ״.",
+                "יַעֲזֹב אָדָם כָּל הָאֲהָבוֹת וְיִדְבַּק בְּאַהֲבַת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, כְּדִכְתִיב (דברים ו ה): ״וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ״. וְאַהֲבַת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, הִיא תַּכְלִית כָּל הַתְּכוּנוֹת וְסוֹף כָּל הַמַּעֲלוֹת בְּמַדְרֵגוֹת כָּל אַנְשֵׁי הָעֲבוֹדָה, וְכָל הַמִּדּוֹת הֵן כְּמוֹ סֻלָּם לְמַעֲלַת הָאַהֲבָה. וְהִיא נִדְבַת הַנְּפָשׁוֹת מֵאַנְשֵׁי הַחֲסִידִים וְהַנְּבִיאִים וְהַפְּרוּשִׁים, וְסוֹפָן אֵין לְמַעְלָה הֵימֶנָּה.",
+                "וְהַרְבֵּה פְּעָמִים מַקְדִּים הַסֵּפֶר יִרְאַת הָאֱלֹהִים עַל אַהֲבָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י יב): ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, מָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּלְאַהֲבָה אוֹתוֹ״. וּמִפְּנֵי שֶׁהָאַהֲבָה הִיא תַּכְלִית הַפְּרִישׁוּת וְסוֹפָהּ, וְהַקְּרוֹבָה שֶׁבַּמַּדְרֵגוֹת אֶל מַדְרֵגַת אַהֲבַת הָאֱלֹהִים. וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּגִּיעַ הָאָדָם אֵלֶיהָ אֶלָּא אַחֵר שֶׁתִּקְדֹּם יִרְאָתוֹ וּפַחְדּוֹ וּפַחְדּוֹ מֵהָאֱלֹהִים. וְעַל כֵּן הִקְדִּימָה הַיִּרְאָה לָאַהֲבָה.",
+                "וּמָה הִיא הָאַהֲבָה? הִיא אַהֲבַת הַנֶּפֶשׁ וּנְטוֹתָהּ מֵעַצְמָהּ אֶל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי שֶׁתִּדְבַּק בְּאוֹרוֹ הָעֶלְיוֹן. הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת הִיא מְקוֹר הַדַּעַת, וְהִיא טְהוֹרָה וְזַכָּה; וְהַבּוֹרֵא קוֹשְׁרָהּ בַּגּוּף אֲשֶׁר חִשְׁקוֹ רַב, לְנַסּוֹת אִם הִיא תֵּלֵךְ בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם. וּמִפְּנֵי שֶׁהָאָדָם מְלֻבָּשׁ בַּגּוּף, הַנִּבְרָא בְרוּחַ בַּהֲמוּת – אֵין כֹּחַ בַּנְּשָׁמָה הַנִּבְרֵאת מֵאֱלֹהִים לַחֲשֹׁב אַחַר בּוֹרְאָהּ, כִּי מְעֹרֶבֶת הִיא בְּתַאֲווֹת הַגּוּף. וְכָל יְמֵי קַטְנוּת הָאָדָם – אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל אֶלָּא תַּאֲווֹתָיו וְתַעֲנוּגָיו. כִּי מֵרֹב תַּאֲווֹת הַגּוּף, אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְעִדּוּנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא עוֹלָם שָׁוְא וָשֶׁקֶר, וְחוֹשֵׁב לֶאֱסֹף הוֹן רַב – אֵין כֹּחַ בְּהַנְּשָׁמָה לַחְשֹׁב אַחַר הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כִּי הִיא מְלֻבֶּשֶׁת בְּהַבְלֵי שָׁוְא. וְאַחֲרֵי שֶׁתַּרְגִּישׁ הַנֶּפֶשׁ בַּמֶּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ תּוֹעֶלֶת לְעַצְמָהּ בִּלְתִּי שִׁתּוּף הַגּוּף, אָז הִיא תִּתְאַוֶּה לְבַקֵּשׁ מְנוּחָה מִמִּדּוֹת הַגּוּף, כַּאֲשֶׁר יִתְאַוֶּה הַחוֹלֶה לְרוֹפֵא. וּכְשֶׁתִּתְרַפֵּא הַנֶּפֶשׁ מִתַּחֲלֻאֶיהָ, אָז יִהְיֶה לָהּ אוֹר בְּעַצְמָהּ וְכֹחַ בְּנַפְשָׁהּ. וְכֵיצַד הִיא הָאַהֲבָה? שֶׁיֹּאהַב אֶת הַשֵּׁם אַהֲבָה גְּדוֹלָה וִיתֵרָה רַבָּה מְאוֹד, עַד שֶׁתְּהֵא נַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּאַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְהַנֶּפֶשׁ הֲלוֹא מְלֵאָה אַהֲבָה, וְאוֹתָהּ אַהֲבָה קְשׁוּרָה בְּשִׂמְחָה, וְאוֹתָהּ הַשִּׂמְחָה מַבְרַחַת מֵעַל לְבָבוֹ נְעִימוּת הַגּוּף וְתַעֲנוּג הָעוֹלָם. וְאוֹתָהּ שִׂמְחָה עַזָּה וּמִתְגַּבֶּרֶת עַל לְבָבוֹ, וְכָל הֲנָאוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הֵם כְּאַיִן כְּנֶגֶד תִּגְבֹּרֶת תֹּקֶף שִׂמְחַת אַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכָל שַׁעֲשׁוּעֵי יְלָדָיו כְּלֹא הָיוּ כְּנֶגֶד שַׁעֲשׁוּעַ הַלֵּב הָאוֹהֵב אֶת הַשֵּׁם בְּכָל לִבּוֹ.",
+                "וְכָל הִרְהוּר שֶׁלּוֹ אֵיךְ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וּלְזַכּוֹת אֶת הָרַבִּים, וְלַעֲשׂוֹת קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, וְלִמְסֹר עַצְמוֹ בְּאַהֲבַת הַשֵּׁם. וְזֶה יִרְאַת הַשֵּׁם: שֶׁלֹּא תַּעֲבֹר עַל מָה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, הָאַהֲבָה כְּגוֹן פִּנְחָס שֶׁמָּסַר עַצְמוֹ בְּאַהֲבַת הַשֵּׁם; וְאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁאָמַר (בראשית יד כב-כג): ״הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל יְיָ אֵל עֶלְיוֹן, קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל״; וֶאֱלִישָׁע שֶׁלֹּא רָצָה לָקַחַת מִנַּעֲמָן (מלכים ב ה טו-טז).",
+                "וְאַל יִבְטַל מִדִּבְרֵי תוֹרָה בִּשְׁבִיל תַּעֲנוּגֵי וְשַׁעֲשׁוּעֵי יְלָדָיו, וְחִבַּת רְאִיַּת נָשִׁים וְדִבּוּר; וְגַם לַעֲזֹב טִיּוּלָם; וְיַנְעִים זְמִירוֹת כְּדֵי לְמַלֹּאת לְבָבוֹ שִׂמְחָה בְּאַהֲבַת הַשֵּׁם.",
+                "הָעוֹבֵד מֵאַהֲבָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּמִצְווֹת, וְהוֹלֵךְ בִּנְתִיבוֹת הַחָכְמָה הַמַּרְאִים אֵיךְ יַעֲשֶׂה כָּל הַמִּצְווֹת מֵאַהֲבָה, וְאֵיךְ יֹאהַב אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אַהֲבָה גְּדוֹלָה: לֹא מִפְּנֵי דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, לֹא מִפְּנֵי יִרְאַת הָרָעָה וְלֹא כְּדֵי לְקַבֵּל הַטּוֹבָה; אֶלָּא עוֹשֶׂה הָאֱמֶת מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֱמֶת, וְסוֹף הַטּוֹבָה לָבוֹא. וּמַעֲלָה זוֹ מַעֲלָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד, וְאֵין כָּל אָדָם זוֹכֶה לָהּ, וְהִיא מַעֲלַת אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁקְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״אוֹהֲבִי״ (ישעיהו מא ח), לְפִי שֶׁלֹּא עָבַד אֶלָּא מֵאַהֲבָה. וְהוּא שֶׁצִּוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו ה): ״וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ״. וּבִזְמַן שֶׁיֹּאהַב אֶת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא אַהֲבָה הָרְאוּיָה – מִיָּד יַעֲשֶׂה כָּל הַמִּצְווֹת מֵאַהֲבָה.",
+                "דָּבָר יָדוּעַ וּבָרוּר שֶׁאֵין אַהֲבַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְשֶׁרֶת בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם עַד שֶׁיִּשְׁגֶּה בָּהּ תָּמִיד כָּרָאוּי, וְיַעֲזֹב כָּל שֶׁבָּעוֹלָם מָה שֶׁבָּעוֹלָם חוּץ מִמֶּנָּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו ה): ״בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ״. וְנִמְצָא הַשּׁוֹגֶה בָּהּ תָּמִיד כְּאִלּוּ הוּא חוֹלֶה חֹלִי אַהֲבָה, שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה מֵאַהֲבַת אוֹתָהּ אִשָּׁה, וְהוּא שׁוֹגֶה בָּהּ תָּמִיד: בֵּין בְּשִׁבְתּוֹ בֵּין בְּקוּמוֹ, בֵּין בְּשָׁעָה שֶׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה – יוֹתֵר מִזֶּה תִּהְיֶה אַהֲבַת הַשֵּׁם בְּלֵב אוֹהֲבָיו. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה אָמַר עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל (שיר השירים ב ה): ״כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי״. וְכָל שִׁיר הַשִּׁירִים מָשָׁל הוּא לָזֶה הָעִנְיָן.",
+                "לְפִיכָךְ צָרִיךְ הָאָדָם לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה הַמּוֹדִיעוֹת לוֹ אֶת קוֹנוֹ. וּכְפִי כֹּחַ שֶׁיֵּשׁ בָּאָדָם לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג.",
+                "הָאֵל הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא – מִצְוָה לְאַהֲבָה אוֹתוֹ וּלְיִרְאָה מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו ה): ״וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ״; וְנֶאֱמַר (שם ו יג): ״אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא״. וְזֶה הַדֶּרֶךְ לְהַשִּׂיג בּוֹ אַהֲבַת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא: בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו וּבִבְרוּאָיו הַנִּפְלָאִים הַגְּדוֹלִים, וְיִרְאֶה מֵהֶם חָכְמָתוֹ שֶׁאֵין לָהּ עֵרֶךְ וְלֹא קֵץ – מִיָּד הוּא אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, וּמְשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵר, וּמִתְאַוֶּה תַּאֲוָה גְּדוֹלָה לֵידַע אֶת הַשֵּׁם הַגָּדוֹל; כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (תהלים מ ג): ״צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי״. וּכְשֶׁמְּחַשֵּׁב בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה שֶׁאָמַר דָּוִד מִיָּד הוּא נִרְתָּע לַאֲחוֹרָיו וְיִירָא וְיִפְחַד, וְיֵדַע שֶׁהוּא בְּרִיָּה קְטַנָּה שְׁפָלָה וַאֲפֵלָה, עוֹמֶדֶת בְּדַעַת קַלָּה מְעוּטָה לִפְנֵי תְּמִים דֵּעוֹת; כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (שם ח ד): ״כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ״, וּסְמִיךְ לֵהּ: ״מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ״ (שם פסוק ה).",
+                "וּבִזְמַן שֶׁאָדָם מִתְבּוֹנֵן בַּדְּבָרִים הַגְּדוֹלִים, וּמַכִּיר גַּדְלוּתוֹ מִמַּלְאָךְ וְגַלְגַּל, וְיִרְאֶה חָכְמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל הַיְּצוּרִים וּבְכָל הַבְּרוּאִים – מוֹסִיף אַהֲבָה לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, וְיִצְמָא נַפְשׁוֹ וְיִכְמַהּ בְּשָׂרוֹ לֶאֱהֹב אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, וְיִירָא וְיִפְחַד מִשִּׁפְלוּתוֹ וְדַלּוּתוֹ וְקַלּוּתוֹ כְּשֶׁיַּעֲרֹךְ עַצְמוֹ לְאֶחָד מֵהַגּוּפִים הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּרָא הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא.",
+                "וּבְמָקוֹם אַחֵר נֶאֱמַר (איוב א א): ״וִירֵא אֱלֹהִים״, וּבֵאֲרוּ שֶׁמִּתְיָרֵא מִדִּין עֹנֶשׁ שָׁמַיִם וּמִגֵּיהִנֹּם, וּמֵעָנְשֵׁי עוֹלָם הַזֶּה (סוטה כז ב). וְזֹאת הַמִּדָּה רְחוֹקָה מִן הָאַהֲבָה מְאוֹד מְאוֹד. אֲבָל יִירָא מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ אָדָם שֶׁאוֹהֵב אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא אוֹהַבְתּוֹ, וְהוּא יָרֵא לַעֲשׂוֹת דָּבָר כְּנֶגְדָּהּ פֶּן יְאַבֵּד אַהֲבָתָהּ – כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה: חוֹצֵב רִשְׁפֵּי אֵשׁ אַהֲבַת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה, וְיִירָא לַעֲבֹר עַל מִצְווֹתָיו פֶּן יַפְסִיד אַהֲבַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.",
+                "וְזֶהוּ ״עִבְדוּ אֶת יְיָ בְּיִרְאָה״ (תהלים ב יא) – הִיא יִרְאַת הָאַהֲבָה, ״וְגִילוּ בִּרְעָדָה״ – מֵרֹב פַּחַד הַבּוֹרֵא תָּגִילוּ לַעֲשׂוֹת חֶפְצוֹ.",
+                "וְזֹאת הַיִּרְאָה הִיא יִרְאַת הָאַהֲבָה, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר (ישעיהו לג ו): ״יִרְאַת יְיָ הִיא אוֹצָרוֹ״.",
+                "וְאֵין הָאַהֲבָה הַזֹּאת מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁנּוֹתֵן דַּעְתּוֹ לְקַיֵּם כָּל הַמִּצְווֹת כְּהִלְכָתָן, כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ הַמִּצְווֹת אֲשֶׁר צִוָּהוּ יוֹצֵר הַכֹּל – אֵין זֶה נִקְרָא ״אוֹהֵב״ גָּמוּר. לָכֵן יֹאהַב כָּל אֲשֶׁר יְבִיאֵהוּ לְאַהֲבַת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ. וְהָעוֹשֶׂה זֶה – טוֹב לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הַשִּׁשִּׁי – שַׁעַר הַשִּׂנְאָה </b></big>",
+                "הַשִּׂנְאָה. בַּמִּדָּה הַזֹּאת יֵשׁ בָּהּ לָאו, דִּכְתִיב (ויקרא יט יז): ״לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ״, וּבָזֶה הֻזְהַרְנוּ לְהָסִיר מִנַּפְשֵׁנוּ מִדַּת הַשִּׂנְאָה. וְהִיא מִדָּה הַגּוֹרֶמֶת עֲוֹנוֹת הַרְבֵּה, כְּמוֹ לָשׁוֹן הָרַע. כִּי הַשּׂוֹנֵא אֶת חֲבֵרוֹ מְסַפֵּר לְעוֹלָם בְּשִׂנְאָתוֹ וְקוֹבֵל עָלָיו, וְתָמִיד דּוֹרֵשׁ רָעָה עָלָיו וְשָׂמֵחַ לְאֵידוֹ; וְגוֹרֶמֶת נְזִיקִין, שֶׁיַּזִּיק לוֹ כְּשֶׁיּוּכַל לְהַזִּיק לוֹ, וְנוֹקֵם וְנוֹטֵר עָלָיו, וְלֹא יְרַחֵם עָלָיו אֲפִלּוּ הוּא דָּחוּק מְאוֹד. וּמֵחֲמַת הַשִּׂנְאָה יְגַנֶּה בְּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, וְיַשְׂנִיאֵם בְּעֵינָיו וּבְעֵינֵי אֲחֵרִים; וּמוֹנֵעַ טוֹב מִבְּעָלָיו, וְלֹא יוֹדֶה לוֹ עַל הָאֱמֶת. וְאִם חַיָּב הוּא לוֹ הוּא נוֹגְשׂוֹ.",
+                "יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי שִׂנְאָה: יֵשׁ שׂוֹנֵא חֲבֵרוֹ עֲבוּר שֶׁהִזִּיק לוֹ בְּמָמוֹנוֹ, אוֹ שֶׁהִכָּהוּ, אוֹ עֲבוּר שֶׁבִּיְּשָׁהוּ, אוֹ שֶׁהוֹצִיא עָלָיו שֵׁם רַע. עַל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – לֹא יִשְׂנָא חֲבֵרוֹ וְיִשְׁתֹּק, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בָּרְשָׁעִים (שמואל ב יג כב): ״וְלֹא דִבֶּר אַבְשָׁלוֹם עִם אַמְנוֹן לְמֵרָע וְעַד טוֹב, כִּי שָׂנֵא אַבְשָׁלוֹם אֶת אַמְנוֹן״. אֶלָּא מִצְוָה לְהוֹדִיעוֹ וְלוֹמַר לוֹ: לָמָּה עָשִׂיתָ לִי כָּךְ וְכָךְ? שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא שם): ״הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ״. וְאִם חָזַר וּבִקֵּשׁ לִמְחֹל לוֹ – צָרִיךְ לִמְחֹל לוֹ, וְלֹא יִהְיֶה הַמּוֹחֵל אַכְזָרִי. וְאַף אִם לֹא יְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לִמְחֹל לוֹ – לֹא יִשְׂנָאֵהוּ; אֶלָּא יִתְנַהֵג עִמּוֹ בְּאַהֲבָה, וּלְבַסּוֹף יָבוֹא לִידֵי כֵּן שֶׁיְּתַקֵּן לוֹ מָה שֶׁעִוֵּת.",
+                "יֵשׁ רָעָה מִמֶּנָּה וְהִיא שִׂנְאַת חִנָּם, וְהִיא הֶחֱרִיבָה בַּיִת שֵׁנִי (יומא ט ב). וְשִׂנְאָה מֵחֲמַת קִנְאָה הִיא רָעָה מִמֶּנָּה. וְרָאוּי לָאָדָם לְיַסֵּר אֶת נַפְשׁוֹ לְהִתְרַחֵק מֵהֶן. וְיֵשׁ שׂוֹנֵא חֲבֵרוֹ עֲבוּר שֶׁאֵינוֹ גּוֹמֵל לוֹ חֶסֶד, אִם שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ מַתָּנָה כְּפִי חֶפְצוֹ, אוֹ שֶׁאֵינוֹ מַלְוֶה לוֹ בִּשְׁעַת דְּחָקוֹ – כָּל זֶה רָאוּי לָאָדָם לְהִתְרַחֵק מִכַּיּוֹצֵא בָּזֶה. אַךְ יְקַבֵּל מֵאַהֲבָה כָּל מָה שֶׁיִּגְזֹר לוֹ הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא יִבְטַח בָּאָדָם. וְיַחֲשֹׁב: אִלּוּ הָיִיתִי זוֹכֶה מֵאֵת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא – הָיָה נוֹתֵן לִי זוּלַת מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם וְהַלְוָאָתָם. וְאִם הוּא עוֹמֵד בְּעֹנִי וּבְדֹחַק, אוֹ שֶׁהוּא חוֹלֶה וּמְיֻסָּר בְּיִסּוּרִין – יַחְשֹׁב אֲשֶׁר הַבּוֹרֵא לְטוֹבָתוֹ גָּזַר עָלָיו כָּל זֶה לְקַבֵּל מֵאַהֲבָה. וְאֵין סָפֵק: בַּעֲשׂוֹתוֹ זֶה, אָז תִּסְתַּלֵּק מִלִּבּוֹ כָּל שִׂנְאָה. וְזֶה יְסוֹד גָּדוֹל וְעַמּוּד חָזָק לַתּוֹרָה וְלַמִּצְווֹת, לְקַבֵּל מֵאַהֲבָה כָּל דָּבָר.",
+                "וּלְהַנְהִיג עַצְמוֹ בָּזֶה, וְלוֹמַר עַל כָּל פְּגָעָיו ״גַּם זוֹ לְטוֹבָה״. וּמִתְכַּוֵּן כֵּן בְּלִבּוֹ, וְשָׂמֵחַ בְּמִשְׁפַּט הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ – יִנָּצֵל מִשִּׂנְאָה וְאֵיבָה וְקִנְאָה.",
+                "וְגַם אֻמָּן שׂוֹנֵא בְּנֵי אֻמָּנוּתוֹ – הַכֹּל הֶבֶל וְרָעָה רַבָּה, כִּי יַחְשֹׁב: כָּל אָדָם לֹא יוּכַל לְהַרְוִיחַ יוֹתֵר מִמָּה שֶׁגָּזַר עָלָיו הַבּוֹרֵא.",
+                "וְהָרָעָה שֶׁבְּמִינֵי הַשִּׂנְאָה וְהַקָּשָׁה שֶׁבָּהֶן: כְּגוֹן בְּנֵי אָדָם הַשּׂוֹנְאִים מוֹכִיחֵיהֶם, וְהַמְּיַסְּרִין אוֹתָם לְהוֹרוֹתָם הַדֶּרֶךְ הַיְּשָׁרָה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ה י): ״שָׂנְאוּ בַשַּׁעַר מוֹכִיחַ״. וְיֵשׁ שִׂנְאָה רָעָה מִמֶּנָּה, כְּגוֹן בְּנֵי אָדָם הַשּׂוֹנְאִים עוֹשֵׂי טוֹבָה וְרוֹדְפֵי צֶדֶק, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לח כא): ״יִשְׂטְנוּנִי תַּחַת רָדְפִי טוֹב״. וְהַהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ זֶה הֵם שׂוֹנְאִים אֶת הַשֵּׁם, כִּי הֵם שׂוֹנְאִים אֶת אוֹהֲבָיו, וְהֵם שׂוֹנְאִים הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, אַחֲרֵי שֶׁהֵם גּוֹעֲלִים וּמוֹאֲסִים וְשׂוֹנְאִים הַמְּקַיְּמִים אוֹתָהּ.",
+                "אָמַר הֶחָכָם: אִם תִּרְצֶה שֶׁיִּשְׂנָאֲךָ חֲבֵרְךָ – תְּבַקְּרֵהוּ תָּמִיד. וְאִם תִּרְצֶה שֶׁיֹּאהַבְךָ – בַּקְּרֵהוּ לְעִתִּים רְחוֹקוֹת. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כה יז): ״הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ, פֶּן יִשְׂבָּעֲךָ וּשְׂנֵאֶךָ״.",
+                "וְצָרִיךְ שֶׁתֵּדַע כִּי מִי שֶׁיִּשְׂנָא בְּנֵי אָדָם – גַּם הֵם יִשְׂנָאוּהוּ. וְהַמַּגְבִּיר הַשִּׂנְאָה בְּלִבּוֹ – הוּא מֵבִיא עַל עַצְמוֹ רָעָה. וּכְשֶׁיֵּשׁ אַהֲבָה שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם – תָּשׁוּב לְשִׂנְאָה גְּדוֹלָה וְקִנְאָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַמְנוֹן (שמואל ב יג טו): ״וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה״.",
+                "אַל תַּאֲמִין בַּעֲצַת הַשּׂוֹנֵא וְהָאוֹיֵב, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יז ו): ״וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא״. וְדַע כִּי הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם מַרְאִים אֶת הָאַהֲבָה בְּדִבְרֵיהֶם, וְאֶפְשָׁר שֶׁהֵם שׂוֹנְאִים גְּמוּרִים בִּלְבָבָם, וְצָרִיךְ שֶׁלֹּא תַּאֲמִין בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם כו כד): ״בִּשְׂפָתָיו יִנָּכֵר שׂוֹנֵא, וּבְקִרְבּוֹ יָשִׁית מִרְמָה״. וְאַף עַל פִּי שֶׁמַּחֲלִיק לְךָ לְשׁוֹנוֹ וּמְדַבֵּר רַכּוֹת – אַל תַּטֶּה לִבְּךָ אֵלָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם פסוק כה): ״כִּי יְחַנֵּן קוֹלוֹ אַל תַּאֲמֶן בּוֹ, כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּוֹ״. וְזֶה כְּמוֹ שֶׁהֶרְאָה יוֹאָב לְאַבְנֵר בֶּן נֵר (שמואל ב ג כז), וְלַעֲמָשָׂא בֶּן יֶתֶר (שם כ ט י) הַשָּׁלוֹם וְהָאַהֲבָה, עַד שֶׁהֲרָגָם. וּכְמוֹ יִשְׁמָעֵאל עִם גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם (ירמיהו מא א ב), עַד שֶׁהֲרָגוֹ. אָמַר אֶחָד מִן הַחֲכָמִים: הַטּוֹב שֶׁבְּכָל מָה שֶׁתַּחֲשֹׁב עַל שׂוֹנַאֲךָ – שֶׁתְּשִׁיבֵהוּ אֶל אַהֲבָתְךָ אִם תּוּכַל.",
+                "יֵשׁ שִׂנְאָה שֶׁהִיא מִצְוָה, כְּגוֹן אָדָם רָשָׁע שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל תּוֹכֵחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח יג): ״יִרְאַת יְיָ שְׂנֹאת רָע״; וְאוֹמֵר (תהלים קלט כא-כב): ״הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא, וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט. תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים, לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי״. וְיִשְׂנָא שֶׁקֶר וּדְבַר כָּזָב. סוֹף דָּבָר: יִשְׂנָא כָּל דָּבָר הַמַּרְחִיק אוֹתוֹ וְהַמּוֹנְעוֹ מֵאַהֲבַת יוֹצֵר הַכֹּל, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שם קיט קכח): ״כָּל אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי״. וְזֶה כְּלָל גָּדוֹל: שֶׁיִּשְׂנָא אָדָם כָּל דְּבַר שֶׁקֶר. וְכָל מָה שֶׁיּוֹסִיף שִׂנְאָה לְדַרְכֵי הַשֶּׁקֶר – יוֹסִיף אַהֲבָה לַתּוֹרָה, כְּדִכְתִיב (שם קיט קסג): ״שָׁקֶר שָׂנֵאתִי וַאֲתַעֵבָה, תּוֹרָתְךָ אָהַבְתִּי״. וְיֹאהַב אֱמֶת וְשָׁלוֹם, כְּדִכְתִיב (זכריה ח יט): ״וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ״."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הַשְּׁבִיעִי – שַׁעַר הָרַחֲמִים </b></big>",
+                "הָרַחֲמִים. זֹאת הַמִּדָּה הִיא מְשֻׁבַּחַת מְאוֹד, וְהִיא אַחַת מִשְּׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הַמְּיֻחָסוֹת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּדִכְתִיב (שמות לד ו): ״רַחוּם וְחַנּוּן״. וְכָל מָה שֶׁיּוּכַל הָאָדָם לְהִתְנַהֵג בָּהּ – יִתְנַהֵג וְיִשְׁתַּדֵּל. וְכַמָּה שֶׁהָאָדָם רוֹצֶה שֶׁיְּרַחֲמוּ עָלָיו בִּשְׁעַת צָרְכּוֹ – כֵּן רָאוּי לוֹ שֶׁיְּרַחֵם עַל מִי שֶׁיִּצְטָרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ויקרא יט יח): ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״.",
+                "הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ חִלֵּק זֹאת הַמִּדָּה לַצַּדִּיקִים וְלַעֲבָדָיו לְהַכִּירָם בָּהּ, כַּאֲשֶׁר יָדַעְתָּ בְּיוֹסֵף (בראשית מג ל): ״כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו״. וְרָאוּי לַמַּשְׂכִּיל שֶׁתִּהְיֶה מִדַּת הָרַחֲמִים וְהַחֲנִינָה תְּקוּעָה וְנִמְצֵאת בְּלִבּוֹ כָּל הַיָּמִים.",
+                "וְיֵשׁ כַּמָּה מִינֵי רַחֲמָנוּת, וְהֵם רְחוֹקִים זֶה מִזֶּה. רַחֲמֵי הָאָב עַל הַבֵּן – זֶהוּ רַחֲמָנוּת הַבָּא מִטֶּבַע כָּל הַחַיִּים, כְּדֶרֶךְ הַכְּלָבִים וְהַבְּהֵמוֹת. וְאִם יִמְנַע שֵׁבֶט מוּסָר מִבְּנוֹ, כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו עָלָיו לְהַכּוֹתוֹ, וּמַנִּיחוֹ לֵילֵךְ בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ הָרַע – הִנֵּה זֶה הָרַחֲמָנוּת טוֹרֵד וּמְאַבֵּד אֶת הַבֵּן מֵחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. הִנֵּה הָאָדוֹן מְרַחֵם עַל עַבְדּוֹ, וְאָדָם הַמְּרַחֵם עַל חֲבֵרוֹ בְּמָקוֹם שֶׁמְּקַוֶּה מִמֶּנּוּ תּוֹעֶלֶת – בְּכָל זֶה הִיא טוֹבָה מְאוֹד שֶׁיִּתְפֹּס בְּלִבּוֹ מִדַּת הָרַחְמָנוּת. אֲבָל הַטּוֹב וְהַמְּעֻלֶּה שֶׁבְּמִדַּת הָרַחְמָנוּת: שֶׁיְּרַחֵם עַל בְּנוֹ לַהֲבִיאוֹ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כְּדִכְתִיב (ישעיהו לח יט): ״אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ״. וִירַחֵם עַל נִשְׁמָתוֹ יוֹתֵר מִמָּה שֶׁמְּרַחֵם עַל גּוּפוֹ. וְצָרִיךְ לְהַכּוֹתוֹ בְּשֵׁבֶט מוּסָר, לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה אֲפִלּוּ בְּאַכְזָרִיּוּת, כִּי זֶה הָאַכְזָרִיּוּת הוּא רַחֲמָנוּת. וְאַף הַמְגַדֵּל יָתוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו (שמות כב כא): ״כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן״ – מִצְוָה לְהַלְקוֹתוֹ בִּכְדֵי לְיַשְּׁרוֹ לְדֶרֶךְ יְשָׁרָה. אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לְנַהֵל הַיָּתוֹם בְּרַחֲמִים יוֹתֵר מִשְּׁאָר כָּל אָדָם, אַךְ לֹא יַנִּיחֵהוּ לֵילֵךְ בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ.",
+                "וְגַם צָרִיךְ שֶׁלֹּא יְרַחֵם עַל עַצְמוֹ יוֹתֵר מִדַּי, אֶלָּא צָרִיךְ לְיַסֵּר עַצְמוֹ וְלָכֹף יִצְרוֹ הָרַע.",
+                "וְכֵן יְרַחֵם עַל קְרוֹבָיו הָעֲנִיִּים, כְּדִכְתִיב (ישעיהו נח ז): ״וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִּתְעַלָּם״.",
+                "וְגַם עַל הָעֲנִיִּים יְרַחֵם, וּבְיוֹתֵר יְרַחֵם עַל יִרְאֵי הַשֵּׁם. וְזֶהוּ עִקַּר הָרַחֲמָנוּת – הַחוֹנֵן וְהַמְּרַחֵם עוֹבְדֵי הַשֵּׁם וְהָעוֹשִׂים רְצוֹנוֹ.",
+                "אֲבָל יֵשׁ רַחֲמָנוּת שֶׁהִיא רָעָה יוֹתֵר מֵאַכְזָרִיּוּת: כְּגוֹן הַמְרַחֵם עַל הָרְשָׁעִים וְהַמַּחֲזִיק אוֹתָם. וְיֵשׁ מִכְשׁוֹל גָּדוֹל לְאִישׁ הַמַּגְבִּיהַּ הָרְשָׁעִים וְהַנּוֹתֵן לָהֶם יָד, וּמַשְׁפִּיל הַטּוֹבִים וּמוֹאֵס בָּהֶם. וְעַל זֶה נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (דברים יג ט): ״וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו, וְלֹא תַחְמֹל״. לֹא יְרַחֵם עַל עָנִי בַּדִּין, כְּדִכְתִיב (שמות כג ג): ״וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ״ – שֶׁלֹּא יַטֶּה מִשְׁפָּט עֲבוּר דּוֹחֲקוֹ שֶׁל עָנִי. וְיֵשׁ רַחֲמָנוּת שֶׁהִיא אַכְזָרִיּוּת: כְּגוֹן הַנּוֹתֵן צְדָקָה לְעָנִי, וְאַחַר כָּךְ מַכְבִּיד עַל אוֹתוֹ עָנִי וְאוֹמֵר: נָתַתִּי לְךָ כָּךְ וְכָךְ, צָרִיךְ אַתָּה לִטְרֹחַ בַּעֲבוּרִי וְלַעֲבֹד אוֹתִי כְּכָל אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְךָ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי יב י): ״וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי״.",
+                "גַּם עַל הַבְּהֵמוֹת צָרִיךְ לְרַחֵם. כִּי אָסוּר לְצַעֵר בַּעֲלֵי חַיִּים, וְעַל זֶה אָמְרָה תּוֹרָה (דברים כב ד): ״הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ״. וְצָרִיךְ לְהַאֲכִיל לִבְהֶמְתּוֹ קֹדֶם שֶׁיֹּאכַל הוּא (ברכות מ א).",
+                "מִדַּת הָרַחְמָנוּת הִיא סִימָן לְזֶרַע אַבְרָהָם אָבִינוּ, זֶרַע יִשְׂרָאֵל, כְּדִכְתִיב (דברים יג יח): ״וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים, וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ״ (יבמות עט א). לָכֵן כָּל אָדָם יַרְגִּיל עַצְמוֹ לְדַבֵּר כָּל דְּבָרָיו בִּלְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים וְרַחֲמָנוּת. גַּם בְּעֵת הִתְפַּלְלוֹ – יַעֲשֶׂה תְּפִלָּתוֹ תַּחֲנוּנִים (אבות ג יג). וּמְאוֹד יְקַבֵּל אָדָם שָׂכָר גָּדוֹל מִדִּבְרֵי רַחֲמָנוּת, בְּדַבְּרוֹ עַל לֵב עָנִי דְּבָרִים רַכִּים.",
+                "וְרַבִּים יוֹדְעִים מִצְוַת חִיּוּב הַצְּדָקָה וּשְׂכַר פְּעֻלָּתָהּ, אֲבָל אֵינָם יוֹדְעִים גֹּדֶל מִצְוַת הַדִּבּוּרִים. הֲלוֹא תִּרְאֶה כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (בבא בתרא ט ב): הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לֶעָנִי מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת, וְהַמְּפַיְּסוֹ מִתְבָּרֵךְ בְּאַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת. לָכֵן בְּדִבּוּר שְׂפָתָיו יִלְבַּשׁ צְדָקָה לְדַבֵּר עַל לֵב עָנִי, וְיִהְיוּ דְּבָרָיו בְּנַחַת לְעָנִי וְאֶבְיוֹן, וִינַחֲמֵהוּ מִמַּעֲשָׂיו וּמֵעִצְּבוֹן יָדָיו, וִינַשְּׂאֵהוּ.",
+                "וְאַתָּה בֶּן אָדָם תְּרַחֵם עַל נִשְׁמָתְךָ הַמִּתְקַיֶּמֶת לַעֲדֵי עַד, לַהֲבִיאָהּ אֶל תַּעֲנוּג מֻפְלָא אֲשֶׁר לֹא רָאֲתָה עַיִן. וְלֹא יְבִיאֲךָ רֹב תַּאֲוָתְךָ לְחֵטְא, וְתִהְיֶה נִדְחֶה מֵאוֹר אֶל חֹשֶׁךְ. חֲמֹל עַל עַצְמְךָ, וְחוּס עַל נַפְשְׁךָ, וְאַל תְּחַלֵּל הוֹד נִשְׁמָתְךָ בְּהֶבְלֵי הַתַּעֲנוּגִים. אָמַר הֶחָכָם: מִן הַנְּדִיבוּת יַעֲמוֹד אָדָם בְּמִדַּת הָרַחֲמִים. וּבְדִבְרֵי שְׁלֹמֹה מְצַוֶּה עַל הָרַחֲמִים וְעַל הַחֲנִינָה בְּאָמְרוֹ (משלי כד יא): ״הַצֵּל לְקוּחִים לַמָּוֶת, וּמָטִים לַהֶרֶג״.",
+                "וּמַעֲלַת הַמִּדָּה הַזֹּאת תַּבְחִין וְתַשְׁכִּיל, אֲשֶׁר הַבּוֹרֵא מִתְנַהֵג בָּהּ עִם כָּל הַבְּרוּאִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמה ט): ״וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו״."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הַשְּׁמִינִי – שַׁעַר הָאַכְזָרִיּוּת </b></big>",
+                "הָאַכְזָרִיּוּת הִיא הֵפֶךְ הָרַחֲמָנוּת, כְּדִכְתִיב: ״אַכְזָרִי הֵמָּה וְלֹא יְרַחֵמוּ״ (ירמיהו נ מב). וְאֵין הַמִּדָּה הַזֹּאת נִמְצֵאת בַּצַּדִּיקִים, אַךְ הִיא בְּנֶפֶשׁ הָרְשָׁעִים, כְּדִכְתִיב (משלי יב י): ״וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי״. וְגַם הַמִּדָּה הַזֹּאת נִמְצֵאת בְּעַזֵּי פָּנִים, כְּדִכְתִיב (דברים כח נ): ״גּוֹי עַז פָּנִים, אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן, וְנַעַר לֹא יָחֹן״. וּכְבָר יָדַעְתָּ רָעַת מִדַּת הָעַזּוּת. צֵא וּלְמַד רֹעַ הָאַכְזָרִיּוּת, כִּי לְעִנְיַן תַּשְׁלוּמֵי אִישׁ רַע, הַמּוֹרֵד וְהַמַּמְרֶה, נֶאֱמַר (משלי יז יא): ״אַךְ מְרִי יְבַקֶּשׁ רָע, וּמַלְאָךְ אַכְזָרִי יְשֻׁלַּח בּוֹ״. כָּל הָאַכְזָרִי – אֵין בּוֹ גְּמִילוּת חֲסָדִים, כְּדִכְתִיב (משלי יא יז): ״גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד, וְעֹכֵר שְׁאֵרוֹ אַכְזָרִי״.",
+                "הָאַכְזָרִי רָחוֹק מְאוֹד מִן הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, כִּי לֹא יְרַחֵם עַל הָעֲנִיִּים, לֹא יַלְוֶה לָהֶם בִּשְׁעַת דָּחְקָם, וְלֹא יִתֵּן לָהֶם מְאוּמָה. וּכְתִיב (שם יט יז): ״מַלְוֵה יְיָ חוֹנֵן דָּל״; וְנֶאֱמַר (תהלים קיב ה): ״טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה, יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט״; וְאוֹמֵר (שם מא ב): ״אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל, בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יְיָ״ – וְכָל אֵלֶּה הֵם הִפּוּךְ הָאַכְזָרִי.",
+                "גַּם הוּא לֹא יִצְטַעֵר עַל צָרוֹת חֲבֵרָיו, כַּאֲשֶׁר תִּרְאֶה בְּדָוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁאָמַר (שם לה יג): ״וַאֲנִי בַּחֲלוֹתָם לְבוּשִׁי שָׂק, עִנֵּיתִי בַצּוֹם נַפְשִׁי, וּתְפִלָּתִי עַל חֵיקִי תָשׁוּב״. וּבְאִיּוֹב כְּתִיב (ל כה): ״אִם לֹא בָכִיתִי לִקְשֵׁה יוֹם, עָגְמָה נַפְשִׁי לָאֶבְיוֹן״ – וְכָל זֶה רָחוֹק מִן הָאַכְזָרִי. וְאֵין הַמִּדָּה הַזֹּאת נִמְצֵאת אֶלָּא בַּאֲנָשִׁים אֲשֶׁר טִבְעָם כְּטֶבַע הָאֲרָיוֹת, שֶׁטּוֹרְפִים וְחוֹמְסִים. וּבְעֵת אֲשֶׁר תִּתְחַזֵּק הַנֶּפֶשׁ הַכַּעֲסָנִית עַל הָאָדָם, אָז בּוֹרֵחַ מִדַּת הָרַחְמָנוּת, וְהָאַכְזָרִיּוּת מִתְגַּבֶּרֶת לַהֲרֹס וְלִנְתֹּץ, כְּדִכְתִיב (משלי כז ד): ״אַכְזְרִיּוּת חֵמָה וְשֶׁטֶף אָף״ – אֵין חֵמָה כְּחֵמָה שֶׁל אַכְזָרִיּוּת. אֲבָל בְּמִדַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ תִּמְצָא ״בְּרֹגֶז – רַחֵם תִּזְכֹּר״ (חבקוק ג ב); אֲבָל זֶה רָחוֹק מִן הָאָדָם לְרַחֵם בְּעֵת הַכַּעַס. וְעוֹד הַמִּדָּה הַזֹּאת בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם לְהַשִּׂיג נְקָמָה בְּאוֹיְבָיו, כְּדִכְתִיב (משלי ו לד): ״וְלֹא יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם״. פֵּרוּשׁ: כְּשֶׁיֵּשׁ נְקָמָה – אֵין חֶמְלָה אֶלָּא אַכְזָרִיּוּת. וְהַכָּתוּב אוֹמֵר (ויקרא יט יח): לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר״ – אֲפִלּוּ לִטֹּר בַּלֵּב הֻזְהַרְנוּ, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה בַּיָּדַיִם לְהַכּוֹת חֲבֵרוֹ. הֲלוֹא אַף אִם נָפַל בְּלֹא פְּשִׁיעָתוֹ לֹא יִשְׂמַח, כְּדִכְתִיב (משלי כד יז): ״בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח, וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ״. וְהַנּוֹקֵם וְהַנּוֹטֵר אֵינוֹ מַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו, וְאֵינוֹ מוֹחֵל לַחֲבֵרָיו הַפּוֹשְׁעִים עָלָיו, וְזֶה גּוֹרֵר הַמַּחֲלֹקֶת וְהַשִּׂנְאָה. וּכְבָר יָדַעְתָּ מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים מִדַּת הַשָּׁלוֹם.",
+                "וּבִכְלַל הָאַכְזָרִיּוּת: הַגּוֹזֵל חֲבֵרוֹ מְאוּמָה מִשֶּׁלּוֹ, וּבָזֶה מְצַעֵר אוֹתוֹ. וְעֹנֶשׁ גָּדוֹל יֵשׁ לְגוֹזֵל עָנִי, וְחַיָּבִים עָלֶיהָ מִיתָה, כְּדִכְתִיב (משלי כב כב): ״אַל תִּגְזָל דָּל, כִּי דַּל הוּא״; וּכְתִיב (שם פסוק כג): ״כִּי יְיָ יָרִיב רִיבָם, וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ״. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת חֲמוּרוֹת מִן הַגָּזֵל – עֹנֶשׁ הַגָּזֵל חָמוּר מְאוֹד, כְּדִכְתִיב בְּדוֹר הַמַּבּוּל (בראשית ו יג): ״קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם״. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין קח א): קֻפָּה מְלֵאָה עֲווֹנוֹת – אֵין מְקַטְרֵג בְּכֻלָּן כְּמוֹ הַגָּזֵל. וּמִי שֶׁמְּצַעֵר יָתוֹם וְאַלְמָנָה בְּגָזֵל, אוֹ בְּהַכְלָמָה וּבְכָל מִינֵי צַעַר – מִתְחַיֵּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם. וְכֵן הַדַּיָּנִים, שֶׁבְּיָדָם לְהַצִּילָם מִיַּד עוֹשְׁקֵיהֶם וְאֵינָם דָּנִים דִּין יָתוֹם וְאַלְמָנָה – בְּנֵי מָוֶת הֵם, כְּדִכְתִיב (שמות כב כא): ״כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן״; וּכְתִיב (שם פסוק כב): ״אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ, כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי, שָׁמוֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ״; וּכְתִיב (שם פסוק כג): ״וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב, וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים״. מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה: נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת – כְּנֶגֶד עִנּוּי אַלְמָנוֹת, בְּנֵיכֶם יְתוֹמִים – כְּנֶגֶד עִנּוּי יְתוֹמִים.",
+                "וְהַמְּצַעֵר כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה ז): ״וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ״. וְזֶה ״לֹא תוֹנוּ״, רוֹצֶה לוֹמַר: בְּאוֹנָאַת דְּבָרִים אָמוּר (בבא מציעא נח ב). אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא נט א): כָּל הַשְּׁעָרִים נִנְעָלִים, חוּץ מִשַּׁעֲרֵי אוֹנָאָה. לָכֵן יִזָּהֵר כָּל אָדָם שֶׁלֹּא יְצַעֵר אֶת חֲבֵרוֹ בְּשׁוּם דָּבָר, לֹא בְּמַעֲשֶׂה וְלֹא בִּדְבָרִים.",
+                "הַגּוֹזֵל עָנִי, כְּאִלּוּ נוֹטֵל נִשְׁמָתוֹ; וַאֲפִלּוּ אִם גָּזַל מִמֶּנּוּ דָּבָר מוּעָט, כְּגוֹן פְּרוּטָה – מִתְחַיֵּב מִיתָה (בבא קמא קיט א). גַּם זֶה מִמִּדַּת אַכְזָרִיּוּת: הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע עַל חֲבֵרוֹ, וּבָזֶה גּוֹרֵם צַעַר וּבֹשֶׁת. וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רַע בִּפְגָם הַמִּשְׁפָּחָה – אֵין לוֹ כַּפָּרָה עוֹלָמִית.",
+                "״לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה״ (שמות כב כד) – שֶׁלֹּא יְצַעֵר הַלּוֹוֶה, וְלֹא יַעֲבֹר הַמַּלְוֶה לְפָנָיו וְיוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ בַּמֶּה לִפְרֹעַ, כִּי הוּא מַצִּיק לוֹ בָּזֶה (בבא מציעא עה ב). וְהֻזְהַרְנוּ לְהָסִיר מִנַּפְשׁוֹתֵינוּ מִדַּת הָאַכְזָרִיּוּת, דִּכְתִיב (שמות כב כא): ״כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן״; וְנֶאֱמַר (ויקרא כה יז): וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ״. גַּם לְהָשִׁיב לֶעָנִי הָעֲבוֹט, כְּדִכְתִיב (שמות כב כה): ״אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ, עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ״; וְנֶאֱמַר (שם פסוק כו): ״וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי, וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי״; וְנֶאֱמַר (שם פסוק כ): ״וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ״.",
+                "גַּם מִן הַבְּהֵמָה יַרְחִיק אַכְזָרִיּוּת, כְּדִכְתִיב (משלי יב י): ״יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ״ – שֶׁלֹּא לְהַטְרִיחַ יוֹתֵר מִדַּי, וְשֶׁלֹּא יַרְעִיב אוֹתָהּ. וְכֵן כְּתִיב (שמות כג ה): ״כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ, עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ״. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (בבא מציעא לב ב): צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים דְּאוֹרָיְתָא. וְאִם אַתָּה אִישׁ יָראוּי, וְאֵימָתְךָ מֻטֶּלֶת עַל הַבְּרִיּוֹת, וּמָה שֶׁתְּצַוֶּה עֲלֵיהֶם יְרֵאִים לְהָשִׁיב פָּנֶיךָ – הִזָּהֵר בְּךָ מְאוֹד שֶׁלֹּא לְהַכְבִּיד עֲלֵיהֶם הַמַּשָּׂא, וַאֲפִלּוּ לְהָחֵם צַפַּחַת הַמַּיִם, אוֹ לָצֵאת בִּשְׁלִיחוּת אֶל רְחוֹב הָעִיר לִקְנוֹת רַק כִּכַּר לֶחֶם. וְעַל זֶה נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (ויקרא כה מו): ״וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו, לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ״. וּבָזֶה הֻזְהַרְנוּ שֶׁלֹּא יַעֲבֹד אָדָם בַּחֲבֵרוֹ עֲבוֹדָה קָשָׁה, וְלֹא יְצַוֶּה עָלָיו אֶלָּא דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה בִּרְצוֹנוֹ וּמִדַּעְתּוֹ. וְעַבְדּוֹ הַכְּנַעֲנִי – מֻתָּר לַעֲבֹד בּוֹ בְּפֶרֶךְ; אַף עַל פִּי כֵן מִדַּת חֲסִידוּת הִיא לִהְיוֹת רַחֲמָן, וְלֹא יַכְבִּיד עוֹל עָלָיו וְלֹא יְבַזֵּהוּ, לֹא בַּיָּד וְלֹא בִּדְבָרִים: לַעֲבוֹדָה מְסָרוֹ הַכָּתוּב, וְלֹא לְבֹשֶׁת (נידה מז א). וִידַבֵּר עִמּוֹ בְּנַחַת אַף בִּשְׁעַת מְרִיבָה, וְיִשְׁמַע בְּטַעֲנוֹתָיו. וְכֵן אָמַר אִיּוֹב (לא יג-טו): ״אִם אֶמְאַס מִשְׁפַּט עַבְדִּי וַאֲמָתִי, בְּרִבָם עִמָּדִי. וּמָה אֶעֱשֶׂה כִּי יָקוּם אֵל, וְכִי יִפְקֹד מָה אֲשִׁיבֶנּוּ? הֲלֹא בַבֶּטֶן עֹשֵׂנִי עָשָׂהוּ, וַיְכֻנֶנּוּ בָּרֶחֶם אֶחָד״.",
+                "חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ נוֹתְנִים לָעֶבֶד מִכָּל תַּבְשִׁיל וְתַבְשִׁיל שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים, וּמַקְדִּימִים מְזוֹן הַבְּהֵמוֹת וְהָעֲבָדִים לִסְעוּדַת עַצְמָן (ברכות מ א), שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר (תהלים קכג ב): ״הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם, כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ, כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ״. וְהֶחָסִיד הִקְדִּים וְנָתַן לְעַבְדּוֹ מִכָּל תַּבְשִׁיל וְתַבְשִׁיל קֹדֶם שֶׁאָכַל הוּא, וּבִזְכוּת זֶה הִקְדִּים אֵלִיָּהוּ לְדַבֵּר עִמּוֹ (כתובות סא א).",
+                "הַתּוֹרָה אָמְרָה (ויקרא יט יח): ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״ – וְכָל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִדַּת הָאַכְזָרִיּוּת רָחוֹק מְאוֹד מִזֶּה. הָאַכְזָרִי אֵין רוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, וְאֵין חִנּוֹ נָטוּי בְּעֵינֵי הָעוֹלָם.",
+                "וַאֲפִלּוּ בִּמְקוֹם תּוֹכֵחָה הֻזְהַרְנוּ שֶׁלֹּא לְהוֹכִיחַ חֲבֵרוֹ בְּאַכְזָרִיּוּת, כְּדִכְתִיב (שם פסוק יז): ״הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ, וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא״.",
+                "פֵּרוּשׁ: אֶל תּוֹכִיחֵהוּ בְּחָזְקָהּ וּבְאַכְזָרִיּוּת לְבַיְּשׁוֹ, וּתְקַבֵּל עָלָיו חֵטְא. עַד עַתָּה סִפַּרְנוּ רָעַת הָאַכְזָרִיּוּת. אַךְ יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁצָּרִיךְ לִנְהֹג בְּאַכְזָרִיּוּת כְּנֶגֶד הָרְשָׁעִים, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר אִיּוֹב (כט יז): ״וָאֲשַׁבְּרָה מְתַלְּעוֹת עַוָּל, וּמִשִּׁנָּיו אַשְׁלִיךְ טָרֶף״; וּכְמוֹ שֶׁאָמְרָה הַתּוֹרָה לְהָמִית הָרְשָׁעִים וּלְהַלְקוֹתָם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (כתובות פו א): מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת סֻכָּה, וְצִיצִית לְטַלִּיתוֹ, וּמְזוּזָה לְפִתְחוֹ – מַכִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ. וְכָל זֶה צָרִיךְ אַכְזָרִיּוּת, לִרְדֹּף הָרְשָׁעִים וּלְהַכְבִּיד עֲלֵיהֶם לְהַחֲזִירָם לַמּוּטָב.",
+                "וְצָרִיךְ לִהְיוֹת אַכְזָרִי בַּדִּין, שֶׁלֹּא יְרַחֵם עַל קְרוֹבָיו וְאוֹהֲבָיו וְעַל הַדַּלִּים, אַךְ צָרִיךְ לִפְסֹק עֲלֵיהֶם הַדִּין. וְעוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (ערובין כב א): בְּמִי אַתָּה מוֹצֵא דִבְרֵי תוֹרָה? בְּמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ אַכְזָרִי עַל בָּנָיו כְּעוֹרֵב. כְּמוֹ רַב אַדָּא בַּר מַתְנָא שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְאָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: יְלָדֶיךָ מָה אֶעֱשֶׂה לָהֶם? וְהֵשִׁיב לוֹ: אִיכָּא קוּרָמֵי יְרָקוֹת בְּאַגְמָא.",
+                "כִּי זֶה דָּבָר בָּרוּר: הַמְּרַחֵם עַל בָּנָיו יוֹתֵר מִדַּי, מִתּוֹךְ כָּךְ חוֹשֵׁב לְהַרְוִיחַ מָמוֹן, וְלֹא יָחוּשׁ אֵיךְ יָבוֹא לוֹ הַמָּמוֹן בְּאִסּוּר אוֹ בְּהֶתֵּר, כִּי הָאַהֲבָה מְקַלְקֶלֶת אֶת הַשּׁוּרָה. וְגַם מִתּוֹךְ הַטִּרְדָּה שֶׁהוּא טוֹרֵחַ יוֹם וָלַיְלָה לְהַמְצִיא מְזוֹנוֹתָם וְצָרְכָּם בְּרֶוַח – מִתּוֹךְ כָּךְ הוּא בָּטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, כִּי יַעֲשֶׂה עֲסָקָיו עִקָּר. וּמִתּוֹךְ כָּךְ כָּל מַעֲשָׂיו מְבֻלְבָּלִים.",
+                "וְצָרִיךְ לִהְיוֹת אַכְזָרִי עַל הָרְשָׁעִים, שֶׁלֹּא לְרַחֵם עֲלֵיהֶם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (קהלת רבה ז לג): כָּל מִי שֶׁנַּעֲשָׂה רַחֲמָן בִּמְקוֹם אַכְזָרִי – סוֹף שֶׁנַּעֲשָׂה אַכְזָרִי בִּמְקוֹם רַחֲמָן. וְכֵן תִּמְצָא בְּשָׁאוּל הַמֶּלֶךְ, בִּשְׁבִיל שֶׁרִחֵם עַל אֲגַג, יָצָא מִמֶּנּוּ הָמָן שֶׁנַּעֲשָׂה מֵצֵר לְיִשְׂרָאֵל (מגילה יג א). גַּם יִהְיֶה אַכְזָר עַל גּוּפוֹ, לִטְרֹחַ תָּמִיד לַעֲשׂוֹת רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְלֹא יְרַחֵם עַל גּוּפוֹ לְעַדֵּן אוֹתוֹ וְלֵילֵךְ בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ, אַךְ יִתְאַכְזֵר עַל עַצְמוֹ לָכֹף אֶת יִצְרוֹ הָרַע, לִחְיוֹת חַיֵּי צַעַר וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּלְקַיֵּם הַמִּצְווֹת, אַף אִם הַדָּבָר כָּבֵד עָלָיו מְאוֹד. וְלֹא יִהְיֶה אַכְזָרִי עַל עַצְמוֹ יוֹתֵר מִדַּי לְקַלְקֵל גּוּפוֹ, אַךְ יִתְפֹּשׂ מִדָּה בֵּינוֹנִית.",
+                "וְאַתָּה, בֶּן אָדָם, עַיֵּן עַל עַצְמְךָ וְתִתְרַחֵק מִן הָאַכְזָרִיּוּת. אַךְ תְּרַחֵם עַל עֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵּיתְךָ: ״וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ״ (דברים יג יח) – כָּל הַמְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת, מְרַחֲמִים עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם (שבת קנא ב). לָכֵן אַל תְּסַלֵּק מֵעָלֶיךָ הָרַחֲמִים, אַךְ הִשָּׁמֵר מִמִּדַּת אַכְזָרִיּוּת; וְאָמַר שְׁלֹמֹה: ״פֶּן תִּתֵּן לַאֲחֵרִים הוֹדֶךָ, וּשְׁנוֹתֶיךָ לְאַכְזָרִי״ (משלי ה ט). וְהִזָּהֵר מִן הַנְּקָמָה הַיּוֹצֵא מִן הָאַכְזָרִיּוּת. אַךְ אִם תִּרְצֶה לְהִנָּקֵם מֵאוֹיְבֶיךָ תּוֹסִיף מַעֲלוֹת טוֹבוֹת, וְתֵלֵךְ בְּדַרְכֵי יְשָׁרִים; וּבָזֶה תִּנָּקֵם מִשּׂוֹנַאֲךָ, כִּי הוּא מִצְטַעֵר עַל מִדָּתְךָ הַטּוֹבָה וְעַל שִׁמְךָ הַטּוֹב, וְיִתְאַבֵּל בְּשָׁמְעוֹ שִׁמְעֲךָ הַטּוֹב. אֲבָל אִם תַּעֲשֶׂה מַעֲשִׂים מְכֹעָרִים, אָז יִשְׂמַח שׂוֹנַאֲךָ עַל קְלוֹנְךָ וְחֶרְפָּתְךָ, וְהִנֵּה הוּא מִתְנַקֵּם בְּךָ.",
+                "וְאִם תִּרְצֶה לְרַחֵם עַל בָּנֶיךָ וְעַל קְרוֹבֶיךָ וּלְכַבְּדָם כָּבוֹד גָּדוֹל – תַּעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים. וְזֶה הַדָּבָר טוֹב לָהֶם מְאוֹד, שֶׁיִּתְכַּבְּדוּ בְּךָ וְלֹא יִשְׂאוּ עָלֶיךָ חֶרְפָּה. וְאֵין לְךָ בּוּשָׁה גְּדוֹלָה מִזֶּה מִמִּי שֶׁאֲבוֹתָיו וּקְרוֹבָיו רְשָׁעִים, כְּמוֹ שֶׁאָבִיו גַּנָּב וְגַזְלָן, אוֹ שְׁאָר מַעֲשִׂים מְפֻרְסָמִים הַמְגֻנִּים בְּעֵינֵי הָעוֹלָם, כָּל זַרְעוֹ מְגֻנֶּה אַחֲרָיו לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת, שֶׁיֹּאמְרוּ: אֵלּוּ הֵן זַרְעוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע! גַּם בְּעָווֹן אָבוֹת בָּנִים מֵתִים, כְּדִכְתִיב (שמות כ ה): ״פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים, עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים״. רְאֵה וְהָבֵן: הֲיֵשׁ יוֹתֵר אַכְזָרִי מִמִּי שֶׁבָּנָיו מֵתִים בִּשְׁבִיל חֶטְאוֹ?! וְאֵין לְךָ מְרַחֵם עַל בָּנָיו יוֹתֵר מִן הַצַּדִּיק, כִּי זְכוּתוֹ עוֹמֵד לְאֶלֶף דּוֹר.",
+                "אַבְרָהָם עָקַד אֶת בְּנוֹ, וְנִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִזְכֹּר הַזְּכוּת הַהוּא לְבָנָיו לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת. וּבְשָׁעָה שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בָּעֵגֶל, עָמַד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בִּתְפִלָּה וְאָמַר (שמות לב יג): ״זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ״. וְכֵן שְׁלֹמֹה (דברי הימים ב ו מב): ״זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ״ – וְנַעֲנוּ. וְכֵן אָנוּ מַזְכִּירִים בְּכָל יוֹם זְכוּת אָבוֹת.",
+                "לָכֵן תֵּדַע, שֶׁאֵין אַכְזָרִים כְּבַעֲלֵי עֲבֵרוֹת. כִּי בַּעֲווֹן שִׂנְאַת חִנָּם נֶחֱרַב בַּיִת שֵׁנִי (יומא ט ב). וְכָל פֻּרְעָנוּיוֹת בָּאוֹת לָעוֹלָם בִּשְׁבִיל עֲבֵרוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם (שבת לב ב): בַּעֲווֹן חַלָּה – אֵין בְּרָכָה בַּמְּכֻנָּס. בַּעֲווֹן בִּטּוּל תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת – הַשָּׁמַיִם נֶעֱצָרִים. בַּעֲווֹן עִנּוּי הַדִּין, וְעִוּוּת הַדִּין, וְקִלְקוּל הַדִּין, וַעֲווֹן בִּטּוּל תּוֹרָה – חֶרֶב וּבִזָּה רַבָּה, וְדֶבֶר וּבַצֹּרֶת בָּא לָעוֹלָם. וְכֵן הַרְבֵּה. וּבֶאֱמֶת אֵלּוּ הַגּוֹרְמִים הַפֻּרְעָנוּת הֵמָּה אַכְזָרִים עַל עַצְמָם וְעַל בְּנֵיהֶם וְעַל אַנְשֵׁי דּוֹרָם, וְהַצַּדִּיקִים הֵם רַחֲמָנִים עֲלֵיהֶם וְעַל בְּנֵיהֶם וְעַל דּוֹרָם. כִּדְאָמְרִינַן (ברכות יז ב), שֶׁכָּל הָעוֹלָם נִזּוֹן בִּזְכוּת רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא.",
+                "גַּם זֶה תְּשׁוּבָה לָעֲנִיִּים הָאוֹמְרִים: בַּמֶּה נַעֲשֶׂה טוֹבָה? הֲלוֹא אֵין בְּיָדֵינוּ מְאוּמָה לִתֵּן צְדָקָה לָעֲנִיִּים. וְאֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁל הֶבֶל הֵם, כִּי יָכוֹל לִתֵּן צְדָקָה בְּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים וּבְקִיּוּם הַמִּצְווֹת, אֲשֶׁר יִזָּהֵר בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בְּכָל יְכָלְתּוֹ, וּבִזְכוּת הַטּוֹבִים וְהַצַּדִּיקִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵיטִיב לָעוֹלָם וּמְפַרְנְסָם. הֲיֵשׁ צְדָקָה גְּדוֹלָה מִזֹּאת?! גַּם הֶעָנִי יִתֵּן צְדָקָה מְעַט, וַאֲפִלּוּ הוּא מִתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה; וְיִהְיֶה שְׂכָרוֹ כָּפוּל וּמְכֻפָּל, כִּי הַמְּעַט מִשֶּׁלּוֹ חָשׁוּב כְּמוֹ הַרְבֵּה שֶׁל הֶעָשִׁיר. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (מנחות קי א): אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הַתְּשִׁיעִי – שַׁעַר הַשִּׂמְחָה </b></big>",
+                "הַשִּׂמְחָה. הַמִּדָּה הַזֹּאת בָּאָה לָאָדָם מֵחֲמַת רֹב שַׁלְוָה בְּלִבּוֹ בְּלִי פֶּגַע רַע. וְאָדָם הַמַּשִּׂיג תַּאֲוָתוֹ, וְלֹא יֶאֱרַע לוֹ דָּבָר הַמַּעֲצִיב אוֹתוֹ – בָּזֶה יִהְיֶה לוֹ שִׂמְחָה תָּדִיר. וּמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שִׂמְחָה תָּדִיר – יָאִירוּ פָּנָיו, וְזִיווֹ מַבְהִיק, וְגוּפוֹ בָּרִיא, וְאֵין זִקְנָה מְמַהֶרֶת לָבוֹא עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יז כב): ״לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב גֵּהָה״. וּמִן הַשִּׂמְחָה יָבוֹא שְׂחוֹק לָאָדָם. וְאֵין רָאוּי לְאִישׁ מַשְׂכִּיל לְהַרְבּוֹת בִּשְׂחוֹק, כִּי עִם הַשְּׂחוֹק מִשְׁתַּתֵּף דֵּעָה קַלָּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ז ו): ״כִּי כְקוֹל הַסִּירִים תַּחַת הַסִּיר – כֵּן שְׂחוֹק הַכְּסִיל״. וּכְבָר נֶאֱמַר מֵאוֹתוֹת הַשּׁוֹטֶה שֶׁשּׁוֹחֵק בְּמָקוֹם שֶׁאֵין רָאוּי בּוֹ הַשְּׂחֹק. וְאֵין רָאוּי לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מוּסָר לְהִתְנַהֵג בִּשְׂחוֹק בְּמוֹשָׁבוֹת וּבְמַעֲמָדוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ: מִי שֶׁרַב שְׂחוֹקוֹ – מִתְמַעֵט מוֹרָאוֹ, כִּי בִּשְׁעַת הַשְּׂחוֹק אֵין יָכוֹל לְכַוֵּן אַחַר שׁוּם יִרְאַת הַשֵּׁם אֱלֹהִים. וְכָל שֶׁכֵּן אִם יְשַׂחֵק בְּטִיּוּלִים אוֹ בְּקֻבִּיּוֹת, שֶׁאֵין יִרְאַת אֱלֹהִים עָלָיו. לָכֵן יְיַסֵּר אָדָם אֶת עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יְשַׂחֵק, וְשֶׁלֹּא יִקְנֶה לוֹ רַב אוֹ חָבֵר מְשַׂחֵק, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו טו יז): ״לֹא יָשַׁבְתִּי בְסוֹד מְשַׂחֲקִים וָאֶעְלֹז״; וּכְתִיב (משלי יד כג): ״בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר״.",
+                "הַרְבֵּה רָעוֹת יֵשׁ בַּשִּׂמְחָה וּבַשְּׂחוֹק. כְּמוֹ הַשָּׂמֵחַ בְּמִכְשׁוֹל חֲבֵרוֹ, בְּעֵת שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ פֶּגַע רַע מִפִּגְעֵי הָעוֹלָם. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כד יז): ״בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח״. וְעוֹד יֵשׁ שִׂמְחָה רָעָה מִזֹּאת, כְּמוֹ הַשָּׂמֵחַ כְּשֶׁחֲבֵרוֹ נִכְשָׁל בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, אוֹ שָׂמֵחַ בְּמִעוּט יְדִיעָתוֹ. צָרִיךְ שֶׁתָּבִין: עֶבֶד הַמְּשָׁרֵת לַמֶּלֶךְ בֶּאֱמוּנָה, שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהִצְטַעֵר בִּרְאוֹתוֹ אֲנָשִׁים הַמּוֹרְדִים בַּאֲדוֹנוֹ וְהַמְּחָרְפִים אוֹתוֹ, וּמְחֻיָּב לְהוֹכִיחָם עַל פְּנֵיהֶם וּלְהוֹדִיעַ נַבְלוּתָם. אֲבָל בִּהְיוֹת הָעֶבֶד שָׂמֵחַ בִּרְאוֹתוֹ קִלְקוּל אֲדוֹנָיו וְחֶרְפָּתוֹ – אֵין זֶה עֶבֶד נֶאֱמָן, רַק חָבֵר לְאִישׁ מַשְׁחִית, וַעֲווֹנוֹ יִשָּׂא. וְהִנֵּה הַכָּתוּב אוֹמֵר (תהלים קמז יא): ״רוֹצֶה יְיָ אֶת יְרֵאָיו״, וּמִי שֶׁשָּׂמֵחַ בְּמִכְשׁוֹל חֲבֵרוֹ – אֵין רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. עַל כֵּן הִתְפַּלֵּל רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה (ברכות כח ב): אַל יִכָּשְׁלוּ חֲבֵרַי בִּדְבַר הֲלָכָה וְאֶשְׂמַח בָּהֶם, וְלֹא אֶכָּשֵׁל וְיִשְׂמְחוּ בִּי. וְעַל כֵּן הִתְפַּלֵּל רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה עַל זֶה, כִּי רָאָה שֶׁזֶּה דָּבָר מָצוּי שֶׁאֶחָד שָׂמֵחַ בְּטָעוּת חֲבֵרוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הוּא נוֹצֵחַ אֶת חֲבֵרוֹ וְיִהְיֶה לוֹ שֵׁם. וְאַף כַּמָּה בְּנֵי אָדָם חֲשׁוּבִים אֵינָם נִזְהָרִים בָּזֶה. לָכֵן כָּל אִישׁ אֲשֶׁר רְצוֹנוֹ רְצוֹן הָאֱלֹהִים – יִצְטַעֵר עַל שֶׁאֵין נַעֲשָׂה רְצוֹן הַשֵּׁם. וַאֲפִלּוּ עַל שׂוֹנְאוֹ יִתְפַּלֵּל אָדָם שֶׁיַּעֲבֹד לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וִיכַוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ בְּבִרְכַּת ״אַתָּה חוֹנֵן״ וּבְבִרְכַּת ״הֲשִׁיבֵנוּ״ וּבְבִרְכַּת ״סְלַח לָנוּ״ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, אוֹהֲבָיו וְשׂוֹנְאָיו, וְכֵן בְּכָל הַבְּרָכוֹת. כִּי אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁיִּתְפַּלֵּל ״רוֹפֵא חוֹלֵי״ וּשְׁאָר הַבְּרָכוֹת, וְהוּא לֹא חָפֵץ שֶׁחֲבֵרוֹ יִתְרַפֵּא אוֹ יִתְחַכֵּם?!",
+                "וַעֲבוּר שֶׁזֶּה הַיֵּצֶר הוּא רָגִיל מְאוֹד בְּלִבְבוֹת בְּנֵי אָדָם, וְאֵין מַרְגִּישׁ בָּעִנְיָן הַזֶּה, לָכֵן נִכְתֹּב לְהַזְהִיר יִרְאֵי הַשֵּׁם לְהָכִין לִבָּם לֵאלֹהִים בְּכַוָּנָה שְׁלֵמָה אֲמִתִּית, לִשְׁפֹּךְ נַפְשָׁם נֹכַח פְּנֵי הַשֵּׁם עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, אוֹהֲבָיו וְשׂוֹנְאָיו. וּבָזֶה יְקַיֵּם ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״ (ויקרא יט יח). ״וּטֳהָר יָדַיִם – יֹסִיף אֹמֶץ״ (איוב יז ט).",
+                "יֵשׁ עוֹד שִׂמְחָה וּשְׂחוֹק רַע מְאוֹד, כְּגוֹן מִי שֶׁמְּשַׂחֵק בְּמִי שֶׁזָּהִיר בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהַמְּקַיֵּם מִצְווֹתָיו. וְיֵשׁ בָּזֶה אַרְבַּע רָעוֹת:",
+                "הָאֶחָד שֶׁהוּא מַחְשִׁיךְ נַפְשׁוֹ מֵאוֹר הַמִּצְווֹת; כְּשֶׁהוּא מוֹאֵס וּמְשַׂחֵק בִּמְקַיְּמֵי הַמִּצְווֹת – אָז יִתְגַּנּוּ הַמִּצְווֹת בְּעֵינָיו.",
+                "הַשֵּׁנִי: כִּי אוּלַי מִתּוֹךְ הַשְּׂחֹק יִמָּנַע הַצַּדִּיק מִצִּדְקוֹתָיו, כִּי לֹא יוּכַל לִסְבֹּל הַשְּׂחוֹק.",
+                "הַשְּׁלִישִׁי: כִּי אֲנָשִׁים רַבִּים אֲשֶׁר לֹא נִסּוּ לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – לֹא יוּכְלוּ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה מִפְּנֵי הַשְּׂחוֹק, וְיֵלְכוּ בַּחֹשֶׁךְ כָּל יְמֵיהֶם. וְנִמְצָא שֶׁזֶּה הַמְשַׂחֵק לֹא דַּי שֶׁמּוֹנֵעַ מֵחֲבֵרוֹ רַב טוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים, אֶלָּא שֶׁמּוֹרִיד אוֹתוֹ לִשְׁאוֹל תַּחְתִּית. וְהִנֵּה הַמְּשַׂחֵק הַזֶּה בִּכְלַל עֹנֶשׁ ״הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים״.",
+                "הָרְבִיעִי שֶׁדּוֹמֶה לְלִסְטִים שֶׁעוֹמֵד עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים, וְקוֹצֵץ רַגְלֵי הַמְּבִיאִים דּוֹרוֹן לַמֶּלֶךְ: הֲלוֹא זֶה שׂוֹנְאוֹ וְאוֹיְבוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, וְרָעָתוֹ רַבָּה מְאוֹד.",
+                "יֵשׁ עוֹד שִׂמְחָה מָרָה כַּלַּעֲנָה: כְּגוֹן רוֹדְפֵי נִאוּף וְגָזֵל וּשְׁאָר עֲבֵרוֹת, וּשְׂמֵחִים בְּהַשִּׂיגָם הַתַּאֲווֹת הָרָעוֹת. וְעַל אֵלּוּ אָמַר (משלי ב יד): ״הַשְּׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רָע, יָגִילוּ בְּתַהְפֻּכוֹת רָע״. וְעָנְשָׁם גָּדוֹל עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית.",
+                "וְיֵשׁ עוֹד שִׂמְחָה מְעֻרְבֶּבֶת, הַמַּעֲלָה עָשָׁן לְכָל הַמִּצְווֹת, וְהַמְּשַׁכַּחַת יִרְאַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִלִּבּוֹת בְּנֵי אָדָם: כְּגוֹן אֵלּוּ הַמִּשְׁתַּכְּרִים וּשְׂמֵחִים בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה, וְאַחֲרֵי הַשִּׂמְחָה הַזֹּאת – תּוּגָה, כִּי הַרְבֵּה קִלְקוּלִים בָּאִים מִתּוֹךְ הַמִּשְׁתֶּה. וּמִי בַּחָכְמָה חָכָם כִּשְׁלֹמֹה בֶּן דָּוִד, אֲשֶׁר אָמַר (משלי כג כט-ל): ״לְמִי אוֹי, לְמִי אֲבוֹי, לְמִי מִדְיָנִים, לְמִי שִׁיחַ, לְמִי פְּצָעִים חִנָּם, לְמִי חַכְלִלוּת עֵינַיִם? לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן, לַבָּאִים לַחְקֹר מִמְסָךְ״. גַּם הַנָּבִיא אָמַר (ישעיהו ה יא): ״הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר – שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ, מְאַחֲרֵי בַּנֶּשֶׁף – יַיִן יַדְלִיקֵם״; וְאָמַר (שם פסוק יב): ״וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם, וְאֵת פֹּעַל יְיָ לֹא יַבִּיטוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ״; וְאוֹמֵר (שם פסוק יג): ״לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת, וּכְבוֹדוֹ מְתֵי רָעָב, וַהֲמוֹנוֹ צִחֵה צָמָא״; וְאוֹמֵר (שם פסוק יד): ״לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ, וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק, וְיָרַד הֲדָרָהּ וַהֲמוֹנָהּ וּשְׁאוֹנָהּ וְעָלֵז בָּהּ״; וְנֶאֱמַר (שם כח ז): ״וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ, כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר, נִבְלְעוּ מִן הַיַּיִן, תָּעוּ מִן הַשֵּׁכָר, שָׁגוּ בָּרֹאֶה, פָּקוּ פְּלִילִיָּה״. רְאֵה מָה קִלְקוּל בָּא מִן הַיַּיִן! וּכְתִיב (משלי כ א): ״לֵץ הַיַּיִן, הֹמֶה שֵׁכָר, וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם״. רְאֵה מָה קִלְקוּלִים בָּאִים מִן הַשִּׁכְרוּת, כְּדִכְתִיב (בראשית ט כא): וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר, וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה...״ – וְעַל זֶה בָּאוּ כְּנַעֲנִים לָעוֹלָם.",
+                "הִנֵּה הַיַּיִן גּוֹרֵם לִהְיוֹת מִתְלוֹצֵץ, וְלִהְיוֹת הוֹמֶה וּבַעַל דְּבָרִים, וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יַרְבֶּה חָכְמָה. וְכָתַב רַבֵּינוּ מֹשֶׁה הַמַּיְמוֹנִי: הַקִּבּוּץ עַל הַשְּׁתִיָּה הַמְּשַׁכֶּרֶת – רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה אֶצְלְךָ יוֹתֵר חֶרְפָּה מֵהִתְקַבֵּץ אֲנָשִׁים עֲרוּמִים מְגֻלֵּי הָעֶרְוָה. וְהַשִּׁכְרוּת הוּא מִמַּעֲשֵׂה הָרָעָה, כִּי הוּא מַפְסִיד הַשֵּׂכֶל אֲשֶׁר נָפַח הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּאַפָּיו. אָמְנָם שְׁתִיַּת הַיַּיִן טוֹב מְאוֹד בִּזְמַן שֶׁתִּשְׁתֶּה עַל מִנְהַג הַמַּשְׂכִּילִים, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה (משלי לא ו-ז): ״תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד, וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ. יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹ, וַעֲמָלוֹ לֹא יִזְכָּר עוֹד״. וְעוֹד נֶאֱמַר עַל הַיַּיִן (שופטים ט יג): ״הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים״; וּכְתִיב (תהלים קד טו): ״וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ״. גַּם אָמַר הַכָּתוּב (שיר השירים א ב): ״כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן״; וְנֶאֱמַר (שם ז י): ״וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב״.",
+                "מִכָּל אֵלֶּה נֵדַע שֶׁבַח הַיַּיִן, כְּשֶׁהוּא כְּמִשְׁפַּט הַחֲכָמִים וְהַשּׁוֹתִים כְּשִׁעוּר, שֶׁיִּגְבַּר הַשֵּׂכֶל עַל הַיַּיִן וְלֹא יִגְבַּר הַיַּיִן עַל הַשֵּׂכֶל; וְהַשּׁוֹתִים בַּזְּמַן הַקָּבוּעַ עִם אוֹהֲבִים וְרֵעִים וְעִם חֲסִידִים וְצַדִּיקִים, וְלֹא עִם עַרְטִלָּאִים וְרֵיקִים. כִּי הַיַּיִן יוֹסִיף חָכְמַת עֲמֻקִּים, וְעֵץ הַחַיִּים לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ. וְעוֹד: הַיַּיִן יוֹסִיף חָכְמַת הַמַּשְׂכִּיל, וְיַכְפִּיל שְׁטוּת הָאֱוִיל; וִיחַדֵּשׁ אַהֲבַת אוֹהֵב, וִיעוֹרֵר אֵיבַת הָאוֹיֵב; וְיִפְתַּח יַד הַנָּדִיב, וִיחַזֵּק לֵב הַכִּילַי.",
+                "וְזֹאת מִדַּת שׁוֹתֵי יַיִן: יָשִׂים הַיַּיִן רְפוּאָה לְדַאֲגָתוֹ, וְיִתְחַזֵּק בַּתּוֹרָה לְלָמְדָהּ בְּשִׂמְחָה; כִּי כָּל זְמַן שֶׁאָדָם שָׁרוּי בְּצַעַר לֹא יוּכַל לִלְמֹד. וְגַם בֵּית דִּין הַמִּצְטַעֲרִים לֹא יוּכְלוּ לְבָרֵר הַדִּין בֵּין כָּשֵׁר לִטְרֵפָה, בֵּין הֶתֵּר לְאִסּוּר. גַּם הַצַּעַר מְבַטֵּל כַּוָּנַת הַלֵּב בַּתְּפִלָּה.",
+                "גַּם כְּשֶׁאָדָם שָׁרוּי בְּצַעַר, מִי שֶׁמְּדַבֵּר אֵלָיו אוֹ מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ חֶסֶד – אֵין לוֹ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת בַּקָּשָׁתוֹ, וּכְתִיב (ישעיהו מט ח): ״בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךָ״.",
+                "לָכֵן עַל דֶּרֶךְ זֶה יְכַוֵּן הַמַּשְׂכִּיל לִשְׁתּוֹת יַיִן, וְיִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַרְבֶּה בַּשְּׁתִיָּה שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְבַטֵּל מְלַאכְתּוֹ וַעֲסָקָיו. וְעַל הַכֹּל יִשְׁתַּמֵּר מִלִּשְׁתּוֹת כָּל כָּךְ עַד שֶׁיִּבָּטֵל מִתּוֹרָתוֹ וּמִתְּפִלָּתוֹ, אוֹ עַד שֶׁיַּרְבֶּה שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ. וְלֹא יִשְׁתֶּה עַד שֶׁיְּגַלֶּה סוֹדוֹתָיו, אוֹ סוֹדוֹת שֶׁל אֲחֵרִים. וְאִם תִּשְׁתֶּה בַּמִּדָּה הַזֹּאת, לֹא יִהְיֶה לְךָ הַיַּיִן לְזָרָה.",
+                "גַּם בַּמּוֹעֲדִים וּבָרְגָלִים, אֲשֶׁר כְּתִיב בָּהֶן (דברים יב יח): ״וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ״ – לֹא יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ בַּיַּיִן יוֹתֵר מִן הָרָאוּי, כַּנֶּאֱמָר (שם כח מז): ״תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב״ – הָא לָמַדְתָּ שֶׁלֹּא נִצְטַוִּינוּ עַל שִׂמְחָה שֶׁיִּשְׁכַּח בָּהּ יוֹצֵר הַכֹּל. וְאִי אֶפְשָׁר לַעֲבֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ, וְלֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק, וְלֹא מִתּוֹךְ שִׁכְרוּת.",
+                "בְּמִדַּת הַשִּׂמְחָה תְּלוּיָה מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁיַּצְדִּיק כָּל מְאֹרְעוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח ה): ״וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ, כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ, יְיָ אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ״.",
+                "וְאִם אַחַר שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה לֹא יְהֵא עִנְיָנוֹ בְּטוֹבָה כְּמוֹ בַּתְּחִלָּה – מִצְוָה שֶׁיַּחְשֹׁב בְּלִבּוֹ כִּי לְטוֹבָתוֹ נֶהְפַּךְ עִנְיָנוֹ לְרַע. כִּי קֹדֶם שֶׁעָשָׂה אָדָם תְּשׁוּבָה הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁלֵּם לוֹ שְׂכַר הַמִּצְווֹת שֶׁעָשָׂה כְּדֵי לְטָרְדוֹ מֵעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שם ז י): ״וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ״. וּכְדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לְשׂוֹנְאָיו – כֵּן מְשַׁלֵּם לְאוֹהֲבָיו עֹנֶשׁ הָעֲבֵרוֹת שֶׁעָשׂוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ זַכָּאִין וּנְקִיִּים לָעוֹלָם הַבָּא. וְכָל זֶה תָּלוּי בְּמִדַּת הַשִּׂמְחָה, שֶׁהוּא שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ שֶׁחָלַק לוֹ הָאֵל יִתְבָּרַךְ.",
+                "אַךְ הַדֶּרֶךְ שֶׁיִּשְׂמַח הָאָדָם בְּחֶלְקוֹ, שֶׁיְּקַבֵּל בְּשִׂמְחָה הָרַע כְּמוֹ הַטּוֹב, הַדֶּרֶךְ הַזֶּה מִתְחַלֵּק לְכַמָּה דְּרָכִים:",
+                "הָאֶחָד – צָרִיךְ בִּטָּחוֹן גָּדוֹל בֵּאלֹהִים.",
+                "הַשֵּׁנִי – הָאֱמוּנָה.",
+                "הַשְּׁלִישִׁי – הַשֵּׂכֶל.",
+                "הָרְבִיעִי – הַהִסְתַּפְּקוּת.",
+                "אָמַר הֶחָכָם: כָּל אָדָם צָרִיךְ גָּדֵר וְסַעַד וְסֶמֶךְ, כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיְּמוּ מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים. וּמַהוּ הַגָּדֵר? זֶהוּ הַבִּטָּחוֹן, שֶׁבּוֹטֵחַ תָּמִיד בֵּאלֹהִים יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה כג): ״הַשְׁלֵךְ עַל יְיָ יְהָבְךָ, וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ״.",
+                "וּמַהוּ גֶּדֶר הַבִּטָּחוֹן, וְאֵיזֶה דָּבָר מֵבִיא שֶׁיִּבְטַח הָאָדָם בֵּאלֹהִים? זֶה הָאֱמוּנָה! – מִתּוֹךְ שֶׁמַּאֲמִין בַּבּוֹרֵא, שֶׁכָּל הַצְלָחָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, הַכֹּל הוּא מִמֶּנּוּ וְאֵין אַחֵר זוּלָתוֹ, נוֹתֵן לִבּוֹ לֶאֱהֹב אוֹתוֹ בְּכָל לְבָבוֹ.",
+                "וּמַהוּ גֶּדֶר הָאֱמוּנָה, וְאֵיזֶה דָּבָר מֵבִיא אָדָם לִידֵי אֱמוּנָה שְׁלֵמָה? הוּא שֶׁלֹּא יִתְנוֹעֵעַ מִדָּבָר רַע, שֶׁיְּקַבֵּל כָּל הַבָּא עָלָיו בְּשִׂמְחָה. וְזֶה דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁמַּכִּיר אֲדוֹנָיו שֶׁהוּא נָדִיב וְרַחֲמָן, וּמְשַׁלֵּם לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ וּשְׁלִיחוּתוֹ שָׂכָר גָּדוֹל; וּבְעַד שֶׁיַּכְבִּיד עַל מְשָׁרְתָיו עֲבוֹדָה קָשָׁה הוּא מֵטִיב לָהֶם טוֹבוֹת גְּדוֹלוֹת, מְגַדְּלָם וּמְנַשֵּׂא אוֹתָם, וְיִהְיוּ אַנְשֵׁי עֲצָתוֹ וְאוֹכְלִים עַל שֻׁלְחָנוֹ, וּמַרְכִּיבָם בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ, וּמַפְקִידָם עַל אַרְצוֹ. אֵין סָפֵק שֶׁזֶּה הָעֶבֶד הַיּוֹדֵעַ וּמַכִּיר זֹאת בַּאֲדוֹנָיו, שֶׁיַּעֲזֹב כָּל מָה שֶׁבָּעוֹלָם וְיַעֲשֶׂה רְצוֹן אֲדוֹנָיו בְּשִׂמְחָה, וְאַף אִם הָעֲבוֹדָה קָשָׁה עָלָיו מְאוֹד, בְּזָכְרוֹ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר תַּגִּיעַ אֵלָיו בִּגְלַל הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת. אֲבָל הָעֶבֶד הָרוֹאֶה שֶׁאֲדוֹנָיו מְקַפֵּחַ שְׂכַר עֲבָדָיו, וְיוֹדֵעַ בְּלִבּוֹ שֶׁאֲדוֹנָיו כִּילַי, וְטָרְחוֹ יוֹתֵר גָּדוֹל מִשְּׂכָרוֹ – אֵין זֶה הָעֶבֶד טוֹרֵחַ לַאֲדוֹנָיו כִּי אִם בְּעִצָּבוֹן.",
+                "כֵּן הוּא הָעִנְיָן הַזֶּה: הַמַּאֲמִין אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּיוֹצְרוֹ, שֶׁהוּא מֵטִיב וּמְרַחֵם יוֹתֵר מִכָּל מְרַחֵם, וְשֶׁהוּא דַּיָּן אֱמֶת, וְכָל מָה שֶׁעוֹשֶׂה לוֹ הַכֹּל הוּא לְטוֹבָתוֹ, וְלִתֵּן לוֹ שָׂכָר גָּדוֹל עַל כָּל מָה שֶׁסּוֹבֵל לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל, וְעַל כָּל הָעֲבוֹדָה וְהַשֵּׁרוּת שֶׁיַּעֲשֶׂה לְשֵׁם שָׁמַיִם יַשִּׂיג לוֹ נְעִימוּת גְּדוֹלָה בָּעוֹלָם הַנָּעִים. כְּעִנְיָן שֶׁמָּצִינוּ בִּנְבוּכַדְנֶצַּר: עֲבוּר שֶׁפָּסַע אַרְבַּע פְּסִיעוֹת לִכְבוֹד הָאֵל יִתְבָּרַךְ – זָכָה לִגְדֻלָּה גְּדוֹלָה (סנהדרין צו א); וּכְעִנְיָן שֶׁמָּצִינוּ בְּעֵשָׂו: עֲבוּר שֶׁנִּזְהַר בִּכְבוֹד אָבִיו – זָכָה לִגְדֻלָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה, הוּא וְזַרְעוֹ אַחֲרָיו; וְכֵן רַבִּים. אֵין סָפֵק בִּהְיוֹת אָדָם מַאֲמִין בְּכָל זֶה בְּלֵב שָׁלֵם – וַדַּאי יִשְׂמַח בְּכָל דִּינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי מִי לֹא יִשְׂמַח כְּשֶׁנּוֹטְלִים מִמֶּנּוּ פְּרוּטוֹת נְחֹשֶׁת, וְנוֹתְנִים לוֹ תְּמוּרָתָן כִּכַּר זָהָב?",
+                "מִי שֶׁמַּאֲמִין בֵּאלֹהִים בְּלֵב שָׁלֵם, וּבוֹטֵחַ בּוֹ בְּבִטָּחוֹן חָזָק – יָבִיא אוֹתוֹ הַבִּטָּחוֹן שֶׁלֹּא יִפְחַד מֵעוֹלָם מִדָּבָר רַע, וְלֹא יַעֲבֹד לְאָדָם זוּלָתוֹ לְהִתְרַצּוֹת אֵלָיו, וְלֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ, וְלֹא יַסְכִּים עִמָּהֶם בְּדָבָר שֶׁהוּא כְּנֶגֶד עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ; וְלֹא יַפְחִידוּהוּ עִנְיְנֵיהֶם, וְלֹא יֵחַת מִמַּחְלָקְתָּם. וְאִם יוֹכִיחַ אוֹתָם – לֹא יִזָּהֵר בִּכְבוֹדָם, וְאִם יַכְלִימוּהוּ – לֹא יֵבוֹשׁ מֵהֶם, וְלֹא יְיַפֶּה לָהֶם הַשֶּׁקֶר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַנָּבִיא (ישעיהו נ ז): ״וַאדֹנָי אֱלֹהִים יַעֲזָר לִי, עַל כֵּן לֹא נִכְלָמְתִּי, עַל כֵּן שַׂמְתִּי פָנַי כַּחַלָּמִישׁ, וָאֵדַע כִּי לֹא אֵבוֹשׁ״.",
+                "הַבּוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים – יְבִיאֶנּוּ הַבִּטָּחוֹן לְפַנּוֹת לִבּוֹ מֵעִנְיְנֵי הָעוֹלָם, לְיַחֵד עַצְמוֹ לְעִנְיְנֵי הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה. וְצָרִיךְ אָדָם לַחֲקֹר הַדֵּעוֹת הַמַּחֲזִיקוֹת אֶת לִבּוֹ, לִהְיוֹת בְּבִטָּחוֹן שָׁלֵם בֵּאלֹהִים:",
+                "מַחֲשָׁבָה רִאשׁוֹנָה – שֶׁיֵּדַע בִּידִיעָה בְּרוּרָה כִּי הָאֱלֹהִים מְרַחֵם עַל הָאָדָם יוֹתֵר מִכָּל מְרַחֵם, וְהוּא מַשְׁגִּיחַ עָלָיו בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי. וּבְעֵת שֶׁהוּא אֵינוֹ שׁוֹמֵר עַצְמוֹ כָּרָאוּי – הָאֱלֹהִים מְרַחֵם עָלָיו וְשׁוֹמֵר אוֹתוֹ מִן הַפְּגָעִים, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קטז ז): ״שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְיָ״.",
+                "הַמַּחֲשָׁבָה הַשְּׁנִיָּה – אֲשֶׁר כָּל הַטּוֹבוֹת הַמַּגִּיעוֹת אֵלָיו מֵאָבִיו וּמֵאִמּוֹ, וְאֶחָיו וּקְרוֹבָיו וְרֵעָיו – הַכֹּל מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא; וְאֵלּוּ הֵם שְׁלוּחֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא.",
+                "הַשְּׁלִישִׁית – שֶׁיֵּדַע שֶׁכָּל הַטּוֹבוֹת הֵם מֵחַסְדֵי הָאֱלֹהִים, לֹא שֶׁהוּא רָאוּי לְכָךְ. וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵטִיב לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא צָרִיךְ לוֹ, אַךְ נְדָבָה וָחֶסֶד.",
+                "הָרְבִיעִית – שֶׁיֵּדַע אֲשֶׁר לְכָל עִנְיָנָיו יֵשׁ גְּבוּל וָקֵץ, וְאֵין שׁוּם אָדָם יָכוֹל לְהוֹסִיף וְלִגְרֹעַ עַל מָה שֶׁגָּזַר הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה. וּמָה שֶׁגָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מְעַט – אֵין אָדָם יָכוֹל לְהַרְבּוֹת, אוֹ לְמַעֵט הָרִבּוּי. וּמָה שֶׁגָּזַר לְאַחֵר – אֵין שׁוּם אָדָם יָכוֹל לְהַקְדִּים, וְלֹא לְאַחֵר מָה שֶׁגָּזַר לְהַקְדִּים. אַךְ הַכֹּל הוּא בִּגְזֵרַת הָעֶלְיוֹן וּבִרְצוֹנוֹ.",
+                "הַחֲמִישִׁית – שֶׁיֵּדַע שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ רוֹאֶה אֶת לִבּוֹ, אִם בִּטְחוֹנוֹ בּוֹ בִּטָּחוֹן שָׁלֵם בְּלֹא מִרְמָה. כִּי עֶבֶד הַמְּשָׁרֵת לְאָדָם בָּשָׂר וָדָם – יָכוֹל הָעֶבֶד לִגְנֹב לֵב אֲדוֹנוֹ, שֶׁיִּהְיֶה הָאָדוֹן סוֹבֵר שֶׁהָעֶבֶד אוֹהֲבוֹ בְּכָל לֵב אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שׂוֹנְאוֹ, וְהָאָדוֹן יַעֲשֶׂה לוֹ טוֹבָה בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא אוֹהֲבוֹ. וְכָל זֶה לֹא יִתָּכֵן בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא יוֹדֵעַ יֵצֶר הַלֵּב וְהַמַּחֲשָׁבָה שֶׁבּוֹ, וְהוּא יוֹדֵעַ עֶלְיוֹנוֹת וְתַחְתּוֹנוֹת, אֱמוּנָתוֹ וּכְפִירָתוֹ. לָכֵן אֵין לֵילֵךְ לְפָנָיו בְּרַמָּאוּת.",
+                "הַשִּׁשִּׁית – שֶׁיִּקַּח אֶל לִבּוֹ לְקַיֵּם מַה שֶׁצִּוָּהוּ, וּלְהִמָּנַע מִכָּל מָה שֶׁהִזְהִירוֹ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת, כַּאֲשֶׁר הוּא חָפֵץ שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה יַעֲשֶׂה לוֹ הַדָּבָר שֶׁהוּא בּוֹטֵחַ בּוֹ. כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (אבות ב ד): עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנְךָ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנְךָ. אֲבָל מִי שֶׁבּוֹטֵחַ בַּשֵּׁם יִתְעַלֶּה וְאֵינוֹ מְקַיֵּם מָה שֶׁצִּוָּהוּ, כַּמָּה הוּא שׁוֹטֶה וּכְסִיל! וְעַל זֶה נֶאֱמַר (איוב כז ח-ט): ״מַה תִּקְוַת חָנֵף כִּי יִבְצָע, כִּי יֵשֶׁל אֱלוֹהַּ נַפְשׁוֹ. הֲצַעֲקָתוֹ יִשְׁמַע אֵל, כִּי תָבוֹא עָלָיו צָרָה?״ וְאוֹמֵר (ירמיהו ז ט-י): ״הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף, וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר וְקַטֵּר לַבָּעַל, וְהָלֹךְ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם, וּבָאתֶם וַעֲמַדְתֶּם לְפָנַי בַּבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו?!״ וְאוֹמֵר (שם פסוק יא): ״הַמְעָרַת פָּרִצִים הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו בְּעֵינֵיכֶם?!״",
+                "הַשְּׁבִיעִית – שֶׁיֵּדַע כִּי הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא בָּרָא אֶת הָאָדָם לִמְלָאכוֹת רַבּוֹת, וּבָרָא לוֹ מְזוֹנוֹ עַל יְדֵי טֹרַח גָּדוֹל וַעֲבוֹדָה. וְאִם הָיוּ כָּל הָעִנְיָנִים וְהַמְּזוֹנוֹת וְהַבְּגָדִים מוּכָנִים לָאָדָם בְּלֹא טֹרַח, אָז הָיוּ כַּמָּה מִצְווֹת בְּטֵלוֹת, כְּגוֹן: הַצְּדָקָה, וְהַגְּנֵבָה וְהַגְּזֵלָה וְהַחֶמְדָּה שֶׁיִּתְרַחֵק מֵהֶן. דְּאִם הָיוּ לוֹ כָּל צָרְכּוֹ בְּלֹא טֹרַח, הֵיאַךְ יִתְאַוֶּה לִגְנֹב וְלִגְזוֹל? וּכְשֶׁהוּא טוֹרֵחַ וּמַרְחִיק אוֹתוֹ, שֶׁאֵינוֹ חוֹמֵד אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ – אָז הוּא בּוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים. וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (תהלים לב י): ״וְהַבּוֹטֵחַ בַּיְּיָ – חֶסֶד יְסֹבְבֶנְהוּ״. וְעַל זֶה גָּנַז חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה סֵפֶר הָרְפוּאוֹת (פסחים נו א), כְּדֵי שֶׁיִּבְטַח הַחוֹלֶה בֵּאלֹהִים יִתְעַלֶּה, וְלֹא בָּרְפוּאוֹת. גַּם אִם הָיָה אָדָם בָּטֵל מִמְּלָאכָה, וְלֹא הָיָה טוֹרֵחַ אַחַר מְזוֹנוֹתָיו, הָיָה בּוֹעֵט וְרוֹדֵף אַחַר הָעֲבֵרוֹת, כְּדִכְתִיב (דברים לב טו): ״וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט״. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ב ב): ״יָפֶה תַּלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן״.",
+                "אַךְ עַתָּה מָסַר הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה שְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת בְּיַד הָאָדָם: הָאַחַת עֲבוֹדָתוֹ וְהַשֵּׁנִית עֲבוֹדַת הַתּוֹרָה. וְצָרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת מְמֻצָּע בֵּית שְׁתֵּי הָעֲבוֹדוֹת, וּלְיַחֵד שָׁעוֹת מְיֻחָדוֹת לַעֲבוֹדַת הַתּוֹרָה וְלַעֲבֹדַת הָעוֹלָם הַזֶּה. וְצָרִיךְ שֶׁתִּתְחַזֵּק, שֶׁתַּעֲשֶׂה עֲבוֹדַת שְׁנֵיהֶם לְעוֹלָם לְטוֹב לְךָ לְאַחֲרִיתְךָ; וְלֹא יִהְיֶה אֶחָד מַפְסִיד לַחֲבֵרוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו כב טו): ״אָבִיךָ הֲלוֹא אָכַל וְשָׁתָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, אָז טוֹב לוֹ״; וְאוֹמֵר (קהלת י יח): ״טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה, וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ״. וְצָרִיךְ שֶׁיִּבְטַח בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּצְלִיחֵהוּ בַּעֲסָקָיו, וְלֹא יִבְטַח עַל מְלַאכְתּוֹ וַעֲסָקָיו, אַךְ יַחְשֹׁב אֲשֶׁר מְלַאכְתּוֹ וַעֲסָקָיו הֵם דֶּרֶךְ לְפַרְנָסָתוֹ מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כְּמוֹ אָדָם הַבּוֹקֵעַ עֵצִים בְּגַרְזֶן, אַף עַל פִּי שֶׁהַגַּרְזֶן חוֹתֵךְ הָעֵץ, אֵין הַכּוֹחַ בָּא מִן הַבַּרְזֶל אֶלָּא מִן הָאִישׁ הַבּוֹקֵעַ עִם הַבַּרְזֶל לַחְתֹּךְ בּוֹ הָעֵץ.",
+                "וְאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְלָאכָה אוֹ אֵיזֶה עֵסֶק שֶׁיִּהְיֶה, שֶׁמְּפַרְנֵס בּוֹ בְּנֵי בֵּיתוֹ, לֹא יַחְשֹׁב: לוּלֵי הַמְּלָאכָה הַהִיא הָיִיתִי הוֹלֵךְ לַאֲבַדּוֹן! אַךְ יִבְטַח בַּבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה, וְיַחְשֹׁב: אִם לֹא הָיָה לוֹ עִנְיָן זֶה הָעֵסֶק שֶׁעוֹסֵק בּוֹ, הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ יַמְצִיא לוֹ פַּרְנָסָתוֹ בְּעִנְיָן אַחֵר. כִּי כָּל מַעֲשֵׂה יָדָיו וּצְרָכָיו בְּיַד הָאֵל הוּא, וְהַרְבֵּה שְׁלוּחִים לַמָּקוֹם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שמואל א יד ו): ״כִּי אֵין לַיְיָ מַעְצוֹר, לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט״; וְאוֹמֵר (דברים ח יח): ״כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל״; וְאוֹמֵר (זכריה ד ו): ״לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ, כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר יְיָ צְבָאוֹת״.",
+                "וְכֵן הָאָדָם אֲשֶׁר כָּל חַיּוּתוֹ וּצְרָכָיו תְּלוּיִים בְּאָדָם אֶחָד – לֹא יָשִׂים בִּטְחוֹנוֹ בְּלִבּוֹ עַל הָאָדָם הַהוּא, אַךְ יָשִׂים שֹׁרֶשׁ בִּטְחוֹנוֹ מֵעֹמֶק הַלֵּב בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְאֵין דַּי שֶׁיֹּאמַר כָּךְ וְלִבּוֹ בַּל עִמּוֹ, אֶלָּא יִתֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, עַל זֶה אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ מֵאִתּוֹ. וְקַח בְּיָדְךָ מָשָׁל נָאֶה עַל עִנְיָן זֶה: וְהוּא כְּמוֹ מֵאָה עִוְּרִים הַהוֹלְכִים זֶה אַחַר זֶה, וְכָל אֶחָד שָׂם יָדוֹ עַל כֶּתֶף חֲבֵרוֹ, וּבְרֹאשׁ כֻּלָּם יֵשׁ אִישׁ הָרוֹאֶה, וְהוּא מַנְהִיג כֻּלָּם אַחֲרָיו. הִנֵּה כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁשָּׂם יָדוֹ עַל כֶּתֶף חֲבֵרוֹ וְהוּא מַנְהִיגוֹ, שֶׁאֵין זֹאת הַהַנְהָגָה בָּאָה מִכּוֹחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אַךְ כֻּלָּם נִמְשָׁכִים אַחַר הָאִישׁ הָרוֹאֶה הָרִאשׁוֹן. וְאִם יִהְיֶה נִשְׁמַט מֵהֶם – יִכָּשְׁלוּ כֻּלָּם וְיִפְּלוּ. זֶה יָשִׂים הָאָדָם אֶל לִבּוֹ, וְיַחְשֹׁב כִּי אֵין מַנְהִיג זוּלָתִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְכֻלָּנוּ כְּעִוְּרִים, וְכָל אֶחָד מִמֶּנּוּ מִסְתַּיֵּעַ וְנֶעֱזַר בְּעֵזֶר חֲבֵרוֹ. אַךְ אֵין כֹּחַ בַּחֲבֵרוֹ לוּלֵי הַמַּנְהִיג הָעֶלְיוֹן, הַנּוֹתֵן הַכֹּל, וְכָל דְּרָכָיו יְשָׁרִים, וְאֵין לְהַרְהֵר אַחֲרָיו. וּכְמוֹ שֶׁהַמִּתְפַּרְנֵס לֹא יַחְשֹׁב אֶלָּא בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּךְ הַמְפַרְנֵס לֹא יִתְגָּאֶה שֶׁהוּא מְפַרְנֵס, אַךְ הוּא כְּעִוֵּר הַמַּנְהִיג עִוֵּר חֲבֵרוֹ בְּעֶזְרַת הַמַּנְהִיג הָרִאשׁוֹן, שֶׁהוּא הָרוֹאֶה.",
+                "וְעַל זֶה נֶאֱמַר (ישעיהו מב טז): ״וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ, בִּנְתִיבוֹת לֹא יָדְעוּ אַדְרִיכֵם, אָשִׂים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר, וּמַעֲקַשִּׁים לְמִישׁוֹר״; וְאוֹמֵר (שם פסוק יח): ״וְהַעִוְרִים הַבִּיטוּ לִרְאוֹת״; וְאוֹמֵר (שם פסוק יט): ״מִי עִוֵּר כִּי אִם עַבְדִּי, וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח, מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם, וְעִוֵּר כְּעֶבֶד יְיָ״.",
+                "וְהִנֵּה כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבּוֹטְחִים בּוֹ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֵם שְׁמוֹנָה חֲלָקִים: הָאֶחָד – עִנְיַן גּוּף הָאָדָם בִּלְבַד. הַשֵּׁנִי – עִנְיַן פַּרְנָסָתוֹ. הַשְּׁלִישִׁי – עִנְיַן אִשְׁתּוֹ. הָרְבִיעִי – חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת וְאֵיבָרִים שֶׁהוּא מִתְיַחֵד בְּתוֹעַלְתָּם וְנִזְקָם. הַחֲמִישִׁי – חוֹבוֹת הָאֵבָרִים אֲשֶׁר תּוֹעַלְתָּם וְנִזְקָם לַאֲחֵרִים. הַשִּׁשִּׁי – גְּמוּל עוֹלָם הַזֶּה. הַשְּׁבִיעִי – גְּמוּל עוֹלָם הַבָּא הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים. הַשְּׁמִינִי – גְּמוּל יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ.",
+                "הַבִּטָּחוֹן הָרִאשׁוֹן, עִנְיַן גּוּף הָאָדָם, הוּא שֶׁיַּשְׁלִיךְ נַפְשׁוֹ וְיִמְסֹר עַצְמוֹ עַל רַחֲמָיו הַגְּדוֹלִים, וְיֵדַע שֶׁאֵין לוֹ עֵצָה וְהַנְהָגָה אֶלָּא בִּרְשׁוּתוֹ וּבִגְזֵרָתוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל בְּרִיאַת אֵיבָרָיו וּמִדַּת יָמָיו קְשׁוּרִים בִּגְזֵרַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לָאָדָם לְהִתְגַּלְגֵּל לְהַרְוִיחַ כָּל צְרָכָיו, וּלְהַצִּיל נַפְשׁוֹ, וּלְתַקֵּן לוֹ הָרְפוּאוֹת. וְיִבְטַח בֵּאלֹהִים שֶׁיְּרַפְּאֵהוּ, וְהָרוֹפֵא וְהָרְפוּאָה בָּאִים לוֹ מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְרַפְּאֵהוּ; וְלֹא יַנִּיחַ עִנְיָן זֶה אֶלָּא עַל הָאֱלֹהִים לְבַדּוֹ שֶׁיִּתֵּן לוֹ הַיְּכֹלֶת וְהַכּוֹחַ. וְאַל יֹאמַר אָדָם: הוֹאִיל וַאֲנִי קָשׁוּר בִּגְזֵרַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, אֵלֵךְ בְּדַרְכֵי הַסַּכָּנָה, וְאֶשְׁתֶּה סַם הַמָּוֶת!",
+                "הֲלוֹא מָצִינוּ בִּשְׁמוּאֵל בְּאָמְרוֹ (שמואל א טז ב): ״אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי״ – אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר כָּךְ לֹא נֶחְשָׁב כְּמִי שֶׁמְּמַעֵט בְּבִטְחוֹנוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵשִׁיב לוֹ: ״עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ״ (שם).",
+                "וְעַל הַמַּכְנִיס עַצְמוֹ בְּסַכָּנָה, וְאוֹמֵר ״אֲנִי בָּטוּחַ בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ!״ – עָלָיו נֶאֱמַר (משלי יד טז): ״וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ״. וְהַתּוֹרָה הִזְהִירָנוּ עַל זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ו טז): ״לֹא תְנַסּוּ אֶת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם״. וְהַמַּכְנִיס עַצְמוֹ לִידֵי סַכָּנָה וּמֵמִית עַצְמוֹ – עָנְשׁוֹ גָּדוֹל מִמִּי שֶׁמֵּמִית אֲחֵרִים.",
+                "הַבִּטָּחוֹן הַשֵּׁנִי, מֵעִנְיַן הַפַּרְנָסָה: תִּהְיֶה בִּטָּחוֹן שֶׁלּוֹ עַל הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁיַּזְמִין לוֹ צְרָכָיו וּמְזוֹנוֹ כְּדֵי סִפּוּקוֹ, וְלֹא יִדְחַק הַשָּׁעָה לִרְדֹּף אַחַר כַּמָּה עִנְיָנִים הַמַּטְרִידִים אוֹתוֹ מֵהִתְעַסֵּק בַּתּוֹרָה. וְכַאֲשֶׁר יִבְטַח בֵּאלֹהִים, יִמְצָא מְנוּחַת לִבּוֹ וְשַׁלְוַת נַפְשׁוֹ, וְלֹא יִרְדֹּף יוֹתֵר מִדַּי; אַךְ יִהְיֶה דַּי לוֹ בַּמֶּה שֶׁיָּכוֹל לִמְצוֹא בְּשָׁעָה מְיֻחֶדֶת, וְהַשָּׁעוֹת הַנִּשְׁאָרוֹת יִטְרַח בָּהֶם לִקְנוֹת חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.",
+                "וְכֵן אָמְרוּ (ספרי ואתחנן ו ז): תַּרְבֶּה בִּישִׁיבָה וּתְמַעֵט בְּעֵסֶק, עֲשֵׂה דִבְרֵי תּוֹרָה עִקָּר וְעִסְקְךָ טָפֵל. וְעִנְיָן זֶה הוּא הַגָּדוֹל שֶׁבְּנִסְיוֹן הָאָדָם, שֶׁלֹּא יַטְרִידוּ אוֹתוֹ רֹב טְרָדוֹת שֶׁל עוֹלָם זֶה וְיִשְׁכַּח אַחֲרִיתוֹ. לָכֵן יִבְטַח בָּאֵל שֶׁיַּסְפִּיקֵהוּ צְרָכָיו וְסִפּוּקוֹ, וְיִהְיוּ לוֹ שָׁעוֹת פְּנוּיוֹת לְפַנּוֹת לִבּוֹ לֵאלֹהִים.",
+                "הַבִּטָּחוֹן הַשְּׁלִישִׁי, בְּעִנְיַן אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וּקְרוֹבָיו וְאוֹהֲבָיו: אִם הַבּוֹטֵחַ הַזֶּה נָכְרִי, וְגָר בְּלֹא אִשָּׁה וּקְרוֹבִים וַחֲבֵרִים – יִקַּח לוֹ הָאֱלֹהִים לְקָרוֹב וּלְחָבֵר, דִּכְתִיב (שיר השירים ה טז): ״זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי״. וְיַחֲשֹׁב: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ קְרוֹבִים, לְאַחַר זְמַן מוּעָט יָשׁוּב לַקֶּבֶר נָכְרִי, וּבָדָד יֵשֵׁב, וְלֹא יוֹעִיל לוֹ לֹא קָרוֹב וְלֹא בֵּן וְלֹא חָבֵר, וְלֹא יִתְחַבֵּר עִמּוֹ אֶחָד מֵהֶן. וְיַחֲשֹׁב אַחַר כָּךְ טִרְדָּתוֹ מִקְּרוֹבִים הַמֻּטָּלִים עָלָיו, וְיַחֲשֹׁב זֶה לְטוֹבָה: שֶׁאִם הָיָה לוֹ עֵסֶק בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה יִהְיֶה טָרְחוֹ מְרֻבֶּה, וְלֹא יִהְיֶה לוֹ מְנוּחָה. וְאִם הוּא עוֹסֵק בְּעִנְיְנֵי אַחְדוּתוֹ וְהַמִּצְווֹת, וְיִחוּד לִבּוֹ לֵאלֹהִים – יִהְיֶה לִבּוֹ יוֹתֵר פָּנוּי וּמְיֻחָד בְּעֵת שֶׁהוּא לְבַד בְּלֹא קְרוֹבָיו, אֵין סָפֵק. וְעַל כֵּן הָיוּ הַפְּרוּשִׁים הַמְּיַחֲדִים הָאֵל בִּלְבָבָם, בּוֹרְחִים מִבָּתֵּיהֶם וּמִקְּרוֹבֵיהֶם אֶל הֶהָרִים, כְּדֵי שֶׁיְּפַנּוּ לְבָבָם אֶל הָאֱלֹהִים.",
+                "וְאִם הָיָה הַבּוֹטֵחַ בַּעַל אִשָּׁה וּבָנִים וּקְרוֹבִים וְאוֹהֲבִים – יִבְטַח בֵּאלֹהִים שֶׁיִּתֵּן לוֹ כֹּחַ לְשַׁלֵּם לָהֶם מָה שֶׁחַיָּב לָהֶם וְלַעֲשׂוֹת חֶפְצֵיהֶן, וְיִבְטַח שֶׁיְּהֵא לִבּוֹ עִמָּהֶם, וְיוֹרֶה אוֹתָם דְּרָכִים בְּעִנְיְנֵי הַתּוֹרָה וּבַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. וְלֹא בִּשְׁבִיל שֶׁהוּא מְצַפֶּה שֶׁיָּבוֹא לוֹ רֶוַח מֵחֲמַת זֶה מֵהֶם, וְלֹא שֶׁיְּכַבְּדוּהוּ עֲבוּר שֶׁהוּא מַרְאֶה לָהֶן דֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, וְלֹא לְהִשְׂתָּרֵר עֲלֵיהֶן; אֶלָּא יַעֲשֶׂה כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא לְבַד. וְיַחֲשֹׁב שֶׁהוּא שְׁלוּחוֹ שֶׁל מָקוֹם לְלַמֵּד לִקְרוֹבָיו וּלְאוֹהֲבָיו, וְלֹא יַחְזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ וְלֹא יִגְבַּהּ לִבּוֹ עֲלֵיהֶן. וְאִם יִצְטָרֵךְ מִקְּרוֹבָיו וִימַלְּאוּ חֶסְרוֹנוֹ – יַחְשֹׁב שֶׁהֵן שְׁלוּחִים שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא לְמַלֹּאות חֶסְרוֹנוֹ, וְלֹא יִבְטַח בָּהֶן כְּלָל. וְאִם יְבַקֵּשׁ מֵהֶן דָּבָר וְיָשִׁיבוּ פָּנָיו רֵיקָם – אַל יָשִׂים עֲלֵיהֶם חַטָּאת, אַךְ יַחְשֹׁב כִּי הַרְבֵּה שְׁלוּחִים לַמָּקוֹם לְמַלֹּאות חֶסְרוֹנוֹ.",
+                "הַבִּטָּחוֹן הָרְבִיעִי, בְּעִנְיַן חִיּוּב הַלֵּב: שֶׁהָאָדָם מְיַחֵד לִבּוֹ בְּתַעֲנִית וּבִתְפִלָּה וּבִשְׁאָר הַמִּצְווֹת כֻּלָּם, וְנִמְנָע מִן הָעֲבֵרוֹת. וְצָרִיךְ שֶׁיֵּלֵךְ בְּכָל כּוֹחוֹ לְקַיֵּם הַמִּצְווֹת, וְיִתְפַּלֵּל בְּלֵב נֶאֱמָן וּבְמַחֲשָׁבָה נְקִיָּה, וּבְכַוָּנָה לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל. וּבָזֶה אָנוּ חַיָּבִים לִבְטֹחַ עָלָיו וּלְהִתְחַנֵּן אֵלָיו, לַעֲזֹר אוֹתָנוּ וּלְהוֹרוֹת לָנוּ הַדְּרָכִים הַיְּשָׁרִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהלים כה ה): ״הַדְרִיכֵנִי בַּאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי״. וְאוֹמֵר (שם קיט לה): ״הַדְרִיכֵנִי בִּנְתִיב מִצְווֹתֶיךָ״; וְאוֹמֵר (שם פסוק ל): ״דֶּרֶךְ אֱמוּנָה בָּחָרְתִּי״. וְכָל זֶה רְאָיָה שֶׁהָיָה בּוֹחֵר בְּמַעֲשֵׂה הָעֲבוֹדָה. וְיִתְפַּלֵּל עַל שְׁנֵי דְּבָרִים: הָאֶחָד: לְחַזֵּק לִבּוֹ בְּיִחוּדוֹ בֵּאלֹהִים, וְשֶׁיַּרְחִיק מִלִּבּוֹ טִרְדַּת הָעוֹלָם הַזֶּה. וְהַשֵּׁנִי: לְחַזְּקוֹ בְּגוּפוֹ וְאֵיבָרָיו, שֶׁיּוּכַל לְהִתְחַזֵּק בַּמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים. וְזֶה מָה שֶׁאָמַר, שֶׁיַּצְלִיחֵהוּ בְּגוּפוֹ וּבְיִחוּד לִבּוֹ לֵאלֹהִים.",
+                "הַבִּטָּחוֹן הַחֲמִישִׁי, הוּא חוֹבַת הָאֵיבָרִים אֲשֶׁר הוּא עוֹסֵק לְהֵיטִיב לַאֲחֵרִים. כְּגוֹן הַצְּדָקָה, וּלְלַמֵּד הַחָכְמָה לַתַּלְמִידִים, וּלְצַוּוֹת עַל הַטּוֹב וּלְהַרְחִיק מִן הָרַע, וּלְהָשִׁיב רְשָׁעִים אֶל הָאֱלֹהִים, וְלִסְבֹּל חֶרְפָּתָם בְּעֵת שֶׁהוּא מַזְהִירָם עַל הָעֲבוֹדָה וּמְאַיְּמָם בִּגְמוּל וְעֹנֶשׁ. וְיִטְרַח בְּכָל כּוֹחוֹ לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לַעֲשׂוֹת, וְיִבְטַח בֵּאלֹהִים שֶׁיַּעַזְרֵהוּ; וְיַשְׁלִים חֶפְצוֹ לְהִתְקָרֵב בָּזֶה אֶל הָאֱלֹהִים בִּלְבַד, וְלֹא לִקְנוֹת שֵׁם עֲלֵיהֶם וְכָבוֹד בֵּינֵיהֶם, וְלֹא לְצַפּוֹת הַגְּמוּל מֵהֶן, וְלֹא לְהִשְׂתָּרֵר עֲלֵיהֶם. וְיִזָּהֵר כְּפִי יְכָלְתּוֹ לְהַסְתִּיר, וְאִם לֹא יָכוֹל לְהַסְתִּיר – יִזְכֹּר שֶׁכָּל הַתּוֹעֶלֶת וְהַנֶּזֶק לֹא יְהֵא מִן הַבְּרוּאִים כִּי אִם בִּרְשׁוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וּבְכָל זֶה יָשִׂים בִּטְחוֹנוֹ בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְכַאֲשֶׁר יְגַלְגֵּל הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה מִצְוָה עַל יָדוֹ – יַחְשֹׁב בְּלִבּוֹ כִּי הוּא טוֹבָה מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה שֶׁהֵיטִיב אֵלָיו, וְלֹא יִשְׂמַח אִם מְשַׁבְּחִים אוֹתוֹ בְּנֵי אָדָם.",
+                "הַבִּטָּחוֹן הַשִּׁשִּׁי, בָּעוֹלָם הַזֶּה: שֶׁיִּבְטַח בֵּאלֹהִים שֶׁלֹּא יַאֲכִילֵהוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה חֵלֶק הָרָאוּי לוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא. וְיִבְטַח בּוֹ שֶׁיִּשְׁמְרֵהוּ מִפִּגְעֵי הָעוֹלָם, וּמִתַּחֲלֻאִים, וּמִדֶּבֶר וּמֵחֶרֶב וּמֵרָעָב, וּמִשְּׁאָר הָרָעוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא בָּעוֹלָם.",
+                "וּכְשֶׁיִּבְטַח, לֹא יִבְטַח בִּשְׁבִיל מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים; אַךְ יַעֲשֶׂה כָּל מַעֲשָׂיו בִּשְׁבִיל הָאֵל יִתְעַלֶּה, אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ וְנִשְּׂאוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהֵיטִיב לוֹ, וְאֵין רֶגַע מִכָּל יְמֵי חַיָּיו שֶׁאֵין טוֹבוֹת הַבּוֹרֵא עָלָיו. וְיַחֲשֹׁב שֶׁאִם הָיוּ מַעֲשָׂיו כִּפְלֵי כִּפְלַיִם, לֹא הָיָה אֶחָד מֵרִבּוֹא מִמָּה שֶׁיֵּשׁ עָלָיו לַעֲשׂוֹת מֵחֲמַת טוֹבוֹת הָאֵל יִתְבָּרַךְ, שֶׁהֵם עָלָיו בְּכָל רֶגַע. וְאַחַר שֶׁיַּחְשֹׁב כָּל זֶה, יִבְטַח עַל חַסְדֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא הַגּוֹמֵל חֶסֶד, הוּא הַמְרַחֵם יוֹתֵר מִמַּעֲשָׂיו שֶׁל אָדָם, כִּי בְּרַחֲמָיו נוֹתֵן לֶחֶם לַשְּׁרָצִים וְלַבְּהֵמוֹת וְלַחַיּוֹת וְלָעוֹפוֹת, וְהוּא זָן מִקַּרְנֵי רֵאמִים וְעַד בֵּיצֵי כִנִּים (עבודה זרה ג ב); וְכַאֲשֶׁר מְרַחֵם עַל אֵלּוּ לֹא בִּשְׁבִיל מַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים – כָּךְ יְרַחֵם עָלַי.",
+                "הַבִּטָּחוֹן הַשְּׁבִיעִי, שֶׁיִּבְטַח עַל הַמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַמּוֹשֵׁל עַל כֹּל, בָּרוּךְ הוּא, שֶׁיָּבִיא בְּיָמָיו תְּשׁוּעָה לְיִשְׂרָאֵל, וְיִבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם, וְיִבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו. וְלֹא תִּהְיֶה כַּוָּנַת בִּטְחוֹנוֹ כְּדֵי לִחְיוֹת בְּשַׁלְוָה גְּדוֹלָה כַּאֲשֶׁר תִּהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, וְלֶאֱכֹל הַפֵּרוֹת הַטּוֹבוֹת וְלִשְׁתּוֹת יֵין עָסִיס. אַךְ תִּהְיֶה כַּוָּנַת בִּטְחוֹנוֹ שֶׁיִּהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם כְּדֵי לַעֲבֹד הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ; כִּי בַּיָּמִים הָהֵם יָסִיר יֵצֶר הָרַע מִלֵּב עַמּוֹ, וְכֻלָּם קְטַנִּים וּגְדוֹלִים יֵדְעוּ אֶת הַשֵּׁם. וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם מוֹנֵעַ: לֹא דֶּבֶר וְלֹא רָעָב, וְלֹא מִלְחָמָה וְלֹא טִרְדָּה, אַךְ כֻּלָּם יִהְיוּ פְּנוּיִים וְכֻלָּם יַשִּׂיגוּ הַשָּׂגָה גְּדוֹלָה בִּידִיעַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וּבַיָּמִים הָהֵם תִּרְבֶּה הַדַּעַת, כְּדִכְתִיב (ישעיהו יא ט): ״כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְיָ, כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים״.",
+                "הַבִּטָּחוֹן הַשְּׁמִינִי, עַל עִנְיַן עוֹלָם הַבָּא: אֲשֶׁר בּוֹ נְעִימוּת לְאֵין קֵץ וְאֵין חֵקֶר, וְאֵין הַפֶּה יָכוֹל לְסַפֵּר יְפִי הָעוֹלָם הַהוּא, וְאֵין הָעַיִן יְכוֹלָה לִרְאוֹת זִיו הַדְרַת הַצַּדִּיקִים. וְאֵין שָׁם לֹא אֲכִילָה וְלֹא שְׁתִיָּה, אִם כֵּן מָה תַּעֲנוּג יֵשׁ שָׁם? לְכָךְ צָרִיךְ שֶׁתָּבִין וְתֵדַע, כִּי כַּאֲשֶׁר לֹא יֵדַע הָעוֹף תַּעֲנוּג הַדָּג הַשָּׁט בַּמַּיִם, כִּי הַתּוֹלָדָה שֶׁלָּהֶם הֵם הָפוּךְ זוֹ מִזּוֹ, כִּי עוֹף יָמוּת בַּמַּיִם וְהַדָּג יָמוּת בַּיַּבָּשָׁה; כָּךְ מִי שֶׁהוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, הַנְּשָׁמָה מְעֹרֶבֶת בַּגּוּף – לֹא תּוּכַל לָדַעַת תַּעֲנוּג הַנְּשָׁמוֹת; כִּי אֵין לָנוּ אֶלָּא תַּעֲנוּג הַגּוּף, אֲבָל תַּעֲנוּג מִתַּעֲנוּגִים הָעֶלְיוֹנִים לֹא נוּכַל לְהַשִּׂיגָם וְלֹא נוּכַל לְהַכִּיר אוֹתָם אֶלָּא אַחַר רוֹב הַמַּחֲשָׁבָה. וְזֶהוּ מֵחֲמַת שֶׁאָנוּ בְּעוֹלָם הַגּוּפִים, וְעַל כֵּן לֹא נַכִּיר כִּי אִם תַּעֲנוּגִים הָאוֹבְדִים וְהַפּוֹסְקִים. אֲבָל תַּעֲנוּגֵי הַנְּשָׁמָה הֵם תָּמִיד בְּלִי הֶפְסֵק, וְאֵין בֵּין אוֹתָם הַתַּעֲנוּגִים וּבֵין אֵלּוּ הַתַּעֲנוּגִים חִבּוּר וְשִׁתּוּף, וְלֹא קֻרְבָה בְּשׁוּם עִנְיָן. וּמִי שֶׁיִּזְכֶּה אֶל מַעֲלָה הַהִיא אַחַר מוֹתוֹ – לֹא יֹאהַב אֵלּוּ הַתַּעֲנוּגִים, כַּאֲשֶׁר לֹא יֹאהַב הַמֶּלֶךְ לַחֲלֹץ מֵעָלָיו יְקָר תִּפְאַרְתּוֹ וּלְשַׂחֵק בַּחוּצוֹת עִם הַנְּעָרִים. וְלִפְעָמִים יִהְיֶה שֶׁהַמֶּלֶךְ קָטָן בַּשָּׁנִים, וְיַגְבִּיר עָלָיו שְׁטוּת הַקְּטַנִּים, וִישַׂחֵק עִם הַנְּעָרִים, וְיַנִּיחַ יְקָר הַמַּלְכוּת – וְזֶהוּ מֵחֲמַת שֶׁאֵין לוֹ דַּעַת לִבְחֹן בֵּין שְׁנֵי הַדְּרָכִים, כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מַגְבִּירִים תַּעֲנוּג עוֹלָם זֶה עַל תַּעֲנוּג עוֹלָם הַבָּא מֵחֲמַת חֶסְרוֹן דַּעְתֵּנוּ וּמִעוּט הַכָּרָתֵנוּ עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת וְתַעֲנוּגָיו.",
+                "וּבָעוֹלָם הַזֶּה תּוּכַל לְהַכִּיר קְצָת עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת מִתַּעֲנוּגֵי הַנְּשָׁמוֹת בְּלֹא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה: כְּגוֹן בְּנֵי אָדָם הַמִּתְנַקְּמִים בְּשׂוֹנְאֵיהֶם, וּכְגוֹן הַכָּבוֹד בְּעֵת שֶׁמְּכַבְּדִים בְּנֵי אָדָם, וּכְשֶׁאָדָם רוֹאֶה דְּבָרִים יָפִים, אוֹ כְּשֶׁרוֹאֶה אָדָם בְּנוֹ הֶחָבִיב שֶׁלֹּא רָאָה אוֹתוֹ זְמַן מְרֻבֶּה, אוֹ כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת. וּבְכָל אֵלֶּה יֵשׁ תַּעֲנוּג גָּדוֹל בְּלֹא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וְאִם זֶה בְּעוֹלָם הַגּוּפִים, שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹאִים שֶׁהַנְּשָׁמוֹת נֶהֱנוֹת – מִזֶּה תָּבִין תַּעֲנוּג הַנְּשָׁמוֹת כְּשֶׁתַּעֲלֶה לִשְׁמֵי מְרוֹמִים, וְתֵהָנֶה מִזִּיו הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן וּמִזִּיו הַשְּׁכִינָה.",
+                "וְאֵין לַתַּעֲנוּג הַהוּא סִפּוּר וְלֹא תֹּאַר, וְלֹא נוּכַל לְדַמּוֹתוֹ לְשׁוּם תַּעֲנוּג בָּעוֹלָם הַזֶּה. אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַנָּבִיא, שֶׁהָיָה תָּמֵהַּ וְנִפְלָא עַל יְקָר עוֹלָם הַבָּא (תהלים לא כ): ״מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ״. וְעַל עוֹלָם הַבָּא אֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל אָדָם, יָשִׂים בַּשֵּׁם בִּטְחוֹנוֹ עַל שֶׁיַּגִּיעֵהוּ לָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְאַל יַשְׁלִיכֵהוּ מִלְּפָנָיו.",
+                "וְאֵין לוֹ בִּטָּחוֹן בְּלֹא מַעֲשִׂים טוֹבִים, אַךְ אַחַר שֶׁיַּעֲסֹק בְּכָל יְכָלְתּוֹ בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים יַעֲלֶה אֶל מַדְרֵגוֹת הַחֲסִידוּת הָרְאוּיוֹת לְעִנְיַן זֶה. וְהוּא שֶׁיּוֹצִיא אַהֲבַת עוֹלָם הַזֶּה מִלִּבּוֹ, וְיַכְנִיס בַּמָּקוֹם הַהוּא אַהֲבַת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, וְיִמְסֹר עַצְמוֹ עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.",
+                "וְאִם יַעֲשֶׂה כָּךְ, יִבְטַח בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּתְחַסֵּד עִמּוֹ כְּמוֹ שֶׁהִתְחַסֵּד עִם כָּל הַנְּבִיאִים וְהַחֲסִידִים. הַבּוֹטֵחַ בַּשֵּׁם מִדָּה טוֹבָה גְּדוֹלָה הִיא מְאוֹד, וְצָרִיךְ הָאָדָם תִּקּוּן גָּדוֹל טֶרֶם יָבוֹא בְּעֹמֶק הַבִּטָּחוֹן.",
+                "הַבּוֹטֵחַ בַּשֵּׁם מְזֻמָּן לְקַבֵּל חֶסֶד, כְּדִכְתִיב (תהלים לב י): ״וְהַבּוֹטֵחַ בַּיְיָ חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ״. וְלֹא אָמַר ״יְסוֹבְבֶנּוּ״ אֶלָּא בִּשְׁבִיל אֲשֶׁר הַבּוֹטֵחַ צָרִיךְ לִפְרֹץ כַּמָּה פְּרָצוֹת שֶׁאֵינָם טוֹבִים לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה: צָרִיךְ לְהוֹכִיחַ אֶת הָרַבִּים, וְאַף עַל פִּי שֶׁצָּרִיךְ לִירֹא מֵהֶם פֶּן יַזִּיקוּהוּ בְּגוּפוֹ וּבְמָמוֹנוֹ. וְגַם צָרִיךְ לְהִתְיָאֵשׁ מִקְּרוֹבָיו וּמֵאוֹהֲבָיו, שֶׁלֹּא יִשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶם כְּשֶׁאֵינָם הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ טוֹבָה, וְשֶׁלֹּא יַחֲנִיף לָהֶם. גַּם צָרִיךְ לַעֲזֹב הַרְבֵּה עֲסָקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּלְפַנּוֹת לִבּוֹ מֵהַבְלֵי הָעוֹלָם וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. וְזֶה צָרִיךְ בִּטָּחוֹן גָּדוֹל, וַעֲבוּר כֵּן אָמַר הַכָּתוּב: ״חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ״.",
+                "וְהַבִּטָּחוֹן אִי אֶפְשָׁר בְּלֹא אֱמוּנָה, דִּכְתִיב (תהלים ט יא): ״וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ״. כִּי הַיּוֹדְעִים שְׁמוֹ הַגָּדוֹל וּמַכִּירִים גְּדֻלָּתוֹ וּגְבוּרָתוֹ, וְהַמַּאֲמִינִים בְּכָל לֵב – הֵמָּה יְכוֹלִים לִבְטֹחַ בּוֹ. כִּי הַבִּטָּחוֹן וְהָאֱמוּנָה הֵם שֻׁתָּפִים: אִם אֵין אֱמוּנָה אֵין בִּטָּחוֹן. וְהָאֱמוּנָה רֹאשׁ הַתּוֹרָה, דִּכְתִיב (שמות כ): ״אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ... לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים״. וְאִם לֹא מַאֲמִין, מָה יוֹעִיל תּוֹרָתוֹ? וּבִזְמַן שֶׁאָדָם מַאֲמִין מֵעֹמֶק הַלֵּב, שֶׁהַבּוֹרֵא יְקַיֵּם כָּל מָה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, לַעֲשׂוֹת פֻּרְעָנוּיוֹת לַחוֹטֵא, וּמְשַׁלֵּם שָׂכָר לַמְּקַיְּמִים אוֹתָהּ – אָז שׁוֹמֵר הַתּוֹרָה. כִּי אֵין שׁוּם גַּנָּב וְגַזְלָן, אִם יוֹדְעִים בְּוַדַּאי שֶׁיִּהְיוּ נֶהֱרָגִים עַל גְּנֵבָתָם וּגְזֵלָתָם, וְלֹא יִהְיוּ יְכוֹלִים לְהִמָּלֵט – הָיוּ נִמְנָעִים; וְכָל הַגַּנָּבִים וְהַגַּזְלָנִים הֵם בּוֹטְחִים לְהִנָּצֵל לְעוֹלָם, וְעַל כֵּן עוֹשִׂים מָה שֶׁלִּבָּם חָפֵץ. גַּם כֵּן הַחוֹטֵא: אִם הָיָה מַאֲמִין בְּוַדַּאי עַל גֹּדֶל עָנְשׁוֹ – לֹא הָיָה חוֹטֵא.",
+                "לָכֵן כָּל הַתּוֹרָה כְּלוּלָה בָּאֱמוּנָה, כְּדִכְתִיב (חבקוק ב ד): ״וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה״. וְעַל אַבְרָהָם נֶאֱמַר (בראשית טו ו): ״וְהֶאֱמִן בַּיְּיָ, וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה״ – וְעַל כָּל הַטּוֹבוֹת לֹא נִכְתַּב כֵּן.",
+                "וְעַל מֹשֶׁה נִכְתַּב (במדבר יב ז): ״בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא״. וְאָמְרִינַן בַּמִּדְרָשׁ (שמות רבה כב כג): גְּדוֹלָה הָאֱמוּנָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁבִּזְכוּת הָאֱמוּנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ אֲבוֹתֵינוּ – שָׁרְתָה עֲלֵיהֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמְרוּ שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד לא-טו א): ״וַיַּאֲמִינוּ בַּיְיָ וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ, אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל״.",
+                "וְנִגְאֲלוּ בִּזְכוּת הָאֱמוּנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ, דִּכְתִיב (שם ד לא): ״וַיַּאֲמֵן הָעָם״. וְאָמְרוּ שָׁם: כָּל הַמְּקַבֵּל מִצְוָה אַחַת בֶּאֱמוּנָה – כְּדַאי הוּא שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְהַגָּלוּיוֹת מִתְכַּנְּסוֹת בִּזְכוּת הָאֱמוּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד ח): ״תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה״; וְאוֹמֵר (הושע ב כב): ״וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה״.",
+                "וְעַתָּה נַחֲזֹר לְעִנְיַן הַשִּׂמְחָה: כִּי הַמַּאֲמִין בְּלֵב שָׁלֵם וְהַבּוֹטֵחַ בְּעֵזֶר הַצּוּר – הוּא שָׂמֵחַ לְעוֹלָם. וְהוּא סוֹבֵל כָּל דָּבָר, כְּמוֹ הַחוֹלֶה שֶׁאוֹכֵל סַמִּים הַמָּרִים בִּשְׁבִיל הָרְפוּאָה. וְהַסּוֹבֵל הוּא חָפְשִׁי מִדַּאֲגַת הָעוֹלָם. גַּם הַסּוֹבֵל מִסְתַּפֵּק בַּמֻּעָט שֶׁיֵּשׁ לוֹ, כִּי יֹאמַר: דַּי לִי בְּמָה שֶׁגָּזַר לִי הַבּוֹרֵא.",
+                "וְעַתָּה הַבֵּט וּרְאֵה, כִּי הַשִּׂמְחָה כּוֹלֶלֶת הַכֹּל: כִּי כָּל הָאָדָם הַדּוֹאֵג עַל הָעוֹלָם הַזֶּה – אֵין לוֹ מְנוּחָה, וְתָמִיד הוּא מְחַשֵּׁב לְהַרְוִיחַ מָמוֹן, וְלֹא יִסְתַּפֵּק בַּמֶּה שֶׁחָלַק לוֹ הָאֵל. לָכֵן הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ הוּא עָשִׁיר אַף אִם הוּא עָנִי (אבות ד א), כִּי יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים שֶׁהוּא חֶלְקוֹ וְנַחֲלָתוֹ. וְכֵן כְּתִיב (תהלים קיט נז): ״חֶלְקִי יְיָ אָמַרְתִּי״. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שם קה ג): ״יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְיָ״.",
+                "וּמִדָּה הַזֹּאת בְּנַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים, שֶׁהֵם בְּנֹעַם שָׁלֵם בְּעִנְיַן עֲבוֹדָתָם, וּבְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה בִּפְרִישׁוּתָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם לב יא): ״שִׂמְחוּ בַיְיָ וְגִילוּ צַדִּיקִים, וְהַרְנִינוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב״. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שם צז יא): ״אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק, וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה״.",
+                "לָכֵן יָשִׂים כָּל הָאָדָם שִׂמְחָתוֹ עַל הַתּוֹרָה, וּבְעֵת שֶׁיַּעֲשֶׂה הַמִּצְווֹת – יִשְׂמַח בְּלִבּוֹ עַל שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת עֶבֶד לְמֶלֶךְ עֶלְיוֹן אֲשֶׁר בְּנֵי מַעְלָה יִשְׁתַּחֲווּ לוֹ. וְכֵן אָמַר דָּוִד (שם קיט קסב): ״שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב״. וְכָל הָעוֹשֶׂה הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה – יֵשׁ לוֹ שָׂכָר אֶלֶף יָדוֹת יוֹתֵר מִמִּי שֶׁהַמִּצְווֹת עָלָיו לְמַשָּׂא. אַבְרָהָם וְדָוִד כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ הָיוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, וּמְפָאֲרִים וּמְשַׁבְּחִים בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָרִים קוֹל בְּשִׂמְחָה.",
+                "וְאָז מַצְלִיחַ בְּכָל דְּרָכָיו וְטוֹב טְעָמָיו, וְשׁוֹלֵחַ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ בְּקִרְבּוֹ, וְלִבּוֹ שָׂמֵחַ וּמִתְמַלֵּא אַהֲבַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּגִיל, וּמְגַלֶּה לוֹ רָזִים וְחִדּוּשִׁים שֶׁל מַעְלָה, לְפִי שֶׁהָיָה יְרֵא הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא וְיָשָׁר, וְנִכְנַס הַטַּעַם בְּקִרְבּוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה (שיר השירים ה ו): ״נַפְשִׁי יָצְאָה בְּדַבְּרוֹ״; ״וְתַעְלֹזְנָה כִלְיוֹתָי בְּדַבֵּר שְׂפָתֶיךָ מֵישָׁרִים״ (משלי כג טז). וְכֵן אָמַר דָּוִד (תהלים קג א): ״בָּרְכִי נַפְשִׁי״ – לְפִי שֶׁהַנֶּפֶשׁ מִמַּעֲלָה הָעוֹלָה לְמַעְלָה, וּכְשֶׁהִיא יוֹדַעַת עִנְיַן סוֹדָהּ – הִיא תֹּאהַב אֶת בּוֹרְאָהּ וּתְסַגֵּל מִצְווֹתָיו. וְכַאֲשֶׁר תַּגִּיעַ הַנֶּפֶשׁ אֶל הַמְּחִצָּה וְהַמַּעֲלָה אֲשֶׁר הִיא דּוֹמָה לוֹ, אָז תְּיַחֲדֵהוּ בְּמַצְפּוּנֶיהָ וּתְשַׁעְשֵׁעַ בַּחֲדָרֶיהָ, וּבְכָל עֵת וּבְכָל רֶגַע חוֹשֶׁקֶת אַהֲבָתוֹ, וְזוֹכֶרֶת אוֹתוֹ בַּלַּיְלָה עַל יְצוּעוֹ – אָז הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ בָּהּ חֵשֶׁק הַשִּׂמְחָה, וְהַלֵּב יִבְעַר וְיִדָּלֵק מֵרֹב חֵשֶׁק הָאַהֲבָה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו סא י): ״שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיְּיָ, תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי״. וְאַשְׁרֵי הַנֶּפֶשׁ הַזּוֹכָה לְאוֹתָהּ שִׂמְחָה.",
+                "וְאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה (שבת ל ב). וְכָל הַנְּבִיאִים לֹא הָיוּ מִתְנַבְּאִים בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצוּ, אֶלָּא מְכַוְּנִים דַּעְתָּם וְיוֹשְׁבִים שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב וּמִתְנַבְּאִים; שֶׁאֵין הַנְּבוּאָה שׁוֹרָה מִתּוֹךְ עַצְלוּת, וְלֹא מִתּוֹךְ עַצְבוּת, אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה. לְפִיכָךְ בְּנֵי הַנְּבִיאִים מְבִיאִים לִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתֹף וְכִנּוֹר וּמְבַקְּשִׁים הַנְּבוּאָה, כְּדִכְתִיב (מלכים ב ג טו): ״וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן, וַתְּהִי עָלָיו יַד יְיָ״.",
+                "תִּפְאֶרֶת הַנְּשָׁמָה: שֶׁתִּתְפָּאֵר בְּתִפְאֶרֶת הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר תִּשְׂמַח בַּשֵּׁם, וְתַבְהִיק זִיו יִרְאָתָהּ לְהַבְהִיק יְקַר הוֹדָהּ, וְיֶעֱרַב אוֹר חֶמְדָּתָהּ לְיוֹצְרָהּ בְּאַהֲבַת תְּשׁוּקַת חֵשֶׁק תַּאֲוַת עֶלְיוֹן, לְהִתְעַטֵּר עֲטֶרֶת יֹפִי הַמַּחֲשָׁבוֹת הַזַּכּוֹת הַטְּהוֹרוֹת, וְתִהְיֶה נוֹהֶמֶת מִגֹּדֶל עֲלִיצוּתָהּ לִידִידָהּ יְדִיד עֶלְיוֹן, וְתִתְקַשֵּׁר בְּקִשּׁוּרֵי חִבָּה, וְתִהְיֶה דּוֹרֶשֶׁת וְחוֹקֶרֶת אַחַר הַמַּעֲלוֹת לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים. וּבְעֵת אֲשֶׁר הִיא מִתְרוֹמֶמֶת וּמְגַדֶּלֶת וּמְגַלְגֶּלֶת לָדַעַת קְדֻשַּׁת יוֹצְרָהּ, וּמִדַּבֶּקֶת בֶּאֱמוּנָה לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, אָז הִיא מִתְפַּשֶּׁטֶת בְּחִדּוּשׁ גִּיל וּמִתְרַחֶבֶת בְּשִׂמְחָתָהּ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מִתְקַדֶּשֶׁת קְדֻשַּׁת קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים, וְאָז מִתְאַוָּה וְנוֹשֵׂאת חֵן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, וּבָעֵת הַהִיא מִתְיַקֶּרֶת וּמִתְיַפָּה וּמִתְהַדֶּרֶת בְּהַדְרַת גְּאוֹן עוֹז תֹּקֶף הַדְרָתָהּ. וְאָז הָעֶלְיוֹן יְסַגְּלֶנָּה לְהַצְהִיר זִיוָה, לְהַכְנִיסָהּ בְּחַדְרֵי זֹהַר וּלְצָרְרָהּ בִּצְרוֹר הַחַיִּים. וְהָרַחְמָן יְשִׂימֵנוּ מֵאַנְשֵׁי עֲבוֹדָתוֹ הַשְּׂמֵחִים.",
+                "עוֹד יֵשׁ תּוֹעֶלֶת בַּשִּׂמְחָה, כְּמוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁאָמְרוּ עֲלֵיהֶם שֶׁהָיוּ מִבְּנֵי הָעוֹלָם הַבָּא בִּשְׁבִיל שֶׁהָיוּ אֲנָשִׁים שְׂמֵחִים, וּכְשֶׁהָיוּ רוֹאִים אִישׁ עָצֵב – הָיוּ מְשַׂמְּחִים אוֹתוֹ; וּכְשֶׁהָיוּ רוֹאִים שְׁנַיִם מִתְקוֹטְטִים זֶה עִם זֶה – הָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם מִלֵּי דִּבְדִיחוּתָא עַד שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם. וְכֵן לְעִנְיַן הַהֲלָכָה: מַתְחִילִין בְּמִלֵּי דִּבְדִיחוּתָא לִפְתֹּחַ הַלֵּב לִלְמֹד בְּשִׂמְחָה; אַךְ לֹא שִׂמְחַת נְבָלָה וְשִׂמְחַת הֲבָלִים, אֶלָּא דִּבְרֵי הַמִּצְווֹת הַמְשַׂמְּחִים אֶת הַלֵּב, כְּדִכְתִיב (תהלים יט ט): ״פִּקּוּדֵי יְיָ יְשָׁרִים, מְשַׂמְּחֵי לֵב״ – וְכָל זֶה בְּשִׂמְחַת מִצְוָה.",
+                "וְכֵן כְּשֶׁיֵּשׁ לָאָדָם שׁוּם יִסּוּרִים יִשְׂמַח גַּם כֵּן. וְכֵן אָמְרוּ חֲכָמִים (בבא מציעא פה א): חֲבִיבִין יִסּוּרִין. וְעוֹד אָמְרוּ חֲכָמִים (תענית ח א): כָּל הַשָּׂמֵחַ בְּיִסּוּרִים שֶׁבָּאִין עָלָיו – מֵבִיא יְשׁוּעָה לָעוֹלָם. וְיַרְגִּיל פִּיו לוֹמַר ״גַּם זוֹ לְטוֹבָה״ (שם כא א), אוֹ ״כָּל מָה דַּעֲבַד רַחֲמָנָא – לְטָב עֲבַד״ (ברכות ס ב), כִּי יֵשׁ כַּמָּה רָעוֹת אֲשֶׁר סוֹפָן טוֹבוֹת, וְכֵן דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ עַל מִקְרָא זֶה (ישעיהו יב א), ״אוֹדְךָ יְיָ כִּי אָנַפְתָּ בִּי, יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי״: מָשָׁל בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁהָלְכוּ לַעֲבֹר בַּסְּפִינָה. הָאֶחָד יָשַׁב לוֹ קוֹץ בְּרַגְלוֹ, עַד שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לֵילֵךְ בַּסְּפִינָה, וַחֲבֵרוֹ נִכְנַס בַּסְּפִינָה לַעֲבֹר. הִתְחִיל זֶה לְקַלֵּל אֶת יוֹמוֹ. לְיָמִים שָׁמַע שֶׁנִּטְבְּעָה הַסְּפִינָה וּמֵתוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּהּ. אָז הִתְחִיל זֶה לְשַׁבֵּחַ לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כִּי רָאָה שֶׁהָיָה זֹאת כְּדֵי לְהַחֲיוֹתוֹ (נידה לא א). לָכֵן יִשְׂמַח אָדָם בַּיִּסּוּרִין וּבִשְׁאָר נְזָקִים שֶׁיִּהְיוּ לוֹ, כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה טוֹבָה עֲתִידָה לִהְיוֹת לוֹ מֵהֶם. וְכֵן עָשָׂה נַחוּם אִישׁ גַּם זוֹ (תענית כא א).",
+                "עוֹד טוֹבָה לִשְׂמֹחַ חָתָן וְכַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ז לד): ״קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה״. וּמְאוֹד יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְשַׂמְּחָם בְּנִבּוּל פֶּה, כִּי זֹאת הַשִּׂמְחָה הִיא אַף וְחֵמָה וְקֶצֶף; וְלֹא שִׂמְחַת אֲנָשִׁים וְנָשִׁים יַחְדָּו, כִּי זֹאת הַשִּׂמְחָה הִיא קַלּוּת רֹאשׁ. וַאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַהֶסְפֵּד וְהָאֵבֶל אָמְרִינַן (סוכה נב א): אֲנָשִׁים לְבַד וְנָשִׁים לְבַד, כָּל שֶׁכֵּן בִּשְׁעַת הַשִּׂמְחָה. וְדָרְשִׁינַן: ״וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ״ (מיכה ו ח) – זוֹ הוֹצָאַת הַמֵּת וְהַכְנָסַת כַּלָּה לַחֻפָּה (סוכה מט ב).",
+                "גַּם צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וּפוּרִים, כִּי כֻּלָּם לְזֵכֶר יְצִיאַת מִצְרַיִם וּלְזֵכֶר הַנִּסִּים שֶׁהִפְלִיא עִם בְּחִירָיו. לָכֵן יִשְׂמַח בְּלִבּוֹ בְּזָכְרוֹ חַסְדֵי הַמָּקוֹם, וְגֹדֶל טוֹבוֹתָיו עִם עוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ. וּבַעֲבוּר כֵּן מְתַקְּנִים מַטְעַמִּים וּמַלְבּוּשִׁים יְקָרִים, וְשׁוֹתִים יַיִן כְּדֵי לְשַׂמֵּחַ הַלֵּב. וְיִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִשְׂמַח בַּשִּׂמְחָה הַהִיא עַל הַהֲבָלִים, אֶלָּא יָשִׂים הַשִּׂמְחָה עַל אַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיִתְגַּעְגֵּעַ בְּשַׁעֲשׁוּעַ אַהֲבַת הַצּוּר, וְיִשְׂמַח וְיָגִיל בְּשִׂמְחַת אֲדוֹן כֹּל, אֲשֶׁר צִוָּה לְהִתְעַנֵּג בַּיּוֹם הַהוּא וְלִשְׂמֹחַ. גַּם יִזְכֹּר בַּיָּמִים הָהֵם נֹעַם עוֹלָם הַבָּא, אֲשֶׁר הִיא תַּכְלִית הַנְּעִימוּת. וְנָאֶה לָאָדָם בְּעֵת הַהִיא שֶׁמִּתְעַנֵּג בְּתַעֲנוּגִים, שֶׁיִּזְכֹּר הַתַּעֲנוּגִים הַגְּדוֹלִים וְיִתְאַוֶּה לָהֶם, כְּדִכְתִיב (ישעיהו נח יד): ״אָז תִּתְעַנַּג עַל יְיָ״.",
+                "גַּם יִשְׂמַח כְּשֶׁיִּרְאֶה שִׂמְחַת הָרְשָׁעִים וְתַעֲנוּגֵי הַפּוֹשְׁעִים, וְיַחֲשֹׁב: אִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ – כָּךְ, לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (נדרים נ ב). וְעַל זֶה אָמַר דָּוִד (תהלים ד ח) ״נָתַתָּה שִׂמְחָה בְּלִבִּי, מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ״. מָשָׁל זֶה דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁזִּמֵּן אוֹרְחִים, וּכְשֶׁהִגִּיעוּ לַחֲצַר הַמֶּלֶךְ רָאוּ שֶׁהַכְּלָבִים אוֹכְלִים אֲוָזִים וְתַרְנְגוֹלִים; אָז שָׂמְחוּ הָאוֹרְחִים וְאָמְרוּ: אִם כְּלָבִים כָּךְ, אָנוּ הַמְּזֻמָּנִים לִסְעֹד עִם הַמֶּלֶךְ מָה יִהְיֶה לָנוּ (מדרש שוחר טוב ד יא)?!",
+                "וְאָסוּר לִשְׂמֹחַ עַל טוּב הַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה. כִּי הַמַּכִּיר הָעוֹלָם הַזֶּה לֹא יִשְׂמַח בְּטוֹבָתוֹ, וְלֹא יִשְׂמַח בְּשׁוּם עִנְיָן אֶלָּא בְּעִנְיָן הַמְּבִיאוֹ לַעֲבוֹדַת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא.",
+                "צָרִיךְ אָדָם שֶׁלֹּא לִשְׂמֹחַ עַל דָּבָר שֶׁהוּא טוֹב לוֹ, וְיֵשׁ בּוֹ תַּקָּלָה לַאֲחֵרִים. כְּגוֹן אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּבוּאָה – לֹא יִשְׂמַח אִם יִהְיֶה יֹקֶר וְרָעָב, כִּי בִּשְׁבִיל טוֹבָתוֹ לֹא יִשְׂמַח בְּתַקָּלַת הָעוֹלָם. גַּם לֹא יִשְׂמַח בְּמִיתַת הָאָדָם, אַף עַל פִּי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יְרֻשָּׁה מִמֶּנּוּ אוֹ שְׁאָר טוֹבוֹת. סוֹף דָּבָר: לֹא יִשְׂמַח בְּתַקָּלַת שׁוּם אָדָם בִּשְׁבִיל הֲנָאָתוֹ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (ויקרא יט יח): ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״. וְיַרְגִּיל אֶת לִבּוֹ לִהְיוֹת שָׂמֵחַ כְּשֶׁיֵּשׁ לַאֲחֵרִים טוֹבוֹת. וּבְיוֹתֵר יִשְׂמַח בִּרְאוֹתוֹ בְּנֵי אָדָם הַמְּחַזְּרִים עַל מִצְווֹת לַעֲשׂוֹת רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.",
+                "וְלֹא יִשְׂמַח וְלֹא יְמַלֵּא פִּיו שְׂחוֹק, כִּי עַכְשָׁו עָרְבָה כָּל שִׂמְחָה (ברכות לא א); כִּי בְּיוֹם שֶׁהָיָה שׂוֹחֵק בּוֹ רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ – הָיָה בָּאָה פֻּרְעָנִיּוֹת לָעוֹלָם (נדרים נ ב). וְכֵן עַד כָּאן הֵבִיא רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זֵירָא לִידֵי גִּחוּךְ, וְלֹא גָּחִיךְ (נידה כג א).",
+                "וּמָתַי יֵשׁ לִשְׂמֹחַ וְלִשְׁחֹק? בְּעֵת אֲשֶׁר תַּחֲזֹר הַשְּׁכִינָה לְצִיּוֹן, שֶׁהִיא שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, כְּדִכְתִיב (תהלים קכו ב): ״אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה, אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה״ (ברכות לא א)."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הָעֲשִׂירִי – שַׁעַר הַדְּאָגָה </b></big>",
+                "הַדְּאָגָה. זֹאת הַמִּדָּה הִיא רָעָה בְּרוֹב עִנְיָנֶיהָ, וְהִיא נִכֶּרֶת עַל כָּל הַפָּנִים, כְּדִכְתִיב (בראשית מ ו): ״וַיַּרְא אֹתָם וְהִנָּם זֹעֲפִים״; וּכְתִיב (נחמיה ב ב): ״מַדּוּעַ פָּנֶיךָ רָעִים, וְאַתָּה אֵינְךָ חוֹלֶה״.",
+                "וְאָמַר אֶחָד מִן הַחֲכָמִים: אֵינִי מוֹצֵא כְּלָל בְּאַנְשֵׁי נְפָשׁוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת סִימַן דְּאָגָה. הַדּוֹאֵג עַל עוֹלָם זֶה לְהַשִּׂיג מְאוּמָה – הוּא מְגֻנֶּה מְאוֹד, וְהִיא לֹא נִמְצֵאת כְּלָל בָּאֲנָשִׁים הַבּוֹטְחִים בַּשֵּׁם וּמַאֲמִינִים בּוֹ.",
+                "הַדְּאָגָה וְהַיָּגוֹן הֵם מְכַלִּים הַלֵּב, וְהֵם חֹלִי הַגּוּף. וְהַדְּאָגָה הָרָעָה שֶׁבְּכָל הַדְּאָגוֹת הִיא שֶׁיִּרְדֹּף אַחַר הָעֲבֵרוֹת, וּבְעֵת שֶׁלֹּא יִמְצָא כָּל חֵפֶץ לִבּוֹ – אָז הוּא דּוֹאֵג וּמִצְטַעֵר. הַדּוֹאֵג עַל עוֹלָם זֶה הוּא רָחוֹק מְאוֹד מִן הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת וְהַתְּפִלָּה. לָכֵן יָחוּשׁ מְאוֹד לְתַקֵּן הַמִּדָּה הַזֹּאת, לְהָסִיר אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ. וְאֵין צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בְּרָעָתָהּ, כִּי כָּל הַטּוֹבוֹת הַבָּאוֹת מִן הַשִּׂמְחָה – הֵן הִפּוּךְ הַדְּאָגָה.",
+                "וְעַתָּה הִתְבּוֹנֵן! גַּם יֵשׁ בַּדְּאָגָה דְּרָכִים טוֹבוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַנָּבִיא (איכה ג לט): ״מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי, גֶּבֶר עַל חֲטָאָו״. הַחוֹטֵא צָרִיךְ לְהַגְדִּיל יָגוֹן בִּלְבָבוֹ וּלְהִתְאַנֵּחַ בִּמְרִירוּת הַלֵּב, עַל שֶׁמָּרַד נֶגֶד יוֹצֵר הַכֹּל.",
+                "אִם הִפְסִיד דִּינָר – קָשֶׁה בְּעֵינֵי הָאָדָם; וְאִם אָבַד עָשְׁרוֹ וְיָצָא נָקִי מִנְּכָסָיו – הֲלוֹא נַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבַל. וְכֵן עַל הַצָּרוֹת – כְּאֵבוֹ נֶצַח וְיָגוֹן בִּלְבָבוֹ. וְיוֹתֵר רָאוּי שֶׁיִּצְטַעֵר וְיֵאָנַח עַל שֶׁהִמְרָה נֶגֶד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלֹא זָכַר חֲסָדָיו וְטוֹבוֹתָיו עָלָיו.",
+                "דַּע כִּי מַדְרֵגוֹת הַתְּשׁוּבָה – הַכֹּל לְפִי עֶצֶם הַיָּגוֹן. כִּי הַיָּגוֹן בָּא מֵאֵת טֹהַר הַנֶּפֶשׁ, הַנְּשָׁמָה הָעֶלְיוֹנָה, וְעַל כֵּן מְקֻבָּל הַיָּגוֹן וְהַדְּאָגָה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְהַמָּשָׁל בָּזֶה: הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הִכְעִיסוּהוּ יְלִידֵי בֵּיתוֹ הַקְּרוֹבִים אֵלָיו, וְהֵם מֵאֲצִילֵי הָאָרֶץ הַנִּכְבָּדִים – יִתֵּן לָהֶם יוֹתֵר חֲנִינָה וְחֶמְלָה מֵחֶמְלָתוֹ עַל הָרְחוֹקִים וְהַפְּחוּתִים. לָכֵן יַחְמֹל הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא עַל הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא מִצְטַעֶרֶת וְדוֹאֶגֶת עַל חַטֹּאתֶיהָ. וְכֵן אָמַר דָּוִד (תהלים לח י): ״יְיָ נֶגְדְּךָ כָל תַּאֲוָתִי, וְאַנְחָתִי מִמְּךָ לֹא נִסְתָּרָה״.",
+                "הַדְּמָעוֹת בָּאוּ מִן הַיָּגוֹן וְהַדְּאָגָה. וְהִנֵּה שַׁעֲרֵי דְמָעוֹת לֹא נִנְעֲלוּ (בבא מציעא נט א), דִּכְתִיב (תהלים קיט קלו): ״פַּלְגֵי מַיִם יָרְדוּ עֵינָי, עַל לֹא שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ״; וּכְתִיב (שם לח יט): ״כִּי עֲווֹנִי אַגִּיד, אֶדְאַג מֵחַטָּאתִי״. וּלְעוֹלָם יִקַּח יָגוֹן בִּלְבָבוֹ עַל מָה שֶׁעָבַר, וְיִדְאַג עַל הֶעָתִיד, וְיִירָא תָּמִיד שֶׁמָּא לֹא הִשְׁלִים חוֹק הַתְּשׁוּבָה. וּכְתִיב (משלי כח יד): ״אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד״",
+                "– אֲפִלּוּ אִם הָיָה עַכְשָׁו זַכַּאי וְצַדִּיק גָּמוּר, יִירָא לְעוֹלָם שֶׁמָּא יָבוֹא חֵטְא לְיָדוֹ. וְכֵן מָצִינוּ בְּיַעֲקֹב: אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ״ (בראשית כח טו), הָיָה יָרֵא שֶׁמָּא יִגְרֹם הַחֵטְא. וְכֵן אָמַר דָּוִד (תהלים כז יג): ״לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב יְיָ בְּאֶרֶץ חַיִּים״; אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהָיָה חָסִיד גָּמוּר – שֶׁמָּא יִגְרֹם הַחֵטְא שֶׁלֹּא יָבוֹא לְנֹעַם הַצַּדִּיקִים (ברכות ד א).",
+                "וּלְעוֹלָם יִדְאַג שֶׁמָּא אֵין עֲבוֹדָתוֹ מְקֻבֶּלֶת לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, וְשֶׁמָּא הוּא מֵאוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם (ישעיהו א יב): ״מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי״.",
+                "עַל כֵּן יוֹסִיף אֹמֶץ. וּמַעֲשֶׂה בְּחָכָם אֶחָד שֶׁרָאָה אָדָם אֶחָד דּוֹאֵג. אָמַר לוֹ: אִם דַּאֲגָתְךָ עַל עוֹלָם זֶה – יְמַעֵט הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה דַּאֲגָתְךָ. וְאִם דַּאֲגָתְךָ עַל עוֹלָם הַבָּא – יוֹסִיף הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא דְּאָגָה עַל דַּאֲגָתְךָ.",
+                "וְהַדְּאָגָה מוֹעֶלֶת לְעִנְיַן הַתּוֹרָה, שֶׁיַּחֲזֹר תָּמִיד, אוּלַי יִשְׁכַּח.",
+                "גַּם הַדְּאָגָה מוֹעֶלֶת לְעִנְיַן שֶׁלֹּא יָרִיב עִם אָדָם בְּחִנָּם, כִּי יָרֵא פֶּן יַשִּׂיגֵהוּ הֶזֵּק מִן הַמַּחֲלֹקֶת.",
+                "אַךְ בַּלַּיְלָה כְּשֶׁאָדָם קָם לִלְמֹד – לֹא יִירָא מִשֵּׁדִים בְּקוּמוֹ מִמִּטָּתוֹ, וְיַחְשֹׁב: כַּמָּה הוֹלְכִים יְחִידִים בַּלַּיְלָה וְלֹא הָיָה לָהֶם הֶזֵּק, וְיִבְטַח בַּשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, וְיָקוּם וְלֹא יִפְחַד.",
+                "רַב וְחָסִיד רָחוֹק מֵעִירוֹ, לֹא יִמָּנַע מִלֵּילֵךְ שָׁם לִלְמֹד מִשּׁוּם פַּחַד הַדְּרָכִים, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר הֶעָצֵל (משלי כב יג): ״אֲרִי בַּחוּץ, בְּתוֹךְ רְחֹבוֹת אֵרָצֵחַ״. אֶלָּא יַחֲשֹׁב שֶׁרֹב הָעוֹלָם הוֹלְכִים וְאֵינָם נִזּוֹקִין, גַּם הוּא כָּךְ – לֹא יִמָּנַע מֵחֲמַת הַפַּחַד, כִּי שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָם נִזּוֹקִין (פסחים ח ב).",
+                "סוֹף דָּבָר: בְּכָל דַּאֲגוֹתָיו וִיגוֹנָיו יְכַוֵּן לְשֵׁם שָׁמַיִם.",
+                "מֵת לוֹ מֵת – יִתְאַבֵּל וְיִבְכֶּה וְיִצְטַעֵר, כִּי אוּלַי מֵת בַּעֲבוּר שֶׁחָטָא, וּבַעֲבוּר אָבוֹת בָּנִים מֵתִים, וְהִנֵּה הוּא כְּאִלּוּ הוֹרְגוֹ; וְיַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וּגְדֵרִים, וְיִתְחַנֵּן לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.",
+                "אִם מֵת אָדָם כָּשֵׁר – יִצְטַעֵר וְיִבְכֶּה עָלָיו, וְאוֹתָם הַדְּמָעוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹפֵר אוֹתָם וְגוֹנְזָם בְּבֵית גְּנָזָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נו ט): ״שִׂימָה דִּמְעָתִי בְּנֹאדֶךָ, הֲלוֹא בְּסִפְרָתֶךָ״.",
+                "וְאִם יֵשׁ צָרָה, כְּגוֹן רָעָב וְדֶבֶר אוֹ שְׁאָר פֻּרְעָנִיּוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – לְעוֹלָם יִדְאַג שֶׁמָּא עֲוֹנֹתָיו גּוֹרְמוֹת הָעִנְיָן. כִּי עָכָן מָעַל בַּחֵרֶם וְנָפְלוּ כַּמָּה אֲלָפִים (יהושע ז). וְיָשׁוּב לַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא כְּפִי כּוֹחוֹ.",
+                "הֲלוֹא מָצִינוּ שֶׁאֵלִיָּהוּ לֹא דִּבֵּר עִם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי עֲבוּר שֶׁאַרְיֵה אָכַל יְהוּדִי תּוֹךְ שָׁלוֹשׁ פַּרְסָאוֹת קָרוֹב לְעִירוֹ, כִּי הָיָה לוֹ לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים שֶׁלֹּא תִּהְיֶה תַּקָּלָה סְבִיבָיו (מכות יא א) – לָכֵן יִפְחַד תָּמִיד מֵאֵלּוּ הָעִנְיָנִים.",
+                "וְכֵן מָצִינוּ, כְּשֶׁהָיָה רָעָב שָׁלֹשׁ שָׁנִים בִּימֵי דָּוִד, חִפֵּשׁ בְּאֵיזֶה עָווֹן בָּא הָרָעָב, לְבַסּוֹף מָצָא שֶׁבִּשְׁבִילוֹ בָּא הָרָעָב (יבמות עח ב). לָכֵן בְּכָל תַּקָּלָה – יִדְאַג שֶׁמָּא מֵחֲמָתוֹ בָּאָה.",
+                "וְאִם יֵשׁ לוֹ מַזָּל טוֹב וְשַׁלְוָה – יִדְאַג שֶׁמָּא יֹאכַל בָּעוֹלָם הַזֶּה אֶת הָעוֹלָם הַבָּא.",
+                "אִם הוּא עָנִי מְיֻסָּר בְּיִסּוּרִין – יִדְאַג שֶׁמָּא הָעֹנִי וְהַיִּסּוּרִין הֵם פְּרִי עֲוֹנֹתָיו, וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. וְאִם בִּטֵּל מִדִּבְרֵי תוֹרָה מֵחֲמַת הָעֹנִי וְהַיִּסּוּרִין – יִדְאַג יוֹתֵר.",
+                "אִם הוּא חָכָם בַּתּוֹרָה – שֶׁמָּא לֹא יִהְיוּ מַעֲשָׂיו לְפִי חָכְמָתוֹ. וְאִם אֵינוֹ חָכָם – יִדְאַג עַל זֶה כִּי אֵינוֹ יָכוֹל לְהַעֲמִיק בְּשֹׁרֶשׁ הַחֲסִידוּת. וְאִם מְכַבְּדִים אוֹתוֹ – יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִשְׂמַח בַּכָּבוֹד הַהוּא, אַךְ יִדְאַג שֶׁמָּא בְּאוֹתוֹ כָּבוֹד יְקַבֵּל שְׂכָרוֹ. וְאִם הוּא חָכָם וְנִבְזֶה בְּעֵינֵי הָעוֹלָם – יִשְׂמַח בָּזֶה; אַךְ יִדְאַג שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהוּא מְבֻזֶּה אֵין הָעוֹלָם מְקַבְּלִים תּוֹכְחוֹתָיו.",
+                "עוֹד טוֹבוֹת הַדְּאָגוֹת וְהָאֲנָחוֹת כִּדְאִיתָא בְּתָנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ (פרק ד): כָּל חָכָם וְחָכָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ לוֹ דִבְרֵי תוֹרָה לַאֲמִתּוֹ, וּמִתְאַנֵּחַ עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְעַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתְמַעֵט, וּמְחַמֵּד וּמְצַפֶּה עַל כְּבוֹד יְרוּשָׁלַיִם, וְעַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְעַל הַיְּשׁוּעָה שֶׁתַּצְמִיחַ בְּקָרוֹב, וְעַל כִּנּוּס גָּלוּיוֹת – הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה בְּקִרְבּוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ.",
+                "לָכֵן יִדְאַג וְיִבְכֶּה עַל הַתּוֹרָה שֶׁנִּשְׁתַּכְּחָה, וְיֵאָנַח עַל יִרְאֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא אֲשֶׁר נִמְאֲסוּ, וְיִתְמַרְמֵר עַל מִעוּט חֲסִידוּת, וְעַל יִשְׂרָאֵל עַם הַשֵּׁם אֲשֶׁר נִדְרָסִים בָּרֶגֶל; וְיַעֲלֶה יְרוּשָׁלַיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתוֹ, וְיִזְכֶּה לִרְאוֹת בְּשִׂמְחָתָהּ, כְּדִכְתִיב (ישעיהו סו י): ״שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ, כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ״.",
+                "הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא בְּרוֹב רַחֲמָיו יְזַכֵּנוּ לִהְיוֹת מִן הָרוֹאִים בִּכְבוֹדָהּ שֶׁל צִיּוֹן, כְּדִכְתִיב (שם נב ח): ״כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְיָ צִיּוֹן״; וְאוֹמֵר (שם מ ה): ״וְנִגְלָה כְּבוֹד יְיָ, וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי יְיָ דִּבֵּר״."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הָאַחַד־עָשָׂר – שַׁעַר הַחֲרָטָה </b></big>",
+                "הַחֲרָטָה. הוּא שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה דָּבָר, וְחוֹזֵר בּוֹ וּמִתְנַחֵם עַל הַמַּעֲשֶׂה. וְהוּא דֶּרֶךְ יְשָׁרָה מְאוֹד לְעִנְיַן הַתְּשׁוּבָה, כִּי מִי שֶׁחָטָא וּמִתְחָרֵט – כְּאִלּוּ לֹא חָטָא.",
+                "וְאִי אֶפְשָׁר לָשׁוּב בְּלֹא חֲרָטָה, כִּי לְעוֹלָם לֹא יִתְכַּפְּרוּ עֲוֹנֹתָיו אִם אֵינוֹ מִתְחָרֵט עֲלֵיהֶם. גַּם הַתְּפִלָּה אֵינָהּ מְקֻבֶּלֶת זוּלַת הַחֲרָטָה, כִּי אֵיךְ יֹאמַר ״סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ״ כְּשֶׁאֵינוֹ מִתְחָרֵט עַל חֲטָאָיו?",
+                "מָשָׁל: וְזֶה דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁעֲבָדוֹ סָרַח עָלָיו, וּמְבַקֵּשׁ מְחִילָה מֵאֵת הַמֶּלֶךְ. אִם הָעֶבֶד אֵינוֹ מִתְחָרֵט בְּלִבּוֹ, וְחוֹזֵר וְעוֹשֶׂה הַסִּרְחוֹן בְּכָל יוֹם – יִכְעַס עָלָיו הַמֶּלֶךְ בְּיוֹתֵר. וְכֵן מִי שֶׁגָּזַל הַבְּרִיּוֹת, וּבָא בְּכָל יוֹם לְבַקֵּשׁ לַמֶּלֶךְ שֶׁיִּמְחֹל לוֹ, וְחוֹזֵר וְגוֹזֵל – אֵין סָפֵק שֶׁזֶּה הַגַּזְלָן מַרְבֶּה עָלָיו רֹגֶז הַמֶּלֶךְ בְּבַקָּשַׁת הַמְּחִילָה. לָכֵן יִתְחָרֵט וְיִתְפַּלֵּל וְיִתְוַדֶּה, וְיַחֲשֹׁב שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה עוֹד כָּזֶה, וְאָז יִהְיֶה תְּפִלָּתוֹ מְקֻבֶּלֶת.",
+                "אֲבָל הָעוֹשֶׂה טוֹבָה וּמִתְחָרֵט, זֹאת מִדָּה רָעָה. לָכֵן צָרִיךְ שֶׁתִּזָּהֵר שֶׁלֹּא תִּתְחָרֵט עַל הַטּוֹבוֹת, שֶׁלֹּא תְּאַבֵּד שְׂכָרְךָ. אִם נָתַתָּ לְעָנִי צְדָקָה וְאַחַר זְמַן הִכְעִיסְךָ – הִזָּהֵר בְּךָ שֶׁלֹּא תִּתְחָרֵט עַל הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לּוֹ; כִּי כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה כַּוָּנָתְךָ בְּעֵת הַנְּתִינָה לְשֵׁם שָׁמַיִם, הִנֵּה שְׂכָרְךָ שָׁמוּר לְךָ.",
+                "הַמִּדָּה הַזֹּאת מְגֻנָּה מְאוֹד אֵצֶל הָעוֹלָם, כְּשֶׁאֵין אָדָם קַיָּם בָּעִנְיָן שֶׁלּוֹ: כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר הַיּוֹם דָּבָר, וּמִתְחָרֵט לְמָחָר, וְאֵינוֹ עוֹמֵד בְּדִבּוּרוֹ; כְּשֶׁהוּא נוֹדֵר לְהִתְעַנּוֹת, אוֹ לָתֵת צְדָקָה, אוֹ לִלְמֹד תּוֹרָה וּמִתְחָרֵט – שֶׁזֶּה רָעָה.",
+                "וְאַף עַל פִּי שֶׁטּוֹב הַדָּבָר שֶׁמִּתְחָרֵט עַל הָרָעָה, טוֹב הוּא לָאָדָם לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לְשַׁנּוֹת מִמִּנְהָג לְמִנְהָג וּמִמִּדָּה לְמִדָּה. וְזוֹ הִיא תַּכְלִית הַטּוֹב: שֶׁיַּחְשֹׁב בְּנַפְשׁוֹ, וִיבָרֵר הַמִּנְהָג וְהַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, וּלְהַנְהִיג נַפְשׁוֹ בָּהֶן, וְיַחְשֹׁב עַל כָּל מָה שֶׁיַּעֲשֶׂה: אִם יוּכַל לַעֲמֹד בּוֹ – אָז יִתְפֹּס בּוֹ. וְאַל יְדַלֵּג מִמִּנְהָג לְמִנְהָג, כִּי מִדָּה מְגֻנָּה מְאוֹד הִיא מִי שֶׁהוּא הֲפַכְפַּךְ. וְהוּא נִבְזֶה לִפְנֵי הָעוֹלָם, אֲפִלּוּ הוּא קוֹפֵץ מִמִּדָּה טוֹבָה לְמִדָּה טוֹבָה, כִּי אֵין מַמָּשׁוּת בְּעִנְיָנָיו וְאֵין לִסְמֹךְ עָלָיו.",
+                "בֶּן־אָדָם! שׁוּב בְּעוֹד שֶׁהַחֲרָטָה שֶׁלְּךָ מוֹעֶלֶת. וְאַל תְּאַחֵר עַד בּוֹאֲךָ לַקֶּבֶר, כִּי אָז תִּהְיֶה מִתְחָרֵט, וְאֵין תַּקָּנָה לַחֲרָטָה הַהִיא.",
+                "אִם עָשִׂיתָ דָּבָר כְּנֶגֶד חֲבֵרְךָ – הִתְחָרֵט וְתֵלֵךְ וּתְרַצֵּהוּ. וְאִם חֲבֵרְךָ פָּשַׁע נֶגְדְּךָ וּמִתְחָרֵט – קַבְּלֵהוּ. אֲפִלּוּ אִם סָפֵק לְךָ אִם מִתְחָרֵט בְּלִבּוֹ, רַק שֶׁהוּא מְנַקֶּה עַצְמוֹ נֶגְדְּךָ – קַבְּלֵהוּ. אִם הֹכַחְתָּ אוֹתוֹ בִּדְבָרִים קָשִׁים עַד שֶׁהוּא שׂוֹנַאֲךָ, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר דָּוִד (תהלים קלט כא): ״וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט״ – אַל תִּתְחָרֵט עַל אוֹתָהּ קְטָטָה. כִּי אִם תִּתְחָרֵט וּתְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה – אָז יִתְחַזֵּק בְּטָעוּתוֹ.",
+                "הַחֲרָטָה הִיא דֶּרֶךְ לְכָל הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים: אִם הוֹלֵךְ בָּטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה – יִתְחָרֵט עַל הַבִּטּוּל, וְיִתֵּן לִבּוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּכָל יְכָלְתּוֹ. אִם לֹא נִתְחַזֵּק לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה – יִתְחָרֵט וְיַחְשֹׁב: מֶה עָשִׂיתִי? בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה לִי לִקְנוֹת חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא עָסַקְתִּי בַּהֲבָלִים! וְאִם הִגִּיעַ לְיָמִים, יִתְחָרֵט מְאוֹד אֲשֶׁר עָבְרוּ יָמָיו בְּלֹא עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.",
+                "כְּלָל גָּדוֹל תִּקַּח בְּיָדְךָ: תַּחְשֹׁב בִּלְבָבְךָ עַל כָּל דָּבָר שֶׁעָשִׂיתָ, וְעַל כָּל מִצְוָה שֶׁלֹּא נִזְהַרְתָּ בָּהּ. תִּתְחָרֵט עַל כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְתַחֲשֹׁב וְתִתְקוֹטֵט בְּלִבְּךָ: אֵיךְ לֹא רָדַפְתִּי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאִי בָּרוּךְ הוּא? וְאֵיךְ עָזַבְתִּי דִּבְרֵי חֲכָמִים וּמוּסְרֵיהֶם הַטּוֹבִים? נִמְצָא, הַחֲרָטָה הִיא תִּקּוּן גָּדוֹל לְכָל הַמִּצְווֹת."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הַשְׁנֵים־עָשָׂר – שַׁעַר הַכַּעַס </b></big>",
+                "הַכַּעַס הוּא מִדָּה רָעָה. וְכַאֲשֶׁר הַגָּרָב מֵחֹלִי הַגּוּף – כֵּן הַכַּעַס מֵחֹלִי הַנֶּפֶשׁ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (נדרים כב א): כָּל הַכּוֹעֵס – כָּל מִינֵי גֵּיהִנֹּם שׁוֹלְטִים בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת יא י): ״וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ, וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ״. וְאֵין ״רָעָה״ אֶלָּא גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז ד): ״כֹּל פָּעַל יְיָ לַמַּעֲנֵהוּ, וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁתַּחְתּוֹנִיּוֹת שׁוֹלְטִים בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח סה): ״וְנָתַן יְיָ לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז, וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ״ – אֵיזֶה דָּבָר שֶׁמְּכַלֶּה הָעֵינַיִם וּמַדְאִיב אֶת הַנֶּפֶשׁ? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה תַּחְתּוֹנִיּוֹת.",
+                "וְעוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (שם ע״ב): כָּל הַכּוֹעֵס, אֲפִלּוּ הַשְּׁכִינָה אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְּנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים י ד): ״רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ, אֵין אֱלֹהִים כָּל מְזִמּוֹתָיו״ (תהלים י ד). וְאַף מְשַׁכֵּחַ תַּלְמוּדוֹ וּמוֹסִיף טִפְּשׁוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ז ט): ״כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ״; וּכְתִיב (תהלים צב ז): ״וּכְסִיל לֹא יָבִין״; וּכְתִיב (משלי יג טז): ״וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת״. וּבְיָדוּעַ שֶׁעֲוֹנֹתָיו מְרֻבִּין מִזְּכוּיוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שם כט כב): ״וּבַעַל חֵמָה רַב פָּשַׁע״. וְעָנְשׁוֹ גָּדוֹל מְאוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יט יט): ״גְּדָל חֵמָה – נֹשֵׂא עֹנֶשׁ״.",
+                "וְאַתָּה רוֹאֶה בְּנֵי אָדָם כְּשֶׁהֵם כּוֹעֲסִים וּמַחֲזִיקִים בְּכַעֲסָן – אֵינָן מְשִׂימִין לִבָּם עַל מָה שֶׁעוֹשִׂים, וְעוֹשִׂים הַרְבֵּה עִנְיָנִים בְּכַעֲסָן מָה שֶׁלֹּא הָיוּ עוֹשִׂים בְּלֹא הַכַּעַס. כִּי הַכַּעַס מוֹצִיא שִׂכְלוֹ שֶׁל אָדָם מִקִּרְבּוֹ, עַד שֶׁמַּרְבֶּה דִּבְרֵי הַכַּעַס, וְנִכְנַס בְּמַחֲלֹקֶת וְקִנְטוּרִים. לָכֵן אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּנָּצֵל הַכַּעֲסָן מֵחֲטָאִים גְּדוֹלִים. וְכֵן אָמַר אֵלִיָּהוּ לְרַב יְהוּדָה: לָא תִּרְתַּח וְלָא תִּחְטֵי (ברכות כט ב). וְאָמְרוּ (ערובין סה ב): בִּשְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים נִכָּר הָאָדָם, הָאֶחָד מֵהֶם בְּכַעְסוֹ. כִּי בְּעֵת הַכַּעַס אָדָם נִכָּר: אִם יִתְגַּבֵּר כַּעֲסוֹ עַל חָכְמָתוֹ, וְעוֹשֶׂה עִנְיָנִים בְּעֵת הַכַּעַס בְּלֹא הַנְהָגַת הַחָכְמָה – בָּזֶה נִכָּר כַּעֲסוֹ. אִם תִּתְגַּבֵּר חָכְמָתוֹ עַל כַּעֲסוֹ, וְלֹא יְדַבֵּר וְלֹא יַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה מֵחֲמַת הַכַּעַס, מָה שֶׁלֹּא הָיָה עוֹשֶׂה בְּלֹא הַכַּעַס – בָּזֶה נִכָּר חָכְמָתוֹ. וְאָמַר הֶחָכָם: שְׁלֹשָׁה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֲבָן, וְאֶחָד מֵהֶן: מִי שֶׁאֵינוֹ כּוֹעֵס (פסחים קיג ב). וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ב ה): לֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד; כִּי מֵרוֹב כַּעֲסוֹ הַתַּלְמִידִים יְרֵאִים מִמֶּנּוּ לִשְׁאוֹל סְפֵקוֹתֵיהֶם פֶּן יִכְעַס עֲלֵיהֶם. וַאֲפִלּוּ אִם שׁוֹאֲלִים – אֵין לוֹ לֵב לְפָרֵשׁ לְתַלְמִידָיו כָּל הַצֹּרֶךְ. וְגַם יָשִׁיב לָהֶם דֶּרֶךְ כַּעַס, וּמִתּוֹךְ כָּךְ לֹא יָבִינוּ. וְהַתַּלְמִידִים אֲפִלּוּ שֶׁרַבָּן כּוֹעֵס עֲלֵיהֶם – יִשְׁאֲלוּ וִידַקְדְּקוּ, וְלֹא יָחוּשׁוּ עַל הַכַּעַס וְלֹא יָרִיבוּ עִם רַבָּן. וַעֲלֵיהֶם דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (ברכות סג ב): ״וּמִיץ אַפַּיִם יוֹצִיא רִיב״ (משלי ל לג) – כָּל הַכּוֹעֵס עָלָיו רַבּוֹ פַּעַם אַחַת וּשְׁתַּיִם וְשׁוֹתֵק, זוֹכֶה לְהָבִין בֵּין דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְדִינֵי נְפָשׁוֹת. וְאָמַר מָר: אֵין לְךָ קָשֶׁה יוֹתֵר מִדִּינֵי מָמוֹנוֹת וְדִינֵי נְפָשׁוֹת.",
+                "הַכַּעֲסָן אֵין לוֹ חֵן בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת, וְהוּא שָׂנוּא בְּעֵינֵיהֶם, וּמִתּוֹךְ כָּךְ אֵין מַעֲשָׂיו מְקֻבָּלִים בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת. וַאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים – אֵין הָעוֹלָם לְמֵדִין מִמֶּנּוּ.",
+                "הַכַּעֲסָן הוּא כָּבֵד עַל בְּנֵי בֵּיתוֹ, הַשּׁוֹמְעִים תָּמִיד כַּעֲסוֹ וּתְלוּנָתוֹ. וְקָרוֹב הַדָּבָר לוֹ לָבוֹא לִידֵי תַּקָּלָה מִפְּנֵי שֶׁמֵּטִיל אֵימָה יְתֵרָה, כְּמוֹ הַהוּא מַעֲשֶׂה דְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל, אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ בְּנֵי בֵּיתוֹ לְהַאֲכִילוֹ אֵבָר מִן הַחַי (גיטין ז א).",
+                "הַכַּעֲסָן אֵינוֹ מַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו וְאֵינוֹ מוֹחֵל, אַךְ הוּא נוֹקֵם וְנוֹטֵר תָּמִיד. הַכַּעַס מֵבִיא אָדָם לִידֵי מַחֲלֹקֶת; כְּשֶׁהוּא כּוֹעֵס עִם חֲבֵרָיו – יָרִיבוּ עִמּוֹ וְהוּא עִמָּהֶם. וּכְשֶׁיֵּשׁ מַחֲלֹקֶת יֵשׁ קִנְאָה וְשִׂנְאָה. וּכְבָר יָדַעְתָּ רָעוֹת הַמַּחֲלֹקֶת, כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר בְּשַׁעַר הַמַּחֲלֹקֶת.",
+                "הַכַּעַס מוֹנֵעַ לֵב הָאָדָם מִכָּל הַטּוֹבוֹת. כִּי כְּשֶׁאָדָם כּוֹעֵס – אֵין לוֹ לֵב לְרַחֵם עַל הָעֲנִיִּים. וּבְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נֶאֱמַר (חבקוק ג ב): ״בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכֹּר״; וְזֶה רָחוֹק מְאוֹד מִדַּרְכֵי בָּשָׂר וָדָם.",
+                "הַכַּעַס מְבַטֵּל כַּוָּנַת לֵב הָאָדָם בַּתְּפִלָּה, וְאֵין שְׁכִינָה שׁוֹרָה מִתּוֹךְ הַכַּעַס.",
+                "כָּל כַּעֲסָן לֹא יִהְיֶה חָכָם גָּדוֹל. כִּי הַכַּעַס מַבְרִיחַ מִלִּבּוֹ חָכְמָתוֹ, שֶׁלֹּא יוּכַל לַעֲנוֹת כַּהֹגֶן וְלֹא יוֹכִיחַ כַּהֹגֶן, וְכָל דְּבָרָיו לֹא בְּהַשְׂכֵּל. הַכַּעֲסָן מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ מוּסָרִים וְתוֹכָחוֹת, כִּי אֵין אָדָם רַשַּׁאי לְגַלּוֹת לוֹ טָעוּיוֹתָיו וּדְרָכָיו הַמְכֹעָרִים, כִּי כָּל אָדָם יִפְחַד מִמֶּנּוּ לְהַגִּיד לוֹ עִנְיָנָיו כִּי הוּא יִרְגַּז עֲלֵיהֶם. וַאֲפִלּוּ אִם יוֹכִיחַ אוֹתוֹ שׁוּם אָדָם, לֹא יְקַבֵּל מִמֶּנּוּ מִתּוֹךְ הַכַּעַס. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: אֵין הַכַּעֲסָן מְקַבֵּל שׁוּם מִדָּה טוֹבָה אִם לֹא יָסִיר מִלִּבּוֹ הַכַּעַס. כְּמוֹ שֶׁאֵין הַכַּעֲסָן מְקַבֵּל תּוֹכָחָה מֵאֲחֵרִים, כָּךְ אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹכִיחַ אֶת אֲחֵרִים. כִּי הַתּוֹרָה אָמְרָה (ויקרא יט יז): ״הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ, וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא״ – בַּתְּחִלָּה תּוֹכִיחַ אוֹתוֹ בְּנַחַת וּבַסֵּתֶר, וְתֹאמַר לוֹ בְּלָשׁוֹן רַכָּה וְתַחֲנוּנִים כִּי לְטוֹבָתוֹ אַתָּה אוֹמֵר לוֹ, וְאָז לֹא תְּקַבֵּל עָלָיו חֵטְא. אֲבָל אִם תּוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרְךָ מִתְּחִלָּה בְּקוֹל רַעַשׁ וּבְזַעַם וּתְבַיֵּשׁ אוֹתוֹ, אָז תְּקַבֵּל עָלָיו חֵטְא. וְאוֹתוֹ חָבֵר לֹא יְקַבֵּל תּוֹכָחָה מִמְּךָ, כִּי כֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם: כְּשֶׁאָדָם בָּא עַל חֲבֵרוֹ בְּחָזְקָה – אָז חֲבֵרוֹ מִתְקַשֶּׁה כְּנֶגְדּוֹ וְלֹא יִכָּנַע תַּחְתָּיו. וְעַל זֶה אָמַר הֶחָכָם (קהלת ט יז): ״דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים״.",
+                "וּכְבָר יָדַעְתָּ מֵהִלֵּל וְשַׁמַּאי, שֶׁאָמְרוּ עֲלֵיהֶם אוֹתָם שְׁלֹשֶׁת הַגֵּרִים: קַפְּדָנוּתוֹ שֶׁל שַׁמַּאי בִּקְשָׁה לְטָרְדֵנוּ מִן הָעוֹלָם, עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל הִלֵּל קֵרְבָנוּ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה (שבת לא א). הִלֵּל מֵרֹב עֲנָוָה שֶׁהָיְתָה בּוֹ – לֹא הָיָה אָדָם יָכוֹל לְהַכְעִיסוֹ; כִּי הַמּוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִן הַכַּעַס קוֹנֶה מִדַּת הָעֲנָוָה וְהָרַחֲמָנוּת, כִּי מֵחֲרוֹן אַף יִהְיֶה מִדַּת הָאַכְזָרִיּוּת, דִּכְתִיב (שמות כב כג): ״וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב״. וְכֵן לְעוֹלָם אֵצֶל חֲרוֹן אַף כְּתִיב הַנְּקָמָה (דברים יא יז): ״וְחָרָה אַף יְיָ בָּכֶם, וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ״.",
+                "הַכַּעַס גּוֹרֵם עַזּוּת לָאָדָם, וּמֵחֲמַת הַכַּעַס לֹא יִכָּנַע – וְגַם לֹא יוֹדֶה עַל הָאֱמֶת. וְאָמַר הֶחָכָם: כְּשֶׁתִּרְצֶה לֵחָבֵר עִם אָדָם – הַכְעִיסֵהוּ. וְאִם יוֹדֶה לְךָ הָאֱמֶת בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ – הִתְחַבֵּר לוֹ; וְאִם לָאו – עֲזֹב אוֹתוֹ.",
+                "הַכַּעַס מֵבִיא לִידֵי טָעוּת; מִי לָנוּ גָּדוֹל מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁכָּעַס בִּשְׁלוֹשָׁה מְקוֹמוֹת וּבָא לִכְלַל טָעוּת: כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י טז): ״וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר״; וּכְתִיב (שם פסוק יז): ״מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ״. וְנֶאֱמַר (במדבר כ י): ״שִׁמְעוּ נָא הַמּוֹרִים״; וּכְתִיב (שם פסוק יא): ״וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע״. וּכְתִיב: ״וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל״ (שם לא יד); וּכְתִיב (שם פסוק כא): ״וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה, זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה״. מְלַמֵּד שֶׁנִּשְׁתַּכְּחָה הֲלָכָה מִמֹּשֶׁה (ויקרא רבה יג א). וְעַתָּה הָבֵן: אִם כָּךְ הִגִּיעַ לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, מָה יַגִּיעַ לַכְּסִילִים הַכּוֹעֲסִים? וּלְכָךְ אָמַר שְׁלֹמֹה (קהלת ז ט): ״אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס״.",
+                "וְהִזָּהֵר בָּהּ מְאוֹד, שֶׁלֹּא תַעֲשֶׂה שׁוּם קִלְקוּל מִתּוֹךְ כַּעַסְךָ. כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (שבת קה ב): הַמְקָרֵעַ בְּגָדָיו, וְהַמְּפַזֵּר מְעוֹתָיו, וְהַמְּשַׁבֵּר כֵּלִים בַּחֲמָתוֹ – יְהֵא בְּעֵינֶיךָ כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. שֶׁכָּךְ אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרַע: הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ ״עֲשֵׂה כָּךְ״, וּלְמָחָר אוֹמֵר לוֹ ״עֲשֵׂה כָּךְ״, עַד שֶׁאוֹמֵר לוֹ ״עֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה״ וְהוֹלֵךְ וְעוֹשֶׂה. וּבַעֲבוּר כֵּן כְּתִיב (תהלים פא י): ״לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר״ – וְאֵיזֶה ״אֵל זָר״ שֶׁהוּא בְּקִרְבּוֹ שֶׁל אָדָם? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה יֵצֶר הָרַע. רְאֵה אֵיךְ הַיֵּצֶר הָרַע מִתְגַּבֵּר בְּעֵת הַכַּעַס.",
+                "וְאָמַר רַבִּי אַרְבַּע מִדּוֹת בַּדֵּעוֹת (אבות ה יא): נוֹחַ לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת – יָצָא שְׂכָרוֹ בְּהֶפְסֵדוֹ. קָשֶׁה לִכְעֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת – יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִּשְׂכָרוֹ. קָשֶׁה לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת – חָסִיד. נוֹחַ לִכְעֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת – רָשָׁע.",
+                "וְאֵלּוּ אַרְבַּע מִדּוֹת נֶאֱמָרִים נֶגֶד הַצַּדִּיק, כְּשֶׁהוּא כּוֹעֵס עַל הַטּוֹבִים אוֹ בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם. אֲבָל ״קָשֶׁה לִכְעֹס״ עַל עוֹשֵׂי עֲבֵרוֹת ״וְנוֹחַ לִרְצוֹת״ לָהֶם – זוֹ מִדָּה רָעָה שֶׁמִּתְרַצֶּה לָרְשָׁעִים. וְכָל שֶׁכֵּן מִי שֶׁ״נוֹחַ לִכְעֹס״ עַל הַצַּדִּיקִים, וְ״קָשֶׁה לִכְעֹס״ עַל הָרְשָׁעִים, וְ״נוֹחַ לִרְצוֹת״ לָרְשָׁעִים וְ״קָשֶׁה לִרְצוֹת״ לַצַּדִּיקִים – זֶהוּ רָשָׁע גָּמוּר.",
+                "אַף עַל פִּי שֶׁהַכַּעַס מִדָּה רָעָה מְאוֹד, מִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ אָדָם לְהַנְהִיג עַצְמוֹ בִּקְצָת הָעִתִּים בְּמִדַּת הַכַּעַס. כְּגוֹן: לְיַסֵּר הָרְשָׁעִים, וּלְהָטִיל אֵימָה עַל בְּנֵי בֵּיתוֹ, וְלִזְרֹק מוֹרָאוֹ בַּתַּלְמִידִים. וּכְשֶׁכּוֹעֵס עַל הָרְשָׁעִים, יִשְׁקֹל כַּעֲסוֹ. לְפִי שֶׁאָמַר מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם עַל רְאוּבֵן וְגָד ״תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים״ (במדבר לב יד) לְכָךְ בֶּן בְּנוֹ נַעֲשָׂה כֹּהֵן לַפְּסִילִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁלְּשֵׁם שָׁמַיִם כָּעַס. הַכֹּל צָרִיךְ מִדָּה, בְּכָל דְּרָכָיו שֶׁל אָדָם. וְיִרְאֶה אֵיךְ יַעֲשֶׂה הַמִּצְווֹת, בֵּין בְּכַעְסוֹ בֵּין בְּשַׂחֲקוֹ.",
+                "אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִדַּת הַכַּעַס, וּמַכְרִיחַ אֶת מִדָּתוֹ וּמִנְהָגוֹ כְּאִלּוּ אֵינוֹ מִבַּעֲלֵי הַכַּעַס, עָלָיו נֶאֱמַר (משלי טז לב): ״טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר, וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר״. וְ״אֶרֶךְ אַפַּיִם״ הוּא מִשְּׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הַנֶּאֱמָרִים בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.",
+                "אָמַר הֶחָכָם: מִי שֶׁכַּעֲסוֹ בּוֹ בְּמַחֲשָׁבָה, תִּרְאֶה עָלָיו הַיִּשּׁוּב וְהֶהָדָר. וּמִי שֶׁכַּעֲסוֹ עָלָיו שֶׁלֹּא בְּמַחֲשָׁבָה, תִּרְאֶה עָלָיו הַשְּׁטוּת.",
+                "עוֹד אָמַר הֶחָכָם: מִי שֶׁכַּעֲסוֹ וְרָגְזוֹ אַמִּיץ – אֵינוֹ רָחוֹק מִן הַמְּשֻׁגָּעִים. וּמִי שֶׁרָגִיל בַּכַּעַס – חַיָּיו אֵינָם חַיִּים, וְאֵינוֹ שָׂמֵחַ לְעוֹלָם. וְכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ שָׂמֵחַ – אֵינוֹ מְקַבֵּל מְאֹרְעוֹתָיו בְּאַהֲבָה וּבְשִׂמְחָה, וְאֵינוֹ מַצְדִּיק עָלָיו אֶת הַדִּין, וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּשִׂמְחָה.",
+                "כְּשֶׁאָדָם שָׁרוּי בְּתַעֲנִית אוֹ כְּשֶׁהוּא בְּשׁוּם צָרָה, אָז הַכַּעַס מְאוֹד בְּלִבּוֹ. לָכֵן בַּזְּמַנִּים הָאֵלּוּ צָרִיךְ לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר שֶׁלֹּא יִכְעַס. הַשְּׁתִיקָה מְבַטֶּלֶת הַכַּעַס, וְגַם קוֹל נָמוּךְ מְבַטֵּל הַכַּעַס. לָכֵן יִרְאֶה הָאָדָם כְּשֶׁכַּעֲסוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, שֶׁיִּשְׁתֹּק אוֹ יְדַבֵּר בְּנַחַת, וְלֹא יָרִים קוֹלוֹ בְּכַעֲסוֹ. כִּי הַמַּגְבִּיהַּ קוֹלוֹ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ – אָז יִתְעוֹרֵר הַכַּעַס, אֲבָל קוֹל נָמוּךְ וְהַשְּׁתִיקָה מַשְׁתִּיקִים הַכַּעַס. וְגַם לֹא יִרְאֶה בְּפָנָיו שֶׁל אָדָם שֶׁכּוֹעֵס עָלָיו, אֶלָּא יְדַבֵּר עִמּוֹ בְּלֹא רְאִיַּת פָּנָיו, וְאָז יַבְרִיחַ הַכַּעַס מִלִּבּוֹ.",
+                "וְדַע כִּי גְּמַר שֵׂכֶל שֶׁל אָדָם הוּא שֶׁיִּמְשֹׁל עַל כַּעַס, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יט יא): ״שֵׂכֶל אָדָם הֶאֱרִיךְ אַפּוֹ״. הַכַּעַס נוֹטֶה מְאוֹד אֶל הַגַּאֲוָה, וְאֵין הַכּוֹעֵס נִמְלָט מִן הַגַּאֲוָה; וּכְבָר יָדַעְתָּ רָעוֹת הַגַּאֲוָה. וְרָאוּי לָאָדָם שֶׁיִּתְרַחֵק מִן הַכַּעַס; וַאֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁרָאוּי לִכְעֹס עָלָיו – יַעְצֹר אֶת הָרוּחַ וְלֹא יִכְעַס. וְכֵן צָרִיךְ בַּעַל הַכַּעַס לַעֲשׂוֹת מִתְּחִלָּה, כְּשֶׁיַּעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ שֶׁלֹּא יִכְעַס: צָרִיךְ שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ כְּלָל, אֲפִלּוּ הֻכָּה וְקֻלַּל – לֹא יִרְגַּז וְלֹא יָחוּשׁ.",
+                "וְזֶה דָּבָר בָּרוּר: מִי שֶׁהוּא קַפְּדָן הַרְבֵּה, יוֹתֵר נוֹחַ לוֹ שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ כְּלָל. יִשְׁתֹּק וְיַעְצֹר רוּחוֹ לְגַמְרֵי מִמָּה שֶׁיִּכְעַס מְעַט, כִּי זֶה אִי אֶפְשָׁר לַכַּעֲסָן לַעֲשׂוֹת; כִּי אִם יִמְשֹׁךְ בְּלִבּוֹ מְעַט מִן הַכַּעַס – לְבַסּוֹף יִכְעַס הַרְבֵּה. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לַעֲצֹר רוּחוֹ מִן הַכַּעַס, וְרוֹצֶה לְהָטִיל אֵימָה עַל בְּנֵי בֵּיתוֹ, וְאִם הוּא פַּרְנָס וְרוֹצֶה לִכְעֹס עַל הַצִּבּוּר שֶׁיַּחְזְרוּ לְמוּטָב, כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? יַרְאֶה עַצְמוֹ בִּפְנֵיהֶם שֶׁהוּא כּוֹעֵס כְּדֵי לְיַסְּרָם, וְתִהְיֶה דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו בֵּינוֹ וּבֵין עַצְמוֹ; כְּאָדָם שֶׁהוּא מְדַמֶּה שֶׁהוּא כּוֹעֵס בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ – וְאֵינוֹ כּוֹעֵס. וּכְשֶׁהוּא מַרְאֶה כַּעֲסוֹ, יִזָּהֵר עָלָיו שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כֵן כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹרְחִים עֲנִיִּים, כִּי הֵם סְבוּרִים שֶׁהוּא כּוֹעֵס עֲלֵיהֶם. לָכֵן יַרְאֶה עַצְמוֹ שָׂמֵחַ בִּפְנֵיהֶם.",
+                "צִוּוּ חֲכָמִים לְהִתְרַחֵק מִן הַכַּעַס, עַד שֶׁיִּנְהַג עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ אֲפִלּוּ בִּדְבָרִים הַמַּכְעִסִים אוֹתוֹ, עַד שֶׁיַּעֲקֹר הַכַּעַס מִלִּבּוֹ, וְזֶהוּ דֶּרֶךְ טוֹבָה. וְדֶרֶךְ צַדִּיקִים: הֵם נֶעֱלָבִים וְלֹא עוֹלְבִים, שׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים, וּשְׂמֵחִים בַּיִּסּוּרִים. וַעֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר (שופטים ה לא): ״וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ״ (שבת פח ב)."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הַשְּׁלוֹשָׁה־עָשָׂר – שַׁעַר הָרָצוֹן </b></big>",
+                "הָרָצוֹן. זוֹ הִיא מִדָּה טוֹבָה מְאוֹד, וְאֵינָהּ נִמְצֵאת אֶלָּא בְּנֶפֶשׁ נְדִיבָה וִיקָרָה. וּמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִדַּת הָרָצוֹן – הוּא מִסְתַּפֵּק בְּכָל עִנְיָנָיו כְּפִי מַה שֶׁיִּגְזֹר עָלָיו הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה, וְלֹא יְהַרְהֵר אַחֲרָיו. וּבַעַל הַמִּדָּה הַזֹּאת אֵינוֹ מְצַפֶּה אֶל הַגְּדֻלָּה וְאֶל הַכָּבוֹד, אַךְ רְצוֹנוֹ וְדַעְתּוֹ לִסְבֹּל. וְלֹא יִתְרַעֵם עַל עִנְיָנָיו, וְלֹא יִקְצֹף עַל הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה לוֹמַר: לָמָּה עָשָׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּךְ וְכָךְ? וּמִן הַמִּדָּה הַזֹּאת: הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. וּכְבָר יָדַעְתָּ מַעֲלַת הַמִּדָּה וּגְדֻלָּתָהּ.",
+                "וּכְשֶׁאָדָם הַצַּדִּיק רוֹצֶה בִּבְנֵי אָדָם, וּבְנֵי אָדָם רוֹצִים בּוֹ – גַּם הַמָּקוֹם רוֹצֶה בּוֹ. וְגַם שׂוֹנְאָיו מַשְׁלִימִים אִתּוֹ, כְּדִכְתִיב (משלי טז ז): ״בִּרְצוֹת יְיָ דַּרְכֵי אִישׁ, גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ״. וּכְמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ מֵרְצוֹת אֲבִימֶלֶךְ בְּאַבְרָהָם, וּמִשֶּׁהִשְׁלִימוּ אִתּוֹ (בראשית רבה נד א). וְנֶאֱמַר (משלי טז טו): ״בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים, וּרְצוֹנוֹ כְּעָב מַלְקוֹשׁ״.",
+                "רְאֵה מָה הִגִּיעַ לְמָרְדְּכַי כְּשֶׁרָצָה בּוֹ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וּמָה הִגִּיעַ לְיוֹסֵף כְּשֶׁרָצָה בּוֹ פַּרְעֹה. אִם מַגִּיעַ גְּדֻלָּה כָּזֹאת לְמִי שֶׁרוֹצִים בּוֹ בְּנֵי אָדָם, כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – כַּמָּה מַעֲלָתוֹ גְּדוֹלָה. לָכֵן יַטְרִיחַ אָדָם עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת הַמִּצְווֹת, וְאָז יִרְצֶה בּוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְאָמַר הֶחָכָם: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ זֹאת הַמִּדָּה – יַעֲשִׁיר. וּמִן מִדַּת הָרָצוֹן בָּאָה הַמְּחִילָה וְהַסְּלִיחָה, שֶׁהוּא מִתְרַצֶּה לְמִי שֶׁפָּשַׁע בּוֹ וּמַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו, כִּי הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו – תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת.",
+                "וּמְאוֹד מְאוֹד מִדָּה נָאָה הִיא לָאָדָם, שֶׁיְּהֵא מָלֵא רָצוֹן, וּמְבַטֵּל דַּעְתּוֹ מִפְּנֵי דַּעַת חֲבֵרוֹ. וְדָבָר זֶה גּוֹרֵם שֶׁהוּא נֶאֱהָב לַכֹּל, כְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ. וְהָאִישׁ הַזֶּה קָרוֹב מְאוֹד לְדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, כִּי כְּשֶׁהוּא אוֹחֵז בַּמַּעֲשֶׂה הָרַע וּבָא חֲבֵרוֹ לְהוֹכִיחוֹ – הוּא מִתְרַצֶּה מִיָּד לַעֲזֹב הָרָע, וְחוֹזֵר לַמּוּטָב. נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ לוֹ נַחַת רוּחַ בְּעַצְמוֹ, כְּשֶׁהוּא מוֹדֶה וְעוֹזֵב דְּרָכָיו הָרָעִים, וְגַם יֵשׁ נַחַת רוּחַ לַחֲבֵרָיו הַמִּתְחַבְּרִים אִתּוֹ.",
+                "וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה (משלי יב טו): ״וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם״ – אֵינוֹ רוֹצֶה לוֹמַר לִשְׁמִיעַת הָאֹזֶן לְבַד, אֶלָּא ״שׁוֹמֵעַ״ פֵּרוּשׁוֹ שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ לַעֲצַת חָכָם וּמִתְרַצֶּה לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר יַגִּיד לוֹ הֶחָכָם. נִמְצָא שֶׁכָּל הַתּוֹרָה כְּלוּלָה בְּמִדַּת הָרָצוֹן, וְכֵן כָּל הַתּוֹכָחוֹת וְכָל הַבְּרָכוֹת. כֵּיצַד? בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה כְּתִיב (שמות יט ה): ״וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי, וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים״. כָּךְ הַפֵּרוּשׁ שֶׁל ״שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ״: תְּקַבְּלוּ עֲלֵיכֶם וְתִתְרַצּוּ. וְהֵם הֵשִׁיבוּ ״נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע״ (שם פסוק ח) – וְנִתְרַצּוּ.",
+                "לְעִנְיַן הַקְּלָלוֹת נֶאֱמַר (דברים כח טו): ״וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְיָ אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו״; וּכְתִיב (דברים יא כז-כח): ״אֶת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם... וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם...״. וְכָל הַ״שְּׁמִיעוֹת״ הַלָּלוּ אֵין פֵּרוּשָׁן שְׁמִיעַת הָאֹזֶן בִּלְבַד, אַךְ רָצָה לוֹמַר שֶׁיִּתְרַצּוּ לַעֲשׂוֹת. וְכֵן מָצִינוּ בְּיַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁנִּתְרַצָּה אֶל אִמּוֹ וְשָׁמַע לַעֲצָתָהּ לְעִנְיַן הַבְּרָכוֹת, וְנִתְרַצָּה לִשְׁמֹעַ אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וְלָקַח אִשָּׁה עַל פִּיהֶם – לָכֵן זָכָה וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים. וּכְתִיב (משלי א לג): ״וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכָּן בֶּטַח, וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה״.",
+                "אַרְבַּע שְׁמִיעוֹת הֵם: יֵשׁ שׁוֹמֵעַ וְהִפְסִיד, וְיֵשׁ שׁוֹמֵעַ וְנִשְׂכָּר; וְיֵשׁ לֹא שׁוֹמֵעַ וְנִשְׂכָּר, וְיֵשׁ לֹא שׁוֹמֵעַ וְהִפְסִיד. שׁוֹמֵעַ וְהִפְסִיד – זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג יז): ״וּלְאָדָם אָמַר: כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ״. וּמָה הִפְסִיד? שֶׁנֶּאֱמַר (שם פסוק יז): ״כִּי עָפָר אַתָּה, וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב״.",
+                "שׁוֹמֵעַ וְנִשְׂכָּר – זֶה אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ (בראשית כא יב): ״כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ״. וּמָה נִשְׂכָּר? שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ (שם): ״כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע״.",
+                "לֹא שׁוֹמֵעַ וְנִשְׂכָּר – זֶה יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לט י): ״וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ״. וּמָה נִשְׂכָּר? ״וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ״ (שם מב, ו).",
+                "לֹא שׁוֹמֵעַ וְהִפְסִיד – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ז כו): ״וְלוֹא שָׁמְעוּ אֵלַי, וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם״. וּמָה הִפְסִידוּ? ״אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת, וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב לַחֶרֶב״ (שם טו ב); וְנֶאֱמַר (ישעיהו א יט): ״אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם, טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ״.",
+                "בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה נֶהֱרָג בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא שָׁמַע, דִּכְתִיב (דברים כא יט-כא): ״וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ. וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ: בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה, אֵינֶנּוּ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹלֵנוּ, זוֹלֵל וְסֹבֵא. וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ״.",
+                "וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל נֶאֱמַר (שם ט ז): ״מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם יְיָ״. וְעוֹד כְּתִיב עַל שֶׁלֹּא רָצוּ לִשְׁמֹעַ (שמות לד ט): ״כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא״.",
+                "וְאַחֲרֵי שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בְּמִדַּת הָרָצוֹן, לָכֵן יַטֶּה כָּל רְצוֹנוֹ לַעֲשׂוֹת מִצְווֹת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (אבות ב ד): עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנְךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִרְצוֹנוֹ.",
+                "כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: לֹא יִתְעַקֵּשׁ אָדָם, וְלֹא יַקְשֶׁה עָרְפּוֹ נֶגֶד מוֹכִיחָיו, וְנֶגֶד מִי שֶׁמּוֹרֶה לוֹ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה; אַךְ יִתְרַצֶּה לָהֶם, וִיקַבֵּל דִּבְרֵיהֶם בִּרְצוֹן נַפְשׁוֹ. כִּי עַל הָעִקְּשִׁים נֶאֱמַר (משלי כב ה): ״צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ, שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם״; וְנֶאֱמַר (שם יז כ): ״עִקֶּשׁ לֵב לֹא יִמְצָא טוֹב״. וּבְכַמָּה מְקוֹמוֹת נִשְׁתַּבְּחוּ הַחֲפֵצִים לִשְׁמֹעַ אֶל דִבְרֵי תוֹרָה, דִּכְתִיב (תהלים א ב-ג): ״כִּי אִם בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ, וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה. וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם, אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ״. וּכְתִיב (שם קיב א): ״אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת יְיָ, בְּמִצְווֹתָיו חָפֵץ מְאוֹד״ – אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא ״חָפֵץ״, רוֹצֶה לוֹמַר: שֶׁיָּשִׂים אָדָם חֶפְצוֹ עַל הַמִּצְווֹת.",
+                "אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: לֶעָתִיד הַכֹּל עֲתִידִים לִהְיוֹת תְּמֵהִין כְּנֶגֶד מִי שֶׁשָּׁמַע לֵאלֹהִים, וְאוֹמְרִים: מִי הוּא זֶה? שֶׁפְּלוֹנִי שֶׁלֹּא קָרָא וְלֹא שָׁנָה – וַהֲרֵי הוּא יוֹשֵׁב עִם הָאָבוֹת וּמֵשִׂיחַ עִמָּהֶם? וְהָאֱלֹהִים יֹאמַר לָהֶם: מָה אַתֶּם תְּמֵהִים? לֹא זָכוּ אֵלּוּ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמְעוּ אֵלַי, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טו לא): ״אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים, בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין״.",
+                "אַף עַל פִּי שֶׁהַמִּדָּה הַזֹּאת טוֹבָה מְאוֹד, אַל יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ אֵצֶל הָרְשָׁעִים, וְאַל יִתְרַצֶּה לָהֶם. וְיָסִיר רְצוֹנוֹ מִכָּל הַדְּבָרִים הָרָעִים, וּמִכָּל מָה שֶׁהִזְהִירָה הַתּוֹרָה עָלָיו; אַךְ יִתְרַצֶּה לְמִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בּוֹ, דִּכְתִיב (תהלים קמז יא): ״רוֹצֶה יְיָ אֶת יְרֵאָיו״.",
+                "וְיָשִׂים רְצוֹנוֹ עַל הַמִּצְווֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם קָשׁוֹת עָלָיו מְאוֹד – יָשִׂים רְצוֹנוֹ עֲלֵיהֶם עַד שֶׁיִּהְיוּ חֲבִיבוֹת עָלָיו. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה קָשֶׁה בְּעֵינַי אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ, בִּטֵּל רְצוֹנוֹ מִפְּנֵי רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה, וְהִשְׁכִּים וְעָשָׂה בִּזְרִיזוּת, וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה וּבְאַהֲבָה.",
+                "אֲבָל מִי שֶׁיָּשִׂים רְצוֹנוֹ וְחֶפְצוֹ בַּמַּעֲשִׂים הָרָעִים, וּמִתְרַצֶּה בָּרְשָׁעִים וּבְמַעֲשֵׂיהֶם, וּמוֹאֵס בַּצַּדִּיקִים – אוֹתוֹ הָרָצוֹן מֵבִיא אוֹתוֹ לִשְׁאוֹל תַּחְתִּית. וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (ישעיהו ה כ): ״הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע״; וְאוֹמֵר (משלי יז טז): ״מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק, תּוֹעֲבַת יְיָ גַּם שְׁנֵיהֶם״.",
+                "כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִכָּנֵס בְּעֹמֶק הַחֲסִידוּת וּבְעֹמֶק הַיִּחוּד, לְהַכִּיר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֵין זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת אֶלָּא אִם כֵּן הוּא חָכָם, וְנָבוֹן, וְנֶפֶשׁ רָצוֹן בְּלֹא כַּעַס. כְּתִיב (משלי ח לב): ״וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ לִי, וְאַשְׁרֵי דְּרָכַי יִשְׁמֹרוּ״. אָמַר הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ לְיִשְׂרָאֵל: אֵינִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם אֶלָּא שֶׁתִּשְׁמְעוּ לִי. אִם שְׁמַעְתֶּם אֵלַי, אֲנִי אָקִים מָה שֶׁנִּתְנַבְּאוּ הַנְּבִיאִים ״אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם, טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ״ (ישעיהו א יט), וּכְתִיב (משלי ח לד): ״אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי״.",
+                "לָכֵן יָשִׂים דַּעְתּוֹ אֶל רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְלֹא יִבְעַט בְּרַבּוֹתָיו וּבְמִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ. וְכֵן נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (דברים יז ט-יב): ״וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ... לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל. וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן, לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט, וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל״.",
+                "מִכָּל אֵלֶּה נֵדַע, אֲשֶׁר מִדַּת הָרָצוֹן גְּדוֹלָה, אֲשֶׁר כָּל הַתּוֹרָה כְּלוּלָה בָּהּ. אֲפִלּוּ אָמְרוּ לְךָ הַחֲכָמִים עַל הַשְּׂמֹאל שֶׁהוּא יָמִין, וְעַל הַיָּמִין שֶׁהוּא שְׂמֹאל – תִּתְרַצֶּה לָהֶם לִשְׁמֹעַ (ספרי דברים יז יא).",
+                "הִתְבּוֹנֵן שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים בִּתְפִלָּתֵנוּ: ״וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ״. הִנֵּה כָּל מַעֲשֵׂנוּ וַעֲבוֹדָתֵנוּ – כֻּלָּם תְּלוּיִים בִּרְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וּבְעֵת שֶׁאֵין אָדָם מֵשִׂים רְצוֹנוֹ וְחֶפְצוֹ עַל מִצְווֹת הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה, אַךְ מַמְרֶה כְּנֶגְדּוֹ, וּבוֹחֵר בַּמַּעֲשִׂים הָרָעִים אֲשֶׁר הִזְהִיר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָלָיו שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת – אֵיךְ יִרְצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּאִישׁ הַהוּא? אֵיךְ יִרְצֶה וְיַחְפֹּץ בְּאִישׁ אֲשֶׁר אֵינוֹ רוֹצֶה וְחָפֵץ בּוֹ?",
+                "וּלְעוֹלָם לֹא יְהֵא אָדָם סַרְבָן נֶגֶד הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וְרַבּוֹתָיו, כִּי בְּכָךְ נִשְׁתַּבֵּחַ חָכָם אֶחָד: מִיָּמַי לֹא עָבַרְתִּי עַל דִּבְרֵי חֲבֵרַי! יוֹדֵעַ אֲנִי בְּעַצְמִי שֶׁאֵינִי כֹּהֵן, אִם אָמְרוּ לִי חֲבֵרַי ״עֲלֵה לַדּוּכָן!״ – הָיִיתִי עוֹלֶה (שבת קיח ב).",
+                "וְאֵין צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בַּמִּדָּה הַזֹּאת, כִּי הִיא כְּלוּלָה בְּמִדַּת הָאַהֲבָה וְהַשִּׂמְחָה.",
+                "אֵין בָּעוֹלָם טוֹב כִּשְׁמִיעָה. וְכֵן אָמְרוּ (שמות רבה כז ט): נָפַל אָדָם מִן הַגַּג וְנִשְׁתַּבְּרוּ אֵיבָרָיו – צָרִיךְ רְטִיָּה וְתַחְבֹּשֶׁת עַל כָּל אֵבֶר וְאֵבֶר מֵאֲבָרָיו, וְעֶצֶם מֵעֲצָמָיו. וְהַחוֹטֵא אֲשֶׁר יֶחֱטָא בְּכָל אֵיבָרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו א ו): ״מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם״ – וְהִנֵּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַפֵּא כָּל אֵיבָרָיו בִּרְטִיָּה אַחַת, וְהִיא שְׁמִיעַת הָאֹזֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (שם נה ג): ״הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם״."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הָאַרְבָּעָה־עָשָׂר – שַׁעַר הַקִּנְאָה </b></big>",
+                "הַקִּנְאָה הִיא עָנָף מִן הַכַּעַס. וְאֵין אָדָם נִמְלָט מִמֶּנָּה, כִּי אֲנַחְנוּ רוֹאִים אֲשֶׁר כָּל בְּנֵי אָדָם נִמְשָׁכִים אִישׁ אַחַר רֵעֵהוּ, כִּי כַּאֲשֶׁר הוּא רוֹאֶה שֶׁחֲבֵרוֹ קוֹנֶה קִנְיָן מֵעִנְיָנֵי הָעוֹלָם – הֵן מִמִּינֵי מַאֲכָלִים, הֵן מִמִּינֵי בְּגָדִים, אִם בּוֹנֶה בַּיִת אוֹ מְאַסֵּף מָמוֹן – אָז הוּא טוֹרֵחַ לְהַשִּׂיג כָּמוֹהוּ, כִּי הוּא חוֹשֵׁב: חֲבֵרִי יֵשׁ לוֹ זֶה, גַּם לִי יִהְיֶה כֵּן. וְדָבָר זֶה רָמַז שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ (קהלת ד ד): ״וְרָאִיתִי אֶת כָּל עָמָל, וְאֵת כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה, כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ״.",
+                "מִי שֶׁהַמִּדָּה הַזֹּאת מִתְגַּבֶּרֶת עָלָיו, הוּא מְגֻנֶּה מְאוֹד. כִּי הַקִּנְאָה מְבִיאָה לִידֵי חִמּוּד, כִּי כְּשֶׁאָדָם אֵינוֹ נוֹתֵן עַל לִבּוֹ וּמְקַנֵּא מָה שֶׁיֵּשׁ בִּידֵי אֲחֵרִים – אָז אֵינוֹ חוֹמֵד. אֲבָל בְּעֵת אֲשֶׁר יִמְשֹׁךְ לִבּוֹ, וּמְקַנֵּא בַּמֶּה שֶׁיֵּשׁ בְּיַד אֲחֵרִים – אָז הוּא חוֹמֵד. וְהַתּוֹרָה אָמְרָה (שמות כ יד): ״לֹא תַחְמֹד״. וּכְשֶׁהוּא חוֹמֵד – אָז הוּא גּוֹזֵל, כְּדִכְתִיב (מיכה ב ב): ״וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ״. וְאָדָם אֲשֶׁר הַחֶמְדָּה מִתְגַּבֶּרֶת בּוֹ, הוּא קָרוֹב לַעֲבֹר עַל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. כִּי מַעֲשֶׂה בְּאִישׁ אֶחָד, וְהָיָה לוֹ שָׁכֵן רָשָׁע, וְהָיָה כֹּתֶל מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם. וְהָיָה הָרָשָׁע חוֹמֵד אֶת אִשְׁתּוֹ וּקְצָת מֵחֲפָצָיו. יוֹם אֶחָד עֶרֶב שַׁבָּת שָׁמַע שֶׁהָיָה הָאִישׁ אוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ: ״רוֹצֶה אֲנִי לָצֵאת לִסְחוֹרָה״, וְכֵן עָשָׂה. מָה עָשָׂה אוֹתוֹ רָשָׁע? הָלַךְ בְּלֵיל שַׁבָּת וְשִׁבֵּר הַכֹּתֶל שֶׁהָיָה מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם – הֲרֵי עָבַר עַל ״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ״. הָלַךְ וְאָנַס אֶת הָאִשָּׁה שֶׁהָיָה חוֹמֵד, וְשָׁכַב עִמָּהּ – הֲרֵי עָבַר עַל ״לֹא תִּנְאָף״. וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁהִתְחִיל לִגְזֹל אֶת הַמָּמוֹן צָעֲקָה הָאִשָּׁה, וְעָמַד עָלֶיהָ לְהָרְגָהּ – הֲרֵי עָבַר עַל ״לֹא תִּרְצָח״. וּכְשֶׁגָּנַב וְגָזַל מָה שֶׁחָמַד – הֲרֵי עָבַר עַל ״לֹא תִּגְנֹב״ וְ״לֹא תַחְמֹד״. לְמָחָר עָמְדוּ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹכִיחוּ אוֹתוֹ, עָמַד עֲלֵיהֶם וְהִכָּם – הֲרֵי עָבַר עַל ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ״. וְאַחַר כָּךְ הוּבָא לִפְנֵי בֵּית הַדִּין, וְהֵעִיד הוּא עִם חֲבֵרוֹ בְּלִיַּעַל שֶׁאֵלּוּ הַחֲפָצִים שֶׁלָּקַח הֵם מַשְׁכּוֹן שֶׁלּוֹ, וְהָיוּ מְמֻשְׁכָּנִים לוֹ מִיַּד בַּעַל הָאִשָּׁה, וְחָזַר וְהֶאֱמִינָם לוֹ, וְלֹא יָכוֹל לְהוֹצִיאָם מִיָּדוֹ, עַד עַכְשָׁו שֶׁשָּׁבְרוּ הַלִּסְטִים אֶת הַכֹּתֶל שֶׁבֵּינֵיהֶם וְהָרְגוּ הָאִשָּׁה, וּכְשֶׁשָּׁמַע הָאִישׁ הַהֲרִיגָה, נִכְנַס גַּם הוּא וְלָקַח עֲבוֹטוֹ – הֲרֵי עָבַר עַל ״לֹא תַעֲנֶה״. וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה בָּא, הָיָה נִשְׁבָּע שֶׁלֹּא פָּשַׁע כְּלָל – הֲרֵי עָבַר עַל ״לֹא תִשָּׂא״. לְסוֹף נִגְלְתָה רָעָתוֹ וְנִתְפַּרְסְמָה פְּשִׁיעָתוֹ, וּמֵחֲמַת הַבּוּשָׁה יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה וְכָפַר בֵּאלֹהִים חַיִּים – הֲרֵי עָבַר עַל ״אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ״. וּלְבַסּוֹף הָיָה אָדוּק בַּעֲבוֹדָה זָרָה וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ – הֲרֵי עָבַר עַל ״לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים״ וְ״לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם״. וְכָל זֶה גָּרַם לוֹ הַחִמּוּד. נִמְצָא שֶׁהַחוֹמֵד קָרוֹב לַעֲבֹר עַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ.",
+                "אַךְ יֵשׁ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת לְהַשְׂכִּיל וּלְהָבִין אֵיךְ הַקִּנְאָה וְהַחֲמִידָה מְקֻלְקָלוֹת מְאוֹד. וְהוּא עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כג יז): ״בְּנִי אַל יְקַנֵּא לִבְּךָ בַּחַטָּאִים, כִּי אִם בְּיִרְאַת יְיָ כָּל הַיּוֹם״. כְּשֶׁאָדָם מְקַנֵּא בַּחוֹטְאִים וְרוֹאֶה עָשְׁרָם וְהַצְלָחָתָם, וְרוֹאֶה צַדִּיקִים מִתְדַּלְדְּלִים וּמִתְיַסְּרִים בְּיִסּוּרִים, וּמִתּוֹךְ כָּךְ תִּגְעַל נַפְשׁוֹ בְּיִרְאַת הָאֱלֹהִים וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקָּיו, וְיִמְאַס לוֹמְדֵי תּוֹרָה וּמְקַיְּמֶיהָ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג יג-טו): ״חָזְקוּ עָלַי דִּבְרֵיכֶם אָמַר יְיָ, וַאֲמַרְתֶּם מַה נִּדְבַּרְנוּ עָלֶיךָ? אֲמַרְתֶּם שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים, וּמַה בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ, וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית מִפְּנֵי יְיָ צְבָאוֹת? וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים, גַּם נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה, גַּם בָּחֲנוּ אֱלֹהִים וַיִּמָּלֵטוּ״.",
+                "וְזֶה הַדֶּרֶךְ מֵבִיא הוֹלֵלוּת בְּדַעַת בְּנֵי אָדָם, וְיָשִׁיב לִבָּם אֲחוֹרַנִּית בִּרְאוֹתָם רָשָׁע וְטוֹב לוֹ וְצַדִּיק וְרַע לוֹ; וּמִתּוֹךְ כָּךְ הוֹלְכִים בִּשְׁרִירוּת לִבָּם וְאוֹמְרִים: פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי עוֹשִׂים כָּךְ וְכָךְ וְהֵם עֲשִׁירִים, וְכֵן נַעֲשֶׂה גַּם אֲנַחְנוּ, וּמָה שֶׁיִּקְרֶה לָהֶם יִקְרֶה גַּם לָנוּ! וְכָל זֶה מֵחֲמַת קִנְאָה, שֶׁמְּקַנֵּא בָּרְשָׁעִים וְחוֹמֵד עָשְׁרָם וְשַׁלְוָתָם, וּלְפִיכָךְ פּוֹרְקִים מֵעֲלֵיהֶם עֹל הַמִּצְווֹת. אֲבָל הַצַּדִּיקִים אֵינָם מְקַנְּאִים בָּרְשָׁעִים, וְאֵינָן חוֹמְדִים מָמוֹנָם וְלֹא שַׁלְוָתָם, כִּי יַחְשְׁבוּ שֶׁעָשְׁרָם שָׁמוּר לָהֶם לְרָעָתָם, וְשַׁלְוָתָם – לְהַאֲבִידָם מֵרֹב טוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים. וְיַחְשְׁבוּ שֶׁעֹנִי הַצַּדִּיקִים וְדָחְקָם – כְּדֵי לְצָרְפָם וּלְלַבְּנָם, וּלְהַגְדִּיל מַעֲלוֹתָם לָעוֹלָם הַבָּא. וְאֵין סָפֵק: מִי שֶׁחוֹשֵׁב כָּךְ לֹא יַחְמֹד וְלֹא יְקַנֵּא. אֶלָּא יִשְׂמַח בִּרְאוֹתוֹ שַׁלְוַת הָרְשָׁעִים, וְיֹאמַר: אִם לְמַכְעִיסָיו כָּךְ, לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ לֹא כָל שֶׁכֵּן שֶׁיִּתֵּן וְיַחֲזֹר וְיִתֵּן!",
+                "הַקִּנְאָה בָּאָה מִגְּרִיעוּת הַנֶּפֶשׁ. אִם הוּא מְקַנֵּא בְּיָפְיוֹ שֶׁל אָדָם, אוֹ בִּגְבוּרָתוֹ אוֹ בְּעָשְׁרוֹ – הֲרֵי אֵינוֹ חָפֵץ בְּמָה שֶׁגָּזַר עָלָיו הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְזֶה דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּלוּנוֹת עַל מַעֲשֵׂה אֲדוֹנָיו, וְאֵינוֹ מִתְרַצֶּה בְּעִנְיַן אֲדוֹנָיו – אֵין זֶה עֶבֶד נֶאֱמָן. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין לְהִתְרַעֵם עַל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר כָּל מַעֲשָׂיו יְשָׁרִים וּנְכוֹחִים, שֶׁאֵין לְהַרְהֵר אַחֲרָיו.",
+                "מִן הַקִּנְאָה תָּבוֹא מַחֲלֹקֶת. כְּמוֹ שֶׁתִּרְאֶה בְּקֹרַח, שֶׁקִּנֵּא בִּכְבוֹד אֱלִיצָפָן בֶּן עֻזִּיאֵל, וּמִתּוֹךְ כָּךְ נֶאֱבַד הוּא וְסִיעָתוֹ, אֲפִלּוּ יוֹנְקֵי שָׁדַיִם (במדבר רבה יח). הַקִּנְאָה לִבְנֵי אָדָם כְּחוֹלִי הַגּוּף, וְהִיא מְבִיאָה שַׁחֶפֶת. אָמַר הֶחָכָם לִבְנוֹ: הִשָּׁמֶר לְךָ מִן הַקִּנְאָה, כִּי הִיא נִכֶּרֶת בְּךָ: שֶׁפָּנֶיךָ מִשְׁתַּנִּים מֵרֹעַ לִבְּךָ. וְאוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁאַתָּה מְקַנֵּא – הוּא שָׂמֵחַ בְּצָרַת לִבְּךָ. וְלָמָּה אַתָּה תְּשַׂמַּח אֶת שׂוֹנַאֲךָ, וְיִנְקֹם בְּךָ?",
+                "הַמְקַנֵּא חוֹמֵס נַפְשׁוֹ, כִּי הוּא מִתְאַבֵּל תָּמִיד וְשִׂכְלוֹ מִתְחַסֵּר. וּמֵרֹב קִנְאָה הַטְּמוּנָה בְּקִרְבּוֹ – אֵין לִבּוֹ פָּנוּי לִלְמֹד וּלְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, וְלַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים.",
+                "כָּל אָדָם מוֹצֵא טַעַם עָרֵב בְּמַאֲכָלוֹ חוּץ מִן הַמְקַנֵּא, שֶׁאֵינוֹ טוֹעֵם טַעַם טוֹב בְּמַאֲכָלוֹ עַד שֶׁתָּסוּר הַטּוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ.",
+                "לְכָל שִׂנְאָה יֵשׁ תִּקְוָה: שֶׁאִם יִשְׂנָא חֲבֵרוֹ עֲבוּר שֶׁגָּזַל מִמֶּנּוּ – תָּסוּר הַשִּׂנְאָה כְּשֶׁיָּשִׁיב לוֹ הַגְּזֵלָה. כֵּן כָּל שִׂנְאָה הַתְּלוּיָה בְּדָבָר, אַחַר שֶׁיְּתַקֵּן הַדָּבָר הַהוּא – תִּבְטַל הַשִּׂנְאָה, חוּץ מִמִּי שֶׁשּׂוֹנֵא חֲבֵרוֹ מֵחֲמַת הַקִּנְאָה. אָמַר הֶחָכָם לִבְנוֹ: אַל תְּקַנֵּא בְּאָחִיךָ עַל אֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ, כִּי הוּא יֻנְעַם בְּחַיָּיו, וְאַתָּה תִּשְׂבַּע דְּאָגָה וְצַעַר. וְאָמַר הֶחָכָם: לֹא נִבְרָא הַמְקַנֵּא וְהַחוֹמֵד אֶלָּא לִכְעֹס.",
+                "הַחֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מִתְפַּלְּלִים ״שֶׁלֹּא תְּהֵא קִנְאָתֵנוּ עַל אֲחֵרִים, וְלֹא קִנְאַת אֲחֵרִים עָלֵינוּ״. לָמָּה הָיוּ מִתְפַּלְּלִים עַל אֲחֵרִים בְּזֹאת הַמִּדָּה יוֹתֵר מִמִּדּוֹת אֲחֵרוֹת? אֶלָּא כָּךְ הָעִנְיָן: כִּי הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם גּוֹרְמִים שֶׁיִּתְקַנְּאוּ בָּהֶם וְיַחְמְדוּ שְׂדֹתָם; לְכָךְ הָיוּ מִתְפַּלְּלִים עַל אֲחֵרִים, כִּי אוּלַי הֵם גּוֹרְמִים הַקִּנְאָה לַאֲחֵרִים, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה (ויקרא יט יד): ״וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל״.",
+                "לָכֵן מִדָּה טוֹבָה בָּאָדָם שֶׁלֹּא יִלְבַּשׁ בְּגָדִים נָאִים וּמְשֻׁבָּחִים יוֹתֵר מִדַּי, לֹא הוּא וְלֹא אִשְׁתּוֹ וְלֹא בָּנָיו, וְכֵן לְעִנְיַן הַמַּאֲכָל וּשְׁאָר עִנְיָנִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְקַנְּאוּ בּוֹ אֲחֵרִים. אַךְ מִי שֶׁהִשְׁפִּיעַ עָלָיו הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עֹשֶׁר וּנְכָסִים – יְהַנֶּה מֵהֶם לַאֲחֵרִים, לַעֲשִׁירִים וְלַעֲנִיִּים, וְיִתְנַהֵג עִמָּהֶם בְּנַחַת, וְיַעֲשֶׂה עִמָּהֶם חֶסֶד. וּכְבָר הֶאֱרַכְנוּ בַּדָּבָר, כַּמָּה טוֹבָה בָּזֶה שֶׁיְּהֵא נֶאֱהָב לַבְּרִיּוֹת. וּכְשֶׁהוּא נֶאֱהָב לְכָל אָדָם, אָז לֹא יְקַנְּאוּהוּ וְלֹא יַחְמְדוּ מִשֶּׁלּוֹ. אַךְ רָאוּי לָאָדָם שֶׁיַּעֲלֶה אֶל הַמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת, וִיקַנְּאוּהוּ וְיַחְמְדוּ לַעֲשׂוֹת כָּמוֹהוּ. וּמִי שֶׁנִּזְהָר שֶׁלֹּא יְקַנֵּא – אֵין גּוּפוֹ כָּלֶה, וְאֵין הַתּוֹלָעִים שׁוֹלְטִים בּוֹ, דִּכְתִיב (משלי יד ל): ״וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה״. פֵּרוּשׁ: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִנְאָה – עַצְמוֹתָיו נִרְקָבִים (שבת קנב ב).",
+                "לָכֵן יִתְרַחֵק מִן הַקִּנְאָה וּמִן הַחֶמְדָּה, וְלֹא יַחְמֹד שׁוּם דָּבָר מִמָּה שֶׁבְּיַד אֲחֵרִים. וְלֹא יֹאמַר: אֶחֱמֹד בְּעִנְיְנֵי חֲבֵרִי, וְאֶתֵּן לוֹ מָעוֹת עֲבוּר אוֹתוֹ עִנְיָן; שֶׁאִם אֵין דַּעְתּוֹ לִמְכֹּר עִנְיָנָיו – אָז אָסוּר לָזֶה לְהַפְצִירוֹ, כִּי זֶה יִתְבַּיֵּשׁ לְהָשִׁיב פָּנָיו רֵיקָם, אִם כֵּן הוּא כְּמוֹ אֹנֶס. וְכָל שֶׁכֵּן אִם זֶה הַחוֹמֵד אִישׁ נִכְבָּד, שֶׁאִם יִשְׁאַל שְׁאֵלָה אוֹר פָּנָיו לֹא יַפִּילוּ – שֶׁאָסוּר לִשְׁאוֹל מֵחֲבֵרוֹ מַתָּנָה אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁיִּתֵּן לוֹ בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה.",
+                "מָשְׁלוּ מָשָׁל: חוֹמֵד וְקַנַּאי פָּגַע בָּהֶם מֶלֶךְ אֶחָד. אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ: אֶחָד מֵהֶם יִשְׁאַל דָּבָר מִמֶּנִּי וְיִנָּתֵן לוֹ, וְלַחֲבֵרוֹ בְּכִפְלַיִם. הַקַּנַּאי לֹא רָצָה לִשְׁאוֹל תְּחִלָּה, שֶׁהָיָה מִתְקַנֵּא אִם יִנָּתֵן לַחֲבֵרוֹ בְּכִפְלַיִם. וְהַחוֹמֵד הָיָה מִתְאַוֶּה שְׁנֵיהֶם. דָּחַק הַחוֹמֵד אֶת הַקַּנַּאי לִשְׁאוֹל: שָׁאַל לְנַקֵּר לוֹ עַיִן אַחַת, וְלַחֲבֵרוֹ שְׁתַּיִם.",
+                "כַּמָּה רָעוֹת תְּלוּיוֹת בַּקִּנְאָה! נָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי נִתְקַנֵּא בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן, וְגָרַם מִיתָה לָעוֹלָם, וְעָלָיו נִגְזַר (בראשית ג יד): ״עַל גְּחוֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל״. וְכֵן רְאֵה מָה אֵרַע לְקַיִן, וּלְקֹרַח, וּלְבִלְעָם, וּלְדוֹאֵג, וְלַאֲחִיתֹפֶל, וּלְגֵחֲזִי, וְלַאֲדוֹנִיָּה, וּלְאַבְשָׁלוֹם, וּלְעֻזִּיָּהוּ, שֶׁנָּתְנוּ עֵינֵיהֶם בְּמָה שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּהֶם: לֹא דַּי מָה שֶׁבִּקְשׁוּ לֹא נִתַּן לָהֶם, אֶלָּא אַף מָה שֶׁבְּיָדָם נִטַּל מֵהֶם. מִכָּל אֵלֶּה יִלְמַד הָאָדָם שֶׁיִּפְרֹשׁ מִן הַקִּנְאָה וּמִן הַחֶמְדָּה; כִּי אֲפִלּוּ מָה שֶׁבְּיָדוֹ אֵינוֹ שֶׁלּוֹ, כִּי מָחָר בָּא וְאֵינֶנּוּ, וּמָה יוֹעִיל לוֹ שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ?",
+                "שָׂכָר גָּדוֹל יֵשׁ לָאָדָם הַנִּזְהָר מִן הַקִּנְאָה וּמִן הַחֶמְדָּה. כִּי בְּרוֹב הָעֲבֵרוֹת אִם אָדָם עוֹבֵר עֲלֵיהֶם וּמִתְבַּיֵּשׁ, וּמוֹנֵעַ עַצְמוֹ בִּשְׁבִיל הַבּוּשָׁה, מוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִן הַגְּזֵלָה וְהַגְּנֵבָה כִּי יָרֵא שֶׁמָּא יִתְוַדֵּעַ וְיִתְגַּלֶּה וִיפַרְסְמוּהוּ, וְיִתְבַּיֵּשׁ וְיַפְסִיד הַרְבֵּה. אֲבָל הַקִּנְאָה וְהַחֶמְדָּה הֵם בַּלֵּב: אֵין אָדָם מַכִּיר בּוֹ אִם יַחְמֹד אוֹ יְקַנֵּא – הֲרֵי דָּבָר הַמָּסוּר לַלֵּב, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (ויקרא כה יז): ״וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ״.",
+                "אַף עַל פִּי שֶׁהַקִּנְאָה הִיא מִדָּה רָעָה מְאוֹד, יֵשׁ מָקוֹם שֶׁהִיא טוֹבָה מְאוֹד, וְהִיא מִדַּת עֶלְיוֹנִים: שֶׁיָּשִׂים קִנְאָתוֹ עַל יִרְאַת שָׁמַיִם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כג יז): ״אַל יְקַנֵּא לִבְּךָ בַּחַטָּאִים, כִּי אִם בְּיִרְאַת יְיָ כָּל הַיּוֹם״. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא כא א): קִנְאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חָכְמָה. כִּי אִם יִרְאֶה אָדָם שֶׁלּוֹמֵד, יִתְפֹּשׂ קִנְאָה בְּלִבּוֹ וְיֹאמַר: זֶה לוֹמֵד כָּל הַיּוֹם, גַּם אֲנִי אֶעֱשֶׂה כֵּן! וְכֵן לְעִנְיַן כָּל הַמִּצְווֹת – יְקַנֵּא כָּל אֶחָד בַּחֲבֵרוֹ לִתְפּוֹשׂ מַעֲשֵׂה חֲבֵרָיו הַטּוֹבִים. אִם יִרְאֶה רָשָׁע וְיֵשׁ בּוֹ מִדָּה אַחַת טוֹבָה – יְקַנְּאֵהוּ עַל אוֹתָהּ מִדָּה, וְיַעֲשֶׂנָּה גַּם הוּא. אֲבָל הַמְקַנֵּא בַּחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְאֵינָם מְקַנֵּא בּוֹ שֶׁיַּחְשֹׁב ״זֶה עוֹשֶׂה כָּךְ, גַּם אֲנִי אֶעֱשֶׂה כֵּן״; אֶלָּא יַחְשֹׁב בְּלִבּוֹ וִיקַנֵּא בּוֹ מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲלוֹת טוֹבוֹת יוֹתֵר מִמֶּנִּי, מֵחֲמַת כֵּן הוּא נִכְבָּד בְּעֵינֵי הָעוֹלָם יוֹתֵר מִמֶּנִּי, וּמְחַשֵּׁב תַּחְבּוּלוֹת כְּדֵי לְבַטְּלוֹ וּלְבַלְבְּלוֹ מִתּוֹרָתוֹ וּמִמַּעֲשָׂיו הַטּוֹבִים – הֲרֵי זֹאת הַקִּנְאָה הִיא רָעָה גְּדוֹלָה, וְהוּא חוֹטֵא וּמַחֲטִיא, שֻׁתָּפוֹ שֶׁל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט.",
+                "לְעוֹלָם יְכַבֵּד אָדָם יִרְאֵי שָׁמַיִם וְעוֹסְקִים בַּמִּצְווֹת, וְיִתֵּן לָהֶם יָד, וִיסַיֵּעַ לָהֶם בְּגוּפוֹ וּבְמָמוֹנוֹ. וְאָז יְקַנְּאוּ בּוֹ אֲחֵרִים וְיַחְשְׁבוּ: אִם גַּם אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים כָּךְ – יְכַבְּדוּ וְיַעַזְרוּ גַּם לָנוּ. ״וּמִתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ״.",
+                "אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: קַנֵּא לִי! שֶׁאִלּוּלֵי הַקִּנְאָה – אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם. לְפִי שֶׁאֵין אָדָם נוֹטֵעַ כֶּרֶם, וְאֵין אָדָם נוֹשֵׂא אִשָּׁה, וְאֵין אָדָם בּוֹנֶה בַּיִת: כִּי כָּל אֵלּוּ הָעִנְיָנִים בָּאִים מֵחֲמַת שֶׁאָדָם מְקַנֵּא בַּחֲבֵרוֹ. אִם יִבְנֶה בַּיִת – גַּם אַחֵר יָשִׂים דַּעְתּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן. וְכֵן לְעִנְיַן אִשָּׁה, כָּל אֶחָד מְקַנֵּא בַּחֲבֵרוֹ. וְכֵיוָן שֶׁקִּיּוּם הָעוֹלָם תָּלוּי בַּקִּנְאָה, יָשִׂים כָּל הַקְּנָאוֹת לְשֵׁם שָׁמַיִם: אִם יִבְנֶה בַּיִת – יִבְנֶה בּוֹ חֶדֶר לִלְמֹד בּוֹ תּוֹרָה, וְשֶׁיְּהֵא בֵּיתוֹ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וּלְהַכְנִיס בּוֹ אוֹרְחִים (אבות א ד-ה), וְלַעֲשׂוֹת בּוֹ חֶסֶד לִבְנֵי אָדָם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שוחר טוב שם): אִלּוּלֵי שֶׁקִּנֵּא אַבְרָהָם אָבִינוּ, לֹא הָיָה קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וְאֵימָתַי קִנֵּא? כְּשֶׁאָמַר לְמַלְכִּי צֶדֶק: כֵּיצַד יְצָאתֶם מִן הַתֵּבָה? אָמַר לוֹ: בַּצְּדָקָה שֶׁהָיִינוּ עוֹשִׂים שָׁם. אָמַר לוֹ: וְכִי מָה צְדָקָה הָיָה לָכֶם לַעֲשׂוֹת בַּתֵּבָה, וְכִי עֲנִיִּים הָיוּ שָׁם? וַהֲלֹא לֹא הָיוּ שָׁם אֶלָּא נֹחַ וּבָנָיו, וְעִם מִי הֱיִיתֶם עוֹשִׂים צְדָקָה? אָמַר לוֹ: עִם בְּהֵמוֹת חַיּוֹת וְעוֹפוֹת. לֹא הָיִינוּ יְשֵׁנִים, אֶלָּא הָיִינוּ נוֹתְנִים לִפְנֵי זֶה וְלִפְנֵי זֶה לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת. וְאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר אַבְרָהָם: וּמָה אֵלּוּ, אִלּוּלֵי צְדָקָה שֶׁעָשׂוּ עִם בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף – לֹא הָיוּ יוֹצְאִים מִן הַתֵּבָה. וְכֵיוָן שֶׁעָשׂוּ צְדָקָה – יָצְאוּ. אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה צְדָקָה עִם בְּנֵי אָדָם, שֶׁהֵם בְּצַלְמוֹ שֶׁל אֱלֹהֵינוּ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! אוֹתָהּ שָׁעָה ״וַיִּטַּע אֶשֶׁל״ (בראשית כא לג), רָאשֵׁי תֵּבוֹת: אֲכִילָה, שְׁתִיָּה, לְוָיָה. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה יַרְבֶּה אָדָם קִנְאָה.",
+                "וְכֵן יְקַנֵּא בַּחַטָּאִים וּבָרְשָׁעִים, לְהִלָּחֵם כְּנֶגְדָּם וּלְהוֹכִיחָם, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין פא ב): הַבּוֹעֵל אֲרָמִית – קַנָּאִים פּוֹגְעִים בּוֹ.",
+                "מֹשֶׁה קִנֵּא אֶת הַמִּצְרִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב יב): ״וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי״ (שמות ב, יב). וְכֵן מָצִינוּ בְּאֵלִיָּהוּ, דִּכְתִיב (מלכים א יט י): ״קַנּוֹא קִנֵּאתִי לַיְיָ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. וְכֵן נֶאֱמַר (במדבר כה יא): ״בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם״. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן לוֹ גְּמוּלוֹ עַל כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם פסוק יב): ״הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם״. וְנֶאֱמַר (דברים א יז): ״לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ״. מִי שֶׁהוּא יְרֵא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יִמְסֹר נַפְשׁוֹ עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב כו): ״מִי לַיְיָ אֵלָי! וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי״. וְנֶאֱמַר (במדבר כה ז): ״וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ״.",
+                "וְחוֹבָה עַל כָּל יְרֵא שָׁמַיִם אֲשֶׁר הוּא טְהוֹר לֵב, לְהָעִיר קִנְאָה כִּי יִרְאֶה: וְהִנֵּה יַד הַשָּׂרִים וְהַסְּגָנִים בַּמַּעַל. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה כו ה): כָּל פִּרְצָה שֶׁאֵינָהּ מִן הַגְּדוֹלִים – אֵינָהּ פִּרְצָה, שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא ט ב): ״וְיַד הַשָּׂרִים וְהַסְּגָנִים הָיְתָה בַּמַּעַל הַזֶּה רִאשׁוֹנָה״."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הַחֲמִשָּׁה־עָשָׂר – שַׁעַר הַזְּרִיזוּת </b></big>",
+                "הַזְּרִיזוּת הִיא מִדָּה גְּדוֹלָה לַתּוֹרָה וְלַמִּצְווֹת, וְגַם לְעִנְיַן תַּקָּנַת הָעוֹלָם הַזֶּה. וְהִיא מִדַּת הַצַּדִּיקִים לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים ד א): זְרִיזִין מַקְדִּימִים לְמִצְווֹת.",
+                "וְהִנֵּה תִּרְאֶה בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ בְּעִנְיַן עֲקֵדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב ג): ״וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר...״; וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה קָשֶׁה לוֹ לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ – עָשָׂה רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה בִּזְרִיזוּת לְהַשְׁכִּים בַּבֹּקֶר. וּמִי שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשָׂיו בִּזְרִיזוּת, בָּזֶה הוֹכָחָה גְּדוֹלָה שֶׁהוּא אוֹהֵב אֶת בּוֹרְאוֹ, כְּעֶבֶד הָאוֹהֵב אֶת אֲדוֹנָיו וּמְזָרֵז בְּעַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ. כִּי הַזְּרִיזוּת תְּלוּיָה בְּלֵב הָאָדָם, כְּשֶׁאָדָם מְפַנֶּה לִבּוֹ מִכָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת הָאֲחֵרוֹת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, וְתוֹפֵס מַחֲשָׁבָה אַחַת – אָז הוּא מִזְדָּרֵז בְּלִי סָפֵק. כְּמוֹ כֵן עָשָׂה אַבְרָהָם, שֶׁהֵסִיר מִלִּבּוֹ אַהֲבַת בְּנוֹ וְאָחַז רְצוֹן בּוֹרְאוֹ, וּבִטֵּל אַהֲבַת בְּנוֹ מִפְּנֵי אַהֲבַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְעַל כֵּן נִזְדָּרֵז לְהַשְׁכִּים, כִּי הָיְתָה דַּעְתּוֹ קְשׁוּרָה בְּאַהֲבַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בְּחֵשֶׁק גָּדוֹל; עַל כֵּן נִשְׁבָּע לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִזְכֹּר הָעֲקֵדָה. כִּי יֵשׁ בֶּן אָדָם הָעוֹשֶׂה עֲבוּר אוֹהֲבוֹ דָּבָר קָשֶׁה לוֹ מְאוֹד, וְלִבּוֹ נוֹקְפוֹ לַעֲשׂוֹת. אֲבָל אַבְרָהָם וְיִצְחָק שְׁנֵיהֶם עָשׂוּ מֵחֵפֶץ לִבָּם, כִּי מַדְרֵגַת הָאַהֲבָה הָיְתָה גְּדוֹלָה מְאוֹד בְּלִבָּם; וּשְׁנֵיהֶם נִתְדַּבְּקוּ עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּידִיעָתָם, עַד שֶׁנִּתְיַחֲדוּ בְּיִחוּד גָּדוֹל. כִּי כָּל כַּוָּנָתָם הָיְתָה לְפַרְסֵם יִחוּד הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם, וּלְיַשֵּׁר בְּנֵי אָדָם לְאַהֲבָתוֹ. וּבְעֵת שֶׁעָשׂוּ בְּאַהֲבָה עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה וּמִצְווֹתָיו – נִתְבַּטֵּל כֹּחַ גּוּפָם, וְנִתְדַּבְּקָה דַּעְתָּם בְּאַהֲבַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ יוֹצֵר עוֹלָם. לָכֵן עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם בִּזְרִיזוּת.",
+                "וְאַתָּה צָרִיךְ לָדַעַת, כִּי מִדַּת הַזְּרִיזוּת הִיא תְּחִלָּה לְכָל הַמִּדּוֹת. כִּי אֵין הָאָדָם יָכוֹל לִהְיוֹת תָּדִיר עַל הַסֵּפֶר, כִּי צָרִיךְ לֶאֱכֹל וְלִישֹׁן וְלַעֲשׂוֹת צְרָכָיו. לָכֵן צָרִיךְ זְרִיזוּת וּזְהִירוּת, לַחֲזֹר לְסִפְרוֹ וְלִלְמֹד. וְאַל יַחְשֹׁב: עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל וְהַשָּׁנָה גְּדוֹלָה! כִּי עַל זֶה אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ב ד): אַל תֹּאמַר ״לִכְשֶׁאִפָּנֶה אֶשְׁנֶה״, שֶׁמָּא לֹא תִּפָּנֶה. גַּם אַל יֹאמַר אָדָם: ״עֵת עֶרֶב הוּא כְּבָר, אִם אֵלֵךְ לִלְמֹד אֶצְטָרֵךְ לַעֲמֹד מִיָּד לְהִתְפַּלֵּל.״ כִּי טוֹבָה שָׁעָה אַחַת לִלְמֹד, וַאֲפִלּוּ דִּבּוּר אֶחָד, מִכָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כח ט): ״מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה, גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה״. וְכֵן כָּתוּב (תהלים קיט עב): ״טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ, מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף״. וְכֵן נֶאֱמַר (שם פד יא): ״כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף״ – אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: טוֹב לִי יוֹם אֶחָד שֶׁאַתָּה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, מֵאֶלֶף עוֹלוֹת שֶׁעָתִיד שְׁלֹמֹה בִּנְךָ לְהַקְרִיב לְפָנַי עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ (שבת ל א).",
+                "אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר: זְהִירוּת מְבִיאָה לִידֵי זְרִיזוּת, וּזְרִיזוּת מְבִיאָה לִידֵי נְקִיּוּת, וּנְקִיּוּת מְבִיאָה לִידֵי טָהֳרָה, וְטָהֳרָה מְבִיאָה לִידֵי פְּרִישׁוּת, וּפְרִישׁוּת מְבִיאָה לִידֵי קְדֻשָּׁה, וּקְדֻשָּׁה מְבִיאָה לִידֵי עֲנָוָה, וַעֲנָוָה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא, וְיִרְאַת חֵטְא מְבִיאָה לִידֵי חֲסִידוּת, וַחֲסִידוּת מְבִיאָה לִידֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבִיאָה לִידֵי תְּחִיַּת הַמֵּתִים. וּתְחִיַּת הַמֵּתִים מְבִיאָה לִידֵי אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב (ירושלמי שקלים ג ג). בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחַ הַזְּרִיזוּת, שֶׁמְּבִיאָה לִידֵי דְּבָרִים הַלָּלוּ! לָכֵן יְהֵא אָדָם זָהִיר וְזָרִיז לְכָל הַמִּצְווֹת, וְלָרוּץ אֶל הַסֵּפֶר לִלְמֹד, לְהַשְׁכִּים וּלְהַעֲרִיב.",
+                "מִדַּת הַזְּרִיזוּת הִיא תַּכְשִׁיט לְכָל הַמִּצְווֹת, וְהִיא מְתַקֶּנֶת כֻּלָּם. וְעַתָּה יֵשׁ לְךָ לְהָבִין בַּדְּבָרִים הַנּוֹהֲגִים תָּמִיד בְּנֵי אָדָם לְהִתְעַצֵּל בָּהֶם.",
+                "כְּגוֹן אִם צָרִיךְ אַתָּה לִרְאוֹת שׁוּם דָּבָר בְּסֵפֶר, הִשְׁתַּדֵּל לְחַפֵּשׂ הָעִנְיָן שֶׁתַּחְפֹּץ, וְתִהְיֶה זָרִיז לֵילֵךְ וְלִשְׁאוֹל מִמִּי שֶׁיּוֹדֵעַ הַדָּבָר. אִם יָבוֹא עָנִי לְבֵיתְךָ לְבַקֵּשׁ לֶחֶם, אַל תֹּאמַר: ״לֹא אוּכַל לֵילֵךְ וּלְהָבִיא הַלֶּחֶם״, אַךְ תֵּלֵךְ בִּזְרִיזוּת לְהָבִיא. אִם תָּבוֹא לִטֹּל יָדְךָ, וְיֵשׁ לְךָ מַיִם מוּעָטִים אוֹ מְאוּסִים, אוֹ אִם הַכְּלִי אֵינוֹ כָּשֵׁר כָּל כָּךְ כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סֶדֶק, וְאַתָּה רָעֵב לֶאֱכֹל – אַל תְּבִיאֲךָ תַּאֲוָתְךָ לְהָקֵל בַּנְּטִילָה, אֶלָּא הִזְדָּרֵז לְהָבִיא מַיִם וּכְלִי הָרָאוּי לִנְטִילָה. וְצָרִיךְ זְרִיזוּת בְּיוֹתֵר שֶׁלֹּא יַשְׁהֶה נְקָבָיו גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד, שֶׁלֹּא יַעֲבֹר עַל (ויקרא כ כה) ״לֹא תְשַׁקְּצוּ״ (מכות טז ב). גַּם הַמַּשְׁהֶה נְקָבָיו – מֵבִיא עָלָיו חֳלָאִים גְּדוֹלִים (בכורות מד ב).",
+                "וְצָרִיךְ זְהִירוּת וּזְרִיזוּת לִשְׁמוֹר עַצְמוֹ בִּנְקִיּוּת, שֶׁיִּהְיוּ בְּגָדָיו נְקִיִּים וְגוּפוֹ נָקִי, לִרְחֹץ פִּי הַטַּבַּעַת אַחַר שֶׁעָשָׂה צְרָכָיו, דְּאִי אֶפְשָׁר לְהִתְקַנֵּחַ יָפֶה בְּלִי מַיִם. גַּם צָרִיךְ זְרִיזוּת לָעוֹשֶׂה צְרָכָיו בַּלַּיְלָה לְיַד מִטָּתוֹ, וְיָקוּם וְיִטֹּל יָדָיו, וְיֵלֵךְ בְּמָקוֹם נָקִי לְבָרֵךְ ״אֲשֶׁר יָצַר״. אִם רוֹצֶה לִשְׁתּוֹת מַיִם – יָקוּם וְיִטֹּל יָדָיו, וְיֵלֵךְ לְמָקוֹם נָקִי, וִיבָרֵךְ עַל הַמַּיִם תְּחִלָּה וָסוֹף. אִם הוּא עַל מִטָּתוֹ וְשׁוֹמֵעַ קוֹל רַעַם אוֹ רוֹאֶה בְּרָקִים, שֶׁיַּעֲמֹד וְיִטֹּל יָדָיו וִיבָרֵךְ. גַּם צָרִיךְ לָקוּם מִמִּטָּתוֹ, וּלְהַעֲבִיר תְּנוּמָה מֵעַפְעַפָּיו, וּלְהַשְׁכִּים לִלְמֹד תּוֹרָה. וְצָרִיךְ זְרִיזוּת לִפְרֹשׁ מִמַּחְשְׁבוֹתָיו הַגְּרוּעוֹת, כְּגוֹן הַקִּנְאָה, וְהַשִּׂנְאָה, וְהִרְהוּרֵי נָשִׁים, דְּכָל אֵלֶּה צְרִיכִים זְרִיזוּת גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר מְאוֹד, לְהַטּוֹת כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת אַחַר רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. אִם יָבוֹא לוֹ שׁוּם צַעַר מֵאִבּוּד מָמוֹנוֹ, אוֹ בְּמִיתַת אוֹהֲבוֹ, אוֹ יִסּוּרִין – צָרִיךְ זְרִיזוּת מְאוֹד לְהַגְבִּיר בְּמַחְשְׁבוֹתָיו לְאַהֲבַת צוּר עוֹלָמִים, לְבַטֵּל הַצַּעַר מִלִּבּוֹ. וְיִהְיֶה לִבּוֹ זַךְ לְהַצְדִּיק הָאֵל יִתְבָּרַךְ בְּדִינָיו וּבְמִשְׁפָּטָיו לְקַבְּלָם מֵאַהֲבָה, וּלְהִתְדַּבֵּק בַּתּוֹרָה וּבַתְּפִלָּה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וּלְהִתְחַזֵּק בְּכָל כַּוָּנָתוֹ לְאֵל עֶלְיוֹן.",
+                "כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: יִבְדֹּק אָדָם עַצְמוֹ אֵיזוֹ עֲבֵרָה הוּא רָגִיל בָּהּ, וִימַהֵר לַעֲשׂוֹת גְּדֵרִים לְהִזָּהֵר וּלְהִשָּׁמֵר מִפָּנֶיהָ. גַּם יִבְדֹּק עַצְמוֹ בְּאֵיזֶה מִצְוָה הוּא מִתְרַפֶּה, וְיָבִין תְּחִלָּה מָה גּוֹרֵם לוֹ שֶׁהוּא רָפוּי מִמֶּנּוּ. כְּגוֹן אָדָם בַּטְלָן – יָבִין תְּחִלָּה שֶׁהַבִּטּוּל בָּאָה מִדְּבָרִים בְּטֵלִים, וּמִי שֶׁקּוֹבֵעַ עַצְמוֹ לִדְבָרִים בְּטֵלִים – הוּא מִתְבַּטֵּל מִתּוֹרָה וּמִתְּפִלָּה וּמִכָּל טוֹבָה. וִיהֵא זָרִיז לְהִסְתַּלֵּק מִן הַמְדַבְּרִים דְּבָרִים בְּטֵלִים, וְלֹא יִתְחַבֵּר עִמָּהֶם – בָּזֶה יֵשׁ לוֹ רְפוּאָה לְמַחֲלָתוֹ. וְכֵן יַעֲשֶׂה לְכָל הַמִּדּוֹת הַגְּרוּעוֹת: יָבִין מִתְּחִלָּה עַל הַיְּסוֹד הַגָּרוּעַ, וְיַהֲרֹס אוֹתוֹ, וְיָסִיר מֵעֵינָיו הַחֹשֶׁךְ הַמַּחְשִׁיךְ אוֹר נַפְשׁוֹ. וּלְכָל זֶה צָרִיךְ זְרִיזוּת לְסַלְּקָם, כִּי אִם יִתְעַצֵּל לַעֲקֹר וּלְשָׁרֵשׁ אוֹתָן הַמִּדּוֹת – אָז יַעֲשׂוּ בְּלִבּוֹ שֹׁרֶשׁ עָנָף שֶׁלֹּא יוּכַל לְקַצְּצָם. וְיִהְיֶה זָרִיז לְבַקֵּשׁ שָׁלוֹם וְלִרְדֹּף אַחֲרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לד טו): ״בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ״.",
+                "וְיִהְיֶה זָרִיז לְבַקֵּשׁ יְדִיעַת הַתּוֹרָה וִידִיעַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, דִּכְתִיב (הושע ו ג): ״נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת יְיָ״. וְכֵן אָמְרוּ חֲכָמִים (אבות ד יג): הֱוֵי גֹּלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה. וְיִהְיֶה זָרִיז לְבַקֵּשׁ צְדָקָה, דִּכְתִיב (דברים טז כ): ״צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף״; וּכְתִיב (ישעיהו נא א): ״שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי יְיָ״. וְצָרִיךְ זְרִיזוּת לִכְתֹּב סְפָרִים אֲשֶׁר הוּא צָרִיךְ לִלְמֹד מֵהֶם. אוֹ כְּשֶׁיִּרְאֶה אוֹ כְּשֶׁיִּשְׁמַע שׁוּם דָּבָר חִדּוּשׁ – יִהְיֶה זָרִיז לְכָתְבוֹ, וְלֹא יַמְתִּין עַד שֶׁיִּשָּׁכַח מִלִּבּוֹ.",
+                "אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא: הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְקַל כַּנֶּשֶׁר, רָץ כַּצְּבִי וְגִבּוֹר כָּאֲרִי, לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם (אבות ה כ). רְאֵה אֵיךְ הִזְהִירוֹ לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ קַל וְגִבּוֹר עַל הַמִּצְווֹת! וְכֵן אָמַר דָּוִד (תהלים קיט ס): ״חַשְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי לִשְׁמֹר מִצְוֹתֶיךָ״. וְכֵן דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת״ (שמות יב יז) – אַל תִּקְרֵי ״מַצּוֹת״ אֶלָּא ״מִצְווֹת״: אִם תָּבוֹא מִצְוָה לְיָדְךָ אַל תַּחְמִיצֶנָּה, אֶלָּא עֲשֵׂה אוֹתָהּ מִיָּד. וְצָרִיךְ מְאוֹד קַלּוּת וּזְרִיזוּת וּגְבוּרָה לְהִלָּחֵם נֶגֶד הָרְשָׁעִים, לִהְיוֹת אַבִּיר לֵב כְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁאָמַר (שמות לב כז): ״שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ״. וּבְפִינְחָס נֶאֱמַר בּוֹ (במדבר כה ז): ״וַיַּרְא פִּינְחָס... וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ״. לָכֵן הִזָּהֵר בְּעַצְמְךָ לִהְיוֹת זָרִיז מְאוֹד לְהִפָּרֵד מֵחֶבְרַת רְשָׁעִים, שֶׁלֹּא לִהְיוֹת בַּעֲצָתָם וּבְהַסְכָּמָתָם. וְעַל הַכֹּל צָרִיךְ זְרִיזוּת לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה: יָחִישׁ וְלֹא יְאַחֵר בְּדַרְכֵי תְשׁוּבָה, וְלֹא יְהֵא שָׁעָה אַחַת רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם יִתְבָּרַךְ. רְאֵה אֵיךְ מְשָׁרְתֵי הַמְּלָכִים וְהַשָּׂרִים זְרִיזִים הֵם בִּשְׁלִיחוּתָם וּבַעֲבוֹדָתָם – כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ לִזָּהֵר וּלְהִזְדָּרֵז לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדַת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.",
+                "אַף עַל פִּי שֶׁהַזְּרִיזוּת טוֹבָה מְאוֹד, יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יְמַהֵר בַּעֲבוֹדָתוֹ יוֹתֵר מִדַּי. כִּי הָרוֹכֵב בִּמְהִירוּת – הוּא קָרוֹב מְאוֹד לְהִכָּשֵׁל. וְכֵן מִי שֶׁהוּא רָץ בִּמְהִירוּת – הוּא נוֹפֵל. וְלֹא יִתָּכֵן לְתַקֵּן מַעֲשֶׂה מְתֻקָּן בְּבֶהָלָה, אֲבָל בְּמִתּוּן יְתֻקְּנוּ הָעִנְיָנִים. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (אבות א א): ״הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין״. וְהַזְּרִיזוּת: שֶׁיְּהֵא נֵעוֹר לִבּוֹ, וְיָקִיץ מַחְשְׁבוֹתָיו, וְיָקֵלּוּ אֵיבָרָיו לִמְלַאכְתּוֹ; אַךְ לֹא יְמַהֵר בְּשׁוּם עִנְיָן. וְכָל אֵלּוּ הָעִנְיָנִים צְרִיכִים חָכְמָה גְּדוֹלָה, מָתַי יְמַהֵר וּמָתַי יְאַחֵר. וְאַף עַל פִּי שֶׁמִּדַּת הַזְּרִיזוּת טוֹבָה מְאוֹד, מִיהוּ לֹא יְהֵא זָרִיז לִרְדֹּף אַחַר תַּאֲווֹתָיו, וְלִטְרֹחַ אַחַר הֲנָאוֹתָיו, וְלִרְדֹּף אַחַר מַעֲשָׂיו הָרָעִים. כִּי כַּאֲשֶׁר הַזְּרִיזוּת לְעִנְיַן הַתּוֹרָה מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לְמַעֲלָה עֶלְיוֹנָה – כָּךְ הַזְּרִיזוּת לְעִנְיַן הָעֲבֵרוֹת מְבִיאָה הָאָדָם לִשְׁאוֹל תַּחְתִּית.",
+                "וְכַאֲשֶׁר צָרִיךְ זְרִיזוּת לַתּוֹרָה – כָּךְ צָרִיךְ זְרִיזוּת לְעִנְיַן הָעוֹלָם הַזֶּה: שֶׁיְּהֵא זָרִיז בִּמְלַאכְתּוֹ. וְיֵשׁ הַצְלָחָה גְּדוֹלָה לְמִי שֶׁעוֹשֶׂה עִנְיָנָיו בִּזְרִיזוּת. לָכֵן בֶּן אָדָם, תִּהְיֶה זָרִיז לִשְׁנֵי עוֹלָמִים, וַעֲשֵׂה מְלַאכְתְּךָ, שֶׁהוּא צָרְכֵי הָעוֹלָם הַזֶּה – בִּזְרִיזוּת, כְּדֵי שֶׁתִּפָּנֶה מְהֵרָה לִמְלֶאכֶת שָׁמַיִם."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הַשִּׁשָּׁה־עָשָׂר – שַׁעַר הָעַצְלוּת </b></big>",
+                "הָעַצְלוּת הִיא מִדָּה רָעָה מְאוֹד. מִי שֶׁזֹּאת הַמִּדָּה גּוֹבֶרֶת בּוֹ, עִנְיָנָיו מְקֻלְקָלִים מְאוֹד בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. וְעָלָיו אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כד ל-לא): ״עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי, וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב. וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים, כָּסּוּ פָּנָיו חֲרֻלִּים, וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה״. דִּמָּה חָכְמַת הֶעָצֵל לִשְׂדֵה אִישׁ עָצֵל: כִּי כְּמוֹ שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל לֹא דַּי לוֹ שֶׁאֵינוֹ מְגַדֵּל תְּבוּאָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד אוֹתוֹ כָּרָאוּי, אֶלָּא מְגַדֵּל אַף דְּבָרִים גְּרוּעִים, כְּגוֹן חֲרֻלִּים וְקִמְּשֹׂנִים שֶׁהֵם מַזִּיקִים לַתְּבוּאָה. וַאֲפִלּוּ אִם הָיָה טוֹרֵחַ בְּשָׂדֵהוּ עַד שֶׁתִּגְדַּל הַתְּבוּאָה – יַפְסִיד הַכֹּל מֵחֲמַת עַצְלוּתוֹ. כִּי גֶּדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה, וְהוּא עָצֵל וְאֵינוֹ מְתַקֵּן הַגָּדֵר, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִכָּנְסוּ הַבְּהֵמוֹת וְהַגַּנָּבִים וְלוֹקְחִים הַכֹּל. וְאָמַר ״גֶּדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה״ – אַף עַל פִּי שֶׁגֶּדֶר אֲבָנִים חֲזָקָה מְאוֹד, מִכָּל מָקוֹם הִיא נֶהֱרָסָה מֵחֲמַת עַצְלוּתוֹ, שֶׁלֹּא תִּקֵּן חֶסְרוֹנָהּ קֹדֶם שֶׁנָּפְלָה כֻּלָּהּ.",
+                "כֵּן עִנְיָן הֶעָצֵל בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת: כִּי הָעֲצֵלִים אוֹהֲבִים מְנוּחָה, וּמִתּוֹךְ כָּךְ הַמִּצְווֹת קָשׁוֹת עֲלֵיהֶם, וְלִמּוּד הַתּוֹרָה כְּבֵדָה עַל נַפְשָׁם, וְיִבְרְחוּ מִבָּתֵּי הַמִּדְרָשׁוֹת אֶל מְקוֹם מְנוּחָתָם. וּכְשֶׁהֵם יוֹשְׁבִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הֵם יְשֵׁנִים, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יט טו): ״עַצְלָה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה״; כִּי הָעַצְלוּת מְבִיאָה שֵׁנָה בְּטֶבַע הָאָדָם. וּכְבָר הִזְהִיר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (שם ו י): ״מְעַט שֵׁנוֹת, מְעַט תְּנוּמוֹת, מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב״.",
+                "לֹא דַּי לֶעָצֵל שֶׁלֹּא יַגִּיעַ לִידִיעַת הַתּוֹרָה, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּרָאוּי, אֶלָּא אֲפִלּוּ מֵחֲמַת הָעַצְלוּת מַעֲלֶה בְּלִבּוֹ סְבָרוֹת שֶׁל טָעוּת. כִּי הֶעָצֵל יוֹרֶה הֶתֵּר לְעַצְמוֹ וְיֹאמַר: ״טוֹב לַגּוּף הַמְּנוּחָה כְּדֵי שֶׁיִּתְחַזֵּק, כִּי כְּשֶׁאָדָם חָזָק הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר מִן הַחַלָּשׁ״. וּמַטֶּה אָזְנָיו לִדְבָרִים בְּטֵלִים, וְאוֹמֵר שֶׁבְּזֶה יְהֵא לִבּוֹ פָּתוּחַ. נִמְצָא שֶׁהָעַצְלוּת גּוֹרֶמֶת שֶׁיְּחַפֵּשׂ סְבָרוֹת, לוֹמַר שֶׁעוֹשֶׂה מִצְוָה בְּהִתְבַּטְּלוֹ מִן הַתַּלְמוּד. אַף עַל פִּי שֶׁזֹּאת הַסְּבָרָא הִיא אֱמֶת, שֶׁטּוֹב לָנוּחַ כְּדֵי לְהִתְחַזֵּק, אוֹ לִשְׁמֹעַ מִלֵּי דִּבְדִיחוּתָא לִפְתֹּחַ הַלֵּב – זֶהוּ דַּוְקָא לָאָדָם הַזָּרִיז וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּרָאוּי. כִּי אֵין כֹּחַ הָאָדָם כְּכוֹחַ הָאֲבָנִים, אוֹ שֶׁיִּהְיוּ עַצְמוֹתָיו כִּנְחֹשֶׁת לִטְרֹחַ תָּמִיד, וּפְעָמִים צָרִיךְ לָנוּחַ כְּדֵי שֶׁיִּתְחַזֵּק. אֲבָל הֶעָצֵל מְיַשֵּׁר זֹאת הַסְּבָרָא, וְנִמְשָׁךְ אַחֲרֶיהָ עַד שֶׁיִּתְבַּטֵּל מִכֹּל וָכֹל. וּלְעוֹלָם בְּכָל הַמִּצְווֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן טֹרַח – יַעֲשֶׂה סְבָרָא לְפִי הָעַצְלוּת לְהִתְבַּטֵּל מִן הַמִּצְוָה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: הֶעָצֵל יַטֶּה כָּל סְבָרוֹתָיו לְצַד הָעַצְלוּת.",
+                "הֶעָצֵל הוּא רַךְ הַלֵּבָב, וְאֵינוֹ גּוֹלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה. וְעָלָיו אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ שִׁבְעָה דְּבָרִים (דברים רבה ח ו). כֵּיצַד? אוֹמְרִים לֶעָצֵל: ״רַבְּךָ בָּעִיר, לֵךְ וּלְמַד תּוֹרָה הֵימֶנּוּ!״ וְהוּא מֵשִׁיב לָהֶם: ״מִתְיָרֵא אֲנִי מִן הָאֲרִי שֶׁבַּדֶּרֶךְ״, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כו יג): ״אָמַר עָצֵל שַׁחַל בַּדָּרֶךְ״. אוֹמְרִים לוֹ: ״רַבְּךָ בְּתוֹךְ הַמְּדִינָה, עֲמֹד וְלֵךְ אֶצְלוֹ!״ וְהוּא מֵשִׁיב לָהֶם: ״מִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁלֹּא יָבוֹא אֲרִי בְּתוֹךְ הָרְחוֹבוֹת״, שֶׁנֶּאֱמַר (שם): ״אֲרִי בֵּין הָרְחוֹבוֹת״. אוֹמְרִים לוֹ: ״הֲרֵי הוּא דָּר אֵצֶל בֵּיתְךָ!״ וְהוּא מֵשִׁיב לָהֶם: ״הָאֲרִי בַּחוּץ״, שֶׁנֶּאֱמַר (שם כב יג): ״אָמַר עָצֵל אֲרִי בַחוּץ, בְּתוֹךְ רְחוֹבוֹת אֵרָצֵחַ״. אוֹמְרִים לוֹ: ״הֲרֵי הוּא בְּתוֹךְ הַבַּיִת.״ וְהוּא מֵשִׁיב לָהֶם: ״וְאִם הוֹלֵךְ אֲנִי וּמוֹצֵא הַדֶּלֶת נְעוּלָה, אֲנִי צָרִיךְ לַחֲזֹר״. אוֹמְרִים לוֹ: ״פְּתוּחָה הִיא״ – עֲדַיִן לֹא יָקוּם הֶעָצֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שם כו יד): ״הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ, וְעָצֵל עַל מִטָּתוֹ״. וּלְבַסּוֹף שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ מָה לְהָשִׁיב, אוֹמֵר לָהֶם: ״אִם הַדֶּלֶת פְּתוּחָה אוֹ נְעוּלָה – אֲנִי מְבַקֵּשׁ לִישֹׁן מְעַט״. שֶׁנֶּאֱמַר (שם ו ט): ״עַד מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב, מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ״. עוֹמֵד מִמִּטָּתוֹ וְנוֹתְנִים לְפָנָיו לֶאֱכֹל– וְהוּא מִתְעַצֵּל לָתֵת לְתוֹךְ פִּיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שם כו טו): ״טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת, נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל פִּיו״.",
+                "וְאֵיזֶהוּ הַשְּׁבִיעִי? שֶׁנֶּאֱמַר (שם כ ד): ״מֵחֹרֶף – עָצֵל לֹא יַחֲרֹשׁ״. וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: זֶה שֶׁלֹּא לָמַד תּוֹרָה בִּנְעוּרָיו, וְרוֹצֶה לִלְמֹד בְּזִקְנוּתוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל. וְזֶהוּ (שם): ״וְשָׁאַל בַּקָּצִיר – וָאָיִן״.",
+                "עַד כָּאן הָיָה שְׁלֹמֹה מְגַנֶּה אֶת אֶת הֶעָצֵל. וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אָמַר דָּבָר גָּדוֹל מִכֻּלָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל יד): ״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ״. פֵּרוּשׁ: רַק הוֹצֵא דָּבָר מִפִּיךְ. וּמִי שֶׁמִּתְעַצֵּל בָּזֶה, שֶׁלֹּא יוֹצִיא דְּבָרִים מִפִּיו – אֵין לְךָ עַצְלוּת גְּדוֹלָה מִזּוֹ.",
+                "רְאֵה אֵיךְ הֶעָצֵל רָחוֹק מִן הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת. וְאֵינוֹ שׁוֹוֶה כְּלוּם לִשְׁלִיחוּת, כְּחַלָא [חומץ] שֶׁאֵינָהּ שׁוֹוָה לַשִּׁנַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י כו): ״כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם, כֵּן הֶעָצֵל לְשׁוֹלְחָיו״. וְנֶאֱמַר (שם כו טז): ״חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו, מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי טָעַם״. פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל זֶה הַפָּסוּק כָּךְ הוּא: מֶלֶךְ שֶׁיֵּשׁ לוֹ רָצִים וּשְׁלוּחִים הַרְבֵּה, וְעָשׂוּ כֻּלָּם שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, וְגַם הֵשִׁיבוּ דָּבָר לַמֶּלֶךְ כְּשֶׁחָזְרוּ מִשְּׁלִיחוּתָם. אֲבָל אֶחָד מֵעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ הָיָה אִישׁ עָצֵל, וּמַעֲרִים לוֹמַר ״חוֹלֶה אָנִי״, וְנָח וְאָכַל מִשֻּׁלְחַן הַמֶּלֶךְ. וּכְשֶׁהוּא רָאָה שֶׁחֲבֵרָיו בָּאִים יְגֵעִים מִטֹּרַח הַדֶּרֶךְ, אָז הוּא הֶחֱזִיק עַצְמוֹ חָכָם בְּעֵינָיו מִכָּל חֲבֵרָיו. אֲבָל שְׁטוּת הוּא בְּיָדוֹ, דִּכְתִיב (שם כב כט): ״חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ, לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב״. וְאַף כָּאן הַמֶּלֶךְ יְשַׁלֵּם גְּמוּל לַפִּקְחִים, שֶׁהָיוּ מְשִׁיבִים לוֹ טַעַם. אֲבָל הֶעָצֵל – לֹא יָחוּשׁ לוֹ.",
+                "כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: הֶעָצֵל אֵינוֹ שׁוֹוֶה, לֹא לָעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא לָעוֹלָם הַבָּא, כִּי מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת טוֹב. וְאָמַר הֶחָכָם: הֶעָצֵל שֶׁבִּבְנֵי אָדָם – שֶׁנִּתְעַצֵּל לִקְנוֹת אוֹהֲבִים חֲכָמִים וְיִרְאֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְיֵשׁ יוֹתֵר עָצֵל מִמֶּנּוּ: שֶׁכָּל אֵלּוּ הָיוּ בְּיָדוֹ וְאִבְּדָם.",
+                "הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא בְּרִיָּה חַלָּשָׁה, הָאוֹגֶרֶת לַחְמָהּ וְטוֹרַחַת עַל מַאֲכָלָהּ, כְּדֵי לְהַחְכִּים בָּהּ אֶת הֶעָצֵל, דִּכְתִיב (משלי ו ו): ״לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל, רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם״. לָכֵן יִתְבַּיֵּשׁ בִּרְאוֹתוֹ הַנְּמָלָה הַחֲלוּשָׁה, וּזְרִיזָה הִיא עַל עִנְיָנֶיהָ, וְיִלְמַד מִמֶּנָּה לֶאֱחֹז כָּמוֹהָ בְּמִדַּת הַזְּרִיזוּת, וְלָצֵאת מִתַּחַת יַד הָעַצְלוּת, וּלְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ מִינֵי שַׁחַת.",
+                "וְיֵשׁ עַצְלוּת שֶׁהִיא טוֹבָה מְאוֹד, כְּגוֹן הַיּוֹשֵׁב וּמִתְעַצֵּל לַעֲשׂוֹת רָעוֹת וְלִרְדֹּף אַחַר הַתַּאֲווֹת. אָמְרוּ עַל אָדָם שֶׁרָצָה הַמֶּלֶךְ לְשָׁלְחוֹ לִמְקוֹם סַכָּנָה וְלֹא אָבָה לָלֶכֶת, וְחֵרְפוֹ הַמֶּלֶךְ. אָז אָמַר לַמֶּלֶךְ: מוּטָב שֶׁתְּחָרְפֵנִי וַאֲנִי חַי, מִשֶּׁתִּתְפַּלֵּל בַּעֲדִי וַאֲנִי מֵת.",
+                "וְעַל זֶה הָעִנְיָן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (פסחים נ ב): יֵשׁ זָרִיז וְנִשְׂכָּר, וְיֵשׁ זָרִיז וְנִפְסָד; יֵשׁ עָצֵל וְנִשְׂכָּר, וְיֵשׁ עָצֵל וְנִפְסָד. זָרִיז וְנִשְׂכָּר – שֶׁעוֹשֶׂה מְלַאכְתּוֹ כָּל הַשָּׁבוּעַ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶרֶב שַׁבָּת. זָרִיז וְנִפְסָד – שֶׁעוֹשֶׂה מְלָאכָה כָּל הַשָּׁבוּעַ, וְעוֹשֶׂה גַּם כֵּן בְּעֶרֶב שַׁבָּת. עָצֵל וְנִשְׂכָּר – שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מְלָאכָה כָּל הַשָּׁבוּעַ, וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶרֶב שַׁבָּת. עָצֵל וְנִפְסַד – שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מְלָאכָה כָּל הַשָּׁבוּעַ, וְעוֹשֶׂה בְּעֶרֶב שַׁבָּת. רְאֵה אֵיךְ הֶעֱלוּ חֲכָמִים בִּלְבָבָם שֶׁיֵּשׁ זְרִיזוּת שֶׁהִיא טוֹבָה וְיֵשׁ זְרִיזוּת שֶׁהִיא רָעָה, וְכֵן בָּעַצְלוּת.",
+                "לָכֵן תַּחֲשֹׁב שֶׁתַּעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּכָל אֵיבָרֶיךָ וּבְכָל מַחְשְׁבוֹתֶיךָ, וְתִבְחַר מִכָּל אֵבָר וְאֵיבָר קְצָת קַלּוּת וּקְצָת כְּבֵדוּת, וְהַכֹּל לְשֵׁם שָׁמַיִם: תְּהֵא קַל לָשֶׁבֶת עִם חֲבֵרִים הַמִּתְחַבְּרִים לַתּוֹרָה וְלַמִּצְווֹת, וּתְהֵא כָּבֵד לָשֶׁבֶת עִם הַלֵּיצָנִים וְעוֹשִׂים רָעָה. וּתְהֵא קַל בְּעֵינֶיךָ לִרְאוֹת דָּת וָדִין וְעִנְיְנֵי הַמִּצְווֹת, וּתְהֵא כָּבֵד בְּעֵינֶיךָ לִרְאוֹת מַעֲשֵׂה הֲבָלִים, וּלְהִסְתַּכֵּל בְּאֵשֶׁת אִישׁ וּבַעֲבוֹדָה זָרָה. וּתְהֵא קַל בְּאָזְנֶיךָ לִשְׁמֹעַ מוּסָרִים וְתוֹכָחוֹת וְדִין תּוֹרָה, וּתְהֵא כָּבֵד בְּאָזְנֶיךָ לִשְׁמֹעַ נִבּוּל פֶּה וּדְבָרִים בְּטֵלִים. וּתְהֵא קַל בְּאַפְּךָ לִכְעֹס עַל הָרְשָׁעִים, וּתְהֵא כָּבֵד בְּאַפְּךָ לִכְעֹס עַל הַצַּדִּיקִים. וּתְהֵא כָּבֵד בְּפִיךָ וּבִלְשׁוֹנְךָ הַמְּרִיבוֹת, וְהַשְּׁקָרִים, וְהַלֵּצָנוּת, וְהַלָּשׁוֹן הָרַע, וּתְהֵא קַל בְּפִיךָ בְּדִבְרֵי תוֹרָה, וְתוֹכָחוֹת, וּלְצַוּוֹת עַל הַטּוֹב.",
+                "וּתְהֵא כָּבֵד בְּיָדְךָ לְהָרִים יָד בְּרֵעֲךָ, וּתְהֵא קַל בְּיָדְךָ לִתֵּן צְדָקָה, וְלַעֲשׂוֹת מְלַאכְתְּךָ בֶּאֱמוּנָה. וּתְהֵא כָּבֵד בְּרַגְלֶיךָ לֵלֵךְ בְּדַרְכֵי הָרְשָׁעִים, לָלֶכֶת לְמִשְׁתָּאוֹת וְלָלֶכֶת בְּטִיּוּלִים, וּתְהֵא קַל בְּרַגְלֶיךָ לָרוּץ לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וְלָלֶכֶת לְבַקֵּר חוֹלִים, וְלַעֲשׂוֹת לְוָיָה, וּלְכָל הַמִּצְווֹת. וּתְהֵא כָּבֵד בִּלְבָבְךָ לַחְשֹׁב הִרְהוּרִים רָעִים, וּתְהֵא כָּבֵד עַל הַקִּנְאָה וְעַל הַשִּׂנְאָה, וּתְהֵא קַל בִּלְבָבְךָ לַחְשֹׁב הִרְהוּרֵי תּוֹרָה, וּלְהַשִּׂיג מַעֲלוֹת אַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיִרְאָתוֹ הַטְּהוֹרָה. וּבָזֶה תְּהֵא קַל וְזָרִיז בְּלִבְּךָ לְהִתְדַּבֵּק בָּאוֹר הָעֶלְיוֹן."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הַשִּׁבְעָה־עָשָׂר – שַׁעַר הַנְּדִיבוּת </b></big>",
+                "הַנְּדִיבוּת הִיא הַמִּדָּה אֲשֶׁר יַגִּיעַ בָּהּ הָאָדָם לְמַעֲלוֹת גְּדוֹלוֹת. וּכְשֶׁהַנְּדִיבוּת עַל דֶּרֶךְ טוֹבָה – אָז הִיא מְשֻׁבַּחַת מְאוֹד, וּבָהּ יַגִּיעַ אֶל מַעֲלוֹת רַבּוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יח טז): ״מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ, וְלִפְנֵי גְּדֹלִים יַנְחֶנּוּ״. כִּי בַּעֲבוּר מַתְּנוֹתָיו – יֹאהֲבוּהוּ מְלָכִים וְשָׂרִים וְכָל אָדָם. וְאֵין דָּבָר בָּעוֹלָם הַמֵּבִיא אֶת הָאָדָם לִידֵי אַהֲבַת הָעוֹלָם כְּמוֹ הַנְּדִיבוּת, וְגַם בָּעוֹלָם הַבָּא יַגִּיעַ לוֹ גְּמוּל טוֹב עֲבוּר מַתְּנָתוֹ.",
+                "וְיֵשׁ שְׁלוֹשָׁה מִינֵי נְדִיבוּת: הָאֶחָד נָדִיב בְּמָמוֹן, הַשֵּׁנִי נְדִיב בְּגוּף, הַשְּׁלִישִׁי נְדִיב בְּחָכְמָה. וְאֵלּוּ הַשְּׁלוֹשָׁה הָיוּ בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ: שֶׁהָיָה נָדִיב בְּמָמוֹן, דִּכְתִיב (בראשית כא לג): ״וַיִּטַּע אֶשֶׁל״. נָדִיב בְּגוּפוֹ, שֶׁהִצִּיל לוֹט בֶּן אָחִיו וְנִלְחַם עֲבוּרוֹ. נָדִיב בְּחָכְמָתוֹ, כִּי לִמֵּד לְכָל הָעָם הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר עַד שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ, דִּכְתִיב (שם יב ה): ״וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן״.",
+                "וְזֹאת הַמִּדָּה הִיא מְשֻׁבַּחַת מְאוֹד, מִפְּנֵי שֶׁבָּהּ הָאָדָם מִתְכַּבֵּד, כְּדִכְתִיב (משלי יט ו) ״רַבִּים יְחַלּוּ פְנֵי נָדִיב״, וּדְבָרָיו נִשְׁמָעִים כְּשֶׁהוּא מוֹכִיחַ בְּנֵי הָאָדָם לָשׁוּב לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. אִם הוּא צָרִיךְ לְעֶזְרָה – הַכֹּל יַעַזְרוּהוּ, וְהַכֹּל בְּשָׁלוֹם עִמּוֹ.",
+                "וְדַע שֶׁהַמַּתָּנָה בְּמָקוֹם שֶׁהִיא רְאוּיָה, כְּגוֹן צְדָקָה לַעֲנִיִּים יִרְאֵי שָׁמַיִם – אוֹתָהּ הַמַּתָּנָה הִיא מַטְמוֹן סָפוּן שֶׁאֵינָהּ נֶאֱבֶדֶת בַּאֲרִיכוּת הַיָּמִים, אַךְ הִיא עוֹמֶדֶת כָּל הַיָּמִים. וְזוֹ הִיא כַּוָּנַת שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁאָמַר (קהלת יא א): ״שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם, כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ״. וּפְשַׁט הַפָּסוּק דִּבֵּר עַל הַנְּדִיבוּת, כִּי מִי שֶׁזּוֹרֵעַ חֶסֶד – קוֹצֵר תְּבוּאָתוֹ. וּמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַמִּדָּה הַזֹּאת הוּא מִתְעַשֵּׁר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יא כד) ״יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד״; עוֹד כְּתִיב (שם כח כז): ״נוֹתֵן לָרָשׁ – אֵין מַחְסוֹר״. וְאָמַר דָּוִד עַל הָאֲנָשִׁים הַנְּדִיבִים (תהלים קיב ט): ״פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים – צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד״.",
+                "וְהַמִּדָּה הַחֲשׁוּבָה הַזֹּאת הַלְוָאָה הִיא אֵצֶל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יט יז): ״מַלְוֵה יְיָ חוֹנֵן דָּל״. וְאָמַר הֶחָכָם: עֲשֵׂה חֶסֶד עִם מִי שֶׁרָאוּי לְכָךְ וְעִם מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְכָךְ. פֵּרוּשׁ: ״עִם מִי שֶׁרָאוּי לְכָךְ״ – יִהְיֶה הַחֶסֶד בִּמְקוֹמוֹ, ״וְעִם מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְכָךְ״ – תִּהְיֶה אַתָּה רָאוּי לַעֲשׂוֹתוֹ. וְאָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל מִי שֶׁנּוֹתֵן מַתָּנָה גְּדוֹלָה לְמִי שֶׁשָּׁאַל הַמַּתָּנָה – הוּא חֲצִי נָדִיב. אֲבָל הַנָּדִיב הַשָּׁלֵם הוּא הַנּוֹתֵן תָּדִיר, הֵן רַב אוֹ מְעַט, קֹדֶם שֶׁיִּשְׁאֲלוּ מִמֶּנּוּ.",
+                "וְעוֹד אָמַר הֶחָכָם: מִדַּת הַנְּדִיבוּת תְּלוּיָה בַּהֶרְגֵּל. כִּי אֵינוֹ נִקְרָא ״נָדִיב״ עַד שֶׁיְּהֵא רָגִיל בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה לְהִתְנַדֵּב כְּפִי יְכָלְתּוֹ. כִּי אָדָם שֶׁנּוֹתֵן לְמִי שֶׁרָאוּי לִתֵּן אֶלֶף זְהוּבִים בְּבַת אַחַת לְמִי שֶׁרָאוּי – אֵינוֹ נָדִיב כְּמִי שֶׁנּוֹתֵן אֶלֶף זְהוּבִים בְּאֶלֶף פְּעָמִים, כָּל זָהוּב וְזָהוּב לְמִי שֶׁרָאוּי לוֹ. כִּי אוֹתוֹ שֶׁנּוֹתֵן אֶלֶף זְהוּבִים בְּבַת אַחַת – נִתְעוֹרְרָה דַּעְתּוֹ לְהִתְנַדֵּב, וְאַחַר כָּךְ פָּסְקָה מִמֶּנּוּ. וְכֵן לְעִנְיַן הַשָּׂכָר: אֵין שָׂכָר לְמִי שֶׁפָּדָה שָׁבוּי אֶחָד הַיּוֹשֵׁב בַּמִּשְׁמָר עַל דְּבַר חוֹב בְּמֵאָה דִּינָרִים, שֶׁהוּא דֵּי מַחְסוֹרוֹ, כְּמוֹ מִי שֶׁפָּדָה עֲשָׂרָה שְׁבוּיִים, אוֹ הִשְׁלִים לַעֲשָׂרָה עֲנִיִּים חֶסְרוֹנָם בְּמֵאָה דִּינָרִים, כָּל אֶחָד בַּעֲשָׂרָה דִּינָרִים. וְעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (אבות ג טו): הַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה, וְלֹא אָמְרוּ: ״לְפִי גֹּדֶל הַמַּעֲשֶׂה״.",
+                "כָּל הַמַּעֲלִים עֵינָיו מִן הַצְּדָקָה – כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. וְנִקְרָא ״בְּלִיַּעַל״, ״רָשָׁע״, ״אַכְזָרִי״ וְ״חוֹטֵא״. ״בְּלִיַּעַל״, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו ט): ״הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר: קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה. וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן, וְלֹא תִתֵּן לוֹ״. ״אַכְזָרִי״, דִּכְתִיב (משלי יב י): ״וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי״. וְהוּא מַכְחִישׁ יִחוּסוֹ, שֶׁאֵינוֹ מִזֶּרַע אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁהָיוּ רַחֲמָנִים (יבמות עט א), אֶלָּא מִזֶּרַע גּוֹיִים שֶׁהֵם אַכְזָרִיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו נ מב): ״אַכְזָרִי הֵמָּה, וְלֹא יְרַחֵמוּ״. וְכָל הַמְּרַחֵם – מְרַחֲמִים עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג יח): ״וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ״ (שבת קנא ב).",
+                "וְהַנּוֹתֵן צְדָקָה לָעֲנִיִּים בְּסֵבֶר פָּנִים רָעוֹת – אִבֵּד זְכוּתוֹ, וַאֲפִלּוּ שֶׁנּוֹתֵן הַרְבֵּה; וְעוֹבֵר עַל ״וְלֹא־יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ״ (דברים טו י). וְטוֹב מִמֶּנּוּ הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת לֶעָנִי. וְטוֹב שֶׁיִּתֵּן קֹדֶם שֶׁיִּשְׁאַל. וְטוֹב שֶׁיִּתֵּן בַּסֵּתֶר, דִּכְתִיב (משלי כא יד): ״מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף״. וְיֵשׁ שֶׁהָיוּ קוֹשְׁרִים מָעוֹת בַּבֶּגֶד וְזוֹרְקִים לַאֲחוֹרֵיהֶם, וּבָאִים עֲנִיִּים וְנוֹטְלִים, וְהַנּוֹתֵן אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְמִי נוֹתֵן, וְהַמְּקַבֵּל אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִמִּי קִבֵּל וְאֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ (כתובות סז ב). כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: כָּל מָה שֶׁיָּכוֹל לְהַסְתִּיר, שֶׁלֹּא יֵדַע הֶעָנִי מִי הוּא הַנּוֹתֵן, וְשֶׁלֹּא יֵדַע הַנּוֹתֵן מִי הוּא הַמְקַבֵּל – יֵשׁ לוֹ לְהַסְתִּיר.",
+                "וּכְשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה צְדָקָה – יַעֲשֶׂה חֶסֶד עִם הַצְּדָקָה. כְּגוֹן שֶׁיִּקְנֶה בְּאוֹתָם הַמָּעוֹת דָּבָר הַצָּרִיךְ לֶעָנִי, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ הֶעָנִי לִטְרֹחַ, וְאַף הֶעָשִׁיר יִקְנֵהוּ בְּזוֹל יוֹתֵר מִן הֶעָנִי. וִידַקְדֵּק הֶעָשִׁיר שֶׁיִּתֵּן לוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא צָרִיךְ מֵהֶם, וּבָזֶה עוֹשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד. וְעַל זֶה אָמַר הַנָּבִיא (הושע י יב): ״זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה, קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד״. פֵּרוּשׁ: הַשָּׂכָר הוֹלֵךְ אַחַר הַחֶסֶד.",
+                "וְעַתָּה שְׁמַע חֲשִׁיבוּת הַנְּדִיבוּת וּבַעֲלֵי הַצְּדָקָה, דִּכְתִיב (משלי יד לד): ״צְדָקָה תְּרוֹמֵם גּוֹי״. בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גָדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל צְדָקָה, שֶׁהִיא נְתוּנָה בִּימִינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מח יא): ״צֶדֶק מָלְאָה יְמִינֶךָ״.",
+                "גְּדוֹלָה צְדָקָה, שֶׁבָּהּ נִשְׁתַּבַּח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשָׁעָה שֶׁעָתִיד לְהָבִיא תְּשׁוּעָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו סג א): ״אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה, רַב לְהוֹשִׁיעַ״. גְּדוֹלָה צְדָקָה, שֶׁמַּנְחֶלֶת כָּבוֹד וְחַיִּים לְעוֹשֶׂיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כא כא): ״רוֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד, יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד״. וּמִשּׁוּם דְּרֹדֵף צְדָקָה יִמְצָא צְדָקָה?! אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְצִיא לוֹ מָעוֹת כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מֵהֶן צְדָקָה לִבְנֵי אָדָם הַמְּהֻגָּנִים, לַעֲשׂוֹת לָהֶן צְדָקָה כְּדֵי לְקַבֵּל מֵהֶן שָׂכָר. גְּדוֹלָה צְדָקָה, שֶׁבָּהּ עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפְדּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו א כז): ״צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה, וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה״. גְּדוֹלָה צְדָקָה, שֶׁבָּהּ נִשְׁתַּבַּח אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו ו): ״וְהֶאֱמִין בַּיְיָ, וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה״; וְאוֹמֵר (שם יח יט): ״כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְיָ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, לְמַעַן הָבִיא יְיָ עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו״. גְּדוֹלָה צְדָקָה, שֶׁבָּהּ נִשְׁתַּבַּח דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ח טו): ״וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ״. גְּדוֹלָה צְדָקָה, שֶׁבָּהּ נִשְׁתַּבַּח שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א י ט): ״יְהִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ בָּרוּךְ, אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל, בְּאַהֲבַת יְיָ אֶת יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם, וַיְשִׂימְךָ לְמֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה״. גְּדוֹלָה צְדָקָה, שֶׁמַּגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פט טו): ״צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ״. גְּדוֹלָה צְדָקָה, שֶׁבָּהּ נִשְׁתַּבְּחוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו כה): ״וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ, כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת...״. גְּדוֹלָה צְדָקָה, שֶׁבָּהּ עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהִשְׁתַּבֵּחַ בְּיוֹם הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ה טז): ״וַיִּגְבַּהּ יְיָ צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט, וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה״. גְּדוֹלָה צְדָקָה, שֶׁהִיא מְלַוָּה לְעוֹשֶׂהָ בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם נח ח): ״וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ, כְּבוֹד יְיָ יַאַסְפֶךָ״. גָּדוֹל הַחֶסֶד, שֶׁבּוֹ נִבְנָה הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פט ג): ״עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה״. לְכָךְ יִדְבַּק הָאָדָם בְּמִדַּת הַנְּדִיבוּת, שֶׁגּוֹרֶמֶת כָּל הַטּוֹבוֹת הָאֵלֶּה.",
+                "וְעוֹד יִהְיֶה נָדִיב בְּמָמוֹנוֹ לִקְנוֹת הַמִּצְווֹת, כְּגוֹן רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁקָּנָה אֶתְרוֹג בְּאֶלֶף זוּז (סוכה מא ב). וְיִהְיֶה נָדִיב בְּמָמוֹנוֹ לְהַדֵּר בַּמִּצְווֹת, וְהִדּוּר מִצְוָה עַד שְׁלִישׁ (בבא קמא ט ב).",
+                "וְיִהְיֶה נָדִיב בְּמָמוֹנוֹ לִכְתֹּב וְלִקְנוֹת סְפָרִים, וּלְהַשְׁאִילָן לְמִי שֶׁאֵין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיב ג): ״הוֹן וָעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ, וְצִדְקָתוֹ עוֹמֶדֶת לָעַד״ (כתובות נ א). וְיִהְיֶה וַתְּרָן בָּזֶה, שֶׁלֹּא יָחוּשׁ אִם יִתְקַלְקְלוּ הַסְּפָרִים עֲבוּר שֶׁלּוֹמְדִים בָּהֶם. וְעַל כְּלֵי בֵּיתוֹ יִהְיֶה נָדִיב, לְהַשְׁאִיל לִשְׁכֵנָיו וּמְיֻדָּעָיו.",
+                "וְיִהְיֶה נָדִיב לְהַלְווֹת לֶעָנִי אֶת כַּסְפּוֹ, וְאִם יַסְפִּיק בְּיָדוֹ – יַלְוֶה גַּם לָעֲשִׁירִים. וְיִהְיֶה נָדִיב בְּמַשָּׂא וּבְמַתָּן עִם כָּל הָעוֹלָם, וְלֹא יְדַקְדֵּק עִם חֲבֵרוֹ בְּדָבָר מוּעָט. אִם הוּא מוֹדֵד יַיִן אוֹ שֶׁמֶן אוֹ אֵיזֶה דָּבָר שֶׁיִּהְיֶה – לֹא יְצַמְצֵם.",
+                "וְיִהְיֶה נָדִיב בְּגוּפוֹ לִטְרֹחַ עֲבוּר כָּל אָדָם, לִסְבֹּל עֻלָּם וּמַשָּׂאָם, וּלְהִצְטַעֵר בְּצָרָתָם, וּלְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדָם, וְלִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחָתָם, לְבַקֵּר חוֹלִים וְלַעֲשׂוֹת חֶסֶד עִם הַמֵּתִים.",
+                "וּבְיוֹתֵר צָרִיךְ לִהְיוֹת נָדִיב בְּחָכְמַת תּוֹרָתוֹ (סוכה מט ב), לְלַמֵּד לְכָל אָדָם דַּעַת וּלְהַמְשִׁיךְ אֶת לִבָּם לַשָּׁמַיִם. וְזֶהוּ הַנְּדִיבוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּכָל מִינֵי הַנְּדִיבוּת – הַמִּתְנַדֵּב לָאָדָם לַהֲבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.",
+                "אַף עַל פִּי שֶׁמִּדַּת הַנְּדִיבוּת הִיא טוֹבָה, צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יְהֵא פַּזְרָן, לְהַשִּׂיג תַּאֲווֹת לִבּוֹ בְּמִינֵי מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, וְלָתֵת הוֹנוֹ לְזוֹנוֹת, וְלַעֲשׂוֹת בְּגָדִים יְקָרִים, וּלְפַזֵּר בְּמִינֵי תַּחְבּוּלוֹת שֶׁאֵינָן מְבִיאוֹת לְיִרְאַת שָׁמַיִם. וְצָרִיךְ נְדִיב הַלֵּב שֶׁלֹּא לְפַזֵּר לָרִיק, וְשֶׁלֹּא לִרְדֹּף אַחַר תַּאֲווֹת הַמְּבִיאוֹת כָּל רַע. אַךְ יְדַקְדֵּק לִהְיוֹת וַתְּרָן לָעֲנִיִּים הַטּוֹבִים, לְהַלְבִּישָׁם וּלְהַאֲכִילָם מִן הַמֵּיטָב, כְּדִכְתִיב (ויקרא ג טז): ״כָּל חֵלֶב לַיְיָ״. וְיִהְיֶה שְׂכָרוֹ טוּב הַצָּפוּן בַּעֲדוֹ, אֲשֶׁר ״עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ, יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ״ (ישעיהו סד ג)."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הַשְּׁמוֹנָה־עָשָׂר – שַׁעַר הַצַּיְקָנוּת </b></big>",
+                "הַצַּיְקָנוּת. זֹאת הַמִּדָּה הִיא מְגֻנָּה בְּרוֹב עִנְיָנֶיהָ. וְעַל הַצַּיְקָן אָמַר שְׁלֹמֹה עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כג ו): ״אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן״.",
+                "וְאֵלֶּה מִדּוֹת צַר הָעַיִן: לֹא יִתֵּן צְדָקָה, וְלֹא יְרַחֵם עַל הָעֲנִיִּים. וּכְשֶׁיֵּשׁ לוֹ מַשָּׂא וּמַתָּן עִם חֲבֵרוֹ – מְדַקְדֵּק עִמּוֹ יוֹתֵר מִדַּי, וְלֹא יְוַתֵּר לוֹ מְאוּמָה. אֵינוֹ מַאֲכִיל וְאֵינוֹ מַלְבִּישׁ, וְלֹא יֵהָנֶה שׁוּם אָדָם מִמֶּנּוּ. וְאֵין לוֹ בִּטָּחוֹן עַל מִי שֶׁנּוֹתֵן לוֹ הַמָּמוֹן, וְהוּא שָׂנוּא לַבְּרִיּוֹת. אֵינוֹ מְהַדֵּר אַחַר הַמִּצְווֹת, וְלֹא יִקְנֶה לוֹ רַב וְחָבֵר, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִשָּׁאֵר רֵיק מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַמִּצְוֹת.",
+                "וְאִם הוּא צַיְקָן בְּגוּפוֹ – גַּם הוּא רַע וָמָר, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה חֶסֶד עִם בְּנֵי אָדָם. וְרַע עַל כָּל רָעוֹת אִם הוּא כִּילַי בְּחָכְמָתוֹ אוֹ בִּסְפָרָיו, כֵּיוָן שֶׁהוּא אֵינוֹ חָסֵר בָּזֶה מְאוּמָה: כִּי הַחָכְמָה דּוֹמָה לָאֵשׁ, שֶׁאֵינָהּ חֲסֵרָה אִם מַדְלִיקִים מִמֶּנָּה נֵרוֹת אוֹ אֵשׁ אַחֶרֶת. וְעָלָיו נֶאֱמַר (משלי יא כו): ״מוֹנֵעַ בָּר – יִקְּבוּהוּ לְאוֹם״. אֲבָל בַּנָּדִיב נֶאֱמַר (שם): ״וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר״. וּפְשַׁט הַכָּתוּב מְדַבֵּר בִּצְדָקָה, וְהַמָּשָׁל עַל חָכְמָתוֹ.",
+                "וְהַטּוֹב שֶׁבְּזֹאת הַמִּדָּה: שֶׁאֵינוֹ מַפְסִיד מָמוֹנוֹ בַּהֲבָלִים, וּפְעָמִים נִמְנָע מֵעֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת. וּמֵחֲמַת שֶׁמְּחַסֵּר נַפְשׁוֹ מִטּוֹבָה, מִתּוֹךְ כָּךְ אֵין לוֹ גֵּאוּת כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לַנָּדִיב, כִּי מֵרֹב טוֹבָה וַהֲנָאָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָאָדָם – יִבְעַט בְּיוֹצְרוֹ. לָכֵן יְדַקְדֵּק הָאָדָם בְּעַצְמוֹ, וְיִהְיֶה נָדִיב בְּמָקוֹם שֶׁרָאוּי לוֹ לְהִתְנַדֵּב, וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין רָאוּי לוֹ לְהִתְנַדֵּב יִהְיֶה צַיְקָן וְכִילַי. וְיִשְׁקֹל כָּל זֶה בְּמֹאזְנַיִם שֶׁל תּוֹרָה.",
+                "וְיִלְמַד מִיַּעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁהָיָה צַיְקָן שֶׁאֵין דֻּגְמָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לב כה): ״וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ״ – וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁשָּׁכַח פַּכִּים קְטַנִּים וְחָזַר עֲלֵיהֶם. מְלַמֵּד שֶׁהַצַּדִּיקִים, חָבִיב עֲלֵיהֶם מָמוֹנָם יוֹתֵר מִגּוּפָם, לְפִי שֶׁאֵין פּוֹשְׁטִים יָד בַּגָּזֵל (חולין צא א). רְאֵה הַצַּיְקָנוּת הַגְּדוֹלָה, שֶׁאָדָם עָשִׁיר כְּמוֹ יַעֲקֹב עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָיָה לוֹ לַחֲזֹר אַחַר פַּכִּים קְטַנִּים. וּמָצִינוּ בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁהָיָה וַתְרָן שֶׁאֵין דֻּגְמָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה לא יז) ״בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי״ (בראשית נ ה) – מְלַמֵּד שֶׁנָּטַל יַעֲקֹב כָּל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהֵבִיא מִבֵּית לָבָן וְעָשָׂה כְּרִי, וְאָמַר לְעֵשָׂו: טוֹל בִּשְׁבִיל חֶלְקֶךָ בַּמְּעָרָה. הַיֵּשׁ וַתְרָן כָּזֶה?!",
+                "לָכֵן מִזֶּה יִלְמַד אָדָם שֶׁלֹּא יְפַזֵּר לָרִיק וְשֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ. וּבְמָקוֹם מִצְוָה, כְּגוֹן בִּצְדָקָה וּבִשְׁאָר מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בְּמָעוֹת, כְּגוֹן לִקְנוֹת רַב וְחָבֵר וּסְפָרִים – יִהְיֶה וַתְרָן גָּדוֹל, כְּדֵי לְהַשִּׂיג מַעֲלוֹת עֶלְיוֹנוֹת, לְהָשִׁיב הַנֶּפֶשׁ לִמְקוֹם טָהֳרָה, שֶׁתְּהֵא צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים, כְּדִכְתִיב (שמואל א כה כט): ״וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים״."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הַתִּשְׁעָה־עָשָׂר – שַׁעַר הַזְּכִירָה </b></big>",
+                "הַזְּכִירָה הִיא מִדָּה שֶׁאֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לְהִתְקַיֵּם בִּלְעָדֶיהָ. כִּי כָּל מַשָּׂא וּמַתָּן שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה – הַכֹּל תָּלוּי בַּזְּכִירָה. כִּי לֹא הָיָה אָדָם מַאֲמִין לַחֲבֵרוֹ אוֹ מַלְוֶה לוֹ, אִם לֹא הָיָה זוֹכֵר. וְכָל הָעִנְיָנִים שֶׁבָּעוֹלָם, כְּגוֹן מִקָּח וּמִמְכָּר, אִם הָיוּ שׁוֹכְחִים דִּבְרֵיהֶם – לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת מִקָּח וּמִמְכָּר, אוֹ לַעֲשׂוֹת תְּנַאי בֵּינֵיהֶם בְּלֹא זְכִירָה. וְאֵין צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה, כִּי הַדָּבָר יָדוּעַ לַכֹּל. לָכֵן יִקַּח הָאָדָם זֹאת הַמִּדָּה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לְכָל הָעִנְיָנִים. כִּי הַזְּכִירָה הִיא גָּדֵר לָאֱמֶת: אֵיךְ יִזְכֹּר נְדָרָיו שֶׁנָּדַר לְקַיֵּם, וְאִם יֵשׁ דָּבָר בֵּינוֹ וּבֵין חֲבֵרוֹ – יִזְכֹּר הָעִנְיָן וְלֹא יְשַׁנֶּה דְּבָרָיו. גִּלָּה לוֹ דְּבַר סֵתֶר וְצִוָּה לוֹ שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת – יִזְכֹּר צִוּוּיוֹ וְלֹא יְגַלֶּה.",
+                "לָוָה מֵחֲבֵרוֹ מָעוֹת אוֹ שָׁאַל מִמֶּנּוּ כְּלֵי בֵּיתוֹ – יִזְכֹּר כַּמָּה מָעוֹת לָוָה מִמֶּנּוּ, וִידַקְדֵּק בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ וִישַׁלֵּם הַכֹּל. וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲסָקִים רַבִּים וְהוּא טָרוּד, צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאוֹד שֶׁלֹּא יִלְוֶה מָעוֹת, אוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁאַל עִנְיָנִים מִן בְּנֵי אָדָם; כִּי כֵּיוָן שֶׁהוּא טָרוּד – יִשְׁכַּח הַכֹּל וְלֹא יִזְכֹּר. גָּמַל לוֹ חֲבֵרוֹ טוֹבָה – יִזְכּוֹר כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהָשִׁיב לוֹ. וּלְעִנְיַן הַצְּדָקָה: צָרִיךְ לִזְכֹּר הָעֲנִיִּים וּלְהַעֲלוֹת עַל לִבּוֹ דָּחְקָם, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יַעֲזֹר לָהֶם. וְאִם יָבוֹא לְהָעִיד בְּבֵית דִּין עַל מָה שֶׁרָאָה וְיָדַע, צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁיִּזָּהֵר מְאוֹד שֶׁיִּזְכֹּר, וְלֹא יִפְחַת וְלֹא יוֹסִיף עַל מָה שֶׁרָאָה וְיָדַע. רְאֵה אֵיךְ הִזְהִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַזְּכִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח יא): ״הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ, לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו״. וְזֶה דָּבָר גָּדוֹל: הַזּוֹכֵר אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מַעֲשָׂיו. וְכֵן אָמַר דָּוִד (תהלים טז ח): ״שִׁוִּיתִי יְיָ לְנֶגְדִּי תָמִיד״.",
+                "הַזְּכִירָה הִיא מַעֲלָה עֶלְיוֹנָה, וְהִיא כְּלִי שֶׁמַּחֲזֶקֶת כָּל הַמִּצְווֹת וְכָל הַתּוֹרָה. בַּצִּיצִית נֶאֱמַר (במדבר טו לט-מ): ״וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְיָ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם... לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי״. בַּתְּפִלִּין נֶאֱמַר (שמות יג ט): ״וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְיָ בְּפִיךָ״; וּכְתִיב (דברים טז יב): ״וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם, וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה״.",
+                "וְכֵיוָן שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בַּזְּכִירָה, יֵשׁ לִי לִכְתֹּב שְׁלוֹשִׁים דְּבָרִים שֶׁתִּזְכּוֹר בְּכָל יוֹם שְׁתֵּי פְּעָמִים, וְתַכְנִיסֵם בְּעִמְקֵי הַלֵּב וּבְמַחְשְׁבוֹתֶיךָ. לֹא תִּזְכְּרֵם בְּפִיךָ בִּלְבַד, אַךְ תִּכְתְּבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ; וְאָז תִּהְיֶה עֲבוֹדָתְךָ מְקֻבֶּלֶת לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, וְתִשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו.",
+                "הַזְּכִירָה הָרִאשׁוֹנָה: שֶׁתִּזְכּוֹר אֵיךְ הוֹצִיאֲךָ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מֵאַיִן לְיֵשׁ. וּזְכוֹר הַטּוֹבָה שֶׁעָשָׂה עִמְּךָ מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וְאֵיךְ גִּדֶּלְךָ וְנִשַּׂאֲךָ עַל כָּל הַבְּרִיּוֹת. וְכָל זֶה עָשָׂה לְךָ וְלֹא שֶׁהָיָה חַיָּב לַעֲשׂוֹת לְךָ, אֶלָּא בְּחִנָּם עָשָׂה לְךָ, וּמֵרוֹב חֲסָדָיו גָּמַל לְךָ כָּל זֶה, וַעֲבוּר זֶה אַתָּה חַיָּב לְהוֹדוֹת לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.",
+                "הַשְּׁנִיָּה: שֶׁיִּזְכֹּר חַסְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא שָׁלֵם בְּאֵיבָרָיו. וְיַחֲשֹׁב: אִם הָיָה חוֹלֶה אֵבָר אֶחָד, וּבָא רוֹפֵא וְרִפֵּא אוֹתוֹ – כַּמָּה הָיָה נִכְנָע וּמַחֲזִיק טוֹבָה לָרוֹפֵא הַהוּא! קַל וָחֹמֶר שֶׁיַּעֲשֶׂה כֵן לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁעָשָׂהוּ שָׁלֵם.",
+                "הַשְּׁלִישִׁית: שֶׁיִּזְכֹּר חַסְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁנָּתַן בּוֹ חָכְמָה וָדַעַת. וְיַחֲשֹׁב: אִם הוּא הָיָה שׁוֹטֶה וּמְקָרֵעַ כְּסוּתוֹ – כַּמָּה הָיוּ עִנְיָנָיו מְקֻלְקָלִים, וְלֹא הָיָה נֶחְשָׁב לִמְאוּמָה. וְאִם הָיָה רוֹפֵא מְרַפֵּא שְׁטוּתוֹ – כַּמָּה הָיָה רָאוּי לְשַׁבְּחוֹ! קַל וָחֹמֶר לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ.",
+                "הָרְבִיעִית: שֶׁיִּזְכּוֹר הַטּוֹבָה שֶׁנָּתַן לוֹ הָאֵל יִתְבָּרַךְ, שֶׁנָּתַן לוֹ תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה לְהוֹרוֹת לוֹ דְּרָכָיו הַיְּשָׁרִים, לְהַגִּיעַ לַעֲבוֹדַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ; וְיִתְרַצֶּה בָּהּ לְהוֹדוֹת לְאֵל אָדוֹן הָעֶלְיוֹן, שֶׁבָּהּ יַגִּיעַ לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים לֵהָנוֹת מִזִּיו הַשְּׁכִינָה.",
+                "הַחֲמִישִׁית: שֶׁיִּזְכֹּר רַחֲמֵי הָאֵל יִתְבָּרַךְ, שֶׁרִחֵם עָלָיו לָתֵת תּוֹרָתוֹ הַטְּהוֹרָה בְּיָדוֹ. וְאִלּוּ מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שָׁלַח לוֹ כְּתָב, וְקָרָא כָּל הַכְּתָב, וְהָיָה בּוֹ דָּבָר שֶׁלֹּא הֵבִין – כַּמָּה הָיָה מִצְטַעֵר עַל זֶה, שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ מָה שֶׁצִּוָּהוּ הַמֶּלֶךְ. וְאֵין סָפֵק, אִם הָיָה בִּמְקוֹמוֹ אֲפִלּוּ קָטָן מִן הַקְּטַנִּים שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ לְפָרֵשׁ לוֹ מָה שֶׁלֹּא הֵבִין – הָיָה מְמַהֵר לָלֶכֶת אֵלָיו, וְלֹא הָיָה מִתְבַּיֵּשׁ. כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיַּעֲשֶׂה כֵן בְּתוֹרַת אֱלֹהֵינוּ.",
+                "הַשִּׁשִּׁית: שֶׁיִּזְכּוֹר אִם יֵשׁ בּוֹ שׁוּם דָּבָר מָה שֶׁיַּעֲבֹר בּוֹ עַל שֶׁצִּוָּהוּ יוֹצְרוֹ. וְיַחֲשֹׁב עַל זֶה, שֶׁכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּרָא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, הֵם עוֹשִׂים מִצְוָתוֹ: הַחֲמוֹר נוֹשֵׂא מַשָּׂא, הַסּוּס וְהַשּׁוֹר חוֹרְשִׁים, וְאֵין שׁוּם יוֹם שֶׁמּוֹרְדִים בַּאֲדוֹנָם. הַשֶּׁמֶשׁ עוֹשֶׂה בְּכָל יוֹם מָה שֶׁצִּוָּהוּ הָאֵל יִתְבָּרַךְ, וְאִם הָיָה יוֹם אֶחָד שֶׁלֹּא הָיָה זוֹרֵחַ וְהָיָה חֹשֶׁךְ – כַּמָּה הָיָה פֶּלֶא בְּעֵינֵי הָעוֹלָם! אוֹ אִם מֵי הַיָּם הָיוּ עוֹבְרִים אֶת הַגְּבוּל שֶׁנָּתַן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – הָיוּ מַחֲרִיבִים אֶת הָעוֹלָם. אוֹ אִם הָאֲדָמָה אֵינָהּ נוֹתֶנֶת יְבוּלָהּ וּפֵרוֹתֶיהָ, הָיוּ כָּל הָעוֹלָם מֵתִים. וְעַתָּה רְאֵה שֶׁכָּל הַדְּבָרִים עוֹשִׂים שְׁלִיחוּתָם, וְאֵיךְ לֹא יִתְבַּיֵּשׁ הָאָדָם לְהַרְגִּיל אֵיבָרָיו, שֶׁנִּבְרְאוּ לִשְׁמוֹר הַתּוֹרָה, וְהוּא מְשַׁנֶּה אוֹתָם וּמַרְגִּיל אֵיבָרָיו לַעֲבֹר עַל הַתּוֹרָה?",
+                "הַשְּׁבִיעִית: שֶׁיִּזְכֹּר בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם, עֶבֶד שֶׁרָאָה אֲשֶׁר אֲדוֹנָיו מֵטִיב עִמּוֹ וּמַסְפִּיק לוֹ צְרָכָיו – כַּמָּה צָרִיךְ אוֹתוֹ עֶבֶד לְקַבֵּל עָלָיו מוֹרָא אֲדוֹנָיו וְאַהֲבָתוֹ, וְשֶׁיִּכָּנַע לְפָנָיו, וְשֶׁיִּשְׁתַּדֵּל בְּכָל כּוֹחוֹ שֶׁיִּמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדוֹנָיו. קַל וָחֹמֶר שֶׁיְּקַבֵּל הָאָדָם עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם, וְיַחְשֹׁב עַצְמוֹ כְּעֶבֶד נִכְנָע לִפְנֵי רַבּוֹ, וְאַל יַרְאֶה בְּעַצְמוֹ שׁוּם שְׂרָרָה וְגֵאוּת.",
+                "הַשְּׁמִינִית: שֶׁיִּזְכּוֹר כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֵיךְ הֵם זְרִיזִים וּמִשְׁתַּדְּלִים בַּעֲבוֹדָתוֹ. וְאִם עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ יַעֲשׂוּ מַעֲשֶׂה הַמֶּלֶךְ, דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ חָכְמָה וְעֵצָה – הִנֵּה יְפַנּוּ לִבָּם מִכָּל דָּבָר, וְיָשִׂימוּ כָּל מַחְשְׁבוֹתָם וְחָכְמָתָם לַעֲשׂוֹת עִנְיָן הַמֶּלֶךְ בִּתְבוּנָה וּבְחָכְמָה וּבְכִוּוּן בְּכָל לֵב אֲשֶׁר יוּכְלוּ לַעֲשׂוֹת. וְאִם יָבוֹא לְשַׁבֵּחַ אֶת הַמֶּלֶךְ וּלְהַחְזִיק לוֹ טוֹבָה עַל הַטּוֹב שֶׁעָשָׂה לוֹ, הֵן אִם יִכְתֹּב לוֹ כְּתָב אוֹ יַעֲמֹד אֶצְלוֹ עַל פֶּה – יְחַפֵּשׂ בְּלִבּוֹ לָשׁוֹן צַח וְנָאֶה לְשַׁבֵּחַ בּוֹ הַמֶּלֶךְ. קַל וָחֹמֶר שֶׁיַּעֲשֶׂה כֵן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, שֶׁיָּשִׂים כָּל כַּוָּנָתוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לַעֲשׂוֹת כְּהִלְכָתָהּ וּלְיַפּוֹתָהּ. וְהִנֵּה כָּל מַעֲשֵׂה עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נְחַלְּקוֹ לִשְׁלוֹשָׁה חֲלָקִים: הָאֶחָד: חוֹבַת הַלֵּב לְבַד. אִם יִתְעַסֵּק בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ לְיַחֵד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – יְפַנֶּה לִבּוֹ מִכָּל מַחְשְׁבוֹתָיו, וְיִהְיֶה יִחוּדוֹ שָׁלֵם לֵאלֹהִים לְבַד. הַשֵּׁנִי: עֵסֶק הַלֵּב וְהָאֵיבָרִים, כְּגוֹן בַּתְּפִלָּה – יְפַנֶּה לִבּוֹ מִכָּל עֲסָקָיו, וְיַעֲמֹד בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה לִפְנֵי הָאֵל הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ. הַשְּׁלִישִׁי: בַּעֲשׂוֹתוֹ לוּלָב וְצִיצִית וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ, שֶׁהֵם מִצְווֹת אֵיבָרָיו לְבַד, וְאֵין עִקַּר הַכַּוָּנָה כְּמוֹ הַתְּפִלָּה, כִּי עִקַּר הַתְּפִלָּה הִיא הַכַּוָּנָה, אֲבָל אֵלּוּ עִקָּרָם בָּאֵבָרִים בְּלֹא לֵב – אֲפִלּוּ הָכֵי קֹדֶם שֶׁיַּעֲשֶׂה הַמִּצְוָה יִזְכֹּר לְשֵׁם מִי יַעֲשֶׂה, וְיַעֲשֶׂה בְּהִדּוּר מִצְוָה עַד שְׁלִישׁ (בבא קמא ט ב) לַאֲדוֹן עוֹלָמִים.",
+                "הַתְּשִׁיעִית: שֶׁיִּזְכּוֹר אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה שֶׁאוֹהֵב אוֹתָהּ כְּנַפְשׁוֹ, אוֹ בְּנוֹ שֶׁהוּא אוֹהֲבוֹ בְּכָל לֵב, וְהוּא טוֹרֵחַ תָּמִיד לְהַשִּׂיג לָהֶם כָּל צָרְכָּם וְלַעֲשׂוֹת כָּל רְצוֹנָם; וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה זֶה עֲבוּר שֶׁיָּרֵא מֵהֶם אוֹ שֶׁהֵם יֵיטִיבוּ עִמּוֹ עֲבוּר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה רְצוֹנָם, אֶלָּא מֵרוֹב אַהֲבָה שֶׁהוּא חוֹשֵׁק בָּם עוֹשֶׂה. קַל וָחֹמֶר שֶׁיַּעֲשֶׂה כֵּן לִפְנֵי הָאֵל יִתְבָּרַךְ, שֶׁיְּכַוֵּן כָּל מַעֲשָׂיו לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל לְבַדּוֹ, וְלֹא יַעֲשֶׂה הַמִּצְווֹת מֵאַהֲבַת בְּנֵי אָדָם אוֹ מִיִּרְאָתָם, אוֹ שֶׁיְּקַוֶּה לְקַבֵּל טוֹבָה. אֶלָּא יֵשׁ לוֹ לְיַחֵד כָּל מַעֲשָׂיו לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל לְבַד, וְלֹא יְשַׁתֵּף עִמּוֹ דָּבָר אַחֵר.",
+                "הָעֲשִׂירִית: שֶׁיִּזְכֹּר מֶה הָיוּ כָּל מַעֲשָׂיו עַד הַיּוֹם הַזֶּה, אִם עָסַק בַּעֲבוֹדַת יוֹצְרוֹ אוֹ אַחַר יִצְרוֹ. וְצָרִיךְ שֶׁיִּזְכֹּר בְּכָל יוֹם כַּמָּה עָשָׂה עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכַמָּה מָרַד כְּנֶגְדּוֹ. וּלְעוֹלָם יִתֵּן לִבּוֹ שֶׁיַּעֲסֹק יוֹתֵר בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִמָּה שֶׁיַּעֲסֹק בִּצְרָכָיו. וְאִם לֹא עָסַק כָּל יָמָיו בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, לְכָל הַפָּחוֹת מִכָּאן וְאֵילָךְ יַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.",
+                "הָאַחַת עֶשְׂרֵה: שֶׁיִּזְכּוֹר אֵיךְ הוּא זָרִיז וּמְמַהֵר בְּעִנְיָנָיו לֶאֱסֹף הוֹן, וְחוֹשֵׁב יוֹמָם וְלַיְלָה, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לֶאֱהֹב אֶלָּא לְמִי שֶׁיַּעַזְרֵהוּ לְקַבֵּץ כֶּסֶף וְזָהָב. וְאֶפְשָׁר שֶׁתְּהֵא יְגִיעָתוֹ לָרִיק, שֶׁיְּאַבֵּד הַכֹּל, אוֹ שֶׁמָּא יְהֵא מָמוֹנוֹ לְרָעָתוֹ, אוֹ שֶׁמָּא יָמוּת מְהֵרָה; אַף עַל פִּי כֵן טוֹרֵחַ כָּל כָּךְ. אִם כֵּן מָה יַעֲשֶׂה לְנִשְׁמָתוֹ הַקַּיֶּמֶת לְעוֹלָם וָעֶד? וְעוֹד: כַּמָּה אַתָּה חַיָּב לְתַקֵּן עִנְיָנֶיךָ, וְלִהְיוֹת זָרִיז לִזְכֹּר תָּמִיד לְזַכּוֹתָם וּלְצַחְצְחָם בַּזְּכוּת הַקַּיֶּמֶת לְעוֹלָם וָעֶד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. וְעַתָּה רְאֵה מָה חִלּוּק יֵשׁ בֵּין שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת, וּמַעֲלַת הָאֶחָד מִן הָאַחֵר ״כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ״ (קהלת ב יג).",
+                "הַשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה: שֶׁיִּזְכֹּר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ. רְאֵה אֵיךְ מְקַשֵּׁט עַצְמוֹ וּמְיַפֶּה עַצְמוֹ הַהֹלֵךְ לְשָׁרֵת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אסתר ד ב): ״כִּי אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק״; וְכַאֲשֶׁר תִּרְאֶה בְּיוֹסֵף הַצַּדִּיק עָלָיו הַשָּׁלוֹם (בראשית מא יד): ״וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף, וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר, וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו, וַיָּבוֹא אֶל פַּרְעֹה״. וְהִנֵּה רְאֵה שֶׁאֵין תַּכְשִׁיט הָעוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לְעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁעוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ שָׁעָה אַחַת. אִם כֵּן אֲנַחְנוּ הָעוֹמְדִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים לְעוֹלָם, כִּי הוּא רוֹאֶה מַחְשְׁבוֹת לִבֵּנוּ בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי, וְאֵין מָנוֹס מִמֶּנּוּ כִּי בְּכָל מָקוֹם הוּא, שֶׁיֵּשׁ לָנוּ לַחְשֹׁב תָּמִיד בִּגְדֻלָּתוֹ, וּלְהַסְכִּים בְּלִבֵּנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ, וּלְהִתְקַשֵּׁט עִם הַמַּחֲשָׁבוֹת לְפָנָיו.",
+                "הַשְּׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה: שֶׁיִּזְכּוֹר אֲשֶׁר חָכְמָתוֹ יוֹתֵר מִמַּעֲשָׂיו, שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּפִי חָכְמָתוֹ. וְיֵשׁ לוֹ מָמוֹן, וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה טוֹבָה עִם מָמוֹנוֹ כְּפִי עָשְׁרוֹ. וְיַחֲשֹׁב: מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אִם יָבוֹא אֵלָיו אָדָם וְיֹאמַר לוֹ ״יְהִי לְךָ מֵאָה זְהוּבִים עַל מְנָת שֶׁתִּתֵּן לְאוֹהֲבִי עֲשָׂרָה זְהוּבִים״, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה? קַל וָחֹמֶר שֶׁעוֹשֶׂה כֵן לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה. וְאַל תֹּאמַר: אִלּוּ הִגַּעְתִּי לְעֹשֶׁר כָּךְ וְכָךְ, אוֹ אִלּוּ יָדַעְתִּי לִמּוּד יוֹתֵר מִמָּה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ – הָיִיתִי עוֹשֶׂה מָה שֶׁאֲנִי חַיָּב מִן הָעֲבוֹדָה. כִּי כָל זֶה הֶבֶל גָּדוֹל מִי שֶׁאוֹמֵר כָּךְ, כִּי כָּךְ דְּחִיַּת יֵצֶר הָרַע. אֶלָּא כָּל אָדָם יַעֲשֶׂה מִיָּד כְּפִי חָכְמָתוֹ וְעָשְׁרוֹ לְפִי מָה שֶׁהוּא עַתָּה. וְאִם יִהְיֶה לוֹ יוֹתֵר – יַעֲשֶׂה יוֹתֵר.",
+                "הָאַרְבַּע עֶשְׂרֵה: שֶׁיִּזְכֹּר הָאָדָם שֶׁמַּסְבִּיר פָּנָיו לַחֲבֵרוֹ, אֵיךְ לִבּוֹ נוֹטֶה אֵלָיו לֶאֱהֹב אוֹתוֹ, כְּדִכְתִיב (משלי כז יט): ״כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים, כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם״. כָּל שֶׁכֵּן אִם רוֹאֶה מֶלֶךְ שֶׁמְּקַבְּלוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וּמַרְאֶה לוֹ שֶׁהוּא אוֹהֲבוֹ – כַּמָּה יֹאהֲבֶנּוּ, כַּמָּה יְכַבְּדֶנּוּ וְיִכָּנַע לְפָנָיו, וְכַמָּה יִשְׁתַּבְּחוּ וְיִתְהַלְּלוּ בָּזֶה. קַל וָחֹמֶר לְהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוֹדִיעָנוּ שֶׁהוּא אוֹהֵב אוֹתָנוּ, וְהִבְטִיחָנוּ לֶאֱהֹב אוֹתָנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו מד): ״וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם, לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם״ – שֶׁאָנוּ חַיָּבִים לֶאֱהֹב לְהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בְּכָל לֵב.",
+                "הֶחָמֵשׁ עֶשְׂרֵה: שֶׁיִּזְכּוֹר שֶׁהָאָדָם מַזְמִין צְרָכָיו קֹדֶם שֶׁצָּרִיךְ, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם יִחְיֶה עַד שֶׁיֵּהָנֶה מֵהֶן אִם לֹא. וְהַהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה – אֵיךְ הוּא מַזְמִין צֵידָה לַדֶּרֶךְ. קַל וָחֹמֶר שֶׁנַּעֲשֶׂה כֵן לָעוֹלָם הָאָרֹךְ, שֶׁהוּא דֶּרֶךְ רְחוֹקָה, וּפִתְאוֹם שׁוֹלֵחַ הַמָּקוֹם שְׁלוּחוֹ לְהָבִיא הָאָדָם, וְאִם אֵין לוֹ צֵידָה אוֹ יֵשׁ לוֹ צֵידָה. לָכֵן יִהְיֶה זָהִיר שֶׁיֵּשׁ לוֹ צֵידָה קֹדֶם שֶׁהִזְמִין לְדַרְכּוֹ וְשֶׁיִּצְטָרֵךְ לוֹ.",
+                "הַשֵּׁשׁ עֶשְׂרֵה: שֶׁיִּזְכּוֹר הָאָדָם חֲבֵרָיו, בַּחוּרִים וְגִבּוֹרִים יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, שֶׁהָיוּ בַּהֲנָאָה גְּדוֹלָה, וְלֹא הֶאֱרִיכוּ יָמִים. וְאֵין הַמָּוֶת מִתְעַכֵּב לָבוֹא בְּכָל שָׁעָה, וְאֵין אָדָם שׁוֹלֵט בּוֹ. וְיַחֲשֹׁב: הַנְּשָׁמָה הִיא פִּקָּדוֹן בְּיָדוֹ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מָתַי יָבוֹא בַּעַל הַפִּקָּדוֹן וְיִתְבַּע פִּקְדוֹנוֹ, וְצָרִיךְ שֶׁיְּמַהֵר לְנַקּוֹת אֶת הַפִּקָּדוֹן, שֶׁיְּשִׁיבֵהוּ נָקִי כַּאֲשֶׁר בָּא לְיָדוֹ.",
+                "הַשְּׁבַע עֶשְׂרֵה: שֶׁיִּזְכּוֹר מַעֲלָה טוֹבָה מְאוֹד, לְהִסְתַּלֵּק מִבְּנֵי אָדָם כְּשֶׁיָּכוֹל לְהִנָּצֵל מֵהֶם, וְיֵשֵׁב בְּחֶדְרוֹ יָחִיד. כִּי רֹב הָעֲבֵרוֹת אֵינָן נִגְמָרוֹת אֶלָּא בִּשְׁנַיִם, כְּגוֹן זְנוּת וְלָשׁוֹן הָרַע וּשְׁקָרִים וַחֲנִיפוּת. מִכָּל אֵלּוּ יִנָּצֵל הַיּוֹשֵׁב יְחִידִי, כִּי הוּא אֵינוֹ מִתְגָּאֶה עַל בְּנֵי אָדָם, וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לֵיצָנוּת שֶׁלָּהֶם. וּבְעָמְדוֹ שָׁם, חַיָּב לְהוֹכִיחָם בִּשְׁלוֹשָׁה עִנְיָנִים: בִּפְגִיעַת הַיָּד, כְּפִינְחָס שֶׁלָּקַח רֹמַח בְּיָדוֹ (במדבר כה ז); בִּדְבָרִים, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁאָמַר לָרָשָׁע (שמות ב יג): ״לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ״; בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (תהלים כו ה): ״שָׂנֵאתִי קְהַל מְרֵעִים, וְעִם רְשָׁעִים לֹא אֵשֵׁב״. וּמִי זֶה יָכוֹל לְהִתְקוֹטֵט עִמָּהֶם תָּמִיד, כֵּיוָן שֶׁהֵם עוֹבְרִים תָּמִיד? וּכְשֶׁאַתָּה יוֹשֵׁב יָחִיד – בִּטַּלְתָּ מֵעָלֶיךָ כָּל זֶה הָעֹנֶשׁ, וְאַתָּה נִצַּלְתָּ מֵעֲוֹנוֹת הַרְבֵּה. אֲבָל עִם הַחֲסִידִים יִתְחַבֵּר, וְיֵשֵׁב אֶצְלָם וְיִלְמַד מֵהֶם, דִּכְתִיב (משלי יג כ): ״הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם״.",
+                "הַשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה: שֶׁיִּזְכֹּר חַסְדֵי הַמָּקוֹם, שֶׁהוּא מַצִּיל אוֹתוֹ מִפִּגְעֵי הָעוֹלָם. שֶׁהוּא רוֹאֶה כַּמָּה בְּנֵי אָדָם מֵתִים בְּיִסּוּרִין קָשִׁים: בְּרָעָב, וּבְצָמָא, וּבְסַמֵּי הַמָּוֶת, וּבְצָרַעַת, וּבְחֶרֶב, וּבַמַּיִם, וּבָאֵשׁ; וְהוּא יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא רָאוּי לְכָל הַצָּרוֹת בַּעֲבוּר כַּמָּה עֲבֵרוֹת שֶׁעָבַר, שֶׁלֹּא שָׁמַר מִשְׁמֶרֶת הָאֱלֹהִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר – חָמַל עָלָיו הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהִצִּילוֹ מִכָּל הַצָּרוֹת. וְיֵדַע כַּמָּה הוּא רָאוּי לְהִכָּנַע לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ, וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה כָּל פַּעַם, וְיִזָּהֵר בַּעֲבוֹדָתוֹ לְשַׁבְּחוֹ, וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּשְׁמְרֵהוּ מִכָּל הַצָּרוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת בָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שמות טו כו): ״וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְיָ אֱלֹהֶיךָ... כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְיָ רֹפְאֶךָ״. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות לג א): אֵין הֶעָרוֹד מֵמִית, אֶלָּא הַחֵטְא מֵמִית.",
+                "הַתְּשַׁע עֶשְׂרֵה: שֶׁיִּזְכּוֹר וְיַחֲשֹׁב אִם יֵשׁ לוֹ מָמוֹן – שֶׁהוּא פִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ, כִּי כְּשֶׁיִּרְצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – יִקָּחֶנּוּ מִיָּדוֹ וְיַפְקִידֶנּוּ בְּיַד אַחֵר. לָכֵן לֹא יִצְטַעֵר הָאָדָם לִפְרֹעַ מָה שֶׁהוּא חַיָּב לַחֲבֵרוֹ, כְּגוֹן אִם הוּא גָּזֵל – יָשִׁיב הַגְּזֵלָה בְּשִׂמְחָה, וִישַׁבֵּחַ לְהַשֵּׁם יִתְעַלֶּה שֶׁיָּדוֹ מַגַּעַת לְהָשִׁיב הַגְּזֵלָה. וְיִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִפְחַד עַל מָמוֹן אֶלָּא יַחְשֹׁב: מָה שֶׁיִּרְצֶה הַבּוֹרֵא יַעֲשֶׂה, כִּי הַכֹּל הוּא שֶׁלּוֹ. כְּשֶׁרוֹצֶה – נוֹתְנוֹ בְּיָדוֹ, וּכְשֶׁיִּרְצֶה – לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ. לֹא יִבְזֶה עָנִי בִּשְׁבִיל עֲנִיּוּתוֹ, וְלֹא יַחֲשֹׁב שֶׁבִּזְכוּתוֹ בָּא לוֹ מָמוֹנוֹ, אַךְ יַחְשֹׁב שֶׁהָאֵל יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו נְתָנוֹ לוֹ. וִיבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיַּשְׁלִיטֶנּוּ עַל מָמוֹנוֹ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה, וְלֹא יִהְיֶה עָשְׁרוֹ שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ.",
+                "הָעֶשְׂרִים: שֶׁיִּזְכֹּר וְיִתְבּוֹנֵן בֵּין הָעֶלְיוֹנִים וּבֵין הַתַּחְתּוֹנִים, וְיָבִין שֶׁהוּא קָטָן וְשָׁפֵל נֶגֶד הַדְּבָרִים הָעֶלְיוֹנִים. וְיָבִין שֶׁחָלַק לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֵלֶק טוֹב, כִּי הִשְׁלִיטוֹ עַל כָּל הָעוֹלָם: עַל הַבְּהֵמוֹת, עַל הַחַיּוֹת, עַל הַדָּגִים, עַל הָעוֹפוֹת, עַל הַפֵּרוֹת, עַל הָעֲשָׂבִים; וְהוֹדִיעוֹ סוֹדוֹת גְּדֻלָּתוֹ וּגְבוּרוֹתָיו וְנִפְלְאוֹתָיו. וְכַמָּה הוּא חַיָּב לְהוֹדוֹת לוֹ עֲבוּר כָּל זֶה, כְּמוֹ עֶבֶד נִבְזֶה שֶׁגִּדְּלוֹ אֲדוֹנָיו, וְנִשְּׂאוֹ עַל כָּל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו. קַל וָחֹמֶר שֶׁהִגִּיעַ לִידִיעַת בּוֹרְאוֹ, אֲשֶׁר הוּא אֲדוֹן הָאֲדוֹנִים, שֶׁהוּא חַיָּב לְהַשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ לְפָנָיו, וּלְשַׁבְּחוֹ בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה.",
+                "הָאַחַת וְעֶשְׂרִים: שֶׁיִּזְכֹּר תָּמִיד כָּל מִצְווֹת הַמֶּלֶךְ. וְיַרְגִּיל עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב עַד שֶׁיְּהֵא רָגִיל בּוֹ מְאוֹד, וְאַחַר כָּךְ יוֹסִיף יוֹתֵר. וְיִשְׁאַל מֵאֱלֹהִים עֵזֶר, שֶׁיַּעַזְרֵהוּ וְשֶׁיּוֹדִיעֵהוּ חָכְמָה, וִיחַזֵּק אֵיבָרָיו לִסְבֹּל מִצְווֹתָיו, וְלַעֲלוֹת מִמַּדְרֵגָה אֶל מַדְרֵגָה.",
+                "הַשְּׁתַּיִם וְעֶשְׂרִים: שֶׁיִּזְכֹּר לְעוֹלָם לַעֲשׂוֹת טוֹבָה עִם חֲבֵרָיו, לְסַיֵּעַ לָהֶם בְּטָרְחָם וּבְמַשָּׂאָם. וְיֹאהַב לָהֶם כְּמוֹ שֶׁיֹּאהַב לְנַפְשׁוֹ, וְיִשְׂנָא לַעֲשׂוֹת לָהֶם מָה שֶׁשּׂוֹנֵא לְעַצְמוֹ. וְיִשְׁתַּדֵּל לִקְנוֹת אַחִים וְרֵעִים נֶאֱמָנִים, שֶׁיַּעַזְרוּהוּ בְּלִמּוּד תּוֹרָתוֹ, כִּי כְּשֶׁלִּבְּךָ שָׁלֵם עִמָּהֶם – אָז יֹאהֲבוּךְ. רַבִּים יִהְיוּ בְּנֵי שְׁלוֹמְךָ, וְגַלֵּה סוֹדְךָ לְאֶחָד מִנִּי אֶלֶף.",
+                "הַשָּׁלוֹשׁ וְעֶשְׂרִים: שֶׁיִּזְכֹּר תָּמִיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הָאֵל יִתְבָּרַךְ. וְיָבִין בְּרִיאוֹת הָעוֹלָם גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, וְאֵיךְ הַגַּלְגַּלִּים הוֹלְכִים, הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים, וִירִידַת הַגְּשָׁמִים וּנְשִׁיבַת הָרוּחוֹת, וְכָאֵלּוּ עוֹד הַרְבֵּה עָצְמוּ מִסַּפֵּר. וּבִשְׁבִיל שֶׁאָדָם רוֹאֶה אֵלּוּ הַנִּפְלָאוֹת תָּמִיד אֵינוֹ תָּמֵהַּ לִבּוֹ עַל כָּךְ, אֲבָל כְּשֶׁהַחַמָּה אוֹ הַלְּבָנָה לוֹקָה אָז הוּא תָּמֵהַּ מְאוֹד – זֶהוּ בִּשְׁבִיל שֶׁאֵינוֹ תָּדִיר וְרָגִיל כְּמוֹ סִבּוּב הַשֶּׁמֶשׁ בְּכָל יוֹם מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב. לָכֵן הַבֵּט אֲלֵיהֶם, וַעֲשֵׂה עַצְמְךָ כְּאִלּוּ לֹא רָאִיתָ הַנִּפְלָאוֹת מִיָּמֶיךָ, וִיהֵא נִרְאֶה כְּאִלּוּ הָיִיתָ סוּמָא עַד עַתָּה וְעַכְשָׁו פָּתַחְתָּ עֵינֶיךָ – אָז הָיָה נִפְלָא בְּעֵינֶיךָ מְאוֹד, כָּךְ תַּעֲשֶׂה עַצְמְךָ בְּכָל יוֹם. וְכֵן אָמַר דָּוִד (תהלים קלט יד): ״נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ, וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאוֹד״.",
+                "הָאַרְבַּע וְעֶשְׂרִים: שֶׁיִּזְכּוֹר וְיַחְשֹׁב, אָדָם שֶׁעֵינָיו רַכּוֹת – אֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת בִּכְלֵי כֶּסֶף וְזָהָב הַמְצֻיָּרִים בְּצִיּוּר דַּק; אַף עַל פִּי שֶׁרוֹאֶה הַכְּלִי, מִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל כָּל כָּךְ כְּמוֹ מִי שֶׁעֵינָיו חֲזָקוֹת. כָּךְ אִם לָמַד תּוֹרָה וְחָכְמָה בִּנְעוּרָיו, וְנִרְאֶה לוֹ שֶׁהוּא מֵבִין אוֹתָם כָּרָאוּי – לֹא יִסְמֹךְ עַל אוֹתָהּ הַהֲבָנָה, כִּי הַחָכְמָה מִתְחַזֶּקֶת כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְיָמִים יוֹתֵר מִמָּה שֶׁהֵבִין בְּנַעֲרוּתוֹ. וְלָכֵן בְּעֵת שֶׁחָכְמָתְךָ מִתְחַזֶּקֶת, תַּתְחִיל לְהִתְבּוֹנֵן עַל עִנְיָנֶיךָ. וְאָז תָּבִין וְתוֹסִיף לְהַבְחִין, וְתַעֲמֹד עַל בֵּרוּר הָעִנְיָן יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה. וְתוֹסִיף לְעוֹלָם לַחְקֹר מִכָּל אָדָם מָה שֶׁלֹּא יָדַעְתָּ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט צט): ״מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי״. וְאַל תַּחֲשֹׁב: מִי יוֹדֵעַ לְחַדֵּשׁ לְךָ מִמָּה שֶׁיָּדַעְתָּ בִּנְעוּרֶיךָ בְּעַצְמְךָ? וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כו יב): ״רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו – תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ״.",
+                "הֶחָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים: שֶׁיִּזְכֹּר תָּמִיד נְעִימוּת הָעוֹלָם הַבָּא. וְיוֹצִיא אַהֲבַת הָעוֹלָם הַזֶּה מִלִּבּוֹ, וְיַגְבִּיר אַהֲבַת הָעוֹלָם הַבָּא בְּקִרְבּוֹ. וּכְבָר אָמַר אֶחָד מִן הַחֲסִידִים: כְּמוֹ שֶׁאֵין מַיִם וְאֵשׁ מִתְחַבְּרִים בִּכְלִי אֶחָד, כָּךְ לֹא יִתְחַבֵּר בְּלֵב הַמַּאֲמִין הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא. וְלֹא יֹאהַב הָעוֹלָם הַזֶּה אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁמֵּעוֹלָם הַזֶּה יִקַּח צֵידָה לָעוֹלָם הַבָּא.",
+                "הַשֵּׁשׁ וְעֶשְׂרִים: שֶׁיִּזְכּוֹר אוֹתָם הָעוֹמְדִים בְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ, הַיְּרֵאִים וְנִבְהָלִים מֵעֹנֶשׁ הַמֶּלֶךְ. קַל וָחֹמֶר שֶׁיִּירָא מֵעֹנֶשׁ מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וִימַהֵר לָרוּץ לַעֲבוֹדָתוֹ.",
+                "הַשֶּׁבַע וְעֶשְׂרִים: שֶׁיִּזְכּוֹר אֶת מִי שֶׁהִכְעִיס אֶת הַמֶּלֶךְ וְנִתְחַיֵּב מִיתָה, וְחָמַל הַמֶּלֶךְ עָלָיו, וְהָיָה מְיַסֵּר אוֹתוֹ מְעַט וְהֶחֱזִירוּהוּ עַל כַּנּוֹ – כַּמָּה יִשְׂמַח אוֹתוֹ הַמַּכְעִיס לִסְבֹּל מְעַט יִסּוּרִין תַּחַת הַמִּיתָה. וְכָךְ יַחְשֹׁב אָדָם אִם הוּא מְיֻסָּר: יַחְשֹׁב שֶׁהוּא עָבַר עַל מִצְווֹת הַשֵּׁם וְנִתְחַיֵּב מִיתָה, וְהֵקֵל לוֹ הַשֵּׁם וְהֵבִיא לוֹ יִסּוּרִין אוֹ אִבּוּד מָמוֹן תַּחַת הַמִּיתָה שֶׁנִּתְחַיֵּב – לָכֵן יְקַבֵּל אוֹתָם בְּשִׂמְחָה וּבְאַהֲבָה, וְזֶהוּ סִימָן טוֹב שֶׁהוּא חָפֵץ בִּגְזֵרַת הַשֵּׁם.",
+                "הַשְּׁמוֹנֶה וְעֶשְׂרִים: שֶׁיִּזְכּוֹר מִי שֶׁנּוֹתֵן בֵּיתוֹ לְאָדָם בְּמַתָּנָה גְּמוּרָה, וְרוֹצֶה הַמְּקַבֵּל לַהֲרֹס וְלִבְנוֹת לְפִי דַּעְתּוֹ, וְהַנּוֹתֵן לֹא יוּכַל לְעַכֵּב כִּי כְּבָר הוֹצִיאוֹ מִתַּחַת יָדוֹ. כָּךְ יִמְסֹר אָדָם אֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וְכָל מָמוֹנוֹ בְּיַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וִיהֵא הַכֹּל נָתוּן לוֹ בְּמַתָּנָה. וְכֵיוָן שֶׁמִּתְּחִלָּה מָסַר עַצְמוֹ בְּיַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הֲרֵי שָׂם בִּטְחוֹנוֹ עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּכְבָר הֶאֱמִין לִבּוֹ לְקַבֵּל מֵאַהֲבָה מָה שֶׁיִּגְזֹר הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עָלָיו. וַאֲפִלּוּ אִם לֹא שָׁלַח הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רָעָה, לֹא עַל גּוּפוֹ, לֹא עַל מָמוֹנוֹ, וְלֹא עַל בָּנָיו וְלֹא עַל אִשְׁתּוֹ – אֲפִלּוּ הָכֵי יֵשׁ לוֹ שָׂכָר גָּדוֹל עַל דַּעְתּוֹ הַנְּכוֹנָה, אֲשֶׁר הֵכִין לִבּוֹ לִסְבֹּל הַכֹּל לְאַהֲבַת יוֹצְרוֹ.",
+                "הַתֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים: שֶׁיִּזְכּוֹר וְיִתְבּוֹנֵן עַל בְּנֵי אָדָם, וְיִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ אָדָם אֶחָד שָׁקוּל כְּמֵאָה, וְאֵין זֶה מֵחֲמַת הַגּוּף, אֶלָּא מֵחֲמַת תְּבוּנָתוֹ וְחָכְמָתוֹ וְצִדְקָתוֹ. לָכֵן תְּמַהֵר תַּקָּנַת נִשְׁמָתְךָ, כִּי כָּל הַמַּעֲלוֹת הֵן מִמֶּנָּה. כִּי אִם הָיָה אָדָם חָזָק וּבָרִיא וִיפֵה תֹּאַר שֶׁאֵין דֻּגְמָתוֹ – לֹא הָיָה שָׁוֶה כְּלוּם אִם הָיָה שׁוֹטֶה. וְאִם הָיָה אָדָם מְכֹעָר וְחַלָּשׁ, וְהוּא מֻפְלָג בַּחָכְמָה – הָיָה עוֹלֶה לִגְדֻלָּה וְלַחֲשִׁיבוּת.",
+                "הַשְּׁלוֹשִׁים: שֶׁיִּזְכּוֹר אִם אָדָם בָּא אֶל אֶרֶץ נָכְרִיָּה, וְלֹא הִכִּיר שׁוּם אָדָם וְאֵין שׁוּם אָדָם מַכִּירוֹ, וְחָמַל עָלָיו אֲדוֹן הַמְּדִינָה וְנָתַן לוֹ מְזוֹנוֹ בְּכָל יוֹם וְיוֹם, וְהִזְהִירוֹ שֶׁלֹּא יִמְרֹד בּוֹ וְלֹא יַעֲבֹר עַל מִצְווֹתָיו, וְהוֹדִיעוֹ גְּמוּל טוֹב עַל עֲבוֹדָתוֹ, וְהִזְהִירוֹ עַל הַנְּסִיעָה וְלֹא הוֹדִיעוֹ הָעֵת – בֶּאֱמֶת הָעֶבֶד הַזֶּה חַיָּב לְהִכָּנַע וְלַעֲזֹב הַגַּאֲוָה, וְיַחֲקֹר עַל עֲבוֹדַת הַמֶּלֶךְ בַּמֶּה יַעֲשֶׂה רְצוֹנוֹ, וְיֹאהַב גֵּר כָּמוֹהוּ, וְיִשְׁתַּדֵּל לְהַרְבּוֹת בַּעֲבוֹדַת הַמְּדִינָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ חוֹמֵל שֶׁיִּפְגַּע בַּעֲדוֹ. כֵּן בֶּאֱמֶת הָאָדָם גֵּר בָּעוֹלָם. כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַן צֵאתוֹ לָאֲוִיר הָעוֹלָם, וְאִם הָיוּ מִשְׁתַּדְּלִים כָּל הָעוֹלָם לְהַקְדִּימוֹ רֶגַע אוֹ לְאַחֲרוֹ, אוֹ לִקְשֹׁר אֶחָד מֵאֵיבָרָיו – לֹא הָיוּ יְכוֹלִים. וְכֵן אַחַר צֵאתוֹ לַאֲוִיר הָעוֹלָם – לֹא הָיוּ יְכוֹלִים כָּל הָעוֹלָם לָתֵת לוֹ מְזוֹנוֹת זוּלַת הָאֵל הַנֶּאֱמָן. וְהוּא כְּיָחִיד שֶׁאֵין לוֹ חָבֵר, וּכְנָכְרִי שֶׁאֵין לוֹ מַכִּיר כִּי אִם אֲדוֹנוֹ, וְאֵין לוֹ חוֹמֵל כִּי אִם בּוֹרְאוֹ.",
+                "הִנֵּה הִשְׁלַמְנוּ שְׁלוֹשִׁים דְּבָרִים שֶׁיִּזְכֹּר הָאָדָם תָּמִיד. וַאֲנַחְנוּ הִזְכַּרְנוּ אוֹתָם בְּדֶרֶךְ קְצָרָה, וְכָל אֶחָד יוֹסִיף לְהַעֲמִיק בָּהֶם כְּפִי חָכְמָתוֹ. וְיִלְמַד מֵהֶם כָּל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת הַחֲמוּדוֹת וְהַזַּכּוֹת, וְהֵן מְזַכְּכוֹת הַנְּפָשׁוֹת לְהִתְיַפּוֹת מִשַּׁחְרוּרִיתָן. וְתִהְיֶה זָרִיז יוֹתֵר לְזָכְרָם, וְיִתְחַדֵּשׁ לְךָ כּוֹחַ עֶלְיוֹן אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתּוֹ. וְחַיָּב אָדָם לַחְשֹׁב בְּכָל אֵלּוּ הַזִּכְרוֹנוֹת לְעוֹלָם, בְּכָל שָׁעָה וְהֶרֶף עַיִן. וְיִזָּהֵר לְזָכְרָם בְּכָל נְשִׁימוֹתָיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפָּרְדוּ מִמֶּנּוּ הַמּוֹרָא וְהַפַּחַד וְהַבֹּשֶׁת מֵהָאֵל, הָרוֹאֶה אוֹתוֹ תָּמִיד בְּכָל עֵת. צֵא וּלְמַד מָה שֶׁהִזְהִירָה הַתּוֹרָה לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (דברים יז יח-יט): ״וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר, מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם... וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו״; וּכְתִיב (יהושע א ח): ״לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה״; וְאוֹמֵר (דברים ו ו-ט): ״וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, עַל לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ, וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. וּכְתַבְתָּם...״; ״וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִית... לְמַעַן תִּזְכְּרוּ...״ (במדבר טו לט-מ). וּלְפִי זֶה רָאוּי לִזְכֹּר הָאֱלֹהִים בְּכָל רֶגַע. וּכְתִיב (קהלת ט ח): ״בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים״.",
+                "רְאֵה מִדַּת הַזְּכִירָה הִיא חֲבִיבָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם. כִּי בְּשָׁעָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הָעֵגֶל וְנִתְחַיְּבוּ מִיתָה, וְאָמַר מֹשֶׁה (שמות ל״ב:י״ג) ״זְכֹר לְאַבְרָהָם... (וַיֹּאמֶר יְיָ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ...)״. רְאֵה כִּי מִדַּת הַזְּכִירָה רְחָבָה מְאוֹד, כִּי בָּהּ יִזְכֹּר כָּל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, וְלוּלֵא הַזְּכִירָה הַהִיא שָׁכַח הַכֹּל וְיִהְיֶה נִשְׁאָר רֵיק מִכֹּל. לָכֵן יִתְחַזֵּק בְּזֹאת הַמִּדָּה, הַחֲזָקָה בְּכָל הַמִּדּוֹת. וְזֶה תַּקָּנָה גְּדוֹלָה לִקְנוֹת כָּל הַמִּדּוֹת: שֶׁיְּהֵא רָגִיל לַחֲזֹר זֶה הַסֵּפֶר, וְאָז יִזְכֹּר כָּל הַמִּדּוֹת וְיִשְׁמְרֵם; וּלְכָל הַפָּחוֹת יַחֲזֹר אוֹתוֹ פַּעַם אַחַת לְשָׁבוּעַ. וְסִימָנֵי כְּלָלוּת שֶׁל הַמִּדּוֹת הַכְּתוּבִים בְּסוֹף הַסֵּפֶר – יַחֲזֹר בְּכָל יוֹם פַּעֲמַיִם, וְיִבְדֹּק עַצְמוֹ תָּמִיד אִם קִצֵּר לְקַיֵּם הַמִּדּוֹת, עַד שֶׁיְּהֵא רָגִיל לִקַּח מִכָּל מִדָּה הַטּוֹב שֶׁבָּהּ.",
+                "וְדַע לְךָ שֶׁהַזְּכִירָה מֵבִיא לִידֵי עֲשִׂיָּה, כְּדִכְתִיב (במדבר טו לט): ״וּזְכַרְתֶּם... וַעֲשִׂיתֶם״ – לְכָךְ הִתְחַזֵּק מְאוֹד בְּמִדַּת הַזְּכִירָה. וְהִזָּהֵר לִזְכֹּר כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה לְשֵׁם מִי שֶׁתַּעֲשֶׂנָּה, וּמִי הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ.",
+                "וְיִזָּהֵר אָדָם מְאוֹד שֶׁלֹּא יִזְכֹּר אִם חֲבֵרוֹ עָשָׂה לוֹ רָעָה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (ויקרא יט יח): ״וְלֹא תִטֹּר״; אֶלָּא יִשְׁכַּח מִלִּבּוֹ כָּל שִׂנְאָה. וְאִם הוּא הֵרַע לַחֲבֵרוֹ – יִזְכֹּר, כְּדֵי שֶׁיְּתַקֵּן מָה שֶׁעָשָׂה לוֹ. וְאִם שָׁמַע דְּבָרִים בְּטֵלִים – לֹא יִזְכְּרֵם, אַךְ יִהְיֶה כְּנָפָה הַקּוֹלֶטֶת אֶת הַסֹּלֶת וּמוֹצִיאָה אֶת הַפְּסֹלֶת. אֲבָל לֹא יִהְיֶה כִּמְשַׁמֶּרֶת שֶׁקּוֹלֶטֶת אֶת הַשְּׁמָרִים וּמוֹצִיאָה אֶת הַיַּיִן.",
+                "עִנְיָן זְכִירַת הַתּוֹרָה נְבָאֵר בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם בְּשַׁעַר הַתּוֹרָה."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הָעֶשְׂרִים – שַׁעַר הַשִּׁכְחָה </b></big>",
+                "הַשִּׁכְחָה הִיא מִדָּה רָעָה מְאוֹד בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה וּבְעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. וּמִי שֶׁהוּא שַׁכְחָן – יִכְתֹּב כָּל עִנְיָנִים שֶׁיֵּשׁ בֵּינוֹ וּבֵין חֲבֵרוֹ כְּדֵי שֶׁיִּזְכֹּר. אִם הוּא לוֹוֶה וּמַלְוֶה – יִכְתֹּב הַכֹּל; אֲפִלּוּ אִם לוֹוֶה פְּרוּטָה מֵחֲבֵרוֹ – יִכְתֹּב הַכֹּל, וְיִתֵּן לֵב שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח. וְרָאוּי לְאָדָם שֶׁהוּא נִכְבָּד וְשַׁכְחָן שֶׁלֹּא יְהֵא לוֹוֶה מִבְּנֵי אָדָם, כִּי הֵם מִתְבַּיְּשִׁים לִשְׁאוֹל מִמֶּנּוּ, וְהוּא שׁוֹכֵחַ וְלֹא יִפְרַע, וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ. וּמִי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא שַׁכְחָן – יִזָּהֵר מְאוֹד לַחֲזֹר עִנְיָנָיו. מָשָׁל: כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה מֶלֶךְ אֶחָד, שֶׁנָּתַן לְאֶחָד מֵעֲבָדָיו הַמְּשָׁרְתִים כְּתָב, וְאָמַר לוֹ: כְּשֶׁתִּרְאֶה שֶׁאֲנִי כּוֹעֵס – תְּנֵהוּ לִי. וְהָיָה בַּכְּתָב כָּתוּב בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: דַּע כִּי אֵינְךָ אֱלֹהִים, אֶלָּא אַתָּה גּוּף כָּלֶה, שֶׁיֹּאכַל קְצָתוֹ אֶת קְצָתוֹ, וְיָשׁוּב בְּקִרְבּוֹ לְרִמָּה וְתוֹלֵעָה. וְהָיָה לַמֶּלֶךְ עֶבֶד אֶחָד, שֶׁצִּוָּה שֶׁיַּעֲמֹד לְפָנָיו בְּעֵת שֶׁיְּצַוֶּה לְהַכּוֹת בְּנֵי אָדָם בְּשׁוֹטִים שֶׁל אֵשׁ, וְהָיָה אוֹמֵר לוֹ כָּךְ לְהַכְנִיעַ אֶת לִבּוֹ.",
+                "מִזֶּה יִלְמַד כַּמָּה דְּבָרִים: אָדָם שֶׁהוּא שׁוֹכֵחַ – יַעֲשֶׂה לוֹ זִכְרוֹנוֹת. וְצָרִיךְ גְּדֵרִים גְּדוֹלִים שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח אֶת הַתּוֹרָה, כְּדִכְתִיב (דברים ד ט): ״רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד, פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ״. וְצָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח מִדּוֹת הַטּוֹבוֹת.",
+                "אַךְ יִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִדַּת הַשִּׁכְחָה לִשְׁכֹּחַ הַמִּצְווֹת שֶׁעָשָׂה. כִּי אִם יִתֵּן לֵב לִזְכֹּר מִצְווֹתָיו וְתוֹרוֹתָיו, וְיִשְׁכַּח רָעוֹתָיו וְתַחְבּוּלוֹתָיו – אָז יִהְיֶה צַדִּיק בְּעֵינָיו וְלֹא יָשׁוּב. אַךְ יִזְכֹּר פְּשָׁעָיו, וְיִכְתְּבֵם עַל סֵפֶר וְיִקְרָאֵם כְּדֵי שֶׁיִּזְכֹּר הַכֹּל, וְיָשׁוּב מִכָּל אַחַת וְיִתְוַדֶּה עֲלֵיהֶם. אַךְ עַל מִצְוָה שֶׁעָשָׂה לֹא יָחוּשׁ לִזְכֹּר. לְעוֹלָם יְדַמֶּה בְּעֵינָיו כְּאִלּוּ הוּא רֵיק מִמִּצְווֹת וּמָלֵא עֲבֵרוֹת. וְיִשְׁכַּח חַטֹּאת חֲבֵרוֹ וְיִמְחֹל לוֹ, וְיִשְׁכַּח מִלִּבּוֹ שִׂנְאָה וְקִנְאָה וְהִרְהוּרִים רָעִים. וּבְעֵת הַתְּפִלָּה יִשְׁכַּח מִלִּבּוֹ כָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, אַךְ יַעֲלֶה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ חֶסֶד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיִדְבַּק בּוֹ בִּדְבֵקוּת גְּדוֹלָה. וּכְשֶׁהוּא עוֹשֶׂה צְרָכָיו – יִשְׁכַּח מִלִּבּוֹ כָּל דִבְרֵי תוֹרָה וְדִבְרֵי קְדֻשָּׁה, אַךְ יַחְשֹׁב בְּצָרְכֵי בֵּיתוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. וְיַחֲשֹׁב שֶׁהוּא מָלֵא צוֹאָה, וּבָזֶה יַשְׁפִּיל לִבּוֹ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: לְכָל מִצְוָה וּמִצְוָה יַעֲשֶׂה מָה שֶׁלֹּא יִשְׁכָּחֶנָּה, ״כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר״ (משלי ו כג)."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הָעֶשְׂרִים וְאֶחָד – שַׁעַר הַשְּׁתִיקָה </b></big>",
+                "הַשְּׁתִיקָה וְהַדְּבָרִים. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל (אבות א יז): כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה. וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי יז כח): ״גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ – חָכָם יֵחָשֵׁב״. וְאָמַר הֶחָכָם: כְּשֶׁאֲנִי מְדַבֵּר – הוּא מוֹשֵׁל בִּי, כִּי אִם אֲנִי מְדַבֵּר אֶל הָאָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן – אוֹתוֹ הַדִּבּוּר מוֹשֵׁל בִּי, וּמַצְרִיכֵנִי לְהִכָּנַע לְפָנָיו וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה. וּכְשֶׁאֵינִי מְדַבֵּר – אֲנִי מוֹשֵׁל מִלְּאוֹמְרוֹ וּמִלְּהַסְתִּירוֹ. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: שְׁנֵי דֵּיקוֹלוֹגִין [סניגורים] הָיוּ עוֹמְדִים לִפְנֵי אַנְדְּרִיָנוֹס, וְהָיָה אֶחָד מְלַמֵּד עַל הַדִּבּוּר שֶׁהוּא יָפֶה, וְאֶחָד מְלַמֵּד עַל הַשְּׁתִיקָה שֶׁהִיא יָפָה. אָמַר הַמֶּלֶךְ לְאוֹתוֹ שֶׁהָיָה מְלַמֵּד עַל הַדִּבּוּר שֶׁהוּא יָפֶה: אֵיךְ אַתָּה אוֹמֵר? אָמַר לוֹ: מָרִי! אִלְמָלֵא הַדִּבּוּר אֵיךְ הַמְּלָכִים מִתְמַלְּכִים בָּעוֹלָם, וְאֵיךְ סְפִינוֹת פּוֹרְשׁוֹת לַיָּם, אֵיךְ הַמֵּתִים נִגְמָלִים חֶסֶד, אֵיךְ הַכַּלּוֹת מִשְׁתַּבְּחוֹת, אֵיךְ מַשָּׂא וּמַתָּן בָּעוֹלָם? מִיָּד אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ אַנְדְּרִיָנוֹס: יָפֶה דִּבַּרְתָּ! אָמַר לוֹ לַמְּלַמֵּד עַל הַשְּׁתִיקָה שֶׁהִיא יָפָה: אֵיךְ שִׁבַּחְתָּ אֶת הַשְּׁתִיקָה? מִיָּד בָּא לְדַבֵּר. בָּא אוֹתוֹ שֶׁהוּא מְלַמֵּד עַל הַדִּבּוּר שֶׁהוּא יָפֶה וּסְטָרוֹ. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: לָמָּה סָטַרְתָּ אוֹתוֹ? אָמַר לוֹ: מוֹרִי! אֲנִי לִמַּדְתִּי מִשֶּׁלִּי עַל שֶׁלִּי, כִּי לִמַּדְתִּי מִן הַדִּבּוּר עַל הַדִּבּוּר. וְזֶה בָּא לְלַמֵּד מִשֶּׁלִּי עַל שֶׁלּוֹ! לָכֵן סָטַרְתִּי אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ: לֹא כָּךְ אָמַר שְׁלֹמֹה! לֹא אָמַר שֶׁתִּהְיֶה יוֹשֵׁב וְשׁוֹתֵק כְּחֵרֵשׁ, אֶלָּא אָמַר (משלי י יט): ״בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָּשַׁע, וְחוֹשֵׂךְ שְׂפָתָיו מַשְׂכִּיל״. פֵּרוּשׁ: הַחוֹשֵׂךְ וּמוֹנֵעַ מִלְּדַבֵּר בַּחֲבֵרוֹ. אֵין לְךָ גָּדוֹל מֵאַהֲרֹן וּמִרְיָם, שֶׁהַבְּאֵר עוֹלָה וּמַשְׁקָה בִּזְכוּת מִרְיָם עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם, וְעַנְנֵי כָּבוֹד מַקִּיפִים לְיִשְׂרָאֵל בִּזְכוּת אַהֲרֹן; וְכֵיוָן שֶׁנָּתְנוּ רְשׁוּת לְפִיהֶם וְדִבְּרוּ בְּמֹשֶׁה – מִיָּד נִפְרְעוּ (במדבר יב).",
+                "וְעַל כַּמָּה עִנְיָנִים הַשְּׁכִינָה מִסְתַּלֶּקֶת מִיִּשְׂרָאֵל: מִשּׁוּם שְׁפִיכוּת דָּמִים, עֲבוֹדָה זָרָה, וְלָשׁוֹן הָרַע. מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה, וְנָתַן לְעַבְדּוֹ לְשׁוֹנוֹת לְבַשֵּׁל. עָשָׂה מֵהֶן מְבֻשָּׁלִים, וְעָשָׂה קָשִׁים וְרַכִּים. הִכְנִיס לִפְנֵיהֶם הַקָּשִׁים, וְחָזַר וְנָתַן לִפְנֵיהֶם הָרַכִּים. קָרָא לְעַבְדּוֹ וְאָמַר לוֹ: מָה רָאִיתָ לַעֲשׂוֹת כָּךְ, מֵהֶם רַכִּים וּמֵהֶם קָשִׁים? אָמַר לוֹ: לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁהַכֹּל מִן הַלָּשׁוֹן: אִם אָדָם רוֹצֶה – עוֹשֶׂה אוֹתוֹ רַךְ אוֹ קָשֶׁה.",
+                "אָמְרוּ לֶחָכָם: מַה הוּא זֶה שֶׁאַתָּה מַרְבֶּה בִּשְׁתִיקָה? אָמַר לָהֶם: הַדִּבּוּר מָצָאתִי נֶחֱלָק לְאַרְבָּעָה חֲלָקִים: אֶחָד – כֻּלּוֹ נֶזֶק, כְּגוֹן בְּנֵי אָדָם הָרְגִילִים לְקַלֵּל בְּנֵי אָדָם, וּלְדַבֵּר דִּבְרֵי נְבָלָה. הַשֵּׁנִי – נֶזֶק מִצַּד אֶחָד, כְּגוֹן שֶׁמְּשַׁבֵּחַ אֶחָד לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ תּוֹעֶלֶת; וּבְאוֹתוֹ הַשֶּׁבַח שֶׁמְּשַׁבֵּחַ הוּא מַכְעִיס אֶת שׂוֹנְאוֹ, וְיַזִּיק לְמִי שֶׁמְּשַׁבֵּחַ לְשׂוֹנְאוֹ. הַשְּׁלִישִׁי – לֹא נֶזֶק וְלֹא תּוֹעֶלֶת, כְּגוֹן דְּבָרִים שֶׁל הֶבֶל: ״אֵיךְ נִבְנֵית חוֹמָה פְּלוֹנִית״, ״וְכָךְ וְכָךְ הוֹצִיא עָלֶיהָ״, וְסִפּוּרֵי מְלָכִים וְשָׂרִים. הָרְבִיעִי – כֻּלּוֹ תּוֹעֶלֶת, כְּגוֹן הַתּוֹרָה וּדְבָרִים שֶׁהֵם תְּלוּיִים בָּהּ. אֲבָל יֵשׁ חַכְמֵי הַתּוֹרָה הַמְּחַלְּקִים אֶת הַדִּבּוּר עַל חֲמִשָּׁה חֲלָקִים: הָאֶחָד – מְצֻוֶּה. הַשֵּׁנִי – נִזְהָר מִמֶּנּוּ. הַשְּׁלִישִׁי – נִמְאָס. הָרְבִיעִי – נֶאֱהָב. הַחֲמִישִׁי – מֻתָּר. מְצֻוֶּה – הַיְנוּ לְדַבֵּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם. נִזְהָר מִמֶּנּוּ – כְּגוֹן עֵדוּת שֶׁקֶר, וְנַבְלוּת פֶּה, וּרְכִילוּת. נִמְאָס – שֶׁאֵין בּוֹ לֹא עֲבֵרָה וְלֹא תּוֹעֶלֶת, כְּרֹב סִפּוּרֵי הָעוֹלָם, כְּגוֹן לְדַבֵּר מִזֶּה שֶׁנַּעֲשָׂה כְּבָר, וּמִמִּנְהַג מְלָכִים, וְכַמָּה דְּבָרִים מֵעִנְיְנֵי הָעוֹלָם. נֶאֱהָב – הוּא הַדִּבּוּר שֶׁמְּשַׁבֵּחַ מַעֲשִׂים טוֹבִים וּמְגַנֶּה מַעֲשִׂים הָרָעִים. לְשַׁבֵּחַ מַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים, כְּדֵי שֶׁיֵּיטִיבוּ מִנְהֲגֵיהֶם בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם וְיֵלְכוּ בְּדַרְכֵיהֶם; וּלְגַנּוֹת הָרָעִים, עַד שֶׁיִּתְגַּנּוּ וְיִמָּאֲסוּ בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם וְיִמַּח זִכְרָם, וְיִתְרַחֲקוּ מֵהֶם וְלֹא יִתְנַהֲגוּ כְּמִנְהָגָם. הַמֻּתָּר – אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּשְׁאָר צְרָכָיו; מִי שֶׁמְּמַעֵט דְּבָרָיו בְּעִנְיָן זֶה הוּא מְשֻׁבָּח. לְפִי דִּבְרֵי חֲכָמִים – רֹב דִּבְרֵי הָעוֹלָם אֵין בּוֹ צֹרֶךְ; מִלְּבַד דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ אִסּוּר גָּדוֹל לְדַבֵּר בָּהֶם, כְּגוֹן לֵיצָנוּת, חֲנִיפוּת וְשֶׁקֶר, וּמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע. וְעַל אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה יֵשׁ לִכְתֹּב שַׁעַר לְכָל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ לְקַמָּן.",
+                "בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת טוֹבָה שְׁתִיקָה. כְּגוֹן אָדָם שֶׁפּוֹגֵעַ בּוֹ מִדַּת הַדִּין, כְּגוֹן שֶׁעָשָׂה אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י ג): ״וַיִּדֹּם אַהֲרֹן״. וְאִם שָׁמַע בְּנֵי אָדָם שֶׁמְּחָרְפִים אוֹתוֹ – יִשְׁתֹּק. וְזֹאת הִיא הַמַּעֲלָה הַגְּדוֹלָה: לִשְׁתֹּק לַמְּחָרְפִים. וְגַם יַרְגִּיל אָדָם עַצְמוֹ לִשְׁתֹּק בְּבֵית הַכִּסֵּא, וְזֶהוּ צְנִיעוּתוֹ. וְזֶה צָרִיךְ זְרִיזוּת גְּדוֹלָה: לִשְׁתֹּק בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וּלְהִמָּנַע מִלְּדַבֵּר אֲפִלּוּ בְּדִבְרֵי תוֹרָה, וְקַל וָחֹמֶר לִשְׁאָר דְּבָרִים, וְהַכֹּל כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְכַוֵּן לִבּוֹ לַתְּפִלָּה. וְאִם הוּא יוֹשֵׁב בֵּין הַחֲכָמִים – יִשְׁתֹּק וְיִשְׁמַע דִּבְרֵיהֶם; כִּי כְּשֶׁהוּא שׁוֹתֵק – שׁוֹמֵעַ מָה שֶׁלֹּא יָדַע, וּכְשֶׁהוּא מְדַבֵּר – אֵינוֹ מוֹסִיף יְדִיעָה. אַךְ אִם הוּא מְסֻפָּק בְּדִבְרֵי הַחֲכָמִים – יִשְׁאַל מֵהֶם, כִּי זֹאת הַשְּׁתִיקָה רָעָה הִיא מְאוֹד. שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אָמַר (קהלת ג ז): ״עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר״ – פְּעָמִים שֶׁהַדִּבּוּר טוֹב, וּפְעָמִים שֶׁהַשְּׁתִיקָה טוֹבָה. וְאָמַר הֶחָכָם: כְּשֶׁלֹּא תִּמְצָא אָדָם שֶׁמְּלַמֶּדְךָ מוּסָר – הִדָּבֵק בַּשְּׁתִיקָה, פֶּן תְּדַבֵּר שְׁטוּת. וּבַעֲבוּר שֶׁהַלָּשׁוֹן קַלָּה מְאוֹד – צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאוֹד לְהַכְבִּיד הַלָּשׁוֹן, לִשְׁמֹר אוֹתוֹ שֶׁלֹּא תְּדַבֵּר. רֹב דְּבָרִים – כַּמַּשָּׂא הַכָּבֵד. וּכְבֵדוּת שֶׁל רֹב דְּבָרִים – יוֹתֵר מִכְּבֵדוּת שֶׁל רֹב שְׁתִיקָה. וְאִם שָׁמַע שֶׁחֲבֵרוֹ מְדַבֵּר – יִשְׁתֹּק עַד שֶׁיְּסַיֵּם דְּבָרָיו, כִּי ״מֵשִׁיב דָּבָר בְּטֶרֶם יִשְׁמָע, אִוֶּלֶת הִיא לוֹ וּכְלִמָּה״ (משלי יח יג).",
+                "מִי שֶׁהוּא רָגִיל בִּשְׁתִיקָה, נִצּוֹל מִכַּמָּה עֲבֵרוֹת: מֵחֲנִיפוּת, וּמִלֵּיצָנוּת, מִלָּשׁוֹן הָרַע, מִשְּׁקָרִים וְגִדּוּפִים. כִּי כְּשֶׁאָדָם מְחָרֵף וּמְגַדֵּף אוֹתוֹ, אִם יַעֲנֶה לוֹ – יוֹסִיף לְדַבֵּר לוֹ כִּפְלַיִם. וְכֵן אָמַר הֶחָכָם: אֲנִי שׁוֹמֵעַ דָּבָר הָרַע, וַאֲנִי שׁוֹתֵק. אָמְרוּ לוֹ: וְלָמָּה? אָמַר לָהֶם: אִם אָשִׁיב וְאֶעֱנֶה לָהֶם לִמְחָרְפַי, אֲנִי יָרֵא שֶׁאֶשְׁמַע חֵרוּפִים אֲחֵרִים יוֹתֵר קָשִׁים מִן הָרִאשׁוֹנִים. וְאָמַר: כְּשֶׁהַכְּסִיל חוֹלֵק עִם הֶחָכָם, וְהֶחָכָם שׁוֹתֵק – תְּשׁוּבָה גְּדוֹלָה הִיא לַכְּסִיל, שֶׁהַכְּסִיל מִצְטַעֵר בִּשְׁתִיקַת הֶחָכָם יוֹתֵר מִשֶּׁאִם הָיָה מֵשִׁיב לוֹ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כו ד): ״אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ״.",
+                "וְעוֹד: אָדָם יָכוֹל לְגַלּוֹת לוֹ סוֹדוֹת, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ רָגִיל בְּרֹב דְּבָרִים – לֹא יְגַלֶּה. וְעוֹד, שֶׁאֵינוֹ רָגִיל בִּרְכִילוּת. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי יח כא): ״מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן״. כִּי אָדָם עוֹשֶׂה בִּלְשׁוֹנוֹ יוֹתֵר מִמָּה שֶׁעוֹשֶׂה בְּחַרְבּוֹ: כִּי אָדָם עוֹמֵד כָּאן וּמוֹסֵר אֶת חֲבֵרוֹ הָרָחוֹק מִמֶּנּוּ לְמִיתָה, אֲבָל הַחֶרֶב אֵינוֹ מֵמִית אֶלָּא בְּסָמוּךְ. לְכָךְ נִבְרְאוּ בָּאָדָם שְׁתֵּי עֵינַיִם, וּשְׁתֵּי אָזְנַיִם, וּשְׁתֵּי נְחִירַיִם, וּפֶה אֶחָד: לוֹמַר שֶׁיְּמַעֵט בְּדִבּוּרוֹ. הַשְּׁתִיקָה יָפָה לַחֲכָמִים, קַל וָחֹמֶר לַטִּפְּשִׁים. סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה (אבות ג יג). סַמָּא דְּכֹלָּא – מַשְׁתּוֹקָא (מגילה יח א).",
+                "וְלִפְעָמִים שֶׁהַשְּׁתִיקָה רָעָה, כְּדִכְתִיב (משלי כו ה): ״עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ, פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו״. בְּדִבְרֵי תוֹרָה: אִם רוֹאֶה שֶׁהַכְּסִילִים מְלַגְלְגִים עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים – יַעֲנֵם לַהֲשִׁיבָם מִטָּעוּתָם, שֶׁלֹּא יִהְיוּ חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם. אִם רוֹאֶה אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה – יִמְחֶה בְּיָדוֹ וְיוֹכִיחֵהוּ. וּכְבָר אָמַר שְׁלֹמֹה (משלי טו א): ״מַעֲנֶה רַּךְ – יָשִׁיב חֵמָה״; ״וְלָשׁוֹן רַכָּה תִּשְׁבָּר גָּרֶם״ (שם כה טו). לָכֵן יַרְגִּיל אָדָם שֶׁיְּהֵא לוֹ דְּבָרִים רַכִּים, וְלֹא יִהְיֶה רָגִיל בִּדְבָרִים קָשִׁים. וְהִזָּהֵר בִּלְשׁוֹנְךָ שֶׁתִּשְׁמֹר אוֹתוֹ כְּאִישׁוֹן בַּת עַיִן, כִּי ״פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ, וּשְׂפָתָיו מוֹקֵשׁ נַפְשׁוֹ״ (שם יח ז); וּכְתִיב (שם כא כג): ״שׁוֹמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ, שׁוֹמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ״; וְנֶאֱמַר (איוב יג ה): ״מִי יִתֵּן הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישׁוּן, וּתְהִי לָכֶם לְחָכְמָה״. וְאִם תֵּשֵׁב בִּתְבוּנָה, טוֹב שֶׁיֹּאמְרוּ לְךָ ״דַּבֵּר! מָה אַתָּה שׁוֹתֵק כָּל־כָּךְ?״ מִמָּה שֶׁתִּהְיֶה מְדַבֵּר וְיִהְיוּ דְּבָרֶיךָ לָהֶם לְמַשָּׂא, וְיֹאמְרוּ לְךָ ״שְׁתוֹק!״",
+                "וְיִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אָדָם וְלֹא יִצְטַעֵר בִּדְבָרָיו. אִם יוֹשֵׁב אֵצֶל אָדָם שֶׁיֵּשׁ מוּם בְּגוּפוֹ שֶׁהוּא מִתְבַּיֵּשׁ מִמֶּנּוּ, אוֹ שֶׁיֵּשׁ מוּם בְּבָנָיו אוֹ בְּאִשְׁתּוֹ שֶׁהוּא מִתְבַּיֵּשׁ בּוֹ, אוֹ שֶׁיֵּשׁ פְּגָם בְּמִשְׁפַּחְתּוֹ – יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יְדַבֵּר עַל אוֹתוֹ מוּם אוֹ בְּאוֹתוֹ פְּגָם, אֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ מְדַבֵּר עָלָיו אֶלָּא מְדַבֵּר בְּאִישׁ אַחֵר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פְּגָם זֶה, כִּי הוּא סָבוּר לְעוֹלָם שֶׁמְּדַבֵּר עָלָיו וְיִתְבַּיֵּשׁ.",
+                "אִם אָדָם עוֹשֶׂה דָּבָר שֶׁל גְּנַאי, וְחָזַר בּוֹ וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה – יִהְיֶה נִזְהָר שֶׁלֹּא יְדַבֵּר בְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה לְפָנָיו, וְלֹא יֹאמַר לוֹ אֲפִלּוּ דֶּרֶךְ שְׂחוֹק: ״אֵיךְ עָשִׂיתָ כָּךְ, וְלֹא נִזְהַרְתָּ מִמֶּנּוּ, כִּי הָיָה לְךָ לַעֲשׂוֹת בְּעִנְיָן אַחֵר!״ אוֹ אִם אָדָם אוֹמֵר לְךָ דָּבָר שֶׁיָּדַעְתָּ כְּבָר – שְׁתוֹק עַד שֶׁיִּגְמֹר הַדָּבָר, כִּי אוּלַי יְחַדֵּשׁ לְךָ בּוֹ דָּבָר שֶׁלֹּא יָדַעְתָּ מִתְּחִלָּה; גַּם יֵשׁ לוֹ הֲנָאָה שֶׁיֹּאמַר לְךָ דָּבָר. וַאֲפִלּוּ אִם יָדַעְתָּ שֶׁלֹּא יְחַדֵּשׁ לְךָ – תִּשְׁתֹּק עַד שֶׁיִּגְמֹר.",
+                "שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ לָהֶם מְרִיבָה זֶה עִם זֶה, וְאַחַר כָּךְ נִתְפַּיְּסוּ יַחַד – אֵין לְשׁוּם אֶחָד מֵהֶם לְדַבֵּר וְלוֹמַר: ״אַתָּה עָשִׂיתָ לִי כָּךְ וְכָךְ, וְלָכֵן עָשִׂיתִי לְךָ כָּךְ וְכָךְ״, אֲפִלּוּ אֵין דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר לְמַחֲלֻקְתּוֹ. כִּי מִתּוֹךְ כָּךְ שֶׁיֹּאמַר לוֹ: ״אַתָּה עָשִׂיתָ לִי כָּךְ״ – אָז יָשִׁיב לוֹ חֲבֵרוֹ: ״אַדְּרַבָּה, הַפְּשִׁיעָה הָיְתָה שֶׁלְּךָ״, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יְעוֹרְרוּ הַמְּרִיבָה פַּעַם אַחֶרֶת. וַאֲפִלּוּ אִם לֹא תִּתְעוֹרֵר הַמְּרִיבָה – יְבַיְּשֵׁהוּ שֶׁפָּשַׁע.",
+                "יֵשׁ יוֹשֵׁב לִפְנֵי חָכָם וְשׁוֹתֵק וְיֵשׁ לוֹ שָׂכָר, כְּגוֹן שֶׁיְּכַוֵּן לִשְׁמֹעַ. וְיֵשׁ שׁוֹתֵק וְיֵשׁ לוֹ עֲבֵרָה, כְּגוֹן שֶׁיַּחְשֹׁב: ״מָה אֲדַבֵּר לְפָנָיו, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהָשִׁיב לִי כָּרָאוּי? הֲלוֹא אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּנֶגְדִּי כְּלוּם.״ וְיִזָּהֵר מְאוֹד בְּמָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ה ז): שִׁבְעָה דְּבָרִים בַּגֹּלֶם, וְשִׁבְעָה בֶּחָכָם: חָכָם אֵינוֹ מְדַבֵּר בִּפְנֵי מִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן, וְאֵינוֹ נִכְנָס לְתוֹךְ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ נִבְהָל לְהָשִׁיב, שׁוֹאֵל כָּעִנְיָן וּמֵשִׁיב כַּהֲלָכָה, וְאוֹמֵר עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן, וְעַל מָה שֶׁלֹּא שָׁמַע – אוֹמֵר ״לֹא שָׁמַעְתִּי״, וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת. וְחִלּוּפֵיהֶם בַּגֹּלֶם.",
+                "אָמַר הֶחָכָם: מִי שֶׁמְּדַבֵּר בְּחָכְמָה וּבְהַשְׂכֵּל – כְּמֶלַח בַּתַּבְשִׁיל. וְיֵשׁ חֵן לְדִבְרֵי הַנְּבוֹנִים כְּנֹפֶךְ בְּמִשְׁבְּצוֹת זָהָב. ״חָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה, וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים״ (קהלת ט טז) – יֵלֵךְ אֵצֶל אָדָם שֶׁדְּבָרָיו נִשְׁמָעִים, וְיָשִׂים דְּבָרָיו בְּפִיו כְּדֵי לְהַשְׁמִיעָם. אֲבָל הוּא יִשְׁתֹּק.",
+                "כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: הָאָדָם הָעוֹשֶׂה דֶּלֶת לְפִתְחוֹ, יֵשׁ לוֹ עֵת לִפְתֹּחַ וְעֵת לִסְגֹּר – כָּךְ יִסְגֹּר דַּלְתֵי פִּיו בִּשְׁתֵּי דְּלָתוֹת: הַשְּׂפָתַיִם וְהַשִּׁנַּיִם. וְהִזָּהֵר מְאוֹד לִפְתֹּחַ פִּיךָ, וּשְׁמֹר לְשׁוֹנְךָ, כְּמוֹ שֶׁתִּשְׁמֹר כֶּסֶף וְזָהָב וּמַרְגָּלִיּוֹת בְּחַדְרְךָ וּבְתוֹךְ תֵּבוֹתֶיךָ, וְתַעֲשֶׂה מִסְגֶּרֶת לַמִּסְגֶּרֶת. כָּךְ תַּעֲשֶׂה לְפִיךָ. רְאֵה אֵיךְ הָיוּ הָרִאשׁוֹנִים נִזְהָרִים מִשִּׁיחָה בְּטֵלָה כָּל יְמֵיהֶם. וּבְזֶה הָעִנְיָן תַּקָּנָה גְּדוֹלָה לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, כִּי רֹב בִּטּוּל הַכַּוָּנָה בַּתְּפִלָּה בָּא מִדְּבָרִים בְּטֵלִים הַקְּבוּעִים בְּלִבּוֹ. גַּם הַשְּׁתִיקָה הִיא גָּדֵר גָּדוֹל לְיִרְאַת שָׁמַיִם, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת יִרְאַת שָׁמַיִם בְּלֵב הַמַּרְבֶּה דְּבָרִים.",
+                "עַתָּה יֵשׁ לְפָרֵשׁ לְךָ אַרְבָּעָה שְׁעָרִים עַל אַרְבַּע כִּתּוֹת שֶׁאֵינָן מְקַבְּלוֹת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה (סוטה מב א): כַּת לֵצָנִים, דִּכְתִיב (הושע ז ה): ״מָשַׁךְ יָדוֹ אֶת לֹצְצִים״; כַּת דּוֹבְרֵי שֶׁקֶר, דִּכְתִיב (תהלים קא ז): ״דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי״; כַּת חֲנֵפִים, דִּכְתִיב (איוב יג טז): ״כִּי לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבוֹא״; כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע, דִּכְתִיב (תהלים ה ה): ״כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה, לֹא יְגוּרְךָ רָע״. וְעַתָּה יֵשׁ לְהַשְׂכִּילְךָ עִסְקֵיהֶם וּלְחַלֵּק חֶלְקֵיהֶם, כִּי יֵשׁ תּוֹעֶלֶת הַרְבֵּה לְהָבִין הָעִנְיָן עַל בֻּרְיוֹ.",
+                "הַלֵּיצָנוּת נֶחֱלֶקֶת לַחֲמִשָּׁה חֲלָקִים: הָאֶחָד – אִישׁ הַנּוֹתֵן דֹּפִי בִּבְנֵי אָדָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נ כ): ״תֵּשֵׁב, בְּאָחִיךָ תְּדַבֵּר, בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי״. וּמִי שֶׁעוֹשֶׂה כֵן נִקְרָא ״לֵץ״, דִּכְתִיב (משלי כא כד): ״זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ, עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן״. פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק כָּךְ הוּא: ״זֵד יָהִיר לֵץ״ – הַלָּצוֹן יֵשׁ בּוֹ שְׁתֵּי מִדּוֹת רָעוֹת: הָאַחַת שֶׁהוּא זָד וְעוֹשֶׂה הָעֲבֵרָה בְּזָדוֹן, שֶׁהוּא מֵזִיד עַל חֲבֵרוֹ בְּדָבָר שֶׁאֵין לוֹ בּוֹ רֶוַח עוֹשֶׂה נֶזֶק וְהֶפְסֵד גָּדוֹל לַחֲבֵרוֹ. כִּי כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן דֹּפִי וּמַבְאִישׁ רֵיחוֹ בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם וּמַשְׂנִיאוֹ – זֶהוּ תַּכְלִית הַזָּדוֹן יוֹתֵר מִן הַגּוֹזֵל וְגוֹנֵב. כִּי כְּשֶׁהוּא גּוֹנֵב אוֹ גּוֹזֵל אֵינוֹ בִּזְדוֹן הַלֵּב, כִּי אִם לַהֲנָאָתוֹ הוּא כְּדֵי לְהַרְבּוֹת לוֹ הוֹן; אֲבָל הַנּוֹתֵן דֹּפִי בִּבְנֵי אָדָם אֵין לוֹ רֶוַח, וְהוּא גְּרִיעוּת הַלֵּב. וְגַם הַלֵּץ הוּא יָהִיר, בַּעַל גַּאֲוָה, וּלְכָךְ הוּא נוֹתֵן דֹּפִי בִּבְנֵי־אָדָם. אֲבָל הֶחָכָם עָנָיו וְשָׁפָל הוּא מַכִּיר מוּמוֹ לְעַצְמוֹ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ לֹא יִתְלוֹצֵץ בִּבְנֵי אָדָם לִתֵּן בָּהֶם דֹּפִי, כְּדַרְכֵי הַלֵּיצָנִים הַיּוֹשְׁבִים וְאוֹמְרִים ״פְּלוֹנִי עָשָׂה כָּךְ וְכָךְ״ וּמִתְלוֹצְצִים בּוֹ.",
+                "הַשֵּׁנִי – שֶׁלּוֹעֵג עַל דִּבְרֵי בְּנֵי אָדָם עֲבוּר שֶׁהוּא בּוֹזֶה לָהֶם מֵחֲמַת שֶׁלֹּא הִצְלִיחוּ גַּם הֵם בְּמָמוֹן וּבְכָבוֹד; וְלוֹעֵג בָּעֲנִיִּים, לֹא שֶׁיִּתֵּן בָּהֶם מוּם אֶלָּא הֵם נִבְזִים בְּעֵינָיו. וְזֶה הָעִנְיָן בָּא מֵחֲמַת הַגַּאֲוָה. אוֹ לִפְעָמִים בָּא מֵחֲמַת שַׁלְוָה וְרֹב תַּעֲנוּג, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכג ד): ״רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים״. וְזֶה רְאָיָה שֶׁאוֹתָם שַׁאֲנַנִּים הֵם לוֹעֲגִים, וּפְעָמִים בְּרוֹב שַׁלְוָתָם לוֹעֲגִים בַּצַּדִּיקִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו כ ז): ״כֻּלֹּה לֹעֵג לִי״. וְנֶאֱמַר (משלי יז ה): ״לֹעֵג לָרָשׁ – חֵרֵף עֹשֵׂהוּ״, פֵּרוּשׁ: מִי שֶׁלּוֹעֵג לָרָשׁ עֲבוּר שֶׁהוּא רָשׁ, וְנִרְאֶה בְּעֵינָיו מָה שֶׁהוּא רָשׁ הוּא מֵחֲמַת חֶסְרוֹן חָכְמָתוֹ, וּמָה שֶׁהוּא עָשִׁיר הוּא מֵחֲמַת חָכְמָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח יז): ״כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה״. זֶה הָאִישׁ הַלּוֹעֵג הוּא מְחָרֵף הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כִּי [הלוא הרש] הוּא מַעֲשֵׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּדִכְתִיב (משלי כב ב): ״עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ, עֹשֵׂה כֻלָּם יְיָ״ – הֲרֵי הוּא עוֹשֶׂה לֵיצָנוּת עַל מַעֲשֵׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.",
+                "הַשְּׁלִישִׁי – יֵשׁ לוֹעֵג לִדְבָרִים וְאֵין דַּעְתּוֹ לְהַבְזוֹת בַּעֲלֵיהֶם, אַךְ מַרְחִיק פְּעֻלּוֹת שֶׁיֵּשׁ תִּקְוָה וְאַחֲרִית לִפְעֻלָּתָם. וְהַלֵּץ הַזֶּה הוּא חָכָם בְּעֵינָיו, וְכָל מַעֲשֶׂה שֶׁהוּא לֹא הִתְחִיל נִרְאֶה לוֹ שְׁטוּת וְלוֹעֵג עָלָיו. וּפְעָמִים תְּבִיאֵהוּ הַמִּדָּה הַזֹּאת לִידֵי מִינוּת לְהַלְעִיג עַל הַמִּצְווֹת, דִּכְתִיב (תהלים קיט נא): ״זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד מְאֹד, מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי״. וְזֶה הַלּוֹעֵג אֵינוֹ מְקַבֵּל תּוֹכָחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט ח): ״אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ״; וְאוֹמֵר (שם פסוק ז): ״יוֹסֵר לֵץ – לוֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן״. וַעֲבוּר שֶׁהוּא חָכָם בְּעֵינָיו – מִתְלוֹצֵץ בִּפְעֻלַּת אָדָם אַחֵר. וְהִיא הַמִּדָּה שֶׁאֵין לָהּ תִּקְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם כו יב): ״רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו – תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ״.",
+                "הָרְבִיעִי – הַקּוֹבֵעַ עַצְמוֹ תָּמִיד לְשִׂיחָה בְּטֵלָה וְלִדְבָרִים בְּטֵלִים, כְּמוֹ יוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. וְהֵם מְחַפְּשִׂים בְּכָל יְכָלְתָּם לִמְצוֹא לֵיצָנוּת, כִּי אֵין לָהֶם מְלָאכָה אַחֶרֶת, כִּי אִם שֶׁיּוֹשְׁבִים וְלוֹעֲגִים בִּבְנֵי אָדָם וּמִתְלוֹצְצִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם. וּשְׁתֵּי רָעוֹת יֵשׁ בַּדָּבָר: אַחַת שֶׁכָּל הַמַּרְבֶּה דְּבָרִים מֵבִיא חֵטְא. הַשֵּׁנִית שֶׁמְּבַטֵּל מִדִּבְרֵי תוֹרָה. וְיֵשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה דַּרְכֵי מָוֶת, כִּי לֹא שָׂם אֶל לִבּוֹ כִּי בָּעֵת הַזֹּאת שֶׁהוּא יוֹשֵׁב וּמִתְלוֹצֵץ – הָיָה יָכוֹל לִלְמֹד אוֹ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, לִקְנוֹת חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.",
+                "הַחֲמִישִׁי – הַמִּתְלוֹצֵץ עַל מַעֲשֶׂה וְעַל דְּבָרִים, לֹא מֵחֲמַת שֶׁהוּא בָּז לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה שֶׁהוּא מִתְלוֹצֵץ, אֶלָּא הוּא לוֹעֵג כְּדֶרֶךְ הַמְשַׂחֲקִים דֶּרֶךְ שְׂחוֹק. וּפְעָמִים שֶׁגּוֹרֵם לָזֶה מִשְׁתֶּה הַיַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ א): ״לֵץ הַיַּיִן הֹמֶה שֵׁכָר״.",
+                "וְדַע, כִּי לֹא יִהְיֶה מִנְהַג לֵיצָנוּת קָבוּעַ בְּאָדָם עַד שֶׁהוּא פּוֹרֵק עֹל שָׁמַיִם מֵעָלָיו. עַל כֵּן יְקַבֵּל עָלָיו עֹנֶשׁ לָתֵת עָלָיו יִסּוּרִים, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו כח כב): ״וְעַתָּה אַל תִּתְלוֹצָצוּ, פֶּן יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם״. וְהַחֲכָמִים הָיוּ מַזְהִירִים לְתַלְמִידֵיהֶם שֶׁלֹּא לְהִתְלוֹצֵץ אֲפִלּוּ דֶּרֶךְ מִקְרֶה וַעֲרַאי (עבודה זרה יח ב). וְעַל זֶה הֻצְרְכוּ לְהַזְהִיר תַּלְמִידֵיהֶם, כִּי רַבִּים נִכְשָׁלִים בְּלֵיצָנוּת עַל דֶּרֶךְ מִקְרֶה. הַמִּתְלוֹצֵץ עַל עוֹשֵׂי מִצְווֹת – זֶה הַדָּבָר נוֹטֶה לְמִינוּת; שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בַּמִּצְווֹת. וַהֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁמִּתְלוֹצֵץ עַל מִצְוַת הַמֶּלֶךְ – כְּלוּם חַיִּים יֵשׁ לוֹ?! וְעוֹד: זֶה הַמִּתְלוֹצֵץ מַחֲטִיא גַּם אֲחֵרִים שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ הַמִּצְווֹת, כִּי אוֹתוֹ שֶׁעוֹשֶׂה הַמִּצְוָה יְהֵא נִרְפֶּה מִן הַמִּצְוָה, וְגַם אֲחֵרִים לֹא יַעֲשׂוּ הַמִּצְוָה כִּי הֵם יְרֵאִים מִן הַלֵּיצָנִים. אֲבָל בַּעֲבוֹדָה זָרָה יָכוֹל לְהִתְלוֹצֵץ (סנהדרין סג ב). וְיָכוֹל לְהִתְלוֹצֵץ בְּעוֹשֵׂי עֲבֵרוֹת כְּדֵי לְמוֹנְעָם מִן הָעֲבֵרָה; וְגַם אֲחֵרִים לֹא יַעֲשׂוּ עֲבֵרוֹת כְּשֶׁמִּתְלוֹצְצִים עֲלֵיהֶם."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הָעֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם – שַׁעַר הַשֶּׁקֶר </b></big>",
+                "הַשֶּׁקֶר. דַּע כִּי כַּאֲשֶׁר יִשְׁקֹל הָאָדָם כֶּסֶף וְזָהָב בְּמֹאזְנַיִם, וּמַבְחִין בֵּין קַל לְכָבֵד – כָּךְ יִשְׁקֹל הָאָדָם הֶחָכָם בְּמֹאזְנַיִם לְהָבִין הַשֶּׁקֶר וְהָאֱמֶת. וְיֵשׁ חִלּוּק בֵּין שֶׁקֶר לְשֶׁקֶר. כֵּיצַד? הָאוֹמֵר עַל הָעֵץ שֶׁהוּא זָהָב – אוֹתוֹ שֶׁקֶר יָדוּעַ הוּא. הָאוֹמֵר עַל נְחֹשֶׁת קָלָל שֶׁהוּא זָהָב – אוֹתוֹ שֶׁקֶר צָרִיךְ הַבְחָנָה, כִּי יֵשׁ לִשְׁנֵיהֶם דְּמוּת אֶחָד, וְיֵשׁ זַיְפָנִים הָעוֹשִׂים דְּמוּת הַנְּחֹשֶׁת כִּדְמוּת הַזָּהָב; וְאָז אֲפִלּוּ הַבְּקִיאִים אֵינָם יְכוֹלִים לְהַבְחִין כִּי אִם בְּקֹשִׁי גָּדוֹל. כָּךְ עִנְיַן הַמַּחֲשָׁבָה: יֵשׁ מְפֻלְפָּל וְעוֹשֶׂה סְבָרוֹת לְקַיֵּם הַשֶּׁקֶר, עַד שֶׁנִּרְאֶה שֶׁהוּא אֱמֶת. אֲבָל הֶחָכָם מֵבִין כָּל אֶחָד לְהַבְדִּיל בֵּין הַשֶּׁקֶר וּבֵין הָאֱמֶת. וְזֶה דָּבָר יָדוּעַ לַכֹּל, שֶׁהַשֶּׁקֶר וְהָאֱמֶת תְּכוּפִים בְּלֵב אֶחָד. יֵשׁ אָדָם מְזֻיָּף, אֲפִלּוּ שֶׁיּוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁהַדָּבָר שֶׁקֶר – הוּא נִמְשָׁךְ אַחֲרָיו. כָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ רְאָיוֹת לִצְדָדִים לַשֶּׁקֶר, שֶׁדּוֹמֶה לִהְיוֹת אֱמֶת, שֶׁבְּוַדַּאי יִמָּשֵׁךְ אַחַר שִׁקְרוֹ. אֲבָל יֵשׁ אָדָם אֲמִתִּי, וְלֹא יַעֲשֶׂה שֶׁקֶר אֶלָּא כְּשֶׁיֵּשׁ סְבָרוֹת לוֹ לְשַׁקֵּר – אָז הוּא נִמְשָׁךְ אַחַר הַשֶּׁקֶר. וְהֶחָכָם יַכְחִישׁ הַסְּבָרוֹת שֶׁל שֶׁקֶר בְּחָכְמָתוֹ. וְיֵשׁ לְךָ לָדַעַת, שֶׁכָּל אָדָם נִמְשָׁךְ אַחַר סְבָרוֹתָיו וְאַחַר מִדּוֹתָיו: הֶעָצֵל יַעֲשֶׂה כָּל סְבָרוֹתָיו אַחַר הָעַצְלוּת, וְכֵן הַכַּעֲסָן אַחַר כַּעֲסוֹ, וְכֵן הַגֵּאֶה אַחַר גַּאֲוָתוֹ. וְכֵן כָּל הַמִּדּוֹת שֶׁבֵּאַרְנוּ, לְפִי הַמִּדָּה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הוּא עֹשֶׂה: הַפַּזְרָן אַחַר הַפַּזְרָנוּת, הַצַּיְקָן אַחַר הַצַּיְקָנוּת, הָאוֹהֵב לְפִי אַהֲבָתוֹ, הַשּׂוֹנֵא לְפִי שִׂנְאָתוֹ. לְפִיכָךְ אָדָם שֶׁהוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲמִתִּי – צָרִיךְ לְהָסִיר תְּחִלָּה מִמֶּנּוּ כָּל הַמִּדּוֹת הַגְּרוּעוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּמְשְׁכֵהוּ הַמִּדָּה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ לְפִי עִנְיָנָהּ. וְאָז יוּכַל לְהַשִּׂיג הָאֱמֶת.",
+                "וְיֵשׁ בְּעִנְיַן הַשֶּׁקֶר תִּשְׁעָה חֲלָקִים: הָאֶחָד: הַמְּכַחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בְּהַלְוָאָה, אוֹ שֶׁהֵעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר, וְכָהֵנָּה רַבּוֹת. וְיֵשׁ בָּזֶה הַשֶּׁקֶר שְׁנֵי עֳנָשִׁים: הָאֶחָד מֵחֲמַת הַשֶּׁקֶר, כִּי הַשֶּׁקֶר אֲפִלּוּ בְּלֹא נֶזֶק הוּא תּוֹעֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו טז-יט): ״שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא יְיָ, וְשֶׁבַע תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ: עֵינַיִם רָמוֹת, לְשׁוֹן שָׁקֶר..., יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר, וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים״. וְאוֹמֵר (שם ח יג): ״וּפִי תַּהְפּוּכוֹת שָׂנֵאתִי״. הָעֹנֶשׁ הַשֵּׁנִי מֵחֲמַת הַנֶּזֶק שֶׁהִזִּיק לַחֲבֵרוֹ.",
+                "הַשֵּׁנִי: אֵין בְּגוּף הַשֶּׁקֶר נֶזֶק לַחֲבֵרוֹ, אַךְ מִתְכַּוֵּן לְהַטְעוֹת חֲבֵרוֹ שֶׁיַּאֲמִין בּוֹ, וְיִבְטַח בּוֹ וְלֹא יִשְׁמֹר מִמֶּנּוּ – וְאָז יוּכַל לְהָרַע, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ט ז): ״בְּפִיו שָׁלוֹם אֶת רֵעֵהוּ יְדַבֵּר, וּבְקִרְבּוֹ יָשִׂים אָרְבּוֹ״. וְאַף בְּעֵינֵי בָּשָׂר וָדָם נִתְעָב הַשֶּׁקֶר, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז יב-יג): ״תּוֹעֲבַת מְלָכִים עֲשׂוֹת רֶשַׁע... רְצוֹן מְלָכִים שִׂפְתֵי צֶדֶק״.",
+                "הַשְּׁלִישִׁי: הַמְּשַׁקֵּר בַּחֲבֵרוֹ לֹא לִגְזוֹל מִמֶּנּוּ דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ; אַךְ הוּא רוֹאֶה טוֹבָה שֶׁעֲתִידָה לָבוֹא לַחֲבֵרוֹ, וְהוּא מְהַדֵּר אַחַר אוֹתָהּ טוֹבָה לָקַחַת אֵלָיו בְּשֶׁקֶר וּבְרַמָּאוּת. אוֹ יְדַבֵּר שְׁקָרִים לַחֲבֵרוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ מַתָּנָה, כְּגוֹן שֶׁמְּבַשֵּׂר לוֹ בְּשׂוֹרוֹת שֶׁקֶר וְיִתֵּן לוֹ מַתָּנוֹת עֲבוּר זֶה, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הָעִנְיָן. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין צב א): הַמַּחֲלִיף בְּדִבּוּרוֹ – כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית י טו): ״אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי, וְהָיִיתִי בְּעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ״; וְנֶאֱמַר עַל עֲבוֹדָה זָרָה (ירמיהו י טו): ״הֶבֶל הֵמָּה, מַעֲשֵׂה תַּעֲתוּעִים״. וְלָאו דַּוְקָא ״כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה״ מַמָּשׁ, אֶלָּא בְּדִמְיוֹן קְצָת: כִּי הוּא נִסְתָּר בַּשֶּׁקֶר וְנֶעֱזָר בַּשָּׁוְא.",
+                "הָרְבִיעִי: הַמְּשַׁקֵּר בְּסִפּוּר דְּבָרִים שֶׁשָּׁמַע, וּמַחֲלִיף מִקְצָתָם וּמִתְכַּוֵּן לְהַחֲלִיף; וְאֵין לוֹ שׁוּם רֶוַח בְּאוֹתוֹ שֶׁקֶר, וְגַם לֹא יַזִּיק אוֹתוֹ שֶׁקֶר לַחֲבֵרוֹ. וּפְעָמִים שֶׁהוּא מְסַפֵּר דְּבָרִים שֶׁהוּא בּוֹדֶה הַכֹּל מִלִּבּוֹ. וְיֵשׁ לוֹ עֹנֶשׁ, שֶׁאוֹהֵב שֶׁקֶר בְּלֹא תּוֹעֶלֶת. וְעַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי ו יט): ״יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר״. וְיֵשׁ לְךָ לֵדַע, שֶׁזֹּאת הַמִּדָּה תְּבִיאֵהוּ לְהָעִיד שֶׁקֶר בְּאָחִיו, מֵחֲמַת שֶׁהוּא אוֹהֵב שֶׁקֶר. וְיֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמַּחְלִיפִין מִקְצָת דְּבָרִים שֶׁשָּׁמְעוּ בְּלִי דַּעַת, כִּי אֵינָם שָׁמַיִם עַל לֵב בְּעֵת שֶׁהֵם שׁוֹמְעִים הַדְּבָרִים לַחְקֹר עַל אֲמִתּוּתָם – גַּם זוֹ מִדָּה רָעָה, וְעַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה עָלָיו הַשָּׁלוֹם (שם כא כח): ״וְאִישׁ שׁוֹמֵעַ לָנֶצַח יְדַבֵּר״; פֵּרוּשׁ: מִי שֶׁנּוֹתֵן לֵב לִשְׁמֹעַ וּלְהָבִין תֹּכֶן הָעִנְיָן וְהַדְּבָרִים אֲשֶׁר יְסַפְּרוּ, עֲבוּר שֶׁסִּפְּרוּ אוֹתָם עַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, שֶׁלֹּא יִמָּצֵא בְּפִיו לְשׁוֹן שֶׁקֶר – אוֹתוֹ הָאִישׁ לָנֶצַח יְדַבֵּר, כִּי יִתְאַוּוּ בְּנֵי אָדָם לִשְׁמֹעַ דְּבָרָיו, וְלֹא יִגְעֲרוּ בּוֹ עַל דְּבָרָיו.",
+                "הַחֲמִישִׁי: הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ שֶׁיֵּיטִיב לוֹ אוֹ שֶׁיִּתֵּן לוֹ מַתָּנָה אוֹ שֶׁיַּעֲזֹר לוֹ, וְלֹא אָמַר לוֹ עַל דֶּרֶךְ הַבִּטָּחוֹן שֶׁיִּבְטַח בּוֹ לֵב חֲבֵרוֹ, וּבְשָׁעָה שֶׁיֹּאמַר לוֹ כָּךְ הָיָה בִּלְבָבוֹ שֶׁלֹּא לָתֵת. וְעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (בבא מציעא מט א) שֶׁלֹּא יְדַבֵּר אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב.",
+                "הַשִּׁשִּׁי: הַמַּבְטִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ לְהֵיטִיב לוֹ, וְהִבְטִיחוֹ כָּל כָּךְ עַד שֶׁיִּבְטַח בּוֹ לֵב חֲבֵרוֹ – אֵין לוֹ לְחַלֵּל הַבְטָחָתוֹ. וְאִם הוּא מְשַׁקֵּר בָּזֶה יֵשׁ בּוֹ עֹנֶשׁ גָּדוֹל יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹן, שֶׁלֹּא עָשָׂה אֶלָּא דִּבּוּר בְּעָלְמָא. וְהָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ לָתֵת לוֹ מַתָּנָה מוּעֶטֶת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזְכִּיר לוֹ לְשׁוֹן הַבְטָחָה, אָמְרִינַן (שם): כָּל הַחוֹזֵר בִּדְבָרָיו – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם מְחֻסְּרֵי אֲמָנָה, כִּי לֵב חֲבֵרוֹ סוֹמֵךְ עָלָיו וּבוֹטֵחַ בּוֹ אַחַר שֶׁהַמַּתָּנָה מוּעֶטֶת.",
+                "וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא, אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּתָּנָה מְרֻבָּה, אִם חוֹזֵר בּוֹ רָעָתוֹ רַבָּה, כִּי נָדַר וְעָבַר עַל ״לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ״ (במדבר ל ג). וְכֵן מִי שֶׁהִתְפָּאֵר בִּפְנֵי רַבִּים לָתֵת מַתָּנָה לְאָדָם, דְּהָוֵי כְּמוֹ הַבְטָחָה כֵּיוָן שֶׁהוּא מִתְהַלֵּל עַל נְדִיבוּתוֹ, וְאֵין נָכוֹן שֶׁיָּשׁוּב מִדְּבָרָיו מֵאַחַר שֶׁנִּתְכַּבֵּד וְנִתְהַלֵּל בַּדָּבָר.",
+                "הַשְּׁבִיעִי: הַמַּתְעֶה חֲבֵרוֹ לוֹמַר כִּי עָשָׂה עִמּוֹ טוֹבָה אוֹ דִּבֵּר עָלָיו טוֹבָה, וְלֹא עָשָׂה. וְעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין צד א): אָסוּר לִגְנֹב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת, וַאֲפִלּוּ דַּעְתּוֹ שֶׁל גּוֹי. וְיֵשׁ בָּזֶה חֵטְא, כִּי אָנוּ חַיָּבִים לְדַבֵּר דִּבְרֵי אֱמֶת, כִּי הוּא מִיְּסוֹדֵי הַנֶּפֶשׁ.",
+                "הַשְּׁמִינִי: הַמִּשְׁתַּבֵּחַ בְּמַעֲלוֹת שֶׁאֵינָן נִמְצָאוֹת בּוֹ, וְזֶהוּ חֵטְא גָּדוֹל וַאֲפִלּוּ אִם הָיָה אֱמֶת. כִּי כְּשֶׁמְּהַלֵּל נִרְאֶה מִדְּבָרָיו שֶׁלֹּא עָשָׂה צִדְקוֹתָיו וּנְדִיבוֹתָיו לְשֵׁם שָׁמַיִם אֶלָּא לְשֵׁם עַצְמוֹ וְלִתְהִלָּה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי שביעית י ה): מִי שֶׁמְּכַבְּדִים אוֹתוֹ שֶׁהֵם סוֹבְרִים שֶׁיּוֹדֵעַ שְׁתֵּי מַסֶּכְתּוֹת, וְהוּא לֹא יוֹדֵעַ רַק אַחַת, חַיָּב לוֹמַר לָהֶם: ״אֵינִי יוֹדֵעַ רַק אַחַת״. כָּל שֶׁכֵּן שֶׁאָסוּר לוֹ לְכַזֵּב וּלְהִתְפָּאֵר בְּמַעֲלוֹת שֶׁאֵין בּוֹ.",
+                "הַתְּשִׁיעִי: הַמְסַפֵּר בְּסִפּוּר דְּבָרִים שֶׁשָּׁמַע, וְהֶחֱלִיף בַּדְּבָרִים אוֹדוֹת חֶפְצוֹ, וְאֵין הֶפְסֵד לְשׁוּם אָדָם בָּזֶה, אַךְ יֵשׁ לוֹ מְעַט הֲנָאָה בְּשִׁקְרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַרְוִיחַ מָמוֹן בְּכָךְ. כְּגוֹן (יבמות סג א) רַב, שֶׁאָמַר לְאִשְׁתּוֹ: ״עֲשִׂי לִי טְלוֹפְחֵי״ עֲדָשִׁים, וְעָשְׂתָה חִמְצֵי, וּכְשֶׁאָמַר ״חִמְצֵי״ עָשְׂתָה לוֹ טְלוֹפְחֵי. הָלַךְ חִיָּא בְּנוֹ וְהִפֵּךְ הַדְּבָרִים: כְּשֶׁהָיָה חָפֵץ ״חִמְצֵי״ אָמַר לְאִמּוֹ ״תַּעֲשִׂי טְלוֹפְחֵי״, וְהִיא עָשְׂתָה חִמְצֵי. וְזֶה הַבֵּן עָשָׂה לִכְבוֹד הָאָב, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לוֹ מְזֻמָּן הַמַּאֲכָל שֶׁחָפֵץ, וְאַף עַל פִּי כֵן מִחָה בְּיָדוֹ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת עוֹד, מִשּׁוּם ״לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר״ (ירמיהו ט ד). אַךְ אֵין עֹנֶשׁ בְּזֶה הַשֶּׁקֶר כְּעֹנֶשׁ הַמְּשַׁקְּרִים עַל לֹא דָּבָר, כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְנוּ בְּחֵלֶק רְבִיעִי.",
+                "עַד כָּאן תִּשְׁעָה חֶלְקֵי שֶׁקֶר. וְעוֹד יִזָּהֵר הָאָדָם: אִם יָבוֹא חֲבֵרוֹ אֶצְלוֹ, וְיִשְׁאַל מִמֶּנּוּ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ – לֹא יֹאמַר לוֹ ״אֵין לִי״, אַךְ יִדְחֵהוּ בְּעִנְיָן אֲשֶׁר לֹא יְשַׁקֵּר. וְיֵשׁ פְּסָק בְּסֵפֶר חֲסִידִים (סימן תכ״ו): אֲפִלּוּ יָבוֹא גּוֹי לְבֵית יְהוּדִי וִיבַקֵּשׁ לְהַלְווֹת לוֹ מָעוֹת, וְיֵשׁ לַיְּהוּדִי מָעוֹת וְאֵין דַּעְתּוֹ לְהַלְווֹת לָזֶה הַגּוֹי – לֹא יֹאמַר לוֹ ״אֵין לִי״, אַךְ יִדְחֶה אוֹתוֹ אֵיךְ שֶׁיּוּכַל בְּלִי שְׁקָרִים. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאִם הָיָה יוֹדֵעַ הַגּוֹי שֶׁאִם הָיוּ לוֹ מָעוֹת, לֹא הָיָה יָכוֹל לְהִשָּׁמֵט מִמֶּנּוּ בְּלֹא שִׂנְאָה – הָיָה יוֹתֵר טוֹב לוֹמַר ״אֵין לִי״ מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. אַךְ הַכֹּל תָּלוּי בְּדַעְתּוֹ שֶׁל אָדָם, אֵיךְ שֶׁנִּרְאֶה לוֹ עִנְיָן שֶׁל הַגּוֹי: אִם יוּכַל לוֹמַר ״יֵשׁ לִי, אֲבָל אֲנִי צָרִיךְ אוֹתָם לְמָקוֹם אַחֵר״, אִם בְּעִנְיָן זֶה יוּכַל לִדְחוֹתוֹ בְּלֹא שִׂנְאָה – יַעֲשֶׂה.",
+                "וְגָדוֹל עָנְשׁוֹ שֶׁל שַׁקְרָן: אֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר אֱמֶת – אֵין מַאֲמִינִים לוֹ (סנהדרין פט ב). וְשֶׁקֶר אֵין לוֹ רַגְלַיִם (ריש אותיות דרבי עקיבא).",
+                "וְלֹא יִגְרֹם אָדָם שֶׁאֲחֵרִים יְשַׁקְּרוּ בִּשְׁבִילוֹ. כֵּיצַד? כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה שֶׁשְּׁנַיִם מְדַבְּרִים יַחַד דְּבַר סֵתֶר שֶׁבֵּינֵיהֶם, לֹא יֵלֵךְ אֵצֶל אֶחָד וִיבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיְּגַלֶּה לוֹ הָעִנְיָן, שֶׁמָּא אֵינוֹ רוֹצֶה לְגַלּוֹת לוֹ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יְסַלֵּק אוֹתוֹ בִּדְבָרִים אֲחֵרִים – נִמְצָא שֶׁמְּשַׁקֵּר. וְכָךְ יְדַקְדֵּק בְּכָל הָעִנְיָנִים שֶׁלּוֹ, שֶׁלֹּא יְשַׁקֵּר בְּמַשָּׂא וּבְמַתָּן שֶׁלּוֹ, וְלֹא יִגְרֹם שֶׁאֲחֵרִים יְשַׁקְּרוּ. וְיִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִתְחַבֵּר לְשַׁקְרָנִים, וִימַעֵט דְּבָרָיו עִמָּם. וְצָרִיךְ חָכְמָה גְּדוֹלָה לְהִנָּצֵל מִן הַשֶּׁקֶר, כִּי יֵצֶר הָרַע לְעוֹלָם הוּא אוֹרֵב לְאָדָם לְהַפִּילוֹ בְּרִשְׁתּוֹ.",
+                "וּפְעָמִים שֶׁהִתִּירוּ חֲכָמִים לְשַׁקֵּר, כְּגוֹן לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ (יבמות סה ב). וְכֵן מֻתָּר לְשַׁבֵּחַ הַכַּלָּה לִפְנֵי הֶחָתָן שֶׁהִיא נָאָה וַחֲסוּדָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ כֵּן (כתובות יז א). וּבְאֻשְׁפִּיזָא: אִם בַּעַל הַבַּיִת הֵיטִיב לוֹ, אַל יֹאמַר בִּפְנֵי רַבִּים: ״כַּמָּה טוֹב פְּלוֹנִי שֶׁנִּתְאָרַחְתִּי בְּבֵיתוֹ! כַּמָּה כָּבוֹד גָּדוֹל עָשָׂה לִי!״ – פֶּן יָבוֹאוּ רַבִּים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים לְהִתְאָרֵחַ אֶצְלוֹ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כז יד): ״מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּים – קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ״ (ערכין טז א).",
+                "וּבְמַסֶּכְתָּא: אִם שׁוֹאֲלִין לוֹ אִם שְׁגוּרָה בְּפִיו הַגִּרְסָא, מִדַּת עֲנָוָה הִיא שֶׁיֹּאמַר ״לֹא״. וּמִטָּה: אִם שָׁהָה לָבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת מִפְּנֵי שֶׁשִּׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ, וּשְׁאָלוּהוּ לָמָּה שָׁהָה – יִתְלֶה בִּדְבָרִים אֲחֵרִים (בבא מציעא כג ב). וּבְכָל אֵלּוּ שֶׁהִתִּירוּ חֲכָמִים לְשַׁנּוֹת, אִם יוּכַל לַעֲשׂוֹת שֶׁלֹּא יְשַׁקֵּר הוּא טוֹב יוֹתֵר מִמָּה שֶׁיְּשַׁקֵּר. כְּגוֹן אִם שׁוֹאֲלִין לוֹ: ״יוֹדֵעַ אַתָּה מַסֶּכְתָּא פְּלוֹנִית?״ יָשִׁיב: ״וְכִי אַתָּה סָבוּר שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ?!״ וְאִם יוּכַל לְסַלֵּק הַשּׁוֹאֵל בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יְשַׁקֵּר – הוּא טוֹב מְאוֹד."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הָעֶשְׂרִים וּשְׁלוֹשָׁה – שַׁעַר הָאֱמֶת </b></big>",
+                "הָאֱמֶת. הַנְּשָׁמָה נִבְרֵאת מִמְּקוֹם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב ד): ״וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים״; וְנֶחְצְבָה מִמְּקוֹם טָהֳרָה, וְנִבְרֵאת מִזֹּהַר הָעֶלְיוֹן מִכִּסֵּא הַכָּבוֹד. וְאֵין לְמַעְלָה בִּמְקוֹם קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים שֶׁקֶר, אֶלָּא הַכֹּל אֱמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו י י): ״וַיְיָ אֱלֹהִים אֱמֶת״. וּמָצָאתִי כִּי כְּתִיב: ״אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה״ (שמות ג יד), וּכְתִיב: ״וַיְיָ אֱלֹהִים אֱמֶת, הוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם״ (ירמיהו שם).",
+                "וְעַתָּה יֵשׁ לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱלֹהִים אֱמֶת: כִּי תִּמְצָא עֶשְׂרִים וְאַחַת פְּעָמִים ״אֶהְיֶה״ שֶׁהוּא בְּגֵימַטְרְיָא ״אֱמֶת״, וְגַם כֵּן ״אֶהְיֶה״ בְּגֵימַטְרְיָא עֶשְׂרִים וְאַחַת.",
+                "וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם לִהְיוֹת יָשָׁר (קהלת ז כט), וְחוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱמֶת (שבת נה א). וּכְתִיב: ״דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי״ (תהלים קא ז). וּכְשֶׁאָדָם עוֹסֵק בְּשֶׁקֶר – אָז אֵין הַשֶּׁקֶר דָּבֵק לָאֱמֶת. וּכְשֶׁיֵּשׁ אֱמֶת, כִּבְיָכוֹל מְכוֹן שִׁבְתּוֹ בַּשָּׁמַיִם כְּנֶגֶד בְּנֵי אָדָם, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ אֱמֶת בִּבְנֵי אָדָם – אָז מוֹדִים שֶׁעָשָׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְהַיָּם וְכָל אֲשֶׁר בָּם. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (שם קמו ו): ״עֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם״, וּסְמִיךְ לֵהּ: ״הַשֹּׁמֵר אֱמֶת לְעוֹלָם, עֹשֶׂה מִשְׁפָּט...״. וּכְשֶׁיֵּשׁ בְּגִידָה וְשֶׁקֶר, כִּבְיָכוֹל אָז כְּמִי שֶׁאֵין מְכוֹן שִׁבְתּוֹ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. וּמִי שֶׁהוּא זוֹכֶה לְהִתְבּוֹנֵן בִּדְבָרִים אֵלּוּ, אֵיךְ הַנְּשָׁמוֹת נֶחֱצָבוֹת מִמְּקוֹר הָאֱמֶת – יַעֲשֶׂה כָּל עִנְיָנָיו בֶּאֱמֶת, וְלֹא יַכְנִיס הַשֶּׁקֶר בִּמְקוֹם קְדֻשַּׁת הָאֱמֶת. וּלְכָךְ אָמַר הַפָּסוּק (תהלים קמה יח): ״קָרוֹב יְיָ לְכָל קֹרְאָיו, לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת״, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא אֱמֶת – מִתְקָרֵב לְמִי שֶׁקּוֹרְאוֹ בֶּאֱמֶת. וְאֵיזֶה דָּבָר נִקְרָא ״קְרִיאַת אֱמֶת״? זֶהוּ הַמְפַנֶּה לִבּוֹ מִכָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, וּמִתְקָרֵב אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבַד, וְשִׂכְלוֹ הוֹלֵךְ וּמִתְחַזֵּק לְהִדָּבֵק בָּאוֹר הָעֶלְיוֹן, וְיָשִׂים מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחִשְׁקוֹ תָּמִיד. וְזֶה הָעִנְיָן יַשִּׂיג הָאָדָם כְּשֶׁהוּא מִתְבּוֹדֵד בְּחֶדְרוֹ. וּמִפְּנֵי זֶה יַרְבֶּה כָּל חָסִיד לְהִפָּרֵד וּלְהִתְבּוֹדֵד, וְלֹא יִתְחַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם רַק לְצֹרֶךְ גָּדוֹל. אֲבָל אִם הִתְפַּלֵּל בַּהֲנָעַת שְׂפָתָיו אֶל הַכֹּתֶל וּמְחַשֵּׁב בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם, וְיִקְרָא בִּלְשׁוֹנוֹ וְלִבּוֹ בְּעִנְיָן אַחֵר, אִם שֶׁיַּחְשֹׁב לְהִתְכַּבֵּד אֵיךְ קוֹלוֹ עָרֵב כְּדֵי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם לְקַבֵּל מֵהֶן שֶׁבַח – אָז אֵין עֲבוֹדָתוֹ אֱמֶת. וְהוּא מֵאוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם (ירמיהו יב ב): ״קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם, וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם״.",
+                "לְכָךְ אָנוּ מִתְפַּלְּלִים: ״וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת״ – שֶׁנַּעֲשֶׂה כָּל עֲבוֹדָתֵנוּ בַּאֲמִתּוּת, וּלְהַאֲמִין בְּלֵב וְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, וְלֹא מִפְּנֵי אֲנָשִׁים וְלֹא בִּשְׁבִיל מָמוֹן אוֹ רְעוּת רוּחַ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כב כג): ״אִם תָּשׁוּב עַד שַׁדַּי, תִּבָּנֶה״ – שֶׁאֵין מַחֲשָׁבָה חוֹצֶצֶת בֵּינְךָ וּבֵין שַׁדַּי, אָז תִּבָּנֶה בְּבִנְיָן חָזָק בְּזֹהַר הַשְּׁכִינָה. לָכֵן אָמַר דָּוִד (תהלים טו א-ב): ״יְיָ מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ, מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ: הוֹלֵךְ תָּמִים, וּפוֹעֵל צֶדֶק, וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ״ – וְלֹא אָמַר ״דּוֹבֵר אֱמֶת בְּפִיו״, אֶלָּא רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁיִּהְיֶה הָאֱמֶת תָּקוּעַ וְקָבוּעַ בְּלֵב הָאָדָם. לְכָךְ חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים, כְּשֶׁהָיָה לָהֶם מִקַּח – הָיוּ נוֹתְנִים אוֹתוֹ לַקּוֹנֶה כְּפִי הַסְכָּמַת לְבָבָם, אֵיךְ שֶׁהָיוּ מַסְכִּימִים לִתֵּן; אֲפִלּוּ אִם הָיָה הַקּוֹנֶה רוֹצֶה לְהוֹסִיף – לֹא הָיוּ רוֹצִים אֶלָּא כְּפִי הַסְכָּמַת לְבָבָם. אָדָם חָשׁוּב הַהֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ זֶה לְדַבֵּר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ, אִם קִבֵּל עָלָיו בְּמַחְשְׁבוֹתָיו לַעֲשׂוֹת דָּבָר אֶחָד – יִכְתֹּב אוֹתָהּ מַחֲשָׁבָה, שֶׁלֹּא יִשְׁכָּחֶנָּה וְלֹא יַחֵל דִּבְרֵי מַחְשְׁבוֹתָיו. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ – יֵלֵךְ אֵצֶל חָכָם וְיַתִּיר לוֹ מַחְשְׁבוֹתָיו. וִיהַדֵּר שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּמַחְשַׁבְתּוֹ כְּלוּם כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יוֹצִיאֵם בְּפִיו.",
+                "כָּל הַדּוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ, וְאֵינוֹ רוֹצֶה לַחֲשֹׁב הַשֶּׁקֶר, אֲפִילּוּ דְּבָרִים שֶׁלֹּא יְכַוֵּן לָהֶם – כָּל דְּבָרָיו וּמַחְשְׁבוֹתָיו יִתְקַיְּמוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כב כח): ״וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ״. וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, בְּכָל מַשָּׂא וּמַתָּן שֶׁלּוֹ, הֵן בְּמִקָּח וּמִמְכָּר הֵן בְּהַלְוָאָה – לְעוֹלָם יֹאמַר בָּרִאשׁוֹן סוֹף דַּעְתּוֹ, וְיַרְגִּיל כָּל אוֹתָם הַמִּתְעַסְּקִים עִמּוֹ שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה, וְלֹא יַעֲדִיף וְלֹא יַחְסִיר. אָמַר הֶחָכָם: תָּדִיר תָּשִׂים הָאֱמֶת לְעֻמָּתְךָ. רְצוֹנוֹ לוֹמַר: שֶׁיַּעֲשֶׂה סִימָנִים לְעַצְמוֹ. כְּגוֹן לַעֲשׂוֹת מַשָּׂא וּמַתָּן שֶׁיִּזְכֹּר שֶׁלֹּא יְשַׁקֵּר – יִכְתֹּב בִּכְתָב, וְיָבִיא אֶצְלוֹ אוֹתוֹ כְּתָב, וְיִרְאֶה בּוֹ קֹדֶם מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ. וְכֵן יִכְתֹּב בְּבֵית מִדְרָשׁוֹ וְעַל שֻׁלְחָנוֹ, שֶׁיִּזְכֹּר וְלֹא יְדַבֵּר שֶׁקֶר, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח לְדַבֵּר הָאֱמֶת. וְכֵן עָשָׂה חָכָם אֶחָד: כָּתַב עַל כָּתְלֵי בֵּיתוֹ וּבְבֵית מִדְרָשׁוֹ בְּכָל הַכְּתָלִים לְמַעְלָה: ״זְכוֹר יוֹם הַמִּיתָה וְלֹא תֶּחֱטָא״. וּמִי שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא אֱמֶת – יִחְיֶה וְיַאֲרִיךְ יָמִים וְיִנָּצֵל.",
+                "סֶמֶךְ לַדָּבָר מָה שֶׁאוֹמֵר הַפָּסוּק (ירמיהו י י): ״וַיְיָ אֱלֹהִים אֱמֶת, הוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם״. וְאִם לֹא יְדַבֵּר אֶלָּא אֱמֶת – יִנָּצֵל כָּל יְמֵי חַיָּיו, דִּכְתִיב (מלאכי ב ו-ז): ״תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ, וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו... כִּי מַלְאַךְ יְיָ צְבָאוֹת הוּא״. הַמַּלְאָכִים הָעֶלְיוֹנִים הֵם צוּרַת אֱמֶת וְאֵינָם בְּגוּפוֹת, וְהַנְּשָׁמוֹת יָאִירוּ מֵהֶם כָּאוֹר הַיֹּצֵא מִן הַשֶּׁמֶשׁ. הַנְּשָׁמוֹת הֵם בְּגוּפוֹת, עַל כֵּן אֵינָם יוֹדְעִים הַנִּסְתָּרוֹת רַק מְעַט וּבְמַרְאוֹת הַלַּיְלָה, שֶׁאֵין הַנְּשָׁמוֹת מִתְעַסְּקוֹת בְּצָרְכֵי הַגּוּף, וְהַיּוֹדֵעַ סוֹד הַנְּשָׁמוֹת יָעִיד בַּדָּבָר. וְהַחֲלוֹמוֹת מֵעֵין הַמַּחֲשָׁבוֹת, דִּכְתִיב (דניאל ב כט): ״רַעְיוֹנָךְ עַל מִשְׁכְּבָךְ סְלִקוּ״. וְהַחֲלוֹמוֹת עַל יְדֵי מַלְאָךְ הַמְּלַוֶּה לָאָדָם. וּלְפִי שֶׁאֵין כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת אֱמֶת, עַל כֵּן אֵין כָּל הַחֲלוֹמוֹת אֱמֶת. וּמִי שֶׁמַּרְגִּיל עַצְמוֹ שֶׁיִּהְיוּ כָּל מַחְשְׁבוֹתָיו אֱמֶת – גַּם בַּלַּיְלָה יִרְאֶה מַרְאוֹת אֱמֶת, וְיֵדַע הָעֲתִידוֹת כְּמוֹ הַמַּלְאָכִים.",
+                "וְהַמְּדַבֵּר אֱמֶת – אֵין מַעֲלָה כָּמוֹהָ. וְכֵן כְּתִיב (תהלים קיט קס): ״רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת״; וְנֶאֱמַר (שמות כג ד): ״מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק״.",
+                "גַּם הָרְמִיזוֹת שֶׁל אָדָם יִהְיוּ אֱמֶת, כִּי שְׂכַר הָאֱמֶת גָּדוֹל מְאוֹד, לָכֵן יַרְגִּיל עַצְמוֹ לֵילֵךְ בָּאֱמֶת. וְיִלְמַד תּוֹרָה וְיֵדַע הָאֱמֶת, שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת הַמִּצְווֹת עַל אֲמִתּוּתָן וּכְהִלְכָתָן. וּלְעוֹלָם יוֹדֶה עַל הָאֱמֶת. אֲפִלּוּ בְּדִבְרֵי הָאַגָּדָה שֶׁאֵין בּוֹ קִיּוּם מִצְווֹת יִלְמַד, כְּדֵי שֶׁיַּאֲמִין הַלֵּב דְּבַר אֱמֶת. וְאַל תֵּבוֹשׁ לְקַבֵּל הָאֱמֶת מֵאֵיזֶה אָדָם שֶׁיִּהְיֶה, אֲפִלּוּ מִקָּטָן שֶׁבַּקְּטַנִּים וְנִבְזֶה – אֲפִלּוּ הָכֵי תְּקַבֵּל הָאֱמֶת מִמֶּנּוּ. כִּי מַרְגָּלִית טוֹבָה שֶׁהִיא בְּיַד קָטָן וְנִבְזֶה, אֲפִלּוּ הָכֵי חֲשׁוּבָה הִיא הַמַּרְגָּלִית.",
+                "וְעַתָּה שֶׁהֶאֱרִיךְ הַגָּלוּת בַּעֲוֹנֹתֵינוּ הָרַבִּים יוֹתֵר מִדַּי, יֵשׁ לְיִשְׂרָאֵל לְהִבָּדֵל מֵהַבְלֵי הָעוֹלָם וְלֶאֱחֹז בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא אֱמֶת, וּלְקַדֵּשׁ עַצְמָם אַף בַּמֻּתָּר לָהֶם (יבמות כ א), וְשֶׁלֹּא לְשַׁקֵּר לֹא לְיִשְׂרָאֵל וְלֹא לְגוֹי, וְלֹא לְהַטְעוֹתָם בְּשׁוּם עִנְיָן, שֶׁנֶּאֱמַר (צפניה ג יג): ״שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב, וְלֹא יִמָּצֵא בְּפִיהֶם לְשׁוֹן תַּרְמִית״. וְעוֹד כְּתִיב (הושע ב כה): ״וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ״ – כְּלוּם אָדָם זוֹרֵעַ כּוֹר אֶחָד אֶלָּא לְהַכְנִיס כַּמָּה כּוֹרִים? כָּךְ זָרַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׂרָאֵל בָּאֲרָצוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּתּוֹסְפוּ עֲלֵיהֶם גֵּרִים (פסחים פז ב), וְכָל זְמַן שֶׁהֵם מִתְנַהֲגִים עִמָּהֶם בְּלֹא מִרְמָה – יִדְבְּקוּ בָּהֶם. וְהִנֵּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִקְפִּיד עַל גָּזֵל שֶׁל רְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ו יא): ״וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס״.",
+                "מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח, שֶׁקָּנָה חֲמוֹר מִיִּשְׁמְעֵאלִי אֶחָד. הָלְכוּ תַּלְמִידָיו וּמָצְאוּ אֶבֶן טוֹבָה תְּלוּיָה בְּצַוָּארוֹ. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, ״בִּרְכַּת ה׳ הִיא תַעֲשִׁיר״ (משלי י כב). אָמַר לָהֶם: חֲמוֹר קָנִיתִי, אֶבֶן טוֹבָה לֹא קָנִיתִי. הָלַךְ וְהֶחֱזִיר לְאוֹתוֹ הַיִּשְׁמְעֵאלִי. קָרָא עָלָיו אוֹתוֹ הַיִּשְׁמְעֵאלִי: בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֱלֹהֵי שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח! (דברים רבה ג ג). וְכֵן יֵשׁ בַּיְּרוּשַׁלְמִי (ירושלמי בבא מציעא ב ה): חֲכָמִים הַזְּקֵנִים קָנוּ חִטִּים מִן הַגּוֹיִים, וּמָצְאוּ בּוֹ צְרוֹר שֶׁל מָעוֹת וְהֶחֱזִירוּ לָהֶם. אָמְרוּ הַגּוֹיִים: בְּרִיךְ אֱלָהֲהוֹן דִּיהוּדָיֵא! וְכֵן יֵשׁ הַרְבֵּה מַעֲשִׂים שֶׁהֶחֱזִירוּ מִפְּנֵי קִדּוּשׁ הַשֵּׁם.",
+                "וּכְשֶׁיֵּשׁ אֱמֶת לְמַטָּה – אָז יַשְׁקִיף הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּצֶדֶק עַל הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פה יב): ״אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח, וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף״. לָכֵן רְאֵה שֶׁיִּהְיוּ כָּל עִנְיָנֶיךָ בָּאֱמֶת, רַע אוֹ טוֹב, וְתִסְמֹךְ עַל הָאֵל הַנֶּאֱמָן, שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו״ (דברים ז ט).",
+                "וּמָה הִיא נֶאֱמָנוּתוֹ? שֶׁהוּא שׁוֹמֵר הַבְּרִית. אִם צַדִּיק שֶׁחָטָא חֵטְא קַל, הוּא פּוֹרֵעַ גְּמוּלוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְזֶה דָּבָר בָּרוּר, שֶׁטּוֹב יוֹתֵר לַצַּדִּיק לִהְיוֹת נִדּוֹן אֲפִלּוּ בְּיִסּוּרִין כְּאִיּוֹב כָּל יָמָיו בְּגוּפוֹ שֶׁהוּא דָּבָר בָּזוּי, בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא לוֹ זְמַן קָצָר לִחְיוֹת, וְלָתֵת גְּמוּל הַטּוֹב לַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא נִכְבֶּדֶת בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, שֶׁאֵינוֹ כָּלֶה וְאֵינוֹ פּוֹסֵק לְעוֹלָמִים – וְזֶה יוֹתֵר טוֹב לַצַּדִּיק מִמָּה שֶׁלֹּא הָיָה פּוֹרֵעַ לוֹ חֲטָאָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהָיָה דָּן אוֹתוֹ בְּעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת בְּיִסּוּרֵי גֵּיהִנֹּם; אוֹ מֵחֲמַת חֶטְאוֹ יִמְעַט לְנִשְׁמָתוֹ מִן מַעֲלָתָהּ בְּעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת וְהִדָּבְקָהּ לַזִּיו הָעֶלְיוֹן, אֲשֶׁר לָזֶה הָאוֹר אֵין לוֹ עֵרֶךְ וְדִמְיוֹן. וְלָרְשָׁעִים נָתַן לָהֶם גְּמוּלָם בַּהֲנָאָה מוּעֶטֶת הַפּוֹסֶקֶת בְּעוֹלָם קָצָר הוּא הָעוֹלָם הַזֶּה, וְחֶטְאָם שָׁמוּר לָעוֹלָם הָאָרֹךְ, וּבְצַעַר גָּדוֹל שֶׁהוּא גֵּיהִנֹּם, אֲשֶׁר לְאוֹתוֹ צַעַר אֵין לוֹ עֵרֶךְ.",
+                "הָרַחֲמָן יַדְרִיכֵנוּ בַּאֲמִתּוֹ, וִיבִיאֵנוּ לַחֲדָרָיו לְהַגִּיעַ לָאוֹר הָעֶלְיוֹן, אֲשֶׁר שָׁם חֶבְיוֹן עֻזּוֹ וּצְבִי תִּפְאַרְתּוֹ."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה – שַׁעַר הַחֲנִיפוּת </b></big>",
+                "הַחֲנִיפוּת נֶחֱלֶקֶת לְתִשְׁעָה חֲלָקִים: הָרִאשׁוֹן: מִי שֶׁהוּא מַכִּיר בַּחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא רָשָׁע וְרַמַּאי, וְשֶׁהוּא מוֹצִיא שֵׁם רַע עַל הַכְּשֵׁרִים, וְשֶׁהוּא גּוֹזֵל מָמוֹן חֲבֵרוֹ – וּבָא זֶה וּמַחֲנִיף לוֹ. וְלֹא דַּי שֶׁהוּא מַחֲנִיף לוֹ וּמְשַׁבְּחוֹ, אֶלָּא שֶׁהוּא מַחֲלִיק לוֹ לָשׁוֹן וְיֹאמַר: ״לֹא פָּעַלְתָּ אָוֶן בַּמֶּה שֶׁעָשִׂיתָ״",
+                "– בַּדָּבָר הַזֶּה יֵשׁ כַּמָּה עֲבֵרוֹת וְהַרְבֵּה עֳנָשִׁין: הָאֶחָד: שֶׁהָיָה לוֹ לְהוֹכִיחוֹ עַל חֲטָאָיו. וְלֹא דַּי שֶׁאֵינוֹ מוֹכִיחוֹ, אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ ״לֹא חָטָאת״ וּמַחֲזִיק יַד מְרֵעִים. וְיֵשׁ לְזֶה הֶחָנֵף עֹנֶשׁ שֶׁלֹּא קִנֵּא עַל הָאֱמֶת. וְעוֹד: שֶׁזֶּה הַחוֹנֵף נוֹתֵן מִכְשׁוֹל לִפְנֵי הַחוֹטֵא, כְּשֶׁאוֹמֵר ״לֹא חָטָאתָ״ – לֹא יָשׁוּב מֵרָעָתוֹ, וְיוֹסִיף עוֹד לַחֲטוֹא; מִלְּבַד הָעֹנֶשׁ שֶׁנֶּעֱנַשׁ עַל נֶזֶק וְצַעַר בְּנֵי אָדָם שֶׁהִזִּיק וְצַעַר הַחוֹטֵא, וְלֹא יְשַׁלֵּם לָהֶם וְלֹא יְפַיְּסֵם, מֵחֲמַת הַחֲנִיפוּת שֶׁלָּזֶה הַמַּצְדִּיק רָשָׁע. וְנֶאֱמַר (משלי יד טו): ״מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק, תּוֹעֲבַת יְיָ גַּם שְׁנֵיהֶם״. וְאִם עֲווֹן זֶה הַחוֹטֵא גָּלוּי לָרַבִּים, וְזֶה מַחֲנִיף לוֹ בָּרַבִּים וְאוֹמֵר לוֹ: ״זַךְ וְיָשָׁר אָתָּה״ – אָז חִלֵּל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּבָזֶה דָּת וָדִין.",
+                "וְחַיָּב אָדָם לִמְסוֹר עַצְמוֹ לְסַכָּנָה וְלֹא יָשִׂים עַצְמוֹ בְּעָווֹן זֶה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם עַל אַגְרִיפַּס, שֶׁהָיָה קוֹרֵא בַּתּוֹרָה, וּכְשֶׁהִגִּיעַ לַפָּסוּק (דברים יד טו): ״לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי״ – זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת. אָמְרוּ לוֹ: ״אָחִינוּ אַתָּה!״ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְחַיְּבוּ שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה עַל שֶׁהֶחֱנִיפוּ לְאַגְרִיפַּס (סוטה מא ב).",
+                "גַּם הַיּוֹשֵׁב עַל הַדִּין אַל יִפְחַד מֵאִישׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים א יד): ״לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ״. וּבַחֲנִיפוּת כָּזֶה יֵשׁ בּוֹ עֹנֶשׁ שֶׁקֶר וַחֲנִיפוּת.",
+                "הַשֵּׁנִי: הַמְשַׁבֵּחַ רָשָׁע בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם, בְּפָנָיו אוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יַצְדִּיק אוֹתוֹ עַל מַעֲשָׂיו הָרָעִים, אֶלָּא אָמַר בִּסְתָם: אִישׁ טוֹב הוּא – עַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כח ד): ״עֹזְבֵי תוֹרָה יְהַלְלוּ רָשָׁע״. כִּי זֶה הַמְשַׁבֵּחַ, לוּלֵי שֶׁעָזַב הַתּוֹרָה – לֹא הִלֵּל לָזֶה שֶׁעוֹבֵר עָלֶיהָ וְעַל דְּבָרֶיהָ. גַּם לֹא יַמְלִיץ עַל הָרָשָׁע בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם לוֹמַר: הֲלוֹא הוּא עוֹשֶׂה טוֹבָה זֹאת, לָכֵן תַּחְמְלוּ עָלָיו. וּמִי שֶׁעוֹשֶׂה כָּךְ – זֶהוּ רַע מְאוֹד, כִּי הַשּׁוֹמְעִים סְבוּרִים שֶׁהוּא צַדִּיק וְיִתְּנוּ לוֹ כָּבוֹד. וְיֵשׁ מִכְשׁוֹל גָּדוֹל בִּכְבוֹד הָרְשָׁעִים, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ כָּבוֹד לַחֲכָמִים הַצַּדִּיקִים וְהֵם עֶלְיוֹנִים – אָז כָּל הָעָם יִשְׁמְעוּ לַעֲצָתָם. וְעוֹד: שֶׁאֲחֵרִים יְקַנְאוּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים, וְיוֹסִיפוּ לֶקַח וְתִרְבֶּה הַדַּעַת, וּמִתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ.",
+                "וְעוֹד: יֵשׁ הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם בִּרְאוֹתָם הֲדַר הַתּוֹרָה – יַכִּירוּ מַעֲלָתָהּ, וְתָבוֹא מַחֲשָׁבָה בְּלִבָּם, וְיִלְמְדוּ לְשֵׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּלֵב שָׁלֵם. וְעוֹד יֵשׁ טַעַם טוֹב בְּכִבּוּד הַחֲכָמִים הַצַּדִּיקִים: כִּי יְסוֹד נֶפֶשׁ הָאָדָם הוּא לִהְיוֹת בּוֹ עֲבוֹדָתוֹ וְיִרְאָתוֹ וְתוֹרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַעֲבוּר זֶה כָּל הָעוֹלָם מְכַבְּדִים הַצַּדִּיקִים. נִמְצָא הַמְכַבֵּד הַצַּדִּיקִים, כִּבְיָכוֹל מַעֲמִיד וּמְקַיֵּם כַּוָּנַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם, וְהַבּוֹזֶה לְתַלְמִיד חָכָם וּלְיִרְאֵי שָׁמַיִם – בָּזֶה יְבַטֵּל כַּוָּנַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְהוּא כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר: אֵין עֲבוֹדָתוֹ עִקָּר! עַל כֵּן יְכַבְּדוּ עוֹבְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִכְבוֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְהוֹדִיעַ כִּי עֲבוֹדָתוֹ לְבַדָּהּ הִיא עִקָּר.",
+                "אֲבָל בְּכִבּוּד הָרְשָׁעִים יֵשׁ חִלּוּל הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה, וְזֶהוּ עֲבֵרָה הַמְכַלָּה עֶצֶם וּבָשָׂר. וְעוֹד: רַבִּים נִמְשָׁכִים אַחֲרֵיהֶם, וְעוֹשִׂים כְּמַעֲשֵׂיהֶם, וּמְקַבְּלִים פּוּרְעָנוּת. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה אָמְרוּ (משנה נגעים יב ו): אוֹי לָרָשָׁע וְאוֹי לִשְׁכֵנוֹ. וְעוֹד: בְּכִבּוּד הָרְשָׁעִים מֻשְׁפָּל כְּבוֹד הַצַּדִּיקִים, וְאֵין כָּבוֹד לַצַּדִּיקִים אֶלָּא לְאַחַר הַשְׁפָּלַת הָרְשָׁעִים. וְעַתָּה, אַחֲרֵי שֶׁיֵּשׁ מִכְשׁוֹל לָעוֹלָם בְּכִבּוּד הָרְשָׁעִים – יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יְסַפֵּר טוֹבָה מֵרְשָׁעִים. גַּם לֹא יַזְכִּירֵם לְטוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י ז): ״וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב״; וּכְתִיב (שם כט כד): ״תּוֹעֲבַת צַדִּיקִים אִישׁ עָוֶל״. וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה לְסַפֵּר רִשְׁעוֹ – גַּם טוֹבָתוֹ לֹא יְסַפֵּר.",
+                "הַשְּׁלִישִׁי: חָנֵף הַמְשַׁבֵּחַ רָשָׁע בְּפָנָיו, וְאוֹמֵר לוֹ: כַּמָּה אִישׁ נֶחְמָד וְאָדָם טוֹב אַתָּה! אַךְ אֵינוֹ מְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ בָּרַבִּים, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָרַבִּים לְמוֹקֵשׁ. גַּם זֶה הֶחָנֵף גָּדוֹל עֲווֹנוֹ, דִּכְתִיב (משלי יא ט): ״בְּפֶה חָנֵף יַשְׁחִת רֵעֵהוּ, וּבְדַעַת צַדִּיקִים יֵחָלֵצוּ״. כִּי כְּשֶׁיְּשַׁבְּחֶנּוּ יַאֲמִין לוֹ, וְיַחְשֹׁב שֶׁהוּא טוֹב, וְיָרוּם לִבּוֹ וְיִתְגָּאֶה, וְלֹא יָשׁוּב. כִּי כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ צַדִּיק, כְּשֶׁמְּשַׁבְּחִים אוֹתוֹ, יֹאמַר בְּלִבּוֹ: אָמְנָם יָדַעְתִּי כִי כֵן הוּא! וְזֶה נִשְׁחַת בַּחֲנִיפוּתוֹ שֶׁל זֶה.",
+                "אֲבָל הַצַּדִּיק אִם מְשַׁבֵּחַ אוֹתוֹ אָדָם – לֹא יִתְגָּאֶה בָּזֶה, עֲבוּר שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם (נידה ל ב): אֲפִלּוּ כָּל הָעוֹלָם אוֹמְרִים עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה צַדִּיק – הֲוֵי בְּעֵינֶיךָ כְּרָשָׁע. וְאָמְרוּ (אבות דרבי נתן כט א): אִם יֵשׁ לְךָ רֵעִים, מִקְצָתָם מְשַׁבְּחִים אוֹתְךָ וּמִקְצָתָם מְיַסְּרִים וּמוֹכִיחִים אוֹתְךָ – אֱהֹב הַמּוֹכִיחִים וְלֹא אֶת הַמְשַׁבְּחִים; כִּי אֵלּוּ לְחַיֵּי עוֹלָם יְבִיאוּךָ, וְאֵלּוּ בְּרָעָתְךָ יִשְׂמְחוּ כִּי יְשַׁבְּחוּךָ. וְנֶאֱמַר (משלי כו כח): ״וּפֶה חָלָק יַעֲשֶׂה מִדְחֶה״ – הִמְשִׁיל פֶּה חָלָק לְדֶרֶךְ חֲלַקְלָקוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לה ה-ו): ״וּמַלְאָךְ יְיָ דּוֹחֶה, יְהִי דַּרְכָּם חֹשֶׁךְ וַחֲלַקְלַקֹּת״, כִּי יִדְחֶה הָאָדָם וְיִפּוֹל, שֶׁפֶּה חֵלֶק הוּא מָלֵא חֵטְא וְחָנֵף. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (תהלים יב ד): ״יַכְרֵת יְיָ כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת, לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדוֹלוֹת״ (שם יב ד). קִלֵּל פֶּה חָלָק בִּשְׁבִיל שֶׁמַּשְׁחִית רֵעֵהוּ, וְקִלֵּל לָשׁוֹן הַקָּשָׁה שֶׁהוּא הִפּוּךְ הֶחָלָק, וְהוּא לָשׁוֹן הָרַע.",
+                "וְיֵשׁ חֲנֵפִים שֶׁמַּחֲנִיפִים לְבַעֲלֵי זְרוֹעַ כְּדֵי שֶׁיֹּאהֲבוּ אוֹתָם, וִינַשְּׂאוּ וִיגַדְּלוּ אוֹתָם, עַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (אבות דרבי נתן כט ד): כָּל הַמַּחֲנִיף לַחֲבֵרוֹ לְשֵׁם כָּבוֹד – לְסוֹפוֹ נִפְטָר בְּקָלוֹן.",
+                "הָרְבִיעִי: הַמִּתְחַבֵּר לְרָשָׁע, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַחֲנִיף לוֹ וְאֵינוֹ מְשַׁבְּחוֹ, אֶלָּא שֶׁהוּא מְקָרְבוֹ וּמִתְחַבֵּר עִמּוֹ – יֵשׁ לוֹ עֹנֶשׁ; לֹא דַּי שֶׁאֵינוֹ מוֹכִיחוֹ אֶלָּא שֶׁמְּקָרְבוֹ, וְיֵשׁ לוֹ עֹנֶשׁ בָּזֶה. וְעוֹד מוֹסִיף עֹנֶשׁ עַל הַקְּרֵבוּת שֶׁהוּא מְקָרְבוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב כ לד): ״בְּהִתְחַבֶּרְךָ עִם אֲחַזְיָהוּ, פָּרַץ יְיָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ״.",
+                "וְהַצַּדִּיקִים מוֹאֲסִים הָרְשָׁעִים. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא קמא צב ב): לֹא לְחִנָּם הָלַךְ הַזַּרְזִיר אֵצֶל הָעוֹרֵב, אֶלָּא שֶׁהוּא מִינוֹ; וְכֵן אָדָם הַמִּתְחַבֵּר לְרֵעֵהוּ הַדּוֹמֶה לוֹ. וְאָמְרוּ (מגילה כח א): אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בְּצֶלֶם דְּמוּת אָדָם רָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ג יד): ״לוּלֵי פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲנִי נֹשֵׂא, אִם אַבִּיט אֵלֶיךָ וְאִם אֶרְאֶךָּ״. וְכָל הַמִּסְתַּכֵּל בִּדְמוּת אָדָם רָשָׁע – עֵינָיו כֵּהוֹת לְעֵת זִקְנָתוֹ, כְּיִצְחָק אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁכָּהוּ עֵינָיו מִפְּנֵי שֶׁהִסְתַּכֵּל בְּעֵשָׂו, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה מַכִּירוֹ בְּמַעֲשָׂיו.",
+                "וְיֵשׁ מִכְשׁוֹל גָּדוֹל בְּחִבּוּר הָרְשָׁעִים: הָאֶחָד מִפְּנֵי שֶׁהוּא אוֹהֵב שׂוֹנְאוֹ שֶׁל יוֹצֵר הַכֹּל, וְאֵין הָעֶבֶד הַנֶּאֱמָן לַאֲדוֹנָיו מִתְחַבֵּר לְשׂוֹנְאוֹ. הַשֵּׁנִי שֶׁלּוֹמֵד מִמַּעֲשָׂיו. הַשְּׁלִישִׁי שֶׁגַּם אֲחֵרִים יִתְחַבְּרוּ אִתּוֹ וְיַאֲמִינוּ לוֹ, וְהוּא גּוֹזֵל אוֹתָם. וְגַם הֵם יִלְמְדוּ מִמַּעֲשָׂיו, וַאֲפִלּוּ אִם לֹא יִלְמְדוּ מִמֶּנּוּ – הֵם רוֹאִים מִמֶּנּוּ דְּבָרִים שֶׁאָסוּר לָהֶם לִרְאוֹתָם. וְגַם הוּא לֹא יָשׁוּב, כִּי אִם הָיוּ מוֹכִיחִים אוֹתוֹ וְהָיוּ נִבְדָּלִים מִמֶּנּוּ – הָיָה שָׁב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה. וּמִי שֶׁמִּתְחַבֵּר לְרָשָׁע – לְסוֹף הָרָשָׁע מוֹשֵׁל עָלָיו; וְזֶהוּ רַע עַל כֻּלָּם, כִּי כֵּיוָן שֶׁהוּא מוֹשֵׁל עָלָיו – לֹא יַנִּיחֶנּוּ לַעֲשׂוֹת טוֹב. הָרְבִיעִי שֶׁזֶּה צָרִיךְ לְהַנִּיחַ מֵחֲמַת יִרְאָה לַעֲשׂוֹת כַּמָּה דְּבָרִים טוֹבִים. לָכֵן אַל יִתְחַבֵּר אָדָם אֶלָּא עִם יְרֵא שָׁמַיִם; כִּי רֵישׁ לָקִישׁ עִם מִי שֶׁהָיָה מְדַבֵּר בַּשּׁוּק – הָיוּ מַאֲמִינִים לוֹ סְחוֹרָה בְּלֹא עֵדִים (יומא ט ב), כִּי הָיוּ יוֹדְעִים בְּוַדַּאי כֵּיוָן שֶׁדִּבֵּר עִמּוֹ בַּשּׁוּק שֶׁהוּא נֶאֱמָן. הֲרֵי הַדִּבּוּר הָוֵי כְּמוֹ חֲנִיפוּת.",
+                "הַחֲמִישִׁי: אִישׁ שֶׁהוּא נֶאֱמָן בְּעֵינֵי כָל הָעָם, וְכֻלָּם שׁוֹמְעִים לוֹ, וְהוּא מַעֲמִיד קְרוֹבוֹ לִהְיוֹת פַּרְנָס אוֹ רַב, וְאוֹמֵר עָלָיו: הִנְהַגְתִּיו שֶׁהוּא חָכָם – וְאֵינוֹ כֵן. וְכֵן הָעָם סוֹמְכִים עָלָיו. וְכֵן אוֹמֵר עַל מִי שֶׁאֵינוֹ מַכִּירוֹ שֶׁהוּא נֶאֱמָן, וְהָעָם מַפְקִידִים בְּיָדוֹ פִּקְדוֹנוֹת – וּמְכַחֵשׁ. וְאָמְרוּ הַחֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין ז ב): כָּל הַמַּעֲמִיד דַּיָּן שֶׁאֵינוֹ הָגוּן – כְּאִלּוּ נוֹטֵעַ אֲשֵׁרָה בְּיִשְׂרָאֵל. וּבְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים – כְּאִלּוּ נוֹטֵעַ אֲשֵׁרָה אֵצֶל מִזְבֵּחַ, וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפְרֹעַ מִן הַמַּעֲמִיד.",
+                "הַשִּׁשִּׁי: מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת וְאֵינוֹ מוֹחֶה, וְאֵינוֹ נוֹתֵן לֵב עַל מַעֲשֵׂה הַחַטָּאִים – זֶה הַדָּבָר קָרוֹב לַחֲנִיפוּת. כִּי הֵם הַחוֹטְאִים חוֹשְׁבִים: כֵּיוָן שֶׁאֵינָם מוֹחִים בְּיָדֵינוּ וְאֵינָן מְקַנְטְרִים אוֹתָנוּ, כָּל מַעֲשֵׂינוּ הֵם טוֹבִים. וְנִצְטַוִּינוּ לְבַעֵר הָרַע מִקִּרְבֵּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג ו): ״וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ״.",
+                "וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת נד ב): מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת עַל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ, וְאֵינוֹ מוֹחֶה – נִתְפָּס עַל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ; בְּאַנְשֵׁי עִירוֹ, וְאֵינוֹ מוֹחֶה – נִתְפָּס עַל אַנְשֵׁי עִירוֹ; בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְאֵינוֹ מוֹחֶה – נִתְפָּס עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו לד): ״וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו״; וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אִישׁ בַּעֲווֹן אָחִיו. וְאָמְרִינַן (סנהדרין כז ב): מְלַמֵּד שֶׁכֻּלָּן עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה.",
+                "הַשְּׁבִיעִי: הָרוֹאֶה אֶת אַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ עַם קְשֵׁי עֹרֶף, וְאוֹמֵר בְּלִבּוֹ: אוּלַי לֹא יַקְשִׁיבוּ אִם אוֹכִיחֵם, וְעַל כֵּן הוּא מוֹנֵעַ מִלְּהוֹכִיחָם. גַּם זֹאת חֵטְא, וַעֲווֹנוֹ יִשָּׂא, כִּי לֹא נִסָּה לְהַזְהִיר וּלְהוֹכִיחַ אוּלַי יָשׁוּבוּ, וְעַל זֶה נֶעֶנְשׁוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים בַּחֻרְבָּן הָרִאשׁוֹן.",
+                "אֲבָל אִם הַדָּבָר גָּלוּי וְיָדוּעַ לַכֹּל, וְנִבְחַן וְנֶחְקַר כִּי הַחוֹטֵא שׂוֹנֵא מוֹסֵר, וְלֹא יִשְׁמַע לְמוֹכִיחָיו, עַל זֶה נֶאֱמַר (משלי ט ח): ״אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ״.",
+                "וְאָמְרוּ: כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לוֹמַר דָּבָר הַנִּשְׁמָע, כָּךְ מִצְוָה שֶׁלֹּא לוֹמַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע (יבמות סה ב). וְאָמְרוּ: מוּטָב שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹגְגִין, וְאַל יִהְיוּ מְזִידִין (שבת קמח ב).",
+                "הַשְּׁמִינִי: הַשּׁוֹמֵעַ מִדִּבְרֵי לָשׁוֹן הָרַע אוֹ נְבָלָה, אוֹ יוֹשֵׁב בְּסוֹד מְשַׂחֲקִים וּבוֹזֵי תּוֹרָה וּמִצְווֹת, וְיוֹדֵעַ שֶׁהֵם קְשֵׁי עֹרֶף וְלֹא יְקַבְּלוּ תּוֹכָחָה, עַל כֵּן הוּא שׁוֹתֵק. גַּם זֶה יֵעָנֵשׁ, כִּי הָיָה לוֹ לַעֲנֹשׁ אוֹתָם, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ כִּי הוּא כְּמוֹתָם שֶׁהוּא מוֹדֶה בְּדִבְרֵיהֶם; כִּי הוּא חַיָּב לִגְעֹר בָּהֶם לָתֵת גְּדֻלָּה לַתּוֹרָה וְלַמִּצְווֹת, וּלְקַנֵּא לִכְבוֹד הַצַּדִּיק שֶׁהִרְשִׁיעוּ. וְזֶה הוּא נֶעֱנָשׁ כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ דִּבְרֵיהֶם הָרָעִים תָּמִיד, וְהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲנוֹתָם תָּמִיד. וְדָבָר זֶה מְפֹרָשׁ בְּדִבְרֵי שְׁלֹמֹה עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כד א-ב): ״אַל תְּקַנֵּא בְּאַנְשֵׁי רָעָה, וְאַל תִּתְאָו לִהְיוֹת אִתָּם. כִּי שֹׁד יֶהְגֶּה לִבָּם, וְעָמָל שִׂפְתֵיהֶם תְּדַבֵּרְנָה״. רוֹצֶה לוֹמַר: שֶׁתִּשָּׂא חַטָּאתָם, כִּי תִּשְׁמַע דִּבְרֵיהֶם תָּמִיד וְתִהְיֶה כְּמַחֲרִישׁ.",
+                "הַתְּשִׁיעִי: הַמְכַבֵּד הָרְשָׁעִים מֵחֲמַת דֶּרֶךְ שָׁלוֹם. אָמְנָם לֹא יְדַבֵּר טוֹב בָּרָשָׁע, וְלֹא יִתְנַהֵג בִּכְבוֹדוֹ עַל דֶּרֶךְ שֶׁיַּחְשְׁבוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁהוּא נִכְבָּד בְּעֵינָיו לַחֲלֹק לוֹ כָּבוֹד, אֶלָּא כְּדֶרֶךְ בְּנֵי אָדָם הַמְּכַבְּדִים הָעֲשִׁירִים בַּעֲבוּר כִּי צָלְחָה דַּרְכָּם, וְלֹא מִפְּנֵי חִין עֶרְכָּם. וְאַף בָּזֶה יֵשׁ חֵטְא וְאַשְׁמָה, כִּי לֹא הֻתַּר לְכַבֵּד הָרְשָׁעִים אֶלָּא מֵחֲמַת מוֹרָא, שֶׁיָּרֵא שֶׁיַּזִּיק לוֹ הָרָשָׁע וְיִגְרֹם לוֹ הֶפְסֵד בִּזְמַן שֶׁיַּד הָרְשָׁעִים תַּקִּיפָה – עַל כֵּן הֻתַּר לְכַבְּדוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּכַבְּדִים בְּנֵי אָדָם בַּעֲלֵי זְרוֹעַ. אַךְ לֹא יְשַׁבְּחֶנּוּ וְלֹא יְדַבֵּר עָלָיו טוֹב בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה מא ב): מֻתָּר לְהַחֲנִיף אֶת הָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁאֵין מַחֲנִיפִים לָהֶם. מִנַּיִן? מִמָּרְדְּכַי, שֶׁאָמְרוּ לוֹ ״תַּחֲנִיף לְהָמָן״, וְהוּא הֵשִׁיב לָהֶם: ״לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם״ (דברים כג ז). וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ, שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַחֲנִיפִים לָהֶם מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם?! אֲפִלּוּ הָכֵי לֹא רָצָה לְהַחֲנִיף לְרָשָׁע כָּזֶה.",
+                "וְיַחֲנִיף אָדָם לְאִשְׁתּוֹ, מִשּׁוּם שְׁלוֹם בַּיִת. וְכֵן לְבַעַל חוֹבוֹ, שֶׁלֹּא יִלְחָצֶנּוּ. לְרַבּוֹ, שֶׁיְּלַמְּדֶנּוּ תּוֹרָה. וּמִצְוָה גְּדוֹלָה לְהַחֲנִיף לְתַלְמִידָיו וְלַחֲבֵרָיו, כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ וְשֶׁיִּשְׁמְעוּ לִדְבָרָיו, לְקַבֵּל תּוֹכַחְתּוֹ לְקַיֵּם הַמִּצְווֹת. וְכֵן כָּל אָדָם שֶׁהוּא סָבוּר שֶׁיִּמְשְׁכֶנּוּ אֵלָיו, שֶׁיִּשְׁמַע לוֹ לְקַיֵּם הַמִּצְווֹת, וְאִם יָבוֹא עָלָיו בְּכַעַס לֹא יִשְׁמַע לוֹ אֶלָּא בַּחֲנִיפוּת יְקַבֵּל תּוֹכַחְתּוֹ – מִצְוָה גְּדוֹלָה לְהַחֲנִיף לוֹ כְּדֵי לְהוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל. כִּי יֵשׁ אָדָם שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל תּוֹכָחָה בִּגְעָרָה אֶלָּא בְּנַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ט יז): ״דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים״. וְיֵשׁ שֶׁצָּרִיךְ גְּעָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יז י): ״תֵּחַת גְּעָרָה בְּמֵבִין״. וְיֵשׁ בְּמַלְקוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יט כט): ״וּמַהֲלֻמוֹת לְגֵו כְּסִילִים״. וְיֵשׁ אֲפִלּוּ בְּהַכָּאוֹת לֹא יוֹעִיל, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יד י): ״מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה״ (שם יז, י). אִם כֵּן מָה נַעֲשֶׂה לוֹ? אֵין לוֹ תַּקָּנָה אֶלָּא תְּגָרְשֵׁהוּ.",
+                "וְיֵשׁ חֲנִיפוּת רָעָה מְאוֹד: כְּגוֹן אָדָם הַמַּחֲנִיף לַחֲבֵרוֹ, וּמְדַבֵּר עִמּוֹ דְּבָרִים מְתוּקִים כְּדֵי שֶׁיִּסְמֹךְ עָלָיו וְיַאֲמִין לוֹ. וְאַחַר שֶׁיַּאֲמִין לוֹ וְיִסְמֹךְ עָלָיו – הוֹלֵךְ עִמּוֹ בְּרַמָּאוּת. וְזֶה כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי א יז-יח): ״כִּי חִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת, בְּעֵינֵי כָּל בַּעַל כָּנָף. וְהֵם לְדָמָם יֶאֱרֹבוּ, יִצְפְּנוּ לְנַפְשׁוֹתָם״. פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק: הַצָּדִים עוֹפוֹת זוֹרְקִים חִטִּים, וּבָאִים עוֹפוֹת לֶאֱכֹל הַחִטִּים עַל הָרָשֶׁת, וְאָז יִהְיוּ נִצּוֹדִים – וְלָזֶה דּוֹמֶה הֶחָנֵף הַזֶּה. וְאָסְרוּ הַחֲכָמִים לְהַחֲנִיף, וְאָמְרוּ (חולין צד א) שֶׁלֹּא יִשְׁלַח אָדָם דּוֹרוֹן לַחֲבֵרוֹ, וְיוֹדֵעַ שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל. וְכֵן אִם רוֹצֶה לִפְתֹּחַ חָבִית יַיִן לִמְכֹּר, וּבָא חֲבֵרוֹ לִקְנוֹת יַיִן, לֹא יֹאמַר לוֹ: אֲנִי רוֹצֶה לִפְתֹּחַ חָבִית עֲבוּרְךָ. וְכָל זֶה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה נִקְרָא ״גּוֹנֵב דַּעַת״. וְזֶה אָסְרוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְהַחֲנִיף וְלִגְנוֹב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת [וַאֲפִלּוּ דַּעְתּוֹ שֶׁל גּוֹי] (שם).",
+                "אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא: מִיּוֹם שֶׁגָּבְרָה אֶגְרוֹפָהּ שֶׁל חֲנֻפָּה, נִתְעַוְּתוּ הַדִּינִים וְנִתְקַלְקְלוּ הַמַּעֲשִׂים, וְאֵין אָדָם יָכוֹל לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ ״מַעֲשַׂי גְּדוֹלִים מִמַּעֲשֶׂיךָ״. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲנֻפָּה מֵבִיא חֲרוֹן אַף לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לו יג): ״וְחַנְפֵי לֵב יָשִׂימוּ אָף״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵין תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (שם): ״לֹא יְשַׁוְּעוּ כִּי אֲסָרָם״. וַאֲפִלּוּ עֻבָּרִים שֶׁבִּמְעֵי אִמָּן מְקַלְּלִים אוֹתוֹ, וְהוּא נוֹפֵל בְּגֵיהִנָּם. וְכָל הַמַּחֲנִיף לָרָשָׁע – נוֹפֵל בְּיָדוֹ. וְאִם אֵינוֹ נוֹפֵל בְּיָדוֹ – נוֹפֵל בְּיַד בְּנוֹ. וְאִם אֵינוֹ נוֹפֵל בְּיַד בְּנוֹ – נוֹפֵל בְּיַד בֶּן בְּנוֹ (סוטה מא ב). כָּל עֵדָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲנֻפָּה מְאוּסָה כַּנִּדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב טו לד): ״כִּי עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד״. וּלְבַסּוֹף גּוֹלָה (סוטה מב א).",
+                "לָכֵן יִתְרַחֵק אָדָם מִן הַחֲנֻפָּה. וְלֹא יַחֲנִיף לְאָדָם לְהַחֲזִיקוֹ בְּרִשְׁעוֹ, גַּם אִם יֵשׁ לוֹ לְקַבֵּל טוֹבוֹת הַרְבֵּה מִמֶּנּוּ. לֹא יַחֲנִיף לִקְרוֹבוֹ וְלֹא לְבָנָיו בִּזְמַן שֶׁאֵינָם הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ טוֹבָה, כִּי כַּמָּה בְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים בְּרִשְׁעָם מֵחֲמַת שֶׁרוֹאִים שֶׁאֵין לָהֶם בּוּשָׁה עֲבוּר דַּרְכֵיהֶם הַמְכֹעָרִים, וַעֲבוּר שֶׁרוֹאִים שֶׁמַּחֲנִיפִים לָהֶם. וְאֵין דָּבָר בָּעוֹלָם הַנּוֹעֵל פִּתְחֵי הַתְּשׁוּבָה כְּמוֹ הַחֲנִיפוּת.",
+                "מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד כָּשֵׁר שֶׁהָיָה לוֹ בַּת לְהַשִּׂיא. וְהָיוּ בְּצִדּוֹ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם אֲשֶׁר כָּל אֶחָד חָפַץ לִשָּׂא בִּתּוֹ. וְהָלַךְ הָאָדָם הַכָּשֵׁר, וּבִקֵּשׁ מֵאָדָם אֶחָד לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ מְרִיבָה, וְלָקַח לְבַסּוֹף אוֹתָם שְׁנַיִם לָדוּן בֵּינֵיהֶם, וְעָשׂוּ כָּךְ. אֶחָד מֵהֶם הָיָה מַחֲנִיף לְאוֹתוֹ אָדָם כָּשֵׁר כְּדֵי שֶׁיַּשִּׂיאוֹ בִּתּוֹ, וְהָיָה מְזַכֶּה אוֹתוֹ בְּכָל דְּבָרָיו. וְאוֹתוֹ אַחֵר אָמַר: אֵין הַדִּין עִמְּךָ אֶלָּא עִם חֲבֵרְךָ. וְאָז נָתַן בִּתּוֹ לְאוֹתוֹ שֶׁהָיָה מְחַיֵּב אוֹתוֹ, כִּי אָמַר: וַדַּאי הוּא אָדָם טוֹב, שֶׁלֹּא הֶחֱנִיף וְלֹא נָשָׂא לִי פָּנִים (ספר חסידים תתשמב).",
+                "לָכֵן מִי שֶׁהוּא פַּרְנָס, אוֹ דַּיָּן, אוֹ גַּבַּאי צְדָקָה – צָרִיךְ שֶׁלֹּא יְהֵא חָנֵף. כִּי אִם יַחֲנִיף הַפַּרְנָס לְשׁוּם אָדָם, וְלֹא יוֹכִיחֵהוּ לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב וְלָסוּר מִן הָרַע – אָז יִהְיוּ כָּל הַקָּהָל מְקֻלְקָלִים. כִּי כָּל אֶחָד יֹאמַר: ״הַפַּרְנָס מַחֲנִיף לִפְלוֹנִי״, וְלֹא יְקַבֵּל תּוֹכַחְתּוֹ. וְכֵן דִּין הַמַּחֲנִיף לְאֶחָד מִבַּעֲלֵי דִּינִים – אָז יִסְתַּתְּמוּ דִּבְרֵי הַשֵּׁנִי, וְלֹא יֵדַע לִטְעוֹן כַּאֲשֶׁר רָאוּי לוֹ; נִמְצָא שֶׁלֹּא יֵצֵא הַדִּין לַאֲמִתּוֹ. וְכֵן גַּבָּאֵי צְדָקָה הַמַּחְנִיפִים, וְיִתְּנוּ צְדָקָה לָזֶה הַמַּחֲנִיף לָהֶם, אוֹ שֶׁהֵם מַחֲנִיפִים לוֹ וְיִתְּנוּ לוֹ אַף אִם אֵינוֹ רָאוּי לְכָךְ. לָכֵן צָרִיךְ הַצַּדִּיק לְהִתְרַחֵק מְאוֹד מִן הַחֲנִיפוּת, שֶׁלֹּא יַחֲנִיף וְלֹא יְקַבֵּל הַחֲנִיפוּת מֵאֲחֵרִים. וְיִזָּהֵר מְאוֹד כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן בָּהֶם לְהַחֲנִיף לַאֲחֵרִים, אֶלָּא לְשֵׁם שָׁמַיִם בִּלְבַד.",
+                "וְהַגָּרוּעַ שֶׁבְּכָל הַחֲנִיפוּת: הַמַּחֲנִיף לַחֲבֵרוֹ כְּדֵי לְהַחֲטִיאוֹ. כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַחֲלֹקֶת עִם בְּנֵי אָדָם וְאֵין הַדִּין עִמּוֹ, וְהוּא מַחֲנִיף לִבְנֵי אָדָם לְסַיֵּעַ לוֹ וּלְחַזֵּק טָעוּתוֹ. אוֹ מִי שֶׁהוּא רוֹדֵף אַחַר עֲבֵרוֹת כְּגוֹן זְנוּת וּשְׁאָר רָעוֹת, וְהוּא מַחֲנִיף לַחֲבֵרוֹ כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּמוֹהוּ. לָכֵן יָרָבְעָם בֶּן נְבָט זָכָה לִמְלוּכָה, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא הֶחֱנִיף לִשְׁלֹמֹה, וְהוֹכִיחוּ עַל עִנְיָן בִּנְיַן מִלּוֹא (סנהדרין קא ב).",
+                "הָרוֹצֶה לִנָּצֵל מִן הַחֲנִיפוּת יִזָּהֵר לְהַרְחִיק עַצְמוֹ מִן הַכָּבוֹד, כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לְהִתְכַּבֵּד לֹא יִצְטָרֵךְ לְהַחֲנִיף. גַּם צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יֵהָנֶה מֵאֲחֵרִים, כִּי רֹב הַמַּחֲנִיפִים מַחֲנִיפִים לִבְנֵי אָדָם שֶׁסְּבוּרִים שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם הֲנָאָה מֵהֶם. לָכֵן מִי שֶׁמִּתְרַחֵק מֵאֵלּוּ שְׁנֵי דְּבָרִים, הֲנָאָה וְכָבוֹד – נִצּוֹל מִכַּמָּה עֲבֵרוֹת. כִּי כַּמָּה בְּנֵי אָדָם עוֹשִׂים מַעֲשִׂים טוֹבִים כְּדֵי שֶׁיְּקַבְּלוּ כָּבוֹד מִבְּנֵי אָדָם, וְזֶה הָעִנְיָן מְקַלְקֵל כָּל עֲבוֹדַת הָאָדָם; כִּי כַּמָּה בְּנֵי אָדָם עוֹשִׂים מַעֲשִׂים טוֹבִים וּמִתְפַּלְּלִים, וְיֵשׁ לָהֶם קוֹל עָרֵב, וְהוּא מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה: ״כַּמָּה קוֹלִי עָרֵב הוּא, וּבְנֵי אָדָם נֶהֱנִים מִמֶּנִּי שֶׁשּׁוֹמְעִים אוֹתִי״. וְכֵן דַּרְכּוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרַע: עוֹשֶׂה כֵּן לְכָל הַמִּצְווֹת לְהַפִּיל הָאָדָם בְּרִשְׁתּוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיוּ מַעֲשָׂיו לְשֵׁם שָׁמַיִם. וְכֵן לְעִנְיַן הַהֲנָאָה: מִי שֶׁנֶּהֱנֶה מֵחֲבֵרוֹ, אֲפִלּוּ אִם יִרְאֵהוּ שֶׁעוֹבֵר כָּל עֲבֵרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם – לֹא יְהֵא רַשַּׁאי לְהוֹכִיחוֹ, כִּי יָרֵא שֶׁלֹּא יְהַנֵּהוּ עוֹד. וְעִנְיָן הַהוּא תַּקָּלַת חַכְמֵי הַדּוֹר הַזֶּה, שֶׁהֵם רוֹדְפִים לֵהָנוֹת מִן הָעָם – עַל כֵּן יַחֲנִיפוּ לָהֶם כְּדֵי שֶׁיְּחַזְּקוּ אוֹתָם בְּחָזְקָה גְּדוֹלָה. וְלֹא דַּי שֶׁאֵינָם מוֹכִיחִים אוֹתָם עַל עִנְיָנָם, אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁהֵם מַחֲנִיפִים לָהֶם – הֵם עַצְמָם אוֹחֲזִים מַעֲשֵׂיהֶם וְנִמְשָׁכִים אַחֲרֵיהֶם.",
+                "דֶּרֶךְ בְּרִיָּתוֹ שֶׁל אָדָם לִהְיוֹת נִמְשָׁךְ בְּדַעְתּוֹ וּבְמַעֲשָׂיו אַחַר רֵעָיו וַחֲבֵרָיו, וְנוֹהֵג כְּמִנְהַג אַנְשֵׁי מְדִינָתוֹ – אֵיךְ שֶׁהֵם עוֹשִׂים יַעֲשֶׂה גַּם הוּא. לְפִיכָךְ יֵשׁ לָאָדָם לְהִתְחַבֵּר לַצַּדִּיקִים, וְלֵשֵׁב אֵצֶל חֲכָמִים תָּמִיד, כְּדֵי שֶׁיִּלְמַד מִמַּעֲשֵׂיהֶם; וְיִתְרַחֵק מִן הָרְשָׁעִים הַהוֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמַד מִמַּעֲשֵׂיהֶם. וְהוּא שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי יג כ): ״הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם, וְרֹעֶה כְּסִילִים יֵרוֹעַ״. וְאוֹמֵר (תהלים א א): ״אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים...״.",
+                "וְכֵן אִם הָיָה בִּמְדִינָה שֶׁמִּנְהֲגוֹתֶיהָ רָעִים, וְאֵין אַנְשֵׁי הַמְּדִינָה הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה – יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֲנָשֶׁיהָ צַדִּיקִים, וְנוֹהֲגִים בִּדְרָכִים טוֹבִים. וְאִם הָיוּ כָּל הַמְּדִינוֹת שֶׁהוּא יוֹדְעָם וְשׁוֹמֵעַ שְׁמוּעָתָן נוֹהֲגִים בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹבָה, אִם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ לִמְדִינָה שֶׁמִּנְהֲגוֹתֶיהָ טוֹבִים, מִפְּנֵי הַגְּיָסוֹת אוֹ מִפְּנֵי הַחֹלִי – יֵשֵׁב לְבַדּוֹ יְחִידִי, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג כח): ״יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם, כִּי נָטַל עָלָיו״. וְאִם הָיוּ רָעִים וְחַטָּאִים, שֶׁאֵין מַנִּיחִים אוֹתוֹ לֵישֵׁב בַּמְּדִינָה אֶלָּא אִם כֵּן נִתְעָרֵב עִמָּהֶם וְנוֹהֵג בְּמִנְהָגָם הָרַע – יֵצֵא לַמְּעָרוֹת וְלַחֲוָחִים וְלַמִּדְבָּרוֹת, וְאַל יַנְהִיג עַצְמוֹ בְּדֶרֶךְ חַטָּאִים, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ט א): ״מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים״ (רמב״ם הלכות דעות ו א)."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הָעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה – שַׁעַר לָשׁוֹן הָרַע </b></big>",
+                "לָשׁוֹן הָרַע מַהוּ? הַמְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאוֹמֵר אֱמֶת. אֲבָל הָאוֹמֵר שֶׁקֶר נִקְרָא ״מוֹצִיא שֵׁם רַע״. בַּעַל לָשׁוֹן הָרָע זֶה שֶׁיּוֹשֵׁב וְאוֹמֵר: ״כָּךְ וְכָךְ עָשָׂה פְּלוֹנִי, כָּךְ וְכָךְ הָיוּ אֲבוֹתָיו, כָּךְ וְכָךְ שָׁמַעְתִּי עָלָיו״, וְאוֹמֵר דְּבָרִים שֶׁל גְּנַאי. עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (תהלים יב ד): ״יַכְרֵת יְיָ כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת, לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדוֹלוֹת״.",
+                "וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כָּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע כְּאִלּוּ כָּפַר בָּעִקָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יב ה): ״אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר, שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ, מִי אָדוֹן לָנוּ״. וּלְכָךְ לָשׁוֹן הָרַע הוּא חֵטְא, כִּי הוּא עוֹשֶׂה רָעָה גְּדוֹלָה לַחֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא מַבְאִישׁ רֵיחוֹ בְּעֵינֵי הָעָם וּשְׁאָר הֶפְסֵדוֹת, וְאֵין רֶוַח לְבַעַל הַלָּשׁוֹן. וּבְוַדַּאי הָרָגִיל בְּלָשׁוֹן הָרַע פּוֹרֵק עֹל שָׁמַיִם מֵעָלָיו, כִּי הוּא חוֹטֵא בְּלִי הֲנָאָה. וְהוּא רַע יוֹתֵר מִגַּנָּב וְנוֹאֵף, שֶׁהֵם רוֹדְפִים אַחַר הֲנָאָתָם, וְאֵין פְּרִיקַת עֹל כְּמוֹ לָשׁוֹן הָרַע (שוחר טוב קכ). וְעוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁשְּׁקוּלָה לָשׁוֹן הָרַע כְּנֶגֶד עֲבוֹדָה זָרָה, וְגִלּוּי עֲרָיוֹת, וּשְׁפִיכַת דָּמִים. וְדָבָר זֶה תֵּמַהּ מְאוֹד, שֶׁשְּׁקוּלָה לָשׁוֹן הָרַע כְּנֶגֶד אֵלּוּ הָעֲבֵרוֹת, וְעַל כָּל אַחַת מֵהֶן יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר (סנהדרין עד א). וְאָמְרוּ: חֲמוּרָה עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ (חולין ה א). וְאָמְרוּ עוֹד (חולין ד ב): מוּמָר לַעֲבוֹדָה זָרָה – מוּמָר לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ.",
+                "וְיֵשׁ לִתֵּן טַעַם בַּדָּבָר: כִּי בַּעַל הַלָּשׁוֹן שׁוֹנֶה בְּאִוַּלְתּוֹ עֶשֶׂר פְּעָמִים וְיוֹתֵר, בְּכָל יוֹם מַכְלִים וּמְבַיֵּשׁ בְּנֵי אָדָם, מִלְּבַד מָה שֶׁמַּזִּיק לְמִי שֶׁאוֹמֵר עָלָיו. וַאֲפִילּוּ עֲבֵרָה קַלָּה, כְּשֶׁאָדָם עוֹבֵר עָלֶיהָ כַּמָּה פְּעָמִים – הִיא נַעֲשֵׂית גְּדוֹלָה. כִּי אֲפִלּוּ שֵׂעָר אֶחָד, שֶׁהוּא רַךְ וְחַלָּשׁ מְאוֹד, כְּשֶׁתְּקַבֵּץ הַרְבֵּה שְׂעָרוֹת יַחַד – תַּעֲשֶׂה מֵהֶם חֶבֶל חָזָק. וּמָה שֶׁאָמְרוּ שֶׁשְּׁקוּלָה לָשׁוֹן הָרַע נֶגֶד אוֹתָן שָׁלוֹשׁ עֲבֵרוֹת, הַפֵּרוּשׁ: שֶׁעוֹבֵר עַל אוֹתָן שָׁלוֹשׁ עֲבֵרוֹת פַּעַם אַחַת מֵחֲמַת רֹב הַיֵּצֶר, וְלֹא כְּנֶגֶד הַמְּשֻׁמָּד הַיֹּצֵא מִן הַכְּלָל לַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בְּכָל עֵת. וְעוֹד בַּעַל לָשׁוֹן הָרַע קָשֶׁה לוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה: כֵּיוָן שֶׁהוּא רָגִיל בְּכָךְ וְלִמֵּד לְשׁוֹנוֹ לְדָבָר רַע. וְעוֹד הַחֵטְא קַל בְּעֵינָיו, כִּי אָמַר: ״לֹא עָשִׂיתִי רַק דִּבּוּר בְּעָלְמָא!״ וְאֵינוֹ נוֹתֵן לֵב לָשׁוּב לְרֹב הַנֶּזֶק שֶׁיַּעֲשֶׂה. וַאֲפִלּוּ אִם יָשׁוּב אֵין תְּשׁוּבָתוֹ שְׁלֵמָה, כִּי אֵינוֹ מַכִּיר גֹּדֶל הַחֵטְא אֲשֶׁר עָשָׂה. וְהוּא צָרִיךְ מְחִילָה מֵאוֹתָן שֶׁדִּבֵּר עֲלֵיהֶם, וְהוּא אֵינוֹ זוֹכֵר מִי הֵם כֻּלָּם. וְעוֹד יֵשׁ שֶׁדִּבֵּר עָלָיו וְעָשָׂה לוֹ רָעָה, וְהִזִּיק לוֹ לְאוֹתוֹ אָדָם, וְשָׁכַח מָה דִּבֵּר עָלָיו, כִּי לָשׁוֹן הָרַע מְכֻסֶּה וּמַכֶּה בַּסֵּתֶר, הוּא בְּכָאן וּמַכֶּה אֶחָד בִּלְשׁוֹנוֹ שֶׁרָחוֹק מִמֶּנּוּ (ערכין טו ב), וְזֶה הַחוֹטֵא מִתְבַּיֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְהוֹדִיעַ שֶׁגְּמָלוֹ רָעָה. וּפְעָמִים יְדַבֵּר עַל פְּגַם מִשְׁפָּחָה, וְיַזִּיק לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אַחֲרָיו; וְאֵין לוֹ מְחִילָה לָזֶה, כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי בבא קמא ח ז): הַמְדַבֵּר בִּפְגַם מִשְׁפָּחָה – אֵין לוֹ מְחִילָה עוֹלָמִית.",
+                "וְעוֹד: מִי שֶׁהוּא רָגִיל בְּלָשׁוֹן הָרַע פְּעָמִים יְדַבֵּר דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה, דִּכְתִיב (תהלים עג ט): ״שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם, וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ״. וְאֵין בְּכָל עֲבֵרוֹת שֶׁיֵּשׁ עֹנֶשׁ עֲלֵיהֶם כְּמוֹ מִי שֶׁמֵּטִיחַ דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה, כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין טו א): עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ אֲבוֹתֵינוּ, וּבְכֻלָּם לֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּינָם אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד כח): ״אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי – כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם״; וְאוֹמֵר (דברים א לד): ״וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם, וַיִּקְצֹף וַיִּשָּׁבַע״. וְאֵין הַתּוֹרָה מְגִנָּה עַל בַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרַע: דּוֹאֵג הָאֲדוֹמִי, כֵּיוָן שֶׁסִּפֵּר לָשׁוֹן הָרַע – לֹא עָמְדָה לוֹ חָכְמָתוֹ, וְלֹא הֵגֵנָּה עָלָיו תּוֹרָתוֹ (סוטה כא א).",
+                "וּמָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה שם): עֲבֵרָה מְכַבָּה מִצְוָה, וְאֵין עֲבֵרָה מְכַבָּה תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר״ (משלי ו כג) – עַל הָעוֹבֵר דֶּרֶךְ מִקְרֶה אָמְרוּ, וְלֹא עַל הַפּוֹרֵק עַל אַזְהָרַת עֲבֵרָה. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שוחר טוב לט א): כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אֲהוּבָה בְּקוֹלָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ב יד): ״הַשְׁמִיעֵנִי אֶת קוֹלֵךְ, כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב״; וּשְׂנוּאָה בְּקוֹלָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו יב ח): ״נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ – עַל כֵּן שְׂנֵאתִיהָ״. אֱמֹר מֵעַתָּה (משלי יח כא): ״מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן, וְאוֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ״; פֵּרוּשׁ ״אוֹהֵב הַלָּשׁוֹן״ – אָדָם הֶחָפֵץ לְדַבֵּר תָּמִיד, עֵצָה הֲגוּנָה וּנְכוֹנָה אֶצְלוֹ שֶׁיֹּאכַל פִּרְיָהּ, פֵּרוּשׁ: שֶׁלֹּא יְדַבֵּר דְּבָרִים בְּטֵלִים. רַק יְדַבֵּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה וַהֲבָאַת שָׁלוֹם, וּלְלַמֵּד לָרַבִּים לַעֲשׂוֹת טוֹבָה, וּלְהוֹרוֹת לָהֶם הַטּוֹב וּלְהַרְחִיקָם מִן הָרַע, וְלִקְנוֹת הָאֱמֶת. כִּי אֵין קֵץ לַמִּצְווֹת שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת בַּלָּשׁוֹן, וְזֶהוּ: ״מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן״.",
+                "כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרַע נֶחֱלֶקֶת לְשִׁשָּׁה חֲלָקִים: הָאֶחָד: מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר רַע עַל בְּנֵי אָדָם, שֶׁכֵּן עָשׂוּ לוֹ. וְלִפְעָמִים יֹאמַר דֹּפִי עַל אָדָם כָּשֵׁר וְנָקִי – אָז הוּא מְשַׁקֵּר וְגַם מְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע. וְהֻזְהַרְנוּ מִן הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרַע. וְדַע: כַּאֲשֶׁר יוֹדֶה הַשּׁוֹמֵעַ עַל לָשׁוֹן הָרַע – אָז הוּא כְּמוֹ מְסַפֵּר, כִּי כָּל הַשּׁוֹמְעִים שֶׁהוּא מוֹדֶה יֹאמְרוּ: כֵּיוָן שֶׁהוּא מוֹדֶה, אִם כֵּן אֱמֶת הוּא הַדָּבָר. וַאֲפִלּוּ אִם לֹא יוֹדֶה אֶלָּא שׁוֹמֵעַ וּמַרְאֶה עַצְמוֹ כְּמַקְשִׁיב אֶל הַדְּבָרִים וּמַאֲמִין בִּדְבָרִים בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם – בָּזֶה יַאֲמִינוּ גַּם אֲחֵרִים. וְהוּא מְסַיֵּעַ לַמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע, כִּי אִם הָיָה גּוֹעֵר בַּמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע – הָיָה מוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִלְּסַפֵּר לוֹ יוֹתֵר. אֲבָל עַתָּה שֶׁהוּא מַקְשִׁיב וּמַרְאֶה לוֹ פָּנִים – אָז גּוֹרֵם לוֹ לְדַבֵּר יוֹתֵר. וְהִזְהִירָנוּ בְּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה (שמות כג א): ״לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא״ – שֶׁלֹּא נַאֲמִין סִפּוּר לָשׁוֹן הָרַע בִּלְבָבֵנוּ, לְהַחֲזִיק בְּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ שֶׁהַדְּבָרִים אֱמֶת, וּלְהַבְזוֹת בְּעֵינֵינוּ אֶת מִי שֶׁנֶּאֶמְרוּ עָלָיו.",
+                "הַשֵּׁנִי: כְּשֶׁאָמַר לָשׁוֹן הָרַע שֶׁהוּא אֱמֶת, אִם יִזְכֹּר לוֹ בֵּינוֹ וּבֵינוֹ מַעֲשֵׂה אֲבוֹתָיו הָרָעִים, עוֹבֵר עַל מָה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (ויקרא כה יד): ״לֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ״ – בְּאוֹנָאַת דְּבָרִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר (בבא מציעא נח ב).",
+                "הַשְּׁלִישִׁי: אִם יַכְלִים אוֹתוֹ בִּפְנֵי אֲחֵרִים עַל מַעֲשֵׂה אֲבוֹתָיו, עַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ג יא): כָּל הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים – אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.",
+                "הָרְבִיעִי: אִם הוּא מוֹדִיעַ תּוֹעֲבוֹת אֲבוֹתָיו בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, לְבַיְּשׁוֹ בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם, עַל זֶה אָמְרוּ: כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע – אֵין מְקַבְּלִים פְּנֵי הַשְּׁכִינָה (סוטה מב א).",
+                "הַחֲמִישִׁי: אִם הוּא בַּעַל תְּשׁוּבָה וּמְסַפֵּר עָלָיו עֲווֹנוֹת רִאשׁוֹנִים, בָּזֶה יֵשׁ לוֹ עֹנֶשׁ גָּדוֹל (בבא מציעא נח ב), כִּי הַשָּׁב מֵעֲוֹנֹתָיו – עֲווֹנוֹת שֶׁלּוֹ נַעֲשִׂים כִּזְכוּיוֹת (ירושלמי פאה א א), וְזֶה מְבַיְּשׁוֹ בַּעֲבֵרוֹת שֶׁהֵם זְכוּיוֹת. וְעוֹד: הוּא נוֹתֵן מִכְשׁוֹל לְפָנָיו, כִּי מְחַשֵּׁב בְּלִבּוֹ: כְּמוֹ שֶׁמְּבַיְּשֵׁנִי, גַּם אֲנִי אֲבַיְּשֶׁנּוּ, וְיִכָּנֵס עִמּוֹ בְּמַחֲלֹקֶת, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִתְקַלְקֵל בִּתְשׁוּבָתוֹ וְיַחֲזֹר לָעִנְיָן הָרִאשׁוֹן. וְעוֹד: אֲחֵרִים הַשּׁוֹמְעִים הַבֹּשֶׁת שֶׁל זֶה יִמָּנְעוּ וְלֹא יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה, נִמְצָא שֶׁזֶּה נוֹעֵל דַּלְתֵי הַתְּשׁוּבָה. וְדַע: שֶׁאִם יִרְאֶה אִישׁ שֶׁחֲבֵרוֹ עָבַר עַל דְּבַר תּוֹרָה בַּסֵּתֶר, וְהוּא גִּלָּה לָרַבִּים – יֵשׁ לוֹ חֵטְא בָּזֶה, כִּי אוּלַי הַחוֹטֵא שָׁב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה. וְלֹא הָיָה לוֹ לְגַלּוֹת אֶלָּא לְחָכָם צָנוּעַ, שֶׁלֹּא יְבַיְּשֶׁנּוּ, רַק הַרְחֵק יַרְחִיק מֵחֶבְרָתוֹ עַד שֶׁיִּוָּדַע כִּי שָׁב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה. וְאִם הַחוֹטֵא תַּלְמִיד חָכָם אִישׁ יְרֵא חֵטְא, רָאוּי לַחֲשֹׁב עָלָיו בְּבֵרוּר שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה, וְאִם תְּקָפוֹ יִצְרוֹ פַּעַם אַחַת – נִתְחָרֵט אַחַר כֵּן.",
+                "הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע נֶעֱנָשׁ מִן הַנֶּזֶק שֶׁהִזִּיק לַחֲבֵרוֹ, וְעוֹד יֵשׁ עֹנֶשׁ שֶׁשָּׂמֵחַ בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ. וּכְתִיב (ויקרא יט יח): ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״. וּכְמוֹ שֶׁאוֹהֵב בִּכְבוֹד עַצְמוֹ – כֵּן יֹאהַב בִּכְבוֹד חֲבֵרוֹ. וּכְתִיב (משלי יז ה): ״שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה״.",
+                "יֵשׁ צַד שֶׁיִּהְיֶה עָווֹן גָּדוֹל עַל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע שֶׁהוּא אֱמֶת, יוֹתֵר מִן הַמְסַפֵּר עַל דֶּרֶךְ שֶׁהוּא שֶׁקֶר: כִּי כְּשֶׁאָדָם מְסַפֵּר דְּבָרִים כֵּנִים עַל חֲבֵרוֹ – יַאֲמִינוּ לוֹ, וְיִהְיֶה לְבֹשֶׁת בְּעֵינֵיהֶם אַחַר שֶׁנִּתְחָרֵט וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה עַל חַטָּאתוֹ. אֲבָל לָשׁוֹן הָרַע עַל דֶּרֶךְ שֶׁקֶר – יָבִינוּ כָּל הָעוֹלָם שֶׁהוּא שֶׁקֶר וְלֹא יַאֲמִינוּ. אֲבָל לְעוֹלָם רֹב עִנְיְנֵי הַשֶּׁקֶר יֵשׁ בּוֹ עֹנֶשׁ יוֹתֵר מִן הָאֱמֶת.",
+                "הַשִּׁשִּׁי: הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל הַגַּבָּאִים, שֶׁהֵם כְּשֵׁרִים וְגוֹבִים בֶּאֱמוּנָה וּמְחַלְּקִים לְיִרְאֵי שָׁמַיִם. הַמְסַפְּרִים לָשׁוֹן הָרַע עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם גּוֹנְבִים הַצְּדָקָה, וְנוֹשְׂאִים פָּנִים וְנוֹתְנִים לְמִי שֶׁהֵם רוֹצִים וְלִקְרוֹבֵיהֶן – זֶהוּ לָשׁוֹן הָרַע אֵין עֵרֶךְ לְעָנְשׁוֹ. כִּי גּוֹרֵם שֶׁאוֹתָם גַּבָּאִים יִסְתַּלְּקוּ, וְיִתְמַנּוּ אֲחֵרִים רָעִים בִּמְקוֹמָן, וְנִמְצָא שֶׁמּוֹנֵעַ טוֹב מִן הַנּוֹתְנִים צְדָקָה, וְגוֹזֵל הָעֲנִיִּים הַטּוֹבִים, כִּי אוֹתָן אֲחֵרִים הָרָעִים לֹא יַחְמְלוּ עַל הַטּוֹבִים. וְנִמְצָא שֶׁזֶּה בִּטֵּל עֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּבִיֵּשׁ עַבְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבְנֵיהֶם וּקְרוֹבֵיהֶם, כִּי תַּחַת אֲשֶׁר הָיָה לוֹ לְכַבְּדָם – לֹא דַּי שֶׁלֹּא כִּבְּדָם אֶלָּא גַּם הֵרַע לָהֶם. וּמוֹנֵעַ שְׁאָר יִרְאֵי שָׁמַיִם שֶׁלֹּא לִהְיוֹת גַּבָּאִים, כִּי יַחְשְׁבוּ: ״לָמָּה נַעֲשֶׂה דָּבָר שֶׁאַחַר כָּךְ יַחְשְׁדוּ אוֹתָנוּ, כַּאֲשֶׁר נֶחְשְׁדוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי יִרְאֵי שָׁמַיִם״.",
+                "וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין טו ב): לָשׁוֹן הָרַע הוֹרֶגֶת שְׁלוֹשָׁה בְּנֵי אָדָם: הָאוֹמְרוֹ, וְהַמְּקַבְּלוֹ, וְאוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו. וְהַמְּקַבֵּל לָשׁוֹן הָרַע עַל חֲבֵרוֹ נֶעֱנָשׁ יוֹתֵר מִמִּי שֶׁאוֹמְרוֹ. מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרַע אָסוּר לָדוּר בִּשְׁכוּנָתָם, כָּל שֶׁכֵּן לֵשֵׁב אֶצְלָם לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵיהֶם.",
+                "עוֹד יֵשׁ רָעָה בְּלָשׁוֹן הָרַע: כִּי הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל חֲבֵרוֹ אָז הוּא מִתְגָּאֶה, וְיִרְאֶה עַצְמוֹ צַדִּיק בְּעֵינָיו, כִּי יַחְשֹׁב: ״פְּלוֹנִי עָשָׂה כָּךְ וְכָךְ, וַאֲנִי לֹא עָשִׂיתִי!״ נִמְצָא שֶׁהוּא מִתְגָּאֶה, וּמַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ. וְאִלּוּ יַעֲשֶׂה מִצְוָה וְהֶחֱזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ – הָיָה רַע מְאוֹד, כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁעוֹשֶׂה עֲבֵרָה גְּדוֹלָה בְּלָשׁוֹן הָרַע וּמַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ. וְאִם אָדָם מְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל הַיְּתוֹמִים וְעַל הָאַלְמָנוֹת, אָז עָנְשׁוֹ עוֹד יוֹתֵר; כִּי בְּלָאו הָכִי הֵם מִצְטַעֲרִים, וְהוּא מְצַעֵר אוֹתָם יוֹתֵר.",
+                "מִי שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: ״הֵיכָן יֵשׁ אֵשׁ? אֶלָּא בְּבַיִת פְּלוֹנִי דִּשְׁכִיחַ בֵּהּ בָּשָׂר וְדָגִים״ – אֲפִלּוּ זֶה הוּא לָשׁוֹן הָרַע (ערכין טו ב). בּוֹא וּרְאֵה אֵיךְ צָרִיךְ אָדָם לִזָּהֵר בְּלָשׁוֹן הָרַע!",
+                "וְעוֹד יֵשׁ אֲבַק לָשׁוֹן הָרַע, כְּגוֹן שֶׁאָמַר: ״תִּשְׁתְּקוּ מִפְּלוֹנִי, אֵינִי רוֹצֶה לְהוֹדִיעַ מָה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ בּוֹ״. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְעוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין טז א): אַל יְסַפֵּר אָדָם בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁמִּתּוֹךְ טוֹבָתוֹ בָּא לִידֵי רָעָתוֹ. פֵּרוּשׁ: אִם תְּסַפֵּר טוֹבָתוֹ בִּפְנֵי שׂוֹנְאוֹ, אָז הוּא יָשִׁיב: ״אֵיךְ תְּשַׁבְּחֵהוּ, וְהוּא עוֹשֶׂה כָּךְ וְכָךְ?״ וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל, בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּים, קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ״ (משלי כז יד). אֲבָל בִּפְנֵי אוֹהֲבָיו מֻתָּר, דִּתְנַן (אבות ב ח): ״חֲמִשָּׁה תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְהוּא הָיָה מוֹנֶה שִׁבְחָן...״. וְכֵן הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע דֶּרֶךְ שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, כְּלוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּשִׂנְאָה, הוּא שֶׁאוֹמֵר הַפָּסוּק (משלי כו יח-יט): ״כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת, כֵּן אִישׁ רִמָּה אֶת רֵעֵהוּ, וְאָמַר הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי״.",
+                "וְכֵן הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע דֶּרֶךְ רְמִיזוֹת, וְהוּא שֶׁמְּסַפֵּר לְתֻמּוֹ כְּאִלּוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁדָּבָר זֶה לָשׁוֹן הָרַע, אֶלָּא כְּשֶׁמּוֹכִיחִים בּוֹ אוֹמֵר: ״אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵלּוּ מַעֲשָׂיו שֶׁל פְּלוֹנִי, אוֹ שֶׁזֶּהוּ לָשׁוֹן הָרַע״. הַמְסַפֵּר דְּבָרִים שֶׁגּוֹרְמִים הֶזֵּק לַחֲבֵרוֹ, הֵן בְּגוּפוֹ וְהֵן בְּמָמוֹנוֹ, אֲפִלּוּ לְהָצֵר לוֹ אוֹ לְהַפְחִידוֹ – הֲרֵי זֶה לָשׁוֹן הָרַע. וְהָאוֹמֵר דָּבָר לַחֲבֵרוֹ – אָסוּר לְגַלּוֹתוֹ בְּלֹא רְשׁוּתוֹ (יומא ד ב). כָּל הַנֶּאֱמָר בִּפְנֵי שְׁלוֹשָׁה, אָז הוּא כְּמוֹ יָדוּעַ לַכֹּל; וְאִם סִפֵּר אֶחָד מִן הַשְּׁלוֹשָׁה – אֵין בּוֹ מִשּׁוּם לָשׁוֹן הָרַע (ערכין טז א). אֲבָל אִם הוּא מִתְכַּוֵּן לְגַלּוֹתוֹ יוֹתֵר – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם לָשׁוֹן הָרַע. וְאִם הָאוֹמֵר הִזְהִיר הַשּׁוֹמְעִים שֶׁלֹּא יְגַלּוּ, אֲפִלּוּ אֲמָרוֹ בִּפְנֵי רַבִּים – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם לָשׁוֹן הָרַע. מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד, שֶׁגִּלָּה דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ אַחַר עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, וְהוֹצִיאוּ אוֹתוֹ מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְאָמְרוּ: ״זֶה מְגַלֶּה סוֹדוֹת״ (סנהדרין לא א).",
+                "וְעוֹד יֵשׁ עֲבֵרָה אַחַת הַנִּקְרֵאת רְכִילוּת. אֵיזֶהוּ רָכִיל? זֶה שֶׁהוֹלֵךְ מִזֶּה לָזֶה וְאוֹמֵר: ״כָּךְ וְכָךְ שָׁמַעְתִּי עַל פְּלוֹנִי!״ – אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֱמֶת, הֲרֵי הוּא מַחֲרִיב הָעוֹלָם. וְהֻזְהַרְנוּ בָּזֶה כְּדִכְתִיב (ויקרא יט טז): ״לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךָ״. וְאֵיזֶהוּ רְכִילוּת? הַמְגַלֶּה לַחֲבֵרוֹ דְּבָרִים שֶׁדִּבְּרוּ מִמֶּנּוּ בַּסֵּתֶר. וְתַנְיָא: מִנַּיִן לְדַיָּן שֶׁלֹּא יֹאמַר: ״אֲנִי מְזַכֶּה וַחֲבֵרַי מְחַיְּבִין, אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁחֲבֵרַי רַבּוּ עָלַי?״ לָכֵן נֶאֱמַר: ״לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךָ״. וְאוֹמֵר (משלי יא יג): ״הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד״ (סנהדרין כט א).",
+                "הִזָּהֵר בְּנִי מְאוֹד מִלָּשׁוֹן הָרַע, כִּי בָּזֶה אַתָּה מְבַיֵּשׁ עַצְמְךָ. כִּי כָּל הַפּוֹסֵל – פָּסוּל. וְאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְדַרְכּוֹ לִפְסֹל בְּנֵי אָדָם בְּמוּמוֹ (קידושין ע א), כִּי הַמּוּם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הוּא מֻנָּח כָּל הַיּוֹם בְּלִבּוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהוּא בְּלִבּוֹ הוּא מוֹצִיאוֹ בְּפִיו. כִּי כָל אָדָם נִבְחָן וְנִכָּר בְּמַעֲשָׂיו. כֵּיצַד? אִם תִּרְאֶה אָדָם שֶׁהוּא רָגִיל לְשַׁבֵּחַ נָשִׁים, וּלְדַבֵּר מֵהֶן תָּמִיד – דַּע לְךָ שֶׁהוּא אוֹהֵב נָשִׁים. וְאִם הוּא מְשַׁבֵּחַ מַאֲכָלִים טוֹבִים וְיַיִן, וּבָזֶה רָגִיל – דַּע לְךָ שֶׁהוּא זוֹלֵל וְסוֹבֵא. וְכֵן בְּכָל דָּבָר. וּרְאָיָה מֵהַפָּסוּק (תהלים קיט צז): ״מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ, כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי״ – בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אֶת הַתּוֹרָה, לְעוֹלָם אֲנִי מְדַבֵּר בָּהּ. כִּי כָל דָּבָר שֶׁאָדָם אוֹהֵב בְּלִבּוֹ – הוּא מְדַבֵּר בּוֹ תָּמִיד.",
+                "בַּעַל הַלָּשׁוֹן מְחַפֵּשׂ מוּמֵי בְּנֵי אָדָם. וְהוּא דּוֹמֶה לַזְּבוּבִים, שֶׁהֵם יָנוּחוּ לְעוֹלָם עַל מְקוֹם הַלִּכְלוּךְ; אִם יֵשׁ בְּאָדָם שְׁחִין – הַזְּבוּבִים מַנִּיחִים אֶת הַגּוּף וְיֵשְׁבוּ עַל הַשְּׁחִין. וְכָךְ הוּא בַּעַל לָשׁוֹן הָרַע: מַנִּיחַ כָּל הַטּוֹב בָּאָדָם, וּמְדַבֵּר מִן הָרַע. מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד, שֶׁהָלַךְ עִם חָכָם בַּשָּׂדֶה וְרָאָה נְבֵלָה אַחַת. אָמַר אוֹתוֹ הָאָדָם: ״כַּמָּה מַסְרַחַת נְבֵלָה זוֹ!״ אָמַר הֶחָכָם: ״כַּמָּה לְבָנִים שִׁנֶּיהָ!״ הֶחָכָם הוֹכִיחַ לְאוֹתוֹ אָדָם וְאָמַר: ״לָמָּה תֹּאמַר הַגְּנַאי שֶׁלּוֹ, תֹּאמַר הַשֶּׁבַח!״ כִּי לְעוֹלָם יְסַפֵּר אָדָם בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל עוֹלָם.",
+                "אִם תִּרְאֶה אָדָם אֲשֶׁר יְדַבֵּר דָּבָר אוֹ יַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה, וְיֵשׁ לָדוּן דְּבָרָיו וּמַעֲשָׂיו לְצַד חוֹבָה וּלְצַד זְכוּת, אִם הוּא יְרֵא אֱלֹהִים – נִתְחַיֵּב לְדוּנוֹ לְכַף זְכוּת עַל דֶּרֶךְ אֱמֶת, אֲפִלּוּ אִם הַדָּבָר נוֹטֶה לְחוֹבָה יוֹתֵר מִלִּזְכוּת. וְאִם הוּא בֵּינוֹנִי, אֲשֶׁר נִזְהָר מִן הַחֵטְא וּפְעָמִים יִכָּשֵׁל בּוֹ – יֵשׁ עָלֶיךָ לְהַטּוֹת הַסָּפֵק וּלְהַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת, וְהַמָּקוֹם יִתְעַלֶּה יַכְרִיעַ אוֹתָנוּ לְכַף זְכוּת (שבת קכז ב). וְהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט טו): ״בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ״. וְאִם הַדָּבָר נוֹטֶה לְצַד חוֹבָה, אִם הָאִישׁ רֹב מַעֲשָׂיו לְרָעָה, וְיָדַעְתָּ כִּי אֵין יִרְאַת הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה בְּלִבּוֹ – תַּכְרִיעַ מַעֲשָׂיו וּדְבָרָיו לְכַף חוֹבָה.",
+                "אִם גִּלָּה אָדָם חַטָּאתְךָ, אַל תֹּאמַר: ״כְּמוֹ שֶׁגִּלָּה חַטָּאתִי, גַּם אֲנִי אֲגַלֶּה חַטָּאתוֹ״, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יח): ״לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר״. וְגַם לֹא תִּתְפָּאֵר: ״אַף עַל פִּי שֶׁהוּא גִּלָּה עָלַי, אֲנִי לֹא אֲגַלֶּה עָלָיו״, כִּי בָּזֶה הַדִּבּוּר גִּלִּיתָ הַחֵצִי. וְזֶה הַדָּבָר עִקָּר גָּדוֹל בְּיִרְאַת שָׁמַיִם. וְאִם הַחוֹטֵא אֵינוֹ יְרֵא שָׁמַיִם, כְּמוֹ הַפּוֹרֵק עוֹל מֵעָלָיו וְאֵינוֹ נִזְהָר מֵעֲבֵרָה אַחַת, אֲשֶׁר כָּל בְּנֵי עִירוֹ יוֹדְעִים שֶׁהִיא עֲבֵרָה – מִצְוָה לְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ, לְגַלּוֹת חֲטָאָיו וּלְהַבְאִישׁ לְבַעֲלֵי עֲבֵרוֹת בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם, בַּעֲבוּר שֶׁיִּשְׁמְעוּ הָעָם וְיִמְאֲסוּ בּוֹ, וְיַרְחִיקוּ עַצְמָן מִן הָעֲבֵרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כט כד): ״תּוֹעֲבַת צַדִּיקִים אִישׁ עָוֶל״. וְנֶאֱמַר (שם ח יג): ״יִרְאַת יְיָ שְׂנֹאת רָע״. וְאָמְרוּ (סנהדרין נב א): רָשָׁע בֶּן צַדִּיק – מֻתָּר לִקְרוֹתוֹ ״רָשָׁע בֶּן רָשָׁע״; צַדִּיק בֶּן רָשָׁע – מֻתָּר לִקְרוֹתוֹ ״צַדִּיק בֶּן צַדִּיק״. וְדַוְקָא עַל דֶּרֶךְ זֶה מֻתָּר לְהַכְלִימוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם. אֲבָל מִי שֶׁמִּתְקוֹטֵט עִמּוֹ, וּמְכַוֵּן לְחָרְפוֹ לַהֲנָאָתוֹ לְבַד וְלֹא לְשֵׁם שָׁמַיִם – אֵין לוֹ לְגַלּוֹת חַטָּאתוֹ. וְכֵן אִם הַמְגַלֶּה הַזֶּה הוּא חוֹטֵא – אֵין לוֹ לְגַלּוֹת פֶּשַׁע שֶׁל חוֹטֵא אַחֵר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין מְגַלֶּה מִסְתָּרָיו לְטוֹבָה; ״וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר״ (משלי יד כג).",
+                "אַךְ מִעוּט פְּעָמִים שֶׁלָּשׁוֹן הָרַע מִצְוָה. כְּגוֹן שְׁנֵי רְשָׁעִים שֶׁנִּתְיַעֲצוּ לַעֲשׂוֹת רָעָה – מֻתָּר לְגַלּוֹת בְּלָשׁוֹן הָרַע, וְלִגְרוֹם שֶׁיִּשְׂנְאוּ זֶה אֶת זֶה וְיַעֲשׂוּ רַע זֶה לָזֶה, שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ רַע לַטּוֹבִים. וְכֵן נוֹאֵף מְחַזֵּר אַחַר נוֹאֶפֶת – מִצְוָה לְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרַע, שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ הָעֲבֵרָה. וּפְעָמִים אֲפִלּוּ כְּשֶׁהַחוֹטֵא רָשָׁע גָּמוּר – אֵין לְהַכְלִימוֹ בָּרַבִּים בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לִדְאֹג שֶׁמָּא יֵצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה. וּמֻתָּר לְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל בַּעֲלֵי מַחֲלֹקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א א יד): ״וַאֲנִי אָבוֹא אַחֲרַיִךְ, וּמִלֵּאתִי אֶת דְּבָרָיִךְ״ (ירושלמי פאה א א).",
+                "עֲבוּר אֲשֶׁר הַרְבֵּה דְּבָרִים תְּלוּיִים בַּלָּשׁוֹן, צָרִיךְ לִשְׁמֹר לְשׁוֹנוֹ מְאוֹד. וְעַל כֵּן אָמַר דָּוִד (תהלים לד יד): ״נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע״. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה טז ב): מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁקָּרָא בָּרְחוֹב: ״מִי רוֹצֶה לִקְנוֹת סַם חַיִּים?״ בָּאוּ כָּל הָעוֹלָם לִקְנוֹת, וְהוֹצִיא סֵפֶר תְּהִלִּים וְהֶרְאָה לָהֶם מָה שֶׁכָּתוּב בּוֹ: ״מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב, נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע״. וּכְשֶׁרָאָה זֶה רַבִּי יַנַּאי הִכְנִיסוֹ בְּבֵיתוֹ, וְהֶאֱכִילָהוּ וְהִשְׁקָהוּ וְנָתַן לוֹ מָעוֹת. בָּאוּ תַּלְמִידָיו וְאָמְרוּ לוֹ: ״עַד עַתָּה לֹא יָדַעְתָּ זֶה הַפָּסוּק?״ אָמַר לָהֶם: ״יָדַעְתִּי, אֲבָל לֹא שַׂמְתִּי עַל לִבִּי לְהִזָּהֵר בְּדָבָר זֶה. וּכְשֶׁהָיִיתִי קוֹרֵא זֶה הַפָּסוּק עָבַרְתִּי עָלָיו וְלֹא חַשְׁתִּי, וּבָא זֶה וְקִיְּמוֹ בְּיָדִי, וּמֵעַתָּה אֶזָּהֵר יוֹתֵר בִּלְשׁוֹנִי״.",
+                "לָכֵן אָדָם שֶׁהֻרְגַּל בִּלְשׁוֹנוֹ לְהַחֲנִיף וּלְהִתְלוֹצֵץ, וּלְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע, וּלְדַבֵּר כָּזָב וּדְבָרִים בְּטֵלִים, וְעַתָּה הוּא רוֹצֶה לְהִכָּנַע וְלִמְנֹעַ מִזֶּה, וְלַעֲשׂוֹת גָּדֵר גָּדוֹל וַחֲזָקָה מְאוֹד – יַעֲשֶׂה גָּדֵר שֶׁיִּתְרַחֵק מֵחֲבֵרָיו הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁהָיָה רָגִיל לְדַבֵּר עִמָּהֶם לֵיצָנוּת וַחֲנִיפוּת וְלָשׁוֹן הָרַע וְשֶׁקֶר. כִּי אִם יִתְקָרֵב אֶצְלָם לֹא יוּכַל לִמְנֹעַ, כִּי הֵם יַתְחִילוּ לְדַבֵּר עִמּוֹ כְּמוֹ שֶׁהֻרְגְּלוּ, וְאָז לֹא יוּכַל לְהִתְאַפֵּק מִלְּדַבֵּר עִמָּהֶם כְּמוֹ שֶׁהֻרְגַּל. וְצָרִיךְ לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בִּשְׁתִיקָה מְאוֹד מְאוֹד, כְּדֵי לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ לְמַעֵט פְּתִיחַת פִּיו; וְיַרְבֶּה לֵשֵׁב בַּחֶדֶר לְבַדּוֹ וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, וְיִתְחַבֵּר עִם הַחֲסִידִים שֶׁאֵינָם מְדַבְּרִים כִּי אִם מִדִּבְרֵי תוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם. וּבְזֶה הָעִנְיָן יַרְגִּיל עַצְמוֹ יָמִים רַבִּים, וְאָז יִמְצָא רְפוּאָה לְמַכָּתוֹ.",
+                "כְּתִיב (משלי יח כא): ״מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן, וְאוֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ״. מַעֲשֶׂה הָיָה בְּמֶלֶךְ פָּרַס שֶׁחָלָה. אָמְרוּ לוֹ הָרוֹפְאִים: ״אֵין לְךָ רְפוּאָה עַד שֶׁיָּבִיאוּ לְךָ חֲלֵב לְבִיאָה, וְנַעֲשֶׂה לְךָ רְפוּאָה.״ אָז עָנָה אֶחָד וְאָמַר לוֹ: ״אֲנִי אָבִיא לְךָ חֲלֵב לְבִיאָה אִם רְצוֹנְךָ, וּתְנוּ לִי עֶשֶׂר עִזִּים.״ אָמַר הַמֶּלֶךְ לְעַבְדּוֹ שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ. נָתְנוּ לוֹ. הָלַךְ לְגֹב אֲרָיוֹת, וְהָיְתָה שָׁם לְבִיאָה אַחַת מֵינֶקֶת גּוּרֶיהָ. יוֹם רִאשׁוֹן עָמַד מֵרָחוֹק וְהִשְׁלִיךְ עֵז אַחַת וַאֲכָלַתָּה. יוֹם שֵׁנִי נִתְקָרֵב מְעַט, וְהִשְׁלִיךְ לָהּ אַחֶרֶת. וְכֵן הָיָה עֹשֶׂה בְּכָל יוֹם וָיוֹם עַד שֶׁהָיָה מְשַׂחֵק עִמָּהּ, וְלָקַח מֵחֲלָבָהּ וְהָלַךְ לוֹ. כְּשֶׁהָיָה בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ רָאָה בַּחֲלוֹם שֶׁהָיוּ כָּל אֵיבָרָיו מְרִיבִים זֶה עִם זֶה. הָרַגְלַיִם אוֹמְרוֹת: ״אֵין בְּכָל הָאֵבָרִים דּוֹמִים לָנוּ, לְפִי שֶׁאִם לֹא הָלַכְנוּ לֹא הָיָה יָכוֹל לְהָבִיא מִן הַלְּבִיאָה חָלָב״. וְהַיָּדַיִם אוֹמְרוֹת: ״אֵין כָּמוֹנוּ, לְפִי שֶׁאִם לֹא הָיִינוּ אָנוּ שֶׁחָלַבְנוּ, לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר״. הָעֵינַיִם אָמְרוּ: ״אָנוּ לְמַעְלָה מִן הַכֹּל, שֶׁאִם לֹא הָיִינוּ מַרְאִים לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ לֹא הָיָה נַעֲשֶׂה דָּבָר״. עָנָה הַלֵּב וְאָמַר: ״אֵין כָּמוֹנִי, אִם לֹא נָתַתִּי עֵצָה מָה הוֹעַלְתֶּם כֻּלְּכֶם?״ עָנָה הַלָּשׁוֹן וְאָמַר לָהֶם: ״אֵין כָּמוֹנִי, לְפִי שֶׁאִם לֹא אָמַרְתִּי אֶת הַדָּבָר מִי הָיָה עוֹשֶׂה אוֹתוֹ?״ הֵשִׁיבוּ לָהּ כָּל הָאֵיבָרִים: ״אֵיךְ לֹא יָרֵאת לְהִדָּמוֹת אֵלֵינוּ, הֲלוֹא אַתְּ סְגוּרָה וּנְתוּנָה בִּמְקוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה, וְאֵין בָּךְ עֶצֶם כַּאֲשֶׁר לִשְׁאָר אֵיבָרִים.״ אָמְרָה לָהֶם הַלָּשׁוֹן: ״הֲלוֹא תִּרְאוּ שֶׁאֲנִי מֶלֶךְ וְשׁוֹלֵט עֲלֵיכֶם״.",
+                "שָׁמַר הָאִישׁ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. הָלַךְ אֵצֶל הַמֶּלֶךְ, אָמַר לוֹ: ״אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, הֵא לְךָ חֲלֵב כַּלְבָּה!״ קָצַף הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לִתְלוֹתוֹ. כְּשֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לְהִתָּלוֹת, הִתְחִילוּ הָאֵבָרִים לִבְכּוֹת. אָמְרָה לָהֶם הַלָּשׁוֹן: ״הֲלוֹא אָמַרְתִּי לָכֶם שֶׁאֵין בָּכֶם מַמָּשׁ.״ וְאָמְרָה הַלָּשׁוֹן: ״אִם אֲנִי מַצֶּלֶת אֶתְכֶם, תּוֹדוּ לִי שֶׁאֲנִי מֶלֶךְ עֲלֵיכֶם?״ מִיָּד אָמְרָה הַלָּשׁוֹן: ״הֲשִׁיבֵנִי אֶל הַמֶּלֶךְ, אוּלַי אֶנָּצֵל.״ הֱשִׁיבָהוּ אֵלָיו. אָמַר לוֹ: ״לָמָּה צִוִּיתָ לִתְלוֹתִי? זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ?!״ אָמַר לוֹ: ״שֶׁהֵבֵאתָ לִי חֲלֵב כַּלְבָּה״. אָמַר לוֹ: ״וּמָה אִכְפַּת לְךָ אִם יִהְיֶה לְךָ רְפוּאָה? וְעוֹד: ׳לְבִיאָה׳ – ׳כַּלְבָּה׳ קַרְיָן לָהּ״. לָקְחוּ מִמֶּנּוּ וְנִסּוּ אוֹתוֹ, וְנִמְצָא חֲלֵב לְבִיאָה. אָמְרוּ לָהּ הָאֵבָרִים: ״עַכְשָׁו אָנוּ מוֹדִים לְךָ שֶׁאַתָּה אָמַרְתָּ הָאֱמֶת. וְזֶהוּ: ״מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן״ (שוחר טוב לב ב-ג). לְכָךְ אָמַר דָּוִד (תהלים לט ב): ״אֶשְׁמְרָה דְרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי״.",
+                "רְאֵה שֶׁהַלָּשׁוֹן טוֹבָה מִקָּרְבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שם סט לא-לב): ״אֲהַלְלָה שֵׁם אֱלֹהִים בְּשִׁיר, וַאֲגַדְּלֶנּוּ בְּתוֹדָה, וְתִיטַב לַיְיָ מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס״.",
+                "צָרִיךְ שֶׁתִּתְבּוֹנֵן וְתַבְחִין עִנְיַן הַלָּשׁוֹן, אֲשֶׁר כָּל עִנְיְנֵי הָאָדָם לְרָעָה וּלְטוֹבָה תְּלוּיִים בָּהּ. יָכוֹל הָאָדָם לַעֲשׂוֹת בַּלָּשׁוֹן עֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת וַעֲצוּמוֹת אֵין מִסְפָּר, כְּגוֹן מַלְשִׁינוּת וּרְכִילוּת וְלֵיצָנוּת וַחֲנִיפוּת וְשֶׁקֶר וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ. וְכָל אֵלּוּ עֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת, אֵין רֶוַח לְבַעַל הַלָּשׁוֹן. וְיָכוֹל לַעֲשׂוֹת מִצְווֹת לְאֵין חֵקֶר בִּלְשׁוֹנוֹ. וְיֵשׁ כַּמָּה בְּנֵי אָדָם הָאוֹמְרִים: מָה נוּכַל לַעֲשׂוֹת מִצְוָה? הֲלוֹא אֵין בְּיָדֵינוּ מָמוֹן לַעֲשׂוֹת צְדָקָה לָעֲנִיִּים. וְהֵם אֵינָם יוֹדְעִים אֲשֶׁר מְקוֹר הַמִּצְווֹת קָרוֹב לָהֶם מְאוֹד, מְקוֹר חַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְהוּא הַלָּשׁוֹן. וְכֵן אָמַר דָּוִד: ״מִי רוֹצֶה לִקְנוֹת עוֹלָם הַזֶּה וְעוֹלָם הַבָּא?״ אָמְרוּ לוֹ: ״אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמֹד בִּשְׁנֵיהֶם״. אָמַר לָהֶם: ״בְּזוֹל הוּא מְאוֹד. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ׳מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים׳ (תהלים לד יג).״ אָמְרוּ לוֹ: ״מִי יוּכַל לִקְנוֹת חַיִּים?״ אָמַר לָהֶם: ״נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע״ (שם פסוק יד).",
+                "וְיַרְגִּיל עַצְמוֹ בַּלָּשׁוֹן לְדַבֵּר דִבְרֵי תוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, וּלְהוֹכִיחַ בְּנֵי אָדָם, וּלְצַוּוֹת בָּנָיו אַחֲרָיו לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת. וּלְנַחֵם אֲבֵלִים, וּלְנַחֵם עֲנִיִּים, וּלְדַבֵּר עַל לִבָּם דְּבָרִים שֶׁל תַּנְחוּמִים טוֹבִים, וּלְדַבֵּר אֱמֶת, וּלְהִתְרַגֵּל בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת. וְאָז יִהְיֶה אָהוּב לְמַטָּה וְנֶחְמָד לְמַעְלָה, וְיִהְיֶה שְׂכָרוֹ בְּרוֹב טוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הָעֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה – שַׁעַר הַתְּשׁוּבָה </b></big>",
+                "הַתְּשׁוּבָה. אָמַר רַבִּי לֵוִי: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה, שֶׁמַּגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד; שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יד ב): ״שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ״ (יומא פו א). וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כְּשֶׁעָלָה מֹשֶׁה לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן, מָצָא כִּתּוֹת שֶׁל מַלְאָכִים. פָּתְחוּ לְפָנָיו סֵפֶר תּוֹרָה, וְקָרְאוּ מַעֲשֵׂה יוֹם רִאשׁוֹן, וּפָסְקוּ וְהִתְחִילוּ לְסַפֵּר בְּשִׁבְחָהּ שֶׁל תּוֹרָה. עָלָה לַשְּׁנִיָּה, וּמָצָא חֲבִילוֹת שֶׁל מַלְאָכִים, וְקוֹרִין מַעֲשֵׂה יוֹם שֵׁנִי; וּפָסְקוּ וְהִתְחִילוּ לְסַפֵּר בְּשִׁבְחָהּ שֶׁל תּוֹרָה וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל. עָלָה לַשְּׁלִישִׁי, וּמָצָא מַלְאָכִים וּגְדוּדִים קוֹרִין בְּמַעֲשֵׂה יוֹם שְׁלִישִׁי; וּפָסְקוּ וְהִתְחִילוּ לְסַפֵּר בְּשִׁבְחָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם. עָלָה לָרְבִיעִי, מָצָא אֶרְאֶלִּים קוֹרִין בְּמַעֲשֵׂה יוֹם רְבִיעִי; וּפָסְקוּ וְהִתְחִילוּ לְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ. עָלָה לַחֲמִישִׁי, מָצָא מַחֲנוֹת מַחֲנוֹת קוֹרִין בְּמַעֲשֵׂה יוֹם חֲמִישִׁי; וּפָסְקוּ וְהִתְחִילוּ לְסַפֵּר בְּעִצְּבוֹנָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם. עָלָה לַשִּׁשִּׁי, וּמָצָא שָׁם מַלְאָכִים, וְהָיוּ קוֹרִין בְּמַעֲשֵׂה יוֹם שִׁשִּׁי; וּפָסְקוּ וְהִתְחִילוּ לְסַפֵּר בְּמַעֲשֵׂה גַּן עֵדֶן, וּמְבַקְשִׁים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּגַן עֵדֶן. עָלָה לַשְּׁבִיעִי, וּמָצָא אוֹפַנִּים וּשְׂרָפִים, גַּלְגַּלִּים וּמַלְאֲכֵי רַחֲמִים, מַלְאֲכֵי חֶסֶד וּצְדָקָה, וּמַלְאֲכֵי רֶתֶת וְזִיעַ. מִיָּד אָחַז בְּכִסֵּא הַכָּבוֹד. הִתְחִילוּ לִקְרוֹת בְּמַעֲשֵׂה יוֹם שְׁבִיעִי: ״וַיְכֻלּוּ״, וּפָסְקוּ וְהִתְחִילוּ לְסַפֵּר בְּשִׁבְחָהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה. לְלַמֶּדְךָ שֶׁתְּשׁוּבָה מַגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ״ (הושע יד ב).",
+                "אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא (פסחים נד א): שִׁבְעָה דְּבָרִים קָדְמוּ לָעוֹלָם, וְאֵלּוּ הֵן: תּוֹרָה, תְּשׁוּבָה, גַּן עֵדֶן וְגֵיהִנֹּם, וְכִסֵּא הַכָּבוֹד, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ. וְלָמָּה אֵלּוּ שִׁבְעָה? דַּע לְךָ, שֶׁעִקַּר בְּרִיאַת הָעוֹלָם הוּא בִּשְׁבִיל הָאָדָם, כִּי אֵין צֹרֶךְ בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן אֶלָּא בָּאָדָם, וְהוּא מוֹשֵׁל בְּכָל עוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, בִּבְהֵמוֹת וְחַיּוֹת וְעוֹפוֹת וְדָגִים וּשְׁרָצִים. וּמֵאַחַר שֶׁעִקַּר הַבְּרִיאָה בִּשְׁבִיל הָאָדָם, אִם כֵּן הֻצְרַךְ לְהַקְדִּים הַתּוֹרָה שֶׁהִיא קִיּוּם הָעוֹלָם, דִּכְתִיב: ״אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה, חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי״ (ירמיהו לג כה).",
+                "וְכֵיוָן שֶׁהִקְדִּים הַתּוֹרָה, הֻצְרַךְ כְּמוֹ כֵן לְהַקְדִּים הַתְּשׁוּבָה, כִּי כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בַּתּוֹרָה עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה וָעֳנָשִׁים הַמְּפֹרָשִׁים בַּתּוֹרָה, הֻצְרַךְ עַל כָּל פָּנִים לְהַקְדִּים תְּשׁוּבָה, שֶׁאִם יֶחֱטָא הָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ זְמַן לָשׁוּב; שֶׁאִם לֹא כֵן לֹא הָיָה הָעוֹלָם קַיָּם דּוֹר אֶחָד, כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא (קהלת ז כ), כִּי מִיָּד שֶׁהַדּוֹר חוֹטֵא הוּא רָאוּי לְכַלּוֹתוֹ וּלְהַשְׁמִידוֹ. וּלְכָךְ נִכְתַּב מַעֲשֵׂה סְדוֹם בַּתּוֹרָה, לְהוֹדִיעַ לַחוֹטְאִים שֶׁהֵם רְאוּיִים לִהְיוֹת כָּלִים, הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם, וְגַם הָאָרֶץ הָיְתָה רְאוּיָה לְהִתְהַפֵּךְ כְּמוֹ סְדוֹם, אֶלָּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִקְדִּים תְּשׁוּבָה, וּמַמְתִּין דּוֹר אַחַר דּוֹר.",
+                "וְכֵיוָן שֶׁהִקְדִּים תּוֹרָה וּתְשׁוּבָה, הֻצְרַךְ לְהַקְדִּים כְּמוֹ כֵן גַּן עֵדֶן וְגֵיהִנָּם וְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁהֵם מְקוֹמוֹת לְשַׁלֵּם לָאִישׁ כְּמַעֲשָׂיו.",
+                "וְכֵיוָן שֶׁהִקְדִּים כָּל אֵלּוּ, הֻצְרַךְ לְהַקְדִּים בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, כִּי בַּיָּמִים הָהֵמָּה תִּמָּלֵא הָאָרֶץ דֵּעָה, וְלֹא יִהְיֶה יֵצֶר הָרַע בִּבְנֵי אָדָם, וְכֻלָּם יֵדְעוּ שֶׁעִקַּר בְּרִיאַת הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה. לָכֵן הִקְדִּים אֵלּוּ הַשִּׁבְעָה לָעוֹלָם. ״וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן״ (עובדיה א כא), ״וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל, וּלְשָׁבֵי פֶּשַׁע בְּיַעֲקֹב״ (ישעיהו נט כ). אָמֵן, וְכֵן יְהִי רָצוֹן.",
+                "עֲבוּר שִׁבְעָה דְּבָרִים יַקְדִּים הָאָדָם לָשׁוּב בְּבַחֲרוּתוֹ כְּשֶׁהוּא בְּגֹדֶל כּוֹחוֹ: הָאֶחָד – כִּי עֲבוֹדַת הַתּוֹרָה וְהַיִּרְאָה, וְכָל הַמַּעֲלוֹת שֶׁהָאָדָם חַיָּב, הֵמָּה רַבִּים מְאוֹד מְאוֹד. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ, וּרְחָבָה מִנִּי יָם״ (איוב יא ט). ״וְהַיּוֹם קָצָר״ (משנה אבות ב טו), כִּי הָעוֹלָם הַזֶּה יוֹם קָצָר מְאוֹד, ״כַּצֵּל יָמֵינוּ עַל הָאָרֶץ״ (דברי הימים א כט טו). וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה צו ב): לֹא כְּצֵל כֹּתֶל וְלֹא כְּצֵל אִילָן, אֶלָּא כְּצֵל עוֹף הַפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר. ״וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים״ – זֶהוּ הָאָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִדַּת הָעַצְלוּת.",
+                "וְעַתָּה הִתְבּוֹנֵן: אָדָם שֶׁמְּחֻיָּב לֵילֵךְ מַהֲלַךְ יוֹם עֶשֶׂר פַּרְסָאוֹת וְיוֹתֵר, וְהַדֶּרֶךְ מָלֵא מִכְשׁוֹלִים מִטִּיט וַאֲבָנִים, וְיֵשׁ לִסְטִים וְרוֹצְחִים בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ, וְהוּא צָרִיךְ לָלֶכֶת עַל כָּל פָּנִים, כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ וְלֹא יוּכַל לִדְחוֹתוֹ – כַּמָּה צָרִיךְ הָאָדָם לְהַקְדִּים בַּבֹּקֶר וְלַחְגֹּר מָתְנָיו בִּזְרִיזוּת וְלָלֶכֶת בִּמְהִירוּת. לָכֵן יֵשׁ לְהַשְׁכִּים וּלְהַקְדִּים לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה. וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה כָּל יְכָלְתּוֹ – יַשִּׂיג רַק מְעַט מִן הַמַּעֲלוֹת. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (אבות דרבי נתן טז ד) עַל מָה שֶׁכָּתוּב: ״כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ״ (תהלים קג יד): מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנָּתַן שָׂדֶה לַעֲבָדָיו, וְאָמַר לָהֶם לְעָבְדוֹ וּלְשָׁמְרוֹ, וּלְהָבִיא מִמֶּנּוּ שְׁלוֹשִׁים כּוֹר בְּכָל שָׁנָה. וְהֵם טָרְחוּ בָּהּ וְעָבְדוּ אוֹתָהּ הֵיטֵב, וְהֵבִיאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ חֲמִשָּׁה כּוֹרִין. אָמַר לָהֶם: מַה זֹּאת עֲשִׂיתֶם? אָמְרוּ לוֹ: אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, הַשָּׂדֶה שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ הִיא זִבּוּרִית, וַאֲנַחְנוּ בְּכָל כּוֹחֵנוּ עֲבַדְנוּהָ, וְלֹא עָשְׂתָה יוֹתֵר מִזֶּה הַשִּׁעוּר. כָּךְ הָאָדָם, אֲפִלּוּ כְּשֶׁיַּעֲבֹד בְּכָל כּוֹחוֹ – עֲבוֹדָתוֹ קְטַנָּה. וְאִם יֹאמַר: אַמְתִּין עַד שֶׁאֶהְיֶה פָּנוּי וְעַד שֶׁאַרְוִיחַ דֵּי סִפּוּקִי – הִנֵּה טִרְדוֹת הָעוֹלָם אֵינָן פּוֹסְקוֹת, וּכְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ״וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאִפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִּפָּנֶה״ (משנה אבות ב ד).",
+                "הַשֵּׁנִי – אִם יְאַחֵר תְּשׁוּבָתוֹ עַד שֶׁיַּכְנִיס וְיֶאֱסֹף הוֹן, אָז יַחְמֹד וְיִכְסֹף יוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קהלת רבה א יג): אֵין אָדָם יוֹצֵא מִזֶּה הָעוֹלָם וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ, יֵשׁ בְּיָדוֹ מָנֶה – מִתְאַוֶּה לַעֲשׂוֹת מָאתַיִם, הִשִּׂיגָה יָדוֹ לְמָאתַיִם – מִתְאַוֶּה לַעֲשׂוֹת אַרְבַּע מֵאוֹת. וְכֵן אָמַר הַכָּתוּב: ״אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף״ (קהלת ה ט).",
+                "הַשְּׁלִישִׁי – הַזְּמַן מִתְמַעֵט וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה: מְלֶאכֶת הַתּוֹרָה, וְתִקּוּן הַנֶּפֶשׁ, וְהַשָּׂגוֹת הַמַּעֲלוֹת כְּמוֹ הַיִּרְאָה.",
+                "הָרְבִיעִי – כְּשֶׁיִּתְאַחֵר לְתַקֵּן נַפְשׁוֹ, אָז הַיֵּצֶר הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר, וּמִתְקַשֶּׁה הַלֵּב, וּכְבָר הֻרְגַּל בָּעֲבֵרוֹת, וְכָל הָעֲבֵרוֹת הֵן בְּעֵינָיו כְּהֶתֵּר, וְלֹא יוּכַל לְטַהֵר עַצְמוֹ.",
+                "הַחֲמִישִׁי – מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַקְדִּים לָשׁוּב, אוּלַי לֹא יַאֲרִיךְ יָמִים וְיָמוּת טֶרֶם יָשׁוּב, עַל כֵּן הִזְהִיר ״בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים״ (קהלת ט ח).",
+                "הַשִּׁשִּׁי – כְּשֶׁיִּתְאַחֵר לָשׁוּב יִהְיוּ עֲוֹנֹתָיו יְשָׁנִים, וְיִשְׁכַּח וְלֹא יִדְאַג לָהֶם כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה.",
+                "הַשְּׁבִיעִי – כְּשֶׁהוּא יָבוֹא בַיָּמִים וְיֻחְלַשׁ כֹּחַ הַיֵּצֶר, לֹא יְקַבֵּל שָׂכָר עַל הַתְּשׁוּבָה כְּאִלּוּ עָשָׂה תְּשׁוּבָה בִּימֵי בַּחֲרוּתוֹ כְּשֶׁהָיָה בְּחֹזֶק כּוֹחוֹ. וּבַעֲבוּר אֵלּוּ שִׁבְעָה דְּבָרִים יַקְדִּים אָדָם אֶת עַצְמוֹ, לְתַקֵּן נַפְשׁוֹ לִפְנֵי מֶלֶךְ עֶלְיוֹן.",
+                "וְאַחַר שֶׁיַּעֲלֶה בְּלֵב הָאָדָם לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, לֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה אִם לֹא יָשִׂים עַל לִבּוֹ שִׁבְעָה דְּבָרִים: הָרִאשׁוֹן – שֶׁיֵּדַע מַעֲשָׂיו וְיַזְכִּירֵם כֻּלָּם. כִּי אָדָם שֶׁלֹּא הֻרְגַּל לְקַיֵּם הַמִּצְווֹת מִנְּעוּרָיו – כָּל יָמָיו יַעֲשֶׂה עֲבֵרוֹת. וְכַמָּה בְּנֵי אָדָם סְבוּרִים שֶׁאֵין אָדָם נִקְרָא ״בַּעַל תְּשׁוּבָה״ אֶלָּא אִם כֵּן בָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ אוֹ עַל גּוֹיָה, אוֹ יוֹצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה, וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ מֵעֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת; אֲבָל בִּשְׁאָר עֲבֵרוֹת אֵין יוֹדְעִים לָשׁוּב עֲלֵיהֶם. וְזֶה אֵינוֹ כֵן, כִּי עַל כָּל מָה שֶׁהִזְהִירוּ רַבּוֹתֵינוּ עָלָיו – הוּא יוֹתֵר חָמוּר מִדִּבְרֵי תוֹרָה. כִּי כָל הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים – חַיָּב מִיתָה (ברכות ד ב). וְכָל מִי שֶׁעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה אוֹ עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים צָרִיךְ לָשׁוּב.",
+                "וְעַתָּה שְׁמַע בְּנִי, כִּי רֹב הָעוֹלָם אֵין נִזְהָרִים מִדְּבָרִים בְּטֵלִים, וּמִלְּהִסְתַּכֵּל בַּנָּשִׁים, וּמִלְּדַבֵּר עִמָּהֶן שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ. גַּם לֹא נִזְהָרִים לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, וּמִלְּדַבֵּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וּמִשְּׂחוֹק וּמִקַּלּוּת רֹאשׁ. גַּם לֹא נִזְהָרִים בַּצְּדָקָה לָתֵת לְמִי שֶׁהָגוּן לוֹ, וּלְאַמֵּץ הַלֵּב וְלִקְפֹּץ הַיָּד, וּלְדַבֵּר דְּבָרִים קָשִׁים לַעֲנִיִּים. גַּם לֹא נִזְהָרִים מִשְּׁבוּעַת חִנָּם, וּלְקַלֵּל חֲבֵרוֹ אוֹ עַצְמוֹ בַּשֵּׁם; וְהַזְכָּרַת שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה, אוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר, אוֹ בְּיָדַיִם שֶׁאֵינָן נְקִיּוֹת; וּבִטּוּל תַּלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם.",
+                "גַּם לֹא נִזְהָרִים מִקִּנְאָה, וְשִׂנְאָה, וְלָשׁוֹן הָרַע, וְגַאֲוָה, וְכַעַס, וּמִכָּל הַמִּדּוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּסֵּפֶר הַזֶּה. גַּם לֹא נִזְהָרִים בְּעִנְיְנֵי קִיּוּם הַמִּצְווֹת הַתְּלוּיִים בְּמַעֲשֶׂה, כְּגוֹן נְטִילַת יָדַיִם, וּמֵעִנְיְנֵי נְזִיקִין בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וּמִקִּיּוּם שַׁבָּת כַּדִּין.",
+                "וְרַבִּים נִכְשָׁלִים בָּזֶה, כִּי דָּבָר פָּשׁוּט הוּא מְאוֹד: מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בַּמִּצְווֹת נִכְשַׁל בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת. וְכָהֵנָּה עוֹשֶׂה אָדָם עֲבֵרוֹת כָּל יָמָיו וְלֹא מַרְגִּישׁ. כֵּן צָרִיךְ זֶה הַשָּׁב לֵדַע הָעֲבֵרוֹת שֶׁעָשָׂה. וְאֵיךְ יָכוֹל הָאָדָם לָדַעַת? יִלְמַד הַמִּצְווֹת, וְיָבִין בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה מָה חָסֵר מִמֶּנָּה שֶׁלֹּא קִיֵּם וּבַמֶּה עָבַר. וְאִם לֹא יָדַע בַּמֶּה עָבַר, אֵיךְ יִתְחָרֵט? אֶלָּא אִם כֵּן יָדַע הָעֲבֵרָה שֶׁיִּתְחָרֵט עָלֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ״כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע, וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד״ (תהלים נא ה).",
+                "הַשֵּׁנִי – אֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא יוֹדֵעַ עֲבֵרוֹת שֶׁעָשָׂה, לֹא יִתְחָרֵט עֲלֵיהֶם אִם לֹא יֵדַע בְּוַדַּאי רָעַת הָעֲבֵרוֹת שֶׁעָבַר. כִּי אִם יַחְשֹׁב: ״מָה בְּכָךְ אִם נֶהֱנֵיתִי מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה, אוֹ אִם בִּטַּלְתִּי מִן הַתּוֹרָה? אֵין זֶה דָּבָר רַע כָּל כָּךְ!״ – מִי שֶׁחוֹשֵׁב כָּךְ לֹא יִתְחָרֵט וְלֹא יָשׁוּב בְּלֵב שָׁלֵם. אֶלָּא צָרִיךְ לַחֲשֹׁב: ״אֵין שׁוּם דָּבָר רַע בְּכָל הָעוֹלָם כְּמוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עַל מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הַמְרוֹמָם; קַל וָחֹמֶר מִמֶּלֶךְ בָּשָׂר וָדָם: הָעוֹבֵר עַל צִוּוּיוֹ, כַּמָּה הוּא דָּבָר רַע.",
+                "הַשְּׁלִישִׁי – צָרִיךְ הַחוֹטֵא לֵדַע וּלְהַאֲמִין מֵעֹמֶק הַלֵּב, שֶׁיֵּשׁ לוֹ גְּמוּל וְעֹנֶשׁ בְּדִינִים קָשִׁים עַל הָעֲבֵרוֹת שֶׁעָשָׂה, וְאִם לֹא יֵדַע זֶה לֹא יָחוּשׁ לָשׁוּב. אֲבָל אַחַר שֶׁיְּבֹרַר אֶצְלוֹ הָעֹנֶשׁ, אָז יָשׁוּב וְיִתְחָרֵט, וִיבַקֵּשׁ מֵאֵת הָאֵל הַמְּהֻלָּל מְחִילָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״סָמַר מִפַּחְדְּךָ בְּשָׂרִי, וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ יָרֵאתִי״ (תהלים קיט קכ).",
+                "הָרְבִיעִי – צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע הַחוֹטֵא, שֶׁכָּל עֲבֵרוֹתָיו שֶׁעָבַר כָּל יָמָיו, עֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת, וְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת וּדְבָרִים בְּטֵלִים, וְכָל עִנְיָנָיו מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל – הַכֹּל כְּתוּבִים בַּסֵּפֶר. וְאֵין שִׁכְחָה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה, דִּכְתִיב: ״הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי, חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי״ (דברים לב לד); וְאוֹמֵר: ״בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם״ (איוב לז ז). כִּי אִם יַחֲשֹׁב שֶׁיֵּשׁ שִׁכְחָה לַעֲוֹנֹתָיו, לֹא יִתְחָרֵט וְלֹא יְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ עֲלֵיהֶם מְחִילָה. כִּי רַבִּים חוֹשְׁבִים בִּשְׁבִיל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְאַחֵר לִפְרֹעַ הָעֲבֵרוֹת, שֶׁיִּשְׁתַּכְּחוּ וְלֹא יָבוֹא לָדוּן עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֲשֶׁר אֵין נַעֲשָׂה פִתְגָם, מַעֲשֵׂה הָרָעָה מְהֵרָה, עַל כֵּן מָלֵא לֵב בְּנֵי הָאָדָם בָּהֶם לַעֲשׂוֹת רָע״ (קהלת ח יא).",
+                "הַחֲמִישִׁי – שֶׁיֵּדַע בֶּאֱמֶת שֶׁהַתְּשׁוּבָה הִיא רְפוּאָה שְׁלֵמָה לָעֲבֵרוֹת. כִּי הַחוֹלֶה שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בָּרְפוּאָה שֶׁעוֹשִׂים לוֹ שֶׁהִיא תְּרַפֵּא אוֹתוֹ – לֹא יָחוּשׁ לֶאֱכֹל הָרְפוּאָה אוֹ לִשְׁתּוֹת הַמַּשְׁקֶה. אֲבָל כְּשֶׁהוּא יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי תּוֹעֶלֶת הַסַּם וְהַמַּשְׁקֶה – אָז יִתְאַוֶּה לִסְבֹּל מְרִירוּת הָרְפוּאָה. כָּךְ כְּשֶׁיֵּדַע בְּוַדַּאי תּוֹעֶלֶת הַתְּשׁוּבָה, אָז יִתְאַוֶּה לְהַגִּיעַ אֶל מַעֲלוֹת הַתְּשׁוּבָה.",
+                "הַשִּׁשִּׁי – צָרִיךְ לַחֲשֹׁב בְּלִבּוֹ הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשָׂה לוֹ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מֵעוֹדוֹ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, וְהָיָה לוֹ לְהוֹדוֹת עֲבוּר הַטּוֹבוֹת, וְזֶה לֹא עָשָׂה אֶלָּא עָבַר מִצְווֹתָיו. וְיֵשׁ לוֹ לִשְׁקֹל עֹנֶשׁ הָעֲבֵרָה כְּנֶגֶד הַמְּתִיקוּת, וּשְׂכַר הַמִּצְוָה כְּנֶגֶד צַעֲרָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים: הֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ (משנה אבות ב א).",
+                "הַשְּׁבִיעִי – צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע לְהִתְחַזֵּק מְאוֹד, וְלִסְבֹּל סֵבֶל גָּדוֹל לְהִמָּנַע מִן הָרַע אֲשֶׁר הֻרְגַּל בּוֹ. כִּי זֶה דָּבָר פָּשׁוּט מְאוֹד: עֲבֵרָה שֶׁהֻרְגַּל בָּהּ כָּל יָמָיו, שֶׁהִיא דּוֹמֶה לוֹ לְהֶתֵּר (יומא פו ב), וְקָשֶׁה לוֹ מְאוֹד לִפְרֹשׁ מִמֶּנָּה. וְעַל כֵּן צָרִיךְ אָדָם חִזּוּק גָּדוֹל וּגְדֵרִים גְּדוֹלִים לִפְרֹשׁ מִמָּה שֶׁהֻרְגַּל, וְצָרִיךְ הַסְכָּמָה גְּדוֹלָה בְּכָל לִבּוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ לְהִמָּנַע. וְיָסִיר הַהֶרְגֵּל מִלִּבּוֹ כְּאִלּוּ לֹא הֻרְגַּל, וְיַרְגִּיל וְיִמְאַס בְּלִבּוֹ הָרָעוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם״ (יואל ב יג). וּכְשֶׁהַחוֹטֵא קוֹבֵעַ בְּלִבּוֹ אֵלּוּ הַשִּׁבְעָה עִנְיָנִים, אָז הוּא קָרוֹב לְדֶרֶךְ הַתְּשׁוּבָה.",
+                "וְהִנֵּה מַדְרֵגוֹת רַבּוֹת לַתְּשׁוּבָה, וּלְפִי הַמַּדְרֵגוֹת יִתְקָרֵב הָאָדָם אֶל הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה. וּלְעוֹלָם אֵין הַנְּשָׁמָה טְהוֹרָה בְּטָהֳרָה שְׁלֵמָה שֶׁיִּהְיוּ הָעֲוֹנוֹת כְּלֹא הָיוּ, אֶלָּא אַחַר שֶׁיְּטַהֵר הָאָדָם אֶת לִבּוֹ. כְּמוֹ בֶּגֶד הַמְטֻנָּף: אִם יְכַבֵּס אוֹתוֹ מְעַט אָז יַעֲבָר הַטִּנּוּף, אֲבָל רֹשֶׁם וְכֶתֶם יִשָּׁאֵר בּוֹ; אֲבָל לְפִי רֹב הַכִּבּוּס יִתְלַבֵּן לְגַמְרֵי. וְכֵן כְּתִיב: ״הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי״ (תהלים נא ד). לָכֵן תְּכַבֵּס לִבְּךָ מִן הֶעָוֹן, דִּכְתִיב: ״כַּבְּסִי מֵרָעָה לִבֵּךְ יְרוּשָׁלִַם״ (ירמיהו ד יד).",
+                "וְעַתָּה יֵשׁ לִי לִכְתֹּב לְךָ עֶשְׂרִים עִנְיָנִים שֶׁהֵן מֵעִקְּרֵי הַתְּשׁוּבָה:",
+                "הָרִאשׁוֹן – יִתְפֹּס בְּמִדַּת הַחֲרָטָה. וְיָשִׂים אֶל לִבּוֹ כִּי יֵשׁ עֹנֶשׁ גָּדוֹל לְמִי שֶׁעָבַר עַל מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ירמיהו יג טז): ״תְּנוּ לַיְיָ אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד בְּטֶרֶם יַחְשִׁךְ...״. וּכְשֶׁאָדָם יַחְשֹׁב יְמֵי חֹשֶׁךְ אֲשֶׁר יַגִּיעוּ לְמִי שֶׁפָּשַׁע בֵּאלֹהֵי יַעֲקֹב, אָז יִירָא מְאוֹד וְיִתְחָרֵט עַל מַעֲשָׂיו, וְיֹאמַר בְּלִבּוֹ: ״מֶה עָשִׂיתִי? אֵיךְ לֹא הָיָה פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינַי! וְאֵיךְ לֹא יָגֹרְתִּי מִתּוֹכָחוֹת עַל עֲוֹנִי! וְאֵיךְ לֹא מָשַׁלְתִּי עַל יִצְרִי בַּהֲנָאַת רֶגַע אֶחָד! וְאֵיךְ טִמֵּאתִי נִשְׁמָתִי הַטְּהוֹרָה, אֲשֶׁר נֻפְּחָה בִּי מִמְּקוֹר הַקֹּדֶשׁ! וְאֵיךְ עָשִׂיתִי חִלּוּף עוֹלָם גָּדוֹל וְאָרֹךְ, קַיָּם לְעוֹלְמֵי עַד, בְּעוֹלָם קָטָן הַכָּלֶה! וְאֵיךְ לֹא זָכַרְתִּי יוֹם הַמָּוֶת, אֲשֶׁר לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי נִשְׁמָתִי, בִּלְתִּי גְּוִיָּתִי וְאַדְמָתִי!״ – וְכֵן יַרְבֶּה בְּלִבּוֹ מַחֲשָׁבוֹת בְּעִנְיָן זֶה. וְזֶה הָעִנְיָן אֲשֶׁר דִּבֵּר יִרְמְיָהוּ (ירמיהו ח ו): ״אֵין אִישׁ נִחָם עַל רָעָתוֹ לֵאמֹר ׳מֶה עָשִׂיתִי׳״.",
+                "הַשֵּׁנִי – עֲזִיבַת הַחֵטְא: שֶׁיַּעֲזֹב הַחוֹטֵא דְּרָכָיו הָרָעִים, וְיִגְמֹר בְּכָל לִבּוֹ שֶׁלֹּא יוֹסִיף לָבוֹא בַּדֶּרֶךְ הָרָע הַהוּא עוֹד. וְזֶה רֵאשִׁית הַתְּשׁוּבָה, לַעֲזֹב דְּרָכָיו וּמַחְשְׁבוֹתָיו הָרָעִים, לְהַסְכִּים בְּלִבּוֹ וּלְקַבֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא יוֹסִיף לַחֲטוֹא, וְיָשִׁיב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב, וְיַכְרִית מַעֲשָׂיו הָרָעִים מִיָּדוֹ.",
+                "הַשְּׁלִישִׁי – הַיָּגוֹן: שֶׁיֵּאָנַח בִּמְרִירוּת הַלֵּב. כִּי אִם אָדָם הִפְסִיד דִּינָר – קָשֶׁה לוֹ; וְאִם אִבֵּד עָשְׁרוֹ – יִתְאַבֵּל וְלִבּוֹ מַר בְּקִרְבּוֹ; וְכֵן אִם יִפְגְּעוּהוּ שְׁאָר צָרוֹת – יִצְטַעֵר מְאוֹד. קַל וָחֹמֶר שֶׁיִּצְטַעֵר מִי שֶׁמָּרַד בָּאָדוֹן הַגָּדוֹל וְהִשְׁחִית דַּרְכּוֹ לְפָנָיו, וְהוּא עָשָׂה לוֹ חֶסֶד – כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיִּצְטַעֵר בְּכָל רֶגַע. וְדַע שֶׁמַּדְרֵגוֹת הַתְּשׁוּבָה וּמַעֲלוֹתֶיהָ – לְפִי גֹּדֶל הַמְּרִירוּת וְהַצַּעַר עַל הָעֲבֵרוֹת שֶׁעָשָׂה, כִּי הַצַּעַר בָּא מִטָּהֳרַת הַנְּשָׁמָה הָעֶלְיוֹנָה; וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵם עַל הָאָדָם בִּהְיוֹת נִשְׁמָתוֹ שְׁרוּיָה בְּצַעַר עַל פְּשָׁעָיו. וְהַמָּשָׁל בָּזֶה: כִּי הַמֶּלֶךְ יְרַחֵם יוֹתֵר עַל יְלִידֵי בֵּיתוֹ הַקְּרוֹבִים אֵלָיו וְהֵם מֵאֲצִילֵי הָאָרֶץ הַנִּכְבָּדִים, מִמָּה שֶׁהוּא יְרַחֵם עַל הַכַּפְרִיִּים. לָכֵן כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה שֶׁנִּפְרְדָה מִלְּמַעְלָה מִמָּקוֹם קָדוֹשׁ, כְּשֶׁהִיא מִצְטַעֶרֶת – אָז יְקַבְּלֶנָּה מְהֵרָה יוֹצֵר הַכֹּל.",
+                "הָרְבִיעִי – יָגוֹן וְצַעַר בְּמַעֲשֶׂה. עַד כָּאן דִּבַּרְנוּ מִצַּעַר וְיָגוֹן בַּלֵּב, וְזֶה הָעִנְיָן הָרְבִיעִי הוּא צַעַר וְיָגוֹן בַּמַּעֲשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב יב): ״וְגַם עַתָּה נְאֻם יְיָ, שֻׁבוּ עָדַי בְּכָל לְבַבְכֶם, וּבְצוֹם וּבִבְכִי וּבְמִסְפֵּד״. וְצָרִיךְ לְהַרְאוֹת סִימָנֵי צַעַר וְיָגוֹן בְּמַלְבּוּשָׁיו כְּגוֹן לַחְגֹּר שַׂק, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יונה ג ח): ״וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה״. וְיָסִיר בְּגָדָיו הַחֲמוּדוֹת מִמֶּנּוּ, וִימַעֵט תַּעֲנוּגִים: בְּמִינֵי הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה וְהַטִּיּוּלִים. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי ברכות א ה): הַלֵּב וְהָעֵינַיִם – שְׁנֵי סַרְסוּרֵי הַחֵטְא, וּכְתִיב (במדבר טו לט): ״וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם״. לָכֵן בָּזֹאת יְכֻפַּר עֲוֹן הַסַּרְסוּרִים: עֲוֹן סַרְסְרוּת הַלֵּב בִּמְרִירוּת וְצַעַר, וְעָווֹן סַרְסְרוּת הָעֵינַיִם יִתְכַּפֵּר בִּדְמָעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט קלו): ״פַּלְגֵי מַיִם יָרְדוּ עֵינָי, עַל לֹא שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ״ – לֹא אָמַר ״עַל לֹא שָׁמַרְתִּי״ אֶלָּא ״עַל לֹא שָׁמְרוּ״, פֵּרוּשׁ: אֵלּוּ הָעֵינַיִם הֵם הָיוּ מְרַגְּלִים לָתוּר אַחַר הַחֵטְא, עַל כֵּן הוֹרַדְתִּי פַּלְגֵי מַיִם. וּכְשֶׁיִּבְכֶּה עַל פְּשָׁעָיו וְיִתְעַנֶּה, יֹאמַר: ״דִּמְעוֹתַי – יְכַבּוּ חֲרוֹן אַפְּךָ; וּתְשׁוּבַת מַעֲשַׂי – יָשִׁיבוּ אַפְּךָ מִמֶּנִּי; וְעֵרֶךְ שֻׁלְחָנִי אֲשֶׁר לֹא עָרַכְתִּי – יֵחָשֵׁב כְּמִזְבֵּחַ עָרוּךְ; וְהַסִּיר אֲשֶׁר לֹא הִצַּגְתִּי עַל גֶּחָלִים – כְּאֵשׁ תּוּקַד עַל מִזְבַּחֲךָ; וְאֶת חֶסְרוֹן דָּמִי – יְכַפֵּר כְּדָם עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ; וּמִעוּט חֶלְבִּי – כְּחֵלֶב אֵמוּרִים; וְקוֹל בִּכְיִי – כְּקוֹל שִׁירִים מְשׁוֹרְרִים; וְרֵיחַ רַעֲבוֹן נַפְשִׁי – כְּרֵיחַ הַקְּטֹרֶת; וְחַלָּשׁוּת אֵיבָרַי – כְּנִתְחֵי קָרְבָּן; וְשִׁבְרוֹן לִבִּי – יִקְרַע הַסְּפָרִים שֶׁכְּתוּבִים בָּהֶם עֲוֹנֹתַי; וְשִׁנּוּי בִּגְדֵי הַחֲמוּדוֹת – כְּבִגְדֵי כְּהֻנָּה; וּמְנִיעַת רְחִיצָה – כְּקִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם; וּתְשׁוּבוֹתַי – יְשִׁיבוּנִי אֵלֶיךָ; כִּי נִחַמְתִּי עַל רֹעַ מַעֲלָלַי שֶׁעָשִׂיתִי, וְלֹא אָשׁוּב לְהָרַע לְפָנֶיךָ.״",
+                "הַחֲמִישִׁי – הַדְּאָגָה, שֶׁיִּדְאַג מֵעֹנֶשׁ עֲוֹנֹתָיו. כִּי יֵשׁ עֲוֹנוֹת שֶׁהַתְּשׁוּבָה תּוֹלָה כַּפָּרָתָן וְיִסּוּרִין מְמָרְקִין (יומא פו א), כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לח יט): ״כִּי עֲוֹנִי אַגִּיד, אֶדְאַג מֵחַטָּאתִי״. וּמָה חִלּוּק יֵשׁ בֵּין הַ״יָּגוֹן״ וְהַ״דְּאָגָה״? כִּי הַיָּגוֹן עַל מָה שֶׁעָבַר כְּבָר; וְהַדְּאָגָה עַל הֶעָתִיד, שֶׁיִּדְאַג לְעוֹלָם אוּלַי יְקַצֵּר בְּעִנְיַן הַתְּשׁוּבָה, וְלֹא יַשְׁלִים חוֹק הַתְּשׁוּבָה. וְיִדְאַג שֶׁמָּא יִתְגַּבֵּר יִצְרוֹ עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (משנה אבות ב ד): אַל תַּאֲמִין בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ.",
+                "הַשִּׁשִּׁי – הַבּוּשָׁה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו לא יח): ״בֹּשְׁתִּי וְגַם נִכְלַמְתִּי, כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי״. וְהִנֵּה הַחוֹטֵא יִתְבַּיֵּשׁ מְאוֹד לַעֲבֹר עֲבֵרָה לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם, וְאֵיךְ לֹא יֵבוֹשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא?! וּכְבָר בֵּאַרְנוּ עִנְיָן הַבּוּשָׁה בְּשַׁעַר הַבּוּשָׁה.",
+                "הַשְּׁבִיעִי – הַהַכְנָעָה בְּכָל לֵב וְהַשִּׁפְלוּת. כִּי הַמַּכִּיר אֶת בּוֹרְאוֹ יֵדַע בַּמֶּה שֶׁעָבַר עַל דְּבָרָיו, וְיַשְׁפִּיל עַצְמוֹ וְיִכָּנַע. וּכְתִיב (תהלים נא יט): ״זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה״ – ״רוּחַ נִשְׁבָּרָה״ הִיא רוּחַ נְמוּכָה. הַהַכְנָעָה הִיא מֵעִקְּרֵי הַתְּשׁוּבָה, וּבַהַכְנָעָה יִתְקָרֵב הָאָדָם אֶל הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו סו ב): ״וְאֶל זֶה אַבִּיט: אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ״. וְהַמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה בַּהַכְנָעָה הַמְחֻיֶּבֶת מִדֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה: שֶׁיַּגְדִּיל וְיַאְדִּיר בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא, וְלֹא יַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ אֶלָּא יִהְיֶה הַכֹּל קָטָן בְּעֵינָיו כְּנֶגֶד מָה שֶׁהוּא חַיָּב בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. עַל כֵּן יִכָּנַע וְיַעֲבֹד בְּהֶצְנֵעַ, וְלֹא יַחְמֹד כָּבוֹד עַל מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים.",
+                "הַשְּׁמִינִי – הַהַכְנָעָה בְּמַעֲשֶׂה: שֶׁיִּתְנַהֵג בְּמַעֲנֶה רַךְ. אִם חֵרֵף אוֹתוֹ אָדָם עַל מַעֲשָׂיו הָרִאשׁוֹנִים – יִשְׁתֹּק, אוֹ יֹאמַר: ״יָדַעְתִּי כִּי חָטָאתִי.״ וְלֹא יַעֲשֶׂה מַלְבּוּשִׁים נָאִים וְתַכְשִׁיטִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לג ה): ״וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ״. וְיִהְיוּ תָּמִיד עֵינָיו שַׁחוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כב כט): ״וְשַׁח עֵינַיִם יוֹשִׁעַ״. וְסִימָנֵי הַהַכְנָעָה: מַעֲנֶה רַךְ, וְקוֹל נָמוּךְ, וְשַׁחוּת הָעַיִן. וְאֵלּוּ הָעִנְיָנִים מַכְנִיעִים אֶת הַלֵּב.",
+                "הַתְּשִׁיעִי – שְׁבִירַת תַּאֲוָה. יָשִׂים אֶל לִבּוֹ כִּי הַתַּאֲוָה מְקַלְקֶלֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים, וְיִפְרֹשׁ מִן הַמּוֹתָרוֹת אֲפִלּוּ בְּדָבָר הַמֻּתָּר לוֹ, רַק לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ וּלְקַיֵּם גּוּפוֹ, וְכֵן לְעִנְיַן הָאִשָּׁה. כִּי כָל זְמַן שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ אַחַר תַּאֲוָה, נִמְשָׁךְ אַחַר תּוֹלְדוֹת הַגּוּף וְיִתְרַחֵק מִדֶּרֶךְ הַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, כְּדִכְתִיב (דברים לב טו): ״וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט״; וּכְתִיב (משלי ל ט): ״פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי, וְאָמַרְתִּי מִי יְיָ״. וְהִנֵּה הַתַּאֲוָה הַנְּתוּנָה בְּלֵב הָאָדָם הִיא שֹׁרֶשׁ כָּל הַפְּעֻלּוֹת, לָכֵן יְמַהֵר לְתַקֵּן תַּאֲוָה, וּכְבָר הֶאֱרַכְנוּ לְעֵיל. וְיֵשׁ בִּשְׁבִירַת הַתַּאֲוָה תּוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה, כִּי בָּזֶה יְגַלֶּה שֶׁלִּבּוֹ טוֹב וְיָשָׁר, כִּי הוּא מוֹאֵס הַטֶּבַע אֲשֶׁר גָּרַם לוֹ הַחֵטְא. וְהַפּוֹרֵשׁ אֲפִלּוּ מִן הַמֻּתָּר – הוּא גָּדֵר גָּדוֹל שֶׁלֹּא יִגַּע בְּאִסּוּר, כְּלוֹמַר: ״הֵן אֲפִילּוּ בַּמֻּתָּר לֹא אֲמַלֵּא תַּאֲוָתִי, וְאֵיךְ אֶשְׁלַח יָדִי בָּאִסּוּר?!״",
+                "הָעֲשִׂירִי – לְהָשִׁיב פָּעֳלוֹ. כֵּיצַד? הַמִּסְתַּכֵּל בָּעֲרָיוֹת – יִתְנַהֵג בְּשַׁחוּת עֵינַיִם; בְּלָשׁוֹן הָרַע – יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה (ערכין טו ב). וּבְכָל אֵבָר וְאֵבָר שֶׁחָטָא יִשְׁתַּדֵּל לְקַיֵּם בּוֹ מִצְווֹת. וְכֵן אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ: בָּאֵבָר שֶׁחוֹטְאִים – בּוֹ מִתְרַצִּים. וְעוֹד אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ (ויקרא רבה כא ה): אִם עָשִׂיתָ חֲבִילוֹת שֶׁל עֲבֵרוֹת – עֲשֵׂה כְּנֶגְדָּם חֲבִילוֹת שֶׁל מִצְווֹת; רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָעֲבֵרָה – יִהְיוּ מְמַהֲרִים לָרוּץ לִדְבַר מִצְוָה; פֶּה שֶׁדִּבֵּר סָרָה – אֱמֶת יֶהְגֶּה חִכּוֹ, וּפִיו יִפְתַּח בְּחָכְמָה; יָדַיִם שׁוֹפְכוֹת דַּם נָקִי – יִפְתַּח יָדוֹ לֶעָנִי; עֵינַיִם רָמוֹת – יְהֵא דַּכָּא וְשַׁח עֵינַיִם; לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן – בְּלִבּוֹ יִצְפֹּן אִמְרֵי תּוֹרָה.",
+                "הָאַחַד עָשָׂר – חִפּוּשׂ דְּרָכָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג מ): ״נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה, וְנָשׁוּבָה עַד יְיָ״. וְהַחִפּוּשׂ הוּא שֶׁיִּבְדֹּק עַצְמוֹ מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁעָשָׂה בְּיָמָיו. וְיֵשׁ בָּזֶה תּוֹעֶלֶת לִשְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים: הָאֶחָד: שֶׁיִּזְכּוֹר כָּל הַדְּבָרִים שֶׁחָטָא בָּהֶם וְיִתְוַדֶּה עַל כֻּלָּם, כִּי הַוִּדּוּי מֵעִקְּרֵי הַכַּפָּרָה. הַשֵּׁנִי: שֶׁיֵּדַע כַּמָּה יֵשׁ לוֹ עֲבֵרוֹת וַחֲטָאִים, וּבָזֶה יוֹסִיף הַהַכְנָעָה. הַשְּׁלִישִׁי: כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל עָלָיו לַעֲזֹב כָּל חֵטְא, צָרִיךְ לֵדַע הַדְּבָרִים שֶׁחָטָא עֲלֵיהֶם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת גָּדֵר לְהִזָּהֵר מֵאוֹתָן דְּבָרִים שֶׁנִּכְשַׁל בָּהֶן. כִּי צָרִיךְ הָאָדָם יוֹתֵר שְׁמִירָה מֵאוֹתָן עֲבֵרוֹת שֶׁהֻרְגַּל בָּהֶן, וְשֶׁהֵן קַלּוֹת בְּעֵינָיו לַעֲבֹר עֲלֵיהֶן, וְהַיֵּצֶר שׁוֹלֵט בָּהֶם. וְהוּא כְּחוֹלֶה, כְּשֶׁהוּא מַתְחִיל לְהַבְרִיא – צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מִכַּמָּה עִנְיָנִים שֶׁלֹּא יַחְזִירוּהוּ לְחָלְיוֹ; כָּךְ מִי שֶׁהוּא חוֹלֶה מִן הָעֲבֵרוֹת, כְּשֶׁיַּתְחִיל לָשׁוּב צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאוֹד.",
+                "הַשְּׁנֵים עָשָׂר – שֶׁיַּחֲקֹר וְיֵדַע גֹּדֶל כָּל אֶחָד מֵעֲוֹנֹתָיו, וּבְאֵיזֶה עֲבֵרָה יֵשׁ מַלְקוּת, אוֹ מִיתַת בֵּית דִּין, אוֹ כָּרֵת. וּכְשֶׁיֵּדַע גֹּדֶל הַחֵטְא – יְמָרֵר לִבּוֹ בְּוִדּוּי וְיוֹסִיף הַכְנָעָה.",
+                "הַשְּׁלוֹשָׁה עָשָׂר – שֶׁיִּהְיוּ הָעֲבֵרוֹת הַקַּלּוֹת דּוֹמוֹת בְּעֵינָיו כַּחֲמוּרוֹת, כְּגוֹן הִסְתַּכְּלוּת בַּנָּשִׁים וּלְהַרְבּוֹת עִמָּהֶן דְּבָרִים, אוֹ דְּבָרִים בְּטֵלִים אוֹ לֵילֵךְ בָּטֵל, אוֹ לְהַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה – כָּל אֵלּוּ וְעוֹד רַבּוֹת כָּהֶם בְּעֵינֵי אֲנָשִׁים רַבִּים, וַאֲפִלּוּ בְּעֵינֵי גְּדוֹלֵי הַדּוֹר, הֵם נֶחֱשָׁבִים קַלּוֹת – כָּל אֵלּוּ יִהְיוּ נֶחְשָׁבִים לוֹ חֲמוּרוֹת מְאוֹד. וְיֵשׁ בָּזֶה אַרְבָּעָה טְעָמִים: הָאֶחָד: שֶׁאֵין לְהַבִּיט לְקַטְנוּת הָעֲבֵרָה, אֶלָּא יַבִּיט לִגְדֻלַּת הַמֶּלֶךְ שֶׁהִזְהִיר עָלֶיהָ. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁצִּוָּה לִשְׁנֵי עֲבָדָיו: לְאֶחָד צִוָּה לְהָבִיא לוֹ לִשְׁתּוֹת כִּי הוּא צָמֵא מְאוֹד, לְשֵׁנִי צִוָּה לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ כָּל כָּךְ, וְהִזְהִיר כָּל אֶחָד בְּנַפְשׁוֹ – בְּוַדַּאי כָּל מִי שֶׁעוֹבֵר חַיָּב מִיתָה, כִּי עוֹנְשִׁין אוֹתוֹ שֶׁגָּנַב דִּינָר אֶחָד כְּמוֹ שֶׁעוֹנְשִׁין אוֹתוֹ שֶׁגָּנַב אֶלֶף, כִּי כָל אֶחָד עוֹבֵר מִצְוַת הַמֶּלֶךְ. כָּךְ עַל כָּל הַתּוֹרָה הִזְהִיר (דברים כז א): ״שָׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם״, וּכְתִיב (שם כו): ״אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם״. הַשֵּׁנִי: כִּי מִי שֶׁעוֹבֵר הַקַּלָּה הַרְבֵּה פְּעָמִים – אָז הִיא חֲמוּרָה, כִּי יִצְטָרְפוּ הָעֳנָשִׁים עַל כָּל פַּעַם וּפַעַם. הַשְּׁלִישִׁי: כִּי כְּשֶׁהוּא מֻרְגָּל בַּעֲבֵרוֹת, וְהֵן לוֹ כְּהֶתֵּר וְלֹא יִשְׁתַּמֵּר מֵהֶם – נֶחְשָׁב עִם פּוֹרְקֵי עֹל וּמוּמָר לְדָבָר אֶחָד. הָרְבִיעִי: כִּי דֶּרֶךְ הַיֵּצֶר, כְּשֶׁהוּא נוֹצֵחַ בְּדָבָר קַל – אָז יְנַצַּח בְּדָבָר חָמוּר. לָכֵן אָמְרוּ חֲכָמִים (משנה אבות ב א): הֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה. וְאָמְרוּ עוֹד (שם ד ב): שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה.",
+                "הָאַרְבָּעָה עָשָׂר – הַוִּדּוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה ה): ״וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ״. וְיֵשׁ חוֹבָה עָלָיו לְהַזְכִּיר עֲוֹנֹתָיו וַעֲוֹנוֹת אֲבוֹתָיו. וְלָמָּה יִתְוַדֶּה עַל חַטֹּאות אֲבוֹתָיו? מִשּׁוּם שֶׁהוּא נֶעֱנָשׁ כְּשֶׁאוֹחֵז מַעֲשֵׂה אֲבוֹתָיו בְּיָדוֹ, וְכֵן כְּתִיב (ויקרא כו מ): ״וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם, וְאֶת עֲוֹן אֲבוֹתָם״. וְיִזָּהֵר מְאוֹד בְּעֵת הַוִּדּוּי שֶׁיִּגְמֹר בְּלִבּוֹ לַעֲזֹב דְּרָכָיו הָרָעִים, כִּי אִם חוֹזֵר עֲלֵיהֶם וְאֵינוֹ עוֹזְבָם – אָז הוּא כְּטוֹבֵל וְשֶׁרֶץ בְּיָדוֹ (תענית טז א). כִּי הַוִּדּוּי הוּא כִּטְבִילָה, וְהַחֵטְא כְּשֶׁרֶץ, וְזֶה דָּבָר בָּרוּר שֶׁאֵין טְבִילָה מוֹעֶלֶת לְהָאוֹחֵז הַשֶּׁרֶץ.",
+                "הַחֲמִשָּׁה עָשָׂר – הַתְּפִלָּה: שֶׁיִּתְפַּלֵּל הַחוֹטֵא לַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, וִיבַקֵּשׁ מֵאֵת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּעַזְרֵהוּ עַל תְּשׁוּבָתוֹ, וְיִפְתַּח לוֹ שַׁעֲרֵי טָהֳרָה.",
+                "הַשִּׁשָּׁה עָשָׂר – תִּקּוּן הַמְעֻוָּת: שֶׁיְּתַקֵּן כָּל מָה שֶׁעִוֵּת. כְּגוֹן אִם גָּזַל לְאָדָם – יָשִׁיב הַגְּזֵלָה קֹדֶם הַוִּדּוּי, כְּדֵי שֶׁיִּתְרַצֶּה בַּוִּדּוּי. וְאִם גָּזַל אֶת הָאָדָם וְאֵין לוֹ לִפְרֹעַ – יִתְפַּלֵּל לֵאלֹהִים שֶׁיִּתֵּן לוֹ הַשָּׂגַת יָד שֶׁיִּפְרַע.",
+                "הַשִּׁבְעָה עָשָׂר – לִרְדֹּף פְּעֻלַּת הַחֶסֶד וְהָאֱמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז ו): ״בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן״. וְאִם הַחוֹטֵא לֹא שָׁב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – לֹא יִתְכַּפֵּר עֲוֹנוֹ בְּפָעֳלוֹ חֶסֶד, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דברים י יז): ״אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים, וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד״. וּפֵרְשׁוּ חֲכָמִים: ״לֹא יִקַּח שֹׁחַד״ – לִמְחֹל עַל הַמִּצְווֹת וּלְהַעֲבִיר עַל הָעֲוֹנוֹת. וְזֶה הַפָּסוּק ״בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן״ – עַל בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה דִּבֵּר, כִּי יֵשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁהַתְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין, וְיִסּוּרִין מְמָרְקִין. וְהִנֵּה הַחֶסֶד מָגֵן בְּעַד הַחוֹטֵא וְיִשְׁמֹר עָלָיו מִן הַיִּסּוּרִין, גַּם יַצִּילֶנּוּ מִן הַמָּוֶת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י ב): ״וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת״. וְעוֹד יֵשׁ עֲוֹן חִלּוּל הַשֵּׁם, שֶׁהַתְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין וּמִיתָה מְמָרֶקֶת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו כב יד): ״אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן״. וּכְשֶׁאָדָם מִשְׁתַּדֵּל לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ הָאֱמֶת, וְיַחֲזִיק יְדֵי אַנְשֵׁי אֱמֶת וְיִשָּׂא רֹאשָׁם, וְיַשְׁפִּיל אַנְשֵׁי הַשֶּׁקֶר וְיַגִּיעֵם עַד הֶעָפָר – הִנֵּה אֵלֶּה דַּרְכֵי קִדּוּשׁ הַשֵּׁם. וְהִנֵּה כְּשֶׁיִּתְעוֹרֵר אָדָם בְּמִדַּת הָאֱמֶת, אָז יִסָּלַח לוֹ עֲוֹן הַחִלּוּל עִם הַתְּשׁוּבָה.",
+                "הַשְּׁמוֹנָה עָשָׂר – שֶׁיִּהְיוּ חֲטָאָיו נֶגְדּוֹ תָּמִיד וְלֹא יִשְׁכַּח אוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים נא ה): ״כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע, וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד״.",
+                "הַתִּשְׁעָה עָשָׂר – עֲזִיבַת הַחֵטְא, כְּשֶׁבָּא הַחֵטְא לְיָדוֹ וְהוּא בְּחֹזֶק תַּאֲוָתוֹ. וְאָמְרוּ חֲכָמִים (יומא פו ב): אֵיזֶהוּ בַּעַל תְּשׁוּבָה אֲשֶׁר תְּשׁוּבָתוֹ מַגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד? זֶהוּ אֲשֶׁר נִבְחַן וְיָצָא נָקִי, בְּאוֹתוֹ פֶּרֶק וּבְאוֹתוֹ מָקוֹם וּבְאוֹתָהּ אִשָּׁה. פֵּרוּשׁ: כְּשֶׁיִּזְדַּמֵּן הַחֵטְא לְיָדוֹ וְהוּא בְּתֹקֶף יִצְרוֹ, וְכָבַשׁ יִצְרוֹ בַּעֲבוּר יִרְאַת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא. וְאִם לֹא נִזְדַּמֵּן בְּיָדוֹ בְּעִנְיָן זֶה – יוֹסִיף בְּנַפְשׁוֹ יִרְאַת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. כָּכָה יַעֲשֶׂה כָּל הַיָּמִים, וְזֶה מַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה מִן הַתְּשׁוּבָה.",
+                "הָעֶשְׂרִים – לְהָשִׁיב רַבִּים מֵעָוֹן כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל יח ל): ״שׁוּבוּ וְהָשִׁיבוּ מִכָּל פִּשְׁעֵיכֶם״ – לָמַדְנוּ שֶׁזֶּה מֵעִקְּרֵי הַתְּשׁוּבָה. וְנֶאֱמַר (ויקרא יט יז): ״הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ, וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא״ – לָמַדְנוּ שֶׁאִם לֹא יוֹכִיחֶנּוּ יֵעָנֵשׁ עַל חֲטָאָיו. וְכֵן אָמַר דָּוִד (תהלים נא טו): ״אֲלַמְּדָה פֹּשְׁעִים דְּרָכֶיךָ, וְחַטָּאִים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ״.",
+                "אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים דְּבָרִים מְעַכְּבִים אֶת הַתְּשׁוּבָה. אַרְבָּעָה מֵהֶן עָוֹן גָּדוֹל, וְהָעוֹשֶׂה אֶחָד מֵאֵלּוּ הָאַרְבָּעָה – אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַסְפִּיק בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה לְפִי גֹּדֶל חֶטְאוֹ. וְאֵלּוּ הֵן: הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים, וּבִכְלַל עָוֹן זֶה – הַמְּעַכֵּב אֶת הָרַבִּים מִלַּעֲשׂוֹת מִצְוָה. וְהַמַּטֶּה אֶת הָרַבִּים אוֹ חֲבֵרוֹ מִדֶּרֶךְ טוֹבָה לְדֶרֶךְ רָעָה, כְּגוֹן מֵסִית וּמַדִּיחַ. וְהָרוֹאֶה אֶת בְּנוֹ יוֹצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה וְאֵינוֹ מוֹחֶה בְּיָדוֹ, כִּי אִם הָיָה מוֹחֶה בְּיָדוֹ הָיָה פּוֹרֵשׁ, וְנִמְצָא שֶׁמַּחֲטִיא אוֹתוֹ. וּבִכְלַל זֶה הֶעָוֹן – כָּל שֶׁאֶפְשָׁר בְּיָדוֹ לִמְחוֹת בַּאֲחֵרִים, בֵּין רַבִּים בֵּין יְחִידִים, וְאֵינוֹ מוֹחֶה אֶלָּא מַנִּיחַ אוֹתָם בְּכִשְׁלוֹנָם. וְהָאוֹמֵר ״אֶחֱטָא וְאָשׁוּב״. וּבִכְלָל זֶה: הָאוֹמֵר ״אֶחֱטָא וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר״, כִּי כָּל הַמְּחַשֵּׁב כָּךְ – תְּשׁוּבָתוֹ קָשָׁה מְאוֹד; כִּי לְעוֹלָם יֶחֱטָא כֵּיוָן שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁיָּשׁוּב, אָז הָעֲבֵרָה קַלָּה בְּעֵינָיו.",
+                "וּמֵאוֹתָן אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים דְּבָרִים, מֵהֶן חֲמִשָּׁה שֶׁהֵם נוֹעֲלִים דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה בִּפְנֵי עוֹשֵׂיהֶם. וְאֵלּוּ הֵם: הַפּוֹרֵשׁ מִן הַצִּבּוּר כְּשֶׁעוֹשִׂים תְּשׁוּבָה, וְהוּא אוֹמֵר ״שָׁלוֹם עָלַי נַפְשִׁי״ וְאֵינוֹ מִצְטַעֵר בְּצַעַר צִבּוּר – לָכֵן אֵינוֹ זוֹכֶה בַּזְּכוּת שֶׁעוֹשִׂים. וְהַחוֹלֵק עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים; לְפִי שֶׁהַמַּחֲלֹקֶת גּוֹרֶמֶת לִפְרֹשׁ מֵהֶם, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה. וְהַמַּלְעִיג עַל הַמִּצְווֹת; שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּתְבַּזּוּ בְּעֵינָיו – אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עֲלֵיהֶן לַעֲשׂוֹתָן. וְאִם לֹא יַעֲשֶׂה – בַּמֶּה יִזְכֶּה? וְהַמְּבַזֶּה רַבּוֹתָיו; שֶׁדָּבָר זֶה גּוֹרֵם לְדָחְפוֹ וּלְטָרְדוֹ מִן הָעוֹלָם כְּאוֹתוֹ הָאִישׁ, וּבִזְמַן שֶׁנִּטְרָד – לֹא יִמְצָא מְלַמֵּד שֶׁמּוֹרֶה לוֹ דֶּרֶךְ הָאֱמֶת. וְהַשּׂוֹנֵא אֶת הַתּוֹכָחוֹת; שֶׁהֲרֵי לֹא הִנִּיחַ לוֹ דֶּרֶךְ תְּשׁוּבָה, שֶׁהַתּוֹכָחוֹת גּוֹרְמוֹת לִתְשׁוּבָה. שֶׁבִּזְמַן שֶׁמּוֹדִיעִים לָאָדָם חֲטָאָיו וּמַכְלִימִים אוֹתוֹ – חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט ז): ״זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח... מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם יְיָ״; ״וְלֹא נָתַן יְיָ לָכֶם לֵב לָדַעַת...״ (שם כט ג); ״עַם נָבָל וְלֹא חָכָם...״ (שם לב ו). וְכֵן יְשַׁעְיָה הַנָּבִיא הוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁחָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה. לְפִיכָךְ צָרִיךְ כָּל קָהָל וְקָהָל לְהַעֲמִיד אֶחָד מֵחַכְמֵיהֶם, זָקֵן וִירֵא שָׁמַיִם מִנְּעוּרָיו וְאָהוּב לָהֶם, שֶׁיְּהֵא מוֹכִיחַ לַקָּהָל לְהַחֲזִירָם בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה שֶׁשּׂוֹנֵא אֶת הַתּוֹכָחוֹת – אֵינוֹ בָּא לַמּוֹכִיחַ וְלֹא שׁוֹמֵעַ דְּבָרָיו, וּלְפִיכָךְ יַעֲמֹד בַּחֲטָאָיו שֶׁהֵם טוֹבִים בְּעֵינָיו.",
+                "וּמֵאוֹתָן אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים דְּבָרִים יֵשׁ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים, הָעוֹשֶׂה אוֹתָן אִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה גְּמוּרָה; לְפִי שֶׁהֵם עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ חֲבֵרוֹ שֶׁחָטָא לוֹ שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה. וְאֵלּוּ הֵן: הַמְקַלֵּל אֶת הָרַבִּים, וְלֹא קִלֵּל אָדָם יָדוּעַ שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה. וְהַחוֹלֵק עִם הַגַּנָּב, כִּי הוּא חוֹשֵׁב שֶׁאֵין זֶה גְּנֵבָה כִּי ״אֲנִי לֹא גָּנַבְתִּי״; וַאֲפִלּוּ אִם יִרְצֶה לָשׁוּב וּלְהַחֲזִיר – לְמִי יַחֲזִיר? כִּי הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִמִּי גָּנַב הַגַּנָּב, וְהוּא מַחֲזִיק יְדֵי הַגַּנָּב וּמַחֲטִיא אוֹתוֹ. וְהַמּוֹצֵא אֲבֵדָה וְאֵינוֹ מַכְרִיז עָלֶיהָ לְהַחְזִיר לִבְעָלֶיהָ, וּכְשֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה – אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁל מִי הָיְתָה. וְהָאוֹכֵל שׁוֹר עֲנִיִּים, יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם אֻמְלָלִים הֵם, וְאֵינָם יְדוּעִים וּמְפֻרְסָמִים, וְגוֹלִים מֵעִיר לְעִיר, וְזֶה הָאוֹכֵל אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁל מִי הוּא שֶׁיַּחֲזִיר לוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים ״שׁוֹד״ בְּדָלֶ״ת, לְשׁוֹן דֹּחַק, פֵּרוּשׁ: שֶׁהוּא דּוֹחֵק אֵלּוּ הָעֲנִיִּים בְּחוֹב שֶׁהֵן חַיָּבִים לוֹ עַד שֶׁמַּחְלִיטִים לוֹ קַרְקְעוֹתֵיהֶם אוֹ מִטַּלְטְלִים שֶׁלָּהֶם בְּפָחוֹת מִשָּׁוְיָם; וְאֵינוֹ חוֹשֵׁב שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה חֵטְא, כִּי יֹאמַר: ״שֶׁלִּי אֲנִי נוֹטֵל!״ וְהַמְּקַבֵּל שֹׁחַד לְהַטּוֹת דִּין, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ עַד הֵיכָן מַגִּיעַ הַטָּיָה זוֹ וְכַמָּה כּוֹחָהּ, כְּדֵי שֶׁיַּחֲזִיר הַדָּבָר. וְעוֹד: הוּא מַחֲזִיק יָד זֶה שֶׁהִטָּה לוֹ הַדִּין וּמַחֲטִיא אוֹתוֹ.",
+                "וּמֵאוֹתָן אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים דְּבָרִים יֵשׁ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים, שֶׁהָעוֹשֶׂה אוֹתָן אֵין חֶזְקָתוֹ לָשׁוּב מֵהֶן; לְפִי שֶׁהֵן דְּבָרִים קַלִּים בְּעֵינֵי רֹב בְּנֵי אָדָם, וְנִמְצָא חוֹטֵא וְהוּא אֵין נִרְאֶה לוֹ חֵטְא. וְאֵלּוּ הֵן: הָאוֹכֵל מִסְּעוּדָה שֶׁאֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִבְעָלֶיהָ. כְּגוֹן אָדָם שֶׁנִּכְנָס לְבֵית עָנִי וְהוּא מַזְמִין לוֹ הַרְבֵּה, וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה בִּרְצוֹן לִבּוֹ אֶלָּא שֶׁהוּא מִתְבַּיֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְהַזְמִין מְעַט; וְזֶה אֵינוֹ נִרְאֶה לוֹ חֵטְא בָּזֶה, כִּי הוּא חוֹשֵׁב שֶׁאוֹכֵל בִּרְשׁוּתוֹ וְלֹא בְּעַל־כָּרְחוֹ. וְהַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בַּעֲבוֹטוֹ שֶׁל עָנִי, אֲפִלּוּ אֵינוֹ אֶלָּא קַרְדֹּם וּמַחְרֵשָׁה, וְאוֹמֵר בְּלִבּוֹ: ״לֹא חִסַּרְתִּי מֵהֶם וַהֲרֵי לֹא גָּזַלְתִּי״. וְהַמִּסְתַּכֵּל בָּעֲרָיוֹת, כִּי הַמִּסְתַּכֵּל חוֹשֵׁב בְּלִבּוֹ: ״אֵין בְּכָךְ כְּלוּם״. שֶׁהוּא אוֹמֵר: ״וְכִי בָּעַלְתִּי אוֹ קָרַבְתִּי?!״ וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁרְאוּת הָעַיִן עָוֹן גָּדוֹל שֶׁהִיא גּוֹרֶמֶת לְגוּפָן שֶׁל הָעֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו לט): ״וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם״. וְהַמִּתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ אוֹמֵר בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא חָטָא, לְפִי שֶׁאֵין חֲבֵרוֹ עוֹמֵד אֶצְלוֹ, וְלֹא הִגִּיעַ לוֹ בֹּשֶׁת וְלֹא בִּיְּשׁוֹ, אֶלָּא שֶׁהוּא עוֹרֵךְ מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים וְחָכְמָתוֹ וַחֲרִיפוּתוֹ יוֹתֵר מִמַּעֲשֵׂה חֲבֵרוֹ וְחָכְמָתוֹ וַחֲרִיפוּתוֹ, וְהַשּׁוֹמֵעַ דְּבָרָיו יִהְיֶה הוּא מְכֻבָּד בְּעֵינָיו וַחֲבֵרוֹ בָּזוּי. וְהַחוֹשֵׁד בִּכְשֵׁרִים בְּלִבּוֹ. וְאוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ חוֹטֵא, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: ״מֶה עָשִׂיתִי? וַהֲלֹא לֹא עָשִׂיתִי שׁוּם דָּבָר, אֶלָּא חֲשָׁד בְּעָלְמָא!״ וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהַחֲשָׁד עָוֹן גָּדוֹל, שֶׁמֵּשִׂים אָדָם כָּשֵׁר בְּדַעְתּוֹ כְּבַעַל־עֲבֵרוֹת.",
+                "וּמֵאוֹתָן אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים דְּבָרִים יֵשׁ חֲמִשָּׁה מֵהֶם, הָעוֹשֶׂה אוֹתָן נִמְשָׁךְ אַחֲרֵיהֶן תָּמִיד, וְקָשִׁים הֵם לִפְרֹשׁ מֵהֶם. לְפִיכָךְ צָרִיךְ הָאָדָם לְהִזָּהֵר בָּהֶם מְאוֹד שֶׁמָּא יִדְבַּק בָּהֶם, וְהֵם כֻּלָּם רָעוֹת עַד מְאוֹד. וְאֵלּוּ הֵן: רְכִילוּת; וְלָשׁוֹן הָרַע; וּבַעַל כַּעַס; וּבַעַל מַחֲשָׁבָה רָעָה; וְהַמִּתְחַבֵּר לְרָשָׁע, מִפְּנֵי שֶׁהוּא לוֹמֵד מִמַּעֲשָׂיו. כִּי כְּשֶׁהוּא תָּמִיד אֵצֶל הָרָשָׁע וְרוֹאֶה מַעֲשָׂיו – אָז הֵם רְשׁוּמִים בְּלִבּוֹ. וְהוּא שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה: ״וְרוֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ״ (משלי יג כ).",
+                "כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁמְּעַכְּבִים אֶת הַתְּשׁוּבָה, מִכָּל מָקוֹם אֵינָן מוֹנְעִים אֶת הַתְּשׁוּבָה. אֶלָּא אִם עָשָׂה אָדָם תְּשׁוּבָה מֵהֶם – הֲרֵי הוּא בַּעַל תְּשׁוּבָה, וְיֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.",
+                "הָעֲווֹנוֹת שְׁנֵי מִינִים הֵם: הָאֶחָד שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא לְבַד, כְּגוֹן תְּפִלִּין וְצִיצִית וְסֻכָּה, וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ. וְהַמִּין הַשֵּׁנִי שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. אוֹתָן הָעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה בְּאוֹתוֹ עִנְיָן שֶׁעָבַר. כְּגוֹן: אִם לֹא קִיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה – יִשְׁתַּדֵּל לְקַיֵּם; אִם לֹא עָסַק בִּגְמִילוּת חֲסָדִים – יִטְרַח מֵעֵת הַתְּשׁוּבָה וָאֵילָךְ לִגְמֹל חֶסֶד; וְאִם עָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה – יִתֵּן בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא יַעֲבֹר מֵעַתָּה וְאֵילָךְ.",
+                "כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת מִבַּעֲלֵי הַתְּשׁוּבָה הַשְּׁלֵמִים – צָרִיךְ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה גְּדוֹלָה בְּלִבּוֹ. וְאֵין הָעִנְיָן כְּמוֹ שֶׁחוֹשְׁבִים הָעוֹלָם, כִּי לֹא יֵחָשְׁבוּ בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה אֶלָּא מִי שֶׁעָבַר עֲבֵרוֹת יְדוּעוֹת, כְּגוֹן מִי שֶׁבָּא עַל כּוּתִית אוֹ עַל אֵשֶׁת אִישׁ, אוֹ שֶׁגָּנַב, אוֹ כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ. וְאֵין הָעִנְיָן כֵּן, כִּי יֵשׁ גַּזְלָנִים הַרְבֵּה שֶׁאֵינָן יוֹדְעִים שֶׁהֵם גַּזְלָנִים, כְּגוֹן מִי שֶׁקּוֹרֵא חֲבֵרוֹ לִדּוֹן עִמּוֹ, וְיוֹדֵעַ שֶׁאֵינוֹ חַיָּב לוֹ מְאוּמָה, אֲבָל הוּא מִתְכַּוֵּן לְהַקְנִיטוֹ וּלְצַעֲרוֹ וּלְהַפְסִידוֹ שֶׁיְּפַזֵּר מְעוֹתָיו, וְאֵינוֹ מַעֲלֶה בְּלִבּוֹ שֶׁזֶּה הַדָּבָר הוּא גֶּזֶל. אָדָם הַמַּשְׁבִּיעַ אֶת חֲבֵרוֹ שְׁבוּעָה אֲפִלּוּ בְּדִין – יֵשׁ לוֹ עֹנֶשׁ בָּזֶה. וּכְעִנְיָן זֶה אָדָם עוֹשֶׂה בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה חֲבִילוֹת שֶׁל עֲבֵרוֹת. כֵּיצַד? אָדָם חַיָּב לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וּלְבָרֵךְ כָּל בְּרָכוֹת בְּכַוָּנָה, וְיֵשׁ מְעַטִּים בָּעוֹלָם הַמְּכַוְּנִים בְּכָל לִבָּם. וְכָכָה יֵשׁ בְּכָל הַמִּצְווֹת עִנְיָנִים שֶׁאֲפִלּוּ גְּדוֹלֵי הַדּוֹר הַזֶּה אֵינָן נִזְהָרִים בָּהֶן, מֵחֲמַת שֶׁאֵינָם שָׂמִים עַל לִבָּם וּמֵחֲמַת שֶׁאֵינָן לוֹמְדִים הַמִּצְווֹת וְהַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת. לָכֵן מִי שֶׁנָּדְבָה לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה, יִהְיֶה רָגִיל לַהֲגוֹת בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת הַזֶּה, וּבוֹ יִרְאֶה טָעוּתוֹ בַּמֶּה שֶׁטָּעָה כָּל יָמָיו, וְיִתְבּוֹנֵן עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁיִּקְרָא אִם קִיֵּם אוֹתוֹ וְאִם לָאו. וְאִם יִרְאֶה שֶׁלֹּא קִיֵּם – יִשְׁתַּדֵּל וְיַטְרִיחַ בְּכָל כּוֹחוֹ כְּדֵי לְקַיְּמוֹ. וְגַם יִהְיֶה רָגִיל בְּסֵפֶר הַמִּצְווֹת, לַהֲגוֹת בּוֹ וּלְהָבִין בְּכָל מִצְוָה כְּמִשְׁפָּטָהּ, וְיִתֵּן לֵב עַל כָּל מִצְוָה לְקַיֵּם כְּמַאֲמָרָהּ. וְזֶה הָעִנְיָן הוּא הַדֶּרֶךְ הַגָּדוֹל בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה מִכָּל דָּבָר וְדָבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ.",
+                "יֵשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֲשֶׁר הֵן קָשׁוֹת מְאוֹד לְתַקֵּן וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. כְּגוֹן אָדָם שֶׁהֻרְגַּל בְּגָזֵל כָּל יָמָיו, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִמִּי גָּזַל, אוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ הֵיכָן הוּא דָּר, אוֹ שֶׁמָּא הָלַךְ לוֹ לִמְדִינוֹת הַיָּם, אוֹ שֶׁמָּא אִבֵּד הַמָּעוֹת וְאֵין לוֹ לְהָשִׁיב. וְיֵשׁ שֶׁנָּהַג בַּעֲבֵרוֹת כָּל יָמָיו עַד שֶׁהוּא מֻרְגָּל בָּהֶם וּמְלֻמָּד, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (ירמיהו ט ד): ״לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר הַעֲוֵה נִלְאוּ״.",
+                "וְיֵשׁ מִי שֶׁבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה בֵּן, וְהַחֶרְפָּה לֹא תָּמוּשׁ. וְיֵשׁ מִי שֶׁרָגִיל בְּדִבְרֵי כָּזָב וּלְסַפֵּר גְּנַאי עַל בְּנֵי אָדָם. וְיֵשׁ מִי שֶׁהִדִּיחַ בְּנֵי אָדָם, וְהִתְעָה אוֹתָם לְדָבָר אָסוּר. וְיֵשׁ מִי שֶׁרוֹאֶה בְּנֵי אָדָם הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ רָעָה וְתָעוּ מִן הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, וְזֶה הָיָה יָרֵא מֵהֶם לְהוֹכִיחָם, אוֹ הָיָה מִתְבַּיֵּשׁ מֵהֶם, עַד שֶׁנִּמְנַע לְהוֹרוֹת לָהֶם הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר; עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (יחזקאל ג יח): ״הוּא רָשָׁע בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת, וְדָמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ״.",
+                "בְּכָל אֵלֶּה הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן קָשָׁה בָּהֶן מְאוֹד הַתְּשׁוּבָה. אַךְ יֵשׁ תַּקָּנָה גְּדוֹלָה לְתַקֵּן הַכֹּל: מִתְּחִלָּה יַחֲשֹׁב הַחוֹטֵא בְּכָל עִנְיְנֵי הַתְּשׁוּבָה, וְיִרְאֶה וְיָבִין בְּכָל חֶלְקֵי הַתְּשׁוּבָה, וְיִמְסֹר נַפְשׁוֹ לַעֲשׂוֹת; וְהַכֹּל יַעֲשֶׂה לְשֵׁם שָׁמַיִם בְּכָל כּוֹחוֹ וּבְכָל לִבּוֹ, בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי – אָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵקֵל עָלָיו עִנְיְנֵי הַתְּשׁוּבָה וּמַדְרִיכוֹ לְדֶרֶךְ יָשָׁר לִתְשׁוּבָה. כְּגוֹן אִם הוֹלִיד בֵּן מֵעֲרָיוֹת – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַכְרִית אוֹתוֹ הַזֶּרַע וְיִשְׁתַּכַּח הַדָּבָר כְּאִלּוּ לֹא הָיָה.",
+                "וְאִם גָּזַל מָמוֹן – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַזְמִין לוֹ מָמוֹן וְיִפְרַע לַנִּגְזָל, וִירַצֶּנּוּ וְיִמְחֹל לוֹ. וְאִם עָשָׂה לְאָדָם דָּבָר בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ – יַכְנִיס לוֹ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ רָצוֹן וְאַהֲבָה בְּלִבּוֹ שֶׁיִּמְחֹל לוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז ז): ״בִּרְצוֹת יְיָ דַּרְכֵי אִישׁ – גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ״. וְאִם אוֹתוֹ שֶׁנִּגְזַל רָחוֹק מִמֶּנּוּ – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְקָרְבֶנּוּ אֶצְלוֹ עַד שֶׁיְּרַצֵּהוּ וְיִמְחֹל לוֹ. וְאִם לֹא יָדַע חֶשְׁבּוֹן הַמָּמוֹן, וְאֵינוֹ מַכִּיר הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר גָּזַל – יִתֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה צָרְכֵי רַבִּים: כְּגוֹן לִבְנוֹת גֶּשֶׁר, אוֹ לְתַקֵּן בְּאֵרוֹת, אוֹ לִבְנוֹת בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת, אוֹ שְׁאָר צָרְכֵי רַבִּים. וְיִהְיֶה הֲנָאָה מִמֶּנּוּ לְכָל הָעוֹלָם: לְמִי שֶׁגָּזַל מִמֶּנּוּ וְגַם לַאֲחֵרִים. וְאִם יָמוּת הַנִּגְזָל – יָשִׁיב הַמָּמוֹן לְיוֹרְשָׁיו. הִזִּיקוֹ בְּגוּפוֹ אוֹ דִּבֵּר עָלָיו דֹּפִי – יֵלֵךְ עַל קִבְרוֹ בְּמַעֲמַד עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם וִיבַקֵּשׁ מְחִילָה מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמֵאִתּוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמְחֹל לוֹ.",
+                "וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאֵין הַתְּשׁוּבָה נִמְנַעַת מִן הַחוֹטֵא אֶלָּא מִפְּנֵי רֹעַ לִבּוֹ. אֲבָל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱלֹהִים – לֹא יִסְגֹּר שַׁעֲרֵי הַתְּשׁוּבָה לְפָנָיו, אַךְ פּוֹתֵחַ לוֹ שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה וּמוֹרֶה לוֹ הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, דִּכְתִיב (תהלים כה ח): ״טוֹב וְיָשָׁר יְיָ, עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ״; וְאוֹמֵר (דברים כט ד): ״וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ, כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ״; וְאוֹמֵר (שם ל יד): ״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ״; וְאוֹמֵר (תהלים קמה יח): ״קָרוֹב יְיָ לְכָל קֹרְאָיו, לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת״.",
+                "טוֹבָה גְּדוֹלָה הֵיטִיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם בְּנֵי אָדָם, אֲשֶׁר הֵכִין דֶּרֶךְ לַפּוֹשְׁעִים וְלַחוֹטְאִים לָנוּס מֵחֹשֶׁךְ לְאוֹר, וְאֵינוֹ סוֹגֵר דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה אַף אִם הִרְבּוּ לִפְשֹׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ג כב): ״שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים, אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם״. וְהַתְּשׁוּבָה מְקֻבֶּלֶת גַּם אִם יָשׁוּב הַחוֹטֵא מֵרֹב צָרוֹתָיו, וְכָל שֶׁכֵּן אִם יָשׁוּב מִיִּרְאַת שָׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד ל): ״בַּצַּר לְךָ, וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים... וְשַׁבְתָּ עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ״. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזֵר לַשָּׁבִים לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, אֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵין כּוֹחוֹ שֶׁל אָדָם יָכוֹל לְהַשִּׂיג וּמְחַדֵּשׁ בְּקִרְבּוֹ רוּחַ טָהֳרָה עַד שֶׁיַּשִּׂיג עִנְיְנֵי הַתְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם ל ב): ״וְשַׁבְתָּ עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ״. וְאוֹמֵר בְּסוֹף הָעִנְיָן (שם ל ו): ״וּמָל יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ״, פֵּרוּשׁ: אֲפִילּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵין בְּךָ כֹּחַ לְהַשִּׂיג, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָמוּל לְבָבְךָ וְיִתֵּן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹתוֹ.",
+                "וְיֵשׁ אַרְבָּעָה דְּבָרִים בְּעִנְיְנֵי הַתְּשׁוּבָה:",
+                "הָרִאשׁוֹן – הַשָּׁב מֵחֹזֶק הַכָּרָתוֹ אֶת אֱלֹהָיו. וְהוּא כְּמוֹ עֶבֶד הַבּוֹרֵחַ מֵאֲדֹנָיו, וּכְשֶׁחוֹשֵׁב בַּטּוֹב אֲשֶׁר גְּמָלוֹ, שֶׁמֵּרְצוֹנוֹ מְבַקֵּשׁ מְחִילָה מִמֶּנּוּ. וּבְכָמוֹהוּ אָמַר הַכָּתוּב (ירמיהו ד א): ״אִם תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְיָ אֵלַי תָּשׁוּב״ – קֹדֶם בּוֹא הָעֹנֶשׁ. וְאוֹמֵר (מלאכי ג ז): ״שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם״.",
+                "וְהַשֵּׁנִי – שֶׁשָּׁב מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ מוֹכִיחִים הַמַּכְלִימִים אוֹתוֹ עַד שֶׁיָּשׁוּב. וְהוּא כְּעֶבֶד שֶׁבָּרַח מֵאֲדֹנָיו, וּפָגַע בּוֹ עֶבֶד נֶאֱמָן וְהוֹכִיחוֹ וְהִכְלִימוֹ עַל שֶׁבָּרַח מֵאֲדֹנָיו. וּמְיַעֵץ אוֹתוֹ לָשׁוּב, וְהִבְטִיחוֹ שֶׁיִּמְחֹל לוֹ, וְשָׁב אֵלָיו וְנִכְנַע.",
+                "הַשְּׁלִישִׁי – כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה עֳנָשִׁים שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מַעֲנִישׁ לְמִי שֶׁיָּצָא מִדְּרָכָיו, אָז יָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם מִיִּרְאַת עָנְשׁוֹ. וְהוּא כְּעֶבֶד הַבּוֹרֵחַ מֵאֲדֹנָיו, כְּשֶׁיִּשְׁמַע הָעֳנָשִׁין שֶׁעָשָׂה לְמִי שֶׁבָּרַח מִמֶּנּוּ, וְאָז יָשׁוּב.",
+                "הָרְבִיעִי – שֶׁבָּא עָלָיו עֹנֶשׁ וְצָרוֹת וְשָׁב. וְהוּא כְּעֶבֶד שֶׁבָּרַח, וּפָגְעוּ בּוֹ לִסְטִים, וּתְפָשׂוּהוּ וְיִסְּרוּ אוֹתוֹ עַל בְּרִיחָתוֹ, וְשָׁב.",
+                "וְהַמַּשְׂכִּיל יֹאחַז תְּשׁוּבָתוֹ בַּדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹן, וְלָשׁוּב מֵאַהֲבַת גְּדֻלָּתוֹ.",
+                "שִׁשָּׁה דְּרָכִים יְעוֹרְרוּ לֵב הָאָדָם לָשׁוּב:",
+                "הָאֶחָד – כַּאֲשֶׁר תִּמְצֶאנָה אֶת הָאִישׁ צָרוֹת, יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ וְיֹאמַר: אֵין זֶה כִּי אִם מֵחֲמַת עֲוֹנֹתָיו וּדְרָכָיו הָרָעִים, וְיָשֹׁב אֶל הַשֵּׁם וִירַחֲמֵהוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא יז): ״וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת, וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא: הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה״. וְהַתְּשׁוּבָה הַזֹּאת מְקֻבֶּלֶת לִפְנֵי הַשֵּׁם; לֹא כְּמִנְהַג בָּשָׂר וָדָם כְּשֶׁיֶּחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ, וּבְעֵת צָרָתוֹ מִתְחָרֵט וְנִכְנַע אֵלָיו מִפְּנֵי שֶׁהוּא צָרִיךְ לְעֶזְרָתוֹ – זֹאת הַחֲרָטָה הִיא גְּרוּעָה בְּעֵינָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר יִפְתָּח (שופטים יא ז): ״וּמַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי עַתָּה כַּאֲשֶׁר צַר לָכֶם?״ אֲבָל מִן חַסְדֵי הָאֵל יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא מְקַבֵּל תְּשׁוּבָה מִתּוֹךְ צָרָה וְהוּא מִתְרַצֶּה בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יד ב): ״שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ, כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ״; וּכְתִיב (משלי ג יב): ״כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְיָ יוֹכִיחַ...״.",
+                "וְאִם אֵין הָאָדָם עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה בְּעֵת צָרָתוֹ – אָז עָנְשׁוֹ כָּפוּל, כְּמוֹ מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אִם אִישׁ חָטָא לוֹ, וְהוּא מְיַסֵּר אוֹתוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְקַבֵּל מוּסָרוֹ – יוֹסִיף לְיַסְּרוֹ וְיַכְבִּיד עֻלּוֹ, וְכֵן מִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּדִכְתִיב (ויקרא כו יח): ״וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי, וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם״. וְאִם לֹא יִתְבּוֹנֵן שֶׁהָרָעוֹת בָּאוֹת עָלָיו מִפְּנֵי חֲטָאָיו, אֶלָּא יֹאמַר ״מִקְרֶה הוּא״ – בָּזֶה יֵשׁ קֶצֶף גָּדוֹל עַל הָאִישׁ הַהוּא, שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין שֶׁמֵּחֲמַת עֲוֹנֹתָיו בָּאִין לוֹ יִסּוּרִין. תֵּדַע וְתַשְׂכִּיל, כִּי מוּסַר הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא שֶׁמְּיַסֵּר אֶת הָאָדָם, הוּא עוֹשֶׂה לְהֵיטִיב לוֹ שְׁתֵּי טוֹבוֹת: הָאֶחָד: לְכַפֵּר חֲטָאָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כה יח): ״רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי, וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי״. הַשֵּׁנִי: כְּדֵי לְהוֹכִיחוֹ וְלַהֲשִׁיבוֹ מִדְּרָכָיו הָרָעִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (צפניה ג ז): ״אַךְ תִּירְאִי אוֹתִי, תִּקְחִי מוּסָר״. וְאִם לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה מִפְּנֵי הַצָּרוֹת – אָז אוֹי לוֹ, שֶׁסָּבַל יִסּוּרִין וְלֹא נִתְכַּפְּרוּ עֲוֹנֹתָיו. וְעוֹד נִכְפְּלוּ עֳנָשָׁיו, שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין שֶׁבַּעֲבוּר חֲטָאָיו נִתְיַסֵּר.",
+                "וְיֵשׁ עַל הַבּוֹטֵחַ בַּשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא לֵדַע, כִּי הַצָּרוֹת הֵם לְטוֹבָתוֹ וּלְהֵיטִיב בְּאַחֲרִיתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ד ח): ״אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי, כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי, כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ יְיָ אוֹר לִי״. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אִלְמָלֵא שֶׁנָּפַלְתִּי – לֹא קַמְתִּי; וְאִלְמָלֵא שֶׁיָּשַׁבְתִּי בַּחֹשֶׁךְ – לֹא הָיָה אוֹר לִי. לָכֵן כָּל אִישׁ, כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ צָרָה בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ אוֹ בְּבָנָיו – יִתֵּן לִבּוֹ לְהִתְעַנּוֹת בְּעֵת צָרָתָם, כַּאֲשֶׁר תִּקְּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית י א). לָכֵן בְּעֵת צָרָה יְחַפֵּשׂ בְּמַעֲשָׂיו; חִפֵּשׂ וְלֹא מָצָא עָוֹן – בְּיָדוּעַ שֶׁיִּסּוּרִין שֶׁל אַהֲבָה הֵן (ברכות ה א).",
+                "הַשֵּׁנִי – כַּאֲשֶׁר יָבוֹאוּ יְמֵי הַזִּקְנָה וְיִרְאֶה חֲלִישׁוּת כּוֹחוֹ, אָז יַחֲשֹׁב אַחֲרִיתוֹ וְיִזְכֹּר קִצּוֹ, וְיָשֹׁב אֶל הַשֵּׁם וִירַחֲמֵהוּ. וּמִי שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר לְעֵת זִקְנָתוֹ יִהְיוּ עֳנָשָׁיו כְּפוּלִין, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים קיג ב): אַרְבָּעָה אֵין הַדַּעַת סוֹבַלְתָּן: דָּל גֵּאֶה, עָשִׁיר מְכַחֵשׁ, זָקֵן מְנָאֵף, וּפַרְנָס מִתְגָּאֶה עַל הַצִּבּוּר בְּחִנָּם. וּכְשֶׁאָדָם רוֹאֶה שֶׁיָּמָיו הוֹלְכִין, וּבִנְיַן גּוּפוֹ מִתְדַּלְדֵּל וְהוֹלֵךְ, וְזֶהוּ הַתְחָלַת הַנְּסִיעָה שֶׁהוּא נוֹסֵעַ לְבֵית עוֹלָמוֹ, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ יוֹמָם וְלַיְלָה – זֶהוּ תִּמָּהוֹן גָּדוֹל, אֵיךְ לֹא יִתֵּן אֶל לִבּוֹ לְהָכִין צֵידָה לְדַרְכּוֹ הַגָּדוֹל וְהָרָחוֹק? אֵין זֶה בָּא אֶלָּא מֵחֲמַת מִעוּט אֱמוּנָה,",
+                "וְהֵם חוֹטְאִים לַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא מְאוֹד שֶׁלֹּא יִרְאוּ אוֹר הַתְּשׁוּבָה. וְהֵם כְּמוֹ חוֹלֶה שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּחָלְיוֹ, וּמִתּוֹךְ שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ חָלְיוֹ לֹא יַחְשֹׁב עַל הָרְפוּאָה. כָּךְ זֶה הָאִישׁ אֵינוֹ מַרְגִּישׁ חֲטָאָיו וְאֵינוֹ מִתְבּוֹנֵן לְקִצּוֹ, וְעַל כֵּן לֹא יָחוּשׁ לְתַקֵּן עִנְיָנָיו. וְיֵשׁ אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר כָּל חֶפְצָם וְכָל מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם וְכָל עִנְיְנֵיהֶם עַל עִנְיְנֵי גּוּפָם, וְעוֹסְקִים כָּל הַיּוֹם בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם, וְלֹא יִתְּנוּ חֵלֶק לַתּוֹרָה וּלְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, כַּמָּה הֵם בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה! לָכֵן מִי שֶׁהָלַךְ בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ בִּנְעוּרָיו, לְעֵת הַזְּקֵנָה יִתֵּן אֶל לִבּוֹ לְגָרֵשׁ מִקִּרְבּוֹ עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְיִתְיַחֵד תָּמִיד לְהִתְבּוֹנֵן בְּיִרְאַת הַשֵּׁם, וּלְבַקֵּשׁ תּוֹרָה וּמִצְווֹת.",
+                "הַשְּׁלִישִׁי – כַּאֲשֶׁר יִשְׁמַע מוּסַר חֲכָמִים וְיִשְׁמַע הַמּוֹכִיחִים אוֹתוֹ, בָּזֶה יְעוֹרֵר לִבּוֹ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה וִיקַבֵּל עָלָיו כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹכָחוֹת. וְאַחַר שֶׁיְּקַבֵּל, אָז יִזְכֶּה זֶה הָאִישׁ זְכוּת גְּדוֹלָה, וּבְשָׁעָה קְטַנָּה יֹצֵא מֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וְיֵשׁ לוֹ שָׂכָר וּזְכוּת עַל כָּל הַמִּצְווֹת וְעַל כָּל הַמּוּסָרִים, כֵּיוָן שֶׁגָּמַר בְּמַחְשַׁבְתּוֹ לְקַבֵּל עָלָיו. וְאַשְׁרֵי לָזֶה הַמְּקַבֵּל, שֶׁזָּכָה בְּשָׁעָה קַלָּה. וְכֵן אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ״וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (שמות יב כח) – וְכִי מִיָּד עָשׂוּ? וַהֲלֹא לֹא עָשׂוּ עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ? אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת – מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עָשׂוּ. וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (משנה אבות ג ט): כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ – חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד ד): ״נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע״.",
+                "פֵּרוּשׁ זֶה הָעִנְיָן: אָדָם שֶׁקִּבֵּל עַל עַצְמוֹ בְּלֵב נֶאֱמָן לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, וְלַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר יֹאמְרוּ לוֹ חֲכָמִים, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר קִבֵּל לְקַיֵּם הַכֹּל דּוֹרֵשׁ וְחוֹקֵר וְשׁוֹאֵל לַחֲכָמִים מָה לַעֲשׂוֹת – אָז יֵשׁ לוֹ שָׂכָר אֲפִלּוּ מֵאוֹתָן הַמִּצְווֹת וְהַמּוּסָרִים שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ, כֵּיוָן שֶׁקִּבֵּל עָלָיו וְגָמַר בְּלִבּוֹ לַעֲשׂוֹת; כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַר סִינַי ״נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע״, שֶׁהִקְדִּימוּ עֲשִׂיָּה לַשְּׁמִיעָה (שבת פח א). וּבְעִנְיָן אַחֵר לֹא יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיוּ מַעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ. וּכְעִנְיָן זֶה נֶאֱמַר בְּדָנִיֵּאל אִישׁ חֲמוּדוֹת, כְּדִכְתִיב (דניאל י יב): ״אַל תִּירָא דָּנִיֵּאל, כִּי מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת לִבְּךָ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֶיךָ – נִשְׁמְעוּ דְּבָרֶיךָ״; אַלְמָא כְּשֶׁאָדָם נוֹתֵן אֶל לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב – מִיָּד מִתְקַבֵּל לְרָצוֹן לִפְנֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא. וּמִי שֶׁאֵינוֹ מִתְעוֹרֵר לָשׁוּב מֵחֲמַת מוֹכִיחָיו – הֲלוֹא יִהְיוּ עֳנָשָׁיו כְּפוּלִים.",
+                "הָרְבִיעִי – כְּשֶׁיִּקְרָא הָאָדָם מִצְווֹת הָאֵל, וְיִקְרָא בַּנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים וּבְדִבְרֵי חַכְמֵי הַתַּלְמוּד, וְיִרְאֶה הָאַזְהָרוֹת וְהָעֳנָשִׁין וְהַמִּצְווֹת וְהַמּוּסָרִים הַנְּעִימִים, אָז יִתְעוֹרֵר בְּלִבּוֹ וְיַחֲשֹׁב: ״אֵיךְ אֶקְרָא עִנְיַן הַתּוֹרָה כְּמָשָׁל בְּעָלְמָא? אַךְ אֶתֵּן אֶל לִבִּי דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת כָּל אֲשֶׁר אֶקְרָא״. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב אֵצֶל יֹאשִׁיָּהוּ (מלכים ב כב יא): ״וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה, וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו״. וּבְעִנְיַן עֶזְרָא נֶאֱמַר (נחמיה ח ט): ״כִּי בוֹכִים כָּל הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה״. וְאָדָם שֶׁלֹּא יָשִׁית לִבּוֹ לְדִבְרֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא – רַבּוּ עַל זֶה פְּשָׁעָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו לו כד): ״וְלֹא פָחֲדוּ, וְלֹא קָרְעוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם״. וְאָמְרוּ חֲכָמִים (ירושלמי ברכות א ב): כָּל הַלּוֹמֵד וְאֵינוֹ מְקַיֵּם – נוֹחַ לוֹ שֶׁנֶּהְפְּכָה שִׁלְיָתוֹ עַל פָּנָיו, וְלֹא יָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם. וְנֶאֱמַר (הושע ח יב): ״אֶכְתָּב לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי, כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ״; וְנֶאֱמַר (ירמיהו ח ח): ״אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ, וְתוֹרַת יְיָ אִתָּנוּ, אָכֵן הִנֵּה לַשֶּׁקֶר עָשָׂה עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים״.",
+                "הַחֲמִישִׁי – כַּאֲשֶׁר יַגִּיעוּ עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, אָז כָּל אָדָם יְעוֹרֵר לִבּוֹ וְיִזְדַּעֲזַע נֶגֶד יוֹם הַדִּין. כִּי יַחֲשֹׁב כִּי כָּל מַעֲשָׂיו בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין, וּבָעֵת הַהִיא הָאֱלֹהִים יָבִיא בְּמִשְׁפָּט אֶת כָּל מַעֲשֶׂה וְכָל נֶעְלָם אִם טוֹב וְאִם רָע. כִּי הָאָדָם נִדּוֹן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּגְזָר דִּין נֶחְתָּם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים (ראש השנה טז א). הֲלוֹא בְּשָׁעָה שֶׁמְּבִיאִין הָאָדָם לְמִשְׁפָּט לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם – הֲלוֹא יֶחֱרַד חֲרָדָה גְּדוֹלָה, וְיָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ, וְלֹא יַעֲלֶה עַל לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר אַחֵר זוּלָתִי לִמְצוֹא זְכוּת אֵיךְ יִנָּצֵל מִן הַמִּשְׁפָּט. לָכֵן מָה נוֹאֲלוּ וּמָה נִשְׁתַּטּוּ אֵלּוּ שֶׁאֵינָן יוֹדְעִים אֵיךְ יִהְיֶה מִשְׁפָּטָם, וְעוֹסְקִים בִּדְבָרִים בְּטֵלִים זוּלָתִי הַתְּשׁוּבָה לִמְצוֹא חֵן לִפְנֵי הַדַּיָּן הַגָּדוֹל.",
+                "לָכֵן רָאוּי לְכָל יְרֵא שָׁמַיִם לְמַעֵט עֲסָקָיו, וְלִהְיוֹת רַעֲיוֹנָיו נְחִתִּים, וְלִקְבֹּעַ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה עִתִּים, לְהִתְבּוֹדֵד בַּחֲדָרָיו וּלְחַפֵּשׂ דְּרָכָיו וְלַחֲקֹר, וְלִקְדֹּם בְּאַשְׁמֹרֶת וּלְהִתְעַסֵּק בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה. וְלֹא שֶׁיַּעֲשֶׂה כְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם, שֶׁמִּתְעַנִּין וּמַקְדִּימִין לְהִתְפַּלֵּל, אֲבָל אֵינָן עוֹרְכִין מַעֲרָכוֹת נֶגֶד הָעֲווֹנוֹת לְסַלֵּק מֵהֶן כָּל דָּבָר מְכֹעָר. כִּי כָל אִישׁ שֶׁמִּתְפַּלֵּל וּמִתְעַנֶּה וּמִתְוַדֶּה, וְאוֹחֵז דְּרָכָיו הָרִאשׁוֹנִים – אֵין זֶה דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה. אֶלָּא יִתְעוֹרֵר הָאָדָם לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁהֵם עֵת רָצוֹן וְהַתְּפִלָּה נִשְׁמַעַת בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מט ח): ״בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךְ, וּבְיוֹם יְשׁוּעָה עֲזַרְתִּיךְ״. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (ראש השנה יח א): ״דִּרְשׁוּ יְיָ בְּהִמָּצְאוֹ״ (ישעיהו נה ו) – אֵלּוּ עֲשָׂרָה יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פה ב) כִּי יוֹם כִּפּוּר מְכַפֵּר עִם הַתְּשׁוּבָה, עַל כֵּן הִזְהִירָנוּ הַכָּתוּב שֶׁנָּשׁוּב וְנִטָּהֵר לִפְנֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא בִּתְשׁוּבוֹתֵינוּ, וִיכַפֵּר עָלֵינוּ בַּיּוֹם הַזֶּה לְטַהֵר אוֹתָנוּ.",
+                "הַשִּׁשִּׁי – לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא נוֹטֶה לָמוּת. וְלֹא יֹאמַר ״כְּשֶׁאַזְקִין אָשׁוּב״, שֶׁמָּא יָמוּת קֹדֶם שֶׁיַּזְקִין. עַל כֵּן בְּכָל עֵת יְכַוֵּן לִקְרַאת אֱלֹהָיו, כִּי אֵין אָדָם יוֹדֵעַ עִתּוֹ. עַל כֵּן יְעוֹרֵר אֶת נַפְשׁוֹ לִהְיוֹת טָהוֹר לְהָשִׁיב רוּחוֹ בְּטָהֳרָה אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ בּוֹ. וִיחַפֵּשׂ מַעֲשָׂיו בְּכָל רֶגַע, כְּמַאֲמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר (שבת קנג א): שׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבֵּינוּ, וְכִי אָדָם יוֹדֵעַ מָתַי יָמוּת? אָמַר לָהֶם: יָשׁוּב הַיּוֹם שֶׁמָּא יָמוּת לְמָחָר, וְנִמְצָא כָּל יָמָיו בִּתְשׁוּבָה, וְיִהְיֶה מִתְקַשֵּׁט בְּכָל שָׁעָה כְּאִלּוּ עַתָּה יָבוֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל.",
+                "לָכֵן יִדְאַג אָדָם לְעוֹלָם, אֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא שָׁלֵו וְשָׁקֵט. וְיִרְעַד מִיּוֹם הַמָּוֶת, שֶׁאָז צָרִיךְ לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, וְיִתְוַדֶּה בְּכָל עֵת בְּלֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכָּא כְּאִלּוּ עַתָּה יָמוּת, וִיהֵא מוֹרָא שָׁמַיִם עָלָיו. וְיֵשׁ לָאָדָם לְחַדֵּשׁ מִצְוָה בְּכָל יוֹם, אוּלַי הִגִּיעָה עֵת מוֹתוֹ, וְאִם יַעֲשֶׂה כָּךְ אָז אֵינוֹ חָסֵר מִכָּל הַמִּצְווֹת אֲפִילּוּ אַחַת. כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קהלת רבה ג כד): כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת סָמוּךְ לְמִיתָתוֹ – דּוֹמֶה לְמִי שֶׁקִּיֵּם כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. לָכֵן יָקִיץ הָאָדָם מִשְּׁנַת תַּרְדֵּמָתוֹ וְיִתְעוֹרֵר לְהָבִין אַחֲרִיתוֹ, לְקַשֵּׁט עַצְמוֹ בְּתַכְשִׁיטֵי הַמִּצְווֹת, לִהְיוֹת לִפְנֵי הָאֱלֹהִים בְּכָל רֶגַע.",
+                "אַרְבַּע מִינֵי תְּשׁוּבוֹת הֵן: תְּשׁוּבַת הַבָּאָה, תְּשׁוּבַת הַגָּדֵר, תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל, וּתְשׁוּבַת הַכָּתוּב.",
+                "תְּשׁוּבַת הַבָּאָה כֵּיצַד? אִם חָטָא בְּאִשָּׁה אוֹ בִּגְנֵבָה, וּבָאָה הָאִשָּׁה אוֹ אוֹתוֹ עָוֹן לְיָדוֹ, וְהָיָה יָכוֹל לַחֲטֹא כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְהוּא עֲדַיִן בְּחֹזֶק תַּאֲוָתוֹ וּבְחֵשֶׁק יִצְרוֹ, וְלִבּוֹ בּוֹעֵר אַחֲרֶיהָ וְהִיא מִתְרַצֵּית לוֹ, וְעוֹצֵר רוּחוֹ וּמְנַתֵּק תַּאֲוָתוֹ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם לְבַד – זֶהוּ תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה.",
+                "תְּשׁוּבַת הַגָּדֵר כֵּיצַד? לֹא יִרְאֶה שְׂחוֹק נָשִׁים וּבְתוּלוֹת, וְלֹא יִסְתַּכֵּל בְּאִישָׁהּ בְּפָנֶיהָ אוֹ בֵּין דַּדֶּיהָ, וַאֲפִלּוּ בְּאִשְׁתּוֹ בְּעוֹד שֶׁלֹּא טָבְלָה. וְכֵן יַעֲשֶׂה גָּדֵר לְכָל הַמִּצְווֹת. וְכָתַב הָרַאֲבָ״ד זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: וְרָאִינוּ לְרַבּוֹתֵינוּ שֶׁהָיוּ חֲסִידִים גְּמוּרִים, וְהָיוּ גּוֹדְרִים עַצְמָם בְּכַמָּה גְּדֵרִים. וְהָיָה מֵהֶם מִי שֶׁפָּרַשׂ מֵאִשְׁתּוֹ אַחֲרֵי שֶׁקִּיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה גּוֹדֵר עַצְמוֹ, לְפִי מָה שֶׁהָיָה מַכִּיר אֶת עַצְמוֹ. יֵשׁ אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּאֲוָה לַעֲבֵרָה אַחַת וְאֵין לוֹ תַּאֲוָה לַעֲבֵרָה אַחֶרֶת, כְּגוֹן לְאֶחָד יֵשׁ תַּאֲוָה לִזְנוֹת וְלֹא לִגְנֹב, וְלַשֵּׁנִי יֵשׁ תַּאֲוָה לִגְנֹב וְלֹא לִזְנוֹת. לָכֵן כָּל אֶחָד יַעֲשֶׂה גְּדֵרִים לְפִי מָה שֶׁרוֹאֶה שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו: אִם דַּעְתּוֹ נִמְשָׁךְ לִגְנֵבָה – יִתְרַחֵק מִלְּקַבֵּל פִּקְדוֹנוֹת וּלְהִשְׁתַּדֵּל בְּשֶׁל אֲחֵרִים; וְכֵן בְּעִנְיַן הַזְּנוּת – יִגְדֹּר עַצְמוֹ גַּם בַּמֻּתָּר לוֹ; וְכֵן יַעֲשֶׂה גְּדֵרִים לְכָל דָּבָר. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהַיֵּצֶר הִשְׁלִים עִמּוֹ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי טז ז): ״בִּרְצוֹת יְיָ דַּרְכֵי אִישׁ – גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ״. דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָשָׂה מִלְחָמָה עִם יִצְרוֹ, וְרָאָה שֶׁלֹּא הָיָה יִצְרוֹ רַךְ וְטִבְעוֹ נוֹחַ, וְלֹא הָיָה יָכוֹל לוֹ; וְעָמַד וַהֲרָגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קט כב): ״וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי״. פֵּרוּשׁ: אַבְרָהָם הָיָה יִצְרוֹ רַךְ וְטִבְעוֹ נוֹחַ וְעָרֵב, וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ מִלְחָמָה, כִּדְאָמְרִינַן (נדרים לב ב): בַּתְּחִלָּה לֹא הָיָה אַבְרָהָם מֶלֶךְ אֶלָּא עַל מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁלוֹשָׁה אֵיבָרִים, וּלְבַסּוֹף הִמְלִיכוֹ עַל מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵיבָרִים, וְהוֹסִיף לוֹ מֶמְשָׁלָה עַל שְׁתֵּי עֵינַיִם וּשְׁתֵּי אָזְנַיִם וְרֹאשׁ הַגְּוִיָּה. אֲבָל דָּוִד הָיָה לְעוֹלָם יִצְרוֹ קָשֶׁה וְחָזָק, וְהָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ מִלְחָמָה בְּכָל יוֹם, וְכַאֲשֶׁר רָאָה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ – עָמַד עָלָיו וַהֲרָגוֹ. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהֲרָגוֹ בְּתַעֲנִית, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁפֵּרֵשׁ מִן הָאִשָּׁה לְגַמְרֵי, כִּי רָאָה שֶׁמִּתּוֹךְ הַהֶתֵּר הֱסִיתוֹ אֶל הָאִסּוּר; בֵּין כְּדִבְרֵי זֶה וּבֵין כְּדִבְרֵי זֶה, אַחֲרֵי שֶׁרָאָה שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו – שָׂם פָּנָיו לְהַכְרִיעוֹ וּלְהִלָּחֵם עִמּוֹ עַד שֶׁהִכְנִיעוֹ וְהִכְרִיעוֹ.",
+                "הַגָּדֵר הַמּוֹעִיל לְהַכְנָעַת הַיֵּצֶר הוּא רַעֲבוֹן הַנֶּפֶשׁ, לְמַעֵט הַתַּעֲנוּגִים וְהַהֲנָאוֹת בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה, רַק שֶׁיֵּהָנֶה מִן הָרֵיחַ הַטּוֹב; וּמִן רְחִיצַת חַמִּין לְמִי שֶׁהַחַמִּין עֲרֵבִין עָלָיו. וְהַמַּאֲכָל הַמּוּעָט יִהְיֶה מְתֻבָּל וּמְתֻקָּן יָפֶה, בַּעֲבוּר שֶׁיֶּעֱרַב עָלָיו וְתִהְיֶה נַפְשׁוֹ מְקַבַּלְתּוֹ וּמִתְפַּיֶּסֶת בִּמְעַט מִמֶּנּוּ. וּלְעוֹלָם יַנִּיחַ מְעַט מִכְּדֵי צָרְכּוֹ וּמֵהַשְׁלָמַת תַּאֲוָתוֹ, וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן כִּי אִם מָזוּג, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁתַּכֵּר. וְעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (גיטין ע א): סְעוּדָה שֶׁהֲנָאָתְךָ מִמֶּנָּה – מְשֹׁךְ יָדְךָ מִמֶּנָּה. וּשְׁנֵי תַּקָּנוֹת יֵשׁ בָּעִנְיָן: הָאֶחָד – שֶׁלֹּא תַּזִּיקֶנּוּ אֲכִילָתוֹ, וְהַשֵּׁנִי – הִיא כְּנִיעַת הַיֵּצֶר וּשְׁבִירַת הַתַּאֲוָה.",
+                "וּכְמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בַּסְּעוּדָה, כֵּן הַדֶּרֶךְ בְּכָל הַהֲנָאוֹת וְתַעֲנוּגִים שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁלֹּא יְמַלֵּא אָדָם כָּל תַּאֲוָתוֹ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁיִּשְׁמֹר אָדָם עַצְמוֹ מִן הַמַּאֲכָלִים שֶׁהוּא מַכִּיר שֶׁהֵם מַזִּיקִים אוֹתוֹ, כִּי הָאוֹכֵל דְּבָרִים שֶׁמַּזִּיקִים אוֹתוֹ וְאֶפְשָׁר לוֹ בְּמַאֲכָל אַחֵר – הֲרֵי הוּא פּוֹשֵׁעַ בְּגוּפוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוֹלֵךְ אַחַר תַּאֲוָתוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עַל אֲבֵדַת גּוּפוֹ. וַהֲרֵי זֶה דֶּרֶךְ יֵצֶר הָרַע וַעֲצָתוֹ, שֶׁמְּסִיתוֹ מִדֶּרֶךְ הַחַיִּים אֶל דֶּרֶךְ הַמָּוֶת.",
+                "וְיֵדַע כָּל חַי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לַיֵּצֶר הָרַע אֶלָּא דֶּרֶךְ הֲסָתָה: מִתְּחִלָּה מְסִיתוֹ אֶל הַמֻּתָּר לְמַלֵּא תַּאֲוָתוֹ, וְאַחַר שֶׁהֻרְגַּל לְמַלֵּא תַּאֲוָתוֹ מִן הַהֶתֵּר, וְהִרְעִיב נַפְשׁוֹ לִהְיוֹת שׁוֹקֵקָה בְּכָל עֵת לְמַלֹּאת תַּאֲוָתוֹ – אָז מְסִיתוֹ אֶל הָאִסּוּר הַקַּל, וּמִן הַקַּל אֶל הֶחָמוּר. עַל כֵּן הִזָּהֵר בַּהֶתֵּר לַעֲשׂוֹת גָּדֵר לְמַעֵט הַתַּאֲוָה מִן הַמֻּתָּר, וְאָז אִם יַעֲלֶה בְּלִבְּךָ הָאִסּוּר, מִזֶּה אַתָּה נוֹשֵׂא קַל וָחֹמֶר בְּעַצְמְךָ, וּמֻבְטָח לְךָ שֶׁאַתָּה פּוֹרֵשׁ מִן הַהִרְהוּר וְכָל שֶׁכֵּן מִן הַמַּעֲשֶׂה.",
+                "וְאַל יִתְעַנֶּה אָדָם עִנּוּיֵי נֶפֶשׁ, פֶּן יֵחָלֵשׁ לִבּוֹ וְיִתְעַרְבֵּב מוֹחוֹ. וְיִהְיֶה הֶפְסֵדוֹ מְרֻבֶּה מִשְּׂכָרוֹ, כִּי יִבָּטֵל מִן הַתּוֹרָה; שֶׁיֵּלֵךְ בָּטֵל מִן הַחַלָּשׁוּת, וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁלּוֹמֵד לֹא יוּכַל לְדַקְדֵּק כָּרָאוּי וּלְהָבִין הָעִנְיָנִים, לְפִי שֶׁאֵין תּוֹרָה נִקְנֵית אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה (שבת ל ב).",
+                "וְאַל יִמְנַע עַצְמוֹ מִכָּל שִׂמְחַת מִצְוָה וּמִכָּל הֲנָאַת מִצְוָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ עֵינָיו פְּקוּחוֹת כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר הָרַע וְיִהְיֶה נִזְהָר עָלָיו, פֶּן יְמַלֵּא כָּל תַּאֲוָתוֹ. וְאִם יֵחָלֵשׁ לִבּוֹ עַל מִעוּט אֲכִילָתוֹ, טוֹב לוֹ שֶׁיֹּאכַל שְׁתֵּי פְּעָמִים בַּיּוֹם מְעַט מְעַט, וְלֹא יְמַלֵּא כְּרֵסוֹ בְּפַעַם אַחַת. וְאִם לֹא יִזְדַּמֵּן לֶאֱכֹל שְׁתֵּי פְּעָמִים, יִהְיֶה אֶצְלוֹ מִן הַמִּרְקַחַת הַמְּשַׂמַּחַת הַלֵּב, וְיֹאכַל מִמֶּנָּה מְעַט וְיִתְחַזֵּק לִבּוֹ. גַּם אִם יִרְאֶה בְּעֵינָיו שֶׁיִּהְיֶה צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת יוֹם אוֹ יוֹמַיִם בְּשָׁבוּעַ, יִתְעַנֶּה לְפִי תַּקָּנָתוֹ, כִּי הַיּוֹשֵׁב בְּתַעֲנִית וְהוּא צָרִיךְ לוֹ – נִקְרָא ״קָדוֹשׁ״, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַמִּצְוֹת עֲבוּרָהּ.",
+                "כָּל אָדָם יָכוֹל לָדַעַת בְּעַצְמוֹ אֵיךְ יִגְדֹּר לְפִי עִנְיָנָיו. וְהָרֹאשׁ לְכָל הַגְּדֵרִים שֶׁיִּשְׁמֹר עֵינָיו מִמָּה שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וְאִם יְמַעֵט רְאִיָּתוֹ מִמָּה שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, נִקְרָא ״צָנוּעַ״ וּ״בַיְשָׁן״, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (שבת נג ב) עַל אוֹתָהּ אִשָּׁה שֶׁהָיְתָה גִּדֶּמֶת, וְלֹא הִכִּיר בָּהּ בַּעֲלָהּ עַד יוֹם מוֹתָהּ. וְאָמְרוּ עָלָיו: כַּמָּה צָנוּעַ אִישׁ זֶה, שֶׁלֹּא הִכִּיר בְּאִשְׁתּוֹ. וְאִם יִשְׁמֹר עֵינָיו – נִמְצָא שֶׁלִּבּוֹ שָׁמוּר; וּמִתּוֹךְ שֶׁלִּבּוֹ וְעֵינָיו שְׁמוּרִים – נִמְצָא כֻּלּוֹ שָׁמוּר.",
+                "תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל כֵּיצַד? כְּפִי הֲנָאָה שֶׁנֶּהֱנָה מִן הָעֲבֵרָה – יַעֲשֶׂה לוֹ צַעַר בְּתַעֲנִית וּבְמִעוּט אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה; בְּעִנְיַן הַמִּשְׁכָּב וּבְעִנְיַן כָּל הַהֲנָאוֹת – יְמַעֵט.",
+                "תְּשׁוּבַת הַכָּתוּב כֵּיצַד? אִם בָּא עַל הַנִּדָּה וְיֵשׁ לוֹ בָּזֶה כָּרֵת, אוֹ שֶׁעָבַר עַל חַיָּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין אוֹ מַלְקוּת – יְקַבֵּל עָלָיו לְהִצְטַעֵר וְלַעֲשׂוֹת צַעַר לְעַצְמוֹ כָּעִנְיָן הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה. וְהִנֵּה הָרוֹקֵחַ כָּתַב אֵיךְ יַעֲשֶׂה צַעַר לְעַצְמוֹ עַל כַּמָּה עֲבֵרוֹת. וְכֵן מָצִינוּ בַּתַּלְמוּד, שֶׁהָיוּ רְגִילִים בְּתַעֲנִית אֲפִלּוּ עַל חֵטְא קַל מְאוֹד, אֲפִלּוּ בְּדִבּוּר בְּעָלְמָא. כְּמוֹ שֶׁאָמַר חָכָם אֶחָד (חגיגה כב ב): ״בּוֹשַׁנִי מִדִּבְרֵיכֶם בֵּית שַׁמַּאי״ – וְעַל זֶה יָשַׁב בְּתַעֲנִית עַד שֶׁהֻשְׁחֲרוּ שִׁנָּיו. וְכֵן מַעֲשֶׂה בְּרַב חִסְדָּא שֶׁאָמַר לְרַב הוּנָא (בבא מציעא לג א): תַּלְמִיד וְרַבּוֹ צָרִיךְ לוֹ, מַהוּ שֶׁיַּעֲמֹד לְפָנָיו? אָמַר לוֹ רַב הוּנָא לְרַב חִסְדָּא: ״חִסְדָּא! חִסְדָּא! לָא צְרִיכְנָא לָךְ!״ וְעַל זֶה יָשְׁבוּ בְּכַמָּה תַּעֲנִיּוֹת. וְכֵן מָצִינוּ בְּדָוִד, שֶׁנִּסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מִמֶּנּוּ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם הָיָה מוֹרִיד דְּמָעוֹת, וְהָיָה אוֹכֵל פִּתּוֹ בְּאֵפֶר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קב י): ״כִּי אֵפֶר כַּלֶּחֶם אָכָלְתִּי״. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! קַבְּלֵנִי בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ, כְּדֵי שֶׁתְּזַכֶּה הָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם נא טו): ״אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ״",
+                "– כָּל אָדָם יִלְמַד מִדָּוִד בְּעִנְיַן הַתְּשׁוּבָה. וְכֵן אָדָם הָרִאשׁוֹן, כֵּוָן שֶׁרָאָה שֶׁנִּקְנְסָה מִיתָה עַל יָדוֹ – יָשַׁב מֵאָה וּשְׁלוֹשִׁים שָׁנָה בְּתַעֲנִית, וּפָרַשׁ מִן הָאִשָּׁה, וְהֶעֱלָה זִרְזֵי תְּאֵנִים עַל בְּשָׂרוֹ (ערובין יח ב).",
+                "וְאִם אָדָם עָשָׂה תְּשׁוּבָה וְחוֹזֵר לְסוֹרוֹ, אֲפִלּוּ עוֹשֶׂה כֵּן הַרְבֵּה פְּעָמִים – לְעוֹלָם יָכוֹל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. אַךְ יֵשׁ לְהַחְמִיר בִּתְשׁוּבָה שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית יוֹתֵר מִבָּרִאשׁוֹנָה. וְגָרְסִינַן בַּיְּרוּשַׁלְמִי (פאה א א): מִי שֶׁהָיָה רָשָׁע כָּל יָמָיו וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבְּלוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כָּל עֲבֵרוֹת נַעֲשׂוּ לוֹ כִּזְכוּיוֹת. וּבְפֶרֶק ״יוֹם הַכִּפּוּרִים״ (יומא פו ב): אִם עָשָׂה תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה – זְדוֹנוֹת נַעֲשׂוּ לוֹ כִּזְכוּיוֹת. מִיִּרְאָה – זְדוֹנוֹת נַעֲשׂוּ לוֹ כִּשְׁגָגוֹת. וְכָל אוֹתָן שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְנִדּוֹנִים בְּגֵיהִנָּם לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת – דַּוְקָא אוֹתָן שֶׁמֵּתוּ בְּרִשְׁעָתָם; אֲבָל אִם עָשׂוּ תְּשׁוּבָה – אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁעוֹמֵד בִּפְנֵי בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה. וְלֹא יַחֲשֹׁב אָדָם: ״הוֹאִיל וְחָטָאתִי, וְהֶחֱטֵאתִי אֲחֵרִים – לֹא אוּכַל לָשׁוּב״, וּמְרַפֶּה יָדוֹ מִן הַתְּשׁוּבָה – חָלִילָה מֵעֲשׂוֹת זֹאת! כִּי אָמְרוּ בְּפֶרֶק ״חֵלֶק״ (סנהדרין קב א): אֲפִלּוּ יָרָבְעָם שֶׁחָטָא וְהֶחֱטִיא – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ ״עַתָּה תָּשׁוּב״, וְלֹא רָצָה.",
+                "צֵא וּלְמַד מֵאַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁגָּזַל וְחָמַד וְרָצַח, וְקָרָא לִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה וְנָתַן לוֹ מַלְקוּת בְּכָל יוֹם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. וְהָיָה מַשְׁכִּים וּמַעֲרִיב בְּצוֹם וּבִתְפִלָּה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּל יָמָיו, וְלֹא שָׁב אֶל מַעֲשָׂיו הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א כא כט): ״הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי? יַעַן כִּי נִכְנַע מִפָּנַי לֹא אָבִיא הָרָעָה בְּיָמָיו״.",
+                "וְאָמְרוּ בַּפְּסִיקְתָּא: אִם הָיָה רָגִיל לֶאֱכֹל בְּשָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת – הָיָה אוֹכֵל בְּשִׁשָּׁה שָׁעוֹת. אִם הָיָה רָגִיל בְּשִׁשָּׁה שָׁעוֹת – הָיָה אוֹכֵל בְּתֵשַׁע שָׁעוֹת. וּמַהוּ ״וַיְהַלֵּךְ אַט״ (שם פסוק כז)? אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ יָחֵף. וּמִמֶּנּוּ יִלְמַד כָּל אָדָם. וְעוֹד צֵא וּלְמַד מִמְּנַשֶּׁה בֶּן חִזְקִיָּה, שֶׁעָשָׂה הַתּוֹעֵבוֹת הָרָעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וְקִבְּלוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּתְשׁוּבָה (פרקי דרבי אליעזר מג). וְתָנֵי תַּנָּא קַמֵּהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: מְנַשֶּׁה עָשָֹה תְּשׁוּבָה שְׁלוֹשִׁים וְשָׁלוֹשׁ שָׁנָה, וְקִבְּלוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (סנהדרין קג א).",
+                "וְעַתָּה בַּדּוֹרוֹת הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר בְּנֵי אָדָם חַלָּשִׁים מְאוֹד בְּגוּפָם, וְאֵין לָהֶם כֹּחַ כְּבָרִאשׁוֹנָה – מָה יַעֲשֶׂה אָדָם שֶׁחָטָא כָּל יָמָיו בְּלָשׁוֹן הָרַע וּבַחֲנִיפוּת וּבְכָל הַמִּדּוֹת כֻּלָּן? וְלֹא נִזְהָר כָּל יָמָיו בְּגוּפֵי הַמִּצְווֹת, שֶׁלֹּא הָיָה מְקַיֵּם אוֹתָן מֵחֲמַת שֶׁלֹּא רָאָה אָדָם מְקַיֵּם אוֹתָן שֶׁיִּלְמַד מִמֶּנּוּ, וְלֹא חָשׁ כָּל יָמָיו לְהִתְפַּלֵּל וּלְבָרֵךְ הַבְּרָכוֹת, וְכֵן בְּכָל הַמִּצְווֹת – אֵיךְ יִסְבֹּל צַעַר לְפִי מָה שֶׁעָבַר? כִּי הֲלוֹא אֵין חֵקֶר וְאֵין מִסְפָּר לְרֻבֵּי הָעֲבֵרוֹת לְאָדָם שֶׁאֵינוֹ מְדַקְדֵּק בְּמַעֲשָׂיו.",
+                "לָכֵן יֵשׁ לָשׂוּם דֶּרֶךְ לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם הַמִּתְנַדְּבִים לָשׁוּב. וְיֵשׁ חִלּוּק בֵּין אָדָם לְאָדָם. כֵּיצַד? אִם זֶה הַחוֹטֵא בַּעַל תּוֹרָה, וְאִם יַכְבִּידוּ עָלָיו בְּעִנְיְנֵי הַצַּעַר וּבְתַעֲנִית, אָז לֹא יוּכַל לְתַקֵּן מִדּוֹתָיו הָרָעִים – יֵשׁ לְהָקֵל עָלָיו בְּמִינֵי הַתַּעֲנִיּוֹת וְהַצַּעַר, וְיֵשׁ לְהוֹרוֹת לוֹ שֶׁיַּעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּעֵסֶק גָּדוֹל. וְכֵן אָמְרוּ בְּוַיִּקְרָא רַבָּה (כה א): אִם נִכְשַׁל אָדָם בַּעֲבֵרָה וְנִתְחַיֵּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, מָה יַעֲשֶׂה וְיִחְיֶה? אִם הוּא לָמוּד לִהְיוֹת קוֹרֵא דַּף אֶחָד – יִקְרָא שְׁנֵי דַּפִּין; לִשְׁנוֹת פֶּרֶק אֶחָד – יִשְׁנֶה שְׁנֵי פְּרָקִים. אַלְמָא יֵשׁ כַּפָּרָה בְּרֹב לִמּוּד. וְיַעֲשֶׂה חֶסֶד וֶאֱמֶת, וּבָזֶה יִתְכַּפְּרוּ עֲוֹנֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז ו): ״בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן״. וְיִטְרַח לַעֲשׂוֹת כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה כְּמַאֲמָרָהּ; וְיִטְרַח לְזַכּוֹת הָרַבִּים, וְלִגְמֹל חֲסָדִים לִבְנֵי אָדָם, וּלְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וּבְהַכְנָעָה וּבִקְרִיעַת הַלֵּב, וּלְבַקֵּשׁ מְחִילָה מֵאֵת הַשֵּׁם עַל כָּל פְּשָׁעָיו. וְיִמְנַע עַצְמוֹ מִשְּׂחוֹק וְטִיּוּלִים וּדְבָרִים בְּטֵלִים, וּמִלִּשְׁמֹעַ חִדּוּשֵׁי הָעוֹלָם. וְכֵן יִמָּנַע מִכָּל הַדְּבָרִים. וִישַׁעֵר בְּעַצְמוֹ בְּשִׁעוּר מְכֻוָּן אֵיזֶה דָּבָר יוּכַל לַעֲשׂוֹת וּמָה יוּכַל לִסְבֹּל עִם עֵסֶק הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. וְיִשְׁתַּדֵּל לְעוֹלָם שֶׁיִּהְיֶה נִכְנָע לֵאלֹהִים, וּלְכָל הַפָּחוֹת יוֹם אֶחָד בְּשָׁבוּעַ יִתְעַנֶּה; וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם יְפַנֶּה עַצְמוֹ מִכָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, וְיֵשֵׁב יָחִיד לְבַדּוֹ, וְיַעֲרֹךְ מַחֲשָׁבוֹת בְּלִבּוֹ לֵאלֹהִים לְהִדָּבֵק בּוֹ, וְלִהְיוֹת מַר רוּחַ עַל שֶׁעָמַד בְּמֶרֶד נֶגֶד הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל. וְיִבְכֶּה וְיִתְאַבֵּל בְּשִׁבְרוֹן הַלֵּב, וְיַרְבֶּה בְּתַחֲנוּנִים, וְיַרְבֶּה בְּתִשְׁבָּחוֹת. וְיַלְקֶה עַצְמוֹ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים, וּבְשָׁעָה שֶׁמַּלְקִין אוֹתוֹ יֹאמַר: ״וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית...״ עַד ״כָּל חֲמָתוֹ״ (תהלים עח לח); וְכֵן יֹאמַר בְּכָל מַלְקוּת וּמַלְקוּת שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים. וְכֵן יַעֲשֶׂה כָּל הַיָּמִים, עַד שֶׁיִּמְצָא חֵן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן.",
+                "וְאִם הַחוֹטֵא הַבָּא לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה הוּא אָדָם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד, אוֹ שֶׁהוּא מְטֻפָּל, אוֹ שֶׁהוּא עַם הָאָרֶץ, אוֹ שֶׁהוּא לַמְדָן אַךְ אֵינוֹ יָכוֹל לָכֹף עַצְמוֹ לִשְׁמֹר אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה – לְכָל אֵלֶּה יֵשׁ לְהַחְמִיר לִסְבֹּל יִסּוּרִין קָשִׁין. וְאֵין הַיִּסּוּרִין שָׁוִין לְכָל אָדָם, כִּי יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא בָּרִיא מְאוֹד, וְיֵשׁ שֶׁהוּא חָלוּשׁ. הֲלוֹא בִּהְיוֹת בֵּית דִּין בִּירוּשָׁלַיִם בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית, וְהָיוּ דָּנִין דִּינֵי נְפָשׁוֹת וּמַלְקוּיוֹת, הָיוּ אוֹמְדִים בַּמַּלְקוּיוֹת כְּפִי כּוֹחַ הָאִישׁ הַנִּלְקֶה. וְכָךְ יֵשׁ לַעֲשׂוֹת עַכְשָׁו הַכֹּל לְפִי עִנְיַן הָאִישׁ: יֵשׁ אָדָם אִם מַחֲמִירִין עָלָיו בְּעִנְיַן הַצַּעַר – יַעֲזֹב לְגַמְרֵי וְלֹא יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה. לָכֵן צָרִיךְ הֶחָכָם לַחְקֹר עִנְיָן הָאִישׁ, וּלְהוֹרוֹת לְפִי רְאוּת עֵינָיו.",
+                "וְעַתָּה יֵשׁ לִכְתֹּב עִנְיְנֵי הַצַּעַר לְפִי כָּל עֲבֵרָה וַעֲבֵרָה: הַבָּא עַל הַגּוֹיָה – יִתְעַנֶּה וְיִלְקֶה, וְלֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן לְכָל הַפָּחוֹת אַרְבָּעִים יוֹם; אוֹ יִתְעַנֶּה שְׁלוֹשָׁה יָמִים לַיְלָה וָיוֹם, שָׁלוֹשׁ שָׁנִים פַּעַם לְשָׁנָה. וְאִם אַחַר הַתְּשׁוּבָה יַחֲזֹר לְסוֹרוֹ, יַחְמִיר יוֹתֵר עָלָיו: בִּימוֹת הַחַמָּה יֵלֵךְ בִּמְקוֹם נְמָלִים הַרְבֵּה וְיֵשֵׁב בֵּינֵיהֶם עָרוּם, וּבִימוֹת הַחֹרֶף יְשַׁבֵּר הַקֶּרַח וְיֵשֵׁב בַּמַּיִם עַד הַחֹטֶם. וְאִם עוֹד יַחֲזֹר לְסוֹרוֹ יַחְמִיר עָלָיו יוֹתֵר וְיוֹתֵר.",
+                "הַמּוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה – יִתְעַנֶּה אַרְבָּעִים יוֹם, וַאֲפִלּוּ אֵינָם רְצוּפִין. וְיֵשֵׁב בַּמַּיִם בִּימוֹת הַחֹרֶף כְּדֵי צְלִיַּת בֵּיצָה וּגְמִיעָתָהּ כָּל הָאַרְבָּעִים יוֹם; וְלֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן וְדָבָר חַם, לְבַד מִשַּׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים. וְיִרְחַץ הָרֹאשׁ מְעַט בְּמַיִם פַּעֲמַיִם אוֹ שָׁלוֹשׁ, כָּל אוֹתָן אַרְבָּעִים יוֹם.",
+                "אִם חִבֵּק אוֹ נִשֵּׁק אִשְׁתּוֹ נִדָּה – יִתְעַנֶּה אַרְבָּעִים יוֹם. הַבָּא עַל אִשְׁתּוֹ נִדָּה – יִתְעַנֶּה אַרְבָּעִים יוֹם רְצוּפִים וְיִלְקֶה בְּכָל יוֹם; וְלֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן וְלֹא יֹאכַל מַאֲכָל חַם לְבַד מִשַּׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים. וְלֹא יִרְחַץ כָּל אוֹתָם הַיָּמִים, וְיִתְוַדֶּה בְּכָל יוֹם. הַמְּנַשֵּׁק שְׁאָר נָשִׁים אוֹ מְחַבְּקָם – יִתְעַנֶּה שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי, וְיִרְחַק מִפֶּתַח בֵּיתָהּ. רָבַע בְּהֵמָה, חַיָּה אוֹ עוֹף – יִתְעַנֶּה וְלֹא יִרְחַץ אַרְבָּעִים יוֹם, וְלֹא יִסְתַּכֵּל בִּבְהֵמָה חַיָּה וָעוֹף בְּשָׁעָה שֶׁנִּזְקָקִים זֶה לָזֶה.",
+                "רוֹצֵחַ – יֵלֵךְ בַּגּוֹלָה שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וְיִלְקֶה בְּכָל עִיר וְעִיר וְיֹאמַר ״רוֹצֵחַ אֲנִי״. וְלֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן, וְלֹא יְגַלַּח שְׂעַר רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ אֶלָּא פַּעַם אַחַת בְּחֹדֶשׁ. וְיִקְשֹׁר יָדוֹ אֲשֶׁר רָצַח בָּהּ וּזְרוֹעוֹ בְּבַרְזֶל וּבְצַוָּארוֹ, וְיֵלֵךְ יָחֵף, וְיִבְכֶּה עַל חַטָּאתוֹ, וְיִתְעַנֶּה בְּכָל יוֹם עַד שֶׁיִּגְמֹר תַּעֲנִיתוֹ וְגָלוּתוֹ. וְאַחַר כָּךְ יִתְעַנֶּה שָׁנָה אַחַת שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי. אִם יְחָרְפוּהוּ – יִשְׁתֹּק. וְאוֹתָן שָׁלֹשׁ שָׁנִים לֹא יֵלֵךְ בְּטִיּוּל וּשְׂחוֹק. וּכְשֶׁיִּגְלֶה, יַשְׁכִּיב עַצְמוֹ לִפְנֵי פֶּתַח בֵּית הַכְּנֶסֶת; וְיַעַבְרוּ עָלָיו הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים, אַךְ לֹא יִדְרְכוּהוּ.",
+                "מְשֻׁמָּד – יָסִיר מַלְבּוּשָׁיו הַנָּאִים, וְיִתְאַבֵּל וְיִבְכֶּה וְיִצְטַעֵר כָּל יְמֵי חַיָּיו, וְיַשְׁפִּיל רוּחוֹ וְגַאֲוָתוֹ, וְיִתְוַדֶּה שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בְּכָל יוֹם. וְלֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן כִּי אִם בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים. וְיִרְחַץ מְעַט, וְלֹא יָחוֹף רֹאשׁוֹ כִּי אִם פַּעַם אַחַת אוֹ פַּעֲמַיִם בְּחֹדֶשׁ. וְלֹא יֵלֵךְ לִשְׂחוֹק וְלֹא לְנִשּׂוּאִין, כִּי אִם בְּבִרְכַּת נִשּׂוּאִין לְבַדָּהּ. וְיִרְחַק מֵעֲבוֹדָה זָרָה וּמֵעוֹבְדֶיהָ, וְלֹא יֵשֵׁב אֵצֶל גַּלָּחִים וּכְמָרִים, וְלֹא בְּמָקוֹם שֶׁמְּדַבְּרִים דִּבְרֵי מִינוּת; וְיִתְרַחֵק מִפֶּתַח בֵּיתָם וְלֹא יֵהָנֶה מֵהֶם. וּמִיָּד כְּשֶׁיָּשׁוּב – צָרִיךְ טְבִילָה. וְיִסְבֹּל צַעַר וְיִסּוּרִין כְּנֶגֶד חֲטָאָיו: כִּי כָּפַר בָּעִקָּר, וְחִלֵּל שַׁבָּתוֹת, וּבָעַל נָכְרִיּוֹת, וְעָבַר כָּרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין. לָכֵן צָרִיךְ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים וּתְשׁוּבָה גְּדוֹלָה.",
+                "הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ אוֹ נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה – הֲרֵי זֶה אוֹסְרָהּ עַל בַּעֲלָהּ כֵּיוָן שֶׁנִּתְרַצֵּית, וְחַיָּב עָלֶיהָ מִיתַת בֵּית דִּין. לָכֵן יִסְבֹּל צַעַר הַקָּשֶׁה כַּמָּוֶת: בִּימוֹת הַחֹרֶף יֵשֵׁב בְּשֶׁלֶג אוֹ בְּקֶרַח בְּכָל יוֹם שָׁעָה אַחַת, כֵּן יַעֲשֶׂה כָּל הַחֹרֶף, פַּעַם אַחַת אוֹ פַּעֲמַיִם אוֹ שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים. וּבִימוֹת הַחַמָּה יֵשֵׁב לִפְנֵי זְבוּבִים אוֹ לִפְנֵי הַדְּבוֹרִים, אוֹ שְׁאָר יִסּוּרִים הַקָּשִׁים כַּמָּוֶת, וְיִתְוַדֶּה בְּכָל זֶה בִּבְכִי וַאֲנָחָה. וְשָׁנָה תְּמִימָה לֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן, לְבַד מִשַּׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וּפוּרִים. וְלֹא יֹאכַל מַאֲכָל חַם, וְלֹא יִרְחַץ כִּי אִם בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים מְעַט. וְלֹא יִרְאֶה שׁוּם שְׂחוֹק, רַק לִשְׁמֹעַ בִּרְכַּת חֲתָנִים. וְלֹא יְעַדֵּן עַצְמוֹ בְּשׁוּם דָּבָר. וְיִלְקֶה בְּכָל יוֹם, וְיִשְׁכַּב עַל הָאָרֶץ אוֹ עַל דַּף אֶחָד בְּלֹא כַּר וָכֶסֶת, כִּי אִם בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים יִשְׁכַּב עַל תֶּבֶן וְקַשׁ וְכַר בְּרֹאשׁוֹ, עַד כִּי יָסִיר הָרוּחַ הַגַּסָּה שֶׁבּוֹ וְיָמִית הַתַּאֲוָה. וְחַיֵּי צַעַר יִחְיֶה, וְיִלְבַּשׁ שַׂק עַל בְּשָׂרוֹ. וְלֹא יְדַבֵּר מֵעִנְיַן תַּאֲוַת נָשִׁים, וְלֹא יִסְתַּכֵּל בַּנָּשִׁים וּבְתַכְשִׁיטֵיהֶן אֲפִלּוּ כְּשֶׁאֵינָן עֲלֵיהֶן, וְלֹא יִשְׁמַע קוֹל נִגּוּנָן. וְלֹא יִהְיֶה עִם הַנָּשִׁים כְּלָל, לֹא בִּרְמִיזָה וְלֹא בְּשׁוּם דָּבָר; וַאֲפִלּוּ עִם אִשְׁתּוֹ כְּשֶׁהִיא נִדָּה – לֹא יִתְיַחֵד עִמָּהּ בְּשׁוּם יִחוּד.",
+                "הַנִּשְׁבָּע לַשֶּׁקֶר אוֹ מָעַל בְּחֵרֶם – יֵשׁ לוֹ לִלְקוֹת כַּמָּה פְּעָמִים כָּל יְמֵי חַיָּיו, וְיִתְוַדֶּה יָמִים רַבִּים. וּלְאַחַר כֵּן יִזָּהֵר לְבִלְתִּי הִשָּׁבַע אֲפִלּוּ בֶּאֱמֶת, לֹא בַּתּוֹרָה וְלֹא בְּנִשְׁמוֹת אֲבוֹתָיו, אַךְ יִדֹּר בְּחַיֵּי רֹאשׁוֹ. אֲבָל יִשָּׁבַע לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת. וְיִזָּהֵר שֶׁלֹּא יוֹצִיא שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה מִפִּיו, וְיִזְדַּעְזְעוּ אֵיבָרָיו כְּשֶׁיַּזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא. וְיִזָּהֵר בִּבְרָכָה לְבַטָּלָה; וְאִם שָׁגַג וּבֵרַךְ בְּרָכָה לְבַטָּלָה, יֹאמַר אַחֲרָיו: ״בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד״ (ירושלמי ברכות ו א). וְאוֹתָם הַמַּרְגִּילִים בְּפִיהֶם וּבְפִי זַרְעָם לְהַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם בְּמֶרְחֲצָאוֹת וּבִמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת וּלְהַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה – אוֹי לְנַפְשָׁם וּלְזַרְעָם כִּי כֵן לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם. לָכֵן יִשְׁמֹר וְיִגְדֹּר עַצְמוֹ וְזַרְעוֹ וַחֲבֵרָיו הַנִּשְׁמָעִים לוֹ, מִלְּהַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה. וְאִם הֻצְרַךְ זֶה הַשָּׁב לַעֲשׂוֹת שְׁבוּעָה לְבַעַל חוֹבוֹ אֲפִלּוּ בֶּאֱמֶת – יִתְעַנֶּה אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּכָל שָׁנָה.",
+                "אִם הֻרְגַּל לְדַבֵּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְלַעֲשׂוֹת שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ – מֵעֵת שֶׁיָּשׁוּב יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יְדַבֵּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שׁוּם דָּבָר שֶׁל חוֹל, וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה. וְיֵשֵׁב בְּמוֹרָא גָּדוֹל וְיִתְפַּלֵּל בְּהַכְנָעָה. וְיִתְעַנֶּה אַרְבָּעִים יוֹם, בֵּין רְצוּפִים בֵּין מֻפְלָגִים, וְיִלְקֶה בְּצִנְעָה בְּכָל יוֹם.",
+                "גָּנַב אוֹ לָקַח רִבִּית – יָשִׁיב, וִיבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה. וְיִתְעַנֶּה אַרְבָּעִים יוֹם אוֹ יוֹתֵר, וְיִתְוַדֶּה בְּכָל יוֹם. וְיִזָּהֵר מִלְּקַבֵּל פִּקְדוֹנוֹת, וְלֹא יַרְגִּיל לָלֶכֶת אֶל מָמוֹן חֲבֵרוֹ. וְיַעֲשֶׂה גְּמִילוּת חֶסֶד בְּגוּפוֹ וּבְמָמוֹנוֹ, וִיוַתֵּר מִשֶּׁלּוֹ לַעֲמֵלֵי תּוֹרָה יִרְאֵי שָׁמַיִם. וְזֶה שֶׁלָּקַח רִבִּית, אִם הָיָה יָכוֹל שֶׁלֹּא לִטֹּל רִבִּית אֲפִלּוּ מִן הַגּוֹי – הָיָה טוֹב.",
+                "הַמַּלְשִׁין חֲבֵרוֹ – הֲרֵי זֶה מַשְׂנִיאוֹ בְּעֵינֵי הַשַּׂר. וּמַעֲלִיל עָלָיו, וְלוֹקֵחַ מָמוֹנוֹ, וּמֵמִית רֵעֵהוּ, וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו הַתְּלוּיִים בּוֹ – יִפְרַע לַחֲבֵרוֹ כָּל מָה שֶׁהִפְסִיד וִיבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה. וְיִלְקֶה וְיִתְעַנֶּה יוֹתֵר מִשְּׁנָתַיִם, וְיִתְוַדֶּה כָּל יְמֵי חַיָּיו, כִּי נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ הָרַג חֲבֵרוֹ וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, וְכַמָּה עֲבֵרוֹת עָשָׂה – עַל כֵּן יִשְׁבֹּר רוּחוֹ. וְאִם אֵין לוֹ מַה לְשַׁלֵּם – יַרְבֶּה עָלָיו רֵעִים וִיבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה, וִיצַמְצֵם וְיִפְרַע לוֹ אוֹ לְיוֹרְשָׁיו.",
+                "הוֹלֵךְ רָכִיל – כַּיּוֹצֵא בוֹ. וְאֵין לוֹ רְפוּאָה [אם לא] יְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה. וְיִתְעַנֶּה אַרְבָּעִים יוֹם אוֹ יוֹתֵר, וְיִלְקֶה בְּכָל יוֹם, וְיִתְוַדֶּה כָּל יְמֵי חַיָּיו. וְיִהְיוּ כָּל עֲסָקָיו בַּמִּצְווֹת, וּבְעֵסֶק הַשָּׁלוֹם בֵּין כָּל אָדָם וּבֵין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ.",
+                "הַמַּכֶּה חֲבֵרוֹ וְצִעֲרוֹ, בֵּין בְּמָמוֹן בֵּין בְּאוֹנָאַת דְּבָרִים – אֵין לוֹ כַּפָּרָה אִם לֹא יְרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ. וְאֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר אֶלָּא עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין הַמָּקוֹם, אֲבָל שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין חֲבֵרוֹ – צָרִיךְ לְפַיְּסוֹ (יומא פה ב). הַמַּגְבִּיהַּ יָדוֹ עַל חֲבֵרוֹ נִקְרָא ״רָשָׁע״ (סנהדרין נח ב) – וִיבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה וְיִתְכַּפֵּר.",
+                "הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ – יִתְעַנֶּה אַרְבָּעִים יוֹם אוֹ יוֹתֵר, וְיִלְקֶה בְּכָל יוֹם, וְיִתְוַדֶּה כָּל יְמֵי חַיָּיו. הַמְכַנֶּה שֵׁם לַחֲבֵרוֹ – יְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה בִּפְנֵי רַבִּים, וְיִתְעַנֶּה אַרְבָּעִים יוֹם, וְיִתְוַדֶּה בְּצִנְעָה בְּכָל יוֹם.",
+                "הַמְאַנֶּה אֶת הַגֵּר – יְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה; וְיִלְקֶה, וְיִתְוַדֶּה, וְיִתְעַנֶּה אַרְבָּעִים יוֹם.",
+                "הַמַּקְנִיט אֶת חֲבֵרוֹ – יָבִיא שָׁלוֹשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל בְּנֵי אָדָם, וְיֹאמַר: ״חָטָאתִי וְיָשָׁר הֶעֱוִיתִי, וְלֹא שָׁוָה לִי״ (ע״פ איוב לג כז). וִיבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְלֹא יוֹתֵר. וְאִם מֵת – יוֹלִיךְ עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם עַל קִבְרוֹ, וְיֹאמַר: ״חָטָאתִי לַיְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְלִפְלוֹנִי זֶה שֶׁהִקְנַטְתִּי אוֹתוֹ (יומא פז א).",
+                "וּמִתְּחִלָּה יֵלֵךְ הַמַּקְנִיט לְמִי שֶׁהִקְנִיטוֹ, וְיֹאמַר: ״פָּשַׁעְתִּי בְּךָ״. וְאִם אֵינוֹ מְקַבֵּל – יָבִיא עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם, וִיבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה בִּפְנֵיהֶם. וְדַוְקָא שֶׁלֹּא בִּזָּהוּ בָּרַבִּים, אֲבָל בִּזָּהוּ בָּרַבִּים, לֹא דַּי לוֹ מְחִילָה בְּבַקָּשַׁת פִּיּוּס בֵּינוֹ לְבֵינוֹ. וְלֹא יְהֵא הַמּוֹחֵל אַכְזָרִי (בבא קמא צב א). וְאִם הִקְנִיטוֹ וְהוֹצִיא עָלָיו שֵׁם רַע – אֵין לוֹ מְחִילָה עוֹלָמִית (ירושלמי בבא קמא ח ז), אֶלָּא אִם כֵּן יִתְעַנֶּה וְיִלְקֶה בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ אַרְבָּעִים יוֹם אוֹ יוֹתֵר.",
+                "הַמְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם – חִלּוּל הַשֵּׁם הוּא עָווֹן גָּדוֹל מְאוֹד. וּמַהוּ חִלּוּל הַשֵּׁם? אָמַר רַב (יומא פו א): כְּגוֹן אֲנָא, דְּאָזִילְנָא לְבֵי טַבָּחָא, וְשָׁקֵלְנָא בִּשְׂרָא, וְלָא יָהֵבְנָא דְּמֵי לְאַלְתַּר. פֵּרוּשׁ: מֵבִיא עַצְמוֹ לִידֵי זִלְזוּל דְּגָזֵל, וְהָעוֹלָם לוֹמְדִים מִמֶּנּוּ וּמְזַלְזְלִים יוֹתֵר. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כְּגוֹן אֲנָא, דְּמַסְגֵּינָא אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תּוֹרָה וּבְלֹא תְּפִלִּין. [פירוש:] וְהָעוֹלָם מְזַלְזְלִים וְלוֹמְדִים מִמֶּנּוּ לְהָקֵל יוֹתֵר. דְּבֵי רַבִּי אָמֵי אָמְרִי: כָּל שֶׁחֲבֵרָיו בּוֹשִׁים מֵחֲמַת שְׁמוּעָתוֹ. פֵּרוּשׁ: שֶׁאוֹמְרִים עָלָיו מַעֲשִׂים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים, וּבְנֵי אָדָם לוֹמְדִים מִמַּעֲשָׂיו, וְנוֹשְׂאִים קַל וָחֹמֶר מִמֶּנּוּ, וּמוֹרִים הֶתֵּר עַל גּוּפֵי עֲבֵרוֹת. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא (קידושין מ א): נוֹחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁיַּעֲבוֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. פֵּרוּשׁ: שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ בְּנֵי אָדָם מִמַּעֲשָׂיו.",
+                "וְאָמַר רַבִּי אִלְעַאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו – יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִים אוֹתוֹ, וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְעַטֵּף שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה מָה שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. וּפֵרֵשׁ רַבֵּנוּ חֲנַנְאֵל: חַס וְשָׁלוֹם שֶׁהֻתַּר לוֹ לַעֲבֹר עֲבֵרָה, אֶלָּא חֲכָמִים עָמְדוּ כְּנֶגֶד יֵצֶר הָרַע, שֶׁאֵינוֹ מִתְאַוֶּה אֶלָּא אֶל הָאִסּוּר וּלְמַלֹּאות תַּאֲוָתוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהוֹלֵךְ לְמֵרָחוֹק וְלוֹבֵשׁ שְׁחוֹרִים – אָז לִבּוֹ יִשְׁתַּבֵּר וְיִמָּנַע מִן הַחֵטְא. אֲבָל לַעֲשׂוֹת אִסּוּרִים – כְּלָל וּכְלָל לָא. אַךְ מַעֲשִׂים הַלָּלוּ מְשַׁבְּרִים רֹעַ יֵצֶר הָרַע, וּמוֹנְעִים אוֹתוֹ מִלַּעֲבֹר. כִּדְאָמַר רַבִּי אִלְעַאי, כִּי יְגִיעַת דְּרָכִים וְאַכְסַנְיוֹת, וּלְבִישַׁת שְׁחוֹרִים – מְשַׁבְּרִים יֵצֶר הָרַע, וּמוֹנְעִים אוֹתוֹ מִן הָעֲבֵרוֹת. וְאָמְרוּ: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ – רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם (חגיגה יא ב). וְאָמְרוּ בַּגְּמָרָא: אָמַר רַב יוֹסֵף: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: כָּל הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר – כְּאִלּוּ דּוֹחֵק רַגְלֵי הַשְּׁכִינָה.",
+                "חִלּוּל הַשֵּׁם הִיא עֲבֵרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ פֵּרוֹת. כִּי כְּשֶׁעָשָׂה דָּבָר רַע – אָז אֲחֵרִים לוֹמְדִים מִמֶּנּוּ. וּמִזֹּאת הָעֲבֵרָה יֵשׁ לְכָל אָדָם לִירֹא מְאוֹד מְאוֹד, כִּי חִלּוּל הַשֵּׁם יֶשְׁנוֹ בְּכַמָּה דְּרָכִים וְאֵין לוֹ שִׁעוּר, כִּי כָל הַמְבַזֶּה מִצְוָה אַחַת וּמֵקֵל בִּכְבוֹד שָׁמַיִם נִקְרָא ״מְחַלֵּל הַשֵּׁם״, כִּי אֲחֵרִים יִלְמְדוּ מִמֶּנּוּ וְיָקֵלּוּ יוֹתֵר. לָכֵן צָרִיךְ אָדָם לִזָּהֵר מְאוֹד מְאוֹד בְּכָל מַעֲשָׂיו, שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ מִמֶּנּוּ לְהָקֵל וּלְזַלְזֵל.",
+                "עָבַר אָדָם עַל כָּרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין – תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר מֶחֱצָה, וְיִסּוּרִים מְכַפְּרִים מֶחֱצָה. אֲבָל נִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם עַל יָדוֹ – אֵין כֹּחַ בַּתְּשׁוּבָה לִתְלוֹת, וְלֹא יוֹם הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר, וְלֹא בְּיִסּוּרִים לְמָרֵק. אֶלָּא הַכֹּל תּוֹלִין, וּמִיתָה מְמָרֶקֶת (יומא פו א). עַל כֵּן יִזָּהֵר כָּל אָדָם מֵחִלּוּל הַשֵּׁם, וְיִתְרַחֵק מִן הַכִּעוּר וּמִן הַדּוֹמֶה לוֹ (חולין מד ב). וְעִקַּר תְּשׁוּבָה שֶׁל חִלּוּל הַשֵּׁם – שֶׁיּוֹדֶה חֲטָאָיו כְּנֶגֶד רַבִּים, וְיֹאמַר לָהֶם: ״אַל תִּלְמְדוּ מִמֶּנִּי, כִּי אֲנִי חָטָאתִי, עָוִיתִי וּפָשַׁעְתִּי, חִלַּלְתִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּאִוַּלְתִּי.״ וְיִתְעַנֶּה כַּמָּה תַּעֲנִיּוֹת, וְיִתְוַדֶּה בְּכָל יוֹם עַד יוֹם מוֹתוֹ.",
+                "עַל כָּל עֲבֵרָה וַעֲבֵרָה שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, כְּגוֹן שֶׁנָּגַע בְּנֵר אוֹ הִדְלִיק וְאֵינוֹ זוֹכֵר שֶׁהוּא שַׁבָּת, אוֹ שֶׁעָשָׂה בְּלֹא יְדִיעָה – יֵשׁ לוֹ לְהִתְוַדּוֹת וּלְהִתְעַנּוֹת לְכָל הַפָּחוֹת שְׁנֵי יָמִים: שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי. וְכֵן עַל כָּל עֲבֵרוֹת, גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת, שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה – יִתְעַנֶּה. וּבָזֶה יֵשׁ שְׁתֵּי טוֹבוֹת: הָאַחַת – שֶׁהַתַּעֲנִית מְכַפֶּרֶת. וְהַשֵּׁנִית – שֶׁיִּמָּנַע מֵעֲבֵרוֹת, כִּי יַחְשֹׁב: ״אִם אֶעֱשֶׂה זֶה אֶצְטָרֵךְ לְהִתְעַנּוֹת״, וְיִמָּנַע מִתּוֹךְ כָּךְ מִן הָעֲבֵרָה. וְזֶהוּ הַגָּדֵר הַגָּדוֹל לִפְנֵי כָּל הָעֲבֵרוֹת, שֶׁיִּקְנֹס עַצְמוֹ: אוֹ לִתֵּן צְדָקָה אוֹ לַעֲשׂוֹת צַעַר בְּגוּפוֹ כְּשֶׁעוֹבֵר. וְכֵן יַעֲשֶׂה לְכָל הָעֲבֵרוֹת שֶׁהוּא רָגִיל בָּהֶם, כְּגוֹן שִׂנְאָה וְקִנְאָה, וְשָׂמֵחַ לְאֵיד חֲבֵרוֹ, וּדְבָרִים בְּטֵלִים, וְלָשׁוֹן הָרַע; אוֹ שֶׁלֹּא הִתְכַּוֵּן בַּבְּרָכוֹת וּבַתְּפִלָּה, שֶׁזָּרַק הַבְּרָכוֹת מִפִּיו בְּלֹא כַּוָּנַת הַלֵּב, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ. הַרְבֵּה מְאוֹד יִבְדֹּק עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם בְּאֵלֶּה הָעִנְיָנִים, אִם פָּגַע בְּאֶחָד מֵאֵלּוּ וְעָבַר עֲלֵיהֶם – יְמַהֵר לְהִצְטַעֵר וּלְהִתְאַבֵּל וּלְהִתְוַדּוֹת עַל אֵיזֶה עָווֹן שֶׁעָשָׂה, וּלְבַקֵּשׁ מְחִילָה מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּלֵב נִשְׁבָּר.",
+                "וְעִנְיָן גָּדוֹל הוּא הַוִּדּוּי. כִּי שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין מג ב): הָיָה רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת, אוֹמְרִים לוֹ: ״הִתְוַדֵּה!״ שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַמּוּמָתִין – מִתְוַדִּין, שֶׁכָּל הַמִּתְוַדֶּה יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּעָכָן, שֶׁאָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ: ״בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד לַיְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתֶן לוֹ תוֹדָה, וְהַגֶּד נָא לִי מֶה עָשִׂיתָ, אַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי. וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר: אָמְנָה אָנֹכִי חָטָאתִי לַיְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָזֹאת וְכָזֹאת עָשִׂיתִי״ (יהושע ז יט-כ). וּמִנַּיִן שֶׁכִּפֵּר לוֹ הַוִּדּוּי? דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ? יַעְכֳּרְךָ יְיָ בַּיּוֹם הַזֶּה!״ (שם פסוק כה) – ״בַּיּוֹם הַזֶּה״ אַתָּה עָכוּר, וְאֵין אַתָּה עָכוּר לָעוֹלָם הַבָּא. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְוַדּוֹת, אוֹמְרִים לוֹ: אֱמֹר: ״תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה עַל כָּל עֲוֹנֹתַי״.",
+                "כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, בֵּין עֲשֵׂה וּבֵין לֹא תַעֲשֶׂה, אִם עָבַר אָדָם עַל אַחַת מֵהֶן, בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בְּשׁוֹגֵג, כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיָשׁוּב מֵחֶטְאוֹ – חַיָּב לְהִתְוַדּוֹת לִפְנֵי הָאֵל בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר : ״אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאות הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּיְיָ, וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא. וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ״ – זֶה וִדּוּי דְּבָרִים. וְכָל בַּעֲלֵי חֲטָאוֹת וַאֲשָׁמוֹת, וְכָל חַיָּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין אוֹ מַלְקוּת – אֵין מִתְכַּפֵּר לָהֶם בְּמִיתָה אוֹ בְּמַלְקוּת אוֹ בְּקָרְבָּן, עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה וְיִתְוַדּוּ. וְכֵן הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ וּמַזִּיק מָמוֹן חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁלֵּם לוֹ – אֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ עַד שֶׁיִּתְוַדֶּה וְיָשׁוּב מִלַּעֲשׂוֹת כָּזֶה לְעוֹלָם. וְכֵיצַד מִתְוַדֶּה? יֹאמַר: ״אָנָּא הַשֵּׁם! חָטָאתִי עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ, וְעָשִׂיתִי כָּךְ וְכָךְ. וַהֲרֵי נִחַמְתִּי וּבֹשְׁתִּי בְּמַעֲשַׂי, וּלְעוֹלָם אֵינִי חוֹזֵר לְדָבָר זֶה״. זֶהוּ עִקָּרוֹ שֶׁל וִדּוּי, וְכָל הַמַּרְבֶּה לְהִתְוַדּוֹת וּמַאֲרִיךְ בְּעִנְיָן זֶה – הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וְגַם זֶה עִקַּר הַוִּדּוּי: ״אֲבָל אֲנַחְנוּ חָטָאנוּ״.",
+                "וְטוֹב מְאוֹד לְפָרֵשׁ הַחֵטְא שֶׁלּוֹ בְּתוֹךְ הַוִּדּוּי. כְּגוֹן אִם אָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת אוֹ שְׁאָר דָּבָר אָסוּר, כְּשֶׁיֹּאמַר ״אָשַׁמְתִּי״ – יֹאמַר ״אָכַלְתִּי דָּבָר אָסוּר״. וְאִם חָטָא בִּזְנוּת, כְּשֶׁיֹּאמַר ״בָּגַדְתִּי״ – יֹאמַר ״בָּעַלְתִּי בְּעִילַת זְנוּת״, וִיפָרֵשׁ בָּהּ אִם בָּעַל גּוֹיָה אוֹ נִדָּה. וְאִם גָּנַב, כְּשֶׁיֹּאמַר ״גָּזַלְתִּי״ – אָז יֹאמַר ״מִפְּלוֹנִי וּמִפְּלוֹנִי גָּנַבְתִּי וְגָזַלְתִּי״. וְאִם הוֹצִיא שֵׁם רַע עַל חֲבֵרוֹ, אוֹ לָשׁוֹן הָרַע אוֹ שׁוּם נִדּוּי – יֹאמַר עָלָיו ״דִּבַּרְתִּי דֹּפִי״. וְאִם הוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה, כְּשֶׁיַּגִּיעַ לְ״הֶעֱוִיתִי״ – אָז יֹאמַר ״הוֹצֵאתִי שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה״. וְאִם זָנָה עִם עֲרָיוֹת, כְּשֶׁיַּגִּיעַ לְ״זַדְתִּי״ – יֹאמַר ״זָנִיתִי״. וְאִם חִלֵּל שַׁבָּתוֹת, כְּשֶׁיַּגִּיעַ לְ״חָמַדְתִּי״ – אָז יֹאמַר ״חִלַּלְתִּי שַׁבָּתוֹת״; וְאִם חָמַד – יֹאמַר ״חָמַדְתִּי״. וְכֵן לְכָל אַלְפָא־בֵּיתָא, לְכָל אוֹת וְאוֹת שֶׁבַּוִּדּוּי – יֹאמַר מֵעֵין אוֹתָהּ עֲבֵרָה שֶׁעָשָׂה. וְיֹאמַר בִּבְכִי: ״יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ, וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו, וְיָשֹׁב אֶל יְיָ וִירַחֲמֵהוּ, וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ״ (ישעיהו נה ז); וְאָז יוֹעִיל לוֹ.",
+                "וּבְסוֹף הַוִּדּוּי: ״סַרְתִּי מִמִּצְווֹתֶיךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ הַטּוֹבִים וְלֹא שָׁוָה לִי. וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלַי, כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ וַאֲנִי הִרְשַׁעְתִּי״. וְאָז יֹאמַר כָּךְ: ״עָבַרְתִּי עַל מִצְווֹת עֲשֵׂה וְעַל מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה; עָבַרְתִּי עַל חַיָּבֵי כָּרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין; עָבַרְתִּי עַל הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, עָבַרְתִּי עַל הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה; שָׁכַחְתִּי שִׁמְךָ הַגָּדוֹל, שָׁכַחְתִּי עֹל מַלְכוּתְךָ וְיִרְאָתְךָ; וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ״. וְאִיתָא בַּיְּרוּשַׁלְמִי (ירושלמי יומא ח ז): כֵּיצַד מִתְוַדֶּה? ״רִבּוֹן הָעוֹלָמִים! הָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי, וּבְדֶרֶךְ רַע הָיִיתִי עוֹמֵד, וּבִשְׁרִירוּת לִבִּי הָלַכְתִּי, וְתוֹכְחוֹתֶיךָ לֹא שָׁמַעְתִּי. וְשׁוּב אֵינִי עוֹשֶׂה כֵן. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ הַשֵּׁם אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתְּכַפֵּר לִי עַל כָּל פְּשָׁעַי, וְתִמְחַל לִי עַל כָּל עֲוֹנֹתַי, וְתִסְלַח לִי עַל כָּל חַטֹּאתַי״.",
+                "כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: יָשׁוּב אָדָם מִכָּל הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת. וְהַמִּדּוֹת הָרָעוֹת הֵן צְרִיכוֹת חִזּוּק רַב וְגָדוֹל מְאוֹד, כִּי כְּבָר אָדָם מֻרְגָּל בָּזֶה וְקָשֶׁה לוֹ לִפְרֹשׁ מֵהֶן. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ, וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבוֹתָיו״ (ישעיהו נה ז). וְאַל יַחֲשֹׁב בַּעַל תְּשׁוּבָה שֶׁהוּא מְרֻחָק מִמַּעֲלוֹת הַתְּשׁוּבָה, מִפְּנֵי הַחֲטָאִים וְהָעֲווֹנוֹת שֶׁעָשָׂה – אֵין הַדָּבָר כֵּן. אֶלָּא הוּא אָהוּב וְנֶחְמָד לִפְנֵי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כְּאִלּוּ לֹא חָטָא מֵעוֹלָם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁשְּׂכָרוֹ הַרְבֵּה, שֶׁהֲרֵי טָעַם טַעַם חֵטְא, וּפֵרֵשׁ מִמֶּנּוּ וְכָבַשׁ יִצְרוֹ. וְאָמְרוּ חֲכָמִים (ברכות לד ב): בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִים – אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים יְכוֹלִים לַעֲמֹד בּוֹ. כְּלוֹמַר: מַעֲלָתָם גְּדוֹלָה מִמַּעֲלָתָם שֶׁל אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָטְאוּ מֵעוֹלָם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן כּוֹבְשִׁים אֶת יִצְרָם יוֹתֵר מֵהֶם. וְכָל הַנְּבִיאִים כֻּלָּם צִוּוּ עַל הַתְּשׁוּבָה (ברכות שם), וְאֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין אֶלָּא בִּתְשׁוּבָה (סנהדרין צז ב). וּכְבָר הִבְטִיחָה הַתּוֹרָה שֶׁסּוֹף יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בְּסוֹף גָּלוּתָם, וּמִיָּד הֵם נִגְאָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל א-ג): ״וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ... וְשַׁבְתָּ עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ... וְשָׁב יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים...״.",
+                "גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמְּקָרֶבֶת אֶת הָאָדָם לַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יד ב): ״שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ״ (יומא פו א), וְנֶאֱמַר (עמוס ד ו): ״וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם יְיָ״. וְנֶאֱמַר (ירמיהו ד א): ״אִם תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְיָ – אֵלַי תָּשׁוּב״; כְּלוֹמַר: אִם תַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה – אֵלַי תִּדְבַּק. הַתְּשׁוּבָה מְקָרֶבֶת אֶת הָרְחוֹקִים. אֶמֶשׁ הָיָה זֶה שָׂנוּא לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, מְשֻׁקָּץ וּמְרֻחָק וּמְתֹעָב, וְהַיּוֹם הוּא אָהוּב וְנֶחְמָד וְקָרוֹב וְיָדִיד. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא: בַּלָּשׁוֹן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵק אֶת הַחוֹטְאִים – בּוֹ מְקָרֵב אֶת הַשָּׁבִים, בֵּין יָחִיד בֵּין רַבִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ב א): ״וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם, יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי״.",
+                "עַל יְכָנְיָה בְּרִשְׁעָתוֹ נֶאֱמַר (ירמיהו כב ל): ״כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי גֶּבֶר לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו...״; ״אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי, כִּי מִשָּׁם אֶתְּקֶנְךָּ...״ (שם פסוק כד). וְכֵיוָן שֶׁשָּׁב בְּגָלוּתוֹ, נֶאֱמַר בִּזְרֻבָּבֶל בְּנוֹ (חגי ב כג): ״בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְיָ צְבָאוֹת, אֶקָּחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי נְאֻם יְיָ, וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם״.",
+                "כַּמָּה מְעֻלָּה מַעֲלַת הַתְּשׁוּבָה! אֶמֶשׁ הָיָה זֶה מֻבְדָּל מֵהַשֵּׁם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתְבָּרַךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו נט ב): ״עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם״; צוֹעֵק וְאֵינוֹ נַעֲנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם א טו): ״גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ״; וְעוֹשֶׂה מִצְווֹת וְטוֹרְפִין אוֹתָן בְּפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שם א יב): ״מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי״; ״מִי גַם בָּכֶם וְיִסְגֹּר דְּלָתַיִם״ (מלאכי א י); ״עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר״ (ירמיהו ז כא). וְהַיּוֹם הוּא מֻדְבָּק בַּשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד ד): ״וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיְיָ אֱלֹהֵיכֶם״; צוֹעֵק וְנַעֲנֶה מִיָּד, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו סה כד): ״וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה״; וְעוֹשֶׂה מִצְווֹת וּמְקַבְּלִים אוֹתָן בְּנַחַת וּבְשִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ט ז): ״כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמִּתְאַוֶּה לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג ד): ״וְעָרְבָה לַיְיָ מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם, כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת״.",
+                "בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה דַּרְכָּן לִהְיוֹת שְׁפָלִים וַעֲנָוִים בְּיוֹתֵר. וְאִם יְחָרְפוּ אוֹתָם הַכְּסִילִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרִאשׁוֹנִים, וְיֹאמְרוּ לָהֶם ״אֶמֶשׁ הָיִיתָ עוֹשֶׂה כָּךְ וְכָךְ״ – אַל יַרְגִּישׁ לָהֶם, אֶלָּא שׁוֹמְעִים וּשְׂמֵחִים, וְיוֹדְעִים שֶׁזֶּהוּ זְכוּת לָהֶם, וְשֶׁכָּל זְמַן שֶׁבּוֹשִׁים מִמַּעֲשֵׂיהֶם שֶׁעָבְרוּ וְנִכְלָמִים מֵהֶם – זְכוּתָם מְרֻבָּה וּמַעֲלָתָם מִתְגַּדֶּלֶת. וְחֵטְא גָּדוֹל הוּא לוֹמַר לְבַעַל תְּשׁוּבָה: ״זְכֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים״, אוֹ לְהַזְכִּירָם לְפָנָיו כְּדֵי לְבַיְּשׁוֹ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (ויקרא כה יז): ״וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ״.",
+                "וּמִי שֶׁהוּא בַּעַל תְּשׁוּבָה יֵשׁ לוֹ לִדְרֹשׁ בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וּלְהִתְרַחֵק מִן עֶשְׁתּוֹנוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, וּלְהַרְהֵר בַּעֲצַת הַשֵּׁם וְלַחֲסוֹת בְּצִלּוֹ. וְלָשֵׂאת עוֹל תּוֹרַת הַשֵּׁם וְחֶרְפַּת אֱוִילִים וּבִזָּיוֹן, וְלִהְיוֹת כְּחֵרֵשׁ וּכְעִוֵּר וּכְמֵת, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סט ח-יד): ״כִּי עָלֶיךָ נָשָׂאתִי חֶרְפָּה... וָאֶתְּנָה לְבוּשִׁי שָׂק... וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְיָ עֵת רָצוֹן״."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הָעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה – שַׁעַר הַתּוֹרָה </b></big>",
+                "הַתּוֹרָה. בִּשְׁלוֹשָׁה כְּתָרִים נִכְתְּרוּ יִשְׂרָאֵל: כֶּתֶר תּוֹרָה, כֶּתֶר כְּהֻנָּה, כֶּתֶר מַלְכוּת (משנה אבות ד יג). כֶּתֶר כְּהֻנָּה זָכָה בּוֹ אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם״ (במדבר כה יג). כֶּתֶר מַלְכוּת זָכָה בּוֹ דָּוִד עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זַרְעוֹ לְעוֹלָם יִהְיֶה, וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי״ (תהלים פט לז). כֶּתֶר תּוֹרָה – הֲרֵי הוּא מֻנָּח וְעוֹמֵד וּמוּכָן לְכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה, מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב״ (דברים לג ד). כָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה – יָבוֹא וְיִטֹּל. שֶׁמָּא תֹּאמַר שֶׁאוֹתָן כְּתָרִים גְּדוֹלִים מִכֶּתֶר תּוֹרָה? הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ, וְרֹזְנִים יְחוֹקְקוּ צֶדֶק. בִּי שָׂרִים יָשֹׂרוּ״ (משלי ח טו-טז). הָא לָמַדְתָּ שֶׁכֶּתֶר תּוֹרָה גָּדוֹל מִכֶּתֶר כְּהֻנָּה וּמִכֶּתֶר מַלְכוּת (יומא עב ב). וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (הוריות יג א): מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים״ (משלי ג טו) – מִכֹּהֵן גָּדוֹל הַנִּכְנָס לִפְנַי וְלִפְנִים.",
+                "אֵין לְךָ מִצְוָה בְּכָל הַמִּצְווֹת שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד תַּלְמוּד תּוֹרָה, רַק תַּלְמוּד תּוֹרָה שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת, לְפִי שֶׁהַתַּלְמוּד מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה (בבא קמא יז א). וּמָה שֶׁאָמְרוּ ״תַּלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם״ (משנה פאה א א) – זֶה הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם; וּמִפְּנֵי קְבִיעָתוֹ שֶׁל תּוֹרָה אֵינוֹ יָכוֹל לְקַיֵּם כָּל הַמִּצְווֹת, וּבְשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ לוֹמֵד עוֹשֶׂה כָּל מָה שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת, וּבָזֶה מַרְאֶה דַּעְתּוֹ שֶׁחָפֵץ בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה. וְאָז תַּלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם, כִּי כְּשֶׁהוּא לוֹמֵד הַמִּצְוָה וְחָפֵץ לְקַיְּמָהּ – אָז יֵשׁ לוֹ שָׂכָר כְּאִלּוּ קִיְּמָהּ, כֵּיוָן שֶׁנִּתְעַכֵּב מֵחֲמַת קְבִיעָתוֹ, וְנִמְצָא שֶׁשְּׂכַר עֲשִׂיָּה וְלִמּוּד בְּיָדוֹ. אֲבָל מִי שֶׁהוֹלֵךְ בָּטֵל פְּעָמִים רַבּוֹת, וְהָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מִצְוָה בְּעֵת הַבִּטּוּל וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לַעֲשׂוֹתָהּ, אוֹ בְּשָׁעָה שֶׁעוֹשֶׂה שׁוּם מִצְוָה אֵינוֹ מְדַקְדֵּק בָּהּ כָּרָאוּי – עַל זֶה לֹא נֶאֱמַר: ״תַּלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם״.",
+                "מִי שֶׁנְּשָׂאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה זוֹ וּלְקַיְּמָהּ כָּרָאוּי לוֹ, וְלִהְיוֹת מֻכְתָּר בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה – לֹא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ לִדְבָרִים בְּטֵלִים, וְלֹא יָשִׂים אֶל לִבּוֹ שֶׁיִּקְנֶה תּוֹרָה עִם עֹשֶׁר וְכָבוֹד כְּאֶחָד. אֶלָּא כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה: פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל, וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה, וְעַל הָאָרֶץ תִּישַׁן, וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה, וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל (משנה אבות ו ד).",
+                "וְאִם תֹּאמַר: עַד שֶׁאֲקַבֵּץ מָמוֹן וּכְשֶׁאֶפָּנֶה מֵעֲסָקַי – אָז אֶחֱזֹר וְאֶקְרָא וְאֶשְׁנֶה. אִם תַּעֲלֶה מַחֲשָׁבָה זוֹ בְּלִבְּךָ, אָז אֵין אַתָּה זוֹכֶה לְכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה לְעוֹלָם; אֶלָּא עֲשֵׂה תּוֹרָתְךָ קֶבַע, וּמְלַאכְתְּךָ עֲרַאי (משנה אבות א טו). וְאַל תֹּאמַר: ״לִכְשֶׁאִפָּנֶה אֶשְׁנֶה״, שֶׁמָּא לֹא תִּפָּנֶה (משנה אבות ב ד).",
+                "כְּתִיב בַּתּוֹרָה: ״לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא״ (דברים ל יב), פֵּרוּשׁ: בְּגַסֵּי הָרוּחַ. ״וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא״ (שם יג), פֵּרוּשׁ: בְּאוֹתָם שֶׁהוֹלְכִים מֵעֵבֶר לַיָּם (ערובין נה א). לְפִיכָךְ אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: וְלֹא כָּל הַמַּרְבֶּה בִּסְחוֹרָה מַחְכִּים (משנה אבות ב ה). וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ: הֱוֵי מְמַעֵט בְּעֵסֶק וַעֲסֹק בַּתּוֹרָה (שם ד י).",
+                "וּמִתּוֹךְ שֶׁאָדָם עוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, וְטוֹרֵחַ וְיָגֵעַ לְשֵׁם שָׁמַיִם – אָז נַעֲשׂוּ שְׁתֵּי כִּלְיוֹתָיו כִּשְׁנֵי מַעְיָנוֹת, וּמוֹצִיא טַעַם וַהֲלָכוֹת מֵעַצְמוֹ, מָה שֶׁלֹּא לָמַד מֵעוֹלָם וּמָה שֶׁלֹּא נִתַּן אֲפִלּוּ לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. כַּאֲשֶׁר מָצִינוּ בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁלֹּא לָמַד מֵעוֹלָם מִשּׁוּם אָדָם, אַךְ מֵעַצְמוֹ הָיָה יוֹשֵׁב וּמְחַשֵּׁב אַחַר הַמִּצְווֹת, וְלָמַד מִלִּבּוֹ כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, עַד שֶׁהֵעִיד עָלָיו הַכָּתוּב: ״וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי, מִצְווֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי״ (בראשית כו ה). וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁאֲפִלּוּ עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין הָיָה יוֹדֵעַ (עיין בראשית רבה צה ג). וְגַם אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עבודה זרה יד ב): אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לָמַד אַרְבַּע מֵאוֹת פְּרָקִים. וּמִי לִמֵּד לוֹ כָּל זֶה? אֶלָּא נַעֲשׂוּ שְׁתֵּי כִּלְיוֹתָיו כִּשְׁתֵּי מַעֲיָנוֹת, וְנוֹבְעוֹת לוֹ חָכְמָה וְתוֹרָה.",
+                "וְכֵן מָצִינוּ בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל: מִתּוֹךְ שֶׁעָסַק בַּתּוֹרָה הַרְבֵּה, הֵעִידוּ עָלָיו רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁנִּתְגַּלָּה לוֹ מָה שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (פרקי דרבי אליעזר ב). וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מִדּוֹרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם עַד דּוֹרוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ, וּמִיְּהוֹשֻׁעַ לַזְּקֵנִים, וְלַנְּבִיאִים, וּלְאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, וְלַתַּנָּאִים, וְלָאָמוֹרָאִים, וְלַגְּאוֹנִים, וּלְכָל חַכְמֵי הַדּוֹר שֶׁעָסְקוּ בַּתּוֹרָה הַרְבֵּה וְנָתְנוּ נַפְשָׁם עֲלֵיהֶם – נִתְגַּלּוּ לָהֶם רָזֵי תּוֹרָה וְסוֹדֵי חָכְמָה, מָה שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לִמְצוֹא מֵעַצְמוֹ.",
+                "וּכְבָר מָנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפִרְקֵי אָבוֹת (ו ו) אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה דְּבָרִים שֶׁנִּקְנֵית הַתּוֹרָה בָּהֶם. וּמִי שֶׁיַּעֲלֶה עַל לִבּוֹ לִהְיוֹת זוֹכֶה לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה, יַטְרִיחַ לְקַיֵּם אוֹתָם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה דְּבָרִים, וְאָז יַעֲלֶה לְכָל טוֹב.",
+                "וְצָרִיךְ הַלּוֹמֵד לִהְיוֹת זָרִיז וְזָהִיר לִלְמֹד. כִּי מְלֶאכֶת הַתּוֹרָה אֵינָהּ דּוֹמֶה לִשְׁאָר מְלָאכוֹת, כִּי הַלּוֹמֵד שְׁאָר מְלָאכוֹת אֲפִלּוּ יִבָּטֵל מִמֶּנָּה כַּמָּה שָׁנִים – לֹא יִשְׁכָּחֶנָּה. אֲבָל כְּשֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה וְאֵינוֹ חוֹזֵר – מִיָּד שׁוֹכֵחַ. וַאֲפִלּוּ אִם יַחֲזֹר מֵאָה פְּעָמִים, אִם יָסִיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנָּה יִשְׁכַּח הַכֹּל. וְהַדִּין נוֹתֵן, כִּי כָל מְלָאכוֹת אֵינָן צְרִיכוֹת לֵב כִּי אִם כְּשֶׁלּוֹמֵד הַמְּלָאכָה בַּתְּחִלָּה; אֲבָל בַּעֲשִׂיָּתָן אֵינָן צְרִיכוֹת לֵב, אַךְ עוֹשֶׂה מְלַאכְתּוֹ וְחוֹשֵׁב הֵנָּה וָהֵנָּה. אֲבָל הַלִּמּוּד אֵינוֹ כֵן, כִּי כָל פַּעַם וּפַעַם צָרִיךְ לִבּוֹ לְכַוֵּן שְׁמוּעָתוֹ, וְלֹא לַחֲשֹׁב בְּשׁוּם דָּבָר אַחֵר כִּי אִם בִּשְׁמוּעָתוֹ. לָכֵן מִי שֶׁיְּפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה – מִיָּד הוּא שׁוֹכֵחַ מָה שֶׁטָּרַח כָּל יָמָיו.",
+                "וְגַם אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אִם אֵין אָדָם שׁוֹכֵחַ מָה שֶׁלָּמַד, אִם כֵּן הָיָה לוֹמֵד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְאַחַר כָּךְ הָיָה הוֹלֵךְ בָּטֵל. וְהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי שִׁעֲמוּם וְלִידֵי עֲבֵרָה (כתובות נט ב). לְכָךְ נִגְזְרָה גְּזֵרַת הַשִּׁכְחָה, שֶׁיְּהֵא אָדָם עוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּל יָמָיו, וּמִתּוֹךְ כָּךְ אֵינוֹ בָּא לִידֵי חֵטְא.",
+                "וְהַתּוֹרָה מְבִיאָה לִידֵי מַעֲשִׂים טוֹבִים וּזְכוּת, כִּי כַּאֲשֶׁר הוּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְהֻגַּד לוֹ עֹנֶשׁ הָעֲבֵרוֹת וּזְכוּת הַמִּצְווֹת – אָז נוֹתֵן אֶל לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב. וִיגִיעַת הַתּוֹרָה מְשַׁכַּחַת וּמוֹנַעַת אוֹתוֹ מִן הֶעָוֹן. אֲבָל הַבַּטָּלָה גּוֹרֶרֶת אֶת הֶעָוֹן, וּמוֹרִידָתוֹ לִשְׁאוֹל. לָכֵן יְהֵא זָרִיז לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה תָּמִיד יוֹמָם וָלַיְלָה, וְאַף כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אוֹ שׁוֹכֵב בְּמִטָּתוֹ. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד בַּפֶּה, יַחֲשֹׁב בְּלִבּוֹ עַל שְׁמוּעָתוֹ, וִיהֵא דַּעְתּוֹ עַל לִמּוּדוֹ שֶׁלֹּא יָסִיחַ דַּעְתּוֹ מִלִּמּוּדוֹ, וְאָז קִיֵּם ״וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה״ (יהושע א ח). כִּי אֵינוֹ אוֹמֵר ״וְדִבַּרְתָּ בּוֹ יוֹמָם וְלַיְלָה״ אֶלָּא ״וְהָגִיתָ בּוֹ״, וְהֶגְיוֹן אֵינוֹ אֶלָּא בַּלֵּב. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ״ (דברים ו ז, יא יט). וְזֶהוּ שֶׁנִּשְׁתַּבְּחוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁלֹּא הָלְכוּ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תּוֹרָה (מגילה כח א): אוֹ הָיוּ לוֹמְדִים וְגוֹרְסִים, אוֹ הָיוּ מְחַשְּׁבִים בְּלִבָּם בִּשְׁמוּעָתָם אוֹ בְּלִמּוּדָם.",
+                "לָכֵן תִּתֵּן לִבְּךָ וְכָל דַּעְתְּךָ עַל הַתּוֹרָה בְּכָל עֵת, כִּי אָדָם לוֹמֵד בַּתּוֹרָה חָכְמָה, וְדֶרֶךְ אֶרֶץ, וַעֲנָוָה וּצְנִיעוּת, וְכָל מַעֲשִׂים טוֹבִים; וּמִן הַשָּׁמַיִם עוֹשִׂים לוֹ צְרָכָיו, וְהַתּוֹרָה מְשַׁמַּרְתּוֹ וּמְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנוּ חֲכָמִים (משנה אבות ו א): אָמַר רַבִּי מֵאִיר: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ – זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כְּדַאי הוּא לוֹ. נִקְרָא ״רֵעַ״, ״אָהוּב״... וּמְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים. הֲרֵי שָׂכָר פְּרִיהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא: ״עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ״ (ישעיהו סד ג), וְאֵין לְמַעְלָה הֵימֶנָּה לָעוֹלָם הַבָּא. אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (רות רבה א א): רַבִּי שָׁאַל לְרַבִּי בְּצַלְאֵל: מַהוּ דִּכְתִיב: ״כִּי זָנְתָה אִמָּם״ (הושע ב ז)? אָמַר לוֹ: אֵימָתַי נַעֲשֵׂית דִבְרֵי תוֹרָה כְּזוֹנָה? בִּזְמַן שֶׁבְּעָלֶיהָ מְבַזִּים אוֹתָהּ. כֵּיצַד? חָכָם יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ ״לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט״ (דברים טז יט), וְהוּא מַטֶּה מִשְׁפָּט; ״לֹא תַכִּיר פָּנִים״ (שם), וְהוּא מַכִּיר פָּנִים; ״וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד״ (שם), וְהוּא לוֹקֵחַ שֹׁחַד.",
+                "וְכֵן דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ״וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה״ (קהלת ט טז) – אֵיזֶה חָכְמַת מִסְכֵּן בְּזוּיָה? זֶהוּ שֶׁהוּא עָנִי בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אָז חָכְמָתוֹ בְּזוּיָה. וּכְשֶׁיּוֹרֶה הוֹרָאוֹת לַעֲשׂוֹת טוֹב וְהוּא אֵינוֹ עוֹשֶׂה, אָז אֵין דְּבָרָיו מְקֻבָּלִים. וְלֹא הַמִּדְרָשׁ עִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה (משנה אבות א ד). לָכֵן יֵשׁ לְכָל אָדָם לְכַוֵּן מַעֲשָׂיו לְשֵׁם שָׁמַיִם. וּרְאֵה וְהָבֵן מֵאֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה, בִּשְׁבִיל שֶׁלִּמְּדוֹ אָבִיו תּוֹרָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ – לְסוֹף נֶהְפַּךְ לְמִינוּת. דְּאָמְרִינַן בִּירוּשַׁלְמִי חֲגִיגָה (ב א) וּבְמִדְרַשׁ קֹהֶלֶת (ז יח): כְּשֶׁנִּמּוֹל עָשָׂה אָבִיו סְעוּדָה לַחֲכָמִים, וְהִזְמִין לְרַבּוֹתֵינוּ: לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וּשְׁאָר חֲכָמִים. וְהָיוּ יוֹשְׁבִים בַּסְּעוּדָה וּמְדַבְּרִים דִבְרֵי תוֹרָה עַד שֶׁבָּא הָאֵשׁ סְבִיבָם. בָּא אָבִיו שֶׁל אֱלִישָׁע וְאָמַר לָהֶם: רַבּוֹתַי, וְכִי בָּאתֶם לִשְׂרֹף אֶת הַבַּיִת?! אָמְרוּ לוֹ: אֵינוֹ כֵן אֶלָּא שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁאָנוּ חוֹזְרִים בְּדִבְרֵי תוֹרָה וּנְבִיאִים וּכְתוּבִים, וְהַדְּבָרִים מְעִידִים בֵּינוֹתֵינוּ שֶׁמֵּהַר סִינַי נִתְּנוּ, וּמִתּוֹךְ הָאֵשׁ נִתְּנוּ. אָמַר: כֵּיוָן שֶׁאֲנִי רוֹאֶה שֶׁכָּךְ כּוֹחַ הַתּוֹרָה, אִם נִתְקַיֵּם לִי בֶּן זֶה אֲנִי נוֹתְנוֹ לַתּוֹרָה. וּבִשְׁבִיל שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אֶלָּא לְכָבוֹד – נֶהְפַּךְ בְּנוֹ לְמִינוּת. וְאַף עַל פִּי כֵן, לְעוֹלָם יְלַמֵּד אָדָם אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ – בָּא לִשְׁמָהּ (פסחים נ ב).",
+                "וְעַתָּה יֵשׁ לִי לִכְתֹּב עִנְיְנֵי הַתַּלְמוּד וְהַמִּצְווֹת:",
+                "כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי – בְּפֵרוּשָׁן נִתְּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן, וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה״ (שמות כד יב); ״תּוֹרָה״ – זוֹ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, ״וְהַמִּצְוָה״ – זוֹ פֵּרוּשָׁהּ (ברכות ה א). וְצִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת הַתּוֹרָה עַל פִּי הַמִּצְוָה, וּמִצְוָה זוֹ הִיא הַנִּקְרֵאת ״תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה״. כָּל הַתּוֹרָה כְּתָבָהּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם קֹדֶם שֶׁמֵּת בִּכְתַב יָדוֹ, וְנָתַן סֵפֶר לְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט; וְסֵפֶר אֶחָד נְתָנוֹ בָּאָרוֹן לְעֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית יְיָ אֱלֹהֵיכֶם, וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד״ (דברים לא כו).",
+                "וְהַמִּצְוָה שֶׁהִיא פֵּרוּשׁ הַתּוֹרָה – לֹא כְּתָבָהּ, אֶלָּא צִוָּה בָּהּ לַזְּקֵנִים וְלִיהוֹשֻׁעַ וְלִשְׁאָר כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם – אֹתוֹ תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ״ (שם יג א); וּמִפְּנֵי זֶה נִקְרֵאת ״תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה״. וּמִימוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעַד רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהוּא רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא, לֹא חִבְּרוּ חִבּוּר שֶׁמְּלַמְּדִים אוֹתוֹ בָּרַבִּים בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. אֶלָּא בְּכָל דּוֹר וָדוֹר רֹאשׁ בֵּית דִּין, אוֹ נָבִיא שֶׁיִּהְיֶה בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר – כּוֹתֵב לְעַצְמוֹ זִכְרוֹן הַשְּׁמוּעוֹת שֶׁשָּׁמַע מֵרַבּוֹתָיו, וְהָיָה מְלַמֵּד עַל פֶּה בָּרַבִּים. וְכֵן כָּל אֶחָד וְאֶחָד כּוֹתֵב לְעַצְמוֹ כְּפִי כֹּחוֹ מִבֵּאוּר הַתּוֹרָה וּמֵהִלְכוֹתֶיהָ כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַע, וּמִדְּבָרִים שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר בְּדִינִים שֶׁלֹּא לְמָדוּם מִפִּי הַשְּׁמוּעָה אֶלָּא בְּמִדָּה מִשְּׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, וְהִסְכִּימוּ עֲלֵיהֶם בֵּית דִּין הַגָּדוֹל. וְכָךְ הָיָה הַדָּבָר תָּמִיד עַד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהוּא רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא. וְלָמָּה עָשָׂה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כָּךְ, וְלֹא הִנִּיחַ הַדָּבָר כְּמוֹת שֶׁהָיָה? כִּי רָאָה שֶׁהַתַּלְמִידִים מִתְמַעֲטִים וְהוֹלְכִים, וְהַצָּרוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת וּבָאוֹת, וּמַלְכוּת רוֹמִי פּוֹשֶׁטֶת בָּעוֹלָם וּמִתְגַּבֶּרֶת, וְיִשְׂרָאֵל מִתְגַּלְגְּלִים וְהוֹלְכִים לַקְּצָווֹת לְהִשְׁתַּעְבֵּד – כְּשֶׁרָאָה עִנְיָן זֶה, שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְבֻלְבָּלִים וְהָיְתָה תּוֹרָה מִשְׁתַּכַּחַת מִיִּשְׂרָאֵל, אָז חִבֵּר הַמִּשְׁנָיוֹת לִהְיוֹת בְּיַד כָּל אֶחָד וְאֶחָד, כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ בִּמְהֵרָה וְלֹא יִשְׁתַּכְּחוּ. וְיָשַׁב כָּל יָמָיו הוּא וּבֵית דִּינוֹ, וְלִמְּדוּ הַמִּשְׁנָה בָּרַבִּים. וְהָיוּ לְפָנָיו גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁקִּבְּלוּ מִמֶּנּוּ, וְעִמָּהֶם אֲלָפִים וּרְבָבוֹת מִשְּׁאָר הַחֲכָמִים. וְתַלְמִידָיו שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא גַּם כֵּן חִבְּרוּ חִבּוּרִים: רַב חִבֵּר ״סִפְרָא״ וְ״סִפְרֵי״, לְבָאֵר וּלְהוֹדִיעַ עִקְּרֵי הַמִּשְׁנָה. וְרַבִּי חִיָּא חִבֵּר הַ״תּוֹסֶפְתָּא״ לְבָאֵר עִנְיְנֵי הַמִּשְׁנָה, וְכֵן רַבִּי הוֹשַׁעְיָא וּבַר קַפָּרָא חִבְּרוֹ הַבָּרָיְתוֹת לְבָאֵר דִּבְרֵי הַמִּשְׁנָה. וְנִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר כָּךְ, עַד שֶׁבָּאוּ הָאָמוֹרָאִים, וְהָיוּ לָהֶם מַחֲלוֹקוֹת בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָיוֹת וְהַבָּרָיְתוֹת וְהַתּוֹסֶפְתּוֹת, עַד שֶׁחִבֵּר רַבִּי יוֹחָנָן הַ״תַּלְמוּד יְרוּשַׁלְמִי״ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַחַר חֻרְבַּן הַבַּיִת בְּקֵרוּב שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. וְנִקְרָא ״יְרוּשַׁלְמִי״ בִּשְׁבִיל שֶׁהָיָה דָּר בִּירוּשָׁלַיִם. וְאַחַר כָּךְ כְּמוֹ מֵאָה שָׁנָה חִבֵּר רַב אַשֵּׁי שֶׁהָיָה בְּבָבֶל הַ״תַּלְמוּד בַּבְלִי״. וְעִנְיַן שְׁנֵי הַתַּלְמוּדִים הוּא פֵּרוּשׁ דִּבְרֵי הַמִּשְׁנָה וּבֵאוּר עַמְקוּתָהּ, וּדְבָרִים שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ בְּכָל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין מִימוֹת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְעַד חִבּוּר הַתַּלְמוּד. וּמִשְּׁנֵי הַתַּלְמוּדִים, וּמִן הַתּוֹסֶפְתָּא וּמִן הַסִּפְרָא וּמִן הַסִּפְרִי וּמִן הַתּוֹסֶפְתּוֹת, מִכֻּלָּם יִתְבָּאֵר הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר, הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר, הַחִיּוּב וְהַפָּטוּר, הַפָּסוּל וְהַכָּשֵׁר, כְּמוֹ שֶׁהֶעְתִּיקוּ אִישׁ מִפִּי אִישׁ עַד מִפִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִסִּינַי.",
+                "גַּם יִתְבָּאֵר מֵהֶם דְּבָרִים שֶׁגָּזְרוּ חֲכָמִים וּנְבִיאִים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר לַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁשָּׁמְעוּ מִפִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּפֵרוּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי״ (ויקרא יח ל) – עֲשׂוּ מִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמַרְתִּי (מועד קטן ה א). וְכֵן יִתְבָּאֵר מֵהֶם הַמִּנְהָגוֹת וְהַתַּקָּנוֹת שֶׁהִתְקִינוּ אוֹ שֶׁנָּהֲגוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כְּמוֹ שֶׁרָאוּ בֵּית דִּין שֶׁל אוֹתוֹ הַדּוֹר. לְפִי שֶׁאָסוּר לָסוּר מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל״ (דברים יז יא). וְכֵן מִשְׁפָּטִים וְדִינִים מֻפְלָאִים שֶׁלֹּא קִבְּלוּם מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְדָנוּ בָּהֶן בֵּית דִּין שֶׁל אוֹתוֹ הַדּוֹר בְּמִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן, וּפָסְקוּ אוֹתָם הַזְּקֵנִים וְגָמְרוּ שֶׁהַדִּין כָּךְ הוּא – הַכֹּל חִבֵּר רַב אַשֵּׁי בַּתַּלְמוּד, מִימוֹת מֹשֶׁה וְעַד יָמָיו.",
+                "וְאַחַר בֵּית דִּינוֹ שֶׁל רַב אַשֵּׁי, שֶׁחִבֵּר הַתַּלְמוּד וּגְמָרוֹ בִּימֵי בְּנוֹ, נִתְפַּזְּרוּ יִשְׂרָאֵל בְּכָל הָאֲרָצוֹת פִּזּוּר יָתֵר; וְהִגִּיעוּ לַקְּצָווֹת וְלָאִיִּים הָרְחוֹקִים, וְרָבְתָה קְטָטָה בָּעוֹלָם, וְנִשְׁתַּבְּשׁוּ הַדְּרָכִים בִּגְיָסוֹת, וְנִתְמַעֵט תַּלְמוּד תּוֹרָה, וְלֹא נִכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לִלְמֹד בִּישִׁיבוֹתֵיהֶם אֲלָפִים וּרְבָבוֹת כְּמוֹ שֶׁהָיָה מִקֹּדֶם. אֶלָּא מִתְקַבְּצִים יְחִידִים, הַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר הַשֵּׁם קוֹרֵא, בְּכָל עִיר וָעִיר וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה; וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, וּמְבִינִים בְּחִבּוּרֵי הַחֲכָמִים כֻּלָּם, וְיוֹדְעִים מֵהֶם דֶּרֶךְ הַמִּשְׁפָּט הֵיאַךְ הוּא.",
+                "אַחַר הָאָמוֹרָאִים עָמְדוּ הַגְּאוֹנִים אֲשֶׁר יָדְעוּ כָּל הַתַּלְמוּד, בַּבְלִי וִירוּשַׁלְמִי וְסִפְרָא וְסִפְרֵי וְתוֹסֶפְתָּא, וְהֵם הוֹצִיאוּ לָאוֹר תַּעֲלוּמוֹתָיו שֶׁל הַתַּלְמוּד וּבֵאֲרוּ עִנְיָנָיו. לְפִי שֶׁדֶּרֶךְ הַתַּלְמוּד עָמֹק הוּא מְאוֹד, וְעוֹד שֶׁהוּא בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי מְעֹרָב עִם לְשׁוֹנוֹת אֲחֵרוֹת, לְפִי שֶׁאוֹתָהּ הַלָּשׁוֹן הָיְתָה בְּרוּרָה לְכֻלָּם בְּבָבֶל בְּעֵת שֶׁחֻבַּר הַתַּלְמוּד. אֲבָל בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת, וּבִימֵי הַגְּאוֹנִים אֲפִלּוּ בְּבָבֶל, לֹא הָיוּ מַכִּירִים אוֹתָהּ הַלָּשׁוֹן עַד שֶׁיִּלְמְדוּ אוֹתָהּ. וּשְׁאֵלוֹת רַבּוֹת הָיוּ שׁוֹאֲלִים אַנְשֵׁי כָּל עִיר וָעִיר לְכָל גָּאוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵיהֶם, לְפָרֵשׁ לָהֶם דְּבָרִים קָשִׁים שֶׁבַּתַּלְמוּד, וְהֵם הָיוּ מְשִׁיבִים לָהֶם כְּפִי חָכְמָתָם. וְאוֹתָם הַשּׁוֹאֲלִים הָיוּ מְקַבְּצִים הַתְּשׁוּבוֹת, וְעוֹשִׂים מֵהֶם סְפָרִים לְהָבִין מֵהֶם. גַּם חִבְּרוּ הַגְּאוֹנִים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר חִבּוּרִים לְבָאֵר הַתַּלְמוּד, מֵהֶם מִי שֶׁפֵּרֵשׁ הֲלָכוֹת יְחִידוֹת, וּמֵהֶם מִי שֶׁפֵּרֵשׁ מַסֶּכְתּוֹת וּסְדָרִים. וְעוֹד חִבְּרוּ הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת בְּעִנְיַן הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר, וְהַחִיּוּב וְהַפְּטוּר, בִּדְבָרִים שֶׁהַשָּׁעָה צְרִיכָה לָהֶם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ קְרוֹבִים לְמַדַּע מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵירֵד לְעָמְקוֹ שֶׁל תַּלְמוּד.",
+                "<small>[המשך דברי הרמב״ם ז״ל בהקדמתו למשנה תורה]:</small>",
+                "״וְזוֹ הִיא מְלֶאכֶת הַשֵּׁם, שֶׁעָשׂוּ בָּהּ כָּל גְּאוֹנֵי יִשְׂרָאֵל מִיּוֹם שֶׁחֻבְּרָה הַגְּמָרָא וְעַד זְמַן זֶה, שָׁנָה שְׁמִינִית אַחַר מֵאָה וָאֶלֶף לְחֻרְבַּן הַבַּיִת, וְהִיא שְׁנַת אַרְבַּעַת אֲלָפִים וּתְשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלוֹשִׁים וָשֶׁבַע לִבְרִיאַת הָעוֹלָם.",
+                "״וּבַזְּמַן הַזֶּה תָּקְפוּ הַצָּרוֹת יְתֵרוֹת, וְדָחֲקָה הַשָּׁעָה אֶת הַכֹּל, וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמֵינוּ, וּבִינַת נְבוֹנֵנוּ נִסְתְּרָה. לְפִיכָךְ אוֹתָם הַפֵּרוּשִׁים וְהַהֲלָכוֹת וְהַתְּשׁוּבוֹת שֶׁחִבְּרוּ הַגְּאוֹנִים, וְרָאוּ שֶׁהֵם דְּבָרִים מְבֹאָרִים – נִתְקַשּׁוּ בְּיָמֵינוּ, וְאֵין מֵבִין עִנְיְנֵיהֶם כָּרָאוּי אֶלָּא מְעַט בְּמִסְפָּר. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הַגְּמָרָא עַצְמָהּ הַבַּבְלִית וְהַיְּרוּשַׁלְמִית, וְסִפְרָא וְסִפְרֵי וְהַתּוֹסֶפְתָּא, שֶׁהֵם צְרִיכִין דַּעַת רְחָבָה וְנֶפֶשׁ חֲכָמָה וּזְמַן אָרֹךְ, וְאַחַר כָּךְ יִוָּדַע מֵהֶם הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹחָה בַּדְּבָרִים הָאֲסוּרִים וְהַמֻּתָּרִים, וּשְׁאָר דִּינֵי הַתּוֹרָה הֵיאַךְ הוּא.",
+                "״וּמִפְּנֵי זֶה (נָעַרְתִּי חָצְנִי) [שִׁנַּסְתִּי מָתְנַי] אֲנִי מֹשֶׁה בֶּן מַיְמוֹן הַסְּפָרַדִּי, וְנִשְׁעַנְתִּי עַל הַצּוּר בָּרוּךְ הוּא, וּבִינוֹתִי בְּכָל אֵלּוּ הַסְּפָרִים, וְרָאִיתִי לְחַבֵּר דְּבָרִים הַמִּתְבָּרְרִים מִכָּל אֵלּוּ הַחִבּוּרִים בְּעִנְיַן הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר, הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר, עִם שְׁאָר דִּינֵי הַתּוֹרָה. כֻּלָּם בְּלָשׁוֹן בְּרוּרָה וְדֶרֶךְ קְצָרָה, עַד שֶׁתְּהֵא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ סְדוּרָה בְּפִי הַכֹּל, בְּלֹא קֻשְׁיָא וּבְלֹא פֵּרוּק. לֹא זֶה אוֹמֵר בְּכֹה וְזֶה בְּכֹה אֶלָּא דְּבָרִים בְּרוּרִים, קְרוֹבִים, נְכוֹנִים עַל פִּי הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יִתְבָּאֵר מִכָּל אֵלּוּ הַחִבּוּרִים וְהַפֵּרוּשִׁים הַנִּמְצָאִים מִימוֹת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְעַד עַכְשָׁו. עַד שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַדִּינִים גְּלוּיִים לַקָּטָן וְלַגָּדוֹל, בְּדִין כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה וּבְדִין כָּל הַדְּבָרִים שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים וּנְבִיאִים.",
+                "״כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם צָרִיךְ לְחִבּוּר אַחֵר בָּעוֹלָם בְּדִין מִדִּינֵי יִשְׂרָאֵל. אֶלָּא יְהֵא חִבּוּר זֶה מְקַבֵּץ לַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ עִם הַתַּקָּנוֹת וְהַמִּנְהָגוֹת וְהַגְּזֵרוֹת, שֶׁנַּעֲשׂוּ מִימוֹת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ לָנוּ הַגְּאוֹנִים בְּכָל חִבּוּרֵיהֶם שֶׁחִבְּרוּ אַחַר הַגְּמָרָא. לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִבּוּר זֶה ״מִשְׁנֵה תּוֹרָה״, לְפִי שֶׁאָדָם קוֹרֵא בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ קוֹרֵא בָּזֶה, וְיוֹדֵעַ מִמֶּנּוּ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִקְרוֹת סֵפֶר אַחֵר בֵּינֵיהֶם. <small>[ע״כ לשון הרמב״ם בהקדמתו.]</small>",
+                "וְאַחַר כָּךְ עָמַד רַבֵּנוּ מֹשֶׁה מִקּוּצִי וְחִבֵּר סֵפֶר אַחֵר, וְלִקֵּט מֵאוֹתוֹ סֵפֶר שֶׁל מַיְמוֹנִי וְחִבֵּר עָלָיו שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁל אַחֲרוֹנִים. וְכֵן כָּל אֶחָד וְאֶחָד עָשָׂה סֵפֶר לְפִי מָה שֶׁרָאָה עִנְיְנֵי הַדּוֹר שֶׁהָיָה בּוֹ. וְכֵן חִבְּרוּ רַבָּנִים רַבִּים פְּסָקוֹת, כְּגוֹן: הָרוֹקֵחַ, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִמֵּץ, וַאֲבִי הָעֶזְרִי, וְאוֹר זָרוּעַ. וְכֵן עָשׂוּ רַבָּנִים רַבִּים, כָּל אֶחָד חִבֵּר סֵפֶר לְפִי מָה שֶׁרָאָה עִנְיְנֵי הַדּוֹר שֶׁהָיָה בּוֹ, כִּי רָאוּ שֶׁנִּתְמַעֵט בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים יְדִיעַת הַתַּלְמוּד, וְאֵין אָדָם יָכוֹל לֵדַע אִם לֹא מִתּוֹךְ סֵפֶר פּוֹסְקִים.",
+                "וְגַם רַבֵּינוּ שְׁלֹמֹה עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁרָאָה בְּיָמָיו מִעוּט הַלְּבָבוֹת, שֶׁהָיוּ הַדּוֹרוֹת בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים מִתְמַעֲטִים וְהוֹלְכִים, וְעַל כֵּן נִתְעוֹרֵר לִבּוֹ לְפָרֵשׁ הַתַּלְמוּד, לְלַמֵּד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דֵּעָה. וְאַחַר כָּךְ עָמְדוּ יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ, רַבֵּינוּ תָּם וְרַבֵּינוּ יִצְחָק וּשְׁאָר רַבָּנִים, וּפִלְפְּלוּ פִּלְפּוּל גָּדוֹל עַד שֶׁחִבְּרוּ הַ״תּוֹסָפוֹת״ בִּישִׁיבָתוֹ שֶׁל רַבִּי יִצְחָק בַּעַל הַתּוֹסָפוֹת. וְשָׁם הָיוּ גְּדוֹלִים, כְּגוֹן רַבֵּינוּ שִׁמְשׁוֹן מִשַּׁאנְץ שֶׁחִבֵּר גַּם כֵּן תּוֹסָפוֹת, לְבַד מִשְּׁאָרֵי תַּלְמִידִים שֶׁהָיוּ לָרֹב מְאוֹד. וְהֵם הָיוּ גִּבּוֹרִים בַּתּוֹרָה, וְהָיָה לְבָבָם גָּדוֹל מְאוֹד וּפָתוּחַ כְּאוּלָם, וְלָמְדוּ בְּעֵסֶק גָּדוֹל, וּמָסְרוּ נַפְשָׁם עַל הַתּוֹרָה, וְיָדְעוּ בְּלֹא עִיּוּן כָּל הַתַּלְמוּד, פֵּרוּשׁ [רַשִׁ״י] וְתוֹסָפוֹת.",
+                "וְאַחַר כָּךְ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים רַבּוּ הַצָּרוֹת, וְנִתְמַעֲטוּ הַיְּשִׁיבוֹת, וְהָיוּ אוֹתָם הַתּוֹסָפוֹת הָאַחֲרוֹנִים כְּבֵדִים עֲלֵיהֶם וְלֹא יָכְלוּ לָשֵׂאת. וּבָאוּ גְּדוֹלִים אֲחֵרִים וְקִצְּרוּ הַתּוֹסָפוֹת הָהֵן, כָּל אֶחָד כְּפִי חָכְמָתוֹ, לְהָקֵל לְאַנְשֵׁי דּוֹרוֹ הַלִּמּוּד. וַעֲדַיִן בַּיָּמִים הָהֵם הָיוּ בְּקִיאִים בְּכָל הַתַּלְמוּד, וְהָיוּ יוֹדְעִים הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ הַתַּלְמוּד. עַד שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל שֶׁנִּתְגָּרְשׁוּ מִצָּרְפַת, אֲשֶׁר שָׁם הָיוּ מַחֲזִיקִים בַּתּוֹרָה וְהָיוּ לוֹמְדִים בְּעֵסֶק גָּדוֹל, כְּעִנְיָן שֶׁעָשׂוּ רִאשׁוֹנִים בִּימֵי חַכְמֵי הַתַּלְמוּד, שֶׁהָיָה עִקַּר לִמּוּדָם לַחְזֹר הַתַּלְמוּד, כְּדֵי לְקַיֵּם מָה שֶׁאָמְרוּ: ״וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ״ (דברים ו ז) – שֶׁיְּהוּ דִּבְרֵי תוֹרָה מְחֻדָּדִים בְּפִיךְ; שֶׁאִם יִשְׁאָלְךָ אָדָם דָּבָר – אַל תְּגַמְגֵּם וְתֹאמַר, אֶלָּא אֱמֹר לוֹ מִיָּד (קידושין ל א). כִּי זֶה הַדָּבָר אִי אֶפְשָׁר הוּא, שֶׁיִּהְיוּ הַמִּצְווֹת שְׁנוּנִים וּמְזֻמָּנִים בְּפִי הָאָדָם לְהָשִׁיב לַשּׁוֹאֵל, אִם לֹא בְּרוֹב חֲזָרוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (חגיגה ט ב): אֵינוֹ דּוֹמֶה מִי שֶׁשּׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה פְּעָמִים, לְמִי שֶׁשּׁוֹנֶה אוֹתוֹ מֵאָה וְאֶחָד.",
+                "וְאָמְרִינַן (ח א) שֶׁרֵישׁ לָקִישׁ הָיָה חוֹזֵר הַהֲלָכָה אַרְבָּעִים פְּעָמִים קֹדֶם שֶׁבָּא לִפְנֵי רַבִּי יוֹחָנָן. וְכֵן עָשׂוּ כֻּלָּם בִּימֵי חַכְמֵי הַתַּלְמוּד, שֶׁעִקַּר לִמּוּדָם הָיָה חֲזָרָה. וְאָמְרִינַן (מגילה ז ב): רַב אָשֵׁי הֲוָה יָתֵב קַמֵּהּ דְּרַב כָּהֲנָא. נָגַהּ וְלָא קָאָתוּ רַבָּנָן. אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא לָא אֲתוֹ רַבָּנַן? אֲמַר לֵיהּ: דִּלְמָא טְרִידִי בִּסְעוּדַת פּוּרִים. אָמַר לָהּ: וְלָא הֲוָה אֶפְשָׁר לְמֵיכַל מִדְּאֻרְתָּא? אָמַר לָהּ: לָא שְׁמִעַ לֵהּ לְמָר לְהָא דְּאָמַר רָבָא: סְעוּדַת פּוּרִים שֶׁאֲכָלָהּ בַּלַּיְלָה – לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. מַאי טַעְמָא? ״יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה״ כְּתִיב (אסתר ט כב). אָמַר לֵהּ: אָמַר רָבָא הָכִי? אָמַר לוֹ: אִין! תְּנָא מִנֵּהּ אַרְבְּעִין זִמְנִין, וְדָמֵי לָהּ כְּמַאן דְּמֻנָּח בְּכִיסוֹ.",
+                "וְעַתָּה רְאֵה: זֶה הָיָה דָּבָר קַל מְאוֹד, וַאֲפִלּוּ הָכֵי הָיָה חוֹזֵר אוֹתוֹ כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַכְשָׁו אֵין שׁוּם אָדָם שֶׁיִּהְיֶה חוֹזֵר דָּבָר כָּזֶה יוֹתֵר מִפַּעַם אַחַת אוֹ שְׁתֵּי פְּעָמִים. וְיֵשׁ רְאָיוֹת גְּדוֹלוֹת בְּרוּרוֹת בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בַּתַּלְמוּד, שֶׁהָיוּ כֻּלָּם רְגִילִים בַּחֲזָרָה, וּלְכָל אֶחָד הָיָה לוֹ סְכוּם מִנְיָן כָּךְ וְכָךְ פְּרָקִים לְיוֹם, וּכְשֶׁהָיוּ טְרוּדִים בַּיּוֹם – אָז הָיוּ פּוֹרְעִים בַּלַּיְלָה (ערובין סה א). וְכָל שְׁלוֹשִׁים יוֹם הָיוּ חוֹזְרִים תַּלְמוּדָם. וּבְזֶה הָעִנְיָן הָיוּ לוֹמְדִים גַּם כֵּן בְּצָרְפַת, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְמַעֲלוֹת רַבּוֹת וְלִידִיעָה גְּדוֹלָה. וְלֹא הֻצְרְכוּ לְסִפְרֵי פּוֹסְקִים, כִּי הָיוּ יוֹדְעִים הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ הַתַּלְמוּד וְהַתּוֹסָפוֹת. אֲבָל מִיּוֹם שֶׁנִּתְגָּרְשׁוּ מִצָּרְפַת נִתְמַעֵט הַלִּמּוּד מְאוֹד מְאוֹד.",
+                "וְעוֹד בַּדּוֹר הַזֶּה נִשְׁתַּכְּחָה הַתּוֹרָה, מֵחֲמַת כִּי הַלּוֹמְדִים הַלָּלוּ סְבוּרִים לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ הָרִאשׁוֹנִים לְהַחְזִיק בְּפִלְפּוּלִים, אַךְ אֵינָם דּוֹמִים לְחַכְמֵי צָרְפַת כְּלָל וּכְלָל. שֶׁלִּבָּם הָיָה פָּתוּחַ כְּאוּלָם, וְתוֹרָתָם הָיְתָה אֻמָּנוּתָם, וְהָיוּ מְמִיתִים עַצְמָם עָלֶיהָ יוֹמָם וְלַיְלָה; לָכֵן הִשִּׂיגוּ וְיָדְעוּ בְּפִלְפּוּלָם. אֲבָל עַכְשָׁו אֵינָם יוֹדְעִים כֵּן, אֶלָּא מְבַלְבְּלִים זֶה אֶת זֶה, וּמְבַטְּלִים רֹב הַיּוֹם וְעוֹסְקִים בְּאוֹתוֹ לִמּוּד כַּחֲצִי יוֹם, וְהַלִּמּוּד שֶׁלָּהֶם עֲרַאי דַּעֲרַאי וְהַבִּטּוּל קֶבַע. אֲבָל בִּימֵי חַכְמֵי הַתַּלְמוּד הָלְכוּ לִלְמֹד עֶשֶׂר שָׁנִים וְיוֹתֵר, וְהָיָה לִמּוּדָם גָּדוֹל בִּקְבִיעוּת, שֶׁאִם הָיָה אֶחָד מִתְעַטֵּשׁ לֹא הָיוּ אוֹמְרִים ״אָסוּתָא״ מִפְּנֵי בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ (ברכות נג א).",
+                "מִזֶּה הָעִנְיָן יֵשׁ לָדַעַת רֹב קְבִיעוּתָם. וְאָמְרִינַן (כתובות סג א): רַב יוֹסֵף בְּרֵהּ דְּרָבָא, שַׁדְּרֵהּ אָבוּהָ לְבֵי רַב קַמֵּי דְּרַב יוֹסֵף. פָּסַק לָהּ שִׁת שְׁנִין. כִּי הֲוָה תְּלָת שְׁנִין, מְטָא מַעֲלֵי יוֹמָא דְּכִפּוּרָא, אֲמַר: ״אָזֵל וְאֶחֱזֵי לְאַנְשֵׁי בֵּיתִי.״ שְׁמַע אָבוּהָ, שָׁקַל נַרְגָּא נְפַק לְאַפֵּהּ. אֲמַר לֵיהּ: ״יוֹנָתְךָ נִזְכַּרְתָּ?!״ וְאָמְרִי לָהּ: ״זוּגָתְךָ נִזְכַּרְתָּ?!״ אִטְּרוּד, לָא מָר אִפְּסִיק וְלָא מָר אִפְּסִיק. רְאֵה וְהָבֵן זֶה הָעִנְיָן, כַּמָּה הָיוּ דְּבֵקִים בַּתּוֹרָה, עַל כֵּן זָכוּ לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ!",
+                "וְכֵן בְּאֶרֶץ צָרְפַת הָיוּ עוֹסְקִים בְּעֵסֶק גָּדוֹל וּזְמַן רַב, וְהָיוּ יוֹשְׁבִים בְּמָקוֹם אֶחָד לִלְמֹד כָּל הַתַּלְמוּד, וְהָיוּ חוֹזְרִים תָּמִיד, וְלֹא פָּסְקָה תּוֹרָה מִפִּיהֶם. וְהָיוּ עוֹשִׂים כְּמוֹ מַעֲשֵׂי הָרִאשׁוֹנִים, כִּדְאָמְרִינַן (עבודה זרה יט א): לְעוֹלָם לִגְרוֹס אִינִישׁ וְאַף עַל גַּב דִּמְשַׁכַּח, וְאַף עַל גַּב דְּלָא יָדַע מַאי קָאָמַר. וְאָמְרֵי (שבת סג א): מֵעִקָּרָא לִגְמַר אִינִישׁ, וַהֲדַר לִסְבַּר. וְכָל זֶה אֵינָם עוֹשִׂים עַתָּה, כִּי כָּל אֶחָד רוֹצֶה לִלְמֹד תּוֹסָפוֹת, וְכָל חִדּוּשִׁים וְחִדּוּשֵׁי דְּחִדּוּשִׁים, קֹדֶם שֶׁיֵּדַע צוּרַת הַתַּלְמוּד. אִם כֵּן אֵיךְ יַצְלִיחוּ, כֵּיוָן שֶׁעוֹשֶׂה לְהֶפֶךְ מִמָּה שֶׁאָמְרוּ חַכְמֵי הַתַּלְמוּד? כִּי כָּל מַה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתַּלְמוּד הַכֹּל אֱמֶת, וְאֵין לְהָשִׁיב עָלָיו אוֹ לְשַׁנּוֹתוֹ, וְלֹא לְהוֹסִיף וְלֹא לִגְרֹעַ.",
+                "וְעַל כֵּן מֵרֹב טֹרַח הַלִּמּוּד, הָעִיּוּן וְהַפִּלְפּוּל, רַבִּים פּוֹרְשִׁים מִן הַלִּמּוּד מֵרֹב טֹרַח הַשְּׁמוּעוֹת וְהַדִּקְדּוּק שֶׁאוֹמֵר עַל פֶּה. כִּי אוֹמְרִים: ״מָה נוּכַל לְהָבִין סְבָרוֹת מִבַּחוּץ? הַלְוַאי שֶׁהָיִינוּ יוֹדְעִים מָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְּפָרִים!״ וְאִם הָיוּ לוֹמְדִים בִּקְבִיעוּת יוֹמָם וָלַיְלָה, אָז הָיוּ לוֹמְדִים וְהָיוּ בְּקִיאִים בַּתַּלְמוּד, וְהָיוּ מִתְאַוִּים לִלְמֹד, כִּי הָיָה לָהֶם לֵב לְהָבִין בְּקַל; וְהָיָה אָדָם בָּא לִלְמֹד לְעוֹלָם ״נִים וְלָא נִים, תִּיר וְלָא תִּיר״ (עיין נידה סג א). וְהָיוּ מוֹסִיפִים בְּכָךְ יִרְאַת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה, וְגַם הָיוּ מִתְרַבִּים הַתַּלְמִידִים, וְהָיוּ עוֹסְקִים תָּמִיד בַּתּוֹרָה. אֲבָל עַתָּה מֵרֹב טֹרַח הַשְּׁמוּעוֹת – נַעֲשֵׂית עֲלֵיהֶם הַהֲלָכָה כְּמַשָּׂא כָּבֵד וְלֹא יוּכְלוּ עוֹד לְהַבִּיט בָּהּ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ עוֹסְקִים בְּשִׁגָּעוֹן וּבְלֵיצָנוּת, וּמְבַלְבְּלִים וּמְבַטְּלִים וְעוֹסְקִים בְּמִינֵי תַּחְבּוּלוֹת, וְאֵין לָהֶם יִרְאַת שָׁמַיִם.",
+                "וְאָמְרוּ בְּפֶרֶק ״הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים״ (בבא מציעא פה א): רַבִּי זֵירָא יְתִיב בְּתַעֲנִית מֵאָה יוֹם, דְּלִשְׁכַּח מִנֵּיהּ תַּלְמוּדָא דְּבָבֶל, כִּי הֵיכִי דְּלָא נִטְרְדֵי. וְאָמְרוּ (ויקרא רבה כה א): נִכְשַׁל אָדָם בַּעֲבֵרָה אַחַת וְנִתְחַיֵּב מִיתָה לַשָּׁמַיִם, מָה יַעֲשֶׂה וְיִחְיֶה? אִם הָיָה רָגִיל לִקְרוֹת דַּף אֶחָד – יִקְרָא שְׁנֵי דַּפִּים; אוֹ לִשְׁנוֹת פֶּרֶק פַּעַם אַחַת – יִשְׁנֶה פַּעֲמַיִם; אוֹ לִלְמֹד פֶּרֶק אֶחָד – יִלְמַד שְׁנֵי פְּרָקִים. אַלְמָא רֹב גִּרְסָא עִקָּר; כִּי אִם הָיָה הַפִּלְפּוּל עִקַּר, לִצְעֹק וּלְהָרִים קוֹל חֲצִי יוֹם בְּדִבּוּר אֶחָד, אָז הָיָה לוֹ לוֹמַר: אִם מִתְּחִלָּה הָיָה רָגִיל לְהַקְשׁוֹת קֻשְׁיָא אַחַת – יַקְשֶׁה שְׁתֵּי קֻשְׁיוֹת.",
+                "וּבְפֶרֶק ״הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ״ (קידושין נב ב) אָמְרִינַן: כְּשֶׁמֵּת רַבִּי מֵאִיר, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אַל יִכָּנְסוּ תַּלְמִידֵי רַבִּי מֵאִיר לְכָאן, שֶׁקַּנְתְּרָנִים הֵם. וְכָל זֶה שֶׁלֹּא הָיָה רוֹצֶה לְהִתְבַּטֵּל מִגִּרְסָתוֹ, כִּי רַבִּי מֵאִיר הָיָה חָרִיף וְלֹא עָמְדוּ חֲבֵרָיו עַל סוֹף דַּעְתּוֹ (ערובין נג א). וְעוֹד הָתָם אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לִבָּן שֶׁל רִאשׁוֹנִים כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם, וְשֶׁל אַחֲרוֹנִים כְּפִתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל, וְאָנוּ כִּמְלֹא נֶקֶב מַחַט סִדְקִית. וְאָמַר אַבַּיֵּי: וַאֲנַן כִּי סִכְּתָא בְּגֻדָּא לִגְמָרָא. וְאָמַר רָבָא: וַאֲנַן כְּאֶצְבַּע בְּקִירָא לִסְבָרָא. וְאָמַר רַב אַשֵּׁי: וַאֲנַן כִּי אֶצְבַּעְתָּא בְּבֵירָא לְשִׁכְחָה.",
+                "וְעַכְשָׁו אֲנַן עֲנִיֵּי הַדַּעַת, אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לוֹמַר ״כְּאֶצְבַּע״, כִּי אִם ״כְּאֶבֶן שַׁיִשׁ״ לַגְּמָרָא וְלַסְּבָרָא. וְהָא דְּאָמַר בְּפֶרֶק ״בַּמֶּה מַדְלִיקִין״ (שבת לא א), אָמַר רָבָא: בְּשָׁעָה שֶׁמַּכְנִיסִים אָדָם לַדִּין שׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ: נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בֶּאֱמוּנָה? פִּלְפַּלְתָּ בַּחָכְמָה? – מַשְׁמַע שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לְפַלְפֵּל? – זֶה לִמּוּד הַגְּמָרָא, שֶׁמַּקְשִׁינַן מִשְׁנָיוֹת עַל הַבָּרָיְתוֹת וּמְתָרְצִינַן לְהוּ. אִי נָמֵי: עַל יְדֵי עֵסֶק וְהֶגְיוֹן בַּתּוֹרָה תָּמִיד – נוֹתֵן דַּעְתּוֹ לְדַקְדֵּק וּמוֹצֵא טַעְמוֹ. אֲבָל לֵשֵׁב כָּל הַיּוֹם לְפַטְפֵּט, פְּשִׁיטָא שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת כֵּן. וְכֵן עַתָּה רֹב הַלּוֹמְדִים מוֹדִים בְּעַצְמָם שֶׁאֵין לוֹמְדִים כַּהֹגֶן, וְיוֹדְעִים שֶׁאֵינָם לוֹמְדִים כְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, כִּי מֵרֹב טֹרַח הַפִּטְפּוּטִים שֶׁהֵם מְפַטְפְּטִים הֵם מִתְבַּטְּלִים לְגַמְרֵי, וְלֹא יַשִּׂיגוּ לִלְמֹד לֹא תּוֹרָה, וְלֹא נְבִיאִים, וְלֹא כְּתוּבִים, וְלֹא אַגָּדוֹת, וְלֹא מִשְׁנָה, לֹא מִדְרָשִׁים, וְלֹא שׁוּם חָכְמָה מֵחֲמַת רֹב תַּחְבּוּלוֹת שֶׁלָּהֶם.",
+                "וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (אבות דרבי נתן כד ו) עַל פָּסוּק זֶה: ״עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי, וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב. וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים, כָּסּוּ פָּנָיו חֲרֻלִּים, וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה״ (משלי כד ל-לא) – מִי שֶׁאֵינוֹ מַחְזִיר תַּלְמוּדוֹ מִתְּחִלָּה מַחֲלִיף רָאשֵׁי פְּרָקִים, סוֹף מַחֲלִיף דִּבְרֵי חֲכָמִים, סוֹף שֶׁאוֹמֵר עַל טָמֵא ״טָהוֹר״, וַהֲרֵי הוּא מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם. אַלְמָא, מִי שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר תַּלְמוּדוֹ לֹא יוּכַל לְהוֹרוֹת כַּדִּין, אֶלָּא טוֹעֶה בְּרוֹב הַהוֹרָאוֹת. וְאָמְרִינַן (מדרש משלי י א), אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה קָשֶׁה יוֹם הַדִּין! שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָדוּן כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עַל עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט, וְכֵיוָן שֶׁתַּלְמִיד חָכָם בָּא לְפָנָיו, אוֹמֵר לוֹ: ״כְּלוּם עָסַקְתָּ בַּתּוֹרָה?״ אוֹמֵר לוֹ: ״הֵן!״ אוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הוֹאִיל וְהוֹדֵיתָ לְפָנַי, אֱמֹר לִי מָה קָרִיתָ וּמָה שָׁנִיתָ וּמָה שָׁמַעְתָּ בַּיְּשִׁיבָה. מִכָּאן אָמְרוּ: כָּל מָה שֶׁקָּרָא אָדָם יִתְפֹּס בְּיָדוֹ, שֶׁלֹּא תַּשִּׂיגֵהוּ בּוּשָׁה וּכְלִמָּה לְיוֹם הַדִּין."
+            ],
+            [
+                "<big><b>שַׁעַר הָעֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה – שַׁעַר יִרְאַת שָׁמַיִם </b></big>",
+                "כָּתוּב בַּתּוֹרָה: ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ״ (דברים י יב). וּכְתִיב (ישעיהו לג ו): ״יִרְאַת יְיָ הִיא אוֹצָרוֹ״. וְאָמְרוּ (שבת לא ב): אֵין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא יִרְאַת שָׁמַיִם בִּלְבַד, דִּכְתִיב (איוב כח כח): ״וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת יְיָ הִיא חָכְמָה״, יְחִידָה הִיא הַיִּרְאָה בָּעוֹלָם (רש״י שם); ״הֵן״ מַשְׁמַע אַחַת, שֶׁכֵּן בְּלָשׁוֹן יְוָנִי קוֹרִין לְ״אַחַת״ – ״הֵן״.",
+                "וְאָמַר רָבָא (שבת לא א): בְּשָׁעָה שֶׁמַּכְנִיסִין אָדָם לַדִּין, אוֹמְרִים לוֹ: ״נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בֶּאֱמוּנָה? קָבַעְתָּ עִתִּים לַתּוֹרָה? עָסַקְתָּ בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה? צִפִּיתָ לִישׁוּעָה? פִּלְפַּלְתָּ בַּחָכְמָה? הֵבַנְתָּ דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר?״ וַאֲפִלּוּ הָכֵי: אִי יִרְאַת הַשֵּׁם הִיא אוֹצָרוֹ – אִין [כן], אִי לָא – לֹא. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאָמַר לִשְׁלוּחוֹ: ״הַעֲלֵה לִי כֹּר חִטִּין לָעֲלִיָּה.״ הָלַךְ וְהֶעֱלָה לוֹ. אֲמַר לֵיהּ: ״עֵרַבְתָּ לִי בָּהֶן קַב חוֹמְטִין?״ אֲמַר לֵיהּ: ״לָאו.״ אֲמַר לֵיהּ: ״מוּטָב אִם לֹא הֶעֱלִיתָ.״ וְאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא (שבת לא א-לא ב): כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תּוֹרָה וְאֵין בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם – דּוֹמֶה לְגִזְבָּר שֶׁמָּסְרוּ לוֹ מַפְתְּחוֹת הַפְּנִימִיּוֹת, וּמַפְתְּחוֹת הַחִיצוֹנִיּוֹת לֹא מָסְרוּ לוֹ. בְּהֵי עָיֵל? [באיזה יכנס?]",
+                "מַכְרִיז רַבִּי יַנַּאי: חֲבָל עַל דְּלֵית לֵהּ דָּרְתָא, וְתַרְעָא לְדַרְתָּא עָבֵיד. פֵּרוּשׁ ״דָּרְתָא״ – ״חָצֵר״, ״תַּרְעָא״ – ״שַׁעַר״. וּבָא רַבִּי יַנַּאי לוֹמַר: מִי שֶׁאֵין לוֹ חָצֵר, מָה יוֹעִיל לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה שַׁעַר בְּחִנָּם? כָּךְ הַתּוֹרָה אֵינָהּ אֶלָּא שַׁעַר לִכָּנֵס בָּהּ לְיִרְאַת שָׁמַיִם. וַאֲמַר לְהוּ רָבָא לְרַבָּנַן (יומא עב ב): בְּמָטוּתָא מִנַּיְכוּ, לָא תֵּירְתוּ תַּרְתֵּי גֵּיהִנֹּם – לִהְיוֹת יְגֵעִים וַעֲמֵלִים בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא תְּקַיְּמוּהָ, וְתִירְשׁוּ גֵּיהִנֹּם בְּמוֹתְכֶם; וּבְחַיֵּיכֶם לֹא נֶהֱנֵיתֶם מִזֶּה הָעוֹלָם מֵחֲמַת טֹרַח הַלִּמּוּד, וּבְמוֹתְכֶם תֹּאבְדוּ מֵעָלְמָא דְאָתֵי.",
+                "וּמֵאַחַר שֶׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁהַכֹּל תּוֹלֶה בְּיִרְאַת שָׁמַיִם, וְכָל הַתּוֹרָה אֵינָהּ מוֹעֶלֶת לָאָדָם אֶלָּא בְּיִרְאַת שָׁמַיִם, וְהִיא יָתֵד שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בָּהּ, וְהִיא לְבַדָּהּ עוֹמֶדֶת לְאָדָם לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. וְכֵן דָּוִד, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הֵעִיד (תהלים יט י): ״יִרְאַת יְיָ טְהוֹרָה, עוֹמֶדֶת לָעַד״. וְכֵן שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הֵעִיד וְאָמַר (קהלת ג יד): ״וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו״. וּכְתִיב (משלי טו טז): ״טוֹב מְעַט בְּיִרְאַת יְיָ, מֵאוֹצָר רָב וּמְהוּמָה בוֹ״.",
+                "לָכֵן יֵשׁ לֵדַע שֶׁיֵּשׁ שְׁלוֹשָׁה מִינֵי יִרְאָה: הָאַחַת הִיא יִרְאָה גְּרוּעָה מְאוֹד, כְּגוֹן אָדָם שֶׁאֵינוֹ יָרֵא מִלִּפְנֵי הָאֱלֹהִים, אַךְ כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה אֵיזֶה מַעֲשֶׂה טוֹב הוּא עוֹשֶׂה מִפְּנֵי בְּנֵי אָדָם: שֶׁאִם לֹא יַעֲשֶׂה הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב, הֵן בְּלִמּוּד, הֵן בִּצְדָקָה, הֵן בִּתְפִלָּה, הֵן בְּכָל דָּבָר – אָז לֹא יַאֲמִינוּ בּוֹ וְיִבְזוּהוּ, אִם כֵּן מָה שֶׁיַּעֲשֶׂה אֵינוֹ אֶלָּא לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵיהֶם. וְאִם אִישׁ זֶה מְכַוֵּן כָּךְ כָּל יָמָיו, אָז אַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אוֹבֵד, כֵּיוָן שֶׁאֵין מַחֲשַׁבְתּוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.",
+                "הַשֵּׁנִי הוּא יָרֵא מִלִּפְנֵי הָאֱלֹהִים, אַךְ הוּא יָרֵא מִלְּפָנָיו מֵחֲמַת עֹנֶשׁ גֵּיהִנֹּם אוֹ שֶׁלֹּא יָבוֹא לְגַן עֵדֶן, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִתְחַזֵּק בַּמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב. וְזֶה הָאִישׁ, אֲפִלּוּ מְקַיֵּם כָּל הַתּוֹרָה בְּכַוָּנָה זוֹ – טוֹב הוּא שֶׁיָּרֵא מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיְּבִיאֵהוּ לַמִּשְׁפָּט, אַךְ לֹא הִגִּיעַ לְעִקַּר הַטּוֹבָה, כִּי כָּל כַּוָּנָתוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ אֵינָהּ אֶלָּא לְטוֹבַת עַצְמוֹ, וְלֹא לִכְבוֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.",
+                "אֲבָל הַשְּׁלִישִׁי, הַמַּרְגָּלִית הַטּוֹבָה, זֶהוּ שֶׁיָּרֵא מִפְּנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא מִפְּנֵי שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם, רַק שֶׁהוּא נִרְעָד מִלְּפָנָיו, וְכָל אֵיבָרָיו מִזְדַּעְזְעִים בְּזָכְרוֹ גְּדֻלָּתוֹ וּגְבוּרָתוֹ. וַעֲבוּר שֶׁזֶּה הַדָּבָר עָמֹק מְאוֹד מְאוֹד לִבְנֵי אָדָם לְהָבִין, כִּי דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ מַעֲשֵׂיהֶם אִם לֹא יְקַוּוּ שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם רֶוַח אוֹ יֻרְחַק הַנֶּזֶק מֵעֲלֵיהֶם, וְאִם אֵין אֶחָד מֵאֵלּוּ אָז הַמַּעֲשֶׂה אֶצְלָם הֶבֶל וָרִיק.",
+                "וַעֲבוּר שֶׁזֹּאת הַמַּדְרֵגָה הַשְּׁלִישִׁית הִיא קָשָׁה לְהַשִּׂיג, לָכֵן הִתִּירוּ לַעֲשׂוֹת הַמִּצְווֹת לְיִרְאַת הָעֹנֶשׁ וּלְתִקְוַת הַגְּמוּל. עַל כֵּן תִּמְצָא בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת לְהַפְחִיד לֵב הַקּוֹרֵא כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר לִבּוֹ, כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים לְנַעַר עֲבוּר שֶׁהוּא קָטָן בְּחָכְמָה, לְעוֹרֵר לִבּוֹ לִתֵּן לוֹ אֱגוֹזִים וּפֵרוֹת. וְנִמְצָא שֶׁהַנַּעַר אֵינוֹ לוֹמֵד לִכְבוֹד הַתּוֹרָה, כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ עֶרְכָּהּ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּלִמּוּדוֹ טוֹבָה, אֶלָּא חוֹשֵׁב הַלִּמּוּד עָמָל וִיגִיעָה, וְהוּא עָמֵל וְלוֹמֵד כְּדֵי לְהַשִּׂיג הַפֵּרוֹת, כְּמוֹ הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּבָה בְּעֵינָיו אֶלָּא בִּשְׁבִיל הָרֶוַח שֶׁבָּהּ.",
+                "אֲבָל אִם הָיוּ מַבְטִיחִים לְנַעַר קָטָן לֵאמֹר לוֹ: תִּלְמֹד וְאֶתֵּן לְךָ אִשָּׁה יָפָה, אוֹ בַּיִת, אוֹ תִּהְיֶה מֶלֶךְ – אָז לֹא יִלְמֹד עֲבוּר זֶה, וְיוֹתֵר יִתְעוֹרֵר לֵב הַנַּעַר עֲבוּר פְּרִי אֶחָד מִמָּה שֶׁיִּתְעוֹרֵר עֲבוּר כָּל אֵלֶּה, כִּי אֵין לִבּוֹ מַכִּיר טוֹבוֹת הָאִשָּׁה אוֹ הַמֶּלֶךְ. וְכֵן עִנְיַן הַתּוֹרָה הוּא, לְהָעִיר לֵב הָאָדָם בִּדְבָרִים שֶׁהוּא מַכִּירָם וְיוֹדֵעַ שֶׁהֵם טוֹבִים, לְהַמְשִׁיךְ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב. וְכָל זֹאת צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לְאָדָם עֲבוּר שֶׁחָכְמָתוֹ קְטַנָּה וְחַלָּשָׁה, וְאֵין בּוֹ הַבְחָנָה לְהַבְחִין סוֹד הָעִנְיָן, וְזֶה נִקְרָא ״שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ״. לָכֵן אַל תְּהֵא דּוֹמֶה לְנַעַר, אַךְ תְּבַקֵּשׁ הָאֱמֶת לִכְבוֹד הָאֱמֶת. וְזֶה הָעִנְיָן צָרִיךְ בִּינָה וְהַבְחָנָה גְּדוֹלָה.",
+                "לָכֵן יֵשׁ לְהוֹדִיעֲךָ עִנְיַן הַנְּשָׁמָה, כּוֹחָהּ וּגְבוּרָתָהּ, וְאָז תָּשִׂים שִׂכְלְךָ אֶל הַיְּסוֹד הָעֶלְיוֹן. וְדוֹמֶה זֶה הָעִנְיָן לְבֶן מֶלֶךְ, נַעַר בֶּן שָׁנָה אוֹ שְׁנָתַיִם שֶׁנִּגְנַב, וְהוֹלִיכוּהוּ לְמֵרָחוֹק אֶלֶף פַּרְסָאוֹת אוֹ יוֹתֵר, וְנִתְגַּדֵּל בְּבֵית כַּפְרִי, וְנִתְלַמֵּד מַעֲשֵׂה כַּפְרִיּוּת, וְלֹא חָשַׁב וְלֹא זָכַר אַחַר מַלְכוּתוֹ כִּי לֹא הִכִּיר וְלֹא יָדַע. וְאַחַר שֶׁעָמַד עַל דַּעְתּוֹ, בָּא אֵלָיו אֶחָד וּבִשְּׂרוֹ וְאָמַר לוֹ: ״אַתָּה בֶּן מֶלֶךְ!״ אֲבָל לֹא הִגִּיד לוֹ אֵיזֶה בֶּן מֶלֶךְ. אָז גָּבַהּ לִבּוֹ קְצָת, אַךְ לֹא חָשַׁשׁ כָּל כָּךְ, כֵּיוָן שֶׁלֹּא יָדַע מִי הוּא אָבִיו. וְאַחַר כָּךְ בָּא אֵלָיו מְבַשֵּׂר אַחֵר וְהִגִּיד לוֹ אֵיזֶה מֶלֶךְ הוּא אָבִיו, וְהִגִּיד לוֹ מְדִינָתוֹ וְאַרְצוֹ. אָז גָּבַהּ לִבּוֹ יוֹתֵר וַיִּתְאַוֶּה לֵילֵךְ שָׁם. מִכָּל מָקוֹם הֻשְׁפַּל לִבּוֹ בְּזָכְרוֹ: ״אֲפִלּוּ אִם אֵלֵךְ שָׁם לֹא יָחוּשׁוּ בִּי, כִּי לֹא מַכִּירִים אוֹתִי!״ אַחַר כָּךְ שָׁמַע הַמֶּלֶךְ הֵיכָן בְּנוֹ, וְשָׁלַח אַחֲרָיו מִבְּנֵי בֵּיתוֹ שֶׁהִכִּירוּ סִימָנִים בְּגוּפוֹ, וְשָׁלַח עִמָּהֶם שָׂרִים וּבִגְדֵי מַלְכוּת לְהָבִיא בְּנוֹ אֶצְלוֹ. וּכְשֶׁבָּאוּ אֵלּוּ אֵלָיו וְרָאוּהוּ וְהִכִּירוּהוּ, וְהֶרְאוּ לוֹ הַבְּגָדִים שֶׁל מַלְכוּת – אָז גָּבַהּ לִבּוֹ מְאוֹד. וְאַחַר שֶׁהִלְבִּישׁוּהוּ וְהִרְכִּיבוּהוּ עַל הַסּוּס אֲשֶׁר רָכַב בּוֹ הַמֶּלֶךְ – אָז יָדַע תָּקְפוֹ וּגְבוּרָתוֹ, וְהָיָה לוֹ לֵב מֶלֶךְ וְגָבַהּ מְאוֹד מְאוֹד. כָּךְ עִנְיַן הַנְּשָׁמָה: הִיא בַּת מֶלֶךְ, נְפוּחָה בְּאָדָם מִכִּסֵּא הַכָּבוֹד, וְהוּבְאָה בַּגּוּף הַמְלֻכְלָךְ אֲשֶׁר חִשְׁקוֹ רַב מְאוֹד לָעוֹלָם הַזֶּה וְיֵשׁ לוֹ כַּמָּה מִינֵי תַּאֲווֹת, עַד שֶׁנִּקְבְּעָה הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא בַּת הַמֶּלֶךְ בֵּינֵיהֶן וְנִמְשֶׁכֶת אַחַר תַּאֲווֹת הַגּוּף וְשׁוֹכַחַת אָבִיהָ הָעֶלְיוֹן. וּבְעֵת שֶׁמַּרְאִים לָהּ שָׁמַיִם, וְכוֹכָבִים, וְחַמָּה, וּלְבָנָה, הֵיאַךְ מִתְנַהֲגִים הֵם בְּמִנְהָג שָׁוֶה, וְאוֹמְרִים לָהּ שֶׁהִיא נִבְרֵאת מִמִּי שֶׁבָּרָא אוֹתָם – אָז הִיא מִתְעַלָּה יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וּבְעֵת שֶׁמְּלַמְּדִים אוֹתָהּ סוֹד יִחוּד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְסוֹד חָכְמַת הַנְּשָׁמָה – אָז הִיא לוֹבֶשֶׁת בִּגְדֵי מַלְכוּת וְנִכְנֶסֶת בְּסוֹד הַיִּרְאָה. וְגַם אֲפִלּוּ אָדָם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כָּל זֶה, כְּשֶׁחוֹשֵׁב לְמַעְלָה מֵעֹמֶק הַלֵּב, וּמַבְחִין גְּבוּרוֹת הָאֵל בָּרוּךְ הוּא – אָז יִלְבַּשׁ מוֹרָא בְּלִבּוֹ, דִּכְתִיב (ישעיהו מ כו): ״שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה, הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם, לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא, מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ, אִישׁ לֹא נֶעְדָּר״.",
+                "וְגַם לֹא נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רְשׁוּת לְשׁוּם אֻמָּה בָּעוֹלָם לְסַפֵּר תְּהִלָּתוֹ אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מג כא): ״עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי, תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ״. וּכְתִיב (דברים ז ו): ״כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ״. וּכְתִיב (דברים כו יח): ״וַיְיָ הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה״. וּכְתִיב (דברים כו יט): ״וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם״. וְגַם לֹא לְשׁוּם בְּרִיָּה נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָדַעַת אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (דברים ד לה): ״אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים, אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ״. וּכְתִיב (דברים ד ח): ״וּמִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת״. וּכְתִיב (דברים ו יג): ״אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד״.",
+                "וּמֵאֵלּוּ הַפְּסוּקִים אָנוּ לְמֵדִים שֶׁחַיָּבִים יִשְׂרָאֵל לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּלְהִתְעַסֵּק בְּהֶגְיוֹן תּוֹרָתוֹ וּלְקַיֵּם מִצְווֹתָיו, שֶׁמִּתּוֹךְ יִרְאַת יְיָ יִתְעַלֶּה יַעַסְקוּ בַּתּוֹרָה וִיקַיְּמוּ מִצְווֹתָיו, וּמִתּוֹךְ הֶגְיוֹן הַתּוֹרָה יָבִינוּ פֵּרוּשׁ טְעָמֶיהָ וְחִדּוּשֶׁיהָ, וְיִתְחַכְּמוּ לָדַעַת אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכוֹחוֹ וּגְבוּרָתוֹ וּגְדֻלָּתוֹ, וּמַעֲשָׂיו הַגְּדוֹלִים וְהַנּוֹרָאִים וְהַנִּפְלָאִים, כְּדִכְתִיב (תהלים סו ג): ״אִמְרוּ לֵאלֹהִים מַה נּוֹרָא מַעֲשֶׂיךָ״. וּכְתִיב (תהלים לד יב): ״לְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי, יִרְאַת יְיָ אֲלַמֶּדְכֶם״.",
+                "אֵין דָּבָר בָּעוֹלָם שָׁקוּל כְּנֶגֶד הַיִּרְאָה, לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וּמַרְגָּלִיּוֹת וְכָל מַטְמוֹנִים – כֻּלָּם הֵם כְּאַיִן נֶגֶד יִרְאַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי ״יִרְאַת יְיָ הִיא אוֹצָרוֹ״ (ישעיהו לג ו). לָכֵן יְמַהֵר לֶאֱצֹר בְּגִנְזֵי לְבָבוֹ דָּבָר שֶׁהוּא אוֹצָרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְיִלְמֹד אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה כִּי כָל אָדָם מִשְׁתַּדֵּל לֶאֱצֹר הַטּוֹב מָה שֶׁיָּכוֹל, וּמִי שֶׁיָּכוֹל לֶאֱצֹר כְּמוֹ הַמְּלָכִים וַדַּאי עוֹשֶׂה כֵּן. אִם כֵּן, מִי הוּא לֹא יֶאֱצֹר מָה שֶׁאָצַר מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא?",
+                "וְעַתָּה אוֹדִיעֲךָ חָכְמַת הַנֶּפֶשׁ וְרוּחַ וּנְשָׁמָה, כְּדֵי לְיִרְאָה אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הַנֶּפֶשׁ הִיא הַכָּבֵד, כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ. וְהוּא מִתְאַוֶּה לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, וְחוֹשֵׁק מֶמְשָׁלָה וְתַאֲוָתָהּ. לְפִי שֶׁהַכָּבֵד מָלֵא דָּם וּמִתְאַוֶּה לְעִדּוּנִים וּלְשַׁעֲשׁוּעִים, וְזֶהוּ (משלי כז ז): ״נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה תָּבוּס נֹפֶת״. הָרוּחַ הוּא הַלֵּב, וּמְבַקֵּשׁ שְׂרָרָה גְּדֻלָּה וּמַלְכוּת בְּלֵב בְּנֵי אָדָם לִרְדֹּף אַחַר הַכָּבוֹד. עַל כֵּן גֵּאוּת הַלֵּב נִקְרֵאת ״גַּסּוּת הָרוּחַ״. וְהוּא הַמַּגְבִּיהַּ דַּעַת בְּנֵי אָדָם לְהִשְׂתָּרֵר וּלְהִתְגַּדֵּל. הַנְּשָׁמָה הִיא הַחָכְמָה, וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּמּוֹחַ כְּמֶלֶךְ בַּגְּדוּד, וְדוֹמָה לִכְבוֹד בּוֹרְאָהּ, וּמוֹאֶסֶת בְּתַעֲנוּגֵי בְּנֵי אָדָם וְהַבְלֵי שַׁעֲשׁוּעֵיהֶם. וּמַחְכֶּמֶת וּמַשְׂכֶּלֶת דַּעַת, וְכָל מַחְשְׁבוֹתֶיהָ לַעֲבֹד לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיִרְאָה, וּמַחֲשֶׁבֶת מָה יִהְיֶה בַּסּוֹף בְּעֵת שֶׁיָּמוּת הַגּוּף וְיִכְלֶה, וְאֵיךְ תָּשׁוּב בְּטָהֳרָה לְמִי שֶׁבְּרָאָהּ וְהִכְנִיסָה בַּגּוּף?",
+                "הָאָדָם יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי אֲדוֹנִים, וּבְמוֹתוֹ נַעֲשֶׂה חָפְשִׁי מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ג יט): ״קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא, וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו״. שְׁנֵי הָאֲדוֹנִים הֵם רוּחַ וָנֶפֶשׁ, שֶׁהֵם חוֹשְׁבִים בַּתַּעֲנוּגִים, וּלְהַרְבּוֹת מָמוֹן, וְלֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, וְלִשְׂמֹחַ וְלַעֲשׂוֹת כָּל מַחְשְׁבוֹת הַלֵּב וּמַרְאֶה עֵינָיו, וּלְדַבֵּר דְּבָרִים הֲבָלִים וּלְהַנְאוֹת הַגּוּף. וְהַנְּשָׁמָה הוֹפֶכֶת מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם וְאוֹמֶרֶת: ״מָה שׁוֹוֶה לָאָדָם וּמָה יִתְרוֹן לוֹ בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל, וּבְרֶגַע אֶחָד אֵינֶנּוּ וְהַגּוּף כָּלֶה, וְאָז אַיֵּה חָכְמָתוֹ וְיָפְיוֹ? אִם כֵּן, אֵין טוֹב אֶלָּא לַעֲבֹד אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּלְדָבְקָה בּוֹ.״",
+                "זֶה אוֹמֵר בְּכֹה וְזֶה אוֹמֵר בְּכֹה. אִם הַנֶּפֶשׁ וְהָרוּחַ מִתְגַּבְּרִים, אָז תֶּחֱלַשׁ הַנְּשָׁמָה וְאֵין לָהּ כֹּחַ לַעֲמֹד בִּפְנֵיהֶם. עַל כֵּן הַמִּתְעַסֵּק בַּאֲכִילָה וּבִשְׁתִיָּה לֹא יֶחְכַּם לְעוֹלָם. וּכְשֶׁהַנְּשָׁמָה מִתְגַּבֶּרֶת עַל הָרוּחַ וְהַנֶּפֶשׁ, אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי הַנְּשָׁמָה לְהָבִין חָכְמַת הָעֶלְיוֹנִים. לָכֵן צְרִיכָה הַנְּשָׁמָה לְהַחֲלִישׁ הָרוּחַ אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ יוֹצְאִים הַכַּעַס וְהַגַּאֲוָה, וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר הִיא בַּעֲלַת הַתַּאֲוָה. וּכְשֶׁמִּתְגַּבֶּרֶת הַנְּשָׁמָה בְּחָכְמָה, אָז תָּבִיא לִידֵי עֲנָוָה.",
+                "גַּם לַבְּהֵמָה יֵשׁ נֶפֶשׁ וְרוּחַ, כִּי הַבְּהֵמָה מִתְאַוָּה וְכוֹעֶסֶת כְּמוֹ אָדָם. אֲבָל הָאָדָם יֵשׁ לוֹ נְשָׁמָה יְתֵרָה הַמְדַבֶּרֶת וְהַמַּכֶּרֶת בֵּין אֱמֶת לְשֶׁקֶר. וּכְשֶׁיָּמוּת הַגּוּף, אָז תָּמוּת נֶפֶשׁ הַתַּאֲוָה וְנֶפֶשׁ הָרוּחַ, וְנִשְׁאֶרֶת צוּרַת הַנְּשָׁמָה הָעֶלְיוֹנָה הַחֲכָמָה שֶׁאֵינָהּ מֵתָה בְּמִיתַת הַגּוּף, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת יב ז): ״וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ״ – הִיא רוּחַ הַחָכְמָה. וּכְשֶׁאָדָם חוֹטֵא, מֵתָה נִשְׁמַת נַפְשׁוֹ וְנִשְׁמַת רוּחוֹ, דִּכְתִיב (יחזקאל יח ד): ״הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת״. וְאָמַר מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אִישׁ הָאֱלֹהִים (ויקרא כג ל): ״וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מִקֶּרֶב עַמָּהּ״ – שְׁמַע מִנֵּהּ קוֹרֵא ״נֶפֶשׁ״ אוֹתָהּ שֶׁהִיא מֵתָה. וּלְאַחַר מוֹת הָרָשָׁע, הַנְּשָׁמָה הַחֲכָמָה יְקַלְּעֶנָּה בְּכַף הַקֶּלַע מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמְעָה לָרוּחַ וָנֶפֶשׁ. וְנֶפֶשׁ צַדִּיק אֲשֶׁר הַנְּשָׁמָה הָעֶלְיוֹנָה הִתְחַזְּקָה עַל רוּחַ וָנֶפֶשׁ – הִיא צְרוּרָה תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד. וְהַכְּסִיל שֶׁשָּׁמַע לָרוּחַ וָנֶפֶשׁ – נִשְׁמָתוֹ הִכָּרֵת תִּכָּרֵת. וְהֶחָכָם שֶׁשָּׁמַע לַנְּשָׁמָה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁנֻּפְּחָה לוֹ מִכִּסֵּא הַכָּבוֹד – נִשְׁמָתוֹ תִּזְכֶּה לְרַב טוּב הַצָּפוּן.",
+                "וְעַתָּה הַטֵּה אָזְנְךָ, וְתָבִין וְתֵדַע שֶׁהַנְּשָׁמָה הִיא שְׁכוּנָה בַּלֵּב, וְהוּא מוֹשַׁב הַיִּרְאָה כִּי מִשָּׁם תּוֹצְאוֹת הַמַּחֲשָׁבָה. וְהַמַּחֲשָׁבָה מִתְרוֹמֶמֶת וּמִתְגַּדֶּלֶת בְּחַדְרֵי הַלֵּב, כַּאֲשֶׁר יִתְרוֹמְמוּ גַּלֵּי הַיָּם. הַנְּשָׁמָה דּוֹרֶשֶׁת וְחוֹקֶרֶת וּמִתְבּוֹנֶנֶת בְּכָל הַמַּעֲשִׂים, וְהַלֵּב מְשׁוֹטֵט בְּחָכְמָתוֹ לְמֵרָחוֹק וְצוֹפֶה בִּרְאִיָּתוֹ עִנְיָנִים רַבִּים, בְּרֶגַע קָטָן מְחַשֵּׁב הֵנָּה וָהֵנָּה וְרָץ וְשָׁב מֵעִנְיָן לְעִנְיָן. הָאָדָם הֶחְכִּים וְהִשְׂכִּיל אוֹתוֹ צוּר עוֹלָמִים, וְלִמֵּד אוֹתוֹ חָכְמָה וָדַעַת.",
+                "וּבְזֹאת הַחָכְמָה זוֹכֵר הָאָדָם כָּל הָעוֹבְרוֹת, וְרוֹאֶה כָּל הַנּוֹלָדוֹת. וּבְזֹאת הַחָכְמָה עוֹשֶׂה גַּלְגַּלִּים וְרֵחַיִם לִטְחֹן בְּלִי עָמָל. וּבְזֹאת הַחָכְמָה עֹשֶׂה צְבָאוֹת וּמַעֲמִיד חֲיָלִים וּמְזָרְזָם, וּמַצְלִיחַ בְּמַלְכוּתוֹ, וּמַנְהִיג בְּמֶמְשַׁלְתּוֹ וְתוֹפֵשׂ עִמָּהּ. וּבְזֹאת הַחָכְמָה פּוֹרֵשׁ רְשָׁתוֹת לְעִמְקֵי מְצוּלוֹת יַמִּים וּנְהָרוֹת, לָצוּד צֵיד דָּגִים מֵעִמְקֵי תְּהוֹמוֹת. וּבְזֹאת הַחָכְמָה יָצוּד חַיּוֹת מִדְבָּרִיּוֹת, וּבָהּ יִלְכּוֹד עוֹפוֹת הַמְּעוֹפְפִים בְּגָבְהֵי שָׁמַיִם. וּבָהּ יוֹדֵעַ וּמֵבִין תַּחֲלוּאֵי הַגּוּף וּרְפוּאָתוֹ לְבַקֵּשׁ הָרְפוּאוֹת, וּמַבְחִין תּוֹעֶלֶת הַסַּמִּים וְנִזְקָם, וּמַכִּיר שָׁרָשִׁים וַעֲשָׂבִים וּמִינֵי הַפֵּרוֹת, קָרִים וְחַמִּים, לַחִים וִיבֵשִׁים. וּבָהּ יוֹדֵעַ לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגּוּף בְּמֶרְקְחֵי הָרְפוּאוֹת לְהַעֲמִידוֹ עַל חֶזְקָתוֹ.",
+                "וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רוֹאוֹת גְּדֻלַּת הָאָדָם וּכְבוֹדוֹ, אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ וְנִשְּׂאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל הַיְּצוּרִים, וְהִשְׁלִיטוֹ עַל כָּל בְּרִיּוֹת הַתַּחְתּוֹנִים, וְאֵין כֹּחַ בַּפֶּה לְסַפֵּר רֹב פְּעֻלּוֹת אֲשֶׁר יִפְעַל הָאָדָם בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן. וְאַף בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן שׁוֹלֵחַ הָאָדָם תַּאֲוָתוֹ, וְיָעוּף וְיָטוּשׂ עַל כַּנְפֵי הַחָכְמָה. אַף עַל פִּי שֶׁגּוּפוֹ הוֹלֵךְ בָּאָרֶץ כְּמוֹ בְּהֵמוֹת וּשְׁרָצִים, נִשְׁמָתוֹ הוֹלֶכֶת בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן מֵרֹב חָכְמָה, וְהִיא תִּתְבּוֹנֵן וְיוֹדַעַת חָכְמַת מַדָּע שֶׁבָּעֶלְיוֹנִים, וְחָכְמַת מַדָּע שֶׁבָּרְקִיעִים, וְהִלּוּךְ הַכּוֹכָבִים וְשִׁעוּר קוֹמָתָם. אַף עַל פִּי שֶׁגּוּף אָדָם קָטָן מְאוֹד, נִשְׁמָתוֹ גְּדוֹלָה וּרְחָבָה יוֹתֵר מִן הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, כִּי יוֹדַעַת רוּמָם וְגָבְהָם, וְדַרְכֵי חַמָּה וּמַזָּלוֹת וְכָל חִלּוּקֵיהֶם – הַכֹּל נִכְנָס בַּנְּשָׁמָה. וְכֵיוָן שֶׁהַכֹּל כָּלוּל בָּהּ, אִם כֵּן הִיא גְּדוֹלָה מִכֻּלָּם. שֶׁאִם לֹא כֵּן לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לְהַחֲזִיק אֶת הַכֹּל, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַכְנִיס מֵי הַיָּם בְּנֹאד קָטָן.",
+                "וְעַתָּה בִּרְאוֹתֵנוּ שֶׁהָאָדָם שׁוֹלֵט בְּחָכְמָתוֹ בִּשְׁנֵי עוֹלָמִים, בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן וּבָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, אִם כֵּן רָאוּי לְכָל אָדָם לַחֲשֹׁב וּלְהִתְבּוֹנֵן: לָמָּה הוֹדִיעוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל זֹאת? אֵין זֶה כִּי אִם לְהַשְׂכִּיל לְעַבְדּוֹ בְּלֵבָב שָׁלֵם, כִּי כְּשֶׁמֵּבִין וּמַכִּיר הַנִּפְלָאוֹת הַגְּדוֹלִים וְהַנּוֹרָאִים, אָז רָאוּי לְהַכְנִיעַ עַצְמוֹ וּלְשַׁעְבֵּד הַגּוּף לַנְּשָׁמָה. כִּי כָל הַחָכְמוֹת הַגְּדוֹלוֹת הָאֵלּוּ הֵן מִן הַנְּשָׁמָה וְלֹא מִן הַגּוּף, כִּי הַנְּשָׁמָה מַנְהֶגֶת אֶת הַגּוּף, כְּמוֹ אָדָם רוֹכֵב עַל סוּס וּמַנְהִיג אוֹתוֹ וּמְהַפְּכוֹ לְכָל צַד שֶׁיִּרְצֶה; אִם כֵּן הַסּוּס טָפֵל לָאָדָם, וְאֵין הָאָדָם טָפֵל לַסּוּס. לָכֵן אוֹי וְהוֹי וַאֲבוֹי לְאוֹתָם הַמְּשַׁעְבְּדִים הַנְּשָׁמָה לַגּוּף, וּמַכְנִיעִים הָעִקָּר תַּחַת יַד הַטָּפֵל.",
+                "וְזֶה יוּכַל לָדַעַת: אַחַר אֲשֶׁר הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן מְשַׁמֵּשׁ לָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, כְּגוֹן הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים, בְּוַדַּאי וּבְבֵרוּר אֵין זֶה לַהֲנָאַת הַגּוּף שֶׁיֵּהָנֶה בַּהֲנָאַת עוֹלָם זֶה; כִּי אֵין בּוֹ מַמָּשׁ, וְהוּא עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה, וּמְזֻמָּן לִפְגָעִים, וּמוּכָן לַמָּוֶת. וְהַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים הֵם זַכִּים וּצְלוּלִים, וְאֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁאוֹתוֹ הָעִנְיָן הַגָּדוֹל יְשַׁמֵּשׁ לַגּוּף הַכָּלֶה הַמְדֻלְדָּל? אַךְ הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא צְלוּלָה וְזַכָּה, וּמְנֻשָּׂאָהּ עַד שְׁחָקִים וּמַעְלָה מֵהֶם, וּגְדוֹלָה יוֹתֵר מִן שָׁמַיִם וָאָרֶץ, כִּי בָּהּ נִכְנֶסֶת יְדִיעַת שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְהִיא מַקֶּפֶת אוֹתָם – בֶּאֱמֶת זוֹהִי סְבָרָה וּרְאָיָה גְּדוֹלָה שֶׁשָּׁמַיִם וָאָרֶץ נִבְרְאוּ לְצָרְכָהּ שֶׁל נְשָׁמָה וּלְשַׁמֵּשׁ לָהּ.",
+                "וְהִיא תִּתְבּוֹנֵן וְתַבְחִין: ״מִי אֲנִי, אֲשֶׁר שָׁמַיִם וָאָרֶץ נִבְרְאוּ לְצָרְכִּי? אֵין זֶה כִּי אִם לְהִשְׁתַּעְבֵּד לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְהָבִין נִפְלְאוֹתָיו וּלְהַלְּלוֹ וּלְשַׁבְּחוֹ!״ וְלוּלֵי הַתּוֹרָה כְּדֵי לְצָרֵף וּלְלַבֵּן נִשְׁמַת הָאָדָם, מָה צֹרֶךְ יֵשׁ לוֹ בָּעוֹלָם? וְכִי זוֹ סְבָרָא, שֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא לַהֲנָאַת הַגּוּף אֶל הָאֹפֶל וְהַשֵּׁפֶל?",
+                "וְעַתָּה בִּרְאוֹתֵנוּ שֶׁהָאָדָם נִבְחַר מִכָּל הַיְּצוּרִים מֵרֹב חָכְמָתוֹ וְרֹב פְּעֻלּוֹתָיו, כִּי כָל הַיְּצוּרִים מְשֻׁעְבָּדִים לָאָדָם, וְיֵשׁ בּוֹ כֹּחַ לִלְמֹד חָכְמָה וּלְהָבִין הַסּוֹדוֹת הָעֲמֻקִּים, רָזֵי עוֹלָם הַתַּחְתּוֹן וְהָעֶלְיוֹן – זֶהוּ סִימָן מֻבְהָק לָאָדָם שֶׁתְּהֵא נַפְשׁוֹ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים, אִם הוּא מְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁהִכְנִיס עֲבָדָיו בְּחַדְרֵי חֲדָרִים, וְהֶרְאָה לָהֶם אוֹצְרוֹתָיו וּמַרְגָּלִיּוֹת וְכָל גְּנָזָיו, וְהִמְשִׁילָם וְהִשְׁלִיטָם עַל כָּל זֶה, וְגִלָּה לָהֶם סוֹדָיו, וְהִזְהִירָם שֶׁיִּהְיוּ עִמּוֹ בֶּאֱמוּנָה, וְאָז יִתֵּן לָהֶם טוֹבָה גְּדוֹלָה וִינַשֵּׂא אוֹתָם כִּפְלֵי כִּפְלַיִם יוֹתֵר מִמָּה שֶׁהָיוּ עַד עַכְשָׁו. וְזֶה יִהְיֶה לָהֶם לְאוֹת: שֶׁגִּלָּה לָהֶם סוֹדוֹתָיו וְאוֹצְרוֹתָיו, וְהִמְשִׁילָם עַל אַרְצוֹ בֶּאֱמֶת, בָּזֶה יַבְחִינוּ שֶׁהַמֶּלֶךְ אוֹמֵר אֱמֶת. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶרְאָה לָאָדָם גָּדְלוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ, וְגִלָּה לוֹ סוֹדָיו מֵעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְהִמְשִׁילוֹ עַל כֹּל – בְּוַדַּאי בָּזֶה יַבְחִין רוֹב גְּדֻלָּתוֹ לֶעָתִיד, אִם יִזָּהֵר בַּעֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.",
+                "גַּם יֵשׁ רְאָיָה גְּדוֹלָה שֶׁהַנְּשָׁמָה בָּאָה מִלְּמַעְלָה: כִּי אָנוּ רוֹאִים שֶׁכָּל אָדָם אֵין לוֹ דַּי בַּמֶּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ, אֶלָּא לְעוֹלָם מְבַקֵּשׁ מַעֲלָה יְתֵרָה מִמַּעֲלָתוֹ. אִם יֵשׁ לוֹ אֶלֶף חוֹמֵד אַלְפַּיִם, אִם הוּא שַׂר בִּמְדִינָה זוֹ מְבַקֵּשׁ לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בִּמְדִינָה אַחֶרֶת; וְאֵין לְךָ מֶלֶךְ אוֹ שַׂר שֶׁאֵין מְבַקֵּשׁ מַעֲלָה יְתֵרָה מִמַּעֲלָתוֹ. וְזֹאת בָּאָה מֵחֲמַת שֶׁאֵין הַנְּשָׁמָה מִתְדַּבֶּקֶת לְאֵלּוּ הַטּוֹבוֹת, אֲבָל הִיא מִתְאַוָּה לְעוֹלָם לְמַעֲלוֹת יוֹתֵר גְּדוֹלוֹת, כִּי הִיא עֶלְיוֹנָה עַל כָּל הַבְּרוּאִים. וְעַל כֵּן הָאָדָם הוֹלֵךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה עֲבוּר הַנְּשָׁמָה, וּשְׁאָר הַבְּרִיּוֹת הוֹלְכִים עַל גְּחוֹנָם וּכְפוּפִים.",
+                "וַעֲבוּר שֶׁהַנְּשָׁמָה בָּאָה מִלְּמַעְלָה מִכִּסֵּא הַכָּבוֹד, עַל כֵּן הַגּוּף שֶׁהִיא שְׁרוּיָה בּוֹ יֵשׁ בּוֹ דִּמְיוֹן שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, וְעַל כֵּן נִקְרָא הָאָדָם ״עוֹלָם קָטָן״. הַנְּשָׁמָה הִיא דּוֹמָה לְבוֹרְאָהּ, וְהַגּוּף דּוֹמֶה לָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן וְהָעֶלְיוֹן.",
+                "וְעַתָּה שְׁמַע חָכְמָה מֻפְלָאָה. כְּמוֹ שֶׁהָאֱלֹהִים עֶלְיוֹן, וּמוֹשֵׁל עַל הָאָדָם וְעַל כָּל הָעוֹלָם לְמַעְלָה וּלְמַטָּה – כֵּן הָאָדָם, כָּל עֵת שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹן בּוֹרְאוֹ. כִּי לְמֹשֶׁה, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל (דברים ט יד): ״הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם״, וּבְמַעֲשֵׂה קֹרַח בָּלְעָה הָאָרֶץ אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם עַל פִּיו (במדבר טז). וְאֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יִהְיֶה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְּבָרוֹ (מלכים א יז א), וְהוֹרִיד הָאֵשׁ (מלכים א יח ושם ב א), וְהָרַג נְבִיאֵי הַבַּעַל (מלכים א יח ט), וְהֶחֱיָה הַמֵּת (מלכים א יז), וְגָזַר עַל אֱלִישָׁע לִהְיוֹת פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחוֹ (מלכים ב ב).",
+                "וְכֵן כָּל הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהָיוּ בָּאָרֶץ, הָיוּ מוֹשְׁלִים לְמַעְלָה וּלְמַטָּה בִּרְצוֹן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁעוֹשִׂים רְצוֹנוֹ. לָכֵן תִּזָּהֵר שֶׁתְּקַיֵּם תּוֹרוֹתָיו חֻקּוֹתָיו וּמִצְווֹתָיו, כְּדֵי שֶׁתִּזְכֶּה לְרַב טוּב הַצָּפוּן. וּכְמוֹ שֶׁהָאֱלֹהִים יוֹדֵעַ וּמֵבִין אָחוֹר וָקֶדֶם – כֵּן הָאָדָם שֶׁנָּתַן לוֹ הָאֱלֹהִים חָכְמָה. וּכְמוֹ שֶׁמַּסְפִּיק הָאֱלֹהִים וְנֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר – כֵּן הָאָדָם מְכַלְכֵּל בְּנֵי בֵּיתוֹ, וּמְשָׁרְתוֹ, וּבְהֶמְתּוֹ. וּכְמוֹ שֶׁהָאֱלֹהִים מְשַׁלֵּם גְּמוּל טוֹב וָרָע – כֵּן הָאָדָם. וּכְמוֹ שֶׁהָאֱלֹהִים עוֹשֶׂה בִּנְיַן הָעוֹלָם, וּמוֹסְדוֹת הָאָרֶץ, וּנְטִיַּת הָרָקִיעַ, וּמִקְוֶה יַמִּים – כֵּן גַּם הָאָדָם עָשׂוּי לִבְנוֹת, וּלְיַסֵּד, וּלְקָרוֹת, וּלְהַקְווֹת, וּלְהַזְרִיעַ, וּלְהַצְמִיחַ, וְלִנְטוֹעַ, וְלַעֲשׂוֹת כָּל דָּבָר; אַךְ בִּיגִיעָה וּתְלָאָה, וְהַכֹּל בִּרְצוֹן הַבּוֹרֵא.",
+                "וּכְמוֹ שֶׁאֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לִרְאוֹת אֶת הָאֱלֹהִים – כָּךְ אֵין יְכֹלֶת לְשׁוּם בְּרִיָּה לִרְאוֹת אֶת הַנְּשָׁמָה. וּכְמוֹ שֶׁהָאֱלֹהִים יוֹדֵעַ עֲתִידוֹת – כֵּן גַּם הָאָדָם, בְּעֵת אֲשֶׁר יָנוּחַ רוּחוֹ וְגוּפוֹ מִלַּעֲסֹק בַּעֲמַל צְרָכָיו, וְיָנוּחַ וְיִשְׁקֹט רוּחַ הַחַיִּים מִלְּהִתְעַסֵּק בְּצָרְכֵי הַגּוּף, אָז יִרְאֶה בַּחֲלוֹמוֹתָיו עֲתִידוֹת, וְיִרְאֶה רוּחוֹת הַמֵּתִים, וּמְקוֹמוֹת שֶׁלֹּא רָאָה, וּבְנֵי אָדָם שֶׁלֹּא רָאָה, וּדְבָרִים וּתְמוּנוֹת גְּדוֹלוֹת, מָה שֶׁהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת כְּשֶׁהוּא עֵר. וּכְמוֹ שֶׁאֵין בְּרִיָּה בָּעוֹלָם שֶׁיּוֹדַעַת סִתְרֵי הָאֱלֹהִים – כֵּן אֵין בְּרִיָּה בִּבְנֵי אָדָם שֶׁיּוֹדַעַת סִתְרֵי מַחְשְׁבוֹת לֵב הָאָדָם, כִּי אִם הָאֱלֹהִים לְבַדּוֹ, כַּכָּתוּב (תהלים צד יא): ״יְיָ יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם״.",
+                "וּבְרֹב דְּבָרִים יִדְמֶה הָאָדָם מְעַט מִזְעָר לֵאלֹהִים. לְפִי מְעַט הַכּוֹחַ וְקֹצֶר הַחַיִּים שֶׁנָּתַן לוֹ הָאֱלֹהִים – הוֹסִיף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יֵצֶר הָרָע לְטוֹבָתוֹ וּלְרָעָתוֹ: כְּדֵי לְבָחֳנוֹ וּלְנַסּוֹתוֹ בֵּין טוֹב וּבֵין רָע, וּכְדֵי לְהִתְנָאוֹת, לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ, וְלַהֲרֹס וְלַעֲקֹר נָטוּעַ, וְלַהֲרֹג וּלְיַסֵּר, לִצְבֹּר הוֹן, לְהִלָּחֵם, לִמְשֹׁל, וְלִשְׁלֹל, וְלִקְצֹף עַד מְאוֹד. וְאִם לֹא הָיָה הַיֵּצֶר הָרַע, בִּשְׁבִיל אֵימַת הַמָּוֶת לֹא הָיָה עוֹסֵק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה, וְלֹא הָיָה בּוֹנֶה בִּנְיָן, וְלֹא הָיָה מִתְאַוֶּה לִקְנוֹת מִקְנֶה וְקִנְיָן, וְלֹא הָיָה נוֹטֵעַ, וְלֹא הָיָה זוֹרֵעַ, כִּי הָיָה אוֹמֵר בְּלִבּוֹ: ״מֵאַחַר שֶׁנִּגְזְרָה גְּזֵרַת הַמָּוֶת, מָה לִי לַעֲמֹל לְאַחֵר?״ וְהָיָה כָּל הָעוֹלָם נֶאֱבָד וְנֶהֱרָס.",
+                "וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא בָּרָא הָעוֹלָם מִימֵי בְּרֵאשִׁית כִּי אִם לְהִבָּנוֹת וּלְהִתְנַהֵג בְּרַחֲמָיו הָרַבִּים עַל יְדֵי בְּנֵי אָדָם. וְאִם יִתְגַּבֵּר בְּיִצְרוֹ הַטּוֹב לִכְבּוֹשׁ אֶת יֵצֶר הָרַע שֶׁלֹּא יֶחֱטָא לִפְנֵי יוֹצְרוֹ, כִּי יִשְׁתַּמֵּשׁ בְּיִצְרוֹ הָרַע לַעֲשׂוֹת הַכֹּל בְּיִרְאַת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, בְּלֹא עָווֹן וָפֶשַׁע – זוֹ הִיא טוֹבָתוֹ, אַשְׁרָיו וְאַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ.",
+                "וּכְמוֹ שֶׁהָאָדָם דּוֹמֶה מְעַט מִזְעָר לֵאלֹהִים, כֵּן בִּנְיַן גּוּפוֹ דּוֹמֶה לְכָל הָעוֹלָם: עָשָׂה לוֹ גֻּלְגֹּלֶת הָרֹאשׁ – כְּמוֹ רְקִיעַ הַשָּׁמַיִם שֶׁעַל הָרָקִיעַ הַזֶּה. עָשָׂה לוֹ תִּקְרָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל פֶּה, וּנְטוּעוֹת בָּהּ שִׁנַּיִם וְהַמַּלְתָּעוֹת – כִּדְמוּת הָרָקִיעַ הַזֶּה שֶׁעָלֵינוּ. וּכְמוֹ שֶׁמַּבְדִּיל הָרָקִיעַ הַזֶּה שֶׁעָלֵינוּ בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לְמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים – כֵּן גַּם הַתִּקְרָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל פֶּה מַבְדִּילָה בֵּין הַלֵּחָה שֶׁל הַפֶּה וּבֵין הַלֵּחָה שֶׁבָּרֹאשׁ וּבֵין לֵחָה שֶׁבַּקְּרוּם הָעֶלְיוֹן. וּכְמוֹ שֶׁהָאֱלֹהִים שִׁכֵּן שְׁכִינָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה בַּשָּׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים שֶׁקֵּרָה עַל הַמַּיִם, כְּדִכְתִיב (תהלים קד ג): ״הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו״ – כֵּן שִׁכֵּן אֶת רוּחַ נִשְׁמַת חַיִּים, וְהַדַּעַת וְהַבִּינָה, בִּקְרוּם הַמּוֹחַ שֶׁל הָרֹאשׁ, הַנִּקְרָם עַל הַמֹּחַ וְעַל הַלֵּחָה. וּרְאֵה וְהָבֵן הָאֱמֶת, כִּי אִם יִקָּרַע קְרוּם הַמּוֹחַ אוֹ יִנָּקֵב – מִיָּד יָמוּת הָאָדָם, עַל אֲשֶׁר בּוֹ שׁוֹכֵן רוּחַ חַיִּים.",
+                "וּכְמוֹ שֶׁשִּׁכֵּן הָאֵל יִתְבָּרַךְ שְׁכִינָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה בַּמַּעֲרָב – כֵּן שִׁכֵּן אֶת הַמּוֹחַ אֲחוֹרֵי הָרֹאשׁ עַל הָאָזְנַיִם, וְשִׁכֵּן אֶת רוּחַ חַיִּים עַל הַמּוֹחַ. וּכְמוֹ שֶׁמִּתְקַיֵּם כָּל הָעוֹלָם וּמִתְנַהֵג בְּכוֹחַ אֵל אֶחָד – כָּךְ מִתְנַהֵג כָּל הַגּוּף בְּכֹחַ רוּחַ חַיִּים אֶחָד שֶׁנָּתַן לוֹ הָאֵל יִתְבָּרַךְ, וּמִתְקַיֵּם בּוֹ לִהְיוֹת בָּרִיא וּמְקֻיָּם עַד בּוֹא קִצּוֹ. וְאִם יִתְעָרֵב בְּגוּפוֹ מְאוּמָה רוּחַ רָעָה אַחֶרֶת – לֹא יִתְקַיֵּם לִהְיוֹת כְּבַתְּחִלָּה.",
+                "וּכְמוֹ שֶׁנָּתַן בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם שְׁנֵי מְאוֹרוֹת וַחֲמִשָּׁה כּוֹכָבִים – כֵּן בָּרָא בְּרֹאשׁ הָאָדָם שִׁבְעָה שַׁמָּשִׁים: שְׁתֵּי עֵינַיִם, וּשְׁתֵּי אָזְנַיִם, וּשְׁנֵי נְחִירַיִם, וְהַפֶּה. הָעַיִן הַיְּמָנִית דּוֹמָה לַחַמָּה, וְהַשְּׂמָאלִית דּוֹמָה לְנֹגַהּ. הָאַף הַיְּמָנִית דּוֹמֶה לְכוֹכָב, וְהַשְּׂמָאלִית דּוֹמֶה לְמַאְדִּים. הַפֶּה, וְהַלָּשׁוֹן, וְהַשְּׂפָתַיִם – דּוֹמִים לְצֶדֶק, וְלַלְּבָנָה, וּלְשַׁבְּתַאי. וּכְמוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה אֲוִיר בֵּין רָקִיעַ וּבֵין הָאָרֶץ – כֵּן נַעֲשָׂה בְּגוּף הָאָדָם הֶחָזֶה וְהַגְּוִיָּה. וּכְמוֹ שֶׁהִשִּׁיב הָרוּחַ בַּאֲוִיר בַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם – כֵּן תֵּצֵא נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים מִן הָרֵאָה שֶׁבֶּחָזֶה וּבַגְּוִיָּה, הוּא חֲלָלוֹ שֶׁל גּוּף. וּכְמוֹ שֶׁרָקַע הָאָרֶץ עַל הַמַּיִם – כֵּן קָרַם וּמָתַח קְרוּם הַבָּשָׂר שֶׁעַל הַכָּבֵד, וְעַל הַבֶּטֶן, וְהַמֵּעַיִם, וְעַל הַטְּחוֹל – הוּא הַבָּשָׂר שֶׁבֵּין הָרֵאָה וּבֵין הַכָּבֵד וְהַטְּחוֹל וְהַמֵּעַיִם וְהַבֶּטֶן.",
+                "וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה הָאֵל יִתְבָּרַךְ עוֹפוֹת וְדָגִים, וְחַיּוֹת וּבְהֵמוֹת, תְּמִימִים וְרַחְמָנִים מִלַּעֲשֹׁק זֶה לָזֶה, וְיֵשׁ שֶׁהֵם אַכְזָרִיִּים וְטוֹרְפִים וּבוֹלְעִים זֶה לָזֶה – כֵּן עָשָׂה גַּם בְּנֵי אָדָם: הַטּוֹבִים נִדְמוּ לָעוֹפוֹת וְלַבְּהֵמוֹת הַטּוֹבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ה ב): ״יוֹנָתִי תַמָּתִי״; וְנֶאֱמַר (יחזקאל לד לא): ״וְאֶתֵּן צֹאנִי, צֹאן מַרְעִיתִי״. וּבְנֵי אָדָם הָרָעִים נִדְמוּ לְחַיּוֹת רָעוֹת: לְאַרְיֵה, דִּכְתִיב (תהלים יז יב): ״דִּמְיֹנוֹ כְּאַרְיֵה יִכְסוֹף לִטְרוֹף״. וְיֵשׁ דּוֹמִים לְדֻבִּים וּזְאֵבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (צפניה ג ג): ״שׁוֹפְטֶיהָ זְאֵבֵי עֶרֶב״.",
+                "בָּעוֹלָם יֵשׁ אִילָנוֹת וַעֲשָׂבִים וּפֵרוֹת טוֹבִים וְרָעִים. יֵשׁ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם רֵיחַ טוֹב וּפֵרוֹת טוֹבִים לִתְחִיָּה וְלִרְפוּאָה, וְיֵשׁ עֲשָׂבִים וְשָׁרָשִׁים וּפֵרוֹת לְהָמִית, כְּעִשְׂבֵי סַמֵּי הַמָּוֶת, וּכְקוֹץ וְדַרְדַּר. הַטּוֹבִים נִדְמוּ לַטּוֹבִים, כְּדִכְתִיב (שיר השירים ב ב-ג): ״כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים... כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר״. וְהָרָעִים נִדְמוּ לָרָעִים, כְּדִכְתִיב (שמואל ב כג ו): ״וּבְלִיַּעַל – כְּקוֹץ מֻנָד כֻּלָּהַם״.",
+                "וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה מִתַּחַת לָאָרֶץ תְּהוֹמוֹת וְטִיט וָרֶפֶשׁ – כֵּן עָשָׂה בָּאָדָם הַקֶּרֶב הָעֶלְיוֹן וְהַמֵּעַיִם, שֶׁמְּקַבְּלִים הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה. וּכְמוֹ שֶׁשּׁוֹרְצִים מִן הָרֶפֶשׁ וּמִן הַטִּיט שְׁרָצִים וּרְמָשִׂים לְמִינֵיהֶם – כֵּן נִשְׁרָצִים בִּמְעֵי הָאָדָם מֵרֶפֶשׁ הַשְּׁמָרִים שֶׁל מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה שְׁרָצִים וּרְמָשִׂים תּוֹלָעִים, אֲרֻכִּים וּקְצָרִים, גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים. וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה מִקְוֵה מַיִם בָּעוֹלָם – כֵּן עָשָׂה מִקְוֶה מֵי רַגְלַיִם, הוּא הַנֵּבֶל, הִיא הַשַּׁלְחוּפִית.",
+                "וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה אַדְנֵי הָאָרֶץ לְמַטָּה מִמֶּנָּה – כֵּן עָשָׂה יְסוֹד כָּל בִּנְיַן הַגּוּף אֶת עַצְמוֹת הֶעָצֶה מִזֶּה וּמִזֶּה וּשְׁתֵּי יְרֵכַיִים. וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה אֲבָנִים מְפֻלָּמוֹת הַמְּשֻׁקָּעוֹת בַּתְּהוֹם, אֲשֶׁר מִבֵּינֵיהֶן הַמַּיִם יוֹצְאִים – כֵּן עָשָׂה שְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת לָצֵאת וְלַעֲבֹר מִבֵּינֵיהֶן מִתּוֹךְ גִּידֵיהֶן מֵי הָרַגְלַיִם, הוּא הַשֶּׁתֶן, אֶל הַשַּׁלְחוּפִית. וְגַם לִחְלוּחַ הַזֶּרַע עוֹבֵר וְיוֹצֵא מִבֵּינֵיהֶן אֶת בֵּיצֵי הָעֶרְוָה. וּכְמוֹ שֶׁהַתְּהוֹם קוֹרֵא אֶל הַתְּהוֹם, כְּדִכְתִיב (תהלים מב ח): ״תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא״ – כֵּן קוֹרֵא קֶרֶב הָעֶלְיוֹן, הוּא הָאִצְטוֹמְכָא, אֶל הַמֵּעַיִם לְהַקְבִּילָם שְׁאָר הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה; וְהַמֵּעַיִם קוֹרְאִים אֶל גִּידֵי הַכְּלָיוֹת, שֶׁהֵם כְּצִנּוֹרִים לְהַקְבִּילָם הַמַּיִם. מֵי רַגְלַיִם הֵם הַמִּתְמַצִּים וְנִפְרָדִים מִן מַאֲכַל הַמֵּעַיִם לָלֶכֶת אֶל הַשַּׁלְחוּפִית. וְצִנּוֹרֵי הַכְּלָיוֹת קוֹרְאִים אֶל גִּיד הַשַּׁלְחוּפִית לְהַקְבִּילָם הַמַּיִם הָהֵם, לְהוֹלִיכָם לְהִקָּווּתָם בְּתוֹךְ הַשַּׁלְחוּפִית, שֶׁהוּא דּוֹמֶה לַתַּחְתּוֹן, שֶׁהוּא תַּחְתּוֹן לְכָל הַתְּהוֹמוֹת. וְעוֹד אוֹתוֹ מְעִי קוֹרֵא אֶל מְעִי אִצְטוֹמְכָא, לְקַבֵּל אֶת הַצּוֹאָה וְהַגָּלָל.",
+                "וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה הָאֱלֹהִים נְהָרוֹת לְהַשְׁקוֹת הָעוֹלָם – כֵּן עָשָׂה בְּגוּף הָאָדָם וְרִידִים, הֵם גִּידֵי הַדָּם הַמּוֹשְׁכִים אֶת הַדָּם לְהַשְׁקוֹת אֶת כָּל הַגּוּף. וּכְמוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם מַיִם צְלוּלִים וַעֲכוּרִים, מְתוּקִים וּמְלוּחִים וּמָרִים – כָּךְ בָּאָדָם: מֵעֵינָיו יוֹצְאִים מַיִם מְלוּחִים, מִנְּחִירָיו יוֹצְאִים מַיִם קָרִים, וּמִגְּרוֹנוֹ מַיִם חַמִּים, וּמִפִּיו מַיִם מְתוּקִים, וּמֵאָזְנָיו מַיִם מָרִים, וּמֵי הַשֶּׁתֶן הֵם מָרִים וּסְרוּחִים.",
+                "בָּעוֹלָם יֵשׁ רוּחוֹת קָרִים וְחַמִּים, כֵּן בָּאָדָם: כְּשֶׁפּוֹתֵחַ פִּיו וְנוֹפֵחַ – אָז הָרוּחַ חַם, וּכְשֶׁסּוֹגֵר פִּיו וְנוֹפֵחַ – אָז הָרוּחַ קַר. רְעָמִים בָּעוֹלָם – קוֹל בָּאָדָם, בְּרָקִים בָּעוֹלָם – בָּאָדָם פָּנָיו מְאִירִים כַּבָּרָק. מַזָּלוֹת בָּעוֹלָם, וְהַחוֹזִים בַּכּוֹכָבִים יוֹדְעִים מֵהֶם עֲתִידוֹת – כָּךְ יֵשׁ אוֹתוֹת בָּאָדָם: כְּשֶׁיֵּשׁ חִכּוּךְ לְאָדָם בְּלֹא שְׁחִין וּבְלֹא כִּנָּה וּבְלֹא פַּרְעוֹשׁ, בָּזֶה יוֹדְעִים הַבְּקִיאִים בַּחָכְמָה הַזֹּאת עֲתִידוֹת; וְכֵן בְּשִׂרְטוּטֵי יַד הָאָדָם וּבְתֹאַר פָּנָיו יוֹדְעִים עֲתִידוֹת. וְהַחָכְמָה הַזֹּאת הָיְתָה בְּיַד הַחֲכָמִים הַקַּדְמוֹנִים, אֲבָל מִן הָאַחֲרוֹנִים נִשְׁתַּכְּחָה. וְכֵן יְכוֹלִים הַחֲכָמִים לֵדַע עֲתִידוֹת מִן הָאִילָנוֹת וְהָעֲשָׂבִים, וְזֶהוּ מַה שֶׁאָמְרוּ עַל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שִׂיחַת דְּקָלִים (סוכה כח א), פֵּרוּשׁ: הָיָה בָּקִי לִרְאוֹת בִּתְנוּעַת הַדְּקָלִים, וּמִזֶּה הָיָה יוֹדֵעַ עֲתִידוֹת.",
+                "וְכַאֲשֶׁר יוֹצְאִים מִצַּד דָּרוֹם, וְהוּא צַד יָמִין שֶׁל הָעוֹלָם, הַחֹם וְטַלְלֵי בְּרָכָה וְגִשְׁמֵי בְּרָכָה – כֵּן יֵצֵא מִצַּד יְמִינוֹ שֶׁל אָדָם הַחֹם מִן הַמְּרֵרָה הַתְּלוּיָה בַּכָּבֵד, וְכֵן יוֹצֵא לִחְלוּחַ הַדָּם מִן הַכָּבֵד שֶׁבְּצַד יְמִינוֹ שֶׁל אָדָם. וּכְמוֹ שֶׁיּוֹצֵאת הָרָעָה לָעוֹלָם מִצַּד צְפוֹן הָעוֹלָם – כֵּן יֵצֵא הַקֹּר מִצַּד הַשְּׂמֹאל שֶׁל אָדָם, מִן הַטְּחוֹל וּמִן הַמָּרָה הַשְּׁחֹרָה הַשּׁוֹכֶנֶת בַּטְּחוֹל בְּתוֹכוֹ. וּכְמוֹ שֶׁיּוֹצְאָה הָרָעָה לָעוֹלָם מִצָּפוֹן – כֵּן יֵצֵא כָּל חֳלִי רָע וְקָשֶׁה מִן הַמְּרֵרָה הַשְּׁחֹרָה הַשּׁוֹכֶנֶת בַּטְּחוֹל בְּצַד שְׂמֹאל. וּכְמוֹ שֶׁבְּצַד צָפוֹן שֶׁל עוֹלָם מְדוֹר כָּל הַמַּזִּיקִים, וְהַזִּקִּים, וְהַזְּוָעוֹת, וְהָרוּחוֹת, וְהַבְּרָקִים, וְהָרְעָמִים מְצוּיִים – כָּךְ הוּא מְקוֹר מְרֵרָה הַשְּׁחֹרָה בַּטְּחוֹל בְּצַד שְׂמֹאל, שֶׁמִּמֶּנָּה תּוֹלְדוֹת כָּל חֳלִי רָע וְקָשֶׁה, כְּמוֹ הַשַּׁחֶפֶת, וְהַקַּדַּחַת הָרְבִיעִית, וְכָל מִינֵי שִׁגָּעוֹן, וְהַפַּחַד, וְהָרַעַד שֶׁל אֵבָרִים.",
+                "וּכְמוֹ שֶׁעוֹלִים הַנְּשִׂיאִים, שֶׁהֵם כֶּעָשָׁן, מִן הָאָרֶץ, וּמַעֲלִים הַמַּיִם מִן הַתְּהוֹמוֹת אֶל אֲוִיר הָרָקִיעַ לְהַמְטִיר עַל הָאָרֶץ – כֵּן עוֹלֶה עָשָׁן מִקֶּרֶב הָעֶלְיוֹן וּמַעֲלֶה לִחְלוּחַ אֶל הַפֶּה וְאֶל הָרֹאשׁ; וּמִן אוֹתוֹ הַלִּחְלוּחַ הָעוֹלֶה מִן הַקֶּרֶב – יִזְּלוּ הַדְּמָעוֹת, וְרִיר הַנְּחִירַיִם, וְרֹק הַפֶּה. וּכְמוֹ שֶׁבָּרָא בָּעוֹלָם הָרִים – כֵּן בָּרָא בְּגוּף הָאָדָם שִׁכְמֵי הַכְּתֵפַיִם, וְקִשְׁרֵי הַזְּרוֹעוֹת, וְהָאַרְכֻּבּוֹת עַל בִּרְכַּיִם, וְקִשְׁרֵי הַקַּרְסֻלַּיִם, וּשְׁאָר הַקְּשָׁרִים שֶׁל כָּל הָאֵבָרִים. וּכְמוֹ שֶׁבָּרָא בָּעוֹלָם אֲבָנִים וְצוּרִים חֲזָקִים וְקָשִׁים – כֵּן בָּרָא בָּאָדָם הַשִּׁנַּיִם וְהַמַּלְתָּעוֹת, שֶׁהֵם קָשִׁים מִבַּרְזֶל וּמִכָּל עֶצֶם. וּכְמוֹ שֶׁבָּרָא בָּעוֹלָם אִילָנוֹת קָשִׁים וְרַכִּים – כֵּן בָּרָא בָּאָדָם עֲצָמוֹת קָשִׁים וְרַכִּים. וּכְמוֹ שֶׁבָּרָא בָּעוֹלָם אֶרֶץ עָבָה וְקָשָׁה, לַחָה וְרַכָּה – כֵּן בָּרָא בָּאָדָם הַבָּשָׂר כְּנֶגֶד הָאָרֶץ הָרַכָּה, וְהָעוֹר כְּנֶגֶד הָאָרֶץ הַקָּשָׁה.",
+                "וּכְמוֹ שֶׁהָאִילָנוֹת וְהָעֲשָׂבִים יֵשׁ שֶׁעוֹשִׂים פְּרִי וְזֶרַע, וְיֵשׁ שֶׁאֵינָם עוֹשִׂים פְּרִי וְזֶרַע – כָּךְ בְּנֵי אָדָם יֵשׁ שֶׁמּוֹלִידִים וְיֵשׁ שֶׁאֵינָם מוֹלִידִים. וּכְמוֹ שֶׁמַּצְמִיחַ עֲשָׂבִים מִן הָאָרֶץ – כָּךְ מַצְמִיחַ הָאָדָם שְׂעַר הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן. וּכְמוֹ שֶׁשּׁוֹרְצִים חַיּוֹת וּרְמָשִׂים בַּיַּעַר וּבָאָרֶץ – כָּךְ שׁוֹרְצִים בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם וּבִשְׂעָרוֹ. וּכְמוֹ שֶׁבָּרָא הָאֱלֹהִים בָּעוֹלָם הַתְּלִי, וְנָטָהוּ בָּרָקִיעַ מִמִּזְרָח וְעַד מַעֲרָב מִקָּצֶה אֶל קָצֶה, וְהַכּוֹכָבִים וְהַמַּזָּלוֹת וְכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם אֲדוּקִים בּוֹ – כָּךְ בָּרָא בְּגוּף הָאָדָם אֶת הַמּוֹחַ הַלָּבָן אֲשֶׁר בְּתוֹךְ חֻלְיַת הַשִּׁדְרָה, וְהוּא נָטוּי מִקְצֵה מֹחַ הָרֹאשׁ וְעַד עֶצֶם הֶעָצֶה, וּשְׁנֵים עָשָׂר הַנְּתָחִים וְהַצְּלָעִים וְכָל אֶבְרֵי הַגּוּף אֲדוּקִים בּוֹ מִפֹּה וּמִפֹּה. וּכְמוֹ שֶׁיֵּשׁ בַּשָּׁנָה שס״ה יָמִים – כָּךְ יֵשׁ בָּאָדָם שס״ה גִּידִים.",
+                "סוֹף דָּבָר: מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית וּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה – הַכֹּל רָמוּז בָּאָדָם מְעַט מִזְעָר. וְהַיּוֹדֵעַ סוֹד הַדָּבָר יָבִין נִפְלְאוֹת הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה. עַל כֵּן נִקְרָא הָאָדָם ״עוֹלָם קָטָן״. וַעֲבוּר אֲשֶׁר גּוּף הָאָדָם הוּא מְצֻיָּר דֻּגְמַת הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן וְהָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, לָכֵן נִתְּנָה בּוֹ הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא דּוֹמָה מְעַט מִזְעָר [לְבוֹרְאָהּ].",
+                "וְעַל כֵּן אָמַר דָּוִד (תהילים ק״ג:א׳): ״בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ״. וְלָמָּה אָמַר לַנֶּפֶשׁ לְבָרֵךְ? אָמַר דָּוִד (ויקרא רבה ד ח): נֶפֶשׁ זוֹ מְמַלְּאָה כָּל הַגּוּף וּמְבַלָּה אֶת הַגּוּף, וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת, וְסוֹבֶלֶת אֶת הַגּוּף. וְהִיא יְחִידָה בַּגּוּף, וְהִיא טְהוֹרָה, וְרוֹאָה וְאֵינָהּ נִרְאֵית, וְאֵינָהּ יְשֵׁנָה. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְמַלֵּא אֶת עוֹלָמוֹ וּמְבַלֶּה אֶת הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קב כז): ״הֵמָּה יֹאבֵדוּ, וְאַתָּה תַעֲמֹד״. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין לְפָנָיו שֵׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכא ד): ״הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן״. וְהוּא יָחִיד וְטָהוֹר. וְהוּא רוֹאֶה אֶת הַכֹּל, וְאֵין דָּבָר אַחֵר רוֹאֵהוּ. לָכֵן תָּבוֹא הַנֶּפֶשׁ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ, וּתְשַׁבֵּחַ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ.",
+                "הַנֶּפֶשׁ יוֹשֶׁבֶת וְחוֹשֶׁבֶת מִי בְּרָאָהּ, וְאָז הִיא לוֹבֶשֶׁת עֲנָוָה וְיִרְאַת הַשֵּׁם. לָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ וּלְהָבִין עִנְיָנוֹ: מֵאַיִן שָׁרְשׁוֹ וְגִזְעוֹ, וְאֵיךְ נוֹצַר מִטִּנּוּף זֶרַע, וְאַחַר כָּךְ חֲתִיכַת בָּשָׂר, וְנֻפַּח בּוֹ רוּחַ עֶלְיוֹנִים, וּמְרֻקָּם בַּעֲצָמוֹת וְגִידִים, דָּם וּמוֹחַ, וּלְבוּשׁ עוֹר וּבָשָׂר. וְנוֹצָר בִּקְלַסְתֵּר פָּנִים וְקוֹמַת אַפַּיִם. וְאֵיךְ נְקוּבִים נְחִירָיו לִפְנִים וְלַגָּרוֹן לְהַנְשִׁים וּלְהָרִיחַ, וְאָזְנָיו לִשְׁמֹעַ וְחוֹרֵי עֵינָיו לִרְאוֹת. וּבְתוֹךְ הָעַיִן יֵשׁ בּוֹ כַּמָּה צְבָעִים, וְרִיסֵי עֵינָיו, וּפֶה וְגָרוֹן, וְחֵךְ וְלָשׁוֹן, וּשְׂפָתַיִם לִפְתֹּחַ וְלִסְגֹּר, וְהַמַּלְתָּעוֹת וְהַלְּחָיַיִם, וְאַצִּילֵי יָדַיִם וְרַגְלַיִם, וַחֲלַל הַגּוּף, וְאֶצְבָּעוֹת וְקִשְׁרֵיהֶן וְצִפָּרְנֵיהֶן.",
+                "וְיָבִין אֵיךְ כָּל אֶחָד מְשֻׁנֶּה מֵחֲבֵרוֹ, וְאֵיךְ הָיָה אָסוּר תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים בְּבֶטֶן אִמּוֹ, וְיָצָא עָרֹם עִוֵּר חֵרֵשׁ וְחִגֵּר. כָּל אֵלֶּה יַחְשֹׁב וְיֹאמַר בְּלִבּוֹ: מִי פָּתַח פִּיךָ, עֵינֶיךָ וְאָזְנֶיךָ? וּמִי עָשָׂה לְךָ כָּל תִּקּוּנֵי גּוּפְךָ? וּבִימֵי בְּחוּרוֹתֶךָ מִי הִשְׁחִיר שַׂעֲרוֹתֶיךָ, וְאִם הָיוּ רוֹחֲצִים הַשֵּׂעָר בְּכָל נֶתֶר וּבוֹרִית שֶׁהָיָה בָּעוֹלָם לֹא הָיָה מוֹעִיל לְלַבֵּן שֵׂעָר אֶחָד, וּבִימֵי זִקְנוּתֶךָ הוּא מִתְלַבֵּן מֵאֵלָיו? כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה תַּחְשֹׁב תָּמִיד, וְתִהְיֶה עָנָיו וּשְׁפַל רוּחַ וִירֵא שָׁמַיִם.",
+                "״סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם״ (קהלת יב יג).",
+                "תַּם וְנִשְׁלַם, שֶׁבַח לָאֵל בּוֹרֵא עוֹלָם."
+            ],
+            []
+        ],
+        "Simanei Sefer HaMiddot": [
+            "<b>אורחות צדיקים סימני ספר המידות<b></b></b>",
+            "\"ביום טובה – היה בטוב, וביום רעה – ראה: גם את זה לעומת זה עשה האלהים\" וגו' (קהלת ז יד). זה הפסוק אמר שלמה המלך על מה שראה, אשר כל מה שנברא בעולם – הכל זה כנגד זה. כיצד? יש בעולם טובה, כנגד הטוב יש רעה. יש אור בעולם, כנגד זה יש חושך ואפילה. בעולם יש ימים ונהרות, כנגד זה יש יבשה. יש מדבר ויש יישוב. יש הרים וגבעות, יש גאיות ועמקים. ויש חמימות ויש קרירות. בענין זה נברא הכל, ובכל אחד ואחד יש בו טובה ורעה. וכל חכם לב נוטל מכל אחד ואחד מה שיש לו הנאה ממנו. כגון: האור טוב יותר מן החושך, אך בחושך יש טובה שבלילה יש מנוח לכל לישן, מה שאין כן ביום. ובחושך אדם נמלט מאויביו הבאים עליו. ובענין זה יש בכל דבר ודבר, והכל זה לעומת זה. <br>וכן האדם נברא בענין זה שכל מידותיו ושיטותיו – הכל זה לעומת זה, כגון: הגאוה והענוה, היגון והשמחה. ובכל מידה ומידה – יש בה צדדין המרחיקין אותו מן הדרך הטובה והישרה, ועל זה נאמר: \"יעזוב רשע דרכו\" וגו' (ישעיהו נה ז). ויש בכל מידה – צדדין אשר בהן מתקרב הנבון והמשכיל לעבודת השם. <br>ועבור אשר ראינו כי הצדדין רבים בכל מידה, לכן באנו לסדר המידות בדרך קצרה, לעשות סימנים. ויהיו הסימנים הללו סדורים בפיך, ותהיה מורגל בהם. ואם תהיה בענין שיביאך אל הגאוה – יזכירוך הסימנים הללו להשפיל רוחך. כי תחשוב: כמה נתגאו בעולם בגאוה ובשררה, ונשכחו כלא היו, והיכן הם? לכן תידבק בענוה.",
+            "ואם תהיה בענין שיביאך אל הכעס – יזכירוך הסימנים האלה להסיר כעס מלבך. ואם תהיה בענין שיביאך לאהבת עולם זה – יזכירוך הסימנים האלה לעזוב כל האהבות, כי הכל הבל וכלה, ולתפוס אהבת השם, כי היא האהבה המובחרת.",
+            "ואם תעשה שום מצוה – יזכירוך הסימנים האלה שתעשה המצוה לשם שמים, לכוין בה בכוונה טובה. ואם תהיה בעניין שיטריד לבך להרחיקו מן השם הנכבד – יזכירוך הסימנים הללו להעביר הטירדא, ולהביא מחשבותיך למעלה ליחד לבך לאלהים.",
+            "הגאוה – היא מידה רעה מאד מאד. במידת הגאוה ישכח האדם השם הגדול. כי כל דעת המתגאה להתגדל ולהשתרר, ואפילו כשעושה מצוה – חושב ברעתו לקבל שבח מן העולם, וחושב בדעת שכל הצלחתו מרוב חכמתו.מן הגאוה יבא לעבירות רבות, כגון רדיפת כבוד, ומחלוקת במילי דעלמא. ובתורה חולק שלא לשמה, ולא יודה על האמת, ומתבייש לשאול מה שאינו יודע. ויבא לידי גזל וגניבה ותאוה יתירה וכל רעות, ולשכוח השם. והמתגאה מבזה לכל אדם, ומתכבד בקלונם. כללו של דבר: בלב המתגאה יש שער גדול פתוח, להכניס בו יצר הרע לבלבל המחשבות, ומי שלא יעלה בלבו לסתום השער הרע הזה – יהיה אבוד מן העולם הבא.",
+            "לכן המשכיל יזהר מאד מן הגאוה, שלא יתגאה – לא בגופו ולא בשערו, ולא בראשו ולא בגרונו, ולא בידיו ולא ברגליו, ולא בריח אפו ולא בלשונו, ולא במאכלו ולא במלבושיו. ולא יתגאה בלבו, \"כי תועבת יי כל גבה לב\" (משלי טז ה). וזה דבר גדול, אשר בגבהות הלב נקרא \"תועבת יי\", ואשרי האדם אשר ירגיש בדבר זה, להבין העונש הגדול הזה על דבר קל כזה. רבים נכשלים בזה, והמשכיל – ימלט נפשו שלא ליקרא \"תועבה\". השם הזה מכוער מאד, ואתה דע לך.<br>",
+            "ואף על פי שהגאוה רעה, אפילו הכי מצוה לאדם שיהיו מלבושיו נקיים, ומאכלו נקי, וכל כליו נקיים, ושלחנו נקי, וגופו נקי, כי הדר התורה – זהו הנקיות. וכל זה יכוין לשם שמים. וכן לעולם יגביה נפשו למעלה, ויתרעם על נפשו תמיד כמה שהוא ממעט עבודת השם. ויהיה זהיר להוכיח את הרבים, ולעמוד נגד הרשעים ולהשפילם לפי יכולתו, ולהודיע תועבתם כדי להתרחק מהם. ואף על פי שדבר זה נראה כמו גאוה, אפילו הכי צריך לעשות כן, אך יכוין לשם שמים. ובתחילה יראה שלא יבוא לידי קלקול במלחמת הרשעים, שלא יצא שכרו בהפסדו. וצריך לבקש רחמים על זה וכיוצא בזה, שידריכהו השם בדרך הישר.",
+            "הענוה – היא שורש העבודה, ועיקר לכל מעשה טוב. ומעשה העניו מקובל לפני השם. ומה הענוה? שיהיה בעיניו וחושב עצמו כאין, וצנוע ושפל רוח, ורוח נשברה. ובעודו בריא ובזמן שהוא חי בטובה – יחשוב שהשם הטיב עמו ברוב חסדיו, ושהוא אינו ראוי לאותה טובה. וגם העני יחשוב על המעט שיש לו – שאינו ראוי אפילו לאותו המעט, כי מה יש לו להחשב יותר מיתוש אחד, אך שהשם עשה עמו לפנים משורת הדין. ויודה לו על טובותיו, וישתחוה לו.",
+            "ויחשוב גדולת האל, וכל מעשים טובים שיוכל לעשות – אינם כי אם טיפה בים כנגד מה שהוא חייב לעשות. ויהיה עניו ושפל רוח לפני כל, אפילו לפני הקטנים ממש. ויחזיק כל אדם טוב יותר ממנו, ולא יחוש על הכבוד לקבל שבח מבני אדם. ולא יחוש על ביזוי שיבזוהו, אך ישמח על הביזוי ויחשוב שהוא ראוי לזה.ויהיה ניכר בששה סימנים הענוה, והם: (א) המחילה בעת הכעס; (ב) וענייני שבח וגנאי – שיהיה הכל שוה בעיניו; (ג) ולהצדיק הדין בעת ההפסד, ולהשפיל עצמו בעת שפע הטובה בעושר ובבנים ובחכמה; (ד) ולילך מעצמו ולפייס את מי שהרע לו; (ה) ולהתנהג במענה רך; (ו) ולהיות שמח בחלקו. אך לא יהיה עניו לפני הרשעים במילי דשמיא, אלא יוכיח אותם לפי כוחו. ולא יראה מידת הענוה בעניני המלבושים לרמאות העולם, שיהיו סבורים שהוא חסיד, והוא עושה רעות בסתר וגונב דעת הבריות.",
+            "הבושת – הביישן לא במהרה חוטא מחמת הבושת, ומתוך שלא לשמה לבסוף יעשה לשמה. אך מעלה העליונה היא שיתבייש לפני השם. וישיג זה הענין בהתבודדו לחשוב בגדולת השם. ובמקום מצוה יסיר הבושת מעל פניו, שלא יניח שום מצוה עבור הבושת. וזה הבושת רע מאד: אם יעזוב המצוה בעבור הבושת, או אם לא ישאל מה שאינו יודע מחמת שיתבייש. ולא יבייש שום אדם אלא בעניין התוכחה, אם לא יקבל בנחת.",
+            "העזות – המידה הזאת רעה מאד להעיז פניו נגד מוכיחו, או לכפור במלוה ובפקדון, וכיוצא בזה. אך טוב העזות נגד הרשעים שלא להודות על שקריהם, ושלא להסכים עמהם, ולהעיז פניו לקיים המצות.",
+            "האהבה – המידה הזאת רעה ברוב המקומות, והיא עוקרת כל מידות טובות: אהבת ממון, ואהבת נשים, ואהבת אם ואב, ואח ואחות, וקרוביו ורעיו, ואהבת גופו וימי חייו, ואהבת הכבוד, ואהבת התענוגים כאכילה וכשתיה ושינה, ונוי המלבושים – כל אילו האהבות מעבירות האדם שלא לעשות הטוב. ורוב העולם נכשלים בהם, ורבים יפלו ולא יקומו. אך מי שרוצה להתחזק על יצרו – יוכל להתגבר ולעשות כל האהבות האלה לשם שמים, ואשרי מי שזוכה לזה.<br> וצריך האדם לעזוב כל האהבות וידבק באהבת הבורא יתברך, כי האהבה הזאת עיקר על כל המעלות. ועבור שהאדם מלובש בגוף, וטבוע בחשך זה העולם שהוא שוא ושקר – על כן קשה היא מאד להשיג. והאהבה היא שיאהב אהבה גדולה יתירה מאד, עד שתהא נפשו קשורה בשמחה, ולהבריח מלבבו נעימות הגוף ותענוג של עולם זה. והאהבה עזה, ומתגברת על לבבו, וכל ההנאות של עולם זה – הכל כאין כנגד תוקף תגבורות שמחת אהבת השם.ואין כל חכם זוכה לזאת האהבה. וזה דבר ידוע וברור, שאין זאת האהבה נקשרת בלב האדם עד שיעזוב כל מה שבעולם חוץ מהשם.",
+            "השנאה – זאת המידה רעה: מי ששונא חבירו, והשונא מעשים טובים. וצריך לזהר מאד שלא לשנוא בני אדם, ורבים נכשלים בזה. אך טובה לשנוא כל מה שמעביר אותו ומרחיקו מאהבת הבורא, ולאהוב כל מה אשר יקרבהו לעבודת הקדוש ברוך הוא.",
+            "האכזריות – זאת המידה רעה, כי בעלי המידה הזאת לא ירחמו על העניים, והם נוקמים, ונוטרים איבה, וגונבים וגוזלים, ולא ירחמו, ומענים יתום ואלמנה.",
+            "אך נגד הרשעים – יהיה אכזרי. ויהיה אכזרי על גופו לטרוח בתורה ובמצות, וכן על בניו יהיה אכזרי שיטריחם לעסוק בתורה ובמצות כפי כחם. והכל במידה שוה לפי היכולת.",
+            "הרחמנות – זאת המידה טובה מאד, לרחם על העניים הטובים, ולרחם על הבהמות, ולרחם על עצמו ועל בניו, ואוהבם לזכותם לחיי עד. אך לא יהיה רחמני על הרשעים, או לרחם על גופו ועל בניו, שלא לטרוח בתורה ובמצות.",
+            "הדאגה – זאת המידה רעה לגוף מאד, והדואג על עולם זה להשיג תאותו – זה רעה מאד. ויותר רע הדואג אחר עבירות. אך הדאגה טובה לדאוג על מיעוט השגתו בתורה ובמצות, ולדאוג ולפחד שמא ישכח לימודו, ויחזור תמיד. ולא ידאג ולא יירא משום דבר המונעו מעבודת השם. ולעולם ידאג מעונותיו, וידאג שמא גורם הפורענות הבאים לעולם, וידאג שמא אוכל שכר מעשיו הטובים בעולם זה. <br>וידאג תמיד שמא אין מעשיו מקובלים לפני השם. ולעולם ידאג ויצטער על כבוד השם, וכבוד התורה, וכבוד ישראל אשר נתמעט. ועל עניינים כאילו ידאג תמיד.",
+            "השמחה – זאת המידה טובה לגוף, ומאירה פניו של אדם. וכל העושה מצוה בשמחה – יש לו שכר גדול לאין חקר, ממעשיו הטובים אשר יעשה בשמחה: להנעים זמירות, ולשבח בשמחה, ולקבל כל מאורעותיו בשמחה. ולשמוח בשבתות ובימים טובים בשמחת הקדוש ברוך הוא, ולשמוח לב העניים והאכילום. אך השמחה אינה טובה לשמוח בהבלים, ולשמוח בעבירות, ולשמוח באיד בני אדם או לשמוח בתקלת בני אדם. אך יהיה בחלקו שמח, וישמח בעבודת המקום ובתורה.",
+            "הביטחון – שורש הביטחון הוא שיסמוך על חסדי האל שיעשה לו הטוב בכל ענייניו, והוא בוחר לו הטוב יותר ממה שהוא בוחר לעצמו. וצריך הבוטח לידע שהקדוש ברוך הוא – הוא החומל, ושאינו מעלים עינו ממנו, ואין לו מונע מלעשות חפצו של הבוטח. והוא יודע מה טוב לו, והוא מנהיגו ומשמרו עד היום. ואין אדם יכול לברוח מהנהגתו, ולא יגיע לו נזק או טובה אלא ברשות האל. והוא בתכלית הנדיבות והחסד, ואין לו הפסק לעולם. ועד רואה מחשבות הלב, ויודע אם בוטח בו בלב שלם. ויבטח בשם על ענייני גופו ופרנסתו, ויבטח בו שיתן לו השגת יד לפרנס אשתו ובני בניו, ולהדריכם בדרך ישרה. <br>ויבטח בו שיטהר לבו ליגיעתו, לעבודתו העליונה. ויבטח בו שיזמין לו המצות, ולימוד התורה, ושיתן לו היכולת לעשות הכל, ושישרת לו בכל איבריו באמונה ובכיון ליחד הלב אליו. ויבטח שיזכהו שיראה בימיו במהרה ביאת משיח, ובניין בית המקדש. ויבטח שיזכה לעולם הבא לאור הגדול.",
+            "הבוטח בלב שלם – יביא אותו הביטחון שלא יעבוד לאדם זולתו להתרצות אליו, ולא יסכים עם הרשעים בדבר שהוא כנגד השם. הבוטח – נפשו במנוחה, ואינו מיצר על שום עניין מענייניו, כי הוא יודע שהבורא מנהיגו לטובתו, בעולמו ובאחריתו. וישים דאגתו ואבלו על מה שהוא ממעט מעבודת השם, ולא על עולם זה. אך הביטחון אינו טוב כשילך בדרך מסוכן, או שיכניס עצמו בענייני סכנה ויאמר: הנני בוטח בשם שיושיעני! או יעשה עבירות חבילות חבילות, ויסמוך על זה שיחשוב: הנני בוטח בשם שיכפר לי, כי רחמן הוא. אין זה דרך הביטחון.",
+            "החרטה – זאת המידה היא דרך לתשובה, מפני שהעבירות אין מתכפרות אלא בחרטה. אך היא רעה אם עשה מצוה ומתחרט עליה.",
+            "הכעס – כל מיני גהינם שולטין בו, ואין השכינה שורה עליו. ושוכח תלמודו, ויבא לידי טעות. ובידוע שעונותיו מרובים מזכיותיו. ואין הקפדן מלמד. כמה עבירות באות מן הכעס! אך צריך לכעוס לפעמים, להטיל אימה על ביתו ועל אותם השומעים למוסריו, ולתלמידיו. ואף על פי שכועס לשם שמים – יכעוס במידה; ויראה עצמו כאילו כועס, אבל בלבו לא יהיה כעוס.",
+            "הרצון – זאת המידה טובה, כי הוא מתרצה בכל ענייניו, ואינו מהרהר אחר השם. והעולם אוהבים אותו מפני שהוא רוצה בבני אדם, והם רוצים בו. והוא מעביר על מידותיו, והוא מקבל מוסר, כי הוא מלא רצון לעשות טובה. אך הרצון רע מאד להתרצות בדרכי הרשעים.",
+            "הקנאה – מידה רעה מאד לקנא בני אדם. מן הקנאה יבא לידי חימוד, ולידי גזל ומחלוקת. אך יקנא ביראת ביראת השם; ובלומדי תורה – יקנא לעשות כמעשיהם.",
+            "והפורש מן הקנאה והחימוד – שכרו הרבה מאד.",
+            "הזריזות – זאת המידה טובה לעולם הזה ולעולם הבא. אם יש לאדם מלאכה – שיעשה בזריזות, להספיק את עצמו ובני ביתו. וכל צרכיו יעשה בזריזות. וכן לעניין הלימוד ועשיית המצות יהיה זריז, ובזה העניין יעלה לכל מעלות טובות. אך הזריזות רע מאד כשהוא זריז לעבירות.",
+            "העצלות – עניינו מקולקל מאד בעולם הזה ולעולם הבא.",
+            "אך העצלות טוב – כגון המתעצל לעשות רעות.",
+            "הנדיבות – זאת המידה טובה מאד: שיהיה נדיב בממונו להיות וותרן, ולעשות לפנים משורת הדין, ושלא ידקדק עם חבירו על דבר מועט, ולתת צדקות, ולהשאיל כליו וספריו. ויהיה נדיב בגופו לטרוח עבור אחרים. ויהיה נדיב בחכמתו ללמדה לכל. אך לא יהיה נדיב לפזר לריק, וליתן לרשעים, או למלאות תאותו.",
+            "הציקנות – זאת המידה רעה, כי מי שהוא צר עין – לא יוכל לרחם על העניים, והוא שנאוי על הבריות כי לא יוכל לההנות בני אדם, ואינו מהדר המצות. אך זאת המידה טובה שהוא עצרן לפזר ממון ולמלאות תאותו.",
+            "הזכירה – זאת המידה טובה מאד, לזכור כל ענייניו. כל משא ומתן שלו – צריך לזכור, כדי שיהיה נותן ונושא באמונה. ובזאת המידה ידע התורה והמצות, שישים על לבו לזכור הכל. ויזכור אחריתו וראשיתו – מאין בא ואנה ילך. ויזכור תמיד את יוצרו, והטובות שעשה לו: שבראו וגידלו ונישאו, והודיעו חכמה ודעת, ונתן לו תורה הטהורה. ויהיה חרד לדברו, כמו עבדי המלך הנחרדים לדבר המלך. ויחשוב ויזכור אשר כל הדברים עושים שליחותו, כגון השמש והירח, והארץ נותנת את יבולה, וכן יעשה הוא שליחותו.<br> וכמו שאדם טורח לעשות רצון אשתו שהוא אוהב – כן יעשה רצון אוהבו הגדול הקדוש ברוך הוא. ויחשוב איך הוא זריז לזה העולם – כל שכן שיכין צידה לדרך הגדול והרחוק, להיות מקושט ולפרוע חובו מה שנתחייב ליוצר הכל. ויבין מה הפרש יש בין עליונים ותחתונים, ויקשור דעתו אל נעימות עולם הבא. ויזכור תמיד את השם במחשבותיו, ויזכור תמיד חטאיו כדי להצטער על שהכעיס האדון הגדול. אך זאת המידה אינה טובה לזכור הבלי העולם ורוב התחבולות, או לזכור אם חבירו פשע כנגדו.",
+            "השכחה – זאת המידה אינה טובה אם שוכח את יוצרו, ואם שוכח עונותיו, ואם ישכח מה שהוא לומד, ואם חבירו עשה לו טובה – ושוכח. אך טובה היא שישכח פשעו, מה שפשע חבירו לנגדו.",
+            "השתיקה והדברים. אמרו חכמים: לא מצאתי לגוף טוב משתיקה. רוב דברי העולם – הכל הבלי הבלים. לכן ירבה בשתיקה, ולשמוע חרפתו ולשתוק. וכשאדם מסופק אם ישתוק או ידבר – ידבק בשתיקה. אך דברים טובים – יותר טובים הם משתיקה, כגון לדבר בדברי תורה וביראת שמים. והמשכיל יזהר מדברים בטלים, ומשיחת ילדים ושיחת נשים. יראת שמים בלב המרבה דברים – זה אי אפשר.",
+            "הליצנות – הנותן דופי בבני אדם נקרא \"לץ\". אין להתלוצץ על שום אדם. והמתלוצץ על עושה מצות – זה רע מאד, כי רבים נמנעים מלעשות טוב עבור הליצנות. אך טוב להתלוצץ על עושה רעות, כדי שימנעו מן הרע.",
+            "השקר – אין אדם יכול להיות אמיתי אם לא שיתקן מידותיו, כי כל אדם מושך דבריו אחר מידותיו. ויזהר אדם שלא ישקר אפילו דברים בעלמא שאין בהם ממש, כי גדול עונשו של שקרן. אך פעמים התירו חכמים לשקר: בהבאת שלום (יבמות סה ב), ולשבח הכלה (כתובות יז א), ובאושפיזין, ובמסכת, ובפוריא (בבא מציעא כג ב).",
+            "האמת – הנשמה היא נבראת ממקום טהרה ואמת. אין מעלה לאדם כמעלת האמת, להיות אמיתי במחשבותיו. והמגיע למעלה הזאת – כל הדברים שיחשוב ושידבר יתקיימו, ויראה בלילה חלומות אמת, וידע עתידות.",
+            "החניפות – זאת המידה רעה מאד, להחניף ולגנוב דעת הבריות. והמחניפים לרשעים בחליקת לשון – בזה נמנעים מן התשובה. אמר רבי שמעון בן חלפתא (סוטה מא ב): מיום שגברה אגרופה של חנופה – נתעוותו הדינים, ונתקלקלו המעשים, ולא יוכל אדם לומר לחבירו: מעשי גדולים ממעשיך. ואילו מחניפים להם: לאשתו משום שלום בית, לבעל חובו שלא ילחצנו, ולרשע שלא יזיק לו, ולרבו שילמדנו תורה. כן מצוה להחניף לתלמידיו ולחביריו כדי שילמדו, וכדי שישמעו לדבריו, לקבל תוכחותיו.",
+            "לשון הרע – זאת המידה רעה מאד. ואפילו לומר אמת – אסור לספר בגנות חבירו. וזהו לשון הרע, שאומר: כך וכך עשה פלוני, כך וכך היו אבותיו, כך וכך שמעתי עליו. אבל האומר שקר על חבירו – זה נקרא \"שם רע\". ובוודאי המרגיל בלשון הרע – הוא פורק עול שמים מעליו. וקשה מאד לעשות תשובה מעון זה: המספר לשון הרע על בעלי תשובה – בזה מחטיא את הרבים, לנעול דלתי התשובה. וכן רע מאד המספר לשון הרע על גבאי צדקה הטובים, ועל עושי מצוה ויראי שמים – גדול עונשו מנשוא. ויזהר מאבק לשון הרע, ואל יספר בטובתו של חבירו בפני שונאו. <br> יש עון הנקרא \"רכילות\", וזהו המגלה לאדם מה שחבירו דיבר עליו, ובזה גורם שנאה. ירא שמים – חייב אתה לדונו לכף זכות, אפילו אם הדבר נוטה לחובה מלזכות. בינוני – יש להכריע לזכות. ואם הדבר נוטה לחובה – יהיה אצלך ספק. ומי שרוב מעשיו לרעה – יש להכריע מעשיו ודבריו לחובה.",
+            "המספר דבר לחבירו – אין לגלותו בלא רשותו. וכל דבר הנאמר בפני שלשה בני אדם – אין בו משום לשון הרע. ואם האומר הזהיר את השומעים שלא יגלו, אפילו אומר בפני רבים – יש בו משום לשון הרע. ומצוה לומר לשון הרע על בעלי עבירות, לבזותם ולהשניאם בעיני בריות, כדי שיבדלו מהם. וכן על בעלי מחלוקת – מצוה לספר לשון הרע. מקור גדול של מצות יש תחת הלשון, כגון: הלימוד, ולדבר יראת שמים, ולהתפלל, ולהוכיח, ולצוות בניו אחריו לשמור ולעשות, וכן כל השומעים למוסרו. ולנחם אבלים, ולנחם עניים ולדבר על לבם דברי ניחומין, ולהיות רגיל בשירות ותושבחות ובדברי אמת.",
+            "התשובה – טוב לגבר שיהיה מקדים לשוב בעודו בריא ושליו, ויעורר לבו בכמה עניינים: שיחשוב אחריתו, שצריך ליתן חשבון לפני הקדוש ברוך הוא על כל מה שעשה מנעוריו, הן דברים, הן מעשים, הן מחשבותיו. לכן יפחד מן הדין הגדול, ומן הדינים הקשים, ויחשוב על הטובה הגדולה הצפונה לצדיקים. ויחשוב איך אדם אוהב תענוגים בעולם הזה, שהם תענוגים של הבל, והם פוסקין לפי שעה. לכן יחמוד התענוגים הגדולים שלעד, שאינם פוסקים לדורי דורות ולעולם ועד. <br> ויתחרט תמיד על חטאיו, ויעזוב דרכו הרע, ויצטער בלבו, ויצטער בצום ובבכי ובמספד, וילבש שק, ויורד עדיו מעליו, וידאג מעונש עוונותיו, ויתבייש לפני הקדוש ברוך הוא, ויהיה נכנע לפני השם, וישתוק למחרפיו, ויהיה רגיל במענה רך ובשתיקה. וישבר התאוה, ויפרוש אפילו מן המותר. ויתבונן באיזה אבר חטא, ובאותו אבר יזהר לעשות מצות בכל יכולתו. ויחפש דרכיו לידע העבירות שחטא מנעוריו, ויתוודה עליהם. וירבה לעשות גדרים שלא יוסיף לחטוא, וידע באיזה אבר עבירה יש מלקות או כרת או מיתה, ולפי החטא יצטער. ויהיו העבירות בקלות – חמורות בעיניו, ויזכיר בוידוי עוונותיו ועון אבותיו, ויגמור בלבו שלא יחטא עוד. ויתפלל לאל שיעזרהו על תשובתו, ויבקש שיכפר לו. וישיב הגזל קודם הוידוי, ואם אין לו – יבקש מן השם שיתן לו השגת יד לפרוע. וירגיל עצמו לעשות חסד ואמת. ויהיו חטאיו נגדו תמיד. וישוב בעודו בריא בחוזק כוחו, ויכבוש יצרו בעוז יראת השם, וישיב רבים מעון.",
+            "שורש התשובה – שילמד תרי\"ג מצות עד שיהיו שנונים ומחודדין בפיו, וערוכים בשפתיו, ויהגה בהם תמיד. ועל כל מצוה ומצוה – ישים על לבו לחשוב עם נפשו, אם קיים אותה או לאו. כגון בעניין לחשוב אם דיקדק להתפלל בכוונה או לאו, או אם נהנה מן העולם הזה בלא ברכה. ואם ידע בעצמו שלא חש לזה – הרי חטא כל ימיו, וכשיתחברו יחד כל אלו העונות – הרי מזאת המצוה לבד יש חבילות גדולות של עבירות. ועל דרך זה יחשוב עם נפשו על כל מצוה ומצוה, ואז יגיע לתכלית התשובה. <br> וידע האדם ויאמין שאין התשובה חשובה לפני המקום, אלא שידחוק אדם את עצמו לטרוח לקיים כל מצוה ומצוה כהלכתה. ומי שישים כל טורחו על זה העניין – הרי זה בעל תשובה גמור, ויתקן כל מידותיו על פי התורה והמצות. והנה יש שמונה אברים באדם, אשר בהם יעשה כל מעשיו: האזניים – אחד; העינים – שנים; הריח בנחירים – שלושה; בפה יש שני מקומות: הדיבור ואכילה – הרי חמישה; הידים – ששה; הרגלים – שבעה; הערוה – שמונה. והלב מלך על כולם, להנהיג את כולם לפי חפצו. ועל אלו שמונה אברים – ישים מחשבתו לדקדק בדקדוק גדול שכל אחד ואחד יהיה מורגל בעשיית המצוה. והראש לכל הגדרים – שישמור את עיניו, שלא יתן את עיניו במה שאינו שלו. ובזה העניין ישבר את התאווה, כי בוודאי התאוה והחמדה – הנה ראש לכל הקלקולים, ואחריהן נגררות עבירות רבות. לכן יתאמץ להעמיד עצמו להלחם כנגד התאוה והחמדה, ולשמור עיניו, ובזה יתקן כל ענייניו.",
+            "ומיום שהתחיל לשוב – יסכים במחשבתו בהסכמה גמורה לקיים כל המצות שאפשר לו לקיים לשם, ואז הקדוש ברוך הוא מקיל ענייני התשובה לסייע לו, ולתת לו כח לעשות תשובה. אפילו בדבר שאין כוחו של אדם יכול להשיג – הקדוש ברוך הוא ימול את לבבו, לחזקהו לעשות תשובה. ובלבד שידחוק עצמו לטרוח במצות בלב שלם באמת – בזה יגיע למעלת התשובה. גם צריך להזהר מאד מאד להתרחק מן הרשעים ומן הליצנים שלא להתעסק עמם, לא במשא ומתן, ולא בלימוד, ולא לשמוע דבריהם, כי הם מסירים את לב האדם. וכמעט כל התשובה תלויה בזה. <br>וירגיל עצמו יום אחד תוך כל חודש וחודש שיתייחד במקום אחד בסתר לבדו ולבדוק עצמו, לתקן הנהגתו על פי המידות הכתובות בספר הזה: לברור מכל מידה צד הטוב שבה ולהתנהג בזה, ולבדוק עצמו לתקן מעשיו על דרך המצות. ויבין חסרונותיו: באיזה מצוה מיעט טורחו, שלא להשתדל בכל כוחו להתאמץ בה; ואיזה מצוה אין ידו משגת לקיימה. ועל כל הדברים ישפוך נפשו נוכח פני השם, שיעזרוהו לקיים מצותיו, ויתן לו לב שיספיק לעשות רצונו, ושיתן לו לב נאמן להאמין בו באמונה שלמה, ולבטוח בו בביטחון שלם. <br>ובאותו היום יקדיש עצמו לטהר מחשבותיו, ויחשוב על המות – שיכלה גופו ויהיה עפר, ויחשוב על דיני גהינם, ומי שבא שם – איך יהיה עניינו מופסד בהפסד גדול. ויחשוב על נעימות עולם אשר שם תענוג לאין חקר. ויחשוב במחשבות מכוונות על גדולת השם, ועל נפלאותיו וטובותיו, וינעים זמירות להללו בשמחת הלב, וישתחוה לפניו כעבד לפני אדוניו. אין ספק מי שיהיה רגיל בזה העניין – מגיע למעלות רבות. בעלי תשובה יהיו שפלים וניבזים. על ידי התשובה יגיעו עד כסא הכבוד, שנאמר: \"שובה ישראל עד יי אלהיך\" (הושע יד ב). [התורה – חסרה בסימני ספר המידות בכתב יד, וחבל על דאבדין.]",
+            "היראה – לעולם יעשה אדם רצון בוראו, ולא יירא שום אדם או מלך או שר, ולא יירא משום יסורין ומשום צער. רק בוראו יירא לבד, ולא יגור מפני איש. וזאת המידה רעה מאד בזה העניין: שיעזוב מצות בוראו עבור מורא בני אדם. לכך ישליך מלבבו כל הפחדים, ולא ישכון בלבבו רק מורא השם לבד. כי יראת השם היא עטרת פאר של כל המצות, וטוב מעט יראת השם מאוצר רב ומהומה בו (ע\"פ משלי טו טז).",
+            "והיראה המעולה מכל – שיראה מלפני השם כל כך שיהו איבריו נרתעים מתחת מוראו, כעבד שהוא נרתע ונכנע לפני המלך בשעה שהוא גוער בו. וזה העניין קשה להשיג, אך מי שמרגיל מחשבותיו להרהר תמיד שהשם רואה מחשבותיו, ומתבונן בנפלאותיו בעומק הלב במתון, וקוצר מחשבותיו למעלה לשכון באהלי מרום – בזה העניין יכול להתקרב אל אור היראה הטהורה, להופיע עשתונותיו, לידע רזי עליונים. הנה השלמנו סימני המידות ברמז מעט, להזכיר האדם שיזהר בהם, להסתפק מהם מכל אחת ואחת במשקל. <br>ודע כי המידות אחוזות זו בזו ומדובקות יחד, וכולן נגררות זו אחר זו. ואם יתן אדם רשות ליצרו הרע לעבור על אחת – אז יהו כולן נשמטות ממנו. משל לאדם שיש לו חוט של משי, וחרז בו מרגליות דרך נקבי מרגליות, וקשר קשר אחד למטה. ואותו הקשר מחזיק כולן, ואם יתירו הקשר – אז נופל מרגלית אחת, ואז יפלו כולם זו אחר זו. כך אם תתיר ממך קשר מידה אחת – אז לא תוכל להחזיק בשום מידה כראוי. לכן שמור כל המידות בכל כחך, אשר תוכל להשכיל בהם. ובזה העניין תשלים נפשך לשם הנכבד לידבק בו. ותזכה להיות מאותן שנאמר עליהם: \"והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע\" וגו' (דניאל יב ג)."
+        ]
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Orchot Tzadikim -- Vocalized",
+            "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97%D7%95%D7%AA_%D7%A6%D7%93%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9D"
+        ],
+        [
+            "Wikitext",
+            "https://he.wikisource.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97%D7%95%D7%AA_%D7%A6%D7%93%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9D_%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%A0%D7%99_%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%95%D7%AA"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "אורחות צדיקים",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "אורחות צדיקים",
+        "enTitle": "Orchot Tzadikim",
+        "key": "Orchot Tzadikim",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            },
+            {
+                "heTitle": "סימני ספר המידות",
+                "enTitle": "Simanei Sefer HaMiddot"
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Sefer HaYashar/English/Sefer Hayashar, trans. Seymour J. Cohen. 1973..json b/json/Musar/Rishonim/Sefer HaYashar/English/Sefer Hayashar, trans. Seymour J. Cohen. 1973..json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..6f184d3be15cfadfa02b68744ade8c8893519f26
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Sefer HaYashar/English/Sefer Hayashar, trans. Seymour J. Cohen. 1973..json	
@@ -0,0 +1,509 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Sefer HaYashar",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002199310",
+    "versionTitle": "Sefer Hayashar, trans. Seymour J. Cohen. 1973.",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "ספר הישר, מתורגם בידי סימור ג' כהן",
+    "shortVersionTitle": "Seymour J. Cohen. 1973",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ספר הישר",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "Introduction",
+            "Let us praise our God and bless our Maker Who created us and summoned us to do that which will improve our souls. Before we came into existence, His kindness to us was great. From nothing He produced us, and He brought us forth from that which was not to that which is. He enlightened us with laws, statutes and righteous judgments. Through His servants, the Prophets, He informed us which path was luminous so that our darkness might be transformed into light, so as to convert the darkness of our eyes to light so that we may walk in the path of His goodly Torah which is a tree of life to them that take hold of it. Into our nostrils He breathed a soul, i.e., the rational soul to give wisdom to the simple, so that we might know the good and cleave to it and set a distance from evil and turn away from its path. He cautioned us through His pleasant statutes and judgment, by means of two witnesses by reason first and by the Prophets afterwards. As He says concerning understanding (Jeremiah 9:23), “But let him that glorieth glory in this that he understandeth and knoweth Me.” And it is said by the Prophet (Hosea 12:11), “I have also spoken unto the Prophets and I have multiplied visions.” (He did this) in order that our awe of Him might show forth and His Torah be set between our eyes so that both constitute the cause for attaining the will of God and the ladder upon which to ascend to the uttermost chariot and a key to the gates of the improvement of the soul. ",
+            "Hence we are obligated to be grateful to Him for everything that He has conferred upon us and for the goodness which He has allotted us. We are also obligated to implore His help to do what is right in His eyes, to tell His greatness, and attain the utmost felicity through our performance of His Commandments. For it is for this that we were created. Not to (achieve) that which is (desirable) or useful of His own. As it is said (Job 35:6, 7), “If thou hast sinned what doest thou against Him? and if thy transgressions be multiplied what doest thou unto Him? If thou be righteous, what givest thou Him? Or what receiveth He of thy hand?” Indeed He created us (only) to show forth and serve His glory and to make manifest the force of His power and His great worth, as it is said (Isaiah 43:7), “Everyone that is called by My name whom I have created for My glory.” Therefore I entreat Him to accept my work. Perhaps He will reward me in proportion to my desire and not in accordance with the inadequacies of my capacity and performance. For how can a lowly and transitory man conceive the greatness of his Creator? For what can man do that cometh after the King? (See Ecclesiastes 2:12).",
+            "I begin with God’s help and say that I have seen many worthy books concerning the service of God; for example, “The Duties Of the Heart”, by the pious Bahya Ibn Pakuda, of blessed memory, and many other worthy books. However some of the matters they deal with are profound, and the people of our time with limited exception do not occupy themselves with them. Every heart is empty of knowledge; lust grows strong and reason grows weak. That is the profane path and not the sacred one, and since the inclination of man’s heart is evil, these books will not dissolve their chains nor heal their wounds. With every passing day the mighty men of piety grow fewer. There is scarcely a pious one left, and the believers are no more. Each man pursues wealth, lust, honor, and pride. The heart is pulled between them like a drunkard, like a man whom wine has overcome, a man of envious eye, confused by wealth, who does not obey teachers and does not give ear to those who warn him. I almost became ill as they. I compared to them, for I hoped when I read these books that my uncircumsized heart would be subdued, but it is stronger than flint and will not move from its place. ",
+            "As I beheld my pain grow more and more vile and my reason was sold as slave to my vanity, I said to my heart, “Will you not seek for yourself a rest which will be good for you. Open your eyes. See and strengthen your thoughts; gird your loins; prepare provisions for yourself before the reckoning comes, for there will be no opportunity for a second plea to put other words in your mouth and give another answer to your tongue. Do not rely on what those who have come before you composed, but only on what your own thoughts composed, for the wound of your heart will not recognize any healing except your own; no other person will recognize the wound of your heart. There is no one to save you, to heal your wounds, as the poet says, “ ‘How can simpletons repent of their sins if they do not have someone to draw forth their souls?’ ”",
+            "My soul, my soul. Lift up your eyes to the heavens and contemplate their awesome wonders, luminaries, and their dominions, the mountains and their foundations, the lands and their inhabitants. Set your heart to know Who created them and ordered them wisely After that, consider the secret of their creation from that which was not and to what end they were created. Seek to understand the events and occurrences of the world and its happenings, as well as the benevolence of the Creator, His goodness and compassion. Seek to understand the events of this transitory world which is like a gourd which appeared over-night and perished over-night. Set between your eyes His being, His worth, the ordeal of His judgment, the retributions of His just decree. Set these things before you so that they will not be swerved from your attention; then your soul will be aroused so as to stand upon the path of wisdom, hope, and dread. Let love and reverential fear draw you towards the worship of the Creator. Both of these will enable you to attain your utmost goal and desire, while each will serve to preserve you from the pit of confusion. If you dwell upon them with diligence, they will open to you the gates of hope and salvation and save you from the depths of sin. They will serve you as tokens of remembrance. If you forget they will remind you, if you sleep they will arouse you, if you err they will warn you. With this you will then find a bountiful reward for your labor. You will not lose your just reward. Just as this work will help you, it will help every man whose provisions are like yours and whose equipment is like yours. Although the wise and the pious may not need this work, perhaps a wanderer from the true path may find help therein if he truly meditates upon it; perhaps it will rouse him from his foolish sleep, and you will receive a bountiful reward as King David, the Chosen of God, may peace be upon Him said: (Psalms 51:15), “Then will I teach transgressors Thy ways; And sinners shall return unto Thee.”",
+            "And when I saw that this was the best counsel and close to God, I hastened and did not seek to delay to seek what would help me and would rescue me from <i>Sheol</i> and would draw me forth from its depths. I bestirred myself and composed topics, matters which had a portion of wisdom to those already wise and will be understood by those who are simple. All who consider these matters will recognize the secrets of the worship of the Creator and will be elevated with them to the highest rank where dwell the pure souls. He will think upon all the obligations that he must pay to his Creator. He will remember that bitter and terrifying day when no help will be available to him. And perhaps then he will pay careful attention to these topics. He will envy the qualities of the pious, and this envy will attract him towards emulating them and their deeds. In this book I have not neglected any topic which I know and what I have learned from the wise which might subjugate souls and provoke those whose minds are peaceful. I have called its name the, “Book Of The Righteous”, because it will change and bring one to the right way, to the service of God, making it a tree of life to all who take hold of it, and happiness will be the lot of those who support it.",
+            "May God Who reveals that which is hidden (and Whose power can) cause the dumb to sing be with my tongue when I speak. May He guide my thoughts and discourses and guard me from sinning with my tongue. May He place in my mouth words that are true and certain. May He guide me in paths of righteousness and faithfulness, as it is said (Psalms 23:3), “He restoreth my soul; He guideth me in paths of righteousness for His Name’s sake.”",
+            "I have divided this book into 18 chapters."
+        ],
+        "": [
+            [
+                "CHAPTER I <i>The Mystery of the Creation of the World</i>",
+                "It is obvious that anything that is desired testifies to the nature of him who desires it and that every deed testifies to the nature of him who performs it. It is, therefore, fitting for every intelligent person to engage in the choicest of occupations so that this will be a sign of his intelligence. From this we know that there is no occupation more choice and no deed more honored than the service of God, may He be exalted. For this testifies to the degree of intelligence that a man possesses and to his perfection. All the wise men of the world believe and understand that the intellect is able to grasp only two concepts: first, the Creator and second, that which was created. There is nothing else besides these. They thus believe that the Creator is first<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">See Bahya Ibn Paquda, <i>Hovat La-Levavot (Duties of the Heart)</i>, Book 1:10, (Jerusalem: Eshkol, 1969-5729), p. 75.</i>  and that that which was fashioned is created ex nihilo, that the Creator is without a beginning and an end, and that every living thing has a beginning and an end. They thus believe that the Creator has no need of anything. For one who is in need lacks the thing of which he is in need, and by securing the thing which he needs, he becomes complete. But since the Creator is perfect, He has no need of anything at all. Since. He has no need of anything, it follows that He did not create the world to fill any need of His. Since He did not create the world for any need of His, we can deduce that He created it as a loving act to reward the good who merit such reward. Even as it is said (Isaiah 43:7), “Everyone that is called by My name, [And whom I have created for] My glory, I have formed him.” Proof of this is in the way Scripture describes the Creation of the world. In the act of the Creation concerning the lights, it says (Genesis 1:17), “And God set them in the firmament of the heaven to give light upon the earth”, and it does not say, “to give light to the heavens” or “toward the heavens,” but “upon the earth.” If this is so, we know that the luminaries were not created for any use of the Creator and not to give light to the heavens, but to give light to the earth and its inhabitants. We can also recognize logically that if that which was created was for the benefit of the Creator, then it would be just as eternal as He, for His benefit would not be separated from Him, but would be found with Him always. But since we know that the world is created and not eternal, we know that before there was a world the Creator did not have any need of it. Just as He had no need of it before it came into being, so did He have no need of it after it came into being; but all of His intent in His creation of the world was for our benefit. ",
+                "Furthermore, we know and understand that the Creator did not create the world for the sake of the wicked or those who anger Him, for reason cannot lead us to such a conclusion, but He created it for the sake of the pious, who acknowledge His divinity and serve Him properly. His intent was only to create the pious, but the wicked were created by virtue of the nature of creation. Just as a piece of fruit has a peel<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">This metaphor seems to be Kabbalistic, especially the use of \"peel\" for \"evil.\"</i><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">This is a possible allusion to a favorite theme in Jewish Mysticism. \"Evil is the <i>Kelipah</i>, the ‘bark’ of the cosmic tree or ‘The shell of the nut’ \". Gershom G. Scholem, <i>Major Trends in Jewish Mysticism</i> (New York: Schocken, 1946), p. 239.</i> and that which is choice is what is within the peel, so the pious are the fruit of the creation of the world and the wicked are the peel . Just as we see that the intent of the sower of the seed is to cause wheat alone to grow, but that the strength of the sprout brings forth evil weeds with the wheat<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">See Isaiah 5:2.</i> and that with the rose come all sorts of thorns, thus it is the intent of the Creator to create the pious, but by the virtue of the nature of creation, the wicked are brought forth with the pious. There is nothing that is created that cannot be divided into three parts: the choice or the purest part, which is like the finest flour; the inferior part, which consists of offal and worthless parts, such as straw or rubbish, and there is the part in between<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">This refers to some kind of intermediary state between excellence and worthlessness.</i>. Thus you find among human beings one part which is choice and pure, and these are the pious ones; they are like the fine flour or the choicest fruit. And then there is the less worthy and the rejected, and they are the wicked that are like the rubbish or straw. Therefore, we can say that the world was not created for the sake of the wicked, but for the sake of the pious. Just as in the case of a tree, its master did not plant it and labor for the sake of the peel, but for the sake of the choicest fruit that it will yield.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">This paragraph sounds Kabbalistic, not only in the imagery but also in the idea that evil is a necessary part in the creation of the world. Theodore Friedman in his review of Ephraim E. Urbach’s <i>The Sages—Their Concepts and Beliefs</i> (Hebrew) Jerusalem, Magnes: 1969, in <i>Judaism</i> Vol. 21:4, p. 499 deals with the famous controversy between the Schools of Shammai and Hillel, whether or not it would have been better for man never to have been born (Eruvin 13b). Urbach said that the question that exercised the two Schools was whether or not it would have been better for [the wicked] never to have been born. Friedman feels \"unconvinced\" that such is the plain meaning of the text. It is interesting to observe that the text which Urbach uses (p. 226) taken from the <i>Ethics of the Fathers</i> VI: 11 \"Whatsoever the Holy One, blessed be He, created in His world, He created it only for His glory\", as it is written, <i>Everything that is called by my name and that I have created, I have formed it, yea, I have made it</i> (Isaiah 43:7) contains the very same verse which was cited by our author in the beginning of this chapter. See p. 10, lines 21-22.</i> ",
+                "Furthermore, we see that the heavens are in motion, and every moving thing has a beginning to its motion<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Our author seems to presuppose here Maimonides’ rejection of the Aristotelian theory that the heavenly motions are without beginning. (Guide 2, Introduction, Proposition 26). On the 26th Proposition or \"Premise\" see Moses Maimonides, <i>The Guide to the Perplexed</i> translated by Shlomo Pines, (Chicago: University of Chicago Press, 1963), pp. 240-241.</i> . Since there was a beginning to its motion, we know that it has a beginning and that it is created, for the beginning of its motion is in fact its genesis. Since we know that it has a beginning, we know that before its creation the Creator had no need of it. Just as He had no need of it before its creation, so did He have no need of it after its creation. For the same power which the Creator had before its creation remained with Him after its creation; there was nothing lacking in it, there was nothing added to it, nor did it change it. Inasmuch as this is so, we know that just as He did not need it before its creation, so did He not need it after its creation. But if you should say that the motivation which obligated the Creator to create the world was His need for the world, we will say that the power of an obligation bends the one obligated to do the thing. With regard to the Creator, however, there is no power that can bend Him to do any act, but it was His own power that compelled the created objects to go forth from nothingness into existence. If you should ask why he obligated the created things thus, it was in order to make His divinity known and to show the glory of His greatness and to rejoice in His acts. For when the Creator creates a pious man, He rejoices in him, just as a father rejoices when he begets an intelligent and wise son, who recognizes the glory of his father and honors his father properly. [In such a case] the father rejoices and glories in him, and thus it is said (Psalms 104:31), “Let the Lord rejoice in His works!”",
+                "Now that it has been made clear that the world was not created for any need of God, we can say that the world was created for a great reason and that that reason is the service of the Creator, blessed be He. For just as a king is not called king until he has a people, as it is said (Proverbs 14:28), “In the multitude of people is the king’s glory”, so similarly the name “Creator” cannot be applied to one unless there is something that He has created. He is not called “God’ until He has a people, as it is said (Leviticus 26:12), “And I will be your God and ye shall be My people.” Even though the Divine name does not lack anything<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">See Psalms 10:16, \"The Lord is King for ever and ever; the nations are perished out of His land.\" M. L. Malbim in his commentary on the Psalms <i>Kitbe Kodesh Psalms</i>, (Vilna: Romm. 1911), p. 21 observed \"although the nations are absent from His land, God is God with or without people.\"</i> because of the lack of men nor does It gain by them , nevertheless, in the creation of the world, it was fitting that the name of the Creator should be “God.” For example, the smiter can smite, but he is not called “the smiter” until he has smitten something. Even if there is no smitten object, there may be nothing lacking in the strength of the smiter, yet only when there is a smitten object is it proper to call the smiter by that name. Thus with the Creator, nothing was lacking in His power before the world was created, but in the creation of the world His perfection increased. This is the cause for which the world was created. Thus we know and understand that the Creation of the world was the perfection of God’s name.",
+                "Just as we know that when an artisan does a task he has only one intention, to do it to the very best of his ability, and that according to the greatness of his skill will be the accuracy of his work, and since we see that the world is created with the utmost accuracy, we know that God created it with the utmost wisdom. Just as the good artisan has but one intent, to do lovely and good work, and just as a good and wise potter* whose whole intention is to fashion very beautiful vessels; if one of them should come forth unattractive, crooked or imperfect, he will reject it and he will not include it with the beautiful vessels, but he will cast it aside or will break it—so, too, the Creator, blessed be He, had only one intent, to create in His world the good and the pious. And if there exists sinners, God rejects them, for they do not perfect the work of creation. Just as the wise artisan when he produces a beautiful piece of work boasts of it to all who see him, so does the Creator, blessed be He, glory in His pious ones, as it is said (Isaiah 44:23), “And he doth glorify Himself in Israel.” And it says further (ibid., 49:3), “Israel, in whom I will be glorified.” He vaunts Himself in His pious ones, for they testify to the perfection of His work and offer clear evidence to the righteousness of His deeds. As for the wicked, they are the opposite of which we have spoken. They place a blemish on His creation. They are a cause of the profanation of His glorious name. So that those who see them say that the work of the Creator, blessed be He, is not good, as it is said (Ezekiel 36:20), “And when they came unto the nations, whither they came, they profaned My holy name; in that men said of them: These are the people of the Lord, and are gone forth out of His land.”",
+                "If the servant (of God) should ask, “How can we compare the work of God to that of His creatures, how can we take as proof the work of the human craftsman compared with the work of the Creator, blessed be He, since the work of the Creator is wonderful and exalted? Just as we cannot attribute to Him any value or image that is human, so we cannot liken unto Him any matter or deed that is human, and we cannot compare His works to theirs.” So we answer his words by saying: Behold, we have found that the pious ones strive and labor with all their might to be like the Creator, may He be blessed, in works of righteousness, as it is said (Psalm 11:7), “For the Lord is righteous; He loveth righteousness. The upright shall behold His face.” Therefore, we know that all of His works are works of righteousness and that in the case of the Creator, they are essential truths, <i>whereas</i> in the case of those that are created, they are accidental characteristics. Therefore, every righteous deed among the works of man which we compare to Him is with man accidental, and with the Creator essential. All the works of righteousness which are found in the universe are the work of the Creator. From His revealed deeds we can deduce His hidden, secret ones. Just as the Creator conducts Himself in one instance with righteousness, so does He conduct Himself in all instances. In every case where a man perfects his works, he imitates by these good deeds the righteous deeds of the Creator. For if a man is slow to anger, he makes himself like the Creator. If he is kind or judges with righteousness, he makes himself, as much as he can, like the Creator. Thus it is with all the other good qualities that are proper for men. The closer a man is to the Creator, the more righteous will be his deeds.",
+                "Thereby, we are able to prove God’s creative wisdom from the way the human body was put together, and we say, that if there could be found a skilled artist, who can paint any form, and we were to ask him how it would be most proper to make the body of a man, he would come up with the exact composition and the structure which we see in man, not less and not more. For he would say to us: It is necessary that man stand erect in order that there should be a difference between him and the animal. Moreover, since the soul that is within him is lofty and emanates from heaven and draws him towards her source, you must stand him with an erect bearing; but as for the animal, since its soul comes from the dust, it draws him to the earth, and he walks bent down. Moreover, this artist would say that man needs a liver to digest his food and to turn it into blood to nourish his body; since he needs veins that proceed from the liver which are like channels that go to every limb of the body, so that through them the blood may circulate to all the body, and he would say that man needs a lung to hover with her lobes over the heart in order that it should not overheat by reason of its great warmth and thus be quenched. He would say that man needs a heart to be a source of life and breath, so that his life and breath can reach all the limbs. He would say that man needs eyes that will be for him like watchmen to guard him from all injury. He needs ears to hear sound, and a nose with which to smell and through which the vapor of the lung shall go forth, and that through it there may enter pure and good air. He needs a mouth to eat and to drink, and to taste and to speak. He would say that man needs teeth in his mouth, teeth with which to grind the food, some of them sharp to cut the food, and other blunt to grind and crush and soften the food. Man needs a tongue with which to speak and with which to turn the food about. So that when it is moistened, it will be ground and crushed until it is properly thin. So that it will be easy for the palate to swallow it. He would say that the head must be of strong and firm bones, and yet hollow, in order that it be a protection for the brain, which is the dwelling place of the soul. Moreover, in addition to the bone needed for the head, he would say there must be hair upon the head in order that the cold may not enter. For the bony part of the head can thrust away from the brain an injury that is corporeal as itself, such as the blow of a stone which falls upon the head. The damage which comes by reason of cold or warmth or similar injuries can be prevented only by the hair. Therefore, it is necessary to warm it against injury done by the cold and to protect it from the heat. He would further say that it is necessary for man to have eyes to guide him along the paths and eyelids to protect the eyes from all damage, such as that caused by injury, dust, or wind. And certainly, at the time when he is asleep, for if he did not have eyelids, he would not be able to sleep, and even if he were able to sleep many things could injure his eyes, for dust could fall upon them or insects or flies might enter them. He would say that the eyes must be in the upper part of the body in order that they may look upon everything and guard the body. Just as a watchman needs to stand at the high point of the city, so must the eyes be in the upper part of the body. He would say that man needs hands to take and to give and to do with them all sorts of tasks and occupations. He would say that the fingers of the hand need nails, because in many of the activities and occupations with which men occupy themselves, they are used, particularly so in the case of artisans. If there were no fingernails, the flesh would be injured because of the severe labor, but the fingernails are a protection and a support to the flesh to strengthen it so that it will not easily be destroyed. He would say that man needs a small head and a wide body, for the belly, the loins, and the thighs are like the structure of a tower which we see on the face of all the earth, and therefore it is necessary that these be wide, and the head of the man is like the parapet which is on top of the tower, and therefore it is thin and narrow, and the legs are like pillars upon which the whole structure rests. He would say that man needs a mouth to be an entrance for food and drink. He would say that the belly needs a stomach that should be like a small sack to receive food and drink, and that the stomach should have two mouths, one above to receive the food, and one below to thrust forth the remaining dregs. Similarly, there are many matters that have to do with the creation of the limbs of the body, concerning which every intelligent man will admit that such is proper, and that if it were possible to create a man, it would be impossible to create him in any other fashion than that which we have stated.",
+                "Furthermore, we see that the work of the Tabernacle<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Dr. Seymour Siegel called my attention to the fact that the tabernacle is like man or indeed a picture of the whole world. My teacher, Professor Louis Ginzberg, <i>The Legends of the Jews</i>, (Philadelphia: Jewish Publication Society of America, 1911) Vol. 3, p. 165 observed that \"the separate parts of the tabernacle had each a symbolic significance, for to all that is above there is something corresponding below.\" In the explanatory footnote Vol. 6, p. 67, footnote 346, he observes that \"The most elaborate symbolic explanation of the tabernacle, found in rabbinic sources, is the one given by R. Shemaiah of Soisson in his treatise on the tabernacle published by Berliner in <i>Montasschrift</i> XIII, 225-231 and 258-264. A. Epstein, <i>Mikkadmoniyyot</i> (supplement), 2-4, calls attention to the close resemblance of the symbolic explanation, as given by R. Shemaiah, to that found in Tadshe and Bereshit Rabbati, all three attempting to show that man, the world, and the Sanctuary correspond to one another.\" Alexander Altmann in his <i>Studies in Religious Philosophy and Mysticism</i>, (London: Routledge and Kegan Paul, 1969), p. 26 observes \"That the Sanctuary and its furniture mirror the cosmos is an old midrashic motif, particularly pronounced in <i>Midrash Tadshe</i> (133). The observation that creation began with the macrocosm and ended with the microcosm is already found in Philo (Opif. 82) and Abraham bar Hiyya <i>(Hegyon Ha-Nefesh</i>, 1b).\" Altmann observes that S. Z. Netter in his supercommentary on Ibn Ezra offers a wealth of detail concerning these analogies.</i> and the order of its composition proceeds rationally . If the Creator, blessed be He, had told man to make a Tabernacle for Him, without explaining how they should make it, they would have made it in about the same way that we have here described. For, as we know that when it is necessary to build a palace for the king, it must be built worthily. Therefore, we see that wise beings, to the degree of their power, are comparable to the Creator in His well-designed deeds. Therefore, we can find proof in the work of righteousness which we do, concerning the work which the Creator does. Just as we find proof in part of a thing concerning the whole thing and find proof in the smoke concerning fire, similarly in this matter. Now, it is possible that there should be insofar as the creation of the world is concerned many other mysteries and many other matters, aside from those which we have discussed. But this matter which we can apprehend with our reason certainly must be one of the secrets of creation, at least. Therefore, we see in the creation of the body that the opinion which the intelligent man has concerning his qualities is true.",
+                "Since we see that in the same way as man’s work and craftsmanship proceed, so does the creation on the part of God proceed, we can learn from this matter that the service of the Creator, blessed be He, conducts itself in the same way as men serve kings and fear them. For just as the dominion of the king is not complete unless his servants are men of truth and righteousness and turn aside to do his bidding and honor him with all their might, so does the kingship of the Creator, blessed be He, take on perfection and glory by the service of men and in their fear of Him. Even though His perfection lacks nothing because of the lack of any quality in their worship, still when the servant performs completely the will of his master, the servant is in the highest degree of perfection in his power, in his intelligence, and in all matters that pertain to him. His perfection becomes a sign of the perfection of his master, even though anything lacking in his worship is no sign of anything lacking in the excellence of his master. This should be clear proof to you that the worship of the Creator, blessed be He, and the fear of Him conduct themselves in the same way as the service of men and the service of the servant to his master. ",
+                "Indeed, it was our intent to compare His kingdom with the kingdom of human kings in order to make His kingdom more understood to our intelligence by using material examples, and therefore we have come to clarify the mysteries of His kingdom and His worship with these illustrations so that they may be imprinted in the mind of the reader, as in comparing the light of a lamp to the light of the sun. For if we call to mind a man who has been locked up in a dungeon under the earth from the first day of his existence, and has never seen any light save the light of a lamp alone, if he is a man of intelligence and understanding, it could be said without doubt that he would, by his own power and his own intelligence, know from the powers of the lamp about the powers of the sun, even though the strength of the one is not like the strength of the other and the essence of one is not like the essence of the other. Thus from illustrations of the powers that are lowly, we learn the strength and the power of the established orders which are superior, and from the earthly, we find proof concerning the Godly, thus, it may be said that we can, by clear proofs from Scripture and from reason, explain the mystery of the creation of the world, the mystery of the soul, and the mystery of reward and punishment in order to provide arguments for the one who raises objections, that the order of things is firmly set without breach.",
+                "One can properly say that every man wise of heart and every rational man can understand the mysteries of the upper world from the illustrations of this lowly world<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Altmann, <i>ibid.</i>, p. 18 in discussing the Delphic Maxim, \"Know Thyself\", quotes from the <i>Zohar Hadash</i>, where there is a coupling together of knowing oneself and knowing one’s Lord, and makes the following comment: \"The text continues: \"And to make himself aware who he is\"—this is the question we met twice in Moses de Leon—\"and how he was created; whence he comes and whither he goes\"—quoting the well-known passage in <i>Abot</i> 3, 1 which reflects Gnostic influence, as S. Lieberman has shown (95) \"and how his body has been arranged (tiqquna de-gufa he’akh ittaqen)!—This reflects a philosophical motif which will be more fully discussed below (pp. 23, 25, 27): from the arrangement of his body man can infer the wisdom of his Maker. The term \"tiqquna\" used in our passage has a precedent in, for example, Samuel ben Nissim Masnut’s <i>Ma’yan Ganim</i> (twelfth century), where the meaning of Job 19:26, \"From my flesh I behold God\", is explained: \"From the formation of my limbs and from the arrangement of my body (we-taqqanat gufi)—contemplating them—I behold God\" (ed. Buber, 61).\" He also observes, <i>ibid.</i>, p. 24-25, \"Abraham bar Hiyya closely follows Bahya in interpreting Job 19:26 to mean that \"from the formation of your body (literally, ‘flesh’) and the arrangement of your limbs you can see and understand the wisdom of your Creator.\" This theme becomes a popular topic in the twelfth and thirteenth centuries. Samuel ben Nissim Masnut, who lived in twelfth-century Aleppo, quotes Job 19:26 as meaning to say that \"From the formation of my limbs and from the arrangement of my body—contemplating them—I behold God (that is, the wonders of the Creator) ; for by seeing the created, man knows the wonders of the Creator, in the way in which it is said, ‘The heavens declare …’ (Ps. 19:2), which the <i>Targum</i> renders, ‘Those who contemplate the heaven tell the glory of the Lord.’ \"</i> . For we find that most matters of this lowly world are similar to the matters of the world above, just as we know that the forms of this world are contained in the same principle<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">An allusion to prime matter which is a substratum.</i> . Just as we see that the forms of a tree’s branches, flowers, and blossoms are found mainly under the earth, and even though they cannot be seen and cannot be found except through reason, we know that they are there. For an apple will not grow on a nut-bearing tree, nor will almonds grow on it, for that is not found in its root. Only that which is found in its root can come forth in its branches. There can come forth only nuts from a nut-bearing tree. If there were such a power in the roots of the tree, such a power that would bring forth apples or almonds, it would be evident in its fruit. For as they came up from the earth, there would be seen in them the forms of nuts. For there cannot grow forth from the branches anything except that which is found in the roots. Thus, we can understand that everything which is in this world comes from the strength of the other world, for the upper world is like a root<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">A Platonic notion that the idea comes first. In Midrashic thought, <i>Torah</i>, the idea comes first, then God’s throne of glory, then Israel, then <i>Olam Ha’ba</i>, the future eternity....</i> . This world is like branches, and therefore, through the mysteries of the lowly world, we can understand the secrets of the upper world.",
+                "I say that just as the children of man upon this earth occupy themselves with superior matters, things loftier than they, and seek to join the angels and to do according to their deeds and to be like them, so do the angels seek things loftier than themselves and occupy themselves with seeking to know the knowledge of God and the matters concerning the Heavenly bodies and spheres<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">According to Maimonides, the spheres have music. Sir Thomas Brown (1605-1682) said \"We maintain the music of the spheres.\"</i> ; so do the legions of Heaven and the pure souls and the spheres and the Heavenly bodies find their desire and all their wish to unite themselves with a power loftier than they and that is the Creator, blessed be He. This is their service, for all of their purpose and all of their motivation is to fulfill His will by being drawn to Him and by their desire toward Him. All this derives from the power of the intelligence that every outflowing seeks and strives to return to its source. ",
+                "An example of this is that when we take a stone from the ground and cast it upward with the power of our hand, the stone rises by the power of this throw, and when it leaves the apex of its ascent through the power of the one who threw it, it then returns, by its very nature, from the place whence it was taken. So it is with water; if we throw it upward, it will reach the maximum limit proportionate to the power of the thrower, it will then return, by its very nature, to the place below. Thus it is with air. If you cause it to enter into an inflated bag by blowing into it and you stop up the openings, it will be contained therein by force so long as the bag is closed<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">The term \"by force\" is a technical term connoting Aristotle’s notion of motion against the natural motion of a body. <i>(Physics</i> V: 6)</i> . But when the bag is opened, the air will quickly rush out and return to the place of its origin. Thus it is with fire. When the flame ascends, we see the flame is striving to ascend to the heights, to its source. But when the flame is bound to the wood which is being burned, it cannot ascend completely. When the flame is able to separate itself from the wood, it goes upward to its place. Thus the soul, when it is taken from Heaven and joined to the body<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">The doctrine of the heavenly origin of the soul is Platonic (Phaedo) and is found in Maimonides, especially in his <i>Ma-amar Tehiyyat ha-Maytim.</i> Maimonides’ <i>Treatise on Resurrection.</i> Original Arabic and Hebrew translation by Samuel Ibn Tibbon, edited by Joshua Finkel.</i> , is like the flame of fire that is bound to the wood and cannot separate itself from it until the strength of the body which holds life is spent. Then the soul can return to its source and to its place far above.",
+                "Behold, now it has been explained that the lowly world is like the upper world, and that the work of those who dwell in this lowly world is like that of those who dwell in the upper world, and that both groups strive to attain a height superior to their own, and that there is no distinction in this work, for each of these two parties seeks to unite itself with one higher than it. In this lowly world, the work is weak and lowly, and in the upper world, it is strong and lofty. But, of course, the weakness of the work of those who dwell in this lowly world stems from the fact that the body is joined to the soul.",
+                "After explaining by the way of reason that the Creator created His world only that it might worship Him and not through necessity, we shall (now) explain this matter by the way of Scripture. And we have advanced the rational arguments prior to the Scriptural arguments because the mind is more likely to accept them rather than the Scriptural arguments; they are more likely to become settled convictions in the mind of whoever attends to them because they are accompanied by (probable) arguments and demonstrations. I can therefore maintain that we have Scriptural warrant for the world’s creation, not by necessity, but as an act of grace and kindness<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">The word <i>\"Hesed\"</i> has several meanings in Biblical Hebrew. Louis Jacobs \"The Concept of Hasid in the Biblical and Rabbinic Literatures\" (<i>Journal of Jewish Studies</i>, Vol. VIII, numbers 3 and 4, pp. 20 ff) writes that the word <i>\"Hesed\"</i> means \"mercy, loving kindness, loyalty, grace or charm, according to the context in which it occurs.\" See Nelson Glueck <i>Das Wort Hesed im Alttestamentlichen Sprachge-brauche; English edition, Hesed in the Bible</i>, Cincinnati, 1967.</i>. As it is said (Psalms 89:3), “For I have said that the world is created through kindness.” We have discovered that every good done by the Creator, (may He be praised), for the sake of His creatures is implemented for His own sake rather than out of necessity or obligation. As it is said (Isaiah 48:11), “For mine own sake will I do it.” Further it is said (Hosea 14:5), “I will heal their backsliding; I will love them freely.” It is said (Deuteronomy 4:30), “Know this day and lay it to Thy heart, that the Lord, He is God.” And even before this, reason has already taught us that the Creator, may He be praised, did not create His world by necessity, but only so that it might worship Him. Hence, we have explained the mystery of the world’s creation by the way of Scripture and that of reason."
+            ],
+            [
+                "CHAPTER II <i>The Pillars Of The Service Of God And Its Motivation</i>",
+                "After we have called to mind some of the matters pertaining to the mysteries of the Creation of the world and proven that the world was created for but one purpose, the service of the Creator, blessed be He, we will now explain the service of the Creator, blessed be He. We will say that the service of God, blessed be He, cannot endure except after there is knowledge of Him. This service rests on three pillars:",
+                "<b>One pillar</b> is the good and the pure heart, for when a man is good to his fellow man, he is good with God, and he will be good with people generally as Scripture says (1 Samuel, 2:26), “And he increased in favor both with the Lord, and also with men.” ",
+                "<b>The second pillar</b> is to believe that all that exists, aside from God, is defective.",
+                " <b>The third pillar</b> is to realize that the Creator, blessed be He, is perfect. ",
+                "Now, when these three powers are gathered within a man, his soul is drawn by its very nature to love the Creator, blessed be He. When he loves Him, his service will be completely perfect. For from that love there will come fear, for whomsoever a man loves, he also fears. It is also possible for a man to fear someone he does not love. Therefore, I say that fear is contained within love, but love is not contained within fear. Now, we have found that the service of our father, Abraham, peace be upon him, was completely perfect, for it says concerning him (Genesis 18:19), “For I have known him, to the end that he may command his children and his household after him, that they may keep the way of the Lord.” This is clear proof of his great righteousness. Moreover, the Creator, blessed be He, testified concerning him after his death, when he said (ibid., 26:5), “Because Abraham hearkened to My voice, and kept My charge, My commandments, My statutes and My laws,”.",
+                "We find that his service was out of love and not out of fear and this is the highest service. The Creator, blessed be He, did not praise him for fearing Him, nor did he say, “The seed of Abraham who fears me or is terrified,” but he said (Isaiah 41:8), “The seed of Abraham, My friend.” We have already said that fear is contained in love. Know that the service of the Creator, blessed be He, out of fear is not the service of the truly pious, but it is the service of the wicked or the nations of the world, as He has said to the wicked (Jeremiah 5:22), “Fear ye not Me?”, and He says concerning the Egyptians (Exodus 9:20), “He that feared the word of the Lord,” for they were not doing His command out of love, but out of fear. But to the pious he says (Deuteronomy 6:5), “And thou shalt love the Lord, thy God,” and (ibid., 11:13), “To love the Lord your God.” But he says in Job (Job 1:8), “A wholehearted and an upright man, one that feareth God, and shunneth evil,” and He did not say concerning him, “a lover of God.” And similarly it is said (Psalms 34:10), “O fear the Lord, by His holy ones,” and this is said of the wicked. For when the wicked cleave to the service of God and sanctify and cleanse themselves from their uncleanliness, they are called “holy ones” as it is said (Numbers 11:18), “Sanctify yourselves against tomorrow.” Whereas of the pious ones, whose heart is pure from the first day of their existence, it is said (Psalms 31:24), “O love the Lord all ye His godly ones; the Lord preserveth the faithful.” And of Enoch, it is said (Genesis 5:22), “And Enoch walked with God,” and it is not said, “And Enoch feared God.” And concerning Noah it is said (Genesis 6:9), “Noah was in his generations a man righteous and whole-hearted.”<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Job was regarded by Jewish tradition as a gentile, as were Enoch and Noah. The latter two lived prior to the time of Abraham, the founder of Judaism.</i>  Thus the service of God through fear is not like the service of God through love.",
+                "Love can be tested in ten things pertaining to the ones who love:",
+                " One is that he be a lover of the Torah of his God. ",
+                "The second is to enjoy the pleasure of the service of God more than any other pleasure. ",
+                "Third, to reject those who reject the Creator and to love those that love Him. ",
+                "Fourth, that his love for the best things the world has to offer be considered as nothing compared with the service of the Creator, blessed be He. ",
+                "Fifth, that every trial, loss, and affliction shall be sweet to him when accompanied by the love of God, blessed be He. ",
+                "Sixth, that no task of all his occupations should come before his occupation with God, blessed be He. ",
+                "Seventh, to let men know of his love of God, blessed be He and to glorify himself with it. ",
+                "Eighth, that he should not listen to the voice of those who would entice him or thrust him away from the service of God, blessed be He. ",
+                "Ninth, that if there should occur upon him happenings either good or bad, he should not because of these matters leave the service of God, blessed be He. ",
+                "Tenth, that his service to God shall not be in order to obtain a reward<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Elias J. Bickerman explains the meaning of this phrase. \"The Maxim of Antigonus of Socho,\" <i>Harvard Theological Review</i>, XLIV (1951) pp. 153-165.</i> , for then his service would depend upon a thing. ",
+                "Now, when these ten qualities are combined in a man, he is called “a lover of God,” blessed be He, and he is a perfectly pious man. The Creator, blessed be He, did not say concerning our father, Abraham, peace be upon him, as it is said (Isaiah 41:8), “The seed of Abraham, my friend”, until the time when there appeared in Abraham all these qualities, and I will explain them to you from Scripture:",
+                "The first quality: Know that the love of Abraham, peace be upon him, was to teach all those who came into the world the service of the Creator, blessed be He, and proclaim His name always, as it is said (Genesis 13:4), “And Abraham called there on the name of the Lord.” It is also said (ibid., 12:8), “And he built an altar unto the Lord, Who appeared unto him.” And it is said (ibid., 21:33), “And Abraham planted a tamarisk tree in Beersheba and called there on the name of the Lord.” These verses are to let you know that every place that Abraham went he would call on the name of the Lord and would occupy himself with service to Him. He was not restrained from doing so by the fear of the nations of the world.",
+                "The second quality: The pious man gets more pleasure out of his love for his God than he would from all the pleasures of the world. For it is a well-known fact that a man has no greater joy than that derived from his children, as it is said (Proverbs 23:25), “Let thy father and thy mother be glad and let her that bore thee rejoice.” Now, our father, Abraham, peace be upon him, rejoiced greatly in this service of God, blessed be He. His pleasure in the service of God, blessed be He, was mightier than the love of his sons. He sent Ishmael, his son, far away from him because of his great love of God, blessed be He.",
+                "The third quality: The pious man rejects all those who reject the Creator, blessed be He, and he loves all those that love the Creator. For the Creator, blessed be He, said to Abraham (Genesis 12:1), “Get thee out of thy country, and from thy kindred, and from thy father’s house,” and he rejected his family and the house of his father because God, blessed be He, had rejected them. As it is said (ibid., 12:4), “So Abraham went, as the Lord had spoken unto him.”",
+                "The fourth quality: The pious man’s love for all the good things in the world is considered as nothing by him when compared to his love of God, blessed be He. Behold, the Creator, blessed be He, said to our father, Abraham, peace be upon him, (ibid., 22:2), “Take now thy son, thine only son, whom thou lovest, even Isaac.” And He said “whom thou lovest” in order to show men that Abraham rejected and abandoned him whom he loved exceedingly because of his love of the Creator, blessed be He.",
+                "The fifth quality: The pious man considers every labor and trouble a pleasure and a joy in serving God, blessed be He. For our father, Abraham, peace be upon him, was afflicted with wanderings and was tried by many trials, yet he endured them and accepted everything graciously. For from his very youth, the Creator, blessed be He, tried him by journeys, and afterwards by having Sarah taken from him twice, and after that by circumcision, and after that by directing him to send Ishmael away, and after that by instructing him to slaughter Isaac. If his service had been out of fear and not out of love, it could not have endured all those trials. But because of his love for God, blessed be He, everything was sweet in his eyes. As it is said (Song of Songs 8:7), “Many waters cannot quench love.”",
+                "The sixth quality: The pious man will not put any personal matter ahead of his service to God, until he has first fulfilled the commandment of his Creator, blessed be He. For we find that in any matter which the Creator, blessed be He, commanded Abraham, Abraham did not perform any one of his personal acts before fulfilling the commandment of God, blessed be He. Thus, in the covenant of circumcision, it is said (Genesis 17:22), “And God went up from Abraham.” And it is further written (ibid., 17:26), “In the selfsame day was Abraham circumcised,” and he did not perform any personal act until he had fulfilled the commandment. It is said in the case of Ishmael (ibid., 21:12), “In all that Sarah saith unto thee, hearken unto her voice, for in Isaac shall seed be called to thee.” It is written immediately after this (ibid., 21:14), “And Abraham arose up early in the morning, and took bread and a bottle of water, and gave it unto Hagar, putting in on her shoulder, and the child, and sent her away.” We learn from this that in the dream of the night it was told to him, and therefore, he rose early in the morning before doing any other deed in order to fulfill the command of God, blessed be He.",
+                "The seventh quality: The pious man makes known to every man his love of the Creator, blessed be He, and his ways. For thus our teachers, of blessed memory, have said that our father, Abraham, peace be upon him, from his very youth would warn the people of his generation and would make known to every man his love of God, blessed be He. Just as it is said (ibid., 18:19), “For I have known him, to the end that he may command his children and his household after him, that they may keep the way of the Lord.” By these words, He wishes to say that He will make known to them that they should love God with as great a love as his own. Note that it does not say, his children only, but his children and all his household. That is to say, all those who accompanied him, over whom he had authority.",
+                "The eighth quality: The pious man would not worry about the laughter of those who scoff and the shame of those who would shame him. Our sages have said that from his earliest youth, our father, Abraham, peace be upon him, began to cleave to the service of God, blessed be He. Though the men of his generation reviled him, he did not pay any attention until finally they cast him into the fiery furnace<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Our Hebrew Text reads: <i>Holeechuhu.</i> However, the British Museum MS Add. 27, 174 reads <i>Hishleechuhu</i> as does the Cracow edition p. 5a.</i>. And the Creator, blessed be He, saved him, as it is said (ibid., 15:7), “I am the Lord that brought thee forth out of Ur of the Chaldees.”",
+                "The ninth quality: The pious man, even when good or evil happenings occur does not nullify his service. Thus our father, Abraham, peace be upon him, throughout everything that occurred to him, whether good or evil, was faithful in his heart, as it is said (Nehemiah 9:8), “And thou foundest his heart faithful before thee.”",
+                "The tenth quality: The love of the pious man for God, blessed be He, is not dependent upon anything or given in order to receive a reward. And because Abraham sought no reward for his service to God, therefore God, blessed be He, said to him (Genesis 15:1), “Thy reward shall be exceedingly great.” For such is the way of God, blessed be He, with His pious ones. When they serve Him, not for the sake of receiving a reward, He doubles their reward and gives them a double portion of goodness. As He said to King Solomon, peace be upon him, (1 Kings 3:11), “Because thou hast asked this thing, and hast not asked for thyself long life, neither has asked riches for thyself.” And it is written after this (ibid., 3:13), “And I have also given thee that which thou has not asked, both riches and honor.”",
+                "These then are the foundations of love. And every man who has in him these ten qualities, his love can be called a complete love. And concerning these qualities, it is said (Deut. 6:5), “And thou shalt love the Lord thy God with all thy heart, with all thy soul, and with all thy, might.” And know that according to the love of man for God may He be exalted, such is the love of God for him. And thus they asked one of the wise men and said to him, “A man serves God with all his might and when does God, may He be extolled, desire to see him?” He said to them, “When a man casts the world behind his back and all its delights and abhors his life and longs for his own death<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">This example sounds like Socrates’ saying that the philosopher is always seeking death.</i> . In such a case, God may yearn to see him. That is to say, if a man loves the Creator exceedingly, then the Creator will love him exceedingly.”",
+                "And now since I have called to mind the matters concerning love, I will mention all the matters concerning fear. We will say that the difference between serving God from love and serving from fear is very great, for the service of God through fear departs when fear departs, and even in the service of God through love, if it be founded on hope, then it departs when the hope for reward is attained or when that hope is lost. But if the service through love does not depend upon hope, or upon some gain, it will remain forever. For the circumstance that causes love because of hope is an accidental one, and when the temporal cause departs, then all the things which are derived from it or come from its power depart as well. But the cause that motivates service through love that is not based upon hope is a fundamental and enduring cause and will not depart forever. Therefore, the things that come from the power of the sustained love will never depart. ",
+                "Know that in the service of him who loves God, there are these ten qualities which we have mentioned. But in the service of God through fear, you will not find one of these qualities unless his fear comes because of his love and from its power. But if his fear is combined with love and both of them are equal, there will be in his service a small quantity of the qualities which we have called to mind, for love will lead a man to fear of God. But if these two are not equal and fear is foremost and love diminishes, then there will not be found in him even one of all the qualities which we have called to mind. If fear grows very strong and love grows very weak, so that it cannot be discerned in him, then in such a man there will be the opposite of all the qualities which we have called to mind. These are the righteous scales and the just weights through which men can be tested. Therefore, they say concerning most of the pious ones, in whom is found the fear of the Creator<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Our Hebrew text reads <i>nizkar</i>. The British Museum MS. Add. 27, 174 reads <i>nekar</i>.</i> , blessed be He, at times this is said of the fear which is combined with love, and at times it is said of the might of the fear which comes from the power of love, and this fear endures because it comes from the power of love. If this is so, then the service which comes from the power of love is a true one and that which comes from fear is an imperfect service, unless it be fear which comes from love.",
+                "Now that we have spoken of the matters of love and fear and how they are gates to the pillars of the true service of God, I will call to mind the matter of wisdom which is the third pillar that constitutes true service to God. We will say that the pillars of love, fear and wisdom are three powers that are joined together and are companions, each with the other, and from these three arises the complete service to God, and not from only one of them, and not from two of them. You will not find in any two of them one that suffices to itself and does not need its companion, except love, alone. For if the service of man to his Creator is from love, it is impossible that there should not be fear joined with it. Even though he who loves God does not intend to fear the Creator, blessed be He, it is impossible that there be love without fear. But you should know that wisdom is a great pillar in the service of God. When wisdom combines with love, every desirable goal is made perfect and every worthy character trait is attained. Without wisdom, love is not complete, for the fool who is empty of wisdom, even though he loves his Creator, he does not know how to do His will, and he does not know the ways of God, and he will forbid what is permitted and will permit what is forbidden. And because he does not know, he will do wrong. His love will be like a branch without roots, like a building which has no foundation. But if he has love and acquires wisdom, then he will know the proper places for the service and the place where it is proper to add or to diminish, and he will know the mystery of the service of God, its method and its ways. This is similar to any task which a man is accustomed to do and knows well. If he is a fool, he will not do it properly. For times will come when in the matter and the task that he is occupied with, things will arise that are completely new and which he has not studied and which were not known at the time of his studies. If he is wise, this will not harm him, for he has learned the principles. And from knowing the power of the principle, he can derive the rest of the branches and can understand those matters which are new. But if he is a fool, he will not know how to arrange the matters of his task when some novel happening comes upon him. Therefore, we know in truth that in these three happenings (i.e. love, fear, and wisdom) the service of God can be complete and true, and it is impossible that when love and wisdom are joined together there should not be found fear included with them.",
+                "Now that it has been explained that the pillars of love are three and we have explained each of them briefly, we can now say that the foundation of the book and its intent is a service in which man can reach the level of fulfilling God’s will till he purifies his heart from its wickedness and cleanses it from its uncleanliness. Then his heart will cleave to the service of God. It is like a garment which you wish to dye. If it is soiled, then the dye will not be fast until you first wash it well and remove all of its stains; then the dye will be fast. Concerning this, Isaiah, the prophet, peace be upon him, said (Isaiah 55:7), “Let the wicked forsake his way, and the man of iniquity his thoughts; and let him return unto the Lord, and He will have compassion upon him, and let him return to our God, for He will abundantly pardon.” And Samuel the prophet said (1 Samuel 7:3), “If ye do return unto the Lord with all your heart, then put away the foreign gods from among you.”",
+                "Now that it has been made clear that our intent is to further the service of the Creator, blessed be He, for because of that the world was created, we say that the service of God is an obligation upon us to fulfill, both from Scripture and from reason. From Scripture, we learn that the Creator, blessed be He, created the world for no other reason than for the Torah, as it is said (Jeremiah 33:25), “If My covenant be not with day and night, if I have not appointed the ordinances of heaven and earth.” And it says further (Proverbs 3:19), “The Lord by wisdom founded the earth; by understanding He established the heavens.” And it says further (Proverbs 8:22), “The Lord made me the beginning of His way, the first of His works of old.” We can say that the service of God is an obligation upon us, for the Creator gave the Torah to Israel at Mount Sinai, only as the means to serve Him, as it is said (Exodus 20:17), “God is come to prove you, and that His fear may be before you, that ye sin not.” And it is written (ibid., 3:12), “When thou hast brought forth the people out of Egypt, ye shall serve God upon this mountain.” And it is said (Deuteronomy 6:13), “Thou shalt fear the Lord thy God; and Him shalt thou serve.” Scripture placed “fear” before “service” to teach that if there is no fear there can be no serving of God. Thus it is said (ibid., 10:12), “And now, Israel, what doth the Lord thy God require of thee, but to fear the Lord thy God… .” Now that we know that the world was created only for the sake of the Torah, we also know that the world was created for no other purpose than the service of God. As long as service to God and righteousness stand, the world will stand upon them. As it is said (Proverbs 10:25), “But the righteous is an everlasting foundation.” Since it has been explained that the service of God is what we are obligated to do according to Scripture, we will now explain how it is derived by way of reason. We will say that it is well known that with regard to a mortal king, his kingdom is not firmly established except by the faithful service of his servants. If his servants do not serve him or fear him, then he has no sway over them, and there is no way in which his authority over them can be known. We see that such a king rewards his servants according to their service and their fear of him. If a king of flesh and blood must show his dominion and authority over his servants who are creatures such as he, and who may even be better than he, how much more is it fitting that the dominion of the Creator, blessed be He, should be apparent from our fear of Him. In what way can it be known that He is our Creator and we His servants, and that He endures forever, while we are transitory? How can we make all of this known except by doing His will and by our fear of Him? In this way, we will know what we are and what our lives are.",
+                "Since we know that the service of God, blessed be He, is an obligation imposed upon us by Scripture and by reason, we say that the service is divided into two parts:",
+                " The first part is that highest and complete service which is of the utmost perfection, such as the service of the famed pious men, Abraham, Isaac, Jacob, Moses, Aaron, David, and Solomon, and those who were associated with them, peace be upon them. ",
+                "The second part is the service which lacks something when compared to the service which we have just mentioned. It is a service which is like the service of the pious men of these generations, who could not purify their hearts as did the Patriarchs, and who could therefore not attain the highest level.",
+                "I mention the high level of the qualities of the pious men who belonged to the first group and the qualities of the men of lower status, in order that every man should see what he must do in order to attain a loftier height. Know that the pious ones of the loftiest height are the famed heroes who feared God, and were without sin or guilt, doing the will of God and guarding His ways, and strengthening themselves to walk in His ways. From the day of their birth, they committed no wrongful act either by error or by intent. They did not sin or rebel. As they grew up, they separated themselves from every evil path. When they grew older, they established all the world as a proper place for their eternal dwelling place. When they sat and when they walked, when they lay down and when they arose, both day and night, they meditated on the Torah with the Lord and performed His service with great love. Their impulse was constrained by the yoke of their reason, without the permitted being forbidden or the forbidden permitted. They did no evil, nor did they learn the ways of presumption and wickedness. Modest before God and man, restraining their desire with all their soul and with all their might, of little worth in their own eyes but honored in the eyes of the Lord. A pillar of fiery law hovers always over them, and His wisdom illuminates their faces, and the Ark of the Covenant of the Lord travels before them. Their heart is in the house of mourning, for they know that all is vanity. They do not begin any matter of service to God only to change their goal afterwards, and they never barter that which is good for that which is evil. They do not sit in the close companionship of scoffers, and their delight is only in the statutes and righteous judgments. They occupy themselves with the needs of the poor and the redemption of captives. Their companionship is wisdom and understanding, their word is true, and their love faithful. Deceit is not found in their mouths, and their lips never weary of praising God They flee from lordship and domination, and they give their companionship to every lowly and perplexed soul. They are content with their lot and seek nothing but the food assigned to them to fill their needs. They eat in order to live, and they do not live in order to eat or to drink. All sorts of dainty foods are not sweet to them, nor do they long to wear garments of scarlet<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">See Maimonides <i>Hilchot De’ot</i> 5.9 on the garb of the scholar.</i> . They choose for their clothes what would befittingly cover their nakedness. And of food they choose that which will sustain them and talk of that which is essential and of deeds that will be good for them and shield them from harm. They remove anger from their hearts, and they cast forth hatred from within themselves. They pay no attention to those who revile them, nor do they bear a grudge or seek vengeance. As to those who curse them, their soul is silent. There is no sadness or sorrow in their hearts, no feeling of calamity or deep sorrow. There is nothing in this world that they desire greatly, and thus they do not worry that they lack it, for they have trust in their Maker. They lack food but are rich in the treasures of the heart. When trouble comes they are not terrified, and the terror of tumult does not confuse them. When the full force of distress or a day of anger and wrath comes upon them, they do not resent the judgment of their God but accept his decision as righteous in all matters that come upon them. Their heart is directed to the merciful God, to the faithful Creator. They do not know how to plot evil deeds, and they seek no greatness for themselves. Their task is the work of God, and their statutes are the Torah of God. They study it and teach it to sinners, but they will first warn and admonish themselves and only afterward the wicked. They fast by day and arise by night. They stand in prayer at the beginning of the watches of the night in order to offer songs in the night. They bend downward to the earth in petition and in the whisper of pleading, and they lick the earth like a lowly serpent, expressing their yearning with a cry and letting their tears fall like a stream. Recognizing their sins and confessing their wrong doings, doing kindly deeds, rejecting any profit gained from oppression, honoring God with their wealth, and giving a tithe of all their possessions, they do not eat their morsel of bread alone, but they open their hand to the poor and the needy. They accompany the dead to their grave, to see there what is the end of mortal man. Their riddles are in words of God, and their delight is to attain the height of those of lofty soul. Their service to God is with a complete heart and eager soul, and their souls are washed clean of hypocrisy. They conduct themselves only with humility, which keeps arrogance at a distance. Their heart is pure and clean and their thoughts are clean and pure. If they grow rich, they do not kick out haughtily against God and man, and they never remove God from before their eyes. Their prayer arises in the evening, morning, and afternoon to their God; perhaps He will help them make their deeds righteous, and guard them from sin during their lifetime, and take them from this world in peace to the dwelling place of peace. They pray that after leaving this world they might rest and be resurrected according to their portion. This is the inheritance of the servants of God, and this is the perfect service which God has chosen.",
+                "But as to the service which is deficient and incomplete, all its adherents are weak and become weak by virtue of this service, hesitating and halting between two opinions. They hold onto repentance, but they do not abandon the object of their sin. Their service, even though it was as gold, is not free from the dross of errors and the dreg of their wrongful acts. Their heart is tied from their youth to the vanities of this world, and, therefore, they cannot separate themselves from them even at the time of their service. Their desire is too strong for them and it is like a curtain between them and their Maker. Their righteousness is weak and their service sickly. If it is strong once, it is weak twice. They want to ascend to the height of those of lofty soul, but they cannot. They strive to be uplifted, but they are brought low. For the temptation of this world which God has placed in their heart restrains them, and therefore He has imprisoned them with those who dwell below. They appear to do wondrous things in their service, but it is only to show men their righteousness, only that their name should be famous in their generation. They strive to understand the revealed things but are too lazy to study the hidden things. They have chosen to do what is easy in the service of God; they are too weary to bear the yoke of the heavier obligations. They vaunt themselves that they are more righteous than others, and the righteousness of others is small in their eyes. They are careful to observe every commandment that does not involve weariness and loss of money. But they hide their eyes from the difficult commandments which include weariness and loss of money. And the righteous ones, who have not rendered their heart to be faithful to God, have not escaped the stumbling blocks of error and have not attained the strength of the upper stairs and rungs; for their minds are too limited and narrow to contain the mysteries of the proper service and to understand the desirable qualities. According to what their heart contains is their service. Therefore, they need to have a book that contains words of truth and beauty. As, for example, the “Book Of The Duties Of The Heart,” or any book that contains the service of God, blessed be He. Such a book will restore their soul and will be a righteous guide. It will remind them if they forget; it will warn them if they should err. It will teach them what they are lacking and will instruct them in what they do not know.",
+                "Therefore, we have said that there are two pillars to the service of God, blessed be He, and they are fear and love. These two pillars have a foundation, which is reason. Reason is the fruit of the rational soul. For when a man is born and goes forth into the world, the soul which is in his body is like a seed that is sown beneath the earth whose power is not known, but its master waters it every day and guards it through heat and frost until it begins to sprout and send forth branches and shoots, and afterwards it brings forth flowers, produces blossoms, and finally its fruit ripens. Thus it is with the soul. At the beginning of its existence in the body its power is not known, and its deeds cannot be seen. It is like the seed which is hidden beneath the earth. It grows, and its powers begin to be discerned and are augmented slightly every day until the man reaches the time of youth, then the soul is like a tree which brings forth flowers and produces blossoms. As days are added to its life, man’s reason is perfected, and then the soul is like a flower or a blossom whose fruit has ripened. Thus, the fruit of the soul is reason. However, not every tree produces good fruit, and not every soul has good reason. But according to the goodness of the soil, the goodness of the root, and the goodness of the care given to it, will be the goodness of the fruit. In a similar manner, the goodness of reason will be according to the goodness of the foundations of the body, which is the soil, and according to the goodness of the soul, which is the root, and according to the goodness of the moral instruction, which is the watch kept over it. It is because of this that we have said that reason is the foundation of fear and love. These two, fear and love, are the pillars of the proper service. According to the goodness of reason will be the goodness of the love and fear and their perfection, and, with this good reason, the service of God will be true.",
+                "Now, I shall explain to you the qualities of reason and the moral values<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\"><i>Da’ot</i> has the connotation of moral values or beliefs (cf. Maimonides, <i>Hilchot De’ot. Mishne Torah.)</i> </i>  and in what way man’s reason may be known. We will say that a man who hews to the line of righteousness and does not transgress against the golden mean and does not diminish his deeds from attaining the golden mean is the possessor of a fine intellect. An illustration of this is in the matter of speech. If a man adds to his speech more than is proper, he is called a simpleton and is a sinner, as it is said (Proverbs 10:19), “In the multitude of words there wanteth not transgression.” And if he speaks fewer words than is proper, he is called a fool, as it is said (ibid., 24:7), “Wisdom is as unattainable to a fool as corals. He openeth not his mouth in the gate.” But if the words of his mouth are as they should be, and if all of his words are delivered in proper measure, he is called an enlightened man, as it is said (ibid., 16:20), “He that giveth heed unto the word shall find good.” And it is said (ibid., 15:23), “A man hath joy in the answer of his mouth; and a word in due season, how good is it.” Concerning this, King Solomon, peace be upon him, said (Ecclesiastes 7:16-17), “Be not righteous overmuch; neither make thyself overwise; why shouldest thou destroy thyself? Be not overmuch wicked, neither be thou foolish; why shouldest thou die before thy time?” He wanted to express both of these ideas in order to let us know the straight path in every deed and in every utterance. Thus must it be in the service of the Creator, blessed be He. From this, you can understand that the deeds and the words, that are in the straight path in every deed and every utterance, are good in the eyes of God, and they are called the proper service of God. This quality cannot be complete without knowledge and wisdom. As the prophet Jeremiah said (Jeremiah 3:15), “And I will give you shepherds according to My heart, who shall feed you with knowledge and understanding.” In proportion to the knowledge and wisdom that a man possesses, so will be his respect of righteousness, and he will be good with God and with men. As King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 12:8), “A man shall be commended according to his intelligence.” If he has no intelligence, he cannot serve his God as is fitting because of four factors that interfere with the service and destroy it:",
+                " First, he does not know the right path. ",
+                "Secondly, he does not know how to distinguish between good and bad. ",
+                "Thirdly, he does not fear his God. ",
+                "And fourthly, he does not believe that there is a reward for his deed. ",
+                "These four qualities are lacking if wisdom is lacking, for they cannot join together unless there be knowledge and wisdom. If a man does not have knowledge and wisdom, he will not recognize his God and serve Him, as it is said (Jeremiah 9:23), “But let him that glorieth glory in this, that he understandeth and knoweth Me.” The Prophet means that everyone who possesses wisdom will understand and know “Me” immediately. For it is through knowledge that a man recognizes his Creator and then serves Him. In this manner, is it explained in many places. Concerning reason, it is said (Deuteronomy 29:8), “In order that you may do everything with intelligence”, and concerning knowledge, it is said (ibid., 4:35), “Unto thee it was shown, that thou mightest know.”",
+                "Since it has been made clear that service to God must be with three things: with fear, with wisdom, and with love, we recognize that these three are given by one shepherd, and that is reason, for reason contains all three and other powers as well. For it is obvious that reason contains wisdom and love and the awareness that the rational person should in all things love the righteous path, lest he add to any of them more than is fitting or diminish more than is fitting. We learn from this that according to the perfection of the reason of man will his service to God become whole, and that what is lacking in the perfection of his service to God is lacking in the man’s reason and knowledge. If the service be perfect there is no doubt that the knowledge of their possessor is complete. For Scripture says with regard to sins and sinners (Jeremiah 10:14), “Every man is proved to be brutish, without knowledge,” and it says (Isaiah 44:18-19), “They know not, neither do they understand; for their eyes are bedaubed, that they cannot see, and their hearts, that they cannot understand. And none considereth in his heart, neither is there knowledge nor understanding.” The Prophet means that the service must be with the power of wisdom, as it is said (Psalms 111:10), “Fear of the Lord is the beginning of wisdom.” And this is a sign that the service of God, blessed be He, is the goal of reason and wisdom and that those who forsake God are fools. If someone were to say, “Behold you see the wicked, that even among them there are wise and intelligent men in every branch of wisdom. How can you say of them that they are fools or lacking in mental power?” Our answer would be: “When a wise man is visited by misfortune and thereupon does a thing which he has never done before, but suddenly realizes that through this thing salvation will come to him, it is a sign of his previous folly. ",
+                "We see wicked men who, when they are ill, or when they are in great pain, or when they are near to death, return, against their will, to the Creator, blessed be He. They plead with Him, for they recognize that no help or relief will come to them except from Him. Since they did not turn to Him when they were secure, and did not recognize that the act of repentance is good, there is no doubt that they are fools, and this is a sign of their lack of knowledge, for they did not recognize their Creator, blessed be He, except on the testing ground of troubles, as is the way with simpletons and fools. Such as they, have no superiority over other fools when it comes to knowledge of the Creator, blessed be He."
+            ],
+            [
+                "CHAPTER III <i>Concerning Faith and Matters Involved In The Mysteries Of The Creator Blessed Be He</i><sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Chapter 3 is analyzed thoroughly by G. Vadja which is included in Addenda 2.</i> ",
+                "Know that faith comes from reason. Reason is a general term, made up of love, fear, and wisdom, and when these three join and blend, there arises from them reason, and from reason there arises faith. Now it is possible that faith could be joined with two qualities alone—love and fear—but in such a case, the faith that would result would be defective. It is possible that the evil contained in certain wisdom will destroy him who is lacking in faith, for example, the wisdom of atheists, heretics, and philosophers, who do not believe in the Holy Torah, and this is because of the evil contained in their wisdom. Then when there are joined to this wicked wisdom an evil heart and unworthy qualities, the faith will be utterly destroyed. For the quality of love will be lacking in this combination, not only because of the evil heart, but because of the study of evil wisdoms, and new and evil matters will enter the heart. These will destroy the source of love, and then the very spring of love will be a corrupt and muddy fountain. When the lack of love is combined with evil wisdom, all faith is lost. Therefore, I must say that the true service of God comes from the power of faith, and faith, in turn, comes from the power of these three qualities, and these are wisdom, love, and fear. To these there are added many powers, for example, insistence upon the unity of God, trust in God, humility, moral conduct, and qualities similar to these. But we have not come to explain these other qualities at this time, but to explain rather the three that are the principal ones, and these three come from the power of reason, as we have previously said. Therefore, we come now to explain briefly the matter of reason, and afterwards we will explain all the matters pertaining to love, fear, and wisdom. From all of these there will emerge the mystery of faith. When their meaning is completely understood by us, we will be able to learn from them the meaning and foundations of the service of God. When we complete all of this, we will explain the chapter of the service to God and all its conditions.",
+                "Now, we begin, with the help of God, and say: Everything that can be grasped by reason or by one of the senses has two powers: one power is inner and concealed, and the other is outward and revealed. For example, the four elements<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">See J. Klatzkin, <i>Thesaurus Philosophicus</i> (New York: Philipp Feldheim 1968) Vol. 2, p. 40 for the meaning of this term.</i> . Each of them has two powers: one power that guards it from destruction and sets it off from the other elements. For example, the power that warms is fire. Now, the fire itself is the form which is revealed before our eyes, and similarly with water, with earth, and with air, for even though air is very thin, it has a hidden power that enables it to move, and we cannot experience it directly. We can only conceive of the outer power, which is what we feel in our faces or our bodies when the wind passes by. Just as there are in these elements and metals an inner power and an outer power, so must we say that every plant has within it a power in which its growth and increase are contained, and that power guards the plant from loss and distinguishes between it and other objects. Now, the body of the plant is its manifest power. If this is so, in every growing thing there are two powers: one revealed and one concealed. So it is with animals and beasts: each has a power which contains within it motion, feeling, and natural heat<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Aristotle <i>Generation of Animals</i>.</i> . They have an outward power which is their corporeality. If this is so, then they really have three powers, one superior to the others. The first being the elements out of which bodies are fashioned; and superior to it; is the vegetative power<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">One of the four classes of reality.</i> and the ultimately superior is the growing body of the plant, So it is with human beings. They possess a fine inner strength, and this is the wise soul which is concealed more than the actual physical life of the living things. The coarse power is the body, and so it is with the sphere. It has a hidden inner power, and that is the general soul<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">This sounds like the Platonic notion of the world soul. (Plato, <i>Timaeus</i> Paragraph 30, 34 b-d). On the other hand, it may refer to the soul that in certain neo-Aristotelian views, resides in each celestial body. It all depends upon the reference, cf. <i>galgal</i> sphere. Does it refer to the whole universe? If so, then the Platonic theory is implied. If it refers to individual heavenly bodies or their spheres, then the Aristotelian theory is implied. The first interpretation seems more plausible.</i> which is higher than the intelligent soul, while the coarse power is the body of the sphere. Now, there is in angels an inner power loftier and finer than the physical power of the sphere. Also, there is the outward power which is the form that is visible to human beings, for example, the form of the heavenly creatures and spheres. Now, if our intellects could conceive of something higher than this we would portray it with these powers. But since the Creator, blessed be He, is above our intellects and loftier than the ability of our intellects to conceive of Him, we know that He is not to be described as having an inner power and an outward power like the rest of the concepts of which we have spoken. This limitation of our intellect arises from the fact that the intellect is part of our soul, and it unites with the body, and thus, you see that it has two powers, one inner and concealed and the other outward.",
+                "We say that everything seeks to attain that which belongs to its own class, for example: Man yearns to attain wisdom. Now, the horse or the cattle do not yearn for wisdom; it is not an aspect of their nature. We say that humans join with humans and beast with beast without hindrance. We say that the listener understands the intent of the one who speaks because he is of his own class. We say that the hand can sense in an object whether it is moist or warm or cold or dry, because that sensitivity pertains to its class, and that the hand is warm or cold or moist or dry with equal ease. But the hand cannot conceive of wisdom, modesty, love, or fear, and it knows not what they are, because they do not belong to its class, and the hand is not similar to any one of these qualities in any respect except in the manner of creation, for the hand was created and wisdom and modesty come from man, who was created. Therefore, we say that modesty is created because it derives from the capacities of created beings. Just as these powers which are intellect are greatly superior to the powers which are perceptual, physical, and lowly, so the powers that emanate from the Creator<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Active (or agent) intellect. Aristotle distinguished the active intellect that makes things actually intelligible from the passive intellect that receives these intelligibles. The exact meaning of Aristotle has been debated over the centuries. See John M. Rise \"Notes on Aristotle De anima 3.5\" in <i>Essays in Ancient Greek Philosophy</i>, State University of New York 1971, pp. 505 reprinted from <i>Classical Philology</i>, LXI (1966) pp. 8-20.</i>  are superior to the Active Intellect. Note that we say, “the powers which emanate from the Creator”, and not, “the powers of the Creator”, because there is a similarity between the powers of the Creator and the active intellect, for the powers of the Creator emanate from Him, and it (i.e., the Active Intellect) is the sum total of His powers. Yet, between the essence of the Creator, blessed be He, and the Active Intellect there is an infinite distance, and there is no comparison or amalgamation at all between them, and no similarity of any kind, for the Creator is the source from which all emanations come while reason is that which emanates. There is a potential of reason through which we can attain ideas. Between this power of reason which is within us and the power of the senses, there is a great distance, in fact nothing could be more distant. Now, if we had the ability to acquire a power such that its distance from our intellect would be as great as the distance of our intellect from our senses, we would then be able to apprehend what we do (in fact) not apprehend of the essence of the Creator. If His unity were comprehensible we would not (thereby attain) unity (with Him). The fact that we have to negate our ability to reach His knowledge shows that our knowledge is not the true one. The fact that we must negate our conception of His existence<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">See Harry A. Wolfson \"Maimonides on Negative Attributes\" <i>Louis Ginzberg Jubilee Volume</i> (English) (New York: American Academy for Jewish Research, 1945) pp. 411-446. Wolfson clarifies Maimonides’ <i>Guide to the Perplexed</i> Vol. 1, Chapter 58. On the Attributes of God, see A. Altmann’s article, \"Attributes of God\", <i>Encyclopedia Judaica</i>, vol. 7, pp. 663-670, which is a digest of a lengthier study \"The Divine Attributes\", <i>Judaism</i>, Vol. 15, No. 1 (Winter, 1966), pp. 40-60.</i> is a proof that He really possesses true being. To illustrate this point, if the hand of a man could gather in all of the waters of the sea, this would not be a sign of the breadth of the hand, but rather of the small quantities of the waters of the sea. And if the horse and the donkey could conceive of that which human beings can conceive with their wisdom, this would not be a sign of the wisdom of the horse or the donkey, but rather of the folly of man’s intellect. Similarly, with the breadth of the heavens, if we were to say that the mustard seed could contain them and embrace them, this would not be a sign of the magnitude of the mustard seed, but rather of the smallness of the heavens. Yet this is not a perfect analogy because there is a relationship between the mustard seed and the heavens. For the heavens are created and it, the mustard seed, is created, and there is no commonality between our intellect and the Creator. As we have clearly stated, the Creator is not far away nor is He near. He is not high nor is He low. For if you attribute any one of these qualities to Him, then you ascribe a special space to Him and a knowledge of His being. For if God had a place He would exist (in that place). But we know that He doesn’t exist except per se, not in (relationship) with something else (i.e., a place that surrounds Him). This is the difference between the Creator and a creature: the creature exists per se and in relationship to something else (whereas) the Wise One (i.e., God) exists (only) per se (not) in relationship to anything else.",
+                "Know this in truth, that no quality need be joined to the Creator, blessed be He, neither strength, nor life, nor wisdom, nor existence, nor oneness, for He is beyond all of these qualities, and it is not necessary to ascribe any of these qualities concerning Him, except that He compels us to relate two things concerning Him. One, which comes from Scripture, (Proverbs 3:19), “The Lord by wisdom founded the earth,” and similar passages. The second, we must tell of Him, affirming His existence, in order to avoid ascribing to Him all those things which usually accompany something that has no existence. For that which has no existence is a non-entity, having no reality whatever; it has no powers, and nothing, good or bad, can result from it. Therefore, we are obligated to say that He does exist, and thus we say that He is One in order to avoid ascribing to Him all terms of things which usually accompany one who is more than one, for example, plurality or division, relationship, subtraction, and increase, and qualities such as these. Thus it is with every name with which we call Him, for we do not call Him this name because it is fitting and proper for Him, but only to avoid calling Him by those terms the opposite of that name. Now, understand this well. ",
+                "Now that we know that His true existence is a nullification of any concept of His existence that we might have, we will know that He is not far off and not near at all. Since He is not far and not near, we conclude from our own words that when we say, “He is not far off at all,” that he is closest with the utmost nearness. And when we say, “He is not near at all,” that he is farthest with the utmost distance. This superiority that the Creator has, may He be blessed, over any created object, is not like the superiority that exists between the one who smites and the object smitten. The superiority which exists between the smiter and the smitten is only in connection with the smiting. The smiter and the smitten share in many qualities, for example, they share in the fact that both are created. They share in their powers, in their form, and in many qualities and in many actions, and since they do share in many acts, there is no true superiority to the one who acts over the object acted upon. For true superiority would mean that one does not share in any of the qualities which the second possesses. That would be true superiority. This true superiority is the superiority of the Creator, blessed be He, over the object created. I desire to say that He is not far and He is not near. For arising out of the fact that we cannot conceive of His existence, it is necessary to say that (He is) “not near.” From the fact of His supervision over all created beings and His conduct of them, it is necessary that (He be) “not far.” If this is so, then He is farther than the utmost distance and closer than the utmost nearness, and therefore it is up to us to know that He is near and sees us and knows about all our matters, and He guides us and not a single motion of all our motions is made except by words of His mouth and by way of His permission. Therefore, every man should believe that the Creator, blessed be He, is always before him and near him and keeps an account of all of his steps and considers carefully every expression of his lips and all of his motions and all of his thoughts. We ought not to search after the other extreme and say that He is so very far away that His providence is not over us, and He does not supervise us because we cannot comprehend His being. Nor should we construe this fact (i.e., our ignorance) as a sign of His absolute distance from us. But human beings should think that just as the Creator was close to them at the time of their creation to existence from non-existence, and gave them life and reason and wisdom and provided them with their required sustenance, thus He is always near to them with the utmost nearness.",
+                "Now, I have already said that we ought not to search out the other extreme and say that He is far off, because both of these views are identical, and it is the same when you say that He is not near and He is not far off, for you will be right in both cases. Since you will be right in both cases, choose which of the two is needed by you and which view you can best justify. Therefore, it is necessary that you say that He is near to you and that His providence is over you and constantly keeps an account of all of your affairs. Therefore, you must say that He is not far off, because all of these matters necessarily lead you to this conclusion. After it has been made clear that He is not far off and that He is not near, it will be as though it is said that he is far and near. Therefore, we might say that He is near to all good deeds for they (i.e., the good deed) cleave to Him. He desires these good deeds because He is near to us. But we must not say because of His great distance from us that He has no desires or proximity to anything. Do not be put off by what we have just said, that He is both near and far at the same time, and also that He desires and does not desire at the same time. The reason that you are put off is because in a created body you cannot join two mutually exclusive (contradictory) opposites, because distance and nearness which are referred to in the Creator are not to be compared to mutually exclusive qualities when referred to in the created. These opposites are in the created, but in regard to the power of the Creator it does not apply. Do not extrapolate from the created to the Creator. It is not proper to say that since every product testifies to the producer so it is with the Creator, blessed be He. Similarly, we cannot say that the world teaches us concerning the nature of the Creator, blessed be He, in the same way as any created object testifies to the nature of its creator. But it is quite contrary in the case of the Creator even though the power of the Creator is found in that which is created and testifies to the existence of the Maker and the nature of His work and His relationship to His work, to His task and to His control over it. Nevertheless, the power of the Creator is not to be found in the created object in the same way that the power of the human worker is to be found in his work. But this is a more hidden matter. The power of the divine Creator, His work and His relationship to His work, can only be found in another path farther and deeper than this."
+            ],
+            [
+                "CHAPTER IV <i>Service Briefly Discussed</i>",
+                "Know that the methods of service are six, each one of which consists of many aspects. Everyone who is able to discipline himself, accustom his desire, and concentrate diligently upon those matters at a set time and with complete concentration, will have the love of the Creator, blessed be He, enter his heart and he will cleave to His worship. And these are the tasks: ",
+                "The first is that a man should be a companion to people who will stir him to worship—people such as the wise, the pious, the poor, the sick, and those plunged into trouble. ",
+                "The second particular is to keep away from the opposite type of people—pleasure-seekers, the rich, the wicked, the fools, the ignorant, women, and sceptics. For the companionship of all of these will destroy faith, and worship of God cannot be preserved with such as these. ",
+                "The third particular is to make it a rule to study the words of our teachers of blessed memory, each day, to the best of his ability, for they will cause his countenance to shine and will open for him the gates of hope. Similarly, he should make it a rule to read in the Torah of the Lord each day, as it is said (Joshua 1:8), “And thou shalt meditate on it day and night.” He should look constantly into the writings of the righteous men, such as the work of the pious Bachya Ibn-Pakuda, of blessed memory, and in addition to that work are the books and writings which will cause him to remember and will arouse him from his lethargy (from his futile sleep). Or he should have a book which contains all of the matters concerning service, which he should read every day. ",
+                "The fourth particular is that he should avoid looking into strange philosophies, except for that which he knows and believes will strengthen his faith within him. He should study such a work minimally and not delve too deeply into it, for if he delves too deeply his faith will depart before his eyes. And though he may think that he is grasping the truth, he will find foolishness and emptiness. ",
+                "The fifth particular is to recall at all times the reward of the righteous and the punishment of the wicked, and the terror of death, and the happenings of this world and its stumbling blocks, and its failures, and its blemishes, its shame, and its vicissitudes. ",
+                "The sixth particular is to know all the methods of worship and its rules, and the nature of all matters connected with it—his prayers, his petitions, his fasting, his concerns, and his reflections on the mysteries of the universe. Now this sixth particular is divided into things pertaining to the soul and pertaining to the body. Part of it derives from the qualities of the soul, part of it from the qualities of the body. Let us first consider the qualities of the soul, and afterwards the qualities of the body.",
+                "I will begin by saying that faith belongs to the power of the soul. A man should exercise faith according to the way that I note here. It is necessary to believe with complete faith in the unity of God, may He be extolled, in His Existence, in His Divinity, in His Eternity, in His Wisdom, and in His omnipotence, and to believe in the Torah and all that is written in it. And in all matters contained in it, which reason alone cannot accept. And let him not look at these skeptically, but rather consider the limitation of his reason which prevents him from coming to the real meaning of the matter. He should believe in the prophets and in their prophecy, and he should believe in the Sages and all their words, and in the day of judgment and reckoning and its punishment and reward, and in the resurrection of the dead, and in the redemption. And he should not believe in the so-called wisdoms of the wicked and the heretics, and in the so-called wisdoms of the nations and their illusions and their teachings. ",
+                "Among the qualities of the soul is love. One must make use of love properly; it is necessary to love God, may He be extolled, with a great and complete love, not for the hope of any reward or for personal advantage. He must love the Torah and love every exertion in the attainment of His will. It is necessary to love the Sages and their teachings and to love all those that love the Creator, blessed be He, and to love the poor and the proselytes, and not to love the enemies of God, blessed be He. One should not love evil deeds, nor the pleasures of the world, but live in balanced measure (in moderation). One should not love all the so-called wisdoms and the evil deeds that destroy the service of God, may He be extolled, and thrust one far away from His service, blessed be He.",
+                "Another one of the qualities of the soul is trust. It is necessary to use trust as is proper, and this is its meaning. One must trust God and His ways and His consolations, and trust that there is a consolation or a reward for a man’s deeds and that there is hope for his future. And he should not trust in any power beside the power of God, blessed be He. He should not trust in his own wealth, in his life, in his power, in his righteousness, nor in the claims of those who entice him.",
+                "Another among the qualities of the soul is will. One must make proper use of this. One should accept willingly all that comes upon him from his God. And let him not grow impatient with God’s rebuke, and let him receive upon himself, willingly, the reproof of his parents and that of his teachers, and make God’s will completely his own.",
+                "Another among the qualities of the soul is humility. One must exercise humility properly so that he may be humble with every man, lowly and modest in his going about, in his sitting, in his words, and in his prayer, and seek the companionship of the poor, and let him not over-estimate himself in his own eyes.",
+                "Another among the qualities of the soul is shame. A man needs to be shamefully aware of his sins, a man needs to be ashamed before his God, and lift his eyes to Him when he thinks of the uncleanliness of his deeds, his devious manners, and his lusts. He needs to be very humble and lowly and ashamed in his own eyes.",
+                "Another among the qualities of the soul is envy. One should be envious of the pious ones and even more than of them, of the repentant ones, and even more than of them, of those who are younger than he, and who have applied themselves diligently from their very youth to the service of God, may He be extolled. One should be jealous of the very poor who have not even a moment’s sustenance, and despite all their poverty and deprivation are not lazy and reluctant to serve God, blessed be He. One must envy the nations of the world and those who worship futility, who inflict their souls with all sorts of affliction, who cloister themselves, and travel to the ends of the earth, a distance of a month, in the heat of the day and the frost of the night, and spend their money on that which is futile and of no value. Behold, this is what the fools and the simpletons do, who serve images of stone. All the more so should one do who serves the Master of the Universe. Surely, he ought to envy them and do twice as much, according to his ability.",
+                "Another among the qualities of the soul is thought. One must make proper use of thought and think about what was his beginning and what will be his end. One should think about the greatness of the Creator, blessed be He, and His wonders, and the creation of the heaven and the earth, and think of the Creation of his own body, and think minutely about all the kindnesses which God, blessed be He, has bestowed upon him from the very first day of his birth. And one should consider and think that the world is perishable and everything is vain. And one should think about the time when he will stand in judgment.",
+                "Another among the qualities of the soul is fear. One should fear God and the wrath of God and his parents and his teachers, as it is said (Deuteronomy 6:13), “Thou shalt fear the Lord, thy God.” And he should fear places that are sacred to God (see Leviticus 19:30). He should fear the vicissitudes of time and the troubles that beset man. And he should fear the day of death. And he should fear his wrongdoings. He should be in fear lest he merit not to behold the face of his God.",
+                "Another among the qualities of the soul is courage. One must be courageous of heart in the service of God, blessed be He. He should not listen to those who would entice him or those who would compel him to forsake the service of God, blessed be He. For the sake of the service of God, blessed be He, one must be ready to forfeit his life and not be afraid of death.",
+                "Another among the qualities of the soul is mercy. One should have mercy upon the poor, the downcast<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Professor Max Arzt called my attention to Professor Saul Lieberman’s clarification of the phrase \"the downcast poor\" in <i>L’Shonenu</i>, XXXII (5728) p. 90.</i>, and the sick, and upon the fools who have no guide nor teacher. And he should have mercy upon the people of his own household, his servants, and on his own soul. And he should save his soul from going down into the pit.",
+                "Another among the qualities of the soul is cruelty. One must be cruel and hard to those who entice him and make him go astray. And he should have no mercy upon the wicked, as it is said (Deuteronomy 13:9), “Neither shalt thou spare, neither shalt thou conceal him.”",
+                "Another among the qualities of the soul is generosity. One must give of himself willingly in the service of God, with one’s wealth, with one’s strength, with one’s body, and with one’s soul. One should be generous to the poor with his wealth and to the downcast with his counsel.",
+                "Another among the qualities of the soul is wisdom. One must study the words of the Torah and the words of the Sages. One should not occupy himself with the evil wisdoms that nullify the service. One must willingly dedicate himself to knowing the mystic meanings of the Creator, blessed be He, and the mystic meanings of the commandments, and the mystic meanings of the words themselves, and the words of the Sages.",
+                "Now that we have given thought to the qualities of the soul and the secret of the service of God and the words of the Sages, how to arrange them and set them in their proper order, we shall concern ourselves with the works of the body. I say that —",
+                " Among the organs of the body are the ears. One must make use of them as I propose. One must heed (obey) one’s teachers and one’s parents, and give ear to the words of the Torah and to the words of our holy Sages, and listen to the cry of the downcast, and one must turn a deaf ear to vile statements and scoffing remarks and not listen to anyone who would entice him and make him go astray. ",
+                "Another among the organs of the body are the eyes. One must make proper use of them. One should close one’s eyes from looking upon evil and from seeing sin: one must not sleep all of the night. One should keep his eyes closed during the time of the <i>tefillah</i>. And he should put frontlets between his eyes, and he should lift his eyes to the heavens, and he should ponder over the creations of God, blessed be He, and let him meditate always upon the Torah of the Lord, blessed be He. ",
+                "Another among the organs of the body is the mouth. One must take care not to utter oaths, curses, and obscene words. One must take care not to talk about the faults of other people. One must take care not to read perverse books (corrupting wisdom). One must take care not to eat and drink that which is forbidden. One should fast most of one’s days, and his words should be spoken in equity. One should instruct the poor and admonish the wicked and comfort the mourners and give advice to those who are confused. ",
+                "Another among the organs of the body are the hands. One must make proper use of them in his business activities. One must guard himself from deceit and theft, from committing robbery and harming anyone, and from engaging in illicit work or vile deeds. One should not touch ritually unclean things, and one should open one’s hands to the poor. And one should guard oneself and take care not to engage in labors forbidden on the Sabbath.",
+                "Among the organs of the body are the feet. One must make proper use of them. One must walk in God’s ways. One must go to perform the deeds of charity and provide for the needs of the poor and visit the sick and attend to burial rights and go to the house of prayer, evening, morning, and noon. And one must make use of one’s feet to flee from wicked men and from a wicked woman. ",
+                "Among the organs of the human is the body in its entirety. One must use his body properly. All his occupations must be faultless. One should not overindulge his body. Everything must be in moderation."
+            ],
+            [
+                "CHAPTER V <i>Concerning The Pillars Of Worship.</i> These are five: reason, love, fear, wisdom, and faith.",
+                "Know that concerning reason, the philosophers have spoken much, and they have divided it to better make known the difference between the act of knowing, the knower, and the known . For there are some philosophers who say that they are all one. There are those who say that they are not one, but three. In such discussion, there is neither advantage nor harm. But there is a benefit in this; that we must understand and learn and know that reason is the fruit of the soul, just as the apple is the fruit of the tree, and the apple requires much labor on the part of its master to guard the tree, to dig, to prune, to water it at all times, to keep it free from harmful weeds—and according to the care of the apple will be the goodness of the fruit. So must a man accustom his soul to thrive in good qualities, in wisdom, in ethics, and in the trials of new circumstances that may arise and in happenings of the world. When he does accustom his soul to thrive in all these qualities and circumstances, then its (i.e. the soul’s) intellect which was merely potential will be perfected and actualized, and when the intellect goes forth into actuality, in the circumstances and conditions which we have just mentioned, then a man may be called perfect. Just as when an artisan is well skilled in his craft and he produces lovely vessels, then his craft is complete and he can obtain all of his desires, and he can obtain honor from princes and benefit from men; similarly, with the wise man, when his intellect is complete. Then he can obtain honor from his God, and he will find favor in His eyes and in the eyes of men. For when the intellect is perfect, it causes a man to serve his God, to love Him, and to fear Him. For the fear of God, may He be extolled, and the love of Him and the worship of Him, all three of these come from the power of the intellect, just as streams, no matter how many there are, come forth from one place. Therefore, all love, fear, and wisdom which may exist without reason have no source and no foundation.",
+                "Now, let me explain these three qualities in detail. For when you consider the difference between the love of one lacking in knowledge and the love of one who possessses intellect, it will be clear to you that the love of the simpleton is not love at all, but only a fleeting thought. But the man of intelligence grasps with his intellect whom he should love and how he should love. Similarly, when you pay attention to the difference between the fear of a simpleton for his master and the fear of a man of intelligence, you will know that the fear of the simpleton is madness. He, the man of intelligence, recognizes the worth of his master, his fear, and his power, and he knows that there is an obligation upon him to serve and to fear him, because he is completely in the power of his master, and his master will deal well with him. Similarly, when you regard the difference between the wisdom of a simpleton and that of the man of intelligence, you will know that the wisdom of the simpleton is folly and bears no fruit while that of the man of intellect is intelligent, disciplined, and does bear fruit. This kind of intellect is the will of God, may He be extolled. He will know what he must do with his wisdom and his intellect. The simpleton, when he wishes with his wisdom to know what he must do, is overpowered by his folly, and his thought is lost, like one who has a sick and weak eye but wants to look at the light of the sun. His eye becomes dark and he walks in darkness, and he does not see what he ought to see. While he whose eye is healthy can look at the light and see all of the matters that concern him, and he knows how he should do them, and how he should take heed of them. If this is so, then set this clearly in your mind, that the intellect is the foundation of the three pillars of faith, which are fear, love, and wisdom.",
+                "Now, we must explain each one of these. We will begin with love. The matter of love is a uniting quality between the lover and the beloved. Know that love can be divided into three parts. One type of love seeks a benefit, the second type of love is the love one has for society and friends, and the third is love of the good qualities which are to be found in the beloved; this third type of love is the firm and the true one. Moreover, it has the power within it of never altering or changing, because this love is sustained and bound by the qualities of the beloved, and it is impossible for it to change unless the qualities of the beloved change. But it is not our intention to call to mind the qualities which change, but rather the qualities which endure, and these are the qualities of the Creator, blessed be He. For when a man loves another man because of his intellect, his wisdom, his ethics, his humility, and the other good qualities, such love is firm and will never change, because the cause which brings about this love does not change. Therefore, I say that this is the true and perfect love, when a man loves his God because of His power, because He is the Creator of all things, and because He is compassionate, merciful, and patient, and possesses all the other good qualities. Such a love will never depart or be removed, for the qualities of the Creator, may He be extolled, will never depart or be altered. Of the three types of love which we have called to mind, none will endure save this one, which is the true pillar of love. The other two will not endure, for they have not within themselves the essential quality of every lover and beloved.",
+                "Know that love is joined of two parts, the qualities of the lover, and the qualities of the beloved. According to the qualities of the lover will be the strength of his love for the good qualities which exist in the one he loves. Now, I will explain the qualities of the lover and say that these are the good intellect and a pure and refined soul, and when these qualities exist in the lover even to a small degree, he will be drawn to love everyone who possesses these qualities because every kind gravitates to his kind and keeps aloof from his opposite. Therefore, a man possessing a good intellect and a pure soul is drawn to the love of God, for within the Creator are these just and good qualities, all embracing and true. Therefore, when a man is drawn to His worship, it is a sign that he, himself, has qualities of the Creator, blessed be He. Therefore, he is drawn after Him just as the intellectual man is drawn to the companionship of intellectuals. The wise man is drawn to the companionship of the wise. The fool is drawn to the companionship of fools, and the youth to the companionship of the young, the old man to the companion ship of the old, and every man is drawn to the companionship of his friend, while the fowl of the heaven are drawn to the companionship of their own kind. Therefore, when you see a man separating himself from serving God, may He be extolled, know that there are not within him any of the qualities of God, but their opposites, and therefore he separates himself from the good qualities. For if there were in him intelligence, or holiness, or whole-heartedness, or righteousness, we would know that these qualities are the attributes of the Creator, blessed be He. If there were in a man even the slightest particle of such qualities, it would draw his heart to his God, just as the wise soul draws the body of a man upward and sets him up with an erect bearing, because the soul is drawn to the source of the intellect, a part of which is in man. Just as the life of an animal is drawn to the earth until it bends it down and walks with bent bearing, because of its life which comes from the earth and is drawn to its source. ",
+                "Therefore, we know that the good intellect which is in man will impel him to seek an increase of his good qualities. The pure soul which is like a mirror will reveal to him what is hidden from him of the mysteries of God. For when the soul is polished and pure, a man, by looking at it, can perceive the Creator, blessed be He, and His unity and His existence and His other powers which can be conceived of by the intellect, just as a man sees in a mirror what is hidden from him. But if the soul is not pure and clean, he cannot see the mysteries which are round about it, because the body is dark, and the one who desires to see cannot be told what is behind him if the mirror is not pure and fine, thus enabling the glance to pass smoothly over it. However, when the soul is pure, a glance of the intellect can easily pass over it, and it can see what is behind it, and there is nothing behind the soul except the Creator, blessed be He.",
+                "Therefore, I have said that when a man has two qualities—and these are a good intellect and a pure soul—there will be aroused in the man a complete love for the Creator, blessed be He. ",
+                "When there will be this complete love for God, may He be extolled, then there will grow forth reverence from that love, for we see that whenever a man loves another man because of good qualities that are within him, this love becomes a yoke upon his neck and compels him to seek and fulfill the will of the beloved. He will find no rest unless he exerts himself in matters pertaining to the beloved and in such case, the exertion will be sweeter to his palate more than rest. When the lover does for the beloved a thing which finds favor in the latter’s eyes, then the soul of the lover becomes more precious in his own eyes, because he is able to find favor in the eyes of his beloved by doing a thing which is good in the eyes of his beloved. If the lover should chance to do a deliberate or an unpremeditated sinful act, or anything which does not please his beloved, then the lover will be confounded and ashamed and he will steal away as an entire people will steal away when they are ashamed. This pertains to the power of love which is like an iron yoke upon him to cause the lover to yield to the beloved, as Scripture says (Song of Songs 8:6), “For love is as strong as death.” Since love causes the lover to yield to his beloved and do the will of the beloved with double willingness, we must explain why there is in love this power. We say that the love of the lover for his beloved comes about because of the good qualities which are in the beloved. The soul of the lover must also contain a portion of these good qualities. Therefore, the little that is contained of these good qualities in the lover draws him exceedingly, just as every kind is drawn to its kind. This is a sign of a generous soul, that he is drawn after every honorable thing, and this is love. The willingness on the part of the lover to yield to the beloved in order to fulfill the will of the beloved arises from the fact that the lover recognizes the superiority of the beloved over him, just as the pupil recognizes the superiority of his teacher and the servant recognizes the superiority of his master. He therefore yields to his beloved by recognizing his superiority over him. Similarly, with regard to a lover’s fear of his beloved: it is as a servant fears his master, a pupil fears his teacher, because of the latter’s superiority. More than this, he hopes to learn continually from the teachers qualities, from his wisdom, and from his instruction. These qualities impel the lover to fear his beloved. If this is so, then it has been clarified how fear proceeds from love. If we say that love such as this and the lover can be found among ordinary people, then we know that in this manner we can describe the love of man for the Creator. If it should be said that one cannot compare the love of the created to the love of the Creator, blessed be He, he would answer that although we are created beings, still the love which is customarily shown by man for the Creator—even though there is a difference between the beloved who is created and the beloved who is the Creator—is the same, for there is no difference between the power of the beloved of God and the power of the mortal lover who is created, for they are one. Therefore, the Creator, blessed be He, seeks nothing of a man but that he love Him with all his power, and this will be as important in His eyes as though he loved Him according to the love that is due to Him. Now, it is interesting to note that the righteousness which we ascribe to the Creator, blessed be He, consists in this, that we are not able to do anything for His glory save that which is within our power to help our fellow men, and the Creator receives it as though we had given Him love that is worthy of Him.",
+                "Now that we have explained that love is the cause of fear and that both of them are pillars of faith, we will explain the matter of wisdom, and we say that wisdom must exist in the lover. For if the lover is without wisdom, he will not recognize the qualities which we have mentioned, nor will he recognize in his beloved his intellect, his wisdom, and the other precious qualities. If he does not know his qualities, he will not know how to love him, for the power of folly which obscures the knowledge of the precious qualities of the beloved will nullify the love of the lover, just as we have said. For the love of a fool is not love, and if this is so, we can understand that love cannot be complete if it lacks wisdom and knowledge. According to what he lacks in complete knowledge will be the lack of his love for his beloved, whose qualities are precious and perfect. As to the love of the lover for one who has few of these precious qualities, there may suffice him a little love and a little wisdom, but this cannot be called a complete or perfect love, nor a perfect beloved. Our concern is not for qualities which are lacking, but rather for the complete and the perfect.",
+                "Since we have established that these three, love, fear, and wisdom, are interdependent, that each is incomplete without the others, and that all are founded upon the worship of the Creator in perfect faith without flattery, we must therefore state that faith is the foundation of the worship of the Creator, blessed be He, even though worship and faith flow from the three principles mentioned above. You will not find worship save in faith, and you will not find faith save in worship. Each of them is inextricably bound up with the other.",
+                "Now, I will reveal to you a great secret in the worship of God, may He be extolled, and I say that it has three steps: the lowest step; then the second, which is higher than the first; and then the third, which is higher than the second and is uppermost. Now, the lowest step is study, understanding, the experiences of the world, and length of days. These are the four pillars by which a man can acquire reason, and this is the lowest step. And from this lowly step, man can ascend to the step of love, fear, and wisdom, which are three pillars. This is similar to the case of a tree. The farther the branches are from the tree, the more abundantly they grow, and the closer they are to the trunk, the more sparsely they grow. So it is with all created things. The farther they are from the Creator, blessed be He, the more their species and their varieties increase, while the closer they are, the more the number diminishes until it reaches one. The pillars of the lowest step then are four.",
+                "We now come to the second step, which has three pillars upon it (these are the three: love, fear, and wisdom). If a man conducts himself properly with these, he will ascend from them to the third step, which is faith and worship of God, and these are the two pillars. From these two, a man will ascend until he cleaves to the highest virtue, which is one, and that is the yearning to attain the will of God, may He be extolled, and to cleave to Him. Pay close attention and see how a man begins to ascend by many steps to fewer steps until he reaches the one and there he stands, for beyond the one, which is the acme of intelligence, there is nothing else.",
+                "After having reached the goal which is the attention of the worshipper who loves, we may ask: Now what benefit comes from all of this? And we answer that the all-embracing benefit which comes from the service of the Creator, blessed be He, and His love, is that the Creator should love the man that worships him, as it is said (Isaiah 43:4), “Since thou art precious in My sight, and honorable, and I have loved thee.” And it is written (Deuteronomy 7:13), “And He will love thee, and bless thee, and multiply thee.” Now it is incumbent upon us to search out the meaning of the love of the Creator, blessed be He, for man, how it comes about and what it is. We say that in the case of simpletons and fools, it does not suffice for them that God’s love for them should be the sole reward of their worship of Him, so they wait for Him to give signs and proofs that they will attain great goodness and much pleasure. If you say to them that there will be given to them no other thing, except the love of God for them, it will not suffice for them, and they will think that His love is like the love of human beings who do not find love of a person sufficient unless there is with that love some advantage or pleasure. I wish to make clearer to you that there is no greater benefit than the love of the Creator for man. If God loves him he needs no other reward. He ought not to seek and ask whether his soul will live on or not after his death. For in the love of the Creator is contained all good reward. Obviously, he should believe that when a man dies in the midst of good deeds and has conducted himself piously, the Creator, blessed be He, loves him. Since He loves him, there is no greater reward than this. For since He does love him, there is no doubt that He will give him a good reward for all of his deeds. We ought not to explore just how this good reward will be given; however, if there is in a man a great lust or folly, all this great glory will not suffice. They will seek to discover whether there will be continuing life to their soul after it has separated from the body or whether the soul will be lost, as though the pathways of the world to come were known to them. They will try to discover in what way those who are deserving of the world to come will have their reward. This is impossible to know. Only if we were angels that walked among celestial creatures, would we know the way of reward of the souls and the nature of the life in the world to come. But for the man of intellect, one general rule should suffice for him, to know that there is a reward in the world to come for every deed. There is punishment for the wicked and there is reward for the righteous. But it is not for us to explore and search the method of the punishment or the reward, or of what it consists. But if a man should persist in searching out what will be after death, he can understand and believe that there is a reward after death, by twenty signs.",
+                "The first is from Enoch and Elijah, whom the Creator, blessed be He, took to Himself, and know in truth, that a body cannot endure without nourishment. Since this nourishment was lacking, we know that their bodies melted and dissolved in the upper air, and their souls remained, and they were like the angels. Thus we know that the righteous are like these souls.",
+                "The second is from Moses, our teacher, peace be upon him. He was the choicest of the creations of the Creator. We know that his excellence was honored in his life, and so was it in his death. We know that his soul had a superiority over other souls and certainly did not perish, and just as in his lifetime he ascended to Heaven, and the Creator, blessed be He, showed him his mysteries, as it is said (Numbers 12:7), “He is trusted in my house,” so does our reason compel us to believe that his soul was not lost in his death. For if his soul were lost, what superiority did it have over others? Since the Lord spoke with him, we know that the power of God’s speaking with him left in him an advantage after his soul had separated from his body, an advantage from which there could be inferred the difference between it and the souls of other creatures with whom God did not speak. If this is so, then this is its good reward. Just as at his death, his soul ascended to the academy on high and did not perish, so will the souls of the righteous rejoice, each according to his service to God and his righteousness.",
+                "The third, we see that the soul reaches out far and near and even to what is at the end of the world, just as it conceives that which is before it and behind it. After it conceives the distant things, we discern that it hovers over them, and all things are contained within it; it is for this reason that the soul conceives them. We see that the soul of the wise man grasps all the heavenly spheres and their wide spaces and their properties. After it reaches them, we know that it is superior to them, and if it is superior to them, we know that it dwells above them, and therefore at the time of death, it returns to that place where it wandered about<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\"><i>The Book of Job. A New Commentary</i> (Jerusalem: Kiryath Sepher Ltd. 1957) p. 38-45.</i> when it was still within the body.",
+                "The fourth—We see the animals with their bent body and man with his erect posture. From this we understand that the soul of the animal is from the dust, and therefore it is drawn towards its element. Therefore is the body of the animal bent towards the earth. But the soul of man is drawn aloft, and therefore the soul of man strives to ascend to its source, but it cannot do so because it is tied to the body. If so, we can say that at the time when it can ascend and separate from the body, it ascends to the heights.",
+                "The fifth—The body is composed of four elements: fire, water, air, and earth. These embrace each other and stand together while life is in the body, but when a man dies, each portion returns to its own source: earth to earth, air to air, fire to fire, and water to water, and the soul to the place of souls. For the soul is an emanation taken from the higher powers, for the Creator, blessed be He, composed it of four elements, from the power of His existence, His life, His wisdom, and His unity. The soul is composed of these four. When the soul departs from the body, then there happens to it what happens to the body. Its four elements return, each to its place. Existence to its source, life to its source, wisdom to its source, (and unity to its source). The source of all four is in the highest place above the celestial spheres, and therefore the soul returns there. We do not say that the four elements are separate when they ascend there; but the place is one, and the four elements are unified not separate, but the substance that is their subject (i.e., <i>substratum</i>) is one.",
+                "The sixth—The body is like a wick, which you kindle from fire with a flint stone in order to light it. The soul is bound as the flame is bound to the wick. When the light of the flame is quenched, the fire ascends aloft and flies to its source while the wick remains with the source from which it was taken. If you should ask what the soul was before it was in the body, we will ask you what the flame was before it cleaved to the wick. The answer is that the flame which is in the stone or in the iron exists there potentially and does not go forth to do any act until you have first kindled it with your hand. Then the flame goes forth and attaches itself to the wick. The wick is like the body. The oil is like nourishment. We know that after the flame of the light is quenched, it will return to its source, to the fiery sphere<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">, that is, that region in outer space occupied by the element of fire (Aristotle <i>Meteorologica</i> 1:3).</i>. For the celestial wheel of fire is the cause which gave strength to the stone and to the iron, and therefore the fire comes out of these objects.",
+                "The seventh—The world was created for the sake of worshiping God, may He be extolled. Now, the body may not serve the Creator, blessed be He, for it has not the power to understand, to know, and to discern. If the soul is of divine origin, the body would not recognize its Creator and not know him. Just like one who had never seen his human king and had not been taught by the protocol and was not from among the servants who stand near the king; he would not long for him nor yearn for his companionship or recognize him. Since the soul understands the greatness of the Creator, blessed be He, we know that it is an emanation from heaven, and therefore it strives to return on high.",
+                "The eighth—The soul of the prophet is not worthy of attaining the perfection of prophecy until it becomes pure and very lofty, being drawn with all strength to sublime matters. Therefore, the soul of the prophet is near the Creator, blessed be He. Due to the excellence of its thoughts, there is no curtain separating soul and prophecy from the Creator, blessed be He; since the soul of the prophet is so very lofty and while it is still within the body, it can elevate itself and join with superior persons. We know that it can go twice as high when it separates from the body, for the body holds it back from rising with all its power, just as a bird whose wings have been clipped cannot fly with all of its power until its feathers grow again. The power which united the soul of the prophet with the spirit of prophecy still unites them even after it separates itself from the body, and the ascent of the soul becomes easier. A similar process occurs with the souls of the pious and the wise. Our Sages, of blessed memory, said (Baba Batra 12a), “A wise man is superior even to a prophet.”",
+                "The ninth—That every sphere stands on its middle point, which is in fact the pillar of the circle. The wheel of reason, which encircles all the world and all the heavenly spheres, is likened to the wheel of the circle. Its middle point is the world, and the middle point of the world is humanity. The middle point of humanity is the soul which is within them, for they are the pillar of the world and upon them the world stands. For it was for their sake that it was created. Now we see that for every point which is not lost, its circle is not lost; if the point is lost then the circle is lost, too. For the point is its foundation and its principal reason for existence. The point is the pillar and the circle rests upon it. Since it is impossible that the celestial wheel of reason be lost, we know that the middle point, the souls, will not be lost. This is a true proof of the immortality of the soul.",
+                "The tenth—Know that the Creator, blessed be He, exists. It is inconceivable that all those who serve Him and exert themselves to discover His will should have labored for naught, since the Creator, blessed be He, had no intention in the creation of His world other than that it should worship Him. If they have no reward in this world, it is impossible that they should have no reward after death. If they have no reward after death, then there must be something which holds back their reward. We know that nothing can hold back the will of the Creator, blessed be He, for He created this world only that he might be worshiped. Since these persons who served Him had no manner of reward or enjoyment, we know and we believe that their reward must come after death.",
+                "The eleventh—We find in the Scripture (Deuteronomy 30:19), “Therefore choose life that thou mayest live, thou and thy seed.” And it says (Ibid., 5:30), “That ye may live.” And it says (Ibid., 8:1), “We will live and multiply.” And it says (Ibid., 5:16), “That thy days may be long.” We see that the wicked seem to live like the righteous, and, in many cases, they enjoy the goodness of the world. Therefore, the life of which the Scripture speaks must be the life that comes after death.",
+                "The twelfth—We find that many communities were martyred and burned, their existence obliterated along with their wealth, while still proclaiming the unity of God. We see that if a man afflicts his soul because of his love for his king of flesh and blood and endangers himself even to the point of death, the human king will reward him handsomely. All the more so in the case of the Creator, blessed be He. To assert that He would not give him a good reward—this would be an impossible falsehood.",
+                "The thirteenth—Wisdom and knowledge cannot be destroyed, but they exist forever. If they should be lost to the human knower, they would not be lost to the Creator-knower, blessed be He. Knowledge is a high and enduring power. Decay cannot prevail over it, for it is like a sphere that moves everything, and decay cannot overtake it and touch it. Since it cannot be lost, we can say that everything which is guarded, during the time that it is guarded cannot be lost. The soul conserves itself with knowledge, for it knows its own self and includes it. Therefore, it will not be lost, for it knows and is known and is, in fact, knowledge. Just as reason, the rational person, and that which is conceived are all one power. Since it has been explained that the soul is knowledge<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">David W. Silverman drew my attention to Harry Blumberg’s \"Problems of Immortality\" <i>Harry A. Wolfson Jubilee Volume</i> (English) p. 168 ff, \"The destruction of the body will therefore not result in the destruction of the soul. Adopting the neo-Platonic theory that the souls are infused into the body by the ‘Giver of forms’, i.e., the Active Intellect, which is the last of the Separate Intelligences (18). Avicenna explains that bodies are endowed with vegetable, animal and rational souls. The first two souls perish with the destruction of the body, but the rational soul, i.e., the acquired intellect thereof, survives.\"</i>, it will not be lost, for knowledge will not be lost.",
+                "The fourteenth—The angels are powers, and they have no body and no form, but they may find it fitting to clothe themselves with the mantle of form. One of them may appear in the form of a lion and another in the form of a heavenly being or a celestial wheel, and some of them may appear in the form of man, and that form is most precious in their eyes. For this is the form in which the angel of glory appears, as it is said (Ezekiel 1:26), “And upon the likeness of the throne was a likeness as the appearance of a man.” And therefore it is said (Genesis 1:26), “Let us make man in our image, after our likeness,” that is to say, in a form which is honored by us, and preferred by the angels when they appeared before the children of men. From this we learn that the form of man is the highest, for it is the form of knowledge and wisdom, and therefore every soul whose form is the form of man has within it the power that draws it to the perfection of the angels, if some restraining force, by reason of evil deed, does not hold it back.",
+                "The fifteenth—Scripture says (Genesis 2:7), “Then the Lord God formed man of the dust of the earth.” Now here it speaks of the creation of the body out of the dust, but it does not speak of the creation of the soul of this created being. But it does say (ibid.) “And He breathed into his nostrils the breath of life.” And we can understand from these words, “and He breathed,” that He took it from His own self and did not create it, but that He caused a portion of his glory to emanate and gave it to man, just as He caused an emanation to come from the spirit which was upon Moses, our teacher, peace unto him, and gave it to the seventy elders. Thus we know, that the soul is from Heaven, and the body is from earth. It is to Heaven that the soul will ascend if it is pure. Thus said King Solomon, peace unto him, (Ecclesiastes 12:7), “And the spirit returneth unto God who gave it.” And the word “returneth” indicates that it will return to the place whence it had come and where it was prior to this, just as the dust returns to the source whence it came.",
+                "The sixteenth—The power of knowledge comes from reason, and from both of them comes speech, and the power of the speaker is divine. When the soul is separated from the body, then the soul can attain the highest level of perfection with the power of speech which is within it.",
+                "The seventeenth—Souls are of three kinds, the highest, the lowliest, and those in the middle. The highest are the souls of the angels, the lowliest are the souls of the animals, and those in the middle are the souls of the children of man. Now, it is known that when two opposites join, a third power is produced from this union, which power is not like either of the two extremes, but it is made of them. For example, if you mix a measure of honey with a measure of wormwood, there will be a third taste which is neither bitter nor sweet. If you add a little bitterness to the mixture, it will incline to the taste of the wormwood, and if you add a little sweetness to the mixture, it will incline to the taste of honey. So it is with everything that is in the middle. When one of the two opposites gets stronger, that which is in the middle will incline towards it. Now, man is composed of two opposites, a soul which is lofty and a body which is animal. Out of their joining comes a third power, and if the powers of the body are stronger, then the man inclines downward, while if the powers of the soul grow stronger, he inclines upward. Now, this is proof of the immortality of the pious soul when it ascends upward. Even though the soul of man is a middle one, between the souls of the angels and the souls of animals, if he behaves beast-like, his soul will be like the soul of animals, and its reward will be like their reward. If he does the deeds of angels, his soul will be like their soul. Since we know that the angels are immortal, neither will a soul which is like theirs die. And of this King David, peace unto him, said (Psalms 49:13), “He is like the beasts that perish.” After this, he added that his soul would not die, when he said (ibid., 49:16), “But God will redeem my soul from the power of the netherworld.” By this he does not mean the death of his body, for he goes on to say that, “He shall receive me, selah.” But what he does want to say is this: that at the time when God takes me out of this world, He will redeem my soul from death, and it will not die like the soul of the wicked.",
+                "The eighteenth—We see that the soul has knowledge with which to learn everything in the world, and that it has another knowledge which is superior to this. With this knowledge it knows itself, and it knows the quality and extent of its own knowledge, and this is the knowledge of knowledge, and with this knowledge it is close to the Creator, blessed be He. For man at his birth is like an animal, but as he acquires knowledge, he gains superiority over the animal, and if he excells in knowledge and in wisdom, he places a great distance between himself and the animal, and his soul ascends higher and higher. For his soul contemplates lofty thoughts, and therefore it is most high. If the soul occupies itself with thinking about matters that pertain to the Creator, blessed be He, it increases perfection<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">This doctrine is \"Platonic\", especially the idea that in knowing itself, the soul knows everything. It is a version of the innate ideas theory.</i>. If the soul knows itself, then it will double and re-double its ascent. For when a soul knows itself, it knows all things that can be known, for all things that can be known are contained within the soul. Therefore, when the soul ascends, it draws very near to God and removes itself far from death. For death has dominion only on bodies which are very close to it, but as far as the distant powers are concerned, it has no dominion over them. Moreover, the soul of man can recognize the Creator and know Him with its reason and its wisdom. If the soul can draw so close to God while still in the body, then surely we know that it will draw close to Him after it leaves the body. This is undoubtedly true!",
+                "The nineteenth—Know that the activities of a man are divided into two parts. One portion is the animal part of man, and that is eating, drinking, cohabitation, and movement. The angelic portion of a man is reason, wisdom, righteousness, and speech. If this is so, then we see that this latter portion is within the province of the soul, and if you wish to be among the angels, you can. But if you are drawn to animal deeds, you will be like them. If this is so, then we know that the pious soul does not die."
+            ],
+            [
+                "CHAPTER VI <i>An Explanation Of The Things Which Help In The Worship Of God May He Be Extolled And The Things Which Hinder</i>",
+                "Know that everyone who occupies himself in the worship of God, may He be extolled, must know that the worship of God is like a healing. That the powers of the sins which are within the souls are like diseases in the body, and that the correction of evil deeds is like the healing which corrects the composition of the body and removes the bad humors until the body is well. And the healing comes from two things: from compounding a healing medication of beneficial things, and from restraining the sick person from things which would add to his sickness. And thus, the correction of evil deeds is to remove the evil and to do the good. Therefore, we shall now call to mind those matters which help in the worship of God, and enumerate those things which hinder in the worship of God, and consider how each ill may be corrected.",
+                "Know that in the worship of the Creator, blessed be He, there are many matters which nullify that worship, and these are lust, anger, flattery, impudence, laziness, happenings in the world, the companionship of wicked people, a faulty faith, the derision of the scoffers, evil wisdoms, jealousy, folly, and impatience with worship, because the person does not see any reward in it, and greed, and if the person does not believe in the day of judgment. And now, I shall explain each one of these matters.",
+                "Lust is the pinnacle and the root of all evil deeds. Should a man permit his lust to do whatever it wishes, not a single vile deed will remain undone. Lust is found in nine things: in food, in drink, in women, in wealth, in political power, in business matters, in dress, in chariots, in the pleasures of the body, and in similar things. Therefore a man ought to conquer and subdue lust, and heal this sickness. Now, no sickness can be healed except through a healing which is its opposite. Just as a man who has a burning fever can heal himself with cold medications, while if he has a cold illness, he can heal himself with warm medications. But with these healings, it is necessary that he guard himself from anything which might add to his sickness. Thus, we must know what lust is, the nature of its power and all matters pertaining to it, and we must make for it a remedy that will be the opposite of it. The power of lust arises from each one of the nine things which we have mentioned. And we say that the opposite of the lust for eating and drinking is to observe many periods of fasting and to reduce the amount of food and drink that one takes. The opposite of the lust for women is the companionship of righteous men and sages. The opposite of the lust for wealth is to seek the companionship of the poor and the downtrodden. The opposite of the lust for political power is to seek the companionship of the lowly and the downcast. The opposite of the lust for many business ventures is to think about death, which will put an end to all sorts of occupations and deeds. The opposite of the lust for fine dress is sackcloth and ashes. In place of the lust for a fine chariot, a man ought to go by foot always and humble his heart. The opposite of the lust for luxury is to set all luxurious things at a distance. And everyone who wishes to heal himself from the sickness of lust should accustom his soul to do these things. And if his lust grows stronger, then he should contemplate in his heart that in his death he will leave all things, and it is better for him to leave it with the will of his own soul in order to attain the will of God, may He be extolled, than to leave it under compulsion and find the wrath of God, may He be extolled. If he begins to occupy himself with these matters and cures, and he sees that the lust is too mighty for him, then he should accustom his soul to battle each one a little. He should add to it each day and each week. If he grows impatient, he should not despair, but he should know that after he withstands his wicked state for some time, he will finally come to recognize the evil things that he has done; that he has angered his God, by beginning a thing which he did not finish, and therefore when he considers all this in his heart, he will quickly turn back and repent of his evil. ",
+                "If he wishes to accustom his soul to these disciplines, let him not place too heavy a burden upon it at first, but let him place upon his soul the yoke to the commandments little by little, to bear and not to wither. As to this little which he clings to, let him swear that he will not abandon his fight against his lust and stand off from it for at least half an hour. After he knows that he is diligent in his struggle and is not remiss in keeping his oath, it is possible that he can add to the time and power of his restraint. If a man wishes to do things which help him in this worship of the Creator, blessed be He, then he should remember the day of death, the judgment of His God, and His punishment. He should remember the life in the world to come and the rest of the righteous ones, and the pleasantness of his reward with them if he guards the law of his God. ",
+                "And he should envy the wicked who are truly repentant, when he sees that though he has an intellect superior to all of them, they merit a great level of perfection while he does not. He should think about this: that when a time of troubles and hardships comes upon him, his uncircumcised heart will be humbled, and he will return to his God under compulsion. Therefore, it is better for him to repent while he is still in comfortable circumstances. And let him not be like the foolish wicked, for he should know the difference between a foolish wicked man and an intelligent wicked man. The foolish wicked man does not repent except at a time when things are bad for him, but the intelligent wicked man prepares some good deeds before evil comes upon him. He knows that each good deed will be a refuge and a help for him in times of trouble. When I use the word, “intelligent,” I do not mean the wise men and those who understand every evil wisdom and all the evil occupations and established custom. In using that word, I mean only one who sees the things that are in the future and recognizes them before they come, one who knows that the end of the world will come and thinks about its latter end.",
+                "<b>The second quality</b> which interferes with the true worship of God is anger. It is one of the evil qualities which can destroy the worship of God. For the worship of God cannot dwell in the heart of one who is wrathful. At the time of his anger he pays no attention to anything he does, but instead he multiplies oaths, profanes the name of Heaven, kills his friend, and harms his companion. It is possible that as his wrath grows fierce, he will go and worship idols or commit suicide. Therefore, a man ought not to trust his worship of God if he cannot subdue his wrath. The healing of wrath is this: We should know the forces that stir up wrath and we should reverse them. And we say that the causes of wrath are too little reflection, the folly of the one who is angry, the lack of companionship of the wise and the intelligent, who could teach him to subdue his anger, and the companionship of fools and wicked men. He does not recognize what an ugly quality anger is. Nor does he recognize how many good qualities there are in forbearance and patience. For no one who is patient will ever regret it, nor will he need to do anything for which everyone who hears of it will reproach him and shame him, but let all of his deeds be in quietness and gentleness, just as it is said (Proverbs 16:32), “He that is slow to anger is better than the mighty; and he that ruleth his spirit better than he that taketh a city.”",
+                "Know that the pious sages would, at the very outset of the conditions of their worship, put upon their souls this condition: to subdue their anger and not to be wrathful or hate, but that their mind would be broad enough to accept the deeds of man whether they be good or bad. If a vile person were to injure them, their soul should be too precious to profane their honor by entering into a dispute with him and repaying him according to his desserts. If an honored person were to injure them, they would patiently bear his words and restrain themselves. Therefore, if a true servant of God wishes to remove wrath from his heart, he must accustom his soul to subdue the hardness of his heart, and he should swear not to be angry, and he should place between his eyes the symbol of his nobler quality and the remembrance that he, himself, is but dust and ashes. Then his heart will be humble. If a man should injure him, he will avoid a quarrel with him by a soft answer, or he will make silence a bridle for his mouth and consider that a person cannot be called intelligent if he cannot govern his spirit. When he brings his soul into a sincere covenant and oath that he will not be angry for a certain number of days, it will be for him like a healing, bitter as wormwood, which he knows will restrain him from a difficult and formidable disease. Let him, therefore, swear always to eat of this bitter medication. If he does this thing for only two months, he will see all sorts of occasions for anger that passed him by, yet he bore them all with a pleasant countenance, and he will recognize in himself that he will be strong and intelligent.",
+                "<b>The third quality</b> is flattery. This is one of the evil qualities, which makes the worth of the worship of God, may He be extolled, incapable of lasting worth. For every flatterer adds to his worship when it is before the eyes of the people, but when he is alone, he alters the worship or detracts from it, as though his worship was for men and not for the Creator. Such a man can be called a polytheist, for he joins in his worship the worship of men and the Creator, making the worship the same for both of them. And, therefore, Scripture has commanded us and warned us (Deuteronomy 1:16), “Ye shall not be afraid of the face of any man.” The healing of this quality is to think in one’s heart that every exertion in this direction will be to no avail, and he will have no reward for his exertion except the wrath of the Creator. For the Creator will recognize that his service is for show, that is to say, to show his piety before people, and the Creator has no share in this type of service, and therefore, his prayer is a sin. Moreover, every flatterer is a fool because he permits himself to think that just as he can deceive men, so can he deceive God, and this, of course, is complete folly. Therefore, he should know that it would be better for him to reveal his wickedness publicly than to conceal it from people in order to deceive them and so that they will call him pious. If this quality is found in a servant of God, it is necessary to accustom his soul in the opposite. That is to say, he should place upon his soul a vow not to add to his worship before the eyes of the people anything except that which he knows he will not omit from his worship when he prays privately. If he is able to correct this quality, then he will know that he has attained the will of God.",
+                "<b>The fourth quality</b> is impudence. Know that the quality of impudence nullifies most of the worship of God, just as the prophet, Jeremiah, said (6:15), “They are not at all ashamed, neither know they how to blush.” For him who cannot be ashamed of his deeds before Him, the worship of God will not cleave to such a one, as Scripture says (1 Samuel 2:26), “And he increased favour both with the Lord and also with men.” Everyone who is modest before the Creator will be modest before every man. If this is so, then we can say that everyone who is impudent to men will also be impudent to the Creator. Therefore, every man must subdue his inclination to harbor this quality and remember the evil which exists in it. Let him be envious of the truly modest ones when he sees them or when he hears their praise on the tongue of every man. And if he wishes to remove this quality, let him accustom himself to humble his soul and be ashamed before all the children of man, and let him walk with bowed figure and with his eyes to the ground, and let him remember that impudence will destroy all of his service to God.",
+                "<b>The fifth quality</b> is laziness. This is an evil quality which nullifies the worship of God. For the lazy man does not complete any of his tasks, and therefore the worship of a lazy person is not complete, for he is too lazy to fulfill all of the conditions of the service to God. And know that laziness comes from folly, and from weakness of the will, and from little knowledge, because the man does not know what benefit will come to him from the worship of God, may He be extolled. Laziness may afflict him because of his lack of envy for the alert ones who occupy themselves with the worship of God. Therefore, every intelligent person should guard himself against this quality and seek ways of removing it from his being. And let him envy his companions who exert themselves day and night in the service of God, may He be extolled. For no one who is not alert in his worship will attain benefit from it. Anyone who is slack in his work will destroy it, as it is said (Proverbs 18:9), “Even one that is slack in his work is brother to him that is destroyer.”",
+                "<b>The sixth quality</b> consists of the happenings and the troubles that come upon people, for example, new events, evil or good. If one is in distress or has risen to a great position, or has gained much wealth, or has been taken in captivity, or has lost his money or is sick, or a member of his family is ill, or is exiled from his land, or is imprisoned in the dungeon, or one of his dear friends dies, all these new circumstances and many like them trouble the hearts of men and dissuade them from the worship of God, and make them forget it, and remove it from their heart. It is in such a time that the reason of the rational man is proved. Is it strong or is it weak? For if it is strong and his faith endures, none of these new circumstances will cause him to be deficient in his service to God. Just as mighty winds cannot uproot a great mountain and move it from its place, so can all these happenings not remove strong reason and well-founded faith. A man should be careful at such a time and know that on this condition has he come into a covenant with his God. And since he has covenanted with his soul to serve Him, he must complete his vow and fulfill his pledge, and he must prepare a strong and courageous heart to accept these happenings, and he must think about such happenings before they come upon him. He should anticipate them every day, every hour, every month, and say in his heart, “If these happenings do not come today, they will come tomorrow.” If he does this and his eyes and his heart are intent upon them, then when the happenings do come, they will not confuse him, and they will not cause him to forget the service to God, for these happenings will find him ready to accept them. This is the conduct of the righteous man: he knows that the world is an abode of troubles, and his eyes and his heart consider them every moment, and therefore these troubles do not confuse him when they come, nor do they terrify him. But they do terrify one who is secure in his world and says that no trouble will come upon him and that his tranquility will remain. Therefore, when there comes upon him the opposite of what he had thought, he fears his mind is lost and his faith and his worship, also. A rational person must guard his soul always and not trust in the goodness of the world even for a moment, but he must know that the troubles are ready to come. If he has this attitude, he will be fortunate and his worship of God will endure.",
+                "<b>The seventh quality</b> concerns the companionship of wicked men. Know that this quality can destroy all worship of God and even though the worshiper is complete in all other qualities, if he joins the companionship of wicked men, his worship will be destroyed. And these are the particulars: if he joins the companionship of kings, they will draw him to haughtiness and to the pursuit of power and dominion. If he seeks the companionship of youth, they will draw him to pleasure. If he seeks the companionship of women, they will draw him to immoral acts. If he joins the companionship of atheists, they will destroy his faith. And if he joins the companionship of fools, he will lose his wisdom and his reason, and he will forget the statutes of his God, and he will be drawn after their deeds. If he joins the companionship of those who cheat and rob, his soul will gradually draw him to them, and he will not know that he sins against his own soul. If he joins madmen or fools, he will be mad and foolish with them. And if he joins the unworthy and the vile, he will learn their shameful deeds, and therefore it is always necessary to keep at a distance from all these types. He must know that according to his distance from them, so will be his nearness to the Creator, blessed be He. According to his nearness to these groups will be his distance from the Creator, blessed be He. If he does not know how to separate himself from them, because his evil inclination has grown strong, then he must attach himself to their opposites. Then he will recognize the faults of the evil companions. When he recognizes their faults, he will be able to stay at a great distance from them. If he enjoys the companionship of kings, and he cannot separate himself from them, let him join the companionship of the poor and the downtrodden, and then he will reject haughtiness and pride of heart, and then it will be possible for him to gradually set a distance between him and them. And if he wishes to remove himself from the companionship of youths, and he finds himself unable to separate himself from them, let him join the companionship of elders, and then he will hear their words and their intelligence and their profound attributes, and he will recognize the honor that he will attain from the companionship of elders and the venerable. He will see the difference of that which he can attain through companionship of older men rather than the companionship of youths. If he seeks the companionship of women and cannot separate himself from them, let him join the companionship of men of settled minds and reason, and then he will recognize the delights which can be found in them and which are completely opposite from the matters affecting women. If he seeks the companionship of atheists and they destroy his faith, let him join the companionship of men of perfect faith, the pious ones who are distinguished by their wisdom, and they will teach him signs and examples, rather than the lack of knowledge of atheists. If he joins the companionship of fools and he cannot separate himself from them, let him join the companionship of intelligent men. If he joins the companionship of those who cheat and rob and cannot separate from them, let him join the companionship of men of faith, and then he will see how careful they are of their conduct. And if he joins the companionship of men who are unworthy and cannot separate himself from them, let him join the companionship of the honored and well-liked and let him learn from their deeds.",
+                "<b>The eighth quality</b> is a fault of faith. He who has no faith—how very hard it is to find a healing for him and a cure for his plague! If God does not lure him by means of fear of Him and give him a different heart and remove the heart of stone from his flesh and remember him with the remembrance of mercy, then there is no method of correcting him. And if there were to be put before him all the matters of instruction and rebuke, all of this is to him as nothing and he would consider it only as mocking. He is like a disease which has no healing and a broken shard of pottery which cannot be repaired and therefore, a man ought to guard zealously his faith.",
+                "<b>The ninth quality</b> is the mockery of the scorners and the contempt of the revilers. A man cannot enter upon the service of God until he resolves not to pay any attention to those who may mock him and shame him. If they say of him that he is a flatterer and a hypocrite, he should pay no attention to their words but should consider that if all men were to pay heed to the scornful laughter of the mockers and to the shame of the revilers, no one would do anything good, nor fulfill a commandment, nor do an act of kindness. For no one can save himself from the language of the violent people, as it is said (Psalms 73:9), “They have set their mouth against the heavens and their tongue walketh through the earth.” How many scoffers there are whose mockery arises from jealousy and the desire to abuse. For they recognize the superiority of the one they attack, and they cannot attain his qualities, and because of this they revile him. Therefore, a man ought to take firm hold in the worship of God, may He be extolled, and know that only two kinds of people can revile him, a fool or a rational man. Now, if he is a fool, it is not proper to pay attention or to heed the sting of his words. And if he be a rational man, one should know that a man of intelligence will not revile a man in an honest matter, unless he is jealous, because he, himself, does not possess that quality.",
+                "<b>The tenth quality</b> consists of the various wisdoms. There are various wisdoms which destroy faith, such as secular wisdoms, the wisdoms of the atheists, and the wisdom of philosophy. There is no necessity for the servant of God to study all these diligently. Let him rather keep at a distance from these with all his might, for before he attains any benefit from them, he will lose his faith. And he will be like one who uses up a treasure in order to obtain another treasure. He does not attain the second treasure. How many men (wise in their own eyes) think that they have attained the height of wisdom and have ascended close to a very great secret. They hide it from others and do not know that they have put a great distance between themselves and faith. They do not recognize this fact. It is like the healthy person who has accustomed himself to eat bad foods because of his love of pleasure. The structure of his limbs is destroyed and the composition of his body and his appearance is altered, but he is not aware of it, and he considers himself healthy when he is near death. So if one becomes a companion of atheists, his faith will be destroyed little by little and he will not sense it. And so it is with the one who occupies himself with the wisdom of philosophy, it will cause him to depart from faith little by little and he will not know it. Now, the evident intent of philosophy and its structure is to enable one to know the unity of God, so that when he does know this, he will serve Him, but the wisdom of philosophy is like a great ocean, and he who wishes to occupy himself with it is like one who wishes to enter into the midst of the sea. It is said that, “in its depth he will find pearls and precious stones,” but many have lost their souls because of this thing, intending to swim in the midst of the sea and wandering about to seek the treasure, and they did not find it. Now, the wisdom of philosophy at its very beginning has matters and principles that confuse faith, and no one who enters it can be confident that his faith will not be lost, unless he has a teacher who is erudite and pious, who will teach him and warn him of those places where his faith might be weakened. Only then can a man escape the stumbling blocks of philosophy and attain the benefit which he seeks. But if he reads books of philosophy by himself or if he reads them with a teacher who is wise, but not completely pious, there is no doubt that his faith will be destroyed, and he will lose more than he gains. And this general rule is a pillar to everyone who fears the Lord, and therefore it is necessary to be careful in this matter.",
+                "<b>The eleventh quality</b> is jealousy. When the servant of God sees many persons who are less worthy than he occupying themselves with matters of the world and obtaining honor, he may envy them. He may turn back to seek the reason for their success and may say to himself, “Behold these people have attained this glory because they sought it, and I, if I were to seek it I would find it.” A rational man should guard himself from this quality.",
+                "<b>The twelfth quality</b> is folly. When a servant of God sees persons who serve God leave their service and return to worldly occupations and go after their lusts and says, “Such and such a one left his service to God, I will do the same”; that is the ultimate folly.",
+                "<b>The thirteenth quality</b> is this: that a man loses patience when he sees no reward for his service. There are people who occupy themselves with the service of God, and when anguish comes upon them they trust in their righteousness and in their prayers, but when they see that this does not avail them, they grow impatient with their service, all the more so, if they see the way of the wicked prosper while they, themselves, remain standing in the midst of their anguish. Then they become wrathful. And this is the superiority of the man of intellect over the fool. For the fool will do this thing, but the man of intellect will not do it, and he will wisely know that his worship is nothing and his righteousness insignificant. He should be content if there is enough worth in his worship and his righteousness to save him from the punishment of his God, and let him not seek reward for his conduct in this world.",
+                "<b>The fourteenth quality</b> is avarice or that which is similar to it, occasioned by the evil of the soul or its impurities. Now, we list the evil qualities of the soul among the rest of the evil qualities because we see that when the soul is noble, there is contained within it many of the good qualities. If so, let us take the opposite of this quality and say that if a man is greedy or possessed of avarice, this evil quality does not stand by itself but with others besides this. Except that this quality of avarice is far worse than all the others. And, therefore, I say that this quality of avarice destroys the worship of God, for no one who is greedy or filled with avarice can do righteousness at the right time. He cannot help the poor except from compulsion, and every commandment in which he discerns of advantage, he will do properly. He will act according to the rule. But if he discerns in it even a slight loss of wealth, he will treat the commandment lightly and will bring proofs about it so that he permits the breaking of the commandment or has remose for fulfilling the commandment or seeks to compromise on it. For example, if he should buy a lamb and slaughter it and it is found to be trefe, if he can cite many laws and proofs to cause it to be declared kosher, he will do so. Similarly, if the Sabbath should come upon him suddenly, and it happens that if he does not do a certain thing, he will lose money, he will bring proofs that it is permitted to do it, and he will cite as his proof, “Ye shall therefore keep My statutes, and Mine ordinances, which if a man do, he shall live by them.” (Leviticus 18:5). All of this comes about because of the power of avarice. Therefore, it is impossible for an avaricious person to be a true servant of God, because of the evil in his heart and in his eye. For the sake of a penny he permits what should be forbidden, all the more so when it is a private or a personal matter. Then he pays no attention at all to what is forbidden or permitted as long as it is to his own advantage. Therefore, a true servant of God should not be caught in the trap of avarice. For the avaricious person will deceive his God with the smoothness of his lips and will show the utmost piety. But if there should chance to come to him any occasion of advantage or profit on condition that he permits what is forbidden or forbids what is permitted, he will do so. Similarly, if he should be faced with a loss of money, there is no counsel he will not accept and no scheme he will not undertake in order to save his money, but that fool will not save his soul. Therefore, an avaricious person must remove that quality from himself, and he should not sell the service of his God for a price vile and unworthy. For no one who keeps the commandment of his God will set his heart upon the loss of money which may result from his service to God. Nor will he rejoice in any advantage that may come by profaning God’s command. Such a person is called one who reveres the Lord.",
+                "I say: After we have explained the principles of the service to God, its pillars and the matters which destroy it, it is necessary to explain every matter pertaining to service. We will first mention them by name, and then we will explain them as well as we can. ",
+                "First, we shall discuss how a man should accustom his soul to the precepts of God and to the service of God, blessed be He. And we shall explain all of the secrets of habitual prayer and the methods of prayer and how they should be followed, and the order of its theme and how the proper separation should be made. ",
+                "Secondly, how a man should do repentance for the sins of his youth. ",
+                "Third, to study the Torah and the words of our Sages, of blessed memory, and the words of God. ",
+                "Fourth, to be warned with all his strength of things which could destroy his service to God. ",
+                "Fifth, to read all the awesome deeds of the Creator and His wonders and what He has done to His pious ones; for example, the wonders in Egypt, the sea, the desert, the account in the Book of Esther, and other miracles and wonders. Similarly, to read the words of His fearful acts and His strength and His wrath against those who forsake Him; for example, that which happened to Korah and to his followers. ",
+                "Sixth, to guard himself against making any error or against forgetting something, and how the theme of his prayer should be expressed. ",
+                "Seventh, how the matter of his fasting should be conducted. ",
+                "Eighth, to conceal the details of his service from men and to keep them a secret as much as possible and to conceal them from people who hinder his ability. ",
+                "Ninth, to fix the habit of his worship at a definite time; then he will be able to diligently attend to it. ",
+                "Tenth, to divide the hours of the day and night and to set them in proper order.",
+                "Eleventh, to set in proper order his business dealings, his occupations, and his craft.",
+                " Twelfth, to occupy himself with the needs of the poor and to strengthen the hands of the downtrodden.",
+                "Thirteenth, to visit the burial ground regularly, for then his uncircumcised heart will be subdued. And let him stand near the sick at the time of their death, for then he will know that all is vanity.",
+                "Fourteenth, to set in proper order his food, his drink, his pleasures, and his chariot<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">. Professor Y. Dan suggested that <i>Merchavto</i> might possibly be read <i>Harchavto</i>, his nature. The word is used in an earlier sense in Lev. 15:9 \"And what saddle soever he that hath the issue rideth upon shall be unclean.\" See also <i>Mishnah Kelim</i> 23:3.</i>.",
+                "Fifteenth, to plead in every one of his prayers that God may save him from the evil inclination until the day of his death.",
+                "Sixteenth, if he has children, how he should instruct them in good habits and teach them from their youth.",
+                "Seventeenth, to take unto himself a wife if he is unmarried.",
+                "Eighteenth, to make the love of God the intention of his service. And the love of God can be made complete in these four ways: by joining in companionship with the pious and the wise, by staying far away from the companionship of the wicked and the fools, by occupying himself with the words of our teachers, of blessed memory, and with holy books, and by keeping at a distance from the so-called secular wisdoms. Now, if a man accustoms himself to these four things, of him it can be said (Psalms 15:5), “He that doeth these things shall never be moved.”",
+                "Now, as to the first principle of worship, which deals with accustoming oneself to prayer and its ways, know that anyone who wishes to serve his God with a complete service and with a perfect heart can attain this only with much diligence, after much time, with much practice, and without impatience. Know that the servant of God may find the habit of his worship tedious at first and delightful later. So is it with every deed that a man does. At first, he finds it wearisome, but the difficulty of the exertion vanishes towards the end. Therefore, everyone who wishes to assume the yoke of worship to God must think about all its pleasures and must always keep them in mind. Let him accustom himself at first to do the easy deed and not make it burdensome for himself, but as he goes on let him add, just as it is said (Isaiah 28:13), “And so the word of the Lord is unto them, precept by precept, precept by precept, line by line, line by line, here a little, there a little.” If he sees that he has added more than he can bear, let him lighten the burden a little in order that he may not grow impatient with it suddenly. After he has made it easier for himself and some time has elapsed, he can return to his prior state.",
+                "I bring to your attention an illustration for accustoming oneself to the ways of service so that it shall not be too hard. Let us consider a man who wishes to afflict his soul by fasting, although it is not his custom to fast. At first, he should fast one day a month, starting in the days of winter, for the days are shorter then, and his body is strong, and the heat will not harm him. Let him remain with this custom for some time, and afterwards let him add a little and fast in the days of warm weather, but not in the days of hot summer. Afterwards, let him add a little by fasting in the days of the summer. And if he needs to fast one day a week, he should know that all the weariness that he will bear will occur the first time, or the second time, and perhaps some of the weariness will remain for the third and the fourth times, and a very little bit will remain on the fifth and sixth times. But when he enters the seventh time, he will feel no weariness at all; and if he sees that he is growing weary of his fast or of some aspect of his service to God, let him review in his heart all of the good things and all of the advantages which will accrue to him from that service and the harm that he will cause to himself by departing from that service and he will know that fasting humbles the heart. Anyone who wants to learn how to make a habit of a certain practice should know that he who labors at a task or occupies himself with some deed or wearies himself with difficult things should at the very first think of the goodness which will come upon him by doing the task and the evil which will come upon him if he does not do it. According to the goodness which will accrue to him, so will be his desire to do the task. For if he knows that greater joy will come to him from the task, then the weariness that he finds in the task will grow much lighter in his eyes. For example, the reward of one that tills the soil. If he is getting a good price, he will not grow impatient with the task, and he will not reject it because of his joy in the good price he will get for it; he will find delight in his efforts. ",
+                "But there are some people who say that his exertion and labor will grow sweet to the worker only after a length of time at his work, and then he will recognize the good and the bad, and he will know that there is a reward for him from his labor. Then he will be able to apply himself to his task diligently and not grow impatient with it. But at the beginning of his attachment to his task, he may grow impatient with it and reject it many times and abandon it, and therefore I will say concerning them that a man can attach himself to the task only by these four ways: after he knows what his reward for it will be; after he remains at this task for many years; after he acquires a good intelligence; and after he knows the secret of strong desire and its opposite as it pertains to all acts. For when one begins to do any act, if there is any pleasure for him in that act, a strong desire will enter into his heart. Similarly, if there is any enjoyment in an act one does, love will enter into the heart of the one who does it, at first. But afterwards, it will vanish and hatred will enter into his heart, and so will these conditions keep changing always. First one will depart and the second will enter. But if the joy of the one who does the service is great and he has intelligence, then love will stay for many days and hate for only a few days. But if he does not have intelligence and he finds no great enjoyment in his service, or if his service should cause him joy on the one hand and confusion on the other, then love will remain only a few days and hate will lengthen its stay. Then they change places many times. If new and good experiences come to a man from his service, then love will continue and grow, but if there should be new and evil experience as a result of this service, hate will grow. If nothing occurs from this service, then both of them will be equal until reason comes and makes a decision between them. For if reason is good, then the strong desire will grow stronger because of the pleasures which come as a result of the service, but if the love should grow weaker, then the hate will grow stronger, and it will continue to grow while the love will lessen with every passing day.",
+                "Now that we have revealed the secret of love and hate, we can say that the worshipper must recognize at the very beginning of his service that love and hate are at war with each other. At one time, the one will be stronger and at another time, the other. There is, therefore, no need at the beginning of one’s worship for one to fear that he may grow impatient with it. For this is the way of love at its very beginning: it reaches a certain goal and then it ceases, and afterwards it returns and renews itself and strengthens itself like the eagle. Therefore, if love grows weak and hate grows strong, let him not despair of his service, but let him know that eventually it will change. If a man is devoid of knowledge and does not discern the joys that are found in the service of the Creator, then the days of hatred will be lengthened, and the days of love will be lessened, and as this condition goes on hate will strengthen itself. Therefore, it is necessary for the intelligent man at the very beginning of his service to accustom himself slowly so that he will not grow impatient in his service. When love enters the heart to fulfill some good deed, one must hurry to do it. When one sees that love is decreasing and hate developing, there are people who are wise of heart who trouble themselves and cannot be at ease until hatred departs. There are men of folly who cannot break the forces of their hate, and they grow impatient with the deed. They abandon it until the power to alter this condition is no longer in their province. If they would cling to some part of it and not abandon it, the fulfillment of the precept would not be lost to them entirely. Therefore, when the intelligent man perceives that hatred has entered his heart and he is impatient with his service, he should not abandon the thing entirely, and he should not say, “I will lay this matter aside for the present and afterwards I will return to it.” For if he abandons everything, his power to fulfill the commandment will be lost, but if he clings to a part of it, his power to fulfill the commandment will not be lost. It is similar to a person who has one of his limbs cut off. If the limb is entirely cut off from the body, there is no remedy and there is no healing, but if the limb is still joined to the body, there is a remedy, and the limb will be restored to its former strength when they heal it. Thus should the servant do in all the matters pertaining to his service, for example, in the matter of fasting. He fasts a few days and if he then becomes annoyed with it, let him not hold himself back from all fasting, but let him fast one day a week or even one day a month. It is the same if he begins to pray and he feels uncomfortable in his prayers. Let him pray a few days in the week or once a day. If he begins to study and becomes annoyed or feels uncomfortable with it, let him read a little bit every week and know that a man does not feel uncomfortable with any task except at its beginning. As he spends days and years at his task, everything will become a habit with him, and his soul will cleave to it even though a great deal of trouble is involved. Similarly, we see that one who starts to eat something that he has not eaten before, or a thing which he would ordinarily reject, or a bitter food, if he continues with it for some time, it will not be difficult for him. It will become a habit with him, and he will persist in it.",
+                "Therefore, I say that he who would accustom his soul to the service of God ought not begin with difficult matters, but with simple ones, and if he cannot do them even if they are simple, let him do a part of them, and as he continues, let him add to them. If he sees that he is annoyed or uncomfortable, let him lessen his task and do a part of them, but let him not abandon everything, as I have previously explained. The easy matters are, for example: prayer, greeting, helping the poor according to his ability, visiting the sick, accompanying the dead. It is different with difficult matters, such as: fasting, withholding oneself from all desire that happens to come to one; guarding oneself from cheating, robbery, oaths, anger, jealously, and from forbidding what is permitted and permitting what is forbidden. In these matters, a man must train and accustom himself, just as a father accustoms his son in teaching him worldly things, for he must at first teach him the easy matters that do not involve labor and exertion. As he goes on, let him add to them, and then the son will not grow impatient with him. For, if the father teaches his son difficult matters at the very beginning, the son will grow impatient with him, and this may cause him to reject everything and not to return to it. Therefore, there is nothing that the sensible man can utilize to subdue his evil inclination that compares with reminding the soul of the good things and the joys that are inherent in the service of God and the evils that come to those who do not serve God. If he will argue that there are people who will not listen and will not yield their stubborn opinion when they hear the qualities of God and the rebuke of man’s conduct, know that God has no portion in those people, nor in their prayer, and it is fitting that He hide His providence from them and from their prayer. Of them it is said (Ezekiel 2:5), “Whether they will hear or whether they will forbear.”",
+                "I have already called to your attention that the evil inclination is constantly at war with the intellect, and therefore in every one of the affairs of man, if there should arise a war between the two of them, and you see a man going about his affairs in a righteous way, know that the intellect has conquered the evil inclination and subdued it. Therefore, it devolves upon us in every occupation to help the intellect in its war, for the intellect and the evil inclination are two mighty forces at war with each other. But because of the cruelty and the hardness of the evil inclination and because of the pleasantness of the intellect and the refinement of its nature, the evil inclination is mightier than the intellect. At times, they are equal in strength, and if a man helps one of them, he renders the opponent weak and easily driven out. Therefore, we must help the intellect, since both are equal in strength, and on this subject it is said (Deuteronomy 30:15), “See, I have set before thee life and good”— That is the intellect—“… and death and evil”—That is the evil inclination. Thus Scripture has informed us that the strength of one is like the strength of the other. Therefore, it commands us to help the intellect, as it is said (ibid., 30-19), “Therefore choose life.” That is why our Sages, of blessed memory, said (Berakhot 33b), “Everything is in the hands of Heaven except the fear of Heaven.” Because in the war between the intellect and the evil inclination their strength is equal. The Creator, blessed be He, has given man the power to be drawn after whichever side of the two he desires. But if a man finds favor in the eyes of the Creator, and he nevertheless wishes to be drawn after the evil inclination and help it, then restraints, obstacles, and troublesome things will occur, and the Creator will not let him help the evil inclination. The Creator will act thus to a man because of the pious deeds of his fathers, or because he sees in his heart that he is faithful, or because he discerns that in the end, this man will become a completely pious person, and will be among those who merit seeing the face of the Creator, and will be among those who are near to Him. Since the Creator recognizes what the future of this man will be, he desires that he should be pure and holy at the time that he repents of this evil conduct, and, therefore, we say in our prayer, “Cause us to return, O our Father to Thy Torah,” for in this way we pray that no adversary may chance to restrain us. As for those who do not find favor in the eyes of God by their intention to do good, the Creator allows them to go on in the stubbornness or hardness of their heart. On this subject, it is said (1 Kings 18:37), “For Thou didst turn their heart backward.” Therefore, when one of these should desire to repent of his wickedness and the Creator recognizes that he will not repent with a complete heart, things happen to him which restrain him and trouble him, as it is said (Isaiah 1:12), “When ye come to appear before Me, who hath required this at your hand to trample my courts?” This is the meaning of, “Thou didst turn their heart backward”: when the wicked desire to do away with transgression, nothing occurs to restrain them so that the wickedness which is in their heart should go forth into a deed, as it is said (Ezekiel 14:5), “… that I may take the house of Israel in their own heart.” Therefore, the prophet, of blessed memory, said (Isaiah 63:17), “O Lord, why dost Thou make us to err from Thy ways?” What he means is: “Do not cause us to err in our hearts, lest the happenings occur which will restrain us from serving thee.”",
+                "The worshipper should know that when he plans to do a good deed and it comes out quickly, he should recognize that he has found favor in the eyes of his God, and that the Creator loves him. If he should wish to commit a transgression and there happen to him things which trouble him and he cannot complete the sinful act, let him know that he has found favor in the eyes of his God, as was the case with David, of blessed memory, as it is said (1 Samuel 25:34), “For in every deed, as the Lord, the God of Israel liveth, who has withholden me from hurting thee.” So one who has been spared from committing a transgression should recognize that the Creator has chosen his service and his prayer and guards him from occupying himself with filthy deeds, so that he may be pure and holy to serve his God. For this reason, every man ought to help the intellect, and in this way the intellect will be stronger than the evil inclination. If a man should commit a transgression and his evil inclination triumphs over him until he has done his desire, he should repent after he has done the deed, and he should worry and be astonished [over what he has done.] If he does this, it will be a sign that he will improve his deeds as time goes on. If a man should grieve at any one of the following three times, there is hope that in the end he will improve his deeds: First, before he commits the transgression; second, while he is still committing the transgression, and, third, after he has committed it. When one repents before he commits a transgression, that is the best of all, and when one repents after he has done the transgression, that is the worst of all. This is like one who is filled with remorse and repents at the time of his death, but who did not remember his God when he was in his full health, when he trusted in his continued tranquility, and, therefore, there is no benefit in such remorse.",
+                "May God save us from the rage of the evil inclination. And may He make our path even and may He help us to do good deeds in this world and in the next<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\"><i>Ba-zeh U’bava</i> is a technical phrase for \"this world and the next.\" It was properly used in both moralistic and Hasidic literature.</i>, so may be His desire."
+            ],
+            [
+                "CHAPTER VII <i>Concerning Repentance And All Matters Pertaining To It From The Order Of Prayer And The Matters Of Self Restraint</i>",
+                "Know this, my son, that the sickness of the body comes from a change in the mixture of the humors, whether it be by increase or by decrease or by the change in their strength. By increase is meant, for example, if there should be too much blood in the body. This could stir up severe illnesses. Or if there should be an increase in the red bile or the black bile, this could bring about different diseases. Or if the white humor should increase, this, too, could cause diseases. Just as an excess can bring about diseases, so can a deficiency cause other diseases which are the opposite of the first. Now, when one of these mixtures or fluids is in even balance and then a harmful change occurs, it will cause disease. For example, if the blood should be burnt and change to black, even though it is not deficient in quantity and does not increase in quantity, it will still bring about disease. And so it is with anything that disturbs the balance, whether in quantity or in quality, it will lead to disease. Therefore, it is necessary for the body when these diseases are brought about by reason of one of these three causes, or another happening besides them, for example, a blow or the burning of fire, or the weariness of the body, or things similar to this, it is proper to quickly heal the disease before the illness grows and becomes worse. As the strength of the one increases, the strength of the body weakens, and it will degenerate. Therefore, we have said that when an intelligent person feels illness in his body, he should hasten to heal it. Just as we have said that illnesses arise in the body, so is it with the soul, because of a change of powers or a change of quality or both combined or from some happening. The sickness of the body is the change of its customary habit when its natural functions weaken or alter. In this the sickness may be known. As long as the natural functions of the body continue perfectly and proceed in their customary way, and none of them ceases to function or is altered, we will say that such a man is not called sick. Here you have a sign by which you can distinguish sickness from health. Therefore, we say that the soul itself can be ill with severe sicknesses which arise from different causes. These are the emotions: each of them can cause illness either by the quality of the thing which causes the illness or by a lack of it. The sickness of the soul can be known when its spiritual activities are altered or one of them ceases to function. Therefore, it is necessary to heal it and to show the way in which the matters concerning the soul can be corrected.",
+                "Now, it is obvious that anything that is performing some action is not the recipient (of that action) unless it (receives this action) from something else, for it is not true that any limb of the body should be both the smiter and the smitten; of the mouth it cannot be said that it eats and is eaten, of the eye that it sees and is seen, of the hand that it builds and is built, nor does the candle both burn and kindle. The agent is distinct from the recipient. It is impossible for both to be one and the same—except the soul. For the soul knows all matters that can be known and knows itself. If this is so, then the soul knows itself and is known by itself.",
+                "Know that the things containing the active force are three: that which is made—it is known but does not know; it is the recipient of action but is not an agent. Second, the Creator Who knows but is not known by His creatures; and third, the soul; It is intermediate between the Creator and the created. The soul has received from the power of the Creator the quality of knowing and from the power of the created the quality of being known. The power by which the soul knows testifies that it will never die, because it does all things and no power activates it. Therefore, death cannot act upon it. But the power by virtue of which it is known testifies that it will die, because it is a thing that is acted upon, and therefore we say that the soul has two powers: the power of knowing and the power of being known. When one of these is stronger, the other has no power, for it is its opposite. Therefore, we say that the capacity to be known constitutes ignorance, since that which is (merely) an object of knowledge are the metals, plants, and the artifacts. The soul’s knowledge consists in (knowing) something of which it was previously ignorant. Therefore, the Creator is too lofty for any power of knowing to know Him, for if there was such a knowing power, then the Creator would be known. Since the soul contains some of these powers, we argue that if the power of knowing the ways of God, blessed be He, should prevail and the matters concerning Him and the things which are good in His eyes, not that the soul knows Him, (rather it knows) only His ways, His attributes, and that which He deems good; and if you add (the power) to know some matters concerning His creatures and the mystery of their creation, such a soul will not die at all. But if the power of the soul grows weak, then there will be folly in it, and it will be obvious that such a soul will die like the soul of an animal. Therefore, we cannot say that the soul of a wise man, though it be wicked, is still called a rational soul, for our intention is not to deal with the universal wisdom, but the righteous wisdom from which a man may learn the ways of God. To such a man we would apply the name of the wise man. Such a soul lives on and does not die at all.",
+                "I say further, now that it has been explained that the soul effects its action in itself and on things beyond itself, and that just as it knows things other than itself, it knows its own self, and whatever it can do to others, whether to know others or to make known any knowledge to others, it can do it for itself, to know itself, and to cause itself to know additional knowledge. Behold, it would appear from our words that just as the intelligent person can teach others, he can teach himself and does not need someone else to teach him. But the soul sets a firm foundation and is in itself a foundation, and because man has within him the power of being able to warn himself, he is liable to receive punishment for the evil which he does and reward for the good. For he has the power to warn himself and does not require anyone else to warn him. Animals cannot warn others and they cannot warn themselves, and so is it with children and with those lacking in knowledge and with the deaf and the dumb. With them there can be no punishment, for they are not able to warn themselves, nor do they have a reward. For they cannot do righteous deeds by intention. But because there is in man the power to warn other souls, we must say that that is the power which guards him, and if the guardian blunders and the one guarded is lost or perishes, then the guardian must be punished. Similarly, if the rational soul blunders and he does not guard himself and perishes, we say that he perishes through his own sin. And he, therefore, receives the additional punishment of not having guarded himself. This makes clear what is said (Ezekiel 33:6), “But if the watchman see the sword come and blow not the horn and the people be not warned, and the sword do come and take any person from among them, he is taken away in his iniquity, but his blood will I require at the watchman’s hand.” Since the soul is both the guardian and the guarded, if it perishes, it perishes by its own sin, and, moreover, because it is also the guardian of other souls, it will be punished, and this is an important explanation of reward and punishment in the world to come. Know that the quality of being guarded cannot belong to those who are lacking in intelligence. For the Creator joins only with rational men, as it is said (Amos 3:2), “You only have I known of all the families of the earth.” Therefore, since the Creator does join in the companionship of rational men and brings them near to himself, he punishes them but does not punish the wicked ones who are far away from him. It is said (Leviticus 10:3), “Through them that are nigh unto Me I will be sanctified.” ",
+                "Now that we have explained this great principle, we will say that evil deeds are like the sicknesses we previously talked about. For when the various humors of the body are altered, whether in quality or in quantity, then the blood alters with them, the blood which is the sustenance of the body and and preserves it. When the blood is pure and good, then the body blossoms and gives light and its deeds are correct, but if it alters, then the body diminishes in strength and grows weak, for how shall the limbs strengthen themselves if the blood be not pure? It is for this reason that the parts of the body grow weak and thin, for the bad humors mingle with them and that blood flows to all of the body, and the body diminishes in its strength. Because of the bad quality of the blood, its functions are altered. Therefore, I must say that the soul grows sick just as the body does, and the sickness of the soul comes from five causes: from the sight of the eyes, from the hearing of the ears, from the work of the tongue and the lips, from the occupations of the hands, and from the motions of the feet. Aside from these five external causes, there is one inner cause which mingles with the soul, and that is the thought. And from that there arises lust which is the foundation of all sins. Now, thought comes from the soul, and if the soul did not have a body, thought would not be ugly and bad, but pure, like the souls of the angels. But because it is joined to the body, thought has become gross and vulgar, at times mingling with the higher qualities and at times with lower matters. An illustration of this would be that one of the angels had been left lying upon the earth and was formed into a body and became like one of us. We would then be compelled to think that there were two powers at war one with the other. One is drawn to higher and loftier deeds, and one is drawn to lower matters. They would be like two partners, one wise and one foolish, participating in one subject and each one performing his occupation. In this partnership, there will be apparent the occupation of the fool, strange and unworthy; and the occupation of the wise, lovely, and altogether beautiful. If they occupy themselves with one occupation which cannot be divided and where each one cannot do his work separately, but only with the companionship of his partner, that work will be seen as being mixed with good and with evil. But if one of the partners should have an advantage over the other, then his work will be seen as superior to the other’s and as being more worthy than that of his companion. If the fool is stronger, then the worthlessness and the lack of quality will be evident. The difficulty of correction will be apparent in that task. But if the wise part should be stronger, then it will be seen in the product that correction, improvement, and beauty govern. ",
+                "Therefore, I say that according to the strength of the soul and according to its sweetness, will the power of thought be seen. And if thought inclines to lofty things, then the acts which come from its power will incline towards piety and righteousness, and the acts of the five senses which we have mentioned will be drawn towards righteousness and piety. These five senses are like channels or arteries through which the blood courses to quench the thirst of all the limbs of the body. Similarly, the emotions are channels through which the powers of thought flow in order to quench the thirst of the soul. Concerning this, it is said: (Numbers 15:39), “And that ye go not about after your own heart and your own eyes.” And so did our Sages, of blessed memory, say in the first chapter of the Jerusalem Talmud, “The heart and the eye are two agents of sin, and when evil deeds are mingled in the soul, they corrupt its acts until they turn away from their regimen.” Just as extraneous juices corrupt the structure of the body, so do evil thoughts corrupt the function of the soul. The functions of the soul are knowledge, intelligence, speech, humility, fear and hope, and other good qualities. But when evil lust is mingled with the soul, it destroys all of these good qualities; just as extraneous juices destroy the structure of the body, so does the mixture of lust destroy the work of the soul. Therefore, we must heal the sickness in the same way as we heal the body—just as the sickness which comes from mixtures of the humors needs at the very beginning medicines that will cleanse and purify the wound from within so that the medicine from outside will be of value. For if you should give to the patient a medicament or an ointment or a bandage and the wound is still clearly discernible, the medicament will be of no advantage. It will only unite with the extraneous juices and increase the damage, as it is written (Exodus 1:10), “… and they also will join themselves unto our enemies.” Moreover, what can healing do from the outside when the enemy lurks in ambush from within. He spoils that which you would correct, and between the onslaught of both of them, the body perishes. Therefore, it is necessary to cleanse the body, and when the body is clean, the medicine will be effective. Just as with a soiled curtain—if you want to dye it, the dye will not be fast because of the stains. But if you wash it well it becomes clean. Then, according to its cleanliness, it will receive the dye well. So it is with the soul. When we wash away from it the taints of an evil thought and the lust which stains, then the power of repentance will cleave to it like to a garment which has been washed. And on this subject, King Solomon, peace be unto him, said (Ecclesiastes 9:8), “Let thy garments be always white.” By this, he means cleanliness of the heart, which is to say that your intention at all times should be that your heart be pure, and then you will be able to receive good deeds. So did the prophet say concerning repentance (Isaiah 55:7), “Let the wicked forsake his way, and the man of iniquity his thoughts, and let him return unto the Lord, and He will have compassion upon him.”",
+                "I say that when the body becomes ill, we must take a medicine that will be opposed to the sickness of the body, and according to the distance of the sickness from the normal balance of the body on one side, the healing must be strong on the other side. For example, if there should come upon the body a warmth, a little fever, you must give to the patient a cooling treatment. If the warmth should be great, then the cold remedy must also be great, for the fever will not return to its proper balance except with a cold remedy that will cool it according to its distance from the balance of normality. For the fever will not return to normal except with a cool application that will cool it completely, according to the distance of the heat from normality. So must it be with the healing of the soul. He who exposes himself to a love of money must accustom himself to giving charity by removing lust for gain from his heart. This can be done only by his being content with his portion and by remembering that all things perish. He should think about death that will come upon him suddenly, and he should seek the companionship of the sick, and he should contemplate on the dead, and he should visit a cemetery, and he should recognize that tomorrow he will be like one of them. Similarly, in the healing of the soul from the love of women, he must learn to reject them with a rejection as great as his love. He should remember their faults and their evil habits, that they are a net for a man, and that because of them, a man may forget to serve God. ",
+                "Similarly, in the healing of the soul when it comes to arrogance, it must be by modest conduct. If the illness is wickedness and flattery, then its healing must be with faith and righteousness. When he undertakes a healing for one of these evil qualities, or others similar to them, he must accustom his soul concerning this healing for many days, for the healing will not remove the illness in a moment, but it will take many days. We must make the healing constant and renew it every day. Such is the healing of the sick of soul. Here is an illustration of how to heal arrogance. Let a man accustom his soul to be humble of heart, to be modest in conduct, and to greet every man in a friendly manner, and take an oath that he will not speak arrogantly, nor lord it over his servants and those who are lower than he. If he hears himself being reviled by someone, let him be silent, and if they harm him, let him accept that harm and yield to God. Through all this, arrogance can be humbled and removed, but it will take not one day or two days, but many days. Let him take a vow to work diligently on this for a set time, just as we have mentioned, and if his evil inclination proves too strong for him on one day, then let him fast and confess his sin. Let him add to the time of his repentance so that he will be mindful of it on a second occasion and guard himself lest the evil inclination then seek to rule over him. In this way, he will be applying himself diligently to the precept of repentance until it becomes habit, as the wise man said, “I was impudent from my youth, and I was not ashamed to do any evil deed, until I became envious of my companions, and I accustomed my soul to be humble. And this did not come naturally, but was done by commitment and by pledge. As I worked diligently over this for some time and I saw its pleasantness, I became delighted with it, and I so clung to it. I was of good repute among the men of my contemporaries, for I conducted myself with utmost humility.”",
+                "I say that lust is among the most severe diseases that slay the soul of a man, and therefore we must remember all the things through whose assistance lust can be nullified. These are: If a man is accustomed to much eating and drinking, and to the companionship of women, and to much wealth and honor, and to smugness and ease, and to much folly and lack of intelligence, and to much pleasure, and to an absence of the companionship of the sages and the pious, but enjoys instead the companionship of worthless and wicked people, then the treatment must be to lessen the habit in the following ways: Eat and drink minimally and not to satiety. Let him not eat warm and highly seasoned foods, for by abstaining from these he will weaken his sexual desire. Let him lessen his companionship of women and of laughing with them and of reading books which arouse his desire, and let him remember every fault that there is in women, and in this way his lust will be weakened. As he accustoms himself to this, his sexual desire will grow weak. Let him be less and less in the company of the wealthy and the powerful, and in this way his lust for wealth and for power will grow weak. Let him be less and less concerned with business, and as he accustoms himself to this, his lust for worldly things and worldly occupations will grow weaker. Let him decrease his wearing of lovely garments, and from going to the house of feasting and of strolling about in gardens, and in this way, his lust for pleasures will grow weaker. Let him decrease his partaking of all sorts of foods, of delicacies and wine, and as he accustoms himself to this restraint, his lust for food will grow weaker. Let him be less and less in the companionship of wicked men, and as he accustoms himself in this, his lust for their deeds and their companionship will grow weaker. Now, just as it is necessary to do less of those things which cause the lust to grow, so it is necessary to do much of those things which weaken the lust. This is their explanation: If he is given too much to lust, he should eat cooling and meager foods, and then his lust for women will decrease. ",
+                "Let him fast several days a week, and on the day of his fasting, let him eat a crust of bread and water only, and in this way, his lust for food will grow very weak. Let him accustom himself to go to the houses of the dead, and let him tarry there for a long time alone, and in this way, his lust for the things of this world will greatly weaken. Let him accustom himself to always join the companionship of the poor and the downtrodden and the sick, and in this way, his lust for wealth and honor will greatly weaken. Let him accustom himself always to read Holy Writ and His revelations and His wonders, and let him contemplate that which he reads. Let him ponder and discern from Scripture the great deeds of his God and His punishment, His might, and His judgments, and in this way the cruelty of his heart and his stubbornness will grow weak, and he will fear his God. ",
+                "Let him accustom himself to read the words of our Sages, of blessed memory, to study their words and their wisdom and their mysteries and to recognize and know the true meaning of each precept. In this way, he will remove the folly of his heart and his ignorance, and his eyes will be opened. Let him accustom himself to increase his prayers and petitions every day and at midnight. The burden of his wickedness and his impudence will grow lighter. Let him accustom himself to reflect in his heart upon all the pleasures which will come to him when the evil desire is removed. Let him accustom himself to reflect always in his heart about the evils and confusions which will come to him if he pursues lust. Just as a man can heal himself in this way from the sickness of lust, so can he in the same way heal himself from the sickness of anger, and in this matter, it is proper that a man should accustom his soul to all the things that lessen anger. These are the names and descriptions of a few of them: A man’s anger grows when some matter that affects him goes awry, or some injury comes to him from a place from whence he expected only good, or despair comes to him in place of hope, or things are said that are opposite of his wish, or when he is shamed by a man who refuses his request, or if he wishes to correct some deed and it is spoiled, or if he is a simpleton or a fool, for we see that a wise man lessens his anger and is able to subdue his wrath. In a similar vein, if a man should join the companionship of wicked men and outlaws, we would say to him: that anger grows less where there is ample wisdom and reason and the companionship of moral men. A man should lessen the quantity of his food. One should read words which will cause him to fear his God. He should ponder that all the world, all its wealth and its goodness, are as naught. Therefore, he should not grow angry when he loses some desirable object or if his business matters go awry. If a man conducts himself always in this way, his anger will grow less, and this is a healing for the soul.",
+                "Know that the healing of the soul is divided into two parts, the part of thought and the part of deed. It is necessary first to heal the part of thought and afterwards, the part of deed, for the sicknesses of the body are similarly divided into two parts: the portion of the inner sicknesses which are within the body and the portion of the visible sicknesses. Similarly, the soul has hidden sicknesses, such as jealousy, hatred, deceit, flattery, anger, lust, and also visible sicknesses, such as theft, tale-bearing, speaking vile language, sexual immorality, murderous conduct, and taking of bribes. Therefore, a man must first nullify those qualities which cause these two divisions. Next, he must nullify the portion which deals with thought, and, afterwards, the portion which deals with deed. He must accustom himself for many days in this discipline. When he has accustomed his soul for many days in this discipline, then he must weigh his soul to know if he is a righteous man or a wicked one. He must set his soul as though it were on a scale. If he sees that he has grown very weak because of previous sins, but does not wish to do them as before, if he longs to do good deeds, the performance of which he has begun to study, let him believe and know that he has found favor in the eyes of his God and that the mention of him will be good and that he is included among the pious ones. But if he sees that the powerful lust has still not grown weaker and that he still desires it, and he does not desire the good deeds, then he should know that he has not found favor in the eyes of his God, and that the gates of repentance have not been open to him as yet, and, therefore, he must try to add to his service of God."
+            ],
+            [
+                "CHAPTER VIII <i>Matters Concerning The Knowledge Of The Creator Blessed Be He</i>",
+                "Anyone who wishes to serve the Creator, blessed be He, must know What He is, and then he will know how to serve Him. And anyone who wishes to persuade himself of the truth of the existence of a Creator must consider in his heart those qualities through which every created object or person is known. Then by considering the opposite of these things, it will be clear that there is a Creator of all. I say that the qualities through which a thing is known are its kind, its quantity, its quality, and its form. A definition of something is such that the definiens (i.e., that which defines the original term) denotes the definiendum (i.e., the original term) and conversely. For example, if you should say that everyone who speaks is a man, and a man is one who speaks, or if you say that all even numbers can be divided equally and anything that can be divided equally is an even number, or if you say that everything that eats lives and everything that lives eats. By quality we mean this: the quality of the medicine is it warm or cold? Amount of, is when you refer to money, and you say so many thousands, and you are discussing form when you say, this form is a triangle or a square. None of these qualities existed except by the power of creation, but before creation, they were not. An illustration of these things would be the making of a trough on the coast of the great ocean, and letting the waters of the ocean enter this trough. Then the border which surrounds this trough<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">\"the surrounding limit of the trough\", i.e., its place (cf. Aristotle <i>Physics</i> IV: 1-4).</i> is like the border of creation, and the waters which are in the trough are like the created things, while the waters of the ocean are like that which is outside of creation. Now, you can divide this trough into as many portions as you wish, and you will still know its depth and its breadth because it is limited. But as to the waters which are outside of the bordered trough, you will not be able to divide them or know their depth, and you will not be able to do anything with them as you did with the trough because they have no boundary and no limit. Now, the Creator existed before creation. If this is so, then such finite measurements as quantity, quality, and definition do not apply to Him, and, therefore, the Creator cannot be known through them. But since these qualities were not in existence except after creation, and did not exist before creation, we can say that their opposites did exist before creation. For everything has its opposite, just as a created object has as its opposite the Creator. There is a vast distance between each object and its opposite. Now we can say either that these qualities were in existence before the creation of the world or that they were not. Now, if you say that they were in existence before creation, then there would be no difference between the time of creation and the time prior to creation, for whatever was in existence before creation was in existence after creation. Therefore, we must conclude that these finite qualities did not exist before creation. If you say that their opposites were not there, and even if their opposites were there, then when we search the matter earnestly, we will find definitions that will define the existence of the Creator for us, not in the usual signs which prove his existence, but from things other than that.",
+                "Let us say that a man was created blind from the time of his birth and never saw the light, but if he is wise and intelligent, he knows that there is light in the world, though he cannot conceive of it, and does not know in what connection light exists or in what form it is—he only knows it is the opposite of what he can conceive. For with his eyes, he cannot conceive of the thing, but with his mind, he knows the powers of light. Yet even though another man teaches him and says to him that there is light, he will not be able to make its appearance known to him. If they should say to him that the sun is white, pure, and radiant, he will not discern what this is, for he has never in his life seen a white or a pure or a radiant thing. Since he has never seen the things which are white, clear, radiant, and pure, which are the qualities of the sun and its description, he will not be able to recognize the sun. Whereas if he did know what a white and pure thing was, he would at once recognize the sun, even though he had never seen it in his life. If this is so, then it should be obvious to you that the lack of his knowledge of the sun comes to him only because of the inability to recognize the sun’s properties. But if he did know its properties, he would know the sun at once. We surely know that everything has qualities and that these are its attributes, and by means of this description we know the objects described. But as for him who cannot recognize the descriptions and cannot conceive of them, it is impossible for him to conceive of the essence of the thing. If this is so, we cannot conceive the Creator because of our failure to conceive his qualities, they are to us like attributes of Him. We shall never conceive them because we have nothing comparable, as He is the Creator and we are created. He is incorporeal while we have bodies. He is One while we are many; He is enduring while we perish. If this is so, then we cannot conceive of Him because no thing can conceive of another thing, except there be some kind of likeness or partnership between them—a likeness<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">This argument makes use of Maimonides’ <i>Guide</i> (1—51-65)....</i> such as that which exists between the eye and the light. For the light is white and radiant, and it has a shining glow. These three qualities are found in the sun and in every luminary; therefore, the eye can conceive of light because of this likeness that is between them. Thus the hand can sense only an organ like itself, because it is corporeal, and between one hand and the other, there is likeness, and the hand can sense everything which is warm or cold, because there is within it an element blended of cold and of warm. For with the cold quality, it can sense the cold, and with the warm quality, it can sense the heat. Similarily, it can sense everything which is moist or dry because it has the two qualities comingled. It is neither very moist nor very dry, but it is all in balance. Therefore, with its moisture it can sense every moist thing, and with its dryness it can sense every dry thing. Thus the tongue can sense things with which it has a likeness. For the tongue is moist, and therefore it can sense every moist thing, and we should not say that it can sense the dry, but rather that it senses the absence of the moist, and from that point of view, it can sense the dry. The tongue can sense the various tastes. For it is mainly blood; it is able to sense the sweet which is blood-like. We do not say that it senses the bitter, but rather that it senses the lack of sweetness, for it spreads itself and it grows moist when it touches sweetness, and it contracts itself and dries itself when it touches bitterness, and it senses the taste of all fat and oily foods, because there is within the tongue some oil. It senses every sharp tasting thing because there is within it the opposite of sweetness, and similarly the eye can sense light and colors. At first, it senses the black color because it is like itself (i.e., the pupil); it perceives white because it is its (the eyes) light. It senses the red and the green because they are compounded of these two—the dark and the light.",
+                "Now that it has been made clear that no thing can conceive of another thing unless there is a likeness between them, we know that if we were able to conceive of one of the descriptions of the Creator, blessed be He, there would be between us and that description a similarity and a resemblance. Moreover, if we could conceive of a true description of Him, then we would be able to conceive of Him. There is no difference between Him and His qualities. In such a case, we would be compelled to say that there is a likeness between us and Him. If this is so, then the true sign of His being too lofty for our perception is that there is no resemblance between His qualities and us, for He is the Creator and we the created. He has no beginning and no end, while we have a beginning and an end. He endures constantly, while we perish. If this is so, then there is no way of conceiving Him. ",
+                "After it has been made clear that there is no way of conceiving Him for the lack of our ability to grasp all these qualities is a sign that they are found in the Creator (Hebrew emended) for the absence of any knowledge of His existence still assumes that He does exist. Just as a concept for His existence would prove that He does not exist. For if we were able to conceive of Him, then His existence would be like our existence which is transitory, passing, and perishing. If this is so, then His existence must be the opposite of our existence. If this is so, then we must say that any concept of His existence must be of a true existence, and after it has been made clear that His existence cannot be grasped by our reason, we must believe that that is the very proof of His existence. Since His wisdom is too lofty for us, we say that this is clear proof of the true wisdom which is in Him. Thus, since His being is hidden from our powers, we say that this is true proof of His being. For the lack of our ability to grasp all these qualities is a sign that they are found in the Creator. If we could conceive of them, it would be proof that they are lacking. Whatever we comprehend (of God) is (really) the absence (of this feature) . <small>(The Hebrew has been emended.<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">The first word in the Hebrew, line 2, <i>b’hasagat</i>, is most difficult. This phrase cannot be correct since the subsequent argument denies this principle. It is the fact that we don’t comprehend some feature of God that proves that God possesses this feature. We should translate \"for the lack of our ability to grasp all these qualities is a sign that they are found in the Creator.\" The word <i>b’hasagat</i> should be read as two words, <i>b’ee hasagat</i>. All of the early editions have the same reading as our text. Constantinople (1520), Venice (1544, p. 49b), Cracow (1586, p. 20b), Frankfurt (1735, p. 26a).</i> )</small> For everything which our perception can grasp from nothing, its end is to return to nothing. The Creator is at a vast distance from this subject.",
+                "If we wish to know the attributes and powers of the Creator, blessed be He, let it be said that the Creator is the totality of everything, and His oneness includes His description, powers, and attributes. If this is true, then it is not necessary for us to search out anything except His existence. For if a man searches out the totality of anything and knows it, it is not necessary to search out the details that are contained in it. For in knowing the totality, he knows the parts. So it is in discussing the Creator. After we have said in one all-inclusive word that He is One, with a Oneness of which we cannot conceive, then we say that that Oneness includes His existence, wisdom, power, eternity, and all the qualities which are fitting for Him. We are compelled to believe in His Oneness because this quality keeps us from believing that He is divisible or many."
+            ],
+            [
+                "CHAPTER IX <i>Concerning The Signs Of The Will Of The Creator And How A Man Can Know He Has Found Favor In The Eyes Of His God And If God Has Accepted His Deeds</i>",
+                "Know that anyone who wishes to know if his God is pleased with him should weigh within himself, as we have said, his merits and deficiencies. If he sees that he inclines to evil lusts and the pursuit of wealth, the lust of women, immoral profit, robbery, and pleasures more than he inclines to the service of God and to prayer, charity, and good deeds, let him know that he is wicked and that God does not accept his actions. But if he inclines to good deeds more than he inclines to things which are bad, let him know that he has been noted for good. If a man wishes to do a worthy deed or fulfill a commandment, and this deed happens to be close at hand and nothing restrains him from doing this deed, then let him know that he has found favor in the eyes of his God. But if he sees that when he wishes to do a sinful thing, nothing happens to interfere or restrain him, and that when he wishes to do a worthy deed or observe a commandment, there are certain things which do interfere and restrain him, let him know that the Creator rejects him and does not love his deeds. It is said (Isaiah 1:15), “And when you spread forth your hands, I will hide Mine eyes from you.”",
+                "But if a man is visited by sufferings, illness, troubles, or if he is exiled from his land, let him know that the Creator loves Him and corrects him as a man corrects his son. But if he sees that he is tranquil and confident without sufferings and illnesses and that he remains at peace and no trials come upon him, let him know that the Creator does not love him. Moreover, if he sees that his heart is hardened and uncharitable, or he does not fast to remember the day of judgment, and that when he sees people die, he does not reflect in his heart concerning the day of death, this is a great sign that, “Their eyes are bedaubed<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">This is a paraphrase of Isaiah 44:18.</i> lest they, seeing with their eyes, and hearing with their ears, and understanding with their heart, return and be healed.”<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">This is based on Isaiah 6:10.</i>  When an evil decree is enforced against the people of the city, or against a nation, and he escapes from it, let him know that the Creator loves him and has shown his superiority over the others. Similarly, if the people of the city or a nation are altogether wicked and they walk in the obstinacy of their hearts, while this man’s eyes are opened and he stirs from his sleep and does not turn to those wicked people, but hastens to do complete repentance, this is a sign of the will of his God, that he has found favor in His eyes. Similarly, if he was extreme in his evil deeds, and did all things abominable to God and angered his God, but afterwards aroused himself and forsook all his evil deeds and removed all the evil from his heart, without fear<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Hoffman’s German translation understood this as \"without a teacher.\"</i>, except the fear of his God, because God inspired him with fear of Him, this is a great sign of the love of the Creator, blessed be He, and that He will have pity on him because he has removed the heart of stone from his flesh, and God has given to him a heart of flesh and His spirit he has given within him. There is no greater good than this! It is similar when sickness comes upon a man and he reaches the gates of death, and afterwards is spared, that is a sign of the love of the Creator, blessed be He, and that He has pity upon him, and that He wanted to warn him in order that he might turn away from his evil. But if a man commits blasphemies and is advanced in age and still does not repent, but clings to his wickedness, and if he advances in age and grows older, his lusts continue to renew themselves, he begins to build houses and to deal much in merchandise and to amass money from robbery, more than he did in the days of his youth, this is a great sign that the Creator rejects him, and therefore does not arouse him to repentance and does not correct him. He lets him go on in the stubbornness of his heart, as it is said (Psalms 81:13), “So I let them go after the stubbornness of their heart that they might walk in their own counsels.” Similarly, if a man gives alms, or fulfills some commandment and then regrets it, all the more so if there was great effort expended in fulfilling the commandment, and he loathes the doing of it after he has done it, this is a great sign that the heart of his God is not set upon him, and that he does not find favor in His eyes, and that all of his expenditure of energy was in vain. It is the same if he does a sin and completes it and rejoices in it very much and has no remorse for having done it, but his desire is to do it a second time, this is a sign that the Creator, blessed be He, has turned His face from him. ",
+                "But when he fulfills a precept of the Torah and rejoices in it, because he was able to do it, even though the precept may have been an easy one to perform, or if he exerted himself in performing the precept and was very happy with the fact that he exerted himself, and it was very sweet to his palate, just as rest is sweet to the fool, this is a sign that the Creator loves him. Similarly, when he hears the words of God and subdues his heart and is very fearful and knows that he is a wicked man, there is hope for his final end, that he will repent, for the spirit of the fear of God is treasured up in his heart. Therefore, we know that when the lust which blinds the eyes grows weak, or when he reaches advanced age, then this fear which is hidden in his heart, will be stirred up, and, therefore, this is a sign that the Creator has at least a little love for him. Continuing with this theme, every intelligent man should weigh himself in these balances which we have called to mind. If he recognizes from them that the Creator rejects him, let his tears fall like a stream on the evil of his fate and on his sad end. If he discerns from them that the Creator loves him, let him rejoice and say, “Happy am I, how good is my portion and how beautiful is my lot,” and let him hasten to arouse and to stir up love to the extent to which he is able."
+            ],
+            [
+                "CHAPTER X <i>Concerning Repentance</i>",
+                "Know that the complete repentance of a wicked man will cleanse him of all his sins, and he will be like a newborn infant. Just as the infant is innocent of all sin, but possesses no merit whatever, so is the wicked man, when he does repentance, innocent of all his sins, and he is spared from the punishment of the Creator, but he has no merits. Therefore, he does not equal the righteous who are pure and have never in all their days committed a sin. Just as it would be impossible in the case of two men who have ministered to the king. One was faithful, and never was there found in him anything unseemly, while the second man conspired against the king and enraged him and rebelled against him. Afterwards, he humbled himself to him, admitted his sin, just as Shimei ben Gera did, when he came and fell before King David, of blessed memory. Obviously, even though the king should forgive him, his virtue in the eyes of the king would not be like the virtue of his faithful servant. Logic tells us that although Menassah ben Hezekiah did repentance, such repentance as no other man has ever done, and greatly afflicted his soul in humility in his service of God in all of his days, still he did not reach the height of Moses, our teacher, of blessed memory. Nor did he reach the height of David, king of Israel, who was God-fearing from his youth.",
+                " As to what our Sages, of blessed memory, said (Berakhot 34b), “In the place<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">See Meyer Waxman <i>A History of Jewish Literature</i> (New York: Bloch, 1933) Vol. 2, pp. 278-279 for an analysis of our author’s unique treatment of this passage.</i> where the repentant stand, the completely righteous cannot stand,” they said the truth. For obviously, the righteous men and the intermediate ones have each one a lofty place near the Creator, blessed be He. Therefore, our Sages, of blessed memory, said that in the place where the repentant ones are, the righteous do not stand: they meant that their place was not among the repentant ones but in another place. There is still another meaning, namely, that the Creator will do for the sake of the penitents more than He will do for the sake of the righteous, just as He did for the sake of the people of Nineveh, and as He did for the sake of Ahab with whom he was extremely patient, and all this that the Creator might show the wicked His love for the repentant ones. This is an illustration of His hand being outstretched to the repentant ones in order that they should repent of their evil, and for this reason He will at times do miracles for the penitents such as He would not do for the righteous. This is not because the virtue of the repentant ones is as great as the virtue of the righteous, but because in the case of the repentant ones, if the Creator does not receive them and does not show His love for him, they will return at once to their evil ways. But as for the righteous man, because the Creator knows his heart, He does not reveal His love to him, for the Creator knows the integrity of his heart, and that the righteous man will not blaspheme God or be wrathful because he quarrels with His judgments. A parable on this theme would be a king who has two servants, one faithful and the second a flatterer, and the flatterer angered the king and did all sorts of evil things to him, all the evil that he could, and the king was wrathful with him and cast him out from his presence. Thereafter, the flatterer returned to seek the good will of the king, and he fell at his feet, and the king had pity upon him and received him. One day the faithful servant made a request of the king, and the flatterer made a different request of him, and the king ordered that the request of the flatterer be granted, and did not grant the request of the faithful servant because he knew the honest heart of his faithful servant, and he knew that his faithful servant would not consider the refused request as an evil thing, and that the faithful servant would not reproach himself for being faithful. As for the flatterer, the king knew that if he did not grant his request, the flatterer would return to his original evil and consider the king’s refusal wicked, and in the evil of his heart he would repent that he had served his king, and he would say to his companions, “It is not fitting to serve a king such as this, for I requested of him a simple thing and he did not grant it. How then can any man trust him?” This is the way of the Creator with repentant ones. Here is another interpretation, and it is the right one. There are repentant people whose hearts are as honest as those of the righteous and those who are called righteous. In the beginning, they were perfectly righteous, and they erred, or it happened that they sinned, their evil inclination was stronger than their good inclination. After this, they returned to their original righteousness. Their righteousness and their service to God were doubled because of their desire to atone for their sin which they had done, and these are more honored ones than the righteous, for their righteousness is double that of the righteous who never sinned. Of these one can say, “In the place where the repentant stand, the completely righteous cannot stand.”",
+                "Know that in the matter of repentance, there are eight occasions when a man can do this:",
+                "First, immediately after he has committed a sin.",
+                "Second, after he has lingered in his evil conduct.",
+                "Third, when the object of his pleasure is beyond his reach.",
+                "Fourth, when he is ill.",
+                "Fifth, when he is in great trouble, or in siege or in the hands of his enemy.",
+                "Sixth, when he finds someone who can teach him and warn him. ",
+                "Seventh, in his old age when his strength fails.",
+                "Eight, at the hour of death.",
+                "The choicest of these occasions is the first that we have mentioned. This is the repentance of the righteous of whom it is said, “In the place where the repentant stands, the completely righteous cannot stand.” Of less worth than the first is the second, when he has lingered long in his wickedness and afterwards stirred himself up and awakened from his sleep and knew that he was in the darkness, and he quickly hurried and purified his heart to build what he had ruined. Of less worth than the second is the third, when a man is unable to attain his desires. He repents ashamed. Yet in spite of all this, God will receive him in His service. The fourth occasion is when a man is ill. Then he is humbled, and he gives alms and petitions the Creator and makes a vow, and when he is healed he fulfills some of his undertakings, but not all of them. But if he does this, he is received. Of less worth than the fourth is the fifth. If he falls into the hands of his enemies, then he returns to the Creator out of the multitude of his troubles which surround him, and in spite of all this, if his repentance is complete, he will be received. The sixth time: if he chances upon a pious man who will teach him the ways of repentance and accustom him to its ways. The seventh occasion: when a man is in his advanced age and his strength fails, and he wishes to attain his pleasures, but he cannot because his strength is spent, and then he returns to the Creator. Least of these is the eighth, when a man does all the evil things that he can, but when he approaches death, he does repentance, and yet in spite of this, if his repentance is complete, it will be accepted. ",
+                "This is the general rule: there is no hour in the life of man that if he does complete repentance, it will not be accepted and his prayer answered. The Creator is not like the created who can abandon forever or bear a grudge forever, as it is said (Isaiah 57:16), “For I will not contend forever, neither will I be always wroth.” And as it is said (Jeremiah 3:12), “For I am merciful, saith the Lord, I will not bear a grudge for ever.” And on this theme, it is said (Isaiah 55:6), “Seek ye the Lord while He may be found,” meaning at those times when He can be found or in other words, as long as a man lives.",
+                "Know that the world was created out of four basic elements. They are the pillars of man, and everything depends upon them, and they are: fire and water, air and earth. Just as out of these corporeal elements the physical parts embrace and interweave, so is repentance the pillar of the world, and everything depends upon it. And repentance is made up out of four things: that the sinner abandons his sin and leave it completely, that he repents of that which he has done, that he testifies before his Creator that he will not return to do that which he has done, and that he confesses with his lips all that he has done. And of these, the first in importance is the abandoning of the sin. This is like the fire which ascends above and is separated from its place and never returns. The second act of repentance is that he repents all that he has done and mourns his sins all of his days and thinks about them always, like the air which encircles the earth, always. The third act of repentance is that he testifies before his Creator that he will never return to his sins, like the waters which flow to the earth and are never gathered. The fourth act of repentance is that he confesses his sin with the humility of his soul and humbles and subdues himself like the dust which is the path for the soles of his feet. Let him know that whoever does these four things will receive as his reward four benefits: The first is that he will have good repute in the world. The second is that he will escape the punishment of the Creator. The third is that his good portion will continue on to his seed after him. The fourth is that he will gain his reward in the world to come. He will merit seeing the face of the Creator, blessed be He.",
+                "Know that with regard to the repentance which a man does, let him not think that the moment he repents and takes upon himself the obligation that he will not return to his sin, his sin will be forgiven; but only after a length of time in serving God will his repentance be accepted. For the heart is not humbled in one day or two, but in many days. Just as in the case of a king’s son who sins against the king. Even though the king has pity upon him, and intends to do good to him, he will not show him a pleasant countenance except after a long period of affliction and crying out and weeping, just as King David, of blessed memory, did in the case of Absalom. Even though he consented to restore him to Jerusalem, Absalom stood waiting for two years and did not see the face of the king until his heart was completely subdued. Such is the way of the penitent, to plead for many days and to cry out, and then his repentance will be accepted, as it is said, (Psalms 22:3), “O my God, I call by day but Thou answereth not; and at night there is no surcease for me.” And as Habakkuk, the prophet, lamented (1:2), “How long, O Lord, shall I cry and Thou wilt not hear?” Now the prophets are not answered except after much affliction, imploring, crying out, and petitioning, all the more so a man who sins and acts wickedly even in the midst of his affliction. Now, the cause of this is the need to purify the heart, for even though the heart may have a sincere intention, it is necessary to subdue it for many days by intense service to God, by self-affliction, by fasting, and by weeping; then the uncircumcised heart will be humbled. When it is humbled, it will be clean and when it is clean, then the Creator will accept it, as it is said (Job, 13:16), “That a hypocrite cannot come before Him.” And as it is said, (Psalms 24:3), “Who shall ascend into the mountain of the Lord and who shall stand in His holy place? He that hath clean hands and a pure heart.”"
+            ],
+            [
+                "CHAPTER XI <i>Concerning The Virtues Of The Righteous</i>",
+                "We know that the Creator is One and the created are many. The more distant the created are from the Creator, the more do they multiply in number, while those who are near to the Creator are less. Just as there are many twigs while the main branch is one. The more distant the branches are from the trunk, the more do they multiply and interlace, while those branches which are closer to the trunk are less.",
+                "Know that the creatures are many and above all of them is the soul, reason, and knowledge, and they are three. Above them is the will. Above that is the First Cause<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">A difficult phrase. Generally it has the meaning of \"figure\", \"shape.\" It can also signify \"place\" (Harry A. Wolfson <i>Crescas’ Critique of Aristotle</i>, p. 689 n. 8) and perhaps this is the meaning here. God is the First Place, in that He is the \"place of the world.\"</i>  and that is the Creator. Therefore, the wicked are many, according to their distance from the Creator, blessed be He. The righteous are few because of their nearness to God, and those who are between the righteous and the wicked are in the middle. Because of this a man should try by works of righteousness to be among the few, for the smaller the company, it is a sign of their virtue and their closeness to the Creator. Pay close heed to this chapter and understand it."
+            ],
+            [
+                "CHAPTER XII <i>Concerning The Mysteries Of The World To Come</i>",
+                "The world to come is beyond the celestial spheres that revolve above us. The world to come is wide and endless without darkness, but with a great light which is not similar to the light of this world. There is no up or down, and these celestial wheels are a partition between this world and the world to come. This world is like a cave in a wilderness, a cave beneath the earth, and as for this cave, he who dwells in it thinks that there is no other world except this. Because he has not seen what is outside. But if he came out of there, he would see broad lands, and the heavens and the great sea, the luminaries, and the stars. Similarly, a man in this world thinks that there is no other world, but if he were to go out of his cave, he would see the width of the world to come and the precious beauty of its greatness.",
+                "Know that the Creator caused the soul to emanate from His own power, and He breathed it into the body of man after He had brought it into this world in the midst of these celestial wheels, just as men enclose the air in a skin bottle. Therefore, when the soul separates from the body, if it is pious and pure, it returns to its place, and it passes from the celestial wheels to beyond them, like a bird that has been snared in an evil trap. When it escapes it returns to its nest. But if the soul is a sinful one, then it is like a bird whose wing has been cut, and it cannot fly. It nests in the side of the mouth of a pit. It falls into a deep abyss and cannot get out of that abyss until its wings grow and it is able to fly. So the sinful soul cannot ascend because of the weight of the sins which burden it and will not permit it to ascend to its place.",
+                "Know that the world to come is the place of the souls of the righteous, and their nearness to the Creator is according to their virtue. But the soul of the wicked does not go forth from this world until it has been punished and cleansed; then it can easily ascend to its place, when God wills it. As for the souls that ascend to the world to come, their work is the work of the angels, at the time that they separate from the body until the Creator wishes to restore them to their bodies as at first. That will be at the time of the resurrection of the dead, when He decrees that some of them may return to their bodies. Then this world will be renewed because of its people being renewed, and on this theme the prophet said (Isaiah 65:17), “For, behold, I create new heavens and a new earth.” And it is possible that after the Creator renews the bodies after they have separated and decayed, and the souls after they have ascended, there will likewise be renewed in the heavens a power which the heavens do not now possess. So will He renew in the earth another power. Just as a king does when he wishes to make a great feast for those who love him. He commands that the house be made empty for them and that everything that is in the house be removed in order to renew it, to plaster it, and to place therein delightful objects in honor of his allies who are coming to his feast. This world which He will renew at the time of the resurrection is also called the world to come. There will stand the pious ones and holy ones of God, each because of his desire to stand and to serve Him and to praise His Name and to learn new and holy wisdoms, like the wisdoms of the prophecies and things similar to it. They will neither eat nor drink, just as Enoch and Elijah stood before Him without food or drink, and like Moses, our Teacher, of blessed memory, who stood before Him for forty days without eating or drinking. For food and drink are a bad mixture in the body, and it is impossible that a man should be in the utmost degree of piety and holiness when he is still eating and drinking. For it is not a matter of eating and drinking alone, but that men are drawn by them to other and evil pleasures and sweet delights, enjoyments, and flatteries. But when eating and drinkings are removed, then all these wicked deeds are also removed, and therefore Scripture says (Ezekiel 36:27), “And I will put My spirit within you.” ",
+                "If a man should say that it is impossible for a body to exist without food and drink, we will say to him that all of the matters concerning the redemption will be by miraculous means, for example, the renewal of heaven and earth, and as further example, the resurrection of the dead. As we know, there is no power in the body that can make it live after its death (just as it is not within the power of a growing thing to renew itself after it is burned) except through the wonders of the Creator, blessed be He. Similarly, the Creator can cause bodies to exist without eating and drinking for three reasons. First, that their holiness may be as complete as that of the angels. Second, to distinguish between evil deeds which follow from eating and drinking. Third, that they should not die, for the cause of death is eating and drinking. This is the great superiority of the days of the Messiah over the time of the exodus from Egypt. When this will come to pass, I wish to say that there will be no eating and drinking, and this will be a cause of their not dying. There will be nothing to weaken the body, to cause it to be ill, to cause it to be in pain, or to cause it to deteriorate. For just as health comes from eating and drinking in moderation, so do sickness and death come either from too much or too little eating and drinking or from a change in the proper balance of food and drink. After the cause of sickness and death is removed, the bodies will be like the angels until the Creator, blessed be He, wishes them to ascend."
+            ],
+            [
+                "CHAPTER XIII <i>Concerning Service to God</i>",
+                "Everyone who comes to worship God and to receive upon himself the yoke of fear of Him in truth, must first have a book which contains the reminder of the wonders of the Creator, blessed be He, the fear of Him and the might of Him, and this book should also contain those matters which bring to mind the punishment of the wicked by the Creator, blessed be He, His miracles to the righteous, and the story of His mighty and awesome deeds. As, for example, when God speaks to Job and says (38:3), “Gird up now thy loins like a man; for I will demand of thee and declare thou unto me,” and all the verses which follow. He should return again and again to this book, and strengthen his will with an oath to read it once a week, quietly and with concentration. He should pay close attention to all the matters contained in it, for it will be as tefillin between his eyes. It is necessary that the worshipper, before he draws near to serve God, should completely repent of all the sins which he has committed, and then his service will be true, for the service of God is divided into two parts. The first is that a man should cleanse his heart of all its transgressions and of the willful sins he has committed. And that he improve his faith and that his heart should be pure of all the dross of sins which were committed, and when he is clean and when he washes in clear water and is cleansed, then let him put on the garments of holiness to serve in holiness, and then he will be able to walk in the paths of the pious and to draw near to God. This is the second part of the objectives of worship which no man can attain until he attains the first part. Now I will discuss each one of them.",
+                "Know that the first part is that a man should repent of his deeds, and have in mind that he has sinned before his God. He should confess his sins at every moment and take a vow that he will not return to these deeds any more all the days of his life. After he repents and confesses and places it in his heart not to do his evil deeds again all the days of his life, then it is necessary that he humble himself before the Creator, blessed be He, through fasting, weeping, and doing charity, by arising at midnight to utter prayers of petition and seek forgiveness for his sins with a complete heart and with complete concentration. Let him accustom himself to do this for a year or two, and when he does so, then God will pardon his fault and he will be forgiven. His repentance will be accepted, and then he will be like a newborn infant, clean of all sin. But having done all this, he still has not ascended to the lofty state of the pious. After he discerns that his heart is clean and pure, it is necessary for him to love the Creator, not out of fear of punishment, and not out of hope of reward, but because he recognizes His greatness and that it is fitting and proper for everyone who recognizes the greatness of God to love Him. We should know that whenever a man loves a thing, it is because it is of his kind. When a man loves the Creator<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">See Maimonides’ <i>Guide to the Perplexed</i> (Chicago edition) Vol. 1, Chapter 39, p. 89, Vol. 3, Chapter 28, p. 512.</i>, it is a sign that his soul is godlike and that he wishes to be like God in His ways. Since the Creator is kind, the soul tries to learn this quality and to be kind. Since the Creator is just, the soul tries to be just. The Creator is forgiving, and the soul seeks with all its might to learn this quality. The Creator is merciful, and the soul seeks to be like him. The Creator rejects men of wickedness, and so the soul accustoms itself to reject men of wickedness. The Creator is pure of eyes and does not wish to see evil, and the soul seeks to be worthy like Him. These are the ways of the Lord. This is the second portion of the service of God, blessed be He. It is the portion which deals with the truly pious. Through it, a man will ascend to the loftiest height.",
+                "Every man who comes to the service of God should keep all of these conditions mentioned, for they are the principles of the worship of God. It is essential that not even one day should occur on which he does not read the words of the Torah or the words of our Sages, of blessed memory. For concerning the words of the Torah, it is said (Joshua 1:8), “This book of the Torah shall not depart out of thy mouth, but thou shalt meditate therein day and night.” In the words of the Torah, he will see the wonders of the Creator, blessed be He, and all His deeds, and in the words of our Sages, of blessed memory, he will see all the aspects of things permitted and things forbidden, and they will provide Him with a fence, and they will not let him break it down or commit a sin. For the words of the Sages are explained and made clear even more than the words of the Torah, for the words of the Torah are obscure and concealed. A man should accustom himself to the companionship of the sages and the pious, and to keep at a great distance from atheists, scoffers, and men of violence, for if he joins the companionship of these, his faith will perish. But if he cannot separate himself from them because he needs them for his livelihood, then let him be less and less in their company. Let their relationship be a speaking acquaintance and not a matter of heart. Let him hasten to arrange his occupation so as to put them at a great distance from himself. A man should accustom himself to ponder all the fourteen causes which we have mentioned which deal with those qualities which nullify the service of God. A man should accustom himself to read those portions on reproof which are found in the Torah and in the Prophets, and those passages on punishment by the Creator, blessed be He, and His strength, His wrath, and the miracles and the wonders which He has done for His servants, and the awesome matters dealing with the creation of heaven and earth. These matters should be written before him in concise but comprehensive words so he may look at them at all times.",
+                "One should accustom himself that his prayer be with great intent, and if he cannot empty his heart of unworthy thoughts, let him seek a way. For example, let him think at the time of his prayers that the Creator is standing opposite him and looking at every outward expression of his lips, as it is said (Psalms 33:14), “From the place of His habitation He looketh intently upon all the inhabitants of the earth.” If a man believes this, he will have fear and will empty his heart. He should close his eyes when he prays, for this will help him in the matter of intent, and at all times let his garments be white and let him firmly intend that his body be clean and pure of all uncleanliness. If he draws near to his wife and washes and cleanses his body afterwards, he will be doing an intelligent thing. For the cleanliness of the body renews the cleanliness of the heart; and similarly, the soiling of the body soils the heart, and let him resolve that in the matter of his prayer he will be among the first to enter and among the last to leave. Let his prayer be with gentleness of spirit and with a contrite heart. Let him not be like the crane who speaks but does not know what it is saying. But he should keep watch over the words that leave his mouth and concentrate his mind on their meaning. Let his prayer not be like a body without a soul, for the words are like the body, and their meaning is like the soul. When the one who prays does not pay close attention to them, they are a body without a soul, and the soul which is within man must not approach the Creator with empty words but with meaningful words, and he should be like an angel in his prayer wrapped in his tallit and adorned with tefillin. When he sees and discerns in himself that he is like an angel, it would be shameful in his eyes to stretch forth his hand to commit sins or evil deeds.",
+                "He should accustom himself to fast, but together with good deeds and almsgiving. For if one fasts and his heart is filled with deceit, there is no benefit from his fast, but only affliction, hunger, and thirst. No man should afflict his soul with fasts unless they are replete with good deeds. For good deeds and almsgiving are like the soul, while the fasts are like the body, just as we have pointed out. Therefore, a body without a soul can avail nothing. Let him accustom himself to give some alms each day. Let him give as much as he can. Every day that he gives alms, he will be confident that he will be saved from unnatural death, as it is said (Proverbs 10:2), “But the giving of alms<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Hebrew <i>Tsedaka</i>. This means either righteousness or charity.</i> delivereth from death.” Or let him feed the poor at his table, for in this way he will honor his table, just as the wise man said<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">Sometimes the \"wise man\" means a non-Jewish philosopher. This passage is discussed in the Introduction.</i> , “When the Creator wishes to send a present to one of his pious ones, he invites a poor man to his house.”",
+                "In his service to God a man should conduct himself humbly and conceal his worship from men, for then his reward will be doubled, and he will be saved from the mocking of the scoffers. In this way it will be known that he does not deceive his fellow creatures. For one who reveals his righteousness and his worship has no other intent but to be publicly praised and to become a leader, so that fools will trust him in order that he will be able to derive benefits from them. Let him not be like the man mentioned in the Proverbs and parables of Kalila Vadamna . Therein it is told that the cat grew so old that he was not able to snatch his prey with his claw, and so he became a monk whereupon all the animals that had previously feared him trusted him, until they were caught in his net and he ground their bones.",
+                "It is necessary for one to weigh his deeds every day, every month, every year, to see what difference there is between his deeds this year and his deeds of the year that has passed. If he sees that he has added good qualities, let him be happy, rejoice, and recognize that his soul is wise. If he sees that he has added nothing or subtracted nothing from his good deeds, let him recognize that his soul is weak and that it is too weary to pursue the precepts. This is a sign that his soul is not complete. If he sees that this year there are lacking good deeds which he performed in the year before, let him weep for his evil end, and let him despair of fulfilling the will of God, unless his soul stirs him up to mend quickly what he has torn and to make straight what he has made crooked. He should engage less in worldly occupations and abstain from such trade and business affairs.",
+                "As he ages, let him pray every night and let him arrange his prayers as petition. Let him restrain himself from approaching a woman, and let him eat less meat, and drink less wine, and let him occupy himself with the needs of the poor and the sick. Let him accompany the dead to their burial. Let him go to the graves of the dead each week, and let him stand alone among them, and let him remind his soul of that estate, just as a certain man did who was most depraved and lawless. People told of his abominable deeds in the presence of the king, and one man among them spoke up and said, “Your Majesty, know that now he has done much more evil than he has previously done, for I testify before you that I heard him in the middle of the night going to the graves to steal the shrouds of the dead, for my home is in the wall of this city.” The king commanded two of his faithful servants to search into the matter, and they followed the man in the night until they saw him enter a certain tomb, and from there he removed a chain of iron, and he bound this chain around his neck and he pulled it mightily with his hand, and he said, “Woe to you, O bruised body, O wretched substance, O desolate soul, O dejected spirit, O foolish reason, O incurable mortal, O man of earth, what is your hope, and what will your repentance be in the day that you lie down in this place and what will your answer be, you who are the enemy of His own soul, you who are the troubler of His spiritual good, why have you sold yourself to evil and dealt presumptuously, and concerning this state you did not think, and on whom did you rely, and where are your helpers, and where are those who are supposed to love you and be faithful to you, and where are your acquaintances now? Let them arise if they can help you at this evil time. You did the evil and now you must bear its consequences. You sowed and now you must reap. You rejected and now you will be rejected. Humble yourself, O foolish soul who blasphemes its Rock and profanes its glory. Know your foundation and discern your source. Behold now your home and your glory. The clod and the worm will subdue you and worms will divide you and bolts of flaming fire will devour you, and what will you do when you come to this place, a house of darkness and the shadow of death, a house of terror and confusion, a house of sorrow and wrath? The heavens will grow dark over you and the sun will be turned to darkness and the moon to blood and the stars will withhold their light from you. Whither will you flee, whither will you escape? This is your home and your dwelling place. What need have you of the houses of men and magnificent temples? You thought spacious upper chambers to be your legacy; do you not know that just as others go forth from them, so will you go forth from them? O, my heart, my heart! Behold your house, narrow and dark and without light. Its lamps are extinguished as stars are extinguished. Here you will be as though you never were. You will die as though you never lived. You have done enough! Return to your God! Keep this hour in mind, for if you were able to escape from it, you would surely do so. And I too would praise you that your right hand has been able to help you (Job 40:14), but since your end is to be in this state and here you will lie in sorrow, know that there is no fruit for your labor except repentance.” When the king heard about this matter, he was astounded, and he wondered exceedingly concerning this man’s repentance, and the king humbled himself because of his evil deeds, and he and many men among the outlaws of his people repented.",
+                "The worshipper should divide the day and the night. The first and the last hour of the day should be devoted to his prayers. From the second hour until noon should be devoted to business; the seventh and eighth hours for eating and for sleeping. The ninth hour, to supervise the conduct of his household, and the needs of his children and his wife; and the rest of the day to reading the words of God. Thus should he divide the hours of the night. At the beginning of the night, let him study if it is his custom to study. After that let him sleep until the middle of the night is passed. Then let him arise from his sleep while the stars of the morning are singing together, and let him stand praying prayers of petition before his Creator until the time of the morning prayer. Anyone who accustoms himself to this discipline will add for himself another fence to guard him from committing sins. He will have no time to think about sins and, all the more so, to occupy himself with them.",
+                "If a worshipper occupies himself with business matters, he must guard himself from cheating, oppression, robbery, flattery, usury, and oaths, from doing anything dishonest, in measure, or in weight. He should not be a partner in business with a worthless man, or a man who is always swearing, or a man frantic to amass wealth. Let him not be angry when he sees his companions getting rich and prospering. If it should happen that he sustains a loss, let him not be angry, but let him think that this has happened to him for his own good and for the redemption of his soul. If he has attained great wealth, let him not close his hands from giving tithes, alms, and from fulfilling vows, and giving free-will offerings. For through what he has given, the rest of his wealth will be guarded. Through the little that is lacking, his complete fortune will be secure. Just as circumcision causes a lack in one of the members of the body, but in that lack we find the perfection of man, and were it not for this lacking, he would be lacking all the days of his life, so it is with the giving of alms. A man should not rejoice too much if he attains wealth, and he should not depend upon it, for he does not know, if it will remain with him or will be lost. Then if it should be lost and he did not depend upon it, he will not worry concerning his loss, but he will justify God’s judgment, just as Job said (1:20), “The Lord gave, and the Lord hath taken away; Blessed be the name of the Lord.”",
+                "If he should occupy himself with the service of the king, let him assume as his prior duty the service of the King of Kings. Let him not exalt himself in his heart, because of royal power. Let him not hurt his fellow men with his power and that of his cohorts, as Job said (31:21), “If I have lifted up my hand against the fatherless because I saw my help in the gate.” Let him admonish the wicked and humble them, and let him intercede in favor of every man, and let him stand in the breach of those doomed to be slain, and let him rescue those who are to be taken to death, let him help the poor. Let him do all this for the sake of the Creator, blessed be He, and not in order to attain fame.",
+                "If he should occupy himself with the healing of the sick<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Guttmann believes that our author was a physician.</i>  and it is in the power of his hand to help, let him not accept a reward from a sick person. Let him keep the high road and not destroy it for the sake of the easy path, for with this he will acquire eternal life. For he is like one who saves those who are doomed to death. Even though everything is in the hand of the Creator, blessed be He, since his intention was for good and to help the sick person and to save him from his misfortune, it is accounted to him as though he saved him from death. If he cannot earn enough for his sustenance, let him accept from the rich as much as he knows will be sufficient for him rather than accepting it from the poor. Let him visit the sick who are critically ill three times a day and those who are moderately ill, twice, evening and morning. Let him speak to them encouragingly, and give them hope of recovery.",
+                "If a man occupies himself with the secular wisdoms from which he obtains his livelihood, he should seek another occupation which will enable him to earn a living. Let him reject this occupation, for greater will be the harm that comes to him than the advantage that he gains through it. All those who destroy their faith, all those who lose their hope concerning the world to come, they are the ones who cleaved to the secular wisdoms and joined the companionship of those who study them. If he should think in his soul that he is pious, and that these secular wisdoms cannot destroy his faith, the thing is not as he imagines. For he will find that he is departing from faith little by little, and he does not even sense it, just as the poet said, “We are in this world like the stars, which think they are at rest, but in reality they are traveling.” So will he think that he is clinging to his integrity, and he does not know that he is very far from it. Even though his intention is only for good, even though his intention is to know the unity of the Creator, by way of demonstration and proof, is there not enough of this in the tradition, the words of our Sages, of blessed memory? He is like one who is not satisfied with his portion and wants to seek things too great and too wonderful for him and to join the companionship of kings, and this could be a cause of losing his money and himself, and if he should escape, it would be after great pain and severe troubles which would come upon him. Whereas, if he were satisfied with what God has graciously given him, he would remain at peace. Therefore, a man should stay away completely from these secular wisdoms, unless he has a teacher who possesses two qualities: he must be of the utmost piety and he must be well-versed in that wisdom. For with the quality of piety he will guard his pupil at all times from evil doubts, and because he is well-versed in the secular wisdom, he will know the place where stumbling could occur, and he will warn his pupil not to believe in it. He will bring proofs that will nullify them, just as a teacher of the generation will do for those who err. He will warn them and guard them. In this way a man can escape though his soul thirsts for this wisdom.",
+                "But if he occupies himself with the study of the Torah and teaching it to his pupils, happy is he, for this is the best and most righteous occupation. For if he should err they will warn him, and if he should forget they will remind him, and if he should sleep they will arouse him, and if he should be wicked they will consider him righteous in spite of himself. As for him who occupies himself with the study of the Torah and repents only a little and so clings to his wickedness, know that if he were to engage in any other occupation, his wickedness would be double and his evil twice as much. Therefore, one should occupy oneself with the study of the Torah and be very careful with that precious treasure which the Creator gave to him. Let him not make of it an instrument to attain his desires and his pleasures, as our Sages, of blessed memory, said (Ethics of the Fathers Chapter 4), “Do not make them a crown with which to vaunt yourself, nor a spade with which to dig.” When a man teaches someone else or admonishes his pupils, let him not forget to punish his own soul the while, and to teach it, for it is not proper for a man to instruct someone else in what he himself does not do, and to teach him what he does not believe. For anything that comes out of the heart will enter into the heart, while anything that comes out of the mouth only will not go beyond the ear. A wise man said, “Whenever a man admonishes me and I want to know if that admonishment comes from the heart, I look to see if his instruction has entered my heart and aroused my soul to pay attention to his words. If so, I recognize that he is speaking with all his heart and all his might. But if my soul does not pay attention to his words and has not aroused itself to cling to them, then I know that his rebuke is nothing but the word of his lips.”",
+                "A man should occupy himself with the needs of the poor and go to their houses. For there are two good results that will come from this: the first, the reward of the Creator, and the second, the humbling of his arrogance, causing the contriteness of his heart. He should speak warmly to them and help them as much as he is able. And if he has nothing<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">See Maimonides’ <i>Laws of Charity</i>. Compare <i>Leviticus Rabbah</i> Chapter 34:15 explaining the verse in Isaiah 58:10 \"and if thou draw out thy soul to the hungry.\" R. Levi explained this to mean that if you have nothing to give him, console him with kind words.</i> , let him help them with the words of his mouth, by interceding favorably for them and occupying himself with their work. He should repay good for the evil done to him by his enemies. When they come into his power let him not desire to avenge himself, but let him forgive them and do good to them, more than he would have done for them previously. When he begins to come to worship his God, he should not consider it as something which, if he wearies of it, he can put aside and not worry about it. But he should not draw near to the service of his God until he has agreed with his heart to concentrate diligently on it all of his days. And he should begin with a little in order to increase his worship every day, just as our Sages, of blessed memory, said (Berakhot 28a), “In matters of holiness one ascends rather than descends.”",
+                "He should remember in his very soul all the conditions of worship, and if he discerns in this heart that he is not able to bear all of its conditions, let him select from them that which he is able to bear. Better for him is a little but permanent rather than much which does not last. When he comes to the worship of the Creator, even though he be in the service of mortal kings, let him remove from on his neck the yoke of serving human beings, so that he will have no other master except the Creator, blessed be He. Happy is he when he goes forth from the service of slaves and comes to the service of the Great King for whom he must sanctify himself and keep guard, for one does not come to the gate of the King in the garment of strangeness and sinful deeds. For in the service of men he is the slave of a slave, but in the service of God he is free. How fittingly has it been said, “Those who serve for a set time<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">This citation from Judah Ha-Levi is discussed in Guttmann’s article (Addenda 1). The allusion to \"those who serve for a set time\" is found in Kiddushin 22b, \"for unto Me the children of Israel are servants, they are My servants and not servants of servants.\"</i> are slaves of slaves<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">This quotation is from the poet Judah Ha-Levi.</i>. The servant of the Lord alone is free.”  For he who bears the yoke of men upon him cannot fulfill a religious precept in its time. He cannot pray nor worship God at the proper time, but if he does not bear upon himself the yoke of a human master, then his desires are under his own control. He can pray whenever he wishes, and he can be tranquil and not fear the terror of the King or the violence of the wicked, and he will have the time to occupy himself with the service of his God, and he will be lowly and humble and of a contrite heart. For when a person is in the companionship of kings and princes, his importance grows in his eyes and he becomes proud, and his inclination does not humble itself to serve his God.",
+                "In reality he should guard himself against words of scoffing<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">The classic Jewish view that better a poem in Arabic without vulgarity than a tasteless Hebrew poem.</i> and profanity or pointing out the blemish in human beings. He should guard himself from making oaths, whether they be false or whether they be true, and he should go to the houses of the dying at the time of their dying, and he should stand near them at the time that they breathe their last, and then his uncircumcised heart will be humbled when he reflects upon the terror of death, and if he is rich he should not wear embroidered gowns, but modest garments, and let him attend to his food, his joy, and even his pleasures in balanced measure. If he has great wealth let him not multiply buildings, cattle, servants, and worldly goods, for the desire and lust of a man will grow if he amasses all of these, and his worship of God will be neglected. If troubles should come upon him or men should afflict him, or men of violence attack him, or if men should bind him with chains, or if his children or acquaintances or dear friends should die, let him not grow angry, but accept everything with a pleasant countenance, and let him not be angry with his God, and let him not abrogate or leave out a single part of his worship. But let him cling to his righteousness and let him not grow weak and let his heart not reproach him. He should seek mercy from his God in his prayer that He may save him from the evil inclination and rescue him from sinning before Him, and not cause him to stray from His path, and let not his labor be in vain, and let not his hope turn to despair. Let him remember that there are people who exerted themselves in the worship of God for a long, long time, but at the end of their days the adversary stood at their right hand, and their evil inclination was too strong for them and they destroyed all their good deeds. Some of them went forth to practice idolatry. Some of them returned to their previous evil state and died in their wickedness, and their labor was in vain and they went to their destruction.",
+                "Therefore, every man should be fearful concerning his soul, and he should pray every day to his God to save him from the might of the evil inclination, and he should occupy himself with the words of the Sages and the words of the Torah, day and night. He should admonish sinners with the rod of his mouth after he has first admonished his own soul. He should give tithes of his wealth, and he should not omit any part of his service to God. If he should omit a part, let him not abrogate it altogether when evil happenings come upon him or when new good fortune comes to him or when he goes on journeys or when he is sick or when old age takes hold of him. If he has children, he should teach them from their youth to know the Lord, and he should keep them at a distance from the companionship of wicked people and refrain from teaching them evil wisdoms which will destroy their faith, and he should admonish them always in order that the fear of God shall always be before them. If he is unmarried, he should take a wife to himself that she may be his helpmate. Then his worship of God will be firmly established and he will be saved from the errors of evil lust, and then his worship will be pure and perfect. And he should, when he comes to the service of his God, seek the companionship of a pious man and learn from his deeds. Or let him acquire a companion and let both of them participate in worship and let them be envious of each other in the doing of good deeds. Let each man be envious of his brother and be mindful of him. In this way the worship of God will grow and increase."
+            ],
+            [
+                "CHAPTER XIV <i>Concerning The Reckoning A Man Must Make With Himself</i>",
+                "A man should remember at all times the kindnesses and miracles which the Holy One, blessed be He, did for his pious ones, for example, the awesome deeds at the sea and in Egypt. When His people hovered between death and life, he bared His holy arm and fought with their enemies with anger, fury, and with great wrath, and He caused them to descend into the pit of destruction and that which he did to the mighty kings when he humbled their pride before His people, and when He caused the sun to stand still midway in the heavens until a nation could be avenged upon its enemies. When He answered Hezekiah in his illness and heard his prayer and saw his tears and lengthened the days of his life. When He answered Jonah out of the bowels of the fish, when He answered him out of the belly of the nether world and caused him to ascend from the depths and brought him forth to the light of the world. When He answered Hananiah, Mishael, and Azariah in the fire of the furnace, and He sent His angel and saved them and the fire had no dominion over them. And God, in Whom they trusted, showed His power and sanctified His name before the multitude. And that which He did for Daniel in the lion’s den, when he sent His angel and closed the mouth of the lions so that they did not devour him. He gave as his ransom those of his enemies who had plotted his death. And that which He did for Mordecai and Esther when he saw their affliction and their fasting and their prayer, and His mercies were kindled towards them. He annulled the plot of Haman and caused it to descend on Haman’s own head. And that which He did to the people of Nineveh when He saw their affliction and the bitterness of their soul and He saved them from death, and that which He had planned to do to them, He did not do. All this is to let you know that repentance can turn aside an evil decree, and the expression of it. Conversely, if the tidings are good, then all that he spoke will come to pass in order that we may discern from this the compassion of our God upon us. When it comes to an evil decree, He will not establish it if there is repentance and good deeds. But when it comes to a good decree, He will never renounce it. We should recall that which He did to Ahab when He caused him to humble himself before Him, and He did not bring evil upon him in his lifetime. And that which He did to Manasseh when He saw his great trouble and heeded his prayer and restored him to Jerusalem, and that which He did to Job when He tested him in order to show His righteousness. Afterwards He had compassion upon him and increased his bounty out of His love and out of His compassion. On all this a man should reflect constantly, and then he will know and discern that there is good hope for him as in the case of all these, if he will do as they did. Let him not despair of the mercies of God, and let him not say, “After I have done so much evil, how can I repent?” But let him reflect in his heart concerning the people of Nineveh, and Ahab and Manasseh, who did greater evil than all those before them and after them, but when they repented, the Lord, blessed be He, accepted them, and favored them and saved them from their misfortune.",
+                "A man should look at the works of the Creator, the heavens, the earth and all their host, so that he may know that all this was created for the sake of man. He should look at the luminaries and at the stars and know that all these were created to guide the children of man and to give light to them in the night, and he should thoughtfully consider the winds that blow, the clouds and the rains, and let him know that all these were created for the life of the children of man. He should thoughtfully observe every sprout, and bird of the heavens, and the creatures of the earth, the water, the flocks, the herds and the cattle. He will know that all this was created for food for the children of man, for his benefit and for his delight. Some of them are medicines and some are sustenance. Similarly, let him consider all the good things of the world and the valued properties of kings and the treasuries of gold, silver, pearls, and precious stones, and let him know that all things were created for the pleasure of men and that they may have delight in them. Similarly, let him consider the buildings of the world and the castles of delight and the places and the cities and the chief cities<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">Abraham J. Heschel interprets the Hebrew phrase <i>birah, God in Search of Man</i> (New York: Meridian 1959) p. 367.</i> and the upper chambers and the vineyards, and let him recognize and discern that all of them were created to be a dwelling place for men and a haven of rest in which he may delight. Let him reflect in his heart about wisdom which is more precious than rubies and how God gave the Torah to Israel, the Torah which is more precious than rubies. And that the Creator gave the Torah to Israel in order that they might know Him and that they might study His commandments and do His will.",
+                "A man should cause his heart to remember all the troubles which come in this world, that a man may reach the gates of death and yet afterwards the Creator, blessed be He, will have pity upon him and bring him forth from trouble into light and from thick darkness into great light. A man should remember in. his heart all his sins and trespasses which he has done in every hour and in every moment, and that God will not repay him according to his deeds, but will be patient with him, and there are times when He will punish him as when a man punishes his son, but He will not destroy him utterly. Let him remember the superiority which the Creator gave to the children of man, the superiority over His other creatures in reason, knowledge, speech, and in the recognition of good and evil. So must he be mindful of the great superiority which the Creator gave to His people over all the other nations, that He gave them His commandments and statues and divided the sea for them and spoke with them face to face, and gave them the Torah, and built a Temple for them, and raised up from among their children prophets, a kingdom of priests, and a holy people, and established from their seed sages who became the light of the world and illumined His holy Torah, and that the Torah is our life and the length of our days. So were our teachers, of blessed memory, the light of the Torah and its perpetuity, for its hidden meaning was maintained, renewed, and explained through them, and to them were its secrets revealed.",
+                "After he reflects in his heart all these great and awesome things, which include most of the matters which concern mankind, let him consider in his heart the favors which the Creator has done to him alone in the day of his birth. First, let him be mindful of the good which God did for him when He brought him forth into the world, and breathed a soul into him, and covered him with bones and sinews, and afterwards reared him, and gave him the faculty of a good mind, and caused him to know the path of understanding. Let him remember the favors which God did for him when He caused him to find grace in the eyes of his father and mother until they came to love him more than their own soul. They took bread from their own mouths in order to feed him, and they removed their own garments in order to clothe him, and they afflicted themselves in order to satisfy his needs. He should remember that as he grew and acquired intelligence, God gave him bread to eat and a garment to wear and gave to him wealth and desirable possessions and helped him to acquire a home and to take a wife in order to perpetuate his seed.",
+                "Let him remember all the troubles and misfortunes which surrounded him and occurred to him from the day of his birth, and that God saved him from all of them. Let him consider in his heart, whether he was saved from unnatural death, or whether he was surrendered unto the hands of his enemies and his God saved him, or whether he passed a dangerous place and he was spared. Or whether troubles and evil happenings befell all of his companions, while he was saved from all of them. Let him remember when he was sick and approached death, and the Creator brought his soul up from the pit. Let him remember if he was destitute and poor in his youth, and afterwards God gave to him wealth and riches, or if he was lowly and held in contempt by the people and yet arose to a great height. Let him remember if he had many debts, and the Creator gave him relief and bestowed gifts upon him from his own bounty until he paid his debts and came forth from the yoke of his distress. Similarly, he should reflect whether a decree of a king was ever issued against him that he be slain or punished, and God saved him, or whether he was taken captive or confined in jail and later released, or if he planned to commit a sin and the Creator saved him from doing that sin, as it is said (Proverbs 12:21), “There shall no mischief befall the righteous.” Let him consider whether he entreated God in time of trouble and was answered, and whether he prayed in his heart because he had enemies and his prayer was heard concerning those who sought to do him evil, and he saw that he was avenged or they fell into his power, and he repaid them with good in place of evil.",
+                "He should consider whether many evil happenings came upon him, but he received them all with a pleasant countenance, as it is said (Job 2:10), “Shall we receive good at the hands of God, and shall we not receive evil?” Let him think about how many good virtues God has shown to us. Let him think whether or not there came upon him an evil or pain or exile or serious illness, or whether he fell from a high place, or was smitten by a stone or a sword, or fell into the fire, or an evil beast bit him, or there arose aaginst him false witnesses, or violent men plotted against him to slay him, and he was saved from all of them, and God gave him a good wife and children that are wise in all things.",
+                "Of these things which are too numerous to be mentioned should a man think at all times and reflect upon them in his heart. From these things he will be able to regard with understanding the awesome deeds of his God, and he will recognize all the favors which God has done for him."
+            ],
+            [
+                "CHAPTER XV <i>Explaining The Time Which Is Most Proper For The Service Of God Blessed Be He</i>",
+                "If the wise one should search out all the good things of this world, he will discern that every favor which has been apportioned to him will not accompany him at his death. Neither will his glory follow him. But he will leave everything and go barren and empty, except for one good thing which has been apportioned to him, and that is the service of God— this alone will go before him, as it is said (Isaiah 58:8), “And thy righteousness shall go before thee.” Therefore, King David, of blessed memory, said (1 Chronicles 28:9), “If thou seek Him, He will be found of thee.” And as it is said (Hosea 10:12), “For it is time to seek the Lord.” As the prophet, of blessed memory, said (Isaiah 55:6), “Seek ye the Lord<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">See <i>Pesikta de Rav Kahana</i> edited by B. Mandelbaum (New York: Jewish Theological Seminary, 1962) Vol. 2, p. 471.</i> while He may be found, call ye upon Him while He is near.”",
+                "We should search out and inquire why he said, “while He may be found.” Is there a time when the Lord may be found and a time when He may not be found? And when we reflect upon this matter, we will discern that there are times when God may be found by those who seek Him and there are times when He may not be found, and, therefore, the prophet said, “Seek ye the Lord while He may be found.”",
+                "The first time is when a man acquires reason, as it is said (Proverbs 3:4), “So shalt thou find grace and good favour in the sight of God and man.” Because before a man acquires reason, he does not recognize his Creator, and therefore the Lord will not avail Himself to him.",
+                "The second time is before he commits any sins and angers his God. Then his heart is righteous and clean, and with a pure and clean heart God may be found. But if he sins against Him and transgresses His commandments, then the Lord may not be found by him except after very great labor, until he is humbled and cleanses his heart from its uncleanliness in complete repentance.",
+                "The third time when the Lord may be found is when the congregation fasts and prays together, for the prayer of the congregation is more acceptable than the prayer of a lone individual.",
+                "The fourth time when the Lord may be found is before he joins the companionship of wicked people and atheists, and his faith is destroyed. Then he can never be healed.",
+                "The fifth time when the Lord may be found is while a man is still in comfortable and enlarged circumstances, for at a time of trouble a man is compelled to repent, and therefore we cannot say that the Lord is found by him unless he does his repentance for His name’s sake. (The times of trouble are these: A time of his illness, or when he is in the hands of his enemies or is under siege, or when he is poor and destitute, or when he is advanced in days, or when he goes in dangerous paths, or when he crosses the ocean, or when his power is weakened and his ability to give wise counsel declines.)",
+                "At these five times, which we have previously mentioned, when a man seeks God—in those times his Creator will be found by him. Even before he calls upon Him, the Lord will answer him, as it is said (Isaiah 65:24), “And it shall come to pass that before they call, I will answer,” and therefore it devolves upon the rational person to be warned about these times before they are lost out of his control and no repentance will avail him. It is important for the intelligent person to know and to see how many occasions of repentance he has lost, and let him hasten in those times of repentance that are still left to seek in them the will of his God before they are lost, as the other occasions of repentance were lost. May the Lord help us to do what is good in his sight, and may He be found by us when we call unto Him."
+            ],
+            [
+                "CHAPTER XVI <i>I shall note in this chapter some of the delights of the world to come and as opposed to them I will note the plagues the stumbling blocks and the evil of this world</i>",
+                "Know that the fool does not discern the troubles of this world, its evils and every fault which is in it, but the intelligent man does. The fool does not discern these things because the troubles of this world and its evils are covered with delights and pleasures, and therefore the fool cannot discern them, just as in the case of an evil woman whom a man desires—he does not recognize any fault in her because of his love for her. But if another man who does not love her sees her, he will discern every blemish which is in her. So is it with this world, when a man is occupied with it, he does not discern its evils because of his great love for it, but when he separates himself from it, he does discern them.",
+                "Know that the evils of this world are too mighty to relate, and there is no end to them. But opposed to them are the good things of the world to come. For we see that this world does not endure, and all of its dwellers wither and perish, and all of its good does not remain. But the world to come endures, and its dwellers do not wither, and its goodness does not change. Concerning this world, a man cannot trust in his strength and in his honor, but in the world to come, a man can trust in his goodness, that it will not depart. This world is full of sighs, fear, troubles, overturnings, evil news, strange diseases, sins, enmities, wars, shame, disgrace, deaths, plague, toil and heavy labor, and the world to come is filled with tranquility, calm, security, joy, eternal life, health, peace, glory, rest. In this world a man cannot trust in himself or in his righteousness until the day of his death. It is possible that he be righteous and a servant of his God all of his days, yet in the end become a villain, so that all of his labor was in vain. In the world to come, no one who is rescued through His righteousness will fear, for the justice and the righteousness which are within him will not change and will not be altered.",
+                "This world is a devil’s den and a dwelling place of wickedness and is filled with worthless men, and they are the ones who delight in the good things of the world, while most of the righteous who are in it are oppressed, afflicted, and sick and all their days are rejected. This tells us that this world is not the dwelling place of the pious, but the world to come is the dwelling place of truth, faith, righteousness, and merit, and the pious delight in its goodness. In it there is no portion or inheritance for the wicked, and the only ones who find rest in it are the holy ones and the pure. In this world, every new thing which is in it will wither, and every beginning will end. But as for the world to come, its goodness will not wither, and there is no end or finality to it. In this world, its goodness and its wealth cause men to steal and to oppress, to lust and to deceive, but in the world to come, its goodness and its glory cause a man to do righteousness and justice and stir up his spirit to serve God. In this world, its choicest pleasures are matters which are ugly and shameful, for example, the companionship of women with which no defilement can compare. But as for the world to come, its delights lie in matters that are holy and pure as, for example, that one will seek the radiance of the <i>Shekhinah</i> and will join the companionship of angels and will do according to their deeds in order to praise the name of the Creator, praised be He.",
+                "This world with its delights causes wise men to be foolish, and it beguiles the great, and deprives the elders of their discernment, and blinds the eyes of the seeing until it draws them after it and they are caught in its snares. But the world to come causes the simple to be wise, it opens up the eyes of the blind and gives knowledge to the fools, and arouses the sleeping and gives reason to the mockers. In this world, the good and the wealth and the glory that a man attains is at the expense of much toil in his occupations by day and by night. But in the world to come, the good which a man achieves leads to great rest and tranquility. His weariness and his many concerns will depart."
+            ],
+            [
+                "CHAPTER XVII <i>When A Man Remembers The Day Of Death</i>",
+                "It is fitting for everyone who fears the word of the Lord to reflect in his heart concerning the day of death, its calamity and its terror, and let it be to him as a reminder. Let him say to his heart, “My heart, my heart, did you not know that you were not created except to return to the dust?” From the day when you first came into being why did you not remember your final end? Do you know that all the days that you live upon the earth, you are like a passing shadow and like chaff that is driven by the whirlwind away from the threshing floor, and like smoke from a window. Your days are determined and your life is cut short. Every day or night that passes over you causes a lessening in the portions of your life allotted to you. Every day you draw nearer to the grave, and you will fly away without wings. Why did you not know that you are dust? Why did you not remember that you were formed of the earth? On whom did you rely when you rebelled, and why were you so rash and did not reflect in your heart concerning the bitter day, the day in which your discernment would perish, and your wisdom would degenerate, the day in which your tongue would cleave to your palate, the day when they would carry you on their shoulders, and when they would bury you, and on the lowest earth they would cast you. For every deed they would demand a reckoning of you, and you would be crushed like the dust, and your fire will not be quenched the day in which you will see the accounting and the book open, and the scales of justice and the cup of staggering in the hand of the Lord. There will you drain its dregs, and your soul will moan in its writhings, and what will you answer concerning your arrogant deeds? Will you not then behold the fruit of your evil deeds and find your reward?",
+                "If you were to die the death of an animal, and not have to give an accounting, then you could rejoice in your death, but you are going to that which is more bitter than death, the place of thick darkness, a land of darkness and the shadow of death. There a great terror will fall upon you and shame will cover you, and your garment will be the clod of the worm. Brimstone will be strewn upon your body, leaving you no remnant. Behold that day is fearful and awesome, a day for which there is no ransom, a day bitter with weeping, with mourning, and with sorrow, a day of terror and crying out, a day of calamity and of groaning, a day of bitter mourning, a day when you will spread forth your lamentation from watch to watch, a day when the wrath and zeal of God will be kindled. A day when His fury will be poured out like fire, a day when pains and sorrows will be many, a day when every man will moan, his hands on his loins in utter hopelessness, a day when all of his delights will perish, a day that his soul departs and there is left the body, like a vessel filled with shame, cast away like a silent stone. Now, son of man, to whom will you escape for help? Or who will be a hiding place for you? Will you not say then, “Woe to me, what have I done, and why did I shame the word of the Lord?” Why did I turn to walk after the obstinacy of my heart? With what shall I cover myself, for I am naked? Take hold, of yourself and be abashed<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">This phrase is based on Zephaniah 2:1.</i> and ashamed because of your sins, and give thanks to God while still the soul is within your body before the stars of your twilight are darkened.",
+                "God will save us from evil decrees and will redeem us from death, and our eyes will see and our hearts will rejoice."
+            ],
+            [
+                "CHAPTER XVIII <i>Concerning The Difference Between The Righteous Man And The Wicked One</i>",
+                "Know that the wicked man will not be instructed until he is punished. He will not be warned while he is in good circumstances, until calamity comes upon him, and then he will awaken from his sleep.",
+                "But the righteous man, when he is in secure circumstances, will be very careful and will be fearful lest evil come upon him, as it is said (Ecclesiastes 7:14), “In the day of prosperity be joyful, and in the day of adversity, consider.”",
+                "But for the wicked man, if the Lord should give him riches, possessions, and honor, then he will increase vexation, and he will not stop from committing any sin. He will look and be secure in his great wealth and his importance will grow in his eyes. He will harm his fellow men, and he will not have pity upon the poor and the downcast.",
+                "But the righteous man, if he has great wealth, will not forget the poor and will remember the downtrodden, and he will help them always, and he will humble his soul, and he will not be arrogant to any man. He will not rely on his wealth, and he will know that he is but a wind that blows.",
+                "But as for the wicked, if he attains a great state, riches, and honor, he says in his heart, “Whom does the king<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">A paraphase of Esther 6:7.</i> delight in honoring more than me? God has seen that I am worthy of all this honor. Through my devices and through my wise counsel have I gathered this wealth, but if I were like this one, or that one, who are lazy, I would be as destitute and poor as they.”",
+                "But when the righteous man attains great honor he says, as did King David, of blessed memory, (II Samuel 7:18), “Who am I, O Lord God, and what is my house that Thou has brought me thus far?” The righteous man will continue and say, “Why has God caused me to merit all this good? For I have no good deeds, and I deserved to be oppressed and afflicted all my days because of my many sins. But the Creator has turned my evil into good, and with what can I repay Him even a little of what He deserves?” The righteous man will debate with himself and will say, “O my heart, my heart, do not trust in your great glory, for who knows if it is for your good or if this wealth is being guarded for someone else! Or do you know if night robbers will come and despoil you of all for which you have labored? Or do you know that God has given to you this glory because he rejects you, and if you have any merit whatever, he is rewarding you for it in this world in order that you go empty of merit in the world to come?”",
+                "If the wicked man enjoys the companionship of kings, he will say in his heart, “Because I am an honored companion and the possessor of reason and knowledge, therefore have I risen to this lofty state, for the Creator would not give His glory to anyone but to him who is worthy of it. Therefore He has apportioned to me this honor.”",
+                "But the righteous man will say, “I pray thee, my God, behold I am dust and ashes, maggot and worm, the shame of man and held in contempt by the people. In what have I merited this honor when there are in the world men more saintly and better than I, and they are in pain and in distress and helplessness? They have not been privileged to receive even a little of all that I have been privileged to receive.”",
+                "If the wicked man becomes poor, he becomes wrathful and dissatisfied with his portion, and he goes at night to steal and rob, and he commits acts of deception in order that great wealth should come into his hand. He is jealous of his fellow men. He asks every man to busy himself and to help him.",
+                "But if the righteous man becomes poor, he gives praise to the Creator, as it is said (Job 1:21), “The Lord gave and the Lord hath taken away; blessed be the name of the Lord.” He is satisfied with a dry crust, and he rejoices in his portion, and he does not profane his spiritual glory by asking help of his fellow men, but he seeks the help of God alone.",
+                "The wicked man when he grows ill is frightened, and he fears greatly that his time has come. Then he is remorseful for all that he has done, and he makes a vow to repent if he is healed, but when he is healed he returns to his wickedness.",
+                "Whereas the righteous man if he grows ill does not fear death, for he knows that he is going from darkness to light, from suffering to rest, and he discerns that the Creator loves him and is therefore chastising him in order that he should be pure and clean of all of his sins when he goes to the world to come. He vows that if he is healed he will add to his service (of God), and when he is healed he does not profane his promise, and he does according to all that went forth from his mouth.",
+                "When the wicked man is given wisdom, he quickly destroys his faith because of his wisdom, and he mocks the saintly ones, and he thinks that they are fools, and he thinks that wisdom was given to him alone. The very first fruits of his sin that he acquires because of his wisdom are that he does not believe in the resurrection of the dead, nor in the day of judgment, nor in words of our Sages, of blessed memory. But he considers everything as being nothing. He brings proofs and signs from his poor wisdom and neglects our mighty tradition, and he pursues after weak signs and inferior opinions, and he is like Jeroboam who sinned and caused multitudes of sin, and therefore he bears the guilt of the multitude.",
+                "But if a pious man is wise, his faith is doubled, and its foundations are strengthened in his heart. He teaches those who stray, and he instructs the sinners, and he strengthens their weak faith with strong signs and proofs from reason, and from Scripture and from the words of our Sages, of blessed memory.",
+                "If there should come upon the wicked man new situations or business through which he may be deceived, he forgets his God, and if he was accustomed to pray, he neglects his prayer. If he had been accustomed to help the poor, he forgets them. If it was his custom to study the precepts of God, he forgets them.",
+                "But if new situations or business come upon the righteous person, he does not let his hands slacken from service to God. The important matters do not trouble him, nor do the new situations or the mistakes.",
+                "But if bad happenings come upon the wicked man, or he is taken captive, or he is imprisoned, or they afflict him, or they deal severely with him, he gets angry with the judgment of his God and says, “My death is better than my life. Behold how bad my luck is compared to that of my companions, for they live in tranquility and the wrath of God is not directed against them. But as for me, from the day that I was created I found no rest. From evil to evil I have gone forth, and for me the Lord has added the sorrow of my sighing because of my pains.” There may be a time when the wicked man is so angry with himself because his many troubles take such strong hold of him that he dies from anxiety or he kills himself or he hurries to serve idols in order that he may escape from that trouble.",
+                "But when trouble or distress come upon the righteous man, he says, “My sins have brought about these things, and all this came about through my own hand. I did it and I must bear it, I am obliged to accept all of this. The Creator has not done me evil. Far be it from God to do wickedly. But I have done evil to myself.” And he will say, “Who knows if the Creator is not admonishing me because of His great pity for me, or if these troubles are not for my own good, or to atone for my sins through them, or in order that there will be no time for me to occupy myself with evil deeds, or to give me a reward because of them, or to be saved because of them from an unnatural death or from other troubles greater than these.”",
+                "When the wicked man is delivered from his troubles and goes forth to a prosperous and comfortable state, then he removes his fear, and he says in his heart, “Now I will be able to complete every business which I began, and now I will enjoy myself in proportion to the way I labored, and I will make this an occasion of great rejoicing and feasts because I have escaped, and I will give myself all the pleasures that I can.”",
+                "But as for the righteous man, when he goes forth from trouble to a comfortable state, he gives thanks to God, and he says in his heart, “Why should I believe that other troubles will not come upon me? Shall it be because of my great righteousness and my piety? Who knows if I did not escape from this trouble in order to do good deeds or to add transgression to my sin, and in what way have I merited to find favor in the eyes of the Lord? Behold great troubles happen to kings, and how did I escape and why was I saved?”",
+                "If a wicked man is delivered from severe sickness, he hurries to do business and to build houses and to take delight in his women and to renew his lovely garments, to join the companionship of the great, to purchase slaves, and to increase his commerce.",
+                "But when the righteous man is healed, he continues to do deeds of lovingkindness, to help the poor, and to be humble before his God, and to multiply prayers of petition, and to keep his vows and to improve his ways and his deeds.",
+                "But if the wicked man does justice to the poor, his importance grows in his own eyes, and he boasts about it to his associates, and he thinks that there is no one like him in his generation. If he is saved from trouble, he thinks that he was spared because of his righteousness.",
+                "As for the righteous man, his deeds are as nothing in his eyes, and he conceals his righteousness from men, and he does not praise himself with them, and he feels despised in his own eyes, and if he is saved from trouble, he says, that it was through the kindness of God that he escaped and not through his own righteousness.",
+                "If the commerce of the wicked man is great and he achieves many things, he will not rest until he completes them, and all of his schemes conclude that there is no God (see Psalms 10:4). When he has time, he may go and pray and study Scripture and enjoy the company of the wise.",
+                "But as for the righteous man, the more he is occupied, the more does he add to his service of God and does not omit anything from it.",
+                "If the wicked man has children, he teaches them from their youth a business or a trade, but he does not teach them the words of God. Whereas the righteous man teaches his children the Torah of the Lord, and rebukes them and admonishes them always. Concerning him, it is said (Proverbs 20:7), “He that walks in his integrity as a just man, happy are his children after him.”",
+                "This treatise has now been completed. All praise to the Creator of the Universe.",
+                "Blessed is the Lord forever. Amen and amen. Blessed be He that gives power to the faint; and to him that has no right, he increases strength (Isaiah 40:29)."
+            ]
+        ],
+        "Translator's Foreword": [
+            "Translator's Foreword:",
+            "Several years ago, I was privileged to publish the <i>Orchot Tzaddikim</i> in a bi-lingual edition.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Seymour J. Cohen <i>Orchot Tzaddikim, The Ways of the Righteous</i> (Jerusalem: Feldheim, 1969).</i> The fine reception afforded to the work encouraged me to continue my efforts in bringing Hebrew classics to the attention of the English-reading public.",
+            "<i>Sefer Hayashar</i>, the <i>Book of Righteousness</i>, was probably written in the 13th century. The title is a Biblical one. In Joshua 10:13 we read concerning the miracle of the sun standing still: “Is not this written in the Book of Yashar?” Again in Second Samuel, we have the lament of David for King Saul and Jonathan: “Behold, it is written in the Book of Yashar.” In the 11th century, there appeared a <i>Sefer Hayashar</i> which retold the Biblical account from creation to the time of the Judges.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"><i>Dictionary Catalog of the Jewish Collection The New York Public Library Reference Department</i> (Boston: G. K. Hall &amp; Co., 1960), Vol. 2, p. 1375—Jacob Ilive, <i>Book of Jasher</i>, Bristol 1829. A British Abbot claimed to have discovered the Biblical <i>Sefer Hayashar</i> in the Holy Land. It was published several times in England and the United States.</i> Our <i>Sefer Hayashar</i>, a most popular ethical text in the Middle Ages, was first printed in Constantinople around 1520, in Venice in 1554, in Cracow in 1584, in Prague in 1588 and in Amsterdam in 1708.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">C. D. Friedberg, <i>Bet Eked Sefarim</i> (Tel Aviv: M. A. Bar-Juda, 1951), Vol. 2, p. 451, No. 1116.</i> Since these earlier editions, there have been almost fifty other editions.",
+            "A renewed interest in <i>Sefer Hayashar</i> was stimulated by the Mussar ethical teachers in the 19th century.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Dov Katz, <i>T’nuat Ha-Mussar</i> (Tel Aviv: Bitan Ha-Sefer, 1952), Vol. 1, p. 50.</i> Among Hasidic circles, this work was used in home study groups. <i>Sefer Hayashar</i> was widely cited by other moral teachers. Thus a commentary on <i>Tanna D’be Eliyahu</i> contains numerous references to this work.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">“Ramataim Zofim” <i>Sefer Tanna D’be Eliyahu</i>, (Jerusalem: Lewin-Epstein, 1970) reprint, pp. 18, 51, 69, 76, 93, 104, 209.</i>",
+            "The earliest reference which we have to our work was the commendation given by Rabbi Judah ben Asher, (1270-1349) who advised his heirs: “Read regularly in the <i>Duties of the Heart</i> and in the <i>Book of the Upright (Sefer Hayashar)</i> and the <i>Epistle on Repentance</i> of Rabbenu Jonah and similar tracts.”<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"><i>Hebrew Ethical Wills</i>, Israel Abrahams, ed. (Philadelphia: Jewish Publication Society of America, 1948), Vol. 2, p. 174.</i> Originally, no citation of authorship was given. The earliest references attributed the work to Rabbi Jacob ben Meir (c. 1100-1171) (Rabbenu Tam). Rabbenu Tam had composed a legal work with the same title. It should be pointed out that one of the most vexing problems of any student of Hebrew literature arises “from the multiplicity and variety of books bearing the same title, although entirely different in origin, worth and purpose.”<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Henry Malter, <i>“Shem Tob ben Joseph Palquera”</i> (<i>Jewish Quarterly Review</i>, new series, 1935), p. 451. Gershom G. Scholem, <i>Les Origines de la Kabbale</i> (Paris: 1966), p. 120, speaks of an earlier mystic book with the same title. <i>The Catalogue of Hebrew and Samaritan Manuscripts in the British Museum</i> (London: 1865), Part 2, mentions a Karaite work with the same title. There was a medieval medical text with a similar sounding name called <i>Sefer Hayosher</i>. See <i>Bibliography of Medieval Arabic and Jewish Medicine and Allied Sciences</i> (London: Wellcome Institute of the History of Medicine, 1971). R. Y. Ebied cites a section of Oxford MS No. 180 and Paris MS No. 1122 of the <i>Sefer Hayosher</i> (Koroth, 1953, 1 (34), pp. 108-109). Abraham Ibn Ezra’s commentary uses the name <i>Sefer Hayashar, Mikraot G’dolot, Genesis</i>. (New York: Pardes 1951), 2a.</i>",
+            "The earliest attribution to Rabbenu Tam is in the <i>Zeror Hamor</i> (Bundle of Myrrh), a 16th century commentary on the Pentateuch. When speaking of repentance, Abraham ben Jacob Saba (d.c. 1508) commends this work and notes that “some people say it was composed by Rabbenu Tam.”<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Abraham ben Jacob Saba, <i>Zeror Hamor</i> (Venice: 1567), p. 153b.</i>",
+            "Elijah de Vidas (16th c.) cited our work in his <i>Reshit Hokhmah</i> and speaks of Rabbenu Tam as the author. These early references were to the famed Rabbi Jacob ben Meir Tam of Ramerupt, a grandson of Rashi. In the Amsterdam edition, 1708, Rabbenu Tam, however, is identified as Rabbi Jacob Tam of Orleans (d. 1189).",
+            "Menahem de Lonzano (1550-1624?) mentions our work in his <i>Shete Yadot</i>.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"><i>Shete Yadot</i> (Venice: 1618), p. 122. Moritz Steinschneider, <i>Die Hebraischen Ubersetzungen Des Mittelalters und Die Juden Als Dolmetscher</i> (Graz, 1956) (Reprint), p. 883 “Der vf. des Ethischen B. ha-Jaschar, vielleicht Serachja ha-Jewani.”</i> He states that <i>Sefer Hayashar</i> is ascribed incorrectly to Rabbenu Tam. “This is not so. The truth is that Rabbenu Tam composed a work and called it <i>Sefer Hayashar</i>, but that is a Talmudic work which is no longer extant. I have heard that this <i>Sefer Hayashar</i> was published once in Constantinople and once in Venice, and was written by Zerahiah Ha-Yevani.”",
+            "Hardly anything is known about Zerahiah Ha-Yevani. The Jewish Encyclopedia describes him as being a “Byzantine ethical writer of the 13th or 14th centuries.”<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Vol. XII, p. 661. See Meyer Waxman, <i>A History of Jewish Literature</i> (New York: Bloch Publishing Company, 1943), Vol. 2, p. 276.</i> The Encyclopedia Judaica has a reference to him in the article describing our work, marked with an asterisk, which connotes items that are included in the Encyclopedia. However, there is no description of Zerahiah Ha-Yevani. To add to the mystery of Zerahiah’s identification, there were some who confused Zerahiah Ha-Yevani with Zerahiah Ha-Levi, the author of <i>Ha-Maor</i>, a super-commentary on the Talmud.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Hayyim Joseph David Azulai, <i>Schem Hag’dolim</i> (Vienna: 1864), ed. Yitzchak ben Jacob, Vol. 1, p. 22b (“The statement made in a printed edition … that some hold that the book was written by R. Zerahiah Ha-Levi, the author of <i>Ha-Maor</i>, cannot be maintained.”) On <i>Schem Hag’dolim</i> see <i>Proceedings Rabbinical Assembly of America</i> (New York: 1939) Theodore Friedman, <i>Hayyim Joseph David Azulai</i>, Preliminary Sketch, pp. 276-287. Meir Benayahu, R. Hayyim Yosef David Azulai (Jerusalem: Mossad Harav Kook 1959).</i>",
+            "The difficulty of identification continued. Thus, in <i>Schem Hag’dolim</i> there are two conflicting references.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Ibid, p. 22b, p. 41, Part 2.</i> In Part 1, Hayyim Azulai speaks of Zerahiah Ha-Yevani as being the author of our text. In Part 2, however, he clarifies that the <i>Sefer Hayashar</i> should be ascribed to R. Tam of Orleans. “Now, I have seen in the <i>Seder ha-dorot</i> that the author is R. Tam of Orleans, one of our masters, the Tosafist. If this is the tradition, we must accept it.”",
+            "In 1927, Jacob M. Toledano of Morocco reported that he had seen a manuscript of the <i>Sefer Hayashar</i> ascribed to Rabbi Jonah the Hasid.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"><i>Ha’zofeh Lehokmat Israel</i>, Vol. 11, p. 239.</i> He reported that the manuscript of <i>Sefer Hayashar</i>, written in Spain between 1390 and 1440, had recently come to his attention. The manuscript was ascribed to Rabbi Jonah the Hasid, of blessed memory. Toledano argued that “if we compare the language of <i>Sefer Hayashar</i> with the language of Rabbi Jonah in his <i>Shaare Teshuvah</i> and <i>Sefer Hayirah</i>, we will be able to judge immediately that all of these works came from one author.” He offers additional information in that “at the end of <i>Sefer Hayashar</i>, the author speaks against the philosophers ‘who interpreted the stories of the Bible in their own way.’ ” This was indirectly intended against Maimonides to whom Rabbi Jonah was opposed. Toledano thought that the gates mentioned in <i>Shaare Teshuvah</i> (Gates of Repentance) may have referred to our work. According to Toledano, the first part of Rabbi Jonah Gerondi’s work was the <i>Sefer Hayashar</i> and the second was the <i>Shaare Teshuvah</i>. A. T. Shrock accepts Toledano’s identification.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">“The Authorship of the Ethical Treatise Entitled Sefer Hayashar”, <i>Jewish Quarterly Review</i> (New Series), Vol. LXI, No. 3, (January 1971), pp. 175-187, C. D. Friedberg, <i>op. cit;</i> Ibid., p. 451. “and in fact the author is R. Jonah Gerondi.”</i> He mentions that some years ago while searching in the library of the Jewish Theological Seminary for manuscripts of Rabbi Jonah, his “attention was drawn by the late Professor Marx to a manuscript of the <i>Sefer Hayashar</i>.” The title read <i>“Sefer Hayashar L’Rabbi Jonah He’Hasid</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Ibid. p. 183.</i> It was impossible for Shrock to determine the origins of this manuscript or whether it was identical with the one referred to by Toledano. After offering some other indirect evidence, Shrock finishes his case by saying: “Meanwhile, and until further evidence will be forthcoming, one is justified, in view of what has been written above, to declare that in all probability the author of the <i>Sefer Hayashar</i> was none other than R. Jonah b. Abraham of Gerona. If, in addition, it could be shown that the style is clearly that employed by the last-mentioned in his ethical works, and furthermore that its ideas are paralleled by those found in these books, then very little doubt should remain. It is the present writer’s intention to address himself to this task in the near future.”<sup>15a</sup>",
+            "Regarding the thesis that Rabbi Jonah Gerondi was the author of our work, we must recall the observations of Isaiah Tishby<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Ibid. p. 187.</i>. Tishby discusses the use of the words “Hasid” and “Zaddik” in Aggadic literature. After discussing the use of these terms in Bahya’s <i>Duties of the Heart</i>, he points out that “Zaddik” and “Hasid” (“righteous” and “pious”) are used interchangeably in the first nine chapters of our work. The righteous ones and the pious ones are contrasted with the wicked. So much for the first nine chapters of our work; however, from Chapter 10 on, and particularly in Chapters 10, 11 and 18, the “Hasid” is considered less important than the “righteous.” Our text treats the deficient worship of God and speaks of the worship of the pious of former generations. This treatment of the pious differs sharply from the commentary of Rabbi Jonah Gerondi who uses the word “righteous” almost always as a generic name. Thus, in his commentary on the <i>Ethics of the Fathers</i>, when he discusses the quality of “Hasidut” (“piety”), his principal term is “righteous.” This terminological difference, Tishby asserts, is sufficient to negate J. M. Toledano’s thesis. Tishby adds that there are other reasons to dismiss Toledano’s argument.",
+            "In examining various manuscripts of the <i>Sefer Hayashar</i>, I studied one that is in the Oxford Library. Adolf Neubauer describes MS Oxford No. 2521.6 as follows: “Greek Rabbinical characters (No. 6 by another hand and in larger characters)”.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Isaiah Tishby, <i>Mishnat Ha-Zohar</i> (The Wisdom of the Zohar) texts from the <i>Book of Splendor</i>. (Jerusalem: Bialik Institute, 1961), Vol. 2, p. 657, Note 12.</i> Dr. Menahem Schmelzer, the librarian of The Jewish Theological Seminary of America, was kind enough to get me a photocopy of this manuscript. The manuscript bears the inscription: “Sefer Hayashar L’Haham ha-Yevani Rabbenu Zerahiah.” The photocopy of this manuscript was shown to experts in the manuscript department of the Jewish National and Hebrew University Library in Jerusalem. They described it as a 15th or 16th century manuscript in a Spanish hand and felt quite certain that it was not in a Greek hand as described by Neubauer.",
+            "As I have included in this edition two addenda on our work, I shall not go into any lengthy analysis of the work save for several observations on the background of the author. Aside from two references to Bahya Ibn Paquda, (where incidentally, he uses the Arabic pronounciation of “Baquda”), two citations from Judah Ha-Levi and a reference to <i>Kalila v’Damna</i>, a cycle of Indian fables, there are no direct leads which might help in the identification of the author. He used Aristotelian phraseology and was familiar with contemporaneous philosophical ethical writings. Some of these are traced in the notes to this edition.",
+            "There are some scholars who have suggested that our author was a Kabbalist who tried to hide his identity. “This practice”, Joseph Dan observed, “would be in line with that of other contemporary Kabbalists who, wanting to hide their mystical tendencies, couched their ideas in philosophical language.”<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Adolf Neubauer, <i>Catalogue of the Hebrew Manuscripts in the Bodleian Library</i> (Oxford: Clarendon Press, 1886-1906), Vol. 1, p. 906.</i>",
+            "There is a <i>Zohar</i> passage, “When the Holy One loves a man, He sends him a gift, and what is it? A poor man, so that he may become meritorious through him.”<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">In an oral explanation given to me.</i> This passage is related to the one in <i>Sefer Hayashar</i>,<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"><i>Sefer Ha’Zohar</i> with commentary by Reuben Margoliot (Jerusalem: Mosad Harav Kook, 4th ed., 1964), Vol. 1, p. 104a, f.n. 1, Vol. 2, p. 198a, f.n. 1.</i> “As the wise man has said, ‘When the Holy One wishes to send a gift to His saintly ones, He prepares a poor man at his door.’ ” Tishby observed that “there is no doubt that the words of the wise man which are found in the <i>Zohar</i> are either from the <i>Sefer Hayashar</i> itself or its source.”<sup>20a</sup>",
+            "Another practice recorded in our text which may possibly link it with Kabbalistic customs was discussed by Gershom Scholem.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Chapter 13.</i> Speaking of the custom of midnight lamentation, as well as the additional practice of singing hymns and songs at midnight, Scholem observes that “it was among the Kabbalists in Gerona, roughly in the year 1260 (if, as I presume, the text to which we owe our information originated in Spain in that year) that a rite combining these two themes first came into existence.” Scholem then cites<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Tishby, op. cit., pp. 694-95.</i> how “the Hasidim of the highest rank rise at midnight to sing hymns at every vigil; amid prayer and supplication they fling themselves to the ground, lie sobbing in the dust …”<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Gershom G. Scholem, <i>On the Kabbalah and its Symbolism</i> (London: Routledge and Kegan Paul, 1965), p. 147.</i>",
+            "Joseph Dan has pointed out that several ideas in <i>Sefer Hayashar</i> are related to the ethical concepts of the Ashkenazi Hasidic Movement. He finds a similarity between passages in the <i>Sefer Ha-Hayyim</i>, an anonymous Ashkenazi Hasidic treatise, and <i>Sefer Hayashar</i>.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Chapter 2, p. 54. (Incidentally, the citation in Scholem’s footnote, p. 147, Note 2, should read “Chapter 2”, rather than “Chapter 3.”)</i>",
+            "It must be pointed out that there are variations in the arrangements of the chapters and even in the contents of both the manuscripts and the printed editions, as well as different identification of authorship. The Paris manuscript 719/10 is described in the following way:<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Tishby, <i>Mishnat Ha-Zohar</i>, Vol. 2, p. 662, f.n. 12, disagrees with Scholem and claims that there is an earlier reference to the merging of the two practices of reciting lamentations and Psalms together at night. Tishby recalls the description of this practice in <i>Shaare Shamayim</i> written in 1246.</i> “Our copy differs from the printed text even as far as divisions of the chapters. The manuscript presents an entirely different redaction frequently, as well as passages which are not found in the printed text.” A British Museum manuscript, Add. 27,174<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Joseph Dan, <i>The Esoteric Theology of Ashkenazi Hasidism</i> (Hebrew) (Jerusalem: Bialik Institute, 1968) p. 211, Note 4. Discussing the views of Rabbi Eleazar of Worms (c.1165-c.1230), on the teleological purpose for the creation of the world, Dan points out that Eleazar of Worms believed that “indeed the world was created with the evil impulse and it reigns therein, nonetheless the teleological (final) cause for the creation of man is the righteousness of God for this righteousness would have been deficient had He not brought righteous men into being (literally if He had not caused these righteous men to be drawn from a state of potentiality to that of actuality).” Dan adds “a similar concept is found in <i>Sefer Ha-Hayyim</i>, an anonymous Ashkenazi Hasidic treatise, and also in <i>Sefer Hayashar</i>, Chapter 1.”</i> written in 1707, includes an additional chapter after what is the 18th and concluding chapter in this edition.",
+            "Some day, with God’s help, I hope to prepare a critical edition of this work. Such a study might indeed prove to be helpful, both in identifying the authorship of this work and in clarifying further its ethical and philosophical teachings.",
+            "In preparing this translation, I used the earlier German translation of Isaac Kauffmann. The Hebrew text which he included differs considerably from our printed text.",
+            "As I noted earlier, I have included two addenda of significant discussions of our work by earlier authors.",
+            "I am grateful to Professor Georges Vajda for his permission to include chapter 8 “The Love and the Fear of God in the Sefer Hayashar” from his <i>L’Amour de Dieu dans la Theologie Juive du Moyen Age</i> (1957). This selection as well as the article by Jacob Guttmann (Monatschrift, Volume 63) were translated by William Wolf.",
+            "Over the years, I have had the opportunity of discussing this project with a number of precious friends. They gave freely of themselves. I include among them: Ben Aronin, Professor Max Arzt, Professor Joseph Dan, Professor Seymour Feldman, Professor David Graubart, Professor Seymour Siegel and Rabbi David Wolf Silverman. Dr. J. Rosenwasser of the British Museum and Dr. Menahem Schmelzer of the Library of The Jewish Theological Seminary of America were most helpful in making available the vast resources of their libraries.",
+            "I express my appreciation to Mrs. Marian Schultz and Mrs. Judith Schwartz Sherwin who have typed this manuscript through several drafts and to Isaiah Berger and Elliot Lefkovitz who read the page proofs. These fine people to whom I will ever be thankful are, of course, innocent of any errors or shortcomings in the final text.",
+            "I express my thanks to Rabbi Yaakov Weinfeld who made it possible for me to use the vocalized Hebrew text of this work.",
+            "This bi-lingual edition was made possible largely through a most generous gift to The Anshe Emet Synagogue Publication Fund by the family of the late Samuel Joseph Feinberg. We express our gratitude to his parents, Mr. and Mrs. Reuben Feinberg, his uncle and aunt, Mr. and Mrs. Richard Crain and his uncles, Barney Goldberg and Louis Goldberg.",
+            "I record my most profound gratitude to all who sustained The Anshe Emet Publication Fund over the years. The rabbis of our Synagogue and many authors were aided in their literary activities by this Fund. I am delighted that the publication of this work is the first fruit of the Anshe Emet Centennial year. How worthy of our Congregation, which has always delighted in promoting the study of Torah in the fullest sense of the word!",
+            "May the Almighty sustain all who study this classic.",
+            "S<small>EYMOUR</small> J. C<small>OHEN</small>",
+            "<i>Sefer Hayashar</i>"
+        ],
+        "Addendum I": [
+            " THE ETHICAL WORK SEFER HAYASHAR AND THE PHILOSOPHICAL VIEWS CONTAINED THEREIN",
+            "by Jacob Guttmann",
+            "Translated from: Guttmann, Jacob: Die ethische Schrift Sefer Hajaschar und Ihre Philosophischen Anschauungen",
+            "Monatschrift, Volume 63, July/December 1919, pp. 291-314",
+            "Among the ethical works handed down to us by the Jewish writers of the Middle Ages the so-called <i>“Sefer Hayashar”</i> occupies an eminent place. This is so not only because of its specific literary value or because of the originality of the views expressed there but because of the high esteem the work enjoyed for a long time and the large audience it has reached. The book has been appreciated because of a certain pleasantness in the presentation, its profound moral seriousness and the conviction with which its doctrines are taught. To these values must be added the fact that there existed but a few works which dealt with ethics systematically<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">See N. Brüll’s essay “Zur Geschichte der jüdisch-ethischen Literatur des Mittelalters” in Brüll’s Jahrbücher fur jüdische Geschichte und Literatur, V and VI, pp. 71-93.</i>  so that those who were looking for edification automatically turned to literary works in that field. The first author to mention our book is Judah Ben Asher (1270-1349), and he advised his children to study it regularly, together with Bahya Ibn Paquda’s “Duties of the Heart” and the “Book of Repentance” by Jonah of Gerona.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">צואות הר׳ יהודה בן הרא״ש ואחיו הר׳ יעקב בעל הטורים ed. Schechter, p. 11: וגם תרגילו עצמיכם ללמוד בספר חובות הלבבות ובספר הישר ובאגרת תשובה לר׳ יונה ז״ל וביוצא בהם.</i>  Abraham Saba (ca. 1500), who had been expelled from Portugal remarks that out of everything that had been written concerning the conditions of repentance, only the statements made in the <i>Sefer Hayashar</i> had pleased him.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">צרור המור (ed. Venice 1567) commenting on the weekly portion נצבים fol. 153. col. 3. והנה תנאי התשובה הם רבים והמחברים דברו בהם, ואינני רוצה להאריך בהם, וםכלם לא ישרו בעיני אלא דברי םפר הישר שמתחיל אנא ד׳ הושיעה נא ואומרים שעשאו ר״ת ז״ל ,ואיני זוכר דבריו על נכון שבעונותי אין לי םפר שכולם נשארו בפורטגאל, אבל כמדומה לי שהיה אומר שד׳ תנאי התשובה הם כנגד ד יסודות וגו׳.</i>  However, his quotations from the book are rather inexact, since, together with the rest of his library, he had to leave it behind when being driven out of Portugal, so that he had to rely on his memory.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">This can be found, although with many changes, in the tenth chapter of the Sepher Hayashar. In the introductory formula אנא ד׳ הושיעה נא which are not to be found in our text, Brull (Ib.p.80, n.11) sees a mere formula added by a copyist. In two more places he mourns over the loss of his library (fol.23b, and fol. 33b. See Zunz, Zur Geschichte u. Literatur, p.232, Berlin, 1845).</i> ",
+            "We have no reliable information concerning the authorship of this work. Judah Ben Asher mentions it without referring to its author’s name.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">See above, n.1</i>  The same is true of Joseph Jabez<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Or HaChayim (ed. Amsterdam) p.20: םפר הישר הוא םפר המידות מדובר בו נכבדות</i> , a contemporary of Abraham Saba, who, like the latter, had been expelled from Portugal, and was known to be opposed to philosophy. Abraham Saba was the first one who even guessed the author’s name. He states that the work is attributed to the famous Tosafist Rabbenu Tam of Rameru, Rashi’s grandson.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">See above, n.2</i>  The same view—this time definitely—is held by Elijah De Vidas (1550-before 1624?) a disciple of the Cabbalist Moses Cordovero (1522-70). He refers to it frequently in his book “Reshit Hokhmah”, and always as the work of R. Tam.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">ראשית חכמה (Venice 1593) שער היראה ch. 12, p. 48b ,עוד דברים דומים לזה כתב רבינו תם בספר הישר ib. שער האהבה ch. 10 p. 124a, ib. p. 129b, p. 164a, p. 187b, p. 228a — p. 311b</i>  However, the latter’s authorship is strongly contested by the learned and critical Menahem De Lonzano (1570)<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">The essays collected in the anthology שתי ידות (Venice 1615) are from the period between 1570 and 1610. In the דרך החיים essay L. notes that 1500 years have elapsed since the destruction of the Temple (p. 115b: ,ואם בעל נפש הוא ידאג על חורבן המקדש וביזוי התורה וצרות ישראל ושבים וצערם וחלול שם הגדול המחולל בגוים זח אלף ות״ק שנים ib. p. 126b. זכור שם אל מחולל בעממים ודתו מאכולת אש ואורים, והם יחצו שונים והם קוראי מקרא ואותו מאמירים, וזה שנים חמש מאות ואלף ועוד יותר ואל שותק לפרים. In the ethical poem טובה תוכחת the time since the destruction of the Temple is given as 1540 years (p. 134a. וזה שנים חמש מאות ואלף וארבעים אשר חרב דביר</i>  He remarks rightly that the assumption is based on a mix-up with R. Tam’s talmudical work by the same title.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Yechiel Heilprin, in the Seder Hadoroth שמות םפרים s.v. attributed the work to the Tossafist R. Jacob of Orleans. וםפר הישר לרבינו תם הוא רב יעקב מאורליינוש בעל התוםפות מענייני התשובה ויראה ופרישות ש״ה. This may merely be a vague assumption, made in order to maintain the tradition that a Tossafist R. Jacob was the author</i>  Following a tradition of which he does not seem to be quite sure he believes the author to be a certain Zerahiah ha-Yevani, of whom we know nothing otherwise<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">שתי ידות p. 122a: וספר הישר המכונה לר״ת, ואיננו אמת ,שר״ת חבר םפר וקראו םפר הישר, אך הוא חבור תלמודי ואינו נמצא, ואני שמעתי שםפר הישר הזה שנדפם בקושטנדינא פעם אחד ובויניציא .פעם אחד חברו הר׳ זרחיה חיוני, ואיך שתהיה הוא חבור נחמד מאד. Lonsano quotes frequently from our work See p. 90b, 92b, 94a, 97b, 98b, 121b, 127b, 128b, 129b</i>  Some scholars who misinterpreted this idea of Lonzano’s attributed our work to a writer with a similar name, Zerahiah Ha-Levi Gerondi, the author of annotations to Alfasi’s Talmudical compendium entitled Ha-Ma’or.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">See Azulay, Shem Hagedolim</i> ",
+            "Concerning the author’s personal life, I would assume that he was a physician. This view is based on a remark made in chapter 13. There he states that a pious man should be careful not to spoil his proper goal in life—the worship of God by pursuing his earthly affairs. After having mentioned briefly the representatives of trade and of the service at court and their duties, he continues in this way: “If he heals the sick, he shall, if possible, accept no pay from his patients but keep in mind his great aim and not give it up in favor of a smaller one. Thus he acquires life eternal, for he saves those who are on the threshold of death. For although everything is in God’s hand, it is as if he had saved him from death, since he had the good intention to lessen the sick man’s sufferings. If, however, he cannot afford such generosity he shall charge his wealthy patients so much that he does not have to charge the poor anything. Those who are seriously ill should be visited three times a day, others twice—in the morning and evening—, and he should talk to them kindly and try to calm them”.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Sepher Hayashar (ed. Amsterdam 1708), XIII, p. On</i>  Apparently the physician’s professional activity was close to him.",
+            "Lacking any testimonies about the time of the publication, we can venture only an approximate date, based on these observations: The only author mentioned in the book is Bahya Ibn Paquda (second half of the eleventh century), whose “Duties of the Heart” is recommended by the author for regular study, together with similar works.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Preface כי ראיתי םפרים רבים ונכבדים בענין עבודת האל בגון םפר חובת הלבבות לחםיד רבי בחיי בן בקודה ז״ל וםפרים אחרים רבים ונכבדים. ibid: וע״ב הוצרכו לחיות להם םפר הנותן אמרי שפר כגון םפר חובת הלבבות וזולתי כולל עבודת האל ית׳ והיה להם למשיב נפש ולמורה צדק יזבידם אם ישכחו ויזהירם אם ישגו וילמדם מה שקיצרו ויורם ימה שלא ידעו ובו׳. … Among other works, only the fables Kalila Va-damna are mentioned, ib. XIII, ואל יהיה דומה לגבר במשלי כלילה ודמנה כי החתול כשהזקין וקצר ידו לטרוף טרף ונעשה נזיר ובטחו בו החיות היראות ממנו, עד אשר נלכדו ברשתו וגרם עצמותם. Two anonymous quotations are from the poems of Judah Halevi (1086-1145). The first one has been mutilated in all editions and is hardly recognizable. In the Amsterdam edition it reads (XIII) : כאשר אמר המשורר: נחנו בעולם הזה כדובים אשר חשבו חושב והם יםעו Here is the proper text of the poem titled לא העננים, as found by Dukes (Ginze Oxford, p. 19f. Brody, Diwan des Abul-l-Hassan Judah Halevi 1. 68, p. 95 …) נחנו בעולם הזה ככוכבים אשר חשבו נוחים, והם יםעו ומה טוב אמר האומר. עבדי זמן עבדי עבדים הם עבד ד׳ הוא לבד חפשי. The second quotation (XIII): which is quoted by Jacob Gawison in the name of Judah Halevi, can be found in a poem published by Luzzatto (Diwan, ed, Lyck, p. 18a) (see Dukes  נחל קדומים p. 52, Geiger, Diwan S. Abdul-Hasan, p. 152, Brull, ib., p. 81, n.6) Poems and statements by sages are quoted in other instances too (Introduction 11, VII, XIII, and there a quotation from Kalila Va-damna, and also Die Erzahlung von einem Bussfertigen XIII, p. 36b)</i>  Since our book does not betray any knowledge of Arabic language or literature<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">The Averroistic teaching mentioned above (V, V, VII) was so well known at that time that it could also have been taken from Hebrew sources.</i>  we may assume that our author did not know Bahya’s work in the original (Arabic), but had read it in one of the two existing Hebrew translations—by Judah Ibn Tibbon or Joseph Kimhi—, both of which date from the second half of the twelfth century.<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Steinschneider, Hebraische Uebersetzungen des Mittelalters, p. 373ff.</i>  As mentioned before, the first reference to our work is to be found in the last will of Judah Ben Asher (d.1349).<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">See above. Isaac Aboab, who used our essay in his Menorat Hamaor (Brüll ib. p. 8 n.5) is later than Judah ben Asher (Brull, p. 82)</i>  Accordingly, the book must have been written between the second half of the twelfth century and the second half of the fourteenth. Since statements concerning God’s self-sufficiency show some similarity with the treatment of this problem in “Microcosm” by Joseph Ibn Zaddik (d.1149), Bruell assumes that our author must have known that work.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Brull ib. p. 81 n.7</i>  Yet a closer look reveals many essential differences<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">See below</i> , so that his conclusion may not be justified.",
+            "Another way of fixing the date of our work is the absence of a reference to Maimonides’ “Eight Chapters” (an Introduction to his commentary to the Ethics of the Fathers), in which he presents a system of ethics.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Maimonides wrote about “The Healing of the Human Soul”, and how sicknesses in the area of morals ought to be treated according to the rules of general medicine (Introduction to his commentary to the Ethics of the Fathers, ch. 4. See Rosin: <i>Die Ethik des Maimonides</i>, p. 83) and the following excerpt from our work (VII), recalls that teaching: “When the body becomes sick we apply a method which combats that sickness, and the more the sickness tends towards one side of the center, the stronger must the medicine be towards the opposite side. If, for instance, the body is too hot, we must cool it, for the heat must be turned towards the proper measure by applying cold means. The same holds true of the soul, for instance if someone loves money too much. Then he must learn to be more generous, etc.”</i>  If our author had known Maimonides, who was so important to the spiritual life of the Jews, he would not have failed to mention him. But this argument is not conclusive either, since he may have deliberately avoided a controversy with Maimonides for the following reason: the latter’s writings caused a violent fight to arise concerning the admissibility of esoteric teachings, and our author did not wish to take sides in the argument. On the other hand, in consequence of that discussion, he frequently deals with the problem.",
+            "In his relationship to science the author’s attitude is rather vacillating. The vagueness of his thinking does not allow him to arrive at a satisfactory balance between faith and science. On the one hand, he despises those pious people whose reverence of God is not based on a recognition of God but rather on a belief in miracles, and he does not refrain from calling them ignoramuses and fools.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">II, (end of chapter): החלק השני עבודת חםרי לב לפי קוצר דעתם אשר לא יכירו הבורא ית׳ כי אם במבחן הפלאות כפתאים והםכלים ואין יתרון להם משאר האוילים בדעת הבורא ית׳. Already in the first edition (Venice 1544) there is a gap; the editor of the Amsterdam edition has corrected it in parenthesis</i>  To him the source of all religious commandments is reason, and then the prophets. Through both of these man attains self-perfection and is beloved by God.<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Introduction והזהרנו חקיו ומשפטיו הנתמדיס על פי שני עדים, ע״פ השכל ראשונה וע״פ הנביאים אחרונח.</i>  According to him proofs based on reason are better than those based on Scripture since the former are more easily accessible.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">I וזה שהקדמתי ראיות השכל על ראיות הכתוב, מפני שהלב יקבל אותם מהרה יותר מראיות הכתוב ויתיישבו כנפש השומע בעבור האותות והמופתים הבאים עליהם.</i>  On the other side, he sees in the study of esoteric knowledge and particularly that of philosophy a danger to faith, and he makes sure to caution his readers against that peril. One of the conditions of true religion based on love is to limit the study of esoteric science to that amount which is needed for a strengthening of faith. Too much occupation with science makes man forsake faith.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">IV והרביעי לרחק מהסתבל בחכמות החיצונות, לבד טח שידע ויאמין כי תתחזק בו אמונתו, וצריך שילמוד ממנו כמשפט ואל יעמיק בו, כי אם יעמיק, האמונה מנגד עיניו ירחיק, ובחשבו בי ידו באמת תחזיק, ימצא הבל וריק.</i>  A religious student may lose his faith before getting any benefit from esoteric studies, the science of atheists, and philosophy, and therefore he should stay away from them. (Some who consider themselves wise believe to have attained the summit of science and to have solved secrets which they withhold from other people.) They do not notice that they have left faith, just as one who partakes of tasty but damaging food does not realize that he ruins the entire organism of his body. The same is true of philosophy. <i>It is the very purpose of philosophy to recognize the unity of God and thus to arrive at the true worship of God</i>.<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">VI אך כונת הפילםופיא ותבונתה היא לדעת ייחוד השם וכשידענו אז יעבדנו.</i>  But some students of philosophy are like those who, looking for pearls and precious stones in the ocean, perish without having reached their goal. Thus does the student of philosophy expose himself to certain dangers to his faith. He can avoid these only by being protected, through a pious teacher, from doctrines inimical to faith; only then can he benefit from them. He who reads philosophical books without the guidance of a teacher, or is taught by a not entirely pious one, will realize more damage than profit.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">VI</i>  He who chooses as his profession the study of esoteric teachings ought to change his profession since otherwise the damage will outweigh the benefit. Even if his intention is a good one and he wishes to recognize the unity of God by the way of proofs, we must object that he is not satisfied with our tradition and the teachings of our sages but strives after distant shores, particularly so if this is done without the guidance by a learned and pious teacher.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">XIII ואם כי אין כונתו כי אם לטוב לדעת ייחוד הבורא מדרך המופת, אין לו די בקבלה ובדברי רבותינו ז״ל והוא כמו שלא יספיק בחלקו וירצה לבקש גדולות ונפלאות ממנו.</i>  It is true that man attains immortality through knowledge, but it must be the right kind of knowledge. Faulty science does not help the soul to acquire the proper insight.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">VII אחרי אשר הנפש יש כה אלה חכחות, נאמר כי אם תגבר בה כה היודעת דרכי האל יתברך ועניניז…זאת הנפש לא תמות כלל, אך אם תחלש זאת הכה, תהיה בה אולת, ובידוע כי זאת הנפש תמות, כאשר תמות נפש הבהמה, ועל כן לא נאמר, בי נפש החכם כשיהיה רשע היא נקראת נפש יודעת, כי אין כונתינו לחכמות הזרות כי אם אל החכמות ישרות, אשר ילמוד אדם מהם דרכי אל, לזה יקרא חכם, וזאת תחיה ולא תמות נפשו כלל.</i> ",
+            "<i>The author sees the real purpose of his work in guiding man to the reverence of God</i>, whereto all of man’s moral striving tends, and which is the only path through which he can be loved by God.<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">II עתה אחרי התבאר, כי עמודי תאהבה שלשה ופירשגז כל אחד בדרך קצרה, נאמר כי יםוד הםפר וכוגתו הוא עבודה, אשר בה ישיג האדם רצון האל.</i>  The reverence of God is the very purpose of creation, for even the Torah, for the sake of which the world has been created, has the sole purpose of teaching man how to revere God. The highest reverence of God must be based on the love of God, for love includes also reverence, while reverence or fear does not include love. This is the case of Abraham, whose reverence of God was rooted in his love, as is also the case of the pious, as against that of the sinners and the pagans whose religion is based on fear. However, love and reverence must be joined by thinking, since without it we do not know why to revere God and how to put it into practice.<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">II</i>  True worship of God is based on the proper faith, which is <i>derived from reason</i>, and which is a combination of love, reverence and thinking. A faith based solely on love and reverence, i.e., without thinking, is incomplete. But there is also a kind of thinking which damages faith—this is the thinking of the atheists and of those philosophers who reject the faith of the Torah. Where this faulty thinking joins hands with bad feelings and a base character, the source of love is destroyed, and faith is completely ruined.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">III</i>  Religion presupposes reason; its perfection depends on the perfection of reason and of reasonable thinking. For since actions acceptable to God must be based on the golden mean they call for reason to establish it. Furthermore, only reason can lead man towards the proper way of knowing God, and on it the right reverence of God is based.<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">III</i>  Once man has perfected reason, which is the fruit of the soul, he is beloved by God and man, for it is only perfect reason which leads the way to the proper reverence, love and fear of God. All three derive from reason, like three rivers which come from one source. Love, reverence and thinking without reason lack a root and foundation.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">V</i>  True love of God is not based on the fear of punishment or the expectation of reward, but on the recognition of God’s greatness, which in turn necessarily leads up to the love of God. Man’s love of God proves that his soul is divine, for man loves what is basically similar to him. Then man will try to emulate God in his deeds.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">XIII See Maimonides, <i>More Nebuchim</i> 1 ch. 39; III ch. 28, and 51. Many other statements concerning the dependence of the reverence of God on reason remind one often of Maimonides.</i> ",
+            "We can do without presenting the details of the ethical teachings based on these principles, since they are neither original nor interesting. Yet we ought to get acquainted with the philosophical views which are occasionally presented in our work.",
+            "In order to know the Creator we must reverse the direction which guides us towards the things created. These we come to know by knowing their definition, their quantity, their quality and their form. But since these are part of the creation, they do not exist with the Creator, Who existed before any creation. Thus he cannot be known through creation but through their non-existence, for everything has an opposite, and the opposite of the Creator is the things created.<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">Judah Halevi too had taught that God cannot be defined (Kuzari IV 25), also Abraham ibn Daud (Emunah Ramah p. 46) Joseph ibn Zaddik (Microcosm III 6) [See בית עקד םפרים vol. II, p. 778 item 230] Maimonides Moreh Nebuchim 1, 52</i>  The essence of every object lies in its qualities or attributes. By knowing them we acquire the knowledge of the essence of the things, while without knowing the attributes we cannot know the essence of the things. But we cannot know God’s powers—these are His qualities—for in order to know something there must be a common bond between the one who seeks to know and the object to be known.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">This is explained by referring to the reflexes of the various senses. See Kaufmann <i>Die Sinne</i> p. 117, p. 168 n.12</i>  Now there cannot be such a bond between God and man, for He is the Creator and we are created; He is non-corporeal, and we are corporeal; He is unique and we are many; He is permanent and we are mortal. Therefore, since we cannot know God’s attributes, we cannot know his essence either. But the very fact that we cannot know His being and His essence proves His true existence, for if we could do so, it would be somehow similar to our own being—and would thus prove His non-being.<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">VIII כי העדר ידיעת מציאותו יתחייב להיות נמצא, כאשר השגת מציאותו יתחייב לבל יהיה נמצא. See III. ואילו תושג אחדותו לא היה לו אחדות, ובטול השגתינו לדעתו הוא לאות על כי דעתו אמתית ובטול השגתינו היותו הוא לאות על כי חיותו אמתית.</i>  The same holds true of all of God’s attributes. The fact that we do not know them proves their very existence, and if we were to know them this would prove their non-existence, for we can recognize only that which proceeds from non-being to being and returns to non-being, while in reference to God the opposite is true.<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Similarly Bahya, <i>Duties of the Heart</i> 1,9 (ed. Stern p. 75) ותכלית דעתך אותו שתודה ותאמין שאתה בתכלית הסכלות באמתת עצם כבודו. ib. p. 77 וכיון שהבורא ית׳ נעלם מכל נעלם ודחוק מכל רחוק מצד עצם כבודו אצלינו, לא השיג השכל זולתי עגין מציאותו לבד ואם שישתדל להשיג אמתת עצם כבודו או לדמותו תהיה מציאותו נעדרת ממנו אחרי הםצאו, מפני שהשתדל בדבר שאינו ביכלתו ובז׳</i>  Concerning the divine attributes, we know only that He is the unity and that His existence comprises all of His forces, attributes and qualities. Therefore we need only investigate His existence, which includes His wisdom, His power, His permanence and all other attributes.<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">VIII וכשנרצה לדעת מדות הבורא ית׳ וכחותיו ותאריו נאמר, כי הבורא הוא כלל הכל ואחדותו היא כוללת תואריו וכחותיו ומדותיו, אם כן אין צריך לחקור אלא על מציאותו לבד וכו׳ Somewhere else the author points out that the soul’s power of recognition is not limited to God, since God is the subject and not the object of cognition. The soul can only know God’s ways, attributes and effects but not His essence (VII)</i> ",
+            "The doctrine that God cannot be known is connected with the teaching of the <i>negative attributes</i>, which, first found in Mutazilitic theology, was introduced into Jewish philosophical thinking by Bahya Ibn Paquda<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">See Kaufmann: <i>Die Theologie des Bachja ibn Pekudah</i>, p. 73ff.</i> , and is also expressed in our work: No attribute—like life, wisdom, existence, unity—may be ascribed to the Creator. They do not apply to Him and must not be mentioned in reference to Him. If we do so nevertheless, it is because we find it in the Bible e.g., (Prov. 3:19) “The Lord by wisdom founded the earth”. Furthermore, the statement “God exists” really means the exclusion of all the consequences of non-existence, for whatever does not exist has neither power nor effect in any manner. Similarly, “God is One” excludes all consequences of plurality, of separateness, relation, decrease and increase, etc. Whatever we say of God does not really describe Him but wishes to exclude that which would be the consequence of the opposite description.<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">III</i> ",
+            "All sages agree that reason can grasp only two things the Creator and things created, and that there is nothing besides these two; furthermore, that God is of all times, whereas everything else has been created; that the Creator has neither a beginning nor an end, while things created do have both. They also tell us the Creator is not in need of anything, for if He were, He would not be perfect. Since the Creator is perfect, He does not lack anything; therefore He did not create the world out of need of something, but in order to do good to those who acquire merit.<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">I, Similarly Joseph ibn Zaddik, who devotes a special chapter to the fact that God is not in need of anything (<i>Microcosm</i> p. 52) .אם יצטרך לדבר שברא, היא חםרון בעצמו ולא יוכל לברא אותו והואיל והתבאר שהוא עשיר, הוא ברא העולם לרוב נדבתו וחםדו ולא לדבר אחר</i>  Therefore we read in the creation story that God created the heavenly bodies in order to illuminate the earth and not the heavens; it is not the heavens and God who are in need of them but rather the earth and its inhabitants. If that which has been created had been made for the benefit of the Creator, it would be as eternal as He is, for whatever benefits Him cannot be separated from Him but always joined with Him.<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">ib. p. 52. ואם הוצרך התחדש בו, לא ימלט או שהתחדש בו כהתחדש החום בגוך אחר הקור והתנועה אחר השכון, ואם כן יהיה אז נערך אל החדושים וכל נעדך לחידושים מחודש וכו׳. He also states that if God’s needs were not eternal but had arisen at some time, God Himself would not be eternal.</i>  Since the world has been created and is not eternal God did not need it before it was created, and since He did not need it before it existed, He is not in need of it afterwards either. God did create the world for the benefit of man, but not so for evil and sinful man (for this would contradict reason), but for the benefit of the pious, who recognize His divinity and serve Him in a fitting manner. But why create sinful men altogether? This touches on the important problem of the reason for the existence of evil, a problem which is decisive for the justification of the Jewish view of God. But his reply shows that the author did not understand the problem at all<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Similarly strange is another observation which refers to the problem of theodicy. Man’s sufferings are a sign of divine love, while a peaceful, non-suffering life proves that man is not beloved by God. IX, ועור כשיבואו על אדם ייםורין וחליים וצרות או יגלה מארצו, ידע כי הבורא אוהב אותו ויםרחו כאשר ייםר איש את בנו, ואם יראת כי שקט ובוטח בלא ייםורין וחליים והוא עומד בשלוה ולא עכרו עליו נםיונות, ידע כי אין הבורא אוהב אותו.</i> , for he justifies the existence of sinners in a way which is incompatible with the belief in God’s omnipotence: <i>God created the world for the benefit of the pious, while the sinners were created unintentionally as it were, out of the nature of creation.</i> The fruit has a shell, and the purpose is what is inside—so are the pious the fruit of creation, and the evil-doers their shells. The sower is concerned with the growth of the wheat, yet weeds must be expected to grow also, just as thorns grow together with the rose. Thus does God intend to create only the pious; but the power of creation brings sinners forth at the same time.<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">I, ועוד נדע ונבין, כי העולם לא בראו הבורא בעבור הרשעים וחמכעיםים אותו, כי זה לא יחייב אותו בשכל, ואולם בראו בעבור החםידים היודעים אלוהותו והעובדים אותו כראוי, וכל סוונתו היתד לברוא החםידים, אך נבראו הרשעים מכה טבע הבריאה, וכאשר יש לפרי קליפה והמבחר הוא טה שבתוך הקליפה, כן החסידים הם פרי בריאת העולם והרשעים הם כטו הקליפות וכאשר נראה כוונת הזורע להצמיח החטה לבדה אבל כה הצמח יוציא עם החטה באשה ועם השושנה מיני קוצים, כך כוונת הבורא לברוא החםידים אבל כה הבריאה יוציא עם החםידים רשעים.</i>  The author uses also an analogy from the area of human activities. Every good artisan wants to create a beautiful and useful object. The intelligent potter wants to make beautiful containers. If one of them turns out to be ugly, crooked or imperfect, he will not put it together with the beautiful ones, but he will throw it out and destroy it. Similarly, God wants to create in the world only pious and good people. He rejects the sinners because <i>they do not fit in the work of creation.</i> The pious glorify the divine work of creation, while the sinners contribute to the profanation of the divine Name.<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">II וכאשר האומן החכם בעשותו מלאכה נאה, יתפאר בת לכל רואיו, כן הבורא יתברך יתפאר בחםידיו כאשר אמר: ובישראל אתפאר ואומר: ישראל אשר בך אתפאר, ויתפאר בחםידיו מפני שהם אות גדול על תקון מלאכתו וראיה ברורה על יושר פעולותיו, והרשעים הפך מה שאמרנו, כי הם נותנים פגם בבריאתו והם םבה לחלל שם כבודו וכו׳</i>  If one might object that the fact that God had to create the world proves that He was in need of it, the answer is that no power in the world can force God to do anything—it is His own power which forces the creatures to proceed from non-being to being. He does this so that His divinity be recognized, His glory be revealed, and that He may be happy with His creatures as a father is happy at having a wise and intelligent son who grants him the honor due to him. The creation of the world does therefore not stem from God’s need, and yet it has an important reason, namely the glorification of God. As no king is a king unless he has subjects—as it says, “In the multitude of people is the king’s glory” (Prov. 14:28)—so is God a Creator only after He has created, and God only if He has a nation, as it says, “I shall be your God, and you shall be My people” (Lev. 26:12). Although the name of God is not weakened by the absence of human beings, nor exalted through their existence, the name of God becomes His only through creation. Although the power of the Creator existed before the creation, the name of the divinity has been perfected by it.<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">ibid. ואחרי אשר התבאר, כי לא נברא העולם לצורך, נאמר כי נברא לםבה גדולה והוא עבודת הבורא ית׳ כי כאשר המלך לא יקרא מלך עד אשר יהיה לו עם, כמו שנאמר ברוב עם הדרת מלך, כמו כן שם הבורא לא נקרא בורא, עד אשר יהיה לו נברא ולא נקרא אלהים עד אשר יהיה לו עם כמ״ש והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם, ואע״פ ששם האלהות לא יחםר בחםרון בני אדם ולא יוםיף בהם, אך בבריאת העולם היה ראוי להקרא שם הבורא…וכן הבורא לא יחםר כהו בטרם נברא העולם, אך בבריאת העולם הוםיף שלמות שלו, וזו היא הםיבה אשר למענה נברא העולם.</i>  By worshipping and revering God and by fulfilling His will, man reaches the highest perfection of his power, his reason and his status, thereby testifying to the perfection of his creator.<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">I כן מלכות הבורא ית׳ תוםיף שלמות והדור בעבודת בני האדם ויראתם ממנו, ואע״פ שלא יחםר שלמותו לחםרון עבודתם, אך כשישלים העבד רצון אדוניו יהיה העבד בתכלית השלמות בכחו ושכלו וכל עניניו ותהיה שלמותו לאות על שלמות אדוניו.</i> ",
+            "Concerning all things which are grasped with the senses or through reason, we must distinguish between two forces—an inner, latent one, and a manifest one. This is already the case with the elements—each of them having a power which preserves it and distinguishes it from other objects, and another one, which can be noticed by the senses. Concerning fire, for instance, warmth is the inner power, and the visible form of the fire is the outer force. In the case of plants the inner force is nutrition and growth, it is the one which causes mobility, the activities of the senses and elementary warmth, while the fauna and flora themselves are the noticeable force. With man, the inner force is the thinking soul, while the other one is the body. In the case of the spheres the inner force is the common soul, which is even higher than the thinking one, and the outer force is the body of the spheres, and so mutatis mutandis with the angels. If our reason were able to grasp something even higher, we would distinguish there too two kinds of force. But such a distinction does not apply to God, since He is not accessible to reason.<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">III</i>  As the powers of reason are different from, and higher than tangible ones, so are those powers which come from the Creator higher than reason.<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">III</i>  Reason is, so to speak, the fruit of the thinking soul. A grain of seed, placed into the ground, reveals its force only after having been cared for; it grows out of the soil, and brings forth branches, buds, flowers and fruit—similarly the powers and effects of the soul, which cannot yet be noticed right after birth, develop slowly, so that, in the time of youth, the soul resembles a tree with its buds and blossoms, but then it perfects itself and turns into reason, which is the fruit of the soul. But as the quality of the fruit depends on that of the soil in which the tree is rooted, and also on the care given it, so does the quality of reason depend on that of the body, which represents the soil, on the soul, which represents the root, and on the moral discipline, which represents the care of reason.<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">III</i>  In this manner does our author refer to the Averroistic teaching of the intellect. Concerning reason the philosophers have talked much, distinguishing between the act of knowing, the knower and the known. Some maintain that all three are really one, others that they are not one but three. But the question is without consequence one way or the other.<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">V דע כי השכל הרבו לדבר עליו הפילוםופים ולחלק אותו להודיע ההפרש אשר בין השכל המשכיל והמושכל, כי יש מהם אומרים כי הכל אחד ויש אומרים כי אינו אחד אלא ג׳ וזה אין לנו תועלת בו ולא היזק</i>  But in another connection he does side with Averroes, declaring that the act of knowing, the knower and the known to be the same.<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">V כי היא כלו׳ הנפש יודעת והיא ידועה והיא הדעה, כאשר השכל והמשכיל והמושכל כה אחד.</i> ",
+            "Man’s soul did not come into being like his body. Concerning the soul we do not read that God created it but that God breathed into man the breath of life, which means that God endowed man with part of His own glory.<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">V אמר הכתוב: וייצר ד׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה, והנה זכר לך בריאת הגוף מן העפר ולא זכר בנפש בריאה אבל אמר: ויפה באפיו נשמת חיים וגבין ממלת ויפה, כי לקחה ממנו ולא בראו רק אצל חלק מחלקי כבודו ונתן אותו באדם.</i>  Man’s upright gait testifies already to his more exalted origin. While the animals walk bowing down—their soul comes from the ground and pulls them back to the ground—man walks upright because his soul, coming from the heavens above, pulls him to its source.<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">I</i>  We may compare the relationship between the body and the soul to that of the wick and the light.<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">Somewhere else (XII) we find another parable: God breathed the soul into the body as one might blow air into a tube.</i>  The body resembles the wick, and the soul resembles the spark which has been beaten out of the rock, and which kindles the wick. If one asks: “What was the soul before it was united with the body?”, we answer that it was the same case as the light before it was united with the wick. As the flame was in the stone or in the iron only potentially, not really, until, kindled by the human hand, it united with the wick, so did the soul exist only potentially before being united with the body.<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">V ואם תאמר, מה חייתה הנשמה קודם היותה בגוף, נשאלך מה היה הנר קודם שידבק בפתילה, ויהיה התשובה, כי שלהבת הנר באבן או בברזל עומדת בכה ולא יצאה לידי מעשה, עד אשר קדחת אותו בידך ויצאה ונקשרה בפתילה. For the concept of reality the word מעשה is used instead of the more exact one פעל. Perhaps our author was not too well acquainted with the Hebrew translations of the philosophical writings. The same can be found with Abraham bar Chiyah (see Guttmann: Die philosophischen u. ethischen Anschauungen des Abr. b. Ch., in MGWJ vol. 44, p. 95, n.2).</i>  We see that the soul grasps what is close and what is distant, even to the end of the world, just as if it were standing right in front or behind it. Thus does the soul of the scholars grasp the spheres, their extent and nature. Therefore the soul must be around all things, and they must be contained in it. The soul must be above the objects and derive from a higher place, to which it returns after death.<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">V</i>  The soul can recognize whatever is in the universe, and this is an insight by which it recognizes itself and its own knowledge. In this manner it comes close to the Creator and attains the highest rung, for by knowing itself it knows all there is to be known, since all this lies within the soul.<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">V This doctrine of the self-recognition of the soul is neo-Platonic and can be found frequently in Gabirol. See Guttmann Die Philosophie des Salomon ibn Gabirol, p. 67, n.1 and passim.</i>  In the soul what is doing and what is being done are identical, although otherwise these two are separated; for by knowing itself the soul knows and is being known at the same time. These two are united in the soul because, standing between the Creator and the creation, it receives knowledge from the former, and being known from the latter.<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">VII אי אפשר להיות הפועל והפעול דבר אחד זולתי הנשמה לבדה, כי היא יודעת כל הדברים הידועים ויודעת עצמה, אם כן היא יודעת עצמה וידועה לעצמה…והשלישי הנשמה, אשר היא בינונית בין הבורא ובין הנברא וקבלה מכה הבורא להיות יודעת ומכה הנברא להיות ידועה.</i>  A man’s body is composed of the four elements, which are united in life but separated in death when they return to their elements; similarly is <i>the soul composed of the four elements, namely, the existence, the life, the wisdom and the unity of God</i>, and, when separated from the body, they return to their origin. But this is not accomplished in such a manner that they separate again from each other upon arising; for they have <i>one</i> place of origin, and the elements from which they derive are not sepaarte but united, and they share in <i>one</i> carrier.<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">V כי הנשמה אצולה ולקוחה מכהות עליונות, כי הבורא יתברך הברה מד׳ יםודות, מכה מציאותו וחיותו וחכמתו ואחדותו, ומכל הד׳ האלה נתחברה הנפש, וכאשר תפרד מן הגוף יקרה לה מה שיקרה לגוף, ישובו ד׳ יםודותיה איש אל מקומו ישוב המציאות ליםודו והחיים ליםודם והחבמה ליםודה (והאחדות ליםודה), ויםוד כל אלה הד׳ הוא במקום העליון למעלה מהגלגלים, וע׳׳ב תשוב שם, ולא נאמר כי יפרדו ארבעה כחותיה בעלותה שם,, אך המקום אחד ואלה הד׳ יםודות הם אחדים בלי נפרדים, בי העצם הנושא אותם הוא אחד.</i>  Earthly man wishes to attain things above him, he wants to unite with the angels and be like them; the angels again strive for things above them and wish to recognize God, the stars and the spheres and thus all yearnings and strivings of the upper beings tend towards the unification with the power of the Most High, the Creator. All their motions have one purpose, to fulfill the will of the Creator, to Whom they feel attracted, and for Whom they long. This is done through the thinking soul, which, like all other emanations, yearns to return to its origin. Like the elements, which, having been forced into a direction contrary to their nature, want to return to their natural place as soon as the force ceases, so it is with the soul, which, coming from above, is tied to the body as the flame is tied to the burning wood. As long as the soul is affected by the forces of the body it cannot separate from that body; but when that effect stops, it returns to its origin above.<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">I, p. See Bahya, <i>Duties of the Heart</i> X, 1 p. 437 אבל מה ענין האהבה באלהים, הוא כלות הנפש ונטותח אל הבורא, כדי שתדבק באורו העליון, והוא שהנפש עצם פשוט רוחני נוטה אל הדומה לה מהאישים הרוחנים…וכשתרגיש הנפש בענין שיוםיף לה אור בעצמה וכח בנפשה,</i>  The soul of the prophets attains the rung of prophecy when it has reached its full purity and majesty and feels entirely attracted by things above. Then it is close to the Creator, and, because of the exaltedness of its concepts, there is no wall which separates it from prophecy and the Creator. If this is true of a soul which is still tied to the body, it is even more true after its separation from the body. For it is the body which prevents the soul from rising, like a bird whose wings have been damaged so that it can rise again only after the injury has been removed. This is also the case with the souls of the pious and the sages, for, according to the Talmud<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">V, . See Talmud B. Bathra 12a</i> , the sage stands even higher than the prophet. If the soul has remained pious and pure, then, on being separated from the body, it traverses the spheres, which it had passed upon entering this world, and returns to its place of origin, just as a bird returns to its nest after having been captive. But the sinful soul is like a bird whose wings have been mutilated so that, deprived of its flying power, has fallen into a ditch. He can leave that ditch only after his wings have healed, and he can fly again. After their separation from the body, the souls rest in the world to come, similar to the angels, until, after the resurrection of the dead they will be reunited with the body. Then this world too will be renewed. This world too, in which perhaps the heavens and the earth will be granted new powers, as is the case with the souls and the bodies, is called the world to come.<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">Hillel ben Samuel also taught that, in the Talmud, the world to come has a variety of meanings: immediately after death; the period of the Messiah; the resurrection of the dead. See Tagmule haNefesh, p. 28b… הנה לך כי המלה הזאת ר״ל לעתיד לבא אין עניינה אחד בכל מקום אצל רבותינו ע״ה, אמנם פעם תורה על מה שמגיע לאדם תיבף אחר תמות כמו שהוכחתי למעלה ופעם תודה לימות המשיח כמו שהראיתי עתה ופעם תודה על העה״ב כלומר עולם הנשמות. 29a: לכן צריך שיוקחו אלה המלות והשמות מורות בהכרח הוראות שונות כפי חענין המכוון מן המצטרף להם באותו מאמר או באותו הדרש שיפלו בו ולא יגדרם עגין אחד ולא תכללם הודאה אחת וזה הדבר הטעה כמה מן המפרשים ומן המחברים חדשים גם ישנים, כי הם לקחו כל מלת לעתיד לבא הבאה בתלמוד על ענין אחד וכן מלת עוה״ב גם כן על ענין אחד ובזה באו פירושיהם בתכלית השבוש.</i>  In it dwell the pious and the saints; there they worship God according to His will, they praise Him and gain new wisdom like that of the prophets. In that world there is neither eating nor drinking, for as long as man yearns for such things he is tied to his senses and cannot reach the highest goal of piety and saintliness. Now as everything connected with the renewal of the heavens and the earth and the resurrection of the dead is to be understood as a divine miracle, so is the fact that, after having been revived, the body can exist without eating and drinking. Once the human being is independent from these bodily needs\tand thus not subject any longer to the sicknesses caused by them, sicknesses which weaken his organism and even lead to death—he will, in the world of Redemption, be immortal.<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\"></i> "
+        ],
+        "Addendum II": [
+            "<b> THE LOVE AND THE FEAR OF GOD IN THE <i>SEFER HAYASHAR</i></b>",
+            "<small>by G. Vajda</small>",
+            "<small>Translated from: <i>L’Amour de Dieu dans la Theologie Juive du Moyen Age</i> (1957), p. 181 ff.</small>",
+            "It is towards the end of the thirteenth century that the <i>Sefer Hayashar</i> seems to have been written. It is an anonymous work, and it deals with theology, and, above all, with ethics.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">See N. Brüll’s essay “Zur Geschichte der jüdisch-ethischen Literatur des Mittelalters” in Brüll’s Jahrbücher fur jüdische Geschichte und Literatur, V and VI, pp. 71-93.</i> ",
+            "The unknown author reveals a thorough knowledge of Rabbinical and Jewish philosophical literature, although he does not often quote literally from the latter source.",
+            "The problem about which he wishes to instruct his readers particularly is that of <i>Avodah:</i> how can we serve God properly? The answer can be given in one word: through <i>Emunah</i>, faith. But in the <i>Sefer Hayashar</i> faith is a many-faceted idea which derives from many virtues that influence each other and are in turn directed by faith. One might roughly state that faith is based on reason (or intelligence, <i>sekhel</i> in Hebrew), and the latter is composed of love, fear and wisdom.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">צואות הר׳ יהודה בן הרא״ש ואחיו הר׳ יעקב בעל הטורים ed. Schechter, p. 11: וגם תרגילו עצמיכם ללמוד בספר חובות הלבבות ובספר הישר ובאגרת תשובה לר׳ יונה ז״ל וביוצא בהם.</i> ",
+            "Now each of these three ideas calls for a detailed analysis, which is amply furnished in the book. The definitions may be found in the fifth chapter,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">צרור המור (ed. Venice 1567) commenting on the weekly portion נצבים fol. 153. col. 3. והנה תנאי התשובה הם רבים והמחברים דברו בהם, ואינני רוצה להאריך בהם, וםכלם לא ישרו בעיני אלא דברי םפר הישר שמתחיל אנא ד׳ הושיעה נא ואומרים שעשאו ר״ת ז״ל ,ואיני זוכר דבריו על נכון שבעונותי אין לי םפר שכולם נשארו בפורטגאל, אבל כמדומה לי שהיה אומר שד׳ תנאי התשובה הם כנגד ד יסודות וגו׳.</i>  which bears this title: “Of the five pillars of worship: Reason, love, fear, wisdom and faith.”",
+            "Reason, “the fruit of the mind”, must be carefully considered. Whenever reason is put to proper use, “man is called perfect.” Then he serves, loves and fears God, for these three attitudes—service, love and fear—derive from reason just as many rivers come from one source. On the other hand, any love, fear and wisdom which is not based on reason has neither roots nor foundation.",
+            "Whereas an intelligent person can easily draw the line between these three faculties, the fool cannot.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">This can be found, although with many changes, in the tenth chapter of the Sepher Hayashar. In the introductory formula אנא ד׳ הושיעה נא which are not to be found in our text, Brull (Ib.p.80, n.11) sees a mere formula added by a copyist. In two more places he mourns over the loss of his library (fol.23b, and fol. 33b. See Zunz, Zur Geschichte u. Literatur, p.232, Berlin, 1845).</i> ",
+            "Now, we must explain each one of these. We will begin with love. The matter of love is a uniting quality between the lover and the beloved. Know that love can be divided into three parts. One type of love seeks a benefit, the second type of love is the love one has for society and friends, and the third is love of the good qualities which are to be found in the beloved; this third type of love is the firm and the true one. Moreover, it has the power within it of never altering or changing, because this love is sustained and bound by the qualities of the beloved, and it is impossible for it to change unless the qualities of the beloved change. But it is not our intention to call to mind the qualities which change, but rather the qualities which endure, and these are the qualities of the Creator, blessed be He. For when a man loves another man because of his intellect, his wisdom, his ethics, his humility and the other good qualities, such love is firm and will never change, because the cause which brings about this love does not change. Therefore, I say that this is the true and perfect love, when a man loves his God because of His power, because He is the Creator of all things and because He is compassionate, merciful and patient, and possesses all the other good qualities. Such a love will never depart or be removed, for the qualities of the Creator, may He be extolled, will never depart or be altered. Of the three types of love which we have called to mind, none will endure save this one, which is the true pillar of love. The other two will not endure, for they have not within themselves the essential quality of every lover and beloved.”",
+            "“Know that love is joined of two parts, the qualities of the lover, and the qualities of the beloved. According to the qualities of the lover will be the strength of his love for the good qualities which exist in the one he loves. Now, I will explain the qualities of the lover and say that these are the good intellect, and a pure and refined soul, and when these qualities exist in the lover even to a small degree, he will be drawn to love everyone who possesses these qualities because every kind gravitates to his kind and keeps aloof from his opposite. Therefore, a man possessing a good intellect and a pure soul is drawn to the love of God, for within the Creator are these just and good qualities, all-embracing and true. Therefore, when a man is drawn to His worship, it is a sign that he, himself, has qualities of the Creator, blessed be He. (And) when you see a man separating himself from serving God, may He be extolled, know that there are not within him any of the qualities of God, but their opposites… .”",
+            "The love of God derives, therefore, from a pure soul and reason, and that love in turn comes from fear.",
+            "“Whenever a man loves another man because of good qualities that are within him this love becomes a yoke upon his neck and compels him to seek and fulfill the will of the beloved. He will find no rest unless he exerts himself in matters pertaining to the beloved and in such cases, the exertion will be sweeter to his palate more than rest. When the lover does for the beloved a thing which finds favor in the latter’s eyes, then the soul of the lover becomes more precious in his own eyes, because he is able to find favor in the eyes of his beloved by doing a thing which is good in the eyes of his beloved. If the lover should chance to do a deliberate or an unpremeditated sinful act, or anything which does not please his beloved, then the lover will be confounded and ashamed and he will steal away, as an entire people will steal away when they are ashamed. This pertains to the power of love which is like an iron yoke upon him, to cause the love to yield to the beloved as Scripture says, (Song of Songs 8:6), ‘For love is as strong as death.’ ”",
+            "As the author mentions repeatedly, the moving power of such love is the affinity between the outstanding virtues of the beloved and the modest ones of the lover. The lover offers himself totally to the beloved since the former recognizes the superiority of the latter, just as a student recognizes the superiority of his teacher or a slave that of his master. This feeling of inferiority generates fear.",
+            "Furthermore, the lover always hopes to learn from the virtues of the beloved, as the student learns from the knowledge and the instruction of his teacher.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">ראשית חכמה (Venice 1593) שער היראה ch. 12, p. 48b ,עוד דברים דומים לזה כתב רבינו תם בספר הישר ib. שער האהבה ch. 10 p. 124a, ib. p. 129b, p. 164a, p. 187b, p. 228a — p. 311b</i> ",
+            "It would be useless to object that we should not compare the love or the friendship between two creatures with the love of God, since no yardstick can be applied to both God and man, no matter how perfect a man might be.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">The essays collected in the anthology שתי ידות (Venice 1615) are from the period between 1570 and 1610. In the דרך החיים essay L. notes that 1500 years have elapsed since the destruction of the Temple (p. 115b: ,ואם בעל נפש הוא ידאג על חורבן המקדש וביזוי התורה וצרות ישראל ושבים וצערם וחלול שם הגדול המחולל בגוים זח אלף ות״ק שנים ib. p. 126b. זכור שם אל מחולל בעממים ודתו מאכולת אש ואורים, והם יחצו שונים והם קוראי מקרא ואותו מאמירים, וזה שנים חמש מאות ואלף ועוד יותר ואל שותק לפרים. In the ethical poem טובה תוכחת the time since the destruction of the Temple is given as 1540 years (p. 134a. וזה שנים חמש מאות ואלף וארבעים אשר חרב דביר</i>  But even though the objects are incommensurable, the feeling (“the force”, in the author’s terminology) of love is identical in both cases.",
+            "“Therefore, the Creator, blessed be He, seeks nothing of a man but that he love Him with all his power, and this will be as important in His eyes as though he loved Him according to the love that is due to Him.”",
+            "But love and fear alone are not enough. They must be joined by wisdom.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Yechiel Heilprin, in the Seder Hadoroth שמות םפרים s.v. attributed the work to the Tossafist R. Jacob of Orleans. וםפר הישר לרבינו תם הוא רב יעקב מאורליינוש בעל התוםפות מענייני התשובה ויראה ופרישות ש״ה. This may merely be a vague assumption, made in order to maintain the tradition that a Tossafist R. Jacob was the author</i> ” For if the lover is without wisdom, he will not recognize the qualities which we have mentioned, nor will he recognize in his beloved his intellect, his wisdom and the other precious qualities. If he does not know his qualities, he will not know how to love him, for the power of folly which obscures the knowledge of the precious qualities of the beloved will nullify the love of the lover, just as we have said. For the love of a fool is not love.”<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">שתי ידות p. 122a: וספר הישר המכונה לר״ת, ואיננו אמת ,שר״ת חבר םפר וקראו םפר הישר, אך הוא חבור תלמודי ואינו נמצא, ואני שמעתי שםפר הישר הזה שנדפם בקושטנדינא פעם אחד ובויניציא .פעם אחד חברו הר׳ זרחיה חיוני, ואיך שתהיה הוא חבור נחמד מאד. Lonsano quotes frequently from our work See p. 90b, 92b, 94a, 97b, 98b, 121b, 127b, 128b, 129b</i> ",
+            "The more wisdom the lover possesses, the more will his love be intense and genuine. Certainly, if the beloved has no outstanding virtues, a minimum of wisdom will suffice to recognize them. But in that case we are not dealing with perfect love, and only in such a love are we interested here.",
+            "“Since we have established that these three, love, fear and wisdom are interdependent, that each is incomplete without the others, and that all are founded upon the worship of the Creator in perfect faith without flattery, we must therefore state that faith is the foundation of the worship of the Creator, blessed be He, even though worship and faith flow from the three principles mentioned above.”",
+            "These words are of the utmost importance; for they show that, while our author shares with his medieval colleagues that division which is so dear to them, he has a very clear idea of the unity of spiritual life, and of the interdependence of all of its essential parts.",
+            "What follows immediately also shows how much he is interested in unity.",
+            "“Now, I will reveal to you a great secret in the worship of God, may He be extolled, and I say that it has three steps… . Now, the lowest step is study, understanding, the experiences of the world, and length of days. These are four pillars by which a man can acquire reason, and this is the lowest step. And from this lowly step, man can ascend to the step of love, fear and wisdom, which are three pillars. This is similar to the case of a tree. The farther the branches are from the tree the more abundantly they grow, and the closer they are to the trunk the more sparsely they grow. So it is with all created things. The farther they are from the Creator, blessed be He, the more their species and their varieties increase, while the closer they are, the more the number diminishes until it reaches one. The pillars of the lowest step then are four.",
+            "We now come to the second step, which has three pillars upon it (these are the three: love, fear and wisdom.) If a man conducts himself properly with these, he will ascend from them to the third step, which are faith and worship of God, and these are the two pillars. From these two, a man will ascend until he cleaves to the highest virtue,<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">See Azulay, Shem Hagedolim</i>  which is one, and that is the yearning to attain the will of God, may He be extolled, and to cleave to Him. Pay close attention and see how a man begins to ascend by many steps to fewer steps until he reaches the one and there he stands, for beyond the one, which is the acme of intelligence, there is nothing else.",
+            "After having reached the goal, which is the attention of the worshipper who loves, we may ask: Now what benefit comes from all of this? And we answer that the all-embracing benefit which comes from the service of the Creator, blessed be He, and His love, is that the Creator should love the man that worships him as it is said (Isaiah 43:4), “Since thou art precious in My sight, and honorable, and I have loved thee.” And it is written (Deuteronomy 7:13), “And He will love thee, and bless thee, and multiply thee.”",
+            "God’s love of man satisfies all human desires. Once this has been granted, one does not even have to ask any longer whether the soul of the beloved survives his death—love implies reward, no matter what it is.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Sepher Hayashar (ed. Amsterdam 1708), XIII, p. On</i> ",
+            "To the random ideas we have just analyzed, we must add several other passages which spell them out more precisely.",
+            "Chapter 2<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Preface כי ראיתי םפרים רבים ונכבדים בענין עבודת האל בגון םפר חובת הלבבות לחםיד רבי בחיי בן בקודה ז״ל וםפרים אחרים רבים ונכבדים. ibid: וע״ב הוצרכו לחיות להם םפר הנותן אמרי שפר כגון םפר חובת הלבבות וזולתי כולל עבודת האל ית׳ והיה להם למשיב נפש ולמורה צדק יזבידם אם ישכחו ויזהירם אם ישגו וילמדם מה שקיצרו ויורם ימה שלא ידעו ובו׳. … Among other works, only the fables Kalila Va-damna are mentioned, ib. XIII, ואל יהיה דומה לגבר במשלי כלילה ודמנה כי החתול כשהזקין וקצר ידו לטרוף טרף ונעשה נזיר ובטחו בו החיות היראות ממנו, עד אשר נלכדו ברשתו וגרם עצמותם. Two anonymous quotations are from the poems of Judah Halevi (1086-1145). The first one has been mutilated in all editions and is hardly recognizable. In the Amsterdam edition it reads (XIII) : כאשר אמר המשורר: נחנו בעולם הזה כדובים אשר חשבו חושב והם יםעו Here is the proper text of the poem titled לא העננים, as found by Dukes (Ginze Oxford, p. 19f. Brody, Diwan des Abul-l-Hassan Judah Halevi 1. 68, p. 95 …) נחנו בעולם הזה ככוכבים אשר חשבו נוחים, והם יםעו ומה טוב אמר האומר. עבדי זמן עבדי עבדים הם עבד ד׳ הוא לבד חפשי. The second quotation (XIII): which is quoted by Jacob Gawison in the name of Judah Halevi, can be found in a poem published by Luzzatto (Diwan, ed, Lyck, p. 18a) (see Dukes  נחל קדומים p. 52, Geiger, Diwan S. Abdul-Hasan, p. 152, Brull, ib., p. 81, n.6) Poems and statements by sages are quoted in other instances too (Introduction 11, VII, XIII, and there a quotation from Kalila Va-damna, and also Die Erzahlung von einem Bussfertigen XIII, p. 36b)</i>  gives details about love and fear, and tries to determine their relations to each other.",
+            "In that connection we hear of three “pillars” of the worship of God.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">The Averroistic teaching mentioned above (V, V, VII) was so well known at that time that it could also have been taken from Hebrew sources.</i>  The first one is a pure and good heart. As a matter of fact, if a man is liked by his fellow-man, he is also liked by God, as we find in the case of Samuel (1 Sam. 2:26.) The second pillar is the belief that everything except God is imperfect. The third pillar is the belief in God’s perfection. If these three attitudes<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Steinschneider, Hebraische Uebersetzungen des Mittelalters, p. 373ff.</i>  exist in a man, his soul is naturally attracted to God, and if he loves Him, the service he gives Him is absolutely perfect. Indeed, love leads to fear, for whatever man loves he fears, whereas the opposite is not always true. God praises him not because of his fear but because of his love, as it says: “the descendants of Abraham who loved Me”, not “who feared Me.”<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">See above. Isaac Aboab, who used our essay in his Menorat Hamaor (Brüll ib. p. 8 n.5) is later than Judah ben Asher (Brull, p. 82)</i> ",
+            "Fear without love is for the wicked and the Gentiles, not for the righteous ones, to whom “Thou shalt love the Lord” (Deut. 6:5) is addressed.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Brull ib. p. 81 n.7</i> ",
+            "Man’s love of God is characterized by these aspects:",
+            "1) To love the divine law.",
+            "2) To love divine worship more than anything else.",
+            "3) To despise those who despise God, and to love those who love Him.",
+            "4) The love of mundane goods must be nothing in comparison with the worship of God.",
+            "5) All pain, privations and sufferings are sweet if put to the service of God.",
+            "6) No personal matters are more important than divine ones.",
+            "7) To proclaim the love of God and to be proud of it.",
+            "8) Not to listen to the arguments of those who wish to turn one away from the service of God.",
+            "9) No occurrence—be it a happy or an unfortunate one—makes the lover forsake the service of God.",
+            "10) That service does not seek any reward, since in that case it would depend on something else (other than God.)",
+            "“Where these ten qualities exist in a person, he is called a lover of God, and he has reached the very summit of piety.”",
+            "Abraham was adorned with all of these virtues, as prescribed in the book of Deuteronomy.",
+            "The genuine love of God is not without an echo. “As man loves God, so does He love him. A sage was asked: ‘If a man serves God with all his heart and all his might, when does God want to see him?’ He replied: ‘When that man rejects the world and its vanities, when he detests life and desires death, then God wants to see him.’ In other words: when man loves God truly, God loves him in turn.”<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">See below</i> ",
+            "Following this insight into the love of God, the author approached the problem of fear. Unfortunately this page is quite unclear (confused) and its lack of clarity does not stem solely from the alterations which were probably introduced in the course of the transmission of the text. Here is at least the doctrine which seems to emerge from it.",
+            "When love and fear are based on some kind of an expectation,<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Maimonides wrote about “The Healing of the Human Soul”, and how sicknesses in the area of morals ought to be treated according to the rules of general medicine (Introduction to his commentary to the Ethics of the Fathers, ch. 4. See Rosin: <i>Die Ethik des Maimonides</i>, p. 83) and the following excerpt from our work (VII), recalls that teaching: “When the body becomes sick we apply a method which combats that sickness, and the more the sickness tends towards one side of the center, the stronger must the medicine be towards the opposite side. If, for instance, the body is too hot, we must cool it, for the heat must be turned towards the proper measure by applying cold means. The same holds true of the soul, for instance if someone loves money too much. Then he must learn to be more generous, etc.”</i>  they cannot be permanent, since they must disappear as soon as the expectation has been fulfilled or frustrated. It was merely an accidental cause whose effect could not be a permanent one. We must abide by the ten criteria we have just spelled out. They are absent from the worship of God which is inspired by fear, and if they are there, it is so only as far as fear emerges from love. It is true that the love of God inspires fear in the lover, but fear must not have the upper hand, for then it would weaken love and the virtues which characterize it. A proper balance must therefore be maintained between love and fear, and in regard to this men are judged. The Bible and tradition refer to most saintly people as “those who fear God.” Fear however is sometimes meant as a very intensive love. Such fear endures since it comes from proper love.",
+            "There is a lack of clarity because of the disparity of the facts on which this chapter is based. The author wants absolutely to maintain the primacy of disinterested love as against fear. Yet he is troubled by the fact that the Bible does underline the importance of fear, since even such a model of love as Abraham is called “fearing God”, and that at the very time when he is about to offer the supreme sacrifice of love. We must also ask ourselves why our author, like other Jewish theologians, does not simply refer to the idea of reverential fear. At any rate, his analyses do not succeed in clarifying entirely the relationship of love and fear.",
+            "Love and fear, which implicate each other, although the latter is subordinated to the former and has a rather secondary character compared with it, are joined by the third pillar, which is knowledge (wisdom).",
+            "“When knowledge combines with love, the subject can obtain whatever he desires and grasp everything that can be known.”<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">II, (end of chapter): החלק השני עבודת חםרי לב לפי קוצר דעתם אשר לא יכירו הבורא ית׳ כי אם במבחן הפלאות כפתאים והםכלים ואין יתרון להם משאר האוילים בדעת הבורא ית׳. Already in the first edition (Venice 1544) there is a gap; the editor of the Amsterdam edition has corrected it in parenthesis</i>  Without knowledge perfect love is impossible, for even if an ignorant man can love his Creator, he does not know how to do His will. Ignorant of the ways of the Lord, he forbids what is permitted, and vice versa<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Introduction והזהרנו חקיו ומשפטיו הנתמדיס על פי שני עדים, ע״פ השכל ראשונה וע״פ הנביאים אחרונח.</i> ; thus he sins without being aware of it. His love is like a branch without a root, like a building without foundation. But when a loving man acquires knowledge, he knows the details of worship, what to add and what to leave out. He knows the secret of worship, its modes and paths. The same holds true of many other areas. Without knowledge man does not do the right thing, for new situations arise which had been unknown to him at the time of his studies. But an intelligent person is not troubled by this, for once he has mastered the principles he can figure out the consequences so well that he can grasp the new facts which puzzle an unintelligent man. Thus we realize that, in order to be perfect, worship must be founded on these three virtues, and that love and knowledge cannot combine as long as fear is not integrated with them.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">I וזה שהקדמתי ראיות השכל על ראיות הכתוב, מפני שהלב יקבל אותם מהרה יותר מראיות הכתוב ויתיישבו כנפש השומע בעבור האותות והמופתים הבאים עליהם.</i> ",
+            "Faith, the subject of chapter 3,<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">IV והרביעי לרחק מהסתבל בחכמות החיצונות, לבד טח שידע ויאמין כי תתחזק בו אמונתו, וצריך שילמוד ממנו כמשפט ואל יעמיק בו, כי אם יעמיק, האמונה מנגד עיניו ירחיק, ובחשבו בי ידו באמת תחזיק, ימצא הבל וריק.</i>  comes from the three virtues which we have dealt with. Yet this is not done in a direct way but through an intermediary step, namely reason, which is the synthesis of love, wisdom and fear. In case of need, faith can be merely the basis of love and fear, but then it would be imperfect. On the other hand, it is possible that the evil contained in certain wisdom will destroy him who is lacking in faith, for example, the wisdom of ‘atheists’,<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">VI אך כונת הפילםופיא ותבונתה היא לדעת ייחוד השם וכשידענו אז יעבדנו.</i>  heretics and philosophers, who do not believe in the Holy Torah, and this is because of the evil contained in their wisdom. Then when there are joined to this wicked wisdom an evil heart and unworthy qualities, the faith will be utterly destroyed. For the quality of love will be lacking in this combination,<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">VI</i>  not only because of the evil heart, but because of the study of evil wisdoms, and new and evil matters will enter the heart.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">XIII ואם כי אין כונתו כי אם לטוב לדעת ייחוד הבורא מדרך המופת, אין לו די בקבלה ובדברי רבותינו ז״ל והוא כמו שלא יספיק בחלקו וירצה לבקש גדולות ונפלאות ממנו.</i>  These will destroy the source of love, and then the very spring of love will be a corrupt and muddy fountain. When the lack of love is combined with evil wisdom, all faith is lost. Therefore, I must say that the true service of God comes from the power of faith, and faith, in turn, comes from the power of these three qualities, and these are wisdom, love and fear. To these there are added many powers, for example, insistence upon the unity of God, trust in God, humility and moral conduct.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">VII אחרי אשר הנפש יש כה אלה חכחות, נאמר כי אם תגבר בה כה היודעת דרכי האל יתברך ועניניז…זאת הנפש לא תמות כלל, אך אם תחלש זאת הכה, תהיה בה אולת, ובידוע כי זאת הנפש תמות, כאשר תמות נפש הבהמה, ועל כן לא נאמר, בי נפש החכם כשיהיה רשע היא נקראת נפש יודעת, כי אין כונתינו לחכמות הזרות כי אם אל החכמות ישרות, אשר ילמוד אדם מהם דרכי אל, לזה יקרא חכם, וזאת תחיה ולא תמות נפשו כלל.</i>  But we have not come to explain these other qualities at this time, but to explain rather the three that are the principal ones and these three come from the power of reason, as we have previously said. Therefore, we come now to explain briefly the matter of reason, and afterwards we will explain all the matter pertaining to love, fear and wisdom.<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">II עתה אחרי התבאר, כי עמודי תאהבה שלשה ופירשגז כל אחד בדרך קצרה, נאמר כי יםוד הםפר וכוגתו הוא עבודה, אשר בה ישיג האדם רצון האל.</i>  From all of these there will emerge the mystery of faith.”",
+            "But that section<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">II</i>  is somewhat disappointing. For, as is stated repeatedly, reason consists of love, fear and wisdom and is not really a virtue of its own. It rather has the function of a balance, trying to establish the golden mean <i>(mishor)</i> so that none of the three virtues goes to any extreme.",
+            "In short, we find here again an idea which was so dear to Saadia and Bahya, namely, that of moderation, which, according to the spirit of the Torah, is a basic principle of spiritual life. We also find the idea of Maimonides, which has been accepted by Jewish theological thinking at large, that without the proper knowledge of an object, love and fear cannot really exist.",
+            "The doctrine of the <i>Sefer Hayashar</i> is thus characterized by the primacy of the love of God as against fear, which may be called a by-product of love, although it completes it in a manner which is not too well defined. Love can neither be genuine nor work properly without knowledge: the practical yet rational knowledge of the Law of the Beloved, and a theoretical knowledge or rather the recognition of God’s infinite perfections. Yet we must not speak of “intellectual love” in the sense of Maimonides, Gersonides and many others, since philosophy is considered right away as being dangerous and leading to faulty knowledge, and therefore is inimical to faith. Faith again is not clearly defined, it is a general attitude which encompasses all of the believer’s virtues and subjects them to the service of God. This can only mean that man’s very purpose is to serve God with all the moral intellectual resources of a mind whose faculties tend towards unity. This is the conclusion of the spiritual progression whose goal is the union with a God Who responds to man’s love by granting him gifts which make all questions concerning the destiny of the blessed soul useless.",
+            "This teaching borders on mysticism. It does not wish to have anything to do with philosophy, and if it has any connection with the <i>Kabbalah</i>, it is so vaguely suggested that it is hardly discernible at all."
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "ספר הישר",
+        "enTitle": "Sefer HaYashar",
+        "key": "Sefer HaYashar",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            },
+            {
+                "heTitle": "הקדמת המתרגם",
+                "enTitle": "Translator's Foreword"
+            },
+            {
+                "heTitle": "נספח א",
+                "enTitle": "Addendum I"
+            },
+            {
+                "heTitle": "נספח ב",
+                "enTitle": "Addendum II"
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Sefer HaYashar/English/merged.json b/json/Musar/Rishonim/Sefer HaYashar/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..fbbe2bc4b14cceed4acf11cf654a737cdc16d042
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Sefer HaYashar/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,505 @@
+{
+    "title": "Sefer HaYashar",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Sefer_HaYashar",
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "Introduction",
+            "Let us praise our God and bless our Maker Who created us and summoned us to do that which will improve our souls. Before we came into existence, His kindness to us was great. From nothing He produced us, and He brought us forth from that which was not to that which is. He enlightened us with laws, statutes and righteous judgments. Through His servants, the Prophets, He informed us which path was luminous so that our darkness might be transformed into light, so as to convert the darkness of our eyes to light so that we may walk in the path of His goodly Torah which is a tree of life to them that take hold of it. Into our nostrils He breathed a soul, i.e., the rational soul to give wisdom to the simple, so that we might know the good and cleave to it and set a distance from evil and turn away from its path. He cautioned us through His pleasant statutes and judgment, by means of two witnesses by reason first and by the Prophets afterwards. As He says concerning understanding (Jeremiah 9:23), “But let him that glorieth glory in this that he understandeth and knoweth Me.” And it is said by the Prophet (Hosea 12:11), “I have also spoken unto the Prophets and I have multiplied visions.” (He did this) in order that our awe of Him might show forth and His Torah be set between our eyes so that both constitute the cause for attaining the will of God and the ladder upon which to ascend to the uttermost chariot and a key to the gates of the improvement of the soul. ",
+            "Hence we are obligated to be grateful to Him for everything that He has conferred upon us and for the goodness which He has allotted us. We are also obligated to implore His help to do what is right in His eyes, to tell His greatness, and attain the utmost felicity through our performance of His Commandments. For it is for this that we were created. Not to (achieve) that which is (desirable) or useful of His own. As it is said (Job 35:6, 7), “If thou hast sinned what doest thou against Him? and if thy transgressions be multiplied what doest thou unto Him? If thou be righteous, what givest thou Him? Or what receiveth He of thy hand?” Indeed He created us (only) to show forth and serve His glory and to make manifest the force of His power and His great worth, as it is said (Isaiah 43:7), “Everyone that is called by My name whom I have created for My glory.” Therefore I entreat Him to accept my work. Perhaps He will reward me in proportion to my desire and not in accordance with the inadequacies of my capacity and performance. For how can a lowly and transitory man conceive the greatness of his Creator? For what can man do that cometh after the King? (See Ecclesiastes 2:12).",
+            "I begin with God’s help and say that I have seen many worthy books concerning the service of God; for example, “The Duties Of the Heart”, by the pious Bahya Ibn Pakuda, of blessed memory, and many other worthy books. However some of the matters they deal with are profound, and the people of our time with limited exception do not occupy themselves with them. Every heart is empty of knowledge; lust grows strong and reason grows weak. That is the profane path and not the sacred one, and since the inclination of man’s heart is evil, these books will not dissolve their chains nor heal their wounds. With every passing day the mighty men of piety grow fewer. There is scarcely a pious one left, and the believers are no more. Each man pursues wealth, lust, honor, and pride. The heart is pulled between them like a drunkard, like a man whom wine has overcome, a man of envious eye, confused by wealth, who does not obey teachers and does not give ear to those who warn him. I almost became ill as they. I compared to them, for I hoped when I read these books that my uncircumsized heart would be subdued, but it is stronger than flint and will not move from its place. ",
+            "As I beheld my pain grow more and more vile and my reason was sold as slave to my vanity, I said to my heart, “Will you not seek for yourself a rest which will be good for you. Open your eyes. See and strengthen your thoughts; gird your loins; prepare provisions for yourself before the reckoning comes, for there will be no opportunity for a second plea to put other words in your mouth and give another answer to your tongue. Do not rely on what those who have come before you composed, but only on what your own thoughts composed, for the wound of your heart will not recognize any healing except your own; no other person will recognize the wound of your heart. There is no one to save you, to heal your wounds, as the poet says, “ ‘How can simpletons repent of their sins if they do not have someone to draw forth their souls?’ ”",
+            "My soul, my soul. Lift up your eyes to the heavens and contemplate their awesome wonders, luminaries, and their dominions, the mountains and their foundations, the lands and their inhabitants. Set your heart to know Who created them and ordered them wisely After that, consider the secret of their creation from that which was not and to what end they were created. Seek to understand the events and occurrences of the world and its happenings, as well as the benevolence of the Creator, His goodness and compassion. Seek to understand the events of this transitory world which is like a gourd which appeared over-night and perished over-night. Set between your eyes His being, His worth, the ordeal of His judgment, the retributions of His just decree. Set these things before you so that they will not be swerved from your attention; then your soul will be aroused so as to stand upon the path of wisdom, hope, and dread. Let love and reverential fear draw you towards the worship of the Creator. Both of these will enable you to attain your utmost goal and desire, while each will serve to preserve you from the pit of confusion. If you dwell upon them with diligence, they will open to you the gates of hope and salvation and save you from the depths of sin. They will serve you as tokens of remembrance. If you forget they will remind you, if you sleep they will arouse you, if you err they will warn you. With this you will then find a bountiful reward for your labor. You will not lose your just reward. Just as this work will help you, it will help every man whose provisions are like yours and whose equipment is like yours. Although the wise and the pious may not need this work, perhaps a wanderer from the true path may find help therein if he truly meditates upon it; perhaps it will rouse him from his foolish sleep, and you will receive a bountiful reward as King David, the Chosen of God, may peace be upon Him said: (Psalms 51:15), “Then will I teach transgressors Thy ways; And sinners shall return unto Thee.”",
+            "And when I saw that this was the best counsel and close to God, I hastened and did not seek to delay to seek what would help me and would rescue me from <i>Sheol</i> and would draw me forth from its depths. I bestirred myself and composed topics, matters which had a portion of wisdom to those already wise and will be understood by those who are simple. All who consider these matters will recognize the secrets of the worship of the Creator and will be elevated with them to the highest rank where dwell the pure souls. He will think upon all the obligations that he must pay to his Creator. He will remember that bitter and terrifying day when no help will be available to him. And perhaps then he will pay careful attention to these topics. He will envy the qualities of the pious, and this envy will attract him towards emulating them and their deeds. In this book I have not neglected any topic which I know and what I have learned from the wise which might subjugate souls and provoke those whose minds are peaceful. I have called its name the, “Book Of The Righteous”, because it will change and bring one to the right way, to the service of God, making it a tree of life to all who take hold of it, and happiness will be the lot of those who support it.",
+            "May God Who reveals that which is hidden (and Whose power can) cause the dumb to sing be with my tongue when I speak. May He guide my thoughts and discourses and guard me from sinning with my tongue. May He place in my mouth words that are true and certain. May He guide me in paths of righteousness and faithfulness, as it is said (Psalms 23:3), “He restoreth my soul; He guideth me in paths of righteousness for His Name’s sake.”",
+            "I have divided this book into 18 chapters."
+        ],
+        "": [
+            [
+                "CHAPTER I <i>The Mystery of the Creation of the World</i>",
+                "It is obvious that anything that is desired testifies to the nature of him who desires it and that every deed testifies to the nature of him who performs it. It is, therefore, fitting for every intelligent person to engage in the choicest of occupations so that this will be a sign of his intelligence. From this we know that there is no occupation more choice and no deed more honored than the service of God, may He be exalted. For this testifies to the degree of intelligence that a man possesses and to his perfection. All the wise men of the world believe and understand that the intellect is able to grasp only two concepts: first, the Creator and second, that which was created. There is nothing else besides these. They thus believe that the Creator is first<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">See Bahya Ibn Paquda, <i>Hovat La-Levavot (Duties of the Heart)</i>, Book 1:10, (Jerusalem: Eshkol, 1969-5729), p. 75.</i>  and that that which was fashioned is created ex nihilo, that the Creator is without a beginning and an end, and that every living thing has a beginning and an end. They thus believe that the Creator has no need of anything. For one who is in need lacks the thing of which he is in need, and by securing the thing which he needs, he becomes complete. But since the Creator is perfect, He has no need of anything at all. Since. He has no need of anything, it follows that He did not create the world to fill any need of His. Since He did not create the world for any need of His, we can deduce that He created it as a loving act to reward the good who merit such reward. Even as it is said (Isaiah 43:7), “Everyone that is called by My name, [And whom I have created for] My glory, I have formed him.” Proof of this is in the way Scripture describes the Creation of the world. In the act of the Creation concerning the lights, it says (Genesis 1:17), “And God set them in the firmament of the heaven to give light upon the earth”, and it does not say, “to give light to the heavens” or “toward the heavens,” but “upon the earth.” If this is so, we know that the luminaries were not created for any use of the Creator and not to give light to the heavens, but to give light to the earth and its inhabitants. We can also recognize logically that if that which was created was for the benefit of the Creator, then it would be just as eternal as He, for His benefit would not be separated from Him, but would be found with Him always. But since we know that the world is created and not eternal, we know that before there was a world the Creator did not have any need of it. Just as He had no need of it before it came into being, so did He have no need of it after it came into being; but all of His intent in His creation of the world was for our benefit. ",
+                "Furthermore, we know and understand that the Creator did not create the world for the sake of the wicked or those who anger Him, for reason cannot lead us to such a conclusion, but He created it for the sake of the pious, who acknowledge His divinity and serve Him properly. His intent was only to create the pious, but the wicked were created by virtue of the nature of creation. Just as a piece of fruit has a peel<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">This metaphor seems to be Kabbalistic, especially the use of \"peel\" for \"evil.\"</i><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">This is a possible allusion to a favorite theme in Jewish Mysticism. \"Evil is the <i>Kelipah</i>, the ‘bark’ of the cosmic tree or ‘The shell of the nut’ \". Gershom G. Scholem, <i>Major Trends in Jewish Mysticism</i> (New York: Schocken, 1946), p. 239.</i> and that which is choice is what is within the peel, so the pious are the fruit of the creation of the world and the wicked are the peel . Just as we see that the intent of the sower of the seed is to cause wheat alone to grow, but that the strength of the sprout brings forth evil weeds with the wheat<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">See Isaiah 5:2.</i> and that with the rose come all sorts of thorns, thus it is the intent of the Creator to create the pious, but by the virtue of the nature of creation, the wicked are brought forth with the pious. There is nothing that is created that cannot be divided into three parts: the choice or the purest part, which is like the finest flour; the inferior part, which consists of offal and worthless parts, such as straw or rubbish, and there is the part in between<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">This refers to some kind of intermediary state between excellence and worthlessness.</i>. Thus you find among human beings one part which is choice and pure, and these are the pious ones; they are like the fine flour or the choicest fruit. And then there is the less worthy and the rejected, and they are the wicked that are like the rubbish or straw. Therefore, we can say that the world was not created for the sake of the wicked, but for the sake of the pious. Just as in the case of a tree, its master did not plant it and labor for the sake of the peel, but for the sake of the choicest fruit that it will yield.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">This paragraph sounds Kabbalistic, not only in the imagery but also in the idea that evil is a necessary part in the creation of the world. Theodore Friedman in his review of Ephraim E. Urbach’s <i>The Sages—Their Concepts and Beliefs</i> (Hebrew) Jerusalem, Magnes: 1969, in <i>Judaism</i> Vol. 21:4, p. 499 deals with the famous controversy between the Schools of Shammai and Hillel, whether or not it would have been better for man never to have been born (Eruvin 13b). Urbach said that the question that exercised the two Schools was whether or not it would have been better for [the wicked] never to have been born. Friedman feels \"unconvinced\" that such is the plain meaning of the text. It is interesting to observe that the text which Urbach uses (p. 226) taken from the <i>Ethics of the Fathers</i> VI: 11 \"Whatsoever the Holy One, blessed be He, created in His world, He created it only for His glory\", as it is written, <i>Everything that is called by my name and that I have created, I have formed it, yea, I have made it</i> (Isaiah 43:7) contains the very same verse which was cited by our author in the beginning of this chapter. See p. 10, lines 21-22.</i> ",
+                "Furthermore, we see that the heavens are in motion, and every moving thing has a beginning to its motion<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Our author seems to presuppose here Maimonides’ rejection of the Aristotelian theory that the heavenly motions are without beginning. (Guide 2, Introduction, Proposition 26). On the 26th Proposition or \"Premise\" see Moses Maimonides, <i>The Guide to the Perplexed</i> translated by Shlomo Pines, (Chicago: University of Chicago Press, 1963), pp. 240-241.</i> . Since there was a beginning to its motion, we know that it has a beginning and that it is created, for the beginning of its motion is in fact its genesis. Since we know that it has a beginning, we know that before its creation the Creator had no need of it. Just as He had no need of it before its creation, so did He have no need of it after its creation. For the same power which the Creator had before its creation remained with Him after its creation; there was nothing lacking in it, there was nothing added to it, nor did it change it. Inasmuch as this is so, we know that just as He did not need it before its creation, so did He not need it after its creation. But if you should say that the motivation which obligated the Creator to create the world was His need for the world, we will say that the power of an obligation bends the one obligated to do the thing. With regard to the Creator, however, there is no power that can bend Him to do any act, but it was His own power that compelled the created objects to go forth from nothingness into existence. If you should ask why he obligated the created things thus, it was in order to make His divinity known and to show the glory of His greatness and to rejoice in His acts. For when the Creator creates a pious man, He rejoices in him, just as a father rejoices when he begets an intelligent and wise son, who recognizes the glory of his father and honors his father properly. [In such a case] the father rejoices and glories in him, and thus it is said (Psalms 104:31), “Let the Lord rejoice in His works!”",
+                "Now that it has been made clear that the world was not created for any need of God, we can say that the world was created for a great reason and that that reason is the service of the Creator, blessed be He. For just as a king is not called king until he has a people, as it is said (Proverbs 14:28), “In the multitude of people is the king’s glory”, so similarly the name “Creator” cannot be applied to one unless there is something that He has created. He is not called “God’ until He has a people, as it is said (Leviticus 26:12), “And I will be your God and ye shall be My people.” Even though the Divine name does not lack anything<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">See Psalms 10:16, \"The Lord is King for ever and ever; the nations are perished out of His land.\" M. L. Malbim in his commentary on the Psalms <i>Kitbe Kodesh Psalms</i>, (Vilna: Romm. 1911), p. 21 observed \"although the nations are absent from His land, God is God with or without people.\"</i> because of the lack of men nor does It gain by them , nevertheless, in the creation of the world, it was fitting that the name of the Creator should be “God.” For example, the smiter can smite, but he is not called “the smiter” until he has smitten something. Even if there is no smitten object, there may be nothing lacking in the strength of the smiter, yet only when there is a smitten object is it proper to call the smiter by that name. Thus with the Creator, nothing was lacking in His power before the world was created, but in the creation of the world His perfection increased. This is the cause for which the world was created. Thus we know and understand that the Creation of the world was the perfection of God’s name.",
+                "Just as we know that when an artisan does a task he has only one intention, to do it to the very best of his ability, and that according to the greatness of his skill will be the accuracy of his work, and since we see that the world is created with the utmost accuracy, we know that God created it with the utmost wisdom. Just as the good artisan has but one intent, to do lovely and good work, and just as a good and wise potter* whose whole intention is to fashion very beautiful vessels; if one of them should come forth unattractive, crooked or imperfect, he will reject it and he will not include it with the beautiful vessels, but he will cast it aside or will break it—so, too, the Creator, blessed be He, had only one intent, to create in His world the good and the pious. And if there exists sinners, God rejects them, for they do not perfect the work of creation. Just as the wise artisan when he produces a beautiful piece of work boasts of it to all who see him, so does the Creator, blessed be He, glory in His pious ones, as it is said (Isaiah 44:23), “And he doth glorify Himself in Israel.” And it says further (ibid., 49:3), “Israel, in whom I will be glorified.” He vaunts Himself in His pious ones, for they testify to the perfection of His work and offer clear evidence to the righteousness of His deeds. As for the wicked, they are the opposite of which we have spoken. They place a blemish on His creation. They are a cause of the profanation of His glorious name. So that those who see them say that the work of the Creator, blessed be He, is not good, as it is said (Ezekiel 36:20), “And when they came unto the nations, whither they came, they profaned My holy name; in that men said of them: These are the people of the Lord, and are gone forth out of His land.”",
+                "If the servant (of God) should ask, “How can we compare the work of God to that of His creatures, how can we take as proof the work of the human craftsman compared with the work of the Creator, blessed be He, since the work of the Creator is wonderful and exalted? Just as we cannot attribute to Him any value or image that is human, so we cannot liken unto Him any matter or deed that is human, and we cannot compare His works to theirs.” So we answer his words by saying: Behold, we have found that the pious ones strive and labor with all their might to be like the Creator, may He be blessed, in works of righteousness, as it is said (Psalm 11:7), “For the Lord is righteous; He loveth righteousness. The upright shall behold His face.” Therefore, we know that all of His works are works of righteousness and that in the case of the Creator, they are essential truths, <i>whereas</i> in the case of those that are created, they are accidental characteristics. Therefore, every righteous deed among the works of man which we compare to Him is with man accidental, and with the Creator essential. All the works of righteousness which are found in the universe are the work of the Creator. From His revealed deeds we can deduce His hidden, secret ones. Just as the Creator conducts Himself in one instance with righteousness, so does He conduct Himself in all instances. In every case where a man perfects his works, he imitates by these good deeds the righteous deeds of the Creator. For if a man is slow to anger, he makes himself like the Creator. If he is kind or judges with righteousness, he makes himself, as much as he can, like the Creator. Thus it is with all the other good qualities that are proper for men. The closer a man is to the Creator, the more righteous will be his deeds.",
+                "Thereby, we are able to prove God’s creative wisdom from the way the human body was put together, and we say, that if there could be found a skilled artist, who can paint any form, and we were to ask him how it would be most proper to make the body of a man, he would come up with the exact composition and the structure which we see in man, not less and not more. For he would say to us: It is necessary that man stand erect in order that there should be a difference between him and the animal. Moreover, since the soul that is within him is lofty and emanates from heaven and draws him towards her source, you must stand him with an erect bearing; but as for the animal, since its soul comes from the dust, it draws him to the earth, and he walks bent down. Moreover, this artist would say that man needs a liver to digest his food and to turn it into blood to nourish his body; since he needs veins that proceed from the liver which are like channels that go to every limb of the body, so that through them the blood may circulate to all the body, and he would say that man needs a lung to hover with her lobes over the heart in order that it should not overheat by reason of its great warmth and thus be quenched. He would say that man needs a heart to be a source of life and breath, so that his life and breath can reach all the limbs. He would say that man needs eyes that will be for him like watchmen to guard him from all injury. He needs ears to hear sound, and a nose with which to smell and through which the vapor of the lung shall go forth, and that through it there may enter pure and good air. He needs a mouth to eat and to drink, and to taste and to speak. He would say that man needs teeth in his mouth, teeth with which to grind the food, some of them sharp to cut the food, and other blunt to grind and crush and soften the food. Man needs a tongue with which to speak and with which to turn the food about. So that when it is moistened, it will be ground and crushed until it is properly thin. So that it will be easy for the palate to swallow it. He would say that the head must be of strong and firm bones, and yet hollow, in order that it be a protection for the brain, which is the dwelling place of the soul. Moreover, in addition to the bone needed for the head, he would say there must be hair upon the head in order that the cold may not enter. For the bony part of the head can thrust away from the brain an injury that is corporeal as itself, such as the blow of a stone which falls upon the head. The damage which comes by reason of cold or warmth or similar injuries can be prevented only by the hair. Therefore, it is necessary to warm it against injury done by the cold and to protect it from the heat. He would further say that it is necessary for man to have eyes to guide him along the paths and eyelids to protect the eyes from all damage, such as that caused by injury, dust, or wind. And certainly, at the time when he is asleep, for if he did not have eyelids, he would not be able to sleep, and even if he were able to sleep many things could injure his eyes, for dust could fall upon them or insects or flies might enter them. He would say that the eyes must be in the upper part of the body in order that they may look upon everything and guard the body. Just as a watchman needs to stand at the high point of the city, so must the eyes be in the upper part of the body. He would say that man needs hands to take and to give and to do with them all sorts of tasks and occupations. He would say that the fingers of the hand need nails, because in many of the activities and occupations with which men occupy themselves, they are used, particularly so in the case of artisans. If there were no fingernails, the flesh would be injured because of the severe labor, but the fingernails are a protection and a support to the flesh to strengthen it so that it will not easily be destroyed. He would say that man needs a small head and a wide body, for the belly, the loins, and the thighs are like the structure of a tower which we see on the face of all the earth, and therefore it is necessary that these be wide, and the head of the man is like the parapet which is on top of the tower, and therefore it is thin and narrow, and the legs are like pillars upon which the whole structure rests. He would say that man needs a mouth to be an entrance for food and drink. He would say that the belly needs a stomach that should be like a small sack to receive food and drink, and that the stomach should have two mouths, one above to receive the food, and one below to thrust forth the remaining dregs. Similarly, there are many matters that have to do with the creation of the limbs of the body, concerning which every intelligent man will admit that such is proper, and that if it were possible to create a man, it would be impossible to create him in any other fashion than that which we have stated.",
+                "Furthermore, we see that the work of the Tabernacle<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Dr. Seymour Siegel called my attention to the fact that the tabernacle is like man or indeed a picture of the whole world. My teacher, Professor Louis Ginzberg, <i>The Legends of the Jews</i>, (Philadelphia: Jewish Publication Society of America, 1911) Vol. 3, p. 165 observed that \"the separate parts of the tabernacle had each a symbolic significance, for to all that is above there is something corresponding below.\" In the explanatory footnote Vol. 6, p. 67, footnote 346, he observes that \"The most elaborate symbolic explanation of the tabernacle, found in rabbinic sources, is the one given by R. Shemaiah of Soisson in his treatise on the tabernacle published by Berliner in <i>Montasschrift</i> XIII, 225-231 and 258-264. A. Epstein, <i>Mikkadmoniyyot</i> (supplement), 2-4, calls attention to the close resemblance of the symbolic explanation, as given by R. Shemaiah, to that found in Tadshe and Bereshit Rabbati, all three attempting to show that man, the world, and the Sanctuary correspond to one another.\" Alexander Altmann in his <i>Studies in Religious Philosophy and Mysticism</i>, (London: Routledge and Kegan Paul, 1969), p. 26 observes \"That the Sanctuary and its furniture mirror the cosmos is an old midrashic motif, particularly pronounced in <i>Midrash Tadshe</i> (133). The observation that creation began with the macrocosm and ended with the microcosm is already found in Philo (Opif. 82) and Abraham bar Hiyya <i>(Hegyon Ha-Nefesh</i>, 1b).\" Altmann observes that S. Z. Netter in his supercommentary on Ibn Ezra offers a wealth of detail concerning these analogies.</i> and the order of its composition proceeds rationally . If the Creator, blessed be He, had told man to make a Tabernacle for Him, without explaining how they should make it, they would have made it in about the same way that we have here described. For, as we know that when it is necessary to build a palace for the king, it must be built worthily. Therefore, we see that wise beings, to the degree of their power, are comparable to the Creator in His well-designed deeds. Therefore, we can find proof in the work of righteousness which we do, concerning the work which the Creator does. Just as we find proof in part of a thing concerning the whole thing and find proof in the smoke concerning fire, similarly in this matter. Now, it is possible that there should be insofar as the creation of the world is concerned many other mysteries and many other matters, aside from those which we have discussed. But this matter which we can apprehend with our reason certainly must be one of the secrets of creation, at least. Therefore, we see in the creation of the body that the opinion which the intelligent man has concerning his qualities is true.",
+                "Since we see that in the same way as man’s work and craftsmanship proceed, so does the creation on the part of God proceed, we can learn from this matter that the service of the Creator, blessed be He, conducts itself in the same way as men serve kings and fear them. For just as the dominion of the king is not complete unless his servants are men of truth and righteousness and turn aside to do his bidding and honor him with all their might, so does the kingship of the Creator, blessed be He, take on perfection and glory by the service of men and in their fear of Him. Even though His perfection lacks nothing because of the lack of any quality in their worship, still when the servant performs completely the will of his master, the servant is in the highest degree of perfection in his power, in his intelligence, and in all matters that pertain to him. His perfection becomes a sign of the perfection of his master, even though anything lacking in his worship is no sign of anything lacking in the excellence of his master. This should be clear proof to you that the worship of the Creator, blessed be He, and the fear of Him conduct themselves in the same way as the service of men and the service of the servant to his master. ",
+                "Indeed, it was our intent to compare His kingdom with the kingdom of human kings in order to make His kingdom more understood to our intelligence by using material examples, and therefore we have come to clarify the mysteries of His kingdom and His worship with these illustrations so that they may be imprinted in the mind of the reader, as in comparing the light of a lamp to the light of the sun. For if we call to mind a man who has been locked up in a dungeon under the earth from the first day of his existence, and has never seen any light save the light of a lamp alone, if he is a man of intelligence and understanding, it could be said without doubt that he would, by his own power and his own intelligence, know from the powers of the lamp about the powers of the sun, even though the strength of the one is not like the strength of the other and the essence of one is not like the essence of the other. Thus from illustrations of the powers that are lowly, we learn the strength and the power of the established orders which are superior, and from the earthly, we find proof concerning the Godly, thus, it may be said that we can, by clear proofs from Scripture and from reason, explain the mystery of the creation of the world, the mystery of the soul, and the mystery of reward and punishment in order to provide arguments for the one who raises objections, that the order of things is firmly set without breach.",
+                "One can properly say that every man wise of heart and every rational man can understand the mysteries of the upper world from the illustrations of this lowly world<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Altmann, <i>ibid.</i>, p. 18 in discussing the Delphic Maxim, \"Know Thyself\", quotes from the <i>Zohar Hadash</i>, where there is a coupling together of knowing oneself and knowing one’s Lord, and makes the following comment: \"The text continues: \"And to make himself aware who he is\"—this is the question we met twice in Moses de Leon—\"and how he was created; whence he comes and whither he goes\"—quoting the well-known passage in <i>Abot</i> 3, 1 which reflects Gnostic influence, as S. Lieberman has shown (95) \"and how his body has been arranged (tiqquna de-gufa he’akh ittaqen)!—This reflects a philosophical motif which will be more fully discussed below (pp. 23, 25, 27): from the arrangement of his body man can infer the wisdom of his Maker. The term \"tiqquna\" used in our passage has a precedent in, for example, Samuel ben Nissim Masnut’s <i>Ma’yan Ganim</i> (twelfth century), where the meaning of Job 19:26, \"From my flesh I behold God\", is explained: \"From the formation of my limbs and from the arrangement of my body (we-taqqanat gufi)—contemplating them—I behold God\" (ed. Buber, 61).\" He also observes, <i>ibid.</i>, p. 24-25, \"Abraham bar Hiyya closely follows Bahya in interpreting Job 19:26 to mean that \"from the formation of your body (literally, ‘flesh’) and the arrangement of your limbs you can see and understand the wisdom of your Creator.\" This theme becomes a popular topic in the twelfth and thirteenth centuries. Samuel ben Nissim Masnut, who lived in twelfth-century Aleppo, quotes Job 19:26 as meaning to say that \"From the formation of my limbs and from the arrangement of my body—contemplating them—I behold God (that is, the wonders of the Creator) ; for by seeing the created, man knows the wonders of the Creator, in the way in which it is said, ‘The heavens declare …’ (Ps. 19:2), which the <i>Targum</i> renders, ‘Those who contemplate the heaven tell the glory of the Lord.’ \"</i> . For we find that most matters of this lowly world are similar to the matters of the world above, just as we know that the forms of this world are contained in the same principle<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">An allusion to prime matter which is a substratum.</i> . Just as we see that the forms of a tree’s branches, flowers, and blossoms are found mainly under the earth, and even though they cannot be seen and cannot be found except through reason, we know that they are there. For an apple will not grow on a nut-bearing tree, nor will almonds grow on it, for that is not found in its root. Only that which is found in its root can come forth in its branches. There can come forth only nuts from a nut-bearing tree. If there were such a power in the roots of the tree, such a power that would bring forth apples or almonds, it would be evident in its fruit. For as they came up from the earth, there would be seen in them the forms of nuts. For there cannot grow forth from the branches anything except that which is found in the roots. Thus, we can understand that everything which is in this world comes from the strength of the other world, for the upper world is like a root<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">A Platonic notion that the idea comes first. In Midrashic thought, <i>Torah</i>, the idea comes first, then God’s throne of glory, then Israel, then <i>Olam Ha’ba</i>, the future eternity....</i> . This world is like branches, and therefore, through the mysteries of the lowly world, we can understand the secrets of the upper world.",
+                "I say that just as the children of man upon this earth occupy themselves with superior matters, things loftier than they, and seek to join the angels and to do according to their deeds and to be like them, so do the angels seek things loftier than themselves and occupy themselves with seeking to know the knowledge of God and the matters concerning the Heavenly bodies and spheres<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">According to Maimonides, the spheres have music. Sir Thomas Brown (1605-1682) said \"We maintain the music of the spheres.\"</i> ; so do the legions of Heaven and the pure souls and the spheres and the Heavenly bodies find their desire and all their wish to unite themselves with a power loftier than they and that is the Creator, blessed be He. This is their service, for all of their purpose and all of their motivation is to fulfill His will by being drawn to Him and by their desire toward Him. All this derives from the power of the intelligence that every outflowing seeks and strives to return to its source. ",
+                "An example of this is that when we take a stone from the ground and cast it upward with the power of our hand, the stone rises by the power of this throw, and when it leaves the apex of its ascent through the power of the one who threw it, it then returns, by its very nature, from the place whence it was taken. So it is with water; if we throw it upward, it will reach the maximum limit proportionate to the power of the thrower, it will then return, by its very nature, to the place below. Thus it is with air. If you cause it to enter into an inflated bag by blowing into it and you stop up the openings, it will be contained therein by force so long as the bag is closed<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">The term \"by force\" is a technical term connoting Aristotle’s notion of motion against the natural motion of a body. <i>(Physics</i> V: 6)</i> . But when the bag is opened, the air will quickly rush out and return to the place of its origin. Thus it is with fire. When the flame ascends, we see the flame is striving to ascend to the heights, to its source. But when the flame is bound to the wood which is being burned, it cannot ascend completely. When the flame is able to separate itself from the wood, it goes upward to its place. Thus the soul, when it is taken from Heaven and joined to the body<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">The doctrine of the heavenly origin of the soul is Platonic (Phaedo) and is found in Maimonides, especially in his <i>Ma-amar Tehiyyat ha-Maytim.</i> Maimonides’ <i>Treatise on Resurrection.</i> Original Arabic and Hebrew translation by Samuel Ibn Tibbon, edited by Joshua Finkel.</i> , is like the flame of fire that is bound to the wood and cannot separate itself from it until the strength of the body which holds life is spent. Then the soul can return to its source and to its place far above.",
+                "Behold, now it has been explained that the lowly world is like the upper world, and that the work of those who dwell in this lowly world is like that of those who dwell in the upper world, and that both groups strive to attain a height superior to their own, and that there is no distinction in this work, for each of these two parties seeks to unite itself with one higher than it. In this lowly world, the work is weak and lowly, and in the upper world, it is strong and lofty. But, of course, the weakness of the work of those who dwell in this lowly world stems from the fact that the body is joined to the soul.",
+                "After explaining by the way of reason that the Creator created His world only that it might worship Him and not through necessity, we shall (now) explain this matter by the way of Scripture. And we have advanced the rational arguments prior to the Scriptural arguments because the mind is more likely to accept them rather than the Scriptural arguments; they are more likely to become settled convictions in the mind of whoever attends to them because they are accompanied by (probable) arguments and demonstrations. I can therefore maintain that we have Scriptural warrant for the world’s creation, not by necessity, but as an act of grace and kindness<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">The word <i>\"Hesed\"</i> has several meanings in Biblical Hebrew. Louis Jacobs \"The Concept of Hasid in the Biblical and Rabbinic Literatures\" (<i>Journal of Jewish Studies</i>, Vol. VIII, numbers 3 and 4, pp. 20 ff) writes that the word <i>\"Hesed\"</i> means \"mercy, loving kindness, loyalty, grace or charm, according to the context in which it occurs.\" See Nelson Glueck <i>Das Wort Hesed im Alttestamentlichen Sprachge-brauche; English edition, Hesed in the Bible</i>, Cincinnati, 1967.</i>. As it is said (Psalms 89:3), “For I have said that the world is created through kindness.” We have discovered that every good done by the Creator, (may He be praised), for the sake of His creatures is implemented for His own sake rather than out of necessity or obligation. As it is said (Isaiah 48:11), “For mine own sake will I do it.” Further it is said (Hosea 14:5), “I will heal their backsliding; I will love them freely.” It is said (Deuteronomy 4:30), “Know this day and lay it to Thy heart, that the Lord, He is God.” And even before this, reason has already taught us that the Creator, may He be praised, did not create His world by necessity, but only so that it might worship Him. Hence, we have explained the mystery of the world’s creation by the way of Scripture and that of reason."
+            ],
+            [
+                "CHAPTER II <i>The Pillars Of The Service Of God And Its Motivation</i>",
+                "After we have called to mind some of the matters pertaining to the mysteries of the Creation of the world and proven that the world was created for but one purpose, the service of the Creator, blessed be He, we will now explain the service of the Creator, blessed be He. We will say that the service of God, blessed be He, cannot endure except after there is knowledge of Him. This service rests on three pillars:",
+                "<b>One pillar</b> is the good and the pure heart, for when a man is good to his fellow man, he is good with God, and he will be good with people generally as Scripture says (1 Samuel, 2:26), “And he increased in favor both with the Lord, and also with men.” ",
+                "<b>The second pillar</b> is to believe that all that exists, aside from God, is defective.",
+                " <b>The third pillar</b> is to realize that the Creator, blessed be He, is perfect. ",
+                "Now, when these three powers are gathered within a man, his soul is drawn by its very nature to love the Creator, blessed be He. When he loves Him, his service will be completely perfect. For from that love there will come fear, for whomsoever a man loves, he also fears. It is also possible for a man to fear someone he does not love. Therefore, I say that fear is contained within love, but love is not contained within fear. Now, we have found that the service of our father, Abraham, peace be upon him, was completely perfect, for it says concerning him (Genesis 18:19), “For I have known him, to the end that he may command his children and his household after him, that they may keep the way of the Lord.” This is clear proof of his great righteousness. Moreover, the Creator, blessed be He, testified concerning him after his death, when he said (ibid., 26:5), “Because Abraham hearkened to My voice, and kept My charge, My commandments, My statutes and My laws,”.",
+                "We find that his service was out of love and not out of fear and this is the highest service. The Creator, blessed be He, did not praise him for fearing Him, nor did he say, “The seed of Abraham who fears me or is terrified,” but he said (Isaiah 41:8), “The seed of Abraham, My friend.” We have already said that fear is contained in love. Know that the service of the Creator, blessed be He, out of fear is not the service of the truly pious, but it is the service of the wicked or the nations of the world, as He has said to the wicked (Jeremiah 5:22), “Fear ye not Me?”, and He says concerning the Egyptians (Exodus 9:20), “He that feared the word of the Lord,” for they were not doing His command out of love, but out of fear. But to the pious he says (Deuteronomy 6:5), “And thou shalt love the Lord, thy God,” and (ibid., 11:13), “To love the Lord your God.” But he says in Job (Job 1:8), “A wholehearted and an upright man, one that feareth God, and shunneth evil,” and He did not say concerning him, “a lover of God.” And similarly it is said (Psalms 34:10), “O fear the Lord, by His holy ones,” and this is said of the wicked. For when the wicked cleave to the service of God and sanctify and cleanse themselves from their uncleanliness, they are called “holy ones” as it is said (Numbers 11:18), “Sanctify yourselves against tomorrow.” Whereas of the pious ones, whose heart is pure from the first day of their existence, it is said (Psalms 31:24), “O love the Lord all ye His godly ones; the Lord preserveth the faithful.” And of Enoch, it is said (Genesis 5:22), “And Enoch walked with God,” and it is not said, “And Enoch feared God.” And concerning Noah it is said (Genesis 6:9), “Noah was in his generations a man righteous and whole-hearted.”<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Job was regarded by Jewish tradition as a gentile, as were Enoch and Noah. The latter two lived prior to the time of Abraham, the founder of Judaism.</i>  Thus the service of God through fear is not like the service of God through love.",
+                "Love can be tested in ten things pertaining to the ones who love:",
+                " One is that he be a lover of the Torah of his God. ",
+                "The second is to enjoy the pleasure of the service of God more than any other pleasure. ",
+                "Third, to reject those who reject the Creator and to love those that love Him. ",
+                "Fourth, that his love for the best things the world has to offer be considered as nothing compared with the service of the Creator, blessed be He. ",
+                "Fifth, that every trial, loss, and affliction shall be sweet to him when accompanied by the love of God, blessed be He. ",
+                "Sixth, that no task of all his occupations should come before his occupation with God, blessed be He. ",
+                "Seventh, to let men know of his love of God, blessed be He and to glorify himself with it. ",
+                "Eighth, that he should not listen to the voice of those who would entice him or thrust him away from the service of God, blessed be He. ",
+                "Ninth, that if there should occur upon him happenings either good or bad, he should not because of these matters leave the service of God, blessed be He. ",
+                "Tenth, that his service to God shall not be in order to obtain a reward<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Elias J. Bickerman explains the meaning of this phrase. \"The Maxim of Antigonus of Socho,\" <i>Harvard Theological Review</i>, XLIV (1951) pp. 153-165.</i> , for then his service would depend upon a thing. ",
+                "Now, when these ten qualities are combined in a man, he is called “a lover of God,” blessed be He, and he is a perfectly pious man. The Creator, blessed be He, did not say concerning our father, Abraham, peace be upon him, as it is said (Isaiah 41:8), “The seed of Abraham, my friend”, until the time when there appeared in Abraham all these qualities, and I will explain them to you from Scripture:",
+                "The first quality: Know that the love of Abraham, peace be upon him, was to teach all those who came into the world the service of the Creator, blessed be He, and proclaim His name always, as it is said (Genesis 13:4), “And Abraham called there on the name of the Lord.” It is also said (ibid., 12:8), “And he built an altar unto the Lord, Who appeared unto him.” And it is said (ibid., 21:33), “And Abraham planted a tamarisk tree in Beersheba and called there on the name of the Lord.” These verses are to let you know that every place that Abraham went he would call on the name of the Lord and would occupy himself with service to Him. He was not restrained from doing so by the fear of the nations of the world.",
+                "The second quality: The pious man gets more pleasure out of his love for his God than he would from all the pleasures of the world. For it is a well-known fact that a man has no greater joy than that derived from his children, as it is said (Proverbs 23:25), “Let thy father and thy mother be glad and let her that bore thee rejoice.” Now, our father, Abraham, peace be upon him, rejoiced greatly in this service of God, blessed be He. His pleasure in the service of God, blessed be He, was mightier than the love of his sons. He sent Ishmael, his son, far away from him because of his great love of God, blessed be He.",
+                "The third quality: The pious man rejects all those who reject the Creator, blessed be He, and he loves all those that love the Creator. For the Creator, blessed be He, said to Abraham (Genesis 12:1), “Get thee out of thy country, and from thy kindred, and from thy father’s house,” and he rejected his family and the house of his father because God, blessed be He, had rejected them. As it is said (ibid., 12:4), “So Abraham went, as the Lord had spoken unto him.”",
+                "The fourth quality: The pious man’s love for all the good things in the world is considered as nothing by him when compared to his love of God, blessed be He. Behold, the Creator, blessed be He, said to our father, Abraham, peace be upon him, (ibid., 22:2), “Take now thy son, thine only son, whom thou lovest, even Isaac.” And He said “whom thou lovest” in order to show men that Abraham rejected and abandoned him whom he loved exceedingly because of his love of the Creator, blessed be He.",
+                "The fifth quality: The pious man considers every labor and trouble a pleasure and a joy in serving God, blessed be He. For our father, Abraham, peace be upon him, was afflicted with wanderings and was tried by many trials, yet he endured them and accepted everything graciously. For from his very youth, the Creator, blessed be He, tried him by journeys, and afterwards by having Sarah taken from him twice, and after that by circumcision, and after that by directing him to send Ishmael away, and after that by instructing him to slaughter Isaac. If his service had been out of fear and not out of love, it could not have endured all those trials. But because of his love for God, blessed be He, everything was sweet in his eyes. As it is said (Song of Songs 8:7), “Many waters cannot quench love.”",
+                "The sixth quality: The pious man will not put any personal matter ahead of his service to God, until he has first fulfilled the commandment of his Creator, blessed be He. For we find that in any matter which the Creator, blessed be He, commanded Abraham, Abraham did not perform any one of his personal acts before fulfilling the commandment of God, blessed be He. Thus, in the covenant of circumcision, it is said (Genesis 17:22), “And God went up from Abraham.” And it is further written (ibid., 17:26), “In the selfsame day was Abraham circumcised,” and he did not perform any personal act until he had fulfilled the commandment. It is said in the case of Ishmael (ibid., 21:12), “In all that Sarah saith unto thee, hearken unto her voice, for in Isaac shall seed be called to thee.” It is written immediately after this (ibid., 21:14), “And Abraham arose up early in the morning, and took bread and a bottle of water, and gave it unto Hagar, putting in on her shoulder, and the child, and sent her away.” We learn from this that in the dream of the night it was told to him, and therefore, he rose early in the morning before doing any other deed in order to fulfill the command of God, blessed be He.",
+                "The seventh quality: The pious man makes known to every man his love of the Creator, blessed be He, and his ways. For thus our teachers, of blessed memory, have said that our father, Abraham, peace be upon him, from his very youth would warn the people of his generation and would make known to every man his love of God, blessed be He. Just as it is said (ibid., 18:19), “For I have known him, to the end that he may command his children and his household after him, that they may keep the way of the Lord.” By these words, He wishes to say that He will make known to them that they should love God with as great a love as his own. Note that it does not say, his children only, but his children and all his household. That is to say, all those who accompanied him, over whom he had authority.",
+                "The eighth quality: The pious man would not worry about the laughter of those who scoff and the shame of those who would shame him. Our sages have said that from his earliest youth, our father, Abraham, peace be upon him, began to cleave to the service of God, blessed be He. Though the men of his generation reviled him, he did not pay any attention until finally they cast him into the fiery furnace<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Our Hebrew Text reads: <i>Holeechuhu.</i> However, the British Museum MS Add. 27, 174 reads <i>Hishleechuhu</i> as does the Cracow edition p. 5a.</i>. And the Creator, blessed be He, saved him, as it is said (ibid., 15:7), “I am the Lord that brought thee forth out of Ur of the Chaldees.”",
+                "The ninth quality: The pious man, even when good or evil happenings occur does not nullify his service. Thus our father, Abraham, peace be upon him, throughout everything that occurred to him, whether good or evil, was faithful in his heart, as it is said (Nehemiah 9:8), “And thou foundest his heart faithful before thee.”",
+                "The tenth quality: The love of the pious man for God, blessed be He, is not dependent upon anything or given in order to receive a reward. And because Abraham sought no reward for his service to God, therefore God, blessed be He, said to him (Genesis 15:1), “Thy reward shall be exceedingly great.” For such is the way of God, blessed be He, with His pious ones. When they serve Him, not for the sake of receiving a reward, He doubles their reward and gives them a double portion of goodness. As He said to King Solomon, peace be upon him, (1 Kings 3:11), “Because thou hast asked this thing, and hast not asked for thyself long life, neither has asked riches for thyself.” And it is written after this (ibid., 3:13), “And I have also given thee that which thou has not asked, both riches and honor.”",
+                "These then are the foundations of love. And every man who has in him these ten qualities, his love can be called a complete love. And concerning these qualities, it is said (Deut. 6:5), “And thou shalt love the Lord thy God with all thy heart, with all thy soul, and with all thy, might.” And know that according to the love of man for God may He be exalted, such is the love of God for him. And thus they asked one of the wise men and said to him, “A man serves God with all his might and when does God, may He be extolled, desire to see him?” He said to them, “When a man casts the world behind his back and all its delights and abhors his life and longs for his own death<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">This example sounds like Socrates’ saying that the philosopher is always seeking death.</i> . In such a case, God may yearn to see him. That is to say, if a man loves the Creator exceedingly, then the Creator will love him exceedingly.”",
+                "And now since I have called to mind the matters concerning love, I will mention all the matters concerning fear. We will say that the difference between serving God from love and serving from fear is very great, for the service of God through fear departs when fear departs, and even in the service of God through love, if it be founded on hope, then it departs when the hope for reward is attained or when that hope is lost. But if the service through love does not depend upon hope, or upon some gain, it will remain forever. For the circumstance that causes love because of hope is an accidental one, and when the temporal cause departs, then all the things which are derived from it or come from its power depart as well. But the cause that motivates service through love that is not based upon hope is a fundamental and enduring cause and will not depart forever. Therefore, the things that come from the power of the sustained love will never depart. ",
+                "Know that in the service of him who loves God, there are these ten qualities which we have mentioned. But in the service of God through fear, you will not find one of these qualities unless his fear comes because of his love and from its power. But if his fear is combined with love and both of them are equal, there will be in his service a small quantity of the qualities which we have called to mind, for love will lead a man to fear of God. But if these two are not equal and fear is foremost and love diminishes, then there will not be found in him even one of all the qualities which we have called to mind. If fear grows very strong and love grows very weak, so that it cannot be discerned in him, then in such a man there will be the opposite of all the qualities which we have called to mind. These are the righteous scales and the just weights through which men can be tested. Therefore, they say concerning most of the pious ones, in whom is found the fear of the Creator<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Our Hebrew text reads <i>nizkar</i>. The British Museum MS. Add. 27, 174 reads <i>nekar</i>.</i> , blessed be He, at times this is said of the fear which is combined with love, and at times it is said of the might of the fear which comes from the power of love, and this fear endures because it comes from the power of love. If this is so, then the service which comes from the power of love is a true one and that which comes from fear is an imperfect service, unless it be fear which comes from love.",
+                "Now that we have spoken of the matters of love and fear and how they are gates to the pillars of the true service of God, I will call to mind the matter of wisdom which is the third pillar that constitutes true service to God. We will say that the pillars of love, fear and wisdom are three powers that are joined together and are companions, each with the other, and from these three arises the complete service to God, and not from only one of them, and not from two of them. You will not find in any two of them one that suffices to itself and does not need its companion, except love, alone. For if the service of man to his Creator is from love, it is impossible that there should not be fear joined with it. Even though he who loves God does not intend to fear the Creator, blessed be He, it is impossible that there be love without fear. But you should know that wisdom is a great pillar in the service of God. When wisdom combines with love, every desirable goal is made perfect and every worthy character trait is attained. Without wisdom, love is not complete, for the fool who is empty of wisdom, even though he loves his Creator, he does not know how to do His will, and he does not know the ways of God, and he will forbid what is permitted and will permit what is forbidden. And because he does not know, he will do wrong. His love will be like a branch without roots, like a building which has no foundation. But if he has love and acquires wisdom, then he will know the proper places for the service and the place where it is proper to add or to diminish, and he will know the mystery of the service of God, its method and its ways. This is similar to any task which a man is accustomed to do and knows well. If he is a fool, he will not do it properly. For times will come when in the matter and the task that he is occupied with, things will arise that are completely new and which he has not studied and which were not known at the time of his studies. If he is wise, this will not harm him, for he has learned the principles. And from knowing the power of the principle, he can derive the rest of the branches and can understand those matters which are new. But if he is a fool, he will not know how to arrange the matters of his task when some novel happening comes upon him. Therefore, we know in truth that in these three happenings (i.e. love, fear, and wisdom) the service of God can be complete and true, and it is impossible that when love and wisdom are joined together there should not be found fear included with them.",
+                "Now that it has been explained that the pillars of love are three and we have explained each of them briefly, we can now say that the foundation of the book and its intent is a service in which man can reach the level of fulfilling God’s will till he purifies his heart from its wickedness and cleanses it from its uncleanliness. Then his heart will cleave to the service of God. It is like a garment which you wish to dye. If it is soiled, then the dye will not be fast until you first wash it well and remove all of its stains; then the dye will be fast. Concerning this, Isaiah, the prophet, peace be upon him, said (Isaiah 55:7), “Let the wicked forsake his way, and the man of iniquity his thoughts; and let him return unto the Lord, and He will have compassion upon him, and let him return to our God, for He will abundantly pardon.” And Samuel the prophet said (1 Samuel 7:3), “If ye do return unto the Lord with all your heart, then put away the foreign gods from among you.”",
+                "Now that it has been made clear that our intent is to further the service of the Creator, blessed be He, for because of that the world was created, we say that the service of God is an obligation upon us to fulfill, both from Scripture and from reason. From Scripture, we learn that the Creator, blessed be He, created the world for no other reason than for the Torah, as it is said (Jeremiah 33:25), “If My covenant be not with day and night, if I have not appointed the ordinances of heaven and earth.” And it says further (Proverbs 3:19), “The Lord by wisdom founded the earth; by understanding He established the heavens.” And it says further (Proverbs 8:22), “The Lord made me the beginning of His way, the first of His works of old.” We can say that the service of God is an obligation upon us, for the Creator gave the Torah to Israel at Mount Sinai, only as the means to serve Him, as it is said (Exodus 20:17), “God is come to prove you, and that His fear may be before you, that ye sin not.” And it is written (ibid., 3:12), “When thou hast brought forth the people out of Egypt, ye shall serve God upon this mountain.” And it is said (Deuteronomy 6:13), “Thou shalt fear the Lord thy God; and Him shalt thou serve.” Scripture placed “fear” before “service” to teach that if there is no fear there can be no serving of God. Thus it is said (ibid., 10:12), “And now, Israel, what doth the Lord thy God require of thee, but to fear the Lord thy God… .” Now that we know that the world was created only for the sake of the Torah, we also know that the world was created for no other purpose than the service of God. As long as service to God and righteousness stand, the world will stand upon them. As it is said (Proverbs 10:25), “But the righteous is an everlasting foundation.” Since it has been explained that the service of God is what we are obligated to do according to Scripture, we will now explain how it is derived by way of reason. We will say that it is well known that with regard to a mortal king, his kingdom is not firmly established except by the faithful service of his servants. If his servants do not serve him or fear him, then he has no sway over them, and there is no way in which his authority over them can be known. We see that such a king rewards his servants according to their service and their fear of him. If a king of flesh and blood must show his dominion and authority over his servants who are creatures such as he, and who may even be better than he, how much more is it fitting that the dominion of the Creator, blessed be He, should be apparent from our fear of Him. In what way can it be known that He is our Creator and we His servants, and that He endures forever, while we are transitory? How can we make all of this known except by doing His will and by our fear of Him? In this way, we will know what we are and what our lives are.",
+                "Since we know that the service of God, blessed be He, is an obligation imposed upon us by Scripture and by reason, we say that the service is divided into two parts:",
+                " The first part is that highest and complete service which is of the utmost perfection, such as the service of the famed pious men, Abraham, Isaac, Jacob, Moses, Aaron, David, and Solomon, and those who were associated with them, peace be upon them. ",
+                "The second part is the service which lacks something when compared to the service which we have just mentioned. It is a service which is like the service of the pious men of these generations, who could not purify their hearts as did the Patriarchs, and who could therefore not attain the highest level.",
+                "I mention the high level of the qualities of the pious men who belonged to the first group and the qualities of the men of lower status, in order that every man should see what he must do in order to attain a loftier height. Know that the pious ones of the loftiest height are the famed heroes who feared God, and were without sin or guilt, doing the will of God and guarding His ways, and strengthening themselves to walk in His ways. From the day of their birth, they committed no wrongful act either by error or by intent. They did not sin or rebel. As they grew up, they separated themselves from every evil path. When they grew older, they established all the world as a proper place for their eternal dwelling place. When they sat and when they walked, when they lay down and when they arose, both day and night, they meditated on the Torah with the Lord and performed His service with great love. Their impulse was constrained by the yoke of their reason, without the permitted being forbidden or the forbidden permitted. They did no evil, nor did they learn the ways of presumption and wickedness. Modest before God and man, restraining their desire with all their soul and with all their might, of little worth in their own eyes but honored in the eyes of the Lord. A pillar of fiery law hovers always over them, and His wisdom illuminates their faces, and the Ark of the Covenant of the Lord travels before them. Their heart is in the house of mourning, for they know that all is vanity. They do not begin any matter of service to God only to change their goal afterwards, and they never barter that which is good for that which is evil. They do not sit in the close companionship of scoffers, and their delight is only in the statutes and righteous judgments. They occupy themselves with the needs of the poor and the redemption of captives. Their companionship is wisdom and understanding, their word is true, and their love faithful. Deceit is not found in their mouths, and their lips never weary of praising God They flee from lordship and domination, and they give their companionship to every lowly and perplexed soul. They are content with their lot and seek nothing but the food assigned to them to fill their needs. They eat in order to live, and they do not live in order to eat or to drink. All sorts of dainty foods are not sweet to them, nor do they long to wear garments of scarlet<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">See Maimonides <i>Hilchot De’ot</i> 5.9 on the garb of the scholar.</i> . They choose for their clothes what would befittingly cover their nakedness. And of food they choose that which will sustain them and talk of that which is essential and of deeds that will be good for them and shield them from harm. They remove anger from their hearts, and they cast forth hatred from within themselves. They pay no attention to those who revile them, nor do they bear a grudge or seek vengeance. As to those who curse them, their soul is silent. There is no sadness or sorrow in their hearts, no feeling of calamity or deep sorrow. There is nothing in this world that they desire greatly, and thus they do not worry that they lack it, for they have trust in their Maker. They lack food but are rich in the treasures of the heart. When trouble comes they are not terrified, and the terror of tumult does not confuse them. When the full force of distress or a day of anger and wrath comes upon them, they do not resent the judgment of their God but accept his decision as righteous in all matters that come upon them. Their heart is directed to the merciful God, to the faithful Creator. They do not know how to plot evil deeds, and they seek no greatness for themselves. Their task is the work of God, and their statutes are the Torah of God. They study it and teach it to sinners, but they will first warn and admonish themselves and only afterward the wicked. They fast by day and arise by night. They stand in prayer at the beginning of the watches of the night in order to offer songs in the night. They bend downward to the earth in petition and in the whisper of pleading, and they lick the earth like a lowly serpent, expressing their yearning with a cry and letting their tears fall like a stream. Recognizing their sins and confessing their wrong doings, doing kindly deeds, rejecting any profit gained from oppression, honoring God with their wealth, and giving a tithe of all their possessions, they do not eat their morsel of bread alone, but they open their hand to the poor and the needy. They accompany the dead to their grave, to see there what is the end of mortal man. Their riddles are in words of God, and their delight is to attain the height of those of lofty soul. Their service to God is with a complete heart and eager soul, and their souls are washed clean of hypocrisy. They conduct themselves only with humility, which keeps arrogance at a distance. Their heart is pure and clean and their thoughts are clean and pure. If they grow rich, they do not kick out haughtily against God and man, and they never remove God from before their eyes. Their prayer arises in the evening, morning, and afternoon to their God; perhaps He will help them make their deeds righteous, and guard them from sin during their lifetime, and take them from this world in peace to the dwelling place of peace. They pray that after leaving this world they might rest and be resurrected according to their portion. This is the inheritance of the servants of God, and this is the perfect service which God has chosen.",
+                "But as to the service which is deficient and incomplete, all its adherents are weak and become weak by virtue of this service, hesitating and halting between two opinions. They hold onto repentance, but they do not abandon the object of their sin. Their service, even though it was as gold, is not free from the dross of errors and the dreg of their wrongful acts. Their heart is tied from their youth to the vanities of this world, and, therefore, they cannot separate themselves from them even at the time of their service. Their desire is too strong for them and it is like a curtain between them and their Maker. Their righteousness is weak and their service sickly. If it is strong once, it is weak twice. They want to ascend to the height of those of lofty soul, but they cannot. They strive to be uplifted, but they are brought low. For the temptation of this world which God has placed in their heart restrains them, and therefore He has imprisoned them with those who dwell below. They appear to do wondrous things in their service, but it is only to show men their righteousness, only that their name should be famous in their generation. They strive to understand the revealed things but are too lazy to study the hidden things. They have chosen to do what is easy in the service of God; they are too weary to bear the yoke of the heavier obligations. They vaunt themselves that they are more righteous than others, and the righteousness of others is small in their eyes. They are careful to observe every commandment that does not involve weariness and loss of money. But they hide their eyes from the difficult commandments which include weariness and loss of money. And the righteous ones, who have not rendered their heart to be faithful to God, have not escaped the stumbling blocks of error and have not attained the strength of the upper stairs and rungs; for their minds are too limited and narrow to contain the mysteries of the proper service and to understand the desirable qualities. According to what their heart contains is their service. Therefore, they need to have a book that contains words of truth and beauty. As, for example, the “Book Of The Duties Of The Heart,” or any book that contains the service of God, blessed be He. Such a book will restore their soul and will be a righteous guide. It will remind them if they forget; it will warn them if they should err. It will teach them what they are lacking and will instruct them in what they do not know.",
+                "Therefore, we have said that there are two pillars to the service of God, blessed be He, and they are fear and love. These two pillars have a foundation, which is reason. Reason is the fruit of the rational soul. For when a man is born and goes forth into the world, the soul which is in his body is like a seed that is sown beneath the earth whose power is not known, but its master waters it every day and guards it through heat and frost until it begins to sprout and send forth branches and shoots, and afterwards it brings forth flowers, produces blossoms, and finally its fruit ripens. Thus it is with the soul. At the beginning of its existence in the body its power is not known, and its deeds cannot be seen. It is like the seed which is hidden beneath the earth. It grows, and its powers begin to be discerned and are augmented slightly every day until the man reaches the time of youth, then the soul is like a tree which brings forth flowers and produces blossoms. As days are added to its life, man’s reason is perfected, and then the soul is like a flower or a blossom whose fruit has ripened. Thus, the fruit of the soul is reason. However, not every tree produces good fruit, and not every soul has good reason. But according to the goodness of the soil, the goodness of the root, and the goodness of the care given to it, will be the goodness of the fruit. In a similar manner, the goodness of reason will be according to the goodness of the foundations of the body, which is the soil, and according to the goodness of the soul, which is the root, and according to the goodness of the moral instruction, which is the watch kept over it. It is because of this that we have said that reason is the foundation of fear and love. These two, fear and love, are the pillars of the proper service. According to the goodness of reason will be the goodness of the love and fear and their perfection, and, with this good reason, the service of God will be true.",
+                "Now, I shall explain to you the qualities of reason and the moral values<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\"><i>Da’ot</i> has the connotation of moral values or beliefs (cf. Maimonides, <i>Hilchot De’ot. Mishne Torah.)</i> </i>  and in what way man’s reason may be known. We will say that a man who hews to the line of righteousness and does not transgress against the golden mean and does not diminish his deeds from attaining the golden mean is the possessor of a fine intellect. An illustration of this is in the matter of speech. If a man adds to his speech more than is proper, he is called a simpleton and is a sinner, as it is said (Proverbs 10:19), “In the multitude of words there wanteth not transgression.” And if he speaks fewer words than is proper, he is called a fool, as it is said (ibid., 24:7), “Wisdom is as unattainable to a fool as corals. He openeth not his mouth in the gate.” But if the words of his mouth are as they should be, and if all of his words are delivered in proper measure, he is called an enlightened man, as it is said (ibid., 16:20), “He that giveth heed unto the word shall find good.” And it is said (ibid., 15:23), “A man hath joy in the answer of his mouth; and a word in due season, how good is it.” Concerning this, King Solomon, peace be upon him, said (Ecclesiastes 7:16-17), “Be not righteous overmuch; neither make thyself overwise; why shouldest thou destroy thyself? Be not overmuch wicked, neither be thou foolish; why shouldest thou die before thy time?” He wanted to express both of these ideas in order to let us know the straight path in every deed and in every utterance. Thus must it be in the service of the Creator, blessed be He. From this, you can understand that the deeds and the words, that are in the straight path in every deed and every utterance, are good in the eyes of God, and they are called the proper service of God. This quality cannot be complete without knowledge and wisdom. As the prophet Jeremiah said (Jeremiah 3:15), “And I will give you shepherds according to My heart, who shall feed you with knowledge and understanding.” In proportion to the knowledge and wisdom that a man possesses, so will be his respect of righteousness, and he will be good with God and with men. As King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 12:8), “A man shall be commended according to his intelligence.” If he has no intelligence, he cannot serve his God as is fitting because of four factors that interfere with the service and destroy it:",
+                " First, he does not know the right path. ",
+                "Secondly, he does not know how to distinguish between good and bad. ",
+                "Thirdly, he does not fear his God. ",
+                "And fourthly, he does not believe that there is a reward for his deed. ",
+                "These four qualities are lacking if wisdom is lacking, for they cannot join together unless there be knowledge and wisdom. If a man does not have knowledge and wisdom, he will not recognize his God and serve Him, as it is said (Jeremiah 9:23), “But let him that glorieth glory in this, that he understandeth and knoweth Me.” The Prophet means that everyone who possesses wisdom will understand and know “Me” immediately. For it is through knowledge that a man recognizes his Creator and then serves Him. In this manner, is it explained in many places. Concerning reason, it is said (Deuteronomy 29:8), “In order that you may do everything with intelligence”, and concerning knowledge, it is said (ibid., 4:35), “Unto thee it was shown, that thou mightest know.”",
+                "Since it has been made clear that service to God must be with three things: with fear, with wisdom, and with love, we recognize that these three are given by one shepherd, and that is reason, for reason contains all three and other powers as well. For it is obvious that reason contains wisdom and love and the awareness that the rational person should in all things love the righteous path, lest he add to any of them more than is fitting or diminish more than is fitting. We learn from this that according to the perfection of the reason of man will his service to God become whole, and that what is lacking in the perfection of his service to God is lacking in the man’s reason and knowledge. If the service be perfect there is no doubt that the knowledge of their possessor is complete. For Scripture says with regard to sins and sinners (Jeremiah 10:14), “Every man is proved to be brutish, without knowledge,” and it says (Isaiah 44:18-19), “They know not, neither do they understand; for their eyes are bedaubed, that they cannot see, and their hearts, that they cannot understand. And none considereth in his heart, neither is there knowledge nor understanding.” The Prophet means that the service must be with the power of wisdom, as it is said (Psalms 111:10), “Fear of the Lord is the beginning of wisdom.” And this is a sign that the service of God, blessed be He, is the goal of reason and wisdom and that those who forsake God are fools. If someone were to say, “Behold you see the wicked, that even among them there are wise and intelligent men in every branch of wisdom. How can you say of them that they are fools or lacking in mental power?” Our answer would be: “When a wise man is visited by misfortune and thereupon does a thing which he has never done before, but suddenly realizes that through this thing salvation will come to him, it is a sign of his previous folly. ",
+                "We see wicked men who, when they are ill, or when they are in great pain, or when they are near to death, return, against their will, to the Creator, blessed be He. They plead with Him, for they recognize that no help or relief will come to them except from Him. Since they did not turn to Him when they were secure, and did not recognize that the act of repentance is good, there is no doubt that they are fools, and this is a sign of their lack of knowledge, for they did not recognize their Creator, blessed be He, except on the testing ground of troubles, as is the way with simpletons and fools. Such as they, have no superiority over other fools when it comes to knowledge of the Creator, blessed be He."
+            ],
+            [
+                "CHAPTER III <i>Concerning Faith and Matters Involved In The Mysteries Of The Creator Blessed Be He</i><sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Chapter 3 is analyzed thoroughly by G. Vadja which is included in Addenda 2.</i> ",
+                "Know that faith comes from reason. Reason is a general term, made up of love, fear, and wisdom, and when these three join and blend, there arises from them reason, and from reason there arises faith. Now it is possible that faith could be joined with two qualities alone—love and fear—but in such a case, the faith that would result would be defective. It is possible that the evil contained in certain wisdom will destroy him who is lacking in faith, for example, the wisdom of atheists, heretics, and philosophers, who do not believe in the Holy Torah, and this is because of the evil contained in their wisdom. Then when there are joined to this wicked wisdom an evil heart and unworthy qualities, the faith will be utterly destroyed. For the quality of love will be lacking in this combination, not only because of the evil heart, but because of the study of evil wisdoms, and new and evil matters will enter the heart. These will destroy the source of love, and then the very spring of love will be a corrupt and muddy fountain. When the lack of love is combined with evil wisdom, all faith is lost. Therefore, I must say that the true service of God comes from the power of faith, and faith, in turn, comes from the power of these three qualities, and these are wisdom, love, and fear. To these there are added many powers, for example, insistence upon the unity of God, trust in God, humility, moral conduct, and qualities similar to these. But we have not come to explain these other qualities at this time, but to explain rather the three that are the principal ones, and these three come from the power of reason, as we have previously said. Therefore, we come now to explain briefly the matter of reason, and afterwards we will explain all the matters pertaining to love, fear, and wisdom. From all of these there will emerge the mystery of faith. When their meaning is completely understood by us, we will be able to learn from them the meaning and foundations of the service of God. When we complete all of this, we will explain the chapter of the service to God and all its conditions.",
+                "Now, we begin, with the help of God, and say: Everything that can be grasped by reason or by one of the senses has two powers: one power is inner and concealed, and the other is outward and revealed. For example, the four elements<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">See J. Klatzkin, <i>Thesaurus Philosophicus</i> (New York: Philipp Feldheim 1968) Vol. 2, p. 40 for the meaning of this term.</i> . Each of them has two powers: one power that guards it from destruction and sets it off from the other elements. For example, the power that warms is fire. Now, the fire itself is the form which is revealed before our eyes, and similarly with water, with earth, and with air, for even though air is very thin, it has a hidden power that enables it to move, and we cannot experience it directly. We can only conceive of the outer power, which is what we feel in our faces or our bodies when the wind passes by. Just as there are in these elements and metals an inner power and an outer power, so must we say that every plant has within it a power in which its growth and increase are contained, and that power guards the plant from loss and distinguishes between it and other objects. Now, the body of the plant is its manifest power. If this is so, in every growing thing there are two powers: one revealed and one concealed. So it is with animals and beasts: each has a power which contains within it motion, feeling, and natural heat<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Aristotle <i>Generation of Animals</i>.</i> . They have an outward power which is their corporeality. If this is so, then they really have three powers, one superior to the others. The first being the elements out of which bodies are fashioned; and superior to it; is the vegetative power<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">One of the four classes of reality.</i> and the ultimately superior is the growing body of the plant, So it is with human beings. They possess a fine inner strength, and this is the wise soul which is concealed more than the actual physical life of the living things. The coarse power is the body, and so it is with the sphere. It has a hidden inner power, and that is the general soul<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">This sounds like the Platonic notion of the world soul. (Plato, <i>Timaeus</i> Paragraph 30, 34 b-d). On the other hand, it may refer to the soul that in certain neo-Aristotelian views, resides in each celestial body. It all depends upon the reference, cf. <i>galgal</i> sphere. Does it refer to the whole universe? If so, then the Platonic theory is implied. If it refers to individual heavenly bodies or their spheres, then the Aristotelian theory is implied. The first interpretation seems more plausible.</i> which is higher than the intelligent soul, while the coarse power is the body of the sphere. Now, there is in angels an inner power loftier and finer than the physical power of the sphere. Also, there is the outward power which is the form that is visible to human beings, for example, the form of the heavenly creatures and spheres. Now, if our intellects could conceive of something higher than this we would portray it with these powers. But since the Creator, blessed be He, is above our intellects and loftier than the ability of our intellects to conceive of Him, we know that He is not to be described as having an inner power and an outward power like the rest of the concepts of which we have spoken. This limitation of our intellect arises from the fact that the intellect is part of our soul, and it unites with the body, and thus, you see that it has two powers, one inner and concealed and the other outward.",
+                "We say that everything seeks to attain that which belongs to its own class, for example: Man yearns to attain wisdom. Now, the horse or the cattle do not yearn for wisdom; it is not an aspect of their nature. We say that humans join with humans and beast with beast without hindrance. We say that the listener understands the intent of the one who speaks because he is of his own class. We say that the hand can sense in an object whether it is moist or warm or cold or dry, because that sensitivity pertains to its class, and that the hand is warm or cold or moist or dry with equal ease. But the hand cannot conceive of wisdom, modesty, love, or fear, and it knows not what they are, because they do not belong to its class, and the hand is not similar to any one of these qualities in any respect except in the manner of creation, for the hand was created and wisdom and modesty come from man, who was created. Therefore, we say that modesty is created because it derives from the capacities of created beings. Just as these powers which are intellect are greatly superior to the powers which are perceptual, physical, and lowly, so the powers that emanate from the Creator<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Active (or agent) intellect. Aristotle distinguished the active intellect that makes things actually intelligible from the passive intellect that receives these intelligibles. The exact meaning of Aristotle has been debated over the centuries. See John M. Rise \"Notes on Aristotle De anima 3.5\" in <i>Essays in Ancient Greek Philosophy</i>, State University of New York 1971, pp. 505 reprinted from <i>Classical Philology</i>, LXI (1966) pp. 8-20.</i>  are superior to the Active Intellect. Note that we say, “the powers which emanate from the Creator”, and not, “the powers of the Creator”, because there is a similarity between the powers of the Creator and the active intellect, for the powers of the Creator emanate from Him, and it (i.e., the Active Intellect) is the sum total of His powers. Yet, between the essence of the Creator, blessed be He, and the Active Intellect there is an infinite distance, and there is no comparison or amalgamation at all between them, and no similarity of any kind, for the Creator is the source from which all emanations come while reason is that which emanates. There is a potential of reason through which we can attain ideas. Between this power of reason which is within us and the power of the senses, there is a great distance, in fact nothing could be more distant. Now, if we had the ability to acquire a power such that its distance from our intellect would be as great as the distance of our intellect from our senses, we would then be able to apprehend what we do (in fact) not apprehend of the essence of the Creator. If His unity were comprehensible we would not (thereby attain) unity (with Him). The fact that we have to negate our ability to reach His knowledge shows that our knowledge is not the true one. The fact that we must negate our conception of His existence<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">See Harry A. Wolfson \"Maimonides on Negative Attributes\" <i>Louis Ginzberg Jubilee Volume</i> (English) (New York: American Academy for Jewish Research, 1945) pp. 411-446. Wolfson clarifies Maimonides’ <i>Guide to the Perplexed</i> Vol. 1, Chapter 58. On the Attributes of God, see A. Altmann’s article, \"Attributes of God\", <i>Encyclopedia Judaica</i>, vol. 7, pp. 663-670, which is a digest of a lengthier study \"The Divine Attributes\", <i>Judaism</i>, Vol. 15, No. 1 (Winter, 1966), pp. 40-60.</i> is a proof that He really possesses true being. To illustrate this point, if the hand of a man could gather in all of the waters of the sea, this would not be a sign of the breadth of the hand, but rather of the small quantities of the waters of the sea. And if the horse and the donkey could conceive of that which human beings can conceive with their wisdom, this would not be a sign of the wisdom of the horse or the donkey, but rather of the folly of man’s intellect. Similarly, with the breadth of the heavens, if we were to say that the mustard seed could contain them and embrace them, this would not be a sign of the magnitude of the mustard seed, but rather of the smallness of the heavens. Yet this is not a perfect analogy because there is a relationship between the mustard seed and the heavens. For the heavens are created and it, the mustard seed, is created, and there is no commonality between our intellect and the Creator. As we have clearly stated, the Creator is not far away nor is He near. He is not high nor is He low. For if you attribute any one of these qualities to Him, then you ascribe a special space to Him and a knowledge of His being. For if God had a place He would exist (in that place). But we know that He doesn’t exist except per se, not in (relationship) with something else (i.e., a place that surrounds Him). This is the difference between the Creator and a creature: the creature exists per se and in relationship to something else (whereas) the Wise One (i.e., God) exists (only) per se (not) in relationship to anything else.",
+                "Know this in truth, that no quality need be joined to the Creator, blessed be He, neither strength, nor life, nor wisdom, nor existence, nor oneness, for He is beyond all of these qualities, and it is not necessary to ascribe any of these qualities concerning Him, except that He compels us to relate two things concerning Him. One, which comes from Scripture, (Proverbs 3:19), “The Lord by wisdom founded the earth,” and similar passages. The second, we must tell of Him, affirming His existence, in order to avoid ascribing to Him all those things which usually accompany something that has no existence. For that which has no existence is a non-entity, having no reality whatever; it has no powers, and nothing, good or bad, can result from it. Therefore, we are obligated to say that He does exist, and thus we say that He is One in order to avoid ascribing to Him all terms of things which usually accompany one who is more than one, for example, plurality or division, relationship, subtraction, and increase, and qualities such as these. Thus it is with every name with which we call Him, for we do not call Him this name because it is fitting and proper for Him, but only to avoid calling Him by those terms the opposite of that name. Now, understand this well. ",
+                "Now that we know that His true existence is a nullification of any concept of His existence that we might have, we will know that He is not far off and not near at all. Since He is not far and not near, we conclude from our own words that when we say, “He is not far off at all,” that he is closest with the utmost nearness. And when we say, “He is not near at all,” that he is farthest with the utmost distance. This superiority that the Creator has, may He be blessed, over any created object, is not like the superiority that exists between the one who smites and the object smitten. The superiority which exists between the smiter and the smitten is only in connection with the smiting. The smiter and the smitten share in many qualities, for example, they share in the fact that both are created. They share in their powers, in their form, and in many qualities and in many actions, and since they do share in many acts, there is no true superiority to the one who acts over the object acted upon. For true superiority would mean that one does not share in any of the qualities which the second possesses. That would be true superiority. This true superiority is the superiority of the Creator, blessed be He, over the object created. I desire to say that He is not far and He is not near. For arising out of the fact that we cannot conceive of His existence, it is necessary to say that (He is) “not near.” From the fact of His supervision over all created beings and His conduct of them, it is necessary that (He be) “not far.” If this is so, then He is farther than the utmost distance and closer than the utmost nearness, and therefore it is up to us to know that He is near and sees us and knows about all our matters, and He guides us and not a single motion of all our motions is made except by words of His mouth and by way of His permission. Therefore, every man should believe that the Creator, blessed be He, is always before him and near him and keeps an account of all of his steps and considers carefully every expression of his lips and all of his motions and all of his thoughts. We ought not to search after the other extreme and say that He is so very far away that His providence is not over us, and He does not supervise us because we cannot comprehend His being. Nor should we construe this fact (i.e., our ignorance) as a sign of His absolute distance from us. But human beings should think that just as the Creator was close to them at the time of their creation to existence from non-existence, and gave them life and reason and wisdom and provided them with their required sustenance, thus He is always near to them with the utmost nearness.",
+                "Now, I have already said that we ought not to search out the other extreme and say that He is far off, because both of these views are identical, and it is the same when you say that He is not near and He is not far off, for you will be right in both cases. Since you will be right in both cases, choose which of the two is needed by you and which view you can best justify. Therefore, it is necessary that you say that He is near to you and that His providence is over you and constantly keeps an account of all of your affairs. Therefore, you must say that He is not far off, because all of these matters necessarily lead you to this conclusion. After it has been made clear that He is not far off and that He is not near, it will be as though it is said that he is far and near. Therefore, we might say that He is near to all good deeds for they (i.e., the good deed) cleave to Him. He desires these good deeds because He is near to us. But we must not say because of His great distance from us that He has no desires or proximity to anything. Do not be put off by what we have just said, that He is both near and far at the same time, and also that He desires and does not desire at the same time. The reason that you are put off is because in a created body you cannot join two mutually exclusive (contradictory) opposites, because distance and nearness which are referred to in the Creator are not to be compared to mutually exclusive qualities when referred to in the created. These opposites are in the created, but in regard to the power of the Creator it does not apply. Do not extrapolate from the created to the Creator. It is not proper to say that since every product testifies to the producer so it is with the Creator, blessed be He. Similarly, we cannot say that the world teaches us concerning the nature of the Creator, blessed be He, in the same way as any created object testifies to the nature of its creator. But it is quite contrary in the case of the Creator even though the power of the Creator is found in that which is created and testifies to the existence of the Maker and the nature of His work and His relationship to His work, to His task and to His control over it. Nevertheless, the power of the Creator is not to be found in the created object in the same way that the power of the human worker is to be found in his work. But this is a more hidden matter. The power of the divine Creator, His work and His relationship to His work, can only be found in another path farther and deeper than this."
+            ],
+            [
+                "CHAPTER IV <i>Service Briefly Discussed</i>",
+                "Know that the methods of service are six, each one of which consists of many aspects. Everyone who is able to discipline himself, accustom his desire, and concentrate diligently upon those matters at a set time and with complete concentration, will have the love of the Creator, blessed be He, enter his heart and he will cleave to His worship. And these are the tasks: ",
+                "The first is that a man should be a companion to people who will stir him to worship—people such as the wise, the pious, the poor, the sick, and those plunged into trouble. ",
+                "The second particular is to keep away from the opposite type of people—pleasure-seekers, the rich, the wicked, the fools, the ignorant, women, and sceptics. For the companionship of all of these will destroy faith, and worship of God cannot be preserved with such as these. ",
+                "The third particular is to make it a rule to study the words of our teachers of blessed memory, each day, to the best of his ability, for they will cause his countenance to shine and will open for him the gates of hope. Similarly, he should make it a rule to read in the Torah of the Lord each day, as it is said (Joshua 1:8), “And thou shalt meditate on it day and night.” He should look constantly into the writings of the righteous men, such as the work of the pious Bachya Ibn-Pakuda, of blessed memory, and in addition to that work are the books and writings which will cause him to remember and will arouse him from his lethargy (from his futile sleep). Or he should have a book which contains all of the matters concerning service, which he should read every day. ",
+                "The fourth particular is that he should avoid looking into strange philosophies, except for that which he knows and believes will strengthen his faith within him. He should study such a work minimally and not delve too deeply into it, for if he delves too deeply his faith will depart before his eyes. And though he may think that he is grasping the truth, he will find foolishness and emptiness. ",
+                "The fifth particular is to recall at all times the reward of the righteous and the punishment of the wicked, and the terror of death, and the happenings of this world and its stumbling blocks, and its failures, and its blemishes, its shame, and its vicissitudes. ",
+                "The sixth particular is to know all the methods of worship and its rules, and the nature of all matters connected with it—his prayers, his petitions, his fasting, his concerns, and his reflections on the mysteries of the universe. Now this sixth particular is divided into things pertaining to the soul and pertaining to the body. Part of it derives from the qualities of the soul, part of it from the qualities of the body. Let us first consider the qualities of the soul, and afterwards the qualities of the body.",
+                "I will begin by saying that faith belongs to the power of the soul. A man should exercise faith according to the way that I note here. It is necessary to believe with complete faith in the unity of God, may He be extolled, in His Existence, in His Divinity, in His Eternity, in His Wisdom, and in His omnipotence, and to believe in the Torah and all that is written in it. And in all matters contained in it, which reason alone cannot accept. And let him not look at these skeptically, but rather consider the limitation of his reason which prevents him from coming to the real meaning of the matter. He should believe in the prophets and in their prophecy, and he should believe in the Sages and all their words, and in the day of judgment and reckoning and its punishment and reward, and in the resurrection of the dead, and in the redemption. And he should not believe in the so-called wisdoms of the wicked and the heretics, and in the so-called wisdoms of the nations and their illusions and their teachings. ",
+                "Among the qualities of the soul is love. One must make use of love properly; it is necessary to love God, may He be extolled, with a great and complete love, not for the hope of any reward or for personal advantage. He must love the Torah and love every exertion in the attainment of His will. It is necessary to love the Sages and their teachings and to love all those that love the Creator, blessed be He, and to love the poor and the proselytes, and not to love the enemies of God, blessed be He. One should not love evil deeds, nor the pleasures of the world, but live in balanced measure (in moderation). One should not love all the so-called wisdoms and the evil deeds that destroy the service of God, may He be extolled, and thrust one far away from His service, blessed be He.",
+                "Another one of the qualities of the soul is trust. It is necessary to use trust as is proper, and this is its meaning. One must trust God and His ways and His consolations, and trust that there is a consolation or a reward for a man’s deeds and that there is hope for his future. And he should not trust in any power beside the power of God, blessed be He. He should not trust in his own wealth, in his life, in his power, in his righteousness, nor in the claims of those who entice him.",
+                "Another among the qualities of the soul is will. One must make proper use of this. One should accept willingly all that comes upon him from his God. And let him not grow impatient with God’s rebuke, and let him receive upon himself, willingly, the reproof of his parents and that of his teachers, and make God’s will completely his own.",
+                "Another among the qualities of the soul is humility. One must exercise humility properly so that he may be humble with every man, lowly and modest in his going about, in his sitting, in his words, and in his prayer, and seek the companionship of the poor, and let him not over-estimate himself in his own eyes.",
+                "Another among the qualities of the soul is shame. A man needs to be shamefully aware of his sins, a man needs to be ashamed before his God, and lift his eyes to Him when he thinks of the uncleanliness of his deeds, his devious manners, and his lusts. He needs to be very humble and lowly and ashamed in his own eyes.",
+                "Another among the qualities of the soul is envy. One should be envious of the pious ones and even more than of them, of the repentant ones, and even more than of them, of those who are younger than he, and who have applied themselves diligently from their very youth to the service of God, may He be extolled. One should be jealous of the very poor who have not even a moment’s sustenance, and despite all their poverty and deprivation are not lazy and reluctant to serve God, blessed be He. One must envy the nations of the world and those who worship futility, who inflict their souls with all sorts of affliction, who cloister themselves, and travel to the ends of the earth, a distance of a month, in the heat of the day and the frost of the night, and spend their money on that which is futile and of no value. Behold, this is what the fools and the simpletons do, who serve images of stone. All the more so should one do who serves the Master of the Universe. Surely, he ought to envy them and do twice as much, according to his ability.",
+                "Another among the qualities of the soul is thought. One must make proper use of thought and think about what was his beginning and what will be his end. One should think about the greatness of the Creator, blessed be He, and His wonders, and the creation of the heaven and the earth, and think of the Creation of his own body, and think minutely about all the kindnesses which God, blessed be He, has bestowed upon him from the very first day of his birth. And one should consider and think that the world is perishable and everything is vain. And one should think about the time when he will stand in judgment.",
+                "Another among the qualities of the soul is fear. One should fear God and the wrath of God and his parents and his teachers, as it is said (Deuteronomy 6:13), “Thou shalt fear the Lord, thy God.” And he should fear places that are sacred to God (see Leviticus 19:30). He should fear the vicissitudes of time and the troubles that beset man. And he should fear the day of death. And he should fear his wrongdoings. He should be in fear lest he merit not to behold the face of his God.",
+                "Another among the qualities of the soul is courage. One must be courageous of heart in the service of God, blessed be He. He should not listen to those who would entice him or those who would compel him to forsake the service of God, blessed be He. For the sake of the service of God, blessed be He, one must be ready to forfeit his life and not be afraid of death.",
+                "Another among the qualities of the soul is mercy. One should have mercy upon the poor, the downcast<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Professor Max Arzt called my attention to Professor Saul Lieberman’s clarification of the phrase \"the downcast poor\" in <i>L’Shonenu</i>, XXXII (5728) p. 90.</i>, and the sick, and upon the fools who have no guide nor teacher. And he should have mercy upon the people of his own household, his servants, and on his own soul. And he should save his soul from going down into the pit.",
+                "Another among the qualities of the soul is cruelty. One must be cruel and hard to those who entice him and make him go astray. And he should have no mercy upon the wicked, as it is said (Deuteronomy 13:9), “Neither shalt thou spare, neither shalt thou conceal him.”",
+                "Another among the qualities of the soul is generosity. One must give of himself willingly in the service of God, with one’s wealth, with one’s strength, with one’s body, and with one’s soul. One should be generous to the poor with his wealth and to the downcast with his counsel.",
+                "Another among the qualities of the soul is wisdom. One must study the words of the Torah and the words of the Sages. One should not occupy himself with the evil wisdoms that nullify the service. One must willingly dedicate himself to knowing the mystic meanings of the Creator, blessed be He, and the mystic meanings of the commandments, and the mystic meanings of the words themselves, and the words of the Sages.",
+                "Now that we have given thought to the qualities of the soul and the secret of the service of God and the words of the Sages, how to arrange them and set them in their proper order, we shall concern ourselves with the works of the body. I say that —",
+                " Among the organs of the body are the ears. One must make use of them as I propose. One must heed (obey) one’s teachers and one’s parents, and give ear to the words of the Torah and to the words of our holy Sages, and listen to the cry of the downcast, and one must turn a deaf ear to vile statements and scoffing remarks and not listen to anyone who would entice him and make him go astray. ",
+                "Another among the organs of the body are the eyes. One must make proper use of them. One should close one’s eyes from looking upon evil and from seeing sin: one must not sleep all of the night. One should keep his eyes closed during the time of the <i>tefillah</i>. And he should put frontlets between his eyes, and he should lift his eyes to the heavens, and he should ponder over the creations of God, blessed be He, and let him meditate always upon the Torah of the Lord, blessed be He. ",
+                "Another among the organs of the body is the mouth. One must take care not to utter oaths, curses, and obscene words. One must take care not to talk about the faults of other people. One must take care not to read perverse books (corrupting wisdom). One must take care not to eat and drink that which is forbidden. One should fast most of one’s days, and his words should be spoken in equity. One should instruct the poor and admonish the wicked and comfort the mourners and give advice to those who are confused. ",
+                "Another among the organs of the body are the hands. One must make proper use of them in his business activities. One must guard himself from deceit and theft, from committing robbery and harming anyone, and from engaging in illicit work or vile deeds. One should not touch ritually unclean things, and one should open one’s hands to the poor. And one should guard oneself and take care not to engage in labors forbidden on the Sabbath.",
+                "Among the organs of the body are the feet. One must make proper use of them. One must walk in God’s ways. One must go to perform the deeds of charity and provide for the needs of the poor and visit the sick and attend to burial rights and go to the house of prayer, evening, morning, and noon. And one must make use of one’s feet to flee from wicked men and from a wicked woman. ",
+                "Among the organs of the human is the body in its entirety. One must use his body properly. All his occupations must be faultless. One should not overindulge his body. Everything must be in moderation."
+            ],
+            [
+                "CHAPTER V <i>Concerning The Pillars Of Worship.</i> These are five: reason, love, fear, wisdom, and faith.",
+                "Know that concerning reason, the philosophers have spoken much, and they have divided it to better make known the difference between the act of knowing, the knower, and the known . For there are some philosophers who say that they are all one. There are those who say that they are not one, but three. In such discussion, there is neither advantage nor harm. But there is a benefit in this; that we must understand and learn and know that reason is the fruit of the soul, just as the apple is the fruit of the tree, and the apple requires much labor on the part of its master to guard the tree, to dig, to prune, to water it at all times, to keep it free from harmful weeds—and according to the care of the apple will be the goodness of the fruit. So must a man accustom his soul to thrive in good qualities, in wisdom, in ethics, and in the trials of new circumstances that may arise and in happenings of the world. When he does accustom his soul to thrive in all these qualities and circumstances, then its (i.e. the soul’s) intellect which was merely potential will be perfected and actualized, and when the intellect goes forth into actuality, in the circumstances and conditions which we have just mentioned, then a man may be called perfect. Just as when an artisan is well skilled in his craft and he produces lovely vessels, then his craft is complete and he can obtain all of his desires, and he can obtain honor from princes and benefit from men; similarly, with the wise man, when his intellect is complete. Then he can obtain honor from his God, and he will find favor in His eyes and in the eyes of men. For when the intellect is perfect, it causes a man to serve his God, to love Him, and to fear Him. For the fear of God, may He be extolled, and the love of Him and the worship of Him, all three of these come from the power of the intellect, just as streams, no matter how many there are, come forth from one place. Therefore, all love, fear, and wisdom which may exist without reason have no source and no foundation.",
+                "Now, let me explain these three qualities in detail. For when you consider the difference between the love of one lacking in knowledge and the love of one who possessses intellect, it will be clear to you that the love of the simpleton is not love at all, but only a fleeting thought. But the man of intelligence grasps with his intellect whom he should love and how he should love. Similarly, when you pay attention to the difference between the fear of a simpleton for his master and the fear of a man of intelligence, you will know that the fear of the simpleton is madness. He, the man of intelligence, recognizes the worth of his master, his fear, and his power, and he knows that there is an obligation upon him to serve and to fear him, because he is completely in the power of his master, and his master will deal well with him. Similarly, when you regard the difference between the wisdom of a simpleton and that of the man of intelligence, you will know that the wisdom of the simpleton is folly and bears no fruit while that of the man of intellect is intelligent, disciplined, and does bear fruit. This kind of intellect is the will of God, may He be extolled. He will know what he must do with his wisdom and his intellect. The simpleton, when he wishes with his wisdom to know what he must do, is overpowered by his folly, and his thought is lost, like one who has a sick and weak eye but wants to look at the light of the sun. His eye becomes dark and he walks in darkness, and he does not see what he ought to see. While he whose eye is healthy can look at the light and see all of the matters that concern him, and he knows how he should do them, and how he should take heed of them. If this is so, then set this clearly in your mind, that the intellect is the foundation of the three pillars of faith, which are fear, love, and wisdom.",
+                "Now, we must explain each one of these. We will begin with love. The matter of love is a uniting quality between the lover and the beloved. Know that love can be divided into three parts. One type of love seeks a benefit, the second type of love is the love one has for society and friends, and the third is love of the good qualities which are to be found in the beloved; this third type of love is the firm and the true one. Moreover, it has the power within it of never altering or changing, because this love is sustained and bound by the qualities of the beloved, and it is impossible for it to change unless the qualities of the beloved change. But it is not our intention to call to mind the qualities which change, but rather the qualities which endure, and these are the qualities of the Creator, blessed be He. For when a man loves another man because of his intellect, his wisdom, his ethics, his humility, and the other good qualities, such love is firm and will never change, because the cause which brings about this love does not change. Therefore, I say that this is the true and perfect love, when a man loves his God because of His power, because He is the Creator of all things, and because He is compassionate, merciful, and patient, and possesses all the other good qualities. Such a love will never depart or be removed, for the qualities of the Creator, may He be extolled, will never depart or be altered. Of the three types of love which we have called to mind, none will endure save this one, which is the true pillar of love. The other two will not endure, for they have not within themselves the essential quality of every lover and beloved.",
+                "Know that love is joined of two parts, the qualities of the lover, and the qualities of the beloved. According to the qualities of the lover will be the strength of his love for the good qualities which exist in the one he loves. Now, I will explain the qualities of the lover and say that these are the good intellect and a pure and refined soul, and when these qualities exist in the lover even to a small degree, he will be drawn to love everyone who possesses these qualities because every kind gravitates to his kind and keeps aloof from his opposite. Therefore, a man possessing a good intellect and a pure soul is drawn to the love of God, for within the Creator are these just and good qualities, all embracing and true. Therefore, when a man is drawn to His worship, it is a sign that he, himself, has qualities of the Creator, blessed be He. Therefore, he is drawn after Him just as the intellectual man is drawn to the companionship of intellectuals. The wise man is drawn to the companionship of the wise. The fool is drawn to the companionship of fools, and the youth to the companionship of the young, the old man to the companion ship of the old, and every man is drawn to the companionship of his friend, while the fowl of the heaven are drawn to the companionship of their own kind. Therefore, when you see a man separating himself from serving God, may He be extolled, know that there are not within him any of the qualities of God, but their opposites, and therefore he separates himself from the good qualities. For if there were in him intelligence, or holiness, or whole-heartedness, or righteousness, we would know that these qualities are the attributes of the Creator, blessed be He. If there were in a man even the slightest particle of such qualities, it would draw his heart to his God, just as the wise soul draws the body of a man upward and sets him up with an erect bearing, because the soul is drawn to the source of the intellect, a part of which is in man. Just as the life of an animal is drawn to the earth until it bends it down and walks with bent bearing, because of its life which comes from the earth and is drawn to its source. ",
+                "Therefore, we know that the good intellect which is in man will impel him to seek an increase of his good qualities. The pure soul which is like a mirror will reveal to him what is hidden from him of the mysteries of God. For when the soul is polished and pure, a man, by looking at it, can perceive the Creator, blessed be He, and His unity and His existence and His other powers which can be conceived of by the intellect, just as a man sees in a mirror what is hidden from him. But if the soul is not pure and clean, he cannot see the mysteries which are round about it, because the body is dark, and the one who desires to see cannot be told what is behind him if the mirror is not pure and fine, thus enabling the glance to pass smoothly over it. However, when the soul is pure, a glance of the intellect can easily pass over it, and it can see what is behind it, and there is nothing behind the soul except the Creator, blessed be He.",
+                "Therefore, I have said that when a man has two qualities—and these are a good intellect and a pure soul—there will be aroused in the man a complete love for the Creator, blessed be He. ",
+                "When there will be this complete love for God, may He be extolled, then there will grow forth reverence from that love, for we see that whenever a man loves another man because of good qualities that are within him, this love becomes a yoke upon his neck and compels him to seek and fulfill the will of the beloved. He will find no rest unless he exerts himself in matters pertaining to the beloved and in such case, the exertion will be sweeter to his palate more than rest. When the lover does for the beloved a thing which finds favor in the latter’s eyes, then the soul of the lover becomes more precious in his own eyes, because he is able to find favor in the eyes of his beloved by doing a thing which is good in the eyes of his beloved. If the lover should chance to do a deliberate or an unpremeditated sinful act, or anything which does not please his beloved, then the lover will be confounded and ashamed and he will steal away as an entire people will steal away when they are ashamed. This pertains to the power of love which is like an iron yoke upon him to cause the lover to yield to the beloved, as Scripture says (Song of Songs 8:6), “For love is as strong as death.” Since love causes the lover to yield to his beloved and do the will of the beloved with double willingness, we must explain why there is in love this power. We say that the love of the lover for his beloved comes about because of the good qualities which are in the beloved. The soul of the lover must also contain a portion of these good qualities. Therefore, the little that is contained of these good qualities in the lover draws him exceedingly, just as every kind is drawn to its kind. This is a sign of a generous soul, that he is drawn after every honorable thing, and this is love. The willingness on the part of the lover to yield to the beloved in order to fulfill the will of the beloved arises from the fact that the lover recognizes the superiority of the beloved over him, just as the pupil recognizes the superiority of his teacher and the servant recognizes the superiority of his master. He therefore yields to his beloved by recognizing his superiority over him. Similarly, with regard to a lover’s fear of his beloved: it is as a servant fears his master, a pupil fears his teacher, because of the latter’s superiority. More than this, he hopes to learn continually from the teachers qualities, from his wisdom, and from his instruction. These qualities impel the lover to fear his beloved. If this is so, then it has been clarified how fear proceeds from love. If we say that love such as this and the lover can be found among ordinary people, then we know that in this manner we can describe the love of man for the Creator. If it should be said that one cannot compare the love of the created to the love of the Creator, blessed be He, he would answer that although we are created beings, still the love which is customarily shown by man for the Creator—even though there is a difference between the beloved who is created and the beloved who is the Creator—is the same, for there is no difference between the power of the beloved of God and the power of the mortal lover who is created, for they are one. Therefore, the Creator, blessed be He, seeks nothing of a man but that he love Him with all his power, and this will be as important in His eyes as though he loved Him according to the love that is due to Him. Now, it is interesting to note that the righteousness which we ascribe to the Creator, blessed be He, consists in this, that we are not able to do anything for His glory save that which is within our power to help our fellow men, and the Creator receives it as though we had given Him love that is worthy of Him.",
+                "Now that we have explained that love is the cause of fear and that both of them are pillars of faith, we will explain the matter of wisdom, and we say that wisdom must exist in the lover. For if the lover is without wisdom, he will not recognize the qualities which we have mentioned, nor will he recognize in his beloved his intellect, his wisdom, and the other precious qualities. If he does not know his qualities, he will not know how to love him, for the power of folly which obscures the knowledge of the precious qualities of the beloved will nullify the love of the lover, just as we have said. For the love of a fool is not love, and if this is so, we can understand that love cannot be complete if it lacks wisdom and knowledge. According to what he lacks in complete knowledge will be the lack of his love for his beloved, whose qualities are precious and perfect. As to the love of the lover for one who has few of these precious qualities, there may suffice him a little love and a little wisdom, but this cannot be called a complete or perfect love, nor a perfect beloved. Our concern is not for qualities which are lacking, but rather for the complete and the perfect.",
+                "Since we have established that these three, love, fear, and wisdom, are interdependent, that each is incomplete without the others, and that all are founded upon the worship of the Creator in perfect faith without flattery, we must therefore state that faith is the foundation of the worship of the Creator, blessed be He, even though worship and faith flow from the three principles mentioned above. You will not find worship save in faith, and you will not find faith save in worship. Each of them is inextricably bound up with the other.",
+                "Now, I will reveal to you a great secret in the worship of God, may He be extolled, and I say that it has three steps: the lowest step; then the second, which is higher than the first; and then the third, which is higher than the second and is uppermost. Now, the lowest step is study, understanding, the experiences of the world, and length of days. These are the four pillars by which a man can acquire reason, and this is the lowest step. And from this lowly step, man can ascend to the step of love, fear, and wisdom, which are three pillars. This is similar to the case of a tree. The farther the branches are from the tree, the more abundantly they grow, and the closer they are to the trunk, the more sparsely they grow. So it is with all created things. The farther they are from the Creator, blessed be He, the more their species and their varieties increase, while the closer they are, the more the number diminishes until it reaches one. The pillars of the lowest step then are four.",
+                "We now come to the second step, which has three pillars upon it (these are the three: love, fear, and wisdom). If a man conducts himself properly with these, he will ascend from them to the third step, which is faith and worship of God, and these are the two pillars. From these two, a man will ascend until he cleaves to the highest virtue, which is one, and that is the yearning to attain the will of God, may He be extolled, and to cleave to Him. Pay close attention and see how a man begins to ascend by many steps to fewer steps until he reaches the one and there he stands, for beyond the one, which is the acme of intelligence, there is nothing else.",
+                "After having reached the goal which is the attention of the worshipper who loves, we may ask: Now what benefit comes from all of this? And we answer that the all-embracing benefit which comes from the service of the Creator, blessed be He, and His love, is that the Creator should love the man that worships him, as it is said (Isaiah 43:4), “Since thou art precious in My sight, and honorable, and I have loved thee.” And it is written (Deuteronomy 7:13), “And He will love thee, and bless thee, and multiply thee.” Now it is incumbent upon us to search out the meaning of the love of the Creator, blessed be He, for man, how it comes about and what it is. We say that in the case of simpletons and fools, it does not suffice for them that God’s love for them should be the sole reward of their worship of Him, so they wait for Him to give signs and proofs that they will attain great goodness and much pleasure. If you say to them that there will be given to them no other thing, except the love of God for them, it will not suffice for them, and they will think that His love is like the love of human beings who do not find love of a person sufficient unless there is with that love some advantage or pleasure. I wish to make clearer to you that there is no greater benefit than the love of the Creator for man. If God loves him he needs no other reward. He ought not to seek and ask whether his soul will live on or not after his death. For in the love of the Creator is contained all good reward. Obviously, he should believe that when a man dies in the midst of good deeds and has conducted himself piously, the Creator, blessed be He, loves him. Since He loves him, there is no greater reward than this. For since He does love him, there is no doubt that He will give him a good reward for all of his deeds. We ought not to explore just how this good reward will be given; however, if there is in a man a great lust or folly, all this great glory will not suffice. They will seek to discover whether there will be continuing life to their soul after it has separated from the body or whether the soul will be lost, as though the pathways of the world to come were known to them. They will try to discover in what way those who are deserving of the world to come will have their reward. This is impossible to know. Only if we were angels that walked among celestial creatures, would we know the way of reward of the souls and the nature of the life in the world to come. But for the man of intellect, one general rule should suffice for him, to know that there is a reward in the world to come for every deed. There is punishment for the wicked and there is reward for the righteous. But it is not for us to explore and search the method of the punishment or the reward, or of what it consists. But if a man should persist in searching out what will be after death, he can understand and believe that there is a reward after death, by twenty signs.",
+                "The first is from Enoch and Elijah, whom the Creator, blessed be He, took to Himself, and know in truth, that a body cannot endure without nourishment. Since this nourishment was lacking, we know that their bodies melted and dissolved in the upper air, and their souls remained, and they were like the angels. Thus we know that the righteous are like these souls.",
+                "The second is from Moses, our teacher, peace be upon him. He was the choicest of the creations of the Creator. We know that his excellence was honored in his life, and so was it in his death. We know that his soul had a superiority over other souls and certainly did not perish, and just as in his lifetime he ascended to Heaven, and the Creator, blessed be He, showed him his mysteries, as it is said (Numbers 12:7), “He is trusted in my house,” so does our reason compel us to believe that his soul was not lost in his death. For if his soul were lost, what superiority did it have over others? Since the Lord spoke with him, we know that the power of God’s speaking with him left in him an advantage after his soul had separated from his body, an advantage from which there could be inferred the difference between it and the souls of other creatures with whom God did not speak. If this is so, then this is its good reward. Just as at his death, his soul ascended to the academy on high and did not perish, so will the souls of the righteous rejoice, each according to his service to God and his righteousness.",
+                "The third, we see that the soul reaches out far and near and even to what is at the end of the world, just as it conceives that which is before it and behind it. After it conceives the distant things, we discern that it hovers over them, and all things are contained within it; it is for this reason that the soul conceives them. We see that the soul of the wise man grasps all the heavenly spheres and their wide spaces and their properties. After it reaches them, we know that it is superior to them, and if it is superior to them, we know that it dwells above them, and therefore at the time of death, it returns to that place where it wandered about<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\"><i>The Book of Job. A New Commentary</i> (Jerusalem: Kiryath Sepher Ltd. 1957) p. 38-45.</i> when it was still within the body.",
+                "The fourth—We see the animals with their bent body and man with his erect posture. From this we understand that the soul of the animal is from the dust, and therefore it is drawn towards its element. Therefore is the body of the animal bent towards the earth. But the soul of man is drawn aloft, and therefore the soul of man strives to ascend to its source, but it cannot do so because it is tied to the body. If so, we can say that at the time when it can ascend and separate from the body, it ascends to the heights.",
+                "The fifth—The body is composed of four elements: fire, water, air, and earth. These embrace each other and stand together while life is in the body, but when a man dies, each portion returns to its own source: earth to earth, air to air, fire to fire, and water to water, and the soul to the place of souls. For the soul is an emanation taken from the higher powers, for the Creator, blessed be He, composed it of four elements, from the power of His existence, His life, His wisdom, and His unity. The soul is composed of these four. When the soul departs from the body, then there happens to it what happens to the body. Its four elements return, each to its place. Existence to its source, life to its source, wisdom to its source, (and unity to its source). The source of all four is in the highest place above the celestial spheres, and therefore the soul returns there. We do not say that the four elements are separate when they ascend there; but the place is one, and the four elements are unified not separate, but the substance that is their subject (i.e., <i>substratum</i>) is one.",
+                "The sixth—The body is like a wick, which you kindle from fire with a flint stone in order to light it. The soul is bound as the flame is bound to the wick. When the light of the flame is quenched, the fire ascends aloft and flies to its source while the wick remains with the source from which it was taken. If you should ask what the soul was before it was in the body, we will ask you what the flame was before it cleaved to the wick. The answer is that the flame which is in the stone or in the iron exists there potentially and does not go forth to do any act until you have first kindled it with your hand. Then the flame goes forth and attaches itself to the wick. The wick is like the body. The oil is like nourishment. We know that after the flame of the light is quenched, it will return to its source, to the fiery sphere<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">, that is, that region in outer space occupied by the element of fire (Aristotle <i>Meteorologica</i> 1:3).</i>. For the celestial wheel of fire is the cause which gave strength to the stone and to the iron, and therefore the fire comes out of these objects.",
+                "The seventh—The world was created for the sake of worshiping God, may He be extolled. Now, the body may not serve the Creator, blessed be He, for it has not the power to understand, to know, and to discern. If the soul is of divine origin, the body would not recognize its Creator and not know him. Just like one who had never seen his human king and had not been taught by the protocol and was not from among the servants who stand near the king; he would not long for him nor yearn for his companionship or recognize him. Since the soul understands the greatness of the Creator, blessed be He, we know that it is an emanation from heaven, and therefore it strives to return on high.",
+                "The eighth—The soul of the prophet is not worthy of attaining the perfection of prophecy until it becomes pure and very lofty, being drawn with all strength to sublime matters. Therefore, the soul of the prophet is near the Creator, blessed be He. Due to the excellence of its thoughts, there is no curtain separating soul and prophecy from the Creator, blessed be He; since the soul of the prophet is so very lofty and while it is still within the body, it can elevate itself and join with superior persons. We know that it can go twice as high when it separates from the body, for the body holds it back from rising with all its power, just as a bird whose wings have been clipped cannot fly with all of its power until its feathers grow again. The power which united the soul of the prophet with the spirit of prophecy still unites them even after it separates itself from the body, and the ascent of the soul becomes easier. A similar process occurs with the souls of the pious and the wise. Our Sages, of blessed memory, said (Baba Batra 12a), “A wise man is superior even to a prophet.”",
+                "The ninth—That every sphere stands on its middle point, which is in fact the pillar of the circle. The wheel of reason, which encircles all the world and all the heavenly spheres, is likened to the wheel of the circle. Its middle point is the world, and the middle point of the world is humanity. The middle point of humanity is the soul which is within them, for they are the pillar of the world and upon them the world stands. For it was for their sake that it was created. Now we see that for every point which is not lost, its circle is not lost; if the point is lost then the circle is lost, too. For the point is its foundation and its principal reason for existence. The point is the pillar and the circle rests upon it. Since it is impossible that the celestial wheel of reason be lost, we know that the middle point, the souls, will not be lost. This is a true proof of the immortality of the soul.",
+                "The tenth—Know that the Creator, blessed be He, exists. It is inconceivable that all those who serve Him and exert themselves to discover His will should have labored for naught, since the Creator, blessed be He, had no intention in the creation of His world other than that it should worship Him. If they have no reward in this world, it is impossible that they should have no reward after death. If they have no reward after death, then there must be something which holds back their reward. We know that nothing can hold back the will of the Creator, blessed be He, for He created this world only that he might be worshiped. Since these persons who served Him had no manner of reward or enjoyment, we know and we believe that their reward must come after death.",
+                "The eleventh—We find in the Scripture (Deuteronomy 30:19), “Therefore choose life that thou mayest live, thou and thy seed.” And it says (Ibid., 5:30), “That ye may live.” And it says (Ibid., 8:1), “We will live and multiply.” And it says (Ibid., 5:16), “That thy days may be long.” We see that the wicked seem to live like the righteous, and, in many cases, they enjoy the goodness of the world. Therefore, the life of which the Scripture speaks must be the life that comes after death.",
+                "The twelfth—We find that many communities were martyred and burned, their existence obliterated along with their wealth, while still proclaiming the unity of God. We see that if a man afflicts his soul because of his love for his king of flesh and blood and endangers himself even to the point of death, the human king will reward him handsomely. All the more so in the case of the Creator, blessed be He. To assert that He would not give him a good reward—this would be an impossible falsehood.",
+                "The thirteenth—Wisdom and knowledge cannot be destroyed, but they exist forever. If they should be lost to the human knower, they would not be lost to the Creator-knower, blessed be He. Knowledge is a high and enduring power. Decay cannot prevail over it, for it is like a sphere that moves everything, and decay cannot overtake it and touch it. Since it cannot be lost, we can say that everything which is guarded, during the time that it is guarded cannot be lost. The soul conserves itself with knowledge, for it knows its own self and includes it. Therefore, it will not be lost, for it knows and is known and is, in fact, knowledge. Just as reason, the rational person, and that which is conceived are all one power. Since it has been explained that the soul is knowledge<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">David W. Silverman drew my attention to Harry Blumberg’s \"Problems of Immortality\" <i>Harry A. Wolfson Jubilee Volume</i> (English) p. 168 ff, \"The destruction of the body will therefore not result in the destruction of the soul. Adopting the neo-Platonic theory that the souls are infused into the body by the ‘Giver of forms’, i.e., the Active Intellect, which is the last of the Separate Intelligences (18). Avicenna explains that bodies are endowed with vegetable, animal and rational souls. The first two souls perish with the destruction of the body, but the rational soul, i.e., the acquired intellect thereof, survives.\"</i>, it will not be lost, for knowledge will not be lost.",
+                "The fourteenth—The angels are powers, and they have no body and no form, but they may find it fitting to clothe themselves with the mantle of form. One of them may appear in the form of a lion and another in the form of a heavenly being or a celestial wheel, and some of them may appear in the form of man, and that form is most precious in their eyes. For this is the form in which the angel of glory appears, as it is said (Ezekiel 1:26), “And upon the likeness of the throne was a likeness as the appearance of a man.” And therefore it is said (Genesis 1:26), “Let us make man in our image, after our likeness,” that is to say, in a form which is honored by us, and preferred by the angels when they appeared before the children of men. From this we learn that the form of man is the highest, for it is the form of knowledge and wisdom, and therefore every soul whose form is the form of man has within it the power that draws it to the perfection of the angels, if some restraining force, by reason of evil deed, does not hold it back.",
+                "The fifteenth—Scripture says (Genesis 2:7), “Then the Lord God formed man of the dust of the earth.” Now here it speaks of the creation of the body out of the dust, but it does not speak of the creation of the soul of this created being. But it does say (ibid.) “And He breathed into his nostrils the breath of life.” And we can understand from these words, “and He breathed,” that He took it from His own self and did not create it, but that He caused a portion of his glory to emanate and gave it to man, just as He caused an emanation to come from the spirit which was upon Moses, our teacher, peace unto him, and gave it to the seventy elders. Thus we know, that the soul is from Heaven, and the body is from earth. It is to Heaven that the soul will ascend if it is pure. Thus said King Solomon, peace unto him, (Ecclesiastes 12:7), “And the spirit returneth unto God who gave it.” And the word “returneth” indicates that it will return to the place whence it had come and where it was prior to this, just as the dust returns to the source whence it came.",
+                "The sixteenth—The power of knowledge comes from reason, and from both of them comes speech, and the power of the speaker is divine. When the soul is separated from the body, then the soul can attain the highest level of perfection with the power of speech which is within it.",
+                "The seventeenth—Souls are of three kinds, the highest, the lowliest, and those in the middle. The highest are the souls of the angels, the lowliest are the souls of the animals, and those in the middle are the souls of the children of man. Now, it is known that when two opposites join, a third power is produced from this union, which power is not like either of the two extremes, but it is made of them. For example, if you mix a measure of honey with a measure of wormwood, there will be a third taste which is neither bitter nor sweet. If you add a little bitterness to the mixture, it will incline to the taste of the wormwood, and if you add a little sweetness to the mixture, it will incline to the taste of honey. So it is with everything that is in the middle. When one of the two opposites gets stronger, that which is in the middle will incline towards it. Now, man is composed of two opposites, a soul which is lofty and a body which is animal. Out of their joining comes a third power, and if the powers of the body are stronger, then the man inclines downward, while if the powers of the soul grow stronger, he inclines upward. Now, this is proof of the immortality of the pious soul when it ascends upward. Even though the soul of man is a middle one, between the souls of the angels and the souls of animals, if he behaves beast-like, his soul will be like the soul of animals, and its reward will be like their reward. If he does the deeds of angels, his soul will be like their soul. Since we know that the angels are immortal, neither will a soul which is like theirs die. And of this King David, peace unto him, said (Psalms 49:13), “He is like the beasts that perish.” After this, he added that his soul would not die, when he said (ibid., 49:16), “But God will redeem my soul from the power of the netherworld.” By this he does not mean the death of his body, for he goes on to say that, “He shall receive me, selah.” But what he does want to say is this: that at the time when God takes me out of this world, He will redeem my soul from death, and it will not die like the soul of the wicked.",
+                "The eighteenth—We see that the soul has knowledge with which to learn everything in the world, and that it has another knowledge which is superior to this. With this knowledge it knows itself, and it knows the quality and extent of its own knowledge, and this is the knowledge of knowledge, and with this knowledge it is close to the Creator, blessed be He. For man at his birth is like an animal, but as he acquires knowledge, he gains superiority over the animal, and if he excells in knowledge and in wisdom, he places a great distance between himself and the animal, and his soul ascends higher and higher. For his soul contemplates lofty thoughts, and therefore it is most high. If the soul occupies itself with thinking about matters that pertain to the Creator, blessed be He, it increases perfection<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">This doctrine is \"Platonic\", especially the idea that in knowing itself, the soul knows everything. It is a version of the innate ideas theory.</i>. If the soul knows itself, then it will double and re-double its ascent. For when a soul knows itself, it knows all things that can be known, for all things that can be known are contained within the soul. Therefore, when the soul ascends, it draws very near to God and removes itself far from death. For death has dominion only on bodies which are very close to it, but as far as the distant powers are concerned, it has no dominion over them. Moreover, the soul of man can recognize the Creator and know Him with its reason and its wisdom. If the soul can draw so close to God while still in the body, then surely we know that it will draw close to Him after it leaves the body. This is undoubtedly true!",
+                "The nineteenth—Know that the activities of a man are divided into two parts. One portion is the animal part of man, and that is eating, drinking, cohabitation, and movement. The angelic portion of a man is reason, wisdom, righteousness, and speech. If this is so, then we see that this latter portion is within the province of the soul, and if you wish to be among the angels, you can. But if you are drawn to animal deeds, you will be like them. If this is so, then we know that the pious soul does not die."
+            ],
+            [
+                "CHAPTER VI <i>An Explanation Of The Things Which Help In The Worship Of God May He Be Extolled And The Things Which Hinder</i>",
+                "Know that everyone who occupies himself in the worship of God, may He be extolled, must know that the worship of God is like a healing. That the powers of the sins which are within the souls are like diseases in the body, and that the correction of evil deeds is like the healing which corrects the composition of the body and removes the bad humors until the body is well. And the healing comes from two things: from compounding a healing medication of beneficial things, and from restraining the sick person from things which would add to his sickness. And thus, the correction of evil deeds is to remove the evil and to do the good. Therefore, we shall now call to mind those matters which help in the worship of God, and enumerate those things which hinder in the worship of God, and consider how each ill may be corrected.",
+                "Know that in the worship of the Creator, blessed be He, there are many matters which nullify that worship, and these are lust, anger, flattery, impudence, laziness, happenings in the world, the companionship of wicked people, a faulty faith, the derision of the scoffers, evil wisdoms, jealousy, folly, and impatience with worship, because the person does not see any reward in it, and greed, and if the person does not believe in the day of judgment. And now, I shall explain each one of these matters.",
+                "Lust is the pinnacle and the root of all evil deeds. Should a man permit his lust to do whatever it wishes, not a single vile deed will remain undone. Lust is found in nine things: in food, in drink, in women, in wealth, in political power, in business matters, in dress, in chariots, in the pleasures of the body, and in similar things. Therefore a man ought to conquer and subdue lust, and heal this sickness. Now, no sickness can be healed except through a healing which is its opposite. Just as a man who has a burning fever can heal himself with cold medications, while if he has a cold illness, he can heal himself with warm medications. But with these healings, it is necessary that he guard himself from anything which might add to his sickness. Thus, we must know what lust is, the nature of its power and all matters pertaining to it, and we must make for it a remedy that will be the opposite of it. The power of lust arises from each one of the nine things which we have mentioned. And we say that the opposite of the lust for eating and drinking is to observe many periods of fasting and to reduce the amount of food and drink that one takes. The opposite of the lust for women is the companionship of righteous men and sages. The opposite of the lust for wealth is to seek the companionship of the poor and the downtrodden. The opposite of the lust for political power is to seek the companionship of the lowly and the downcast. The opposite of the lust for many business ventures is to think about death, which will put an end to all sorts of occupations and deeds. The opposite of the lust for fine dress is sackcloth and ashes. In place of the lust for a fine chariot, a man ought to go by foot always and humble his heart. The opposite of the lust for luxury is to set all luxurious things at a distance. And everyone who wishes to heal himself from the sickness of lust should accustom his soul to do these things. And if his lust grows stronger, then he should contemplate in his heart that in his death he will leave all things, and it is better for him to leave it with the will of his own soul in order to attain the will of God, may He be extolled, than to leave it under compulsion and find the wrath of God, may He be extolled. If he begins to occupy himself with these matters and cures, and he sees that the lust is too mighty for him, then he should accustom his soul to battle each one a little. He should add to it each day and each week. If he grows impatient, he should not despair, but he should know that after he withstands his wicked state for some time, he will finally come to recognize the evil things that he has done; that he has angered his God, by beginning a thing which he did not finish, and therefore when he considers all this in his heart, he will quickly turn back and repent of his evil. ",
+                "If he wishes to accustom his soul to these disciplines, let him not place too heavy a burden upon it at first, but let him place upon his soul the yoke to the commandments little by little, to bear and not to wither. As to this little which he clings to, let him swear that he will not abandon his fight against his lust and stand off from it for at least half an hour. After he knows that he is diligent in his struggle and is not remiss in keeping his oath, it is possible that he can add to the time and power of his restraint. If a man wishes to do things which help him in this worship of the Creator, blessed be He, then he should remember the day of death, the judgment of His God, and His punishment. He should remember the life in the world to come and the rest of the righteous ones, and the pleasantness of his reward with them if he guards the law of his God. ",
+                "And he should envy the wicked who are truly repentant, when he sees that though he has an intellect superior to all of them, they merit a great level of perfection while he does not. He should think about this: that when a time of troubles and hardships comes upon him, his uncircumcised heart will be humbled, and he will return to his God under compulsion. Therefore, it is better for him to repent while he is still in comfortable circumstances. And let him not be like the foolish wicked, for he should know the difference between a foolish wicked man and an intelligent wicked man. The foolish wicked man does not repent except at a time when things are bad for him, but the intelligent wicked man prepares some good deeds before evil comes upon him. He knows that each good deed will be a refuge and a help for him in times of trouble. When I use the word, “intelligent,” I do not mean the wise men and those who understand every evil wisdom and all the evil occupations and established custom. In using that word, I mean only one who sees the things that are in the future and recognizes them before they come, one who knows that the end of the world will come and thinks about its latter end.",
+                "<b>The second quality</b> which interferes with the true worship of God is anger. It is one of the evil qualities which can destroy the worship of God. For the worship of God cannot dwell in the heart of one who is wrathful. At the time of his anger he pays no attention to anything he does, but instead he multiplies oaths, profanes the name of Heaven, kills his friend, and harms his companion. It is possible that as his wrath grows fierce, he will go and worship idols or commit suicide. Therefore, a man ought not to trust his worship of God if he cannot subdue his wrath. The healing of wrath is this: We should know the forces that stir up wrath and we should reverse them. And we say that the causes of wrath are too little reflection, the folly of the one who is angry, the lack of companionship of the wise and the intelligent, who could teach him to subdue his anger, and the companionship of fools and wicked men. He does not recognize what an ugly quality anger is. Nor does he recognize how many good qualities there are in forbearance and patience. For no one who is patient will ever regret it, nor will he need to do anything for which everyone who hears of it will reproach him and shame him, but let all of his deeds be in quietness and gentleness, just as it is said (Proverbs 16:32), “He that is slow to anger is better than the mighty; and he that ruleth his spirit better than he that taketh a city.”",
+                "Know that the pious sages would, at the very outset of the conditions of their worship, put upon their souls this condition: to subdue their anger and not to be wrathful or hate, but that their mind would be broad enough to accept the deeds of man whether they be good or bad. If a vile person were to injure them, their soul should be too precious to profane their honor by entering into a dispute with him and repaying him according to his desserts. If an honored person were to injure them, they would patiently bear his words and restrain themselves. Therefore, if a true servant of God wishes to remove wrath from his heart, he must accustom his soul to subdue the hardness of his heart, and he should swear not to be angry, and he should place between his eyes the symbol of his nobler quality and the remembrance that he, himself, is but dust and ashes. Then his heart will be humble. If a man should injure him, he will avoid a quarrel with him by a soft answer, or he will make silence a bridle for his mouth and consider that a person cannot be called intelligent if he cannot govern his spirit. When he brings his soul into a sincere covenant and oath that he will not be angry for a certain number of days, it will be for him like a healing, bitter as wormwood, which he knows will restrain him from a difficult and formidable disease. Let him, therefore, swear always to eat of this bitter medication. If he does this thing for only two months, he will see all sorts of occasions for anger that passed him by, yet he bore them all with a pleasant countenance, and he will recognize in himself that he will be strong and intelligent.",
+                "<b>The third quality</b> is flattery. This is one of the evil qualities, which makes the worth of the worship of God, may He be extolled, incapable of lasting worth. For every flatterer adds to his worship when it is before the eyes of the people, but when he is alone, he alters the worship or detracts from it, as though his worship was for men and not for the Creator. Such a man can be called a polytheist, for he joins in his worship the worship of men and the Creator, making the worship the same for both of them. And, therefore, Scripture has commanded us and warned us (Deuteronomy 1:16), “Ye shall not be afraid of the face of any man.” The healing of this quality is to think in one’s heart that every exertion in this direction will be to no avail, and he will have no reward for his exertion except the wrath of the Creator. For the Creator will recognize that his service is for show, that is to say, to show his piety before people, and the Creator has no share in this type of service, and therefore, his prayer is a sin. Moreover, every flatterer is a fool because he permits himself to think that just as he can deceive men, so can he deceive God, and this, of course, is complete folly. Therefore, he should know that it would be better for him to reveal his wickedness publicly than to conceal it from people in order to deceive them and so that they will call him pious. If this quality is found in a servant of God, it is necessary to accustom his soul in the opposite. That is to say, he should place upon his soul a vow not to add to his worship before the eyes of the people anything except that which he knows he will not omit from his worship when he prays privately. If he is able to correct this quality, then he will know that he has attained the will of God.",
+                "<b>The fourth quality</b> is impudence. Know that the quality of impudence nullifies most of the worship of God, just as the prophet, Jeremiah, said (6:15), “They are not at all ashamed, neither know they how to blush.” For him who cannot be ashamed of his deeds before Him, the worship of God will not cleave to such a one, as Scripture says (1 Samuel 2:26), “And he increased favour both with the Lord and also with men.” Everyone who is modest before the Creator will be modest before every man. If this is so, then we can say that everyone who is impudent to men will also be impudent to the Creator. Therefore, every man must subdue his inclination to harbor this quality and remember the evil which exists in it. Let him be envious of the truly modest ones when he sees them or when he hears their praise on the tongue of every man. And if he wishes to remove this quality, let him accustom himself to humble his soul and be ashamed before all the children of man, and let him walk with bowed figure and with his eyes to the ground, and let him remember that impudence will destroy all of his service to God.",
+                "<b>The fifth quality</b> is laziness. This is an evil quality which nullifies the worship of God. For the lazy man does not complete any of his tasks, and therefore the worship of a lazy person is not complete, for he is too lazy to fulfill all of the conditions of the service to God. And know that laziness comes from folly, and from weakness of the will, and from little knowledge, because the man does not know what benefit will come to him from the worship of God, may He be extolled. Laziness may afflict him because of his lack of envy for the alert ones who occupy themselves with the worship of God. Therefore, every intelligent person should guard himself against this quality and seek ways of removing it from his being. And let him envy his companions who exert themselves day and night in the service of God, may He be extolled. For no one who is not alert in his worship will attain benefit from it. Anyone who is slack in his work will destroy it, as it is said (Proverbs 18:9), “Even one that is slack in his work is brother to him that is destroyer.”",
+                "<b>The sixth quality</b> consists of the happenings and the troubles that come upon people, for example, new events, evil or good. If one is in distress or has risen to a great position, or has gained much wealth, or has been taken in captivity, or has lost his money or is sick, or a member of his family is ill, or is exiled from his land, or is imprisoned in the dungeon, or one of his dear friends dies, all these new circumstances and many like them trouble the hearts of men and dissuade them from the worship of God, and make them forget it, and remove it from their heart. It is in such a time that the reason of the rational man is proved. Is it strong or is it weak? For if it is strong and his faith endures, none of these new circumstances will cause him to be deficient in his service to God. Just as mighty winds cannot uproot a great mountain and move it from its place, so can all these happenings not remove strong reason and well-founded faith. A man should be careful at such a time and know that on this condition has he come into a covenant with his God. And since he has covenanted with his soul to serve Him, he must complete his vow and fulfill his pledge, and he must prepare a strong and courageous heart to accept these happenings, and he must think about such happenings before they come upon him. He should anticipate them every day, every hour, every month, and say in his heart, “If these happenings do not come today, they will come tomorrow.” If he does this and his eyes and his heart are intent upon them, then when the happenings do come, they will not confuse him, and they will not cause him to forget the service to God, for these happenings will find him ready to accept them. This is the conduct of the righteous man: he knows that the world is an abode of troubles, and his eyes and his heart consider them every moment, and therefore these troubles do not confuse him when they come, nor do they terrify him. But they do terrify one who is secure in his world and says that no trouble will come upon him and that his tranquility will remain. Therefore, when there comes upon him the opposite of what he had thought, he fears his mind is lost and his faith and his worship, also. A rational person must guard his soul always and not trust in the goodness of the world even for a moment, but he must know that the troubles are ready to come. If he has this attitude, he will be fortunate and his worship of God will endure.",
+                "<b>The seventh quality</b> concerns the companionship of wicked men. Know that this quality can destroy all worship of God and even though the worshiper is complete in all other qualities, if he joins the companionship of wicked men, his worship will be destroyed. And these are the particulars: if he joins the companionship of kings, they will draw him to haughtiness and to the pursuit of power and dominion. If he seeks the companionship of youth, they will draw him to pleasure. If he seeks the companionship of women, they will draw him to immoral acts. If he joins the companionship of atheists, they will destroy his faith. And if he joins the companionship of fools, he will lose his wisdom and his reason, and he will forget the statutes of his God, and he will be drawn after their deeds. If he joins the companionship of those who cheat and rob, his soul will gradually draw him to them, and he will not know that he sins against his own soul. If he joins madmen or fools, he will be mad and foolish with them. And if he joins the unworthy and the vile, he will learn their shameful deeds, and therefore it is always necessary to keep at a distance from all these types. He must know that according to his distance from them, so will be his nearness to the Creator, blessed be He. According to his nearness to these groups will be his distance from the Creator, blessed be He. If he does not know how to separate himself from them, because his evil inclination has grown strong, then he must attach himself to their opposites. Then he will recognize the faults of the evil companions. When he recognizes their faults, he will be able to stay at a great distance from them. If he enjoys the companionship of kings, and he cannot separate himself from them, let him join the companionship of the poor and the downtrodden, and then he will reject haughtiness and pride of heart, and then it will be possible for him to gradually set a distance between him and them. And if he wishes to remove himself from the companionship of youths, and he finds himself unable to separate himself from them, let him join the companionship of elders, and then he will hear their words and their intelligence and their profound attributes, and he will recognize the honor that he will attain from the companionship of elders and the venerable. He will see the difference of that which he can attain through companionship of older men rather than the companionship of youths. If he seeks the companionship of women and cannot separate himself from them, let him join the companionship of men of settled minds and reason, and then he will recognize the delights which can be found in them and which are completely opposite from the matters affecting women. If he seeks the companionship of atheists and they destroy his faith, let him join the companionship of men of perfect faith, the pious ones who are distinguished by their wisdom, and they will teach him signs and examples, rather than the lack of knowledge of atheists. If he joins the companionship of fools and he cannot separate himself from them, let him join the companionship of intelligent men. If he joins the companionship of those who cheat and rob and cannot separate from them, let him join the companionship of men of faith, and then he will see how careful they are of their conduct. And if he joins the companionship of men who are unworthy and cannot separate himself from them, let him join the companionship of the honored and well-liked and let him learn from their deeds.",
+                "<b>The eighth quality</b> is a fault of faith. He who has no faith—how very hard it is to find a healing for him and a cure for his plague! If God does not lure him by means of fear of Him and give him a different heart and remove the heart of stone from his flesh and remember him with the remembrance of mercy, then there is no method of correcting him. And if there were to be put before him all the matters of instruction and rebuke, all of this is to him as nothing and he would consider it only as mocking. He is like a disease which has no healing and a broken shard of pottery which cannot be repaired and therefore, a man ought to guard zealously his faith.",
+                "<b>The ninth quality</b> is the mockery of the scorners and the contempt of the revilers. A man cannot enter upon the service of God until he resolves not to pay any attention to those who may mock him and shame him. If they say of him that he is a flatterer and a hypocrite, he should pay no attention to their words but should consider that if all men were to pay heed to the scornful laughter of the mockers and to the shame of the revilers, no one would do anything good, nor fulfill a commandment, nor do an act of kindness. For no one can save himself from the language of the violent people, as it is said (Psalms 73:9), “They have set their mouth against the heavens and their tongue walketh through the earth.” How many scoffers there are whose mockery arises from jealousy and the desire to abuse. For they recognize the superiority of the one they attack, and they cannot attain his qualities, and because of this they revile him. Therefore, a man ought to take firm hold in the worship of God, may He be extolled, and know that only two kinds of people can revile him, a fool or a rational man. Now, if he is a fool, it is not proper to pay attention or to heed the sting of his words. And if he be a rational man, one should know that a man of intelligence will not revile a man in an honest matter, unless he is jealous, because he, himself, does not possess that quality.",
+                "<b>The tenth quality</b> consists of the various wisdoms. There are various wisdoms which destroy faith, such as secular wisdoms, the wisdoms of the atheists, and the wisdom of philosophy. There is no necessity for the servant of God to study all these diligently. Let him rather keep at a distance from these with all his might, for before he attains any benefit from them, he will lose his faith. And he will be like one who uses up a treasure in order to obtain another treasure. He does not attain the second treasure. How many men (wise in their own eyes) think that they have attained the height of wisdom and have ascended close to a very great secret. They hide it from others and do not know that they have put a great distance between themselves and faith. They do not recognize this fact. It is like the healthy person who has accustomed himself to eat bad foods because of his love of pleasure. The structure of his limbs is destroyed and the composition of his body and his appearance is altered, but he is not aware of it, and he considers himself healthy when he is near death. So if one becomes a companion of atheists, his faith will be destroyed little by little and he will not sense it. And so it is with the one who occupies himself with the wisdom of philosophy, it will cause him to depart from faith little by little and he will not know it. Now, the evident intent of philosophy and its structure is to enable one to know the unity of God, so that when he does know this, he will serve Him, but the wisdom of philosophy is like a great ocean, and he who wishes to occupy himself with it is like one who wishes to enter into the midst of the sea. It is said that, “in its depth he will find pearls and precious stones,” but many have lost their souls because of this thing, intending to swim in the midst of the sea and wandering about to seek the treasure, and they did not find it. Now, the wisdom of philosophy at its very beginning has matters and principles that confuse faith, and no one who enters it can be confident that his faith will not be lost, unless he has a teacher who is erudite and pious, who will teach him and warn him of those places where his faith might be weakened. Only then can a man escape the stumbling blocks of philosophy and attain the benefit which he seeks. But if he reads books of philosophy by himself or if he reads them with a teacher who is wise, but not completely pious, there is no doubt that his faith will be destroyed, and he will lose more than he gains. And this general rule is a pillar to everyone who fears the Lord, and therefore it is necessary to be careful in this matter.",
+                "<b>The eleventh quality</b> is jealousy. When the servant of God sees many persons who are less worthy than he occupying themselves with matters of the world and obtaining honor, he may envy them. He may turn back to seek the reason for their success and may say to himself, “Behold these people have attained this glory because they sought it, and I, if I were to seek it I would find it.” A rational man should guard himself from this quality.",
+                "<b>The twelfth quality</b> is folly. When a servant of God sees persons who serve God leave their service and return to worldly occupations and go after their lusts and says, “Such and such a one left his service to God, I will do the same”; that is the ultimate folly.",
+                "<b>The thirteenth quality</b> is this: that a man loses patience when he sees no reward for his service. There are people who occupy themselves with the service of God, and when anguish comes upon them they trust in their righteousness and in their prayers, but when they see that this does not avail them, they grow impatient with their service, all the more so, if they see the way of the wicked prosper while they, themselves, remain standing in the midst of their anguish. Then they become wrathful. And this is the superiority of the man of intellect over the fool. For the fool will do this thing, but the man of intellect will not do it, and he will wisely know that his worship is nothing and his righteousness insignificant. He should be content if there is enough worth in his worship and his righteousness to save him from the punishment of his God, and let him not seek reward for his conduct in this world.",
+                "<b>The fourteenth quality</b> is avarice or that which is similar to it, occasioned by the evil of the soul or its impurities. Now, we list the evil qualities of the soul among the rest of the evil qualities because we see that when the soul is noble, there is contained within it many of the good qualities. If so, let us take the opposite of this quality and say that if a man is greedy or possessed of avarice, this evil quality does not stand by itself but with others besides this. Except that this quality of avarice is far worse than all the others. And, therefore, I say that this quality of avarice destroys the worship of God, for no one who is greedy or filled with avarice can do righteousness at the right time. He cannot help the poor except from compulsion, and every commandment in which he discerns of advantage, he will do properly. He will act according to the rule. But if he discerns in it even a slight loss of wealth, he will treat the commandment lightly and will bring proofs about it so that he permits the breaking of the commandment or has remose for fulfilling the commandment or seeks to compromise on it. For example, if he should buy a lamb and slaughter it and it is found to be trefe, if he can cite many laws and proofs to cause it to be declared kosher, he will do so. Similarly, if the Sabbath should come upon him suddenly, and it happens that if he does not do a certain thing, he will lose money, he will bring proofs that it is permitted to do it, and he will cite as his proof, “Ye shall therefore keep My statutes, and Mine ordinances, which if a man do, he shall live by them.” (Leviticus 18:5). All of this comes about because of the power of avarice. Therefore, it is impossible for an avaricious person to be a true servant of God, because of the evil in his heart and in his eye. For the sake of a penny he permits what should be forbidden, all the more so when it is a private or a personal matter. Then he pays no attention at all to what is forbidden or permitted as long as it is to his own advantage. Therefore, a true servant of God should not be caught in the trap of avarice. For the avaricious person will deceive his God with the smoothness of his lips and will show the utmost piety. But if there should chance to come to him any occasion of advantage or profit on condition that he permits what is forbidden or forbids what is permitted, he will do so. Similarly, if he should be faced with a loss of money, there is no counsel he will not accept and no scheme he will not undertake in order to save his money, but that fool will not save his soul. Therefore, an avaricious person must remove that quality from himself, and he should not sell the service of his God for a price vile and unworthy. For no one who keeps the commandment of his God will set his heart upon the loss of money which may result from his service to God. Nor will he rejoice in any advantage that may come by profaning God’s command. Such a person is called one who reveres the Lord.",
+                "I say: After we have explained the principles of the service to God, its pillars and the matters which destroy it, it is necessary to explain every matter pertaining to service. We will first mention them by name, and then we will explain them as well as we can. ",
+                "First, we shall discuss how a man should accustom his soul to the precepts of God and to the service of God, blessed be He. And we shall explain all of the secrets of habitual prayer and the methods of prayer and how they should be followed, and the order of its theme and how the proper separation should be made. ",
+                "Secondly, how a man should do repentance for the sins of his youth. ",
+                "Third, to study the Torah and the words of our Sages, of blessed memory, and the words of God. ",
+                "Fourth, to be warned with all his strength of things which could destroy his service to God. ",
+                "Fifth, to read all the awesome deeds of the Creator and His wonders and what He has done to His pious ones; for example, the wonders in Egypt, the sea, the desert, the account in the Book of Esther, and other miracles and wonders. Similarly, to read the words of His fearful acts and His strength and His wrath against those who forsake Him; for example, that which happened to Korah and to his followers. ",
+                "Sixth, to guard himself against making any error or against forgetting something, and how the theme of his prayer should be expressed. ",
+                "Seventh, how the matter of his fasting should be conducted. ",
+                "Eighth, to conceal the details of his service from men and to keep them a secret as much as possible and to conceal them from people who hinder his ability. ",
+                "Ninth, to fix the habit of his worship at a definite time; then he will be able to diligently attend to it. ",
+                "Tenth, to divide the hours of the day and night and to set them in proper order.",
+                "Eleventh, to set in proper order his business dealings, his occupations, and his craft.",
+                " Twelfth, to occupy himself with the needs of the poor and to strengthen the hands of the downtrodden.",
+                "Thirteenth, to visit the burial ground regularly, for then his uncircumcised heart will be subdued. And let him stand near the sick at the time of their death, for then he will know that all is vanity.",
+                "Fourteenth, to set in proper order his food, his drink, his pleasures, and his chariot<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">. Professor Y. Dan suggested that <i>Merchavto</i> might possibly be read <i>Harchavto</i>, his nature. The word is used in an earlier sense in Lev. 15:9 \"And what saddle soever he that hath the issue rideth upon shall be unclean.\" See also <i>Mishnah Kelim</i> 23:3.</i>.",
+                "Fifteenth, to plead in every one of his prayers that God may save him from the evil inclination until the day of his death.",
+                "Sixteenth, if he has children, how he should instruct them in good habits and teach them from their youth.",
+                "Seventeenth, to take unto himself a wife if he is unmarried.",
+                "Eighteenth, to make the love of God the intention of his service. And the love of God can be made complete in these four ways: by joining in companionship with the pious and the wise, by staying far away from the companionship of the wicked and the fools, by occupying himself with the words of our teachers, of blessed memory, and with holy books, and by keeping at a distance from the so-called secular wisdoms. Now, if a man accustoms himself to these four things, of him it can be said (Psalms 15:5), “He that doeth these things shall never be moved.”",
+                "Now, as to the first principle of worship, which deals with accustoming oneself to prayer and its ways, know that anyone who wishes to serve his God with a complete service and with a perfect heart can attain this only with much diligence, after much time, with much practice, and without impatience. Know that the servant of God may find the habit of his worship tedious at first and delightful later. So is it with every deed that a man does. At first, he finds it wearisome, but the difficulty of the exertion vanishes towards the end. Therefore, everyone who wishes to assume the yoke of worship to God must think about all its pleasures and must always keep them in mind. Let him accustom himself at first to do the easy deed and not make it burdensome for himself, but as he goes on let him add, just as it is said (Isaiah 28:13), “And so the word of the Lord is unto them, precept by precept, precept by precept, line by line, line by line, here a little, there a little.” If he sees that he has added more than he can bear, let him lighten the burden a little in order that he may not grow impatient with it suddenly. After he has made it easier for himself and some time has elapsed, he can return to his prior state.",
+                "I bring to your attention an illustration for accustoming oneself to the ways of service so that it shall not be too hard. Let us consider a man who wishes to afflict his soul by fasting, although it is not his custom to fast. At first, he should fast one day a month, starting in the days of winter, for the days are shorter then, and his body is strong, and the heat will not harm him. Let him remain with this custom for some time, and afterwards let him add a little and fast in the days of warm weather, but not in the days of hot summer. Afterwards, let him add a little by fasting in the days of the summer. And if he needs to fast one day a week, he should know that all the weariness that he will bear will occur the first time, or the second time, and perhaps some of the weariness will remain for the third and the fourth times, and a very little bit will remain on the fifth and sixth times. But when he enters the seventh time, he will feel no weariness at all; and if he sees that he is growing weary of his fast or of some aspect of his service to God, let him review in his heart all of the good things and all of the advantages which will accrue to him from that service and the harm that he will cause to himself by departing from that service and he will know that fasting humbles the heart. Anyone who wants to learn how to make a habit of a certain practice should know that he who labors at a task or occupies himself with some deed or wearies himself with difficult things should at the very first think of the goodness which will come upon him by doing the task and the evil which will come upon him if he does not do it. According to the goodness which will accrue to him, so will be his desire to do the task. For if he knows that greater joy will come to him from the task, then the weariness that he finds in the task will grow much lighter in his eyes. For example, the reward of one that tills the soil. If he is getting a good price, he will not grow impatient with the task, and he will not reject it because of his joy in the good price he will get for it; he will find delight in his efforts. ",
+                "But there are some people who say that his exertion and labor will grow sweet to the worker only after a length of time at his work, and then he will recognize the good and the bad, and he will know that there is a reward for him from his labor. Then he will be able to apply himself to his task diligently and not grow impatient with it. But at the beginning of his attachment to his task, he may grow impatient with it and reject it many times and abandon it, and therefore I will say concerning them that a man can attach himself to the task only by these four ways: after he knows what his reward for it will be; after he remains at this task for many years; after he acquires a good intelligence; and after he knows the secret of strong desire and its opposite as it pertains to all acts. For when one begins to do any act, if there is any pleasure for him in that act, a strong desire will enter into his heart. Similarly, if there is any enjoyment in an act one does, love will enter into the heart of the one who does it, at first. But afterwards, it will vanish and hatred will enter into his heart, and so will these conditions keep changing always. First one will depart and the second will enter. But if the joy of the one who does the service is great and he has intelligence, then love will stay for many days and hate for only a few days. But if he does not have intelligence and he finds no great enjoyment in his service, or if his service should cause him joy on the one hand and confusion on the other, then love will remain only a few days and hate will lengthen its stay. Then they change places many times. If new and good experiences come to a man from his service, then love will continue and grow, but if there should be new and evil experience as a result of this service, hate will grow. If nothing occurs from this service, then both of them will be equal until reason comes and makes a decision between them. For if reason is good, then the strong desire will grow stronger because of the pleasures which come as a result of the service, but if the love should grow weaker, then the hate will grow stronger, and it will continue to grow while the love will lessen with every passing day.",
+                "Now that we have revealed the secret of love and hate, we can say that the worshipper must recognize at the very beginning of his service that love and hate are at war with each other. At one time, the one will be stronger and at another time, the other. There is, therefore, no need at the beginning of one’s worship for one to fear that he may grow impatient with it. For this is the way of love at its very beginning: it reaches a certain goal and then it ceases, and afterwards it returns and renews itself and strengthens itself like the eagle. Therefore, if love grows weak and hate grows strong, let him not despair of his service, but let him know that eventually it will change. If a man is devoid of knowledge and does not discern the joys that are found in the service of the Creator, then the days of hatred will be lengthened, and the days of love will be lessened, and as this condition goes on hate will strengthen itself. Therefore, it is necessary for the intelligent man at the very beginning of his service to accustom himself slowly so that he will not grow impatient in his service. When love enters the heart to fulfill some good deed, one must hurry to do it. When one sees that love is decreasing and hate developing, there are people who are wise of heart who trouble themselves and cannot be at ease until hatred departs. There are men of folly who cannot break the forces of their hate, and they grow impatient with the deed. They abandon it until the power to alter this condition is no longer in their province. If they would cling to some part of it and not abandon it, the fulfillment of the precept would not be lost to them entirely. Therefore, when the intelligent man perceives that hatred has entered his heart and he is impatient with his service, he should not abandon the thing entirely, and he should not say, “I will lay this matter aside for the present and afterwards I will return to it.” For if he abandons everything, his power to fulfill the commandment will be lost, but if he clings to a part of it, his power to fulfill the commandment will not be lost. It is similar to a person who has one of his limbs cut off. If the limb is entirely cut off from the body, there is no remedy and there is no healing, but if the limb is still joined to the body, there is a remedy, and the limb will be restored to its former strength when they heal it. Thus should the servant do in all the matters pertaining to his service, for example, in the matter of fasting. He fasts a few days and if he then becomes annoyed with it, let him not hold himself back from all fasting, but let him fast one day a week or even one day a month. It is the same if he begins to pray and he feels uncomfortable in his prayers. Let him pray a few days in the week or once a day. If he begins to study and becomes annoyed or feels uncomfortable with it, let him read a little bit every week and know that a man does not feel uncomfortable with any task except at its beginning. As he spends days and years at his task, everything will become a habit with him, and his soul will cleave to it even though a great deal of trouble is involved. Similarly, we see that one who starts to eat something that he has not eaten before, or a thing which he would ordinarily reject, or a bitter food, if he continues with it for some time, it will not be difficult for him. It will become a habit with him, and he will persist in it.",
+                "Therefore, I say that he who would accustom his soul to the service of God ought not begin with difficult matters, but with simple ones, and if he cannot do them even if they are simple, let him do a part of them, and as he continues, let him add to them. If he sees that he is annoyed or uncomfortable, let him lessen his task and do a part of them, but let him not abandon everything, as I have previously explained. The easy matters are, for example: prayer, greeting, helping the poor according to his ability, visiting the sick, accompanying the dead. It is different with difficult matters, such as: fasting, withholding oneself from all desire that happens to come to one; guarding oneself from cheating, robbery, oaths, anger, jealously, and from forbidding what is permitted and permitting what is forbidden. In these matters, a man must train and accustom himself, just as a father accustoms his son in teaching him worldly things, for he must at first teach him the easy matters that do not involve labor and exertion. As he goes on, let him add to them, and then the son will not grow impatient with him. For, if the father teaches his son difficult matters at the very beginning, the son will grow impatient with him, and this may cause him to reject everything and not to return to it. Therefore, there is nothing that the sensible man can utilize to subdue his evil inclination that compares with reminding the soul of the good things and the joys that are inherent in the service of God and the evils that come to those who do not serve God. If he will argue that there are people who will not listen and will not yield their stubborn opinion when they hear the qualities of God and the rebuke of man’s conduct, know that God has no portion in those people, nor in their prayer, and it is fitting that He hide His providence from them and from their prayer. Of them it is said (Ezekiel 2:5), “Whether they will hear or whether they will forbear.”",
+                "I have already called to your attention that the evil inclination is constantly at war with the intellect, and therefore in every one of the affairs of man, if there should arise a war between the two of them, and you see a man going about his affairs in a righteous way, know that the intellect has conquered the evil inclination and subdued it. Therefore, it devolves upon us in every occupation to help the intellect in its war, for the intellect and the evil inclination are two mighty forces at war with each other. But because of the cruelty and the hardness of the evil inclination and because of the pleasantness of the intellect and the refinement of its nature, the evil inclination is mightier than the intellect. At times, they are equal in strength, and if a man helps one of them, he renders the opponent weak and easily driven out. Therefore, we must help the intellect, since both are equal in strength, and on this subject it is said (Deuteronomy 30:15), “See, I have set before thee life and good”— That is the intellect—“… and death and evil”—That is the evil inclination. Thus Scripture has informed us that the strength of one is like the strength of the other. Therefore, it commands us to help the intellect, as it is said (ibid., 30-19), “Therefore choose life.” That is why our Sages, of blessed memory, said (Berakhot 33b), “Everything is in the hands of Heaven except the fear of Heaven.” Because in the war between the intellect and the evil inclination their strength is equal. The Creator, blessed be He, has given man the power to be drawn after whichever side of the two he desires. But if a man finds favor in the eyes of the Creator, and he nevertheless wishes to be drawn after the evil inclination and help it, then restraints, obstacles, and troublesome things will occur, and the Creator will not let him help the evil inclination. The Creator will act thus to a man because of the pious deeds of his fathers, or because he sees in his heart that he is faithful, or because he discerns that in the end, this man will become a completely pious person, and will be among those who merit seeing the face of the Creator, and will be among those who are near to Him. Since the Creator recognizes what the future of this man will be, he desires that he should be pure and holy at the time that he repents of this evil conduct, and, therefore, we say in our prayer, “Cause us to return, O our Father to Thy Torah,” for in this way we pray that no adversary may chance to restrain us. As for those who do not find favor in the eyes of God by their intention to do good, the Creator allows them to go on in the stubbornness or hardness of their heart. On this subject, it is said (1 Kings 18:37), “For Thou didst turn their heart backward.” Therefore, when one of these should desire to repent of his wickedness and the Creator recognizes that he will not repent with a complete heart, things happen to him which restrain him and trouble him, as it is said (Isaiah 1:12), “When ye come to appear before Me, who hath required this at your hand to trample my courts?” This is the meaning of, “Thou didst turn their heart backward”: when the wicked desire to do away with transgression, nothing occurs to restrain them so that the wickedness which is in their heart should go forth into a deed, as it is said (Ezekiel 14:5), “… that I may take the house of Israel in their own heart.” Therefore, the prophet, of blessed memory, said (Isaiah 63:17), “O Lord, why dost Thou make us to err from Thy ways?” What he means is: “Do not cause us to err in our hearts, lest the happenings occur which will restrain us from serving thee.”",
+                "The worshipper should know that when he plans to do a good deed and it comes out quickly, he should recognize that he has found favor in the eyes of his God, and that the Creator loves him. If he should wish to commit a transgression and there happen to him things which trouble him and he cannot complete the sinful act, let him know that he has found favor in the eyes of his God, as was the case with David, of blessed memory, as it is said (1 Samuel 25:34), “For in every deed, as the Lord, the God of Israel liveth, who has withholden me from hurting thee.” So one who has been spared from committing a transgression should recognize that the Creator has chosen his service and his prayer and guards him from occupying himself with filthy deeds, so that he may be pure and holy to serve his God. For this reason, every man ought to help the intellect, and in this way the intellect will be stronger than the evil inclination. If a man should commit a transgression and his evil inclination triumphs over him until he has done his desire, he should repent after he has done the deed, and he should worry and be astonished [over what he has done.] If he does this, it will be a sign that he will improve his deeds as time goes on. If a man should grieve at any one of the following three times, there is hope that in the end he will improve his deeds: First, before he commits the transgression; second, while he is still committing the transgression, and, third, after he has committed it. When one repents before he commits a transgression, that is the best of all, and when one repents after he has done the transgression, that is the worst of all. This is like one who is filled with remorse and repents at the time of his death, but who did not remember his God when he was in his full health, when he trusted in his continued tranquility, and, therefore, there is no benefit in such remorse.",
+                "May God save us from the rage of the evil inclination. And may He make our path even and may He help us to do good deeds in this world and in the next<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\"><i>Ba-zeh U’bava</i> is a technical phrase for \"this world and the next.\" It was properly used in both moralistic and Hasidic literature.</i>, so may be His desire."
+            ],
+            [
+                "CHAPTER VII <i>Concerning Repentance And All Matters Pertaining To It From The Order Of Prayer And The Matters Of Self Restraint</i>",
+                "Know this, my son, that the sickness of the body comes from a change in the mixture of the humors, whether it be by increase or by decrease or by the change in their strength. By increase is meant, for example, if there should be too much blood in the body. This could stir up severe illnesses. Or if there should be an increase in the red bile or the black bile, this could bring about different diseases. Or if the white humor should increase, this, too, could cause diseases. Just as an excess can bring about diseases, so can a deficiency cause other diseases which are the opposite of the first. Now, when one of these mixtures or fluids is in even balance and then a harmful change occurs, it will cause disease. For example, if the blood should be burnt and change to black, even though it is not deficient in quantity and does not increase in quantity, it will still bring about disease. And so it is with anything that disturbs the balance, whether in quantity or in quality, it will lead to disease. Therefore, it is necessary for the body when these diseases are brought about by reason of one of these three causes, or another happening besides them, for example, a blow or the burning of fire, or the weariness of the body, or things similar to this, it is proper to quickly heal the disease before the illness grows and becomes worse. As the strength of the one increases, the strength of the body weakens, and it will degenerate. Therefore, we have said that when an intelligent person feels illness in his body, he should hasten to heal it. Just as we have said that illnesses arise in the body, so is it with the soul, because of a change of powers or a change of quality or both combined or from some happening. The sickness of the body is the change of its customary habit when its natural functions weaken or alter. In this the sickness may be known. As long as the natural functions of the body continue perfectly and proceed in their customary way, and none of them ceases to function or is altered, we will say that such a man is not called sick. Here you have a sign by which you can distinguish sickness from health. Therefore, we say that the soul itself can be ill with severe sicknesses which arise from different causes. These are the emotions: each of them can cause illness either by the quality of the thing which causes the illness or by a lack of it. The sickness of the soul can be known when its spiritual activities are altered or one of them ceases to function. Therefore, it is necessary to heal it and to show the way in which the matters concerning the soul can be corrected.",
+                "Now, it is obvious that anything that is performing some action is not the recipient (of that action) unless it (receives this action) from something else, for it is not true that any limb of the body should be both the smiter and the smitten; of the mouth it cannot be said that it eats and is eaten, of the eye that it sees and is seen, of the hand that it builds and is built, nor does the candle both burn and kindle. The agent is distinct from the recipient. It is impossible for both to be one and the same—except the soul. For the soul knows all matters that can be known and knows itself. If this is so, then the soul knows itself and is known by itself.",
+                "Know that the things containing the active force are three: that which is made—it is known but does not know; it is the recipient of action but is not an agent. Second, the Creator Who knows but is not known by His creatures; and third, the soul; It is intermediate between the Creator and the created. The soul has received from the power of the Creator the quality of knowing and from the power of the created the quality of being known. The power by which the soul knows testifies that it will never die, because it does all things and no power activates it. Therefore, death cannot act upon it. But the power by virtue of which it is known testifies that it will die, because it is a thing that is acted upon, and therefore we say that the soul has two powers: the power of knowing and the power of being known. When one of these is stronger, the other has no power, for it is its opposite. Therefore, we say that the capacity to be known constitutes ignorance, since that which is (merely) an object of knowledge are the metals, plants, and the artifacts. The soul’s knowledge consists in (knowing) something of which it was previously ignorant. Therefore, the Creator is too lofty for any power of knowing to know Him, for if there was such a knowing power, then the Creator would be known. Since the soul contains some of these powers, we argue that if the power of knowing the ways of God, blessed be He, should prevail and the matters concerning Him and the things which are good in His eyes, not that the soul knows Him, (rather it knows) only His ways, His attributes, and that which He deems good; and if you add (the power) to know some matters concerning His creatures and the mystery of their creation, such a soul will not die at all. But if the power of the soul grows weak, then there will be folly in it, and it will be obvious that such a soul will die like the soul of an animal. Therefore, we cannot say that the soul of a wise man, though it be wicked, is still called a rational soul, for our intention is not to deal with the universal wisdom, but the righteous wisdom from which a man may learn the ways of God. To such a man we would apply the name of the wise man. Such a soul lives on and does not die at all.",
+                "I say further, now that it has been explained that the soul effects its action in itself and on things beyond itself, and that just as it knows things other than itself, it knows its own self, and whatever it can do to others, whether to know others or to make known any knowledge to others, it can do it for itself, to know itself, and to cause itself to know additional knowledge. Behold, it would appear from our words that just as the intelligent person can teach others, he can teach himself and does not need someone else to teach him. But the soul sets a firm foundation and is in itself a foundation, and because man has within him the power of being able to warn himself, he is liable to receive punishment for the evil which he does and reward for the good. For he has the power to warn himself and does not require anyone else to warn him. Animals cannot warn others and they cannot warn themselves, and so is it with children and with those lacking in knowledge and with the deaf and the dumb. With them there can be no punishment, for they are not able to warn themselves, nor do they have a reward. For they cannot do righteous deeds by intention. But because there is in man the power to warn other souls, we must say that that is the power which guards him, and if the guardian blunders and the one guarded is lost or perishes, then the guardian must be punished. Similarly, if the rational soul blunders and he does not guard himself and perishes, we say that he perishes through his own sin. And he, therefore, receives the additional punishment of not having guarded himself. This makes clear what is said (Ezekiel 33:6), “But if the watchman see the sword come and blow not the horn and the people be not warned, and the sword do come and take any person from among them, he is taken away in his iniquity, but his blood will I require at the watchman’s hand.” Since the soul is both the guardian and the guarded, if it perishes, it perishes by its own sin, and, moreover, because it is also the guardian of other souls, it will be punished, and this is an important explanation of reward and punishment in the world to come. Know that the quality of being guarded cannot belong to those who are lacking in intelligence. For the Creator joins only with rational men, as it is said (Amos 3:2), “You only have I known of all the families of the earth.” Therefore, since the Creator does join in the companionship of rational men and brings them near to himself, he punishes them but does not punish the wicked ones who are far away from him. It is said (Leviticus 10:3), “Through them that are nigh unto Me I will be sanctified.” ",
+                "Now that we have explained this great principle, we will say that evil deeds are like the sicknesses we previously talked about. For when the various humors of the body are altered, whether in quality or in quantity, then the blood alters with them, the blood which is the sustenance of the body and and preserves it. When the blood is pure and good, then the body blossoms and gives light and its deeds are correct, but if it alters, then the body diminishes in strength and grows weak, for how shall the limbs strengthen themselves if the blood be not pure? It is for this reason that the parts of the body grow weak and thin, for the bad humors mingle with them and that blood flows to all of the body, and the body diminishes in its strength. Because of the bad quality of the blood, its functions are altered. Therefore, I must say that the soul grows sick just as the body does, and the sickness of the soul comes from five causes: from the sight of the eyes, from the hearing of the ears, from the work of the tongue and the lips, from the occupations of the hands, and from the motions of the feet. Aside from these five external causes, there is one inner cause which mingles with the soul, and that is the thought. And from that there arises lust which is the foundation of all sins. Now, thought comes from the soul, and if the soul did not have a body, thought would not be ugly and bad, but pure, like the souls of the angels. But because it is joined to the body, thought has become gross and vulgar, at times mingling with the higher qualities and at times with lower matters. An illustration of this would be that one of the angels had been left lying upon the earth and was formed into a body and became like one of us. We would then be compelled to think that there were two powers at war one with the other. One is drawn to higher and loftier deeds, and one is drawn to lower matters. They would be like two partners, one wise and one foolish, participating in one subject and each one performing his occupation. In this partnership, there will be apparent the occupation of the fool, strange and unworthy; and the occupation of the wise, lovely, and altogether beautiful. If they occupy themselves with one occupation which cannot be divided and where each one cannot do his work separately, but only with the companionship of his partner, that work will be seen as being mixed with good and with evil. But if one of the partners should have an advantage over the other, then his work will be seen as superior to the other’s and as being more worthy than that of his companion. If the fool is stronger, then the worthlessness and the lack of quality will be evident. The difficulty of correction will be apparent in that task. But if the wise part should be stronger, then it will be seen in the product that correction, improvement, and beauty govern. ",
+                "Therefore, I say that according to the strength of the soul and according to its sweetness, will the power of thought be seen. And if thought inclines to lofty things, then the acts which come from its power will incline towards piety and righteousness, and the acts of the five senses which we have mentioned will be drawn towards righteousness and piety. These five senses are like channels or arteries through which the blood courses to quench the thirst of all the limbs of the body. Similarly, the emotions are channels through which the powers of thought flow in order to quench the thirst of the soul. Concerning this, it is said: (Numbers 15:39), “And that ye go not about after your own heart and your own eyes.” And so did our Sages, of blessed memory, say in the first chapter of the Jerusalem Talmud, “The heart and the eye are two agents of sin, and when evil deeds are mingled in the soul, they corrupt its acts until they turn away from their regimen.” Just as extraneous juices corrupt the structure of the body, so do evil thoughts corrupt the function of the soul. The functions of the soul are knowledge, intelligence, speech, humility, fear and hope, and other good qualities. But when evil lust is mingled with the soul, it destroys all of these good qualities; just as extraneous juices destroy the structure of the body, so does the mixture of lust destroy the work of the soul. Therefore, we must heal the sickness in the same way as we heal the body—just as the sickness which comes from mixtures of the humors needs at the very beginning medicines that will cleanse and purify the wound from within so that the medicine from outside will be of value. For if you should give to the patient a medicament or an ointment or a bandage and the wound is still clearly discernible, the medicament will be of no advantage. It will only unite with the extraneous juices and increase the damage, as it is written (Exodus 1:10), “… and they also will join themselves unto our enemies.” Moreover, what can healing do from the outside when the enemy lurks in ambush from within. He spoils that which you would correct, and between the onslaught of both of them, the body perishes. Therefore, it is necessary to cleanse the body, and when the body is clean, the medicine will be effective. Just as with a soiled curtain—if you want to dye it, the dye will not be fast because of the stains. But if you wash it well it becomes clean. Then, according to its cleanliness, it will receive the dye well. So it is with the soul. When we wash away from it the taints of an evil thought and the lust which stains, then the power of repentance will cleave to it like to a garment which has been washed. And on this subject, King Solomon, peace be unto him, said (Ecclesiastes 9:8), “Let thy garments be always white.” By this, he means cleanliness of the heart, which is to say that your intention at all times should be that your heart be pure, and then you will be able to receive good deeds. So did the prophet say concerning repentance (Isaiah 55:7), “Let the wicked forsake his way, and the man of iniquity his thoughts, and let him return unto the Lord, and He will have compassion upon him.”",
+                "I say that when the body becomes ill, we must take a medicine that will be opposed to the sickness of the body, and according to the distance of the sickness from the normal balance of the body on one side, the healing must be strong on the other side. For example, if there should come upon the body a warmth, a little fever, you must give to the patient a cooling treatment. If the warmth should be great, then the cold remedy must also be great, for the fever will not return to its proper balance except with a cold remedy that will cool it according to its distance from the balance of normality. For the fever will not return to normal except with a cool application that will cool it completely, according to the distance of the heat from normality. So must it be with the healing of the soul. He who exposes himself to a love of money must accustom himself to giving charity by removing lust for gain from his heart. This can be done only by his being content with his portion and by remembering that all things perish. He should think about death that will come upon him suddenly, and he should seek the companionship of the sick, and he should contemplate on the dead, and he should visit a cemetery, and he should recognize that tomorrow he will be like one of them. Similarly, in the healing of the soul from the love of women, he must learn to reject them with a rejection as great as his love. He should remember their faults and their evil habits, that they are a net for a man, and that because of them, a man may forget to serve God. ",
+                "Similarly, in the healing of the soul when it comes to arrogance, it must be by modest conduct. If the illness is wickedness and flattery, then its healing must be with faith and righteousness. When he undertakes a healing for one of these evil qualities, or others similar to them, he must accustom his soul concerning this healing for many days, for the healing will not remove the illness in a moment, but it will take many days. We must make the healing constant and renew it every day. Such is the healing of the sick of soul. Here is an illustration of how to heal arrogance. Let a man accustom his soul to be humble of heart, to be modest in conduct, and to greet every man in a friendly manner, and take an oath that he will not speak arrogantly, nor lord it over his servants and those who are lower than he. If he hears himself being reviled by someone, let him be silent, and if they harm him, let him accept that harm and yield to God. Through all this, arrogance can be humbled and removed, but it will take not one day or two days, but many days. Let him take a vow to work diligently on this for a set time, just as we have mentioned, and if his evil inclination proves too strong for him on one day, then let him fast and confess his sin. Let him add to the time of his repentance so that he will be mindful of it on a second occasion and guard himself lest the evil inclination then seek to rule over him. In this way, he will be applying himself diligently to the precept of repentance until it becomes habit, as the wise man said, “I was impudent from my youth, and I was not ashamed to do any evil deed, until I became envious of my companions, and I accustomed my soul to be humble. And this did not come naturally, but was done by commitment and by pledge. As I worked diligently over this for some time and I saw its pleasantness, I became delighted with it, and I so clung to it. I was of good repute among the men of my contemporaries, for I conducted myself with utmost humility.”",
+                "I say that lust is among the most severe diseases that slay the soul of a man, and therefore we must remember all the things through whose assistance lust can be nullified. These are: If a man is accustomed to much eating and drinking, and to the companionship of women, and to much wealth and honor, and to smugness and ease, and to much folly and lack of intelligence, and to much pleasure, and to an absence of the companionship of the sages and the pious, but enjoys instead the companionship of worthless and wicked people, then the treatment must be to lessen the habit in the following ways: Eat and drink minimally and not to satiety. Let him not eat warm and highly seasoned foods, for by abstaining from these he will weaken his sexual desire. Let him lessen his companionship of women and of laughing with them and of reading books which arouse his desire, and let him remember every fault that there is in women, and in this way his lust will be weakened. As he accustoms himself to this, his sexual desire will grow weak. Let him be less and less in the company of the wealthy and the powerful, and in this way his lust for wealth and for power will grow weak. Let him be less and less concerned with business, and as he accustoms himself to this, his lust for worldly things and worldly occupations will grow weaker. Let him decrease his wearing of lovely garments, and from going to the house of feasting and of strolling about in gardens, and in this way, his lust for pleasures will grow weaker. Let him decrease his partaking of all sorts of foods, of delicacies and wine, and as he accustoms himself to this restraint, his lust for food will grow weaker. Let him be less and less in the companionship of wicked men, and as he accustoms himself in this, his lust for their deeds and their companionship will grow weaker. Now, just as it is necessary to do less of those things which cause the lust to grow, so it is necessary to do much of those things which weaken the lust. This is their explanation: If he is given too much to lust, he should eat cooling and meager foods, and then his lust for women will decrease. ",
+                "Let him fast several days a week, and on the day of his fasting, let him eat a crust of bread and water only, and in this way, his lust for food will grow very weak. Let him accustom himself to go to the houses of the dead, and let him tarry there for a long time alone, and in this way, his lust for the things of this world will greatly weaken. Let him accustom himself to always join the companionship of the poor and the downtrodden and the sick, and in this way, his lust for wealth and honor will greatly weaken. Let him accustom himself always to read Holy Writ and His revelations and His wonders, and let him contemplate that which he reads. Let him ponder and discern from Scripture the great deeds of his God and His punishment, His might, and His judgments, and in this way the cruelty of his heart and his stubbornness will grow weak, and he will fear his God. ",
+                "Let him accustom himself to read the words of our Sages, of blessed memory, to study their words and their wisdom and their mysteries and to recognize and know the true meaning of each precept. In this way, he will remove the folly of his heart and his ignorance, and his eyes will be opened. Let him accustom himself to increase his prayers and petitions every day and at midnight. The burden of his wickedness and his impudence will grow lighter. Let him accustom himself to reflect in his heart upon all the pleasures which will come to him when the evil desire is removed. Let him accustom himself to reflect always in his heart about the evils and confusions which will come to him if he pursues lust. Just as a man can heal himself in this way from the sickness of lust, so can he in the same way heal himself from the sickness of anger, and in this matter, it is proper that a man should accustom his soul to all the things that lessen anger. These are the names and descriptions of a few of them: A man’s anger grows when some matter that affects him goes awry, or some injury comes to him from a place from whence he expected only good, or despair comes to him in place of hope, or things are said that are opposite of his wish, or when he is shamed by a man who refuses his request, or if he wishes to correct some deed and it is spoiled, or if he is a simpleton or a fool, for we see that a wise man lessens his anger and is able to subdue his wrath. In a similar vein, if a man should join the companionship of wicked men and outlaws, we would say to him: that anger grows less where there is ample wisdom and reason and the companionship of moral men. A man should lessen the quantity of his food. One should read words which will cause him to fear his God. He should ponder that all the world, all its wealth and its goodness, are as naught. Therefore, he should not grow angry when he loses some desirable object or if his business matters go awry. If a man conducts himself always in this way, his anger will grow less, and this is a healing for the soul.",
+                "Know that the healing of the soul is divided into two parts, the part of thought and the part of deed. It is necessary first to heal the part of thought and afterwards, the part of deed, for the sicknesses of the body are similarly divided into two parts: the portion of the inner sicknesses which are within the body and the portion of the visible sicknesses. Similarly, the soul has hidden sicknesses, such as jealousy, hatred, deceit, flattery, anger, lust, and also visible sicknesses, such as theft, tale-bearing, speaking vile language, sexual immorality, murderous conduct, and taking of bribes. Therefore, a man must first nullify those qualities which cause these two divisions. Next, he must nullify the portion which deals with thought, and, afterwards, the portion which deals with deed. He must accustom himself for many days in this discipline. When he has accustomed his soul for many days in this discipline, then he must weigh his soul to know if he is a righteous man or a wicked one. He must set his soul as though it were on a scale. If he sees that he has grown very weak because of previous sins, but does not wish to do them as before, if he longs to do good deeds, the performance of which he has begun to study, let him believe and know that he has found favor in the eyes of his God and that the mention of him will be good and that he is included among the pious ones. But if he sees that the powerful lust has still not grown weaker and that he still desires it, and he does not desire the good deeds, then he should know that he has not found favor in the eyes of his God, and that the gates of repentance have not been open to him as yet, and, therefore, he must try to add to his service of God."
+            ],
+            [
+                "CHAPTER VIII <i>Matters Concerning The Knowledge Of The Creator Blessed Be He</i>",
+                "Anyone who wishes to serve the Creator, blessed be He, must know What He is, and then he will know how to serve Him. And anyone who wishes to persuade himself of the truth of the existence of a Creator must consider in his heart those qualities through which every created object or person is known. Then by considering the opposite of these things, it will be clear that there is a Creator of all. I say that the qualities through which a thing is known are its kind, its quantity, its quality, and its form. A definition of something is such that the definiens (i.e., that which defines the original term) denotes the definiendum (i.e., the original term) and conversely. For example, if you should say that everyone who speaks is a man, and a man is one who speaks, or if you say that all even numbers can be divided equally and anything that can be divided equally is an even number, or if you say that everything that eats lives and everything that lives eats. By quality we mean this: the quality of the medicine is it warm or cold? Amount of, is when you refer to money, and you say so many thousands, and you are discussing form when you say, this form is a triangle or a square. None of these qualities existed except by the power of creation, but before creation, they were not. An illustration of these things would be the making of a trough on the coast of the great ocean, and letting the waters of the ocean enter this trough. Then the border which surrounds this trough<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">\"the surrounding limit of the trough\", i.e., its place (cf. Aristotle <i>Physics</i> IV: 1-4).</i> is like the border of creation, and the waters which are in the trough are like the created things, while the waters of the ocean are like that which is outside of creation. Now, you can divide this trough into as many portions as you wish, and you will still know its depth and its breadth because it is limited. But as to the waters which are outside of the bordered trough, you will not be able to divide them or know their depth, and you will not be able to do anything with them as you did with the trough because they have no boundary and no limit. Now, the Creator existed before creation. If this is so, then such finite measurements as quantity, quality, and definition do not apply to Him, and, therefore, the Creator cannot be known through them. But since these qualities were not in existence except after creation, and did not exist before creation, we can say that their opposites did exist before creation. For everything has its opposite, just as a created object has as its opposite the Creator. There is a vast distance between each object and its opposite. Now we can say either that these qualities were in existence before the creation of the world or that they were not. Now, if you say that they were in existence before creation, then there would be no difference between the time of creation and the time prior to creation, for whatever was in existence before creation was in existence after creation. Therefore, we must conclude that these finite qualities did not exist before creation. If you say that their opposites were not there, and even if their opposites were there, then when we search the matter earnestly, we will find definitions that will define the existence of the Creator for us, not in the usual signs which prove his existence, but from things other than that.",
+                "Let us say that a man was created blind from the time of his birth and never saw the light, but if he is wise and intelligent, he knows that there is light in the world, though he cannot conceive of it, and does not know in what connection light exists or in what form it is—he only knows it is the opposite of what he can conceive. For with his eyes, he cannot conceive of the thing, but with his mind, he knows the powers of light. Yet even though another man teaches him and says to him that there is light, he will not be able to make its appearance known to him. If they should say to him that the sun is white, pure, and radiant, he will not discern what this is, for he has never in his life seen a white or a pure or a radiant thing. Since he has never seen the things which are white, clear, radiant, and pure, which are the qualities of the sun and its description, he will not be able to recognize the sun. Whereas if he did know what a white and pure thing was, he would at once recognize the sun, even though he had never seen it in his life. If this is so, then it should be obvious to you that the lack of his knowledge of the sun comes to him only because of the inability to recognize the sun’s properties. But if he did know its properties, he would know the sun at once. We surely know that everything has qualities and that these are its attributes, and by means of this description we know the objects described. But as for him who cannot recognize the descriptions and cannot conceive of them, it is impossible for him to conceive of the essence of the thing. If this is so, we cannot conceive the Creator because of our failure to conceive his qualities, they are to us like attributes of Him. We shall never conceive them because we have nothing comparable, as He is the Creator and we are created. He is incorporeal while we have bodies. He is One while we are many; He is enduring while we perish. If this is so, then we cannot conceive of Him because no thing can conceive of another thing, except there be some kind of likeness or partnership between them—a likeness<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">This argument makes use of Maimonides’ <i>Guide</i> (1—51-65)....</i> such as that which exists between the eye and the light. For the light is white and radiant, and it has a shining glow. These three qualities are found in the sun and in every luminary; therefore, the eye can conceive of light because of this likeness that is between them. Thus the hand can sense only an organ like itself, because it is corporeal, and between one hand and the other, there is likeness, and the hand can sense everything which is warm or cold, because there is within it an element blended of cold and of warm. For with the cold quality, it can sense the cold, and with the warm quality, it can sense the heat. Similarily, it can sense everything which is moist or dry because it has the two qualities comingled. It is neither very moist nor very dry, but it is all in balance. Therefore, with its moisture it can sense every moist thing, and with its dryness it can sense every dry thing. Thus the tongue can sense things with which it has a likeness. For the tongue is moist, and therefore it can sense every moist thing, and we should not say that it can sense the dry, but rather that it senses the absence of the moist, and from that point of view, it can sense the dry. The tongue can sense the various tastes. For it is mainly blood; it is able to sense the sweet which is blood-like. We do not say that it senses the bitter, but rather that it senses the lack of sweetness, for it spreads itself and it grows moist when it touches sweetness, and it contracts itself and dries itself when it touches bitterness, and it senses the taste of all fat and oily foods, because there is within the tongue some oil. It senses every sharp tasting thing because there is within it the opposite of sweetness, and similarly the eye can sense light and colors. At first, it senses the black color because it is like itself (i.e., the pupil); it perceives white because it is its (the eyes) light. It senses the red and the green because they are compounded of these two—the dark and the light.",
+                "Now that it has been made clear that no thing can conceive of another thing unless there is a likeness between them, we know that if we were able to conceive of one of the descriptions of the Creator, blessed be He, there would be between us and that description a similarity and a resemblance. Moreover, if we could conceive of a true description of Him, then we would be able to conceive of Him. There is no difference between Him and His qualities. In such a case, we would be compelled to say that there is a likeness between us and Him. If this is so, then the true sign of His being too lofty for our perception is that there is no resemblance between His qualities and us, for He is the Creator and we the created. He has no beginning and no end, while we have a beginning and an end. He endures constantly, while we perish. If this is so, then there is no way of conceiving Him. ",
+                "After it has been made clear that there is no way of conceiving Him for the lack of our ability to grasp all these qualities is a sign that they are found in the Creator (Hebrew emended) for the absence of any knowledge of His existence still assumes that He does exist. Just as a concept for His existence would prove that He does not exist. For if we were able to conceive of Him, then His existence would be like our existence which is transitory, passing, and perishing. If this is so, then His existence must be the opposite of our existence. If this is so, then we must say that any concept of His existence must be of a true existence, and after it has been made clear that His existence cannot be grasped by our reason, we must believe that that is the very proof of His existence. Since His wisdom is too lofty for us, we say that this is clear proof of the true wisdom which is in Him. Thus, since His being is hidden from our powers, we say that this is true proof of His being. For the lack of our ability to grasp all these qualities is a sign that they are found in the Creator. If we could conceive of them, it would be proof that they are lacking. Whatever we comprehend (of God) is (really) the absence (of this feature) . <small>(The Hebrew has been emended.<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">The first word in the Hebrew, line 2, <i>b’hasagat</i>, is most difficult. This phrase cannot be correct since the subsequent argument denies this principle. It is the fact that we don’t comprehend some feature of God that proves that God possesses this feature. We should translate \"for the lack of our ability to grasp all these qualities is a sign that they are found in the Creator.\" The word <i>b’hasagat</i> should be read as two words, <i>b’ee hasagat</i>. All of the early editions have the same reading as our text. Constantinople (1520), Venice (1544, p. 49b), Cracow (1586, p. 20b), Frankfurt (1735, p. 26a).</i> )</small> For everything which our perception can grasp from nothing, its end is to return to nothing. The Creator is at a vast distance from this subject.",
+                "If we wish to know the attributes and powers of the Creator, blessed be He, let it be said that the Creator is the totality of everything, and His oneness includes His description, powers, and attributes. If this is true, then it is not necessary for us to search out anything except His existence. For if a man searches out the totality of anything and knows it, it is not necessary to search out the details that are contained in it. For in knowing the totality, he knows the parts. So it is in discussing the Creator. After we have said in one all-inclusive word that He is One, with a Oneness of which we cannot conceive, then we say that that Oneness includes His existence, wisdom, power, eternity, and all the qualities which are fitting for Him. We are compelled to believe in His Oneness because this quality keeps us from believing that He is divisible or many."
+            ],
+            [
+                "CHAPTER IX <i>Concerning The Signs Of The Will Of The Creator And How A Man Can Know He Has Found Favor In The Eyes Of His God And If God Has Accepted His Deeds</i>",
+                "Know that anyone who wishes to know if his God is pleased with him should weigh within himself, as we have said, his merits and deficiencies. If he sees that he inclines to evil lusts and the pursuit of wealth, the lust of women, immoral profit, robbery, and pleasures more than he inclines to the service of God and to prayer, charity, and good deeds, let him know that he is wicked and that God does not accept his actions. But if he inclines to good deeds more than he inclines to things which are bad, let him know that he has been noted for good. If a man wishes to do a worthy deed or fulfill a commandment, and this deed happens to be close at hand and nothing restrains him from doing this deed, then let him know that he has found favor in the eyes of his God. But if he sees that when he wishes to do a sinful thing, nothing happens to interfere or restrain him, and that when he wishes to do a worthy deed or observe a commandment, there are certain things which do interfere and restrain him, let him know that the Creator rejects him and does not love his deeds. It is said (Isaiah 1:15), “And when you spread forth your hands, I will hide Mine eyes from you.”",
+                "But if a man is visited by sufferings, illness, troubles, or if he is exiled from his land, let him know that the Creator loves Him and corrects him as a man corrects his son. But if he sees that he is tranquil and confident without sufferings and illnesses and that he remains at peace and no trials come upon him, let him know that the Creator does not love him. Moreover, if he sees that his heart is hardened and uncharitable, or he does not fast to remember the day of judgment, and that when he sees people die, he does not reflect in his heart concerning the day of death, this is a great sign that, “Their eyes are bedaubed<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">This is a paraphrase of Isaiah 44:18.</i> lest they, seeing with their eyes, and hearing with their ears, and understanding with their heart, return and be healed.”<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">This is based on Isaiah 6:10.</i>  When an evil decree is enforced against the people of the city, or against a nation, and he escapes from it, let him know that the Creator loves him and has shown his superiority over the others. Similarly, if the people of the city or a nation are altogether wicked and they walk in the obstinacy of their hearts, while this man’s eyes are opened and he stirs from his sleep and does not turn to those wicked people, but hastens to do complete repentance, this is a sign of the will of his God, that he has found favor in His eyes. Similarly, if he was extreme in his evil deeds, and did all things abominable to God and angered his God, but afterwards aroused himself and forsook all his evil deeds and removed all the evil from his heart, without fear<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Hoffman’s German translation understood this as \"without a teacher.\"</i>, except the fear of his God, because God inspired him with fear of Him, this is a great sign of the love of the Creator, blessed be He, and that He will have pity on him because he has removed the heart of stone from his flesh, and God has given to him a heart of flesh and His spirit he has given within him. There is no greater good than this! It is similar when sickness comes upon a man and he reaches the gates of death, and afterwards is spared, that is a sign of the love of the Creator, blessed be He, and that He has pity upon him, and that He wanted to warn him in order that he might turn away from his evil. But if a man commits blasphemies and is advanced in age and still does not repent, but clings to his wickedness, and if he advances in age and grows older, his lusts continue to renew themselves, he begins to build houses and to deal much in merchandise and to amass money from robbery, more than he did in the days of his youth, this is a great sign that the Creator rejects him, and therefore does not arouse him to repentance and does not correct him. He lets him go on in the stubbornness of his heart, as it is said (Psalms 81:13), “So I let them go after the stubbornness of their heart that they might walk in their own counsels.” Similarly, if a man gives alms, or fulfills some commandment and then regrets it, all the more so if there was great effort expended in fulfilling the commandment, and he loathes the doing of it after he has done it, this is a great sign that the heart of his God is not set upon him, and that he does not find favor in His eyes, and that all of his expenditure of energy was in vain. It is the same if he does a sin and completes it and rejoices in it very much and has no remorse for having done it, but his desire is to do it a second time, this is a sign that the Creator, blessed be He, has turned His face from him. ",
+                "But when he fulfills a precept of the Torah and rejoices in it, because he was able to do it, even though the precept may have been an easy one to perform, or if he exerted himself in performing the precept and was very happy with the fact that he exerted himself, and it was very sweet to his palate, just as rest is sweet to the fool, this is a sign that the Creator loves him. Similarly, when he hears the words of God and subdues his heart and is very fearful and knows that he is a wicked man, there is hope for his final end, that he will repent, for the spirit of the fear of God is treasured up in his heart. Therefore, we know that when the lust which blinds the eyes grows weak, or when he reaches advanced age, then this fear which is hidden in his heart, will be stirred up, and, therefore, this is a sign that the Creator has at least a little love for him. Continuing with this theme, every intelligent man should weigh himself in these balances which we have called to mind. If he recognizes from them that the Creator rejects him, let his tears fall like a stream on the evil of his fate and on his sad end. If he discerns from them that the Creator loves him, let him rejoice and say, “Happy am I, how good is my portion and how beautiful is my lot,” and let him hasten to arouse and to stir up love to the extent to which he is able."
+            ],
+            [
+                "CHAPTER X <i>Concerning Repentance</i>",
+                "Know that the complete repentance of a wicked man will cleanse him of all his sins, and he will be like a newborn infant. Just as the infant is innocent of all sin, but possesses no merit whatever, so is the wicked man, when he does repentance, innocent of all his sins, and he is spared from the punishment of the Creator, but he has no merits. Therefore, he does not equal the righteous who are pure and have never in all their days committed a sin. Just as it would be impossible in the case of two men who have ministered to the king. One was faithful, and never was there found in him anything unseemly, while the second man conspired against the king and enraged him and rebelled against him. Afterwards, he humbled himself to him, admitted his sin, just as Shimei ben Gera did, when he came and fell before King David, of blessed memory. Obviously, even though the king should forgive him, his virtue in the eyes of the king would not be like the virtue of his faithful servant. Logic tells us that although Menassah ben Hezekiah did repentance, such repentance as no other man has ever done, and greatly afflicted his soul in humility in his service of God in all of his days, still he did not reach the height of Moses, our teacher, of blessed memory. Nor did he reach the height of David, king of Israel, who was God-fearing from his youth.",
+                " As to what our Sages, of blessed memory, said (Berakhot 34b), “In the place<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">See Meyer Waxman <i>A History of Jewish Literature</i> (New York: Bloch, 1933) Vol. 2, pp. 278-279 for an analysis of our author’s unique treatment of this passage.</i> where the repentant stand, the completely righteous cannot stand,” they said the truth. For obviously, the righteous men and the intermediate ones have each one a lofty place near the Creator, blessed be He. Therefore, our Sages, of blessed memory, said that in the place where the repentant ones are, the righteous do not stand: they meant that their place was not among the repentant ones but in another place. There is still another meaning, namely, that the Creator will do for the sake of the penitents more than He will do for the sake of the righteous, just as He did for the sake of the people of Nineveh, and as He did for the sake of Ahab with whom he was extremely patient, and all this that the Creator might show the wicked His love for the repentant ones. This is an illustration of His hand being outstretched to the repentant ones in order that they should repent of their evil, and for this reason He will at times do miracles for the penitents such as He would not do for the righteous. This is not because the virtue of the repentant ones is as great as the virtue of the righteous, but because in the case of the repentant ones, if the Creator does not receive them and does not show His love for him, they will return at once to their evil ways. But as for the righteous man, because the Creator knows his heart, He does not reveal His love to him, for the Creator knows the integrity of his heart, and that the righteous man will not blaspheme God or be wrathful because he quarrels with His judgments. A parable on this theme would be a king who has two servants, one faithful and the second a flatterer, and the flatterer angered the king and did all sorts of evil things to him, all the evil that he could, and the king was wrathful with him and cast him out from his presence. Thereafter, the flatterer returned to seek the good will of the king, and he fell at his feet, and the king had pity upon him and received him. One day the faithful servant made a request of the king, and the flatterer made a different request of him, and the king ordered that the request of the flatterer be granted, and did not grant the request of the faithful servant because he knew the honest heart of his faithful servant, and he knew that his faithful servant would not consider the refused request as an evil thing, and that the faithful servant would not reproach himself for being faithful. As for the flatterer, the king knew that if he did not grant his request, the flatterer would return to his original evil and consider the king’s refusal wicked, and in the evil of his heart he would repent that he had served his king, and he would say to his companions, “It is not fitting to serve a king such as this, for I requested of him a simple thing and he did not grant it. How then can any man trust him?” This is the way of the Creator with repentant ones. Here is another interpretation, and it is the right one. There are repentant people whose hearts are as honest as those of the righteous and those who are called righteous. In the beginning, they were perfectly righteous, and they erred, or it happened that they sinned, their evil inclination was stronger than their good inclination. After this, they returned to their original righteousness. Their righteousness and their service to God were doubled because of their desire to atone for their sin which they had done, and these are more honored ones than the righteous, for their righteousness is double that of the righteous who never sinned. Of these one can say, “In the place where the repentant stand, the completely righteous cannot stand.”",
+                "Know that in the matter of repentance, there are eight occasions when a man can do this:",
+                "First, immediately after he has committed a sin.",
+                "Second, after he has lingered in his evil conduct.",
+                "Third, when the object of his pleasure is beyond his reach.",
+                "Fourth, when he is ill.",
+                "Fifth, when he is in great trouble, or in siege or in the hands of his enemy.",
+                "Sixth, when he finds someone who can teach him and warn him. ",
+                "Seventh, in his old age when his strength fails.",
+                "Eight, at the hour of death.",
+                "The choicest of these occasions is the first that we have mentioned. This is the repentance of the righteous of whom it is said, “In the place where the repentant stands, the completely righteous cannot stand.” Of less worth than the first is the second, when he has lingered long in his wickedness and afterwards stirred himself up and awakened from his sleep and knew that he was in the darkness, and he quickly hurried and purified his heart to build what he had ruined. Of less worth than the second is the third, when a man is unable to attain his desires. He repents ashamed. Yet in spite of all this, God will receive him in His service. The fourth occasion is when a man is ill. Then he is humbled, and he gives alms and petitions the Creator and makes a vow, and when he is healed he fulfills some of his undertakings, but not all of them. But if he does this, he is received. Of less worth than the fourth is the fifth. If he falls into the hands of his enemies, then he returns to the Creator out of the multitude of his troubles which surround him, and in spite of all this, if his repentance is complete, he will be received. The sixth time: if he chances upon a pious man who will teach him the ways of repentance and accustom him to its ways. The seventh occasion: when a man is in his advanced age and his strength fails, and he wishes to attain his pleasures, but he cannot because his strength is spent, and then he returns to the Creator. Least of these is the eighth, when a man does all the evil things that he can, but when he approaches death, he does repentance, and yet in spite of this, if his repentance is complete, it will be accepted. ",
+                "This is the general rule: there is no hour in the life of man that if he does complete repentance, it will not be accepted and his prayer answered. The Creator is not like the created who can abandon forever or bear a grudge forever, as it is said (Isaiah 57:16), “For I will not contend forever, neither will I be always wroth.” And as it is said (Jeremiah 3:12), “For I am merciful, saith the Lord, I will not bear a grudge for ever.” And on this theme, it is said (Isaiah 55:6), “Seek ye the Lord while He may be found,” meaning at those times when He can be found or in other words, as long as a man lives.",
+                "Know that the world was created out of four basic elements. They are the pillars of man, and everything depends upon them, and they are: fire and water, air and earth. Just as out of these corporeal elements the physical parts embrace and interweave, so is repentance the pillar of the world, and everything depends upon it. And repentance is made up out of four things: that the sinner abandons his sin and leave it completely, that he repents of that which he has done, that he testifies before his Creator that he will not return to do that which he has done, and that he confesses with his lips all that he has done. And of these, the first in importance is the abandoning of the sin. This is like the fire which ascends above and is separated from its place and never returns. The second act of repentance is that he repents all that he has done and mourns his sins all of his days and thinks about them always, like the air which encircles the earth, always. The third act of repentance is that he testifies before his Creator that he will never return to his sins, like the waters which flow to the earth and are never gathered. The fourth act of repentance is that he confesses his sin with the humility of his soul and humbles and subdues himself like the dust which is the path for the soles of his feet. Let him know that whoever does these four things will receive as his reward four benefits: The first is that he will have good repute in the world. The second is that he will escape the punishment of the Creator. The third is that his good portion will continue on to his seed after him. The fourth is that he will gain his reward in the world to come. He will merit seeing the face of the Creator, blessed be He.",
+                "Know that with regard to the repentance which a man does, let him not think that the moment he repents and takes upon himself the obligation that he will not return to his sin, his sin will be forgiven; but only after a length of time in serving God will his repentance be accepted. For the heart is not humbled in one day or two, but in many days. Just as in the case of a king’s son who sins against the king. Even though the king has pity upon him, and intends to do good to him, he will not show him a pleasant countenance except after a long period of affliction and crying out and weeping, just as King David, of blessed memory, did in the case of Absalom. Even though he consented to restore him to Jerusalem, Absalom stood waiting for two years and did not see the face of the king until his heart was completely subdued. Such is the way of the penitent, to plead for many days and to cry out, and then his repentance will be accepted, as it is said, (Psalms 22:3), “O my God, I call by day but Thou answereth not; and at night there is no surcease for me.” And as Habakkuk, the prophet, lamented (1:2), “How long, O Lord, shall I cry and Thou wilt not hear?” Now the prophets are not answered except after much affliction, imploring, crying out, and petitioning, all the more so a man who sins and acts wickedly even in the midst of his affliction. Now, the cause of this is the need to purify the heart, for even though the heart may have a sincere intention, it is necessary to subdue it for many days by intense service to God, by self-affliction, by fasting, and by weeping; then the uncircumcised heart will be humbled. When it is humbled, it will be clean and when it is clean, then the Creator will accept it, as it is said (Job, 13:16), “That a hypocrite cannot come before Him.” And as it is said, (Psalms 24:3), “Who shall ascend into the mountain of the Lord and who shall stand in His holy place? He that hath clean hands and a pure heart.”"
+            ],
+            [
+                "CHAPTER XI <i>Concerning The Virtues Of The Righteous</i>",
+                "We know that the Creator is One and the created are many. The more distant the created are from the Creator, the more do they multiply in number, while those who are near to the Creator are less. Just as there are many twigs while the main branch is one. The more distant the branches are from the trunk, the more do they multiply and interlace, while those branches which are closer to the trunk are less.",
+                "Know that the creatures are many and above all of them is the soul, reason, and knowledge, and they are three. Above them is the will. Above that is the First Cause<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">A difficult phrase. Generally it has the meaning of \"figure\", \"shape.\" It can also signify \"place\" (Harry A. Wolfson <i>Crescas’ Critique of Aristotle</i>, p. 689 n. 8) and perhaps this is the meaning here. God is the First Place, in that He is the \"place of the world.\"</i>  and that is the Creator. Therefore, the wicked are many, according to their distance from the Creator, blessed be He. The righteous are few because of their nearness to God, and those who are between the righteous and the wicked are in the middle. Because of this a man should try by works of righteousness to be among the few, for the smaller the company, it is a sign of their virtue and their closeness to the Creator. Pay close heed to this chapter and understand it."
+            ],
+            [
+                "CHAPTER XII <i>Concerning The Mysteries Of The World To Come</i>",
+                "The world to come is beyond the celestial spheres that revolve above us. The world to come is wide and endless without darkness, but with a great light which is not similar to the light of this world. There is no up or down, and these celestial wheels are a partition between this world and the world to come. This world is like a cave in a wilderness, a cave beneath the earth, and as for this cave, he who dwells in it thinks that there is no other world except this. Because he has not seen what is outside. But if he came out of there, he would see broad lands, and the heavens and the great sea, the luminaries, and the stars. Similarly, a man in this world thinks that there is no other world, but if he were to go out of his cave, he would see the width of the world to come and the precious beauty of its greatness.",
+                "Know that the Creator caused the soul to emanate from His own power, and He breathed it into the body of man after He had brought it into this world in the midst of these celestial wheels, just as men enclose the air in a skin bottle. Therefore, when the soul separates from the body, if it is pious and pure, it returns to its place, and it passes from the celestial wheels to beyond them, like a bird that has been snared in an evil trap. When it escapes it returns to its nest. But if the soul is a sinful one, then it is like a bird whose wing has been cut, and it cannot fly. It nests in the side of the mouth of a pit. It falls into a deep abyss and cannot get out of that abyss until its wings grow and it is able to fly. So the sinful soul cannot ascend because of the weight of the sins which burden it and will not permit it to ascend to its place.",
+                "Know that the world to come is the place of the souls of the righteous, and their nearness to the Creator is according to their virtue. But the soul of the wicked does not go forth from this world until it has been punished and cleansed; then it can easily ascend to its place, when God wills it. As for the souls that ascend to the world to come, their work is the work of the angels, at the time that they separate from the body until the Creator wishes to restore them to their bodies as at first. That will be at the time of the resurrection of the dead, when He decrees that some of them may return to their bodies. Then this world will be renewed because of its people being renewed, and on this theme the prophet said (Isaiah 65:17), “For, behold, I create new heavens and a new earth.” And it is possible that after the Creator renews the bodies after they have separated and decayed, and the souls after they have ascended, there will likewise be renewed in the heavens a power which the heavens do not now possess. So will He renew in the earth another power. Just as a king does when he wishes to make a great feast for those who love him. He commands that the house be made empty for them and that everything that is in the house be removed in order to renew it, to plaster it, and to place therein delightful objects in honor of his allies who are coming to his feast. This world which He will renew at the time of the resurrection is also called the world to come. There will stand the pious ones and holy ones of God, each because of his desire to stand and to serve Him and to praise His Name and to learn new and holy wisdoms, like the wisdoms of the prophecies and things similar to it. They will neither eat nor drink, just as Enoch and Elijah stood before Him without food or drink, and like Moses, our Teacher, of blessed memory, who stood before Him for forty days without eating or drinking. For food and drink are a bad mixture in the body, and it is impossible that a man should be in the utmost degree of piety and holiness when he is still eating and drinking. For it is not a matter of eating and drinking alone, but that men are drawn by them to other and evil pleasures and sweet delights, enjoyments, and flatteries. But when eating and drinkings are removed, then all these wicked deeds are also removed, and therefore Scripture says (Ezekiel 36:27), “And I will put My spirit within you.” ",
+                "If a man should say that it is impossible for a body to exist without food and drink, we will say to him that all of the matters concerning the redemption will be by miraculous means, for example, the renewal of heaven and earth, and as further example, the resurrection of the dead. As we know, there is no power in the body that can make it live after its death (just as it is not within the power of a growing thing to renew itself after it is burned) except through the wonders of the Creator, blessed be He. Similarly, the Creator can cause bodies to exist without eating and drinking for three reasons. First, that their holiness may be as complete as that of the angels. Second, to distinguish between evil deeds which follow from eating and drinking. Third, that they should not die, for the cause of death is eating and drinking. This is the great superiority of the days of the Messiah over the time of the exodus from Egypt. When this will come to pass, I wish to say that there will be no eating and drinking, and this will be a cause of their not dying. There will be nothing to weaken the body, to cause it to be ill, to cause it to be in pain, or to cause it to deteriorate. For just as health comes from eating and drinking in moderation, so do sickness and death come either from too much or too little eating and drinking or from a change in the proper balance of food and drink. After the cause of sickness and death is removed, the bodies will be like the angels until the Creator, blessed be He, wishes them to ascend."
+            ],
+            [
+                "CHAPTER XIII <i>Concerning Service to God</i>",
+                "Everyone who comes to worship God and to receive upon himself the yoke of fear of Him in truth, must first have a book which contains the reminder of the wonders of the Creator, blessed be He, the fear of Him and the might of Him, and this book should also contain those matters which bring to mind the punishment of the wicked by the Creator, blessed be He, His miracles to the righteous, and the story of His mighty and awesome deeds. As, for example, when God speaks to Job and says (38:3), “Gird up now thy loins like a man; for I will demand of thee and declare thou unto me,” and all the verses which follow. He should return again and again to this book, and strengthen his will with an oath to read it once a week, quietly and with concentration. He should pay close attention to all the matters contained in it, for it will be as tefillin between his eyes. It is necessary that the worshipper, before he draws near to serve God, should completely repent of all the sins which he has committed, and then his service will be true, for the service of God is divided into two parts. The first is that a man should cleanse his heart of all its transgressions and of the willful sins he has committed. And that he improve his faith and that his heart should be pure of all the dross of sins which were committed, and when he is clean and when he washes in clear water and is cleansed, then let him put on the garments of holiness to serve in holiness, and then he will be able to walk in the paths of the pious and to draw near to God. This is the second part of the objectives of worship which no man can attain until he attains the first part. Now I will discuss each one of them.",
+                "Know that the first part is that a man should repent of his deeds, and have in mind that he has sinned before his God. He should confess his sins at every moment and take a vow that he will not return to these deeds any more all the days of his life. After he repents and confesses and places it in his heart not to do his evil deeds again all the days of his life, then it is necessary that he humble himself before the Creator, blessed be He, through fasting, weeping, and doing charity, by arising at midnight to utter prayers of petition and seek forgiveness for his sins with a complete heart and with complete concentration. Let him accustom himself to do this for a year or two, and when he does so, then God will pardon his fault and he will be forgiven. His repentance will be accepted, and then he will be like a newborn infant, clean of all sin. But having done all this, he still has not ascended to the lofty state of the pious. After he discerns that his heart is clean and pure, it is necessary for him to love the Creator, not out of fear of punishment, and not out of hope of reward, but because he recognizes His greatness and that it is fitting and proper for everyone who recognizes the greatness of God to love Him. We should know that whenever a man loves a thing, it is because it is of his kind. When a man loves the Creator<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">See Maimonides’ <i>Guide to the Perplexed</i> (Chicago edition) Vol. 1, Chapter 39, p. 89, Vol. 3, Chapter 28, p. 512.</i>, it is a sign that his soul is godlike and that he wishes to be like God in His ways. Since the Creator is kind, the soul tries to learn this quality and to be kind. Since the Creator is just, the soul tries to be just. The Creator is forgiving, and the soul seeks with all its might to learn this quality. The Creator is merciful, and the soul seeks to be like him. The Creator rejects men of wickedness, and so the soul accustoms itself to reject men of wickedness. The Creator is pure of eyes and does not wish to see evil, and the soul seeks to be worthy like Him. These are the ways of the Lord. This is the second portion of the service of God, blessed be He. It is the portion which deals with the truly pious. Through it, a man will ascend to the loftiest height.",
+                "Every man who comes to the service of God should keep all of these conditions mentioned, for they are the principles of the worship of God. It is essential that not even one day should occur on which he does not read the words of the Torah or the words of our Sages, of blessed memory. For concerning the words of the Torah, it is said (Joshua 1:8), “This book of the Torah shall not depart out of thy mouth, but thou shalt meditate therein day and night.” In the words of the Torah, he will see the wonders of the Creator, blessed be He, and all His deeds, and in the words of our Sages, of blessed memory, he will see all the aspects of things permitted and things forbidden, and they will provide Him with a fence, and they will not let him break it down or commit a sin. For the words of the Sages are explained and made clear even more than the words of the Torah, for the words of the Torah are obscure and concealed. A man should accustom himself to the companionship of the sages and the pious, and to keep at a great distance from atheists, scoffers, and men of violence, for if he joins the companionship of these, his faith will perish. But if he cannot separate himself from them because he needs them for his livelihood, then let him be less and less in their company. Let their relationship be a speaking acquaintance and not a matter of heart. Let him hasten to arrange his occupation so as to put them at a great distance from himself. A man should accustom himself to ponder all the fourteen causes which we have mentioned which deal with those qualities which nullify the service of God. A man should accustom himself to read those portions on reproof which are found in the Torah and in the Prophets, and those passages on punishment by the Creator, blessed be He, and His strength, His wrath, and the miracles and the wonders which He has done for His servants, and the awesome matters dealing with the creation of heaven and earth. These matters should be written before him in concise but comprehensive words so he may look at them at all times.",
+                "One should accustom himself that his prayer be with great intent, and if he cannot empty his heart of unworthy thoughts, let him seek a way. For example, let him think at the time of his prayers that the Creator is standing opposite him and looking at every outward expression of his lips, as it is said (Psalms 33:14), “From the place of His habitation He looketh intently upon all the inhabitants of the earth.” If a man believes this, he will have fear and will empty his heart. He should close his eyes when he prays, for this will help him in the matter of intent, and at all times let his garments be white and let him firmly intend that his body be clean and pure of all uncleanliness. If he draws near to his wife and washes and cleanses his body afterwards, he will be doing an intelligent thing. For the cleanliness of the body renews the cleanliness of the heart; and similarly, the soiling of the body soils the heart, and let him resolve that in the matter of his prayer he will be among the first to enter and among the last to leave. Let his prayer be with gentleness of spirit and with a contrite heart. Let him not be like the crane who speaks but does not know what it is saying. But he should keep watch over the words that leave his mouth and concentrate his mind on their meaning. Let his prayer not be like a body without a soul, for the words are like the body, and their meaning is like the soul. When the one who prays does not pay close attention to them, they are a body without a soul, and the soul which is within man must not approach the Creator with empty words but with meaningful words, and he should be like an angel in his prayer wrapped in his tallit and adorned with tefillin. When he sees and discerns in himself that he is like an angel, it would be shameful in his eyes to stretch forth his hand to commit sins or evil deeds.",
+                "He should accustom himself to fast, but together with good deeds and almsgiving. For if one fasts and his heart is filled with deceit, there is no benefit from his fast, but only affliction, hunger, and thirst. No man should afflict his soul with fasts unless they are replete with good deeds. For good deeds and almsgiving are like the soul, while the fasts are like the body, just as we have pointed out. Therefore, a body without a soul can avail nothing. Let him accustom himself to give some alms each day. Let him give as much as he can. Every day that he gives alms, he will be confident that he will be saved from unnatural death, as it is said (Proverbs 10:2), “But the giving of alms<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Hebrew <i>Tsedaka</i>. This means either righteousness or charity.</i> delivereth from death.” Or let him feed the poor at his table, for in this way he will honor his table, just as the wise man said<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">Sometimes the \"wise man\" means a non-Jewish philosopher. This passage is discussed in the Introduction.</i> , “When the Creator wishes to send a present to one of his pious ones, he invites a poor man to his house.”",
+                "In his service to God a man should conduct himself humbly and conceal his worship from men, for then his reward will be doubled, and he will be saved from the mocking of the scoffers. In this way it will be known that he does not deceive his fellow creatures. For one who reveals his righteousness and his worship has no other intent but to be publicly praised and to become a leader, so that fools will trust him in order that he will be able to derive benefits from them. Let him not be like the man mentioned in the Proverbs and parables of Kalila Vadamna . Therein it is told that the cat grew so old that he was not able to snatch his prey with his claw, and so he became a monk whereupon all the animals that had previously feared him trusted him, until they were caught in his net and he ground their bones.",
+                "It is necessary for one to weigh his deeds every day, every month, every year, to see what difference there is between his deeds this year and his deeds of the year that has passed. If he sees that he has added good qualities, let him be happy, rejoice, and recognize that his soul is wise. If he sees that he has added nothing or subtracted nothing from his good deeds, let him recognize that his soul is weak and that it is too weary to pursue the precepts. This is a sign that his soul is not complete. If he sees that this year there are lacking good deeds which he performed in the year before, let him weep for his evil end, and let him despair of fulfilling the will of God, unless his soul stirs him up to mend quickly what he has torn and to make straight what he has made crooked. He should engage less in worldly occupations and abstain from such trade and business affairs.",
+                "As he ages, let him pray every night and let him arrange his prayers as petition. Let him restrain himself from approaching a woman, and let him eat less meat, and drink less wine, and let him occupy himself with the needs of the poor and the sick. Let him accompany the dead to their burial. Let him go to the graves of the dead each week, and let him stand alone among them, and let him remind his soul of that estate, just as a certain man did who was most depraved and lawless. People told of his abominable deeds in the presence of the king, and one man among them spoke up and said, “Your Majesty, know that now he has done much more evil than he has previously done, for I testify before you that I heard him in the middle of the night going to the graves to steal the shrouds of the dead, for my home is in the wall of this city.” The king commanded two of his faithful servants to search into the matter, and they followed the man in the night until they saw him enter a certain tomb, and from there he removed a chain of iron, and he bound this chain around his neck and he pulled it mightily with his hand, and he said, “Woe to you, O bruised body, O wretched substance, O desolate soul, O dejected spirit, O foolish reason, O incurable mortal, O man of earth, what is your hope, and what will your repentance be in the day that you lie down in this place and what will your answer be, you who are the enemy of His own soul, you who are the troubler of His spiritual good, why have you sold yourself to evil and dealt presumptuously, and concerning this state you did not think, and on whom did you rely, and where are your helpers, and where are those who are supposed to love you and be faithful to you, and where are your acquaintances now? Let them arise if they can help you at this evil time. You did the evil and now you must bear its consequences. You sowed and now you must reap. You rejected and now you will be rejected. Humble yourself, O foolish soul who blasphemes its Rock and profanes its glory. Know your foundation and discern your source. Behold now your home and your glory. The clod and the worm will subdue you and worms will divide you and bolts of flaming fire will devour you, and what will you do when you come to this place, a house of darkness and the shadow of death, a house of terror and confusion, a house of sorrow and wrath? The heavens will grow dark over you and the sun will be turned to darkness and the moon to blood and the stars will withhold their light from you. Whither will you flee, whither will you escape? This is your home and your dwelling place. What need have you of the houses of men and magnificent temples? You thought spacious upper chambers to be your legacy; do you not know that just as others go forth from them, so will you go forth from them? O, my heart, my heart! Behold your house, narrow and dark and without light. Its lamps are extinguished as stars are extinguished. Here you will be as though you never were. You will die as though you never lived. You have done enough! Return to your God! Keep this hour in mind, for if you were able to escape from it, you would surely do so. And I too would praise you that your right hand has been able to help you (Job 40:14), but since your end is to be in this state and here you will lie in sorrow, know that there is no fruit for your labor except repentance.” When the king heard about this matter, he was astounded, and he wondered exceedingly concerning this man’s repentance, and the king humbled himself because of his evil deeds, and he and many men among the outlaws of his people repented.",
+                "The worshipper should divide the day and the night. The first and the last hour of the day should be devoted to his prayers. From the second hour until noon should be devoted to business; the seventh and eighth hours for eating and for sleeping. The ninth hour, to supervise the conduct of his household, and the needs of his children and his wife; and the rest of the day to reading the words of God. Thus should he divide the hours of the night. At the beginning of the night, let him study if it is his custom to study. After that let him sleep until the middle of the night is passed. Then let him arise from his sleep while the stars of the morning are singing together, and let him stand praying prayers of petition before his Creator until the time of the morning prayer. Anyone who accustoms himself to this discipline will add for himself another fence to guard him from committing sins. He will have no time to think about sins and, all the more so, to occupy himself with them.",
+                "If a worshipper occupies himself with business matters, he must guard himself from cheating, oppression, robbery, flattery, usury, and oaths, from doing anything dishonest, in measure, or in weight. He should not be a partner in business with a worthless man, or a man who is always swearing, or a man frantic to amass wealth. Let him not be angry when he sees his companions getting rich and prospering. If it should happen that he sustains a loss, let him not be angry, but let him think that this has happened to him for his own good and for the redemption of his soul. If he has attained great wealth, let him not close his hands from giving tithes, alms, and from fulfilling vows, and giving free-will offerings. For through what he has given, the rest of his wealth will be guarded. Through the little that is lacking, his complete fortune will be secure. Just as circumcision causes a lack in one of the members of the body, but in that lack we find the perfection of man, and were it not for this lacking, he would be lacking all the days of his life, so it is with the giving of alms. A man should not rejoice too much if he attains wealth, and he should not depend upon it, for he does not know, if it will remain with him or will be lost. Then if it should be lost and he did not depend upon it, he will not worry concerning his loss, but he will justify God’s judgment, just as Job said (1:20), “The Lord gave, and the Lord hath taken away; Blessed be the name of the Lord.”",
+                "If he should occupy himself with the service of the king, let him assume as his prior duty the service of the King of Kings. Let him not exalt himself in his heart, because of royal power. Let him not hurt his fellow men with his power and that of his cohorts, as Job said (31:21), “If I have lifted up my hand against the fatherless because I saw my help in the gate.” Let him admonish the wicked and humble them, and let him intercede in favor of every man, and let him stand in the breach of those doomed to be slain, and let him rescue those who are to be taken to death, let him help the poor. Let him do all this for the sake of the Creator, blessed be He, and not in order to attain fame.",
+                "If he should occupy himself with the healing of the sick<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Guttmann believes that our author was a physician.</i>  and it is in the power of his hand to help, let him not accept a reward from a sick person. Let him keep the high road and not destroy it for the sake of the easy path, for with this he will acquire eternal life. For he is like one who saves those who are doomed to death. Even though everything is in the hand of the Creator, blessed be He, since his intention was for good and to help the sick person and to save him from his misfortune, it is accounted to him as though he saved him from death. If he cannot earn enough for his sustenance, let him accept from the rich as much as he knows will be sufficient for him rather than accepting it from the poor. Let him visit the sick who are critically ill three times a day and those who are moderately ill, twice, evening and morning. Let him speak to them encouragingly, and give them hope of recovery.",
+                "If a man occupies himself with the secular wisdoms from which he obtains his livelihood, he should seek another occupation which will enable him to earn a living. Let him reject this occupation, for greater will be the harm that comes to him than the advantage that he gains through it. All those who destroy their faith, all those who lose their hope concerning the world to come, they are the ones who cleaved to the secular wisdoms and joined the companionship of those who study them. If he should think in his soul that he is pious, and that these secular wisdoms cannot destroy his faith, the thing is not as he imagines. For he will find that he is departing from faith little by little, and he does not even sense it, just as the poet said, “We are in this world like the stars, which think they are at rest, but in reality they are traveling.” So will he think that he is clinging to his integrity, and he does not know that he is very far from it. Even though his intention is only for good, even though his intention is to know the unity of the Creator, by way of demonstration and proof, is there not enough of this in the tradition, the words of our Sages, of blessed memory? He is like one who is not satisfied with his portion and wants to seek things too great and too wonderful for him and to join the companionship of kings, and this could be a cause of losing his money and himself, and if he should escape, it would be after great pain and severe troubles which would come upon him. Whereas, if he were satisfied with what God has graciously given him, he would remain at peace. Therefore, a man should stay away completely from these secular wisdoms, unless he has a teacher who possesses two qualities: he must be of the utmost piety and he must be well-versed in that wisdom. For with the quality of piety he will guard his pupil at all times from evil doubts, and because he is well-versed in the secular wisdom, he will know the place where stumbling could occur, and he will warn his pupil not to believe in it. He will bring proofs that will nullify them, just as a teacher of the generation will do for those who err. He will warn them and guard them. In this way a man can escape though his soul thirsts for this wisdom.",
+                "But if he occupies himself with the study of the Torah and teaching it to his pupils, happy is he, for this is the best and most righteous occupation. For if he should err they will warn him, and if he should forget they will remind him, and if he should sleep they will arouse him, and if he should be wicked they will consider him righteous in spite of himself. As for him who occupies himself with the study of the Torah and repents only a little and so clings to his wickedness, know that if he were to engage in any other occupation, his wickedness would be double and his evil twice as much. Therefore, one should occupy oneself with the study of the Torah and be very careful with that precious treasure which the Creator gave to him. Let him not make of it an instrument to attain his desires and his pleasures, as our Sages, of blessed memory, said (Ethics of the Fathers Chapter 4), “Do not make them a crown with which to vaunt yourself, nor a spade with which to dig.” When a man teaches someone else or admonishes his pupils, let him not forget to punish his own soul the while, and to teach it, for it is not proper for a man to instruct someone else in what he himself does not do, and to teach him what he does not believe. For anything that comes out of the heart will enter into the heart, while anything that comes out of the mouth only will not go beyond the ear. A wise man said, “Whenever a man admonishes me and I want to know if that admonishment comes from the heart, I look to see if his instruction has entered my heart and aroused my soul to pay attention to his words. If so, I recognize that he is speaking with all his heart and all his might. But if my soul does not pay attention to his words and has not aroused itself to cling to them, then I know that his rebuke is nothing but the word of his lips.”",
+                "A man should occupy himself with the needs of the poor and go to their houses. For there are two good results that will come from this: the first, the reward of the Creator, and the second, the humbling of his arrogance, causing the contriteness of his heart. He should speak warmly to them and help them as much as he is able. And if he has nothing<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">See Maimonides’ <i>Laws of Charity</i>. Compare <i>Leviticus Rabbah</i> Chapter 34:15 explaining the verse in Isaiah 58:10 \"and if thou draw out thy soul to the hungry.\" R. Levi explained this to mean that if you have nothing to give him, console him with kind words.</i> , let him help them with the words of his mouth, by interceding favorably for them and occupying himself with their work. He should repay good for the evil done to him by his enemies. When they come into his power let him not desire to avenge himself, but let him forgive them and do good to them, more than he would have done for them previously. When he begins to come to worship his God, he should not consider it as something which, if he wearies of it, he can put aside and not worry about it. But he should not draw near to the service of his God until he has agreed with his heart to concentrate diligently on it all of his days. And he should begin with a little in order to increase his worship every day, just as our Sages, of blessed memory, said (Berakhot 28a), “In matters of holiness one ascends rather than descends.”",
+                "He should remember in his very soul all the conditions of worship, and if he discerns in this heart that he is not able to bear all of its conditions, let him select from them that which he is able to bear. Better for him is a little but permanent rather than much which does not last. When he comes to the worship of the Creator, even though he be in the service of mortal kings, let him remove from on his neck the yoke of serving human beings, so that he will have no other master except the Creator, blessed be He. Happy is he when he goes forth from the service of slaves and comes to the service of the Great King for whom he must sanctify himself and keep guard, for one does not come to the gate of the King in the garment of strangeness and sinful deeds. For in the service of men he is the slave of a slave, but in the service of God he is free. How fittingly has it been said, “Those who serve for a set time<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">This citation from Judah Ha-Levi is discussed in Guttmann’s article (Addenda 1). The allusion to \"those who serve for a set time\" is found in Kiddushin 22b, \"for unto Me the children of Israel are servants, they are My servants and not servants of servants.\"</i> are slaves of slaves<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">This quotation is from the poet Judah Ha-Levi.</i>. The servant of the Lord alone is free.”  For he who bears the yoke of men upon him cannot fulfill a religious precept in its time. He cannot pray nor worship God at the proper time, but if he does not bear upon himself the yoke of a human master, then his desires are under his own control. He can pray whenever he wishes, and he can be tranquil and not fear the terror of the King or the violence of the wicked, and he will have the time to occupy himself with the service of his God, and he will be lowly and humble and of a contrite heart. For when a person is in the companionship of kings and princes, his importance grows in his eyes and he becomes proud, and his inclination does not humble itself to serve his God.",
+                "In reality he should guard himself against words of scoffing<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">The classic Jewish view that better a poem in Arabic without vulgarity than a tasteless Hebrew poem.</i> and profanity or pointing out the blemish in human beings. He should guard himself from making oaths, whether they be false or whether they be true, and he should go to the houses of the dying at the time of their dying, and he should stand near them at the time that they breathe their last, and then his uncircumcised heart will be humbled when he reflects upon the terror of death, and if he is rich he should not wear embroidered gowns, but modest garments, and let him attend to his food, his joy, and even his pleasures in balanced measure. If he has great wealth let him not multiply buildings, cattle, servants, and worldly goods, for the desire and lust of a man will grow if he amasses all of these, and his worship of God will be neglected. If troubles should come upon him or men should afflict him, or men of violence attack him, or if men should bind him with chains, or if his children or acquaintances or dear friends should die, let him not grow angry, but accept everything with a pleasant countenance, and let him not be angry with his God, and let him not abrogate or leave out a single part of his worship. But let him cling to his righteousness and let him not grow weak and let his heart not reproach him. He should seek mercy from his God in his prayer that He may save him from the evil inclination and rescue him from sinning before Him, and not cause him to stray from His path, and let not his labor be in vain, and let not his hope turn to despair. Let him remember that there are people who exerted themselves in the worship of God for a long, long time, but at the end of their days the adversary stood at their right hand, and their evil inclination was too strong for them and they destroyed all their good deeds. Some of them went forth to practice idolatry. Some of them returned to their previous evil state and died in their wickedness, and their labor was in vain and they went to their destruction.",
+                "Therefore, every man should be fearful concerning his soul, and he should pray every day to his God to save him from the might of the evil inclination, and he should occupy himself with the words of the Sages and the words of the Torah, day and night. He should admonish sinners with the rod of his mouth after he has first admonished his own soul. He should give tithes of his wealth, and he should not omit any part of his service to God. If he should omit a part, let him not abrogate it altogether when evil happenings come upon him or when new good fortune comes to him or when he goes on journeys or when he is sick or when old age takes hold of him. If he has children, he should teach them from their youth to know the Lord, and he should keep them at a distance from the companionship of wicked people and refrain from teaching them evil wisdoms which will destroy their faith, and he should admonish them always in order that the fear of God shall always be before them. If he is unmarried, he should take a wife to himself that she may be his helpmate. Then his worship of God will be firmly established and he will be saved from the errors of evil lust, and then his worship will be pure and perfect. And he should, when he comes to the service of his God, seek the companionship of a pious man and learn from his deeds. Or let him acquire a companion and let both of them participate in worship and let them be envious of each other in the doing of good deeds. Let each man be envious of his brother and be mindful of him. In this way the worship of God will grow and increase."
+            ],
+            [
+                "CHAPTER XIV <i>Concerning The Reckoning A Man Must Make With Himself</i>",
+                "A man should remember at all times the kindnesses and miracles which the Holy One, blessed be He, did for his pious ones, for example, the awesome deeds at the sea and in Egypt. When His people hovered between death and life, he bared His holy arm and fought with their enemies with anger, fury, and with great wrath, and He caused them to descend into the pit of destruction and that which he did to the mighty kings when he humbled their pride before His people, and when He caused the sun to stand still midway in the heavens until a nation could be avenged upon its enemies. When He answered Hezekiah in his illness and heard his prayer and saw his tears and lengthened the days of his life. When He answered Jonah out of the bowels of the fish, when He answered him out of the belly of the nether world and caused him to ascend from the depths and brought him forth to the light of the world. When He answered Hananiah, Mishael, and Azariah in the fire of the furnace, and He sent His angel and saved them and the fire had no dominion over them. And God, in Whom they trusted, showed His power and sanctified His name before the multitude. And that which He did for Daniel in the lion’s den, when he sent His angel and closed the mouth of the lions so that they did not devour him. He gave as his ransom those of his enemies who had plotted his death. And that which He did for Mordecai and Esther when he saw their affliction and their fasting and their prayer, and His mercies were kindled towards them. He annulled the plot of Haman and caused it to descend on Haman’s own head. And that which He did to the people of Nineveh when He saw their affliction and the bitterness of their soul and He saved them from death, and that which He had planned to do to them, He did not do. All this is to let you know that repentance can turn aside an evil decree, and the expression of it. Conversely, if the tidings are good, then all that he spoke will come to pass in order that we may discern from this the compassion of our God upon us. When it comes to an evil decree, He will not establish it if there is repentance and good deeds. But when it comes to a good decree, He will never renounce it. We should recall that which He did to Ahab when He caused him to humble himself before Him, and He did not bring evil upon him in his lifetime. And that which He did to Manasseh when He saw his great trouble and heeded his prayer and restored him to Jerusalem, and that which He did to Job when He tested him in order to show His righteousness. Afterwards He had compassion upon him and increased his bounty out of His love and out of His compassion. On all this a man should reflect constantly, and then he will know and discern that there is good hope for him as in the case of all these, if he will do as they did. Let him not despair of the mercies of God, and let him not say, “After I have done so much evil, how can I repent?” But let him reflect in his heart concerning the people of Nineveh, and Ahab and Manasseh, who did greater evil than all those before them and after them, but when they repented, the Lord, blessed be He, accepted them, and favored them and saved them from their misfortune.",
+                "A man should look at the works of the Creator, the heavens, the earth and all their host, so that he may know that all this was created for the sake of man. He should look at the luminaries and at the stars and know that all these were created to guide the children of man and to give light to them in the night, and he should thoughtfully consider the winds that blow, the clouds and the rains, and let him know that all these were created for the life of the children of man. He should thoughtfully observe every sprout, and bird of the heavens, and the creatures of the earth, the water, the flocks, the herds and the cattle. He will know that all this was created for food for the children of man, for his benefit and for his delight. Some of them are medicines and some are sustenance. Similarly, let him consider all the good things of the world and the valued properties of kings and the treasuries of gold, silver, pearls, and precious stones, and let him know that all things were created for the pleasure of men and that they may have delight in them. Similarly, let him consider the buildings of the world and the castles of delight and the places and the cities and the chief cities<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">Abraham J. Heschel interprets the Hebrew phrase <i>birah, God in Search of Man</i> (New York: Meridian 1959) p. 367.</i> and the upper chambers and the vineyards, and let him recognize and discern that all of them were created to be a dwelling place for men and a haven of rest in which he may delight. Let him reflect in his heart about wisdom which is more precious than rubies and how God gave the Torah to Israel, the Torah which is more precious than rubies. And that the Creator gave the Torah to Israel in order that they might know Him and that they might study His commandments and do His will.",
+                "A man should cause his heart to remember all the troubles which come in this world, that a man may reach the gates of death and yet afterwards the Creator, blessed be He, will have pity upon him and bring him forth from trouble into light and from thick darkness into great light. A man should remember in. his heart all his sins and trespasses which he has done in every hour and in every moment, and that God will not repay him according to his deeds, but will be patient with him, and there are times when He will punish him as when a man punishes his son, but He will not destroy him utterly. Let him remember the superiority which the Creator gave to the children of man, the superiority over His other creatures in reason, knowledge, speech, and in the recognition of good and evil. So must he be mindful of the great superiority which the Creator gave to His people over all the other nations, that He gave them His commandments and statues and divided the sea for them and spoke with them face to face, and gave them the Torah, and built a Temple for them, and raised up from among their children prophets, a kingdom of priests, and a holy people, and established from their seed sages who became the light of the world and illumined His holy Torah, and that the Torah is our life and the length of our days. So were our teachers, of blessed memory, the light of the Torah and its perpetuity, for its hidden meaning was maintained, renewed, and explained through them, and to them were its secrets revealed.",
+                "After he reflects in his heart all these great and awesome things, which include most of the matters which concern mankind, let him consider in his heart the favors which the Creator has done to him alone in the day of his birth. First, let him be mindful of the good which God did for him when He brought him forth into the world, and breathed a soul into him, and covered him with bones and sinews, and afterwards reared him, and gave him the faculty of a good mind, and caused him to know the path of understanding. Let him remember the favors which God did for him when He caused him to find grace in the eyes of his father and mother until they came to love him more than their own soul. They took bread from their own mouths in order to feed him, and they removed their own garments in order to clothe him, and they afflicted themselves in order to satisfy his needs. He should remember that as he grew and acquired intelligence, God gave him bread to eat and a garment to wear and gave to him wealth and desirable possessions and helped him to acquire a home and to take a wife in order to perpetuate his seed.",
+                "Let him remember all the troubles and misfortunes which surrounded him and occurred to him from the day of his birth, and that God saved him from all of them. Let him consider in his heart, whether he was saved from unnatural death, or whether he was surrendered unto the hands of his enemies and his God saved him, or whether he passed a dangerous place and he was spared. Or whether troubles and evil happenings befell all of his companions, while he was saved from all of them. Let him remember when he was sick and approached death, and the Creator brought his soul up from the pit. Let him remember if he was destitute and poor in his youth, and afterwards God gave to him wealth and riches, or if he was lowly and held in contempt by the people and yet arose to a great height. Let him remember if he had many debts, and the Creator gave him relief and bestowed gifts upon him from his own bounty until he paid his debts and came forth from the yoke of his distress. Similarly, he should reflect whether a decree of a king was ever issued against him that he be slain or punished, and God saved him, or whether he was taken captive or confined in jail and later released, or if he planned to commit a sin and the Creator saved him from doing that sin, as it is said (Proverbs 12:21), “There shall no mischief befall the righteous.” Let him consider whether he entreated God in time of trouble and was answered, and whether he prayed in his heart because he had enemies and his prayer was heard concerning those who sought to do him evil, and he saw that he was avenged or they fell into his power, and he repaid them with good in place of evil.",
+                "He should consider whether many evil happenings came upon him, but he received them all with a pleasant countenance, as it is said (Job 2:10), “Shall we receive good at the hands of God, and shall we not receive evil?” Let him think about how many good virtues God has shown to us. Let him think whether or not there came upon him an evil or pain or exile or serious illness, or whether he fell from a high place, or was smitten by a stone or a sword, or fell into the fire, or an evil beast bit him, or there arose aaginst him false witnesses, or violent men plotted against him to slay him, and he was saved from all of them, and God gave him a good wife and children that are wise in all things.",
+                "Of these things which are too numerous to be mentioned should a man think at all times and reflect upon them in his heart. From these things he will be able to regard with understanding the awesome deeds of his God, and he will recognize all the favors which God has done for him."
+            ],
+            [
+                "CHAPTER XV <i>Explaining The Time Which Is Most Proper For The Service Of God Blessed Be He</i>",
+                "If the wise one should search out all the good things of this world, he will discern that every favor which has been apportioned to him will not accompany him at his death. Neither will his glory follow him. But he will leave everything and go barren and empty, except for one good thing which has been apportioned to him, and that is the service of God— this alone will go before him, as it is said (Isaiah 58:8), “And thy righteousness shall go before thee.” Therefore, King David, of blessed memory, said (1 Chronicles 28:9), “If thou seek Him, He will be found of thee.” And as it is said (Hosea 10:12), “For it is time to seek the Lord.” As the prophet, of blessed memory, said (Isaiah 55:6), “Seek ye the Lord<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">See <i>Pesikta de Rav Kahana</i> edited by B. Mandelbaum (New York: Jewish Theological Seminary, 1962) Vol. 2, p. 471.</i> while He may be found, call ye upon Him while He is near.”",
+                "We should search out and inquire why he said, “while He may be found.” Is there a time when the Lord may be found and a time when He may not be found? And when we reflect upon this matter, we will discern that there are times when God may be found by those who seek Him and there are times when He may not be found, and, therefore, the prophet said, “Seek ye the Lord while He may be found.”",
+                "The first time is when a man acquires reason, as it is said (Proverbs 3:4), “So shalt thou find grace and good favour in the sight of God and man.” Because before a man acquires reason, he does not recognize his Creator, and therefore the Lord will not avail Himself to him.",
+                "The second time is before he commits any sins and angers his God. Then his heart is righteous and clean, and with a pure and clean heart God may be found. But if he sins against Him and transgresses His commandments, then the Lord may not be found by him except after very great labor, until he is humbled and cleanses his heart from its uncleanliness in complete repentance.",
+                "The third time when the Lord may be found is when the congregation fasts and prays together, for the prayer of the congregation is more acceptable than the prayer of a lone individual.",
+                "The fourth time when the Lord may be found is before he joins the companionship of wicked people and atheists, and his faith is destroyed. Then he can never be healed.",
+                "The fifth time when the Lord may be found is while a man is still in comfortable and enlarged circumstances, for at a time of trouble a man is compelled to repent, and therefore we cannot say that the Lord is found by him unless he does his repentance for His name’s sake. (The times of trouble are these: A time of his illness, or when he is in the hands of his enemies or is under siege, or when he is poor and destitute, or when he is advanced in days, or when he goes in dangerous paths, or when he crosses the ocean, or when his power is weakened and his ability to give wise counsel declines.)",
+                "At these five times, which we have previously mentioned, when a man seeks God—in those times his Creator will be found by him. Even before he calls upon Him, the Lord will answer him, as it is said (Isaiah 65:24), “And it shall come to pass that before they call, I will answer,” and therefore it devolves upon the rational person to be warned about these times before they are lost out of his control and no repentance will avail him. It is important for the intelligent person to know and to see how many occasions of repentance he has lost, and let him hasten in those times of repentance that are still left to seek in them the will of his God before they are lost, as the other occasions of repentance were lost. May the Lord help us to do what is good in his sight, and may He be found by us when we call unto Him."
+            ],
+            [
+                "CHAPTER XVI <i>I shall note in this chapter some of the delights of the world to come and as opposed to them I will note the plagues the stumbling blocks and the evil of this world</i>",
+                "Know that the fool does not discern the troubles of this world, its evils and every fault which is in it, but the intelligent man does. The fool does not discern these things because the troubles of this world and its evils are covered with delights and pleasures, and therefore the fool cannot discern them, just as in the case of an evil woman whom a man desires—he does not recognize any fault in her because of his love for her. But if another man who does not love her sees her, he will discern every blemish which is in her. So is it with this world, when a man is occupied with it, he does not discern its evils because of his great love for it, but when he separates himself from it, he does discern them.",
+                "Know that the evils of this world are too mighty to relate, and there is no end to them. But opposed to them are the good things of the world to come. For we see that this world does not endure, and all of its dwellers wither and perish, and all of its good does not remain. But the world to come endures, and its dwellers do not wither, and its goodness does not change. Concerning this world, a man cannot trust in his strength and in his honor, but in the world to come, a man can trust in his goodness, that it will not depart. This world is full of sighs, fear, troubles, overturnings, evil news, strange diseases, sins, enmities, wars, shame, disgrace, deaths, plague, toil and heavy labor, and the world to come is filled with tranquility, calm, security, joy, eternal life, health, peace, glory, rest. In this world a man cannot trust in himself or in his righteousness until the day of his death. It is possible that he be righteous and a servant of his God all of his days, yet in the end become a villain, so that all of his labor was in vain. In the world to come, no one who is rescued through His righteousness will fear, for the justice and the righteousness which are within him will not change and will not be altered.",
+                "This world is a devil’s den and a dwelling place of wickedness and is filled with worthless men, and they are the ones who delight in the good things of the world, while most of the righteous who are in it are oppressed, afflicted, and sick and all their days are rejected. This tells us that this world is not the dwelling place of the pious, but the world to come is the dwelling place of truth, faith, righteousness, and merit, and the pious delight in its goodness. In it there is no portion or inheritance for the wicked, and the only ones who find rest in it are the holy ones and the pure. In this world, every new thing which is in it will wither, and every beginning will end. But as for the world to come, its goodness will not wither, and there is no end or finality to it. In this world, its goodness and its wealth cause men to steal and to oppress, to lust and to deceive, but in the world to come, its goodness and its glory cause a man to do righteousness and justice and stir up his spirit to serve God. In this world, its choicest pleasures are matters which are ugly and shameful, for example, the companionship of women with which no defilement can compare. But as for the world to come, its delights lie in matters that are holy and pure as, for example, that one will seek the radiance of the <i>Shekhinah</i> and will join the companionship of angels and will do according to their deeds in order to praise the name of the Creator, praised be He.",
+                "This world with its delights causes wise men to be foolish, and it beguiles the great, and deprives the elders of their discernment, and blinds the eyes of the seeing until it draws them after it and they are caught in its snares. But the world to come causes the simple to be wise, it opens up the eyes of the blind and gives knowledge to the fools, and arouses the sleeping and gives reason to the mockers. In this world, the good and the wealth and the glory that a man attains is at the expense of much toil in his occupations by day and by night. But in the world to come, the good which a man achieves leads to great rest and tranquility. His weariness and his many concerns will depart."
+            ],
+            [
+                "CHAPTER XVII <i>When A Man Remembers The Day Of Death</i>",
+                "It is fitting for everyone who fears the word of the Lord to reflect in his heart concerning the day of death, its calamity and its terror, and let it be to him as a reminder. Let him say to his heart, “My heart, my heart, did you not know that you were not created except to return to the dust?” From the day when you first came into being why did you not remember your final end? Do you know that all the days that you live upon the earth, you are like a passing shadow and like chaff that is driven by the whirlwind away from the threshing floor, and like smoke from a window. Your days are determined and your life is cut short. Every day or night that passes over you causes a lessening in the portions of your life allotted to you. Every day you draw nearer to the grave, and you will fly away without wings. Why did you not know that you are dust? Why did you not remember that you were formed of the earth? On whom did you rely when you rebelled, and why were you so rash and did not reflect in your heart concerning the bitter day, the day in which your discernment would perish, and your wisdom would degenerate, the day in which your tongue would cleave to your palate, the day when they would carry you on their shoulders, and when they would bury you, and on the lowest earth they would cast you. For every deed they would demand a reckoning of you, and you would be crushed like the dust, and your fire will not be quenched the day in which you will see the accounting and the book open, and the scales of justice and the cup of staggering in the hand of the Lord. There will you drain its dregs, and your soul will moan in its writhings, and what will you answer concerning your arrogant deeds? Will you not then behold the fruit of your evil deeds and find your reward?",
+                "If you were to die the death of an animal, and not have to give an accounting, then you could rejoice in your death, but you are going to that which is more bitter than death, the place of thick darkness, a land of darkness and the shadow of death. There a great terror will fall upon you and shame will cover you, and your garment will be the clod of the worm. Brimstone will be strewn upon your body, leaving you no remnant. Behold that day is fearful and awesome, a day for which there is no ransom, a day bitter with weeping, with mourning, and with sorrow, a day of terror and crying out, a day of calamity and of groaning, a day of bitter mourning, a day when you will spread forth your lamentation from watch to watch, a day when the wrath and zeal of God will be kindled. A day when His fury will be poured out like fire, a day when pains and sorrows will be many, a day when every man will moan, his hands on his loins in utter hopelessness, a day when all of his delights will perish, a day that his soul departs and there is left the body, like a vessel filled with shame, cast away like a silent stone. Now, son of man, to whom will you escape for help? Or who will be a hiding place for you? Will you not say then, “Woe to me, what have I done, and why did I shame the word of the Lord?” Why did I turn to walk after the obstinacy of my heart? With what shall I cover myself, for I am naked? Take hold, of yourself and be abashed<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">This phrase is based on Zephaniah 2:1.</i> and ashamed because of your sins, and give thanks to God while still the soul is within your body before the stars of your twilight are darkened.",
+                "God will save us from evil decrees and will redeem us from death, and our eyes will see and our hearts will rejoice."
+            ],
+            [
+                "CHAPTER XVIII <i>Concerning The Difference Between The Righteous Man And The Wicked One</i>",
+                "Know that the wicked man will not be instructed until he is punished. He will not be warned while he is in good circumstances, until calamity comes upon him, and then he will awaken from his sleep.",
+                "But the righteous man, when he is in secure circumstances, will be very careful and will be fearful lest evil come upon him, as it is said (Ecclesiastes 7:14), “In the day of prosperity be joyful, and in the day of adversity, consider.”",
+                "But for the wicked man, if the Lord should give him riches, possessions, and honor, then he will increase vexation, and he will not stop from committing any sin. He will look and be secure in his great wealth and his importance will grow in his eyes. He will harm his fellow men, and he will not have pity upon the poor and the downcast.",
+                "But the righteous man, if he has great wealth, will not forget the poor and will remember the downtrodden, and he will help them always, and he will humble his soul, and he will not be arrogant to any man. He will not rely on his wealth, and he will know that he is but a wind that blows.",
+                "But as for the wicked, if he attains a great state, riches, and honor, he says in his heart, “Whom does the king<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">A paraphase of Esther 6:7.</i> delight in honoring more than me? God has seen that I am worthy of all this honor. Through my devices and through my wise counsel have I gathered this wealth, but if I were like this one, or that one, who are lazy, I would be as destitute and poor as they.”",
+                "But when the righteous man attains great honor he says, as did King David, of blessed memory, (II Samuel 7:18), “Who am I, O Lord God, and what is my house that Thou has brought me thus far?” The righteous man will continue and say, “Why has God caused me to merit all this good? For I have no good deeds, and I deserved to be oppressed and afflicted all my days because of my many sins. But the Creator has turned my evil into good, and with what can I repay Him even a little of what He deserves?” The righteous man will debate with himself and will say, “O my heart, my heart, do not trust in your great glory, for who knows if it is for your good or if this wealth is being guarded for someone else! Or do you know if night robbers will come and despoil you of all for which you have labored? Or do you know that God has given to you this glory because he rejects you, and if you have any merit whatever, he is rewarding you for it in this world in order that you go empty of merit in the world to come?”",
+                "If the wicked man enjoys the companionship of kings, he will say in his heart, “Because I am an honored companion and the possessor of reason and knowledge, therefore have I risen to this lofty state, for the Creator would not give His glory to anyone but to him who is worthy of it. Therefore He has apportioned to me this honor.”",
+                "But the righteous man will say, “I pray thee, my God, behold I am dust and ashes, maggot and worm, the shame of man and held in contempt by the people. In what have I merited this honor when there are in the world men more saintly and better than I, and they are in pain and in distress and helplessness? They have not been privileged to receive even a little of all that I have been privileged to receive.”",
+                "If the wicked man becomes poor, he becomes wrathful and dissatisfied with his portion, and he goes at night to steal and rob, and he commits acts of deception in order that great wealth should come into his hand. He is jealous of his fellow men. He asks every man to busy himself and to help him.",
+                "But if the righteous man becomes poor, he gives praise to the Creator, as it is said (Job 1:21), “The Lord gave and the Lord hath taken away; blessed be the name of the Lord.” He is satisfied with a dry crust, and he rejoices in his portion, and he does not profane his spiritual glory by asking help of his fellow men, but he seeks the help of God alone.",
+                "The wicked man when he grows ill is frightened, and he fears greatly that his time has come. Then he is remorseful for all that he has done, and he makes a vow to repent if he is healed, but when he is healed he returns to his wickedness.",
+                "Whereas the righteous man if he grows ill does not fear death, for he knows that he is going from darkness to light, from suffering to rest, and he discerns that the Creator loves him and is therefore chastising him in order that he should be pure and clean of all of his sins when he goes to the world to come. He vows that if he is healed he will add to his service (of God), and when he is healed he does not profane his promise, and he does according to all that went forth from his mouth.",
+                "When the wicked man is given wisdom, he quickly destroys his faith because of his wisdom, and he mocks the saintly ones, and he thinks that they are fools, and he thinks that wisdom was given to him alone. The very first fruits of his sin that he acquires because of his wisdom are that he does not believe in the resurrection of the dead, nor in the day of judgment, nor in words of our Sages, of blessed memory. But he considers everything as being nothing. He brings proofs and signs from his poor wisdom and neglects our mighty tradition, and he pursues after weak signs and inferior opinions, and he is like Jeroboam who sinned and caused multitudes of sin, and therefore he bears the guilt of the multitude.",
+                "But if a pious man is wise, his faith is doubled, and its foundations are strengthened in his heart. He teaches those who stray, and he instructs the sinners, and he strengthens their weak faith with strong signs and proofs from reason, and from Scripture and from the words of our Sages, of blessed memory.",
+                "If there should come upon the wicked man new situations or business through which he may be deceived, he forgets his God, and if he was accustomed to pray, he neglects his prayer. If he had been accustomed to help the poor, he forgets them. If it was his custom to study the precepts of God, he forgets them.",
+                "But if new situations or business come upon the righteous person, he does not let his hands slacken from service to God. The important matters do not trouble him, nor do the new situations or the mistakes.",
+                "But if bad happenings come upon the wicked man, or he is taken captive, or he is imprisoned, or they afflict him, or they deal severely with him, he gets angry with the judgment of his God and says, “My death is better than my life. Behold how bad my luck is compared to that of my companions, for they live in tranquility and the wrath of God is not directed against them. But as for me, from the day that I was created I found no rest. From evil to evil I have gone forth, and for me the Lord has added the sorrow of my sighing because of my pains.” There may be a time when the wicked man is so angry with himself because his many troubles take such strong hold of him that he dies from anxiety or he kills himself or he hurries to serve idols in order that he may escape from that trouble.",
+                "But when trouble or distress come upon the righteous man, he says, “My sins have brought about these things, and all this came about through my own hand. I did it and I must bear it, I am obliged to accept all of this. The Creator has not done me evil. Far be it from God to do wickedly. But I have done evil to myself.” And he will say, “Who knows if the Creator is not admonishing me because of His great pity for me, or if these troubles are not for my own good, or to atone for my sins through them, or in order that there will be no time for me to occupy myself with evil deeds, or to give me a reward because of them, or to be saved because of them from an unnatural death or from other troubles greater than these.”",
+                "When the wicked man is delivered from his troubles and goes forth to a prosperous and comfortable state, then he removes his fear, and he says in his heart, “Now I will be able to complete every business which I began, and now I will enjoy myself in proportion to the way I labored, and I will make this an occasion of great rejoicing and feasts because I have escaped, and I will give myself all the pleasures that I can.”",
+                "But as for the righteous man, when he goes forth from trouble to a comfortable state, he gives thanks to God, and he says in his heart, “Why should I believe that other troubles will not come upon me? Shall it be because of my great righteousness and my piety? Who knows if I did not escape from this trouble in order to do good deeds or to add transgression to my sin, and in what way have I merited to find favor in the eyes of the Lord? Behold great troubles happen to kings, and how did I escape and why was I saved?”",
+                "If a wicked man is delivered from severe sickness, he hurries to do business and to build houses and to take delight in his women and to renew his lovely garments, to join the companionship of the great, to purchase slaves, and to increase his commerce.",
+                "But when the righteous man is healed, he continues to do deeds of lovingkindness, to help the poor, and to be humble before his God, and to multiply prayers of petition, and to keep his vows and to improve his ways and his deeds.",
+                "But if the wicked man does justice to the poor, his importance grows in his own eyes, and he boasts about it to his associates, and he thinks that there is no one like him in his generation. If he is saved from trouble, he thinks that he was spared because of his righteousness.",
+                "As for the righteous man, his deeds are as nothing in his eyes, and he conceals his righteousness from men, and he does not praise himself with them, and he feels despised in his own eyes, and if he is saved from trouble, he says, that it was through the kindness of God that he escaped and not through his own righteousness.",
+                "If the commerce of the wicked man is great and he achieves many things, he will not rest until he completes them, and all of his schemes conclude that there is no God (see Psalms 10:4). When he has time, he may go and pray and study Scripture and enjoy the company of the wise.",
+                "But as for the righteous man, the more he is occupied, the more does he add to his service of God and does not omit anything from it.",
+                "If the wicked man has children, he teaches them from their youth a business or a trade, but he does not teach them the words of God. Whereas the righteous man teaches his children the Torah of the Lord, and rebukes them and admonishes them always. Concerning him, it is said (Proverbs 20:7), “He that walks in his integrity as a just man, happy are his children after him.”",
+                "This treatise has now been completed. All praise to the Creator of the Universe.",
+                "Blessed is the Lord forever. Amen and amen. Blessed be He that gives power to the faint; and to him that has no right, he increases strength (Isaiah 40:29)."
+            ]
+        ],
+        "Translator's Foreword": [
+            "Translator's Foreword:",
+            "Several years ago, I was privileged to publish the <i>Orchot Tzaddikim</i> in a bi-lingual edition.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Seymour J. Cohen <i>Orchot Tzaddikim, The Ways of the Righteous</i> (Jerusalem: Feldheim, 1969).</i> The fine reception afforded to the work encouraged me to continue my efforts in bringing Hebrew classics to the attention of the English-reading public.",
+            "<i>Sefer Hayashar</i>, the <i>Book of Righteousness</i>, was probably written in the 13th century. The title is a Biblical one. In Joshua 10:13 we read concerning the miracle of the sun standing still: “Is not this written in the Book of Yashar?” Again in Second Samuel, we have the lament of David for King Saul and Jonathan: “Behold, it is written in the Book of Yashar.” In the 11th century, there appeared a <i>Sefer Hayashar</i> which retold the Biblical account from creation to the time of the Judges.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"><i>Dictionary Catalog of the Jewish Collection The New York Public Library Reference Department</i> (Boston: G. K. Hall &amp; Co., 1960), Vol. 2, p. 1375—Jacob Ilive, <i>Book of Jasher</i>, Bristol 1829. A British Abbot claimed to have discovered the Biblical <i>Sefer Hayashar</i> in the Holy Land. It was published several times in England and the United States.</i> Our <i>Sefer Hayashar</i>, a most popular ethical text in the Middle Ages, was first printed in Constantinople around 1520, in Venice in 1554, in Cracow in 1584, in Prague in 1588 and in Amsterdam in 1708.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">C. D. Friedberg, <i>Bet Eked Sefarim</i> (Tel Aviv: M. A. Bar-Juda, 1951), Vol. 2, p. 451, No. 1116.</i> Since these earlier editions, there have been almost fifty other editions.",
+            "A renewed interest in <i>Sefer Hayashar</i> was stimulated by the Mussar ethical teachers in the 19th century.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Dov Katz, <i>T’nuat Ha-Mussar</i> (Tel Aviv: Bitan Ha-Sefer, 1952), Vol. 1, p. 50.</i> Among Hasidic circles, this work was used in home study groups. <i>Sefer Hayashar</i> was widely cited by other moral teachers. Thus a commentary on <i>Tanna D’be Eliyahu</i> contains numerous references to this work.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">“Ramataim Zofim” <i>Sefer Tanna D’be Eliyahu</i>, (Jerusalem: Lewin-Epstein, 1970) reprint, pp. 18, 51, 69, 76, 93, 104, 209.</i>",
+            "The earliest reference which we have to our work was the commendation given by Rabbi Judah ben Asher, (1270-1349) who advised his heirs: “Read regularly in the <i>Duties of the Heart</i> and in the <i>Book of the Upright (Sefer Hayashar)</i> and the <i>Epistle on Repentance</i> of Rabbenu Jonah and similar tracts.”<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"><i>Hebrew Ethical Wills</i>, Israel Abrahams, ed. (Philadelphia: Jewish Publication Society of America, 1948), Vol. 2, p. 174.</i> Originally, no citation of authorship was given. The earliest references attributed the work to Rabbi Jacob ben Meir (c. 1100-1171) (Rabbenu Tam). Rabbenu Tam had composed a legal work with the same title. It should be pointed out that one of the most vexing problems of any student of Hebrew literature arises “from the multiplicity and variety of books bearing the same title, although entirely different in origin, worth and purpose.”<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Henry Malter, <i>“Shem Tob ben Joseph Palquera”</i> (<i>Jewish Quarterly Review</i>, new series, 1935), p. 451. Gershom G. Scholem, <i>Les Origines de la Kabbale</i> (Paris: 1966), p. 120, speaks of an earlier mystic book with the same title. <i>The Catalogue of Hebrew and Samaritan Manuscripts in the British Museum</i> (London: 1865), Part 2, mentions a Karaite work with the same title. There was a medieval medical text with a similar sounding name called <i>Sefer Hayosher</i>. See <i>Bibliography of Medieval Arabic and Jewish Medicine and Allied Sciences</i> (London: Wellcome Institute of the History of Medicine, 1971). R. Y. Ebied cites a section of Oxford MS No. 180 and Paris MS No. 1122 of the <i>Sefer Hayosher</i> (Koroth, 1953, 1 (34), pp. 108-109). Abraham Ibn Ezra’s commentary uses the name <i>Sefer Hayashar, Mikraot G’dolot, Genesis</i>. (New York: Pardes 1951), 2a.</i>",
+            "The earliest attribution to Rabbenu Tam is in the <i>Zeror Hamor</i> (Bundle of Myrrh), a 16th century commentary on the Pentateuch. When speaking of repentance, Abraham ben Jacob Saba (d.c. 1508) commends this work and notes that “some people say it was composed by Rabbenu Tam.”<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Abraham ben Jacob Saba, <i>Zeror Hamor</i> (Venice: 1567), p. 153b.</i>",
+            "Elijah de Vidas (16th c.) cited our work in his <i>Reshit Hokhmah</i> and speaks of Rabbenu Tam as the author. These early references were to the famed Rabbi Jacob ben Meir Tam of Ramerupt, a grandson of Rashi. In the Amsterdam edition, 1708, Rabbenu Tam, however, is identified as Rabbi Jacob Tam of Orleans (d. 1189).",
+            "Menahem de Lonzano (1550-1624?) mentions our work in his <i>Shete Yadot</i>.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"><i>Shete Yadot</i> (Venice: 1618), p. 122. Moritz Steinschneider, <i>Die Hebraischen Ubersetzungen Des Mittelalters und Die Juden Als Dolmetscher</i> (Graz, 1956) (Reprint), p. 883 “Der vf. des Ethischen B. ha-Jaschar, vielleicht Serachja ha-Jewani.”</i> He states that <i>Sefer Hayashar</i> is ascribed incorrectly to Rabbenu Tam. “This is not so. The truth is that Rabbenu Tam composed a work and called it <i>Sefer Hayashar</i>, but that is a Talmudic work which is no longer extant. I have heard that this <i>Sefer Hayashar</i> was published once in Constantinople and once in Venice, and was written by Zerahiah Ha-Yevani.”",
+            "Hardly anything is known about Zerahiah Ha-Yevani. The Jewish Encyclopedia describes him as being a “Byzantine ethical writer of the 13th or 14th centuries.”<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Vol. XII, p. 661. See Meyer Waxman, <i>A History of Jewish Literature</i> (New York: Bloch Publishing Company, 1943), Vol. 2, p. 276.</i> The Encyclopedia Judaica has a reference to him in the article describing our work, marked with an asterisk, which connotes items that are included in the Encyclopedia. However, there is no description of Zerahiah Ha-Yevani. To add to the mystery of Zerahiah’s identification, there were some who confused Zerahiah Ha-Yevani with Zerahiah Ha-Levi, the author of <i>Ha-Maor</i>, a super-commentary on the Talmud.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Hayyim Joseph David Azulai, <i>Schem Hag’dolim</i> (Vienna: 1864), ed. Yitzchak ben Jacob, Vol. 1, p. 22b (“The statement made in a printed edition … that some hold that the book was written by R. Zerahiah Ha-Levi, the author of <i>Ha-Maor</i>, cannot be maintained.”) On <i>Schem Hag’dolim</i> see <i>Proceedings Rabbinical Assembly of America</i> (New York: 1939) Theodore Friedman, <i>Hayyim Joseph David Azulai</i>, Preliminary Sketch, pp. 276-287. Meir Benayahu, R. Hayyim Yosef David Azulai (Jerusalem: Mossad Harav Kook 1959).</i>",
+            "The difficulty of identification continued. Thus, in <i>Schem Hag’dolim</i> there are two conflicting references.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Ibid, p. 22b, p. 41, Part 2.</i> In Part 1, Hayyim Azulai speaks of Zerahiah Ha-Yevani as being the author of our text. In Part 2, however, he clarifies that the <i>Sefer Hayashar</i> should be ascribed to R. Tam of Orleans. “Now, I have seen in the <i>Seder ha-dorot</i> that the author is R. Tam of Orleans, one of our masters, the Tosafist. If this is the tradition, we must accept it.”",
+            "In 1927, Jacob M. Toledano of Morocco reported that he had seen a manuscript of the <i>Sefer Hayashar</i> ascribed to Rabbi Jonah the Hasid.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"><i>Ha’zofeh Lehokmat Israel</i>, Vol. 11, p. 239.</i> He reported that the manuscript of <i>Sefer Hayashar</i>, written in Spain between 1390 and 1440, had recently come to his attention. The manuscript was ascribed to Rabbi Jonah the Hasid, of blessed memory. Toledano argued that “if we compare the language of <i>Sefer Hayashar</i> with the language of Rabbi Jonah in his <i>Shaare Teshuvah</i> and <i>Sefer Hayirah</i>, we will be able to judge immediately that all of these works came from one author.” He offers additional information in that “at the end of <i>Sefer Hayashar</i>, the author speaks against the philosophers ‘who interpreted the stories of the Bible in their own way.’ ” This was indirectly intended against Maimonides to whom Rabbi Jonah was opposed. Toledano thought that the gates mentioned in <i>Shaare Teshuvah</i> (Gates of Repentance) may have referred to our work. According to Toledano, the first part of Rabbi Jonah Gerondi’s work was the <i>Sefer Hayashar</i> and the second was the <i>Shaare Teshuvah</i>. A. T. Shrock accepts Toledano’s identification.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">“The Authorship of the Ethical Treatise Entitled Sefer Hayashar”, <i>Jewish Quarterly Review</i> (New Series), Vol. LXI, No. 3, (January 1971), pp. 175-187, C. D. Friedberg, <i>op. cit;</i> Ibid., p. 451. “and in fact the author is R. Jonah Gerondi.”</i> He mentions that some years ago while searching in the library of the Jewish Theological Seminary for manuscripts of Rabbi Jonah, his “attention was drawn by the late Professor Marx to a manuscript of the <i>Sefer Hayashar</i>.” The title read <i>“Sefer Hayashar L’Rabbi Jonah He’Hasid</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Ibid. p. 183.</i> It was impossible for Shrock to determine the origins of this manuscript or whether it was identical with the one referred to by Toledano. After offering some other indirect evidence, Shrock finishes his case by saying: “Meanwhile, and until further evidence will be forthcoming, one is justified, in view of what has been written above, to declare that in all probability the author of the <i>Sefer Hayashar</i> was none other than R. Jonah b. Abraham of Gerona. If, in addition, it could be shown that the style is clearly that employed by the last-mentioned in his ethical works, and furthermore that its ideas are paralleled by those found in these books, then very little doubt should remain. It is the present writer’s intention to address himself to this task in the near future.”<sup>15a</sup>",
+            "Regarding the thesis that Rabbi Jonah Gerondi was the author of our work, we must recall the observations of Isaiah Tishby<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Ibid. p. 187.</i>. Tishby discusses the use of the words “Hasid” and “Zaddik” in Aggadic literature. After discussing the use of these terms in Bahya’s <i>Duties of the Heart</i>, he points out that “Zaddik” and “Hasid” (“righteous” and “pious”) are used interchangeably in the first nine chapters of our work. The righteous ones and the pious ones are contrasted with the wicked. So much for the first nine chapters of our work; however, from Chapter 10 on, and particularly in Chapters 10, 11 and 18, the “Hasid” is considered less important than the “righteous.” Our text treats the deficient worship of God and speaks of the worship of the pious of former generations. This treatment of the pious differs sharply from the commentary of Rabbi Jonah Gerondi who uses the word “righteous” almost always as a generic name. Thus, in his commentary on the <i>Ethics of the Fathers</i>, when he discusses the quality of “Hasidut” (“piety”), his principal term is “righteous.” This terminological difference, Tishby asserts, is sufficient to negate J. M. Toledano’s thesis. Tishby adds that there are other reasons to dismiss Toledano’s argument.",
+            "In examining various manuscripts of the <i>Sefer Hayashar</i>, I studied one that is in the Oxford Library. Adolf Neubauer describes MS Oxford No. 2521.6 as follows: “Greek Rabbinical characters (No. 6 by another hand and in larger characters)”.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Isaiah Tishby, <i>Mishnat Ha-Zohar</i> (The Wisdom of the Zohar) texts from the <i>Book of Splendor</i>. (Jerusalem: Bialik Institute, 1961), Vol. 2, p. 657, Note 12.</i> Dr. Menahem Schmelzer, the librarian of The Jewish Theological Seminary of America, was kind enough to get me a photocopy of this manuscript. The manuscript bears the inscription: “Sefer Hayashar L’Haham ha-Yevani Rabbenu Zerahiah.” The photocopy of this manuscript was shown to experts in the manuscript department of the Jewish National and Hebrew University Library in Jerusalem. They described it as a 15th or 16th century manuscript in a Spanish hand and felt quite certain that it was not in a Greek hand as described by Neubauer.",
+            "As I have included in this edition two addenda on our work, I shall not go into any lengthy analysis of the work save for several observations on the background of the author. Aside from two references to Bahya Ibn Paquda, (where incidentally, he uses the Arabic pronounciation of “Baquda”), two citations from Judah Ha-Levi and a reference to <i>Kalila v’Damna</i>, a cycle of Indian fables, there are no direct leads which might help in the identification of the author. He used Aristotelian phraseology and was familiar with contemporaneous philosophical ethical writings. Some of these are traced in the notes to this edition.",
+            "There are some scholars who have suggested that our author was a Kabbalist who tried to hide his identity. “This practice”, Joseph Dan observed, “would be in line with that of other contemporary Kabbalists who, wanting to hide their mystical tendencies, couched their ideas in philosophical language.”<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Adolf Neubauer, <i>Catalogue of the Hebrew Manuscripts in the Bodleian Library</i> (Oxford: Clarendon Press, 1886-1906), Vol. 1, p. 906.</i>",
+            "There is a <i>Zohar</i> passage, “When the Holy One loves a man, He sends him a gift, and what is it? A poor man, so that he may become meritorious through him.”<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">In an oral explanation given to me.</i> This passage is related to the one in <i>Sefer Hayashar</i>,<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"><i>Sefer Ha’Zohar</i> with commentary by Reuben Margoliot (Jerusalem: Mosad Harav Kook, 4th ed., 1964), Vol. 1, p. 104a, f.n. 1, Vol. 2, p. 198a, f.n. 1.</i> “As the wise man has said, ‘When the Holy One wishes to send a gift to His saintly ones, He prepares a poor man at his door.’ ” Tishby observed that “there is no doubt that the words of the wise man which are found in the <i>Zohar</i> are either from the <i>Sefer Hayashar</i> itself or its source.”<sup>20a</sup>",
+            "Another practice recorded in our text which may possibly link it with Kabbalistic customs was discussed by Gershom Scholem.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Chapter 13.</i> Speaking of the custom of midnight lamentation, as well as the additional practice of singing hymns and songs at midnight, Scholem observes that “it was among the Kabbalists in Gerona, roughly in the year 1260 (if, as I presume, the text to which we owe our information originated in Spain in that year) that a rite combining these two themes first came into existence.” Scholem then cites<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Tishby, op. cit., pp. 694-95.</i> how “the Hasidim of the highest rank rise at midnight to sing hymns at every vigil; amid prayer and supplication they fling themselves to the ground, lie sobbing in the dust …”<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Gershom G. Scholem, <i>On the Kabbalah and its Symbolism</i> (London: Routledge and Kegan Paul, 1965), p. 147.</i>",
+            "Joseph Dan has pointed out that several ideas in <i>Sefer Hayashar</i> are related to the ethical concepts of the Ashkenazi Hasidic Movement. He finds a similarity between passages in the <i>Sefer Ha-Hayyim</i>, an anonymous Ashkenazi Hasidic treatise, and <i>Sefer Hayashar</i>.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Chapter 2, p. 54. (Incidentally, the citation in Scholem’s footnote, p. 147, Note 2, should read “Chapter 2”, rather than “Chapter 3.”)</i>",
+            "It must be pointed out that there are variations in the arrangements of the chapters and even in the contents of both the manuscripts and the printed editions, as well as different identification of authorship. The Paris manuscript 719/10 is described in the following way:<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Tishby, <i>Mishnat Ha-Zohar</i>, Vol. 2, p. 662, f.n. 12, disagrees with Scholem and claims that there is an earlier reference to the merging of the two practices of reciting lamentations and Psalms together at night. Tishby recalls the description of this practice in <i>Shaare Shamayim</i> written in 1246.</i> “Our copy differs from the printed text even as far as divisions of the chapters. The manuscript presents an entirely different redaction frequently, as well as passages which are not found in the printed text.” A British Museum manuscript, Add. 27,174<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Joseph Dan, <i>The Esoteric Theology of Ashkenazi Hasidism</i> (Hebrew) (Jerusalem: Bialik Institute, 1968) p. 211, Note 4. Discussing the views of Rabbi Eleazar of Worms (c.1165-c.1230), on the teleological purpose for the creation of the world, Dan points out that Eleazar of Worms believed that “indeed the world was created with the evil impulse and it reigns therein, nonetheless the teleological (final) cause for the creation of man is the righteousness of God for this righteousness would have been deficient had He not brought righteous men into being (literally if He had not caused these righteous men to be drawn from a state of potentiality to that of actuality).” Dan adds “a similar concept is found in <i>Sefer Ha-Hayyim</i>, an anonymous Ashkenazi Hasidic treatise, and also in <i>Sefer Hayashar</i>, Chapter 1.”</i> written in 1707, includes an additional chapter after what is the 18th and concluding chapter in this edition.",
+            "Some day, with God’s help, I hope to prepare a critical edition of this work. Such a study might indeed prove to be helpful, both in identifying the authorship of this work and in clarifying further its ethical and philosophical teachings.",
+            "In preparing this translation, I used the earlier German translation of Isaac Kauffmann. The Hebrew text which he included differs considerably from our printed text.",
+            "As I noted earlier, I have included two addenda of significant discussions of our work by earlier authors.",
+            "I am grateful to Professor Georges Vajda for his permission to include chapter 8 “The Love and the Fear of God in the Sefer Hayashar” from his <i>L’Amour de Dieu dans la Theologie Juive du Moyen Age</i> (1957). This selection as well as the article by Jacob Guttmann (Monatschrift, Volume 63) were translated by William Wolf.",
+            "Over the years, I have had the opportunity of discussing this project with a number of precious friends. They gave freely of themselves. I include among them: Ben Aronin, Professor Max Arzt, Professor Joseph Dan, Professor Seymour Feldman, Professor David Graubart, Professor Seymour Siegel and Rabbi David Wolf Silverman. Dr. J. Rosenwasser of the British Museum and Dr. Menahem Schmelzer of the Library of The Jewish Theological Seminary of America were most helpful in making available the vast resources of their libraries.",
+            "I express my appreciation to Mrs. Marian Schultz and Mrs. Judith Schwartz Sherwin who have typed this manuscript through several drafts and to Isaiah Berger and Elliot Lefkovitz who read the page proofs. These fine people to whom I will ever be thankful are, of course, innocent of any errors or shortcomings in the final text.",
+            "I express my thanks to Rabbi Yaakov Weinfeld who made it possible for me to use the vocalized Hebrew text of this work.",
+            "This bi-lingual edition was made possible largely through a most generous gift to The Anshe Emet Synagogue Publication Fund by the family of the late Samuel Joseph Feinberg. We express our gratitude to his parents, Mr. and Mrs. Reuben Feinberg, his uncle and aunt, Mr. and Mrs. Richard Crain and his uncles, Barney Goldberg and Louis Goldberg.",
+            "I record my most profound gratitude to all who sustained The Anshe Emet Publication Fund over the years. The rabbis of our Synagogue and many authors were aided in their literary activities by this Fund. I am delighted that the publication of this work is the first fruit of the Anshe Emet Centennial year. How worthy of our Congregation, which has always delighted in promoting the study of Torah in the fullest sense of the word!",
+            "May the Almighty sustain all who study this classic.",
+            "S<small>EYMOUR</small> J. C<small>OHEN</small>",
+            "<i>Sefer Hayashar</i>"
+        ],
+        "Addendum I": [
+            " THE ETHICAL WORK SEFER HAYASHAR AND THE PHILOSOPHICAL VIEWS CONTAINED THEREIN",
+            "by Jacob Guttmann",
+            "Translated from: Guttmann, Jacob: Die ethische Schrift Sefer Hajaschar und Ihre Philosophischen Anschauungen",
+            "Monatschrift, Volume 63, July/December 1919, pp. 291-314",
+            "Among the ethical works handed down to us by the Jewish writers of the Middle Ages the so-called <i>“Sefer Hayashar”</i> occupies an eminent place. This is so not only because of its specific literary value or because of the originality of the views expressed there but because of the high esteem the work enjoyed for a long time and the large audience it has reached. The book has been appreciated because of a certain pleasantness in the presentation, its profound moral seriousness and the conviction with which its doctrines are taught. To these values must be added the fact that there existed but a few works which dealt with ethics systematically<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">See N. Brüll’s essay “Zur Geschichte der jüdisch-ethischen Literatur des Mittelalters” in Brüll’s Jahrbücher fur jüdische Geschichte und Literatur, V and VI, pp. 71-93.</i>  so that those who were looking for edification automatically turned to literary works in that field. The first author to mention our book is Judah Ben Asher (1270-1349), and he advised his children to study it regularly, together with Bahya Ibn Paquda’s “Duties of the Heart” and the “Book of Repentance” by Jonah of Gerona.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">צואות הר׳ יהודה בן הרא״ש ואחיו הר׳ יעקב בעל הטורים ed. Schechter, p. 11: וגם תרגילו עצמיכם ללמוד בספר חובות הלבבות ובספר הישר ובאגרת תשובה לר׳ יונה ז״ל וביוצא בהם.</i>  Abraham Saba (ca. 1500), who had been expelled from Portugal remarks that out of everything that had been written concerning the conditions of repentance, only the statements made in the <i>Sefer Hayashar</i> had pleased him.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">צרור המור (ed. Venice 1567) commenting on the weekly portion נצבים fol. 153. col. 3. והנה תנאי התשובה הם רבים והמחברים דברו בהם, ואינני רוצה להאריך בהם, וםכלם לא ישרו בעיני אלא דברי םפר הישר שמתחיל אנא ד׳ הושיעה נא ואומרים שעשאו ר״ת ז״ל ,ואיני זוכר דבריו על נכון שבעונותי אין לי םפר שכולם נשארו בפורטגאל, אבל כמדומה לי שהיה אומר שד׳ תנאי התשובה הם כנגד ד יסודות וגו׳.</i>  However, his quotations from the book are rather inexact, since, together with the rest of his library, he had to leave it behind when being driven out of Portugal, so that he had to rely on his memory.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">This can be found, although with many changes, in the tenth chapter of the Sepher Hayashar. In the introductory formula אנא ד׳ הושיעה נא which are not to be found in our text, Brull (Ib.p.80, n.11) sees a mere formula added by a copyist. In two more places he mourns over the loss of his library (fol.23b, and fol. 33b. See Zunz, Zur Geschichte u. Literatur, p.232, Berlin, 1845).</i> ",
+            "We have no reliable information concerning the authorship of this work. Judah Ben Asher mentions it without referring to its author’s name.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">See above, n.1</i>  The same is true of Joseph Jabez<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Or HaChayim (ed. Amsterdam) p.20: םפר הישר הוא םפר המידות מדובר בו נכבדות</i> , a contemporary of Abraham Saba, who, like the latter, had been expelled from Portugal, and was known to be opposed to philosophy. Abraham Saba was the first one who even guessed the author’s name. He states that the work is attributed to the famous Tosafist Rabbenu Tam of Rameru, Rashi’s grandson.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">See above, n.2</i>  The same view—this time definitely—is held by Elijah De Vidas (1550-before 1624?) a disciple of the Cabbalist Moses Cordovero (1522-70). He refers to it frequently in his book “Reshit Hokhmah”, and always as the work of R. Tam.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">ראשית חכמה (Venice 1593) שער היראה ch. 12, p. 48b ,עוד דברים דומים לזה כתב רבינו תם בספר הישר ib. שער האהבה ch. 10 p. 124a, ib. p. 129b, p. 164a, p. 187b, p. 228a — p. 311b</i>  However, the latter’s authorship is strongly contested by the learned and critical Menahem De Lonzano (1570)<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">The essays collected in the anthology שתי ידות (Venice 1615) are from the period between 1570 and 1610. In the דרך החיים essay L. notes that 1500 years have elapsed since the destruction of the Temple (p. 115b: ,ואם בעל נפש הוא ידאג על חורבן המקדש וביזוי התורה וצרות ישראל ושבים וצערם וחלול שם הגדול המחולל בגוים זח אלף ות״ק שנים ib. p. 126b. זכור שם אל מחולל בעממים ודתו מאכולת אש ואורים, והם יחצו שונים והם קוראי מקרא ואותו מאמירים, וזה שנים חמש מאות ואלף ועוד יותר ואל שותק לפרים. In the ethical poem טובה תוכחת the time since the destruction of the Temple is given as 1540 years (p. 134a. וזה שנים חמש מאות ואלף וארבעים אשר חרב דביר</i>  He remarks rightly that the assumption is based on a mix-up with R. Tam’s talmudical work by the same title.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Yechiel Heilprin, in the Seder Hadoroth שמות םפרים s.v. attributed the work to the Tossafist R. Jacob of Orleans. וםפר הישר לרבינו תם הוא רב יעקב מאורליינוש בעל התוםפות מענייני התשובה ויראה ופרישות ש״ה. This may merely be a vague assumption, made in order to maintain the tradition that a Tossafist R. Jacob was the author</i>  Following a tradition of which he does not seem to be quite sure he believes the author to be a certain Zerahiah ha-Yevani, of whom we know nothing otherwise<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">שתי ידות p. 122a: וספר הישר המכונה לר״ת, ואיננו אמת ,שר״ת חבר םפר וקראו םפר הישר, אך הוא חבור תלמודי ואינו נמצא, ואני שמעתי שםפר הישר הזה שנדפם בקושטנדינא פעם אחד ובויניציא .פעם אחד חברו הר׳ זרחיה חיוני, ואיך שתהיה הוא חבור נחמד מאד. Lonsano quotes frequently from our work See p. 90b, 92b, 94a, 97b, 98b, 121b, 127b, 128b, 129b</i>  Some scholars who misinterpreted this idea of Lonzano’s attributed our work to a writer with a similar name, Zerahiah Ha-Levi Gerondi, the author of annotations to Alfasi’s Talmudical compendium entitled Ha-Ma’or.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">See Azulay, Shem Hagedolim</i> ",
+            "Concerning the author’s personal life, I would assume that he was a physician. This view is based on a remark made in chapter 13. There he states that a pious man should be careful not to spoil his proper goal in life—the worship of God by pursuing his earthly affairs. After having mentioned briefly the representatives of trade and of the service at court and their duties, he continues in this way: “If he heals the sick, he shall, if possible, accept no pay from his patients but keep in mind his great aim and not give it up in favor of a smaller one. Thus he acquires life eternal, for he saves those who are on the threshold of death. For although everything is in God’s hand, it is as if he had saved him from death, since he had the good intention to lessen the sick man’s sufferings. If, however, he cannot afford such generosity he shall charge his wealthy patients so much that he does not have to charge the poor anything. Those who are seriously ill should be visited three times a day, others twice—in the morning and evening—, and he should talk to them kindly and try to calm them”.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Sepher Hayashar (ed. Amsterdam 1708), XIII, p. On</i>  Apparently the physician’s professional activity was close to him.",
+            "Lacking any testimonies about the time of the publication, we can venture only an approximate date, based on these observations: The only author mentioned in the book is Bahya Ibn Paquda (second half of the eleventh century), whose “Duties of the Heart” is recommended by the author for regular study, together with similar works.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Preface כי ראיתי םפרים רבים ונכבדים בענין עבודת האל בגון םפר חובת הלבבות לחםיד רבי בחיי בן בקודה ז״ל וםפרים אחרים רבים ונכבדים. ibid: וע״ב הוצרכו לחיות להם םפר הנותן אמרי שפר כגון םפר חובת הלבבות וזולתי כולל עבודת האל ית׳ והיה להם למשיב נפש ולמורה צדק יזבידם אם ישכחו ויזהירם אם ישגו וילמדם מה שקיצרו ויורם ימה שלא ידעו ובו׳. … Among other works, only the fables Kalila Va-damna are mentioned, ib. XIII, ואל יהיה דומה לגבר במשלי כלילה ודמנה כי החתול כשהזקין וקצר ידו לטרוף טרף ונעשה נזיר ובטחו בו החיות היראות ממנו, עד אשר נלכדו ברשתו וגרם עצמותם. Two anonymous quotations are from the poems of Judah Halevi (1086-1145). The first one has been mutilated in all editions and is hardly recognizable. In the Amsterdam edition it reads (XIII) : כאשר אמר המשורר: נחנו בעולם הזה כדובים אשר חשבו חושב והם יםעו Here is the proper text of the poem titled לא העננים, as found by Dukes (Ginze Oxford, p. 19f. Brody, Diwan des Abul-l-Hassan Judah Halevi 1. 68, p. 95 …) נחנו בעולם הזה ככוכבים אשר חשבו נוחים, והם יםעו ומה טוב אמר האומר. עבדי זמן עבדי עבדים הם עבד ד׳ הוא לבד חפשי. The second quotation (XIII): which is quoted by Jacob Gawison in the name of Judah Halevi, can be found in a poem published by Luzzatto (Diwan, ed, Lyck, p. 18a) (see Dukes  נחל קדומים p. 52, Geiger, Diwan S. Abdul-Hasan, p. 152, Brull, ib., p. 81, n.6) Poems and statements by sages are quoted in other instances too (Introduction 11, VII, XIII, and there a quotation from Kalila Va-damna, and also Die Erzahlung von einem Bussfertigen XIII, p. 36b)</i>  Since our book does not betray any knowledge of Arabic language or literature<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">The Averroistic teaching mentioned above (V, V, VII) was so well known at that time that it could also have been taken from Hebrew sources.</i>  we may assume that our author did not know Bahya’s work in the original (Arabic), but had read it in one of the two existing Hebrew translations—by Judah Ibn Tibbon or Joseph Kimhi—, both of which date from the second half of the twelfth century.<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Steinschneider, Hebraische Uebersetzungen des Mittelalters, p. 373ff.</i>  As mentioned before, the first reference to our work is to be found in the last will of Judah Ben Asher (d.1349).<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">See above. Isaac Aboab, who used our essay in his Menorat Hamaor (Brüll ib. p. 8 n.5) is later than Judah ben Asher (Brull, p. 82)</i>  Accordingly, the book must have been written between the second half of the twelfth century and the second half of the fourteenth. Since statements concerning God’s self-sufficiency show some similarity with the treatment of this problem in “Microcosm” by Joseph Ibn Zaddik (d.1149), Bruell assumes that our author must have known that work.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Brull ib. p. 81 n.7</i>  Yet a closer look reveals many essential differences<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">See below</i> , so that his conclusion may not be justified.",
+            "Another way of fixing the date of our work is the absence of a reference to Maimonides’ “Eight Chapters” (an Introduction to his commentary to the Ethics of the Fathers), in which he presents a system of ethics.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Maimonides wrote about “The Healing of the Human Soul”, and how sicknesses in the area of morals ought to be treated according to the rules of general medicine (Introduction to his commentary to the Ethics of the Fathers, ch. 4. See Rosin: <i>Die Ethik des Maimonides</i>, p. 83) and the following excerpt from our work (VII), recalls that teaching: “When the body becomes sick we apply a method which combats that sickness, and the more the sickness tends towards one side of the center, the stronger must the medicine be towards the opposite side. If, for instance, the body is too hot, we must cool it, for the heat must be turned towards the proper measure by applying cold means. The same holds true of the soul, for instance if someone loves money too much. Then he must learn to be more generous, etc.”</i>  If our author had known Maimonides, who was so important to the spiritual life of the Jews, he would not have failed to mention him. But this argument is not conclusive either, since he may have deliberately avoided a controversy with Maimonides for the following reason: the latter’s writings caused a violent fight to arise concerning the admissibility of esoteric teachings, and our author did not wish to take sides in the argument. On the other hand, in consequence of that discussion, he frequently deals with the problem.",
+            "In his relationship to science the author’s attitude is rather vacillating. The vagueness of his thinking does not allow him to arrive at a satisfactory balance between faith and science. On the one hand, he despises those pious people whose reverence of God is not based on a recognition of God but rather on a belief in miracles, and he does not refrain from calling them ignoramuses and fools.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">II, (end of chapter): החלק השני עבודת חםרי לב לפי קוצר דעתם אשר לא יכירו הבורא ית׳ כי אם במבחן הפלאות כפתאים והםכלים ואין יתרון להם משאר האוילים בדעת הבורא ית׳. Already in the first edition (Venice 1544) there is a gap; the editor of the Amsterdam edition has corrected it in parenthesis</i>  To him the source of all religious commandments is reason, and then the prophets. Through both of these man attains self-perfection and is beloved by God.<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Introduction והזהרנו חקיו ומשפטיו הנתמדיס על פי שני עדים, ע״פ השכל ראשונה וע״פ הנביאים אחרונח.</i>  According to him proofs based on reason are better than those based on Scripture since the former are more easily accessible.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">I וזה שהקדמתי ראיות השכל על ראיות הכתוב, מפני שהלב יקבל אותם מהרה יותר מראיות הכתוב ויתיישבו כנפש השומע בעבור האותות והמופתים הבאים עליהם.</i>  On the other side, he sees in the study of esoteric knowledge and particularly that of philosophy a danger to faith, and he makes sure to caution his readers against that peril. One of the conditions of true religion based on love is to limit the study of esoteric science to that amount which is needed for a strengthening of faith. Too much occupation with science makes man forsake faith.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">IV והרביעי לרחק מהסתבל בחכמות החיצונות, לבד טח שידע ויאמין כי תתחזק בו אמונתו, וצריך שילמוד ממנו כמשפט ואל יעמיק בו, כי אם יעמיק, האמונה מנגד עיניו ירחיק, ובחשבו בי ידו באמת תחזיק, ימצא הבל וריק.</i>  A religious student may lose his faith before getting any benefit from esoteric studies, the science of atheists, and philosophy, and therefore he should stay away from them. (Some who consider themselves wise believe to have attained the summit of science and to have solved secrets which they withhold from other people.) They do not notice that they have left faith, just as one who partakes of tasty but damaging food does not realize that he ruins the entire organism of his body. The same is true of philosophy. <i>It is the very purpose of philosophy to recognize the unity of God and thus to arrive at the true worship of God</i>.<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">VI אך כונת הפילםופיא ותבונתה היא לדעת ייחוד השם וכשידענו אז יעבדנו.</i>  But some students of philosophy are like those who, looking for pearls and precious stones in the ocean, perish without having reached their goal. Thus does the student of philosophy expose himself to certain dangers to his faith. He can avoid these only by being protected, through a pious teacher, from doctrines inimical to faith; only then can he benefit from them. He who reads philosophical books without the guidance of a teacher, or is taught by a not entirely pious one, will realize more damage than profit.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">VI</i>  He who chooses as his profession the study of esoteric teachings ought to change his profession since otherwise the damage will outweigh the benefit. Even if his intention is a good one and he wishes to recognize the unity of God by the way of proofs, we must object that he is not satisfied with our tradition and the teachings of our sages but strives after distant shores, particularly so if this is done without the guidance by a learned and pious teacher.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">XIII ואם כי אין כונתו כי אם לטוב לדעת ייחוד הבורא מדרך המופת, אין לו די בקבלה ובדברי רבותינו ז״ל והוא כמו שלא יספיק בחלקו וירצה לבקש גדולות ונפלאות ממנו.</i>  It is true that man attains immortality through knowledge, but it must be the right kind of knowledge. Faulty science does not help the soul to acquire the proper insight.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">VII אחרי אשר הנפש יש כה אלה חכחות, נאמר כי אם תגבר בה כה היודעת דרכי האל יתברך ועניניז…זאת הנפש לא תמות כלל, אך אם תחלש זאת הכה, תהיה בה אולת, ובידוע כי זאת הנפש תמות, כאשר תמות נפש הבהמה, ועל כן לא נאמר, בי נפש החכם כשיהיה רשע היא נקראת נפש יודעת, כי אין כונתינו לחכמות הזרות כי אם אל החכמות ישרות, אשר ילמוד אדם מהם דרכי אל, לזה יקרא חכם, וזאת תחיה ולא תמות נפשו כלל.</i> ",
+            "<i>The author sees the real purpose of his work in guiding man to the reverence of God</i>, whereto all of man’s moral striving tends, and which is the only path through which he can be loved by God.<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">II עתה אחרי התבאר, כי עמודי תאהבה שלשה ופירשגז כל אחד בדרך קצרה, נאמר כי יםוד הםפר וכוגתו הוא עבודה, אשר בה ישיג האדם רצון האל.</i>  The reverence of God is the very purpose of creation, for even the Torah, for the sake of which the world has been created, has the sole purpose of teaching man how to revere God. The highest reverence of God must be based on the love of God, for love includes also reverence, while reverence or fear does not include love. This is the case of Abraham, whose reverence of God was rooted in his love, as is also the case of the pious, as against that of the sinners and the pagans whose religion is based on fear. However, love and reverence must be joined by thinking, since without it we do not know why to revere God and how to put it into practice.<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">II</i>  True worship of God is based on the proper faith, which is <i>derived from reason</i>, and which is a combination of love, reverence and thinking. A faith based solely on love and reverence, i.e., without thinking, is incomplete. But there is also a kind of thinking which damages faith—this is the thinking of the atheists and of those philosophers who reject the faith of the Torah. Where this faulty thinking joins hands with bad feelings and a base character, the source of love is destroyed, and faith is completely ruined.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">III</i>  Religion presupposes reason; its perfection depends on the perfection of reason and of reasonable thinking. For since actions acceptable to God must be based on the golden mean they call for reason to establish it. Furthermore, only reason can lead man towards the proper way of knowing God, and on it the right reverence of God is based.<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">III</i>  Once man has perfected reason, which is the fruit of the soul, he is beloved by God and man, for it is only perfect reason which leads the way to the proper reverence, love and fear of God. All three derive from reason, like three rivers which come from one source. Love, reverence and thinking without reason lack a root and foundation.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">V</i>  True love of God is not based on the fear of punishment or the expectation of reward, but on the recognition of God’s greatness, which in turn necessarily leads up to the love of God. Man’s love of God proves that his soul is divine, for man loves what is basically similar to him. Then man will try to emulate God in his deeds.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">XIII See Maimonides, <i>More Nebuchim</i> 1 ch. 39; III ch. 28, and 51. Many other statements concerning the dependence of the reverence of God on reason remind one often of Maimonides.</i> ",
+            "We can do without presenting the details of the ethical teachings based on these principles, since they are neither original nor interesting. Yet we ought to get acquainted with the philosophical views which are occasionally presented in our work.",
+            "In order to know the Creator we must reverse the direction which guides us towards the things created. These we come to know by knowing their definition, their quantity, their quality and their form. But since these are part of the creation, they do not exist with the Creator, Who existed before any creation. Thus he cannot be known through creation but through their non-existence, for everything has an opposite, and the opposite of the Creator is the things created.<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">Judah Halevi too had taught that God cannot be defined (Kuzari IV 25), also Abraham ibn Daud (Emunah Ramah p. 46) Joseph ibn Zaddik (Microcosm III 6) [See בית עקד םפרים vol. II, p. 778 item 230] Maimonides Moreh Nebuchim 1, 52</i>  The essence of every object lies in its qualities or attributes. By knowing them we acquire the knowledge of the essence of the things, while without knowing the attributes we cannot know the essence of the things. But we cannot know God’s powers—these are His qualities—for in order to know something there must be a common bond between the one who seeks to know and the object to be known.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">This is explained by referring to the reflexes of the various senses. See Kaufmann <i>Die Sinne</i> p. 117, p. 168 n.12</i>  Now there cannot be such a bond between God and man, for He is the Creator and we are created; He is non-corporeal, and we are corporeal; He is unique and we are many; He is permanent and we are mortal. Therefore, since we cannot know God’s attributes, we cannot know his essence either. But the very fact that we cannot know His being and His essence proves His true existence, for if we could do so, it would be somehow similar to our own being—and would thus prove His non-being.<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">VIII כי העדר ידיעת מציאותו יתחייב להיות נמצא, כאשר השגת מציאותו יתחייב לבל יהיה נמצא. See III. ואילו תושג אחדותו לא היה לו אחדות, ובטול השגתינו לדעתו הוא לאות על כי דעתו אמתית ובטול השגתינו היותו הוא לאות על כי חיותו אמתית.</i>  The same holds true of all of God’s attributes. The fact that we do not know them proves their very existence, and if we were to know them this would prove their non-existence, for we can recognize only that which proceeds from non-being to being and returns to non-being, while in reference to God the opposite is true.<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Similarly Bahya, <i>Duties of the Heart</i> 1,9 (ed. Stern p. 75) ותכלית דעתך אותו שתודה ותאמין שאתה בתכלית הסכלות באמתת עצם כבודו. ib. p. 77 וכיון שהבורא ית׳ נעלם מכל נעלם ודחוק מכל רחוק מצד עצם כבודו אצלינו, לא השיג השכל זולתי עגין מציאותו לבד ואם שישתדל להשיג אמתת עצם כבודו או לדמותו תהיה מציאותו נעדרת ממנו אחרי הםצאו, מפני שהשתדל בדבר שאינו ביכלתו ובז׳</i>  Concerning the divine attributes, we know only that He is the unity and that His existence comprises all of His forces, attributes and qualities. Therefore we need only investigate His existence, which includes His wisdom, His power, His permanence and all other attributes.<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">VIII וכשנרצה לדעת מדות הבורא ית׳ וכחותיו ותאריו נאמר, כי הבורא הוא כלל הכל ואחדותו היא כוללת תואריו וכחותיו ומדותיו, אם כן אין צריך לחקור אלא על מציאותו לבד וכו׳ Somewhere else the author points out that the soul’s power of recognition is not limited to God, since God is the subject and not the object of cognition. The soul can only know God’s ways, attributes and effects but not His essence (VII)</i> ",
+            "The doctrine that God cannot be known is connected with the teaching of the <i>negative attributes</i>, which, first found in Mutazilitic theology, was introduced into Jewish philosophical thinking by Bahya Ibn Paquda<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">See Kaufmann: <i>Die Theologie des Bachja ibn Pekudah</i>, p. 73ff.</i> , and is also expressed in our work: No attribute—like life, wisdom, existence, unity—may be ascribed to the Creator. They do not apply to Him and must not be mentioned in reference to Him. If we do so nevertheless, it is because we find it in the Bible e.g., (Prov. 3:19) “The Lord by wisdom founded the earth”. Furthermore, the statement “God exists” really means the exclusion of all the consequences of non-existence, for whatever does not exist has neither power nor effect in any manner. Similarly, “God is One” excludes all consequences of plurality, of separateness, relation, decrease and increase, etc. Whatever we say of God does not really describe Him but wishes to exclude that which would be the consequence of the opposite description.<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">III</i> ",
+            "All sages agree that reason can grasp only two things the Creator and things created, and that there is nothing besides these two; furthermore, that God is of all times, whereas everything else has been created; that the Creator has neither a beginning nor an end, while things created do have both. They also tell us the Creator is not in need of anything, for if He were, He would not be perfect. Since the Creator is perfect, He does not lack anything; therefore He did not create the world out of need of something, but in order to do good to those who acquire merit.<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">I, Similarly Joseph ibn Zaddik, who devotes a special chapter to the fact that God is not in need of anything (<i>Microcosm</i> p. 52) .אם יצטרך לדבר שברא, היא חםרון בעצמו ולא יוכל לברא אותו והואיל והתבאר שהוא עשיר, הוא ברא העולם לרוב נדבתו וחםדו ולא לדבר אחר</i>  Therefore we read in the creation story that God created the heavenly bodies in order to illuminate the earth and not the heavens; it is not the heavens and God who are in need of them but rather the earth and its inhabitants. If that which has been created had been made for the benefit of the Creator, it would be as eternal as He is, for whatever benefits Him cannot be separated from Him but always joined with Him.<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">ib. p. 52. ואם הוצרך התחדש בו, לא ימלט או שהתחדש בו כהתחדש החום בגוך אחר הקור והתנועה אחר השכון, ואם כן יהיה אז נערך אל החדושים וכל נעדך לחידושים מחודש וכו׳. He also states that if God’s needs were not eternal but had arisen at some time, God Himself would not be eternal.</i>  Since the world has been created and is not eternal God did not need it before it was created, and since He did not need it before it existed, He is not in need of it afterwards either. God did create the world for the benefit of man, but not so for evil and sinful man (for this would contradict reason), but for the benefit of the pious, who recognize His divinity and serve Him in a fitting manner. But why create sinful men altogether? This touches on the important problem of the reason for the existence of evil, a problem which is decisive for the justification of the Jewish view of God. But his reply shows that the author did not understand the problem at all<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Similarly strange is another observation which refers to the problem of theodicy. Man’s sufferings are a sign of divine love, while a peaceful, non-suffering life proves that man is not beloved by God. IX, ועור כשיבואו על אדם ייםורין וחליים וצרות או יגלה מארצו, ידע כי הבורא אוהב אותו ויםרחו כאשר ייםר איש את בנו, ואם יראת כי שקט ובוטח בלא ייםורין וחליים והוא עומד בשלוה ולא עכרו עליו נםיונות, ידע כי אין הבורא אוהב אותו.</i> , for he justifies the existence of sinners in a way which is incompatible with the belief in God’s omnipotence: <i>God created the world for the benefit of the pious, while the sinners were created unintentionally as it were, out of the nature of creation.</i> The fruit has a shell, and the purpose is what is inside—so are the pious the fruit of creation, and the evil-doers their shells. The sower is concerned with the growth of the wheat, yet weeds must be expected to grow also, just as thorns grow together with the rose. Thus does God intend to create only the pious; but the power of creation brings sinners forth at the same time.<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">I, ועוד נדע ונבין, כי העולם לא בראו הבורא בעבור הרשעים וחמכעיםים אותו, כי זה לא יחייב אותו בשכל, ואולם בראו בעבור החםידים היודעים אלוהותו והעובדים אותו כראוי, וכל סוונתו היתד לברוא החםידים, אך נבראו הרשעים מכה טבע הבריאה, וכאשר יש לפרי קליפה והמבחר הוא טה שבתוך הקליפה, כן החסידים הם פרי בריאת העולם והרשעים הם כטו הקליפות וכאשר נראה כוונת הזורע להצמיח החטה לבדה אבל כה הצמח יוציא עם החטה באשה ועם השושנה מיני קוצים, כך כוונת הבורא לברוא החםידים אבל כה הבריאה יוציא עם החםידים רשעים.</i>  The author uses also an analogy from the area of human activities. Every good artisan wants to create a beautiful and useful object. The intelligent potter wants to make beautiful containers. If one of them turns out to be ugly, crooked or imperfect, he will not put it together with the beautiful ones, but he will throw it out and destroy it. Similarly, God wants to create in the world only pious and good people. He rejects the sinners because <i>they do not fit in the work of creation.</i> The pious glorify the divine work of creation, while the sinners contribute to the profanation of the divine Name.<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">II וכאשר האומן החכם בעשותו מלאכה נאה, יתפאר בת לכל רואיו, כן הבורא יתברך יתפאר בחםידיו כאשר אמר: ובישראל אתפאר ואומר: ישראל אשר בך אתפאר, ויתפאר בחםידיו מפני שהם אות גדול על תקון מלאכתו וראיה ברורה על יושר פעולותיו, והרשעים הפך מה שאמרנו, כי הם נותנים פגם בבריאתו והם םבה לחלל שם כבודו וכו׳</i>  If one might object that the fact that God had to create the world proves that He was in need of it, the answer is that no power in the world can force God to do anything—it is His own power which forces the creatures to proceed from non-being to being. He does this so that His divinity be recognized, His glory be revealed, and that He may be happy with His creatures as a father is happy at having a wise and intelligent son who grants him the honor due to him. The creation of the world does therefore not stem from God’s need, and yet it has an important reason, namely the glorification of God. As no king is a king unless he has subjects—as it says, “In the multitude of people is the king’s glory” (Prov. 14:28)—so is God a Creator only after He has created, and God only if He has a nation, as it says, “I shall be your God, and you shall be My people” (Lev. 26:12). Although the name of God is not weakened by the absence of human beings, nor exalted through their existence, the name of God becomes His only through creation. Although the power of the Creator existed before the creation, the name of the divinity has been perfected by it.<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">ibid. ואחרי אשר התבאר, כי לא נברא העולם לצורך, נאמר כי נברא לםבה גדולה והוא עבודת הבורא ית׳ כי כאשר המלך לא יקרא מלך עד אשר יהיה לו עם, כמו שנאמר ברוב עם הדרת מלך, כמו כן שם הבורא לא נקרא בורא, עד אשר יהיה לו נברא ולא נקרא אלהים עד אשר יהיה לו עם כמ״ש והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם, ואע״פ ששם האלהות לא יחםר בחםרון בני אדם ולא יוםיף בהם, אך בבריאת העולם היה ראוי להקרא שם הבורא…וכן הבורא לא יחםר כהו בטרם נברא העולם, אך בבריאת העולם הוםיף שלמות שלו, וזו היא הםיבה אשר למענה נברא העולם.</i>  By worshipping and revering God and by fulfilling His will, man reaches the highest perfection of his power, his reason and his status, thereby testifying to the perfection of his creator.<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">I כן מלכות הבורא ית׳ תוםיף שלמות והדור בעבודת בני האדם ויראתם ממנו, ואע״פ שלא יחםר שלמותו לחםרון עבודתם, אך כשישלים העבד רצון אדוניו יהיה העבד בתכלית השלמות בכחו ושכלו וכל עניניו ותהיה שלמותו לאות על שלמות אדוניו.</i> ",
+            "Concerning all things which are grasped with the senses or through reason, we must distinguish between two forces—an inner, latent one, and a manifest one. This is already the case with the elements—each of them having a power which preserves it and distinguishes it from other objects, and another one, which can be noticed by the senses. Concerning fire, for instance, warmth is the inner power, and the visible form of the fire is the outer force. In the case of plants the inner force is nutrition and growth, it is the one which causes mobility, the activities of the senses and elementary warmth, while the fauna and flora themselves are the noticeable force. With man, the inner force is the thinking soul, while the other one is the body. In the case of the spheres the inner force is the common soul, which is even higher than the thinking one, and the outer force is the body of the spheres, and so mutatis mutandis with the angels. If our reason were able to grasp something even higher, we would distinguish there too two kinds of force. But such a distinction does not apply to God, since He is not accessible to reason.<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">III</i>  As the powers of reason are different from, and higher than tangible ones, so are those powers which come from the Creator higher than reason.<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">III</i>  Reason is, so to speak, the fruit of the thinking soul. A grain of seed, placed into the ground, reveals its force only after having been cared for; it grows out of the soil, and brings forth branches, buds, flowers and fruit—similarly the powers and effects of the soul, which cannot yet be noticed right after birth, develop slowly, so that, in the time of youth, the soul resembles a tree with its buds and blossoms, but then it perfects itself and turns into reason, which is the fruit of the soul. But as the quality of the fruit depends on that of the soil in which the tree is rooted, and also on the care given it, so does the quality of reason depend on that of the body, which represents the soil, on the soul, which represents the root, and on the moral discipline, which represents the care of reason.<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">III</i>  In this manner does our author refer to the Averroistic teaching of the intellect. Concerning reason the philosophers have talked much, distinguishing between the act of knowing, the knower and the known. Some maintain that all three are really one, others that they are not one but three. But the question is without consequence one way or the other.<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">V דע כי השכל הרבו לדבר עליו הפילוםופים ולחלק אותו להודיע ההפרש אשר בין השכל המשכיל והמושכל, כי יש מהם אומרים כי הכל אחד ויש אומרים כי אינו אחד אלא ג׳ וזה אין לנו תועלת בו ולא היזק</i>  But in another connection he does side with Averroes, declaring that the act of knowing, the knower and the known to be the same.<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">V כי היא כלו׳ הנפש יודעת והיא ידועה והיא הדעה, כאשר השכל והמשכיל והמושכל כה אחד.</i> ",
+            "Man’s soul did not come into being like his body. Concerning the soul we do not read that God created it but that God breathed into man the breath of life, which means that God endowed man with part of His own glory.<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">V אמר הכתוב: וייצר ד׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה, והנה זכר לך בריאת הגוף מן העפר ולא זכר בנפש בריאה אבל אמר: ויפה באפיו נשמת חיים וגבין ממלת ויפה, כי לקחה ממנו ולא בראו רק אצל חלק מחלקי כבודו ונתן אותו באדם.</i>  Man’s upright gait testifies already to his more exalted origin. While the animals walk bowing down—their soul comes from the ground and pulls them back to the ground—man walks upright because his soul, coming from the heavens above, pulls him to its source.<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">I</i>  We may compare the relationship between the body and the soul to that of the wick and the light.<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">Somewhere else (XII) we find another parable: God breathed the soul into the body as one might blow air into a tube.</i>  The body resembles the wick, and the soul resembles the spark which has been beaten out of the rock, and which kindles the wick. If one asks: “What was the soul before it was united with the body?”, we answer that it was the same case as the light before it was united with the wick. As the flame was in the stone or in the iron only potentially, not really, until, kindled by the human hand, it united with the wick, so did the soul exist only potentially before being united with the body.<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">V ואם תאמר, מה חייתה הנשמה קודם היותה בגוף, נשאלך מה היה הנר קודם שידבק בפתילה, ויהיה התשובה, כי שלהבת הנר באבן או בברזל עומדת בכה ולא יצאה לידי מעשה, עד אשר קדחת אותו בידך ויצאה ונקשרה בפתילה. For the concept of reality the word מעשה is used instead of the more exact one פעל. Perhaps our author was not too well acquainted with the Hebrew translations of the philosophical writings. The same can be found with Abraham bar Chiyah (see Guttmann: Die philosophischen u. ethischen Anschauungen des Abr. b. Ch., in MGWJ vol. 44, p. 95, n.2).</i>  We see that the soul grasps what is close and what is distant, even to the end of the world, just as if it were standing right in front or behind it. Thus does the soul of the scholars grasp the spheres, their extent and nature. Therefore the soul must be around all things, and they must be contained in it. The soul must be above the objects and derive from a higher place, to which it returns after death.<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">V</i>  The soul can recognize whatever is in the universe, and this is an insight by which it recognizes itself and its own knowledge. In this manner it comes close to the Creator and attains the highest rung, for by knowing itself it knows all there is to be known, since all this lies within the soul.<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">V This doctrine of the self-recognition of the soul is neo-Platonic and can be found frequently in Gabirol. See Guttmann Die Philosophie des Salomon ibn Gabirol, p. 67, n.1 and passim.</i>  In the soul what is doing and what is being done are identical, although otherwise these two are separated; for by knowing itself the soul knows and is being known at the same time. These two are united in the soul because, standing between the Creator and the creation, it receives knowledge from the former, and being known from the latter.<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">VII אי אפשר להיות הפועל והפעול דבר אחד זולתי הנשמה לבדה, כי היא יודעת כל הדברים הידועים ויודעת עצמה, אם כן היא יודעת עצמה וידועה לעצמה…והשלישי הנשמה, אשר היא בינונית בין הבורא ובין הנברא וקבלה מכה הבורא להיות יודעת ומכה הנברא להיות ידועה.</i>  A man’s body is composed of the four elements, which are united in life but separated in death when they return to their elements; similarly is <i>the soul composed of the four elements, namely, the existence, the life, the wisdom and the unity of God</i>, and, when separated from the body, they return to their origin. But this is not accomplished in such a manner that they separate again from each other upon arising; for they have <i>one</i> place of origin, and the elements from which they derive are not sepaarte but united, and they share in <i>one</i> carrier.<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">V כי הנשמה אצולה ולקוחה מכהות עליונות, כי הבורא יתברך הברה מד׳ יםודות, מכה מציאותו וחיותו וחכמתו ואחדותו, ומכל הד׳ האלה נתחברה הנפש, וכאשר תפרד מן הגוף יקרה לה מה שיקרה לגוף, ישובו ד׳ יםודותיה איש אל מקומו ישוב המציאות ליםודו והחיים ליםודם והחבמה ליםודה (והאחדות ליםודה), ויםוד כל אלה הד׳ הוא במקום העליון למעלה מהגלגלים, וע׳׳ב תשוב שם, ולא נאמר כי יפרדו ארבעה כחותיה בעלותה שם,, אך המקום אחד ואלה הד׳ יםודות הם אחדים בלי נפרדים, בי העצם הנושא אותם הוא אחד.</i>  Earthly man wishes to attain things above him, he wants to unite with the angels and be like them; the angels again strive for things above them and wish to recognize God, the stars and the spheres and thus all yearnings and strivings of the upper beings tend towards the unification with the power of the Most High, the Creator. All their motions have one purpose, to fulfill the will of the Creator, to Whom they feel attracted, and for Whom they long. This is done through the thinking soul, which, like all other emanations, yearns to return to its origin. Like the elements, which, having been forced into a direction contrary to their nature, want to return to their natural place as soon as the force ceases, so it is with the soul, which, coming from above, is tied to the body as the flame is tied to the burning wood. As long as the soul is affected by the forces of the body it cannot separate from that body; but when that effect stops, it returns to its origin above.<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">I, p. See Bahya, <i>Duties of the Heart</i> X, 1 p. 437 אבל מה ענין האהבה באלהים, הוא כלות הנפש ונטותח אל הבורא, כדי שתדבק באורו העליון, והוא שהנפש עצם פשוט רוחני נוטה אל הדומה לה מהאישים הרוחנים…וכשתרגיש הנפש בענין שיוםיף לה אור בעצמה וכח בנפשה,</i>  The soul of the prophets attains the rung of prophecy when it has reached its full purity and majesty and feels entirely attracted by things above. Then it is close to the Creator, and, because of the exaltedness of its concepts, there is no wall which separates it from prophecy and the Creator. If this is true of a soul which is still tied to the body, it is even more true after its separation from the body. For it is the body which prevents the soul from rising, like a bird whose wings have been damaged so that it can rise again only after the injury has been removed. This is also the case with the souls of the pious and the sages, for, according to the Talmud<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">V, . See Talmud B. Bathra 12a</i> , the sage stands even higher than the prophet. If the soul has remained pious and pure, then, on being separated from the body, it traverses the spheres, which it had passed upon entering this world, and returns to its place of origin, just as a bird returns to its nest after having been captive. But the sinful soul is like a bird whose wings have been mutilated so that, deprived of its flying power, has fallen into a ditch. He can leave that ditch only after his wings have healed, and he can fly again. After their separation from the body, the souls rest in the world to come, similar to the angels, until, after the resurrection of the dead they will be reunited with the body. Then this world too will be renewed. This world too, in which perhaps the heavens and the earth will be granted new powers, as is the case with the souls and the bodies, is called the world to come.<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">Hillel ben Samuel also taught that, in the Talmud, the world to come has a variety of meanings: immediately after death; the period of the Messiah; the resurrection of the dead. See Tagmule haNefesh, p. 28b… הנה לך כי המלה הזאת ר״ל לעתיד לבא אין עניינה אחד בכל מקום אצל רבותינו ע״ה, אמנם פעם תורה על מה שמגיע לאדם תיבף אחר תמות כמו שהוכחתי למעלה ופעם תודה לימות המשיח כמו שהראיתי עתה ופעם תודה על העה״ב כלומר עולם הנשמות. 29a: לכן צריך שיוקחו אלה המלות והשמות מורות בהכרח הוראות שונות כפי חענין המכוון מן המצטרף להם באותו מאמר או באותו הדרש שיפלו בו ולא יגדרם עגין אחד ולא תכללם הודאה אחת וזה הדבר הטעה כמה מן המפרשים ומן המחברים חדשים גם ישנים, כי הם לקחו כל מלת לעתיד לבא הבאה בתלמוד על ענין אחד וכן מלת עוה״ב גם כן על ענין אחד ובזה באו פירושיהם בתכלית השבוש.</i>  In it dwell the pious and the saints; there they worship God according to His will, they praise Him and gain new wisdom like that of the prophets. In that world there is neither eating nor drinking, for as long as man yearns for such things he is tied to his senses and cannot reach the highest goal of piety and saintliness. Now as everything connected with the renewal of the heavens and the earth and the resurrection of the dead is to be understood as a divine miracle, so is the fact that, after having been revived, the body can exist without eating and drinking. Once the human being is independent from these bodily needs\tand thus not subject any longer to the sicknesses caused by them, sicknesses which weaken his organism and even lead to death—he will, in the world of Redemption, be immortal.<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\"></i> "
+        ],
+        "Addendum II": [
+            "<b> THE LOVE AND THE FEAR OF GOD IN THE <i>SEFER HAYASHAR</i></b>",
+            "<small>by G. Vajda</small>",
+            "<small>Translated from: <i>L’Amour de Dieu dans la Theologie Juive du Moyen Age</i> (1957), p. 181 ff.</small>",
+            "It is towards the end of the thirteenth century that the <i>Sefer Hayashar</i> seems to have been written. It is an anonymous work, and it deals with theology, and, above all, with ethics.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">See N. Brüll’s essay “Zur Geschichte der jüdisch-ethischen Literatur des Mittelalters” in Brüll’s Jahrbücher fur jüdische Geschichte und Literatur, V and VI, pp. 71-93.</i> ",
+            "The unknown author reveals a thorough knowledge of Rabbinical and Jewish philosophical literature, although he does not often quote literally from the latter source.",
+            "The problem about which he wishes to instruct his readers particularly is that of <i>Avodah:</i> how can we serve God properly? The answer can be given in one word: through <i>Emunah</i>, faith. But in the <i>Sefer Hayashar</i> faith is a many-faceted idea which derives from many virtues that influence each other and are in turn directed by faith. One might roughly state that faith is based on reason (or intelligence, <i>sekhel</i> in Hebrew), and the latter is composed of love, fear and wisdom.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">צואות הר׳ יהודה בן הרא״ש ואחיו הר׳ יעקב בעל הטורים ed. Schechter, p. 11: וגם תרגילו עצמיכם ללמוד בספר חובות הלבבות ובספר הישר ובאגרת תשובה לר׳ יונה ז״ל וביוצא בהם.</i> ",
+            "Now each of these three ideas calls for a detailed analysis, which is amply furnished in the book. The definitions may be found in the fifth chapter,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">צרור המור (ed. Venice 1567) commenting on the weekly portion נצבים fol. 153. col. 3. והנה תנאי התשובה הם רבים והמחברים דברו בהם, ואינני רוצה להאריך בהם, וםכלם לא ישרו בעיני אלא דברי םפר הישר שמתחיל אנא ד׳ הושיעה נא ואומרים שעשאו ר״ת ז״ל ,ואיני זוכר דבריו על נכון שבעונותי אין לי םפר שכולם נשארו בפורטגאל, אבל כמדומה לי שהיה אומר שד׳ תנאי התשובה הם כנגד ד יסודות וגו׳.</i>  which bears this title: “Of the five pillars of worship: Reason, love, fear, wisdom and faith.”",
+            "Reason, “the fruit of the mind”, must be carefully considered. Whenever reason is put to proper use, “man is called perfect.” Then he serves, loves and fears God, for these three attitudes—service, love and fear—derive from reason just as many rivers come from one source. On the other hand, any love, fear and wisdom which is not based on reason has neither roots nor foundation.",
+            "Whereas an intelligent person can easily draw the line between these three faculties, the fool cannot.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">This can be found, although with many changes, in the tenth chapter of the Sepher Hayashar. In the introductory formula אנא ד׳ הושיעה נא which are not to be found in our text, Brull (Ib.p.80, n.11) sees a mere formula added by a copyist. In two more places he mourns over the loss of his library (fol.23b, and fol. 33b. See Zunz, Zur Geschichte u. Literatur, p.232, Berlin, 1845).</i> ",
+            "Now, we must explain each one of these. We will begin with love. The matter of love is a uniting quality between the lover and the beloved. Know that love can be divided into three parts. One type of love seeks a benefit, the second type of love is the love one has for society and friends, and the third is love of the good qualities which are to be found in the beloved; this third type of love is the firm and the true one. Moreover, it has the power within it of never altering or changing, because this love is sustained and bound by the qualities of the beloved, and it is impossible for it to change unless the qualities of the beloved change. But it is not our intention to call to mind the qualities which change, but rather the qualities which endure, and these are the qualities of the Creator, blessed be He. For when a man loves another man because of his intellect, his wisdom, his ethics, his humility and the other good qualities, such love is firm and will never change, because the cause which brings about this love does not change. Therefore, I say that this is the true and perfect love, when a man loves his God because of His power, because He is the Creator of all things and because He is compassionate, merciful and patient, and possesses all the other good qualities. Such a love will never depart or be removed, for the qualities of the Creator, may He be extolled, will never depart or be altered. Of the three types of love which we have called to mind, none will endure save this one, which is the true pillar of love. The other two will not endure, for they have not within themselves the essential quality of every lover and beloved.”",
+            "“Know that love is joined of two parts, the qualities of the lover, and the qualities of the beloved. According to the qualities of the lover will be the strength of his love for the good qualities which exist in the one he loves. Now, I will explain the qualities of the lover and say that these are the good intellect, and a pure and refined soul, and when these qualities exist in the lover even to a small degree, he will be drawn to love everyone who possesses these qualities because every kind gravitates to his kind and keeps aloof from his opposite. Therefore, a man possessing a good intellect and a pure soul is drawn to the love of God, for within the Creator are these just and good qualities, all-embracing and true. Therefore, when a man is drawn to His worship, it is a sign that he, himself, has qualities of the Creator, blessed be He. (And) when you see a man separating himself from serving God, may He be extolled, know that there are not within him any of the qualities of God, but their opposites… .”",
+            "The love of God derives, therefore, from a pure soul and reason, and that love in turn comes from fear.",
+            "“Whenever a man loves another man because of good qualities that are within him this love becomes a yoke upon his neck and compels him to seek and fulfill the will of the beloved. He will find no rest unless he exerts himself in matters pertaining to the beloved and in such cases, the exertion will be sweeter to his palate more than rest. When the lover does for the beloved a thing which finds favor in the latter’s eyes, then the soul of the lover becomes more precious in his own eyes, because he is able to find favor in the eyes of his beloved by doing a thing which is good in the eyes of his beloved. If the lover should chance to do a deliberate or an unpremeditated sinful act, or anything which does not please his beloved, then the lover will be confounded and ashamed and he will steal away, as an entire people will steal away when they are ashamed. This pertains to the power of love which is like an iron yoke upon him, to cause the love to yield to the beloved as Scripture says, (Song of Songs 8:6), ‘For love is as strong as death.’ ”",
+            "As the author mentions repeatedly, the moving power of such love is the affinity between the outstanding virtues of the beloved and the modest ones of the lover. The lover offers himself totally to the beloved since the former recognizes the superiority of the latter, just as a student recognizes the superiority of his teacher or a slave that of his master. This feeling of inferiority generates fear.",
+            "Furthermore, the lover always hopes to learn from the virtues of the beloved, as the student learns from the knowledge and the instruction of his teacher.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">ראשית חכמה (Venice 1593) שער היראה ch. 12, p. 48b ,עוד דברים דומים לזה כתב רבינו תם בספר הישר ib. שער האהבה ch. 10 p. 124a, ib. p. 129b, p. 164a, p. 187b, p. 228a — p. 311b</i> ",
+            "It would be useless to object that we should not compare the love or the friendship between two creatures with the love of God, since no yardstick can be applied to both God and man, no matter how perfect a man might be.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">The essays collected in the anthology שתי ידות (Venice 1615) are from the period between 1570 and 1610. In the דרך החיים essay L. notes that 1500 years have elapsed since the destruction of the Temple (p. 115b: ,ואם בעל נפש הוא ידאג על חורבן המקדש וביזוי התורה וצרות ישראל ושבים וצערם וחלול שם הגדול המחולל בגוים זח אלף ות״ק שנים ib. p. 126b. זכור שם אל מחולל בעממים ודתו מאכולת אש ואורים, והם יחצו שונים והם קוראי מקרא ואותו מאמירים, וזה שנים חמש מאות ואלף ועוד יותר ואל שותק לפרים. In the ethical poem טובה תוכחת the time since the destruction of the Temple is given as 1540 years (p. 134a. וזה שנים חמש מאות ואלף וארבעים אשר חרב דביר</i>  But even though the objects are incommensurable, the feeling (“the force”, in the author’s terminology) of love is identical in both cases.",
+            "“Therefore, the Creator, blessed be He, seeks nothing of a man but that he love Him with all his power, and this will be as important in His eyes as though he loved Him according to the love that is due to Him.”",
+            "But love and fear alone are not enough. They must be joined by wisdom.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Yechiel Heilprin, in the Seder Hadoroth שמות םפרים s.v. attributed the work to the Tossafist R. Jacob of Orleans. וםפר הישר לרבינו תם הוא רב יעקב מאורליינוש בעל התוםפות מענייני התשובה ויראה ופרישות ש״ה. This may merely be a vague assumption, made in order to maintain the tradition that a Tossafist R. Jacob was the author</i> ” For if the lover is without wisdom, he will not recognize the qualities which we have mentioned, nor will he recognize in his beloved his intellect, his wisdom and the other precious qualities. If he does not know his qualities, he will not know how to love him, for the power of folly which obscures the knowledge of the precious qualities of the beloved will nullify the love of the lover, just as we have said. For the love of a fool is not love.”<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">שתי ידות p. 122a: וספר הישר המכונה לר״ת, ואיננו אמת ,שר״ת חבר םפר וקראו םפר הישר, אך הוא חבור תלמודי ואינו נמצא, ואני שמעתי שםפר הישר הזה שנדפם בקושטנדינא פעם אחד ובויניציא .פעם אחד חברו הר׳ זרחיה חיוני, ואיך שתהיה הוא חבור נחמד מאד. Lonsano quotes frequently from our work See p. 90b, 92b, 94a, 97b, 98b, 121b, 127b, 128b, 129b</i> ",
+            "The more wisdom the lover possesses, the more will his love be intense and genuine. Certainly, if the beloved has no outstanding virtues, a minimum of wisdom will suffice to recognize them. But in that case we are not dealing with perfect love, and only in such a love are we interested here.",
+            "“Since we have established that these three, love, fear and wisdom are interdependent, that each is incomplete without the others, and that all are founded upon the worship of the Creator in perfect faith without flattery, we must therefore state that faith is the foundation of the worship of the Creator, blessed be He, even though worship and faith flow from the three principles mentioned above.”",
+            "These words are of the utmost importance; for they show that, while our author shares with his medieval colleagues that division which is so dear to them, he has a very clear idea of the unity of spiritual life, and of the interdependence of all of its essential parts.",
+            "What follows immediately also shows how much he is interested in unity.",
+            "“Now, I will reveal to you a great secret in the worship of God, may He be extolled, and I say that it has three steps… . Now, the lowest step is study, understanding, the experiences of the world, and length of days. These are four pillars by which a man can acquire reason, and this is the lowest step. And from this lowly step, man can ascend to the step of love, fear and wisdom, which are three pillars. This is similar to the case of a tree. The farther the branches are from the tree the more abundantly they grow, and the closer they are to the trunk the more sparsely they grow. So it is with all created things. The farther they are from the Creator, blessed be He, the more their species and their varieties increase, while the closer they are, the more the number diminishes until it reaches one. The pillars of the lowest step then are four.",
+            "We now come to the second step, which has three pillars upon it (these are the three: love, fear and wisdom.) If a man conducts himself properly with these, he will ascend from them to the third step, which are faith and worship of God, and these are the two pillars. From these two, a man will ascend until he cleaves to the highest virtue,<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">See Azulay, Shem Hagedolim</i>  which is one, and that is the yearning to attain the will of God, may He be extolled, and to cleave to Him. Pay close attention and see how a man begins to ascend by many steps to fewer steps until he reaches the one and there he stands, for beyond the one, which is the acme of intelligence, there is nothing else.",
+            "After having reached the goal, which is the attention of the worshipper who loves, we may ask: Now what benefit comes from all of this? And we answer that the all-embracing benefit which comes from the service of the Creator, blessed be He, and His love, is that the Creator should love the man that worships him as it is said (Isaiah 43:4), “Since thou art precious in My sight, and honorable, and I have loved thee.” And it is written (Deuteronomy 7:13), “And He will love thee, and bless thee, and multiply thee.”",
+            "God’s love of man satisfies all human desires. Once this has been granted, one does not even have to ask any longer whether the soul of the beloved survives his death—love implies reward, no matter what it is.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Sepher Hayashar (ed. Amsterdam 1708), XIII, p. On</i> ",
+            "To the random ideas we have just analyzed, we must add several other passages which spell them out more precisely.",
+            "Chapter 2<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Preface כי ראיתי םפרים רבים ונכבדים בענין עבודת האל בגון םפר חובת הלבבות לחםיד רבי בחיי בן בקודה ז״ל וםפרים אחרים רבים ונכבדים. ibid: וע״ב הוצרכו לחיות להם םפר הנותן אמרי שפר כגון םפר חובת הלבבות וזולתי כולל עבודת האל ית׳ והיה להם למשיב נפש ולמורה צדק יזבידם אם ישכחו ויזהירם אם ישגו וילמדם מה שקיצרו ויורם ימה שלא ידעו ובו׳. … Among other works, only the fables Kalila Va-damna are mentioned, ib. XIII, ואל יהיה דומה לגבר במשלי כלילה ודמנה כי החתול כשהזקין וקצר ידו לטרוף טרף ונעשה נזיר ובטחו בו החיות היראות ממנו, עד אשר נלכדו ברשתו וגרם עצמותם. Two anonymous quotations are from the poems of Judah Halevi (1086-1145). The first one has been mutilated in all editions and is hardly recognizable. In the Amsterdam edition it reads (XIII) : כאשר אמר המשורר: נחנו בעולם הזה כדובים אשר חשבו חושב והם יםעו Here is the proper text of the poem titled לא העננים, as found by Dukes (Ginze Oxford, p. 19f. Brody, Diwan des Abul-l-Hassan Judah Halevi 1. 68, p. 95 …) נחנו בעולם הזה ככוכבים אשר חשבו נוחים, והם יםעו ומה טוב אמר האומר. עבדי זמן עבדי עבדים הם עבד ד׳ הוא לבד חפשי. The second quotation (XIII): which is quoted by Jacob Gawison in the name of Judah Halevi, can be found in a poem published by Luzzatto (Diwan, ed, Lyck, p. 18a) (see Dukes  נחל קדומים p. 52, Geiger, Diwan S. Abdul-Hasan, p. 152, Brull, ib., p. 81, n.6) Poems and statements by sages are quoted in other instances too (Introduction 11, VII, XIII, and there a quotation from Kalila Va-damna, and also Die Erzahlung von einem Bussfertigen XIII, p. 36b)</i>  gives details about love and fear, and tries to determine their relations to each other.",
+            "In that connection we hear of three “pillars” of the worship of God.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">The Averroistic teaching mentioned above (V, V, VII) was so well known at that time that it could also have been taken from Hebrew sources.</i>  The first one is a pure and good heart. As a matter of fact, if a man is liked by his fellow-man, he is also liked by God, as we find in the case of Samuel (1 Sam. 2:26.) The second pillar is the belief that everything except God is imperfect. The third pillar is the belief in God’s perfection. If these three attitudes<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Steinschneider, Hebraische Uebersetzungen des Mittelalters, p. 373ff.</i>  exist in a man, his soul is naturally attracted to God, and if he loves Him, the service he gives Him is absolutely perfect. Indeed, love leads to fear, for whatever man loves he fears, whereas the opposite is not always true. God praises him not because of his fear but because of his love, as it says: “the descendants of Abraham who loved Me”, not “who feared Me.”<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">See above. Isaac Aboab, who used our essay in his Menorat Hamaor (Brüll ib. p. 8 n.5) is later than Judah ben Asher (Brull, p. 82)</i> ",
+            "Fear without love is for the wicked and the Gentiles, not for the righteous ones, to whom “Thou shalt love the Lord” (Deut. 6:5) is addressed.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Brull ib. p. 81 n.7</i> ",
+            "Man’s love of God is characterized by these aspects:",
+            "1) To love the divine law.",
+            "2) To love divine worship more than anything else.",
+            "3) To despise those who despise God, and to love those who love Him.",
+            "4) The love of mundane goods must be nothing in comparison with the worship of God.",
+            "5) All pain, privations and sufferings are sweet if put to the service of God.",
+            "6) No personal matters are more important than divine ones.",
+            "7) To proclaim the love of God and to be proud of it.",
+            "8) Not to listen to the arguments of those who wish to turn one away from the service of God.",
+            "9) No occurrence—be it a happy or an unfortunate one—makes the lover forsake the service of God.",
+            "10) That service does not seek any reward, since in that case it would depend on something else (other than God.)",
+            "“Where these ten qualities exist in a person, he is called a lover of God, and he has reached the very summit of piety.”",
+            "Abraham was adorned with all of these virtues, as prescribed in the book of Deuteronomy.",
+            "The genuine love of God is not without an echo. “As man loves God, so does He love him. A sage was asked: ‘If a man serves God with all his heart and all his might, when does God want to see him?’ He replied: ‘When that man rejects the world and its vanities, when he detests life and desires death, then God wants to see him.’ In other words: when man loves God truly, God loves him in turn.”<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">See below</i> ",
+            "Following this insight into the love of God, the author approached the problem of fear. Unfortunately this page is quite unclear (confused) and its lack of clarity does not stem solely from the alterations which were probably introduced in the course of the transmission of the text. Here is at least the doctrine which seems to emerge from it.",
+            "When love and fear are based on some kind of an expectation,<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Maimonides wrote about “The Healing of the Human Soul”, and how sicknesses in the area of morals ought to be treated according to the rules of general medicine (Introduction to his commentary to the Ethics of the Fathers, ch. 4. See Rosin: <i>Die Ethik des Maimonides</i>, p. 83) and the following excerpt from our work (VII), recalls that teaching: “When the body becomes sick we apply a method which combats that sickness, and the more the sickness tends towards one side of the center, the stronger must the medicine be towards the opposite side. If, for instance, the body is too hot, we must cool it, for the heat must be turned towards the proper measure by applying cold means. The same holds true of the soul, for instance if someone loves money too much. Then he must learn to be more generous, etc.”</i>  they cannot be permanent, since they must disappear as soon as the expectation has been fulfilled or frustrated. It was merely an accidental cause whose effect could not be a permanent one. We must abide by the ten criteria we have just spelled out. They are absent from the worship of God which is inspired by fear, and if they are there, it is so only as far as fear emerges from love. It is true that the love of God inspires fear in the lover, but fear must not have the upper hand, for then it would weaken love and the virtues which characterize it. A proper balance must therefore be maintained between love and fear, and in regard to this men are judged. The Bible and tradition refer to most saintly people as “those who fear God.” Fear however is sometimes meant as a very intensive love. Such fear endures since it comes from proper love.",
+            "There is a lack of clarity because of the disparity of the facts on which this chapter is based. The author wants absolutely to maintain the primacy of disinterested love as against fear. Yet he is troubled by the fact that the Bible does underline the importance of fear, since even such a model of love as Abraham is called “fearing God”, and that at the very time when he is about to offer the supreme sacrifice of love. We must also ask ourselves why our author, like other Jewish theologians, does not simply refer to the idea of reverential fear. At any rate, his analyses do not succeed in clarifying entirely the relationship of love and fear.",
+            "Love and fear, which implicate each other, although the latter is subordinated to the former and has a rather secondary character compared with it, are joined by the third pillar, which is knowledge (wisdom).",
+            "“When knowledge combines with love, the subject can obtain whatever he desires and grasp everything that can be known.”<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">II, (end of chapter): החלק השני עבודת חםרי לב לפי קוצר דעתם אשר לא יכירו הבורא ית׳ כי אם במבחן הפלאות כפתאים והםכלים ואין יתרון להם משאר האוילים בדעת הבורא ית׳. Already in the first edition (Venice 1544) there is a gap; the editor of the Amsterdam edition has corrected it in parenthesis</i>  Without knowledge perfect love is impossible, for even if an ignorant man can love his Creator, he does not know how to do His will. Ignorant of the ways of the Lord, he forbids what is permitted, and vice versa<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Introduction והזהרנו חקיו ומשפטיו הנתמדיס על פי שני עדים, ע״פ השכל ראשונה וע״פ הנביאים אחרונח.</i> ; thus he sins without being aware of it. His love is like a branch without a root, like a building without foundation. But when a loving man acquires knowledge, he knows the details of worship, what to add and what to leave out. He knows the secret of worship, its modes and paths. The same holds true of many other areas. Without knowledge man does not do the right thing, for new situations arise which had been unknown to him at the time of his studies. But an intelligent person is not troubled by this, for once he has mastered the principles he can figure out the consequences so well that he can grasp the new facts which puzzle an unintelligent man. Thus we realize that, in order to be perfect, worship must be founded on these three virtues, and that love and knowledge cannot combine as long as fear is not integrated with them.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">I וזה שהקדמתי ראיות השכל על ראיות הכתוב, מפני שהלב יקבל אותם מהרה יותר מראיות הכתוב ויתיישבו כנפש השומע בעבור האותות והמופתים הבאים עליהם.</i> ",
+            "Faith, the subject of chapter 3,<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">IV והרביעי לרחק מהסתבל בחכמות החיצונות, לבד טח שידע ויאמין כי תתחזק בו אמונתו, וצריך שילמוד ממנו כמשפט ואל יעמיק בו, כי אם יעמיק, האמונה מנגד עיניו ירחיק, ובחשבו בי ידו באמת תחזיק, ימצא הבל וריק.</i>  comes from the three virtues which we have dealt with. Yet this is not done in a direct way but through an intermediary step, namely reason, which is the synthesis of love, wisdom and fear. In case of need, faith can be merely the basis of love and fear, but then it would be imperfect. On the other hand, it is possible that the evil contained in certain wisdom will destroy him who is lacking in faith, for example, the wisdom of ‘atheists’,<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">VI אך כונת הפילםופיא ותבונתה היא לדעת ייחוד השם וכשידענו אז יעבדנו.</i>  heretics and philosophers, who do not believe in the Holy Torah, and this is because of the evil contained in their wisdom. Then when there are joined to this wicked wisdom an evil heart and unworthy qualities, the faith will be utterly destroyed. For the quality of love will be lacking in this combination,<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">VI</i>  not only because of the evil heart, but because of the study of evil wisdoms, and new and evil matters will enter the heart.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">XIII ואם כי אין כונתו כי אם לטוב לדעת ייחוד הבורא מדרך המופת, אין לו די בקבלה ובדברי רבותינו ז״ל והוא כמו שלא יספיק בחלקו וירצה לבקש גדולות ונפלאות ממנו.</i>  These will destroy the source of love, and then the very spring of love will be a corrupt and muddy fountain. When the lack of love is combined with evil wisdom, all faith is lost. Therefore, I must say that the true service of God comes from the power of faith, and faith, in turn, comes from the power of these three qualities, and these are wisdom, love and fear. To these there are added many powers, for example, insistence upon the unity of God, trust in God, humility and moral conduct.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">VII אחרי אשר הנפש יש כה אלה חכחות, נאמר כי אם תגבר בה כה היודעת דרכי האל יתברך ועניניז…זאת הנפש לא תמות כלל, אך אם תחלש זאת הכה, תהיה בה אולת, ובידוע כי זאת הנפש תמות, כאשר תמות נפש הבהמה, ועל כן לא נאמר, בי נפש החכם כשיהיה רשע היא נקראת נפש יודעת, כי אין כונתינו לחכמות הזרות כי אם אל החכמות ישרות, אשר ילמוד אדם מהם דרכי אל, לזה יקרא חכם, וזאת תחיה ולא תמות נפשו כלל.</i>  But we have not come to explain these other qualities at this time, but to explain rather the three that are the principal ones and these three come from the power of reason, as we have previously said. Therefore, we come now to explain briefly the matter of reason, and afterwards we will explain all the matter pertaining to love, fear and wisdom.<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">II עתה אחרי התבאר, כי עמודי תאהבה שלשה ופירשגז כל אחד בדרך קצרה, נאמר כי יםוד הםפר וכוגתו הוא עבודה, אשר בה ישיג האדם רצון האל.</i>  From all of these there will emerge the mystery of faith.”",
+            "But that section<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">II</i>  is somewhat disappointing. For, as is stated repeatedly, reason consists of love, fear and wisdom and is not really a virtue of its own. It rather has the function of a balance, trying to establish the golden mean <i>(mishor)</i> so that none of the three virtues goes to any extreme.",
+            "In short, we find here again an idea which was so dear to Saadia and Bahya, namely, that of moderation, which, according to the spirit of the Torah, is a basic principle of spiritual life. We also find the idea of Maimonides, which has been accepted by Jewish theological thinking at large, that without the proper knowledge of an object, love and fear cannot really exist.",
+            "The doctrine of the <i>Sefer Hayashar</i> is thus characterized by the primacy of the love of God as against fear, which may be called a by-product of love, although it completes it in a manner which is not too well defined. Love can neither be genuine nor work properly without knowledge: the practical yet rational knowledge of the Law of the Beloved, and a theoretical knowledge or rather the recognition of God’s infinite perfections. Yet we must not speak of “intellectual love” in the sense of Maimonides, Gersonides and many others, since philosophy is considered right away as being dangerous and leading to faulty knowledge, and therefore is inimical to faith. Faith again is not clearly defined, it is a general attitude which encompasses all of the believer’s virtues and subjects them to the service of God. This can only mean that man’s very purpose is to serve God with all the moral intellectual resources of a mind whose faculties tend towards unity. This is the conclusion of the spiritual progression whose goal is the union with a God Who responds to man’s love by granting him gifts which make all questions concerning the destiny of the blessed soul useless.",
+            "This teaching borders on mysticism. It does not wish to have anything to do with philosophy, and if it has any connection with the <i>Kabbalah</i>, it is so vaguely suggested that it is hardly discernible at all."
+        ]
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Sefer Hayashar, trans. Seymour J. Cohen. 1973.",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002199310"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ספר הישר",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "ספר הישר",
+        "enTitle": "Sefer HaYashar",
+        "key": "Sefer HaYashar",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            },
+            {
+                "heTitle": "הקדמת המתרגם",
+                "enTitle": "Translator's Foreword"
+            },
+            {
+                "heTitle": "נספח א",
+                "enTitle": "Addendum I"
+            },
+            {
+                "heTitle": "נספח ב",
+                "enTitle": "Addendum II"
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Sefer HaYashar/Hebrew/Torat Emet 357.json b/json/Musar/Rishonim/Sefer HaYashar/Hebrew/Torat Emet 357.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..e5fad2ecb4ad6bd4ccc72e7302e78e71ca4b9de9
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Sefer HaYashar/Hebrew/Torat Emet 357.json	
@@ -0,0 +1,403 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Sefer HaYashar",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 357",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 357",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ספר הישר",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "<big><b>הקדמה. </b></big>",
+            " נודה לאלהינו ונברך יוצרנו, אשר בראנו, ולהועיל לנפשנו קראנו. טרם היותנו, גבר חסדו עלינו, כי מאפס המציאנו, ומאין ליש הוציאנו. ויאר פניו אלינו בתורות וחוקים ומשפטים צדיקים, והודיענו ביד עבדיו הנביאים, איזה הדרך ישכון אור, לשום מחשך עינינו לאור, ללכת בדרך תורתו הטובה, אשר עץ חיים היא למחזיקים בה, ויפח באפיו נשמה, היא הנפש החכמה, לתת לפתאים ערמה, לדעת הטוב ולדבקה בו, ולהתרחק מרע ולסור מנתיבתו, והזהירנו חוקיו ומשפטיו הנחמדים, על פי שנים עדים, על פי השכל, ראשונה, ועל פי הנביאים, אחרונה, כאשר אמר בשכל <small>(ירמיה ט)</small> ״כי בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי״. ואמר בנביא <small>(הושע יב)</small> ״ודברתי על הנביאים ואנכי חזון הרביתי״, לבעבור תהיה יראתו על פנינו ותורתו בין עינינו, אשר שתיהן תהיינה סיבה להשיג רצון האל וסולם לעלות אל המרכבה העליונה, ומפתח לשערי התקנה. ",
+            " ועל כן חובה עלינו להודות לו על כל אשר גמלנו, והטובה אשר הנחילנו, ולשאול מאתו לעזרנו, לעשות הישר בעיניו ולהגיד גדולתו, ולהשיג תכלית השלימות בעשותנו מצוותו, כי על כן יצרנו לא לתקוה ולתועלת, כאשר אמר <small>(איוב לה)</small> ״אם חטאת המתפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו, אם צדקת מה תתן לו״. ואולם בראנו לכבודו ולהראות תוקף גבורתו ואין ערכו, כאשר אמר <small>(ישעיה מג)</small> ״כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו״. ולכן אתחנן לו להיות פעולתי לפניו רצויה, אולי יגמלני עליה כפי רצוני, לא לפי קוצר יכלתי ואוני, כי איך ישיג גדולת בוראו אנוש נבזה והלך, כי מה האדם שיבוא אחרי המלך. ",
+            " ואני מתחיל בעזרת האל ואומר, כי ראיתי ספרים רבים ונכבדים בענין עבודת האל, כגון ספר חובות הלבבות לחסיד רבי בחיי בן בקודה, זכרונו לברכה, וספרים אחרים רבים ונכבדים, אך מקצת עניניהם עמוקים, ולא יתעסקו בהם אנשי דורנו כי אם מעט מזער, וכל לב מדעת נבער, כי התאוה מתגברת והשכל נחלש, והוא דרך חול ולא יקדש, ויצר לב האדם רע מנעוריו, ובספרים האלה לא ימסו אסוריו, ולא יירפאו מזוריו. כי כל יום ירדו למצער אנשי חסד האיתנים, וגמר חסיד ופסו אמונים, וכל איש רודף אחרי העושר והתאוה, ואחרי הכבוד והגאוה, ולבו בין שניהם כאיש שכור וכגבר עברו יין, נבהל להון איש רע עין, לא ישמע לקול מורים, ולא יאזין לתוכחות מוכיחים ומזהירים, וגם אני חוליתי כהם, אליהם נמשלתי כי קויתי בקראי ספרים הללו, אולי ייכנע לבבי הערל, והוא חזק מצור החלמיש וממקומו לא ימיש. ",
+            " וכאשר ראיתי כאבי נעכר, ושכלי ביד הבלי נמכר, אמרתי ללבבי, הלא תבקש לך מנוח אשר ייטב לך, פקח עיניך וראה ואמץ את רעיוניך, ואתה תאזור את מתניך, והכן לך צידה, בטרם בוא הפקודה, כי אין לה׳ מעצור להשיב לך מגיד משנה, ולשום בפיך דבר ובלשונך מענה, ואל תבטח על אשר חיברו קדמוניך, אשר היו לפניך, רק על אשר יחברו רעיוניך, כי לא ידע נגע לברך זולתך, ועל כן לא ירפא בלתך מחץ מכתך, כאשר אמר המשורר, איכה ישובון הפתאים מחטא, אם לא יהא מהם לנפשם גוער. ",
+            " לבי, לבי, שא נא עיניך לשמים והתבונן נוראותיהם, והמאורות וממשלותיהם, וההרים ומוסדותיהם, והארצות ויושביהם, ושים לכך לדעת מי בראם וסידרם בחכמה. ואחרי כן התבונן סוד בריאותיהם, מאין ולמה נבראו, והתבונן בחידושי העולם ומקריו, גם בחסדי הבורא וטובתו וחמלתו, והתבונן בחידושי העולם האבד הזה, הדומה לקיקיון שבין לילה היה ובין לילה אבד, ושים בין עיניך היותו חרדתו, ומעמד הדין ומבוכתו, ועונש משפטו ושואתו והיו הדברים האלה ערוכים לפניך, ואל יסורו מנגד עיניך, כי אז תתעורר נפשך לעמוד בין נתיב החכמה, תקוה ואימה, וימשיכוך לעבודת הבורא האהבה והיראה, ובשתיהן תשיג תכלית רצונך וחפצך, וכל אחת מהן מבור שאון תרצך, ואם תשקוד עליהן ייפתחו לך שערי התקוה והישע, ויצילוך ממעמקי הפשע, ויהיו לך למזכרת, אם תשכח יזכירוך, ואם תישן יעירוך, ואם תשגה יזהירוך. ובזה יהיה לך שכר טוב בעמלך, ולא יאבד גמולך. וכאשר יועילך החיבור הזה, יועיל לכל איש אשר צידו כצידך וחילו כחילך. ואם החכמים והחסידים לא יהיו צריכים אליו אולי אדם תועה מדרך השכל ימצאנו, וכאשר אל לבו ישיבנו, אולי משינת סכלתו יעירנו, ויהיה לך שכר טוב, כאשר אמר בחיר אלהים, דוד המלך, עליו השלום <small>(תהלים נא)</small> ״אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו״. ",
+            " ובראותי כי היא העצה הטובה ולאל קרובה, חשתי ולא התמהמהתי לבקש את אשר יועילני, מיד שאול יגאלני, וממעמקי שאול ימשני. ונערתי חצני, וחיברתי ענינים, אשר בם יוסיפו לקח המשכילים, ויבינו דעת הכסילים. וכל המתבונן בהם יכיר סודות עבודת האל ויעלה בהם למעלה העליונה, אשר שם נוה הנשמות הטהורות ויעבור על לבו כל אשר יש לו לפרוע לבעל חובו. ויזכור יום המר והנורא, אשר לא ימצא בו עזרה. ואולי בעת ישים אל לבו הענינים האלה יקנא במעלות החסידים, ותמשכהו הקנאה להידמות אליהם ולעשות כמעשיהם. ולא עזבתי ענין מכל הענינים, אשר בהם ייכנעו הלבבות, וירגזו שאנני המחשבות, מכל אשר ידעתי, ומפי החכמים שמעתי, אשר לא שמתי בספר הזה. וקראתי שמו ספר הישר, אשר דרך עבודתו לפני האל יישר, ועץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר. ",
+            " והאל המגלה תעלומים, ומרנין לשון אלמים, יהיה עם פי בהטיפי, ויישיר רעיוני והגיוני, וישמור דרכי מחטוא בלשוני, וישים בפי דברי נכונה, וינחני במעגלי צדק ואמונה, ככתוב <small>(תהילים כג)</small> ״נפשי ישובב ינחני במעגלי צדק למען שמו״. ",
+            " וחילקתי הספר הזה לשמונה עשר שערים. <br>"
+        ],
+        "": [
+            [
+                "<big><b>השער הראשון - סוד בריאת העולם.</b></big> ",
+                " מן הידוע, כי כל מבוקש יעיד על מבקשיו, וכל מעשה מעיד על תכונת עושהו, ועל כן ראוי לכל משכיל להתעסק במבחר העסקים, למען יהיה לאות על שכלו. ומזה ידענו, כי אין העסק הנבחר מכל העסקים והמעשה הנכבד מכל המעשים כי אם עבודת האל יתעלה, כי הוא יעיד על רוב שכל האדם ועל שלימותו. וכל חכמי העולם יאמינו וישכילו, כי השכל לא יוכל להשיג לבד משני דברים. האחד - הבורא והשני - הנברא, ואין עוד זולתם. וכן יאמינו, כי הבורא הקדמון, והנברא מחודש, וכי הבורא אין לו תחילה ולא תיכלה, ולכל נברא יש תחילה ותיכלה. וכן יאמינו, כי אין לבורא צורך לדבר בעבור כי כל נצרך הוא חסר לדבר שהוא צריך לו ובו יהיה שלם, והבורא שלם, על כן אין לו צורך לדבר. ואחרי אשר אין לו צורך לדבר, נלמד מזה כי הוא לא ברא עולמו לצורך, ואחרי אשר לא בראו לצורך, נוכל לדעת כי בראו נדבה לגמול טוב לזוכים לו, כאשר אמר <small>(ישעיה מג)</small> ״כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו״. והראיה על זה מדרך הכתוב בבריאת העולם, כי במעשה בראשית הוא אומר על המאורות <small>(בראשית א)</small> ״ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ״. ולא אמר ״להאיר על השמים״ ולא ״לשמים״, כי אם ״על הארץ״, אם כן נדע כי לא נבראו המאורות לתועלת הבורא ולא להאיר לשמים, כי אם להאיר לארץ ויושביה. ועוד נכיר, כי אילו יהיה הנברא לתועלת הבורא היה קדמון כמוהו, כי תועלתו לא נפרדה ממנו, רק היתה מצויה עמו תמיד. ואחרי אשר נדע כי העולם מחודש ואינו קדמון, נדע כי טרם היות העולם לא נצרך הבורא אליו, וכאשר לא נצרך אליו טרם היותו, כן לא נצרך אליו אחר היותו, רק כל כוונתו בבריאתו העולם היתה לתועלתנו. ",
+                " ועוד נדע ונבין כי העולם לא בראו הבורא בעבור הרשעים והמכעיסים אותו, כי זה לא יחייב אותו השכל, ואולם בראו בעבור החסידים היודעים אלהותו והעובדים אותו כראוי, וכל כוונתו היתה לברוא החסידים, אך נבראו הרשעים מכח טבע הבריאה. וכאשר יש לפרי קליפה והמבחר הוא מה שבתוך הקליפה, כן החסידים הם פרי בריאת העולם, והרשעים הם כמו הקליפות. וכאשר נראה כוונת הזורע להצמיח החיטה לבדה, אבל כח הצמח יוציא עם החיטה באשה, ועם השושנה מיני קוצים, כך כוונת הבורא לברוא החסידים, אבל כח הבריאה יוציא עם החסידים רשעים, כי אין דבר נברא שלא יהיה ממנו שלושה חלקים: חלק נבחר וברור, כמו הסולת, וחלק הרפש והפיגולים והמותרות כמו התבן או הפסולת, וחלק בינוני, וכן תמצא בבני האדם חלק נבחר וזך והם החסידים, שהם הסולת או מבחר הפרי וחלק גרוע ומאוס והם הרשעים, אשר הם כמו הפסולת או התבן. ועל כן נאמר, כי לא נברא העולם בעבור הרשעים, כי אם בעבור החסידים, כאשר האילן לא נטעהו בעליו ולא יגע בעבור הקליפה, אלא בעבור מבחר הפרי אשר יתן. ",
+                " ועוד אנו רואים, השמים יתנועעו, וכל מתנועע יש לתנועתו תחילה ואחרי שיש תחילה לתנועתו, נדע כי יש לו התחלה וכי הוא נברא, כי התחלת תנועתו היא התחלתו. ואחרי שנדע כי יש לו תחילה, נדע כי קודם בריאתו לא היה לבורא צורך אליו, וכאשר לא נצרך אליו קודם בריאתו, כן לא נצרך אחרי בריאתו. כי הכח אשר היה לבורא קודם בריאתו, הוא שעמד אחרי בריאתו, לא חסר ולא הוסיף ולא התחלף, וכיון שכן, נדע כי כאשר לא נצרך אליו קודם בריאתו. כן לא נצרך אליו אחר בריאתו. ואם תאמר, כי הדבר אשר חייב הבורא לברוא העולם הוא צורך הבורא לעולם, נאמר, כי כח החיוב כופה את המחוייב לעשות הדבר, וידענו כי הבורא אין כח כופהו לעשות שום מעשה, אבל כחו חייב על הנבראים לצאת ליש מאין. ואם תאמר, למה חייב עליהם? כדי להכיר אלהותו, ולהראות כבוד גדולתו, ולשמוח במעשיו, כי כשיברא הבורא אדם חסיד ישמח בו. כאשר ישמח האב בהולידו בן משכיל וחכם, אשר יכיר כבוד אביו ויכבד לאביו כראוי, ישמח בו האב ויתפאר בו, ועל זה נאמר <small>(תהילים קד)</small> ״ישמח ה׳ במעשיו״. ",
+                " ואחרי אשר התבאר כי לא נברא העולם לצורך. נאמר, כי נברא לסיבה גדולה, והיא עבודת הבורא יתברך, כי כאשר המלך לא ייקרא ״מלך״ עד אשר יהיה לו עם, כמו שנאמר <small>(משלי יד)</small> ״ברב עם הדרת מלך״. כמו כן שם הבורא לא נקרא ״בורא״ עד אשר יהיה לו נברא, ולא נקרא ״אלהים״ עד אשר יהיה לו עם, כמו שנאמר <small>(ויקרא כו)</small> ״והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם״. ואף על פי ששם האלהות לא יחסר בחסרון בני האדם ולא יוסיף בהם, אך בבריאת העולם היה ראוי להיקרא שם הבורא ״אלהים״. הדמיון, כי המכה יכול להכות, אבל לא ייקרא ״מכה״ עד אשר יהיה לו מוכה, ואם אין לו מוכה, בשביל זה לא יחסר כח המכה, אך במוכה יהיה ראוי להיקרא ״מכה״. וכן הבורא לא יחסר כחו בטרם נברא העולם, אך בבריאת העולם הוסיף שלימות שלו. וזו היא הסיבה אשר למענה נברא העולם. אם כן נדע ונשכיל כי בריאת העולם היא שלימות שם האלהות. ",
+                " וכאשר נדע כי כל אומן אשר יעשה מלאכה, אין כוונתו לעשות כי אם מבחר המלאכות אשר הוא יודע. וכפי גודל חכמתו יהיה תיקון מלאכתו, ובעבור כי נראה כי העולם נברא בתכלית התיקון, נדע כי בראו כמו כן בתכלית החכמה. וכאשר האומן הטוב אין כוונתו כי אם לעשות המלאכה נאה וטובה, כמו היוצר הטוב המשכיל, אשר כל כוונתו לעשות כלים נאים מאד, ואם יצא אחד מהם מכוער, או עקום או שאינו מתוקן ימאסנו ולא יחברנו אל הכלים הנאים, רק ישליכהו או ישברנו, כן הבורא יתברך לא היתה כוונתו לברוא בעולמו כי אם הטובים החסידים, וכשיימצאו הרשעים ימאסם האל כי אינם מתיקון מלאכת עולמו. וכאשר האומן החכם בעשותו מלאכה נאה יתפאר בה לכל רואיו, כן הבורא יתברך, יתפאר בחסידיו, כאשר אמר <small>(ישעיה מד)</small> ״ובישראל יתפאר״, ואומר <small>(ישעיהו מ״ט:ג׳)</small> ״ישראל אשר בך יתפאר״. ויתפאר בחסידיו, מפני שהם אות גדול על תיקון מלאכתו וראיה ברורה על יושר פעולותיו. והרשעים הפך מה שאמרנו, כי הם נותנים פגם בבריאתו, והם סיבה לחלל שם כבודו, ושיאמרו כל רואיהם, כי אין פעולת הבורא יתברך, נכונה, כמו שאמר <small>(יחזקאל לו)</small> ״ויבוא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי באמור להם עם ה׳ אלה ומארצו יצאו״. ",
+                " ואם אמור יאמר העבד איך נמשיל פעולת האל לנבראים, ואיך נקח ראיה מן האומן על הבורא יתברך, והוא נפלא ונשגב. וכאשר לא נעריך אליו ערך ותמונה מתמונות בני אדם, כן לא נעריך אליו ענין מעניניהם ולא נמשיל פעולותיו לפעולותיהם נשיב על דבריו ונאמר, הרי מצאנו החסידים ישתדלו וייגעו בכל מאודם להידמות לבורא יתברך, במעשה היושר, כמו שנאמר <small>(תהלים יא)</small> ״כי צדיק ה׳ צדקות אהב ישר יחזו פנימו״, ועל כן נדע כי כל מעשיו הם מעשה היושר, והם בבורא אמיתיים, ובנברא מקריים, ועל כן כל מעשה היושר אשר נמשיל אליו במעשה האדם הם בבני אדם מקריים, ובבורא אמיתיים, וכל מעשה היושר אשר בעולם הם מעשה הבורא ונקח ראיה ממעשיו הגלויים על הנסתרים הנעלמים, וכאשר יתנהג הבורא במעשה אחד במישור כן יתנהג בשאר המעשים. וכל מה שיתקן האדם ממעשיו, הוא מתדמה בהם לבורא, כי כשיהיה אדם ארך אפים ירצה להמשיל עצמו בזאת המידה לבורא, ואם יהיה גומל חסד או שופט בצדק, הוא ממשיל עצמו לפי יכלתו לבורא. וכן שאר המידות הטובות הראויות לבני אדם, וכפי קרבת האדם לבורא, יהיו מעשיו ישרים. ",
+                " ועל כן נקח ראיה ממעשה בני אדם על מעשה הבורא ונאמר, כי אילו נמצא אומן חכם אשר יוכל לצייר כל צורה, ונשאלהו איך היה ראוי לעשות גוף האדם היה אומר לנו זאת ההרכבה והבניה אשר אנו רואים באדם לא פחות ולא יותר, כי היה אומר לנו, צריך שיהיה האדם בקומה זקופה, כדי להיות יתרון בינו ובין הבהמה. ועוד, כי הנשמה אשר בקרבו היא עליונה ואצולה מן השמים, ותמשכהו לפאת מקורה, ועל כן תעמידהו בקומה זקופה, והבהמה מפני אשר נפשה מן העפר, תמשכנה לארץ ותלך כפופה, ועוד היה אומר, כי הוא צריך אל הכבד לבשל המאכל ולהפכו לדם להשקות לגוף, ולהיות נמשכים מן הכבד גידים, ומשתרגים יהיו כמו תעלות הולכות בכל אבר מאברי הגוף להיות בהם מעבר הדם אל כל הגוף, והיה אומר, כי הוא צריך להיות לו ריאה מרחפת בכנפיה על הלב לבל יישרף ברוב עשן החמימות וידעך, והיה אומר, כי הוא צריך אל הלב להיות לו מקור החיים והרוח, להגיע ממנו אל כל האברים הרוח וכח החיים, והיה אומר, כי הוא צריך אל העינים, שיהיו לו כמו צופים לשמור אותו מכל היזק, ואזנים לשמוע הקול, ואף להריח, ופה לאכול ולטעום ולדבר, ושיצא ממנו עשן הריאה וייכנס לו אויר זך וטוב, והיה אומר, צריך להיות בפה שינים לטחון המאכל, מקצתן מחודדות לחתוך, ואחרות שטוחות לכתוש ולרכך בהן המאכל, והלשון לדבר ולהפוך המאכל, כי בהיותו שרוי, אז יהיה כתוש וטחון עד אשר דק, עד יקל על החיך לבלוע אותו, והיה אומר, כי היה צריך להיות הראש מעצם חזק ואמיץ ונבוב, כדי שיהיה למגן חזק על המוח אשר הוא מעין הנפש, ועוד מלבד עצם הראש, יאמר, כי היה צריך להיות שער על הראש, לבל ייכנס הקור בתוכו, כי עצם הראש לא יוכל לדחות מן המוח כי אם היזק גוף כמוהו, כמו הכאת אבן שנפלה על הראש, אבל היזק הקור והחום והדומה לו לא ימנעהו כי אם השער, ועל כן היה צריך לו לחמם אותו מן הקור ולהגן עליו מן החום, והיה אומר, כי היה צריך להיות לו עינים להורות לו הדרכים, והיה צריך לעפעפים להגן על העינים מכל נזק ואבק ורוח, וכל שכן בעת השינה, כי אילו לא היו לו עפעפים לא יוכל לישון, וגם אם יישן היה כל דבר מזיק להם, ויפול עליהם אבק, או ייכנסו שם רמשים או זבובים, והיה אומר, כי היה צריך להיות העינים במרום הגוף, כדי להשקיף על כל דבר ולשמור הגוף, כמו הצופה שצריך להיות עומד במרום העיר כן העינים ברום הגוף, והיה אומר, כי הוא צריך לידים לקחת ולתת ולעשות בהן העסקים והמלאכות. והיה אומר, כי אצבעות היד צריכות צפרנים, מפני רוב המלאכות והעסקים, אשר יתעסקו בהן בני אדם, וכל שכן האומנים, ולולא הצפרנים, היה מתאכל הבשר ברוב המלאכה, אך הצפרנים הן למגן ולמשען על הבשר לחזק אותו בל ימוט, והיה אומר, כי האדם צריך להיות לו ראש קטן וגוף רחב, כי הבטן והחלצים והמתנים והיריכים הם כמו בנין המגדל אשר על פני כל הארץ, ועל כן צריך להיות רחב, וראש האדם דומה לתלפיות אשר בראש המגדל, ועל כן הוא דק ומיצר, והרגלים הן כמו העמודים עליו יעמוד הבנין. והיה אומר, כי היה צריך לפה להיות מבוא למאכל ומשתה. והיה אומר, כי צריך להיות בבטן אצטומכא, שתהיה כמו שק קטן לקבל המאכל והמשתה, ושיהיו לה שני פיות. אחד למעלה לקבל, ואחד למטה דוחה הרפשים והשמרים הנשארים, וכדומה לזה ענינים רבים בבריאת אברי הגוף אשר כל משכיל ידין, כי כן היה ראוי להיות, ואילו היה באדם יכולת לברוא אדם, אי אפשר לברוא אותו כי אם בענין זה. ",
+                " ועוד נראה כי מעשה המשכן וסדר תיקונו הוא הולך על דרך השכל, ואילו אמר להם הבורא יתברך לעשות לו משכן, ולא פירש איך יעשוהו היו עושים אותו קרוב לתיקון זה, כי כאשר נדע, כשיהיה צריך לבנות ארמון למלך יעשו לו כל תיקונו כפי הראוי. ועל כן אנו רואים, כי המשכילים הם כפי כחם מתדמים לבורא במעשיו הישרים, ועל כן נקח ראיה ממעשה היושר אשר אנו עושים על מעשה הבורא כאשר נקח ראיה מקצת הדבר על כולו, וכאשר נקח ראיה מן העשן על האש, וכן הדבר הזה. ואפשר שתהיה בריאת העולם לסודות אחרים ולענינים אחרים לבד מאלה, אך זה הענין אשר נשיג בשכלנו הוא אחד מהם על כל פנים. ועל כן אנו רואים בבריאת הגוף כי הסברה אשר יסבור המשכיל בכל מעשיו היא אמיתית. ",
+                " ואחרי אשר אנו רואים כי על דרך מלאכת בני האדם ואומנותו כן היא מלאכת בריאת האל, נוכל ללמוד מן הענין הזה כי עבודת הבורא יתברך, ויראתו היא נוהגת על דרך עבודת בני האדם למלכים ויראתם אותם. כי כאשר לא תושלם מלכות המלך עד אשר יהיו עבדיו אנשי אמת ויושר, וסרים אל משמעתו, ומכבדים אותו בכל מאודם, כן מלכות הבורא יתברך, תוסיף שלימות והידור בעבודת בני האדם ויראתם ממנו. ואף על פי שלא תחסר שלימותו לחסרון עבודתם, אך כשישלים העבד רצון אדוניו, יהיה העבד בתכלית השלימות בכחו ושכלו וכל עניניו, ותהיה שלימותו לאות על שלימות אדוניו, אף על פי שאין חסרון עבודתו לאות על חסרון מעלת האדון. הנה לך ראיה ברורה, כי עבודת הבורא יתברך, ויראתו נוהגת על דרך עבודת בני האדם ועבודת העבד לאדוניו. ",
+                " ואולם היתה כוונתנו להמשיל מלכותו למלכות המלכים, כדי להקריב מלכותו לשכלנו בדברים גשמיים, ועל כן באנו לבאר סודות מלכותו ועבודתו באלו הדמיונים, למען יתיישבו בלב הקורא, בדמיון אור הנר לאור החמה, כי בהעלותנו על מחשבותינו איש, אשר יהיה סגור במסגר תחת הארץ מיום היותו, ולא ראה אור כי אם אור הנר לבדו, והוא איש שכל ובינה, ייאמר, כי בלי ספק יוכל מכחו ומשכלו לדעת מכחות הנר כל כחות החמה אף על פי שאין כח זה ככח זה, ולא עצם זה כעצם זה. וכן נלמוד מדמיונות הכחות השפלים כח התכונות העליונות, ומן הגשמיות נקח ראיה על האלהיות. וכן נאמר, כי נוכל בראיות ברורות מן הכתוב ומן השכל לבאר סוד בריאת העולם, וסוד הנפש, וסוד העונש והגמול, כדי שניתן טענה לטוען. אך הכל שמור בלי גדר נפרץ ולא גבול נהרס. ",
+                " ואומר, כי סודות העולם העליון יוכל כל חכם לב וכל משכיל להבין אותם מדמיוני העולם הזה השפל, כי אנחנו מוצאים רוב עניני העולם הזה השפל דומים לעניני העולם העליון. כאשר נדע כי צורות העולם הזה מצויות בעיקר הנושא אותן, וכאשר אנו רואים כי צורות ענפי האילן ופרחיו וציציו מצויות בעיקרו תחת הארץ, ואף על פי שאינן נראות ולא נמצאות, כי אם בכח השכלי נדע כי הן בו מצויות. כי שורש אילן האגוזים לא יצמח בו תפוח ולא שקדים, מפני שאיננו נמצא בכח שרשו, רק מה שיימצא בכח שרשו הוא היוצא בענפיו, ולא תצא מהם כי אם צורת אגוזים, ואילו יהיו נמצאים בשורש התפוחים או השקדים, היו נראים בפריו כאשר עלו נראו בו צורות האגוזים, כי לא יצא בענפים אלא מה שיהיה נמצא בשורש כן נוכל להבין כי כל מה שבעולם הזה הוא בא מכח העולם העליון, כי העליון הוא כשורש, וזה כענפים. ועל כן נבין מסודות העולם השפל סודות העולם העליון. ",
+                " ואני אומר, כי כאשר הם בני אדם על הארץ מתעסקים בדברים עליונים מהם, ולהתחבר למלאכים, ולעשות כמעשיהם, ולהידמות אליהם, והמלאכים כאשר הם מבקשים דברים עליונים יותר מהם ויתעסקו בדעת האלהים ובדעת עניני הכוכבים והגלגלים כן גדודי מעלה, והנשמות הטהורות, והגלגלים, והכוכבים תשוקתם וכל רצונם להתאחד בכח העליון מהם, והוא הבורא יתברך, וזאת היא עבודתם, כי כל תנועתם היא לקיים רצונו בהימשכם אליו ובתשוקתם עדיו. וכל זה יהיה מכח הנפש החכמה, כי כל שפע יפצור לשוב אל יסודו. ",
+                " והדמיון על זה, כי כאשר נקח אבן מן הארץ ונשליכה למעלה בכח ידינו, תעלה בכח ההשלכה, ובהגיעה לתכלית עלותה בהכרח המשליך, תשוב לרדת בטבעה אל המקום אשר לוקחה משם, וכן המים, כשנזרקם למעלה יגיעו עד תכלית מה שיגיע כח הזורק, וככלות כח הזורק ישובו מיד, בטבעם למקומם למטה, וכן הרוח כשתכניסהו בנאד נפוח ותסתמהו, יהיה עצור בהכרח בעוד שיהיה סגור, וכאשר נפתח הנאד, ישוב מהרה וישוב ליסודו. וכן האש, כשתעלה שלהבת, אנו רואים השלהבת תפצור לעלות למעלה ליסודה, אך מפני שהיא קשורה בעץ הנשרף, לא תוכל לעלות לגמרי, וכאשר תיפרד ממנו, תעלה אל מקומה. כמו כן הנשמה, כי נלקחה מהשמים, ונצמדה בגוף, ודמתה לשלהבת האש הקשורה בעץ, ולא תוכל להיפרד ממנו עד כלות כחות הגוף המחזיקים הנפש, ואז תוכל הנפש לשוב ליסודה ומקומה למעלה למעלה. ",
+                " הנה נתבאר, כי העולם השפל כעליון, ומלאכת שוכני עולם השפל כמלאכת שוכני עולם העליון. ושתי הכיתות יפצרו להשיג המעלה העליונה מהן, ואין הפרש במלאכה, כי כל אחת משתיהן תבקש להתאחד בגבוהה ממנה. אך בעולם השפל היא המלאכה חלושה ושפלה, ובעולם העליון היא חזקה ועליונה, ואולם חולשת מלאכת השוכנים בעולם השפל באה מפני חברת הגויות לנשמות. ",
+                " ואחרי אשר התבאר מדרך השכל כי לא ברא הבורא יתברך, עולמו לצורך כי אם לעבוד אותו, נבאר אותו מדרך הכתוב. וזה שהקדמתי ראיות השכל על ראיות הכתוב, מפני שהלב יקבל אותן מהרה יותר מראיות הכתוב ויתיישבו בנפש השומע בעבור האותות והמופתים הבאים עליהן. ועל כן אומר, כי בריאת העולם מצאנו הכתוב מעיד כי לא נברא לצורך כי אם לנדבה וחסד, כמו שאמר הכתוב <small>(תהלים פט)</small> ״כי אמרתי עולם חסד יבנה״, עוד מצאנו, כי כל טובה שיעשה הבורא יתברך, לברואיו לא יעשה לצורך ולא לחובה, כי אם למענו, כאשר אמר <small>(ישעיה מו)</small> ״למעני למעני אעשה״. ועוד אמר <small>(הושע יד)</small> ״ארפא משובתם אוהבם נדבה״, ואומר <small>(דברים ד)</small> ״וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה׳ הוא האלהים״. וכבר הורנו השכל קודם זה, כי הבורא יתברך, לא ברא עולמו לצורך כי אם לעבוד אותו. אם כן הנה נתבאר מדרך הכתוב והשכל סוד בריאת העולם. "
+            ],
+            [
+                "<big><b>השער השני - מפורש בו עמודי העבודה וסיבותיה.\n</b></big>",
+                " אומר, כי אחרי אשר זכרנו קצת עניינים מסודות בריאת העולם, ונתבאר כי לא נברא כי אם לעבודת הבורא יתברך, נפרש עניני עבודת הבורא יתברך, ונאמר, כי עבודת האל יתעלה, לא תתקיים כי אם אחרי ידיעתו. והעבודה יש לה שלושה עמודים:\n",
+                "<b>העמוד האחד</b> - הלב הטוב והזך, כי בהיות האדם טוב עם בני אדם יהיה טוב עם אלהים ויהיה טוב עם אנשים, כאשר אמר הכתוב <small>(שמואל א ב)</small> ״וטוב גם עם ה׳ וגם עם אנשים״. \n",
+                "<b>והעמוד השני</b> הוא להאמין, כי כל נמצא זולתו הוא חסר. \n",
+                "<b>והעמוד השלישי</b> הוא להכיר, כי הבורא יתברך, שלם. \n",
+                "ובעת ייקבצו באדם שלושה כחות אלו, תימשך נפשו בטבעה לאהוב הבורא יתברך, וכעת אשר יאהבנו, אז תהיה עבודתו בתכלית השלימות, בעבור כי מן האהבה תהיה היראה, וכל מי שיאהב האדם ייראנו, ואפשר שיירא אדם ממי שלא יאהבנו, ועל כן אומר, כי היראה בכלל האהבה ואין האהבה ככלל היראה. ומצאנו, כי עבודת אברהם אבינו, עליו השלום, היתה בתכלית השלימות. כי אמר בעדו <small>(בראשית יח)</small> ״כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה׳״. וזו עדות ברורה על רוב צדקתו. וגם הבורא יתברך, העיד עליו אחרי מותו, באמרו <small>(בראשית כ״ו:ה׳)</small> ״עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי״. \n",
+                " ומצאנו, כי עבודתו היתה מאהבה ולא מיראה, והיא העבודה העליונה, ולא שיבח אותו הבורא יתברך, ביראתו אותו ולא אמר ״זרע אברהם הירא ממני״ או ״המפחד״, רק אמר <small>(ישעיה מא)</small> ״זרע אברהם אוהבי״. וכבר אמרנו כי היראה נכללת באהבה. ודע, כי עבודת הבורא יתברך, מיראה איננה עבודת החסידים, אלא עבודת הרשעים או אומות העולם, כמו שאמר לרשעים <small>(ירמיה ה)</small> ״האותי לא תיראו״. ואומר על המצריים <small>(שמות ט)</small> ״הירא את דבר ה׳״. מפני שלא היו עושים מצותו מאהבה, כי אם מיראה, אך לחסידים יאמר <small>(דברים ו)</small> ״ואהבת את ה׳ אלהיך״. <small>(דברים יא)</small> ״לאהבה את ה׳ אלהיכם״. ואמר באיוב <small>(איוב א)</small> ״איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע״. ולא אמר ״אוהב אלהים״. וכן אמר <small>(תהלים לד)</small> ״יראו את ה׳ קדושיו״, על הרשעים, כי הרשעים כשידבקו בעבודת האל ויתקדשו מטומאתם הם נקראים ״קדושים״, כאשר אמר <small>(במדבר יא)</small> ״התקדשו למחר״. אך החסידים, אשר לבם טהור מיום היותם, אומר עליהם <small>(תהלים לא)</small> ״אהבו את ה׳ כל חסידיו אמונים נוצר ה׳״. ואמר על חנוך <small>(בראשית ה)</small> ״ויתהלך חנוך את האלהים״. ולא אמר ״ויירא חנוך את האלהים״. ואמר על נח <small>(בראשית ו)</small> ״איש צדיק תמים היה בדורותיו״. ועל כן אין עבודת היראה כעבודת האהבה. \n",
+                " והאהבה נבחנת בעשרה דברים מן האוהב: \n",
+                "<b>האחד</b> - להיותו אוהב תורת אלהיו. \n",
+                "<b>השני</b> - להיות נהנה בתענוג עבודת האל יותר מכל תענוג. \n",
+                "<b>השלישי</b> - למאוס מואסי הבורא ולאהוב אוהביו. \n",
+                "<b>הרביעי</b> - להיות אהבתו בטוב העולם חשובה כאין לצד עבודת הבורא יתברך. \n",
+                "<b>החמישי</b> - שיערבו לו כל יגיעה וחסרון ועינוי לנגד אהבת האל יתברך. \n",
+                "<b>השישי</b> - לבל יקדים עסק מעסקיו על עסקי האל יתברך. \n",
+                "<b>השביעי</b> - להודיע לבני אדם אהבתו באל יתברך, ולהתפאר בה. \n",
+                "<b>השמיני</b> - לבל ישמע לקול מסיתים ומדיחים בעבודת האל יתברך.\n",
+                "<b>התשיעי</b> - אם יתחדשו עליו מאורעות מטוב ועד רע, לבל יעזוב בשבילם עבודת האל יתברך. \n",
+                "<b>העשירי</b> - לבל תהיה עבודתו על מנת לקבל פרס, כי אז תהיה עבודתו תלויה בדבר. \n",
+                " ואלה העשר מידות כשיתקבצו באדם, נקרא אוהב האל יתברך, והוא חסיד בתכלית. ולא אמר הבורא יתברך, על אברהם אבינו, עליו השלום <small>(ישעיה מא)</small> ״זרע אברהם אוהבי״. אלא בעת שנראו בו כל המידות האלו, ואני מפרשם לך מן הכתובים: \n",
+                "<b>המידה הראשונה</b> - דע, כי אהבת אברהם אבינו, עליו השלום, היתה ללמד לכל באי עולם עבודת הבורא יתברך, ולקרוא בה תמיד, כאשר אמר <small>(בראשית יג)</small> ״ויקרא שם אברם בשם ה׳״. ואמר במקום אחר <small>(בראשית י״ב:ח׳)</small> ״ויבן שם מזבח לה׳ ויקרא בשם ה׳״. ואמר <small>(בראשית כ״א:ל״ג)</small> ״ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה׳״. להודיעך, כי בכל מקום אשר היה הולך שם, היה קורא בשם ה׳ ומתעסק בעבודתו, ולא היה נמנע מפני פחד אומות העולם. \n",
+                "<b>המידה השנית</b> - כי החסיד הוא נהנה באהבת אלהיו יותר ממה שנהנה בכל תענוגי העולם, כי מן הידוע, שאין תענוג ושמחה לאדם כמו בבנים, כמו שנאמר <small>(משלי כג)</small> ״ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך״. והיה אברהם אבינו, עליו השלום, נהנה בעבודת האל יתברך, ונתגברה הנאתו בעבודת האל יתברך, על אהבת בניו, והרחיק ממנו את ישמעאל בנו מרוב אהבתו באל יתברך. \n",
+                "<b>המידה השלישית</b> - כי החסיד מואס לכל מואסי הבורא יתברך, ואוהב אוהביו. כי הבורא יתברך, אמר לאברהם <small>(בראשית יב)</small> ״לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך״. והוא מאס במשפחתו ובית אביו מפני שמאס אותם האל יתברך, שנאמר <small>(בראשית יב)</small> ״וילך אברם כאשר דבר אליו ה׳״.\n",
+                "<b>המידה הרביעית</b> - כי החסיד אהבתו בכל טובת העולם חשובה אליו כאין כנגד אהבת האל יתברך. והנה הבורא יתברך, אמר לאברהם אבינו, עליו השלום <small>(בראשית כ״ב:ב׳)</small> ״קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק״. ואמר ״אשר אהבת״ להראות לבני אדם, כי מה שהיה אוהב בתכלית האהבה מאס אותו והרחיקו מפני אהבת הבורא יתברך. \n",
+                "<b>המידה החמישית</b> - כי החסיד חושב כל יגיעה וטורח תענוג והנאה בעבודת האל יתברך. כי אברהם אבינו, עליו השלום, היה מעונה בדרכים, ומנוסה בכמה נסיונות, ולא קץ בהם, וקיבל הכל בסבר פנים יפות, כי מנערותו ניסהו הבורא יתברך, בדרכים, ואחר כן בלקיחת שרה פעמים, ואחר כן בברית מילה, ואחר כן ניסהו לגרש ישמעאל, ואחר כן לשחוט את יצחק, ואילו היתה עבודתו מיראה ולא מאהבה, לא היתה מתקיימת בכל אלה הנסיונות, אך ברוב אהבתו באל יתברך, הכל היה ערב בעיניו, שנאמר <small>(שיר השירים ח)</small> ״מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה״. \n",
+                "<b>המידה השישית</b> - כי החסיד לא יקדים עסק מעסקיו עד ישלים מצוות הבורא יתברך. כי מצאנו כל דבר שציוה הבורא יתברך, {את אברהם} לא הקדים שום מעשה עד שהשלים מצות האל יתברך, כי הנה בברית מילה אמר <small>(בראשית יז)</small> ״ויעל אלהים מעל אברהם״. וכתיב <small>(בראשית יז)</small> ״בעצם היום הזה נמול אברהם״. ולא הקדים שום עסק עד השלים המצוה. ואמר בישמעאל <small>(בראשית כ״א:י״ב)</small> ״כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע״. וכתיב אחריו <small>(בראשית כ״א:י״ד)</small> ״וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה ואת הילד וישלחה״. ולמדנו מזה, כי בחלום הלילה נאמר לו הדבר, ועל כן השכים בבקר, בטרם שיעשה שום מעשה, להשלים מצות האל יתברך.\n",
+                "<b>המידה השביעית</b> - כי החסיד יודיע לכל אדם אהבתו בבורא יתברך ודרכיו. כי כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי אברהם אבינו, עליו השלום, מנערותו היה מזהיר אנשי דורו ומודיע לכל אדם אהבתו באל יתברך, כי כאשר אמר הכתוב <small>(בראשית יח)</small> ״כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה׳״. רצונו לומר, יודיעם שיהיו אוהבים לאל כאהבתו, ולא אמר ואת ״בניו״ לבד, רק ״את בניו ואת בני ביתו״, כלומר כל הנלוים אליו ואשר יש לו רשות עליהם. \n",
+                "<b>המידה השמינית</b> - כי החסיד לא ידאג ללעג הלועגים ולחרפת המחרפים. אמרו, כי אברהם אבינו, עליו השלום, מנעוריו החל לדבוק בעבודת האל יתברך, והיו אנשי דורו מחרפים אותו, ולא היה משים לבו אליהם, עד שהוליכוהו לכבשן האש, והצילו הבורא יתברך, כמו שנאמר <small>(בראשית ט״ו:ז׳)</small> ״אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים״. \n",
+                "<b>המידה התשיעית</b> - כי החסיד, כשיתחדשו עליו מאורעות טובים או רעים, לא יבטל עבודתו. וכן עשה אברהם אבינו, עליו השלום, כי בכל אשר היה מתחדש עליו, הן טוב הן רע, היה נאמן לבבו, שנאמר <small>(נחמיה ט)</small> ״ומצאת את לבבו נאמן לפניך״. \n",
+                "<b>המידה העשירית</b> - כי החסיד אין אהבתו באל יתברך, תלויה בדבר או על מנת לקבל פרס. ובעבור שלא ביקש אברהם שכר מעבודתו, על כן אמר לו האל יתברך <small>(בראשית טו)</small> ״שכרך הרבה מאד״. כי כן מנהג האל יתברך, עם חסידיו, בעת יעבדוהו על מנת שלא לקבל פרס יכפול להם שכרם ויתן להם טובה כפולה, כאשר אמר לשלמה המלך, עליו השלום <small>(מלכים א ג)</small> ״יען אשר שאלת את הדבר הזה ולא שאלת לך ימים רבים ולא שאלת לך אושר״. וכתיב אחריו <small>(מלכים א ג)</small> ״וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר וגם כבוד״. \n",
+                " ואלה הם יסודות האהבה. וכל שיהיו בו עשר מידות הללו נקראת אהבתו אהבה גמורה, ועל אלה המידות נאמר <small>(דברים ו)</small> ״ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך״. ודע, כי כפי אהבת אדם באל יתעלה, כן תהיה אהבת האל יתעלה, בו. וכן שאלו לאחד מן החכמים ויאמרו לו, האדם עובד האלהים בכל מאודו, ומתי יתאווה האל יתעלה לראותו? אמר להם, בעת שישליך אחרי גוו העולם וכל חמדתו, ויקוץ בחייו ויתאווה למותו אז יתאווה השם, יתעלה, לו לראותו, כלומר כשאהב מאד הבורא אז יאהבנו הבורא מאד. \n",
+                " ואחרי אשר זכרתי עניני האהבה אזכיר כל עניני היראה. ונאמר, כי ההפרש אשר בין עבודת האהבה והיראה הוא גדול מאד, כי עבודת היראה תסור בסור היראה, ועבודת האהבה, אם תהיה לתקוה תסור בהשגת התקוה או באבוד התקוה, ואם איננה לתקוה ולא לתועלת תעמוד לנצח. כי הסיבה הגורמת לאהבת התקוה היא סיבה מקרית, ובסור הסיבה המקרית יסורו כל הדברים הנמשכים ממנה והבאים מכחה, אבל הסיבה, שהיא גורמת האהבה אשר איננה לתקוה, היא סיבה עקרית קיימת ולא תסור לנצח, ועל כן לא יסורו הדברים הבאים מכח האהבה הנמשכת. \n",
+                " ודע, כי בעבודת האוהב יש בה אלו עשר מידות אשר זכרנו, אך בעבודת היראה לא תמצא אחת מהן אלא אם תהיה יראתו באה מצד אהבה ומכחה. אבל אם תהיה יראתו ממושכת באהבה. ושתיהן שוות, יהיה בו מעט מזער מן המידות אשר זכרנו, כי האהבה תביאנו ביראת השם, ואם לא יהיו שוות ותכבד היראה ותחלש האהבה, לא יימצא בו דבר מכל מידות אשר זכרנו. ואם תתחזק היראה ותחלש האהבה מאד, עד אשר לא תיודע בו, יהיה בו הפך המידות אשר זכרנו. וזהו מאזני הצדק ומשקל היושר, אשר בו ייבחנו בני אדם, ועל כן אומרים, כי רוב החסידים, אשר נזכר בהם יראת הבורא יתברך, לפעמים הוא נאמר על היראה הממושכת באהבה, ולפעמים נאמר על תוקף היראה אשר תבוא מכח האהבה, וזאת היראה קיימת מפני שבאה מכח האהבה. אם כן העבודה הבאה מכח האהבה היא הנכונה, ואשר באה מיראה היא עבודה חסרה, לבד אם תהיה היראה מאהבה. \n",
+                " ואחרי אשר דיברנו על עניני האהבה והיראה שהם שערי עמודי העבודה, נזכיר ענין החכמה שהוא העמוד השלישי מעמודי העבודה. ונאמר, כי עמודי האהבה והיראה והחכמה הם שלושה כוחות משותפים ומתחברים זה בזה. ומשלשתן תקום העבודה השלימה, ולא מאחת מהן, ולא משתיהן, ואין בכל שתיהן אחת שתסתפק לעצמה שלא תצטרך לחברתה, אלא האהבה לבדה. כי אם תהיה עבודת האדם לבוראו מאהבה, אי אפשר שלא תהיה היראה נצמדת עמה, ואף על פי שלא יתכוין האוהב ליראת הבורא יתברך, אי אפשר שתהא אהבה בלי יראה. אבל יש לך לדעת, כי החכמה היא עמוד גדול לעבודה, וכאשר תתחבר החכמה עם האהבה, יושלם בהם כל חפץ ותושג כל תבונה, ומבלי חכמה אין האהבה שלימה, כי הכסיל אשר הוא ריק מן החכמה, אף על פי שהוא אוהב לבוראו, לא ידע לעשות רצונו, ולא ידע דרכי השם, אלא יאסור המותר ויתיר האסור, ולא ידע ואשם, ותהיה אהבתו כענף בלא שורש וכבנין מאין יסוד, אבל אם היתה לו אהבה ויקנה חכמה, אז יכיר מקומות העבודה ומקום הראוי להוסיף ולגרוע ולידע סוד עבודת האל ואופניה ודרכיה, וכן כל מלאכה, אשר ירגיל בה האדם וידענה היטב, ואם יהיה כסיל לא יעשנה כמשפט, מפני שיזדמנו עתים אשר יתחדשו בעסקה ובמלאכה ההיא חידושים אשר לא למדם ולא ידעם בשעת לימודו, ואם יהיה חכם לא יזיק לו זה אחרי אשר למד העיקרים, כי מכח העיקרים יוציא שאר הענפים ויבין הענינים המתחדשים, ואם יהיה כסיל, לא ידע לסדר עניני המלאכה כשיבוא עליו שום חידוש. ועל כן נדע באמת, כי בשלושה אלה תהיה העבודה שלימה ונכונה, ואי אפשר שיתחברו האהבה והחכמה שלא תימצא היראה בתוכן ובכללן. \n",
+                " ועתה אחרי אשר התבאר, כי עמודי האהבה שלושה, ופירשנו כל אחד בדרך קצרה, נאמר, כי יסוד הספר וכוונתו היא עבודה אשר בה ישיג האדם רצון האל עד יטהר לבו מרשעתו וינקהו מטומאתו, ואז תדבק בלבבו עבודת האל כמו הבגד אשר תרצה לצבוע אותו, אם יהיה מטונף, לא ידבק בו הצבע עד אשר תרחצהו היטב ותסיר כל כתמיו, ואז ידבק בו הצבע, ועל זה אמר {ישעיהו} הנביא עליו השלום <small>(ישעיה נה)</small> ״יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה׳ וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח״. ואמר שמואל הנביא <small>(שמואל א ז)</small> ״אם בכל לבבכם אתם שבים אל ה׳ הסירו את אלהי הנכר מתוככם״. \n",
+                " ואחרי אשר התבאר כי כוונתנו בעבודת הבורא יתברך, כי בשבילה נברא העולם. נאמר, כי העבודה חובה עלינו לעשות מן הכתוב ומן השכל. מן הכתוב כי הבורא יתברך, לא ברא העולם אלא בשביל התורה, כמו שנאמר <small>(ירמיה לג)</small> ״אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי״. ואומר <small>(משלי ג)</small> ״ה׳ בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה״. ואומר <small>(משלי ח)</small> ״ה׳ קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז״. ונאמר, כי העבודה חובה עלינו, כי התורה לא נתנה הבורא לישראל בסיני כי אם לעבוד אותו, שנאמר <small>(שמות כ)</small> ״כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו״. ואומר <small>(שמות ג׳:י״ב-י״ג)</small> ״בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה״. ואומר <small>(דברים ו)</small> ״את ה׳ אלהיך תירא ואותו תעבוד״. הקדים היראה לעבודה, ללמדך, כי אם אין יראה אין עבודה, וכן אמר <small>(דברים י׳:י״ב)</small> ״ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה״. ואחרי אשר נדע כי העולם לא נברא אלא בשביל התורה, נדע כי העולם לא נברא אלא בשביל העבודה, ובעוד אשר תעמוד העבודה והצדקה, יעמוד העולם עליהם, שנאמר <small>(משלי י)</small> ״וצדיק יסוד עולם״. ואחרי אשר התבאר כי העבודה אנו חייבים לעשותה מדרך הכתוב, נפרש אותה מדרך השכל. ונאמר, כי מן הידוע, כי מלך בשר ודם לא תיכון מלכותו כי אם בעבודת עבדיו, ואם לא יעבדוהו וייראוהו, אין לו ממשלה עליהם, ואין במה יוודע יתרונו עליהם. ואנו רואים, כי המלך יגמול עבדיו כפי עבודתם ויראתם אותו. ואם מלך בשר ודם צריך להיראות ממשלתו ויתרונו על עבדיו אשר הם ברואים כמותו ואפשר שיהיו טובים ממנו, על אחת כמה וכמה היא ראויה ממשלת הבורא יתברך, להיראות עלינו ביראתנו אותו. ובמה יוודע כי הוא בוראנו ואנחנו עבדיו, והוא קיים ואנחנו אובדים, כי אם בעשותנו רצונו ויראתנו מפניו, ובזה נכיר מה אנו מה חיינו. \n",
+                " ואחרי אשר נדע כי עבודת האל יתברך, היא חובה עלינו על פי הכתוב והשכל, נאמר, כי העבודה נחלקת לשני חלקים: \n",
+                "<b>החלק הראשון</b> - העבודה העליונה הגמורה, אשר היא בתכלית השלימות, כגון עבודת אנשי השם החסידים, אברהם, יצחק, ויעקב, ומשה, ואהרן, דוד, ושלמה, והנלוים אליהם, עליהם השלום. \n",
+                "<b>והחלק השני</b> - היא עבודה חסרה מזאת אשר זכרנו, כמו עבודת חסידי הדורות האלה, אשר לא יכלו לטהר את לבם כמו הראשונים, ועל כן לא יגיעו למעלה העליונה. \n",
+                " והנני זוכר מעלת מידות החסידים מעלה עליונה והמידות אנשי מעלה השפלה, למען יראה כל אדם מה שיש עליו לעשות, ואז יגיע אליה. דע, כי חסידי מעלה עליונה המה הגבורים אנשי השם, יראי אלהים, ואין בהם חטא ואשם, עושי רצון האל ושומרי מהלכיו, ומתאמצים ללכת בדרכיו. מיום הוולדם לא שגו, ולא זדו, ולא פשעו, ולא מרדו, וכאשר גדלו מכל אורח רע נבדלו, ובבואם בימים הכינו כל העולם מכון לשבתם עולמים, בשבתם ולכתם, בשכבם ובקומם, גם לילה גם יומם בתורת ה׳ יהגו ובעבודתו ישגו, ויצרם בעול שכלם אסור, בלי לאסור מותר ולהתיר אסור, לא יעשו רעה, ולא ילמדון זדון ורשעה, צנועים לאל ולבני אדם, כובשים יצרם בכל נפשם ובכל מאודם, נבזים בעיניהם ונכבדים בעיני אדוניהם, עמוד אש דתו תמיד עומד עליהם, וחכמתו תאיר פניהם, וארון ברית ה׳ נוסע לפניהם. לבם בבית אבל, מפני שידעו כי הכל הבל. לא יתחילו בענין מכל עניני העבודה ואחרי כן ימירוהו, וטוב ברע לא יחליפוהו. לא ישבו בסוד משחקים, ואין שעשועיהם כי אם חוקים ומשפטים צדיקים, מתעסקים בצרכי עניים ופדיון שבויים. חברתם חכמה ותבונה, ודברתם נכונה, ואהבתם אמונה, רמיה לא תימצא בפיהם, ומתהילת אלהיהם לא יבלו שפתותיהם. יברחו מן השררה והמלוכה, ויתחברו לכל נפש נמוכה ונבוכה, הם השמחים בחלקם, ולא יבקשו כי אם לחם חוקם למלאות ספקם, יתאוו אכילתם בעבור חיותם, ולא יתאוו חיותם בעבור אכילתם ומשקם, לא יערבו להם מיני מעדנים, ולא יתאוו ללבוש בגדי שנים, יבחרו מהמלבושים מה שיכסו מערומיהם, ומן המזון מה שיקיימו בו חייהם, ומן הדיבור מה שהוא צריך אליהם, ומן המעשים מה שיביא תועלת אליהם וירחיק היזק מהם. יסירו הכעס מלבם, ויוציאו המשטמה מקרבם, לא ישיתו לב למגדפם ליטור וליקום, ולמקלליהם נפשם תדום, אין בלבם תוגה ולא יגון, ולא איד ולא עצבון, כי אין בעולם הזה דבר שיחמדוהו, ולכן לא ידאגו אם יחסרוהו, כי הם יבטחו על עושם, הם חסירי מזונות ועשירי לבבות, לא יחרידם בוא התלאות, ולא תבהילם חרדת התשואות, כבוא עליהם תוקף צרה, או יום חרון ועברה, לא יקצפו על דין אלהיהם, רק יצדיקו דינו על כל הבאים עליהם ולבם ליוצרם לאל רחמן ליוצר נאמן. לא ידעו להתעולל עלילות, ולא יבקשו להם גדולות, מלאכתם מלאכת ה׳ וחוקיהם תורת ה׳, ילמדו אותה וילמדוה לפושעים, ויזהירו נפשם ואחרי כן לרשעים, בימים יצומו בלילות יקומו, ועומדים לראש אשמורות לתת בלילה זמירות, יגהרו ארצה בתחנון ולחש, ולוחכים עפר כנחש, עורגים בקול שועה ויורידו כנחל דמעה, מכירים חטאתם ומתוודים עוונותם. גומלים צדקות, מואסים בבצע מעשקות, מכבדים את ה׳ מהונם ונותנים מעשר מכל קנינם, לא יאכלו פתם לבדם, רק יפתחו לאביון ידם, ילוו המתים לקבורתם לראות שמה מה אחריתם, חידותם דברי אלהים, ושעשועיהם לאחוז מעלת גבוהים, עבודתם בלב שלם ובנפש חפצה, ונפשם מדמי חונף רחוצה, לא יתנהגו רק בענוה, אשר תרחיק הגאוה, לבם זך ובר, ורעיונם טהור ונבר, לא יבעטו אם יעשירו, והאל מנגד עיניהם לא יסירו תפילתם ערב ובקר וצהרים לאלהיהם, אולי יעזרם ליישר מעלליהם, ולשמור אותם מחטוא בחייהם, ולהוציאם מן העולם הזה בשלום לנוה השלום, ואחר יציאתם מו העולם ינוחו ויעמדו בגורלם, זאת נחלת עבדי ה׳ וזאת העבודה השלימה אשר בחר ה׳. \n",
+                " אבל העבודה החסרה אשר איננה שלימה כל אנשיה מתרפים, ובעבודתה נרפים פוסחים על שתי הסעיפים, החזיקו בתשובה ולא עזבו המשובה, לא תימלט עבודתם, ואם היא כזהב, מסיג, השגגות ובדילי העוונות, לבם קשור בהבלי העולם הזה מנערותם, ועל כן לא יוכלו להיפרד מהם בעת עבודתם, גבר עליהם היצר ויהי למסך בינם ובין היוצר, צדקתם חלושה ועבודתם אנושה, כי תחזק פעם תחלש פעמים, ירצו לעלות למעלת גבוהים ולא יוכלו, ויפצרו להינשא וישפלו, כי העולם אשר נתן בלבם עצרם ועם שוכני מטה הסגירם, הפליאו בעבודתם להראות לבני אדם צדקתם, למען אשר יצא שמם בדורם, השתדלו בגלויות ונתרשלו בנסתרות, בחרו מן העבודה הקלה ונלאו לסבול הכבדה, התגאו בצדקתם על זולתם ותמעט בעיניהם צדקת בלתם, נזהרו בכל מצוה אשר אין בה יגיעת נפש או אבידת הון, והעלימו עיניהם מן החמורות אשר בהן יגיעה והיזק ממון. והישרים אשר לא נאמנו לאל לבותיהם לא נמלטו ממכשולות המשוגות, ולא הגיעו לגרם המעלות והמדרגות, כי לבותם קצרים וצרים מהכיל סודות העבודות ומהשכיל המידות החמודות, וכפי מה שיכילו לבותם כן היא עבודתם. ועל כן הוצרכו להיות להם ספר, הנותן אמרי שפר, כגון ספר ״חובות הלבבות״ וזולתו, ספר כולל עבודת האל יתברך, והיה להם למשיב נפש ולמורה צדק, יזכירם אם ישכחו, ויזהירם אם ישגו, וילמדם מה שיקצרו, ויורם מה שלא ידעו. \n",
+                " ועל כן אמרנו, כי עבודת האל יתברך, יש לה שני עמודים, והם היראה והאהבה. ולשני העמודים האלה יסוד, והוא השכל. והשכל הוא פרי הנפש החכמה. כי בעת יולד האדם ויצא לאויר העולם, תדמה נפש בתוך גופו כמו הזרע הזרוע תחת הארץ אשר לא נודע כחו, אך ישקהו בעליו בכל יום וישמרהו מחורב ומקרח, עד אשר יתחיל לצמוח וישלח ענפים ויונקות, ואחרי כן יוצא פרח ויצץ ציץ, ובסוף יגמול פריו, וכן הנפש, בתחילת היותה בגוף לא נודע כחה ולא נראו פעולותיה, והיא כמו הזרע הנסתר תחת הארץ, ובכל אשר תלך הלוך וגדל ייראו כחותיה ויוסיפו בכל יום מעט, עד שיגיע האדם לזמן הבחרות, ואז תדמה הנפש לאילן אשר יוצא פרח ויצץ ציץ, ובעת יוסיף ימים ישלים שכל האדם ותדמה הנפש לפרח ולציץ אשר גמל פריו. ופרי הנפש הוא השכל. ואולם לא כל עץ עושה פרי טוב, ולא כל נפש יש לה שכל טוב. אך כפי טוב האדמה וטוב השורש וטוב השמירה יהיה טוב הפרי, וכן כפי טוב יסודות הגוף אשר הוא האדמה, וכפי טוב יסוד הנפש אשר הוא השורש, וכפי טוב המוסר אשר הוא השמירה, כן יהיה טוב השכל. ובעבור זה אמרנו, כי השכל הוא יסוד ליראה ולאהבה, ושתי אלה הן עמודי העבודה, וכפי טוב השכל כן יהיה טוב האהבה והיראה ושלימותן, ובו תהיה העבודה נכונה. \n",
+                " והנני מפרש לך מידות השכל והדעות ובמה יוודע השכל. ונאמר, כי אדם אשר מעשיו בקו המישור, ולא יעבור בהם התיכונה, ולא יקצר מעשיו מהגיע אליה, הוא בעל שכל טוב, ודמיון זה כגון הדיבור, אם יוסיף אדם בדיבורו על הראוי נקרא שוטה, והוא חוטא, כמו שנאמר <small>(משלי י)</small> ״ברוב דברים לא יחדל פשע״. ואם ימעט דבריו מן הראוי נקרא אויל, כאשר אמר <small>(משלי כד)</small> ״ראמות לאויל חכמות בשער יפתח פיהו״. ואם יהיו דברי פיו כראוי, וכל דבריו במשפט ובמישור, נקרא משכיל, כאשר אמר <small>(משלי טז)</small> ״משכיל על דבר ימצא טוב״. ואמר הכתוב <small>(משלי טו)</small> ״שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב״. ועל זה אמר שלמה המלך, עליו השלום <small>(קהלת ז)</small> ״אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם, אל תרשע הרבה ואל תהי סכל למה תמות בלא עתך״. ורצה בשני אלה להודיענו המישור בכל מעשה ובכל מאמר. וכן בעבודת הבורא יתברך. ותבין מזה, כי המעשים והדיבורים אשר הם בקו המישור, בכל מעשה ובכל מאמר, הם טובים בעיני ה׳ והם הנקראים עבודת ה׳. וזאת המידה לא תושלם כי אם בדעת ובהשכל, כאשר אמר הנביא <small>(ירמיה ג)</small> ״ונתתי לכם רועים כלבי ורעו אתכם דעה והשכיל״. וכפי הדעת והשכל שיהיה לאדם, כן יהיו מעשיו במישור, ויהיה טוב עם ה׳ ועם אנשים, כאשר אמר שלמה המלך, עליו השלום <small>(משלי יב)</small> ״לפי שכלו יהולל איש״. ואם לא יהיה לו שכל, לא יעבוד את אלהיו כראוי, מפני ארבעה דברים המעכבים את העבודה ומשחיתים אותה: \n",
+                "<b>האחד</b> - מפני שלא ידע המישור, \n",
+                "<b>והשני</b> - שלא ידע בין טוב לרע, \n",
+                "<b>והשלישי</b> - מפני שלא יפחד מאלהיו, \n",
+                "<b>והרביעי</b> - מפני שלא יאמין כי יש שכר לפעולתו. \n",
+                "והמידות האלה ארבעתן יחסרו לחסרון השכל, ולא יתקבצו כי אם בדעת ובהשכל. ואם לא יהיה לאדם דעת והשכל, לא יכיר אלהיו ולא יעבדנו, כאשר אמר הכתוב <small>(ירמיה ט)</small> ״כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי״. רצונו לומר, כל מי שיהיה לו שכל, מיד יכיר וידע אותי, כי בדעת יכיר אדם את בוראו ואז יעבדנו. וכן פירש במקומות רבים, בשכל הוא אומר <small>(דברים כט)</small> ״למען תשכילו את כל אשר תעשון״. ובדעת הוא אומר <small>(דברים ד׳:ל״ה)</small> ״אתה הראת לדעת״. \n",
+                " ואחרי אשר התבאר כי העבודה תהיה בשלשה דברים: ביראה, בחכמה, ובאהבה, שלשתן ניתנו מרועה אחד, והוא השכל, כי השכל כולל שלשתן וכולל כחות אחרים, כי מן הידוע, כי השכל כולל החכמה, וכולל האהבה, וכולל שיאהב המשכיל בכל דבר ודבר המישור לבל יוסיף באחד מהם על הראוי או יגרע מהראוי ונלמד מזה, כי לפי שלימות שכל האדם תהיה עבודתו שלימה, וכפי מה שיחסר משלימות עבודתו יחסר משכל בעליה ומדעתו. ואם תהיה העבודה שלימה, אין ספק כי דעת בעליה ושכלו שלימים, כי הכתוב אומר בחטאים <small>(ירמיה י)</small> ״נבער כל אדם מדעת״. ואמר <small>(ישעיהו מ״ד:י״ח-י״ט)</small> ״לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם, ולא ישיב אל לבו ולא דעת ולא תבונה״. רצונו לומר, כי העבודה תהיה מכח החכמה, כאשר אמר <small>(תהילים קיא)</small> ״ראשית חכמה יראת ה׳״. וזה לך האות, כי עבודת האל יתברך, תכלית השכל והחכמה, ועוזבי האל יתברך, הם אוילים, ואם יאמר אומר: הנה אנחנו רואים רשעים שיש מהם חכמים ומשכילים בכל חכמה, ואיך תאמר כי הם אוילים וחסרי לב. נאמר לו, כי כל חכם אשר בעת תבוא עליו צרה עושה דבר ממה שלא עשה קודם לכן ויכיר כי בדבר ההוא תהיה לו עזרה וישועה זה לאות על סכלותו.\n",
+                " ואנחנו רואים הרשעים בעת חליים, או בהיותם בצער, או בהיותם נוטים למות, ישובו בעל כרחם לבורא יתברך, ויתחננו אליו, ויכירו כי לא יבואו להם ריוח והצלה כי אם מאתו, ואחרי שלא עשו כן בהיותם בשלוה ולא הכירו כי המעשה ההוא טוב, אין ספק כי הם כסילים וזה לאות על קוצר דעתם, אשר לא יכירו הבורא יתברך, כי אם במבחן התלאות כפתאים והסכלים, ואין יתרון להם משאר האוילים בדעת הבורא יתברך.\n"
+            ],
+            [
+                "<big><b>השער השלישי - באמונה ובענינים בסודות הבורא יתברך.\n</b></big>",
+                " דע, כי האמונה תהיה מן השכל, והשכל הוא שם כללי, מחובר מן האהבה והיראה והחכמה, כי שלושת אלה כשיתחברו ויתערבו יקום מהם השכל, ומן השכל תקום האמונה. ואפשר שתתחבר האמונה מן השתים לבדן, מן האהבה והיראה, אך תהיה חסרה האמונה ההיא. ואפשר שיהיה רוע החכמה משחית מחוסר האמונה, כגון חכמת האפיקורסין והמינים והפילוסופים, אשר אינם מאמינים בתורה הקדושה וזה הוא מפני רוע חכמתם. וכאשר יתקבץ בחכמה הרעה לב רע ומידות גרועות, תאבד האמונה עד תכליתה, כי לא תחסר האהבה מפני הלב הרע בלבד, אלא מפני לימוד חכמות רעות, ויתחדשו בלב ענינים רעים אשר ישחיתו מוצא האהבה, וישוב מקורה מקור משחת ומעין נרפש. וכאשר יתקבץ חסרון האהבה עם החכמה הרעה, תאבד כל האמונה, ועל כן אומר, כי העבודה תבוא מכח האמונה, והאמונה תבוא מכח השלוש, והן: החכמה, והאהבה, והיראה, שלוש אלה ילוו עליהן כחות רבים, כגון הייחוד, והבטחון, והענוה, והמוסר, והדומה להם, ולא באנו עתה לפרש אותם כי אם שלוש אלה שהן העיקר, ואלה השלוש יבואו מכח השכל, כאשר הקדמנו. ועל כן אנחנו באים עתה לפרש דרך קצרה ענין השכל, ואחרי כן נפרש כל עניני האהבה, וכל עניני היראה, וכל עניני החכמה, ומכולם יתבאר לך סוד האמונה. וכאשר יושלם לנו פירושם, נוכל ללמוד מהם פירושי יסודות העבודה, ובהשלימנו כל זה, נפרש שער העבודה וכל תנאיה: \n",
+                " ועתה נתחיל בעזרת השם, ונאמר, כי כל דבר מושג בשכל או באחד מן ההרגשים יש לו שני כחות: אחד - פנימי נעלם, ושני - חיצון וגלוי, כגון ארבעה היסודות, כי יש בכל אחד מהם שני כחות: כח שומר אותו מלשלוט עליו ההפסד ומבדיל בינו לבין זולתו, כגון כח המחמם האש, והאש היא הצורה הגלויה לעינינו, וכן יש למים ולעפר ולאויר, כי האויר אף על פי שהוא דק מאד, יש בו כח נעלם אשר בו יוכל לנוע, ואנחנו לא נשיג אותו, רק נשיג כח החיצון, והוא מה שנרגיש בפנינו ובגופינו כשתעבור הרוח עלינו, וכאשר אלו היסודות והמתכות יש להם כח פנימי וכח חיצון, כן נאמר, כי יש לצומח כח אשר בו יהיה הגידול והתוספת, והכח ההוא שומר הצומח מלהיפסד ומבדיל בינו ובין זולתו, וגוף הצומח הוא הכח החיצון. אם כן יש להם שני כחות: אחד גלוי, ואחד נעלם. וכן החיות והבהמות יש להן כח, אשר בו תהיה התנועה וההרגשה והחמימות היסודית, ויש להן כח חיצון גס והוא גופיותן. אם כן יש להן שני כחות זה למעלה מזה: האחד - כח היסודות, אשר מהם נברא גופן, והוא העליון אשר על כח הצומח הגס. וכן בני אדם יש להם כח פנימי דק, והוא הנפש החכמה, והיא נעלמת יותר מכח החי, והכח הגס הוא הגוף, וכן יש לגלגל כח פנימי נעלם, והוא הנפש הכללית אשר היא עליונה מן הנפש החכמה, והכח הגס הוא גוף הגלגל. וכן יש באישים העליונים כח פנימי עליון ודק יותר מכח הגלגל, וכח חיצון והיא צורה הנראית לבני אדם, כגון צורת החיות והאופנים. ואילו ישיג שכלנו למעלה מזה, היינו מתארים אותו באלו הכחות, אבל אחרי אשר הבורא יתברך, הוא עליון ונשגב מהשגת שכלנו, נדע כי איננו ממי שיש לו כח פנימי וחיצון כשאר המושגות. וזה הדבר היה בעבור כל השכל הוא בנפש והוא מתחבר עם הגוף, אם כן הם שני כחות: אחד פנימי נעלם, ואחד חיצון.\n",
+                " כאשר אנו רואים, כי כל דבר ישיג את מינו, כאשר ישיג האדם אל החכמה, ולא יוכל הסוס והבהמה להשיג אל החכמה כי איננה ממינם, וכאשר יתחבר האדם לאדם והבהמה לבהמה מבלי מונע, וכאשר ישמע השומע לכוונת המדבר מפני שהוא מינו, וכאשר תשיג היד כח כל חם, או לח, או קר, או יבש, מפני שהוא ממינה, כי היא חמה וקרה ולחה ויבשה בשווה, אבל היד לא תשיג לחכמה ולענוה, ולא לאהבה, ולא ליראה, ואיננה יודעת מה הן, מפני שאינן ממינה, ומפני שלא תדמה היד לאחד מאלו הכחות בענין מן הענינים כי אם בבריאה, כי היד ברואה, והחכמה והענוה תבא מן האדם אשר הוא נברא, ועל כן נאמר, כי הענוה ברואה, בעבור שתבוא מכח הנבראים, וכפי ההפרש והיתרון אשר יש בין אלו הכחות המושכלים על הגופות המורגשות השפלות, כן היתרון והמעלות אשר בין כחות הנאצלים מן הבורא ובין השכל העליון הפועל. ואולם אמרנו ״בין כחות הבורא״, ולא אמרנו ״בין הבורא״, מפני השותפות אשר בין כחות הבורא והשכל הפועל, כי כחות הבורא נאצלים ממנו, והוא מכלל כחותיו. אך בין עצם הבורא יתברך, ובין השכל תכלית המרחק, ואין ביניהם חיבור ולא הצטרפות כלל, ולא דמיון בשום ענין, כי הבורא מאציל, והשכל נאצל, וכאשר היה בנו כח השכל אשר השגנו בו למושכלות, ובין זה הכח אשר בנו ובין כח ההרגש מרחק גדול אשר אין יותר ממנו. כי אילו תהיה בנו יכולת לקנות כח שיהיה מרחקו למעלה מן השכל כפי המרחק אשר בין כח השכל ובין כח ההרגש, היינו משיגים מה שלא נשיג מעצם הבורא, ואילו תושג אחדותו, לא היתה לנו אחדות. וביטול השגתנו לדעתו הוא לאות על כי דעתו אמיתית, וביטול השגתנו היותו הוא לאות על כי היותו אמיתית. והדמיון על זה, כי יד האדם אילו היתה יכולה לאסוף כל מימי הים, לא יהיה זה לאות על רוחב היד, כי אם על מיעוט מימי הים. והסוס והחמור אילו היו משיגים למה שישיגו בני אדם בחכמתם, לא יהיה זה לאות על חכמת הסוס והחמור, אלא על סכלות בני האדם. וכן רוחב השחקים, אם נאמר כי גרגיר חרדל הוא כולל אותם בתוכו ומקיף עליהם, לא יהיה זה לאות על רוחב גרגיר החרדל, אלא על קטנות השחקים. ובכל זאת אין זה דמיון שלם, כי בין הגרגיר והשחקים שותפות, כי הם נבראים והוא נברא, ואין שותפות בין שכלנו ובין הבורא. וכאשר אמרנו בבירור, כי הבורא אינו רחוק ולא קרוב ולא גבוה ולא שפל, כי אם תחייב לו אחד מאלה, כבר חייבת לו מקום וחייבת לו השגת מציאותו, כי בהיות לו מקום יהיה נמצא, וידענו כי אינו נמצא כי אם לעצמו, ולא לזולתו, וזה ההפרש שבין הבורא יתברך, ובין הנברא, כי הנברא נמצא לעצמו ולזולתו וחכם לעצמו ולזולתו. \n",
+                " ודע באמת, כי אין דבר אשר צריך להחביר לבורא יתברך, לא כח, ולא חיים, ולא חכמה, ולא מציאות, ולא אחדות, כי הוא נעלם מכל אלו הכוחות, ואין צריך לספר עליו דבר מהם, אך הכריחנו לספר אותו בהם שני דברים: האחד מפני שבא בכתוב <small>(משלי ג)</small>, ״ה׳ בחכמה יסד ארץ״. וכדומה לו, והשני כי אנחנו צריכים לספר אותו במציאות, כדי לבטל ממנו כל הדברים אשר ילוו למי שאין לו מציאות, כי מי שאין לו מציאות, הוא אין ונעדר, ואין לו כח, ולא יבוא ממנו פועל טוב או רע, ועל כן אנו חייבים לומר שהוא נמצא. וכן נאמר שהוא אחד, כדי להרחיק ממנו כל הדברים הנלוים למי שהוא יותר מאחד, כגון הריבוי, והחילוק, וההצטרפות, והחסרון, והתוספת, וכדומה לו. וכן כל שם אשר נקרא אותו, כי לא נקראהו מפני שהוא ראוי לו, רק להרחיק ממנו כל הדברים הנלוים להפך השם ההוא, ועתה בין והבין. \n",
+                " ואחרי אשר נדע כי מציאותו האמיתית היא ביטול השגת מציאותו, נדע כי אינו לא רחוק ולא קרוב כלל, ואחרי אשר אינו לא רחוק ולא קרוב, יתחייב מדברינו באמרנו ״לא רחוק כלל״ שהוא בתכלית הקורבה, ובאמרנו ״לא קרוב כלל״ כי הוא בתכלית הרוחק. וזה היתרון שיש לבורא יתברך, על הנברא אינו כיתרון שיש למכה על המוכה. כי היתרון שיש בין המכה והמוכה אינו כי אם בהכאה בלבד, וישתתף עמו בענינים רבים, כי ישתתפו בבריאה, ובכח, ובצורה, ובמידות רבות, ובמעשים רבים, ואחרי אשר השתתפו במעשים רבים, אין יתרון אמיתי לפועל על הפעול, כי היתרון האמיתי הוא כשלא ישתתף אחד מהם עם השני בשום דבר, או יהיה ראוי לו היתרון האמיתי. וזה יתרון האמיתי הוא יתרון הבורא יתברך, על הנברא, רצוני לומר, שיהיה לא רחוק ולא קרוב, כי מדרך ביטול השגת מציאותו צריך לומר ״לא קרוב״, ומדרך השגחתו בנבראים והנהגתו אותם צריך לומר ״לא רחוק״. אם כן הוא רחוק עד סוף תכלית כל מרחק והוא קרוב עד לפני תכלית כל קורבה, ועל כן יש לנו לדעת, כי הוא קרוב אלינו ורואה אותנו, ויודע ענינינו, ומנהיג אותנו, ואין תנועה מתנועותינו כי אם על פיו וברשותו. ועל כן צריך כל אדם להאמין כי הבורא יתברך, תמיד לפניו, וקרוב אליו, וסופר כל צעדיו, ומדקדק מוצא שפתיו וכל תנועותיו ומחשבותיו, ואין לנו לחקור על הקצה האחר, ולומר כי הוא רחוק מאד ואינו משגיח בנו, מפני שלא נשיג מציאותו, ולא שנשים זה הדבר לאות על תכלית רחקו ממנו, אבל יש לבני אדם לחשוב, כי כאשר קרב אליהם הבורא בשעת בריאתם ליש מאין, ויתן להם חיים ושכל וחכמה, ויטריפם לחם חוקם, כן הוא תמיד קרוב אליהם בתכלית הקורבה. \n",
+                " אולם אמרתי ״אין לחקור על הקצה האחר ולומר כי הוא רחוק״, מפני כי שני הדרכים שווים, ואחד הוא שתאמר ״לא קרוב״ או ״לא רחוק״, כי בשניהם תצדק, ואחר אשר בשניהם תצדק, בחר לך משניהם הצריך אליך אשר תצדק בו. ועל כן צריך שתאמר, כי הוא קרוב אליך, ומשגיח בך, ושומר אותך, וסופר כל עניניך, ועל כן תאמר, כי אינו רחוק מפני הענינים האלה הצריכים לזה. ואחרי אשר התבאר שהוא לא רחוק ולא קרוב, יהיה כאילו אמרנו ״רחוק וקרוב״, ועל כן נאמר, כי הוא קרוב אל המעשים הטובים כי ידבקו אליו, ורוצה בהם מדרך קרבתו בנו, אך מדרך רחקו אין לו רצון ולא קורבה לדבר. ואל תרחיק מה שאנו אומרים, כי הוא קרוב ורחוק ביחד ורוצה ואינו רוצה, כי מה שאתה מרחיק לא תרחיקהו אלא בעבור שבגוף נברא לא יתחברו אלה ההפכים, כי המרחק והקורבה אשר בבורא אינם כהפכים אשר בבריות, כי אלה ההפכים הם בבריות, אך בכח הבורא אינם כן, ואין לך לסבור מן הנברא ענין הבורא. וכאשר אין ראוי לומר, אחרי אשר כל פועל יעיד עליו פועלו, כן לא נאמר שהעולם יורה על הבורא יתברך, כדרך הוראת הפעול על הפועל, אלא על הפך מענין ההוא, וכאשר כח הפועל הנמצא בפעול יעיד על מציאות הפועל וכחו ופעולתו והתחברותו אל הפעול ומשלו בו, כן נאמר, כי כח הבורא לא יימצא בנברא כמציאות כח הפועל בפעול אלא על ענין נעלם מזה, ולא יימצא בו כח הפועל ופעולתו והתחברותו אל הפעול אלא על דרך אחרת רחוקה ועמוקה מזאת.\n"
+            ],
+            [
+                "<big><b>השער הרביעי - העבודה על דרך קצרה. </b></big>",
+                " דע, כי אופני העבודה ששה דברים, וכל אחד מהם כולל ענינים רבים, וכל מי שיוכל להכריח את עצמו, ולהרגיל את יצרו, ולשקוד עליהם זמן קצוב שקידה גמורה, תיכנס בלבו אהבת הבורא יתברך, וידבק בעבודתו. ואלה פקודיהם: ",
+                "<b>הראשון</b> - שיתחבר אדם לאנשים שיעירוהו לעבודה, כגון החכמים, והחסידים, והעניים, והחולים, והשרויים בצרות. ",
+                "<b>והשני</b> - לרחוק מהפך כל אלה הנזכרים, והם אנשי התענוג, והעשירים, והרשעים, והכסילים, ונעדרי השכל, והנשים, והאפיקורסים, כי חברת כל אלו ישחיתו האמונה ולא תתקיים עמהם עבודה. ",
+                "<b>והשלישי</b> - לשום עליו לחוק ללמוד בכל יום מדברי רבותינו, זכרונם לברכה, כפי יכלתו, כי הם יאירו פניו ויפתחו לו שערי התקוה, וכן לקרוא בתורת ה׳ בכל יום, שנאמר <small>(יהושע א)</small> ״והגית בו יומם ולילה״. ולהסתכל תמיד בחיבורי הצדיקים, כגון חיבור החסיד רבי בחיי בן בקודה, זכרונו לברכה, ולזולתו מן הספרים והחיבורים אשר יזכירוהו ומשנתו יעירוהו, או שיהיה לו ספר כולל עניני העבודה ויסתכל בו בכל יום. ",
+                "<b>והרביעי</b> - לרחוק מהסתכל בחכמות החיצוניות, לבד מה שידע ויאמין כי תתחזק בו אמונתו, וצריך שילמד ממנו כמשפט, ואל יעמיק בו, כי אם יעמיק האמונה מנגד עיניו ירחיק, ובחשבו כי ידו באמת תחזיק ימצא הבל וריק. ",
+                "<b>החמישי</b> - להעביר בכל עת על לבו תמיד גמול הצדיקים, ועונש הרשעים, וחרדת המות, ומאורעות העולם, ומכשוליו, ומומיו, וחרפותיו, וקורותיו. ",
+                "<b>והשישי</b> - לדעת כל אופני העבודה, וחוקיה, ותכונת כל ענין מעניניה, ועניני תפילתו, ועניני תחנוניו, ותעניתו, ועסקיו, והתבוננותו בסודות העולם. וזה החלק השישי הוא נחלק על הנפש ועל הגוף, קצתו יבוא מכחות הנפש, וקצתו יבוא מכחות הגוף, ותחילה נזכיר כחות הנפש, ואחר כן כחות הגוף. ",
+                "ואומר, כי מכחות הנפש היא האמונה. וצריך אדם להשתמש באמונה כפי מה שאני זוכר, צריך להאמין אמונה שלימה בייחוד האל יתעלה, ובמציאותו, ובאלהותו, ובקדמותו, ובחכמתו, וביכלתו. ולהאמין בתורה, ובכל הכתוב בה, ובכל עניניה אשר לא יקבלם השכל, ואל ישים העין עליהם, כי אם על קוצר שכלו מלבוא עד תכונתם. וצריך להאמין בנביאים ובנביאותם, ולהאמין בחכמים ובכל דבריהם, וביום הדין, וחשבונו, וענשו, וגמולו, ובתחיית המתים, ובגאולה. ולא יאמין בחכמות הרשעים והאפיקורסים, וחכמת הגוים ותעתועיהם ותורתם. ",
+                " <b>ומכחות הנפש - האהבה.</b> וצריך להשתמש בה כפי הראוי, צריך לאהוב האל יתעלה, אהבה גדולה גמורה, לא לתקוה ולא לתועלת, וצריך לאהוב התורה, ולאהוב בכל יגיעה בהשגת רצונו, ולאהוב החכמים וכל דבריהם, ולאהוב כל אוהבי הבורא יתברך, ולאהוב העניים והגרים, ושלא לאהוב אויבי השם יתברך, ושלא לאהוב המעשים הרעים ותענוגי העולם, כי אם במשפט ובמישור, ושלא יאהב כל החכמות והמעשים הרעים המשחיתים את עבודת האל יתעלה, והמרחיקים מעבודתו יתברך. ",
+                " <b>ומכחות הנפש - הבטחון.</b> צריך להשתמש בו כראוי, וזהו פירושו, צריך לבטוח באל ובדרכיו ובנחמותיו, ולבטוח כי יש שכר לפעולתו וכי יש תקוה לאחריתו, ואל יבטח בבלעדי האל יתברך, ולא בעשרו, ולא בחייו, ולא בכחו ובצדקתו, ולא בדברים המסיתים אותו. ",
+                " <b>ומכחות הנפש - הרצון.</b> צריך להשתמש בו כראוי, וצריך לקבל עליו ברצון כל הבא עליו מאלהיו, ואל יקוץ בתוכחתו, ושיקבל עליו ברצון מוסר הוריו ומוסר רבותיו, ולשום כל רצונו רצון אלהיו. ",
+                " <b>ומכחות הנפש - הענוה.</b> צריך להשתמש בה כראוי, שיהיה עניו עם כל אדם, ושפל, וצנוע בלכתו ושבתו ודבריו ותפילתו, ולהתחבר לעניים, ואל תיקר נפשו בעיניו. ",
+                " <b>ומכחות הנפש - הבושת.</b> צריך להתבייש מחטאיו, וצריך להתבייש מאלהיו, ולשאת עיניו אליו, בזכרו טינוף מעשיו, ומזימותיו, ותועבותיו, ושיהיה בעיניו שפל מאד ונכנע ומתבייש. ",
+                "<b> ומכחות הנפש - הקנאה.</b> צריך שיקנא בחסידים, ויותר מהם בבעלי תשובה, ויותר מהם בצעירים ממנו לימים השוקדים בעבודת האל יתעלה. וצריך לקנא בעניים, אשר אין להם מחית רגע, ועם כל חסרונם ודלותם לא יתרשלו מעבודת האל יתברך. וצריך לקנא באומות העולם ועובדי ההבל, המענים נפשותם בכל מיני עינוי, הנסגרים במסגר, והולכים באפסי ארץ מהלך חודש לחורב ביום ולקרח בלילה ויוציאו ממונם בהבל וריק והנה מה שיעשו הפתאים והשוטים עובדי האבן, על אחת כמה וכמה מה יש לעשות העובד לאדון העולם והלא יצטרך לקנאות בהם ולעשות כפלי כפלים כפי יכלתו. ",
+                " <b>ומכחות הנפש - המחשבה.</b> צריך להשתמש בה כראוי, ולחשוב מה היה ראשיתו, ומה יהיה אחריתו, ולחשוב בגדולת הבורא יתברך, ובנפלאותיו, וביצירת שמים וארץ, ולחשוב ביצירת גופו, ולדקדק כל החסדים אשר גמלו האל יתברך, מיום היותו, ולחשוב כי העולם אבד והכל הבל, ולחשוב במעמד הדין. ",
+                " <b>ומכחות הנפש - היראה.</b> צריך שיירא מאלהיו, ומחרון אפו, ומהוריו ורבותיו, שנאמר <small>(דברים ו)</small> ״את ה׳ אלהיך תירא״. וממקדש השם ושיירא מתהפוכות הזמן, ומן התלאות הבאות על האדם, ושיירא מיום המות, ושיירא מעוונותיו, ושיירא שמא לא יזכה לראות פני אלהיו. ",
+                "<b> ומכחות הנפש - אומץ הלב.</b> צריך להיות אמיץ לב בעבודת האל יתברך, ואל ישמע למסיתים ולא למכריחים אותו לעזוב עבודת האל יתברך, ושימסור נפשו למות, ולא יפחד מן המות בעבור עבודת האל יתברך. ",
+                " <b>ומכחות הנפש - הרחמנות.</b> צריך לרחם על העניים, והמרודים, והחולים, והכסילים אשר אין להם מורא, ושירחם על אנשי ביתו, ועבדיו, ועל נפשו, ויצילנה מרדת שחת. ",
+                " <b>ומכחות הנפש - האכזריות.</b> צריך שיהיה אכזרי וקשה למסיתים ומדיחים, ושלא יחמול על הרשעים, שנאמר <small>(דברים יג)</small> ״ולא תחמול ולא תכסה עליו״. ",
+                "<b> ומכחות הנפש - הנדבה.</b> צריך להתנדב בעבודתו, בהונו, ובכחו, ובגופו, ובנפשו לאל, ולהתנדב לעניים בהונו, ולמרודים בעצתו. ",
+                " <b>ומכחות הנפש - החכמה.</b> צריך ללמוד דברי תורה ודברי חכמים, ואל יתעסק בחכמות רעות המבטלות העבודה, ולדעת סוד הבורא יתברך, וסוד המצוות, וסוד העבודה, ודברי החכמים. ",
+                " ואחרי אשר זכרנו כוחות הנפש, וסוד העבודה, ודברי החכמים, איך הוא לכונן אותם וליישרם, נזכיר מעשי הגוף. ואומר, כי: ",
+                "<b>מאברי הגוף הן האזנים</b>, צריך להשתמש בהן כאשר אומר, צריך לשמוע קול רבותיו והוריו, ולהאזין לדברי תורה ולדברי החכמים הקדושים, ולשמוע שוועת המרודים, ולאטום אזנו משמוע נבלה וליצנות, ומשמוע לכל מי שיסיתנו וידיחנו. ",
+                "<b>ומאברי הגוף, העינים</b>, צריך להשתמש בהן כראוי, צריך להיות עוצם עיניו מראות ברע, ומראות עבירה, ואל יישן כל הלילה, וצריך שיהיו עיניו סגורות בשעת התפילה, וישים טוטפות בין עיניו, וישא עיניו לשמים, ויבין כל יצירות האל יתברך, ויתבונן תמיד בתורת השם יתברך. ",
+                "<b>ומאברי הגוף הפה</b>, צריך להישמר מהשבועות, והאלות, ודברי נבלות, ומלחרף, ומלגדף, ומלספר מום אדם, ומלקרוא חכמות רעות, ומלאכול ולשתות דבר איסור, ושיתענה ברוב ימיו, ויהיו דברי פיו כמישור, וילמד לכסילים, ויוכיח לרשעים. וינחם אבלים, ויתן עצה לנבהלים. ",
+                "<b>ומאברי הגוף הידים</b>, צריך להשתמש בהן בעסקיו כראוי, צריך להיזהר מאונאה, וגנבה, ועושק, וגזל, ומלהזיק אדם, ומעשות מלאכה רמיה או מעשה מטונף, ושלא יגע בטומאה, ולפתוח יד לעניים, ולהיזהר מעשות מלאכות אסורות. ",
+                "<b>ומאברי הגוף הרגלים</b>, צריך להשתמש בהן במישור, צריך להתהלך בדרכי האלהים, וללכת לצרכי מצוה, ולצרכי עניים, ולבקר חולים, וללוות מתים, וללכת לבית התפילה ערב ובקר וצהרים, ולברוח מאנשי רשע ומאשה רעה. ",
+                "<b>ומאברי האדם הגוף בכללו</b>, צריך להשתמש בו כראוי, ויהיו כל עסקיו טהורים, ושלא יענג גופו יותר מדאי, רק הכל במשפט. "
+            ],
+            [
+                "<big><b>השער החמישי - בעמודי העבודה. והם חמישה, ואלו הם, השכל, והאהבה, והיראה, והחכמה, והאמונה. </b></big>",
+                " דע, כי השכל הרבו לדבר עליו הפילוסופים, ולחלק אותו, ולהודיע ההפרש אשר בין השכל, והמשכיל, והמושכל. כי יש מהם אומרים, כי הכל אחד. ויש אומרים, כי אינו אחד אלא שלושה, וזה אין לנו תועלת בו ולא היזק, אך התועלת אשר יש לנו להבין וללמוד, שנדע שהשכל הוא פרי הנפש, כאשר התפוח פרי האילן, והתפוח צריך לעבודה רבה מבעליו, לשמור האילן, ולחפור, ולעדור, ולהשקותו בכל עת, ולנקותו מן הצמחים הרעים, וכפי טוב השמירה יהיה טוב הפרי, כן צריך האדם להרגיל נפשו במידות טובות, ובחכמה, ובמוסר, ובנסיונות החידושים, ובקורות העולם. וכשירגיל נפשו בכל אלה, אז יושלם שכלה אשר בכח ויצא אל הפועל. וכאשר יצא השכל אל הפועל מן הכח באלה הדברים אז ייקרא האדם שלם, כמו האומן בהיותו בקי ויהיו לו כלים נאים, אז תושלם אומנותו, ואז יוכל להשיג כל חפציו, וישיג כבוד מן השרים, ותועלת מבני אדם, וכן המשכיל, כשיהיה לו שכל שלם, אז ישיג כבוד מאלהיו וימצא חן בעיניו ובעיני בני אדם. כי בהיות השכל שלם, גורם לאדם שיהיה עובד לאלהיו, ואוהב אותו, וירא ממנו, כי יראת האל, יתעלה, ואהבתו ועבודתו מכח השכל יצאו שלשתן, כאשר יצאו הנחלים, אף על פי שהם רבים, ממקום אחד. ועל כן, כל אהבה ויראה וחכמה אשר תהיה מבלי שכל, אין לה שורש ולא יסוד. ",
+                " והנני מבאר לך שלשתן היטב. כי כאשר תתבונן בהפרש אשר בין אהבת חסר דעת ובין אהבת בעל שכל, יתבאר לך כי אהבת השוטה אינה אהבה, אלא מחשבה עוברת, והמשכיל ישכיל למי יאהב ואיך יאהב. וכן בשומך לבך להפרש אשר בין יראת השוטה לאדוניו ויראת המשכיל, תכיר כי יראת השוטה היא שגעון, ויראת המשכיל מפני שמכיר ערך אדוניו, ואימתו, וכחו, וכי חובה עליו לעבוד אותו, ולירא אותו, מפני אשר הוא ברשותו וייטיב לו. וכן כאשר תשית לבך להפרש אשר בין חכמת השוטה לחכמת המשכיל, תדע כי חכמת השוטה הוללות ואין לה פרי, וחכמת המשכיל שכל ומוסר ויש לה פרי, והוא רצון האל, יתעלה, וידע מה יצטרך לעשות בחכמתו ושכלו. אבל השוטה, כשירצה בחכמתו לדעת מה יצטרך לעשות, תגבר עליו ההוללות ותאבד מחשבתו, כמי שיש לו עין חולה וחלושה, שירצה להביט לאור החמה, ותחשך עינו, וילך בחושך, ולא יראה מה שהוא צריך לראות. ומי שעינו בריאה, יוכל להסתכל באור, ולראות כל עסקיו, ולדעת איך יעשם ואיך יישמר בהם. אם כן הנה התיישב בדעתך, כי השכל הוא יסוד לשלושה עמודי האמונה, שהם: היראה, והאהבה, והחכמה. ",
+                " ועתה אנו צריכים לפרש כל אחד מאלה השלושה ונתחיל {לפרש} מהם האהבה, ונאמר, כי ענין האהבה הוא כח מחביר בין האוהב ובין האהוב. ודע, כי האהבה נחלקת לשלושה חלקים: האחד - אהבה שתהיה לתועלת ותקוה, והשני - אהבת חברה ורעות, והשלישי - אהבת המידות הטובות אשר באהוב, וזאת היא האהבה הנכונה והאמיתית, ועוד יש כח בה, כי לא תתחלף ולא תשתנה לעד, בעבור כי האהבה נשואה וקשורה במידות האהוב, ואי אפשר לה להשתנות, אלא אם ישתנו מידות האהוב הנושאות אותה. ואין כוונתנו לזכור המידות אשר ישתנו, כי אם המידות הקיימות, והן מידות הבורא יתברך. כי כאשר יאהב אדם לאיש אחד בעבור שכלו, וחכמתו, ומוסרו, וענוותנותו, ושאר מידותיו הטובות תהיה זאת האהבה הנכונה, ולא תשתנה לעולם, מפני שלא תשתנה הסיבה הגורמת לאהבת האוהב. ועל כן אומר, כי זאת היא האהבה הנכונה התמימה, כשיאהב אדם לאלהיו בעבור גבורתו, ובעבור כי הוא בורא הכל, ובעבור כי הוא חנון, ורחום, ארך אפים, ושאר המידות הטובות. לא תמוש לעולם זאת האהבה, כי לא ימושו מידות הבורא, יתעלה, ולא ישתנו לעולם. ומכל שלושת חלקי האהבה אשר זכרנו לא יתקיים כי אם זה החלק, והוא עמוד העבודה, והשנים האחרים לא יתקיימו, כי אין בהם עיקר בכל אוהב ואהוב. ",
+                " דע, כי האהבה תתחבר משני חלקים: האחד - ממידות האוהב, והשני - ממידות האהוב, וכפי טעם מידות האוהב, יהיה תוקף אהבתו במידות הטובות אשר באוהבו. ועתה אפרש מידות האוהב, ואומר, כי מידות האוהב הן השכל הטוב והנפש הזכה הצחה. וכשיהיה באוהב קצת מאלו המידות, יהיה נמשך לאהוב לכל איש אשר נמצא בו כמידות האלה. בעבור כי כל מין יסור אל מינו וירחק מהפכו. ובעבור זה יימשך כל איש בעל שכל טוב ונפש נקיה לאהבת האל, בעבור כי הבורא הן בו המידות הישרות והטובות, הכלליות האמיתיות, ועל כן, כשיימשך האדם לעבודתו, היא לאות כי יש בו ממידות הבורא יתברך, ועל כן יימשך אחריו כאשר יימשך המשכיל לחברת המשכילים, וכל חכם לחברת החכמים, וכל כסיל לחברת הכסילים, והנער לחברת הנערים, והזקן לחברת הזקנים, וכל איש לחברת חבירו, ועוף השמים למינו, ועל כן, כשתראה אדם מתרחק מעבודת האל, יתעלה, דע, כי אין בו ממידות האל כלום אלא הפכן, ועל כן ירחק מהן. כי אילו יהיה בו שכל, או קדושה, או תמימות, או יושר, נדע כי אלו המידות הן מידות הבורא יתברך, וכשיהיה לאדם מהן שמץ דבר, ימשכהו לבו לאלהיו, כאשר תמשוך הנפש החכמה גוף האדם למעלה והעמידה אותו בקומה זקופה, מפני שהיא נמשכת למקום השכל אשר היא ממנו, וכאשר תימשך נפש הבהמה לארץ, עד אשר כפפה אותה והלכה בקומה כפופה, מפני נפשה אשר היא מן העפר והיא נמשכת לשרשה. ",
+                " ועל כן נדע, כי השכל הטוב אשר באדם הוא יעירהו לבקש תוספת על מידותיו, והנפש הזכה, אשר היא לו כראי מוצק, מגלה לו מה שנעלם מסודות אלהיו, כי בהיות הנפש לטושה וזכה, יראה האדם ממנה אל הבורא יתברך, ואחדותו, ומציאותו, ושאר כוחותיו המושגים בשכל, כאשר יראה האדם בראי מוצק מה שנעלם ממנו. ואם לא תהיה הנפש זכה וצחה, לא יוכל לראות התעלומות מבלעדה. כי הגוף אפל, וגם לא יוכל הרואה לראות מה שיהיה לאחריו, אם לא יהיה הראי זך ודק שיעבור בו הראות. ועל כן, בהיות הנפש זכה, יעבור בה ראות השכל, ותראה מה שלאחריה, ואין אחרי הנפש כי אם הבורא יתברך. ",
+                " ועל כן אמרתי, כי בהיות לאדם שתי אלה המידות, והן: שכל טוב ונפש זכה, תתעורר מן האדם אהבה גמורה לבורא יתברך. ",
+                " וכאשר האהבה הגמורה באל, יתעלה, תצמח מן האהבה ההיא היראה, כי אנו רואים כל מי שיאהב לאדם אחד בעבור מידות טובות שיש בו, תהיה האהבה עול על צוארו, ותכניעהו לבקש רצון האהוב, ולא ימצא מנוחה רק בעת יגיעתו בעסק האהוב, ותמתק לחכו היגיעה יותר מהמנוחה. ובעת יעשה האוהב לאהוב דבר אשר ייטב בעיניו, אז תיקר נפש האוהב בעיניו, מפני אשר יכול למצוא חן בעיני אהובו לעשות דבר אשר ייטב בעיניו, ואם יזדמן לו דבר חטא, או שגגה, או יעשה דבר אשר לא ייטב לאהובו, יהיה האוהב משתומם, ונכלם, ויתגנב, כאשר יתגנב העם הנכלמים. וזה הדבר מכח האהבה, אשר היא כעול ברזל עליו, להכניע האוהב לאהוב, כאשר אמר הכתוב <small>(שיר השירים ח)</small> ״כי עזה כמות אהבה״. ואחרי אשר האוהב תכניעהו האהבה לאהובו לבא בכפל רצונו, יש לנו לפרש, מדוע יש באהבה הכח הזה. ונאמר, כי אהבת האוהב לאהובו תהיה בשביל המידות הטובות אשר באהוב, ונפש האוהב גם כן יש לה קצת מידות טובות. ועל כן, זה המעט אשר יש באוהב ממידות טובות ימשכהו הרבה, כאשר ימשוך כל מין אל מינו, והוא לאות על בעל נפש נדיבה, שהוא נמשך לכל דבר נכבד וזאת היא האהבה. אבל ההכנעה אשר באוהב להשלים רצון האהוב הוא, מפני שיכיר האוהב יתרון האהוב עליו, כאשר יכיר התלמיד יתרון רבו, והעבד יתרון אדוניו, ועל כן ייכנע לאהובו בהכירו יתרונו עליו. וזה הדבר יראת האוהב לאהוב, כאשר יירא העבד מאדוניו, והתלמיד מרבו מפני היתרון אשר לו עליו, ועוד שיקוה ללמוד תמיד ממידות הרב, ומחכמתו, וממוסרו ואלה המידות יכריחו שיהיה האוהב ירא מאהובו, אם כן הנה נתבאר, כי מן האהבה תצא היראה. וכאשר נאמר כי האהבה והאוהב אפשר שיהיו מבני אדם מצויים, כן נוכל על הדרך הזאת לדעת, כי על הענין הזה היא אהבת אדם לבורא, ואם יאמר אומר, אין להמשיל אהבת הנברא לאהבת הבורא יתברך, נאמר, כי אנחנו ברואים, והאהבה אשר ירגיל האדם בבורא, אף על פי שיש הפרש בין האהוב הנברא ובין האהוב הבורא, אין הפרש בין הכח האוהב לבורא ובין כח האוהב הנברא, כי הוא אחד, ועל כן לא יבקש ממנו הבורא יתברך, כי אם יכלתנו, ויהיה חשוב בעיניו כאילו אהבנוהו כפי הראוי לו. וצא וראה הצדקה שאנו נותנים לבורא יתברך, כי לא נוכל לעשות לכבודו אלא כפי מה שנוכל לעזור איש לאחיו ואיש לרעהו, והבורא יקבל אותו כאילו עשינו לפי הראוי לו. ",
+                " ואחרי אשר ביארנו כי האהבה היא סיבת היראה, ושתיהן עמודי האמונה, נפרש ענין החכמה, ונאמר, כי החכמה היא צריכה להיותה באוהב, כי כל אוהב, אם לא תהיה לו חכמה, לא יכיר מידות האהוב אשר זכרנו, ולא יכיר שכלו וחכמתו ושאר מידותיו החמודות, וכאשר לא ידע מידותיו כן לא ידע לאהוב אותו, כי כח הסכלות המבטלת לדעת מידות חמודות האהוב, היא תבטל אהבת האוהב כאשר אמרנו, כי הכסיל אין אהבתו אהבה, ואם כן הנה נודע, כי לא תושלם אהבה כי אם בחכמה ודעת, וכפי מה שיחסר לו מן הדעת השלימה, יהיה חסרון אהבתו באהובו, אשר מידותיו חמודות ושלימות. אבל אהבת האוהב למי שיש לו מעט מן המידות החמודות תספיק לו קצת מן האהבה וקצת חכמה, ולא תיקרא זאת אהבה שלמה, ולא אוהב שלם, ולא אהוב שלם. ואין דברינו על החסר, כי אם על השלם והתמים. ",
+                " ואחרי אשר נודע כי שלוש אלה הן נקשרות זו עם זו, ולא נשלמה אחת מהן בלתי האחרות, וכי יסוד שלשתן, רוצה לומר האהבה והיראה והחכמה, היא עבודת הבורא יתברך, באמונה בלי חונף על כן נצטרך לומר, כי יסוד עבודת הבורא יתעלה, הוא האמונה, אף על פי שהעבודה והאמונה מוצאן מן השלוש אשר זכרנו, ולא תימצא העבודה כי אם באמונה, וכן לא תימצא האמונה כי אם בעבודה, וכל אחת מהן דבקה בחברתה. ",
+                " והנה אגלה לך סוד גדול בעבודת האל, יתעלה, ואומר, כי יש לה שלוש מעלות: האחת - שפלה, והשניה - למעלה ממנה, והשלישית - למעלה ממנה עליונה. והמעלה השפלה היא הלימוד, והבינה, ונסיונות העולם, ואורך הימים. והנה אלה ארבעה עמודים, אשר בם יקנה אדם השכל, והיא המעלה השפלה, ומן המעלה הזאת יעלה האדם למעלת האהבה והיראה והחכמה והן כשלושה עמודים. ובעבור כי הענפים רבים והעיקר ימעט עד אשר יגיע לאחד, וכל אשר ירחקו הענפים מן האילן ירבו, וכל אשר יקרבו ימעטו, כן הברואים, כל אשר ירחקו מן הבורא יתברך ירבו מיניהם ועניניהם, וכל אשר יקרבו ימעטו, עד שיגיעו לאחד. על כן יהיו עמודי המעלה השפלה, ארבעה עמודים.",
+                " השניה אשר עליה שלושה. ואלה השלושה כשיתנהג האדם בהם כראוי, יעלה בהם אל המעלה השלישית, והיא האמונה והעבודה, והן שני עמודים. ומאלה השנים יעלה אדם להידבק בתכונה העליונה אשר היא אחת, והיא השגת רצון האל, יתעלה, ולהידבק בו. ושים לבך וראה, איך יתחיל האדם לעלות ממעלות רבות אל מעלות מועטות, עד אשר יגיע אל האחד ושם יעמוד, כי אין אחרי האחד המושכל דבר. ",
+                " ואחרי אשר הגענו עד התכלית, אשר היא כוונת עובד האוהב, נאמר עתה מה תהיה תועלת הבאה מכל זה. ונאמר, כי התועלת הכללית הבאה מעבודת הבורא יתברך, ואהבתו, הוא שיאהב הבורא לאדם העובד אותו, כאשר אמר <small>(ישעיה מג)</small> ״מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך״. וכתיב <small>(דברים ז)</small> ״ואהבך וברכך והרבך״. עתה יש לנו לחקור על אהבת הבורא יתברך, לאדם, היאך היא ומה היא. ונאמר, כי הכסילים והפתאים לא תספיק להם בשכר עבודתם לאל אהבתו אותם, עד אשר יתן להם אותות וראיות כי ישיגו טובה גדולה והנאה רבה, ואם תאמר להם כי לא יינתן להם דבר אחר לבד מאהבת האל בהם, לא יספיק להם, ויחשבו אהבתו כאהבת בני אדם, אשר אם לא תהיה עם האהבה תועלת אחרת או הנאה, לא תספיק לאדם אהבתם. והנני מפרש לך, כי אין תועלת גדולה כאהבת הבורא לאדם, ובאהבת האל בו לא יצטרך לגמול אחר, ואין לו לבקש ולשאול, אם תתקיים נפשו אחרי מותו ואם לאו, כי באהבת הבורא נכלל כל הגמול הטוב, בידוע שיש לו להאמין, כי כשימות אדם במעשים טובים ומתנהג בחסידות, כי הבורא יתברך, יאהבנו, ומאחר אשר יאהבנו זהו הגמול שאין למעלה ממנו, כי אחר אשר יאהבנו, אין ספק שיתן לו גמול טוב על מעשיו, ואין לנו לחקור איך יהיה גמול הטוב. אבל יש באדם תאוה גדולה וסכלות, לא יספיק להם הכבוד הגדול הזה, ויחקרו אם יהיה לנפשותם קיום אחרי היפרדה מן הגוף או אם תאבד, כאילו נודעו להם דרכי העולם הבא, וכי כל הראויים לעולם הבא אנו יודעים על איזה דרך יהיה גמולם וזה אי אפשר לדעתו. רק אם נהיה מלאכים ונתהלך בין חיות הקודש, אז היינו יודעים דרך גמול הנפשות וחיי העולם הבא, היאך הם, אך על משכיל מלה כוללת לדעת, כי יש גמול לעולם הבא על כל מעשה, וכי יש על הרשעים עונש, ועל היושר שכר, אך אין לנו לחקור על דרך העונש והשכר איך הוא, ואם יפצר אדם לחקור מה יהיה אחרי המות, יוכל להבין ולהאמין כי יש גמול אחרי המות מעשרים מופתים. ",
+                "<b>האחד</b> - מחנוך ואליהו, אשר לקחם הבורא יתברך, וידענו באמת כי לא יתקיים גוף בלא מזונו, ואחרי אשר יחסר המזון נדע, כי נמס גופם, וניתך באויר העליון, ונשארה נפשותם, והם כמלאכים. ואם כן נדע, כי נפשות הצדיקים יהיו כנפשות האלה. ",
+                "<b>השני</b> - ממשה רבינו, עליו השלום, אשר הוא מבחר ברואי הבורא, נדע, כי מעלתו היתה נכבדת בחייו וכן במותו. ואם מעלתו נכבדת במותו, נדע, כי נשמתו יש לה יתרון על כל הנשמות ואינה אובדת. כי כאשר בחייו עלה לשמים, והראהו הבורא יתברך, סודותיו, כאשר אמר <small>(במדבר יב)</small> ״בכל ביתי נאמן הוא״. כן יכריחנו השכל להאמין כי לא אבדה נפשו במותו, כי אם אבדה לא יהיה לו יתרון על זולתו. ואחרי אשר דיבר השם עמו, נדע, כי כח דברו עמו ישאיר לו יתרון אחרי היפרדה מן הגוף, במה שיוודע ההפרש אשר בינה ובין נפשות שאר הברואים, אשר לא דיבר האל עמם, אם כן זהו גמולה הטוב, וכאשר עלתה נפשו במותו לישיבה עליונה ולא אבדה, כן תעלוזנה נפשות הצדיקים, איש איש כפי עבודתו וצדקתו. ",
+                "<b>השלישי</b> - כי אנו רואים הנפש תשיג הרחוק והקרוב ואשר בסוף העולם, כאשר תשיג עד {מה} שיהיה לפניה ולאחריה. ואחרי אשר משגת הדברים הרחוקים, נכיר כי היא מחופפת עליהם וכולם נכללים בתוכה, ועל כן תשיגם, ואנו רואים נפש החכם כי תשיג כל הגלגלים ומרחביהם ותכונתם, ואחרי אשר היא משגת אותם, נדע כי היא מחופפת עליהם וכולם נכללים בתוכה. ואם כן הדבר, נדע כי היא עליונה מהם ואם היא עליונה מהם, נדע, כי מקומה למעלה מהם. ועל כן בעת המות תשוב למקום ההוא אשר היתה משוטטת שם בהיותה בגוף. ",
+                "<b>הרביעי</b> - אנו רואים הבהמות בקומה כפופה והאדם בקומה זקופה. ומזה נבין, כי נפש הבהמה היא מן העפר והיא נמשכת אל יסודה, ועל כן היא כופפה גויות הבהמה לארץ, ונפש האדם נמשכת למעלה, ועל כן תעמידהו בקומה זקופה. ונדע מזה, כי תפצור לעלות ליסודה, אך לא תוכל, מפני שהיא קשורה בגוף. אם כן נאמר, כי בעת שתוכל ליפרד מן הגוף תעלה למעלה. ",
+                "<b>החמישי</b> - הגוף מחובר מארבעה יסודות: אש, ומים, ורוח, ועפר, והתלכדו כולם, ועמדו יחד בעוד החיות בגוף, אך במותו, ישוב כל חלק אל יסודו. העפר לעפר, והרוח לרוח, והאש לאש, והמים למים, והנשמה למקום הנשמות. כי הנשמה אצולה ולקוחה מכחות עליונים, כי הבורא יתברך, חיברה מארבעה יסודות. מכח מציאותו, וחיותו, וחכמתו, ואחדותו, ומכל ארבעה האלה נתחברה הנפש. וכאשר תיפרד מן הגוף, יקרה לה מה שיקרה לגוף, ישובו ארבעה יסודותיה איש אל מקומו. תשוב המציאות ליסודה, והחיים ליסודם, והחכמה ליסודה, ויסוד כל אלה הארבעה הוא במקום העליון למעלה מהגלגלים, ועל כן תשוב שם. ולא נאמר, כי ייפרדו ארבעה כחותיה בעלותה שם, אך המקום אחד, ואלה הארבעה יסודות הם אחדים בלי נפרדים, כי העצם הנושא אותם הוא אחד. ",
+                "<b>השישי</b> - כי הגוף כמו הפתילה אשר תקדח אש מהאבן להדליק אותה, ונקשרה בו הנשמה כמו הנר בפתילה. וכאשר יכבה אור הנר, יעלה למעלה האש ויעוף ליסודו, ותישאר הפתילה ביסודה אשר ממנו לוקחה. ואם תאמר, מה היתה הנשמה קודם היותה בגוף. נשאלך, מה היה הנר קודם שידבק בפתילה. ותהיה התשובה, כי שלהבת הנר באבן או בברזל עומדת בכח, ולא יצאה לידי מעשה עד אשר קדחת אותה בידך, ויצאה ונקשרה בפתילה, והיתה הפתילה כמו הגוף והשמן כמו המזון. ונדע, כי אחרי אשר כבתה שלהבת הנר, תשוב ליסודה לגלגל האש, כי גלגל האש היה סיבה ונתן כח באבנים או בברזל, ועל כן יצאה האש מהם. ",
+                "<b>השביעי</b> - העולם נברא בעבור עבודת האל, יתעלה, ולא יוכל הגוף לעבוד הבורא יתברך, כי אין בו כח להבין ולדעת ולהכיר, ואילו לא תהיה הנפש מן השמים לא ידעה אותו ולא הכירתהו, כמי שלא ראה את המלך, ולא נלמד במעמד משרתיו, ולא יהיה מן העבדים הניצבים עליו, ולא יתאווה אליו, ולא יכסוף לחברתו, ולא יכירהו, ואחרי שהנפש תבין גדולת הבורא יתברך, נדע, כי מן השמים היא אצולה, ועל כן תתפצר לשוב למעלה. ",
+                "<b>השמיני</b> - כי נפש הנביא לא תזכה למעלת הנבואה, עד אשר תהיה זכה ועליונה מאד, נמשכת בכל כח לדברים עליונים, ועל כן היא קרובה אל הבורא יתברך, ואין בינה ובין הנבואה מסך אל הבורא יתברך, לרוב גבהות מחשבותיה. ואחרי אשר כל כך היא גבוהה נפש הנביא, ובעודנה בגוף תוכל להגביה ולהתחבר עם האישים העליונים, נדע, כי כפלים תעלה בהיפרדה מן הגוף, כי הגוף יעצרנה לעלות בכל יכלתה, כאשר העוף אשר קוצצו כנפיו לא יוכל לעוף בכל יכלתו, עד אשר יצמחו כנפיו. והכח המחביר בינם בעודנה בגוף, הכח ההוא יחביר ביניהם אחר היפרדה, ויהיה עליה יותר נקל. וכמו כן נפשות החסידים והחכמים ורבותינו, זכרונם לברכה, אמרו <small>(בבא בתרא יב.)</small> ״חכם עדיף מנביא״. ",
+                "<b>התשיעי</b> - כי כל עיגול יעמוד על נקודתו האמצעית, והיא עמוד העיגול. על כן נמשל גלגל השכל המסובב על כל העולם ועל כל הגלגלים כמו גלגל עיגול, ונקודתו האמצעית העולם, ונקודת העולם בני אדם, ונקודת בני אדם הנשמות אשר בם, כי הן עמוד העולם, ועליהן יעמוד, כי בעבורן נברא. ונראה, כי כל נקודה שלא תאבד לא יאבד עיגולה, וכשתאבד הנקודה יאבד העיגול, כי היא יסודו ועיקרו, והיא עמוד והעיגול נשען עליה. ואחר שאי אפשר שיאבד גלגל השכל, נדע, כי לא תאבד נקודתו, והן הנשמות, וזה אות אמת על קיום הנשמות. ",
+                "<b>העשירי</b> - דע, כי הבורא יתברך, קיים, וכל העובדים אותו והיגעים למצוא רצונו, אם לא ימצאו אי אפשר שייגעו לריק, בעבור כי הבורא יתברך, לא נתכוין בבריאת עולמו כי אם לעבודתו. ואם אין להם גמול בעולם הזה, אי אפשר שלא יהיה להם גמול אחרי המות, ואם אין להם גמול אחרי המות, יש דבר שמעכב גמולם. ואנו יודעים, כי אין לבורא. יתברך, דבר מעכבו, כי לא ברא עולמו כי אם לעבודתו, ואלה אשר עבדו אותו, לא היה להם שכר גמולם ולא הנאה, ועל כן נדע ונאמין, כי גמולם אחרי המות. ",
+                "<b>האחד עשר</b> - מצאנו הכתוב אומר <small>(דברים ל)</small> ״ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך״. ואמר <small>(דברים ה)</small> ״למען תחיון״. ואמר <small>(דברים ל)</small> ״וחיית ורבית״. ואמר <small>(דברים ה)</small> ״למען יאריכון ימיך״. ואנו רואים כי הרשעים כמו כן יחיו כמו הצדיקים, ויותר מהם ינעמו בטובו. ",
+                "<b>השנים עשר</b> - אנחנו מוצאים כמה קהילות נהרגו על ייחוד השם ונשרפו ואבדו עולמן וכל טובן על ייחוד השם. ואנו רואים, אם איש יענה נפשו על אהבת המלך בשר ודם או יסכן עצמו למות, כי המלך יגמלהו גמול טוב, וכל שכן הבורא, שלא יגמול גמול טוב למי שימסור עצמו למות עליו ושלא יתן לו שכר טוב זה שקר שאי אפשר להיות. ",
+                "<b>השלושה עשר</b> - החכמה והדעת לא תאבדנה, אך הן קיימות לנצח, ואם תאבדנה מן היודע הנברא, לא תאבדנה מן היודע הבורא יתברך. והדעה היא כח עליון קיים, לא ישלוט בה הפסד, כי היא כמו גלגל מסובב על הכל, ולא ישיגנה הפסד. ולא יגע אליה. ואחרי אשר לא תאבד, נאמר, כי כל דבר נשמר, בעוד שהוא שמור, לא יאבד, והנפש שומרת עצמה בדעה שהיא יודעת עצמה וכוללת אותה, ועל כן לא תאבד, כי היא יודעת והיא ידועה והיא הדעה, כאשר השכל והמשכיל והמושכל כח אחד. ואחרי אשר התבאר כי הנפש היא הדעת לא תאבד, כי הדעת לא תאבד. ",
+                "<b>הארבעה עשר</b> - המלאכים הם כחות, ואין להם גוף ולא צורה, אבל ראויים ללבוש בצורתם מעטה צורה. יש מהם אשר ייראה על צורת אריה, ואחר על צורת חיה ואופן, ויש מהם על צורת אדם, והיא היקרה בעיניהם, כי זאת הצורה אשר כה נראה מלאך הכבוד, כאשר אמר <small>(יחזקאל א)</small> ״ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם״. ועל כן אמר <small>(בראשית א)</small> ״נעשה אדם בצלמינו כדמותינו״. כלומר בצורה הנכבדת אצלנו, אשר היא מבחר כל הצורות למלאכים המתראים לבני אדם. ומזה נלמוד, כי צורת האדם היא העליונה, כי היא צורת הדעת והחכמה. ועל כן כל נפש, אשר צורתה צורת אדם, יש בה כח ימשכנה אל מעלת המלאכים, אם לא יזדמן מונע ממעשים רעים. ",
+                "<b>החמשה עשר</b> - אומר הכתוב <small>(בראשית ב)</small> ״וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה״. והנה זכר לך בריאת הגוף מן העפר, ולא זכר בנפש בריאה, אבל אמר ״ויפח באפיו נשמת חיים. ונבין ממלת ״ויפח״ כי לקחה ממנו, ולא בראה רק אצל חלק מחלקי כבודו, ונתן אותו באדם, כאשר אצל מן הרוח אשר על משה רבינו, עליו השלום, ונתן על שבעים איש הזקנים, ובזה נדע, כי הנפש היא מן השמים, והגוף מן הארץ, שם תעלה בצאתה אם תהיה זכה. וכן אמר שלמה המלך, עליו השלום <small>(קהלת יב)</small> ״והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה״. ומלת ״תשוב״ היא מעידה, כי תשוב אל המקום אשר באה משם והיתה שם קודם זה, כאשר ישוב העפר אל יסודו אשר היה משם. ",
+                "<b>הששה עשר</b> - כח הדעת יהיה מהשכל, ומשניהם יבוא הדיבור, וכח המדבר הוא אלהי. וכשנפרדה הנפש מהגוף בכח הדיבור אשר בה תגיע אל המעלה העליונה. ",
+                "<b>השבעה עשר</b> - נפשות הן שלוש. עליונות, ושפלות ואמצעיות. העליונות נשמות המלאכים, והשפלות נפשות הבהמות, והאמצעיות נפשות בני האדם. ובידוע, כי כשיתחברו שני הפכים יתחבר מהם כח שלישי, אשר איננו אחד משני הפכים אבל הוא עשוי מהם. כגון, אם תערבב מידה מדבש עם מידה מלענה, יהיה לו טעם שלישי, לא מר ולא מתוק, ואם תגבר מעט המרירות יהיה נוטה אל הלענה, ואם תגבר המתיקות יהיה נוטה אל הדבש. וכן כל אמצעי, כשיגבר עליו אחד משני הפכים, יהיה נוטה אליו. והאדם מחובר משני הפכים, מנפש מרומית וגויה דוממת, ויתחבר מהם כח שלישי, ואם יגברו עליו כחות הגוף יהיה נוטה למטה, ואם יגברו עליו כחות הנפש יהיה נוטה למעלה עליונה, וזה לך האות על קיום נפש החסיד בעלותה למעלה. אף על פי כי נפש האדם בינונית בין נפשות המלאכים ובין נפשות הבהמות, ואם תעשה כמעשה הבהמות תהיה כנפש הבהמות, וגמולה כגמולה, ואם תעשה כמעשה המלאכים תהיה כהם, וידענו כי המלאכים לא ימותו וכן הנפש אשר היא כהם לא תמות. ועל זה אמר דוד המלך, עליו השלום <small>(תהלים מט)</small> ״נמשל כבהמות נדמו״. ואחר כן אמר כי לא תמות נפשו, באמרו <small>(תהלים מט)</small> ״אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול״. ואין כוונתו על מיתת גופו, כי הנה הוא אומר ״כי יקחני סלה״ ורוצה לומר, בעת יוציאני מן העולם הזה יפדה נפשי מן המות, ואל תמות כמות נפש הרשע. ",
+                "<b>השמונה עשר</b> - אנו רואים, כי הנפש יש לה דעת ללמוד כל אשר בעולם, ויש לה דעת אחרת עליונה מזו אשר כה תדע עצמה ותדע ידיעתה, וזו היא דעת הדעת. ובדעת הזאת קרובה אל הבורא יתברך, כי האדם בשעת לידתו הוא כבהמה, וכאשר יקנה דעת, תהיה לו מעלה על הבהמה, ואם יפליג בדעת ובחכמה, ירחק מרחק גדול מן הבהמה ותעלה נפשו למעלה עליונה, מפני שהיא חושבת בדברים עליונים, ועל כן היא עליונה מאד. ואם תתעסק לחשוב בעניני הבורא יתברך, תוסיף מעלה, ואם תהיה יודעת עצמה, תכפול מעלתה כמה פעמים, כי בדעתה עצמה ידעה הדעות כולן, כי כל הדעות נכללות בתוך הנפש. ועל כן כשתעלה תקרב מאד לאל, ותרחק מן המות, כי המות לא ישלוט אלא על הגויות הקרובות אליו, אבל על הכחות הרחוקים ממנו אין לו שלטון עליהם. ועוד, כי נפש האדם בשכלה וחכמתה תכיר יוצרה, ואחרי אשר תתחבר אליו והיא עודנה בגוף כן נדע, כי תתחבר אליו אחרי יציאתה מן הגוף בלי ספק. ",
+                "<b>התשעה עשר</b> - דע, כי פעולות האדם נחלקות לשני חלקים: חלק בהמי והוא המאכל, והמשתה, והבעילה, והתנועות, וחלק מלאכי והוא השכל, והחכמה, והיושר, והדיבור. אם כן נראה, כי זה החלק הוא ברשות הנפש, ואם תרצה להיות מן המלאכים תוכל, ואם תימשך למעשה הבהמות תהיה כהן. אם כן נדע, כי הנפש החסידה לא תמות. "
+            ],
+            [
+                "<big><b>השער השישי - בפירוש הדברים המסייעים על עבודת האל, יתעלה, והמעכבים אותה. </b></big>",
+                " דע, כי כל מי שיתעסק בעבודת האל, יתעלה, צריך שידע כי העבודה היא כמו הרפואה, כי כחות העבירות אשר בנפשות כמו החליים בגוף, ותיקון המעשים הרעים הוא כמו הרפואה אשר תתקן מזג הגוף ותסיר הליחות הרעות עד אשר יהיה בריא. והרפואה היא משני דברים: מהרכבת רפואה מדברים מועילים, וממנוע את החולה מדברים המוסיפים בחליו, וכן תיקון המעשים הרעים הוא להסיר הרעים ולעשות הטובים. ועל כן נזכור עתה הענינים העוזרים על העבודה, ומנין הדברים המבטלים העבודה ותיקון כל אחד. ",
+                " דע, כי עבודת הבורא יתברך, יש ענינים רבים מבטלים אותה, והם: התאוה. והכעס, והחנופה, והעזות, והעצלות, ומאורעות העולם, וחברת מתי רשעים, ורוע האמונה, ולעג הלועגים, והחכמות הרעות, והקנאה, והפתיות, ולקוץ בעבודה מפני שלא יראה שכרה, והכילות, ושלא יאמין ביום הדין. והנני מפרש כל אחד מאלה הענינים, ואומר בתחילה: ",
+                "<b>התאוה</b> - היא ראש ושורש לכל המעשים הרעים, וכשיתן אדם רשות לתאוותו, לא יישאר מעשה מן המעשים הרעים אשר לא יעשה אותם. והתאוה היא מצויה בעשרה דברים: במאכל, ובמשתה, בנשים, בעושר, ובשררה, ובעסקים, ובמלבוש, ובמרכב, ובתענוגי הגוף ובשאר מיניהם, ועל כן צריך אדם לכבוש אותה ולרפא זה החלי, כי כל חלי לא יתרפא אלא ברפואה אשר היא כנגדו, כאדם שיש לו קדחת חמה יתרפא ברפואות קרות, ואם הוא חלי קר יתרפא ברפואות חמות, ועם הרפואות צריך לישמר מכל דבר מוסיף על חליו. וכן אנו צריכים לדעת התאוה וכחה וכל עניניה, ונעשה לה רפואה היפך ממנה. ואני אומר, כי כח התאוה תקום מכל אחד מעשרה דברים אשר זכרנו. ונאמר, כי הפך תאוות המאכל והמשתה הוא ברוב התעניות ולהמעיט רוב האכילה והשתיה, והפך תאוות הנשים חברת מתי יושר והחכמים, והפך תאוות העושר להתחבר לעניים ולמרודים, והפך השררה להתחבר לשפלים ונמוכים, והפך רוב העסקים לחשוב במות אשר ישבית ויכלה כל העסקים וכל המעשים, והפך תאוות המלבוש שק ואפר ותחת תאוות המרכבה ללכת רגלי תמיד ולהכניע לבו, והפך תאוות העידון להרחיק המעדנים. וכל הרוצה לרפא חלי התאוה, ירגיל נפשו באלה הדברים, ואם תהיה התאוה חזקה עליו, יעביר על לבו כי במותו יעזוב הכל, וטוב שיעזבנו ברצון נפשו כדי להשיג רצון האל, יתעלה, משיעזבנו בעל כרחו וימצא חרון האל, יתעלה. ואם יתחיל להתעסק בזה ויראה כי התאוה תתקפהו, צריך להרגיל נפשו בכל אחד מעט מעט, ויוסיף בכל יום ובכל שבוע, וכאשר יקוץ בהם אל יתייאש, וידע כי אחרי אשר יעמוד על רשעתו ימים, אז יכיר הרעות אשר עשה, כי הכעיס אלהיו מהתחילו דבר ולא הוציאו לאור. ועל כן, בהעביר כל זה על לבו, מיד יחזור ויינחם מרעתו. ",
+                " ואם ירצה להרגיל נפשו, אל יכביד עליה בתחילה, אך ישים עליה עול המצוות מעט מעט, כפי אשר תוכל לסבול ולא תבול. וזה המעט אשר יחזיק בו, יישבע לבל יניחנו, ואל ירף ממנו כפי חצי שעה, ואחרי אשר ידע כי ישקוד עליה ולא יחסיר ממנה, אפשר שיוסיף בה. וכאשר ירצה אדם לעשות דברים העוזרים אותו על עבודת הבורא יתברך, צריך שיזכור יום המות ודין אלהיו וענשו, וצריך שיזכור חיי העולם הבא, ומנוחת הצדיקים ונועם גמולו עמם אם ישמור חוק אלהיו. ",
+                " וצריך שיקנא ברשעים החוזרים בתשובה, בראותו כי הוא משכיל מכולם, ויזכו למעלה גדולה, והוא לא יזכה, וצריך לחשוב, כי בעת הצרות והתלאות אז ייכנע לבבו הערל וישוב לאלהיו בעל כרחו, ועל כן טוב לו לשוב בעודנו במרחב. ואל ידמה לרשעים הפתאים, כי צריך לדעת כי ההפרש אשר בין הרשע הפותה והרשע המשכיל, כי הרשע הפותה לא יעשה תשובתו אלא בעת רעתו, והרשע המשכיל יקדים מעשים טובים בטרם תבוא אליו הרעה, כדי שיהיו לו למנוס ולעזרה בעתות בצרה. ואין כוונתי באמרי ״משכיל״ לחכמים ומבינים בכל חכמה רעה ובכל עסקים רעים ובדרך ארץ, רק המשכיל הוא מי שיראה האחרונות ויכירן בטרם בואן, וידע סוף העולם, ויחשוב באחריתו. ",
+                "<b> והמידה השנית</b> - הכעס. היא מן המידות הרעות אשר ישחיתו העבודה כי כל מי שיש לו כעס לא תתיישב העבודה בלבו, בשעת כעסו לא ישים אל לבו לכל מה שיעשה, רק ירבה שבועות, ויחלל שם שמים ויהרוג לרעהו, ויזיק לחבירו, ואפשר בעלות חרון אפו ילך ויעבוד עבודה זרה או יהרוג נפשו, ועל כן לא יבטח האדם בעבודתו, אם לא יוכל לכבוש כעסו. ורפואת הכעס היא, שנדע מה הם הכחות אשר יעוררו הכעס ונהפוך אותם. ונאמר, כי סיבת הכעס תהיה ממיעוט יישוב הדעת. ומסכלות הכועס ומחסרון חברת החכמים והמשכילים אשר יורוהו לכבוש כעסו, ומרוב התחברותו אל הכסילים והרשעים, ומפני אשר לא יכיר כמה מידה מגונה יש בכעס ולא יכיר כמה מידות טובות יש בסבל ואורך אף, כי כל מאריך אפו לעולם לא יתחרט ולא יצטרך לעשות דבר אשר כל שומעו יחסרהו, רק כל מעשיו הם בשובה ונחת, כאשר אמר <small>(משלי טז)</small> ״טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר״. ",
+                " ודע, כי החכמים החסידים בתחילת תנאי עבודתם יקחו לנפשם זה התנאי לכבוש כעסם, ולא יכעסו ולא ישטמו, אך לבם רחב לקבל מעשה אדם אם טוב ואם רע, ואם יזיק להם אדם נבזה, תיקר נפשם מלחלל כבודם עמו ולהשיב לו גמולו, ואם יזיק להם אדם נכבד, יסבלו דבריו ויתאפקו. ועל כן ברצות עובד אלהים להסיר כעס מלבו, הוא צריך להרגיל נפשו בהכנעת קושי לבו, ויישבע לבל יכעס, וישים בין עיניו זכרון מעלתו, וכי הוא עפר ואפר, ואז ייכנע לבבו. ואם יזיק לו אדם, ירחיקהו במענה רך, או ישים הדמי רסן לפיו, ויחשוב כי לא ייקרא המשכיל ״משכיל״, אם לא יהיה מושל ברוחו. וכשיביא נפשו במסורת ברית ושבועה לבל יכעס ימים מספר, יהיה לו כמו רפואה מרה כלענה, אשר ידע כי תמנענו ממחלה קשה ועזה ונשבע לאכול תמיד ממנה. וכשיעשה זה הדבר אפילו שני חדשים, ויראה כל מיני הכעס אשר עברו עליו, וסבל הכל בסבר פנים יפות, יכיר בעצמו כי הוא גבור ומשכיל. ",
+                "<b> המידה השלישית</b> - החנופה. זאת היא מן המידות הרעות אשר לא תתקיים בה עבודת האל, יתעלה, כי כל איש חנף יוסיף בעבודתו לעיני בני עמו, ובהיותו לבדו יחליפנה או יגרע ממנה, כאילו עבודתו לבני אדם ולא לבורא. וזה ייקרא ״משתף״, כי יחביר בעבודתו בין בני אדם ובין הבורא עבודתו לשניהם. ועל כן ציוה הכתוב והזהיר <small>(דברים א)</small> ״לא תגורו מפני איש״. ורפואת המידה הזאת לחשוב בלבו, כי כל היגיעה תהיה לריק, ואין לו מיגיעתו שכר כי אם חרון הבורא. כי הבורא יכיר, כי עבודתו היא להראות לבני אדם ואין לבורא חלק בה, ועל כן תפילתו תהיה לחטאה, ועוד, כי כל חנף הוא כסיל, בעבור שיעלה על לבו, כי כאשר יוכל לרמות לבני אדם כן ירמה האל וזה יהיה מסכלות גמורה, ועל כן צריך לדעת, כי טוב הוא שיגלה רשעו בגלוי, משיעלימהו מבני אדם כדי לרמותם ולמען יקראוהו ״חסיד״, ואם המידה הזאת תהיה בעובד אלהים, צריך להרגיל נפשו בהפכה. וישים על נפשו נדר לבל יוסיף על עבודתו לעיני בני אדם אלא מה שידע כי לא יחסיר ממנו בסתר, ואם יוכל לתקן זו המידה, אז ידע כי ישיג רצון האל. ",
+                "<b> המידה הרביעית</b> - העזות. דע, כי מידת העזות תבטל רוב העבודה, כמו שאמר הנביא <small>(ירמיהו ו׳:ט״ו)</small> ״גם בוש לא יבושו גם הכלים לא ידעו״. ומי שלא ייכלם מבני אדם ממעשיו, לא תדבק בו העבודה, כי הכתוב אומר <small>(שמואל א ב)</small> ״וטוב גם עם ה׳ וגם עם אנשים״. וכל מי שיהיה עניו לבורא, יהיה עניו לכל אדם. אם כן נאמר, שכל מעיז פניו לבני אדם מעיז פניו לבורא. ועל כן צריך אדם להכניע יצרו במידה הזאת ולזכור הרעה שיש בה. ושיקנא בענוים כראותו אותם וכשמעו תהילתם מלשון כל איש. וכאשר ירצה להסיר זאת המידה, ירגיל להכניע נפשו ולהתבייש מכל בני אדם, וילך בקומה כפופה ועיניו לארץ, ויזכור כי העזות תשחית כל עבודתו. ",
+                "<b> המידה החמישית</b> - העצלות. היא מידה רעה תבטל העבודה, כי כל אדם עצל לא ישלים עסק מעסקיו, ועל כן לא תושלם עבודת העצל, כי יתעצל להשלים תנאיה. ודע, כי העצלה תבוא מן הסכלות, ומחולשת הלב, וממיעוט הדעת, מפני שלא ידע מה התועלת הבאה אליו מעבודת האל, יתעלה, וממיעוט קנאתו בזריזים המתעסקים בעבודה. ועל כן צריך כל משכיל להיזהר ממנה ולבקש תחבולות להסיר אותה, ויקנא בחבריו היגעים יום ולילה בעבודת האל, יתעלה, כי כל מי שלא יהיה זריז, לא ישיג תועלת, וכל מתרפה במלאכתו ישחיתנה, כאשר אמר <small>(משלי יח)</small> ״גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית״. ",
+                "<b> המידה השישית</b> - הקורות והתלאות הבאות על בני אדם. כגון חידושים רעים או טובים, או שיהיה במצור, או יעלה למעלה גדולה, או ירויח הון, או שיקחוהו בשבי, או יאבד לו ממון, או יחלה הוא או אחד מבני ביתו, או יהיה גולה מארצו, או חבוש בבית הסוהר, או ימות אחד מאוהביו. כל אלה החידושים ורבים כהם יטרידו לב בני אדם מעבודת האל, וישכיחוהו אותה, ויסירוה מלבו. אך בעת הזאת ידע וייבחן שכל כל משכיל, החזק הוא הרפה כי אם יהיה חזק ואמונתו קיימת, לא יוכלו כל החידושים לחסר מעבודתו. כאשר לא יוכלו הרוחות החזקות לעקור ההר הגדול ולהמישו ממקומו, כן השכל החזק והאמונה העיקרית לא ימישום כל אלה המאורעות. וצריך האדם ליזהר בעת הזאת, וידע כי על זה התנאי בא בברית עם אלהיו, ואחרי אשר התנה על נפשו לעבוד אותו, צריך להשלים נדרו ולקיים אסרו, וצריך לו להכין לב חזק ואמיץ לקבל המאורעות, ויחשוב בהם בטרם בואם, וימתינם בכל יום ובכל שעה ובכל חודש, ויאמר בלבו, אם לא יבואו היום המאורעות יבואו למחר, ואם לא יבואו למחר יבואו לאחר מחר. וכשיעשה זה, ויהיו עיניו ולבו בהם כשיבואו המאורעות, לא יטרידוהו ולא ישכיחוהו העבודה, כי ימצאוהו מזומן לקבל אותם. וזה מעשה הצדיק, כי יחשוב וידע, כי העולם נוה התלאות, ועל כן עיניו ולבו בהם בכל רגע, ועל כן לא יטרידוהו כשיבואו ולא יחרידוהו. אך יחרידו למי שהוא בטוח בעולם, ויאמר כי לא תבוא עליו צרה וכי שלותו תעמוד עליו, ועל כן, כשיבוא עליו הפך מאשר חשב, יחריד, ותאבד דעתו, ואמונתו, ועבודתו. וצריך למשכיל לשמור נפשו תמיד, ואל יבטח בטובת העולם רגע, רק ידע כי התלאות מזומנות לבוא, ובזה יצליח ותתקיים עבודתו. ",
+                "<b> המידה השביעית</b> - חברת מתי רשע. דע, כי זאת המידה תשחית כל העבודה, ואף על פי שיהיה העובד שלם בכל מידותיו, אם יתחבר לאנשי רשע תשחית עבודתו, ואלה פירושם. אם יתחבר למלכים, ימשכוהו לגאות ולבקש שררה, ואם יתחבר לנערים, ימשכוהו לתענוגים, ואם יתחבר לנשים ימשכוהו למעשה זימה, ואם יתחבר לאפיקורסים ישחיתו אמונתו, ואם יתחבר לכסילים יאבד חכמתו ושכלו וישכח חוק אלהיו ויימשך אחר מעשיהם, ואם יתחבר לעושי אונאה וגזל תמשכהו נפשו אליהם לאט ולא ידע כי בנפשו הוא, ואם יתחבר לשוטים ישתטה עמהם, ואם יתחבר לגרועים ונבזים ילמד מעשים בזויים. ועל כן צריך לרחוק תמיד מכל אלה החברים ולדעת כי כפי רחקו מהם כן תהיה קרבתו אל הבורא יתברך, וכפי קרבתו אליהם כן ירחק מהבורא יתברך. ואם לא ידע איך ייפרד מהם, כי גבר עליו היצר, יתחבר להפכם, ואז יכיר מומם, ובהכירו מומם, אז יוכל להתרחק מהם. כי אם יתחבר למלכים ולא יוכל להיפרד מהם, יתחבר לעניים ולמרודים, ואז ימאס הגאות וגובה הלב, ואז אפשר להתרחק מהם בלאט. וכשירצה לרחוק מחברת הנערים ולא יוכל להיפרד מהם, יתחבר לזקנים, ואז ישמע דבריהם ושכלם וחידותם, ויכיר הכבוד אשר ישיג בחברת הזקנים והישישים, וההפרש אשר ישיג בחברת הזקנים בין חברתם וחברת הנערים, ואם יתחבר לנשים ולא יוכל להיפרד מהן, יתחבר לאנשי יישוב ושכל, ואז יכיר החמודות אשר בם, אשר הם הפך מעניני הנשים. ואם יתחבר לאפיקורסים והשחיתו אמונתו, יתחבר לתמימים החסידים המופלגים בחכמה והם יורוהו באותות ובמופתים על ביטול דעת האפיקורסים, ואם יתחבר לכסילים ולא יוכל להיפרד מהם, יתחבר למשכילים. ואם יתחבר לעושי אונאה וגזל ולא יוכל להיפרד מהם, יתחבר לאנשי אמונה, ואז יראה איך הם נזהרים, ואם יתחבר לגרועים ולא יוכל להיפרד מהם יתחבר לנכבדים ויקרים וילמד מעשיהם. ",
+                "<b> והמידה השמינית</b> - רוע האמונה. מי שאין בו אמונה, מה מאד קשה למצוא לו רפואה ולמכתו תעלה, אם האלהים ביראתו לא יריחהו ויהפוך לו לב אחר, ויסיר לב האבן מבשרו, ויפקדהו בפקודת רחמים, כי אין סיבה לתיקונו. ואם ישימו לפניו כל עניני המוסר והתוכחות, הכל הוא לו לאין, ויחשבהו ללעג, והוא כמו החולי אשר אין לו רפואה, וככלי חרס הנשבר אשר אין לו תקנה, ועל כן צריך אדם לשמור אמונתו. ",
+                "<b> והמידה התשיעית</b> - לעג הלועגים וחרפת המחרפים. אין לאדם ליכנס לעבודת האל, עד ישית עליו לבל ישית לבו ללעג הלועגים עליו וחרפתם. ואם יאמרו עליו כי הוא חנף וגונב דעת הבריות, אין לו לשים לבו לדבריהם, ויחשוב, כי לו ישימו כל בני אדם לבם ללעג הלועגים וחרפת המחרפים, לא היה אדם עושה שום טובה ולא מצוה ולא חסד, כי לא יימלט אדם מלשון הפריצים, כאשר אמר <small>(תהלים עג)</small> ״שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ״. וכמה לועגים, אשר לעגם מקנאה וגידופים, מפני שיכירו היתרון ולא ישיגוהו, ובעבור זה חרפוהו. ועל כן צריך אדם שיחזיק בעבודת האל, יתעלה, לידע, כי לא יחרפוהו כי אם שני אנשים, או כסיל או משכיל, ואם יהיה כסיל אין ראוי לחוש לדבריו, ואם הוא משכיל המשכיל לא יחרף אדם על עסק נכון אלא אם תהיה קנאה, מפני שאין בו המידה ההיא. ",
+                "<b> המידה העשירית</b> - החכמות. יש חכמות משחיתות האמונה, כגון חכמות החיצוניות, וחכמות האפיקורסים. וחכמת הפילוסופיא. כל אלה אין צריך לעובד אלהים לשקוד עליהן, רק ירחק מהן בכל כחו, כי בטרם שישיג מהן תועלת, יאבד אמונתו, וידמה למי שאבד חפץ בשביל אחר ולא השיג השני. וכמה חכמים בעיניהם חשבו כי עלו למרום החכמה, חושבים כי עלו ועמדו בסוד גדול ויעלימוהו מזולתם ולא ידעו כי רחקו מן האמונה, ולא יכירו הדבר, כמו הבריא, אשר הרגיל במאכלים רעים לאהבתו בתענוגים, ונשחת בנין אבריו והרכבת גופו, ונשתנו פניו והוא לא ירגיש, ויחשוב עצמו בריא והוא קרוב למות. וכאשר יתחבר לאפיקורוס, תשחת אמונתו מעט מעט והוא לא ירגיש, כן המתעסק בחכמת הפילוסופיא תרחיקהו מעט מעט והוא לא ידע, אך כוונת הפילוסופיא ותכונתה היא לדעת ייחוד השם וכשידענו אז יעבדנו, אבל חכמת הפילוסופיא היא כמו הים הגדול, וידמה הרוצה להתעסק בה כמי שירצה לבוא בתוך הים, כשיאמרו לו במצולתו יש פנינים ואבנים יקרות, ורבים יהרגו נפשם על הדבר הזה, כי ישחו בתוך המים, וישוטטו לבקש ולא ימצאו. וחכמת הפילוסופיא יש לה בתחילתה דברים והקדמות משבשים האמונה, ולא יבטח כל הנכנס בה שלא תאבד אמונתו, אם לא יהיה לו מלמד בקי וחסיד שיורהו וישמרהו מן המקומות אשר תחלש אמונתו, ואז יימלט האדם ממכשולות הפילוסופיא וישיג התועלת אשר הוא מבקש. אבל כשיקרא לבדו ספרי הפילוסופיא, או יקראם עם רב חכם ושאינו חסיד גמור, אין ספק כי תשחת אמונתו, ויפסיד יותר ממה שירויח. וזה הכלל הוא עמוד לכל ירא ה׳, ועל כן צריך ליזהר בו. ",
+                "<b> והמידה האחת עשרה</b> - הקנאה. כשיראה העובד אנשים רבים פחותים ממנו מתעסקים בעסקי העולם והשיגו כבוד, יקנא בהם וישוב לבקש מעלתם, ויאמר בנפשו הנה אלה השיגו לזה הכבוד מפני שביקשוהו ואני אילו אבקשהו אמצאהו. וצריך למשכיל להישמר מזאת המידה. ",
+                "<b> והמידה השתים עשרה</b> - הפתיות. כי עובד אלהים, בראותו אנשים עובדי האל כי עזבו עבודתם ושבו לעסקי העולם והלכו אחרי תאוותיהם, ואמר הנה פלוני עזב עבודתו אעשה כן גם אני וזוהי תכלית הפתיות. ",
+                "<b> והמידה השלוש עשרה</b> - כי יקוץ אדם כשלא יראה שכר עבודתו. יש אנשים מתעסקים בעבודה, וכאשר יבוא עליהם צער, יבטחו על צדקתם ועל תפילתם, וכאשר יראו כי לא תועיל יקוצו בה. כל שכן, אם יראה דרך רשעים צלחה והוא עומד בצער, אז יתקצף, וזה יתרון בין המשכיל והכסיל, כי הכסיל יעשה הדבר הזה, אך המשכיל לא יעשה, וישכיל כי עבודתו כאין וצדקתו כאפס. ומי יתן שיהיה בה די להינצל מעונש אלהיו, ואל יבקש עליה בעולם הזה. ",
+                "<b> והמידה הארבע עשרה</b> - הכילות, או הדומה לה מרוע הנפש וחסרון זכותה. ואולם זכרנו זאת המידה ממידות רוע הנפש בין שאר מידותיה, מפני שנראה, כי כשתהיה הנפש נדיבה, נכללות בה רוב המידות הטובות. אם כן נהפוך זאת המידה, ונאמר אם יהיה אדם כילי, אין זאת המידה הרעה בו לבדה, רק אחרות מלבד אלה, וזאת עלתה על כולנה. ועל כן אומר, כי המידה הזאת תשחית העבודה. כי כל מי שיהיה כילי, לא יעשה צדקה בעתה, ולא יעזור אביון כי אם בעל כרחו, וכל מצוה אשר יכיר בה תועלת יעשנה במשפט, ואם יכיר בה אפילו הפסד מעט מהונו, יקל בה, ויביא ראיות עליה עד שיתירנה, ויעשה בה חרטה ופשרה. כגון אם יקנה כבש. וישחטהו ונמצא טרפה, ויוכל להביא הלכות וראיות להכשיר אותו יעשה, וכן אם ייכנס עליו שבת, ויזדמן לו עסק, שאם לא יעשנו יאבד לו ממון, יביא ראיות כי הוא מותר לעשותו, וישם ראיתו <small>(ויקרא יח)</small> ״אשר יעשה אותם האדם וחי בהם״. וכל זה יבא מכח הכילות. ועל כן אי אפשר לכילי להיות עובד אלהים בשביל רוע לבבו ועינו, אשר בשביל פרוטה יתיר כל איסור. וכל שכן בינו לבין עצמו, כי לא ישמור לא איסור ולא היתר כלל בדבר תועלת. ועל כן צריך לעובד אלהים לבל יילכד במוקש הכילות, כי ירמה אלהיו בחלק שפתיו, ויראה לו תכלית החסידות, וכשיזדמן לו שום תועלת או ריוח על מנת שיתיר איסור או יאסור מותר יעשה, וכן כשיזדמן לו איבוד ממון לא יניח עצה ותחבולה אשר לא יעשה כדי להציל הונו, והכסיל ההוא לא ימלט נפשו. ועל כן צריך לכילי להסיר עצתו מן המידה הזו, ואל ימכור עבודת אלהיו בעבור מחיר נבזה וגרוע, כי כל מי שישמור מצות אלהיו, לא ישית לבו לאיבוד ממון עליה, וכן לא ישמח בתועלת שתבוא בחילול המצוה וזה הנקרא ירא ה׳. ",
+                " אמר המחבר: אחר אשר ביארנו עיקרי העבודה ועמודיה והענינים המשחיתים אותה, צריך לבאר כל ענין מעניני העבודה, ונזכור בתחילה שמות, ואחר כן נפרש אותם כפי יכלתנו. ",
+                "<b>האחד</b> - בהרגל אדם נפשו למצוות ולעבודת האל יתברך, ולבאר כל סודות ההרגל ופירוש דרכי התפילה איך הם, וסדר ענינו ופרישתו איך יהיה. ",
+                "<b>השני</b> - לעשות אדם תשובה על חטא נעוריו. ",
+                "<b>השלישי</b> - ללמוד תלמוד תורה ודברי רבותינו, זכרונם לברכה, ודברי אלהים. ",
+                "<b>הרביעי</b> - להיזהר כפי כחו מדברים המשחיתים העבודה. ",
+                "<b>החמישי</b> - לקרוא כל נוראות הבורא ונפלאותיו אשר עשה עם חסידיו, כגון נפלאות מצרים, והים, והמדבר, ומעשה מגלת אסתר, וזולתם, ולקרוא כמו כן דברי נוראותיו ועוזו ואפו על עוזביו, כגון אשר קרה לקרח ולעדתו. ",
+                "<b>השישי</b> - להישמר בתפילתו לבל ישגה וישכח, וענין תפילתו איך תהיה. ",
+                "<b>השביעי</b> - בענין תעניתו איך תהיה. ",
+                "<b>השמיני</b> - להסתיר עניני עבודתו מבני אדם ולהעלימם כפי יכלתו. ",
+                "<b>התשיעי</b> - לשום להרגל עבודתו זמן, ואז יוכל לשקוד עליה. ",
+                "<b>העשירי</b> - לחלק שעות היום והלילה ולסדרן. ",
+                "<b>האחד עשר</b> - לסדר ענין סחורותיו ועסקיו ואומנותיו. ",
+                "<b>השנים עשר</b> - להתעסק בצרכי עניים ולהחזיק בידי מרודים. ",
+                "<b>השלושה עשר</b> - לבקר תמיד בית הקברות, כי אז ייכנע לבבו הערל, ולעמוד על חולים בשעת מיתתם, ואז יכיר כי הכל הבל. ",
+                "<b>הארבעה עשר</b> - לסדר מאכליו ומשקיו ותענוגיו ומרכבתו כמשפט. ",
+                "<b>החמישה עשר</b> - להתחנן בכל תפילה מתפילותיו להצילו מיצר הרע עד יום מותו. ",
+                "<b>השישה עשר</b> - אם יהיו לו בנים, איך ירגילם ואיך ילמדם מנעורותם. ",
+                "<b>השבעה עשר</b> - לקחת אשה אם הוא פנוי. ",
+                "<b>השמונה עשר</b> - לשום כוונתו בעבודתו לאהבת האל, ואהבת האל תושלם בארבעה דברים: להתחבר עם החסידים והחכמים, ולרחוק מחברת הרשעים והכסילים, ולהתעסק בדברי רבותינו, זכרונם לברכה, ובכל ספר מן הספרים הקדושים, ולרחוק מחכמות חיצוניות. וכשירגיל אדם באלה הארבעה, עליו נאמר <small>(תהלים טו)</small> ״עושה אלה לא ימוט לעולם״. ",
+                " האחד - בהרגל העבודה ודרכיה. דע, כי כל הרוצה לעבוד את אלהיו עבודה גמורה בלב שלם, לא ישיגנה כי אם ברוב השקידה, באורך הימים, ברוב ההרגל ושלא יקוץ בה, ודע, כי עובד אלהים ימצא טורח גדול בתחילת עבודתו וטעם גדול באחרית עבודתו. וכן כל מעשה אשר יעשה אדם, ימצא יגיעה בראשונה, ותסור כבדות היגיעה באחרונה. ועל כן, הרוצה לקבל עליו עול העבודה, צריך לחשוב בכל הנאותיה ולהסתכל בהן תמיד. וירגיל עצמו בראשונה לעשות המעשים הקלים ואל יטריח על עצמו, אבל כל אשר ילך יוסיף, כאשר אמר <small>(ישעיה כח)</small> ״והיה להם דבר ה׳ צו לצו צו לצו קו לקו קו לקו זעיר שם זעיר שם״. ובראותו כי יוסיף יותר מאשר יוכל לסבול, יקל מעט ממנו, לבל תקוץ הנפש בו פתאום, ואחרי אשר יקל ממנו ויעברו עליו ימים, ישוב לקדמותו. ",
+                " והנני זוכר לך דמיון בהרגל דרכי העבודה לבל תכבד עליו, כגון אדם הרוצה לענות נפשו בצומות ואין מנהגו לסבול תעניות, על כן צריך בראשונה להתענות יום אחד בחודש ויתחיל בימי הקור, כי הימים קצרים, וגופו חזק, ולא יזיק לו החום, ויעמוד על זה המנהג ימים, ואחרי כן יוסיף מעט, ותהיה תעניתו בימי החום לא בימי הקיץ, ואחר כן יוסיף מעט להתענות בימי הקיץ. ואם יצטרך להתענות יום בכל שבוע, ידע כי היגיעה שיסבול תהיה בפעם הראשונה ושניה, וקצת היגיעה תישאר בשלישית וברביעית, ומעט מזער ממנה תישאר בחמישית ובשישית, וכשיתחיל להיכנס בשביעית לא ייגע בה שום יגיעה כלל. ובראותו כי יקוץ וייגע בתעניתו או בענין עבודתו, יעביר על לבו כל הטובות והתועלות אשר יש לו מן העבודה ההיא וההיזק אשר ירחיק מעצמו בה, וידע כי הצום יכניע הלב. וצריך לכל הרוצה ללמוד ההרגל שידע, כי כל עובד עבודה, ומתעסק בשום מעשה או ייגע עצמו בדברים כבדים, צריך בראשונה לחשוב בטובה הבאה עליו בעשותו אותה וברעה הבאה עליו אם לא יעשנה, וכפי גודל הטובה הבאה עליו, כן תהיה רוב תאוותו לעשותה, כי אם ידע כי תבוא אליו הנאה גדולה ממנה, תקל בעיניו היגיעה אשר ימצא בה, כגון שכר עובד אדמה אם יתנו לו מחיר גדול, בשביל שמחתו במחיר הרב אשר ימצא ממנה לא יקוץ בה ולא ימאסנה, אך תנעם לו יגיעתו. ",
+                " ואולם יש אנשים אומרים, כי לא תערב היגיעה והעבודה לעובד אלא אחרי אורך ימים בעבודתו, ואז יכיר הטוב והרע, וידע כי יש לו גמול עליו, ואז יוכל לשקוד על עבודתו ולא יקוץ בה. אך בהתחלת דבקו בעבודה יקוץ בה וימאסנה פעמים רבות ויזנחנה. ועל כן אשיב עליהם ואומר, כי לא ידבק אדם בעבודה אלא בארבעה דברים. אחרי דעתו גמולו ממנה, ואחרי עמדו בה שנים רבות, ואחרי קנותו שכל טוב, ואחרי דעתו סוד התאוה והפכה בכל המעשים, כי כל מתחיל לעשות שום מעשה, אם יהיה לו במעשה ההוא שום הנאה, תיכנס בלבו התאוה, כי כן כל מעשה שיש בו שום הנאה תיכנס בלבו האהבה ראשונה, ואחר כן תסור ותיכנס בלבו השנאה, ולקץ ימים תסור, וכן יתחלפו תמיד. יסור האחד ויבוא השני. אך אם תהיה הנאת העובד בעבודתו גדולה, ויש לו שכל, תעמוד האהבה ימים רבים, והשנאה ימים מספר, ואם לא יהיה לו שכל טוב ואין לו בעבודתו הנאה גדולה, או תבוא עליו ממנה הנאה מצד אחד ומהומה מצד אחר, תעמוד האהבה ימים מועטים, והשנאה תאריך ימים. וכאשר יתחלפו פעמים רבות, אם יתחדשו לאדם חידושים טובים בעבודתו אז תוסיף האהבה ותגדל, ואם יתחדשו דברים רעים תוסיף השנאה, ואם לא תתחדש בעבודה דבר, יהיו שתיהן שוות עד שיבוא השכל ויכריע ביניהן, כי אם יהיה השכל טוב תתחזק התאוה בשביל ההנאות הבאות ממנה. ואם תחלש האהבה תחזק השנאה ותלך הלוך וגדל ותתמעט האהבה בכל יום. ",
+                " ואחרי אשר גלינו סוד האהבה והשנאה, נאמר, כי צריך לבעל העבודה להכיר בתחילת עבודתו כי האהבה והשנאה נלחמות שתיהן. פעם תגבר האחת ופעם תגבר השניה. ועל כן אין צריך בתחילת עבודתו להיות חושש אם יקוץ בה, כי זה משפט האהבה בתחילתה, כי תגיע לתכלית ידועה ותחדל, ואמר כן תשוב ותתחזק ותתחדש כנשר. ואחר כן אם תחלש האהבה ותכבד השנאה, אל יהי נואש מן העבודה, רק ידע כי לקץ ימים תחלוף. אלא אם האדם נבער מדעת ולא יכיר ההנאות שיש בעבודת הבורא, אז יאריכו ימי השנאה וימעטו ימי האהבה, וכל אשר תלך תתחזק השנאה. ועל כן צריך למשכיל בתחילת עבודתו להרגיל נפשו בלאט לבל יקוץ בעבודה, כי בהיכנס האהבה בלב לעשות דבר מצוה צריך למהר לעשותה, ובראותו כי תמעט האהבה ותתחיל השנאה, יש אנשים חכמי לבב יטריחו על נפשם ולא יניחוה להקל מעליהם עד אשר תסור השנאה, ויש אנשי סכל לא יוכלו לשבור שנאתם, ויקוצו במעשה ההוא ויניחוהו עד אשר יאבד מרשותם, ואילו יחזיקו במקצתו ולא יניחו הכל, לא יאבד מהם. ועל כן צריך המשכיל, בראותו כי תיכנס השנאה בלבו ויקוץ בעבודה, לבל יניח כל המעשה, ואל יאמר, אניח הכל עתה, ואחרי כן אחזור אליו. כי אם יניח הכל יאבד מידו, ואם יחזיק ממנו במקצתו לא יאבד. כגון מי שנגזר אבר מאבריו, אם נגזר כל האבר מן הגוף, אין לו תקנה ואין לו רפואה, ואם נשאר האבר מעורה בגוף, יש לו תקנה ויחזור לקדמותו כשירפאהו. וכן יש לבעל העבודה לעשות בכל עניני עבודתו, כגון הצומות, שאם יתחיל להתענות ימים מספר ואחר כן יקוץ בהם, אל ימנע עצמו מן הכל, רק יעשנה יום אחד בשבוע, או אפילו יום אחד בחודש. וכן אם יתחיל להתפלל ויקוץ בתפילה, יתפלל ימים בשבוע או פעם אחת ביום. ואם יתחיל ללמוד ויקוץ בה, יקרא מעט בכל שבוע. ודע, כי לא יקוץ אדם בשום מעשה רק בהתחלתו, וכשיאריך בו ימים ושנים, יהיה לו הכל מנהג ותדבק בו נפשו, ואף על פי שיש בו טורח גדול, כי כן נראה, כל המרגיל עצמו לאכול דבר שלא אכל מימיו, או דבר אשר ימאסנו, או דבר מר, אם יתנהג בו ימים אז לא יכבד עליו, ויהיה לו כמנהג וידבק בנפשו. ",
+                " על כן אומר, כי המרגיל נפשו בעבודה, אל יתחיל בענינים קשים כי אם בענינים קלים, ואם לא יוכל לעשותם, אף על פי שהם קלים, יעשה קצתם, וכל אשר ילך יוסיף עליהם, ובראותו כי תקוץ נפשו, ימעט מהם ויעשה קצתם, ואל יניח הכל, כמו שפירשתי. והענינים הקלים הם, כגון התפילה, ושאילת שלום, ולעזור לעניים כפי יכלתו, ולבקר חולים, וללוות מתים. אך הענינים הכבדים, כגון להתענות בצומות, ולהימנע מכל תאוה כשתזדמן לו, ולהישמר מן האונאה, והגזל, והשבועה, והכעס, והקנאה, ולאסור מותר, ולהתיר אסור יש לאדם לחנך נפשו ולהרגילה, כאשר ירגיל האב לבנו ללמד אותו דרך ארץ, כי הוא צריך בראשונה ללמד לו העסקים הקלים אשר אין בהם טורח ולא יגיעה, וכל אשר ילך יוסיף עליהם, ואז לא יקוץ בהם הבן. אך אם בתחילה ילמדהו העסקים הכבדים, יקוץ בהם, ויהיה לו סיבה למאוס הכל ולא ישוב אליו, ועל כן אין דבר אשר יוכל המשכיל לכבוש בו יצרו, כמו שיזכור לנפש הטובות וההנאות שיש בעבודת האל והרעות הבאות למי שלא יעשנה. ואם תאמר, כי יש אנשים אשר לא ישמעו ולא ייכנעו מדעתם בשמעם המידות האל ותוכחותיהם. דע, כי האנשים ההם אין לאל חלק בהם ולא בתפילתם, וראוי להעלים עינו מהם ומן תפילתם, ועליהם נאמר <small>(יחזקאל ב)</small> ״אם ישמעו ואם יחדלו״. ",
+                " וכבר זכרתי לך, בכל עת נלחם היצר עם השכל, ועל כן בכל עסק מעסקי האדם, אם תעלה מלחמה בין שניהם ואם תראה האדם הולך בעסקיו בדרך מישור, דע, כי השכל גבר על היצר והכניעהו. על כן אנו צריכין וחייבין בכל עסק לעזור לשכל במלחמתו, כי השכל והיצר הם שני גבורים נלחמים, אך היצר מפני אכזריותו וקושי טבעו, ומפני נעימות השכל ודקות טבעו, היצר תקיף מן השכל. ולפעמים יהיו שוים בכח, ואם יעזור האדם לאחד מהם, יהיה חלש ונדף. ועל כן אנו צריכין לעזור לשכל אחרי אשר שניהם שוים, ועל זה נאמר <small>(דברים ל)</small> ״ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב״ הוא השכל, ״ואת המות ואת הרע״ הוא היצר הרע, והודיענו, כי כח זה ככח זה, ועל כן ציונו לעזור לשכל, כאשר אמר <small>(דברים ל)</small> ״ובחרת בחיים״. ועל כן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה <small>(ברכות לג)</small> ״הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים״, מפני שמלחמות השכל והיצר שוות, ונתן הבורא יתברך, רשות לאדם להימשך אחר מי שירצה משניהם. אבל אם ימצא האדם חן בעיני הבורא, כשירצה להימשך אחרי היצר ולעזור אותו, יזדמנו לו מונעים, או מעכבים, או דברים מטרידים, ולא יניחנו הבורא לעזור ליצר, והבורא יעשה כזה לאדם בעבור חסדי אבותיו, או בעבור אשר יכיר לבו כי הוא נאמן, או בעבור כי יכיר כי באחרונה יהיה חסיד גמור ויהיה מן הזוכים לראות פני הבורא ומן הקרובים אליו, וכשיכיר הבורא מה שעתיד להיות, ירצה שיהיה נקי בעת שישוב מדרכו הרעה ויהיה קדוש. ועל כן אנו אומרים בתפילה ״השיבנו אבינו לתורתך״, כי נתפלל לבל יזדמן לנו שטן מעכב אותנו. ואשר אין להם חן בעיני האל לעשות טוב, יניחם הבורא ללכת בשרירות לבם, ועל זה נאמר <small>(מלכים א יח)</small> ״ואתה הסיבות את לבם אחורנית״. ועל כן כשירצה אחד מהם לשוב מרשעתו, ויכיר הבורא כי לא ישוב בלב שלם, יזדמנו לו הדברים המונעים והמטרידים אותו, כמו שאמר <small>(ישעיה א)</small> ״כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי״. וזהו פירוש ״הסיבות את לבם״, כי הרשעים בעשותם עבירה, לא יזדמן להם מונע, כדי שתצא רשעתם שבלב לידי מעשה, כאשר אמר <small>(יחזקאל יד)</small> ״למען תפוש את בית ישראל בלבם״. ועל כן אמר הנביא, עליו השלום <small>(ישעיה סג)</small> ״למה תתענו ה׳ מדרכיך״. וכן הוא אומר אל נא תתענו, פן יזדמנו לנו מאורעות יעכבו אותנו מעבוד אותך. ",
+                " וצריך לבעל העבודה בחשבו לעשות מצוה ויוציאנה לאור מהרה, יש לו להכיר, כי מצא חן בעיני אלהיו, וכי הבורא אוהב אותו, וכשירצה לעשות עבירה ויזדמנו לו דברים מטרידים ולא תושלם לו, ידע כי מצא חן בעיני אלהיו, כמו שאמר דוד, עליו השלום <small>(שמואל א כה)</small> ״חי ה׳ אלהי ישראל אשר מנעני מהרע אותך״. ויש לנמלט מן העבירה להכיר, כי הבורא בחר בעבודתו ובתפילתו, ועל כן ישמרהו מהתעסק במעשים מטונפים, כדי שיהא נקי וקדוש לעבוד אלהיו. ובעבור זה צריך כל אדם לעזור לשכל, ובדבר הזה יגבר השכל על היצר. ויש לאדם, בעשותו עבירה ויתגבר עליו היצר עד עשותו חפצו, הוא חייב להינחם אחר עשייתה, וידאג וישתומם. ואם יעשה כן, יהיה לאות עליו כי ייטיב מעשיו ברוב הימים. וכשיתעצב אדם באחת משלושת עתים, יש תקוה לאחריתו להיטיב מעשיו: האחת - טרם עשותו העבירה, והשניה - בעוד עשותו העבירה, והשלישית - אחרי עשותו אותה. ואשר יינחם טרם עשותו אותה הוא טוב מכולם, ואשר יינחם אחרי עשותו אותה הוא רע מכולם, וזה ידמה למי שיינחם ויעשה תשובה בשעת מיתתו, ולא זכר אלהיו בעת בריאותו ובבטחו בשלוותו, ועל כן אין בה תועלת. ",
+                " השם יצילנו משאון היצר, ויישיר דרכינו, ויעזרנו להטיב מעשינו בזה ובבא. וכן יהי רצון. "
+            ],
+            [
+                "<big><b>השער השביעי - בעניני התשובה וכל הדברים התלויים בה והנלוים אליה מסדר התפילה ועניני הפרישות.\n</b></big>",
+                " דע בני, כי כאשר חלי הגוף בא מהשתנות ממסך התערובות, אם בתוספת אם בגרעון, או בשינוי כחם והתוספת היא כגון שירבה הדם בגוף ותעורר חליים קשים, או שתרבה המרה האדומה או השחורה ותעורר חליים משונים, או שתרבה הליחה הלבנה ותעורר כמו כן חליים, וכאשר התוספת תעורר חליים, כן החסרון יעורר חליים אחרים הפך הראשונים. גם כל אחת מאלה התערובות, כשתעמוד בקו המישור, וישנה בהן שינוי רע, יעורר חליים, כגון הדם כשיהיה שרוף וישתנה להיות שחור, וגם אף על פי שלא יחסר ולא יוסיף, יעורר חליים, וכן כל אחד כשיוסיף על הקו, בין בכמותו בין באיכותו, יעורר חליים. על כן צריך לגוף, בעת יעוררו עליו חליים כאחת מאלו שלושת הסיבות, או במקרה אחר זולתן, כגון הכאה, או שרפת אש, או ביגיעת הגוף, וכדומה לו, ראוי למהר לרפאות המחלה בטרם יגדל ויוסיף החולי. וכפי תוספת כחו יחלש כח הגוף, ויתקבץ על האדם היזק ויאבד. לפיכך אמרנו, שצריך לכל משכיל, כשירגיש חולי בגופו, למהר לרפאותו. וכאשר אמרנו, כי חליים יתעוררו בגוף, כן יש לנפש משינוי הכחות, או משינוי האיכות, או משניהם כאחד, או ממקרה אחר. וחלי הגוף הוא חילוף מנהגו, כשיחלשו פעולותיו הטבעיות או ישתנו, בזה יוודע החולי, וכל עוד היות פעולות הגוף הטבעיות הולכות לתומן, ונוהגות על מנהגן, ולא ייבטל דבר מהן ולא ישתנה, נאמר, כי לא ייקרא האדם חולה, והנה לך האות במה שנבדיל בין החולי והבריאות. ועל כן נאמר, כי יש לנפש עצמה כמו כן חליים רעים, יבואו מהסיבות, והם ההרגשים, וכל אחד מהם יחליאנה, בין שיוסיף הדבר המחליא באיכותו בין שיחסר ויוודע חלי הנשמה בשעה שישתנו פעולותיה הנפשיות או תתבטל אחת מהן, ועל כן צריך לרפא אותה ולהראות הדרך אשר בה יוכל לתקן עניניה. \n",
+                " ונאמר, בידוע כי כל דבר פועל לא יהיה פעול, כי אם לזולתו, כי לא ייתכן להיות אבר מאברי הגוף מכה ומוכה, ולא הפה אוכל ונאכל, ולא העין רואה ונראית, ולא היד בונה ונבנית, ולא הנר דולק ומדליק, אבל הפועל זולתי הפעול, ואי אפשר להיות הפועל והפעול דבר אחד זולתי הנשמה לבדה, כי היא יודעת כל הדברים הידועים ויודעת עצמה, אם כן היא יודעת עצמה וידועה לעצמה. \n",
+                " דע, כי בעלי הפועל הם שלושה: הנברא הוא ידוע ואינו יודע, פעול ואינו פועל והבורא יודע ואינו ידוע מברואיו, והשלישי הנשמה, אשר היא בינונית בין הבורא ובין הנברא, וקבלה מכח הבורא להיות יודעת, ומכח הנברא להיות ידועה, והכח, אשר בו היא יודעת, יעיד כי לא תמות כלל, מפני שהיא פועלת הכל ואין לה פועל. ועל כן לא פעל בה המות פעולתו. והכח, אשר בו היא ידועה, יעיד כי תמות, מפני שהיא פעולה לדבר אחר. ועל כן נאמר, כי יש בה שני כחות: כח יודע וכח ידוע, כשיגבר אחד אין כח לשני, כי הוא הפכו. ועל כן נאמר, כי כח הידוע הוא הסכלות, בעבור כי הידועים הם המתכות והצמחים והנבראים ולא תהיה ידיעת הנפש אלא בדבר שסכלה קודם זה. ועל כן נשגב הבורא מלשלוט בו הכח היודע, כי אילו יהיה יודע יהיה הוא ידוע. ואחרי אשר הנפש יש בה אלה הכחות, נאמר, כי אם יגבר בה כח היודע לדעת דרכי האל יתברך, ועניניו, והדברים הטובים בעיניו, לא שתהיה הנפש יודעת אותו, רק דרכיו, ומידותיו, והמעשה הטוב בעיניו. ותחביר אליהם להיות יודעת קצת מעניני ברואיו ומסודות בריאתם זאת הנפש לא תמות כלל. אך אם יחלש זה הכח תהיה בה איולת. ובידוע, כי זאת הנפש תמות כאשר תמות נפש הבהמה. ועל כן לא נאמר, כי נפש החכם, כשיהיה רשע, היא נקראת נפש יודעת, כי אין כוונתנו לחכמות הזרות, כי אם אל החכמות הישרות, אשר ילמד אדם מהן דרכי האל. לזה ייקרא חכם, וזאת תחיה ולא תמות נפשו כלל. \n",
+                " ועוד אומר, אחרי אשר התבאר כי הנפש היא פועלת בעצמה ובזולתה, כי כאשר היא יודעת זולתה תדע נפשה, וכל מה שתפעל בזולתה, אם לדעת זולתה או להודיע דעת לזולתה, כי תוכל לפעול לעצמה לדעת עצמה ולהודיענה הדעת והנה יצא מדברינו, כי המשכיל, כמו שילמד לאחרים יוכל ללמד לנפשו, ולא יצטרך לזולתו, כי הנפש היא המייסדת והמיוסדת. ובשביל שיש באדם הכח הזה שהוא יכול להזהיר נפשו, נתחייב לקבל עונש על הרע ושכר על הטוב, מפני שיש לו כח להזהיר עצמו, ואין צריך לזולתו, כי הבהמות לא יוכלו להזהיר לזולתן ולא להזהיר עצמן, וכן התינוקות, וחסרי הדעת, והחרש, והאלם, על כן אין להם עונש, כי לא יוכלו להזהיר עצמם, ואין להם שכר, מפני שלא יעשו בכוונה מעשה ממעשי היושר. ובעבור שיש באדם כח להזהיר נפשות, נאמר, כי זה הכח הוא השומר אותו וכשישגה השומר אותו עד אשר יאבד השמור, ייענש השומר, וכן כשתשגה הנפש היודעת ולא תשמור את עצמה עד שתאבד, נאמר, כי תאבד בעוונה, ומלבד זה העונש על אשר לא שמרה נפשה, וזה מבואר כאשר אמר <small>(יחזקאל לג)</small> ״והצופה כי יראה את החרב באה ולא תקע בשופר והעם לא נזהר ותבוא חרב ותקח מהם נפש הוא בעוונו נלקח ודמו מיד הצופה אדרוש״. ואחרי אשר הנפש תהיה השומרת והשמורה, אם תאבד תאבד בעוונה, ועוד מפני שהיא שומרת תיענש, וזהו ביאור גדול על העונש והגמול בעולם הבא. ודע, כי כח השמור לא יהיה לחסרי השכל, כמו שאמרנו, אלא למי שיש לו שכל, כי הבורא לא יתחבר כי אם לאנשי השכל, כאשר אמר <small>(עמוס ג)</small> ״רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה״. ועל כן, אחרי אשר יתחבר אליהם יקריבם אליו, ועל כן יענוש אותם ולא יענוש הרשעים הרחוקים ממנו, כאשר אמר <small>(ויקרא י)</small> ״בקרובי אקדש״. \n",
+                " ואחרי אשר ביארנו זה העיקר הגדול, נאמר, כי המעשים הרעים דומים לחליים, כמו שזכרנו, כי בעת ישתנו התערובות, אם באיכותן אם בכמותן, ישתנה עמהן הדם אשר הוא קיום הגוף ומעמידו. ובהיות הדם צלול וטוב יפרח הגוף ויאיר ויהיו מעשיו במישור, וכשישתנה ירד ויחלש, כי האברים, מפני שאין הדם צלול, במה יתחזקו, על כן הם חלושים ודלים, כי התערובות הרעות יתערבו בדם, והדם ההוא ישקה כל הגוף, וירד הגוף מפני רוע הדם, וישתנו פעולותיו. ועל כן אומר, כי הנפש תחלה כמו הגוף. וחלי הנפש יבוא מחמש סיבות: ממראה העינים, ושמע האזנים, ומלאכת הלשון והשפתים, ועסקי הידים, ותנועת הרגלים. ומלבד אלה החמש הגלויות, יש סיבה אחרת פנימית מתערבת בנפש, והיא המחשבה, וממנה תתעורר התאוה, אשר היא יסוד כל העבירות. אך המחשבה היא מן הנפש, ואילו לא יהיה לנפש גוף ולא היתה מחשבתה עכורה ורעה, אלא זכה כנפשות המלאכים, ואולם מפני חברתה לגוף היתה המחשבה גסה ועבה, והיתה מעורבת פעם מכחות עליונים ופעם מענינים תחתיים. והדמיון לזה, כאילו אחד מהמלאכים הונח באדמה, ונברא לו גוף, והיה כאחד ממנו. וצריך לנו לחשוב, כי יש שני כחות נלחמים זה עם זה, אחד נמשך למעלה למעשים עליונים, ואחד נמשך לענינים תחתונים. כשני שותפין, אחר חכם ואחד כסיל, כשישתתפו בעצם אחד ויעשה כל אחד מהם עסקו בעסק ההוא תיראה עסק הכסיל משונה וגרוע, ועסק החכם נחמד כליל יופי. ואם יתעסקו בעסק אחד, אשר לא ייחלק, ולא יוכל כל אחד לעשות מעשהו לבדו כי אם בחברת שותפו תיראה המלאכה ההיא מעורבת בין טוב ובין רע, אבל אם יהיה לאחר מהשותפין כח ויתרון על השני, תיראה פעולתו יותר מפעולת חבירו, אם יגבר הכסיל ייראה הגריעות והחסרון ורוע התיקון גובר במלאכה ההיא, ואם יחזק החכם ייראה במלאכה ההיא התיקון והיושר והיופי גובר. \n",
+                " על כן אומר, כי כפי כח הנפש או חולשתה תיראה מכחה המחשבה, ואם תהיה המחשבה נוטה לדברים עליונים, יהיו הפעולות הבאות מכחה נוטות לחסידות וליושר, ויהיו פעולות ההרגשים החמישה, אשר זכרנו, נמשכות ליושר ולחסידות. ואלה חמישה הרגשים הם כמו תעלות הגידין, אשר בתוכן ילך הדם להשקות כל אברי הגוף, וכן אלה הרגשים הם תעלות, ילכו בהן כחות המחשבה להשקות את הנפש. ועל זה אמר <small>(במדבר טו)</small> ״ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם״. וכן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה <small>(ירושלמי ברכות פ״א ה״ה)</small> ״ליבא ועינא תרין סרסורין דחטאה״. וכשיתערבו המעשים הרעים בנפש, ישחיתו פעולותיה עד אשר יסורו ממנהגם, כאשר ישחיתו התערובות מעשה הגוף, כן ישחיתו המחשבות הרעות מעשה הנפש. ומעשה הנפש הוא הדעה, והשכל, והדיבור, והענוה, והיראה, והתקוה, ושאר כחותיה הטובים, וכשתתערב בה התאוה הרעה תשחיתם כולם כאשר ישחיתו התערובות מעשה הגוף, כן תשחית תערובת התאוה מעשה הנשמה, ועל כן אנו צריכין לרפאות זה החולי על דרך רפואת הגוף, ונאמר, כאשר החולי הבא מתערובות צריך בתחילתו רפואות משלשלות מטהרות את הנגע מבפנים, ואז תועיל הרפואה מבחוץ, כי אם תתן לו רפואה, או משיחה, או תחבושת, והנגע עומד בעיניו, לא תועיל הרפואה רק להתחבר התערובות, ותוסיף על ההיזק, כמו שכתוב <small>(שמות א)</small> ״ונוסף גם הוא על שונאינו״. ועוד, מה תוכל הרפואה לעשות מבחוץ והאורב יושב לו בחדרו. וכפי אשר תתקן, הוא יקלקל, ויאבד הגוף בין מלחמת שניהם, ועל כן צריך לטהר הגוף, וכשיהיה נקי אז תועיל הרפואה, כמו היריעה המטונפת, אם תרצה לצבוע אותה, לא ידבק בה הצבע מפני הטינופים, עד ירחיצוה היטב ותהיה נקיה, וכפי שתהיה נקיה תקבל הצבע היטב. וכן הנפש, כשנדיח ממנה חלאי המחשבה הרעה והתאוה הנגעלת, אז ידבק בה כח התשובה, כמו הבגד הרחוץ, ועל זה אמר שלמה המלך, עליו השלום <small>(קהלת ט)</small> ״בכל עת יהיו בגדיך לבנים״. רומז לנקיות הלב, כלומר תהיה כונתך בכל עת שיהיה לבך בר, ואז תוכל לקבל המעשים הטובים, וכן אמר בתשובה <small>(ישעיה נה)</small> ״יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה׳ וירחמהו״. \n",
+                " ואומר, כי כשיחלה הגוף, נקח רפואה שתהיה כנגד חלי הגוף, וכפי ריחוק החולי מקו המישור לצד אחר יהיה חוזק הרפואה לצד אחר, כגון אם באה על הגוף חמימות מעט, נתן לו רפואה קרה מעט, ואם תהיה חמימות רבה, תהיה קרירות הרפואה בתכלית החיזוק, כי לא תשוב החמימות לקו המישור כי אם בקרירות שתקרר אותה כפי רחקה מקו המישור כן רפואת הנפש, אשר תפליג באהבת ממון, ירגיל האדם נפשו בצדקות ולהסיר התאוה והבצע, וזה יהיה בשמחתו בחלקו, ושיזכור כי הכל יאבד, ושיחשוב כי המות יבואהו פתאום. ויתחבר לחולים ויתבונן במתים, ויעמוד בבית הקברות, ויכיר כי מחר יהיה כאחד מהם, וכן רפואת הנפש מאהבת נשים, למאוס אותן מיאוס כפי אהבתו, ולזכור את מומן ומידותיהן הרעות, וכי הן רשת לאדם, ובשבילן ישכח עבודת אלהים. \n",
+                " וכן רפואת הנפש מן הגאוה תהיה בהצנע לכת. ואם חליה ברשע וחונף, תהיה רפואתה באמונה וצדק, ובעשותו רפואה לאחת מאלה המידות או זולתן, ירגיל הנפש על הרפואה ימים רבים, כי הרפואה לא תסיר החולי ברגע אחד, כי אם בימים רבים, כשיתמיד אותה ויחדשנה בכל יום וככה רפואת חלי הנפש. והנה לך דמיון לרפא הגאוה. ירגיל נפשו בשפלות הלב, ובהצנע לכת, ושאלת שלום לכל אדם, ובשבועה לבל ידבר בגאוה, ואל יתגאה על עבדיו ולא על שפלים ממנו, ואם שמע חרפתו ממנו ידום, ואם יזיקוהו יקבל וייכנע לאל, כי בכל זה תיכנע הגאוה ותסור, אך לא יום אחד ולא יומים, כי אם ימים רבים, וידור נדר לשקוד על זה זמן קצוב, כמו שזכרנו. ואם יתגבר עליו היצר יום אחד, יתענה, ויתן צדקה, ויתודה חטאו, ויוסיף על הזמן, כדי שיהיה לו למשמרת בפעם שניה וייזהר פן ישלוט בו היצר. ובזה ישקוד על המצוה עד שתשוב לו למנהג, כאשר אמר החכם מנעורי הייתי עז פנים ולא נכלמתי מעשות כל רע, עד אשר קנאתי בחברי והרגלתי נפשי בענוה, ולא היתה מלבי כי אם בהכרח ובשבועה, וכאשר שקדתי עליה ימים, וראיתי נעימותיה, חשקתי בה, ודבקה נפשי אחריה, ויצא שמי באנשי דורי, כי הייתי בתכלית הענוה. \n",
+                " וכן אומר, כי התאוה היא מן החליים הרעים הממיתים נפש האדם, ועל כן אנו צריכים לזכור כל הדברים אשר בהם תוכל התאוה להתבטל, ואלה הם: כשיהיה רגיל ברוב אכילה ושתייה, ובחברת הנשים, גם ברוב העושר והכבוד, גם ברוב השלוה וההשקט וברוב הפתיות וחסרון השכל, וברוב התענוגים, וחסרון חברת החכמים והחסידים, גם בחברת אנשי בליעל ואנשי רשע, לפיכך תהיה הרפואה להמעיט אדם מן ההרגל בדברים האלה. ויהיה מאכלו ושתייתו כמשפט ולא לשובע, ולא יאכל מאכלים חמים בתבלין, כי בזה תחלש תאות המשגל וימעיט מחברת הנשים, ומלשחוק עמהן, ומלקרוא ספרי החשק, ויזכור כל מום שיש בהן, ובזה תחלש תאוותו, וכשירגיל בזה, תחלש תאות המשגל, וימעיט מחברת העשירים והשרים, ובזה תחלש תאות העושר והשררה. וימעיט מעסקיו וסחורותיו, וכשירגיל בזה, תחלש תאוותו מן העולם ומעסקי תבל. וימעיט מללבוש בגדים נאים, ומלבוא לבית המשתה, ולטייל בגנים, ובזה תחלש תאוותו מהתענונים. וימעיט לאכול מינים רבים ממיני המטעמים והיין, וכשירגיל תחלש תאות האכילה. וימעיט מחברת אנשי רשע, וכשירגיל בזה, תחלש תאוותו במעשיהם ובחברתם. וכפי שצריך להמעיט מן הדברים המגדילים התאוה, כן צריך להרבות בדברים המחלישים את התאוה וזה פירושם. אם תהיה תאוותו חזקה באהבת נשים, יכול לאכול רפואות קרות ויבשות, ואז תמעיט תאוותו בנשים.\n",
+                " ויתענה ימים בשבוע, וביום תעניתו יאכל פת במים בלבד, ובזה תחלש מאד תאות האוכל. וירגיל ללכת לבתי המתים, וישב שם עד שעה גדולה לבדו, ובזה תחלש מאד תאות העולם. וירגיל להתחבר תמיד לעניים ולמרודים ולחולים, ובזה תחלש מאד תאות העושר והכבוד. וירגיל תמיד לקרוא דברי אלהים ומראותיו ונפלאותיו, ויתבונן באשר יקרא, ויכיר מן הכתוב גבורות אלהיו וענשו ותעצומו ומשפטיו ובזה תחלש אכזריות לבו וקשי ערפו ויפחד מאלהיו. \n",
+                " וירגיל לקרוא דברי רבותינו זכרונם לברכה, ללמוד דבריהם וחכמתם וסודותם, ויכיר וידע המצוה, ובזה יסיר פתיות לבו וסכלותו ויפקחו עיניו. וירגיל להרבות תפילות ותחנונים בכל יום ובחצי הלילה, ובזה יקל מרשעו וזדונו. וירגיל להעביר על לבו כל ההנאות הבאות לו בסור התאוה הרעה, וירגיל להעביר על לבו תמיד הרעות והמהומות, אשר ימצאוהו כשירדוף אחר התאוה. וכאשר ירפא האדם על דרך הזאת חלי התאוה, כן על דרך זאת ירפא חלי הכעס. והענין הזה שירגיל אדם נפשו בכל ענינים הממעטים את הכעס, ואלה שמות קצתם, כי האדם יגדל כעסו כשישתבש ענין מענינו, או יבוא לו היזק ממקום הטוב, או יאוש ממקום התקוה, או ייאמרו דברים הפך רצונו, או ישוב נכלם מאדם בשאלתו, או כשירצה לתקן מעשה וישחת לו או שיהיה כסיל או פתי כי אנו רואים החכם ימעט כעסו ויכול לכבוש כעסו, וכן כשיתחבר לאנשי רשע ופריצים, ככה נאמר כי ימעט הכעס ברוב החכמה והשכל, וחברת מתי מוסר ולהמעיט מהרבות המאכלים, ולקרוא הדברים אשר יפחד בהם מאלהיו, ויחשוב כי העולם כאין וכל עשרו וכל טובו, ועל כן לא יכעס כשיאבד חפצו או ישתבשו עסקיו. וכשיתנהג אדם באלה הדברים תמיד, ימעט כעסו, וזו היא רפואת הנשמה. \n",
+                " ודע, כי מלאכת רפואת הנשמה נחלקת לשני חלקים: חלק המחשבה וחלק המעשה. וצריך לרפא תחילה חלק המחשבה ואחר כן חלק המעשה, כי כן חליי הגוף נחלקים לשני חלקים: חלק החליים הפנימיים, אשר בתוך הגוף, וחלק החליים הגלויים. כמו כן לנפש חליים נעלמים, כגון הקנאה, והמשטמה, והמרמה, והחונף, והכעס, והתאוה, והחליים הגלויים: הגנבה, והרכילות, ולדבר נבלה, והזנות, והרצחנות, ומקח שוחד. ועל כן האדם צריך לבטל בתחילה הכחות אשר גרמו אלה השני חלקים, ואחר כן לבטל חלק המחשבה, ואחר כן חלק המעשה, ולהרגיל הנפש ימים רבים בזה וכשירגיל הנפש ימים רבים בזה, צריך שישקול נפשו לדעת אם הוא צדיק או רשע, וישים נפשו כמו לשון המשקל בין שתי הכפות, ואם יראה אותה, כי נחלשה מאד מן העבירות הקדמוניות ואינו נכסף להן כבתחילה, והוא נכסף למעשים הטובים אשר החל ללמוד יאמין וידע כי מצא בעיני אלהיו חן, ועלה זכרונו לטוב, ונכלל לכת החסידים. ואם יראה, כי עוד התאוה החזקה לא נחלשה, ונכסף אליה עוד, והמעשים הטובים לא יכסוף אליהם ידע כי לא מצא חן בעיני אלהיו, ועוד לא נפתחו לו שערי תשובה, ועל כן ישתדל ויוסיף עבודתו.\n"
+            ],
+            [
+                "<big><b>השער השמיני - מעניני דעת הבורא יתברך. </b></big>",
+                " כל הרוצה לעבוד הבורא יתברך צריך לדעת מה הוא, ואז ידע לעבדו. וכל הרוצה לדעת אמיתת הבורא, יחשוב בלבו הכחות, אשר בהם יהיה נודע כל דבר נברא, ובהפך הדברים ההם יודע כי יש בורא על כל. ואומר, כי הכחות אשר בו נודע לכל דבר, הוא מגדרו ומכמותו ומן איכותו ומתבניתו. וגדר כל דבר הוא הגבול המסובב על מוגבלו ומוגבלו עליו, כאמרך, כל מדבר אדם, וכל אדם מדבר, וכאמרך, כל מספר זוג הוא נחלק בשוה, וכל נחלק בשוה הוא מספר זוג, וכאמרך, כל אוכל חי, וכל חי אוכל. והאיכות היא כאמרך, איכות זאת הרפואה חמה או קרה. והכמות היא כאמרך, כמות זה הממון כך וכך אלפים, ותבניתו כאמרך, זאת התבנית משולשת או מרובעת וכל אלה הכחות לא היו כי אם מכח הבריאה, אבל קודם הבריאה לא היו. והדמיון באלו על עשית חוף ים אוקינוס רהיט או מקוה מים ותכניס אליו מימי הים, ויהיה הגבול המסובב אל הרהיט ההוא כמו גבול הבריאה, והמים אשר ברהיט הוא דמיון לנבראים והמים אשר בים דמיון לאשר הוא מחוץ לבריאה. ותוכל לחלק הרהיט ההוא לכמה חלקים שתרצה ולדעת עמקו ורחבו מפני שהוא מוגבל, אך המים אשר הם חוץ לגבול ההוא לא תוכל לחלק אותם, ולא לדעת עמקם, ולא תוכל לעשות בהם דבר מכל אשר עשית ברהיט, מפני שאין להם לא גבול ולא תכלית. והבורא הוא קודם הבריאה, אם כן הכמות והאיכות והגדר אינן בו, ועל כן לא יוודע הבורא מהם. רק נאמר, אחרי אשר אלה הכחות לא נמצאו אלא אחרי הבריאה ולא היו קודם הבריאה, נאמר, כי הפכם יהיה קודם הבריאה, כי כל דבר יש לו הפך, כאשר יש לבורא יתברך, נברא והוא הפכו, וכל אחד מהם בתכלית הרחק מן האחר. ונאמר, כי אלה הכחות או היו קודם בריאת העולם או לא היו. ואם תאמר כי היו, אין בין שעת הבריאה לשעה הקודמת לה הפרש, כי מה שהיה קודם הבריאה הוא היה אחרי הבריאה, אם כן קודם הבריאה לא היו. ואם תאמר כי לא היו שם הפכם או אפיסתם, ואם היה הפכם או אפיסתם, כשנחקור עליו נמצא בו גבולים אשר יגבילו לנו מציאות הבורא, ולא מהאותות שהם מוכיחים על מציאותו אלא מזולתם. ",
+                " ונאמר, אילו יהיה אדם נברא עיור ומהיותו לא ראה אור אך יהיה חכם ומשכיל וידע כי יש בעולם אורה, ואינו משיג אותה, ולא ידע על איזה ענין היא או איזו תבנית היא, רק ידע כי היא הפך ממה שישיג, כי בעיניו לא ישיג דבר, אך בשכלו ידע כחות האור, ואף על פי שילמדהו אדם ויאמר לו כי יש אור, לא יוכל להודיעו מראהו. ואם יאמרו לו כי השמש לבן וזך ובהיר, לא יכיר מה הוא, כי לא ראה מימיו דבר לבן וזך ובהיר, ואחרי אשר לא ראה דבר לבן וזך ובהיר וצח, שהם מידות השמש ותואריו, לא יוכל להכיר השמש, ואילו היה יודע מהו דבר לבן וזך, מיד היה מכיר השמש, אף על פי שלא ראה אותו מימיו. אם כן הנה נודע לך, כי חסרון ידיעתו השמש לא בא אליו אלא מחסרון הכרת תואריו, ואילו היה יודע תואריו היה יודע אותו מיד. וכן אנחנו נדע, כי כל דבר יש לו כחות הם תואריו, ומן התוארים ההם ידע הדברים ההם, ומי שלא יכיר התוארים ולא ישיגם, אי אפשר לו להשיג מהות הדבר. אם כן לא נשיג הבורא, מפני שלא נשיג כחותיו, שהם כתוארים לנו בו. ואולם לא נשיג אותם, מפני שאין בינינו וביניהם שום דמיון ושותפות, בעבור שהוא בורא ואנו נבראים, ואין לו גוף ואנחנו בעלי גופים, והוא אחד ואנחנו רבים, והוא קיים ואנחנו אובדים, אם כן לא נוכל להשיגו, כי לא ישיג דבר לדבר אחר רק בקצת שותפות ודמיון וכמו שיש בין העין והאורה, כי האורה היא לבנה ובהירה ויש בה אור נוצץ, ואלה השלושה כחות הם מצואים בשמש ובכל מאור, ועל כן תשיג העין האורה מפני זה השיתוף שביניהם. וכן היד לא תשיג כי אם גוף כמוה, מפני שהיא גוף ויש ביניהם שותפות, ותשיג כל דבר חם וקר מפני שיש בה כח ממוסכת מקרירות ומחום, בקרירות אשר בה תשיג הקור, ובחמימות אשר בה תשיג החום וכן תשיג כל דבר לח ויבש מפני שיש בה שני אלה הכחות ממוסכים ואינה לחה מאד ולא יבשה רק במישור, ועל כן בלחות תשיג כל דבר לח, וביבשות כל דבר יבש. וכן הלשון תשיג הדברים אשר בינה וביניהם שותפות ודמיון כי הלשון לחה, ועל כן תשיג כל דבר לח, ולא נאמר כי תשיג היבש, אך תשיג חסרון הלח, מן הצד הזה תשיג היבש, ותשיג הטעמים, מפני שהיא רובה דם תשיג המתוק, כי הוא הדם, ולא נאמר שתשיג המר, רק תשיג חסרון המתיקות, כפי שיתפשט ויתלחלח במתיקותו ויתקבץ ויתנגב במרירות, ותשיג טעם כל דשן ושמן מפני שיש בה קצת שומן, ותשיג כל דבר חריף מפני שיש בה הפך המתיקות. וכן העין תשיג המראות ותשיג הצבעונים, ובתחילה תשיג המראה השחור כי הוא דמיונה, ותשיג הלובן מפני שהוא מאורה, ותשיג האדום והירוק מפני שהם מורכבים משני אלה. ",
+                " ואחרי שהתבאר, כי מכל דבר לא תשיג כי אם דבר שיהיה ביניהם שותפות ודמיון. נדע, כי אילו היינו משיגים תואר מתוארי הבורא יתברך, היה בינינו ובין התואר ההוא שותפות ודמיון. ועוד, אם היינו משיגים תואר מתואריו האמיתיים היינו משיגים אותו, כי אין הפרש בינו ובין כחותיו, והוצרכנו אז לומר שיש שותפות בינינו ובינו. אם כן האות האמיתי על היותו נשגב מהשגתנו הוא, מפני שאין שיתוף ודמיון בין מידותיו ובינינו, כי הוא בורא ואנחנו נבראים, והוא אין לו תחילה וסוף ואנו יש לנו תחילה וסוף, והוא קיים ואנחנו אובדים, אם כן אין דרך להשיגו. ",
+                "ואחרי אשר התבאר, כי אין דרך להשיגו, יהיה האות על מציאותו בהשגת מציאותו, כי העדר ידיעת מציאותו יתחייב להיותו נמצא כאשר השגת מציאותו יתחייב לבל יהיה נמצא, כי אילו נהיה משיגים אותו, תהיה מציאותו דומה למציאותינו, שהיא מקרית והיא חולפת ואובדת. אם כן מציאותו הפך מציאותינו, אם כן נאמר, כי השגת מציאותו היא מציאות האמיתית. ואחרי אשר נתבאר, כי נעדרה משכלנו מציאותו, נאמין, כי הוא האות והמופת על היותו נמצא, ואחרי אשר נשגבה ממנו חכמתו, נאמר, כי הוא האות הברור על החכמה הנכונה אשר בו, וכן אחרי אשר נעלמה מכחנו ישותו, נאמר, כי הוא אות אמת על ישותו, כי חסרון השגתנו לכל אלה הכחות הם לאות על הימצאם בבורא. ואילו היינו משיגים אותם, יהיה לאות על היותם נעדרים, כי כל מה שאנו משיגים הוא נעדר, וכל מה שתשלוט בו השגתנו הוא יוצא ליש מאין וסופו לחזור לאין. והבורא הוא בתכלית המרחק מן הענין הזה. ",
+                " וכשנרצה לדעת מידות הבורא יתברך, וכחותיו ותואריו, נאמר, כי הבורא הוא כלל הכל, ואחדותו היא כוללת תואריו וכחותיו ומידותיו, אם כן אין צריך לנו לחקור אלא על מציאותו לבד, כי כשיחקור אדם על כללו של דבר וידע אותו, אינו צריך לחקור על פרטיו הנכללים בתוכו, כי בידיעת הכלל ידע הפרטים, וכן הבורא, אחרי אשר אמרנו במלה כוללת, כי הוא אחד אחדות אשר לא נשיגנה נאמר, כי האחדות ההיא כוללת מציאותו וחכמתו וגבורתו וקיומו וכל כחותיו הראויים לו. והוצרכנו להאמין באחדותו מפני כחו, לבל נאמין כי הוא נחלק או מרבה. "
+            ],
+            [
+                "<big><b>השער התשיעי - בסימני רצון הבורא ובאשר יוכל אדם להכיר אם מצא חן בעיני אלהיו ואם קבל מעשיו.\n</b></big>",
+                " דע, שכל הרוצה להכיר אם אלהיו רוצה אותו, ישקול נפשו, כאשר אמרנו, בין הזכיות והעוונות, ואם יראה כי נפשו נוטה לתאוות הרעות ולרדוף אחר העושר, ולתאות הנשים, והבצע, והגזל, והתענוגים, יותר מאשר היא נוטה לעבודת האל, ולתפילה, ולצדקות, ולמעשים טובים, ידע, כי הוא רשע וכי האל אינו מקבל מעשיו, ואם היה נוטה למעשים הטובים יותר מאשר הוא נוטה לדברים הרעים, ידע, כי עלה זכרונו לטובה, וכאשר ירצה האדם לעשות דבר מצוה ותזדמן ותקרב לידו, ולא נזדמן לו דבר מעכב לו, ידע, כי מצא חן בעיני אלהיו, ואם יראה כי ברצותו לעשות עבירה לא יזדמן לו דבר מטריד או מעכב, ובעשותו דבר מצוה יזדמנו לו דברים מעכבים ומטרידים, ידע, כי הבורא מואס בו ואינו אוהב מעשיו, שנאמר <small>(ישעיה א)</small> ״ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם״. \n",
+                " ועוד, כשיבואו על אדם יסורים וחליים וצרות, או יגלה מארצו, ידע, כי הבורא אוהב אותו וייסרהו כאשר ייסר איש את בנו, ואם יראה כי שוקט ובוטח בלא יסורים וחליים, והוא עומד בשלוה, ולא עברו עליו נסיונות, ידע, כי אין הבורא אוהב אותו. ועוד, בראותו לבבו קשה מעשות צדקה ומלהתענות ומלזכור יום הדין, ובראותו אנשים ימותו ולא יעביר על לבו יום המיתה, זה לאות גדול כי טח מראות עיניו, פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו. וכן, כשתבוא גזירה על אנשי עיר או על משפחה ויימלט הוא ממנה, ידע, כי הבורא אוהבו והראה לו היתרון אשר בינו ובין האנשים האל. וכן, כשיהיו אנשי עיר או משפחה כולם רשעים הולכים בשרירות לבם, וזה האיש נפקחו עיניו, ויתעורר משנתו, ולא פנה לאלה הרשעים, ומהר לעשות תשובה גמורה, זה לאות רצון אלהיו וכי מצא חן בעיניו. וכן, כשיהיה מפליג במעשים רעים, ועשה כל תועבת השם והכעיס אלהיו, ואחר כן התעורר ועזב כל המעשים הרעים ההם, ועזב הכל מלבו מבלי מורה כי אם מפחד אלהיו או מפני שהריחו ביראתו, זה לאות גדול על אהבת הבורא יתברך, וכי יחמול עליו בהסירו את לב האבן מבשרו ונתן לו לב בשר ואת רוחו נתן בקרבו ואין טובה למעלה מזו. וכן בבוא עליו חולי ויגיע עד שערי מות ואחר כן נמלט, הוא לאות על אהבת הבורא יתברך, וכי יחמול עליו, וכי רצה להזהירו למען יסור מרעתו. אך אם האדם עושה נאצות, ובא בימים ועודנו לא ישוב, רק מחזיק ברשעתו, וכל אשר יבוא בימים ויזקין יוסיפו להתחדש תאוותיו, ויתחיל לבנות בתים ולעשות סחורות רבות ולקבץ ממון מגזל יותר ממה שעשה בימי בחורותיו, זה לאות גדול, כי הבורא מואס אותו, ועל כן לא יעירהו ולא ייסרהו, רק ישלחהו בשרירות לבו, כאשר אמר <small>(תהלים פא)</small> ״ואשלחהו בשרירות לבם ילכו במועצותיהם״. וכן בעשותו צדקה או דבר מצוה ויתחרט עליה, וכל שכן אם תהיה במצוה ההיא יגיעה ויקוץ על עשותה אחרי עשותה, זה לאות הגדול כי אין לב אלהיו עליו ולא ימצא חן בעיניו ויגיעו לריק, וכן בעשותו העבירה וישלימנה ישמח בה מאד ולא יתחרט, רק תאוותו לעשות שניה, זה לאות כי הבורא יתברך, הסתיר פניו ממנו. \n",
+                " אך אם יעשה דבר מצוה וישמח בה, ויחשוב כי כבר מצאה ידו, אף על פי שהיא נקלה, ואם יגע במצוה ההיא שמח מאד ביגיעתו ותמתק מאד לחכו, כאשר תמתק המנוחה לכסיל, זה לאות כי הבורא אוהב אותו. וכן בשמעו דברי אלהים, וייכנע לבבו, ויפחד מאד, ואף על פי שהוא רשע, יש תקוה לאחריתו שיחזור בתשובה, כי רוח היראה היא צפונה בלבו. ועל כן נדע, כי כשתחלש התאוה המעוורת עיניו או כשיבוא בימים, אז תתעורר לו היראה הצפונה בלבו, ועל כן הוא אות כי יש לבורא קצת אהבה בו. ועל זה יש לכל משכיל לשקול נפשו באלה המשקלים אשר זכרנו. ואם יכיר מהם כי הבורא מואס אותו, יזיל כנחל דמעה על רוע מזלו ואחריתו הרעה. ואם יכיר מהם, כי הבורא אוהבו, ישמח ויאמר, אשרי מה טוב חלקי ומה יפה גורלי. וימהר להעיר ולעורר את האהבה עד שתחפץ.\n"
+            ],
+            [
+                "<big><b>השער העשירי - בעניני התשובה. </b></big>",
+                " דע, כי התשובה הגמורה לרשע תטהרנו מכל חטאותיו ויהיה כבן יומו, וכאשר הילוד נקי מכל חטא אבל אין לו שום זכות, כך הרשע בעשותו תשובה גמורה הוא נקי מכל חטאותיו ונמלט מעונש הבורא, אך אין לו זכיות, ולא יזכה למעלת הצדיקים הטהורים, אשר מימיהם לא עשו עבירה, כאשר אי אפשר לשני אנשים ממשרתי המלך, האחד נאמן, מיום היותו לא נמצא בו ערות דבר, והשני קשר עליו והכעיסו ומרד בו, ואחר כן נכנע אליו והכיר חטאו, כמו שמעי בן גרא בבואו מתנפל לפני דוד המלך, עליו השלום, בידוע, אף על פי שימחול לו המלך, לא תהיה מעלתו בעיניו כמעלת עבדו הנאמן, והשכל יורנו, כי מנשה בן חזקיהו עשה תשובה, אשר כמוה לא עשה איש, והפליג נפשו בעינוי בעבודת האל כל ימיו לא הגיע למעלת משה רבינו, עליו השלום, ולא למעלת דוד מלך ישראל, אשר היה מנעוריו ירא אלהים. ",
+                " ומה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה <small>(ברכות לד:)</small> ״מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים״, אמרו הם אמת, כי בידוע, שהצדיקים והבינונים יש לכל אחד מעלה אצל הבורא, ברוך הוא, זה למעלה מזה, ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי במעלת בעלי תשובה לא יעמדו שם הצדיקים, כי אינו מקומם ואינם בכת בעלי תשובה, אלא במקום אחר. ועוד פירוש אחר, כי הבורא יעשה בשביל בעלי תשובה יותר ממה שיעשה בשביל הצדיקים, כאשר עשה בעבור אנשי נינוה, וכאשר עשה בשביל אחאב והאריך לו אפו. וכל זה, כדי להראות הבורא לרשעים אהבתו בבעלי תשובה, וזו היא ידו הפשוטה לשבים למען ישובו מרעתם. ועל זה יעשה לפעמים לבעלי תשובה נסים, אשר לא יעשה כהם לצדיקים, ולא מפני שמעלת בעלי תשובה כמעלת הצדיקים, אך מפני שבעלי תשובה, אם הבורא לא יקבל אותם ולא יראה אהבתו להם, ישובו מיד לרשעתם. אך הצדיק מפני שמכיר הבורא את לבבו, על כן לא יגלה לו אהבתו, כי ידע הבורא תום לבבו, וכי לא יתן תיפלה לאלהים ולא יתקצף על דיניו. והמשל על זה כמלך שיש לו שני עבדים, האחד נאמן והשני חנף, והחנף הכעיס למלך ועשה לו כל הרעות אשר יכול, והמלך קצף עליו, והשליכו מעל פניו, ואחר כך חזר זה החנף לבקש רצון המלך, והתנפל לרגליו, והמלך חמל עליו וקבל אותו. ויום אחד בקש ממנו זה הנאמן שאלה והחנף בקש ממנו שאלה אחרת, וציוה למלאות שאלת החנף ולא נתן שאלת הנאמן, בעבור אשר יכיר תמימות לב הנאמן, וידע כי לא יחשוב עליו רעה ולא יחרף לבבו מאמונתו, והחנף מפני שידע, כי אם לא יתן שאלתו ישוב לקדמותו לרעתו, ויחשוב על המלך רעה ברוע לבבו, ויינחם על עבודתו, ויאמר לחביריו, אין ראוי לעבודת המלך כזה, כי חליתי פניו בדבר נקל ולא מלא שאלתי, ובמה יוכל אדם לבטוח בו. וכן מידת הבורא עם בעלי תשובה. פירוש אחר והוא הנכון, כי יש בעלי תשובה אשר לבם נכון כלב הצדיקים, ואלה הנקראים צדיקים, כי בתחילתם ישרים היו ושגו, או נזדמנה להם עבירה וגבר עליהם היצר, ואחר כן שבו לקדמותם ולישרם, ונכפלה צדקתם ועבודתם בעבור החטא אשר עשו ואלה הם הנכבדים מהצדיקים, כי צדקתם כפלים מצדקת הצדיק אשר לא חטא, ועל אלה יש לומר ״במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדים״. ",
+                " ודע, כי התשובה יש לה שמונה עתים, אשר בהן יוכל אדם לעשותה. ",
+                "<b>הראשונה</b> - תכף בהעשות העבירה. ",
+                "<b>והשניה</b> - אחרי אשר יאריך ימיו ברעתו. ",
+                "<b>והשלישית</b> - כשיאבדו תענוגיו ולא ישיגם. ",
+                "<b>והרביעית</b> - כשיהיה חולה. ",
+                "<b>והחמישית</b> - כשיהיה בצרה גדולה או במצור או ביד אויביו. ",
+                "<b>הששית</b> - כשימצא מזהיר ומורה. ",
+                "<b>השביעית</b> - בזקנותו וככלות כחו. ",
+                "<b>השמינית</b> - בשעת המות. ",
+                " ומבחר אלה העתים העת הראשונה אשר זכרנו, וזאת היא תשובת הצדיקים, אשר עליהם נאמר ״במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדים״. ופחות מן העת הראשונה היא העת השניה, כשיאריך ימים ברשעתו, ואחר כן התעורר וייקץ משנתו, ויכיר כי הוא בחושך, וימהר לטהר לבבו ולבנות אשר הרס, ופחות מן העת השניה השלישית, כשיהיה האדם בקצור יד ולא יוכל להשיג חפציו, ישוב בבושת פנים, ועם כל זה יקבל אותו האלהים אם תהיה עבודתו תמימה. הרביעית - בהיותו חולה, אז ייכנע, או יתן צדקה, ויתחנן לבורא וידור נדר, וכאשר יתרפא, ישלים קצת עניניו ולא בכולם, בכל זאת אם יעשה תשובה במהרה הוא מקובל. ופחות מזה החמישית - כשיפול ביד אויביו אז ישוב לבורא מרוב הצרות אשר אפפוהו, ובכל זאת אם תשובתו גמורה - תקובל. הששית - כשיזדמן לו איש חסיד, יורהו בדרכי התשובה וירגילהו. השביעית - בהיות אדם בזקנותו ובכלות כחו, וירצה להשיג תענוגיו אבל לא יוכל מפני כלות כחו, ואז ישוב לבורא. ופחות מכולם השמינית - כשיעשה אדם כל רעות שיוכל, ובעת הגיעו למות יעשה תשובה, ובכל זאת אם תהיה שלימה תקובל. ",
+                " זה הכלל, כי אין שעה בכל חיי האדם, אשר יעשה בה תשובה גמורה, אשר לא תקובל תשובתו ותיענה עתירתו. כי הבורא אינו כנברא שיזנח לעולם ויטור לנצח, כמו שאמר <small>(ישעיה נז)</small> ״כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף״. ואומר <small>(ירמיה ג)</small> ״כי חסיד אני נאם ה׳ לא אטור לעולם״. ועל זה אמר <small>(ישעיה נה)</small> ״דרשו ה׳ בהמצאו״. כלומר בעתים אשר יימצא בהן, רצונו לומר בעוד שהאדם חי. ",
+                " ודע, כי העולם נברא מארבעה יסודות, והם עמודי אדם והכל תלויים בהם, והם: אש ומים רוח ועפר. וכאשר מאלה הגופות יתלכדו הגופות ויתערבו, כן התשובה עמוד העולם והכל תלוי בה, והיא נעשית מארבעה דברים: שיעזוב החוטא חטאו עזיבה גמורה, ושיינחם על מה שעשה, ויעיד לפני בוראו לבל ישוב לעשות מה שעשה, ושיתוודה בשפתיו כל מה שעשה. והקודם לאלה הארבעה במעלה היא עזיבת החטא, והיא כמו האש העולה למעלה ונפרדה ממקומה ולא תשוב לעולם. והשני - שיינחם על אשר עשה, ויתאבל על חטאיו כל ימיו. ויחשוב בהם תמיד, כמו האויר המסובב תמיד סביב לעולם. והשלישי - שיעיד לפני בוראו לבל ישוב לחטאיו, כמו המים הניגרים ארצה אשר לא יאספו. והרביעי - שיתוודה חטאו בהכנעת הנפש, וישפיל עצמו וייכנע, כעפר אשר הוא מדרך לכף רגלים. וידע, כי כל העושה אלה הארבעה, יהיה גמולו ארבע טובות: הראשונה - שם טוב בעולם, והשניה - כי יימלט מעונש הבורא, והשלישית - כי תימשך טובתו לזרעו אחריו, והרביעית - כי ימצא לעולם הבא גמולו הטוב ויזכה לראות פני הבורא יתברך. ",
+                " ודע, כי התשובה אשר יעשה אותה האדם, אל יחשוב, כי תכף שיינחם ויקבל עליו שלא ישוב לחטאו כי תכופר חטאתו, רק באורך ימי עבודתו תקובל תשובתו, כי לא ייכנע הלב ביום אחד ולא בשנים, אלא בימים רבים. כאשר בן המלך חוטא למלך, אף על פי שהמלך חומל עליו וחושב לעשות לו טובה, לא יראה לו פנים יפות אלא אחרי ארוך עליו עניו וצעקתו ובכייתו, כאשר עשה דוד המלך, עליו השלום, לאבשלום, אף על פי שנתרצה להשיבו לירושלים, עמד שתי שנים, ופני המלך לא ראה עד נכנע לבבו. וכן מנהג בעלי תשובה להתחנן ימים רבים ולצעוק, ואז תקובל תשובתו, במו שנאמר <small>(תהלים כב)</small> ״אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי״. ואמר חבקוק הנביא, עליו השלום <small>(חבקוק א׳:ב׳)</small> ״עד אנא ה׳ שועתי ולא תשמע״. והנה הנביאים אינם נענים כי אם אחרי רוב עניים ושועתם וצעקתם ותחינתם, וכל שכן איש חוטא מתעולל בדמי עוניו. והסיבה הגורמת לזה נקיון הלב, כי הלב, אף על פי שכוונתו נכונה, צריך להכניעו ימים רבים בעבודה חזקה ובתענית, בצום ובכי, ואז ייכנע הלב הערל, ובעת ייכנע אז יהיה נקי, וכאשר יהיה נקי אז יקבלהו הבורא, כמו שנאמר <small>(איוב יג)</small> ״כי לא לפניו חנף יבוא״. ונאמר <small>(תהלים כד)</small> ״מי יעלה בהר ה׳ ומי יקום במקום קדשו, נקי כפים ובר לבב״. \n"
+            ],
+            [
+                "<big><b>השער האחד עשר - במעלות הצדיקים. </b></big>",
+                " ידענו, כי הבורא אחד והנבראים רבים, וכל אשר ירחקו הנבראים מן הבורא ירבו, וכל אשר יקרבו ימעטו, כאשר הענפים רבים והעיקר אחד, וכל אשר ירחקו הענפים מן העיקר ירבו וישתרגו, וכל אשר יקרבו ימעטו.",
+                " ודע כי הברואים רבים, ולמעלה מכולם הנפש והשכל והמדע, והם שלושה, ולמעלה מהם החפץ, ולמעלה ממנו התכונה הראשונה, והוא הבורא. ועל כן נמצאו הרשעים רבים כפי רחקם מן הבורא יתברך, והצדיקים מעטים מפני קרבתם לעיקר, ועל כן הבנתיים אמצעיים, ובעבור זה צריך אדם להשתדל במעשה הצדק ולהיות מהמעטים, כי כל אשר תמעט חברתם, הוא לאות על מעלתם וקרבתם לבורא. ושים לבך לשער זה והבן אותו. "
+            ],
+            [
+                "<big><b>השער השנים עשר - בסודות העולם הבא.\n</b></big>",
+                " העולם הבא הוא חוצה מהגלגלים המסובבים עלינו, והעולם הבא הוא רחב בלי קצוות, בלי אופל, רק באורה גדולה אשר לא תדמה לאור העולם הזה, ואין שם מעלה ומטה. והגלגלים האלה הם מחיצה בין העולם הזה והעולם הבא. והעולם הזה דומה למערה במדבר תחת הארץ, וזאת המערה יחשוב השוכן בה כי אין עולם אחר זולתה, מפני שלא ראה מה שיש בחוץ, ואילו יצא משם, היה רואה ארצות רחבות והשמים והים הגדול והמאורות והכוכבים. כן האדם בעולם הזה יחשוב כי אין עולם אחר, ואילו יצא ממנו, היה רואה רוחב העולם הבא ואת יקר תפארת גדולתו. \n",
+                " ודע, כי הנשמה אצל אותה הבורא מכחו, ונפח אותה בגוף האדם אחרי הביאה בעולם הזה בתוך הגלגלים האלה, כאשר יסכרו הרוח בתוך הנאד, ועל כן כשתיפרד מן הגוף, אם תהיה חסידה נקיה, תשוב אל מקומה, ותעבור מן הגלגלים, ותצא לחוץ, כעוף הנתפש במצודה רעה, וכאשר יימלט ישוב אל קנו. אך אם הנשמה תהיה חוטאת, תהיה כמו העוף אשר אברתו קצוצה ולא יוכל להתעופף, והוא מקונן בעברי פי פחת, ונופל בתוך שוחה עמוקה, ולא יוכל לצאת ממנה עד אשר נצמחו אברותיו ויוכל לעוף, כן הנפש החוטאת לא תוכל לעלות מפני כובד העוונות, אשר יכבדו עליה ולא יניחוה לעלות אל מקומה. \n",
+                " ודע, כי העולם הבא הוא מעמד נפשות הצדיקים, ותהיה קרבתם לבורא כפי מעלתם, אך נפש הרשעים לא תצא מן העולם הזה עד אשר תענש ותטהר, ואז תקל לעלות אל מקומה כשירצה אלהיה. והנפשות העולות לעולם הבא תהיה מלאכתן מלאכת המלאכים מעת היפרדן מן הגוף עד אשר ירצה הבורא להשיבן לגוייתן כבתחילה, וזה יהיה בעת תחיית המתים. וכאשר יגזור על קצתן לשוב לגוייתן, יתחדש העולם הזה מפני חידוש אנשיו, ועל זה אמר <small>(ישעיה סה)</small> ״כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה״. ואפשר, כי כאשר יחדש הבורא הגויות אחרי היפרדן וכלותן והנשמות אחרי עלותן, כן יחדש בשמים כח אשר אין בהם עתה. וכן יחדש בארץ כח אחר, כמו שיעשה המלך ברצותו לעשות סעודה לאוהביו, יצוה לפנות להם ביתו, ולהוציא כל מה שיש בו כדי לחדש אותו, ולטוח אותו, ולעשות בו שכיות חמדה לכבוד בעלי בריתו הבאים לסעודתו. וזה העולם אשר יתחדש בעת תחיית המתים נקרא גם כן העולם הכא. ויעמדו בו חסידי האל וקדושיו בעד רצונו לעמוד ולעבוד אותו, ולהלל לשמו, וללמוד חכמות חדשות וקדושות כחכמת הנבואות והדומה לה. ולא יהיו אוכלים ושותים, רק כאשר עמדו חנוך ואליהו בלא אכילה ושתיה, וכמשה רבינו, עליו השלום, אשר עמד ארבעים יום בלא אכילה ושתיה, כי האכילה והשתיה הן תערובת רעה בגוף, ואי אפשר שיהיה אדם בתכלית החסידות וקדושה בעוד שהוא אוכל ושותה, כי האכילה והשתיה אינן לבדן רק ימשכו אחריהן שאר התענוגים הרעים, וימשכו אחרי התענוגים העסקים וההנאות והחנופות. וכשתסור האכילה והשתיה, יסורו כל אלה המעשים הרעים. ועל כן אמר הכתוב <small>(יחזקאל לו)</small> ״ואת רוחי אתן בקרבכם״. \n",
+                " ואם יאמר אדם אי אפשר לגוף שיתקיים בלא אכילה ושתיה, נאמר לו, כי עניני הגאולה כולם יהיו על מעשה נס, כגון חידוש השמים והארץ, וכגון תחיית המתים, אשר אנו יודעים כי אין כח בגוף שיחיה אחר מותו אלא בנפלאות הבורא יתברך, כמו שאין בכח הצומח כח שיתחדש אחרי שיישרף. וכמו כן יוכל הבורא לקיים הגויות בלא אכילה ושתיה לשלושת סיבות: האחת - להיות קדושתן גמורה כמו המלאכים, והשנית - להבדיל בין המעשים הרעים הנמשכים אחר אכילה ושתיה, והשלישית - לבל ימותו, כי סיבת המות היא האכילה והשתיה. וזה היתרון הגדול יהיה בין זמן ימות המשיח לזמן יציאת מצרים. וכשיהיה כן הדבר, רצוני לומר שלא יהיה שם אכילה ושתיה, יהיה זה סיבה שלא ימותו, כי אין להן דברים מחלישים הגוף ומחליאים ומכאיבים ומכלים אותו, כי כאשר תבא הבריאות מן האכילה והשתיה במישור, כן תהיה סיבת החלאים והמות או מתוספת או מחסרון אכילה ושתיה, או משינוי המזג אשר להן. ואחרי אשר תסור הסיבה הגורמת החליים והמות, יהיו כמו המלאכים, עד שירצה הבורא יתברך, להעלותן.\n"
+            ],
+            [
+                "<big><b>השער השלושה עשר - בכל עניני העבודה. </b></big>",
+                " כל הבא לעבוד עבודת האל ולקבל עליו עול יראתו באמת, צריך תחילה שיהיה לו ספר כולל זכרון נפלאות הבורא יתברך, יראתו ותעצומו, ולכלול בו כל העסקים אשר בם זכרון עונש הבורא יתברך, לרשעים, ונסיו לצדיקים, וסיפור גבורותיו ונוראותיו, כגון <small>(איוב ל״ח:ג׳)</small> ״אזר נא כגבר חלציך ואשאלך והודיעני״ וכל הפסוקים אשר אחריו. וישוב עליו לחזק בשבועה לקרותו פעם אחת בשבוע בנחת וכוונה, וישים לבו לכל עניניו, כי הוא יהיה לטוטפות בין עיניו. וצריך לבעל העבודה לעשות, קודם שיקרב אל העבודה, תשובה שלמה על כל חטאותיו אשר עשה, ואז תהיה העבודה נכונה, כי מלאכת העבודה נחלקת לשני חלקים. האחד - לטהר אדם לבו מכל פשעיו וזדוניו אשר עשה, וייטיב אמונתו, ויהיה לבבו זך ונבר מכל סיגי העוונות אשר עברו. וכאשר יהיה נקי וירחץ במים טהורים ויטהר, אז ילבש בגדי קודש לשבת בקודש, ואז יוכל ללכת בדרכי החסידים ולהתקרב לאל וזהו החלק השני, אשר לא יגיע אליו עד עשותו החלק הראשון, והנה אזכור לך כל אחד מהם. ",
+                " דע, כי החלק הראשון הוא להינחם אדם ממעשיו, ולהזכיר כי חטא לאלהיו, ולהתוודות חטאיו בכל רגע, וידור נדר לבל ישוב לעשותם עוד כל ימי חייו, ואחרי אשר יתנחם ויתוודה וישים בלבבו לבל ישוב לעשותם כל ימיו, אז הוא צריך שייכנע לפני הבורא יתברך, בצום ובכי וצדקות, ולקום בחצי הלילות, ולומר דברי תחנונים, ולבקש מחילה עליהם בלב שלם וכוונה גמורה, וירגיל בזה שנה או שנתים, ובעשותו כן אז ישא פניו ממום ונסלח לו, ותהיה תשובתו מקובלת, ואז יהיה כבן יומו נקי מכל חטא, אבל לא עלה בזה למעלת החסידים. ואחרי אשר יכיר כי לבו טהור ונקי, צריך לו שיאהב הבורא לא לפחד עונש ולא לתקות שכר, אלא מפני שיכיר גדולתו וכי הוא ראוי לאהבה אותו כל מי שיכירהו, ולדעת כי כל אוהב דבר הוא ממינו, וכשיאהב אדם לבורא, הוא לאות כי נפשו אלהית ורוצה להידמות אליו במהלכיו, כי הבורא חסיד והיא תשתדל ללמוד זאת המידה ולהיות חסידה, והבורא צדיק ותשתדל להיות כן, והבורא מוחל והיא תיגע בכל כחה ללמוד זאת המידה, והבורא רחמן וכמו כן תלמד היא להיות כמוהו, והבורא מואס באנשי רשע וכן תרגיל היא למאוס אנשי רשע, והבורא טהור עינים מראות ברע - והיא ראויה להידמות אליו. ואלה הדברים הם דרכי ה׳, והוא החלק השני מעבודת האל יתברך, והוא חלק החסידים, ובו יעלה אדם למעלה העליונה. ",
+                " וצריך כל אדם הבא לעבודת האל לשמור כל אלה התנאים אשר אנכי זוכר, כי הם עיקרי העבודה. צריך שלא יעמוד יום אחד שלא יקרא בו דברי תורה ודברי רבותינו, זכרונם לברכה. כי בדברי תורה הוא אומר <small>(יהושע א)</small> ״לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה״. ובהם יראה נפלאות הבורא יתברך, וכל מעשיו, ובדברי רבותינו, זכרונם לברכה, יראה כל עניני האסור והמותר, ויתנו לו סייג, ולא יניחוהו לפרוץ גדר או לעשות עבירה, כי הם מפורשים ומבוארים יותר מדברי תורה, ודברי תורה סתומים וחתומים. והוא צריך להרגיל נפשו בחברת החכמים והחסידים ולהרחיק מן האפיקורסים והלצים והפריצים, כי אם יתחבר להם תאבד אמונתו. ואם לא יוכל ליפרד מהם מפני שהוא צריך להם בצרכי מחייתו, ימעיט מחברתם. ותהיה חברתם בפיו ובשפתיו ולא בלבו, וימהר להשלים עסקו ולהרחיקם מעליו. וצריך להרגיל נפשו להסתכל כל ארבעה עשר השערים המבטלים העבודה אשר זכרנו, וצריך להרגיל נפשו ולקרוא עניני התוכחות אשר בתורה ובנביאים, ועניני עונש הבורא יתברך, ועוזו ואפו, והנסים והנפלאות אשר עשה עם עבדיו, ונוראות בריאת שמים וארץ, ויהיו כתובים לפניו במלים קצרות כוללות להביט בהן בכל עת. ",
+                " וצריך להרגיל נפשו להיות תפילתו בכוונה גדולה, ואם לא יוכל לפנות לבו מן המחשבות, יבקש עצה, כגון שיחשוב בעת תפילתו, כי הבורא ניצב כנגדו ומביט מוצא שפתיו, כמו שנאמר <small>(תהלים לג)</small> ״ממכון שבתו השגיח אל כל יושבי הארץ״. וכשיאמין אדם בזה הדבר, אז יחרד ויפנה לבבו. וצריך שיסגור עיניו בתפילתו, כי זה יעזור על הכוונה. ובכל עת יהיו בגדיו לבנים, ויתכוין להיות גופו טהור ונקי מכל טומאה, ואם יקרב לאשתו ויוכל לרחוץ ולטהר גופו בכל פעם, אז ישכיל לעשות, כי נקיות הגוף יחדש נקיות הלב, וטינוף הגוף יטנף כמו כן הלב. ויתכוין בתפילתו להיות מן הבאים ראשונה והיוצאים באחרונה, ותהיה תפילתו בנחת רוח ובלב נשבר. ואל יהיה כמו עגור המדבר ולא ידע מה אומר, רק צריך שישמור המלות היוצאות מפיו ויתכוין לבו לעניניהן. ואל תהיה תפילתו גוף בלא נפש, כי המלות הן כמו הגוף, והענינים אשר בהן הם הנפש, וכשלא ישית המתפלל לבו אליהם הן גוף בלי נפש, והנפש אשר באדם לא תקרב לבורא במלים ריקות כי אם במלים חזקות, וצריך שיהיה בתפילתו כמלאך מתעטף בציצית ובתפילין, וכשיראה ויכיר בעצמו כי הוא דומה למלאך, אז יבז בעיניו לשלוח יד בעבירות ובמעשים רעים. ",
+                " וצריך להרגיל עצמו בתעניות, אך עם מעשים טובים וצדקות, כי המתענה ולבו מלא מרמה, אין לו מתעניותיו כי אם עינוי והרעב והצמא. ואין אדם ראוי לענות נפשו בצומות בלתי מעשים טובים, כי המעשים הטובים והצדקות הם כמו הנפש, והצומות הם כמו הגוף, כאשר זכרנו, ועל כן לא יועיל גוף בלא נפש, וירגיל עצמו לתת מעט צדקה בכל יום כפי אשר תשיג ידו, ובכל יום אשר יתן צדקה יבטח להינצל ממיתה משונה, כמו שנאמר <small>(משלי י)</small> ״וצדקה תציל ממות״, או להאכיל עני על שולחנו, כי בזה יכבד שולחנו, כמו שאמר חכם, כשירצה הבורא לשלוח מנחה לחסידיו, יזמין לו עני על שער ביתו. ",
+                " וצריך בעבודתו להתנהג בענוה, ויסתיר כל עניני עבודתו מבני אדם, כי אז יכפל שכרו ויינצל מלעג הלועגים, ובזה יוודע כי אינו גונב דעת הבריות, כי המגלה צדקתו ועבודתו, אין כוונתו כי אם להללו בשערים ולהיות לראש, ולבטוח בו הכסילים, כדי שיוכל למצוא חפציו מהם. ואל יהי דומה לגבר במשלי כלילא ודמנא, כי החתול כשהזקין וקצר ידו לטרוף טרף, ונעשה נזיר, ובטחו בו החיות היראות ממנו, עד אשר נלכדו ברשתו וגרם עצמותן. ",
+                " וצריך לו לשקול מעשיו בכל יום ובכל חודש ובכל שנה, לראות מה שבין מעשיו בשנה זו ובין השנה שעברה, ואם יראה כי הוסיף מידות טובות, ישמח ויגיל ויכיר כי נפשו חכמה, ואם יראה כי לא הוסיף ולא החסיר, יכיר כי נפשו חלושה, וכי היא עייפה מלרדוף אחר המצוות, והוא לאות על כי איננה גמורה, ואם יראה כי החסיר בשנה זו מן המעשים הטובים שעשה בשנה שעברה, יבכה על אחריתו הרעה, וייאש מלהשיג רצון אלהיו, לבד אם תעירהו נפשו לתפור מהרה מה שקרע ולתקן את אשר עיוות. וצריך לחסר מעט מעסקי העולם ולהינזר מרוב הסחורות והעסקים.",
+                "וצריך כשיבוא בימים להתפלל בכל לילה, ולערוך תחנונים, ולהימנע מגשת אל אשה, וימעט מלאכול בשר ולשתות יין, ויתעסק בצרכי עניים וחולים, וילווה מתים לקבורתם, וילך לקברות המתים בכל שבוע, ויעמוד לבדו בהם, ויזכור לנפשו את המעמד ההוא, כאשר היה עושה איש אחד שהיה בתכלית הרשע והפריצות, והיו מספרים תועבותיו לפני המלך, ויען איש אחר מהם ויאמר, אדוני המלך, דע, כי עתה הפליג לעשות מאשר עשה מימיו, ואני מעיד לפניך כי שמעתי אותו בחצי הלילה הולך לקברות לגנוב תכריכי מתים, כי ביתי בקיר החומה, ויצו המלך לשנים מנאמניו לחקור הדבר, והלכו אחריו בלילה, עד אשר ראוהו כי נכנס בקבר אחד, והוציא שלשלת של ברזל, וקשר אותה על צוארו, והיה מושך אותה בידו בחזקה, והיה אומר, אוי לך, גוף נגוף, וגויה עניה, ונשמה נשמה, ויחידה גלמודה, ושכל סכל, ואנוש אנוש, ואדם מאדמה. מה תקותך, ומה תהיה תשובתך ביום שכבך במקום הזה. ומה יהיה מענך, האויב לנפשו, העוכר רכושו. מדוע התמכרת וזדת, ובמעמד הזה לא חשבת, ועל מי בטחת. איה עוזריך, ואיה אוהביך ונאמניך, ואיה איפה מכיריך. יקומו אם יושיעוך בעת רעתך. אתה עשית ואתה תשא, אתה זרעת ואתה תקצור, אתה מאסת ואתה תהיה נמאס. היכנעי נפש אולת, אשר צורה מנבלת וכבודה מחללת, דעי יסודך והכירי שרשך, ראי ביתך והדרך גוש ורימה יכניעוך, ותולעים יחלקוך, ורשפי אש שלהבת יאכלוך. ומה תעשי בבואך במקום הזה, בית חושך וצלמות, בית פחד ושאון, בית יגון וחרון, השמים יתקדרו עליך, והשמש ייהפך לחושך והירח לדם, והכוכבים יאספו ממך נגהם, אנה תברחי, או אנה תימלטי, זה ביתך וזה מעונך, מה לך לבתי גברים והיכלים בנויים ועליות מרווחים, חשבת אותם נחלתך וירושתך, הלא ידעת, כי כאשר יצאו משם שוכניהם, כן תצאי גם את. לבי, לבי, ראה ביתך צר ואופל ואין נוגה לו, מאוריו דועכים וכוכביו נזעכים, פה תהיה כאילו לא היית, ותמות כאילו לא חיית, די לך מכל אשר עשית, ושוב לאלהיך. זכור המעמד הזה, כי אילו היית יכול להימלט ממנו היית ראוי לעשות רצונך, וגם אני אודך כי תושיע לך ימינך, אבל אחרי אשר סופך למעמד הזה ופה תשכב למעצבה, דע, כי אין לעמלך תנובה, כי אם התשובה. וכאשר נשמע הדבר למלך, תמה ונפלא על תשובתו, ונכנע המלך ממעשיו הרעים, הוא ואנשים רבים מפריצי עמו. ",
+                " וצריך לבעל העבודה לחלק היום והלילה. והשעה הראשונה והאחרונה מן היום תהיה לתפילותיו, ומשעה שניה עד חצי היום לעסק. והשביעית והשמינית - לאכול ולישן, והתשיעית - להיות צופה הליכות ביתו וצרכי בניו ואשתו, ושאר היום לקרות דברי אלהים. וכן הוא צריך לחלק שעות הלילה, ובתחילת הלילה ילמד את מנהגו ללמוד, ואחר כן יישן עד עבור חצות הלילה, ואז יקום משנתו ברן יחד כוכבי בקר, ויעמוד בתחנונים לפני בוראו עד תפילת השחר. וכל המרגיל עצמו בזה, יוסיף לו סייג מהעבירות, ולא יהיה לו פנאי לחשוב בהן, וכל שכן להתעסק בהן. ",
+                " וצריך בעל העבודה, אם יהיה מתעסק בסחורות, להישמר מן האונאה ועושק וגזילה והחנופות והרבית והשבועות, ומעשות עוול במידה ובמשקל ובמשורה, ולא ישתתף עם איש בליעל ובעל שבועות ונבהל להון. ואל יתקצף בראותו חביריו יעשירו ויצליחו. ואם יארע לו ויפסיד אל יכעס רק יחשוב כי לטובתו ולפדיון נפשו אירע לו. ואם השיגה ידו הון עתק, אל יקפוץ ידו מתת ממנו מעשר וצדקות ונדרים ונדבות, כי בנתון יהיה הנשאר שמור, ובזה החסרון תהיה שלימות הונו, כאשר ברית המילה היא חסרון קצת מאבריו ובחסרון ההוא תהיה שלימות האדם, ואם לא יחסרהו יהיה חסר כל ימיו, כן מתת הצדקה. וצריך לבל ישמח בו יותר מדאי, ולא יבטח עליו, כי לא ידע אם יישאר לו או יאבד, על כן אם יאבד לו והוא לא בטח עליו, לא ידאג על אבדו, רק יצדיק דין אלהיו, כאשר אמר איוב <small>(איוב א׳:כ״א)</small> ״ה׳ נתן וה׳ לקח יהי שם ה׳ מבורך״. ",
+                " ואם יתעסק בעבודת המלך, הוא צריך להקדים על עבודת המלך עבודת מלך מלכי המלכים. ואל יתגאה לבו בכח המלכות, ואל יזיק לבני אדם בכחו וברוב עוזריו, כאשר אמר איוב <small>(איוב ל״א:כ״א)</small> ״ואם הניפותי על יתום ידי כי אראה בשער עזרתי״. ויהיה מייסר הרשעים ומכניעם, ויליץ טוב על כל אדם, ויעמוד בפרץ למטים להרג, ויצל לקוחים למות, ויעזור הדלים למען הבורא יתברך, ולא למען היות לו שם גדול. ",
+                " ואם יתעסק ברפואת חולים ויש לאל ידו, אל יקבל שכר מחולה, וישמור השביל הגדול ולא יאבדהו בשביל הנקל, כי בזה יקנה חיי העולם הבא, כי הוא כמציל לקוחים למות, ואף על פי שהכל ביד הבורא יתברך, אחרי אשר כוונתו לטוב ולעזור החולה ולהצילו מרעתו, נחשב לו כאילו חילצהו ממות, ואם לא תשיג ידו די מזונו, יקח מן העשירים - כפי אשר ידע כי יספיק לו, מלקוח מן העניים, ויבקר חולים המסוכנים שלוש פעמים ביום, והבינונים פעמים ערב ובקר, וידבר על לבם ויבשרם בשלום. ",
+                " ואם יתעסק בחכמות חיצוניות אשר מחייתו מהן, צריך לבקש עסק אחר שתהיה מחייתו ממנו, וישליך זה העסק אחרי גוו, כי יותר יהיה ההיזק הבא עליו מן התועלת אשר ירויח בו, כי כל המשחיתים אמונתם, המאבדים תקותם מן העולם הבא הם אשר דבקו בחכמות החיצוניות ואשר התחברו ללומדיהן. ואם יחשב בנפשו כי הוא חסיד וכי לא יוכלו החכמות להשחית אמונתו, אין הדבר כאשר ידמה, אבל הוא מתרחק מעט מעט מן האמונה ואינו מרגיש, כאשר אמר המשורר, נחנו בעולם הזה ככוכבים, אשר חשבו חונים והם יסעו. ויחשוב כי הוא מחזיק בתומתו והוא לא ידע כי הוא רחוק ממנה מאד. ואם כי אין כוונתו כי אם לטוב לדעת ייחוד הבורא מדרך המופת, אין לו די בקבלה ובדברי רבותינו, זכרונם לברכה, והוא כמי שלא יסתפק בחלקו, וירצה לבקש גדולות ונפלאות ממנו ולהתחבר למלכים, ויהיה סיבה לאבד ממונו וגופו, ואם יימלט אחרי צער גדול ותלאות קשות אשר יעברו עליו, ואם היה מסתפק במה שחננו אלהיו, היה עומד במנוחה. ועל כן צריך האדם לרחוק מהן לגמרי, אלא אם יהיה לו מורה שיהיו בו שתי מידות: שיהיה בתכלית החסידות, ושיהיה בקי בחכמה ההיא כי במידת החסידות ישמור לתלמידו בכל עת מן הספקות הרעים, ובעבור שהוא בקי באותה החכמה יכיר מקום המכשולות, ויזהיר לתלמידו לבל יאמין בהן, ויביא לו ראיות על ביטולן, כמו שיעשה מורה הדור לתועים יזהירם וישמרם, ובזה יוכל האדם להימלט אחרי אשר נפשו משתוקקת לזאת החכמה. ",
+                " ואם יהיה מתעסק בתלמוד תורה וללמד לתלמידיו אשריו, כי הוא העסק הטוב והישר, אשר אם ישגה יזהירוהו, ואם ישכח יזכירוהו, ואם יישן יעירוהו, ואם יהיה רשע - בעל כרחו יצדיקוהו. ומי שהוא מתעסק בתלמוד תורה והוא שב במקצת ומחזיק ברשעתו, דע, כי אילו היה מתעסק בענין אחר, היה רשעו כפול ורעתו פי שנים. ועל כן צריך לעסוק בתלמוד תורה להיות נזהר בחפץ ההוא אשר נתן לו הבורא, ואל יעשה ממנו כלי להשיג חפציו והנאותיו, כמו שאמרו חכמים, זכרונם לברכה <small>(אבות פ״ד מ״ה)</small> ״אל תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קרדום לחפור בהם״. וכאשר ילמד לזולתו או ייסר לתלמידיו, אל ישכח לייסר נפשו עמו וללמדה, כי לא נכון לאדם לייסר לזולתו במה שאינו עושה וללמד מה שאינו מאמין בו, כי כל דבר שיצא מן הלב ייכנס בלב, וכל אשר לא יצא כי אם מן הפה לא יעבור האוזן. והיה החכם אומר כשייסרני אדם, וארצה להכיר אם המוסר ההוא יבוא מן הלב, אראה אם נכנס מוסרו בלבי והתעוררה נפשי לדבריו אכיר כי בכל לבו ובכל מאודו הוא מדבר, ואם נפשי לא תשית לבה לדבריו ולא התעוררה להחזיק בם אדע כי מוסרו אינו כי אם דבר שפתים. ",
+                " וצריך להתעסק בצרכי העניים ולבוא לבתיהם, כי יש לו בדבר שתי טובות: הראשונה - שכר הבורא, והשניה - הכנעת גאוותו ושברון לבו. וצריך לדבר על לבם ולעזור אותם מאשר תשיג ידו, ואם אין לו כל יעזרם באמרי פיו, להליץ בעדם טוב ולהתעסק במלאכתם. וצריך לגמול טובה תחת רעה לאויביו, כשיבואו לידו לא ירצה להינקם, רק ימחול להם, וייטיב אליהם יותר מאשר היה עושה קודם לכן. וצריך בהתחילו לבוא אל עבודת אלהיו לבל יחשבנה כמלאכות, אשר אם יקוץ בהן ויניחן אין לדאוג עליו, רק הוא צריך לבל יקרב לעבודת אלהיו עד יסכים עם לבבו לשקוד עליה כל ימיו, ולהתחיל במעט ממנה כדי להוסיף בה בכל יום כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה <small>(ברכות כח.)</small> ״מעלין בקודש ולא מורידין״. ",
+                " וצריך לזכור לנפשו כל תנאי העבודה, ואם יכיר מלבבו כי לא יוכל לסבול כל תנאיה, יקח מהם מה שיוכל לסבול, וטוב לו המעט התמידי מן הרב אשר לא יעמוד. וצריך לו בבואו בעבודת הבורא, אם יהיה בעבודת המלכים, להסיר מעל צוארו עול עבודת בני אדם, כדי שלא יהיה לו אדון אחר, כי אם הבורא יתברך. ואשריו אם יצא מעבודת עבדים ויבוא בעבודת המלך הגדול, אשר הוא צריך להתקדש ולהישמר, כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש זרות ומעשה עבירות. ובעבודת בני אדם הוא עבד עבדים, ובעבודת האל הוא חפשי, ומה טוב אמר האומר, עבדי זמן עבדי עבדים הם, עבד ה׳ הוא לבד חפשי, כי מי שיש לו עליו עול בני אדם לא יעשה דבר בעתו, לא יתפלל ולא יעשה עבודת אלהיו בעתה, וכאשר לא יהיה עליו עול אדון יהיו חפציו ברשותו, יתפלל בכל עת שירצה, ויהיה בשלוה, ולא יירא מאימת המלך ולא משוד רשעים, ויהיה לו פנאי לעסוק בעבודת אלהיו, ויהיה שפל ועניו ולבו נשבר, כי כל מתחבר למלכים ולשרים תיקר נפשו בעיניו ויתגאה ולא ייכנע יצרו לעבודת אלהיו. ",
+                " וכן הוא צריך להיזהר מדברי ליצנות ומדברי נבלות, או לתת דופי בבני אדם, ולהישמר מן השבועות, הן לשוא הן לאמת. וכן הוא צריך ללכת לבתי המתים בעת מותם, ויעמוד עליהם בשעת יציאת נשמה, ואז ייכנע לבבו הערל, בהעבירו על לבו חרדת המות. וכן צריך לו, אם יהיה עשיר לבל ילבש בגדי רקמה, כי אם בגדים בינוניים, וישים אכילתו ושמחתו וגם תענוגיו במישור ובמשפט. וצריך לו, אם יהיה לו הון עתק, לבל ירבה בנינים ולא בהמות ועבדים וסחורות, כי המרבה מכל אלה תגדל נפשו ותאוותו ותידל עבודתו. וכן הוא צריך, אם יבואו עליו צרות, או יענו אותו, או יבואו עליו שודדים, או יאסרוהו בנחושתים, או ימותו בניו או מיודעיו או אוהביו לבל יתקצף לקבל הכל בסבר פנים יפות, ואל יכעס על אלהיו, ואל יבטל ענין מעניני עבודתו, רק יחזיק בצדקתו ואל יתרפה ולא יחרף לבבו. וכן צריך לבקש רחמים בתפילתו מאלהיו להצילו מן היצר הרע ולמלטהו מלחטוא לפניו, ואל יטעהו מדרכיו, ואל תהיה יגיעתו לריק ותקוותו למפח נפש. ויזכור, כי יש אנשים ייגעו בעבודה ימים רבים, ובסוף ימיהם עמד שטן לימינם וגבר יצרם עליהם והשחיתו כל מעשיהם, ויש מהם שיצאו לעבודה זרה, ומהם שחזרו לקדמותם, ומתו ברשעתם, והיה יגיעם לריק והלכו לאבדון. ",
+                " ועל כן צריך לכל אדם לפחד על נפשו, ולהתפלל בכל יום לאלהיו להצילו מתוקף יצר הרע. וצריך להתעסק בדברי חכמים ובדברי תורה יומם ולילה. וצריך לייסר הפושעים בשבט פיו, אחרי אשר ייסר נפשו. וצריך לתת מעשר מהונו, וצריך לבל יחסיר מעבודתו, ואם יחסיר אל יבטל אותה לגמרי, בבוא עליו מאורעות רעים, ובבוא עליו חידושים טובים, ובלכתו בדרכים, ובהיותו חולה, וכי תתקפנו זקנה. וכן הוא צריך, אם יהיו לו בנים, ללמד אותם מנעוריהם לדעת את ה׳, ולהרחיקם מחברת מתי רשע ומללמדם חכמות רעות אשר ישחיתו אמונתם, ולייסרם תמיד, כדי שתהיה יראתו על פניהם. וכן הוא צריך, אם הוא פנוי, לקחת לו אשה להיות לו עזר כנגדו, ואז תיכון עבודתו ויימלט מחיצי התאוה הרעה, ואז תהיה עבודתו נקיה ותמימה. וכן הוא צריך, בבואו בעבודת אלהיו, להתחבר לאיש חסיד וילמד ממעשיו, או יקח לו חבר, ויהיו שניהם משתתפים בעבודה, ויקנא איש באחיו ויזכר איש באחיו, ובזה תגדל ותוסיף העבודה. "
+            ],
+            [
+                "<big><b>השער הארבעה עשר - בחשבון האדם עם נפשו.\n</b></big>",
+                " יש לו לאדם לזכור בכל עת החסדים והנסים אשר עשה הקדוש ברוך הוא עם חסידיו, כגון נוראות הים ומצרים, ובהיות עמו בין מות לחיים, חשף זרוע קדשו ונלחם עם אויביהם באף ובחמה ובקצף גדול והורידם לבאר שחת, וכאשר עשה למלכים האדירים, אשר הכניע גאונם מפני עמו, וכאשר העמיד להם השמש בחצי השמים עד יקום גוי אויביו, וכאשר ענה לחזקיהו בחלותו, ושמע תפילתו וראה דמעתו והאריך ימי חיותו, וכאשר ענה ליונה במעי הדגה, אשר מבטן שאול ענהו וממעמקי תהום העלהו ולאור עולם הוציאהו, וכאשר ענה לחנניה מישאל ועזריה באש הכבשן, ואשר שלח מלאכו והצילם ולא שלטה בהם האש, והאל אשר בטחו בו הראה כחו וקידש שמו ברבים. וכאשר עשה לדניאל בגובא דארייוותא, אשר שלח מלאכו וסגר פי האריות ולא אכלוהו, ויתן כפרו לאויביו אשר למות הגידוהו. וכאשר עשה למרדכי ואסתר, אשר ראה בעניים ותעניתם ותפילתם, ויכמרו רחמיו להם והפר מחשבת המן על ראשו. ואשר עשה לאנשי נינוה, אשר ראה תחינתם ומרירות נפשם, והצילם ממות, ואשר דיבר לעשות להם לא עשה, להודיעך כי דברי הרע וניבו, התשובה לאחור תשיבו, ואם יהיה בשורה טובה כל אשר דיבר בוא יבוא, למען נכיר מזה חמלת אלהינו עלינו, כי דברו הרע, בתשובה ומעשים טובים לא יקימנו, ודברו הטוב לעולם אחור לא ישיבנו, וכאשר עשה לאחאב בהיכנעו לפניו, ולא הביא הרעה בימיו, וכאשר עשה למנשה אשר ראה בצרתו ויעתר לו וישיבהו לירושלים, וכאשר עשה לאיוב, אשר ניסהו להראות צדקתו, ואחר כן חמל עליו והגדיל טובתו באהבתו ובחמלתו. כל זה יש לאדם להשיב אל לבו בכל עת, ואז ידע ויכיר, כי יש לו תקוה טובה ככל אלה אם יעשה כמעשיהם, ואל יהי נואש מרחמי האל, ואל יאמר אחרי אשר הגדלתי לעשות כל רע איך אעשה התשובה. ויעביר על לבו אנשי נינוה ואחאב ומנשה, כי הגדילו לעשות רע מכל אשר לפניהם ולאחריהם, ובתשובה קיבל אותם השם יתברך, ורצה בעדם והצילם מצרתם. \n",
+                " ויש לאדם להביט יצורי הבורא והשמים והארץ וכל צבאם, ולדעת כי לא נברא הכל כי אם בעבור האדם. ויש לו להביט למאורות ולכוכבים, ולדעת כי לא נבראו כי אם לאורות לבני אדם ולהאיר להם בלילה. ויש לו להתבונן ברוחות הנושבות, העננים והגשמים, וידע כי לא נבראו כי אם לחיי בני אדם. ויש לו להתבונן בכל צמח ועוף השמים וחיות הארץ והמים והצאן והבקר והמקנה, וידע כי הכל נברא למאכל בן אדם ולתועלתו ולהנאתו, מהם רפואות ומהם מזונות. וכן ! יתבונן בכל טובות העולם וסגולות מלכים ואוצרות הזהב והכסף והפנינים ואבנים יקרות, וידע כי הכל לא נברא כי אם להנאת בני אדם ולהתענג בהם. וכן יתבונן בבניני העולם והבלי העונג והארמוניות והעיירות והבירות והעליות והכרמים, ויכיר כי כולם לא נבראו כי אם להיות מעון לבן אדם ובית מנוח להתענג בתוכם. ויש לו להעביר על לבו החכמה כי היא טובה מפנינים, וכאשר נתן התורה לישראל כי היא יקרה מפנינים, וכי לא נתנה הבורא כי אם למען ידעו אותו וילמדו מצוותיו ויעשו רצונו. \n",
+                " ויש לאדם להזכיר אל לבו כל הצרות הבאות בעולם. אשר יגיע האדם לשערי מות, ואחר כן ירחם הבורא יתברך, עליו ויוציאהו מצרה לאורה ומאפלה לאור גדול. ויש לאדם לזכור על לבו כל חטאותיו ואשמיו, אשר עשה בכל שעה ובכל רגע, ולא יגמלהו האל כמעשהו, כי יאריך לו אפו, ויש עת אשר ייסרהו, כאשר ייסר איש את בנו, אבל לא יעשה כלה. ויש לו לזכור היתרון אשר נתן הבורא לבני אדם על שאר ברואיו בשכל ובדעת ובדיבור ובהכרת הטוב והרע. כן יש לו לזכור היתרון הגדול אשר נתן הבורא לעמו על כל העמים, אשר נתן להם מצוותיו וחוקיו, וקרע להם את הים, ודיבר עמהם פנים אל פנים, ונתן להם התורה, ובנה להם בית המקדש, והקים מבניהם לנביאים וממלכת כהנים וגוי קדוש, והקים מזרעם חכמים קדושים אשר היו אור העולם, והאירו תורתו הקדושה, וכאשר התורה היא חיינו ואורך ימינו, כן רבותינו, זכרונם לברכה, חיו חיי התורה וקיומה, כי בהם נתקיימה ונתחדשה. והתבארו סתומיה ונגלו תעלומיה. \n",
+                " ואחרי אשר ישיב אל לבו כל הגדולות והנוראות האלה, הכוללים רוב עניני בני האדם, יש לו להשיב אל לבו הטובות אשר עשה הבורא עמו לבדו מיום היותו. יש לו לזכור בראשונה הטובה אשר גמלהו, כי הוציאו לאויר העולם, ונפח בו נשמה, ובעצמות ובגידים סוככהו, ואחר כן הגדילהו, ושכל טוב הנחילהו, ודרך תבונות הודיעהו. ויש לו לזכור הטובות אשר גמלו, כי המציאו לחן בעיני אביו ואמו, עד אשר אהבוהו יותר מנפשם, ויסירו הלחם מפיהם ויאכילוהו, ויפשיטו עצמם וילבישוהו, ויענו נפשם כדי שישביעוהו, ויש לו לזכור, כי כאשר גדל וקנה שכל, נתן לו האל לחם לאכול ובגד ללבוש, ונתן לו הון וחפצים, ועזרו לקנות לו בית ואשה לחיות זרע אנשים. \n",
+                " ויש לו לזכור כל התלאות והמאורעות, אשר סבבוהו ומצאוהו מיום היותו, והצילו האל מכולם. יש לו בתחילה לחשוב בלבו, אם נמלט ממיתה משונה, ואם נמסר ביד אויביו והצילו אלהיו, ואם עבר על מקום סכנה ונמלט, או אם באו תלאות ומאורעות על חבריו וניצל בין כולם, ויזכור אם חלה והגיע למות, והבורא העלה משאול נפשו, ויזכור אם היה בנערותו אביון ורש ואחר כן נתן לו האלהים הון ועושר, או אם היה שפל ובזוי עם ועלה למעלה גדולה. ויזכור אם היו עליו חובות, והבורא הרחיב לו והעניקו מטובו, עד אשר פרע חובותיו ויצא מעול מצוקותיו, ויחשוב כמו כן אם יצאה עליו גזירת מלך ליהרג או ליענש והצילו האל, או נלקח בשבי או נאסר בבית הסוהר וניצל ממנו, או אם חשב לעשות עבירה והבורא הצילו מעשות העבירה ההיא, כמו שאמר <small>(משלי יב)</small> ״לא יאונה לצדיק כל און״. ויחשוב, כי העתיר לאל בעת צרה ונענה, והתפלל בלבו אם היו לו אויבים, ונשמעה תפילתו ממבקשי רעתו, וראה נקמתו מהם, או באו לידו וגמלם טובה תחת רעה. \n",
+                " ויחשוב כי אם עברו עליו מאורעות רבים וקבל הכל בסבר פנים יפות. כמו שאמר איוב <small>(איוב ב)</small> ״גם את הטוב נקבל מאת האלהים ואת הרע לא נקבל״. ויש לו לחשוב כמה מעלות טובות למקום עלינו, יש לו לחשוב אם באה עליו צרה, או צער, או טלטול, או מצאוהו חליים משונים, או נפל ממקום גבוה, או הוכה באבן או בחרב, או נפל באש, או נשכתהו חיה רעה, או קמו בו עדי שקר, או נועצו עליו עריצים להרגו וניצל מכולם, או נתן לו האל אשה טובה ובנים משכילים בכל. \n",
+                " ובדברים האלה, אשר לא ייספרו מרוב, צריך האדם בכל עת לחשוב בהם ולהשיבם אל לבו, ומהם יתבונן נוראות אלהיו ויכיר כל הטובות אשר עשה לו.\n"
+            ],
+            [
+                "<big><b>השער החמישה עשר - בפירוש העת הראויה לעבודת האל יתברך. </b></big>",
+                " כשיחקור המשכיל על טובות העולם הזה, יכיר כי כל טובה אשר נחלקה לו לא יוליכנה במותו, ולא ירד אחריו כבודו, אך יניח הכל וילך נעור וריק, לבד מטובה אחת אם נחלקה לו, היא עבודת האל, זו לבדה תלך לפניו, כמו שנאמר <small>(ישעיה נח)</small> ״והלך לפניך צדקך״. ועל כן אמר דוד המלך, עליו השלום <small>(דברי הימים א כח)</small> ״אם תדרשנו ימצא לך״. ואמר <small>(הושע י)</small> ״ועת לדרוש את ה׳״. ואמר הנביא, עליו השלום <small>(ישעיה נה)</small> ״דרשו ה׳ בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב״.",
+                "ואנו צריכים לחקור ולשאול, למה אמר ״בהמצאו״, היש עת שיימצא ועת אשר לא יימצא. וכשנתבונן בדבר הזה, נכיר, כי יש עתים אשר יימצא האל לדורשיו ועתים לא יימצא, ועל כן אמר ״דרשו ה׳ בהמצאו״. ",
+                " העת הראשונה - כשיקנה האדם שכל, כמו <small>(משלי ג)</small> ״ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם״. כי בטרם שיקנה האדם שכל לא יכיר את בוראו, ועל כן לא יימצא לו. ",
+                " והשניה - בטרם שיעשה עוונות ויכעיס אלהיו, אז לבו ישר ונקי, ובלב זך ונקי יימצא האל. וכשיחטא לו ויעבור על מצוותיו, לא יימצא לו כי אם אחרי יגיעה רבה מאד, עד אשר ייכנע וינקה לבבו מטומאתו בתשובה שלימה. ",
+                " והשלישית - בשעה שהצבור מתענין, כי תפילת הקהל היא יותר מקובלת מתפילת היחיד. ",
+                " והרביעית - בטרם שיתחבר לאנשים רעים ולאפיקורסים, ותאבד אמונתו, ולא תוכל להירפא לעולם. ",
+                " והחמישית - בעוד שהוא במרחב, כי בעת צרה ישוב אדם בעל כרחו, ולא יימצא לו אלא אם יעשה למען שמו, ועתות הצרה הן בעת חליו, ובעת היותו ביד אויביו או במצור, ובעת היותו עני ואביון, ובעת בואו בימים, ובעת לכתו בדרכים מסוכנים, ובעת עברו בימים, ובעת שיחלש כחו ותאבד עצתו. ",
+                "ואלה החמש עתים אשר הקדמנו, כשיבקש אדם בהן אז בוראו יימצא לו, גם בטרם שיקראנו יעננו, כמו שאמר <small>(ישעיה סה)</small> ״והיה טרם יקראו ואני אענה״. ועל כן יש למשכיל להיזהר באלה העתים בטרם יאבדו מרשותו, ואז יינחם ולא יועיל לו. וראוי למשכיל לדעת ולראות, כמה עתים אבדו לו וכמה עתים ישארו לו, וימהר באלה הנשארות לבקש בהן רצון אלהיו בטרם יאבדו כאשר אבדו האחרות. והשם יעזרנו לעשות הטוב בעיניו, ויימצא לנו בכל קראנו אליו. "
+            ],
+            [
+                "<big><b>השער השישה עשר - אזכור בו קצת חמודות העולם הבא, וכנגדם אזכיר פגעי העולם הזה ומכשלותיו ורעותיו.\n</b></big>",
+                " דע, כי תלאות העולם הזה ורעותיו וכל מום אשר בו לא יכירם הכסיל, כי אם המשכיל. בעבור כי תלאות העולם ורעותיו מכוסות בשכיותיו ותענוגיו, ועל כן לא יכירן הכסיל. כמו אשה רעה, אשר יחשוק אדם אותה, ולא יכיר כל מום אשר בה באהבתו אותה, רק כשיראה אותה אדם אחר אשר לא יאהבנה, הוא יכיר כל מום אשר בה. וכן העולם הזה, בעוד שיעסוק בו האדם, ולא יכיר רעותיו מרוב אהבתו אותו, וכשייפרד ממנו אז יכירן. \n",
+                " ודע, כי רעות העולם הזה עצמו מספר ואין להן תיכלה, וכנגדן הן טובות העולם הבא. כי אנו רואים העולם הזה אינו קיים, וכל שוכניו יבלו ויאבדו, וכל טובו לא יעמוד. והעולם הבא קיים, ושוכניו לא יבלו, וטובו לא יחלוף. העולם הזה לא יבטח אדם בעוזו וכבודו, והעולם הבא יבטח אדם בטובתו כי לא תסור. העולם הזה מלא אנחות, ופחד, וצרות, ותהפוכות, ושמועות רעות, וחליים משונים, ועוונות, ואיבות, ומלחמות, וקלון, וחרפה, ומיתות, ודבר, ויגיעה, ועבודה קשה. והעולם הבא מלא שלוה, והשקט ובטחה, ושמחה, וחיים נצחיים, ובריאות. ושלום, וכבוד, ומנוחה. העולם הזה לא יאמין אדם בעצמו ולא בצדקתו עד יום מותו, ואפשר שיהיה צדיק ועובד אלהיו כל ימיו, ובאחריתו יהיה נבל ויהיה כל יגיעו לריק, והעולם הבא כל מי שיימלט בצדקתו לא יפחד, הצדק והיושר אשר בו לא ישתנה ולא ייהפך.\n",
+                " העולם הזה הוא מערת פריצים, ונוה הרשע, ומלא מאנשי בליעל והם המתענגים בטובות העולם. אך רוב הצדיקים אשר בו ניגשים, ומעונים, וחולים כל ימיהם ומאוסים, להודיעך כי אין העולם הזה נוה החסידים. אך העולם הבא הוא נוה האמת, והאמונה, והיושר, והזכות, והחסידים הם מתענגים בטובתו, ואין בו חלק ונחלה לרשעים, ולא ינוחו בו כי אם הקדושים הטהורים. העולם הזה כל חדש אשר בו יבלה וכל מתחיל יכלה, אך העולם הבא לא תבלה טובתו, ואין לו תכלית וסוף. העולם הזה טובתו ועשרו, גורם לבני אדם לגנוב, ולעשוק, ולחמוד, ולעשות אונאות, והעולם הבא, טובתו וכבודו, גורם לאדם לעשות יושר וצדק, ויעיר רוחו לעבודת האל. העולם הזה - מבחר תענוגיו איננו כי אם בענינים מאוסים ונבזים, כגון חברת הנשים אשר אין טינוף כמוה, אך העולם הבא אין תענוגיו אלא בענינים קדושים זכים וצחים, כגון שיראה זיו השכינה, ויתחבר עם המלאכים ויעשה כמעשיהם להלל לשם יוצרו, ברוך הוא. \n",
+                " העולם הזה בתענוגיו יסכל החכמים, וישיא הגדולים, ויקח טעם הזקנים, ויעוור פקחים, עד אשר ימשכם אחריו ויתלכדו במוקשיו, אך העולם הבא מחכים הפתאים, ופוקח עורים, ונותן דעת לכסילים, ויעורר הישנים, וישכיל המהוללים. העולם הזה על פי הטובה והעושר והכבוד, אשר ישיג האדם ממנו, יהיה רוב יגיעו ועסקיו ביום ובלילה, אך העולם הבא כפי הטובה, אשר ישיג האדם בו, כן תהיה רוב מנוחתו ושלוותו, ותסור יגיעתו וכל עסקיו.\n"
+            ],
+            [
+                "<big><b>השער השבעה עשר - בזכרון האדם יום המות.\n</b></big>",
+                " ראוי לכל הירא דבר ה׳ להשיב אל לבו יום המות ושואתו וחרדתו, ויהיה לו למזכרת, ויאמר ללבו, לבי, לבי, הלא ידעת, כי לא נבראת כי אם לשוב לעפר, מיום היותך מדוע לא זכרת אחריתך, הלא תדע כי כל הימים אשר אתה חי על האדמה כצל עובר אתה, וכמוץ יסוער מגורן, וכעשן מארובה, ימיך חרוצים וחייך קצוצים, וכל אשר יעבור עליך יום או לילה, תחסר חלק מחלקי חייך, ובכל יום תקרב אל הקבר, ותעוף בלא אבר. ומדוע לא ידעת כי עפר אתה, ולא זכרת כי מן האדמה נוצרת, ועל מי בטחת כי מרדת, ומדוע אתה נמהר, ולא תעביר על לבך יום המר, יום אשר תאבד עצתך ונסרחה חכמתך, יום תדבק לשונך לחכך, יום ישאוך על כתף יסבלוך, ועל ארץ תחתיות ישליכוך, ועל כל מעשה יחשבוך, וכאבק תדכה ואשך לא תכבה, יום תראה החשבון ערוך והספר פתוח ומאזני משפט וכוס תרעלה ביד ה׳, שם תמצה שמריה, ותהמה נפשך בציריה, ומה תשיב על זדונותיך, הלא אז תראה פרי מעלליך, ותמצא גמולך. \n",
+                " ואילו תמות כמות הבהמה ולא תהיה עתיד לתת חשבון, היה לך לשמוח במותך, אך תלך למר ממות, ולמקום אופל ארץ חושך וצלמות, שם תפול עליך אימה, ותכסך כלימה, ולבושך גוש רימה, ויזורה על גופך גפרית, לבלתי השאיר לך שריד, הלא היום ההוא נורא ואיום, יום אשר אין לו פדיום, יום תמרור בבכיה ותאניה ואניה, יום חרדה וצעקה, יום שואה ונאקה יום מספד מר, יום תערוך אבל משמר מול משמר, יום יחרה אף האל וקנאתו, וניתכה כאש חמתו, יום ירבו המעצבים והמכאובים, יום יהמה כל איש ידיו על חלציו, יום יאבדו כל חפציו, יום תצא הנשמה ויישאר הגוף ככלי מלא כלימה, מושלך כאבן דומם, ועתה בן אדם, על מי תנוס לעזרה, או מי יהיה עליך סתרה, הלא אז תאמר, אוי לי מה עשיתי, ומדוע דבר ה׳ בזיתי, ואחרי שרירות לבי פניתי, ובמה אתכסה וערום אנכי. התקושש והתבושש והיכלם מחטאותיך, ותן תודה לאלהיך, בעוד נפש בגופך, בטרם יחשכו כוככי נשפך. \n",
+                " האל ממשפטים הקשים יצילנו, וממות יגאלנו, ויראו עינינו וישמח לבנו.\n"
+            ],
+            [
+                "<big><b>השער השמונה עשר - בהפרש אשר בין צדיק ורשע. </b></big>",
+                " דע כי הרשע לא יווסר עד ייסרוהו, ולא ייזהר בהיותו בטובה עד אשר תבואהו שואה, ואז ייקץ משנתו.",
+                "אך הצדיק בהיותו בשלוה, אז ייזהר ויפחד פן תבוא עליו הרעה, כמו שאמר <small>(קהלת ז)</small> ״ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה״.",
+                "והרשע, אם יתן לו ה׳ עושר ונכסים וכבוד, אז יוסיף צרה, ולא יחדל מעשות כל עבירה, ויביט ויבטח ברוב עשרו, ותיקר נפשו בעיניו, ויזיק לבני אדם, ולא יחמול על העניים ומרודים.",
+                " והצדיק, אם יהיה לו הון עתק, לא ישכח העניים, ויזכור המרודים, ויעזור אותם תמיד, ויכניע נפשו, ולא יתגאה על אדם, ולא יבטח בעשרו, וידע כי הוא רוח הולך ולא ישוב. ",
+                "והרשע, אם ישיג מעלה גדולה ועושר וכבוד, יאמר בלבו, למי יחפוץ המלך לעשות יותר ממני. ראה האל, כי הייתי ראוי לכל הכבוד הזה, בתחבולותי ועצתי צברתי העושר הזה, ואילו אהיה כמו פלוני ופלוני העצלים, הייתי רש ועני כהם. ",
+                " והצדיק כאשר תשיג ידו לכבוד גדול, יאמר כאשר אמר דוד המלך, עליו השלום <small>(שמואל ב ז)</small> ״מי אנכי ה׳ אלהים ומי ביתי כי הביאותני עד הלום״. ויאמר, מדוע זיכני הבורא לכל הטובה הזו, ואני אין בי מעשים טובים, והייתי ראוי להיות ניגש ונענה כל ימי על רוב חטאתי והבורא הפך לי הרע בטוב, ובמה אוכל לגמול אותו אחת מאלף. ויתווכח עם לבו ויאמר, לבי, לבי, אל תבטח ברוב כבודך, כי מי יודע אם הוא לטובתך, או העושר הזה אם הוא לבלעדיך שמור, או התדע אם יבואו לך שודדי לילה ויבוזו יגיעך, או התדע שנתן לך האל זה הכבוד מפני שהוא מואס בך, ואם יש לך שום זכות גומלך אותה בעולם הזה, כדי שתלך ריקם בעולם הבא. ",
+                "הרשע, אם יתחבר למלכים, יאמר בלבו, מפני שאני מחבר נכבד ובעל שכל ודעת, על כן עליתי למעלה הזאת, ולא יתן הבורא כבודו אלא למי שראוי לו, ועל כן חלק לי הכבוד הזה.",
+                " והצדיק יאמר, אנא, אלהי, הנה אנכי עפר ואפר, רימה ותולעה, חרפת אדם ובזוי עם, ובמה זכיתי לזה הכבוד, ויש בעולם חסידים וטובים ממני, והם בצער ובדוחק וקוצר יד, ולא זכו לאחד מני אלף מכל אשר זכיתי. ",
+                " והרשע אשר יוורש, יכעס ויתקצף ולא יסתפק בחלקו, וילך בלילה לגנוב ולעשוק, ויעשה הונאות, כדי שיבוא לידו הון עתק, ויקנא בחביריו, ויבקש מכל אדם לעסוק ולעזור אותו.",
+                "והצדיק אם יוורש, יתן שבח לבורא, כמו שאמר איוב <small>(איוב א)</small> ״ה׳ נתן וה׳ לקח יהי שם ה׳ מבורך״. ויסתפק בפת חרבה, וישמח בחלקו, ולא יחלל לכבודו עזרת בני אדם, כי אם עזרת האל לבדו.",
+                "והרשע, אם יחלה, יפחד ויירא מאד שמא קרבה עתו, ואז יינחם על כל אשר עשה, וידור נדר לעשות תשובה אם יתרפא, וכאשר יתרפא - ישוב לרשעתו.",
+                "והצדיק, אם יחלה, לא יפחד מן המות, כי הוא יודע כי יצא מאפלה לאורה ומאנחה למנוחה, ויכיר כי הבורא אוהב אותו, ועל כן ייסרהו, כדי שיהיה טהור ונקי מכל עוונותיו בלכתו לעולם הבא, וידור נדרים אם יתרפא להוסיף על עבודתו, וכאשר יתרפא לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה. ",
+                " והרשע, אם יחכם מיד ישחית אמונתו בחכמתו, וילעג על החסידים, ויחשוב כי הם פתאים, ויחשוב כי החכמה לו לבדו ניתנה, וראשית פרי חטאתו אשר יקנה מחכמתו, כי לא יאמין בתחיית המתים ולא ביום הדין ולא בדברי רבותינו, זכרונם לברכה, רק יחשוב הכל כאין, ויביא ראיות ואותות מחכמתו הדלה, ויניח הקבלה החזקה, וירדוף אחרי אותות חלושות וסברות גרועות, והוא כמו ירבעם חוטא ומחטיא את הרבים, ועל כן עוון הרבים תלוי בו. ",
+                "ואם יחכם החסיד תכפל אמונתו, ויתחזקו מוסדותיה בלבו, ויורה התועים, וילמד לפושעים, ויחזק אמונתם החלושה באותות ומופתים חזקים, מן השכל ומן הכתוב ומדברי רבותינו, זכרונם לברכה. ",
+                " ואם יבואו על הרשע חידושים או עסקים אשר ישלה בהם, ישכח אלהיו, ואם היה מתפלל יניח תפילתו, ואם היה עוזר דלים, ישכחם. ואם היה לומד דברי אלהים יניחם.",
+                " ואם יבואו על הצדיק חידושים או עסקים רבים לא ירף ידו מעבודתו, ולא יחרף לבבו מימיו, רק לבבו ועיניו אחרי עבודת אלהיו, ולא יטרידוהו העסקים החזקים, ולא החידושים והשיבושים. ",
+                "ואם יבואו על הרשע מאורעות רעים, או יקחוהו בשבי, או יאסרוהו במאסר, או יענוהו, או יעשו בו שפטים, יתקצף על דין אלהיו ויאמר, טוב מותי מחיי, ומה היה מזלי הרע בין חברי, כי הם בשלוה ולא שבט אלוה עליהם, ואני מיום שנבראתי מנוחה לא מצאתי, מרעה אל רעה יצאתי ויוסף ה׳ לי יגון אנחותי על מכאובי. ויש עת אשר יכעס הרשע על נפשו, לרוב הצרות אשר יתקפוהו, עד אשר ימות מדאגתו, או יהרוג עצמו, או שימהר לעבוד עבודה זרה, כדי שיימלט מאותה צרה.",
+                "וכאשר תבוא על צדיק תלאה או צרה, יאמר, עוונותי הטו אלה ומידי היתה זאת אלי, אני עשיתי ואני אשא, חייב אני לקבל כל זה, כי הבורא לא עשה לי רע, וחלילה לאל מרשע, אך אני הריעותי לעצמי. ויאמר, מי יודע, אם הבורא מייסרני מרוב חמלתו עלי, או אם הצרות האלה הן לטובתו או לכפר בהן עווני, או למען לא יהיה לי פנאי להתעסק במעשים רעים, או לתת לי שכר עליהם, או לינצל בשבילן ממיתה משונה, או מצרות אחרות גדולות מאלה. ",
+                " וכאשר יימלט הרשע מצרתו ויצא לרווחה, ויסור פחדו, ויאמר בלבו, עתה אוכל להשלים כל עסק אשר החילותי ועתה אתענג כפי אשר יגעתי, ואעשה שמחה גדולה וסעודות בעבור כי נמלטתי, ואעשה לנפשי כל הנאות אשר אוכל.",
+                "והצדיק, כאשר יצא מצרה לרווחה, יתן הודאות לאל, ויאמר בלבו, במה אאמין כי לא יבואו עלי צרות אחרות, הברוב צדקתי וחסדי, ומי יודע אם לא נמלטתי מן הצרה הזאת לעשות מעשים טובים, או להוסיף על חטאתי פשע, ובמה זכיתי למצוא חן בעיני ה׳, והנה המלכים יבואו עליהם צרות רבות, ואיך נמלטתי אני וניצלתי.",
+                "ואם יימלט הרשע מחולי רע, ימהר לעשות סחורות ולבנות בתים ולהתענג עם נשיו, ולחדש בגדי חמודות, ולהתחבר לגדולים, ולקנות עבדים, ולהרבות עסקים.",
+                "ואם יתרפא הצדיק, יוסיף לעשות חסדים, ולעזור דלים, ולהיכנע לאלהיו, ולהרבות תחנונים, ולשלם נדריו, ולהיטיב דרכיו ומעשיו. ",
+                " ואם יעשה הרשע צדקה, תיקר נפשו בעיניו, ויתפאר בה לחביריו, ויחשוב כי אין בדורו כמוהו, ואם יימלט מצרה, יאמר כי בצדקתו נמלט.",
+                " והצדיק מעשיו בעיניו כאין, ויסתיר צדקותיו מבני אדם, ולא יתהלל בהן, והוא נבזה בעיניו, ואם יימלט מצרה, יאמר כי בחסדי האל נמלט, ולא בצדקתו.",
+                "ואם ירבו עסקי הרשע ויהיו לו מעשים רבים, לא ישקוט עד אשר ישלימם, ואין אלהים כל מזימותיו, וכאשר יהיה לו פנאי אז ילך ויתפלל, ולקרות ולהתחבר לחכמים.",
+                "והצדיק, כל אשר ירבו עסקיו, תוסיף עבודתו, ולא יחסר ממנה דבר.",
+                "ואם יהיו לרשע בנים, ילמדם מנערותם לסחור ולעשות מלאכה, לא ילמדם דברי אלהים, והצדיק ילמד לבניו תורת ה׳, ויוכיחם וייסרם תמיד, עליו נאמר <small>(משלי כ)</small> ״מתהלך בתומו צדיק ואשרי בניו אחריו״. ",
+                " תם ונשלם שבח לבורא עולם. ",
+                "ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן, ברוך הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה."
+            ]
+        ],
+        "Translator's Foreword": [],
+        "Addendum I": [],
+        "Addendum II": []
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "ספר הישר",
+        "enTitle": "Sefer HaYashar",
+        "key": "Sefer HaYashar",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            },
+            {
+                "heTitle": "הקדמת המתרגם",
+                "enTitle": "Translator's Foreword"
+            },
+            {
+                "heTitle": "נספח א",
+                "enTitle": "Addendum I"
+            },
+            {
+                "heTitle": "נספח ב",
+                "enTitle": "Addendum II"
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Sefer HaYashar/Hebrew/merged.json b/json/Musar/Rishonim/Sefer HaYashar/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..403f441af023725a37017a21730c5af8176a5d43
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Sefer HaYashar/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,400 @@
+{
+    "title": "Sefer HaYashar",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Sefer_HaYashar",
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "<big><b>הקדמה. </b></big>",
+            " נודה לאלהינו ונברך יוצרנו, אשר בראנו, ולהועיל לנפשנו קראנו. טרם היותנו, גבר חסדו עלינו, כי מאפס המציאנו, ומאין ליש הוציאנו. ויאר פניו אלינו בתורות וחוקים ומשפטים צדיקים, והודיענו ביד עבדיו הנביאים, איזה הדרך ישכון אור, לשום מחשך עינינו לאור, ללכת בדרך תורתו הטובה, אשר עץ חיים היא למחזיקים בה, ויפח באפיו נשמה, היא הנפש החכמה, לתת לפתאים ערמה, לדעת הטוב ולדבקה בו, ולהתרחק מרע ולסור מנתיבתו, והזהירנו חוקיו ומשפטיו הנחמדים, על פי שנים עדים, על פי השכל, ראשונה, ועל פי הנביאים, אחרונה, כאשר אמר בשכל <small>(ירמיה ט)</small> ״כי בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי״. ואמר בנביא <small>(הושע יב)</small> ״ודברתי על הנביאים ואנכי חזון הרביתי״, לבעבור תהיה יראתו על פנינו ותורתו בין עינינו, אשר שתיהן תהיינה סיבה להשיג רצון האל וסולם לעלות אל המרכבה העליונה, ומפתח לשערי התקנה. ",
+            " ועל כן חובה עלינו להודות לו על כל אשר גמלנו, והטובה אשר הנחילנו, ולשאול מאתו לעזרנו, לעשות הישר בעיניו ולהגיד גדולתו, ולהשיג תכלית השלימות בעשותנו מצוותו, כי על כן יצרנו לא לתקוה ולתועלת, כאשר אמר <small>(איוב לה)</small> ״אם חטאת המתפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו, אם צדקת מה תתן לו״. ואולם בראנו לכבודו ולהראות תוקף גבורתו ואין ערכו, כאשר אמר <small>(ישעיה מג)</small> ״כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו״. ולכן אתחנן לו להיות פעולתי לפניו רצויה, אולי יגמלני עליה כפי רצוני, לא לפי קוצר יכלתי ואוני, כי איך ישיג גדולת בוראו אנוש נבזה והלך, כי מה האדם שיבוא אחרי המלך. ",
+            " ואני מתחיל בעזרת האל ואומר, כי ראיתי ספרים רבים ונכבדים בענין עבודת האל, כגון ספר חובות הלבבות לחסיד רבי בחיי בן בקודה, זכרונו לברכה, וספרים אחרים רבים ונכבדים, אך מקצת עניניהם עמוקים, ולא יתעסקו בהם אנשי דורנו כי אם מעט מזער, וכל לב מדעת נבער, כי התאוה מתגברת והשכל נחלש, והוא דרך חול ולא יקדש, ויצר לב האדם רע מנעוריו, ובספרים האלה לא ימסו אסוריו, ולא יירפאו מזוריו. כי כל יום ירדו למצער אנשי חסד האיתנים, וגמר חסיד ופסו אמונים, וכל איש רודף אחרי העושר והתאוה, ואחרי הכבוד והגאוה, ולבו בין שניהם כאיש שכור וכגבר עברו יין, נבהל להון איש רע עין, לא ישמע לקול מורים, ולא יאזין לתוכחות מוכיחים ומזהירים, וגם אני חוליתי כהם, אליהם נמשלתי כי קויתי בקראי ספרים הללו, אולי ייכנע לבבי הערל, והוא חזק מצור החלמיש וממקומו לא ימיש. ",
+            " וכאשר ראיתי כאבי נעכר, ושכלי ביד הבלי נמכר, אמרתי ללבבי, הלא תבקש לך מנוח אשר ייטב לך, פקח עיניך וראה ואמץ את רעיוניך, ואתה תאזור את מתניך, והכן לך צידה, בטרם בוא הפקודה, כי אין לה׳ מעצור להשיב לך מגיד משנה, ולשום בפיך דבר ובלשונך מענה, ואל תבטח על אשר חיברו קדמוניך, אשר היו לפניך, רק על אשר יחברו רעיוניך, כי לא ידע נגע לברך זולתך, ועל כן לא ירפא בלתך מחץ מכתך, כאשר אמר המשורר, איכה ישובון הפתאים מחטא, אם לא יהא מהם לנפשם גוער. ",
+            " לבי, לבי, שא נא עיניך לשמים והתבונן נוראותיהם, והמאורות וממשלותיהם, וההרים ומוסדותיהם, והארצות ויושביהם, ושים לכך לדעת מי בראם וסידרם בחכמה. ואחרי כן התבונן סוד בריאותיהם, מאין ולמה נבראו, והתבונן בחידושי העולם ומקריו, גם בחסדי הבורא וטובתו וחמלתו, והתבונן בחידושי העולם האבד הזה, הדומה לקיקיון שבין לילה היה ובין לילה אבד, ושים בין עיניך היותו חרדתו, ומעמד הדין ומבוכתו, ועונש משפטו ושואתו והיו הדברים האלה ערוכים לפניך, ואל יסורו מנגד עיניך, כי אז תתעורר נפשך לעמוד בין נתיב החכמה, תקוה ואימה, וימשיכוך לעבודת הבורא האהבה והיראה, ובשתיהן תשיג תכלית רצונך וחפצך, וכל אחת מהן מבור שאון תרצך, ואם תשקוד עליהן ייפתחו לך שערי התקוה והישע, ויצילוך ממעמקי הפשע, ויהיו לך למזכרת, אם תשכח יזכירוך, ואם תישן יעירוך, ואם תשגה יזהירוך. ובזה יהיה לך שכר טוב בעמלך, ולא יאבד גמולך. וכאשר יועילך החיבור הזה, יועיל לכל איש אשר צידו כצידך וחילו כחילך. ואם החכמים והחסידים לא יהיו צריכים אליו אולי אדם תועה מדרך השכל ימצאנו, וכאשר אל לבו ישיבנו, אולי משינת סכלתו יעירנו, ויהיה לך שכר טוב, כאשר אמר בחיר אלהים, דוד המלך, עליו השלום <small>(תהלים נא)</small> ״אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו״. ",
+            " ובראותי כי היא העצה הטובה ולאל קרובה, חשתי ולא התמהמהתי לבקש את אשר יועילני, מיד שאול יגאלני, וממעמקי שאול ימשני. ונערתי חצני, וחיברתי ענינים, אשר בם יוסיפו לקח המשכילים, ויבינו דעת הכסילים. וכל המתבונן בהם יכיר סודות עבודת האל ויעלה בהם למעלה העליונה, אשר שם נוה הנשמות הטהורות ויעבור על לבו כל אשר יש לו לפרוע לבעל חובו. ויזכור יום המר והנורא, אשר לא ימצא בו עזרה. ואולי בעת ישים אל לבו הענינים האלה יקנא במעלות החסידים, ותמשכהו הקנאה להידמות אליהם ולעשות כמעשיהם. ולא עזבתי ענין מכל הענינים, אשר בהם ייכנעו הלבבות, וירגזו שאנני המחשבות, מכל אשר ידעתי, ומפי החכמים שמעתי, אשר לא שמתי בספר הזה. וקראתי שמו ספר הישר, אשר דרך עבודתו לפני האל יישר, ועץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר. ",
+            " והאל המגלה תעלומים, ומרנין לשון אלמים, יהיה עם פי בהטיפי, ויישיר רעיוני והגיוני, וישמור דרכי מחטוא בלשוני, וישים בפי דברי נכונה, וינחני במעגלי צדק ואמונה, ככתוב <small>(תהילים כג)</small> ״נפשי ישובב ינחני במעגלי צדק למען שמו״. ",
+            " וחילקתי הספר הזה לשמונה עשר שערים. <br>"
+        ],
+        "": [
+            [
+                "<big><b>השער הראשון - סוד בריאת העולם.</b></big> ",
+                " מן הידוע, כי כל מבוקש יעיד על מבקשיו, וכל מעשה מעיד על תכונת עושהו, ועל כן ראוי לכל משכיל להתעסק במבחר העסקים, למען יהיה לאות על שכלו. ומזה ידענו, כי אין העסק הנבחר מכל העסקים והמעשה הנכבד מכל המעשים כי אם עבודת האל יתעלה, כי הוא יעיד על רוב שכל האדם ועל שלימותו. וכל חכמי העולם יאמינו וישכילו, כי השכל לא יוכל להשיג לבד משני דברים. האחד - הבורא והשני - הנברא, ואין עוד זולתם. וכן יאמינו, כי הבורא הקדמון, והנברא מחודש, וכי הבורא אין לו תחילה ולא תיכלה, ולכל נברא יש תחילה ותיכלה. וכן יאמינו, כי אין לבורא צורך לדבר בעבור כי כל נצרך הוא חסר לדבר שהוא צריך לו ובו יהיה שלם, והבורא שלם, על כן אין לו צורך לדבר. ואחרי אשר אין לו צורך לדבר, נלמד מזה כי הוא לא ברא עולמו לצורך, ואחרי אשר לא בראו לצורך, נוכל לדעת כי בראו נדבה לגמול טוב לזוכים לו, כאשר אמר <small>(ישעיה מג)</small> ״כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו״. והראיה על זה מדרך הכתוב בבריאת העולם, כי במעשה בראשית הוא אומר על המאורות <small>(בראשית א)</small> ״ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ״. ולא אמר ״להאיר על השמים״ ולא ״לשמים״, כי אם ״על הארץ״, אם כן נדע כי לא נבראו המאורות לתועלת הבורא ולא להאיר לשמים, כי אם להאיר לארץ ויושביה. ועוד נכיר, כי אילו יהיה הנברא לתועלת הבורא היה קדמון כמוהו, כי תועלתו לא נפרדה ממנו, רק היתה מצויה עמו תמיד. ואחרי אשר נדע כי העולם מחודש ואינו קדמון, נדע כי טרם היות העולם לא נצרך הבורא אליו, וכאשר לא נצרך אליו טרם היותו, כן לא נצרך אליו אחר היותו, רק כל כוונתו בבריאתו העולם היתה לתועלתנו. ",
+                " ועוד נדע ונבין כי העולם לא בראו הבורא בעבור הרשעים והמכעיסים אותו, כי זה לא יחייב אותו השכל, ואולם בראו בעבור החסידים היודעים אלהותו והעובדים אותו כראוי, וכל כוונתו היתה לברוא החסידים, אך נבראו הרשעים מכח טבע הבריאה. וכאשר יש לפרי קליפה והמבחר הוא מה שבתוך הקליפה, כן החסידים הם פרי בריאת העולם, והרשעים הם כמו הקליפות. וכאשר נראה כוונת הזורע להצמיח החיטה לבדה, אבל כח הצמח יוציא עם החיטה באשה, ועם השושנה מיני קוצים, כך כוונת הבורא לברוא החסידים, אבל כח הבריאה יוציא עם החסידים רשעים, כי אין דבר נברא שלא יהיה ממנו שלושה חלקים: חלק נבחר וברור, כמו הסולת, וחלק הרפש והפיגולים והמותרות כמו התבן או הפסולת, וחלק בינוני, וכן תמצא בבני האדם חלק נבחר וזך והם החסידים, שהם הסולת או מבחר הפרי וחלק גרוע ומאוס והם הרשעים, אשר הם כמו הפסולת או התבן. ועל כן נאמר, כי לא נברא העולם בעבור הרשעים, כי אם בעבור החסידים, כאשר האילן לא נטעהו בעליו ולא יגע בעבור הקליפה, אלא בעבור מבחר הפרי אשר יתן. ",
+                " ועוד אנו רואים, השמים יתנועעו, וכל מתנועע יש לתנועתו תחילה ואחרי שיש תחילה לתנועתו, נדע כי יש לו התחלה וכי הוא נברא, כי התחלת תנועתו היא התחלתו. ואחרי שנדע כי יש לו תחילה, נדע כי קודם בריאתו לא היה לבורא צורך אליו, וכאשר לא נצרך אליו קודם בריאתו, כן לא נצרך אחרי בריאתו. כי הכח אשר היה לבורא קודם בריאתו, הוא שעמד אחרי בריאתו, לא חסר ולא הוסיף ולא התחלף, וכיון שכן, נדע כי כאשר לא נצרך אליו קודם בריאתו. כן לא נצרך אליו אחר בריאתו. ואם תאמר, כי הדבר אשר חייב הבורא לברוא העולם הוא צורך הבורא לעולם, נאמר, כי כח החיוב כופה את המחוייב לעשות הדבר, וידענו כי הבורא אין כח כופהו לעשות שום מעשה, אבל כחו חייב על הנבראים לצאת ליש מאין. ואם תאמר, למה חייב עליהם? כדי להכיר אלהותו, ולהראות כבוד גדולתו, ולשמוח במעשיו, כי כשיברא הבורא אדם חסיד ישמח בו. כאשר ישמח האב בהולידו בן משכיל וחכם, אשר יכיר כבוד אביו ויכבד לאביו כראוי, ישמח בו האב ויתפאר בו, ועל זה נאמר <small>(תהילים קד)</small> ״ישמח ה׳ במעשיו״. ",
+                " ואחרי אשר התבאר כי לא נברא העולם לצורך. נאמר, כי נברא לסיבה גדולה, והיא עבודת הבורא יתברך, כי כאשר המלך לא ייקרא ״מלך״ עד אשר יהיה לו עם, כמו שנאמר <small>(משלי יד)</small> ״ברב עם הדרת מלך״. כמו כן שם הבורא לא נקרא ״בורא״ עד אשר יהיה לו נברא, ולא נקרא ״אלהים״ עד אשר יהיה לו עם, כמו שנאמר <small>(ויקרא כו)</small> ״והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם״. ואף על פי ששם האלהות לא יחסר בחסרון בני האדם ולא יוסיף בהם, אך בבריאת העולם היה ראוי להיקרא שם הבורא ״אלהים״. הדמיון, כי המכה יכול להכות, אבל לא ייקרא ״מכה״ עד אשר יהיה לו מוכה, ואם אין לו מוכה, בשביל זה לא יחסר כח המכה, אך במוכה יהיה ראוי להיקרא ״מכה״. וכן הבורא לא יחסר כחו בטרם נברא העולם, אך בבריאת העולם הוסיף שלימות שלו. וזו היא הסיבה אשר למענה נברא העולם. אם כן נדע ונשכיל כי בריאת העולם היא שלימות שם האלהות. ",
+                " וכאשר נדע כי כל אומן אשר יעשה מלאכה, אין כוונתו לעשות כי אם מבחר המלאכות אשר הוא יודע. וכפי גודל חכמתו יהיה תיקון מלאכתו, ובעבור כי נראה כי העולם נברא בתכלית התיקון, נדע כי בראו כמו כן בתכלית החכמה. וכאשר האומן הטוב אין כוונתו כי אם לעשות המלאכה נאה וטובה, כמו היוצר הטוב המשכיל, אשר כל כוונתו לעשות כלים נאים מאד, ואם יצא אחד מהם מכוער, או עקום או שאינו מתוקן ימאסנו ולא יחברנו אל הכלים הנאים, רק ישליכהו או ישברנו, כן הבורא יתברך לא היתה כוונתו לברוא בעולמו כי אם הטובים החסידים, וכשיימצאו הרשעים ימאסם האל כי אינם מתיקון מלאכת עולמו. וכאשר האומן החכם בעשותו מלאכה נאה יתפאר בה לכל רואיו, כן הבורא יתברך, יתפאר בחסידיו, כאשר אמר <small>(ישעיה מד)</small> ״ובישראל יתפאר״, ואומר <small>(ישעיהו מ״ט:ג׳)</small> ״ישראל אשר בך יתפאר״. ויתפאר בחסידיו, מפני שהם אות גדול על תיקון מלאכתו וראיה ברורה על יושר פעולותיו. והרשעים הפך מה שאמרנו, כי הם נותנים פגם בבריאתו, והם סיבה לחלל שם כבודו, ושיאמרו כל רואיהם, כי אין פעולת הבורא יתברך, נכונה, כמו שאמר <small>(יחזקאל לו)</small> ״ויבוא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי באמור להם עם ה׳ אלה ומארצו יצאו״. ",
+                " ואם אמור יאמר העבד איך נמשיל פעולת האל לנבראים, ואיך נקח ראיה מן האומן על הבורא יתברך, והוא נפלא ונשגב. וכאשר לא נעריך אליו ערך ותמונה מתמונות בני אדם, כן לא נעריך אליו ענין מעניניהם ולא נמשיל פעולותיו לפעולותיהם נשיב על דבריו ונאמר, הרי מצאנו החסידים ישתדלו וייגעו בכל מאודם להידמות לבורא יתברך, במעשה היושר, כמו שנאמר <small>(תהלים יא)</small> ״כי צדיק ה׳ צדקות אהב ישר יחזו פנימו״, ועל כן נדע כי כל מעשיו הם מעשה היושר, והם בבורא אמיתיים, ובנברא מקריים, ועל כן כל מעשה היושר אשר נמשיל אליו במעשה האדם הם בבני אדם מקריים, ובבורא אמיתיים, וכל מעשה היושר אשר בעולם הם מעשה הבורא ונקח ראיה ממעשיו הגלויים על הנסתרים הנעלמים, וכאשר יתנהג הבורא במעשה אחד במישור כן יתנהג בשאר המעשים. וכל מה שיתקן האדם ממעשיו, הוא מתדמה בהם לבורא, כי כשיהיה אדם ארך אפים ירצה להמשיל עצמו בזאת המידה לבורא, ואם יהיה גומל חסד או שופט בצדק, הוא ממשיל עצמו לפי יכלתו לבורא. וכן שאר המידות הטובות הראויות לבני אדם, וכפי קרבת האדם לבורא, יהיו מעשיו ישרים. ",
+                " ועל כן נקח ראיה ממעשה בני אדם על מעשה הבורא ונאמר, כי אילו נמצא אומן חכם אשר יוכל לצייר כל צורה, ונשאלהו איך היה ראוי לעשות גוף האדם היה אומר לנו זאת ההרכבה והבניה אשר אנו רואים באדם לא פחות ולא יותר, כי היה אומר לנו, צריך שיהיה האדם בקומה זקופה, כדי להיות יתרון בינו ובין הבהמה. ועוד, כי הנשמה אשר בקרבו היא עליונה ואצולה מן השמים, ותמשכהו לפאת מקורה, ועל כן תעמידהו בקומה זקופה, והבהמה מפני אשר נפשה מן העפר, תמשכנה לארץ ותלך כפופה, ועוד היה אומר, כי הוא צריך אל הכבד לבשל המאכל ולהפכו לדם להשקות לגוף, ולהיות נמשכים מן הכבד גידים, ומשתרגים יהיו כמו תעלות הולכות בכל אבר מאברי הגוף להיות בהם מעבר הדם אל כל הגוף, והיה אומר, כי הוא צריך להיות לו ריאה מרחפת בכנפיה על הלב לבל יישרף ברוב עשן החמימות וידעך, והיה אומר, כי הוא צריך אל הלב להיות לו מקור החיים והרוח, להגיע ממנו אל כל האברים הרוח וכח החיים, והיה אומר, כי הוא צריך אל העינים, שיהיו לו כמו צופים לשמור אותו מכל היזק, ואזנים לשמוע הקול, ואף להריח, ופה לאכול ולטעום ולדבר, ושיצא ממנו עשן הריאה וייכנס לו אויר זך וטוב, והיה אומר, צריך להיות בפה שינים לטחון המאכל, מקצתן מחודדות לחתוך, ואחרות שטוחות לכתוש ולרכך בהן המאכל, והלשון לדבר ולהפוך המאכל, כי בהיותו שרוי, אז יהיה כתוש וטחון עד אשר דק, עד יקל על החיך לבלוע אותו, והיה אומר, כי היה צריך להיות הראש מעצם חזק ואמיץ ונבוב, כדי שיהיה למגן חזק על המוח אשר הוא מעין הנפש, ועוד מלבד עצם הראש, יאמר, כי היה צריך להיות שער על הראש, לבל ייכנס הקור בתוכו, כי עצם הראש לא יוכל לדחות מן המוח כי אם היזק גוף כמוהו, כמו הכאת אבן שנפלה על הראש, אבל היזק הקור והחום והדומה לו לא ימנעהו כי אם השער, ועל כן היה צריך לו לחמם אותו מן הקור ולהגן עליו מן החום, והיה אומר, כי היה צריך להיות לו עינים להורות לו הדרכים, והיה צריך לעפעפים להגן על העינים מכל נזק ואבק ורוח, וכל שכן בעת השינה, כי אילו לא היו לו עפעפים לא יוכל לישון, וגם אם יישן היה כל דבר מזיק להם, ויפול עליהם אבק, או ייכנסו שם רמשים או זבובים, והיה אומר, כי היה צריך להיות העינים במרום הגוף, כדי להשקיף על כל דבר ולשמור הגוף, כמו הצופה שצריך להיות עומד במרום העיר כן העינים ברום הגוף, והיה אומר, כי הוא צריך לידים לקחת ולתת ולעשות בהן העסקים והמלאכות. והיה אומר, כי אצבעות היד צריכות צפרנים, מפני רוב המלאכות והעסקים, אשר יתעסקו בהן בני אדם, וכל שכן האומנים, ולולא הצפרנים, היה מתאכל הבשר ברוב המלאכה, אך הצפרנים הן למגן ולמשען על הבשר לחזק אותו בל ימוט, והיה אומר, כי האדם צריך להיות לו ראש קטן וגוף רחב, כי הבטן והחלצים והמתנים והיריכים הם כמו בנין המגדל אשר על פני כל הארץ, ועל כן צריך להיות רחב, וראש האדם דומה לתלפיות אשר בראש המגדל, ועל כן הוא דק ומיצר, והרגלים הן כמו העמודים עליו יעמוד הבנין. והיה אומר, כי היה צריך לפה להיות מבוא למאכל ומשתה. והיה אומר, כי צריך להיות בבטן אצטומכא, שתהיה כמו שק קטן לקבל המאכל והמשתה, ושיהיו לה שני פיות. אחד למעלה לקבל, ואחד למטה דוחה הרפשים והשמרים הנשארים, וכדומה לזה ענינים רבים בבריאת אברי הגוף אשר כל משכיל ידין, כי כן היה ראוי להיות, ואילו היה באדם יכולת לברוא אדם, אי אפשר לברוא אותו כי אם בענין זה. ",
+                " ועוד נראה כי מעשה המשכן וסדר תיקונו הוא הולך על דרך השכל, ואילו אמר להם הבורא יתברך לעשות לו משכן, ולא פירש איך יעשוהו היו עושים אותו קרוב לתיקון זה, כי כאשר נדע, כשיהיה צריך לבנות ארמון למלך יעשו לו כל תיקונו כפי הראוי. ועל כן אנו רואים, כי המשכילים הם כפי כחם מתדמים לבורא במעשיו הישרים, ועל כן נקח ראיה ממעשה היושר אשר אנו עושים על מעשה הבורא כאשר נקח ראיה מקצת הדבר על כולו, וכאשר נקח ראיה מן העשן על האש, וכן הדבר הזה. ואפשר שתהיה בריאת העולם לסודות אחרים ולענינים אחרים לבד מאלה, אך זה הענין אשר נשיג בשכלנו הוא אחד מהם על כל פנים. ועל כן אנו רואים בבריאת הגוף כי הסברה אשר יסבור המשכיל בכל מעשיו היא אמיתית. ",
+                " ואחרי אשר אנו רואים כי על דרך מלאכת בני האדם ואומנותו כן היא מלאכת בריאת האל, נוכל ללמוד מן הענין הזה כי עבודת הבורא יתברך, ויראתו היא נוהגת על דרך עבודת בני האדם למלכים ויראתם אותם. כי כאשר לא תושלם מלכות המלך עד אשר יהיו עבדיו אנשי אמת ויושר, וסרים אל משמעתו, ומכבדים אותו בכל מאודם, כן מלכות הבורא יתברך, תוסיף שלימות והידור בעבודת בני האדם ויראתם ממנו. ואף על פי שלא תחסר שלימותו לחסרון עבודתם, אך כשישלים העבד רצון אדוניו, יהיה העבד בתכלית השלימות בכחו ושכלו וכל עניניו, ותהיה שלימותו לאות על שלימות אדוניו, אף על פי שאין חסרון עבודתו לאות על חסרון מעלת האדון. הנה לך ראיה ברורה, כי עבודת הבורא יתברך, ויראתו נוהגת על דרך עבודת בני האדם ועבודת העבד לאדוניו. ",
+                " ואולם היתה כוונתנו להמשיל מלכותו למלכות המלכים, כדי להקריב מלכותו לשכלנו בדברים גשמיים, ועל כן באנו לבאר סודות מלכותו ועבודתו באלו הדמיונים, למען יתיישבו בלב הקורא, בדמיון אור הנר לאור החמה, כי בהעלותנו על מחשבותינו איש, אשר יהיה סגור במסגר תחת הארץ מיום היותו, ולא ראה אור כי אם אור הנר לבדו, והוא איש שכל ובינה, ייאמר, כי בלי ספק יוכל מכחו ומשכלו לדעת מכחות הנר כל כחות החמה אף על פי שאין כח זה ככח זה, ולא עצם זה כעצם זה. וכן נלמוד מדמיונות הכחות השפלים כח התכונות העליונות, ומן הגשמיות נקח ראיה על האלהיות. וכן נאמר, כי נוכל בראיות ברורות מן הכתוב ומן השכל לבאר סוד בריאת העולם, וסוד הנפש, וסוד העונש והגמול, כדי שניתן טענה לטוען. אך הכל שמור בלי גדר נפרץ ולא גבול נהרס. ",
+                " ואומר, כי סודות העולם העליון יוכל כל חכם לב וכל משכיל להבין אותם מדמיוני העולם הזה השפל, כי אנחנו מוצאים רוב עניני העולם הזה השפל דומים לעניני העולם העליון. כאשר נדע כי צורות העולם הזה מצויות בעיקר הנושא אותן, וכאשר אנו רואים כי צורות ענפי האילן ופרחיו וציציו מצויות בעיקרו תחת הארץ, ואף על פי שאינן נראות ולא נמצאות, כי אם בכח השכלי נדע כי הן בו מצויות. כי שורש אילן האגוזים לא יצמח בו תפוח ולא שקדים, מפני שאיננו נמצא בכח שרשו, רק מה שיימצא בכח שרשו הוא היוצא בענפיו, ולא תצא מהם כי אם צורת אגוזים, ואילו יהיו נמצאים בשורש התפוחים או השקדים, היו נראים בפריו כאשר עלו נראו בו צורות האגוזים, כי לא יצא בענפים אלא מה שיהיה נמצא בשורש כן נוכל להבין כי כל מה שבעולם הזה הוא בא מכח העולם העליון, כי העליון הוא כשורש, וזה כענפים. ועל כן נבין מסודות העולם השפל סודות העולם העליון. ",
+                " ואני אומר, כי כאשר הם בני אדם על הארץ מתעסקים בדברים עליונים מהם, ולהתחבר למלאכים, ולעשות כמעשיהם, ולהידמות אליהם, והמלאכים כאשר הם מבקשים דברים עליונים יותר מהם ויתעסקו בדעת האלהים ובדעת עניני הכוכבים והגלגלים כן גדודי מעלה, והנשמות הטהורות, והגלגלים, והכוכבים תשוקתם וכל רצונם להתאחד בכח העליון מהם, והוא הבורא יתברך, וזאת היא עבודתם, כי כל תנועתם היא לקיים רצונו בהימשכם אליו ובתשוקתם עדיו. וכל זה יהיה מכח הנפש החכמה, כי כל שפע יפצור לשוב אל יסודו. ",
+                " והדמיון על זה, כי כאשר נקח אבן מן הארץ ונשליכה למעלה בכח ידינו, תעלה בכח ההשלכה, ובהגיעה לתכלית עלותה בהכרח המשליך, תשוב לרדת בטבעה אל המקום אשר לוקחה משם, וכן המים, כשנזרקם למעלה יגיעו עד תכלית מה שיגיע כח הזורק, וככלות כח הזורק ישובו מיד, בטבעם למקומם למטה, וכן הרוח כשתכניסהו בנאד נפוח ותסתמהו, יהיה עצור בהכרח בעוד שיהיה סגור, וכאשר נפתח הנאד, ישוב מהרה וישוב ליסודו. וכן האש, כשתעלה שלהבת, אנו רואים השלהבת תפצור לעלות למעלה ליסודה, אך מפני שהיא קשורה בעץ הנשרף, לא תוכל לעלות לגמרי, וכאשר תיפרד ממנו, תעלה אל מקומה. כמו כן הנשמה, כי נלקחה מהשמים, ונצמדה בגוף, ודמתה לשלהבת האש הקשורה בעץ, ולא תוכל להיפרד ממנו עד כלות כחות הגוף המחזיקים הנפש, ואז תוכל הנפש לשוב ליסודה ומקומה למעלה למעלה. ",
+                " הנה נתבאר, כי העולם השפל כעליון, ומלאכת שוכני עולם השפל כמלאכת שוכני עולם העליון. ושתי הכיתות יפצרו להשיג המעלה העליונה מהן, ואין הפרש במלאכה, כי כל אחת משתיהן תבקש להתאחד בגבוהה ממנה. אך בעולם השפל היא המלאכה חלושה ושפלה, ובעולם העליון היא חזקה ועליונה, ואולם חולשת מלאכת השוכנים בעולם השפל באה מפני חברת הגויות לנשמות. ",
+                " ואחרי אשר התבאר מדרך השכל כי לא ברא הבורא יתברך, עולמו לצורך כי אם לעבוד אותו, נבאר אותו מדרך הכתוב. וזה שהקדמתי ראיות השכל על ראיות הכתוב, מפני שהלב יקבל אותן מהרה יותר מראיות הכתוב ויתיישבו בנפש השומע בעבור האותות והמופתים הבאים עליהן. ועל כן אומר, כי בריאת העולם מצאנו הכתוב מעיד כי לא נברא לצורך כי אם לנדבה וחסד, כמו שאמר הכתוב <small>(תהלים פט)</small> ״כי אמרתי עולם חסד יבנה״, עוד מצאנו, כי כל טובה שיעשה הבורא יתברך, לברואיו לא יעשה לצורך ולא לחובה, כי אם למענו, כאשר אמר <small>(ישעיה מו)</small> ״למעני למעני אעשה״. ועוד אמר <small>(הושע יד)</small> ״ארפא משובתם אוהבם נדבה״, ואומר <small>(דברים ד)</small> ״וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה׳ הוא האלהים״. וכבר הורנו השכל קודם זה, כי הבורא יתברך, לא ברא עולמו לצורך כי אם לעבוד אותו. אם כן הנה נתבאר מדרך הכתוב והשכל סוד בריאת העולם. "
+            ],
+            [
+                "<big><b>השער השני - מפורש בו עמודי העבודה וסיבותיה.\n</b></big>",
+                " אומר, כי אחרי אשר זכרנו קצת עניינים מסודות בריאת העולם, ונתבאר כי לא נברא כי אם לעבודת הבורא יתברך, נפרש עניני עבודת הבורא יתברך, ונאמר, כי עבודת האל יתעלה, לא תתקיים כי אם אחרי ידיעתו. והעבודה יש לה שלושה עמודים:\n",
+                "<b>העמוד האחד</b> - הלב הטוב והזך, כי בהיות האדם טוב עם בני אדם יהיה טוב עם אלהים ויהיה טוב עם אנשים, כאשר אמר הכתוב <small>(שמואל א ב)</small> ״וטוב גם עם ה׳ וגם עם אנשים״. \n",
+                "<b>והעמוד השני</b> הוא להאמין, כי כל נמצא זולתו הוא חסר. \n",
+                "<b>והעמוד השלישי</b> הוא להכיר, כי הבורא יתברך, שלם. \n",
+                "ובעת ייקבצו באדם שלושה כחות אלו, תימשך נפשו בטבעה לאהוב הבורא יתברך, וכעת אשר יאהבנו, אז תהיה עבודתו בתכלית השלימות, בעבור כי מן האהבה תהיה היראה, וכל מי שיאהב האדם ייראנו, ואפשר שיירא אדם ממי שלא יאהבנו, ועל כן אומר, כי היראה בכלל האהבה ואין האהבה ככלל היראה. ומצאנו, כי עבודת אברהם אבינו, עליו השלום, היתה בתכלית השלימות. כי אמר בעדו <small>(בראשית יח)</small> ״כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה׳״. וזו עדות ברורה על רוב צדקתו. וגם הבורא יתברך, העיד עליו אחרי מותו, באמרו <small>(בראשית כ״ו:ה׳)</small> ״עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי״. \n",
+                " ומצאנו, כי עבודתו היתה מאהבה ולא מיראה, והיא העבודה העליונה, ולא שיבח אותו הבורא יתברך, ביראתו אותו ולא אמר ״זרע אברהם הירא ממני״ או ״המפחד״, רק אמר <small>(ישעיה מא)</small> ״זרע אברהם אוהבי״. וכבר אמרנו כי היראה נכללת באהבה. ודע, כי עבודת הבורא יתברך, מיראה איננה עבודת החסידים, אלא עבודת הרשעים או אומות העולם, כמו שאמר לרשעים <small>(ירמיה ה)</small> ״האותי לא תיראו״. ואומר על המצריים <small>(שמות ט)</small> ״הירא את דבר ה׳״. מפני שלא היו עושים מצותו מאהבה, כי אם מיראה, אך לחסידים יאמר <small>(דברים ו)</small> ״ואהבת את ה׳ אלהיך״. <small>(דברים יא)</small> ״לאהבה את ה׳ אלהיכם״. ואמר באיוב <small>(איוב א)</small> ״איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע״. ולא אמר ״אוהב אלהים״. וכן אמר <small>(תהלים לד)</small> ״יראו את ה׳ קדושיו״, על הרשעים, כי הרשעים כשידבקו בעבודת האל ויתקדשו מטומאתם הם נקראים ״קדושים״, כאשר אמר <small>(במדבר יא)</small> ״התקדשו למחר״. אך החסידים, אשר לבם טהור מיום היותם, אומר עליהם <small>(תהלים לא)</small> ״אהבו את ה׳ כל חסידיו אמונים נוצר ה׳״. ואמר על חנוך <small>(בראשית ה)</small> ״ויתהלך חנוך את האלהים״. ולא אמר ״ויירא חנוך את האלהים״. ואמר על נח <small>(בראשית ו)</small> ״איש צדיק תמים היה בדורותיו״. ועל כן אין עבודת היראה כעבודת האהבה. \n",
+                " והאהבה נבחנת בעשרה דברים מן האוהב: \n",
+                "<b>האחד</b> - להיותו אוהב תורת אלהיו. \n",
+                "<b>השני</b> - להיות נהנה בתענוג עבודת האל יותר מכל תענוג. \n",
+                "<b>השלישי</b> - למאוס מואסי הבורא ולאהוב אוהביו. \n",
+                "<b>הרביעי</b> - להיות אהבתו בטוב העולם חשובה כאין לצד עבודת הבורא יתברך. \n",
+                "<b>החמישי</b> - שיערבו לו כל יגיעה וחסרון ועינוי לנגד אהבת האל יתברך. \n",
+                "<b>השישי</b> - לבל יקדים עסק מעסקיו על עסקי האל יתברך. \n",
+                "<b>השביעי</b> - להודיע לבני אדם אהבתו באל יתברך, ולהתפאר בה. \n",
+                "<b>השמיני</b> - לבל ישמע לקול מסיתים ומדיחים בעבודת האל יתברך.\n",
+                "<b>התשיעי</b> - אם יתחדשו עליו מאורעות מטוב ועד רע, לבל יעזוב בשבילם עבודת האל יתברך. \n",
+                "<b>העשירי</b> - לבל תהיה עבודתו על מנת לקבל פרס, כי אז תהיה עבודתו תלויה בדבר. \n",
+                " ואלה העשר מידות כשיתקבצו באדם, נקרא אוהב האל יתברך, והוא חסיד בתכלית. ולא אמר הבורא יתברך, על אברהם אבינו, עליו השלום <small>(ישעיה מא)</small> ״זרע אברהם אוהבי״. אלא בעת שנראו בו כל המידות האלו, ואני מפרשם לך מן הכתובים: \n",
+                "<b>המידה הראשונה</b> - דע, כי אהבת אברהם אבינו, עליו השלום, היתה ללמד לכל באי עולם עבודת הבורא יתברך, ולקרוא בה תמיד, כאשר אמר <small>(בראשית יג)</small> ״ויקרא שם אברם בשם ה׳״. ואמר במקום אחר <small>(בראשית י״ב:ח׳)</small> ״ויבן שם מזבח לה׳ ויקרא בשם ה׳״. ואמר <small>(בראשית כ״א:ל״ג)</small> ״ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה׳״. להודיעך, כי בכל מקום אשר היה הולך שם, היה קורא בשם ה׳ ומתעסק בעבודתו, ולא היה נמנע מפני פחד אומות העולם. \n",
+                "<b>המידה השנית</b> - כי החסיד הוא נהנה באהבת אלהיו יותר ממה שנהנה בכל תענוגי העולם, כי מן הידוע, שאין תענוג ושמחה לאדם כמו בבנים, כמו שנאמר <small>(משלי כג)</small> ״ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך״. והיה אברהם אבינו, עליו השלום, נהנה בעבודת האל יתברך, ונתגברה הנאתו בעבודת האל יתברך, על אהבת בניו, והרחיק ממנו את ישמעאל בנו מרוב אהבתו באל יתברך. \n",
+                "<b>המידה השלישית</b> - כי החסיד מואס לכל מואסי הבורא יתברך, ואוהב אוהביו. כי הבורא יתברך, אמר לאברהם <small>(בראשית יב)</small> ״לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך״. והוא מאס במשפחתו ובית אביו מפני שמאס אותם האל יתברך, שנאמר <small>(בראשית יב)</small> ״וילך אברם כאשר דבר אליו ה׳״.\n",
+                "<b>המידה הרביעית</b> - כי החסיד אהבתו בכל טובת העולם חשובה אליו כאין כנגד אהבת האל יתברך. והנה הבורא יתברך, אמר לאברהם אבינו, עליו השלום <small>(בראשית כ״ב:ב׳)</small> ״קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק״. ואמר ״אשר אהבת״ להראות לבני אדם, כי מה שהיה אוהב בתכלית האהבה מאס אותו והרחיקו מפני אהבת הבורא יתברך. \n",
+                "<b>המידה החמישית</b> - כי החסיד חושב כל יגיעה וטורח תענוג והנאה בעבודת האל יתברך. כי אברהם אבינו, עליו השלום, היה מעונה בדרכים, ומנוסה בכמה נסיונות, ולא קץ בהם, וקיבל הכל בסבר פנים יפות, כי מנערותו ניסהו הבורא יתברך, בדרכים, ואחר כן בלקיחת שרה פעמים, ואחר כן בברית מילה, ואחר כן ניסהו לגרש ישמעאל, ואחר כן לשחוט את יצחק, ואילו היתה עבודתו מיראה ולא מאהבה, לא היתה מתקיימת בכל אלה הנסיונות, אך ברוב אהבתו באל יתברך, הכל היה ערב בעיניו, שנאמר <small>(שיר השירים ח)</small> ״מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה״. \n",
+                "<b>המידה השישית</b> - כי החסיד לא יקדים עסק מעסקיו עד ישלים מצוות הבורא יתברך. כי מצאנו כל דבר שציוה הבורא יתברך, {את אברהם} לא הקדים שום מעשה עד שהשלים מצות האל יתברך, כי הנה בברית מילה אמר <small>(בראשית יז)</small> ״ויעל אלהים מעל אברהם״. וכתיב <small>(בראשית יז)</small> ״בעצם היום הזה נמול אברהם״. ולא הקדים שום עסק עד השלים המצוה. ואמר בישמעאל <small>(בראשית כ״א:י״ב)</small> ״כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע״. וכתיב אחריו <small>(בראשית כ״א:י״ד)</small> ״וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה ואת הילד וישלחה״. ולמדנו מזה, כי בחלום הלילה נאמר לו הדבר, ועל כן השכים בבקר, בטרם שיעשה שום מעשה, להשלים מצות האל יתברך.\n",
+                "<b>המידה השביעית</b> - כי החסיד יודיע לכל אדם אהבתו בבורא יתברך ודרכיו. כי כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי אברהם אבינו, עליו השלום, מנערותו היה מזהיר אנשי דורו ומודיע לכל אדם אהבתו באל יתברך, כי כאשר אמר הכתוב <small>(בראשית יח)</small> ״כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה׳״. רצונו לומר, יודיעם שיהיו אוהבים לאל כאהבתו, ולא אמר ואת ״בניו״ לבד, רק ״את בניו ואת בני ביתו״, כלומר כל הנלוים אליו ואשר יש לו רשות עליהם. \n",
+                "<b>המידה השמינית</b> - כי החסיד לא ידאג ללעג הלועגים ולחרפת המחרפים. אמרו, כי אברהם אבינו, עליו השלום, מנעוריו החל לדבוק בעבודת האל יתברך, והיו אנשי דורו מחרפים אותו, ולא היה משים לבו אליהם, עד שהוליכוהו לכבשן האש, והצילו הבורא יתברך, כמו שנאמר <small>(בראשית ט״ו:ז׳)</small> ״אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים״. \n",
+                "<b>המידה התשיעית</b> - כי החסיד, כשיתחדשו עליו מאורעות טובים או רעים, לא יבטל עבודתו. וכן עשה אברהם אבינו, עליו השלום, כי בכל אשר היה מתחדש עליו, הן טוב הן רע, היה נאמן לבבו, שנאמר <small>(נחמיה ט)</small> ״ומצאת את לבבו נאמן לפניך״. \n",
+                "<b>המידה העשירית</b> - כי החסיד אין אהבתו באל יתברך, תלויה בדבר או על מנת לקבל פרס. ובעבור שלא ביקש אברהם שכר מעבודתו, על כן אמר לו האל יתברך <small>(בראשית טו)</small> ״שכרך הרבה מאד״. כי כן מנהג האל יתברך, עם חסידיו, בעת יעבדוהו על מנת שלא לקבל פרס יכפול להם שכרם ויתן להם טובה כפולה, כאשר אמר לשלמה המלך, עליו השלום <small>(מלכים א ג)</small> ״יען אשר שאלת את הדבר הזה ולא שאלת לך ימים רבים ולא שאלת לך אושר״. וכתיב אחריו <small>(מלכים א ג)</small> ״וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר וגם כבוד״. \n",
+                " ואלה הם יסודות האהבה. וכל שיהיו בו עשר מידות הללו נקראת אהבתו אהבה גמורה, ועל אלה המידות נאמר <small>(דברים ו)</small> ״ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך״. ודע, כי כפי אהבת אדם באל יתעלה, כן תהיה אהבת האל יתעלה, בו. וכן שאלו לאחד מן החכמים ויאמרו לו, האדם עובד האלהים בכל מאודו, ומתי יתאווה האל יתעלה לראותו? אמר להם, בעת שישליך אחרי גוו העולם וכל חמדתו, ויקוץ בחייו ויתאווה למותו אז יתאווה השם, יתעלה, לו לראותו, כלומר כשאהב מאד הבורא אז יאהבנו הבורא מאד. \n",
+                " ואחרי אשר זכרתי עניני האהבה אזכיר כל עניני היראה. ונאמר, כי ההפרש אשר בין עבודת האהבה והיראה הוא גדול מאד, כי עבודת היראה תסור בסור היראה, ועבודת האהבה, אם תהיה לתקוה תסור בהשגת התקוה או באבוד התקוה, ואם איננה לתקוה ולא לתועלת תעמוד לנצח. כי הסיבה הגורמת לאהבת התקוה היא סיבה מקרית, ובסור הסיבה המקרית יסורו כל הדברים הנמשכים ממנה והבאים מכחה, אבל הסיבה, שהיא גורמת האהבה אשר איננה לתקוה, היא סיבה עקרית קיימת ולא תסור לנצח, ועל כן לא יסורו הדברים הבאים מכח האהבה הנמשכת. \n",
+                " ודע, כי בעבודת האוהב יש בה אלו עשר מידות אשר זכרנו, אך בעבודת היראה לא תמצא אחת מהן אלא אם תהיה יראתו באה מצד אהבה ומכחה. אבל אם תהיה יראתו ממושכת באהבה. ושתיהן שוות, יהיה בו מעט מזער מן המידות אשר זכרנו, כי האהבה תביאנו ביראת השם, ואם לא יהיו שוות ותכבד היראה ותחלש האהבה, לא יימצא בו דבר מכל מידות אשר זכרנו. ואם תתחזק היראה ותחלש האהבה מאד, עד אשר לא תיודע בו, יהיה בו הפך המידות אשר זכרנו. וזהו מאזני הצדק ומשקל היושר, אשר בו ייבחנו בני אדם, ועל כן אומרים, כי רוב החסידים, אשר נזכר בהם יראת הבורא יתברך, לפעמים הוא נאמר על היראה הממושכת באהבה, ולפעמים נאמר על תוקף היראה אשר תבוא מכח האהבה, וזאת היראה קיימת מפני שבאה מכח האהבה. אם כן העבודה הבאה מכח האהבה היא הנכונה, ואשר באה מיראה היא עבודה חסרה, לבד אם תהיה היראה מאהבה. \n",
+                " ואחרי אשר דיברנו על עניני האהבה והיראה שהם שערי עמודי העבודה, נזכיר ענין החכמה שהוא העמוד השלישי מעמודי העבודה. ונאמר, כי עמודי האהבה והיראה והחכמה הם שלושה כוחות משותפים ומתחברים זה בזה. ומשלשתן תקום העבודה השלימה, ולא מאחת מהן, ולא משתיהן, ואין בכל שתיהן אחת שתסתפק לעצמה שלא תצטרך לחברתה, אלא האהבה לבדה. כי אם תהיה עבודת האדם לבוראו מאהבה, אי אפשר שלא תהיה היראה נצמדת עמה, ואף על פי שלא יתכוין האוהב ליראת הבורא יתברך, אי אפשר שתהא אהבה בלי יראה. אבל יש לך לדעת, כי החכמה היא עמוד גדול לעבודה, וכאשר תתחבר החכמה עם האהבה, יושלם בהם כל חפץ ותושג כל תבונה, ומבלי חכמה אין האהבה שלימה, כי הכסיל אשר הוא ריק מן החכמה, אף על פי שהוא אוהב לבוראו, לא ידע לעשות רצונו, ולא ידע דרכי השם, אלא יאסור המותר ויתיר האסור, ולא ידע ואשם, ותהיה אהבתו כענף בלא שורש וכבנין מאין יסוד, אבל אם היתה לו אהבה ויקנה חכמה, אז יכיר מקומות העבודה ומקום הראוי להוסיף ולגרוע ולידע סוד עבודת האל ואופניה ודרכיה, וכן כל מלאכה, אשר ירגיל בה האדם וידענה היטב, ואם יהיה כסיל לא יעשנה כמשפט, מפני שיזדמנו עתים אשר יתחדשו בעסקה ובמלאכה ההיא חידושים אשר לא למדם ולא ידעם בשעת לימודו, ואם יהיה חכם לא יזיק לו זה אחרי אשר למד העיקרים, כי מכח העיקרים יוציא שאר הענפים ויבין הענינים המתחדשים, ואם יהיה כסיל, לא ידע לסדר עניני המלאכה כשיבוא עליו שום חידוש. ועל כן נדע באמת, כי בשלושה אלה תהיה העבודה שלימה ונכונה, ואי אפשר שיתחברו האהבה והחכמה שלא תימצא היראה בתוכן ובכללן. \n",
+                " ועתה אחרי אשר התבאר, כי עמודי האהבה שלושה, ופירשנו כל אחד בדרך קצרה, נאמר, כי יסוד הספר וכוונתו היא עבודה אשר בה ישיג האדם רצון האל עד יטהר לבו מרשעתו וינקהו מטומאתו, ואז תדבק בלבבו עבודת האל כמו הבגד אשר תרצה לצבוע אותו, אם יהיה מטונף, לא ידבק בו הצבע עד אשר תרחצהו היטב ותסיר כל כתמיו, ואז ידבק בו הצבע, ועל זה אמר {ישעיהו} הנביא עליו השלום <small>(ישעיה נה)</small> ״יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה׳ וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח״. ואמר שמואל הנביא <small>(שמואל א ז)</small> ״אם בכל לבבכם אתם שבים אל ה׳ הסירו את אלהי הנכר מתוככם״. \n",
+                " ואחרי אשר התבאר כי כוונתנו בעבודת הבורא יתברך, כי בשבילה נברא העולם. נאמר, כי העבודה חובה עלינו לעשות מן הכתוב ומן השכל. מן הכתוב כי הבורא יתברך, לא ברא העולם אלא בשביל התורה, כמו שנאמר <small>(ירמיה לג)</small> ״אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי״. ואומר <small>(משלי ג)</small> ״ה׳ בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה״. ואומר <small>(משלי ח)</small> ״ה׳ קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז״. ונאמר, כי העבודה חובה עלינו, כי התורה לא נתנה הבורא לישראל בסיני כי אם לעבוד אותו, שנאמר <small>(שמות כ)</small> ״כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו״. ואומר <small>(שמות ג׳:י״ב-י״ג)</small> ״בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה״. ואומר <small>(דברים ו)</small> ״את ה׳ אלהיך תירא ואותו תעבוד״. הקדים היראה לעבודה, ללמדך, כי אם אין יראה אין עבודה, וכן אמר <small>(דברים י׳:י״ב)</small> ״ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה״. ואחרי אשר נדע כי העולם לא נברא אלא בשביל התורה, נדע כי העולם לא נברא אלא בשביל העבודה, ובעוד אשר תעמוד העבודה והצדקה, יעמוד העולם עליהם, שנאמר <small>(משלי י)</small> ״וצדיק יסוד עולם״. ואחרי אשר התבאר כי העבודה אנו חייבים לעשותה מדרך הכתוב, נפרש אותה מדרך השכל. ונאמר, כי מן הידוע, כי מלך בשר ודם לא תיכון מלכותו כי אם בעבודת עבדיו, ואם לא יעבדוהו וייראוהו, אין לו ממשלה עליהם, ואין במה יוודע יתרונו עליהם. ואנו רואים, כי המלך יגמול עבדיו כפי עבודתם ויראתם אותו. ואם מלך בשר ודם צריך להיראות ממשלתו ויתרונו על עבדיו אשר הם ברואים כמותו ואפשר שיהיו טובים ממנו, על אחת כמה וכמה היא ראויה ממשלת הבורא יתברך, להיראות עלינו ביראתנו אותו. ובמה יוודע כי הוא בוראנו ואנחנו עבדיו, והוא קיים ואנחנו אובדים, כי אם בעשותנו רצונו ויראתנו מפניו, ובזה נכיר מה אנו מה חיינו. \n",
+                " ואחרי אשר נדע כי עבודת האל יתברך, היא חובה עלינו על פי הכתוב והשכל, נאמר, כי העבודה נחלקת לשני חלקים: \n",
+                "<b>החלק הראשון</b> - העבודה העליונה הגמורה, אשר היא בתכלית השלימות, כגון עבודת אנשי השם החסידים, אברהם, יצחק, ויעקב, ומשה, ואהרן, דוד, ושלמה, והנלוים אליהם, עליהם השלום. \n",
+                "<b>והחלק השני</b> - היא עבודה חסרה מזאת אשר זכרנו, כמו עבודת חסידי הדורות האלה, אשר לא יכלו לטהר את לבם כמו הראשונים, ועל כן לא יגיעו למעלה העליונה. \n",
+                " והנני זוכר מעלת מידות החסידים מעלה עליונה והמידות אנשי מעלה השפלה, למען יראה כל אדם מה שיש עליו לעשות, ואז יגיע אליה. דע, כי חסידי מעלה עליונה המה הגבורים אנשי השם, יראי אלהים, ואין בהם חטא ואשם, עושי רצון האל ושומרי מהלכיו, ומתאמצים ללכת בדרכיו. מיום הוולדם לא שגו, ולא זדו, ולא פשעו, ולא מרדו, וכאשר גדלו מכל אורח רע נבדלו, ובבואם בימים הכינו כל העולם מכון לשבתם עולמים, בשבתם ולכתם, בשכבם ובקומם, גם לילה גם יומם בתורת ה׳ יהגו ובעבודתו ישגו, ויצרם בעול שכלם אסור, בלי לאסור מותר ולהתיר אסור, לא יעשו רעה, ולא ילמדון זדון ורשעה, צנועים לאל ולבני אדם, כובשים יצרם בכל נפשם ובכל מאודם, נבזים בעיניהם ונכבדים בעיני אדוניהם, עמוד אש דתו תמיד עומד עליהם, וחכמתו תאיר פניהם, וארון ברית ה׳ נוסע לפניהם. לבם בבית אבל, מפני שידעו כי הכל הבל. לא יתחילו בענין מכל עניני העבודה ואחרי כן ימירוהו, וטוב ברע לא יחליפוהו. לא ישבו בסוד משחקים, ואין שעשועיהם כי אם חוקים ומשפטים צדיקים, מתעסקים בצרכי עניים ופדיון שבויים. חברתם חכמה ותבונה, ודברתם נכונה, ואהבתם אמונה, רמיה לא תימצא בפיהם, ומתהילת אלהיהם לא יבלו שפתותיהם. יברחו מן השררה והמלוכה, ויתחברו לכל נפש נמוכה ונבוכה, הם השמחים בחלקם, ולא יבקשו כי אם לחם חוקם למלאות ספקם, יתאוו אכילתם בעבור חיותם, ולא יתאוו חיותם בעבור אכילתם ומשקם, לא יערבו להם מיני מעדנים, ולא יתאוו ללבוש בגדי שנים, יבחרו מהמלבושים מה שיכסו מערומיהם, ומן המזון מה שיקיימו בו חייהם, ומן הדיבור מה שהוא צריך אליהם, ומן המעשים מה שיביא תועלת אליהם וירחיק היזק מהם. יסירו הכעס מלבם, ויוציאו המשטמה מקרבם, לא ישיתו לב למגדפם ליטור וליקום, ולמקלליהם נפשם תדום, אין בלבם תוגה ולא יגון, ולא איד ולא עצבון, כי אין בעולם הזה דבר שיחמדוהו, ולכן לא ידאגו אם יחסרוהו, כי הם יבטחו על עושם, הם חסירי מזונות ועשירי לבבות, לא יחרידם בוא התלאות, ולא תבהילם חרדת התשואות, כבוא עליהם תוקף צרה, או יום חרון ועברה, לא יקצפו על דין אלהיהם, רק יצדיקו דינו על כל הבאים עליהם ולבם ליוצרם לאל רחמן ליוצר נאמן. לא ידעו להתעולל עלילות, ולא יבקשו להם גדולות, מלאכתם מלאכת ה׳ וחוקיהם תורת ה׳, ילמדו אותה וילמדוה לפושעים, ויזהירו נפשם ואחרי כן לרשעים, בימים יצומו בלילות יקומו, ועומדים לראש אשמורות לתת בלילה זמירות, יגהרו ארצה בתחנון ולחש, ולוחכים עפר כנחש, עורגים בקול שועה ויורידו כנחל דמעה, מכירים חטאתם ומתוודים עוונותם. גומלים צדקות, מואסים בבצע מעשקות, מכבדים את ה׳ מהונם ונותנים מעשר מכל קנינם, לא יאכלו פתם לבדם, רק יפתחו לאביון ידם, ילוו המתים לקבורתם לראות שמה מה אחריתם, חידותם דברי אלהים, ושעשועיהם לאחוז מעלת גבוהים, עבודתם בלב שלם ובנפש חפצה, ונפשם מדמי חונף רחוצה, לא יתנהגו רק בענוה, אשר תרחיק הגאוה, לבם זך ובר, ורעיונם טהור ונבר, לא יבעטו אם יעשירו, והאל מנגד עיניהם לא יסירו תפילתם ערב ובקר וצהרים לאלהיהם, אולי יעזרם ליישר מעלליהם, ולשמור אותם מחטוא בחייהם, ולהוציאם מן העולם הזה בשלום לנוה השלום, ואחר יציאתם מו העולם ינוחו ויעמדו בגורלם, זאת נחלת עבדי ה׳ וזאת העבודה השלימה אשר בחר ה׳. \n",
+                " אבל העבודה החסרה אשר איננה שלימה כל אנשיה מתרפים, ובעבודתה נרפים פוסחים על שתי הסעיפים, החזיקו בתשובה ולא עזבו המשובה, לא תימלט עבודתם, ואם היא כזהב, מסיג, השגגות ובדילי העוונות, לבם קשור בהבלי העולם הזה מנערותם, ועל כן לא יוכלו להיפרד מהם בעת עבודתם, גבר עליהם היצר ויהי למסך בינם ובין היוצר, צדקתם חלושה ועבודתם אנושה, כי תחזק פעם תחלש פעמים, ירצו לעלות למעלת גבוהים ולא יוכלו, ויפצרו להינשא וישפלו, כי העולם אשר נתן בלבם עצרם ועם שוכני מטה הסגירם, הפליאו בעבודתם להראות לבני אדם צדקתם, למען אשר יצא שמם בדורם, השתדלו בגלויות ונתרשלו בנסתרות, בחרו מן העבודה הקלה ונלאו לסבול הכבדה, התגאו בצדקתם על זולתם ותמעט בעיניהם צדקת בלתם, נזהרו בכל מצוה אשר אין בה יגיעת נפש או אבידת הון, והעלימו עיניהם מן החמורות אשר בהן יגיעה והיזק ממון. והישרים אשר לא נאמנו לאל לבותיהם לא נמלטו ממכשולות המשוגות, ולא הגיעו לגרם המעלות והמדרגות, כי לבותם קצרים וצרים מהכיל סודות העבודות ומהשכיל המידות החמודות, וכפי מה שיכילו לבותם כן היא עבודתם. ועל כן הוצרכו להיות להם ספר, הנותן אמרי שפר, כגון ספר ״חובות הלבבות״ וזולתו, ספר כולל עבודת האל יתברך, והיה להם למשיב נפש ולמורה צדק, יזכירם אם ישכחו, ויזהירם אם ישגו, וילמדם מה שיקצרו, ויורם מה שלא ידעו. \n",
+                " ועל כן אמרנו, כי עבודת האל יתברך, יש לה שני עמודים, והם היראה והאהבה. ולשני העמודים האלה יסוד, והוא השכל. והשכל הוא פרי הנפש החכמה. כי בעת יולד האדם ויצא לאויר העולם, תדמה נפש בתוך גופו כמו הזרע הזרוע תחת הארץ אשר לא נודע כחו, אך ישקהו בעליו בכל יום וישמרהו מחורב ומקרח, עד אשר יתחיל לצמוח וישלח ענפים ויונקות, ואחרי כן יוצא פרח ויצץ ציץ, ובסוף יגמול פריו, וכן הנפש, בתחילת היותה בגוף לא נודע כחה ולא נראו פעולותיה, והיא כמו הזרע הנסתר תחת הארץ, ובכל אשר תלך הלוך וגדל ייראו כחותיה ויוסיפו בכל יום מעט, עד שיגיע האדם לזמן הבחרות, ואז תדמה הנפש לאילן אשר יוצא פרח ויצץ ציץ, ובעת יוסיף ימים ישלים שכל האדם ותדמה הנפש לפרח ולציץ אשר גמל פריו. ופרי הנפש הוא השכל. ואולם לא כל עץ עושה פרי טוב, ולא כל נפש יש לה שכל טוב. אך כפי טוב האדמה וטוב השורש וטוב השמירה יהיה טוב הפרי, וכן כפי טוב יסודות הגוף אשר הוא האדמה, וכפי טוב יסוד הנפש אשר הוא השורש, וכפי טוב המוסר אשר הוא השמירה, כן יהיה טוב השכל. ובעבור זה אמרנו, כי השכל הוא יסוד ליראה ולאהבה, ושתי אלה הן עמודי העבודה, וכפי טוב השכל כן יהיה טוב האהבה והיראה ושלימותן, ובו תהיה העבודה נכונה. \n",
+                " והנני מפרש לך מידות השכל והדעות ובמה יוודע השכל. ונאמר, כי אדם אשר מעשיו בקו המישור, ולא יעבור בהם התיכונה, ולא יקצר מעשיו מהגיע אליה, הוא בעל שכל טוב, ודמיון זה כגון הדיבור, אם יוסיף אדם בדיבורו על הראוי נקרא שוטה, והוא חוטא, כמו שנאמר <small>(משלי י)</small> ״ברוב דברים לא יחדל פשע״. ואם ימעט דבריו מן הראוי נקרא אויל, כאשר אמר <small>(משלי כד)</small> ״ראמות לאויל חכמות בשער יפתח פיהו״. ואם יהיו דברי פיו כראוי, וכל דבריו במשפט ובמישור, נקרא משכיל, כאשר אמר <small>(משלי טז)</small> ״משכיל על דבר ימצא טוב״. ואמר הכתוב <small>(משלי טו)</small> ״שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב״. ועל זה אמר שלמה המלך, עליו השלום <small>(קהלת ז)</small> ״אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם, אל תרשע הרבה ואל תהי סכל למה תמות בלא עתך״. ורצה בשני אלה להודיענו המישור בכל מעשה ובכל מאמר. וכן בעבודת הבורא יתברך. ותבין מזה, כי המעשים והדיבורים אשר הם בקו המישור, בכל מעשה ובכל מאמר, הם טובים בעיני ה׳ והם הנקראים עבודת ה׳. וזאת המידה לא תושלם כי אם בדעת ובהשכל, כאשר אמר הנביא <small>(ירמיה ג)</small> ״ונתתי לכם רועים כלבי ורעו אתכם דעה והשכיל״. וכפי הדעת והשכל שיהיה לאדם, כן יהיו מעשיו במישור, ויהיה טוב עם ה׳ ועם אנשים, כאשר אמר שלמה המלך, עליו השלום <small>(משלי יב)</small> ״לפי שכלו יהולל איש״. ואם לא יהיה לו שכל, לא יעבוד את אלהיו כראוי, מפני ארבעה דברים המעכבים את העבודה ומשחיתים אותה: \n",
+                "<b>האחד</b> - מפני שלא ידע המישור, \n",
+                "<b>והשני</b> - שלא ידע בין טוב לרע, \n",
+                "<b>והשלישי</b> - מפני שלא יפחד מאלהיו, \n",
+                "<b>והרביעי</b> - מפני שלא יאמין כי יש שכר לפעולתו. \n",
+                "והמידות האלה ארבעתן יחסרו לחסרון השכל, ולא יתקבצו כי אם בדעת ובהשכל. ואם לא יהיה לאדם דעת והשכל, לא יכיר אלהיו ולא יעבדנו, כאשר אמר הכתוב <small>(ירמיה ט)</small> ״כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי״. רצונו לומר, כל מי שיהיה לו שכל, מיד יכיר וידע אותי, כי בדעת יכיר אדם את בוראו ואז יעבדנו. וכן פירש במקומות רבים, בשכל הוא אומר <small>(דברים כט)</small> ״למען תשכילו את כל אשר תעשון״. ובדעת הוא אומר <small>(דברים ד׳:ל״ה)</small> ״אתה הראת לדעת״. \n",
+                " ואחרי אשר התבאר כי העבודה תהיה בשלשה דברים: ביראה, בחכמה, ובאהבה, שלשתן ניתנו מרועה אחד, והוא השכל, כי השכל כולל שלשתן וכולל כחות אחרים, כי מן הידוע, כי השכל כולל החכמה, וכולל האהבה, וכולל שיאהב המשכיל בכל דבר ודבר המישור לבל יוסיף באחד מהם על הראוי או יגרע מהראוי ונלמד מזה, כי לפי שלימות שכל האדם תהיה עבודתו שלימה, וכפי מה שיחסר משלימות עבודתו יחסר משכל בעליה ומדעתו. ואם תהיה העבודה שלימה, אין ספק כי דעת בעליה ושכלו שלימים, כי הכתוב אומר בחטאים <small>(ירמיה י)</small> ״נבער כל אדם מדעת״. ואמר <small>(ישעיהו מ״ד:י״ח-י״ט)</small> ״לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם, ולא ישיב אל לבו ולא דעת ולא תבונה״. רצונו לומר, כי העבודה תהיה מכח החכמה, כאשר אמר <small>(תהילים קיא)</small> ״ראשית חכמה יראת ה׳״. וזה לך האות, כי עבודת האל יתברך, תכלית השכל והחכמה, ועוזבי האל יתברך, הם אוילים, ואם יאמר אומר: הנה אנחנו רואים רשעים שיש מהם חכמים ומשכילים בכל חכמה, ואיך תאמר כי הם אוילים וחסרי לב. נאמר לו, כי כל חכם אשר בעת תבוא עליו צרה עושה דבר ממה שלא עשה קודם לכן ויכיר כי בדבר ההוא תהיה לו עזרה וישועה זה לאות על סכלותו.\n",
+                " ואנחנו רואים הרשעים בעת חליים, או בהיותם בצער, או בהיותם נוטים למות, ישובו בעל כרחם לבורא יתברך, ויתחננו אליו, ויכירו כי לא יבואו להם ריוח והצלה כי אם מאתו, ואחרי שלא עשו כן בהיותם בשלוה ולא הכירו כי המעשה ההוא טוב, אין ספק כי הם כסילים וזה לאות על קוצר דעתם, אשר לא יכירו הבורא יתברך, כי אם במבחן התלאות כפתאים והסכלים, ואין יתרון להם משאר האוילים בדעת הבורא יתברך.\n"
+            ],
+            [
+                "<big><b>השער השלישי - באמונה ובענינים בסודות הבורא יתברך.\n</b></big>",
+                " דע, כי האמונה תהיה מן השכל, והשכל הוא שם כללי, מחובר מן האהבה והיראה והחכמה, כי שלושת אלה כשיתחברו ויתערבו יקום מהם השכל, ומן השכל תקום האמונה. ואפשר שתתחבר האמונה מן השתים לבדן, מן האהבה והיראה, אך תהיה חסרה האמונה ההיא. ואפשר שיהיה רוע החכמה משחית מחוסר האמונה, כגון חכמת האפיקורסין והמינים והפילוסופים, אשר אינם מאמינים בתורה הקדושה וזה הוא מפני רוע חכמתם. וכאשר יתקבץ בחכמה הרעה לב רע ומידות גרועות, תאבד האמונה עד תכליתה, כי לא תחסר האהבה מפני הלב הרע בלבד, אלא מפני לימוד חכמות רעות, ויתחדשו בלב ענינים רעים אשר ישחיתו מוצא האהבה, וישוב מקורה מקור משחת ומעין נרפש. וכאשר יתקבץ חסרון האהבה עם החכמה הרעה, תאבד כל האמונה, ועל כן אומר, כי העבודה תבוא מכח האמונה, והאמונה תבוא מכח השלוש, והן: החכמה, והאהבה, והיראה, שלוש אלה ילוו עליהן כחות רבים, כגון הייחוד, והבטחון, והענוה, והמוסר, והדומה להם, ולא באנו עתה לפרש אותם כי אם שלוש אלה שהן העיקר, ואלה השלוש יבואו מכח השכל, כאשר הקדמנו. ועל כן אנחנו באים עתה לפרש דרך קצרה ענין השכל, ואחרי כן נפרש כל עניני האהבה, וכל עניני היראה, וכל עניני החכמה, ומכולם יתבאר לך סוד האמונה. וכאשר יושלם לנו פירושם, נוכל ללמוד מהם פירושי יסודות העבודה, ובהשלימנו כל זה, נפרש שער העבודה וכל תנאיה: \n",
+                " ועתה נתחיל בעזרת השם, ונאמר, כי כל דבר מושג בשכל או באחד מן ההרגשים יש לו שני כחות: אחד - פנימי נעלם, ושני - חיצון וגלוי, כגון ארבעה היסודות, כי יש בכל אחד מהם שני כחות: כח שומר אותו מלשלוט עליו ההפסד ומבדיל בינו לבין זולתו, כגון כח המחמם האש, והאש היא הצורה הגלויה לעינינו, וכן יש למים ולעפר ולאויר, כי האויר אף על פי שהוא דק מאד, יש בו כח נעלם אשר בו יוכל לנוע, ואנחנו לא נשיג אותו, רק נשיג כח החיצון, והוא מה שנרגיש בפנינו ובגופינו כשתעבור הרוח עלינו, וכאשר אלו היסודות והמתכות יש להם כח פנימי וכח חיצון, כן נאמר, כי יש לצומח כח אשר בו יהיה הגידול והתוספת, והכח ההוא שומר הצומח מלהיפסד ומבדיל בינו ובין זולתו, וגוף הצומח הוא הכח החיצון. אם כן יש להם שני כחות: אחד גלוי, ואחד נעלם. וכן החיות והבהמות יש להן כח, אשר בו תהיה התנועה וההרגשה והחמימות היסודית, ויש להן כח חיצון גס והוא גופיותן. אם כן יש להן שני כחות זה למעלה מזה: האחד - כח היסודות, אשר מהם נברא גופן, והוא העליון אשר על כח הצומח הגס. וכן בני אדם יש להם כח פנימי דק, והוא הנפש החכמה, והיא נעלמת יותר מכח החי, והכח הגס הוא הגוף, וכן יש לגלגל כח פנימי נעלם, והוא הנפש הכללית אשר היא עליונה מן הנפש החכמה, והכח הגס הוא גוף הגלגל. וכן יש באישים העליונים כח פנימי עליון ודק יותר מכח הגלגל, וכח חיצון והיא צורה הנראית לבני אדם, כגון צורת החיות והאופנים. ואילו ישיג שכלנו למעלה מזה, היינו מתארים אותו באלו הכחות, אבל אחרי אשר הבורא יתברך, הוא עליון ונשגב מהשגת שכלנו, נדע כי איננו ממי שיש לו כח פנימי וחיצון כשאר המושגות. וזה הדבר היה בעבור כל השכל הוא בנפש והוא מתחבר עם הגוף, אם כן הם שני כחות: אחד פנימי נעלם, ואחד חיצון.\n",
+                " כאשר אנו רואים, כי כל דבר ישיג את מינו, כאשר ישיג האדם אל החכמה, ולא יוכל הסוס והבהמה להשיג אל החכמה כי איננה ממינם, וכאשר יתחבר האדם לאדם והבהמה לבהמה מבלי מונע, וכאשר ישמע השומע לכוונת המדבר מפני שהוא מינו, וכאשר תשיג היד כח כל חם, או לח, או קר, או יבש, מפני שהוא ממינה, כי היא חמה וקרה ולחה ויבשה בשווה, אבל היד לא תשיג לחכמה ולענוה, ולא לאהבה, ולא ליראה, ואיננה יודעת מה הן, מפני שאינן ממינה, ומפני שלא תדמה היד לאחד מאלו הכחות בענין מן הענינים כי אם בבריאה, כי היד ברואה, והחכמה והענוה תבא מן האדם אשר הוא נברא, ועל כן נאמר, כי הענוה ברואה, בעבור שתבוא מכח הנבראים, וכפי ההפרש והיתרון אשר יש בין אלו הכחות המושכלים על הגופות המורגשות השפלות, כן היתרון והמעלות אשר בין כחות הנאצלים מן הבורא ובין השכל העליון הפועל. ואולם אמרנו ״בין כחות הבורא״, ולא אמרנו ״בין הבורא״, מפני השותפות אשר בין כחות הבורא והשכל הפועל, כי כחות הבורא נאצלים ממנו, והוא מכלל כחותיו. אך בין עצם הבורא יתברך, ובין השכל תכלית המרחק, ואין ביניהם חיבור ולא הצטרפות כלל, ולא דמיון בשום ענין, כי הבורא מאציל, והשכל נאצל, וכאשר היה בנו כח השכל אשר השגנו בו למושכלות, ובין זה הכח אשר בנו ובין כח ההרגש מרחק גדול אשר אין יותר ממנו. כי אילו תהיה בנו יכולת לקנות כח שיהיה מרחקו למעלה מן השכל כפי המרחק אשר בין כח השכל ובין כח ההרגש, היינו משיגים מה שלא נשיג מעצם הבורא, ואילו תושג אחדותו, לא היתה לנו אחדות. וביטול השגתנו לדעתו הוא לאות על כי דעתו אמיתית, וביטול השגתנו היותו הוא לאות על כי היותו אמיתית. והדמיון על זה, כי יד האדם אילו היתה יכולה לאסוף כל מימי הים, לא יהיה זה לאות על רוחב היד, כי אם על מיעוט מימי הים. והסוס והחמור אילו היו משיגים למה שישיגו בני אדם בחכמתם, לא יהיה זה לאות על חכמת הסוס והחמור, אלא על סכלות בני האדם. וכן רוחב השחקים, אם נאמר כי גרגיר חרדל הוא כולל אותם בתוכו ומקיף עליהם, לא יהיה זה לאות על רוחב גרגיר החרדל, אלא על קטנות השחקים. ובכל זאת אין זה דמיון שלם, כי בין הגרגיר והשחקים שותפות, כי הם נבראים והוא נברא, ואין שותפות בין שכלנו ובין הבורא. וכאשר אמרנו בבירור, כי הבורא אינו רחוק ולא קרוב ולא גבוה ולא שפל, כי אם תחייב לו אחד מאלה, כבר חייבת לו מקום וחייבת לו השגת מציאותו, כי בהיות לו מקום יהיה נמצא, וידענו כי אינו נמצא כי אם לעצמו, ולא לזולתו, וזה ההפרש שבין הבורא יתברך, ובין הנברא, כי הנברא נמצא לעצמו ולזולתו וחכם לעצמו ולזולתו. \n",
+                " ודע באמת, כי אין דבר אשר צריך להחביר לבורא יתברך, לא כח, ולא חיים, ולא חכמה, ולא מציאות, ולא אחדות, כי הוא נעלם מכל אלו הכוחות, ואין צריך לספר עליו דבר מהם, אך הכריחנו לספר אותו בהם שני דברים: האחד מפני שבא בכתוב <small>(משלי ג)</small>, ״ה׳ בחכמה יסד ארץ״. וכדומה לו, והשני כי אנחנו צריכים לספר אותו במציאות, כדי לבטל ממנו כל הדברים אשר ילוו למי שאין לו מציאות, כי מי שאין לו מציאות, הוא אין ונעדר, ואין לו כח, ולא יבוא ממנו פועל טוב או רע, ועל כן אנו חייבים לומר שהוא נמצא. וכן נאמר שהוא אחד, כדי להרחיק ממנו כל הדברים הנלוים למי שהוא יותר מאחד, כגון הריבוי, והחילוק, וההצטרפות, והחסרון, והתוספת, וכדומה לו. וכן כל שם אשר נקרא אותו, כי לא נקראהו מפני שהוא ראוי לו, רק להרחיק ממנו כל הדברים הנלוים להפך השם ההוא, ועתה בין והבין. \n",
+                " ואחרי אשר נדע כי מציאותו האמיתית היא ביטול השגת מציאותו, נדע כי אינו לא רחוק ולא קרוב כלל, ואחרי אשר אינו לא רחוק ולא קרוב, יתחייב מדברינו באמרנו ״לא רחוק כלל״ שהוא בתכלית הקורבה, ובאמרנו ״לא קרוב כלל״ כי הוא בתכלית הרוחק. וזה היתרון שיש לבורא יתברך, על הנברא אינו כיתרון שיש למכה על המוכה. כי היתרון שיש בין המכה והמוכה אינו כי אם בהכאה בלבד, וישתתף עמו בענינים רבים, כי ישתתפו בבריאה, ובכח, ובצורה, ובמידות רבות, ובמעשים רבים, ואחרי אשר השתתפו במעשים רבים, אין יתרון אמיתי לפועל על הפעול, כי היתרון האמיתי הוא כשלא ישתתף אחד מהם עם השני בשום דבר, או יהיה ראוי לו היתרון האמיתי. וזה יתרון האמיתי הוא יתרון הבורא יתברך, על הנברא, רצוני לומר, שיהיה לא רחוק ולא קרוב, כי מדרך ביטול השגת מציאותו צריך לומר ״לא קרוב״, ומדרך השגחתו בנבראים והנהגתו אותם צריך לומר ״לא רחוק״. אם כן הוא רחוק עד סוף תכלית כל מרחק והוא קרוב עד לפני תכלית כל קורבה, ועל כן יש לנו לדעת, כי הוא קרוב אלינו ורואה אותנו, ויודע ענינינו, ומנהיג אותנו, ואין תנועה מתנועותינו כי אם על פיו וברשותו. ועל כן צריך כל אדם להאמין כי הבורא יתברך, תמיד לפניו, וקרוב אליו, וסופר כל צעדיו, ומדקדק מוצא שפתיו וכל תנועותיו ומחשבותיו, ואין לנו לחקור על הקצה האחר, ולומר כי הוא רחוק מאד ואינו משגיח בנו, מפני שלא נשיג מציאותו, ולא שנשים זה הדבר לאות על תכלית רחקו ממנו, אבל יש לבני אדם לחשוב, כי כאשר קרב אליהם הבורא בשעת בריאתם ליש מאין, ויתן להם חיים ושכל וחכמה, ויטריפם לחם חוקם, כן הוא תמיד קרוב אליהם בתכלית הקורבה. \n",
+                " אולם אמרתי ״אין לחקור על הקצה האחר ולומר כי הוא רחוק״, מפני כי שני הדרכים שווים, ואחד הוא שתאמר ״לא קרוב״ או ״לא רחוק״, כי בשניהם תצדק, ואחר אשר בשניהם תצדק, בחר לך משניהם הצריך אליך אשר תצדק בו. ועל כן צריך שתאמר, כי הוא קרוב אליך, ומשגיח בך, ושומר אותך, וסופר כל עניניך, ועל כן תאמר, כי אינו רחוק מפני הענינים האלה הצריכים לזה. ואחרי אשר התבאר שהוא לא רחוק ולא קרוב, יהיה כאילו אמרנו ״רחוק וקרוב״, ועל כן נאמר, כי הוא קרוב אל המעשים הטובים כי ידבקו אליו, ורוצה בהם מדרך קרבתו בנו, אך מדרך רחקו אין לו רצון ולא קורבה לדבר. ואל תרחיק מה שאנו אומרים, כי הוא קרוב ורחוק ביחד ורוצה ואינו רוצה, כי מה שאתה מרחיק לא תרחיקהו אלא בעבור שבגוף נברא לא יתחברו אלה ההפכים, כי המרחק והקורבה אשר בבורא אינם כהפכים אשר בבריות, כי אלה ההפכים הם בבריות, אך בכח הבורא אינם כן, ואין לך לסבור מן הנברא ענין הבורא. וכאשר אין ראוי לומר, אחרי אשר כל פועל יעיד עליו פועלו, כן לא נאמר שהעולם יורה על הבורא יתברך, כדרך הוראת הפעול על הפועל, אלא על הפך מענין ההוא, וכאשר כח הפועל הנמצא בפעול יעיד על מציאות הפועל וכחו ופעולתו והתחברותו אל הפעול ומשלו בו, כן נאמר, כי כח הבורא לא יימצא בנברא כמציאות כח הפועל בפעול אלא על ענין נעלם מזה, ולא יימצא בו כח הפועל ופעולתו והתחברותו אל הפעול אלא על דרך אחרת רחוקה ועמוקה מזאת.\n"
+            ],
+            [
+                "<big><b>השער הרביעי - העבודה על דרך קצרה. </b></big>",
+                " דע, כי אופני העבודה ששה דברים, וכל אחד מהם כולל ענינים רבים, וכל מי שיוכל להכריח את עצמו, ולהרגיל את יצרו, ולשקוד עליהם זמן קצוב שקידה גמורה, תיכנס בלבו אהבת הבורא יתברך, וידבק בעבודתו. ואלה פקודיהם: ",
+                "<b>הראשון</b> - שיתחבר אדם לאנשים שיעירוהו לעבודה, כגון החכמים, והחסידים, והעניים, והחולים, והשרויים בצרות. ",
+                "<b>והשני</b> - לרחוק מהפך כל אלה הנזכרים, והם אנשי התענוג, והעשירים, והרשעים, והכסילים, ונעדרי השכל, והנשים, והאפיקורסים, כי חברת כל אלו ישחיתו האמונה ולא תתקיים עמהם עבודה. ",
+                "<b>והשלישי</b> - לשום עליו לחוק ללמוד בכל יום מדברי רבותינו, זכרונם לברכה, כפי יכלתו, כי הם יאירו פניו ויפתחו לו שערי התקוה, וכן לקרוא בתורת ה׳ בכל יום, שנאמר <small>(יהושע א)</small> ״והגית בו יומם ולילה״. ולהסתכל תמיד בחיבורי הצדיקים, כגון חיבור החסיד רבי בחיי בן בקודה, זכרונו לברכה, ולזולתו מן הספרים והחיבורים אשר יזכירוהו ומשנתו יעירוהו, או שיהיה לו ספר כולל עניני העבודה ויסתכל בו בכל יום. ",
+                "<b>והרביעי</b> - לרחוק מהסתכל בחכמות החיצוניות, לבד מה שידע ויאמין כי תתחזק בו אמונתו, וצריך שילמד ממנו כמשפט, ואל יעמיק בו, כי אם יעמיק האמונה מנגד עיניו ירחיק, ובחשבו כי ידו באמת תחזיק ימצא הבל וריק. ",
+                "<b>החמישי</b> - להעביר בכל עת על לבו תמיד גמול הצדיקים, ועונש הרשעים, וחרדת המות, ומאורעות העולם, ומכשוליו, ומומיו, וחרפותיו, וקורותיו. ",
+                "<b>והשישי</b> - לדעת כל אופני העבודה, וחוקיה, ותכונת כל ענין מעניניה, ועניני תפילתו, ועניני תחנוניו, ותעניתו, ועסקיו, והתבוננותו בסודות העולם. וזה החלק השישי הוא נחלק על הנפש ועל הגוף, קצתו יבוא מכחות הנפש, וקצתו יבוא מכחות הגוף, ותחילה נזכיר כחות הנפש, ואחר כן כחות הגוף. ",
+                "ואומר, כי מכחות הנפש היא האמונה. וצריך אדם להשתמש באמונה כפי מה שאני זוכר, צריך להאמין אמונה שלימה בייחוד האל יתעלה, ובמציאותו, ובאלהותו, ובקדמותו, ובחכמתו, וביכלתו. ולהאמין בתורה, ובכל הכתוב בה, ובכל עניניה אשר לא יקבלם השכל, ואל ישים העין עליהם, כי אם על קוצר שכלו מלבוא עד תכונתם. וצריך להאמין בנביאים ובנביאותם, ולהאמין בחכמים ובכל דבריהם, וביום הדין, וחשבונו, וענשו, וגמולו, ובתחיית המתים, ובגאולה. ולא יאמין בחכמות הרשעים והאפיקורסים, וחכמת הגוים ותעתועיהם ותורתם. ",
+                " <b>ומכחות הנפש - האהבה.</b> וצריך להשתמש בה כפי הראוי, צריך לאהוב האל יתעלה, אהבה גדולה גמורה, לא לתקוה ולא לתועלת, וצריך לאהוב התורה, ולאהוב בכל יגיעה בהשגת רצונו, ולאהוב החכמים וכל דבריהם, ולאהוב כל אוהבי הבורא יתברך, ולאהוב העניים והגרים, ושלא לאהוב אויבי השם יתברך, ושלא לאהוב המעשים הרעים ותענוגי העולם, כי אם במשפט ובמישור, ושלא יאהב כל החכמות והמעשים הרעים המשחיתים את עבודת האל יתעלה, והמרחיקים מעבודתו יתברך. ",
+                " <b>ומכחות הנפש - הבטחון.</b> צריך להשתמש בו כראוי, וזהו פירושו, צריך לבטוח באל ובדרכיו ובנחמותיו, ולבטוח כי יש שכר לפעולתו וכי יש תקוה לאחריתו, ואל יבטח בבלעדי האל יתברך, ולא בעשרו, ולא בחייו, ולא בכחו ובצדקתו, ולא בדברים המסיתים אותו. ",
+                " <b>ומכחות הנפש - הרצון.</b> צריך להשתמש בו כראוי, וצריך לקבל עליו ברצון כל הבא עליו מאלהיו, ואל יקוץ בתוכחתו, ושיקבל עליו ברצון מוסר הוריו ומוסר רבותיו, ולשום כל רצונו רצון אלהיו. ",
+                " <b>ומכחות הנפש - הענוה.</b> צריך להשתמש בה כראוי, שיהיה עניו עם כל אדם, ושפל, וצנוע בלכתו ושבתו ודבריו ותפילתו, ולהתחבר לעניים, ואל תיקר נפשו בעיניו. ",
+                " <b>ומכחות הנפש - הבושת.</b> צריך להתבייש מחטאיו, וצריך להתבייש מאלהיו, ולשאת עיניו אליו, בזכרו טינוף מעשיו, ומזימותיו, ותועבותיו, ושיהיה בעיניו שפל מאד ונכנע ומתבייש. ",
+                "<b> ומכחות הנפש - הקנאה.</b> צריך שיקנא בחסידים, ויותר מהם בבעלי תשובה, ויותר מהם בצעירים ממנו לימים השוקדים בעבודת האל יתעלה. וצריך לקנא בעניים, אשר אין להם מחית רגע, ועם כל חסרונם ודלותם לא יתרשלו מעבודת האל יתברך. וצריך לקנא באומות העולם ועובדי ההבל, המענים נפשותם בכל מיני עינוי, הנסגרים במסגר, והולכים באפסי ארץ מהלך חודש לחורב ביום ולקרח בלילה ויוציאו ממונם בהבל וריק והנה מה שיעשו הפתאים והשוטים עובדי האבן, על אחת כמה וכמה מה יש לעשות העובד לאדון העולם והלא יצטרך לקנאות בהם ולעשות כפלי כפלים כפי יכלתו. ",
+                " <b>ומכחות הנפש - המחשבה.</b> צריך להשתמש בה כראוי, ולחשוב מה היה ראשיתו, ומה יהיה אחריתו, ולחשוב בגדולת הבורא יתברך, ובנפלאותיו, וביצירת שמים וארץ, ולחשוב ביצירת גופו, ולדקדק כל החסדים אשר גמלו האל יתברך, מיום היותו, ולחשוב כי העולם אבד והכל הבל, ולחשוב במעמד הדין. ",
+                " <b>ומכחות הנפש - היראה.</b> צריך שיירא מאלהיו, ומחרון אפו, ומהוריו ורבותיו, שנאמר <small>(דברים ו)</small> ״את ה׳ אלהיך תירא״. וממקדש השם ושיירא מתהפוכות הזמן, ומן התלאות הבאות על האדם, ושיירא מיום המות, ושיירא מעוונותיו, ושיירא שמא לא יזכה לראות פני אלהיו. ",
+                "<b> ומכחות הנפש - אומץ הלב.</b> צריך להיות אמיץ לב בעבודת האל יתברך, ואל ישמע למסיתים ולא למכריחים אותו לעזוב עבודת האל יתברך, ושימסור נפשו למות, ולא יפחד מן המות בעבור עבודת האל יתברך. ",
+                " <b>ומכחות הנפש - הרחמנות.</b> צריך לרחם על העניים, והמרודים, והחולים, והכסילים אשר אין להם מורא, ושירחם על אנשי ביתו, ועבדיו, ועל נפשו, ויצילנה מרדת שחת. ",
+                " <b>ומכחות הנפש - האכזריות.</b> צריך שיהיה אכזרי וקשה למסיתים ומדיחים, ושלא יחמול על הרשעים, שנאמר <small>(דברים יג)</small> ״ולא תחמול ולא תכסה עליו״. ",
+                "<b> ומכחות הנפש - הנדבה.</b> צריך להתנדב בעבודתו, בהונו, ובכחו, ובגופו, ובנפשו לאל, ולהתנדב לעניים בהונו, ולמרודים בעצתו. ",
+                " <b>ומכחות הנפש - החכמה.</b> צריך ללמוד דברי תורה ודברי חכמים, ואל יתעסק בחכמות רעות המבטלות העבודה, ולדעת סוד הבורא יתברך, וסוד המצוות, וסוד העבודה, ודברי החכמים. ",
+                " ואחרי אשר זכרנו כוחות הנפש, וסוד העבודה, ודברי החכמים, איך הוא לכונן אותם וליישרם, נזכיר מעשי הגוף. ואומר, כי: ",
+                "<b>מאברי הגוף הן האזנים</b>, צריך להשתמש בהן כאשר אומר, צריך לשמוע קול רבותיו והוריו, ולהאזין לדברי תורה ולדברי החכמים הקדושים, ולשמוע שוועת המרודים, ולאטום אזנו משמוע נבלה וליצנות, ומשמוע לכל מי שיסיתנו וידיחנו. ",
+                "<b>ומאברי הגוף, העינים</b>, צריך להשתמש בהן כראוי, צריך להיות עוצם עיניו מראות ברע, ומראות עבירה, ואל יישן כל הלילה, וצריך שיהיו עיניו סגורות בשעת התפילה, וישים טוטפות בין עיניו, וישא עיניו לשמים, ויבין כל יצירות האל יתברך, ויתבונן תמיד בתורת השם יתברך. ",
+                "<b>ומאברי הגוף הפה</b>, צריך להישמר מהשבועות, והאלות, ודברי נבלות, ומלחרף, ומלגדף, ומלספר מום אדם, ומלקרוא חכמות רעות, ומלאכול ולשתות דבר איסור, ושיתענה ברוב ימיו, ויהיו דברי פיו כמישור, וילמד לכסילים, ויוכיח לרשעים. וינחם אבלים, ויתן עצה לנבהלים. ",
+                "<b>ומאברי הגוף הידים</b>, צריך להשתמש בהן בעסקיו כראוי, צריך להיזהר מאונאה, וגנבה, ועושק, וגזל, ומלהזיק אדם, ומעשות מלאכה רמיה או מעשה מטונף, ושלא יגע בטומאה, ולפתוח יד לעניים, ולהיזהר מעשות מלאכות אסורות. ",
+                "<b>ומאברי הגוף הרגלים</b>, צריך להשתמש בהן במישור, צריך להתהלך בדרכי האלהים, וללכת לצרכי מצוה, ולצרכי עניים, ולבקר חולים, וללוות מתים, וללכת לבית התפילה ערב ובקר וצהרים, ולברוח מאנשי רשע ומאשה רעה. ",
+                "<b>ומאברי האדם הגוף בכללו</b>, צריך להשתמש בו כראוי, ויהיו כל עסקיו טהורים, ושלא יענג גופו יותר מדאי, רק הכל במשפט. "
+            ],
+            [
+                "<big><b>השער החמישי - בעמודי העבודה. והם חמישה, ואלו הם, השכל, והאהבה, והיראה, והחכמה, והאמונה. </b></big>",
+                " דע, כי השכל הרבו לדבר עליו הפילוסופים, ולחלק אותו, ולהודיע ההפרש אשר בין השכל, והמשכיל, והמושכל. כי יש מהם אומרים, כי הכל אחד. ויש אומרים, כי אינו אחד אלא שלושה, וזה אין לנו תועלת בו ולא היזק, אך התועלת אשר יש לנו להבין וללמוד, שנדע שהשכל הוא פרי הנפש, כאשר התפוח פרי האילן, והתפוח צריך לעבודה רבה מבעליו, לשמור האילן, ולחפור, ולעדור, ולהשקותו בכל עת, ולנקותו מן הצמחים הרעים, וכפי טוב השמירה יהיה טוב הפרי, כן צריך האדם להרגיל נפשו במידות טובות, ובחכמה, ובמוסר, ובנסיונות החידושים, ובקורות העולם. וכשירגיל נפשו בכל אלה, אז יושלם שכלה אשר בכח ויצא אל הפועל. וכאשר יצא השכל אל הפועל מן הכח באלה הדברים אז ייקרא האדם שלם, כמו האומן בהיותו בקי ויהיו לו כלים נאים, אז תושלם אומנותו, ואז יוכל להשיג כל חפציו, וישיג כבוד מן השרים, ותועלת מבני אדם, וכן המשכיל, כשיהיה לו שכל שלם, אז ישיג כבוד מאלהיו וימצא חן בעיניו ובעיני בני אדם. כי בהיות השכל שלם, גורם לאדם שיהיה עובד לאלהיו, ואוהב אותו, וירא ממנו, כי יראת האל, יתעלה, ואהבתו ועבודתו מכח השכל יצאו שלשתן, כאשר יצאו הנחלים, אף על פי שהם רבים, ממקום אחד. ועל כן, כל אהבה ויראה וחכמה אשר תהיה מבלי שכל, אין לה שורש ולא יסוד. ",
+                " והנני מבאר לך שלשתן היטב. כי כאשר תתבונן בהפרש אשר בין אהבת חסר דעת ובין אהבת בעל שכל, יתבאר לך כי אהבת השוטה אינה אהבה, אלא מחשבה עוברת, והמשכיל ישכיל למי יאהב ואיך יאהב. וכן בשומך לבך להפרש אשר בין יראת השוטה לאדוניו ויראת המשכיל, תכיר כי יראת השוטה היא שגעון, ויראת המשכיל מפני שמכיר ערך אדוניו, ואימתו, וכחו, וכי חובה עליו לעבוד אותו, ולירא אותו, מפני אשר הוא ברשותו וייטיב לו. וכן כאשר תשית לבך להפרש אשר בין חכמת השוטה לחכמת המשכיל, תדע כי חכמת השוטה הוללות ואין לה פרי, וחכמת המשכיל שכל ומוסר ויש לה פרי, והוא רצון האל, יתעלה, וידע מה יצטרך לעשות בחכמתו ושכלו. אבל השוטה, כשירצה בחכמתו לדעת מה יצטרך לעשות, תגבר עליו ההוללות ותאבד מחשבתו, כמי שיש לו עין חולה וחלושה, שירצה להביט לאור החמה, ותחשך עינו, וילך בחושך, ולא יראה מה שהוא צריך לראות. ומי שעינו בריאה, יוכל להסתכל באור, ולראות כל עסקיו, ולדעת איך יעשם ואיך יישמר בהם. אם כן הנה התיישב בדעתך, כי השכל הוא יסוד לשלושה עמודי האמונה, שהם: היראה, והאהבה, והחכמה. ",
+                " ועתה אנו צריכים לפרש כל אחד מאלה השלושה ונתחיל {לפרש} מהם האהבה, ונאמר, כי ענין האהבה הוא כח מחביר בין האוהב ובין האהוב. ודע, כי האהבה נחלקת לשלושה חלקים: האחד - אהבה שתהיה לתועלת ותקוה, והשני - אהבת חברה ורעות, והשלישי - אהבת המידות הטובות אשר באהוב, וזאת היא האהבה הנכונה והאמיתית, ועוד יש כח בה, כי לא תתחלף ולא תשתנה לעד, בעבור כי האהבה נשואה וקשורה במידות האהוב, ואי אפשר לה להשתנות, אלא אם ישתנו מידות האהוב הנושאות אותה. ואין כוונתנו לזכור המידות אשר ישתנו, כי אם המידות הקיימות, והן מידות הבורא יתברך. כי כאשר יאהב אדם לאיש אחד בעבור שכלו, וחכמתו, ומוסרו, וענוותנותו, ושאר מידותיו הטובות תהיה זאת האהבה הנכונה, ולא תשתנה לעולם, מפני שלא תשתנה הסיבה הגורמת לאהבת האוהב. ועל כן אומר, כי זאת היא האהבה הנכונה התמימה, כשיאהב אדם לאלהיו בעבור גבורתו, ובעבור כי הוא בורא הכל, ובעבור כי הוא חנון, ורחום, ארך אפים, ושאר המידות הטובות. לא תמוש לעולם זאת האהבה, כי לא ימושו מידות הבורא, יתעלה, ולא ישתנו לעולם. ומכל שלושת חלקי האהבה אשר זכרנו לא יתקיים כי אם זה החלק, והוא עמוד העבודה, והשנים האחרים לא יתקיימו, כי אין בהם עיקר בכל אוהב ואהוב. ",
+                " דע, כי האהבה תתחבר משני חלקים: האחד - ממידות האוהב, והשני - ממידות האהוב, וכפי טעם מידות האוהב, יהיה תוקף אהבתו במידות הטובות אשר באוהבו. ועתה אפרש מידות האוהב, ואומר, כי מידות האוהב הן השכל הטוב והנפש הזכה הצחה. וכשיהיה באוהב קצת מאלו המידות, יהיה נמשך לאהוב לכל איש אשר נמצא בו כמידות האלה. בעבור כי כל מין יסור אל מינו וירחק מהפכו. ובעבור זה יימשך כל איש בעל שכל טוב ונפש נקיה לאהבת האל, בעבור כי הבורא הן בו המידות הישרות והטובות, הכלליות האמיתיות, ועל כן, כשיימשך האדם לעבודתו, היא לאות כי יש בו ממידות הבורא יתברך, ועל כן יימשך אחריו כאשר יימשך המשכיל לחברת המשכילים, וכל חכם לחברת החכמים, וכל כסיל לחברת הכסילים, והנער לחברת הנערים, והזקן לחברת הזקנים, וכל איש לחברת חבירו, ועוף השמים למינו, ועל כן, כשתראה אדם מתרחק מעבודת האל, יתעלה, דע, כי אין בו ממידות האל כלום אלא הפכן, ועל כן ירחק מהן. כי אילו יהיה בו שכל, או קדושה, או תמימות, או יושר, נדע כי אלו המידות הן מידות הבורא יתברך, וכשיהיה לאדם מהן שמץ דבר, ימשכהו לבו לאלהיו, כאשר תמשוך הנפש החכמה גוף האדם למעלה והעמידה אותו בקומה זקופה, מפני שהיא נמשכת למקום השכל אשר היא ממנו, וכאשר תימשך נפש הבהמה לארץ, עד אשר כפפה אותה והלכה בקומה כפופה, מפני נפשה אשר היא מן העפר והיא נמשכת לשרשה. ",
+                " ועל כן נדע, כי השכל הטוב אשר באדם הוא יעירהו לבקש תוספת על מידותיו, והנפש הזכה, אשר היא לו כראי מוצק, מגלה לו מה שנעלם מסודות אלהיו, כי בהיות הנפש לטושה וזכה, יראה האדם ממנה אל הבורא יתברך, ואחדותו, ומציאותו, ושאר כוחותיו המושגים בשכל, כאשר יראה האדם בראי מוצק מה שנעלם ממנו. ואם לא תהיה הנפש זכה וצחה, לא יוכל לראות התעלומות מבלעדה. כי הגוף אפל, וגם לא יוכל הרואה לראות מה שיהיה לאחריו, אם לא יהיה הראי זך ודק שיעבור בו הראות. ועל כן, בהיות הנפש זכה, יעבור בה ראות השכל, ותראה מה שלאחריה, ואין אחרי הנפש כי אם הבורא יתברך. ",
+                " ועל כן אמרתי, כי בהיות לאדם שתי אלה המידות, והן: שכל טוב ונפש זכה, תתעורר מן האדם אהבה גמורה לבורא יתברך. ",
+                " וכאשר האהבה הגמורה באל, יתעלה, תצמח מן האהבה ההיא היראה, כי אנו רואים כל מי שיאהב לאדם אחד בעבור מידות טובות שיש בו, תהיה האהבה עול על צוארו, ותכניעהו לבקש רצון האהוב, ולא ימצא מנוחה רק בעת יגיעתו בעסק האהוב, ותמתק לחכו היגיעה יותר מהמנוחה. ובעת יעשה האוהב לאהוב דבר אשר ייטב בעיניו, אז תיקר נפש האוהב בעיניו, מפני אשר יכול למצוא חן בעיני אהובו לעשות דבר אשר ייטב בעיניו, ואם יזדמן לו דבר חטא, או שגגה, או יעשה דבר אשר לא ייטב לאהובו, יהיה האוהב משתומם, ונכלם, ויתגנב, כאשר יתגנב העם הנכלמים. וזה הדבר מכח האהבה, אשר היא כעול ברזל עליו, להכניע האוהב לאהוב, כאשר אמר הכתוב <small>(שיר השירים ח)</small> ״כי עזה כמות אהבה״. ואחרי אשר האוהב תכניעהו האהבה לאהובו לבא בכפל רצונו, יש לנו לפרש, מדוע יש באהבה הכח הזה. ונאמר, כי אהבת האוהב לאהובו תהיה בשביל המידות הטובות אשר באהוב, ונפש האוהב גם כן יש לה קצת מידות טובות. ועל כן, זה המעט אשר יש באוהב ממידות טובות ימשכהו הרבה, כאשר ימשוך כל מין אל מינו, והוא לאות על בעל נפש נדיבה, שהוא נמשך לכל דבר נכבד וזאת היא האהבה. אבל ההכנעה אשר באוהב להשלים רצון האהוב הוא, מפני שיכיר האוהב יתרון האהוב עליו, כאשר יכיר התלמיד יתרון רבו, והעבד יתרון אדוניו, ועל כן ייכנע לאהובו בהכירו יתרונו עליו. וזה הדבר יראת האוהב לאהוב, כאשר יירא העבד מאדוניו, והתלמיד מרבו מפני היתרון אשר לו עליו, ועוד שיקוה ללמוד תמיד ממידות הרב, ומחכמתו, וממוסרו ואלה המידות יכריחו שיהיה האוהב ירא מאהובו, אם כן הנה נתבאר, כי מן האהבה תצא היראה. וכאשר נאמר כי האהבה והאוהב אפשר שיהיו מבני אדם מצויים, כן נוכל על הדרך הזאת לדעת, כי על הענין הזה היא אהבת אדם לבורא, ואם יאמר אומר, אין להמשיל אהבת הנברא לאהבת הבורא יתברך, נאמר, כי אנחנו ברואים, והאהבה אשר ירגיל האדם בבורא, אף על פי שיש הפרש בין האהוב הנברא ובין האהוב הבורא, אין הפרש בין הכח האוהב לבורא ובין כח האוהב הנברא, כי הוא אחד, ועל כן לא יבקש ממנו הבורא יתברך, כי אם יכלתנו, ויהיה חשוב בעיניו כאילו אהבנוהו כפי הראוי לו. וצא וראה הצדקה שאנו נותנים לבורא יתברך, כי לא נוכל לעשות לכבודו אלא כפי מה שנוכל לעזור איש לאחיו ואיש לרעהו, והבורא יקבל אותו כאילו עשינו לפי הראוי לו. ",
+                " ואחרי אשר ביארנו כי האהבה היא סיבת היראה, ושתיהן עמודי האמונה, נפרש ענין החכמה, ונאמר, כי החכמה היא צריכה להיותה באוהב, כי כל אוהב, אם לא תהיה לו חכמה, לא יכיר מידות האהוב אשר זכרנו, ולא יכיר שכלו וחכמתו ושאר מידותיו החמודות, וכאשר לא ידע מידותיו כן לא ידע לאהוב אותו, כי כח הסכלות המבטלת לדעת מידות חמודות האהוב, היא תבטל אהבת האוהב כאשר אמרנו, כי הכסיל אין אהבתו אהבה, ואם כן הנה נודע, כי לא תושלם אהבה כי אם בחכמה ודעת, וכפי מה שיחסר לו מן הדעת השלימה, יהיה חסרון אהבתו באהובו, אשר מידותיו חמודות ושלימות. אבל אהבת האוהב למי שיש לו מעט מן המידות החמודות תספיק לו קצת מן האהבה וקצת חכמה, ולא תיקרא זאת אהבה שלמה, ולא אוהב שלם, ולא אהוב שלם. ואין דברינו על החסר, כי אם על השלם והתמים. ",
+                " ואחרי אשר נודע כי שלוש אלה הן נקשרות זו עם זו, ולא נשלמה אחת מהן בלתי האחרות, וכי יסוד שלשתן, רוצה לומר האהבה והיראה והחכמה, היא עבודת הבורא יתברך, באמונה בלי חונף על כן נצטרך לומר, כי יסוד עבודת הבורא יתעלה, הוא האמונה, אף על פי שהעבודה והאמונה מוצאן מן השלוש אשר זכרנו, ולא תימצא העבודה כי אם באמונה, וכן לא תימצא האמונה כי אם בעבודה, וכל אחת מהן דבקה בחברתה. ",
+                " והנה אגלה לך סוד גדול בעבודת האל, יתעלה, ואומר, כי יש לה שלוש מעלות: האחת - שפלה, והשניה - למעלה ממנה, והשלישית - למעלה ממנה עליונה. והמעלה השפלה היא הלימוד, והבינה, ונסיונות העולם, ואורך הימים. והנה אלה ארבעה עמודים, אשר בם יקנה אדם השכל, והיא המעלה השפלה, ומן המעלה הזאת יעלה האדם למעלת האהבה והיראה והחכמה והן כשלושה עמודים. ובעבור כי הענפים רבים והעיקר ימעט עד אשר יגיע לאחד, וכל אשר ירחקו הענפים מן האילן ירבו, וכל אשר יקרבו ימעטו, כן הברואים, כל אשר ירחקו מן הבורא יתברך ירבו מיניהם ועניניהם, וכל אשר יקרבו ימעטו, עד שיגיעו לאחד. על כן יהיו עמודי המעלה השפלה, ארבעה עמודים.",
+                " השניה אשר עליה שלושה. ואלה השלושה כשיתנהג האדם בהם כראוי, יעלה בהם אל המעלה השלישית, והיא האמונה והעבודה, והן שני עמודים. ומאלה השנים יעלה אדם להידבק בתכונה העליונה אשר היא אחת, והיא השגת רצון האל, יתעלה, ולהידבק בו. ושים לבך וראה, איך יתחיל האדם לעלות ממעלות רבות אל מעלות מועטות, עד אשר יגיע אל האחד ושם יעמוד, כי אין אחרי האחד המושכל דבר. ",
+                " ואחרי אשר הגענו עד התכלית, אשר היא כוונת עובד האוהב, נאמר עתה מה תהיה תועלת הבאה מכל זה. ונאמר, כי התועלת הכללית הבאה מעבודת הבורא יתברך, ואהבתו, הוא שיאהב הבורא לאדם העובד אותו, כאשר אמר <small>(ישעיה מג)</small> ״מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך״. וכתיב <small>(דברים ז)</small> ״ואהבך וברכך והרבך״. עתה יש לנו לחקור על אהבת הבורא יתברך, לאדם, היאך היא ומה היא. ונאמר, כי הכסילים והפתאים לא תספיק להם בשכר עבודתם לאל אהבתו אותם, עד אשר יתן להם אותות וראיות כי ישיגו טובה גדולה והנאה רבה, ואם תאמר להם כי לא יינתן להם דבר אחר לבד מאהבת האל בהם, לא יספיק להם, ויחשבו אהבתו כאהבת בני אדם, אשר אם לא תהיה עם האהבה תועלת אחרת או הנאה, לא תספיק לאדם אהבתם. והנני מפרש לך, כי אין תועלת גדולה כאהבת הבורא לאדם, ובאהבת האל בו לא יצטרך לגמול אחר, ואין לו לבקש ולשאול, אם תתקיים נפשו אחרי מותו ואם לאו, כי באהבת הבורא נכלל כל הגמול הטוב, בידוע שיש לו להאמין, כי כשימות אדם במעשים טובים ומתנהג בחסידות, כי הבורא יתברך, יאהבנו, ומאחר אשר יאהבנו זהו הגמול שאין למעלה ממנו, כי אחר אשר יאהבנו, אין ספק שיתן לו גמול טוב על מעשיו, ואין לנו לחקור איך יהיה גמול הטוב. אבל יש באדם תאוה גדולה וסכלות, לא יספיק להם הכבוד הגדול הזה, ויחקרו אם יהיה לנפשותם קיום אחרי היפרדה מן הגוף או אם תאבד, כאילו נודעו להם דרכי העולם הבא, וכי כל הראויים לעולם הבא אנו יודעים על איזה דרך יהיה גמולם וזה אי אפשר לדעתו. רק אם נהיה מלאכים ונתהלך בין חיות הקודש, אז היינו יודעים דרך גמול הנפשות וחיי העולם הבא, היאך הם, אך על משכיל מלה כוללת לדעת, כי יש גמול לעולם הבא על כל מעשה, וכי יש על הרשעים עונש, ועל היושר שכר, אך אין לנו לחקור על דרך העונש והשכר איך הוא, ואם יפצר אדם לחקור מה יהיה אחרי המות, יוכל להבין ולהאמין כי יש גמול אחרי המות מעשרים מופתים. ",
+                "<b>האחד</b> - מחנוך ואליהו, אשר לקחם הבורא יתברך, וידענו באמת כי לא יתקיים גוף בלא מזונו, ואחרי אשר יחסר המזון נדע, כי נמס גופם, וניתך באויר העליון, ונשארה נפשותם, והם כמלאכים. ואם כן נדע, כי נפשות הצדיקים יהיו כנפשות האלה. ",
+                "<b>השני</b> - ממשה רבינו, עליו השלום, אשר הוא מבחר ברואי הבורא, נדע, כי מעלתו היתה נכבדת בחייו וכן במותו. ואם מעלתו נכבדת במותו, נדע, כי נשמתו יש לה יתרון על כל הנשמות ואינה אובדת. כי כאשר בחייו עלה לשמים, והראהו הבורא יתברך, סודותיו, כאשר אמר <small>(במדבר יב)</small> ״בכל ביתי נאמן הוא״. כן יכריחנו השכל להאמין כי לא אבדה נפשו במותו, כי אם אבדה לא יהיה לו יתרון על זולתו. ואחרי אשר דיבר השם עמו, נדע, כי כח דברו עמו ישאיר לו יתרון אחרי היפרדה מן הגוף, במה שיוודע ההפרש אשר בינה ובין נפשות שאר הברואים, אשר לא דיבר האל עמם, אם כן זהו גמולה הטוב, וכאשר עלתה נפשו במותו לישיבה עליונה ולא אבדה, כן תעלוזנה נפשות הצדיקים, איש איש כפי עבודתו וצדקתו. ",
+                "<b>השלישי</b> - כי אנו רואים הנפש תשיג הרחוק והקרוב ואשר בסוף העולם, כאשר תשיג עד {מה} שיהיה לפניה ולאחריה. ואחרי אשר משגת הדברים הרחוקים, נכיר כי היא מחופפת עליהם וכולם נכללים בתוכה, ועל כן תשיגם, ואנו רואים נפש החכם כי תשיג כל הגלגלים ומרחביהם ותכונתם, ואחרי אשר היא משגת אותם, נדע כי היא מחופפת עליהם וכולם נכללים בתוכה. ואם כן הדבר, נדע כי היא עליונה מהם ואם היא עליונה מהם, נדע, כי מקומה למעלה מהם. ועל כן בעת המות תשוב למקום ההוא אשר היתה משוטטת שם בהיותה בגוף. ",
+                "<b>הרביעי</b> - אנו רואים הבהמות בקומה כפופה והאדם בקומה זקופה. ומזה נבין, כי נפש הבהמה היא מן העפר והיא נמשכת אל יסודה, ועל כן היא כופפה גויות הבהמה לארץ, ונפש האדם נמשכת למעלה, ועל כן תעמידהו בקומה זקופה. ונדע מזה, כי תפצור לעלות ליסודה, אך לא תוכל, מפני שהיא קשורה בגוף. אם כן נאמר, כי בעת שתוכל ליפרד מן הגוף תעלה למעלה. ",
+                "<b>החמישי</b> - הגוף מחובר מארבעה יסודות: אש, ומים, ורוח, ועפר, והתלכדו כולם, ועמדו יחד בעוד החיות בגוף, אך במותו, ישוב כל חלק אל יסודו. העפר לעפר, והרוח לרוח, והאש לאש, והמים למים, והנשמה למקום הנשמות. כי הנשמה אצולה ולקוחה מכחות עליונים, כי הבורא יתברך, חיברה מארבעה יסודות. מכח מציאותו, וחיותו, וחכמתו, ואחדותו, ומכל ארבעה האלה נתחברה הנפש. וכאשר תיפרד מן הגוף, יקרה לה מה שיקרה לגוף, ישובו ארבעה יסודותיה איש אל מקומו. תשוב המציאות ליסודה, והחיים ליסודם, והחכמה ליסודה, ויסוד כל אלה הארבעה הוא במקום העליון למעלה מהגלגלים, ועל כן תשוב שם. ולא נאמר, כי ייפרדו ארבעה כחותיה בעלותה שם, אך המקום אחד, ואלה הארבעה יסודות הם אחדים בלי נפרדים, כי העצם הנושא אותם הוא אחד. ",
+                "<b>השישי</b> - כי הגוף כמו הפתילה אשר תקדח אש מהאבן להדליק אותה, ונקשרה בו הנשמה כמו הנר בפתילה. וכאשר יכבה אור הנר, יעלה למעלה האש ויעוף ליסודו, ותישאר הפתילה ביסודה אשר ממנו לוקחה. ואם תאמר, מה היתה הנשמה קודם היותה בגוף. נשאלך, מה היה הנר קודם שידבק בפתילה. ותהיה התשובה, כי שלהבת הנר באבן או בברזל עומדת בכח, ולא יצאה לידי מעשה עד אשר קדחת אותה בידך, ויצאה ונקשרה בפתילה, והיתה הפתילה כמו הגוף והשמן כמו המזון. ונדע, כי אחרי אשר כבתה שלהבת הנר, תשוב ליסודה לגלגל האש, כי גלגל האש היה סיבה ונתן כח באבנים או בברזל, ועל כן יצאה האש מהם. ",
+                "<b>השביעי</b> - העולם נברא בעבור עבודת האל, יתעלה, ולא יוכל הגוף לעבוד הבורא יתברך, כי אין בו כח להבין ולדעת ולהכיר, ואילו לא תהיה הנפש מן השמים לא ידעה אותו ולא הכירתהו, כמי שלא ראה את המלך, ולא נלמד במעמד משרתיו, ולא יהיה מן העבדים הניצבים עליו, ולא יתאווה אליו, ולא יכסוף לחברתו, ולא יכירהו, ואחרי שהנפש תבין גדולת הבורא יתברך, נדע, כי מן השמים היא אצולה, ועל כן תתפצר לשוב למעלה. ",
+                "<b>השמיני</b> - כי נפש הנביא לא תזכה למעלת הנבואה, עד אשר תהיה זכה ועליונה מאד, נמשכת בכל כח לדברים עליונים, ועל כן היא קרובה אל הבורא יתברך, ואין בינה ובין הנבואה מסך אל הבורא יתברך, לרוב גבהות מחשבותיה. ואחרי אשר כל כך היא גבוהה נפש הנביא, ובעודנה בגוף תוכל להגביה ולהתחבר עם האישים העליונים, נדע, כי כפלים תעלה בהיפרדה מן הגוף, כי הגוף יעצרנה לעלות בכל יכלתה, כאשר העוף אשר קוצצו כנפיו לא יוכל לעוף בכל יכלתו, עד אשר יצמחו כנפיו. והכח המחביר בינם בעודנה בגוף, הכח ההוא יחביר ביניהם אחר היפרדה, ויהיה עליה יותר נקל. וכמו כן נפשות החסידים והחכמים ורבותינו, זכרונם לברכה, אמרו <small>(בבא בתרא יב.)</small> ״חכם עדיף מנביא״. ",
+                "<b>התשיעי</b> - כי כל עיגול יעמוד על נקודתו האמצעית, והיא עמוד העיגול. על כן נמשל גלגל השכל המסובב על כל העולם ועל כל הגלגלים כמו גלגל עיגול, ונקודתו האמצעית העולם, ונקודת העולם בני אדם, ונקודת בני אדם הנשמות אשר בם, כי הן עמוד העולם, ועליהן יעמוד, כי בעבורן נברא. ונראה, כי כל נקודה שלא תאבד לא יאבד עיגולה, וכשתאבד הנקודה יאבד העיגול, כי היא יסודו ועיקרו, והיא עמוד והעיגול נשען עליה. ואחר שאי אפשר שיאבד גלגל השכל, נדע, כי לא תאבד נקודתו, והן הנשמות, וזה אות אמת על קיום הנשמות. ",
+                "<b>העשירי</b> - דע, כי הבורא יתברך, קיים, וכל העובדים אותו והיגעים למצוא רצונו, אם לא ימצאו אי אפשר שייגעו לריק, בעבור כי הבורא יתברך, לא נתכוין בבריאת עולמו כי אם לעבודתו. ואם אין להם גמול בעולם הזה, אי אפשר שלא יהיה להם גמול אחרי המות, ואם אין להם גמול אחרי המות, יש דבר שמעכב גמולם. ואנו יודעים, כי אין לבורא. יתברך, דבר מעכבו, כי לא ברא עולמו כי אם לעבודתו, ואלה אשר עבדו אותו, לא היה להם שכר גמולם ולא הנאה, ועל כן נדע ונאמין, כי גמולם אחרי המות. ",
+                "<b>האחד עשר</b> - מצאנו הכתוב אומר <small>(דברים ל)</small> ״ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך״. ואמר <small>(דברים ה)</small> ״למען תחיון״. ואמר <small>(דברים ל)</small> ״וחיית ורבית״. ואמר <small>(דברים ה)</small> ״למען יאריכון ימיך״. ואנו רואים כי הרשעים כמו כן יחיו כמו הצדיקים, ויותר מהם ינעמו בטובו. ",
+                "<b>השנים עשר</b> - אנחנו מוצאים כמה קהילות נהרגו על ייחוד השם ונשרפו ואבדו עולמן וכל טובן על ייחוד השם. ואנו רואים, אם איש יענה נפשו על אהבת המלך בשר ודם או יסכן עצמו למות, כי המלך יגמלהו גמול טוב, וכל שכן הבורא, שלא יגמול גמול טוב למי שימסור עצמו למות עליו ושלא יתן לו שכר טוב זה שקר שאי אפשר להיות. ",
+                "<b>השלושה עשר</b> - החכמה והדעת לא תאבדנה, אך הן קיימות לנצח, ואם תאבדנה מן היודע הנברא, לא תאבדנה מן היודע הבורא יתברך. והדעה היא כח עליון קיים, לא ישלוט בה הפסד, כי היא כמו גלגל מסובב על הכל, ולא ישיגנה הפסד. ולא יגע אליה. ואחרי אשר לא תאבד, נאמר, כי כל דבר נשמר, בעוד שהוא שמור, לא יאבד, והנפש שומרת עצמה בדעה שהיא יודעת עצמה וכוללת אותה, ועל כן לא תאבד, כי היא יודעת והיא ידועה והיא הדעה, כאשר השכל והמשכיל והמושכל כח אחד. ואחרי אשר התבאר כי הנפש היא הדעת לא תאבד, כי הדעת לא תאבד. ",
+                "<b>הארבעה עשר</b> - המלאכים הם כחות, ואין להם גוף ולא צורה, אבל ראויים ללבוש בצורתם מעטה צורה. יש מהם אשר ייראה על צורת אריה, ואחר על צורת חיה ואופן, ויש מהם על צורת אדם, והיא היקרה בעיניהם, כי זאת הצורה אשר כה נראה מלאך הכבוד, כאשר אמר <small>(יחזקאל א)</small> ״ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם״. ועל כן אמר <small>(בראשית א)</small> ״נעשה אדם בצלמינו כדמותינו״. כלומר בצורה הנכבדת אצלנו, אשר היא מבחר כל הצורות למלאכים המתראים לבני אדם. ומזה נלמוד, כי צורת האדם היא העליונה, כי היא צורת הדעת והחכמה. ועל כן כל נפש, אשר צורתה צורת אדם, יש בה כח ימשכנה אל מעלת המלאכים, אם לא יזדמן מונע ממעשים רעים. ",
+                "<b>החמשה עשר</b> - אומר הכתוב <small>(בראשית ב)</small> ״וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה״. והנה זכר לך בריאת הגוף מן העפר, ולא זכר בנפש בריאה, אבל אמר ״ויפח באפיו נשמת חיים. ונבין ממלת ״ויפח״ כי לקחה ממנו, ולא בראה רק אצל חלק מחלקי כבודו, ונתן אותו באדם, כאשר אצל מן הרוח אשר על משה רבינו, עליו השלום, ונתן על שבעים איש הזקנים, ובזה נדע, כי הנפש היא מן השמים, והגוף מן הארץ, שם תעלה בצאתה אם תהיה זכה. וכן אמר שלמה המלך, עליו השלום <small>(קהלת יב)</small> ״והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה״. ומלת ״תשוב״ היא מעידה, כי תשוב אל המקום אשר באה משם והיתה שם קודם זה, כאשר ישוב העפר אל יסודו אשר היה משם. ",
+                "<b>הששה עשר</b> - כח הדעת יהיה מהשכל, ומשניהם יבוא הדיבור, וכח המדבר הוא אלהי. וכשנפרדה הנפש מהגוף בכח הדיבור אשר בה תגיע אל המעלה העליונה. ",
+                "<b>השבעה עשר</b> - נפשות הן שלוש. עליונות, ושפלות ואמצעיות. העליונות נשמות המלאכים, והשפלות נפשות הבהמות, והאמצעיות נפשות בני האדם. ובידוע, כי כשיתחברו שני הפכים יתחבר מהם כח שלישי, אשר איננו אחד משני הפכים אבל הוא עשוי מהם. כגון, אם תערבב מידה מדבש עם מידה מלענה, יהיה לו טעם שלישי, לא מר ולא מתוק, ואם תגבר מעט המרירות יהיה נוטה אל הלענה, ואם תגבר המתיקות יהיה נוטה אל הדבש. וכן כל אמצעי, כשיגבר עליו אחד משני הפכים, יהיה נוטה אליו. והאדם מחובר משני הפכים, מנפש מרומית וגויה דוממת, ויתחבר מהם כח שלישי, ואם יגברו עליו כחות הגוף יהיה נוטה למטה, ואם יגברו עליו כחות הנפש יהיה נוטה למעלה עליונה, וזה לך האות על קיום נפש החסיד בעלותה למעלה. אף על פי כי נפש האדם בינונית בין נפשות המלאכים ובין נפשות הבהמות, ואם תעשה כמעשה הבהמות תהיה כנפש הבהמות, וגמולה כגמולה, ואם תעשה כמעשה המלאכים תהיה כהם, וידענו כי המלאכים לא ימותו וכן הנפש אשר היא כהם לא תמות. ועל זה אמר דוד המלך, עליו השלום <small>(תהלים מט)</small> ״נמשל כבהמות נדמו״. ואחר כן אמר כי לא תמות נפשו, באמרו <small>(תהלים מט)</small> ״אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול״. ואין כוונתו על מיתת גופו, כי הנה הוא אומר ״כי יקחני סלה״ ורוצה לומר, בעת יוציאני מן העולם הזה יפדה נפשי מן המות, ואל תמות כמות נפש הרשע. ",
+                "<b>השמונה עשר</b> - אנו רואים, כי הנפש יש לה דעת ללמוד כל אשר בעולם, ויש לה דעת אחרת עליונה מזו אשר כה תדע עצמה ותדע ידיעתה, וזו היא דעת הדעת. ובדעת הזאת קרובה אל הבורא יתברך, כי האדם בשעת לידתו הוא כבהמה, וכאשר יקנה דעת, תהיה לו מעלה על הבהמה, ואם יפליג בדעת ובחכמה, ירחק מרחק גדול מן הבהמה ותעלה נפשו למעלה עליונה, מפני שהיא חושבת בדברים עליונים, ועל כן היא עליונה מאד. ואם תתעסק לחשוב בעניני הבורא יתברך, תוסיף מעלה, ואם תהיה יודעת עצמה, תכפול מעלתה כמה פעמים, כי בדעתה עצמה ידעה הדעות כולן, כי כל הדעות נכללות בתוך הנפש. ועל כן כשתעלה תקרב מאד לאל, ותרחק מן המות, כי המות לא ישלוט אלא על הגויות הקרובות אליו, אבל על הכחות הרחוקים ממנו אין לו שלטון עליהם. ועוד, כי נפש האדם בשכלה וחכמתה תכיר יוצרה, ואחרי אשר תתחבר אליו והיא עודנה בגוף כן נדע, כי תתחבר אליו אחרי יציאתה מן הגוף בלי ספק. ",
+                "<b>התשעה עשר</b> - דע, כי פעולות האדם נחלקות לשני חלקים: חלק בהמי והוא המאכל, והמשתה, והבעילה, והתנועות, וחלק מלאכי והוא השכל, והחכמה, והיושר, והדיבור. אם כן נראה, כי זה החלק הוא ברשות הנפש, ואם תרצה להיות מן המלאכים תוכל, ואם תימשך למעשה הבהמות תהיה כהן. אם כן נדע, כי הנפש החסידה לא תמות. "
+            ],
+            [
+                "<big><b>השער השישי - בפירוש הדברים המסייעים על עבודת האל, יתעלה, והמעכבים אותה. </b></big>",
+                " דע, כי כל מי שיתעסק בעבודת האל, יתעלה, צריך שידע כי העבודה היא כמו הרפואה, כי כחות העבירות אשר בנפשות כמו החליים בגוף, ותיקון המעשים הרעים הוא כמו הרפואה אשר תתקן מזג הגוף ותסיר הליחות הרעות עד אשר יהיה בריא. והרפואה היא משני דברים: מהרכבת רפואה מדברים מועילים, וממנוע את החולה מדברים המוסיפים בחליו, וכן תיקון המעשים הרעים הוא להסיר הרעים ולעשות הטובים. ועל כן נזכור עתה הענינים העוזרים על העבודה, ומנין הדברים המבטלים העבודה ותיקון כל אחד. ",
+                " דע, כי עבודת הבורא יתברך, יש ענינים רבים מבטלים אותה, והם: התאוה. והכעס, והחנופה, והעזות, והעצלות, ומאורעות העולם, וחברת מתי רשעים, ורוע האמונה, ולעג הלועגים, והחכמות הרעות, והקנאה, והפתיות, ולקוץ בעבודה מפני שלא יראה שכרה, והכילות, ושלא יאמין ביום הדין. והנני מפרש כל אחד מאלה הענינים, ואומר בתחילה: ",
+                "<b>התאוה</b> - היא ראש ושורש לכל המעשים הרעים, וכשיתן אדם רשות לתאוותו, לא יישאר מעשה מן המעשים הרעים אשר לא יעשה אותם. והתאוה היא מצויה בעשרה דברים: במאכל, ובמשתה, בנשים, בעושר, ובשררה, ובעסקים, ובמלבוש, ובמרכב, ובתענוגי הגוף ובשאר מיניהם, ועל כן צריך אדם לכבוש אותה ולרפא זה החלי, כי כל חלי לא יתרפא אלא ברפואה אשר היא כנגדו, כאדם שיש לו קדחת חמה יתרפא ברפואות קרות, ואם הוא חלי קר יתרפא ברפואות חמות, ועם הרפואות צריך לישמר מכל דבר מוסיף על חליו. וכן אנו צריכים לדעת התאוה וכחה וכל עניניה, ונעשה לה רפואה היפך ממנה. ואני אומר, כי כח התאוה תקום מכל אחד מעשרה דברים אשר זכרנו. ונאמר, כי הפך תאוות המאכל והמשתה הוא ברוב התעניות ולהמעיט רוב האכילה והשתיה, והפך תאוות הנשים חברת מתי יושר והחכמים, והפך תאוות העושר להתחבר לעניים ולמרודים, והפך השררה להתחבר לשפלים ונמוכים, והפך רוב העסקים לחשוב במות אשר ישבית ויכלה כל העסקים וכל המעשים, והפך תאוות המלבוש שק ואפר ותחת תאוות המרכבה ללכת רגלי תמיד ולהכניע לבו, והפך תאוות העידון להרחיק המעדנים. וכל הרוצה לרפא חלי התאוה, ירגיל נפשו באלה הדברים, ואם תהיה התאוה חזקה עליו, יעביר על לבו כי במותו יעזוב הכל, וטוב שיעזבנו ברצון נפשו כדי להשיג רצון האל, יתעלה, משיעזבנו בעל כרחו וימצא חרון האל, יתעלה. ואם יתחיל להתעסק בזה ויראה כי התאוה תתקפהו, צריך להרגיל נפשו בכל אחד מעט מעט, ויוסיף בכל יום ובכל שבוע, וכאשר יקוץ בהם אל יתייאש, וידע כי אחרי אשר יעמוד על רשעתו ימים, אז יכיר הרעות אשר עשה, כי הכעיס אלהיו מהתחילו דבר ולא הוציאו לאור. ועל כן, בהעביר כל זה על לבו, מיד יחזור ויינחם מרעתו. ",
+                " ואם ירצה להרגיל נפשו, אל יכביד עליה בתחילה, אך ישים עליה עול המצוות מעט מעט, כפי אשר תוכל לסבול ולא תבול. וזה המעט אשר יחזיק בו, יישבע לבל יניחנו, ואל ירף ממנו כפי חצי שעה, ואחרי אשר ידע כי ישקוד עליה ולא יחסיר ממנה, אפשר שיוסיף בה. וכאשר ירצה אדם לעשות דברים העוזרים אותו על עבודת הבורא יתברך, צריך שיזכור יום המות ודין אלהיו וענשו, וצריך שיזכור חיי העולם הבא, ומנוחת הצדיקים ונועם גמולו עמם אם ישמור חוק אלהיו. ",
+                " וצריך שיקנא ברשעים החוזרים בתשובה, בראותו כי הוא משכיל מכולם, ויזכו למעלה גדולה, והוא לא יזכה, וצריך לחשוב, כי בעת הצרות והתלאות אז ייכנע לבבו הערל וישוב לאלהיו בעל כרחו, ועל כן טוב לו לשוב בעודנו במרחב. ואל ידמה לרשעים הפתאים, כי צריך לדעת כי ההפרש אשר בין הרשע הפותה והרשע המשכיל, כי הרשע הפותה לא יעשה תשובתו אלא בעת רעתו, והרשע המשכיל יקדים מעשים טובים בטרם תבוא אליו הרעה, כדי שיהיו לו למנוס ולעזרה בעתות בצרה. ואין כוונתי באמרי ״משכיל״ לחכמים ומבינים בכל חכמה רעה ובכל עסקים רעים ובדרך ארץ, רק המשכיל הוא מי שיראה האחרונות ויכירן בטרם בואן, וידע סוף העולם, ויחשוב באחריתו. ",
+                "<b> והמידה השנית</b> - הכעס. היא מן המידות הרעות אשר ישחיתו העבודה כי כל מי שיש לו כעס לא תתיישב העבודה בלבו, בשעת כעסו לא ישים אל לבו לכל מה שיעשה, רק ירבה שבועות, ויחלל שם שמים ויהרוג לרעהו, ויזיק לחבירו, ואפשר בעלות חרון אפו ילך ויעבוד עבודה זרה או יהרוג נפשו, ועל כן לא יבטח האדם בעבודתו, אם לא יוכל לכבוש כעסו. ורפואת הכעס היא, שנדע מה הם הכחות אשר יעוררו הכעס ונהפוך אותם. ונאמר, כי סיבת הכעס תהיה ממיעוט יישוב הדעת. ומסכלות הכועס ומחסרון חברת החכמים והמשכילים אשר יורוהו לכבוש כעסו, ומרוב התחברותו אל הכסילים והרשעים, ומפני אשר לא יכיר כמה מידה מגונה יש בכעס ולא יכיר כמה מידות טובות יש בסבל ואורך אף, כי כל מאריך אפו לעולם לא יתחרט ולא יצטרך לעשות דבר אשר כל שומעו יחסרהו, רק כל מעשיו הם בשובה ונחת, כאשר אמר <small>(משלי טז)</small> ״טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר״. ",
+                " ודע, כי החכמים החסידים בתחילת תנאי עבודתם יקחו לנפשם זה התנאי לכבוש כעסם, ולא יכעסו ולא ישטמו, אך לבם רחב לקבל מעשה אדם אם טוב ואם רע, ואם יזיק להם אדם נבזה, תיקר נפשם מלחלל כבודם עמו ולהשיב לו גמולו, ואם יזיק להם אדם נכבד, יסבלו דבריו ויתאפקו. ועל כן ברצות עובד אלהים להסיר כעס מלבו, הוא צריך להרגיל נפשו בהכנעת קושי לבו, ויישבע לבל יכעס, וישים בין עיניו זכרון מעלתו, וכי הוא עפר ואפר, ואז ייכנע לבבו. ואם יזיק לו אדם, ירחיקהו במענה רך, או ישים הדמי רסן לפיו, ויחשוב כי לא ייקרא המשכיל ״משכיל״, אם לא יהיה מושל ברוחו. וכשיביא נפשו במסורת ברית ושבועה לבל יכעס ימים מספר, יהיה לו כמו רפואה מרה כלענה, אשר ידע כי תמנענו ממחלה קשה ועזה ונשבע לאכול תמיד ממנה. וכשיעשה זה הדבר אפילו שני חדשים, ויראה כל מיני הכעס אשר עברו עליו, וסבל הכל בסבר פנים יפות, יכיר בעצמו כי הוא גבור ומשכיל. ",
+                "<b> המידה השלישית</b> - החנופה. זאת היא מן המידות הרעות אשר לא תתקיים בה עבודת האל, יתעלה, כי כל איש חנף יוסיף בעבודתו לעיני בני עמו, ובהיותו לבדו יחליפנה או יגרע ממנה, כאילו עבודתו לבני אדם ולא לבורא. וזה ייקרא ״משתף״, כי יחביר בעבודתו בין בני אדם ובין הבורא עבודתו לשניהם. ועל כן ציוה הכתוב והזהיר <small>(דברים א)</small> ״לא תגורו מפני איש״. ורפואת המידה הזאת לחשוב בלבו, כי כל היגיעה תהיה לריק, ואין לו מיגיעתו שכר כי אם חרון הבורא. כי הבורא יכיר, כי עבודתו היא להראות לבני אדם ואין לבורא חלק בה, ועל כן תפילתו תהיה לחטאה, ועוד, כי כל חנף הוא כסיל, בעבור שיעלה על לבו, כי כאשר יוכל לרמות לבני אדם כן ירמה האל וזה יהיה מסכלות גמורה, ועל כן צריך לדעת, כי טוב הוא שיגלה רשעו בגלוי, משיעלימהו מבני אדם כדי לרמותם ולמען יקראוהו ״חסיד״, ואם המידה הזאת תהיה בעובד אלהים, צריך להרגיל נפשו בהפכה. וישים על נפשו נדר לבל יוסיף על עבודתו לעיני בני אדם אלא מה שידע כי לא יחסיר ממנו בסתר, ואם יוכל לתקן זו המידה, אז ידע כי ישיג רצון האל. ",
+                "<b> המידה הרביעית</b> - העזות. דע, כי מידת העזות תבטל רוב העבודה, כמו שאמר הנביא <small>(ירמיהו ו׳:ט״ו)</small> ״גם בוש לא יבושו גם הכלים לא ידעו״. ומי שלא ייכלם מבני אדם ממעשיו, לא תדבק בו העבודה, כי הכתוב אומר <small>(שמואל א ב)</small> ״וטוב גם עם ה׳ וגם עם אנשים״. וכל מי שיהיה עניו לבורא, יהיה עניו לכל אדם. אם כן נאמר, שכל מעיז פניו לבני אדם מעיז פניו לבורא. ועל כן צריך אדם להכניע יצרו במידה הזאת ולזכור הרעה שיש בה. ושיקנא בענוים כראותו אותם וכשמעו תהילתם מלשון כל איש. וכאשר ירצה להסיר זאת המידה, ירגיל להכניע נפשו ולהתבייש מכל בני אדם, וילך בקומה כפופה ועיניו לארץ, ויזכור כי העזות תשחית כל עבודתו. ",
+                "<b> המידה החמישית</b> - העצלות. היא מידה רעה תבטל העבודה, כי כל אדם עצל לא ישלים עסק מעסקיו, ועל כן לא תושלם עבודת העצל, כי יתעצל להשלים תנאיה. ודע, כי העצלה תבוא מן הסכלות, ומחולשת הלב, וממיעוט הדעת, מפני שלא ידע מה התועלת הבאה אליו מעבודת האל, יתעלה, וממיעוט קנאתו בזריזים המתעסקים בעבודה. ועל כן צריך כל משכיל להיזהר ממנה ולבקש תחבולות להסיר אותה, ויקנא בחבריו היגעים יום ולילה בעבודת האל, יתעלה, כי כל מי שלא יהיה זריז, לא ישיג תועלת, וכל מתרפה במלאכתו ישחיתנה, כאשר אמר <small>(משלי יח)</small> ״גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית״. ",
+                "<b> המידה השישית</b> - הקורות והתלאות הבאות על בני אדם. כגון חידושים רעים או טובים, או שיהיה במצור, או יעלה למעלה גדולה, או ירויח הון, או שיקחוהו בשבי, או יאבד לו ממון, או יחלה הוא או אחד מבני ביתו, או יהיה גולה מארצו, או חבוש בבית הסוהר, או ימות אחד מאוהביו. כל אלה החידושים ורבים כהם יטרידו לב בני אדם מעבודת האל, וישכיחוהו אותה, ויסירוה מלבו. אך בעת הזאת ידע וייבחן שכל כל משכיל, החזק הוא הרפה כי אם יהיה חזק ואמונתו קיימת, לא יוכלו כל החידושים לחסר מעבודתו. כאשר לא יוכלו הרוחות החזקות לעקור ההר הגדול ולהמישו ממקומו, כן השכל החזק והאמונה העיקרית לא ימישום כל אלה המאורעות. וצריך האדם ליזהר בעת הזאת, וידע כי על זה התנאי בא בברית עם אלהיו, ואחרי אשר התנה על נפשו לעבוד אותו, צריך להשלים נדרו ולקיים אסרו, וצריך לו להכין לב חזק ואמיץ לקבל המאורעות, ויחשוב בהם בטרם בואם, וימתינם בכל יום ובכל שעה ובכל חודש, ויאמר בלבו, אם לא יבואו היום המאורעות יבואו למחר, ואם לא יבואו למחר יבואו לאחר מחר. וכשיעשה זה, ויהיו עיניו ולבו בהם כשיבואו המאורעות, לא יטרידוהו ולא ישכיחוהו העבודה, כי ימצאוהו מזומן לקבל אותם. וזה מעשה הצדיק, כי יחשוב וידע, כי העולם נוה התלאות, ועל כן עיניו ולבו בהם בכל רגע, ועל כן לא יטרידוהו כשיבואו ולא יחרידוהו. אך יחרידו למי שהוא בטוח בעולם, ויאמר כי לא תבוא עליו צרה וכי שלותו תעמוד עליו, ועל כן, כשיבוא עליו הפך מאשר חשב, יחריד, ותאבד דעתו, ואמונתו, ועבודתו. וצריך למשכיל לשמור נפשו תמיד, ואל יבטח בטובת העולם רגע, רק ידע כי התלאות מזומנות לבוא, ובזה יצליח ותתקיים עבודתו. ",
+                "<b> המידה השביעית</b> - חברת מתי רשע. דע, כי זאת המידה תשחית כל העבודה, ואף על פי שיהיה העובד שלם בכל מידותיו, אם יתחבר לאנשי רשע תשחית עבודתו, ואלה פירושם. אם יתחבר למלכים, ימשכוהו לגאות ולבקש שררה, ואם יתחבר לנערים, ימשכוהו לתענוגים, ואם יתחבר לנשים ימשכוהו למעשה זימה, ואם יתחבר לאפיקורסים ישחיתו אמונתו, ואם יתחבר לכסילים יאבד חכמתו ושכלו וישכח חוק אלהיו ויימשך אחר מעשיהם, ואם יתחבר לעושי אונאה וגזל תמשכהו נפשו אליהם לאט ולא ידע כי בנפשו הוא, ואם יתחבר לשוטים ישתטה עמהם, ואם יתחבר לגרועים ונבזים ילמד מעשים בזויים. ועל כן צריך לרחוק תמיד מכל אלה החברים ולדעת כי כפי רחקו מהם כן תהיה קרבתו אל הבורא יתברך, וכפי קרבתו אליהם כן ירחק מהבורא יתברך. ואם לא ידע איך ייפרד מהם, כי גבר עליו היצר, יתחבר להפכם, ואז יכיר מומם, ובהכירו מומם, אז יוכל להתרחק מהם. כי אם יתחבר למלכים ולא יוכל להיפרד מהם, יתחבר לעניים ולמרודים, ואז ימאס הגאות וגובה הלב, ואז אפשר להתרחק מהם בלאט. וכשירצה לרחוק מחברת הנערים ולא יוכל להיפרד מהם, יתחבר לזקנים, ואז ישמע דבריהם ושכלם וחידותם, ויכיר הכבוד אשר ישיג בחברת הזקנים והישישים, וההפרש אשר ישיג בחברת הזקנים בין חברתם וחברת הנערים, ואם יתחבר לנשים ולא יוכל להיפרד מהן, יתחבר לאנשי יישוב ושכל, ואז יכיר החמודות אשר בם, אשר הם הפך מעניני הנשים. ואם יתחבר לאפיקורסים והשחיתו אמונתו, יתחבר לתמימים החסידים המופלגים בחכמה והם יורוהו באותות ובמופתים על ביטול דעת האפיקורסים, ואם יתחבר לכסילים ולא יוכל להיפרד מהם, יתחבר למשכילים. ואם יתחבר לעושי אונאה וגזל ולא יוכל להיפרד מהם, יתחבר לאנשי אמונה, ואז יראה איך הם נזהרים, ואם יתחבר לגרועים ולא יוכל להיפרד מהם יתחבר לנכבדים ויקרים וילמד מעשיהם. ",
+                "<b> והמידה השמינית</b> - רוע האמונה. מי שאין בו אמונה, מה מאד קשה למצוא לו רפואה ולמכתו תעלה, אם האלהים ביראתו לא יריחהו ויהפוך לו לב אחר, ויסיר לב האבן מבשרו, ויפקדהו בפקודת רחמים, כי אין סיבה לתיקונו. ואם ישימו לפניו כל עניני המוסר והתוכחות, הכל הוא לו לאין, ויחשבהו ללעג, והוא כמו החולי אשר אין לו רפואה, וככלי חרס הנשבר אשר אין לו תקנה, ועל כן צריך אדם לשמור אמונתו. ",
+                "<b> והמידה התשיעית</b> - לעג הלועגים וחרפת המחרפים. אין לאדם ליכנס לעבודת האל, עד ישית עליו לבל ישית לבו ללעג הלועגים עליו וחרפתם. ואם יאמרו עליו כי הוא חנף וגונב דעת הבריות, אין לו לשים לבו לדבריהם, ויחשוב, כי לו ישימו כל בני אדם לבם ללעג הלועגים וחרפת המחרפים, לא היה אדם עושה שום טובה ולא מצוה ולא חסד, כי לא יימלט אדם מלשון הפריצים, כאשר אמר <small>(תהלים עג)</small> ״שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ״. וכמה לועגים, אשר לעגם מקנאה וגידופים, מפני שיכירו היתרון ולא ישיגוהו, ובעבור זה חרפוהו. ועל כן צריך אדם שיחזיק בעבודת האל, יתעלה, לידע, כי לא יחרפוהו כי אם שני אנשים, או כסיל או משכיל, ואם יהיה כסיל אין ראוי לחוש לדבריו, ואם הוא משכיל המשכיל לא יחרף אדם על עסק נכון אלא אם תהיה קנאה, מפני שאין בו המידה ההיא. ",
+                "<b> המידה העשירית</b> - החכמות. יש חכמות משחיתות האמונה, כגון חכמות החיצוניות, וחכמות האפיקורסים. וחכמת הפילוסופיא. כל אלה אין צריך לעובד אלהים לשקוד עליהן, רק ירחק מהן בכל כחו, כי בטרם שישיג מהן תועלת, יאבד אמונתו, וידמה למי שאבד חפץ בשביל אחר ולא השיג השני. וכמה חכמים בעיניהם חשבו כי עלו למרום החכמה, חושבים כי עלו ועמדו בסוד גדול ויעלימוהו מזולתם ולא ידעו כי רחקו מן האמונה, ולא יכירו הדבר, כמו הבריא, אשר הרגיל במאכלים רעים לאהבתו בתענוגים, ונשחת בנין אבריו והרכבת גופו, ונשתנו פניו והוא לא ירגיש, ויחשוב עצמו בריא והוא קרוב למות. וכאשר יתחבר לאפיקורוס, תשחת אמונתו מעט מעט והוא לא ירגיש, כן המתעסק בחכמת הפילוסופיא תרחיקהו מעט מעט והוא לא ידע, אך כוונת הפילוסופיא ותכונתה היא לדעת ייחוד השם וכשידענו אז יעבדנו, אבל חכמת הפילוסופיא היא כמו הים הגדול, וידמה הרוצה להתעסק בה כמי שירצה לבוא בתוך הים, כשיאמרו לו במצולתו יש פנינים ואבנים יקרות, ורבים יהרגו נפשם על הדבר הזה, כי ישחו בתוך המים, וישוטטו לבקש ולא ימצאו. וחכמת הפילוסופיא יש לה בתחילתה דברים והקדמות משבשים האמונה, ולא יבטח כל הנכנס בה שלא תאבד אמונתו, אם לא יהיה לו מלמד בקי וחסיד שיורהו וישמרהו מן המקומות אשר תחלש אמונתו, ואז יימלט האדם ממכשולות הפילוסופיא וישיג התועלת אשר הוא מבקש. אבל כשיקרא לבדו ספרי הפילוסופיא, או יקראם עם רב חכם ושאינו חסיד גמור, אין ספק כי תשחת אמונתו, ויפסיד יותר ממה שירויח. וזה הכלל הוא עמוד לכל ירא ה׳, ועל כן צריך ליזהר בו. ",
+                "<b> והמידה האחת עשרה</b> - הקנאה. כשיראה העובד אנשים רבים פחותים ממנו מתעסקים בעסקי העולם והשיגו כבוד, יקנא בהם וישוב לבקש מעלתם, ויאמר בנפשו הנה אלה השיגו לזה הכבוד מפני שביקשוהו ואני אילו אבקשהו אמצאהו. וצריך למשכיל להישמר מזאת המידה. ",
+                "<b> והמידה השתים עשרה</b> - הפתיות. כי עובד אלהים, בראותו אנשים עובדי האל כי עזבו עבודתם ושבו לעסקי העולם והלכו אחרי תאוותיהם, ואמר הנה פלוני עזב עבודתו אעשה כן גם אני וזוהי תכלית הפתיות. ",
+                "<b> והמידה השלוש עשרה</b> - כי יקוץ אדם כשלא יראה שכר עבודתו. יש אנשים מתעסקים בעבודה, וכאשר יבוא עליהם צער, יבטחו על צדקתם ועל תפילתם, וכאשר יראו כי לא תועיל יקוצו בה. כל שכן, אם יראה דרך רשעים צלחה והוא עומד בצער, אז יתקצף, וזה יתרון בין המשכיל והכסיל, כי הכסיל יעשה הדבר הזה, אך המשכיל לא יעשה, וישכיל כי עבודתו כאין וצדקתו כאפס. ומי יתן שיהיה בה די להינצל מעונש אלהיו, ואל יבקש עליה בעולם הזה. ",
+                "<b> והמידה הארבע עשרה</b> - הכילות, או הדומה לה מרוע הנפש וחסרון זכותה. ואולם זכרנו זאת המידה ממידות רוע הנפש בין שאר מידותיה, מפני שנראה, כי כשתהיה הנפש נדיבה, נכללות בה רוב המידות הטובות. אם כן נהפוך זאת המידה, ונאמר אם יהיה אדם כילי, אין זאת המידה הרעה בו לבדה, רק אחרות מלבד אלה, וזאת עלתה על כולנה. ועל כן אומר, כי המידה הזאת תשחית העבודה. כי כל מי שיהיה כילי, לא יעשה צדקה בעתה, ולא יעזור אביון כי אם בעל כרחו, וכל מצוה אשר יכיר בה תועלת יעשנה במשפט, ואם יכיר בה אפילו הפסד מעט מהונו, יקל בה, ויביא ראיות עליה עד שיתירנה, ויעשה בה חרטה ופשרה. כגון אם יקנה כבש. וישחטהו ונמצא טרפה, ויוכל להביא הלכות וראיות להכשיר אותו יעשה, וכן אם ייכנס עליו שבת, ויזדמן לו עסק, שאם לא יעשנו יאבד לו ממון, יביא ראיות כי הוא מותר לעשותו, וישם ראיתו <small>(ויקרא יח)</small> ״אשר יעשה אותם האדם וחי בהם״. וכל זה יבא מכח הכילות. ועל כן אי אפשר לכילי להיות עובד אלהים בשביל רוע לבבו ועינו, אשר בשביל פרוטה יתיר כל איסור. וכל שכן בינו לבין עצמו, כי לא ישמור לא איסור ולא היתר כלל בדבר תועלת. ועל כן צריך לעובד אלהים לבל יילכד במוקש הכילות, כי ירמה אלהיו בחלק שפתיו, ויראה לו תכלית החסידות, וכשיזדמן לו שום תועלת או ריוח על מנת שיתיר איסור או יאסור מותר יעשה, וכן כשיזדמן לו איבוד ממון לא יניח עצה ותחבולה אשר לא יעשה כדי להציל הונו, והכסיל ההוא לא ימלט נפשו. ועל כן צריך לכילי להסיר עצתו מן המידה הזו, ואל ימכור עבודת אלהיו בעבור מחיר נבזה וגרוע, כי כל מי שישמור מצות אלהיו, לא ישית לבו לאיבוד ממון עליה, וכן לא ישמח בתועלת שתבוא בחילול המצוה וזה הנקרא ירא ה׳. ",
+                " אמר המחבר: אחר אשר ביארנו עיקרי העבודה ועמודיה והענינים המשחיתים אותה, צריך לבאר כל ענין מעניני העבודה, ונזכור בתחילה שמות, ואחר כן נפרש אותם כפי יכלתנו. ",
+                "<b>האחד</b> - בהרגל אדם נפשו למצוות ולעבודת האל יתברך, ולבאר כל סודות ההרגל ופירוש דרכי התפילה איך הם, וסדר ענינו ופרישתו איך יהיה. ",
+                "<b>השני</b> - לעשות אדם תשובה על חטא נעוריו. ",
+                "<b>השלישי</b> - ללמוד תלמוד תורה ודברי רבותינו, זכרונם לברכה, ודברי אלהים. ",
+                "<b>הרביעי</b> - להיזהר כפי כחו מדברים המשחיתים העבודה. ",
+                "<b>החמישי</b> - לקרוא כל נוראות הבורא ונפלאותיו אשר עשה עם חסידיו, כגון נפלאות מצרים, והים, והמדבר, ומעשה מגלת אסתר, וזולתם, ולקרוא כמו כן דברי נוראותיו ועוזו ואפו על עוזביו, כגון אשר קרה לקרח ולעדתו. ",
+                "<b>השישי</b> - להישמר בתפילתו לבל ישגה וישכח, וענין תפילתו איך תהיה. ",
+                "<b>השביעי</b> - בענין תעניתו איך תהיה. ",
+                "<b>השמיני</b> - להסתיר עניני עבודתו מבני אדם ולהעלימם כפי יכלתו. ",
+                "<b>התשיעי</b> - לשום להרגל עבודתו זמן, ואז יוכל לשקוד עליה. ",
+                "<b>העשירי</b> - לחלק שעות היום והלילה ולסדרן. ",
+                "<b>האחד עשר</b> - לסדר ענין סחורותיו ועסקיו ואומנותיו. ",
+                "<b>השנים עשר</b> - להתעסק בצרכי עניים ולהחזיק בידי מרודים. ",
+                "<b>השלושה עשר</b> - לבקר תמיד בית הקברות, כי אז ייכנע לבבו הערל, ולעמוד על חולים בשעת מיתתם, ואז יכיר כי הכל הבל. ",
+                "<b>הארבעה עשר</b> - לסדר מאכליו ומשקיו ותענוגיו ומרכבתו כמשפט. ",
+                "<b>החמישה עשר</b> - להתחנן בכל תפילה מתפילותיו להצילו מיצר הרע עד יום מותו. ",
+                "<b>השישה עשר</b> - אם יהיו לו בנים, איך ירגילם ואיך ילמדם מנעורותם. ",
+                "<b>השבעה עשר</b> - לקחת אשה אם הוא פנוי. ",
+                "<b>השמונה עשר</b> - לשום כוונתו בעבודתו לאהבת האל, ואהבת האל תושלם בארבעה דברים: להתחבר עם החסידים והחכמים, ולרחוק מחברת הרשעים והכסילים, ולהתעסק בדברי רבותינו, זכרונם לברכה, ובכל ספר מן הספרים הקדושים, ולרחוק מחכמות חיצוניות. וכשירגיל אדם באלה הארבעה, עליו נאמר <small>(תהלים טו)</small> ״עושה אלה לא ימוט לעולם״. ",
+                " האחד - בהרגל העבודה ודרכיה. דע, כי כל הרוצה לעבוד את אלהיו עבודה גמורה בלב שלם, לא ישיגנה כי אם ברוב השקידה, באורך הימים, ברוב ההרגל ושלא יקוץ בה, ודע, כי עובד אלהים ימצא טורח גדול בתחילת עבודתו וטעם גדול באחרית עבודתו. וכן כל מעשה אשר יעשה אדם, ימצא יגיעה בראשונה, ותסור כבדות היגיעה באחרונה. ועל כן, הרוצה לקבל עליו עול העבודה, צריך לחשוב בכל הנאותיה ולהסתכל בהן תמיד. וירגיל עצמו בראשונה לעשות המעשים הקלים ואל יטריח על עצמו, אבל כל אשר ילך יוסיף, כאשר אמר <small>(ישעיה כח)</small> ״והיה להם דבר ה׳ צו לצו צו לצו קו לקו קו לקו זעיר שם זעיר שם״. ובראותו כי יוסיף יותר מאשר יוכל לסבול, יקל מעט ממנו, לבל תקוץ הנפש בו פתאום, ואחרי אשר יקל ממנו ויעברו עליו ימים, ישוב לקדמותו. ",
+                " והנני זוכר לך דמיון בהרגל דרכי העבודה לבל תכבד עליו, כגון אדם הרוצה לענות נפשו בצומות ואין מנהגו לסבול תעניות, על כן צריך בראשונה להתענות יום אחד בחודש ויתחיל בימי הקור, כי הימים קצרים, וגופו חזק, ולא יזיק לו החום, ויעמוד על זה המנהג ימים, ואחרי כן יוסיף מעט, ותהיה תעניתו בימי החום לא בימי הקיץ, ואחר כן יוסיף מעט להתענות בימי הקיץ. ואם יצטרך להתענות יום בכל שבוע, ידע כי היגיעה שיסבול תהיה בפעם הראשונה ושניה, וקצת היגיעה תישאר בשלישית וברביעית, ומעט מזער ממנה תישאר בחמישית ובשישית, וכשיתחיל להיכנס בשביעית לא ייגע בה שום יגיעה כלל. ובראותו כי יקוץ וייגע בתעניתו או בענין עבודתו, יעביר על לבו כל הטובות והתועלות אשר יש לו מן העבודה ההיא וההיזק אשר ירחיק מעצמו בה, וידע כי הצום יכניע הלב. וצריך לכל הרוצה ללמוד ההרגל שידע, כי כל עובד עבודה, ומתעסק בשום מעשה או ייגע עצמו בדברים כבדים, צריך בראשונה לחשוב בטובה הבאה עליו בעשותו אותה וברעה הבאה עליו אם לא יעשנה, וכפי גודל הטובה הבאה עליו, כן תהיה רוב תאוותו לעשותה, כי אם ידע כי תבוא אליו הנאה גדולה ממנה, תקל בעיניו היגיעה אשר ימצא בה, כגון שכר עובד אדמה אם יתנו לו מחיר גדול, בשביל שמחתו במחיר הרב אשר ימצא ממנה לא יקוץ בה ולא ימאסנה, אך תנעם לו יגיעתו. ",
+                " ואולם יש אנשים אומרים, כי לא תערב היגיעה והעבודה לעובד אלא אחרי אורך ימים בעבודתו, ואז יכיר הטוב והרע, וידע כי יש לו גמול עליו, ואז יוכל לשקוד על עבודתו ולא יקוץ בה. אך בהתחלת דבקו בעבודה יקוץ בה וימאסנה פעמים רבות ויזנחנה. ועל כן אשיב עליהם ואומר, כי לא ידבק אדם בעבודה אלא בארבעה דברים. אחרי דעתו גמולו ממנה, ואחרי עמדו בה שנים רבות, ואחרי קנותו שכל טוב, ואחרי דעתו סוד התאוה והפכה בכל המעשים, כי כל מתחיל לעשות שום מעשה, אם יהיה לו במעשה ההוא שום הנאה, תיכנס בלבו התאוה, כי כן כל מעשה שיש בו שום הנאה תיכנס בלבו האהבה ראשונה, ואחר כן תסור ותיכנס בלבו השנאה, ולקץ ימים תסור, וכן יתחלפו תמיד. יסור האחד ויבוא השני. אך אם תהיה הנאת העובד בעבודתו גדולה, ויש לו שכל, תעמוד האהבה ימים רבים, והשנאה ימים מספר, ואם לא יהיה לו שכל טוב ואין לו בעבודתו הנאה גדולה, או תבוא עליו ממנה הנאה מצד אחד ומהומה מצד אחר, תעמוד האהבה ימים מועטים, והשנאה תאריך ימים. וכאשר יתחלפו פעמים רבות, אם יתחדשו לאדם חידושים טובים בעבודתו אז תוסיף האהבה ותגדל, ואם יתחדשו דברים רעים תוסיף השנאה, ואם לא תתחדש בעבודה דבר, יהיו שתיהן שוות עד שיבוא השכל ויכריע ביניהן, כי אם יהיה השכל טוב תתחזק התאוה בשביל ההנאות הבאות ממנה. ואם תחלש האהבה תחזק השנאה ותלך הלוך וגדל ותתמעט האהבה בכל יום. ",
+                " ואחרי אשר גלינו סוד האהבה והשנאה, נאמר, כי צריך לבעל העבודה להכיר בתחילת עבודתו כי האהבה והשנאה נלחמות שתיהן. פעם תגבר האחת ופעם תגבר השניה. ועל כן אין צריך בתחילת עבודתו להיות חושש אם יקוץ בה, כי זה משפט האהבה בתחילתה, כי תגיע לתכלית ידועה ותחדל, ואמר כן תשוב ותתחזק ותתחדש כנשר. ואחר כן אם תחלש האהבה ותכבד השנאה, אל יהי נואש מן העבודה, רק ידע כי לקץ ימים תחלוף. אלא אם האדם נבער מדעת ולא יכיר ההנאות שיש בעבודת הבורא, אז יאריכו ימי השנאה וימעטו ימי האהבה, וכל אשר תלך תתחזק השנאה. ועל כן צריך למשכיל בתחילת עבודתו להרגיל נפשו בלאט לבל יקוץ בעבודה, כי בהיכנס האהבה בלב לעשות דבר מצוה צריך למהר לעשותה, ובראותו כי תמעט האהבה ותתחיל השנאה, יש אנשים חכמי לבב יטריחו על נפשם ולא יניחוה להקל מעליהם עד אשר תסור השנאה, ויש אנשי סכל לא יוכלו לשבור שנאתם, ויקוצו במעשה ההוא ויניחוהו עד אשר יאבד מרשותם, ואילו יחזיקו במקצתו ולא יניחו הכל, לא יאבד מהם. ועל כן צריך המשכיל, בראותו כי תיכנס השנאה בלבו ויקוץ בעבודה, לבל יניח כל המעשה, ואל יאמר, אניח הכל עתה, ואחרי כן אחזור אליו. כי אם יניח הכל יאבד מידו, ואם יחזיק ממנו במקצתו לא יאבד. כגון מי שנגזר אבר מאבריו, אם נגזר כל האבר מן הגוף, אין לו תקנה ואין לו רפואה, ואם נשאר האבר מעורה בגוף, יש לו תקנה ויחזור לקדמותו כשירפאהו. וכן יש לבעל העבודה לעשות בכל עניני עבודתו, כגון הצומות, שאם יתחיל להתענות ימים מספר ואחר כן יקוץ בהם, אל ימנע עצמו מן הכל, רק יעשנה יום אחד בשבוע, או אפילו יום אחד בחודש. וכן אם יתחיל להתפלל ויקוץ בתפילה, יתפלל ימים בשבוע או פעם אחת ביום. ואם יתחיל ללמוד ויקוץ בה, יקרא מעט בכל שבוע. ודע, כי לא יקוץ אדם בשום מעשה רק בהתחלתו, וכשיאריך בו ימים ושנים, יהיה לו הכל מנהג ותדבק בו נפשו, ואף על פי שיש בו טורח גדול, כי כן נראה, כל המרגיל עצמו לאכול דבר שלא אכל מימיו, או דבר אשר ימאסנו, או דבר מר, אם יתנהג בו ימים אז לא יכבד עליו, ויהיה לו כמנהג וידבק בנפשו. ",
+                " על כן אומר, כי המרגיל נפשו בעבודה, אל יתחיל בענינים קשים כי אם בענינים קלים, ואם לא יוכל לעשותם, אף על פי שהם קלים, יעשה קצתם, וכל אשר ילך יוסיף עליהם, ובראותו כי תקוץ נפשו, ימעט מהם ויעשה קצתם, ואל יניח הכל, כמו שפירשתי. והענינים הקלים הם, כגון התפילה, ושאילת שלום, ולעזור לעניים כפי יכלתו, ולבקר חולים, וללוות מתים. אך הענינים הכבדים, כגון להתענות בצומות, ולהימנע מכל תאוה כשתזדמן לו, ולהישמר מן האונאה, והגזל, והשבועה, והכעס, והקנאה, ולאסור מותר, ולהתיר אסור יש לאדם לחנך נפשו ולהרגילה, כאשר ירגיל האב לבנו ללמד אותו דרך ארץ, כי הוא צריך בראשונה ללמד לו העסקים הקלים אשר אין בהם טורח ולא יגיעה, וכל אשר ילך יוסיף עליהם, ואז לא יקוץ בהם הבן. אך אם בתחילה ילמדהו העסקים הכבדים, יקוץ בהם, ויהיה לו סיבה למאוס הכל ולא ישוב אליו, ועל כן אין דבר אשר יוכל המשכיל לכבוש בו יצרו, כמו שיזכור לנפש הטובות וההנאות שיש בעבודת האל והרעות הבאות למי שלא יעשנה. ואם תאמר, כי יש אנשים אשר לא ישמעו ולא ייכנעו מדעתם בשמעם המידות האל ותוכחותיהם. דע, כי האנשים ההם אין לאל חלק בהם ולא בתפילתם, וראוי להעלים עינו מהם ומן תפילתם, ועליהם נאמר <small>(יחזקאל ב)</small> ״אם ישמעו ואם יחדלו״. ",
+                " וכבר זכרתי לך, בכל עת נלחם היצר עם השכל, ועל כן בכל עסק מעסקי האדם, אם תעלה מלחמה בין שניהם ואם תראה האדם הולך בעסקיו בדרך מישור, דע, כי השכל גבר על היצר והכניעהו. על כן אנו צריכין וחייבין בכל עסק לעזור לשכל במלחמתו, כי השכל והיצר הם שני גבורים נלחמים, אך היצר מפני אכזריותו וקושי טבעו, ומפני נעימות השכל ודקות טבעו, היצר תקיף מן השכל. ולפעמים יהיו שוים בכח, ואם יעזור האדם לאחד מהם, יהיה חלש ונדף. ועל כן אנו צריכין לעזור לשכל אחרי אשר שניהם שוים, ועל זה נאמר <small>(דברים ל)</small> ״ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב״ הוא השכל, ״ואת המות ואת הרע״ הוא היצר הרע, והודיענו, כי כח זה ככח זה, ועל כן ציונו לעזור לשכל, כאשר אמר <small>(דברים ל)</small> ״ובחרת בחיים״. ועל כן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה <small>(ברכות לג)</small> ״הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים״, מפני שמלחמות השכל והיצר שוות, ונתן הבורא יתברך, רשות לאדם להימשך אחר מי שירצה משניהם. אבל אם ימצא האדם חן בעיני הבורא, כשירצה להימשך אחרי היצר ולעזור אותו, יזדמנו לו מונעים, או מעכבים, או דברים מטרידים, ולא יניחנו הבורא לעזור ליצר, והבורא יעשה כזה לאדם בעבור חסדי אבותיו, או בעבור אשר יכיר לבו כי הוא נאמן, או בעבור כי יכיר כי באחרונה יהיה חסיד גמור ויהיה מן הזוכים לראות פני הבורא ומן הקרובים אליו, וכשיכיר הבורא מה שעתיד להיות, ירצה שיהיה נקי בעת שישוב מדרכו הרעה ויהיה קדוש. ועל כן אנו אומרים בתפילה ״השיבנו אבינו לתורתך״, כי נתפלל לבל יזדמן לנו שטן מעכב אותנו. ואשר אין להם חן בעיני האל לעשות טוב, יניחם הבורא ללכת בשרירות לבם, ועל זה נאמר <small>(מלכים א יח)</small> ״ואתה הסיבות את לבם אחורנית״. ועל כן כשירצה אחד מהם לשוב מרשעתו, ויכיר הבורא כי לא ישוב בלב שלם, יזדמנו לו הדברים המונעים והמטרידים אותו, כמו שאמר <small>(ישעיה א)</small> ״כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי״. וזהו פירוש ״הסיבות את לבם״, כי הרשעים בעשותם עבירה, לא יזדמן להם מונע, כדי שתצא רשעתם שבלב לידי מעשה, כאשר אמר <small>(יחזקאל יד)</small> ״למען תפוש את בית ישראל בלבם״. ועל כן אמר הנביא, עליו השלום <small>(ישעיה סג)</small> ״למה תתענו ה׳ מדרכיך״. וכן הוא אומר אל נא תתענו, פן יזדמנו לנו מאורעות יעכבו אותנו מעבוד אותך. ",
+                " וצריך לבעל העבודה בחשבו לעשות מצוה ויוציאנה לאור מהרה, יש לו להכיר, כי מצא חן בעיני אלהיו, וכי הבורא אוהב אותו, וכשירצה לעשות עבירה ויזדמנו לו דברים מטרידים ולא תושלם לו, ידע כי מצא חן בעיני אלהיו, כמו שאמר דוד, עליו השלום <small>(שמואל א כה)</small> ״חי ה׳ אלהי ישראל אשר מנעני מהרע אותך״. ויש לנמלט מן העבירה להכיר, כי הבורא בחר בעבודתו ובתפילתו, ועל כן ישמרהו מהתעסק במעשים מטונפים, כדי שיהא נקי וקדוש לעבוד אלהיו. ובעבור זה צריך כל אדם לעזור לשכל, ובדבר הזה יגבר השכל על היצר. ויש לאדם, בעשותו עבירה ויתגבר עליו היצר עד עשותו חפצו, הוא חייב להינחם אחר עשייתה, וידאג וישתומם. ואם יעשה כן, יהיה לאות עליו כי ייטיב מעשיו ברוב הימים. וכשיתעצב אדם באחת משלושת עתים, יש תקוה לאחריתו להיטיב מעשיו: האחת - טרם עשותו העבירה, והשניה - בעוד עשותו העבירה, והשלישית - אחרי עשותו אותה. ואשר יינחם טרם עשותו אותה הוא טוב מכולם, ואשר יינחם אחרי עשותו אותה הוא רע מכולם, וזה ידמה למי שיינחם ויעשה תשובה בשעת מיתתו, ולא זכר אלהיו בעת בריאותו ובבטחו בשלוותו, ועל כן אין בה תועלת. ",
+                " השם יצילנו משאון היצר, ויישיר דרכינו, ויעזרנו להטיב מעשינו בזה ובבא. וכן יהי רצון. "
+            ],
+            [
+                "<big><b>השער השביעי - בעניני התשובה וכל הדברים התלויים בה והנלוים אליה מסדר התפילה ועניני הפרישות.\n</b></big>",
+                " דע בני, כי כאשר חלי הגוף בא מהשתנות ממסך התערובות, אם בתוספת אם בגרעון, או בשינוי כחם והתוספת היא כגון שירבה הדם בגוף ותעורר חליים קשים, או שתרבה המרה האדומה או השחורה ותעורר חליים משונים, או שתרבה הליחה הלבנה ותעורר כמו כן חליים, וכאשר התוספת תעורר חליים, כן החסרון יעורר חליים אחרים הפך הראשונים. גם כל אחת מאלה התערובות, כשתעמוד בקו המישור, וישנה בהן שינוי רע, יעורר חליים, כגון הדם כשיהיה שרוף וישתנה להיות שחור, וגם אף על פי שלא יחסר ולא יוסיף, יעורר חליים, וכן כל אחד כשיוסיף על הקו, בין בכמותו בין באיכותו, יעורר חליים. על כן צריך לגוף, בעת יעוררו עליו חליים כאחת מאלו שלושת הסיבות, או במקרה אחר זולתן, כגון הכאה, או שרפת אש, או ביגיעת הגוף, וכדומה לו, ראוי למהר לרפאות המחלה בטרם יגדל ויוסיף החולי. וכפי תוספת כחו יחלש כח הגוף, ויתקבץ על האדם היזק ויאבד. לפיכך אמרנו, שצריך לכל משכיל, כשירגיש חולי בגופו, למהר לרפאותו. וכאשר אמרנו, כי חליים יתעוררו בגוף, כן יש לנפש משינוי הכחות, או משינוי האיכות, או משניהם כאחד, או ממקרה אחר. וחלי הגוף הוא חילוף מנהגו, כשיחלשו פעולותיו הטבעיות או ישתנו, בזה יוודע החולי, וכל עוד היות פעולות הגוף הטבעיות הולכות לתומן, ונוהגות על מנהגן, ולא ייבטל דבר מהן ולא ישתנה, נאמר, כי לא ייקרא האדם חולה, והנה לך האות במה שנבדיל בין החולי והבריאות. ועל כן נאמר, כי יש לנפש עצמה כמו כן חליים רעים, יבואו מהסיבות, והם ההרגשים, וכל אחד מהם יחליאנה, בין שיוסיף הדבר המחליא באיכותו בין שיחסר ויוודע חלי הנשמה בשעה שישתנו פעולותיה הנפשיות או תתבטל אחת מהן, ועל כן צריך לרפא אותה ולהראות הדרך אשר בה יוכל לתקן עניניה. \n",
+                " ונאמר, בידוע כי כל דבר פועל לא יהיה פעול, כי אם לזולתו, כי לא ייתכן להיות אבר מאברי הגוף מכה ומוכה, ולא הפה אוכל ונאכל, ולא העין רואה ונראית, ולא היד בונה ונבנית, ולא הנר דולק ומדליק, אבל הפועל זולתי הפעול, ואי אפשר להיות הפועל והפעול דבר אחד זולתי הנשמה לבדה, כי היא יודעת כל הדברים הידועים ויודעת עצמה, אם כן היא יודעת עצמה וידועה לעצמה. \n",
+                " דע, כי בעלי הפועל הם שלושה: הנברא הוא ידוע ואינו יודע, פעול ואינו פועל והבורא יודע ואינו ידוע מברואיו, והשלישי הנשמה, אשר היא בינונית בין הבורא ובין הנברא, וקבלה מכח הבורא להיות יודעת, ומכח הנברא להיות ידועה, והכח, אשר בו היא יודעת, יעיד כי לא תמות כלל, מפני שהיא פועלת הכל ואין לה פועל. ועל כן לא פעל בה המות פעולתו. והכח, אשר בו היא ידועה, יעיד כי תמות, מפני שהיא פעולה לדבר אחר. ועל כן נאמר, כי יש בה שני כחות: כח יודע וכח ידוע, כשיגבר אחד אין כח לשני, כי הוא הפכו. ועל כן נאמר, כי כח הידוע הוא הסכלות, בעבור כי הידועים הם המתכות והצמחים והנבראים ולא תהיה ידיעת הנפש אלא בדבר שסכלה קודם זה. ועל כן נשגב הבורא מלשלוט בו הכח היודע, כי אילו יהיה יודע יהיה הוא ידוע. ואחרי אשר הנפש יש בה אלה הכחות, נאמר, כי אם יגבר בה כח היודע לדעת דרכי האל יתברך, ועניניו, והדברים הטובים בעיניו, לא שתהיה הנפש יודעת אותו, רק דרכיו, ומידותיו, והמעשה הטוב בעיניו. ותחביר אליהם להיות יודעת קצת מעניני ברואיו ומסודות בריאתם זאת הנפש לא תמות כלל. אך אם יחלש זה הכח תהיה בה איולת. ובידוע, כי זאת הנפש תמות כאשר תמות נפש הבהמה. ועל כן לא נאמר, כי נפש החכם, כשיהיה רשע, היא נקראת נפש יודעת, כי אין כוונתנו לחכמות הזרות, כי אם אל החכמות הישרות, אשר ילמד אדם מהן דרכי האל. לזה ייקרא חכם, וזאת תחיה ולא תמות נפשו כלל. \n",
+                " ועוד אומר, אחרי אשר התבאר כי הנפש היא פועלת בעצמה ובזולתה, כי כאשר היא יודעת זולתה תדע נפשה, וכל מה שתפעל בזולתה, אם לדעת זולתה או להודיע דעת לזולתה, כי תוכל לפעול לעצמה לדעת עצמה ולהודיענה הדעת והנה יצא מדברינו, כי המשכיל, כמו שילמד לאחרים יוכל ללמד לנפשו, ולא יצטרך לזולתו, כי הנפש היא המייסדת והמיוסדת. ובשביל שיש באדם הכח הזה שהוא יכול להזהיר נפשו, נתחייב לקבל עונש על הרע ושכר על הטוב, מפני שיש לו כח להזהיר עצמו, ואין צריך לזולתו, כי הבהמות לא יוכלו להזהיר לזולתן ולא להזהיר עצמן, וכן התינוקות, וחסרי הדעת, והחרש, והאלם, על כן אין להם עונש, כי לא יוכלו להזהיר עצמם, ואין להם שכר, מפני שלא יעשו בכוונה מעשה ממעשי היושר. ובעבור שיש באדם כח להזהיר נפשות, נאמר, כי זה הכח הוא השומר אותו וכשישגה השומר אותו עד אשר יאבד השמור, ייענש השומר, וכן כשתשגה הנפש היודעת ולא תשמור את עצמה עד שתאבד, נאמר, כי תאבד בעוונה, ומלבד זה העונש על אשר לא שמרה נפשה, וזה מבואר כאשר אמר <small>(יחזקאל לג)</small> ״והצופה כי יראה את החרב באה ולא תקע בשופר והעם לא נזהר ותבוא חרב ותקח מהם נפש הוא בעוונו נלקח ודמו מיד הצופה אדרוש״. ואחרי אשר הנפש תהיה השומרת והשמורה, אם תאבד תאבד בעוונה, ועוד מפני שהיא שומרת תיענש, וזהו ביאור גדול על העונש והגמול בעולם הבא. ודע, כי כח השמור לא יהיה לחסרי השכל, כמו שאמרנו, אלא למי שיש לו שכל, כי הבורא לא יתחבר כי אם לאנשי השכל, כאשר אמר <small>(עמוס ג)</small> ״רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה״. ועל כן, אחרי אשר יתחבר אליהם יקריבם אליו, ועל כן יענוש אותם ולא יענוש הרשעים הרחוקים ממנו, כאשר אמר <small>(ויקרא י)</small> ״בקרובי אקדש״. \n",
+                " ואחרי אשר ביארנו זה העיקר הגדול, נאמר, כי המעשים הרעים דומים לחליים, כמו שזכרנו, כי בעת ישתנו התערובות, אם באיכותן אם בכמותן, ישתנה עמהן הדם אשר הוא קיום הגוף ומעמידו. ובהיות הדם צלול וטוב יפרח הגוף ויאיר ויהיו מעשיו במישור, וכשישתנה ירד ויחלש, כי האברים, מפני שאין הדם צלול, במה יתחזקו, על כן הם חלושים ודלים, כי התערובות הרעות יתערבו בדם, והדם ההוא ישקה כל הגוף, וירד הגוף מפני רוע הדם, וישתנו פעולותיו. ועל כן אומר, כי הנפש תחלה כמו הגוף. וחלי הנפש יבוא מחמש סיבות: ממראה העינים, ושמע האזנים, ומלאכת הלשון והשפתים, ועסקי הידים, ותנועת הרגלים. ומלבד אלה החמש הגלויות, יש סיבה אחרת פנימית מתערבת בנפש, והיא המחשבה, וממנה תתעורר התאוה, אשר היא יסוד כל העבירות. אך המחשבה היא מן הנפש, ואילו לא יהיה לנפש גוף ולא היתה מחשבתה עכורה ורעה, אלא זכה כנפשות המלאכים, ואולם מפני חברתה לגוף היתה המחשבה גסה ועבה, והיתה מעורבת פעם מכחות עליונים ופעם מענינים תחתיים. והדמיון לזה, כאילו אחד מהמלאכים הונח באדמה, ונברא לו גוף, והיה כאחד ממנו. וצריך לנו לחשוב, כי יש שני כחות נלחמים זה עם זה, אחד נמשך למעלה למעשים עליונים, ואחד נמשך לענינים תחתונים. כשני שותפין, אחר חכם ואחד כסיל, כשישתתפו בעצם אחד ויעשה כל אחד מהם עסקו בעסק ההוא תיראה עסק הכסיל משונה וגרוע, ועסק החכם נחמד כליל יופי. ואם יתעסקו בעסק אחד, אשר לא ייחלק, ולא יוכל כל אחד לעשות מעשהו לבדו כי אם בחברת שותפו תיראה המלאכה ההיא מעורבת בין טוב ובין רע, אבל אם יהיה לאחר מהשותפין כח ויתרון על השני, תיראה פעולתו יותר מפעולת חבירו, אם יגבר הכסיל ייראה הגריעות והחסרון ורוע התיקון גובר במלאכה ההיא, ואם יחזק החכם ייראה במלאכה ההיא התיקון והיושר והיופי גובר. \n",
+                " על כן אומר, כי כפי כח הנפש או חולשתה תיראה מכחה המחשבה, ואם תהיה המחשבה נוטה לדברים עליונים, יהיו הפעולות הבאות מכחה נוטות לחסידות וליושר, ויהיו פעולות ההרגשים החמישה, אשר זכרנו, נמשכות ליושר ולחסידות. ואלה חמישה הרגשים הם כמו תעלות הגידין, אשר בתוכן ילך הדם להשקות כל אברי הגוף, וכן אלה הרגשים הם תעלות, ילכו בהן כחות המחשבה להשקות את הנפש. ועל זה אמר <small>(במדבר טו)</small> ״ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם״. וכן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה <small>(ירושלמי ברכות פ״א ה״ה)</small> ״ליבא ועינא תרין סרסורין דחטאה״. וכשיתערבו המעשים הרעים בנפש, ישחיתו פעולותיה עד אשר יסורו ממנהגם, כאשר ישחיתו התערובות מעשה הגוף, כן ישחיתו המחשבות הרעות מעשה הנפש. ומעשה הנפש הוא הדעה, והשכל, והדיבור, והענוה, והיראה, והתקוה, ושאר כחותיה הטובים, וכשתתערב בה התאוה הרעה תשחיתם כולם כאשר ישחיתו התערובות מעשה הגוף, כן תשחית תערובת התאוה מעשה הנשמה, ועל כן אנו צריכין לרפאות זה החולי על דרך רפואת הגוף, ונאמר, כאשר החולי הבא מתערובות צריך בתחילתו רפואות משלשלות מטהרות את הנגע מבפנים, ואז תועיל הרפואה מבחוץ, כי אם תתן לו רפואה, או משיחה, או תחבושת, והנגע עומד בעיניו, לא תועיל הרפואה רק להתחבר התערובות, ותוסיף על ההיזק, כמו שכתוב <small>(שמות א)</small> ״ונוסף גם הוא על שונאינו״. ועוד, מה תוכל הרפואה לעשות מבחוץ והאורב יושב לו בחדרו. וכפי אשר תתקן, הוא יקלקל, ויאבד הגוף בין מלחמת שניהם, ועל כן צריך לטהר הגוף, וכשיהיה נקי אז תועיל הרפואה, כמו היריעה המטונפת, אם תרצה לצבוע אותה, לא ידבק בה הצבע מפני הטינופים, עד ירחיצוה היטב ותהיה נקיה, וכפי שתהיה נקיה תקבל הצבע היטב. וכן הנפש, כשנדיח ממנה חלאי המחשבה הרעה והתאוה הנגעלת, אז ידבק בה כח התשובה, כמו הבגד הרחוץ, ועל זה אמר שלמה המלך, עליו השלום <small>(קהלת ט)</small> ״בכל עת יהיו בגדיך לבנים״. רומז לנקיות הלב, כלומר תהיה כונתך בכל עת שיהיה לבך בר, ואז תוכל לקבל המעשים הטובים, וכן אמר בתשובה <small>(ישעיה נה)</small> ״יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה׳ וירחמהו״. \n",
+                " ואומר, כי כשיחלה הגוף, נקח רפואה שתהיה כנגד חלי הגוף, וכפי ריחוק החולי מקו המישור לצד אחר יהיה חוזק הרפואה לצד אחר, כגון אם באה על הגוף חמימות מעט, נתן לו רפואה קרה מעט, ואם תהיה חמימות רבה, תהיה קרירות הרפואה בתכלית החיזוק, כי לא תשוב החמימות לקו המישור כי אם בקרירות שתקרר אותה כפי רחקה מקו המישור כן רפואת הנפש, אשר תפליג באהבת ממון, ירגיל האדם נפשו בצדקות ולהסיר התאוה והבצע, וזה יהיה בשמחתו בחלקו, ושיזכור כי הכל יאבד, ושיחשוב כי המות יבואהו פתאום. ויתחבר לחולים ויתבונן במתים, ויעמוד בבית הקברות, ויכיר כי מחר יהיה כאחד מהם, וכן רפואת הנפש מאהבת נשים, למאוס אותן מיאוס כפי אהבתו, ולזכור את מומן ומידותיהן הרעות, וכי הן רשת לאדם, ובשבילן ישכח עבודת אלהים. \n",
+                " וכן רפואת הנפש מן הגאוה תהיה בהצנע לכת. ואם חליה ברשע וחונף, תהיה רפואתה באמונה וצדק, ובעשותו רפואה לאחת מאלה המידות או זולתן, ירגיל הנפש על הרפואה ימים רבים, כי הרפואה לא תסיר החולי ברגע אחד, כי אם בימים רבים, כשיתמיד אותה ויחדשנה בכל יום וככה רפואת חלי הנפש. והנה לך דמיון לרפא הגאוה. ירגיל נפשו בשפלות הלב, ובהצנע לכת, ושאלת שלום לכל אדם, ובשבועה לבל ידבר בגאוה, ואל יתגאה על עבדיו ולא על שפלים ממנו, ואם שמע חרפתו ממנו ידום, ואם יזיקוהו יקבל וייכנע לאל, כי בכל זה תיכנע הגאוה ותסור, אך לא יום אחד ולא יומים, כי אם ימים רבים, וידור נדר לשקוד על זה זמן קצוב, כמו שזכרנו. ואם יתגבר עליו היצר יום אחד, יתענה, ויתן צדקה, ויתודה חטאו, ויוסיף על הזמן, כדי שיהיה לו למשמרת בפעם שניה וייזהר פן ישלוט בו היצר. ובזה ישקוד על המצוה עד שתשוב לו למנהג, כאשר אמר החכם מנעורי הייתי עז פנים ולא נכלמתי מעשות כל רע, עד אשר קנאתי בחברי והרגלתי נפשי בענוה, ולא היתה מלבי כי אם בהכרח ובשבועה, וכאשר שקדתי עליה ימים, וראיתי נעימותיה, חשקתי בה, ודבקה נפשי אחריה, ויצא שמי באנשי דורי, כי הייתי בתכלית הענוה. \n",
+                " וכן אומר, כי התאוה היא מן החליים הרעים הממיתים נפש האדם, ועל כן אנו צריכים לזכור כל הדברים אשר בהם תוכל התאוה להתבטל, ואלה הם: כשיהיה רגיל ברוב אכילה ושתייה, ובחברת הנשים, גם ברוב העושר והכבוד, גם ברוב השלוה וההשקט וברוב הפתיות וחסרון השכל, וברוב התענוגים, וחסרון חברת החכמים והחסידים, גם בחברת אנשי בליעל ואנשי רשע, לפיכך תהיה הרפואה להמעיט אדם מן ההרגל בדברים האלה. ויהיה מאכלו ושתייתו כמשפט ולא לשובע, ולא יאכל מאכלים חמים בתבלין, כי בזה תחלש תאות המשגל וימעיט מחברת הנשים, ומלשחוק עמהן, ומלקרוא ספרי החשק, ויזכור כל מום שיש בהן, ובזה תחלש תאוותו, וכשירגיל בזה, תחלש תאות המשגל, וימעיט מחברת העשירים והשרים, ובזה תחלש תאות העושר והשררה. וימעיט מעסקיו וסחורותיו, וכשירגיל בזה, תחלש תאוותו מן העולם ומעסקי תבל. וימעיט מללבוש בגדים נאים, ומלבוא לבית המשתה, ולטייל בגנים, ובזה תחלש תאוותו מהתענונים. וימעיט לאכול מינים רבים ממיני המטעמים והיין, וכשירגיל תחלש תאות האכילה. וימעיט מחברת אנשי רשע, וכשירגיל בזה, תחלש תאוותו במעשיהם ובחברתם. וכפי שצריך להמעיט מן הדברים המגדילים התאוה, כן צריך להרבות בדברים המחלישים את התאוה וזה פירושם. אם תהיה תאוותו חזקה באהבת נשים, יכול לאכול רפואות קרות ויבשות, ואז תמעיט תאוותו בנשים.\n",
+                " ויתענה ימים בשבוע, וביום תעניתו יאכל פת במים בלבד, ובזה תחלש מאד תאות האוכל. וירגיל ללכת לבתי המתים, וישב שם עד שעה גדולה לבדו, ובזה תחלש מאד תאות העולם. וירגיל להתחבר תמיד לעניים ולמרודים ולחולים, ובזה תחלש מאד תאות העושר והכבוד. וירגיל תמיד לקרוא דברי אלהים ומראותיו ונפלאותיו, ויתבונן באשר יקרא, ויכיר מן הכתוב גבורות אלהיו וענשו ותעצומו ומשפטיו ובזה תחלש אכזריות לבו וקשי ערפו ויפחד מאלהיו. \n",
+                " וירגיל לקרוא דברי רבותינו זכרונם לברכה, ללמוד דבריהם וחכמתם וסודותם, ויכיר וידע המצוה, ובזה יסיר פתיות לבו וסכלותו ויפקחו עיניו. וירגיל להרבות תפילות ותחנונים בכל יום ובחצי הלילה, ובזה יקל מרשעו וזדונו. וירגיל להעביר על לבו כל ההנאות הבאות לו בסור התאוה הרעה, וירגיל להעביר על לבו תמיד הרעות והמהומות, אשר ימצאוהו כשירדוף אחר התאוה. וכאשר ירפא האדם על דרך הזאת חלי התאוה, כן על דרך זאת ירפא חלי הכעס. והענין הזה שירגיל אדם נפשו בכל ענינים הממעטים את הכעס, ואלה שמות קצתם, כי האדם יגדל כעסו כשישתבש ענין מענינו, או יבוא לו היזק ממקום הטוב, או יאוש ממקום התקוה, או ייאמרו דברים הפך רצונו, או ישוב נכלם מאדם בשאלתו, או כשירצה לתקן מעשה וישחת לו או שיהיה כסיל או פתי כי אנו רואים החכם ימעט כעסו ויכול לכבוש כעסו, וכן כשיתחבר לאנשי רשע ופריצים, ככה נאמר כי ימעט הכעס ברוב החכמה והשכל, וחברת מתי מוסר ולהמעיט מהרבות המאכלים, ולקרוא הדברים אשר יפחד בהם מאלהיו, ויחשוב כי העולם כאין וכל עשרו וכל טובו, ועל כן לא יכעס כשיאבד חפצו או ישתבשו עסקיו. וכשיתנהג אדם באלה הדברים תמיד, ימעט כעסו, וזו היא רפואת הנשמה. \n",
+                " ודע, כי מלאכת רפואת הנשמה נחלקת לשני חלקים: חלק המחשבה וחלק המעשה. וצריך לרפא תחילה חלק המחשבה ואחר כן חלק המעשה, כי כן חליי הגוף נחלקים לשני חלקים: חלק החליים הפנימיים, אשר בתוך הגוף, וחלק החליים הגלויים. כמו כן לנפש חליים נעלמים, כגון הקנאה, והמשטמה, והמרמה, והחונף, והכעס, והתאוה, והחליים הגלויים: הגנבה, והרכילות, ולדבר נבלה, והזנות, והרצחנות, ומקח שוחד. ועל כן האדם צריך לבטל בתחילה הכחות אשר גרמו אלה השני חלקים, ואחר כן לבטל חלק המחשבה, ואחר כן חלק המעשה, ולהרגיל הנפש ימים רבים בזה וכשירגיל הנפש ימים רבים בזה, צריך שישקול נפשו לדעת אם הוא צדיק או רשע, וישים נפשו כמו לשון המשקל בין שתי הכפות, ואם יראה אותה, כי נחלשה מאד מן העבירות הקדמוניות ואינו נכסף להן כבתחילה, והוא נכסף למעשים הטובים אשר החל ללמוד יאמין וידע כי מצא בעיני אלהיו חן, ועלה זכרונו לטוב, ונכלל לכת החסידים. ואם יראה, כי עוד התאוה החזקה לא נחלשה, ונכסף אליה עוד, והמעשים הטובים לא יכסוף אליהם ידע כי לא מצא חן בעיני אלהיו, ועוד לא נפתחו לו שערי תשובה, ועל כן ישתדל ויוסיף עבודתו.\n"
+            ],
+            [
+                "<big><b>השער השמיני - מעניני דעת הבורא יתברך. </b></big>",
+                " כל הרוצה לעבוד הבורא יתברך צריך לדעת מה הוא, ואז ידע לעבדו. וכל הרוצה לדעת אמיתת הבורא, יחשוב בלבו הכחות, אשר בהם יהיה נודע כל דבר נברא, ובהפך הדברים ההם יודע כי יש בורא על כל. ואומר, כי הכחות אשר בו נודע לכל דבר, הוא מגדרו ומכמותו ומן איכותו ומתבניתו. וגדר כל דבר הוא הגבול המסובב על מוגבלו ומוגבלו עליו, כאמרך, כל מדבר אדם, וכל אדם מדבר, וכאמרך, כל מספר זוג הוא נחלק בשוה, וכל נחלק בשוה הוא מספר זוג, וכאמרך, כל אוכל חי, וכל חי אוכל. והאיכות היא כאמרך, איכות זאת הרפואה חמה או קרה. והכמות היא כאמרך, כמות זה הממון כך וכך אלפים, ותבניתו כאמרך, זאת התבנית משולשת או מרובעת וכל אלה הכחות לא היו כי אם מכח הבריאה, אבל קודם הבריאה לא היו. והדמיון באלו על עשית חוף ים אוקינוס רהיט או מקוה מים ותכניס אליו מימי הים, ויהיה הגבול המסובב אל הרהיט ההוא כמו גבול הבריאה, והמים אשר ברהיט הוא דמיון לנבראים והמים אשר בים דמיון לאשר הוא מחוץ לבריאה. ותוכל לחלק הרהיט ההוא לכמה חלקים שתרצה ולדעת עמקו ורחבו מפני שהוא מוגבל, אך המים אשר הם חוץ לגבול ההוא לא תוכל לחלק אותם, ולא לדעת עמקם, ולא תוכל לעשות בהם דבר מכל אשר עשית ברהיט, מפני שאין להם לא גבול ולא תכלית. והבורא הוא קודם הבריאה, אם כן הכמות והאיכות והגדר אינן בו, ועל כן לא יוודע הבורא מהם. רק נאמר, אחרי אשר אלה הכחות לא נמצאו אלא אחרי הבריאה ולא היו קודם הבריאה, נאמר, כי הפכם יהיה קודם הבריאה, כי כל דבר יש לו הפך, כאשר יש לבורא יתברך, נברא והוא הפכו, וכל אחד מהם בתכלית הרחק מן האחר. ונאמר, כי אלה הכחות או היו קודם בריאת העולם או לא היו. ואם תאמר כי היו, אין בין שעת הבריאה לשעה הקודמת לה הפרש, כי מה שהיה קודם הבריאה הוא היה אחרי הבריאה, אם כן קודם הבריאה לא היו. ואם תאמר כי לא היו שם הפכם או אפיסתם, ואם היה הפכם או אפיסתם, כשנחקור עליו נמצא בו גבולים אשר יגבילו לנו מציאות הבורא, ולא מהאותות שהם מוכיחים על מציאותו אלא מזולתם. ",
+                " ונאמר, אילו יהיה אדם נברא עיור ומהיותו לא ראה אור אך יהיה חכם ומשכיל וידע כי יש בעולם אורה, ואינו משיג אותה, ולא ידע על איזה ענין היא או איזו תבנית היא, רק ידע כי היא הפך ממה שישיג, כי בעיניו לא ישיג דבר, אך בשכלו ידע כחות האור, ואף על פי שילמדהו אדם ויאמר לו כי יש אור, לא יוכל להודיעו מראהו. ואם יאמרו לו כי השמש לבן וזך ובהיר, לא יכיר מה הוא, כי לא ראה מימיו דבר לבן וזך ובהיר, ואחרי אשר לא ראה דבר לבן וזך ובהיר וצח, שהם מידות השמש ותואריו, לא יוכל להכיר השמש, ואילו היה יודע מהו דבר לבן וזך, מיד היה מכיר השמש, אף על פי שלא ראה אותו מימיו. אם כן הנה נודע לך, כי חסרון ידיעתו השמש לא בא אליו אלא מחסרון הכרת תואריו, ואילו היה יודע תואריו היה יודע אותו מיד. וכן אנחנו נדע, כי כל דבר יש לו כחות הם תואריו, ומן התוארים ההם ידע הדברים ההם, ומי שלא יכיר התוארים ולא ישיגם, אי אפשר לו להשיג מהות הדבר. אם כן לא נשיג הבורא, מפני שלא נשיג כחותיו, שהם כתוארים לנו בו. ואולם לא נשיג אותם, מפני שאין בינינו וביניהם שום דמיון ושותפות, בעבור שהוא בורא ואנו נבראים, ואין לו גוף ואנחנו בעלי גופים, והוא אחד ואנחנו רבים, והוא קיים ואנחנו אובדים, אם כן לא נוכל להשיגו, כי לא ישיג דבר לדבר אחר רק בקצת שותפות ודמיון וכמו שיש בין העין והאורה, כי האורה היא לבנה ובהירה ויש בה אור נוצץ, ואלה השלושה כחות הם מצואים בשמש ובכל מאור, ועל כן תשיג העין האורה מפני זה השיתוף שביניהם. וכן היד לא תשיג כי אם גוף כמוה, מפני שהיא גוף ויש ביניהם שותפות, ותשיג כל דבר חם וקר מפני שיש בה כח ממוסכת מקרירות ומחום, בקרירות אשר בה תשיג הקור, ובחמימות אשר בה תשיג החום וכן תשיג כל דבר לח ויבש מפני שיש בה שני אלה הכחות ממוסכים ואינה לחה מאד ולא יבשה רק במישור, ועל כן בלחות תשיג כל דבר לח, וביבשות כל דבר יבש. וכן הלשון תשיג הדברים אשר בינה וביניהם שותפות ודמיון כי הלשון לחה, ועל כן תשיג כל דבר לח, ולא נאמר כי תשיג היבש, אך תשיג חסרון הלח, מן הצד הזה תשיג היבש, ותשיג הטעמים, מפני שהיא רובה דם תשיג המתוק, כי הוא הדם, ולא נאמר שתשיג המר, רק תשיג חסרון המתיקות, כפי שיתפשט ויתלחלח במתיקותו ויתקבץ ויתנגב במרירות, ותשיג טעם כל דשן ושמן מפני שיש בה קצת שומן, ותשיג כל דבר חריף מפני שיש בה הפך המתיקות. וכן העין תשיג המראות ותשיג הצבעונים, ובתחילה תשיג המראה השחור כי הוא דמיונה, ותשיג הלובן מפני שהוא מאורה, ותשיג האדום והירוק מפני שהם מורכבים משני אלה. ",
+                " ואחרי שהתבאר, כי מכל דבר לא תשיג כי אם דבר שיהיה ביניהם שותפות ודמיון. נדע, כי אילו היינו משיגים תואר מתוארי הבורא יתברך, היה בינינו ובין התואר ההוא שותפות ודמיון. ועוד, אם היינו משיגים תואר מתואריו האמיתיים היינו משיגים אותו, כי אין הפרש בינו ובין כחותיו, והוצרכנו אז לומר שיש שותפות בינינו ובינו. אם כן האות האמיתי על היותו נשגב מהשגתנו הוא, מפני שאין שיתוף ודמיון בין מידותיו ובינינו, כי הוא בורא ואנחנו נבראים, והוא אין לו תחילה וסוף ואנו יש לנו תחילה וסוף, והוא קיים ואנחנו אובדים, אם כן אין דרך להשיגו. ",
+                "ואחרי אשר התבאר, כי אין דרך להשיגו, יהיה האות על מציאותו בהשגת מציאותו, כי העדר ידיעת מציאותו יתחייב להיותו נמצא כאשר השגת מציאותו יתחייב לבל יהיה נמצא, כי אילו נהיה משיגים אותו, תהיה מציאותו דומה למציאותינו, שהיא מקרית והיא חולפת ואובדת. אם כן מציאותו הפך מציאותינו, אם כן נאמר, כי השגת מציאותו היא מציאות האמיתית. ואחרי אשר נתבאר, כי נעדרה משכלנו מציאותו, נאמין, כי הוא האות והמופת על היותו נמצא, ואחרי אשר נשגבה ממנו חכמתו, נאמר, כי הוא האות הברור על החכמה הנכונה אשר בו, וכן אחרי אשר נעלמה מכחנו ישותו, נאמר, כי הוא אות אמת על ישותו, כי חסרון השגתנו לכל אלה הכחות הם לאות על הימצאם בבורא. ואילו היינו משיגים אותם, יהיה לאות על היותם נעדרים, כי כל מה שאנו משיגים הוא נעדר, וכל מה שתשלוט בו השגתנו הוא יוצא ליש מאין וסופו לחזור לאין. והבורא הוא בתכלית המרחק מן הענין הזה. ",
+                " וכשנרצה לדעת מידות הבורא יתברך, וכחותיו ותואריו, נאמר, כי הבורא הוא כלל הכל, ואחדותו היא כוללת תואריו וכחותיו ומידותיו, אם כן אין צריך לנו לחקור אלא על מציאותו לבד, כי כשיחקור אדם על כללו של דבר וידע אותו, אינו צריך לחקור על פרטיו הנכללים בתוכו, כי בידיעת הכלל ידע הפרטים, וכן הבורא, אחרי אשר אמרנו במלה כוללת, כי הוא אחד אחדות אשר לא נשיגנה נאמר, כי האחדות ההיא כוללת מציאותו וחכמתו וגבורתו וקיומו וכל כחותיו הראויים לו. והוצרכנו להאמין באחדותו מפני כחו, לבל נאמין כי הוא נחלק או מרבה. "
+            ],
+            [
+                "<big><b>השער התשיעי - בסימני רצון הבורא ובאשר יוכל אדם להכיר אם מצא חן בעיני אלהיו ואם קבל מעשיו.\n</b></big>",
+                " דע, שכל הרוצה להכיר אם אלהיו רוצה אותו, ישקול נפשו, כאשר אמרנו, בין הזכיות והעוונות, ואם יראה כי נפשו נוטה לתאוות הרעות ולרדוף אחר העושר, ולתאות הנשים, והבצע, והגזל, והתענוגים, יותר מאשר היא נוטה לעבודת האל, ולתפילה, ולצדקות, ולמעשים טובים, ידע, כי הוא רשע וכי האל אינו מקבל מעשיו, ואם היה נוטה למעשים הטובים יותר מאשר הוא נוטה לדברים הרעים, ידע, כי עלה זכרונו לטובה, וכאשר ירצה האדם לעשות דבר מצוה ותזדמן ותקרב לידו, ולא נזדמן לו דבר מעכב לו, ידע, כי מצא חן בעיני אלהיו, ואם יראה כי ברצותו לעשות עבירה לא יזדמן לו דבר מטריד או מעכב, ובעשותו דבר מצוה יזדמנו לו דברים מעכבים ומטרידים, ידע, כי הבורא מואס בו ואינו אוהב מעשיו, שנאמר <small>(ישעיה א)</small> ״ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם״. \n",
+                " ועוד, כשיבואו על אדם יסורים וחליים וצרות, או יגלה מארצו, ידע, כי הבורא אוהב אותו וייסרהו כאשר ייסר איש את בנו, ואם יראה כי שוקט ובוטח בלא יסורים וחליים, והוא עומד בשלוה, ולא עברו עליו נסיונות, ידע, כי אין הבורא אוהב אותו. ועוד, בראותו לבבו קשה מעשות צדקה ומלהתענות ומלזכור יום הדין, ובראותו אנשים ימותו ולא יעביר על לבו יום המיתה, זה לאות גדול כי טח מראות עיניו, פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו. וכן, כשתבוא גזירה על אנשי עיר או על משפחה ויימלט הוא ממנה, ידע, כי הבורא אוהבו והראה לו היתרון אשר בינו ובין האנשים האל. וכן, כשיהיו אנשי עיר או משפחה כולם רשעים הולכים בשרירות לבם, וזה האיש נפקחו עיניו, ויתעורר משנתו, ולא פנה לאלה הרשעים, ומהר לעשות תשובה גמורה, זה לאות רצון אלהיו וכי מצא חן בעיניו. וכן, כשיהיה מפליג במעשים רעים, ועשה כל תועבת השם והכעיס אלהיו, ואחר כן התעורר ועזב כל המעשים הרעים ההם, ועזב הכל מלבו מבלי מורה כי אם מפחד אלהיו או מפני שהריחו ביראתו, זה לאות גדול על אהבת הבורא יתברך, וכי יחמול עליו בהסירו את לב האבן מבשרו ונתן לו לב בשר ואת רוחו נתן בקרבו ואין טובה למעלה מזו. וכן בבוא עליו חולי ויגיע עד שערי מות ואחר כן נמלט, הוא לאות על אהבת הבורא יתברך, וכי יחמול עליו, וכי רצה להזהירו למען יסור מרעתו. אך אם האדם עושה נאצות, ובא בימים ועודנו לא ישוב, רק מחזיק ברשעתו, וכל אשר יבוא בימים ויזקין יוסיפו להתחדש תאוותיו, ויתחיל לבנות בתים ולעשות סחורות רבות ולקבץ ממון מגזל יותר ממה שעשה בימי בחורותיו, זה לאות גדול, כי הבורא מואס אותו, ועל כן לא יעירהו ולא ייסרהו, רק ישלחהו בשרירות לבו, כאשר אמר <small>(תהלים פא)</small> ״ואשלחהו בשרירות לבם ילכו במועצותיהם״. וכן בעשותו צדקה או דבר מצוה ויתחרט עליה, וכל שכן אם תהיה במצוה ההיא יגיעה ויקוץ על עשותה אחרי עשותה, זה לאות הגדול כי אין לב אלהיו עליו ולא ימצא חן בעיניו ויגיעו לריק, וכן בעשותו העבירה וישלימנה ישמח בה מאד ולא יתחרט, רק תאוותו לעשות שניה, זה לאות כי הבורא יתברך, הסתיר פניו ממנו. \n",
+                " אך אם יעשה דבר מצוה וישמח בה, ויחשוב כי כבר מצאה ידו, אף על פי שהיא נקלה, ואם יגע במצוה ההיא שמח מאד ביגיעתו ותמתק מאד לחכו, כאשר תמתק המנוחה לכסיל, זה לאות כי הבורא אוהב אותו. וכן בשמעו דברי אלהים, וייכנע לבבו, ויפחד מאד, ואף על פי שהוא רשע, יש תקוה לאחריתו שיחזור בתשובה, כי רוח היראה היא צפונה בלבו. ועל כן נדע, כי כשתחלש התאוה המעוורת עיניו או כשיבוא בימים, אז תתעורר לו היראה הצפונה בלבו, ועל כן הוא אות כי יש לבורא קצת אהבה בו. ועל זה יש לכל משכיל לשקול נפשו באלה המשקלים אשר זכרנו. ואם יכיר מהם כי הבורא מואס אותו, יזיל כנחל דמעה על רוע מזלו ואחריתו הרעה. ואם יכיר מהם, כי הבורא אוהבו, ישמח ויאמר, אשרי מה טוב חלקי ומה יפה גורלי. וימהר להעיר ולעורר את האהבה עד שתחפץ.\n"
+            ],
+            [
+                "<big><b>השער העשירי - בעניני התשובה. </b></big>",
+                " דע, כי התשובה הגמורה לרשע תטהרנו מכל חטאותיו ויהיה כבן יומו, וכאשר הילוד נקי מכל חטא אבל אין לו שום זכות, כך הרשע בעשותו תשובה גמורה הוא נקי מכל חטאותיו ונמלט מעונש הבורא, אך אין לו זכיות, ולא יזכה למעלת הצדיקים הטהורים, אשר מימיהם לא עשו עבירה, כאשר אי אפשר לשני אנשים ממשרתי המלך, האחד נאמן, מיום היותו לא נמצא בו ערות דבר, והשני קשר עליו והכעיסו ומרד בו, ואחר כן נכנע אליו והכיר חטאו, כמו שמעי בן גרא בבואו מתנפל לפני דוד המלך, עליו השלום, בידוע, אף על פי שימחול לו המלך, לא תהיה מעלתו בעיניו כמעלת עבדו הנאמן, והשכל יורנו, כי מנשה בן חזקיהו עשה תשובה, אשר כמוה לא עשה איש, והפליג נפשו בעינוי בעבודת האל כל ימיו לא הגיע למעלת משה רבינו, עליו השלום, ולא למעלת דוד מלך ישראל, אשר היה מנעוריו ירא אלהים. ",
+                " ומה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה <small>(ברכות לד:)</small> ״מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים״, אמרו הם אמת, כי בידוע, שהצדיקים והבינונים יש לכל אחד מעלה אצל הבורא, ברוך הוא, זה למעלה מזה, ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי במעלת בעלי תשובה לא יעמדו שם הצדיקים, כי אינו מקומם ואינם בכת בעלי תשובה, אלא במקום אחר. ועוד פירוש אחר, כי הבורא יעשה בשביל בעלי תשובה יותר ממה שיעשה בשביל הצדיקים, כאשר עשה בעבור אנשי נינוה, וכאשר עשה בשביל אחאב והאריך לו אפו. וכל זה, כדי להראות הבורא לרשעים אהבתו בבעלי תשובה, וזו היא ידו הפשוטה לשבים למען ישובו מרעתם. ועל זה יעשה לפעמים לבעלי תשובה נסים, אשר לא יעשה כהם לצדיקים, ולא מפני שמעלת בעלי תשובה כמעלת הצדיקים, אך מפני שבעלי תשובה, אם הבורא לא יקבל אותם ולא יראה אהבתו להם, ישובו מיד לרשעתם. אך הצדיק מפני שמכיר הבורא את לבבו, על כן לא יגלה לו אהבתו, כי ידע הבורא תום לבבו, וכי לא יתן תיפלה לאלהים ולא יתקצף על דיניו. והמשל על זה כמלך שיש לו שני עבדים, האחד נאמן והשני חנף, והחנף הכעיס למלך ועשה לו כל הרעות אשר יכול, והמלך קצף עליו, והשליכו מעל פניו, ואחר כך חזר זה החנף לבקש רצון המלך, והתנפל לרגליו, והמלך חמל עליו וקבל אותו. ויום אחד בקש ממנו זה הנאמן שאלה והחנף בקש ממנו שאלה אחרת, וציוה למלאות שאלת החנף ולא נתן שאלת הנאמן, בעבור אשר יכיר תמימות לב הנאמן, וידע כי לא יחשוב עליו רעה ולא יחרף לבבו מאמונתו, והחנף מפני שידע, כי אם לא יתן שאלתו ישוב לקדמותו לרעתו, ויחשוב על המלך רעה ברוע לבבו, ויינחם על עבודתו, ויאמר לחביריו, אין ראוי לעבודת המלך כזה, כי חליתי פניו בדבר נקל ולא מלא שאלתי, ובמה יוכל אדם לבטוח בו. וכן מידת הבורא עם בעלי תשובה. פירוש אחר והוא הנכון, כי יש בעלי תשובה אשר לבם נכון כלב הצדיקים, ואלה הנקראים צדיקים, כי בתחילתם ישרים היו ושגו, או נזדמנה להם עבירה וגבר עליהם היצר, ואחר כן שבו לקדמותם ולישרם, ונכפלה צדקתם ועבודתם בעבור החטא אשר עשו ואלה הם הנכבדים מהצדיקים, כי צדקתם כפלים מצדקת הצדיק אשר לא חטא, ועל אלה יש לומר ״במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדים״. ",
+                " ודע, כי התשובה יש לה שמונה עתים, אשר בהן יוכל אדם לעשותה. ",
+                "<b>הראשונה</b> - תכף בהעשות העבירה. ",
+                "<b>והשניה</b> - אחרי אשר יאריך ימיו ברעתו. ",
+                "<b>והשלישית</b> - כשיאבדו תענוגיו ולא ישיגם. ",
+                "<b>והרביעית</b> - כשיהיה חולה. ",
+                "<b>והחמישית</b> - כשיהיה בצרה גדולה או במצור או ביד אויביו. ",
+                "<b>הששית</b> - כשימצא מזהיר ומורה. ",
+                "<b>השביעית</b> - בזקנותו וככלות כחו. ",
+                "<b>השמינית</b> - בשעת המות. ",
+                " ומבחר אלה העתים העת הראשונה אשר זכרנו, וזאת היא תשובת הצדיקים, אשר עליהם נאמר ״במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדים״. ופחות מן העת הראשונה היא העת השניה, כשיאריך ימים ברשעתו, ואחר כן התעורר וייקץ משנתו, ויכיר כי הוא בחושך, וימהר לטהר לבבו ולבנות אשר הרס, ופחות מן העת השניה השלישית, כשיהיה האדם בקצור יד ולא יוכל להשיג חפציו, ישוב בבושת פנים, ועם כל זה יקבל אותו האלהים אם תהיה עבודתו תמימה. הרביעית - בהיותו חולה, אז ייכנע, או יתן צדקה, ויתחנן לבורא וידור נדר, וכאשר יתרפא, ישלים קצת עניניו ולא בכולם, בכל זאת אם יעשה תשובה במהרה הוא מקובל. ופחות מזה החמישית - כשיפול ביד אויביו אז ישוב לבורא מרוב הצרות אשר אפפוהו, ובכל זאת אם תשובתו גמורה - תקובל. הששית - כשיזדמן לו איש חסיד, יורהו בדרכי התשובה וירגילהו. השביעית - בהיות אדם בזקנותו ובכלות כחו, וירצה להשיג תענוגיו אבל לא יוכל מפני כלות כחו, ואז ישוב לבורא. ופחות מכולם השמינית - כשיעשה אדם כל רעות שיוכל, ובעת הגיעו למות יעשה תשובה, ובכל זאת אם תהיה שלימה תקובל. ",
+                " זה הכלל, כי אין שעה בכל חיי האדם, אשר יעשה בה תשובה גמורה, אשר לא תקובל תשובתו ותיענה עתירתו. כי הבורא אינו כנברא שיזנח לעולם ויטור לנצח, כמו שאמר <small>(ישעיה נז)</small> ״כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף״. ואומר <small>(ירמיה ג)</small> ״כי חסיד אני נאם ה׳ לא אטור לעולם״. ועל זה אמר <small>(ישעיה נה)</small> ״דרשו ה׳ בהמצאו״. כלומר בעתים אשר יימצא בהן, רצונו לומר בעוד שהאדם חי. ",
+                " ודע, כי העולם נברא מארבעה יסודות, והם עמודי אדם והכל תלויים בהם, והם: אש ומים רוח ועפר. וכאשר מאלה הגופות יתלכדו הגופות ויתערבו, כן התשובה עמוד העולם והכל תלוי בה, והיא נעשית מארבעה דברים: שיעזוב החוטא חטאו עזיבה גמורה, ושיינחם על מה שעשה, ויעיד לפני בוראו לבל ישוב לעשות מה שעשה, ושיתוודה בשפתיו כל מה שעשה. והקודם לאלה הארבעה במעלה היא עזיבת החטא, והיא כמו האש העולה למעלה ונפרדה ממקומה ולא תשוב לעולם. והשני - שיינחם על אשר עשה, ויתאבל על חטאיו כל ימיו. ויחשוב בהם תמיד, כמו האויר המסובב תמיד סביב לעולם. והשלישי - שיעיד לפני בוראו לבל ישוב לחטאיו, כמו המים הניגרים ארצה אשר לא יאספו. והרביעי - שיתוודה חטאו בהכנעת הנפש, וישפיל עצמו וייכנע, כעפר אשר הוא מדרך לכף רגלים. וידע, כי כל העושה אלה הארבעה, יהיה גמולו ארבע טובות: הראשונה - שם טוב בעולם, והשניה - כי יימלט מעונש הבורא, והשלישית - כי תימשך טובתו לזרעו אחריו, והרביעית - כי ימצא לעולם הבא גמולו הטוב ויזכה לראות פני הבורא יתברך. ",
+                " ודע, כי התשובה אשר יעשה אותה האדם, אל יחשוב, כי תכף שיינחם ויקבל עליו שלא ישוב לחטאו כי תכופר חטאתו, רק באורך ימי עבודתו תקובל תשובתו, כי לא ייכנע הלב ביום אחד ולא בשנים, אלא בימים רבים. כאשר בן המלך חוטא למלך, אף על פי שהמלך חומל עליו וחושב לעשות לו טובה, לא יראה לו פנים יפות אלא אחרי ארוך עליו עניו וצעקתו ובכייתו, כאשר עשה דוד המלך, עליו השלום, לאבשלום, אף על פי שנתרצה להשיבו לירושלים, עמד שתי שנים, ופני המלך לא ראה עד נכנע לבבו. וכן מנהג בעלי תשובה להתחנן ימים רבים ולצעוק, ואז תקובל תשובתו, במו שנאמר <small>(תהלים כב)</small> ״אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי״. ואמר חבקוק הנביא, עליו השלום <small>(חבקוק א׳:ב׳)</small> ״עד אנא ה׳ שועתי ולא תשמע״. והנה הנביאים אינם נענים כי אם אחרי רוב עניים ושועתם וצעקתם ותחינתם, וכל שכן איש חוטא מתעולל בדמי עוניו. והסיבה הגורמת לזה נקיון הלב, כי הלב, אף על פי שכוונתו נכונה, צריך להכניעו ימים רבים בעבודה חזקה ובתענית, בצום ובכי, ואז ייכנע הלב הערל, ובעת ייכנע אז יהיה נקי, וכאשר יהיה נקי אז יקבלהו הבורא, כמו שנאמר <small>(איוב יג)</small> ״כי לא לפניו חנף יבוא״. ונאמר <small>(תהלים כד)</small> ״מי יעלה בהר ה׳ ומי יקום במקום קדשו, נקי כפים ובר לבב״. \n"
+            ],
+            [
+                "<big><b>השער האחד עשר - במעלות הצדיקים. </b></big>",
+                " ידענו, כי הבורא אחד והנבראים רבים, וכל אשר ירחקו הנבראים מן הבורא ירבו, וכל אשר יקרבו ימעטו, כאשר הענפים רבים והעיקר אחד, וכל אשר ירחקו הענפים מן העיקר ירבו וישתרגו, וכל אשר יקרבו ימעטו.",
+                " ודע כי הברואים רבים, ולמעלה מכולם הנפש והשכל והמדע, והם שלושה, ולמעלה מהם החפץ, ולמעלה ממנו התכונה הראשונה, והוא הבורא. ועל כן נמצאו הרשעים רבים כפי רחקם מן הבורא יתברך, והצדיקים מעטים מפני קרבתם לעיקר, ועל כן הבנתיים אמצעיים, ובעבור זה צריך אדם להשתדל במעשה הצדק ולהיות מהמעטים, כי כל אשר תמעט חברתם, הוא לאות על מעלתם וקרבתם לבורא. ושים לבך לשער זה והבן אותו. "
+            ],
+            [
+                "<big><b>השער השנים עשר - בסודות העולם הבא.\n</b></big>",
+                " העולם הבא הוא חוצה מהגלגלים המסובבים עלינו, והעולם הבא הוא רחב בלי קצוות, בלי אופל, רק באורה גדולה אשר לא תדמה לאור העולם הזה, ואין שם מעלה ומטה. והגלגלים האלה הם מחיצה בין העולם הזה והעולם הבא. והעולם הזה דומה למערה במדבר תחת הארץ, וזאת המערה יחשוב השוכן בה כי אין עולם אחר זולתה, מפני שלא ראה מה שיש בחוץ, ואילו יצא משם, היה רואה ארצות רחבות והשמים והים הגדול והמאורות והכוכבים. כן האדם בעולם הזה יחשוב כי אין עולם אחר, ואילו יצא ממנו, היה רואה רוחב העולם הבא ואת יקר תפארת גדולתו. \n",
+                " ודע, כי הנשמה אצל אותה הבורא מכחו, ונפח אותה בגוף האדם אחרי הביאה בעולם הזה בתוך הגלגלים האלה, כאשר יסכרו הרוח בתוך הנאד, ועל כן כשתיפרד מן הגוף, אם תהיה חסידה נקיה, תשוב אל מקומה, ותעבור מן הגלגלים, ותצא לחוץ, כעוף הנתפש במצודה רעה, וכאשר יימלט ישוב אל קנו. אך אם הנשמה תהיה חוטאת, תהיה כמו העוף אשר אברתו קצוצה ולא יוכל להתעופף, והוא מקונן בעברי פי פחת, ונופל בתוך שוחה עמוקה, ולא יוכל לצאת ממנה עד אשר נצמחו אברותיו ויוכל לעוף, כן הנפש החוטאת לא תוכל לעלות מפני כובד העוונות, אשר יכבדו עליה ולא יניחוה לעלות אל מקומה. \n",
+                " ודע, כי העולם הבא הוא מעמד נפשות הצדיקים, ותהיה קרבתם לבורא כפי מעלתם, אך נפש הרשעים לא תצא מן העולם הזה עד אשר תענש ותטהר, ואז תקל לעלות אל מקומה כשירצה אלהיה. והנפשות העולות לעולם הבא תהיה מלאכתן מלאכת המלאכים מעת היפרדן מן הגוף עד אשר ירצה הבורא להשיבן לגוייתן כבתחילה, וזה יהיה בעת תחיית המתים. וכאשר יגזור על קצתן לשוב לגוייתן, יתחדש העולם הזה מפני חידוש אנשיו, ועל זה אמר <small>(ישעיה סה)</small> ״כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה״. ואפשר, כי כאשר יחדש הבורא הגויות אחרי היפרדן וכלותן והנשמות אחרי עלותן, כן יחדש בשמים כח אשר אין בהם עתה. וכן יחדש בארץ כח אחר, כמו שיעשה המלך ברצותו לעשות סעודה לאוהביו, יצוה לפנות להם ביתו, ולהוציא כל מה שיש בו כדי לחדש אותו, ולטוח אותו, ולעשות בו שכיות חמדה לכבוד בעלי בריתו הבאים לסעודתו. וזה העולם אשר יתחדש בעת תחיית המתים נקרא גם כן העולם הכא. ויעמדו בו חסידי האל וקדושיו בעד רצונו לעמוד ולעבוד אותו, ולהלל לשמו, וללמוד חכמות חדשות וקדושות כחכמת הנבואות והדומה לה. ולא יהיו אוכלים ושותים, רק כאשר עמדו חנוך ואליהו בלא אכילה ושתיה, וכמשה רבינו, עליו השלום, אשר עמד ארבעים יום בלא אכילה ושתיה, כי האכילה והשתיה הן תערובת רעה בגוף, ואי אפשר שיהיה אדם בתכלית החסידות וקדושה בעוד שהוא אוכל ושותה, כי האכילה והשתיה אינן לבדן רק ימשכו אחריהן שאר התענוגים הרעים, וימשכו אחרי התענוגים העסקים וההנאות והחנופות. וכשתסור האכילה והשתיה, יסורו כל אלה המעשים הרעים. ועל כן אמר הכתוב <small>(יחזקאל לו)</small> ״ואת רוחי אתן בקרבכם״. \n",
+                " ואם יאמר אדם אי אפשר לגוף שיתקיים בלא אכילה ושתיה, נאמר לו, כי עניני הגאולה כולם יהיו על מעשה נס, כגון חידוש השמים והארץ, וכגון תחיית המתים, אשר אנו יודעים כי אין כח בגוף שיחיה אחר מותו אלא בנפלאות הבורא יתברך, כמו שאין בכח הצומח כח שיתחדש אחרי שיישרף. וכמו כן יוכל הבורא לקיים הגויות בלא אכילה ושתיה לשלושת סיבות: האחת - להיות קדושתן גמורה כמו המלאכים, והשנית - להבדיל בין המעשים הרעים הנמשכים אחר אכילה ושתיה, והשלישית - לבל ימותו, כי סיבת המות היא האכילה והשתיה. וזה היתרון הגדול יהיה בין זמן ימות המשיח לזמן יציאת מצרים. וכשיהיה כן הדבר, רצוני לומר שלא יהיה שם אכילה ושתיה, יהיה זה סיבה שלא ימותו, כי אין להן דברים מחלישים הגוף ומחליאים ומכאיבים ומכלים אותו, כי כאשר תבא הבריאות מן האכילה והשתיה במישור, כן תהיה סיבת החלאים והמות או מתוספת או מחסרון אכילה ושתיה, או משינוי המזג אשר להן. ואחרי אשר תסור הסיבה הגורמת החליים והמות, יהיו כמו המלאכים, עד שירצה הבורא יתברך, להעלותן.\n"
+            ],
+            [
+                "<big><b>השער השלושה עשר - בכל עניני העבודה. </b></big>",
+                " כל הבא לעבוד עבודת האל ולקבל עליו עול יראתו באמת, צריך תחילה שיהיה לו ספר כולל זכרון נפלאות הבורא יתברך, יראתו ותעצומו, ולכלול בו כל העסקים אשר בם זכרון עונש הבורא יתברך, לרשעים, ונסיו לצדיקים, וסיפור גבורותיו ונוראותיו, כגון <small>(איוב ל״ח:ג׳)</small> ״אזר נא כגבר חלציך ואשאלך והודיעני״ וכל הפסוקים אשר אחריו. וישוב עליו לחזק בשבועה לקרותו פעם אחת בשבוע בנחת וכוונה, וישים לבו לכל עניניו, כי הוא יהיה לטוטפות בין עיניו. וצריך לבעל העבודה לעשות, קודם שיקרב אל העבודה, תשובה שלמה על כל חטאותיו אשר עשה, ואז תהיה העבודה נכונה, כי מלאכת העבודה נחלקת לשני חלקים. האחד - לטהר אדם לבו מכל פשעיו וזדוניו אשר עשה, וייטיב אמונתו, ויהיה לבבו זך ונבר מכל סיגי העוונות אשר עברו. וכאשר יהיה נקי וירחץ במים טהורים ויטהר, אז ילבש בגדי קודש לשבת בקודש, ואז יוכל ללכת בדרכי החסידים ולהתקרב לאל וזהו החלק השני, אשר לא יגיע אליו עד עשותו החלק הראשון, והנה אזכור לך כל אחד מהם. ",
+                " דע, כי החלק הראשון הוא להינחם אדם ממעשיו, ולהזכיר כי חטא לאלהיו, ולהתוודות חטאיו בכל רגע, וידור נדר לבל ישוב לעשותם עוד כל ימי חייו, ואחרי אשר יתנחם ויתוודה וישים בלבבו לבל ישוב לעשותם כל ימיו, אז הוא צריך שייכנע לפני הבורא יתברך, בצום ובכי וצדקות, ולקום בחצי הלילות, ולומר דברי תחנונים, ולבקש מחילה עליהם בלב שלם וכוונה גמורה, וירגיל בזה שנה או שנתים, ובעשותו כן אז ישא פניו ממום ונסלח לו, ותהיה תשובתו מקובלת, ואז יהיה כבן יומו נקי מכל חטא, אבל לא עלה בזה למעלת החסידים. ואחרי אשר יכיר כי לבו טהור ונקי, צריך לו שיאהב הבורא לא לפחד עונש ולא לתקות שכר, אלא מפני שיכיר גדולתו וכי הוא ראוי לאהבה אותו כל מי שיכירהו, ולדעת כי כל אוהב דבר הוא ממינו, וכשיאהב אדם לבורא, הוא לאות כי נפשו אלהית ורוצה להידמות אליו במהלכיו, כי הבורא חסיד והיא תשתדל ללמוד זאת המידה ולהיות חסידה, והבורא צדיק ותשתדל להיות כן, והבורא מוחל והיא תיגע בכל כחה ללמוד זאת המידה, והבורא רחמן וכמו כן תלמד היא להיות כמוהו, והבורא מואס באנשי רשע וכן תרגיל היא למאוס אנשי רשע, והבורא טהור עינים מראות ברע - והיא ראויה להידמות אליו. ואלה הדברים הם דרכי ה׳, והוא החלק השני מעבודת האל יתברך, והוא חלק החסידים, ובו יעלה אדם למעלה העליונה. ",
+                " וצריך כל אדם הבא לעבודת האל לשמור כל אלה התנאים אשר אנכי זוכר, כי הם עיקרי העבודה. צריך שלא יעמוד יום אחד שלא יקרא בו דברי תורה ודברי רבותינו, זכרונם לברכה. כי בדברי תורה הוא אומר <small>(יהושע א)</small> ״לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה״. ובהם יראה נפלאות הבורא יתברך, וכל מעשיו, ובדברי רבותינו, זכרונם לברכה, יראה כל עניני האסור והמותר, ויתנו לו סייג, ולא יניחוהו לפרוץ גדר או לעשות עבירה, כי הם מפורשים ומבוארים יותר מדברי תורה, ודברי תורה סתומים וחתומים. והוא צריך להרגיל נפשו בחברת החכמים והחסידים ולהרחיק מן האפיקורסים והלצים והפריצים, כי אם יתחבר להם תאבד אמונתו. ואם לא יוכל ליפרד מהם מפני שהוא צריך להם בצרכי מחייתו, ימעיט מחברתם. ותהיה חברתם בפיו ובשפתיו ולא בלבו, וימהר להשלים עסקו ולהרחיקם מעליו. וצריך להרגיל נפשו להסתכל כל ארבעה עשר השערים המבטלים העבודה אשר זכרנו, וצריך להרגיל נפשו ולקרוא עניני התוכחות אשר בתורה ובנביאים, ועניני עונש הבורא יתברך, ועוזו ואפו, והנסים והנפלאות אשר עשה עם עבדיו, ונוראות בריאת שמים וארץ, ויהיו כתובים לפניו במלים קצרות כוללות להביט בהן בכל עת. ",
+                " וצריך להרגיל נפשו להיות תפילתו בכוונה גדולה, ואם לא יוכל לפנות לבו מן המחשבות, יבקש עצה, כגון שיחשוב בעת תפילתו, כי הבורא ניצב כנגדו ומביט מוצא שפתיו, כמו שנאמר <small>(תהלים לג)</small> ״ממכון שבתו השגיח אל כל יושבי הארץ״. וכשיאמין אדם בזה הדבר, אז יחרד ויפנה לבבו. וצריך שיסגור עיניו בתפילתו, כי זה יעזור על הכוונה. ובכל עת יהיו בגדיו לבנים, ויתכוין להיות גופו טהור ונקי מכל טומאה, ואם יקרב לאשתו ויוכל לרחוץ ולטהר גופו בכל פעם, אז ישכיל לעשות, כי נקיות הגוף יחדש נקיות הלב, וטינוף הגוף יטנף כמו כן הלב. ויתכוין בתפילתו להיות מן הבאים ראשונה והיוצאים באחרונה, ותהיה תפילתו בנחת רוח ובלב נשבר. ואל יהיה כמו עגור המדבר ולא ידע מה אומר, רק צריך שישמור המלות היוצאות מפיו ויתכוין לבו לעניניהן. ואל תהיה תפילתו גוף בלא נפש, כי המלות הן כמו הגוף, והענינים אשר בהן הם הנפש, וכשלא ישית המתפלל לבו אליהם הן גוף בלי נפש, והנפש אשר באדם לא תקרב לבורא במלים ריקות כי אם במלים חזקות, וצריך שיהיה בתפילתו כמלאך מתעטף בציצית ובתפילין, וכשיראה ויכיר בעצמו כי הוא דומה למלאך, אז יבז בעיניו לשלוח יד בעבירות ובמעשים רעים. ",
+                " וצריך להרגיל עצמו בתעניות, אך עם מעשים טובים וצדקות, כי המתענה ולבו מלא מרמה, אין לו מתעניותיו כי אם עינוי והרעב והצמא. ואין אדם ראוי לענות נפשו בצומות בלתי מעשים טובים, כי המעשים הטובים והצדקות הם כמו הנפש, והצומות הם כמו הגוף, כאשר זכרנו, ועל כן לא יועיל גוף בלא נפש, וירגיל עצמו לתת מעט צדקה בכל יום כפי אשר תשיג ידו, ובכל יום אשר יתן צדקה יבטח להינצל ממיתה משונה, כמו שנאמר <small>(משלי י)</small> ״וצדקה תציל ממות״, או להאכיל עני על שולחנו, כי בזה יכבד שולחנו, כמו שאמר חכם, כשירצה הבורא לשלוח מנחה לחסידיו, יזמין לו עני על שער ביתו. ",
+                " וצריך בעבודתו להתנהג בענוה, ויסתיר כל עניני עבודתו מבני אדם, כי אז יכפל שכרו ויינצל מלעג הלועגים, ובזה יוודע כי אינו גונב דעת הבריות, כי המגלה צדקתו ועבודתו, אין כוונתו כי אם להללו בשערים ולהיות לראש, ולבטוח בו הכסילים, כדי שיוכל למצוא חפציו מהם. ואל יהי דומה לגבר במשלי כלילא ודמנא, כי החתול כשהזקין וקצר ידו לטרוף טרף, ונעשה נזיר, ובטחו בו החיות היראות ממנו, עד אשר נלכדו ברשתו וגרם עצמותן. ",
+                " וצריך לו לשקול מעשיו בכל יום ובכל חודש ובכל שנה, לראות מה שבין מעשיו בשנה זו ובין השנה שעברה, ואם יראה כי הוסיף מידות טובות, ישמח ויגיל ויכיר כי נפשו חכמה, ואם יראה כי לא הוסיף ולא החסיר, יכיר כי נפשו חלושה, וכי היא עייפה מלרדוף אחר המצוות, והוא לאות על כי איננה גמורה, ואם יראה כי החסיר בשנה זו מן המעשים הטובים שעשה בשנה שעברה, יבכה על אחריתו הרעה, וייאש מלהשיג רצון אלהיו, לבד אם תעירהו נפשו לתפור מהרה מה שקרע ולתקן את אשר עיוות. וצריך לחסר מעט מעסקי העולם ולהינזר מרוב הסחורות והעסקים.",
+                "וצריך כשיבוא בימים להתפלל בכל לילה, ולערוך תחנונים, ולהימנע מגשת אל אשה, וימעט מלאכול בשר ולשתות יין, ויתעסק בצרכי עניים וחולים, וילווה מתים לקבורתם, וילך לקברות המתים בכל שבוע, ויעמוד לבדו בהם, ויזכור לנפשו את המעמד ההוא, כאשר היה עושה איש אחד שהיה בתכלית הרשע והפריצות, והיו מספרים תועבותיו לפני המלך, ויען איש אחר מהם ויאמר, אדוני המלך, דע, כי עתה הפליג לעשות מאשר עשה מימיו, ואני מעיד לפניך כי שמעתי אותו בחצי הלילה הולך לקברות לגנוב תכריכי מתים, כי ביתי בקיר החומה, ויצו המלך לשנים מנאמניו לחקור הדבר, והלכו אחריו בלילה, עד אשר ראוהו כי נכנס בקבר אחד, והוציא שלשלת של ברזל, וקשר אותה על צוארו, והיה מושך אותה בידו בחזקה, והיה אומר, אוי לך, גוף נגוף, וגויה עניה, ונשמה נשמה, ויחידה גלמודה, ושכל סכל, ואנוש אנוש, ואדם מאדמה. מה תקותך, ומה תהיה תשובתך ביום שכבך במקום הזה. ומה יהיה מענך, האויב לנפשו, העוכר רכושו. מדוע התמכרת וזדת, ובמעמד הזה לא חשבת, ועל מי בטחת. איה עוזריך, ואיה אוהביך ונאמניך, ואיה איפה מכיריך. יקומו אם יושיעוך בעת רעתך. אתה עשית ואתה תשא, אתה זרעת ואתה תקצור, אתה מאסת ואתה תהיה נמאס. היכנעי נפש אולת, אשר צורה מנבלת וכבודה מחללת, דעי יסודך והכירי שרשך, ראי ביתך והדרך גוש ורימה יכניעוך, ותולעים יחלקוך, ורשפי אש שלהבת יאכלוך. ומה תעשי בבואך במקום הזה, בית חושך וצלמות, בית פחד ושאון, בית יגון וחרון, השמים יתקדרו עליך, והשמש ייהפך לחושך והירח לדם, והכוכבים יאספו ממך נגהם, אנה תברחי, או אנה תימלטי, זה ביתך וזה מעונך, מה לך לבתי גברים והיכלים בנויים ועליות מרווחים, חשבת אותם נחלתך וירושתך, הלא ידעת, כי כאשר יצאו משם שוכניהם, כן תצאי גם את. לבי, לבי, ראה ביתך צר ואופל ואין נוגה לו, מאוריו דועכים וכוכביו נזעכים, פה תהיה כאילו לא היית, ותמות כאילו לא חיית, די לך מכל אשר עשית, ושוב לאלהיך. זכור המעמד הזה, כי אילו היית יכול להימלט ממנו היית ראוי לעשות רצונך, וגם אני אודך כי תושיע לך ימינך, אבל אחרי אשר סופך למעמד הזה ופה תשכב למעצבה, דע, כי אין לעמלך תנובה, כי אם התשובה. וכאשר נשמע הדבר למלך, תמה ונפלא על תשובתו, ונכנע המלך ממעשיו הרעים, הוא ואנשים רבים מפריצי עמו. ",
+                " וצריך לבעל העבודה לחלק היום והלילה. והשעה הראשונה והאחרונה מן היום תהיה לתפילותיו, ומשעה שניה עד חצי היום לעסק. והשביעית והשמינית - לאכול ולישן, והתשיעית - להיות צופה הליכות ביתו וצרכי בניו ואשתו, ושאר היום לקרות דברי אלהים. וכן הוא צריך לחלק שעות הלילה, ובתחילת הלילה ילמד את מנהגו ללמוד, ואחר כן יישן עד עבור חצות הלילה, ואז יקום משנתו ברן יחד כוכבי בקר, ויעמוד בתחנונים לפני בוראו עד תפילת השחר. וכל המרגיל עצמו בזה, יוסיף לו סייג מהעבירות, ולא יהיה לו פנאי לחשוב בהן, וכל שכן להתעסק בהן. ",
+                " וצריך בעל העבודה, אם יהיה מתעסק בסחורות, להישמר מן האונאה ועושק וגזילה והחנופות והרבית והשבועות, ומעשות עוול במידה ובמשקל ובמשורה, ולא ישתתף עם איש בליעל ובעל שבועות ונבהל להון. ואל יתקצף בראותו חביריו יעשירו ויצליחו. ואם יארע לו ויפסיד אל יכעס רק יחשוב כי לטובתו ולפדיון נפשו אירע לו. ואם השיגה ידו הון עתק, אל יקפוץ ידו מתת ממנו מעשר וצדקות ונדרים ונדבות, כי בנתון יהיה הנשאר שמור, ובזה החסרון תהיה שלימות הונו, כאשר ברית המילה היא חסרון קצת מאבריו ובחסרון ההוא תהיה שלימות האדם, ואם לא יחסרהו יהיה חסר כל ימיו, כן מתת הצדקה. וצריך לבל ישמח בו יותר מדאי, ולא יבטח עליו, כי לא ידע אם יישאר לו או יאבד, על כן אם יאבד לו והוא לא בטח עליו, לא ידאג על אבדו, רק יצדיק דין אלהיו, כאשר אמר איוב <small>(איוב א׳:כ״א)</small> ״ה׳ נתן וה׳ לקח יהי שם ה׳ מבורך״. ",
+                " ואם יתעסק בעבודת המלך, הוא צריך להקדים על עבודת המלך עבודת מלך מלכי המלכים. ואל יתגאה לבו בכח המלכות, ואל יזיק לבני אדם בכחו וברוב עוזריו, כאשר אמר איוב <small>(איוב ל״א:כ״א)</small> ״ואם הניפותי על יתום ידי כי אראה בשער עזרתי״. ויהיה מייסר הרשעים ומכניעם, ויליץ טוב על כל אדם, ויעמוד בפרץ למטים להרג, ויצל לקוחים למות, ויעזור הדלים למען הבורא יתברך, ולא למען היות לו שם גדול. ",
+                " ואם יתעסק ברפואת חולים ויש לאל ידו, אל יקבל שכר מחולה, וישמור השביל הגדול ולא יאבדהו בשביל הנקל, כי בזה יקנה חיי העולם הבא, כי הוא כמציל לקוחים למות, ואף על פי שהכל ביד הבורא יתברך, אחרי אשר כוונתו לטוב ולעזור החולה ולהצילו מרעתו, נחשב לו כאילו חילצהו ממות, ואם לא תשיג ידו די מזונו, יקח מן העשירים - כפי אשר ידע כי יספיק לו, מלקוח מן העניים, ויבקר חולים המסוכנים שלוש פעמים ביום, והבינונים פעמים ערב ובקר, וידבר על לבם ויבשרם בשלום. ",
+                " ואם יתעסק בחכמות חיצוניות אשר מחייתו מהן, צריך לבקש עסק אחר שתהיה מחייתו ממנו, וישליך זה העסק אחרי גוו, כי יותר יהיה ההיזק הבא עליו מן התועלת אשר ירויח בו, כי כל המשחיתים אמונתם, המאבדים תקותם מן העולם הבא הם אשר דבקו בחכמות החיצוניות ואשר התחברו ללומדיהן. ואם יחשב בנפשו כי הוא חסיד וכי לא יוכלו החכמות להשחית אמונתו, אין הדבר כאשר ידמה, אבל הוא מתרחק מעט מעט מן האמונה ואינו מרגיש, כאשר אמר המשורר, נחנו בעולם הזה ככוכבים, אשר חשבו חונים והם יסעו. ויחשוב כי הוא מחזיק בתומתו והוא לא ידע כי הוא רחוק ממנה מאד. ואם כי אין כוונתו כי אם לטוב לדעת ייחוד הבורא מדרך המופת, אין לו די בקבלה ובדברי רבותינו, זכרונם לברכה, והוא כמי שלא יסתפק בחלקו, וירצה לבקש גדולות ונפלאות ממנו ולהתחבר למלכים, ויהיה סיבה לאבד ממונו וגופו, ואם יימלט אחרי צער גדול ותלאות קשות אשר יעברו עליו, ואם היה מסתפק במה שחננו אלהיו, היה עומד במנוחה. ועל כן צריך האדם לרחוק מהן לגמרי, אלא אם יהיה לו מורה שיהיו בו שתי מידות: שיהיה בתכלית החסידות, ושיהיה בקי בחכמה ההיא כי במידת החסידות ישמור לתלמידו בכל עת מן הספקות הרעים, ובעבור שהוא בקי באותה החכמה יכיר מקום המכשולות, ויזהיר לתלמידו לבל יאמין בהן, ויביא לו ראיות על ביטולן, כמו שיעשה מורה הדור לתועים יזהירם וישמרם, ובזה יוכל האדם להימלט אחרי אשר נפשו משתוקקת לזאת החכמה. ",
+                " ואם יהיה מתעסק בתלמוד תורה וללמד לתלמידיו אשריו, כי הוא העסק הטוב והישר, אשר אם ישגה יזהירוהו, ואם ישכח יזכירוהו, ואם יישן יעירוהו, ואם יהיה רשע - בעל כרחו יצדיקוהו. ומי שהוא מתעסק בתלמוד תורה והוא שב במקצת ומחזיק ברשעתו, דע, כי אילו היה מתעסק בענין אחר, היה רשעו כפול ורעתו פי שנים. ועל כן צריך לעסוק בתלמוד תורה להיות נזהר בחפץ ההוא אשר נתן לו הבורא, ואל יעשה ממנו כלי להשיג חפציו והנאותיו, כמו שאמרו חכמים, זכרונם לברכה <small>(אבות פ״ד מ״ה)</small> ״אל תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קרדום לחפור בהם״. וכאשר ילמד לזולתו או ייסר לתלמידיו, אל ישכח לייסר נפשו עמו וללמדה, כי לא נכון לאדם לייסר לזולתו במה שאינו עושה וללמד מה שאינו מאמין בו, כי כל דבר שיצא מן הלב ייכנס בלב, וכל אשר לא יצא כי אם מן הפה לא יעבור האוזן. והיה החכם אומר כשייסרני אדם, וארצה להכיר אם המוסר ההוא יבוא מן הלב, אראה אם נכנס מוסרו בלבי והתעוררה נפשי לדבריו אכיר כי בכל לבו ובכל מאודו הוא מדבר, ואם נפשי לא תשית לבה לדבריו ולא התעוררה להחזיק בם אדע כי מוסרו אינו כי אם דבר שפתים. ",
+                " וצריך להתעסק בצרכי העניים ולבוא לבתיהם, כי יש לו בדבר שתי טובות: הראשונה - שכר הבורא, והשניה - הכנעת גאוותו ושברון לבו. וצריך לדבר על לבם ולעזור אותם מאשר תשיג ידו, ואם אין לו כל יעזרם באמרי פיו, להליץ בעדם טוב ולהתעסק במלאכתם. וצריך לגמול טובה תחת רעה לאויביו, כשיבואו לידו לא ירצה להינקם, רק ימחול להם, וייטיב אליהם יותר מאשר היה עושה קודם לכן. וצריך בהתחילו לבוא אל עבודת אלהיו לבל יחשבנה כמלאכות, אשר אם יקוץ בהן ויניחן אין לדאוג עליו, רק הוא צריך לבל יקרב לעבודת אלהיו עד יסכים עם לבבו לשקוד עליה כל ימיו, ולהתחיל במעט ממנה כדי להוסיף בה בכל יום כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה <small>(ברכות כח.)</small> ״מעלין בקודש ולא מורידין״. ",
+                " וצריך לזכור לנפשו כל תנאי העבודה, ואם יכיר מלבבו כי לא יוכל לסבול כל תנאיה, יקח מהם מה שיוכל לסבול, וטוב לו המעט התמידי מן הרב אשר לא יעמוד. וצריך לו בבואו בעבודת הבורא, אם יהיה בעבודת המלכים, להסיר מעל צוארו עול עבודת בני אדם, כדי שלא יהיה לו אדון אחר, כי אם הבורא יתברך. ואשריו אם יצא מעבודת עבדים ויבוא בעבודת המלך הגדול, אשר הוא צריך להתקדש ולהישמר, כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש זרות ומעשה עבירות. ובעבודת בני אדם הוא עבד עבדים, ובעבודת האל הוא חפשי, ומה טוב אמר האומר, עבדי זמן עבדי עבדים הם, עבד ה׳ הוא לבד חפשי, כי מי שיש לו עליו עול בני אדם לא יעשה דבר בעתו, לא יתפלל ולא יעשה עבודת אלהיו בעתה, וכאשר לא יהיה עליו עול אדון יהיו חפציו ברשותו, יתפלל בכל עת שירצה, ויהיה בשלוה, ולא יירא מאימת המלך ולא משוד רשעים, ויהיה לו פנאי לעסוק בעבודת אלהיו, ויהיה שפל ועניו ולבו נשבר, כי כל מתחבר למלכים ולשרים תיקר נפשו בעיניו ויתגאה ולא ייכנע יצרו לעבודת אלהיו. ",
+                " וכן הוא צריך להיזהר מדברי ליצנות ומדברי נבלות, או לתת דופי בבני אדם, ולהישמר מן השבועות, הן לשוא הן לאמת. וכן הוא צריך ללכת לבתי המתים בעת מותם, ויעמוד עליהם בשעת יציאת נשמה, ואז ייכנע לבבו הערל, בהעבירו על לבו חרדת המות. וכן צריך לו, אם יהיה עשיר לבל ילבש בגדי רקמה, כי אם בגדים בינוניים, וישים אכילתו ושמחתו וגם תענוגיו במישור ובמשפט. וצריך לו, אם יהיה לו הון עתק, לבל ירבה בנינים ולא בהמות ועבדים וסחורות, כי המרבה מכל אלה תגדל נפשו ותאוותו ותידל עבודתו. וכן הוא צריך, אם יבואו עליו צרות, או יענו אותו, או יבואו עליו שודדים, או יאסרוהו בנחושתים, או ימותו בניו או מיודעיו או אוהביו לבל יתקצף לקבל הכל בסבר פנים יפות, ואל יכעס על אלהיו, ואל יבטל ענין מעניני עבודתו, רק יחזיק בצדקתו ואל יתרפה ולא יחרף לבבו. וכן צריך לבקש רחמים בתפילתו מאלהיו להצילו מן היצר הרע ולמלטהו מלחטוא לפניו, ואל יטעהו מדרכיו, ואל תהיה יגיעתו לריק ותקוותו למפח נפש. ויזכור, כי יש אנשים ייגעו בעבודה ימים רבים, ובסוף ימיהם עמד שטן לימינם וגבר יצרם עליהם והשחיתו כל מעשיהם, ויש מהם שיצאו לעבודה זרה, ומהם שחזרו לקדמותם, ומתו ברשעתם, והיה יגיעם לריק והלכו לאבדון. ",
+                " ועל כן צריך לכל אדם לפחד על נפשו, ולהתפלל בכל יום לאלהיו להצילו מתוקף יצר הרע. וצריך להתעסק בדברי חכמים ובדברי תורה יומם ולילה. וצריך לייסר הפושעים בשבט פיו, אחרי אשר ייסר נפשו. וצריך לתת מעשר מהונו, וצריך לבל יחסיר מעבודתו, ואם יחסיר אל יבטל אותה לגמרי, בבוא עליו מאורעות רעים, ובבוא עליו חידושים טובים, ובלכתו בדרכים, ובהיותו חולה, וכי תתקפנו זקנה. וכן הוא צריך, אם יהיו לו בנים, ללמד אותם מנעוריהם לדעת את ה׳, ולהרחיקם מחברת מתי רשע ומללמדם חכמות רעות אשר ישחיתו אמונתם, ולייסרם תמיד, כדי שתהיה יראתו על פניהם. וכן הוא צריך, אם הוא פנוי, לקחת לו אשה להיות לו עזר כנגדו, ואז תיכון עבודתו ויימלט מחיצי התאוה הרעה, ואז תהיה עבודתו נקיה ותמימה. וכן הוא צריך, בבואו בעבודת אלהיו, להתחבר לאיש חסיד וילמד ממעשיו, או יקח לו חבר, ויהיו שניהם משתתפים בעבודה, ויקנא איש באחיו ויזכר איש באחיו, ובזה תגדל ותוסיף העבודה. "
+            ],
+            [
+                "<big><b>השער הארבעה עשר - בחשבון האדם עם נפשו.\n</b></big>",
+                " יש לו לאדם לזכור בכל עת החסדים והנסים אשר עשה הקדוש ברוך הוא עם חסידיו, כגון נוראות הים ומצרים, ובהיות עמו בין מות לחיים, חשף זרוע קדשו ונלחם עם אויביהם באף ובחמה ובקצף גדול והורידם לבאר שחת, וכאשר עשה למלכים האדירים, אשר הכניע גאונם מפני עמו, וכאשר העמיד להם השמש בחצי השמים עד יקום גוי אויביו, וכאשר ענה לחזקיהו בחלותו, ושמע תפילתו וראה דמעתו והאריך ימי חיותו, וכאשר ענה ליונה במעי הדגה, אשר מבטן שאול ענהו וממעמקי תהום העלהו ולאור עולם הוציאהו, וכאשר ענה לחנניה מישאל ועזריה באש הכבשן, ואשר שלח מלאכו והצילם ולא שלטה בהם האש, והאל אשר בטחו בו הראה כחו וקידש שמו ברבים. וכאשר עשה לדניאל בגובא דארייוותא, אשר שלח מלאכו וסגר פי האריות ולא אכלוהו, ויתן כפרו לאויביו אשר למות הגידוהו. וכאשר עשה למרדכי ואסתר, אשר ראה בעניים ותעניתם ותפילתם, ויכמרו רחמיו להם והפר מחשבת המן על ראשו. ואשר עשה לאנשי נינוה, אשר ראה תחינתם ומרירות נפשם, והצילם ממות, ואשר דיבר לעשות להם לא עשה, להודיעך כי דברי הרע וניבו, התשובה לאחור תשיבו, ואם יהיה בשורה טובה כל אשר דיבר בוא יבוא, למען נכיר מזה חמלת אלהינו עלינו, כי דברו הרע, בתשובה ומעשים טובים לא יקימנו, ודברו הטוב לעולם אחור לא ישיבנו, וכאשר עשה לאחאב בהיכנעו לפניו, ולא הביא הרעה בימיו, וכאשר עשה למנשה אשר ראה בצרתו ויעתר לו וישיבהו לירושלים, וכאשר עשה לאיוב, אשר ניסהו להראות צדקתו, ואחר כן חמל עליו והגדיל טובתו באהבתו ובחמלתו. כל זה יש לאדם להשיב אל לבו בכל עת, ואז ידע ויכיר, כי יש לו תקוה טובה ככל אלה אם יעשה כמעשיהם, ואל יהי נואש מרחמי האל, ואל יאמר אחרי אשר הגדלתי לעשות כל רע איך אעשה התשובה. ויעביר על לבו אנשי נינוה ואחאב ומנשה, כי הגדילו לעשות רע מכל אשר לפניהם ולאחריהם, ובתשובה קיבל אותם השם יתברך, ורצה בעדם והצילם מצרתם. \n",
+                " ויש לאדם להביט יצורי הבורא והשמים והארץ וכל צבאם, ולדעת כי לא נברא הכל כי אם בעבור האדם. ויש לו להביט למאורות ולכוכבים, ולדעת כי לא נבראו כי אם לאורות לבני אדם ולהאיר להם בלילה. ויש לו להתבונן ברוחות הנושבות, העננים והגשמים, וידע כי לא נבראו כי אם לחיי בני אדם. ויש לו להתבונן בכל צמח ועוף השמים וחיות הארץ והמים והצאן והבקר והמקנה, וידע כי הכל נברא למאכל בן אדם ולתועלתו ולהנאתו, מהם רפואות ומהם מזונות. וכן ! יתבונן בכל טובות העולם וסגולות מלכים ואוצרות הזהב והכסף והפנינים ואבנים יקרות, וידע כי הכל לא נברא כי אם להנאת בני אדם ולהתענג בהם. וכן יתבונן בבניני העולם והבלי העונג והארמוניות והעיירות והבירות והעליות והכרמים, ויכיר כי כולם לא נבראו כי אם להיות מעון לבן אדם ובית מנוח להתענג בתוכם. ויש לו להעביר על לבו החכמה כי היא טובה מפנינים, וכאשר נתן התורה לישראל כי היא יקרה מפנינים, וכי לא נתנה הבורא כי אם למען ידעו אותו וילמדו מצוותיו ויעשו רצונו. \n",
+                " ויש לאדם להזכיר אל לבו כל הצרות הבאות בעולם. אשר יגיע האדם לשערי מות, ואחר כן ירחם הבורא יתברך, עליו ויוציאהו מצרה לאורה ומאפלה לאור גדול. ויש לאדם לזכור על לבו כל חטאותיו ואשמיו, אשר עשה בכל שעה ובכל רגע, ולא יגמלהו האל כמעשהו, כי יאריך לו אפו, ויש עת אשר ייסרהו, כאשר ייסר איש את בנו, אבל לא יעשה כלה. ויש לו לזכור היתרון אשר נתן הבורא לבני אדם על שאר ברואיו בשכל ובדעת ובדיבור ובהכרת הטוב והרע. כן יש לו לזכור היתרון הגדול אשר נתן הבורא לעמו על כל העמים, אשר נתן להם מצוותיו וחוקיו, וקרע להם את הים, ודיבר עמהם פנים אל פנים, ונתן להם התורה, ובנה להם בית המקדש, והקים מבניהם לנביאים וממלכת כהנים וגוי קדוש, והקים מזרעם חכמים קדושים אשר היו אור העולם, והאירו תורתו הקדושה, וכאשר התורה היא חיינו ואורך ימינו, כן רבותינו, זכרונם לברכה, חיו חיי התורה וקיומה, כי בהם נתקיימה ונתחדשה. והתבארו סתומיה ונגלו תעלומיה. \n",
+                " ואחרי אשר ישיב אל לבו כל הגדולות והנוראות האלה, הכוללים רוב עניני בני האדם, יש לו להשיב אל לבו הטובות אשר עשה הבורא עמו לבדו מיום היותו. יש לו לזכור בראשונה הטובה אשר גמלהו, כי הוציאו לאויר העולם, ונפח בו נשמה, ובעצמות ובגידים סוככהו, ואחר כן הגדילהו, ושכל טוב הנחילהו, ודרך תבונות הודיעהו. ויש לו לזכור הטובות אשר גמלו, כי המציאו לחן בעיני אביו ואמו, עד אשר אהבוהו יותר מנפשם, ויסירו הלחם מפיהם ויאכילוהו, ויפשיטו עצמם וילבישוהו, ויענו נפשם כדי שישביעוהו, ויש לו לזכור, כי כאשר גדל וקנה שכל, נתן לו האל לחם לאכול ובגד ללבוש, ונתן לו הון וחפצים, ועזרו לקנות לו בית ואשה לחיות זרע אנשים. \n",
+                " ויש לו לזכור כל התלאות והמאורעות, אשר סבבוהו ומצאוהו מיום היותו, והצילו האל מכולם. יש לו בתחילה לחשוב בלבו, אם נמלט ממיתה משונה, ואם נמסר ביד אויביו והצילו אלהיו, ואם עבר על מקום סכנה ונמלט, או אם באו תלאות ומאורעות על חבריו וניצל בין כולם, ויזכור אם חלה והגיע למות, והבורא העלה משאול נפשו, ויזכור אם היה בנערותו אביון ורש ואחר כן נתן לו האלהים הון ועושר, או אם היה שפל ובזוי עם ועלה למעלה גדולה. ויזכור אם היו עליו חובות, והבורא הרחיב לו והעניקו מטובו, עד אשר פרע חובותיו ויצא מעול מצוקותיו, ויחשוב כמו כן אם יצאה עליו גזירת מלך ליהרג או ליענש והצילו האל, או נלקח בשבי או נאסר בבית הסוהר וניצל ממנו, או אם חשב לעשות עבירה והבורא הצילו מעשות העבירה ההיא, כמו שאמר <small>(משלי יב)</small> ״לא יאונה לצדיק כל און״. ויחשוב, כי העתיר לאל בעת צרה ונענה, והתפלל בלבו אם היו לו אויבים, ונשמעה תפילתו ממבקשי רעתו, וראה נקמתו מהם, או באו לידו וגמלם טובה תחת רעה. \n",
+                " ויחשוב כי אם עברו עליו מאורעות רבים וקבל הכל בסבר פנים יפות. כמו שאמר איוב <small>(איוב ב)</small> ״גם את הטוב נקבל מאת האלהים ואת הרע לא נקבל״. ויש לו לחשוב כמה מעלות טובות למקום עלינו, יש לו לחשוב אם באה עליו צרה, או צער, או טלטול, או מצאוהו חליים משונים, או נפל ממקום גבוה, או הוכה באבן או בחרב, או נפל באש, או נשכתהו חיה רעה, או קמו בו עדי שקר, או נועצו עליו עריצים להרגו וניצל מכולם, או נתן לו האל אשה טובה ובנים משכילים בכל. \n",
+                " ובדברים האלה, אשר לא ייספרו מרוב, צריך האדם בכל עת לחשוב בהם ולהשיבם אל לבו, ומהם יתבונן נוראות אלהיו ויכיר כל הטובות אשר עשה לו.\n"
+            ],
+            [
+                "<big><b>השער החמישה עשר - בפירוש העת הראויה לעבודת האל יתברך. </b></big>",
+                " כשיחקור המשכיל על טובות העולם הזה, יכיר כי כל טובה אשר נחלקה לו לא יוליכנה במותו, ולא ירד אחריו כבודו, אך יניח הכל וילך נעור וריק, לבד מטובה אחת אם נחלקה לו, היא עבודת האל, זו לבדה תלך לפניו, כמו שנאמר <small>(ישעיה נח)</small> ״והלך לפניך צדקך״. ועל כן אמר דוד המלך, עליו השלום <small>(דברי הימים א כח)</small> ״אם תדרשנו ימצא לך״. ואמר <small>(הושע י)</small> ״ועת לדרוש את ה׳״. ואמר הנביא, עליו השלום <small>(ישעיה נה)</small> ״דרשו ה׳ בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב״.",
+                "ואנו צריכים לחקור ולשאול, למה אמר ״בהמצאו״, היש עת שיימצא ועת אשר לא יימצא. וכשנתבונן בדבר הזה, נכיר, כי יש עתים אשר יימצא האל לדורשיו ועתים לא יימצא, ועל כן אמר ״דרשו ה׳ בהמצאו״. ",
+                " העת הראשונה - כשיקנה האדם שכל, כמו <small>(משלי ג)</small> ״ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם״. כי בטרם שיקנה האדם שכל לא יכיר את בוראו, ועל כן לא יימצא לו. ",
+                " והשניה - בטרם שיעשה עוונות ויכעיס אלהיו, אז לבו ישר ונקי, ובלב זך ונקי יימצא האל. וכשיחטא לו ויעבור על מצוותיו, לא יימצא לו כי אם אחרי יגיעה רבה מאד, עד אשר ייכנע וינקה לבבו מטומאתו בתשובה שלימה. ",
+                " והשלישית - בשעה שהצבור מתענין, כי תפילת הקהל היא יותר מקובלת מתפילת היחיד. ",
+                " והרביעית - בטרם שיתחבר לאנשים רעים ולאפיקורסים, ותאבד אמונתו, ולא תוכל להירפא לעולם. ",
+                " והחמישית - בעוד שהוא במרחב, כי בעת צרה ישוב אדם בעל כרחו, ולא יימצא לו אלא אם יעשה למען שמו, ועתות הצרה הן בעת חליו, ובעת היותו ביד אויביו או במצור, ובעת היותו עני ואביון, ובעת בואו בימים, ובעת לכתו בדרכים מסוכנים, ובעת עברו בימים, ובעת שיחלש כחו ותאבד עצתו. ",
+                "ואלה החמש עתים אשר הקדמנו, כשיבקש אדם בהן אז בוראו יימצא לו, גם בטרם שיקראנו יעננו, כמו שאמר <small>(ישעיה סה)</small> ״והיה טרם יקראו ואני אענה״. ועל כן יש למשכיל להיזהר באלה העתים בטרם יאבדו מרשותו, ואז יינחם ולא יועיל לו. וראוי למשכיל לדעת ולראות, כמה עתים אבדו לו וכמה עתים ישארו לו, וימהר באלה הנשארות לבקש בהן רצון אלהיו בטרם יאבדו כאשר אבדו האחרות. והשם יעזרנו לעשות הטוב בעיניו, ויימצא לנו בכל קראנו אליו. "
+            ],
+            [
+                "<big><b>השער השישה עשר - אזכור בו קצת חמודות העולם הבא, וכנגדם אזכיר פגעי העולם הזה ומכשלותיו ורעותיו.\n</b></big>",
+                " דע, כי תלאות העולם הזה ורעותיו וכל מום אשר בו לא יכירם הכסיל, כי אם המשכיל. בעבור כי תלאות העולם ורעותיו מכוסות בשכיותיו ותענוגיו, ועל כן לא יכירן הכסיל. כמו אשה רעה, אשר יחשוק אדם אותה, ולא יכיר כל מום אשר בה באהבתו אותה, רק כשיראה אותה אדם אחר אשר לא יאהבנה, הוא יכיר כל מום אשר בה. וכן העולם הזה, בעוד שיעסוק בו האדם, ולא יכיר רעותיו מרוב אהבתו אותו, וכשייפרד ממנו אז יכירן. \n",
+                " ודע, כי רעות העולם הזה עצמו מספר ואין להן תיכלה, וכנגדן הן טובות העולם הבא. כי אנו רואים העולם הזה אינו קיים, וכל שוכניו יבלו ויאבדו, וכל טובו לא יעמוד. והעולם הבא קיים, ושוכניו לא יבלו, וטובו לא יחלוף. העולם הזה לא יבטח אדם בעוזו וכבודו, והעולם הבא יבטח אדם בטובתו כי לא תסור. העולם הזה מלא אנחות, ופחד, וצרות, ותהפוכות, ושמועות רעות, וחליים משונים, ועוונות, ואיבות, ומלחמות, וקלון, וחרפה, ומיתות, ודבר, ויגיעה, ועבודה קשה. והעולם הבא מלא שלוה, והשקט ובטחה, ושמחה, וחיים נצחיים, ובריאות. ושלום, וכבוד, ומנוחה. העולם הזה לא יאמין אדם בעצמו ולא בצדקתו עד יום מותו, ואפשר שיהיה צדיק ועובד אלהיו כל ימיו, ובאחריתו יהיה נבל ויהיה כל יגיעו לריק, והעולם הבא כל מי שיימלט בצדקתו לא יפחד, הצדק והיושר אשר בו לא ישתנה ולא ייהפך.\n",
+                " העולם הזה הוא מערת פריצים, ונוה הרשע, ומלא מאנשי בליעל והם המתענגים בטובות העולם. אך רוב הצדיקים אשר בו ניגשים, ומעונים, וחולים כל ימיהם ומאוסים, להודיעך כי אין העולם הזה נוה החסידים. אך העולם הבא הוא נוה האמת, והאמונה, והיושר, והזכות, והחסידים הם מתענגים בטובתו, ואין בו חלק ונחלה לרשעים, ולא ינוחו בו כי אם הקדושים הטהורים. העולם הזה כל חדש אשר בו יבלה וכל מתחיל יכלה, אך העולם הבא לא תבלה טובתו, ואין לו תכלית וסוף. העולם הזה טובתו ועשרו, גורם לבני אדם לגנוב, ולעשוק, ולחמוד, ולעשות אונאות, והעולם הבא, טובתו וכבודו, גורם לאדם לעשות יושר וצדק, ויעיר רוחו לעבודת האל. העולם הזה - מבחר תענוגיו איננו כי אם בענינים מאוסים ונבזים, כגון חברת הנשים אשר אין טינוף כמוה, אך העולם הבא אין תענוגיו אלא בענינים קדושים זכים וצחים, כגון שיראה זיו השכינה, ויתחבר עם המלאכים ויעשה כמעשיהם להלל לשם יוצרו, ברוך הוא. \n",
+                " העולם הזה בתענוגיו יסכל החכמים, וישיא הגדולים, ויקח טעם הזקנים, ויעוור פקחים, עד אשר ימשכם אחריו ויתלכדו במוקשיו, אך העולם הבא מחכים הפתאים, ופוקח עורים, ונותן דעת לכסילים, ויעורר הישנים, וישכיל המהוללים. העולם הזה על פי הטובה והעושר והכבוד, אשר ישיג האדם ממנו, יהיה רוב יגיעו ועסקיו ביום ובלילה, אך העולם הבא כפי הטובה, אשר ישיג האדם בו, כן תהיה רוב מנוחתו ושלוותו, ותסור יגיעתו וכל עסקיו.\n"
+            ],
+            [
+                "<big><b>השער השבעה עשר - בזכרון האדם יום המות.\n</b></big>",
+                " ראוי לכל הירא דבר ה׳ להשיב אל לבו יום המות ושואתו וחרדתו, ויהיה לו למזכרת, ויאמר ללבו, לבי, לבי, הלא ידעת, כי לא נבראת כי אם לשוב לעפר, מיום היותך מדוע לא זכרת אחריתך, הלא תדע כי כל הימים אשר אתה חי על האדמה כצל עובר אתה, וכמוץ יסוער מגורן, וכעשן מארובה, ימיך חרוצים וחייך קצוצים, וכל אשר יעבור עליך יום או לילה, תחסר חלק מחלקי חייך, ובכל יום תקרב אל הקבר, ותעוף בלא אבר. ומדוע לא ידעת כי עפר אתה, ולא זכרת כי מן האדמה נוצרת, ועל מי בטחת כי מרדת, ומדוע אתה נמהר, ולא תעביר על לבך יום המר, יום אשר תאבד עצתך ונסרחה חכמתך, יום תדבק לשונך לחכך, יום ישאוך על כתף יסבלוך, ועל ארץ תחתיות ישליכוך, ועל כל מעשה יחשבוך, וכאבק תדכה ואשך לא תכבה, יום תראה החשבון ערוך והספר פתוח ומאזני משפט וכוס תרעלה ביד ה׳, שם תמצה שמריה, ותהמה נפשך בציריה, ומה תשיב על זדונותיך, הלא אז תראה פרי מעלליך, ותמצא גמולך. \n",
+                " ואילו תמות כמות הבהמה ולא תהיה עתיד לתת חשבון, היה לך לשמוח במותך, אך תלך למר ממות, ולמקום אופל ארץ חושך וצלמות, שם תפול עליך אימה, ותכסך כלימה, ולבושך גוש רימה, ויזורה על גופך גפרית, לבלתי השאיר לך שריד, הלא היום ההוא נורא ואיום, יום אשר אין לו פדיום, יום תמרור בבכיה ותאניה ואניה, יום חרדה וצעקה, יום שואה ונאקה יום מספד מר, יום תערוך אבל משמר מול משמר, יום יחרה אף האל וקנאתו, וניתכה כאש חמתו, יום ירבו המעצבים והמכאובים, יום יהמה כל איש ידיו על חלציו, יום יאבדו כל חפציו, יום תצא הנשמה ויישאר הגוף ככלי מלא כלימה, מושלך כאבן דומם, ועתה בן אדם, על מי תנוס לעזרה, או מי יהיה עליך סתרה, הלא אז תאמר, אוי לי מה עשיתי, ומדוע דבר ה׳ בזיתי, ואחרי שרירות לבי פניתי, ובמה אתכסה וערום אנכי. התקושש והתבושש והיכלם מחטאותיך, ותן תודה לאלהיך, בעוד נפש בגופך, בטרם יחשכו כוככי נשפך. \n",
+                " האל ממשפטים הקשים יצילנו, וממות יגאלנו, ויראו עינינו וישמח לבנו.\n"
+            ],
+            [
+                "<big><b>השער השמונה עשר - בהפרש אשר בין צדיק ורשע. </b></big>",
+                " דע כי הרשע לא יווסר עד ייסרוהו, ולא ייזהר בהיותו בטובה עד אשר תבואהו שואה, ואז ייקץ משנתו.",
+                "אך הצדיק בהיותו בשלוה, אז ייזהר ויפחד פן תבוא עליו הרעה, כמו שאמר <small>(קהלת ז)</small> ״ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה״.",
+                "והרשע, אם יתן לו ה׳ עושר ונכסים וכבוד, אז יוסיף צרה, ולא יחדל מעשות כל עבירה, ויביט ויבטח ברוב עשרו, ותיקר נפשו בעיניו, ויזיק לבני אדם, ולא יחמול על העניים ומרודים.",
+                " והצדיק, אם יהיה לו הון עתק, לא ישכח העניים, ויזכור המרודים, ויעזור אותם תמיד, ויכניע נפשו, ולא יתגאה על אדם, ולא יבטח בעשרו, וידע כי הוא רוח הולך ולא ישוב. ",
+                "והרשע, אם ישיג מעלה גדולה ועושר וכבוד, יאמר בלבו, למי יחפוץ המלך לעשות יותר ממני. ראה האל, כי הייתי ראוי לכל הכבוד הזה, בתחבולותי ועצתי צברתי העושר הזה, ואילו אהיה כמו פלוני ופלוני העצלים, הייתי רש ועני כהם. ",
+                " והצדיק כאשר תשיג ידו לכבוד גדול, יאמר כאשר אמר דוד המלך, עליו השלום <small>(שמואל ב ז)</small> ״מי אנכי ה׳ אלהים ומי ביתי כי הביאותני עד הלום״. ויאמר, מדוע זיכני הבורא לכל הטובה הזו, ואני אין בי מעשים טובים, והייתי ראוי להיות ניגש ונענה כל ימי על רוב חטאתי והבורא הפך לי הרע בטוב, ובמה אוכל לגמול אותו אחת מאלף. ויתווכח עם לבו ויאמר, לבי, לבי, אל תבטח ברוב כבודך, כי מי יודע אם הוא לטובתך, או העושר הזה אם הוא לבלעדיך שמור, או התדע אם יבואו לך שודדי לילה ויבוזו יגיעך, או התדע שנתן לך האל זה הכבוד מפני שהוא מואס בך, ואם יש לך שום זכות גומלך אותה בעולם הזה, כדי שתלך ריקם בעולם הבא. ",
+                "הרשע, אם יתחבר למלכים, יאמר בלבו, מפני שאני מחבר נכבד ובעל שכל ודעת, על כן עליתי למעלה הזאת, ולא יתן הבורא כבודו אלא למי שראוי לו, ועל כן חלק לי הכבוד הזה.",
+                " והצדיק יאמר, אנא, אלהי, הנה אנכי עפר ואפר, רימה ותולעה, חרפת אדם ובזוי עם, ובמה זכיתי לזה הכבוד, ויש בעולם חסידים וטובים ממני, והם בצער ובדוחק וקוצר יד, ולא זכו לאחד מני אלף מכל אשר זכיתי. ",
+                " והרשע אשר יוורש, יכעס ויתקצף ולא יסתפק בחלקו, וילך בלילה לגנוב ולעשוק, ויעשה הונאות, כדי שיבוא לידו הון עתק, ויקנא בחביריו, ויבקש מכל אדם לעסוק ולעזור אותו.",
+                "והצדיק אם יוורש, יתן שבח לבורא, כמו שאמר איוב <small>(איוב א)</small> ״ה׳ נתן וה׳ לקח יהי שם ה׳ מבורך״. ויסתפק בפת חרבה, וישמח בחלקו, ולא יחלל לכבודו עזרת בני אדם, כי אם עזרת האל לבדו.",
+                "והרשע, אם יחלה, יפחד ויירא מאד שמא קרבה עתו, ואז יינחם על כל אשר עשה, וידור נדר לעשות תשובה אם יתרפא, וכאשר יתרפא - ישוב לרשעתו.",
+                "והצדיק, אם יחלה, לא יפחד מן המות, כי הוא יודע כי יצא מאפלה לאורה ומאנחה למנוחה, ויכיר כי הבורא אוהב אותו, ועל כן ייסרהו, כדי שיהיה טהור ונקי מכל עוונותיו בלכתו לעולם הבא, וידור נדרים אם יתרפא להוסיף על עבודתו, וכאשר יתרפא לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה. ",
+                " והרשע, אם יחכם מיד ישחית אמונתו בחכמתו, וילעג על החסידים, ויחשוב כי הם פתאים, ויחשוב כי החכמה לו לבדו ניתנה, וראשית פרי חטאתו אשר יקנה מחכמתו, כי לא יאמין בתחיית המתים ולא ביום הדין ולא בדברי רבותינו, זכרונם לברכה, רק יחשוב הכל כאין, ויביא ראיות ואותות מחכמתו הדלה, ויניח הקבלה החזקה, וירדוף אחרי אותות חלושות וסברות גרועות, והוא כמו ירבעם חוטא ומחטיא את הרבים, ועל כן עוון הרבים תלוי בו. ",
+                "ואם יחכם החסיד תכפל אמונתו, ויתחזקו מוסדותיה בלבו, ויורה התועים, וילמד לפושעים, ויחזק אמונתם החלושה באותות ומופתים חזקים, מן השכל ומן הכתוב ומדברי רבותינו, זכרונם לברכה. ",
+                " ואם יבואו על הרשע חידושים או עסקים אשר ישלה בהם, ישכח אלהיו, ואם היה מתפלל יניח תפילתו, ואם היה עוזר דלים, ישכחם. ואם היה לומד דברי אלהים יניחם.",
+                " ואם יבואו על הצדיק חידושים או עסקים רבים לא ירף ידו מעבודתו, ולא יחרף לבבו מימיו, רק לבבו ועיניו אחרי עבודת אלהיו, ולא יטרידוהו העסקים החזקים, ולא החידושים והשיבושים. ",
+                "ואם יבואו על הרשע מאורעות רעים, או יקחוהו בשבי, או יאסרוהו במאסר, או יענוהו, או יעשו בו שפטים, יתקצף על דין אלהיו ויאמר, טוב מותי מחיי, ומה היה מזלי הרע בין חברי, כי הם בשלוה ולא שבט אלוה עליהם, ואני מיום שנבראתי מנוחה לא מצאתי, מרעה אל רעה יצאתי ויוסף ה׳ לי יגון אנחותי על מכאובי. ויש עת אשר יכעס הרשע על נפשו, לרוב הצרות אשר יתקפוהו, עד אשר ימות מדאגתו, או יהרוג עצמו, או שימהר לעבוד עבודה זרה, כדי שיימלט מאותה צרה.",
+                "וכאשר תבוא על צדיק תלאה או צרה, יאמר, עוונותי הטו אלה ומידי היתה זאת אלי, אני עשיתי ואני אשא, חייב אני לקבל כל זה, כי הבורא לא עשה לי רע, וחלילה לאל מרשע, אך אני הריעותי לעצמי. ויאמר, מי יודע, אם הבורא מייסרני מרוב חמלתו עלי, או אם הצרות האלה הן לטובתו או לכפר בהן עווני, או למען לא יהיה לי פנאי להתעסק במעשים רעים, או לתת לי שכר עליהם, או לינצל בשבילן ממיתה משונה, או מצרות אחרות גדולות מאלה. ",
+                " וכאשר יימלט הרשע מצרתו ויצא לרווחה, ויסור פחדו, ויאמר בלבו, עתה אוכל להשלים כל עסק אשר החילותי ועתה אתענג כפי אשר יגעתי, ואעשה שמחה גדולה וסעודות בעבור כי נמלטתי, ואעשה לנפשי כל הנאות אשר אוכל.",
+                "והצדיק, כאשר יצא מצרה לרווחה, יתן הודאות לאל, ויאמר בלבו, במה אאמין כי לא יבואו עלי צרות אחרות, הברוב צדקתי וחסדי, ומי יודע אם לא נמלטתי מן הצרה הזאת לעשות מעשים טובים, או להוסיף על חטאתי פשע, ובמה זכיתי למצוא חן בעיני ה׳, והנה המלכים יבואו עליהם צרות רבות, ואיך נמלטתי אני וניצלתי.",
+                "ואם יימלט הרשע מחולי רע, ימהר לעשות סחורות ולבנות בתים ולהתענג עם נשיו, ולחדש בגדי חמודות, ולהתחבר לגדולים, ולקנות עבדים, ולהרבות עסקים.",
+                "ואם יתרפא הצדיק, יוסיף לעשות חסדים, ולעזור דלים, ולהיכנע לאלהיו, ולהרבות תחנונים, ולשלם נדריו, ולהיטיב דרכיו ומעשיו. ",
+                " ואם יעשה הרשע צדקה, תיקר נפשו בעיניו, ויתפאר בה לחביריו, ויחשוב כי אין בדורו כמוהו, ואם יימלט מצרה, יאמר כי בצדקתו נמלט.",
+                " והצדיק מעשיו בעיניו כאין, ויסתיר צדקותיו מבני אדם, ולא יתהלל בהן, והוא נבזה בעיניו, ואם יימלט מצרה, יאמר כי בחסדי האל נמלט, ולא בצדקתו.",
+                "ואם ירבו עסקי הרשע ויהיו לו מעשים רבים, לא ישקוט עד אשר ישלימם, ואין אלהים כל מזימותיו, וכאשר יהיה לו פנאי אז ילך ויתפלל, ולקרות ולהתחבר לחכמים.",
+                "והצדיק, כל אשר ירבו עסקיו, תוסיף עבודתו, ולא יחסר ממנה דבר.",
+                "ואם יהיו לרשע בנים, ילמדם מנערותם לסחור ולעשות מלאכה, לא ילמדם דברי אלהים, והצדיק ילמד לבניו תורת ה׳, ויוכיחם וייסרם תמיד, עליו נאמר <small>(משלי כ)</small> ״מתהלך בתומו צדיק ואשרי בניו אחריו״. ",
+                " תם ונשלם שבח לבורא עולם. ",
+                "ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן, ברוך הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה."
+            ]
+        ],
+        "Translator's Foreword": [],
+        "Addendum I": [],
+        "Addendum II": []
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 357",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ספר הישר",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "ספר הישר",
+        "enTitle": "Sefer HaYashar",
+        "key": "Sefer HaYashar",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            },
+            {
+                "heTitle": "הקדמת המתרגם",
+                "enTitle": "Translator's Foreword"
+            },
+            {
+                "heTitle": "נספח א",
+                "enTitle": "Addendum I"
+            },
+            {
+                "heTitle": "נספח ב",
+                "enTitle": "Addendum II"
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Sefer HaYirah/English/Sefer ha-Yirah, trans. Rabbi Justin S. Kerber, 2007.json b/json/Musar/Rishonim/Sefer HaYirah/English/Sefer ha-Yirah, trans. Rabbi Justin S. Kerber, 2007.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..5ed4b024432f228c3292e7291a5828c72d9af0d9
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Sefer HaYirah/English/Sefer ha-Yirah, trans. Rabbi Justin S. Kerber, 2007.json	
@@ -0,0 +1,356 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Sefer HaYirah",
+    "versionSource": "https://www.youtube.com/channel/UCHccjuXYo7a_0hPyfoR-rZQ",
+    "versionTitle": "Sefer ha-Yirah, trans. Rabbi Justin S. Kerber, 2007",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-NC",
+    "versionNotes": "<a href=\"https://www.sefaria.org/sheets/369925\">Sefer HaYirah: Translator’s Preface</a>\n",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ספר היראה",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": [
+        "<small><i>Sefer ha-Yirah,</i> the Book of Awe, of our Pious Rabbi Yonah Gerondi of blessed memory. To show the people of God the way of God and the deeds which they may do all of their days, when they lie down and when they rise up, when they go and when they come, so that it may be good for them and their children, in this [world] and in [the world-to-] come. <sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Superscription in Me’ah She’arim edition. Vilna edition reads: “That was made by our completely pious Rabbi Yonah Gerondi, may his memory be for a blessing.” Moriah edition reads, “of the Genius, the pious Rabbenu Yonah of Gerondi, may his memory be for a blessing.”</i></small><br><br>I.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">The Arabic-numeral line numbers follow the edition of מקור היראה, by R. Benjamin Moshe Zilber (Zilber ed.). The Roman-numeral section numbers follow the edition containing the gloss of R. Moshe Negrin (Negrin ed.).</i> <b>It is good</b> that a man<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">גבר</i> should take up the Yoke [of the commandments] in his youth. (Lam. 3:27) For it is good that a person<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">אדם</i> should take up and to endure the Yoke of the Holy One Blessed Be He<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">I have chosen not to use gender-sensitive translation. The book is gender-specific and the translation will try to be true to its setting in time and place.</i> and to set the reins and the staffs<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed. omits ומותות.</i> upon his neck to enter into the service of the Creator of the World.",
+        "Now he should remember his Creator in the days of his youth.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Zilber, Moriah read “כחו,” “his strength.” Mea She’arim reads בחורותיו, “his youth.” Vilna gives כחו in round brackets, בחורותיו in square brackets, and resolves the variation thus, “and so it must be read. From the written language, Ecc. 12:1. “Remember your creator in the days of your youth.”<br>Makor ha-Yirah, “I have learned in Duties of the Heart (R. Bachya Ibn Pakuda) which explains that the distinction between today and tomorrow is the same difference as between youth and age, and this is the language in the chapter on making personal accounting (חשבון הנפש) #13 therefore put yourself to this length as much as you are able to pay what you owe to the Creator every day (which means every day you remain (lit., lengthen) upon this earth one should pay back, relieve, and complete today what you owe to the creator, etc.) and do not put off to tomorrow what can be done today lest it should be weighty for you to separate (i.e., die) if you arrive tomorrow and it shall be hard from this if it shall come to your end and closed off for you and your error shall end for the world is like a market that will be gathered and afterward separated and he that pays the reward is happy and he that causes loss feels sorry for it therefore the wise one (Solomon) says “remember your creator…” Thus far his words. [Zilber goes on to cite R. Yonah’s own work, The Gates of Repentance, II:32, “...when one defers repentance, his transgressions age and lose their sting and he does not worry over them as in the beginning.” (The Gates of Repentance, trans. Shraga Silverstein. Feldheim: New York, 1967. 73.)</i>",
+        "Each and every day he should strengthen and be encouraged in the commandments of the Creator of the World,",
+        "he should bring His love into his heart<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">There are several 3ms pronouns in a row here – the translation tries to keep which refer to God and which refer to man straight by use of capitalization.<br>Makor ha-Yirah: a long exigesis arguing on the basis of Rambam <i>sefer mitzvoth gedolot</i> that to bring love into one’s heart means to act like Abraham in his great love for his fellowmen. He also discusses the commentators on whether love of God and fear of God are one or two separate <i>mitzvot</i>.</i> and",
+        "he should think<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Vilna places (ויחשוב) in round brackets. In square brackets it adds, “Perhaps it should read “set before,” as the verse says, (Ps. 16:8) ‘I have set the ETERNAL before me always.’”</i> of his Creator [as] eternally before his [very] eyes. And thus he may set the fear<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">The first occurrence of the word “יִרְאָה” . There are several translation options available: fear, awe, or reverence. \"Awe\" and \"reverence\" would both be legitimate choices, and would sound more euphonious to a modern audience, especially one familiar with Abraham Joshua Heschel and his idea that radical amazement is the foundation of faith. But \"fear\" seems more in keeping with Rabbeinu Yonah's medieval sensibilities and closer to what he actually meant.</i> of the Rock [of Israel] upon his face, and",
+        "make his heart tremble,",
+        "and lower his spirits and lower his stature and the height of his eyes,",
+        "let him go [along] bent [over], regretting the sins of his youth,",
+        "and always crying over them.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Although pietist, this is not a chassidic spirituality. This halachah stands in sharp contrast to the teachings of Rebbe Nachman of Breslov, who would say, מצוה גדולה היא להיות בשמחה.</i>",
+        "So let him keep with all his strength from sinning more in secret, and let him not do it in dark deeds. And so he will be beloved and treasured in the eyes of the Creator and all who see him will rejoice in him.",
+        "II. <b>These are the things that a man may do and live life everlasting by them</b>.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah edition.</i> Every morning when he awakens from his sleep, let him tremble and be startled and seized by the fear of the Creator when he remembers the loving kindness<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">חסד. A notoriously difficult word to translate; it could mean \"love,\" \"grace,\" \"kindness,\" or \"charity.\"</i> by which He did for him and the faith which He kept by him, for He returned his soul which He entrusted to him.",
+        "So then with [all] his heart let him bless the Creator who has done great things<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">הגדיל לעשות. See Ps. 126:2-3 for similar usage.</i> with him, for He has renewed and restored his strength. And when he sets these words upon his heart<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">The language echoes the ואהבת prayer.</i> the love of the Creator will burn in his heart.",
+        "So then (he should not roll over<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Three editions spell with ס while one spells with ש. Meah She'arim points with ָkamatz; Moriah points with chirik; Vilna spells with ס. Thus the verb יָסוב / יִסוב would be parsed qal: jussive: 3ms: ס-ב-ב, do not turn about. The vocalization is a distinction without a difference. Zilber spells ישב: qal: jussive: 3ms: ש-ו-ב, do not return. Vilna: לא יסוב; others אל .</i> upon his bed in the way of a sluggard),<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Square brackets and alternative reading: he should not [lie down on his bed in the manner of the sluggard,] in Vilna edition. N.b. the definite article in this variation.<br>Makor ha-Yirah: : this is the version in the old editions. The מ\"א wrote get up immediately not only so (דוקא) but rather stay (שהה) a little as is spelled out (?) in BT, Gittin 70. Therefore our rabbi wrote precisely (דוקא) that he should not sit in bed in a lazy manner but before he gets up from his bed it is good or well that he should tarry a little in his sleep. (אוהל יוסף) Now it seems to me that where our rabbi wrote to sit (יושב) its meaning is is like “to dwell in praise” (יושב תהילות) or “so you dwelt in Kadesh (many days)” (Deut. 1:46) which is the language of delay.</i> but rather with speed and vigor let him rise immediately.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">See e.g., Shulchan Aruch1:1. See n. 28.</i> But if he be disfigured by plague and it should cause him to go about in a lazy way,<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Hebrew unclear.<br>Makor ha-Yirah: BT Kiddushin 31a, Berachot 43b. SA (__) 2:6. “Our rabbi explains that as is said there the reason is as if the footsteps of the shekhinah were pressing, His glory fills the whole world. since the Shekhina is above his head, it is like as if he removes the fear from off of him, so writes our rabbi, as in # 105, and in another gloss Rabbenu Nissim [Gerondi(?)] on Kiddushin (31a) ‘in order that it appear that he has a lord over him and around him that sees and knows all his hiding places (מצפוניו).’</i> let him reply His words<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">That is, God’s words.</i> to him and pay attention<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">lit., “set his heart upon it.”</i> to it, for if a creditor -- whether gentile or another man<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Vilna: בעל חוב כותי; Zilber ed.: בעל חוב גוי. Both mean \"a gentile creditor;\" כותי may be a nod to medieval Christian censors. Moriah and Meah She’arim read בעל חוב או אדם אחר, “a creditor or another man.” Negrin ed. גוי בעל חוב</i> – shall call after him<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Negrin ed. deletes the word אליו</i>, he should rise immediately, whether because of the honor due to the man, whether because of the momentary gain that it shall bring to him,<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Vilna: [שיביא] (שיבא), (shall come) [it shall bring to him]; Zilber ed: שיבא \"shall come\"; Moriah and Meah She’arim both have שיביא “that it shall bring”</i> or from fear of financial loss, like falling on the fuel of the fire, let him get up immediately, speedily, and not be lax. Or, if he needs to go to the service of the prince<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed., Moriah, Mea She’arim all have המלך, \"the king\"; i.e., the gentile authorities.</i> let him get up and not be lax. Otherwise, they may heap abuse upon him.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">The verb עלל does not occur in the hiphil according to Jastrow, but in the kal it means “abuse.”</i> Or [just] to find favor in the eyes of the prince.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Again, Zilber ed., Moriah, Mea She’arim read המלך, the king.</i> How much the more so in the service of the King of Kings of Kings, the Holy One Blessed be He, so he must take heed to rise with speed, vigorousness, and awe, else he may be late to come.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: (at his n. 13) [He gives a list of halachic authorities for early rising:] M. Avot 4. (but quoting R. Yehuda b. Teimah, M. Avot 5:20); Shulchan Aruch, Orach Chaim 1:1, Tur 1:1, 2:1, R. Moses Isserles (mappah, gloss on Shulchan Aruch 1:1). And the ב\"ח draws an inference that despite that he agrees about rising early, he should get up before the light of the morning.<br>So it is in the older edition, and our rabbi writes here three which are really six reasons which by their hand a man should wake up to conquer his natural inclinations to get up immediately: (a) fear of a man and respect due the man, (b) financial gain and loss, (c) fear and respect of the king to find favor in his eyes. And not to connect solidifying (?) that to write of the most stubborn of them to learn, how much the more so to rise immediately because of the King of Kings, the Holy One Blessed be He. Since just as knowledge has no conclusion, feeling has no conclusion, and each one gets up according to his own marker and level just as one who is a prince and a head does not connect himself to the accounting of fear and honor of man … but this should be understood… thus as written in Duties of the Heart, 30 accountings but for each accounting a man has it in his ability to reverse the accounting from one extreme to the other and to bring himself close to the Blessed Creator. And on the other hand this one must explain always excite a man’s good impulse over his evil appetite, and there is no more room to continue here.</i><br>III<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Negrin ed. includes a whole section here labeled (ג) which does not appear in the other four eds. It is in square script, as part of the text, not the Negrin gloss.</i> And how good and pleasant it is if he should rise before the light of the morning to supplicate himself before his Creator and to direct the hours of the different night-watches dividing the night into three equal parts<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Lit., “which are one-third of the night and at the end [of that one] the second third of the night and to the end of the night…”</i>, since these are the times the Holy One<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">הב\"ה = הברוך הוא</i> is reminded of the destruction of the Temple and the exile of Israel among the nations and the prayer that a man may pray at that hour about the destruction and the exile is desired and his supplication falls before the Omnipresent One, whether he lengthens or shortens<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">אחד המרבה ואחד הממעיט This phrase appears in the regular text at line 54 in the context of a discussion of prayer.</i> [his prayers] so long as he directs his heart (BT <i>Berachot</i> 5b) with his supplications, for better to say little with intention than much without intention.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">AMEN (III). Negrin does not discuss the injunction to rise swiftly. However, he recommends that as soon as a man rises, he should learn the Torah portions of the Binding of Isaac (Gen. 22) and of the Manna (citing the Tur). Learning the Binding of Isaac, he explains will lessen God’s harsh judgment of us (in mystical thinking, by sympathetically linking us to the meritorious actions of our ancestors) and learning the portion of Manna will mystically invoke blessing and prosperity upon us, too. He mentions that it is not necessary to learn the Binding of Isaac on Shabbat because on that day God’s judgment is dormant and God feels only loving mercy (רחמים). Instead, one should learn the 10 commandments for the sake of mystically unifying the disparate aspects of God. For the same reasons, he recommends learning the portions of the Torah involving the daily sacrifices in the ancient Temple, as a way of symbolically offering them ourselves, and thereby mystically invoking God’s love.</i>",
+        "Now, he should think to do all of his deeds for the sake of Heaven. And he should, as much as he is able, go by the way of the sages. But let him be humble.",
+        "Let him not get out of bed naked but only sit up. As Rabbi Yossi explained, “In all my life the inside of my tunic did not see the beams of my house.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT, Shabbat 118b. Shulchan Aruch 2, Be’ur ha’Gra (Vilna Gaon). That is, he would not pull his undershirt off over his head, thereby turning it inside out and exposing it to the rafters above. We see the value of modesty here, an important value underlying this entire work. See also Leviticus Rabbah 20:11!</i> Instead, let him take his undershirt and put his head and arms in it, so that when he gets up he will be covered. And he should not say, “Why, here I am in the inner rooms of a dark house, who will see me and who will know it is me?”<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">Vilna: [יודעני] (וידעני): (and will know me) [will know me]. Zilber ed.: (יועדני)[יודעני] [will know me] (will designate me) (?). Moriah: יוֹעִדֵנִי, will designate me? Meah She'arim: מעדני, will designate me.<br>Makor ha-Yirah: (with respect to the textual variance): In the <i>Tur</i> it is written, מי יועדני ומי רואני, “who will designate me and who will see me?” and it is written in the ב\"ח (=בדפוס חדש?) new edition, but this language is to say, ‘who will know it is me, why, there is no man with me and even if there were a man with me, who would see me in the middle of the night?,’ as in the verse in Isaiah, “(…and their works are in the dark,) and they say ‘who sees us?’ and ‘who knows us?’” (Is. 29:15). Not like in <i>sefer ha-Yirah,</i>who will designate me, from language of witnessing. So far his words. And on the basis of this explanation it is possible to say what our Rabbi meant by [the apparent redundancy of] “inner rooms” and “dark house”: “will know me,” in the inner rooms and “wil see me” in the dark house.</i> for the whole earth is full of His glory. Before Him, the darkness is like light.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">AMEN (ה): The reason for this is that the man’s limbs hint at things of the upper worlds, as Job wrote: (19:26) “…from my body, I would see God.” Even the [sign of] the holy covenant [i.e., the circumcision] and therefore it is not fitting to reveal them, for the honor of God is in the secret of his limbs.<br>Negrin further comments on the issue of modesty (his ו’): the inner spark (הפנימי) is pure, but the outer side (הצד החיצון) is susceptible to impurity. Therefore it is not fitting to make the inner outer and the outer inner.</i>",
+        "Now he should put on his clothes. He should have a tallit katan<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">That is, a four-cornered, fringed ritual undergarment meant for wearing all day.</i> and let him put it on underneath his outer garments<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Negrin ed. תכף בקומו כדי שלא ילך ארבע אמות בלא ציצית, “when he gets up in so that he should not walk four cubits without ritual fringes...”</i> for the crux of the commandment of wearing fringes is always remembering when getting dressed.<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed. deletes the phrase כי עיקר מצוה and simply says כי לזכרון המצוה נתנה, “because the commandment was given for memory.”</i> Because the commandment was given for remembering, and so that a man should not turn away after the stubbornness of his heart or after the gaze of his eyes which cause his body to sin. But this way will not be found unless he should go on the way in which the naked things <sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Lev. 18, <i>Acharei Mot</i>. One will not stray into sin unless he goes on a way where he will find temptations.</i> are found.<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">AMEN (ח): Negrin quotes from Zohar, Shelach Lecha 83:331 -- apparently Tallit gadol and tallit katan are symbolic.</i>",
+        "Therefore let him dress himself immediately without a blessing if he has not washed his hands. But it is good to be strict to wash his hands first<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">AMEN (ט): The explanation of “first” -- that he touch his clothes according to the custom of the first Chassidim [i.e., in Hasmonean times] (See note כ) who would prepare vessels of water by their bed in order to wash their hands and purify them and not handle their clothes with their impure hands, as mentioned in the Zohar, Bereisheet p. 36:146, and in such manner they would bless before doing it.<br>AMEN (כ) Negrin continues at his XX: “The rabbi ends here, but I need to explain: Know that it is forbidden for a man to walk 4 cubits with impure hands. The first chassidim would prepare a ladle of water by their beds so that when they stirred in the night they washed their hands while they were still in bed in order that they not contaminate their clothes with impure hands.”</i> and to bless after he has done it.<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">עובר לעשייתוֹ – high flown Hebrew in original.</i>",
+        "Now it is necessary to wrap himself in a tallit<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">i.e., the more familiar four-cornered ritual garment.</i> in a standing position.",
+        "And it is good for that same tallit katan to be a kind of cloak<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">כעין סרבל</i> for there is no shaking with this.<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">פִּיקפּוּק. Makor ha-Yirah: It should be as big as a kind of cloak so that it should be appropriate for [completely] wrapping oneself in, for any kind of shaking, as explained in the <i>Beit Yosef</i> (ב\"י) § 8 and see in Shulchan Aruch (__?) 8:10.</i>",
+        "Now let him put on his right shoe first and the left one afterwards but tie the left one [first] and afterwards the right, as our rabbis said, “Awe of heaven coming out of all of them,” to fulfill the words of the Mishnah and the words of R. Yochanan: just as his prayers, thus his shoes: just as his prayers on the left, so his shoes on the left.<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Shabbat</i> 61a; SA __ 2:4.</i>",
+        "And as soon as he gets up to walk on the road he should bend his height and he should cover his head for the <i>shekhinah</i><sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">That is, the divine indwelling feminine presence of God on earth.</i> is above his head.",
+        "And therefore it is correct to cover his head and not to go bareheaded.",
+        "Now, let a man go and and let him take care of his needs<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">lit, “check himself.”</i> in the bathroom.<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">AMEN (XIV). Negrin sets forth a prayer that one entering the bathroom should recite, calling on the ministering angels who accompany each person to guard him and help him: “be clean, O honorable holy ministering angels of the most high, guard me, guard me, help me, help me, wait upon me as I enter until I leave, for such is the way of men.” (Tur, top of § 3). He then discusses the need to repeat “guard me,” and “help me.”</i>",
+        "And there he should be modest.<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">Negrin ed., “Now let him be modest in the bathroom and not expose himself until he sits; afterwards he may expose in front of him two hands-breadths and behind him one hands-breadth; and a woman, behind her one handsbreadth and and in front of her, nothing.” (emphasis mine.)</i> He should not expose himself but for a hands-breadth in front of him and two hands-breadths behind him. And for a woman, one hands-breadth behind her and in front of her, nothing.<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">AMEN (XV). From here, one must be strict not to expose even his arm when he lays tefillin because all the limbs of a person hint at great and awesome things and there is not praise like modesty.<br>Once again, Negrin shows the kabbalistic idea that the limbs of a person reflect aspects of the divine being.<br>Negrin continues: When he sits, he should face south with his back to the north. The south is associated with [the sefirah of] Hesed, the characteristic of Abraham, as is said, “loyal love (חסד) to Abraham” (Micah 7:20 following Koren), and his back to the north, as is said, “out of the north the evil shall break forth,” (Jer. 1:14, Koren). And he should not sit between east to west, since the Shekhina is in the west and since everlasting memory לזכר בעלמא … is between east to west it is forbidden in whatever place may be. And by my opinion the secret [meaning] of east to west the crown of Tiferet, in order not to divide them, and it is enough to understand.<br>Makor ha-Yirah: But see, in the Shas (the Talmud) BT Berachot 62b, 23__ it is explained the opposite, (as we see in the Negrin ed.), in front of him two hands-breadths because of spouting urine. And behind him one hands-breadth, and so it turns out that there is no distinction between a man and a woman as to the matter of behind. But according to the edition of our rabbi goes the <i>Bet-Yosef</i> and the <i>Tur, Orach Chaim</i>, and the scrivener’s error has falllen into the books, in front instead of behind and behind instead of in front. Now the words of our rabbi do not mention but in the new printing (?) הב\"ח writes that since even in Sefer ha-Yirah the version is so, it is difficult to dismiss as a scrivener’s error, one falling in all the books but rather it is certain that the versions in the <i>shas</i> ibid, and distinguish between a man and a woman, it appears that as to the woman the stricture is greater. But in the new printing (?) it explicates a different reason: to choose the stricter of the two versions. And see in the <i>Mishnah Berurah</i> in the name of the Latter [sages]. (אחרונים)</i>",
+        "He should not urinate standing up in case there be sprinkles splashing upon his legs and he should appear like one whose urinary canal is mutilated. Rather, let him stand in a high place or urinate in dust. But if he does urinate standing up he should take care lest he take hold of the membrum virile – rather, [he should hold it] from the corona on down the lower side<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">lit., “to the side of the earth.”</i> even if he be married.<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Evidently, a man should never masturbate, nor even touch the top of his own penis.<br>Makor ha-Yirah: BT <i>Niddah</i> 13a; Shulchan Aruch __ 3:13,14. “Even if he be married…” see the <i>Beit Yosef</i> (ב\"י) which brings our Rabbi’s words (as) the source for the <i>Tur</i>, which forbids (it (masturbation)) even for a married man, and where the <i>Beit Yosef</i> explains the characteristic of piety he means according to our Rabbi, and thus it is decided in the Shulchan Aruch. [He appears to disagree with the <i>Taz</i> (Turei Zahav?)] <i>Rambam</i>, ch. 21 of Laws of forbidden sexual entry: it is not permitted to a married man except to urinate; <i>Be’ur ha’Gra</i> (Vilna Gaon); Shabbat 41a (R. Abahu was married.)</i> For the punishment for it<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">That is, masturbation.</i> is so great as to destroy the world.<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">lit., “bring the flood to the world.” Presumably capital punishment, or he may refer to a divine punishment.</i> He must strengthen himself and sanctify himself, even in what is permitted to him. And thus our holy Rabbi: in all his days he did not put his hand under his belt.<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">BT, Shabbat 118b.</i>",
+        "When he sits to relieve himself he shall sit and uncover and cover and stand.",
+        "But he should not strain<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Vilna and Zilber ed.: יפצר. Moriah: יִפְצַּר and Mea She'arim: [יְצַעֵר] (יַפְצֵּר). All mean \"strain.\"</i> himself hard in case he should tear the glands of the rectum and be in danger.",
+        "He should wipe off with the left (hand) but not with the right because he points out the tropes of the Torah and eats with it.",
+        "He should inspect himself very well afterwards for his guts and his bowels need to bless the Creator always, as is said,<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Moriah, Mea She'arim have this quotation from Psalms here; Zilber ed. omits it.</i> “Bless the ETERNAL, O my soul, and all my innards His holy name,” (Ps. 103:1). It is not fitting to bring a belly full of excrement before the Holy One, Blessed be He, Master of the Universe, to bless Him.<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">Vilna: לברכי, to bless me. Others לברכוֹ, to bless Him.</i>",
+        "Let him take care lest he soil his clothes, whether with urine or with excrement.",
+        "If he can, he should have two pairs of pants: one that he wears at the time of prayer only for the sake of being the most clean when praying, but if he cannot, he should be careful not to soil his<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">Me’ah She'arim has: [שֶלּוֹבֵש](שֶלּוֹ), (his)[that he wears]. Others, שלוֹ.<br>If it could not be taken for granted that every man would own at least two pairs of pants, then צדקה would be an important value.</i> [pants].",
+        "He should always wash them to take away the stains of filth from off of them.",
+        "XX.<br>He should wash his hands completely.<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">Lit., \"with cleanness.\"</i> with water if he has it. He should wash them exceedingly well and recite the <i>al netilat yadayim</i>, “concerning the washing of the hands” blessing over them.<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">AMEN: (A continuation of the note above) Now know that when a man sleeps at night the soul goes out from his body and immediately שורה the unclean spirit upon his hands, and the reason [for] the hands is that they are against two arms of teh world/eternal which seize powers of impurity and therefore the שורה upon the hands. Now the one who walks four cubits with impure hands is liable for death from Heaven since he brought to the Other in his hands and about him it is said, “The tents of robbers prosper, and they who provoke God are secure; they who bring their God in their hand.” (Job 12:6 following Koren). Who they who provoke God? They who bring their Other in their hand. etc.<br>In other words, the hands are vectors of dangerous ritual impurity, and again we see Negrin’s comparison of the human body to the cosmic map.</i>",
+        "He should wait until prayer to recite the <i>asher yatzar</i> blessing, but if he does say <i>asher yatzar</i> he should also say the blessing that begins <i>elohai neshamah</i> with it<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">Vilna: [עמה] (עד) either (\"further\") or (\"until\") but probably \"further,\"[with it]. Zilber ed., עוד אלוקי נשמה כי. Other editions spell אלוהי correctly; the use of 'ק instead of 'ה is a pietism to avoid spelling out a divine name. Moriah and Mea She'arim both have עִמָּהּ, \"with it.\"</i> for it is dependent upon it<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">הסמוכה לה</i> and therefore it does not begin with <i>baruch</i> (“blessed be”) so at the time of praying he should begin, “…who has given the rooster knowledge…”",
+        "Or then he should<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed. אז [לא], \"then he should [not]...\" Other editions, ואז.</i> go back and repeat <i>asher yatzar</i>.<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">Me’ah she'arim: [לפני אלוהי נשמה] in small font.</i>",
+        "He should recite the ...<i>al netilat yadayim</i> blessing when he dries his hands, not when he washes them.",
+        "XXIII. <b>Then he should immediately</b><sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me’ah She’arim.</i> recite the “...about the mitzvah of fringes” blessing on the Tallit which he put on if he did not bless when he wrapped himself.",
+        "But every time that he wraps himself he needs to recite the blessing.",
+        "XXIV<br>Then afterwards he should lay the arm-tefillin<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">Vilna: [תפלה](של תפליו). Zilber ed. תפילין של יד. Moriah, Me’ah She’arim: תְּפִלָּה שֶל יָד.</i> on the left arm above the part that they call the elbow in the common tongue,<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">Vilna: שקורין קובד\"י בלעז. Zilber ed. שקורין קובד\"י בלע Makor ha-Yirah ז. Moriah: שֶקּוֹרִין קובר\"י בְּלַעַז in small font. Me’ah She'arim: שקורין קובדו בלע\"ז in small font.<br>Unclear what language he refers to here. As far as I know there is no word <i>kovdi</i>, <i>kovri,</i> or <i>kovdo</i> in Spanish or French, and there seems to be much confusion among the editions. It could be something like \"cubit,\" which is a measure from elbow to fingertip. \"Elbow\" is my emendation.</i> adjusted slightly toward the heart and recite the blessing, “…to lay tefillin.” After that he should put on the head-tefillin next to the brain<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">כנגד המוח</i> and recite the “…about the commandment of tefillin” blessing.",
+        "He should not speak between the arm-tefillin and the head-tefillin; if one chats between the tefillin he should go back and bless over the head-piece twice, “…to lay…” and “…about the mitzvah of…” <sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">Pointed eds. set off the names of the blessings in quotation marks.</i>",
+        "He should always handle the arm-tefillin first and the head-tefillin afterwards so that he shall be careful to be clean<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">בנקיות. Meaning unclear.</i> for tefillin require a clean body that shall not fart in them and shall not sleep in them.<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">Yet it has become fashionable among some charedim in Jerusalem today to wear tefillin all day.</i>",
+        "And he needs to bless when he handles them for a long time after putting them on, as it is established<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed., דקיימא לן, Moriah, Me’ah She’arim דְּקַיְמָא לָן.</i> according to the Rabbis in the name of R. Ashi: “every time I handled (them) I blessed (them).”<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">BT, <i>Sukkah</i>, 46a.</i>",
+        "But according to<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">Lit., “but from the mouth of”</i> my teacher R. Shmuel bar Shneur<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\"> “who lived and directed a school in Evreux (N. France)” -- Rabbi Dr. A. T. Shrock, Rabbi Jonah ben Abraham of Gerona: His Life and Ethical Works. (London: Goldston, 1948), 25. All eds. give the title Rabbi twice: unpointed eds., הרב ר', pointed eds הָרַב רַבִּי .</i> I heard that one does not need to bless on account of handling except when they are taken out from their place and he returns them to their place.",
+        "Now, with regard to the matter of sleep there are three parts to the matter: When they are on his head he may nap but not sleep.<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\"> Lit., occasional sleep but not fixed.</i>",
+        "But when they are held in his hand he may not sleep or nap in case they fall from his hand.",
+        "Now if he puts them on where he lies down let him spread a blanket over them and sleep. And in them he may sleep [something] between a nap and a full sleep.<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: 44-46: BT <i>Sukkah</i> 26; <i>Berachot</i> 20. SA __ 44. Also the opinion of the <i>Rosh</i> is so.</i>",
+        "When he goes to the bathroom he takes them off outside the four cubits [of the bathroom] or winds them up and sets them down in a vessel inside a vessel in his pocket next to his heart.",
+        "<b>Then he should go</b> to the synagogue. And when he comes close to the synagogue he should quicken his steps, as is written, “In the house of God let us walk in excitement.\" (Ps. 55:15)<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">Translation mine.</i>",
+        "But he should check his shoes in case they are filthy or soiled as [King] Solomon said in his Wisdom: “Guard your foot when you go to the house of God.” (Ecc., 4:17)",
+        "",
+        "He should come to the synagogue and say when he enters, “As for me, in your great love I shall come to your house, I shall bow down to your holy temple in fear of You,” and he should sit in his seat. (Ps. 5:8) <sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">In other words, he should recite מה טובו as is reflected in the prayerbook.</i>",
+        "If he has another tallis he should cover himself in it and recite the blessing, “…to wrap oneself in <i>tzitzit</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">Again, evidence that the wealth of the community may have been quite modest. Tallitot are not that expensive, and can be made by hand if need be.</i>",
+        "Then he should sit and not open his mouth until he pauses a little and answers in his heart: Before Whom he stands and Who is the One hearing his words. And thus he will be seized by<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">ועז ילבש. Lit., he will wear trembling... The pointed eds. put this in the qal, but in the rabbinic binyan afeyl אַלְבֵּיש is to seize. I would therefore point this as יַלְבֵּש .</i> trembling, fear, sweating, and feeling awestruck.",
+        "Now let him begin his prayer in the [proper] order, [it does not matter whether] one that lengthens or one that shortens,<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">Referring to two styles of praying: speaking slowly versus speaking rapidly, but the same keva.</i> only that [so long as] he directs his heart to heaven.<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">BT, <i>Berachot</i> 5b; <i>Menachot</i> 110a. Only Mea She'arim gives the second citation.</i>",
+        "He should prepare his clothes, as is said, (Amos 4:12) “Prepare to meet your God, Israel.”",
+        "<b>And when he prays</b><sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah only.</i> he should not raise his voice in his prayer.",
+        "But he should speak only loud enough so that his own ears hear what comes out of his mouth.",
+        "XXX.<br>He should clearly enunciate<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">Lit., \"cut with his lips.\"</i> each and every letter. He should not swallow them.<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">Vilna and Mea She'arim: ואל יבלען . Zilber ed. and Moriah: ואל יבלעם</i> (XXI) Also he should enunciate the end of the words to separate them from the word next to it in case he stumbles over (Ps. 96:3) “tell of His glory among the gentiles…”<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">Moriah helpfully inserts a <i>makkef: ב-סַפְרוּ בַגוּיִם . Ps. 96:3.</i></i> (Ps. 147:12) “… praises of Jersualem…”<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">Ps. 147:12.</i> And so it is with each and every “ et, ve'otoh, ve’otah.”<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">untranslatable Hebrew direct object markers, ּאֶת, וְאוֹתוֹ, וְאוֹתָהּ</i> that is next to a [letter] mem:<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">AMEN (XXX): Negrin comments at great length on the importance of proper pronunciation. First, he says that the words and letters must be carefully separated because each and every word and letter in the Torah is a hint of the sefirot and the upper worlds. One should sing “Baruch she’amar” beautifully because it contains 87 (פ\"ז) letters, which equals “his head is most fine gold” ( ראשו כתם פז) (Song of Songs, 5:11). Such is Ashkenazi practice, established by the men of the Great Assembly (c.f. M. Avot 1:1) But it is important not to add to the 87 letters because it would detract from the kavvanah. They also say it while standing in all lands of Ashkenaz and Tzarfat. “Baruch she’amar” contains 10 “baruch…” statements, according to the 10 statements by which the world was created (i.e., “And God said, ‘let there be light,’ and there was light...”) He continues through the early parts of the morning prayer service, mentioning “kol ha’neshamah t’hallel yah” and “yishtabach” mentioning the Talmudic requirement to recite praise with song and melody before praying (the Amidah) [BT Berachot 32a]. He adds that the air is full of evil spirits and that prayer will protect against them. Later in this lengthy comment he says that when reciting פותֵחַ את ידיך in the Ashrei, one should pronounce ידיך as יוּדיך (“your yuds”) as the secret meaning of the two letterֿs yud (perhaps in the abbreviation of the divine name יְיָ) that draw down the great light and the holy flow into the world. This is also the meaning of the 3 letters yud in the [beginning of each phrase of the] priestly blessing. And from Ashrei through “l’olam va’ed” there are 613 letters, so that by reciting them correctly it is as if one had fulfilled all 613 mitzvot. The ten psalms that begin and end with “halleluyah” are compared to praise of a king. But if one cannot recite them all, he should say at least: ברוך שאמר, תהילה לדוד, הללו אל בקדשו which accompish something of the same purpose. Reciting shirat ha-yam will merit seeing the messiah, as when Israel first recited it they were crowned with the same crown that God will in the future crown the messiah. It has 18 verses corresponding to the 18 vertebrae in the spine [a concept seen elsewhere in Sefer ha-Yirah] adn the placement of “then Israel saw the Egyptians dead upon the shore of the sea” next to “so Moses sang” hinting at the death of the nations but the life of Israel. He discusses the need to pronounce the letter Kaf in מי כָּמוֹךָ to avoid language of blasphemy or else it would sound like “Michah is like you, O God” asserting that the Biblical prophet Micah secreted away the pronunciation of the divine Name. Negrin segues into how responding forcefully enough to the prayers such as “amen” or “y’hei shmei raba” or “baruch hashem hamevorach” causes unfavorable heavenly judgments to be ripped up. He goes so far as to say that the letters of the prayers should be said with as much exactitude as the letters of the Torah. Eventually, he concludes by saying each and every letter is like a candle corresponding to one of the 248 positive mitzvot (the metaphor comes from “the commandment is a lamp and Torah is light.” Prov. 6:23)</i> [one] needs to separate them, this one from that one, and so with “ [adonai] elocheichem emet” and [such] as come out with these.<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">There are siddurim that actually place stars over such letters to make clear the need to enunciate where the letters would run into one another.</i>",
+        "He should not be one who lengthens his prayer too much in public in case they should think him a a show-off or a scoffer.<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">Vilna: [ליהיר] (לכבד). Zilber ed. לכבד ולץ. Moriah: לְכָבֵד וְלֵץ. Mea She'arim: לְיָהִיר ולֵץ. Translation follows Mea She'arim here.</i>",
+        "<b>When he recites</b><sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Vilna and Moriah.</i> the Sh'ma he should be very careful to utter with his lips and hear with his ears all 248 letters that are in it.",
+        "But he must allow an interval between words that may easily run into one another (BT, Berachot 15b). According to the words of our Rabbis, peace be upon them, “with all of your heart” and “upon your heart” and [such] as come out with them.",
+        "And with each and every one of the three [divine] names that are in the first line<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">The first line of the Sh'ma has three occurrences of the divine name: יי ,אלוקינו and יי the second time.</i> he should lengthen them until he thinks [of] past, present, and future but he should not lengthen the aleph (\"one\").",
+        "And he should not hurry the [letter] chet [in the word echad] as if to read it with a chataf.<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">That is, one should not shorten the ח' in the word אחד to read אֶחָד as if it were אֶחֳד.</i>",
+        "And he should lengthen the [letter] dalet [in the word echad] until he considers in his heart that the Creator of the world is king above and below, in heaven and on earth, and the four winds of the world, from east and the west, north and south, and the great depth, and the 248 limbs that are in him.",
+        "But if he just cannot direct his heart so much (have so much kavvanah) let him direct himself to Hashem, who is now our God, in the future to be one.<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">C.f. <i>Aleynu lishabeach</i>, “on that day the age-old dream shall be fulfilled: He shall be one and His name shall be one.” This is a very interesting law, for Rabbenu Yonah, who seems so dour and so exacting, to be so understanding of and lenient here toward human nature. Also very interesting temporal theology.</i>",
+        "And each time he mentions the Specific Name<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">That is, the four-letter name of God.</i> let him think on it the meaning of its reading: that He is Lord of all.",
+        "[When he recites] “With all your heart,” he will need [to meditate] on two [things]:<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">בשני יצרך</i> the good appetite and the evil appetite. “And with all your soul,” [is] even taking your soul.<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">i.e., even martyrdom for the sanctification of the Divine Name. Such practice was a very real possibility in medieval Christian Europe.</i> “And with all your might,” [means] Whatever measure that He measured out for you (M. Berachot, 9:5. BT, Berachot 54a).<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">Translation following Prof. M. Jastrow.</i>",
+        "[At] “Which I command you today,” let him pause and consider, “ today they were commanded to me.\"",
+        "“Upon your heart,” thus far, the intention of the heart and the crux of the acceptance of the Yoke of the kingdom of heaven, and even when walking on the road, being directed until he arrives at “upon your heart.”",
+        "But even from the first verse, he has fulfilled his obligation.<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">Another surprisingly lenient rule.</i>",
+        "From here on he should read according to his usual way with as much intention as he can.",
+        "And for when he arrives at “bind them for a sign upon your hand” he should touch the arm-tefillin and “for totafot between your eyes,” he should touch that of the head.",
+        "And when he comes to “and look at it” he should look at his tzitzit .",
+        "Plus, he should enunciate [the letter] zayin in [the word] Tizkaru (\"you shall remember\");<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם | אֶת-כָּל-מִצְוֹתָי, at the conclusion of the recitation of the Sh'ma.</i>",
+        "<b>and he should not</b><sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Mea She'arim.</i> wink<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">See BT <i>Shabbat</i> 62b for use of רמז to mean \"wink.\"</i> nor gesticulate with his lips<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">Translation following Prof. M. Jastrow. See BT <i>Yoma</i> 19b.</i> or one who rubs his legs<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">וימלול</i> or one who points with his fingers. For anyone who does these is an abomination of the LORD.<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">See e.g. Prov. 6:12.</i>",
+        "Now, one who sits in prayer should not lean on [something] behind him, nor shall he lean to his sides in the manner of a proud person. Rather, he should sit with his head bowed so that he should not see the face of the person sitting in front of him beyond his four cubits. And his arms aligned with the body, with hands crossed over the waist.",
+        "And his two hands [should be] under his clothes, the right over the left in front of his navel and he should not stretch his legs but rather sit upright upon his \"sit” bones in order that he should be more trembling and fearful.",
+        "Then he should shake his body [like a lulav]<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">translation following Prof. M. Jastrow.</i> to fulfill the verse, “all my bones shall say, LORD...” (Ps. 35:10).<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">Perhaps the origin of <i>shuckeling,</i> the custom of swaying the body while praying<i>.</i></i>",
+        "When he stands up to pray he should stand with his legs next to one another.",
+        "He should bow his head.",
+        "Let him press his elbows into his body until his belt and let him place his hands below his clothing, the right over the left.",
+        "He makes seven bows. He shall bend at the beginning and end of the Avot [section of the Amidah].",
+        "He should bow quickly at “you are blessed” and he should straighten up slowly at the divine] Name;<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">ויזקוף בשם בנחת</i> he should bow at the beginning and the end of the modim (thanksgiving section of the Amidah) and no more in the eighteen [benedictions of the Amidah].",
+        "But<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">אבל. A stronger \"but\" than the usual prefixed ו.</i> when he takes three steps he gives peace beginning with the left, to the right and bows, before him and bows.<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">i.e., when finishing the <i>Amidah</i> after saying יהיו לרצון אמרי פי...</i>",
+        "The bow should be as the sages said, until all the vertebrae in the spine<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">חוליות שבסדרה</i> shall protrude<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed. יתפרקו, which could also mean \"be loose,\" \"be moved,\" \"be bent,\" or \"be flexed.\" Others יתפקקו. \"are loosened.\" Translation follows explanation given in Schottenstein edition of the Talmud.</i> until he is able to see an <i>isar</i><sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">A roman coin.</i> of flesh opposite his heart -- now this is flesh the width of an <i>isar</i> between the part of the spine opposite the heart. And when the person straightens, [it] disappears and is not seen.<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">BT, Berachot, 28b.</i> And when he bows, the vertebrae of the spine separate themselves and the same flesh reappears.",
+        "He should not immediately return to his place lest he be thought like a dog returning to its vomit.<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">קיאו.</i>",
+        "He should not spit during his prayer.<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">As opposed to the chassidic practice of spitting during the <i>Alenu</i>, in the traditional line which has been edited out of most North American siddurim, even traditional one, but which appears in the ArtScroll siddur and in most Israeli siddurim: (שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וָרִיק וּמִתְפַּלְלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ). I have seen a Lubavitch edition of the siddur which actually gives the stage direction to spit. Apparently, this custom is older than the Chassidic movement. See <i>BT, Sanh. 101a; JT Ber. III, 6d</i>.</i> But if he is spat upon, he hides the spittle in his cloak.<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">See <i>BT, Ber. 24b; JT Sabb. VII, 10b</i>. Translation following Jastrow.</i>",
+        "He should not even belch<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed: ואף לא יגהק (בלעז אינטרילי\"ר); Moriah, Me'ah She'arim: ואף לא יגהק (בלע\"ז אינטרילי\"ד). It is unclear what foreign language is referred to.</i> or yawn,<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">all eds. ולא יפהק (בלע\"ז בדליי\"ר). (unpointed eds. בלעז without abbreviation indicators). Which foreign language unclear.</i> but if he does yawn he puts his hand upon his chin or over his mouth.<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">See <i>BT, Ber. 24a.</i></i>",
+        "He should not hold anything at all in his hand, for he should be afraid lest it fall from his hand and he will not be deliberate [in his prayer].<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">ולא יתכווין. The root does not appear in the hitpael acc. to Jastrow, but in modern Heb. \"be deliberate.\"</i>",
+        "Neither in front of nor behind his master shall he pray.",
+        "<b>He should offer praise [in] his prayer</b>.<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">ויסדר תפילתו. Boldface in Moriah and Me'ah She'arim eds.</i>",
+        "But he should not make it fixed like the person who says, \"it is a fixed law upon me every day, the obligation to say such and such prayers<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed. [תפילות] (תפלה). (prayer)[prayers]</i> lies upon me,\" but rather let him make [them] supplications before the Omnipresent One.<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">See <i>M. Avot, 2:13.</i></i>",
+        "Let him not contemplate his prayer, saying, \"I have prayed so much with intentionality, it is worthy to be accepted, for it is one of three things mentioned [in connection with] the sins of a person<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">The others being repentance and charity (ותפילה, וצדקה, ותשובה מעבירין את רוע הגזרה). See High Holy Day liturgy.</i> for they<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">That is, accusers on high, prosecuting angels.</i> accuse him about them<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed. עליהם \"about them,\" Moriah, Me'ah She'arim עליו, \"about it.\"</i>, saying, \"Is it worthy that such a prayer should be accepted, and has he not done such and such?\" But let him think in his heart that he really should have stood much longer in prayer, perhaps one of his small[er] sins would be forgiven, and let him remember that is he is [but] flesh [and blood] breath leaving and not returning.",
+        "And what gain is there for him to boast about his deeds? Should he not be on guard for such [as this]? But if his heart must grow proud, let him think about<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">lit., \"set in his heart.\"</i> great people of the world that fell away and passed away from the world but which did a thousand times more good than he.",
+        "<b>Now, while he is still</b> in the synagogue, let him not speak a profane word<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">Vilna, [ידבר] (יהיה לו) אל , \"(let there [not] be to him)\" \"[let him [not] speak]\" Zilber ed. אל יהיה לו. \"let there not be to him.\" Moriah, Me'ah She'arim: יְדַבֵּר</i> with a person, especially not<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">Vilna: [כי] (לא) ואף. Zilber ed. ואף לא. Moriah: וְאַף לֹא. Me'ah She'arim: וְאַף כִּי. The distinction is subtle.</i> during the reading of the Torah.",
+        "But if some people sat by him talking intentionally<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">Vilna: בני אדם המדברים (ברצון). \"people talking (intentionally).\" Zilber ed. בני אדם המדברים ברצון.</i> let him shake his lips in disdain<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">Perhaps, \"shake his head in disdain.\" But all four eds. have שפתיו, \"his lips.\"</i> and make himself quiet as when he prays. But he let him not lord over [them], saying, \"it is not I who is talking,\" for every time one is haughty he takes away a little bit of his reward.<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">כי כול המתפאר כמעט הוא נוטל</i>",
+        "Now let him respond \"amen\" to each and every blessing<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">Vilna and Zilber ed. על כל ברכה וברכה, \"to each and every blessing,\"; Moriah and Me'ah She'arim: עַל כָּל בְּּרָכָה, \"to every blessing.\" \"Blessing\" is here used to mean a <i>brachah,</i> that is, phrase beginning (and possibly ending) with יה-וה ... וברוך אתה .</i> For the one who responds \"amen\" is greater than the one who says the blessing and the gates of paradise open for him.",
+        "[At] \"may His great name be blessed...\"<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">A quotation from the <i>Kaddish</i>.</i> let him respond with all his ability with his mouth and with all his concentration.<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">That is, he should recite this part of the <i>Kaddish</i> together with the leader of the prayer both out loud and concentrating on his words.</i>",
+        "And he should not leave the synagogue during the reading of the Torah if not between a man and his fellow.<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">אם לא בין גברא לגברא. See BT <i>Berachot</i> 8a</i>",
+        "<b>As long as</b><sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim.</i> a man is busy speaking of the <i>Shekhinah</i><sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">The indwelling feminine presence of God that goes into Exile with the People of Israel.</i> between the time of prayer and the time of the grace after meals, he shall not be plagued.<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">יגע בבשרו. lit., \"struck in his flesh.\" could also be read as hurt or injured. alt. trans: [a man shall never be hurt so long as he speaks of the Shekhinah from the time of prayer to the time of the grace after meals]</i>",
+        "Except in his hands<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">Moriah: כִּי אִם בְּיָּדָיו; others: כי אם בידים</i> up to the forearm,<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed., Me'ah She'arim: הפרק העליון; Vilna, Moriah: פרק העליון.</i> or in his neck as far as the shirt, but not in his legs, and not in all the rest of his flesh or his feet. But if he is plagued let him wash his hands or rub them<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">Moriah, יְשַפְשְפֵם ; others, יְשַפְשְפֵן</i> with dust [or with pebbles]<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">Moriah, Me'ah She'arim, [או בצרור], [\"or with pebbles\"]</i> or with [wood] chips.<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">Zilber: BT <i>Nazir</i> 59a</i>",
+        "But if he needs to scratch, let him scratch over his undershirt; and he must not touch neither a cavity nor the hair of the arm-pit nor the area of the genitals.<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">ובית הערוה</i> But if he does touch [them] he should wash his hands or rub them with dust, pebbles, or wood-chips.<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">Interesting that this is the same treatment for the plague in the first place.</i>",
+        "Now if at the time of prayer, a hands-breadth is exposed -- even to his wife<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">אפילו באשתו Translation of this halachah follows the interesting word order of the original.</i> -- of genital area, then it is forbidden to recite <i>shema</i> or to pray or look upon it.<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">or \"upon her.\"</i>",
+        "<b>Then he goes</b><sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim.</i> out from the synagogue humbly and in a bowing manner;<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">בנחת ובדרך כריעה</i> he says, \"Lead me, O LORD, in thy righteousness...\" (Ps. 5:9), then he goes.<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">Ps. 5 does not appear to be a fixed part of the standard liturgy of today.</i>",
+        "But when he goes on his way,<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">ובלכתו בדרך -- note the beautiful echo of ובלכתך בדרך from the ואהבת prayer.</i> he should not bend too much.<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">But see halachah #8, a man should always go about bent over.</i> And he should not lower his scarf over his eyes lest he be thought a mockery.",
+        "Nor should he walk with proud carriage<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">בקומה זקופה; at his fully erect stature.</i> for one who walks at his full stature is like one who suspends the fear [of heaven] from upon him. But rather he should walk in an average manner, not erect but not too bent. Rather<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">Moriah, Me'ah She'arim: [עַד] (אֶלָּא). \"(rather) [until]\"</i> so that he should not look one who comes in front of him in the face.",
+        "Let him lower his eyes so that he should not look his fellow right in the eye.",
+        "And if he should come in contact with a thing of nakedness such as a woman, whether Jewish or gentile<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">ארמית lit., \"Aramean.\" R. Yonah could not directly say \"Christian\" due to censorship.</i>, whether married or single, whether big or small, he should close his eyes or turn his face<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">פניו, \"his face,\" appears in Vilna, Zilber ed.; Moriah and Me'ah She'arim omit it.</i> aside so that he shall not see her. And so said the sage, \"You have no such barrier<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">אין לך דבר חוצץ בפני התאוה. More literally, \"you have no way of separation in the face of desire...\"</i> faced with of sexual desire as the closing of the eye.\"",
+        "And the same if he should come in contact with and boar and a sow or a dog and a bitch<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">Moriah, Me'ah She'arim omit או כלב ובלבתא</i> or any animal in intercourse<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: נזקקין (Rabbinic plural); Moriah, Me'ah She'arim: נִזְקָקִים (Biblical plural).</i> with each other<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: זה לזה; Moriah: זֶה לָזֶה (masc.) ; Me'ah She'arim: זוֹ לָזוֹ (fem.)</i> -- he must not look upon them.",
+        "And he should be the first to greet every man,<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">אדם, which this work has generally rendered, \"person,\" but in this case \"man\" seems more appropriate given the following halachah.</i> even a gentile<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: כותי, lit. a \"Cuthite,\" a Samaritan, but in eds. published under censorial influence, כותי frequently is a euphemism for גוי. Me'ah She'arim: אֵינוֹ-יִשרָאֵל, a non-Jew. Moriah: גוי, a gentile.</i> so that he should be beloved and precious to [God's] creatures.",
+        "But he should not greet a woman, so that he may return to his home and family in peace.<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">לביתו, in all eds., could also mean \"to his wife.\"</i>",
+        "Then he should take off his tefillin, and put them in the bag, the hand-piece on top of the head-piece.",
+        "He should take off the head-piece first, and the hand-piece second, then he should take off his pants and put on other ones.<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">See halachot 31-32. If a man is able to have more than one pair of pants, he should keep a good pair for shul -- his \"Sunday best,\" as it were.</i>",
+        "And it would be good for him to learn [some Torah] immediately, since it is written, \"they go from strength to strength,\" (Ps. 84:8),<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">i.e., going from the strengthening activity of prayer to the strengthening activity of Torah study.</i> immediately, before he goes out to his business.",
+        "<b>But if</b><sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim.</i> he be a weak man and accustomed to breakfast, let him eat immediately.",
+        "But he should wash his hands<sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\">That is, a ritual handwashing.</i> first with a lot of water. At the very least he should wash with a quarter-log<sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\">A Talmudic unit of liquid measurement roughly equal to one large glass. See BT <i>Pesachim</i> 99a.</i> of water.<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">Vilna: [מים] (ממי) \"(of water) [water].\" Zilber ed. ממי. Moriah, Me'ah She'arim: מַיִם.</i>",
+        "Let him pour water over his hands three times.<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">Zilber cites sources explaining the purpose of each pouring.</i>",
+        "And let him rub them<sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\">Moriah: וִישַפְשְפֵם , others: וישפשפן. Is he talking about ritual handwashing or handwashing for cleanliness? I'm not aware that one scrubs one's hands in any ritual handwashing?</i> well, so that there should be no barrier<sup class=\"footnote-marker\">179</sup><i class=\"footnote\">again, דבר חוצץ. Such as a ring that would prevent the water from coming into contact with the skin.</i> for any barrier to immersion [in a mikveh] is a barrier to [ritual] handwashing.",
+        "He should raise them in the washing so that the first waters do not drip down<sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\">יחזרו</i> and ritually impurify his hands.",
+        "Then let him dry them very well.",
+        "Now he blesses <i>hamotzi</i> over the bread, but he must leave an interval between each and every letter.<sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\">Lest he run the two letters <i>mem</i> in לחם מין into one another.</i>",
+        "And everything from this world that he may enjoy, whether in fruits<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">פירות</i> or in scent or in eating or any other thing that he may enjoy, it is forbidden to enjoy without a blessing. And let him bless every thing with the blessing that was said by our Rabbis before it and after it, may peace be upon them.",
+        "Now, if he has no expert [in blessings] let him go to an expert to learn and not make himself like a [dumb] animal.<sup class=\"footnote-marker\">183</sup><i class=\"footnote\">In case he does not know the proper blessing. A <i>beheimah</i> eats and smells without saying a blessing. See below.</i> But if he does not find an expert he goes and leaves his enjoyment of it. And he shall not enjoy any thing until he knows how to bless its Creator over it according to the law.<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">כדת וכמשפט.</i>",
+        "Now when he blesses let him direct his heart to bless the Creator and not as a thing that is a habit in the mouth of a man to come out without [proper] intention. And so too with the blessing over a mitzvah.<sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">e.g., anything that one would say אשר קידשנו במצוותיו.</i> And any deed that a person may do, let him do<sup class=\"footnote-marker\">186</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Moriah: [יעשה] יעשה</i> things for the sake of doing them<sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\">לְשֵם פֹּעֲלָם</i> and not as a commandment trained by people and an ancestral custom.<sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\">A frequent trap of ritual observance is doing things by rote and by memory, without giving them proper <i>kavvanah</i>. R. Yonah returns to this theme again and again.</i>",
+        "He should have excellent manners when he eats.",
+        "And after he finishes<sup class=\"footnote-marker\">189</sup><i class=\"footnote\">Vilna, גמר  [ואחר] \"[and after] he finishes\"; Moriah: בַּאֲכִילָתוֹ, גָמַר (\"his eating...he finishes...\").</i> his meal he should recite the blessing of the food.<sup class=\"footnote-marker\">190</sup><i class=\"footnote\">The grace after meals, <i>Birkat ha-Mazon</i>.</i>",
+        "Afterwards, let him drink water or wine to complete one hundred blessings in a day.<sup class=\"footnote-marker\">191</sup><i class=\"footnote\">It is a worthy goal to recite one hundred blessings in a day, so he should drink a little water or wine just for the sake of achieving the goal.</i>",
+        "And all [of these blessings] for the sake of heaven.<sup class=\"footnote-marker\">192</sup><i class=\"footnote\">See the earlier discussions in this work about proper <i>kavvanah</i>. It is not enough just to recite 100 blessings; one should actually mean them.</i>",
+        "<b>Now, before</b><sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Vilna as well as Moriah, Me'ah She'arim.</i> he goes to his work, let him learn one verse [of Torah] or one law to fulfill the mitzvah of \"you shall meditate on it day and night.\" (Josh. 1:8).",
+        "At the same time let him learn with musing of the heart. And let his ears and his eyes be open to what his lips bring forth.",
+        "Let him not break off from his study for idle things. For even saying, \"How beautiful is this tree,\" or \"How beautiful is that field,\" in which there is a excellent thing<sup class=\"footnote-marker\">194</sup><i class=\"footnote\">דבר שבח</i> such that one would recite, \"Blessed is the One who has such in His world,\" over it, why, this one is liable for the death-penalty.<sup class=\"footnote-marker\">195</sup><i class=\"footnote\">חייב בנפשו. Olitzky's Avot translation renders, \"sins against his soul,\" but this is an interpretive translation.</i> (Avot, 3:7)<sup class=\"footnote-marker\">196</sup><i class=\"footnote\">Moriah and Me'ah She'arim cite to Avot 3:9, but this appears to be a variant ed. Chanoch Albeck numbers the mishnah 3:7.</i> How much the more so for profane chatter, upon which all words of sin hang.",
+        "And one who chatters on them transgresses both a negative and a positive commandment.<sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\">BT, Yoma, 19b.</i> The positive commandment to \"speak upon them,\"<sup class=\"footnote-marker\">198</sup><i class=\"footnote\">That is, words of Torah. This is a quotation from the Torah portion that contains <i>ve'ahavta</i> prayer, \"...teach them faithfully to your children, and speak of them when you lie down and when you rise up...\"</i> (Deut. 6:7) not of other things. And the negative [commandment] comes from the positive [commandment]: what it says to do, do [and what it says not to do, do not do].<sup class=\"footnote-marker\">199</sup><i class=\"footnote\"> ולאו הבא מכלל עשה עשה</i> And the negative, \"all such things are wearisome; no man can ever state them\" (Ecclesiastes, 1:8).<sup class=\"footnote-marker\">200</sup><i class=\"footnote\">Translation following JPS.</i> Moreover, everyone who does break off from words of Torah are obligated<sup class=\"footnote-marker\">201</sup><i class=\"footnote\">Vilna: [אשר הוא חייב] (החייבין). Zilber ed.: החייבין. Moriah, Me'ah She'arim: שֶהוּא חַיָּב, \"since he is obligated.\"</i> to engage in them. And about those who break off [from Torah] it is said, \"They cut up mallows by the bushes, and roots of broom for warmth\" (Job, 30:4).<sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\">Translation following Koren. JPS: \"They pluck saltwort and wormwood; the roots of broom are their food.\" The prooftext works by the connection of the word שיח in its Biblical sense of a plant with שיח in its Rabbinic sense of idle chatter. The difference is in how they translate לחמם. Koren renders \"ל-חם-ם,\" \"for their warmth\"; JPS renders \"לחם-ם,\" \"their food.\"</i> And our sages of blessed memory said, all those who break off from words of Torah to engage in idle chatter,<sup class=\"footnote-marker\">203</sup><i class=\"footnote\">Vilna places [ואמרו רבותינו ז\"ל...שיח] in square brackets; Zilber ed. omits the clause. Moriah and Me'ah She'arim include it without brackets.</i> They feed them fiery coals in <i>Geihinnom</i>.<sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">Hell. BT, <i>Chagigah, 12b.</i></i>",
+        "<b>After</b><sup class=\"footnote-marker\">205</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim.</i> this, he should go to his business, for it is good to earn a living:<sup class=\"footnote-marker\">206</sup><i class=\"footnote\">דרך ארץ</i> no one can serve the Creator if he is busy begging for his meals.<sup class=\"footnote-marker\">207</sup><i class=\"footnote\">There is an unusual negative particle in this phrase.</i> And thus said [King] David: \"Happy is everyone who fears the LORD; who walks in his ways. For you shall eat the labor of your hands.\" (Ps. 128:1-2).<sup class=\"footnote-marker\">208</sup><i class=\"footnote\">Translation following Koren. Psalms are traditionally ascribed to King David.</i>",
+        "Now his business shall be conducted faithfully,",
+        "and he should keep away from lying words",
+        "or from bad company<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">Lit., \"from the company of bad men.\" Vilna omits the 'וּ. A fortuitous translation given that this section is about Jewish business ethics.</i>",
+        "or an assembly of scoffers.<sup class=\"footnote-marker\">210</sup><i class=\"footnote\">See <i>M. Avot</i> \"an assembly of scoffers.\"</i> But if he must sit with them: in case they mock and make light of him<sup class=\"footnote-marker\">211</sup><i class=\"footnote\">See BT, <i>Eruvin</i> 21b.</i> and he should appear as one who puffs himself up<sup class=\"footnote-marker\">212</sup><i class=\"footnote\">ויראה כעשה עצמו חשוב. Lit., “and he appears as one who makes himself important.”</i> let him not interrupt their words or reply<sup class=\"footnote-marker\">213</sup><i class=\"footnote\">Vilna: ואל (ישוב) [ישיב]. \"Do not (return) [reply].\" All others have the hiphil, יָשִיב, \"reply.\"</i> to them except with shortness of breath<sup class=\"footnote-marker\">214</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed., קוצר רוחו, \"shortness of his breath.\" Moriah, Me'ah Shearim omit the pronominal suffix 'ו. Or \"despondency of his spirit,\" following Exod. 6:9.</i> and let him get up as immediately as he is able.",
+        "Let him take care<sup class=\"footnote-marker\">215</sup><i class=\"footnote\">Vilna, (ויזהיר)[ויזהר]. \"(Let him caution or forewarn) [Let him take care.]\" Moriah, Me'ah She'arim, וַיִזָּהֵר</i> not to treat his fellow overbearingly<sup class=\"footnote-marker\">216</sup><i class=\"footnote\">בלי להונות</i> neither with words, all the more so with money.",
+        "Even his business with the gentile<sup class=\"footnote-marker\">217</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: הכותי. Moriah: הַגּוֹי. Me'ah She'arim: הַנָּכְרִי. See note קס\"ג: Vilna, Zilber ed. and Moriah all are consistent in their terminology for the non-Jew. Me'ah She'arim uses both the terms אינו-ישראל and נכרי.</i> should be with faith, lest he desecrate the name of Heaven and the Torah of Israel be despised by his hand.<sup class=\"footnote-marker\">218</sup><i class=\"footnote\">תתבזה. And see Ruth Rabbah 1:1.</i>",
+        "But if he should hear evil reports<sup class=\"footnote-marker\">219</sup><i class=\"footnote\">מוציאי דבּה. Vilna actually places the dagesh in the בּ.</i> about a man,<sup class=\"footnote-marker\">220</sup><i class=\"footnote\">איש</i> he should not believe them, for it may be that they are of his enemies; rather act like he believes without actually believing.",
+        "Now, if a person should curse him or revile him, he should not reply anything at all, but let him submit to humiliation and not humiliate.",
+        "Neither let him be quick to go out to quarrel.",
+        "He should not stay with people whispering<sup class=\"footnote-marker\">221</sup><i class=\"footnote\">or, \"inciting,\" or \"informing.\" R. Yonah seems to be talking about gossip here.</i> together.",
+        "Nor should he give evil reports about anyone, even his enemy.",
+        "And let him not hate in his heart,<sup class=\"footnote-marker\">222</sup><i class=\"footnote\">See Lev. 19:17.</i> except what the Omnipresent One hates.<sup class=\"footnote-marker\">223</sup><i class=\"footnote\">Vilna: כי אם אשר המקום שנא, \"except which the Omnipresent One hates.\" Zilber ed.: כי אם את המקום שנא, \"except what the Omnipresent One hates.\" Moriah, Me'ah She'arim: כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר הַמָּקוֹם שׂנֵא. \"except that which the Omnipresent One hates.\"</i>",
+        "Every<sup class=\"footnote-marker\">224</sup><i class=\"footnote\">Vilna: [וכל] (ובכל) \"(and in all) [and all]\"; Zilber ed., ובכל. Moriah, Me'ah She'arim: וְכָל</i> business dealing of his<sup class=\"footnote-marker\">225</sup><i class=\"footnote\">עניינו ועסקו.</i> should be<sup class=\"footnote-marker\">226</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed., יהיה; Moriah, Me'ah She'arim: יְהֵא</i> for the sake of Heaven.",
+        "When he returns from his business, he should not sit idly, for what [does it do] for a man to be sitting idly? does not laziness bring him into the hands of stupefaction and impure fancies? whereas there is no end [to the reward] of learning Torah.<sup class=\"footnote-marker\">227</sup><i class=\"footnote\">See M. <i>Pe'ah, 1:1;</i> BT <i>Shabbat</i> 127.</i>",
+        "<b>Now, if</b><sup class=\"footnote-marker\">228</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Vilna, Moriah, Me'ah She'arim.</i> guests should come to his house, he should welcome them with a cheerful countenance.<sup class=\"footnote-marker\">229</sup><i class=\"footnote\">See, e.g. M. <i>Avot</i> 1:16.</i>",
+        "And as soon as they come he should set bread before them to eat<sup class=\"footnote-marker\">230</sup><i class=\"footnote\">Vilna: ישים [לפניהם] לחם, \"he should put bread before them\"; Zilber ed.: ישים להם לאכול \"he should set for them to eat\"; Moriah, יָשִׂים לִפְנֵיהֶם לֶאֱכוֹל ; \"let him set before them to eat\"; Me'ah She'arim: יָשִׂים לִפְנֵיהֶם לֶחֶם לֶאֱכוֹל , \"let him set before them bread to eat.\"</i> for sometimes a poor person may come who has not eaten but is ashamed to ask.<sup class=\"footnote-marker\">231</sup><i class=\"footnote\">Reflecting a sensitivity to the poor and the hungry that motivated the writing of the book .</i>",
+        "Now let him give them his bread and his water and what he might eat to brighten their faces.<sup class=\"footnote-marker\">232</sup><i class=\"footnote\">בפנים מאירות</i> But even if there should be sorrow and worry in his heart<sup class=\"footnote-marker\">233</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: ואף אם יהיה לבבו עצב; \"even if his heart should be sorry...\"; Moriah, Me'ah She'arim: בִּלְבָבוֹ, \"in his heart\"</i> let him warm his heart in front of them,<sup class=\"footnote-marker\">234</sup><i class=\"footnote\">Following Vilna, ישחנה, Moriah, Me'ah She'arim: יַשְׁחֶנָּה, \"let him warm his heart.\" But Zilber ed., ישתנה, \"let him change his heart.\"</i>",
+        "and put them at rest with his words, and be for them<sup class=\"footnote-marker\">235</sup><i class=\"footnote\">Vilna: [ויהי] (ויתן) \"(and let him gave) [and let him be]\"; Zilber ed. ויתן, Moriah, Me'ah She'arim: וִיהִי</i> a restorer of the soul.",
+        "And even if he may have a thousand servants, he should serve them himself. Who do we have as great as Abraham who served the messengers [of the Lord]<sup class=\"footnote-marker\">236</sup><i class=\"footnote\">See Gen. 18:1-15, <i>parshat va-yera.</i></i> but had many manservants and maidservants, as it is said, \"and all his homeborn slaves, and all those he had bought\" (Gen. 17:23).<sup class=\"footnote-marker\">237</sup><i class=\"footnote\">Vilna:  [בראשית יז כג  אולי צ\"ל =צריך לאמר ואת כול ילידי ביתו](ובני ביתו) (\"and the children of his house\") Zilber ed. ואנשי ביתו. Moriah, Me'ah She'arim: וְאֵת כָּל-יְלִדֵי בֵיתוֹ (בראשית יז כג) . Context: after Sarai's name change to Sarah, Abraham circumcises his entire household, both those born in his household and all its members. Translation follows JPS.</i> And despite that they appeared like Arabs<sup class=\"footnote-marker\">238</sup><i class=\"footnote\">ואע\"פ שנראו כערביים. I.e., they looked like ordinary people.</i> according to our Rabbis of blessed memory:<sup class=\"footnote-marker\">239</sup><i class=\"footnote\">BT, <i>Bava Metzia</i> 86b</i> and with everything that Abraham did by himself, the Holy One Blessed Be He repaid on his behalf to Israel in His dignity and Himself.<sup class=\"footnote-marker\">240</sup><i class=\"footnote\">ובכל מה שעשה על ידי עצמו שלם לו הקב\"ה לישראל בכבודו ובעצמו.</i>",
+        "He should not recount before them, \"such and such happened<sup class=\"footnote-marker\">241</sup><i class=\"footnote\">Moriah: אִירע ; Me'ah She'arim: אֵירע</i> to me,\" from some of his troubles,<sup class=\"footnote-marker\">242</sup><i class=\"footnote\">Vilna: תלאותיו; Zilber ed.: תלואותיו; Moriah, Me'ah She'arim: תְּלָאוֹתָיו</i> for these<sup class=\"footnote-marker\">243</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: אלה; Moriah, Me'ah She'arim: אֵלּוּ</i> words shatter their spirits, appearing to them that for their sake he says so and that he hardly has any money in his purse.<sup class=\"footnote-marker\">244</sup><i class=\"footnote\">וכמעט שאין לו שכר כעמלו. Lit., \"that he barely has reward in the fruits of his labor.\"</i>",
+        "But let him honor them as his lords. And so we find with Abraham, who called them \"my lords,\" (Gen. 18:3). And greater was welcoming them than receiving the face of the Shekhinah.<sup class=\"footnote-marker\">245</sup><i class=\"footnote\">Welcoming guests is one of the duties whose reward is beyond measure. M. Pe'ah 1:1, BT Shabbat 127.</i>",
+        "And at meal-time, he should show himself as one who grieves <sup class=\"footnote-marker\">246</sup><i class=\"footnote\">יַראֶה את עצמו כמצטער</i>that he is not able to prepare more for them:<sup class=\"footnote-marker\">247</sup><i class=\"footnote\">להֵטיב להם יותר</i> And so it says,<sup class=\"footnote-marker\">248</sup><i class=\"footnote\">וכן הוא אומר, not the more traditional שנאמר or ככתוב.</i> \"if you draw out your soul to the hungry,\" (Isa. 58:10).<sup class=\"footnote-marker\">249</sup><i class=\"footnote\">Translation following Koren and Holladay, A Concise Hebrew and Aramaic Lexicon of the Old Testament, \"if you grant your desire to the hungry.\"</i> Therefore say to him<sup class=\"footnote-marker\">250</sup><i class=\"footnote\">Moriah, Me'ah She'arim: וְיֹאמַר לוֹ. Vilna, Zilber ed. omit; the shift to first person indicates the quotation.</i> \"I am dying that I have no more to give you.\"<sup class=\"footnote-marker\">251</sup><i class=\"footnote\">A play on the words of the Isaiah quotation: ותפק לרעב נפשך. The literal meaning of the Hebrew תצא נפשי, \"my soul goes out.\"</i>",
+        "So if they should stay with him, he should lay them down in the best of his beds, for it is greater to rest the weary than to be well-rested.<sup class=\"footnote-marker\">252</sup><i class=\"footnote\">שוכב בטובו, more lit., \"than to lie down in goodness.\"</i> And giving [his guest] rest makes more rest<sup class=\"footnote-marker\">253</sup><i class=\"footnote\">נחת רוח. or satisfaction, gratification, pleasure.</i> for him than to feed him or slake his thirst.<sup class=\"footnote-marker\">254</sup><i class=\"footnote\">המאכילו ומשקהו. Lit, \"who feeds him or waters him.\"</i> And it comes back to him in the next world.<sup class=\"footnote-marker\">255</sup><i class=\"footnote\">BT Shabbat 191a. I.e., what goes around comes around, or good karma.</i>",
+        "And when they leave he should accompany them.",
+        "He should give them a bit of provision for the road<sup class=\"footnote-marker\">256</sup><i class=\"footnote\">לדרך  Exactly as we say, \"for the road\"!</i>, for \"a man will transgress for a piece of bread,\" (Prov. 28:21).<sup class=\"footnote-marker\">257</sup><i class=\"footnote\">Translation following Koren.</i> For since Jonathan did not give David a piece of bread when he parted from him the thing caused the priests of Nov to be killed<sup class=\"footnote-marker\">258</sup><i class=\"footnote\">.נתגלגֵל הדבר ונהרגו כהני נוב Perhaps, \"the matter spiraled out of control and the Priests of Nov were killed.\" BT, <i>Sanhedrin.</i> 104a. The statement refers to the episode of David and Jonathan. See 1 Sam. 20:1-22:19.</i>, eighty-five men who wore the linen Ephod.<sup class=\"footnote-marker\">259</sup><i class=\"footnote\">1 Sam. 22:18. Translation follows JPS.</i> And you shall surely press [gifts] upon them according to the donation of your hand.<sup class=\"footnote-marker\">260</sup><i class=\"footnote\">והעניק תעניק להם מסת נדבת ידך.</i>",
+        "<b>Now, if</b><sup class=\"footnote-marker\">261</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim.</i> you have the opportunity to do a <i>mitzvah</i><sup class=\"footnote-marker\">262</sup><i class=\"footnote\">ואם באה מצוה לידך., Lit., \"if a mitzvah comes into your hand.\" Note the shift to second person.</i> make haste<sup class=\"footnote-marker\">263</sup><i class=\"footnote\">Vilna: [תמהר] (שמש) \"(serve)[hurry].\" Zilber ed.: שמש. Moriah, Me'ah She'arim: תְּמַהֵר.</i> to do it and do not be relaxed about it.<sup class=\"footnote-marker\">264</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah that R. Yonah is putting two halachot together: 1) to do the mitzvah by oneself not by an appointee, and 2) being rapid about it.</i> For caution brings one into zeal, cleanliness, separation, purity, holiness, fear of sin, piety, and humility.<sup class=\"footnote-marker\">265</sup><i class=\"footnote\">BT Avodah Zarah 20b.</i>",
+        "<b>Be</b><sup class=\"footnote-marker\">266</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah.</i> cautious with the honor of the sages. If a sage should come to your home, welcome him with honor and honor him.",
+        "If there is a groom in the city, go outfit him<sup class=\"footnote-marker\">267</sup><i class=\"footnote\">I.e., make sure he has enough money to put on a proper wedding.</i> and rejoice with him, for one who rejoices with him merits seeing the redemption of Jerusalem.<sup class=\"footnote-marker\">268</sup><i class=\"footnote\">BT, Ketubot 17a.</i>",
+        "If there is a death in the city, attend to the dead<sup class=\"footnote-marker\">269</sup><i class=\"footnote\">I.e., perform שמירה וטהרה, the rituals of washing the dead body and standing guard over it for the entire period before burial.</i> and mourn him. Even in a middling aspect<sup class=\"footnote-marker\">270</sup><i class=\"footnote\">I.e., Engage in the preparation and eulogize, but do not aggrandize the dead.</i> for it does not honor him<sup class=\"footnote-marker\">271</sup><i class=\"footnote\">Vilna reads און, sin, but it appears to be an error.</i> to tell beyond what he had, and silence is beautiful. Only those good characteristics which you know that he had you shall tell and you shall escort him.<sup class=\"footnote-marker\">272</sup><i class=\"footnote\">Referring to the actual funeral service and burial.</i>",
+        "If there is a circumcision [to be done]<sup class=\"footnote-marker\">273</sup><i class=\"footnote\">i.e., not only the circumcision itself, but the feast that should take place afterwards.</i> in the city, attend to him<sup class=\"footnote-marker\">274</sup><i class=\"footnote\">טרח ועֲסוק בו</i> and be as one who assists in the <i>mitzvah</i>,<sup class=\"footnote-marker\">275</sup><i class=\"footnote\">Zilber: See BT <i>Pesachim</i> 13b on one who does not return מיסב the mitzvah of his friend</i> for the reward of the one who assists is as great as of the one who does the <i>mitzvah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">276</sup><i class=\"footnote\">Zilber: BT. <i>Makkot</i> 5b.</i>",
+        "If your fellows are in distress be distressed in their distress.<sup class=\"footnote-marker\">277</sup><i class=\"footnote\">Zilber: BT Berachot 12b: all that it is possible for him to request mercy upon his fellow...</i>",
+        "Do not rejoice in their downfall, but be happy at their good fortune.<sup class=\"footnote-marker\">278</sup><i class=\"footnote\">In a German word, <i>schadenfreude</i>. Zilber, BT <i>Ta'anit</i> 20b. M. <i>Avot</i>, 4:12 (let the honor of your fellow be as the honor of your teacher).</i>",
+        "Moreover, if you have heard of the distress of Jews<sup class=\"footnote-marker\">279</sup><i class=\"footnote\">ישראל</i> far away, groan and pray<sup class=\"footnote-marker\">280</sup><i class=\"footnote\">הֵאָנַח ותתפלל. Vilna: האָנח.</i> for them,<sup class=\"footnote-marker\">281</sup><i class=\"footnote\">Zilber: 166. BT <i>Berachot</i> 12b, <i>Ta'anit</i> 21b, <i>Yevamot</i> 52b; <i>Rambam</i> ch. 1 of the laws of fasting הל\"א = halacha 1 or halacha 31.</i> and just as much for those near by.<sup class=\"footnote-marker\">282</sup><i class=\"footnote\">Zilber: \"just as much for those near by\" BT <i>Yevamot</i> 52b.</i>",
+        "Bless the Rock<sup class=\"footnote-marker\">283</sup><i class=\"footnote\">That is, \"the Rock of Israel,\" an appellation for God, as in the popular Chanukah hymn, מאוז צור. Especially as in צדוק הדין, the acceptance of judgment recited upon a death which repeatedly refers to God as הצור, “the Rock.” Vilna, Zilber ed.: ברך הצור. Moriah, Me'ah She'arim: בָּרֵךְ אֶת הַצּוּר</i> [of Israel] over everything that comes, over the good and over the bad, rejoice in suffering<sup class=\"footnote-marker\">284</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Moriah: ביסורין (Rabbinic plural). Zilber ed., Me'ah She'arim: ביסורים (Biblical plural).</i> and consider everything for good, with each and every measure that He measures out for you. And this is<sup class=\"footnote-marker\">285</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed., Moriah, וזהו בכל-מאדך. Me'ah She'arim: וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים ו ה) וּבְכָל-מְאֹדֶךָ</i> \"and with all your might.\" (Deut. 6:5).<sup class=\"footnote-marker\">286</sup><i class=\"footnote\">As in the <i>ve'ahavta</i>, \"You shall love the LORD your God with all your heart, and with all your soul, and with all your might.\"</i> And do not be contumacious in suffering,<sup class=\"footnote-marker\">287</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed. omits this phrase from ואל תבעט through לטובה. Moriah: וְאַל תְּבַעֵט בְּיִסּוּרִין. pointing the verb in the binyan piel, \"do not be contumacious\" (that is rebellious, challenging instead of accepting). Me'ah She'arim: ואֵל תִּבְעַט בְּיִסּוּרִים. pointing the verb in the qal, \"do not resist, or reject.\"</i> but consider<sup class=\"footnote-marker\">288</sup><i class=\"footnote\">Me'ah She'arim: וְתַחְשׁוֹב qal imperfect; others וַחֲשוב, qal imperative.</i> it all for the good, and say, \"Whatever the Merciful One does is for good.\"<sup class=\"footnote-marker\">289</sup><i class=\"footnote\">Aramaic. See BT <i>Berachot</i> 60b. Translation following Jastrow. Zilber: BT <i>Ta'anit</i> 21a. Vilna, Zilber ed.: כל דעביד רחמנא לטב. Moriah: כָּל דְּעָבֵד רַחֲמָנָא -- לְטוֹב. Me'ah She'arim: כֹּל דְּעָבִיד רַחֲמָנָא לְטַב עָבִיד.<br>Makor ha-Yirah: Berachot 54a, 60b. \"Rejoice in suffering,\" BT Shabbat 85b. \"And do not rebel...\" TY, Shekalim, 8:4 (פ\"ח ה\"ד). \"Consider it all for the good...\" BT Berachot 60b. Shulchan Aruch, Orach Chayyim § 222. \"Whatever the Merciful One does...\" BT Ta'anit 21a.</i>",
+        "<b>Keep away</b><sup class=\"footnote-marker\">290</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim.</i> from vows, for on account of broken vows children die and a man's wife dies.<sup class=\"footnote-marker\">291</sup><i class=\"footnote\">Back to third person. Makor ha-Yirah: BT <i>Shabbat</i> 32b, <i>Nedarim</i> 20a. Rabbinic Judaism has long been skeptical of taking vows.</i>",
+        "And from oaths.<sup class=\"footnote-marker\">292</sup><i class=\"footnote\">As in, \"May God damn me if...\" which contemporary English has shortened to (God) damn! Makor ha-Yirah: TY, <i>Shevuot</i>, 2:5, <i>Shulchan Aruch, Orach Chayyim,156:71.</i></i>",
+        "And from anger, for anyone that becomes angry mixes up his reason with his spirit, and will not place himself in the love of the Creator. And so our Rabbis said, \"do not get hot and you will not sin\" (BT, Berachot 29b). And in several places [King] Solomon said in his wisdom, \"remove anger from your heart,\" (Eccl. 11:10), \"for anger rests in the bosom of fools\" (Eccl. 7:9). Nothing will come to the hand of a quarrelsome person but his irritability. And even with Moses our Teacher, who was the greatest of the sages and the prophets, whenever he was under the influence of anger he came under the influence of mistaken judgment.<sup class=\"footnote-marker\">293</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: \"Our sages said...\" BT Berachot 29b. \"Nothing will come to the hand of a quarrelsome person...\" Kiddushin 41a, and see ch. 2 halachot de'ot halacha 3. (rambam?) And what is written there. And so Moshe our teacher…., Pesachim 66b. And see also Sifré Num. 157, \"because he was under the influence of anger he was under the influence of mistaken judgment.\" Translation following Jastrow.</i>",
+        "Even if someone treats you inappropriately, do not lose your temper. But learn from Hillel the modest one,<sup class=\"footnote-marker\">294</sup><i class=\"footnote\">ולמד מהלל ענותן. BT, Shabbat 31a. The reference is to a famous aggadic story of the sage, when a man made a bet that he could cause the patient Hillel to lose his temper and went to see him on a Friday afternoon before Shabbat, asking pointless questions to try to cause him to lose his patience.</i> of blessed memory.<sup class=\"footnote-marker\">295</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed., ז\"ל. May = זכרונו לברכה, \"may his memory be for a blessing.\" Moriah: זָכוּר לַטוֹב , \"may he be remembered for good.\" Me'ah She'arim:  זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.<br>Makor ha-Yirah: BT, <i>Shabbat</i> 31a.</i>",
+        "The same goes for fear inside his home: it is a mitzvah to show himself like one who can get angry but whose mind is settled.<sup class=\"footnote-marker\">296</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Moriah, Me'ah She'arim: נחה, \"at rest\"; Zilber ed.: נאה, \"suited/becoming/handsome.\"<br>Zilber comments: <i>BT, Shabbat 105b</i>, Rambam, ibid.</i> But he should not develop additional fear, but only a moderate amount.<sup class=\"footnote-marker\">297</sup><i class=\"footnote\">It is permissible to have authority, but not too much.</i>",
+        "He should not smash dishes<sup class=\"footnote-marker\">298</sup><i class=\"footnote\">Vilna: places asterisk after כליו and footnotes בגדיו, \"his clothes.\"</i> in his anger. He should not destroy anything at all.<sup class=\"footnote-marker\">299</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT, <i>Shabbat</i> Id. (105b).</i>",
+        "Let him bend his inclination from anything which he may enjoy, even from idle chatter, for what gain is there in needless words? This is nothing but increasing liability for negligence.<sup class=\"footnote-marker\">300</sup><i class=\"footnote\">See M. Avot 4:1. (But the text is slightly different: הכובש את יצרו, not ויכוף את יצרו). and M. Avot 1:5.<br>Makor ha-Yirah: Bava Metzia 32b. To bend his inclination: Pesachim 113b and in הגההת of the Vilna Gaon. Even from idle chatter: Chagigah 5b, Yoma 77a. Rambam ch.2 halachot de'ot halacha 14. \"This is nothing but increase of sin...\" Prov. 10:19 \"where there is much talking, there is no lack of transgressing.\" JPS. \"In many words...\" Avot d'Rabbi Natan end of ch. 22.</i>",
+        "<b>Be</b> beloved to your brothers and to your fellows.<sup class=\"footnote-marker\">301</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim. Back to second person.<br>Makor ha-Yirah: Berachot 17a, Shabbat 118b. What they said: in all my days I have not transgressed against my friend by my speech. (?)</i>",
+        "You shall not even lie down at night if you have a quarrel with a person. But go and appease him until you both reconcile. But even if he has sinned against you, seek reconciliation from him. Do not say, \"see,<sup class=\"footnote-marker\">302</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed.: הוא חטא לי, \"he has sinned against me,\"; others, הן חטא לי, \"see, (he) has sinned against me.\"</i> he has sinned against me, it is up to him to reconcile with me,\" bend your inclination and go to him, so that your heart shall not grow proud and you shall be abominable in the eyes of<sup class=\"footnote-marker\">303</sup><i class=\"footnote\">Vilna, על פני הבורא, \"in the face of the Creator\"; Zilber ed.: בעיני הבורא, \"in the eyes of the Creator\"; Moriah, Me'ah She'arim: לִפְנֵי הַב, \"before the Creator.\"</i> the Creator. As it is said, \"Every proud heart is an abomination to the LORD,\" (Prov. 16:5).<sup class=\"footnote-marker\">304</sup><i class=\"footnote\">Translation mine.<br>Makor ha-Yirah: BT, <i>Megillah</i> 28a. \"But even if he has sinned against you…\" Yoma 87a, see there.</i>",
+        "<b>Be especially</b><sup class=\"footnote-marker\">305</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim.</i> careful not to lie, even in a words of a rhetorical phrase, for there is desecration of the [divine] Name in speech. And also not to be rewarded in a lie, for the gain will be offset by the loss, since the four classes of those who will not receive the face of the Shekhinah: the class of liars, the class of hypocrites,<sup class=\"footnote-marker\">306</sup><i class=\"footnote\">Or, flatterers, faithless, arbitrary, fickle.</i> the class of scoffers and the class of slanderers. And such is the punishment of the liar, that even if he speaks the truth, no one believes him (BT, Sanhedrin, 89b). And anyone who repeats his speech is as if he were an idol-worshipper (Ibid., 92a). As is written in this case: \"I shall seem to him a deceiver,\" (Gen. 27:12).<sup class=\"footnote-marker\">307</sup><i class=\"footnote\">Translation following Koren. Context: Jacob is reluctant to fool Isaac into giving him the blessing.</i> [Regarding] anyone who changes his words [is written]: \"They are vanity, the work of delusion,\" (Jer. 10:15).",
+        "Now take care to avoid scoffing, for it is the second of the transgressions. For it transgresses<sup class=\"footnote-marker\">308</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: והיא מעברת את המורא. Moriah, Me'ah She'arim: מַעֲבִירָה אֶת הַמּוֹרָא.</i> against the fear [of Heaven]. And it accustoms a person to transgress. Every one who speaks frivolously falls into the Valley of Death.<sup class=\"footnote-marker\">309</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT, <i>Avodah Zarah</i> 18b and what is written there. \"For it is the second of the transgressions…\" Pirkei d'Rabbi Eliezer Zuta. \"And it transgresses…\" Avot 3:17 שחוק וקלות ראש כו' ומש\"כ. \"And everyone who speaks frivolously…\" Avodah Zarah 18b.</i>",
+        "And that he not be hypocritical.<sup class=\"footnote-marker\">310</sup><i class=\"footnote\">or \"flatter,\" or \"deceive.\"</i> \"For a hypocrite shall not come before Him.\" (Job 13:16)<sup class=\"footnote-marker\">311</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT, <i>Sotah</i> 42a.</i>",
+        "And that he not tell slander,<sup class=\"footnote-marker\">312</sup><i class=\"footnote\">לשון הרע, \"the evil speech,\": malicious gossip.</i> for everything has a cure but slander.<sup class=\"footnote-marker\">313</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT, <i>Arachin</i> (?) 17b.</i>",
+        "And that he not listen to it, as is said, \"you must not carry false rumors.\" (Exod. 23:1).<sup class=\"footnote-marker\">314</sup><i class=\"footnote\">Translation following JPS.<br>Makor ha-Yirah: BT, <i>Pesachim</i> 118b.</i>",
+        "<b>And one should keep away</b> from honor, but honor every person. <sup class=\"footnote-marker\">315</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: M. Avot 6 from the 48 things [by which the Torah is acquired], i.e., 6:6. And see BT Bava Metzia 23b . [R. Yisrael] Salanter says flee from honor but honor your friend.</i>",
+        "You shall turn away from your [own] characteristics.<sup class=\"footnote-marker\">316</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed., Me'ah she'arim: ותעביר (hiphil imperfect); Moriah: וְהַעֲבֵר (hiphil imperative). \"Turn away from\" as in Ps. 119:37. Note another switch from 3d person to 2d person. Makor ha-Yirah: BT, <i>Rosh Hashanah</i> 17a.</i>",
+        "Judge everyone in the scale of merit, for the sake that in Heaven they shall overlook your sins and judge you in the scale of merit.<sup class=\"footnote-marker\">317</sup><i class=\"footnote\">i.e., give everyone the benefit of the doubt, so that God will give you the benefit of the doubt. Makor ha-Yirah: M. Avot 1:6, BT <i>Shabbat</i> 127b. <i>Magen Avraham</i> (?) § 156.</i>",
+        "<b>If</b><sup class=\"footnote-marker\">318</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Vilna. Moriah, Me'ah She'arim: וְאִם אַתָּה , \"but if...\" or \"now if...\" or \"and if...\"</i> you are with people that you are obligated to honor such as your father and your mother honor them and be fearful of them.<sup class=\"footnote-marker\">319</sup><i class=\"footnote\">כבדם ותירא מהם. The structure is not exactly parallel.<br>Makor ha-Yirah: BT Kiddushin 31b; <i>Shulchan Aruch, Yoreh De'ah</i> § 240.</i>",
+        "And you shall not sit in their place.<sup class=\"footnote-marker\">320</sup><i class=\"footnote\">Mainly speaking in a literal sense.<br>Makor ha-Yirah: Id. Yoreh De'ah Ibid. And see, in the gemara also (איתא נמי) do not <i>stand</i> in their place (emph. mine)</i>",
+        "And you shall not contradict<sup class=\"footnote-marker\">321</sup><i class=\"footnote\">Following Moriah, Me'ah She'arim: וְלֹא תִסְתּוֹר אֶת דִבְרֵיהֶם (qal: impf) \"do not contradict\"; Vilna, Zilber ed.: ולא תסתיר (hiphil: impf) \"do not hide\"</i> their words, if they say something, even if you know that it is not<sup class=\"footnote-marker\">322</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: כי אינו כן. Moriah, Me'ah She'arim: כִּי אֵינֶנּוּ כֵן.</i> so. Do not say, \"it was not so.\"<sup class=\"footnote-marker\">323</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: Ibid. and Ibid. 32b. And Shulchan Aruch ibid. <i>se'if</i> 11.</i>",
+        "And if they have a word with a person, do not compromise between them.<sup class=\"footnote-marker\">324</sup><i class=\"footnote\">Following Sifra introd.: שני כתובים המכחישים...ויכריע ביניהם. Because this has ויכריע ביניהם. I.e., while generally peacemaking is commendable and commanded, when your own parents or someone else that you are obligated to honor is one of the parties to the dispute, you may not mediate because you should be showing favor to your parents (or whoever it is).<br>Makor ha-Yirah: BT Kiddushin 31b; Shulchan Aruch, Yoreh De’ah § 240. From the the language of our rabbi it appears that he agrees with the opinion of (R. Menahem ha-Meiri) which is brought in the Tur (ibid.) that even to say something like the words of the father is forbidden. And see in the Beit Yosef where it is also explained this way. Also according to Rashi. What the halakhic decisors and Rashi adopted for the matter it is a negative law just so: if there is a division in his own words, it is also forbidden to harmonize them, according to the meaning of our rabbi.</i>",
+        "Do not interrupt them, for even one who interrupts his fellow is called a fool.<sup class=\"footnote-marker\">325</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: The words are appropriate/fitting for the one who says them. And what is written, \"for even…\" M. Avot 5:7<i>. </i></i>",
+        "The rule of the matter: everything that might be attached to their honor should be attached<sup class=\"footnote-marker\">326</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: כל מה שיוכל לתלות הכבוד בהם [יתלה] ולא בו. The pointed eds. omit the square brackets.</i> and not to his.<sup class=\"footnote-marker\">327</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: Ibid., Shulchan Aruch ibid. סע\"ז.</i>",
+        "One must be very careful with their honor, for their honor is compared to the honor of the One Who Is Everywhere, and one who honors them is as if he honors the One Who Is Everywhere, but one who causes them pain is as if he pains himself.<sup class=\"footnote-marker\">328</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed., כאילו צער עצמו \"as if he troubles himself\"; Moriah, Me'ah She'arim: כְּאִלּוּ צִעֵר (עַצְמוֹ) [הַמָּקוֹם]. \"as if he troubled (himself) [the One Who Is Everywhere].\" Although it would seem that the \"right\" choice is the one in square brackets, i.e., he troubles God, the idea that one who troubles his parents really makes trouble for himself feels very wise and true. R. Yonah would say, “how could someone cause damage to the One?”</i>",
+        "Further, he is obligated to feed them, give them drink, dress them, bring them in and take them out.",
+        "But if he does not have [anything for them] let him go knock on the doorways of people’s homes and beg<sup class=\"footnote-marker\">329</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: יסבב, Moriah: יְסַבֵּב (piel, impf) \"let him beg\"; Me'ah she'arim: יָסוֹב (qal: impf) \"let him go around.\"</i> and give [the alms] to them.",
+        "And whatever he may do for them, let it be by way of honoring them. For one [person] may feed his father pheasant<sup class=\"footnote-marker\">330</sup><i class=\"footnote\">Vilna, פיסיוני, others, פַסיוני . According to Jastrow this is a variant spelling.</i> and drive him out of the world<sup class=\"footnote-marker\">331</sup><i class=\"footnote\">I.e., makes him desperate. translation following Jastrow.</i> but someone else may make his father grind in the mill and bring him into everlasting life in the world-to-come (BT, Kiddushin 31a).<sup class=\"footnote-marker\">332</sup><i class=\"footnote\">Zilber comment: Ibid 31a, <i>Shulchan Aruch</i> 74.</i>",
+        "If his father transgressed the words of the Torah, he must not say to him, \"Father, you have transgressed the words of the Torah,\" but rather he says to him, \"the verse is written in the Torah like so.\" And he shall understand on his own and he shall not be disgraced.<sup class=\"footnote-marker\">333</sup><i class=\"footnote\">Vilna:[יתבייש](תביישו) ואל, (\"you shall disgrace him\") [\"he shall not be disgraced\"]. Zilber ed.: תביישו. Moriah: יִתְּבַּיֵּשׁ Me'ah She'arim: תְּבַיְּשׁוֹ.</i>",
+        "And he should not<sup class=\"footnote-marker\">334</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed., ושלו ידבר \"and that he not speak,\"; others, ולא ידבר, \"and he should not speak.\"</i> speak of their deeds in any matter, even if he throws his money-bag into the sea or into the fire in front of him, do not rebuke him.<sup class=\"footnote-marker\">335</sup><i class=\"footnote\">Jastrow, BT, <i>Kiddushin</i> 31a.</i>",
+        "But if he hears a person speaking about them improperly, blunt his teeth<sup class=\"footnote-marker\">336</sup><i class=\"footnote\">i.e., refute his arguments. (Jastrow).</i> and say to him, \"you are telling a lie.\" But there is no striking his fellow over such. But even silence is appropriate in a place where the parents are not dishonored. As in the case where he knows if he shall protest, then [the other] shall add; the dignity of the parents would not be served by a reply.",
+        "And their<sup class=\"footnote-marker\">337</sup><i class=\"footnote\">Whose? The parents?</i> will is their honor.<sup class=\"footnote-marker\">338</sup><i class=\"footnote\">Zilber cites Yerushalmi.</i>",
+        "And they that wipe out their honor<sup class=\"footnote-marker\">339</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed. appears to have כבידם, probably a typo or a technical issue of copying.</i> -- their honor is wiped out.<sup class=\"footnote-marker\">340</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT, <i>Kiddushin</i> 32a.</i>",
+        "And be<sup class=\"footnote-marker\">341</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim. Although we appear to be in a new section, this really is also about the honor due to parents, now just extended to teachers. Grammatically, this paragraph speaks in the imperative voice, not the jussive.</i> in awe of the sages, as Rabbi Akiva expounded (BT Pesachim 22a) on the verse \"you shall fear the lord your God,\" (Deut. 6:13) including the disciples of the sages.",
+        "Cleave unto them and their ways of the good.<sup class=\"footnote-marker\">342</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: Pesachim 49a, Ketubot 111b; Rambam ch. 6 halachot de'ot</i>",
+        "And stand up before them, even before elders that are not sages<sup class=\"footnote-marker\">343</sup><i class=\"footnote\">as in the Biblical precept, מפני סיבה תקום (Lev. 19:32) Found today on Israeli buses meaning \"please give this seat to the elderly.\"<br>Makor ha-Yirah: Kiddushin 32b, SA Yoreh De'ah 244:71. And \"even before elders who are not sages…\" Kiddushin 33a, SA ibid. The comment discusses <i>chiddur mitzvah</i>.</i> and nullify your will before their will.<sup class=\"footnote-marker\">344</sup><i class=\"footnote\">A paraphrase of M. <i>Avot</i> 2:4, \"…nullify your will before His will…\"</i>",
+        "And honor your elder brother. And the brother of your father. And the brother of your mother. And the husband of your mother. And the wife of your father.<sup class=\"footnote-marker\">345</sup><i class=\"footnote\">See, e.g., Lev. 18.</i> For on all of them the sages of blessed memory<sup class=\"footnote-marker\">346</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed. include חכמים ז\"ל (=זכרונם לברכה) \"may their memory be for a blessing\"; pointed eds. omit.</i> expounded: (BT, Ketubot 103a) from the verse, \"Honor your father and your mother,\" (Exod. 20:12).<sup class=\"footnote-marker\">347</sup><i class=\"footnote\">In the Decalogue. Vilna and Zilber ed. also cite Deut. 5:16, the restatement of the decalogue. Ketubot 103a: The extension of the duty to respect.</i>",
+        "<b>Do not</b> seek out<sup class=\"footnote-marker\">348</sup><i class=\"footnote\">more literally, \"pursue after\"</i> a gathering of ignoramuses or scoffers because from them you shall not learn wisdom but only empty words and scoffing.<sup class=\"footnote-marker\">349</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: M. <i>Avot</i> 3:14, \"Rabbi Dosa b. Hircanus says…\" Scoffers: see BT Pesachim 113a.</i>",
+        "But seek out the sages because from them you shall learn wisdom. <sup class=\"footnote-marker\">350</sup><i class=\"footnote\">Zilber comment: M. <i>Avot</i> 6:9, ארי=אמר רבי יוסי בן קיסמא.</i>",
+        "And do not be contemptuous of the words of your brother, and do not mock any<sup class=\"footnote-marker\">351</sup><i class=\"footnote\">\"a single person\" would have resonance today when so many people have trouble finding their \"soul-mate.\" Do not mock a single person, i.e. a person who is single.</i> person.<sup class=\"footnote-marker\">352</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: M. <i>Avot</i> 4:3.</i>",
+        "<b>Do not</b><sup class=\"footnote-marker\">353</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim.</i> withhold good from one who deserves it (Prov. 3:27).<sup class=\"footnote-marker\">354</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: the verse is in Prov. 3. [However, none of the other editions have the citation.] And see BT <i>Bava Metzia</i> 77a.</i> If a person asks you for a favor or for a mitzvah, do not refuse to do it. But if you have no knowledge about the matter, say to him \"do according to your wisdom.\"",
+        "Be accustomed to giving as much <i>tzedakah</i> as you can at the very least<sup class=\"footnote-marker\">355</sup><i class=\"footnote\">Zilber says something about הפחות שבמטבעות, \"the smallest coins,\" so perhaps R. Yonah is saying that giving even the smallest coins to tzedakah causes oneself to prosper! Zilber \"even giving the smallest coins on 2d and 5th (Monday and Thursday) fulfills his obligation.</i> discipline yourself to ransom your soul.<sup class=\"footnote-marker\">356</sup><i class=\"footnote\">לבורא לתת כופר נפשך. One might need to rely on <i>tzedakah</i> for one’s own salvation.</i> A fixed law: every week a <i>pruta</i> or a half.<sup class=\"footnote-marker\">357</sup><i class=\"footnote\">Rhymed mnemonic in original.</i> For even<sup class=\"footnote-marker\">358</sup><i class=\"footnote\">Vilna abbreviates אפי'=אפילו.</i> a poor person who is supported from <i>tzedakah</i> must give <i>tzedakah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">359</sup><i class=\"footnote\">לעשות צדקה, perhaps, \"do justly.\"<br>Makor ha-Yirah: even a poor person… BT Gittin 7b, SA,YD 248:1</i>",
+        "Now, when you give to the poor, give in secret, for \"a gift in secret averts anger,\" (Prov. 21:14).<sup class=\"footnote-marker\">360</sup><i class=\"footnote\">Citation in pointed eds. only. <br>Makor ha-Yirah: BT Bava Batra 9(a?); SA [YD 249:6].</i>",
+        "And your poor people take precedence.<sup class=\"footnote-marker\">361</sup><i class=\"footnote\">וענייך קודמין.</i>",
+        "And do not close your hand<sup class=\"footnote-marker\">362</sup><i class=\"footnote\">As opposed to פותח את ידך ומסביע לכל חי רצון from <i>Ashrei</i>.</i> from lending to<sup class=\"footnote-marker\">363</sup><i class=\"footnote\">The verb לוה in the hifil can also mean to escort (the dead), but context here indicates it means to lend money at interest. Zilber ed.: מלהלוות; others מהלוות. Zilber ed. may be a misprint or typo.</i> the poor at their most urgent time. For greater is the one who lends<sup class=\"footnote-marker\">364</sup><i class=\"footnote\">Vilna: כי גדול המלוה[לעני]יותר מן העושה, \"for greater is the one who lends [to the poor] than one who gives…\" This halachah is reminiscent of the Chinese proverb, \"Give a man a fish and he'll eat for a day; teach him how to fish and he'll eat forever.\"</i> than the one who gives <i>tzedakah</i>, and his righteousness endures forever. For he does not lose the principal, and he should consider for how many gentiles<sup class=\"footnote-marker\">365</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed. גוים; Moriah, Me'ah She'arim: נָכְרִים. See above.</i> he lends without interest.<sup class=\"footnote-marker\">366</sup><i class=\"footnote\">Referring to lending in the ordinary course of business: advancing the cost in order to keep a customer. This is not necessarily referring to moneylending.<br>Makor ha-Yirah: BT, Yevamot 63a. \"For the one who lends is greater…\" Shabbat 63a, Sukkah 49b; SA 249:6.<br>And know that lending is a positive mitzvah greater than any in the 613 by any counting of the mitzvot. Even for a rich person when he does not have … it fulfills a positive mitzvah as explained in Sukkah 49 and SA ibid. But the poor person takes precedence. And see the words of our rabbi in peirush to avot…</i>",
+        "But if it should be difficult in his eyes to lend without collateral, let him lend with collateral and set for him a time to pay it back.<sup class=\"footnote-marker\">367</sup><i class=\"footnote\">Vilna: להלואתו; Zilber ed.: להלוואתו; Moriah, Me'ah She'arim: לְהַלְוַאַתוֹ. <br>Makor ha-Yirah: …that he is not obligated to lend to him for an unlimited time…</i> But during the term of the loan he is not to call upon him to do his labor or any thing if he will not pay him his complete salary, since it would be seen as interest.<sup class=\"footnote-marker\">368</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: \"…he shall not call upon him…\" BT, <i>Bava Metzia</i> 64b; SA YD 166.</i>",
+        "<b>And in tithes</b>,<sup class=\"footnote-marker\">369</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah. This indicates that observant Jews of the day were tithing their income. another reason R. Yonah would have been concerned about falling levels of observance.</i> do not let your hand be lax from removing what is appropriate. How? From everything that he profits, whether to teach,<sup class=\"footnote-marker\">370</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed.: ללמוד (qal: to learn); others לְלַמֵּד (pi'el: to teach). Although one certainly profits by learning, it is easier to see how one would tithe one's profits from teaching than from learning.</i> whether to write, whether to do labor, or even if he should find a finding, or if they gave it to him as a gift, or anything that may come to be<sup class=\"footnote-marker\">371</sup><i class=\"footnote\">Vilna: [שיהיה] (שיבא) \"(that will come) [that may be].\" Zilber ed.: שיבא. Moriah, Me'ah She'arim: שֶׁיִּהְיֶה. Translation attempts to capture the flavor of both variants.</i> whether money, or money’s value,<sup class=\"footnote-marker\">372</sup><i class=\"footnote\">Vilna: הן כסף הן [שוה] זהב, \"whether silver, whether [equal of] gold.\" Zilber ed.: הן כסף הן זהב, \"whether silver, whether gold.\" Moriah:  [כֶּסֶף] (הֵן כֶּסֶף הֵן שְׁוֵה (זָהָבֶ \"whether silver whether like unto (gold) [silver]. Me'ah She'arim: הֵן כֶּסֶף הֵן שָׁוֶה זָהָב, \"whether silver, whether equal to gold.\" Translation follows Zilber ed. for simplicity and euphony.</i> from everything let him set aside the tithe, for this thing has no value, since everything which the Creator forbids to try him in any case, He permits in tithing.<sup class=\"footnote-marker\">373</sup><i class=\"footnote\">כי את אשר אסר הבורא בכל דבר לנסותו התּיר במעשר. I.e., one may not eat forbidden foods or benefit from forbidden things but one must still tithe from them. לנסותו would generally mean to test a person as Abraham was tested.</i> (BT, <i>Ta'anit</i> 9a).",
+        "<b>Do not</b> deceive [God's] creations, even gentiles.<sup class=\"footnote-marker\">374</sup><i class=\"footnote\">Vilna: ואפילו דעת כותי; Zilber ed. ואפ' דעת כותי; Moriah, Me'ah She'arim: וַאֲפִילוּ דַעְתּוֹ שֶׁל גוֹי. See above regarding the distinction between גוי and כותי. Pointed eds. include the Rabbinic redundant possessive, where unpointed eds. used Biblical construct. Again, one might not expect to have to see such sentiments in supposedly tolerant and pluralistic medieval Spain.</i> Do not hustle<sup class=\"footnote-marker\">375</sup><i class=\"footnote\">תסרהב, to press, hurry. As the previous line is about trickery, this might also suggest to \"hustle\" somebody as in to be dishonest!</i> your fellow too much.<sup class=\"footnote-marker\">376</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed., מדאי; Moriah, Me'ah She'arim: מִדַּי .</i> And do not say to him, \"I have done this thing for you,\" if you did not do it for him. But if he should err and it should seem that for him you have done it, there is no need to tell him, \"I did not do it for your sake,\" for he has erred on his own and this is not deception. The rule of the matter is: all forms<sup class=\"footnote-marker\">377</sup><i class=\"footnote\">כל צד גניבת דעת אסור, lit., every side of deception is forbidden.</i> of deception are forbidden.<sup class=\"footnote-marker\">378</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: אסור; Moriah, Me'ah She'arim: אסורה.</i>",
+        "<b>Do not</b> mention the name of Heaven in vain, for anyone who takes the name of Heaven in vain should be excommunicated.<sup class=\"footnote-marker\">379</sup><i class=\"footnote\">ראוי לנדותו pi'el of נדה = banish, excommunicate. Such a person is appropriate for being banned or shunned.</i> (BT, <i>Nedarim</i> 7b) And not even of necessity [should one mention the Divine Name] in a filthy place.<sup class=\"footnote-marker\">380</sup><i class=\"footnote\">Vilna: ואף (לא) לצורך [לא] במקום מטונף. Zilber ed.: ואף לא לצורך במקום מטונף. \"And not even for need in a defiled place.\" Moriah, ואף שלא לצורך בְמָקוֹם מְטֻנָּף, \"and not even of necessity in a defiled place.\" (Note that it is pointed as \"in a place\" and not בִּמְקוֹם, \"instead of.\") Me'ah She'arim: ואף שלא לצורך [ולא] בְמָקוֹם מְטֻנָּף, \"and not even of necessity, nor in a defiled place.\"<br>Makor ha-Yirah: And to the matter of a defiled place, see BT <i>Shabbat</i> 12(b?)<br>Makor ha-Yirah: BT, <i>Chullin</i> 94a.</i>",
+        "And do not swear at all, not even by the colloquial names [of God],<sup class=\"footnote-marker\">381</sup><i class=\"footnote\">Such as רחום וחנון. See Tractate Soferim. Makor ha-Yirah gives more detail on such colloquial names.</i> nor even by His attributes or His deeds such as \"His servants and His Ministers serving above.\"<sup class=\"footnote-marker\">382</sup><i class=\"footnote\">שמשיו ומשרתיו מלאכי מעלה. Referring to God indirectly, rather than by name.</i>",
+        "And thus he should not swear on the Torah nor on truth, for God is called Truth: \"But the lord is a true God,\" (Jer. 10:10).<sup class=\"footnote-marker\">383</sup><i class=\"footnote\">Translation following Koren. See also the final paragraph of the recitation of the Sh'ma in the siddur: ה' אלוהיכם אמת, \"the Lord your God is true.\"<br>Makor ha-Yirah: BT, <i>Nedarim</i> 14b. \"and not on truth…\" Shabbat 55a, Sanhedrin 65a. And see in Ba'al ha-Turim on Num.11:16.</i>",
+        "And he should not curse his fellow by the Name, nor even himself<sup class=\"footnote-marker\">384</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: אף לו עצמו [באמרו] כה יעזרני השם. \"nor even himself [by his statement] 'so help me God.'\" Moriah, Me'ah She'arim: אף לו עצמו כה יעזרני השם</i> by saying, \"so help me God.\"<sup class=\"footnote-marker\">385</sup><i class=\"footnote\">An oath which is certainly popular in our time and place.<br>Makor ha-Yirah: BT, <i>Shevuot</i> 35a.</i>",
+        "And let no impure name<sup class=\"footnote-marker\">386</sup><i class=\"footnote\">Vilna:  טומאה [שום] (שם) ואל ישמע \"and let no impure (name) [no impure thing] be heard…\" Zilber ed.: ואל ישמע שום טומאה. \"and let no impure thing…\" Moriah, Me'ah She'arim: ואל יִשָׁמַע שֵׁם טֻמְאָה, \"and let no impure name be heard…\"</i> be heard upon your lips like the names of the Sodomites,<sup class=\"footnote-marker\">387</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: כגון שמות עכו\"ם = עובדי כוכבים ומזלות \"such as the names of worshippers of stars and constellations… (i.e., idol worshippers).\" Moriah, Me'ah She'arim, שׁמוֹת הַקְּדֵשִׁים. \"The names of the Sodomites…\"<br>From the root ק-ד-ש, to be consecrated, set apart. In Biblical Hebrew, a קָדֵשׁ is a consecrated person, i.e., a cultic prostitute. In Rabbinic Hebrew, it has come to be associated with the sinners of Sodom. It would seem that from קָדוֹשׁ, holy, to קָדֵשׁ, a cultic whore, is not such a far distance. R. Yonah is making reference to the dregs of society, outcasts such as whores who are not to be mentioned in polite conversation.</i> may they be uprooted and destroyed!<sup class=\"footnote-marker\">388</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Sanhedrin</i> 63b; SA YD § 147:1.</i> But when you must mention them in front of the gentiles<sup class=\"footnote-marker\">389</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: הכותי; Moriah, Me'ah She'arim: הגוים. See above.</i> speak in an undertone and with solemnity.<sup class=\"footnote-marker\">390</sup><i class=\"footnote\">Translation following Jastrow, after BT, <i>Mo'ed Katon</i> 21b</i>",
+        "And any lascivious talk<sup class=\"footnote-marker\">391</sup><i class=\"footnote\">וכל דבר נבול וצד דבר ערוה לא ישמע על פיך. Following Jastrow, ניבול פה = lascivious talk.</i> or kind of sexually immoral speech shall not be heard upon your mouth, such as mentioning a prostitute or any obscene thing.<sup class=\"footnote-marker\">392</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT, <i>Shabbat</i> 32a. See above.</i> For \"the mouth of a forbidden woman is a deep pit,\" (Prov. 22:14).<sup class=\"footnote-marker\">393</sup><i class=\"footnote\">Translation following JPS. Lit., \"…a strange woman…\"</i> These deepen <i>gehinnom</i> for him and it is appropriate that he should be liable for<sup class=\"footnote-marker\">394</sup><i class=\"footnote\">והופכים לו גזר דין.</i> a [divine] decree of seventy years for punishment<sup class=\"footnote-marker\">395</sup><i class=\"footnote\">לרעה. Vilna, Zilber ed. include the abbreviation רח\"ל (=רואה חוב לעצמו?) (\"he sees an obligation for himself,\"?)</i> (BT <i>Shabbat</i> 33a). And even those who hear and are silent but enjoy hearing and do not leave from there come to grief on the matter.<sup class=\"footnote-marker\">396</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT, Shabbat 32a. (but 33a cited in pointed eds.)</i>",
+        "<b>Do not</b><sup class=\"footnote-marker\">397</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim.</i> suspect your fellow, since he may be worthy<sup class=\"footnote-marker\">398</sup><i class=\"footnote\">Lit., \"kosher.\"</i> in the thing, and one who suspects the worthy is smitten with disease.<sup class=\"footnote-marker\">399</sup><i class=\"footnote\">Translation following BT Yoma 19b: החושד...לוקה בגופו. (Jastrow). It might also be, \"one who suspects the innocent will be punished with lashes,\" but as this is not one who accuses the innocent, there would be no objective way to tell if a person harbored suspicions, so it seems more likely R. Yonah is talking about divine punishment for suspecting the innocent.</i>",
+        "And do not bring yourself into suspicion, being clean from God<sup class=\"footnote-marker\">400</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed. abbreviate ה'; Moriah, Me'ah She'arim resolve הַשֵׁם \"the Name,\" i.e., God.</i> and from Israel, lest people should come to grief by your hand, since [God's] creations suspected you.<sup class=\"footnote-marker\">401</sup><i class=\"footnote\">This is something like an early statement of fiduciary duty: the equitable need to act with clean hands and to avoid even the appearance of impropriety.<br>Makor ha-Yirah: BT <i>Shekalim</i> 83(b?) ,פ\"ג ה\"בYebamot 24b. \"Lest they come to grief…\" BT <i>Shabbat</i> 149b. Anyone whose fellow is punished on his account… and for this reason our Rabbi (mesik?) pardon all who suspect you, and see above #59 (which has to do with not lengthening public prayers for fear of being suspected as a scoffer).</i> Pardon all who suspect you.<sup class=\"footnote-marker\">402</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: מחול לכל החושדים לך. Moriah, Me'ah She'arim: מְחוֹל לכל החוֹשׁדים בְּךָ. (binyan qal: imperative.)</i>",
+        "<b>Do not</b><sup class=\"footnote-marker\">403</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim.</i> kill a louse or do a single loathsome thing in front of your fellow.<sup class=\"footnote-marker\">404</sup><i class=\"footnote\">Minor textual variances in the spelling of \"your fellow.\" Makor ha-Yirah: BT <i>Chagigah</i> 5a.</i>",
+        "But if others do so in front of you and you were filled with loathing<sup class=\"footnote-marker\">405</sup><i class=\"footnote\">Jastrow translates נמאס as \"be repulsive, be loathsome,\" but in context it makes more sense to say that if you were disgusted by your fellow's behavior in front of you, forgive him. See BT <i>Yevamot</i> 24.</i> pardon them that they should not come to grief by your hand.<sup class=\"footnote-marker\">406</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: It seems to me (כנ\"ל) #222, and see BT <i>Megillah</i> 28a.</i>",
+        "If you have found spittle lying on the ground, pick it up and take it away or cover it, and forgive whoever did it, in case another should come and [it] cause him to come to grief since he shall not forgive?",
+        "And take care that filth shall not be found upon your clothes or fat,<sup class=\"footnote-marker\">407</sup><i class=\"footnote\">שומן, שֻׁמָּן.</i> or any loathsome thing. For one who soils himself<sup class=\"footnote-marker\">408</sup><i class=\"footnote\">Negrin ed.: כל ת\"ח=תלמיד חכם. Any Torah scholar who soils himself and is not careful with cleanliness...</i> and is not careful with cleanliness causes the lovers of God, the [divine] creations to hate and is worthy of the death penalty.<sup class=\"footnote-marker\">409</sup><i class=\"footnote\">Vilna: ( חיי\"מ (=חייב מיתה Others חייב מיתה.</i> As is said, \"All they who hate me love death,\" (Prov. 8:36). Do not read <i>m'sanai</i>, \"they who hate,\" but rather <i>mas'ni'ai</i>, \"they who cause hate.\"<sup class=\"footnote-marker\">410</sup><i class=\"footnote\">This is an especially difficult post-rabbinic idiom to translate, first because the wordplay is lost in English, but also because the verb שׂנא does not occur in the hiphil binyan according to Jastrow, Holladay, and Brown-Driver-Briggs.</i> And people who see God-fearers who do not keep themselves in cleanliness say,<sup class=\"footnote-marker\">411</sup><i class=\"footnote\">אומרים רואיהם. Hebrew unclear. Makor ha-Yirah: BT <i>Shabbat</i> 114a, and see BT <i>Ta'anit</i> 28a.</i> “How many learners of Torah are filthy!” and the result is -- the Name of Heaven is desecrated by them?<sup class=\"footnote-marker\">412</sup><i class=\"footnote\">An unusual and fascinating <i>halachah</i>, in that R. Yonah seems to be turning the lash on his own. Religious people of all stripes can seem self-righteous and off-putting, but here R. Yonah admits that those who learn Torah can go around filthy and causing disgust, therefore defiling God's image (God's brand name, as it were). I think of the ugly stereotype of the foul-smelling charedi Jew.</i>",
+        "<b>Do not</b><sup class=\"footnote-marker\">413</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah only.</i> make your soul detestable by delaying<sup class=\"footnote-marker\">414</sup><i class=\"footnote\">בהשהות. i.e., go to the bathroom when you feel the urge. big: little :: anus: urethra.</i> your openings. The one who delays his openings in the large and in the small transgresses two<sup class=\"footnote-marker\">415</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: שתים; Moriah, Me'ah She'arim: בִּשְׁתַּיִם.</i> [negative commandments]: \"you shall not make yourselves abominable,\" (Lev. 11:43) and \"that He see no unclean thing in you,\" (Deut. 23:15).<sup class=\"footnote-marker\">416</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT Makkot 16b, SA Orach Chayyim 3:16. [he discusses why it transgresses two -- there's something about whether it's an <i>issur d'rabbanan</i> or <i>d'oraita.</i>]</i>",
+        "You shall not say a word of soothsaying, for \"Lo, there is no augury in Jacob, no divining in Israel,\" (Num. 23:23).<sup class=\"footnote-marker\">417</sup><i class=\"footnote\">Translation following JPS.</i> In how many places does our Torah<sup class=\"footnote-marker\">418</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: תורה \"Torah,\" Moriah, Me'ah She'arim: תוֹרָתֵנוּ, \"our Torah.\"</i> warn \"there shall not be found among you…or a soothsayer,\" (Deut. 18:10).<sup class=\"footnote-marker\">419</sup><i class=\"footnote\">Vilna: [לא ימצא (מנחש)[וגו' ומנחש \"there shall not be found (a soothsayer\")[\"…or a soothsayer.\"] Zilber ed.: לא ימצא מנחש. Moriah, Me'ah She'arim: לא יִמָצֵא בְךָ וגו' מנחש. \"There shall not be found among you...or a soothsayer.\"</i> \"You shall not practice divination or soothsaying,\" (Lev. 19:26).<sup class=\"footnote-marker\">420</sup><i class=\"footnote\">Translation following JPS.</i> And we are not to make any sign but only what our sages of blessed memory have said.<sup class=\"footnote-marker\">421</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: ואין לנו לשום שום סימן אלא מה שאמרו חכמינו ז\"ל. Moriah: ואין לנו לָשׂוּם שׁוּם סימן אלא...חֲכָמֵנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. Me'ah She'arim: ואין לנו לָשִׂים שׁוּם סימן אלא...חֲכָמֵנוּ זכרונם לברכה.</i> And if a person has to do a <i>mitzvah</i> such as to return to the tractate [of the Talmud] or to make his son return to the book, he should not say \"I shall wait until the new moon<sup class=\"footnote-marker\">422</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: ר\"ח...במצות; Moriah, Me'ah She'arim: ראש-חודש...מִצְוֹת.</i> or until Pesach,\" for every day and at every time it is good to begin to do <i>mitzvot</i>. And, one who does not lose his temper: they should never lose their tempers with him. But the ones who lose their tempers: the Accuser<sup class=\"footnote-marker\">423</sup><i class=\"footnote\">השׂטן, the accusing angel of the Book of Job, which has come to be called Satan in our culture.</i> stands upon their right and their left, strengthening them in their error.<sup class=\"footnote-marker\">424</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Sanhedrin</i> 66a. \"But only what our sages have said…\" BT <i>Chullin</i> 95b. \"But if a person has to do a mitzvah…\" see SA YD 179:72. \"But the ones who lose their temper:…\" BT <i>Pesachim</i> 110b</i>",
+        "<b>Do not</b><sup class=\"footnote-marker\">425</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim.</i> elevate yourself at the expense of the degradation of your fellow.<sup class=\"footnote-marker\">426</sup><i class=\"footnote\">Translation following Gen. Rabbah s. 1 (Jastrow).<br>Makor ha-Yirah: BT <i>Megillah</i> 28a; Rambam ch. 6 <i>halachot de'ot, halachah</i> 3 and in ch. 4 (ובפ\"ד) from <i>halachot teshuva</i> 4...</i>",
+        "And you shall not raise your arm against any man to strike him, for the one who slaps a Jew’s face is as if he slaps the face of the Shekhinah,<sup class=\"footnote-marker\">427</sup><i class=\"footnote\">Lit., who slap's a Jew's jaw is as if he slapped the jaw of the Shekhinah (Jastrow, BT <i>Sanhedrin</i> 58b).</i> [as is said, \"it is a snare for a man to rashly declare, 'it is holy,'\" (Prov. 20:25)<sup class=\"footnote-marker\">428</sup><i class=\"footnote\">Meaning of the proof-text is unclear, but it seems to be a play on לועו, \"his jaw\" and ילע, \"declare.\"</i> and his hand be cut off.<sup class=\"footnote-marker\">429</sup><i class=\"footnote\">It is not appropriate to rush to judgment as to what he believes is holy and to strike someone over it. One that does so should be severely punished.</i>] As is said, \"the upraised arm is broken,\" (Job 38:15).<sup class=\"footnote-marker\">430</sup><i class=\"footnote\">Brackets in Moriah, Me'ah She'arim; Vilna, Zilber ed. omit the proof-text and following phrase.</i> And he is fitting to be buried alive, as is said, \"the mighty man, who has the earth,\" (Job 22:8).<sup class=\"footnote-marker\">431</sup><i class=\"footnote\">Translation following Koren. The proof-text puns on זרוע, meaning both \"arm\" and \"mighty,\" in the original context, it speaks of a powerful man having dominion over the earth, but in the rabbinic context he has the earth in a more literal sense, being buried in it.</i> And even when he raises his hand he is called wicked, as in \"he said to the wicked one, why do you smite your fellow?\" (Exod. 2:13). Therefore a person must take much care to avoid striking, if it is not his minor child or his student who he is rebuking.<sup class=\"footnote-marker\">432</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT Sanhedrin 58b. \"And it is fitting for him to be buried…\" see, so explains our rabbi there in the gemara in what they say (במאי דאמרינן) there is no fixing (תקנה) for him but burial, however Rashi does not explain it so. \"If not his child…\" BT Makkot 8a. \"minor\" Mo'ed Katan 17a. \"Or his student…\" Makkot ibid., Bava Batra 21a, SA YD 245:10.</i>",
+        "<b>If</b> you shall rebuke your fellow do not rebuke him and put him to shame (BT <i>Erachin</i> 16b), but rebuke him in secret. Even a hundred times.",
+        "You shall not whiten the face of your fellow in public, for one who whitens his fellow's face, it is considered blood, spilled blood, (as) you know: the red color (of the face) disappears and the white takes its place<sup class=\"footnote-marker\">433</sup><i class=\"footnote\">Targ. Gen. 30:35, BT <i>Bava Metzia</i> 58b (translation and citation following Jastrow). Vilna, Zilber ed.: תדע דעזיל סומקא ואתי חיורא; Moriah: סֻמְקָא. Me'ah She'arim: סֻמָּקָא.</i> and he has no share in the world-to-come. And it would be better for that man that he should throw himself down into a fiery furnace than to whiten his fellow's face in public. (BT <i>Berachot</i> 43b)<sup class=\"footnote-marker\">434</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: <i>Bava Metzia</i> 58b; Rambam hilchot de'ot:8. \"Better for him…\" BT <i>Bava Metzia</i> 59a; \"he has no share…\"ibid., M. <i>Avot</i> 3:13. (But 3:11 in some eds.).</i>",
+        "But if you have strongly rebuked a person in private a few times but he does not accept [it], it is permitted to put him to shame and whiten his face and hate him and pursue him until he does accept [it]. And anyone who is in a position to rebuke the one who commits a transgression but does not rebuke the transgressor, the transgression is on his head.<sup class=\"footnote-marker\">435</sup><i class=\"footnote\">Vilna: וכל מי שיש בידו להוכיח [האדם העובר עבירה] ואינו מוכיח (אדם עובר) העבירה בראשו. Translation following Vilna for best understanding. Zilber ed., Moriah, Me'ah She'arim: וכל מי שיש בידו להוכיח ואינו מוכיח אדם עובר, העבירה בראשו. \"and whoever is in a position to rebuke and does not rebuke a man who transgresses, the transgression is on his head.\"</i> But if he does rebuke, then it saves his life.<sup class=\"footnote-marker\">436</sup><i class=\"footnote\">Zilber's comment here discusses sins <i>בין אדם להברו</i> and <i>בין אדם למקום.</i></i>",
+        "<b>Do not</b> be alone with any woman, even your daughter or your sister, and even<sup class=\"footnote-marker\">437</sup><i class=\"footnote\">Perhaps \"especially.\"</i> an unmarried woman, other than your wife, even if she is ritually impure [due to menstruation] and your mother.<sup class=\"footnote-marker\">438</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT Kiddushin 81b. \"Even a <i>niddah…\" BT Sanhedrin</i> 37a SA אח\"ע  23. And as our rabbi wrote: even your daughter.</i>",
+        "Now what [does it mean to be] alone?<sup class=\"footnote-marker\">439</sup><i class=\"footnote\">Occasionally R. Yonah breaks into a Talmudic \"voice,\" from giving aspirational laws to discussing the meanings of his rules. This is one of these places. Vilna, Zilber ed.: ואיזה הוא יחוד. Moriah, Me'ah She'arim: וְאֵיזֶהוּ (more proper Rabbinic diction).</i> To be (in a room) locked with a key or with a padlock,<sup class=\"footnote-marker\">440</sup><i class=\"footnote\">סגור במפתח או במנעול.</i> this is [being] alone as said in the Torah, \"if your brother, the son of your mother, or your son, or your daughter, or the wife of your bosom entices you in secret…\" (Deut. 13:7).<sup class=\"footnote-marker\">441</sup><i class=\"footnote\"> Vilna: כי יסיתךאחיך בן אמך וגו' [בסתר]. Others end at וגו'; Zilber ed. spells out וגומר.</i>",
+        "And even with two women.<sup class=\"footnote-marker\">442</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: according to Rashi, two are forbidden but more are permitted.</i>",
+        "And it is good to be on guard against even sitting with one woman in an open doorway in public.",
+        "Do not let your ears hear the voice of a woman singing,<sup class=\"footnote-marker\">443</sup><i class=\"footnote\">Translation following Jastrow on Ber. 1. c.</i> for the voice of a woman is nakedness, her hair is nakedness, and everything that is mentioned in Song of Songs -- voice, hair, teeth, neck -- [is] nakedness.<sup class=\"footnote-marker\">444</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: וכל האמור בשיר השירים לשבח, היינו -- קול, שער ,שינים, צואר --ערוה. \"and everything that is mentioned in the Song of Songs for praise, this is -- voice, hair, teeth, neck -- nakedness.\" Moriah, Me'ah She'arim: וכל האמור בשיר-השירים, ערוה. קול, שֵׂער, שִׁנַּיִם, צואר, כל האמור בפרשה לשבח. \"And everything that is mentioned in the Song of Songs is nakedness. Voice, hair, teeth, neck, everything that is mentioned in the chapter for praise.\" I.e., Song of Songs 6. <br>Makor ha-Yirah: BT, Berachot 24a.</i>",
+        "And it is forbidden for him<sup class=\"footnote-marker\">445</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: ואסור לו להסתכל; Moriah, Me'ah She'arim: ואסור (לו) להסתכל.</i> even to gaze at the little finger of a woman to derive pleasure from the sight. And anyone who pays money to a woman by counting coins from his hand to her hand in order to gaze at her,<sup class=\"footnote-marker\">446</sup><i class=\"footnote\">Translation following Jastrow, BT <i>Berachot</i> 61a, <i>Eruvin</i> 18b.</i> even [though] he [might] have received the Torah at Sinai like our Teacher Moses from the hand of the Holy One Blessed be He, will not be cleared from the sentence of <i>Gehinnom</i>.<sup class=\"footnote-marker\">447</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed.: מדינו של גיהנם; others מִדִינָהּ של גיהנם</i>",
+        "<b>Always</b><sup class=\"footnote-marker\">448</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim.</i> accustom<sup class=\"footnote-marker\">449</sup><i class=\"footnote\">Me'ah She'arim: הרגל תמיד; others תמיד הרגל.</i> your lips (to) words of the fear of Heaven such as, \"Be strong as a leopard, [\" (M. Avot 5:24);<sup class=\"footnote-marker\">450</sup><i class=\"footnote\">Vilna gives the cite as M. Avot 5:23; Zilber ed. gives it as 23:23 (probably a misprint).</i> \"The end of the matter, when all is said and done: [Fear God and keep His commandments],\" (Eccl. 12:13); \"And now, Israel, what does the Lord your God require of you but to fear [the Lord your God],\" (Deut. 10:12); \"Be very, very humble,\" (M. Avot 4:4). And such as come out like these, accustom your language, and you shall not come to grief.",
+        "<b>Do not</b><sup class=\"footnote-marker\">451</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim.</i> be attached to a book.<sup class=\"footnote-marker\">452</sup><i class=\"footnote\">אל תַּהֲדוֹק. But be engaged in the study for the sake of improving your heart.<br>Makor ha-Yirah: According to the Vilna Gaon and others, all study should be for the deed and for making some fence. He should not budge from the book until the learning has made some listing in his heart to add to the fear of the Lord. I have seen the marvelous teaching... so in the middle of the learning permission is granted to a person to break off for a short time “before” his heart is covered with the fear of the Lord since he accepts it upon himself before the start of learning. And in his words is hidden the entire secret of the acceptance of the Torah.</i>",
+        "Nor kill a louse on the table, for it is called an altar.<sup class=\"footnote-marker\">453</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: (At this point the formatting of Makor ha-Yirah looks different. It may just be a publishing error, but it may be something more substantive.) BT <i>Berachot</i> 55a. At the time the Temple was standing the altar atoned for Israel, but now a man's table atones for him. [Jastrow: ref. to Ez. 41:22]</i> And do not speak during the Grace after Meals.",
+        "Bring up<sup class=\"footnote-marker\">454</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Vilna.</i> your sons<sup class=\"footnote-marker\">455</sup><i class=\"footnote\">Modern Jews would read “children,” but R. Yonah probably meant \"sons.\"</i> for learning Torah and good deeds, even in their old age they will not depart from them. And teach your daughters<sup class=\"footnote-marker\">456</sup><i class=\"footnote\">Vilna: [לבנותיך] (לבניך)(\"your children\")[\"your daughters\"]. In this case בניך almost has to mean \"children,\" because these are laws that pertain to women. Zilber ed., לבניך; Moriah, Me'ah She'arim: לִבְנוֹתֶיךָ It might be more egalitarian to translate \"your children\" here.</i> the laws of nidah and [separating] challah, prohibitions and permissions, teachings that apply to them<sup class=\"footnote-marker\">457</sup><i class=\"footnote\">דברים הנוהגים בהם. Vilna: הנוהגים (בהם) [בהן]. (masculine ending) [feminine ending]. Zilber ed., בהם. Moriah, Me'ah She'arim: בהו</i> lest they feed you a forbidden thing or to the members of their families.<sup class=\"footnote-marker\">458</sup><i class=\"footnote\">Vilna: פן יאכילוך דבר אסור או לבני (ביתם) [ביתן]. (masculine ending) [feminine ending]. Zilber ed., Moriah: ביתם. Me'ah She'arim: ביתן.</i>",
+        "Take<sup class=\"footnote-marker\">459</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah only.</i>care in [reciting] the blessing of the new moon each month at its [proper] time from when they enjoy its light until the fullness of the moon, for if Israel were to merit nothing but to greet their Father in heaven only once a month, it would be enough for them<sup class=\"footnote-marker\">460</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT, <i>Sanhedrin</i> 41b. Alfasi, end of the chapter of morning prayer. SA OC § 426: (seems long but comprehensible. is it me or is there a substantive change to the makor ha-yirah here?)</i> (BT Sanhedrin 42a).",
+        "Take care with the honor due your wife, according to our sages, \"he loves his wife as himself, and honors her more than himself,\" (BT <i>Yebamot</i> 62b) for it is enough for you that she raises your children and saves you from sin. And be careful not to hurt her feelings, for her tears are frequent. Therefore her pain is immanent, for the gates of tears are not locked (BT <i>Bava Metzia</i> 59a).",
+        "Keep your secret and all the more so with another’s secret. \"Keep the gates of your mouth shut from her that lies in your bosom,\" (Micah 7:5).<sup class=\"footnote-marker\">461</sup><i class=\"footnote\">הסתר סודך וכל-שכן סוד אחרים. The final line does not seem to comport with the rest of the \"aishet chayil\" kind of feeling of the halachah.</i>",
+        "<b>Enjoy</b><sup class=\"footnote-marker\">462</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim.</i> the <i>mitzvot</i><sup class=\"footnote-marker\">463</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: במצוה, \"the commandment.\" Moriah, Me'ah She'arim: בַמִּצְוֹת; \"the commandments.\"</i> to the most of your ability. And adorn the mitzvah up to one-third of the [value of the] mitzvah. For example, if he found<sup class=\"footnote-marker\">464</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed.: מצאו, \"if they found\"; Others מצא, \"if he found.\"</i> an <i>etrog</i> for 12 prutas<sup class=\"footnote-marker\">465</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: אתרוג בי\"ב מנה, \"…<i>etrog</i> for 12 coins…\" (number abbreviated 10+2); אתרוג בשתים-עשרה פרוטות \" …<i>etrog</i> for 12 <i>prutas.\" (</i>number written out in full).</i> and he found another one more beautiful than it, he should add up to 18 prutas<sup class=\"footnote-marker\">466</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: י\"ח מנה , 18 coins. Moriah, Me'ah She'arim: שמונה-עשרה פרוטות, eighteen <i>prutas</i>.</i> to get the more beautiful one.<sup class=\"footnote-marker\">467</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Shabbat</i> 133b. And what is written, \"adorn the mitzvah…\" BT Bava Kamma 9b, SA OC § 656:1 (71?) (he goes on at some length, citing the Gaon of Vilna).</i>",
+        "A <i>mitzvah</i> that has no interpretation: interpret it. And let it not be a light thing in your eyes, neither the <i>mitzvah</i>, nor the transgression.<sup class=\"footnote-marker\">468</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Berachot</i> 63a 'at the time they bring in the dispersed (? -- פזר)…' \"Let it not be a light thing…\" M. <i>Avot</i> 2:1, 4:2.</i>",
+        "You shall not flee from doing a mitzvah neither for fear of monetary<sup class=\"footnote-marker\">469</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: לא בשביל יראת הפסד ממון ולא, \"neither for fear of monetary loss nor…\"; Moriah, Me'ah She'arim: לֹא בִשְׁבִיל יִרְאַת הֶפְסֵד ולא, \"neither for fear of loss nor…\" Translation follows Vilna, Zilber ed. for clarity.</i> loss nor because of fear of physical pain.<sup class=\"footnote-marker\">470</sup><i class=\"footnote\"> פחד עונש הגוף. lit., \"fear of punishment of the body.\" This is not just respect but outright fear. Not literal punishment, but the discomfort and risk associated with it.</i> For the <i>mitzvah</i> is worth it<sup class=\"footnote-marker\">471</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: כי כדאי היא המצוה. \"for the mitzvah is worth it...\"; Moriah, Me'ah She'arim: כִּי כְדָאִית הִיא הַמִּצְוָה </i> to protect you from all danger. And if, God forbid,<sup class=\"footnote-marker\">472</sup><i class=\"footnote\">Moriah: חס ושלום; Me'ah She'arim: חס וחלילה. Both roughly mean \"God forbid,\" and the discrepancy is probably due to guessing what the mss. meant when it gave <i>rashei teivot</i> (initials) ח\"ו, as in Vilna, Zilber ed.</i> some damages should befall you, the master of your labor<sup class=\"footnote-marker\">473</sup><i class=\"footnote\">בעל מלאכתך, the master of your labor, i.e. God -- The One who commanded you to do the thing that resulted in loss will repay your loss.</i> is faithful to repay the loss that you incurred on its behalf.",
+        "<b>When you go on your</b><sup class=\"footnote-marker\">474</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim.</i> way, go without any harm being done.<sup class=\"footnote-marker\">475</sup><i class=\"footnote\">צא בכי-טוב. Leave well.</i> And take care with [reciting] the Wayfarer's Prayer, and this is it: \"May it be your will<sup class=\"footnote-marker\">476</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed. abbreviate: יה\"ר (=יהי רצון)</i>, our god and god of our fathers,<sup class=\"footnote-marker\">477</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed. abbreivate: ה' או\"א (=יי אלוהינו ואלוהי אבותינו).</i> that you lead us in safety and direct us in safety, and support us in peace.<sup class=\"footnote-marker\">478</sup><i class=\"footnote\">Vilna: ותסמכנו [לשלום], \"and support us [in peace].\"</i> And that you save us from the hand of all foes and those lying in wait on the road. And may you bring us to rest to the safe harbor of our desire in peace, and may you return us to our homes in peace, for you are the One who hears prayer. Blessed are You, the eternal, who hears prayer.\"<sup class=\"footnote-marker\">479</sup><i class=\"footnote\">This is not the current form of the Wayfarer's Prayer. Although it is similar it is shorter and not as complicated. Evidently the prayer continued to evolve and grow after R. Yonah's day.</i> And he must say it even if he does not want to go, except<sup class=\"footnote-marker\">480</sup><i class=\"footnote\">Vilna, וצריך לאמרה אפילו אם אינו רוצה ללכת כ\"א פרסה, Zilber ed.: וצריך לאמרה אפילו אם אינו רוצה ללכת כי אם פרסה. Moriah, Me'ah She'arim: וצריך לאמרָהּ אפילו אם אינו רוצה ללכת אֶלָּא . פַרְסָה Despite the variance, they say substantively the same thing. Translation following Vilna, Zilber ed.</i> if he is only going a <i>parasang</i>.<sup class=\"footnote-marker\">481</sup><i class=\"footnote\">Or, a \"Persian mile\" (Jastrow).</i> [And he must say it] within walking a <i>parasang</i>.<sup class=\"footnote-marker\">482</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed. omits ובתוך מהלך פרסה.</i> And the same if he forgot to say it and remembered after walking more than a <i>parasang</i>, [but] he says it without the seal of the blessing.<sup class=\"footnote-marker\">483</sup><i class=\"footnote\">That is, the final \"<i>baruch atah...</i>\" clause.<br>Makor ha-Yirah: BT, Bava Kamma 60b. \"And take care to say the Wayfarer's...\" BT <i>Berachot</i> 29b. SA OC § 110:4.</i>",
+        "If gentiles confront you<sup class=\"footnote-marker\">484</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: פגעת כותים. Moriah, Me'ah She'arim: גוֹיִם</i> do not change your manner of speaking as if you were not a Jew.<sup class=\"footnote-marker\">485</sup><i class=\"footnote\">יהודי. Interesting word choice; he often uses ישראל to mean \"a Jew.\"</i> Even if they say to you, \"you are a gentile,\" say to them \"I am a Jew.\"",
+        "And do not cross the toll-collectors<sup class=\"footnote-marker\">486</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: המכסים. (this could be read as מֹכֵּסִים, tax collectors). Moriah, Me'ah She'arim: הַמֻּכְסָנִין. Heb. unc. According to Jastrow, revenue farmers, publicans, custom-collectors are considered robbers by Jewish law.</i> and get arrested<sup class=\"footnote-marker\">487</sup><i class=\"footnote\">Vilna: ותתּפש ותשת. Zilber ed.: ותשת , Hebrew unclear. Moriah, Me'ah She'arim, וְתִתָּפֵשׂ וְתָשִׂים , \"and get arrested and put...\"</i>and put your dignity and your life at risk.<sup class=\"footnote-marker\">488</sup><i class=\"footnote\">יראתך ונפשך על קרן הצבי. Lit, \"your fear and your soul upon the horn of the deer.\" I.e., following Jastrow, put them where they cannot be reclaimed. (See M. <i>Kethubot</i> 13:2). Apparently tax farmers were feared above all other brigands. It is related to יראה as well.</i> You shall not stand in a place of danger and rely upon a miracle, but always fear lest it cause you to sin. But remember our father Jacob, \"Then Jacob was greatly afraid and distressed…\" (Gen. 32:8). Do not annoy [even] a gentile child for the gentiles<sup class=\"footnote-marker\">489</sup><i class=\"footnote\">All four eds.: גוי קטן...הגוים. None uses a euphemism here.</i> bear grudges.<sup class=\"footnote-marker\">490</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT Pesachim 114. \"Do not stand…\" BT Shabbat 32a. \"Do not harass…\" BT Pesachim 113a.</i>",
+        "<b>Do not</b><sup class=\"footnote-marker\">491</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim.</i> be too righteous.<sup class=\"footnote-marker\">492</sup><i class=\"footnote\">אל תהי צדיק הרבה. Perhaps, overly righteous? Senderos de Vida: No seas justo mucho demasiado, “Do not be too much of a just one.” This appears to be one of those places R. Yonah recognizes people's limitations.</i> If you see a naked woman<sup class=\"footnote-marker\">493</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: אשה ערומה טובעת בנהר, \"a naked woman drowning in a river,\"; Moriah, Me'ah She'rim omit the word ערומה, \"naked,\" perhaps not wanting to include the phrase “naked woman” in a religious text. What an amazing dictum from this paragon of stern morality! This is akin to R. Bachyah Ibn Pakuda, the eleventh-century Babylonian philosopher saying that this is more than just fulfilling the nuts and bolts, but also that there are greater duties afoot.</i> drowning in a river, do not say, \"I shall flee and I shall not look at her,\" or things like this.<sup class=\"footnote-marker\">494</sup><i class=\"footnote\">וכיוצא בזה</i> If you hear a man saying [he will] kill<sup class=\"footnote-marker\">495</sup><i class=\"footnote\">lit., “saying to strike…”</i> his fellow, do not say, \"I shall not reveal him and be a talebearer.\" Do not stand by the blood of your neighbor,<sup class=\"footnote-marker\">496</sup><i class=\"footnote\">\"Do not go as a talebearer among your people; neither shall you stand by the blood of your neighbor\" (Lev. 19:16) I.e., you will avoid the punishment for talebearing because you were fulfilling the mitzvah not to stand by the blood of your neighbor.<br>Makor ha-Yirah: BT, Sotah 21b, “Who is pious? One who שוטה…” “If you hear of a man…” in the gemara ibid but see Rambam ch.1 laws of the murderer 14.</i> but say to the best of your ability that it is not the language of talebearing, and then your life shall be saved.",
+        "Do not praise a woman for her beauty in front of your fellow, lest you should make him desire her; when the verse, “you shall not covet,” (Exod. 20:16)<sup class=\"footnote-marker\">497</sup><i class=\"footnote\">Exod. 20:14 in JPS and Koren. It cannot be an error because both pointed eds. have this cite.</i> can be read “you shall not covet” and also be read <sup class=\"footnote-marker\">498</sup><i class=\"footnote\"> קרי ביה...וכן קרי ביה One might expect אל תקרא...אלא here, so it might have something to do with קֶרִי, having an emission of semen, which might be the eventual result of praising a woman’s beauty to another man, and which Judaism, especially mystical Judaism, frowns on, but this rendering seems the most likely.</i> “you shall not cause coveting.”<sup class=\"footnote-marker\">499</sup><i class=\"footnote\">Vilna: .וכתיב לא תחמוד. קרי ביה לא תחמיד וכן קרי ביה לא תחמד (This gives the form of the verb, in the qal in the original Biblical commandment, in the hiphil and in the piel. Jastrow lists the piel as synonymous with the qal, and lists no meaning in the hiphil). Zilber ed.: וכתוב לא תחמוד קרי ביה לא תחמוד וכן קרי ביה לא תחמד. “And the verse ‘you shall not covet’ can be read ‘you shall not covet,’ and can also be read you shall not make covet.’” (giving the verb in the qal form twice and the piel form once). Translation generally follows Zilber ed. for ease of understanding. Moriah: וּכְתִיב (שמות כ טז) לֹא תַחְמוֹד, קְרִי בֵהּ לֹא תַחְמִיד, וְכֵן קְרִי בֵהּ לֹא תְחַמֵד. Puts קְרִי in the imperative: “read it:...”. Me’ah She’arim: identical to Moriah but points קְרֵי.</i> Do not flirt with the women<sup class=\"footnote-marker\">500</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: אל תקשט נפשך ותלך בין הנשים. Moriah, Me’ah She’arim: אַל תְקַשֵׁט עַצְמְךָ</i> in order to seize them with desire for you.<sup class=\"footnote-marker\">501</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: כדי שתתאוינה לך; Moriah, Me’ah She’arim: כְּדֵי שֶׁיִּתְאַוּוּ לָךְ</i> And do not increase conversation with them,<sup class=\"footnote-marker\">502</sup><i class=\"footnote\">M. <i>Avot</i> 1:5. Zilber ed.: ואל תרבה שיחה עמה, “and do not increase chatter with her...”; Others, עמהן, “with them.”</i> even with your wife.",
+        "Now this<sup class=\"footnote-marker\">503</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: וזהו; Moriah, Me’ah She’arim: וְזֶה</i> is increase of conversation: like the one that asked of Beruriah [the wife of Rabbi Meir, a Talmudic sage]: “By which road do we go to Lod?” She said to him, “Stupid Galilean! You should have asked me, “which to Lod?!”<sup class=\"footnote-marker\">504</sup><i class=\"footnote\">Beruriah was the wife of Rabbi Meir, a Talmudic sage of the Tannaitic era. While not herself a rabbi, she is sometimes called the only female Sage in Talmudic literature. In the <i>mishna</i> which R. Yonah quotes here, “the one” who was unfortunate enough to wind up on the wrong side of her quick mind and sharp tongue by asking her the question using more than the absolutely fewest words required was none other than R. Yosei the Galilean.</i>",
+        "Nor should he look at their dyed clothes, even those stretched out on the wall [to dry]. The rule of the matter: whatever a man<sup class=\"footnote-marker\">505</sup><i class=\"footnote\">While in general this text has rendered אדם”person,” R. Yonah clearly here means men specifically because he is talking about how they should behave around women.</i> can do to distance himself from [women] and their business transactions<sup class=\"footnote-marker\">506</sup><i class=\"footnote\">כל מה שיכול האדם להתרחק מהן וממשאן וממתנן that is, from their משא ומתן, their business dealings.</i> and their speech, he should do to distance himself. For the evil inclination is forever burning like a fire to cause man to sin.<sup class=\"footnote-marker\">507</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: להחטיא האדם; Moriah, Me’ah She’arim: לְהַחֲטִיא אֶת הָאָדָם. The pointed eds. correct the text to include the direct object marker.</i> Therefore a man must always be a military advisor to make war with the evil inclination.<sup class=\"footnote-marker\">508</sup><i class=\"footnote\">צריך האדם להיות כל שעה יועץ תחבולות לעשות מלחמה עם יצר הרע. Or, “a man must always be seeking the advice of councils to make war with the evil appetite.”<br>Makor ha-Yirah: … BT <i>Kiddushin</i> 30b; <i>Yebamot</i> 63b</i>",
+        "<b>Do not</b><sup class=\"footnote-marker\">509</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me’ah She’arim.</i> praise anyone in front of his enemy, since it makes him incensed against him and in the praise cause him to speak of his shortcomings,<sup class=\"footnote-marker\">510</sup><i class=\"footnote\">Which would be evil speech or talebearing. Translation following Jastrow, BT <i>Arakhin</i> 16a.<br>Zilber comment gives the same cite, plus BT <i>Bava Batra</i> 164b.</i> and do not put him to shame in front of his friend.<sup class=\"footnote-marker\">511</sup><i class=\"footnote\">אוהבו. More literally, “his lover,” but seems to be used here as the opposite of “his enemy.”</i>",
+        "Do not censure the bargain<sup class=\"footnote-marker\">512</sup><i class=\"footnote\">אל תגנה מקח, could also be read, “do not censure the bribe-taking…” but this reading seems more likely.</i> of your fellow in front of him, and do not praise him but rather be silent; why would you respond<sup class=\"footnote-marker\">513</sup><i class=\"footnote\">Vilna: תשיב: hiphil: imperfect: 2ms: שוב: “reply, refute.” Zilber ed.: תשוב: qal: imperfect: 2ms: שוב: “return.” Moriah, Me’ah She’arim: תֵשֵׁב: qal: impf: 2ms: ישב “sit”</i> and flatter?",
+        "Do not enter your home suddenly, and all the more so<sup class=\"footnote-marker\">514</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: וכ\"ש (=וכול שכן); pointed eds. resolve the abbreviation.</i> for your neighbor’s house.<sup class=\"footnote-marker\">515</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT Pesachim 112a.</i>",
+        "Do not advise<sup class=\"footnote-marker\">516</sup><i class=\"footnote\">Moriah: אַל תְּיַעֵץ; Me’ah She’arim: אַל תְּיָעֵץ.</i> a person according to your way, but rather give advice that is good and befitting to whomever seeks counsel with you,<sup class=\"footnote-marker\">517</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed.: שיעץ probably intending שיועץ as Vilna, Moriah, Me’ah She’arim.</i> for the honor of the Creator.",
+        "The rule of the matter: anything that is entrusted to your heart<sup class=\"footnote-marker\">518</sup><i class=\"footnote\">Translation following Jastrow. BT <i>Kiddushin</i> 32b, <i>Bava Metzia</i> 58b.</i> that a person cannot distinguish for what you intend, [whether] for good or for evil, on this it is said: “You shall fear your God,” (Lev. 19:14) the One who knows your thoughts.",
+        "<b>Do not</b><sup class=\"footnote-marker\">519</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah only, but it seems to be a logical place for a section break.</i> call any man by his attribute<sup class=\"footnote-marker\">520</sup><i class=\"footnote\">e.g., “the blond one,” “the lame one,” “the Black one”, etc...</i>, even [if] he is not in front of you, or even<sup class=\"footnote-marker\">521</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed.: אפילו...אפילו; others: אפילו...ואפילו.</i> to say [it] to a[nother] person so that he may be able to recognize him. Rather push yourself after [what] that person [is really about] until he can recognize him.<sup class=\"footnote-marker\">522</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: אך דחק עצמך בענין אחר פב\"פ עד שיכירהו. Moriah: אחֵר פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי, “other, another.” Me’ah She’arim: אַחַר פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי. “after so-and-so” i.e., about this person. Translation following Me’ah She’arim. <br>Makor ha-Yirah: BT Bava Metzia 58b.</i>",
+        "Do not call any one<sup class=\"footnote-marker\">523</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed., Moriah: אל תקרא משום אדם מישראל, “do not call any Jew...” Me’ah She’arim omits מישראל, making it more inclusive. Translation follows Me’ah She’arim.</i> by the name of any disgraceful thing; it is forbidden to call even a child by any loathsome or repulsive<sup class=\"footnote-marker\">524</sup><i class=\"footnote\">Vilna: מאוס: repulsive; Zilber ed.: מיאוס, loathsome. Moriah, Me’ah She’arim: מָאוּס. Translation preserves both options.</i> name in a joking manner<sup class=\"footnote-marker\">525</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed. omits דרך שְׂחוק which is found in the other eds.</i> for they are all clean and holy.",
+        "And do not praise any gentile<sup class=\"footnote-marker\">526</sup><i class=\"footnote\">Vilna: כותי; others גוי. See above.</i> neither by grace, nor by beauty, but rather<sup class=\"footnote-marker\">527</sup><i class=\"footnote\">Vilna: אלא במעשיו, “…but only by his deeds.” Zilber ed.: ולא במעשיו, “…nor by his deeds.” Moriah, Me’ah She’arim: [ולא] (אלא). (“but only...”) [“neither”] “by his deeds.”</i> by his deeds. And when you see a gentile doing good, or righteousness, or dealing faithfully -- worry! for grace for the nations of the world is sin for Israel. And do not give them the benefit of the doubt<sup class=\"footnote-marker\">528</sup><i class=\"footnote\">Lit., “and do not judge them in the scale of merit.”</i> (except in front of them for the sake of peace).<sup class=\"footnote-marker\">529</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Avodah Zarah</i> 20a...SA YD § 151:14. (etc.) “and when you see gentiles doing good…” BT Bava Batra 10b. “And do not judge them in the scale of merit…” (etc.) “except in front of them…” this is not a prohibition except d’Rabbanan.</i>",
+        "Now: do not give ink to gentile scribes<sup class=\"footnote-marker\">530</sup><i class=\"footnote\">Vilna: סופר כותי; Zilber ed.: אומות העולם “of the nations of the world,” Moriah, Me’ah She’arim: אֻמוֹת-הָעוֹלָם</i> who write the Names of impurity and its nullities<sup class=\"footnote-marker\">531</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: הכותבים שמות הטואמה ופסוליה “the ones who write the names of impurity and its nullities”; Moriah, Me’ah She’arim: …שׂמוֹת הַטֻמְאָה וּפְסִילֵיהֶם, “...the names of impurity and their nullities. I.e., what seems to be divine, but the nullities associated with it are idolatry.</i> for it is forbidden to support the hands of transgressors.<sup class=\"footnote-marker\">532</sup><i class=\"footnote\">עוברי עבירה, lit., “who transgress transgressions.”<br>Zilber’s comment mentions Rashi on BT Avodah Zarah 55a</i>",
+        "<b>Be on guard against</b><sup class=\"footnote-marker\">533</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me’ah She’arim.</i> causing pain to animals,<sup class=\"footnote-marker\">534</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed. abbreviate בע\"ח; Moriah, Me’ah She’arim resolve to בעלי-חיים</i> whether beast or foul, and all the more so<sup class=\"footnote-marker\">535</sup><i class=\"footnote\">likewise, Vilna, Zilber ed. abbreviate וכ\"ש; Moriah, Me’ah She’arim resolve to וְכָל-שֶׁכֵן</i> not to cause pain to a person, since he is made in the image of the Omnipresent One.<sup class=\"footnote-marker\">536</sup><i class=\"footnote\">המקום, lit., “the place,” a Rabbinic name for God. <br>Makor ha-Yirah: BT Bava Metzia 32b, SA Choshen Mishpat § ער\"ב (?)</i>",
+        "If you want to hire workers and you have found poor ones, let them be as members of your own family. And you shall surely not disdain them; you shall only command them in a manner of respect; and pay them their wages in full, neither shall you press them in saying, “go and come back”<sup class=\"footnote-marker\">537</sup><i class=\"footnote\">ואל תדחם בלך ושוב.</i> for there are many negative [commandments]<sup class=\"footnote-marker\">538</sup><i class=\"footnote\">unpointed eds. give Rabbinic plural לאוין; pointed eds. give Biblical plural לאוים.</i> about the matter<sup class=\"footnote-marker\">539</sup><i class=\"footnote\">Such as not to oppress the poor.</i> and to it He may take his life in payment.<sup class=\"footnote-marker\">540</sup><i class=\"footnote\">Lit., “he lifts up his soul.” Vilna: ואליו הוא נושא את נפשו (שלומין). “…his soul ([in] payment).” Zilber ed.: ואליו הוא נושא את נפשו. Moriah: …אֶת נַפְשׁוֹ שִׁלּוּמִים. “his soul [in] payment.” Me’ah She’arim: אֶת נַפְשׁוֹ. <br>Makor ha-Yirah: M. <i>Avot</i> 1:5; BT Bava Metzia 60b. SA YD § 249, §251. “ואל תדחם בלך ושוב” Bava Metzia 110b</i>",
+        "<b>Do not</b><sup class=\"footnote-marker\">541</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me’ah She’arim.</i> sit among the standing nor stand among the sitting; do not sleep among the waking nor be awake among the sleeping. Do not rejoice among the sorrowful nor be sorrowful among those who rejoice. The rule of the matter: a person should not differ from the custom; however, all will be for good and fear of heaven<sup class=\"footnote-marker\">542</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed. abbreviate ובירש\"ם; Moriah, Me’ah She’arim resolve וביראת-שמים.</i> if one should see scoffers, he shall not join in their scoffery.<sup class=\"footnote-marker\">543</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: <i>Masekhet Kallah</i> ch. 10 (?); BT <i>Ketubot</i> 17a</i>",
+        "<b>Do not</b><sup class=\"footnote-marker\">544</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah.</i> be glorified by<sup class=\"footnote-marker\">545</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: ואל תתפאר בשום דבר שעשית; Moriah, Me’ah She’arim: וְאַל תִּתְפָּאֵר מִשּׁוּם .</i> any thing that you have done.",
+        "Do not even stand in a place where there is superior rank<sup class=\"footnote-marker\">546</sup><i class=\"footnote\">מעלה perhaps, “haughtiness”?</i> lest your heart grow haughty.",
+        "Now if you hear that people have praised you, worry and apologize about the matter.<sup class=\"footnote-marker\">547</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: M. <i>Avot</i> 6:2<i>.</i></i>",
+        "Do not separate yourself from the community, for you shall not receive a reward with them.<sup class=\"footnote-marker\">548</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed. המעם, probably a typographical error; Others, עמהם, “with them.”</i> And if you separate, the two accompanying angels that every person has set their hands upon his head and say, “So-and-so, who separated from the community, shall not see the comfort of that community.”<sup class=\"footnote-marker\">549</sup><i class=\"footnote\">Second person/third person confusion in original. “The comfort of that community,” i.e., its reward for its righteousness. The angels placing their hands upon the head of the transgressor is a strange, inverted version of <i>s’michah</i>, rabbinical ordination, setting that person apart in the realm above as he separated himself in the world below.<br>Makor ha-Yirah: BT <i>Ta’anit</i> 11a; Shulchan Aruch, Orach Chaim § 574:5.</i> If the community has elected you leader, do not lord it over them.<sup class=\"footnote-marker\">550</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed. omits this clause, but the next halachah seems to depend on it.</i>",
+        "And do not put fear over them that is not for the sake of heaven. And bear their troubles, for the reward of a great leader of the generation.<sup class=\"footnote-marker\">551</sup><i class=\"footnote\">Translation following Moriah: וּסְבוֹל טָרְחָם, כִּי גָדוֹל [שְׂכַר] פַּרְנַס הַדּוֹר. Others: כי גדול פרנס הדור.<br>Makor ha-Yirah: BT <i>Rosh Hashanah</i> 17a.</i>",
+        "<b>Now, if</b> you are a [Torah] scribe, do not omit a letter or a word or add<sup class=\"footnote-marker\">552</sup><i class=\"footnote\">תְיַתֵּר: piel: impf: 2ms: יתר According to Jastrow this root does not occur in the <i>piel</i>.</i> to sign your name at the top.<sup class=\"footnote-marker\">553</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Eruvin</i> 13a. “to seal…”</i>",
+        "And if you are hired to teach Torah take care when you are at your work not to do any other work, not even any other thing, for the moment your students shall err but you shall not hear, your work [is] a work of cheating, and cursed chearting.<sup class=\"footnote-marker\">554</sup><i class=\"footnote\">ומלאכתך רְמִיָּה ורמיה בארור</i> Not even to answer or speak to anyone, and learn from Abba Hilkiyah, of blessed memory (BT <i>Ta’anit</i> 23a).<sup class=\"footnote-marker\">555</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Bava Batra</i> 8b. [He also mentions the Ta’anit 23a cite]. Abba Hilkiyah is a grandson of the famous Talmudic figure Choni the Circle-drawer, who like his grandfather saves teh community from drought by praying for rain to fall. In the aggadah cited in the Talmud, he displays exemplary humility and piety.</i>",
+        "<b>There shall not dwell in your home</b><sup class=\"footnote-marker\">556</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me’ah She’arim; lit. “you shall not cause to dwell in your tent.”</i> a book of Torah, Prophets, and Writings<sup class=\"footnote-marker\">557</sup><i class=\"footnote\">I.e., a copy of the <i>Tanakh (= Torah, Nevi’im, Ketuvim)</i>, the Hebrew Bible.</i> that has not been corrected if you know how to correct it.<sup class=\"footnote-marker\">558</sup><i class=\"footnote\">Books at the time were handwritten manuscripts susceptible to scribal errors.<br>Makor ha-Yirah: BT Ketubot 19b; “There shall not dwell in your house a book…” SA YD top of § 279. [about needing to place the book in a <i>genizah</i>].</i>",
+        "And do not allow your home [to be] without a railing for the steps.<sup class=\"footnote-marker\">559</sup><i class=\"footnote\">ואל תַּנִּיחַ ביתך בלא מַעֲקֶה למדרגות.<br>Makor ha-Yirah: [“What our Rabbi innovates that the steps require a railing that is not mentioned in the decisors, is simple, is not different from a hole in the courtyard that is decided in Sifrei and decided in the Rambam and the SA, § 427, “that a fence is obligated.”]</i>",
+        "Nor shall you raise a dangerous dog<sup class=\"footnote-marker\">560</sup><i class=\"footnote\">R. Yonah specifies כלב רע. The Shulchan Aruch will later ban all dogs.</i> or anything else that causes damage in the midst of your home. The rule of the matter: remove from your home<sup class=\"footnote-marker\">561</sup><i class=\"footnote\">הָסֵר מביתך: hiphil: impv: 2ms: סור</i> every danger and every stumbling-block.<sup class=\"footnote-marker\">562</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Baba Kamma</i> 15b, SA (YD) § 409<i>.</i></i>",
+        "[If] you have borrowed a tool from your neighbor, or anything else with which to do work, do not do other work with it.",
+        "You shall not borrow any thing without permission, for one who borrows without knowledge is a robber.<sup class=\"footnote-marker\">563</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Baba Batra</i> 88a; SA (YD) § 359:5.</i>",
+        "And do not lend [it] to others without permission from whom you borrowed it.<sup class=\"footnote-marker\">564</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Baba Metzia</i> 29a; SA (YD) § 342.</i>",
+        "Now if a person has given you something to use, do not sell it without his permission. Or if he has given you payment<sup class=\"footnote-marker\">565</sup><i class=\"footnote\">דָּמִים</i> to buy a tallit [katan] do not buy an undershirt with it, for the one who deviates from the consent of the master of the house<sup class=\"footnote-marker\">566</sup><i class=\"footnote\">Vilna abbreviates בעה\"ב (= בעל הבית); others spell the phrase out in full.</i> is a robber.<sup class=\"footnote-marker\">567</sup><i class=\"footnote\">Zilber commments: BT <i>Baba Metzia</i> 78b.</i>",
+        "The greatest rule in the Torah: That which is hateful to you, do not do to your neighbor.<sup class=\"footnote-marker\">568</sup><i class=\"footnote\">Quoted in Aramaic. Makor ha-Yirah: BT <i>Shabbat</i> 31a.</i>",
+        "<b>Now at every</b><sup class=\"footnote-marker\">569</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me’ah She’arim.</i> time and every hour it is important how you shall do the commandments and how you shall keep from transgression in order that you should finish the entire day with goodness.<sup class=\"footnote-marker\">570</sup><i class=\"footnote\">A similiar sentiment to R. Bahya Ibn Pkuda, expressed in Duties of the Heart: it is not enough to fulfill commandments mechanistically; it matters how you do them. This is not a new thought in R. Yonah’s work; we have seen it before.</i>",
+        "The end of the matter when all is said and done:<sup class=\"footnote-marker\">571</sup><i class=\"footnote\">An echo of Ecc. 11:13. Translation following both JPS and Koren.</i> remove from your heart<sup class=\"footnote-marker\">572</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed.: מלבבך; others, מִלִּבְּךָ</i> all thoughts of iniquity;<sup class=\"footnote-marker\">573</sup><i class=\"footnote\">אָוֶן. Or, falsehood, wrong.</i> only meditation<sup class=\"footnote-marker\">574</sup><i class=\"footnote\">Me’ah She’arim: הַרְהֵר, pilpel: impf: הרר “meditate”; others: הִרהוּר “meditation.”</i> on Torah and fear of Heaven.",
+        "And instead<sup class=\"footnote-marker\">575</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed.: במקום; others וּבמקום.</i> of being soiled in the bathroom let him<sup class=\"footnote-marker\">576</sup><i class=\"footnote\">Another shift from second person to third person.</i> think of punishment and reward<sup class=\"footnote-marker\">577</sup><i class=\"footnote\">חשבונות; or, “accountability.”</i> for this is the thing that will remove from his heart thoughts of pollution and replace them with thoughts of purity. And after his purity<sup class=\"footnote-marker\">578</sup><i class=\"footnote\">i.e., after washing his hands and saying the <i>אשר יצר</i> blessing.</i> let him return to his prior thoughts, how<sup class=\"footnote-marker\">579</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed.: היאך; others אֵיך.</i> he should be strict in the service of the Creator,<sup class=\"footnote-marker\">580</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: בעבודת הבורא ית’ (=יתבורך) (in the service of the the Creator, may He be blessed.) Moriah, Me’ah She’arim: הַבּוֹרֵא.</i> this [one] is called deliberate in the fear [of Heaven].<sup class=\"footnote-marker\">581</sup><i class=\"footnote\">ערוּם ביראה; (Jastrow: considers in what manner he can best serve the Lord.)</i>",
+        "<b>At evening-time</b><sup class=\"footnote-marker\">582</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me’ah She’arim.</i> go and examine yourself exceedingly well<sup class=\"footnote-marker\">583</sup><i class=\"footnote\">i.e., in the bathroom; see #23, above.</i> before you walk to the synagogue.<sup class=\"footnote-marker\">584</sup><i class=\"footnote\">בית התפילה, lit., “the house of prayer,” not בית הכנסת which might be expected. Swith to second person in original.</i>",
+        "Put on your pants and do the entire order which we have said with [regard to] the morning prayers.",
+        "Now, if you are able, you shall not eat before the evening prayer, neither on days of heat nor on days of rain,<sup class=\"footnote-marker\">585</sup><i class=\"footnote\">Perhaps referring to the hot and rainy seasons of the Spanish climate. (But that would be practically all the time: “<i>nueve meses del invierno y tres meses del infierno</i>,” “nine months of winter and three months of hell.”)</i> as our sages, may their memory be for a blessing,<sup class=\"footnote-marker\">586</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: רז\"ל. Moriah: רַבּוֹתֵינוּ ז\"ל (=זכרונם לברכה). Me’ah She’arim: רַבּוֹתֵינוּ.</i> expounded [in BT <i>Berachot</i> 10b,<sup class=\"footnote-marker\">587</sup><i class=\"footnote\">Vilna gives BT Berachot 6b, probably a typographical error (י and ו confusion).</i> from the verse] “and me, you have cast behind your back,” (1 Kings 14:9) for after you become haughty shall you accept the Kingdom of Heaven?<sup class=\"footnote-marker\">588</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: וכו’ לאחר שנתגאה זה קבל עליו מלכות שמים. (“after this one has become haughty he takes the Kingdom of Heaven upon himself”) (Vilna places a period after זה). Moriah, Me’ah She’arim: לְאַחַר שֶׁנִּּּּּּּּּתְגָּיתָ תְּקַבֵּל עֹל מַלְכוּת-שָׁמַיִם (“after you have become haughty shall you take the up the yoke of Kingdom of Heaven”). Translation follows Me’ah She’arim which places a question mark after the phrase indicating a rhetorical question.</i> If you do not eat for the rest of the day the measure increases threefold.<sup class=\"footnote-marker\">589</sup><i class=\"footnote\">גדול שיעור שלש פרסאות</i>",
+        "If he<sup class=\"footnote-marker\">590</sup><i class=\"footnote\">The switch to third person is in the original.</i> has come from the house of prayer and the time for bed has come, let him recite all of the Sh’ma since there are two hundred forty-eight words in it<sup class=\"footnote-marker\">591</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: יקרא ק\"ש כלו שיש בו רמ\"ח תיבות ; Moriah, Me’ah She’arim: יקרא קריאת-שמע כֻּלָהּ שיש בָּהּ מאתים וארבעים ושמונה תֵבוֹת. (Resolving the abbreviations and putting the term in the feminine).</i> to keep all danger away from the two hundred forty-eight limbs in him. And let him say the <i>vihi no’am</i>,<sup class=\"footnote-marker\">592</sup><i class=\"footnote\">A quotation from Ps. 90 which is part of the traditional bedtime Sh’ma ritual.</i> and the <i>hashkivenu</i><sup class=\"footnote-marker\">593</sup><i class=\"footnote\">A prayer asking for God’s protection while sleeping, also part of the traditional bedtime Sh’ma ritual.</i> without a chatimah.<sup class=\"footnote-marker\">594</sup><i class=\"footnote\">lit., a “seal,” that is, the final line of the blessing which begins, “...ברוך אתה יי”.</i> And let him recite verses of Torah, one great and one small.<sup class=\"footnote-marker\">595</sup><i class=\"footnote\">There are multiple verses of Torah in the traditional bedtime Sh’ma ritual; perhaps at this time it was customary to choose verses. At a later time the verses may have become standardized.</i> Then let him commend his soul<sup class=\"footnote-marker\">596</sup><i class=\"footnote\">ויפקיד רוחו ביד בוראו echoes בידו אפקיד רוחי, “into His hand I commend my soul,” from <i>Adon Olam.</i></i> to the hand of his Creator. Then let him confess and forgive all who hurt him, according to the sages of our sages (may their memory be for a blessing):<sup class=\"footnote-marker\">597</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: כדארז\"ל. Moriah, Me’ah She’arim resolve to: כְדְאָמְרֵי רבותינו, deleting ז\"ל (=זכרונם לברכה)</i> let him forgive for all the hurts they may do him. (BT, Megillah 28a).<sup class=\"footnote-marker\">598</sup><i class=\"footnote\">ּשרי ליה לכל מאן דמצערן. Vilna: שרי ליה (ומחול) לכל מאן דצערן (ליה), perhaps inserting Hebrew translation into the Aramaic and adding an extra pronoun.</i>",
+        "Now let him put his bed between north to south.<sup class=\"footnote-marker\">599</sup><i class=\"footnote\">ויתן מטתו בין צפון לדרום. May have mystical signficance, “South” being associated with <i>Hesed</i> and Abraham (Micah 7:20); North being associated with evil (Jeremiah 1:14). So that when he sits up in bed he shall face south and not north. See AMEN (XIV) line 24.<br>Makor ha-Yirah: BT <i>Berachot</i> 5b, SA (OC) § 3:6. And the opinion of our master is like the opinion of the Rambam in ch. 7 from Laws of the House...[]...even if he does not have his wife with him he must be strict about this.</i>",
+        "Then let him take off his left [shoe] first and afterwards his right [shoe].<sup class=\"footnote-marker\">600</sup><i class=\"footnote\">Moriah, Me’ah She’arim: ויחלוץ (מנעליו) של שמאל.<br>Makor ha-Yirah: See above, #20.</i>",
+        "Then let him lie down and take off his undershirt in his bed<sup class=\"footnote-marker\">601</sup><i class=\"footnote\">See discussion about getting dressed in the morning.</i> without the beams of his house seeing him naked.<sup class=\"footnote-marker\">602</sup><i class=\"footnote\">i.e. under the covers; see above.</i> And if he has holy writings there in the place where he sleeps let him cover them.<sup class=\"footnote-marker\">603</sup><i class=\"footnote\">יכסה. Moriah: יְכַסֶּם “cover them.”</i> And [as for] a chumash<sup class=\"footnote-marker\">604</sup><i class=\"footnote\">A book of the Pentateuch.</i> he must set it down in a chest and it must be covered.",
+        "Now he must not sleep lying on his back in case he should placed his hand upon the nakedness.<sup class=\"footnote-marker\">605</sup><i class=\"footnote\">used, like in its classical usage in Leviticus, as a euphemism for genitals.<br>Makor ha-Yirah: BT, <i>Berachot</i> 13b; <i>Niddah</i> 14a and there Rashi writes another reason. SA Even ha’Ezer § 23:3 and there the reason is not to come into the hands of difficulty (קשוי).</i>",
+        "And if he has a wife, he should be modest and strict not to speak with her obscenely, for even idle chatter that is between a man and his wife, all of it is judged.<sup class=\"footnote-marker\">606</sup><i class=\"footnote\">על הכול בא במשפט. Zilber: BT <i>Chaggigah</i> 5b</i>",
+        "And during intercourse he must not fantasize about another woman for it nearly makes his children bastards.<sup class=\"footnote-marker\">607</sup><i class=\"footnote\">If Shmuely Boteach has not seen this halakhah, he should. Makor ha-Yirah: BT <i>Nedarim</i> 20b.</i>",
+        "He must not force<sup class=\"footnote-marker\">608</sup><i class=\"footnote\">ואל יכוף</i> his wife in the matter of a <i>mitzvah</i>;<sup class=\"footnote-marker\">609</sup><i class=\"footnote\">By the context of this halahcha in the book, i.e., פרו ורבו. That is, he should not force his wife to have sex even for purposes of procreation.</i> rather he should persuade her.<sup class=\"footnote-marker\">610</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Eruvin</i> 100b. SA OC § 240:9.</i>",
+        "Nor should he couple with her half the day<sup class=\"footnote-marker\">611</sup><i class=\"footnote\">עונה אחת</i> before her regular date of menstruation and not on the day of it.<sup class=\"footnote-marker\">612</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Shevuot</i> 18b, SA YD § 184:2. “And not on the day [of it]…” BT, <i>Niddah</i> 17b. [There is something about using the light of the candle; perhaps play on לשמש]</i>",
+        "He should be exceedingly careful<sup class=\"footnote-marker\">613</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed.: יזהר מאד מאד שלא יוציא; others, .וְיִזָהֵר</i> that no obscenity or word of immorality<sup class=\"footnote-marker\">614</sup><i class=\"footnote\">דבר ערוה, lit, “word of nakedness.”</i> come out of his mouth, even by way of a joke.",
+        "300.<sup class=\"footnote-marker\">615</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed. omits the line number 300. This appears to be line 300.</i> Now, let him intend when doing the deed<sup class=\"footnote-marker\">616</sup><i class=\"footnote\">.ויתכון בשעת מעשה Again, according to the context of the passage, the “deed” referred to is sexual intercourse.</i> [that it be] for the sake of a mitzvah: that he should have children who will walk in the ways of the Lord; let him not intend to enjoy it.<sup class=\"footnote-marker\">617</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Niddah</i> 13a. And to continue with the language of our Rabbi, it appears according to the opinion of the Kabbalists, when having sex (תשמיש) he should be careful to avoid a wanton emission of seed. It does not appear here that Zilber is talking about mainstream halakhah.</i>",
+        "And let him avoid wanton emission of seed to the best of his ability.<sup class=\"footnote-marker\">618</sup><i class=\"footnote\">Vilna: שלא יוציא זר\"ל ח\"ו (=זרע לבטלה, חס ושלום). “That he not emit seed for naught, God forbid.” Zilber ed.: שלא להוציא שז\"ל ח\"ס. (Similar but slight variation). Moriah, Me’ah She’arim: שֶׁלֹא יוֹצִיא זֶרַע לְבַטָּלָה. “That he not emit seed for naught,” omitting “God forbid.”</i>",
+        "Before retiring, he should study [Torah] to fulfill the mitzvah of “You shall meditate [upon it day and night.]” [Josh. 1:8]. The he should lie down and sleep and rest.",
+        "<b>Why</b>,<sup class=\"footnote-marker\">619</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me’ah She’arim.</i> let a man be guided by this entire order as long as he breathes and let him add like this and like that<sup class=\"footnote-marker\">620</sup><i class=\"footnote\">ועוד יוסיף כָּהֵנָּה וְכָּהֵנָּה.</i> to do good and increase the fear of Heaven.<sup class=\"footnote-marker\">621</sup><i class=\"footnote\">This is the conclusion of the laws that apply every day -- R. Yonah will now briefly discuss laws of behavior on Shabbat and Yom Tov, and conclude the work.</i>",
+        "Let him complete his weekly Torah portions with the community,<sup class=\"footnote-marker\">622</sup><i class=\"footnote\">הצבור. Lit., “the public.”</i> twice in the original and once in [Aramaic] translation.<sup class=\"footnote-marker\">623</sup><i class=\"footnote\">Traditional Bibles are published with Rabbinic commentaries and Targum Onkelos, a translation into Aramaic from the Geonic period in Babylonia.</i> But if he does not have an Aramaic translation he may read twice in the original and once in the vernacular<sup class=\"footnote-marker\">624</sup><i class=\"footnote\">לעז.</i> which is even better than reading three times<sup class=\"footnote-marker\">625</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: ג\"פ Moriah, Me’ah She’arim resolve the abbreviation: שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, “three times.”</i> in the original for the Aramaic translation was for one who was not well-versed; how much the more so is the vernacular commentary for those who speak the vernacular.<sup class=\"footnote-marker\">626</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Berachot</i> 8a; SA OC § 285. “And if he has no targum…” see :2, :42(?)</i>",
+        "Now, let him chant the Torah with its tropes, for if one reads it without its melody, the Torah puts on sackcloth.<sup class=\"footnote-marker\">627</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Megillah</i> 32a.</i>",
+        "<b>And on the eve</b><sup class=\"footnote-marker\">628</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me’ah She’arim.</i> of the Sabbath,<sup class=\"footnote-marker\">629</sup><i class=\"footnote\">Vilna, וב\"ש; others: ובערב שבת.</i> he should prepare for the Sabbath meal.<sup class=\"footnote-marker\">630</sup><i class=\"footnote\">לִסְעוּדַת-שבת.</i> And even if he has several servants, he should prepare it by himself<sup class=\"footnote-marker\">631</sup><i class=\"footnote\">The halakhah is about making one’s sabbath preparation on one’s own, as opposed to delegating the tasks.</i> for the honor of the Sabbath, which is called “bride” and “queen” and its value is equal to all the other <i>mitzvot</i> on the scale. And let him strive [to complete] Sabbath preparations for this is the thing [Raba] salted a <i>shibbuta</i> himself (for the Sabbath). (BT <i>Shabbat</i> 119a).<sup class=\"footnote-marker\">632</sup><i class=\"footnote\">Translation following Jastrow, and according to him a <i>Shibbuta</i> was probably a mullet. Citation appears in Moriah and in Zilber comment, but there, he has Shabbat 109, without a folio.</i>",
+        "And as much as he can, let him buy sweets for the joy of the Sabbath.<sup class=\"footnote-marker\">633</sup><i class=\"footnote\">עֹנֶג שָׁבַּת. As in, the <i>Oneg Shabbat.</i></i>",
+        "Now, he should not eat on Sabbath eve<sup class=\"footnote-marker\">634</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: בע\"ש; Moriah, Me’ah She’arim: בְּעֶרֶב-שָׁבַּת.</i> from Minchah onwards, in case he should spoil<sup class=\"footnote-marker\">635</sup><i class=\"footnote\">פן יפסיד</i> the Sabbath evening meal. And right before evening he should set the table, chair<sup class=\"footnote-marker\">636</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: וכסא; Moriah, Me’ah She’arim: כִּסֵּא</i> and candelabra and put all of the cups and dishes in their proper place.<sup class=\"footnote-marker\">637</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Gittin</i> 38b; SA OC § 249:2 “And close to erev…” Gemara, Id.; SA OC § 262.</i>",
+        "And let him be strict with the wine for the Sanctification of the Day.<sup class=\"footnote-marker\">638</sup><i class=\"footnote\">קידוש היום. The special Sabbath evening <i>Kiddush</i>. Makor ha-Yirah: BT <i>Pesachim</i> 106b; SA OC § 271.</i>",
+        "He should wash his fingernails<sup class=\"footnote-marker\">639</sup><i class=\"footnote\">ויטול צפרניו i.e., a ritual handwashing.</i> every Sabbath eve.<sup class=\"footnote-marker\">640</sup><i class=\"footnote\">As above, Vilna, Zilber ed. abbreviate; Moriah, Me’ah She’arim resolve.</i> And he should sharpen his knife, as our sages<sup class=\"footnote-marker\">641</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: כמו שדרשו, “as they expounded…” Moriah, Me’ah She’arim insert רַבּוֹתֵינוּ, “as our sages expounded…”</i> expounded: “‘on the sixth day when they shall prepare…’<sup class=\"footnote-marker\">642</sup><i class=\"footnote\">והיה ביום הששי והכינו את. Vilna, Zilber ed. place square brackets around the direct object marker thus: [את].</i> this [means] sharpening the knife.” (Sifrei to Exod. 16:5). They further expounded: “‘You shall know that your tent is at peace,’<sup class=\"footnote-marker\">643</sup><i class=\"footnote\">Translation following Koren.</i> this [means] the sharpening of the knife,” (Sifrei to Job 5:24) for if the knife is dull and will not cut this is not [fulfilling the commandment of] peace of the home.<sup class=\"footnote-marker\">644</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah basically mentions the Sifrei quote. This is about doing things regularly, so that they become second nature.</i>",
+        "Then he should wash his face, his hands, and his feet<sup class=\"footnote-marker\">645</sup><i class=\"footnote\">Such as Abraham did in the Torah.</i> with hot [water] for the evening after he has done all his needs.",
+        "Everything that he may do, let him think to do [it] for the honor of the Sabbath.",
+        "Then let him add from the profane up to the holy.",
+        "With<sup class=\"footnote-marker\">646</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed., ואם, “if”; Moriah, Me’ah She’arim, וְעִם , “with” (perhaps a textual emendation.) Translation follows pointed eds.</i> [onset of] darkness let him examine<sup class=\"footnote-marker\">647</sup><i class=\"footnote\">יְמַשְׁמֵשׁ , or, “feel,” “touch,” “handle,” “manipulate,” “search.” Perhaps to make sure they are not soiled or that there are no coins or anything in the pockets such that carrying them would violate the Sabbath.</i> his clothes and let him light [candles] while the sun is still upon the top of the trees.<sup class=\"footnote-marker\">648</sup><i class=\"footnote\">Technically, one lights Shabbat candles eighteen minutes prior to sundown. R. Yonah says a man should light the candles. He does not assume his audience consists of married men.<br>Makor ha-Yirah: BT <i>Shabbat</i> 35b.</i>",
+        "<b>He sanctifies</b><sup class=\"footnote-marker\">649</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah.</i> the day<sup class=\"footnote-marker\">650</sup><i class=\"footnote\">i.e., he recites the Sabbath evening <i>kiddush</i>. Tense in original shifts to perfect: קדש היום.</i> and he should pray [the order of prayers of] the Sabbath; then he should rest and enjoy himself. And he should banish from his heart all groaning and all thoughts, as if all his work were done.<sup class=\"footnote-marker\">651</sup><i class=\"footnote\">Zilber’s comment refers to the <i>Mechilta</i>.</i>",
+        "Now let him honor the Sabbath with clean clothing and a set table<sup class=\"footnote-marker\">652</sup><i class=\"footnote\">Vilna: ויכבד שבת בכסות נקיה [ושולחן ערוך] כפי מה שיוכל. Zilber ed. omits the bracketed phrase; Moriah and Me’ah She’arim include it without brackets.</i> as best he can.",
+        "And he should eat three meals.<sup class=\"footnote-marker\">653</sup><i class=\"footnote\">Three meals during the course of the Sabbath: Friday evening dinner, Saturday afternoon lunch, and <i>Se’udah Shlisheet</i> (third meal) Saturday afternoon before sundown.</i>",
+        "Let him not speak a word of his desires that he needs,<sup class=\"footnote-marker\">654</sup><i class=\"footnote\">אל ידבר שום דבר בחפציו הצריכים לו. Let him not mention his own petty personal needs.</i> but only the desires of Heaven.",
+        "Prior reckonings are permitted.<sup class=\"footnote-marker\">655</sup><i class=\"footnote\">חשבונות שעברו מותר. I.e., to be spoken of during Shabbat, but not current accounting.<br>Makor ha-Yirah: SA __ § 307:6 and see there for what is called “prior reckonings.”</i>",
+        "Let him not increase conversation if it is not words of Torah and fear of Heaven, for even peaceful requests permit difficulty.<sup class=\"footnote-marker\">656</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: כי אף (ד\"ת) (=דברי תורה) [שאלת שלום] התירו בקושי. Moriah: כי אף דברי תורה (שאלת שלום) הִתִּירוּ בְקֹשִׁי. Me’ah She’arim: כי אף שאלת שלום התירו בקושי. Translation following Me’ah She’arim, Probable textual emendation.</i>",
+        "Let him not march with hasty steps<sup class=\"footnote-marker\">657</sup><i class=\"footnote\">Translation following Jastrow, BT <i>Ta’anit</i> 10b</i> if not to go to do a mitzvah, and no manner of preparation let him not do.<sup class=\"footnote-marker\">658</sup><i class=\"footnote\">Double negative in the original. Makor ha-Yirah: BT <i>Berachot</i> 6b.</i>",
+        "Let him not speak of loved ones that died, or any manner of grief of the soul. The rule of the matter: the Sabbath is called a day of pleasure and rest.",
+        "323a.<sup class=\"footnote-marker\">659</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed. accidentally numbers #323 twice.</i> Now let him add from the profane upon the holy.<sup class=\"footnote-marker\">660</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Berachot</i> 33a; SA §§ 294, 296.</i> and let no tear come forth from his eyes. But let him keep it according to the laws taught by our Sages, may peace be upon them.<sup class=\"footnote-marker\">661</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: וישמרהו כהלכותיו ע\"פ רבותינו ע\"ה. Moriah, Me’ah She’arim: …על פי רבותינו עליהם השלום.</i><br>b. <b>On Saturday evening</b><sup class=\"footnote-marker\">662</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: במוצ\"ש; Moriah, Me’ah She’arim: .במוצָאֵי שבת Lit., “On the going-out of Shabbat,” i.e., Saturday after nightfall, already יום ראשון, the first day of the Jewish week. Boldface in Moriah.</i> let him make a separation with prayer and over the cup.<sup class=\"footnote-marker\">663</sup><i class=\"footnote\">I.e., make <i>havdalah</i>, the ritual separation of the sacred time of Shabbat from the profane time of the rest of the week, which includes a candle with multiple wicks, aromatic spices, and a cup of wine. <br>Makor ha-Yirah: BT <i>Berachot</i> 33a.</i>",
+        "If he did not separate with prayer and he must attend to his needs<sup class=\"footnote-marker\">664</sup><i class=\"footnote\">.ובא לעשות צרכיו Perhaps, “it comes that he must take care of his needs…”</i> prior to separating, let him bless [as follows]: “You are blessed, ETERNAL our God, ruler of the universe, who separates between sacred and profane,”<sup class=\"footnote-marker\">665</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed. abbreviate the blessing: בא\"י המבדיל וכו’ ויעשה. Moriah, Me’ah She’arim resolve it in full.</i> then let him take care of his needs. <sup class=\"footnote-marker\">666</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: “The <i>Tur</i> in the name of <i>Rosh</i> (Asheri) that he needs to say it with the Name and Kingship” I.e., not just בא\"י but also אמ\"ה.</i>",
+        "Then he should set his table on Saturday night, even though he only needs to eat as much as an olive.<sup class=\"footnote-marker\">667</sup><i class=\"footnote\">A halachic standard for the smallest amount of bread one must eat in order to say the <i>Birkat ha’Mazon.</i></i> Then he should send out the King with song and praise.<sup class=\"footnote-marker\">668</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed., Moriah: המלך. Me’ah She’arim: המלכה, “the queen,” probably a textual emendation, but this is the usual personification of Shabbat. To personify Shabbat as a King is more unusual.<br>Zilber: BT Shabbat 119b.</i>  <b>And on festival eve</b>,<sup class=\"footnote-marker\">669</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me’ah She’arim, but Zilber ed. does not even assign a new line number. Vilna, Zilber ed.: .ובע\"ש וי\"ט ינהג כמו שאמרנו “And on Sabbath eve and festival eve let him conduct himself as we have said.” Moriah, Me’ah She’arim: ובערב יום טוב יִנהַג כמוֹ שאמרנו בערב-שבת. “And on festival eve let him conduct himself as we said about Sabbath eve.”</i> let him conduct himself as we have said on Sabbath eve. The rule of the matter: for every time at a season of rejoicing, rejoice. At Purim let him increase joy and drinking. But his heart should be [directed] to Heaven so that no word of immorality or obscenity comes out<sup class=\"footnote-marker\">670</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed.: יוציא. Others: יֵצֵא</i> of his mouth. And in a season of sorrow, be sorrowful.",
+        "When [the Hebrew month of] Av enters, joy decreases.<sup class=\"footnote-marker\">671</sup><i class=\"footnote\">Due to the mournful nature of the fast of the 9th of Av. Vilna, Zilber ed.: ממעטין; Moriah, Me’ah She’arim: מְמַעֲטִים.<br>Makor ha-Yirah: M. <i>Ta’anit</i> 26:2. SA OC § 551.</i>",
+        "When [the Hebrew month of] Elul enters, until the night after the Day of Atonement, be trembling and fearful from [being] scared of the Judgment.<sup class=\"footnote-marker\">672</sup><i class=\"footnote\">יהא חרד וירא מאימת הדין. <br>Makor ha-Yirah: Pirkei d’Rabbi Eliezer; SA (OC?) § 581.</i>",
+        "In every month, one should always sit one or more days<sup class=\"footnote-marker\">673</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: יום א; Moriah, Me’ah She’arim: יום אחד.</i> in fasting or at least eating [only] bread and water. Now on that day<sup class=\"footnote-marker\">674</sup><i class=\"footnote\">Moriah, Zilber ed.: ואותו-היו; Vilna, Me’ah She’arim: ואותו יום.</i> he should sit in crying and lamentation. Crying: this is the one who cries with tears. Lamentation: like a man who mourns his death, recounting his deeds and saying “Woe to me! That I have done such-and-such sin!<sup class=\"footnote-marker\">675</sup><i class=\"footnote\">אוי לי שעשיתי חטא פלוני. Me’ah She’arim puts the phrase שעשיתי חטא פלוני in smaller, unvocalized font.</i> Woe to me, that I am liable for the death-penalty<sup class=\"footnote-marker\">676</sup><i class=\"footnote\">Lit., “how I have obligated my soul...”</i> unto the Eternal King!” But this is<sup class=\"footnote-marker\">677</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: וזו היא; Moriah, Me’ah She’arim: וזוהי</i> the exalted repentance said by<sup class=\"footnote-marker\">678</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: ע\"י; Moriah, Me’ah She’arim resolve to על ידי.</i> Joel the prophet: “Now tear your hearts, not your clothes and turn back to the Lord,” (Joel 2:13)<sup class=\"footnote-marker\">679</sup><i class=\"footnote\">Vilna [וגם עתה וגו’]  (וקרעו לבבכם ואל בגדיכם וגו) . Vilna also puts a reference to Joel 2:12 in square brackets: “Even now, swears the ETERNAL, turn back to me with all your hearts…” Moriah continues the quotation from Joel 2:13 through “…and return to the Lord,” while others truncate at “...rend your clothes.”</i> with fasting, with crying, and with lamenting.<sup class=\"footnote-marker\">680</sup><i class=\"footnote\">“with fasting…with lamenting.” appears in Moriah only.</i>",
+        "Let him gaze<sup class=\"footnote-marker\">681</sup><i class=\"footnote\">וְיִתְהֶה, but Moriah וְיִתְהֶא (qal: impf: 3ms: תהה or תהא) Or “regret” but על afterwards appears to be “upon.”</i> upon the sins of his youth that he has done and never return to them any more.",
+        "And every day he confesses<sup class=\"footnote-marker\">682</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: מתודה; Moriah: יִתְוַדֶה; Me’ah She’arim lacks the phrase (see below).</i> over his sins that are known<sup class=\"footnote-marker\">683</sup><i class=\"footnote\">עונותיו הגלוים, more lit., “his sins that are revealed to him.” Me’ah She’arim omits the entire phrase: .על עונות נעוריו שעשה ואל ישוב לעשות עוד ובכול יום יתודה על... Apparently a scrivener’s error -- haplography -- caused by the appearance of the phrase על עונות twice in two lines.</i> to him as they stand,<sup class=\"footnote-marker\">684</sup><i class=\"footnote\">Vilna בהויתן; Zilber ed. כהויתן, Moriah, Me’ah She’arim: כַּהֲיָתָםוָ. Translation follows Zilber ed. and Jastrow, ref to JT, Ber. II 4d.</i> so he should be gratefully acknowledging<sup class=\"footnote-marker\">685</sup><i class=\"footnote\">מודה</i> and letting go [of them] and not [like] one who enters a ritual bath with a lizard in his hand.<sup class=\"footnote-marker\">686</sup><i class=\"footnote\">Just as one cannot become ritually pure while holding an impure object such as a lizard; so too one cannot fully repent for past deeds while still holding onto them.</i>",
+        "<b>So let him pray</b><sup class=\"footnote-marker\">687</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me’ah She’arim.</i> every day as beautifully as he can<sup class=\"footnote-marker\">688</sup><i class=\"footnote\">כפי צחוּת לשונו , lit. “according to the brightness of his language”</i> for all of the ill of the holy nation that they may be healed, and for all the healthy ones that they may not fall ill<sup class=\"footnote-marker\">689</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed. insert ח\"ו (=חס ושלום) “God forbid.”</i> and that they may be saved from all damage. And that the Holy One, Blessed be He,<sup class=\"footnote-marker\">690</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: הקב\"ה; Moriah, Me’ah She’arim resolve to הקדוש ברוך הוא</i> may save his people Israel<sup class=\"footnote-marker\">691</sup><i class=\"footnote\">Translation follows Zilber ed., עמו ישראל; Vilna בנ\"י, Moriah, Me’ah She’arim resolve to בני ישראל “children of Israel” or “Israelites.”</i> from all enemies<sup class=\"footnote-marker\">692</sup><i class=\"footnote\">Vilna, מכל אויב, others, מכל גוים, “from all of the nations,” or “all the gentile enemies.”</i> and from evil spirits<sup class=\"footnote-marker\">693</sup><i class=\"footnote\">Me’ah She’arim, מרוחות רעות, others מרוח רעה, “from an evil spirit.”</i> and from the sufferings of poverty and from all kinds of divine punishments which rush to enter the world,<sup class=\"footnote-marker\">694</sup><i class=\"footnote\">Translation following Jastrow and JT Ber. V 8d.</i> and that He may free all the captives of His people and that He may untie the bonds of the women in the throes of birth<sup class=\"footnote-marker\">695</sup><i class=\"footnote\">ושיתיר את כל חבלי היולדות. BT <i>Shabbat 32a, M. Sotah I:5</i></i> and that He may bring back to the fear of Him all those forcibly seized by the Nations.<sup class=\"footnote-marker\">696</sup><i class=\"footnote\">Vilna: בידי עמים; Zilber ed. בידי גוים, Moriah, Me’ah She’arim: ביד גוים. That is bring Jewish children taken from their parents and raised as Christians (such as the later case of Edgardo Mortara) and forced converts back to Judaism.</i> And for all those lacking children<sup class=\"footnote-marker\">697</sup><i class=\"footnote\">Translation following Jastrow and BT <i>Ervuin</i> 28a.</i> that He may give them good and kosher seed. And for those that have them, that they may live in fear of the Lord. And for all of them, that the Holy One, Blessed be He,<sup class=\"footnote-marker\">698</sup><i class=\"footnote\">As above, Vilna, zilber ed. abbreviate הקב\"ה, Moriah, Me’ah She’arim resolve.</i> may guard the remnant of His people.<sup class=\"footnote-marker\">699</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed. שישמור שארית תורתו, “that He may guard the remnant of his Torah.” Moriah, Me’ah She’arim: שישמור שארית (תורתו) [עמו]. The emended version makes more sense.</i> And that He may execute their judgment speedily and in our days. And for the holy people, let them return in complete repentance, that he may receive them and take them back in complete repentance before Him.",
+        "Every day one should read the Torah portion beginning “And now Israel, what does the Lord require of you?” (Deut. 10:12).<sup class=\"footnote-marker\">700</sup><i class=\"footnote\">Me’ah She’arim truncates the quotation at ועתה ישראל, “and now, Israel…”; others quote through “…what does the Lord your God require of you?” (The next part of the verse is “…but to fear the Lord your God…” which explains how the prooftext works.)</i> For all of it<sup class=\"footnote-marker\">701</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed.: שכולו; others, שכולהּ.</i> is fear of Heaven, so that he may always remember the Creator and that he may not sin."
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Sefer HaYirah/English/merged.json b/json/Musar/Rishonim/Sefer HaYirah/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..62ae2b381d28b9e6f0c6788ac6e13c3463c693d7
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Sefer HaYirah/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,354 @@
+{
+    "title": "Sefer HaYirah",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Sefer_HaYirah",
+    "text": [
+        "<small><i>Sefer ha-Yirah,</i> the Book of Awe, of our Pious Rabbi Yonah Gerondi of blessed memory. To show the people of God the way of God and the deeds which they may do all of their days, when they lie down and when they rise up, when they go and when they come, so that it may be good for them and their children, in this [world] and in [the world-to-] come. <sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Superscription in Me’ah She’arim edition. Vilna edition reads: “That was made by our completely pious Rabbi Yonah Gerondi, may his memory be for a blessing.” Moriah edition reads, “of the Genius, the pious Rabbenu Yonah of Gerondi, may his memory be for a blessing.”</i></small><br><br>I.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">The Arabic-numeral line numbers follow the edition of מקור היראה, by R. Benjamin Moshe Zilber (Zilber ed.). The Roman-numeral section numbers follow the edition containing the gloss of R. Moshe Negrin (Negrin ed.).</i> <b>It is good</b> that a man<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">גבר</i> should take up the Yoke [of the commandments] in his youth. (Lam. 3:27) For it is good that a person<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">אדם</i> should take up and to endure the Yoke of the Holy One Blessed Be He<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">I have chosen not to use gender-sensitive translation. The book is gender-specific and the translation will try to be true to its setting in time and place.</i> and to set the reins and the staffs<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed. omits ומותות.</i> upon his neck to enter into the service of the Creator of the World.",
+        "Now he should remember his Creator in the days of his youth.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Zilber, Moriah read “כחו,” “his strength.” Mea She’arim reads בחורותיו, “his youth.” Vilna gives כחו in round brackets, בחורותיו in square brackets, and resolves the variation thus, “and so it must be read. From the written language, Ecc. 12:1. “Remember your creator in the days of your youth.”<br>Makor ha-Yirah, “I have learned in Duties of the Heart (R. Bachya Ibn Pakuda) which explains that the distinction between today and tomorrow is the same difference as between youth and age, and this is the language in the chapter on making personal accounting (חשבון הנפש) #13 therefore put yourself to this length as much as you are able to pay what you owe to the Creator every day (which means every day you remain (lit., lengthen) upon this earth one should pay back, relieve, and complete today what you owe to the creator, etc.) and do not put off to tomorrow what can be done today lest it should be weighty for you to separate (i.e., die) if you arrive tomorrow and it shall be hard from this if it shall come to your end and closed off for you and your error shall end for the world is like a market that will be gathered and afterward separated and he that pays the reward is happy and he that causes loss feels sorry for it therefore the wise one (Solomon) says “remember your creator…” Thus far his words. [Zilber goes on to cite R. Yonah’s own work, The Gates of Repentance, II:32, “...when one defers repentance, his transgressions age and lose their sting and he does not worry over them as in the beginning.” (The Gates of Repentance, trans. Shraga Silverstein. Feldheim: New York, 1967. 73.)</i>",
+        "Each and every day he should strengthen and be encouraged in the commandments of the Creator of the World,",
+        "he should bring His love into his heart<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">There are several 3ms pronouns in a row here – the translation tries to keep which refer to God and which refer to man straight by use of capitalization.<br>Makor ha-Yirah: a long exigesis arguing on the basis of Rambam <i>sefer mitzvoth gedolot</i> that to bring love into one’s heart means to act like Abraham in his great love for his fellowmen. He also discusses the commentators on whether love of God and fear of God are one or two separate <i>mitzvot</i>.</i> and",
+        "he should think<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Vilna places (ויחשוב) in round brackets. In square brackets it adds, “Perhaps it should read “set before,” as the verse says, (Ps. 16:8) ‘I have set the ETERNAL before me always.’”</i> of his Creator [as] eternally before his [very] eyes. And thus he may set the fear<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">The first occurrence of the word “יִרְאָה” . There are several translation options available: fear, awe, or reverence. \"Awe\" and \"reverence\" would both be legitimate choices, and would sound more euphonious to a modern audience, especially one familiar with Abraham Joshua Heschel and his idea that radical amazement is the foundation of faith. But \"fear\" seems more in keeping with Rabbeinu Yonah's medieval sensibilities and closer to what he actually meant.</i> of the Rock [of Israel] upon his face, and",
+        "make his heart tremble,",
+        "and lower his spirits and lower his stature and the height of his eyes,",
+        "let him go [along] bent [over], regretting the sins of his youth,",
+        "and always crying over them.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Although pietist, this is not a chassidic spirituality. This halachah stands in sharp contrast to the teachings of Rebbe Nachman of Breslov, who would say, מצוה גדולה היא להיות בשמחה.</i>",
+        "So let him keep with all his strength from sinning more in secret, and let him not do it in dark deeds. And so he will be beloved and treasured in the eyes of the Creator and all who see him will rejoice in him.",
+        "II. <b>These are the things that a man may do and live life everlasting by them</b>.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah edition.</i> Every morning when he awakens from his sleep, let him tremble and be startled and seized by the fear of the Creator when he remembers the loving kindness<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">חסד. A notoriously difficult word to translate; it could mean \"love,\" \"grace,\" \"kindness,\" or \"charity.\"</i> by which He did for him and the faith which He kept by him, for He returned his soul which He entrusted to him.",
+        "So then with [all] his heart let him bless the Creator who has done great things<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">הגדיל לעשות. See Ps. 126:2-3 for similar usage.</i> with him, for He has renewed and restored his strength. And when he sets these words upon his heart<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">The language echoes the ואהבת prayer.</i> the love of the Creator will burn in his heart.",
+        "So then (he should not roll over<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Three editions spell with ס while one spells with ש. Meah She'arim points with ָkamatz; Moriah points with chirik; Vilna spells with ס. Thus the verb יָסוב / יִסוב would be parsed qal: jussive: 3ms: ס-ב-ב, do not turn about. The vocalization is a distinction without a difference. Zilber spells ישב: qal: jussive: 3ms: ש-ו-ב, do not return. Vilna: לא יסוב; others אל .</i> upon his bed in the way of a sluggard),<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Square brackets and alternative reading: he should not [lie down on his bed in the manner of the sluggard,] in Vilna edition. N.b. the definite article in this variation.<br>Makor ha-Yirah: : this is the version in the old editions. The מ\"א wrote get up immediately not only so (דוקא) but rather stay (שהה) a little as is spelled out (?) in BT, Gittin 70. Therefore our rabbi wrote precisely (דוקא) that he should not sit in bed in a lazy manner but before he gets up from his bed it is good or well that he should tarry a little in his sleep. (אוהל יוסף) Now it seems to me that where our rabbi wrote to sit (יושב) its meaning is is like “to dwell in praise” (יושב תהילות) or “so you dwelt in Kadesh (many days)” (Deut. 1:46) which is the language of delay.</i> but rather with speed and vigor let him rise immediately.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">See e.g., Shulchan Aruch1:1. See n. 28.</i> But if he be disfigured by plague and it should cause him to go about in a lazy way,<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Hebrew unclear.<br>Makor ha-Yirah: BT Kiddushin 31a, Berachot 43b. SA (__) 2:6. “Our rabbi explains that as is said there the reason is as if the footsteps of the shekhinah were pressing, His glory fills the whole world. since the Shekhina is above his head, it is like as if he removes the fear from off of him, so writes our rabbi, as in # 105, and in another gloss Rabbenu Nissim [Gerondi(?)] on Kiddushin (31a) ‘in order that it appear that he has a lord over him and around him that sees and knows all his hiding places (מצפוניו).’</i> let him reply His words<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">That is, God’s words.</i> to him and pay attention<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">lit., “set his heart upon it.”</i> to it, for if a creditor -- whether gentile or another man<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Vilna: בעל חוב כותי; Zilber ed.: בעל חוב גוי. Both mean \"a gentile creditor;\" כותי may be a nod to medieval Christian censors. Moriah and Meah She’arim read בעל חוב או אדם אחר, “a creditor or another man.” Negrin ed. גוי בעל חוב</i> – shall call after him<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Negrin ed. deletes the word אליו</i>, he should rise immediately, whether because of the honor due to the man, whether because of the momentary gain that it shall bring to him,<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Vilna: [שיביא] (שיבא), (shall come) [it shall bring to him]; Zilber ed: שיבא \"shall come\"; Moriah and Meah She’arim both have שיביא “that it shall bring”</i> or from fear of financial loss, like falling on the fuel of the fire, let him get up immediately, speedily, and not be lax. Or, if he needs to go to the service of the prince<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed., Moriah, Mea She’arim all have המלך, \"the king\"; i.e., the gentile authorities.</i> let him get up and not be lax. Otherwise, they may heap abuse upon him.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">The verb עלל does not occur in the hiphil according to Jastrow, but in the kal it means “abuse.”</i> Or [just] to find favor in the eyes of the prince.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Again, Zilber ed., Moriah, Mea She’arim read המלך, the king.</i> How much the more so in the service of the King of Kings of Kings, the Holy One Blessed be He, so he must take heed to rise with speed, vigorousness, and awe, else he may be late to come.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: (at his n. 13) [He gives a list of halachic authorities for early rising:] M. Avot 4. (but quoting R. Yehuda b. Teimah, M. Avot 5:20); Shulchan Aruch, Orach Chaim 1:1, Tur 1:1, 2:1, R. Moses Isserles (mappah, gloss on Shulchan Aruch 1:1). And the ב\"ח draws an inference that despite that he agrees about rising early, he should get up before the light of the morning.<br>So it is in the older edition, and our rabbi writes here three which are really six reasons which by their hand a man should wake up to conquer his natural inclinations to get up immediately: (a) fear of a man and respect due the man, (b) financial gain and loss, (c) fear and respect of the king to find favor in his eyes. And not to connect solidifying (?) that to write of the most stubborn of them to learn, how much the more so to rise immediately because of the King of Kings, the Holy One Blessed be He. Since just as knowledge has no conclusion, feeling has no conclusion, and each one gets up according to his own marker and level just as one who is a prince and a head does not connect himself to the accounting of fear and honor of man … but this should be understood… thus as written in Duties of the Heart, 30 accountings but for each accounting a man has it in his ability to reverse the accounting from one extreme to the other and to bring himself close to the Blessed Creator. And on the other hand this one must explain always excite a man’s good impulse over his evil appetite, and there is no more room to continue here.</i><br>III<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Negrin ed. includes a whole section here labeled (ג) which does not appear in the other four eds. It is in square script, as part of the text, not the Negrin gloss.</i> And how good and pleasant it is if he should rise before the light of the morning to supplicate himself before his Creator and to direct the hours of the different night-watches dividing the night into three equal parts<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Lit., “which are one-third of the night and at the end [of that one] the second third of the night and to the end of the night…”</i>, since these are the times the Holy One<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">הב\"ה = הברוך הוא</i> is reminded of the destruction of the Temple and the exile of Israel among the nations and the prayer that a man may pray at that hour about the destruction and the exile is desired and his supplication falls before the Omnipresent One, whether he lengthens or shortens<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">אחד המרבה ואחד הממעיט This phrase appears in the regular text at line 54 in the context of a discussion of prayer.</i> [his prayers] so long as he directs his heart (BT <i>Berachot</i> 5b) with his supplications, for better to say little with intention than much without intention.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">AMEN (III). Negrin does not discuss the injunction to rise swiftly. However, he recommends that as soon as a man rises, he should learn the Torah portions of the Binding of Isaac (Gen. 22) and of the Manna (citing the Tur). Learning the Binding of Isaac, he explains will lessen God’s harsh judgment of us (in mystical thinking, by sympathetically linking us to the meritorious actions of our ancestors) and learning the portion of Manna will mystically invoke blessing and prosperity upon us, too. He mentions that it is not necessary to learn the Binding of Isaac on Shabbat because on that day God’s judgment is dormant and God feels only loving mercy (רחמים). Instead, one should learn the 10 commandments for the sake of mystically unifying the disparate aspects of God. For the same reasons, he recommends learning the portions of the Torah involving the daily sacrifices in the ancient Temple, as a way of symbolically offering them ourselves, and thereby mystically invoking God’s love.</i>",
+        "Now, he should think to do all of his deeds for the sake of Heaven. And he should, as much as he is able, go by the way of the sages. But let him be humble.",
+        "Let him not get out of bed naked but only sit up. As Rabbi Yossi explained, “In all my life the inside of my tunic did not see the beams of my house.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT, Shabbat 118b. Shulchan Aruch 2, Be’ur ha’Gra (Vilna Gaon). That is, he would not pull his undershirt off over his head, thereby turning it inside out and exposing it to the rafters above. We see the value of modesty here, an important value underlying this entire work. See also Leviticus Rabbah 20:11!</i> Instead, let him take his undershirt and put his head and arms in it, so that when he gets up he will be covered. And he should not say, “Why, here I am in the inner rooms of a dark house, who will see me and who will know it is me?”<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">Vilna: [יודעני] (וידעני): (and will know me) [will know me]. Zilber ed.: (יועדני)[יודעני] [will know me] (will designate me) (?). Moriah: יוֹעִדֵנִי, will designate me? Meah She'arim: מעדני, will designate me.<br>Makor ha-Yirah: (with respect to the textual variance): In the <i>Tur</i> it is written, מי יועדני ומי רואני, “who will designate me and who will see me?” and it is written in the ב\"ח (=בדפוס חדש?) new edition, but this language is to say, ‘who will know it is me, why, there is no man with me and even if there were a man with me, who would see me in the middle of the night?,’ as in the verse in Isaiah, “(…and their works are in the dark,) and they say ‘who sees us?’ and ‘who knows us?’” (Is. 29:15). Not like in <i>sefer ha-Yirah,</i>who will designate me, from language of witnessing. So far his words. And on the basis of this explanation it is possible to say what our Rabbi meant by [the apparent redundancy of] “inner rooms” and “dark house”: “will know me,” in the inner rooms and “wil see me” in the dark house.</i> for the whole earth is full of His glory. Before Him, the darkness is like light.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">AMEN (ה): The reason for this is that the man’s limbs hint at things of the upper worlds, as Job wrote: (19:26) “…from my body, I would see God.” Even the [sign of] the holy covenant [i.e., the circumcision] and therefore it is not fitting to reveal them, for the honor of God is in the secret of his limbs.<br>Negrin further comments on the issue of modesty (his ו’): the inner spark (הפנימי) is pure, but the outer side (הצד החיצון) is susceptible to impurity. Therefore it is not fitting to make the inner outer and the outer inner.</i>",
+        "Now he should put on his clothes. He should have a tallit katan<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">That is, a four-cornered, fringed ritual undergarment meant for wearing all day.</i> and let him put it on underneath his outer garments<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Negrin ed. תכף בקומו כדי שלא ילך ארבע אמות בלא ציצית, “when he gets up in so that he should not walk four cubits without ritual fringes...”</i> for the crux of the commandment of wearing fringes is always remembering when getting dressed.<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed. deletes the phrase כי עיקר מצוה and simply says כי לזכרון המצוה נתנה, “because the commandment was given for memory.”</i> Because the commandment was given for remembering, and so that a man should not turn away after the stubbornness of his heart or after the gaze of his eyes which cause his body to sin. But this way will not be found unless he should go on the way in which the naked things <sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Lev. 18, <i>Acharei Mot</i>. One will not stray into sin unless he goes on a way where he will find temptations.</i> are found.<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">AMEN (ח): Negrin quotes from Zohar, Shelach Lecha 83:331 -- apparently Tallit gadol and tallit katan are symbolic.</i>",
+        "Therefore let him dress himself immediately without a blessing if he has not washed his hands. But it is good to be strict to wash his hands first<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">AMEN (ט): The explanation of “first” -- that he touch his clothes according to the custom of the first Chassidim [i.e., in Hasmonean times] (See note כ) who would prepare vessels of water by their bed in order to wash their hands and purify them and not handle their clothes with their impure hands, as mentioned in the Zohar, Bereisheet p. 36:146, and in such manner they would bless before doing it.<br>AMEN (כ) Negrin continues at his XX: “The rabbi ends here, but I need to explain: Know that it is forbidden for a man to walk 4 cubits with impure hands. The first chassidim would prepare a ladle of water by their beds so that when they stirred in the night they washed their hands while they were still in bed in order that they not contaminate their clothes with impure hands.”</i> and to bless after he has done it.<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">עובר לעשייתוֹ – high flown Hebrew in original.</i>",
+        "Now it is necessary to wrap himself in a tallit<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">i.e., the more familiar four-cornered ritual garment.</i> in a standing position.",
+        "And it is good for that same tallit katan to be a kind of cloak<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">כעין סרבל</i> for there is no shaking with this.<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">פִּיקפּוּק. Makor ha-Yirah: It should be as big as a kind of cloak so that it should be appropriate for [completely] wrapping oneself in, for any kind of shaking, as explained in the <i>Beit Yosef</i> (ב\"י) § 8 and see in Shulchan Aruch (__?) 8:10.</i>",
+        "Now let him put on his right shoe first and the left one afterwards but tie the left one [first] and afterwards the right, as our rabbis said, “Awe of heaven coming out of all of them,” to fulfill the words of the Mishnah and the words of R. Yochanan: just as his prayers, thus his shoes: just as his prayers on the left, so his shoes on the left.<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Shabbat</i> 61a; SA __ 2:4.</i>",
+        "And as soon as he gets up to walk on the road he should bend his height and he should cover his head for the <i>shekhinah</i><sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">That is, the divine indwelling feminine presence of God on earth.</i> is above his head.",
+        "And therefore it is correct to cover his head and not to go bareheaded.",
+        "Now, let a man go and and let him take care of his needs<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">lit, “check himself.”</i> in the bathroom.<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">AMEN (XIV). Negrin sets forth a prayer that one entering the bathroom should recite, calling on the ministering angels who accompany each person to guard him and help him: “be clean, O honorable holy ministering angels of the most high, guard me, guard me, help me, help me, wait upon me as I enter until I leave, for such is the way of men.” (Tur, top of § 3). He then discusses the need to repeat “guard me,” and “help me.”</i>",
+        "And there he should be modest.<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">Negrin ed., “Now let him be modest in the bathroom and not expose himself until he sits; afterwards he may expose in front of him two hands-breadths and behind him one hands-breadth; and a woman, behind her one handsbreadth and and in front of her, nothing.” (emphasis mine.)</i> He should not expose himself but for a hands-breadth in front of him and two hands-breadths behind him. And for a woman, one hands-breadth behind her and in front of her, nothing.<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">AMEN (XV). From here, one must be strict not to expose even his arm when he lays tefillin because all the limbs of a person hint at great and awesome things and there is not praise like modesty.<br>Once again, Negrin shows the kabbalistic idea that the limbs of a person reflect aspects of the divine being.<br>Negrin continues: When he sits, he should face south with his back to the north. The south is associated with [the sefirah of] Hesed, the characteristic of Abraham, as is said, “loyal love (חסד) to Abraham” (Micah 7:20 following Koren), and his back to the north, as is said, “out of the north the evil shall break forth,” (Jer. 1:14, Koren). And he should not sit between east to west, since the Shekhina is in the west and since everlasting memory לזכר בעלמא … is between east to west it is forbidden in whatever place may be. And by my opinion the secret [meaning] of east to west the crown of Tiferet, in order not to divide them, and it is enough to understand.<br>Makor ha-Yirah: But see, in the Shas (the Talmud) BT Berachot 62b, 23__ it is explained the opposite, (as we see in the Negrin ed.), in front of him two hands-breadths because of spouting urine. And behind him one hands-breadth, and so it turns out that there is no distinction between a man and a woman as to the matter of behind. But according to the edition of our rabbi goes the <i>Bet-Yosef</i> and the <i>Tur, Orach Chaim</i>, and the scrivener’s error has falllen into the books, in front instead of behind and behind instead of in front. Now the words of our rabbi do not mention but in the new printing (?) הב\"ח writes that since even in Sefer ha-Yirah the version is so, it is difficult to dismiss as a scrivener’s error, one falling in all the books but rather it is certain that the versions in the <i>shas</i> ibid, and distinguish between a man and a woman, it appears that as to the woman the stricture is greater. But in the new printing (?) it explicates a different reason: to choose the stricter of the two versions. And see in the <i>Mishnah Berurah</i> in the name of the Latter [sages]. (אחרונים)</i>",
+        "He should not urinate standing up in case there be sprinkles splashing upon his legs and he should appear like one whose urinary canal is mutilated. Rather, let him stand in a high place or urinate in dust. But if he does urinate standing up he should take care lest he take hold of the membrum virile – rather, [he should hold it] from the corona on down the lower side<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">lit., “to the side of the earth.”</i> even if he be married.<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Evidently, a man should never masturbate, nor even touch the top of his own penis.<br>Makor ha-Yirah: BT <i>Niddah</i> 13a; Shulchan Aruch __ 3:13,14. “Even if he be married…” see the <i>Beit Yosef</i> (ב\"י) which brings our Rabbi’s words (as) the source for the <i>Tur</i>, which forbids (it (masturbation)) even for a married man, and where the <i>Beit Yosef</i> explains the characteristic of piety he means according to our Rabbi, and thus it is decided in the Shulchan Aruch. [He appears to disagree with the <i>Taz</i> (Turei Zahav?)] <i>Rambam</i>, ch. 21 of Laws of forbidden sexual entry: it is not permitted to a married man except to urinate; <i>Be’ur ha’Gra</i> (Vilna Gaon); Shabbat 41a (R. Abahu was married.)</i> For the punishment for it<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">That is, masturbation.</i> is so great as to destroy the world.<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">lit., “bring the flood to the world.” Presumably capital punishment, or he may refer to a divine punishment.</i> He must strengthen himself and sanctify himself, even in what is permitted to him. And thus our holy Rabbi: in all his days he did not put his hand under his belt.<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">BT, Shabbat 118b.</i>",
+        "When he sits to relieve himself he shall sit and uncover and cover and stand.",
+        "But he should not strain<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Vilna and Zilber ed.: יפצר. Moriah: יִפְצַּר and Mea She'arim: [יְצַעֵר] (יַפְצֵּר). All mean \"strain.\"</i> himself hard in case he should tear the glands of the rectum and be in danger.",
+        "He should wipe off with the left (hand) but not with the right because he points out the tropes of the Torah and eats with it.",
+        "He should inspect himself very well afterwards for his guts and his bowels need to bless the Creator always, as is said,<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Moriah, Mea She'arim have this quotation from Psalms here; Zilber ed. omits it.</i> “Bless the ETERNAL, O my soul, and all my innards His holy name,” (Ps. 103:1). It is not fitting to bring a belly full of excrement before the Holy One, Blessed be He, Master of the Universe, to bless Him.<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">Vilna: לברכי, to bless me. Others לברכוֹ, to bless Him.</i>",
+        "Let him take care lest he soil his clothes, whether with urine or with excrement.",
+        "If he can, he should have two pairs of pants: one that he wears at the time of prayer only for the sake of being the most clean when praying, but if he cannot, he should be careful not to soil his<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">Me’ah She'arim has: [שֶלּוֹבֵש](שֶלּוֹ), (his)[that he wears]. Others, שלוֹ.<br>If it could not be taken for granted that every man would own at least two pairs of pants, then צדקה would be an important value.</i> [pants].",
+        "He should always wash them to take away the stains of filth from off of them.",
+        "XX.<br>He should wash his hands completely.<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">Lit., \"with cleanness.\"</i> with water if he has it. He should wash them exceedingly well and recite the <i>al netilat yadayim</i>, “concerning the washing of the hands” blessing over them.<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">AMEN: (A continuation of the note above) Now know that when a man sleeps at night the soul goes out from his body and immediately שורה the unclean spirit upon his hands, and the reason [for] the hands is that they are against two arms of teh world/eternal which seize powers of impurity and therefore the שורה upon the hands. Now the one who walks four cubits with impure hands is liable for death from Heaven since he brought to the Other in his hands and about him it is said, “The tents of robbers prosper, and they who provoke God are secure; they who bring their God in their hand.” (Job 12:6 following Koren). Who they who provoke God? They who bring their Other in their hand. etc.<br>In other words, the hands are vectors of dangerous ritual impurity, and again we see Negrin’s comparison of the human body to the cosmic map.</i>",
+        "He should wait until prayer to recite the <i>asher yatzar</i> blessing, but if he does say <i>asher yatzar</i> he should also say the blessing that begins <i>elohai neshamah</i> with it<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">Vilna: [עמה] (עד) either (\"further\") or (\"until\") but probably \"further,\"[with it]. Zilber ed., עוד אלוקי נשמה כי. Other editions spell אלוהי correctly; the use of 'ק instead of 'ה is a pietism to avoid spelling out a divine name. Moriah and Mea She'arim both have עִמָּהּ, \"with it.\"</i> for it is dependent upon it<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">הסמוכה לה</i> and therefore it does not begin with <i>baruch</i> (“blessed be”) so at the time of praying he should begin, “…who has given the rooster knowledge…”",
+        "Or then he should<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed. אז [לא], \"then he should [not]...\" Other editions, ואז.</i> go back and repeat <i>asher yatzar</i>.<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">Me’ah she'arim: [לפני אלוהי נשמה] in small font.</i>",
+        "He should recite the ...<i>al netilat yadayim</i> blessing when he dries his hands, not when he washes them.",
+        "XXIII. <b>Then he should immediately</b><sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me’ah She’arim.</i> recite the “...about the mitzvah of fringes” blessing on the Tallit which he put on if he did not bless when he wrapped himself.",
+        "But every time that he wraps himself he needs to recite the blessing.",
+        "XXIV<br>Then afterwards he should lay the arm-tefillin<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">Vilna: [תפלה](של תפליו). Zilber ed. תפילין של יד. Moriah, Me’ah She’arim: תְּפִלָּה שֶל יָד.</i> on the left arm above the part that they call the elbow in the common tongue,<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">Vilna: שקורין קובד\"י בלעז. Zilber ed. שקורין קובד\"י בלע Makor ha-Yirah ז. Moriah: שֶקּוֹרִין קובר\"י בְּלַעַז in small font. Me’ah She'arim: שקורין קובדו בלע\"ז in small font.<br>Unclear what language he refers to here. As far as I know there is no word <i>kovdi</i>, <i>kovri,</i> or <i>kovdo</i> in Spanish or French, and there seems to be much confusion among the editions. It could be something like \"cubit,\" which is a measure from elbow to fingertip. \"Elbow\" is my emendation.</i> adjusted slightly toward the heart and recite the blessing, “…to lay tefillin.” After that he should put on the head-tefillin next to the brain<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">כנגד המוח</i> and recite the “…about the commandment of tefillin” blessing.",
+        "He should not speak between the arm-tefillin and the head-tefillin; if one chats between the tefillin he should go back and bless over the head-piece twice, “…to lay…” and “…about the mitzvah of…” <sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">Pointed eds. set off the names of the blessings in quotation marks.</i>",
+        "He should always handle the arm-tefillin first and the head-tefillin afterwards so that he shall be careful to be clean<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">בנקיות. Meaning unclear.</i> for tefillin require a clean body that shall not fart in them and shall not sleep in them.<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">Yet it has become fashionable among some charedim in Jerusalem today to wear tefillin all day.</i>",
+        "And he needs to bless when he handles them for a long time after putting them on, as it is established<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed., דקיימא לן, Moriah, Me’ah She’arim דְּקַיְמָא לָן.</i> according to the Rabbis in the name of R. Ashi: “every time I handled (them) I blessed (them).”<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">BT, <i>Sukkah</i>, 46a.</i>",
+        "But according to<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">Lit., “but from the mouth of”</i> my teacher R. Shmuel bar Shneur<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\"> “who lived and directed a school in Evreux (N. France)” -- Rabbi Dr. A. T. Shrock, Rabbi Jonah ben Abraham of Gerona: His Life and Ethical Works. (London: Goldston, 1948), 25. All eds. give the title Rabbi twice: unpointed eds., הרב ר', pointed eds הָרַב רַבִּי .</i> I heard that one does not need to bless on account of handling except when they are taken out from their place and he returns them to their place.",
+        "Now, with regard to the matter of sleep there are three parts to the matter: When they are on his head he may nap but not sleep.<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\"> Lit., occasional sleep but not fixed.</i>",
+        "But when they are held in his hand he may not sleep or nap in case they fall from his hand.",
+        "Now if he puts them on where he lies down let him spread a blanket over them and sleep. And in them he may sleep [something] between a nap and a full sleep.<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: 44-46: BT <i>Sukkah</i> 26; <i>Berachot</i> 20. SA __ 44. Also the opinion of the <i>Rosh</i> is so.</i>",
+        "When he goes to the bathroom he takes them off outside the four cubits [of the bathroom] or winds them up and sets them down in a vessel inside a vessel in his pocket next to his heart.",
+        "<b>Then he should go</b> to the synagogue. And when he comes close to the synagogue he should quicken his steps, as is written, “In the house of God let us walk in excitement.\" (Ps. 55:15)<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">Translation mine.</i>",
+        "But he should check his shoes in case they are filthy or soiled as [King] Solomon said in his Wisdom: “Guard your foot when you go to the house of God.” (Ecc., 4:17)",
+        "",
+        "He should come to the synagogue and say when he enters, “As for me, in your great love I shall come to your house, I shall bow down to your holy temple in fear of You,” and he should sit in his seat. (Ps. 5:8) <sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">In other words, he should recite מה טובו as is reflected in the prayerbook.</i>",
+        "If he has another tallis he should cover himself in it and recite the blessing, “…to wrap oneself in <i>tzitzit</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">Again, evidence that the wealth of the community may have been quite modest. Tallitot are not that expensive, and can be made by hand if need be.</i>",
+        "Then he should sit and not open his mouth until he pauses a little and answers in his heart: Before Whom he stands and Who is the One hearing his words. And thus he will be seized by<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">ועז ילבש. Lit., he will wear trembling... The pointed eds. put this in the qal, but in the rabbinic binyan afeyl אַלְבֵּיש is to seize. I would therefore point this as יַלְבֵּש .</i> trembling, fear, sweating, and feeling awestruck.",
+        "Now let him begin his prayer in the [proper] order, [it does not matter whether] one that lengthens or one that shortens,<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">Referring to two styles of praying: speaking slowly versus speaking rapidly, but the same keva.</i> only that [so long as] he directs his heart to heaven.<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">BT, <i>Berachot</i> 5b; <i>Menachot</i> 110a. Only Mea She'arim gives the second citation.</i>",
+        "He should prepare his clothes, as is said, (Amos 4:12) “Prepare to meet your God, Israel.”",
+        "<b>And when he prays</b><sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah only.</i> he should not raise his voice in his prayer.",
+        "But he should speak only loud enough so that his own ears hear what comes out of his mouth.",
+        "XXX.<br>He should clearly enunciate<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">Lit., \"cut with his lips.\"</i> each and every letter. He should not swallow them.<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">Vilna and Mea She'arim: ואל יבלען . Zilber ed. and Moriah: ואל יבלעם</i> (XXI) Also he should enunciate the end of the words to separate them from the word next to it in case he stumbles over (Ps. 96:3) “tell of His glory among the gentiles…”<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">Moriah helpfully inserts a <i>makkef: ב-סַפְרוּ בַגוּיִם . Ps. 96:3.</i></i> (Ps. 147:12) “… praises of Jersualem…”<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">Ps. 147:12.</i> And so it is with each and every “ et, ve'otoh, ve’otah.”<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">untranslatable Hebrew direct object markers, ּאֶת, וְאוֹתוֹ, וְאוֹתָהּ</i> that is next to a [letter] mem:<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">AMEN (XXX): Negrin comments at great length on the importance of proper pronunciation. First, he says that the words and letters must be carefully separated because each and every word and letter in the Torah is a hint of the sefirot and the upper worlds. One should sing “Baruch she’amar” beautifully because it contains 87 (פ\"ז) letters, which equals “his head is most fine gold” ( ראשו כתם פז) (Song of Songs, 5:11). Such is Ashkenazi practice, established by the men of the Great Assembly (c.f. M. Avot 1:1) But it is important not to add to the 87 letters because it would detract from the kavvanah. They also say it while standing in all lands of Ashkenaz and Tzarfat. “Baruch she’amar” contains 10 “baruch…” statements, according to the 10 statements by which the world was created (i.e., “And God said, ‘let there be light,’ and there was light...”) He continues through the early parts of the morning prayer service, mentioning “kol ha’neshamah t’hallel yah” and “yishtabach” mentioning the Talmudic requirement to recite praise with song and melody before praying (the Amidah) [BT Berachot 32a]. He adds that the air is full of evil spirits and that prayer will protect against them. Later in this lengthy comment he says that when reciting פותֵחַ את ידיך in the Ashrei, one should pronounce ידיך as יוּדיך (“your yuds”) as the secret meaning of the two letterֿs yud (perhaps in the abbreviation of the divine name יְיָ) that draw down the great light and the holy flow into the world. This is also the meaning of the 3 letters yud in the [beginning of each phrase of the] priestly blessing. And from Ashrei through “l’olam va’ed” there are 613 letters, so that by reciting them correctly it is as if one had fulfilled all 613 mitzvot. The ten psalms that begin and end with “halleluyah” are compared to praise of a king. But if one cannot recite them all, he should say at least: ברוך שאמר, תהילה לדוד, הללו אל בקדשו which accompish something of the same purpose. Reciting shirat ha-yam will merit seeing the messiah, as when Israel first recited it they were crowned with the same crown that God will in the future crown the messiah. It has 18 verses corresponding to the 18 vertebrae in the spine [a concept seen elsewhere in Sefer ha-Yirah] adn the placement of “then Israel saw the Egyptians dead upon the shore of the sea” next to “so Moses sang” hinting at the death of the nations but the life of Israel. He discusses the need to pronounce the letter Kaf in מי כָּמוֹךָ to avoid language of blasphemy or else it would sound like “Michah is like you, O God” asserting that the Biblical prophet Micah secreted away the pronunciation of the divine Name. Negrin segues into how responding forcefully enough to the prayers such as “amen” or “y’hei shmei raba” or “baruch hashem hamevorach” causes unfavorable heavenly judgments to be ripped up. He goes so far as to say that the letters of the prayers should be said with as much exactitude as the letters of the Torah. Eventually, he concludes by saying each and every letter is like a candle corresponding to one of the 248 positive mitzvot (the metaphor comes from “the commandment is a lamp and Torah is light.” Prov. 6:23)</i> [one] needs to separate them, this one from that one, and so with “ [adonai] elocheichem emet” and [such] as come out with these.<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">There are siddurim that actually place stars over such letters to make clear the need to enunciate where the letters would run into one another.</i>",
+        "He should not be one who lengthens his prayer too much in public in case they should think him a a show-off or a scoffer.<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">Vilna: [ליהיר] (לכבד). Zilber ed. לכבד ולץ. Moriah: לְכָבֵד וְלֵץ. Mea She'arim: לְיָהִיר ולֵץ. Translation follows Mea She'arim here.</i>",
+        "<b>When he recites</b><sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Vilna and Moriah.</i> the Sh'ma he should be very careful to utter with his lips and hear with his ears all 248 letters that are in it.",
+        "But he must allow an interval between words that may easily run into one another (BT, Berachot 15b). According to the words of our Rabbis, peace be upon them, “with all of your heart” and “upon your heart” and [such] as come out with them.",
+        "And with each and every one of the three [divine] names that are in the first line<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">The first line of the Sh'ma has three occurrences of the divine name: יי ,אלוקינו and יי the second time.</i> he should lengthen them until he thinks [of] past, present, and future but he should not lengthen the aleph (\"one\").",
+        "And he should not hurry the [letter] chet [in the word echad] as if to read it with a chataf.<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">That is, one should not shorten the ח' in the word אחד to read אֶחָד as if it were אֶחֳד.</i>",
+        "And he should lengthen the [letter] dalet [in the word echad] until he considers in his heart that the Creator of the world is king above and below, in heaven and on earth, and the four winds of the world, from east and the west, north and south, and the great depth, and the 248 limbs that are in him.",
+        "But if he just cannot direct his heart so much (have so much kavvanah) let him direct himself to Hashem, who is now our God, in the future to be one.<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">C.f. <i>Aleynu lishabeach</i>, “on that day the age-old dream shall be fulfilled: He shall be one and His name shall be one.” This is a very interesting law, for Rabbenu Yonah, who seems so dour and so exacting, to be so understanding of and lenient here toward human nature. Also very interesting temporal theology.</i>",
+        "And each time he mentions the Specific Name<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">That is, the four-letter name of God.</i> let him think on it the meaning of its reading: that He is Lord of all.",
+        "[When he recites] “With all your heart,” he will need [to meditate] on two [things]:<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">בשני יצרך</i> the good appetite and the evil appetite. “And with all your soul,” [is] even taking your soul.<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">i.e., even martyrdom for the sanctification of the Divine Name. Such practice was a very real possibility in medieval Christian Europe.</i> “And with all your might,” [means] Whatever measure that He measured out for you (M. Berachot, 9:5. BT, Berachot 54a).<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">Translation following Prof. M. Jastrow.</i>",
+        "[At] “Which I command you today,” let him pause and consider, “ today they were commanded to me.\"",
+        "“Upon your heart,” thus far, the intention of the heart and the crux of the acceptance of the Yoke of the kingdom of heaven, and even when walking on the road, being directed until he arrives at “upon your heart.”",
+        "But even from the first verse, he has fulfilled his obligation.<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">Another surprisingly lenient rule.</i>",
+        "From here on he should read according to his usual way with as much intention as he can.",
+        "And for when he arrives at “bind them for a sign upon your hand” he should touch the arm-tefillin and “for totafot between your eyes,” he should touch that of the head.",
+        "And when he comes to “and look at it” he should look at his tzitzit .",
+        "Plus, he should enunciate [the letter] zayin in [the word] Tizkaru (\"you shall remember\");<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם | אֶת-כָּל-מִצְוֹתָי, at the conclusion of the recitation of the Sh'ma.</i>",
+        "<b>and he should not</b><sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Mea She'arim.</i> wink<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">See BT <i>Shabbat</i> 62b for use of רמז to mean \"wink.\"</i> nor gesticulate with his lips<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">Translation following Prof. M. Jastrow. See BT <i>Yoma</i> 19b.</i> or one who rubs his legs<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">וימלול</i> or one who points with his fingers. For anyone who does these is an abomination of the LORD.<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">See e.g. Prov. 6:12.</i>",
+        "Now, one who sits in prayer should not lean on [something] behind him, nor shall he lean to his sides in the manner of a proud person. Rather, he should sit with his head bowed so that he should not see the face of the person sitting in front of him beyond his four cubits. And his arms aligned with the body, with hands crossed over the waist.",
+        "And his two hands [should be] under his clothes, the right over the left in front of his navel and he should not stretch his legs but rather sit upright upon his \"sit” bones in order that he should be more trembling and fearful.",
+        "Then he should shake his body [like a lulav]<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">translation following Prof. M. Jastrow.</i> to fulfill the verse, “all my bones shall say, LORD...” (Ps. 35:10).<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">Perhaps the origin of <i>shuckeling,</i> the custom of swaying the body while praying<i>.</i></i>",
+        "When he stands up to pray he should stand with his legs next to one another.",
+        "He should bow his head.",
+        "Let him press his elbows into his body until his belt and let him place his hands below his clothing, the right over the left.",
+        "He makes seven bows. He shall bend at the beginning and end of the Avot [section of the Amidah].",
+        "He should bow quickly at “you are blessed” and he should straighten up slowly at the divine] Name;<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">ויזקוף בשם בנחת</i> he should bow at the beginning and the end of the modim (thanksgiving section of the Amidah) and no more in the eighteen [benedictions of the Amidah].",
+        "But<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">אבל. A stronger \"but\" than the usual prefixed ו.</i> when he takes three steps he gives peace beginning with the left, to the right and bows, before him and bows.<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">i.e., when finishing the <i>Amidah</i> after saying יהיו לרצון אמרי פי...</i>",
+        "The bow should be as the sages said, until all the vertebrae in the spine<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">חוליות שבסדרה</i> shall protrude<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed. יתפרקו, which could also mean \"be loose,\" \"be moved,\" \"be bent,\" or \"be flexed.\" Others יתפקקו. \"are loosened.\" Translation follows explanation given in Schottenstein edition of the Talmud.</i> until he is able to see an <i>isar</i><sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">A roman coin.</i> of flesh opposite his heart -- now this is flesh the width of an <i>isar</i> between the part of the spine opposite the heart. And when the person straightens, [it] disappears and is not seen.<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">BT, Berachot, 28b.</i> And when he bows, the vertebrae of the spine separate themselves and the same flesh reappears.",
+        "He should not immediately return to his place lest he be thought like a dog returning to its vomit.<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">קיאו.</i>",
+        "He should not spit during his prayer.<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">As opposed to the chassidic practice of spitting during the <i>Alenu</i>, in the traditional line which has been edited out of most North American siddurim, even traditional one, but which appears in the ArtScroll siddur and in most Israeli siddurim: (שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וָרִיק וּמִתְפַּלְלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ). I have seen a Lubavitch edition of the siddur which actually gives the stage direction to spit. Apparently, this custom is older than the Chassidic movement. See <i>BT, Sanh. 101a; JT Ber. III, 6d</i>.</i> But if he is spat upon, he hides the spittle in his cloak.<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">See <i>BT, Ber. 24b; JT Sabb. VII, 10b</i>. Translation following Jastrow.</i>",
+        "He should not even belch<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed: ואף לא יגהק (בלעז אינטרילי\"ר); Moriah, Me'ah She'arim: ואף לא יגהק (בלע\"ז אינטרילי\"ד). It is unclear what foreign language is referred to.</i> or yawn,<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">all eds. ולא יפהק (בלע\"ז בדליי\"ר). (unpointed eds. בלעז without abbreviation indicators). Which foreign language unclear.</i> but if he does yawn he puts his hand upon his chin or over his mouth.<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">See <i>BT, Ber. 24a.</i></i>",
+        "He should not hold anything at all in his hand, for he should be afraid lest it fall from his hand and he will not be deliberate [in his prayer].<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">ולא יתכווין. The root does not appear in the hitpael acc. to Jastrow, but in modern Heb. \"be deliberate.\"</i>",
+        "Neither in front of nor behind his master shall he pray.",
+        "<b>He should offer praise [in] his prayer</b>.<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">ויסדר תפילתו. Boldface in Moriah and Me'ah She'arim eds.</i>",
+        "But he should not make it fixed like the person who says, \"it is a fixed law upon me every day, the obligation to say such and such prayers<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed. [תפילות] (תפלה). (prayer)[prayers]</i> lies upon me,\" but rather let him make [them] supplications before the Omnipresent One.<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">See <i>M. Avot, 2:13.</i></i>",
+        "Let him not contemplate his prayer, saying, \"I have prayed so much with intentionality, it is worthy to be accepted, for it is one of three things mentioned [in connection with] the sins of a person<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">The others being repentance and charity (ותפילה, וצדקה, ותשובה מעבירין את רוע הגזרה). See High Holy Day liturgy.</i> for they<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">That is, accusers on high, prosecuting angels.</i> accuse him about them<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed. עליהם \"about them,\" Moriah, Me'ah She'arim עליו, \"about it.\"</i>, saying, \"Is it worthy that such a prayer should be accepted, and has he not done such and such?\" But let him think in his heart that he really should have stood much longer in prayer, perhaps one of his small[er] sins would be forgiven, and let him remember that is he is [but] flesh [and blood] breath leaving and not returning.",
+        "And what gain is there for him to boast about his deeds? Should he not be on guard for such [as this]? But if his heart must grow proud, let him think about<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">lit., \"set in his heart.\"</i> great people of the world that fell away and passed away from the world but which did a thousand times more good than he.",
+        "<b>Now, while he is still</b> in the synagogue, let him not speak a profane word<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">Vilna, [ידבר] (יהיה לו) אל , \"(let there [not] be to him)\" \"[let him [not] speak]\" Zilber ed. אל יהיה לו. \"let there not be to him.\" Moriah, Me'ah She'arim: יְדַבֵּר</i> with a person, especially not<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">Vilna: [כי] (לא) ואף. Zilber ed. ואף לא. Moriah: וְאַף לֹא. Me'ah She'arim: וְאַף כִּי. The distinction is subtle.</i> during the reading of the Torah.",
+        "But if some people sat by him talking intentionally<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">Vilna: בני אדם המדברים (ברצון). \"people talking (intentionally).\" Zilber ed. בני אדם המדברים ברצון.</i> let him shake his lips in disdain<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">Perhaps, \"shake his head in disdain.\" But all four eds. have שפתיו, \"his lips.\"</i> and make himself quiet as when he prays. But he let him not lord over [them], saying, \"it is not I who is talking,\" for every time one is haughty he takes away a little bit of his reward.<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">כי כול המתפאר כמעט הוא נוטל</i>",
+        "Now let him respond \"amen\" to each and every blessing<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">Vilna and Zilber ed. על כל ברכה וברכה, \"to each and every blessing,\"; Moriah and Me'ah She'arim: עַל כָּל בְּּרָכָה, \"to every blessing.\" \"Blessing\" is here used to mean a <i>brachah,</i> that is, phrase beginning (and possibly ending) with יה-וה ... וברוך אתה .</i> For the one who responds \"amen\" is greater than the one who says the blessing and the gates of paradise open for him.",
+        "[At] \"may His great name be blessed...\"<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">A quotation from the <i>Kaddish</i>.</i> let him respond with all his ability with his mouth and with all his concentration.<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">That is, he should recite this part of the <i>Kaddish</i> together with the leader of the prayer both out loud and concentrating on his words.</i>",
+        "And he should not leave the synagogue during the reading of the Torah if not between a man and his fellow.<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">אם לא בין גברא לגברא. See BT <i>Berachot</i> 8a</i>",
+        "<b>As long as</b><sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim.</i> a man is busy speaking of the <i>Shekhinah</i><sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">The indwelling feminine presence of God that goes into Exile with the People of Israel.</i> between the time of prayer and the time of the grace after meals, he shall not be plagued.<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">יגע בבשרו. lit., \"struck in his flesh.\" could also be read as hurt or injured. alt. trans: [a man shall never be hurt so long as he speaks of the Shekhinah from the time of prayer to the time of the grace after meals]</i>",
+        "Except in his hands<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">Moriah: כִּי אִם בְּיָּדָיו; others: כי אם בידים</i> up to the forearm,<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed., Me'ah She'arim: הפרק העליון; Vilna, Moriah: פרק העליון.</i> or in his neck as far as the shirt, but not in his legs, and not in all the rest of his flesh or his feet. But if he is plagued let him wash his hands or rub them<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">Moriah, יְשַפְשְפֵם ; others, יְשַפְשְפֵן</i> with dust [or with pebbles]<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">Moriah, Me'ah She'arim, [או בצרור], [\"or with pebbles\"]</i> or with [wood] chips.<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">Zilber: BT <i>Nazir</i> 59a</i>",
+        "But if he needs to scratch, let him scratch over his undershirt; and he must not touch neither a cavity nor the hair of the arm-pit nor the area of the genitals.<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">ובית הערוה</i> But if he does touch [them] he should wash his hands or rub them with dust, pebbles, or wood-chips.<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">Interesting that this is the same treatment for the plague in the first place.</i>",
+        "Now if at the time of prayer, a hands-breadth is exposed -- even to his wife<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">אפילו באשתו Translation of this halachah follows the interesting word order of the original.</i> -- of genital area, then it is forbidden to recite <i>shema</i> or to pray or look upon it.<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">or \"upon her.\"</i>",
+        "<b>Then he goes</b><sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim.</i> out from the synagogue humbly and in a bowing manner;<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">בנחת ובדרך כריעה</i> he says, \"Lead me, O LORD, in thy righteousness...\" (Ps. 5:9), then he goes.<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">Ps. 5 does not appear to be a fixed part of the standard liturgy of today.</i>",
+        "But when he goes on his way,<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">ובלכתו בדרך -- note the beautiful echo of ובלכתך בדרך from the ואהבת prayer.</i> he should not bend too much.<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">But see halachah #8, a man should always go about bent over.</i> And he should not lower his scarf over his eyes lest he be thought a mockery.",
+        "Nor should he walk with proud carriage<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">בקומה זקופה; at his fully erect stature.</i> for one who walks at his full stature is like one who suspends the fear [of heaven] from upon him. But rather he should walk in an average manner, not erect but not too bent. Rather<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">Moriah, Me'ah She'arim: [עַד] (אֶלָּא). \"(rather) [until]\"</i> so that he should not look one who comes in front of him in the face.",
+        "Let him lower his eyes so that he should not look his fellow right in the eye.",
+        "And if he should come in contact with a thing of nakedness such as a woman, whether Jewish or gentile<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">ארמית lit., \"Aramean.\" R. Yonah could not directly say \"Christian\" due to censorship.</i>, whether married or single, whether big or small, he should close his eyes or turn his face<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">פניו, \"his face,\" appears in Vilna, Zilber ed.; Moriah and Me'ah She'arim omit it.</i> aside so that he shall not see her. And so said the sage, \"You have no such barrier<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">אין לך דבר חוצץ בפני התאוה. More literally, \"you have no way of separation in the face of desire...\"</i> faced with of sexual desire as the closing of the eye.\"",
+        "And the same if he should come in contact with and boar and a sow or a dog and a bitch<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">Moriah, Me'ah She'arim omit או כלב ובלבתא</i> or any animal in intercourse<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: נזקקין (Rabbinic plural); Moriah, Me'ah She'arim: נִזְקָקִים (Biblical plural).</i> with each other<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: זה לזה; Moriah: זֶה לָזֶה (masc.) ; Me'ah She'arim: זוֹ לָזוֹ (fem.)</i> -- he must not look upon them.",
+        "And he should be the first to greet every man,<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">אדם, which this work has generally rendered, \"person,\" but in this case \"man\" seems more appropriate given the following halachah.</i> even a gentile<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: כותי, lit. a \"Cuthite,\" a Samaritan, but in eds. published under censorial influence, כותי frequently is a euphemism for גוי. Me'ah She'arim: אֵינוֹ-יִשרָאֵל, a non-Jew. Moriah: גוי, a gentile.</i> so that he should be beloved and precious to [God's] creatures.",
+        "But he should not greet a woman, so that he may return to his home and family in peace.<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">לביתו, in all eds., could also mean \"to his wife.\"</i>",
+        "Then he should take off his tefillin, and put them in the bag, the hand-piece on top of the head-piece.",
+        "He should take off the head-piece first, and the hand-piece second, then he should take off his pants and put on other ones.<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">See halachot 31-32. If a man is able to have more than one pair of pants, he should keep a good pair for shul -- his \"Sunday best,\" as it were.</i>",
+        "And it would be good for him to learn [some Torah] immediately, since it is written, \"they go from strength to strength,\" (Ps. 84:8),<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">i.e., going from the strengthening activity of prayer to the strengthening activity of Torah study.</i> immediately, before he goes out to his business.",
+        "<b>But if</b><sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim.</i> he be a weak man and accustomed to breakfast, let him eat immediately.",
+        "But he should wash his hands<sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\">That is, a ritual handwashing.</i> first with a lot of water. At the very least he should wash with a quarter-log<sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\">A Talmudic unit of liquid measurement roughly equal to one large glass. See BT <i>Pesachim</i> 99a.</i> of water.<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">Vilna: [מים] (ממי) \"(of water) [water].\" Zilber ed. ממי. Moriah, Me'ah She'arim: מַיִם.</i>",
+        "Let him pour water over his hands three times.<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">Zilber cites sources explaining the purpose of each pouring.</i>",
+        "And let him rub them<sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\">Moriah: וִישַפְשְפֵם , others: וישפשפן. Is he talking about ritual handwashing or handwashing for cleanliness? I'm not aware that one scrubs one's hands in any ritual handwashing?</i> well, so that there should be no barrier<sup class=\"footnote-marker\">179</sup><i class=\"footnote\">again, דבר חוצץ. Such as a ring that would prevent the water from coming into contact with the skin.</i> for any barrier to immersion [in a mikveh] is a barrier to [ritual] handwashing.",
+        "He should raise them in the washing so that the first waters do not drip down<sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\">יחזרו</i> and ritually impurify his hands.",
+        "Then let him dry them very well.",
+        "Now he blesses <i>hamotzi</i> over the bread, but he must leave an interval between each and every letter.<sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\">Lest he run the two letters <i>mem</i> in לחם מין into one another.</i>",
+        "And everything from this world that he may enjoy, whether in fruits<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">פירות</i> or in scent or in eating or any other thing that he may enjoy, it is forbidden to enjoy without a blessing. And let him bless every thing with the blessing that was said by our Rabbis before it and after it, may peace be upon them.",
+        "Now, if he has no expert [in blessings] let him go to an expert to learn and not make himself like a [dumb] animal.<sup class=\"footnote-marker\">183</sup><i class=\"footnote\">In case he does not know the proper blessing. A <i>beheimah</i> eats and smells without saying a blessing. See below.</i> But if he does not find an expert he goes and leaves his enjoyment of it. And he shall not enjoy any thing until he knows how to bless its Creator over it according to the law.<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">כדת וכמשפט.</i>",
+        "Now when he blesses let him direct his heart to bless the Creator and not as a thing that is a habit in the mouth of a man to come out without [proper] intention. And so too with the blessing over a mitzvah.<sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">e.g., anything that one would say אשר קידשנו במצוותיו.</i> And any deed that a person may do, let him do<sup class=\"footnote-marker\">186</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Moriah: [יעשה] יעשה</i> things for the sake of doing them<sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\">לְשֵם פֹּעֲלָם</i> and not as a commandment trained by people and an ancestral custom.<sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\">A frequent trap of ritual observance is doing things by rote and by memory, without giving them proper <i>kavvanah</i>. R. Yonah returns to this theme again and again.</i>",
+        "He should have excellent manners when he eats.",
+        "And after he finishes<sup class=\"footnote-marker\">189</sup><i class=\"footnote\">Vilna, גמר  [ואחר] \"[and after] he finishes\"; Moriah: בַּאֲכִילָתוֹ, גָמַר (\"his eating...he finishes...\").</i> his meal he should recite the blessing of the food.<sup class=\"footnote-marker\">190</sup><i class=\"footnote\">The grace after meals, <i>Birkat ha-Mazon</i>.</i>",
+        "Afterwards, let him drink water or wine to complete one hundred blessings in a day.<sup class=\"footnote-marker\">191</sup><i class=\"footnote\">It is a worthy goal to recite one hundred blessings in a day, so he should drink a little water or wine just for the sake of achieving the goal.</i>",
+        "And all [of these blessings] for the sake of heaven.<sup class=\"footnote-marker\">192</sup><i class=\"footnote\">See the earlier discussions in this work about proper <i>kavvanah</i>. It is not enough just to recite 100 blessings; one should actually mean them.</i>",
+        "<b>Now, before</b><sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Vilna as well as Moriah, Me'ah She'arim.</i> he goes to his work, let him learn one verse [of Torah] or one law to fulfill the mitzvah of \"you shall meditate on it day and night.\" (Josh. 1:8).",
+        "At the same time let him learn with musing of the heart. And let his ears and his eyes be open to what his lips bring forth.",
+        "Let him not break off from his study for idle things. For even saying, \"How beautiful is this tree,\" or \"How beautiful is that field,\" in which there is a excellent thing<sup class=\"footnote-marker\">194</sup><i class=\"footnote\">דבר שבח</i> such that one would recite, \"Blessed is the One who has such in His world,\" over it, why, this one is liable for the death-penalty.<sup class=\"footnote-marker\">195</sup><i class=\"footnote\">חייב בנפשו. Olitzky's Avot translation renders, \"sins against his soul,\" but this is an interpretive translation.</i> (Avot, 3:7)<sup class=\"footnote-marker\">196</sup><i class=\"footnote\">Moriah and Me'ah She'arim cite to Avot 3:9, but this appears to be a variant ed. Chanoch Albeck numbers the mishnah 3:7.</i> How much the more so for profane chatter, upon which all words of sin hang.",
+        "And one who chatters on them transgresses both a negative and a positive commandment.<sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\">BT, Yoma, 19b.</i> The positive commandment to \"speak upon them,\"<sup class=\"footnote-marker\">198</sup><i class=\"footnote\">That is, words of Torah. This is a quotation from the Torah portion that contains <i>ve'ahavta</i> prayer, \"...teach them faithfully to your children, and speak of them when you lie down and when you rise up...\"</i> (Deut. 6:7) not of other things. And the negative [commandment] comes from the positive [commandment]: what it says to do, do [and what it says not to do, do not do].<sup class=\"footnote-marker\">199</sup><i class=\"footnote\"> ולאו הבא מכלל עשה עשה</i> And the negative, \"all such things are wearisome; no man can ever state them\" (Ecclesiastes, 1:8).<sup class=\"footnote-marker\">200</sup><i class=\"footnote\">Translation following JPS.</i> Moreover, everyone who does break off from words of Torah are obligated<sup class=\"footnote-marker\">201</sup><i class=\"footnote\">Vilna: [אשר הוא חייב] (החייבין). Zilber ed.: החייבין. Moriah, Me'ah She'arim: שֶהוּא חַיָּב, \"since he is obligated.\"</i> to engage in them. And about those who break off [from Torah] it is said, \"They cut up mallows by the bushes, and roots of broom for warmth\" (Job, 30:4).<sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\">Translation following Koren. JPS: \"They pluck saltwort and wormwood; the roots of broom are their food.\" The prooftext works by the connection of the word שיח in its Biblical sense of a plant with שיח in its Rabbinic sense of idle chatter. The difference is in how they translate לחמם. Koren renders \"ל-חם-ם,\" \"for their warmth\"; JPS renders \"לחם-ם,\" \"their food.\"</i> And our sages of blessed memory said, all those who break off from words of Torah to engage in idle chatter,<sup class=\"footnote-marker\">203</sup><i class=\"footnote\">Vilna places [ואמרו רבותינו ז\"ל...שיח] in square brackets; Zilber ed. omits the clause. Moriah and Me'ah She'arim include it without brackets.</i> They feed them fiery coals in <i>Geihinnom</i>.<sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">Hell. BT, <i>Chagigah, 12b.</i></i>",
+        "<b>After</b><sup class=\"footnote-marker\">205</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim.</i> this, he should go to his business, for it is good to earn a living:<sup class=\"footnote-marker\">206</sup><i class=\"footnote\">דרך ארץ</i> no one can serve the Creator if he is busy begging for his meals.<sup class=\"footnote-marker\">207</sup><i class=\"footnote\">There is an unusual negative particle in this phrase.</i> And thus said [King] David: \"Happy is everyone who fears the LORD; who walks in his ways. For you shall eat the labor of your hands.\" (Ps. 128:1-2).<sup class=\"footnote-marker\">208</sup><i class=\"footnote\">Translation following Koren. Psalms are traditionally ascribed to King David.</i>",
+        "Now his business shall be conducted faithfully,",
+        "and he should keep away from lying words",
+        "or from bad company<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">Lit., \"from the company of bad men.\" Vilna omits the 'וּ. A fortuitous translation given that this section is about Jewish business ethics.</i>",
+        "or an assembly of scoffers.<sup class=\"footnote-marker\">210</sup><i class=\"footnote\">See <i>M. Avot</i> \"an assembly of scoffers.\"</i> But if he must sit with them: in case they mock and make light of him<sup class=\"footnote-marker\">211</sup><i class=\"footnote\">See BT, <i>Eruvin</i> 21b.</i> and he should appear as one who puffs himself up<sup class=\"footnote-marker\">212</sup><i class=\"footnote\">ויראה כעשה עצמו חשוב. Lit., “and he appears as one who makes himself important.”</i> let him not interrupt their words or reply<sup class=\"footnote-marker\">213</sup><i class=\"footnote\">Vilna: ואל (ישוב) [ישיב]. \"Do not (return) [reply].\" All others have the hiphil, יָשִיב, \"reply.\"</i> to them except with shortness of breath<sup class=\"footnote-marker\">214</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed., קוצר רוחו, \"shortness of his breath.\" Moriah, Me'ah Shearim omit the pronominal suffix 'ו. Or \"despondency of his spirit,\" following Exod. 6:9.</i> and let him get up as immediately as he is able.",
+        "Let him take care<sup class=\"footnote-marker\">215</sup><i class=\"footnote\">Vilna, (ויזהיר)[ויזהר]. \"(Let him caution or forewarn) [Let him take care.]\" Moriah, Me'ah She'arim, וַיִזָּהֵר</i> not to treat his fellow overbearingly<sup class=\"footnote-marker\">216</sup><i class=\"footnote\">בלי להונות</i> neither with words, all the more so with money.",
+        "Even his business with the gentile<sup class=\"footnote-marker\">217</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: הכותי. Moriah: הַגּוֹי. Me'ah She'arim: הַנָּכְרִי. See note קס\"ג: Vilna, Zilber ed. and Moriah all are consistent in their terminology for the non-Jew. Me'ah She'arim uses both the terms אינו-ישראל and נכרי.</i> should be with faith, lest he desecrate the name of Heaven and the Torah of Israel be despised by his hand.<sup class=\"footnote-marker\">218</sup><i class=\"footnote\">תתבזה. And see Ruth Rabbah 1:1.</i>",
+        "But if he should hear evil reports<sup class=\"footnote-marker\">219</sup><i class=\"footnote\">מוציאי דבּה. Vilna actually places the dagesh in the בּ.</i> about a man,<sup class=\"footnote-marker\">220</sup><i class=\"footnote\">איש</i> he should not believe them, for it may be that they are of his enemies; rather act like he believes without actually believing.",
+        "Now, if a person should curse him or revile him, he should not reply anything at all, but let him submit to humiliation and not humiliate.",
+        "Neither let him be quick to go out to quarrel.",
+        "He should not stay with people whispering<sup class=\"footnote-marker\">221</sup><i class=\"footnote\">or, \"inciting,\" or \"informing.\" R. Yonah seems to be talking about gossip here.</i> together.",
+        "Nor should he give evil reports about anyone, even his enemy.",
+        "And let him not hate in his heart,<sup class=\"footnote-marker\">222</sup><i class=\"footnote\">See Lev. 19:17.</i> except what the Omnipresent One hates.<sup class=\"footnote-marker\">223</sup><i class=\"footnote\">Vilna: כי אם אשר המקום שנא, \"except which the Omnipresent One hates.\" Zilber ed.: כי אם את המקום שנא, \"except what the Omnipresent One hates.\" Moriah, Me'ah She'arim: כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר הַמָּקוֹם שׂנֵא. \"except that which the Omnipresent One hates.\"</i>",
+        "Every<sup class=\"footnote-marker\">224</sup><i class=\"footnote\">Vilna: [וכל] (ובכל) \"(and in all) [and all]\"; Zilber ed., ובכל. Moriah, Me'ah She'arim: וְכָל</i> business dealing of his<sup class=\"footnote-marker\">225</sup><i class=\"footnote\">עניינו ועסקו.</i> should be<sup class=\"footnote-marker\">226</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed., יהיה; Moriah, Me'ah She'arim: יְהֵא</i> for the sake of Heaven.",
+        "When he returns from his business, he should not sit idly, for what [does it do] for a man to be sitting idly? does not laziness bring him into the hands of stupefaction and impure fancies? whereas there is no end [to the reward] of learning Torah.<sup class=\"footnote-marker\">227</sup><i class=\"footnote\">See M. <i>Pe'ah, 1:1;</i> BT <i>Shabbat</i> 127.</i>",
+        "<b>Now, if</b><sup class=\"footnote-marker\">228</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Vilna, Moriah, Me'ah She'arim.</i> guests should come to his house, he should welcome them with a cheerful countenance.<sup class=\"footnote-marker\">229</sup><i class=\"footnote\">See, e.g. M. <i>Avot</i> 1:16.</i>",
+        "And as soon as they come he should set bread before them to eat<sup class=\"footnote-marker\">230</sup><i class=\"footnote\">Vilna: ישים [לפניהם] לחם, \"he should put bread before them\"; Zilber ed.: ישים להם לאכול \"he should set for them to eat\"; Moriah, יָשִׂים לִפְנֵיהֶם לֶאֱכוֹל ; \"let him set before them to eat\"; Me'ah She'arim: יָשִׂים לִפְנֵיהֶם לֶחֶם לֶאֱכוֹל , \"let him set before them bread to eat.\"</i> for sometimes a poor person may come who has not eaten but is ashamed to ask.<sup class=\"footnote-marker\">231</sup><i class=\"footnote\">Reflecting a sensitivity to the poor and the hungry that motivated the writing of the book .</i>",
+        "Now let him give them his bread and his water and what he might eat to brighten their faces.<sup class=\"footnote-marker\">232</sup><i class=\"footnote\">בפנים מאירות</i> But even if there should be sorrow and worry in his heart<sup class=\"footnote-marker\">233</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: ואף אם יהיה לבבו עצב; \"even if his heart should be sorry...\"; Moriah, Me'ah She'arim: בִּלְבָבוֹ, \"in his heart\"</i> let him warm his heart in front of them,<sup class=\"footnote-marker\">234</sup><i class=\"footnote\">Following Vilna, ישחנה, Moriah, Me'ah She'arim: יַשְׁחֶנָּה, \"let him warm his heart.\" But Zilber ed., ישתנה, \"let him change his heart.\"</i>",
+        "and put them at rest with his words, and be for them<sup class=\"footnote-marker\">235</sup><i class=\"footnote\">Vilna: [ויהי] (ויתן) \"(and let him gave) [and let him be]\"; Zilber ed. ויתן, Moriah, Me'ah She'arim: וִיהִי</i> a restorer of the soul.",
+        "And even if he may have a thousand servants, he should serve them himself. Who do we have as great as Abraham who served the messengers [of the Lord]<sup class=\"footnote-marker\">236</sup><i class=\"footnote\">See Gen. 18:1-15, <i>parshat va-yera.</i></i> but had many manservants and maidservants, as it is said, \"and all his homeborn slaves, and all those he had bought\" (Gen. 17:23).<sup class=\"footnote-marker\">237</sup><i class=\"footnote\">Vilna:  [בראשית יז כג  אולי צ\"ל =צריך לאמר ואת כול ילידי ביתו](ובני ביתו) (\"and the children of his house\") Zilber ed. ואנשי ביתו. Moriah, Me'ah She'arim: וְאֵת כָּל-יְלִדֵי בֵיתוֹ (בראשית יז כג) . Context: after Sarai's name change to Sarah, Abraham circumcises his entire household, both those born in his household and all its members. Translation follows JPS.</i> And despite that they appeared like Arabs<sup class=\"footnote-marker\">238</sup><i class=\"footnote\">ואע\"פ שנראו כערביים. I.e., they looked like ordinary people.</i> according to our Rabbis of blessed memory:<sup class=\"footnote-marker\">239</sup><i class=\"footnote\">BT, <i>Bava Metzia</i> 86b</i> and with everything that Abraham did by himself, the Holy One Blessed Be He repaid on his behalf to Israel in His dignity and Himself.<sup class=\"footnote-marker\">240</sup><i class=\"footnote\">ובכל מה שעשה על ידי עצמו שלם לו הקב\"ה לישראל בכבודו ובעצמו.</i>",
+        "He should not recount before them, \"such and such happened<sup class=\"footnote-marker\">241</sup><i class=\"footnote\">Moriah: אִירע ; Me'ah She'arim: אֵירע</i> to me,\" from some of his troubles,<sup class=\"footnote-marker\">242</sup><i class=\"footnote\">Vilna: תלאותיו; Zilber ed.: תלואותיו; Moriah, Me'ah She'arim: תְּלָאוֹתָיו</i> for these<sup class=\"footnote-marker\">243</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: אלה; Moriah, Me'ah She'arim: אֵלּוּ</i> words shatter their spirits, appearing to them that for their sake he says so and that he hardly has any money in his purse.<sup class=\"footnote-marker\">244</sup><i class=\"footnote\">וכמעט שאין לו שכר כעמלו. Lit., \"that he barely has reward in the fruits of his labor.\"</i>",
+        "But let him honor them as his lords. And so we find with Abraham, who called them \"my lords,\" (Gen. 18:3). And greater was welcoming them than receiving the face of the Shekhinah.<sup class=\"footnote-marker\">245</sup><i class=\"footnote\">Welcoming guests is one of the duties whose reward is beyond measure. M. Pe'ah 1:1, BT Shabbat 127.</i>",
+        "And at meal-time, he should show himself as one who grieves <sup class=\"footnote-marker\">246</sup><i class=\"footnote\">יַראֶה את עצמו כמצטער</i>that he is not able to prepare more for them:<sup class=\"footnote-marker\">247</sup><i class=\"footnote\">להֵטיב להם יותר</i> And so it says,<sup class=\"footnote-marker\">248</sup><i class=\"footnote\">וכן הוא אומר, not the more traditional שנאמר or ככתוב.</i> \"if you draw out your soul to the hungry,\" (Isa. 58:10).<sup class=\"footnote-marker\">249</sup><i class=\"footnote\">Translation following Koren and Holladay, A Concise Hebrew and Aramaic Lexicon of the Old Testament, \"if you grant your desire to the hungry.\"</i> Therefore say to him<sup class=\"footnote-marker\">250</sup><i class=\"footnote\">Moriah, Me'ah She'arim: וְיֹאמַר לוֹ. Vilna, Zilber ed. omit; the shift to first person indicates the quotation.</i> \"I am dying that I have no more to give you.\"<sup class=\"footnote-marker\">251</sup><i class=\"footnote\">A play on the words of the Isaiah quotation: ותפק לרעב נפשך. The literal meaning of the Hebrew תצא נפשי, \"my soul goes out.\"</i>",
+        "So if they should stay with him, he should lay them down in the best of his beds, for it is greater to rest the weary than to be well-rested.<sup class=\"footnote-marker\">252</sup><i class=\"footnote\">שוכב בטובו, more lit., \"than to lie down in goodness.\"</i> And giving [his guest] rest makes more rest<sup class=\"footnote-marker\">253</sup><i class=\"footnote\">נחת רוח. or satisfaction, gratification, pleasure.</i> for him than to feed him or slake his thirst.<sup class=\"footnote-marker\">254</sup><i class=\"footnote\">המאכילו ומשקהו. Lit, \"who feeds him or waters him.\"</i> And it comes back to him in the next world.<sup class=\"footnote-marker\">255</sup><i class=\"footnote\">BT Shabbat 191a. I.e., what goes around comes around, or good karma.</i>",
+        "And when they leave he should accompany them.",
+        "He should give them a bit of provision for the road<sup class=\"footnote-marker\">256</sup><i class=\"footnote\">לדרך  Exactly as we say, \"for the road\"!</i>, for \"a man will transgress for a piece of bread,\" (Prov. 28:21).<sup class=\"footnote-marker\">257</sup><i class=\"footnote\">Translation following Koren.</i> For since Jonathan did not give David a piece of bread when he parted from him the thing caused the priests of Nov to be killed<sup class=\"footnote-marker\">258</sup><i class=\"footnote\">.נתגלגֵל הדבר ונהרגו כהני נוב Perhaps, \"the matter spiraled out of control and the Priests of Nov were killed.\" BT, <i>Sanhedrin.</i> 104a. The statement refers to the episode of David and Jonathan. See 1 Sam. 20:1-22:19.</i>, eighty-five men who wore the linen Ephod.<sup class=\"footnote-marker\">259</sup><i class=\"footnote\">1 Sam. 22:18. Translation follows JPS.</i> And you shall surely press [gifts] upon them according to the donation of your hand.<sup class=\"footnote-marker\">260</sup><i class=\"footnote\">והעניק תעניק להם מסת נדבת ידך.</i>",
+        "<b>Now, if</b><sup class=\"footnote-marker\">261</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim.</i> you have the opportunity to do a <i>mitzvah</i><sup class=\"footnote-marker\">262</sup><i class=\"footnote\">ואם באה מצוה לידך., Lit., \"if a mitzvah comes into your hand.\" Note the shift to second person.</i> make haste<sup class=\"footnote-marker\">263</sup><i class=\"footnote\">Vilna: [תמהר] (שמש) \"(serve)[hurry].\" Zilber ed.: שמש. Moriah, Me'ah She'arim: תְּמַהֵר.</i> to do it and do not be relaxed about it.<sup class=\"footnote-marker\">264</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah that R. Yonah is putting two halachot together: 1) to do the mitzvah by oneself not by an appointee, and 2) being rapid about it.</i> For caution brings one into zeal, cleanliness, separation, purity, holiness, fear of sin, piety, and humility.<sup class=\"footnote-marker\">265</sup><i class=\"footnote\">BT Avodah Zarah 20b.</i>",
+        "<b>Be</b><sup class=\"footnote-marker\">266</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah.</i> cautious with the honor of the sages. If a sage should come to your home, welcome him with honor and honor him.",
+        "If there is a groom in the city, go outfit him<sup class=\"footnote-marker\">267</sup><i class=\"footnote\">I.e., make sure he has enough money to put on a proper wedding.</i> and rejoice with him, for one who rejoices with him merits seeing the redemption of Jerusalem.<sup class=\"footnote-marker\">268</sup><i class=\"footnote\">BT, Ketubot 17a.</i>",
+        "If there is a death in the city, attend to the dead<sup class=\"footnote-marker\">269</sup><i class=\"footnote\">I.e., perform שמירה וטהרה, the rituals of washing the dead body and standing guard over it for the entire period before burial.</i> and mourn him. Even in a middling aspect<sup class=\"footnote-marker\">270</sup><i class=\"footnote\">I.e., Engage in the preparation and eulogize, but do not aggrandize the dead.</i> for it does not honor him<sup class=\"footnote-marker\">271</sup><i class=\"footnote\">Vilna reads און, sin, but it appears to be an error.</i> to tell beyond what he had, and silence is beautiful. Only those good characteristics which you know that he had you shall tell and you shall escort him.<sup class=\"footnote-marker\">272</sup><i class=\"footnote\">Referring to the actual funeral service and burial.</i>",
+        "If there is a circumcision [to be done]<sup class=\"footnote-marker\">273</sup><i class=\"footnote\">i.e., not only the circumcision itself, but the feast that should take place afterwards.</i> in the city, attend to him<sup class=\"footnote-marker\">274</sup><i class=\"footnote\">טרח ועֲסוק בו</i> and be as one who assists in the <i>mitzvah</i>,<sup class=\"footnote-marker\">275</sup><i class=\"footnote\">Zilber: See BT <i>Pesachim</i> 13b on one who does not return מיסב the mitzvah of his friend</i> for the reward of the one who assists is as great as of the one who does the <i>mitzvah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">276</sup><i class=\"footnote\">Zilber: BT. <i>Makkot</i> 5b.</i>",
+        "If your fellows are in distress be distressed in their distress.<sup class=\"footnote-marker\">277</sup><i class=\"footnote\">Zilber: BT Berachot 12b: all that it is possible for him to request mercy upon his fellow...</i>",
+        "Do not rejoice in their downfall, but be happy at their good fortune.<sup class=\"footnote-marker\">278</sup><i class=\"footnote\">In a German word, <i>schadenfreude</i>. Zilber, BT <i>Ta'anit</i> 20b. M. <i>Avot</i>, 4:12 (let the honor of your fellow be as the honor of your teacher).</i>",
+        "Moreover, if you have heard of the distress of Jews<sup class=\"footnote-marker\">279</sup><i class=\"footnote\">ישראל</i> far away, groan and pray<sup class=\"footnote-marker\">280</sup><i class=\"footnote\">הֵאָנַח ותתפלל. Vilna: האָנח.</i> for them,<sup class=\"footnote-marker\">281</sup><i class=\"footnote\">Zilber: 166. BT <i>Berachot</i> 12b, <i>Ta'anit</i> 21b, <i>Yevamot</i> 52b; <i>Rambam</i> ch. 1 of the laws of fasting הל\"א = halacha 1 or halacha 31.</i> and just as much for those near by.<sup class=\"footnote-marker\">282</sup><i class=\"footnote\">Zilber: \"just as much for those near by\" BT <i>Yevamot</i> 52b.</i>",
+        "Bless the Rock<sup class=\"footnote-marker\">283</sup><i class=\"footnote\">That is, \"the Rock of Israel,\" an appellation for God, as in the popular Chanukah hymn, מאוז צור. Especially as in צדוק הדין, the acceptance of judgment recited upon a death which repeatedly refers to God as הצור, “the Rock.” Vilna, Zilber ed.: ברך הצור. Moriah, Me'ah She'arim: בָּרֵךְ אֶת הַצּוּר</i> [of Israel] over everything that comes, over the good and over the bad, rejoice in suffering<sup class=\"footnote-marker\">284</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Moriah: ביסורין (Rabbinic plural). Zilber ed., Me'ah She'arim: ביסורים (Biblical plural).</i> and consider everything for good, with each and every measure that He measures out for you. And this is<sup class=\"footnote-marker\">285</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed., Moriah, וזהו בכל-מאדך. Me'ah She'arim: וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים ו ה) וּבְכָל-מְאֹדֶךָ</i> \"and with all your might.\" (Deut. 6:5).<sup class=\"footnote-marker\">286</sup><i class=\"footnote\">As in the <i>ve'ahavta</i>, \"You shall love the LORD your God with all your heart, and with all your soul, and with all your might.\"</i> And do not be contumacious in suffering,<sup class=\"footnote-marker\">287</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed. omits this phrase from ואל תבעט through לטובה. Moriah: וְאַל תְּבַעֵט בְּיִסּוּרִין. pointing the verb in the binyan piel, \"do not be contumacious\" (that is rebellious, challenging instead of accepting). Me'ah She'arim: ואֵל תִּבְעַט בְּיִסּוּרִים. pointing the verb in the qal, \"do not resist, or reject.\"</i> but consider<sup class=\"footnote-marker\">288</sup><i class=\"footnote\">Me'ah She'arim: וְתַחְשׁוֹב qal imperfect; others וַחֲשוב, qal imperative.</i> it all for the good, and say, \"Whatever the Merciful One does is for good.\"<sup class=\"footnote-marker\">289</sup><i class=\"footnote\">Aramaic. See BT <i>Berachot</i> 60b. Translation following Jastrow. Zilber: BT <i>Ta'anit</i> 21a. Vilna, Zilber ed.: כל דעביד רחמנא לטב. Moriah: כָּל דְּעָבֵד רַחֲמָנָא -- לְטוֹב. Me'ah She'arim: כֹּל דְּעָבִיד רַחֲמָנָא לְטַב עָבִיד.<br>Makor ha-Yirah: Berachot 54a, 60b. \"Rejoice in suffering,\" BT Shabbat 85b. \"And do not rebel...\" TY, Shekalim, 8:4 (פ\"ח ה\"ד). \"Consider it all for the good...\" BT Berachot 60b. Shulchan Aruch, Orach Chayyim § 222. \"Whatever the Merciful One does...\" BT Ta'anit 21a.</i>",
+        "<b>Keep away</b><sup class=\"footnote-marker\">290</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim.</i> from vows, for on account of broken vows children die and a man's wife dies.<sup class=\"footnote-marker\">291</sup><i class=\"footnote\">Back to third person. Makor ha-Yirah: BT <i>Shabbat</i> 32b, <i>Nedarim</i> 20a. Rabbinic Judaism has long been skeptical of taking vows.</i>",
+        "And from oaths.<sup class=\"footnote-marker\">292</sup><i class=\"footnote\">As in, \"May God damn me if...\" which contemporary English has shortened to (God) damn! Makor ha-Yirah: TY, <i>Shevuot</i>, 2:5, <i>Shulchan Aruch, Orach Chayyim,156:71.</i></i>",
+        "And from anger, for anyone that becomes angry mixes up his reason with his spirit, and will not place himself in the love of the Creator. And so our Rabbis said, \"do not get hot and you will not sin\" (BT, Berachot 29b). And in several places [King] Solomon said in his wisdom, \"remove anger from your heart,\" (Eccl. 11:10), \"for anger rests in the bosom of fools\" (Eccl. 7:9). Nothing will come to the hand of a quarrelsome person but his irritability. And even with Moses our Teacher, who was the greatest of the sages and the prophets, whenever he was under the influence of anger he came under the influence of mistaken judgment.<sup class=\"footnote-marker\">293</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: \"Our sages said...\" BT Berachot 29b. \"Nothing will come to the hand of a quarrelsome person...\" Kiddushin 41a, and see ch. 2 halachot de'ot halacha 3. (rambam?) And what is written there. And so Moshe our teacher…., Pesachim 66b. And see also Sifré Num. 157, \"because he was under the influence of anger he was under the influence of mistaken judgment.\" Translation following Jastrow.</i>",
+        "Even if someone treats you inappropriately, do not lose your temper. But learn from Hillel the modest one,<sup class=\"footnote-marker\">294</sup><i class=\"footnote\">ולמד מהלל ענותן. BT, Shabbat 31a. The reference is to a famous aggadic story of the sage, when a man made a bet that he could cause the patient Hillel to lose his temper and went to see him on a Friday afternoon before Shabbat, asking pointless questions to try to cause him to lose his patience.</i> of blessed memory.<sup class=\"footnote-marker\">295</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed., ז\"ל. May = זכרונו לברכה, \"may his memory be for a blessing.\" Moriah: זָכוּר לַטוֹב , \"may he be remembered for good.\" Me'ah She'arim:  זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.<br>Makor ha-Yirah: BT, <i>Shabbat</i> 31a.</i>",
+        "The same goes for fear inside his home: it is a mitzvah to show himself like one who can get angry but whose mind is settled.<sup class=\"footnote-marker\">296</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Moriah, Me'ah She'arim: נחה, \"at rest\"; Zilber ed.: נאה, \"suited/becoming/handsome.\"<br>Zilber comments: <i>BT, Shabbat 105b</i>, Rambam, ibid.</i> But he should not develop additional fear, but only a moderate amount.<sup class=\"footnote-marker\">297</sup><i class=\"footnote\">It is permissible to have authority, but not too much.</i>",
+        "He should not smash dishes<sup class=\"footnote-marker\">298</sup><i class=\"footnote\">Vilna: places asterisk after כליו and footnotes בגדיו, \"his clothes.\"</i> in his anger. He should not destroy anything at all.<sup class=\"footnote-marker\">299</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT, <i>Shabbat</i> Id. (105b).</i>",
+        "Let him bend his inclination from anything which he may enjoy, even from idle chatter, for what gain is there in needless words? This is nothing but increasing liability for negligence.<sup class=\"footnote-marker\">300</sup><i class=\"footnote\">See M. Avot 4:1. (But the text is slightly different: הכובש את יצרו, not ויכוף את יצרו). and M. Avot 1:5.<br>Makor ha-Yirah: Bava Metzia 32b. To bend his inclination: Pesachim 113b and in הגההת of the Vilna Gaon. Even from idle chatter: Chagigah 5b, Yoma 77a. Rambam ch.2 halachot de'ot halacha 14. \"This is nothing but increase of sin...\" Prov. 10:19 \"where there is much talking, there is no lack of transgressing.\" JPS. \"In many words...\" Avot d'Rabbi Natan end of ch. 22.</i>",
+        "<b>Be</b> beloved to your brothers and to your fellows.<sup class=\"footnote-marker\">301</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim. Back to second person.<br>Makor ha-Yirah: Berachot 17a, Shabbat 118b. What they said: in all my days I have not transgressed against my friend by my speech. (?)</i>",
+        "You shall not even lie down at night if you have a quarrel with a person. But go and appease him until you both reconcile. But even if he has sinned against you, seek reconciliation from him. Do not say, \"see,<sup class=\"footnote-marker\">302</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed.: הוא חטא לי, \"he has sinned against me,\"; others, הן חטא לי, \"see, (he) has sinned against me.\"</i> he has sinned against me, it is up to him to reconcile with me,\" bend your inclination and go to him, so that your heart shall not grow proud and you shall be abominable in the eyes of<sup class=\"footnote-marker\">303</sup><i class=\"footnote\">Vilna, על פני הבורא, \"in the face of the Creator\"; Zilber ed.: בעיני הבורא, \"in the eyes of the Creator\"; Moriah, Me'ah She'arim: לִפְנֵי הַב, \"before the Creator.\"</i> the Creator. As it is said, \"Every proud heart is an abomination to the LORD,\" (Prov. 16:5).<sup class=\"footnote-marker\">304</sup><i class=\"footnote\">Translation mine.<br>Makor ha-Yirah: BT, <i>Megillah</i> 28a. \"But even if he has sinned against you…\" Yoma 87a, see there.</i>",
+        "<b>Be especially</b><sup class=\"footnote-marker\">305</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim.</i> careful not to lie, even in a words of a rhetorical phrase, for there is desecration of the [divine] Name in speech. And also not to be rewarded in a lie, for the gain will be offset by the loss, since the four classes of those who will not receive the face of the Shekhinah: the class of liars, the class of hypocrites,<sup class=\"footnote-marker\">306</sup><i class=\"footnote\">Or, flatterers, faithless, arbitrary, fickle.</i> the class of scoffers and the class of slanderers. And such is the punishment of the liar, that even if he speaks the truth, no one believes him (BT, Sanhedrin, 89b). And anyone who repeats his speech is as if he were an idol-worshipper (Ibid., 92a). As is written in this case: \"I shall seem to him a deceiver,\" (Gen. 27:12).<sup class=\"footnote-marker\">307</sup><i class=\"footnote\">Translation following Koren. Context: Jacob is reluctant to fool Isaac into giving him the blessing.</i> [Regarding] anyone who changes his words [is written]: \"They are vanity, the work of delusion,\" (Jer. 10:15).",
+        "Now take care to avoid scoffing, for it is the second of the transgressions. For it transgresses<sup class=\"footnote-marker\">308</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: והיא מעברת את המורא. Moriah, Me'ah She'arim: מַעֲבִירָה אֶת הַמּוֹרָא.</i> against the fear [of Heaven]. And it accustoms a person to transgress. Every one who speaks frivolously falls into the Valley of Death.<sup class=\"footnote-marker\">309</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT, <i>Avodah Zarah</i> 18b and what is written there. \"For it is the second of the transgressions…\" Pirkei d'Rabbi Eliezer Zuta. \"And it transgresses…\" Avot 3:17 שחוק וקלות ראש כו' ומש\"כ. \"And everyone who speaks frivolously…\" Avodah Zarah 18b.</i>",
+        "And that he not be hypocritical.<sup class=\"footnote-marker\">310</sup><i class=\"footnote\">or \"flatter,\" or \"deceive.\"</i> \"For a hypocrite shall not come before Him.\" (Job 13:16)<sup class=\"footnote-marker\">311</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT, <i>Sotah</i> 42a.</i>",
+        "And that he not tell slander,<sup class=\"footnote-marker\">312</sup><i class=\"footnote\">לשון הרע, \"the evil speech,\": malicious gossip.</i> for everything has a cure but slander.<sup class=\"footnote-marker\">313</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT, <i>Arachin</i> (?) 17b.</i>",
+        "And that he not listen to it, as is said, \"you must not carry false rumors.\" (Exod. 23:1).<sup class=\"footnote-marker\">314</sup><i class=\"footnote\">Translation following JPS.<br>Makor ha-Yirah: BT, <i>Pesachim</i> 118b.</i>",
+        "<b>And one should keep away</b> from honor, but honor every person. <sup class=\"footnote-marker\">315</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: M. Avot 6 from the 48 things [by which the Torah is acquired], i.e., 6:6. And see BT Bava Metzia 23b . [R. Yisrael] Salanter says flee from honor but honor your friend.</i>",
+        "You shall turn away from your [own] characteristics.<sup class=\"footnote-marker\">316</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed., Me'ah she'arim: ותעביר (hiphil imperfect); Moriah: וְהַעֲבֵר (hiphil imperative). \"Turn away from\" as in Ps. 119:37. Note another switch from 3d person to 2d person. Makor ha-Yirah: BT, <i>Rosh Hashanah</i> 17a.</i>",
+        "Judge everyone in the scale of merit, for the sake that in Heaven they shall overlook your sins and judge you in the scale of merit.<sup class=\"footnote-marker\">317</sup><i class=\"footnote\">i.e., give everyone the benefit of the doubt, so that God will give you the benefit of the doubt. Makor ha-Yirah: M. Avot 1:6, BT <i>Shabbat</i> 127b. <i>Magen Avraham</i> (?) § 156.</i>",
+        "<b>If</b><sup class=\"footnote-marker\">318</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Vilna. Moriah, Me'ah She'arim: וְאִם אַתָּה , \"but if...\" or \"now if...\" or \"and if...\"</i> you are with people that you are obligated to honor such as your father and your mother honor them and be fearful of them.<sup class=\"footnote-marker\">319</sup><i class=\"footnote\">כבדם ותירא מהם. The structure is not exactly parallel.<br>Makor ha-Yirah: BT Kiddushin 31b; <i>Shulchan Aruch, Yoreh De'ah</i> § 240.</i>",
+        "And you shall not sit in their place.<sup class=\"footnote-marker\">320</sup><i class=\"footnote\">Mainly speaking in a literal sense.<br>Makor ha-Yirah: Id. Yoreh De'ah Ibid. And see, in the gemara also (איתא נמי) do not <i>stand</i> in their place (emph. mine)</i>",
+        "And you shall not contradict<sup class=\"footnote-marker\">321</sup><i class=\"footnote\">Following Moriah, Me'ah She'arim: וְלֹא תִסְתּוֹר אֶת דִבְרֵיהֶם (qal: impf) \"do not contradict\"; Vilna, Zilber ed.: ולא תסתיר (hiphil: impf) \"do not hide\"</i> their words, if they say something, even if you know that it is not<sup class=\"footnote-marker\">322</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: כי אינו כן. Moriah, Me'ah She'arim: כִּי אֵינֶנּוּ כֵן.</i> so. Do not say, \"it was not so.\"<sup class=\"footnote-marker\">323</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: Ibid. and Ibid. 32b. And Shulchan Aruch ibid. <i>se'if</i> 11.</i>",
+        "And if they have a word with a person, do not compromise between them.<sup class=\"footnote-marker\">324</sup><i class=\"footnote\">Following Sifra introd.: שני כתובים המכחישים...ויכריע ביניהם. Because this has ויכריע ביניהם. I.e., while generally peacemaking is commendable and commanded, when your own parents or someone else that you are obligated to honor is one of the parties to the dispute, you may not mediate because you should be showing favor to your parents (or whoever it is).<br>Makor ha-Yirah: BT Kiddushin 31b; Shulchan Aruch, Yoreh De’ah § 240. From the the language of our rabbi it appears that he agrees with the opinion of (R. Menahem ha-Meiri) which is brought in the Tur (ibid.) that even to say something like the words of the father is forbidden. And see in the Beit Yosef where it is also explained this way. Also according to Rashi. What the halakhic decisors and Rashi adopted for the matter it is a negative law just so: if there is a division in his own words, it is also forbidden to harmonize them, according to the meaning of our rabbi.</i>",
+        "Do not interrupt them, for even one who interrupts his fellow is called a fool.<sup class=\"footnote-marker\">325</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: The words are appropriate/fitting for the one who says them. And what is written, \"for even…\" M. Avot 5:7<i>. </i></i>",
+        "The rule of the matter: everything that might be attached to their honor should be attached<sup class=\"footnote-marker\">326</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: כל מה שיוכל לתלות הכבוד בהם [יתלה] ולא בו. The pointed eds. omit the square brackets.</i> and not to his.<sup class=\"footnote-marker\">327</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: Ibid., Shulchan Aruch ibid. סע\"ז.</i>",
+        "One must be very careful with their honor, for their honor is compared to the honor of the One Who Is Everywhere, and one who honors them is as if he honors the One Who Is Everywhere, but one who causes them pain is as if he pains himself.<sup class=\"footnote-marker\">328</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed., כאילו צער עצמו \"as if he troubles himself\"; Moriah, Me'ah She'arim: כְּאִלּוּ צִעֵר (עַצְמוֹ) [הַמָּקוֹם]. \"as if he troubled (himself) [the One Who Is Everywhere].\" Although it would seem that the \"right\" choice is the one in square brackets, i.e., he troubles God, the idea that one who troubles his parents really makes trouble for himself feels very wise and true. R. Yonah would say, “how could someone cause damage to the One?”</i>",
+        "Further, he is obligated to feed them, give them drink, dress them, bring them in and take them out.",
+        "But if he does not have [anything for them] let him go knock on the doorways of people’s homes and beg<sup class=\"footnote-marker\">329</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: יסבב, Moriah: יְסַבֵּב (piel, impf) \"let him beg\"; Me'ah she'arim: יָסוֹב (qal: impf) \"let him go around.\"</i> and give [the alms] to them.",
+        "And whatever he may do for them, let it be by way of honoring them. For one [person] may feed his father pheasant<sup class=\"footnote-marker\">330</sup><i class=\"footnote\">Vilna, פיסיוני, others, פַסיוני . According to Jastrow this is a variant spelling.</i> and drive him out of the world<sup class=\"footnote-marker\">331</sup><i class=\"footnote\">I.e., makes him desperate. translation following Jastrow.</i> but someone else may make his father grind in the mill and bring him into everlasting life in the world-to-come (BT, Kiddushin 31a).<sup class=\"footnote-marker\">332</sup><i class=\"footnote\">Zilber comment: Ibid 31a, <i>Shulchan Aruch</i> 74.</i>",
+        "If his father transgressed the words of the Torah, he must not say to him, \"Father, you have transgressed the words of the Torah,\" but rather he says to him, \"the verse is written in the Torah like so.\" And he shall understand on his own and he shall not be disgraced.<sup class=\"footnote-marker\">333</sup><i class=\"footnote\">Vilna:[יתבייש](תביישו) ואל, (\"you shall disgrace him\") [\"he shall not be disgraced\"]. Zilber ed.: תביישו. Moriah: יִתְּבַּיֵּשׁ Me'ah She'arim: תְּבַיְּשׁוֹ.</i>",
+        "And he should not<sup class=\"footnote-marker\">334</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed., ושלו ידבר \"and that he not speak,\"; others, ולא ידבר, \"and he should not speak.\"</i> speak of their deeds in any matter, even if he throws his money-bag into the sea or into the fire in front of him, do not rebuke him.<sup class=\"footnote-marker\">335</sup><i class=\"footnote\">Jastrow, BT, <i>Kiddushin</i> 31a.</i>",
+        "But if he hears a person speaking about them improperly, blunt his teeth<sup class=\"footnote-marker\">336</sup><i class=\"footnote\">i.e., refute his arguments. (Jastrow).</i> and say to him, \"you are telling a lie.\" But there is no striking his fellow over such. But even silence is appropriate in a place where the parents are not dishonored. As in the case where he knows if he shall protest, then [the other] shall add; the dignity of the parents would not be served by a reply.",
+        "And their<sup class=\"footnote-marker\">337</sup><i class=\"footnote\">Whose? The parents?</i> will is their honor.<sup class=\"footnote-marker\">338</sup><i class=\"footnote\">Zilber cites Yerushalmi.</i>",
+        "And they that wipe out their honor<sup class=\"footnote-marker\">339</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed. appears to have כבידם, probably a typo or a technical issue of copying.</i> -- their honor is wiped out.<sup class=\"footnote-marker\">340</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT, <i>Kiddushin</i> 32a.</i>",
+        "And be<sup class=\"footnote-marker\">341</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim. Although we appear to be in a new section, this really is also about the honor due to parents, now just extended to teachers. Grammatically, this paragraph speaks in the imperative voice, not the jussive.</i> in awe of the sages, as Rabbi Akiva expounded (BT Pesachim 22a) on the verse \"you shall fear the lord your God,\" (Deut. 6:13) including the disciples of the sages.",
+        "Cleave unto them and their ways of the good.<sup class=\"footnote-marker\">342</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: Pesachim 49a, Ketubot 111b; Rambam ch. 6 halachot de'ot</i>",
+        "And stand up before them, even before elders that are not sages<sup class=\"footnote-marker\">343</sup><i class=\"footnote\">as in the Biblical precept, מפני סיבה תקום (Lev. 19:32) Found today on Israeli buses meaning \"please give this seat to the elderly.\"<br>Makor ha-Yirah: Kiddushin 32b, SA Yoreh De'ah 244:71. And \"even before elders who are not sages…\" Kiddushin 33a, SA ibid. The comment discusses <i>chiddur mitzvah</i>.</i> and nullify your will before their will.<sup class=\"footnote-marker\">344</sup><i class=\"footnote\">A paraphrase of M. <i>Avot</i> 2:4, \"…nullify your will before His will…\"</i>",
+        "And honor your elder brother. And the brother of your father. And the brother of your mother. And the husband of your mother. And the wife of your father.<sup class=\"footnote-marker\">345</sup><i class=\"footnote\">See, e.g., Lev. 18.</i> For on all of them the sages of blessed memory<sup class=\"footnote-marker\">346</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed. include חכמים ז\"ל (=זכרונם לברכה) \"may their memory be for a blessing\"; pointed eds. omit.</i> expounded: (BT, Ketubot 103a) from the verse, \"Honor your father and your mother,\" (Exod. 20:12).<sup class=\"footnote-marker\">347</sup><i class=\"footnote\">In the Decalogue. Vilna and Zilber ed. also cite Deut. 5:16, the restatement of the decalogue. Ketubot 103a: The extension of the duty to respect.</i>",
+        "<b>Do not</b> seek out<sup class=\"footnote-marker\">348</sup><i class=\"footnote\">more literally, \"pursue after\"</i> a gathering of ignoramuses or scoffers because from them you shall not learn wisdom but only empty words and scoffing.<sup class=\"footnote-marker\">349</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: M. <i>Avot</i> 3:14, \"Rabbi Dosa b. Hircanus says…\" Scoffers: see BT Pesachim 113a.</i>",
+        "But seek out the sages because from them you shall learn wisdom. <sup class=\"footnote-marker\">350</sup><i class=\"footnote\">Zilber comment: M. <i>Avot</i> 6:9, ארי=אמר רבי יוסי בן קיסמא.</i>",
+        "And do not be contemptuous of the words of your brother, and do not mock any<sup class=\"footnote-marker\">351</sup><i class=\"footnote\">\"a single person\" would have resonance today when so many people have trouble finding their \"soul-mate.\" Do not mock a single person, i.e. a person who is single.</i> person.<sup class=\"footnote-marker\">352</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: M. <i>Avot</i> 4:3.</i>",
+        "<b>Do not</b><sup class=\"footnote-marker\">353</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim.</i> withhold good from one who deserves it (Prov. 3:27).<sup class=\"footnote-marker\">354</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: the verse is in Prov. 3. [However, none of the other editions have the citation.] And see BT <i>Bava Metzia</i> 77a.</i> If a person asks you for a favor or for a mitzvah, do not refuse to do it. But if you have no knowledge about the matter, say to him \"do according to your wisdom.\"",
+        "Be accustomed to giving as much <i>tzedakah</i> as you can at the very least<sup class=\"footnote-marker\">355</sup><i class=\"footnote\">Zilber says something about הפחות שבמטבעות, \"the smallest coins,\" so perhaps R. Yonah is saying that giving even the smallest coins to tzedakah causes oneself to prosper! Zilber \"even giving the smallest coins on 2d and 5th (Monday and Thursday) fulfills his obligation.</i> discipline yourself to ransom your soul.<sup class=\"footnote-marker\">356</sup><i class=\"footnote\">לבורא לתת כופר נפשך. One might need to rely on <i>tzedakah</i> for one’s own salvation.</i> A fixed law: every week a <i>pruta</i> or a half.<sup class=\"footnote-marker\">357</sup><i class=\"footnote\">Rhymed mnemonic in original.</i> For even<sup class=\"footnote-marker\">358</sup><i class=\"footnote\">Vilna abbreviates אפי'=אפילו.</i> a poor person who is supported from <i>tzedakah</i> must give <i>tzedakah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">359</sup><i class=\"footnote\">לעשות צדקה, perhaps, \"do justly.\"<br>Makor ha-Yirah: even a poor person… BT Gittin 7b, SA,YD 248:1</i>",
+        "Now, when you give to the poor, give in secret, for \"a gift in secret averts anger,\" (Prov. 21:14).<sup class=\"footnote-marker\">360</sup><i class=\"footnote\">Citation in pointed eds. only. <br>Makor ha-Yirah: BT Bava Batra 9(a?); SA [YD 249:6].</i>",
+        "And your poor people take precedence.<sup class=\"footnote-marker\">361</sup><i class=\"footnote\">וענייך קודמין.</i>",
+        "And do not close your hand<sup class=\"footnote-marker\">362</sup><i class=\"footnote\">As opposed to פותח את ידך ומסביע לכל חי רצון from <i>Ashrei</i>.</i> from lending to<sup class=\"footnote-marker\">363</sup><i class=\"footnote\">The verb לוה in the hifil can also mean to escort (the dead), but context here indicates it means to lend money at interest. Zilber ed.: מלהלוות; others מהלוות. Zilber ed. may be a misprint or typo.</i> the poor at their most urgent time. For greater is the one who lends<sup class=\"footnote-marker\">364</sup><i class=\"footnote\">Vilna: כי גדול המלוה[לעני]יותר מן העושה, \"for greater is the one who lends [to the poor] than one who gives…\" This halachah is reminiscent of the Chinese proverb, \"Give a man a fish and he'll eat for a day; teach him how to fish and he'll eat forever.\"</i> than the one who gives <i>tzedakah</i>, and his righteousness endures forever. For he does not lose the principal, and he should consider for how many gentiles<sup class=\"footnote-marker\">365</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed. גוים; Moriah, Me'ah She'arim: נָכְרִים. See above.</i> he lends without interest.<sup class=\"footnote-marker\">366</sup><i class=\"footnote\">Referring to lending in the ordinary course of business: advancing the cost in order to keep a customer. This is not necessarily referring to moneylending.<br>Makor ha-Yirah: BT, Yevamot 63a. \"For the one who lends is greater…\" Shabbat 63a, Sukkah 49b; SA 249:6.<br>And know that lending is a positive mitzvah greater than any in the 613 by any counting of the mitzvot. Even for a rich person when he does not have … it fulfills a positive mitzvah as explained in Sukkah 49 and SA ibid. But the poor person takes precedence. And see the words of our rabbi in peirush to avot…</i>",
+        "But if it should be difficult in his eyes to lend without collateral, let him lend with collateral and set for him a time to pay it back.<sup class=\"footnote-marker\">367</sup><i class=\"footnote\">Vilna: להלואתו; Zilber ed.: להלוואתו; Moriah, Me'ah She'arim: לְהַלְוַאַתוֹ. <br>Makor ha-Yirah: …that he is not obligated to lend to him for an unlimited time…</i> But during the term of the loan he is not to call upon him to do his labor or any thing if he will not pay him his complete salary, since it would be seen as interest.<sup class=\"footnote-marker\">368</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: \"…he shall not call upon him…\" BT, <i>Bava Metzia</i> 64b; SA YD 166.</i>",
+        "<b>And in tithes</b>,<sup class=\"footnote-marker\">369</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah. This indicates that observant Jews of the day were tithing their income. another reason R. Yonah would have been concerned about falling levels of observance.</i> do not let your hand be lax from removing what is appropriate. How? From everything that he profits, whether to teach,<sup class=\"footnote-marker\">370</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed.: ללמוד (qal: to learn); others לְלַמֵּד (pi'el: to teach). Although one certainly profits by learning, it is easier to see how one would tithe one's profits from teaching than from learning.</i> whether to write, whether to do labor, or even if he should find a finding, or if they gave it to him as a gift, or anything that may come to be<sup class=\"footnote-marker\">371</sup><i class=\"footnote\">Vilna: [שיהיה] (שיבא) \"(that will come) [that may be].\" Zilber ed.: שיבא. Moriah, Me'ah She'arim: שֶׁיִּהְיֶה. Translation attempts to capture the flavor of both variants.</i> whether money, or money’s value,<sup class=\"footnote-marker\">372</sup><i class=\"footnote\">Vilna: הן כסף הן [שוה] זהב, \"whether silver, whether [equal of] gold.\" Zilber ed.: הן כסף הן זהב, \"whether silver, whether gold.\" Moriah:  [כֶּסֶף] (הֵן כֶּסֶף הֵן שְׁוֵה (זָהָבֶ \"whether silver whether like unto (gold) [silver]. Me'ah She'arim: הֵן כֶּסֶף הֵן שָׁוֶה זָהָב, \"whether silver, whether equal to gold.\" Translation follows Zilber ed. for simplicity and euphony.</i> from everything let him set aside the tithe, for this thing has no value, since everything which the Creator forbids to try him in any case, He permits in tithing.<sup class=\"footnote-marker\">373</sup><i class=\"footnote\">כי את אשר אסר הבורא בכל דבר לנסותו התּיר במעשר. I.e., one may not eat forbidden foods or benefit from forbidden things but one must still tithe from them. לנסותו would generally mean to test a person as Abraham was tested.</i> (BT, <i>Ta'anit</i> 9a).",
+        "<b>Do not</b> deceive [God's] creations, even gentiles.<sup class=\"footnote-marker\">374</sup><i class=\"footnote\">Vilna: ואפילו דעת כותי; Zilber ed. ואפ' דעת כותי; Moriah, Me'ah She'arim: וַאֲפִילוּ דַעְתּוֹ שֶׁל גוֹי. See above regarding the distinction between גוי and כותי. Pointed eds. include the Rabbinic redundant possessive, where unpointed eds. used Biblical construct. Again, one might not expect to have to see such sentiments in supposedly tolerant and pluralistic medieval Spain.</i> Do not hustle<sup class=\"footnote-marker\">375</sup><i class=\"footnote\">תסרהב, to press, hurry. As the previous line is about trickery, this might also suggest to \"hustle\" somebody as in to be dishonest!</i> your fellow too much.<sup class=\"footnote-marker\">376</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed., מדאי; Moriah, Me'ah She'arim: מִדַּי .</i> And do not say to him, \"I have done this thing for you,\" if you did not do it for him. But if he should err and it should seem that for him you have done it, there is no need to tell him, \"I did not do it for your sake,\" for he has erred on his own and this is not deception. The rule of the matter is: all forms<sup class=\"footnote-marker\">377</sup><i class=\"footnote\">כל צד גניבת דעת אסור, lit., every side of deception is forbidden.</i> of deception are forbidden.<sup class=\"footnote-marker\">378</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: אסור; Moriah, Me'ah She'arim: אסורה.</i>",
+        "<b>Do not</b> mention the name of Heaven in vain, for anyone who takes the name of Heaven in vain should be excommunicated.<sup class=\"footnote-marker\">379</sup><i class=\"footnote\">ראוי לנדותו pi'el of נדה = banish, excommunicate. Such a person is appropriate for being banned or shunned.</i> (BT, <i>Nedarim</i> 7b) And not even of necessity [should one mention the Divine Name] in a filthy place.<sup class=\"footnote-marker\">380</sup><i class=\"footnote\">Vilna: ואף (לא) לצורך [לא] במקום מטונף. Zilber ed.: ואף לא לצורך במקום מטונף. \"And not even for need in a defiled place.\" Moriah, ואף שלא לצורך בְמָקוֹם מְטֻנָּף, \"and not even of necessity in a defiled place.\" (Note that it is pointed as \"in a place\" and not בִּמְקוֹם, \"instead of.\") Me'ah She'arim: ואף שלא לצורך [ולא] בְמָקוֹם מְטֻנָּף, \"and not even of necessity, nor in a defiled place.\"<br>Makor ha-Yirah: And to the matter of a defiled place, see BT <i>Shabbat</i> 12(b?)<br>Makor ha-Yirah: BT, <i>Chullin</i> 94a.</i>",
+        "And do not swear at all, not even by the colloquial names [of God],<sup class=\"footnote-marker\">381</sup><i class=\"footnote\">Such as רחום וחנון. See Tractate Soferim. Makor ha-Yirah gives more detail on such colloquial names.</i> nor even by His attributes or His deeds such as \"His servants and His Ministers serving above.\"<sup class=\"footnote-marker\">382</sup><i class=\"footnote\">שמשיו ומשרתיו מלאכי מעלה. Referring to God indirectly, rather than by name.</i>",
+        "And thus he should not swear on the Torah nor on truth, for God is called Truth: \"But the lord is a true God,\" (Jer. 10:10).<sup class=\"footnote-marker\">383</sup><i class=\"footnote\">Translation following Koren. See also the final paragraph of the recitation of the Sh'ma in the siddur: ה' אלוהיכם אמת, \"the Lord your God is true.\"<br>Makor ha-Yirah: BT, <i>Nedarim</i> 14b. \"and not on truth…\" Shabbat 55a, Sanhedrin 65a. And see in Ba'al ha-Turim on Num.11:16.</i>",
+        "And he should not curse his fellow by the Name, nor even himself<sup class=\"footnote-marker\">384</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: אף לו עצמו [באמרו] כה יעזרני השם. \"nor even himself [by his statement] 'so help me God.'\" Moriah, Me'ah She'arim: אף לו עצמו כה יעזרני השם</i> by saying, \"so help me God.\"<sup class=\"footnote-marker\">385</sup><i class=\"footnote\">An oath which is certainly popular in our time and place.<br>Makor ha-Yirah: BT, <i>Shevuot</i> 35a.</i>",
+        "And let no impure name<sup class=\"footnote-marker\">386</sup><i class=\"footnote\">Vilna:  טומאה [שום] (שם) ואל ישמע \"and let no impure (name) [no impure thing] be heard…\" Zilber ed.: ואל ישמע שום טומאה. \"and let no impure thing…\" Moriah, Me'ah She'arim: ואל יִשָׁמַע שֵׁם טֻמְאָה, \"and let no impure name be heard…\"</i> be heard upon your lips like the names of the Sodomites,<sup class=\"footnote-marker\">387</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: כגון שמות עכו\"ם = עובדי כוכבים ומזלות \"such as the names of worshippers of stars and constellations… (i.e., idol worshippers).\" Moriah, Me'ah She'arim, שׁמוֹת הַקְּדֵשִׁים. \"The names of the Sodomites…\"<br>From the root ק-ד-ש, to be consecrated, set apart. In Biblical Hebrew, a קָדֵשׁ is a consecrated person, i.e., a cultic prostitute. In Rabbinic Hebrew, it has come to be associated with the sinners of Sodom. It would seem that from קָדוֹשׁ, holy, to קָדֵשׁ, a cultic whore, is not such a far distance. R. Yonah is making reference to the dregs of society, outcasts such as whores who are not to be mentioned in polite conversation.</i> may they be uprooted and destroyed!<sup class=\"footnote-marker\">388</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Sanhedrin</i> 63b; SA YD § 147:1.</i> But when you must mention them in front of the gentiles<sup class=\"footnote-marker\">389</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: הכותי; Moriah, Me'ah She'arim: הגוים. See above.</i> speak in an undertone and with solemnity.<sup class=\"footnote-marker\">390</sup><i class=\"footnote\">Translation following Jastrow, after BT, <i>Mo'ed Katon</i> 21b</i>",
+        "And any lascivious talk<sup class=\"footnote-marker\">391</sup><i class=\"footnote\">וכל דבר נבול וצד דבר ערוה לא ישמע על פיך. Following Jastrow, ניבול פה = lascivious talk.</i> or kind of sexually immoral speech shall not be heard upon your mouth, such as mentioning a prostitute or any obscene thing.<sup class=\"footnote-marker\">392</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT, <i>Shabbat</i> 32a. See above.</i> For \"the mouth of a forbidden woman is a deep pit,\" (Prov. 22:14).<sup class=\"footnote-marker\">393</sup><i class=\"footnote\">Translation following JPS. Lit., \"…a strange woman…\"</i> These deepen <i>gehinnom</i> for him and it is appropriate that he should be liable for<sup class=\"footnote-marker\">394</sup><i class=\"footnote\">והופכים לו גזר דין.</i> a [divine] decree of seventy years for punishment<sup class=\"footnote-marker\">395</sup><i class=\"footnote\">לרעה. Vilna, Zilber ed. include the abbreviation רח\"ל (=רואה חוב לעצמו?) (\"he sees an obligation for himself,\"?)</i> (BT <i>Shabbat</i> 33a). And even those who hear and are silent but enjoy hearing and do not leave from there come to grief on the matter.<sup class=\"footnote-marker\">396</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT, Shabbat 32a. (but 33a cited in pointed eds.)</i>",
+        "<b>Do not</b><sup class=\"footnote-marker\">397</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim.</i> suspect your fellow, since he may be worthy<sup class=\"footnote-marker\">398</sup><i class=\"footnote\">Lit., \"kosher.\"</i> in the thing, and one who suspects the worthy is smitten with disease.<sup class=\"footnote-marker\">399</sup><i class=\"footnote\">Translation following BT Yoma 19b: החושד...לוקה בגופו. (Jastrow). It might also be, \"one who suspects the innocent will be punished with lashes,\" but as this is not one who accuses the innocent, there would be no objective way to tell if a person harbored suspicions, so it seems more likely R. Yonah is talking about divine punishment for suspecting the innocent.</i>",
+        "And do not bring yourself into suspicion, being clean from God<sup class=\"footnote-marker\">400</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed. abbreviate ה'; Moriah, Me'ah She'arim resolve הַשֵׁם \"the Name,\" i.e., God.</i> and from Israel, lest people should come to grief by your hand, since [God's] creations suspected you.<sup class=\"footnote-marker\">401</sup><i class=\"footnote\">This is something like an early statement of fiduciary duty: the equitable need to act with clean hands and to avoid even the appearance of impropriety.<br>Makor ha-Yirah: BT <i>Shekalim</i> 83(b?) ,פ\"ג ה\"בYebamot 24b. \"Lest they come to grief…\" BT <i>Shabbat</i> 149b. Anyone whose fellow is punished on his account… and for this reason our Rabbi (mesik?) pardon all who suspect you, and see above #59 (which has to do with not lengthening public prayers for fear of being suspected as a scoffer).</i> Pardon all who suspect you.<sup class=\"footnote-marker\">402</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: מחול לכל החושדים לך. Moriah, Me'ah She'arim: מְחוֹל לכל החוֹשׁדים בְּךָ. (binyan qal: imperative.)</i>",
+        "<b>Do not</b><sup class=\"footnote-marker\">403</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim.</i> kill a louse or do a single loathsome thing in front of your fellow.<sup class=\"footnote-marker\">404</sup><i class=\"footnote\">Minor textual variances in the spelling of \"your fellow.\" Makor ha-Yirah: BT <i>Chagigah</i> 5a.</i>",
+        "But if others do so in front of you and you were filled with loathing<sup class=\"footnote-marker\">405</sup><i class=\"footnote\">Jastrow translates נמאס as \"be repulsive, be loathsome,\" but in context it makes more sense to say that if you were disgusted by your fellow's behavior in front of you, forgive him. See BT <i>Yevamot</i> 24.</i> pardon them that they should not come to grief by your hand.<sup class=\"footnote-marker\">406</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: It seems to me (כנ\"ל) #222, and see BT <i>Megillah</i> 28a.</i>",
+        "If you have found spittle lying on the ground, pick it up and take it away or cover it, and forgive whoever did it, in case another should come and [it] cause him to come to grief since he shall not forgive?",
+        "And take care that filth shall not be found upon your clothes or fat,<sup class=\"footnote-marker\">407</sup><i class=\"footnote\">שומן, שֻׁמָּן.</i> or any loathsome thing. For one who soils himself<sup class=\"footnote-marker\">408</sup><i class=\"footnote\">Negrin ed.: כל ת\"ח=תלמיד חכם. Any Torah scholar who soils himself and is not careful with cleanliness...</i> and is not careful with cleanliness causes the lovers of God, the [divine] creations to hate and is worthy of the death penalty.<sup class=\"footnote-marker\">409</sup><i class=\"footnote\">Vilna: ( חיי\"מ (=חייב מיתה Others חייב מיתה.</i> As is said, \"All they who hate me love death,\" (Prov. 8:36). Do not read <i>m'sanai</i>, \"they who hate,\" but rather <i>mas'ni'ai</i>, \"they who cause hate.\"<sup class=\"footnote-marker\">410</sup><i class=\"footnote\">This is an especially difficult post-rabbinic idiom to translate, first because the wordplay is lost in English, but also because the verb שׂנא does not occur in the hiphil binyan according to Jastrow, Holladay, and Brown-Driver-Briggs.</i> And people who see God-fearers who do not keep themselves in cleanliness say,<sup class=\"footnote-marker\">411</sup><i class=\"footnote\">אומרים רואיהם. Hebrew unclear. Makor ha-Yirah: BT <i>Shabbat</i> 114a, and see BT <i>Ta'anit</i> 28a.</i> “How many learners of Torah are filthy!” and the result is -- the Name of Heaven is desecrated by them?<sup class=\"footnote-marker\">412</sup><i class=\"footnote\">An unusual and fascinating <i>halachah</i>, in that R. Yonah seems to be turning the lash on his own. Religious people of all stripes can seem self-righteous and off-putting, but here R. Yonah admits that those who learn Torah can go around filthy and causing disgust, therefore defiling God's image (God's brand name, as it were). I think of the ugly stereotype of the foul-smelling charedi Jew.</i>",
+        "<b>Do not</b><sup class=\"footnote-marker\">413</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah only.</i> make your soul detestable by delaying<sup class=\"footnote-marker\">414</sup><i class=\"footnote\">בהשהות. i.e., go to the bathroom when you feel the urge. big: little :: anus: urethra.</i> your openings. The one who delays his openings in the large and in the small transgresses two<sup class=\"footnote-marker\">415</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: שתים; Moriah, Me'ah She'arim: בִּשְׁתַּיִם.</i> [negative commandments]: \"you shall not make yourselves abominable,\" (Lev. 11:43) and \"that He see no unclean thing in you,\" (Deut. 23:15).<sup class=\"footnote-marker\">416</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT Makkot 16b, SA Orach Chayyim 3:16. [he discusses why it transgresses two -- there's something about whether it's an <i>issur d'rabbanan</i> or <i>d'oraita.</i>]</i>",
+        "You shall not say a word of soothsaying, for \"Lo, there is no augury in Jacob, no divining in Israel,\" (Num. 23:23).<sup class=\"footnote-marker\">417</sup><i class=\"footnote\">Translation following JPS.</i> In how many places does our Torah<sup class=\"footnote-marker\">418</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: תורה \"Torah,\" Moriah, Me'ah She'arim: תוֹרָתֵנוּ, \"our Torah.\"</i> warn \"there shall not be found among you…or a soothsayer,\" (Deut. 18:10).<sup class=\"footnote-marker\">419</sup><i class=\"footnote\">Vilna: [לא ימצא (מנחש)[וגו' ומנחש \"there shall not be found (a soothsayer\")[\"…or a soothsayer.\"] Zilber ed.: לא ימצא מנחש. Moriah, Me'ah She'arim: לא יִמָצֵא בְךָ וגו' מנחש. \"There shall not be found among you...or a soothsayer.\"</i> \"You shall not practice divination or soothsaying,\" (Lev. 19:26).<sup class=\"footnote-marker\">420</sup><i class=\"footnote\">Translation following JPS.</i> And we are not to make any sign but only what our sages of blessed memory have said.<sup class=\"footnote-marker\">421</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: ואין לנו לשום שום סימן אלא מה שאמרו חכמינו ז\"ל. Moriah: ואין לנו לָשׂוּם שׁוּם סימן אלא...חֲכָמֵנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. Me'ah She'arim: ואין לנו לָשִׂים שׁוּם סימן אלא...חֲכָמֵנוּ זכרונם לברכה.</i> And if a person has to do a <i>mitzvah</i> such as to return to the tractate [of the Talmud] or to make his son return to the book, he should not say \"I shall wait until the new moon<sup class=\"footnote-marker\">422</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: ר\"ח...במצות; Moriah, Me'ah She'arim: ראש-חודש...מִצְוֹת.</i> or until Pesach,\" for every day and at every time it is good to begin to do <i>mitzvot</i>. And, one who does not lose his temper: they should never lose their tempers with him. But the ones who lose their tempers: the Accuser<sup class=\"footnote-marker\">423</sup><i class=\"footnote\">השׂטן, the accusing angel of the Book of Job, which has come to be called Satan in our culture.</i> stands upon their right and their left, strengthening them in their error.<sup class=\"footnote-marker\">424</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Sanhedrin</i> 66a. \"But only what our sages have said…\" BT <i>Chullin</i> 95b. \"But if a person has to do a mitzvah…\" see SA YD 179:72. \"But the ones who lose their temper:…\" BT <i>Pesachim</i> 110b</i>",
+        "<b>Do not</b><sup class=\"footnote-marker\">425</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim.</i> elevate yourself at the expense of the degradation of your fellow.<sup class=\"footnote-marker\">426</sup><i class=\"footnote\">Translation following Gen. Rabbah s. 1 (Jastrow).<br>Makor ha-Yirah: BT <i>Megillah</i> 28a; Rambam ch. 6 <i>halachot de'ot, halachah</i> 3 and in ch. 4 (ובפ\"ד) from <i>halachot teshuva</i> 4...</i>",
+        "And you shall not raise your arm against any man to strike him, for the one who slaps a Jew’s face is as if he slaps the face of the Shekhinah,<sup class=\"footnote-marker\">427</sup><i class=\"footnote\">Lit., who slap's a Jew's jaw is as if he slapped the jaw of the Shekhinah (Jastrow, BT <i>Sanhedrin</i> 58b).</i> [as is said, \"it is a snare for a man to rashly declare, 'it is holy,'\" (Prov. 20:25)<sup class=\"footnote-marker\">428</sup><i class=\"footnote\">Meaning of the proof-text is unclear, but it seems to be a play on לועו, \"his jaw\" and ילע, \"declare.\"</i> and his hand be cut off.<sup class=\"footnote-marker\">429</sup><i class=\"footnote\">It is not appropriate to rush to judgment as to what he believes is holy and to strike someone over it. One that does so should be severely punished.</i>] As is said, \"the upraised arm is broken,\" (Job 38:15).<sup class=\"footnote-marker\">430</sup><i class=\"footnote\">Brackets in Moriah, Me'ah She'arim; Vilna, Zilber ed. omit the proof-text and following phrase.</i> And he is fitting to be buried alive, as is said, \"the mighty man, who has the earth,\" (Job 22:8).<sup class=\"footnote-marker\">431</sup><i class=\"footnote\">Translation following Koren. The proof-text puns on זרוע, meaning both \"arm\" and \"mighty,\" in the original context, it speaks of a powerful man having dominion over the earth, but in the rabbinic context he has the earth in a more literal sense, being buried in it.</i> And even when he raises his hand he is called wicked, as in \"he said to the wicked one, why do you smite your fellow?\" (Exod. 2:13). Therefore a person must take much care to avoid striking, if it is not his minor child or his student who he is rebuking.<sup class=\"footnote-marker\">432</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT Sanhedrin 58b. \"And it is fitting for him to be buried…\" see, so explains our rabbi there in the gemara in what they say (במאי דאמרינן) there is no fixing (תקנה) for him but burial, however Rashi does not explain it so. \"If not his child…\" BT Makkot 8a. \"minor\" Mo'ed Katan 17a. \"Or his student…\" Makkot ibid., Bava Batra 21a, SA YD 245:10.</i>",
+        "<b>If</b> you shall rebuke your fellow do not rebuke him and put him to shame (BT <i>Erachin</i> 16b), but rebuke him in secret. Even a hundred times.",
+        "You shall not whiten the face of your fellow in public, for one who whitens his fellow's face, it is considered blood, spilled blood, (as) you know: the red color (of the face) disappears and the white takes its place<sup class=\"footnote-marker\">433</sup><i class=\"footnote\">Targ. Gen. 30:35, BT <i>Bava Metzia</i> 58b (translation and citation following Jastrow). Vilna, Zilber ed.: תדע דעזיל סומקא ואתי חיורא; Moriah: סֻמְקָא. Me'ah She'arim: סֻמָּקָא.</i> and he has no share in the world-to-come. And it would be better for that man that he should throw himself down into a fiery furnace than to whiten his fellow's face in public. (BT <i>Berachot</i> 43b)<sup class=\"footnote-marker\">434</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: <i>Bava Metzia</i> 58b; Rambam hilchot de'ot:8. \"Better for him…\" BT <i>Bava Metzia</i> 59a; \"he has no share…\"ibid., M. <i>Avot</i> 3:13. (But 3:11 in some eds.).</i>",
+        "But if you have strongly rebuked a person in private a few times but he does not accept [it], it is permitted to put him to shame and whiten his face and hate him and pursue him until he does accept [it]. And anyone who is in a position to rebuke the one who commits a transgression but does not rebuke the transgressor, the transgression is on his head.<sup class=\"footnote-marker\">435</sup><i class=\"footnote\">Vilna: וכל מי שיש בידו להוכיח [האדם העובר עבירה] ואינו מוכיח (אדם עובר) העבירה בראשו. Translation following Vilna for best understanding. Zilber ed., Moriah, Me'ah She'arim: וכל מי שיש בידו להוכיח ואינו מוכיח אדם עובר, העבירה בראשו. \"and whoever is in a position to rebuke and does not rebuke a man who transgresses, the transgression is on his head.\"</i> But if he does rebuke, then it saves his life.<sup class=\"footnote-marker\">436</sup><i class=\"footnote\">Zilber's comment here discusses sins <i>בין אדם להברו</i> and <i>בין אדם למקום.</i></i>",
+        "<b>Do not</b> be alone with any woman, even your daughter or your sister, and even<sup class=\"footnote-marker\">437</sup><i class=\"footnote\">Perhaps \"especially.\"</i> an unmarried woman, other than your wife, even if she is ritually impure [due to menstruation] and your mother.<sup class=\"footnote-marker\">438</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT Kiddushin 81b. \"Even a <i>niddah…\" BT Sanhedrin</i> 37a SA אח\"ע  23. And as our rabbi wrote: even your daughter.</i>",
+        "Now what [does it mean to be] alone?<sup class=\"footnote-marker\">439</sup><i class=\"footnote\">Occasionally R. Yonah breaks into a Talmudic \"voice,\" from giving aspirational laws to discussing the meanings of his rules. This is one of these places. Vilna, Zilber ed.: ואיזה הוא יחוד. Moriah, Me'ah She'arim: וְאֵיזֶהוּ (more proper Rabbinic diction).</i> To be (in a room) locked with a key or with a padlock,<sup class=\"footnote-marker\">440</sup><i class=\"footnote\">סגור במפתח או במנעול.</i> this is [being] alone as said in the Torah, \"if your brother, the son of your mother, or your son, or your daughter, or the wife of your bosom entices you in secret…\" (Deut. 13:7).<sup class=\"footnote-marker\">441</sup><i class=\"footnote\"> Vilna: כי יסיתךאחיך בן אמך וגו' [בסתר]. Others end at וגו'; Zilber ed. spells out וגומר.</i>",
+        "And even with two women.<sup class=\"footnote-marker\">442</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: according to Rashi, two are forbidden but more are permitted.</i>",
+        "And it is good to be on guard against even sitting with one woman in an open doorway in public.",
+        "Do not let your ears hear the voice of a woman singing,<sup class=\"footnote-marker\">443</sup><i class=\"footnote\">Translation following Jastrow on Ber. 1. c.</i> for the voice of a woman is nakedness, her hair is nakedness, and everything that is mentioned in Song of Songs -- voice, hair, teeth, neck -- [is] nakedness.<sup class=\"footnote-marker\">444</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: וכל האמור בשיר השירים לשבח, היינו -- קול, שער ,שינים, צואר --ערוה. \"and everything that is mentioned in the Song of Songs for praise, this is -- voice, hair, teeth, neck -- nakedness.\" Moriah, Me'ah She'arim: וכל האמור בשיר-השירים, ערוה. קול, שֵׂער, שִׁנַּיִם, צואר, כל האמור בפרשה לשבח. \"And everything that is mentioned in the Song of Songs is nakedness. Voice, hair, teeth, neck, everything that is mentioned in the chapter for praise.\" I.e., Song of Songs 6. <br>Makor ha-Yirah: BT, Berachot 24a.</i>",
+        "And it is forbidden for him<sup class=\"footnote-marker\">445</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: ואסור לו להסתכל; Moriah, Me'ah She'arim: ואסור (לו) להסתכל.</i> even to gaze at the little finger of a woman to derive pleasure from the sight. And anyone who pays money to a woman by counting coins from his hand to her hand in order to gaze at her,<sup class=\"footnote-marker\">446</sup><i class=\"footnote\">Translation following Jastrow, BT <i>Berachot</i> 61a, <i>Eruvin</i> 18b.</i> even [though] he [might] have received the Torah at Sinai like our Teacher Moses from the hand of the Holy One Blessed be He, will not be cleared from the sentence of <i>Gehinnom</i>.<sup class=\"footnote-marker\">447</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed.: מדינו של גיהנם; others מִדִינָהּ של גיהנם</i>",
+        "<b>Always</b><sup class=\"footnote-marker\">448</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim.</i> accustom<sup class=\"footnote-marker\">449</sup><i class=\"footnote\">Me'ah She'arim: הרגל תמיד; others תמיד הרגל.</i> your lips (to) words of the fear of Heaven such as, \"Be strong as a leopard, [\" (M. Avot 5:24);<sup class=\"footnote-marker\">450</sup><i class=\"footnote\">Vilna gives the cite as M. Avot 5:23; Zilber ed. gives it as 23:23 (probably a misprint).</i> \"The end of the matter, when all is said and done: [Fear God and keep His commandments],\" (Eccl. 12:13); \"And now, Israel, what does the Lord your God require of you but to fear [the Lord your God],\" (Deut. 10:12); \"Be very, very humble,\" (M. Avot 4:4). And such as come out like these, accustom your language, and you shall not come to grief.",
+        "<b>Do not</b><sup class=\"footnote-marker\">451</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim.</i> be attached to a book.<sup class=\"footnote-marker\">452</sup><i class=\"footnote\">אל תַּהֲדוֹק. But be engaged in the study for the sake of improving your heart.<br>Makor ha-Yirah: According to the Vilna Gaon and others, all study should be for the deed and for making some fence. He should not budge from the book until the learning has made some listing in his heart to add to the fear of the Lord. I have seen the marvelous teaching... so in the middle of the learning permission is granted to a person to break off for a short time “before” his heart is covered with the fear of the Lord since he accepts it upon himself before the start of learning. And in his words is hidden the entire secret of the acceptance of the Torah.</i>",
+        "Nor kill a louse on the table, for it is called an altar.<sup class=\"footnote-marker\">453</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: (At this point the formatting of Makor ha-Yirah looks different. It may just be a publishing error, but it may be something more substantive.) BT <i>Berachot</i> 55a. At the time the Temple was standing the altar atoned for Israel, but now a man's table atones for him. [Jastrow: ref. to Ez. 41:22]</i> And do not speak during the Grace after Meals.",
+        "Bring up<sup class=\"footnote-marker\">454</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Vilna.</i> your sons<sup class=\"footnote-marker\">455</sup><i class=\"footnote\">Modern Jews would read “children,” but R. Yonah probably meant \"sons.\"</i> for learning Torah and good deeds, even in their old age they will not depart from them. And teach your daughters<sup class=\"footnote-marker\">456</sup><i class=\"footnote\">Vilna: [לבנותיך] (לבניך)(\"your children\")[\"your daughters\"]. In this case בניך almost has to mean \"children,\" because these are laws that pertain to women. Zilber ed., לבניך; Moriah, Me'ah She'arim: לִבְנוֹתֶיךָ It might be more egalitarian to translate \"your children\" here.</i> the laws of nidah and [separating] challah, prohibitions and permissions, teachings that apply to them<sup class=\"footnote-marker\">457</sup><i class=\"footnote\">דברים הנוהגים בהם. Vilna: הנוהגים (בהם) [בהן]. (masculine ending) [feminine ending]. Zilber ed., בהם. Moriah, Me'ah She'arim: בהו</i> lest they feed you a forbidden thing or to the members of their families.<sup class=\"footnote-marker\">458</sup><i class=\"footnote\">Vilna: פן יאכילוך דבר אסור או לבני (ביתם) [ביתן]. (masculine ending) [feminine ending]. Zilber ed., Moriah: ביתם. Me'ah She'arim: ביתן.</i>",
+        "Take<sup class=\"footnote-marker\">459</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah only.</i>care in [reciting] the blessing of the new moon each month at its [proper] time from when they enjoy its light until the fullness of the moon, for if Israel were to merit nothing but to greet their Father in heaven only once a month, it would be enough for them<sup class=\"footnote-marker\">460</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT, <i>Sanhedrin</i> 41b. Alfasi, end of the chapter of morning prayer. SA OC § 426: (seems long but comprehensible. is it me or is there a substantive change to the makor ha-yirah here?)</i> (BT Sanhedrin 42a).",
+        "Take care with the honor due your wife, according to our sages, \"he loves his wife as himself, and honors her more than himself,\" (BT <i>Yebamot</i> 62b) for it is enough for you that she raises your children and saves you from sin. And be careful not to hurt her feelings, for her tears are frequent. Therefore her pain is immanent, for the gates of tears are not locked (BT <i>Bava Metzia</i> 59a).",
+        "Keep your secret and all the more so with another’s secret. \"Keep the gates of your mouth shut from her that lies in your bosom,\" (Micah 7:5).<sup class=\"footnote-marker\">461</sup><i class=\"footnote\">הסתר סודך וכל-שכן סוד אחרים. The final line does not seem to comport with the rest of the \"aishet chayil\" kind of feeling of the halachah.</i>",
+        "<b>Enjoy</b><sup class=\"footnote-marker\">462</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim.</i> the <i>mitzvot</i><sup class=\"footnote-marker\">463</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: במצוה, \"the commandment.\" Moriah, Me'ah She'arim: בַמִּצְוֹת; \"the commandments.\"</i> to the most of your ability. And adorn the mitzvah up to one-third of the [value of the] mitzvah. For example, if he found<sup class=\"footnote-marker\">464</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed.: מצאו, \"if they found\"; Others מצא, \"if he found.\"</i> an <i>etrog</i> for 12 prutas<sup class=\"footnote-marker\">465</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: אתרוג בי\"ב מנה, \"…<i>etrog</i> for 12 coins…\" (number abbreviated 10+2); אתרוג בשתים-עשרה פרוטות \" …<i>etrog</i> for 12 <i>prutas.\" (</i>number written out in full).</i> and he found another one more beautiful than it, he should add up to 18 prutas<sup class=\"footnote-marker\">466</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: י\"ח מנה , 18 coins. Moriah, Me'ah She'arim: שמונה-עשרה פרוטות, eighteen <i>prutas</i>.</i> to get the more beautiful one.<sup class=\"footnote-marker\">467</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Shabbat</i> 133b. And what is written, \"adorn the mitzvah…\" BT Bava Kamma 9b, SA OC § 656:1 (71?) (he goes on at some length, citing the Gaon of Vilna).</i>",
+        "A <i>mitzvah</i> that has no interpretation: interpret it. And let it not be a light thing in your eyes, neither the <i>mitzvah</i>, nor the transgression.<sup class=\"footnote-marker\">468</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Berachot</i> 63a 'at the time they bring in the dispersed (? -- פזר)…' \"Let it not be a light thing…\" M. <i>Avot</i> 2:1, 4:2.</i>",
+        "You shall not flee from doing a mitzvah neither for fear of monetary<sup class=\"footnote-marker\">469</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: לא בשביל יראת הפסד ממון ולא, \"neither for fear of monetary loss nor…\"; Moriah, Me'ah She'arim: לֹא בִשְׁבִיל יִרְאַת הֶפְסֵד ולא, \"neither for fear of loss nor…\" Translation follows Vilna, Zilber ed. for clarity.</i> loss nor because of fear of physical pain.<sup class=\"footnote-marker\">470</sup><i class=\"footnote\"> פחד עונש הגוף. lit., \"fear of punishment of the body.\" This is not just respect but outright fear. Not literal punishment, but the discomfort and risk associated with it.</i> For the <i>mitzvah</i> is worth it<sup class=\"footnote-marker\">471</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: כי כדאי היא המצוה. \"for the mitzvah is worth it...\"; Moriah, Me'ah She'arim: כִּי כְדָאִית הִיא הַמִּצְוָה </i> to protect you from all danger. And if, God forbid,<sup class=\"footnote-marker\">472</sup><i class=\"footnote\">Moriah: חס ושלום; Me'ah She'arim: חס וחלילה. Both roughly mean \"God forbid,\" and the discrepancy is probably due to guessing what the mss. meant when it gave <i>rashei teivot</i> (initials) ח\"ו, as in Vilna, Zilber ed.</i> some damages should befall you, the master of your labor<sup class=\"footnote-marker\">473</sup><i class=\"footnote\">בעל מלאכתך, the master of your labor, i.e. God -- The One who commanded you to do the thing that resulted in loss will repay your loss.</i> is faithful to repay the loss that you incurred on its behalf.",
+        "<b>When you go on your</b><sup class=\"footnote-marker\">474</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim.</i> way, go without any harm being done.<sup class=\"footnote-marker\">475</sup><i class=\"footnote\">צא בכי-טוב. Leave well.</i> And take care with [reciting] the Wayfarer's Prayer, and this is it: \"May it be your will<sup class=\"footnote-marker\">476</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed. abbreviate: יה\"ר (=יהי רצון)</i>, our god and god of our fathers,<sup class=\"footnote-marker\">477</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed. abbreivate: ה' או\"א (=יי אלוהינו ואלוהי אבותינו).</i> that you lead us in safety and direct us in safety, and support us in peace.<sup class=\"footnote-marker\">478</sup><i class=\"footnote\">Vilna: ותסמכנו [לשלום], \"and support us [in peace].\"</i> And that you save us from the hand of all foes and those lying in wait on the road. And may you bring us to rest to the safe harbor of our desire in peace, and may you return us to our homes in peace, for you are the One who hears prayer. Blessed are You, the eternal, who hears prayer.\"<sup class=\"footnote-marker\">479</sup><i class=\"footnote\">This is not the current form of the Wayfarer's Prayer. Although it is similar it is shorter and not as complicated. Evidently the prayer continued to evolve and grow after R. Yonah's day.</i> And he must say it even if he does not want to go, except<sup class=\"footnote-marker\">480</sup><i class=\"footnote\">Vilna, וצריך לאמרה אפילו אם אינו רוצה ללכת כ\"א פרסה, Zilber ed.: וצריך לאמרה אפילו אם אינו רוצה ללכת כי אם פרסה. Moriah, Me'ah She'arim: וצריך לאמרָהּ אפילו אם אינו רוצה ללכת אֶלָּא . פַרְסָה Despite the variance, they say substantively the same thing. Translation following Vilna, Zilber ed.</i> if he is only going a <i>parasang</i>.<sup class=\"footnote-marker\">481</sup><i class=\"footnote\">Or, a \"Persian mile\" (Jastrow).</i> [And he must say it] within walking a <i>parasang</i>.<sup class=\"footnote-marker\">482</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed. omits ובתוך מהלך פרסה.</i> And the same if he forgot to say it and remembered after walking more than a <i>parasang</i>, [but] he says it without the seal of the blessing.<sup class=\"footnote-marker\">483</sup><i class=\"footnote\">That is, the final \"<i>baruch atah...</i>\" clause.<br>Makor ha-Yirah: BT, Bava Kamma 60b. \"And take care to say the Wayfarer's...\" BT <i>Berachot</i> 29b. SA OC § 110:4.</i>",
+        "If gentiles confront you<sup class=\"footnote-marker\">484</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: פגעת כותים. Moriah, Me'ah She'arim: גוֹיִם</i> do not change your manner of speaking as if you were not a Jew.<sup class=\"footnote-marker\">485</sup><i class=\"footnote\">יהודי. Interesting word choice; he often uses ישראל to mean \"a Jew.\"</i> Even if they say to you, \"you are a gentile,\" say to them \"I am a Jew.\"",
+        "And do not cross the toll-collectors<sup class=\"footnote-marker\">486</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: המכסים. (this could be read as מֹכֵּסִים, tax collectors). Moriah, Me'ah She'arim: הַמֻּכְסָנִין. Heb. unc. According to Jastrow, revenue farmers, publicans, custom-collectors are considered robbers by Jewish law.</i> and get arrested<sup class=\"footnote-marker\">487</sup><i class=\"footnote\">Vilna: ותתּפש ותשת. Zilber ed.: ותשת , Hebrew unclear. Moriah, Me'ah She'arim, וְתִתָּפֵשׂ וְתָשִׂים , \"and get arrested and put...\"</i>and put your dignity and your life at risk.<sup class=\"footnote-marker\">488</sup><i class=\"footnote\">יראתך ונפשך על קרן הצבי. Lit, \"your fear and your soul upon the horn of the deer.\" I.e., following Jastrow, put them where they cannot be reclaimed. (See M. <i>Kethubot</i> 13:2). Apparently tax farmers were feared above all other brigands. It is related to יראה as well.</i> You shall not stand in a place of danger and rely upon a miracle, but always fear lest it cause you to sin. But remember our father Jacob, \"Then Jacob was greatly afraid and distressed…\" (Gen. 32:8). Do not annoy [even] a gentile child for the gentiles<sup class=\"footnote-marker\">489</sup><i class=\"footnote\">All four eds.: גוי קטן...הגוים. None uses a euphemism here.</i> bear grudges.<sup class=\"footnote-marker\">490</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT Pesachim 114. \"Do not stand…\" BT Shabbat 32a. \"Do not harass…\" BT Pesachim 113a.</i>",
+        "<b>Do not</b><sup class=\"footnote-marker\">491</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me'ah She'arim.</i> be too righteous.<sup class=\"footnote-marker\">492</sup><i class=\"footnote\">אל תהי צדיק הרבה. Perhaps, overly righteous? Senderos de Vida: No seas justo mucho demasiado, “Do not be too much of a just one.” This appears to be one of those places R. Yonah recognizes people's limitations.</i> If you see a naked woman<sup class=\"footnote-marker\">493</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: אשה ערומה טובעת בנהר, \"a naked woman drowning in a river,\"; Moriah, Me'ah She'rim omit the word ערומה, \"naked,\" perhaps not wanting to include the phrase “naked woman” in a religious text. What an amazing dictum from this paragon of stern morality! This is akin to R. Bachyah Ibn Pakuda, the eleventh-century Babylonian philosopher saying that this is more than just fulfilling the nuts and bolts, but also that there are greater duties afoot.</i> drowning in a river, do not say, \"I shall flee and I shall not look at her,\" or things like this.<sup class=\"footnote-marker\">494</sup><i class=\"footnote\">וכיוצא בזה</i> If you hear a man saying [he will] kill<sup class=\"footnote-marker\">495</sup><i class=\"footnote\">lit., “saying to strike…”</i> his fellow, do not say, \"I shall not reveal him and be a talebearer.\" Do not stand by the blood of your neighbor,<sup class=\"footnote-marker\">496</sup><i class=\"footnote\">\"Do not go as a talebearer among your people; neither shall you stand by the blood of your neighbor\" (Lev. 19:16) I.e., you will avoid the punishment for talebearing because you were fulfilling the mitzvah not to stand by the blood of your neighbor.<br>Makor ha-Yirah: BT, Sotah 21b, “Who is pious? One who שוטה…” “If you hear of a man…” in the gemara ibid but see Rambam ch.1 laws of the murderer 14.</i> but say to the best of your ability that it is not the language of talebearing, and then your life shall be saved.",
+        "Do not praise a woman for her beauty in front of your fellow, lest you should make him desire her; when the verse, “you shall not covet,” (Exod. 20:16)<sup class=\"footnote-marker\">497</sup><i class=\"footnote\">Exod. 20:14 in JPS and Koren. It cannot be an error because both pointed eds. have this cite.</i> can be read “you shall not covet” and also be read <sup class=\"footnote-marker\">498</sup><i class=\"footnote\"> קרי ביה...וכן קרי ביה One might expect אל תקרא...אלא here, so it might have something to do with קֶרִי, having an emission of semen, which might be the eventual result of praising a woman’s beauty to another man, and which Judaism, especially mystical Judaism, frowns on, but this rendering seems the most likely.</i> “you shall not cause coveting.”<sup class=\"footnote-marker\">499</sup><i class=\"footnote\">Vilna: .וכתיב לא תחמוד. קרי ביה לא תחמיד וכן קרי ביה לא תחמד (This gives the form of the verb, in the qal in the original Biblical commandment, in the hiphil and in the piel. Jastrow lists the piel as synonymous with the qal, and lists no meaning in the hiphil). Zilber ed.: וכתוב לא תחמוד קרי ביה לא תחמוד וכן קרי ביה לא תחמד. “And the verse ‘you shall not covet’ can be read ‘you shall not covet,’ and can also be read you shall not make covet.’” (giving the verb in the qal form twice and the piel form once). Translation generally follows Zilber ed. for ease of understanding. Moriah: וּכְתִיב (שמות כ טז) לֹא תַחְמוֹד, קְרִי בֵהּ לֹא תַחְמִיד, וְכֵן קְרִי בֵהּ לֹא תְחַמֵד. Puts קְרִי in the imperative: “read it:...”. Me’ah She’arim: identical to Moriah but points קְרֵי.</i> Do not flirt with the women<sup class=\"footnote-marker\">500</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: אל תקשט נפשך ותלך בין הנשים. Moriah, Me’ah She’arim: אַל תְקַשֵׁט עַצְמְךָ</i> in order to seize them with desire for you.<sup class=\"footnote-marker\">501</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: כדי שתתאוינה לך; Moriah, Me’ah She’arim: כְּדֵי שֶׁיִּתְאַוּוּ לָךְ</i> And do not increase conversation with them,<sup class=\"footnote-marker\">502</sup><i class=\"footnote\">M. <i>Avot</i> 1:5. Zilber ed.: ואל תרבה שיחה עמה, “and do not increase chatter with her...”; Others, עמהן, “with them.”</i> even with your wife.",
+        "Now this<sup class=\"footnote-marker\">503</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: וזהו; Moriah, Me’ah She’arim: וְזֶה</i> is increase of conversation: like the one that asked of Beruriah [the wife of Rabbi Meir, a Talmudic sage]: “By which road do we go to Lod?” She said to him, “Stupid Galilean! You should have asked me, “which to Lod?!”<sup class=\"footnote-marker\">504</sup><i class=\"footnote\">Beruriah was the wife of Rabbi Meir, a Talmudic sage of the Tannaitic era. While not herself a rabbi, she is sometimes called the only female Sage in Talmudic literature. In the <i>mishna</i> which R. Yonah quotes here, “the one” who was unfortunate enough to wind up on the wrong side of her quick mind and sharp tongue by asking her the question using more than the absolutely fewest words required was none other than R. Yosei the Galilean.</i>",
+        "Nor should he look at their dyed clothes, even those stretched out on the wall [to dry]. The rule of the matter: whatever a man<sup class=\"footnote-marker\">505</sup><i class=\"footnote\">While in general this text has rendered אדם”person,” R. Yonah clearly here means men specifically because he is talking about how they should behave around women.</i> can do to distance himself from [women] and their business transactions<sup class=\"footnote-marker\">506</sup><i class=\"footnote\">כל מה שיכול האדם להתרחק מהן וממשאן וממתנן that is, from their משא ומתן, their business dealings.</i> and their speech, he should do to distance himself. For the evil inclination is forever burning like a fire to cause man to sin.<sup class=\"footnote-marker\">507</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: להחטיא האדם; Moriah, Me’ah She’arim: לְהַחֲטִיא אֶת הָאָדָם. The pointed eds. correct the text to include the direct object marker.</i> Therefore a man must always be a military advisor to make war with the evil inclination.<sup class=\"footnote-marker\">508</sup><i class=\"footnote\">צריך האדם להיות כל שעה יועץ תחבולות לעשות מלחמה עם יצר הרע. Or, “a man must always be seeking the advice of councils to make war with the evil appetite.”<br>Makor ha-Yirah: … BT <i>Kiddushin</i> 30b; <i>Yebamot</i> 63b</i>",
+        "<b>Do not</b><sup class=\"footnote-marker\">509</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me’ah She’arim.</i> praise anyone in front of his enemy, since it makes him incensed against him and in the praise cause him to speak of his shortcomings,<sup class=\"footnote-marker\">510</sup><i class=\"footnote\">Which would be evil speech or talebearing. Translation following Jastrow, BT <i>Arakhin</i> 16a.<br>Zilber comment gives the same cite, plus BT <i>Bava Batra</i> 164b.</i> and do not put him to shame in front of his friend.<sup class=\"footnote-marker\">511</sup><i class=\"footnote\">אוהבו. More literally, “his lover,” but seems to be used here as the opposite of “his enemy.”</i>",
+        "Do not censure the bargain<sup class=\"footnote-marker\">512</sup><i class=\"footnote\">אל תגנה מקח, could also be read, “do not censure the bribe-taking…” but this reading seems more likely.</i> of your fellow in front of him, and do not praise him but rather be silent; why would you respond<sup class=\"footnote-marker\">513</sup><i class=\"footnote\">Vilna: תשיב: hiphil: imperfect: 2ms: שוב: “reply, refute.” Zilber ed.: תשוב: qal: imperfect: 2ms: שוב: “return.” Moriah, Me’ah She’arim: תֵשֵׁב: qal: impf: 2ms: ישב “sit”</i> and flatter?",
+        "Do not enter your home suddenly, and all the more so<sup class=\"footnote-marker\">514</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: וכ\"ש (=וכול שכן); pointed eds. resolve the abbreviation.</i> for your neighbor’s house.<sup class=\"footnote-marker\">515</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT Pesachim 112a.</i>",
+        "Do not advise<sup class=\"footnote-marker\">516</sup><i class=\"footnote\">Moriah: אַל תְּיַעֵץ; Me’ah She’arim: אַל תְּיָעֵץ.</i> a person according to your way, but rather give advice that is good and befitting to whomever seeks counsel with you,<sup class=\"footnote-marker\">517</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed.: שיעץ probably intending שיועץ as Vilna, Moriah, Me’ah She’arim.</i> for the honor of the Creator.",
+        "The rule of the matter: anything that is entrusted to your heart<sup class=\"footnote-marker\">518</sup><i class=\"footnote\">Translation following Jastrow. BT <i>Kiddushin</i> 32b, <i>Bava Metzia</i> 58b.</i> that a person cannot distinguish for what you intend, [whether] for good or for evil, on this it is said: “You shall fear your God,” (Lev. 19:14) the One who knows your thoughts.",
+        "<b>Do not</b><sup class=\"footnote-marker\">519</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah only, but it seems to be a logical place for a section break.</i> call any man by his attribute<sup class=\"footnote-marker\">520</sup><i class=\"footnote\">e.g., “the blond one,” “the lame one,” “the Black one”, etc...</i>, even [if] he is not in front of you, or even<sup class=\"footnote-marker\">521</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed.: אפילו...אפילו; others: אפילו...ואפילו.</i> to say [it] to a[nother] person so that he may be able to recognize him. Rather push yourself after [what] that person [is really about] until he can recognize him.<sup class=\"footnote-marker\">522</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: אך דחק עצמך בענין אחר פב\"פ עד שיכירהו. Moriah: אחֵר פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי, “other, another.” Me’ah She’arim: אַחַר פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי. “after so-and-so” i.e., about this person. Translation following Me’ah She’arim. <br>Makor ha-Yirah: BT Bava Metzia 58b.</i>",
+        "Do not call any one<sup class=\"footnote-marker\">523</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed., Moriah: אל תקרא משום אדם מישראל, “do not call any Jew...” Me’ah She’arim omits מישראל, making it more inclusive. Translation follows Me’ah She’arim.</i> by the name of any disgraceful thing; it is forbidden to call even a child by any loathsome or repulsive<sup class=\"footnote-marker\">524</sup><i class=\"footnote\">Vilna: מאוס: repulsive; Zilber ed.: מיאוס, loathsome. Moriah, Me’ah She’arim: מָאוּס. Translation preserves both options.</i> name in a joking manner<sup class=\"footnote-marker\">525</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed. omits דרך שְׂחוק which is found in the other eds.</i> for they are all clean and holy.",
+        "And do not praise any gentile<sup class=\"footnote-marker\">526</sup><i class=\"footnote\">Vilna: כותי; others גוי. See above.</i> neither by grace, nor by beauty, but rather<sup class=\"footnote-marker\">527</sup><i class=\"footnote\">Vilna: אלא במעשיו, “…but only by his deeds.” Zilber ed.: ולא במעשיו, “…nor by his deeds.” Moriah, Me’ah She’arim: [ולא] (אלא). (“but only...”) [“neither”] “by his deeds.”</i> by his deeds. And when you see a gentile doing good, or righteousness, or dealing faithfully -- worry! for grace for the nations of the world is sin for Israel. And do not give them the benefit of the doubt<sup class=\"footnote-marker\">528</sup><i class=\"footnote\">Lit., “and do not judge them in the scale of merit.”</i> (except in front of them for the sake of peace).<sup class=\"footnote-marker\">529</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Avodah Zarah</i> 20a...SA YD § 151:14. (etc.) “and when you see gentiles doing good…” BT Bava Batra 10b. “And do not judge them in the scale of merit…” (etc.) “except in front of them…” this is not a prohibition except d’Rabbanan.</i>",
+        "Now: do not give ink to gentile scribes<sup class=\"footnote-marker\">530</sup><i class=\"footnote\">Vilna: סופר כותי; Zilber ed.: אומות העולם “of the nations of the world,” Moriah, Me’ah She’arim: אֻמוֹת-הָעוֹלָם</i> who write the Names of impurity and its nullities<sup class=\"footnote-marker\">531</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: הכותבים שמות הטואמה ופסוליה “the ones who write the names of impurity and its nullities”; Moriah, Me’ah She’arim: …שׂמוֹת הַטֻמְאָה וּפְסִילֵיהֶם, “...the names of impurity and their nullities. I.e., what seems to be divine, but the nullities associated with it are idolatry.</i> for it is forbidden to support the hands of transgressors.<sup class=\"footnote-marker\">532</sup><i class=\"footnote\">עוברי עבירה, lit., “who transgress transgressions.”<br>Zilber’s comment mentions Rashi on BT Avodah Zarah 55a</i>",
+        "<b>Be on guard against</b><sup class=\"footnote-marker\">533</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me’ah She’arim.</i> causing pain to animals,<sup class=\"footnote-marker\">534</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed. abbreviate בע\"ח; Moriah, Me’ah She’arim resolve to בעלי-חיים</i> whether beast or foul, and all the more so<sup class=\"footnote-marker\">535</sup><i class=\"footnote\">likewise, Vilna, Zilber ed. abbreviate וכ\"ש; Moriah, Me’ah She’arim resolve to וְכָל-שֶׁכֵן</i> not to cause pain to a person, since he is made in the image of the Omnipresent One.<sup class=\"footnote-marker\">536</sup><i class=\"footnote\">המקום, lit., “the place,” a Rabbinic name for God. <br>Makor ha-Yirah: BT Bava Metzia 32b, SA Choshen Mishpat § ער\"ב (?)</i>",
+        "If you want to hire workers and you have found poor ones, let them be as members of your own family. And you shall surely not disdain them; you shall only command them in a manner of respect; and pay them their wages in full, neither shall you press them in saying, “go and come back”<sup class=\"footnote-marker\">537</sup><i class=\"footnote\">ואל תדחם בלך ושוב.</i> for there are many negative [commandments]<sup class=\"footnote-marker\">538</sup><i class=\"footnote\">unpointed eds. give Rabbinic plural לאוין; pointed eds. give Biblical plural לאוים.</i> about the matter<sup class=\"footnote-marker\">539</sup><i class=\"footnote\">Such as not to oppress the poor.</i> and to it He may take his life in payment.<sup class=\"footnote-marker\">540</sup><i class=\"footnote\">Lit., “he lifts up his soul.” Vilna: ואליו הוא נושא את נפשו (שלומין). “…his soul ([in] payment).” Zilber ed.: ואליו הוא נושא את נפשו. Moriah: …אֶת נַפְשׁוֹ שִׁלּוּמִים. “his soul [in] payment.” Me’ah She’arim: אֶת נַפְשׁוֹ. <br>Makor ha-Yirah: M. <i>Avot</i> 1:5; BT Bava Metzia 60b. SA YD § 249, §251. “ואל תדחם בלך ושוב” Bava Metzia 110b</i>",
+        "<b>Do not</b><sup class=\"footnote-marker\">541</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me’ah She’arim.</i> sit among the standing nor stand among the sitting; do not sleep among the waking nor be awake among the sleeping. Do not rejoice among the sorrowful nor be sorrowful among those who rejoice. The rule of the matter: a person should not differ from the custom; however, all will be for good and fear of heaven<sup class=\"footnote-marker\">542</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed. abbreviate ובירש\"ם; Moriah, Me’ah She’arim resolve וביראת-שמים.</i> if one should see scoffers, he shall not join in their scoffery.<sup class=\"footnote-marker\">543</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: <i>Masekhet Kallah</i> ch. 10 (?); BT <i>Ketubot</i> 17a</i>",
+        "<b>Do not</b><sup class=\"footnote-marker\">544</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah.</i> be glorified by<sup class=\"footnote-marker\">545</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: ואל תתפאר בשום דבר שעשית; Moriah, Me’ah She’arim: וְאַל תִּתְפָּאֵר מִשּׁוּם .</i> any thing that you have done.",
+        "Do not even stand in a place where there is superior rank<sup class=\"footnote-marker\">546</sup><i class=\"footnote\">מעלה perhaps, “haughtiness”?</i> lest your heart grow haughty.",
+        "Now if you hear that people have praised you, worry and apologize about the matter.<sup class=\"footnote-marker\">547</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: M. <i>Avot</i> 6:2<i>.</i></i>",
+        "Do not separate yourself from the community, for you shall not receive a reward with them.<sup class=\"footnote-marker\">548</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed. המעם, probably a typographical error; Others, עמהם, “with them.”</i> And if you separate, the two accompanying angels that every person has set their hands upon his head and say, “So-and-so, who separated from the community, shall not see the comfort of that community.”<sup class=\"footnote-marker\">549</sup><i class=\"footnote\">Second person/third person confusion in original. “The comfort of that community,” i.e., its reward for its righteousness. The angels placing their hands upon the head of the transgressor is a strange, inverted version of <i>s’michah</i>, rabbinical ordination, setting that person apart in the realm above as he separated himself in the world below.<br>Makor ha-Yirah: BT <i>Ta’anit</i> 11a; Shulchan Aruch, Orach Chaim § 574:5.</i> If the community has elected you leader, do not lord it over them.<sup class=\"footnote-marker\">550</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed. omits this clause, but the next halachah seems to depend on it.</i>",
+        "And do not put fear over them that is not for the sake of heaven. And bear their troubles, for the reward of a great leader of the generation.<sup class=\"footnote-marker\">551</sup><i class=\"footnote\">Translation following Moriah: וּסְבוֹל טָרְחָם, כִּי גָדוֹל [שְׂכַר] פַּרְנַס הַדּוֹר. Others: כי גדול פרנס הדור.<br>Makor ha-Yirah: BT <i>Rosh Hashanah</i> 17a.</i>",
+        "<b>Now, if</b> you are a [Torah] scribe, do not omit a letter or a word or add<sup class=\"footnote-marker\">552</sup><i class=\"footnote\">תְיַתֵּר: piel: impf: 2ms: יתר According to Jastrow this root does not occur in the <i>piel</i>.</i> to sign your name at the top.<sup class=\"footnote-marker\">553</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Eruvin</i> 13a. “to seal…”</i>",
+        "And if you are hired to teach Torah take care when you are at your work not to do any other work, not even any other thing, for the moment your students shall err but you shall not hear, your work [is] a work of cheating, and cursed chearting.<sup class=\"footnote-marker\">554</sup><i class=\"footnote\">ומלאכתך רְמִיָּה ורמיה בארור</i> Not even to answer or speak to anyone, and learn from Abba Hilkiyah, of blessed memory (BT <i>Ta’anit</i> 23a).<sup class=\"footnote-marker\">555</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Bava Batra</i> 8b. [He also mentions the Ta’anit 23a cite]. Abba Hilkiyah is a grandson of the famous Talmudic figure Choni the Circle-drawer, who like his grandfather saves teh community from drought by praying for rain to fall. In the aggadah cited in the Talmud, he displays exemplary humility and piety.</i>",
+        "<b>There shall not dwell in your home</b><sup class=\"footnote-marker\">556</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me’ah She’arim; lit. “you shall not cause to dwell in your tent.”</i> a book of Torah, Prophets, and Writings<sup class=\"footnote-marker\">557</sup><i class=\"footnote\">I.e., a copy of the <i>Tanakh (= Torah, Nevi’im, Ketuvim)</i>, the Hebrew Bible.</i> that has not been corrected if you know how to correct it.<sup class=\"footnote-marker\">558</sup><i class=\"footnote\">Books at the time were handwritten manuscripts susceptible to scribal errors.<br>Makor ha-Yirah: BT Ketubot 19b; “There shall not dwell in your house a book…” SA YD top of § 279. [about needing to place the book in a <i>genizah</i>].</i>",
+        "And do not allow your home [to be] without a railing for the steps.<sup class=\"footnote-marker\">559</sup><i class=\"footnote\">ואל תַּנִּיחַ ביתך בלא מַעֲקֶה למדרגות.<br>Makor ha-Yirah: [“What our Rabbi innovates that the steps require a railing that is not mentioned in the decisors, is simple, is not different from a hole in the courtyard that is decided in Sifrei and decided in the Rambam and the SA, § 427, “that a fence is obligated.”]</i>",
+        "Nor shall you raise a dangerous dog<sup class=\"footnote-marker\">560</sup><i class=\"footnote\">R. Yonah specifies כלב רע. The Shulchan Aruch will later ban all dogs.</i> or anything else that causes damage in the midst of your home. The rule of the matter: remove from your home<sup class=\"footnote-marker\">561</sup><i class=\"footnote\">הָסֵר מביתך: hiphil: impv: 2ms: סור</i> every danger and every stumbling-block.<sup class=\"footnote-marker\">562</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Baba Kamma</i> 15b, SA (YD) § 409<i>.</i></i>",
+        "[If] you have borrowed a tool from your neighbor, or anything else with which to do work, do not do other work with it.",
+        "You shall not borrow any thing without permission, for one who borrows without knowledge is a robber.<sup class=\"footnote-marker\">563</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Baba Batra</i> 88a; SA (YD) § 359:5.</i>",
+        "And do not lend [it] to others without permission from whom you borrowed it.<sup class=\"footnote-marker\">564</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Baba Metzia</i> 29a; SA (YD) § 342.</i>",
+        "Now if a person has given you something to use, do not sell it without his permission. Or if he has given you payment<sup class=\"footnote-marker\">565</sup><i class=\"footnote\">דָּמִים</i> to buy a tallit [katan] do not buy an undershirt with it, for the one who deviates from the consent of the master of the house<sup class=\"footnote-marker\">566</sup><i class=\"footnote\">Vilna abbreviates בעה\"ב (= בעל הבית); others spell the phrase out in full.</i> is a robber.<sup class=\"footnote-marker\">567</sup><i class=\"footnote\">Zilber commments: BT <i>Baba Metzia</i> 78b.</i>",
+        "The greatest rule in the Torah: That which is hateful to you, do not do to your neighbor.<sup class=\"footnote-marker\">568</sup><i class=\"footnote\">Quoted in Aramaic. Makor ha-Yirah: BT <i>Shabbat</i> 31a.</i>",
+        "<b>Now at every</b><sup class=\"footnote-marker\">569</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me’ah She’arim.</i> time and every hour it is important how you shall do the commandments and how you shall keep from transgression in order that you should finish the entire day with goodness.<sup class=\"footnote-marker\">570</sup><i class=\"footnote\">A similiar sentiment to R. Bahya Ibn Pkuda, expressed in Duties of the Heart: it is not enough to fulfill commandments mechanistically; it matters how you do them. This is not a new thought in R. Yonah’s work; we have seen it before.</i>",
+        "The end of the matter when all is said and done:<sup class=\"footnote-marker\">571</sup><i class=\"footnote\">An echo of Ecc. 11:13. Translation following both JPS and Koren.</i> remove from your heart<sup class=\"footnote-marker\">572</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed.: מלבבך; others, מִלִּבְּךָ</i> all thoughts of iniquity;<sup class=\"footnote-marker\">573</sup><i class=\"footnote\">אָוֶן. Or, falsehood, wrong.</i> only meditation<sup class=\"footnote-marker\">574</sup><i class=\"footnote\">Me’ah She’arim: הַרְהֵר, pilpel: impf: הרר “meditate”; others: הִרהוּר “meditation.”</i> on Torah and fear of Heaven.",
+        "And instead<sup class=\"footnote-marker\">575</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed.: במקום; others וּבמקום.</i> of being soiled in the bathroom let him<sup class=\"footnote-marker\">576</sup><i class=\"footnote\">Another shift from second person to third person.</i> think of punishment and reward<sup class=\"footnote-marker\">577</sup><i class=\"footnote\">חשבונות; or, “accountability.”</i> for this is the thing that will remove from his heart thoughts of pollution and replace them with thoughts of purity. And after his purity<sup class=\"footnote-marker\">578</sup><i class=\"footnote\">i.e., after washing his hands and saying the <i>אשר יצר</i> blessing.</i> let him return to his prior thoughts, how<sup class=\"footnote-marker\">579</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed.: היאך; others אֵיך.</i> he should be strict in the service of the Creator,<sup class=\"footnote-marker\">580</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: בעבודת הבורא ית’ (=יתבורך) (in the service of the the Creator, may He be blessed.) Moriah, Me’ah She’arim: הַבּוֹרֵא.</i> this [one] is called deliberate in the fear [of Heaven].<sup class=\"footnote-marker\">581</sup><i class=\"footnote\">ערוּם ביראה; (Jastrow: considers in what manner he can best serve the Lord.)</i>",
+        "<b>At evening-time</b><sup class=\"footnote-marker\">582</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me’ah She’arim.</i> go and examine yourself exceedingly well<sup class=\"footnote-marker\">583</sup><i class=\"footnote\">i.e., in the bathroom; see #23, above.</i> before you walk to the synagogue.<sup class=\"footnote-marker\">584</sup><i class=\"footnote\">בית התפילה, lit., “the house of prayer,” not בית הכנסת which might be expected. Swith to second person in original.</i>",
+        "Put on your pants and do the entire order which we have said with [regard to] the morning prayers.",
+        "Now, if you are able, you shall not eat before the evening prayer, neither on days of heat nor on days of rain,<sup class=\"footnote-marker\">585</sup><i class=\"footnote\">Perhaps referring to the hot and rainy seasons of the Spanish climate. (But that would be practically all the time: “<i>nueve meses del invierno y tres meses del infierno</i>,” “nine months of winter and three months of hell.”)</i> as our sages, may their memory be for a blessing,<sup class=\"footnote-marker\">586</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: רז\"ל. Moriah: רַבּוֹתֵינוּ ז\"ל (=זכרונם לברכה). Me’ah She’arim: רַבּוֹתֵינוּ.</i> expounded [in BT <i>Berachot</i> 10b,<sup class=\"footnote-marker\">587</sup><i class=\"footnote\">Vilna gives BT Berachot 6b, probably a typographical error (י and ו confusion).</i> from the verse] “and me, you have cast behind your back,” (1 Kings 14:9) for after you become haughty shall you accept the Kingdom of Heaven?<sup class=\"footnote-marker\">588</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: וכו’ לאחר שנתגאה זה קבל עליו מלכות שמים. (“after this one has become haughty he takes the Kingdom of Heaven upon himself”) (Vilna places a period after זה). Moriah, Me’ah She’arim: לְאַחַר שֶׁנִּּּּּּּּּתְגָּיתָ תְּקַבֵּל עֹל מַלְכוּת-שָׁמַיִם (“after you have become haughty shall you take the up the yoke of Kingdom of Heaven”). Translation follows Me’ah She’arim which places a question mark after the phrase indicating a rhetorical question.</i> If you do not eat for the rest of the day the measure increases threefold.<sup class=\"footnote-marker\">589</sup><i class=\"footnote\">גדול שיעור שלש פרסאות</i>",
+        "If he<sup class=\"footnote-marker\">590</sup><i class=\"footnote\">The switch to third person is in the original.</i> has come from the house of prayer and the time for bed has come, let him recite all of the Sh’ma since there are two hundred forty-eight words in it<sup class=\"footnote-marker\">591</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: יקרא ק\"ש כלו שיש בו רמ\"ח תיבות ; Moriah, Me’ah She’arim: יקרא קריאת-שמע כֻּלָהּ שיש בָּהּ מאתים וארבעים ושמונה תֵבוֹת. (Resolving the abbreviations and putting the term in the feminine).</i> to keep all danger away from the two hundred forty-eight limbs in him. And let him say the <i>vihi no’am</i>,<sup class=\"footnote-marker\">592</sup><i class=\"footnote\">A quotation from Ps. 90 which is part of the traditional bedtime Sh’ma ritual.</i> and the <i>hashkivenu</i><sup class=\"footnote-marker\">593</sup><i class=\"footnote\">A prayer asking for God’s protection while sleeping, also part of the traditional bedtime Sh’ma ritual.</i> without a chatimah.<sup class=\"footnote-marker\">594</sup><i class=\"footnote\">lit., a “seal,” that is, the final line of the blessing which begins, “...ברוך אתה יי”.</i> And let him recite verses of Torah, one great and one small.<sup class=\"footnote-marker\">595</sup><i class=\"footnote\">There are multiple verses of Torah in the traditional bedtime Sh’ma ritual; perhaps at this time it was customary to choose verses. At a later time the verses may have become standardized.</i> Then let him commend his soul<sup class=\"footnote-marker\">596</sup><i class=\"footnote\">ויפקיד רוחו ביד בוראו echoes בידו אפקיד רוחי, “into His hand I commend my soul,” from <i>Adon Olam.</i></i> to the hand of his Creator. Then let him confess and forgive all who hurt him, according to the sages of our sages (may their memory be for a blessing):<sup class=\"footnote-marker\">597</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: כדארז\"ל. Moriah, Me’ah She’arim resolve to: כְדְאָמְרֵי רבותינו, deleting ז\"ל (=זכרונם לברכה)</i> let him forgive for all the hurts they may do him. (BT, Megillah 28a).<sup class=\"footnote-marker\">598</sup><i class=\"footnote\">ּשרי ליה לכל מאן דמצערן. Vilna: שרי ליה (ומחול) לכל מאן דצערן (ליה), perhaps inserting Hebrew translation into the Aramaic and adding an extra pronoun.</i>",
+        "Now let him put his bed between north to south.<sup class=\"footnote-marker\">599</sup><i class=\"footnote\">ויתן מטתו בין צפון לדרום. May have mystical signficance, “South” being associated with <i>Hesed</i> and Abraham (Micah 7:20); North being associated with evil (Jeremiah 1:14). So that when he sits up in bed he shall face south and not north. See AMEN (XIV) line 24.<br>Makor ha-Yirah: BT <i>Berachot</i> 5b, SA (OC) § 3:6. And the opinion of our master is like the opinion of the Rambam in ch. 7 from Laws of the House...[]...even if he does not have his wife with him he must be strict about this.</i>",
+        "Then let him take off his left [shoe] first and afterwards his right [shoe].<sup class=\"footnote-marker\">600</sup><i class=\"footnote\">Moriah, Me’ah She’arim: ויחלוץ (מנעליו) של שמאל.<br>Makor ha-Yirah: See above, #20.</i>",
+        "Then let him lie down and take off his undershirt in his bed<sup class=\"footnote-marker\">601</sup><i class=\"footnote\">See discussion about getting dressed in the morning.</i> without the beams of his house seeing him naked.<sup class=\"footnote-marker\">602</sup><i class=\"footnote\">i.e. under the covers; see above.</i> And if he has holy writings there in the place where he sleeps let him cover them.<sup class=\"footnote-marker\">603</sup><i class=\"footnote\">יכסה. Moriah: יְכַסֶּם “cover them.”</i> And [as for] a chumash<sup class=\"footnote-marker\">604</sup><i class=\"footnote\">A book of the Pentateuch.</i> he must set it down in a chest and it must be covered.",
+        "Now he must not sleep lying on his back in case he should placed his hand upon the nakedness.<sup class=\"footnote-marker\">605</sup><i class=\"footnote\">used, like in its classical usage in Leviticus, as a euphemism for genitals.<br>Makor ha-Yirah: BT, <i>Berachot</i> 13b; <i>Niddah</i> 14a and there Rashi writes another reason. SA Even ha’Ezer § 23:3 and there the reason is not to come into the hands of difficulty (קשוי).</i>",
+        "And if he has a wife, he should be modest and strict not to speak with her obscenely, for even idle chatter that is between a man and his wife, all of it is judged.<sup class=\"footnote-marker\">606</sup><i class=\"footnote\">על הכול בא במשפט. Zilber: BT <i>Chaggigah</i> 5b</i>",
+        "And during intercourse he must not fantasize about another woman for it nearly makes his children bastards.<sup class=\"footnote-marker\">607</sup><i class=\"footnote\">If Shmuely Boteach has not seen this halakhah, he should. Makor ha-Yirah: BT <i>Nedarim</i> 20b.</i>",
+        "He must not force<sup class=\"footnote-marker\">608</sup><i class=\"footnote\">ואל יכוף</i> his wife in the matter of a <i>mitzvah</i>;<sup class=\"footnote-marker\">609</sup><i class=\"footnote\">By the context of this halahcha in the book, i.e., פרו ורבו. That is, he should not force his wife to have sex even for purposes of procreation.</i> rather he should persuade her.<sup class=\"footnote-marker\">610</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Eruvin</i> 100b. SA OC § 240:9.</i>",
+        "Nor should he couple with her half the day<sup class=\"footnote-marker\">611</sup><i class=\"footnote\">עונה אחת</i> before her regular date of menstruation and not on the day of it.<sup class=\"footnote-marker\">612</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Shevuot</i> 18b, SA YD § 184:2. “And not on the day [of it]…” BT, <i>Niddah</i> 17b. [There is something about using the light of the candle; perhaps play on לשמש]</i>",
+        "He should be exceedingly careful<sup class=\"footnote-marker\">613</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed.: יזהר מאד מאד שלא יוציא; others, .וְיִזָהֵר</i> that no obscenity or word of immorality<sup class=\"footnote-marker\">614</sup><i class=\"footnote\">דבר ערוה, lit, “word of nakedness.”</i> come out of his mouth, even by way of a joke.",
+        "300.<sup class=\"footnote-marker\">615</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed. omits the line number 300. This appears to be line 300.</i> Now, let him intend when doing the deed<sup class=\"footnote-marker\">616</sup><i class=\"footnote\">.ויתכון בשעת מעשה Again, according to the context of the passage, the “deed” referred to is sexual intercourse.</i> [that it be] for the sake of a mitzvah: that he should have children who will walk in the ways of the Lord; let him not intend to enjoy it.<sup class=\"footnote-marker\">617</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Niddah</i> 13a. And to continue with the language of our Rabbi, it appears according to the opinion of the Kabbalists, when having sex (תשמיש) he should be careful to avoid a wanton emission of seed. It does not appear here that Zilber is talking about mainstream halakhah.</i>",
+        "And let him avoid wanton emission of seed to the best of his ability.<sup class=\"footnote-marker\">618</sup><i class=\"footnote\">Vilna: שלא יוציא זר\"ל ח\"ו (=זרע לבטלה, חס ושלום). “That he not emit seed for naught, God forbid.” Zilber ed.: שלא להוציא שז\"ל ח\"ס. (Similar but slight variation). Moriah, Me’ah She’arim: שֶׁלֹא יוֹצִיא זֶרַע לְבַטָּלָה. “That he not emit seed for naught,” omitting “God forbid.”</i>",
+        "Before retiring, he should study [Torah] to fulfill the mitzvah of “You shall meditate [upon it day and night.]” [Josh. 1:8]. The he should lie down and sleep and rest.",
+        "<b>Why</b>,<sup class=\"footnote-marker\">619</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me’ah She’arim.</i> let a man be guided by this entire order as long as he breathes and let him add like this and like that<sup class=\"footnote-marker\">620</sup><i class=\"footnote\">ועוד יוסיף כָּהֵנָּה וְכָּהֵנָּה.</i> to do good and increase the fear of Heaven.<sup class=\"footnote-marker\">621</sup><i class=\"footnote\">This is the conclusion of the laws that apply every day -- R. Yonah will now briefly discuss laws of behavior on Shabbat and Yom Tov, and conclude the work.</i>",
+        "Let him complete his weekly Torah portions with the community,<sup class=\"footnote-marker\">622</sup><i class=\"footnote\">הצבור. Lit., “the public.”</i> twice in the original and once in [Aramaic] translation.<sup class=\"footnote-marker\">623</sup><i class=\"footnote\">Traditional Bibles are published with Rabbinic commentaries and Targum Onkelos, a translation into Aramaic from the Geonic period in Babylonia.</i> But if he does not have an Aramaic translation he may read twice in the original and once in the vernacular<sup class=\"footnote-marker\">624</sup><i class=\"footnote\">לעז.</i> which is even better than reading three times<sup class=\"footnote-marker\">625</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: ג\"פ Moriah, Me’ah She’arim resolve the abbreviation: שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, “three times.”</i> in the original for the Aramaic translation was for one who was not well-versed; how much the more so is the vernacular commentary for those who speak the vernacular.<sup class=\"footnote-marker\">626</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Berachot</i> 8a; SA OC § 285. “And if he has no targum…” see :2, :42(?)</i>",
+        "Now, let him chant the Torah with its tropes, for if one reads it without its melody, the Torah puts on sackcloth.<sup class=\"footnote-marker\">627</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Megillah</i> 32a.</i>",
+        "<b>And on the eve</b><sup class=\"footnote-marker\">628</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me’ah She’arim.</i> of the Sabbath,<sup class=\"footnote-marker\">629</sup><i class=\"footnote\">Vilna, וב\"ש; others: ובערב שבת.</i> he should prepare for the Sabbath meal.<sup class=\"footnote-marker\">630</sup><i class=\"footnote\">לִסְעוּדַת-שבת.</i> And even if he has several servants, he should prepare it by himself<sup class=\"footnote-marker\">631</sup><i class=\"footnote\">The halakhah is about making one’s sabbath preparation on one’s own, as opposed to delegating the tasks.</i> for the honor of the Sabbath, which is called “bride” and “queen” and its value is equal to all the other <i>mitzvot</i> on the scale. And let him strive [to complete] Sabbath preparations for this is the thing [Raba] salted a <i>shibbuta</i> himself (for the Sabbath). (BT <i>Shabbat</i> 119a).<sup class=\"footnote-marker\">632</sup><i class=\"footnote\">Translation following Jastrow, and according to him a <i>Shibbuta</i> was probably a mullet. Citation appears in Moriah and in Zilber comment, but there, he has Shabbat 109, without a folio.</i>",
+        "And as much as he can, let him buy sweets for the joy of the Sabbath.<sup class=\"footnote-marker\">633</sup><i class=\"footnote\">עֹנֶג שָׁבַּת. As in, the <i>Oneg Shabbat.</i></i>",
+        "Now, he should not eat on Sabbath eve<sup class=\"footnote-marker\">634</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: בע\"ש; Moriah, Me’ah She’arim: בְּעֶרֶב-שָׁבַּת.</i> from Minchah onwards, in case he should spoil<sup class=\"footnote-marker\">635</sup><i class=\"footnote\">פן יפסיד</i> the Sabbath evening meal. And right before evening he should set the table, chair<sup class=\"footnote-marker\">636</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: וכסא; Moriah, Me’ah She’arim: כִּסֵּא</i> and candelabra and put all of the cups and dishes in their proper place.<sup class=\"footnote-marker\">637</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Gittin</i> 38b; SA OC § 249:2 “And close to erev…” Gemara, Id.; SA OC § 262.</i>",
+        "And let him be strict with the wine for the Sanctification of the Day.<sup class=\"footnote-marker\">638</sup><i class=\"footnote\">קידוש היום. The special Sabbath evening <i>Kiddush</i>. Makor ha-Yirah: BT <i>Pesachim</i> 106b; SA OC § 271.</i>",
+        "He should wash his fingernails<sup class=\"footnote-marker\">639</sup><i class=\"footnote\">ויטול צפרניו i.e., a ritual handwashing.</i> every Sabbath eve.<sup class=\"footnote-marker\">640</sup><i class=\"footnote\">As above, Vilna, Zilber ed. abbreviate; Moriah, Me’ah She’arim resolve.</i> And he should sharpen his knife, as our sages<sup class=\"footnote-marker\">641</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: כמו שדרשו, “as they expounded…” Moriah, Me’ah She’arim insert רַבּוֹתֵינוּ, “as our sages expounded…”</i> expounded: “‘on the sixth day when they shall prepare…’<sup class=\"footnote-marker\">642</sup><i class=\"footnote\">והיה ביום הששי והכינו את. Vilna, Zilber ed. place square brackets around the direct object marker thus: [את].</i> this [means] sharpening the knife.” (Sifrei to Exod. 16:5). They further expounded: “‘You shall know that your tent is at peace,’<sup class=\"footnote-marker\">643</sup><i class=\"footnote\">Translation following Koren.</i> this [means] the sharpening of the knife,” (Sifrei to Job 5:24) for if the knife is dull and will not cut this is not [fulfilling the commandment of] peace of the home.<sup class=\"footnote-marker\">644</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah basically mentions the Sifrei quote. This is about doing things regularly, so that they become second nature.</i>",
+        "Then he should wash his face, his hands, and his feet<sup class=\"footnote-marker\">645</sup><i class=\"footnote\">Such as Abraham did in the Torah.</i> with hot [water] for the evening after he has done all his needs.",
+        "Everything that he may do, let him think to do [it] for the honor of the Sabbath.",
+        "Then let him add from the profane up to the holy.",
+        "With<sup class=\"footnote-marker\">646</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed., ואם, “if”; Moriah, Me’ah She’arim, וְעִם , “with” (perhaps a textual emendation.) Translation follows pointed eds.</i> [onset of] darkness let him examine<sup class=\"footnote-marker\">647</sup><i class=\"footnote\">יְמַשְׁמֵשׁ , or, “feel,” “touch,” “handle,” “manipulate,” “search.” Perhaps to make sure they are not soiled or that there are no coins or anything in the pockets such that carrying them would violate the Sabbath.</i> his clothes and let him light [candles] while the sun is still upon the top of the trees.<sup class=\"footnote-marker\">648</sup><i class=\"footnote\">Technically, one lights Shabbat candles eighteen minutes prior to sundown. R. Yonah says a man should light the candles. He does not assume his audience consists of married men.<br>Makor ha-Yirah: BT <i>Shabbat</i> 35b.</i>",
+        "<b>He sanctifies</b><sup class=\"footnote-marker\">649</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah.</i> the day<sup class=\"footnote-marker\">650</sup><i class=\"footnote\">i.e., he recites the Sabbath evening <i>kiddush</i>. Tense in original shifts to perfect: קדש היום.</i> and he should pray [the order of prayers of] the Sabbath; then he should rest and enjoy himself. And he should banish from his heart all groaning and all thoughts, as if all his work were done.<sup class=\"footnote-marker\">651</sup><i class=\"footnote\">Zilber’s comment refers to the <i>Mechilta</i>.</i>",
+        "Now let him honor the Sabbath with clean clothing and a set table<sup class=\"footnote-marker\">652</sup><i class=\"footnote\">Vilna: ויכבד שבת בכסות נקיה [ושולחן ערוך] כפי מה שיוכל. Zilber ed. omits the bracketed phrase; Moriah and Me’ah She’arim include it without brackets.</i> as best he can.",
+        "And he should eat three meals.<sup class=\"footnote-marker\">653</sup><i class=\"footnote\">Three meals during the course of the Sabbath: Friday evening dinner, Saturday afternoon lunch, and <i>Se’udah Shlisheet</i> (third meal) Saturday afternoon before sundown.</i>",
+        "Let him not speak a word of his desires that he needs,<sup class=\"footnote-marker\">654</sup><i class=\"footnote\">אל ידבר שום דבר בחפציו הצריכים לו. Let him not mention his own petty personal needs.</i> but only the desires of Heaven.",
+        "Prior reckonings are permitted.<sup class=\"footnote-marker\">655</sup><i class=\"footnote\">חשבונות שעברו מותר. I.e., to be spoken of during Shabbat, but not current accounting.<br>Makor ha-Yirah: SA __ § 307:6 and see there for what is called “prior reckonings.”</i>",
+        "Let him not increase conversation if it is not words of Torah and fear of Heaven, for even peaceful requests permit difficulty.<sup class=\"footnote-marker\">656</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: כי אף (ד\"ת) (=דברי תורה) [שאלת שלום] התירו בקושי. Moriah: כי אף דברי תורה (שאלת שלום) הִתִּירוּ בְקֹשִׁי. Me’ah She’arim: כי אף שאלת שלום התירו בקושי. Translation following Me’ah She’arim, Probable textual emendation.</i>",
+        "Let him not march with hasty steps<sup class=\"footnote-marker\">657</sup><i class=\"footnote\">Translation following Jastrow, BT <i>Ta’anit</i> 10b</i> if not to go to do a mitzvah, and no manner of preparation let him not do.<sup class=\"footnote-marker\">658</sup><i class=\"footnote\">Double negative in the original. Makor ha-Yirah: BT <i>Berachot</i> 6b.</i>",
+        "Let him not speak of loved ones that died, or any manner of grief of the soul. The rule of the matter: the Sabbath is called a day of pleasure and rest.",
+        "323a.<sup class=\"footnote-marker\">659</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed. accidentally numbers #323 twice.</i> Now let him add from the profane upon the holy.<sup class=\"footnote-marker\">660</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: BT <i>Berachot</i> 33a; SA §§ 294, 296.</i> and let no tear come forth from his eyes. But let him keep it according to the laws taught by our Sages, may peace be upon them.<sup class=\"footnote-marker\">661</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: וישמרהו כהלכותיו ע\"פ רבותינו ע\"ה. Moriah, Me’ah She’arim: …על פי רבותינו עליהם השלום.</i><br>b. <b>On Saturday evening</b><sup class=\"footnote-marker\">662</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: במוצ\"ש; Moriah, Me’ah She’arim: .במוצָאֵי שבת Lit., “On the going-out of Shabbat,” i.e., Saturday after nightfall, already יום ראשון, the first day of the Jewish week. Boldface in Moriah.</i> let him make a separation with prayer and over the cup.<sup class=\"footnote-marker\">663</sup><i class=\"footnote\">I.e., make <i>havdalah</i>, the ritual separation of the sacred time of Shabbat from the profane time of the rest of the week, which includes a candle with multiple wicks, aromatic spices, and a cup of wine. <br>Makor ha-Yirah: BT <i>Berachot</i> 33a.</i>",
+        "If he did not separate with prayer and he must attend to his needs<sup class=\"footnote-marker\">664</sup><i class=\"footnote\">.ובא לעשות צרכיו Perhaps, “it comes that he must take care of his needs…”</i> prior to separating, let him bless [as follows]: “You are blessed, ETERNAL our God, ruler of the universe, who separates between sacred and profane,”<sup class=\"footnote-marker\">665</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed. abbreviate the blessing: בא\"י המבדיל וכו’ ויעשה. Moriah, Me’ah She’arim resolve it in full.</i> then let him take care of his needs. <sup class=\"footnote-marker\">666</sup><i class=\"footnote\">Makor ha-Yirah: “The <i>Tur</i> in the name of <i>Rosh</i> (Asheri) that he needs to say it with the Name and Kingship” I.e., not just בא\"י but also אמ\"ה.</i>",
+        "Then he should set his table on Saturday night, even though he only needs to eat as much as an olive.<sup class=\"footnote-marker\">667</sup><i class=\"footnote\">A halachic standard for the smallest amount of bread one must eat in order to say the <i>Birkat ha’Mazon.</i></i> Then he should send out the King with song and praise.<sup class=\"footnote-marker\">668</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed., Moriah: המלך. Me’ah She’arim: המלכה, “the queen,” probably a textual emendation, but this is the usual personification of Shabbat. To personify Shabbat as a King is more unusual.<br>Zilber: BT Shabbat 119b.</i>  <b>And on festival eve</b>,<sup class=\"footnote-marker\">669</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me’ah She’arim, but Zilber ed. does not even assign a new line number. Vilna, Zilber ed.: .ובע\"ש וי\"ט ינהג כמו שאמרנו “And on Sabbath eve and festival eve let him conduct himself as we have said.” Moriah, Me’ah She’arim: ובערב יום טוב יִנהַג כמוֹ שאמרנו בערב-שבת. “And on festival eve let him conduct himself as we said about Sabbath eve.”</i> let him conduct himself as we have said on Sabbath eve. The rule of the matter: for every time at a season of rejoicing, rejoice. At Purim let him increase joy and drinking. But his heart should be [directed] to Heaven so that no word of immorality or obscenity comes out<sup class=\"footnote-marker\">670</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed.: יוציא. Others: יֵצֵא</i> of his mouth. And in a season of sorrow, be sorrowful.",
+        "When [the Hebrew month of] Av enters, joy decreases.<sup class=\"footnote-marker\">671</sup><i class=\"footnote\">Due to the mournful nature of the fast of the 9th of Av. Vilna, Zilber ed.: ממעטין; Moriah, Me’ah She’arim: מְמַעֲטִים.<br>Makor ha-Yirah: M. <i>Ta’anit</i> 26:2. SA OC § 551.</i>",
+        "When [the Hebrew month of] Elul enters, until the night after the Day of Atonement, be trembling and fearful from [being] scared of the Judgment.<sup class=\"footnote-marker\">672</sup><i class=\"footnote\">יהא חרד וירא מאימת הדין. <br>Makor ha-Yirah: Pirkei d’Rabbi Eliezer; SA (OC?) § 581.</i>",
+        "In every month, one should always sit one or more days<sup class=\"footnote-marker\">673</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: יום א; Moriah, Me’ah She’arim: יום אחד.</i> in fasting or at least eating [only] bread and water. Now on that day<sup class=\"footnote-marker\">674</sup><i class=\"footnote\">Moriah, Zilber ed.: ואותו-היו; Vilna, Me’ah She’arim: ואותו יום.</i> he should sit in crying and lamentation. Crying: this is the one who cries with tears. Lamentation: like a man who mourns his death, recounting his deeds and saying “Woe to me! That I have done such-and-such sin!<sup class=\"footnote-marker\">675</sup><i class=\"footnote\">אוי לי שעשיתי חטא פלוני. Me’ah She’arim puts the phrase שעשיתי חטא פלוני in smaller, unvocalized font.</i> Woe to me, that I am liable for the death-penalty<sup class=\"footnote-marker\">676</sup><i class=\"footnote\">Lit., “how I have obligated my soul...”</i> unto the Eternal King!” But this is<sup class=\"footnote-marker\">677</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: וזו היא; Moriah, Me’ah She’arim: וזוהי</i> the exalted repentance said by<sup class=\"footnote-marker\">678</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: ע\"י; Moriah, Me’ah She’arim resolve to על ידי.</i> Joel the prophet: “Now tear your hearts, not your clothes and turn back to the Lord,” (Joel 2:13)<sup class=\"footnote-marker\">679</sup><i class=\"footnote\">Vilna [וגם עתה וגו’]  (וקרעו לבבכם ואל בגדיכם וגו) . Vilna also puts a reference to Joel 2:12 in square brackets: “Even now, swears the ETERNAL, turn back to me with all your hearts…” Moriah continues the quotation from Joel 2:13 through “…and return to the Lord,” while others truncate at “...rend your clothes.”</i> with fasting, with crying, and with lamenting.<sup class=\"footnote-marker\">680</sup><i class=\"footnote\">“with fasting…with lamenting.” appears in Moriah only.</i>",
+        "Let him gaze<sup class=\"footnote-marker\">681</sup><i class=\"footnote\">וְיִתְהֶה, but Moriah וְיִתְהֶא (qal: impf: 3ms: תהה or תהא) Or “regret” but על afterwards appears to be “upon.”</i> upon the sins of his youth that he has done and never return to them any more.",
+        "And every day he confesses<sup class=\"footnote-marker\">682</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: מתודה; Moriah: יִתְוַדֶה; Me’ah She’arim lacks the phrase (see below).</i> over his sins that are known<sup class=\"footnote-marker\">683</sup><i class=\"footnote\">עונותיו הגלוים, more lit., “his sins that are revealed to him.” Me’ah She’arim omits the entire phrase: .על עונות נעוריו שעשה ואל ישוב לעשות עוד ובכול יום יתודה על... Apparently a scrivener’s error -- haplography -- caused by the appearance of the phrase על עונות twice in two lines.</i> to him as they stand,<sup class=\"footnote-marker\">684</sup><i class=\"footnote\">Vilna בהויתן; Zilber ed. כהויתן, Moriah, Me’ah She’arim: כַּהֲיָתָםוָ. Translation follows Zilber ed. and Jastrow, ref to JT, Ber. II 4d.</i> so he should be gratefully acknowledging<sup class=\"footnote-marker\">685</sup><i class=\"footnote\">מודה</i> and letting go [of them] and not [like] one who enters a ritual bath with a lizard in his hand.<sup class=\"footnote-marker\">686</sup><i class=\"footnote\">Just as one cannot become ritually pure while holding an impure object such as a lizard; so too one cannot fully repent for past deeds while still holding onto them.</i>",
+        "<b>So let him pray</b><sup class=\"footnote-marker\">687</sup><i class=\"footnote\">Boldface in Moriah, Me’ah She’arim.</i> every day as beautifully as he can<sup class=\"footnote-marker\">688</sup><i class=\"footnote\">כפי צחוּת לשונו , lit. “according to the brightness of his language”</i> for all of the ill of the holy nation that they may be healed, and for all the healthy ones that they may not fall ill<sup class=\"footnote-marker\">689</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed. insert ח\"ו (=חס ושלום) “God forbid.”</i> and that they may be saved from all damage. And that the Holy One, Blessed be He,<sup class=\"footnote-marker\">690</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed.: הקב\"ה; Moriah, Me’ah She’arim resolve to הקדוש ברוך הוא</i> may save his people Israel<sup class=\"footnote-marker\">691</sup><i class=\"footnote\">Translation follows Zilber ed., עמו ישראל; Vilna בנ\"י, Moriah, Me’ah She’arim resolve to בני ישראל “children of Israel” or “Israelites.”</i> from all enemies<sup class=\"footnote-marker\">692</sup><i class=\"footnote\">Vilna, מכל אויב, others, מכל גוים, “from all of the nations,” or “all the gentile enemies.”</i> and from evil spirits<sup class=\"footnote-marker\">693</sup><i class=\"footnote\">Me’ah She’arim, מרוחות רעות, others מרוח רעה, “from an evil spirit.”</i> and from the sufferings of poverty and from all kinds of divine punishments which rush to enter the world,<sup class=\"footnote-marker\">694</sup><i class=\"footnote\">Translation following Jastrow and JT Ber. V 8d.</i> and that He may free all the captives of His people and that He may untie the bonds of the women in the throes of birth<sup class=\"footnote-marker\">695</sup><i class=\"footnote\">ושיתיר את כל חבלי היולדות. BT <i>Shabbat 32a, M. Sotah I:5</i></i> and that He may bring back to the fear of Him all those forcibly seized by the Nations.<sup class=\"footnote-marker\">696</sup><i class=\"footnote\">Vilna: בידי עמים; Zilber ed. בידי גוים, Moriah, Me’ah She’arim: ביד גוים. That is bring Jewish children taken from their parents and raised as Christians (such as the later case of Edgardo Mortara) and forced converts back to Judaism.</i> And for all those lacking children<sup class=\"footnote-marker\">697</sup><i class=\"footnote\">Translation following Jastrow and BT <i>Ervuin</i> 28a.</i> that He may give them good and kosher seed. And for those that have them, that they may live in fear of the Lord. And for all of them, that the Holy One, Blessed be He,<sup class=\"footnote-marker\">698</sup><i class=\"footnote\">As above, Vilna, zilber ed. abbreviate הקב\"ה, Moriah, Me’ah She’arim resolve.</i> may guard the remnant of His people.<sup class=\"footnote-marker\">699</sup><i class=\"footnote\">Vilna, Zilber ed. שישמור שארית תורתו, “that He may guard the remnant of his Torah.” Moriah, Me’ah She’arim: שישמור שארית (תורתו) [עמו]. The emended version makes more sense.</i> And that He may execute their judgment speedily and in our days. And for the holy people, let them return in complete repentance, that he may receive them and take them back in complete repentance before Him.",
+        "Every day one should read the Torah portion beginning “And now Israel, what does the Lord require of you?” (Deut. 10:12).<sup class=\"footnote-marker\">700</sup><i class=\"footnote\">Me’ah She’arim truncates the quotation at ועתה ישראל, “and now, Israel…”; others quote through “…what does the Lord your God require of you?” (The next part of the verse is “…but to fear the Lord your God…” which explains how the prooftext works.)</i> For all of it<sup class=\"footnote-marker\">701</sup><i class=\"footnote\">Zilber ed.: שכולו; others, שכולהּ.</i> is fear of Heaven, so that he may always remember the Creator and that he may not sin."
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefer ha-Yirah, trans. Rabbi Justin S. Kerber, 2007",
+            "https://www.youtube.com/channel/UCHccjuXYo7a_0hPyfoR-rZQ"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ספר היראה",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Sefer HaYirah/Hebrew/Sefer HaYirah, Vilna 1886.json b/json/Musar/Rishonim/Sefer HaYirah/Hebrew/Sefer HaYirah, Vilna 1886.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..8ca77ea4082c15accfa3cfe03d933c22aa033802
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Sefer HaYirah/Hebrew/Sefer HaYirah, Vilna 1886.json	
@@ -0,0 +1,354 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Sefer HaYirah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH997009165661505171/NLI",
+    "versionTitle": "Sefer HaYirah, Vilna 1886",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ספר היראה",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": [
+        "<small>להורות לעם ה׳ את דרך ה׳. ואת המעשה אשר יעשון כל ימיהם. בשבתם ובקומם. בלכתם ובבואם. למען ייטב להם ולבניהם. בזה ובבא.</small><br><br>טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו (איכה ג). כי טוב לאדם לשאת ולסבול עולו של הקב\"ה ולתת מוסרות ומוטות על צוארו להכנס לעבודת בורא העולם.",
+        "ויזכור את בוראו בימי <small>(כחו)</small> [בחורותיו] <small>(כצ\"ל. ומלשון הכתוב (קהלת יב). וזכור את בוראיך בימי בחורותיך)</small>",
+        "ובכל יום ויום יוסיף אומץ ויתחזק במצות בורא עולם.",
+        "ויכניס אהבתו בלבו",
+        "<small>(ויחשוב)</small>. [<small>אולי צ\"ל</small> וישווה <small>וכמשה\"כ (תהלים יז) שויתי ה' לנגדי תמיד</small>] הבורא תמיד לנגד עיניו. ועל ידי כן יתן יראת הצור על פניו.",
+        "ויכניע לבו.",
+        "וישפיל קומתו ואת רום עיניו.",
+        "וילך שחוח ויתהה על עונות נעוריו.",
+        "ויבכה עליהן תמיד.",
+        "וישמור בכל כחו מחטוא עוד במסתרים. ולא יעשה במחשך מעשיו. ואז יהיה אהוב ונחמד בעיני הבורא. וכל רואיו יאשרוהו:",
+        "אלה הדברים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם חיי העולם. בכל בקר בהקיצו משנתו יזדעזע ויהיה נרתע ונחפר מאימת הבורא. בזכרו חסדו אשר עשה לו ואמונתו אשר שמר לו. כי החזיר לו נשמתו אשר הפקיד אצלו",
+        "ואז יברך בלבו הבורא אשר הגדיל לעשות עמו כי חדש והחליף כחו. ובשומו הדברים האלה על לבו תבער אהבת הבורא בלבו.",
+        "ואז אל <small>(ישב מטתו דרך עצל)</small> [ישכב במטתו כדרך העצל] אך במהירות וזריזות יקום מיד. ואם יפגע בו מנוול ויוליכנו דרך עצלות. ישיב אמריו לו. וישים אל לבו. כי אם יקרא בעל חוב או אדם אחר אליו יקום מיד. או מפני כבוד אדם. או מפני ריוח <small>(שיבא)</small> [שיביא] לו חיי שעה. או מיראת הפסד ממון. כמו נפלה דליקה בעיר. יקום מיד במהרה. ולא יתרשל. או אם יצטרך ללכת לעבודת השר יקום ואל יתרשל. פן יעלילו עליו. או למצוא חן בעיני השר. על אחת כמה וכמה לעבודת מלך מלכי המלכים הקב\"ה שיש לו להזהר לקום במהירות ובזריזות. ויירא פן יאחר לבא.",
+        "וכל מעשיו יחשוב לעשות לשם שמים. ולפי כחו ילך בדרכי החכמים. ויהיה נכנע.",
+        "אל יעמוד ערום ממטתו אף מיושב. כמו שהיה מתפאר ר' יוסי ז\"ל מימי לא ראו קורות ביתי אמרי חלוקי. אך יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועיו ואז בקומו יהיה מכוסה. ואל יאמר הנני בחדרי חדרים בבית אפל מי רואני ומי <small>(וידעני)</small> [יודעני]. כי מלא כל הארץ כבודו. לפניו כחשכה כאורה.",
+        "וילבש בגדיו. ויהיה לו טלית קטן וילבשנו מתחת למדיו. כי עיקר מצות ציצית לזכרון ללבשו תמיד. כי לזכרון המצוה נתנה. ולמען לא יסור האדם אחרי שרירות לבו ואחרי מראה עיניו המחטיאים את הגוף. והדרך הזה לא ימצא כי אם בלכתו בדרך אשר דברי ערוה מצויים שם.",
+        "על כן ילבש אותו מיד בלא ברכה אם לא רחץ את ידיו. וטוב להיות זריז ליטול ידיו קודם ויברך עובר לעשייתו.",
+        "וצריך להתעטף מעומד.",
+        "ואותו טלית קטן טוב שיהיה כעין סרבל כי אין בזה פקפוק.",
+        "וינעול מנעליו של ימין תחילה ואחר כך של שמאל. ויקשר של שמאל ואחר כך של ימין. כמו שאמרו רבותינו ירא השם יצא את כולם לקיים דברי המשנה ודברי רבי יוחנן כתפיליו כך מנעליו. מה תפילין בשמאל אף מנעליו בשמאל.",
+        "ומעת קומו להתהלך על הדרך. יכפוף קומתו וישוח ראשו. כי השכינה למעלה מראשו.",
+        "ולכן נכון לכסות ראשו ואל יהיה בגלוי הראש.",
+        "וילך ויבדוק עצמו בבית הכסא.",
+        "ושם יהיה צנוע. אל יגלה עצמו כי אם לפניו טפח. ומאחריו טפחיים. והאשה מלאחריה טפח. ולפניה ולא כלום.",
+        "ולא ישתין מעומד פן יהיו ניצוצות ניתזות על רגליו ויראה ככרות שפכה. אלא יעמוד במקום גבוה או [ישתין] בעפר תיחוח. ואם ישתין מעומד יזהר פן יאחוז באמה אלא מעטרה ולמטה לצד הארץ ואף אם הוא נשוי. כי אחרי אשר העונש גדול כל כך שהוא מביא מבול לעולם מאד יש לו לאדם להתחזק ולקדש עצמו אף במותר לו. וכן רבינו הקדוש מימיו לא הכניס ידיו למטה מאבנטו.",
+        "וכשישב לפנות ישב ויגלה ויכסה ויקום.",
+        "ואל יפצר עצמו לפנות בחזק פן ינתק שיני הכרכשתא ויסתכן.",
+        "ויקנח בשמאל אבל לא בימין, מפני שמראה בה טעמי התורה ואוכל בה. ויזהר מלהרהר בדבר מצוה והלכה.",
+        "ויבדוק עצמו יפה יפה. כי אחרי אשר קרביו ובני מעיו צריכין לברך את הבורא תמיד שנאמר ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו אין נאה להביא בטן מלא צואה לפני הקב\"ה רבונו של עולם לברכו.",
+        "וישמור פן ילכלך בגדיו לא במי רגלים ולא ברעי.",
+        "אם יש לו יכולת יהיו לו שני מכנסיים אחת שלובש בשעת תפלה לבד למען יהיה נקי יותר בתפלתו. ואם אין לו יזהר שלא יטנף את שלו.",
+        "ויכבסם תמיד להסיר כתמי הצואה מעליהן.",
+        "וירחץ בנקיון כפיו במים אם יש לו. ירחצם יפה ויברך עליהן על נטילת ידים.",
+        "וברכת אשר יצר ימתין עד התפלה. אם ברך אשר יצר יאמר <small>(עד)</small> [עמה] אלהי נשמה כי היא הסמוכה לה. ולפיכך אינה פותחת בברוך. ואז בעת התפלה יתחיל אשר נתן לשכוי בינה.",
+        "או יחזור ויברך אשר יצר.",
+        "ועל נטילת ידים יברך בשעת ניגוב ידיו ולא בנטילתן.",
+        "ומיד יברך על מצות ציצית בטלית אשר לבש אם לא ברך בהתעטפו.",
+        "וכל פעם שהוא מתעטף צריך לברך.",
+        "ואחרי כן יניח <small>(של תפילין)</small> [תפלה] של יד בזרוע שמאל למעלה מן הפרק שקורין קובד\"י בלע\"ז ממש כנגד הלב ויברך להניח תפילין. ואח\"כ ישים של ראש כנגד המוח ויברך על מצות תפילין.",
+        "ואל ידבר בין תפלה של יד לתפלה של ראש. שח בין תפלה לתפלה חוזר ומברך על של ראש שתים. להניח ועל מצות.",
+        "ותמיד ימשמש בתפיליו. בשל יד ואח\"כ בשל ראש. למען יזהר להיות בנקיות. כי תפילין צריכין גוף נקי שלא יפיח בהן. ושלא יישן בהן.",
+        "וצריך לברך כשימשמש זמן גדול אחר הנחתן. דקיימא לן כרבנן דבי רב אשרי דכל אימת דממשמשי מברכי.",
+        "ומפי מורי הרב ר' שמואל בר' שניאור שמעתי דאין צריך לברך משום משמוש אלא כשהן נעקרין ממקומן והוא מחזירן למקומן.",
+        "ולענין שינה יש ג' חלוקים בדבר (א) כשהן בראשו. יישן בהן שינת עראי. אבל לא קבע.",
+        "(ב) וכשהוא אוחזן בידו. לא עראי ולא קבע פן יפלו מידו.",
+        "(ג) ואם הניחן אצל מראשותיו יפרש סודר עליהם ויישן אצלם בין עראי בין קבע.",
+        "וכשנכנס לבית הכסא חולצן חוץ לארבע אמות. או כורכן ומניחן בכלי תוך כלי בחיקו כנגד לבו.",
+        "וילך לבית הכנסת. ובבואו סמוך לבית הכנסת ימהר פעמיו כמ\"ש (תהלים נה) בבית אלהים נהלך ברגש.",
+        "ויבדוק מנעליו פן יהיו מטונפים. וכן אמר שלמה בחכמתו (קהלת ד) שמור רגליך כאשר תלך אל בית האלהים.",
+        "",
+        "ויבא לבית הכנסת. ואומר בכניסתו ואני ברוב חסדך אבא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך. וישב במקומו.",
+        "ואם יש לו עוד טלית יתכסה בו. ויברך להתעטף בציצית.",
+        "וישב ולא יפתח פיו עד שישהה מעט. וישיב אל לבו לפני מי הוא עומד. ומי השומע דבריו. ואז ילבש חרדה ואימה וזיע ורתת.",
+        "ויפתח תפלתו על הסדר אחד המרבה ואחד הממעיט. ובלבד שיכוין לבו לשמים.",
+        "ויתקן מלבושיו שנאמר (עמוס ד) הכון לקראת אלהיך ישראל.",
+        "וכשהוא מתפלל אל יגביה קולו בתפלתו.",
+        "אך ישמיע לאזניו מה שיוציא מפיו.",
+        "ויחתוך בשפתיו כל תיבה ותיבה. ואל יבלעם. גם סוף התיבות יחתוך להפרידם מתיבה הסמוכה לה פן יכשל בספרו בגוים את כבודו. שבחי ירושלים את. וכן כל את ואותו ואותה הסמוכים למ\"ם צריך להפרידם זה מזה. וכן אלהיכם אמת. וכיוצא באלה.",
+        "ואל יהיה מאריך בתפלתו יותר מדאי בצבור פן יחשבוהו <small>(לכבוד)</small> [ליהיר] ולץ:",
+        "ובקריאת שמע יהיה נזהר שיוציא בשפתיו וישמיע לאזניו רמ\"ח תיבות שבו.",
+        "ויתן ריוח בין הדבקים כדברי רבותינו ע\"ה בכל לבבך ועל לבבך וכיוצא בהן.",
+        "ובכל אחד ואחד משלשה שמות האמורים בפסוק הראשון יאריך עד שיחשוב היה הוה ויהיה. ולא יאריך באלף דאחד.",
+        "ולא ימהר בחית לקרותה בחטף.",
+        "ויאריך בדלת עד שיחשוב בלבבו שבורא עולם הוא מלך למעלה ולמטה בשמים ובארץ וארבע רוחות העולם ממזרח וממערב צפון ודרום ותהום רבה ורמ\"ח איברים שבו.",
+        "ואם לא יוכל לכוין כל כך יכוין ה' שהוא עתה אלהינו עתיד להיות אחד.",
+        "וכל פעם בהזכירו שם המיוחד יחשוב בו פירוש קריאתו שהוא אדון כל.",
+        "בכל לבבך. בשני יצריך. יצר טוב ויצר רע. ובכל נפשך. אפי' נוטל נשמתך. ובכל מאדך. בכל מדה ומדה שהוא מודד לך.",
+        "אשר אנכי מצוך היום. יפסיק עד יחשוב היום נצטוו לי.",
+        "על לבבך. עד כאן כונת הלב ועיקר קבלת עול מלכות שמים. ואפילו מהלך בדרך נכון לעמוד עד שיגיע לעל לבבך.",
+        "אך מפסוק ראשון יצא ידי חובה.",
+        "מכאן ואילך יקרא כדרכו בכוונה לפי כחו.",
+        "כשיגיע לוקשרתם לאות על ידך ימשמש בתפילין של יד. והיו לטוטפות בין עיניך ימשמש בשל ראש.",
+        "וכשיגיע לוראיתם אותו יעיין בציציתיו.",
+        "ויחתוך זיין דתזכרו.",
+        "ואל ירמוז בעיניו. ויקרוץ בשפתיו. וימלול ברגליו ויורה באצבעותיו. כי תועבת ה' כל עושה אלה.",
+        "ובתפלתו מיושב אל יסמוך לאחריו. ולא יהא מוטה לצדדין דרך גאוה. אלא ישב וראשו כפוף. שלא יראה פני היושב נגדו חוץ לארבע אמותיו. ושני אציליו על עצם הירך מקום חיבורו לגוף מכאן ומכאן.",
+        "ושני ידיו תחת לבושו. הימנית על השמאלית כנגד טבורו. ואל יפשוט רגליו. אך יהיו שוקיו על עמדם. למען יהיה יותר ברעדה ויראה.",
+        "וינענע כל גופו לקיים כל עצמותי תאמרנה ה' (תהלים לה).",
+        "ובקומו להתפלל יכוין רגליו זו אצל זו.",
+        "וישוח ראשו.",
+        "וידחוק אציליו לגופו עד חגורתו. וישים ידיו תחת לבושו. הימנית על השמאלית.",
+        "ועושה שבע כריעות. ישוח בברכת אבות תחלה וסוף.",
+        "ישחה בברוך אתה במהירות ויזקוף בשם בנחת. וישחה במודים תחלה וסוף. ולא יותר בברכות.",
+        "אבל כשהוא פוסע ג' פסיעות. נותן שלום בשמאל בתחלה וכורע. לימין וכורע. לפניו וכורע.",
+        "ותהיה הכריעה כמו שאמרו חכמים עד שיתפקקו כל החליות שבשדרה. ועד שיראה איסר כנגד לבו. וזהו בשר ברוחב איסר בין פרק חליות השדרה כנגד הלב. וכשאדם זקוף מובלע ואינו נראה. וכשהוא שוחה אז יתפרדו החוליות ונראה אותו בשר.",
+        "ואל יחזור מיד למקומו פן יחשב ככלב שב על קיאו.",
+        "ולא ירוק בתפלתו. ואם נזדמן לו רוק מבליעו בכסותו.",
+        "ואף לא יגהק <small>(בלע\"ז אינטרילי\"ר)</small> ולא יפהק <small>(בלע\"ז בדליי\"ר)</small>. ואם פיהק מניח ידו על סנטרו או על פיו.",
+        "ולא יאחוז מאומה בידו כי יירא פן יפול מידו ולא יתכוין.",
+        "ולא יתפלל לא כנגד רבו ולא לאחורי רבו.",
+        "ויסדר תפלתו.",
+        "אך לא יעשנה קבע כאדם האומר חוק קבוע הוא עלי בכל יום כך וכך <small>(תפלה)</small> [תפלות] מוטלות חובה עלי. אלא יעשנה תחנונים לפני המקום.",
+        "ואל יעיין בתפלתו לאמר כמה התפללתי בכוונה ראויה היא להתקבל. כי הוא משלשה דברים המזכירים עונותיו של אדם. כי מקטרגים עליו ואומרים וכי ראוי הוא לכך שתתקבל תפלתו והלא עשה כך וכך. אך יחשוב בלבבו כי מאד היה לו לעמוד בתפלה יותר. אולי יכפר אחד מעונותיו הקטנים. ויזכור כי בשר הוא רוח הולך ולא ישוב.",
+        "ומה יתרון לו להתגאות במעשיו הלא לכך נוצר. ואם על כרחו יגאה לבו. ישים אל לבו גאוני עולם שגועו ועברו מן העולם. אשר עשו טובה אלף ידות יותר ממנו.",
+        "ובעודו בבית הכנסת אל <small>(יהיה לו)</small> [ידבר] דבר חול עם אדם ואף <small>(לא)</small> [כי] בשעת קריאת התורה.",
+        "ואם ישבו אצלו בני אדם המדברים (ברצון) יניע שפתיו וידמה עצמו כמתפלל. ואל יתפאר לומר איני מדבר. כי כל המתפאר כמעט הוא נוטל את שכרו.",
+        "ויענה אמן על כל ברכה. כי גדול העונה אמן יותר מן המברך. ופותחין לו שערי גן עדן.",
+        "ויהא שמיה רבא יענה בכל כחו בפיו ובכל כוונתו.",
+        "ולא יצא מבית הכנסת בשעת קריאת התורה אם לא בין גברא לגברא.",
+        "לעולם בין בשעת תפלה בין בשעת ברכה המזון כל שעה שאדם עסוק לדבר בשכינה לא יגע בבשרו.",
+        "כי אם בידים עד פרק העליון. וצוארו עד חלוקו. אבל לא ברגליו. ובכל שאר בשרו ובמנעליו ואם נגע יטול ידיו או ישפשפם בעפר או בקיסם.",
+        "ואם יצטרך לחכך. יחכך מעל לחלוקו. ואל יגע לא בכנה ולא בשער בית השחי ובית הערוה. ואם [נגע] יטול ידיו או ישפשפם בעפר או בצרור או בקיסם.",
+        "ובשעת תפלה טפח מגולה אפילו באשתו ערוה. ואסור לקרות שמע ולהתפלל ולהסתכל בה.",
+        "ויצא מבית הכנסת בנחת בדרך כריעה ויאמר ה' נחני בצדקתך וגו' (תהלים ה) וילך.",
+        "ובלכתו בדרך אל ישוח יותר מדאי. ואל ישפיל סודרו על עיניו פן יחשב ללעג.",
+        "ואל ילך בקומה זקופה. כי ההלוך בקומה זקופה דומה כמסלק המורא מעליו. אלא ילך במדה בינונית לא זקוף ולא כפוף יותר מדאי. אלא שלא יראה הבא כנגדו בפניו.",
+        "וישפיל עיניו שלא יראה חבירו כנגדו כמלא עיניו.",
+        "ואם פגע דבר ערוה כגון אשה בין יהודית בין נכרית בין נשואה בין פנויה. בין גדולה בין קטנה. יעצים עיניו. או יסובב לצד אחר שלא יראנה וכן אמר החכם אין לך דבר חוצץ בפני התאוה כעצימת העין.",
+        "וכן אם פגע חזיר וחזירה או כל בהמה נזקקין זה לזה אל יסתכל בהן.",
+        "ויהיה מקדים בשלום כל אדם אפי' אינו יהודי כדי שיהיה אהוב ונחמד לבריות",
+        "אך לא בשלום אשה. ויבא לביתו בשלום.",
+        "ויסיר תפיליו ויתנם בכיס. ש\"י על ש\"ר.",
+        "ויסיר ש\"ר תחלה ואח\"כ של יד. ויסיר מכנסיו וילבש אחרים.",
+        "וטוב שילמוד מיד משום דכתיב (שם פ\"ד) ילכו מחיל אל חיל. ומיד טרם ילך לעסקיו.",
+        "ואם הוא אדם חלוש ורגיל בפת שחרית יאכל מיד.",
+        "ויטול ידיו תחלה בהרבה מים. ולכל הפחות יטול <small>(ממי)</small> [מים] רביעית הלוג.",
+        "ויתן שלש פעמים מים על ידיו.",
+        "וישפשפם היטב שלא יהא דבר חוצץ. כי כל חוצץ בטבילה חוצץ בנטילת ידים.",
+        "ויגביהם בנטילה שלא יחזרו מים הראשונים ויטמאו את הידים.",
+        "וינגבם היטב",
+        "ויברך על הלחם המוציא. ויתן ריוח בין תיבה לתיבה.",
+        "וכל מה שיהנה בו מן העולם הזה בין בפירות בין בריח בין באכילה בין בכל דבר שיהנה אסור להנות בלא ברכה. ויברך בכל דבר לפניו ולאחריו הברכה האמורה בה על פי רבותינו ע\"ה.",
+        "ואם אינו בקי ילך אצל בקי ללמוד ואל ישים עצמו כבהמה. ואם לא מצא בקי ילך ויניח הנאתו. ולא יהנה מן הדבר עד שידע לברך עליו את בוראו כדת ומשפט.",
+        "וכשיברך יכוין לבו לברך את הבורא. ולא כדבר הרגיל בפה אדם לצאת שלא בכוונה. וכן בברכת המצוה וכל מעשה האדם אשר יעשה [יעשה] דברים לשם פעלם. ולא מצות אנשים מלומדה מנהג אבות.",
+        "ומאד יהיה צנוע באכילתו",
+        "[ואחר] גמר סעודתו יברך ברכת המזון.",
+        "ואחר כך ישתה מים או יין להשלים מאה ברכות ביום.",
+        "והכל לשם שמים:",
+        "וטרם ילך לעסקיו ילמוד פסוק או הלכה לקיים מצות והגית בו (יהושע א).",
+        "ואותה שעה ילמוד בהגיון הלב. ולהיות אזניו ועיניו פקוחות אל אשר מוציא בשפתיו.",
+        "ואל יפסיק משנתו לדברים בטלים. כי אף לומר מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה אשר יש בו דבר שבח שמברכין עליהן ברוך שככה לו בעולמו הרי זה מתחייב בנפשו. ק\"ו לשיחת חולין אשר כל דברי עבירה תלויין בה.",
+        "והשח בהן עובר בלאו ועשה. עשה. ודברת בם (דברים ו) לא בדברים אחרים ולאו הבא מכלל עשה עשה. ולאו. כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר (קהלת א). וכל שכן להפסיק מדברי תורה <small>(החייבין)</small> [אשר הוא חייב] לעסוק בהן. ועל המפסיקין נאמר (איוב ל) הקוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמים לחמם [ואמרו רבותינו ז\"ל כל הפוסקים מדברי תורה ועוסקים בדברי שיחה] מאכילים אותם גחלי רתמים בגיהנם.",
+        "אחרי כן ילך לעסקיו כי יפה דרך ארץ ולא יוכל אדם לעבוד הבורא אם לא יטרח לבקש מזונותיו. וכן אמר דוד (תהלים קכח) אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך.",
+        "ויהיו עסקיו באמונה.",
+        "וירחק מדבר שקר.",
+        "ומחברת אנשים רעים",
+        "וממושב לצים. ואם יצטרך לשבת עמהם פן ילעיגו ויתלוצצו עליו ויראה כעושה עצמו חשוב. אל יכנס לתוך דבריהם ואל <small>(ישוב)</small> [ישיב] להם כי אם בקוצר רוחו ויקום מיד שיוכל.",
+        "<small>(ויזהיר)</small> [ויזהר] בלי להונות חברו לא בדברים קל וחומר בממון.",
+        "ואף עסקו עם גוי יהיה באמונה פן יתחלל שם שמים ותורת ישראל תתבזה על ידו.",
+        "ואם ישמע מוציאי דבה על איש אל יאמין להם כי שמא הם שונאיו. אלא יעשה עצמו כמאמין ואל יאמין.",
+        "ואם יקללהו אדם או יחרפהו אל ישיב מאומה. ויהיה נעלב ולא עולב.",
+        "ואל יצא לריב מהר.",
+        "ואל יבא אצל בני אדם כשהם מתלחשים יחד.",
+        "ואל יוציא דבה על שום אדם ואפילו הוא שונאו.",
+        "אל ישנא בלבבו כי אם אשר המקום שונא.",
+        "<small>(ובכל)</small> [וכל] עניינו ועסקו יהיה לשם שמים.",
+        "ובשובו מעסקיו אל ישב בטל. כי מה לאדם להיות יושב בטל הלא הבטלה מביאה לידי שעמום ולידי הרהורים רעים. אף כי תלמוד תורה אין לו שיעור:",
+        "ואם יבאו אורחים לביתו יכניסם לביתו בסבר פנים יפות.",
+        "ומיד בבואם ישים [לפניהם] לחם לאכול. כי פעמים בא העני ולא אכל והוא בוש לשאול.",
+        "ויתן להם לחמו ומימיו את אשר יאכל בפנים מאירות. ואף אם יהיה לבבו עצב ודאגה ישחנה מלבו בפניהם.",
+        "וינחמם בדבריו <small>(ויתן)</small> [ויהי] להם למשיב נפש.",
+        "ואפילו אם יהיו לו אלף עבדים יטרח הוא בעצמו. ויעמוד עליהם. מי לנו גדול כאברהם ששמש למלאכים והיו לו כמה עבדים ושפחות שנאמר <small>(ובני ביתו)</small> [<small>אולי צ\"ל</small> ואת כל ילידי ביתו וגו' (בראשית יז)] אף על פי שנראו כערביים כדברי רבותינו ז\"ל. ובכל מה שעשה על ידי עצמו שלם לו הקב\"ה לישראל בכבודו ובעצמו.",
+        "ואל יספר לפניהם כך וכך אירע לי קצה תלאותיו. כי דברים אלו שוברים את רוחם. כמדומה להם כי בשבילם אמר כן. וכמעט אין לו שכר בעמלו.",
+        "ויכבדם כאדונים לו וכן מצינו באברהם (שם יח ג) שקראם אדונים. וגדול הכנסתם יותר מקבלת פני שכינה.",
+        "ובשעת האוכל יראה את עצמו כמצטער שאינו יכול להיטיב להם יותר. וכן הוא אומר (ישעיה נח) ותפק לרעב נפשך. תצא נפשי שאין לי מה ליתן לך.",
+        "ואם ילינו אצלו ישכיבם במיטב מטותיו. כי גדולה מנוחת העיף בהיותו שוכב בטוב. ויותר עושה לו נחת רוח המשכיבו היטב יותר מן המאכילו ומשקהו וגלגל הוא החוזר בעולם.",
+        "ובצאתם ילוום ויתן להם פת צידה לדרך.",
+        "כי על פת לחם יפשע גבר. כי על אשר לא נתן יהונתן לדוד פת לחם בהפרדו מאתו נתגלגל הדבר ונהרגו כהני נוב שמונים וחמשה נושאי איפוד בד. והעניק תעניק להם מסת נדבת ידך.",
+        "ואם בא מצוה לידך <small>(שמש)</small> [תמהר] בה ואל תתרשל בה. כי זהירות מביא לידי זריזות נקיות פרישות טהרה קדושה יראת חטא חסידות וענוה.",
+        "ויהא זהיר בכבוד חכמים. בא חכם אצלך תקבל פניו בכבוד וכבדהו.",
+        "יש חתן בעיר לך ועסוק בו ושמחהו. כי המשמחו זוכה לראות בשמחת ירושלים.",
+        "יש מת בעיר טרח בו וספדהו. אך במדה בינונית. כי אין כבודו לומר מה שלא היה בו. ושתיקה יפה. אך המדות אשר ידעת אשר היו בו טובות תספר ותלוהו.",
+        "אם יש ברית מילה בעיר טרח ועסוק והיה כמסייע במצוה. כי גדול שכר מסייע כעושה מצוה.",
+        "ואם חבריך בצרה היה צר בצרתם.",
+        "ואל תשמח בעת כשלונם. והיה שמח בטובתם.",
+        "שמעת צרת ישראל הרחוקים האנח והתפלל עליהם וכ\"ש על הקרובים.",
+        "ברך הצור על כל הבא על הטוב ועל הרע. תשמח ביסורין וחשוב הכל לטובה בכל מדה ומדה שהוא מודד לך וזהו (דברים ו) בכל מאודך. ואל תבעט ביסורין. וחשוב הכל לטובה. ואמור כל דעביד רחמנא לטב.",
+        "והתרחק מן הנדרים. כי בעון הנדרים בנים מתים ואשתו של אדם מתה.",
+        "ומן השבועות",
+        "ומן הכעס. כי כל הכועס מבלבל דעתו ורוחו ולא יתיצב באהבת הבורא. וכן אמרו רבותינו. לא תרתח ולא תחטא. ובכמה מקומות דבר שלמה בחכמתו. והסר כעס מלבך (קהלת יא). כי כעס בחיק כסילים ינוח (שם ז). רגזן לא עלה בידו אלא רגזנותו. וגם משה רבינו היה אב לחכמים ולנביאים כל מקום שבא לכלל כעס בא לכלל טעות.",
+        "ואפילו אם עשה לך אדם שלא כהוגן אל תקפיד ולמוד מהלל ענותן ז\"ל.",
+        "ואך להטיל אימה בתוך ביתו. מצוה להראות עצמו כעסן ודעתו מיושבת ורוחו נחה. ואל יטיל אימה יתירה.",
+        "ואל ישבר כלי בחמתו. אף לא ישחית כל מאומה.",
+        "ויכוף את יצרו מכל אשר יתאוה אף משיחה בטילה. כי מה יתרון בדברים שלא לצורך אין זה כי אם הרבות פשע.",
+        "והוי רצוי לאחיך ולחביריך.",
+        "ואל תשכב בלילה וקטטה לך עם אדם. אך לך ותרצה אותו עד שיתפייס. ואף אם חטא לך בקש ממנו פיוס. ואל תאמר הן חטא לי. עליו לבא לפייסני. כוף את יצרך ולך אליו. למען לא יגביה לבבך. ותהיה מתועב על פני הבורא שנאמר (משלי טז) תועבת ה' כל גבה לב.",
+        "ומאד הזהר שלא לשקר אפילו בדבר הבאי. כי חלול השם יש בדבר ואף לא להשתכר בשקר כי יצא שכרו בהפסדו. כי הוא מארבע כתות שאינן מקבלות פני שכינה. כת שקרנים. כת חנפים. כת לצים. כת מספרי לשון הרע. וכן ענשו של בדאי שאפילו אומר אמת אין שומעין לו. וכל המשנה בדבורו כאילו עובד ע\"ז כתיב הכא (בראשית כז) והייתי בעיניו כמתעתע. וכתיב התם (ירמיה י) הבל המה מעשה תעתועים.",
+        "והזהר מן הליצנות. כי היא שניה לעבירות. והיא מעברת את המורא. ומרגלת האדם לעבור. וכל המתלוצץ נופל בגיהנם.",
+        "ושלא להחניף כי לא לפניו חנף יבא.",
+        "ושלא לספר לשון הרע כי לכל יש רפואה חוץ מלשון הרע.",
+        "ושלא לקבלו שנאמר (שמות כג) לא תשא שמע שוא.",
+        "והתרחק מן הכבוד. וכבד כל אדם.",
+        "ותעבור על מדותיך.",
+        "והוי דן את כל אדם לכף זכות. למען יעבירו מן השמים על פשעיך וידונו אותך לכף זכות:",
+        "אם אתה אצל בני אדם שאתה חייב כבודם. כגון אביך ואמך כבדם ותירא מהם.",
+        "ולא תשב במקומם.",
+        "ולא תסתור את דבריהם. אם אמרו דבר אפילו ידעת כי אינו כן אל תאמר לא כן היה.",
+        "ואם יש להם דבר עם אדם אל תכריע ביניהם.",
+        "ואל תכנס לתוך דבריהם. כי אף תוך דברי חבירו אם נכנס בהם נקרא גולם.",
+        "כללו של דבר כל מה שיוכל לתלות הכבוד בהם [יתלה] ולא בו.",
+        "ומאד יש להזהר בכבודם. כי הוקש כבודם לכבוד המקום. והמכבדם כאלו כבד המקום. והמצערם כאלו צער עצמו.",
+        "וחייב להאכילם ולהשקותם ולהלבישם ולהכניסם ולהוציאם.",
+        "ואם אין לו יסבב על הפתחים ויתן להם.",
+        "ומה שיעשה להם דרך כבוד יעשה. כי יש מאכיל אביו פיסיוני (מין עוף יקר) וטורדו מן העולם. ומטחינו ברחים ומביאו לחיי העולם הבא.",
+        "היה אביו עובר על דברי תורה. אל יאמר לו אבא עברת על דברי תורה. אלא אומר לו מקרא כתוב בתורה כך הוא. והוא יבין מעצמו ואל תביישו.",
+        "ולא ידבר על מעשיהם בשום ענין. אפילו זרק ארנקי לים או לאור בפניו לא יכלימנו.",
+        "ואם שמע אדם מדבר עליהן שלא כהוגן. יקהה שיניו ויאמר לו שקר אתה דובר. אך אין להכות חברו על כך. ואף שתיקה יפה במקום שאין כבודם. כמו שהוא יודע שאם ימחה אז יוסיף האחר לומר עליהם דברי גנאי אחרים.",
+        "ורצונם הוא כבודם.",
+        "והם שמחלו על כבודם כבודם מחול.",
+        "והוי ירא מן החכמים כמו שדרש רבי עקיבא את ה' אלהיך תירא (דברים ו) לרבות תלמידי חכמים.",
+        "והדבק בהם ובדרכיהם הטובים",
+        "ועמוד מפניהם. ואף מפני הזקנים שאינם חכמים. ובטל רצונך מפני רצונם.",
+        "וכבד אחיך הגדול. ואחי אביך. ואחי אמך. ואיש אמך. ואשת אביך. כי כלם דרשו חכמים ז\"ל מן המקרא דכבד את אביך ואת אמך (שמות כ ודברים ה).",
+        "אל תרדוף אחר ישיבת עמי הארץ ולצים. כי מהם לא תלמוד חכמה כי אם דברי רקים ולצון.",
+        "אך רדוף אחר החכמים כי מהם תלמוד חכמה.",
+        "ואל תהי בז לדברי אחיך. ואל תלעג לשום אדם.",
+        "אל תמנע טוב מבעליו. אם שאלך אדם על טובה שבעולם או דבר מצוה אל תמנענו מלעשותה. אך אם אין דעתך על הדבר אמור לו עשה כחכמתך.",
+        "והיה רגיל בצדקה כפי כחך. ולכל הפחות שעבד עצמך לבורא לתת כופר נפשך חק קבוע בכל שבוע פרוטה או מחצה. כי אפילו עני המתפרנס מן הצדקה יש לו לעשות צדקה.",
+        "וכשתתן לעני תן לו בסתר כי מתן בסתר יכפה אף.",
+        "וענייך קודמין.",
+        "ואל תקפוץ ידך מהלוות לעני בשעת דחקו. כי גדול המלוה יותר מן העושה צדקה. וצדקתו עומדת לעד. כי איננו חסר בדבר. ויחשוב כי לכמה הוא מלוה בלא רבית.",
+        "ואם יקשה בעיניו להלוותו בלא משכון ילוונו במשכון. ויקבע לו זמן להלואתו. ובתוך ימי ההלואה לא יקראהו לעשות מלאכתו או כל דבר. אם לא יתן לו שכרו משלם. שנראה כרבית.",
+        "ובמעשרות אל תרפה ידיך מליטלה כראוי. כיצד מכל דבר שמשתכר. הן ללמד. הן לכתוב. הן לעשות מלאכה. או אף אם מצא מציאה או נתנו לו במתנה. או כל ענין <small>(שיבא)</small> [שיהיה] הן כסף הן [שוה] זהב מן הכל יפריש מעשר. כי דבר זה אין לו ערך. כי את אשר אסר הבורא בכל דבר לנסותו התיר במעשר.",
+        "אל תגנוב דעת הבריות ואל תסרב בחברך יותר מדאי. ואל תאמר לו דבר זה עשיתי בשבילך ולא עשית בשבילו. אך אם יטעה וידמה כי בשבילו עשית אין צריך לומר לו לא עשיתי בעבורך כי הוא מטעה עצמו ואין זה גניבת דעת. כללו של דבר כל גניבת דעת אסור.",
+        "ואל תזכור שם שמים לבטלה. כי המזכיר שם שמים לבטלה ראוי לנדותו. ואף לא לצורך במקום מטונף.",
+        "ולא תשבע כלל. ואף לא בכנויים. ואף לא במדותיו ובמעשיו. כגון שמשיו ומשרתיו מלאכי מעלה.",
+        "וכן לא ישבע בתורה ולא באמת כי השם נקרא אמת וה' אלהים אמת (ירמיה י).",
+        "ולא יקלל חברו בשם. אף לא עצמו [באמרו] כה יעזרני השם.",
+        "ואל ישמע <small>(שום)</small> [שם] טומאה על שפתיך כמו שמות הקדשים יעקרו ויהרסו. וכשתזכירם לצורך בפני הגויים אמור בשפה רפה ובכובד ראש.",
+        "וכל דבר נבול וצד דבר ערוה לא ישמע על פיך. כגון להזכיר זונה. או כל דבר נבלה. כי שוחה עמוקה פי זרות (משלי כב). מעמיקים לו גיהנם והופכים לו גזר דין של שבעים שנה לרעה. ואף השומעים ושותקים ונהנים בשמיעה ואינם הולכים משם. נכשלים בדבר.",
+        "ואל תחשוד חבירך כי שמא כשר הוא בדבר. וחושד בכשרים לוקה בגופו.",
+        "ואל תביא עצמך לידי חשד להיות נקי מה' ומישראל. פן יכשלו בני אדם על ידך שיחשדוך הבריות. מחול לכל החושדים לך.",
+        "ואל תעשה שום דבר מאוס בפני חבירך.",
+        "ואם עשו אחרים לפניך ונמאסת מחול להם ואל יכשלו על ידך.",
+        "ואם מצאת רוק מוטל הרם וסלקהו או כסהו ומחול לאשר עשה אותו פן יבא אחר ויכשילנו שלא ימחול.",
+        "והזהר שלא ימצא טינוף על בגדיך או שומן או כל דבר מאוס. כי המתלכלך ואינו נזהר בנקיות משניא אוהביו של מקום לבריות. שנאמר (משלי ח) כל משנאי אהבו מות אל תקרי משנאי אלא משניאי. ויראי השם שאינם משמרים עצמם בנקיות אומרים רואיהם כמה לומדי תורה מאוסים נמצא שם שמים מתחלל על ידיהם.",
+        "אל תשקץ נפשך בהשהות נקביך. והמשהה נקביו בגדולים ובקטנים עובר שתים (ויקרא יא) אל תשקצו (דברים כג). ולא יראה בך ערות דבר.",
+        "לא תאמר שום נחוש כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. (במדבר כג). ובכמה מקומות הזהירה תורה (דברים יח) לא ימצא <small>(מנחש)</small> [וגו' ומנחש] (ויקרא יט) לא תנחשו. ואין לנו שום סימן אלא מה שאמרו חכמינו ז\"ל. ואם יש לו לאדם לעשות מצוה כגון <small>(להחזר)</small> [לחזור על] מסכתא או להשיב בנו אל הספר לא יאמר אמתין עד ראש חודש או עד הפסח. כי כל יום וכל עת טוב להתחיל ולעשות במצות. ומי שאינו מקפיד לעולם לא יקפידו עמו. אך המקפידים השטן עומד על ימינם לשטנם. להחזיקם בטעותם.",
+        "אל תתכבד בקלון חבירך.",
+        "ואל תרים זרועך על שום אדם להכותו. כי הסוטר לועו של חבירו כאלו סוטר לועו של שכינה שנאמר (איוב לח) וזרוע רמה תשבר. וראוי הוא להקבר חי שנאמר (שם כב) ואיש זרוע לו הארץ. ואפילו בהרמת יד נקרא רשע שנאמר (שמות ב) ויאמר לרשע למה תכה רעך. על כן יש לו לאדם להזהר מאוד מלהכות. אם לא בנו הקטן או תלמידו שהוא מוכיחו.",
+        "אם תוכיח את חבירך אל תוכיחנו ויתבייש. אבל תוכיחנו בסתר ואפי' מאה פעמים.",
+        "אל תלבין פני חבירך ברבים. כי המלבין פני חבירו דם יחשב לו דם שפך. תדע דאזיל סומקא ואתי חיורא. ואין לו חלק לעולם הבא. ונוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים.",
+        "אך אם הוכח הוכחת אדם בסתר כמה פעמים לא קבל. מותר לביישו ולהלבין פניו עד שיקבל. וכל שיש בידו להוכיח [האדם העובר עבירה] ואינו מוכיח (אדם עובר) העבירה בראשו. ואם הוכיח אז נפשו הציל.",
+        "אל תתיחד עם שום אשה אפילו בתך או אחותך אפילו פנויה חוץ מאשתך ואפילו היא נדה ואמך.",
+        "ואי זה הוא יחוד. סגור במפתח או במנעול זהו יחוד האמור בתורה (דברים יג) כי יסיתך אחיך בן אמך וגו' [בסתר].",
+        "ואפילו עם שתי נשים.",
+        "וטוב ליזהר אפילו בפתח פתוח לרשות הרבים משבת עם אשה אחת.",
+        "אל תשמיע לאזנך במתכון קול אשה משוררת כי קול באשה ערוה. שערה וכל האמור בשיר השירים ערוה. קול. שער. שינים. צואר. כל האמור בפרשה לשבח.",
+        "ואסור לו להסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה לזון עיניו מן הערוה. וכל המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה אפילו קבל תורה כמשה רבינו מידו של הקב\"ה לידו לא ינקה מדינה של גיהנם.",
+        "תמיד הרגל על שפתיך דברי יראת שמים כגון הוי עז כנמר. סוף דבר הכל נשמע (קהלת יב). ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' (דברים י). מאד מאד הוי שפל רוח. וכיוצא באלה הרגל על לשונך ואז לא תכשל.",
+        "אל תהדוק ראשך על הספר.",
+        "ואל תהרוג כנה על השולחן כי הוא נקרא מזבח. ואל תדבר בשעת ברכת המזון:",
+        "גדל בניך לתלמוד תורה ולמעשים טובים גם לעת זקנה לא יסורו. ולמד <small>(לבניך)</small> [ולבנותיך] הלכות נדה וחלה איסור והיתר דברים הנוהגים <small>(בהם)</small> [בהן] פן יאכילוך דבר אסור או לבני <small>(ביתם)</small> [ביתן].",
+        "הוי זהיר בברכת הלבנה בכל חדש בזמנה. משיאותו לאורה ועד רובו של חדש. כי אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים בכל חדש וחדש דיים.",
+        "הוי זהיר בכבוד אשתך כדברי רבותינו אוהב אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו [וכו'] כי דייך שהיא מגדלת בניך ומצלת עצמך מן החטא. והוי זהיר באונאתה כי דמעתה מצויה לפיכך אונאתה מצויה וקרובה כי שערי דמעה לא ננעלו.",
+        "הסתר סודך וכל שכן סוד אחרים. משוכבת חיקך שמור פתחי פיך.",
+        "התנאה במצוה כפי כחך. והדור מצוה עד שליש במצוה. כגון מצא אתרוג בי\"ב פרוטות ומצא אחר הדור ממנו יוסיף עד י\"ח פרוטות ליקח ההדור.",
+        "מצוה שאין לה דורש תדרשנה. ואל תהי קלה בעיניך לא מצוה ולא עבירה.",
+        "ואל תברח מעשות מצוה לא בשביל יראת הפסד ולא מפני פחד עונש הגוף. כי כדאי היא המצוה לשמרך מכל היזק. ואם ח\"ו יארע לך היזק. נאמן הוא בעל מלאכתך שימלא חסרונך שחסרת בעבורו.",
+        "בצאתך לדרך צא בכי טוב. והזהר בתפלת הדרך וזו היא. יה\"ר מלפניך ה' או\"א שתוליכנו לשלום ותצעידנו לשלום וסמכנו (לשלום) ותצילנו מכף אויב ואורב בדרך ותנחנו אל מחוז חפצנו בשלום ותחזירנו לביתנו לשלום כי אתה שומע תפלה בא\"י שומע תפלה. וצריך לאמרה אפילו אם אינו רוצה ללכת כ\"א פרסה. ובתוך מהלך פרסה. וכן אם שכח לאמרה ונזכר לאחר שהלך פרסה אומר בלי חתימת ברכה.",
+        "פגעת נכרים אל תשנה דבורך כאלו אינך יהודי. גם אם יאמרו לך נכרי אתה אמור יהודי אני.",
+        "ולא תעבור על המכסים. אל תעמוד במקום סכנה ותסמוך על נס. אך תירא תמיד פן יגרום החטא וזכור ליעקב אבינו ויירא.. ויצר לו.",
+        "אל תהי צדיק הרבה. ראית אשה טובעת בנהר אל תאמר אנוס ולא אראנה. וכיוצא בזה. שמעת איש אומר להכות חברו אל תאמר לא אגלה לו ואהיה רכיל. לא תעמוד על דם רעך ואמור לו כפי יכולתך שלא בלשון רכילות. ואז את נפשך הצלת.",
+        "אל תשבח אשה ביפיה בפני חבירך פן על ידך יחמדנה וכתיב. לא תחמוד קרי ביה לא תחמיד וכן קרי ביה לא תחמד. אל תקשט נפשך ותלך בין הנשים כדי שיתאוו לך. ואל תרבה שיחה עמהן אפילו עם אשתך.",
+        "וזה רבוי שיחה. כאותו ששאל לברוריה באי זה דרך נלך ללוד. אמרה גלילי שוטה היה לך לומר באי זה ללוד.",
+        "ולא יעיין בבגדי צבע שלהן ואפילו שטוחין על הכותל. כללו של דבר כל מה שיוכל להתרחק מהן ממשאן וממתנן ודבורן יתרחק. כי תמיד יצר הרע בוער כאש להחטיא האדם. לכן צריך האדם להיות כל שעה יועץ תחבולות לעשות מלחמה עמו.",
+        "אל תשבח אדם בפני שונאו שמתקנא בו ומתוך שבחו בא לידי גנותו. ואל תגנהו בפני אוהבו.",
+        "אל תגנה מקח חברך בפניו. ואל תשבחהו. אלא שתוק למה תשיב ותחניף.",
+        "אל תכנס לביתך פתאום וכ\"ש לבית חבירך.",
+        "אל תיעץ אדם לפי דרכך. אלא תן עצה טובה והוגנת לכל מי שיועץ אתך לכבוד הבורא.",
+        "כללו של דבר כל דבר המסור ללבך שאין אדם מבחין למה אתה מתכוין לטובה או לרעה נאמר בו ויראת מאלהיך המכיר מחשבתך.",
+        "אל תקרא שום אדם בכנויו אפי' שלא בפניו. ואפי' לומר לאדם כדי שיוכל להכירו. אך דחק עצמך בענין אחר פב\"פ עד שיכירהו.",
+        "אל תקרא לשום אדם בשום דבר ניוול ואפי' לקטן אסור לקרותו מאוס דרך שחוק כי כולם נקיים וקדושים.",
+        "ואל תשבח שום גוי לא בחן ולא ביופיו ולא במעשיו. וכשתראה גוי עושה טובה או נאמנות או צדקה דאג. כי חסד לאמים חטאת לישראל. ואל תדינם לכף זכות אם לא בפניהם מפני דרכי שלום.",
+        "ואל תתן דיו לסופרי אומות העולם הכותבים שמות הטומאה ופסיליהם כי אסור לסייע ידי עוברי עבירה.",
+        "השמר מלצער בע\"ח הן בהמה הן עוף. וכ\"ש שלא לצער אדם שהוא עשוי בצלם המקום.",
+        "אם אתה רוצה לשכור פועלים ומצאת עניים יהיו עניים בני ביתך. ואך אל תבזה אותם. אך דרך כבוד תצוה להם. ותשלם שכרם משלם. ואל תדחם בלך ושוב. כי הרבה לאוין יש בדבר. ואליו הוא נושא את נפשו.",
+        "אל תשב בין העומדים ואל תעמוד בין היושבים. אל תישן בין הערים ואל תהי ער בין הישנים. ולא שמח בין העצבים ולא עצב בין השמחים. כללו של דבר אל ישנה אדם מן המנהג. אך הכל יהיה לטובה וביראת שמים. שאם רואה לצים אל יתלוצץ כמותם.",
+        "אל תתפאר משום דבר שעשית.",
+        "ואף אל תעמוד במקום שיש מעלה פן יגבה לבבך.",
+        "ואם שמעת ששבחוך בני אדם דאג והצטער בדבר.",
+        "אל תפרוש מן הצבור כי לא תקבל שכר עמהם. ואם תפרוש ב' מלאכים המלוים לו לאדם מניחין ידיהם אל ראשו ואומרים פלוני שפירש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור. אם מנוך צבור פרנס אל תתגאה עליהם.",
+        "אל תטיל עליהם אימה שלא לש\"ש. וסבול טרחם. כגדול פרנס הדור.",
+        "ואם אתה סופר אל תחסר אות או תיבה או תיתר לחתום שמך בראש.",
+        "אם אתה שכיר ללמד תורה הזהר בשעת מלאכתך מלעשות מלאכה אחרת אף לא שום דבר כי ברגע יטעו תלמידיך ולא תשמע ומלאכתך מלאכת רמיה. ורמיה בארור. ואף לא לענות ולדבר לשום אדם. ולמוד מאבא חלקיה ז\"ל.",
+        "אל תשכן באהליך ספר חומש נביאים וכתובים שאינו מוגה אם ידעת להגיהו.",
+        "ואל תניח ביתך בלא מעקה למדרגות.",
+        "ואל תגדל כלב רע או שום מזיק. כללו של דבר הסר מביתך כל היזק וכל מכשול.",
+        "שאלת כלי מחבירך או כל דבר לעשות בו מלאכה. אל תעשה בו מלאכה אחרת.",
+        "ואל תשאל שום דבר שלא ברשות כי השואל שלא מדעת גזלן הוא.",
+        "ואל תשאיל לאחרים בלא רשות מי ששאלת ממנו.",
+        "ואם נתן לך אדם דבר להשתמש בו אל תמכרנו שלא ברשותו. או אם נתן לך דמים ליקח טלית אל תקח בהם חלוק. כי המשנה מדעת בעה\"ב גזלן הוא.",
+        "כלל גדול בתורה דעלך סני לחברך לא תעבד.",
+        "וכל עת וכל שעה חשוב איך תעשה מצות ואיך תשמור מעבירה. כדי שתשלים כל היום בטובה.",
+        "סוף דבר הכל נשמע הסר מלבך כל מחשבות און. אך הרהור תורה ויר\"ש.",
+        "ובמקום מטונף בבית הכסא יחשוב חשבונות. וזה הדבר יסיר מלבו מחשבת טהרה במקום טנופות. ואחרי טהרתו ישוב למחשבתו הראשונה. אך יהיה זהיר בעבודת הבורא. וזה נקרא ערום ביראה.",
+        "לעת ערב לך ובדוק עצמך יפה יפה טרם שתלך לבית התפלה.",
+        "ולבש מכנסיך ועשה כל הסדר כאשר אמרנו בתפלת שחרית.",
+        "ואם תוכל לא תאכל לא בימות החמה ולא. בימות הגשמים עד לאחר תפלת הערב. כמו שדרשו חז\"ל ואותי השלכת אחרי גוך כו' אם לא תאכל בעוד היום גדול שיעור ג' פרסאות.",
+        "בא מבית התפלה והגיע זמן השכיבה יקרא ק\"ש כולו. שיש בו רמ\"ח תיבות להרחיק כל מזיק מרמ\"ח אברים שבו. ויאמר ויהי נועם והשכיבנו בלא חתימה ויפקיד רוחו ביד בוראו. ויתודה וימחול לכל המצערים אותו דארז\"ל (מגילה כח) שרי ליה לכל מאן דצערן.",
+        "ויתן מטתו בין צפון לדרום.",
+        "ויחלוץ של שמאל ואח\"כ של ימין.",
+        "וישכב ויסיר חלוקו במיטתו. ולא יראוהו קורות ביתו מגולה. ואם יש שם כתבי קדש במקום אשר הוא שוכב שם יכסה. וחומש צריך להניח בתיבה ומכוסה.",
+        "ואל יישן פרקדן פן ישים ידו על הערוה.",
+        "ואם יש לו אשה יהיה צנוע. ויזהר מדבר עמה נבלה. כי אף שיחה בטלה שבין איש לאשתו על הכל יבא למשפט.",
+        "ובשעת בעילה אל יהרהר באשה אחרת כי כמעט עושה בניו ממזרים.",
+        "ואל יכוף אשתו לדבר מצוה אלא יפייסנה.",
+        "ואל ישמש עמה סמוך לוסתה עונה אחת ולא ביום.",
+        "ויזהר מאד מאד שלא יוציא שום ניבול ודבר ערוה מפיו אף דרך שחוק.",
+        "ויתכוין בשעת מעשה לשם מצוה ושיהיו לו בנים שילכו בדרכי השם ולא יתכוין להנאתו.",
+        "ויזהר כפי יכלתו שלא יוציא זרע לבטלה.",
+        "וקודם שישכב ילמוד לקיים מצות והגית וישכב ויישן וינוח:",
+        "הנה כל הסדר ינהג כל ימי הבלו. ועוד יוסיף כהנה וכהנה לעשות טובה ויראת שמים.",
+        "וישלים פרשיותיו עם הצבור בכל שבוע שנים מקרא ואחד תרגום. ואם אין לו תרגום יקרא שנים מקרא ואחד לעז. וטוב יותר מלאמר ג\"פ המקרא. כי התרגום היה להבין המקרא למי שאינו בקי כ\"ש לעז פירוש שהוא לשון הלעזות.",
+        "והמקרא יקרא בנגינותיו כי הקורא בלא זמרה התורה חוגרת שק.",
+        "ובערב שבת יטרח לסעודת שבת. ואפילו יש לו כמה עבדים יטרח הוא בעצמו לכבוד שבת הנקרא כלה ומלכה. ושקולה כנגד כל המצות. וישתדל בתקוני שבת. כי הא דרבא מלח שבוטא.",
+        "ולפי כחו יקנה מעדנים לעונג שבת.",
+        "ולא יאכל בע\"ש מן המנחה ולמעלה פן יפסיד סעודת שבת. וסמוך לערב יערוך שולחן וכסא ומנורה. ויכין הכל כוסות וקערות.",
+        "ויהיה זהיר ליין לקדוש היום.",
+        "ויטול צפרניו בכל ע\"ש וישחיז סכינו כמו שדרשו והיה ביום הששי והכינו את זה השחזת סכין. ועוד דרשו. וידעת כי שלום אהלך זה השחזת סכין כי אם קהה הברזל ולא יוכל לחתוך אין זה שלום בית.",
+        "וירחץ פניו ידיו ורגליו בחמין לערב אחר שעשה כל צרכיו.",
+        "וכל מה שיעשה יחשוב לעשות לכבוד שבת.",
+        "ויוסיף מחול על הקדש.",
+        "ועם חשכה ימשמש בבגדיו. וידליק בעוד השמש בראש האילנות.",
+        "קדש היום יתפלל של שבת וינוח ויתענג ויסיר מלבו כל אנחה וכל מחשבה. כאלו כל מלאכתו עשויה.",
+        "ויכבד שבת בכסות נקיה [ושלחן ערוך] כפי מה שיוכל.",
+        "ויאכל שלש סעודות.",
+        "אל ידבר שום דבר בחפציו הצריכים לו. אך בחפצי שמים.",
+        "חשבונות שעברו מותר.",
+        "ואל ירבה שיחה אם לא בדברי תורה ויראת שמים כי אף דברי תורה התירו בקושי.",
+        "ואל יפסיע פסיעה גסה אם לא ללכת לדבר מצוה. ולא שום טורח אל יעשה.",
+        "ואל ידבר מאוהביו שמתו ומכל עגמת נפש. כללו של דבר נקרא יום עונג ומנוחה.",
+        "ויוסיף מן החול על הקדש. ואל יוציא דמעה מעיניו. וישמרהו כהלכותיו ע\"פ רבותינו ע\"ה. במוצ\"ש יבדיל בתפלה ועל הכוס.",
+        "לא הבדיל בתפלה ובא לעשות צרכיו (מלאכה האסורה בשבת) קודם שיבדיל. יברך בא\"י אמ\"ה המבדיל כו' ויעשה צרכיו.",
+        "ויסדר שלחנו במוצ\"ש אע\"פ שאין צריך אלא לכזית. וילוה המלך בשירות ותשבחות. ובע\"ש ויו\"ט ינהג בעצמו כמו שאמרנו. כללו של דבר לכל זמן. בעת שמחה בפורים ירבה בשמחה ובמשתה. אך שיהיה לבו לשמים שלא יצא מפיו דבר ערוה וניבול פה. בעת עצב עצב.",
+        "משנכנס אב ממעטין בשמחה.",
+        "משנכנס אלול עד מוצאי יוה\"כ יהא חרד וירא מאימת הדין.",
+        "תמיד בכל חדש יום א' או יותר ישב בתענית. או לכל הפחות יאכל לחם ומים ואותו יום יהיה בבכי ובמספד. בכי. זה הבוכה בדמעות. ומספד. כאדם הסופד על מתו. מספר מעשיו ואמר אוי לי שעשיתי חטא פלוני. אוי לי כמה חייבתי נפשי למלכו של עולם. וזו היא התשובה המעולה שנאמר' ע\"י יואל הנביא <small>(קרעו לבבכם וכו')</small> [וגם עתה כו'].",
+        "ויתהא על עוונות נעוריו שעשה ואל ישוב לעשות עוד.",
+        "ובכל יום יתוודה על עונותיו הגלוים לו בהויתן. ויהיה מודה ועוזב. ולא טובל ושרץ בידו.",
+        "ויתפלל בכל יום כפי צחות לשונו על כל חולי בנ\"י שיתרפאו. ועל הבריאים שלא יחלו. ושינצלו מכל נזק. ושיציל הקב\"ה את בנ\"י מכל רו\"ר. ומדקדוקי עניות. ומכל מיני פורעניות המתרגשות ובאות לעולם. ושיתיר כל אסירי עמו. ושיתיר כל חבלי היולדות. ועל חשוכי בנים שיתן להם זרע טוב וכשר. ועל אותם שיש להם בנים שיהיו ביראת ה'. ועל כולם שישמור הקב\"ה שארית תורתו. וינקום את נקמתם במהרה בימינו. ועל עם הקדש שישובו בתשובה שלימה. ויקבלם ויחזירם בתשובה שלימה לפניו.",
+        "ויקרא בכל יום בפ' ועתה ישראל וגו' שכולה יראת שמים למען יזכור תמיד הבורא ולא יחטא:"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Sefer HaYirah/Hebrew/merged.json b/json/Musar/Rishonim/Sefer HaYirah/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..8f0ea8a54a2dce16aded9698e9352f82c122ff0e
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Sefer HaYirah/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,354 @@
+{
+    "title": "Sefer HaYirah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Sefer_HaYirah",
+    "text": [
+        "<small>להורות לעם ה׳ את דרך ה׳. ואת המעשה אשר יעשון כל ימיהם. בשבתם ובקומם. בלכתם ובבואם. למען ייטב להם ולבניהם. בזה ובבא.</small><br><br>טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו (איכה ג). כי טוב לאדם לשאת ולסבול עולו של הקב\"ה ולתת מוסרות ומוטות על צוארו להכנס לעבודת בורא העולם.",
+        "ויזכור את בוראו בימי <small>(כחו)</small> [בחורותיו] <small>(כצ\"ל. ומלשון הכתוב (קהלת יב). וזכור את בוראיך בימי בחורותיך)</small>",
+        "ובכל יום ויום יוסיף אומץ ויתחזק במצות בורא עולם.",
+        "ויכניס אהבתו בלבו",
+        "<small>(ויחשוב)</small>. [<small>אולי צ\"ל</small> וישווה <small>וכמשה\"כ (תהלים יז) שויתי ה' לנגדי תמיד</small>] הבורא תמיד לנגד עיניו. ועל ידי כן יתן יראת הצור על פניו.",
+        "ויכניע לבו.",
+        "וישפיל קומתו ואת רום עיניו.",
+        "וילך שחוח ויתהה על עונות נעוריו.",
+        "ויבכה עליהן תמיד.",
+        "וישמור בכל כחו מחטוא עוד במסתרים. ולא יעשה במחשך מעשיו. ואז יהיה אהוב ונחמד בעיני הבורא. וכל רואיו יאשרוהו:",
+        "אלה הדברים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם חיי העולם. בכל בקר בהקיצו משנתו יזדעזע ויהיה נרתע ונחפר מאימת הבורא. בזכרו חסדו אשר עשה לו ואמונתו אשר שמר לו. כי החזיר לו נשמתו אשר הפקיד אצלו",
+        "ואז יברך בלבו הבורא אשר הגדיל לעשות עמו כי חדש והחליף כחו. ובשומו הדברים האלה על לבו תבער אהבת הבורא בלבו.",
+        "ואז אל <small>(ישב מטתו דרך עצל)</small> [ישכב במטתו כדרך העצל] אך במהירות וזריזות יקום מיד. ואם יפגע בו מנוול ויוליכנו דרך עצלות. ישיב אמריו לו. וישים אל לבו. כי אם יקרא בעל חוב או אדם אחר אליו יקום מיד. או מפני כבוד אדם. או מפני ריוח <small>(שיבא)</small> [שיביא] לו חיי שעה. או מיראת הפסד ממון. כמו נפלה דליקה בעיר. יקום מיד במהרה. ולא יתרשל. או אם יצטרך ללכת לעבודת השר יקום ואל יתרשל. פן יעלילו עליו. או למצוא חן בעיני השר. על אחת כמה וכמה לעבודת מלך מלכי המלכים הקב\"ה שיש לו להזהר לקום במהירות ובזריזות. ויירא פן יאחר לבא.",
+        "וכל מעשיו יחשוב לעשות לשם שמים. ולפי כחו ילך בדרכי החכמים. ויהיה נכנע.",
+        "אל יעמוד ערום ממטתו אף מיושב. כמו שהיה מתפאר ר' יוסי ז\"ל מימי לא ראו קורות ביתי אמרי חלוקי. אך יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועיו ואז בקומו יהיה מכוסה. ואל יאמר הנני בחדרי חדרים בבית אפל מי רואני ומי <small>(וידעני)</small> [יודעני]. כי מלא כל הארץ כבודו. לפניו כחשכה כאורה.",
+        "וילבש בגדיו. ויהיה לו טלית קטן וילבשנו מתחת למדיו. כי עיקר מצות ציצית לזכרון ללבשו תמיד. כי לזכרון המצוה נתנה. ולמען לא יסור האדם אחרי שרירות לבו ואחרי מראה עיניו המחטיאים את הגוף. והדרך הזה לא ימצא כי אם בלכתו בדרך אשר דברי ערוה מצויים שם.",
+        "על כן ילבש אותו מיד בלא ברכה אם לא רחץ את ידיו. וטוב להיות זריז ליטול ידיו קודם ויברך עובר לעשייתו.",
+        "וצריך להתעטף מעומד.",
+        "ואותו טלית קטן טוב שיהיה כעין סרבל כי אין בזה פקפוק.",
+        "וינעול מנעליו של ימין תחילה ואחר כך של שמאל. ויקשר של שמאל ואחר כך של ימין. כמו שאמרו רבותינו ירא השם יצא את כולם לקיים דברי המשנה ודברי רבי יוחנן כתפיליו כך מנעליו. מה תפילין בשמאל אף מנעליו בשמאל.",
+        "ומעת קומו להתהלך על הדרך. יכפוף קומתו וישוח ראשו. כי השכינה למעלה מראשו.",
+        "ולכן נכון לכסות ראשו ואל יהיה בגלוי הראש.",
+        "וילך ויבדוק עצמו בבית הכסא.",
+        "ושם יהיה צנוע. אל יגלה עצמו כי אם לפניו טפח. ומאחריו טפחיים. והאשה מלאחריה טפח. ולפניה ולא כלום.",
+        "ולא ישתין מעומד פן יהיו ניצוצות ניתזות על רגליו ויראה ככרות שפכה. אלא יעמוד במקום גבוה או [ישתין] בעפר תיחוח. ואם ישתין מעומד יזהר פן יאחוז באמה אלא מעטרה ולמטה לצד הארץ ואף אם הוא נשוי. כי אחרי אשר העונש גדול כל כך שהוא מביא מבול לעולם מאד יש לו לאדם להתחזק ולקדש עצמו אף במותר לו. וכן רבינו הקדוש מימיו לא הכניס ידיו למטה מאבנטו.",
+        "וכשישב לפנות ישב ויגלה ויכסה ויקום.",
+        "ואל יפצר עצמו לפנות בחזק פן ינתק שיני הכרכשתא ויסתכן.",
+        "ויקנח בשמאל אבל לא בימין, מפני שמראה בה טעמי התורה ואוכל בה. ויזהר מלהרהר בדבר מצוה והלכה.",
+        "ויבדוק עצמו יפה יפה. כי אחרי אשר קרביו ובני מעיו צריכין לברך את הבורא תמיד שנאמר ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו אין נאה להביא בטן מלא צואה לפני הקב\"ה רבונו של עולם לברכו.",
+        "וישמור פן ילכלך בגדיו לא במי רגלים ולא ברעי.",
+        "אם יש לו יכולת יהיו לו שני מכנסיים אחת שלובש בשעת תפלה לבד למען יהיה נקי יותר בתפלתו. ואם אין לו יזהר שלא יטנף את שלו.",
+        "ויכבסם תמיד להסיר כתמי הצואה מעליהן.",
+        "וירחץ בנקיון כפיו במים אם יש לו. ירחצם יפה ויברך עליהן על נטילת ידים.",
+        "וברכת אשר יצר ימתין עד התפלה. אם ברך אשר יצר יאמר <small>(עד)</small> [עמה] אלהי נשמה כי היא הסמוכה לה. ולפיכך אינה פותחת בברוך. ואז בעת התפלה יתחיל אשר נתן לשכוי בינה.",
+        "או יחזור ויברך אשר יצר.",
+        "ועל נטילת ידים יברך בשעת ניגוב ידיו ולא בנטילתן.",
+        "ומיד יברך על מצות ציצית בטלית אשר לבש אם לא ברך בהתעטפו.",
+        "וכל פעם שהוא מתעטף צריך לברך.",
+        "ואחרי כן יניח <small>(של תפילין)</small> [תפלה] של יד בזרוע שמאל למעלה מן הפרק שקורין קובד\"י בלע\"ז ממש כנגד הלב ויברך להניח תפילין. ואח\"כ ישים של ראש כנגד המוח ויברך על מצות תפילין.",
+        "ואל ידבר בין תפלה של יד לתפלה של ראש. שח בין תפלה לתפלה חוזר ומברך על של ראש שתים. להניח ועל מצות.",
+        "ותמיד ימשמש בתפיליו. בשל יד ואח\"כ בשל ראש. למען יזהר להיות בנקיות. כי תפילין צריכין גוף נקי שלא יפיח בהן. ושלא יישן בהן.",
+        "וצריך לברך כשימשמש זמן גדול אחר הנחתן. דקיימא לן כרבנן דבי רב אשרי דכל אימת דממשמשי מברכי.",
+        "ומפי מורי הרב ר' שמואל בר' שניאור שמעתי דאין צריך לברך משום משמוש אלא כשהן נעקרין ממקומן והוא מחזירן למקומן.",
+        "ולענין שינה יש ג' חלוקים בדבר (א) כשהן בראשו. יישן בהן שינת עראי. אבל לא קבע.",
+        "(ב) וכשהוא אוחזן בידו. לא עראי ולא קבע פן יפלו מידו.",
+        "(ג) ואם הניחן אצל מראשותיו יפרש סודר עליהם ויישן אצלם בין עראי בין קבע.",
+        "וכשנכנס לבית הכסא חולצן חוץ לארבע אמות. או כורכן ומניחן בכלי תוך כלי בחיקו כנגד לבו.",
+        "וילך לבית הכנסת. ובבואו סמוך לבית הכנסת ימהר פעמיו כמ\"ש (תהלים נה) בבית אלהים נהלך ברגש.",
+        "ויבדוק מנעליו פן יהיו מטונפים. וכן אמר שלמה בחכמתו (קהלת ד) שמור רגליך כאשר תלך אל בית האלהים.",
+        "",
+        "ויבא לבית הכנסת. ואומר בכניסתו ואני ברוב חסדך אבא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך. וישב במקומו.",
+        "ואם יש לו עוד טלית יתכסה בו. ויברך להתעטף בציצית.",
+        "וישב ולא יפתח פיו עד שישהה מעט. וישיב אל לבו לפני מי הוא עומד. ומי השומע דבריו. ואז ילבש חרדה ואימה וזיע ורתת.",
+        "ויפתח תפלתו על הסדר אחד המרבה ואחד הממעיט. ובלבד שיכוין לבו לשמים.",
+        "ויתקן מלבושיו שנאמר (עמוס ד) הכון לקראת אלהיך ישראל.",
+        "וכשהוא מתפלל אל יגביה קולו בתפלתו.",
+        "אך ישמיע לאזניו מה שיוציא מפיו.",
+        "ויחתוך בשפתיו כל תיבה ותיבה. ואל יבלעם. גם סוף התיבות יחתוך להפרידם מתיבה הסמוכה לה פן יכשל בספרו בגוים את כבודו. שבחי ירושלים את. וכן כל את ואותו ואותה הסמוכים למ\"ם צריך להפרידם זה מזה. וכן אלהיכם אמת. וכיוצא באלה.",
+        "ואל יהיה מאריך בתפלתו יותר מדאי בצבור פן יחשבוהו <small>(לכבוד)</small> [ליהיר] ולץ:",
+        "ובקריאת שמע יהיה נזהר שיוציא בשפתיו וישמיע לאזניו רמ\"ח תיבות שבו.",
+        "ויתן ריוח בין הדבקים כדברי רבותינו ע\"ה בכל לבבך ועל לבבך וכיוצא בהן.",
+        "ובכל אחד ואחד משלשה שמות האמורים בפסוק הראשון יאריך עד שיחשוב היה הוה ויהיה. ולא יאריך באלף דאחד.",
+        "ולא ימהר בחית לקרותה בחטף.",
+        "ויאריך בדלת עד שיחשוב בלבבו שבורא עולם הוא מלך למעלה ולמטה בשמים ובארץ וארבע רוחות העולם ממזרח וממערב צפון ודרום ותהום רבה ורמ\"ח איברים שבו.",
+        "ואם לא יוכל לכוין כל כך יכוין ה' שהוא עתה אלהינו עתיד להיות אחד.",
+        "וכל פעם בהזכירו שם המיוחד יחשוב בו פירוש קריאתו שהוא אדון כל.",
+        "בכל לבבך. בשני יצריך. יצר טוב ויצר רע. ובכל נפשך. אפי' נוטל נשמתך. ובכל מאדך. בכל מדה ומדה שהוא מודד לך.",
+        "אשר אנכי מצוך היום. יפסיק עד יחשוב היום נצטוו לי.",
+        "על לבבך. עד כאן כונת הלב ועיקר קבלת עול מלכות שמים. ואפילו מהלך בדרך נכון לעמוד עד שיגיע לעל לבבך.",
+        "אך מפסוק ראשון יצא ידי חובה.",
+        "מכאן ואילך יקרא כדרכו בכוונה לפי כחו.",
+        "כשיגיע לוקשרתם לאות על ידך ימשמש בתפילין של יד. והיו לטוטפות בין עיניך ימשמש בשל ראש.",
+        "וכשיגיע לוראיתם אותו יעיין בציציתיו.",
+        "ויחתוך זיין דתזכרו.",
+        "ואל ירמוז בעיניו. ויקרוץ בשפתיו. וימלול ברגליו ויורה באצבעותיו. כי תועבת ה' כל עושה אלה.",
+        "ובתפלתו מיושב אל יסמוך לאחריו. ולא יהא מוטה לצדדין דרך גאוה. אלא ישב וראשו כפוף. שלא יראה פני היושב נגדו חוץ לארבע אמותיו. ושני אציליו על עצם הירך מקום חיבורו לגוף מכאן ומכאן.",
+        "ושני ידיו תחת לבושו. הימנית על השמאלית כנגד טבורו. ואל יפשוט רגליו. אך יהיו שוקיו על עמדם. למען יהיה יותר ברעדה ויראה.",
+        "וינענע כל גופו לקיים כל עצמותי תאמרנה ה' (תהלים לה).",
+        "ובקומו להתפלל יכוין רגליו זו אצל זו.",
+        "וישוח ראשו.",
+        "וידחוק אציליו לגופו עד חגורתו. וישים ידיו תחת לבושו. הימנית על השמאלית.",
+        "ועושה שבע כריעות. ישוח בברכת אבות תחלה וסוף.",
+        "ישחה בברוך אתה במהירות ויזקוף בשם בנחת. וישחה במודים תחלה וסוף. ולא יותר בברכות.",
+        "אבל כשהוא פוסע ג' פסיעות. נותן שלום בשמאל בתחלה וכורע. לימין וכורע. לפניו וכורע.",
+        "ותהיה הכריעה כמו שאמרו חכמים עד שיתפקקו כל החליות שבשדרה. ועד שיראה איסר כנגד לבו. וזהו בשר ברוחב איסר בין פרק חליות השדרה כנגד הלב. וכשאדם זקוף מובלע ואינו נראה. וכשהוא שוחה אז יתפרדו החוליות ונראה אותו בשר.",
+        "ואל יחזור מיד למקומו פן יחשב ככלב שב על קיאו.",
+        "ולא ירוק בתפלתו. ואם נזדמן לו רוק מבליעו בכסותו.",
+        "ואף לא יגהק <small>(בלע\"ז אינטרילי\"ר)</small> ולא יפהק <small>(בלע\"ז בדליי\"ר)</small>. ואם פיהק מניח ידו על סנטרו או על פיו.",
+        "ולא יאחוז מאומה בידו כי יירא פן יפול מידו ולא יתכוין.",
+        "ולא יתפלל לא כנגד רבו ולא לאחורי רבו.",
+        "ויסדר תפלתו.",
+        "אך לא יעשנה קבע כאדם האומר חוק קבוע הוא עלי בכל יום כך וכך <small>(תפלה)</small> [תפלות] מוטלות חובה עלי. אלא יעשנה תחנונים לפני המקום.",
+        "ואל יעיין בתפלתו לאמר כמה התפללתי בכוונה ראויה היא להתקבל. כי הוא משלשה דברים המזכירים עונותיו של אדם. כי מקטרגים עליו ואומרים וכי ראוי הוא לכך שתתקבל תפלתו והלא עשה כך וכך. אך יחשוב בלבבו כי מאד היה לו לעמוד בתפלה יותר. אולי יכפר אחד מעונותיו הקטנים. ויזכור כי בשר הוא רוח הולך ולא ישוב.",
+        "ומה יתרון לו להתגאות במעשיו הלא לכך נוצר. ואם על כרחו יגאה לבו. ישים אל לבו גאוני עולם שגועו ועברו מן העולם. אשר עשו טובה אלף ידות יותר ממנו.",
+        "ובעודו בבית הכנסת אל <small>(יהיה לו)</small> [ידבר] דבר חול עם אדם ואף <small>(לא)</small> [כי] בשעת קריאת התורה.",
+        "ואם ישבו אצלו בני אדם המדברים (ברצון) יניע שפתיו וידמה עצמו כמתפלל. ואל יתפאר לומר איני מדבר. כי כל המתפאר כמעט הוא נוטל את שכרו.",
+        "ויענה אמן על כל ברכה. כי גדול העונה אמן יותר מן המברך. ופותחין לו שערי גן עדן.",
+        "ויהא שמיה רבא יענה בכל כחו בפיו ובכל כוונתו.",
+        "ולא יצא מבית הכנסת בשעת קריאת התורה אם לא בין גברא לגברא.",
+        "לעולם בין בשעת תפלה בין בשעת ברכה המזון כל שעה שאדם עסוק לדבר בשכינה לא יגע בבשרו.",
+        "כי אם בידים עד פרק העליון. וצוארו עד חלוקו. אבל לא ברגליו. ובכל שאר בשרו ובמנעליו ואם נגע יטול ידיו או ישפשפם בעפר או בקיסם.",
+        "ואם יצטרך לחכך. יחכך מעל לחלוקו. ואל יגע לא בכנה ולא בשער בית השחי ובית הערוה. ואם [נגע] יטול ידיו או ישפשפם בעפר או בצרור או בקיסם.",
+        "ובשעת תפלה טפח מגולה אפילו באשתו ערוה. ואסור לקרות שמע ולהתפלל ולהסתכל בה.",
+        "ויצא מבית הכנסת בנחת בדרך כריעה ויאמר ה' נחני בצדקתך וגו' (תהלים ה) וילך.",
+        "ובלכתו בדרך אל ישוח יותר מדאי. ואל ישפיל סודרו על עיניו פן יחשב ללעג.",
+        "ואל ילך בקומה זקופה. כי ההלוך בקומה זקופה דומה כמסלק המורא מעליו. אלא ילך במדה בינונית לא זקוף ולא כפוף יותר מדאי. אלא שלא יראה הבא כנגדו בפניו.",
+        "וישפיל עיניו שלא יראה חבירו כנגדו כמלא עיניו.",
+        "ואם פגע דבר ערוה כגון אשה בין יהודית בין נכרית בין נשואה בין פנויה. בין גדולה בין קטנה. יעצים עיניו. או יסובב לצד אחר שלא יראנה וכן אמר החכם אין לך דבר חוצץ בפני התאוה כעצימת העין.",
+        "וכן אם פגע חזיר וחזירה או כל בהמה נזקקין זה לזה אל יסתכל בהן.",
+        "ויהיה מקדים בשלום כל אדם אפי' אינו יהודי כדי שיהיה אהוב ונחמד לבריות",
+        "אך לא בשלום אשה. ויבא לביתו בשלום.",
+        "ויסיר תפיליו ויתנם בכיס. ש\"י על ש\"ר.",
+        "ויסיר ש\"ר תחלה ואח\"כ של יד. ויסיר מכנסיו וילבש אחרים.",
+        "וטוב שילמוד מיד משום דכתיב (שם פ\"ד) ילכו מחיל אל חיל. ומיד טרם ילך לעסקיו.",
+        "ואם הוא אדם חלוש ורגיל בפת שחרית יאכל מיד.",
+        "ויטול ידיו תחלה בהרבה מים. ולכל הפחות יטול <small>(ממי)</small> [מים] רביעית הלוג.",
+        "ויתן שלש פעמים מים על ידיו.",
+        "וישפשפם היטב שלא יהא דבר חוצץ. כי כל חוצץ בטבילה חוצץ בנטילת ידים.",
+        "ויגביהם בנטילה שלא יחזרו מים הראשונים ויטמאו את הידים.",
+        "וינגבם היטב",
+        "ויברך על הלחם המוציא. ויתן ריוח בין תיבה לתיבה.",
+        "וכל מה שיהנה בו מן העולם הזה בין בפירות בין בריח בין באכילה בין בכל דבר שיהנה אסור להנות בלא ברכה. ויברך בכל דבר לפניו ולאחריו הברכה האמורה בה על פי רבותינו ע\"ה.",
+        "ואם אינו בקי ילך אצל בקי ללמוד ואל ישים עצמו כבהמה. ואם לא מצא בקי ילך ויניח הנאתו. ולא יהנה מן הדבר עד שידע לברך עליו את בוראו כדת ומשפט.",
+        "וכשיברך יכוין לבו לברך את הבורא. ולא כדבר הרגיל בפה אדם לצאת שלא בכוונה. וכן בברכת המצוה וכל מעשה האדם אשר יעשה [יעשה] דברים לשם פעלם. ולא מצות אנשים מלומדה מנהג אבות.",
+        "ומאד יהיה צנוע באכילתו",
+        "[ואחר] גמר סעודתו יברך ברכת המזון.",
+        "ואחר כך ישתה מים או יין להשלים מאה ברכות ביום.",
+        "והכל לשם שמים:",
+        "וטרם ילך לעסקיו ילמוד פסוק או הלכה לקיים מצות והגית בו (יהושע א).",
+        "ואותה שעה ילמוד בהגיון הלב. ולהיות אזניו ועיניו פקוחות אל אשר מוציא בשפתיו.",
+        "ואל יפסיק משנתו לדברים בטלים. כי אף לומר מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה אשר יש בו דבר שבח שמברכין עליהן ברוך שככה לו בעולמו הרי זה מתחייב בנפשו. ק\"ו לשיחת חולין אשר כל דברי עבירה תלויין בה.",
+        "והשח בהן עובר בלאו ועשה. עשה. ודברת בם (דברים ו) לא בדברים אחרים ולאו הבא מכלל עשה עשה. ולאו. כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר (קהלת א). וכל שכן להפסיק מדברי תורה <small>(החייבין)</small> [אשר הוא חייב] לעסוק בהן. ועל המפסיקין נאמר (איוב ל) הקוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמים לחמם [ואמרו רבותינו ז\"ל כל הפוסקים מדברי תורה ועוסקים בדברי שיחה] מאכילים אותם גחלי רתמים בגיהנם.",
+        "אחרי כן ילך לעסקיו כי יפה דרך ארץ ולא יוכל אדם לעבוד הבורא אם לא יטרח לבקש מזונותיו. וכן אמר דוד (תהלים קכח) אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך.",
+        "ויהיו עסקיו באמונה.",
+        "וירחק מדבר שקר.",
+        "ומחברת אנשים רעים",
+        "וממושב לצים. ואם יצטרך לשבת עמהם פן ילעיגו ויתלוצצו עליו ויראה כעושה עצמו חשוב. אל יכנס לתוך דבריהם ואל <small>(ישוב)</small> [ישיב] להם כי אם בקוצר רוחו ויקום מיד שיוכל.",
+        "<small>(ויזהיר)</small> [ויזהר] בלי להונות חברו לא בדברים קל וחומר בממון.",
+        "ואף עסקו עם גוי יהיה באמונה פן יתחלל שם שמים ותורת ישראל תתבזה על ידו.",
+        "ואם ישמע מוציאי דבה על איש אל יאמין להם כי שמא הם שונאיו. אלא יעשה עצמו כמאמין ואל יאמין.",
+        "ואם יקללהו אדם או יחרפהו אל ישיב מאומה. ויהיה נעלב ולא עולב.",
+        "ואל יצא לריב מהר.",
+        "ואל יבא אצל בני אדם כשהם מתלחשים יחד.",
+        "ואל יוציא דבה על שום אדם ואפילו הוא שונאו.",
+        "אל ישנא בלבבו כי אם אשר המקום שונא.",
+        "<small>(ובכל)</small> [וכל] עניינו ועסקו יהיה לשם שמים.",
+        "ובשובו מעסקיו אל ישב בטל. כי מה לאדם להיות יושב בטל הלא הבטלה מביאה לידי שעמום ולידי הרהורים רעים. אף כי תלמוד תורה אין לו שיעור:",
+        "ואם יבאו אורחים לביתו יכניסם לביתו בסבר פנים יפות.",
+        "ומיד בבואם ישים [לפניהם] לחם לאכול. כי פעמים בא העני ולא אכל והוא בוש לשאול.",
+        "ויתן להם לחמו ומימיו את אשר יאכל בפנים מאירות. ואף אם יהיה לבבו עצב ודאגה ישחנה מלבו בפניהם.",
+        "וינחמם בדבריו <small>(ויתן)</small> [ויהי] להם למשיב נפש.",
+        "ואפילו אם יהיו לו אלף עבדים יטרח הוא בעצמו. ויעמוד עליהם. מי לנו גדול כאברהם ששמש למלאכים והיו לו כמה עבדים ושפחות שנאמר <small>(ובני ביתו)</small> [<small>אולי צ\"ל</small> ואת כל ילידי ביתו וגו' (בראשית יז)] אף על פי שנראו כערביים כדברי רבותינו ז\"ל. ובכל מה שעשה על ידי עצמו שלם לו הקב\"ה לישראל בכבודו ובעצמו.",
+        "ואל יספר לפניהם כך וכך אירע לי קצה תלאותיו. כי דברים אלו שוברים את רוחם. כמדומה להם כי בשבילם אמר כן. וכמעט אין לו שכר בעמלו.",
+        "ויכבדם כאדונים לו וכן מצינו באברהם (שם יח ג) שקראם אדונים. וגדול הכנסתם יותר מקבלת פני שכינה.",
+        "ובשעת האוכל יראה את עצמו כמצטער שאינו יכול להיטיב להם יותר. וכן הוא אומר (ישעיה נח) ותפק לרעב נפשך. תצא נפשי שאין לי מה ליתן לך.",
+        "ואם ילינו אצלו ישכיבם במיטב מטותיו. כי גדולה מנוחת העיף בהיותו שוכב בטוב. ויותר עושה לו נחת רוח המשכיבו היטב יותר מן המאכילו ומשקהו וגלגל הוא החוזר בעולם.",
+        "ובצאתם ילוום ויתן להם פת צידה לדרך.",
+        "כי על פת לחם יפשע גבר. כי על אשר לא נתן יהונתן לדוד פת לחם בהפרדו מאתו נתגלגל הדבר ונהרגו כהני נוב שמונים וחמשה נושאי איפוד בד. והעניק תעניק להם מסת נדבת ידך.",
+        "ואם בא מצוה לידך <small>(שמש)</small> [תמהר] בה ואל תתרשל בה. כי זהירות מביא לידי זריזות נקיות פרישות טהרה קדושה יראת חטא חסידות וענוה.",
+        "ויהא זהיר בכבוד חכמים. בא חכם אצלך תקבל פניו בכבוד וכבדהו.",
+        "יש חתן בעיר לך ועסוק בו ושמחהו. כי המשמחו זוכה לראות בשמחת ירושלים.",
+        "יש מת בעיר טרח בו וספדהו. אך במדה בינונית. כי אין כבודו לומר מה שלא היה בו. ושתיקה יפה. אך המדות אשר ידעת אשר היו בו טובות תספר ותלוהו.",
+        "אם יש ברית מילה בעיר טרח ועסוק והיה כמסייע במצוה. כי גדול שכר מסייע כעושה מצוה.",
+        "ואם חבריך בצרה היה צר בצרתם.",
+        "ואל תשמח בעת כשלונם. והיה שמח בטובתם.",
+        "שמעת צרת ישראל הרחוקים האנח והתפלל עליהם וכ\"ש על הקרובים.",
+        "ברך הצור על כל הבא על הטוב ועל הרע. תשמח ביסורין וחשוב הכל לטובה בכל מדה ומדה שהוא מודד לך וזהו (דברים ו) בכל מאודך. ואל תבעט ביסורין. וחשוב הכל לטובה. ואמור כל דעביד רחמנא לטב.",
+        "והתרחק מן הנדרים. כי בעון הנדרים בנים מתים ואשתו של אדם מתה.",
+        "ומן השבועות",
+        "ומן הכעס. כי כל הכועס מבלבל דעתו ורוחו ולא יתיצב באהבת הבורא. וכן אמרו רבותינו. לא תרתח ולא תחטא. ובכמה מקומות דבר שלמה בחכמתו. והסר כעס מלבך (קהלת יא). כי כעס בחיק כסילים ינוח (שם ז). רגזן לא עלה בידו אלא רגזנותו. וגם משה רבינו היה אב לחכמים ולנביאים כל מקום שבא לכלל כעס בא לכלל טעות.",
+        "ואפילו אם עשה לך אדם שלא כהוגן אל תקפיד ולמוד מהלל ענותן ז\"ל.",
+        "ואך להטיל אימה בתוך ביתו. מצוה להראות עצמו כעסן ודעתו מיושבת ורוחו נחה. ואל יטיל אימה יתירה.",
+        "ואל ישבר כלי בחמתו. אף לא ישחית כל מאומה.",
+        "ויכוף את יצרו מכל אשר יתאוה אף משיחה בטילה. כי מה יתרון בדברים שלא לצורך אין זה כי אם הרבות פשע.",
+        "והוי רצוי לאחיך ולחביריך.",
+        "ואל תשכב בלילה וקטטה לך עם אדם. אך לך ותרצה אותו עד שיתפייס. ואף אם חטא לך בקש ממנו פיוס. ואל תאמר הן חטא לי. עליו לבא לפייסני. כוף את יצרך ולך אליו. למען לא יגביה לבבך. ותהיה מתועב על פני הבורא שנאמר (משלי טז) תועבת ה' כל גבה לב.",
+        "ומאד הזהר שלא לשקר אפילו בדבר הבאי. כי חלול השם יש בדבר ואף לא להשתכר בשקר כי יצא שכרו בהפסדו. כי הוא מארבע כתות שאינן מקבלות פני שכינה. כת שקרנים. כת חנפים. כת לצים. כת מספרי לשון הרע. וכן ענשו של בדאי שאפילו אומר אמת אין שומעין לו. וכל המשנה בדבורו כאילו עובד ע\"ז כתיב הכא (בראשית כז) והייתי בעיניו כמתעתע. וכתיב התם (ירמיה י) הבל המה מעשה תעתועים.",
+        "והזהר מן הליצנות. כי היא שניה לעבירות. והיא מעברת את המורא. ומרגלת האדם לעבור. וכל המתלוצץ נופל בגיהנם.",
+        "ושלא להחניף כי לא לפניו חנף יבא.",
+        "ושלא לספר לשון הרע כי לכל יש רפואה חוץ מלשון הרע.",
+        "ושלא לקבלו שנאמר (שמות כג) לא תשא שמע שוא.",
+        "והתרחק מן הכבוד. וכבד כל אדם.",
+        "ותעבור על מדותיך.",
+        "והוי דן את כל אדם לכף זכות. למען יעבירו מן השמים על פשעיך וידונו אותך לכף זכות:",
+        "אם אתה אצל בני אדם שאתה חייב כבודם. כגון אביך ואמך כבדם ותירא מהם.",
+        "ולא תשב במקומם.",
+        "ולא תסתור את דבריהם. אם אמרו דבר אפילו ידעת כי אינו כן אל תאמר לא כן היה.",
+        "ואם יש להם דבר עם אדם אל תכריע ביניהם.",
+        "ואל תכנס לתוך דבריהם. כי אף תוך דברי חבירו אם נכנס בהם נקרא גולם.",
+        "כללו של דבר כל מה שיוכל לתלות הכבוד בהם [יתלה] ולא בו.",
+        "ומאד יש להזהר בכבודם. כי הוקש כבודם לכבוד המקום. והמכבדם כאלו כבד המקום. והמצערם כאלו צער עצמו.",
+        "וחייב להאכילם ולהשקותם ולהלבישם ולהכניסם ולהוציאם.",
+        "ואם אין לו יסבב על הפתחים ויתן להם.",
+        "ומה שיעשה להם דרך כבוד יעשה. כי יש מאכיל אביו פיסיוני (מין עוף יקר) וטורדו מן העולם. ומטחינו ברחים ומביאו לחיי העולם הבא.",
+        "היה אביו עובר על דברי תורה. אל יאמר לו אבא עברת על דברי תורה. אלא אומר לו מקרא כתוב בתורה כך הוא. והוא יבין מעצמו ואל תביישו.",
+        "ולא ידבר על מעשיהם בשום ענין. אפילו זרק ארנקי לים או לאור בפניו לא יכלימנו.",
+        "ואם שמע אדם מדבר עליהן שלא כהוגן. יקהה שיניו ויאמר לו שקר אתה דובר. אך אין להכות חברו על כך. ואף שתיקה יפה במקום שאין כבודם. כמו שהוא יודע שאם ימחה אז יוסיף האחר לומר עליהם דברי גנאי אחרים.",
+        "ורצונם הוא כבודם.",
+        "והם שמחלו על כבודם כבודם מחול.",
+        "והוי ירא מן החכמים כמו שדרש רבי עקיבא את ה' אלהיך תירא (דברים ו) לרבות תלמידי חכמים.",
+        "והדבק בהם ובדרכיהם הטובים",
+        "ועמוד מפניהם. ואף מפני הזקנים שאינם חכמים. ובטל רצונך מפני רצונם.",
+        "וכבד אחיך הגדול. ואחי אביך. ואחי אמך. ואיש אמך. ואשת אביך. כי כלם דרשו חכמים ז\"ל מן המקרא דכבד את אביך ואת אמך (שמות כ ודברים ה).",
+        "אל תרדוף אחר ישיבת עמי הארץ ולצים. כי מהם לא תלמוד חכמה כי אם דברי רקים ולצון.",
+        "אך רדוף אחר החכמים כי מהם תלמוד חכמה.",
+        "ואל תהי בז לדברי אחיך. ואל תלעג לשום אדם.",
+        "אל תמנע טוב מבעליו. אם שאלך אדם על טובה שבעולם או דבר מצוה אל תמנענו מלעשותה. אך אם אין דעתך על הדבר אמור לו עשה כחכמתך.",
+        "והיה רגיל בצדקה כפי כחך. ולכל הפחות שעבד עצמך לבורא לתת כופר נפשך חק קבוע בכל שבוע פרוטה או מחצה. כי אפילו עני המתפרנס מן הצדקה יש לו לעשות צדקה.",
+        "וכשתתן לעני תן לו בסתר כי מתן בסתר יכפה אף.",
+        "וענייך קודמין.",
+        "ואל תקפוץ ידך מהלוות לעני בשעת דחקו. כי גדול המלוה יותר מן העושה צדקה. וצדקתו עומדת לעד. כי איננו חסר בדבר. ויחשוב כי לכמה הוא מלוה בלא רבית.",
+        "ואם יקשה בעיניו להלוותו בלא משכון ילוונו במשכון. ויקבע לו זמן להלואתו. ובתוך ימי ההלואה לא יקראהו לעשות מלאכתו או כל דבר. אם לא יתן לו שכרו משלם. שנראה כרבית.",
+        "ובמעשרות אל תרפה ידיך מליטלה כראוי. כיצד מכל דבר שמשתכר. הן ללמד. הן לכתוב. הן לעשות מלאכה. או אף אם מצא מציאה או נתנו לו במתנה. או כל ענין <small>(שיבא)</small> [שיהיה] הן כסף הן [שוה] זהב מן הכל יפריש מעשר. כי דבר זה אין לו ערך. כי את אשר אסר הבורא בכל דבר לנסותו התיר במעשר.",
+        "אל תגנוב דעת הבריות ואל תסרב בחברך יותר מדאי. ואל תאמר לו דבר זה עשיתי בשבילך ולא עשית בשבילו. אך אם יטעה וידמה כי בשבילו עשית אין צריך לומר לו לא עשיתי בעבורך כי הוא מטעה עצמו ואין זה גניבת דעת. כללו של דבר כל גניבת דעת אסור.",
+        "ואל תזכור שם שמים לבטלה. כי המזכיר שם שמים לבטלה ראוי לנדותו. ואף לא לצורך במקום מטונף.",
+        "ולא תשבע כלל. ואף לא בכנויים. ואף לא במדותיו ובמעשיו. כגון שמשיו ומשרתיו מלאכי מעלה.",
+        "וכן לא ישבע בתורה ולא באמת כי השם נקרא אמת וה' אלהים אמת (ירמיה י).",
+        "ולא יקלל חברו בשם. אף לא עצמו [באמרו] כה יעזרני השם.",
+        "ואל ישמע <small>(שום)</small> [שם] טומאה על שפתיך כמו שמות הקדשים יעקרו ויהרסו. וכשתזכירם לצורך בפני הגויים אמור בשפה רפה ובכובד ראש.",
+        "וכל דבר נבול וצד דבר ערוה לא ישמע על פיך. כגון להזכיר זונה. או כל דבר נבלה. כי שוחה עמוקה פי זרות (משלי כב). מעמיקים לו גיהנם והופכים לו גזר דין של שבעים שנה לרעה. ואף השומעים ושותקים ונהנים בשמיעה ואינם הולכים משם. נכשלים בדבר.",
+        "ואל תחשוד חבירך כי שמא כשר הוא בדבר. וחושד בכשרים לוקה בגופו.",
+        "ואל תביא עצמך לידי חשד להיות נקי מה' ומישראל. פן יכשלו בני אדם על ידך שיחשדוך הבריות. מחול לכל החושדים לך.",
+        "ואל תעשה שום דבר מאוס בפני חבירך.",
+        "ואם עשו אחרים לפניך ונמאסת מחול להם ואל יכשלו על ידך.",
+        "ואם מצאת רוק מוטל הרם וסלקהו או כסהו ומחול לאשר עשה אותו פן יבא אחר ויכשילנו שלא ימחול.",
+        "והזהר שלא ימצא טינוף על בגדיך או שומן או כל דבר מאוס. כי המתלכלך ואינו נזהר בנקיות משניא אוהביו של מקום לבריות. שנאמר (משלי ח) כל משנאי אהבו מות אל תקרי משנאי אלא משניאי. ויראי השם שאינם משמרים עצמם בנקיות אומרים רואיהם כמה לומדי תורה מאוסים נמצא שם שמים מתחלל על ידיהם.",
+        "אל תשקץ נפשך בהשהות נקביך. והמשהה נקביו בגדולים ובקטנים עובר שתים (ויקרא יא) אל תשקצו (דברים כג). ולא יראה בך ערות דבר.",
+        "לא תאמר שום נחוש כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. (במדבר כג). ובכמה מקומות הזהירה תורה (דברים יח) לא ימצא <small>(מנחש)</small> [וגו' ומנחש] (ויקרא יט) לא תנחשו. ואין לנו שום סימן אלא מה שאמרו חכמינו ז\"ל. ואם יש לו לאדם לעשות מצוה כגון <small>(להחזר)</small> [לחזור על] מסכתא או להשיב בנו אל הספר לא יאמר אמתין עד ראש חודש או עד הפסח. כי כל יום וכל עת טוב להתחיל ולעשות במצות. ומי שאינו מקפיד לעולם לא יקפידו עמו. אך המקפידים השטן עומד על ימינם לשטנם. להחזיקם בטעותם.",
+        "אל תתכבד בקלון חבירך.",
+        "ואל תרים זרועך על שום אדם להכותו. כי הסוטר לועו של חבירו כאלו סוטר לועו של שכינה שנאמר (איוב לח) וזרוע רמה תשבר. וראוי הוא להקבר חי שנאמר (שם כב) ואיש זרוע לו הארץ. ואפילו בהרמת יד נקרא רשע שנאמר (שמות ב) ויאמר לרשע למה תכה רעך. על כן יש לו לאדם להזהר מאוד מלהכות. אם לא בנו הקטן או תלמידו שהוא מוכיחו.",
+        "אם תוכיח את חבירך אל תוכיחנו ויתבייש. אבל תוכיחנו בסתר ואפי' מאה פעמים.",
+        "אל תלבין פני חבירך ברבים. כי המלבין פני חבירו דם יחשב לו דם שפך. תדע דאזיל סומקא ואתי חיורא. ואין לו חלק לעולם הבא. ונוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים.",
+        "אך אם הוכח הוכחת אדם בסתר כמה פעמים לא קבל. מותר לביישו ולהלבין פניו עד שיקבל. וכל שיש בידו להוכיח [האדם העובר עבירה] ואינו מוכיח (אדם עובר) העבירה בראשו. ואם הוכיח אז נפשו הציל.",
+        "אל תתיחד עם שום אשה אפילו בתך או אחותך אפילו פנויה חוץ מאשתך ואפילו היא נדה ואמך.",
+        "ואי זה הוא יחוד. סגור במפתח או במנעול זהו יחוד האמור בתורה (דברים יג) כי יסיתך אחיך בן אמך וגו' [בסתר].",
+        "ואפילו עם שתי נשים.",
+        "וטוב ליזהר אפילו בפתח פתוח לרשות הרבים משבת עם אשה אחת.",
+        "אל תשמיע לאזנך במתכון קול אשה משוררת כי קול באשה ערוה. שערה וכל האמור בשיר השירים ערוה. קול. שער. שינים. צואר. כל האמור בפרשה לשבח.",
+        "ואסור לו להסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה לזון עיניו מן הערוה. וכל המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה אפילו קבל תורה כמשה רבינו מידו של הקב\"ה לידו לא ינקה מדינה של גיהנם.",
+        "תמיד הרגל על שפתיך דברי יראת שמים כגון הוי עז כנמר. סוף דבר הכל נשמע (קהלת יב). ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' (דברים י). מאד מאד הוי שפל רוח. וכיוצא באלה הרגל על לשונך ואז לא תכשל.",
+        "אל תהדוק ראשך על הספר.",
+        "ואל תהרוג כנה על השולחן כי הוא נקרא מזבח. ואל תדבר בשעת ברכת המזון:",
+        "גדל בניך לתלמוד תורה ולמעשים טובים גם לעת זקנה לא יסורו. ולמד <small>(לבניך)</small> [ולבנותיך] הלכות נדה וחלה איסור והיתר דברים הנוהגים <small>(בהם)</small> [בהן] פן יאכילוך דבר אסור או לבני <small>(ביתם)</small> [ביתן].",
+        "הוי זהיר בברכת הלבנה בכל חדש בזמנה. משיאותו לאורה ועד רובו של חדש. כי אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים בכל חדש וחדש דיים.",
+        "הוי זהיר בכבוד אשתך כדברי רבותינו אוהב אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו [וכו'] כי דייך שהיא מגדלת בניך ומצלת עצמך מן החטא. והוי זהיר באונאתה כי דמעתה מצויה לפיכך אונאתה מצויה וקרובה כי שערי דמעה לא ננעלו.",
+        "הסתר סודך וכל שכן סוד אחרים. משוכבת חיקך שמור פתחי פיך.",
+        "התנאה במצוה כפי כחך. והדור מצוה עד שליש במצוה. כגון מצא אתרוג בי\"ב פרוטות ומצא אחר הדור ממנו יוסיף עד י\"ח פרוטות ליקח ההדור.",
+        "מצוה שאין לה דורש תדרשנה. ואל תהי קלה בעיניך לא מצוה ולא עבירה.",
+        "ואל תברח מעשות מצוה לא בשביל יראת הפסד ולא מפני פחד עונש הגוף. כי כדאי היא המצוה לשמרך מכל היזק. ואם ח\"ו יארע לך היזק. נאמן הוא בעל מלאכתך שימלא חסרונך שחסרת בעבורו.",
+        "בצאתך לדרך צא בכי טוב. והזהר בתפלת הדרך וזו היא. יה\"ר מלפניך ה' או\"א שתוליכנו לשלום ותצעידנו לשלום וסמכנו (לשלום) ותצילנו מכף אויב ואורב בדרך ותנחנו אל מחוז חפצנו בשלום ותחזירנו לביתנו לשלום כי אתה שומע תפלה בא\"י שומע תפלה. וצריך לאמרה אפילו אם אינו רוצה ללכת כ\"א פרסה. ובתוך מהלך פרסה. וכן אם שכח לאמרה ונזכר לאחר שהלך פרסה אומר בלי חתימת ברכה.",
+        "פגעת נכרים אל תשנה דבורך כאלו אינך יהודי. גם אם יאמרו לך נכרי אתה אמור יהודי אני.",
+        "ולא תעבור על המכסים. אל תעמוד במקום סכנה ותסמוך על נס. אך תירא תמיד פן יגרום החטא וזכור ליעקב אבינו ויירא.. ויצר לו.",
+        "אל תהי צדיק הרבה. ראית אשה טובעת בנהר אל תאמר אנוס ולא אראנה. וכיוצא בזה. שמעת איש אומר להכות חברו אל תאמר לא אגלה לו ואהיה רכיל. לא תעמוד על דם רעך ואמור לו כפי יכולתך שלא בלשון רכילות. ואז את נפשך הצלת.",
+        "אל תשבח אשה ביפיה בפני חבירך פן על ידך יחמדנה וכתיב. לא תחמוד קרי ביה לא תחמיד וכן קרי ביה לא תחמד. אל תקשט נפשך ותלך בין הנשים כדי שיתאוו לך. ואל תרבה שיחה עמהן אפילו עם אשתך.",
+        "וזה רבוי שיחה. כאותו ששאל לברוריה באי זה דרך נלך ללוד. אמרה גלילי שוטה היה לך לומר באי זה ללוד.",
+        "ולא יעיין בבגדי צבע שלהן ואפילו שטוחין על הכותל. כללו של דבר כל מה שיוכל להתרחק מהן ממשאן וממתנן ודבורן יתרחק. כי תמיד יצר הרע בוער כאש להחטיא האדם. לכן צריך האדם להיות כל שעה יועץ תחבולות לעשות מלחמה עמו.",
+        "אל תשבח אדם בפני שונאו שמתקנא בו ומתוך שבחו בא לידי גנותו. ואל תגנהו בפני אוהבו.",
+        "אל תגנה מקח חברך בפניו. ואל תשבחהו. אלא שתוק למה תשיב ותחניף.",
+        "אל תכנס לביתך פתאום וכ\"ש לבית חבירך.",
+        "אל תיעץ אדם לפי דרכך. אלא תן עצה טובה והוגנת לכל מי שיועץ אתך לכבוד הבורא.",
+        "כללו של דבר כל דבר המסור ללבך שאין אדם מבחין למה אתה מתכוין לטובה או לרעה נאמר בו ויראת מאלהיך המכיר מחשבתך.",
+        "אל תקרא שום אדם בכנויו אפי' שלא בפניו. ואפי' לומר לאדם כדי שיוכל להכירו. אך דחק עצמך בענין אחר פב\"פ עד שיכירהו.",
+        "אל תקרא לשום אדם בשום דבר ניוול ואפי' לקטן אסור לקרותו מאוס דרך שחוק כי כולם נקיים וקדושים.",
+        "ואל תשבח שום גוי לא בחן ולא ביופיו ולא במעשיו. וכשתראה גוי עושה טובה או נאמנות או צדקה דאג. כי חסד לאמים חטאת לישראל. ואל תדינם לכף זכות אם לא בפניהם מפני דרכי שלום.",
+        "ואל תתן דיו לסופרי אומות העולם הכותבים שמות הטומאה ופסיליהם כי אסור לסייע ידי עוברי עבירה.",
+        "השמר מלצער בע\"ח הן בהמה הן עוף. וכ\"ש שלא לצער אדם שהוא עשוי בצלם המקום.",
+        "אם אתה רוצה לשכור פועלים ומצאת עניים יהיו עניים בני ביתך. ואך אל תבזה אותם. אך דרך כבוד תצוה להם. ותשלם שכרם משלם. ואל תדחם בלך ושוב. כי הרבה לאוין יש בדבר. ואליו הוא נושא את נפשו.",
+        "אל תשב בין העומדים ואל תעמוד בין היושבים. אל תישן בין הערים ואל תהי ער בין הישנים. ולא שמח בין העצבים ולא עצב בין השמחים. כללו של דבר אל ישנה אדם מן המנהג. אך הכל יהיה לטובה וביראת שמים. שאם רואה לצים אל יתלוצץ כמותם.",
+        "אל תתפאר משום דבר שעשית.",
+        "ואף אל תעמוד במקום שיש מעלה פן יגבה לבבך.",
+        "ואם שמעת ששבחוך בני אדם דאג והצטער בדבר.",
+        "אל תפרוש מן הצבור כי לא תקבל שכר עמהם. ואם תפרוש ב' מלאכים המלוים לו לאדם מניחין ידיהם אל ראשו ואומרים פלוני שפירש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור. אם מנוך צבור פרנס אל תתגאה עליהם.",
+        "אל תטיל עליהם אימה שלא לש\"ש. וסבול טרחם. כגדול פרנס הדור.",
+        "ואם אתה סופר אל תחסר אות או תיבה או תיתר לחתום שמך בראש.",
+        "אם אתה שכיר ללמד תורה הזהר בשעת מלאכתך מלעשות מלאכה אחרת אף לא שום דבר כי ברגע יטעו תלמידיך ולא תשמע ומלאכתך מלאכת רמיה. ורמיה בארור. ואף לא לענות ולדבר לשום אדם. ולמוד מאבא חלקיה ז\"ל.",
+        "אל תשכן באהליך ספר חומש נביאים וכתובים שאינו מוגה אם ידעת להגיהו.",
+        "ואל תניח ביתך בלא מעקה למדרגות.",
+        "ואל תגדל כלב רע או שום מזיק. כללו של דבר הסר מביתך כל היזק וכל מכשול.",
+        "שאלת כלי מחבירך או כל דבר לעשות בו מלאכה. אל תעשה בו מלאכה אחרת.",
+        "ואל תשאל שום דבר שלא ברשות כי השואל שלא מדעת גזלן הוא.",
+        "ואל תשאיל לאחרים בלא רשות מי ששאלת ממנו.",
+        "ואם נתן לך אדם דבר להשתמש בו אל תמכרנו שלא ברשותו. או אם נתן לך דמים ליקח טלית אל תקח בהם חלוק. כי המשנה מדעת בעה\"ב גזלן הוא.",
+        "כלל גדול בתורה דעלך סני לחברך לא תעבד.",
+        "וכל עת וכל שעה חשוב איך תעשה מצות ואיך תשמור מעבירה. כדי שתשלים כל היום בטובה.",
+        "סוף דבר הכל נשמע הסר מלבך כל מחשבות און. אך הרהור תורה ויר\"ש.",
+        "ובמקום מטונף בבית הכסא יחשוב חשבונות. וזה הדבר יסיר מלבו מחשבת טהרה במקום טנופות. ואחרי טהרתו ישוב למחשבתו הראשונה. אך יהיה זהיר בעבודת הבורא. וזה נקרא ערום ביראה.",
+        "לעת ערב לך ובדוק עצמך יפה יפה טרם שתלך לבית התפלה.",
+        "ולבש מכנסיך ועשה כל הסדר כאשר אמרנו בתפלת שחרית.",
+        "ואם תוכל לא תאכל לא בימות החמה ולא. בימות הגשמים עד לאחר תפלת הערב. כמו שדרשו חז\"ל ואותי השלכת אחרי גוך כו' אם לא תאכל בעוד היום גדול שיעור ג' פרסאות.",
+        "בא מבית התפלה והגיע זמן השכיבה יקרא ק\"ש כולו. שיש בו רמ\"ח תיבות להרחיק כל מזיק מרמ\"ח אברים שבו. ויאמר ויהי נועם והשכיבנו בלא חתימה ויפקיד רוחו ביד בוראו. ויתודה וימחול לכל המצערים אותו דארז\"ל (מגילה כח) שרי ליה לכל מאן דצערן.",
+        "ויתן מטתו בין צפון לדרום.",
+        "ויחלוץ של שמאל ואח\"כ של ימין.",
+        "וישכב ויסיר חלוקו במיטתו. ולא יראוהו קורות ביתו מגולה. ואם יש שם כתבי קדש במקום אשר הוא שוכב שם יכסה. וחומש צריך להניח בתיבה ומכוסה.",
+        "ואל יישן פרקדן פן ישים ידו על הערוה.",
+        "ואם יש לו אשה יהיה צנוע. ויזהר מדבר עמה נבלה. כי אף שיחה בטלה שבין איש לאשתו על הכל יבא למשפט.",
+        "ובשעת בעילה אל יהרהר באשה אחרת כי כמעט עושה בניו ממזרים.",
+        "ואל יכוף אשתו לדבר מצוה אלא יפייסנה.",
+        "ואל ישמש עמה סמוך לוסתה עונה אחת ולא ביום.",
+        "ויזהר מאד מאד שלא יוציא שום ניבול ודבר ערוה מפיו אף דרך שחוק.",
+        "ויתכוין בשעת מעשה לשם מצוה ושיהיו לו בנים שילכו בדרכי השם ולא יתכוין להנאתו.",
+        "ויזהר כפי יכלתו שלא יוציא זרע לבטלה.",
+        "וקודם שישכב ילמוד לקיים מצות והגית וישכב ויישן וינוח:",
+        "הנה כל הסדר ינהג כל ימי הבלו. ועוד יוסיף כהנה וכהנה לעשות טובה ויראת שמים.",
+        "וישלים פרשיותיו עם הצבור בכל שבוע שנים מקרא ואחד תרגום. ואם אין לו תרגום יקרא שנים מקרא ואחד לעז. וטוב יותר מלאמר ג\"פ המקרא. כי התרגום היה להבין המקרא למי שאינו בקי כ\"ש לעז פירוש שהוא לשון הלעזות.",
+        "והמקרא יקרא בנגינותיו כי הקורא בלא זמרה התורה חוגרת שק.",
+        "ובערב שבת יטרח לסעודת שבת. ואפילו יש לו כמה עבדים יטרח הוא בעצמו לכבוד שבת הנקרא כלה ומלכה. ושקולה כנגד כל המצות. וישתדל בתקוני שבת. כי הא דרבא מלח שבוטא.",
+        "ולפי כחו יקנה מעדנים לעונג שבת.",
+        "ולא יאכל בע\"ש מן המנחה ולמעלה פן יפסיד סעודת שבת. וסמוך לערב יערוך שולחן וכסא ומנורה. ויכין הכל כוסות וקערות.",
+        "ויהיה זהיר ליין לקדוש היום.",
+        "ויטול צפרניו בכל ע\"ש וישחיז סכינו כמו שדרשו והיה ביום הששי והכינו את זה השחזת סכין. ועוד דרשו. וידעת כי שלום אהלך זה השחזת סכין כי אם קהה הברזל ולא יוכל לחתוך אין זה שלום בית.",
+        "וירחץ פניו ידיו ורגליו בחמין לערב אחר שעשה כל צרכיו.",
+        "וכל מה שיעשה יחשוב לעשות לכבוד שבת.",
+        "ויוסיף מחול על הקדש.",
+        "ועם חשכה ימשמש בבגדיו. וידליק בעוד השמש בראש האילנות.",
+        "קדש היום יתפלל של שבת וינוח ויתענג ויסיר מלבו כל אנחה וכל מחשבה. כאלו כל מלאכתו עשויה.",
+        "ויכבד שבת בכסות נקיה [ושלחן ערוך] כפי מה שיוכל.",
+        "ויאכל שלש סעודות.",
+        "אל ידבר שום דבר בחפציו הצריכים לו. אך בחפצי שמים.",
+        "חשבונות שעברו מותר.",
+        "ואל ירבה שיחה אם לא בדברי תורה ויראת שמים כי אף דברי תורה התירו בקושי.",
+        "ואל יפסיע פסיעה גסה אם לא ללכת לדבר מצוה. ולא שום טורח אל יעשה.",
+        "ואל ידבר מאוהביו שמתו ומכל עגמת נפש. כללו של דבר נקרא יום עונג ומנוחה.",
+        "ויוסיף מן החול על הקדש. ואל יוציא דמעה מעיניו. וישמרהו כהלכותיו ע\"פ רבותינו ע\"ה. במוצ\"ש יבדיל בתפלה ועל הכוס.",
+        "לא הבדיל בתפלה ובא לעשות צרכיו (מלאכה האסורה בשבת) קודם שיבדיל. יברך בא\"י אמ\"ה המבדיל כו' ויעשה צרכיו.",
+        "ויסדר שלחנו במוצ\"ש אע\"פ שאין צריך אלא לכזית. וילוה המלך בשירות ותשבחות. ובע\"ש ויו\"ט ינהג בעצמו כמו שאמרנו. כללו של דבר לכל זמן. בעת שמחה בפורים ירבה בשמחה ובמשתה. אך שיהיה לבו לשמים שלא יצא מפיו דבר ערוה וניבול פה. בעת עצב עצב.",
+        "משנכנס אב ממעטין בשמחה.",
+        "משנכנס אלול עד מוצאי יוה\"כ יהא חרד וירא מאימת הדין.",
+        "תמיד בכל חדש יום א' או יותר ישב בתענית. או לכל הפחות יאכל לחם ומים ואותו יום יהיה בבכי ובמספד. בכי. זה הבוכה בדמעות. ומספד. כאדם הסופד על מתו. מספר מעשיו ואמר אוי לי שעשיתי חטא פלוני. אוי לי כמה חייבתי נפשי למלכו של עולם. וזו היא התשובה המעולה שנאמר' ע\"י יואל הנביא <small>(קרעו לבבכם וכו')</small> [וגם עתה כו'].",
+        "ויתהא על עוונות נעוריו שעשה ואל ישוב לעשות עוד.",
+        "ובכל יום יתוודה על עונותיו הגלוים לו בהויתן. ויהיה מודה ועוזב. ולא טובל ושרץ בידו.",
+        "ויתפלל בכל יום כפי צחות לשונו על כל חולי בנ\"י שיתרפאו. ועל הבריאים שלא יחלו. ושינצלו מכל נזק. ושיציל הקב\"ה את בנ\"י מכל רו\"ר. ומדקדוקי עניות. ומכל מיני פורעניות המתרגשות ובאות לעולם. ושיתיר כל אסירי עמו. ושיתיר כל חבלי היולדות. ועל חשוכי בנים שיתן להם זרע טוב וכשר. ועל אותם שיש להם בנים שיהיו ביראת ה'. ועל כולם שישמור הקב\"ה שארית תורתו. וינקום את נקמתם במהרה בימינו. ועל עם הקדש שישובו בתשובה שלימה. ויקבלם ויחזירם בתשובה שלימה לפניו.",
+        "ויקרא בכל יום בפ' ועתה ישראל וגו' שכולה יראת שמים למען יזכור תמיד הבורא ולא יחטא:"
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefer HaYirah, Vilna 1886",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH997009165661505171/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ספר היראה",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Sha'arei Teshuvah/English/Sefaria 2020 Edition, Translated by R. Francis Nataf.json b/json/Musar/Rishonim/Sha'arei Teshuvah/English/Sefaria 2020 Edition, Translated by R. Francis Nataf.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..49a5500cc0daf13cb30de1387f1be2c166324a04
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Sha'arei Teshuvah/English/Sefaria 2020 Edition, Translated by R. Francis Nataf.json	
@@ -0,0 +1,372 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Sha'arei Teshuvah",
+    "versionSource": "Nataf translation",
+    "versionTitle": "Sefaria 2020 Edition, Translated by R. Francis Nataf",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "CC0",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "שערי תשובה",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<i>In explanation of repentance and its principles</i> <br>Among the good things which God, may He be blessed, has bestowed upon His creations is the path which He prepared for them to ascend from the baseness of their actions, to escape the trap of their inequities, to hold their souls back from destruction and to remove His anger from upon them. Because of His goodness and uprightness, He has taught them and warned them to return to Him when they sin against Him - for He understands their nature, as it is stated (Psalms 25:8), \"Good and upright is the Lord; therefore He shows sinners the way.\" [Even] if they greatly sin and rebel and act like treacherous betrayers - He does not close the doors of repentance to them, as it is stated (Isaiah 31:6), \"Return, to Him to whom they have been so shamefully false.\" It is [also] stated (Jeremiah 3:22), \"Turn back, O rebellious children, I will heal your afflictions.\" We are warned about repentance in several places in the Torah. It is explained that repentance is accepted even when the sinner repents because of his many troubles - how much more so [will it be accepted] if he returns because of fear or love of God - as it is stated (Deuteronomy 4:30), \"When you are in distress because all these things have befallen you and, in the end, return to the Lord your God and obey Him.\" It is explained in the Torah that God will help those who repent beyond what their natural ability would allow; and that He renews a pure spirit within them, to reach great heights in His love - as it is stated (Deuteronomy 30:2), \"And you return to the Lord your God, and you and your children heed His command with all your heart and soul, just as I enjoin upon you this day.\" Further, it is stated about the body of the matter (Deuteronomy 30:6), \"Then the Lord, your God, will circumcise your heart and the hearts of your offspring,\" to acquire love for Him. And the Prophets and Writings constantly speak on the subject of repentance, such that the principles of repentance are all explained in their words, as will be explained.",
+            "Know that the punishment for the sinner who delays repenting of his sin will grow much heavier for him every day. For he knows that [God's] wrath has gone forth against him and that he has an escape route from it - that escape being repentance - yet he still remains rebellious and stays within his evil. Even though it is within his power to leave from within the disorder, he does not fear the anger nor the rage. Thus, his evil is great (see also Midrash Kohelet [Kohelet Rabbah 7:15], which relates a parable illustrating this concept).",
+            "But delay of repentance is only found among the ignorant, who are sleeping - lounging. They do not turn to their hearts, and they have neither the knowledge nor the understanding to know that they should hurry, to escape for their lives. Some of them are led astray from God, Blessed be He, and they do not believe in punishment for sin. And our rabbis, may their memory be blessed, said (Berakhot 19a), \"If you saw a scholar transgress a prohibition at night, do not think badly of him the [next] day; for in truth, he has [already] repented.\"",
+            "And furthermore - reflect upon the evil of the one who delays repenting, as it is great. For if it were not that he had delayed - now when his impulse would confront him a second time and he have the opportunity to sin, he would recoil and sigh with a bitter heart, with anguish and worry; and his eye would weep with grief. He would [then] subdue his impulse, remember that the cup of bitterness had passed over him once and he would not drink it again. As it is stated (Psalms 4:8), \"Tremble and do not sin\" - its explanation is, tremble and fear and be troubled about your sinning, and do not sin again. For it mentioned their sin above [in that chapter in Psalms], when it stated (Psalms 4:3), \"you sought falsehood, Selah.\" And its using the expression, \"tremble,\" confirms this explanation. [As its usage is like in] (Genesis 45:24), \"Do not tremble along the way\"; and (Habakkuk 3:16), \"I trembled where I stood.\" And their meaning is distress at something that passed and is still present. And it did not state (in Psalms above), \"Fear,\" or \"Flinch.\"  But when he delays from repenting - when the sin comes to his hands, he will fall into its trap like he fell at first. And his second iniquity will be very great and his evil will rise up in front of God. For at first, he did not think that the marauding impulse would come upon him. But after he saw the weakness of his power and that his impulse had overcome him and that it is more powerful than he; he should have seen that it is unbridled, and he should have sought to increase his fear of God, to bring down His fright upon his soul, to save it from the ambush of his impulse and to protect it from its iniquity. And King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 26:11), \"As a dog returns to his vomit, so a fool repeats his folly.\" Its explanation is that a dog eats disgusting things; but when he vomits them, they are more disgusting, yet he returns to eat them. Such is the matter of a fool. For he will do a disgraceful act, but when he repeats it, it is [even] more disgraceful, as we explained. ",
+            "Additionally, repentance is more difficult for one who repeats his sin; for the sin becomes as if it were permitted to him. And his sin is very weighty with regards to this, as it is stated (Jeremiah 3:5), \"that is how you spoke; you did wrong, and you were able.\" The meaning of, \"you were able,\" is that the evil deeds have become like that which is permitted to you, and like something within your ability and your authority - like the usage (in Deuteronomy 12:17),  \"You are not able to eat in your gates,\" for which the translation [of Onkelos] is, \"you do not have authority.\" And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 86b), \"When a person commits a transgression and repeats it, it becomes to him as if it were permitted. [Additionally,] our Rabbis, may their memory be blessed, said about a man who commits a transgression and repeats it - that from now on, if he thinks about doing that sin but is prevented from doing it by duress, his bad thought is joined with the act (it is counted as if he did it). And about him is it stated (Jeremiah 6:19), \"I am going to bring disaster upon this people, the outcome of their own thoughts.\" ",
+            "And now understand - listen to this, for it is a great principle. It is true that there are righteous people who sometimes stumble into sin - like the matter that is stated (Ecclesiastes 7:20), \"For there is no man that is righteous on earth, who does good and does not sin.\" However they conquer their impulses from in front of them. And if they do fall to sin once, they will not repeat it. [Rather] they will have it taken away from in front of them and repent. However anyone who is not careful of a particular sin and does not take upon himself to guard against it - even if it is from the light ones [and] even though he guards himself against all of the [other] transgressions of the Torah - the Sages of Israel call a habitual sinner (<i>mumar</i>) about one thing (Chullin 4b); he is counted with the sinners, and his sin is too great to bear. For surely if a slave said to his master, \"I will do everything you tell me except for one thing,\" he has already broken his master's yoke from upon himself and will do what is proper in his [own] eyes. And this whole matter is stated [in] (Deuteronomy 27:26), \"Cursed be he who will not uphold the words of this Torah, to do them\" - the explanation of the matter is that he does not accept upon himself to fulfill all of the words of the Torah, from beginning to end. And what indicates this [is the phrase], \"who will not uphold [...] to do\" - and it did not state, \"who will not do them.\"",
+            "Furthermore, know that one who repeats one sin ten times - even though he guards himself against all of the other transgressions - is surely considered as if he transgressed different transgressions. And so did our Rabbis, may their memory be blessed, say (Makkot 21a) that if they tell a Nazirite, \"Do not drink [wine],\" and he drinks; \"Do not drink,\" and he drinks - at the end, he is lashed for each and every time - like one who eats a terminally sick animal (<i>tereifah</i>), an impure animal, forbidden fat and blood.",
+            "And we have surely seen that the iniquities of the generation have increased on account of this. For there are many people who do [not] take upon themselves to guard against specific sins. And they do not guard against them all the days of their lives, but [these sins] are rather like something permitted to them. And if they were only behaving like this with one sin, it would have been a bad disease upon their souls - as we explained. All the more when they behave so with many negative commandments, including weighty ones - such as unnecessary oaths, cursing one's fellow or oneself with [God's] name; mentioning God's name unnecessarily, in an impure place or with unclean hands; diverting one's eyes from the poor, evil speech, baseless hatred, pride, terrorizing [others], staring at those sexually forbidden - and the neglect of Torah is equal to all of them [together]. And there are many like this - we have written some of them for the people of the generation, to remind them and to warn them. And likewise is it fitting for all penitents to write in a scroll-book the things that they have stumbled upon, and the commandments in which their performance has fallen short; and to read from this book of memoirs every day. ",
+            "And behold that there are many levels of repentance. It is true that you will find forgiveness for any repentance. However the soul will only find complete purification - to be as if the iniquities never had been - when a person purifies his heart and prepares his spirit, as will be explained. And so is it written (Psalms 32:2), \"Happy is the man whom the Lord does not hold guilty, and in whose spirit there is no deceit.\" And it is like the matter of a garment that needs washing: For a little washing will be effective to remove its soiling. However, it will [only] whiten according to the amount of washing. And so is it written there (Psalms 51:4), \"Wash me thoroughly of my iniquity.\" And the soul will be washed from iniquity according to how you wash its heart, as it is stated (Jeremiah 4:14), \"Wash your heart clean of wickedness, O Jerusalem.\" And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avodah Zarah 19a), \"'Happy is the man who fears the Lord' (Psalms 112:1) - when he is still a man.\" This means to say that the most elevated repentance of a man is in the days of his youth - [when] he overcomes his impulse when his strength is still with him. However any repentance is effective, as it is stated (Psalms 90:3), \"You return man to dust; You said, 'Return you mortals!'\" And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yerushalmi Chagigah 2:1), \"Until the soul turns to dust.\"",
+            "Now we will explain the principles of repentance. The first principle is regret: His heart should understand that leaving God is bad and bitter; and he should place into his heart that there is punishment, vengeance and repayment for iniquity, as it is stated (Deuteronomy 32:35),  \"To be My vengeance and repayment.\" And it is stated (Job 19:29), \"Be in fear of the sword, for [your] fury is iniquity worthy of the sword.\" And he should regret his bad deeds and say in his heart, \"What have I done? How did I not have fear of God in front of my eyes, and did not become afraid from the rebukes of iniquity and from the harsh judgments? For there are many aches [waiting] for the evildoer. I did not pity my body; and for a moment of pleasure, my eyes did not pity its being destroyed. I became like a man who robs and extorts, eats and is satiated; but who knows that after his eating and his drinking, the judge will grind his teeth with gravel - like the matter that is stated (Proverbs 20:17), 'but later his mouth will be filled with gravel.' And worse than this, I was cruel to the dear soul and I rendered it impure with the idols of my impulse. And what did it gain from all of its acquisitions, if they are bad in the eyes of its Master? And how did I trade a passing world for a world that exists for ever and ever? How have I become similar to animals? As I have gone after my impulse like a horse, like a mule that does not understand. And I have strayed from the way of the intellect. And behold the Creator blew a living soul into my nose - a wise heart and the benefit of intellect - in order to recognize Him and fear Him and to govern over the body and all of its actions, like it governs over the other animals that do not speak, because it is precious in His eyes. And though I was created like this, it has become the opposite of this in me. Why am I alive? It is like the matter that is stated (Proverbs 21:16), 'A man who strays from the path of the intellect will rest in the company of ghosts.' Moreover I have not [even] fulfilled the precept of the animal. Rather I have been lower than that. For the ox knows its master and the donkey the trough of its owner; whereas I have not known and not reflected. And I have sent my soul to be free from its master. So I have tasted my nectar, but forgotten my end. And I have stolen and extorted and trampled upon the indigent. I have not remembered the day of death, upon which nothing will remain before my soul besides my corpse and my dirt.\" And this matter that we have explained is that which Jeremiah, peace be upon him, had spoken, \"No one regrets his wickedness and says, 'What have I done?'\"",
+            "The second principle is leaving the sin: That he should leave his evil ways and decide with all of his heart that he will not continue to return this way again. And if he did evil, he shall not do [it any] more, like the matter that is stated, (Ezekiel 33:11), \"Return, return from your evil ways\"; and [likewise] stated (Isaiah 55:17), \"Let the wicked give up his ways.\" But know that [in the case of] one who sins by happenstance because he had a desire and his impulse overpowered him and attacked him, whereas his ideas and senses did not rescue him when he encountered it; so they were not quick to rebuke him in the sea of desire, to dry it up - hence the impulse dragged him into its nets and he fell into its snares at that particular time and instant, at the time that the spirit of the evil impulse kicked him down, but not because of his [own] desire and will to find his iniquity and to do like this afterwards: The beginning of the repentance of this man is regret; to place sorrow into his heart about his sin, to have his soul be afflicted and bitter like wormwood. Afterwards, he should increase the fear of sin in his heart every day, and put the dread of God into his heart at all times, until his heart becomes steady in the trust of God. As if the impulse comes across him again - like it does from time to time - and his desire become fanned like the first case, his heart will not be seduced by it and he will abandon its path. [This is] as it is stated (Proverbs 28:13), \"but one who confesses and abandons [them] will find mercy\" - it mentions \"confesses\" first, about the regret and the confession; and afterwards, \"abandons.\" However [in the case of] one who is constantly positioned on the path that is not good, and the man who treads on his sins every day and repeats them in his foolishness; and who runs after it many times in his race, loves his evil all the time, places the trap of his iniquity in front of his face - meaning his desire and impulse - and his craving is his occupation; he does not prevent himself from doing anything that he wants to do: For such a man, the beginning of his repentance is to abandon his evil way and thoughts, and to agree, resolve and accept upon himself to not continue sinning. Afterwards, he should regret and return to God, as it is stated (Isaiah 55:7), \"Let the wicked give up his ways, the sinful man his plans; let him turn back to the Lord, and He will pardon him.\" And the parable for this is about one who holds a <i>sherets</i>  (an impure crawling animal) and comes to immerse and become pure. For he must first leave the <i>sherets</i>, and then immerse and become purified. But all the time that the <i>sherets</i> is in his hand, his impurity is still with him and the immersion is ineffective. And behold that leaving the thoughts of sin is [equivalent to] throwing out the <i>sherets</i>; and the regret of that which he sinned, the confession and the prayer are in place of the immersion. And when afflictions and aches come upon the evildoer for whom all of his plans are to continue with his crimes, he is first afflicted. And then he repents from the evil thoughts that he thought and cuts off the actions from his hands. And the parable for this is about a calf which they hit with a cow prod to direct his [work on the] furrows. So is one who is positioned on a path that is not good. He should take the chastisement first, to abandon the ways of death and to walk in a straight path - as it is written (Jeremiah 31:18), \"I can hear Ephraim lamenting, 'You have chastised me, and I am chastised like a calf that has not been broken.'\" And it is further stated after it (Jeremiah 31:19), \"Now that I have turned back, I am filled with remorse.\" [This] means to say, \"After you chastised me, and I was chastised and returned from my evil ways; I was filled with remorse afterwards and regretted what occurred with my iniquities.\" So behold that all of this matter that we have explained has been clarified for you. ",
+            "The third principle is grief: His conscience should darken as he thinks about the great evil of one who rebels against his Maker. He should magnify the grief in his heart, experience a storm in his thoughts and sigh with a bitter heart. For it is possible for him to regret all the sins that he did and find them to be bad in his eyes, yet not fill his measure in this. For even the loss of a dinar or an <i>isar</i> (a small coin) is difficult in the eyes of a man. However, if he lost [all of] his wealth in a bad way and was cleaned out of possessions, his soul would [actually] mourn and his sighing would be heavy. And likewise is his pain infinite and his grief daily for many and frequent troubles. And more than [about] these is it fitting to be distressed and constantly sigh for one who rebelled against God, may He be blessed, was destructive, performed disgusting acts in front of Him; and who did not remember his Maker who created him ex nihilo, did kindness with him, placed His hand upon him at every instant and guards his spirit at all times - how could he have the temerity to bring anger in front of Him? And how were the eyes of the sinner shut from seeing; from having his heart understand? And one who understands and has eyes opened will inscribe these words onto his heart, so that they will enter the chambers of his spirit. ",
+            "And the levels of repentance and their stature is based on the greatness of the bitterness and the power of the grief. And that is repentance that comes by way of the purification of the soul and the purity of its intellect. For according to his intellect and according to that which he opens his eyes will be the grief of his thoughts about his great poverty. As it is stated (Isaiah 57:16), \"For I will not always contend, I will not be angry forever; nay, when spirits in front of Me cover themselves, I who create the souls.\" Its explanation is that according to that which the spirit - which is in front of me - covers itself and is distressed, and the souls which I have made cover themselves; I will not contend and I will not be angry. For how can I not have grace and mercy upon the precious soul that is in front of Me? Therefore the sin will be light according to the weightiness of the service of the sighing about it. For grief comes from the purification of the highest soul. And it is accepted through this more than it would be accepted by many afflictions and aches of the body. And the parable for this is that a king has mercy on his attendants that were born in his household that are close to him and from the respected nobles of the land - and he gives them grace - more than on the distant and smaller ones. And it states, \"I who create the souls,\" due to their closeness to the higher ones, even though the body and everything [else] are the work of His hands. And like this is (Exodus 32:16), \"The tablets were God’s work.\" And our Rabbis, may their memory be blessed, also said (Kiddushin 30a), \"There are three partners in a man: His father, his mother and the Holy One, blessed be He.\" But because the father and mother have no partnership in the soul - therefore, it stated, \"I who create the souls,\" That the matter is as I have explained it, is shown from its stating, \"when spirits in front of Me.\"",
+            "And King David, peace be upon him, stated (Psalms 38:10), \"O Lord, all my desires are in front of You; my groaning is not hidden from You.\" Its explanation is [that] that all of my desire is revealed to You - that it is only for Your service. And You know that my sighing is not about matters of the world and finite things; but about my sins and the limits of my reach in Your service. And one of the supplicators said, \"Examine His worth: My sighing is from Your fear - remove my sighing from me; I worried from the limits of my  reach in Your service - remove my worries from me.\" ",
+            "The fourth principle is pain in [his] actions, as it is stated (Joel 2:12), \"'Yet even now' - says the Lord - 'Turn back to Me with all your hearts, and with fasting, weeping, and lamenting.\" And they, may their memory be blessed, said (Yerushalmi Berakhot 1:4), \"The heart and the eyes are the two intermediaries of sin.\" And so is it written (Numbers 15:39), \"and you shall not go astray after your hearts and after your eyes.\" Hence with this will the sin of the intermediaries be atoned - with the measure of repentance according to the measure of the affliction. For the iniquity of the heart is atoned by its bitterness and sighing - with the brokenness with which it is broken, as it is stated (Isaiah 57:16), \"when spirits in front of Me cover themselves.\" And it is [also] written (Psalms 51:19), \"God, You will not despise a contrite and crushed heart.\" And the parable about this is from the [impure] vessels - when they are broken, they are purified, as it is stated (Leviticus 11:35), \"an oven or stove shall be smashed.\" And the iniquity of the eyes is atoned by tears, as it is stated (Psalms 119:136), \"My eyes shed streams of water, because they do not obey Your Torah .\" It does not state, \"because I do not obey Your Torah,\" but rather states, \"they do not obey\"; since they were what caused the sin - therefore, I shed streams of waters.",
+            "The fifth principle is worry: As he will worry and fear from the punishment of his iniquities. For there are iniquities for which the repentance has the atonement depend upon cleansing afflictions, as it is stated (Psalms 38:19), \"I acknowledge my iniquity; I am fearful over my sin.\" The content of grief is about the past, whereas the content of worry is about the future. And he will also doubly worry - maybe he is falling short in his obligation of repentance with pain, bitterness, fasting and crying. And even if he has multiplied the pain and multiplied the crying, he should crawl and fear - maybe corresponding to this had he multiplied his guilt; so that all of his affliction and having his soul cry in its fast did not fill his measure. And one who examines the greatness of the service to the Creator upon his creatures and that there is no end to the evil of one who rebels against His word [will know that even with] all of what he adds to his service and in the ways of repentance, is it not small? Behold it is like a little in his eyes. And King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 14:16), \"A wise man is afraid and turns away from evil.\" And its explanation is that even though a wise man turns away from evil with all of the efforts of his ability, he should crawl and fear - maybe he did not complete his measure, and he was not careful according to the standard of what needs to be done. And like this is (Proverbs 28:6), \"than a rich man whose ways are crooked\" - even though he is rich. And likewise did our Rabbis, may their memory be blessed, say in Yilamdeinu (Tanchuma, Lech Lecha, 15), \"Do not explain [it as] 'A wise man is afraid and turns away from evil'; but rather, 'A wise man turns away from evil and is afraid.'\" And the end of the verse (Proverbs 14:16) proves this - \"but a fool rushes and is confident.\" He states abut the traits of a fool, that they are the opposite of the traits of a wise man. For a fool rushes, but is nevertheless confident that iniquity and damage will not come to him. Yet the angry person is given to sins and open to damages, as it is stated (Proverbs 29:22), \"A hot-tempered man commits many offenses.\" And it is [also] stated (Proverbs 25:28), \"Like an open city without walls is a man whose temper is uncurbed.\"",
+            "And the penitent should also worry lest his impulse overpower him. [It is] like they, may their memory be blessed, said (Avot 2:4), \"Do not trust in yourself until the day of your death\" - all the more so, a man whose heart has already vanquished him. For it is fitting to guard oneself every instant from the ambushing impulse; and to add fear of God to himself every day. And it will [then] be a fortress when all of the breakers of the impulse that renew themselves in the future pass upon him.",
+            "And King Solomon, peace be upon him, spoke about the matter of repentance and specified this topic. And he surely opened his words and said (Proverbs 28:12), \"When the righteous exult there is great glory, but when the wicked rise up, men will be sought.\" The explanation [of this] is that the righteous will exalt and honor people about all the good traits that are found with them; but the wicked seek peoples' blemishes and their mistakes, to put them down - even when they have already left these actions and returned in repentance. Afterwards he said (Proverbs 28:13), \"He who covers up his faults will not succeed; but he who confesses and gives them up will find mercy.\" For even though a penitent should not reveal his iniquities to people - as is to be understood from that which is stated, \"but when the wicked rise up, men will be sought\" - he is obligated to confess them [privately], like the matter that is stated (Psalms 32:5), \"Then I acknowledged my sin to You; I did not cover up my guilt.\" And it is [also] stated (Jeremiah 2:35), \"Lo, I will bring you to judgment for saying, 'I have not sinned.'\" But the Sages of Israel, may their memory blessed, explained (Yoma 86b) [that] there are times when he who covers up his faults will not succeed - like with sins between a man and his fellow. As he does not attain atonement until he returns what was stolen, extorted or taken unjustly; and until he asks to be pardoned for that which he annoyed him, embarrassed him or spoke evil speech about him. [Likewise must he not cover up his] sins between a man and the Omnipresent that have become known to people. For one who sins publicly desecrates [God's] name (but Rashi, may his memory be blessed, in the Chapter [entitled] Yom HaKippurim, understands it in a different way. See there.) So he is obligated to grieve and mourn about it in front of people to sanctify [God's] name. And this is [the meaning of] that which is written (Jeremiah 31:19), \"Now that I have turned back, I am filled with remorse; now that I am made aware, I strike my thigh.\" The meaning of, \"I am filled with remorse,\" is regret and pain. For the essence of repentance is bitterness of the heart, as we have explained. And [the meaning of,] \"now that I am made aware, I strike my thigh,\" is after people have been made aware and my iniquities have been publicized, I mourned with actions that were visible to people. [This is] like (Ezekiel 21:17), \"strike the thigh\"; and it is [also] stated (Job 33:27), \"He declares to men, 'I have sinned; I have perverted what was right.'\" ",
+            "\"But he who confesses and gives them up will find mercy\" (Proverbs 28:13): The explanation is that even though there are three foundations of repentance - regret, confession and leaving the sin - (and here it only appears like two,) regret and confession are [both] included in \"he who confesses.\" For one who confesses, regrets. But there is no repentance without these three - as one who regrets and confesses but does not leave the sin is like one who immerses with a <i>sherets</i> in his hand. However, \"he who confesses and gives them up will find mercy\" - for he is a penitent. [This is the case,] even though there are many levels of repentance, as we have explained.",
+            "He said after this (Proverbs 28:14), \"Happy is the man who is always afraid, but he who raises his heart falls into misfortune.\" [Its] explanation is, even though he \"confesses and gives them up,\" he should always be afraid [that] maybe he has not filled the [required] measure of repentance. For it requires many levels, so he should increase his fortitude every day to attain [these] levels. He should also be afraid [that] maybe his impulse will return to him. So he should guard against it every instant, always add fear of God to his soul and always pray to God to help him towards repentance and to save him from his impulse. \"But he who raises his heart falls into misfortune\": One who says in his heart, \"I have filled my measure of repentance,\" and does not always make efforts to acquire [higher] levels of repentance and to add fear to his soul will be punished for this. For he is of a raised heart and does not recognize the deficiency of his spirit. And if he does not recognize the greatness of his obligation to refine his ways with great refinement, he will also not guard himself from his impulse, which always ambushes him. Hence he will fall into the hands of his impulse.",
+            "The sixth principle is shame, like the matter that is stated (Jeremiah 31:19), \"I am ashamed and also humiliated, for I bear the disgrace of my youth.\" As behold that a sinner would be very ashamed to do transgressions in front of people; and he would be humiliated if people sensed and noted his transgressions. So how is it that he would not be ashamed in front of the Creator, may He be blessed? And this is only from the Holy One, blessed be He, being distant from his [feelings]. Hence he is ashamed towards the creatures, but he is not ashamed towards the Creator, may He be blessed. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Berakhot 28b) that at the time of Rabban Yochanan ben Zakkai's death, his students \"said to him, 'Our teacher, bless us.' He said to them, 'May it be His will that the fear of Heaven shall be upon you like the fear of flesh and blood.' His students said, 'To that point and not beyond?' He said to them, 'Would it only be so! Know that when one commits a transgression, he says to himself, \"I hope that no man will see me.\"'\"",
+            "And the highest level in this is that one would be humiliated by all of his iniquities in front of God, may He be blessed. And the content of humiliation is the feeling of shame and change in the radiance of his face, like the matter that is stated (Psalms 59:8), \"shame covers my face.\" And you will see that in every place, humiliation is mentioned after shame - as it is more than shame: \"Be ashamed and humiliated\" (Ezekiel 36:32); \"I am ashamed and humiliated\"(Jeremiah 31:19). And when the sinner sees that God, may He be blessed, passes over his transgression, is patient with him, does not pay him back, does not do to him according to His sins and does not pay him back according to his iniquities, he has greater shame in his heart. For does not one who sinned against a king of flesh and blood and was treacherous to him, yet is forgiven by him, feel shame towards him? Accordingly is it written (Ezekiel 16:63), \"Thus you shall remember and feel shame, [...] when I have forgiven you for all that you did.\" And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Berakhot 12b) that someone who does something and is ashamed by it has all of his iniquities forgiven. And so do we find with Saul, who said (I Samuel 28:15), \"and He no longer answers me, either by prophets or in dreams,\" but did not mention the Urim and Thumim. For he was ashamed to mention them, since he killed [the inhabitants of] Nov, the city of priests. So Samuel said to him (I Samuel 28:19), \"Tomorrow your sons and you will be with me\" - with me in my section [of the world to come].\" And one acquires the level of shame by meditating to think about the greatness of God, and how evil is the one who rebels against His words; and in always remembering that God sees his deeds, examines his [feelings] and looks into his thoughts.",
+            "And the seventh principle is whole-hearted submission and lowliness. For the one who knows his Creator knows how one who transgresses His words is crooked and lowly - so he is lowered in his worth, like the matter that is stated (Psalms 15:4), \"for whom a contemptible man is abhorrent.\" And it is [also] stated, (Job 15:16), \"What then of one loathsome and foul man, who drinks wrongdoing like water\"; [and] (Jeremiah 6:30), \"They are called rejected silver.\" Therefore he will be submissive and lowly in his [own] eyes. And when King David, peace be upon him, confessed after Nathan the prophet came to him, he said at the end of his words (Psalms 51:19), \"True sacrifice to God is a contrite spirit; God, You will not despise a contrite and crushed heart\" - \"a contrite spirit\" is a lowly spirit. From this we have learned  that submission is from the principles of repentance, since this psalm is wholly founded upon the principles of repentance. And with submission, a man is acceptable to God, as it is stated (Isaiah 66:2), \"To the poor and brokenhearted.\" And it is stated about the matter of repentance, (Isaiah 57:14-15), \"[The Lord] says, 'Build up, build up a highway, etc.' For thus said He who high aloft forever dwells, whose name is holy, 'I dwell on high, in holiness; yet with the contrite and the lowly in spirit - reviving the spirits of the lowly, reviving the hearts of the contrite.\" We learn [also from here] that submission is from the principles of repentance. And likewise does the entire remainder of this section speak about penitents: \"For I will not always contend, etc. For their sinful greed I was angry, etc. I see their ways, and I will heal them and I will guide them, etc.\" (Isaiah 57:16-18). Its explanation is, I see that their ways are [grounded] in submission, as it stated, \"yet with the contrite and the lowly in spirit\"; and with bitter-heartedness, as it stated (Isaiah 57:16), \"when spirits in front of Me cover themselves\"; \"and I will heal them,\" as I will forgive his iniquity, like [in] (Hosea 14:5), \"I will heal their affliction,\" [and in] (Isaiah 6:10), \"and repent and save itself\"; \"and I will guide them\" - I will help him to leave the sin, and give him strength against his impulse.",
+            "And know that there are many degrees of submission as will be explained in the Chapter on Humility (no longer extant), with God's help. But the highest level that is necessary for the path of repentance is that one aggrandize Torah and enhance it and not claim any benefit for himself. For it will all be small in his eyes compared to what he is obligated to do for the service of God. Therefore he will be submissive and serve with humility, and not desire honor for his honorable actions, nor glory for his glorious deeds. So he will conceal them [from his companions] according to his ability.",
+            "And this matter of this principle of repentance is made clear by the words of the prophet, peace be upon him, as it is stated (Micah 6:6), \"With what shall I approach the Lord, do homage to God on high?\" Its explanation is, \"With what shall I approach the Lord\" for all of his kindnesses - as he mentioned some of God's kindnesses above in this section - and with what will I \"do homage to God on high,\" for my many sins. And it mentions, \"God on high,\" to teach and make known to what extent it is fitting for one who rebelled against the One who is above everything, to do homage and submit. And it explained the matter afterwards (Micah 6:6-7): \"Shall I approach Him with burnt offerings, with calves a year old? Would the Lord be pleased with thousands of rams, with myriads of streams of oil,\" with which I should approach Him for his great kindnesses? \"Shall I give my firstborn for my transgression\" - to show my submission and my great subordination for my many sins, as I recognize the greatness of my transgression. For it would be fitting to give my firstborn as a sacrifice on account of my transgressions, for they are many and great. \"The fruit of my body for the sin of my soul\" - it mentioned \"my firstborn\" for the transgression, and the fruit of my body for the sin. For transgression (<i>pesha</i>) is rebellion, as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 36b) - and that is more than sin. And the answer was (Micah 6:8), \"He has told you, O man, what is good, and what the Lord requires of you - only to do justice and to love goodness,\" for this is superior to burnt-offerings and meal-offerings with which to approach God for His kindnesses; \"and to walk humbly with your God\" - this is the essence of your submission and your subordination: To serve God with humility. For this shows your submission, that you do not desire honor for your honorable actions, nor for the virtues that the Maker does not [even] desire in His creations - for one should not glory in them - such as wealth and strength and types of wisdom, but rather only for understanding and knowing God, may He be blessed, as it is stated (Jeremiah 9:22), \"Let not the wise man glory in his wisdom, etc.\"",
+            "And the penitent is also obligated to submit, because he is obligated to remove from himself the traits that cause him to sin and to do rebellious deeds.",
+            "And pride causes several transgressions and amplifies the impulse of a man's heart against him, as it is stated (Deuteronomy 8:14), \"And your heart grow haughty and you forget the Lord your God.\" And it is [also] stated (Proverbs 21:4), \"Haughty looks, a proud heart - the tillage of the evildoers' sin.\" Its explanation is: Pride is the tillage of evildoers, for the sins grow from it; as it was stated, \"And your heart grow haughty and you forget.\" And it is [also] stated (Psalms 10:2), \"The wicked in his arrogance hounds the lowly.\" And it is [further] stated (Psalms 31:19), \"that speak haughtily against the righteous with arrogance.\" And it is [also] stated (Ezekiel 32:24), \"who struck terror in the land of the living.\" And just like people make a tillage in the field in order to plant seeds and to harvest much produce, so do the evildoers make pride into a tillage in their hearts, and seed it with their evil thoughts to produce and to grow sins. Metaphorically speaking, these are the fruit of their thoughts -  like the prophet stated (Hosea 10:4), \"this judgment springs up like poison weeds, etc.\" And the explanation of \"sin\" (above in Proverbs 21:4) is, the tillage of the evildoers is the tillage of sin. And all [mention of] sin is [actually] plural, like (in Jeremiah 17:1), \"The sin of Judah.\" Or (alternatively), its explanation is \"and sin,\" like in (Habakkuk 3:11), \"Sun, moon\" (which means, sun and moon). And the understanding is - beyond [the fact] that pride causes sins, the trait itself is a sin, as it is stated (Proverbs 16:5), \"Every haughty person is an abomination to the Lord.\" And a proud person will be given over to his impulse; for God does not help him, since he is \"an abomination to the Lord.\"",
+            "And the penitent is also obligated to be submissive and to fulfill and follow the path about which our Rabbis, may there memory be blessed, said (Avot 4:10), \"Be of humble spirit before all men.\" And from this, he will acquire that he will not get angry at - or be exacting with - his fellows; and he will also not pay attention to everything that he hears and will forego his reckonings. And from this, all of his sins will be [forewent to be] atoned, as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Rosh Hashanah 17a), \"Whoever forgoes his reckonings [with others, the heavenly court, in turn,] forgoes all his sins\" - measure for measure. And this is a very glorious opening for hope. And it is stated (Lamentations 3:29-30), \"Let him put his mouth to the dust - there may yet be hope. Let him offer his cheek to the smiter; let him be surfeited with mockery.\"",
+            "The eighth principle is submission in [his] actions - such that one should be accustomed to [giving] a gentle response, as it is stated (Proverbs 15:1), \"A gentle response allays wrath.\" For this is the way of lowliness, as it is stated (Isaiah 29:4), \"And you shall speak from lower than the ground, your speech shall be humbler than the sod\" - the opposite of that which is stated about a rich man who is proud: \"The rich man’s answer is harsh\" (Proverbs 18:23). And he should not be occupied with the beauty of clothing and jewelry, as it is stated  (Exodus 33:5), \"and now take off your finery.\" And it is stated about Ahab, (I Kings 21:27), \"he fasted and lay in sackcloth and walked about subdued.\" And God, may He be blessed, said about this (I Kings 21:29), \"Have you seen how Ahab has submitted?\" And the matter of \"walked about subdued,\" is the opposite of the way of kings, who walk with many soldiers and the din of a troop. And he should always lower his eyes, like the matter that is stated, (Job 22:29), \"for He saves those who lower their eyes.\" And signs of submission - like a gentle response, a soft voice and lowered eyes - remind him to have a submissive heart.  ",
+            "And the ninth principle is the breaking of physical desire. One should put into his mind that desire causes harm to his soul - to sin and to be pulled after iniquity for worthless vanities. So he should make a vow to protect the path of repentance: He should separate from pleasures and not be drawn after his desire - even with things that are permissible - and follow the path of asceticism. So he should only eat to satiate his spirit and preserve his body, like the matter that is stated  (Proverbs 13:28), \"The righteous man eats to the satiation of his spirit.\" And he should not approach a woman except to fulfill the commandment of being fruitful and multiplying; or the commandment of the set time [for his wife]. For anytime that a man pursues desire, he is drawn after the effects of the physical and is distanced from the path of the reasoning soul; and then his impulse will overpower him, like the matter that is stated (Deuteronomy 32:15), \"And Jeshurun waxed fat and rebelled.\" And it is [also] stated (Proverbs 30:9), \"Lest, being sated, I renounce.\" And they, may their memory be blessed, said (Sukkah 52b), \"There is a small limb in a man - [if] he satiates it, it is hungry; [if] he starves it, it is satiated.\"  ",
+            "And behold that the desire placed in the heart of man is the root of all of his actions. Therefore, if he refines the desire - instead of all the limbs serving it, he will draw them after the intellect. So they will accompany him and serve him; and all of his actions will be proper, as it is stated (Proverbs 21:8), \"but he is pure and straight in his actions.\" (And it appears to me that he is understanding, \"but he is pure,\" [as] meaning to say, that he is pure from desire; \"and straight in his actions,\" [as] all of his actions are assumed to be refined and straight. And that is something that can be learned from its [context], as its opposite is written after it - \"The desire of the wicked is set upon evil\" [Proverbs 21:10].) And it is [also] stated (Proverbs 13:19), \"Desire <i>niheyeh</i> is sweet to the spirit.\" <i>Niheyeh</i> [here] is like broken, as [its usage in] (Daniel 8:27), \"I was broken (<i>niheyeti</i>), and languished.\" It is stating that when a man breaks his desire - even for things that are permissible - it renders his spirit successful. So this trait is sweet to it. For the intellect raises its hand and is victorious. \"But to turn away from evil is abhorrent to the stupid\" (Proverbs 21:8): The stupid, who do not break their desire but rather always pursue the desires of people - when their desire confronts them [to do a] sin or any bad thing, they will not veer from it. And they are called stupid because of [their] pursuit of pleasures - as it is stated (Proverbs 21:20), \"and a stupid man will swallow them.\" And it is stated (Isaiah 5:11-12), \"Ah, those who chase liquor from early in the morning, etc. Who have lyre and lute, etc.; but who never give a thought to the plan of the Lord, etc.\" And it is [also] stated (Proverbs 13:25), \"but the belly of the wicked is empty.\" And it is [further] stated (Malachi 2:3), \"and I will strew dung upon your faces, the dung of your festivals.\" And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shabbat 151b), \"These are people for which all their days are like festivals.\" And it states (Proverbs 18:1), \"He who isolates himself pursues his desires; he disdains all competence.\" Its explanation is, one who seeks to go after his desire and his will, will be isolated from any friend or countryman. As admirers and companions will distance themselves them from him, since the desires and measures of people are  [all] different - the will of this one is not like the will of that one. However if he will follow the path of the intellect, many friends will join themselves to him and his admirers will be many. And they said regarding ethics, one who [insists] upon his measures will have many [against] him. And it is possible to explain, \"He who isolates himself pursues his desires,\" about this matter itself: A man is isolated from every brother and friend, by the desire that he seeks. And since he seeks to go after his will - because of that, his companions distance themselves from him. [It is] like the matter [of], \"but a poor man loses his friend\" (Proverbs 19:4). \"He disdains all competence\": One who follows his desires will not only sin in one thing. Rather he will disdain every thing in the Torah, since he will transgress all of it - like the wording (of Proverbs 20:3), \"but every fool disdains.\"",
+            "And there is another benefit to his breaking his physical desire: That if his desire asks him for something wicked and sinful, he will say to his heart, \"Look, I do not fulfill my desire with the permissible; so how could I reach my hand out for the forbidden?\" ",
+            "And you will also find [another] big and great benefit in breaking desire: For he will reveal his true heart and goodly desire for repentance. As he is disgusted by the nature that caused him to sin. And through this, he will become acceptable to God, may He be blessed, and find favor in His eyes. And it is accordingly written (Psalms 51:19), \"True sacrifice to God is a contrite spirit; God, You will not despise a contrite and crushed heart.\" The contrite spirit is a lowly and submissive spirit; and a broken heart is [speaking] about the breaking of physical desire - for desire is placed into the heart, as it is stated (Psalms 21:3), \"You have granted him the desire of his heart.\" And this verse (51:19) is stated in the psalm of repentance. And from its stating, \"You will not despise a contrite and crushed heart,\" we learn that a penitent becomes acceptable to God, through the breaking of his physical desire, and that this is from the principles of repentance. And it is also stated about the matter of repentance (Isaiah 57:15), \"reviving the spirits of the lowly, reviving the hearts of the contrite.\" ",
+            "And our Rabbis, may their memory be blessed, stated (Avot 5:19), \"Whoever possesses these three things, he is of the disciples of Abraham, our father [...] A good eye, a humble spirit and a moderate appetite.\" And the meaning of a humble spirit is that he does not follow his physical desire even with permissible things. [This is] like we find that  Abraham stated (Genesis 12:11) \"Behold I know what a beautiful woman you are\" - as he had not stared at her until that day, to contemplate the character of her beauty. And our Rabbis, may their memory be blessed, stated (Yerushalmi Sanhedrin 2:3) about that which is written (II Samuel 20:3), \"and they remained in seclusion until the day they died, in living widowhood\" - that each day David would command that their heads be beautified and that perfumes be given to them to adorn them in order to provoke his desire and to [then] subdue it, when he would conquer his impulse for them, in order to atone for himself about the matter of Bathsheba. ",
+            "The tenth principle is to improve one's actions with that which he was wanton: If he stared at those sexually forbidden, he should accustom himself to lower his eyes. If he sinned with evil speech, he should occupy himself with Torah [study]. Likewise with all the limbs with which he sinned, he should attempt to fulfill the commandments with them. And so our Rabbis, may their memory be blessed, said that the righteous ones become acceptable with the very thing with which they sin. And they also said (Leviticus Rabbah 21:5), \"If you have done piles of sins, do piles and piles of commandments that correspond to them: Feet that ran to do evil shall run to the matter of a commandment; a false tongue, his palate should utter truth, he should open his mouth with wisdom and have the Torah of kindness on his tongue; hands that spilled blood, let him surely open his hand to his poor brothers; haughty eyes, let him be subdued and lower his eyes; a heart that seeks thoughts of injustice, let his heart mull words of Torah and the meditation of his heart be understanding; if he creates arguments between brothers, let him seek peace and pursue it.\" ",
+            "And the eleventh principle is examining one's ways, as it is stated (Lamentations 3:40), \"Let us search and examine our ways, and turn back to the Lord.\" And he should do this for three [reasons]: The first is in order that he remembers all of the things about which he sinned and confess them all. For confession is one of the principles of atonement. And the second is in order for him to know how many iniquities and sins he has, and enhance his submission. And the third is that even though he takes on himself to leave the sin - he must know the things about which he sinned in order to make fences for them and to greatly safeguard his spirit from them; from the ambush of the impulse, since his spirit is prone to them, as they have become light in his eyes and his impulse has taken control over them. And behold that his soul is sick from his actions. And when a sick person begins healing, he needs to be careful about many matters, so that he will not have a relapse of his sickness.  ",
+            "The twelfth principle is that one needs to examine, know and recognize the greatness of the punishment for each one of his iniquities - for which of them is there lashes, for which of them is there a liability for excision, for which of them is there a death penalty from the court - in order that he know the greatness of his iniquity when he confesses it, and cry bitterly about that which bitterly angered [God. This is also] in order that he will enhance his submission and in order that he will fear from his iniquities. For [with] weighty sins, repentance only suspends their atonement whereas afflictions absolve them. And so is it written, (Jeremiah 2:23), \"Look at your deeds in the valley, consider what you have done!\" And this principle will be explained in the third chapter.",
+            "The thirteenth principle is that the light sins should be weighty in one's eyes from four angles: The first is that he should not look at the smallness of a sin, but rather at the greatness of the One who commanded it. The second is that the impulse is in control over the light sins, and that may be a cause to do them constantly. And then they will also be considered like weighty ones - when the punishment of all of the times [it is committed] are combined. And they compared it to a silk thread that is loose and weak; but when you combine it many, many times, it becomes a strong rope. And the third is that from his constantly doing the sin, it becomes like something permissible; and he will remove its yoke from upon him. So he will not protect himself against it and he will be considered from those that remove the yoke and are heretics for one thing. And the fourth is that if he defeats the impulse with something small, he will defeat it tomorrow with something big - as  our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shabbat 105b), \"Anyone who breaks vessels in anger should be in your eyes as if he worships idolatry. For this is the way of the evil impulse: Today it says to you thus, on the morrow, it tells you, 'Go worship an idol.'\" And it is stated (Genesis 4:7), \"Is it not that if you do right, there is uplift, etc.\" Its explanation [starting with the end of Genesis 4:6] is: \"Why has your face fallen? Is it not that if you do right\" actions and repent to Me, \"there is uplift\" - like the usage (in Job 11:15), \"Then, free of blemish, you will uplift your head.\" And it can be understood as an expression of forgiveness. \"But if you do not do right, sin couches at the door\" (Genesis 4:7): But if you do not repent from that which you sinned, it is not only this iniquity that will lay with you; but rather the impulse crouches at the door to make you sin in all that you do. And it will always defeat you, since it defeated you and trapped you [now] and it also caught you, and you did not repent. \"And its urge is toward you,\" to lead you astray and it ambushes you at every instant. \"Yet you can be its master,\" if you want to overpower it. Therefore you will be punished for the sin, since I gave you the ability to conquer your impulse.",
+            "And King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 13:13), \"He who disdains a precept will be injured thereby; and he who fears a commandment will be rewarded.\" He said this about one who disdains [concern about] light sins. For he will be injured from the angles that we mentioned. \"And he who fears a commandment\" - to [make efforts not to] negate (fail to perform)  a commandment, like he fears from a weighty sin - \"will be rewarded\": He is destined to receive the full reward [for it]. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avot 2:1) \"And be careful with a light commandment as with a weighty one.\" And they also said (Avot 4:2), \"For the payment for performing a commandment is another commandment and the payment for committing a transgression is a transgression.\"",
+            "The fourteenth principle is confession, as it is stated (Leviticus 5:5), \"and he shall confess that wherein he has sinned.\" And he must mention his iniquities and the iniquities of his fathers. For he is punished [for them] - if he holds on to the actions of his fathers. And likewise is it written (Leviticus 26:40), \"and they shall confess their iniquity and the iniquity of their fathers.\"",
+            "And the fifteenth principle is prayer: A man should pray to God and request mercy to atone for all of his iniquities, as it is stated (Hosea 14:3), \"Take words with you and return to the Lord; say to Him. 'Forgive all guilt and accept the good; and we will pay with the bulls of our lips'\" - this is the matter of confession. \"Say to Him. 'Forgive all guilt and accept what is good'\" - this is the matter of prayer. And its explanation is, \"accept the good\" - the good actions that we did. For they, may their memory be blessed, said (Sotah 21a), \"Sin extinguishes [the merit of] a commandment.\" But at the time of repentance, the iniquities will be atoned; so the merit of the commandment will arise, and its merit will shine. For before repentance, its light did not shine forth. And so it is written (Job 8:6), \"If you are blameless and upright, He will now awaken [your merit] for you and grant well-being to your righteous home.\" And our Rabbis, may their memory be blessed said (Yerushalmi Rosh Hashanah 1:3), \"It does not say, 'If you were blameless and upright,' but rather 'If you are blameless and upright' - since you have repented.\" \"He will now awaken [your merit] for you\" - now after the repentance that you have done, \"He will now awaken\" all of the righteousness that you had done before, and that which your home was wide open and you 'planted a tamarisk' for lodging, as it is written (Job 31:32), \"I opened my doors to the road.\" But before your repentance, your righteousness did not protect you. However, after your repentance and [when] your iniquity was removed, \"He will awaken [your merit] for you and grant well-being to your righteous home.\" \"And we will pay with the bulls of our lips\" - our confession will be considered like the bulls of sin-offerings, for our acceptance in front of You. And it mentions bulls, because the bull sin-offering was inside [the chamber] and they would sprinkle from its blood on the curtain and on the golden (incense) altar.",
+            "And the penitent should also pray to God to erase his transgressions like a fog, and his sins like a cloud; and that He desire him, accept him and listen to him as if he had not sinned - like the matter that is written in the words of Elihu about a penitent after [he has suffered] afflictions (Job 33:26), \"He prays to God and is accepted by Him.\" For it is likely for the iniquity to be forgiven and he be redeemed from all afflictions and from all decrees, but God [still] not desire him and not want to accept an offering from him. And it is the desire of the righteous from [their] successes, to incline God's will towards them and that He should desire them. And his will is [for] real everlasting life and for the great light that includes all of the pleasant things - like the matter that is stated (Psalms 30:6), \"when He is pleased there is life.\" And it [also] stated (Psalms 80:20), \"O Lord, God of hosts, restore us; shine Your countenance that we may be delivered\" - and our Rabbis, may their memory be blessed said \"(Midrash Tehillim 80), \"We have nothing besides the shining of Your countenance.\" And that is the matter of [His] desire - and we have already mentioned this and explained it. Therefore you will see in the prayer of David at the time of [his] repentance after he said (Psalms 51:4), \"Wash me thoroughly of my iniquity, and purify me of my sin,\" [that] he prayed further about the desire - that God's desire, may He be blessed - for him to be like before the sin. So he said (Psalms 51:13), \"Do not cast me out of Your presence, or take Your holy spirit away from me.\" Afterwards he prayed and said (Psalms 51:14), \"Let me again rejoice in Your salvation\" - that the miracles of God and His salvation be found with him, and that the spirit of God would come upon him as at first. And afterwards he [continued], \"and a generous spirit sustain me.\" Its explanation is - behold I have been lessened because of my transgressions and am not fitting to be a prince, and for Your holy arm to be revealed upon Me. And even if you have lifted (forgiven) the iniquity of my sin, I am not worthy to be beloved and acceptable as in earlier times. Yet sustain me with a generous spirit; for there is no end to Your generosity and Your goodness. And [the word,] spirit, comes lacking a [letter,] <i>bet</i> (in front of it, which would mean, with the spirit), like [in] (Genesis 27:37), \"sustained him grain and wine\" (which is to be understood as if grain was preceded by a letter <i>bet</i>, meaning \"with grain, etc.\"). And Hosea, peace be upon him, said about this matter (Hosea 14:5), \"I will heal their affliction, I will take them back in generous love.\" The matter of generous love is like the matter that David said, [\"and a generous spirit] sustain me.\" ",
+            "And the penitent should also constantly pray to God that He help him towards repentance, as it is stated (Jeremiah 31:18), \"receive me back, let me return; for You, O Lord, are my God.\"",
+            "The sixteenth principle is the rectification of that which is twisted, in as much as one is able to rectify it - as the matter is stated (Jonah 3:10), \"God saw what they did, how they were turning back from their evil ways.\" And it is stated (Jonah 3:8), \"Let everyone turn back from his evil ways and from the extortion that is their hands.\" For with things that are between a man and his fellow - such as robbery and extortion - his iniquity is not atoned until he returns what was robbed. And likewise, if he pained his fellow, harassed him, whitened his face (from embarrassment) or spoke evil speech about him, he is not given atonement until he requests forgiveness from him. And likewise did our Rabbis, may their memory be blessed, say (Bava Kamma 92a) that even though he gave him the money of the embarrassment and the pain of the strike - the pain and the embarrassment of the strike are not forgiven until he requests forgiveness from him, as it is stated (Genesis 20:7), \"Therefore, restore the man’s wife - since he is a prophet, he will intercede for you - to save your life.\"",
+            "And it is fitting for a penitent to do this before the confession, so that he can be accepted with his confession. And at the time of [his] repentance, King David, peace be upon him, did this before the confession, as it is stated (Psalms 51:6), \"Against You alone have I sinned, and done what is evil in Your sight; so that You are just in Your sentence, and right in Your judgment.\" The explanation [of this] is that I am only considered a sinner to you, and I need nothing besides your forgiveness; and if I sinned to a person, I have requested forgiveness from him and I have made amends with him. And similar to it is (Genesis 44:32), \"I shall stand guilty before my father forever\" - for this sin, I will be considered a sinner to my father forever, as he will never forgive me for it. And its translation (Onkelos), is \"and I will be a sinner to father.\" Or (alternatively) the explanation [in the verse in Psalms above] is, \"Against You alone have I sinned\" - I have not sinned to a person and I have not said extra words about him, nor have I taken anything from a person; that I should require his forgiveness and return his stolen goods. So my atonement is only dependent upon You. \"So that You are just in Your sentence, and right in Your judgment\" - in order to show Your charity and the greatness of Your forgiveness to the nations, on the day of Your speech and Your judgement at the time that You judged me. And the expression, \"so that,\" is [to mean] that the greatness of the sin is the reason to make known the greatness of Your charity in Your forgiveness. Therefore the thing is compared to the head of sin, in order that God's kindness can be revealed - as well as His charity in His forgiveness - on the day of [David's] judgement. And like it is [the usage of, so that] (in Hosea 8:4), \"of their silver and gold they have made themselves images, so that it will be cut off.\" For their making the images is the reason for the cutting off of their silver and their gold - the thing was compared, as if they made the images in order that they would be cut off. Or its explanation (in Psalms) is, because of this, You will be justified in Your word about the judgement and the repayment (meaning to say that he is justifying His judgement, may He be blessed). And likewise (in Hosea), \"so that it will be cut off,\" [can be understood] as, because of this will it be cut off. ",
+            "And our Rabbis, may their memory be blessed, explained - according to the first approach - in Midrash Tehillim 51 about this, \"There is a [relevant] parable about a physician who examined a wound and said, 'This is a great wound.' The patient said [back] to him, 'Was I not struck with a severe wound in order to show the sagacity of your healing and in order to show you your strength?'\" And we will still add a teaching about this principle in the fourth chapter (4:18-19).",
+            "The seventeenth principle is to seek [to do] actions of kindness and truth, as it is stated (Proverbs 16:6), \"Iniquity is atoned by kindness and truth; and evil is shunned through fear of the Lord.\" And now reflect upon the secret of this verse. For surely if the sinner has not repented to God, his sin will not be atoned by doing kindness - as it is stated (Deuteronomy 10:17), \"who shows no favor and takes no bribe.\" And our Rabbis, may their memory be blessed, explained (Yalkut Shimoni on Nach 947) that [this means] that He will not take the bribe of [the fulfillment of] a commandment, to forgive and pass over iniquities. And they also said (Bava Kamma 50a), \"Anyone who states that the Holy One, Blessed be He, is forgoing will have his life foregone.\" Rather He is slow to anger. But if they do not obey, he measures [the punishment] of their actions into their laps. Rather [regarding] that which King Solomon, peace be upon him, said, \"Iniquity is atoned by kindness and truth\" - he was speaking about a penitent. For there are sins that repentance and Yom Kippur suspend, but afflictions absolve, as will be explained in the fourth chapter. But behold that kindness protects the sinner from afflictions, since it also surely saves him from death, as it is written, (Proverbs 10:2) \"but righteousness (<i>tsedekah</i>, which can also mean, charity) saves from death.\" However there is yet an iniquity - and that is the iniquity of the desecration of [God's] name - which repentance and afflictions suspend but death absolves, as it is stated, (Isaiah 22:14), \"This iniquity shall never be forgiven you until you die.\" But behold when a person makes efforts to support the truth, follow it through, be aroused by its words, present its light in the eyes of people, strengthen the hands of the men of truth and uplift their heads and to denigrate the circles of falsehood and bring them to the dirt - behold, these are the ways of sanctification of [God's] name, of majesty and beauty to His faith and worship in the world and of strength and splendor to the holiness of his Torah. Therefore in the increase of his actions to sanctify God, to arouse the truth and to set it up and assist it, he is forgiven the iniquity of the desecration with his repentance - with his placement of the truth across from the sin of the desecration, the measure of his repentance corresponding to the measure of his sin. This is the explanation of, \"Iniquity is atoned by kindness and truth.\"",
+            "The eighteenth principle is that the his sin always be in front of him. For it is fitting that the soul of the sinner always remember its content and not  neglect (forget) them to the end of days. And he should not grab them away from his heart until his relief comes - like the matter that is stated (Psalms 51:5), \"For I recognize my transgressions, and am ever conscious of my sin.\" And this principle will be explained in the third chapter (4:21).",
+            "The nineteenth principle is leaving the sin when it chances upon him and he is still at the height of his desire. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 86b), \"Who is the penitent whose repentance reaches the Throne of Glory? When he is tested and comes out clean at the same time in the same place and with the same woman.\" [This is] meaning to say, when the sin avails itself to him, he is at the height of his impulse and     his might is in the muscles of his belly like the first moment when he sinned; but he conquered his impulse and escaped from the iniquity due to his fear of God and the greatness of his fright. But for the one to whom it has not availed itself in this manner, he should augment his fear of God on a daily basis all of his days. And when he has reinvigorated the strength of his fear enough to conquer his impulse with this strength and his power over the power of the desire - does not the Examiner of hearts understand and the Fashioner of his soul know that if a test would come to him and it be like the first [situation], that he would save himself from his impulse? So behold that in front of God he is on the highest level of repentance.  And that which King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 16:6), \"Iniquity is atoned by kindness and truth; and evil is shunned through fear of the Lord\" - its explanation is, and with fear of the Lord, to shun evil if it should chance upon him. And the word, shun, is an infinitive [here]; and the confirmation of this explanation is that it does not say, and shun (which would make shun a command). And that which is stated (Psalms 34:15), \"Shun evil and do good\"; [and] (Job 1:8), \"who fears God and shuns evil\" - its sense is that he should shun evil if it should chance upon him. For they do not say, shun the deed, but rather [shun] that which he comes close to doing. And our Rabbis, may their memory be blessed, said  (Kiddushin 39b), \"If one sits and does not transgress, he receives a reward as one who performs a commandment [...] - it is speaking of a case where an opportunity to commit a sinful act presents itself to him and he is saved from it.\"",
+            "The twentieth principle is to cause the many to repent from iniquity to the extent of one's ability - as it is stated (Ezekiel 18:30), \"Repent and make repent from all your transgressions.\" We learn [from this] that it is from the principles of repentance. And it is stated (Leviticus 19:17), \"you shall surely reprimand your countryman and not bear sin because of him.\" We learn [from this] that if he does not rebuke him, he will be punished for [the other's] sins. And King David, peace be upon him, said in the psalm of repentance (Psalms 51:15), \"I will teach transgressors Your ways, that sinners may return to You.\"",
+            "Behold we have completed the explanation of the principles of repentance. And now pay attention to the things that obstruct repentance. This means to say that the repentance is difficult for one who removes his yoke and stumbles constantly in one of them. If you have constantly stumbled in one of them, be strong and of good courage to pour out your speech [to God] and to augment [your] prayer and supplication; gird your strength to fulfill every matter of the principles of repentance; and increase [your] understanding about them from the paths that will be explained in the fourth chapter - and you will find grace and be given mercy.",
+            "I will mention what our Rabbis spoke about this. Our Rabbis, may their memory be blessed, said, \"There are twenty-four things that obstruct repentance and these are them: Talebearing and evil speech; one who is an angry person; one who has thoughts of evil; one who befriends an evildoer; one accustomed to [eating from] a meal that is not sufficient for its owners; one who stares at those sexually forbidden; one who shares [stolen property] with a thief; one who says, 'I will sin and [then] I will repent' (and they accordingly said in the Mishnah  [Yoma 85b], 'one who says, \"I will sin and I will repent,\" [Heaven] does not provide him the opportunity to repent [...], \"I will sin and Yom Kippur will atone for my sins,\" Yom Kippur does not atone.'); one who glorifies himself by the embarrassment of his neighbor; one who separates from the community; one who scorns his ancestors; one who scorns his teachers; one who curses the many; one who obstructs the many from doing good acts; one who sways his fellow from a proper path to an improper path; one who uses the pledge of a poor person; one who takes a bribe in order to sway judgement on others in court, one who finds a lost object but does not return it to its owner; one who sees his son [involved] in wayward conduct and does not reprove him; one who eats from the plunder of the poor, the orphans and the widows; one who opposes the words of the Sages; one who suspects proper people [of forbidden acts]; one who hates rebuke; and one who mocks the commandments.\""
+        ],
+        [
+            "<i>To instruct about the ways that arouse a person to repent to God</i> <br>Know that the paths of the causes by which a person is aroused to repent from his evil ways are six. And with each one of them, we have taught man's intellect how it is dissected for his understanding; so let him give ear according to his preparation. And we will arouse the ear to understand them, to contemplate and know the precious principles - they are expounded and analyzed to all of their wants. But more than this, my son, be careful to repent and purify your soul each day - [even] without seeing a cause that arouses [it] or the events of the day striking your thoughts. For remember your Creator, and let the thought of Him be a restoration of the soul from the ways of the events of [those who are only] a clod of dirt. And so bare and prepare the bow of  knowledge to straighten the refinements of your nature. And from the fear of God and love of Him, and from the shame [of being] before him, you will always increase virtue. [Also] be consistent in the purity of your hands, cut down the rebellious thoughts from your musings and feed the arms bearers of your soul - and with the remembrance of its Former, it will adorn its jewelry and be complete in its beauty, as it is written (Isaiah 45:25), \"It is through the Lord that all the offspring of Israel Have vindication and praise.\" However add strength to arouse your soul with these six causes which will be explained. And the one who does not grasp this virtue will surrender his uncircumcised heart from the way of the causes and from much seeing. And according to the paucity of the recognition of the way of  a cause that arouses the heart of a man to repent - and according to his veering to the path of his [own] will - is it made known and verified that repentance is from the important soul. ",
+            "The first path is [that] when a man encounters troubles, he will consult his heart and say [that] it is only his ways and his plots that have caused this to him, and that his sins have caused [the pain] to his soul. So he repents to God; and He has mercy upon him, like the matter that is stated (Deuteronomy 31:17), \"and many evils and troubles shall befall them; and they shall say on that day, 'Surely it is because our God is not in our midst that these evils have befallen us.'\" But note that the custom among men is [that] if one sins to someone, and [later] at a time of trouble for him regrets it and submits to him because he needs him; such regret will be inferior in the eyes of his fellow - like the matter that Jephthah said (Judges 11:7), \"How can you come to me now when you are in trouble?\" However it is one of the kindnesses of God, may He be blessed, that He accepts repentance [motivated by] trouble and it is desirable in front of Him. And He will generously love the sinner when he returns to Him on the day of his rebuke and from amidst trouble, as it is stated (Hosea 14:2-5), \"Return, O Israel, to the Lord your God, for you have fallen because of your sin. Take words with you, etc. I will heal their affliction, generously will I take them back in love.\" And it is stated (Proverbs 3:12), \"For whom the Lord loves, He rebukes, as a father the son whom he favors.\" But if the man does not repent from his evil on the day of evil, and the rebuked does not repent to the Rebuker, his iniquity grows and his punishment will be doubled. Do you not see that if a king rebukes  someone who has sinned to him and he has not become chastised, [the king] will make his punishment harsher and be very hard on him. And it is written    (Leviticus 26:18), \"And if, for all that, you do not obey Me, I will go on to discipline you.\" And it is [also] stated (Job 36:13), \"But the impious in heart become enraged; they do not cry for help when He afflicts them.\" And if he does not know and does not contemplate that the events have found him because of sins, but rather says like the Philistines (I Samuel 6:9), \"it was not His hand that struck us; it just happened to us by chance\" - there will be fury in front of Him for this, and his iniquity will grow. And the iniquity of this group will be greater than the sin of the first group. Therefore it is written about the first group (Leviticus 26:18), \"I will go on to discipline you.\" And it is written afterwards about the other group [we] mentioned (Leviticus 26:21), \"And if you remain hostile toward Me and refuse to obey Me, etc.\" For every group that is later in the section is more problematic than the one [above it]. So it is written afterwards (Leviticus 26:23-24), \"And if these things fail to discipline you for Me, and you remain hostile to Me, I too will remain hostile to you.\" And afterwards, it is written (Leviticus 26:27-28), \"But if, despite this, you disobey Me and remain hostile to Me, I will act against you in wrathful hostility.\" Its explanation is \"you remain hostile to Me,\" because you will say, \"It was just chance that [it] happened to us.\" But when a man does not recognize his deeds and does not know that he has the iniquity in his hands from his sinning, he must examine his actions and search his ways, as the matter is stated (Lamentations 3:40), \"Let us search and examine our ways.\" But if he surely ignores his eyes and his ideas become foolish and deluded (from the expression in Scripture [Isaiah 19:13], \"The nobles of Tanis have been foolish, the nobles of Memphis deluded\"), and he does not investigate his ways and does not know the acts of his hands and that which his fingers have done and says, \"I have not sinned\" - his sin is very weighty, as it is stated (Jeremiah 2:35), \"lo, I will bring you to judgment for saying, 'I have not sinned.'\" And it is stated (Isaiah 42:25), \"it blazed upon them all about, but they heeded not; it burned among them, but they gave it no thought.\" And it is stated (Proverbs 19:3), \"A man’s folly subverts his way, and his heart rages against the Lord.\"",
+            "Know and understand that the reproof of God, may He be blessed, is for the good of man. For if a man sins in front of Him and does evil in His eyes, God's reproof is upon him for two purposes: One is to atone for his sins and to remove the iniquity, as it is stated (Psalms 25:18), \"Look at my affliction and suffering, and forgive all my sins.\" So with the sicknesses of the body, with which God has made him sick, is the sickness of the soul healed. For iniquity is the sickness of the soul, as it is stated (Psalms 41:5),\"heal me, for I have sinned against You.\" And it is [also] stated (Isaiah 33:24), \"And none who lives there shall say, 'I am sick'; It shall be inhabited by folk whose sin has been forgiven.\" And the second is to remind him and have him repent from his evil ways, as it is written (Zephaniah 3:7), \"she would fear Me, would take reproof.\" But if he does not receive the reproof and does not cease on account of the rebuke and does not circumcise the covering of his heart - woe is to him and woe to his soul. For he has suffered afflictions and bore his sin, but his iniquity was not atoned; but rather his punishment was doubled, as we explained. ",
+            "But when a man accepts the reproof of God, improves his ways and his plans, it is fitting for him to rejoice about the afflictions - for they help him with lofty accomplishments. So he should thank God, may He be elevated, for them. As it is stated (Psalms 116:13), \"I raise the cup of deliverance and invoke the name of the Lord\"; and it is [also] stated (Psalms 116:3-4), \"I came upon trouble and sorrow. And I invoked the name of the Lord.\" And our Rabbis, may their memory be blessed, said in the Sifrei, \"Rabbi Eliezer ben Ya'akov says, 'The whole time a person is dwelling in tranquility, his iniquities are not atoned at all for him; but through afflictions, he becomes acceptable to the Omnipresent.'\" And it is stated (Proverbs 3:12), \"For whom the Lord loves, He rebukes, as a father the son whom he favors.\" Its explanation is, like a father to a son, so too does God desire the one He rebukes and who accepts His reproof - in the same way a father desires his son after the rebukes. And it can also be explained, like a father rebukes the son that wants it; but he does not rebuke the sons about whom he has given up, and for which rebuke will not be effective. And it is stated about people that do not recognize the good of rebuke and its purpose (Hosea 7:13), \"I was their Redeemer; yet they have plotted treason against Me.\" And it is [also] stated (Hosea 7:15), \"I braced, I strengthened their arms; and they plot evil against Me!\" And it is [further] stated (Hosea 11:3), \"I have pampered Ephraim, taking them in My arms; but they have ignored My healing care.\"",
+            "And one who trusts God should hold on during the vision of his distress; for the darkness will be the cause for the light - as it is written (Micah 7:8), \"Do not rejoice over me, O my enemy; since I have fallen, I rise again; since I sit in darkness, the Lord is my light.\" And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Midrash Tehillim 22), \"If I had not fallen, I would not have risen; If I had not sat in darkness, the Lord would not have been my light.\" And every single person on the day of his trouble should put into his heart to understand and afflict himself, [together] with the repentance and prayer - just like the community is obligated to fast and afflict themselves at the time of their trouble, as the Sages, may their memory be blessed, ordained. And that fast day is chosen and is a day of acceptance. And when the rebuke of God, may He be blessed, comes to a man that is pure and straight, it becomes a test, and enhances his reward in the world to come - as it is stated (Deuteronomy 8:16), \"in order to test you by hardships only to benefit you in the end.\" And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Berakhot 5a), \"[If] one searched his deeds at the time of his trouble, sought out and investigated, but did not find a sin - these are certainly afflictions of love.\"",
+            "And included in this path that we mentioned is repentance on the day of death, when the sinner sees that his evil has finished him and hope is lost - as it is written (Proverbs 11:7), \"At death the hopes of a wicked man are lost\" - when he confesses at that time and repents to God with a full heart. And this repentance also is effective, even though it does not reach the repentance of one who repents with his full strength, as we have discussed in the first chapter.",
+            "The second path is when the days of old age come and the days of sagacity arrive - his strength fails and diminishes, his impulse bows and he also remembers that his end is near and understands his finish - so he repents to God, and God has mercy upon him. But if he does not repent when the days of old age come, his punishment is redoubled and the animosity towards him is increased - as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Pesachim 113b), \"There are three that the Holy One, blessed be He, hates: An arrogant pauper; a wealthy person who denies [monetary claims against him]; and a lecherous old man.\" And it is stated (Hosea 7:9), \"Strangers have consumed his strength, but he has taken no notice; also, grey hair is scattered over him, but he has taken no notice.\" And it is a wonder and a surprise that a man stand at half of his days and see that the days are passing and lessening, that the destruction of the building has begun, that the state of his condition is dwindling and that he see himself drying up - as the matter is stated (Psalms 102:12), \"My days are like a lengthening shadow; I dry up like grass\" - how is it that he can seal his eyes from seeing and his heart from understanding, and not see that he is traveling to a place that is his permanent home, walking and going [to it] day and night?",
+            "But there are many people for which the light of repentance is obstructed. For since they are innocent and pure in their eyes, they do not avail themselves of the rectification of their actions - as it appears to them that they are [already] rectified, whereas they sin much to God. Is it not written (Ecclesiastes 7:20), \"For there is no righteous man on earth who does what is best and doesn’t sin?\" But since these people belittle iniquities, they do not feel or understand it; or when they are made known of their sins, it is afterwards forgotten from their hearts. And behold they are like a sick person who does not feel his sickness, so he does not think of a cure. So his sickness constantly gets worse, until he is not able to be healed. And sometimes the reason for this is from their lack of understanding. For they do not go to seek God and do not want to know His ways. Therefore they do not regularly [visit] the doors of the sages and the [Torah] students, like the matter is stated (Proverbs 15:12), \"The scoffer dislikes being reproved; he will not resort to the wise.\" ",
+            "And behold [with] people who are righteous and straight of heart, what constantly roars like a lion in their thoughts and growls like the sea is their sins, and their hands falling short from the service of God. For about [the latter] - when a person transgresses, his guilt grows as with weighty sins, like the matter that our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yerushalmi Chagigah 1:7), \"The Holy One, blessed be He, forwent about [prohibited] sexual relations, but did not forego about the nullification of Torah (wasting time that should be spent in Torah study). Especially since these people's main thoughts and actions are matters of their body and the vanities of their time, they have done much evil. But to the secret of fear, their souls should not come; and their glory should not be associated with the study of their consciences in the images of their hearts and chambers, and their images for fixed times within which they do not give a portion to Torah [study] among their occupations. And the calculation of their souls has been lost from within their hearts, for they are a nation that loses its counsel. And how much are they on the lowest level! And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avot 5:21), \"At sixty, old age; at seventy, fullness of years; at eighty, the age of strength; at ninety, a bent body; at one hundred, as good as dead and gone completely out of the world.\" And their intention, may their memory be blessed, with these words was to warn about repentance - that when a man reaches the days of old age, he should think about his end, if he did not merit to do so in the days of his youth. And since his time is close to coming, he should leave the matters of his body and his desires and rectify his soul. And when he reaches the days of fullness of years, he should add to the removal of [involvement with] the world from his heart. And according to the reduction of years [left], he should reduce his occupation in the world. And he should constantly seclude himself to meditate about fear of God, to think about his soul, to refine his traits and to seek Torah and [its] commandments. And that which they said, \"at ninety, a bent (<i>lasuach</i>) body\" is from the [same usage as in] (Psalms 102:1), \"spill his prayer (<i>sicho</i>)\" [and] (Genesis 24:63), \"to pray (<i>lasuach</i>) in the field\" - as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Berakhot 26b), \"Isaac established the afternoon prayers, as it is stated, \"to pray (<i>lasuach</i>) in the field.\" For after one reaches ninety years, it is fitting for him that all of his occupation should be with prayer and praises of God, and to speak about His wonders. And King Solomon, peace be upon him, spoke about the matter of the days of old age - that a person should not then be lazy about service to God, may He be blessed. And he said (Ecclesiastes 11:6), \"Sow your seed in the morning, and don’t hold back your hand in the evening, since you don’t know which is going to succeed, the one or the other, or if both are equally good.\" He compared the days of childhood and youth to the morning and the days of old age to evening. And seed is metaphoric for children and for students, as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yevamot 62b), \"If he married a woman in his youth, he should marry [another] one in his old age; if he established students in his youth, he should establish [other] students in his old age.\" For perhaps the children of old age will be more successful in Torah and in the commandments than the children of youth. And likewise the students that he establishes in his old age may be more successful than the first ones. Or they could both be equally good. Afterwards, he stated (Ecclesiastes 11:7), \"How sweet is the light, what a delight for the eyes to behold the sun!\" Its explanation is that he went back to speaking about the days of old age which he compared to the evening. And since an old man will not taste that which he eats and that which he drinks - like the words of Barzilai the Gileadite - he stated that the old man should enjoy the light of the sun and not be disgusted by it. As disgust  obstructs a person from his service to the Heavens. So he should enjoy the light, when he compares it to the days of darkness that are coming - as it mentions in the verse below this (Ecclesiastes 11:8), \"Even if a man lives many years, let him enjoy himself in all of them, remembering how many the days of darkness are going to be; the only future is nothingness!\" The explanation is that even if a person get very old, let him not be a burden to himself. Rather he should rejoice in all of his years, so that he not lose one of his years and not rest from the service of the Creator. And he should remember the days of darkness, for they will be many. And then he will not be  able to perform the service, like the matter that is stated (Psalms 6:6), \"in the pit, who can acclaim You?\" And the righteous ones overcome their old age, gird their power and renew their strength for the service of God. It is as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shabbat 152), As Torah scholars grow older, wisdom is increased in them.\" And it is stated (Psalms 92:15), \"In old age they still produce fruit; they are full of sap and freshness.\" And he mentioned above (Psalms 92:13-14), \"The righteous bloom like a date-palm, etc. Planted in the house of the Lord, etc.\" For the righteous are planted in the house of the Lord from their youth, and grow in the house of study from their young adulthood - like a date-palm that blossoms and like a cedar that grows in the Lebanon. And as our Rabbis, may their memory be blessed, likewise said, (Midrash Tehillim 92:14), \"'The righteous bloom like a date-palm' - these are the infants, in the way that it was stated (Psalms 144:12), 'For our sons are like saplings, well-tended in their youth.'\" And he stated after this about this thing, that they are not [completely] compared to trees. For trees will not give their strength when they age. But the righteous \"in old age, they still produce fruit.\" And King David, peace be upon him, also stated (Psalms 71:18), \"And even in hoary old age do not forsake me, God, until I proclaim Your strength to the next generation, Your mighty acts, to all who are to come.\"",
+            "The third path is [that] when he hears reproof from the sages that are reprimanding [him], he listens, submits, repents and accepts in his heart all the words of reprimand - and not subtract one thing from their words. And behold that man went out from darkness to a great light at that instant. For at the time that he listened and paid attention and his heart understood and repented and accepted the words of the rebuker on the day he heard them, and took upon himself to do like everything that the holders of Torah instructed him - from that day onward - to be careful as the knowers of understanding of the times instructed him: His repentance is effective and he is changed into a different person. And from the time that he accepted this in his heart, he acquired merit and reward for his soul for all of the commandments and ethical acts. And happy is he for justifying his soul in a short time. And so did our Rabbis, may their memory be well, say (Mekhilta d'Rabbi Yishmael, 12:28), \"And the Children of Israel went and did' - and did they do it right away? Did they not only do it on the fourteenth of the month? Rather since they accepted upon themselves to do it, [the verse] counts it for them as if they did it immediately.\" And he said in Avot of Rabbi Natan (Avot d'Rabbi Natan 22), \"Anyone whose actions are greater than his wisdom - his wisdom will endure, as it is stated (Exodus 24:7), 'we shall do and we shall listen.'\" The explanation of the thing is that when a man accepts upon himself with a faithful heart to keep and do according to the Torah that he was taught and about the law which those sitting upon judgement told him - from that day, he has the reward for all of the commandments that his ear heard and that he understood, [as well as] for all of the things which his ear has still not heard about. So he wore righteousness and acquired merit for all of what was revealed to him and for all that was hidden from his eyes. And after this, he should study from and regularly attend the doors of those that reprimanded him, and comprehend [the teachings] of all that teach him. And it comes out that the actions of this man are greater than his wisdom, since he did not know the thing, but behold its reward (for it) is with him. And it is like the matter that Israel said, \"We shall do and we shall listen,\" at [Mount] Sinai - as they had the acceptance of the deed upon themselves, precede the listening. And in no other way it is possible for the actions of a man to be greater than what he knows. ",
+            "But the one who does not get aroused by the voice of his rebukers will double his iniquities. For they reprimanded him and he hardened his heart - as it is stated (Proverbs 17:10-11), \"A rebuke works on an intelligent man, more than one hundred blows on a fool. An evil man seeks only to rebel; a cruel messenger will be sent against him.\" The explanation is that the evil man will not submit to the voice of the rebukers. Rather he will seek to rebel. And since he did not stop from the words of the reprimanding angel, a cruel angel will be sent against him - measure for measure. For rebukers are called angels (<i>malakhim</i>, which literally means messengers), as it is  stated (II Chronicles 36:16), \"But they mocked the messengers of God and disdained His words and taunted His prophets.\" And King Solomon, peace be upon him, also said (Proverbs 15:10), \"Discipline seems bad to him who forsakes the way; he who spurns rebuke will die.\" Its explanation is [that] it is true that harsh rebuke is appropriate for one who has forsaken the way and transgresses the words of the Torah. However there is hope that he will take the rebuke and repent from his evil way. But worse than him is one who hates rebuke. For he has no hope and rectification from harsh rebuke. Rather his one verdict is to die. For one who does a transgression - his desire overpowered him and the impulse pushed him. But it is likely that his soul is bitter about that which he was [not stronger] in the face of his impulse. And maybe he longs for reprimand and hopes for reproof. But one who hates reprimand has already abandoned his soul; and his hatred for reprimand will be a proof that he hates the words of God, may He be blessed. ",
+            "King Solomon, peace be upon him, also said (Proverbs 15:30-31) \"What brightens the eye gladdens the heart; good news puts fat on the bones. He whose ear heeds the reprimand of life lodges among the wise.\" And every wise-hearted person should know that it is not likely that King Solomon, peace be upon him, composed idle words like these [in the middle of] words of reproof and fear of God for nothing - since Scripture has already testified about him (I Kings 5:11), \"He was the wisest of all men.\" Rather this is the understanding of the thing: \"What brightens the eye gladdens the heart\" - the eye is a very esteemed organ, for they will see all the events that gladden the heart with it. But more esteemed than it is the ear, for they will hear good news, that puts fat on the bones, through it. For [the ear] has no feeling and it will not be fattened from the light of the eyes,  unless it is a special enjoyment. And so did our Rabbis, may their memory be blessed, say (Bava Kamma 85b) that the ear is more esteemed than the other organs. For if one blinded his eye, he must pay for the value of his eye; but if he makes him deaf, he pays all of his value. And truly a person is obligated to serve, God, may He be blessed, with his limbs. And they were all formed for His service - as it is written,  (Proverbs 16:4), \"The Lord made everything for His sake.\" Even with the esteemed limbs that He formed in him, is he obligated to serve their Maker. And the great punishment is even much greater if he prevents them from doing His commandments, he does not do the service with them and he does not pay back the good that is done through them. For with his esteemed senses, God gave him a great kindness; and He crowned him with beauty and glory through them. Therefore he prefaced to mention one of the virtues of the ear in order for you to see the greatness of the obligation of its service. And afterwards, he explained that the service of the ear should be in listening to reprimand; and he said \"He whose ear heeds the reprimand of life lodges among the wise.\" Its explanation is [that] it is fitting to dwell among the sages, since he can [then] listen to their reprimands.  And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shemot Rabbah 27:9), If a man falls from a roof and all of his limbs are broken, he needs a bandage and a plaster for every one of his limbs and his bones. And a sinner who has sinned with all of his limbs is considered as if he received a great wound on all of his limbs - from the sole of his foot to his crown, as it is stated (Isaiah 1:6), 'From head to foot, no spot is sound.'\" But behold the Holy One, blessed be He, heals all of his limbs with one bandage. And that is the listening of the ear, as it is stated (Isaiah 55:3), \"Incline your ear and come to Me; hearken, and you shall be revived.\" ",
+            "The fourth path is [that] when a man   meditates upon the Torah of God and reads the words of the Prophets and the Writings and understands the pleasantness of the reprimands and sees the warnings and the punishments - he trembles and prepares his heart to improve his ways and his plans and become acceptable to God, as it is stated (Isaiah 66:2), \"Yet to such a one I look - to the poor and brokenhearted, who trembles about My word.\" And likewise is it written about the matter of Yoshiyahu (II Kings 22:11), \"And when the king heard the words of the scroll of the Torah, he rent his clothes.\" And about the matter of Ezra is it stated (Nehemiah 8:9), \"for all the people were weeping as they listened to the words of the Torah.\" And the one that does not pay attention to the words of God will have his transgression become greater for him, like the matter that is stated (Jeremiah 36:24), \"yet they showed no fear and did not tear their garments.\" And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yerushalmi Berakhot 1:1), \"Anyone who studies but does not uphold [what he learned] - it would have been better that his placenta would have flipped itself on his face, and he had not come out to the light of the world.\" And it is stated (Hosea 8:12), \"The many teachings I wrote for him have been treated as something alien.\" And it is [also] stated (Jeremiah 8:8), \"How can you say, 'We are wise, and we possess the Torah of the Lord'; assuredly, for naught has the pen labored, for naught the scribe.\"",
+            "The fifth path is [that] on the ten days of repentance, the heart of one who fears the Lord will pine inside himself, knowing in his mind that all of his deeds are written in a book and that at that time, God brings all of His creation to judgement about all that is hidden - whether for the good or for the bad. For man is judged on Rosh Hashanah and his final verdict is sealed on Yom Kippur. And at a time that he knows that they will bring his case in front of a king of flesh and blood, does he not tremble greatly, seek counsel for himself and scurry industriously to find a way to escape? And it does not come to his spirit to turn to the right or to the left or to occupy himself with the rest of his business. And he will not break up and furrow his land nor turn through the vineyards. And on a day of distress, he will not falter from preparing his heart to escape like a deer from the hand [of the hunter]. Therefore how foolish are those who go out to their labors and their work until the evening on the Days of Awe - days of judgement and verdict - and do not know what their verdict will be. Is it not that their hearts are preoccupied [even] about their sister on the day when she will be spoken for - as it is stated (Song of Songs 8:8), \"What shall we do for our sister when she is spoken for?\" And it is fitting for anyone that fears God to reduce his affairs, so that his ideas are at ease; to fix times during the day and night to seclude himself in his rooms, search his ways and investigate; to be early to the watches and occupy himself with the ways of repentance and the refinement of action; and to pour out speech, raise prayer and song and to lay down supplication. And this time is a time of [good] will, and prayer will be heard on it - like the matter that is stated (Isaiah 49:8), \"In an hour of favor I answer you, and on a day of salvation I help you.\" And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Rosh Hashanah 18a), \"'Seek the Lord while He can be found' - these are the ten days between Rosh Hashanah and Yom Kippur.\" And it is a positive commandment from the Torah for a man to arouse his spirit to repent on Yom Kippur, as it is stated (Leviticus 16:30), \"of all your sins, you shall be pure before the Lord.\" Therefore Scripture warned us that we should purify ourselves before God with our repentance; and He will atone for us on that day to purify us.",
+            "The sixth path is that he should prepare to meet his God every instant. Therefore he should darken his conscience and prepare in righteousness to return his soul in purity to God who gave it [to him]. So he should search his ways and his plans every day - record them in the mornings and examine them all the time. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shabbat 153a), \"Rabbi Eliezer says, 'Repent one day before your death.' His students asked him, 'Our teacher, but does a person know the day on which he will die?' He said to them, 'All the more so should one repent today, lest he die tomorrow; and so one will spend his entire life in [a state of] repentance.'\" And it states (Ecclesiastes 9:8), \"Let your clothes always be white, and your head never lack oil.\" The whiteness of clothes is a metaphor for the cleanliness of the soul that has repented; and the oil is a metaphor for good deeds and a good name.  And our Rabbis, may their memory be blessed, also said about this matter (Kohelet Rabbah 9:6), \"There is a [relevant] parable about the wife of a sailor who would adorn herself and paint her eyes while her husband was traveling on the seaways. So her neighbors said to her, 'Didn't your husband go on a faraway journey? So isn't this beautifying of yourself for naught?' She said to them, 'My husband is a sailor. Maybe the sea wind will change and ease it for him to come quickly and he will find me - and behold I [will be] adorned.'\" And when a person is at ease and tranquil, he should assess in his soul how his heart will worry, fear and tremble when the day of death comes to him - that he should be prepared to rise and give an accounting; and how he will give a confession with a crushed heart at the time of his death. So the fear of heaven will be upon him.",
+            "And a person should always be performing new commandments - maybe the turn of his death has come, and he will [otherwise] not perform these commandments. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Kohelet Rabbah 1:28), \"Anyone who performs a commandment close to  his death is as if he performed the entire Torah and was only lacking this commandment. And anyone who performs a transgression close to his death is as if he negated the whole Torah.\"",
+            "But there are people that do not sense the matter of death, to make provisions for the road and to rectify their actions; and they do not pay attention to the day of their death until it comes. So they are compared to animals that do not sense the matter of death until the day of slaughter - as it is stated, (Psalms 49:15), \"Sheeplike they head for the pit, with death as their shepherd; the upright shall rule over them in the morning, and their form - from above him - shall waste away in the pit.\" Its explanation is: They lead their souls to the pit, since they don't sense the matter of their death until its sudden arrival. \"With death as their shepherd\" - the death of evildoers is not like the death of animals; the death of animals is once, but the death of the evildoers will shepherd them every day. [That shepherd can be a verb in the continuous present is indicated] from the wording, \"shepherd Bashan and Gilead\" (Micah 7:14); and from the content of (Job 18:13), \"death’s first-born consumes his tendons.\" For destruction and deterioration will cling to the soul of the evildoers at every instant, until it is destroyed, ends and is gone. \"The upright shall rule over them in the morning\" - it compared the time of the resurrection of the dead to the morning, when a man wakes up from his sleep; and like the matter that is stated (Daniel 12:2), \"Many of those that sleep in the dust of the earth will awake.\" For then the righteous will rule over the evildoers, as it is written (Malachi 3:21), \"And you shall trample the wicked to a pulp, for they shall be dust beneath your feet.\" And our Rabbis, may their memory be blessed, said about the matter of the day of judgement for the resurrection of the dead (Rosh Hashanah 17a), \"After twelve months, their bodies end, and their souls are burnt and become ashes under the feet of the righteous - as is is stated, 'And you shall trample the wicked, etc.'\" [And it is written (Psalms 49:15),] \"And their form (<i>tsuram</i>) shall waste away in the pit\" - <i>tsuram</i> is like <i>tsuratam</i> (the conventional way of writing, their form). Likewise, \"idols, <i>ketvunam</i>\" (Hosea 13:2), is understood as <i>ketvunatam</i>. And the soul is called the form of man. But there are some among those who speak about the soul that said, about the definition of the soul, that it is a (essential) [contingent] form. And the explanation of the matter is that the pit wears out the evildoer's soul. And it is \"above (<i>zevul</i>) him\" - for the soul is from the higher beings. [This is seen] from the wording (Isaiah 63:15), \"from Your holy height (<i>zevul</i>).\" And with his sins, the evildoer caused and brought about that his precious and elevated soul that is above him will be worn out by the pit below. And how difficult is death for the one who has not separated desires of the world from his soul until it is separated by death! And our Rabbis, may their memory be blessed, said in Tractate Derekh Erets, \"Is your will not to die? Die before you die.\" The explanation of the matter is [that] the one that wants that the day of his death be [a gateway] for him to eternal life should speak to his heart - since his end is to leave the ground and to leave the matters of the body, and in his end, he will despise them and abandon them; he should leave them when he is [still] alive, and only use the ground for service to the Creator, may He be blessed. And then the day of death will be [the beginning] of life without end for him.  ",
+            "And know that the soul of the evildoer whose entire desire while alive is for the things of the body - the desire of which is separated from service to the Creator and is removed from its roots - will in his death descend to the ground, to the place of its desire. And its destiny will be - like the nature of the ground - to descend and not to arise. However it will be brought up for justice and for trial and to see how it exchanged the above for the pit - like they bring up a stone to the hollow of a slingshot. But after they raise [the stone] up - by its nature - it comes down to the ground, when the stone comes back and falls down to the ground after [its] projection, as it is stated (I Samuel 25:29), \"the life of my lord will be bound up in the bundle of life in the care of the Lord, your God; but He will fling away the lives of your enemies as from the hollow of a sling.\" And our Rabbis, may their memory be blessed, said in Midrash Mishlei (Kohelet Rabbah 3:27), \"Both the souls of the righteous and the souls of the evildoers [rise above and are judged there: The souls of the righteous are triumphant in their trial and hidden under the Throne of Glory, but the souls of evildoers] are eaten away to the ground, as it is stated, 'but He will fling away the lives of your enemies, etc.'\" And it is stated (Proverbs 11:7), \"At death the hopes of a wicked man are lost.\" For there is no hope for the  soul of an evildoer to leave from the darkness to the light, as it is stated (Psalms 49:20), \"yet he must join the company of his ancestors, who will never see daylight again.\"",
+            "Behold it has been explained from the two verses that we mentioned - [as well as] from the words of the Sages, may their memory be blessed - that the soul of the evildoers goes down to the pit. And it has also been stated (Proverbs 15:24), \"For an intelligent man the path of life leads upward, in order to avoid the pit below.\" And it has also been stated (Ecclesiastes 3:21), \"Who knows if the spirit of men does rise upward and if a beast’s spirit does sink down into the earth?\" The explanation [of this] is who can recognize the righteous ones and the evildoers in this world? For there are are evildoers whose actions are in the dark, and people will not know it about them; and there are righteous ones that fear the Heavens in private, like the matter that is stated (Micah 6:8), \"and walk humbly.\" And he called the soul of an evildoer, the soul of a beast, because it follows its physical desire like a beast. And [this is] like the matter that is stated (Jonah 4:11), \"who do not yet know their right hand from their left, and many beasts as well!\" But he called the righteous ones, \"the spirit of men\" - like the matter that is stated (Ezekiel 34:31), \"you are men.\" And the explanation of the wording of the verse is like this: Who knows the spirit of men - which are the righteous ones - which goes above; for there are many righteous people that a person cannot determine in this world that they are truly righteous, and that their souls will arise above, like the matter that is stated (I Samuel 16:7), \"man sees only what is visible, but the Lord sees into the heart.\" And also since there are many righteous ones whose fear of the Heavens is secret, and their righteousness is not known, and like the matter that is stated, (Micah 6:8), \"and walk humbly with your God.\" \"And the beast's spirit, etc.\" is that there also many evildoers that a man would not recognize from their actions, like the matter that is stated (Isaiah 29:15), \"who do their work in dark places and say, 'Who sees us, who takes note of us?'\" And they, may their memory be blessed, likewise explained in Midrash Kohelet (Kohelet Rabbah 3:21) that the \"spirit of men\" is the righteous ones, \"and the beast's spirit\" is the evildoers. But a person cannot say that he is in doubt whether the soul of a man rise up; for behold it is written (Ecclesiastes 12:7), \"and the spirit returns to God who bestowed it.\" And also how can he doubt whether the spirit of a beast descends below? Is the spirit of a beast not from the earth? So how could it rise? And it is explained in the Torah that the soul of man is supernal. As it is written about the spirit of an animal that it is from the ground, as it is stated (Genesis 1:24), \"Let the earth bring forth living spirits according to their specie.\" But about the spirit of man, it is written (Genesis 2:7), \"and He blew into his nostrils a living soul.\" Therefore the soul of man rises above with the death of the body; since all things return to their source, like the matter that is stated (Ecclesiastes 12:7), \"And the dust returns to the ground as it was, and the spirit returns to God who bestowed it.\" And it is stated about the soul of the righteous one (Zechariah 3:7), \"and I will permit you to move about among these ones standing.\" Its explanation is among the angels that are standing and enduring - as it is stated (Psalms 148:6), \"And He made them stand forever.\" And it is [also] stated (Daniel 7:16), \"approached one of the standing.\" And they, may their memory be blessed, said (Shabbat 152b), \"The souls of the righteous are hidden under the Throne of Glory, as it is stated (I Samuel 25:29), \"the life of my lord will be bound up in the bundle of life.\" And all men of heart will consider this world like a temporary dwelling; so they will only use it for the service of the Creator, may He be blessed, and prepare provisions for their souls. For if a man lives many years - even if he lived twice a thousand years - since there is a number to his years, the number will end, and his end will be as if they had not been. But the world of repayment has no end, like the matter that is stated (Job 16:22), \"For a few more years will pass, and I shall go the way of no return.\" Even more so, since the days of man are like a passing shadow, like the matter that is stated (Psalms 90:10), \"The span of our life is seventy years, etc.\" And it is [also] stated (Psalms 144:4), \"his days are like a passing shadow.\" And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Kohelet Rabbah 1:3), \"Not like the shadow of a tree or the shadow of a wall, but rather like the shadow of a flying and passing bird.\" It means to say a person is obligated to compare in his heart, this world to the shadow of a bird that if flying and passes over in a small instant - especially since a man does not know whether he is here today but in the grave tomorrow. And it would come out in his efforts today for tomorrow, that he has taken pains for a world that is not his. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 100b), \"Grieve not about tomorrow’s trouble, because you know not what a day may bring.\" ",
+            "And King Solomon, peace be upon him, essentially composed the book of Ecclesiastes in order that man put to his heart that the world is a vanity of vanities and [that] he only use it for the service of the Creator, may He be elevated. And he made his intention known in his introduction and his conclusion: For he opened and said, (Ecclesiastes 1:2), \"Vanity of vanities, said Kohelet, vanity of vanities - everything is vanity.\" And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Kohelet Rabbah 3:13), \"If another man had said this, we would have said, 'Maybe he has not gathered two small coins in his entire days; therefore the world is considered like vanity in his eyes.' However it is appropriate for King Solomon - about whom it is written (I Kings 1:27), 'The king made silver as plentiful in Jerusalem as stones' -to say that the world is vanity of vanities.\" And he concluded his book and said (Ecclesiastes 12:13), \"The sum of the matter, when all is said and done; revere God and observe His commandments, for this is all of man.\"",
+            "And whoever God, may He blessed, has graced with intelligence should place into his heart that God, may He be blessed, has sent him into this world to keep His watch, His statutes and His commandments. And he should only open his eyes to do his mission. And at the end of days - if he did his mission trust-worthily   - he comes back with joy and with eternal gladness upon his head; like a servant that the king has sent to cross the sea, whose eyes and heart are only upon the matter of his agency until he returns to his master. And likewise did King Solomon, peace be upon him, say (Proverbs 22:19-21), \"That you may put your trust in the Lord, etc. To let you know truly reliable words, that you may give a faithful reply to him who sent you.\"",
+            "And among the things for which a person is obligated to remember the day of death is in order that he not waste [time] and his hands not falter from the service of God, may He be blessed; that he remove sleep from his eyes to toil in Torah [study] and to contemplate fear of God, to refine the traits of his soul [so as] to reach levels of fear and love; and to think thoughts of how to enhance and beatify the commandments such that his soul should be a charm and a treasure - like the matter that is stated (Proverbs 10:8), \"He whose heart is wise accepts commandments.\" For he will know and remember that the days are short - as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avot 2:15), \"The day is short, and the work is plentiful, and the laborers are indolent, and the reward is great, and the Master of the house is insistent.\"",
+            "But the one who does not always remember the day of his death is similar in his own eyes to one who has extra time and calm (<i>mitun</i>) to reach his goal. (It appears to me that it is from the usage [in Avot 1:1], \"be patient [<i>matunim</i>] in  judgement.\" And in Berkhot 20a, [we read], <i>matun</i> [which can also mean two hundred] and matun is equal to four hundred zuz.) And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avot 4:17), \"more precious is one hour in repentance and good deeds in this world, than all the life of the world to come; and more precious is one hour of the tranquility of the world to come, than all the life of this world.\"",
+            "And likewise did King Solomon, peace be upon him, say (Kohelet 9:4) \"For he who is connected with the living has hope - even a live dog is better than a dead lion.\" Its explanation is that he praised life in this world with regards to repentance, performance of commandment[s] and attainment of spiritual virtues. And this is the hope that is found for those connected with the living. And the explanation of \"even a live dog\" is that even a lowly man that is alive can add to his spiritual virtues - which is not the case for a righteous sage that is dead. But in another place, he disgraced and condemned this world, regarding the attainment of pleasures and honor, and said (Kohelet 1:3) \"What advantage is there for a man in all of his toil that he does beneath the sun?\" And he also said (Kohelet 4:2), \"Then I accounted those who died long since more fortunate than those who are still living.\"",
+            "And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avot 3:1), \"Keep your eye on three things, and you will not come to sin [...] From where did you come? From a putrid drop. And to where are you going? To a place of dust, worms, and maggots. And before whom are you destined to give an account and a reckoning? Before the King of kings, the Holy One, blessed be He.\" The explanation of the content is [that] when you think of from where you came, your spirit will be humbled and you will hate pride. And when you remember where you are going, you will scorn the world, recognize that its superfluous luxuries are nothing and only be involved with it for the service of the Creator, may He be blessed. And when you put into your heart in front of whom you will be giving a reckoning, fear of the Heavens will be upon you. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Genesis Rabbah 9:5), \"'And God saw all that He had made, and found it very good' (Genesis 1:31) -  this ('very good') is death.\" For even death is good, so as to subdue spirits, that there be fear of God upon the hearts and that they not make this world into the main one. But there are people that do not give time to their souls to understand their ends, because of their preoccupation with acquisitions of the world - like the matter that is stated (Job 4:21), \"Their cord is moved, and they die, and not with wisdom.\" Its explanation is, is not their cord (<i>yeteram</i>, which can also be understood as their excess or advantage) - their money - moved from them in their move; for behold they have no benefit from it [when they die], yet it lost much good for them. For it caused them to die without wisdom, as they did not show wisdom to understand their end, to rectify their souls and prepare provisions for their journey, - like the matter that is stated, (Deuteronomy 32:29), \"Were they wise, they would think upon this, gain insight into their future.\"",
+            "And behold we shall conclude this topic with an esteemed statement of the Sages of Israel, may there memory be blessed: Hillel, peace be upon him, used to say (Avot 1:14), \"If I am not for myself, who is for me? And if not now, when?\" The explanation of the content is [that] if a person does not arouse his soul, what effect can reproof have? For even if they enter his heart on the day that he hears them, the impulse will forget them and drive them out of his heart, like the matter of that which was stated (Hosea 6:4) \"when your goodness is like a morning cloud.\" And it is [also] stated (Proverbs 10:20), \"The tongue of a righteous man is choice silver, but the heart of the wicked is of little worth (<i>kimeat</i>).\" Its explanation is that the reproof of a righteous man is pure without any dross, and his speech is chosen. But the heart of the evildoers that listen to his reproof is [only for] one instant. This is from the usage (Psalms 81:15), \"then would I subdue their enemies instantly (<i>kimeat</i>)\" - the meaning of which is, in an instant would I subdue their enemies. And [only] an understanding and refined heart is called a heart, as it is stated  (Proverbs 15:32), \"he who heeds reproof acquires heart\"; and (Proverbs 17:16), \"to purchase wisdom, when he has no heart?\" Indeed, a man must arouse his heart when he hears reproof and place the things into his heart, to constantly think about them. And he should add teaching from his own heart and produce words. He should also meditate in the chambers of his spirit and repent, to turn the hand of the reproof upon himself and not just rely upon the rebuke of the rebuker. [Otherwise. that] rebuke will be like morning clouds, and for [fleeting] instants, until he takes the reproof upon himself and until he purifies himself. \"But if I am for my own self [only], what am I?\" Even when I am for myself and I reflect upon wisdom all the time, what am I? For the grasp of a man is short and weak. So [even] with the effort and the refinement, he will only attain a little of the virtues - see what I am and what my life is when I am not for myself, to make efforts to refine my soul. And the comparison here is to a field that is inferior. For with great toil and refinement, and with much work, it will bring out a small [amount of] seed. But if they do not toil in its refinement, it will not produce [anything] and no grass will grow in it besides thorns and brambles. However there is benefit in sowing a superior field - even if he does not toil in working it. And our Rabbis, may their memory be blessed, said about this matter (Avot D' Rabbi Natan 16), \"That which it is written (Psalms 103:14), 'For He knows our formation' - there is a [relevant] metaphor of a king that gave a field to his servants and warned them to work it and guard it, and to bring him thirty <i>kor</i> from it each year. And they toiled on it and worked it well, but only bought five <i>kor</i> in front of the king. He said to them, 'What have you done?' They said to him, 'Our master, the king, the field that you gave us was inferior, and we worked it with all of our strength. But with all of the toil, it did not make more grain than this.'\" \"And if not now, when?\" It is not appropriate for me to delay my efforts, a day or two, in refining my soul and fixing set times for Torah [study]. For if I say, \"I shall hope for leisure time and until I have enough money in my hands for my needs\" - behold the distractions of the world do not stop. As our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avot 2:4), \"Say not, 'When I shall have leisure I shall study,' lest you will not have leisure.\" ",
+            "And the second [reason not to delay] is after he gathers and brings in [produce or other income], he will still long to gather. As our Rabbis, may their memory be blessed, said (Kohelet Rabbah 1:13), \"A man does not depart the world with half of what he desires in his hands. If he has a hundred in his hands, he will desire to make two hundred; if his hands attained two hundred, he desires to make them four hundred.\" And so is it written  (Ecclesiastes 5:9), \"A lover of money never has his fill of money.\"",
+            "And the third [reason] is that the time decreases and the work is plentiful: The work of Torah [study], refinement of the soul and attainment of the virtues - such as love, fear and cleaving. As they, may their memory be blessed, said (Avot 2:15), \"the day is short, and the work is plentiful.\"",
+            "The fourth [reason] is that when refinement of the soul is delayed, iniquity will happen and he will constantly stumble over transgressions.",
+            "The fifth [reason] is that with the delay of the refinement of the soul, the impulse continually strengthens. So it will be more difficult for him to refine his soul afterwards, as it is written (Proverbs 24:31), \"It was all overgrown with thorns, etc.\" And our Rabbis, may their memory be blessed, said that when the impulse is connected to transgression, it will become similar to the matter of heresy - and his hands will not attain his purification. And they said in the ethical teachings, \"Habit about anything controls.\"",
+            "The sixth [reason] is that maybe his days will not be long and he will die before he completes the measure of his repentance. Therefore, Solomon warned (Ecclesiastes 9:8), \"Let your clothes always be white.\"",
+            "The seventh [reason] is that with his delay in repentance, his iniquities will be old, and he will forget their anguish. So he will not worry about them as [he would have] earlier.",
+            "The eighth [reason] is that in his getting on in days and the weakening of the strength of the impulse, he will not receive the [same] reward for the repentance as it would be for the refinement of his heart during the days of his youth. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avodah Zarah 19a), \"'Happy is the man who fears the Lord' (Psalms 112:1) - when he is still a man.\" And they [also] said (Sanhedrin 22a), \"When the thief is lacking [what] to steal, he makes himself like a man of peace.\"",
+            "The ninth [reason] is that during the days of his old age - with the absence of the power of emotion -  he does not have the reserve of strength to create new paths in his heart, to arrange thoughts with which to fight his impulse, to attain virtues and to toil and strive in Torah and in [his] actions (and in the worlds). As it is written (Ecclesiastes 12:1), \"So remember your Creator in the days of your youth, before those days of sorrow come and those years arrive of which you will say, 'I have no pleasure in them.'\" Therefore, it is appropriate for a person to rush to save his soul, like the matter that is stated (Psalms 119:60), \"I have rushed and not delayed to keep Your commandments.\""
+        ],
+        [
+            "<i>We shall explain the severity of the [positive] commandments and the warnings (negative commandments) and different punishments</i> <br>For the penitent is warned to search his ways, and [gauge] how many iniquities and sins [he has done]. And after his search is done, he is warned to examine the magnitude of each sin - as it is stated (Lamentations 3:40), \"Let us search and examine our ways\" - in order for him to know how much he is guilty for each sin that he sinned. For there is guilt that is big [enough] to reach the skies, and there is evil that corresponds to several big sins. For repentance is great according to investigations of the heart like these. As according to his knowledge of the greatness of the iniquity and its largeness will his heart trouble him. And he will then be able to subdue his uncircumcised heart, and his iniquities will then be atoned.  ",
+            "Moreover, the examination of the enormity of the iniquity will help to ‘cover the mortification of his face’ during his request for forgiveness, like the matter that is stated, (Ezra 9:6), “O my God, I am too ashamed and mortified to lift my face to You, O my God”; to wrap his soul in shame before God, may He be blessed, after the assurance of His forgiveness, like the matter that is stated, (Ezekiel 16:63), “In order that you shall remember and feel shame, and you shall be too abashed to open your mouth again when I have forgiven you for all that you did”; and that the greatness of the kindness of the atonement be in front of his eyes, like the matter that is stated (Psalms 26:3), “For Your kindness is in front of my eyes.” And the parable for this is that if a slave sinned to his master and [then] comes to humble himself in front of him, [the master’s] soul would not pay attention to him until after [the slave] knew of the weightiness of his sin. But if it appears to [the slave] like the sin is light, [the master’s] rage against him would [only] grow. Therefore the sinner is obligated to recognize the enormity of his sin and its punishment, like the matter that is stated (I Samuel 26:21), “behold I have been a fool, and I have erred so very much.” Therefore we need to teach the Children of Judah - for instruction and message - the weightiness of the punishments of each iniquity and of each sin. Hence [the need] for all these words of introduction. And another sublime, great and trenchant purpose is that I have surely seen most of the people thinking about several weighty transgressions that they are light; and about [sins that carry] the death penalty or excision, that concern about them is [just] greater refinement or a measure of piety. So they stumble without paying attention; and there is no rebuke, like the matter that is stated (Isaiah 48:8), “even from yore, your ears were not opened.” Therefore we need to warn them and to have their ears revealed about the weightiness of many sins, and that there are [also] many ways and angles to the light commandments that [lead] to decreed destruction and loss of the soul. And many of the evildoers would leave their paths if they will know the loss and damage that [comes] with it, when they hear about the greatness of the sin and the [punishment] which is decreed about it. [This is] so those that stumble will gird their power to conquer their desire. For how could they see the destruction of their souls [and not react]?",
+            "And the parable for this is about a man that wants to go to a city. And he is told that the path is confounded with thorns, snares and stumbling blocks. But because of his need for the place, he is not prevented from going. But if they would tell him that there is a lion on the path and a leopard constantly on it, he would then stop his feet from this path. Therefore King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 1:2), “For learning wisdom and reproof; for understanding.” Its explanation is [that] proper action and abandonment of sins is called wisdom, like the matter that is stated (Deuteronomy 4:6), “for that is your wisdom and your understanding.” But after he learns and know the commandments and what are the sins, he needs to study the disgrace of the sins, and the damage and the loss that comes with them - in order to distance his soul from them; to reprimand himself by remembering the punishments and to reprove others. And this knowledge is called reproof (<i>mussar</i>); and it is pleasant for those that give rebuke to study this.",
+            "Now we will explain the levels of the [positive and negative] commandments and the allotment of the punishments: The first level is the severity of the words of the Scribes: We were obligated by the Torah to accept the ordinances of the prophets and the judges, to obey the words of sages and to be careful with their fences, as it is stated (Deuteronomy 17:11), “you must not deviate from the thing that they tell you either to the right or to the left.” And even though we have also been warned by the Torah to be steadfast to do everything that they instructed us, nevertheless positive commandments [directly] from the Torah are more weighty than their words - since the essence of the thing is mentioned explicitly in the scroll of God’s Torah, and God, may He be blessed, commanded it specifically. But there are ways and angles in which words of the Scribes are more weighty than the words of the Torah - like our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 88b), “(With regards to the rulings of the rebellious elder,) there is greater stringency to the words of the Scribes than to the words of the Torah. For one who states, ‘There is no commandment to don tefillin’ - to transgress the words of the Torah - is exempt. But [one who says,] ‘There are five compartments’ - to add to the words of the Scribes - is liable”; [and] (Berakhot 4b), “Anyone who transgresses the words of the Scribes is liable for the death penalty.”",
+            "And now, should you not know for what [reason] one who transgresses against the words of the Sages is liable for the death penalty, more than one who transgresses [most of the Torah’s] positive and negative commandments? And this is the understanding of the thing: [It is] because one who transgresses against the words of the Sages has had the temerity to do so since their commandments are light in his eyes; and not from his impulse overpowering him. Rather [it is] since his eyes have been dimmed from seeing the light of their words, so he does not follow the light of faith and does not pull the yoke of its decree [upon himself]. So he does not toil to keep their statement, since it was not written in the Torah scroll. And he did not act like the one who transgresses the words of the Torah, about which his soul is bitter and taken away in front of him, such that he is afraid and frightened that his impulse moved him to sin. Therefore there is a sentence of death for a person who knocked down something from all of (His good words) [their good words]. And it is like he is saying, “Let us remove their ropes.” And it is similar to that which is written concerning the matter of the elder who rebels against the words of the Sages (Deuteronomy 17:12), “Should a man act presumptuously and disregard the priest, etc.”",
+            "And the second [reason] is because this person is far from repentance. Since the thing is not weighty to him, he will constantly repeat it in his stupidity. And in the sinner’s stumbling upon it many times, this light sin will have a greater punishment than that which is heavy.",
+            "Our Rabbis, may their memory be blessed, also said (Avodah Zarah 35a) that [the understanding of the verse] (Song of Songs 1:2), “For your love (<i>dodekha</i>) is better than wine” is [that] the statements of  the Scribes are more beloved than the wine of the Torah. And we need to explain this also: You should surely know that the fear of God is the foundation of the commandments, as it is stated (Deuteronomy 10:12), “And now, O Israel, what does the Lord, your God, ask of you, other than to fear the Lord, your God.” And through this, God desires His creatures, as it is stated (Psalms 147:11), “The Lord desires those who fear Him.” And the ordinances of the Sages, and their decrees are the foundation of fear [of God]. For it makes a fence and a separation, lest the hand of a man [even] touch a Torah prohibition. [This is] like the owner of a field that makes a fence for his field since it is precious in his eyes. For he is afraid lest people enter it and it become a place to send oxen and for sheep to trample, like the matter that is stated  (Leviticus 18:30), “You shall keep My guarding” -  make a guarding for my guarding (Yevamot 21a). And is much carefulness, the fence and the separation from the prohibition not from the essence of fear? And one who augments his carefulness will reach great reward, like the matter that is stated, (Psalms 19:12), “Also Your servant pays them heed; in obeying them, there is much reward.” Therefore they said [that] the statements of  the Scribes are more beloved than the wine of the Torah. For their fences and decrees are from the foundations of fear [of God]. And the reward for the commandment of fear is great in comparison to many [Torah] commandments, as it is the foundation for them. And the example for this thing is that one who is careful not to isolate himself with a woman, from his fear lest he stumble into iniquity - and like our Rabbis, may their memory be blessed, decreed - is this not because the light of the fear of God, may He be blessed, shone upon his soul?",
+            "And behold we already introduced to you in the Chapter on Fear (commonly known as the Sefer HaYirah) that a person is obligated to examine children and understand them and differentiate between the stubborn and crooked and those that walk straight, for a sublime purpose that we have mentioned to you. And behold when you see gluttonous people belittling <i>netilat yadayim</i> (washing of the hands), when they come to eat bread, and they do not recite a blessing before they eat and after they eat, and [disregard] many like these of the words of the Sages and their ordinances, the fence of whom they breach - through this, you can distinguish; and through this, you can know and determine their ways; that they are evil and sinning greatly to God, and their end is to be permanently destroyed. And about them, they said (Eruvin 21b) that “One who transgresses the words of the Sages is liable for the death penalty.” For the impulse did not coerce these plotters to sin; nor did material forces and the desire for the physical coerce them to sin towards them. Rather this is nothing but a bad heart and the removal of the yoke of the Heavens from upon their necks. And behold they are like the masses from the group of criminals that say to God, “Go away from us,” and “We don’t want to know Your ways.” Both these and the group that is not careful about gentile cheese and gentile cooking - since the words of the Sages are light in their eyes - are far from the true path. Even though they are [also] sinning to fill their bellies, behold they have disparaged the words of the Sages and broken the yoke of the Torah (and the teacher) [and the fear]. Also about them is it said, “One who transgress the words of the Sages is liable for the death penalty.” And the second [reason for this] is that since they know the holy people guards itself from all of these, they have separated themselves from our people and withdrawn from the ways of the community. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Rosh Hashanah 17a) that those that separate from the ways of the community go down to <i>Gehinnom</i> and are judged there for many generations. And know that the punishment of one who transgresses the words of the Sages was in the hands of the court to strike them with lashes of rebellion according to how the court saw fit to discipline them and punish them at that time - whether to have less than forty or to add to strike him more than that.",
+            "The second level is the severity of positive commandments: The foundation of the reward and the root of the recompense resulting from the service is [found] in the performance of positive commandments, as it is stated (Proverbs 13:13), “He who respects a commandment will be rewarded.” And it is [also] stated (Malachi 3:18), “And you shall come to see the difference [...] between him who has served God and him who has not served Him.” And the service [to God] is with commandments that depend upon (involve) actions - whether there is nothing besides the positive commandment or whether there is [also] a negative commandment with them, such as (Deuteronomy 15:7), “do not harden your heart, etc.” (which accompanies the positive commandment of charity). And the commandment of the service will be explained in the Gate of the Service (no longer extant), with God’s help. Nevertheless, there is a manner of reward for the one who is careful not to transgress a negative commandment that reaches [that] of one who does a commandment - such as if the opportunity for a sin comes to a man and he had a desire for a sexual prohibition, but he overcame his impulse - for this is from the essence of the fear of God, may He be blessed. And likewise someone who had the opportunity to get rich by cheating and [charging] interest and there is no one to see and to know; yet he went with innocence and clean hands - his reward for this will be like one who plants righteousness and toils [to do a positive] commandment. And so it is written (Psalms 119:3) “They have done no wrong, but have followed His ways.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yerushalmi Kiddushin 1:9), “Since they did not do wickedness, they have ‘followed His ways.’” And we have already discussed the explanation of this verse for you. And our Rabbis, may their memory be blessed, likewise said (Kiddushin 39b), “[If] one sits and does not transgress, he receives a reward as one who performs a commandment, [...] in a case where an opportunity to commit a sinful act presents itself to him and he is saved from it.” And they also said (Berakhot 6a), “‘Those who revere the Lord and esteem His name.’ - this is [a case] where an opportunity to commit a sinful act presents itself to him and he is saved from it.” Even [with] this reward [however], its essence and foundation is [based in] a positive commandment, since he suppressed his impulse with the fear of God, as it is stated (Deuteronomy 10:20), “You must fear the Lord, your God.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avot 2:1), “Be careful with a light commandment as with a weighty one, for you do not know the reward for the fulfillment of the commandments.” Yet behold [that] what will be done to anyone who transgresses a negative commandment is explicit in the Torah; and it allocates punishments and statutes and a code for what to do to them. And the punishments are forty lashes, death and expiation at the hands of the Heavens and the four death penalties of the court. But the reward for the fulfillment of the commandments is not explicit in the Torah, so that [people] not prevent themselves from fulfilling the light commandments and involve themselves only in the weighty ones.",
+            "And they gave a parable about this matter of a king that said to his servants to plant every fine tree in his garden. And he said that he would give them payment; but he did inform them of the payment for each [type] of tree, because the king desired that there would be nothing lacking in his orchard. Therefore they planted many species of delightful saplings. But had the servants known the payment for the planting of each [type of] tree of the trees in the orchard, they would then have given all of their effort to the stems of the plantings for which the reward is greater than the other, in order to enhance their payment. The same is [true] with the matter of commandments. For God wanted to give merit to Israel with the fulfillment of all the commandments, to bequeath them eternal life and for all of the commandments together to be a charming wreath for their heads. For when they complete the measure of their work, their payment will be complete from Him. Did you not know that our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avodah Zarah 17b), “Anyone who is only involved with Torah is similar to someone who has no God” - even though they said (Peah 1:1), “the [reward for the] study of Torah corresponds to all [the commandments].” And the reward of the light commandment is great and wondrous, such that it cannot be counted or measured. Do you not see with the commandment of sending away the [mother bird] - that has no toil and no large expenditure of money - it is stated about it (Deuteronomy 22:7), “that it may be well with you and that you may prolong your days.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Kiddushin 39b), “Rabbi Ya’akov says, ‘There is not a single [light] commandment written in the Torah that the [reward of] the resurrection of the dead is not dependent upon. [...] With the sending [of the mother bird from] the nest, it is [stated], ‘That it may be well with you, and that you may prolong your days’ [...] ‘that it may be well with you’ for the world where all is well,’ and ‘that your days may be long’ for the world that is entirely long.” And if that is what the Torah stated with a light commandment that [requires an expenditure of] like an <i>issar</i> (a small coin), all the more so with weighty commandments.",
+            "And now we will speak about the matter of punishment for the nullification of positive commandments: Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Ketuvot 86b) [that] if [the court warned] someone to perform [the commandment of the] sukkah or [of the] palm branch (<i>lulav</i>) “and he does not do so, we strike, etc.”  And they said (Rosh Hashanah 17a) that men who have never placed tefillin on their heads are called “rebellious Jews with their bodies,” and their punishment is more severe than one who transgresses once against a sin for which he is liable for excision. And they said [that] all whose sins are greater than his merits and among [his sins] is the sin of rebellious Jews with their bodies - for example, one who has never worn tefillin or one who was involved in transgressions such as forbidden sexual relations - descend and are judged in <i>Gehinnom</i> for twelve months. After twelve months, their body is finished; and their soul is burnt; and the wind spreads it under the soles of the feet of the righteous ones, as it is stated  (Malachi 3:21), “And you shall trample the wicked to a pulp, for they shall be dust, etc.” And they said (Sanhedrin 99a), [that] one who is permissive (in his eyes) [regarding] positive commandments, such as one who belittles the intermediate days of the festival - which is from a positive commandment, as it is stated (Exodus 23:15), “You shall observe the Feast of Matsot” - has no portion in the world to come, even if possesses Torah and good deeds. And there is a general warning of a negative commandment, for all the positive commandments - as it is stated (Deuteronomy 13:1), “neither add to it nor take away from it.”",
+            "And the fulfillment of positive commandments is called, fear of Heaven; [just] like carefulness is [understood as] the negative commandments. For it is stated (Leviticus 19:32), “You shall rise before the aged and show deference to the old; you shall fear your God; I am the Lord.” And it is [also] stated (Psalms 34:12), “I will teach you fear of the Lord”; and after it is stated (Psalms 34:15), “Shun evil and do good, seek peace and pursue it.” We learn from this, that one who is not occupied with doing good and seeking peace annuls fear of Heaven. And he is from the evildoers, since he has no fear of God, as it is stated  (Ecclesiastes 8:13), “And it will not be well with the evildoer, and he will not live long, because he does not fear God.”",
+            "Among the positive commandments in the Torah are some of the weighty ones that the masses are not careful about - for example the mention of [God’s] name in vain, as it is stated (Deuteronomy 10:20), “You shall fear the Lord, your God.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Temurah 4:1), “We have been warned with this not to mention [God’s] name in vain.” And likewise acts of kindness, which is a positive commandment, as it is stated (Exodus 18:20), “and make known to them the way they are to go” - that is acts of kindness (Bava Metzia 30b). And they said (Sukkah 49b), “Acts of kindness are superior to charity, [since] charity is given to the poor, while acts of kindness are performed both for the poor and for the rich.” Therefore they said (Avot 1:2), “The world stands upon three things: On the Torah; on the service; and on acts of kindness.” And (Sukkah 49b) “charity can be performed only with one’s money, while acts of kindness can be performed both with his person and with his money.” For a person is obligated to exert himself in seeking good for his people and to dedicate himself to the betterment of his fellow - whether poor or rich. And this is one of the main weighty commandments required of a person, as it is stated (Micah 6:8), “He has told you, O man, what is good, and what the Lord requires of you - only to do justice, and to love kindness.” And likewise to go beyond the law, as it is stated (Exodus 18:20), “and the practices they are to follow.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Metzia 30b), “This is going beyond the letter of the law.” And there are many ways in this matter, such that this commandment would be from the weighty ones. It is all according to the contents of the case - as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Metzia 30b), “Jerusalem was destroyed only because they established their rulings on the basis of Torah law and did not go beyond the letter of the law.”",
+            "And there are many people among the masses who think that the main loss and damage to the soul is only from sins that [involve] an action; and that there is no losing of the soul for a man that is pure from sinning actively and who did not walk in the way of transgressions, but rather [only] prevented himself from doing [positive] commandments and good deeds. Therefore, we are obligated to make discernment known to the ones of a mistaken spirit. For our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yerushalmi Chagigah 1:7), “The Holy One, blessed be He, forewent idolatry, etc., but He did not forego the sin of wasting [time available for] Torah [study].” And they said, (Sifre Devarim, Ekev), “Just like the reward for Torah study is greater than [that for] all of the commandments in the Torah, so too is the punishment for wasting [time for] it greater than [that for] all of the sins.” And they said (Sanhedrin 99a), “‘Because he has despised the word of the Lord and has breached His commandment’ (Numbers 15:31) - is stated about anyone for whom it is possible to engage in Torah [study] and does not engage [in it].” And we have already mentioned all of these to you in the Gate of the Torah (no longer extant).",
+            "And we find with the people of Sodom that they were very bad to God on several [plains] of corruption, such as theft, extortion, perversion of justice and forbidden sexual relations. Nevertheless, Scripture mentions that their souls were lost and destroyed by the sin of nullifying charity, as it is stated (Ezekiel 16:49), “Only this was the sin of your sister Sodom; arrogance - plenty of bread, etc.; yet she did not support the poor and the needy.” And it is stated about the people that do not arrange their thoughts to constantly reflect on the fear of God (Isaiah 29:13-14), “And its worship of Me has been a commandment of men, learned by rote. Truly, I shall further baffle that people with bafflement upon bafflement.” And it is stated (Jeremiah 12:1-2), “Why does the way of the wicked prosper, etc. [...] You are present in their mouths, but far from their thoughts.” And it is stated (Psalms 23:27), “Those who keep far from You perish.”",
+            "And know that depending on the greatness of the commandment will the punishment be great for the one who prevents himself from doing it, even though he does not do an act in breaching it - as we find with the commandment of the Passover offering and the commandment of circumcision, which are positive commandments but have excision [as their punishment].",
+            "And know that there are sublime virtues given over in the positive commandments such as: The virtues of free choice, as it is stated (Deuteronomy 30:19), “and choose life”; and the virtues of Torah study, as it is stated  (Deuteronomy 6:7), “and you shall speak about them;” and the virtues of walking in the ways of the Lord, as it is stated (Deuteronomy 28:9), “and you shall walk in His ways;” and the virtues of contemplation of the greatness of the Lord, as it is stated (Deuteronomy 4:39), “Know therefore this day and keep in mind that the Lord alone is God in heaven above and on earth below; there is no other,” and David said (Psalms 14:2), “The Lord looks down from heaven on mankind to find a man of understanding, a man who seeks God”; and the virtues of remembrance of His kindnesses,” as it is stated (Deuteronomy 8:2), “Remember the whole way,” and it is [also] stated (Deuteronomy 8:6), “And you shall know that the Lord your God disciplines you just as a man disciplines his son,” and David said (Psalms 107:43), “he will contemplate the kindnesses of the Lord,” and said (Psalms 26:3), “For Your kindness is across from my eyes”; and the virtues of holiness, as it is stated (Leviticus 11:44), “and you shall sanctify yourselves and you shall be holy”; and the virtues of worship, as it is stated (Deuteronomy 10:20), “and He shall you worship;” and the virtues of fear, as it is stated  (Deuteronomy 10:20), “And you shall fear the Lord”; and the virtues of love, as it is stated (Deuteronomy 6:5), “And you shall love the Lord, your God;” and the virtues of clinging, as it is stated (Deuteronomy 10:20), ”to Him shall you cling.” There are several levels to each of these, as will be explained, with God’s help. And man was created for the sake of these virtues, as it is stated (Isaiah 43:7), “All who are linked to My name, whom I have created for My glory.” And what is the hope of a creation if it does not make the things for which it was created, the toil of his soul and his main occupation? ",
+            "And behold the punishment for the nullification of a commandment is explained in the Torah, as it is stated (Deuteronomy 27:26), “Cursed is the one who does not fulfill the words of this Torah, to do them.” It states, “to do them” - teaching that this is stated about the nullification of a commanded act. ",
+            "And know that a creature is obligated to be a faithful agent and understanding servant in all of the craftful work of his Master. And a faithful worker will be quick at this craft and supervise the craft of his fellow workers. His eyes will be upon their ways, to see if they are faithful; and he will warn them and inform about the work they should do. For his desire and want is that the work of his Master be done without deceit. Therefore, he strengthens those doing the work [to do it right]. And our Rabbis, may their memory be blessed, said in the Sifrei (Yerushalmi Sotah 4:4), “‘Cursed is the one who does not fulfill’ (Deuteronomy 27:26), - a man who has studied, reviewed, taught others and fulfilled the Torah and the commandments, but has not strengthened [others to do so] is included in ‘who does not fulfill.’”",
+            "And among the weighty [positive] commandments is not to have a trial in the courts of the idolaters (gentiles), as it is stated (Exodus 21:1), “And these are the judgments that you shall place in front of them” - “in front of them,” and not in front of the Canaanites. But rebels stumble in them. And we have already spoken about this transgression before.",
+            "And [there is also a curse] about the nullification of the fear of the father and the mother, which is a positive commandment - as it is stated (Deuteronomy 27:16), “Cursed be he who belittles his father or mother.” The content of belittling is to disparage their honor and abrogate fearing them. As our Rabbis, may their memory be blessed, said (Kiddushin 31b), ‘A man must fear his mother and father’ (Leviticus 19:3) - what is fear of the father? Not to sit in his place, not to contradict his words or determine [an argument] for him.",
+            "And the commandment of tefillin and the commandment of mezuzah are positive commandments - but behold they are included in accepting the kingdom of the Heavens. For thus were they written in the section of Shema Yisrael. And from this, you can contemplate the punishment of one who nullifies these commandments, as he is breaking the yoke and removing the cords [of God’s authority]. And we have already discussed these commandments. And about the commandment of fringes (<i>tsitsit</i>), our Rabbis, may their memory be blessed, have said in the Sifrei (Sifrei Bemidbar, Shelach) that fringes adds to holiness, as it is stated (Numbers 15:40), “In order that you shall be reminded to observe all My commandments and to be holy to your God.” And even though the commandment of fringes is only for a garment that has four corners - and if one does not have a garment like this, he is not obligated to acquire one - nevertheless, our Rabbis, may their memory be blessed, said (Menachot 41a) that he will surely be punished in times of trouble about the matter: That in his heart he did not desire the beauty of the commandment and its reward [enough], to cause the matter of the obligation to apply to him and to get himself a garment that has four corners to make fringes on its corners.",
+            "And know that one who fears the word of God will be stringent and exacting and take himself in hand for light commandments, as he will for weighty commandments. For they will not focus on that which a certain commandment is light compared to the weighty ones. Rather they will focus on the One who warns about it, may He be blessed. And open your eyes well to see that this principle has been explained in the Torah. For about rising in front of an elder - [just] like the commandment of fearing one’s father and one’s mother and the observance of Shabbat - it is written, “I am the Lord.” And we have brought to this place many of the commandments about which the people found in this generation are short-handed in doing - the principle of each one is in this book, please take it to yourself and place it upon the tablet of your heart.",
+            "The third level is the negative commandment that is rectified by a positive commandment: Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Chullin 141a) [that] we do not give lashes for a negative commandment that is rectified by a positive commandment - for example (Deuteronomy 22:6), “you shall not take the mother from over the young,” is rectified by a positive commandment, as it is stated (Deuteronomy 22:7), “You shall surely send away.” But even though they would not give lashes through the court [in such a case], there were some with weighty punishments, such that it would reach the heavens and their judgement would be raised to the clouds. For example theft - as it is stated (Leviticus 19:13), “you shall not rob” (Leviticus 5:23) - is rectified by a positive commandment, as it is stated “and returned what he robbed.” Yet they said (Sanhedrin 108a), “The final judgement of the generation of the Flood was sealed only because of robbery, as it is stated (Genesis 6:13), ‘The end of all flesh has come in front of Me, for the earth is filled with extortion.’” And even though sexual immorality is weightier than robbery, it is the characteristic of the punishment of robbery to bring close its day and to quicken the future [consequences] to it. And they [also] said (Vayikra Rabbah 33:2), “[If you have] a <i>seah</i> full of iniquities, there is no prosecutor among all of them like robbery.” And King Solomon, peace be upon him, said about treasures [acquired] from dishonesty and fraud (Proverbs 21:6), “Treasures acquired by a lying tongue are like driven vapor, heading for death.” The explanation is [that] treasuries [acquired from] dishonesty and fraud are vanishing vapor, for their end is destruction. And while they are still in his possession, they are his enemies and seek the life of their master and cause his death - like the matter that is stated, (Habakkuk 2:9-11) “Ah, you who have acquired gains to the detriment of your own house, etc. For a stone shall cry out from the wall.” And in [the case of] robbing the poor, one is liable for death at the hands of the Heavens on account of it, as it is stated (Proverbs 22:22-23), “Do not rob the indigent for he is indigent; and do not crush the poor man in the gate. For the Lord will take up their cause and despoil those who despoil them of life.” Its explanation is, “do not rob from the indigent” because “he is indigent” and has no one to help him; “and do not crush the poor man in the gate,” with shame and disgrace. And “in the gate,” is to say, in public. And it is like the matter that is stated (Isaiah 3:15), “How dare you crush My people and grind the faces of the poor?” “For the Lord will take up their cause,” since they have no support, or someone to argue and take up their cause. “And despoil those who despoil them of life” - since the cry of the indigent has been brought to Him, He will not take money from you in place of the loot that you robbed, but rather God will remove your soul. And it is stated (Job 27:8), “For what hope has the impious man when he is cut down, when God takes away his life?” And it is also stated (Proverbs 1:19), “Such is the fate of all who pursue unjust gain; It takes the life of its possessor.” And one who torments and pains a widow or an orphan - whether with robbery, or fraud or shame or any type of pain - is liable for death at the hands of the Heavens. And likewise the judges who are able to rescue someone robbed from him who defrauded him, and do not judge [the case of an] orphan, have a death sentence upon them - as it is stated (Exodus 22:21-23), “You shall not ill-treat any widow or orphan. If you do oppress them, I will heed their outcry as soon as they cry out to Me. And My anger shall blaze forth and I will put you to the sword, and your wives shall become widows and your children orphans.” Its explanation is, “and your wives shall become widows,” corresponding to the oppression of the widow; “and your children orphans,” corresponding to the oppression of the orphan - measure for measure. And even though these punishments are not written [about the following], one who pains any Israelite transgresses a negative commandment - as it is stated (Leviticus 25:17), “A man shall not oppress (<i>tonu</i>) his kinsman.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Metzia 58b) the verse is speaking about verbal oppression. And that is from the contents of pain and torment, like the usage “(Isaiah 49:26), “I will make your oppressors (<i>monayich</i>) eat their own flesh.” And our Rabbis, may their memory be blessed, [also] said (Bava Metzia 59a), “All the gates [of prayer] have been closed, except for the gates of [one who is praying as a result of his] oppression.” And where Scripture was speaking about financial oppression, it mentioned buying and selling, as it is stated (Leviticus 25:14), “When you sell property to your kinsman.” And they said (Bava Metzia 58b) [that] verbal oppression is greater than financial oppression, for this is upon his body and that is upon his money - and about [the former] it stated (Leviticus 25:17), “but you shall fear your God,” but about [the latter (25:14)], “but you shall fear,” is not stated.",
+            "And with interest and usury, there is a negative commandment - as it is stated (Leviticus 25:36), “Do not exact from him usury or accrued interest, but fear your God” - and it is rectified by a positive commandment, as it is stated, (Leviticus 25:36) “let him live by your side as your kinsman.” Its explanation is, if you have taken interest or usury from him, surely return it to your brother, in order that he may live with you. And his punishment is very weighty - so long as he does not fix that which is crooked, he does not come to the resurrection of the dead, as it is stated (Ezekiel 18:13), “He has lent with usury, or exacted accrued interest - shall he live; he shall not live!” And our Rabbis, may their memory be blessed, explained (Pirkei De’Rabbi Natan 33), it [to be] about the matter of the resurrection of the dead. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Exodus Rabbah 31:6), “Anyone who has the iniquity of interest in his hands will not have an angel intervene (teach) merit on his behalf.” And this is [the understanding] of that which, “shall he live,” is stated as an expression of question and wonder - is there an intervener that will say that his case is to live? All of them will answer, “He shall not live.” ",
+            "The fourth level is a negative commandment that does not [involve] an action: Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 63a) that we do not give lashes for [violating] a negative commandment that does not [involve] an action. But it is explained in their words (Yoma 85b), may their memory be blessed, that a negative commandment that does not [involve] an action is more weighty than a negative commandment that is rectified by a positive commandment. And among the [negative commandments] that do not [involve] an action, some of [them] are dependent upon the heart, some on the tongue, some on the closing of the hand (not giving of one’s money or possessions) and some on not doing an action. And there are likewise some transgressions that do not [involve] an action, but are dependent upon the sense of hearing or the sense of sight. And we have seen many people that have forgotten many of them. And there are some that know but are not careful about them, because they do not depend upon (involve) an action. For the transgressions that depend upon an action, such as the eating of forbidden fat, blood, a carcass or a torn animal (<i>tereifah</i>) are not as accessible to violate as the ones done with thought or the tongue, or by rest from an action. Therefore we have seen fit to mention some of them - to remind some of [the people], to remember; and those that do not know, to be forewarned. But we have not come to write about them at length, but rather only to hint to them, that they be a reminder for those repenting from rebellion.",
+            "Among the [negative commandments] that are dependent on the heart are: “Take care lest you forget the Lord, your God” (Deuteronomy 8:11). And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sotah 5a), “Wherever it is stated in a verse, ‘beware,’ ‘lest’ or ‘not,’ this is [surely] a negative commandment.” We are warned [then] with this to remember God, may He be blessed every instant. And a person is obligated to make efforts to always acquire for himself behaviors that are mandated by remembrance - such as fear, modesty, refinement of one’s thoughts and strategies [to acquire] good traits - so that the holy seed will attain every fine behavior and be crowned through it from the remembrance of God, may He be blessed, just as it is stated (Isaiah 45:25), “It is through the Lord that all the offspring of Israel Have vindication and glory.”",
+            "“Only observe for yourself, and guard your soul diligently, lest you forget the matters that your eyes saw” (Deuteronomy 4:9). And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Menachot 99b) [that] anyone who forgets [even] one matter from his studies violates two negative commandments. Is it possible even if his studies were too hard for him? Hence we are taught to say, “And lest they depart from your heart” (Deuteronomy 4:9). The verse is only speaking of one who causes them to depart from his heart, by being idle from Torah study and not constantly poring over it.",
+            "“Say not to yourselves, when the Lord your God has thrust them from your path, saying, ‘The Lord has enabled us to possess this land because of our virtues, etc.’ It is not because of your virtues and your rectitude, etc.” (Deuteronomy 9:4-5). We are warned with this not to imagine to ourselves that our success is from our righteousness and the rectitude of our hearts, but rather that we believe and know in our hearts that our success is from the kindness of the Most High and His great goodness - and like the matter that was said by our father, Jacob (Genesis 32:11), “I am unworthy of all the kindness and all the truth.”",
+            "“Do not try the Lord your God” (Deuteronomy 6:16). And we are warned with this that a man should not say, “I will make a trial with my service of charity [whether] the Lord will make my way successful; and I will test through the properness of my actions, whether my gold and silver will grow.” But the good man will not slacken from his toil in wisdom, knowledge and proper action when his path in the matter of his money and the rest of the goods of the body are not successful. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Taanit 9a) that only with tithes of the storehouse is testing [God] permitted, as it is stated (Malachi 3:10) “Bring the full tithe into the storehouse, and let there be food in My House, and thus put Me to the test.” King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 3:9-10), “Honor the Lord with your wealth, with the first of all your produce. And your barns will be filled with grain, [etc.].” Its explanation is, if you do not have like this - to be filled with grain when you give from your wealth and from the first of all your produce - but you are rather seized by days of poverty, “Do not reject the discipline of the Lord” (Proverbs 3:11), and know that this is also for your good. “For whom the Lord loves, He rebukes” (Proverbs 3:12), to do good for him in his end; that the reward in this world and his honor be exchanged for the good that is hidden and continues forever.",
+            "“Should you say to yourselves, ‘These nations are more numerous than we; how can we dispossess them?’ You need have no fear of them” (Deuteronomy 7:17-18).",
+            "“When you go out to war, etc., and see horses and chariots - forces larger than yours - have no fear of them” (Deuteronomy 20:1). We were warned with this that if a person sees trouble nearby, the salvation of the Lord should be in his heart and he should trust in it - like the matter that is stated (Psalms 85:10), “His salvation is near those who fear Him”; and likewise is it written (Isaiah 51:12), “What ails you that you fear man who must die.”",
+            "“Fear no man, for judgment is God’s” (Deuteronomy 1:17). We were warned with this to believe that injury will not occur to us on account of righteous judgment, when we do not show favoritism. [It is] like our Rabbis, may their memory be blessed, said (Pesachim 5b), “Agents of a commandment will not be injured, not on their way [to do it] and not on their return.” And this is the explanation of, “for judgment is God’s” - that injury caused by Him will not happen to you.",
+            "“That he will not act haughtily toward his brothers” (Deuteronomy 17:20). We were warned with this to remove the trait of pride from our souls; and that the great not lord it over the small, but rather be of a lowly spirit. And pride is one of the weighty sins that lose and destroy the soul, as it is stated (Proverbs 16:5), “Every haughty person is an abomination to the Lord.”  And of what help is the procurement of his money, his great wealth and his (lofty) treasures [in the heights]? Behold, since he is loathsome and foul, the heights of his great splendor are lower than the pit. And [even] a wise man should not glory in anything besides the service of God, may He be blessed, and fear of Him, trust in Him, love of Him and clinging to Him - as it is stated (Deuteronomy 10:21), “He is your Glory and He is your God.” And it is [also] stated (Jeremiah 9:22-23) “Let not the wise man glory in his wisdom, etc. But only in this should one glory: In his earnest knowledge of Me.” ",
+            "“Give to him readily and have no regrets when you give to him” (Deuteronomy 15:10). We were warned with this to distance our souls from miserliness, but rather to be generous - like the matter that is stated (Proverbs 22:9), “The generous man is blessed.” And it is not enough with the gifts of our hands, but we must rather plant the trait of generosity into our souls. Therefore, it warned and said, “and have no regrets,” after it is stated, “Give to him readily.”",
+            "“Do not harden your heart and shut your hand” (Deuteronomy 15:7). We were warned with this to remove the trait of cruelty from our souls, and to plant delightful saplings in it - [namely] reliable mercy and kindnesses, as it is written (Deuteronomy 28:9), “and you shall walk in His ways.” And because it is possible not to shut his hand and to grace the poor person, but not in the way of mercy - like the matter that is written (Proverbs 12:10), “but the mercies of the wicked are cruelty” - therefore it is written, “Do not harden your heart.” And the punishment for cruelty is bad and bitter, as will be explained in the Gate of Cruelty (no longer extant), with God’s help. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shabbat 151b), “‘And He will show you mercy and have compassion on you and multiply you’ (Deuteronomy 13:18) - anyone who has compassion for the creatures will receive compassion from Heaven, and anyone who does not have compassion for the creatures will not receive compassion from Heaven.”",
+            "“Show him no pity or compassion, and do not shield him” (Deuteronomy 13:9). We were warned with this to not have compassion nor to have mercy on those that cause people to sin and stumble. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Midrash Tanchuma, Metzora 1), “Anyone who becomes merciful upon the cruel will end up being cruel to the merciful.”",
+            "“You shall not take vengeance or bear a grudge against your countrymen.” (Leviticus 19:18). Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 23a), “What is revenge [... If] one said to [his fellow,] ‘Lend me your ax’; he said [back] to him, ‘I will not lend to you, just as you did not lend yours to me’ - that is revenge. And what is bearing a grudge? [...] he said [back] to him, ‘Here it is, as I am not like you, who would not lend it to me.’” And the punishment for this is not for speaking, but rather for the grudge in the heart. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 23a) the [prohibition] on bearing a grudge is for monetary matters, but it is permissible to keep words of pride or disgrace or seeking evil [against him] upon his heart. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 22b), “Any Torah scholar who [when insulted] does not avenge himself and bear a grudge like a snake is not considered a Torah scholar.” But if they request forgiveness from him, he should forego his reckonings. ",
+            "“You shall not hate your brother in your heart” (Leviticus 19:17). We were warned with this to remove the trait of hatred from our souls. And it is a trait that brings many sins and causes several foul plots - such as evil speech which corresponds to several [sins which are punished with] a death penalty from the court, as will be explained; and like seeking the bad, and joy in calamity, causing injuries to one’s fellow, talebearing, revenge and bearing a grudge. And it destroys much good for the soul, as will be explained in the Gate of Hatred (no longer extant). And see how far the punishment of hatred reaches: For our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 9b), “For what [reason] was the Second Temple destroyed, [even though] they were occupied with Torah [study] and good deeds? Because of the causeless hatred that was among them.”",
+            "“Be on your guard against anything bad” (Deuteronomy  23:10). They, may their memory be blessed, explained (Ketuvot 46a), “A person should not think [impure] thoughts by day and thereby come to impurity by night” - and even though his thought is not to [follow it up with action]. And it is something learned from its [context]. As after it, it is written (Deuteronomy  23:11), “If anyone among you has been rendered unclean by a nocturnal emission.” ",
+            "“So that you do not follow your heart and your eyes” (Numbers 15:39). We were warned with this not to think to do a transgression (or upon any) [or any] prohibition or sin - like the matter that is stated (Proverbs 24:8), “He who thinks to do evil” - and not to think about words of heresy, lest one stumble and be drawn after them. And when he places upon his heart that God, may He be blessed, examines the heart and investigates the kidneys (understood as the seat of wisdom), how can he dare to defile his heart and [have] a ruffian matter lodged upon it? And King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 24:9), “The schemes of folly are sin.” He also said (Proverbs 6:16-18), “Six things the Lord hates; seven are an abomination to His soul: [...] A mind that hatches evil plots.”",
+            "“Do not bear a vain report” (Exodus 23:1). We were warned with this not to accept evil speech. And [it is] like the Targum (translation of Onkelos) says, “Do not accept a false report.”",
+            "“You shall not covet your neighbor’s house” (Exodus 20:17); “and you shall not desire your neighbor’s house” (Deuteronomy 5:18). We were warned with this not to make evil plots to take the field or vineyard or anything of (your) [our] fellow, even if one gives their price. And we were warned about the thought of this evil thing, that we should not resolve in our thoughts to do it, as it is stated, “You shall not covet.” And if a person longs for his fellow to sell him a field or a vineyard or [any] of his possessions and [the owner] does not want to sell it - but if he pleads with him with many supplications, he will be embarrassed to answer him - it is forbidden to plead with him, as it is like coercion or duress. And one who covets to take any object and is a respected person - such that if he asked the question, they would not let his eminence down - it is forbidden to ask for [any] purchase or grant, unless he knows that [the owner] would give it to him with [full agreement], and not regret giving it to him in his heart. ",
+            "Among the [negative commandments] that are dependent on the (heart) [tongue] are: “Since the Lord, your God, moves about in your camp to protect you and to deliver your enemies to you, let your camp be holy; let not anything unseemly be seen among you” (Deuteronomy 23:15). They, may their memory be blessed, said (Berakhot 25b) that included in this [prohibition] is that when we speak words of the Torah of God, may He be blessed - and in our speaking in prayer in front of Him - our camp should be holy, and let not anything unseemly be seen among us. Therefore we were commanded about this, to mention [God’s] name in holiness and to engage in words of Torah and prayer in holiness; and not to mention [God’s] name or words of Torah if he is naked or if there is a naked man across from him. And likewise were we warned that the place be clean, as it is stated (Deuteronomy 23:14), “you shall dig a hole with it and cover up your excrement.” And all the more so is he warned not to mention [God’s] name if his hands are not clean. And if his hands touched something disgusting to him, he should wash them - like the matter that is stated (Psalms 26:6), “I wash my palms in cleanliness.” And when one is walking on the path and he is in doubt if the path is clean, he should not mention [God’s] name, and he should not say words of Torah. And if there is something that is not clean behind him - such as excrement or a carcass or water [used for] soaking [flax] - one must move a distance of four ells away from where the odor ends; but in front of him, [the distance] is [as far as] his eye can see. And carefulness about this is one of the ways of fearing God, as it is stated (Malachi  3:16), “concerning those who revere the Lord and esteem His name.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Berakhot 24b), “‘For he has shown contempt for the word of the Lord’ (Numbers 15:31) - this is [referring to] one who says words of Torah in filthy alleyways.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Kohelet Rabbah 1:17), “‘He gives wisdom to the wise’ (Daniel 2:21) because the wise honor the Torah and occupy themselves with it in holiness.” But if He had given it to the silly, they would have said words of Torah in filthy alleyways. ",
+            "There are some [negative commandments] that are dependent upon the tongue, for which we give lashes. For so did our Rabbis, may their memory be blessed, say (Makkot 16a), “All the warnings in the Torah - we do not give lashes for a negative commandment that does not [involve] an action, except for one who makes an oath or curses his fellow with [God’s] name.” And even though there is no death penalty from the court with a vain oath, its punishment at the hands of the Heavens is more weighty than many sins that do have a death penalty from the court. For making an oath in vain profanes [God’s] name - as it is stated (Leviticus 19:12), “You shall not swear falsely by My name, profaning the name of your God” - and the punishment for profaning the name is more elevated than [that of] all of the sins. And it is not written like this about any of the sins besides a false oath and idolatry, as it is stated (Leviticus 20:3), “because he gave of his offspring to Molech and so defiled My sanctuary and profaned My holy name.” And it is stated in the warning about idolatry (Exodus 20:5), “You shall not bow down to them or serve them, for I the Lord, your God, am a jealous God.” [This] means to say, that He will not forgive the iniquity of idolatry in the way of forgiveness for other sins - like the matter that is written (Jeremiah 5:7), “Why should I forgive you; your children have forsaken Me and sworn by no-gods!” And likewise is it written in the warning for a false oath (Exodus 20:7), “for the Lord will not clear one who swears falsely by His name.” And the warning for a false oath is written (immediately) after the warning of idolatry, most certainly because the iniquity of profaning God, may He be blessed, is found under the wings of a false oath. And our Rabbis, may their memory be blessed, said regarding the matter of the verse (Proverbs 30:8-9), “Give me neither poverty nor riches, etc. Lest, being sated, I renounce, saying, ‘Who is the Lord,’ or, being impoverished (it is written fully with an <i>aleph</i>, but its meaning is, poor), I take to theft, and profane the name of my God,” that the latter is harsher than the former - as it is stated (Ezekiel 20:39), “As for you, O House of Israel, etc., go, every one of you, and worship his idols and continue, if you will not obey Me; but do not profane My holy name any more.” It is meaning to say that the iniquity of the one who swears falsely in a court is more weighty than the punishment of one who worships idolatry in private, due to the profaning of the name [involved in the former]. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shevuot 39a), “For all of the other transgressions in the Torah, punishment is exacted only from the transgressor and his family; whereas here, punishment is exacted from him and from the entire world,”  And if the court obligates a man to make an oath but he knows that his mouth speaks falsely (it would be a false oath), it is forbidden to [even] take the oath upon himself, saying, “I will swear” - in order to frighten his fellow - even though he does not plan to swear. For it is stated, (Exodus 20:7), “You shall not bear” - and included in its meaning is not to accept (agree) to swear falsely. And likewise did they, may their memory be blessed, say in our Mekhilta (Mekhilta d’Rabbi Yishmael, Yitro). And the Targum (translation of Onkelos) of, “Do not bear a vain report“ (Exodus 23:1), is “do not accept.” And it is forbidden to make a needless oath, even if he is swearing about the truth, as it is stated (Exodus 20:7), “Do not bear the name of God in vain” - and its Targum is, “for nothing.” And likewise is the iniquity of one who causes his fellow to swear for nothing, great - for example when his fellow owed him a hundred and he doubled it in his claim, in order that the law would come out that one who admits partially is obligated to make a Torah-based oath; or when he claims against his fellow for nothing and asks him for what he knows nothing about and makes him take a [rabbinic] oath of inducement. And our Rabbis said (Shevuot 39a) that this man is called a thief, as he is stealing his mind (deceiving him); and about him is it stated (Zechariah 5:4), “[But] I have sent it forth - declares the Lord of Hosts - and [the curse] shall enter the house of the thief and the house of the one who swears falsely by My name, and it shall lodge inside their houses and shall consume them to the last timber and stone.” And one who knows that if he takes an oath, people will suspect him about [the truth of] the oath, should restrain himself from [taking] the oath for the honor of the Heavens - even though the truth is with him.",
+            "“You shall not curse powers, nor revile a chieftain among your people” (Exodus 22:27); “You shall not curse a deaf man” (Leviticus 19:14). And we were warned with this not to curse [any] man of Israel with [God’s] name or one of all of [His] appellations. And [the reason] the Torah mentions not to curse powers; a chieftain; and a deaf man, is to come to warn one not to curse a judge (the power mentioned here) when he finds him guilty in the trial, nor a chieftain when he punishes him, to dispatch him for his transgression. And it was necessary to mention a deaf man, lest you say, “There is no punishment for cursing him - since he does not hear, no pain will reach him from his curse.” And “You shall not curse powers” is written at the end of <i>Parshat Mishpatim</i> (Statutes) to say that you should not curse a judge that judges with these statutes. But you may curse a judge that is not proper. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shevuot 36a), “One who curses his fellow or himself with [God’s] name is lashed.” And his punishment at the hand of the Heavens is very great, as it is stated (Deuteronomy 28:58-59), “If you fail to observe all the words of this Torah in the book, etc., to reverence this honored and awesome name, the Lord, your God; The Lord will inflict extraordinary plagues upon you, etc.” And our Rabbis, may their memory be blessed, explained (Temurah 3:2) the topic of this verse as one who curses his fellow or himself with [God’s] name.",
+            "And it is forbidden for a person to say that God should save him if the matter is true, when the thing is actually untrue. For he cursed himself with [God’s] name [by doing so] - as the negative can be inferred from the positive.",
+            "“Drink no wine or other intoxicant, etc. And to distinguish between the holy and the profane, etc. And you must teach the Israelites” (Leviticus 10:9-11).  And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Eruvin 64a), “If one drank a quarter [<i>log</i>] of wine that was not mixed with water, he may not issue a ruling, but if he drink more than a quarter, he may not issue a ruling even though he mixed it [with water]. ",
+            "“A man shall not oppress his countryman” (Leviticus 25:17) - the verse is speaking about verbal oppression, like we discussed above. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Metzia 58b), “[If] one is a penitent, [another] may not say to him, ‘Remember your earlier deeds.’ [If] one is the child of converts, [another] may not say to him, ‘Remember the deeds of your ancestors.’” And that which is stated (Exodus 22:20), “You shall not oppress a stranger or press him,” [is understood as] “You shall not oppress” him verbally; “or press him” with money. And the Torah warned in several places about oppression of the convert, for he forgot his [own] people and the house of his father, and came to seek refuge under the wings of the Divine Presence - like the matter that is stated (Ruth 2:11), “how you left your father and mother and the land of your birth and came to a people you had not known before”; and it is stated (Ruth 2:12), “May the Lord reward your deeds; may you have a full recompense from the Lord, the God of Israel, under whose wings you have sought refuge!” And there is a [relevant] parable about a gazelle that comes to a flock, and crouches with the sheep there. So the owner of the flock had compassion on it - since it left a broad pasture to stand in a narrow place.",
+            "“You shall not follow the many to do bad.” (Exodus 23:2). We were warned with this not to verbally strengthen the hands of sinners, and not join with those that conspire to do injustice - like the matter that is stated (Isaiah 8:12) “You must not call conspiracy, all that people call conspiracy.”",
+            "And it is forbidden to make an association with an evildoer for matters of the world, as it is stated (II Chronicles 20:37),  “As you have made an association with Ahaziah, the Lord will break up your work.” And it is [also] stated (Proverbs 3:31), “Do not envy a lawless man, or associate with any of his ways.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said in Avot DeRabbi Natan (Avot DeRabbi Natan 9:4), “Do not befriend an evildoer even for the matter of a commandment.” And there are many paths of death found in the association with evildoers; and we have already spoken about this iniquity and the severity of its punishment.",
+            "“You shall not place a stumbling block before the blind” (Leviticus 19:14). And we were warned with this not to give a ruling to the Israelites which is not like the doctrine and not like the law (<i>halakha</i>). And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avot 1:1), “Be deliberate in judgement.” And the ones who are impatient to understand and give a ruling will not save their souls from putting a stumbling block before the blind; and their sin is very heavy, as it is written (Psalms 82:5), “They neither know nor understand, they go about in darkness; all the foundations of the earth totter.” And they also said (Avot 4:13), “Be careful in study, for an error in study counts as deliberate sin.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sotah 22a), “‘For she has cast down many wounded’ (Proverbs 7:26); this is [referring to] a Torah scholar who has not yet attained the ability to issue rulings, and yet issues rulings. ‘And a mighty host are all her slain’; this is referring to a Torah scholar who has attained the ability to issue rulings, but does not issue rulings.”  ",
+            "We are also warned by this verse to give proper advice when we advise one of our people, and not to make him stumble with boorish advice; and not to advise one’s fellow for one’s [own advantage].",
+            "And a man is obligated to think thoughts that will bring up proper and coherent advice for this fellow. And this is one of the main types of acts of lovingkindness, as it is stated (Proverbs 27:9), “Oil and incense gladden the heart, and the sweetness of a friend is better than one’s own counsel.”",
+            "“Do not go talebearing among your people“ (Leviticus 19:16). And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Ketuvot 46a) that included in this [negative commandment] is not to put out a bad name for any of our people. And the punishment [for doing this] is very stringent, as will be explained in the level of those liable for the death penalty. And our Rabbis, may their memory be blessed, also said (Ketuvot 46a) [that] “Do not go talebearing (<i>rakhil</i>)” is a [prohibition] to the judge, that he should not be soft to (<i>rakh la</i>) this one and harsh to that one.",
+            "“Make no mention of the names of other gods” (Exodus 23:13) - a person should not say to his fellow, “Wait for me by idol x.”",
+            "“You shall not grant them grace” (Deuteronomy 7:2). Our Rabbis, may their memory be blessed, explained [it] as do not give grace to the seven (Canaanite) nations.",
+            "“And not be like Korach and like his community” (Numbers 17:5). And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 110a), “Anyone who perpetuates a dispute violates a negative commandment, as it is stated ‘and not be like Korach and like his community.’” But it is permissible to say evil speech about disputatious people, as it is stated (I Kings 1:26), “But he did not invite me your servant, or the priest Zadok, etc.” ",
+            "One who does not perpetuate a dispute against those who stand on a path that is not good, and those that haul in iniquity, is surely punished for their transgressions in all their sins (of the actual sinners); and [also] transgresses a negative commandment - as it is stated (Leviticus 19:17), “and not bear sin because of him..” And it is stated (Hosea 10:9) “You have sinned more, O Israel, than in the days of Gibeah; there they stand; shall they not be overtaken [as] at Gibeah by a war upon scoundrels?” Its explanation is [that] if that generation (of Hosea) was standing there, they would not have overtaken those in Gibeah in war, to destroy the evil, as that generation had overcome [the evildoers of that time] in war. The understanding of “there they stand” is, if they stood there. And likewise “and leave his father” (Genesis 44:22) is, if he left. [This is] meaning to say, that their sin was of the type of sin of Gibeah. However [the earlier generation] was better than these, since they gathered and stood with their lives to destroy the evil. And it is stated (Judges 5:23), “‘Curse Meroz,’ said the angel of the Lord; ‘Bitterly curse its inhabitants, because they came not to the aid of the Lord, to the aid of the Lord among the warriors.” And it is stated (Deuteronomy 1:17), “do not fear in front of a man.” And anyone who is for God, may He be blessed, should give over his life for the sanctification of God, as it is stated (Exodus 32:26), “‘Whoever is for the Lord, come to me’; and all the Levites gathered to him.” And it is [also] stated (Numbers 25:7), “And Phinheas saw, etc. and he took a spear in his hand.” And it is an obligation on all that fear [God] - even if he is one that loves pureness of heart - to arouse zealotry when he sees that behold, the officers and the prefects are in trespass, as it is stated (Ezra 9:2), “and it was the hand of the officers and prefects who were in this trespass first.”",
+            "“But as for your brothers of the Children of Israel, no one shall rule ruthlessly over the other” (Leviticus 25:46). A man may not subjugate his fellow. And if his fear is upon them or they are embarrassed to violate his word, he should not command them to do [anything at all], except from their [own] will and for their benefit - even to heat up a jug of water or to go on an errand to the town square to buy as much as a loaf of bread. But it is permitted to command anything he wants to a man who does not behave properly.",
+            "“You shall not profane My holy name” (Leviticus 22:32). This is among [the sins for which] one is liable for excision, as will be explained. And know that, is not the (greatest) damage and destruction found among the souls of the masses on the lips of the tongue? For they mention [God’s] name for nothing, and they also mention it without reverence. And about this matter did our Rabbis explain (Leviticus Rabbah 27) that which it is written (Isaiah 1:3), “Israel did not know.” And they are also not exacting about the cleanliness of the place and cleanliness of [their] palms. ",
+            "And when people are not careful with their tongues about the honor of Torah scholars - whether in front of them or not in front of them - they turn into [those categorized as] heretics (<i>apikorsim</i>), who do not have a share in the world to come. And likewise, is not the destruction of the four groups (see Sota 42a) from the sin of their mouth and the word of their lips? It is all like it will be explained in this chapter. Therefore it is written (Proverbs 18:21), “Death and life are in the power of the tongue.” ",
+            "Observe and see the iniquity of the tongue and the severity of its transgression: For the punishment of one who curses his father and mother is more severe than one who strikes [them]. As the sentence of the one that curses is stoning - which is the most stringent of the court’s death penalties - whereas the sentence of the one who strikes [them] is strangulation. ",
+            "And many are also ensnared and trapped in profaning their glorious senses - the sense of seeing and the sense of hearing. And it is stated about the sense of seeing (Numbers 15:39), “so that you do not follow your heart and eyes.” We were commanded with this that a man should not stare at a married woman or at other sexual prohibitions, lest he be ensnared by them. ",
+            "And among the sins that are dependent on the sight of seeing is [that of] raised eyes. For it is caused by pride, as it is stated (Psalms 101:5), “I cannot endure one of raised eyes and a thick heart.”",
+            "And among the words of our Rabbis about the sense of hearing is, “A person should not allow his ears to hear idle matters, because they are the first of the limbs burned” (Ketuvot 5b). And about the one that audits a mouth that speaks vulgarity, it is stated (Proverbs 22:14), “The mouth of strange women is a deep pit.” One who is of the fearers of God and of the penitents should pay attention to all of this, in order to save his soul from the flame. And we have already written fine words about this matter in the Gates of Precautions of Caution (no longer extant).",
+            "Among the [negative commandments] dependent upon the shutting of the hand and the one who prevents himself from an act is “do not [...]  shut your hand against your needy kinsman, [etc.] Beware lest you harbor the base thought, ‘The seventh year, the year of remission, is approaching,’ so that you are mean to your needy kinsman and give him nothing” Deuteronomy 15:7-9). We have learned from this that one who refrains from lending to a poor person violates two negative commandments. And they are “Beware,” and “lest.” So if at the time that the seventh year is approaching, we are warned not to prevent ourselves from loaning because of the fear of the matter of the year of remission, certainly [is it so at] a time when he will not lose [the loaner’s] debt - for the sin of one who shuts his hand from lending will become greater. And from the greatness of this iniquity, the verse called the thought of stinginess from lending, “base thought (<i>devar belia’al</i>).” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Ketuvot 68a), “[Regarding] anyone who averts his eyes from the obligation to give charity, it is as if he engages in idol worship. It is written here, ‘Beware lest you harbor the base thought in your heart…and you will not give him’ (Deuteronomy 15:9), and it is written there, ‘Certain base fellows from among you have gone out’ (Deuteronomy 13:14).” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yalkut Shmuel 28:134) that a miser is called base. And so is it written (I Samuel 25:25), “to that wretched fellow, Nabal” - because he was stingy, since he said to David’s servants (I Samuel 25:11), “Should I then take my bread and my water and the meat that I slaughtered, etc.?” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shabbat 63a), “Greater is one who lends to a poor person than one who [gives] charity.”",
+            "“You shall not abuse your neighbor” (Leviticus 19:13). (And the explanation is that this is also from the [negative commandments] that are dependent upon the shutting of the hand. For the verse is speaking about abusing the wage of a wage-worker, such that [the employer] prevents himself from paying him his wage. And likewise, that which [Rabbenu Yonah] brings the verse, “The wicked man,” after this is because it is from this type in which one prevents himself from paying the debt.) And King David, peace be upon him, said (Psalms 37:21), “The wicked man borrows and does not repay.” “You shall not leave over the wages of a laborer with you until morning” (Leviticus 19:13). “You must pay him his wages on the same day, before the sun sets” (Deuteronomy 24:15). It is the same for the rent of an animal, [the wage] of a person or of vessels - one transgresses, “You shall not leave over.” [Even with] contracting, one transgresses, “You shall not leave over” (Bava Metzia 101b).",
+            "“You must not leave over his corpse on the stake overnight” (Deuteronomy 21:23). One who leaves over his dead [relative] overnight transgresses a negative commandment, unless he leaves him over for [the sake of] his honor.”",
+            "“You may not be indifferent” (Deuteronomy 22:3). We were warned with this not to be negligent from saving the wealth of our fellows - whether movable property or lands - as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Metzia 31a), “‘And so too shall you do with anything that your brother loses’ - to include the loss of land.” For example, if there was water streaming and coming there, he is obligated to block it. And also were we warned [with this verse] to make efforts to rescue our neighbors, and to save our fellows at the time of their troubles. And it is likewise written (Leviticus 19:16), “you may not stand over your neighbor’s blood.” And Solomon said (Proverbs 24:10), “If you showed yourself slack in time of trouble; and  wanting in strength.” Its explanation is [that] if you have the ability to save with counsel or with effort, but you show yourself [as if] you do not have the strength, your strength will be reduced - measure for measure. And it is stated afterwards (Proverbs 24:12), “If you say, ‘We knew nothing of it,’ surely He who fathoms hearts will discern [the truth], He who watches over your life will know it, and He will pay each man as he deserves.” Behold one who prevents himself from the salvation [of others] and from giving counsel to help, the Holy One, blessed be He, will consider it like his act. (It appears to me that his intention in explaining the verse is that even though the iniquity of preventing himself is passive, nevertheless it will be counted for him as if he had actively done evil to his fellow. For that evil that came to his fellow in a place where he could have been saved through [the sinner], is considered for the one that prevented himself from saving [the other] as if he was active and did [it]. And this is [the understanding of] its being considered like his act.)",
+            "And it is good and very correct that there be volunteers from the people in each and every city, to be ready and prepared for any matter of rescue, when an Israelite man or woman is found in trouble. And behold we became obligated to exert ourselves for his missing ox or sheep, to be with us - now what fineness and greatness to do for its owners - until our brother requests it; and it is written (Isaiah 58:7), “and take the wretched poor into your home.”",
+            "“You shall surely reprimand your countryman and not bear sin because of him.” (Leviticus 19:17). We were warned with this not to incur sin from the sin of our fellow, in our preventing ourselves from rebuking them. And if one man sins when his sin is completely revealed and they did not rebuke him with a rod of reprimands, the whole congregation is punished. And it is accordingly written (Joshua 22:20), “When Achan son of Zerah violated the proscription, anger struck the whole community of Israel; he was not the only one who perished for that sin.” And it is stated (Deuteronomy 29:28), “but with overt [acts], it is for us and our children forever.“ And even the nations of the world said, (Jonah 1:7) “Let us cast lots and find out on whose account this misfortune has come upon us” - and certainly with Israel, who are responsible for one another.",
+            "And in order to be saved from this punishment, it is a proper thing to choose men of truth and to identify men of valor from all of the people; and to place them as the heads of supervision over every marketplace and lot of their dwelling places - in order to supervise their neighbors and to reprimand them for any matter of rebellion and destroy the evil [that they find].",
+            "“When you make a vow to the Lord, your God, do not delay fulfilling it” (Deuteronomy 23:22). Behold there is a punishment for the delay of vows and charity, even though one pays them later. And if someone vows to give charity to the poor, he is obligated to pay it immediately. And if by way of forgetfulness, a delay of the vow happens to him, this too will surely be punished. For since he knows that forgetfulness is found with people, he should have remembered his vows and constantly put them into his heart, so that he would not forget them - like the matter that is stated (Proverbs 20:25), “It is a snare for a man to pledge a sacred gift rashly, and to give thought to his vows only after they have been made.” Therefore, his punishment for his negligence is severe, as it is stated (Ecclesiastes 5:5), “Don’t let your mouth bring your flesh to sin, and don’t plead before the messenger that it was an error, but fear God; else God may be angered by your talk and destroy the work of your hands.” Its explanation is “Don’t let your mouth bring your flesh to sin, etc.” - why do you vow, if you are not careful with your vows and bring guilt upon yourself? And we have already explained this verse in the Gates of Precautions of Caution (no longer extant). And our Rabbis, may their memory be blessed, have said about the iniquity of [unfulfilled] vows (Shabbat 32b) that children die [as a result], as it is stated (Ecclesiastes 5:5), “and destroy the work of your hands.” The verse is also explained to be about the matter of evil speech, that one is punished for negligence with it - even if he does not intend to disgrace his fellow. (And likewise did our Rabbis, may their memory be blessed, say in the Sifrei - and Rashi cites it in his commentary on the Torah concerning Miriam - and this is its language, “And with Miriam, she did not have in mind to to disgrace him [...]” And it concludes in the Sifrei, “But rather for praise, on account of the commandment of being fruitful and multiplying, etc.”) And behold we were commanded not to make vows, as it is stated (Deuteronomy 23:23) “Whereas you incur no guilt if you refrain from vowing.” And our Rabbis expounded from this (Nedarim 77b) that if one does vow, he incurs guilt. For a vow is a stumbling block for the one who vows, lest he profane his word or delay fulfilling it. Rather a righteous man is gracious and gives without his vowing. [It is hence forbidden to vow] except for when he calls out from distress. For then he should make a vow, like the matter that is written (Genesis 28:20), “And Jacob made a vow, saying, etc.” And likewise in the gathering together of the heads of the people - the Tribes of Israel: They should make vows to strengthen weakened hands. (It appears to me that his intention in that which he wrote, “to strengthen weakened hands,” is meaning to say that it energizes the rest of the people whose hands are weakened in the trait of volunteering, since they are not used to it. And through his vowing publicly in front of many people, their hearts are elevated to volunteer as well. And so is it written in I Chronicles 29:1-9, “King David said to the entire assemblage, etc. ‘I have prepared with all of my strength, etc. and who is going to make a freewill offering and devote himself today to the Lord?’ And the officers of the clans made freewill offerings, etc. The people rejoiced over the freewill offerings they made, for with a whole heart they made freewill offerings to the Lord; King David also rejoiced very much.”",
+            "The fifth level is a negative commandment that [involves] an action:  Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Makkot 13b), “We give lashes for a negative commandment that [involves] an action.” And the [number of] lashes is forty minus one. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 10a) that lashes comes instead of the death penalty. And they said (Sanhedrin 81b), “Someone who was lashed and repeats [the sin], we put into jail (<i>kippah</i>). And it is an obligation upon the reprimanaders to investigate the ways of the people and to know what they are stumbling in. Since there are many [negative commandments] - even though they observe many of the [negative commandments), they [also] negate many of them. For example, they keep most of the prohibitions of work on Shabbat - but there are types of work that part of the people are not careful about, since they are not known to them. And their mistakes are attributed to themselves, since they did not lodge among the sages and seek Torah from their mouths. Hence they transgressed the practices and will be punished, as it is stated (Isaiah 26:10), “But when the evildoer is spared, he learns not righteousness.” And there are rebels that stumble in them; for they did not become accustomed to them in their youth, in the houses of their fathers, to be careful about them. And they inherited [the ways of] the fathers, and did not listen to the voice of their teachers. [Hence] these are doing [these] sins wantonly.",
+            "And likewise all of the people are careful about the blood of the soul and the blood of exudate; but some of them are not careful about the preparation of salting, to remove the blood from the meat according to the law. And there are very many like these [examples], without knowledge and without reprimand. And it is like it is stated (Proverbs 29:18), “For lack of vision a people becomes wild.”",
+            "And there are some [negative commandments] that some of the masses do not keep the main [negative commandment], such as wounding and hitting. For one that hits his fellow violates two negative commandments, as it is stated (Deuteronomy 25:3), “You shall strike him forty; you shall not add, lest you add.” And many transgress these negative commandments by hitting their wives. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 58b), “Anyone who raises his hand to strike another, even if he does not strike him, is called wicked - as it is stated (Exodus 2:13), ‘and he said to the wicked one, “Why should you strike your friend?”’ ‘Why did you strike,’ is not stated, but rather, ‘should you strike.’” And Job said (Job 31:21), “If I raised my hand against the fatherless.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 58b) [that] Rav Huna would cut off the hand of the striker. He would say, “And the high arm shall be broken” (Job 38:15).",
+            "And likewise with destruction of the beard, as it is stated (Leviticus 19:27),  “and you shall not destroy the side-growth of your beard.”",
+            "And there are people that do not refrain from [wearing] a garment that is of a forbidden mixture of fabrics. For they sew a wool garment with a linen thread or make a linen rim for the edge of a woolen garment. ",
+            "“No man shall approach anyone of his own flesh” (Leviticus 18:6). Any approaching of the flesh is forbidden, such as touching the hands of a married woman. And its explanation [in the continuation of the verse], “to uncover nakedness,” is because approaching leads to nakedness (forbidden intercourse). And should you say in your heart, “Where is it found in Scripture that the Torah made a fence, that you should say that it forbade the touching of hands, that it should be a sin” - we will answer you [this] word: Behold the commandment of the nazirite in which one’s main separation is lest he forget the Lawmaker or be fooled by a spirit of licentiousness, [and yet] the Torah forbade him from [consuming] everything that is from the vine of wine. And all of that is as a fence to distance him from drinking wine. And likewise did our Rabbis say in the Midrash (Exodus Rabbah 16:2). ",
+            "“And do not place a stumbling block in front of the blind” (Leviticus 19:14). Our Rabbis said (Moed Katan 17a) that we were warned with this that a man should not strike his grown son, lest it be a snare and a stumbling block for [the son’s] tongue and to hit his father. And likewise were we warned with this not to bring about any stumbling block for the iniquity of an Israelite or even a gentile, such that he not give a cup of wine to a nazarite or a limb from a living animal [also] to a Noahide, and also not extend to him that which is forbidden to him, nor to cause him to stumble upon one of the things about which the Noahides were [forbidden].",
+            "“You must not destroy its trees, wielding the ax against them”  (Deuteronomy 20:19). For we were warned with this not to cut down any fruit tree - even to build fortifications with it, so long as one finds enough fruitless trees for his needs. And we were also warned with this not to throw money around for no reason - even the value of a <i>perutah</i> (a small coin). And our Rabbis said (Bava Kamma 91b), “One who rends his garments excessively over his dead [relative] is lashed.” And all the more so, one who breaks vessels in his anger, as he has done two evils - destroying his wealth; and letting his anger be in control, to make him transgress matters of the Torah. As from now on, he will have a struggle with the impulse of anger, to make him transgress his religion - like the matter that is written (Proverbs 29:22), “a hot-tempered man commits many offenses.” And we have already let you know that which our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shabbat 105b), “One who breaks his vessels in his anger [...] should be like an idol worshiper in your eyes, as that is the way of the evil impulse. Today it tells him, ‘Do this,’ and tomorrow it tells him, ‘[...] worship idols.’” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yevamot 44a), “A man should not pour out water from his well when others need it.” We were even warned not to waste the body, by giving it over to dangers or torturing the body to consume it needlessly with fasts from his distress and anger, and not to mourn [more than is necessary] for his dead [relative]. But [regarding] one who grieves and mourns over his iniquities - about him is it stated (Isaiah 57:18), “I note how they fare and will heal them; I will guide them and mete out solace to them, and to the mourners among them.” And it is stated (Genesis 9:5) “But for your souls’ blood, I will require a reckoning.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Kamma 91b), “From the hand of your souls (i.e., from yourself), will I require your blood.”",
+            "“Three years it shall be forbidden (<i>arelim</i>) for you, not to be eaten” (Leviticus 19:23). <i>Orlah</i> is applicable outside of the Land [of Israel] and it is forbidden in benefit. And anything that is forbidden in benefit is forbidden to give to a [gentile]. And the fourth year vineyard is forbidden in benefit, when not redeemed. And we may not redeem it until its fruits have reached the season of the tithes. So when is the season of the tithes? From the time that the fruits have been completed, like the matter that our Rabbis, may their memory be blessed, learned (Maasrot 1:2), “From when are the fruits obligated in tithes?”",
+            "“Therefore the Children of Israel do not eat the sciatic tendon” (Genesis 32:33). The sciatic tendon is forbidden in benefit, so it is forbidden to give it to one’s Canaanite slave or maidservant. And it is forbidden to send a thigh (as a gift) to a Canaanite with the sciatic tendon inside it. (And likewise does Rosh bring in the name of [Rabbeinu Yonah] at the beginning of the chapter [entitled] Gid HaNashei in the discussion of a man sending a thigh to a Canaanite. But we do not establish [the law to be] like him in this, but rather like the opinion of Rambam - that the sciatic tendon is permissible in benefit, so one may send a thigh to a Canaanite with the sciatic tendon inside it. And it is explained in Tur and Shulchan Arukh, Yoreh Deah 65.) ",
+            "“You shall not steal; you shall not deal deceitfully or falsely” (Leviticus 19:11). Our Rabbis said (Bava Metzia 61b), “‘You shall not steal’ in order to aggravate” - that one should not say, “I will steal vessel x, in order that he will be pained and I will make him aggravated (<i>nakot</i>, [like] the usage, ‘and you shall aggravate yourselves’ [in] Ezekiel 36:31), be careful in watching his vessels and give it back to him afterwards.” And it is likewise forbidden to take vessels from the house of one’s fellow in the way of theft, to use them and [then] return them to him. And one may not steal what is his from behind the thief - so that he will not appear to be a thief (Sifra, Kedoshim, Section 2:2). ",
+            "“You shall not practice divination or soothsaying” (Leviticus 19:26). “You shall not practice divination” - such as those that divine with weasels and birds. [It is if] his bread fell from his mouth or a gazelle crossed his path, and he said it is a sign that his journey will not be successful - so he leaves his journey because of this. And that which is similar to this, such that he follow the augurs, whether to do something or to refrain from the action. “You shall not practice soothsaying (<i>teonenu</i>)” is an expression of times (<i>onot</i>) and hours: That he says, “Day x is good to begin work, hour y is bad for leaving.” And one should [also] not listen to the astrologers. But rather one’s heart should trust in the Lord, the God of the heavens and the God of the earth. Therefore it is written about this matter (Deuteronomy 18:13), “You must be wholehearted with the Lord, your God.” We have learned from this that the diviners and the augurs are lacking trust. And these plots and divinings are the acts of the Land of Canaan, as it is stated  (Deuteronomy 18:14), “For those nations that you are about to dispossess do indeed resort to soothsayers and augurs; to you, however, the Lord, your God has not assigned the like.”",
+            "“You shall do no unrighteousness in judgment” (Leviticus 19:15). Behold, afterward it states, “you shall not favor the poor or show deference to the rich; judge your countryman fairly.” So what is, “judgement” stated at the beginning of the verse? Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sifra, Kedoshim, Chapter 8:5) [that] this is [referring to] length, weight and capacity: “It is to teach us that a measurer is called a judge, and if he falsifies in measurement (it is as if the perverts justice); and he is called wrong, [...], revolting, rejected and abominable, and he brings about five things (like one who perverts justice): He defiles the (Land), he profanes the Name, he drives out the Divine Presence, he causes Israel to fall by the sword, and he exiles them from their land.” (And it appears to me that there is a lacuna here - and it is accordingly found below - “You shall not falsify measures of length, weight, or capacity. You shall have an honest balance, honest weights, an honest ephah, and an honest hin; I am the Lord, your God, who freed you, etc.” [Leviticus 19:35-36]). “Measures of length” - that is measuring of land; “weight” - like its meaning; “or capacity” - that is a liquid and a dry measure; “honest weights” - masses to weigh across from them; “an ephah” is a dry measure; “a hin” is a liquid measure; “I am the Lord, your God, who freed you, etc.” - in Egypt, I distinguished between the drop of a firstborn and the drop that was not a firstborn, so I am credible to punish the one who hides his weights in salt, in order to fool the creatures who are not aware of them.",
+            "“You shall not act towards him as a creditor” (Exodus 22:24). We were warned with this not to distress the borrower. And the creditor may not pass in front of him when he knows that the borrower does not have with what to pay him back. For he torments him and weakens his spirit with this. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Metzia 78b), “Behold, it is as if he is judging him with two [punishments], as it is stated (Psalms 66:12), ‘You have let men ride over us; we have endured fire and water.’”",
+            "“You shall not put usury upon him” (Exodus 22:24) - [this is a negative commandment] for the witnesses - as the creditor, the borrower and the witnesses [all] transgress a negative commandment. Therefore, it states, “you shall not put (<i>tasimun</i>),” in plural, after it stated, “you shall not act (singular) towards him as a creditor” - since it is a warning to the witnesses. ",
+            "“There must be no blemish in it” (Leviticus 22:21). We were warned with this not to introduce a blemish into a firstborn - even in our times.",
+            "“You shall not plow with an ox and an ass together” (Deuteronomy 22:21). We were warned with this not to plow - nor to tread - with two species, when they are joined with a yoke or with a rope. And the law is the same for driving them when they are joined. And [the reason] that it (only) spoke about plowing is [that] the verse mentioned the common [case]. And it is even forbidden to drive them with [one’s] voice. And it is forbidden to drive together two mules, [if] one is the daughter of a female horse and one is the daughter of a female donkey. And it is forbidden to drive a mule with [either] a horse or a donkey. ",
+            "“And a figured stone you shall not set in your land” (Leviticus 26:1). We were warned with this not to bow down on a floor of stones in the synagogue or in any other place, except for the Temple. ",
+            "“You shall not make yourselves abominable” (Leviticus 11:43). We were warned with this not to eat fish or a grasshopper until they die. And likewise should one not drink from the horn of a bloodletter (that he uses for his craft). One who delays his [bodily needs also] transgresses on account of “You shall not make yourselves abominable” (Makkot 16b). ",
+            "“Do not degrade your daughter and make her a harlot, lest the land fall into harlotry and the land be filled with depravity” (Leviticus 19:29). Our Rabbis explained (Sanhedrin 76a) that this verse comes to warn that a man not give over his single daughter for intercourse that is not for the sake of marriage (<i>kiddushin</i>). “Lest the land fall into harlotry” - for if you do this, the land will be untrue and give its fruit elsewhere, and not in your land. And likewise does it state  (Jeremiah 3:3), “And when showers were withheld and the late rains did not come, your face had the brazenness of a harlot.”",
+            "And behold you have seen the greatness of the punishment of one who designates a single woman as a harlot for himself. For it is stated about this (Leviticus 19:29), ”lest the land fall into harlotry and the land be filled with depravity.” [That is] besides the great evil stumbling block that is found for those having intercourse with a single woman - for she is ashamed to immerse in the waters of a river or a mikveh [to purify herself] from the impurity of her menstruation, lest a rumor of her harlotry become public. Therefore she will [usually remain] in menstruation; her impurity in the bottom of her skirts, she does not think of her end. Our Rabbis also said (Sanhedrin 76a), “‘Do not degrade your daughter and make her a harlot’ - behold this is a [negative commandment] that a man not marry off his daughter to an old man.”",
+            "“You shall not eat any corpse” (Deuteronomy 14:21). Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Chullin 32a), “Anything that is disqualified during slaughter is a corpse (<i>neveilah</i>).” And it is goodly for the reprimanders to warn the people, so that they should be careful about the law of slaughtering and all of its details, to fulfill its dictates. And for all of its laws, they should choose a slaughterer (<i>schochet</i>) who fears sin, since a large number of Israelites are dependent upon him for the [proper execution] of the commandments of slaughter and examination. And though it is true that our Rabbis, may their memory be blessed, said (Chullin 3b), “Most of those found around slaughter are experts” - there are places without concern and without reprimand. There, most of the people found around slaughter are not understanding experts. And we have also seen scandal in some of them. For many of the experts have distanced themselves [from these places] out of fear of sin; and the heart of those that do not not fear, does not understand how to be exacting in the examination of the knife. For one has to focus his heart very, very much in its examination. Do you not see that a man may check two or three times and not feel a small nick (that would render the knife improper), but find it afterwards when he set his heart to it in the end? So [this shows] that the sense of touch is according to the focus of the heart. [This is] besides that a man that has no fear will err in the examination of the marks and the rest of the ways and angles that are clearly revealed to anyone who knows the doctrine and the law.",
+            "“And you shall not take a bribe” (Exodus 23:8) - even on condition to have the innocent be innocent and the guilty be guilty, and even if the two parties to the argument have agreed to give him a wage together. Thus did our Rabbis, may their memory be blessed, say (Ketuvot 105a): “[Regarding] one who takes a wage to judge, his decisions are null.” But they are permitted to give him the wage of the loss he incurred, in that they disturbed him from his [regular] activities - if the loss is recognizable and fixed, and it is known to people. And [this is] so long as one of them does not give more than his fellow towards the wage of the loss.",
+            "Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Ketuvot 105b), “‘And you shall not take a bribe” - even a bribe of words. As if one of them said words of a flatterer to him, he must withdraw himself from that case. And if he brings him a present when he comes to be judged in front of him, he should not take it from his hand. And even if he preceded and gave him a gift in front of him to take from him (before he received his summons), this judge has already been disqualified from judging him.",
+            "“No work at all shall be done on them; only what every person is to eat, etc.” (Exodus 12:16). Our Rabbis said (Beitzah 12a), “From transporting being permitted for the sake of food for people, it was also permitted not for its sake - so long as it is for the sake of the day.” And it is like the matter that they said, “We transport a Torah scroll on a holiday to read it on that day.” But it is forbidden to transport for the needs of weekdays - only for the needs of the holiday. And many of the people sin by transporting a key for their containers into the public domain on the holiday, even though there is no food that can be eaten on the holiday in the container. ",
+            "“A man shall not wear a woman’s clothing” (Deuteronomy 22:5). [This is a negative commandment against] removing underarm and pubic hairs.",
+            "“So that you do not bring bloodguilt in your house” (Deuteronomy 22:8). [This is a negative commandment against] placing a bad dog or a rickety ladder inside one’s home.",
+            "“You must not work your firstling ox or shear your firstling sheep” (Deuteronomy 15:19). [The law of] the firstborn is practiced both in the Land [of Israel] and outside the Land. And a firstling that is mixed in a hundred or [even] a thousand (other animals) renders all of them prohibited in benefit. ",
+            "“You shall not do like this to the Lord, your God “(Deuteronomy 12:4). [This is a negative commandment against] erasing [God’s] name.",
+            "“And you shall not follow their practices” (Leviticus 18:3). And we were warned with this to distance ourselves from all the ways of the Emorites. And among them are incantations, and amulets that are not from an expert for healing.",
+            "“And you shall eat no bread or parched grain or fresh ears until that very day” (Leviticus 23:14). And [until the day it becomes permitted], the new grain is forbidden by the Torah also outside of the Land.",
+            "We have written some of the things about which many people err unknowingly, for their ears had not been exposed to them; and some of the things they knew were forbidden, but did know the severity of the prohibition. And we mentioned some of these [things] so that the people will not err in them laying down. The wise man will hear [this] and add [more] teaching, to warn the people about the things like this that happen to them. And the understanding ones will note their mention, and so, shine with the shine of heaven.",
+            "And the sixth level is [the sins that come with] a death penalty at the hands of the Heavens: The difference between [this] death penalty and excision (<i>karet</i>) is that the liability for the death penalty is upon him, but not upon his progeny; whereas with the punishment of excision, he and his progeny are excised. Nevertheless our Rabbis, may their memory be blessed, have said (Pesachim 32b) that regarding one matter, in one aspect, death at the hands of the Heavens exceeds the severity of excision. For the one who is liable for [death] at the hands of the Heavens has death in his apertures, and the animals of his livestock die: His cow eats dust and dies; his chicken eats from the dungheap and dies. And [so] death clings to him until it finishes him off.",
+            "(Perhaps Section 108 is missing, or a mistake happened in the ordering of the sections.)",
+            "And some of those liable for a death penalty at the hands of the Heavens were enumerated in the Mishnah, such as one who eats untithed foods - and that is grain that was not prepard by the separation of the priestly tithe and the tithe from it. And this commandment is practiced [only] in the Land of Israel. And [another] example is an impure priest that eats pure priestly tithe or a non-priest that ate the priesly tithe.",
+            "And there are some of them that our Rabbis, may their memory be blessed, explained in the Talmud and in the Midrash, and most of them can be learned from the verse [itself]. For example, one who afflicts a widow or an orphan, as it is stated (Exodus 22:21-23), “you shall not afflict a widow or orphan. If you do mistreat them, etc., My anger shall blaze forth.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Mekhilta D’Rabbi Yishmael, Mishpatim 18), “It is one if they cry out or they do not cry out.” [This is] meaning to say that when one who afflicts the widow or orphan is punished, it is the same doctrine whether the afflicted surely cries out under his hand or is surely silent. But when the orphan cries out to God, may He be blessed, the punishment comes quickly. ",
+            "[Likewise,] stealing from the poor person, as it is stated (Proverbs 22:22-23), “Do not rob the indigent for he is indigent; and do not crush the poor man in the gate. For the Lord will take up their cause and despoil those who despoil them of life.” And we have already explained this in the third level. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Kamma 119a) that one who steals from a poor person is as if he takes his life, as it is stated (Proverbs 1:19), “Such is the fate of all who pursue unjust gain; it takes the life of its possessor.” Sometimes it deprives him of his livelihood - even with the theft of less than the value of a <i>perutah</i> (a very small coin). Therefore it is considered like bloodguilt for that person: If he stole the value of a <i>perutah</i>, he has spilled blood.",
+            "[Likewise] one who put out a bad name (on someone else), as it is stated (Numbers 14:37), “And those who spread such calumnies about the land died of plague in front of the Lord.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Arakhin 15a) [that] if the punishment for one who puts out a bad name on the land is death, all the more so for one who puts out a bad name on a fellow Israelite - who is obligated in Torah and the commandments. And it is stated (Deuteronomy 22:19), “And they shall fine him a hundred [shekels of] silver and give it to the girl’s father; for the man has put out a bad name, etc.” Behold, the verse did not mention his sin about having tried to take the life of the woman, and causing her to be killed in court with false witnesses that he brought about her [fabricated] harlotry; yet it mentioned the iniquity of putting out a bad name! For it is a greater iniquity than one seeking to squelch a life, as the pain of the shame is more bitter than death. And so did our Rabbis, may their memory be blessed, say that he is liable lashes and [a fine] for putting out a bad name, not for having sought to kill her. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yerushalmi Bava Kamma 8:7) that one who puts out a bad name with words about a blemish in the family is never able to atone. For it is not enough for him to get pardoned by those still alive, as he caused the shame and disgrace of their forebears that gave him birth. And we will still add more to its explanation [when we explain] the severity of the four death penalties [of the court]. ",
+            "And one who plays with children and [masturbates] whether with the hand or the foot is liable. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Niddah 13b) that his punishment is like the punishment of the generation of the flood, that had corrupted their ways. And likewise one who does like the act of Er and Onan - to thresh (the penis) inside (the vagina) and winnow outside, to destroy the seed - is liable, as it is stated (Genesis 38:10), “And what he did was displeasing to the Lord, and He killed him as well.” And it is stated about those that waste seed (Isaiah 57:5), “You who inflame yourselves among the terebinths, under every verdant tree; who slaughter children, etc.”",
+            "And a Torah scholar that does not act modestly is liable, because he distances the Torah from the love of the creatures. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shabbat 114a), “About this is it stated (Proverbs 8:36), ‘all who hate me love death.’” The explanation of haters is, those that cause hate - as they cause the creatures to hate the Torah. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 86a), “[When a man] reads [Torah], studies [Mishnah, ...]; and he speaks pleasantly with other people, is pleasant with [them] in his business transactions in the marketplace and gives and takes faithfully - what do people say about him? Fortunate is his father [and his mother] who taught him Torah, [...], woe to the people who have not studied Torah. So-and-so who was taught Torah - see how [beautiful] are his ways, how proper are his deeds. About him does the verse state (Isaiah 49:3), ‘You are My servant, Israel, in whom I will be glorified.’ [But when a man] reads [Torah], studies [Mishnah, ...]; but he does not speak pleasantly with other people, is not pleasant with [them] in his business transactions in the marketplace and does not give and take faithfully - what do people say about him? Woe to so-and-so who studied Torah, woe to his teacher and to his father who taught him Torah. So-and-so who studied Torah - see how [ugly] are his deeds, and how [corrupted] are his ways. About him, the verse states (Ezekiel 36:20), ‘they caused My holy name to be profaned, in that it was said of them, “These are the people of the Lord, yet they had to leave His land.”’”",
+            "Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Derekh Eretz Rabbah 11:13), \"Anyone who has a study hall (<i>beit midrash</i>) in his city but does not go there is liable.\"",
+            "And one who rivals his rabbi’s yeshiva is liable.",
+            "And one who issues a legal ruling in front of his teacher is liable. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Eruvin 63a) [that] when Nadav and Abihou brought a foreign fire, they did not die for the sin of bringing [it], since their intention was for the sake of a commandment: They said, “Behold it is written in the Torah (Leviticus 1:7), ‘And the sons of Aaron the priest shall put fire on the altar’ - although fire descends from Heaven, it is [nonetheless] a commandment to [also] bring ordinary fire.” Rather their punishment was because they issued a legal ruling in front of Moses, their teacher. ",
+            "Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avot 5:8), “Pestilence comes to the world for sins punishable by death according to the Torah, but which have not been referred to the court, and for [neglect of the law regarding] the fruits of the sabbatical year.” And they also said (Avot 5:9), “At four times pestilence increases: In the fourth year, in the seventh year, at the conclusion of the seventh year and at the conclusion of the Feast [of Tabernacles (Sukkot)] in every year. In the fourth year, on account of the tithe of the poor [which is due in] the third year; in the seventh year, on account of the tithe of the poor [which is due] in the sixth year; at the conclusion of the seventh year, on account of the produce of the seventh year; and at the conclusion of the Feast in every year, for robbing the gifts to the poor.” We have seen from this that there is death at the hands of the Heavens for robbing the gifts of the poor. And from this, know and examine the severity of one who makes vows of charity but does not fulfill [them]. Also one who shuts his hand from his poor brother and turns away from his flesh is similar to these - for since he has already been obligated to give [these sums by the Torah], behold he is like someone robbing the gifts [of the poor].",
+            "The seventh level is the severity of excision: The punishment that one is liable [when the consequence of the sin’s] wanton [transgression] is excision; when inadvertent, is for one to bring a sin-offering. And so did our Rabbis, may their memory be blessed, say (Keritot 2a) - that a person is only liable to bring a sin-offering for something the punishment of which, when done wantonly, is excision. [This is] like the matter that is stated (Leviticus 20:20), “they shall bear their guilt; they shall die childless.” And there are two categories of those liable for excision:",
+            "The first category is [composed of] the ones excised [only] from this world: For example, one who has sexual relations with his sister, the sister of his father, the sister of his mother, the sister of his wife or the sister of his brother after he [divorces] her or after the death of her husband. And likewise one who has sexual relations with the wife of his father’s brother or with the wife of the mother’s brother; one who eats forbidden fat or blood; who eats chamets at Passover; one who does (forbidden) work on Yom Kippur; one who did not [eat from] a Passover [offering]; and one who has sexual relations with a menstruant.                                                                                                                                                                                   ",
+            "The second category is [composed of] the ones excised from this world and from the next world: For example, one who worships idolatry; one who sins publicly; one who disgraces Torah, such as if he disgraces its students or those that love God, may He be blessed; and those that rescind the covenant on their flesh (circumcision). And we will explain the content of these groups more fully in the eleventh level. ",
+            "And there are times when the merit of someone who is liable for excision lasts him two or three generations. And the delay in the death of evildoers is to pay their reward in this world, and so to destroy them in the world to come. For it is stated (Deuteronomy 7:10) “But who instantly repays with destruction those who hate Him - never slow with those who hate Him, but repaying them instantly.” And the thing is explained in the words of King David, peace be upon him (Psalms 92:7-8), “A brutish man cannot know, a fool cannot understand this: Though the wicked sprout like grass, though all evildoers blossom, it is only that they may be destroyed forever.” And likewise did Asaf, peace be upon him, say (Psalms 73:3-17), “For I envied the wanton; I saw the wicked at ease. Death has no pangs for them, etc. Until I entered God’s sanctuary and reflected on their fate.” Its explanation is that vengeance upon the evildoers is at their end, as it is stated (Proverbs 24:20), “For there is no future for the evil man; the lamp of the wicked goes out.”",
+            "And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Kohelet Rabbah 7:32), “Rabbi Yoshiyahu said, ‘For three things does the Holy One, blessed be He, delay punishment of evildoers in this world: Lest they repent; [because] they have done a commandment, such that the Holy One, blessed be, will pay them back in this world; or lest righteous children will come out from them - like we have found [when] He showed favor to Achaz, such that Hezekiah came out of him; as well as Amon, from whom Yoshiyahu came out; as well as Shimi, from whom Mordechai came.’”",
+            "And [part of] the content of excision is the shortening of years; like the matter that is stated (Proverbs 10:27), “but the years of the wicked will be shortened.” But there is a difference in the matter of the shortening of the years between death [at the hands of the Heavens] and excision. For [in the case of] excision, the death of the person is before fifty years, whereas [in the case of] death, [it] is before sixty - like those that died in the desert. This is meaning to say, that one about whom it was decreed to live for seventy or eighty years, but became liable for death [at the hands of the Heavens], will die at less than sixty years. However there are righteous ones the [decree for which] is to have less days than sixty [years] - as they said (Taanit 5b), “One [who dies] at fifty-two years, this is the death of Samuel of Rama.” And it is stated (Numbers 4:18), “Do not let the group of Kohathite clans be cut off from the Levites.” And our Rabbis, may their memory be blessed, expounded (Yerushalmi Bikkurim 2:1) from this that excision is before fifty years. Its explanation is, let not an accident be how you cause the tribe of the Kohatites to be cut off from the service of the Levites. For if you do not guard them - that they should not come to see when the holy [vessels] are covered - they shall be excised from the service of the Levites, and will die before they are fifty years; as it is stated (Numbers 8:25), “But at the age of fifty they shall retire from the workforce, etc.”",
+            "And among those liable for excision are those that cause a bad trap and corruption for one’s offspring, besides that the end of the offspring is to be excised. And that is one who has sexual relations with a menstruant. Such a one is tearing up evil seed; for there will be a strip of brazenness upon [the child’s] forehead while he is still alive. [It is] as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Kallah Rabbati 2), “Brazen faced - is that not the son of a menstruant woman?” And the iniquities of the son will be upon the bones of the father. For he caused his soul to be a sinner from the womb. And woe is the evil of the evildoer, for it corrupts him; and his soul and his wife’s soul will surely be excised. And his ruffian seed will be completely cut off. And behold that the woman is in menstrual impurity even if she is pure from [having] her flow and counted seven [clean] days - as is her statute - so long as she has not immersed in a source of water, a river or a spring that has forty <i>seah</i>. And the numerical equivalent (<i>gematria</i>) of the thing is walking slowly (<i>le’at</i>).",
+            "And the eighth level is the four death penalties of the court: And they are stoning, burning, killing and strangulation. Stoning is more severe than burning; burning than killing, which is with a sword (decapitation); and killing than strangulation. And from the sins [punished by] stoning: [A man] who has sexual relations with the wife of his father, with his daughter-in-law or with a male; a <i>baal ov</i> or <i>yidaoni</i> (types of fortune tellers); one who profanes the Shabbat; one who curses his father or mother; a man who has sexual relations with a betrothed maiden; one who entices others to idolatry; a sorcerer; a rebellious son; and - more severe than all of them - one who blasphemes or worships idolatry (Sanhedrin 53a).",
+            "By burning: [A man] who has sexual relations with a woman and her daughter, with the daughter of his wife, with the daughter of his son, with the daughter of his daughter, with his mother-in-law, with the mother of his mother-in-law and with the mother of his father-in-law (Sanhedrin 75a).",
+            "By the sword: A murderer and the people of a condemned city (Sanhedrin 76b).",
+            "By strangulation: One who strikes his father or his mother; one who abducts an Israelite; a rebellious elder according to the court; a false prophet; one who prophesies in the name of idol worship; and one who has sexual relations with a married woman (Sanhedrin 84b).",
+            "Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 37b), “From the day that the Temple was destroyed, although the [four death penalties of the court] have ceased, [...] the principle of the four death penalties of the court has not ceased: One who is liable for stoning, either he falls from a roof or an animal tramples him. One who is liable for burning, either he falls into a fire or a snake bites him (as a snakebite causes a burning sensation). One who is liable for killing, robbers come upon him (and execute him). One who is liable for strangling either drowns in a river or dies of diphtheria (<i>bisronekhi</i>).”",
+            "And [the law of a man] who has sexual relations with a maidservant is similar to those liable for the death penalties of the court in two ways. For our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 81b), “One who has intercourse with an Egyptian woman, zealots may accost him,” like the matter which is written (Numbers 25:8). And this matter is more severe than the death penalties of the court, for they do not put to death, except with witnesses and a warning and by the decision of a Sanhedrin, which is not the case here.",
+            "And besides these, the evildoer discussed profaned the holy ones of God, whom He loved, and had intercourse with the daughter of a foreign god. And every foreign son he fathers will be a snare and a trap and a reminder of the iniquity - the father will carry the iniquity of the son. And he betrayed God, for he bore foreign children.",
+            "And secondly, the Heavens will reveal his iniquity and the earth will oppose him. For his sin will maintain his decline. And behold he will be similar to those liable for the death penalties of the court after the destruction of the Temple, such that they are judged from the Heavens - that they will die in their rebellion and not die like every other person, as we have explained. And it is stated (Malachi 2:12), “May the Lord leave he who does this  without anyone awake or coherent in the tents of Jacob.” And our Rabbis explained (Shabbat 55b), “‘Awake’ among the Sages, or ‘coherent’ among the disciples.”",
+            "And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avot 5:8-9), “The sword comes to the world for the delay of judgment, for the perversion of judgment, and because of those who teach the Torah not in accordance with the accepted law. Wild beasts come to the world for swearing in vain, and for the profaning of [God’s] name.”",
+            "And among the things that are pleasant for the reprimanders to watch and testify about the people, are to keep in view the fate of the lawless concerning the laws of the Shabbat - regarding the main and derivative categories of forbidden work. For many of them have vanished from the eyes of the masses. And there is no one speaking up and no one making [it] heard. ",
+            "And the ninth level is the severity of the sins for which one is killed rather than transgressing them: Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 74a), “[With regard to] all transgressions in the Torah, if a person [is told], ‘Transgress and you will not be killed,’ he may transgress and not be killed, [...] as it is stated (Leviticus 18:5), ‘[You shall keep My statutes and My judgments,] which a person shall do, and he shall live by them’ - ‘and live by them,’ and not to die by them,” except for idol worship, forbidden sexual relations, and bloodshed. For if a person tells him about one of these three, “Transgress and you will not be killed,” he must [let himself] be killed and not transgress - even when they tell him to do the transgression in private; [whereas with other sins, such a law would only apply in public,] as it is stated (Leviticus 22:32), “that I may be sanctified in the midst of the Israelite people.”",
+            "And [regarding] these three transgressions, [even] the punishment for their lighter side is more stringent than several weighty transgressions. And our Rabbis, may their memory be blessed, called the lighter side of a transgression, the dust of the transgression. And they said (Pesachim 25a), “One may heal oneself [from a disease that brings a mortal danger] with anything except for wood of an <i>asheira</i> (a tree designated for idolatry)” - such that if they say to him, “bring leaves from an <i>asheira</i> and you will be healed by them,” he should [allow himself to] die and not be healed by them. And even though one who benefits from the wood of an  <i>asheira</i> is not worshiping idolatry - since it is the dust of idolatry, he should [let himself] die and not be healed by it. For he would be strengthening the hands of the worshipers of the <i>asheira</i>, lest they would say, “The <i>asheira</i> saved him.”",
+            "And likewise with forbidden sexual relations - for example, if [a man] desired a married woman and they said to him, “Your healing will not be accomplished until she stands in front of you naked” - or that she should talk with him - he should [let himself] die and not breach the fence [around] the prohibition of a married woman. And from this, you can recognize the weightiness of touching the hand of a married woman. ",
+            "And behold the dust of murder is whitening [someone else’s] face (embarrassing someone). Since his face turns white and the ruddy appearance leaves [it], it is similar to [the draining of blood] caused by murder. And so did our Rabbis, may their memory be blessed, say (Bava Metzia 58b). And secondly because the pain of the [embarrassment] is more bitter than death. Therefore our Rabbis, may their memory be blessed, said (Ketuvot 67b), Really “it is preferable for a person to make himself fall into a fiery furnace, and not whiten the face of his fellow in public” - but they did not say this about other weighty transgressions. Indeed, they compared the dust of murder to [actual] murder: And just like they said that he must [let himself] be killed and not murder; they likewise said that he should make himself fall into a fiery furnace, and not whiten the face of his fellow in public. And they learned this from the matter of Tamar, as it is stated (Bereishit 48:25), “As she was being brought out, she sent to her father-in-law, etc.” Behold even though she was being taken out to be burned [to death], she did not reveal that she was pregnant from Yehudah, so as not to whiten his face.",
+            "And they also said (Bava Metzia 58b), “Anyone who descends to <i>Gehinnom</i> [eventually] ascends, except for three [who] descend and do not ascend [...]: One who whitens the face of his fellow in public; one who calls his fellow a derogatory name; and one who has sexual relations with a married woman.” Behold that they compared one who whitens the face of his fellow in public and one who calls his fellow a derogatory name - in that he also whitens his face - to one who has sexual relations with a married woman, which is from the transgressions for which one should die and not transgress.  ",
+            "And they also said (Bava Metzia 59a), “One who whitens the face of his fellow in public has no share in the world to come.” And that which they did not say this about a murderer - that he has no share in the world to come (the explanation is that since whitening [the face] is a derivative of murder, - as he said above, that it is the dust of murder - murder should be no worse than whitening [the face, in this context]; yet they did not say that he has no share in the world to come) - it is because one who whitens the face of his fellow does not recognize the greatness of the sin. So his soul is not bitter towards himself about this iniquity, as is a murderer. Therefore he is far from repentance. ",
+            "And our Rabbis, may their memory be blessed, said about Shabbat (Yerushalmi Nedarim 3:14) that it corresponds to all of the [other] commandments. And our Rabbis, may their memory be blessed, [also] said (Chullin 5a) that one who worships idolatry or publicly profanes Shabbat is one who denies the whole entire Torah; so his slaughter [renders an animal] a carcass, and he makes wine forbidden by touching [it].",
+            "The tenth level is the severity of the transgressions for which those who do them have no share in the world to come: All creatures are created for God’s glory, as it is stated (Isaiah 43:7), “All who are linked to My name, whom I have created, formed, and made for My glory.” Hence it is logically understood that one who profanes [God’s] name and disgraces His word will lose his hope. For it is not enough that he does not fulfill that which is expected from him from the essence of his creation - to glorify God and to sanctify Him - but he rather puts out his hands to do the inverse and the opposite, and to profane His holy name. And so is it written (Numbers 15:30-31), “But the person [...] who acts defiantly is blaspheming the Lord; that person shall be excised from among his people. Because he has spurned the word of the Lord and violated His commandment, that person shall be excised - he bears his iniquity.” For death does not atone for him, and he has no share in the world to come. Therefore it mentions, “he bears his iniquity” in this matter - for it does not mention this in other excisions. <br>  And the explanation of “who acts defiantly (literally, with a high hand),” is such that he publicly does sins known to people. And likewise one who removes the yoke of the kingdom of the Heavens - and even privately, because he too is doing it defiantly. And the content of one who removes the yoke is, for example, one who is [defiant] in eating carcasses or forbidden fat or blood, or to profane holidays - even though he does not transgress the other commandments. Since he removed the yoke of one [negative commandment] from upon himself, he has already rebelled against God, may He be blessed. It is true that sometimes righteous people also stumble in a sin - but this is only incidental, when his impulse overpowers him. [Moreover, the righteous person’s] soul is bitter with him about the matter, and he will be careful about it afterwards. However the person who thinks in his heart to remove the yoke of one [negative commandment] from upon him anytime he wants to transgress it, is called a heretic for one thing. And we have already explained this earlier in the first section of the Gates of Repentance. And they, may their memory be blessed, said (Avodah Zarah 26a), “[Regarding] all shepherds, we do not [save them], etc. (as they engage in such behavior).” And the notion of the shepherds is [about] people that would graze their animals in the fields of others, removing the yoke of the prohibition of theft from upon themselves. And their category is the category of the heretic to eat carcasses, or one of the other transgressions, out of desire. But one who is a heretic to eat carcasses in order to anger [God] is a [full-fledged] heretic (<i>apikoros</i>). And the content of angering, is that he does not sin out of a desire for desirable food. Rather even if there is [also] slaughtered meat in front of him, he will take from the carcass. For he is rebelling, and does not accept upon himself to beware of the prohibition of carcasses [at all].",
+            "Behold we have explained the matter of “the person who acts defiantly. Now we will explain the [content of] “because he has spurned the word of the Lord.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 99a) that “‘Because he has spurned the word of the Lord and has breached His commandment,’ this is [a reference to] one who says: The Torah is not from Heaven; [...] one who reveals the Torah [inappropriately]”; one who spurns Torah scholars; and one who spurns the festivals. For even though he has Torah and good deeds in his hands, he has no share in the world to come.",
+            "And the explanation of one who reveals the Torah [inappropriately], is a man who has the temerity to say things about the Torah which are not so: And he says that some of the verses or some of the recounting of things were written for nothing. And from his arrogance and his pride, he says in his heart that since he does not grasp [how] to get to the nature of the explanation of the things, [thinking] that there is nothing hidden to it. And it is stated  (Deuteronomy 32:47), “For it is not an empty thing from you.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yerushalmi Ketubot 51a), “If it is empty, it is from you” - for you do not know to explain the reason for the thing. And likewise one who leaves one of the words of the Torah and does not concede to it - this is certainly revealing the face of the Torah - for example one who says, “Of what benefit are the Torah scholars for us? If they become wise, they become wise for themselves, and do not bequeath anything to us.” And behold they have contradicted that which is written in the Torah (Genesis 18:26), “and I will raise (spare) the whole place for their sake.”",
+            "And the content of one who spurns the festivals, is that he does work on the intermediate days of the festival and spurns the punishment, because the prohibition of work on the intermediate days of the festival is not explicit in the Torah. And this is in the way of one who is a heretic for one thing, to anger - as we have explained, such that he has no share in the world to come. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bekhorot 30b) [that] one who comes to convert and says, “Behold, I accept all of the Torah except for one matter from the words of the Sages” - we do not accept him. And they, may their memory be blessed, said (Makkot 23a), “One who spurns the holidays is like one who worships idolatry, as it is stated (Exodus 34:18), ‘You shall observe the Feast of Unleavened Bread’; and adjacent to it is ‘You shall not make molten gods for yourselves’ (Exodus 34:17).” And they, may their memory be blessed, explained (Chagigah 18a), “‘You shall observe the Feast of Unleavened Bread’ - observe it to not do work all of the Feast of Unleavened Bread.” And we were warned with this about work on the intermediate days of the festival. And that which it is written (Leviticus 23:39), “a complete rest (<i>shabbaton</i>) on the first day, and a complete rest on the eighth day” is because there are many types of work that are permitted on the intermediate days of the festival, as is explained in their words, may they be blessed.",
+            "And that which they, may their memory be blessed, said that one who spurns Torah scholars, spurns the word of God and does not have a share in the world to come - this is something with a root in logic and a basis in analysis. And behold we find good reason and knowledge about this matter: King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 3:38), “The wise shall obtain honor, but disgrace uplifts dullards.” And likewise (Psalms 109:4), “and I am prayer,” [means] a man of prayer; [and] (Jeremiah 9:5), “You dwell in the midst of deceit,” [means] in the midst of people of deceit. [Hence] its explanation is that a lowly and disgraceful person uplifts dullards; and he honors and praises them. For there are great benefits in the honoring of the wise and upright; and many large snares in the honoring of the dullards and evildoers, and in putting them [on a pedestal]. For when the wise are lauded and put [on a pedestal], their words are heard [more], the whole nation accompanies them and their counsel appears right to them. Secondly, when people see their honor, they will learn a teaching, to offer honor and amplify knowledge. And they, may their memory be blessed, said (Pesachim 50b), “A person should always engage in Torah [study ...], even if not for its [own] sake; as through [Torah study] not for its sake, he will come to [doing it] for its sake.” Thirdly, many of those asleep at heart will be aroused from their sleep, when they see the splendorous honor of the Torah, will recognize its sublimity and the desire for it will enter their hearts. So their involvement with it will be for God, may He be blessed, and to serve Him with a complete heart.",
+            "Behold these are honorable reasons - strong as a mirror of cast metal. But there is another honorable reason above them all - and we hinted to it in the introduction to our words about the matters of the evil groups mentioned: As it is known that among the ways to sanctify His name, may He be blessed, is to make known - with every expression of the lips, with every hint of the eyes and with every practice and movement of the hands - that the foundation of man’s soul and his glorious adornment, and the good and the essence, and the purpose and the preciousness in it, is the service of God, may He be blessed, and fear of Him; as it is written (Ecclesiastes 12:13), “for this is all of man.” And this thing is the glory of God, may He be blessed. And the ones that spurn Torah scholars and fear of Him are nullifying this knowledge and showing the opposite with their behavior. And it is as if they are saying, the service of [God] is not the essence; and the root of the matter is found somewhere besides the service of God, may He be blessed. So they are profaning the Torah - therefore they shall be lost from among the congregation. And it will cease (<i>vayikhlu</i>) in their mouths. (It appears to me that it should say, <i>vayiratsu</i> with their mouths - like the usage [in Psalms 49:14], “the end of those pleased <i>yirtsu</i> with their mouths,” which according to some commentators is an expression of speaking. Or maybe it should say, “and they will be able to say [<i>vayokhlu leimor</i>] with their mouths” - meaning to say that they will be able to say, by way of an excuse) [On my opinion, it should say, express (<i>vayibateu</i>) with their mouths - Y. B.] As they are serving God without involvement in Torah study. <br> Is it not a well known thing that the service does not survive without those that study Torah, who meditate upon it day and night? For they instruct knowledge and bear understanding of the times, to know what the Israelites should do. And they hold up [the Torah] in Israel, so that it will not be forgotten from the mouth of their seed. And in a place where there is no one involved with Torah, the snares grow and there is no upright person. Therefore the servants of God, may He be blessed, honor the sages of the Torah for [the sake of] God’s honor; and to make known that only His service is the essence of existence. <br> And since it has been clarified that God, may He be blessed, created everything for His glory - a man is obligated to pay attention at all times, to honor God and sanctify Him with all of his words; to exult Him, to praise Him and to always bless Him, as it is stated (Psalms 34:2), “I bless the Lord at all times; praise of Him is ever in my mouth.” And whenever he stands among the people and speaks with his friends, he should reflect with understanding, be exacting and supervise everything that comes out of his mouth; to sanctify God with his words; to speak in praise of His service and in glorification of His fear; and to praise His (works) [servants] and those that fear Him. And through this, he will merit - with the meditation of his heart and with the expression of his lips, [and] without exertion or the actions of his hands - great merit [that reach] to the heavens. For this is from the essence of man’s creation. And it is stated, (Proverbs 27:21), “For silver, the crucible; for gold, the furnace; and a man is tested by his praise.” And its explanation is that the virtues of a man are according to what he praises: If he praises good deeds, the sages and the righteous ones - know that you have tested that he is a good man and the root of justice is found within him. For he would not find it in his heart to praise the good and good people with all of his words - and to detest sins and spurn their masters - without being disgusted by evil and choosing the good. And even if it is possible that he has some hidden iniquities in his hand, he is nevertheless among the lovers of justice. So his root is from [the right] choice and he is from the congregation of those that honor God. But one who praises detestable acts or praises evildoers is a complete evildoer and profanes the service of God.",
+            "King Solomon, peace be upon him, also said (Proverbs 25:26-27), “Like a muddied spring, a ruined fountain, is a righteous man fallen before an evildoer. It is not good to eat much honey, but it is honorable to peruse honor.” For when a man muddies a spring with his foot, its waters are temporarily moved; afterwards the water is still and becomes clear, like at the beginning. So is the righteous person: When he is fallen before an evildoer, his level is not lowered and he is not diminished because of it. And if he is temporarily murky - a righteous man falls seven times and rises and [then] returns to his strength and his glory. “It is not good to eat much honey,” but much perusing of the honor of the righteous is an honor for the peruser. For righteous ones are mentioned in the verse above; and the word, “much,” [also] refers to “peruse honor” - as is its function in many places (to refer to two phrases). But the snares found in the honor of evildoers are many and well known. For with their honor, there is a profanation of the Torah and the service [of God]; and it is a sin that destroys from the soul to the flesh.",
+            "Secondly, [it is] because many are pulled behind them and take hold of their actions.",
+            "And thirdly, because those that associate with them - even if they do not do their deeds - receive punishment like them, as we have already mentioned.",
+            "And fourthly, because they are bringing down the honor of people of truth, and nullifying their service. And there is no success in the honor of the righteous, except after the lowering of the [evildoers’] honor - as it is stated (Proverbs 14:11), “The house of the evildoers will be demolished, and the tent of the upright will flourish.” And it is [also] stated (Proverbs 11:11), “A city is built up by the blessing of the upright, but it is torn down by the speech of the evildoers.”",
+            "And our Rabbis, may their memory be blessed, also said (Berakhot 24b) that included in that which is written (Numbers 15:31), “he spurned the word of the Lord,” is one that speaks words of Torah in filthy alleys, anyone who has the possibility of being involved with Torah and is not [so] involved and one who reads the books of heretics; and that, that which it is written, “and he rescinds His commandment” - is [regarding] one who rescinds the covenant of the flesh (circumcision). ",
+            "And we also learned (Sanhedrin 90a), “All of the Jewish people have a share in the world to come, as it is stated (Isaiah 60:21), ‘And your people also shall be all righteous, they shall inherit the land forever [...].’ And these are the ones who have no share in the world to come: One who says [that] there is no resurrection of the dead [derived] from the Torah, and that the Torah is not from the Heavens, and an <i>apikoros</i>. And our Rabbis, may their memory be blessed, warned us in this statement to believe that faith in the resurrection of the dead is [to be found] in the Torah, and that it is one of its principles. And one of the places that resurrection of the dead is made explicit in the Torah is as it is stated (Deuteronomy 32:39), “I deal death and give life; I wounded and I will heal.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Pesachim 68a), “It might be, death is with one [person] and bringing to life with [another] - hence we learn, ‘I wounded and I will heal’: In the same way that the wounding and the healing are with one [person], so too is the death and the giving life with one [person].”",
+            "And they, may their memory be blessed, explained about the matter of the <i>apikoros</i> (Sanhedrin 99b), that he is a man who does not act in a manner of awe and exaltation towards Torah scholars, even though he does not spurn them. For example, he spurns his fellow in front of a Torah scholar, and he does not pay attention to the honor of the sage’s Torah status. For since the Torah is not exalted in his eyes - to act with honor towards it - he has no share in the world to come. For this one too will be considered as one of those that profane the Torah. Therefore, our Rabbis, may their memory be blessed, said (Pesachim 22b), “‘Fear the Lord, your God’ (Deuteronomy 6:13) - [this is] to include Torah scholars.” ",
+            "And secondly, because awe of them contributes to fear of the Heavens. For when their words are obeyed by way of their awe, will they not teach and guide the people to fear the glorious and awesome God? And it is stated (I Samuel 12:18), “and the people stood in fear of the Lord and of Samuel.” And also in the category of <i>apikoros</i> is one who says, “What have those studying benefited us with their study? Is there anything [about which] he can say, ‘See, this is new?' He has never permitted us any crow; and he has never forbidden us the young pigeons.” And these people have also never heard or opened their ears to the benefits found in the occupation with Torah. And we have written some of [these benefits] in the Gate of the Torah (no longer extant), with God’s help. [That is] so that the hearts will yearn for the Torah. And those that do not have the ability to study, will know the exalted honor of occupation with Torah, such that they will merit its knowledge and not lose their souls from the world to come.  ",
+            "And also in the category of <i>apikoros</i> is one who calls his teacher by his name. And they said (Sanhedrin 100a) that the reason for which Gehazi was punished was because he called his teacher by his name, as it is stated (II Kings 8:5), “this is the woman and this is her son whom Elisha revived.”",
+            "And behold that the principle behind all of the punishments mentioned in this level is because of profaning the Torah. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yerushalmi Nedarim 3:14), that the sin of profanation is bigger than all of the transgressions. And it is not possible to atone [for it] with repentance and afflictions, as will be explained in the Gate of the Parts of Atonement (no longer extant). And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Kiddushin 40a), “There is no [deferral] with [the punishment] for profaning [God’s] name - whether one is inadvertent or volitional.” And now stand and reflect upon our great obligation to sanctify His name: As the essence of that which God, may He be blessed, sanctified us with His Torah and His commandments and separated us to be [a people] for Him was to sanctify Him and to fear Him. [Hence] it is fit from the ones he sanctified to be holy - in that even the vessels [used to] serve in front of God, may He be blessed, need to be sanctified; as it is stated (Leviticus 22:32), “You shall not profane My holy name, that I may be sanctified in the midst of the Israelite people; I am the Lord who sanctified you,” Note and understand that the matter that we said can be found explicitly in this verse: It is stated (Psalms 111:9), “He ordered His covenant for all time; His name is holy and awesome.” Its explanation is, because “His name is holy and awesome,” “He ordered His Covenant for all time” and commanded us with His commandments - to sanctify Him and to fear Him. Hence, it is written after it (Psalms 111:10), “The beginning of wisdom is the fear of the Lord; sound understanding, etc.” And through the holiness of the commandments - when we sanctify God, may He be blessed, we are associated with the supernal holy ones that sanctify and venerate Him, as it is stated (Psalms 89:8), “A God venerated in the great council of holy beings, etc.”",
+            "There are other groups that do not have a share in the world to come: And they are the group of the enemies of the Lord, may He be blessed; the group of the destroyers of the vineyard of the Lord; and the group of the ones inflicting fear in the land of the living. Behold we will present their content and the proof of their punishment explicit in the Torah: <br> For the group of the enemies of Lord will be lost from the world to come, as it is stated (Deuteronomy 7:10), “But who requites with destruction those who hate Him to his face - never slow with those who hate Him, but requiting them to his face.” Its explanation is that he repays the reward of the commandments fulfilled by those that hate Him, in this world - in order to destroy them from [getting to] the world to come. And its Targum (translation by Onkelos) is, “And He repays those that hate Him the good that they do in front of Him, in their lives, to destroy them. And David said (Psalms 37:20), “But the evildoers shall be lost, and the enemies of the Lord shall be like heavy sheep, completely consumed in smoke.” And he mentioned the expression, “loss,” with the evildoers, as it is [used] for distress and exile - as the matter that is stated (Isaiah 27:13), “the lost who are in the land of Assyria and the expelled, etc.”; (Jeremiah 50:6), “My people were lost sheep”; [and] (Psalms 119:176), “I have strayed like a lost sheep” - and it is also [used] for death, as the matter that is stated (Psalms 119:92), “I would have been lost in my affliction”; (Esther 8:6) “at the loss of my kindred”; [and] (Leviticus 23:30) “and I will cause that soul to be lost” - meaning excision from this world. For evildoers are punished with difficulties and afflictions or with death, and they are also punished with the judgement for their deeds in the world to come. But [David] compared the enemies of the Lord to the meat of sheep, as it will become coals. Therefore, it will be “completely consumed in smoke.” Just like the fat of sheep is consumed in smoke, so too will the enemies of the Lord be consumed. For their souls will be consumed and lost from the world to come. And it is stated (Exodus 20:5), “visiting the guilt of the parents upon the children, upon the third and upon the fourth generations of those who hate Me.”",
+            "And the matter of those that hate the Lord is sometimes found also among those that fulfill the commandments and are careful [not to commit] any transgression - in deed or in speech - if their soul is upset and it is difficult in their hearts when their fellows are involved in Torah. And it is bad in their eyes when people serve God and fear Him. [It is] like you say about a man who does not want people to honor the king and serve him, since he hates the king; all the more so if they carry their thoughts into action. As they dissuade people’s hearts from occupation in Torah and from the commandments, for they hate the Lord. And likewise people who are miserly about the honor of righteous and upright Torah students, and hate the glory of their crown; or if it is bad in their hearts when they come to them and become the leaders of the generation. And so is it written  (I Samuel 8:7), “for it is not you that they have rejected; it is Me they have rejected as their king.” And all the more so, if they seek to embarrass their honor or to humiliate them. And likewise if they love the honor of the evildoers and compare them to [the prolifration of] the dust - for these really hate the Lord and they do not want His pure service. Nor do they want the elevation of His holy fear, or that His servants and those that fear Him greatly proliferate.",
+            "And likewise the group of destroyers of the vineyard of the Lord - such as those that cause the masses to sin - are haters of the Lord. As you would say that people that destroy the cities of the king or his vineyards and orchards are haters of the king. And it is stated (Isaiah 5:7), “For the vineyard of the Lord of Hosts Is the House of Israel, and the seedlings he lovingly tended are the men of Judah.” And it is stated (Psalms 83:4), “They plot craftily against Your people, take counsel against Your treasured ones.” And it is stated (Psalms 83:6), “Unanimous in their counsel they have made an alliance against You.” And it is stated (Psalms 2:2), “and regents intrigue together against the Lord and against His anointed.” Therefore our Rabbis, may their memory be blessed, said (Rosh Hashanah 17a) that those that sinned and cause the masses to sin descend to <i>Gehinnom</i>, and are judged there for generations and generations.",
+            "And Ezekiel, peace be upon him, spoke about the group of those inflicting fear in the land of the living - “who inflicted fear in the land of the living, etc. and their iniquities are upon their bones” (Ezekiel 32:24-27). We learned from this that death does not atone for them. Indeed, their iniquities are upon their bones forever. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Rosh Hashanah 17a), “The heretics; [...]; and the <i>apikorsim</i>; and those who denied the Torah; and those who denied the resurrection of the dead; and those who separated from the ways of the community; and those who inflicted their fear in the land of the living” - like those community leaders that  put too much dread on the public, not for the sake of the Heavens; “and those who sinned and caused the masses to sin - for example, Jeroboam, son of Nebat, and his company - descend to <i>Gehinnom</i> and are judged there for generations and generations, as it is stated (Isaiah 66:24), ‘And they shall go forth, and look upon the carcasses of the men that have rebelled against Me; [their worms shall not die, etc.]’”",
+            "And the punishment of those that inflict their fear in the land of the living is from five aspects - two are from himself and three are from the people: <br>The two that are from the angle of himself: The first is that man is maggots and worms; and he is called this even when he is alive. Yet it is not enough for him that he does not bow and does not lower himself, but he also lords it over [others], not for the sake of the Heavens? And even the thought of pride - without lording it - is destructive to a man, as it is stated (Proverbs 16:5), “every haughty person is an abomination to the Lord.”",
+            "And the second is that a man is obligated to always set up frameworks of the heart to enshrine dread and fear in his heart in front of God, may He be blessed. But it is stated about the evildoers (Jeremiah 5:24), “They have not said in their hearts, ‘Let us revere the Lord, our God.’” But the man who inflicts his fear in the land of the living, not for the sake of the Heavens, does not have dread in his heart in front of God and wants to impose his [own] fear upon His creatures. And instead of his having to set up thoughts to enshrine the dread of God in his heart, he designs them to impose his own fear on the people of God, may He be blessed. And it is stated (II Samuel 23:3), “He who rules men justly, He who rules in awe of God.” The explanation [of this] is that it is fit for a righteous man who fears God to be a ruler of men. Since once he fears God, may He be blessed, it is fitting for people to fear him.",
+            "And the three that are from the aspect of the people: <br> The first is that he distresses the public when he instills his fear upon them. And it is stated (Leviticus 25:17), “Do not wrong one another.” And that is with regards to distress about things that we have already explained. ",
+            "And the second is that several stumbling blocks come as a result of his instilling his fear - as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Gittin 6b), “A person should never impose excessive fear within his household; as the husband of the concubine of Gibeah imposed excessive fear upon her and this caused the downfall of many tens of thousands of Jews [in the resulting war (see Judges 19–20)].”",
+            "And the third is that the holy people who are servants of God, may He be blessed, should not humble themselves to flesh and blood. So it is not fitting that the fear of flesh and blood be upon them except for the sake of the Heavens. As it is stated (Leviticus 25:55), “For it is to Me that the Israelites are servants” - [they are] My servants, and not the servants of servants. And it is stated (Exodus 19:6), “But you shall be to Me a kingdom of priests and a holy nation.” The expression, priests, is [to mean] masters and officers; and like this [usage] is (II Samuel 8:18) “and David’s sons were priests.” And the whole nation is called a kingdom, from [the usage] (I Kings 18:10), “there is no nation or kingdom”; (Isaiah 60:12), “For the nation or the kingdom.” The explanation [of Exodus 19:6] is that you shall be a kingdom that is all officers, such that the yoke of flesh and blood shall not be upon you. And it is stated (Isaiah 51:12), “What ails you that you fear man who must die”; and it is [also] stated (Isaiah 51:7), “Fear not the insults of men.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sotah 47b), “From the time when those who say to evil, good; and to good, evil,” proliferated, [they removed the yoke of the Heavens from upon themselves, and the yoke of flesh and blood was thrown upon them].” And King David, peace be upon him, said (Psalms 9:20-21). “Rise, O Lord; let not men have power; let the nations be judged in Your presence. Strike fear into them, O Lord; let the nations know they are only men. Selah.” We have learned from this that at a time when a man has power, he does not recognize that he is [only] a man. For dominion is not fitting for man, except for the sake of the Heavens.",
+            "And now we will explain the matter of the punishment of those that separate from the ways of the community, and that he is included in the punishments of the groups that we mentioned above: When the heads of the people and the holy communities gather to serve God, may He be blessed, and make agreements to place commandments upon themselves - they are surely sanctifying God, may He be magnified and sanctified, as it is stated (Deuteronomy 33:5), “Then He became King in Jeshurun, when the heads of the people assembled, the tribes of Israel together.” And it is [also] stated (Psalms 47:10), “The great of the peoples are gathered together, the people of Abraham’s God; for the shields of the earth belong to God; He is greatly exalted.” Israel is called, “peoples,” because they are twelve tribes, like the matter that is stated (Deuteronomy 33:19), “They invite the peoples to the mountain.” But they are one people to serve God; therefore is it stated, “the people of Abraham’s God.” And the kings and the officers are called, “shields,” from the usage (Isaiah 21:5), “grease the shields.” The explanation of [Psalms 47:10] is, the great of the peoples gathered together to serve God, may He be exalted, because their kings and their officers are for God - as they are His servants and His faithful, like the matter that is stated (Psalms 89:19), “Truly our shield is of the Lord, our King, of the Holy One of Israel.” “He is greatly exalted,” since the Holy One, blessed be He, is exalted and glorified in His world in their gathering together and in their service. And the man that separates from the ways of the community is like an opponent of the agreement about the service of God; and like one who exits from the aggregate that is sanctifying God. So he shows himself to not want to be in their council, nor be written in their writings. Behold he is [thus] among those that profane the service and is included in the groups that we mentioned - that are scorning the word of God, and do not have a share in the world to come. And secondly, they dissuade the heart of the weak-minded by their separating from the ways of the community, and so are among those that cause the many to sin. ",
+            "Now we will explain the matter of those that forsake God; and we shall say that they are people that do not have the yoke of the fear of the Heavens, so they fulfill the commandments in a rote fashion. So when the impulse overpowers this man and the spirit [to sin] passes over him, and he transgresses and will be guilty - he does not sigh and he does not worry about his sin. He ate and wiped his mouth; but in his eyes, he is like one that did not do [evil]. It is like the matter that is stated (Psalms 36:2), “What transgression says to the wicked is within my heart; the dread of God is not in front of his eyes.”",
+            "And there are some from this evil group for which it is not enough that they do not wear trembling when they bypass the law and the testimonies, but they praise and bless themselves when they fulfill their desires. So they bring anger and scorn before God, as it is stated (Psalms 10:3), “The wicked crows about his unbridled lusts; the grasping man reviles and scorns the Lord.” And Isaiah, peace be upon him, spoke about the destruction of this group - as it is stated (Isaiah 1:28), “But rebels and sinners shall all be crushed, and those who forsake the Lord shall perish.” And he compared the rebels and the sinners to a broken vessel that has a remnant; but he said that “those that forsake God shall perish.” For they have no share in the world to come, as the matter is stated (Malachi 3:19), “and leave of them neither stock nor boughs.”",
+            "And the destruction of the groups mentioned is at a time when they have not repented. But if they repented from their evil ways, their souls escape destruction - like the matter that is stated (Jeremiah 3:22), “Repent, O rebellious children, I will heal your afflictions!”",
+            "Explanation of the words of iniquity of four groups: <br>Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sotah 42a), “Four groups will not greet the Divine Presence: The group of scoffers, the group of liars, the group of flatterers, and the group of slanderers. The group of cynics, as it is written (Hosea 7:5), ‘He draws His hand from cynics’; the group of liars, as it is written (Psalms 101:7), ‘he who speaks falsehood shall not dwell before My eyes’; the group of flatterers, as it is written (Job 13:16), ‘that a flatterer cannot come before Him’; the group of slanderers, as it is written (Psalms 5:5), ‘For You are not a God who has pleasure in wickedness, evil shall not sojourn with You.’”",
+            "Now we will speak about the nature of their contents and the nature of their aspects, so as to enlighten you with understanding about some of their depths; and we will divide them into sections. We will reveal the end of the weighty punishments of disgusting deeds, and acquire much benefit through the analyses of the sections. For perhaps you have never stood over our words, you have not properly examined the weightiness of the transgression of each part of the sections. So maybe you have never seen the sight of the weightiness of the punishment that is [found] in each one of them. And maybe you have seen its edge, but you have not seen all of it. And [with] each section that we organize, the first is worse than the second (they will be in descending order). And from our words - even from the light parts - that we will mention, you will recognize the terror of darkness, and know that their ends are the ways of death. And maybe you have not yet opened your ears, and it [appeared] like a straight path in front of you. But now that we will write about their bitterness, their fear will come into your thoughts. Also the correct teachings will come into the chambers of your spirit when you see that I will have trusted witnesses testify: intellect, verses, the words of the Sages and their wonderful riddles. And they will be for a witness and a sign, and the truth will thus be revealed to you; and a spirit of grace will pour itself upon you from above. And you will destroy the bad traits from within you, and pure things will support your heart (from the usage, “With the pure, you act in purity” [II Samuel 22:27]). ",
+            "And this is the thing about the group of scoffers - scoffing is divided into four sections:<br>And the first section is the man of the tongue that spreads the infamy of people, like the matter that is stated (Psalms 50:20), “You are busy maligning your brother, defaming the son of your mother.” And he is called a scoffer, as it is stated (Proverbs 21:24), “The proud, insolent man, scoffer is his name, acts in a frenzy of insolence.” Its explanation is that] two bad traits - which are insolence and pride - gathered and joined in the scoffing man. For without having a benefit from the thing, he causes great damage to his fellows, whose reputations he sullies in the eyes of people. And this is the goal of the scoffer, more than the thief or the extortionist - who does [it] to increase his money. And he is also arrogant - for when one who is lowly and submissive recognizes his own deficiencies and blemishes, he will not scoff at people. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Taanit 8a), “In the future, all the animals will gather together by the snake and say to him, ‘A lion mauls [its prey] and eats; a wolf tears [it] and eats; [but] you, what pleasure do you have [when you bite a person]?’ He will say to them, ‘If the snake bites because no spell was uttered, no advantage is gained by the master of the tongue!’ (Ecclesiastes 10:11).” And this section is also from the sections of the group of the slanderers.",
+            "The second section: The one who mocks people because he disdains them in his heart for their lack of reaching virtues or temporal successes regarding honor or power; or he disdains them for their poverty or indigence. And it is pride that brought him to this trait; or much tranquility and pampering, like the matter that is stated (Psalms 123:4), “Long enough have we endured the scorn of the complacent, the contempt of the haughty.” And sometimes the scoffer will mock holy ones and prophets, like the matter that is stated (Jeremiah 20:7), “everyone jeers at me.” And King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 14:21), “He who disdains his fellow is a sinner.” It was also stated (Proverbs 11:12), “He who disdains  his fellowman is devoid of sense.” And it was stated (Proverbs 17:5), “He who mocks the poor affronts his Maker; and he who rejoices over another’s misfortune will not go unpunished.” One who mocks the poor shows about himself that he imagines that successes are in the hands of people to surely achieve them with their wisdom - like the matter that is stated (Deuteronomy 8:17), “My own power and the might of my own hand have won this wealth for me.” And it is stated (Isaiah 10:13), “For he thought, ‘By the might of my hand have I wrought it, by my skill.’” And because of this, he mocks the poor; for he says in his heart that he did not reach wealth from lack of intellect and from the lowliness of his [work]. And behold he affronts the One who makes the poor and the rich, because it is all from God, may He be blessed - like the matter that is stated (Proverbs 22:2) “Rich man and poor man meet; the Lord made them both.” And about “he who rejoices over another’s misfortune,” he said, ‘He will not go unpunished” - for even though he did not injure with an action or with speech, “he will not go unpunished.” However the evil of the one that rejoices is not as great as the evil of the one who mocks. And because scoffing is caused by pride - which is the opposite of humility - King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 3:34), “If at scoffers, He scoffs; but to the lowly He shows grace.” Its explanation: “If at scoffers” - truly, God mocks scoffers who mock people, like the matter that is stated (Psalms 2:4), “He who is enthroned in heaven laughs; the Lord mocks at them.” And the expression, “if,” is to confirm the matter. And so [is such a usage found] (in Numbers 24:22) “Yet if Kain be consumed”; (Proverbs 23:18) “For if you will have a future.”",
+            "The third section: One who always mocks things and actions, but he does not intend to disgrace those associated with them. Rather he pushes off things that should not be pushed off and pushes off the [possibility of] results from actions that have hope for results. And about this is it stated (Proverbs 13:13), “He who disdains a thing will be injured thereby.” And they said (Avot 4:3), “Do not disdain any man, and do not discriminate against anything; for there is no man that has not his hour, and there is no thing that has not its place.” And what brought this scoffer to this bad trait is his being wise in his [own] eyes. And sometimes this trait brings a person to heresy, to mock the commandments - like the matter that is stated (Psalms 119:51), “Though the arrogant have cruelly mocked me, I have not swerved from Your teaching.” And this third section is a group that does not accept reprimand, as it is stated (Proverbs 9:8), “Do not reprimand a scoffer, for he will hate you.” And it is [also] stated (Proverbs 9:7), “To rebuke a scoffer is to call down abuse on oneself.” And it is [further] stated (Proverbs 19:25), “Beat the scoffer and the simple will become clever.” And that which causes this group not to listen to reproof is that the trait that leads to this [type of scoffing] is that a person is wise in his [own] eyes. And this trait controls him so much until he scorns the intellect of anyone besides himself. And it is a trait that has no hope, as it is stated (Proverbs 26:12), “If you see a man who thinks himself wise, there is more hope for a dullard than for him.”",
+            "And the fourth section: One who always makes a habit for himself to engage in idle talk, and idle matters, like those who sit in the street corners. And there are two evils in the matter: The first is because all who proliferate words bring sin. And the second is that he is idle from [speaking] words of Torah. And the ways of death [are found] in this. For he does not remember or pay attention, that the time periods that he is wasting, he could [use] to reach pleasantness, to acquire eternal life - if he were to set these available times for Torah when he is free, for the work of the Heavens which is upon him. Therefore he will be punished to carry the yoke of afflictions - measure for measure - as it is stated (Isaiah 28:22), “Now therefore do not be scoffers, lest your suffering be made strong.” And they, may their memory be blessed, said (Avodah Zarah 18b), “Anyone who scoffs, suffering will befall him, as it is stated, ‘lest your suffering be made strong.’” And the Sages would warn their students against scoffing even occasionally and by chance. And about this section they had to warn, since many have stumbled on it in an occasional way.",
+            "And this is the thing about the group of liars - the content of this group is divided into nine sections: <br> The first section: The lying man that left the Torah and does evil and destroys with the response of his mouth - like one who contradicts his countryman about a deposit or a transfer or the wage of a wage-worker, as it is stated (Leviticus 19:11), “you shall not deal deceitfully or falsely, a man towards his countryman.” And likewise, one who bears false witness against his neighbor; and it is said (Exodus 20:13), “you shall not bear false witness against your neighbor.” And included in this section is deception and fraud in commerce and in partnerships; and it is stated (Leviticus 25:14), “you shall not cheat, one man, his brother.” And it is [also] stated (Psalms 55:12), “fraud and deceit never leave its square.” And he is called a man of iniquity and a ruffian; and he is the heaviest with iniquity from the groups of the evildoers, as we have discussed in the Gates of Fear of Sin (no longer extant). And the characteristics of this man of iniquity are that he winks his eyes and rolls his fingers, as it is written (Proverbs 6:12-13), “A ruffian individual, a man of iniquity, etc. Winking his eyes, etc.”",
+            "The second section: One who lies, but there is no damage or loss to his fellow from the actual lie; however he plans it in order to do the damage or the evil - like one who deceives his fellow to believe that he is his friend and trusted companion; and he plans that [the other] will trust him through this and not be on guard against him, so that he will be able to lead him to evil; like the matter that is stated (Jeremiah 9:7), “One speaks peace to his fellow, but lays an ambush for him in his heart.” And it is stated after it (Jeremiah 9:8), “‘Shall I not punish them for such deeds,’ says the Lord; ‘shall I not bring retribution on such a nation as this?’” And the punishment of these two sections is for two things: For the lie and for the damage that [comes with it]. For falsehood [even] without the angle of damage is an abomination to God, as it is stated (Proverbs 6:16-18), “Six things the Lord hates, etc: A haughty bearing; a lying tongue; etc. A mind that hatches plots of iniquity.” [And it is stated] (Proverbs 8:13), “I have hated duplicity in speech.” And it is stated (Job 15:16), “What then of one loathsome and foul, man, who drinks wrongdoing like water!” And to flesh and blood also is falsehood loathsome, as it is stated (Proverbs 12:22), “Lying lips are an abomination to the Lord.” (It appears to me that there is a printing error here, and it is supposed to say: And it is stated [Proverbs 8:13], “I have hated duplicity in speech”; and it is stated [Proverbs 12:22], “Lying lips are an abomination to the Lord.” And to flesh and blood also is falsehood loathsome, as it is stated [Job 15:16], “What then of one loathsome and foul, etc.” And it means to say that the understanding of the language of the verse is that a man who drinks wrongdoing like water, is essentially loathsome and foul - for he is even loathsome and foul to flesh and blood.)",
+            "And the third section: One that comes with deception and deceptive words to prevent good from someone and to bring the good to himself. It is not to rob his fellow of something that is his nor to extort him. Rather he puts his eye upon a good that will be coming to his fellow in the future, and ambushes it to bring it to himself by the falsehood of his words; or his lying words cause his fellow to give it to him as a gift. And the main punishment is for the lie. Indeed, the punishment of the lie is enlarged if it causes a loss to someone besides himself, even though the main part of the punishment is not for the loss [here] - for he did not cause him to lose something that he had acquired. It is like the matter that our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 92a), “Anyone who alters [the truth in] his speech, it is as though he worships idols. As, it is stated (Genesis 27:12), ‘Maybe my father will feel me, and I shall seem to him a deceiver (<i>metate’a</i>)’; and it is written there (Jeremiah 10:15) [regarding idolatry], ‘They are vanity, the work of deception [<i>tatuim</i>].’” And our Rabbis, may their memory be blessed, said that it was as if he worshipped idolatry [here] - they brought it to the extreme and other (and it appears to me that it needs to say, to the final extreme). For he is (traded) (it needs to say, hidden - and it is from the usage of the verse [Isaiah 28:15], “We have hidden in falsehood” - and so is it found in the Chapter on Falsehood in the Paths of the Righteous, the chapters of which are built upon the pearls of this holy book Y. B.) in falsehood and girded in vanity. ",
+            "The fourth section: One who lies in recounting things that he heard and alters some of them on purpose, yet he does not have any benefit from his lies, nor does he cause a loss to anyone else. Rather his characterization is that [it is] from his love of falsehood over just words, forever. And sometimes he will invent a whole story of words from his heart. And the punishment of this person will be lighter from one angle, since there was no loss to [another] person from his lies and from his wantonness. But his punishment will be very big due to his brazenness and his love of falsehood. And his punishment will be weighty, for he loved it without a benefit. And King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 6:19), “He breathes lies, a false witness.” Its explanation is [that] if you see a man that breathes lies in his speech and in recounting his words - know that this trait will bring him to testify falsely against his brothers and testify that which is wrong against him, from his love of falsehood. And they permitted this section in order to fulfill a commandment and to seek good and peace. And they said (Ketuvot 17a) that it is permissible to praise the bride in front of the groom and to say that she is fair and attractive, even though it is not so. And they said (Yevamot 65b) [that] it is permissible to alter [the truth] for matters of peace, as it is stated, “Your father commanded before he died, saying, ‘So you shall say to Joseph, “Please pardon, etc.”’” And there are some people that change some of the things they have heard unintentionally, as they did not place it into their hearts to analyze it when they heard it. This too is a bad trait. And King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 22:28), “But one who really heard will speak forever.” Its explanation is that a man who puts into his heart to listen and audit to the essence of the words that they speak into his ears - in order that he can tell them correctly to others, and not have a treacherous tongue in his mouth - “will speak forever.” For people will love to hear his words, and they will not say, “Why are you still speaking your words?”",
+            "The fifth section: One who says to his fellow that he will benefit him and give him a gift; but as he is still speaking, he tells his heart that he will not give [it]. And it is stated (Psalms 34:14), “Guard your tongue from evil, your lips from deceitful speech.” And our Rabbis, may their memory be blessed, explained it (Bava Metzia 49a) [as saying that] one should not speak one way with the mouth and [another way] with the heart. And they also said (Yerushalmi Bava Metzia 4:2) [that] there are words that, if he goes back on them, are considered bad faith - but only if he says it with the mouth, and decides upon it with the mind. (It appears [correct] to me to explain the words, “and only (<i>oubilvad</i>),” as being in the place of the word, “rather.” And he means to say that the word of a man should only be in such a way that he says it with the mouth and decides upon it with the mind, which is the opposite of, one thing with the mouth and [another] with the heart.",
+            "The sixth section: One who promises his fellow to benefit him, but falsifies his speech and makes his word worthless. Since after he said to benefit him (upon) [with an expression of] a promise, and his fellow’s heart depended on it, he should not profane his promise - as this is the way of falsehood. And it is like a man who broke a covenant, as it is stated (Zephaniah 3:13), “The remnant of Israel shall do no wrong, and speak no falsehood; a deceitful tongue shall not be in their mouths.” And likewise one who says that he will give his fellow a small gift, even though he does not mention any expression of promise. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Metzia 49a) it is because [there is] bad faith with this. As since the gift is small, his fellow counts on it; that he will surely give it. And if it is to a poor person, his evil is great even if the gift was large - for he surely vowed it (since charity is like a vow); and it is stated (Numbers 30:3), “he shall not profane his word.” And likewise one who glorifies himself in public by [announcing that] he will give a gift to someone. And see that he is like one who praises himself about his generosity with this. And this is surely like a promise, so it is not proper that he should go back on his words once he honored himself and boasted about the thing; like the matter that is stated (Proverbs 25:14), “Like clouds and wind - but no rain - is one who boasts of gifts not given.” Its explanation is, just like people are distressed after signs of rain come, but rain does not come; so too is the matter of the man who boasts about a false gift. For that which he boasted about the thing is a sign about the fulfillment of the thing. Hence the man to whom he promised the gift will be distressed when his expectation is disappointed.",
+            "The seventh section: One who fools his fellow, saying that he did him a favor or spoke favorably about him, but he did not do [so]. Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Chullin 94a) [that] it is forbidden to deceive (literally, steal the mind of) people. And note that this was more weighty among the Sages of Israel than theft. For lying lips is certainly [a cause of] great guilt. And we have been obligated about the fences of truth because [truth] is from the principles of the soul. ",
+            "The eighth section: One who praises himself about virtues that are not found in him.  King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 17:7), “Lofty words are not fitting for a villain; much less lying words for a great man.” Its explanation is [that] a villain should not act proudly and raise himself up due to the virtues of his ancestors. For he said in the verse above this (Proverbs 17:6), “and the glory of children is their parents.” Much less should a great man honor himself with lies and say, “I did so, and spread and gave [gifts],” when he did not do so. And this is a disgrace for any person, but all the more so, a great man. And he disgraces the generosity that he has done; for he profaned his soul with what he did not do. For this will testify that all of the righteous deeds that he did were [only] for fame and praise. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yerushalmi Shevi’t 10:3 at the end) that one who is honored according to the level of one who knows two tractates, but knows only one, must tell them - “I know only one.” All the more so is it forbidden to lie and boast, saying, “I have learned many like these.”",
+            "The ninth section: Children who do not lie in recounting things that they heard and telling over events, but switch the words according to the circumstances of their wishes, [yet it is] without hurting any person through it. However they find a little benefit with their lies, even though they do not make money from it. And our Rabbis said (Yevamot 63a) that this is also forbidden, as it is stated (Jeremiah 9:4), “they have trained their tongues to speak falsely.” However their punishment is not like those that lie about something that [did not happen], the nature of which we discussed in the fifth (it should say fourth) section. Behold these are the sections of the group of liers; and we have already mentioned their centrality to you for the ways of faithful people, and that they are fundamental for the soul.",
+            "And this is the thing about the group of flatterers - the content of this group is divided into nine sections: <br> The first section: The flatterer who recognizes or sees or knows that there is injustice in the hand of his fellow, and that he is holding fast to deception; or that he sinned to another person with evil speech or verbal abuse - and he blandishes him [with] improper speech, saying, “You did not do evil.” The sin of one who refrains from reprimand - as it is stated (Leviticus 19:17), “you shall surely reprimand your countryman and not bear sin because of him” - is too small for him; so he increased the sin by saying, “You did not sin.” It is like the matter that is stated (Jeremiah 23:14), “they encourage evildoers.” And behold this is a criminal offense in the hand of the foolish flatterer, for he was not zealous against falsehood, but rather assisted the falsehood, and said about the bad, “Good,” and made darkness, light. He also placed a stumbling block in front of the sinner in two aspects. The first one is that he will not regret his evil. And the second is that he will repeat his evil on the next day. For the one who flatters the other one about his desire praises [that] evildoer. Besides that he will carry the punishment for the damage that he caused to the one towards whom the sinner was guilty, by justifying [the sinner]; he will [also] be punished for the false words, as it is stated (Psalms 5:7), “You doom those who speak lies.” And it is stated (Proverbs 17:15), “To acquit the guilty and convict the innocent; both are an abomination to the Lord.” All the more so if the injustice in the hand of his fellow, the evildoer, is revealed to the public. For when he, the flatterer, said to him in front of people, “You are pure, without transgression” - he has profaned and disgraced the religion and the law.",
+            "And a person is obligated to give himself over to danger, and not to place guilt like this upon his soul. And our Rabbis said about the matter of Agrippa (Sotah 41a-b) that when he read from the Torah [and] “arrived at [the verse], ‘You may not appoint a foreigner over you’ (Deuteronomy 17:15), tears flowed from his eyes. And they said to him, ‘You are our brother.’ [...] At that moment the enemies of the Jewish people (a euphemism for the Jewish people) were sentenced to destruction for flattering Agrippa.” Especially should one who sits in judgement not fear mortal men, as it is stated (Deuteronomy 1:17), “Fear no man.” And among the sections of the group of flatterers, there are some in which the flatterer is destroyed and lost just for the iniquity of flattery, as will be explained.",
+            "The second section: The flatterer who praises the evildoer in front of people - whether in front of him or not in front of him - even though he does not justify him for his extortion or lie about his trial, but says about him that he is a good man. About this is it stated (Proverbs 28:4), “Those who forsake Torah praise the wicked.” For had he not forsaken the Torah, he would not have praised one who transgressed its words and breached its commandments. Even if he only praises the evildoer for that which he finds that is good about him and he defends him to people to tell them of his righteousness, but he does not mention the bad - this too is a sore evil. For in his mentioning the good and not mentioning the bad and covering up all of his transgression, he will be thought of as a righteous man by those listening and they will give him honor and elevate him. And we have already mentioned [and] let you know the stumbling blocks and the destruction that is found in honoring evildoers. Hence it is incorrect to mention their righteousness without mentioning their evil and foolishness as well, as it is stated (Proverbs 10:7), “But the fame of the wicked rots.” And it is [also] stated (Isaiah 57:12), “I hereby pronounce judgment upon your deeds; your deeds shall not help you.” The explanation is [that] your good deeds will not help to save you from your evil when you will come to judgement and in My evaluation for eternity - since the matters of your iniquities finished off [their merit]. And it is like our Rabbis said (Rosh Hashanah 16b), “One whose iniquities are greater than his merits is written and sealed for death.” And evildoers are recognizable by their speech and behavior, as we discussed earlier with you, in the Gates of the Fear of Sin (no longer extant). ",
+            "And behold the righteous abominate the evildoer, as it is stated (Proverbs 29:26), “The unjust man is an abomination to the righteous.” And with one who is not in the counsel of the sages - if he does not surely abominate him, nor surely curse him; he should also surely not bless him. ",
+            "And it is likely that the case of the one praising the evildoers is from foolishness. For the fool (he) intends to praise the good - whether it is about the truth, or whether it is the opposite. And without knowing, he is praising the dead. For our Rabbis said (Berakhot 18b), [that] evildoers are considered like wraiths, as it is stated (Ecclesiastes 9:5). “But the dead know nothing.” But this unintentional sin is considered wanton. For a master would not love a slave, if [the slave] loves [the master’s] enemies and brings close those who he has distanced. Should they not know this from the intellect, that this is so? And it is stated (Proverbs 3:35), “disgrace uplifts dullards.”",
+            "The third section: The flatterer who praises the evildoer to his face, yet his wisdom restrains him - for he does not praise him in front of [other] people, lest he be a stumbling block for them. The sin of this flatterer is also great, as he blandished him in his eyes; such that he will not repent from his evil path and not worry about his iniquities - for he is righteous in his eyes. And when they praise anyone who is not from the congregation of the righteous - he will say in his heart, “Indeed, I knew that it was like this''; like the matter that is stated (Proverbs 11:9), “The flatterer destroys his neighbor through speech; but through knowledge, the righteous is rescued.” The explanation is that the flatterer destroys his neighbor with his mouth, because he will praise him and [the neighbor] will believe [his] words. So he will harden his spirit and he will see himself with honor, and not understand that his soul is murky. And with this stumbling block in his hand, he will fall into the trap of his pride. So behold, he surely destroyed him with his flattering lips. “But through knowledge, the righteous is rescued”: The righteous are saved from the damage of the flatterer through their knowledge. For if he flatters him, his heart will not be elevated as a result, like our Rabbis said (Niddah 30b), “Even [if] all of the world says about you, ‘You are righteous’ - be like an evildoer in your [own] eyes.” And they [also] said (Avot D’Rabbi Natan 29), “If you have companions, some of whom praise [you], and some of whom reprimand [you] - love the ones that reprimand you, and hate the ones that praise [you]. For these are bringing you to life eternal, and those,  when they praise you, are gladdening you to your [own] detriment.\" And it is also possible to explain [it as]: “Through knowledge, the righteous rescue” their neighbors - as they will not flatter them; but will rather reprimand them and show them the path, when they err in the chaos that is not a path. And it is stated (Proverbs 26:28), “and a flattering mouth throws one down.” This compares a flattering mouth with a crooked path; and it says that just like a man falls and is thrown down by walking on a crooked path - like the matter that is stated (Psalms 35:5-6), “Let them be as chaff, etc., the Lord’s angel throwing them down. Let their path be dark and slippery” - so too does a man fall and get thrown down by a flattering mouth. And that is the mouth of the flatterer. And about the matter that we are discussing, King David, peace be upon him, said (Psalms 12:4), “May the Lord cut off all flattering lips, every tongue that speaks arrogance.” He cursed a flattering mouth, since he destroys his neighbor with it; and a harsh tongue - which is the opposite of the smooth [one], and that is evil speech. And among the flatterers, there are those that intend to flatter intimidating people, in order that they should honor them and promote them. And our Rabbis said (Avot D’Rabbi Natan 29), “Anyone that flatters his fellow for the sake of honor will in the end be removed from it in shame.”",
+            "The fourth section: One who attaches himself to an evildoer. It is not enough for him that he does not reprimand him with the rod of his mouth and surely distance him; but he rather brings him close like a friend. And it is stated (II Chronicles 20:37), “As you have made a partnership, etc., the Lord will break up your work.” Whereas the righteous are surely disgusted by the evildoer, as it is stated (Psalms 15:4), “A  contemptible man is disgusting in his eyes.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Kamma 92b), “Not for naught did the starling go to the raven, but because it is its kind. And it stated, ‘All fowl will live with its kind, and men with those like him’ (Book of Ben Sira 13:17).” And they said (Megillah 28a), “It is prohibited for a person to gaze at the likeness of a wicked man, as it is stated (II Kings 3:14), ‘Were it not that I regard the presence of Jehoshaphat, the king of Judea, I would not look toward you, nor see you.’” And they [continued], “[Any one who gazes at the likeness of an evil man,] his eyes become dim [at the time of his old age], as it is stated (Genesis 27:1), ‘And it came to pass, that when Isaac was old, and his eyes were dim so that he could not see’ - because he gazed at the wicked Esau.” And we have already discussed very well that there are many ways of death found by one who attaches himself to an evildoer.",
+            "And the fifth section: A man whose words people trust, and everyone relies on his words; and he intends to boost one of the people or his redeeming relative, out of his love for him - and he says about him that he is wise, whereas he is not wise. And this will be [a cause] for faltering and a stone for stumbling; for they will rely upon his rulings: Every dispute will go according to his [decision], he will twist every case and he will destroy the world. And likewise, if he says about a man, that he is trustworthy, but he does not know whether he is trustworthy or someone who cannot be trusted. So perhaps a listener will hear and appoint him over his house and give him everything that he has into his hand (to watch); and he will deny it, saying, “I [never] saw you.” And the Rabbis said (Sanhedrin 7b), “Anyone who appoints a judge who is not fit over the community is as though he plants a tree-idol (<i>ashera</i>); and in a place where there are Torah scholars, it is as though he planted the tree next to the altar.” And in the early days, there was someone who appointed someone who was not fit to make rulings, as the head. And they read this verse about him (Habakkuk 2:19), “Ah, you who say, ‘Wake up’ to wood, ‘Awaken,’ to inert stone; can that give an oracle; why, it is encased in gold and silver, but there is no breath inside it.” And in the future, the Holy One, blessed be He, will repay the ones that appointed him, as it is stated (Habakkuk 2:20), “But the Lord is in His holy Sanctuary; let all the earth be silent before Him.” ",
+            "The sixth section: One who has the ability to protest, but does not protest and has no words of reprimand in his mouth; and does not use the swords of his eyes and does not take responsibility for the deeds of sinners. So he will not be a man of reprimand, whereas we were commanded to destroy the evil from within our nation - as it is stated (Deuteronomy 13:6), “and you shall destroy the evil within you.” And our Rabbis said (Shabbat 54b), “Anyone who is in a position to protest against the members of his household and does not protest, is apprehended for the members of his household; if he is in a position to protest against the people of his city, and does not protest, he is apprehended for the people of his city; if he is in a position to protest the whole world, and does not protest, he is apprehended for the whole world.” And it is stated (Leviticus 26:37), “A man shall stumble over his brother.” And they, may their memory be blessed, expounded (Sanhedrin 27b), “‘A man over’ the iniquity of ‘his brother.’” And they said that all of Israel is responsible for one another.",
+            "The seventh section: One who sees the people of his place [being] a stiff-necked people, and says in his heart, “Perhaps they will not listen if I speak [words of] integrity with them and fill my mouth with reprimands.” Hence he saves his mouth [from speaking]. Yet he surely bears his sin, for he did not try to reprimand and warn [them] - (indeed) [maybe] if the city is pitied, they will awake from the slumber of their stupidity and their error will not [continue to] lay with them. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shabbat 55a) about that which is written (Ezekiel 9:4), “and set a mark (<i>tav</i>) upon the foreheads of the men that sigh and that cry, etc.”: The attribute of justice said, “[Even though these are full-fledged righteous people and keep the Torah,] it was in their hands to protest, and they did not protest. [The Holy One, blessed be He,] said, “It is revealed and known before Me that had they protested, they would not have accepted [it] from them.” [The attribute of justice] said, “Master of the Universe, if it is revealed before You, [they did not know if the people would listen to their voice or ignore them].” So afterwards God, may He be blessed, commanded (Ezekiel 9:4), “and begin from My Temple (<i>Mikdash</i>)” - and that is the dedicated  (<i>mekudash</i>) righteous ones. And it is stated (Leviticus 19:17), “you shall surely reprimand your countryman and not bear sin because of him.” But if the matter is revealed to all, known, tested and analyzed that the sinner hates rebuke and will not listen to the voice of his teachers and will not bend his ear to his instructors - about this is it stated (Proverbs 9:8), “Do not rebuke a scoffer, for he will hate you.” And they said (Yevamot 55b), “Just as it is a commandment to say something that will be heard, so is it a commandment to not say something that will not be heard.” And they said (Beitzah 30a), “It is better that they be inadvertent, and not be intentional.”",
+            "And the eighth section: Someone who hears the words of the people saying evil speech, or hears every mouth speaking fouly or sits among a group of jokers disgracing the Torah and the commandments - and he knows that they are stubborn and [like] thorns. So if he would reprimand them, they will not listen to his words - hence he puts his hand to his mouth (does not speak). This one will also be punished, since he did not answer fools about their foolishness - lest they say that he is like them and that he concedes to their words. Rather, he becomes obligated to answer and scold them, to give greatness to the Torah and the commandments which they disgraced and made light of. He should be zealous for the honor of the Clean and Righteous One about whom they are speaking.",
+            "This is one of the things for which a person becomes obligated to leave the group of evildoers. For he will be punished for hearing their evil words and being too listless to answer them. And this is something explicit in the words of Solomon, as it is stated (Proverbs 24:1-2), “Do not envy evil men; do not desire to be with them. For their hearts talk violence, and their lips speak mischief.” And he meant to say [it is] because you will bear the iniquity when they sin. For you will constantly hear their evil words and you will be silent.",
+            "The ninth section: One who honors evildoers in a way of peace. However he does not speak well about the evildoer and does not act to honor him in a way in which people will think that he is honoring him because he is honorable and precious in his eyes. Rather he only shows him respect in the way that people honor the rich, in the way of dignification; and with the hope of benefit, since their path has been successful - and not because of the grace of his arrangement. Nevertheless there is a sin and guilt in this thing. If it is permitted to honor the rich, it is not so with the evildoers - as it is stated (Job 40:11-12), “see every proud man and bring him low. See every proud man and humble him, and bring down the evildoers where they stand.” Nevertheless this section is permitted in the case of worry about something - lest the evildoer injure him and cause him a loss, at the time when the evildoer is strong and his time is brazen; and we do not have the ability to humble him, and to put him him down [with our soldiers]. Hence it is permitted to honor him in the way we honor very intimidating people out of fear and terror, by rising for them, noting them and that which is similar to these. However, one should not praise him, nor speak well about him to people. And likewise did our Rabbis, may their memory be blessed, say (Sotah 41b), “It is permissible to flatter evildoers in this world.”",
+            "And this is the thing about the group of slanderers: <br>Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Arakhin 15b), “Anyone who speaks evil speech is as though he denied a fundamental principle [of faith] - as it is stated (Psalms 12:5), ‘Who have said, “we will make our tongue mighty; our lips are with us; who is lord over us?”’” Therefore, they considered him as if he denied a fundamental principle. For he causes and brings about great damage and much evil to his fellows by making them foul in the eyes of people or by other ways of [causing them] loss. And it is not likely that a man would prepare a mechanism of destruction and damage that is more bitter than death without it benefitting himself monetarily, unless it is to have his [evil] impulse honor himself and remove the yoke of the Heavens from upon him - to remove ethical constraints - as it is stated in the Psalm, “when the Ziphites came and told Saul, etc., O God, arrogant men have risen against me; a band of ruthless men seek my life; they are not mindful of You.” (This is a scribal error, as there is some difference between the verse brought down by the author, may his memory be blessed, [and his source]. As [in the source], it is written, “For strangers have risen against me, etc.” And the verse that he wrote here is found in Psalms 86:14; but it needs to be corrected and replaced with the verse as it is written there in Psalms 54:5.) And our Rabbis, may their memory be blessed, explained (Midrash Tehillim 54) that they intended that Saul would bless them, as he said to them (I Samuel 23:21), “May you be blessed of the Lord for the compassion you have shown me!” But they did not place God in front of them - as it is written in His Torah (Deuteronomy 27:24), “Cursed be he who strikes down his neighbor in secret.” And it is written (Ecclesiastes 10:11), “no advantage is gained by the master of the tongue!” And it is stated about Doeg (Psalms 52:4-5), “Your tongue devises mischief… You prefer evil to good; the lie, to speaking truthfully. Selah.” And they explained in Midrash Tehillim 52, “What do you benefit and what do you gain when you say evil speech? Is it not that you did not need money, for you had [already] become wealthy - as it is stated about him (I Samuel 21:8), ‘Saul’s chief herdsman.’ It was only because you preferred the evil to the good, and ‘the lie, to speaking truthfully’ - as you have removed His yoke.” And it is stated (Proverbs 6:30), “A thief is not held in contempt for stealing [to fill his hunger]; and it is written after it (Proverbs 6:32), “He who commits adultery is devoid of sense, etc.” This is meaning to say that he is worse than a thief, for [the former] needs to “fill his hunger.” Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Midrash Tehillim 120) that one involved in evil speech is worse than both of them. For he does a great sin without benefit, as it is stated (Psalms 120:3), “What can you profit, what can you gain, O deceitful tongue?”",
+            "And secondly, for this [too] is one who speaks evil speech considered as if he denied a fundamental principle: For he says in his heart that his lips are in his [own] control; and because they do not do an action and he is in charge of his tongue, he determined in his heart that he should not restrain the spirit of his lips from saying that which comes to his spirit; and that only all the other limbs are not in his control to sin with them - like the matter that is stated (Psalms 12:5), “They say, “with lips such as ours, who can be our master?” And they do not say, “Where is the God that made me, to whom all the movements of His creations are given - not one is lacking. They are all subjected to doing His will. Rather, it is no matter - the petitions about the lips are in our control.” The evildoers that sin with other sins are not like this. For they know that their leaving God is bad and bitter, however they were pulled after their desire and their overpowering [evil] impulse; yet they are pained by this. And our Rabbis said (Arakhin 15b), “Evil speech [...] corresponds to three transgressions [and these are them]: Idol worship, forbidden sexual relations and bloodshed. [...] With regard to idol worship, it is stated (Exodus 32:31), ‘Oh, this people have sinned a great sin.’ With regard to forbidden sexual relations, it is stated (Genesis 39:9), ‘How can I do this great wickedness.’ With regard to bloodshed it is stated (Genesis 4:13), ‘My punishment is greater than I can bear.’ [And with regard to evil speech,] it is stated (Psalms 12:4), “May the Lord cut off all flattering lips, the tongue that speaks great things.” ",
+            "And behold we must explain to you how it is possible that the iniquity of evil speech can be more than these three. Did our Rabbis, may their memory be blessed, not say about each one of them (Sanhedrin 74a), “Let a man be killed and not transgress them?” And they said [that] idolatry is weighty, for anyone that concedes to it is like one who denies all of the Torah. And they [also] said (Chullin 5a) that one who is an apostate [only] for idolatry is like one who is an apostate for all of the entire Torah. And when you put your heart to these statements of theirs, may their memory be blessed, you will find several roots [to them] and several aspects. ",
+            "The first is because the one involved in evil speech repeats his stupidity - he will embarrass, sully and shame ten times a day. He will speak superfluously and strike in secret. So who can measure his punishment? For one involved in evil speech does not put an end to [his] words. And even a light sin is very weighty when the stupidity is repeated many times - as we discussed earlier - all the more so, when it is a big sin and a grievous evil. And when our  Rabbis, may their memory be blessed, said, “Evil speech [...] corresponds to three transgressions,” they meant to say, corresponding to one who transgresses them at a time when his impulse attacks him - not corresponding to an habitual sinner or one who has left the congregation to transgress them all the time.  ",
+            "The second is because the repentance of one involved in evil speech is difficult, since he has taught his tongue to speak falsehood, and sent his mouth to evil. From so much habit, he does not control his spirit, and it is as if his mouth causes the thought - like the matter that is stated  (Psalms 52:4), “Your tongue devises mischief”; and it is stated (Ecclesiastes 10:12), “but a fool’s lips will swallow him up”; and it is stated.(Proverbs 18:7), “The fool’s speech is his ruin (<i>mechitah</i>).” And <i>mechitah</i> is an expression of fear and trepidation. It means to say that the fool is afraid and in trepidation from the rage of his tongue, lest he be ensnared - like he fears from his enemy - as his lips are not in his control.",
+            "And the third is because the sin of the one involved in evil speech is light in his eyes - as he says it is only something of the lips, and he does not pay attention to its damaging the many. Hence he does not repent from his evil path. And if he does repent, his repentance will not be complete - as he will not recognize the greatness of his sin. For complete repentance to be cleansed from [such a] great transgression is when a fire of anguish is surely lit and there is like a fire burning inside his soul.",
+            "King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 21:24), “The violent, proud man, scoffer is his name, acts in a frenzy of violence.” The explanation is that the scoffer whose violence is great to strike with his tongue in his pride and his loftiness, his anger and his rage - do not say [about him] that he only strikes with his tongue, and not with a deed. For you should surely know that he “acts in a frenzy of violence.” He means to say that if he could not strike his enemies with his tongue and he could strike them with a deed, he would strike them with a frenzy and have no pity. [It is] like our Rabbis, may their memory be blessed, said regarding Doeg (Yerushalmi Sanhedrin 10:2) that when Saul commanded that the priests be smitten but his people refused to strike them, he said to Doeg, “You struck them with the tongue, you strike them with the sword,” as it is stated (I Samuel 22:18), “You, go and strike down the priests.”",
+            "And the fourth is that if the one involved in evil speech does repent, he will need to request forgiveness from those upon whom he poured the fury of his tongue, but he will not remember all of them. As he generated much pain and saddened many souls - also more than he remembered that he sullied. And they did not know that he sent the evil to them, [so] he will be ashamed to inform them and open their ears to that which he did evil to them. For he strikes, but his strike is not known, like the matter that is stated (Psalms 120:3-4), “What can you profit, what can you gain, O deceitful tongue? A warrior’s sharp arrows.” Therefore evil speech is compared to an arrow - for many times, one who pulls the bow sends forth his arrows but does not know who he struck.",
+            "And it was also compared to an arrow for another reason. For one who draws his sword can put it back in its sheath if he has mercy on someone who pleads with him. Not so is one who sends forth an arrow - he is not able to bring it back. Such is one involved in evil speech - once the word came out of his mouth, he is not able to repair [it]. And sometimes he will speak about a family blemish and injure all of the generations that come after [the one he insults]; and he cannot get forgiveness for this. Therefore our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yerushalmi Bava Kamma 8) that one who speaks about a family blemish does not ever have atonement. And behold one who sends out his tongue, also speaks about the holy ones in the land. For upon whom has his constant evil not expressed itself? And our Rabbis, may their memory be blessed, already said (Sanhedrin 90a) that [one who disgraces the Torah scholars] has no share in the world to come.",
+            "And the fifth is that evil speech brings one involved with it to put his mouth to speaking wrongly about God - and as it is stated (Psalms 73:9), “They set their mouths against Heaven, and their tongues range over the earth.” And there is none among all of the sins the punishment for which reaches the punishment for flinging [accusations at God]. And our Rabbis said (Arakhin 15a), “Our ancestors tried the Holy One, Blessed be He with ten trials, but their sentence was sealed only due to the evil speech.” For it is stated (Numbers 14:28), “I will do to you just as you have urged Me, etc.”; and it is stated (Deuteronomy 1:34), “When the Lord heard your loud complaint, He was angry; and He vowed”; and it is stated (Malachi 2:17), “You have wearied the Lord with your talk.” And King David, peace be upon him, said (Psalms 50:16-20), “And to the wicked, God said, ‘Who are you to recite My laws, and mouth the terms of My covenant. [...] When you see a thief, you fall in with him, etc. You devote your mouth to evil, and yoke your tongue to deceit. You are busy maligning your brother.’“ Behold you have learned from this that Torah [study] does not protect those involved with evil speech or one accustomed to steal or to engage in forbidden sexual relations; and that they are not fit to be involved with Torah. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sotah 21a) [that] because Doeg spoke evil speech, his wisdom did not stand him in. And that which our Rabbis, may their memory be blessed, said - “Sin extinguishes a commandment, but sin does not extinguish Torah, as it is stated (Proverbs 6:23), ‘For the commandment is a lamp, and the Torah is a light’” - they said about someone who sins by chance, and not about one who removes the yoke of the warning of a sin from upon him. ",
+            "And consider how great is the sin of a man who speaks evil speech: Is their sin that they have sealed their lips and quieted their tongues from speaking words of Torah not big enough for them; that they surely [use them to] destroy with evil speech? And King David, peace be upon him, said (Psalms 119:23), “Though princes meet and speak against me, Your servant speaks out Your laws.” The explanation is that they are still from speaking out Your laws and speak evil speech and speak against me, while I am still speaking out Your laws. And our Rabbis said (Arakhin 15a) [that] the cure for evil speech - to save oneself from it - is to be involved with the Torah; as its stated (Proverbs 15:4), “A healing tongue is a tree of life,“ And this is [the meaning of] what is stated (Psalms 39:2), “I would keep my mouth muzzled, etc.” And our Rabbis, may their memory be blessed, explained (Midrash Tehillim 39) that the muzzle is involvement with Torah. And our Rabbis said (Yalkut Shimoni on Nach 721), “The Congregation of Israel is beloved by her voice and hated by her voice: She is beloved by her voice, as it is stated (Song of Songs 2:14), ‘let me hear your voice; for your voice is sweet.’ And she is hated by her voice, as it is stated (Jeremiah 12:8), ‘she raised her voice against Me; therefore I have hated her.’” And this is [the meaning of] what is stated (Proverbs 18:21), “Death and life are in the power of the tongue; those who love it will eat its fruit.” And its explanation is: “Those who love it will eat its fruit” - and one who loves the tongue, and that is a man that always wants to talk, for him the proper counsel is that he should, “eat its fruit.” That is, he should not speak idle words but rather words of Torah, wisdom and ethics and the bringing of peace between a man and his fellow; justify the [actions of] the masses; praise the good; disparage the evil; and be zealous about the truth. For there is no end to the merits that he can acquire for himself with his tongue. And [it is] as we discussed earlier, that life is in the tongue.",
+            "And behold this group of slanderers is divided into six sections: <br>And the first section: When he attributes a blemish to a person and [that person] does not have the blemish. There are times that he will lie against beauty. And behold the heart of this one (has his mouth jump the trait of) [gathers the evil of the traits of] two bad groups - which are the group of the liers and the group of the slanderers. And behold we have been warned by the Torah not to accept evil speech - perhaps it is empty or a false matter - as it is stated (Exodus 23:1), “You must not carry false rumors.” And King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 17:4), “An evildoer listens to bad talk; a lie gives ear to malicious words.” Its explanation is - two groups accept evil speech: The first is is a violent evildoing man - from the usage [in] (Isaiah 9:16), “for all are ungodly and doing evil” - for he suspects the innocent, and loves to find a blemish and guilt about his fellow and a disgrace to his honor. And it will be that when he hears someone saying evil speech about his companion, the violence in his heart brings him to believe that the things are true. And the second group is [that of] the lying man. He also listens and believes malicious talk. Since he does not distance himself from false words, he will not be concerned if he accepts a lie, or if he listens to a false rumor. Hence he will be quick to accept evil speech. [The meaning of] “a lie gives ear,” is like a man of lies. And likewise (Jeremiah 9:5), “You dwell in the midst of deceit,” [means] in the midst of people of deceit; [and also] (Psalms 109:4), “and I am prayer,” [means] a man of prayer.",
+            "And know that when the listener concedes to the evil speech, his lot and measured portion (a scriptural expression [in Jeremiah 13:25], “This shall be your lot, your measured portion”) is with the one who speaks evil speech. For they will surely say, “See, the listeners accepted the thing, and that is a sign that the thing is really true. Even if the listener tilted [his] ear and made himself appear to be listening and believing these words in front of people, this also helps the evil, causes a disgrace to [the subject of the talk], and strengthens the hands of the one who brings his evil speech against people. And King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 25:23), “A north wind <i>tehollel</i> rain, and a raging face, a hidden tongue.” Its explanation is, just like a north wind scatters the clouds and prevents the rain, so does a raging face stop evil speech. For when the speaker sees the face of the listener enraged, he will stop the voice of his raining words. But if he sees that the listener is listening to him, he will not stop his mouth from his lies; and tomorrow will be like today. For he will repeat his stupidity, to always speak false speech; and his tongue will follow the rain of his falsehoods. <i>Tehollel</i> is from the expression <i>challilah</i> (forbid or prevent). And likewise (Numbers 30:3), “he shall not annul (<i>yechal</i>) his word”; and also (Genesis 4:26), “it was then <i>huchal</i> to call,” [which means] it was then prevented.",
+            "King Solomon, peace be upon him, also said (Proverbs 26:28), “A lying tongue does a <i>dakav</i> hate.” The explanation is that a humble, contrite and lowly person hates a lying tongue - he will not seek it nor listen to it. For a humble person desires people’s worth, and is pained by their embarrassment and disgrace. The [letter,] <i>vav</i>, is in place of a <i>hay</i> in the root, like the <i>vav</i>, in [the word,] <i>anav</i>. And some explain [the verse as,] someone with a lying tongue will hate those who make him contrite and reprimand him, so he will not bring them more evil slander against people. And behold we have been warned by that which is written (Exodus 23:1), “You must not carry false rumors,” not to believe in our hearts the telling of evil speech - to hold in our thoughts that the things are true, such as to demean in our eyes the one about whom it is spoken.",
+            "The second section: The one who speaks evil speech, but distances himself from a false matter. And this is what they meant when they spoke of the group of slanderers, even though they are not from the group of liers. And behold, if someone mentions to his fellow - between the two of them - the bad deeds of his ancestors, he transgresses that which is written in the Torah (Leviticus 25:17), “A man may not abuse his countryman.” [For] the verse is speaking about verbal abuse, as we mentioned earlier. And it is stated (Ezekiel 18:20), “a child shall not bear the iniquity of a parent.” And if he embarrasses him in front of others about the deeds of his ancestors - about this our Rabbis said (Bava Metzia 58b) that one who whitens the face of his fellow in public is from those that descend to <i>Gehinnom</i> and never ascend [from it]. And if he speaks about and makes known the abominations of his forefathers in front of people - but not in front of him - about this they said, this is the group of slanderers that does not receive the Divine Presence. And likewise if [the one he spoke about] was a penitent, and he speaks about his earlier deeds.",
+            "And know that if a man sees that his fellow has transgressed against an item in the Torah privately, and [the former] reveals his sins at the public gate, he will surely be guilty about this. For maybe that sinner repented from his evil way and his anguish [about it] is in his thoughts. And the heart knows the bitterness of his soul. So it is incorrect to reveal them, except to a discreet sage, who will not tell the rest of the masses. He will only distance himself from [the sinner’s] company until he knows that he has repented from his evil way. And if the sinner is a Torah scholar and a man who fears sin, it is fitting to think that he has [already] truly repented. And if his [evil] impulse attacked him once, his soul causes him bitterness [about it] afterwards. ",
+            "There are two things that the speaker of evil speech brings about: The damage and embarrassment that he causes his fellow; and his [own] decision to condemn and prosecute his fellows and his joy at their calamity. And from one angle, the iniquity of the one who speaks evil speech about something true is greater than one who speaks about something false. For the people will believe his saying true things about his fellow, and [that fellow] will go up in flames in front of them. So he will be disgraced in their eyes [even] after he regrets his evil and is forgiven for his sins.",
+            "And King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 14:9-10), “Fools will advocate guilt; among the upright, good will. The heart knows its own bitterness, and no outsider can share in its joy.” Its explanation is - the fool advocates guilt, since he searches for the blemishes of people and their guilt. So he will attribute defects to them and never speak about their praise or about something good that is found with them. And the analogy for this is that flies always all land on dirty places. And his saying, “fools will advocate (literally, fools advocates),” in the singular is [to address] each and every one of the fools, like (in Genesis 49:22), “(literally) daughters treads on the wall.” And our Rabbis said (Kiddushin 70a), “Anyone who is of flawed lineage never speaks in praise of [others]. And [his way is to] disqualify them with his own flaw.” “Among the upright, good will” - for it is the way of the just to cover over transgressions, and to praise a man when a good thing is found with him. And they spoke in ethics about a [simple] man and a sage who were walking past a carcass. The [former] said, “That carcass is so rotten!” The sage said, “How white are its teeth!” And [Solomon] said after this, “The heart knows its own bitterness.” And every sage knows that Solomon did not bring words that are not useful among his chosen teachings (Proverbs). Rather the matter is coming with regard to the first verse - to say that the evil of the fool that advocates guilt is because it is probable that the sinner has repented from his way. And no one knows the bitterness of the soul of a person, and its joy, besides him. And that lifts up the sin, for the essentials of repentance are according to the bitterness of his soul. Therefore the fool that mentions his iniquity sins and is guilty. ",
+            "And you must know that the punishment of the fool that advocates guilt is only when he attributes a defect in a man who fears sin, [and] whose [evil] impulse seized him and he sinned and was guilty - as his practice and way is to regret his sins. And all the more so if the matter that he repented is known. But [regarding] the man whose path you have examined and he has no fear of God in front of his eyes and is also stationed on the bad path - it is a commandment to speak in his disgrace and to reveal his sins, and to make the ones involved with sin foul in the eyes of people, so that the souls of the ones listening will be revolted from bad deeds. And it is stated (Proverbs 29:27), “The unjust man is an abomination to the righteous.” And it is [also] stated (Proverbs 8:13), “To fear the Lord is to hate evil.” And they said (Sanhedrin 52a), “It is permissible to call an evildoer who is the son of a righteous man, ‘an evildoer, son of an evildoer’; and it is permitted to call a righteous man who is the son of an evildoer, ‘a righteous man, son of a righteous man.’” <br>And behold when you see a man who is saying something or performing an act, and one can judge the thing as him being guilty or being innocent: If the man is one that fears God, you have been obligated to judge him favorably in truth - even if the thing is closer to, and makes more sense to be, understood unfavorably. And if he is from the [group] in-between, that are careful about sin, but sometimes stumble over it - you must incline the doubt towards judging favorably, as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shabbat 127b), “One who judges another favorably is himself judged favorably.” And it is a positive commandment from the Torah, as it is stated (Leviticus 19:15), “you shall judge your countryman justly (<i>betsedek</i>, which can also be understood as, favorably).” And if the matter leans towards guilt - let the matter be a doubt to you, and do not decide it unfavorably. But if most of that man’s actions are evil, or you have examined that he has no fear of God in his heart - judge his actions or his words unfavorably, as it is stated  (Proverbs 21:12), “The Righteous One observes the house of the wicked man; he subverts the wicked to their ruin.” And we have already discussed its explanation.",
+            "And King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs  24:29-30), “Do not be a vain witness against your companion; would you mislead with your speech? Do not say, ‘I will do to him  what he did to me; I will pay the man like what he did.’” Its explanation is: It is not necessary to warn, saying, “Do not be a false witness”; but do say, “Do not be a vain witness.” For if your companion stumbles upon a sin, do not testify about it and do not reveal it in vain, without punishment. For while it is true that if a man stole or extorted his countryman, [a witness] is obligated to testify so that [if] there are two witnesses he will return the theft that he stole; and if there is only one witness, there will be an oath between them; but if he saw his fellow stumble in a matter of a sexual prohibition or one of the sins [that do not involve payment], it is not fitting that he should testify about this in vain - meaning to say without punishment - even if there is another witness with him to authenticate the matter. And if the sinner was someone who fears sin, it is fitting to speak to one’s heart, [to say] that he truly [already] repented. And also because he should fear to himself and say in his heart, “Since this man fears the Heavens, maybe His merits are  more numerous than his iniquities; and our Rabbis said (Kiddushin 39a) that a man whose merits are more numerous than his iniquities is surely from the congregation of the righteous.” However if the sinner is from the fools - the way of which is to repeat their foolishness - it is good that they tell the judges, in order to chastise him and separate him from sin. However if he is one witness, it is not good for a man to be alone, testifying about his fellow. For his testimony is vain, since they cannot rely upon it, as it is stated (Deuteronomy 19:15), “A single witness may not validate against a person any guilt or sin.” And therefore he is considered a defamer. And the word, “mislead (<i>fitita</i>) is [in] a causative structure - it means to say that through your lips, you are grinding his face (from the usage [Leviticus 2:6], “You shall break it into bits.”) when you reveal his hidden iniquity. And after this, he said, “Do not say, ‘I will do to him  what he did to me.’” For if he revealed your sins, do not take vengeance or bear a grudge to do to him like what he did to you. [And this is a glorious teaching and from the essence of fear [of God]. <br>But if the sinner is a man that does not fear in front of God - like someone who removes the yoke of the Heavenly kingdom, and is not careful about a commandment which all the rest of his people know is a sin - it is permissible to embarrass him and to speak about his disgrace. Thus did our Rabbis say (Baba Metzia 59a), “‘A man shall not oppress his countryman (<i>amito</i>)’ (Leviticus 25:17). [Meaning, from] his nation (<i>amo</i>) - one that is with you in [observance of] Torah and commandments - he shall you not mistreat. But [regarding] one who did not put his heart to the word of the Lord, it is permissible to embarrass him with his actions, make his abominations known and pour forth disgrace upon him. And they also said (Yoma 86b), “We publicize the hypocrites due to the desecration of [God’s] name.” <br>But if he stumbled on a sin by chance and it is his habit most of his days to be careful about iniquity, we should not reveal his sin - as we have explained. So it would [then] be possible to explain, “Do not be a vain witness against your companion” - to testify about sins with which you have also fallen sick, like him. Hence he is called his companion. And this is shown by its stating afterwards, “Do not say, ‘I will do to him  what he did to me.’” For even though it is a commandment to publicize the ones that sin to their core and the hypocrites; [in the case of] a sinner - if it is a man like him in his evil and [like other] people with his sins, we should not publicize [his sin]. For [the first one’s] intention to reveal his secrets will not be for the good, but rather to rejoice in his calamity. Secondly, how will he not be embarrassed to mention the defect of these actions in someone else, when he holds on to them [himself]? And it is stated (Hosea 1:4), “I will punish the House of Jehu for the bloody deeds at Jezreel”: Behold even though he did a commandment in cutting off the House of Ahab, [Jehu] bore his sin. For he was also full of transgression. ",
+            "And our Rabbis said (Pesachim 113b) that we give lashes for rebellion to the one who testifies by himself against his fellow about the matter of a sin. However he may reveal the matter privately to his teacher or to a man who keeps his secret, if he knows that they will believe his words like the words of two witnesses. And if there is a second witness with him, they should have the judges hear their words - in order to discipline the sinner privately, and not to whiten his face in public, as it is stated (Leviticus 19:17), “you shall surely reprimand your countryman and not bear sin because of him.”  ",
+            "And know that regarding things between a man and his fellow - such as robbery, extortion, injury, pain, embarrassment and verbal abuse - one can tell the things to people. Even a single individual who saw [it] may speak, so as to help the person who was mistreated and to be zealous for the truth. And behold the Torah stated that a single witness should testify in court for a monetary claim, to obligate the defendant [to take] an oath. However he should first reprimand the man. ",
+            "The third section: One who goes talebearing. And we were warned about this in the Torah, as it is stated (Leviticus 19:16), “You shall not go talebearing among your people.” And this is also called evil speech. And he is included in the group of slanderers - as our Rabbis, may their memory be blessed, mentioned about Doeg the Edomite that he was involved in evil speech because he told Saul, and said to him that David came to the house of Ahimelech. And there is no counting the damage of talebearing: For it increases hatred in the world and makes people stumble on that which is written in the Torah (Leviticus 19:17), “You shall not hate your brother in your heart.” And behold the world stands upon peace (Avot 1:18) - so due to hatred, the world deteriorates, as we have discussed earlier. And many times, the talebearer puts a sword in the hand of his fellow to kill his companion, as it is written (Ezekiel 22:9), “Talebearing men were in your midst, intent on shedding blood.” And it is [also] stated (Jeremiah 6:28), “They are copper and iron - they are all stubbornly defiant; they go talebearing; all of them act corruptly.” And our Rabbis (Arakhin 15b) called talebearing, “Third speech, because it kills three: The one who speaks it, the one who accepts it; and the one about whom it is said” - as you know from the matter of Doeg, such that he was banished [from the world to come] on account of the talebearing; the priests were killed; and Saul was punished for accepting the talebearing.",
+            "And our Rabbis, may their memory be blessed, said about the matter of talebearing (Niddah 61a) [that] even though it is forbidden to accept it and hate one’s fellow as a result, yet one should not belittle the matter. Rather he should guard himself and be concerned about the matter. They, may their memory be blessed, said (Yerushalmi Peah 1:1) [that] the generation of Saul had informers like Doeg and the Ziphites. And as a result, they went to war and fell. [But] the generation of Ahab did not have informers - as you know from the matter of the prophets that hid from Jezebel, as it is written (I Kings 18:22), “I am the only prophet of the Lord left.” Yet Obadiah hid a hundred prophets, but no one revealed that there was a prophet besides Elijah. And as a result of this, they would go to war and be victorious - even though Ahab worshipped idolatry.",
+            "And one who causes disputes between brothers and friends and brings hatred between them is the most severe of all the sections of slander, as it is stated (Proverbs 6:19), “and one who incites brothers to quarrel.” And our Rabbis said (Vayikra Rabbah 17:1), “The seventh is the most severe of all” (meaning the trait of inciting, etc. - which is the seventh of what it says above (Proverbs 6:16), “Six things the Lord hates; the seventh is an abomination to Him.”) - as we have mentioned to you before in the Gates of the Fear of Sin (no longer extant).",
+            "A man is obligated to hide a secret that is revealed to him confidentially by his fellow, even though there is no matter of talebearing involved in revealing that secret. For there is damage to the holder of the secret [simply] by its being revealed, and it [can cause him] to abort his plan - as it is stated (Proverbs 15:22), “Plans are aborted without a secret.” Secondly - because revealing a secret is even an aberration of the ways of modesty, as he surely violates the will of the holder of the secret. And King Solomon said (Proverbs 20:19), “He who gives away secrets is a talebearer.” He means to say, if you see a man who does not control his spirit, to guard his tongue from revealing a secret - even though there is no issue of talebearing between a man and his friend in revealing that secret - this trait will bring him to go talebearing, which is from the four bad groups, given that his lips are not in his control to guard. He also said (Proverbs 11:13), “A talebearer will reveal secrets.” He means to say, do not confide a secret to someone who goes talebearing. For since he does not guard his lips from talebearing, do not trust him to hide your secret, even though you have given your words over to him in private and in confidentiality. And we have been warned by the Torah not to accept evil speech, as it is stated, (Exodus 23:1), “Do not accept a vain report.” And it is stated (Proverbs 29:12), “A ruler who listens to lies, all his ministers will be evildoers.” And our Rabbis, may their memory be blessed, explained (Midrash Tehillim 54) that when a ruler accepts evil speech and words of talebearing, his ministers will become evildoers and talebearers to find favor in the eyes of their master. And behold it is these three groups that we mentioned that they, may their memory be blessed, had in mind when they referred to the group of slanderers. ",
+            "And the fourth section: The dust of evil speech. Our Rabbis said (Bava Batra 165a), “Most of the world stumbles upon theft and a minority upon sexual prohibitions, but all of them [stumble upon] the dust of evil speech.” And they said that the content of the dust of evil speech is when a person causes people to speak evil speech due to his words. And they said (Bava Batra 164b), “A person should never speak favorably of his fellow, as out of his [praise] comes his disgrace.” And behold we need to explain this statement - for it is known that speaking the praises of the sages and the righteous is from the proper traits, as it is stated (Proverbs 25:27), “but it is honorable to peruse honor.” And it is said about a fool that he does not speak the praises of the world. Rather this is the nature of this matter, that one should only speak favorably of a man face to face. That is to say, when a man speaks to his companion - and not to the larger community and in an audience of the masses, unless he knows that there is no one in that grouping who is an enemy of that man whom he wants to praise or one who is jealous of him. And if he wants to praise a man who is already assumed by the people of his nation to be a proper man and no evil or guilt is found about him, he should be praised even in front of his enemy or one jealous - for they will not be able to disgrace him. And [even] if they do disgrace him, everyone will know that [such a man’s] mouth spoke in vain, such that his mouth will be a trap for himself. ",
+            "They, may their memory be blessed, also mentioned  and said about the content of the dust of evil speech (Arakhin 15b) [that] if a woman asked her neighbor to [light a fire] from the hearth, and she answers and says, “Where else is a fire of coals except at so-and-so’s home, who is always roasting meat and eating” - this and what is similar to it is the dust of evil speech. And it is stated (Proverbs 27:14), “He who greets his fellow loudly early in the morning shall have it reckoned to him as a curse.” And our Rabbis explained (Arakhin 16a) this verse about someone who praises his fellow with a praise that brings a loss, to be about a guest who goes out to the town square and calls out in a loud voice and recounts how the householder did him good - since he [prepared] meat and made it for the guest that came to him. But it would be that when they hear the words of the guests, worthless people will assemble and turn aside to the home of the householder. And a person is obligated to guard his mouth and his tongue, such that he not be suspected about his words and that they not account him to be one involved in evil speech. And if he does bring such a suspicion about himself with this, he has surely destroyed his ethical [standing], and it will be considered the dust of evil speech for him. ",
+            "And contemplate this well to understand the principle of this matter: Behold we mentioned earlier that it is permissible to speak in disgrace of the sinner about the theft that is in his hands, if it is known that he has not left his path. For example, the robber and the extortionist, the damager and the harasser, the one who whitens the face [of another], the one who makes [others] fowl and shameful and the one who speaks evil speech - [if] he has not returned the theft, or payed for his damage or requested from his fellow to remove his iniquity (to forgive him). However those that see their ways must surely first speak to the sinner - perhaps they will be able to help by way of a reprimand to have him repent from his evil way. And if he surely refuses, they may then inform the public about his ways and deeds. <br>However a person can be blamed from the deed of his fellow that was wanton against his fellow, when he recounts his deeds to people and reveals the obligations of the sinner and disgraces his acts with various claims: Behold, the recounter will be suspected about this and they will think him one engaged in evil speech. And they will surely say, “Even if the thing was true, it would have been fitting to reveal it to the ear of the sinner as a reprimand first.” And his listeners will suspect him about his not giving him a reprimand first, saying that he would not have said all of this in front of [the sinner] and he is flattering him - like the matter that is stated (Hosea 4:4), “Let no man rebuke, let no man protest!” And [they will further say that] he enjoys speaking about the guilt of the people, the iniquity of which brings him joy and the disgrace of which brings him honor when it is not front of them; and he is similar to someone involved in evil speech and is clinging to its dust. And people will also say, “The things are not true and he made them up from his heart. And, however if not, why did he not reveal his iniquity in front of him first, but rather ignore him?” Hence our Rabbis said (Arakhin 15b), “Any statement that is said in the presence of its master (i.e., the subject of the statement) is not in the way of evil speech. It means to say that if he previously gave an open reprimand to his fellow about his deed, and [the latter] did not pay attention to his words - he may afterwards inform people of that man’s guilt and the evil of his conduct. And he will not be suspected of wanting to give his fellow a defect. And likewise if the teller is assumed by the public not to seek the favor of any man and not to bend to a man; and everything he would say not in front of his fellow, he would [also] say in front of him and not be frightened by any man; and he also be assumed among his people to only speak the truth - he is not to be suspected when he speaks about the guilt of his fellow not in front of him. And so did they mention in their words, may their memory be blessed, about this matter and say, “Rabbi Yose says, ‘From [all of] my days, I have never said a word and turned around behind me.’” He meant to say, “I have never said something about a person not in front of him, but suppressed it when I was in front of him.” They also said, “Anything that is said in front of three is not in the way of evil speech.” It means to say - since there were many [people] with him at the time that he told the thing, hence the thing will be known to his fellow. And behold it is as if he said the words in front of him. ",
+            "And the fifth section: Vulgar speech. Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shabbat 33a), “Anyone who speaks vulgarly - even if he was sealed for a decree of seventy years of good, it will be reversed to bad.” And Isaiah said (Isaiah 9:16), “That is why my Lord will not spare their youths, nor show compassion to their orphans and widows; for all are ungodly and wicked, and every mouth speaks vulgarity.” And on account of this, one who speaks vulgarly has a heavy iniquity and is ungodly and wicked. For he has abandoned and left shame and modesty, which are the famous traits of the holy seed (of Israel); and went to the paths of brazenness - which is the trait of the evil boors. Secondly - because he has profanced the Holy One of Israel, as it is stated (Deuteronomy 4:6), “and they will say, ‘Surely, that great nation is a wise and discerning people.’” But this one acted like the disgusting foolish ones that are distanced from the ways of the intellect, which is completely beautiful and also pleasant. And their foulness rises and their stink goes up, so every sage and understanding person surely despises and surely abominates them. And behold, he is profaning the tool of the intellect which is more precious than any beloved tool - as it is stated (Proverbs 20:15), “but wise speech is a precious tool.” And the punishment of one who listens to vulgar speech is great, since he does not seal his ear and does not separate from the words of vulgarity. And about him is it said (Proverbs 22:14), “The mouth of a forbidden woman is a deep pit; [He who is doomed by the Lord falls into it].”",
+            "And our Rabbis said (Pesachim 3a), “A person should never put out a disgraceful matter from his mouth; as a verse was distorted by eight letters rather than have it put out a disgraceful matter, as it is stated (Genesis 7:8), ‘From the pure animals and from the animals that are not pure.’” For at that time, the impure animals were permissible to eat but not pure for a sacrifice. Hence it is considered a disgraceful expression if one disgraces things that are for human food. And see that a man must be careful not to put out a disgraceful matter from his mouth - even if by his leaving it, it will bring him to speak at length and add to his statements. And it is like a fence to be careful from vulgar speech - which is one of the weighty sins. And [it is] also a fence from speaking evil speech and the placing of defects upon the creatures - as our Rabbis, may their memory be blessed, have said about the distancing of [disgraceful] speech (Bava Batra 123a), “The verse did not even speak in disgrace of impure animals.” And our Rabbis said (Pesachim 3b) that one of the priests said in front of Rabban Yochanan ben Zakkai, “I received [for] my portion, the size of a lizard’s tail.” They investigated his background, and they found a trace of disqualification about him. <br>And our Rabbis also said (Pesachim 3a) that a person must choose an honorable phrase [instead of using] a dishonorable phrase - even if it is not disgraceful - whether it is in words of Torah or in speaking about matters of the world. And this is so long as he does not speak at length for its sake when speaking words of Torah. For a person is obligated to teach his students in a terse fashion. And the matter of honorable phrases is the path of words and speech that was tread upon by those of clean intellect and those that speak with clarity. And they weigh and know which phrase is honorable and which is its opposite, as it is stated (Job 15:5), “And you choose the language of the crafty.” And it is stated (Job 33:3), “and that which my lips know they shall speak sincerely.” And it is stated (Proverbs 1:20), “The tongue of a righteous man is choice silver.”",
+            "And the sixth section: The complainer - King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 18:8), “The words of the complainer are like <i>mitlahamim</i>; and they enter the innards of one’s belly.” Its explanation is that a complainer is a man whose way and whose nature is to always complain, get angry and find (movements) [pretexts] about this fellow, regarding his actions and his words - even though his fellow is innocent towards him, and did him no harm in anything. And he judges everything unfavorably, and not favorably; and anything inadvertent he makes volitional. And he surely makes himself like the oppressed and beaten, and as if the sin of his fellow is heavy upon him; whereas he is the hitter and the beater, as his words “enter the innards of one’s belly.” For the one who places complaints in front of his fellow when he did not touch him and only did good to him brings a storm to the heart. And behold he is like one who throws darts that  “enter the innards of one’s belly.” The word <i>mitlahamim</i> is [spelled] inverted, [and is as if it were] <i>mithalmim</i> (they are beating); [and like the inversion of] <i>simlah</i> [and] <i>salmah</i>. And it is like the usage (in Proverbs 23:35), “they beat me (<i>halamuni</i>), but I was unaware.” And it is as if he was saying, “It is like the words of the complainer, they are beating me.” And his saying, “They are beating,” in the plural, is because the complainer includes [all] complainers - like (in Jeremiah 11:15), “the sacral flesh will pass away from you” (which is in singular, but refers to the many); [and] (Isaiah 45:8), “triumph sprout.” <br>King Solomon, peace be upon him, also said (Proverbs 16:28), “and a complainer separates his friend.” He means to say that he separates his friend and his companion from himself, as they cannot endure his friendship. And our Rabbis said (Derekh Eretz Zuta 9), “Do not proliferate complaints, so that you will not come to sin.” And many times, the complainer will be ungrateful for the good and will even consider it bad, so he will return the good with bad. And it is stated (Proverbs 17:13), “He who repays good with evil will not have evil leave his home.” And sometimes he will think about God’s kindnesses, that they are for vengeance and retribution - like that matter that is stated, (Deuteronomy 1:27), “You sulked in your tents and said, ‘It is because the Lord hates us that He brought us out, etc.’” Hence, distance yourself from the path of the complainers, for they have twisted their paths - anyone who walks in it will not know peace. Rather teach your tongue to judge favorably, and justice will be the girdle of your loins. "
+        ],
+        [
+            "<i>The differences in atonement</i> <br>In the same way as the body has sicknesses and ailments, so too does the soul. And the ailments of the soul and its diseases are its evil traits and its sins. But when an evildoer repents from his evil path, God, may He be blessed, heals the soul of the sinner - as it is stated (Psalms 41:5), “O Lord, have mercy on me, heal my soul, for I have sinned against You.” And it is [also] stated (Isaiah 6:10), “and repent and save itself.” And in the way that it is sometimes found with the sicknesses of the body that the sickness lightens itself from upon one, as does the length of most of the ailments, but the body is not cleansed of it without drinking a bitter drink and suffering further by afflicting his soul from [eating] all desirable food; so too is it with the soul sick from great iniquity: And even though most of the sickness is healed, and most parts of the punishment are removed after the repentance - and God, may He be blessed, has gone away from His anger - the soul will not yet be cleansed from the sickness and its sin will not be atoned until the sinner is made to suffer with afflictions, purified with pain and with bad and difficult things that happen to him. [This is] like the matter that is stated (Genesis 4:13-14), “My punishment is too great to bear! Since You have banished me this day from the soil, and I must avoid Your presence; and I shall be a fugitive and a wanderer in the earth; and it will come to pass, that whoever finds me will kill me.” However through repentance, most of his iniquity was forgiven, the main part of his punishment was removed and he was rescued from death - as it is stated (Genesis 4:15), “and the Lord put a mark on Cain, lest anyone who met him should kill him.” But the punishment of exile remained for him, as it is stated (Genesis 4:12), “and I shall be a fugitive and a wanderer in the earth.” Yet he had mentioned [his] migration with a double expression (fugitive and wanderer); whereas after the repentance, it is [only] stated (Genesis 4:16), “and he dwelt in the land of wandering.”",
+            "And this matter is further clarified from that which is written in the Torah (Leviticus 4:27-28), “If any person from among the populace unwittingly incurs guilt by doing any of the things which by the Lord’s commandments ought not to be done, and he realizes his guilt. Or the sin of which he is guilty is brought to his knowledge, etc.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said that a sin offering comes for being inadvertent about something for which volition [would bring] excision. And on account of a sin that [brings] excision - due to its significance - the atonement of the sinner will not be complete until he brings a sin-offering, even though he confessed his sin. For without the confession and repentance, his iniquity will not be atoned by the sin-offering, as it is stated (Proverbs 21:27), “The sacrifice of the wicked man is an abomination.” But after the confession and the sacrifice, his iniquity is atoned, as it is stated (Leviticus 4:20), “the priest shall make expiation for them, and they shall be forgiven.” And you [should] understand from this how strong the punishment of the volitional one [must be], if the inadvertent one is not pure after repentance until he brings a sacrifice. Indeed, his iniquity is atoned with afflictions, as it is stated (Job 33:19-26), “He is reproved by pains on his bed, etc. He prays to God and is accepted by Him.” And it is stated (Proverbs 3:12), “For whom the Lord loves, He rebukes, as a father the son whom he favors.” But there is [also] advice and rectification for the sinner to protect himself from [such] pains - with good deeds, as will be explained.",
+            "And this matter is yet further clarified in the Torah, as it is stated (Leviticus 16:30), “For on this day shall atonement be made for you, to purify you, etc.” Behold that Yom Kippur is required after the repentance - for the essence of Yom Kippur is [that it be] with repentance. ",
+            "And there is an iniquity for which the soul cannot be cleansed; and it will not be accepted until death separates it from the body with which it sinned - just as there is a sickness from which the body will not be cleansed all of [its] days: And that is the sin of profaning [God’s] name, as it is stated (Isaiah 22:13), “And behold, there was rejoicing and merriment, killing of cattle and slaughtering of sheep, etc.” For they were not heeding the words of the prophets, nor trembling about them. Rather they were gathering with their friends with all types of mirth. And it is stated about this (Isaiah 22:14), “this iniquity shall not be atoned for until you die.” And it is stated (II Chronicles 36:16), “But they mocked the messengers of God and disdained His words and taunted His prophets until the wrath of the Lord against His people grew beyond remedy.”",
+            "But even for this sickness - even though it does not have a remedy in the way of other iniquities - there is a remedy if God, may He be blessed, assists one to sanctify His Torah in front of people and to inform people of God’s power and the glory of His majestic Kingship. And his iniquity is removed according to the greatness of the action’s effect, which is the opposite of [the effect of] the action with which he was foolish and with which he sinned. [This is] like the statement of the physicians about the sickness of the body - that it is cured with its opposite, and its resuscitation comes about with its replacement. And King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 16:6), “Iniquity is atoned by kindness and truth.” And we have explained this in the first Gate (1:47) about repentance. And the explanation of the matter of truth that he mentioned is that the sinner should prepare his heart to strengthen the truth, help those seeking faith and remove falsehood and error. For making the truth known and turning it back into a fortress is [an aspect of] the glorification of God - like the matter that is stated (Jeremiah 22:16), “He upheld the rights of the poor and needy; then all was well - was not this to know Me?” And it is stated (Jeremiah 9:5), “through deceit they refuse to know Me.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said about the matter of Herod - who killed the sages - asking (Bava Batra 4a) Bava ben Buta advice if he could heal him or cure him of his wound. And he said to him, “You have extinguished the light of the world. Go and involve yourself in the light of the world and make efforts for the building of the Temple.”",
+            "Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 86a), “Rabbi Matya ben Charash asked Rabbi Elazar ben Azariah in Rome, ‘Have you heard the four distinctions of atonement that Rabbi Yishmael would expound?’ He said to him, ‘They are three, and repentance is [necessary] with each and every one: [If] one violates a positive commandment and repents, he is forgiven even before he moves, as it is stated (Jeremiah 3:22), “Return, you backsliding children [I will heal your backsliding].” [If] one violates a negative commandment and repents, repentance suspends [his punishment] and Yom Kippur atones, as it is stated (Leviticus 16:30), “For on this day shall atonement be made for you, to purify you of all your sins; [you shall be pure before the Lord].” [If] one transgresses [a sin that warrants] excision or a death penalty from the court and then repents, repentance and Yom Kippur suspend [his punishment], and afflictions absolve, as it is stated (Psalms 89:33), “Then will I visit their transgression with the rod, and their iniquity with plagues.” But [regarding] one who has [the iniquity of the] profanation of [God’s] name in his hands - his repentance has no power to suspend, nor does Yom Kippur have power to atone, nor do afflictions have the power to absolve. Rather, all these [together] suspend [punishment], and death absolves - as it is stated (Isaiah 22:14), “this iniquity shall not be atoned for until you die.”’” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 36a; Sifra, Vayikra) [that] a burnt-offering atones - after the repentance - for one who transgressed a positive commandment. For while his iniquity was atoned by the repentance [alone], the burnt-offering adds to his atonement and adds to his being accepted by God, may He be blessed. ",
+            "They also said (Yerushalmi Yoma 5:7), “A burnt-offering atones for the meditations of the heart that come up in peoples’ souls and the thought of sins.” And likewise is it written (Job 1:5), “When a round of feast days was over, Job would send word to them to sanctify themselves, and, rising early in the morning, he would make burnt-offerings, one for each of them; for Job thought, ‘Perhaps my children have sinned and blasphemed God in their thoughts.’”",
+            "And now [that] - due to our sins and due to the sins of our ancestors - we do not have sacrifices: If one sinned with the meditations of the heart or transgressed a positive commandment, he should read the section of the burnt-offering at the beginning of <i>Parshat Vayikra</i> and at the beginning of <i>Parshat Tsav et Aharon</i>. For the reading of the section of the sacrifice is in place of the bringing of a sacrifice for us - whether we read it from the written text or whether we read it by heart. [It is] like our Rabbis, may their memory be blessed, said (Menachot 110a), “Anyone involved with the section of the burnt-offering is as if he brought a burnt-offering; with the section of the sin-offering is as if he brought a sin-offering; with the section of the guilt-offering is as if he brought a guilt-offering.” And if a person transgressed a negative commandment and repented, he should worry about his iniquity and long for and anticipate getting to Yom Kippur in order that he will be accepted by God, may He be blessed. For His desire is for the life of the soul and the body, and the life of all that has been created - as it is stated (Psalms 30:6), “life is in His will.” And therefore, our Rabbis, may their memory be blessed, said (Rosh Hashanah 9a), “Anyone who fixes his meal on the eve of Yom Kippur is as if he had been commanded to fast on the ninth and the tenth [of Tishrei], and fasted on them.” For he has shown joy at the arrival of the time of his atonement; and it will be testimony for him, about his worry about his guilt and about his despondence about his iniquities.",
+            "Secondly - because on other holidays, we establish a meal for the joy of the commandment. For the reward for joy over the commandment increases and grows, as it is stated (I Chronicles  29:17), “now Your people, who are present here - I saw them joyously making freewill offerings.” And it is stated (Deuteronomy 28:47), “Because you would not serve the Lord your God in joy and gladness.” But since the fast is on Yom Kippur, they were obligated to fix the meal over the joy of the commandment, on the eve of Yom Kippur.",
+            "Thirdly - in order that we be strengthened to increase our prayer and supplications on Yom Kippur and think of strategies for ourselves regarding repentance and its main principles.",
+            "And if a person transgressed [a sin that warrants] excision or a death penalty from the court and he repents: Since his iniquity is not absolved without afflictions - given that repentance suspends [the punishment], but afflictions  absolve - he should prepare his heart to do the commandments that protect [him] from the afflictions, such as the commandment of charity. For it also saves from death, as it is stated (Proverbs 10:2), \"but righteousness (<i>tsedekah </i>, which can also mean, charity) saves from death.\" And one who does not have money to give charity, should speak well about the poor person, so that he will be a [spokesman] for him, such that others do well by him. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Batra 9a), “Greater is the one who causes [a commandment] to be done than one who does it.” And likewise should he involve himself with deeds of loving-kindness, to help his fellow with his counsel and his efforts. And [it is] like our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sukkah 49b), “Acts of kindness are superior to charity [...]: Charity can be performed only with one’s money, while acts of kindness can be performed both with his person and with his money. Charity is given to the poor, while acts of kindness are performed both for the poor and for the rich.” And likewise should he speak to the heart of the poor person and honor him and console him from his distress, like the matter that is stated (Isaiah 58:10), “And you offer your compassion to the hungry.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Batra 9b) that one who appeases his fellow with words is greater than one who gives [him] charity. And likewise should he be involved in the commandments of visiting the sick, burying the dead, consoling the mourners and rejoicing the groom and bride. For all of these are from the ways of kindness. <br>And corresponding to all of them is the commandment of Torah study for the sake of the Heavens. And all of the counsel that we have mentioned is included in that which King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 16:6), “Iniquity is atoned by kindness and truth.” For the acquisition of Torah [knowledge] is called the acquisition of truth, as it is stated (Proverbs 23:23), “Acquire the truth and do not sell it.” And it is stated (Psalms 119:142), “and Your Torah is truth.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Vayikra Rabbah 25:1), “‘It is a tree of life to those who grasp it’ (Proverbs 3:18) - [if] a person transgressed [a sin that warrants] excision or a death penalty from the court: If he was accustomed to reading one chapter [of Mishnah] a day, he should read two chapters; if he was accustomed to reading one section [of Torah], he should read two sections.” And Torah [study] protects him from afflictions from two angles: The first is because our Sages, may their memory be blessed, said (Shabbat 127b), “Torah study corresponds to all of [the other commandments combined].” And the second is that when he toils in Torah, exerts himself upon it and pushes away the sleep from his eyes - it is counted in place of afflictions. [It is] as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 99b), “All bodies are born for toil. Happy is one whose exertion is for Torah.” And they said (Sanhedrin 26b), “Why is the Torah called wisdom (<i>tushiyya</i>)? Because it weakens (<i>mateshet</i>) the strength of a person.”",
+            "And likewise should he put fasts, tears and abstaining himself from delights in the place of afflictions - as it is stated (Psalms 109:24), “My knees give way from fasting; my flesh is lean, has lost its fat.” And it is stated (Joel 2:12), “Turn back to Me with all your hearts, and with fasting, weeping, and lamenting.” And he should always sigh from the bitterness of his heart, as we mentioned in the first Gate about repentance. And he will place the abundance of bitterness in the place of afflictions, as it is stated (Proverbs 18:14), “A man’s spirit can sustain (<i>yekhalkel</i>) him through illness; but low spirits - who can bear them?” The explanation is that when the body becomes sick, the soul will sustain it [during ] its sickness - from the usage (in Malachi 3:2),“But who can bear (<i>mekhalkel</i>) the day of his coming?” [Here] it means to say - help the body and sustain it by speaking to its heart and comforting it to accept [difficulties] and to carry [them]. But when the soul is sick and low from grief and worry, who will console the soul, and who will hold it up and sustain it? Behold, worry and bitterness of the heart are heavier than sickness of the body - for the soul sustains the body in its sickness; whereas when the soul is sick and low from its grief, the body will not sustain it. <br>So if you find the sinner suffering, [with] troubles happening to him, justifying his judgement and accepting the rebuke with love - this will be a shield for him from the many afflictions that would be fit to come upon him. [It is] as it is stated (Psalms 76:11), “The rage of men shall acknowledge You, when You gird on the remnant of fury.” Its explanation is, when the pain of a man acknowledges You - meaning that a man acknowledges You at the time of his pain. It is from the usage (Job 6:2), “If my anger were surely weighed” - the meaning [of anger, like rage in Psalms 76:11,] is pain. “The remnant of fury” that had been opened to come upon the man - like the content of (I Kings 20:11), “Let not him who girds on his sword boast like him who opens it!” - gird and hold them back and do not bring them upon him. And this is by way of a comparison to one who opens his sword, but [then] returns it to its sheath. And it is stated (Isaiah 12:1), “Although You were wroth with me, Your wrath has turned back and You comfort me.” And likewise about the matter of acknowledgement for the good, it is stated (Psalms 52:11), “I praise You forever, for You have acted; I will hope in Your name, for it is good, in the presence of Your faithful ones.” Its explanation is - I will praise You for the good that You have done with me; and because of this, I will hope for the constancy of Your goodness. And it is stated (Psalms 116:13), “I will raise the cup of slavations and call out in the name of the Lord”; (Psalms 116:3-4) “I came upon trouble and sorrow. And I invoked the name of the Lord.” <br>And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Midrash Tehillim 79) about the matter of that which is written (Psalms 3:1), “A song of David, when he fled,” “‘Justice done is a joy to the righteous’ (Proverbs 21:15) - the trait of the righteous is to pay their debts and to sing to the Holy One, blessed be He. [There is a relevant] parable about a housholder that had a sharecropper, and that sharecropper was in debt to him. That sharecropper [then] made a threshing floor [from his produce], gathered it together and made a pile. The householder came and took the pile, and the sharecropper entered his house empty-handed. But he was happy that he entered empty-handed. They said to him, ‘You left your threshing floor with your hands on your head (empty), and you are happy?’ He said to them, ‘Even so, the bill is [now] cancelled; I have paid my debt.’”",
+            "And a person is obligated to reflect and know that the troubles that find him and the afflictions that come upon him are not according to the greatness of his iniquity and the multitude of his sins. Rather God, may He be blessed - in His pity upon him - afflicts him in the way of the rebuke of a father upon his son, as it is stated (Deuteronomy 8:5), “And you shall know in your heart, that, as a man chastens his son, so the Lord, your God, chastens you.” And our Rabbis, may their memory be blessed, explained (Yalkut Shimoni on Torah 350), “Your heart knows the deeds you have done and the afflictions I have brought upon you; that it is not according to your deeds that I have afflicted you.” And it is stated (Job 11:6), “and know that God has overlooked for you some of your iniquity.” And it is stated (Ezra 9:13), “though You, our God, have been forbearing, [punishing us] less than our iniquity.” <br>But when reproof comes upon the enemies of the Lord, may He be blessed, they are finished with one iniquity - for the punishment comes all at once, as it is stated (Psalms 34:22), “One misfortune is the deathblow of the wicked.“ So the rest of their iniquities remain upon their souls, as it is stated (Ezekiel 32:27), “and their iniquities shall be upon their bones.” However when reproof comes to the righteous, it comes little by little, until the termination of their iniquities, as it is stated (Amos 3:2), “You alone have I known from all the families of the earth; that is why I will call you to account for all your iniquities.” And our Rabbis, may their memory be blessed, explained (Avodah Zarah 4a), “It is comparable to a person who lends money to two people, one of whom is his friend, and the other one is his enemy. [In the case of] his friend, he collects from him little by little; [whereas in the case of] his enemy, he collects from him all at once.” And it is stated (Proverbs 24:16), “Seven times the righteous man falls and gets up, while the wicked are tripped by one misfortune.” Its explanation is that they stumble upon one misfortune and are finished. And it is stated (Jeremiah 10:24), “Chastise me, O Lord, but only in judgement; not in Your wrath, lest You reduce me to naught.” Its explanation is, “but only in judgement”- with the trait of mercy and and the property of Your kindness. [This is] from the usage (in Numbers 29:18), “in their count according to [their] judgement,” [which means] according to [their] property; [and in] (Psalms 112:5), “who conducts his affairs in justice,” [means] with measure. And they compared it to another parable regarding this matter and said (Midrash Tehillim 18), “One who does not know [how] to hit will hit his son in his eyes and in his face; whereas one who knows [how] to hit will hit his son in such a way that it will not cause him damage.” And likewise is it written (Psalms 118:18), “The Lord surely chastised me, but He did not give me over to death.” And it is stated (Job 2:6), “but only spare his life.” <br>And He only brings vengeful afflictions upon the evildoers. But probing afflictions only come upon the righteous; for they accept them with love and they increase the refinement of their actions. So [these] afflictions are for their good and their benefit, and the increase of their reward - as it is stated (Psalms 11:5), “The Lord probes the righteous one.” And our Rabbis, may their memory be blessed, compared it to a parable regarding this and said (Bereishit Rabbah 58:32), “When the owner of the flax knows that the flax is strong, he hits it much in order to make it soft and good.”",
+            "And behold we are going back to the matter about which we were talking regarding the order of atonements; and we shall say that if a person unitentionally transgressed [a sin that warrants] excision or a death penalty from the court, he is obligated to confess, to seek supplications for his forgiveness, to sigh bitter-heartedly, to worry and be afraid. For these are the main [catalysts] of the [various] atoments. And he should constantly be involved with the [Torah] section about the sin-offering - and it will be considered as if he brought a sin-offering. I mean to say, it will be very effective in the matter and atone for him, similar to the sin-offering. ",
+            "And know that the inadvertent sinner will certainly be punished, as we have already explained; and all the more so, the transgressor - meaning one who is inadvertent about something that most people are careful about - so he should worry and be afraid because of his sin. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Midrash Tehillim 48) in explanation of that which is written (Psalms 48:3), “Beautiful for situation, the joy of the whole earth: Mount Zion, the sides of the north, the city of the great King” - that at a time when a person was an inadvertent sinner, his heart would be worried and he would tremble with fear about his sin until he would go up to Jerusalem and offer his sin-offering. And [then] he was completely happy. About this was it stated, “Beautiful for situation, the joy of the whole earth.” And that which it states, “the sides of the north,” is speaking about the altar. As “the sides of the north” were “the joy of the whole world,” since the sin-offering was slaughtered on the northern side. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Midrash Tehillim 51), “When a person commits a transgression and constantly goes back and forth in his heart concerning the matter of his sin that he sinned, and trembles and fears about it - the Holy One, blessed be He, forgives him. But when he removes the transgression from in front of his eyes and it is little and light in his eyes, his case is similar to one who is bitten by a scorpion, but makes light of the bite. So he presses his foot on the ground to remove the poison. But those who see him say to him, ‘Do you not know that it will go up from the sole of your foot, [even] up to your skull?’“ ",
+            "Now let us speak about one who has the sin of the profaning of [God’s] name in his hands, the iniquity of which is not atoned by afflictions. And behold we have mentioned above that he has a healing cure if he constantly sanctifies [God’s] name, may He be blessed. You can find another atonement in his constantly meditating upon the Torah and his efforts in [its study]. [This is] as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Rosh Hashanah 18a), “‘It will not be purged with sacrifice nor offering forever’ (I Samuel 3:14): With sacrifice or offering it is not atoned, but it can be atoned through Torah study”; and even though the sin of Eli’s house was with the profanation of the commandment of sanctified foods - as it is stated (I Samuel 3:13), “in that he knew that his sons brought a curse upon themselves.” And see [that it is] because Torah [study] is a cure for every very painful wound. Therefore is it written (Proverbs 15:4), “A healing tongue is a tree of life.”",
+            "And about that which they, may their memory be blessed, said (Yoma 86a) about [sins that warrant] excision or a death penalty from the court, “repenatance and Yom Kippur suspend [the punishment], and afflictions absolve” - there is a question: And is it not written (Leviticus 16:30), “of all your sins; you shall be pure before the Lord?” And the answer to this is that, that which is stated, “you shall be pure before the Lord,” is a positive commandment to repent - that we search our ways and investigate [them] and return to the Lord on Yom Kippur. And even though we have been obligated about this at all times, this obligation is added on Yom Kippur. And the purification that is in our hands is repentance and refinement of [our] deeds. But that which is written (earlier in Leviticus 16:30), “For on this day shall atonement be made for you, to purify you” - which is written about the purification that God, may He be blessed, is to purify us from iniquity and atone for us [with] a complete atonement on Yom Kippur without afflictions - is stated about [simple] negative commandments. But regarding [sins that warrant] excision or a death penalty from the court, repenatance and Yom Kippur [only] suspend [the punishment], and afflictions absolve.",
+            "And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 85b), “‘Of all your sins; you shall be pure before the Lord’ - Yom Kippur atones for transgressions between a person and the Omnipresent. Yom Kippur does not atone for transgressions between a person and his fellow until he appeases his fellow.” Hence one who has robbed his fellow must return the theft and confess afterwards. But if he confesses first, his confession is ineffective. [This is] as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Kamma 110a) concerning a robber or one who swears falsely [about his debt] who is obligated to pay the principal and a fifth, and to bring a guilt-offering - that one who brings his theft before he has brought his guilt-offering has fulfilled [his obligation]; his guilt-offering before he has brought his theft has not fulfilled [his obligation]. For it is stated concerning the robber of a convert that has no heirs, such that [the robber] must give the repayments to a priest, (Numbers 5:8)  “then the guilt shall be to the Lord for the priest; besides the ram of atonement with which atonement is made on his behalf.” Its explanation: The guilt that is mentioned in this verse is referring to the repayment - from the usage (Numbers 5:7), “and he shall give it to whom he is guilty.” And he brings the repayment [first], “besides the ram of atonement with which atonement is made on his behalf” afterwards.",
+            "And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 87a), “One who angers his friend, verbally must appease him.” And it is not [even] necessary to say [this] if he spoke evil speech about him, for that is from the [more] severe transgressions. And if his fellow does not forgive him, he is obligated to come to him with a group of three people. And if he does not forgive him [again], he comes in front of him a second time with a different group. And so must he do a third time. And Elihu said (Job 33:27), “He should then assemble (<i>yashor</i>) a row of men, and say, I have sinned, and perverted that which was right (<i>yashar</i>), and it was not fitting (<i>shavah</i>) for me.’” The explanation is, I have perverted a just man - from the usage (Job 1:1), “blameless and just man (<i>yashar</i>)” - for I did not see the merit of the just man, but rather made him into one crooked and twisted. But it was not level (<i>shavah</i>) and just for me, from the usage (in Isaiah 28:25), “Is it not if he leveled (<i>shivah</i>) its surface”; [and in] (Genesis 14:17), “to the level (<i>shavah</i>) valley” - [meaning] straight and level. And since he disparaged just ones in front of people, he must humble himself and confess in front of the many. Hence Elihu spoke about this sin in particular, for it is one of the weighty sins that destroys the soul. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shabbat 119b), “Anyone who disparages Torah scholars cannot be healed from his wound” - for they profaned the Torah - as it is stated (II Chronicles 36:16), “And they mocked the messengers of God, etc., it could not be healed.”",
+            "And that which our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 86b) [regarding] one who has [the iniquity of the] profanation of [God’s] name in his hands, “Repentance, Yom Kippur and afflictions suspend [the punishment], but death absolves” - it is because death absolves any sin for which repentance is effective. And if he is killed - but confessed before his death when the fear of death fell upon him - he receives atonement; and [his] killer is considered like someone who spills the blood of someone pure and pious - as it is stated (Psalms 79:2), “the flesh of Your faithful for the wild beasts.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Midrash Tehillim 32; Shemot Rabbah 53:2) that this is also stated about the evildoers among them; as it is stated about them (Jeremiah 5:8), “They were well-fed, lusty stallions.” For they were considered like pious ones, because the judgement was meted out upon them. As it is written (Deuteronomy 25:3), “and your brother be degraded before your eyes” - once he was lashed, he is certainly like your brother.",
+            "And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 86b, though our version of the Talmud has the opinions inverted), “Transgressions that one confessed on this Yom Kippur, he should repeat and confess on another Yom Kippur, as it is stated (Psalms 51:5), ‘and my sin is ever before me.’ Rabbi Eliezer ben Ya’akov says, ‘He should not confess them on another Yom Kippur.’” But in the Midrash (Midrash Tehillim 32; Shemot Rabbah 53:2), they warned a great deal not to repeat and confess them on another Yom Kippur. And they warned about this from (two) [three] angles: The first is that he shows himself to be from those with little trust and as if he does not trust the greatness of God’s forgiveness, may He be blessed - that He lifts off the iniquity and passes over the transgression. And they mentioned about this, “Let lying lips be stilled” (Psalms 31:19). And the second is because if he only mentions the earlier iniquities, he will appear like one whose only worry is about the earlier ones. And has he not sinned afterwards? And if so, he appears as one who does not search and examine his ways; and this is a very bad sickness. For those that supervise their souls always see matters of iniquity in it or its ailments; or that it is falling short in attaining levels of fear [of God]; or that it is falling short in [divine] service and involvement in Torah [study] - as there are great punishments for these. And also since transgressions of the tongue are common. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Batra 164b), “[There are] three things from which a person is not spared each day: Sinful thoughts, the dust of evil speech and [that they are not focusing their hearts] in prayer [many times].” And the third is because it appears as if he is boasting through his confession [that is] only upon the earlier ones, as he did not sin afterwards. And in the Midrash, they said, “Is it because you do not have from the new, that you are confessing about the earlier ones?” And they explained in the Midrash that, that which it is written “and my sin is ever before me,” is [to mean] that they should be in front of his eyes and remembered in his heart, but not that he should mention them with his mouth. They also explained in the Talmud Yerushalmi Yoma 8:7 that they should not be in your eyes as if you did not do them; but rather as if you did them and they were forgiven. And we have already mentioned this in the Gates of the Fundamentals of Repentance (1:48). Nevertheless, he should seek mercy all the days of his life for forgiveness of his iniquities, both old and new; and be afraid and scared [that] maybe he has not completed the measure of the fundamentals of repentance. Secondly - because the sins that [warrant] excision are absolved by afflictions, as we mentioned. King David, peace be upon him, also said (Psalms 25:7), “Do not remember my youthful sins and transgressions.” However he did not mention the earlier ones individually, since he already repented for them and confessed them on Yom Kippur. So he already fulfilled the commandment of confession and can trust that his confession was already accepted for that which confession is fitting to atone. However he should pray for the forgiveness of his iniquities all of his days, as we mentioned. Yet it is not from the obligation of prayer to specify his sins; only from the obligation of confession. And there is yet another reason to pray about the iniquities of earlier days - because maybe he has iniquities and sins that he did not contemplate; and did not remember and confess, like the matter that is stated (Psalms 19:13), “Clear me of unperceived guilt.”",
+            "And the order of the confession is - “We have sinned, we have been iniquitous, we have transgressed (<i>chatanu, avinu, pashanu</i>).” And sin includes inadvertent sin and <i>peshiyah</i>. And the meaning of <i>peshiyah</i>, according to the Sages of Israel, is when one is not careful about a matter about which it is the way of most people to be careful, as we have already mentioned. And iniquities (<i>avonot</i>) are volitional sins. And transgressions (<i>peshayim</i>) are acts of rebellion, from the usage (in II Kings 3:7), “The king of Moab has rebelled (<i>pasha</i>) against me. And - according to His great Kindness, God, may He be blessed, forgives even those who rebel against Him, when they repent to Him with all of their hearts. And it is stated (Daniel 9:9), “To the Lord, our God, belong mercy and forgiveness; for we rebelled (<i>pashanu</i>) against Him.” And it is stated (Psalms 25:11), “For the sake of Your name, O Lord, pardon my iniquity (<i>avoni</i>) though it be great.” And it is stated (Psalms 65:4), “All manner of iniquities overwhelm me, it is You who forgives our transgressions (<i>peshaeinu</i>).”"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Sha'arei Teshuvah/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Musar/Rishonim/Sha'arei Teshuvah/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..3fada75506fba772cf254b7b876f131e9d17b843
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Sha'arei Teshuvah/English/Sefaria Community Translation.json	
@@ -0,0 +1,215 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Sha'arei Teshuvah",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "שערי תשובה",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Among the good things with which Hashem, blessed be He, has bestowed His creations is the path which He prepared for them to ascend from the within the depths of their actions, to escape from the trap of their inquities, to hold their souls back from destruction, and to remove the divine anger from upon them. He has taught them to return to Him when they sin against Him, because of His goodness and uprightness, for He understands their natures, as it is said (Psalms 25:8): \"Good and upright is the Lord; therefore He shows sinners the way.\" If they increasingly sin and rebel and commit betrayals - though they betray, the doors of repentance are not closed to them, as it is said (Isaiah 31:6): \"Return, O children of Israel, to Him to whom they have been so shamefully false.\" It is also said (Jeremiah 3:22): \"Turn back, O rebellious children, I will heal your afflictions.\" We are advised about repentance in several places in the Torah. It is revealed that repentance is accepted even when the sinner repents because of his many tribulations. How much more so [will he be accepted] if he returns because of fear or love of Hashem, as it is said (Deuteronomy 4:30): \"When you are in distress because all these things have befallen you and, in the end, return to the Lord your God and obey Him.\" It is detailed in the Torah that Hashem will help those who repent beyond what their natural ability would allow, and that he renews within them a pure spirit to reach great heights in His love, as it is said (ibid., 30:2): \"And you return to the Lord your God, and you and your children heed His command with all your heart and soul, just as I enjoin upon you this day.\" Further, it is said about the body of the matter (ibid., 30:5): \"Then the LORD your God will open up your heart and the hearts of your offspring to love the LORD your God.\" The Prophets and the Writings speak constantly on the subject of the repentance, such that the principles of repentance are all explained in their words, as shall be demonstrated.",
+            "Know that for the sinner who delays repenting of his sin, his punishment will grow heavier every day, for he knows that the wrath has gone forth against him and he has an opportunity to escape it. That escape is repentance. Yet he still remains in rebellions and stays within his evil, though it is within his power to leave from within the disorder  - he does not fear the anger or the heat. Thus, his evil is great (see also the Midrash to Ecclesiastes, which relates a parable illustrating this concept).",
+            "Repentance is delayed only among the ignorant, who are sleeping - lounging. They do not return to their hearts, and they have neither the knowledge nor the understanding to know that they should hurry, to assist in their souls' deliverance. Some of them are led astray from Hashem, Blessed be He, and they do not believe in punishment for sin. Our rabbis, may their memory be a blessing, said: \"If you saw a scholar transgress a prohibition at night, do not think badly of him during the day; in truth, he has repented.\""
+        ],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "The seventh aspect - one who misleads his fellow, saying that he did something good for him, or spoke well of him, and didn't do it. Our sages of blessed memory said that it is forbidden to lie to [lit. steal the awareness of] people. And behold this sin is even more serious according to the sages of Israel than robbery, since lying lips are a grievous guilt. And we are obligated [to stay within] the parameters of truth, since truth is one of the foundations of the soul."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Sha'arei Teshuvah/English/merged.json b/json/Musar/Rishonim/Sha'arei Teshuvah/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..2de7881217b93c3a9db317d3561f9cf21fc9f56f
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Sha'arei Teshuvah/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,370 @@
+{
+    "title": "Sha'arei Teshuvah",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Sha'arei_Teshuvah",
+    "text": [
+        [
+            "<i>In explanation of repentance and its principles</i> <br>Among the good things which God, may He be blessed, has bestowed upon His creations is the path which He prepared for them to ascend from the baseness of their actions, to escape the trap of their inequities, to hold their souls back from destruction and to remove His anger from upon them. Because of His goodness and uprightness, He has taught them and warned them to return to Him when they sin against Him - for He understands their nature, as it is stated (Psalms 25:8), \"Good and upright is the Lord; therefore He shows sinners the way.\" [Even] if they greatly sin and rebel and act like treacherous betrayers - He does not close the doors of repentance to them, as it is stated (Isaiah 31:6), \"Return, to Him to whom they have been so shamefully false.\" It is [also] stated (Jeremiah 3:22), \"Turn back, O rebellious children, I will heal your afflictions.\" We are warned about repentance in several places in the Torah. It is explained that repentance is accepted even when the sinner repents because of his many troubles - how much more so [will it be accepted] if he returns because of fear or love of God - as it is stated (Deuteronomy 4:30), \"When you are in distress because all these things have befallen you and, in the end, return to the Lord your God and obey Him.\" It is explained in the Torah that God will help those who repent beyond what their natural ability would allow; and that He renews a pure spirit within them, to reach great heights in His love - as it is stated (Deuteronomy 30:2), \"And you return to the Lord your God, and you and your children heed His command with all your heart and soul, just as I enjoin upon you this day.\" Further, it is stated about the body of the matter (Deuteronomy 30:6), \"Then the Lord, your God, will circumcise your heart and the hearts of your offspring,\" to acquire love for Him. And the Prophets and Writings constantly speak on the subject of repentance, such that the principles of repentance are all explained in their words, as will be explained.",
+            "Know that the punishment for the sinner who delays repenting of his sin will grow much heavier for him every day. For he knows that [God's] wrath has gone forth against him and that he has an escape route from it - that escape being repentance - yet he still remains rebellious and stays within his evil. Even though it is within his power to leave from within the disorder, he does not fear the anger nor the rage. Thus, his evil is great (see also Midrash Kohelet [Kohelet Rabbah 7:15], which relates a parable illustrating this concept).",
+            "But delay of repentance is only found among the ignorant, who are sleeping - lounging. They do not turn to their hearts, and they have neither the knowledge nor the understanding to know that they should hurry, to escape for their lives. Some of them are led astray from God, Blessed be He, and they do not believe in punishment for sin. And our rabbis, may their memory be blessed, said (Berakhot 19a), \"If you saw a scholar transgress a prohibition at night, do not think badly of him the [next] day; for in truth, he has [already] repented.\"",
+            "And furthermore - reflect upon the evil of the one who delays repenting, as it is great. For if it were not that he had delayed - now when his impulse would confront him a second time and he have the opportunity to sin, he would recoil and sigh with a bitter heart, with anguish and worry; and his eye would weep with grief. He would [then] subdue his impulse, remember that the cup of bitterness had passed over him once and he would not drink it again. As it is stated (Psalms 4:8), \"Tremble and do not sin\" - its explanation is, tremble and fear and be troubled about your sinning, and do not sin again. For it mentioned their sin above [in that chapter in Psalms], when it stated (Psalms 4:3), \"you sought falsehood, Selah.\" And its using the expression, \"tremble,\" confirms this explanation. [As its usage is like in] (Genesis 45:24), \"Do not tremble along the way\"; and (Habakkuk 3:16), \"I trembled where I stood.\" And their meaning is distress at something that passed and is still present. And it did not state (in Psalms above), \"Fear,\" or \"Flinch.\"  But when he delays from repenting - when the sin comes to his hands, he will fall into its trap like he fell at first. And his second iniquity will be very great and his evil will rise up in front of God. For at first, he did not think that the marauding impulse would come upon him. But after he saw the weakness of his power and that his impulse had overcome him and that it is more powerful than he; he should have seen that it is unbridled, and he should have sought to increase his fear of God, to bring down His fright upon his soul, to save it from the ambush of his impulse and to protect it from its iniquity. And King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 26:11), \"As a dog returns to his vomit, so a fool repeats his folly.\" Its explanation is that a dog eats disgusting things; but when he vomits them, they are more disgusting, yet he returns to eat them. Such is the matter of a fool. For he will do a disgraceful act, but when he repeats it, it is [even] more disgraceful, as we explained. ",
+            "Additionally, repentance is more difficult for one who repeats his sin; for the sin becomes as if it were permitted to him. And his sin is very weighty with regards to this, as it is stated (Jeremiah 3:5), \"that is how you spoke; you did wrong, and you were able.\" The meaning of, \"you were able,\" is that the evil deeds have become like that which is permitted to you, and like something within your ability and your authority - like the usage (in Deuteronomy 12:17),  \"You are not able to eat in your gates,\" for which the translation [of Onkelos] is, \"you do not have authority.\" And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 86b), \"When a person commits a transgression and repeats it, it becomes to him as if it were permitted. [Additionally,] our Rabbis, may their memory be blessed, said about a man who commits a transgression and repeats it - that from now on, if he thinks about doing that sin but is prevented from doing it by duress, his bad thought is joined with the act (it is counted as if he did it). And about him is it stated (Jeremiah 6:19), \"I am going to bring disaster upon this people, the outcome of their own thoughts.\" ",
+            "And now understand - listen to this, for it is a great principle. It is true that there are righteous people who sometimes stumble into sin - like the matter that is stated (Ecclesiastes 7:20), \"For there is no man that is righteous on earth, who does good and does not sin.\" However they conquer their impulses from in front of them. And if they do fall to sin once, they will not repeat it. [Rather] they will have it taken away from in front of them and repent. However anyone who is not careful of a particular sin and does not take upon himself to guard against it - even if it is from the light ones [and] even though he guards himself against all of the [other] transgressions of the Torah - the Sages of Israel call a habitual sinner (<i>mumar</i>) about one thing (Chullin 4b); he is counted with the sinners, and his sin is too great to bear. For surely if a slave said to his master, \"I will do everything you tell me except for one thing,\" he has already broken his master's yoke from upon himself and will do what is proper in his [own] eyes. And this whole matter is stated [in] (Deuteronomy 27:26), \"Cursed be he who will not uphold the words of this Torah, to do them\" - the explanation of the matter is that he does not accept upon himself to fulfill all of the words of the Torah, from beginning to end. And what indicates this [is the phrase], \"who will not uphold [...] to do\" - and it did not state, \"who will not do them.\"",
+            "Furthermore, know that one who repeats one sin ten times - even though he guards himself against all of the other transgressions - is surely considered as if he transgressed different transgressions. And so did our Rabbis, may their memory be blessed, say (Makkot 21a) that if they tell a Nazirite, \"Do not drink [wine],\" and he drinks; \"Do not drink,\" and he drinks - at the end, he is lashed for each and every time - like one who eats a terminally sick animal (<i>tereifah</i>), an impure animal, forbidden fat and blood.",
+            "And we have surely seen that the iniquities of the generation have increased on account of this. For there are many people who do [not] take upon themselves to guard against specific sins. And they do not guard against them all the days of their lives, but [these sins] are rather like something permitted to them. And if they were only behaving like this with one sin, it would have been a bad disease upon their souls - as we explained. All the more when they behave so with many negative commandments, including weighty ones - such as unnecessary oaths, cursing one's fellow or oneself with [God's] name; mentioning God's name unnecessarily, in an impure place or with unclean hands; diverting one's eyes from the poor, evil speech, baseless hatred, pride, terrorizing [others], staring at those sexually forbidden - and the neglect of Torah is equal to all of them [together]. And there are many like this - we have written some of them for the people of the generation, to remind them and to warn them. And likewise is it fitting for all penitents to write in a scroll-book the things that they have stumbled upon, and the commandments in which their performance has fallen short; and to read from this book of memoirs every day. ",
+            "And behold that there are many levels of repentance. It is true that you will find forgiveness for any repentance. However the soul will only find complete purification - to be as if the iniquities never had been - when a person purifies his heart and prepares his spirit, as will be explained. And so is it written (Psalms 32:2), \"Happy is the man whom the Lord does not hold guilty, and in whose spirit there is no deceit.\" And it is like the matter of a garment that needs washing: For a little washing will be effective to remove its soiling. However, it will [only] whiten according to the amount of washing. And so is it written there (Psalms 51:4), \"Wash me thoroughly of my iniquity.\" And the soul will be washed from iniquity according to how you wash its heart, as it is stated (Jeremiah 4:14), \"Wash your heart clean of wickedness, O Jerusalem.\" And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avodah Zarah 19a), \"'Happy is the man who fears the Lord' (Psalms 112:1) - when he is still a man.\" This means to say that the most elevated repentance of a man is in the days of his youth - [when] he overcomes his impulse when his strength is still with him. However any repentance is effective, as it is stated (Psalms 90:3), \"You return man to dust; You said, 'Return you mortals!'\" And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yerushalmi Chagigah 2:1), \"Until the soul turns to dust.\"",
+            "Now we will explain the principles of repentance. The first principle is regret: His heart should understand that leaving God is bad and bitter; and he should place into his heart that there is punishment, vengeance and repayment for iniquity, as it is stated (Deuteronomy 32:35),  \"To be My vengeance and repayment.\" And it is stated (Job 19:29), \"Be in fear of the sword, for [your] fury is iniquity worthy of the sword.\" And he should regret his bad deeds and say in his heart, \"What have I done? How did I not have fear of God in front of my eyes, and did not become afraid from the rebukes of iniquity and from the harsh judgments? For there are many aches [waiting] for the evildoer. I did not pity my body; and for a moment of pleasure, my eyes did not pity its being destroyed. I became like a man who robs and extorts, eats and is satiated; but who knows that after his eating and his drinking, the judge will grind his teeth with gravel - like the matter that is stated (Proverbs 20:17), 'but later his mouth will be filled with gravel.' And worse than this, I was cruel to the dear soul and I rendered it impure with the idols of my impulse. And what did it gain from all of its acquisitions, if they are bad in the eyes of its Master? And how did I trade a passing world for a world that exists for ever and ever? How have I become similar to animals? As I have gone after my impulse like a horse, like a mule that does not understand. And I have strayed from the way of the intellect. And behold the Creator blew a living soul into my nose - a wise heart and the benefit of intellect - in order to recognize Him and fear Him and to govern over the body and all of its actions, like it governs over the other animals that do not speak, because it is precious in His eyes. And though I was created like this, it has become the opposite of this in me. Why am I alive? It is like the matter that is stated (Proverbs 21:16), 'A man who strays from the path of the intellect will rest in the company of ghosts.' Moreover I have not [even] fulfilled the precept of the animal. Rather I have been lower than that. For the ox knows its master and the donkey the trough of its owner; whereas I have not known and not reflected. And I have sent my soul to be free from its master. So I have tasted my nectar, but forgotten my end. And I have stolen and extorted and trampled upon the indigent. I have not remembered the day of death, upon which nothing will remain before my soul besides my corpse and my dirt.\" And this matter that we have explained is that which Jeremiah, peace be upon him, had spoken, \"No one regrets his wickedness and says, 'What have I done?'\"",
+            "The second principle is leaving the sin: That he should leave his evil ways and decide with all of his heart that he will not continue to return this way again. And if he did evil, he shall not do [it any] more, like the matter that is stated, (Ezekiel 33:11), \"Return, return from your evil ways\"; and [likewise] stated (Isaiah 55:17), \"Let the wicked give up his ways.\" But know that [in the case of] one who sins by happenstance because he had a desire and his impulse overpowered him and attacked him, whereas his ideas and senses did not rescue him when he encountered it; so they were not quick to rebuke him in the sea of desire, to dry it up - hence the impulse dragged him into its nets and he fell into its snares at that particular time and instant, at the time that the spirit of the evil impulse kicked him down, but not because of his [own] desire and will to find his iniquity and to do like this afterwards: The beginning of the repentance of this man is regret; to place sorrow into his heart about his sin, to have his soul be afflicted and bitter like wormwood. Afterwards, he should increase the fear of sin in his heart every day, and put the dread of God into his heart at all times, until his heart becomes steady in the trust of God. As if the impulse comes across him again - like it does from time to time - and his desire become fanned like the first case, his heart will not be seduced by it and he will abandon its path. [This is] as it is stated (Proverbs 28:13), \"but one who confesses and abandons [them] will find mercy\" - it mentions \"confesses\" first, about the regret and the confession; and afterwards, \"abandons.\" However [in the case of] one who is constantly positioned on the path that is not good, and the man who treads on his sins every day and repeats them in his foolishness; and who runs after it many times in his race, loves his evil all the time, places the trap of his iniquity in front of his face - meaning his desire and impulse - and his craving is his occupation; he does not prevent himself from doing anything that he wants to do: For such a man, the beginning of his repentance is to abandon his evil way and thoughts, and to agree, resolve and accept upon himself to not continue sinning. Afterwards, he should regret and return to God, as it is stated (Isaiah 55:7), \"Let the wicked give up his ways, the sinful man his plans; let him turn back to the Lord, and He will pardon him.\" And the parable for this is about one who holds a <i>sherets</i>  (an impure crawling animal) and comes to immerse and become pure. For he must first leave the <i>sherets</i>, and then immerse and become purified. But all the time that the <i>sherets</i> is in his hand, his impurity is still with him and the immersion is ineffective. And behold that leaving the thoughts of sin is [equivalent to] throwing out the <i>sherets</i>; and the regret of that which he sinned, the confession and the prayer are in place of the immersion. And when afflictions and aches come upon the evildoer for whom all of his plans are to continue with his crimes, he is first afflicted. And then he repents from the evil thoughts that he thought and cuts off the actions from his hands. And the parable for this is about a calf which they hit with a cow prod to direct his [work on the] furrows. So is one who is positioned on a path that is not good. He should take the chastisement first, to abandon the ways of death and to walk in a straight path - as it is written (Jeremiah 31:18), \"I can hear Ephraim lamenting, 'You have chastised me, and I am chastised like a calf that has not been broken.'\" And it is further stated after it (Jeremiah 31:19), \"Now that I have turned back, I am filled with remorse.\" [This] means to say, \"After you chastised me, and I was chastised and returned from my evil ways; I was filled with remorse afterwards and regretted what occurred with my iniquities.\" So behold that all of this matter that we have explained has been clarified for you. ",
+            "The third principle is grief: His conscience should darken as he thinks about the great evil of one who rebels against his Maker. He should magnify the grief in his heart, experience a storm in his thoughts and sigh with a bitter heart. For it is possible for him to regret all the sins that he did and find them to be bad in his eyes, yet not fill his measure in this. For even the loss of a dinar or an <i>isar</i> (a small coin) is difficult in the eyes of a man. However, if he lost [all of] his wealth in a bad way and was cleaned out of possessions, his soul would [actually] mourn and his sighing would be heavy. And likewise is his pain infinite and his grief daily for many and frequent troubles. And more than [about] these is it fitting to be distressed and constantly sigh for one who rebelled against God, may He be blessed, was destructive, performed disgusting acts in front of Him; and who did not remember his Maker who created him ex nihilo, did kindness with him, placed His hand upon him at every instant and guards his spirit at all times - how could he have the temerity to bring anger in front of Him? And how were the eyes of the sinner shut from seeing; from having his heart understand? And one who understands and has eyes opened will inscribe these words onto his heart, so that they will enter the chambers of his spirit. ",
+            "And the levels of repentance and their stature is based on the greatness of the bitterness and the power of the grief. And that is repentance that comes by way of the purification of the soul and the purity of its intellect. For according to his intellect and according to that which he opens his eyes will be the grief of his thoughts about his great poverty. As it is stated (Isaiah 57:16), \"For I will not always contend, I will not be angry forever; nay, when spirits in front of Me cover themselves, I who create the souls.\" Its explanation is that according to that which the spirit - which is in front of me - covers itself and is distressed, and the souls which I have made cover themselves; I will not contend and I will not be angry. For how can I not have grace and mercy upon the precious soul that is in front of Me? Therefore the sin will be light according to the weightiness of the service of the sighing about it. For grief comes from the purification of the highest soul. And it is accepted through this more than it would be accepted by many afflictions and aches of the body. And the parable for this is that a king has mercy on his attendants that were born in his household that are close to him and from the respected nobles of the land - and he gives them grace - more than on the distant and smaller ones. And it states, \"I who create the souls,\" due to their closeness to the higher ones, even though the body and everything [else] are the work of His hands. And like this is (Exodus 32:16), \"The tablets were God’s work.\" And our Rabbis, may their memory be blessed, also said (Kiddushin 30a), \"There are three partners in a man: His father, his mother and the Holy One, blessed be He.\" But because the father and mother have no partnership in the soul - therefore, it stated, \"I who create the souls,\" That the matter is as I have explained it, is shown from its stating, \"when spirits in front of Me.\"",
+            "And King David, peace be upon him, stated (Psalms 38:10), \"O Lord, all my desires are in front of You; my groaning is not hidden from You.\" Its explanation is [that] that all of my desire is revealed to You - that it is only for Your service. And You know that my sighing is not about matters of the world and finite things; but about my sins and the limits of my reach in Your service. And one of the supplicators said, \"Examine His worth: My sighing is from Your fear - remove my sighing from me; I worried from the limits of my  reach in Your service - remove my worries from me.\" ",
+            "The fourth principle is pain in [his] actions, as it is stated (Joel 2:12), \"'Yet even now' - says the Lord - 'Turn back to Me with all your hearts, and with fasting, weeping, and lamenting.\" And they, may their memory be blessed, said (Yerushalmi Berakhot 1:4), \"The heart and the eyes are the two intermediaries of sin.\" And so is it written (Numbers 15:39), \"and you shall not go astray after your hearts and after your eyes.\" Hence with this will the sin of the intermediaries be atoned - with the measure of repentance according to the measure of the affliction. For the iniquity of the heart is atoned by its bitterness and sighing - with the brokenness with which it is broken, as it is stated (Isaiah 57:16), \"when spirits in front of Me cover themselves.\" And it is [also] written (Psalms 51:19), \"God, You will not despise a contrite and crushed heart.\" And the parable about this is from the [impure] vessels - when they are broken, they are purified, as it is stated (Leviticus 11:35), \"an oven or stove shall be smashed.\" And the iniquity of the eyes is atoned by tears, as it is stated (Psalms 119:136), \"My eyes shed streams of water, because they do not obey Your Torah .\" It does not state, \"because I do not obey Your Torah,\" but rather states, \"they do not obey\"; since they were what caused the sin - therefore, I shed streams of waters.",
+            "The fifth principle is worry: As he will worry and fear from the punishment of his iniquities. For there are iniquities for which the repentance has the atonement depend upon cleansing afflictions, as it is stated (Psalms 38:19), \"I acknowledge my iniquity; I am fearful over my sin.\" The content of grief is about the past, whereas the content of worry is about the future. And he will also doubly worry - maybe he is falling short in his obligation of repentance with pain, bitterness, fasting and crying. And even if he has multiplied the pain and multiplied the crying, he should crawl and fear - maybe corresponding to this had he multiplied his guilt; so that all of his affliction and having his soul cry in its fast did not fill his measure. And one who examines the greatness of the service to the Creator upon his creatures and that there is no end to the evil of one who rebels against His word [will know that even with] all of what he adds to his service and in the ways of repentance, is it not small? Behold it is like a little in his eyes. And King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 14:16), \"A wise man is afraid and turns away from evil.\" And its explanation is that even though a wise man turns away from evil with all of the efforts of his ability, he should crawl and fear - maybe he did not complete his measure, and he was not careful according to the standard of what needs to be done. And like this is (Proverbs 28:6), \"than a rich man whose ways are crooked\" - even though he is rich. And likewise did our Rabbis, may their memory be blessed, say in Yilamdeinu (Tanchuma, Lech Lecha, 15), \"Do not explain [it as] 'A wise man is afraid and turns away from evil'; but rather, 'A wise man turns away from evil and is afraid.'\" And the end of the verse (Proverbs 14:16) proves this - \"but a fool rushes and is confident.\" He states abut the traits of a fool, that they are the opposite of the traits of a wise man. For a fool rushes, but is nevertheless confident that iniquity and damage will not come to him. Yet the angry person is given to sins and open to damages, as it is stated (Proverbs 29:22), \"A hot-tempered man commits many offenses.\" And it is [also] stated (Proverbs 25:28), \"Like an open city without walls is a man whose temper is uncurbed.\"",
+            "And the penitent should also worry lest his impulse overpower him. [It is] like they, may their memory be blessed, said (Avot 2:4), \"Do not trust in yourself until the day of your death\" - all the more so, a man whose heart has already vanquished him. For it is fitting to guard oneself every instant from the ambushing impulse; and to add fear of God to himself every day. And it will [then] be a fortress when all of the breakers of the impulse that renew themselves in the future pass upon him.",
+            "And King Solomon, peace be upon him, spoke about the matter of repentance and specified this topic. And he surely opened his words and said (Proverbs 28:12), \"When the righteous exult there is great glory, but when the wicked rise up, men will be sought.\" The explanation [of this] is that the righteous will exalt and honor people about all the good traits that are found with them; but the wicked seek peoples' blemishes and their mistakes, to put them down - even when they have already left these actions and returned in repentance. Afterwards he said (Proverbs 28:13), \"He who covers up his faults will not succeed; but he who confesses and gives them up will find mercy.\" For even though a penitent should not reveal his iniquities to people - as is to be understood from that which is stated, \"but when the wicked rise up, men will be sought\" - he is obligated to confess them [privately], like the matter that is stated (Psalms 32:5), \"Then I acknowledged my sin to You; I did not cover up my guilt.\" And it is [also] stated (Jeremiah 2:35), \"Lo, I will bring you to judgment for saying, 'I have not sinned.'\" But the Sages of Israel, may their memory blessed, explained (Yoma 86b) [that] there are times when he who covers up his faults will not succeed - like with sins between a man and his fellow. As he does not attain atonement until he returns what was stolen, extorted or taken unjustly; and until he asks to be pardoned for that which he annoyed him, embarrassed him or spoke evil speech about him. [Likewise must he not cover up his] sins between a man and the Omnipresent that have become known to people. For one who sins publicly desecrates [God's] name (but Rashi, may his memory be blessed, in the Chapter [entitled] Yom HaKippurim, understands it in a different way. See there.) So he is obligated to grieve and mourn about it in front of people to sanctify [God's] name. And this is [the meaning of] that which is written (Jeremiah 31:19), \"Now that I have turned back, I am filled with remorse; now that I am made aware, I strike my thigh.\" The meaning of, \"I am filled with remorse,\" is regret and pain. For the essence of repentance is bitterness of the heart, as we have explained. And [the meaning of,] \"now that I am made aware, I strike my thigh,\" is after people have been made aware and my iniquities have been publicized, I mourned with actions that were visible to people. [This is] like (Ezekiel 21:17), \"strike the thigh\"; and it is [also] stated (Job 33:27), \"He declares to men, 'I have sinned; I have perverted what was right.'\" ",
+            "\"But he who confesses and gives them up will find mercy\" (Proverbs 28:13): The explanation is that even though there are three foundations of repentance - regret, confession and leaving the sin - (and here it only appears like two,) regret and confession are [both] included in \"he who confesses.\" For one who confesses, regrets. But there is no repentance without these three - as one who regrets and confesses but does not leave the sin is like one who immerses with a <i>sherets</i> in his hand. However, \"he who confesses and gives them up will find mercy\" - for he is a penitent. [This is the case,] even though there are many levels of repentance, as we have explained.",
+            "He said after this (Proverbs 28:14), \"Happy is the man who is always afraid, but he who raises his heart falls into misfortune.\" [Its] explanation is, even though he \"confesses and gives them up,\" he should always be afraid [that] maybe he has not filled the [required] measure of repentance. For it requires many levels, so he should increase his fortitude every day to attain [these] levels. He should also be afraid [that] maybe his impulse will return to him. So he should guard against it every instant, always add fear of God to his soul and always pray to God to help him towards repentance and to save him from his impulse. \"But he who raises his heart falls into misfortune\": One who says in his heart, \"I have filled my measure of repentance,\" and does not always make efforts to acquire [higher] levels of repentance and to add fear to his soul will be punished for this. For he is of a raised heart and does not recognize the deficiency of his spirit. And if he does not recognize the greatness of his obligation to refine his ways with great refinement, he will also not guard himself from his impulse, which always ambushes him. Hence he will fall into the hands of his impulse.",
+            "The sixth principle is shame, like the matter that is stated (Jeremiah 31:19), \"I am ashamed and also humiliated, for I bear the disgrace of my youth.\" As behold that a sinner would be very ashamed to do transgressions in front of people; and he would be humiliated if people sensed and noted his transgressions. So how is it that he would not be ashamed in front of the Creator, may He be blessed? And this is only from the Holy One, blessed be He, being distant from his [feelings]. Hence he is ashamed towards the creatures, but he is not ashamed towards the Creator, may He be blessed. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Berakhot 28b) that at the time of Rabban Yochanan ben Zakkai's death, his students \"said to him, 'Our teacher, bless us.' He said to them, 'May it be His will that the fear of Heaven shall be upon you like the fear of flesh and blood.' His students said, 'To that point and not beyond?' He said to them, 'Would it only be so! Know that when one commits a transgression, he says to himself, \"I hope that no man will see me.\"'\"",
+            "And the highest level in this is that one would be humiliated by all of his iniquities in front of God, may He be blessed. And the content of humiliation is the feeling of shame and change in the radiance of his face, like the matter that is stated (Psalms 59:8), \"shame covers my face.\" And you will see that in every place, humiliation is mentioned after shame - as it is more than shame: \"Be ashamed and humiliated\" (Ezekiel 36:32); \"I am ashamed and humiliated\"(Jeremiah 31:19). And when the sinner sees that God, may He be blessed, passes over his transgression, is patient with him, does not pay him back, does not do to him according to His sins and does not pay him back according to his iniquities, he has greater shame in his heart. For does not one who sinned against a king of flesh and blood and was treacherous to him, yet is forgiven by him, feel shame towards him? Accordingly is it written (Ezekiel 16:63), \"Thus you shall remember and feel shame, [...] when I have forgiven you for all that you did.\" And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Berakhot 12b) that someone who does something and is ashamed by it has all of his iniquities forgiven. And so do we find with Saul, who said (I Samuel 28:15), \"and He no longer answers me, either by prophets or in dreams,\" but did not mention the Urim and Thumim. For he was ashamed to mention them, since he killed [the inhabitants of] Nov, the city of priests. So Samuel said to him (I Samuel 28:19), \"Tomorrow your sons and you will be with me\" - with me in my section [of the world to come].\" And one acquires the level of shame by meditating to think about the greatness of God, and how evil is the one who rebels against His words; and in always remembering that God sees his deeds, examines his [feelings] and looks into his thoughts.",
+            "And the seventh principle is whole-hearted submission and lowliness. For the one who knows his Creator knows how one who transgresses His words is crooked and lowly - so he is lowered in his worth, like the matter that is stated (Psalms 15:4), \"for whom a contemptible man is abhorrent.\" And it is [also] stated, (Job 15:16), \"What then of one loathsome and foul man, who drinks wrongdoing like water\"; [and] (Jeremiah 6:30), \"They are called rejected silver.\" Therefore he will be submissive and lowly in his [own] eyes. And when King David, peace be upon him, confessed after Nathan the prophet came to him, he said at the end of his words (Psalms 51:19), \"True sacrifice to God is a contrite spirit; God, You will not despise a contrite and crushed heart\" - \"a contrite spirit\" is a lowly spirit. From this we have learned  that submission is from the principles of repentance, since this psalm is wholly founded upon the principles of repentance. And with submission, a man is acceptable to God, as it is stated (Isaiah 66:2), \"To the poor and brokenhearted.\" And it is stated about the matter of repentance, (Isaiah 57:14-15), \"[The Lord] says, 'Build up, build up a highway, etc.' For thus said He who high aloft forever dwells, whose name is holy, 'I dwell on high, in holiness; yet with the contrite and the lowly in spirit - reviving the spirits of the lowly, reviving the hearts of the contrite.\" We learn [also from here] that submission is from the principles of repentance. And likewise does the entire remainder of this section speak about penitents: \"For I will not always contend, etc. For their sinful greed I was angry, etc. I see their ways, and I will heal them and I will guide them, etc.\" (Isaiah 57:16-18). Its explanation is, I see that their ways are [grounded] in submission, as it stated, \"yet with the contrite and the lowly in spirit\"; and with bitter-heartedness, as it stated (Isaiah 57:16), \"when spirits in front of Me cover themselves\"; \"and I will heal them,\" as I will forgive his iniquity, like [in] (Hosea 14:5), \"I will heal their affliction,\" [and in] (Isaiah 6:10), \"and repent and save itself\"; \"and I will guide them\" - I will help him to leave the sin, and give him strength against his impulse.",
+            "And know that there are many degrees of submission as will be explained in the Chapter on Humility (no longer extant), with God's help. But the highest level that is necessary for the path of repentance is that one aggrandize Torah and enhance it and not claim any benefit for himself. For it will all be small in his eyes compared to what he is obligated to do for the service of God. Therefore he will be submissive and serve with humility, and not desire honor for his honorable actions, nor glory for his glorious deeds. So he will conceal them [from his companions] according to his ability.",
+            "And this matter of this principle of repentance is made clear by the words of the prophet, peace be upon him, as it is stated (Micah 6:6), \"With what shall I approach the Lord, do homage to God on high?\" Its explanation is, \"With what shall I approach the Lord\" for all of his kindnesses - as he mentioned some of God's kindnesses above in this section - and with what will I \"do homage to God on high,\" for my many sins. And it mentions, \"God on high,\" to teach and make known to what extent it is fitting for one who rebelled against the One who is above everything, to do homage and submit. And it explained the matter afterwards (Micah 6:6-7): \"Shall I approach Him with burnt offerings, with calves a year old? Would the Lord be pleased with thousands of rams, with myriads of streams of oil,\" with which I should approach Him for his great kindnesses? \"Shall I give my firstborn for my transgression\" - to show my submission and my great subordination for my many sins, as I recognize the greatness of my transgression. For it would be fitting to give my firstborn as a sacrifice on account of my transgressions, for they are many and great. \"The fruit of my body for the sin of my soul\" - it mentioned \"my firstborn\" for the transgression, and the fruit of my body for the sin. For transgression (<i>pesha</i>) is rebellion, as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 36b) - and that is more than sin. And the answer was (Micah 6:8), \"He has told you, O man, what is good, and what the Lord requires of you - only to do justice and to love goodness,\" for this is superior to burnt-offerings and meal-offerings with which to approach God for His kindnesses; \"and to walk humbly with your God\" - this is the essence of your submission and your subordination: To serve God with humility. For this shows your submission, that you do not desire honor for your honorable actions, nor for the virtues that the Maker does not [even] desire in His creations - for one should not glory in them - such as wealth and strength and types of wisdom, but rather only for understanding and knowing God, may He be blessed, as it is stated (Jeremiah 9:22), \"Let not the wise man glory in his wisdom, etc.\"",
+            "And the penitent is also obligated to submit, because he is obligated to remove from himself the traits that cause him to sin and to do rebellious deeds.",
+            "And pride causes several transgressions and amplifies the impulse of a man's heart against him, as it is stated (Deuteronomy 8:14), \"And your heart grow haughty and you forget the Lord your God.\" And it is [also] stated (Proverbs 21:4), \"Haughty looks, a proud heart - the tillage of the evildoers' sin.\" Its explanation is: Pride is the tillage of evildoers, for the sins grow from it; as it was stated, \"And your heart grow haughty and you forget.\" And it is [also] stated (Psalms 10:2), \"The wicked in his arrogance hounds the lowly.\" And it is [further] stated (Psalms 31:19), \"that speak haughtily against the righteous with arrogance.\" And it is [also] stated (Ezekiel 32:24), \"who struck terror in the land of the living.\" And just like people make a tillage in the field in order to plant seeds and to harvest much produce, so do the evildoers make pride into a tillage in their hearts, and seed it with their evil thoughts to produce and to grow sins. Metaphorically speaking, these are the fruit of their thoughts -  like the prophet stated (Hosea 10:4), \"this judgment springs up like poison weeds, etc.\" And the explanation of \"sin\" (above in Proverbs 21:4) is, the tillage of the evildoers is the tillage of sin. And all [mention of] sin is [actually] plural, like (in Jeremiah 17:1), \"The sin of Judah.\" Or (alternatively), its explanation is \"and sin,\" like in (Habakkuk 3:11), \"Sun, moon\" (which means, sun and moon). And the understanding is - beyond [the fact] that pride causes sins, the trait itself is a sin, as it is stated (Proverbs 16:5), \"Every haughty person is an abomination to the Lord.\" And a proud person will be given over to his impulse; for God does not help him, since he is \"an abomination to the Lord.\"",
+            "And the penitent is also obligated to be submissive and to fulfill and follow the path about which our Rabbis, may there memory be blessed, said (Avot 4:10), \"Be of humble spirit before all men.\" And from this, he will acquire that he will not get angry at - or be exacting with - his fellows; and he will also not pay attention to everything that he hears and will forego his reckonings. And from this, all of his sins will be [forewent to be] atoned, as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Rosh Hashanah 17a), \"Whoever forgoes his reckonings [with others, the heavenly court, in turn,] forgoes all his sins\" - measure for measure. And this is a very glorious opening for hope. And it is stated (Lamentations 3:29-30), \"Let him put his mouth to the dust - there may yet be hope. Let him offer his cheek to the smiter; let him be surfeited with mockery.\"",
+            "The eighth principle is submission in [his] actions - such that one should be accustomed to [giving] a gentle response, as it is stated (Proverbs 15:1), \"A gentle response allays wrath.\" For this is the way of lowliness, as it is stated (Isaiah 29:4), \"And you shall speak from lower than the ground, your speech shall be humbler than the sod\" - the opposite of that which is stated about a rich man who is proud: \"The rich man’s answer is harsh\" (Proverbs 18:23). And he should not be occupied with the beauty of clothing and jewelry, as it is stated  (Exodus 33:5), \"and now take off your finery.\" And it is stated about Ahab, (I Kings 21:27), \"he fasted and lay in sackcloth and walked about subdued.\" And God, may He be blessed, said about this (I Kings 21:29), \"Have you seen how Ahab has submitted?\" And the matter of \"walked about subdued,\" is the opposite of the way of kings, who walk with many soldiers and the din of a troop. And he should always lower his eyes, like the matter that is stated, (Job 22:29), \"for He saves those who lower their eyes.\" And signs of submission - like a gentle response, a soft voice and lowered eyes - remind him to have a submissive heart.  ",
+            "And the ninth principle is the breaking of physical desire. One should put into his mind that desire causes harm to his soul - to sin and to be pulled after iniquity for worthless vanities. So he should make a vow to protect the path of repentance: He should separate from pleasures and not be drawn after his desire - even with things that are permissible - and follow the path of asceticism. So he should only eat to satiate his spirit and preserve his body, like the matter that is stated  (Proverbs 13:28), \"The righteous man eats to the satiation of his spirit.\" And he should not approach a woman except to fulfill the commandment of being fruitful and multiplying; or the commandment of the set time [for his wife]. For anytime that a man pursues desire, he is drawn after the effects of the physical and is distanced from the path of the reasoning soul; and then his impulse will overpower him, like the matter that is stated (Deuteronomy 32:15), \"And Jeshurun waxed fat and rebelled.\" And it is [also] stated (Proverbs 30:9), \"Lest, being sated, I renounce.\" And they, may their memory be blessed, said (Sukkah 52b), \"There is a small limb in a man - [if] he satiates it, it is hungry; [if] he starves it, it is satiated.\"  ",
+            "And behold that the desire placed in the heart of man is the root of all of his actions. Therefore, if he refines the desire - instead of all the limbs serving it, he will draw them after the intellect. So they will accompany him and serve him; and all of his actions will be proper, as it is stated (Proverbs 21:8), \"but he is pure and straight in his actions.\" (And it appears to me that he is understanding, \"but he is pure,\" [as] meaning to say, that he is pure from desire; \"and straight in his actions,\" [as] all of his actions are assumed to be refined and straight. And that is something that can be learned from its [context], as its opposite is written after it - \"The desire of the wicked is set upon evil\" [Proverbs 21:10].) And it is [also] stated (Proverbs 13:19), \"Desire <i>niheyeh</i> is sweet to the spirit.\" <i>Niheyeh</i> [here] is like broken, as [its usage in] (Daniel 8:27), \"I was broken (<i>niheyeti</i>), and languished.\" It is stating that when a man breaks his desire - even for things that are permissible - it renders his spirit successful. So this trait is sweet to it. For the intellect raises its hand and is victorious. \"But to turn away from evil is abhorrent to the stupid\" (Proverbs 21:8): The stupid, who do not break their desire but rather always pursue the desires of people - when their desire confronts them [to do a] sin or any bad thing, they will not veer from it. And they are called stupid because of [their] pursuit of pleasures - as it is stated (Proverbs 21:20), \"and a stupid man will swallow them.\" And it is stated (Isaiah 5:11-12), \"Ah, those who chase liquor from early in the morning, etc. Who have lyre and lute, etc.; but who never give a thought to the plan of the Lord, etc.\" And it is [also] stated (Proverbs 13:25), \"but the belly of the wicked is empty.\" And it is [further] stated (Malachi 2:3), \"and I will strew dung upon your faces, the dung of your festivals.\" And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shabbat 151b), \"These are people for which all their days are like festivals.\" And it states (Proverbs 18:1), \"He who isolates himself pursues his desires; he disdains all competence.\" Its explanation is, one who seeks to go after his desire and his will, will be isolated from any friend or countryman. As admirers and companions will distance themselves them from him, since the desires and measures of people are  [all] different - the will of this one is not like the will of that one. However if he will follow the path of the intellect, many friends will join themselves to him and his admirers will be many. And they said regarding ethics, one who [insists] upon his measures will have many [against] him. And it is possible to explain, \"He who isolates himself pursues his desires,\" about this matter itself: A man is isolated from every brother and friend, by the desire that he seeks. And since he seeks to go after his will - because of that, his companions distance themselves from him. [It is] like the matter [of], \"but a poor man loses his friend\" (Proverbs 19:4). \"He disdains all competence\": One who follows his desires will not only sin in one thing. Rather he will disdain every thing in the Torah, since he will transgress all of it - like the wording (of Proverbs 20:3), \"but every fool disdains.\"",
+            "And there is another benefit to his breaking his physical desire: That if his desire asks him for something wicked and sinful, he will say to his heart, \"Look, I do not fulfill my desire with the permissible; so how could I reach my hand out for the forbidden?\" ",
+            "And you will also find [another] big and great benefit in breaking desire: For he will reveal his true heart and goodly desire for repentance. As he is disgusted by the nature that caused him to sin. And through this, he will become acceptable to God, may He be blessed, and find favor in His eyes. And it is accordingly written (Psalms 51:19), \"True sacrifice to God is a contrite spirit; God, You will not despise a contrite and crushed heart.\" The contrite spirit is a lowly and submissive spirit; and a broken heart is [speaking] about the breaking of physical desire - for desire is placed into the heart, as it is stated (Psalms 21:3), \"You have granted him the desire of his heart.\" And this verse (51:19) is stated in the psalm of repentance. And from its stating, \"You will not despise a contrite and crushed heart,\" we learn that a penitent becomes acceptable to God, through the breaking of his physical desire, and that this is from the principles of repentance. And it is also stated about the matter of repentance (Isaiah 57:15), \"reviving the spirits of the lowly, reviving the hearts of the contrite.\" ",
+            "And our Rabbis, may their memory be blessed, stated (Avot 5:19), \"Whoever possesses these three things, he is of the disciples of Abraham, our father [...] A good eye, a humble spirit and a moderate appetite.\" And the meaning of a humble spirit is that he does not follow his physical desire even with permissible things. [This is] like we find that  Abraham stated (Genesis 12:11) \"Behold I know what a beautiful woman you are\" - as he had not stared at her until that day, to contemplate the character of her beauty. And our Rabbis, may their memory be blessed, stated (Yerushalmi Sanhedrin 2:3) about that which is written (II Samuel 20:3), \"and they remained in seclusion until the day they died, in living widowhood\" - that each day David would command that their heads be beautified and that perfumes be given to them to adorn them in order to provoke his desire and to [then] subdue it, when he would conquer his impulse for them, in order to atone for himself about the matter of Bathsheba. ",
+            "The tenth principle is to improve one's actions with that which he was wanton: If he stared at those sexually forbidden, he should accustom himself to lower his eyes. If he sinned with evil speech, he should occupy himself with Torah [study]. Likewise with all the limbs with which he sinned, he should attempt to fulfill the commandments with them. And so our Rabbis, may their memory be blessed, said that the righteous ones become acceptable with the very thing with which they sin. And they also said (Leviticus Rabbah 21:5), \"If you have done piles of sins, do piles and piles of commandments that correspond to them: Feet that ran to do evil shall run to the matter of a commandment; a false tongue, his palate should utter truth, he should open his mouth with wisdom and have the Torah of kindness on his tongue; hands that spilled blood, let him surely open his hand to his poor brothers; haughty eyes, let him be subdued and lower his eyes; a heart that seeks thoughts of injustice, let his heart mull words of Torah and the meditation of his heart be understanding; if he creates arguments between brothers, let him seek peace and pursue it.\" ",
+            "And the eleventh principle is examining one's ways, as it is stated (Lamentations 3:40), \"Let us search and examine our ways, and turn back to the Lord.\" And he should do this for three [reasons]: The first is in order that he remembers all of the things about which he sinned and confess them all. For confession is one of the principles of atonement. And the second is in order for him to know how many iniquities and sins he has, and enhance his submission. And the third is that even though he takes on himself to leave the sin - he must know the things about which he sinned in order to make fences for them and to greatly safeguard his spirit from them; from the ambush of the impulse, since his spirit is prone to them, as they have become light in his eyes and his impulse has taken control over them. And behold that his soul is sick from his actions. And when a sick person begins healing, he needs to be careful about many matters, so that he will not have a relapse of his sickness.  ",
+            "The twelfth principle is that one needs to examine, know and recognize the greatness of the punishment for each one of his iniquities - for which of them is there lashes, for which of them is there a liability for excision, for which of them is there a death penalty from the court - in order that he know the greatness of his iniquity when he confesses it, and cry bitterly about that which bitterly angered [God. This is also] in order that he will enhance his submission and in order that he will fear from his iniquities. For [with] weighty sins, repentance only suspends their atonement whereas afflictions absolve them. And so is it written, (Jeremiah 2:23), \"Look at your deeds in the valley, consider what you have done!\" And this principle will be explained in the third chapter.",
+            "The thirteenth principle is that the light sins should be weighty in one's eyes from four angles: The first is that he should not look at the smallness of a sin, but rather at the greatness of the One who commanded it. The second is that the impulse is in control over the light sins, and that may be a cause to do them constantly. And then they will also be considered like weighty ones - when the punishment of all of the times [it is committed] are combined. And they compared it to a silk thread that is loose and weak; but when you combine it many, many times, it becomes a strong rope. And the third is that from his constantly doing the sin, it becomes like something permissible; and he will remove its yoke from upon him. So he will not protect himself against it and he will be considered from those that remove the yoke and are heretics for one thing. And the fourth is that if he defeats the impulse with something small, he will defeat it tomorrow with something big - as  our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shabbat 105b), \"Anyone who breaks vessels in anger should be in your eyes as if he worships idolatry. For this is the way of the evil impulse: Today it says to you thus, on the morrow, it tells you, 'Go worship an idol.'\" And it is stated (Genesis 4:7), \"Is it not that if you do right, there is uplift, etc.\" Its explanation [starting with the end of Genesis 4:6] is: \"Why has your face fallen? Is it not that if you do right\" actions and repent to Me, \"there is uplift\" - like the usage (in Job 11:15), \"Then, free of blemish, you will uplift your head.\" And it can be understood as an expression of forgiveness. \"But if you do not do right, sin couches at the door\" (Genesis 4:7): But if you do not repent from that which you sinned, it is not only this iniquity that will lay with you; but rather the impulse crouches at the door to make you sin in all that you do. And it will always defeat you, since it defeated you and trapped you [now] and it also caught you, and you did not repent. \"And its urge is toward you,\" to lead you astray and it ambushes you at every instant. \"Yet you can be its master,\" if you want to overpower it. Therefore you will be punished for the sin, since I gave you the ability to conquer your impulse.",
+            "And King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 13:13), \"He who disdains a precept will be injured thereby; and he who fears a commandment will be rewarded.\" He said this about one who disdains [concern about] light sins. For he will be injured from the angles that we mentioned. \"And he who fears a commandment\" - to [make efforts not to] negate (fail to perform)  a commandment, like he fears from a weighty sin - \"will be rewarded\": He is destined to receive the full reward [for it]. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avot 2:1) \"And be careful with a light commandment as with a weighty one.\" And they also said (Avot 4:2), \"For the payment for performing a commandment is another commandment and the payment for committing a transgression is a transgression.\"",
+            "The fourteenth principle is confession, as it is stated (Leviticus 5:5), \"and he shall confess that wherein he has sinned.\" And he must mention his iniquities and the iniquities of his fathers. For he is punished [for them] - if he holds on to the actions of his fathers. And likewise is it written (Leviticus 26:40), \"and they shall confess their iniquity and the iniquity of their fathers.\"",
+            "And the fifteenth principle is prayer: A man should pray to God and request mercy to atone for all of his iniquities, as it is stated (Hosea 14:3), \"Take words with you and return to the Lord; say to Him. 'Forgive all guilt and accept the good; and we will pay with the bulls of our lips'\" - this is the matter of confession. \"Say to Him. 'Forgive all guilt and accept what is good'\" - this is the matter of prayer. And its explanation is, \"accept the good\" - the good actions that we did. For they, may their memory be blessed, said (Sotah 21a), \"Sin extinguishes [the merit of] a commandment.\" But at the time of repentance, the iniquities will be atoned; so the merit of the commandment will arise, and its merit will shine. For before repentance, its light did not shine forth. And so it is written (Job 8:6), \"If you are blameless and upright, He will now awaken [your merit] for you and grant well-being to your righteous home.\" And our Rabbis, may their memory be blessed said (Yerushalmi Rosh Hashanah 1:3), \"It does not say, 'If you were blameless and upright,' but rather 'If you are blameless and upright' - since you have repented.\" \"He will now awaken [your merit] for you\" - now after the repentance that you have done, \"He will now awaken\" all of the righteousness that you had done before, and that which your home was wide open and you 'planted a tamarisk' for lodging, as it is written (Job 31:32), \"I opened my doors to the road.\" But before your repentance, your righteousness did not protect you. However, after your repentance and [when] your iniquity was removed, \"He will awaken [your merit] for you and grant well-being to your righteous home.\" \"And we will pay with the bulls of our lips\" - our confession will be considered like the bulls of sin-offerings, for our acceptance in front of You. And it mentions bulls, because the bull sin-offering was inside [the chamber] and they would sprinkle from its blood on the curtain and on the golden (incense) altar.",
+            "And the penitent should also pray to God to erase his transgressions like a fog, and his sins like a cloud; and that He desire him, accept him and listen to him as if he had not sinned - like the matter that is written in the words of Elihu about a penitent after [he has suffered] afflictions (Job 33:26), \"He prays to God and is accepted by Him.\" For it is likely for the iniquity to be forgiven and he be redeemed from all afflictions and from all decrees, but God [still] not desire him and not want to accept an offering from him. And it is the desire of the righteous from [their] successes, to incline God's will towards them and that He should desire them. And his will is [for] real everlasting life and for the great light that includes all of the pleasant things - like the matter that is stated (Psalms 30:6), \"when He is pleased there is life.\" And it [also] stated (Psalms 80:20), \"O Lord, God of hosts, restore us; shine Your countenance that we may be delivered\" - and our Rabbis, may their memory be blessed said \"(Midrash Tehillim 80), \"We have nothing besides the shining of Your countenance.\" And that is the matter of [His] desire - and we have already mentioned this and explained it. Therefore you will see in the prayer of David at the time of [his] repentance after he said (Psalms 51:4), \"Wash me thoroughly of my iniquity, and purify me of my sin,\" [that] he prayed further about the desire - that God's desire, may He be blessed - for him to be like before the sin. So he said (Psalms 51:13), \"Do not cast me out of Your presence, or take Your holy spirit away from me.\" Afterwards he prayed and said (Psalms 51:14), \"Let me again rejoice in Your salvation\" - that the miracles of God and His salvation be found with him, and that the spirit of God would come upon him as at first. And afterwards he [continued], \"and a generous spirit sustain me.\" Its explanation is - behold I have been lessened because of my transgressions and am not fitting to be a prince, and for Your holy arm to be revealed upon Me. And even if you have lifted (forgiven) the iniquity of my sin, I am not worthy to be beloved and acceptable as in earlier times. Yet sustain me with a generous spirit; for there is no end to Your generosity and Your goodness. And [the word,] spirit, comes lacking a [letter,] <i>bet</i> (in front of it, which would mean, with the spirit), like [in] (Genesis 27:37), \"sustained him grain and wine\" (which is to be understood as if grain was preceded by a letter <i>bet</i>, meaning \"with grain, etc.\"). And Hosea, peace be upon him, said about this matter (Hosea 14:5), \"I will heal their affliction, I will take them back in generous love.\" The matter of generous love is like the matter that David said, [\"and a generous spirit] sustain me.\" ",
+            "And the penitent should also constantly pray to God that He help him towards repentance, as it is stated (Jeremiah 31:18), \"receive me back, let me return; for You, O Lord, are my God.\"",
+            "The sixteenth principle is the rectification of that which is twisted, in as much as one is able to rectify it - as the matter is stated (Jonah 3:10), \"God saw what they did, how they were turning back from their evil ways.\" And it is stated (Jonah 3:8), \"Let everyone turn back from his evil ways and from the extortion that is their hands.\" For with things that are between a man and his fellow - such as robbery and extortion - his iniquity is not atoned until he returns what was robbed. And likewise, if he pained his fellow, harassed him, whitened his face (from embarrassment) or spoke evil speech about him, he is not given atonement until he requests forgiveness from him. And likewise did our Rabbis, may their memory be blessed, say (Bava Kamma 92a) that even though he gave him the money of the embarrassment and the pain of the strike - the pain and the embarrassment of the strike are not forgiven until he requests forgiveness from him, as it is stated (Genesis 20:7), \"Therefore, restore the man’s wife - since he is a prophet, he will intercede for you - to save your life.\"",
+            "And it is fitting for a penitent to do this before the confession, so that he can be accepted with his confession. And at the time of [his] repentance, King David, peace be upon him, did this before the confession, as it is stated (Psalms 51:6), \"Against You alone have I sinned, and done what is evil in Your sight; so that You are just in Your sentence, and right in Your judgment.\" The explanation [of this] is that I am only considered a sinner to you, and I need nothing besides your forgiveness; and if I sinned to a person, I have requested forgiveness from him and I have made amends with him. And similar to it is (Genesis 44:32), \"I shall stand guilty before my father forever\" - for this sin, I will be considered a sinner to my father forever, as he will never forgive me for it. And its translation (Onkelos), is \"and I will be a sinner to father.\" Or (alternatively) the explanation [in the verse in Psalms above] is, \"Against You alone have I sinned\" - I have not sinned to a person and I have not said extra words about him, nor have I taken anything from a person; that I should require his forgiveness and return his stolen goods. So my atonement is only dependent upon You. \"So that You are just in Your sentence, and right in Your judgment\" - in order to show Your charity and the greatness of Your forgiveness to the nations, on the day of Your speech and Your judgement at the time that You judged me. And the expression, \"so that,\" is [to mean] that the greatness of the sin is the reason to make known the greatness of Your charity in Your forgiveness. Therefore the thing is compared to the head of sin, in order that God's kindness can be revealed - as well as His charity in His forgiveness - on the day of [David's] judgement. And like it is [the usage of, so that] (in Hosea 8:4), \"of their silver and gold they have made themselves images, so that it will be cut off.\" For their making the images is the reason for the cutting off of their silver and their gold - the thing was compared, as if they made the images in order that they would be cut off. Or its explanation (in Psalms) is, because of this, You will be justified in Your word about the judgement and the repayment (meaning to say that he is justifying His judgement, may He be blessed). And likewise (in Hosea), \"so that it will be cut off,\" [can be understood] as, because of this will it be cut off. ",
+            "And our Rabbis, may their memory be blessed, explained - according to the first approach - in Midrash Tehillim 51 about this, \"There is a [relevant] parable about a physician who examined a wound and said, 'This is a great wound.' The patient said [back] to him, 'Was I not struck with a severe wound in order to show the sagacity of your healing and in order to show you your strength?'\" And we will still add a teaching about this principle in the fourth chapter (4:18-19).",
+            "The seventeenth principle is to seek [to do] actions of kindness and truth, as it is stated (Proverbs 16:6), \"Iniquity is atoned by kindness and truth; and evil is shunned through fear of the Lord.\" And now reflect upon the secret of this verse. For surely if the sinner has not repented to God, his sin will not be atoned by doing kindness - as it is stated (Deuteronomy 10:17), \"who shows no favor and takes no bribe.\" And our Rabbis, may their memory be blessed, explained (Yalkut Shimoni on Nach 947) that [this means] that He will not take the bribe of [the fulfillment of] a commandment, to forgive and pass over iniquities. And they also said (Bava Kamma 50a), \"Anyone who states that the Holy One, Blessed be He, is forgoing will have his life foregone.\" Rather He is slow to anger. But if they do not obey, he measures [the punishment] of their actions into their laps. Rather [regarding] that which King Solomon, peace be upon him, said, \"Iniquity is atoned by kindness and truth\" - he was speaking about a penitent. For there are sins that repentance and Yom Kippur suspend, but afflictions absolve, as will be explained in the fourth chapter. But behold that kindness protects the sinner from afflictions, since it also surely saves him from death, as it is written, (Proverbs 10:2) \"but righteousness (<i>tsedekah</i>, which can also mean, charity) saves from death.\" However there is yet an iniquity - and that is the iniquity of the desecration of [God's] name - which repentance and afflictions suspend but death absolves, as it is stated, (Isaiah 22:14), \"This iniquity shall never be forgiven you until you die.\" But behold when a person makes efforts to support the truth, follow it through, be aroused by its words, present its light in the eyes of people, strengthen the hands of the men of truth and uplift their heads and to denigrate the circles of falsehood and bring them to the dirt - behold, these are the ways of sanctification of [God's] name, of majesty and beauty to His faith and worship in the world and of strength and splendor to the holiness of his Torah. Therefore in the increase of his actions to sanctify God, to arouse the truth and to set it up and assist it, he is forgiven the iniquity of the desecration with his repentance - with his placement of the truth across from the sin of the desecration, the measure of his repentance corresponding to the measure of his sin. This is the explanation of, \"Iniquity is atoned by kindness and truth.\"",
+            "The eighteenth principle is that the his sin always be in front of him. For it is fitting that the soul of the sinner always remember its content and not  neglect (forget) them to the end of days. And he should not grab them away from his heart until his relief comes - like the matter that is stated (Psalms 51:5), \"For I recognize my transgressions, and am ever conscious of my sin.\" And this principle will be explained in the third chapter (4:21).",
+            "The nineteenth principle is leaving the sin when it chances upon him and he is still at the height of his desire. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 86b), \"Who is the penitent whose repentance reaches the Throne of Glory? When he is tested and comes out clean at the same time in the same place and with the same woman.\" [This is] meaning to say, when the sin avails itself to him, he is at the height of his impulse and     his might is in the muscles of his belly like the first moment when he sinned; but he conquered his impulse and escaped from the iniquity due to his fear of God and the greatness of his fright. But for the one to whom it has not availed itself in this manner, he should augment his fear of God on a daily basis all of his days. And when he has reinvigorated the strength of his fear enough to conquer his impulse with this strength and his power over the power of the desire - does not the Examiner of hearts understand and the Fashioner of his soul know that if a test would come to him and it be like the first [situation], that he would save himself from his impulse? So behold that in front of God he is on the highest level of repentance.  And that which King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 16:6), \"Iniquity is atoned by kindness and truth; and evil is shunned through fear of the Lord\" - its explanation is, and with fear of the Lord, to shun evil if it should chance upon him. And the word, shun, is an infinitive [here]; and the confirmation of this explanation is that it does not say, and shun (which would make shun a command). And that which is stated (Psalms 34:15), \"Shun evil and do good\"; [and] (Job 1:8), \"who fears God and shuns evil\" - its sense is that he should shun evil if it should chance upon him. For they do not say, shun the deed, but rather [shun] that which he comes close to doing. And our Rabbis, may their memory be blessed, said  (Kiddushin 39b), \"If one sits and does not transgress, he receives a reward as one who performs a commandment [...] - it is speaking of a case where an opportunity to commit a sinful act presents itself to him and he is saved from it.\"",
+            "The twentieth principle is to cause the many to repent from iniquity to the extent of one's ability - as it is stated (Ezekiel 18:30), \"Repent and make repent from all your transgressions.\" We learn [from this] that it is from the principles of repentance. And it is stated (Leviticus 19:17), \"you shall surely reprimand your countryman and not bear sin because of him.\" We learn [from this] that if he does not rebuke him, he will be punished for [the other's] sins. And King David, peace be upon him, said in the psalm of repentance (Psalms 51:15), \"I will teach transgressors Your ways, that sinners may return to You.\"",
+            "Behold we have completed the explanation of the principles of repentance. And now pay attention to the things that obstruct repentance. This means to say that the repentance is difficult for one who removes his yoke and stumbles constantly in one of them. If you have constantly stumbled in one of them, be strong and of good courage to pour out your speech [to God] and to augment [your] prayer and supplication; gird your strength to fulfill every matter of the principles of repentance; and increase [your] understanding about them from the paths that will be explained in the fourth chapter - and you will find grace and be given mercy.",
+            "I will mention what our Rabbis spoke about this. Our Rabbis, may their memory be blessed, said, \"There are twenty-four things that obstruct repentance and these are them: Talebearing and evil speech; one who is an angry person; one who has thoughts of evil; one who befriends an evildoer; one accustomed to [eating from] a meal that is not sufficient for its owners; one who stares at those sexually forbidden; one who shares [stolen property] with a thief; one who says, 'I will sin and [then] I will repent' (and they accordingly said in the Mishnah  [Yoma 85b], 'one who says, \"I will sin and I will repent,\" [Heaven] does not provide him the opportunity to repent [...], \"I will sin and Yom Kippur will atone for my sins,\" Yom Kippur does not atone.'); one who glorifies himself by the embarrassment of his neighbor; one who separates from the community; one who scorns his ancestors; one who scorns his teachers; one who curses the many; one who obstructs the many from doing good acts; one who sways his fellow from a proper path to an improper path; one who uses the pledge of a poor person; one who takes a bribe in order to sway judgement on others in court, one who finds a lost object but does not return it to its owner; one who sees his son [involved] in wayward conduct and does not reprove him; one who eats from the plunder of the poor, the orphans and the widows; one who opposes the words of the Sages; one who suspects proper people [of forbidden acts]; one who hates rebuke; and one who mocks the commandments.\""
+        ],
+        [
+            "<i>To instruct about the ways that arouse a person to repent to God</i> <br>Know that the paths of the causes by which a person is aroused to repent from his evil ways are six. And with each one of them, we have taught man's intellect how it is dissected for his understanding; so let him give ear according to his preparation. And we will arouse the ear to understand them, to contemplate and know the precious principles - they are expounded and analyzed to all of their wants. But more than this, my son, be careful to repent and purify your soul each day - [even] without seeing a cause that arouses [it] or the events of the day striking your thoughts. For remember your Creator, and let the thought of Him be a restoration of the soul from the ways of the events of [those who are only] a clod of dirt. And so bare and prepare the bow of  knowledge to straighten the refinements of your nature. And from the fear of God and love of Him, and from the shame [of being] before him, you will always increase virtue. [Also] be consistent in the purity of your hands, cut down the rebellious thoughts from your musings and feed the arms bearers of your soul - and with the remembrance of its Former, it will adorn its jewelry and be complete in its beauty, as it is written (Isaiah 45:25), \"It is through the Lord that all the offspring of Israel Have vindication and praise.\" However add strength to arouse your soul with these six causes which will be explained. And the one who does not grasp this virtue will surrender his uncircumcised heart from the way of the causes and from much seeing. And according to the paucity of the recognition of the way of  a cause that arouses the heart of a man to repent - and according to his veering to the path of his [own] will - is it made known and verified that repentance is from the important soul. ",
+            "The first path is [that] when a man encounters troubles, he will consult his heart and say [that] it is only his ways and his plots that have caused this to him, and that his sins have caused [the pain] to his soul. So he repents to God; and He has mercy upon him, like the matter that is stated (Deuteronomy 31:17), \"and many evils and troubles shall befall them; and they shall say on that day, 'Surely it is because our God is not in our midst that these evils have befallen us.'\" But note that the custom among men is [that] if one sins to someone, and [later] at a time of trouble for him regrets it and submits to him because he needs him; such regret will be inferior in the eyes of his fellow - like the matter that Jephthah said (Judges 11:7), \"How can you come to me now when you are in trouble?\" However it is one of the kindnesses of God, may He be blessed, that He accepts repentance [motivated by] trouble and it is desirable in front of Him. And He will generously love the sinner when he returns to Him on the day of his rebuke and from amidst trouble, as it is stated (Hosea 14:2-5), \"Return, O Israel, to the Lord your God, for you have fallen because of your sin. Take words with you, etc. I will heal their affliction, generously will I take them back in love.\" And it is stated (Proverbs 3:12), \"For whom the Lord loves, He rebukes, as a father the son whom he favors.\" But if the man does not repent from his evil on the day of evil, and the rebuked does not repent to the Rebuker, his iniquity grows and his punishment will be doubled. Do you not see that if a king rebukes  someone who has sinned to him and he has not become chastised, [the king] will make his punishment harsher and be very hard on him. And it is written    (Leviticus 26:18), \"And if, for all that, you do not obey Me, I will go on to discipline you.\" And it is [also] stated (Job 36:13), \"But the impious in heart become enraged; they do not cry for help when He afflicts them.\" And if he does not know and does not contemplate that the events have found him because of sins, but rather says like the Philistines (I Samuel 6:9), \"it was not His hand that struck us; it just happened to us by chance\" - there will be fury in front of Him for this, and his iniquity will grow. And the iniquity of this group will be greater than the sin of the first group. Therefore it is written about the first group (Leviticus 26:18), \"I will go on to discipline you.\" And it is written afterwards about the other group [we] mentioned (Leviticus 26:21), \"And if you remain hostile toward Me and refuse to obey Me, etc.\" For every group that is later in the section is more problematic than the one [above it]. So it is written afterwards (Leviticus 26:23-24), \"And if these things fail to discipline you for Me, and you remain hostile to Me, I too will remain hostile to you.\" And afterwards, it is written (Leviticus 26:27-28), \"But if, despite this, you disobey Me and remain hostile to Me, I will act against you in wrathful hostility.\" Its explanation is \"you remain hostile to Me,\" because you will say, \"It was just chance that [it] happened to us.\" But when a man does not recognize his deeds and does not know that he has the iniquity in his hands from his sinning, he must examine his actions and search his ways, as the matter is stated (Lamentations 3:40), \"Let us search and examine our ways.\" But if he surely ignores his eyes and his ideas become foolish and deluded (from the expression in Scripture [Isaiah 19:13], \"The nobles of Tanis have been foolish, the nobles of Memphis deluded\"), and he does not investigate his ways and does not know the acts of his hands and that which his fingers have done and says, \"I have not sinned\" - his sin is very weighty, as it is stated (Jeremiah 2:35), \"lo, I will bring you to judgment for saying, 'I have not sinned.'\" And it is stated (Isaiah 42:25), \"it blazed upon them all about, but they heeded not; it burned among them, but they gave it no thought.\" And it is stated (Proverbs 19:3), \"A man’s folly subverts his way, and his heart rages against the Lord.\"",
+            "Know and understand that the reproof of God, may He be blessed, is for the good of man. For if a man sins in front of Him and does evil in His eyes, God's reproof is upon him for two purposes: One is to atone for his sins and to remove the iniquity, as it is stated (Psalms 25:18), \"Look at my affliction and suffering, and forgive all my sins.\" So with the sicknesses of the body, with which God has made him sick, is the sickness of the soul healed. For iniquity is the sickness of the soul, as it is stated (Psalms 41:5),\"heal me, for I have sinned against You.\" And it is [also] stated (Isaiah 33:24), \"And none who lives there shall say, 'I am sick'; It shall be inhabited by folk whose sin has been forgiven.\" And the second is to remind him and have him repent from his evil ways, as it is written (Zephaniah 3:7), \"she would fear Me, would take reproof.\" But if he does not receive the reproof and does not cease on account of the rebuke and does not circumcise the covering of his heart - woe is to him and woe to his soul. For he has suffered afflictions and bore his sin, but his iniquity was not atoned; but rather his punishment was doubled, as we explained. ",
+            "But when a man accepts the reproof of God, improves his ways and his plans, it is fitting for him to rejoice about the afflictions - for they help him with lofty accomplishments. So he should thank God, may He be elevated, for them. As it is stated (Psalms 116:13), \"I raise the cup of deliverance and invoke the name of the Lord\"; and it is [also] stated (Psalms 116:3-4), \"I came upon trouble and sorrow. And I invoked the name of the Lord.\" And our Rabbis, may their memory be blessed, said in the Sifrei, \"Rabbi Eliezer ben Ya'akov says, 'The whole time a person is dwelling in tranquility, his iniquities are not atoned at all for him; but through afflictions, he becomes acceptable to the Omnipresent.'\" And it is stated (Proverbs 3:12), \"For whom the Lord loves, He rebukes, as a father the son whom he favors.\" Its explanation is, like a father to a son, so too does God desire the one He rebukes and who accepts His reproof - in the same way a father desires his son after the rebukes. And it can also be explained, like a father rebukes the son that wants it; but he does not rebuke the sons about whom he has given up, and for which rebuke will not be effective. And it is stated about people that do not recognize the good of rebuke and its purpose (Hosea 7:13), \"I was their Redeemer; yet they have plotted treason against Me.\" And it is [also] stated (Hosea 7:15), \"I braced, I strengthened their arms; and they plot evil against Me!\" And it is [further] stated (Hosea 11:3), \"I have pampered Ephraim, taking them in My arms; but they have ignored My healing care.\"",
+            "And one who trusts God should hold on during the vision of his distress; for the darkness will be the cause for the light - as it is written (Micah 7:8), \"Do not rejoice over me, O my enemy; since I have fallen, I rise again; since I sit in darkness, the Lord is my light.\" And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Midrash Tehillim 22), \"If I had not fallen, I would not have risen; If I had not sat in darkness, the Lord would not have been my light.\" And every single person on the day of his trouble should put into his heart to understand and afflict himself, [together] with the repentance and prayer - just like the community is obligated to fast and afflict themselves at the time of their trouble, as the Sages, may their memory be blessed, ordained. And that fast day is chosen and is a day of acceptance. And when the rebuke of God, may He be blessed, comes to a man that is pure and straight, it becomes a test, and enhances his reward in the world to come - as it is stated (Deuteronomy 8:16), \"in order to test you by hardships only to benefit you in the end.\" And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Berakhot 5a), \"[If] one searched his deeds at the time of his trouble, sought out and investigated, but did not find a sin - these are certainly afflictions of love.\"",
+            "And included in this path that we mentioned is repentance on the day of death, when the sinner sees that his evil has finished him and hope is lost - as it is written (Proverbs 11:7), \"At death the hopes of a wicked man are lost\" - when he confesses at that time and repents to God with a full heart. And this repentance also is effective, even though it does not reach the repentance of one who repents with his full strength, as we have discussed in the first chapter.",
+            "The second path is when the days of old age come and the days of sagacity arrive - his strength fails and diminishes, his impulse bows and he also remembers that his end is near and understands his finish - so he repents to God, and God has mercy upon him. But if he does not repent when the days of old age come, his punishment is redoubled and the animosity towards him is increased - as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Pesachim 113b), \"There are three that the Holy One, blessed be He, hates: An arrogant pauper; a wealthy person who denies [monetary claims against him]; and a lecherous old man.\" And it is stated (Hosea 7:9), \"Strangers have consumed his strength, but he has taken no notice; also, grey hair is scattered over him, but he has taken no notice.\" And it is a wonder and a surprise that a man stand at half of his days and see that the days are passing and lessening, that the destruction of the building has begun, that the state of his condition is dwindling and that he see himself drying up - as the matter is stated (Psalms 102:12), \"My days are like a lengthening shadow; I dry up like grass\" - how is it that he can seal his eyes from seeing and his heart from understanding, and not see that he is traveling to a place that is his permanent home, walking and going [to it] day and night?",
+            "But there are many people for which the light of repentance is obstructed. For since they are innocent and pure in their eyes, they do not avail themselves of the rectification of their actions - as it appears to them that they are [already] rectified, whereas they sin much to God. Is it not written (Ecclesiastes 7:20), \"For there is no righteous man on earth who does what is best and doesn’t sin?\" But since these people belittle iniquities, they do not feel or understand it; or when they are made known of their sins, it is afterwards forgotten from their hearts. And behold they are like a sick person who does not feel his sickness, so he does not think of a cure. So his sickness constantly gets worse, until he is not able to be healed. And sometimes the reason for this is from their lack of understanding. For they do not go to seek God and do not want to know His ways. Therefore they do not regularly [visit] the doors of the sages and the [Torah] students, like the matter is stated (Proverbs 15:12), \"The scoffer dislikes being reproved; he will not resort to the wise.\" ",
+            "And behold [with] people who are righteous and straight of heart, what constantly roars like a lion in their thoughts and growls like the sea is their sins, and their hands falling short from the service of God. For about [the latter] - when a person transgresses, his guilt grows as with weighty sins, like the matter that our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yerushalmi Chagigah 1:7), \"The Holy One, blessed be He, forwent about [prohibited] sexual relations, but did not forego about the nullification of Torah (wasting time that should be spent in Torah study). Especially since these people's main thoughts and actions are matters of their body and the vanities of their time, they have done much evil. But to the secret of fear, their souls should not come; and their glory should not be associated with the study of their consciences in the images of their hearts and chambers, and their images for fixed times within which they do not give a portion to Torah [study] among their occupations. And the calculation of their souls has been lost from within their hearts, for they are a nation that loses its counsel. And how much are they on the lowest level! And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avot 5:21), \"At sixty, old age; at seventy, fullness of years; at eighty, the age of strength; at ninety, a bent body; at one hundred, as good as dead and gone completely out of the world.\" And their intention, may their memory be blessed, with these words was to warn about repentance - that when a man reaches the days of old age, he should think about his end, if he did not merit to do so in the days of his youth. And since his time is close to coming, he should leave the matters of his body and his desires and rectify his soul. And when he reaches the days of fullness of years, he should add to the removal of [involvement with] the world from his heart. And according to the reduction of years [left], he should reduce his occupation in the world. And he should constantly seclude himself to meditate about fear of God, to think about his soul, to refine his traits and to seek Torah and [its] commandments. And that which they said, \"at ninety, a bent (<i>lasuach</i>) body\" is from the [same usage as in] (Psalms 102:1), \"spill his prayer (<i>sicho</i>)\" [and] (Genesis 24:63), \"to pray (<i>lasuach</i>) in the field\" - as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Berakhot 26b), \"Isaac established the afternoon prayers, as it is stated, \"to pray (<i>lasuach</i>) in the field.\" For after one reaches ninety years, it is fitting for him that all of his occupation should be with prayer and praises of God, and to speak about His wonders. And King Solomon, peace be upon him, spoke about the matter of the days of old age - that a person should not then be lazy about service to God, may He be blessed. And he said (Ecclesiastes 11:6), \"Sow your seed in the morning, and don’t hold back your hand in the evening, since you don’t know which is going to succeed, the one or the other, or if both are equally good.\" He compared the days of childhood and youth to the morning and the days of old age to evening. And seed is metaphoric for children and for students, as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yevamot 62b), \"If he married a woman in his youth, he should marry [another] one in his old age; if he established students in his youth, he should establish [other] students in his old age.\" For perhaps the children of old age will be more successful in Torah and in the commandments than the children of youth. And likewise the students that he establishes in his old age may be more successful than the first ones. Or they could both be equally good. Afterwards, he stated (Ecclesiastes 11:7), \"How sweet is the light, what a delight for the eyes to behold the sun!\" Its explanation is that he went back to speaking about the days of old age which he compared to the evening. And since an old man will not taste that which he eats and that which he drinks - like the words of Barzilai the Gileadite - he stated that the old man should enjoy the light of the sun and not be disgusted by it. As disgust  obstructs a person from his service to the Heavens. So he should enjoy the light, when he compares it to the days of darkness that are coming - as it mentions in the verse below this (Ecclesiastes 11:8), \"Even if a man lives many years, let him enjoy himself in all of them, remembering how many the days of darkness are going to be; the only future is nothingness!\" The explanation is that even if a person get very old, let him not be a burden to himself. Rather he should rejoice in all of his years, so that he not lose one of his years and not rest from the service of the Creator. And he should remember the days of darkness, for they will be many. And then he will not be  able to perform the service, like the matter that is stated (Psalms 6:6), \"in the pit, who can acclaim You?\" And the righteous ones overcome their old age, gird their power and renew their strength for the service of God. It is as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shabbat 152), As Torah scholars grow older, wisdom is increased in them.\" And it is stated (Psalms 92:15), \"In old age they still produce fruit; they are full of sap and freshness.\" And he mentioned above (Psalms 92:13-14), \"The righteous bloom like a date-palm, etc. Planted in the house of the Lord, etc.\" For the righteous are planted in the house of the Lord from their youth, and grow in the house of study from their young adulthood - like a date-palm that blossoms and like a cedar that grows in the Lebanon. And as our Rabbis, may their memory be blessed, likewise said, (Midrash Tehillim 92:14), \"'The righteous bloom like a date-palm' - these are the infants, in the way that it was stated (Psalms 144:12), 'For our sons are like saplings, well-tended in their youth.'\" And he stated after this about this thing, that they are not [completely] compared to trees. For trees will not give their strength when they age. But the righteous \"in old age, they still produce fruit.\" And King David, peace be upon him, also stated (Psalms 71:18), \"And even in hoary old age do not forsake me, God, until I proclaim Your strength to the next generation, Your mighty acts, to all who are to come.\"",
+            "The third path is [that] when he hears reproof from the sages that are reprimanding [him], he listens, submits, repents and accepts in his heart all the words of reprimand - and not subtract one thing from their words. And behold that man went out from darkness to a great light at that instant. For at the time that he listened and paid attention and his heart understood and repented and accepted the words of the rebuker on the day he heard them, and took upon himself to do like everything that the holders of Torah instructed him - from that day onward - to be careful as the knowers of understanding of the times instructed him: His repentance is effective and he is changed into a different person. And from the time that he accepted this in his heart, he acquired merit and reward for his soul for all of the commandments and ethical acts. And happy is he for justifying his soul in a short time. And so did our Rabbis, may their memory be well, say (Mekhilta d'Rabbi Yishmael, 12:28), \"And the Children of Israel went and did' - and did they do it right away? Did they not only do it on the fourteenth of the month? Rather since they accepted upon themselves to do it, [the verse] counts it for them as if they did it immediately.\" And he said in Avot of Rabbi Natan (Avot d'Rabbi Natan 22), \"Anyone whose actions are greater than his wisdom - his wisdom will endure, as it is stated (Exodus 24:7), 'we shall do and we shall listen.'\" The explanation of the thing is that when a man accepts upon himself with a faithful heart to keep and do according to the Torah that he was taught and about the law which those sitting upon judgement told him - from that day, he has the reward for all of the commandments that his ear heard and that he understood, [as well as] for all of the things which his ear has still not heard about. So he wore righteousness and acquired merit for all of what was revealed to him and for all that was hidden from his eyes. And after this, he should study from and regularly attend the doors of those that reprimanded him, and comprehend [the teachings] of all that teach him. And it comes out that the actions of this man are greater than his wisdom, since he did not know the thing, but behold its reward (for it) is with him. And it is like the matter that Israel said, \"We shall do and we shall listen,\" at [Mount] Sinai - as they had the acceptance of the deed upon themselves, precede the listening. And in no other way it is possible for the actions of a man to be greater than what he knows. ",
+            "But the one who does not get aroused by the voice of his rebukers will double his iniquities. For they reprimanded him and he hardened his heart - as it is stated (Proverbs 17:10-11), \"A rebuke works on an intelligent man, more than one hundred blows on a fool. An evil man seeks only to rebel; a cruel messenger will be sent against him.\" The explanation is that the evil man will not submit to the voice of the rebukers. Rather he will seek to rebel. And since he did not stop from the words of the reprimanding angel, a cruel angel will be sent against him - measure for measure. For rebukers are called angels (<i>malakhim</i>, which literally means messengers), as it is  stated (II Chronicles 36:16), \"But they mocked the messengers of God and disdained His words and taunted His prophets.\" And King Solomon, peace be upon him, also said (Proverbs 15:10), \"Discipline seems bad to him who forsakes the way; he who spurns rebuke will die.\" Its explanation is [that] it is true that harsh rebuke is appropriate for one who has forsaken the way and transgresses the words of the Torah. However there is hope that he will take the rebuke and repent from his evil way. But worse than him is one who hates rebuke. For he has no hope and rectification from harsh rebuke. Rather his one verdict is to die. For one who does a transgression - his desire overpowered him and the impulse pushed him. But it is likely that his soul is bitter about that which he was [not stronger] in the face of his impulse. And maybe he longs for reprimand and hopes for reproof. But one who hates reprimand has already abandoned his soul; and his hatred for reprimand will be a proof that he hates the words of God, may He be blessed. ",
+            "King Solomon, peace be upon him, also said (Proverbs 15:30-31) \"What brightens the eye gladdens the heart; good news puts fat on the bones. He whose ear heeds the reprimand of life lodges among the wise.\" And every wise-hearted person should know that it is not likely that King Solomon, peace be upon him, composed idle words like these [in the middle of] words of reproof and fear of God for nothing - since Scripture has already testified about him (I Kings 5:11), \"He was the wisest of all men.\" Rather this is the understanding of the thing: \"What brightens the eye gladdens the heart\" - the eye is a very esteemed organ, for they will see all the events that gladden the heart with it. But more esteemed than it is the ear, for they will hear good news, that puts fat on the bones, through it. For [the ear] has no feeling and it will not be fattened from the light of the eyes,  unless it is a special enjoyment. And so did our Rabbis, may their memory be blessed, say (Bava Kamma 85b) that the ear is more esteemed than the other organs. For if one blinded his eye, he must pay for the value of his eye; but if he makes him deaf, he pays all of his value. And truly a person is obligated to serve, God, may He be blessed, with his limbs. And they were all formed for His service - as it is written,  (Proverbs 16:4), \"The Lord made everything for His sake.\" Even with the esteemed limbs that He formed in him, is he obligated to serve their Maker. And the great punishment is even much greater if he prevents them from doing His commandments, he does not do the service with them and he does not pay back the good that is done through them. For with his esteemed senses, God gave him a great kindness; and He crowned him with beauty and glory through them. Therefore he prefaced to mention one of the virtues of the ear in order for you to see the greatness of the obligation of its service. And afterwards, he explained that the service of the ear should be in listening to reprimand; and he said \"He whose ear heeds the reprimand of life lodges among the wise.\" Its explanation is [that] it is fitting to dwell among the sages, since he can [then] listen to their reprimands.  And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shemot Rabbah 27:9), If a man falls from a roof and all of his limbs are broken, he needs a bandage and a plaster for every one of his limbs and his bones. And a sinner who has sinned with all of his limbs is considered as if he received a great wound on all of his limbs - from the sole of his foot to his crown, as it is stated (Isaiah 1:6), 'From head to foot, no spot is sound.'\" But behold the Holy One, blessed be He, heals all of his limbs with one bandage. And that is the listening of the ear, as it is stated (Isaiah 55:3), \"Incline your ear and come to Me; hearken, and you shall be revived.\" ",
+            "The fourth path is [that] when a man   meditates upon the Torah of God and reads the words of the Prophets and the Writings and understands the pleasantness of the reprimands and sees the warnings and the punishments - he trembles and prepares his heart to improve his ways and his plans and become acceptable to God, as it is stated (Isaiah 66:2), \"Yet to such a one I look - to the poor and brokenhearted, who trembles about My word.\" And likewise is it written about the matter of Yoshiyahu (II Kings 22:11), \"And when the king heard the words of the scroll of the Torah, he rent his clothes.\" And about the matter of Ezra is it stated (Nehemiah 8:9), \"for all the people were weeping as they listened to the words of the Torah.\" And the one that does not pay attention to the words of God will have his transgression become greater for him, like the matter that is stated (Jeremiah 36:24), \"yet they showed no fear and did not tear their garments.\" And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yerushalmi Berakhot 1:1), \"Anyone who studies but does not uphold [what he learned] - it would have been better that his placenta would have flipped itself on his face, and he had not come out to the light of the world.\" And it is stated (Hosea 8:12), \"The many teachings I wrote for him have been treated as something alien.\" And it is [also] stated (Jeremiah 8:8), \"How can you say, 'We are wise, and we possess the Torah of the Lord'; assuredly, for naught has the pen labored, for naught the scribe.\"",
+            "The fifth path is [that] on the ten days of repentance, the heart of one who fears the Lord will pine inside himself, knowing in his mind that all of his deeds are written in a book and that at that time, God brings all of His creation to judgement about all that is hidden - whether for the good or for the bad. For man is judged on Rosh Hashanah and his final verdict is sealed on Yom Kippur. And at a time that he knows that they will bring his case in front of a king of flesh and blood, does he not tremble greatly, seek counsel for himself and scurry industriously to find a way to escape? And it does not come to his spirit to turn to the right or to the left or to occupy himself with the rest of his business. And he will not break up and furrow his land nor turn through the vineyards. And on a day of distress, he will not falter from preparing his heart to escape like a deer from the hand [of the hunter]. Therefore how foolish are those who go out to their labors and their work until the evening on the Days of Awe - days of judgement and verdict - and do not know what their verdict will be. Is it not that their hearts are preoccupied [even] about their sister on the day when she will be spoken for - as it is stated (Song of Songs 8:8), \"What shall we do for our sister when she is spoken for?\" And it is fitting for anyone that fears God to reduce his affairs, so that his ideas are at ease; to fix times during the day and night to seclude himself in his rooms, search his ways and investigate; to be early to the watches and occupy himself with the ways of repentance and the refinement of action; and to pour out speech, raise prayer and song and to lay down supplication. And this time is a time of [good] will, and prayer will be heard on it - like the matter that is stated (Isaiah 49:8), \"In an hour of favor I answer you, and on a day of salvation I help you.\" And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Rosh Hashanah 18a), \"'Seek the Lord while He can be found' - these are the ten days between Rosh Hashanah and Yom Kippur.\" And it is a positive commandment from the Torah for a man to arouse his spirit to repent on Yom Kippur, as it is stated (Leviticus 16:30), \"of all your sins, you shall be pure before the Lord.\" Therefore Scripture warned us that we should purify ourselves before God with our repentance; and He will atone for us on that day to purify us.",
+            "The sixth path is that he should prepare to meet his God every instant. Therefore he should darken his conscience and prepare in righteousness to return his soul in purity to God who gave it [to him]. So he should search his ways and his plans every day - record them in the mornings and examine them all the time. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shabbat 153a), \"Rabbi Eliezer says, 'Repent one day before your death.' His students asked him, 'Our teacher, but does a person know the day on which he will die?' He said to them, 'All the more so should one repent today, lest he die tomorrow; and so one will spend his entire life in [a state of] repentance.'\" And it states (Ecclesiastes 9:8), \"Let your clothes always be white, and your head never lack oil.\" The whiteness of clothes is a metaphor for the cleanliness of the soul that has repented; and the oil is a metaphor for good deeds and a good name.  And our Rabbis, may their memory be blessed, also said about this matter (Kohelet Rabbah 9:6), \"There is a [relevant] parable about the wife of a sailor who would adorn herself and paint her eyes while her husband was traveling on the seaways. So her neighbors said to her, 'Didn't your husband go on a faraway journey? So isn't this beautifying of yourself for naught?' She said to them, 'My husband is a sailor. Maybe the sea wind will change and ease it for him to come quickly and he will find me - and behold I [will be] adorned.'\" And when a person is at ease and tranquil, he should assess in his soul how his heart will worry, fear and tremble when the day of death comes to him - that he should be prepared to rise and give an accounting; and how he will give a confession with a crushed heart at the time of his death. So the fear of heaven will be upon him.",
+            "And a person should always be performing new commandments - maybe the turn of his death has come, and he will [otherwise] not perform these commandments. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Kohelet Rabbah 1:28), \"Anyone who performs a commandment close to  his death is as if he performed the entire Torah and was only lacking this commandment. And anyone who performs a transgression close to his death is as if he negated the whole Torah.\"",
+            "But there are people that do not sense the matter of death, to make provisions for the road and to rectify their actions; and they do not pay attention to the day of their death until it comes. So they are compared to animals that do not sense the matter of death until the day of slaughter - as it is stated, (Psalms 49:15), \"Sheeplike they head for the pit, with death as their shepherd; the upright shall rule over them in the morning, and their form - from above him - shall waste away in the pit.\" Its explanation is: They lead their souls to the pit, since they don't sense the matter of their death until its sudden arrival. \"With death as their shepherd\" - the death of evildoers is not like the death of animals; the death of animals is once, but the death of the evildoers will shepherd them every day. [That shepherd can be a verb in the continuous present is indicated] from the wording, \"shepherd Bashan and Gilead\" (Micah 7:14); and from the content of (Job 18:13), \"death’s first-born consumes his tendons.\" For destruction and deterioration will cling to the soul of the evildoers at every instant, until it is destroyed, ends and is gone. \"The upright shall rule over them in the morning\" - it compared the time of the resurrection of the dead to the morning, when a man wakes up from his sleep; and like the matter that is stated (Daniel 12:2), \"Many of those that sleep in the dust of the earth will awake.\" For then the righteous will rule over the evildoers, as it is written (Malachi 3:21), \"And you shall trample the wicked to a pulp, for they shall be dust beneath your feet.\" And our Rabbis, may their memory be blessed, said about the matter of the day of judgement for the resurrection of the dead (Rosh Hashanah 17a), \"After twelve months, their bodies end, and their souls are burnt and become ashes under the feet of the righteous - as is is stated, 'And you shall trample the wicked, etc.'\" [And it is written (Psalms 49:15),] \"And their form (<i>tsuram</i>) shall waste away in the pit\" - <i>tsuram</i> is like <i>tsuratam</i> (the conventional way of writing, their form). Likewise, \"idols, <i>ketvunam</i>\" (Hosea 13:2), is understood as <i>ketvunatam</i>. And the soul is called the form of man. But there are some among those who speak about the soul that said, about the definition of the soul, that it is a (essential) [contingent] form. And the explanation of the matter is that the pit wears out the evildoer's soul. And it is \"above (<i>zevul</i>) him\" - for the soul is from the higher beings. [This is seen] from the wording (Isaiah 63:15), \"from Your holy height (<i>zevul</i>).\" And with his sins, the evildoer caused and brought about that his precious and elevated soul that is above him will be worn out by the pit below. And how difficult is death for the one who has not separated desires of the world from his soul until it is separated by death! And our Rabbis, may their memory be blessed, said in Tractate Derekh Erets, \"Is your will not to die? Die before you die.\" The explanation of the matter is [that] the one that wants that the day of his death be [a gateway] for him to eternal life should speak to his heart - since his end is to leave the ground and to leave the matters of the body, and in his end, he will despise them and abandon them; he should leave them when he is [still] alive, and only use the ground for service to the Creator, may He be blessed. And then the day of death will be [the beginning] of life without end for him.  ",
+            "And know that the soul of the evildoer whose entire desire while alive is for the things of the body - the desire of which is separated from service to the Creator and is removed from its roots - will in his death descend to the ground, to the place of its desire. And its destiny will be - like the nature of the ground - to descend and not to arise. However it will be brought up for justice and for trial and to see how it exchanged the above for the pit - like they bring up a stone to the hollow of a slingshot. But after they raise [the stone] up - by its nature - it comes down to the ground, when the stone comes back and falls down to the ground after [its] projection, as it is stated (I Samuel 25:29), \"the life of my lord will be bound up in the bundle of life in the care of the Lord, your God; but He will fling away the lives of your enemies as from the hollow of a sling.\" And our Rabbis, may their memory be blessed, said in Midrash Mishlei (Kohelet Rabbah 3:27), \"Both the souls of the righteous and the souls of the evildoers [rise above and are judged there: The souls of the righteous are triumphant in their trial and hidden under the Throne of Glory, but the souls of evildoers] are eaten away to the ground, as it is stated, 'but He will fling away the lives of your enemies, etc.'\" And it is stated (Proverbs 11:7), \"At death the hopes of a wicked man are lost.\" For there is no hope for the  soul of an evildoer to leave from the darkness to the light, as it is stated (Psalms 49:20), \"yet he must join the company of his ancestors, who will never see daylight again.\"",
+            "Behold it has been explained from the two verses that we mentioned - [as well as] from the words of the Sages, may their memory be blessed - that the soul of the evildoers goes down to the pit. And it has also been stated (Proverbs 15:24), \"For an intelligent man the path of life leads upward, in order to avoid the pit below.\" And it has also been stated (Ecclesiastes 3:21), \"Who knows if the spirit of men does rise upward and if a beast’s spirit does sink down into the earth?\" The explanation [of this] is who can recognize the righteous ones and the evildoers in this world? For there are are evildoers whose actions are in the dark, and people will not know it about them; and there are righteous ones that fear the Heavens in private, like the matter that is stated (Micah 6:8), \"and walk humbly.\" And he called the soul of an evildoer, the soul of a beast, because it follows its physical desire like a beast. And [this is] like the matter that is stated (Jonah 4:11), \"who do not yet know their right hand from their left, and many beasts as well!\" But he called the righteous ones, \"the spirit of men\" - like the matter that is stated (Ezekiel 34:31), \"you are men.\" And the explanation of the wording of the verse is like this: Who knows the spirit of men - which are the righteous ones - which goes above; for there are many righteous people that a person cannot determine in this world that they are truly righteous, and that their souls will arise above, like the matter that is stated (I Samuel 16:7), \"man sees only what is visible, but the Lord sees into the heart.\" And also since there are many righteous ones whose fear of the Heavens is secret, and their righteousness is not known, and like the matter that is stated, (Micah 6:8), \"and walk humbly with your God.\" \"And the beast's spirit, etc.\" is that there also many evildoers that a man would not recognize from their actions, like the matter that is stated (Isaiah 29:15), \"who do their work in dark places and say, 'Who sees us, who takes note of us?'\" And they, may their memory be blessed, likewise explained in Midrash Kohelet (Kohelet Rabbah 3:21) that the \"spirit of men\" is the righteous ones, \"and the beast's spirit\" is the evildoers. But a person cannot say that he is in doubt whether the soul of a man rise up; for behold it is written (Ecclesiastes 12:7), \"and the spirit returns to God who bestowed it.\" And also how can he doubt whether the spirit of a beast descends below? Is the spirit of a beast not from the earth? So how could it rise? And it is explained in the Torah that the soul of man is supernal. As it is written about the spirit of an animal that it is from the ground, as it is stated (Genesis 1:24), \"Let the earth bring forth living spirits according to their specie.\" But about the spirit of man, it is written (Genesis 2:7), \"and He blew into his nostrils a living soul.\" Therefore the soul of man rises above with the death of the body; since all things return to their source, like the matter that is stated (Ecclesiastes 12:7), \"And the dust returns to the ground as it was, and the spirit returns to God who bestowed it.\" And it is stated about the soul of the righteous one (Zechariah 3:7), \"and I will permit you to move about among these ones standing.\" Its explanation is among the angels that are standing and enduring - as it is stated (Psalms 148:6), \"And He made them stand forever.\" And it is [also] stated (Daniel 7:16), \"approached one of the standing.\" And they, may their memory be blessed, said (Shabbat 152b), \"The souls of the righteous are hidden under the Throne of Glory, as it is stated (I Samuel 25:29), \"the life of my lord will be bound up in the bundle of life.\" And all men of heart will consider this world like a temporary dwelling; so they will only use it for the service of the Creator, may He be blessed, and prepare provisions for their souls. For if a man lives many years - even if he lived twice a thousand years - since there is a number to his years, the number will end, and his end will be as if they had not been. But the world of repayment has no end, like the matter that is stated (Job 16:22), \"For a few more years will pass, and I shall go the way of no return.\" Even more so, since the days of man are like a passing shadow, like the matter that is stated (Psalms 90:10), \"The span of our life is seventy years, etc.\" And it is [also] stated (Psalms 144:4), \"his days are like a passing shadow.\" And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Kohelet Rabbah 1:3), \"Not like the shadow of a tree or the shadow of a wall, but rather like the shadow of a flying and passing bird.\" It means to say a person is obligated to compare in his heart, this world to the shadow of a bird that if flying and passes over in a small instant - especially since a man does not know whether he is here today but in the grave tomorrow. And it would come out in his efforts today for tomorrow, that he has taken pains for a world that is not his. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 100b), \"Grieve not about tomorrow’s trouble, because you know not what a day may bring.\" ",
+            "And King Solomon, peace be upon him, essentially composed the book of Ecclesiastes in order that man put to his heart that the world is a vanity of vanities and [that] he only use it for the service of the Creator, may He be elevated. And he made his intention known in his introduction and his conclusion: For he opened and said, (Ecclesiastes 1:2), \"Vanity of vanities, said Kohelet, vanity of vanities - everything is vanity.\" And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Kohelet Rabbah 3:13), \"If another man had said this, we would have said, 'Maybe he has not gathered two small coins in his entire days; therefore the world is considered like vanity in his eyes.' However it is appropriate for King Solomon - about whom it is written (I Kings 1:27), 'The king made silver as plentiful in Jerusalem as stones' -to say that the world is vanity of vanities.\" And he concluded his book and said (Ecclesiastes 12:13), \"The sum of the matter, when all is said and done; revere God and observe His commandments, for this is all of man.\"",
+            "And whoever God, may He blessed, has graced with intelligence should place into his heart that God, may He be blessed, has sent him into this world to keep His watch, His statutes and His commandments. And he should only open his eyes to do his mission. And at the end of days - if he did his mission trust-worthily   - he comes back with joy and with eternal gladness upon his head; like a servant that the king has sent to cross the sea, whose eyes and heart are only upon the matter of his agency until he returns to his master. And likewise did King Solomon, peace be upon him, say (Proverbs 22:19-21), \"That you may put your trust in the Lord, etc. To let you know truly reliable words, that you may give a faithful reply to him who sent you.\"",
+            "And among the things for which a person is obligated to remember the day of death is in order that he not waste [time] and his hands not falter from the service of God, may He be blessed; that he remove sleep from his eyes to toil in Torah [study] and to contemplate fear of God, to refine the traits of his soul [so as] to reach levels of fear and love; and to think thoughts of how to enhance and beatify the commandments such that his soul should be a charm and a treasure - like the matter that is stated (Proverbs 10:8), \"He whose heart is wise accepts commandments.\" For he will know and remember that the days are short - as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avot 2:15), \"The day is short, and the work is plentiful, and the laborers are indolent, and the reward is great, and the Master of the house is insistent.\"",
+            "But the one who does not always remember the day of his death is similar in his own eyes to one who has extra time and calm (<i>mitun</i>) to reach his goal. (It appears to me that it is from the usage [in Avot 1:1], \"be patient [<i>matunim</i>] in  judgement.\" And in Berkhot 20a, [we read], <i>matun</i> [which can also mean two hundred] and matun is equal to four hundred zuz.) And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avot 4:17), \"more precious is one hour in repentance and good deeds in this world, than all the life of the world to come; and more precious is one hour of the tranquility of the world to come, than all the life of this world.\"",
+            "And likewise did King Solomon, peace be upon him, say (Kohelet 9:4) \"For he who is connected with the living has hope - even a live dog is better than a dead lion.\" Its explanation is that he praised life in this world with regards to repentance, performance of commandment[s] and attainment of spiritual virtues. And this is the hope that is found for those connected with the living. And the explanation of \"even a live dog\" is that even a lowly man that is alive can add to his spiritual virtues - which is not the case for a righteous sage that is dead. But in another place, he disgraced and condemned this world, regarding the attainment of pleasures and honor, and said (Kohelet 1:3) \"What advantage is there for a man in all of his toil that he does beneath the sun?\" And he also said (Kohelet 4:2), \"Then I accounted those who died long since more fortunate than those who are still living.\"",
+            "And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avot 3:1), \"Keep your eye on three things, and you will not come to sin [...] From where did you come? From a putrid drop. And to where are you going? To a place of dust, worms, and maggots. And before whom are you destined to give an account and a reckoning? Before the King of kings, the Holy One, blessed be He.\" The explanation of the content is [that] when you think of from where you came, your spirit will be humbled and you will hate pride. And when you remember where you are going, you will scorn the world, recognize that its superfluous luxuries are nothing and only be involved with it for the service of the Creator, may He be blessed. And when you put into your heart in front of whom you will be giving a reckoning, fear of the Heavens will be upon you. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Genesis Rabbah 9:5), \"'And God saw all that He had made, and found it very good' (Genesis 1:31) -  this ('very good') is death.\" For even death is good, so as to subdue spirits, that there be fear of God upon the hearts and that they not make this world into the main one. But there are people that do not give time to their souls to understand their ends, because of their preoccupation with acquisitions of the world - like the matter that is stated (Job 4:21), \"Their cord is moved, and they die, and not with wisdom.\" Its explanation is, is not their cord (<i>yeteram</i>, which can also be understood as their excess or advantage) - their money - moved from them in their move; for behold they have no benefit from it [when they die], yet it lost much good for them. For it caused them to die without wisdom, as they did not show wisdom to understand their end, to rectify their souls and prepare provisions for their journey, - like the matter that is stated, (Deuteronomy 32:29), \"Were they wise, they would think upon this, gain insight into their future.\"",
+            "And behold we shall conclude this topic with an esteemed statement of the Sages of Israel, may there memory be blessed: Hillel, peace be upon him, used to say (Avot 1:14), \"If I am not for myself, who is for me? And if not now, when?\" The explanation of the content is [that] if a person does not arouse his soul, what effect can reproof have? For even if they enter his heart on the day that he hears them, the impulse will forget them and drive them out of his heart, like the matter of that which was stated (Hosea 6:4) \"when your goodness is like a morning cloud.\" And it is [also] stated (Proverbs 10:20), \"The tongue of a righteous man is choice silver, but the heart of the wicked is of little worth (<i>kimeat</i>).\" Its explanation is that the reproof of a righteous man is pure without any dross, and his speech is chosen. But the heart of the evildoers that listen to his reproof is [only for] one instant. This is from the usage (Psalms 81:15), \"then would I subdue their enemies instantly (<i>kimeat</i>)\" - the meaning of which is, in an instant would I subdue their enemies. And [only] an understanding and refined heart is called a heart, as it is stated  (Proverbs 15:32), \"he who heeds reproof acquires heart\"; and (Proverbs 17:16), \"to purchase wisdom, when he has no heart?\" Indeed, a man must arouse his heart when he hears reproof and place the things into his heart, to constantly think about them. And he should add teaching from his own heart and produce words. He should also meditate in the chambers of his spirit and repent, to turn the hand of the reproof upon himself and not just rely upon the rebuke of the rebuker. [Otherwise. that] rebuke will be like morning clouds, and for [fleeting] instants, until he takes the reproof upon himself and until he purifies himself. \"But if I am for my own self [only], what am I?\" Even when I am for myself and I reflect upon wisdom all the time, what am I? For the grasp of a man is short and weak. So [even] with the effort and the refinement, he will only attain a little of the virtues - see what I am and what my life is when I am not for myself, to make efforts to refine my soul. And the comparison here is to a field that is inferior. For with great toil and refinement, and with much work, it will bring out a small [amount of] seed. But if they do not toil in its refinement, it will not produce [anything] and no grass will grow in it besides thorns and brambles. However there is benefit in sowing a superior field - even if he does not toil in working it. And our Rabbis, may their memory be blessed, said about this matter (Avot D' Rabbi Natan 16), \"That which it is written (Psalms 103:14), 'For He knows our formation' - there is a [relevant] metaphor of a king that gave a field to his servants and warned them to work it and guard it, and to bring him thirty <i>kor</i> from it each year. And they toiled on it and worked it well, but only bought five <i>kor</i> in front of the king. He said to them, 'What have you done?' They said to him, 'Our master, the king, the field that you gave us was inferior, and we worked it with all of our strength. But with all of the toil, it did not make more grain than this.'\" \"And if not now, when?\" It is not appropriate for me to delay my efforts, a day or two, in refining my soul and fixing set times for Torah [study]. For if I say, \"I shall hope for leisure time and until I have enough money in my hands for my needs\" - behold the distractions of the world do not stop. As our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avot 2:4), \"Say not, 'When I shall have leisure I shall study,' lest you will not have leisure.\" ",
+            "And the second [reason not to delay] is after he gathers and brings in [produce or other income], he will still long to gather. As our Rabbis, may their memory be blessed, said (Kohelet Rabbah 1:13), \"A man does not depart the world with half of what he desires in his hands. If he has a hundred in his hands, he will desire to make two hundred; if his hands attained two hundred, he desires to make them four hundred.\" And so is it written  (Ecclesiastes 5:9), \"A lover of money never has his fill of money.\"",
+            "And the third [reason] is that the time decreases and the work is plentiful: The work of Torah [study], refinement of the soul and attainment of the virtues - such as love, fear and cleaving. As they, may their memory be blessed, said (Avot 2:15), \"the day is short, and the work is plentiful.\"",
+            "The fourth [reason] is that when refinement of the soul is delayed, iniquity will happen and he will constantly stumble over transgressions.",
+            "The fifth [reason] is that with the delay of the refinement of the soul, the impulse continually strengthens. So it will be more difficult for him to refine his soul afterwards, as it is written (Proverbs 24:31), \"It was all overgrown with thorns, etc.\" And our Rabbis, may their memory be blessed, said that when the impulse is connected to transgression, it will become similar to the matter of heresy - and his hands will not attain his purification. And they said in the ethical teachings, \"Habit about anything controls.\"",
+            "The sixth [reason] is that maybe his days will not be long and he will die before he completes the measure of his repentance. Therefore, Solomon warned (Ecclesiastes 9:8), \"Let your clothes always be white.\"",
+            "The seventh [reason] is that with his delay in repentance, his iniquities will be old, and he will forget their anguish. So he will not worry about them as [he would have] earlier.",
+            "The eighth [reason] is that in his getting on in days and the weakening of the strength of the impulse, he will not receive the [same] reward for the repentance as it would be for the refinement of his heart during the days of his youth. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avodah Zarah 19a), \"'Happy is the man who fears the Lord' (Psalms 112:1) - when he is still a man.\" And they [also] said (Sanhedrin 22a), \"When the thief is lacking [what] to steal, he makes himself like a man of peace.\"",
+            "The ninth [reason] is that during the days of his old age - with the absence of the power of emotion -  he does not have the reserve of strength to create new paths in his heart, to arrange thoughts with which to fight his impulse, to attain virtues and to toil and strive in Torah and in [his] actions (and in the worlds). As it is written (Ecclesiastes 12:1), \"So remember your Creator in the days of your youth, before those days of sorrow come and those years arrive of which you will say, 'I have no pleasure in them.'\" Therefore, it is appropriate for a person to rush to save his soul, like the matter that is stated (Psalms 119:60), \"I have rushed and not delayed to keep Your commandments.\""
+        ],
+        [
+            "<i>We shall explain the severity of the [positive] commandments and the warnings (negative commandments) and different punishments</i> <br>For the penitent is warned to search his ways, and [gauge] how many iniquities and sins [he has done]. And after his search is done, he is warned to examine the magnitude of each sin - as it is stated (Lamentations 3:40), \"Let us search and examine our ways\" - in order for him to know how much he is guilty for each sin that he sinned. For there is guilt that is big [enough] to reach the skies, and there is evil that corresponds to several big sins. For repentance is great according to investigations of the heart like these. As according to his knowledge of the greatness of the iniquity and its largeness will his heart trouble him. And he will then be able to subdue his uncircumcised heart, and his iniquities will then be atoned.  ",
+            "Moreover, the examination of the enormity of the iniquity will help to ‘cover the mortification of his face’ during his request for forgiveness, like the matter that is stated, (Ezra 9:6), “O my God, I am too ashamed and mortified to lift my face to You, O my God”; to wrap his soul in shame before God, may He be blessed, after the assurance of His forgiveness, like the matter that is stated, (Ezekiel 16:63), “In order that you shall remember and feel shame, and you shall be too abashed to open your mouth again when I have forgiven you for all that you did”; and that the greatness of the kindness of the atonement be in front of his eyes, like the matter that is stated (Psalms 26:3), “For Your kindness is in front of my eyes.” And the parable for this is that if a slave sinned to his master and [then] comes to humble himself in front of him, [the master’s] soul would not pay attention to him until after [the slave] knew of the weightiness of his sin. But if it appears to [the slave] like the sin is light, [the master’s] rage against him would [only] grow. Therefore the sinner is obligated to recognize the enormity of his sin and its punishment, like the matter that is stated (I Samuel 26:21), “behold I have been a fool, and I have erred so very much.” Therefore we need to teach the Children of Judah - for instruction and message - the weightiness of the punishments of each iniquity and of each sin. Hence [the need] for all these words of introduction. And another sublime, great and trenchant purpose is that I have surely seen most of the people thinking about several weighty transgressions that they are light; and about [sins that carry] the death penalty or excision, that concern about them is [just] greater refinement or a measure of piety. So they stumble without paying attention; and there is no rebuke, like the matter that is stated (Isaiah 48:8), “even from yore, your ears were not opened.” Therefore we need to warn them and to have their ears revealed about the weightiness of many sins, and that there are [also] many ways and angles to the light commandments that [lead] to decreed destruction and loss of the soul. And many of the evildoers would leave their paths if they will know the loss and damage that [comes] with it, when they hear about the greatness of the sin and the [punishment] which is decreed about it. [This is] so those that stumble will gird their power to conquer their desire. For how could they see the destruction of their souls [and not react]?",
+            "And the parable for this is about a man that wants to go to a city. And he is told that the path is confounded with thorns, snares and stumbling blocks. But because of his need for the place, he is not prevented from going. But if they would tell him that there is a lion on the path and a leopard constantly on it, he would then stop his feet from this path. Therefore King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 1:2), “For learning wisdom and reproof; for understanding.” Its explanation is [that] proper action and abandonment of sins is called wisdom, like the matter that is stated (Deuteronomy 4:6), “for that is your wisdom and your understanding.” But after he learns and know the commandments and what are the sins, he needs to study the disgrace of the sins, and the damage and the loss that comes with them - in order to distance his soul from them; to reprimand himself by remembering the punishments and to reprove others. And this knowledge is called reproof (<i>mussar</i>); and it is pleasant for those that give rebuke to study this.",
+            "Now we will explain the levels of the [positive and negative] commandments and the allotment of the punishments: The first level is the severity of the words of the Scribes: We were obligated by the Torah to accept the ordinances of the prophets and the judges, to obey the words of sages and to be careful with their fences, as it is stated (Deuteronomy 17:11), “you must not deviate from the thing that they tell you either to the right or to the left.” And even though we have also been warned by the Torah to be steadfast to do everything that they instructed us, nevertheless positive commandments [directly] from the Torah are more weighty than their words - since the essence of the thing is mentioned explicitly in the scroll of God’s Torah, and God, may He be blessed, commanded it specifically. But there are ways and angles in which words of the Scribes are more weighty than the words of the Torah - like our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 88b), “(With regards to the rulings of the rebellious elder,) there is greater stringency to the words of the Scribes than to the words of the Torah. For one who states, ‘There is no commandment to don tefillin’ - to transgress the words of the Torah - is exempt. But [one who says,] ‘There are five compartments’ - to add to the words of the Scribes - is liable”; [and] (Berakhot 4b), “Anyone who transgresses the words of the Scribes is liable for the death penalty.”",
+            "And now, should you not know for what [reason] one who transgresses against the words of the Sages is liable for the death penalty, more than one who transgresses [most of the Torah’s] positive and negative commandments? And this is the understanding of the thing: [It is] because one who transgresses against the words of the Sages has had the temerity to do so since their commandments are light in his eyes; and not from his impulse overpowering him. Rather [it is] since his eyes have been dimmed from seeing the light of their words, so he does not follow the light of faith and does not pull the yoke of its decree [upon himself]. So he does not toil to keep their statement, since it was not written in the Torah scroll. And he did not act like the one who transgresses the words of the Torah, about which his soul is bitter and taken away in front of him, such that he is afraid and frightened that his impulse moved him to sin. Therefore there is a sentence of death for a person who knocked down something from all of (His good words) [their good words]. And it is like he is saying, “Let us remove their ropes.” And it is similar to that which is written concerning the matter of the elder who rebels against the words of the Sages (Deuteronomy 17:12), “Should a man act presumptuously and disregard the priest, etc.”",
+            "And the second [reason] is because this person is far from repentance. Since the thing is not weighty to him, he will constantly repeat it in his stupidity. And in the sinner’s stumbling upon it many times, this light sin will have a greater punishment than that which is heavy.",
+            "Our Rabbis, may their memory be blessed, also said (Avodah Zarah 35a) that [the understanding of the verse] (Song of Songs 1:2), “For your love (<i>dodekha</i>) is better than wine” is [that] the statements of  the Scribes are more beloved than the wine of the Torah. And we need to explain this also: You should surely know that the fear of God is the foundation of the commandments, as it is stated (Deuteronomy 10:12), “And now, O Israel, what does the Lord, your God, ask of you, other than to fear the Lord, your God.” And through this, God desires His creatures, as it is stated (Psalms 147:11), “The Lord desires those who fear Him.” And the ordinances of the Sages, and their decrees are the foundation of fear [of God]. For it makes a fence and a separation, lest the hand of a man [even] touch a Torah prohibition. [This is] like the owner of a field that makes a fence for his field since it is precious in his eyes. For he is afraid lest people enter it and it become a place to send oxen and for sheep to trample, like the matter that is stated  (Leviticus 18:30), “You shall keep My guarding” -  make a guarding for my guarding (Yevamot 21a). And is much carefulness, the fence and the separation from the prohibition not from the essence of fear? And one who augments his carefulness will reach great reward, like the matter that is stated, (Psalms 19:12), “Also Your servant pays them heed; in obeying them, there is much reward.” Therefore they said [that] the statements of  the Scribes are more beloved than the wine of the Torah. For their fences and decrees are from the foundations of fear [of God]. And the reward for the commandment of fear is great in comparison to many [Torah] commandments, as it is the foundation for them. And the example for this thing is that one who is careful not to isolate himself with a woman, from his fear lest he stumble into iniquity - and like our Rabbis, may their memory be blessed, decreed - is this not because the light of the fear of God, may He be blessed, shone upon his soul?",
+            "And behold we already introduced to you in the Chapter on Fear (commonly known as the Sefer HaYirah) that a person is obligated to examine children and understand them and differentiate between the stubborn and crooked and those that walk straight, for a sublime purpose that we have mentioned to you. And behold when you see gluttonous people belittling <i>netilat yadayim</i> (washing of the hands), when they come to eat bread, and they do not recite a blessing before they eat and after they eat, and [disregard] many like these of the words of the Sages and their ordinances, the fence of whom they breach - through this, you can distinguish; and through this, you can know and determine their ways; that they are evil and sinning greatly to God, and their end is to be permanently destroyed. And about them, they said (Eruvin 21b) that “One who transgresses the words of the Sages is liable for the death penalty.” For the impulse did not coerce these plotters to sin; nor did material forces and the desire for the physical coerce them to sin towards them. Rather this is nothing but a bad heart and the removal of the yoke of the Heavens from upon their necks. And behold they are like the masses from the group of criminals that say to God, “Go away from us,” and “We don’t want to know Your ways.” Both these and the group that is not careful about gentile cheese and gentile cooking - since the words of the Sages are light in their eyes - are far from the true path. Even though they are [also] sinning to fill their bellies, behold they have disparaged the words of the Sages and broken the yoke of the Torah (and the teacher) [and the fear]. Also about them is it said, “One who transgress the words of the Sages is liable for the death penalty.” And the second [reason for this] is that since they know the holy people guards itself from all of these, they have separated themselves from our people and withdrawn from the ways of the community. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Rosh Hashanah 17a) that those that separate from the ways of the community go down to <i>Gehinnom</i> and are judged there for many generations. And know that the punishment of one who transgresses the words of the Sages was in the hands of the court to strike them with lashes of rebellion according to how the court saw fit to discipline them and punish them at that time - whether to have less than forty or to add to strike him more than that.",
+            "The second level is the severity of positive commandments: The foundation of the reward and the root of the recompense resulting from the service is [found] in the performance of positive commandments, as it is stated (Proverbs 13:13), “He who respects a commandment will be rewarded.” And it is [also] stated (Malachi 3:18), “And you shall come to see the difference [...] between him who has served God and him who has not served Him.” And the service [to God] is with commandments that depend upon (involve) actions - whether there is nothing besides the positive commandment or whether there is [also] a negative commandment with them, such as (Deuteronomy 15:7), “do not harden your heart, etc.” (which accompanies the positive commandment of charity). And the commandment of the service will be explained in the Gate of the Service (no longer extant), with God’s help. Nevertheless, there is a manner of reward for the one who is careful not to transgress a negative commandment that reaches [that] of one who does a commandment - such as if the opportunity for a sin comes to a man and he had a desire for a sexual prohibition, but he overcame his impulse - for this is from the essence of the fear of God, may He be blessed. And likewise someone who had the opportunity to get rich by cheating and [charging] interest and there is no one to see and to know; yet he went with innocence and clean hands - his reward for this will be like one who plants righteousness and toils [to do a positive] commandment. And so it is written (Psalms 119:3) “They have done no wrong, but have followed His ways.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yerushalmi Kiddushin 1:9), “Since they did not do wickedness, they have ‘followed His ways.’” And we have already discussed the explanation of this verse for you. And our Rabbis, may their memory be blessed, likewise said (Kiddushin 39b), “[If] one sits and does not transgress, he receives a reward as one who performs a commandment, [...] in a case where an opportunity to commit a sinful act presents itself to him and he is saved from it.” And they also said (Berakhot 6a), “‘Those who revere the Lord and esteem His name.’ - this is [a case] where an opportunity to commit a sinful act presents itself to him and he is saved from it.” Even [with] this reward [however], its essence and foundation is [based in] a positive commandment, since he suppressed his impulse with the fear of God, as it is stated (Deuteronomy 10:20), “You must fear the Lord, your God.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avot 2:1), “Be careful with a light commandment as with a weighty one, for you do not know the reward for the fulfillment of the commandments.” Yet behold [that] what will be done to anyone who transgresses a negative commandment is explicit in the Torah; and it allocates punishments and statutes and a code for what to do to them. And the punishments are forty lashes, death and expiation at the hands of the Heavens and the four death penalties of the court. But the reward for the fulfillment of the commandments is not explicit in the Torah, so that [people] not prevent themselves from fulfilling the light commandments and involve themselves only in the weighty ones.",
+            "And they gave a parable about this matter of a king that said to his servants to plant every fine tree in his garden. And he said that he would give them payment; but he did inform them of the payment for each [type] of tree, because the king desired that there would be nothing lacking in his orchard. Therefore they planted many species of delightful saplings. But had the servants known the payment for the planting of each [type of] tree of the trees in the orchard, they would then have given all of their effort to the stems of the plantings for which the reward is greater than the other, in order to enhance their payment. The same is [true] with the matter of commandments. For God wanted to give merit to Israel with the fulfillment of all the commandments, to bequeath them eternal life and for all of the commandments together to be a charming wreath for their heads. For when they complete the measure of their work, their payment will be complete from Him. Did you not know that our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avodah Zarah 17b), “Anyone who is only involved with Torah is similar to someone who has no God” - even though they said (Peah 1:1), “the [reward for the] study of Torah corresponds to all [the commandments].” And the reward of the light commandment is great and wondrous, such that it cannot be counted or measured. Do you not see with the commandment of sending away the [mother bird] - that has no toil and no large expenditure of money - it is stated about it (Deuteronomy 22:7), “that it may be well with you and that you may prolong your days.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Kiddushin 39b), “Rabbi Ya’akov says, ‘There is not a single [light] commandment written in the Torah that the [reward of] the resurrection of the dead is not dependent upon. [...] With the sending [of the mother bird from] the nest, it is [stated], ‘That it may be well with you, and that you may prolong your days’ [...] ‘that it may be well with you’ for the world where all is well,’ and ‘that your days may be long’ for the world that is entirely long.” And if that is what the Torah stated with a light commandment that [requires an expenditure of] like an <i>issar</i> (a small coin), all the more so with weighty commandments.",
+            "And now we will speak about the matter of punishment for the nullification of positive commandments: Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Ketuvot 86b) [that] if [the court warned] someone to perform [the commandment of the] sukkah or [of the] palm branch (<i>lulav</i>) “and he does not do so, we strike, etc.”  And they said (Rosh Hashanah 17a) that men who have never placed tefillin on their heads are called “rebellious Jews with their bodies,” and their punishment is more severe than one who transgresses once against a sin for which he is liable for excision. And they said [that] all whose sins are greater than his merits and among [his sins] is the sin of rebellious Jews with their bodies - for example, one who has never worn tefillin or one who was involved in transgressions such as forbidden sexual relations - descend and are judged in <i>Gehinnom</i> for twelve months. After twelve months, their body is finished; and their soul is burnt; and the wind spreads it under the soles of the feet of the righteous ones, as it is stated  (Malachi 3:21), “And you shall trample the wicked to a pulp, for they shall be dust, etc.” And they said (Sanhedrin 99a), [that] one who is permissive (in his eyes) [regarding] positive commandments, such as one who belittles the intermediate days of the festival - which is from a positive commandment, as it is stated (Exodus 23:15), “You shall observe the Feast of Matsot” - has no portion in the world to come, even if possesses Torah and good deeds. And there is a general warning of a negative commandment, for all the positive commandments - as it is stated (Deuteronomy 13:1), “neither add to it nor take away from it.”",
+            "And the fulfillment of positive commandments is called, fear of Heaven; [just] like carefulness is [understood as] the negative commandments. For it is stated (Leviticus 19:32), “You shall rise before the aged and show deference to the old; you shall fear your God; I am the Lord.” And it is [also] stated (Psalms 34:12), “I will teach you fear of the Lord”; and after it is stated (Psalms 34:15), “Shun evil and do good, seek peace and pursue it.” We learn from this, that one who is not occupied with doing good and seeking peace annuls fear of Heaven. And he is from the evildoers, since he has no fear of God, as it is stated  (Ecclesiastes 8:13), “And it will not be well with the evildoer, and he will not live long, because he does not fear God.”",
+            "Among the positive commandments in the Torah are some of the weighty ones that the masses are not careful about - for example the mention of [God’s] name in vain, as it is stated (Deuteronomy 10:20), “You shall fear the Lord, your God.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Temurah 4:1), “We have been warned with this not to mention [God’s] name in vain.” And likewise acts of kindness, which is a positive commandment, as it is stated (Exodus 18:20), “and make known to them the way they are to go” - that is acts of kindness (Bava Metzia 30b). And they said (Sukkah 49b), “Acts of kindness are superior to charity, [since] charity is given to the poor, while acts of kindness are performed both for the poor and for the rich.” Therefore they said (Avot 1:2), “The world stands upon three things: On the Torah; on the service; and on acts of kindness.” And (Sukkah 49b) “charity can be performed only with one’s money, while acts of kindness can be performed both with his person and with his money.” For a person is obligated to exert himself in seeking good for his people and to dedicate himself to the betterment of his fellow - whether poor or rich. And this is one of the main weighty commandments required of a person, as it is stated (Micah 6:8), “He has told you, O man, what is good, and what the Lord requires of you - only to do justice, and to love kindness.” And likewise to go beyond the law, as it is stated (Exodus 18:20), “and the practices they are to follow.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Metzia 30b), “This is going beyond the letter of the law.” And there are many ways in this matter, such that this commandment would be from the weighty ones. It is all according to the contents of the case - as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Metzia 30b), “Jerusalem was destroyed only because they established their rulings on the basis of Torah law and did not go beyond the letter of the law.”",
+            "And there are many people among the masses who think that the main loss and damage to the soul is only from sins that [involve] an action; and that there is no losing of the soul for a man that is pure from sinning actively and who did not walk in the way of transgressions, but rather [only] prevented himself from doing [positive] commandments and good deeds. Therefore, we are obligated to make discernment known to the ones of a mistaken spirit. For our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yerushalmi Chagigah 1:7), “The Holy One, blessed be He, forewent idolatry, etc., but He did not forego the sin of wasting [time available for] Torah [study].” And they said, (Sifre Devarim, Ekev), “Just like the reward for Torah study is greater than [that for] all of the commandments in the Torah, so too is the punishment for wasting [time for] it greater than [that for] all of the sins.” And they said (Sanhedrin 99a), “‘Because he has despised the word of the Lord and has breached His commandment’ (Numbers 15:31) - is stated about anyone for whom it is possible to engage in Torah [study] and does not engage [in it].” And we have already mentioned all of these to you in the Gate of the Torah (no longer extant).",
+            "And we find with the people of Sodom that they were very bad to God on several [plains] of corruption, such as theft, extortion, perversion of justice and forbidden sexual relations. Nevertheless, Scripture mentions that their souls were lost and destroyed by the sin of nullifying charity, as it is stated (Ezekiel 16:49), “Only this was the sin of your sister Sodom; arrogance - plenty of bread, etc.; yet she did not support the poor and the needy.” And it is stated about the people that do not arrange their thoughts to constantly reflect on the fear of God (Isaiah 29:13-14), “And its worship of Me has been a commandment of men, learned by rote. Truly, I shall further baffle that people with bafflement upon bafflement.” And it is stated (Jeremiah 12:1-2), “Why does the way of the wicked prosper, etc. [...] You are present in their mouths, but far from their thoughts.” And it is stated (Psalms 23:27), “Those who keep far from You perish.”",
+            "And know that depending on the greatness of the commandment will the punishment be great for the one who prevents himself from doing it, even though he does not do an act in breaching it - as we find with the commandment of the Passover offering and the commandment of circumcision, which are positive commandments but have excision [as their punishment].",
+            "And know that there are sublime virtues given over in the positive commandments such as: The virtues of free choice, as it is stated (Deuteronomy 30:19), “and choose life”; and the virtues of Torah study, as it is stated  (Deuteronomy 6:7), “and you shall speak about them;” and the virtues of walking in the ways of the Lord, as it is stated (Deuteronomy 28:9), “and you shall walk in His ways;” and the virtues of contemplation of the greatness of the Lord, as it is stated (Deuteronomy 4:39), “Know therefore this day and keep in mind that the Lord alone is God in heaven above and on earth below; there is no other,” and David said (Psalms 14:2), “The Lord looks down from heaven on mankind to find a man of understanding, a man who seeks God”; and the virtues of remembrance of His kindnesses,” as it is stated (Deuteronomy 8:2), “Remember the whole way,” and it is [also] stated (Deuteronomy 8:6), “And you shall know that the Lord your God disciplines you just as a man disciplines his son,” and David said (Psalms 107:43), “he will contemplate the kindnesses of the Lord,” and said (Psalms 26:3), “For Your kindness is across from my eyes”; and the virtues of holiness, as it is stated (Leviticus 11:44), “and you shall sanctify yourselves and you shall be holy”; and the virtues of worship, as it is stated (Deuteronomy 10:20), “and He shall you worship;” and the virtues of fear, as it is stated  (Deuteronomy 10:20), “And you shall fear the Lord”; and the virtues of love, as it is stated (Deuteronomy 6:5), “And you shall love the Lord, your God;” and the virtues of clinging, as it is stated (Deuteronomy 10:20), ”to Him shall you cling.” There are several levels to each of these, as will be explained, with God’s help. And man was created for the sake of these virtues, as it is stated (Isaiah 43:7), “All who are linked to My name, whom I have created for My glory.” And what is the hope of a creation if it does not make the things for which it was created, the toil of his soul and his main occupation? ",
+            "And behold the punishment for the nullification of a commandment is explained in the Torah, as it is stated (Deuteronomy 27:26), “Cursed is the one who does not fulfill the words of this Torah, to do them.” It states, “to do them” - teaching that this is stated about the nullification of a commanded act. ",
+            "And know that a creature is obligated to be a faithful agent and understanding servant in all of the craftful work of his Master. And a faithful worker will be quick at this craft and supervise the craft of his fellow workers. His eyes will be upon their ways, to see if they are faithful; and he will warn them and inform about the work they should do. For his desire and want is that the work of his Master be done without deceit. Therefore, he strengthens those doing the work [to do it right]. And our Rabbis, may their memory be blessed, said in the Sifrei (Yerushalmi Sotah 4:4), “‘Cursed is the one who does not fulfill’ (Deuteronomy 27:26), - a man who has studied, reviewed, taught others and fulfilled the Torah and the commandments, but has not strengthened [others to do so] is included in ‘who does not fulfill.’”",
+            "And among the weighty [positive] commandments is not to have a trial in the courts of the idolaters (gentiles), as it is stated (Exodus 21:1), “And these are the judgments that you shall place in front of them” - “in front of them,” and not in front of the Canaanites. But rebels stumble in them. And we have already spoken about this transgression before.",
+            "And [there is also a curse] about the nullification of the fear of the father and the mother, which is a positive commandment - as it is stated (Deuteronomy 27:16), “Cursed be he who belittles his father or mother.” The content of belittling is to disparage their honor and abrogate fearing them. As our Rabbis, may their memory be blessed, said (Kiddushin 31b), ‘A man must fear his mother and father’ (Leviticus 19:3) - what is fear of the father? Not to sit in his place, not to contradict his words or determine [an argument] for him.",
+            "And the commandment of tefillin and the commandment of mezuzah are positive commandments - but behold they are included in accepting the kingdom of the Heavens. For thus were they written in the section of Shema Yisrael. And from this, you can contemplate the punishment of one who nullifies these commandments, as he is breaking the yoke and removing the cords [of God’s authority]. And we have already discussed these commandments. And about the commandment of fringes (<i>tsitsit</i>), our Rabbis, may their memory be blessed, have said in the Sifrei (Sifrei Bemidbar, Shelach) that fringes adds to holiness, as it is stated (Numbers 15:40), “In order that you shall be reminded to observe all My commandments and to be holy to your God.” And even though the commandment of fringes is only for a garment that has four corners - and if one does not have a garment like this, he is not obligated to acquire one - nevertheless, our Rabbis, may their memory be blessed, said (Menachot 41a) that he will surely be punished in times of trouble about the matter: That in his heart he did not desire the beauty of the commandment and its reward [enough], to cause the matter of the obligation to apply to him and to get himself a garment that has four corners to make fringes on its corners.",
+            "And know that one who fears the word of God will be stringent and exacting and take himself in hand for light commandments, as he will for weighty commandments. For they will not focus on that which a certain commandment is light compared to the weighty ones. Rather they will focus on the One who warns about it, may He be blessed. And open your eyes well to see that this principle has been explained in the Torah. For about rising in front of an elder - [just] like the commandment of fearing one’s father and one’s mother and the observance of Shabbat - it is written, “I am the Lord.” And we have brought to this place many of the commandments about which the people found in this generation are short-handed in doing - the principle of each one is in this book, please take it to yourself and place it upon the tablet of your heart.",
+            "The third level is the negative commandment that is rectified by a positive commandment: Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Chullin 141a) [that] we do not give lashes for a negative commandment that is rectified by a positive commandment - for example (Deuteronomy 22:6), “you shall not take the mother from over the young,” is rectified by a positive commandment, as it is stated (Deuteronomy 22:7), “You shall surely send away.” But even though they would not give lashes through the court [in such a case], there were some with weighty punishments, such that it would reach the heavens and their judgement would be raised to the clouds. For example theft - as it is stated (Leviticus 19:13), “you shall not rob” (Leviticus 5:23) - is rectified by a positive commandment, as it is stated “and returned what he robbed.” Yet they said (Sanhedrin 108a), “The final judgement of the generation of the Flood was sealed only because of robbery, as it is stated (Genesis 6:13), ‘The end of all flesh has come in front of Me, for the earth is filled with extortion.’” And even though sexual immorality is weightier than robbery, it is the characteristic of the punishment of robbery to bring close its day and to quicken the future [consequences] to it. And they [also] said (Vayikra Rabbah 33:2), “[If you have] a <i>seah</i> full of iniquities, there is no prosecutor among all of them like robbery.” And King Solomon, peace be upon him, said about treasures [acquired] from dishonesty and fraud (Proverbs 21:6), “Treasures acquired by a lying tongue are like driven vapor, heading for death.” The explanation is [that] treasuries [acquired from] dishonesty and fraud are vanishing vapor, for their end is destruction. And while they are still in his possession, they are his enemies and seek the life of their master and cause his death - like the matter that is stated, (Habakkuk 2:9-11) “Ah, you who have acquired gains to the detriment of your own house, etc. For a stone shall cry out from the wall.” And in [the case of] robbing the poor, one is liable for death at the hands of the Heavens on account of it, as it is stated (Proverbs 22:22-23), “Do not rob the indigent for he is indigent; and do not crush the poor man in the gate. For the Lord will take up their cause and despoil those who despoil them of life.” Its explanation is, “do not rob from the indigent” because “he is indigent” and has no one to help him; “and do not crush the poor man in the gate,” with shame and disgrace. And “in the gate,” is to say, in public. And it is like the matter that is stated (Isaiah 3:15), “How dare you crush My people and grind the faces of the poor?” “For the Lord will take up their cause,” since they have no support, or someone to argue and take up their cause. “And despoil those who despoil them of life” - since the cry of the indigent has been brought to Him, He will not take money from you in place of the loot that you robbed, but rather God will remove your soul. And it is stated (Job 27:8), “For what hope has the impious man when he is cut down, when God takes away his life?” And it is also stated (Proverbs 1:19), “Such is the fate of all who pursue unjust gain; It takes the life of its possessor.” And one who torments and pains a widow or an orphan - whether with robbery, or fraud or shame or any type of pain - is liable for death at the hands of the Heavens. And likewise the judges who are able to rescue someone robbed from him who defrauded him, and do not judge [the case of an] orphan, have a death sentence upon them - as it is stated (Exodus 22:21-23), “You shall not ill-treat any widow or orphan. If you do oppress them, I will heed their outcry as soon as they cry out to Me. And My anger shall blaze forth and I will put you to the sword, and your wives shall become widows and your children orphans.” Its explanation is, “and your wives shall become widows,” corresponding to the oppression of the widow; “and your children orphans,” corresponding to the oppression of the orphan - measure for measure. And even though these punishments are not written [about the following], one who pains any Israelite transgresses a negative commandment - as it is stated (Leviticus 25:17), “A man shall not oppress (<i>tonu</i>) his kinsman.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Metzia 58b) the verse is speaking about verbal oppression. And that is from the contents of pain and torment, like the usage “(Isaiah 49:26), “I will make your oppressors (<i>monayich</i>) eat their own flesh.” And our Rabbis, may their memory be blessed, [also] said (Bava Metzia 59a), “All the gates [of prayer] have been closed, except for the gates of [one who is praying as a result of his] oppression.” And where Scripture was speaking about financial oppression, it mentioned buying and selling, as it is stated (Leviticus 25:14), “When you sell property to your kinsman.” And they said (Bava Metzia 58b) [that] verbal oppression is greater than financial oppression, for this is upon his body and that is upon his money - and about [the former] it stated (Leviticus 25:17), “but you shall fear your God,” but about [the latter (25:14)], “but you shall fear,” is not stated.",
+            "And with interest and usury, there is a negative commandment - as it is stated (Leviticus 25:36), “Do not exact from him usury or accrued interest, but fear your God” - and it is rectified by a positive commandment, as it is stated, (Leviticus 25:36) “let him live by your side as your kinsman.” Its explanation is, if you have taken interest or usury from him, surely return it to your brother, in order that he may live with you. And his punishment is very weighty - so long as he does not fix that which is crooked, he does not come to the resurrection of the dead, as it is stated (Ezekiel 18:13), “He has lent with usury, or exacted accrued interest - shall he live; he shall not live!” And our Rabbis, may their memory be blessed, explained (Pirkei De’Rabbi Natan 33), it [to be] about the matter of the resurrection of the dead. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Exodus Rabbah 31:6), “Anyone who has the iniquity of interest in his hands will not have an angel intervene (teach) merit on his behalf.” And this is [the understanding] of that which, “shall he live,” is stated as an expression of question and wonder - is there an intervener that will say that his case is to live? All of them will answer, “He shall not live.” ",
+            "The fourth level is a negative commandment that does not [involve] an action: Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 63a) that we do not give lashes for [violating] a negative commandment that does not [involve] an action. But it is explained in their words (Yoma 85b), may their memory be blessed, that a negative commandment that does not [involve] an action is more weighty than a negative commandment that is rectified by a positive commandment. And among the [negative commandments] that do not [involve] an action, some of [them] are dependent upon the heart, some on the tongue, some on the closing of the hand (not giving of one’s money or possessions) and some on not doing an action. And there are likewise some transgressions that do not [involve] an action, but are dependent upon the sense of hearing or the sense of sight. And we have seen many people that have forgotten many of them. And there are some that know but are not careful about them, because they do not depend upon (involve) an action. For the transgressions that depend upon an action, such as the eating of forbidden fat, blood, a carcass or a torn animal (<i>tereifah</i>) are not as accessible to violate as the ones done with thought or the tongue, or by rest from an action. Therefore we have seen fit to mention some of them - to remind some of [the people], to remember; and those that do not know, to be forewarned. But we have not come to write about them at length, but rather only to hint to them, that they be a reminder for those repenting from rebellion.",
+            "Among the [negative commandments] that are dependent on the heart are: “Take care lest you forget the Lord, your God” (Deuteronomy 8:11). And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sotah 5a), “Wherever it is stated in a verse, ‘beware,’ ‘lest’ or ‘not,’ this is [surely] a negative commandment.” We are warned [then] with this to remember God, may He be blessed every instant. And a person is obligated to make efforts to always acquire for himself behaviors that are mandated by remembrance - such as fear, modesty, refinement of one’s thoughts and strategies [to acquire] good traits - so that the holy seed will attain every fine behavior and be crowned through it from the remembrance of God, may He be blessed, just as it is stated (Isaiah 45:25), “It is through the Lord that all the offspring of Israel Have vindication and glory.”",
+            "“Only observe for yourself, and guard your soul diligently, lest you forget the matters that your eyes saw” (Deuteronomy 4:9). And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Menachot 99b) [that] anyone who forgets [even] one matter from his studies violates two negative commandments. Is it possible even if his studies were too hard for him? Hence we are taught to say, “And lest they depart from your heart” (Deuteronomy 4:9). The verse is only speaking of one who causes them to depart from his heart, by being idle from Torah study and not constantly poring over it.",
+            "“Say not to yourselves, when the Lord your God has thrust them from your path, saying, ‘The Lord has enabled us to possess this land because of our virtues, etc.’ It is not because of your virtues and your rectitude, etc.” (Deuteronomy 9:4-5). We are warned with this not to imagine to ourselves that our success is from our righteousness and the rectitude of our hearts, but rather that we believe and know in our hearts that our success is from the kindness of the Most High and His great goodness - and like the matter that was said by our father, Jacob (Genesis 32:11), “I am unworthy of all the kindness and all the truth.”",
+            "“Do not try the Lord your God” (Deuteronomy 6:16). And we are warned with this that a man should not say, “I will make a trial with my service of charity [whether] the Lord will make my way successful; and I will test through the properness of my actions, whether my gold and silver will grow.” But the good man will not slacken from his toil in wisdom, knowledge and proper action when his path in the matter of his money and the rest of the goods of the body are not successful. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Taanit 9a) that only with tithes of the storehouse is testing [God] permitted, as it is stated (Malachi 3:10) “Bring the full tithe into the storehouse, and let there be food in My House, and thus put Me to the test.” King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 3:9-10), “Honor the Lord with your wealth, with the first of all your produce. And your barns will be filled with grain, [etc.].” Its explanation is, if you do not have like this - to be filled with grain when you give from your wealth and from the first of all your produce - but you are rather seized by days of poverty, “Do not reject the discipline of the Lord” (Proverbs 3:11), and know that this is also for your good. “For whom the Lord loves, He rebukes” (Proverbs 3:12), to do good for him in his end; that the reward in this world and his honor be exchanged for the good that is hidden and continues forever.",
+            "“Should you say to yourselves, ‘These nations are more numerous than we; how can we dispossess them?’ You need have no fear of them” (Deuteronomy 7:17-18).",
+            "“When you go out to war, etc., and see horses and chariots - forces larger than yours - have no fear of them” (Deuteronomy 20:1). We were warned with this that if a person sees trouble nearby, the salvation of the Lord should be in his heart and he should trust in it - like the matter that is stated (Psalms 85:10), “His salvation is near those who fear Him”; and likewise is it written (Isaiah 51:12), “What ails you that you fear man who must die.”",
+            "“Fear no man, for judgment is God’s” (Deuteronomy 1:17). We were warned with this to believe that injury will not occur to us on account of righteous judgment, when we do not show favoritism. [It is] like our Rabbis, may their memory be blessed, said (Pesachim 5b), “Agents of a commandment will not be injured, not on their way [to do it] and not on their return.” And this is the explanation of, “for judgment is God’s” - that injury caused by Him will not happen to you.",
+            "“That he will not act haughtily toward his brothers” (Deuteronomy 17:20). We were warned with this to remove the trait of pride from our souls; and that the great not lord it over the small, but rather be of a lowly spirit. And pride is one of the weighty sins that lose and destroy the soul, as it is stated (Proverbs 16:5), “Every haughty person is an abomination to the Lord.”  And of what help is the procurement of his money, his great wealth and his (lofty) treasures [in the heights]? Behold, since he is loathsome and foul, the heights of his great splendor are lower than the pit. And [even] a wise man should not glory in anything besides the service of God, may He be blessed, and fear of Him, trust in Him, love of Him and clinging to Him - as it is stated (Deuteronomy 10:21), “He is your Glory and He is your God.” And it is [also] stated (Jeremiah 9:22-23) “Let not the wise man glory in his wisdom, etc. But only in this should one glory: In his earnest knowledge of Me.” ",
+            "“Give to him readily and have no regrets when you give to him” (Deuteronomy 15:10). We were warned with this to distance our souls from miserliness, but rather to be generous - like the matter that is stated (Proverbs 22:9), “The generous man is blessed.” And it is not enough with the gifts of our hands, but we must rather plant the trait of generosity into our souls. Therefore, it warned and said, “and have no regrets,” after it is stated, “Give to him readily.”",
+            "“Do not harden your heart and shut your hand” (Deuteronomy 15:7). We were warned with this to remove the trait of cruelty from our souls, and to plant delightful saplings in it - [namely] reliable mercy and kindnesses, as it is written (Deuteronomy 28:9), “and you shall walk in His ways.” And because it is possible not to shut his hand and to grace the poor person, but not in the way of mercy - like the matter that is written (Proverbs 12:10), “but the mercies of the wicked are cruelty” - therefore it is written, “Do not harden your heart.” And the punishment for cruelty is bad and bitter, as will be explained in the Gate of Cruelty (no longer extant), with God’s help. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shabbat 151b), “‘And He will show you mercy and have compassion on you and multiply you’ (Deuteronomy 13:18) - anyone who has compassion for the creatures will receive compassion from Heaven, and anyone who does not have compassion for the creatures will not receive compassion from Heaven.”",
+            "“Show him no pity or compassion, and do not shield him” (Deuteronomy 13:9). We were warned with this to not have compassion nor to have mercy on those that cause people to sin and stumble. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Midrash Tanchuma, Metzora 1), “Anyone who becomes merciful upon the cruel will end up being cruel to the merciful.”",
+            "“You shall not take vengeance or bear a grudge against your countrymen.” (Leviticus 19:18). Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 23a), “What is revenge [... If] one said to [his fellow,] ‘Lend me your ax’; he said [back] to him, ‘I will not lend to you, just as you did not lend yours to me’ - that is revenge. And what is bearing a grudge? [...] he said [back] to him, ‘Here it is, as I am not like you, who would not lend it to me.’” And the punishment for this is not for speaking, but rather for the grudge in the heart. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 23a) the [prohibition] on bearing a grudge is for monetary matters, but it is permissible to keep words of pride or disgrace or seeking evil [against him] upon his heart. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 22b), “Any Torah scholar who [when insulted] does not avenge himself and bear a grudge like a snake is not considered a Torah scholar.” But if they request forgiveness from him, he should forego his reckonings. ",
+            "“You shall not hate your brother in your heart” (Leviticus 19:17). We were warned with this to remove the trait of hatred from our souls. And it is a trait that brings many sins and causes several foul plots - such as evil speech which corresponds to several [sins which are punished with] a death penalty from the court, as will be explained; and like seeking the bad, and joy in calamity, causing injuries to one’s fellow, talebearing, revenge and bearing a grudge. And it destroys much good for the soul, as will be explained in the Gate of Hatred (no longer extant). And see how far the punishment of hatred reaches: For our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 9b), “For what [reason] was the Second Temple destroyed, [even though] they were occupied with Torah [study] and good deeds? Because of the causeless hatred that was among them.”",
+            "“Be on your guard against anything bad” (Deuteronomy  23:10). They, may their memory be blessed, explained (Ketuvot 46a), “A person should not think [impure] thoughts by day and thereby come to impurity by night” - and even though his thought is not to [follow it up with action]. And it is something learned from its [context]. As after it, it is written (Deuteronomy  23:11), “If anyone among you has been rendered unclean by a nocturnal emission.” ",
+            "“So that you do not follow your heart and your eyes” (Numbers 15:39). We were warned with this not to think to do a transgression (or upon any) [or any] prohibition or sin - like the matter that is stated (Proverbs 24:8), “He who thinks to do evil” - and not to think about words of heresy, lest one stumble and be drawn after them. And when he places upon his heart that God, may He be blessed, examines the heart and investigates the kidneys (understood as the seat of wisdom), how can he dare to defile his heart and [have] a ruffian matter lodged upon it? And King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 24:9), “The schemes of folly are sin.” He also said (Proverbs 6:16-18), “Six things the Lord hates; seven are an abomination to His soul: [...] A mind that hatches evil plots.”",
+            "“Do not bear a vain report” (Exodus 23:1). We were warned with this not to accept evil speech. And [it is] like the Targum (translation of Onkelos) says, “Do not accept a false report.”",
+            "“You shall not covet your neighbor’s house” (Exodus 20:17); “and you shall not desire your neighbor’s house” (Deuteronomy 5:18). We were warned with this not to make evil plots to take the field or vineyard or anything of (your) [our] fellow, even if one gives their price. And we were warned about the thought of this evil thing, that we should not resolve in our thoughts to do it, as it is stated, “You shall not covet.” And if a person longs for his fellow to sell him a field or a vineyard or [any] of his possessions and [the owner] does not want to sell it - but if he pleads with him with many supplications, he will be embarrassed to answer him - it is forbidden to plead with him, as it is like coercion or duress. And one who covets to take any object and is a respected person - such that if he asked the question, they would not let his eminence down - it is forbidden to ask for [any] purchase or grant, unless he knows that [the owner] would give it to him with [full agreement], and not regret giving it to him in his heart. ",
+            "Among the [negative commandments] that are dependent on the (heart) [tongue] are: “Since the Lord, your God, moves about in your camp to protect you and to deliver your enemies to you, let your camp be holy; let not anything unseemly be seen among you” (Deuteronomy 23:15). They, may their memory be blessed, said (Berakhot 25b) that included in this [prohibition] is that when we speak words of the Torah of God, may He be blessed - and in our speaking in prayer in front of Him - our camp should be holy, and let not anything unseemly be seen among us. Therefore we were commanded about this, to mention [God’s] name in holiness and to engage in words of Torah and prayer in holiness; and not to mention [God’s] name or words of Torah if he is naked or if there is a naked man across from him. And likewise were we warned that the place be clean, as it is stated (Deuteronomy 23:14), “you shall dig a hole with it and cover up your excrement.” And all the more so is he warned not to mention [God’s] name if his hands are not clean. And if his hands touched something disgusting to him, he should wash them - like the matter that is stated (Psalms 26:6), “I wash my palms in cleanliness.” And when one is walking on the path and he is in doubt if the path is clean, he should not mention [God’s] name, and he should not say words of Torah. And if there is something that is not clean behind him - such as excrement or a carcass or water [used for] soaking [flax] - one must move a distance of four ells away from where the odor ends; but in front of him, [the distance] is [as far as] his eye can see. And carefulness about this is one of the ways of fearing God, as it is stated (Malachi  3:16), “concerning those who revere the Lord and esteem His name.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Berakhot 24b), “‘For he has shown contempt for the word of the Lord’ (Numbers 15:31) - this is [referring to] one who says words of Torah in filthy alleyways.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Kohelet Rabbah 1:17), “‘He gives wisdom to the wise’ (Daniel 2:21) because the wise honor the Torah and occupy themselves with it in holiness.” But if He had given it to the silly, they would have said words of Torah in filthy alleyways. ",
+            "There are some [negative commandments] that are dependent upon the tongue, for which we give lashes. For so did our Rabbis, may their memory be blessed, say (Makkot 16a), “All the warnings in the Torah - we do not give lashes for a negative commandment that does not [involve] an action, except for one who makes an oath or curses his fellow with [God’s] name.” And even though there is no death penalty from the court with a vain oath, its punishment at the hands of the Heavens is more weighty than many sins that do have a death penalty from the court. For making an oath in vain profanes [God’s] name - as it is stated (Leviticus 19:12), “You shall not swear falsely by My name, profaning the name of your God” - and the punishment for profaning the name is more elevated than [that of] all of the sins. And it is not written like this about any of the sins besides a false oath and idolatry, as it is stated (Leviticus 20:3), “because he gave of his offspring to Molech and so defiled My sanctuary and profaned My holy name.” And it is stated in the warning about idolatry (Exodus 20:5), “You shall not bow down to them or serve them, for I the Lord, your God, am a jealous God.” [This] means to say, that He will not forgive the iniquity of idolatry in the way of forgiveness for other sins - like the matter that is written (Jeremiah 5:7), “Why should I forgive you; your children have forsaken Me and sworn by no-gods!” And likewise is it written in the warning for a false oath (Exodus 20:7), “for the Lord will not clear one who swears falsely by His name.” And the warning for a false oath is written (immediately) after the warning of idolatry, most certainly because the iniquity of profaning God, may He be blessed, is found under the wings of a false oath. And our Rabbis, may their memory be blessed, said regarding the matter of the verse (Proverbs 30:8-9), “Give me neither poverty nor riches, etc. Lest, being sated, I renounce, saying, ‘Who is the Lord,’ or, being impoverished (it is written fully with an <i>aleph</i>, but its meaning is, poor), I take to theft, and profane the name of my God,” that the latter is harsher than the former - as it is stated (Ezekiel 20:39), “As for you, O House of Israel, etc., go, every one of you, and worship his idols and continue, if you will not obey Me; but do not profane My holy name any more.” It is meaning to say that the iniquity of the one who swears falsely in a court is more weighty than the punishment of one who worships idolatry in private, due to the profaning of the name [involved in the former]. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shevuot 39a), “For all of the other transgressions in the Torah, punishment is exacted only from the transgressor and his family; whereas here, punishment is exacted from him and from the entire world,”  And if the court obligates a man to make an oath but he knows that his mouth speaks falsely (it would be a false oath), it is forbidden to [even] take the oath upon himself, saying, “I will swear” - in order to frighten his fellow - even though he does not plan to swear. For it is stated, (Exodus 20:7), “You shall not bear” - and included in its meaning is not to accept (agree) to swear falsely. And likewise did they, may their memory be blessed, say in our Mekhilta (Mekhilta d’Rabbi Yishmael, Yitro). And the Targum (translation of Onkelos) of, “Do not bear a vain report“ (Exodus 23:1), is “do not accept.” And it is forbidden to make a needless oath, even if he is swearing about the truth, as it is stated (Exodus 20:7), “Do not bear the name of God in vain” - and its Targum is, “for nothing.” And likewise is the iniquity of one who causes his fellow to swear for nothing, great - for example when his fellow owed him a hundred and he doubled it in his claim, in order that the law would come out that one who admits partially is obligated to make a Torah-based oath; or when he claims against his fellow for nothing and asks him for what he knows nothing about and makes him take a [rabbinic] oath of inducement. And our Rabbis said (Shevuot 39a) that this man is called a thief, as he is stealing his mind (deceiving him); and about him is it stated (Zechariah 5:4), “[But] I have sent it forth - declares the Lord of Hosts - and [the curse] shall enter the house of the thief and the house of the one who swears falsely by My name, and it shall lodge inside their houses and shall consume them to the last timber and stone.” And one who knows that if he takes an oath, people will suspect him about [the truth of] the oath, should restrain himself from [taking] the oath for the honor of the Heavens - even though the truth is with him.",
+            "“You shall not curse powers, nor revile a chieftain among your people” (Exodus 22:27); “You shall not curse a deaf man” (Leviticus 19:14). And we were warned with this not to curse [any] man of Israel with [God’s] name or one of all of [His] appellations. And [the reason] the Torah mentions not to curse powers; a chieftain; and a deaf man, is to come to warn one not to curse a judge (the power mentioned here) when he finds him guilty in the trial, nor a chieftain when he punishes him, to dispatch him for his transgression. And it was necessary to mention a deaf man, lest you say, “There is no punishment for cursing him - since he does not hear, no pain will reach him from his curse.” And “You shall not curse powers” is written at the end of <i>Parshat Mishpatim</i> (Statutes) to say that you should not curse a judge that judges with these statutes. But you may curse a judge that is not proper. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shevuot 36a), “One who curses his fellow or himself with [God’s] name is lashed.” And his punishment at the hand of the Heavens is very great, as it is stated (Deuteronomy 28:58-59), “If you fail to observe all the words of this Torah in the book, etc., to reverence this honored and awesome name, the Lord, your God; The Lord will inflict extraordinary plagues upon you, etc.” And our Rabbis, may their memory be blessed, explained (Temurah 3:2) the topic of this verse as one who curses his fellow or himself with [God’s] name.",
+            "And it is forbidden for a person to say that God should save him if the matter is true, when the thing is actually untrue. For he cursed himself with [God’s] name [by doing so] - as the negative can be inferred from the positive.",
+            "“Drink no wine or other intoxicant, etc. And to distinguish between the holy and the profane, etc. And you must teach the Israelites” (Leviticus 10:9-11).  And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Eruvin 64a), “If one drank a quarter [<i>log</i>] of wine that was not mixed with water, he may not issue a ruling, but if he drink more than a quarter, he may not issue a ruling even though he mixed it [with water]. ",
+            "“A man shall not oppress his countryman” (Leviticus 25:17) - the verse is speaking about verbal oppression, like we discussed above. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Metzia 58b), “[If] one is a penitent, [another] may not say to him, ‘Remember your earlier deeds.’ [If] one is the child of converts, [another] may not say to him, ‘Remember the deeds of your ancestors.’” And that which is stated (Exodus 22:20), “You shall not oppress a stranger or press him,” [is understood as] “You shall not oppress” him verbally; “or press him” with money. And the Torah warned in several places about oppression of the convert, for he forgot his [own] people and the house of his father, and came to seek refuge under the wings of the Divine Presence - like the matter that is stated (Ruth 2:11), “how you left your father and mother and the land of your birth and came to a people you had not known before”; and it is stated (Ruth 2:12), “May the Lord reward your deeds; may you have a full recompense from the Lord, the God of Israel, under whose wings you have sought refuge!” And there is a [relevant] parable about a gazelle that comes to a flock, and crouches with the sheep there. So the owner of the flock had compassion on it - since it left a broad pasture to stand in a narrow place.",
+            "“You shall not follow the many to do bad.” (Exodus 23:2). We were warned with this not to verbally strengthen the hands of sinners, and not join with those that conspire to do injustice - like the matter that is stated (Isaiah 8:12) “You must not call conspiracy, all that people call conspiracy.”",
+            "And it is forbidden to make an association with an evildoer for matters of the world, as it is stated (II Chronicles 20:37),  “As you have made an association with Ahaziah, the Lord will break up your work.” And it is [also] stated (Proverbs 3:31), “Do not envy a lawless man, or associate with any of his ways.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said in Avot DeRabbi Natan (Avot DeRabbi Natan 9:4), “Do not befriend an evildoer even for the matter of a commandment.” And there are many paths of death found in the association with evildoers; and we have already spoken about this iniquity and the severity of its punishment.",
+            "“You shall not place a stumbling block before the blind” (Leviticus 19:14). And we were warned with this not to give a ruling to the Israelites which is not like the doctrine and not like the law (<i>halakha</i>). And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avot 1:1), “Be deliberate in judgement.” And the ones who are impatient to understand and give a ruling will not save their souls from putting a stumbling block before the blind; and their sin is very heavy, as it is written (Psalms 82:5), “They neither know nor understand, they go about in darkness; all the foundations of the earth totter.” And they also said (Avot 4:13), “Be careful in study, for an error in study counts as deliberate sin.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sotah 22a), “‘For she has cast down many wounded’ (Proverbs 7:26); this is [referring to] a Torah scholar who has not yet attained the ability to issue rulings, and yet issues rulings. ‘And a mighty host are all her slain’; this is referring to a Torah scholar who has attained the ability to issue rulings, but does not issue rulings.”  ",
+            "We are also warned by this verse to give proper advice when we advise one of our people, and not to make him stumble with boorish advice; and not to advise one’s fellow for one’s [own advantage].",
+            "And a man is obligated to think thoughts that will bring up proper and coherent advice for this fellow. And this is one of the main types of acts of lovingkindness, as it is stated (Proverbs 27:9), “Oil and incense gladden the heart, and the sweetness of a friend is better than one’s own counsel.”",
+            "“Do not go talebearing among your people“ (Leviticus 19:16). And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Ketuvot 46a) that included in this [negative commandment] is not to put out a bad name for any of our people. And the punishment [for doing this] is very stringent, as will be explained in the level of those liable for the death penalty. And our Rabbis, may their memory be blessed, also said (Ketuvot 46a) [that] “Do not go talebearing (<i>rakhil</i>)” is a [prohibition] to the judge, that he should not be soft to (<i>rakh la</i>) this one and harsh to that one.",
+            "“Make no mention of the names of other gods” (Exodus 23:13) - a person should not say to his fellow, “Wait for me by idol x.”",
+            "“You shall not grant them grace” (Deuteronomy 7:2). Our Rabbis, may their memory be blessed, explained [it] as do not give grace to the seven (Canaanite) nations.",
+            "“And not be like Korach and like his community” (Numbers 17:5). And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 110a), “Anyone who perpetuates a dispute violates a negative commandment, as it is stated ‘and not be like Korach and like his community.’” But it is permissible to say evil speech about disputatious people, as it is stated (I Kings 1:26), “But he did not invite me your servant, or the priest Zadok, etc.” ",
+            "One who does not perpetuate a dispute against those who stand on a path that is not good, and those that haul in iniquity, is surely punished for their transgressions in all their sins (of the actual sinners); and [also] transgresses a negative commandment - as it is stated (Leviticus 19:17), “and not bear sin because of him..” And it is stated (Hosea 10:9) “You have sinned more, O Israel, than in the days of Gibeah; there they stand; shall they not be overtaken [as] at Gibeah by a war upon scoundrels?” Its explanation is [that] if that generation (of Hosea) was standing there, they would not have overtaken those in Gibeah in war, to destroy the evil, as that generation had overcome [the evildoers of that time] in war. The understanding of “there they stand” is, if they stood there. And likewise “and leave his father” (Genesis 44:22) is, if he left. [This is] meaning to say, that their sin was of the type of sin of Gibeah. However [the earlier generation] was better than these, since they gathered and stood with their lives to destroy the evil. And it is stated (Judges 5:23), “‘Curse Meroz,’ said the angel of the Lord; ‘Bitterly curse its inhabitants, because they came not to the aid of the Lord, to the aid of the Lord among the warriors.” And it is stated (Deuteronomy 1:17), “do not fear in front of a man.” And anyone who is for God, may He be blessed, should give over his life for the sanctification of God, as it is stated (Exodus 32:26), “‘Whoever is for the Lord, come to me’; and all the Levites gathered to him.” And it is [also] stated (Numbers 25:7), “And Phinheas saw, etc. and he took a spear in his hand.” And it is an obligation on all that fear [God] - even if he is one that loves pureness of heart - to arouse zealotry when he sees that behold, the officers and the prefects are in trespass, as it is stated (Ezra 9:2), “and it was the hand of the officers and prefects who were in this trespass first.”",
+            "“But as for your brothers of the Children of Israel, no one shall rule ruthlessly over the other” (Leviticus 25:46). A man may not subjugate his fellow. And if his fear is upon them or they are embarrassed to violate his word, he should not command them to do [anything at all], except from their [own] will and for their benefit - even to heat up a jug of water or to go on an errand to the town square to buy as much as a loaf of bread. But it is permitted to command anything he wants to a man who does not behave properly.",
+            "“You shall not profane My holy name” (Leviticus 22:32). This is among [the sins for which] one is liable for excision, as will be explained. And know that, is not the (greatest) damage and destruction found among the souls of the masses on the lips of the tongue? For they mention [God’s] name for nothing, and they also mention it without reverence. And about this matter did our Rabbis explain (Leviticus Rabbah 27) that which it is written (Isaiah 1:3), “Israel did not know.” And they are also not exacting about the cleanliness of the place and cleanliness of [their] palms. ",
+            "And when people are not careful with their tongues about the honor of Torah scholars - whether in front of them or not in front of them - they turn into [those categorized as] heretics (<i>apikorsim</i>), who do not have a share in the world to come. And likewise, is not the destruction of the four groups (see Sota 42a) from the sin of their mouth and the word of their lips? It is all like it will be explained in this chapter. Therefore it is written (Proverbs 18:21), “Death and life are in the power of the tongue.” ",
+            "Observe and see the iniquity of the tongue and the severity of its transgression: For the punishment of one who curses his father and mother is more severe than one who strikes [them]. As the sentence of the one that curses is stoning - which is the most stringent of the court’s death penalties - whereas the sentence of the one who strikes [them] is strangulation. ",
+            "And many are also ensnared and trapped in profaning their glorious senses - the sense of seeing and the sense of hearing. And it is stated about the sense of seeing (Numbers 15:39), “so that you do not follow your heart and eyes.” We were commanded with this that a man should not stare at a married woman or at other sexual prohibitions, lest he be ensnared by them. ",
+            "And among the sins that are dependent on the sight of seeing is [that of] raised eyes. For it is caused by pride, as it is stated (Psalms 101:5), “I cannot endure one of raised eyes and a thick heart.”",
+            "And among the words of our Rabbis about the sense of hearing is, “A person should not allow his ears to hear idle matters, because they are the first of the limbs burned” (Ketuvot 5b). And about the one that audits a mouth that speaks vulgarity, it is stated (Proverbs 22:14), “The mouth of strange women is a deep pit.” One who is of the fearers of God and of the penitents should pay attention to all of this, in order to save his soul from the flame. And we have already written fine words about this matter in the Gates of Precautions of Caution (no longer extant).",
+            "Among the [negative commandments] dependent upon the shutting of the hand and the one who prevents himself from an act is “do not [...]  shut your hand against your needy kinsman, [etc.] Beware lest you harbor the base thought, ‘The seventh year, the year of remission, is approaching,’ so that you are mean to your needy kinsman and give him nothing” Deuteronomy 15:7-9). We have learned from this that one who refrains from lending to a poor person violates two negative commandments. And they are “Beware,” and “lest.” So if at the time that the seventh year is approaching, we are warned not to prevent ourselves from loaning because of the fear of the matter of the year of remission, certainly [is it so at] a time when he will not lose [the loaner’s] debt - for the sin of one who shuts his hand from lending will become greater. And from the greatness of this iniquity, the verse called the thought of stinginess from lending, “base thought (<i>devar belia’al</i>).” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Ketuvot 68a), “[Regarding] anyone who averts his eyes from the obligation to give charity, it is as if he engages in idol worship. It is written here, ‘Beware lest you harbor the base thought in your heart…and you will not give him’ (Deuteronomy 15:9), and it is written there, ‘Certain base fellows from among you have gone out’ (Deuteronomy 13:14).” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yalkut Shmuel 28:134) that a miser is called base. And so is it written (I Samuel 25:25), “to that wretched fellow, Nabal” - because he was stingy, since he said to David’s servants (I Samuel 25:11), “Should I then take my bread and my water and the meat that I slaughtered, etc.?” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shabbat 63a), “Greater is one who lends to a poor person than one who [gives] charity.”",
+            "“You shall not abuse your neighbor” (Leviticus 19:13). (And the explanation is that this is also from the [negative commandments] that are dependent upon the shutting of the hand. For the verse is speaking about abusing the wage of a wage-worker, such that [the employer] prevents himself from paying him his wage. And likewise, that which [Rabbenu Yonah] brings the verse, “The wicked man,” after this is because it is from this type in which one prevents himself from paying the debt.) And King David, peace be upon him, said (Psalms 37:21), “The wicked man borrows and does not repay.” “You shall not leave over the wages of a laborer with you until morning” (Leviticus 19:13). “You must pay him his wages on the same day, before the sun sets” (Deuteronomy 24:15). It is the same for the rent of an animal, [the wage] of a person or of vessels - one transgresses, “You shall not leave over.” [Even with] contracting, one transgresses, “You shall not leave over” (Bava Metzia 101b).",
+            "“You must not leave over his corpse on the stake overnight” (Deuteronomy 21:23). One who leaves over his dead [relative] overnight transgresses a negative commandment, unless he leaves him over for [the sake of] his honor.”",
+            "“You may not be indifferent” (Deuteronomy 22:3). We were warned with this not to be negligent from saving the wealth of our fellows - whether movable property or lands - as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Metzia 31a), “‘And so too shall you do with anything that your brother loses’ - to include the loss of land.” For example, if there was water streaming and coming there, he is obligated to block it. And also were we warned [with this verse] to make efforts to rescue our neighbors, and to save our fellows at the time of their troubles. And it is likewise written (Leviticus 19:16), “you may not stand over your neighbor’s blood.” And Solomon said (Proverbs 24:10), “If you showed yourself slack in time of trouble; and  wanting in strength.” Its explanation is [that] if you have the ability to save with counsel or with effort, but you show yourself [as if] you do not have the strength, your strength will be reduced - measure for measure. And it is stated afterwards (Proverbs 24:12), “If you say, ‘We knew nothing of it,’ surely He who fathoms hearts will discern [the truth], He who watches over your life will know it, and He will pay each man as he deserves.” Behold one who prevents himself from the salvation [of others] and from giving counsel to help, the Holy One, blessed be He, will consider it like his act. (It appears to me that his intention in explaining the verse is that even though the iniquity of preventing himself is passive, nevertheless it will be counted for him as if he had actively done evil to his fellow. For that evil that came to his fellow in a place where he could have been saved through [the sinner], is considered for the one that prevented himself from saving [the other] as if he was active and did [it]. And this is [the understanding of] its being considered like his act.)",
+            "And it is good and very correct that there be volunteers from the people in each and every city, to be ready and prepared for any matter of rescue, when an Israelite man or woman is found in trouble. And behold we became obligated to exert ourselves for his missing ox or sheep, to be with us - now what fineness and greatness to do for its owners - until our brother requests it; and it is written (Isaiah 58:7), “and take the wretched poor into your home.”",
+            "“You shall surely reprimand your countryman and not bear sin because of him.” (Leviticus 19:17). We were warned with this not to incur sin from the sin of our fellow, in our preventing ourselves from rebuking them. And if one man sins when his sin is completely revealed and they did not rebuke him with a rod of reprimands, the whole congregation is punished. And it is accordingly written (Joshua 22:20), “When Achan son of Zerah violated the proscription, anger struck the whole community of Israel; he was not the only one who perished for that sin.” And it is stated (Deuteronomy 29:28), “but with overt [acts], it is for us and our children forever.“ And even the nations of the world said, (Jonah 1:7) “Let us cast lots and find out on whose account this misfortune has come upon us” - and certainly with Israel, who are responsible for one another.",
+            "And in order to be saved from this punishment, it is a proper thing to choose men of truth and to identify men of valor from all of the people; and to place them as the heads of supervision over every marketplace and lot of their dwelling places - in order to supervise their neighbors and to reprimand them for any matter of rebellion and destroy the evil [that they find].",
+            "“When you make a vow to the Lord, your God, do not delay fulfilling it” (Deuteronomy 23:22). Behold there is a punishment for the delay of vows and charity, even though one pays them later. And if someone vows to give charity to the poor, he is obligated to pay it immediately. And if by way of forgetfulness, a delay of the vow happens to him, this too will surely be punished. For since he knows that forgetfulness is found with people, he should have remembered his vows and constantly put them into his heart, so that he would not forget them - like the matter that is stated (Proverbs 20:25), “It is a snare for a man to pledge a sacred gift rashly, and to give thought to his vows only after they have been made.” Therefore, his punishment for his negligence is severe, as it is stated (Ecclesiastes 5:5), “Don’t let your mouth bring your flesh to sin, and don’t plead before the messenger that it was an error, but fear God; else God may be angered by your talk and destroy the work of your hands.” Its explanation is “Don’t let your mouth bring your flesh to sin, etc.” - why do you vow, if you are not careful with your vows and bring guilt upon yourself? And we have already explained this verse in the Gates of Precautions of Caution (no longer extant). And our Rabbis, may their memory be blessed, have said about the iniquity of [unfulfilled] vows (Shabbat 32b) that children die [as a result], as it is stated (Ecclesiastes 5:5), “and destroy the work of your hands.” The verse is also explained to be about the matter of evil speech, that one is punished for negligence with it - even if he does not intend to disgrace his fellow. (And likewise did our Rabbis, may their memory be blessed, say in the Sifrei - and Rashi cites it in his commentary on the Torah concerning Miriam - and this is its language, “And with Miriam, she did not have in mind to to disgrace him [...]” And it concludes in the Sifrei, “But rather for praise, on account of the commandment of being fruitful and multiplying, etc.”) And behold we were commanded not to make vows, as it is stated (Deuteronomy 23:23) “Whereas you incur no guilt if you refrain from vowing.” And our Rabbis expounded from this (Nedarim 77b) that if one does vow, he incurs guilt. For a vow is a stumbling block for the one who vows, lest he profane his word or delay fulfilling it. Rather a righteous man is gracious and gives without his vowing. [It is hence forbidden to vow] except for when he calls out from distress. For then he should make a vow, like the matter that is written (Genesis 28:20), “And Jacob made a vow, saying, etc.” And likewise in the gathering together of the heads of the people - the Tribes of Israel: They should make vows to strengthen weakened hands. (It appears to me that his intention in that which he wrote, “to strengthen weakened hands,” is meaning to say that it energizes the rest of the people whose hands are weakened in the trait of volunteering, since they are not used to it. And through his vowing publicly in front of many people, their hearts are elevated to volunteer as well. And so is it written in I Chronicles 29:1-9, “King David said to the entire assemblage, etc. ‘I have prepared with all of my strength, etc. and who is going to make a freewill offering and devote himself today to the Lord?’ And the officers of the clans made freewill offerings, etc. The people rejoiced over the freewill offerings they made, for with a whole heart they made freewill offerings to the Lord; King David also rejoiced very much.”",
+            "The fifth level is a negative commandment that [involves] an action:  Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Makkot 13b), “We give lashes for a negative commandment that [involves] an action.” And the [number of] lashes is forty minus one. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 10a) that lashes comes instead of the death penalty. And they said (Sanhedrin 81b), “Someone who was lashed and repeats [the sin], we put into jail (<i>kippah</i>). And it is an obligation upon the reprimanaders to investigate the ways of the people and to know what they are stumbling in. Since there are many [negative commandments] - even though they observe many of the [negative commandments), they [also] negate many of them. For example, they keep most of the prohibitions of work on Shabbat - but there are types of work that part of the people are not careful about, since they are not known to them. And their mistakes are attributed to themselves, since they did not lodge among the sages and seek Torah from their mouths. Hence they transgressed the practices and will be punished, as it is stated (Isaiah 26:10), “But when the evildoer is spared, he learns not righteousness.” And there are rebels that stumble in them; for they did not become accustomed to them in their youth, in the houses of their fathers, to be careful about them. And they inherited [the ways of] the fathers, and did not listen to the voice of their teachers. [Hence] these are doing [these] sins wantonly.",
+            "And likewise all of the people are careful about the blood of the soul and the blood of exudate; but some of them are not careful about the preparation of salting, to remove the blood from the meat according to the law. And there are very many like these [examples], without knowledge and without reprimand. And it is like it is stated (Proverbs 29:18), “For lack of vision a people becomes wild.”",
+            "And there are some [negative commandments] that some of the masses do not keep the main [negative commandment], such as wounding and hitting. For one that hits his fellow violates two negative commandments, as it is stated (Deuteronomy 25:3), “You shall strike him forty; you shall not add, lest you add.” And many transgress these negative commandments by hitting their wives. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 58b), “Anyone who raises his hand to strike another, even if he does not strike him, is called wicked - as it is stated (Exodus 2:13), ‘and he said to the wicked one, “Why should you strike your friend?”’ ‘Why did you strike,’ is not stated, but rather, ‘should you strike.’” And Job said (Job 31:21), “If I raised my hand against the fatherless.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 58b) [that] Rav Huna would cut off the hand of the striker. He would say, “And the high arm shall be broken” (Job 38:15).",
+            "And likewise with destruction of the beard, as it is stated (Leviticus 19:27),  “and you shall not destroy the side-growth of your beard.”",
+            "And there are people that do not refrain from [wearing] a garment that is of a forbidden mixture of fabrics. For they sew a wool garment with a linen thread or make a linen rim for the edge of a woolen garment. ",
+            "“No man shall approach anyone of his own flesh” (Leviticus 18:6). Any approaching of the flesh is forbidden, such as touching the hands of a married woman. And its explanation [in the continuation of the verse], “to uncover nakedness,” is because approaching leads to nakedness (forbidden intercourse). And should you say in your heart, “Where is it found in Scripture that the Torah made a fence, that you should say that it forbade the touching of hands, that it should be a sin” - we will answer you [this] word: Behold the commandment of the nazirite in which one’s main separation is lest he forget the Lawmaker or be fooled by a spirit of licentiousness, [and yet] the Torah forbade him from [consuming] everything that is from the vine of wine. And all of that is as a fence to distance him from drinking wine. And likewise did our Rabbis say in the Midrash (Exodus Rabbah 16:2). ",
+            "“And do not place a stumbling block in front of the blind” (Leviticus 19:14). Our Rabbis said (Moed Katan 17a) that we were warned with this that a man should not strike his grown son, lest it be a snare and a stumbling block for [the son’s] tongue and to hit his father. And likewise were we warned with this not to bring about any stumbling block for the iniquity of an Israelite or even a gentile, such that he not give a cup of wine to a nazarite or a limb from a living animal [also] to a Noahide, and also not extend to him that which is forbidden to him, nor to cause him to stumble upon one of the things about which the Noahides were [forbidden].",
+            "“You must not destroy its trees, wielding the ax against them”  (Deuteronomy 20:19). For we were warned with this not to cut down any fruit tree - even to build fortifications with it, so long as one finds enough fruitless trees for his needs. And we were also warned with this not to throw money around for no reason - even the value of a <i>perutah</i> (a small coin). And our Rabbis said (Bava Kamma 91b), “One who rends his garments excessively over his dead [relative] is lashed.” And all the more so, one who breaks vessels in his anger, as he has done two evils - destroying his wealth; and letting his anger be in control, to make him transgress matters of the Torah. As from now on, he will have a struggle with the impulse of anger, to make him transgress his religion - like the matter that is written (Proverbs 29:22), “a hot-tempered man commits many offenses.” And we have already let you know that which our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shabbat 105b), “One who breaks his vessels in his anger [...] should be like an idol worshiper in your eyes, as that is the way of the evil impulse. Today it tells him, ‘Do this,’ and tomorrow it tells him, ‘[...] worship idols.’” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yevamot 44a), “A man should not pour out water from his well when others need it.” We were even warned not to waste the body, by giving it over to dangers or torturing the body to consume it needlessly with fasts from his distress and anger, and not to mourn [more than is necessary] for his dead [relative]. But [regarding] one who grieves and mourns over his iniquities - about him is it stated (Isaiah 57:18), “I note how they fare and will heal them; I will guide them and mete out solace to them, and to the mourners among them.” And it is stated (Genesis 9:5) “But for your souls’ blood, I will require a reckoning.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Kamma 91b), “From the hand of your souls (i.e., from yourself), will I require your blood.”",
+            "“Three years it shall be forbidden (<i>arelim</i>) for you, not to be eaten” (Leviticus 19:23). <i>Orlah</i> is applicable outside of the Land [of Israel] and it is forbidden in benefit. And anything that is forbidden in benefit is forbidden to give to a [gentile]. And the fourth year vineyard is forbidden in benefit, when not redeemed. And we may not redeem it until its fruits have reached the season of the tithes. So when is the season of the tithes? From the time that the fruits have been completed, like the matter that our Rabbis, may their memory be blessed, learned (Maasrot 1:2), “From when are the fruits obligated in tithes?”",
+            "“Therefore the Children of Israel do not eat the sciatic tendon” (Genesis 32:33). The sciatic tendon is forbidden in benefit, so it is forbidden to give it to one’s Canaanite slave or maidservant. And it is forbidden to send a thigh (as a gift) to a Canaanite with the sciatic tendon inside it. (And likewise does Rosh bring in the name of [Rabbeinu Yonah] at the beginning of the chapter [entitled] Gid HaNashei in the discussion of a man sending a thigh to a Canaanite. But we do not establish [the law to be] like him in this, but rather like the opinion of Rambam - that the sciatic tendon is permissible in benefit, so one may send a thigh to a Canaanite with the sciatic tendon inside it. And it is explained in Tur and Shulchan Arukh, Yoreh Deah 65.) ",
+            "“You shall not steal; you shall not deal deceitfully or falsely” (Leviticus 19:11). Our Rabbis said (Bava Metzia 61b), “‘You shall not steal’ in order to aggravate” - that one should not say, “I will steal vessel x, in order that he will be pained and I will make him aggravated (<i>nakot</i>, [like] the usage, ‘and you shall aggravate yourselves’ [in] Ezekiel 36:31), be careful in watching his vessels and give it back to him afterwards.” And it is likewise forbidden to take vessels from the house of one’s fellow in the way of theft, to use them and [then] return them to him. And one may not steal what is his from behind the thief - so that he will not appear to be a thief (Sifra, Kedoshim, Section 2:2). ",
+            "“You shall not practice divination or soothsaying” (Leviticus 19:26). “You shall not practice divination” - such as those that divine with weasels and birds. [It is if] his bread fell from his mouth or a gazelle crossed his path, and he said it is a sign that his journey will not be successful - so he leaves his journey because of this. And that which is similar to this, such that he follow the augurs, whether to do something or to refrain from the action. “You shall not practice soothsaying (<i>teonenu</i>)” is an expression of times (<i>onot</i>) and hours: That he says, “Day x is good to begin work, hour y is bad for leaving.” And one should [also] not listen to the astrologers. But rather one’s heart should trust in the Lord, the God of the heavens and the God of the earth. Therefore it is written about this matter (Deuteronomy 18:13), “You must be wholehearted with the Lord, your God.” We have learned from this that the diviners and the augurs are lacking trust. And these plots and divinings are the acts of the Land of Canaan, as it is stated  (Deuteronomy 18:14), “For those nations that you are about to dispossess do indeed resort to soothsayers and augurs; to you, however, the Lord, your God has not assigned the like.”",
+            "“You shall do no unrighteousness in judgment” (Leviticus 19:15). Behold, afterward it states, “you shall not favor the poor or show deference to the rich; judge your countryman fairly.” So what is, “judgement” stated at the beginning of the verse? Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sifra, Kedoshim, Chapter 8:5) [that] this is [referring to] length, weight and capacity: “It is to teach us that a measurer is called a judge, and if he falsifies in measurement (it is as if the perverts justice); and he is called wrong, [...], revolting, rejected and abominable, and he brings about five things (like one who perverts justice): He defiles the (Land), he profanes the Name, he drives out the Divine Presence, he causes Israel to fall by the sword, and he exiles them from their land.” (And it appears to me that there is a lacuna here - and it is accordingly found below - “You shall not falsify measures of length, weight, or capacity. You shall have an honest balance, honest weights, an honest ephah, and an honest hin; I am the Lord, your God, who freed you, etc.” [Leviticus 19:35-36]). “Measures of length” - that is measuring of land; “weight” - like its meaning; “or capacity” - that is a liquid and a dry measure; “honest weights” - masses to weigh across from them; “an ephah” is a dry measure; “a hin” is a liquid measure; “I am the Lord, your God, who freed you, etc.” - in Egypt, I distinguished between the drop of a firstborn and the drop that was not a firstborn, so I am credible to punish the one who hides his weights in salt, in order to fool the creatures who are not aware of them.",
+            "“You shall not act towards him as a creditor” (Exodus 22:24). We were warned with this not to distress the borrower. And the creditor may not pass in front of him when he knows that the borrower does not have with what to pay him back. For he torments him and weakens his spirit with this. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Metzia 78b), “Behold, it is as if he is judging him with two [punishments], as it is stated (Psalms 66:12), ‘You have let men ride over us; we have endured fire and water.’”",
+            "“You shall not put usury upon him” (Exodus 22:24) - [this is a negative commandment] for the witnesses - as the creditor, the borrower and the witnesses [all] transgress a negative commandment. Therefore, it states, “you shall not put (<i>tasimun</i>),” in plural, after it stated, “you shall not act (singular) towards him as a creditor” - since it is a warning to the witnesses. ",
+            "“There must be no blemish in it” (Leviticus 22:21). We were warned with this not to introduce a blemish into a firstborn - even in our times.",
+            "“You shall not plow with an ox and an ass together” (Deuteronomy 22:21). We were warned with this not to plow - nor to tread - with two species, when they are joined with a yoke or with a rope. And the law is the same for driving them when they are joined. And [the reason] that it (only) spoke about plowing is [that] the verse mentioned the common [case]. And it is even forbidden to drive them with [one’s] voice. And it is forbidden to drive together two mules, [if] one is the daughter of a female horse and one is the daughter of a female donkey. And it is forbidden to drive a mule with [either] a horse or a donkey. ",
+            "“And a figured stone you shall not set in your land” (Leviticus 26:1). We were warned with this not to bow down on a floor of stones in the synagogue or in any other place, except for the Temple. ",
+            "“You shall not make yourselves abominable” (Leviticus 11:43). We were warned with this not to eat fish or a grasshopper until they die. And likewise should one not drink from the horn of a bloodletter (that he uses for his craft). One who delays his [bodily needs also] transgresses on account of “You shall not make yourselves abominable” (Makkot 16b). ",
+            "“Do not degrade your daughter and make her a harlot, lest the land fall into harlotry and the land be filled with depravity” (Leviticus 19:29). Our Rabbis explained (Sanhedrin 76a) that this verse comes to warn that a man not give over his single daughter for intercourse that is not for the sake of marriage (<i>kiddushin</i>). “Lest the land fall into harlotry” - for if you do this, the land will be untrue and give its fruit elsewhere, and not in your land. And likewise does it state  (Jeremiah 3:3), “And when showers were withheld and the late rains did not come, your face had the brazenness of a harlot.”",
+            "And behold you have seen the greatness of the punishment of one who designates a single woman as a harlot for himself. For it is stated about this (Leviticus 19:29), ”lest the land fall into harlotry and the land be filled with depravity.” [That is] besides the great evil stumbling block that is found for those having intercourse with a single woman - for she is ashamed to immerse in the waters of a river or a mikveh [to purify herself] from the impurity of her menstruation, lest a rumor of her harlotry become public. Therefore she will [usually remain] in menstruation; her impurity in the bottom of her skirts, she does not think of her end. Our Rabbis also said (Sanhedrin 76a), “‘Do not degrade your daughter and make her a harlot’ - behold this is a [negative commandment] that a man not marry off his daughter to an old man.”",
+            "“You shall not eat any corpse” (Deuteronomy 14:21). Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Chullin 32a), “Anything that is disqualified during slaughter is a corpse (<i>neveilah</i>).” And it is goodly for the reprimanders to warn the people, so that they should be careful about the law of slaughtering and all of its details, to fulfill its dictates. And for all of its laws, they should choose a slaughterer (<i>schochet</i>) who fears sin, since a large number of Israelites are dependent upon him for the [proper execution] of the commandments of slaughter and examination. And though it is true that our Rabbis, may their memory be blessed, said (Chullin 3b), “Most of those found around slaughter are experts” - there are places without concern and without reprimand. There, most of the people found around slaughter are not understanding experts. And we have also seen scandal in some of them. For many of the experts have distanced themselves [from these places] out of fear of sin; and the heart of those that do not not fear, does not understand how to be exacting in the examination of the knife. For one has to focus his heart very, very much in its examination. Do you not see that a man may check two or three times and not feel a small nick (that would render the knife improper), but find it afterwards when he set his heart to it in the end? So [this shows] that the sense of touch is according to the focus of the heart. [This is] besides that a man that has no fear will err in the examination of the marks and the rest of the ways and angles that are clearly revealed to anyone who knows the doctrine and the law.",
+            "“And you shall not take a bribe” (Exodus 23:8) - even on condition to have the innocent be innocent and the guilty be guilty, and even if the two parties to the argument have agreed to give him a wage together. Thus did our Rabbis, may their memory be blessed, say (Ketuvot 105a): “[Regarding] one who takes a wage to judge, his decisions are null.” But they are permitted to give him the wage of the loss he incurred, in that they disturbed him from his [regular] activities - if the loss is recognizable and fixed, and it is known to people. And [this is] so long as one of them does not give more than his fellow towards the wage of the loss.",
+            "Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Ketuvot 105b), “‘And you shall not take a bribe” - even a bribe of words. As if one of them said words of a flatterer to him, he must withdraw himself from that case. And if he brings him a present when he comes to be judged in front of him, he should not take it from his hand. And even if he preceded and gave him a gift in front of him to take from him (before he received his summons), this judge has already been disqualified from judging him.",
+            "“No work at all shall be done on them; only what every person is to eat, etc.” (Exodus 12:16). Our Rabbis said (Beitzah 12a), “From transporting being permitted for the sake of food for people, it was also permitted not for its sake - so long as it is for the sake of the day.” And it is like the matter that they said, “We transport a Torah scroll on a holiday to read it on that day.” But it is forbidden to transport for the needs of weekdays - only for the needs of the holiday. And many of the people sin by transporting a key for their containers into the public domain on the holiday, even though there is no food that can be eaten on the holiday in the container. ",
+            "“A man shall not wear a woman’s clothing” (Deuteronomy 22:5). [This is a negative commandment against] removing underarm and pubic hairs.",
+            "“So that you do not bring bloodguilt in your house” (Deuteronomy 22:8). [This is a negative commandment against] placing a bad dog or a rickety ladder inside one’s home.",
+            "“You must not work your firstling ox or shear your firstling sheep” (Deuteronomy 15:19). [The law of] the firstborn is practiced both in the Land [of Israel] and outside the Land. And a firstling that is mixed in a hundred or [even] a thousand (other animals) renders all of them prohibited in benefit. ",
+            "“You shall not do like this to the Lord, your God “(Deuteronomy 12:4). [This is a negative commandment against] erasing [God’s] name.",
+            "“And you shall not follow their practices” (Leviticus 18:3). And we were warned with this to distance ourselves from all the ways of the Emorites. And among them are incantations, and amulets that are not from an expert for healing.",
+            "“And you shall eat no bread or parched grain or fresh ears until that very day” (Leviticus 23:14). And [until the day it becomes permitted], the new grain is forbidden by the Torah also outside of the Land.",
+            "We have written some of the things about which many people err unknowingly, for their ears had not been exposed to them; and some of the things they knew were forbidden, but did know the severity of the prohibition. And we mentioned some of these [things] so that the people will not err in them laying down. The wise man will hear [this] and add [more] teaching, to warn the people about the things like this that happen to them. And the understanding ones will note their mention, and so, shine with the shine of heaven.",
+            "And the sixth level is [the sins that come with] a death penalty at the hands of the Heavens: The difference between [this] death penalty and excision (<i>karet</i>) is that the liability for the death penalty is upon him, but not upon his progeny; whereas with the punishment of excision, he and his progeny are excised. Nevertheless our Rabbis, may their memory be blessed, have said (Pesachim 32b) that regarding one matter, in one aspect, death at the hands of the Heavens exceeds the severity of excision. For the one who is liable for [death] at the hands of the Heavens has death in his apertures, and the animals of his livestock die: His cow eats dust and dies; his chicken eats from the dungheap and dies. And [so] death clings to him until it finishes him off.",
+            "(Perhaps Section 108 is missing, or a mistake happened in the ordering of the sections.)",
+            "And some of those liable for a death penalty at the hands of the Heavens were enumerated in the Mishnah, such as one who eats untithed foods - and that is grain that was not prepard by the separation of the priestly tithe and the tithe from it. And this commandment is practiced [only] in the Land of Israel. And [another] example is an impure priest that eats pure priestly tithe or a non-priest that ate the priesly tithe.",
+            "And there are some of them that our Rabbis, may their memory be blessed, explained in the Talmud and in the Midrash, and most of them can be learned from the verse [itself]. For example, one who afflicts a widow or an orphan, as it is stated (Exodus 22:21-23), “you shall not afflict a widow or orphan. If you do mistreat them, etc., My anger shall blaze forth.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Mekhilta D’Rabbi Yishmael, Mishpatim 18), “It is one if they cry out or they do not cry out.” [This is] meaning to say that when one who afflicts the widow or orphan is punished, it is the same doctrine whether the afflicted surely cries out under his hand or is surely silent. But when the orphan cries out to God, may He be blessed, the punishment comes quickly. ",
+            "[Likewise,] stealing from the poor person, as it is stated (Proverbs 22:22-23), “Do not rob the indigent for he is indigent; and do not crush the poor man in the gate. For the Lord will take up their cause and despoil those who despoil them of life.” And we have already explained this in the third level. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Kamma 119a) that one who steals from a poor person is as if he takes his life, as it is stated (Proverbs 1:19), “Such is the fate of all who pursue unjust gain; it takes the life of its possessor.” Sometimes it deprives him of his livelihood - even with the theft of less than the value of a <i>perutah</i> (a very small coin). Therefore it is considered like bloodguilt for that person: If he stole the value of a <i>perutah</i>, he has spilled blood.",
+            "[Likewise] one who put out a bad name (on someone else), as it is stated (Numbers 14:37), “And those who spread such calumnies about the land died of plague in front of the Lord.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Arakhin 15a) [that] if the punishment for one who puts out a bad name on the land is death, all the more so for one who puts out a bad name on a fellow Israelite - who is obligated in Torah and the commandments. And it is stated (Deuteronomy 22:19), “And they shall fine him a hundred [shekels of] silver and give it to the girl’s father; for the man has put out a bad name, etc.” Behold, the verse did not mention his sin about having tried to take the life of the woman, and causing her to be killed in court with false witnesses that he brought about her [fabricated] harlotry; yet it mentioned the iniquity of putting out a bad name! For it is a greater iniquity than one seeking to squelch a life, as the pain of the shame is more bitter than death. And so did our Rabbis, may their memory be blessed, say that he is liable lashes and [a fine] for putting out a bad name, not for having sought to kill her. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yerushalmi Bava Kamma 8:7) that one who puts out a bad name with words about a blemish in the family is never able to atone. For it is not enough for him to get pardoned by those still alive, as he caused the shame and disgrace of their forebears that gave him birth. And we will still add more to its explanation [when we explain] the severity of the four death penalties [of the court]. ",
+            "And one who plays with children and [masturbates] whether with the hand or the foot is liable. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Niddah 13b) that his punishment is like the punishment of the generation of the flood, that had corrupted their ways. And likewise one who does like the act of Er and Onan - to thresh (the penis) inside (the vagina) and winnow outside, to destroy the seed - is liable, as it is stated (Genesis 38:10), “And what he did was displeasing to the Lord, and He killed him as well.” And it is stated about those that waste seed (Isaiah 57:5), “You who inflame yourselves among the terebinths, under every verdant tree; who slaughter children, etc.”",
+            "And a Torah scholar that does not act modestly is liable, because he distances the Torah from the love of the creatures. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shabbat 114a), “About this is it stated (Proverbs 8:36), ‘all who hate me love death.’” The explanation of haters is, those that cause hate - as they cause the creatures to hate the Torah. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 86a), “[When a man] reads [Torah], studies [Mishnah, ...]; and he speaks pleasantly with other people, is pleasant with [them] in his business transactions in the marketplace and gives and takes faithfully - what do people say about him? Fortunate is his father [and his mother] who taught him Torah, [...], woe to the people who have not studied Torah. So-and-so who was taught Torah - see how [beautiful] are his ways, how proper are his deeds. About him does the verse state (Isaiah 49:3), ‘You are My servant, Israel, in whom I will be glorified.’ [But when a man] reads [Torah], studies [Mishnah, ...]; but he does not speak pleasantly with other people, is not pleasant with [them] in his business transactions in the marketplace and does not give and take faithfully - what do people say about him? Woe to so-and-so who studied Torah, woe to his teacher and to his father who taught him Torah. So-and-so who studied Torah - see how [ugly] are his deeds, and how [corrupted] are his ways. About him, the verse states (Ezekiel 36:20), ‘they caused My holy name to be profaned, in that it was said of them, “These are the people of the Lord, yet they had to leave His land.”’”",
+            "Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Derekh Eretz Rabbah 11:13), \"Anyone who has a study hall (<i>beit midrash</i>) in his city but does not go there is liable.\"",
+            "And one who rivals his rabbi’s yeshiva is liable.",
+            "And one who issues a legal ruling in front of his teacher is liable. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Eruvin 63a) [that] when Nadav and Abihou brought a foreign fire, they did not die for the sin of bringing [it], since their intention was for the sake of a commandment: They said, “Behold it is written in the Torah (Leviticus 1:7), ‘And the sons of Aaron the priest shall put fire on the altar’ - although fire descends from Heaven, it is [nonetheless] a commandment to [also] bring ordinary fire.” Rather their punishment was because they issued a legal ruling in front of Moses, their teacher. ",
+            "Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avot 5:8), “Pestilence comes to the world for sins punishable by death according to the Torah, but which have not been referred to the court, and for [neglect of the law regarding] the fruits of the sabbatical year.” And they also said (Avot 5:9), “At four times pestilence increases: In the fourth year, in the seventh year, at the conclusion of the seventh year and at the conclusion of the Feast [of Tabernacles (Sukkot)] in every year. In the fourth year, on account of the tithe of the poor [which is due in] the third year; in the seventh year, on account of the tithe of the poor [which is due] in the sixth year; at the conclusion of the seventh year, on account of the produce of the seventh year; and at the conclusion of the Feast in every year, for robbing the gifts to the poor.” We have seen from this that there is death at the hands of the Heavens for robbing the gifts of the poor. And from this, know and examine the severity of one who makes vows of charity but does not fulfill [them]. Also one who shuts his hand from his poor brother and turns away from his flesh is similar to these - for since he has already been obligated to give [these sums by the Torah], behold he is like someone robbing the gifts [of the poor].",
+            "The seventh level is the severity of excision: The punishment that one is liable [when the consequence of the sin’s] wanton [transgression] is excision; when inadvertent, is for one to bring a sin-offering. And so did our Rabbis, may their memory be blessed, say (Keritot 2a) - that a person is only liable to bring a sin-offering for something the punishment of which, when done wantonly, is excision. [This is] like the matter that is stated (Leviticus 20:20), “they shall bear their guilt; they shall die childless.” And there are two categories of those liable for excision:",
+            "The first category is [composed of] the ones excised [only] from this world: For example, one who has sexual relations with his sister, the sister of his father, the sister of his mother, the sister of his wife or the sister of his brother after he [divorces] her or after the death of her husband. And likewise one who has sexual relations with the wife of his father’s brother or with the wife of the mother’s brother; one who eats forbidden fat or blood; who eats chamets at Passover; one who does (forbidden) work on Yom Kippur; one who did not [eat from] a Passover [offering]; and one who has sexual relations with a menstruant.                                                                                                                                                                                   ",
+            "The second category is [composed of] the ones excised from this world and from the next world: For example, one who worships idolatry; one who sins publicly; one who disgraces Torah, such as if he disgraces its students or those that love God, may He be blessed; and those that rescind the covenant on their flesh (circumcision). And we will explain the content of these groups more fully in the eleventh level. ",
+            "And there are times when the merit of someone who is liable for excision lasts him two or three generations. And the delay in the death of evildoers is to pay their reward in this world, and so to destroy them in the world to come. For it is stated (Deuteronomy 7:10) “But who instantly repays with destruction those who hate Him - never slow with those who hate Him, but repaying them instantly.” And the thing is explained in the words of King David, peace be upon him (Psalms 92:7-8), “A brutish man cannot know, a fool cannot understand this: Though the wicked sprout like grass, though all evildoers blossom, it is only that they may be destroyed forever.” And likewise did Asaf, peace be upon him, say (Psalms 73:3-17), “For I envied the wanton; I saw the wicked at ease. Death has no pangs for them, etc. Until I entered God’s sanctuary and reflected on their fate.” Its explanation is that vengeance upon the evildoers is at their end, as it is stated (Proverbs 24:20), “For there is no future for the evil man; the lamp of the wicked goes out.”",
+            "And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Kohelet Rabbah 7:32), “Rabbi Yoshiyahu said, ‘For three things does the Holy One, blessed be He, delay punishment of evildoers in this world: Lest they repent; [because] they have done a commandment, such that the Holy One, blessed be, will pay them back in this world; or lest righteous children will come out from them - like we have found [when] He showed favor to Achaz, such that Hezekiah came out of him; as well as Amon, from whom Yoshiyahu came out; as well as Shimi, from whom Mordechai came.’”",
+            "And [part of] the content of excision is the shortening of years; like the matter that is stated (Proverbs 10:27), “but the years of the wicked will be shortened.” But there is a difference in the matter of the shortening of the years between death [at the hands of the Heavens] and excision. For [in the case of] excision, the death of the person is before fifty years, whereas [in the case of] death, [it] is before sixty - like those that died in the desert. This is meaning to say, that one about whom it was decreed to live for seventy or eighty years, but became liable for death [at the hands of the Heavens], will die at less than sixty years. However there are righteous ones the [decree for which] is to have less days than sixty [years] - as they said (Taanit 5b), “One [who dies] at fifty-two years, this is the death of Samuel of Rama.” And it is stated (Numbers 4:18), “Do not let the group of Kohathite clans be cut off from the Levites.” And our Rabbis, may their memory be blessed, expounded (Yerushalmi Bikkurim 2:1) from this that excision is before fifty years. Its explanation is, let not an accident be how you cause the tribe of the Kohatites to be cut off from the service of the Levites. For if you do not guard them - that they should not come to see when the holy [vessels] are covered - they shall be excised from the service of the Levites, and will die before they are fifty years; as it is stated (Numbers 8:25), “But at the age of fifty they shall retire from the workforce, etc.”",
+            "And among those liable for excision are those that cause a bad trap and corruption for one’s offspring, besides that the end of the offspring is to be excised. And that is one who has sexual relations with a menstruant. Such a one is tearing up evil seed; for there will be a strip of brazenness upon [the child’s] forehead while he is still alive. [It is] as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Kallah Rabbati 2), “Brazen faced - is that not the son of a menstruant woman?” And the iniquities of the son will be upon the bones of the father. For he caused his soul to be a sinner from the womb. And woe is the evil of the evildoer, for it corrupts him; and his soul and his wife’s soul will surely be excised. And his ruffian seed will be completely cut off. And behold that the woman is in menstrual impurity even if she is pure from [having] her flow and counted seven [clean] days - as is her statute - so long as she has not immersed in a source of water, a river or a spring that has forty <i>seah</i>. And the numerical equivalent (<i>gematria</i>) of the thing is walking slowly (<i>le’at</i>).",
+            "And the eighth level is the four death penalties of the court: And they are stoning, burning, killing and strangulation. Stoning is more severe than burning; burning than killing, which is with a sword (decapitation); and killing than strangulation. And from the sins [punished by] stoning: [A man] who has sexual relations with the wife of his father, with his daughter-in-law or with a male; a <i>baal ov</i> or <i>yidaoni</i> (types of fortune tellers); one who profanes the Shabbat; one who curses his father or mother; a man who has sexual relations with a betrothed maiden; one who entices others to idolatry; a sorcerer; a rebellious son; and - more severe than all of them - one who blasphemes or worships idolatry (Sanhedrin 53a).",
+            "By burning: [A man] who has sexual relations with a woman and her daughter, with the daughter of his wife, with the daughter of his son, with the daughter of his daughter, with his mother-in-law, with the mother of his mother-in-law and with the mother of his father-in-law (Sanhedrin 75a).",
+            "By the sword: A murderer and the people of a condemned city (Sanhedrin 76b).",
+            "By strangulation: One who strikes his father or his mother; one who abducts an Israelite; a rebellious elder according to the court; a false prophet; one who prophesies in the name of idol worship; and one who has sexual relations with a married woman (Sanhedrin 84b).",
+            "Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 37b), “From the day that the Temple was destroyed, although the [four death penalties of the court] have ceased, [...] the principle of the four death penalties of the court has not ceased: One who is liable for stoning, either he falls from a roof or an animal tramples him. One who is liable for burning, either he falls into a fire or a snake bites him (as a snakebite causes a burning sensation). One who is liable for killing, robbers come upon him (and execute him). One who is liable for strangling either drowns in a river or dies of diphtheria (<i>bisronekhi</i>).”",
+            "And [the law of a man] who has sexual relations with a maidservant is similar to those liable for the death penalties of the court in two ways. For our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 81b), “One who has intercourse with an Egyptian woman, zealots may accost him,” like the matter which is written (Numbers 25:8). And this matter is more severe than the death penalties of the court, for they do not put to death, except with witnesses and a warning and by the decision of a Sanhedrin, which is not the case here.",
+            "And besides these, the evildoer discussed profaned the holy ones of God, whom He loved, and had intercourse with the daughter of a foreign god. And every foreign son he fathers will be a snare and a trap and a reminder of the iniquity - the father will carry the iniquity of the son. And he betrayed God, for he bore foreign children.",
+            "And secondly, the Heavens will reveal his iniquity and the earth will oppose him. For his sin will maintain his decline. And behold he will be similar to those liable for the death penalties of the court after the destruction of the Temple, such that they are judged from the Heavens - that they will die in their rebellion and not die like every other person, as we have explained. And it is stated (Malachi 2:12), “May the Lord leave he who does this  without anyone awake or coherent in the tents of Jacob.” And our Rabbis explained (Shabbat 55b), “‘Awake’ among the Sages, or ‘coherent’ among the disciples.”",
+            "And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avot 5:8-9), “The sword comes to the world for the delay of judgment, for the perversion of judgment, and because of those who teach the Torah not in accordance with the accepted law. Wild beasts come to the world for swearing in vain, and for the profaning of [God’s] name.”",
+            "And among the things that are pleasant for the reprimanders to watch and testify about the people, are to keep in view the fate of the lawless concerning the laws of the Shabbat - regarding the main and derivative categories of forbidden work. For many of them have vanished from the eyes of the masses. And there is no one speaking up and no one making [it] heard. ",
+            "And the ninth level is the severity of the sins for which one is killed rather than transgressing them: Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 74a), “[With regard to] all transgressions in the Torah, if a person [is told], ‘Transgress and you will not be killed,’ he may transgress and not be killed, [...] as it is stated (Leviticus 18:5), ‘[You shall keep My statutes and My judgments,] which a person shall do, and he shall live by them’ - ‘and live by them,’ and not to die by them,” except for idol worship, forbidden sexual relations, and bloodshed. For if a person tells him about one of these three, “Transgress and you will not be killed,” he must [let himself] be killed and not transgress - even when they tell him to do the transgression in private; [whereas with other sins, such a law would only apply in public,] as it is stated (Leviticus 22:32), “that I may be sanctified in the midst of the Israelite people.”",
+            "And [regarding] these three transgressions, [even] the punishment for their lighter side is more stringent than several weighty transgressions. And our Rabbis, may their memory be blessed, called the lighter side of a transgression, the dust of the transgression. And they said (Pesachim 25a), “One may heal oneself [from a disease that brings a mortal danger] with anything except for wood of an <i>asheira</i> (a tree designated for idolatry)” - such that if they say to him, “bring leaves from an <i>asheira</i> and you will be healed by them,” he should [allow himself to] die and not be healed by them. And even though one who benefits from the wood of an  <i>asheira</i> is not worshiping idolatry - since it is the dust of idolatry, he should [let himself] die and not be healed by it. For he would be strengthening the hands of the worshipers of the <i>asheira</i>, lest they would say, “The <i>asheira</i> saved him.”",
+            "And likewise with forbidden sexual relations - for example, if [a man] desired a married woman and they said to him, “Your healing will not be accomplished until she stands in front of you naked” - or that she should talk with him - he should [let himself] die and not breach the fence [around] the prohibition of a married woman. And from this, you can recognize the weightiness of touching the hand of a married woman. ",
+            "And behold the dust of murder is whitening [someone else’s] face (embarrassing someone). Since his face turns white and the ruddy appearance leaves [it], it is similar to [the draining of blood] caused by murder. And so did our Rabbis, may their memory be blessed, say (Bava Metzia 58b). And secondly because the pain of the [embarrassment] is more bitter than death. Therefore our Rabbis, may their memory be blessed, said (Ketuvot 67b), Really “it is preferable for a person to make himself fall into a fiery furnace, and not whiten the face of his fellow in public” - but they did not say this about other weighty transgressions. Indeed, they compared the dust of murder to [actual] murder: And just like they said that he must [let himself] be killed and not murder; they likewise said that he should make himself fall into a fiery furnace, and not whiten the face of his fellow in public. And they learned this from the matter of Tamar, as it is stated (Bereishit 48:25), “As she was being brought out, she sent to her father-in-law, etc.” Behold even though she was being taken out to be burned [to death], she did not reveal that she was pregnant from Yehudah, so as not to whiten his face.",
+            "And they also said (Bava Metzia 58b), “Anyone who descends to <i>Gehinnom</i> [eventually] ascends, except for three [who] descend and do not ascend [...]: One who whitens the face of his fellow in public; one who calls his fellow a derogatory name; and one who has sexual relations with a married woman.” Behold that they compared one who whitens the face of his fellow in public and one who calls his fellow a derogatory name - in that he also whitens his face - to one who has sexual relations with a married woman, which is from the transgressions for which one should die and not transgress.  ",
+            "And they also said (Bava Metzia 59a), “One who whitens the face of his fellow in public has no share in the world to come.” And that which they did not say this about a murderer - that he has no share in the world to come (the explanation is that since whitening [the face] is a derivative of murder, - as he said above, that it is the dust of murder - murder should be no worse than whitening [the face, in this context]; yet they did not say that he has no share in the world to come) - it is because one who whitens the face of his fellow does not recognize the greatness of the sin. So his soul is not bitter towards himself about this iniquity, as is a murderer. Therefore he is far from repentance. ",
+            "And our Rabbis, may their memory be blessed, said about Shabbat (Yerushalmi Nedarim 3:14) that it corresponds to all of the [other] commandments. And our Rabbis, may their memory be blessed, [also] said (Chullin 5a) that one who worships idolatry or publicly profanes Shabbat is one who denies the whole entire Torah; so his slaughter [renders an animal] a carcass, and he makes wine forbidden by touching [it].",
+            "The tenth level is the severity of the transgressions for which those who do them have no share in the world to come: All creatures are created for God’s glory, as it is stated (Isaiah 43:7), “All who are linked to My name, whom I have created, formed, and made for My glory.” Hence it is logically understood that one who profanes [God’s] name and disgraces His word will lose his hope. For it is not enough that he does not fulfill that which is expected from him from the essence of his creation - to glorify God and to sanctify Him - but he rather puts out his hands to do the inverse and the opposite, and to profane His holy name. And so is it written (Numbers 15:30-31), “But the person [...] who acts defiantly is blaspheming the Lord; that person shall be excised from among his people. Because he has spurned the word of the Lord and violated His commandment, that person shall be excised - he bears his iniquity.” For death does not atone for him, and he has no share in the world to come. Therefore it mentions, “he bears his iniquity” in this matter - for it does not mention this in other excisions. <br>  And the explanation of “who acts defiantly (literally, with a high hand),” is such that he publicly does sins known to people. And likewise one who removes the yoke of the kingdom of the Heavens - and even privately, because he too is doing it defiantly. And the content of one who removes the yoke is, for example, one who is [defiant] in eating carcasses or forbidden fat or blood, or to profane holidays - even though he does not transgress the other commandments. Since he removed the yoke of one [negative commandment] from upon himself, he has already rebelled against God, may He be blessed. It is true that sometimes righteous people also stumble in a sin - but this is only incidental, when his impulse overpowers him. [Moreover, the righteous person’s] soul is bitter with him about the matter, and he will be careful about it afterwards. However the person who thinks in his heart to remove the yoke of one [negative commandment] from upon him anytime he wants to transgress it, is called a heretic for one thing. And we have already explained this earlier in the first section of the Gates of Repentance. And they, may their memory be blessed, said (Avodah Zarah 26a), “[Regarding] all shepherds, we do not [save them], etc. (as they engage in such behavior).” And the notion of the shepherds is [about] people that would graze their animals in the fields of others, removing the yoke of the prohibition of theft from upon themselves. And their category is the category of the heretic to eat carcasses, or one of the other transgressions, out of desire. But one who is a heretic to eat carcasses in order to anger [God] is a [full-fledged] heretic (<i>apikoros</i>). And the content of angering, is that he does not sin out of a desire for desirable food. Rather even if there is [also] slaughtered meat in front of him, he will take from the carcass. For he is rebelling, and does not accept upon himself to beware of the prohibition of carcasses [at all].",
+            "Behold we have explained the matter of “the person who acts defiantly. Now we will explain the [content of] “because he has spurned the word of the Lord.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 99a) that “‘Because he has spurned the word of the Lord and has breached His commandment,’ this is [a reference to] one who says: The Torah is not from Heaven; [...] one who reveals the Torah [inappropriately]”; one who spurns Torah scholars; and one who spurns the festivals. For even though he has Torah and good deeds in his hands, he has no share in the world to come.",
+            "And the explanation of one who reveals the Torah [inappropriately], is a man who has the temerity to say things about the Torah which are not so: And he says that some of the verses or some of the recounting of things were written for nothing. And from his arrogance and his pride, he says in his heart that since he does not grasp [how] to get to the nature of the explanation of the things, [thinking] that there is nothing hidden to it. And it is stated  (Deuteronomy 32:47), “For it is not an empty thing from you.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yerushalmi Ketubot 51a), “If it is empty, it is from you” - for you do not know to explain the reason for the thing. And likewise one who leaves one of the words of the Torah and does not concede to it - this is certainly revealing the face of the Torah - for example one who says, “Of what benefit are the Torah scholars for us? If they become wise, they become wise for themselves, and do not bequeath anything to us.” And behold they have contradicted that which is written in the Torah (Genesis 18:26), “and I will raise (spare) the whole place for their sake.”",
+            "And the content of one who spurns the festivals, is that he does work on the intermediate days of the festival and spurns the punishment, because the prohibition of work on the intermediate days of the festival is not explicit in the Torah. And this is in the way of one who is a heretic for one thing, to anger - as we have explained, such that he has no share in the world to come. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bekhorot 30b) [that] one who comes to convert and says, “Behold, I accept all of the Torah except for one matter from the words of the Sages” - we do not accept him. And they, may their memory be blessed, said (Makkot 23a), “One who spurns the holidays is like one who worships idolatry, as it is stated (Exodus 34:18), ‘You shall observe the Feast of Unleavened Bread’; and adjacent to it is ‘You shall not make molten gods for yourselves’ (Exodus 34:17).” And they, may their memory be blessed, explained (Chagigah 18a), “‘You shall observe the Feast of Unleavened Bread’ - observe it to not do work all of the Feast of Unleavened Bread.” And we were warned with this about work on the intermediate days of the festival. And that which it is written (Leviticus 23:39), “a complete rest (<i>shabbaton</i>) on the first day, and a complete rest on the eighth day” is because there are many types of work that are permitted on the intermediate days of the festival, as is explained in their words, may they be blessed.",
+            "And that which they, may their memory be blessed, said that one who spurns Torah scholars, spurns the word of God and does not have a share in the world to come - this is something with a root in logic and a basis in analysis. And behold we find good reason and knowledge about this matter: King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 3:38), “The wise shall obtain honor, but disgrace uplifts dullards.” And likewise (Psalms 109:4), “and I am prayer,” [means] a man of prayer; [and] (Jeremiah 9:5), “You dwell in the midst of deceit,” [means] in the midst of people of deceit. [Hence] its explanation is that a lowly and disgraceful person uplifts dullards; and he honors and praises them. For there are great benefits in the honoring of the wise and upright; and many large snares in the honoring of the dullards and evildoers, and in putting them [on a pedestal]. For when the wise are lauded and put [on a pedestal], their words are heard [more], the whole nation accompanies them and their counsel appears right to them. Secondly, when people see their honor, they will learn a teaching, to offer honor and amplify knowledge. And they, may their memory be blessed, said (Pesachim 50b), “A person should always engage in Torah [study ...], even if not for its [own] sake; as through [Torah study] not for its sake, he will come to [doing it] for its sake.” Thirdly, many of those asleep at heart will be aroused from their sleep, when they see the splendorous honor of the Torah, will recognize its sublimity and the desire for it will enter their hearts. So their involvement with it will be for God, may He be blessed, and to serve Him with a complete heart.",
+            "Behold these are honorable reasons - strong as a mirror of cast metal. But there is another honorable reason above them all - and we hinted to it in the introduction to our words about the matters of the evil groups mentioned: As it is known that among the ways to sanctify His name, may He be blessed, is to make known - with every expression of the lips, with every hint of the eyes and with every practice and movement of the hands - that the foundation of man’s soul and his glorious adornment, and the good and the essence, and the purpose and the preciousness in it, is the service of God, may He be blessed, and fear of Him; as it is written (Ecclesiastes 12:13), “for this is all of man.” And this thing is the glory of God, may He be blessed. And the ones that spurn Torah scholars and fear of Him are nullifying this knowledge and showing the opposite with their behavior. And it is as if they are saying, the service of [God] is not the essence; and the root of the matter is found somewhere besides the service of God, may He be blessed. So they are profaning the Torah - therefore they shall be lost from among the congregation. And it will cease (<i>vayikhlu</i>) in their mouths. (It appears to me that it should say, <i>vayiratsu</i> with their mouths - like the usage [in Psalms 49:14], “the end of those pleased <i>yirtsu</i> with their mouths,” which according to some commentators is an expression of speaking. Or maybe it should say, “and they will be able to say [<i>vayokhlu leimor</i>] with their mouths” - meaning to say that they will be able to say, by way of an excuse) [On my opinion, it should say, express (<i>vayibateu</i>) with their mouths - Y. B.] As they are serving God without involvement in Torah study. <br> Is it not a well known thing that the service does not survive without those that study Torah, who meditate upon it day and night? For they instruct knowledge and bear understanding of the times, to know what the Israelites should do. And they hold up [the Torah] in Israel, so that it will not be forgotten from the mouth of their seed. And in a place where there is no one involved with Torah, the snares grow and there is no upright person. Therefore the servants of God, may He be blessed, honor the sages of the Torah for [the sake of] God’s honor; and to make known that only His service is the essence of existence. <br> And since it has been clarified that God, may He be blessed, created everything for His glory - a man is obligated to pay attention at all times, to honor God and sanctify Him with all of his words; to exult Him, to praise Him and to always bless Him, as it is stated (Psalms 34:2), “I bless the Lord at all times; praise of Him is ever in my mouth.” And whenever he stands among the people and speaks with his friends, he should reflect with understanding, be exacting and supervise everything that comes out of his mouth; to sanctify God with his words; to speak in praise of His service and in glorification of His fear; and to praise His (works) [servants] and those that fear Him. And through this, he will merit - with the meditation of his heart and with the expression of his lips, [and] without exertion or the actions of his hands - great merit [that reach] to the heavens. For this is from the essence of man’s creation. And it is stated, (Proverbs 27:21), “For silver, the crucible; for gold, the furnace; and a man is tested by his praise.” And its explanation is that the virtues of a man are according to what he praises: If he praises good deeds, the sages and the righteous ones - know that you have tested that he is a good man and the root of justice is found within him. For he would not find it in his heart to praise the good and good people with all of his words - and to detest sins and spurn their masters - without being disgusted by evil and choosing the good. And even if it is possible that he has some hidden iniquities in his hand, he is nevertheless among the lovers of justice. So his root is from [the right] choice and he is from the congregation of those that honor God. But one who praises detestable acts or praises evildoers is a complete evildoer and profanes the service of God.",
+            "King Solomon, peace be upon him, also said (Proverbs 25:26-27), “Like a muddied spring, a ruined fountain, is a righteous man fallen before an evildoer. It is not good to eat much honey, but it is honorable to peruse honor.” For when a man muddies a spring with his foot, its waters are temporarily moved; afterwards the water is still and becomes clear, like at the beginning. So is the righteous person: When he is fallen before an evildoer, his level is not lowered and he is not diminished because of it. And if he is temporarily murky - a righteous man falls seven times and rises and [then] returns to his strength and his glory. “It is not good to eat much honey,” but much perusing of the honor of the righteous is an honor for the peruser. For righteous ones are mentioned in the verse above; and the word, “much,” [also] refers to “peruse honor” - as is its function in many places (to refer to two phrases). But the snares found in the honor of evildoers are many and well known. For with their honor, there is a profanation of the Torah and the service [of God]; and it is a sin that destroys from the soul to the flesh.",
+            "Secondly, [it is] because many are pulled behind them and take hold of their actions.",
+            "And thirdly, because those that associate with them - even if they do not do their deeds - receive punishment like them, as we have already mentioned.",
+            "And fourthly, because they are bringing down the honor of people of truth, and nullifying their service. And there is no success in the honor of the righteous, except after the lowering of the [evildoers’] honor - as it is stated (Proverbs 14:11), “The house of the evildoers will be demolished, and the tent of the upright will flourish.” And it is [also] stated (Proverbs 11:11), “A city is built up by the blessing of the upright, but it is torn down by the speech of the evildoers.”",
+            "And our Rabbis, may their memory be blessed, also said (Berakhot 24b) that included in that which is written (Numbers 15:31), “he spurned the word of the Lord,” is one that speaks words of Torah in filthy alleys, anyone who has the possibility of being involved with Torah and is not [so] involved and one who reads the books of heretics; and that, that which it is written, “and he rescinds His commandment” - is [regarding] one who rescinds the covenant of the flesh (circumcision). ",
+            "And we also learned (Sanhedrin 90a), “All of the Jewish people have a share in the world to come, as it is stated (Isaiah 60:21), ‘And your people also shall be all righteous, they shall inherit the land forever [...].’ And these are the ones who have no share in the world to come: One who says [that] there is no resurrection of the dead [derived] from the Torah, and that the Torah is not from the Heavens, and an <i>apikoros</i>. And our Rabbis, may their memory be blessed, warned us in this statement to believe that faith in the resurrection of the dead is [to be found] in the Torah, and that it is one of its principles. And one of the places that resurrection of the dead is made explicit in the Torah is as it is stated (Deuteronomy 32:39), “I deal death and give life; I wounded and I will heal.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Pesachim 68a), “It might be, death is with one [person] and bringing to life with [another] - hence we learn, ‘I wounded and I will heal’: In the same way that the wounding and the healing are with one [person], so too is the death and the giving life with one [person].”",
+            "And they, may their memory be blessed, explained about the matter of the <i>apikoros</i> (Sanhedrin 99b), that he is a man who does not act in a manner of awe and exaltation towards Torah scholars, even though he does not spurn them. For example, he spurns his fellow in front of a Torah scholar, and he does not pay attention to the honor of the sage’s Torah status. For since the Torah is not exalted in his eyes - to act with honor towards it - he has no share in the world to come. For this one too will be considered as one of those that profane the Torah. Therefore, our Rabbis, may their memory be blessed, said (Pesachim 22b), “‘Fear the Lord, your God’ (Deuteronomy 6:13) - [this is] to include Torah scholars.” ",
+            "And secondly, because awe of them contributes to fear of the Heavens. For when their words are obeyed by way of their awe, will they not teach and guide the people to fear the glorious and awesome God? And it is stated (I Samuel 12:18), “and the people stood in fear of the Lord and of Samuel.” And also in the category of <i>apikoros</i> is one who says, “What have those studying benefited us with their study? Is there anything [about which] he can say, ‘See, this is new?' He has never permitted us any crow; and he has never forbidden us the young pigeons.” And these people have also never heard or opened their ears to the benefits found in the occupation with Torah. And we have written some of [these benefits] in the Gate of the Torah (no longer extant), with God’s help. [That is] so that the hearts will yearn for the Torah. And those that do not have the ability to study, will know the exalted honor of occupation with Torah, such that they will merit its knowledge and not lose their souls from the world to come.  ",
+            "And also in the category of <i>apikoros</i> is one who calls his teacher by his name. And they said (Sanhedrin 100a) that the reason for which Gehazi was punished was because he called his teacher by his name, as it is stated (II Kings 8:5), “this is the woman and this is her son whom Elisha revived.”",
+            "And behold that the principle behind all of the punishments mentioned in this level is because of profaning the Torah. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yerushalmi Nedarim 3:14), that the sin of profanation is bigger than all of the transgressions. And it is not possible to atone [for it] with repentance and afflictions, as will be explained in the Gate of the Parts of Atonement (no longer extant). And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Kiddushin 40a), “There is no [deferral] with [the punishment] for profaning [God’s] name - whether one is inadvertent or volitional.” And now stand and reflect upon our great obligation to sanctify His name: As the essence of that which God, may He be blessed, sanctified us with His Torah and His commandments and separated us to be [a people] for Him was to sanctify Him and to fear Him. [Hence] it is fit from the ones he sanctified to be holy - in that even the vessels [used to] serve in front of God, may He be blessed, need to be sanctified; as it is stated (Leviticus 22:32), “You shall not profane My holy name, that I may be sanctified in the midst of the Israelite people; I am the Lord who sanctified you,” Note and understand that the matter that we said can be found explicitly in this verse: It is stated (Psalms 111:9), “He ordered His covenant for all time; His name is holy and awesome.” Its explanation is, because “His name is holy and awesome,” “He ordered His Covenant for all time” and commanded us with His commandments - to sanctify Him and to fear Him. Hence, it is written after it (Psalms 111:10), “The beginning of wisdom is the fear of the Lord; sound understanding, etc.” And through the holiness of the commandments - when we sanctify God, may He be blessed, we are associated with the supernal holy ones that sanctify and venerate Him, as it is stated (Psalms 89:8), “A God venerated in the great council of holy beings, etc.”",
+            "There are other groups that do not have a share in the world to come: And they are the group of the enemies of the Lord, may He be blessed; the group of the destroyers of the vineyard of the Lord; and the group of the ones inflicting fear in the land of the living. Behold we will present their content and the proof of their punishment explicit in the Torah: <br> For the group of the enemies of Lord will be lost from the world to come, as it is stated (Deuteronomy 7:10), “But who requites with destruction those who hate Him to his face - never slow with those who hate Him, but requiting them to his face.” Its explanation is that he repays the reward of the commandments fulfilled by those that hate Him, in this world - in order to destroy them from [getting to] the world to come. And its Targum (translation by Onkelos) is, “And He repays those that hate Him the good that they do in front of Him, in their lives, to destroy them. And David said (Psalms 37:20), “But the evildoers shall be lost, and the enemies of the Lord shall be like heavy sheep, completely consumed in smoke.” And he mentioned the expression, “loss,” with the evildoers, as it is [used] for distress and exile - as the matter that is stated (Isaiah 27:13), “the lost who are in the land of Assyria and the expelled, etc.”; (Jeremiah 50:6), “My people were lost sheep”; [and] (Psalms 119:176), “I have strayed like a lost sheep” - and it is also [used] for death, as the matter that is stated (Psalms 119:92), “I would have been lost in my affliction”; (Esther 8:6) “at the loss of my kindred”; [and] (Leviticus 23:30) “and I will cause that soul to be lost” - meaning excision from this world. For evildoers are punished with difficulties and afflictions or with death, and they are also punished with the judgement for their deeds in the world to come. But [David] compared the enemies of the Lord to the meat of sheep, as it will become coals. Therefore, it will be “completely consumed in smoke.” Just like the fat of sheep is consumed in smoke, so too will the enemies of the Lord be consumed. For their souls will be consumed and lost from the world to come. And it is stated (Exodus 20:5), “visiting the guilt of the parents upon the children, upon the third and upon the fourth generations of those who hate Me.”",
+            "And the matter of those that hate the Lord is sometimes found also among those that fulfill the commandments and are careful [not to commit] any transgression - in deed or in speech - if their soul is upset and it is difficult in their hearts when their fellows are involved in Torah. And it is bad in their eyes when people serve God and fear Him. [It is] like you say about a man who does not want people to honor the king and serve him, since he hates the king; all the more so if they carry their thoughts into action. As they dissuade people’s hearts from occupation in Torah and from the commandments, for they hate the Lord. And likewise people who are miserly about the honor of righteous and upright Torah students, and hate the glory of their crown; or if it is bad in their hearts when they come to them and become the leaders of the generation. And so is it written  (I Samuel 8:7), “for it is not you that they have rejected; it is Me they have rejected as their king.” And all the more so, if they seek to embarrass their honor or to humiliate them. And likewise if they love the honor of the evildoers and compare them to [the prolifration of] the dust - for these really hate the Lord and they do not want His pure service. Nor do they want the elevation of His holy fear, or that His servants and those that fear Him greatly proliferate.",
+            "And likewise the group of destroyers of the vineyard of the Lord - such as those that cause the masses to sin - are haters of the Lord. As you would say that people that destroy the cities of the king or his vineyards and orchards are haters of the king. And it is stated (Isaiah 5:7), “For the vineyard of the Lord of Hosts Is the House of Israel, and the seedlings he lovingly tended are the men of Judah.” And it is stated (Psalms 83:4), “They plot craftily against Your people, take counsel against Your treasured ones.” And it is stated (Psalms 83:6), “Unanimous in their counsel they have made an alliance against You.” And it is stated (Psalms 2:2), “and regents intrigue together against the Lord and against His anointed.” Therefore our Rabbis, may their memory be blessed, said (Rosh Hashanah 17a) that those that sinned and cause the masses to sin descend to <i>Gehinnom</i>, and are judged there for generations and generations.",
+            "And Ezekiel, peace be upon him, spoke about the group of those inflicting fear in the land of the living - “who inflicted fear in the land of the living, etc. and their iniquities are upon their bones” (Ezekiel 32:24-27). We learned from this that death does not atone for them. Indeed, their iniquities are upon their bones forever. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Rosh Hashanah 17a), “The heretics; [...]; and the <i>apikorsim</i>; and those who denied the Torah; and those who denied the resurrection of the dead; and those who separated from the ways of the community; and those who inflicted their fear in the land of the living” - like those community leaders that  put too much dread on the public, not for the sake of the Heavens; “and those who sinned and caused the masses to sin - for example, Jeroboam, son of Nebat, and his company - descend to <i>Gehinnom</i> and are judged there for generations and generations, as it is stated (Isaiah 66:24), ‘And they shall go forth, and look upon the carcasses of the men that have rebelled against Me; [their worms shall not die, etc.]’”",
+            "And the punishment of those that inflict their fear in the land of the living is from five aspects - two are from himself and three are from the people: <br>The two that are from the angle of himself: The first is that man is maggots and worms; and he is called this even when he is alive. Yet it is not enough for him that he does not bow and does not lower himself, but he also lords it over [others], not for the sake of the Heavens? And even the thought of pride - without lording it - is destructive to a man, as it is stated (Proverbs 16:5), “every haughty person is an abomination to the Lord.”",
+            "And the second is that a man is obligated to always set up frameworks of the heart to enshrine dread and fear in his heart in front of God, may He be blessed. But it is stated about the evildoers (Jeremiah 5:24), “They have not said in their hearts, ‘Let us revere the Lord, our God.’” But the man who inflicts his fear in the land of the living, not for the sake of the Heavens, does not have dread in his heart in front of God and wants to impose his [own] fear upon His creatures. And instead of his having to set up thoughts to enshrine the dread of God in his heart, he designs them to impose his own fear on the people of God, may He be blessed. And it is stated (II Samuel 23:3), “He who rules men justly, He who rules in awe of God.” The explanation [of this] is that it is fit for a righteous man who fears God to be a ruler of men. Since once he fears God, may He be blessed, it is fitting for people to fear him.",
+            "And the three that are from the aspect of the people: <br> The first is that he distresses the public when he instills his fear upon them. And it is stated (Leviticus 25:17), “Do not wrong one another.” And that is with regards to distress about things that we have already explained. ",
+            "And the second is that several stumbling blocks come as a result of his instilling his fear - as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Gittin 6b), “A person should never impose excessive fear within his household; as the husband of the concubine of Gibeah imposed excessive fear upon her and this caused the downfall of many tens of thousands of Jews [in the resulting war (see Judges 19–20)].”",
+            "And the third is that the holy people who are servants of God, may He be blessed, should not humble themselves to flesh and blood. So it is not fitting that the fear of flesh and blood be upon them except for the sake of the Heavens. As it is stated (Leviticus 25:55), “For it is to Me that the Israelites are servants” - [they are] My servants, and not the servants of servants. And it is stated (Exodus 19:6), “But you shall be to Me a kingdom of priests and a holy nation.” The expression, priests, is [to mean] masters and officers; and like this [usage] is (II Samuel 8:18) “and David’s sons were priests.” And the whole nation is called a kingdom, from [the usage] (I Kings 18:10), “there is no nation or kingdom”; (Isaiah 60:12), “For the nation or the kingdom.” The explanation [of Exodus 19:6] is that you shall be a kingdom that is all officers, such that the yoke of flesh and blood shall not be upon you. And it is stated (Isaiah 51:12), “What ails you that you fear man who must die”; and it is [also] stated (Isaiah 51:7), “Fear not the insults of men.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sotah 47b), “From the time when those who say to evil, good; and to good, evil,” proliferated, [they removed the yoke of the Heavens from upon themselves, and the yoke of flesh and blood was thrown upon them].” And King David, peace be upon him, said (Psalms 9:20-21). “Rise, O Lord; let not men have power; let the nations be judged in Your presence. Strike fear into them, O Lord; let the nations know they are only men. Selah.” We have learned from this that at a time when a man has power, he does not recognize that he is [only] a man. For dominion is not fitting for man, except for the sake of the Heavens.",
+            "And now we will explain the matter of the punishment of those that separate from the ways of the community, and that he is included in the punishments of the groups that we mentioned above: When the heads of the people and the holy communities gather to serve God, may He be blessed, and make agreements to place commandments upon themselves - they are surely sanctifying God, may He be magnified and sanctified, as it is stated (Deuteronomy 33:5), “Then He became King in Jeshurun, when the heads of the people assembled, the tribes of Israel together.” And it is [also] stated (Psalms 47:10), “The great of the peoples are gathered together, the people of Abraham’s God; for the shields of the earth belong to God; He is greatly exalted.” Israel is called, “peoples,” because they are twelve tribes, like the matter that is stated (Deuteronomy 33:19), “They invite the peoples to the mountain.” But they are one people to serve God; therefore is it stated, “the people of Abraham’s God.” And the kings and the officers are called, “shields,” from the usage (Isaiah 21:5), “grease the shields.” The explanation of [Psalms 47:10] is, the great of the peoples gathered together to serve God, may He be exalted, because their kings and their officers are for God - as they are His servants and His faithful, like the matter that is stated (Psalms 89:19), “Truly our shield is of the Lord, our King, of the Holy One of Israel.” “He is greatly exalted,” since the Holy One, blessed be He, is exalted and glorified in His world in their gathering together and in their service. And the man that separates from the ways of the community is like an opponent of the agreement about the service of God; and like one who exits from the aggregate that is sanctifying God. So he shows himself to not want to be in their council, nor be written in their writings. Behold he is [thus] among those that profane the service and is included in the groups that we mentioned - that are scorning the word of God, and do not have a share in the world to come. And secondly, they dissuade the heart of the weak-minded by their separating from the ways of the community, and so are among those that cause the many to sin. ",
+            "Now we will explain the matter of those that forsake God; and we shall say that they are people that do not have the yoke of the fear of the Heavens, so they fulfill the commandments in a rote fashion. So when the impulse overpowers this man and the spirit [to sin] passes over him, and he transgresses and will be guilty - he does not sigh and he does not worry about his sin. He ate and wiped his mouth; but in his eyes, he is like one that did not do [evil]. It is like the matter that is stated (Psalms 36:2), “What transgression says to the wicked is within my heart; the dread of God is not in front of his eyes.”",
+            "And there are some from this evil group for which it is not enough that they do not wear trembling when they bypass the law and the testimonies, but they praise and bless themselves when they fulfill their desires. So they bring anger and scorn before God, as it is stated (Psalms 10:3), “The wicked crows about his unbridled lusts; the grasping man reviles and scorns the Lord.” And Isaiah, peace be upon him, spoke about the destruction of this group - as it is stated (Isaiah 1:28), “But rebels and sinners shall all be crushed, and those who forsake the Lord shall perish.” And he compared the rebels and the sinners to a broken vessel that has a remnant; but he said that “those that forsake God shall perish.” For they have no share in the world to come, as the matter is stated (Malachi 3:19), “and leave of them neither stock nor boughs.”",
+            "And the destruction of the groups mentioned is at a time when they have not repented. But if they repented from their evil ways, their souls escape destruction - like the matter that is stated (Jeremiah 3:22), “Repent, O rebellious children, I will heal your afflictions!”",
+            "Explanation of the words of iniquity of four groups: <br>Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sotah 42a), “Four groups will not greet the Divine Presence: The group of scoffers, the group of liars, the group of flatterers, and the group of slanderers. The group of cynics, as it is written (Hosea 7:5), ‘He draws His hand from cynics’; the group of liars, as it is written (Psalms 101:7), ‘he who speaks falsehood shall not dwell before My eyes’; the group of flatterers, as it is written (Job 13:16), ‘that a flatterer cannot come before Him’; the group of slanderers, as it is written (Psalms 5:5), ‘For You are not a God who has pleasure in wickedness, evil shall not sojourn with You.’”",
+            "Now we will speak about the nature of their contents and the nature of their aspects, so as to enlighten you with understanding about some of their depths; and we will divide them into sections. We will reveal the end of the weighty punishments of disgusting deeds, and acquire much benefit through the analyses of the sections. For perhaps you have never stood over our words, you have not properly examined the weightiness of the transgression of each part of the sections. So maybe you have never seen the sight of the weightiness of the punishment that is [found] in each one of them. And maybe you have seen its edge, but you have not seen all of it. And [with] each section that we organize, the first is worse than the second (they will be in descending order). And from our words - even from the light parts - that we will mention, you will recognize the terror of darkness, and know that their ends are the ways of death. And maybe you have not yet opened your ears, and it [appeared] like a straight path in front of you. But now that we will write about their bitterness, their fear will come into your thoughts. Also the correct teachings will come into the chambers of your spirit when you see that I will have trusted witnesses testify: intellect, verses, the words of the Sages and their wonderful riddles. And they will be for a witness and a sign, and the truth will thus be revealed to you; and a spirit of grace will pour itself upon you from above. And you will destroy the bad traits from within you, and pure things will support your heart (from the usage, “With the pure, you act in purity” [II Samuel 22:27]). ",
+            "And this is the thing about the group of scoffers - scoffing is divided into four sections:<br>And the first section is the man of the tongue that spreads the infamy of people, like the matter that is stated (Psalms 50:20), “You are busy maligning your brother, defaming the son of your mother.” And he is called a scoffer, as it is stated (Proverbs 21:24), “The proud, insolent man, scoffer is his name, acts in a frenzy of insolence.” Its explanation is that] two bad traits - which are insolence and pride - gathered and joined in the scoffing man. For without having a benefit from the thing, he causes great damage to his fellows, whose reputations he sullies in the eyes of people. And this is the goal of the scoffer, more than the thief or the extortionist - who does [it] to increase his money. And he is also arrogant - for when one who is lowly and submissive recognizes his own deficiencies and blemishes, he will not scoff at people. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Taanit 8a), “In the future, all the animals will gather together by the snake and say to him, ‘A lion mauls [its prey] and eats; a wolf tears [it] and eats; [but] you, what pleasure do you have [when you bite a person]?’ He will say to them, ‘If the snake bites because no spell was uttered, no advantage is gained by the master of the tongue!’ (Ecclesiastes 10:11).” And this section is also from the sections of the group of the slanderers.",
+            "The second section: The one who mocks people because he disdains them in his heart for their lack of reaching virtues or temporal successes regarding honor or power; or he disdains them for their poverty or indigence. And it is pride that brought him to this trait; or much tranquility and pampering, like the matter that is stated (Psalms 123:4), “Long enough have we endured the scorn of the complacent, the contempt of the haughty.” And sometimes the scoffer will mock holy ones and prophets, like the matter that is stated (Jeremiah 20:7), “everyone jeers at me.” And King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 14:21), “He who disdains his fellow is a sinner.” It was also stated (Proverbs 11:12), “He who disdains  his fellowman is devoid of sense.” And it was stated (Proverbs 17:5), “He who mocks the poor affronts his Maker; and he who rejoices over another’s misfortune will not go unpunished.” One who mocks the poor shows about himself that he imagines that successes are in the hands of people to surely achieve them with their wisdom - like the matter that is stated (Deuteronomy 8:17), “My own power and the might of my own hand have won this wealth for me.” And it is stated (Isaiah 10:13), “For he thought, ‘By the might of my hand have I wrought it, by my skill.’” And because of this, he mocks the poor; for he says in his heart that he did not reach wealth from lack of intellect and from the lowliness of his [work]. And behold he affronts the One who makes the poor and the rich, because it is all from God, may He be blessed - like the matter that is stated (Proverbs 22:2) “Rich man and poor man meet; the Lord made them both.” And about “he who rejoices over another’s misfortune,” he said, ‘He will not go unpunished” - for even though he did not injure with an action or with speech, “he will not go unpunished.” However the evil of the one that rejoices is not as great as the evil of the one who mocks. And because scoffing is caused by pride - which is the opposite of humility - King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 3:34), “If at scoffers, He scoffs; but to the lowly He shows grace.” Its explanation: “If at scoffers” - truly, God mocks scoffers who mock people, like the matter that is stated (Psalms 2:4), “He who is enthroned in heaven laughs; the Lord mocks at them.” And the expression, “if,” is to confirm the matter. And so [is such a usage found] (in Numbers 24:22) “Yet if Kain be consumed”; (Proverbs 23:18) “For if you will have a future.”",
+            "The third section: One who always mocks things and actions, but he does not intend to disgrace those associated with them. Rather he pushes off things that should not be pushed off and pushes off the [possibility of] results from actions that have hope for results. And about this is it stated (Proverbs 13:13), “He who disdains a thing will be injured thereby.” And they said (Avot 4:3), “Do not disdain any man, and do not discriminate against anything; for there is no man that has not his hour, and there is no thing that has not its place.” And what brought this scoffer to this bad trait is his being wise in his [own] eyes. And sometimes this trait brings a person to heresy, to mock the commandments - like the matter that is stated (Psalms 119:51), “Though the arrogant have cruelly mocked me, I have not swerved from Your teaching.” And this third section is a group that does not accept reprimand, as it is stated (Proverbs 9:8), “Do not reprimand a scoffer, for he will hate you.” And it is [also] stated (Proverbs 9:7), “To rebuke a scoffer is to call down abuse on oneself.” And it is [further] stated (Proverbs 19:25), “Beat the scoffer and the simple will become clever.” And that which causes this group not to listen to reproof is that the trait that leads to this [type of scoffing] is that a person is wise in his [own] eyes. And this trait controls him so much until he scorns the intellect of anyone besides himself. And it is a trait that has no hope, as it is stated (Proverbs 26:12), “If you see a man who thinks himself wise, there is more hope for a dullard than for him.”",
+            "And the fourth section: One who always makes a habit for himself to engage in idle talk, and idle matters, like those who sit in the street corners. And there are two evils in the matter: The first is because all who proliferate words bring sin. And the second is that he is idle from [speaking] words of Torah. And the ways of death [are found] in this. For he does not remember or pay attention, that the time periods that he is wasting, he could [use] to reach pleasantness, to acquire eternal life - if he were to set these available times for Torah when he is free, for the work of the Heavens which is upon him. Therefore he will be punished to carry the yoke of afflictions - measure for measure - as it is stated (Isaiah 28:22), “Now therefore do not be scoffers, lest your suffering be made strong.” And they, may their memory be blessed, said (Avodah Zarah 18b), “Anyone who scoffs, suffering will befall him, as it is stated, ‘lest your suffering be made strong.’” And the Sages would warn their students against scoffing even occasionally and by chance. And about this section they had to warn, since many have stumbled on it in an occasional way.",
+            "And this is the thing about the group of liars - the content of this group is divided into nine sections: <br> The first section: The lying man that left the Torah and does evil and destroys with the response of his mouth - like one who contradicts his countryman about a deposit or a transfer or the wage of a wage-worker, as it is stated (Leviticus 19:11), “you shall not deal deceitfully or falsely, a man towards his countryman.” And likewise, one who bears false witness against his neighbor; and it is said (Exodus 20:13), “you shall not bear false witness against your neighbor.” And included in this section is deception and fraud in commerce and in partnerships; and it is stated (Leviticus 25:14), “you shall not cheat, one man, his brother.” And it is [also] stated (Psalms 55:12), “fraud and deceit never leave its square.” And he is called a man of iniquity and a ruffian; and he is the heaviest with iniquity from the groups of the evildoers, as we have discussed in the Gates of Fear of Sin (no longer extant). And the characteristics of this man of iniquity are that he winks his eyes and rolls his fingers, as it is written (Proverbs 6:12-13), “A ruffian individual, a man of iniquity, etc. Winking his eyes, etc.”",
+            "The second section: One who lies, but there is no damage or loss to his fellow from the actual lie; however he plans it in order to do the damage or the evil - like one who deceives his fellow to believe that he is his friend and trusted companion; and he plans that [the other] will trust him through this and not be on guard against him, so that he will be able to lead him to evil; like the matter that is stated (Jeremiah 9:7), “One speaks peace to his fellow, but lays an ambush for him in his heart.” And it is stated after it (Jeremiah 9:8), “‘Shall I not punish them for such deeds,’ says the Lord; ‘shall I not bring retribution on such a nation as this?’” And the punishment of these two sections is for two things: For the lie and for the damage that [comes with it]. For falsehood [even] without the angle of damage is an abomination to God, as it is stated (Proverbs 6:16-18), “Six things the Lord hates, etc: A haughty bearing; a lying tongue; etc. A mind that hatches plots of iniquity.” [And it is stated] (Proverbs 8:13), “I have hated duplicity in speech.” And it is stated (Job 15:16), “What then of one loathsome and foul, man, who drinks wrongdoing like water!” And to flesh and blood also is falsehood loathsome, as it is stated (Proverbs 12:22), “Lying lips are an abomination to the Lord.” (It appears to me that there is a printing error here, and it is supposed to say: And it is stated [Proverbs 8:13], “I have hated duplicity in speech”; and it is stated [Proverbs 12:22], “Lying lips are an abomination to the Lord.” And to flesh and blood also is falsehood loathsome, as it is stated [Job 15:16], “What then of one loathsome and foul, etc.” And it means to say that the understanding of the language of the verse is that a man who drinks wrongdoing like water, is essentially loathsome and foul - for he is even loathsome and foul to flesh and blood.)",
+            "And the third section: One that comes with deception and deceptive words to prevent good from someone and to bring the good to himself. It is not to rob his fellow of something that is his nor to extort him. Rather he puts his eye upon a good that will be coming to his fellow in the future, and ambushes it to bring it to himself by the falsehood of his words; or his lying words cause his fellow to give it to him as a gift. And the main punishment is for the lie. Indeed, the punishment of the lie is enlarged if it causes a loss to someone besides himself, even though the main part of the punishment is not for the loss [here] - for he did not cause him to lose something that he had acquired. It is like the matter that our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 92a), “Anyone who alters [the truth in] his speech, it is as though he worships idols. As, it is stated (Genesis 27:12), ‘Maybe my father will feel me, and I shall seem to him a deceiver (<i>metate’a</i>)’; and it is written there (Jeremiah 10:15) [regarding idolatry], ‘They are vanity, the work of deception [<i>tatuim</i>].’” And our Rabbis, may their memory be blessed, said that it was as if he worshipped idolatry [here] - they brought it to the extreme and other (and it appears to me that it needs to say, to the final extreme). For he is (traded) (it needs to say, hidden - and it is from the usage of the verse [Isaiah 28:15], “We have hidden in falsehood” - and so is it found in the Chapter on Falsehood in the Paths of the Righteous, the chapters of which are built upon the pearls of this holy book Y. B.) in falsehood and girded in vanity. ",
+            "The fourth section: One who lies in recounting things that he heard and alters some of them on purpose, yet he does not have any benefit from his lies, nor does he cause a loss to anyone else. Rather his characterization is that [it is] from his love of falsehood over just words, forever. And sometimes he will invent a whole story of words from his heart. And the punishment of this person will be lighter from one angle, since there was no loss to [another] person from his lies and from his wantonness. But his punishment will be very big due to his brazenness and his love of falsehood. And his punishment will be weighty, for he loved it without a benefit. And King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 6:19), “He breathes lies, a false witness.” Its explanation is [that] if you see a man that breathes lies in his speech and in recounting his words - know that this trait will bring him to testify falsely against his brothers and testify that which is wrong against him, from his love of falsehood. And they permitted this section in order to fulfill a commandment and to seek good and peace. And they said (Ketuvot 17a) that it is permissible to praise the bride in front of the groom and to say that she is fair and attractive, even though it is not so. And they said (Yevamot 65b) [that] it is permissible to alter [the truth] for matters of peace, as it is stated, “Your father commanded before he died, saying, ‘So you shall say to Joseph, “Please pardon, etc.”’” And there are some people that change some of the things they have heard unintentionally, as they did not place it into their hearts to analyze it when they heard it. This too is a bad trait. And King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 22:28), “But one who really heard will speak forever.” Its explanation is that a man who puts into his heart to listen and audit to the essence of the words that they speak into his ears - in order that he can tell them correctly to others, and not have a treacherous tongue in his mouth - “will speak forever.” For people will love to hear his words, and they will not say, “Why are you still speaking your words?”",
+            "The fifth section: One who says to his fellow that he will benefit him and give him a gift; but as he is still speaking, he tells his heart that he will not give [it]. And it is stated (Psalms 34:14), “Guard your tongue from evil, your lips from deceitful speech.” And our Rabbis, may their memory be blessed, explained it (Bava Metzia 49a) [as saying that] one should not speak one way with the mouth and [another way] with the heart. And they also said (Yerushalmi Bava Metzia 4:2) [that] there are words that, if he goes back on them, are considered bad faith - but only if he says it with the mouth, and decides upon it with the mind. (It appears [correct] to me to explain the words, “and only (<i>oubilvad</i>),” as being in the place of the word, “rather.” And he means to say that the word of a man should only be in such a way that he says it with the mouth and decides upon it with the mind, which is the opposite of, one thing with the mouth and [another] with the heart.",
+            "The sixth section: One who promises his fellow to benefit him, but falsifies his speech and makes his word worthless. Since after he said to benefit him (upon) [with an expression of] a promise, and his fellow’s heart depended on it, he should not profane his promise - as this is the way of falsehood. And it is like a man who broke a covenant, as it is stated (Zephaniah 3:13), “The remnant of Israel shall do no wrong, and speak no falsehood; a deceitful tongue shall not be in their mouths.” And likewise one who says that he will give his fellow a small gift, even though he does not mention any expression of promise. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Metzia 49a) it is because [there is] bad faith with this. As since the gift is small, his fellow counts on it; that he will surely give it. And if it is to a poor person, his evil is great even if the gift was large - for he surely vowed it (since charity is like a vow); and it is stated (Numbers 30:3), “he shall not profane his word.” And likewise one who glorifies himself in public by [announcing that] he will give a gift to someone. And see that he is like one who praises himself about his generosity with this. And this is surely like a promise, so it is not proper that he should go back on his words once he honored himself and boasted about the thing; like the matter that is stated (Proverbs 25:14), “Like clouds and wind - but no rain - is one who boasts of gifts not given.” Its explanation is, just like people are distressed after signs of rain come, but rain does not come; so too is the matter of the man who boasts about a false gift. For that which he boasted about the thing is a sign about the fulfillment of the thing. Hence the man to whom he promised the gift will be distressed when his expectation is disappointed.",
+            "The seventh section: One who fools his fellow, saying that he did him a favor or spoke favorably about him, but he did not do [so]. Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Chullin 94a) [that] it is forbidden to deceive (literally, steal the mind of) people. And note that this was more weighty among the Sages of Israel than theft. For lying lips is certainly [a cause of] great guilt. And we have been obligated about the fences of truth because [truth] is from the principles of the soul. ",
+            "The eighth section: One who praises himself about virtues that are not found in him.  King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 17:7), “Lofty words are not fitting for a villain; much less lying words for a great man.” Its explanation is [that] a villain should not act proudly and raise himself up due to the virtues of his ancestors. For he said in the verse above this (Proverbs 17:6), “and the glory of children is their parents.” Much less should a great man honor himself with lies and say, “I did so, and spread and gave [gifts],” when he did not do so. And this is a disgrace for any person, but all the more so, a great man. And he disgraces the generosity that he has done; for he profaned his soul with what he did not do. For this will testify that all of the righteous deeds that he did were [only] for fame and praise. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yerushalmi Shevi’t 10:3 at the end) that one who is honored according to the level of one who knows two tractates, but knows only one, must tell them - “I know only one.” All the more so is it forbidden to lie and boast, saying, “I have learned many like these.”",
+            "The ninth section: Children who do not lie in recounting things that they heard and telling over events, but switch the words according to the circumstances of their wishes, [yet it is] without hurting any person through it. However they find a little benefit with their lies, even though they do not make money from it. And our Rabbis said (Yevamot 63a) that this is also forbidden, as it is stated (Jeremiah 9:4), “they have trained their tongues to speak falsely.” However their punishment is not like those that lie about something that [did not happen], the nature of which we discussed in the fifth (it should say fourth) section. Behold these are the sections of the group of liers; and we have already mentioned their centrality to you for the ways of faithful people, and that they are fundamental for the soul.",
+            "And this is the thing about the group of flatterers - the content of this group is divided into nine sections: <br> The first section: The flatterer who recognizes or sees or knows that there is injustice in the hand of his fellow, and that he is holding fast to deception; or that he sinned to another person with evil speech or verbal abuse - and he blandishes him [with] improper speech, saying, “You did not do evil.” The sin of one who refrains from reprimand - as it is stated (Leviticus 19:17), “you shall surely reprimand your countryman and not bear sin because of him” - is too small for him; so he increased the sin by saying, “You did not sin.” It is like the matter that is stated (Jeremiah 23:14), “they encourage evildoers.” And behold this is a criminal offense in the hand of the foolish flatterer, for he was not zealous against falsehood, but rather assisted the falsehood, and said about the bad, “Good,” and made darkness, light. He also placed a stumbling block in front of the sinner in two aspects. The first one is that he will not regret his evil. And the second is that he will repeat his evil on the next day. For the one who flatters the other one about his desire praises [that] evildoer. Besides that he will carry the punishment for the damage that he caused to the one towards whom the sinner was guilty, by justifying [the sinner]; he will [also] be punished for the false words, as it is stated (Psalms 5:7), “You doom those who speak lies.” And it is stated (Proverbs 17:15), “To acquit the guilty and convict the innocent; both are an abomination to the Lord.” All the more so if the injustice in the hand of his fellow, the evildoer, is revealed to the public. For when he, the flatterer, said to him in front of people, “You are pure, without transgression” - he has profaned and disgraced the religion and the law.",
+            "And a person is obligated to give himself over to danger, and not to place guilt like this upon his soul. And our Rabbis said about the matter of Agrippa (Sotah 41a-b) that when he read from the Torah [and] “arrived at [the verse], ‘You may not appoint a foreigner over you’ (Deuteronomy 17:15), tears flowed from his eyes. And they said to him, ‘You are our brother.’ [...] At that moment the enemies of the Jewish people (a euphemism for the Jewish people) were sentenced to destruction for flattering Agrippa.” Especially should one who sits in judgement not fear mortal men, as it is stated (Deuteronomy 1:17), “Fear no man.” And among the sections of the group of flatterers, there are some in which the flatterer is destroyed and lost just for the iniquity of flattery, as will be explained.",
+            "The second section: The flatterer who praises the evildoer in front of people - whether in front of him or not in front of him - even though he does not justify him for his extortion or lie about his trial, but says about him that he is a good man. About this is it stated (Proverbs 28:4), “Those who forsake Torah praise the wicked.” For had he not forsaken the Torah, he would not have praised one who transgressed its words and breached its commandments. Even if he only praises the evildoer for that which he finds that is good about him and he defends him to people to tell them of his righteousness, but he does not mention the bad - this too is a sore evil. For in his mentioning the good and not mentioning the bad and covering up all of his transgression, he will be thought of as a righteous man by those listening and they will give him honor and elevate him. And we have already mentioned [and] let you know the stumbling blocks and the destruction that is found in honoring evildoers. Hence it is incorrect to mention their righteousness without mentioning their evil and foolishness as well, as it is stated (Proverbs 10:7), “But the fame of the wicked rots.” And it is [also] stated (Isaiah 57:12), “I hereby pronounce judgment upon your deeds; your deeds shall not help you.” The explanation is [that] your good deeds will not help to save you from your evil when you will come to judgement and in My evaluation for eternity - since the matters of your iniquities finished off [their merit]. And it is like our Rabbis said (Rosh Hashanah 16b), “One whose iniquities are greater than his merits is written and sealed for death.” And evildoers are recognizable by their speech and behavior, as we discussed earlier with you, in the Gates of the Fear of Sin (no longer extant). ",
+            "And behold the righteous abominate the evildoer, as it is stated (Proverbs 29:26), “The unjust man is an abomination to the righteous.” And with one who is not in the counsel of the sages - if he does not surely abominate him, nor surely curse him; he should also surely not bless him. ",
+            "And it is likely that the case of the one praising the evildoers is from foolishness. For the fool (he) intends to praise the good - whether it is about the truth, or whether it is the opposite. And without knowing, he is praising the dead. For our Rabbis said (Berakhot 18b), [that] evildoers are considered like wraiths, as it is stated (Ecclesiastes 9:5). “But the dead know nothing.” But this unintentional sin is considered wanton. For a master would not love a slave, if [the slave] loves [the master’s] enemies and brings close those who he has distanced. Should they not know this from the intellect, that this is so? And it is stated (Proverbs 3:35), “disgrace uplifts dullards.”",
+            "The third section: The flatterer who praises the evildoer to his face, yet his wisdom restrains him - for he does not praise him in front of [other] people, lest he be a stumbling block for them. The sin of this flatterer is also great, as he blandished him in his eyes; such that he will not repent from his evil path and not worry about his iniquities - for he is righteous in his eyes. And when they praise anyone who is not from the congregation of the righteous - he will say in his heart, “Indeed, I knew that it was like this''; like the matter that is stated (Proverbs 11:9), “The flatterer destroys his neighbor through speech; but through knowledge, the righteous is rescued.” The explanation is that the flatterer destroys his neighbor with his mouth, because he will praise him and [the neighbor] will believe [his] words. So he will harden his spirit and he will see himself with honor, and not understand that his soul is murky. And with this stumbling block in his hand, he will fall into the trap of his pride. So behold, he surely destroyed him with his flattering lips. “But through knowledge, the righteous is rescued”: The righteous are saved from the damage of the flatterer through their knowledge. For if he flatters him, his heart will not be elevated as a result, like our Rabbis said (Niddah 30b), “Even [if] all of the world says about you, ‘You are righteous’ - be like an evildoer in your [own] eyes.” And they [also] said (Avot D’Rabbi Natan 29), “If you have companions, some of whom praise [you], and some of whom reprimand [you] - love the ones that reprimand you, and hate the ones that praise [you]. For these are bringing you to life eternal, and those,  when they praise you, are gladdening you to your [own] detriment.\" And it is also possible to explain [it as]: “Through knowledge, the righteous rescue” their neighbors - as they will not flatter them; but will rather reprimand them and show them the path, when they err in the chaos that is not a path. And it is stated (Proverbs 26:28), “and a flattering mouth throws one down.” This compares a flattering mouth with a crooked path; and it says that just like a man falls and is thrown down by walking on a crooked path - like the matter that is stated (Psalms 35:5-6), “Let them be as chaff, etc., the Lord’s angel throwing them down. Let their path be dark and slippery” - so too does a man fall and get thrown down by a flattering mouth. And that is the mouth of the flatterer. And about the matter that we are discussing, King David, peace be upon him, said (Psalms 12:4), “May the Lord cut off all flattering lips, every tongue that speaks arrogance.” He cursed a flattering mouth, since he destroys his neighbor with it; and a harsh tongue - which is the opposite of the smooth [one], and that is evil speech. And among the flatterers, there are those that intend to flatter intimidating people, in order that they should honor them and promote them. And our Rabbis said (Avot D’Rabbi Natan 29), “Anyone that flatters his fellow for the sake of honor will in the end be removed from it in shame.”",
+            "The fourth section: One who attaches himself to an evildoer. It is not enough for him that he does not reprimand him with the rod of his mouth and surely distance him; but he rather brings him close like a friend. And it is stated (II Chronicles 20:37), “As you have made a partnership, etc., the Lord will break up your work.” Whereas the righteous are surely disgusted by the evildoer, as it is stated (Psalms 15:4), “A  contemptible man is disgusting in his eyes.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Kamma 92b), “Not for naught did the starling go to the raven, but because it is its kind. And it stated, ‘All fowl will live with its kind, and men with those like him’ (Book of Ben Sira 13:17).” And they said (Megillah 28a), “It is prohibited for a person to gaze at the likeness of a wicked man, as it is stated (II Kings 3:14), ‘Were it not that I regard the presence of Jehoshaphat, the king of Judea, I would not look toward you, nor see you.’” And they [continued], “[Any one who gazes at the likeness of an evil man,] his eyes become dim [at the time of his old age], as it is stated (Genesis 27:1), ‘And it came to pass, that when Isaac was old, and his eyes were dim so that he could not see’ - because he gazed at the wicked Esau.” And we have already discussed very well that there are many ways of death found by one who attaches himself to an evildoer.",
+            "And the fifth section: A man whose words people trust, and everyone relies on his words; and he intends to boost one of the people or his redeeming relative, out of his love for him - and he says about him that he is wise, whereas he is not wise. And this will be [a cause] for faltering and a stone for stumbling; for they will rely upon his rulings: Every dispute will go according to his [decision], he will twist every case and he will destroy the world. And likewise, if he says about a man, that he is trustworthy, but he does not know whether he is trustworthy or someone who cannot be trusted. So perhaps a listener will hear and appoint him over his house and give him everything that he has into his hand (to watch); and he will deny it, saying, “I [never] saw you.” And the Rabbis said (Sanhedrin 7b), “Anyone who appoints a judge who is not fit over the community is as though he plants a tree-idol (<i>ashera</i>); and in a place where there are Torah scholars, it is as though he planted the tree next to the altar.” And in the early days, there was someone who appointed someone who was not fit to make rulings, as the head. And they read this verse about him (Habakkuk 2:19), “Ah, you who say, ‘Wake up’ to wood, ‘Awaken,’ to inert stone; can that give an oracle; why, it is encased in gold and silver, but there is no breath inside it.” And in the future, the Holy One, blessed be He, will repay the ones that appointed him, as it is stated (Habakkuk 2:20), “But the Lord is in His holy Sanctuary; let all the earth be silent before Him.” ",
+            "The sixth section: One who has the ability to protest, but does not protest and has no words of reprimand in his mouth; and does not use the swords of his eyes and does not take responsibility for the deeds of sinners. So he will not be a man of reprimand, whereas we were commanded to destroy the evil from within our nation - as it is stated (Deuteronomy 13:6), “and you shall destroy the evil within you.” And our Rabbis said (Shabbat 54b), “Anyone who is in a position to protest against the members of his household and does not protest, is apprehended for the members of his household; if he is in a position to protest against the people of his city, and does not protest, he is apprehended for the people of his city; if he is in a position to protest the whole world, and does not protest, he is apprehended for the whole world.” And it is stated (Leviticus 26:37), “A man shall stumble over his brother.” And they, may their memory be blessed, expounded (Sanhedrin 27b), “‘A man over’ the iniquity of ‘his brother.’” And they said that all of Israel is responsible for one another.",
+            "The seventh section: One who sees the people of his place [being] a stiff-necked people, and says in his heart, “Perhaps they will not listen if I speak [words of] integrity with them and fill my mouth with reprimands.” Hence he saves his mouth [from speaking]. Yet he surely bears his sin, for he did not try to reprimand and warn [them] - (indeed) [maybe] if the city is pitied, they will awake from the slumber of their stupidity and their error will not [continue to] lay with them. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shabbat 55a) about that which is written (Ezekiel 9:4), “and set a mark (<i>tav</i>) upon the foreheads of the men that sigh and that cry, etc.”: The attribute of justice said, “[Even though these are full-fledged righteous people and keep the Torah,] it was in their hands to protest, and they did not protest. [The Holy One, blessed be He,] said, “It is revealed and known before Me that had they protested, they would not have accepted [it] from them.” [The attribute of justice] said, “Master of the Universe, if it is revealed before You, [they did not know if the people would listen to their voice or ignore them].” So afterwards God, may He be blessed, commanded (Ezekiel 9:4), “and begin from My Temple (<i>Mikdash</i>)” - and that is the dedicated  (<i>mekudash</i>) righteous ones. And it is stated (Leviticus 19:17), “you shall surely reprimand your countryman and not bear sin because of him.” But if the matter is revealed to all, known, tested and analyzed that the sinner hates rebuke and will not listen to the voice of his teachers and will not bend his ear to his instructors - about this is it stated (Proverbs 9:8), “Do not rebuke a scoffer, for he will hate you.” And they said (Yevamot 55b), “Just as it is a commandment to say something that will be heard, so is it a commandment to not say something that will not be heard.” And they said (Beitzah 30a), “It is better that they be inadvertent, and not be intentional.”",
+            "And the eighth section: Someone who hears the words of the people saying evil speech, or hears every mouth speaking fouly or sits among a group of jokers disgracing the Torah and the commandments - and he knows that they are stubborn and [like] thorns. So if he would reprimand them, they will not listen to his words - hence he puts his hand to his mouth (does not speak). This one will also be punished, since he did not answer fools about their foolishness - lest they say that he is like them and that he concedes to their words. Rather, he becomes obligated to answer and scold them, to give greatness to the Torah and the commandments which they disgraced and made light of. He should be zealous for the honor of the Clean and Righteous One about whom they are speaking.",
+            "This is one of the things for which a person becomes obligated to leave the group of evildoers. For he will be punished for hearing their evil words and being too listless to answer them. And this is something explicit in the words of Solomon, as it is stated (Proverbs 24:1-2), “Do not envy evil men; do not desire to be with them. For their hearts talk violence, and their lips speak mischief.” And he meant to say [it is] because you will bear the iniquity when they sin. For you will constantly hear their evil words and you will be silent.",
+            "The ninth section: One who honors evildoers in a way of peace. However he does not speak well about the evildoer and does not act to honor him in a way in which people will think that he is honoring him because he is honorable and precious in his eyes. Rather he only shows him respect in the way that people honor the rich, in the way of dignification; and with the hope of benefit, since their path has been successful - and not because of the grace of his arrangement. Nevertheless there is a sin and guilt in this thing. If it is permitted to honor the rich, it is not so with the evildoers - as it is stated (Job 40:11-12), “see every proud man and bring him low. See every proud man and humble him, and bring down the evildoers where they stand.” Nevertheless this section is permitted in the case of worry about something - lest the evildoer injure him and cause him a loss, at the time when the evildoer is strong and his time is brazen; and we do not have the ability to humble him, and to put him him down [with our soldiers]. Hence it is permitted to honor him in the way we honor very intimidating people out of fear and terror, by rising for them, noting them and that which is similar to these. However, one should not praise him, nor speak well about him to people. And likewise did our Rabbis, may their memory be blessed, say (Sotah 41b), “It is permissible to flatter evildoers in this world.”",
+            "And this is the thing about the group of slanderers: <br>Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Arakhin 15b), “Anyone who speaks evil speech is as though he denied a fundamental principle [of faith] - as it is stated (Psalms 12:5), ‘Who have said, “we will make our tongue mighty; our lips are with us; who is lord over us?”’” Therefore, they considered him as if he denied a fundamental principle. For he causes and brings about great damage and much evil to his fellows by making them foul in the eyes of people or by other ways of [causing them] loss. And it is not likely that a man would prepare a mechanism of destruction and damage that is more bitter than death without it benefitting himself monetarily, unless it is to have his [evil] impulse honor himself and remove the yoke of the Heavens from upon him - to remove ethical constraints - as it is stated in the Psalm, “when the Ziphites came and told Saul, etc., O God, arrogant men have risen against me; a band of ruthless men seek my life; they are not mindful of You.” (This is a scribal error, as there is some difference between the verse brought down by the author, may his memory be blessed, [and his source]. As [in the source], it is written, “For strangers have risen against me, etc.” And the verse that he wrote here is found in Psalms 86:14; but it needs to be corrected and replaced with the verse as it is written there in Psalms 54:5.) And our Rabbis, may their memory be blessed, explained (Midrash Tehillim 54) that they intended that Saul would bless them, as he said to them (I Samuel 23:21), “May you be blessed of the Lord for the compassion you have shown me!” But they did not place God in front of them - as it is written in His Torah (Deuteronomy 27:24), “Cursed be he who strikes down his neighbor in secret.” And it is written (Ecclesiastes 10:11), “no advantage is gained by the master of the tongue!” And it is stated about Doeg (Psalms 52:4-5), “Your tongue devises mischief… You prefer evil to good; the lie, to speaking truthfully. Selah.” And they explained in Midrash Tehillim 52, “What do you benefit and what do you gain when you say evil speech? Is it not that you did not need money, for you had [already] become wealthy - as it is stated about him (I Samuel 21:8), ‘Saul’s chief herdsman.’ It was only because you preferred the evil to the good, and ‘the lie, to speaking truthfully’ - as you have removed His yoke.” And it is stated (Proverbs 6:30), “A thief is not held in contempt for stealing [to fill his hunger]; and it is written after it (Proverbs 6:32), “He who commits adultery is devoid of sense, etc.” This is meaning to say that he is worse than a thief, for [the former] needs to “fill his hunger.” Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Midrash Tehillim 120) that one involved in evil speech is worse than both of them. For he does a great sin without benefit, as it is stated (Psalms 120:3), “What can you profit, what can you gain, O deceitful tongue?”",
+            "And secondly, for this [too] is one who speaks evil speech considered as if he denied a fundamental principle: For he says in his heart that his lips are in his [own] control; and because they do not do an action and he is in charge of his tongue, he determined in his heart that he should not restrain the spirit of his lips from saying that which comes to his spirit; and that only all the other limbs are not in his control to sin with them - like the matter that is stated (Psalms 12:5), “They say, “with lips such as ours, who can be our master?” And they do not say, “Where is the God that made me, to whom all the movements of His creations are given - not one is lacking. They are all subjected to doing His will. Rather, it is no matter - the petitions about the lips are in our control.” The evildoers that sin with other sins are not like this. For they know that their leaving God is bad and bitter, however they were pulled after their desire and their overpowering [evil] impulse; yet they are pained by this. And our Rabbis said (Arakhin 15b), “Evil speech [...] corresponds to three transgressions [and these are them]: Idol worship, forbidden sexual relations and bloodshed. [...] With regard to idol worship, it is stated (Exodus 32:31), ‘Oh, this people have sinned a great sin.’ With regard to forbidden sexual relations, it is stated (Genesis 39:9), ‘How can I do this great wickedness.’ With regard to bloodshed it is stated (Genesis 4:13), ‘My punishment is greater than I can bear.’ [And with regard to evil speech,] it is stated (Psalms 12:4), “May the Lord cut off all flattering lips, the tongue that speaks great things.” ",
+            "And behold we must explain to you how it is possible that the iniquity of evil speech can be more than these three. Did our Rabbis, may their memory be blessed, not say about each one of them (Sanhedrin 74a), “Let a man be killed and not transgress them?” And they said [that] idolatry is weighty, for anyone that concedes to it is like one who denies all of the Torah. And they [also] said (Chullin 5a) that one who is an apostate [only] for idolatry is like one who is an apostate for all of the entire Torah. And when you put your heart to these statements of theirs, may their memory be blessed, you will find several roots [to them] and several aspects. ",
+            "The first is because the one involved in evil speech repeats his stupidity - he will embarrass, sully and shame ten times a day. He will speak superfluously and strike in secret. So who can measure his punishment? For one involved in evil speech does not put an end to [his] words. And even a light sin is very weighty when the stupidity is repeated many times - as we discussed earlier - all the more so, when it is a big sin and a grievous evil. And when our  Rabbis, may their memory be blessed, said, “Evil speech [...] corresponds to three transgressions,” they meant to say, corresponding to one who transgresses them at a time when his impulse attacks him - not corresponding to an habitual sinner or one who has left the congregation to transgress them all the time.  ",
+            "The second is because the repentance of one involved in evil speech is difficult, since he has taught his tongue to speak falsehood, and sent his mouth to evil. From so much habit, he does not control his spirit, and it is as if his mouth causes the thought - like the matter that is stated  (Psalms 52:4), “Your tongue devises mischief”; and it is stated (Ecclesiastes 10:12), “but a fool’s lips will swallow him up”; and it is stated.(Proverbs 18:7), “The fool’s speech is his ruin (<i>mechitah</i>).” And <i>mechitah</i> is an expression of fear and trepidation. It means to say that the fool is afraid and in trepidation from the rage of his tongue, lest he be ensnared - like he fears from his enemy - as his lips are not in his control.",
+            "And the third is because the sin of the one involved in evil speech is light in his eyes - as he says it is only something of the lips, and he does not pay attention to its damaging the many. Hence he does not repent from his evil path. And if he does repent, his repentance will not be complete - as he will not recognize the greatness of his sin. For complete repentance to be cleansed from [such a] great transgression is when a fire of anguish is surely lit and there is like a fire burning inside his soul.",
+            "King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 21:24), “The violent, proud man, scoffer is his name, acts in a frenzy of violence.” The explanation is that the scoffer whose violence is great to strike with his tongue in his pride and his loftiness, his anger and his rage - do not say [about him] that he only strikes with his tongue, and not with a deed. For you should surely know that he “acts in a frenzy of violence.” He means to say that if he could not strike his enemies with his tongue and he could strike them with a deed, he would strike them with a frenzy and have no pity. [It is] like our Rabbis, may their memory be blessed, said regarding Doeg (Yerushalmi Sanhedrin 10:2) that when Saul commanded that the priests be smitten but his people refused to strike them, he said to Doeg, “You struck them with the tongue, you strike them with the sword,” as it is stated (I Samuel 22:18), “You, go and strike down the priests.”",
+            "And the fourth is that if the one involved in evil speech does repent, he will need to request forgiveness from those upon whom he poured the fury of his tongue, but he will not remember all of them. As he generated much pain and saddened many souls - also more than he remembered that he sullied. And they did not know that he sent the evil to them, [so] he will be ashamed to inform them and open their ears to that which he did evil to them. For he strikes, but his strike is not known, like the matter that is stated (Psalms 120:3-4), “What can you profit, what can you gain, O deceitful tongue? A warrior’s sharp arrows.” Therefore evil speech is compared to an arrow - for many times, one who pulls the bow sends forth his arrows but does not know who he struck.",
+            "And it was also compared to an arrow for another reason. For one who draws his sword can put it back in its sheath if he has mercy on someone who pleads with him. Not so is one who sends forth an arrow - he is not able to bring it back. Such is one involved in evil speech - once the word came out of his mouth, he is not able to repair [it]. And sometimes he will speak about a family blemish and injure all of the generations that come after [the one he insults]; and he cannot get forgiveness for this. Therefore our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yerushalmi Bava Kamma 8) that one who speaks about a family blemish does not ever have atonement. And behold one who sends out his tongue, also speaks about the holy ones in the land. For upon whom has his constant evil not expressed itself? And our Rabbis, may their memory be blessed, already said (Sanhedrin 90a) that [one who disgraces the Torah scholars] has no share in the world to come.",
+            "And the fifth is that evil speech brings one involved with it to put his mouth to speaking wrongly about God - and as it is stated (Psalms 73:9), “They set their mouths against Heaven, and their tongues range over the earth.” And there is none among all of the sins the punishment for which reaches the punishment for flinging [accusations at God]. And our Rabbis said (Arakhin 15a), “Our ancestors tried the Holy One, Blessed be He with ten trials, but their sentence was sealed only due to the evil speech.” For it is stated (Numbers 14:28), “I will do to you just as you have urged Me, etc.”; and it is stated (Deuteronomy 1:34), “When the Lord heard your loud complaint, He was angry; and He vowed”; and it is stated (Malachi 2:17), “You have wearied the Lord with your talk.” And King David, peace be upon him, said (Psalms 50:16-20), “And to the wicked, God said, ‘Who are you to recite My laws, and mouth the terms of My covenant. [...] When you see a thief, you fall in with him, etc. You devote your mouth to evil, and yoke your tongue to deceit. You are busy maligning your brother.’“ Behold you have learned from this that Torah [study] does not protect those involved with evil speech or one accustomed to steal or to engage in forbidden sexual relations; and that they are not fit to be involved with Torah. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sotah 21a) [that] because Doeg spoke evil speech, his wisdom did not stand him in. And that which our Rabbis, may their memory be blessed, said - “Sin extinguishes a commandment, but sin does not extinguish Torah, as it is stated (Proverbs 6:23), ‘For the commandment is a lamp, and the Torah is a light’” - they said about someone who sins by chance, and not about one who removes the yoke of the warning of a sin from upon him. ",
+            "And consider how great is the sin of a man who speaks evil speech: Is their sin that they have sealed their lips and quieted their tongues from speaking words of Torah not big enough for them; that they surely [use them to] destroy with evil speech? And King David, peace be upon him, said (Psalms 119:23), “Though princes meet and speak against me, Your servant speaks out Your laws.” The explanation is that they are still from speaking out Your laws and speak evil speech and speak against me, while I am still speaking out Your laws. And our Rabbis said (Arakhin 15a) [that] the cure for evil speech - to save oneself from it - is to be involved with the Torah; as its stated (Proverbs 15:4), “A healing tongue is a tree of life,“ And this is [the meaning of] what is stated (Psalms 39:2), “I would keep my mouth muzzled, etc.” And our Rabbis, may their memory be blessed, explained (Midrash Tehillim 39) that the muzzle is involvement with Torah. And our Rabbis said (Yalkut Shimoni on Nach 721), “The Congregation of Israel is beloved by her voice and hated by her voice: She is beloved by her voice, as it is stated (Song of Songs 2:14), ‘let me hear your voice; for your voice is sweet.’ And she is hated by her voice, as it is stated (Jeremiah 12:8), ‘she raised her voice against Me; therefore I have hated her.’” And this is [the meaning of] what is stated (Proverbs 18:21), “Death and life are in the power of the tongue; those who love it will eat its fruit.” And its explanation is: “Those who love it will eat its fruit” - and one who loves the tongue, and that is a man that always wants to talk, for him the proper counsel is that he should, “eat its fruit.” That is, he should not speak idle words but rather words of Torah, wisdom and ethics and the bringing of peace between a man and his fellow; justify the [actions of] the masses; praise the good; disparage the evil; and be zealous about the truth. For there is no end to the merits that he can acquire for himself with his tongue. And [it is] as we discussed earlier, that life is in the tongue.",
+            "And behold this group of slanderers is divided into six sections: <br>And the first section: When he attributes a blemish to a person and [that person] does not have the blemish. There are times that he will lie against beauty. And behold the heart of this one (has his mouth jump the trait of) [gathers the evil of the traits of] two bad groups - which are the group of the liers and the group of the slanderers. And behold we have been warned by the Torah not to accept evil speech - perhaps it is empty or a false matter - as it is stated (Exodus 23:1), “You must not carry false rumors.” And King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 17:4), “An evildoer listens to bad talk; a lie gives ear to malicious words.” Its explanation is - two groups accept evil speech: The first is is a violent evildoing man - from the usage [in] (Isaiah 9:16), “for all are ungodly and doing evil” - for he suspects the innocent, and loves to find a blemish and guilt about his fellow and a disgrace to his honor. And it will be that when he hears someone saying evil speech about his companion, the violence in his heart brings him to believe that the things are true. And the second group is [that of] the lying man. He also listens and believes malicious talk. Since he does not distance himself from false words, he will not be concerned if he accepts a lie, or if he listens to a false rumor. Hence he will be quick to accept evil speech. [The meaning of] “a lie gives ear,” is like a man of lies. And likewise (Jeremiah 9:5), “You dwell in the midst of deceit,” [means] in the midst of people of deceit; [and also] (Psalms 109:4), “and I am prayer,” [means] a man of prayer.",
+            "And know that when the listener concedes to the evil speech, his lot and measured portion (a scriptural expression [in Jeremiah 13:25], “This shall be your lot, your measured portion”) is with the one who speaks evil speech. For they will surely say, “See, the listeners accepted the thing, and that is a sign that the thing is really true. Even if the listener tilted [his] ear and made himself appear to be listening and believing these words in front of people, this also helps the evil, causes a disgrace to [the subject of the talk], and strengthens the hands of the one who brings his evil speech against people. And King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 25:23), “A north wind <i>tehollel</i> rain, and a raging face, a hidden tongue.” Its explanation is, just like a north wind scatters the clouds and prevents the rain, so does a raging face stop evil speech. For when the speaker sees the face of the listener enraged, he will stop the voice of his raining words. But if he sees that the listener is listening to him, he will not stop his mouth from his lies; and tomorrow will be like today. For he will repeat his stupidity, to always speak false speech; and his tongue will follow the rain of his falsehoods. <i>Tehollel</i> is from the expression <i>challilah</i> (forbid or prevent). And likewise (Numbers 30:3), “he shall not annul (<i>yechal</i>) his word”; and also (Genesis 4:26), “it was then <i>huchal</i> to call,” [which means] it was then prevented.",
+            "King Solomon, peace be upon him, also said (Proverbs 26:28), “A lying tongue does a <i>dakav</i> hate.” The explanation is that a humble, contrite and lowly person hates a lying tongue - he will not seek it nor listen to it. For a humble person desires people’s worth, and is pained by their embarrassment and disgrace. The [letter,] <i>vav</i>, is in place of a <i>hay</i> in the root, like the <i>vav</i>, in [the word,] <i>anav</i>. And some explain [the verse as,] someone with a lying tongue will hate those who make him contrite and reprimand him, so he will not bring them more evil slander against people. And behold we have been warned by that which is written (Exodus 23:1), “You must not carry false rumors,” not to believe in our hearts the telling of evil speech - to hold in our thoughts that the things are true, such as to demean in our eyes the one about whom it is spoken.",
+            "The second section: The one who speaks evil speech, but distances himself from a false matter. And this is what they meant when they spoke of the group of slanderers, even though they are not from the group of liers. And behold, if someone mentions to his fellow - between the two of them - the bad deeds of his ancestors, he transgresses that which is written in the Torah (Leviticus 25:17), “A man may not abuse his countryman.” [For] the verse is speaking about verbal abuse, as we mentioned earlier. And it is stated (Ezekiel 18:20), “a child shall not bear the iniquity of a parent.” And if he embarrasses him in front of others about the deeds of his ancestors - about this our Rabbis said (Bava Metzia 58b) that one who whitens the face of his fellow in public is from those that descend to <i>Gehinnom</i> and never ascend [from it]. And if he speaks about and makes known the abominations of his forefathers in front of people - but not in front of him - about this they said, this is the group of slanderers that does not receive the Divine Presence. And likewise if [the one he spoke about] was a penitent, and he speaks about his earlier deeds.",
+            "And know that if a man sees that his fellow has transgressed against an item in the Torah privately, and [the former] reveals his sins at the public gate, he will surely be guilty about this. For maybe that sinner repented from his evil way and his anguish [about it] is in his thoughts. And the heart knows the bitterness of his soul. So it is incorrect to reveal them, except to a discreet sage, who will not tell the rest of the masses. He will only distance himself from [the sinner’s] company until he knows that he has repented from his evil way. And if the sinner is a Torah scholar and a man who fears sin, it is fitting to think that he has [already] truly repented. And if his [evil] impulse attacked him once, his soul causes him bitterness [about it] afterwards. ",
+            "There are two things that the speaker of evil speech brings about: The damage and embarrassment that he causes his fellow; and his [own] decision to condemn and prosecute his fellows and his joy at their calamity. And from one angle, the iniquity of the one who speaks evil speech about something true is greater than one who speaks about something false. For the people will believe his saying true things about his fellow, and [that fellow] will go up in flames in front of them. So he will be disgraced in their eyes [even] after he regrets his evil and is forgiven for his sins.",
+            "And King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 14:9-10), “Fools will advocate guilt; among the upright, good will. The heart knows its own bitterness, and no outsider can share in its joy.” Its explanation is - the fool advocates guilt, since he searches for the blemishes of people and their guilt. So he will attribute defects to them and never speak about their praise or about something good that is found with them. And the analogy for this is that flies always all land on dirty places. And his saying, “fools will advocate (literally, fools advocates),” in the singular is [to address] each and every one of the fools, like (in Genesis 49:22), “(literally) daughters treads on the wall.” And our Rabbis said (Kiddushin 70a), “Anyone who is of flawed lineage never speaks in praise of [others]. And [his way is to] disqualify them with his own flaw.” “Among the upright, good will” - for it is the way of the just to cover over transgressions, and to praise a man when a good thing is found with him. And they spoke in ethics about a [simple] man and a sage who were walking past a carcass. The [former] said, “That carcass is so rotten!” The sage said, “How white are its teeth!” And [Solomon] said after this, “The heart knows its own bitterness.” And every sage knows that Solomon did not bring words that are not useful among his chosen teachings (Proverbs). Rather the matter is coming with regard to the first verse - to say that the evil of the fool that advocates guilt is because it is probable that the sinner has repented from his way. And no one knows the bitterness of the soul of a person, and its joy, besides him. And that lifts up the sin, for the essentials of repentance are according to the bitterness of his soul. Therefore the fool that mentions his iniquity sins and is guilty. ",
+            "And you must know that the punishment of the fool that advocates guilt is only when he attributes a defect in a man who fears sin, [and] whose [evil] impulse seized him and he sinned and was guilty - as his practice and way is to regret his sins. And all the more so if the matter that he repented is known. But [regarding] the man whose path you have examined and he has no fear of God in front of his eyes and is also stationed on the bad path - it is a commandment to speak in his disgrace and to reveal his sins, and to make the ones involved with sin foul in the eyes of people, so that the souls of the ones listening will be revolted from bad deeds. And it is stated (Proverbs 29:27), “The unjust man is an abomination to the righteous.” And it is [also] stated (Proverbs 8:13), “To fear the Lord is to hate evil.” And they said (Sanhedrin 52a), “It is permissible to call an evildoer who is the son of a righteous man, ‘an evildoer, son of an evildoer’; and it is permitted to call a righteous man who is the son of an evildoer, ‘a righteous man, son of a righteous man.’” <br>And behold when you see a man who is saying something or performing an act, and one can judge the thing as him being guilty or being innocent: If the man is one that fears God, you have been obligated to judge him favorably in truth - even if the thing is closer to, and makes more sense to be, understood unfavorably. And if he is from the [group] in-between, that are careful about sin, but sometimes stumble over it - you must incline the doubt towards judging favorably, as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shabbat 127b), “One who judges another favorably is himself judged favorably.” And it is a positive commandment from the Torah, as it is stated (Leviticus 19:15), “you shall judge your countryman justly (<i>betsedek</i>, which can also be understood as, favorably).” And if the matter leans towards guilt - let the matter be a doubt to you, and do not decide it unfavorably. But if most of that man’s actions are evil, or you have examined that he has no fear of God in his heart - judge his actions or his words unfavorably, as it is stated  (Proverbs 21:12), “The Righteous One observes the house of the wicked man; he subverts the wicked to their ruin.” And we have already discussed its explanation.",
+            "And King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs  24:29-30), “Do not be a vain witness against your companion; would you mislead with your speech? Do not say, ‘I will do to him  what he did to me; I will pay the man like what he did.’” Its explanation is: It is not necessary to warn, saying, “Do not be a false witness”; but do say, “Do not be a vain witness.” For if your companion stumbles upon a sin, do not testify about it and do not reveal it in vain, without punishment. For while it is true that if a man stole or extorted his countryman, [a witness] is obligated to testify so that [if] there are two witnesses he will return the theft that he stole; and if there is only one witness, there will be an oath between them; but if he saw his fellow stumble in a matter of a sexual prohibition or one of the sins [that do not involve payment], it is not fitting that he should testify about this in vain - meaning to say without punishment - even if there is another witness with him to authenticate the matter. And if the sinner was someone who fears sin, it is fitting to speak to one’s heart, [to say] that he truly [already] repented. And also because he should fear to himself and say in his heart, “Since this man fears the Heavens, maybe His merits are  more numerous than his iniquities; and our Rabbis said (Kiddushin 39a) that a man whose merits are more numerous than his iniquities is surely from the congregation of the righteous.” However if the sinner is from the fools - the way of which is to repeat their foolishness - it is good that they tell the judges, in order to chastise him and separate him from sin. However if he is one witness, it is not good for a man to be alone, testifying about his fellow. For his testimony is vain, since they cannot rely upon it, as it is stated (Deuteronomy 19:15), “A single witness may not validate against a person any guilt or sin.” And therefore he is considered a defamer. And the word, “mislead (<i>fitita</i>) is [in] a causative structure - it means to say that through your lips, you are grinding his face (from the usage [Leviticus 2:6], “You shall break it into bits.”) when you reveal his hidden iniquity. And after this, he said, “Do not say, ‘I will do to him  what he did to me.’” For if he revealed your sins, do not take vengeance or bear a grudge to do to him like what he did to you. [And this is a glorious teaching and from the essence of fear [of God]. <br>But if the sinner is a man that does not fear in front of God - like someone who removes the yoke of the Heavenly kingdom, and is not careful about a commandment which all the rest of his people know is a sin - it is permissible to embarrass him and to speak about his disgrace. Thus did our Rabbis say (Baba Metzia 59a), “‘A man shall not oppress his countryman (<i>amito</i>)’ (Leviticus 25:17). [Meaning, from] his nation (<i>amo</i>) - one that is with you in [observance of] Torah and commandments - he shall you not mistreat. But [regarding] one who did not put his heart to the word of the Lord, it is permissible to embarrass him with his actions, make his abominations known and pour forth disgrace upon him. And they also said (Yoma 86b), “We publicize the hypocrites due to the desecration of [God’s] name.” <br>But if he stumbled on a sin by chance and it is his habit most of his days to be careful about iniquity, we should not reveal his sin - as we have explained. So it would [then] be possible to explain, “Do not be a vain witness against your companion” - to testify about sins with which you have also fallen sick, like him. Hence he is called his companion. And this is shown by its stating afterwards, “Do not say, ‘I will do to him  what he did to me.’” For even though it is a commandment to publicize the ones that sin to their core and the hypocrites; [in the case of] a sinner - if it is a man like him in his evil and [like other] people with his sins, we should not publicize [his sin]. For [the first one’s] intention to reveal his secrets will not be for the good, but rather to rejoice in his calamity. Secondly, how will he not be embarrassed to mention the defect of these actions in someone else, when he holds on to them [himself]? And it is stated (Hosea 1:4), “I will punish the House of Jehu for the bloody deeds at Jezreel”: Behold even though he did a commandment in cutting off the House of Ahab, [Jehu] bore his sin. For he was also full of transgression. ",
+            "And our Rabbis said (Pesachim 113b) that we give lashes for rebellion to the one who testifies by himself against his fellow about the matter of a sin. However he may reveal the matter privately to his teacher or to a man who keeps his secret, if he knows that they will believe his words like the words of two witnesses. And if there is a second witness with him, they should have the judges hear their words - in order to discipline the sinner privately, and not to whiten his face in public, as it is stated (Leviticus 19:17), “you shall surely reprimand your countryman and not bear sin because of him.”  ",
+            "And know that regarding things between a man and his fellow - such as robbery, extortion, injury, pain, embarrassment and verbal abuse - one can tell the things to people. Even a single individual who saw [it] may speak, so as to help the person who was mistreated and to be zealous for the truth. And behold the Torah stated that a single witness should testify in court for a monetary claim, to obligate the defendant [to take] an oath. However he should first reprimand the man. ",
+            "The third section: One who goes talebearing. And we were warned about this in the Torah, as it is stated (Leviticus 19:16), “You shall not go talebearing among your people.” And this is also called evil speech. And he is included in the group of slanderers - as our Rabbis, may their memory be blessed, mentioned about Doeg the Edomite that he was involved in evil speech because he told Saul, and said to him that David came to the house of Ahimelech. And there is no counting the damage of talebearing: For it increases hatred in the world and makes people stumble on that which is written in the Torah (Leviticus 19:17), “You shall not hate your brother in your heart.” And behold the world stands upon peace (Avot 1:18) - so due to hatred, the world deteriorates, as we have discussed earlier. And many times, the talebearer puts a sword in the hand of his fellow to kill his companion, as it is written (Ezekiel 22:9), “Talebearing men were in your midst, intent on shedding blood.” And it is [also] stated (Jeremiah 6:28), “They are copper and iron - they are all stubbornly defiant; they go talebearing; all of them act corruptly.” And our Rabbis (Arakhin 15b) called talebearing, “Third speech, because it kills three: The one who speaks it, the one who accepts it; and the one about whom it is said” - as you know from the matter of Doeg, such that he was banished [from the world to come] on account of the talebearing; the priests were killed; and Saul was punished for accepting the talebearing.",
+            "And our Rabbis, may their memory be blessed, said about the matter of talebearing (Niddah 61a) [that] even though it is forbidden to accept it and hate one’s fellow as a result, yet one should not belittle the matter. Rather he should guard himself and be concerned about the matter. They, may their memory be blessed, said (Yerushalmi Peah 1:1) [that] the generation of Saul had informers like Doeg and the Ziphites. And as a result, they went to war and fell. [But] the generation of Ahab did not have informers - as you know from the matter of the prophets that hid from Jezebel, as it is written (I Kings 18:22), “I am the only prophet of the Lord left.” Yet Obadiah hid a hundred prophets, but no one revealed that there was a prophet besides Elijah. And as a result of this, they would go to war and be victorious - even though Ahab worshipped idolatry.",
+            "And one who causes disputes between brothers and friends and brings hatred between them is the most severe of all the sections of slander, as it is stated (Proverbs 6:19), “and one who incites brothers to quarrel.” And our Rabbis said (Vayikra Rabbah 17:1), “The seventh is the most severe of all” (meaning the trait of inciting, etc. - which is the seventh of what it says above (Proverbs 6:16), “Six things the Lord hates; the seventh is an abomination to Him.”) - as we have mentioned to you before in the Gates of the Fear of Sin (no longer extant).",
+            "A man is obligated to hide a secret that is revealed to him confidentially by his fellow, even though there is no matter of talebearing involved in revealing that secret. For there is damage to the holder of the secret [simply] by its being revealed, and it [can cause him] to abort his plan - as it is stated (Proverbs 15:22), “Plans are aborted without a secret.” Secondly - because revealing a secret is even an aberration of the ways of modesty, as he surely violates the will of the holder of the secret. And King Solomon said (Proverbs 20:19), “He who gives away secrets is a talebearer.” He means to say, if you see a man who does not control his spirit, to guard his tongue from revealing a secret - even though there is no issue of talebearing between a man and his friend in revealing that secret - this trait will bring him to go talebearing, which is from the four bad groups, given that his lips are not in his control to guard. He also said (Proverbs 11:13), “A talebearer will reveal secrets.” He means to say, do not confide a secret to someone who goes talebearing. For since he does not guard his lips from talebearing, do not trust him to hide your secret, even though you have given your words over to him in private and in confidentiality. And we have been warned by the Torah not to accept evil speech, as it is stated, (Exodus 23:1), “Do not accept a vain report.” And it is stated (Proverbs 29:12), “A ruler who listens to lies, all his ministers will be evildoers.” And our Rabbis, may their memory be blessed, explained (Midrash Tehillim 54) that when a ruler accepts evil speech and words of talebearing, his ministers will become evildoers and talebearers to find favor in the eyes of their master. And behold it is these three groups that we mentioned that they, may their memory be blessed, had in mind when they referred to the group of slanderers. ",
+            "And the fourth section: The dust of evil speech. Our Rabbis said (Bava Batra 165a), “Most of the world stumbles upon theft and a minority upon sexual prohibitions, but all of them [stumble upon] the dust of evil speech.” And they said that the content of the dust of evil speech is when a person causes people to speak evil speech due to his words. And they said (Bava Batra 164b), “A person should never speak favorably of his fellow, as out of his [praise] comes his disgrace.” And behold we need to explain this statement - for it is known that speaking the praises of the sages and the righteous is from the proper traits, as it is stated (Proverbs 25:27), “but it is honorable to peruse honor.” And it is said about a fool that he does not speak the praises of the world. Rather this is the nature of this matter, that one should only speak favorably of a man face to face. That is to say, when a man speaks to his companion - and not to the larger community and in an audience of the masses, unless he knows that there is no one in that grouping who is an enemy of that man whom he wants to praise or one who is jealous of him. And if he wants to praise a man who is already assumed by the people of his nation to be a proper man and no evil or guilt is found about him, he should be praised even in front of his enemy or one jealous - for they will not be able to disgrace him. And [even] if they do disgrace him, everyone will know that [such a man’s] mouth spoke in vain, such that his mouth will be a trap for himself. ",
+            "They, may their memory be blessed, also mentioned  and said about the content of the dust of evil speech (Arakhin 15b) [that] if a woman asked her neighbor to [light a fire] from the hearth, and she answers and says, “Where else is a fire of coals except at so-and-so’s home, who is always roasting meat and eating” - this and what is similar to it is the dust of evil speech. And it is stated (Proverbs 27:14), “He who greets his fellow loudly early in the morning shall have it reckoned to him as a curse.” And our Rabbis explained (Arakhin 16a) this verse about someone who praises his fellow with a praise that brings a loss, to be about a guest who goes out to the town square and calls out in a loud voice and recounts how the householder did him good - since he [prepared] meat and made it for the guest that came to him. But it would be that when they hear the words of the guests, worthless people will assemble and turn aside to the home of the householder. And a person is obligated to guard his mouth and his tongue, such that he not be suspected about his words and that they not account him to be one involved in evil speech. And if he does bring such a suspicion about himself with this, he has surely destroyed his ethical [standing], and it will be considered the dust of evil speech for him. ",
+            "And contemplate this well to understand the principle of this matter: Behold we mentioned earlier that it is permissible to speak in disgrace of the sinner about the theft that is in his hands, if it is known that he has not left his path. For example, the robber and the extortionist, the damager and the harasser, the one who whitens the face [of another], the one who makes [others] fowl and shameful and the one who speaks evil speech - [if] he has not returned the theft, or payed for his damage or requested from his fellow to remove his iniquity (to forgive him). However those that see their ways must surely first speak to the sinner - perhaps they will be able to help by way of a reprimand to have him repent from his evil way. And if he surely refuses, they may then inform the public about his ways and deeds. <br>However a person can be blamed from the deed of his fellow that was wanton against his fellow, when he recounts his deeds to people and reveals the obligations of the sinner and disgraces his acts with various claims: Behold, the recounter will be suspected about this and they will think him one engaged in evil speech. And they will surely say, “Even if the thing was true, it would have been fitting to reveal it to the ear of the sinner as a reprimand first.” And his listeners will suspect him about his not giving him a reprimand first, saying that he would not have said all of this in front of [the sinner] and he is flattering him - like the matter that is stated (Hosea 4:4), “Let no man rebuke, let no man protest!” And [they will further say that] he enjoys speaking about the guilt of the people, the iniquity of which brings him joy and the disgrace of which brings him honor when it is not front of them; and he is similar to someone involved in evil speech and is clinging to its dust. And people will also say, “The things are not true and he made them up from his heart. And, however if not, why did he not reveal his iniquity in front of him first, but rather ignore him?” Hence our Rabbis said (Arakhin 15b), “Any statement that is said in the presence of its master (i.e., the subject of the statement) is not in the way of evil speech. It means to say that if he previously gave an open reprimand to his fellow about his deed, and [the latter] did not pay attention to his words - he may afterwards inform people of that man’s guilt and the evil of his conduct. And he will not be suspected of wanting to give his fellow a defect. And likewise if the teller is assumed by the public not to seek the favor of any man and not to bend to a man; and everything he would say not in front of his fellow, he would [also] say in front of him and not be frightened by any man; and he also be assumed among his people to only speak the truth - he is not to be suspected when he speaks about the guilt of his fellow not in front of him. And so did they mention in their words, may their memory be blessed, about this matter and say, “Rabbi Yose says, ‘From [all of] my days, I have never said a word and turned around behind me.’” He meant to say, “I have never said something about a person not in front of him, but suppressed it when I was in front of him.” They also said, “Anything that is said in front of three is not in the way of evil speech.” It means to say - since there were many [people] with him at the time that he told the thing, hence the thing will be known to his fellow. And behold it is as if he said the words in front of him. ",
+            "And the fifth section: Vulgar speech. Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shabbat 33a), “Anyone who speaks vulgarly - even if he was sealed for a decree of seventy years of good, it will be reversed to bad.” And Isaiah said (Isaiah 9:16), “That is why my Lord will not spare their youths, nor show compassion to their orphans and widows; for all are ungodly and wicked, and every mouth speaks vulgarity.” And on account of this, one who speaks vulgarly has a heavy iniquity and is ungodly and wicked. For he has abandoned and left shame and modesty, which are the famous traits of the holy seed (of Israel); and went to the paths of brazenness - which is the trait of the evil boors. Secondly - because he has profanced the Holy One of Israel, as it is stated (Deuteronomy 4:6), “and they will say, ‘Surely, that great nation is a wise and discerning people.’” But this one acted like the disgusting foolish ones that are distanced from the ways of the intellect, which is completely beautiful and also pleasant. And their foulness rises and their stink goes up, so every sage and understanding person surely despises and surely abominates them. And behold, he is profaning the tool of the intellect which is more precious than any beloved tool - as it is stated (Proverbs 20:15), “but wise speech is a precious tool.” And the punishment of one who listens to vulgar speech is great, since he does not seal his ear and does not separate from the words of vulgarity. And about him is it said (Proverbs 22:14), “The mouth of a forbidden woman is a deep pit; [He who is doomed by the Lord falls into it].”",
+            "And our Rabbis said (Pesachim 3a), “A person should never put out a disgraceful matter from his mouth; as a verse was distorted by eight letters rather than have it put out a disgraceful matter, as it is stated (Genesis 7:8), ‘From the pure animals and from the animals that are not pure.’” For at that time, the impure animals were permissible to eat but not pure for a sacrifice. Hence it is considered a disgraceful expression if one disgraces things that are for human food. And see that a man must be careful not to put out a disgraceful matter from his mouth - even if by his leaving it, it will bring him to speak at length and add to his statements. And it is like a fence to be careful from vulgar speech - which is one of the weighty sins. And [it is] also a fence from speaking evil speech and the placing of defects upon the creatures - as our Rabbis, may their memory be blessed, have said about the distancing of [disgraceful] speech (Bava Batra 123a), “The verse did not even speak in disgrace of impure animals.” And our Rabbis said (Pesachim 3b) that one of the priests said in front of Rabban Yochanan ben Zakkai, “I received [for] my portion, the size of a lizard’s tail.” They investigated his background, and they found a trace of disqualification about him. <br>And our Rabbis also said (Pesachim 3a) that a person must choose an honorable phrase [instead of using] a dishonorable phrase - even if it is not disgraceful - whether it is in words of Torah or in speaking about matters of the world. And this is so long as he does not speak at length for its sake when speaking words of Torah. For a person is obligated to teach his students in a terse fashion. And the matter of honorable phrases is the path of words and speech that was tread upon by those of clean intellect and those that speak with clarity. And they weigh and know which phrase is honorable and which is its opposite, as it is stated (Job 15:5), “And you choose the language of the crafty.” And it is stated (Job 33:3), “and that which my lips know they shall speak sincerely.” And it is stated (Proverbs 1:20), “The tongue of a righteous man is choice silver.”",
+            "And the sixth section: The complainer - King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 18:8), “The words of the complainer are like <i>mitlahamim</i>; and they enter the innards of one’s belly.” Its explanation is that a complainer is a man whose way and whose nature is to always complain, get angry and find (movements) [pretexts] about this fellow, regarding his actions and his words - even though his fellow is innocent towards him, and did him no harm in anything. And he judges everything unfavorably, and not favorably; and anything inadvertent he makes volitional. And he surely makes himself like the oppressed and beaten, and as if the sin of his fellow is heavy upon him; whereas he is the hitter and the beater, as his words “enter the innards of one’s belly.” For the one who places complaints in front of his fellow when he did not touch him and only did good to him brings a storm to the heart. And behold he is like one who throws darts that  “enter the innards of one’s belly.” The word <i>mitlahamim</i> is [spelled] inverted, [and is as if it were] <i>mithalmim</i> (they are beating); [and like the inversion of] <i>simlah</i> [and] <i>salmah</i>. And it is like the usage (in Proverbs 23:35), “they beat me (<i>halamuni</i>), but I was unaware.” And it is as if he was saying, “It is like the words of the complainer, they are beating me.” And his saying, “They are beating,” in the plural, is because the complainer includes [all] complainers - like (in Jeremiah 11:15), “the sacral flesh will pass away from you” (which is in singular, but refers to the many); [and] (Isaiah 45:8), “triumph sprout.” <br>King Solomon, peace be upon him, also said (Proverbs 16:28), “and a complainer separates his friend.” He means to say that he separates his friend and his companion from himself, as they cannot endure his friendship. And our Rabbis said (Derekh Eretz Zuta 9), “Do not proliferate complaints, so that you will not come to sin.” And many times, the complainer will be ungrateful for the good and will even consider it bad, so he will return the good with bad. And it is stated (Proverbs 17:13), “He who repays good with evil will not have evil leave his home.” And sometimes he will think about God’s kindnesses, that they are for vengeance and retribution - like that matter that is stated, (Deuteronomy 1:27), “You sulked in your tents and said, ‘It is because the Lord hates us that He brought us out, etc.’” Hence, distance yourself from the path of the complainers, for they have twisted their paths - anyone who walks in it will not know peace. Rather teach your tongue to judge favorably, and justice will be the girdle of your loins. "
+        ],
+        [
+            "<i>The differences in atonement</i> <br>In the same way as the body has sicknesses and ailments, so too does the soul. And the ailments of the soul and its diseases are its evil traits and its sins. But when an evildoer repents from his evil path, God, may He be blessed, heals the soul of the sinner - as it is stated (Psalms 41:5), “O Lord, have mercy on me, heal my soul, for I have sinned against You.” And it is [also] stated (Isaiah 6:10), “and repent and save itself.” And in the way that it is sometimes found with the sicknesses of the body that the sickness lightens itself from upon one, as does the length of most of the ailments, but the body is not cleansed of it without drinking a bitter drink and suffering further by afflicting his soul from [eating] all desirable food; so too is it with the soul sick from great iniquity: And even though most of the sickness is healed, and most parts of the punishment are removed after the repentance - and God, may He be blessed, has gone away from His anger - the soul will not yet be cleansed from the sickness and its sin will not be atoned until the sinner is made to suffer with afflictions, purified with pain and with bad and difficult things that happen to him. [This is] like the matter that is stated (Genesis 4:13-14), “My punishment is too great to bear! Since You have banished me this day from the soil, and I must avoid Your presence; and I shall be a fugitive and a wanderer in the earth; and it will come to pass, that whoever finds me will kill me.” However through repentance, most of his iniquity was forgiven, the main part of his punishment was removed and he was rescued from death - as it is stated (Genesis 4:15), “and the Lord put a mark on Cain, lest anyone who met him should kill him.” But the punishment of exile remained for him, as it is stated (Genesis 4:12), “and I shall be a fugitive and a wanderer in the earth.” Yet he had mentioned [his] migration with a double expression (fugitive and wanderer); whereas after the repentance, it is [only] stated (Genesis 4:16), “and he dwelt in the land of wandering.”",
+            "And this matter is further clarified from that which is written in the Torah (Leviticus 4:27-28), “If any person from among the populace unwittingly incurs guilt by doing any of the things which by the Lord’s commandments ought not to be done, and he realizes his guilt. Or the sin of which he is guilty is brought to his knowledge, etc.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said that a sin offering comes for being inadvertent about something for which volition [would bring] excision. And on account of a sin that [brings] excision - due to its significance - the atonement of the sinner will not be complete until he brings a sin-offering, even though he confessed his sin. For without the confession and repentance, his iniquity will not be atoned by the sin-offering, as it is stated (Proverbs 21:27), “The sacrifice of the wicked man is an abomination.” But after the confession and the sacrifice, his iniquity is atoned, as it is stated (Leviticus 4:20), “the priest shall make expiation for them, and they shall be forgiven.” And you [should] understand from this how strong the punishment of the volitional one [must be], if the inadvertent one is not pure after repentance until he brings a sacrifice. Indeed, his iniquity is atoned with afflictions, as it is stated (Job 33:19-26), “He is reproved by pains on his bed, etc. He prays to God and is accepted by Him.” And it is stated (Proverbs 3:12), “For whom the Lord loves, He rebukes, as a father the son whom he favors.” But there is [also] advice and rectification for the sinner to protect himself from [such] pains - with good deeds, as will be explained.",
+            "And this matter is yet further clarified in the Torah, as it is stated (Leviticus 16:30), “For on this day shall atonement be made for you, to purify you, etc.” Behold that Yom Kippur is required after the repentance - for the essence of Yom Kippur is [that it be] with repentance. ",
+            "And there is an iniquity for which the soul cannot be cleansed; and it will not be accepted until death separates it from the body with which it sinned - just as there is a sickness from which the body will not be cleansed all of [its] days: And that is the sin of profaning [God’s] name, as it is stated (Isaiah 22:13), “And behold, there was rejoicing and merriment, killing of cattle and slaughtering of sheep, etc.” For they were not heeding the words of the prophets, nor trembling about them. Rather they were gathering with their friends with all types of mirth. And it is stated about this (Isaiah 22:14), “this iniquity shall not be atoned for until you die.” And it is stated (II Chronicles 36:16), “But they mocked the messengers of God and disdained His words and taunted His prophets until the wrath of the Lord against His people grew beyond remedy.”",
+            "But even for this sickness - even though it does not have a remedy in the way of other iniquities - there is a remedy if God, may He be blessed, assists one to sanctify His Torah in front of people and to inform people of God’s power and the glory of His majestic Kingship. And his iniquity is removed according to the greatness of the action’s effect, which is the opposite of [the effect of] the action with which he was foolish and with which he sinned. [This is] like the statement of the physicians about the sickness of the body - that it is cured with its opposite, and its resuscitation comes about with its replacement. And King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 16:6), “Iniquity is atoned by kindness and truth.” And we have explained this in the first Gate (1:47) about repentance. And the explanation of the matter of truth that he mentioned is that the sinner should prepare his heart to strengthen the truth, help those seeking faith and remove falsehood and error. For making the truth known and turning it back into a fortress is [an aspect of] the glorification of God - like the matter that is stated (Jeremiah 22:16), “He upheld the rights of the poor and needy; then all was well - was not this to know Me?” And it is stated (Jeremiah 9:5), “through deceit they refuse to know Me.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said about the matter of Herod - who killed the sages - asking (Bava Batra 4a) Bava ben Buta advice if he could heal him or cure him of his wound. And he said to him, “You have extinguished the light of the world. Go and involve yourself in the light of the world and make efforts for the building of the Temple.”",
+            "Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 86a), “Rabbi Matya ben Charash asked Rabbi Elazar ben Azariah in Rome, ‘Have you heard the four distinctions of atonement that Rabbi Yishmael would expound?’ He said to him, ‘They are three, and repentance is [necessary] with each and every one: [If] one violates a positive commandment and repents, he is forgiven even before he moves, as it is stated (Jeremiah 3:22), “Return, you backsliding children [I will heal your backsliding].” [If] one violates a negative commandment and repents, repentance suspends [his punishment] and Yom Kippur atones, as it is stated (Leviticus 16:30), “For on this day shall atonement be made for you, to purify you of all your sins; [you shall be pure before the Lord].” [If] one transgresses [a sin that warrants] excision or a death penalty from the court and then repents, repentance and Yom Kippur suspend [his punishment], and afflictions absolve, as it is stated (Psalms 89:33), “Then will I visit their transgression with the rod, and their iniquity with plagues.” But [regarding] one who has [the iniquity of the] profanation of [God’s] name in his hands - his repentance has no power to suspend, nor does Yom Kippur have power to atone, nor do afflictions have the power to absolve. Rather, all these [together] suspend [punishment], and death absolves - as it is stated (Isaiah 22:14), “this iniquity shall not be atoned for until you die.”’” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 36a; Sifra, Vayikra) [that] a burnt-offering atones - after the repentance - for one who transgressed a positive commandment. For while his iniquity was atoned by the repentance [alone], the burnt-offering adds to his atonement and adds to his being accepted by God, may He be blessed. ",
+            "They also said (Yerushalmi Yoma 5:7), “A burnt-offering atones for the meditations of the heart that come up in peoples’ souls and the thought of sins.” And likewise is it written (Job 1:5), “When a round of feast days was over, Job would send word to them to sanctify themselves, and, rising early in the morning, he would make burnt-offerings, one for each of them; for Job thought, ‘Perhaps my children have sinned and blasphemed God in their thoughts.’”",
+            "And now [that] - due to our sins and due to the sins of our ancestors - we do not have sacrifices: If one sinned with the meditations of the heart or transgressed a positive commandment, he should read the section of the burnt-offering at the beginning of <i>Parshat Vayikra</i> and at the beginning of <i>Parshat Tsav et Aharon</i>. For the reading of the section of the sacrifice is in place of the bringing of a sacrifice for us - whether we read it from the written text or whether we read it by heart. [It is] like our Rabbis, may their memory be blessed, said (Menachot 110a), “Anyone involved with the section of the burnt-offering is as if he brought a burnt-offering; with the section of the sin-offering is as if he brought a sin-offering; with the section of the guilt-offering is as if he brought a guilt-offering.” And if a person transgressed a negative commandment and repented, he should worry about his iniquity and long for and anticipate getting to Yom Kippur in order that he will be accepted by God, may He be blessed. For His desire is for the life of the soul and the body, and the life of all that has been created - as it is stated (Psalms 30:6), “life is in His will.” And therefore, our Rabbis, may their memory be blessed, said (Rosh Hashanah 9a), “Anyone who fixes his meal on the eve of Yom Kippur is as if he had been commanded to fast on the ninth and the tenth [of Tishrei], and fasted on them.” For he has shown joy at the arrival of the time of his atonement; and it will be testimony for him, about his worry about his guilt and about his despondence about his iniquities.",
+            "Secondly - because on other holidays, we establish a meal for the joy of the commandment. For the reward for joy over the commandment increases and grows, as it is stated (I Chronicles  29:17), “now Your people, who are present here - I saw them joyously making freewill offerings.” And it is stated (Deuteronomy 28:47), “Because you would not serve the Lord your God in joy and gladness.” But since the fast is on Yom Kippur, they were obligated to fix the meal over the joy of the commandment, on the eve of Yom Kippur.",
+            "Thirdly - in order that we be strengthened to increase our prayer and supplications on Yom Kippur and think of strategies for ourselves regarding repentance and its main principles.",
+            "And if a person transgressed [a sin that warrants] excision or a death penalty from the court and he repents: Since his iniquity is not absolved without afflictions - given that repentance suspends [the punishment], but afflictions  absolve - he should prepare his heart to do the commandments that protect [him] from the afflictions, such as the commandment of charity. For it also saves from death, as it is stated (Proverbs 10:2), \"but righteousness (<i>tsedekah </i>, which can also mean, charity) saves from death.\" And one who does not have money to give charity, should speak well about the poor person, so that he will be a [spokesman] for him, such that others do well by him. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Batra 9a), “Greater is the one who causes [a commandment] to be done than one who does it.” And likewise should he involve himself with deeds of loving-kindness, to help his fellow with his counsel and his efforts. And [it is] like our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sukkah 49b), “Acts of kindness are superior to charity [...]: Charity can be performed only with one’s money, while acts of kindness can be performed both with his person and with his money. Charity is given to the poor, while acts of kindness are performed both for the poor and for the rich.” And likewise should he speak to the heart of the poor person and honor him and console him from his distress, like the matter that is stated (Isaiah 58:10), “And you offer your compassion to the hungry.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Batra 9b) that one who appeases his fellow with words is greater than one who gives [him] charity. And likewise should he be involved in the commandments of visiting the sick, burying the dead, consoling the mourners and rejoicing the groom and bride. For all of these are from the ways of kindness. <br>And corresponding to all of them is the commandment of Torah study for the sake of the Heavens. And all of the counsel that we have mentioned is included in that which King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 16:6), “Iniquity is atoned by kindness and truth.” For the acquisition of Torah [knowledge] is called the acquisition of truth, as it is stated (Proverbs 23:23), “Acquire the truth and do not sell it.” And it is stated (Psalms 119:142), “and Your Torah is truth.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Vayikra Rabbah 25:1), “‘It is a tree of life to those who grasp it’ (Proverbs 3:18) - [if] a person transgressed [a sin that warrants] excision or a death penalty from the court: If he was accustomed to reading one chapter [of Mishnah] a day, he should read two chapters; if he was accustomed to reading one section [of Torah], he should read two sections.” And Torah [study] protects him from afflictions from two angles: The first is because our Sages, may their memory be blessed, said (Shabbat 127b), “Torah study corresponds to all of [the other commandments combined].” And the second is that when he toils in Torah, exerts himself upon it and pushes away the sleep from his eyes - it is counted in place of afflictions. [It is] as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 99b), “All bodies are born for toil. Happy is one whose exertion is for Torah.” And they said (Sanhedrin 26b), “Why is the Torah called wisdom (<i>tushiyya</i>)? Because it weakens (<i>mateshet</i>) the strength of a person.”",
+            "And likewise should he put fasts, tears and abstaining himself from delights in the place of afflictions - as it is stated (Psalms 109:24), “My knees give way from fasting; my flesh is lean, has lost its fat.” And it is stated (Joel 2:12), “Turn back to Me with all your hearts, and with fasting, weeping, and lamenting.” And he should always sigh from the bitterness of his heart, as we mentioned in the first Gate about repentance. And he will place the abundance of bitterness in the place of afflictions, as it is stated (Proverbs 18:14), “A man’s spirit can sustain (<i>yekhalkel</i>) him through illness; but low spirits - who can bear them?” The explanation is that when the body becomes sick, the soul will sustain it [during ] its sickness - from the usage (in Malachi 3:2),“But who can bear (<i>mekhalkel</i>) the day of his coming?” [Here] it means to say - help the body and sustain it by speaking to its heart and comforting it to accept [difficulties] and to carry [them]. But when the soul is sick and low from grief and worry, who will console the soul, and who will hold it up and sustain it? Behold, worry and bitterness of the heart are heavier than sickness of the body - for the soul sustains the body in its sickness; whereas when the soul is sick and low from its grief, the body will not sustain it. <br>So if you find the sinner suffering, [with] troubles happening to him, justifying his judgement and accepting the rebuke with love - this will be a shield for him from the many afflictions that would be fit to come upon him. [It is] as it is stated (Psalms 76:11), “The rage of men shall acknowledge You, when You gird on the remnant of fury.” Its explanation is, when the pain of a man acknowledges You - meaning that a man acknowledges You at the time of his pain. It is from the usage (Job 6:2), “If my anger were surely weighed” - the meaning [of anger, like rage in Psalms 76:11,] is pain. “The remnant of fury” that had been opened to come upon the man - like the content of (I Kings 20:11), “Let not him who girds on his sword boast like him who opens it!” - gird and hold them back and do not bring them upon him. And this is by way of a comparison to one who opens his sword, but [then] returns it to its sheath. And it is stated (Isaiah 12:1), “Although You were wroth with me, Your wrath has turned back and You comfort me.” And likewise about the matter of acknowledgement for the good, it is stated (Psalms 52:11), “I praise You forever, for You have acted; I will hope in Your name, for it is good, in the presence of Your faithful ones.” Its explanation is - I will praise You for the good that You have done with me; and because of this, I will hope for the constancy of Your goodness. And it is stated (Psalms 116:13), “I will raise the cup of slavations and call out in the name of the Lord”; (Psalms 116:3-4) “I came upon trouble and sorrow. And I invoked the name of the Lord.” <br>And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Midrash Tehillim 79) about the matter of that which is written (Psalms 3:1), “A song of David, when he fled,” “‘Justice done is a joy to the righteous’ (Proverbs 21:15) - the trait of the righteous is to pay their debts and to sing to the Holy One, blessed be He. [There is a relevant] parable about a housholder that had a sharecropper, and that sharecropper was in debt to him. That sharecropper [then] made a threshing floor [from his produce], gathered it together and made a pile. The householder came and took the pile, and the sharecropper entered his house empty-handed. But he was happy that he entered empty-handed. They said to him, ‘You left your threshing floor with your hands on your head (empty), and you are happy?’ He said to them, ‘Even so, the bill is [now] cancelled; I have paid my debt.’”",
+            "And a person is obligated to reflect and know that the troubles that find him and the afflictions that come upon him are not according to the greatness of his iniquity and the multitude of his sins. Rather God, may He be blessed - in His pity upon him - afflicts him in the way of the rebuke of a father upon his son, as it is stated (Deuteronomy 8:5), “And you shall know in your heart, that, as a man chastens his son, so the Lord, your God, chastens you.” And our Rabbis, may their memory be blessed, explained (Yalkut Shimoni on Torah 350), “Your heart knows the deeds you have done and the afflictions I have brought upon you; that it is not according to your deeds that I have afflicted you.” And it is stated (Job 11:6), “and know that God has overlooked for you some of your iniquity.” And it is stated (Ezra 9:13), “though You, our God, have been forbearing, [punishing us] less than our iniquity.” <br>But when reproof comes upon the enemies of the Lord, may He be blessed, they are finished with one iniquity - for the punishment comes all at once, as it is stated (Psalms 34:22), “One misfortune is the deathblow of the wicked.“ So the rest of their iniquities remain upon their souls, as it is stated (Ezekiel 32:27), “and their iniquities shall be upon their bones.” However when reproof comes to the righteous, it comes little by little, until the termination of their iniquities, as it is stated (Amos 3:2), “You alone have I known from all the families of the earth; that is why I will call you to account for all your iniquities.” And our Rabbis, may their memory be blessed, explained (Avodah Zarah 4a), “It is comparable to a person who lends money to two people, one of whom is his friend, and the other one is his enemy. [In the case of] his friend, he collects from him little by little; [whereas in the case of] his enemy, he collects from him all at once.” And it is stated (Proverbs 24:16), “Seven times the righteous man falls and gets up, while the wicked are tripped by one misfortune.” Its explanation is that they stumble upon one misfortune and are finished. And it is stated (Jeremiah 10:24), “Chastise me, O Lord, but only in judgement; not in Your wrath, lest You reduce me to naught.” Its explanation is, “but only in judgement”- with the trait of mercy and and the property of Your kindness. [This is] from the usage (in Numbers 29:18), “in their count according to [their] judgement,” [which means] according to [their] property; [and in] (Psalms 112:5), “who conducts his affairs in justice,” [means] with measure. And they compared it to another parable regarding this matter and said (Midrash Tehillim 18), “One who does not know [how] to hit will hit his son in his eyes and in his face; whereas one who knows [how] to hit will hit his son in such a way that it will not cause him damage.” And likewise is it written (Psalms 118:18), “The Lord surely chastised me, but He did not give me over to death.” And it is stated (Job 2:6), “but only spare his life.” <br>And He only brings vengeful afflictions upon the evildoers. But probing afflictions only come upon the righteous; for they accept them with love and they increase the refinement of their actions. So [these] afflictions are for their good and their benefit, and the increase of their reward - as it is stated (Psalms 11:5), “The Lord probes the righteous one.” And our Rabbis, may their memory be blessed, compared it to a parable regarding this and said (Bereishit Rabbah 58:32), “When the owner of the flax knows that the flax is strong, he hits it much in order to make it soft and good.”",
+            "And behold we are going back to the matter about which we were talking regarding the order of atonements; and we shall say that if a person unitentionally transgressed [a sin that warrants] excision or a death penalty from the court, he is obligated to confess, to seek supplications for his forgiveness, to sigh bitter-heartedly, to worry and be afraid. For these are the main [catalysts] of the [various] atoments. And he should constantly be involved with the [Torah] section about the sin-offering - and it will be considered as if he brought a sin-offering. I mean to say, it will be very effective in the matter and atone for him, similar to the sin-offering. ",
+            "And know that the inadvertent sinner will certainly be punished, as we have already explained; and all the more so, the transgressor - meaning one who is inadvertent about something that most people are careful about - so he should worry and be afraid because of his sin. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Midrash Tehillim 48) in explanation of that which is written (Psalms 48:3), “Beautiful for situation, the joy of the whole earth: Mount Zion, the sides of the north, the city of the great King” - that at a time when a person was an inadvertent sinner, his heart would be worried and he would tremble with fear about his sin until he would go up to Jerusalem and offer his sin-offering. And [then] he was completely happy. About this was it stated, “Beautiful for situation, the joy of the whole earth.” And that which it states, “the sides of the north,” is speaking about the altar. As “the sides of the north” were “the joy of the whole world,” since the sin-offering was slaughtered on the northern side. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Midrash Tehillim 51), “When a person commits a transgression and constantly goes back and forth in his heart concerning the matter of his sin that he sinned, and trembles and fears about it - the Holy One, blessed be He, forgives him. But when he removes the transgression from in front of his eyes and it is little and light in his eyes, his case is similar to one who is bitten by a scorpion, but makes light of the bite. So he presses his foot on the ground to remove the poison. But those who see him say to him, ‘Do you not know that it will go up from the sole of your foot, [even] up to your skull?’“ ",
+            "Now let us speak about one who has the sin of the profaning of [God’s] name in his hands, the iniquity of which is not atoned by afflictions. And behold we have mentioned above that he has a healing cure if he constantly sanctifies [God’s] name, may He be blessed. You can find another atonement in his constantly meditating upon the Torah and his efforts in [its study]. [This is] as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Rosh Hashanah 18a), “‘It will not be purged with sacrifice nor offering forever’ (I Samuel 3:14): With sacrifice or offering it is not atoned, but it can be atoned through Torah study”; and even though the sin of Eli’s house was with the profanation of the commandment of sanctified foods - as it is stated (I Samuel 3:13), “in that he knew that his sons brought a curse upon themselves.” And see [that it is] because Torah [study] is a cure for every very painful wound. Therefore is it written (Proverbs 15:4), “A healing tongue is a tree of life.”",
+            "And about that which they, may their memory be blessed, said (Yoma 86a) about [sins that warrant] excision or a death penalty from the court, “repenatance and Yom Kippur suspend [the punishment], and afflictions absolve” - there is a question: And is it not written (Leviticus 16:30), “of all your sins; you shall be pure before the Lord?” And the answer to this is that, that which is stated, “you shall be pure before the Lord,” is a positive commandment to repent - that we search our ways and investigate [them] and return to the Lord on Yom Kippur. And even though we have been obligated about this at all times, this obligation is added on Yom Kippur. And the purification that is in our hands is repentance and refinement of [our] deeds. But that which is written (earlier in Leviticus 16:30), “For on this day shall atonement be made for you, to purify you” - which is written about the purification that God, may He be blessed, is to purify us from iniquity and atone for us [with] a complete atonement on Yom Kippur without afflictions - is stated about [simple] negative commandments. But regarding [sins that warrant] excision or a death penalty from the court, repenatance and Yom Kippur [only] suspend [the punishment], and afflictions absolve.",
+            "And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 85b), “‘Of all your sins; you shall be pure before the Lord’ - Yom Kippur atones for transgressions between a person and the Omnipresent. Yom Kippur does not atone for transgressions between a person and his fellow until he appeases his fellow.” Hence one who has robbed his fellow must return the theft and confess afterwards. But if he confesses first, his confession is ineffective. [This is] as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Kamma 110a) concerning a robber or one who swears falsely [about his debt] who is obligated to pay the principal and a fifth, and to bring a guilt-offering - that one who brings his theft before he has brought his guilt-offering has fulfilled [his obligation]; his guilt-offering before he has brought his theft has not fulfilled [his obligation]. For it is stated concerning the robber of a convert that has no heirs, such that [the robber] must give the repayments to a priest, (Numbers 5:8)  “then the guilt shall be to the Lord for the priest; besides the ram of atonement with which atonement is made on his behalf.” Its explanation: The guilt that is mentioned in this verse is referring to the repayment - from the usage (Numbers 5:7), “and he shall give it to whom he is guilty.” And he brings the repayment [first], “besides the ram of atonement with which atonement is made on his behalf” afterwards.",
+            "And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 87a), “One who angers his friend, verbally must appease him.” And it is not [even] necessary to say [this] if he spoke evil speech about him, for that is from the [more] severe transgressions. And if his fellow does not forgive him, he is obligated to come to him with a group of three people. And if he does not forgive him [again], he comes in front of him a second time with a different group. And so must he do a third time. And Elihu said (Job 33:27), “He should then assemble (<i>yashor</i>) a row of men, and say, I have sinned, and perverted that which was right (<i>yashar</i>), and it was not fitting (<i>shavah</i>) for me.’” The explanation is, I have perverted a just man - from the usage (Job 1:1), “blameless and just man (<i>yashar</i>)” - for I did not see the merit of the just man, but rather made him into one crooked and twisted. But it was not level (<i>shavah</i>) and just for me, from the usage (in Isaiah 28:25), “Is it not if he leveled (<i>shivah</i>) its surface”; [and in] (Genesis 14:17), “to the level (<i>shavah</i>) valley” - [meaning] straight and level. And since he disparaged just ones in front of people, he must humble himself and confess in front of the many. Hence Elihu spoke about this sin in particular, for it is one of the weighty sins that destroys the soul. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shabbat 119b), “Anyone who disparages Torah scholars cannot be healed from his wound” - for they profaned the Torah - as it is stated (II Chronicles 36:16), “And they mocked the messengers of God, etc., it could not be healed.”",
+            "And that which our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 86b) [regarding] one who has [the iniquity of the] profanation of [God’s] name in his hands, “Repentance, Yom Kippur and afflictions suspend [the punishment], but death absolves” - it is because death absolves any sin for which repentance is effective. And if he is killed - but confessed before his death when the fear of death fell upon him - he receives atonement; and [his] killer is considered like someone who spills the blood of someone pure and pious - as it is stated (Psalms 79:2), “the flesh of Your faithful for the wild beasts.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Midrash Tehillim 32; Shemot Rabbah 53:2) that this is also stated about the evildoers among them; as it is stated about them (Jeremiah 5:8), “They were well-fed, lusty stallions.” For they were considered like pious ones, because the judgement was meted out upon them. As it is written (Deuteronomy 25:3), “and your brother be degraded before your eyes” - once he was lashed, he is certainly like your brother.",
+            "And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 86b, though our version of the Talmud has the opinions inverted), “Transgressions that one confessed on this Yom Kippur, he should repeat and confess on another Yom Kippur, as it is stated (Psalms 51:5), ‘and my sin is ever before me.’ Rabbi Eliezer ben Ya’akov says, ‘He should not confess them on another Yom Kippur.’” But in the Midrash (Midrash Tehillim 32; Shemot Rabbah 53:2), they warned a great deal not to repeat and confess them on another Yom Kippur. And they warned about this from (two) [three] angles: The first is that he shows himself to be from those with little trust and as if he does not trust the greatness of God’s forgiveness, may He be blessed - that He lifts off the iniquity and passes over the transgression. And they mentioned about this, “Let lying lips be stilled” (Psalms 31:19). And the second is because if he only mentions the earlier iniquities, he will appear like one whose only worry is about the earlier ones. And has he not sinned afterwards? And if so, he appears as one who does not search and examine his ways; and this is a very bad sickness. For those that supervise their souls always see matters of iniquity in it or its ailments; or that it is falling short in attaining levels of fear [of God]; or that it is falling short in [divine] service and involvement in Torah [study] - as there are great punishments for these. And also since transgressions of the tongue are common. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Batra 164b), “[There are] three things from which a person is not spared each day: Sinful thoughts, the dust of evil speech and [that they are not focusing their hearts] in prayer [many times].” And the third is because it appears as if he is boasting through his confession [that is] only upon the earlier ones, as he did not sin afterwards. And in the Midrash, they said, “Is it because you do not have from the new, that you are confessing about the earlier ones?” And they explained in the Midrash that, that which it is written “and my sin is ever before me,” is [to mean] that they should be in front of his eyes and remembered in his heart, but not that he should mention them with his mouth. They also explained in the Talmud Yerushalmi Yoma 8:7 that they should not be in your eyes as if you did not do them; but rather as if you did them and they were forgiven. And we have already mentioned this in the Gates of the Fundamentals of Repentance (1:48). Nevertheless, he should seek mercy all the days of his life for forgiveness of his iniquities, both old and new; and be afraid and scared [that] maybe he has not completed the measure of the fundamentals of repentance. Secondly - because the sins that [warrant] excision are absolved by afflictions, as we mentioned. King David, peace be upon him, also said (Psalms 25:7), “Do not remember my youthful sins and transgressions.” However he did not mention the earlier ones individually, since he already repented for them and confessed them on Yom Kippur. So he already fulfilled the commandment of confession and can trust that his confession was already accepted for that which confession is fitting to atone. However he should pray for the forgiveness of his iniquities all of his days, as we mentioned. Yet it is not from the obligation of prayer to specify his sins; only from the obligation of confession. And there is yet another reason to pray about the iniquities of earlier days - because maybe he has iniquities and sins that he did not contemplate; and did not remember and confess, like the matter that is stated (Psalms 19:13), “Clear me of unperceived guilt.”",
+            "And the order of the confession is - “We have sinned, we have been iniquitous, we have transgressed (<i>chatanu, avinu, pashanu</i>).” And sin includes inadvertent sin and <i>peshiyah</i>. And the meaning of <i>peshiyah</i>, according to the Sages of Israel, is when one is not careful about a matter about which it is the way of most people to be careful, as we have already mentioned. And iniquities (<i>avonot</i>) are volitional sins. And transgressions (<i>peshayim</i>) are acts of rebellion, from the usage (in II Kings 3:7), “The king of Moab has rebelled (<i>pasha</i>) against me. And - according to His great Kindness, God, may He be blessed, forgives even those who rebel against Him, when they repent to Him with all of their hearts. And it is stated (Daniel 9:9), “To the Lord, our God, belong mercy and forgiveness; for we rebelled (<i>pashanu</i>) against Him.” And it is stated (Psalms 25:11), “For the sake of Your name, O Lord, pardon my iniquity (<i>avoni</i>) though it be great.” And it is stated (Psalms 65:4), “All manner of iniquities overwhelm me, it is You who forgives our transgressions (<i>peshaeinu</i>).”"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria 2020 Edition, Translated by R. Francis Nataf",
+            "Nataf translation"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "שערי תשובה",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Sha'arei Teshuvah/Hebrew/Sefaria Vocalized Edition.json b/json/Musar/Rishonim/Sha'arei Teshuvah/Hebrew/Sefaria Vocalized Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..adfd6f25df2d5651e24aa1ed21ee3a2ed65cf01f
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Sha'arei Teshuvah/Hebrew/Sefaria Vocalized Edition.json	
@@ -0,0 +1,371 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Sha'arei Teshuvah",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/",
+    "versionTitle": "Sefaria Vocalized Edition",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionNotes": "",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "שערי תשובה",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<b>הַשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן – בְּבֵאוּר הַתְּשׁוּבָה וְעִקָּרֶיהָ.</b><br>מִן הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר הֵיטִיב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִם בְּרוּאָיו, כִּי הֵכִין לָהֶם הַדֶּרֶךְ לַעֲלוֹת מִתּוֹךְ פַּחַת מַעֲשֵׂיהֶם וְלָנוּס מִפַּח פִּשְׁעֵיהֶם, לַחְשֹׂךְ נַפְשָׁם מִנִּי שַׁחַת וּלְהָשִׁיב מֵעֲלֵיהֶם אַפּוֹ, וְלִמְּדָם וְהִזְהִירָם לָשׁוּב אֵלָיו כִּי יֶחֶטְאוּ לוֹ, לְרֹב טוּבוֹ וְיָשְׁרוֹ כִּי הוּא יָדַע יִצְרָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כה, ח): \"טוֹב וְיָשָׁר ה' עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ\", וְאִם הִרְבּוּ לִפְשֹׁעַ וְלִמְרוֹד וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ, לֹא סָגַר בַּעֲדָם דַּלְתֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לא, ו): \"שׁוּבוּ לַאֲשֶׁר הֶעְמִיקוּ סָרָה\". וְנֶאֱמַר (ירמיה ג, כב): \"שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם\". וְהֻזְהַרְנוּ עַל הַתְּשׁוּבָה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בַּתּוֹרָה, וְהִתְבָּאֵר, כִּי הַתְּשׁוּבָה מְקֻבֶּלֶת גַּם כִּי יָשׁוּב הַחוֹטֵא מֵרֹב צָרוֹתָיו, כָּל שֶׁכֵּן אִם יָשׁוּב מִיִּרְאַת הַשֵּׁם וְאַהֲבָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, ל): \"בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹלוֹ\". וְהִתְבָּאֵר בַּתּוֹרָה, כִּי יַעֲזֹר ה' לַשָּׁבִים כַּאֲשֶׁר אֵין יַד טִבְעָם מַשֶּׂגֶת וִיחַדֵּשׁ בְּקִרְבָּם רוּחַ טְהוֹרָה לְהַשִּׂיג מַעֲלַת אַהֲבָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל, ב): \"וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ\". וְאוֹמֵר בְּסוֹף הָעִנְיָן (דברים ל, ו): \"וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ\" – לְהַשִּׂיג אַהֲבָתוֹ. וְהַנְּבִיאִים וְהַכְּתוּבִים דִּבְּרוּ תָּמִיד עַל דְּבַר הַתְּשׁוּבָה, עַד כִּי בָּאוּ עִקְּרֵי הַתְּשׁוּבָה כֻּלָּם מְפֹרָשִׁים בְּדִבְרֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר.",
+            "וְדַע, כִּי הַחוֹטֵא כַּאֲשֶׁר יִתְאַחֵר לָשׁוּב מֵחַטָּאתוֹ יִכְבַּד עָלָיו מְאֹד עָנְשׁוֹ בְּכָל יוֹם, כִּי הוּא יוֹדֵעַ כִּי יָצָא הַקֶּצֶף עָלָיו וְיֵשׁ לוֹ מָנוֹס לָנוּס שָׁמָּה, וְהַמָּנוֹס הוּא הַתְּשׁוּבָה, וְהוּא עוֹמֵד בְּמִרְדּוֹ וְהִנּוֹ בְּרָעָתוֹ, וּבְיָדוֹ לָצֵאת מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה, וְלֹא יָגוּר מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה, עַל כֵּן רָעָתוֹ רַבָּה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל הָעִנְיָן הַזֶּה (קהלת רבה ז, לב) מָשָׁל לְכַת שֶׁל לִסְטִים שֶׁחֲבָשָׁם הַמֶּלֶךְ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְחָתְרוּ מַחְתֶּרֶת, פָּרְצוּ וַיַּעֲבֹרוּ וְנִשְׁאַר אֶחָד מֵהֶם. בָּא שַׂר בֵּית הַסֹּהַר וְרָאָה מַחְתֶּרֶת חֲתוּרָה וְהָאִישׁ הַהוּא עוֹדֶנּוּ עָצוּר, וַיַּךְ אוֹתוֹ בְּמַטֵּהוּ. אָמַר לוֹ: קְשֵׁה יוֹם! הֲלֹא הַמַּחְתֶּרֶת חֲתוּרָה לְפָנֶיךָ וְאֵיךְ לֹא מִהַרְתָּ הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ?",
+            "וְלֹא יִמָּצֵא אִחוּר הַתְּשׁוּבָה זוּלָתִי בְּעַמֵּי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הֵם יְשֵׁנִים שׁוֹכְבִים וְלֹא יָשִׁיבוּ אֶל לְבָבָם, וְלֹא דַעַת וְלֹא תְבוּנָה לָהֶם לְמַהֵר לְהִמָּלֵט עַל נַפְשָׁם. וְיֵשׁ מֵהֶם נִדָּחִים מֵעַל הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא וְלֹא יַאֲמִינוּ לְעֹנֶשׁ הַחֵטְא. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות יט, א) אִם רָאִיתָ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁעָבַר עֲבֵרָה בַּלַּיְלָה אַל תְּהַרְהֵר אַחֲרָיו בַּיּוֹם, כִּי בֶּאֱמֶת עָשָׂה תְּשׁוּבָה.",
+            "וְעוֹד, הִתְבּוֹנֵן בְּרָעַת הַמִּתְאַחֵר מִן הַתְּשׁוּבָה, כִּי רַבָּה הִיא; כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמֵהַּ, כִּי עַתָּה שָׁב חִישׁ נֶאֱנָח בִּמְרִירוּת לֵב, בְּרָגְזָה וּבִדְאָגָה וְדָלְפָה עֵינוֹ מִתּוּגָהּ, כִּי יִפְגְּשֵׁהוּ יִצְרוֹ שֵׁנִית וְיִזְדַּמֵּן הַחֵטְא לְיָדוֹ, יִכְבֹּשׁ אֶת יִצְרוֹ, וְיִזְכּוֹר אֶת אֲשֶׁר עָבַר עָלָיו כּוֹס הַמְּרִירוּת, וְלֹא יוֹסִיף לִשְׁתּוֹתוֹ עוֹד; כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים ד ה): \"רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ\". בֵּאוּרוֹ: רִגְזוּ וְהִצְטַעֲרוּ עַל אֲשֶׁר חֲטָאתֶם, וְאַל תֶּחֶטְאוּ עוֹד; כִּי הִזְכִּיר חֶטְאָם לְמַעְלָה בְּאָמְרוֹ (תהלים ד ג): \"תְּבַקְשׁוּ כָזָב סֶלָה\". וְיָעִיד עַל זֶה הַפֵּרוּשׁ, אָמְרוֹ רִגְזוּ, מִלְּשׁוֹן (בראשית מה כד): \"אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ\", (חבקוק ג טז): \"וְתַחְתַּי אֶרְגָּז\"; עִנְיָנָם הַצַּעַר עַל הַדָּבָר שֶׁעָבַר וְעַל הַהוֹוֶה, וְלֹא אָמַר יְראוּ אוֹ גּוּרוּ. וְכַאֲשֶׁר יְאַחֵר [החוטא] לָשׁוּב, בְּבוֹא הַחֵטְא לְיָדוֹ, יִפּוֹל בְּמוֹקְשׁוֹ כִּנְפוֹל בַּתְּחִלָּה, וְיִגְדַּל עֲווֹנוֹ הָאַחֲרוֹן מְאֹד, וְתַעֲלֶה רָעָתוֹ לִפְנֵי ה'. כִּי מֵרֵאשִׁית לֹא חָשַׁב כִּי פִּתְאוֹם יָבוֹא הַיֵּצֶר הַשּׂוֹרֵר עָלָיו. אַךְ אַחֲרֵי אֲשֶׁר רָאָה דַּלּוּת כּוֹחוֹ, וַאֲשֶׁר גָּבְרָה יַד יִצְרוֹ עָלָיו, וְכִי עָצוּם הוּא מִמֶּנּוּ – הָיָה עָלָיו לִרְאוֹת כִּי פָרוּעַ הוּא, וְלָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ לְהוֹסִיף בָּהּ יִרְאַת ה', וּלְהַפִּיל פַּחְדּוֹ עָלֶיהָ, וּלְהַצִּילָהּ מִמַּאֲרַב יִצְרוֹ, וּלְהִשְׁתַּמֵּר מֵעֲווֹנוֹ. וְאָמַר שְׁלֹמֹה עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כו יא): \"כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ – כְּסִיל שׁוֹנֶה בְּאִוַּלְתּוֹ\", בֵּאוּרוֹ: כִּי הַכֶּלֶב אוֹכֵל דְּבָרִים נִמְאָסִים, וְכַאֲשֶׁר יְקִיאֵם – נִמְאָסִים יוֹתֵר, וְהוּא שָׁב עֲלֵיהֶם לְאָכְלָם; כֵּן עִנְיָן הַכְּסִיל – כִּי יַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה מְגֻנֶּה, וְכַאֲשֶׁר יִשְׁנֶה בּוֹ, מְגֻנֶּה יוֹתֵר, כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ.",
+            "הַשֵּׁנִית, כִּי הַשּׁוֹנֶה בְּחֶטְאוֹ, תְּשׁוּבָתוֹ קָשָׁה, כִּי נַעֲשָׂה לוֹ הַחֵטְא כְּהֶתֵּר, וּבָזֶה כָּבְדָה מְאֹד חַטָּאתוֹ: כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ג ה): \"הֲיִנְטֹר לְעוֹלָם אִם יִשְׁמֹר לָנֶצַח? הִנֵּה דִבַּרְתְּ וַתַּעֲשִׂי הָרָעוֹת וַתּוּכָל\"; בֵּאוּר וַתּוּכָל, כִּי הָרָעוֹת נַעֲשׂוֹת לְךָ כְּהֶתֵּר וּכְדָבָר שֶׁהוּא בִּיכָלְתְּךָ וּבִרְשׁוּתְךָ, מִלְּשׁוֹן (דברים יב יז): \"לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ\", שֶׁתַּרְגּוּמוֹ \"לֵית לָךְ רְשׁוּ\". וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פו:) \"כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר\". וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, עַל אִישׁ שֶׁעָבַר עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, כִּי מִכָּאן וְאֵילָךְ, אִם יַחְשֹׁב לַעֲשׂוֹת הָעֲבֵרָה, וְנֶאֱנַס וְלֹא עֲשָׂאָהּ – מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה מִצְטָרֶפֶת לְמַעֲשֶׂה, וְעָלָיו נֶאֱמַר (ירמיהו ו יט): \"הִנֵּה אָנֹכִי מֵבִיא רָעָה אֶל הָעָם הַזֶּה פְּרִי מַחְשְׁבוֹתָם\".",
+            "וְעַתָּה בִּינָה שִׁמְעָה זֹאת, כִּי הוּא עִקָּר גָּדוֹל. אֱמֶת כִּי יֵשׁ מִן הַצַּדִּיקִים שֶׁנִּכְשָׁלִים בְּחֵטְא לִפְעָמִים, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ז, כ): \"כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא\", אָכֵן כּוֹבְשִׁים אֶת יִצְרָם מֵאֵת פְּנֵיהֶם, וְאִם יִפְּלוּ בְּחֵטְא פַּעַם אַחַת לֹא יִשְׁנוּ לוֹ, וְנָקוֹטוּ בִּפְנֵיהֶם, וְחוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה. אַךְ כָּל אֲשֶׁר אֵינוֹ נִזְהָר מֵחֵטְא יָדוּעַ וְאֵינוֹ מְקַבֵּל עַל נַפְשׁוֹ לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ, גַּם אִם הוּא מֵהָעֲוֹנוֹת הַקַּלִּים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נִזְהָר מִכָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, קְרָאוּהוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל (חולין ד, ב) \"מוּמָר לְדָבָר אֶחָד\", וְאֶת פּוֹשְׁעִים נִמְנֶה, וְגָדוֹל עֲוֹנוֹ מִנְּשֹׁא. כִּי אִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד לְרַבּוֹ: כָּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלַי אֶעֱשֶׂה זוּלָתִי דָּבָר אֶחָד – כְּבָר שָׁבַר עֹל אֲדוֹנָיו מֵעָלָיו, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה, וְעַל הָעִנְיָן הַזֶּה נֶאֱמַר (דברים כז, כו): \"אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם\" – בֵּאוּרוֹ, אֲשֶׁר לֹא יְקַבֵּל עַל נַפְשׁוֹ לְקַיֵּם כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף, וְיוֹרֶה עַל זֶה \"אֲשֶׁר לֹא יָקִים לַעֲשׂוֹת\", וְלֹא אָמַר \"אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה אוֹתָם\".",
+            "וְעוֹד תֵּדַע, כִּי הַשּׁוֹנֶה עֲבֵרָה אַחַת עֶשֶׂר פְּעָמִים, אַף עַל פִּי שֶׁנִּזְהַר מִכָּל הָעֲבֵרוֹת, הִנֵּה הוּא נֶחְשָׁב כְּעוֹבֵר עַל עֲבֵרוֹת חֲלוּקוֹת. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכות כא.), כִּי אִם יֹאמְרוּ לְנָזִיר \"אַל תִּשְׁתֶּה\" וְהוּא שׁוֹתֶה, \"אַל תִּשְׁתֶּה\" וְהוּא שׁוֹתֶה, לוֹקֶה בָּאַחֲרוֹנָה עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, כְּמִשְׁפַּט הָאוֹכֵל טְרֵפָה, בְּהֵמָה טְמֵאָה, וְחֵלֶב וְדָם.",
+            "וְרָאֹה רָאִינוּ כִּי רַבּוּ עֲוֹנוֹת הַדּוֹר עַל זֹאת, כִּי יֵשׁ אֲנָשִׁים רַבִּים [אינם] מְקַבְּלִים עַל נַפְשָׁם לְהִזָּהֵר מֵעֲבֵרוֹת יְדוּעוֹת, וְכָל יְמֵי חַיֵּיהֶם אֵינָם נִזְהָרִים בָּהֶן, אֲבָל הֵן אֶצְלָם כְּהֶתֵּר, וְאִלּוּ לֹא הָיוּ נוֹהֲגִים כֵּן רַק עַל עֲבֵרָה אַחַת, חֳלִי רָע הוּא בְּנַפְשָׁם כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ, אַף כִּי נוֹהֲגִים עַל אַזְהָרוֹת רַבּוֹת, וְכָהֵנָּה מִן הַחֲמוּרוֹת, כְּמוֹ שְׁבוּעַת חִנָּם, וּמְקַלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ אוֹ אֶת עַצְמוֹ בַּשֵּׁם, וְהַזְכָּרַת שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה אוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר אוֹ בְּיָדַיִם לֹא נְקִיּוֹת, וְהַעֲלָמַת עַיִן מִן הֶעָנִי, וְלָשׁוֹן הָרַע, וְשִׂנְאַת חִנָּם, וְגַבְהוּת הַלֵּב, וּנְתִינַת חִתָּתוֹ, וְהִסְתַּכֵּל בַּעֲרָיוֹת וּבִטּוּל תַּלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם וְרַבּוֹת כָּאֵלֶּה. כָּתַבְנוּ מִקְצָתָן אֵצֶל בְּנֵי הַדּוֹר לְהַזְכִּירָם וּלְהַזְהִירָם. וְכֵן רָאוּי לְכָל בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה לִכְתֹּב בִּמְגִלַּת סֵפֶר, הַדְּבָרִים אֲשֶׁר נִכְשְׁלוּ בָּהֶם וְהַמִּצְוֹת אֲשֶׁר קִצְּרוּ בְּקִיּוּמָן, וְלִקְרֹא בְּסֵפֶר זִכְרוֹנוֹתָם בְּכָל יוֹם.",
+            "וְהִנֵּה מַדְרֵגוֹת רַבּוֹת לַתְּשׁוּבָה, וּלְפִי הַמַּדְרֵגוֹת יִתְקָרֵב הָאָדָם אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאָמְנָם לְכָל תְּשׁוּבָה תִּמָּצֵא סְלִיחָה, אַךְ לֹא תִּטְהַר הַנֶּפֶשׁ טֹהַר שָׁלֵם לִהְיוֹת הָעֲוֹנוֹת כְּלֹא הָיוּ, זוּלָתִי כַּאֲשֶׁר יְטַהֵר הָאָדָם אֶת לִבּוֹ וְיָכִין אֶת רוּחוֹ כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר. וְכֵן כָּתוּב (תהלים לב, ב): \"אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב ה' לוֹ עָוֹן וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה\", וּכְעִנְיָן הַבֶּגֶד הַצָּרִיךְ כִּבּוּס, כִּי הַמְּעַט מִן הַכִּבּוּס יוֹעִיל בּוֹ לְהַעֲבִיר הַגֹּעַל מִמֶּנּוּ, אַךְ לְפִי רֹב הַכִּבּוּס יִתְלַבֵּן. וְכֵן כָּתוּב (תהלים נא, ד): \"הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי\", וּתְכֻבַּס הַנֶּפֶשׁ מִן הֶעָוֹן כְּפִי אֲשֶׁר תְּכַבֵּס אֶת לִבָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ד, יד): \"כַּבְּסִי מֵרָעָה לִבֵּךְ יְרוּשָׁלִַם\". וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ע\"ז יט, א) \"אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת ה'\" (תהלים קיב, א) – בְּעוֹדוֹ אִישׁ, רְצוֹנָם לוֹמַר, כִּי תְּשׁוּבַת הָאָדָם הַמְּעֻלָּה בִּימֵי בְּחוּרוֹתָיו בְּעוֹד כֹּחוֹ עָלָיו וְיִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ. אָכֵן כָּל תְּשׁוּבָה מוֹעִילָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ג): \"תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם\", וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי חגיגה ב, א) עַד דִּכְדּוּכָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ. עַתָּה נְבָאֵר עִקְּרֵי הַתְּשׁוּבָה.",
+            "<b>הָעִקָּר הָרִאשׁוֹן – הַחֲרָטָה:</b> יָבִין לְבָבוֹ כִּי רַע וָמָר עָזְבוֹ אֶת ה', וְיָשִׁיב אֶל לִבּוֹ כִּי יֵשׁ עֹנֶשׁ וְנָקָם וְשִׁלֵּם עַל הֶעָוֹן, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, לה): \"לִי נָקָם וְשִׁלֵּם\", וְנֶאֱמַר (איוב יט, כט): \"גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב כִּי חֵמָה עֲוֹנוֹת חָרֶב\". וְיִתְחָרֵט עַל מַעֲשָׂיו הָרָעִים, וְיֹאמַר בִּלְבָבוֹ: מֶה עָשִׂיתִי? אֵיךְ לֹא הָיָה פַּחַד אֱלֹקִים לְנֶגֶד עֵינַי, וְלֹא יָגֹרְתִּי מִתּוֹכָחוֹת עַל עָוֹן וּמִן הַשְּׁפָטִים הָרָעִים, כִּי רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע? לֹא חָמַלְתִּי עַל גּוּפִי, וְלֹא חָסָה עֵינִי עָלָיו מִשַּׁחֲתוֹ מִפְּנֵי הֲנָאַת רֶגַע אֶחָד, וְנִמְשַׁלְתִּי לְאִישׁ שֶׁיִּגְזֹל וְיַחְמֹס וְיֹאכַל וְיִשְׂבַּע, וְיוֹדֵעַ כִּי אַחֲרֵי אָכְלוֹ וְאַחֲרֵי שָׁתוֹ יַגְרֵס הַשּׁוֹפֵט בֶּחָצָץ שִׁנָּיו, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ, יז): \"עָרֵב לָאִישׁ לֶחֶם שָׁקֶר וְאַחַר יִמָּלֵא פִיהוּ חָצָץ\". וְרָעָה מִזֹּאת, כִּי הָיִיתִי עַל הַנֶּפֶשׁ הַיְּקָרָה אַכְזָרִי וְנִטְמְאָה בְּגִלּוּלֵי יִצְרִי, וּמָה הוֹעִילָה בְּכָל קִנְיָנֶיהָ אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ? וְאֵיךְ הֶחֱלַפְתִּי בְּעוֹלָם חוֹלֵף, עוֹלָם עוֹמֵד לָעַד לְעוֹלָם? אֵיךְ נִמְשַׁלְתִּי כִּבְהֵמוֹת נִדְמֵיתִי, וְהָלַכְתִּי אַחֲרֵי יִצְרִי כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין וְתָעִיתִי מִדֶּרֶךְ הַשְׁכֵּל? וְהִנֵּה הַבּוֹרֵא נָפַח בְּאַפִּי נִשְׁמַת חַיִּים חַכְמַת לֵב וְטוֹבַת שֵׂכֶל לְהַכִּירוֹ וּלְיִרְאָה מִלְּפָנָיו וְלִמְשׁוֹל בַּגּוּף וְכָל תּוֹלְדוֹתָיו כַּאֲשֶׁר הִמְשִׁילָהּ עַל שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים שֶׁאֵינָם מְדַבְּרִים מֵאֲשֶׁר יָקְרָה בְּעֵינָיו נִכְבְּדָה, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר בַּעֲבוּר זֹאת נִבְרֵאתִי, וַיְהִי בִּי הֵפֶךְ מִזֶּה, לָמָּה לִי חַיִּים? כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כא, טז): \"אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ\". וְעוֹד, כִּי כְּמִשְׁפַּט הַבְּהֵמָה לֹא עָשִׂיתִי, אֲבָל שָׁפַלְתִּי מִמֶּנָּה, כִּי יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו, וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי וְלֹא הִתְבּוֹנַנְתִּי, וְשָׁלַחְתִּי נַפְשִׁי לַחָפְשִׁי מֵאֲדוֹנֶיהָ, וְטָעַמְתִּי צוּפִי, וְנָשִׁיתִי סוֹפִי, וְגָזַלְתִּי וְחָמַסְתִּי, וְעַל דָּל בּוֹסַסְתִּי, וְלֹא זָכַרְתִּי יוֹם הַמָּוֶת אֲשֶׁר לֹא יַשְׁאִיר לִפְנֵי נִשְׁמָתִי בִּלְתִּי אִם גְּוִיָּתִי וְאַדְמָתִי. וְהָעִנְיָן הַזֶּה אֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יִרְמְיָה עָלָיו הַשָּׁלוֹם (ירמיה ח, ו): \"אֵין אִישׁ נִחָם עַל רָעָתוֹ לֵאמֹר מֶה עָשִׂיתִי\".",
+            "<b>הָעִקָּר הַשֵּׁנִי – עֲזִיבַת הַחֵטְא:</b> כִּי יַעֲזֹב דְּרָכָיו הָרָעִים וְיִגְמֹר בְּכָל לְבָבוֹ כִּי לֹא יוֹסִיף לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד, וְאִם אָוֶן פָּעַל לֹא יוֹסִיף, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לג, יא): \"שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים\", וְנֶאֱמַר (ישעיה נה, ז): \"יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ\". וְדַע, כִּי מִי אֲשֶׁר חָטָא עַל דֶּרֶךְ מִקְרֶה, כִּי הִתְאַוָּה תַּאֲוָה וַיֶּחֱזַק עָלָיו יִצְרוֹ וַיִּתְקְפֵהוּ, וְלֹא נֶחְלְצוּ רַעְיוֹנָיו וְחוּשָׁיו בְּפָגְעוֹ בּוֹ, וְלֹא מִהֲרוּ לִגְעֹר בְּיַם הַתַּאֲוָה וְיֶחְרַב, עַל כֵּן יְגֹרֵהוּ הַיֵּצֶר בַּחֲרָמָיו, וְנָפַל בְּמַכְמוֹרָיו לְפִי שְׁעָתוֹ וְעִתּוֹ, בִּהְיוֹת רוּחַ הַיֵּצֶר רַע מְבַעֲתוֹ, וְלֹא מֵאֲשֶׁר חֶפְצוֹ וּרְצוֹנוֹ לִמְצוֹא עֲוֹנוֹ, וְלַעֲשׂוֹת כָּמוֹהוּ אַחֲרֵי זֹאת – רֵאשִׁית תְּשׁוּבַת הָאִישׁ הַזֶּה הַחֲרָטָה, וְלָשִׂים יָגוֹן בְּלִבּוֹ עַל חַטָּאתוֹ וְלִהְיוֹת נֶפֶשׁ נַעֲנָה וּמָרָה כַּלַּעֲנָה, אַחֲרֵי כֵן יוֹסִיף בְּכָל יוֹם יִרְאַת ה' בְּנַפְשׁוֹ, וְיִתֵּן חִתַּת אֱלֹקִים בִּלְבָבוֹ בְּכָל עֵת, עַד אֲשֶׁר יִהְיֶה נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּה', כִּי אִם יוֹסִיף יַעֲבֹר בּוֹ הַיֵּצֶר וַיִּפְגְּשֵׁהוּ כְּפַעַם בְּפַעַם, וְרַבָּה עָלָיו תַּאֲוָתוֹ כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן. לֹא יִהְיֶה נִפְתֶּה לִבּוֹ עָלָיו – וְיַעֲזֹב דַּרְכּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כח, יג): \"וּמוֹדֶה וְעוֹזֵב יְרֻחָם\", הִזְכִּיר תְּחִלָּה \"וּמוֹדֶה\" עַל הַחֲרָטָה וְהַוִּדּוּי, וְאַחַר כָּךְ \"וְעוֹזֵב\". אַךְ הָאִישׁ הַמִּתְיַצֵּב עַל דֶּרֶךְ לֹא טוֹבָה תָּמִיד, וְגֶבֶר עַל חֲטָאָיו דּוֹרֵךְ בְּכָל יוֹם, וְשׁוֹנֶה בְּאִוַּלְתּוֹ וְשָׁב בִּמְרוּצָתוֹ גַּם פְּעָמִים רַבּוֹת, וְכָל עֵת אוֹהֵב הָרֵעַ, וּמִכְשׁוֹל עֲוֹנוֹ יָשִׂים נֹכַח פָּנָיו, רוֹצֶה לוֹמַר הַתַּאֲוָה וְהַיֵּצֶר, וְחֶפְצוֹ וּמְגַמָּתוֹ, אֲשֶׁר לֹא יִבָּצֵר מִמֶּנּוּ כָּל אֲשֶׁר יָזַם לַעֲשׂוֹת – רֵאשִׁית תְּשׁוּבַת הָאִישׁ הַזֶּה, לַעֲזֹב דַּרְכּוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה, וּלְהַסְכִּים לְקַיֵּם וּלְקַבֵּל עָלָיו לְבַל יוֹסִיף לַחֲטוֹא, אַחֲרֵי כֵן יִתְחָרֵט עַל עֲלִילוֹתָיו הַנִּשְׁחָתוֹת, וְיִתְוַדֶּה לָשׁוּב אֶל ה', כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נה, ז): \"יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ\". וְהַמָּשָׁל בָּזֶה – לְמִי שֶׁאוֹחֵז הַשֶּׁרֶץ וּבָא לִטְבֹּל וּלְהִטָּהֵר, כִּי יַנִּיחַ הַשֶּׁרֶץ תְּחִלָּה וְאַחֲרֵי כֵן יִטְבֹּל וְיִטְהַר. וְכָל זְמַן שֶׁהַשֶּׁרֶץ בְּיָדוֹ – עוֹד טֻמְאָתוֹ בּוֹ וְאֵין הַטְּבִילָה מוֹעִילָה. וְהִנֵּה עֲזִיבַת מַחְשֶׁבֶת הַחֵטְא – הִיא הַשְׁלָכַת הַשֶּׁרֶץ, וְהַחֲרָטָה מֵאֲשֶׁר חָטָא וְהַוִּדּוּי וְהַתְּפִלָּה – בִּמְקוֹם הַטְּבִילָה. וְהָיָה כִּי יָבוֹאוּ יִסּוּרִים וּמַכְאוֹבִים עַל הָרָשָׁע אֲשֶׁר תָּמִיד כָּל זְמָמָיו לְהִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו, יִוָּסֵר בַּתְּחִלָּה וְיָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב וְיַכְרִית מַעְבָּדָיו מִיָּדָיו. וְהַמָּשָׁל בָּזֶה – לְעֵגֶל אֲשֶׁר יַכּוּהוּ בְּמַלְמַד הַבָּקָר לְכַוֵּן תְּלָמָיו; כֵּן הַמִּתְיַצֵּב עַל דֶּרֶךְ לֹא טוֹבָה, יִקַּח הַמּוּסָר תְּחִלָּה לַעֲזֹב דַּרְכֵי מָוֶת לָלֶכֶת דֶּרֶךְ יָשָׁר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא, יז): \"שָׁמוֹעַ שָׁמַעְתִּי אֶפְרַיִם מִתְנוֹדֵד יִסַּרְתַּנִי וָאִוָּסֵר כְּעֵגֶל לֹא לֻמָּד\". עוֹד נֶאֱמַר אַחֲרָיו (ירמיה לא, יח): \"כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי\", רוֹצֶה לוֹמַר, כִּי אַחֲרֵי אֲשֶׁר יִסַּרְתַּנִי וְאִוָּסֵר וְשַׁבְתִּי מִדַּרְכִּי הָרָעָה – נִחַמְתִּי אַחֲרֵי כֵן וָאֶתְחָרֵט עַל מָה שֶׁעָבַר מִדִּבְרֵי עֲוֹנֹתַי. וְהִנֵּה נִתְבָּאֵר לְךָ מִזֶּה כָּל הָעִנְיָן אֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ.",
+            "<b>הָעִקָּר הַשְּׁלִישִׁי – הַיָּגוֹן:</b> יִשְׁתּוֹנֵן כִּלְיוֹתָיו וְיַחְשֹׁב כַּמָּה רַבָּה רָעַת מִי שֶׁהִמְרָה אֶת יוֹצְרוֹ. וְיַגְדִּיל יָגוֹן בִּלְבָבוֹ וְסַעַר מִתְחוֹלֵל בְּרַעְיוֹנָיו, וְיֵאָנַח בִּמְרִירוּת לֵב. כִּי יִתָּכֵן שֶׁיִּתְחָרֵט וְיֵרַע בְּעֵינָיו עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא, וְלֹא הִשְׁלִים חֻקּוֹ בָּזֶה, כִּי גַּם הֶפְסֵד דִּינָר אוֹ אִסָּר קָשֶׁה בְּעֵינֵי הָאָדָם, אַךְ אִם אָבַד עָשְׁרוֹ בְּעִנְיָן רַע וְיָצָא נָקִי מִנְּכָסָיו, נַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבַל וְתִכְבַּד אַנְחָתוֹ וְנַפְשׁוֹ מָרָה לוֹ. וְכֵן עַל צָרוֹת רָעוֹת וְרַבּוֹת כְּאֵבוֹ נֶצַח, וְיָגוֹן בִּלְבָבוֹ יוֹמָם. וְיוֹתֵר מֵהֵמָּה רָאוּי שֶׁיִּצְטַעֵר וְיֵאָנַח מִי שֶׁהִמְרָה אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהִשְׁחִית וְהִתְעִיב עֲלִילָה לְפָנָיו, וְלֹא זָכַר יוֹצְרוֹ אֲשֶׁר בְּרָאוֹ יֵשׁ מֵאַיִן, וְחֶסֶד עָשָׂה עִמּוֹ, וְיָדוֹ תַּנְחֵהוּ בְּכָל עֵת, וְנוֹצֵר נַפְשׁוֹ בְּכָל רֶגַע, וְאֵיךְ מְלָאוֹ לִבּוֹ לְהַכְעִיס לְפָנָיו? וְאֵיךְ טָח מֵרְאוֹת עֵינֵי הַחוֹטֵא מֵהַשְׂכִּיל לְבָבוֹ? וְהַמַּשְׂכִּיל אֲשֶׁר נִפְקְחוּ עֵינָיו, יוּחֲקוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּלְבָבוֹ וְיָבוֹאוּ חַדְרֵי רוּחוֹ.",
+            "וּמַדְרֵגוֹת הַתְּשׁוּבָה וּמַעֲלוֹתֶיהָ לְפִי גֹּדֶל הַמְּרִירוּת וְעֹצֶם הַיָּגוֹן. וְהִיא הַתְּשׁוּבָה אֲשֶׁר תָּבֹא מִדֶּרֶךְ טֹהַר הַנֶּפֶשׁ וְזַכּוּת שִׂכְלָהּ, כִּי לְפִי שִׂכְלוֹ וּכְפִי אֲשֶׁר תִּפָּקַח עֵינָיו יִרְבּוּ וְיַעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד יְגוֹנָיו בְּרַעְיוֹנָיו עַל רֹב עָנְיוֹ. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נז, טז): \"כִּי לֹא לְעוֹלָם אָרִיב וְלֹא לָנֶצַח אֶקְּצוֹף כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי\" – בֵּאוּרוֹ, כַּאֲשֶׁר יַעֲטֹף וְיִצְטַעֵר הָרוּחַ שֶׁהוּא מִלְּפָנַי כִּי הוּא מִן הָעֶלְיוֹנִים, וְיַעַטְפוּ נְשָׁמוֹת אֲשֶׁר אֲנִי עָשִׂיתִי, לֹא אָרִיב עוֹד וְלֹא אֶקְצֹף, כִּי אֵיךְ לֹא אָחֹן וַאֲרַחֵם עַל נֶפֶשׁ יְקָרָה אֲשֶׁר הוּא מִלְּפָנַי וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי? עַל כֵּן יֵקַל הֶעָוֹן כְּפִי אֲשֶׁר תִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה וְהָאֲנָחָה עָלָיו, כִּי הַיָּגוֹן יָבֹא מֵאֵת טֹהַר הַנְּשָׁמָה הָעֶלְיוֹנָה, וְנִרְצְתָה בָּזֶה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר תֵּרָצֶה בְּרוֹב יִסּוּרֵי הַגּוּף וּמַכְאוֹבָיו. וְהַמָּשָׁל בָּזֶה, כִּי הַמֶּלֶךְ יַחְמֹל עַל חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵּיתוֹ הַקְּרוֹבִים אֵלָיו, וְהֵם מֵאֲצִילֵי אֶרֶץ הַנִּכְבָּדִים, וְיִתֵּן לָהֶם חֲנִינָה יוֹתֵר מֵחֶמְלָתוֹ עַל הָרְחוֹקִים וְהַפְּחוּתִים, וְאָמַר \"וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי\" – לְקִרְבָתָן אֶל הָעֶלְיוֹנִים, אַף עַל פִּי שֶׁהַגּוּף וְהַכֹּל מַעֲשֵׂי יָדָיו. וְכָמוֹהוּ (שמות לב, טז): \"וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹקִים הֵמָּה\". וְעוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדה לא, א) שְׁלוֹשָׁה שֻׁתָּפִים יֵשׁ בָּאָדָם – אָבִיו וְאִמּוֹ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּלְפִי שֶׁאֵין לָאָב וְלָאֵם שֻׁתָּפוּת בַּנְּשָׁמָה, עַל כֵּן אָמַר: \"וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי\". וְאָמְרוֹ: \"וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי\" – יוֹרֶה עַל אָמְרוֹ \"כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי\", כִּי עִנְיָנוֹ כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ.",
+            "וְאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהלים לח, י): \"ה' נֶגְדְּךָ כָל תַּאֲוָתִי וְאַנְחָתִי מִמְּךָ לֹא נִסְתָּרָה\". בֵּאוּרוֹ גְּלוּיָה לְפָנֶיךָ כָּל תַּאֲוָתִי כִּי אֵינֶנָּה זוּלָתִי לַעֲבוֹדָתְךָ. וְאַתָּה יוֹדֵעַ אַנְחָתִי כִּי אֵינֶנָּה עַל עִסְקֵי עוֹלָם וְהַדְּבָרִים הַכָּלִים. זוּלָתִי עַל חֶטְאִי וְעַל קֹצֶר יָדִי בַּעֲבוֹדָתְךָ. וְאָמַר אֶחָד מִן הַמִּתְנַפְּלִים בְּחִין עֶרְכּוֹ. אַנְחָתִי מִפַּחְדְּךָ, הִרְחִיקָה מִמֶּנִּי הָאֲנָחוֹת. דַּאֲגָתִי מִקֹּצֶר יָדִי בַּעֲבוֹדָתְךָ, הִרְחִיקָה מִמֶּנִּי הַדְּאָגוֹת.",
+            "<b>הָעִקָּר הָרְבִיעִי – הַצַּעַר בְּמַעֲשֶׂה:</b> כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב, יב): \"וְגַם עַתָּה נְאֻם ה' שֻׁבוּ עָדַי בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְצוֹם וּבִבְכִי וּבְמִסְפֵּד\". וְאָמְרוּ זַ\"ל הַלֵּב וְהָעֵינַיִם שְׁנֵי סַרְסוּרֵי הַחֵטְא. וְכֵן כָּתוּב (במדבר טו, לט): \"וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם\". לָכֵן בְּזֹאת יְכֻפַּר עֲוֹן הַסַּרְסוּרִים. בְּמִדַּת תְּשׁוּבָתָם. כְּנֶגֶד מִדַּת מְשׁוּבָתָם. כִּי יִתְכַּפֵּר עֲוֹן לְבַב הַחַטָּאִים. בִּמְרִירוּתָם וְאַנְחוֹתָם. בַּשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵם שֹׁבְרִים אוֹתוֹ. כמש\"כ (ישעיהו נז, טז): \"כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף\". וְנֶאֱמַר (תהלים נא, יט): \"לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה\". וּמָשָׁל עַל זֶה מִן הַכֵּלִים [הַטְּמֵאִים] אֲשֶׁר [נִשְׁבְּרוּ]. מִטֻּמְאָתָם טָהֲרוּ. כמ\"ש (ויקרא יא, לה): \"תַּנּוּר וְכִירַיִם יֻתָּץ\". וַעֲוֹן הָעֵינַיִם יְכַפֵּר בִּדְמָעוֹת כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט, קלו): \"פַּלְגֵי מַיִם יָרְדוּ עֵינָי עַל לֹא שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ\". לֹא אָמַר עַל לֹא שָׁמַרְתִּי תּוֹרָתְךָ, אֲבָל אָמַר לֹא שָׁמְרוּ. כִּי הֵם סִבְּבוּ הַחֵטְא עַל כֵּן הוֹרַדְתִּי פַּלְגֵי מַיִם.",
+            "<b>הָעִקָּר הַחֲמִישִׁי – הַדְּאָגָה:</b> כִּי יִדְאַג וְיִפְחַד מֵעֹנֶשׁ עֲוֹנֹתָיו. כִּי יֵשׁ עֲוֹנוֹת שֶׁהַתְּשׁוּבָה תּוֹלָה כַּפָּרָתָן וְיִסּוּרִין מְמָרְקִין. כמ\"ש (תהלים לח, יט) כִּי עֲוֹנִי אַגִּיד אֶדְאַג מֵחַטָּאתִי. וְעִנְיַן הַיָּגוֹן עַל שֶׁעָבַר. וְעִנְיַן הַדְּאָגָה עַל הֶעָתִיד. וְעוֹד שֵׁנִית יִדְאַג. אוּלַי הוּא מְקַצֵּר בְּחוֹבַת הַתְּשׁוּבָה בְּצַעַר וּבִמְרִירוּת וּבְצוֹם וּבִבְכִי. וְגַם כִּי הִרְבָּה צַעַר וְהִרְבָּה בֶּכֶה יִזְחַל וְיִירָא אוּלַי לְעֻמַּת זֶה הִרְבָּה אַשְׁמָה. וְלֹא הִשְׁלִים חֻקּוֹ אֶת כָּל עֻנּוֹתוֹ וַאֲשֶׁר יִבְכֶּה בַּצּוֹם נַפְשׁוֹ. וּמִי שֶׁהִתְבּוֹנֵן בְּגֹדֶל עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא עַל יְצוּרָיו וְכִי אֵין קֵץ לְרָעַת הַמַּמְרֶה אֶת פִּיו. כָּל אֲשֶׁר יוֹסִיף בָּעֲבוֹדָה וּבְדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה. הֲלֹא מִצְעָר הִיא. וְהִנָּהּ לִמְעַט בְּעֵינָיו. וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי יד, טז) חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע, וּבֵאוּרוֹ הֶחָכָם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא סָר מֵרַע בְּכָל מַאֲמַצֵּי כֹּחוֹ. יִירָא וְיִזְחַל. אוּלַי לֹא כִּלָּה חֻקּוֹ. וְלֹא נִזְהַר כְּדָת מַה לַּעֲשׂוֹת. וְכָמוֹהוּ (משלי כח, ו) מֵעִקֵּשׁ דְּרָכַיִם וְהוּא עָשִׁיר. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עָשִׁיר. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּילַמְּדֵנוּ אַל תְּפָרֵשׁ חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע אֶלָּא חָכָם סָר מֵרָע וְיָרֵא. וְסוֹף הַפָּסוּק מוֹכִיחַ עָלָיו (שם) וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ. אָמַר עַל מִדּוֹת הַכְּסִיל שֶׁהוּא בְּהֵפֶךְ מִמִּדַּת הֶחָכָם כִּי הַכְּסִיל מִתְעַבֵּר וְעִם כָּל זֹאת בּוֹטֵחַ שֶׁלֹּא יִקְרֵהוּ עָוֹן וָנֶזֶק. וּבַעַל הַכַּעַס עָלוּל לַפְּשָׁעִים וּמֻפְקָר לַנְּזָקִים. שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כט, כב) וּבַעַל חֵמָה רַב פָּשַׁע. וְנֶאֱמַר (משלי כה, כח) עִיר פְּרוּצָה אֵין חוֹמָה אִישׁ אֲשֶׁר אֵין מַעְצָר לְרוּחוֹ.",
+            "וְעוֹד יִדְאַג בַּעַל תְּשׁוּבָה פֶּן יִתְגַּבֵּר עָלָיו יִצְרוֹ. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זַ\"ל אַל תַּאֲמִין בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ. כָּל שֶׁכֵּן הָאִישׁ אֲשֶׁר נִצְּחוֹ לִבּוֹ כְּבָר. כִּי רָאוּי לְהִשָּׁמֵר מִן הַיֵּצֶר הָאוֹרֵב בְּכָל עֵת. וּלְהוֹסִיף בְּנַפְשׁוֹ יִרְאַת ה' יוֹם יוֹם. וְתִהְיֶה לוֹ לְמָעוֹז בַּעֲבֹר עָלָיו כָּל מִשְׁבְּרֵי הַיֵּצֶר הַמִּתְחַדֵּשׁ לֶעָתִיד.",
+            "וְדִבֵּר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם עַל דְּבַר הַתְּשׁוּבָה. וּפֵרַט בּוֹ הָעִנְיָן הַזֶּה. וּפָתַח פֶּתַח דְּבָרָיו וְאָמַר (משלי כח, יב) בַּעֲלֹץ צַדִּיקִים רַבָּה תִפְאָרֶת וּבְקוּם רְשָׁעִים יְחֻפַּשׂ אָדָם. פֵּרוּשׁ הַצַּדִּיקִים מְפָאֲרִים וּמְכַבְּדִים בְּנֵי אָדָם. עַל כָּל מַעֲלָה טוֹבָה הַנִּמְצֵאת בָּהֶם. וְהָרְשָׁעִים מְחַפְּשִׂים מוּמֵי בְּנֵי אָדָם וּשְׁגִיאוֹתָם לְהַשְׁפִּילָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר הִזְנִיחוּ הַמַּעֲשִׂים הָהֵם וְחָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה. אח\"כ אָמַר (משלי כח, יג) מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לְבַעַל הַתְּשׁוּבָה לְגַלּוֹת עֲוֹנֹתָיו לִבְנֵי אָדָם. כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לְהָבִין מָה שֶׁאָמַר וּבְקוּם רְשָׁעִים יְחֻפַּשׂ אָדָם. אֲבָל חַיָּב לְהִתְוַדּוֹת עֲלֵיהֶן. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לב, ה) חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי. וְנֶאֱמַר (ירמיה ב, לה) הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ עַל אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי. וְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל זַ\"ל פֵּרְשׁוּ. פְּעָמִים שֶׁהַמְּכַסֶּה פְּשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ. כְּמוֹ בַּעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. כִּי אֵין לוֹ כַּפָּרָה עַד אֲשֶׁר יָשִׁיב הַגְּזֵלָה וְהֶחָמָס וְהָעֹשֶׁק. וְעַד אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ מְחִילָה מֵאֲשֶׁר הִצִּיק לוֹ. אוֹ הִלְבִּין פָּנָיו. אוֹ סִפֵּר עָלָיו לָשׁוֹן הָרַע. אוֹ בַּעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם שֶׁנִּתְפַּרְסְמוּ לִבְנֵי אָדָם כִּי הָעוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת בְּפַרְהֶסְיָא מְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם (ורש\"י ז\"ל בפ' יוה\"כ מפרש בע\"א. עי\"ש). וְחַיָּב לְהִתְאוֹנֵן וּלְהִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶם לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם לְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ירמיה לא, יח) כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל יָרֵךְ. עִנְיַן נִחַמְתִּי הַחֲרָטָה וְהַצַּעַר. כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה בִּמְרִירוּת הַלֵּב כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ. וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל יָרֵךְ. אַחֲרֵי שֶׁנּוֹדַעְתִּי לִבְנֵי אָדָם וְהִתְפַּרְסְמוּ עֲוֹנֹתַי הִתְאַבַּלְתִּי בְּמַעֲשִׂים נִרְאִין לִבְנֵי אָדָם. כְּמוֹ (יחזקאל כא, יז) סִפּוּק אֶל יָרֵךְ וְנֶאֱמַר (איוב לג, כז) יָשֹׁר עַל אֲנָשִׁים וַיֹּאמֶר חָטָאתִי וְיָשָׁר הֶעֱוֵיתִי.",
+            "וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם. פֵּרוּשׁ אַף עַל פִּי כִּי יְסוֹדוֹת הַתְּשׁוּבָה ג'. הַחֲרָטָה. וְהַוִּדּוּי. וַעֲזִיבַת הַחֵטְא. הַחֲרָטָה וְהַוִּדּוּי בִּכְלַל מוֹדֶה. כִּי הַמִּתְוַדֶּה מִתְחָרֵט. וְאֵין תְּשׁוּבָה פְּחוּתָה מִשָּׁלֹשׁ אֵלֶּה. כִּי הַמִּתְחָרֵט וּמִתְוַדֶּה וְאֵינֶנּוּ עוֹזֵב הַחֵטְא דּוֹמֶה לְמִי שֶׁטּוֹבֵל וְשֶׁרֶץ בְּיָדוֹ. אָכֵן מוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם. כִּי הוּא בַּעַל תְּשׁוּבָה. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לַתְּשׁוּבָה מַדְרֵגוֹת רַבּוֹת כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ.",
+            "אָמַר אַחֲרֵי כֵן (משלי כח, יד) אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה. פֵּרוּשׁ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מוֹדֶה וְעוֹזֵב יֵשׁ עָלָיו לְפַחֵד תָּמִיד. אוּלַי לֹא הִשְׁלִים חֹק הַתְּשׁוּבָה. כִּי הִיא צְרִיכָה לְמַדְרֵגוֹת רַבּוֹת. וְיוֹסִיף אֹמֶץ בְּכָל יוֹם לְהַשִּׂיג הַמַּדְרֵגוֹת. גַּם יִפְחַד אוּלַי יִתְחַדֵּשׁ עָלָיו יִצְרוֹ. וְיִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ בְּכָל עֵת. וְיוֹסִיף יִרְאַת הַשֵּׁם בְּנַפְשׁוֹ תָּמִיד. וְיִתְפַּלֵּל תָּמִיד אֶל הַשֵּׁם לְעָזְרוֹ אֶל הַתְּשׁוּבָה. וּלְהַצִּילוֹ מִיִּצְרוֹ. וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה. הָאוֹמֵר בְּלִבּוֹ הִשְׁלַמְתִּי חוֹק תְּשׁוּבָתִי. וְאֵינֶנּוּ מִשְׁתַּדֵּל תָּמִיד לְהַשִּׂיג מַדְרֵגוֹת הַתְּשׁוּבָה וּלְהוֹסִיף בְּנַפְשׁוֹ יִרְאָה. יֵעָנֵשׁ עַל זֶה. כִּי הוּא רַם לֵבָב. וְאֵינֶנּוּ מַכִּיר מִגְרַעַת נַפְשׁוֹ. וְאִם אֵינֶנּוּ מַכִּיר גֹּדֶל חִיּוּבוֹ לְהַכְשִׁיר דְּרָכָיו בְּיִתְרוֹן הַכְשֵׁר לִפְנֵי הַשֵּׁם. גַּם אֵינֶנּוּ נִשְׁמָר מִיִּצְרוֹ הָאוֹרֵב לוֹ תָּמִיד. עַל כֵּן יִפּוֹל בְּיַד יִצְרוֹ.",
+            "<b>הָעִקָּר הַשִּׁשִּׁי – הַבּוּשָׁה:</b> כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא) בֹּשְׁתִּי וְגַם נִכְלַמְתִּי כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי. וְהִנֵּה הַחוֹטֵא יֵבוֹשׁ מְאוֹד לַעֲבֹר עֲבֵרוֹת לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם. וְיִכָּלֵם אִם יַרְגִּישׁוּ וְיַכִּירוּ בַּעֲבֵרוֹתָיו. וְאֵיךְ לֹא יֵבוֹשׁ מִן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְאֵין זֶה כִּי אִם לְפִי הֱיוֹת הש\"י רָחוֹק מִכִּלְיוֹתָיו. עַל כֵּן יֵבוֹשׁ מִן הַנִּבְרָאִים. וְלֹא יֵבוֹשׁ מִן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי בִּשְׁעַת פְּטִירַת ריב\"ז אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו רַבֵּינוּ בָּרְכֵנוּ. אָמַר לָהֶם יְהִי רָצוֹן שֶׁיְּהֵא מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם כְּמוֹרָא בָּשָׂר וָדָם. אָמְרוּ לוֹ רַבֵּינוּ עַד כָּאן וְלֹא יוֹתֵר, אָמַר לָהֶם הַלְוַאי. תֵּדְעוּ שֶׁהֲרֵי אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאוֹמֵר הַלְוַאי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם.",
+            "וְהַמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה בָּזֶה שֶׁיִּכָּלֵם הָאָדָם עַל עֲוֹנֹתָיו מִלִּפְנֵי הש\"י. וְעִנְיַן הַהַכְלָמָה. הַהַרְגָּשָׁה בַּבּוּשָׁה. וְהִשְׁתַּנּוּת זִיו פָּנָיו כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סט, ח) כִּסְּתָה כְּלִמָּה פָּנַי. וּבְכָל מָקוֹם תִּרְאֶה הַכְּלִמָּה נִזְכֶּרֶת אַחַר הַבּוּשָׁה כִּי הִיא יְתֵרָה מִן הַבּוּשָׁה (יחזקאל לו, לב) בּוֹשׁוּ וְהִכָּלְמוּ (ירמיה לא, יח) בֹּשְׁתִּי וְגַם נִכְלַמְתִּי. וּבִרְאוֹת הַחוֹטֵא כִּי הש\"י מַעֲבִיר עֲוֹנוֹ וּמַאֲרִיךְ לוֹ. וְאֵינֶנּוּ נִפְרָע מִמֶּנּוּ. וְלֹא כַּחֲטָאָיו עָשָׂה לוֹ. וְלֹא כַּעֲוֹנֹתָיו גָּמַל עָלָיו. יוֹסִיף בּוּשָׁה בִּלְבָבוֹ. הֲלֹא הַחוֹטֵא לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם וּבוֹגֵד בּוֹ וְהוּא מְכַפֵּר לוֹ יֵבוֹשׁ מִמֶּנּוּ. וְכֵן כְּתִיב (יחזקאל טז, סג) לְמַעַן תִּזְכְּרִי וָבֹשְׁתְּ מִכָּל עֲלִילוֹתַיִךְ בְּכַפְּרִי לָךְ לְכָל אֲשֶׁר עָשִׂית. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הָעוֹשֶׂה דָּבָר וּמִתְבַּיֵּשׁ מִמֶּנּוּ מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲוֹנֹתָיו. וְכֵן מָצִינוּ בְּשָׁאוּל שֶׁאָמַר (שמואל א כח, טו) וְלֹא עָנָנִי עוֹד גַּם בְּיַד הַנְּבִיאִם גַּם בַּחֲלֹמוֹת. וְלֹא הִזְכִּיר אוּרִים וְתֻמִּים. כִּי נִתְבַּיֵּשׁ לְהַזְכִּירָם. מִפְּנֵי שֶׁהָרַג נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים. וְאָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל (שמואל א כח, יט) מָחָר אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי. עִמִּי בִּמְחִיצָתִי. וְיַשִּׂיג אָדָם מַדְרֵגַת הַבּוּשָׁה בְּהִתְבּוֹדֵד לַחְשֹׁב בִּגְדֻלַּת הַשֵּׁם. וְכַמָּה רַבָּה רָעַת הַמַּמְרֶה אֶת פִּיו. וּבְזָכְרוֹ תָּמִיד כִּי הַשֵּׁם רוֹאֶה מַעֲשָׂיו וּבוֹחֵן כִּלְיוֹתָיו וְצוֹפֶה מַחְשְׁבוֹתָיו.",
+            "<b>הָעִקָּר הַשְּׁבִיעִי – הַכְּנִיעָה בְּכָל לֵב, וְהַשִּׁפְלוּת:</b> כִּי הַמַּכִּיר אֶת בּוֹרְאוֹ יֵדַע כַּמָּה הָעוֹבֵר עַל דְּבָרָיו שַׁח וְשָׁפֵל. וְנִגְרַע מֵעֶרְכּוֹ. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים טו, ד) נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס. וְנֶאֱמַר (איוב טו, טז) אַף כִּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח אִישׁ שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְלָה (ירמיה ו, ל) כֶּסֶף נִמְאָס קָרְאוּ לָהֶם. עַל כֵּן יִכָּנַע וְיִהְיֶה שָׁפָל בְּעֵינָיו. וְדָוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּהִתְוַדֹּתוֹ עַל חֶטְאוֹ בְּבוֹא אֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא אָמַר בְּסוֹף דְּבָרָיו (תהלים נא, יט) זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה. רוּחַ נִשְׁבָּרָה. רוּחַ נְמוּכָה. לָמַדְנוּ מִזֶּה כִּי הַהַכְנָעָה מֵעִקְּרֵי הַתְּשׁוּבָה. כִּי הַמִּזְמוֹר הַזֶּה יְסוֹד מוּסָד לְעִקְּרֵי הַתְּשׁוּבָה. וּבַהַכְנָעָה יִתְרַצֶּה הָאָדָם אֶל הַשֵּׁם. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סו, ב) אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ. וְנֶאֱמַר בְּעִנְיַן הַתְּשׁוּבָה (ישעיה נז, יד-טו) וְאָמַר סֹלּוּ־סֹלּוּ פַּנּוּ־דָרֶךְ וְגוֹ' כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים. לָמַדְנוּ כִּי הַהַכְנָעָה מֵעִקְּרֵי הַתְּשׁוּבָה. וְכֵן שְׁאָר כָּל הַפָּרָשָׁה מְדַבֶּרֶת עַל בַּעֲלֵי הַתְּשׁוּבָה (ישעיה נז, טז-יח) כִּי לֹא לְעוֹלָם אָרִיב וְגוֹ' בַּעֲוֹן בִּצְעוֹ קָצַפְתִּי וְגוֹ' דְּרָכָיו רָאִיתִי וְאֶרְפָּאֵהוּ וְאַנְחֵהוּ וְגוֹ' פֵּרוּשׁוֹ – דְּרָכָיו רָאִיתִי בְּהַכְנָעָה. כְּמוֹ שֶׁאָמַר וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ. וּבִמְרִירוּת הַלֵּב כְּמוֹ שֶׁאָמַר כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף. וְאֶרְפָּאֵהוּ. כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנוֹ. כְּמוֹ (הושע יד, ה) אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם (ישעיה ו, י) וָשָׁב וְרָפָא לוֹ. וְאַנְחֵהוּ. אֶעֶזְרֵהוּ עַל עֲזִיבַת הַחֵטְא וְאַגְבִּירֵהוּ עַל יִצְרוֹ.",
+            "וְדַע כִּי מַעֲלוֹת הַהַכְנָעָה רַבּוֹת כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר בְּשַׁעֲרֵי הָעֲנָוָה בע\"ה. וְהַמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה בַּהַכְנָעָה הַמְחֻיֶּבֶת מִדֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה. שֶׁיַּגְדִּיל וְיַאְדִּיר עֲבוֹדַת ה'. וְלֹא יַחְזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ. כִּי יִקְטַן הַכֹּל בְּעֵינָיו כְּנֶגֶד מָה שֶׁהוּא חַיָּב בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. עַל כֵּן יִכָּנַע וְיַעֲבֹד בְּהֶצְנֵעַ. וְלֹא יַחְמֹד כָּבוֹד עַל מַעֲשָׂיו הַנִּכְבָּדִים. וְלֹא יְבַקֵּשׁ תִּפְאֶרֶת אָדָם עַל פְּעָלָיו הַמְּפֹאָרִים. וְיַסְתִּירֵם מִדַּעְתָּם כְּפִי הַיְּכֹלֶת.",
+            "וּבָא הָעִנְיָן הַזֶּה עַל עִקַּר הַתְּשׁוּבָה מְבֹאָר בְּדִבְרֵי הַנָּבִיא עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ו':ו') בַּמָּה אֲקַדֵּם ה' אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם. פֵּרוּשׁוֹ – בַּמֶּה אֲקַדֵּם ה' עַל רֹב חֲסָדָיו. כִּי הִזְכִּיר לְמַעְלָה בַּפָּרָשָׁה מֵחַסְדֵי הש\"י. וּבַמֶּה אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם עַל רֹב חֲטָאַי. וְהִזְכִּיר אֱלֹהֵי מָרוֹם. לְהוֹרוֹת וּלְהוֹדִיעַ כַּמָּה רָאוּי אֲשֶׁר יִכַּף וְיִכָּנַע מִי שֶׁהִמְרָה רָם עַל הַכֹּל. וּבֵאֵר הָעִנְיָן אַחֲרֵי כֵן. הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה. הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵלִים בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן. אֲשֶׁר אֲקַדְּמֶנּוּ בָּהֶם עַל רֹב חֲסָדָיו. הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי. לְהַרְאוֹת כְּנִיעָתִי וּכְפִיפָתִי עַל רֹב חֶטְאִי. כִּי אֲנִי מַכִּיר עֹצֶם פִּשְׁעִי. כִּי רָאוּי לָתֵת בְּכוֹרִי קָרְבָּן בַּעֲבוּר פִּשְׁעִי. כִּי רַב מְאוֹד וְכִי עָצוּם. פְּרִי בִּטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי. הִזְכִּיר עַל הַפֶּשַׁע בְּכוֹרִי וְעַל הַחַטָּאת פְּרִי בִּטְנִי. כִּי הַפֶּשַׁע הוּא הַמֶּרֶד כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְהוּא יוֹתֵר מִן הַחֵטְא. וְהָיְתָה הַתְּשׁוּבָה. הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד. כִּי זֶה נִבְחַר מִן הָעוֹלוֹת וְהַמְּנָחוֹת לְקַדֵּם בּוֹ אֶת ה' עַל חֲסָדָיו. וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ. זֶה עִקַּר כְּנִיעָתְךָ וּכְפִיפָתְךָ לַעֲבֹד אֶת ה' בְּהַצְנֵעַ לֶכֶת כִּי זֶה יוֹרֶה עַל כְּנִיעָתְךָ שֶׁלֹּא תַּחְמֹד כָּבוֹד עַל מַעֲשֶׂיךָ הַנִּכְבָּדִים אַף כִּי עַל הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר לֹא יַחְפֹּץ בָּהֶם הַיּוֹצֵר אֶת יְצוּרָיו. כִּי אֵין לְהִתְהַלֵּל בָּהֶם. כְּמוֹ הָעֹשֶׁר וְהַגְּבוּרָה וּמִמִּינֵי הַחָכְמוֹת. זוּלָתִי הַשְׂכֵּל וְיָדוֹעַ אֶת הש\"י כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ט':כ\"ב) אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְגוֹ'.",
+            "וְעוֹד נִתְחַיֵּב בַּעַל הַתְּשׁוּבָה עַל הַכְּנִיעָה. מִפְּנֵי שֶׁהוּא חַיָּב לְהָסִיר מִנַּפְשׁוֹ הַמִּדּוֹת שֶׁגּוֹרְמוֹת לַחֲטֹא וּמְעוֹלְלוֹת הַפְּשָׁעִים.",
+            "וְהַגַּאֲוָה מְסַבֶּבֶת כַּמָּה עֲבֵרוֹת. וּמַגְבֶּרֶת יֵצֶר לֵב הָאָדָם עָלָיו. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח':י\"ד) וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ. וְנֶאֱמַר (משלי כ\"א:ד') רוּם עֵינַיִם וּרְחַב לֵב נִר רְשָׁעִים חַטָּאת. פֵּרוּשׁוֹ – הַגַּאֲוָה נִיר הָרְשָׁעִים. כִּי מִמֶּנָּה יִפְרוּ הַחֲטָאִים. כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ. וְנֶאֱמַר (תהילים י':ב') בְּגַאֲוַת רָשָׁע יִדְלַק עָנִי. וְנֶאֱמַר (שם) הַדֹּבְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה. וְנֶאֱמַר (יחזקאל ל\"ב:כ\"ד) אֲשֶׁר נָתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים. וּכְמוֹ שֶׁעוֹשִׂים בְּנֵי אָדָם נִיר בַּשָּׂדֶה כְּדֵי לִפְרוֹת בּוֹ הַזֶּרַע וְלֶאֱסוֹף רֹב תְּבוּאוֹת. כֵּן עוֹשִׂים הָרְשָׁעִים אֶת הַגַּאֲוָה נִיר בִּלְבָבָם וְזוֹרְעִים בּוֹ הַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת לְהוֹלִיד וּלְהַצְמִיחַ הָעֲבֵרוֹת שֶׁהֵם פְּרִי מַחְשְׁבוֹתָם וְעַל דֶּרֶךְ הַמָּשָׁל כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַנָּבִיא וּפָרַח כָּרֹאשׁ מִשְׁפָּט וְגוֹ'. וּמָה שֶׁאָמַר חַטָּאת. פֵּרוּשׁוֹ – נִיר רְשָׁעִים נִיר חַטָּאת. וְכוֹלֵל חֲטָאִים רַבִּים כְּמוֹ (ירמיהו י\"ז:א') חַטַּאת יְהוּדָה. אוֹ יִהְיֶה פֵּרוּשׁוֹ וְחַטָּאת. כְּמוֹ (חבקוק ג':י\"א) שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ. וְהַטַּעַם מִלְּבַד כִּי הַגַּאֲוָה גּוֹרֶמֶת חֲטָאִים. הַמִּדָּה עַצְמָהּ חַטָּאת. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט\"ז:ה') תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב. וּבַעַל גַּאֲוָה נִמְסָר בְּיַד יִצְרוֹ. כִּי אֵין עֵזֶר הַשֵּׁם עִמּוֹ. אַחֲרֵי אֲשֶׁר הוּא תּוֹעֲבַת הַשֵּׁם.",
+            "וְעוֹד חַיָּב בַּעַל הַתְּשׁוּבָה לְהִכָּנַע וּלְקַיֵּם עָלָיו לְהִתְנַהֵג עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וֶהֱוֵי שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָל אָדָם. וְיַשִּׂיג מִזֶּה שֶׁלֹּא יִכְעֹס וְלֹא יַקְפִּיד עַל חֲבֵרָיו. וְגַם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יִשְׁמַע אַל יִתֵּן לִבּוֹ לְהַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו מַעֲבִירִין מִזֶּה לְהִתְכַּפֵּר עַל עֲוֹנֹתָיו. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו מַעֲבִירִים לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו. מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. וְזֶה פֶּתַח תִּקְוָה נִכְבָּד מְאוֹד וְנֶאֱמַר (איכה ג':כ\"ט-ל') יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה. יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה.",
+            "<b>הָעִקָּר הַשְּׁמִינִי – הַהַכְנָעָה בְּמַעֲשֶׂה:</b> שֶׁיִּתְנַהֵג בְּמַעֲנֶה רַךְ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט') מַעֲנֶה רַּךְ יָשִׁיב חֵמָה. וּבְקוֹל נָמוּךְ כִּי זֶה מִדֶּרֶךְ הַשִּׁפְלוּת שֶׁכְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו כ\"ט:ד') וְשָׁפַלְתְּ מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּרִי וּמֵעָפָר תִּשַּׁח אִמְרָתֵךְ. בְּהֶפֶךְ מִמָּה שֶׁנֶּאֱמַר עַל הֶעָשִׁיר בַּעַל הַגַּאֲוָה (משלי י\"ח:כ\"ג) וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת. וְלֹא יִתְעַסֵּק בְּנוֹי הַמַּלְבּוּשִׁים וְהַתַּכְשִׁיטִין. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ל\"ג:ה') וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ. וְנֶאֱמַר בְּאַחְאָב (מלכים א כ\"א:כ\"ז) וַיָּצוֹם וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק וַיְהַלֵּךְ אַט. וְאָמַר הש\"י עַל זֶה הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב. וְעִנְיַן וַיְהַלֵּךְ אַט. בְּהֶפֶךְ מִדֶּרֶךְ הַמְּלָכִים שֶׁהֵם מְהַלְּכִים בְּרֹב חַיִל וְקוֹל הֲמֻלָּה. וְיִהְיוּ תָּמִיד עֵינָיו שַׁחוֹת. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כ\"ב:כ\"ט) וְשַׁח עֵינַיִם יוֹשִׁיעַ. וְסִימָנֵי הַהַכְנָעָה כְּמוֹ מַעֲנֶה רַךְ וְקוֹל הַנָּמוּךְ. וְשַׁחוּת הָעַיִן יַזְכִּירוּהוּ לְהַכְנִיעַ אֶת לִבּוֹ.",
+            "<b>הָעִקָּר הַתְּשִׁיעִי – שְׁבִירַת הַתַּאֲוָה הַגַּשְׁמִית:</b> יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ כִּי הַתַּאֲוָה עוֹלְלָה לְנַפְשׁוֹ לַחֲטֹא וְלִמְשׁוֹךְ הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא. וְיַעֲשֶׂה נֶדֶר לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה. יִפְרֹשׁ מִן הַתַּעֲנוּגִים. וְלֹא יִמָּשֵׁךְ אַחַר תַּאֲוָתוֹ גַּם בַּדְּבָרִים הַמֻּתָּרִים. וְיִתְנַהֵג בְּדַרְכֵי הַפְּרִישׁוּת. וְלֹא יֹאכַל רַק לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ וְקִיּוּם גּוּפוֹ. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י\"ג:כ\"ה) צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ. וְאַל יִגַּשׁ אֶל אִשָּׁה רַק לְקַיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. אוֹ לְמִצְוַת עוֹנָה. כִּי כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם הוֹלֵךְ אַחַר הַתַּאֲוָה. נִמְשָׁךְ אַחֲרֵי תּוֹלְדוֹת הַחֹמֶר. וְיִרְחַק מִדֶּרֶךְ הַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת. וְאָז יִתְגַּבֵּר יִצְרוֹ עָלָיו. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל\"ב:ט\"ו) וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט. וְנֶאֱמַר (דברים ל\"ב:ח') פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וְגוֹ' וְרָם לְבָבֶךָ. וְנֶאֱמַר (משלי ל':ט') פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי. וְאָמְרוּ זַ\"ל אֵבֶר קָטָן יֵשׁ בָּאָדָם. מַשְׁבִּיעוֹ רָעֵב מַרְעִיבוֹ שָׂבֵעַ.",
+            "וְהִנֵּה הַתַּאֲוָה הַנְּתוּנָה בְּלֵב אָדָם שֹׁרֶשׁ כָּל הַפְּעֻלּוֹת. לָכֵן אִם יְתַקֵּן הַתַּאֲוָה. תַּחַת אֲשֶׁר כָּל הָאֵבָרִים יְשָׁרְתוּהָ יִמְשְׁכֵם אַחֲרֵי הַשֵּׂכֶל. וְיִלָּווּ עָלָיו וִישָׁרְתוּהוּ. יִכְשְׁרוּ כָּל הַפְּעָלִים. שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ\"א:ח') וְזַךְ יָשָׁר פָּעֳלוֹ. וְנֶאֱמַר (משלי י\"ג:י\"ט) תַּאֲוָה נִהְיָה תֶּעֱרַב לְנָפֶשׁ. נִהְיָה כְּמוֹ נִשְׁבְּרָה מִלְּשׁוֹן (דניאל ח':כ\"ז) נִהְיֵיתִי וְנֶחֱלֵיתִי. אָמַר כִּי כַּאֲשֶׁר יְשַׁבֵּר אָדָם תַּאֲוָתוֹ גַּם בַּדְּבָרִים הַמֻּתָּרִים. בָּזֶה תַּצְלִיחַ הַנֶּפֶשׁ. וְהַמִּדָּה הַזֹּאת תֶּעֱרַב לָהּ. כִּי יָרִים הַשֵּׂכֶל יָדוֹ וְגָבַר. וְתוֹעֲבַת כְּסִילִים סוּר מֵרָע. הַכְּסִילִים אֲשֶׁר אֵינָם שׁוֹבְרִים תַּאֲוָתָם. וְרוֹדְפִים תָּמִיד תַּעֲנוּגוֹת בְּנֵי הָאָדָם. כִּי תִּפְגַּע תַּאֲוָתָם בְּדֶרֶךְ חֵטְא וְכָל דָּבָר רַע. לֹא יָסוּרוּ מִמֶּנּוּ. וְנִקְרְאוּ כְּסִילִים עַל רְדִיפַת הַתַּעֲנוּגִים כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ\"א:כ') וּכְסִיל אָדָם יְבַלְּעֶנּוּ. וְנֶאֱמַר (ישעיהו ה':י\"א) הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ וְגוֹ' וְהָיָה כִּנּוֹר וָנֶבֶל וְגוֹ' וְאֵת פֹּעַל ה' לֹא יַבִּיטוּ וְגוֹ'. וְנֶאֱמַר (משלי י\"ג:כ\"ה) וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר. וְנֶאֱמַר (מלאכי ב':ג') וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁכָּל יְמֵיהֶם כְּחַגִּים. וְנֶאֱמַר (משלי י\"ח:א') לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד בְּכָל תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע. פֵּרוּשׁוֹ – מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ לָלֶכֶת אַחַר תַּאֲוָתוֹ וּרְצוֹנוֹ. נִפְרַד מִכָּל חָבֵר וְעָמִית. כִּי יִרְחֲקוּ מִמֶּנּוּ אוֹהֵב וָרֵעַ. כִּי תַּאֲוַת בְּנֵי אָדָם וּמִדּוֹתָם חֲלוּקוֹת. אֵין רְצוֹנוֹ שֶׁל זֶה כִּרְצוֹנוֹ שֶׁל זֶה. אָכֵן אִם יֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַשֵּׂכֶל אָז יִתְחַבְּרוּ לוֹ הַחֲבֵרִים. וְיִהְיוּ אוֹהֲבָיו רַבִּים. וְאָמְרוּ בַּמּוּסָר. מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה אֶת מִדּוֹתָיו רַבּוּ הַקּוֹפְצִים עָלָיו. וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ עַל הָעִנְיָן הַזֶּה בְּעַצְמוֹ לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד. אִישׁ נִפְרָד מִכָּל אָח וְחָבֵר לְתַאֲוָה הוּא מְבַקֵּשׁ. וּבַעֲבוּר שֶׁמְּבַקֵּשׁ לָלֶכֶת אַחֲרֵי רְצוֹנוֹ. לְמַעַן זֹאת מֵרֵעֵהוּ רָחֲקוּ מִמֶּנּוּ. כְּעִנְיָן (משלי י\"ט:ד') וְדָל מֵרֵעֵהוּ יִפָּרֵד. בְּכָל תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע. הַהֹלֵךְ אַחַר תַּאֲוָתוֹ לֹא בְּדָבָר אֶחָד יֶחֱטָא בִּלְבַד. אַךְ בְּכָל זֹאת שֶׁבַּתּוֹרָה יִתְגַּלָּע כִּי יַעֲבֹר עַל כֻּלָּנָה. מִלְּשׁוֹן (משלי כ':ג') וְכָל אֱוִיל יִתְגַּלָּע.",
+            "וְעוֹד תִּמָּצֵא לוֹ תּוֹעֶלֶת בְּשַׁבְּרוֹ הַתַּאֲוָה הַגַּשְׁמִית. כִּי אִם תִּשְׁאָלֶנּוּ תַּאֲוָתוֹ דְּבַר בְּלִיַּעַל וַעֲבֵרָה. יְדַבֵּר אֶל לִבּוֹ. הֶן בְּהֶתֵּר לֹא אֲמַלֵּא תַּאֲוָתִי. וְאֵיךְ אֶשְׁלַח יָדִי בְּאִסּוּר.",
+            "וְעוֹד תִּמָּצֵא בִּשְׁבִירַת הַתַּאֲוָה תּוֹעֶלֶת רַבָּה וַעֲצוּמָה. כִּי יְגַלֶּה בְּצֶדֶק לִבּוֹ וְטוּב חֶפְצוֹ לִתְשׁוּבָה. כִּי הוּא מוֹאֵס הַטֶּבַע אֲשֶׁר גָּרַם לוֹ חֵטְא. וּבָזֶה יִתְרַצֶּה אֶל הש\"י וְיִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו. וְכֵן כָּתוּב (תהילים נ\"א:י\"ט) זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה. רוּחַ נִשְׁבָּרָה הוּא הָרוּחַ הַנְּמוּכָה וְהַנִּכְנַעַת. וְלֵב נִשְׁבָּר עַל שְׁבִירַת הַתַּאֲוָה הַגַּשְׁמִית. כִּי הַתַּאֲוָה נְתוּנָה בַּלֵּב. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים כ\"א:ג') תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּ לּוֹ. וּבְמִזְמוֹר הַתְּשׁוּבָה נֶאֱמַר הַמִּקְרָא הַזֶּה. וּבְאָמְרוֹ לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה. לָמַדְנוּ מִזֶּה כִּי בַּעַל הַתְּשׁוּבָה מִתְרַצֶּה אֶל הַשֵּׁם בִּשְׁבִירַת הַתַּאֲוָה הַגַּשְׁמִית. וְכִי זֶה מֵעִקְּרֵי הַתְּשׁוּבָה. וְעוֹד נֶאֱמַר בְּעִנְיַן הַתְּשׁוּבָה (ישעיהו נ\"ז:ט\"ו) לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים.",
+            "וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁלֹשׁ מִדּוֹת הַלָּלוּ מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. עַיִן טוֹבָה. וְרוּחַ נְמוּכָה. וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה. עִנְיַן נֶפֶשׁ שְׁפָלָה. שֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ אַחַר הַתַּאֲוָה הַגַּשְׁמִית גַּם בַּדְּבָרִים הַמֻּתָּרִים. כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁאָמַר אַבְרָהָם (בראשית י\"ב:י\"א) הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ. שֶׁלֹּא נִסְתַּכֵּל בָּהּ עַד הַיּוֹם הַהוּא לְהִתְבּוֹנֵן עַל תְּכוּנַת יָפְיָהּ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמָה שֶׁכָּתוּב (שמואל ב כ':ג') וַתִּהְיֶיןָ צְרֻרוֹת עַד יוֹם מֻתָן אַלְמְנוּת חַיּוּת. בְּכָל יוֹם הָיָה דָּוִד מְצַוֶּה לְהֵיטִיב אֶת רֹאשָׁן וְנוֹתֵן תַּמְרוּקִים לְקַשְּׁטָן. כְּדֵי לְהַצִּיק לְתַאֲוָתוֹ וּלְהַכְנִיעָהּ. בַּאֲשֶׁר יִכְבֹּשׁ יִצְרוֹ מֵהֶן. לְמַעַן יִתְכַּפֵּר לוֹ עַל דְּבַר בַּת שֶׁבַע.",
+            "<b>הָעִקָּר הָעֲשִׂירִי – לְהֵיטִיב פְּעָלָיו בַּדָּבָר אֲשֶׁר זָדָה עָלָיו:</b> אִם הִסְתַּכֵּל בַּעֲרָיוֹת יִתְנַהֵג בְּשַׁחוּת הָעֵינַיִם. אִם חָטָא בְּלָשׁוֹן הָרַע יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. וּבְכָל הָאֵבָרִים אֲשֶׁר חָטָא יִשְׁתַּדֵּל לְקַיֵּם בָּהֶם הַמִּצְוֹת. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ\"ל הַצַּדִּיקִים בְּאוֹתוֹ דָּבָר שֶׁחוֹטְאִים בּוֹ מִתְרַצִּים. עוֹד אָמְרוּ אִם עָשִׂיתָ חֲבִילוֹת שֶׁל עֲבֵרוֹת. עֲשֵׂה כְּנֶגְדָּן חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת שֶׁל מִצְוֹת. רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה. יִהְיוּ רָצִים לִדְבַר מִצְוָה. לְשׁוֹן שָׁקֶר. אֱמֶת יֶהְגֶּה חִכּוֹ וּפִיו יִפְתַּח בְחָכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנוֹ. יָדַיִם שׁוֹפְכוֹת דָּם. פָּתוֹחַ יִפְתַּח אֶת יָדוֹ לְאָחִיו לַעֲנִיָּיו. עֵינַיִם רָמוֹת. יְהִי דַּכָּא וְשַׁח עֵינַיִם. לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן. בְּלִבּוֹ יִצְפֹּן אִמְרֵי הַתּוֹרָה וִיהִי הָגוּת לִבּוֹ תְּבוּנוֹת. מְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים. יְבַקֵּשׁ שָׁלוֹם וְיִרְדְּפֵהוּ.",
+            "<b>הָעִקָּר הָאַחַד עָשָׂר – חִפּוּשׂ דְּרָכָיו:</b> כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג':מ') נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה'. וְיַעֲשֶׂה כֵּן לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים. הָאֶחָד לְמַעַן יִזְכֹּר כָּל הַדְּבָרִים שֶׁחָטָא עֲלֵיהֶם וְיִתְוַדֶּה עַל כֻּלָּן. כִּי הַוִּדּוּי מֵעִקְּרֵי הַכַּפָּרָה. וְהַשֵּׁנִי. לְמַעַן יֵדַע כַּמָּה לוֹ עֲוֹנוֹת וְחַטָּאוֹת וְיוֹסִיף לְהִכָּנַע. וְהַשְּׁלִישִׁי, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל עָלָיו לַעֲזֹב כָּל חֵטְא. צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע הַדְּבָרִים שֶׁחָטָא עֲלֵיהֶם. כְּדֵי לַעֲשׂוֹת בָּהֶם גְּדֵרִים. וּלְהִשָּׁמֵר מְאֹד לְנַפְשׁוֹ בָּהֶן מִמַּאֲרַב הַיֵּצֶר כִּי נַפְשׁוֹ עֲלוּלָה בָּהֶם. אַחֲרֵי אֲשֶׁר נָקַלּוּ בְּעֵינָיו וְשָׁלַט יִצְרוֹ בָּהֶם. וְהִנֵּה נַפְשׁוֹ חוֹלָה מֵהַמַּעֲשִׂים הָהֵם וְהַחוֹלֶה כַּאֲשֶׁר יָחֵל לְהַבְרִיא צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מֵהַרְבֵּה עִנְיָנִים שֶׁלֹּא יַחֲזִירוּהוּ לְחָלְיוֹ.",
+            "<b>הָעִקָּר הַשְּׁנֵים עָשָׂר – צָרִיךְ שֶׁיַּחְקֹר וְיֵדַע וְיַכִּיר גֹּדֶל הָעֹנֶשׁ לְכָל אֶחָד מֵעֲוֹנֹתָיו:</b> בְּאֵיזֶה מֵהֶן יֵשׁ מַלְקוֹת. וּבְאֵיזֶה יֵשׁ חַיָּבֵי כָּרֵתוֹת וּבְאֵיזֶה יֵשׁ חַיָּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין. לְמַעַן יֵדַע גֹּדֶל עֲוֹנוֹ בְּהִתְוַדֹּתוֹ. וִימָרֵר בִּבְכִי עַל אֲשֶׁר הִכְעִיס תַּמְרוּרִים. וּלְמַעַן יוֹסִיף לְהִכָּנַע. וּלְמַעַן יִפְחַד מֵעֲוֹנֹתָיו. כִּי הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת. תְּשׁוּבָה תּוֹלָה כַּפָּרָתָן וְיִסּוּרִים מְמָרְקִין. וְכֵן כָּתוּב (ירמיהו ב':כ\"ג) רְאִי דַרְכֵּךְ בַּגַּיְא דְּעִי מֶה עָשִׂית. וְיִתְבָּאֵר הָעִקָּר הַזֶּה בַּשַּׁעַר הַשְּׁלִישִׁי.",
+            "<b>הָעִקָּר הַשְּׁלֹשָׁה עָשָׂר – לִהְיוֹת הָעֲבֵרוֹת הַקַּלּוֹת חֲמוּרוֹת בְּעֵינָיו:</b> לְאַרְבָּעָה פָּנִים. הָאֶחָד. כִּי אֵין לוֹ לְהַבִּיט לְקַטְנוּת הָעֲבֵרָה. אֲבָל יַבִּיט לִגְדֻלַּת מִי שֶׁהִזְהִיר עָלֶיהָ. וְהַשֵּׁנִי. כִּי הַיֵּצֶר שׁוֹלֵט בַּעֲבֵרוֹת הַקַּלּוֹת. וְאוּלַי תִּהְיֶה זֹאת סִבָּה לְהַתְמִיד בָּהֶן וְאָז יֵחָשְׁבוּ גַּם הֵם כַּחֲמוּרוֹת בְּהִצְטָרֵף עֹנֶשׁ כָּל פַּעַם. וּמָשְׁלוּ עַל זֶה מֵחוּט שֶׁל מֶשִׁי שֶׁהוּא נִרְפֶּה וְחָלוּשׁ. וְכַאֲשֶׁר יִכְפְּלוּ אוֹתָהּ כְּפָלִים רַבִּים יֵעָשֶׂה עֲבוֹת חֲזָקָה. וְהַשְּׁלִישִׁי. כִּי בְּהַתְמָדָתוֹ עַל הָעֲבֵרָה נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. וְיִפְרֹק עֻלָּהּ מֵעָלָיו. וְלֹא יִשְׁתַּמֵּר מִמֶּנָּה. וְיֵחָשֵׁב עִם פּוֹרְקֵי עוֹל. וְכוֹפְרִים לְדָבָר אֶחָד. וְהָרְבִיעִי. כִּי אִם נִצְּחוֹ הַיֵּצֶר בְּדָבָר קָטָן. יְנַצְּחֵהוּ מָחָר בְּדָבָר גָּדוֹל. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַמְּשַׁבֵּר כֵּלִים בַּחֲמָתוֹ יְהִי בְּעֵינֶיךָ כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. שֶׁכָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרַע הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ כָּךְ לְמָחָר אוֹמֵר לוֹ לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וְנֶאֱמַר (בראשית ד':ו'-ז') הֲלֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְגוֹ'. פֵּרוּשׁוֹ – לָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ. הֲלֹא אִם תֵּיטִיב מַעֲשֶׂיךָ וְתָשׁוּב אֵלַי שְׂאֵת. פֵּרוּשׁוֹ – תִּשָּׂא פָּנֶיךָ. מִלְּשׁוֹן (איוב י\"א:ט\"ו) כִּי אָז תִּשָּׂא פָנֶיךָ מִמּוּם. וְיֵשׁ לְפָרְשׁוֹ מִלְּשׁוֹן סְלִיחָה. וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ. וְאִם לֹא תָּשׁוּב מֵאֲשֶׁר חָטָאתָ. לֹא הֶעָוֹן אֲשֶׁר בְּיָדְךָ לְבַדּוֹ יָלִין אִתְּךָ. כִּי הַיֵּצֶר רוֹבֵץ לַפֶּתַח לְהַחֲטִיא אוֹתְךָ בְּכָל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ. וְנוֹצֵחַ אוֹתְךָ תָּמִיד אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִצַּח אוֹתְךָ וְיָקֹשׁ לְךָ. וְגַם נִלְכַּדְתָּ וְלֹא שַׁבְתָּ. וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ. לְהַדִּיחֲךָ. וְאוֹרֵב לְךָ בְּכָל עֵת. וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ. אִם תִּרְצֶה לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו. עַל כֵּן תֵּעָנֵשׁ עַל הַחֵטְא אַחֲרֵי אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיְּכֹלֶת לִכְבֹּשׁ אֶת יִצְרְךָ.",
+            "וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי י\"ג:י\"ג) בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ וִירֵא מִצְוָה הוּא יְשֻׁלָּם. אָמַר זֶה עַל הַבָּז לַעֲבֵרוֹת הַקַּלּוֹת. כִּי יֵחָבֵל לוֹ מִן הַפָּנִים אֲשֶׁר זָכַרְנוּ. וִירֵא מִצְוָה שֶׁהוּא יָרֵא לְבַטֵּל מִצְוָה כַּאֲשֶׁר יִירָא עֲבֵרָה חֲמוּרָה. הוּא יְשֻׁלָּם. הוּא מִתְעַתֵּד אֶל הַגְּמוּל הַשָּׁלֵם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כִּבְמִצְוָה חֲמוּרָה. וְעוֹד אָמְרוּ שֶׁהַמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה מִצְוָה וּשְׂכַר עֲבֵרָה עֲבֵרָה.",
+            "<b>הָעִקָּר הָאַרְבָּעָה עָשָׂר – הַוִּדּוּי:</b> שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה':ה') וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ. וְיֵשׁ עָלָיו לְהַזְכִּיר עֲוֹנֹתָיו וַעֲוֹנוֹת אֲבוֹתָיו כִּי הָיָה נֶעֱנַשׁ עֲלֵיהֶן בְּאָחֳזוֹ מַעֲשֵׂי אֲבוֹתָיו בְּיָדוֹ. וְכֵן כָּתוּב (ויקרא כ\"ו:מ') וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם.",
+            "<b>הָעִקָּר הַחֲמִשָּׁה עָשָׂר – הַתְּפִלָּה:</b> יִתְפַּלֵּל אֶל הַשֵּׁם וִיבַקֵּשׁ רַחֲמִים לְכַפֵּר אֶת כָּל עֲוֹנֹתָיו. שֶׁנֶּאֱמַר (הושע י\"ד:ג') קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה' אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ. זֶה עִנְיַן הַוִּדּוּי. אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב. זֶה עִנְיַן הַתְּפִלָּה. וּפֵרוּשׁוֹ – וְקַח טוֹב מַעֲשֶׂה הַטּוֹב שֶׁעָשִׂינוּ. כִּי אָמְרוּ זַ\"ל עֲבֵרָה מְכַבָּה מִצְוָה. וּבְעֵת הַתְּשׁוּבָה יִתְכַּפְּרוּ הָעֲוֹנוֹת וְתִתְעוֹרֵר זְכוּת הַמִּצְוָה וְיָאִיר נֵרָהּ. אַחֲרֵי אֲשֶׁר לֹא הִגִּיהַּ אוֹרוֹ לִפְנֵי הַתְּשׁוּבָה. וְכֵן כְּתִיב (איוב ח':ו') אִם זַךְ וְיָשָׁר אָתָּה כִּי עַתָּה יָעִיר עָלֶיךָ וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֶךָ. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אִם זַךְ וְיָשָׁר הָיִיתָ לֹא נֶאֱמַר. אֶלָּא אִם זַךְ וְיָשָׁר אָתָּה. שֶׁעָשִׂיתָ תְּשׁוּבָה. כִּי עַתָּה יָעִיר עָלֶיךָ. עַתָּה אַחֲרֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁעָשִׂיתָ. יָעִיר עָלֶיךָ כָּל הַצְּדָקוֹת שֶׁעָשִׂיתָ מִלְּפָנִים וַאֲשֶׁר הָיָה בֵּיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה. וְנָטַעְתָּ אֵשֶׁל אַכְסַנְיָא. כמ\"ש (איוב ל\"א:ל\"ב) דְּלָתַי לָאֹרַח אֶפְתָּח וְקֹדֶם הַתְּשׁוּבָה לֹא הָיוּ צִדְקוֹתֶיךָ מְגִנּוֹת עָלֶיךָ. וְאַחֲרֵי שׁוּבְךָ וְסָר עֲוֹנֶךָ. יָעִיר זְכוּתְךָ וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֶךָ. וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ. יַחְשֹׁב וִדּוּיֵנוּ כְּחַטָּאת פָּרִים לְרָצוֹן לָנוּ לְפָנֶיךָ. וְהִזְכִּיר פָּרִים כִּי חַטָּאת פָּר הָיָה פְּנִימִי וְהָיוּ מַזִּין מִדָּמוֹ עַל הַפָּרֹכֶת וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב.",
+            "וְעוֹד יִתְפַּלֵּל בַּעַל הַתְּשׁוּבָה אֶל הַשֵּׁם. לִמְחוֹת כָּעָב פְּשָׁעָיו וְכֶעָנָן חַטֹּאתָיו. וְשֶׁיַּחְפֹּץ בּוֹ וְיִרְצֵהוּ וְיֵעָתֵר לוֹ כַּאֲשֶׁר אִם לֹא חָטָא. כָּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב בְּדִבְרֵי אֱלִיהוּא עַל בַּעַל הַתְּשׁוּבָה אַחֲרֵי הַיִּסּוּרִין (איוב ל\"ג:כ\"ו) יֶעְתַּר אֶל אֱלוֹהַּ וַיִּרְצֵהוּ. כִּי יִתָּכֵן לִהְיוֹת הֶעָוֹן נִסְלָח וְנִפְדֶּה מִכָּל הַיִּסּוּרִין וּמִכָּל גְּזֵרָה. וְאֵין לַשֵּׁם חֵפֶץ בּוֹ. וּמִנְחָה לֹא יִרְצֶה מִיָּדוֹ. וְתַאֲוַת הַצַּדִּיקִים מִן הַהַצְלָחוֹת לְהָפֵק רָצוֹן מֵהַשֵּׁם וְשֶׁיַּחְפֹּץ בָּהֶם. וּרְצוֹנוֹ הַחַיִּים הַקַּיָּמִים וְהָאֲמִתִּיִּים וְהָאוֹר הַגָּדוֹל הַכּוֹלֵל כָּל הַנְּעִימוֹת. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ל':ו') חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ. וְנֶאֱמַר (תהילים פ':כ') ה' אֱלֹקִים צְבָאוֹת הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵין לָנוּ אֶלָּא הֶאָרַת פָּנֶיךָ. וְהוּא עִנְיַן הָרָצוֹן וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ וּבֵאַרְנוּ זֶה. עַל כֵּן תִּרְאֶה בִּתְפִלַּת דָּוִד בְּעֵת הַתְּשׁוּבָה. אַחֲרֵי שֶׁאָמַר (תהילים נ\"א:ד') הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי. הִתְפַּלֵּל עוֹד עַל הָרָצוֹן לִהְיוֹת רָצוֹן הש\"י בּוֹ כְּקֹדֶם הַחֵטְא. וְאָמַר (תהילים נ\"א:י\"ג) אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי. אַחֲרֵי כֵן הִתְפַּלֵּל וְאָמַר (תהילים נ\"א:י\"ד) הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ. שֶׁיִּהְיֶה נִסֵּי הַשֵּׁם וְיִשְׁעוֹ מְצוּיִים אִתּוֹ וְשֶׁתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה. וְאַחֲרֵי כֵן אָמַר (שם) וְרוּחַ נְדִיבָה תִּסְמְכֵנִי. פֵּרוּשׁוֹ – הִנֵּה קָטֹנְתִּי מִפְּנֵי פִּשְׁעִי וְאֵינִי רָאוּי לְנִסֶּיךָ וּלְהִגָּלוֹת עָלַי זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ. וְאִם נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי. אֵינִי כְּדַאי לִהְיוֹת נֶאֱהָב וְרָצוּי כְּיַרְחֵי קֶדֶם. אֲבָל בְּרוּחַ נְדִיבָה תִּסְמְכֵנִי כִּי אֵין קֵץ לְנִדְבָתְךָ וְטוֹבָתְךָ וּבָא \"וְרוּחַ\" בְּחֶסְרוֹן בֵּי\"ת. כְּמוֹ (בראשית כ\"ז:ל\"ז) וְדָגָן וְתִירוֹשׁ סְמַכְתִּיו. וּבָעִנְיָן הַזֶּה אָמַר הוֹשֵׁעַ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (הושע י\"ד:ה') אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה. עִנְיַן אֹהֲבֵם נְדָבָה כְּעִנְיָן מָה שֶׁאָמַר דָּוִד [ורוח נדיבה] תִּסְמְכֵנִי.",
+            "וְעוֹד יִתְפַּלֵּל בַּעַל הַתְּשׁוּבָה אֶל ה' תָּמִיד וְשֶׁיַּעַזְרֵהוּ אֶל הַתְּשׁוּבָה. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ל\"א:י\"ח) הֲשִׁיבֵנִי וְאָשׁוּבָה כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהָי.",
+            "<b>הָעִקָּר הַשִּׁשָּׁה עָשָׂר – תִּקּוּן הַמְעֻוָּת בַּאֲשֶׁר יוּכַל לְתַקֵּן:</b> כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (יונה ג':י') וַיַּרְא הָאֱלֹקִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה. וְנֶאֱמַר (יונה ג':ח') וְיָשׁוּבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם. כִּי בִּדְבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ כְּמוֹ הַגָּזֵל וְהֶחָמָס. לֹא יִתְכַּפֵּר עֲוֹנוֹ עַד אֲשֶׁר יָשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה. וְכֵן אִם צִעֵר אֶת חֲבֵרוֹ וְהֵצִיק לוֹ. אוֹ הִלְבִּין פָּנָיו. אוֹ סִפֵּר עָלָיו לָשׁוֹן הָרַע. אֵין לוֹ כַּפָּרָה עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לוֹ דְּמֵי בָשְׁתּוֹ וּדְמֵי צַעַר הַהַכָּאָה. אֵין צַעַר הַבּוּשָׁה וְהַהַכָּאָה נִמְחָל לוֹ עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ [מחילה] שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כ':ז') וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה.",
+            "וְרָאוּי לְבַעַל הַתְּשׁוּבָה לַעֲשׂוֹת כֵּן קֹדֶם הַוִּדּוּי כְּדֵי שֶׁיִּתְרַצֶּה בְּוִדּוּיוֹ. וְדָוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּעֵת הַתְּשׁוּבָה כֵּן עָשָׂה קֹדֶם הַוִּדּוּי. שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים נ\"א:ו') לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי. לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ. פֵּרוּשׁ לְךָ לְבַדְּךָ אֲנִי נֶחְשָׁב חוֹטֵא וְאֵינֶנִּי צָרִיךְ זוּלָתִי לִמְחִילָתְךָ. וְאִם חָטָאתִי לְאִישׁ כְּבָר בִּקַּשְׁתִּי מְחִילָה מִמֶּנּוּ. וְכִפַּרְתִּי פָּנָיו. וְכָמוֹהוּ (בראשית מ\"ג:ט') וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים. עַל הַחֵטְא הַזֶּה אֵחָשֵׁב חוֹטֵא כָּל הַיָּמִים אֵצֶל אָבִי. כִּי לָזֹאת לֹא יִסְלַח לִי. וְתַרְגּוּמוֹ וֶאֱהֶא חָטֵא לְאַבָּא. אוֹ יִהְיֶה פֵּרוּשׁ לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי. לֹא חָטָאתִי לְאִישׁ וְלֹא הֶעֱתַרְתִּי דְּבָרַי עָלָיו. וְלֹא לָקַחְתִּי מִיַּד אִישׁ מְאוּמָה שֶׁאֶצְטָרֵךְ לִמְחִילָתוֹ וּלְהָשִׁיב אֶת גְּזֵלָתוֹ. וְאֵין כַּפָּרָתִי תְּלוּיָה אֶלָּא בִּסְלִיחָתְךָ. לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ. כְּדֵי לְהַרְאוֹת לְעַמִּים צִדְקָתְךָ. וְגֹדֶל סְלִיחָתְךָ. בְּיוֹם דְּבָרְךָ וְדִינְךָ בְּעֵת שָׁפְטְךָ אוֹתִי. וּלְשׁוֹן לְמַעַן. כִּי גֹּדֶל הַחֵטְא. סִבָּה לְהִוָּדַע גֹּדֶל הַצְּדָקָה בִּסְלִיחָתוֹ. עַל כֵּן יִמְשֹׁל הַדָּבָר. כְּאִלּוּ הָיָה רֵאשִׁית חַטָּאת. לְמַעַן יִגָּלֶה חֶסֶד הַשֵּׁם. וְצִדְקוֹ בִּסְלִיחָתוֹ בְּיוֹם שָׁפְטוֹ. וְכָמוֹהוּ (הושע ח':ד') כַּסְפָּם וּזְהָבָם עָשׂוּ לָהֶם עֲצַבִּים לְמַעַן יִכָּרֵת. כִּי עֲשִׂיַּת הָעֲצַבִּים סִבַּת הִכָּרֵת כַּסְפָּם וּזְהָבָם. הִמְשִׁיל הַדָּבָר כְּאִלּוּ עָשׂוּ הָעֲצַבִּים לְמַעַן יִכָּרֵת. אוֹ יִהְיֶה פֵּרוּשׁוֹ. לְמַעַן זֶה תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ עַל הַפְּקֻדָּה וְהַשִּׁלּוּם (ור\"ל שהוא מצדיק עליו את דינו ית'). וְכֵן לְמַעַן יִכָּרֵת. לְמַעַן זֶה יִכָּרֵת.",
+            "וְעַל הַדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹן פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמִדְרַשׁ תְּהִלִּים עַל זֶה. מָשָׁל לְרוֹפֵא שֶׁרָאָה אֶת הַמַּכָּה, וְאָמַר כַּמָּה הַמַּכָּה הַזֹּאת מַכָּה רַבָּה מְאֹד! אָמַר הַחוֹלֶה וַהֲלֹא אֲשֶׁר הֻכֵּיתִי מַכָּה נַחְלָה, לֹא הָיְתָה זֹאת כִּי [אם] לְבַעֲבוּר הִגָּלוֹת צִדְקַת רְפוּאָתְךָ וּבַעֲבוּר הַרְאוֹתְךָ אֶת כֹּחֲךָ! וְעוֹד נוֹסִיף לֶקַח עַל דָּבָר הָעִקָּר הַזֶּה בַּשַּׁעַר הָרְבִיעִי.",
+            "<b>הָעִקָּר הַשִּׁבְעָה עָשָׂר – לִרְדֹּף פְּעֻלַּת הַחֶסֶד וְהָאֱמֶת:</b> כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט\"ז:ו') בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן וּבְיִרְאַת ה' סוּר מֵרָע. וְעַתָּה הִתְבּוֹנֵן בְּסוֹד הַמִּקְרָא הַזֶּה. כִּי הַאֻמְנָם אִם הַחוֹטֵא לֹא שָׁב אֶל ה'. לֹא יִתְכַּפֵּר עֲוֹנוֹ בְּפֹעַל הַחֶסֶד. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י':י\"ז) אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד. וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לֹא יִקַּח שֹׁחַד מִצְוָה. לִמְחֹל וּלְהַעֲבִיר עַל הָעֲוֹנוֹת. וְעוֹד אָמְרוּ כָּל הָאוֹמֵר הקב\"ה וַתְּרָן הוּא יִוָּתְרוּ חַיָּיו. אֲבָל מַאֲרִיךְ אַפַּיִם. וְאִם לֹא יִשְׁמְעוּ. יִמַּד פְּעֻלָּתָם אֶל חֵיקָם. אָכֵן זֶה שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן. עַל בַּעַל הַתְּשׁוּבָה דִּבֵּר. כִּי יֵשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁהַתְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין וְיִסּוּרִין מְמָרְקִין. כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר בַּשַּׁעַר הָרְבִיעִי. וְהִנֵּה הַחֶסֶד יָגֵן בְּעַד הַחוֹטֵא וְיִשְׁמֹר עָלָיו מִן הַיִּסּוּרִין. בְּשֶׁגַּם הַצֵּל יַצִּיל מִן הַמָּוֶת. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי י':ב') וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת. וְעוֹד יֵשׁ עָוֹן וְהוּא עֲוֹן חִלּוּל הַשֵּׁם. שֶׁהַתְּשׁוּבָה וְיִסּוּרִין תּוֹלִין וּמִיתָה מְמָרֶקֶת כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו כ\"ב:י\"ד) אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן. וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מִשְׁתַּדֵּל לִתְמֹךְ בְּיַד הָאֱמֶת. וְיַעֲזֹר אַחֲרָיו וְיִתְעוֹרֵר בִּדְבָרָיו. וְהוֹפִיעַ אוֹרוֹ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמּוֹ. וִיחַזֵּק יְדֵי אַנְשֵׁי הָאֱמֶת. וְנָשָׂא רֹאשָׁם. וְכִתּוֹת הַשֶּׁקֶר יַשְׁפִּילֵם יַגִּיעֵם עַד עָפָר. הִנֵּה אֵלֶּה דַּרְכֵי קִדּוּשׁ ה'. וְהוֹד וְהָדָר לֶאֱמוּנָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ בָּעוֹלָם. וְעֹז וְתִפְאֶרֶת בְּמִקְדַּשׁ תּוֹרָתוֹ. עַל כֵּן בְּהַרְבּוֹת פְּעָלָיו לְקַדֵּשׁ אֶת ה' וּלְעוֹרֵר הָאֱמֶת לְהָכִין אוֹתוֹ וּלְסַעֲדוֹ. וְנִסְלַח לוֹ מֵעָוֹן הַחִלּוּל עִם הַתְּשׁוּבָה בְּשׂוּמוֹ הָאֱמֶת לְעֻמַּת אַשְׁמַת הַחִלּוּל. מִדַּת תְּשׁוּבָתוֹ נֶגֶד מִדַּת מְשׁוּבָתוֹ. זֶה בֵּאוּר בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן.",
+            "<b>הָעִקָּר הַשְּׁמוֹנָה עָשָׂר – הֱיוֹת חַטָּאתוֹ נֶגְדּוֹ תָּמִיד:</b> כִּי רָאוּי לַנֶּפֶשׁ הַחוֹטֵאת לִזְכֹּר עֲוֹנֶיהָ תָּמִיד וְאַל תֶּשִׁי (פי' תשכח) אוֹתָם לְקֵץ יָמִים. וּמִלְּבָבוֹ לֹא יֵחָטְפוּ עַד בּוֹא חֲלִיפָתוֹ. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נ\"א:ה') כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד. וְהָעִקָּר הַזֶּה יִתְבָּאֵר בַּשַּׁעַר הַשְּׁלִישִׁי.",
+            "<b>הָעִקָּר הַתִּשְׁעָה עָשָׂר – עֲזִיבַת חֶטְאוֹ בְּהִזְדַּמֵּן לוֹ וְהוּא בְּתֹקֶף תַּאֲוָתוֹ:</b> וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פו:) אֵיזֶהוּ בַּעַל תְּשׁוּבָה אֲשֶׁר תְּשׁוּבָתוֹ מַגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד. כַּאֲשֶׁר נִבְחַן וְיָצָא נָקִי בְּאוֹתוֹ פֶּרֶק וּבְאוֹתוֹ מָקוֹם וּבְאוֹתָהּ אִשָּׁה. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – כִּי הִזְדַּמֵּן הַחֵטְא לְיָדוֹ וְהוּא בְּתֹקֶף יִצְרוֹ וְאוֹנוֹ בִּשְׁרִירֵי בִּטְנוֹ כָּעֵת הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר חָטָא. וְכָבַשׁ יִצְרוֹ. וְנִמְלַט מֵעָוֹן מִיִּרְאַת הַשֵּׁם וּגְאוֹן פַּחְדּוֹ. וּמִי שֶׁלֹּא נִזְדַּמֵּן לְיָדוֹ בָּעִנְיָן הַזֶּה. יוֹסִיף בְּנַפְשׁוֹ יִרְאַת הַשֵּׁם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. כָּכָה כָּל הַיָּמִים. וְכַאֲשֶׁר יַחֲלִיף כֹּחַ הַיִּרְאָה דֵּי כְּבוֹשׁ בְּכֹחַ הַזֶּה אֶת יִצְרוֹ וּמִסַּת מָשְׁלוֹ בְּעֹצֶם הַתַּאֲוָה. הֲלֹא בּוֹחֵן לִבּוֹת הוּא יָבִין וְנֹצֵר נַפְשׁוֹ הוּא יֵדַע. כִּי אִם יָבֹא לִידֵי נִסָּיוֹן וְיַגִּיעַ לְיָדוֹ כָּעִנְיָן הָרִאשׁוֹן. יַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ מִיָּד יִצְרוֹ. וְהִנֵּה הוּא לִפְנֵי ה' בַּמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה מִן הַתְּשׁוּבָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי ט\"ז:ו') בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן וּבְיִרְאַת ה' סוּר מֵרָע. פֵּרוּשׁוֹ – וּבְיִרְאַת ה' לָסוּר מִן הָרַע אִם יִזְדַּמֵּן לְיָדוֹ. וּמִלַּת סוּר מָקוֹר. וְיָעִיד עַל הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה מָה שֶׁלֹּא אָמַר וְסוּר. וּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ל\"ד:ט\"ו) סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב. (איוב א':א') וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע. עִנְיָנוֹ שֶׁיָּסוּר מִן הָרָע בְּהִזְדַּמֵּן לְיָדוֹ כִּי לֹא יֹאמְרוּ אָמוֹר סוּר מִן הַמַּעֲשֶׂה בִּלְתִּי לַאֲשֶׁר יִקְרַב לַעֲשׂוֹתוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּמִּדְרָשׁ יָשַׁב וְלָא עָבַר עֲבֵרָה נוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה כְּגוֹן שֶׁבָּא דְּבַר עֲבֵרָה לְיָדוֹ וְנִצַּל מִמֶּנּוּ.",
+            "<b>הָעִקָּר הָעֶשְׂרִים – לְהָשִׁיב רַבִּים מֵעָוֹן כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ:</b> שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל י\"ח:ל') שׁוּבוּ וְהָשִׁיבוּ מִכָּל פִּשְׁעֵיכֶם. לָמַדְנוּ כִּי זֶה מֵעִקְּרֵי הַתְּשׁוּבָה. וְנֶאֱמַר (ויקרא י\"ט:י\"ז) הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. לָמַדְנוּ כִּי אִם לֹא יוֹכִיחֶנּוּ יֵעָנֵשׁ עַל חֲטָאָיו. וְדָוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אָמַר בְּמִזְמוֹר הַתְּשׁוּבָה (תהילים נ\"א:ט\"ו) אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ וְחַטָּאִים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ.",
+            "הִנֵּה הִשְׁלַמְנוּ בֵּאוּר עִקְּרֵי הַתְּשׁוּבָה. וְעַתָּה שִׂים עַל לִבְּךָ לְהִתְבּוֹנֵן בַּדְּבָרִים הַמְעַכְּבִים אֶת הַתְּשׁוּבָה. רְצוֹנִי לוֹמַר – כִּי מִי שֶׁפּוֹרֵק עֻלּוֹ וְנִכְשָׁל בְּאֶחָד מֵהֶם תָּמִיד תְּשׁוּבָתוֹ קָשָׁה. אִם כָּשַׁלְתָּ בְּאֶחָד מֵהֶם תָּמִיד חֲזַק וֶאֱמַץ לִשְׁפֹּךְ שִׁיחַ וְהַרְבֵּה תְּפִלָּה וְתַחֲנוּן. וֶאֱזֹר חַיִל לְקַיֵּם כָּל דְּבַר עִקְּרֵי הַתְּשׁוּבָה. וְתוֹסִיף לֶקַח בָּהֶם מִן הַדְּרָכִים אֲשֶׁר יִתְבָּאֲרוּ בַּשַּׁעַר הָרְבִיעִי וְתִמְצָא חֲנִינָה וְתִנָּתֵן לְרַחֲמִים.",
+            "אַזְכִּיר לְךָ מֵאֲשֶׁר דִּבְּרוּ רַבּוֹתֵינוּ בָּזֶה. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כ\"ד דְּבָרִים מְעַכְּבִים אֶת הַתְּשׁוּבָה. וְאֵלּוּ הֵן. רְכִילוּת וְלָשׁוֹן הָרַע. וּבַעַל חֵמָה. וּבַעַל מַחְשָׁבָה רָעָה. וְהַמִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע. וְהָרָגִיל בִּסְעוּדָה שֶׁאֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִבְעָלֶיהָ. וְהַמִּסְתַּכֵּל בַּעֲרָיוֹת. וְהַחוֹלֵק עִם גַּנָּב. וְהָאוֹמֵר אֶחֱטָא וְאָשׁוּב. וְכֵן אָמְרוּ בַּמִּשְׁנָה הָאוֹמֵר אֶחֱטָא וְאָשׁוּב אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. אֶחֱטָא וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. וְהַמִּתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ. וְהַפּוֹרֵשׁ מִן הַצִּבּוּר. וְהַמְּבַזֶּה אֲבוֹתָיו. וְהַמְּבַזֶּה רַבּוֹתָיו. וְהַמְּקַלֵּל אֶת הָרַבִּים. וְהַמְּעַכֵּב אֶת הָרַבִּים מֵעֲשׂוֹת דְּבַר מִצְוָה. וְהַמַּטֶּה אֶת חֲבֵרוֹ מִדֶּרֶךְ טוֹבָה לְדֶרֶךְ רָעָה. וְהַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בַּעֲבוֹטוֹ שֶׁל עָנִי. וְהַמְּקַבֵּל שֹׁחַד עַל מְנָת לְהַטּוֹת אֲחֵרִים בַּדִּין. וְהַמּוֹצֵא אֲבֵדָה וְאֵינוֹ מַחֲזִירָהּ לִבְעָלֶיהָ. וְהָרוֹאֶה בְּנוֹ בְּתַרְבּוּת רָעָה וְאֵינוֹ מוֹחֶה בְּיָדוֹ. וְהָאוֹכֵל שׁוֹד עֲנִיִּים יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת. וְהַחוֹלֵק עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים. וְהַחוֹשֵׁד בִּכְשֵׁרִים. וְהַשּׂוֹנֵא אֶת הַתּוֹכָחוֹת. וְהַמַּלְעִיג עַל הַמִּצְוֹת."
+        ],
+        [
+            "<b>הַשַּׁעַר הַשֵּׁנִי – לְהוֹרוֹת הַדְּרָכִים שֶׁיִּתְעוֹרֵר הָאָדָם בָּהֶם לָשׁוּב אֶל ה'.</b><br>דַּע כִּי דַּרְכֵי הַסִּבּוֹת שֶׁיִּתְעוֹרֵר הָאָדָם בָּהֶם לָשׁוּב מִדְּרָכָיו הָרָעִים שִׁשָּׁה. וּבְכָל אֶחָד מֵהֶם לִמַּדְנוּ דַּעַת אֶת הָאָדָם אֵיךְ יִתְחַלֵּק בְּחֵקֶר תְּבוּנָתוֹ. וְיַאֲזִין עַד תְּכוּנָתוֹ. וְנָעִיר לָהֶם אֹזֶן לִשְׁמֹעַ. הַשְׂכֵּל וְיָדוֹעַ. עִקָּרִים יְקָרִים. לְכָל חֶפְצֵיהֶם דְּרוּשִׁים נֶחְקָרִים. וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר. לָשׁוּב בְּכָל יוֹם וְנַפְשְׁךָ לְטַהֵר. בִּלְעֲדֵי תֶּחֱזֶה סִבָּה מְעוֹרֶרֶת וְיַלְדֵי יוֹם יְקֹשׁוּן מַחְשְׁבוֹתֶיךָ. כִּי תִּזְכֹּר אֶת בּוֹרְאֶךָ. וְהָיָה לְךָ זִכְרוֹ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ מִדַּרְכֵי תּוֹלְדוֹת גּוּשׁ עָפָר. וּבְכֵן עֶרְיָה תֵּעוֹר קֶשֶׁת מַדָּע לְיַשֵּׁר הֲדוּרֵי טִבְעֲךָ. וּמִיִּרְאַת הַשֵּׁם וְאַהֲבָתוֹ וְהַבּוּשָׁה מִלְּפָנָיו תּוֹסִיף מַעֲלָה תָּמִיד. וְתִשְׁקֹד עַל נִקְיוֹן כַּפֶּיךָ וּכְרֹת רַעֲיוֹנִים מוֹרְדִים מִשַּׂרְעַפֶּיךָ. וְהִבָּרוּ נוֹשְׂאֵי כְּלֵי נַפְשֶׁךָ. וּבְזָכְרָהּ יוֹצְרָהּ תַּעְדֶּה עֶדְיָהּ וְתִכְלֹל יָפְיָהּ כמש\"כ (ישעיהו מ\"ה:כ\"ה) בַּה' יִצְדְּקוּ וְיִתְהַלְלוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל. וְתוֹסִיף אֹמֶץ לְהָעִיר אֶת רוּחֲךָ בְּדַרְכֵי הַסִּבּוֹת הַשִּׁשָּׁה אֲשֶׁר יִתְבָּאֲרוּ. וַאֲשֶׁר לֹא הִשִּׂיג הַמַּעֲלָה הַזֹּאת יִכָּנַע לְבָבוֹ הֶעָרֵל מִדֶּרֶךְ הַסִּבּוֹת וְרָאוֹת רַבּוֹת. וּלְפִי מִעוּט הַהַכָּרָה מִדֶּרֶךְ הַסִּבָּה הַמְּעוֹרֶרֶת לֵב הָאָדָם לִתְשׁוּבָה. וּכְפִי נְטוֹתָהּ אֶל דֶּרֶךְ הָרָצוֹן יִוָּדַע וְיִבָּחֵן כִּי הַתְּשׁוּבָה. מִן הַנֶּפֶשׁ הַחֲשׁוּבָה.",
+            "<b>הַדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹנָה</b> – כַּאֲשֶׁר תִּמְצֶאנָה אֶת הָאִישׁ צָרוֹת. יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ וְיֹאמַר אֵין זֶה כִּי אִם דְּרָכָיו וּמַעֲלָלָיו אֲשֶׁר עָשׂוּ אֵלֶּה לוֹ. וַחֲטָאָיו עוֹלְלוּ לְנַפְשׁוֹ. וְיָשֹׁב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל\"א:י\"ז) וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה. וְתִרְאֶה בְּמִנְהַג בָּשָׂר וָדָם כִּי יֶחֱטָא לְאִישׁ. וּבְעֵת צָרָתוֹ יִתְחָרֵט וְיִכָּנַע אֵלָיו מִפְּנֵי שֶׁהוּא צָרִיךְ לְעֶזְרָתוֹ. תִּהְיֶה הַחֲרָטָה הַזֹּאת גְּרוּעָה בְּעֵינֵי חֲבֵרוֹ כָּעִנְיָן שֶׁאָמַר יִפְתָּח (שופטים י\"א:ז') וּמַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי עַתָּה כַּאֲשֶׁר צַר לָכֶם. וּמֵחַסְדֵי השי\"ת שֶׁהוּא מְקַבֵּל הַתְּשׁוּבָה מִתּוֹךְ הַצָּרָה וּתְהִי לְרָצוֹן לְפָנָיו. וְיֶאֱהַב נְדָבָה אֶת הַחוֹטֵא בְּשׁוּבוֹ עָדָיו בְּיוֹם תּוֹכָחָה וּמִקֶּרֶב צָרָה שֶׁנֶּאֱמַר (הושע י\"ד:ב'-ג') שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְגוֹ' אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה. וְנֶאֱמַר (משלי ג':י\"ב) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה. וְאִם לֹא יָשׁוּב הָאִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה בְּיוֹם רָעָה וְהוּכַח בְּמַכְאוֹב וְלֹא שָׁב עַד הַמּוֹכִיחוֹ יִגְדַּל עֲוֹנוֹ וְיִכָּפֵל עָנְשׁוֹ. הֲלֹא תִּרְאֶה אִם הַמֶּלֶךְ מְיַסֵּר מִי אֶת אֲשֶׁר חָטָא לוֹ וְלֹא יִוָּסֵר יַקְשֶׁה מוּסָרוֹ וְיַכְבִּיד עֻלּוֹ מְאֹד. וְכָתוּב (ויקרא כ\"ו:י\"ח) וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם. וְנֶאֱמַר (איוב ל\"ו:י\"ג) וְחַנְפֵי לֵב יָשִׂימוּ אָף לֹא יְשַׁוְּעוּ כִּי אֲסָרָם. וְאִם לֹא יֵדַע וְלֹא יִתְבּוֹנֵן כִּי הַתְּלָאוֹת מְצָאוּהוּ מִפְּנֵי חֲטָאָיו אַךְ יֹאמַר כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ הַפְּלִשְׁתִּים (שמואל א ו':ט') כִּי לֹא יָדוֹ נָגְעָה בָּנוּ מִקְרֶה הוּא הָיָה לָנוּ. בְּזֹאת יִהְיֶה קֶצֶף עָלָיו לִפְנֵי ה' וְיִגְדַּל עֲוֹן הַכַּת הַזֹּאת מֵחַטַּאת הַכַּת הָרִאשׁוֹנָה. עַל כֵּן כָּתוּב בָּרִאשׁוֹן עַל הַכַּת הָרִאשׁוֹנָה וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם. וְכָתוּב אַחֲרֵי כֵן עַל הַכַּת הָאַחֶרֶת הַנִּזְכֶּרֶת (ויקרא כ\"ו:כ\"א) וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי וְגוֹ' כִּי כָּל כַּת הָאַחֲרוֹנָה בַּפָּרָשָׁה קָשָׁה מִן הָרִאשׁוֹנָה. ואח\"כ כָּתוּב (שם) וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי וְאַחֲרֵי כֵן כָּתוּב (שם) וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי. וּפֵרוּשׁוֹ – וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי כִּי תֹּאמְרוּ מִקְרֶה הוּא הָיָה לָנוּ. וְאִם אֵין הָאִישׁ מַכִּיר מַעְבָּדָיו וְאֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ כִּי יֵשׁ בְּיָדוֹ עָוֹן אֲשֶׁר חֵטְא. עָלָיו לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וּלְחַפֵּשׂ דְּרָכָיו כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג':מ') נַחְפְּשָׂה דְּרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה. וְאִם הַעְלֵם יַעֲלִים עֵינָיו וְנוֹאֲלוּ וְנִשְּׁאוּ רַעְיוֹנָיו. וְלֹא הֵפֵרוּ דְּרָכָיו. וְלֹא יָדְעוּ מַעֲשֵׂה יָדָיו וַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעֹתָיו וְיֹאמַר לֹא חָטָאתִי. חַטָּאתוֹ כָּבְדָה מְאֹד כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ב':ל\"ה) הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ עַל אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי. וְנֶאֱמַר (ישעיהו מ\"ב:כ\"ה) וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע וַתִּבְעַר בּוֹ וְלֹא יָשִׂים עַל לֵב וְנֶאֱמַר (משלי י\"ט:ג') אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ.",
+            "וְתֵדַע וְתַשְׁכִּיל כִּי מוּסַר הש\"י לְטוֹבַת הָאָדָם. כִּי אִם חָטָא אִישׁ לְפָנָיו וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינָיו. מוּסַר הַשֵּׁם עָלָיו לִשְׁתֵּי תּוֹעָלוֹת. הָאֶחָד לְכַפֵּר עַל חֲטָאָיו וּלְהַעֲבִיר אֶת עֲוֹנוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים כ\"ה:י\"ח) רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי. וּבְתַחֲלוּאֵי הַגּוּף אֲשֶׁר חִלָּה ה' בּוֹ. יְרַפֵּא חֳלִי נַפְשׁוֹ. כִּי הֶעָוֹן חֳלִי הַנֶּפֶשׁ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם מ\"א) רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ וְנֶאֱמַר (ישעיהו ל\"ג:כ\"ד) וּבַל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָוֹן. וְהַשֵּׁנִית לְהַזְכִּירוֹ וְלַהֲשִׁיבוֹ מִדְּרָכָיו הָרָעִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (צפניה ג':ז') אַךְ תִּרְאִי אוֹתִי תִּקְחִי מוּסָר. וְאִם לֹא קִבֵּל הַמּוּסָר וְלֹא נִחַת. מִפְּנֵי תּוֹכַחַת. וְלֹא מָל עָרְלַת לְבָבוֹ. אוֹי לוֹ וְאוֹי לְנַפְשׁוֹ כִּי סָבַל יִסּוּרִין וְנָשָׂא אֶת עֲוֹנוֹ. וְלֹא נִרְצָה עֲוֹנוֹ. אֲבָל נִכְפַּל עָנְשׁוֹ כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ.",
+            "וְכַאֲשֶׁר יְקַבֵּל הָאָדָם אֶת מוּסַר הַשֵּׁם וְיֵיטִיב דְּרָכָיו וּמַעֲלָלָיו. רָאוּי לוֹ שֶׁיִּשְׂמַח בְּיִסּוּרָיו לְפִי שֶׁהוֹעִילוּהוּ תּוֹעָלוֹת נִשְׂגָּבוֹת. וְיֵשׁ לוֹ לְהוֹדוֹת לַשֵּׁם יִתְעַלֶּה עֲלֵיהֶם כְּמוֹ כָּל שְׁאָר הַהַצְלָחוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קט\"ז:י\"ג) כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא וְנֶאֱמַר (תהילים קט\"ז:ג'-ד') צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסִפְרֵי ראב\"י אוֹמֵר כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם שָׁרוּי בְּשַׁלְוָה אֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ מֵעֲוֹנֹתָיו כְּלוּם וע\"י הַיִּסּוּרִין הוּא מִתְרַצֶּה לַמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג':י\"ב) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה, פֵּרוּשׁוֹ – כְּאָב אֶת בֵּן, כֵּן יִרְצֶה ה' אֶת אֲשֶׁר הוֹכִיחַ וְקִבֵּל מוּסָרוֹ וּכְדֶרֶךְ שֶׁהָאָב יִרְצֶה אֶת בְּנוֹ אַחֲרֵי הַתּוֹכָחוֹת. וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ עוֹד וּכְאָב יוֹכִיחַ אֶת הַבֵּן אֲשֶׁר יִרְצֶה בּוֹ, וְאֵינוֹ מוֹכִיחַ אֶת הַבָּנִים אֲשֶׁר נוֹאַשׁ מֵהֶם וְיוֹדֵעַ שֶׁלֹּא יוֹעִילֵם הַתּוֹכַחַת, וְנֶאֱמַר עַל הָאֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם מַכִּירִים טוֹבַת הַתּוֹכָחָה וְתוֹעַלְתָּהּ. כמ\"ש (הושע ז':י\"ג) וְאָנֹכִי אֶפְדֵּם וְהֵמָּה דִּבְּרוּ עָלַי כְּזָבִים וְנֶאֱמַר (הושע ז':ט\"ו) וַאֲנִי יִסַּרְתִּי חִזַּקְתִּי זְרוֹעֹתָם וְאֵלַי יְחַשְּׁבוּ רָע וְנֶאֱמַר (הושע י\"א:ג') וְאָנֹכִי תִרְגַּלְתִּי לְאֶפְרַיִם קָחָם עַל זְרוֹעֹתָיו וְלֹא יָדְעוּ כִּי רְפָאתִים.",
+            "וְיֵשׁ עַל הַבּוֹטֵחַ בַּשֵּׁם לְהוֹחִיל בִּמְעוּף צוּקָתוֹ כִּי יִהְיֶה הַחֹשֶׁךְ סִבַּת הָאוֹרָה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מיכה ז':ח') אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה' אוֹר לִי. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אִלְמָלֵא נָפַלְתִּי לֹא קַמְתִּי אִלְמָלֵא יָשַׁבְתִּי בַּחֹשֶׁךְ לֹא הָיָה אוֹר לִי. וְכָל אִישׁ וְאִישׁ בְּיוֹם צַר לוֹ יִתֵּן לִבּוֹ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת עִם הַתְּשׁוּבָה וְהַתְּפִלָּה. כְּמוֹ שֶׁהַצִּבּוּר חַיָּבִים לָצוּם וּלְהִתְעַנּוֹת בְּעֵת צָרָתָם כַּאֲשֶׁר תִּקְּנוּ חֲזַ\"ל וְזֶה צוֹם נִבְחָר וְיוֹם רָצוֹן. וְכַאֲשֶׁר יָבֹא מוּסַר הש\"י עַל הָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא זַךְ וְיָשָׁר יִהְיֶה לְנִסָּיוֹן וּלְהַגְדִּיל שְׂכָרוֹ לָעוֹלָם הַבָּא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח':ט\"ז) לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵטִיבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה פִּשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו בְּעֵת צָרָתוֹ וְחִפֵּשׂ וְחָקַר וְלֹא מָצָא חֵטְא בְּיָדוֹ הֵן הֵן יִסּוּרִין שֶׁל אַהֲבָה.",
+            "וּמֵעִנְיַן הַדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר זָכַרְנוּ. הַתְּשׁוּבָה בְּיוֹם הַמָּוֶת. בִּרְאוֹת הַחוֹטֵא כִּי כָלְתָה אֵלָיו הָרָעָה וְאָבְדָה תִּקְוָתוֹ. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי י\"א:ז') בְּמוֹת אָדָם רָשָׁע תֹּאבַד תִּקְוָה. וְהוּא מִתְוַדֶּה בָּעֵת הַהִיא וְשָׁב אֶל ה' בְּלֵב שָׁלֵם. וְגַם הַתְּשׁוּבָה הַהִיא מוֹעִילָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מַשֶּׂגֶת לִתְשׁוּבַת הַשָּׁב בְּעֹצֶם תֻּמּוֹ. כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ בַּשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן.",
+            "<b>הַדֶּרֶךְ הַשְּׁנִיָּה</b> – כַּאֲשֶׁר יָבוֹאוּ יְמֵי הַזִּקְנָה וְהִגִּיעוּ יְמֵי הַשֵּׂיבָה וְיִכֶל כֹּחוֹ וְיִמְעַט. וְיָשֹׁחַ יִצְרוֹ. גַּם יִזְכֹּר קִצּוֹ כִּי קָרוֹב הוּא וְיָבִין לְאַחֲרִיתוֹ וְיָשֹׁב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ. וַאֲשֶׁר אֵינוֹ חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה בְּבוֹא יְמֵי הַזִּקְנָה יִכָּפֵל עָנְשׁוֹ וְרַבָּה מַשְׂטֵמָה עָלָיו. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שְׁלֹשָׁה הקב\"ה שׂוֹנְאָן דַּל גֵּאֶה וְעָשִׁיר מְכַחֵשׁ וְזָקֵן מְנָאֵף. וְנֶאֱמַר (הושע ז':ט') אָכְלוּ זָרִים כֹּחוֹ וְהוּא לֹא יָדָע גַּם שֵׂיבָה זָרְקָה בּוֹ וְהוּא לֹא יָדָע. וּמִן הַתְּמִיהָה וְהַפְּלִיאָה. כִּי יַעֲמֹד הָאָדָם בַּחֲצִי יָמָיו וְרוֹאֶה כִּי הַיָּמִים הוֹלְכִים וְדַלִּים. וַיָּחֶל הֲרִיסוּת הַבִּנְיָן. וְיֶחְסַר הַמֻּשָּׂג בְּטִבְעוֹ וְתֵרָאֶה בּוֹ הַיְּבֹשֶׁת. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ק\"ב:י\"ב) יָמַי כְּצֵל נָטוּי וַאֲנִי כָּעֵשֶׂב אִיבָשׁ. אֵיךְ טַח מֵרְאוֹת עֵינָיו וּמֵהַשְׂכִּיל לְבָבוֹ. וְלֹא יִרְאֶה כִּי נוֹסֵעַ הוּא אֶל הַמָּקוֹם מְקוֹם בֵּית עוֹלָמוֹ. הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ יוֹמָם וָלַיְלָה.",
+            "וְיֵשׁ אֲנָשִׁים רַבִּים יִמָּנַע מֵהֶם אוֹר הַתְּשׁוּבָה. כִּי הֵם זַכָּאִים וּטְהוֹרִים בְּעֵינֵיהֶם וְלֹא יִתְעַשְּׁתוּ עַל תִּקּוּן מַעֲשֵׂיהֶם. כִּי דִּמּוּ בְּנַפְשָׁם שֶׁהֵם מְתֻקָּנִים וְהֵם חַטָּאִים לַה' מְאֹד. הֲלֹא כָּתוּב (קהלת ז':כ') כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא. וְהָאֲנָשִׁים הָהֵם מֵאֲשֶׁר הֵם בּוֹזִים לִדְבַר עֲוֹנוֹת. לֹא יַרְגִּישׁוּ וְלֹא יָבִינוּ לְמוֹ. אוֹ הוֹדַע אֲלֵיהֶם חַטָּאתָם וְנִשְׁכַּח מִלִּבָּם אַחֲרֵי כֵן. וְהִנָּם כְּמוֹ הַחוֹלֶה שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּחָלְיוֹ וְלֹא יַחְשֹׁב עַל הָרְפוּאָה וְיִכְבַּד חָלְיוֹ תָּמִיד עַד אֲשֶׁר לֹא יוּכַל לְהֵרָפֵא. וּפְעָמִים תִּהְיֶה נְסִבָּה לָזֹאת מִקֹּצֶר בִּינָתָם. כִּי לֹא יָבֹאוּ לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים וְדַעַת דְּרָכָיו לֹא יֶחְפָּצוּן. עַל כֵּן לֹא יִשְׁקְדוּ עַל דַּלְתוֹת חֲכָמִים וְתַלְמִידִים. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט\"ו:י\"ב) לֹא יֶאֱהַב לֵץ הוֹכֵחַ לוֹ אֶל חֲכָמִים לֹא יֵלֵךְ.",
+            "וְהִנֵּה אֲנָשִׁים צַדִּיקִים וִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם. שְׁאָגָה לָהֶם כַּלָּבִיא תָּמִיד בְּמַחְשְׁבוֹתָם. וְיִנְהֲמוּ עַל חֲטָאֵיהֶם כְּנַהֲמַת יָם. וְעַל אֲשֶׁר קָצוֹר קָצְרָה יָדָם מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. כִּי עַל זֶה יִפְשַׁע גֶּבֶר וְהִרְבָּה אַשְׁמָה כְּמוֹ עַל הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת. כָּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וִתֵּר הקב\"ה עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים וְלֹא וִתֵּר לַעֲוֹן בִּטּוּל תּוֹרָה. אַף כִּי מָלְאוּ רַע הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עִקַּר מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם וּמַעֲשֵׂיהֶם עַל חֶפְצֵי גּוּפָם וְהַבְלֵי זְמַנָּם. וּבְסוֹד הַיִּרְאָה אַל תָּבֹא נַפְשָׁם. וּלְהִשְׁתּוֹנֵן כִּלְיוֹתָם עָלֶיהָ אַל תֵּחַד כְּבוֹדָם בְּמַשְׂכִּיּוֹת לְבָבָם וְחַדְרָם וּמַשְׂכִּיֹּתָם לְעִתִּים מְזֻמָּנִים. וְלֹא יִתְּנוּ חֵלֶק לַתּוֹרָה בְּעִסְקֵיהֶם. וּמִקֶּרֶב לִבָּם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַל נַפְשָׁם. כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה. וְכַמָּה הֵם בְּמַדְרֵגָה תַּחְתּוֹנָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה לַזִּקְנָה בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה בֶּן שְׁמֹנִים לַגְּבוּרָה בֶּן תִּשְׁעִים לָשׂוּחַ בֶּן מֵאָה כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם. וְהָיְתָה כַּוָּנָתָם זַ\"ל בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְהַזְהִיר עַל הַתְּשׁוּבָה. וְשֶׁיַּחְשֹׁב הָאָדָם עַל קִצּוֹ בְּהַגִּיעוֹ לִימֵי הַזִּקְנָה. אִם לֹא זָכָה לַעֲשׂוֹת כֵּן בִּימֵי בְּחוּרוֹתָיו. וְאַחֲרֵי כִּי קָרוֹב לָבֹא עִתּוֹ יַעֲזֹב חֶפְצֵי הַגּוּף וְתַאֲווֹתָיו וִיתַקֵּן נַפְשׁוֹ. וּבְהַגִּיעַ לִימֵי הַשֵּׂיבָה יוֹסִיף לְגָרֵשׁ מִלִּבּוֹ עִנְיַן הָעוֹלָם. וּלְפִי מִעוּט הַשָּׁנִים הַבָּאוֹת יַמְעִיט בְּעֵסֶק הָעוֹלָם וְיִתְיַחֵד תָּמִיד לְהִתְבּוֹנֵן בְּיִרְאַת הַשֵּׁם. וְלַחְשֹׁב עִם נַפְשׁוֹ וּלְתַקֵּן מִדּוֹתָיו. וּלְבַקֵּשׁ תּוֹרָה וּמִצְוֹת. וּמָה שֶׁאָמְרוּ בֶּן תִּשְׁעִים לָשׂוּחַ הוּא מִלְּשׁוֹן (תהילים ק\"ב:א') יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ (בראשית כ\"ד:ס\"ג) לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה. כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁנֶּאֱמַר וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה. כִּי אַחֲרֵי שֶׁהִגִּיעַ לְתִשְׁעִים רָאוּי לוֹ לִהְיוֹת כָּל עִסְקוֹ בִּתְפִלּוֹת וּבִתְהִלּוֹת הַשֵּׁם וְלָשִׂיחַ בְּנִפְלְאוֹתָיו. וְדִבֵּר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּעִנְיַן יְמֵי הַזִּקְנָה שֶׁלֹּא יִתְעַצֵּל הָאָדָם בָּהֶם מֵעֲבוֹדַת הש\"י וְאָמַר (קהלת י\"א:ו') בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים. הִמְשִׁיל יְמֵי הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת לַבֹּקֶר וִימֵי הַזְּקֵנָה לָעֶרֶב. וְהַזֶּרַע דֶּרֶךְ מָשָׁל לְבָנִים וְתַלְמִידִים. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה נָשָׂא אִשָּׁה בְּיַלְדוּתוֹ יִשָּׂא אִשָּׁה בְּזִקְנוּתוֹ הֶעֱמִיד תַּלְמִידִים בְּיַלְדוּתוֹ יַעֲמִיד תַּלְמִידִים בְּזִקְנוּתוֹ. כִּי אוּלַי יַצְלִיחוּ בְּנֵי הַזְּקוּנִים בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת מִבְּנֵי הַנְּעוּרִים. וְכֵן הַתַּלְמִידִים אֲשֶׁר יַעֲמִיד בְּזִקְנוּתוֹ אוּלַי יַצְלִיחוּ מִן הָרִאשׁוֹנִים אוֹ יִהְיוּ כְּאֶחָד טוֹבִים. אַחֲרֵי כֵן אָמַר (קהלת י\"א:ז') וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמֶשׁ. פֵּרוּשׁוֹ – חָזַר לְדַבֵּר עַל יְמֵי הַזִּקְנָה שֶׁהִמְשִׁיל אוֹתָם לָעֶרֶב. וּמִפְּנֵי כִּי הַזָּקֵן לֹא יִטְעַם אֶת אֲשֶׁר יֹאכַל וְאֶת אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה כְּדִבְרֵי בַּרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי. אָמַר כִּי יֵשׁ לוֹ לַזָּקֵן לֵהָנוֹת בִּמְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ וְאַל תִּקְצַר נַפְשׁוֹ עָלָיו. כִּי קֹצֶר נֶפֶשׁ מוֹנֵעַ אֶת הָאָדָם מִמְּלֶאכֶת שָׁמַיִם. וְיֶעֱרַב לוֹ הָאוֹר כַּאֲשֶׁר יַעַרְכֶנּוּ לְעֻמַּת יְמֵי הַחֹשֶׁךְ הַבָּאִים. כַּאֲשֶׁר יַזְכִּיר בַּמִּקְרָא אֲשֶׁר לְמַטָּה מִזֶּה (קהלת י\"א:ח') כִּי אִם שָׁנִים הַרְבֵּה יִחְיֶה הָאָדָם בְּכֻלָּם יִשְׂמָח וְיִזְכֹּר אֶת יְמֵי הַחֹשֶׁךְ כִּי הַרְבֵּה יִהְיוּ כָּל שֶׁבָּא הָבֶל. פֵּרוּשׁ גַּם כִּי יַזְקִין הָאָדָם מְאוֹד אַל יִהְיֶה עַל עַצְמוֹ לְמַשָּׂא. אַךְ בְּכָל שְׁנוֹתָיו יִשְׂמַח לְמַעַן לֹא יְאַבֵּד אַחַת מִשְּׁנוֹתָיו וְלֹא יִשְׁבֹּת מֵעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. וְיִזְכּוֹר יְמֵי הַחֹשֶׁךְ כִּי הַרְבֵּה יִהְיוּ וְאָז לֹא יוּכַל לַעֲבֹד עֲבוֹדָה כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ו':ו') בִּשְׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָּךְ. וְהַצַּדִּיקִים מִתְגַּבְּרִים בְּזִקְנוּתָם וְיֶאֶזְרוּ חַיִל וְיַחֲלִיפוּ כֹּחַ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִין חָכְמָה מִתּוֹסֶפֶת בָּהֶם. וְנֶאֱמַר (תהילים צ\"ב:ט\"ו) עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ. וְהִזְכִּיר לְמַעְלָה (תהילים צ\"ב:י\"ג-י\"ד) צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח וְגוֹ' שְׁתוּלִים בְּבֵית ה' וְגוֹ' כִּי הַצַּדִּיקִים שְׁתוּלִים בְּבֵית ה' מִנְּעוּרֵיהֶם וּגְדֵלִים בְּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת מִבְּחוּרֵיהֶם. כַּתָּמָר שֶׁיִּפְרַח וְכָאֶרֶז שֶׁגָּדֵל בַּלְּבָנוֹן. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שְׁתוּלִים בְּבֵית ה' אֵלּוּ הַתִּינוֹקוֹת עַל דֶּרֶךְ מָה שֶׁכָּתוּב (תהילים קמ\"ד:י\"ב) אֲשֶׁר בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם. וְאָמַר אַחֲרֵי כֵן בְּדָבָר זֶה אֵינָם נִמְשָׁלִים לָאִילָנוֹת כִּי הָאִילָנוֹת בְּהַזְקִינָם לֹא יִתְּנוּ חֵילָם וְהַצַּדִּיקִים יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה. עוֹד אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהילים ע\"א:י\"ח) וְגַם עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה אֱלֹהִים אַל תַּעַזְבֵנִי עַד אַגִּיד זְרוֹעֲךָ לְדוֹר לְכָל יָבֹא גְּבוּרָתֶךָ.",
+            "<b>הַדֶּרֶךְ הַשְּׁלִישִׁית</b> – כַּאֲשֶׁר יִשְׁמַע מוּסַר הַחֲכָמִים וְהַמּוֹכִיחִים יַקְשִׁיב וְיִשְׁמַע וְיִכָּנַע וְיַחְזֹר בִּתְשׁוּבָה. וִיקַבֵּל בְּלִבּוֹ כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹכָחוֹת וְשֶׁלֹּא יִגְרַע דָּבָר מִדִּבְרֵיהֶם. וְהִנֵּה הָאִישׁ הַזֶּה בְּרֶגַע קָטָן יָצָא מֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל. כִּי עֵת אֲשֶׁר יַאֲזִין וְיַסְכִּית וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וִיקַבֵּל בְּיוֹם שָׁמְעוֹ דִּבְרֵי הַמּוֹכִיחַ. וְקִיֵּם עָלָיו לִהְיוֹתוֹ עוֹשֶׂה כְּכָל אֲשֶׁר יוֹרוּהוּ תּוֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה מִן הַיּוֹם הַהוּא וָמַעְלָה לְהִזָּהֵר כַּאֲשֶׁר יַזְהִירוּהוּ יוֹדְעֵי בִּינָה לַעִתִּים. עָלְתָה בְּיָדוֹ הַתְּשׁוּבָה וְנֶהְפַּךְ לְאִישׁ אַחֵר. וּמֵעֵת אֲשֶׁר קִבֵּל כָּזֹאת בְּמַחְשַׁבְתּוֹ וְגָמַר עָלָיו כָּכָה בִּלְבָבוֹ קָנָה לְנַפְשׁוֹ זְכוּת וְשָׂכָר עַל כָּל הַמִּצְוֹת וְהַמּוּסָרִים וְאַשְׁרֵהוּ כִּי צִדֵּק נַפְשׁוֹ בְּשָׁעָה קַלָּה. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא שמות יב כח) וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי מִיָּד עָשׂוּ וַהֲלֹא לֹא עָשׂוּ עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ. אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם [הכתוב] כְּאִלּוּ עָשׂוּ מִיָּד. וְאָמַר בְּאָבוֹת שֶׁל רַבִּי נָתָן כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּים מֵחָכְמָתוֹ חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ\"ד:ז') נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. בֵּאוּר הַדָּבָר כִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר קִבֵּל עַל נַפְשׁוֹ בְּלֵב נֶאֱמָן לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּהוּ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לוֹ הַיּוֹשְׁבִים עַל הַמִּשְׁפָּט. יֵשׁ בְּיָדוֹ מִן הַיּוֹם הַזֶּה שָׂכָר עַל כָּל הַמִּצְוֹת עַל אֲשֶׁר שָׁמְעָה אָזְנוֹ מִדִּבְרֵי הַתּוֹרָה וַתָּבֶן לָהֶם. וְעַל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא גִּלּוּ אָזְנוֹ עֲלֵיהֶם עֲדֶנָה. וְצֶדֶק לָבַשׁ וְקָנָה זְכוּת עַל הַנִּגְלוֹת אֵלָיו וְעַל כָּל נֶעֱלַם מֵעֵינָיו. וְאַחֲרֵי זֹאת יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁ וְיִשְׁקֹד עַל דַּלְתוֹת מוֹכִיחָיו וְיַשְׂכִּיל מִכָּל מְלַמְּדָיו. וְנִמְצָא הָאִישׁ הַזֶּה מַעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ כִּי לֹא יָדַע אֶת הַדָּבָר וְהִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ עָלָיו וּכְעִנְיָן מָה שֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּסִינַי נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע שֶׁהִקְדִּימוּ קַבָּלַת הַמַּעֲשֶׂה עַל נַפְשָׁם לִפְנֵי הַשְּׁמִיעָה. וּבְעִנְיָן אַחֵר לֹא יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיוּ מַעֲשֵׂי הָאָדָם מְרֻבִּין מִמָּה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ.",
+            "וַאֲשֶׁר לֹא יִתְעוֹרֵר לְקוֹל הַמּוֹכִיחִים יִכָּפֵל עֲווֹנוֹ כִּי הִזְהִירוּהוּ וְהִקְשָׁה אֶת לִבּוֹ וְלֹא נִזְהַר כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י\"ז:י'-י\"א) תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה. אַךְ מְרִי יְבַקֶּשׁ רָע וּמַלְאָךְ אַכְזָרִי יְשֻׁלַּח בּוֹ. פֵּרוּשׁ הָאִישׁ הָרָע לֹא יִכָּנַע לְקוֹל הַמּוֹכִיחִים אַךְ יְבַקֵּשׁ לְהַמְרוֹת. וְתַחַת כִּי לֹא נִחַת מִדִּבְרֵי הַמַּלְאָךְ הַמּוֹכִיחַ. מַלְאָךְ אַכְזָרִי יְשֻׁלַּח בּוֹ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. כִּי הַמּוֹכִיחִים נִקְרְאוּ מַלְאָכִים שֶׁנֶּאֱמַר (ד\"ה ב ל\"ו:ט\"ז) וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו. וְעוֹד אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי ט\"ו:י') מוּסָר רָע לְעֹזֵב אֹרַח שׂוֹנֵא תוֹכַחַת יָמוּת. פֵּרוּשׁוֹ – אֱמֶת כִּי רָאוּי מוּסָר רָע לְעֹזֵב אֹרַח וְעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה. אָכֵן יֵשׁ תִּקְוָה כִּי יִוָּסֵר וְיָשׁוּב מִדַּרְכּוֹ הָרַע. אַךְ רַע מִמֶּנּוּ שׂוֹנֵא תּוֹכָחוֹת כִּי אֵין לוֹ תִּקְוָה וְתַקָּנָה בְּמוּסָר רַע אֲבָל אַחַת דָּתוֹ לָמוּת. כִּי הָעוֹבֵר עֲבֵרָה תִּתְקְפֵהוּ הַתַּאֲוָה וְהַיֵּצֶר הִשִּׁיאוֹ. וְיִתָּכֵן כִּי נַפְשׁוֹ מָרָה לוֹ עַל אֲשֶׁר יַעֲצָר כֹּחַ [נ\"ל שצ\"ל על אשר לא עצר כח] מִפְּנֵי יִצְרוֹ. וְאוּלַי יִכְסֹף לְתוֹכָחָה וִיקַוֶּה לְמוּסָר. אֲבָל שׂוֹנֵא הַתּוֹכָחוֹת כְּבָר נוֹאַשׁ מִנַּפְשׁוֹ. וְשִׂנְאַת הַתּוֹכָחָה תִּהְיֶה לוֹ לְעֵדָה כִּי הוּא שׂוֹנֵא דִּבְרֵי הש\"י.",
+            "עוֹד אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי ט\"ו:ל'-ל\"א) מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם. אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין. וְיֵשׁ לְכָל חֲכַם לֵב לָדַעַת כִּי לֹא יִתָּכֵן שֶׁחִבֵּר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם דְּבָרִים בְּטֵלִים כָּאֵלֶּה חִנָּם בְּתוֹךְ דִּבְרֵי הַמּוּסָר וְיִרְאַת ה'. כְּשֶׁכְּבָר הֵעִיד עָלָיו הַכָּתוּב (מלכים א ד') וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם. אָכֵן זֶה פֵּשֶׁר הַדָּבָר. מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב. הָעַיִן אֵבֶר נִכְבָּד מְאֹד כִּי יִרְאוּ בּוֹ אֶת הַמְּאוֹרוֹת הַמְשַׂמְּחִים אֶת הַלֵּב. וְנִכְבָּד מִמֶּנּוּ הָאֹזֶן כִּי יִשְׁמְעוּ בּוֹ שְׁמוּעָה טוֹבָה הַמְּדַשֶּׁנֶת אֶת הָעֶצֶם שֶׁאֵין בּוֹ הַהַרְגָּשָׁה וְלֹא יְדֻשַּׁן בִּמְאוֹר עֵינַיִם בִּלְתִּי בְּתַעֲנוּג יָתֵר. וְכֵן אָמְרוּ זַ\"ל כִּי הָאֹזֶן נִכְבָּד מִשְּׁאָר הָאֵיבָרִים. שֶׁאִם סִמֵּא אֶת עֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי עֵינוֹ. חֵרְשׁוֹ נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי כֻלּוֹ. וְהֵן הָאָדָם חַיָּב לַעֲבֹד אֶת הש\"י בְּאֵיבָרָיו וִיצוּרָיו כֻּלָּם כִּי לַעֲבוֹדָתוֹ יְצָרָם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ט\"ז:ד') כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ. אַף כִּי בָּאֵבָרִים הַנִּכְבָּדִים אֲשֶׁר יָצַר בּוֹ נִתְחַיֵּב לַעֲבֹד בָּהֶם אֶת יוֹצְרָם. וְהָעֹנֶשׁ הַגָּדוֹל יָתֵר מְאֹד אִם יַפְרִיעֵם מִמַּעֲשֵׂה מִצְוֹתָיו וַעֲבוֹדָה לֹא יַעֲבֹד בָּהֶם וְלֹא כִגְמוּל עֲלֵיהֶם הֵשִׁיב. כִּי ה' הֵטִיב עִמּוֹ בְּחוּשָׁיו הַנִּכְבָּדִים טוֹבָה עֲצוּמָה וְכָבוֹד וְהָדָר עִטְּרוֹ בָּהֶם. עַל כֵּן הִקְדִּים לְהַזְכִּיר אַחַת מִמַּעֲלוֹת הָאֹזֶן בַּעֲבוּר הַרְאוֹתְךָ גֹּדֶל חוֹבַת עֲבוֹדָתוֹ. וּבֵאֵר אַחֲרֵי כֵן כִּי תִהְיֶה עֲבוֹדַת הָאֹזֶן בִּשְׁמֹעַ אֶל הַתּוֹכָחוֹת. וְאָמַר אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין פֵּרוּשׁוֹ – רָאוּי לִשְׁכּוֹן בֵּין הַחֲכָמִים. אַחַר אֲשֶׁר יַקְשִׁיב בְּתוֹכַחְתָּם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה נָפַל אָדָם מִן הַגַּג וְנִשְׁבְּרוּ אֵיבָרָיו צָרִיךְ רְטִיָּה וְתַחְבֹּשֶׁת עַל כָּל אֵבֶר מֵאֵיבָרָיו וְעֶצֶם מֵעֲצָמָיו. וְהַחוֹטֵא אֲשֶׁר חָטָא בְּכָל אֵיבָרָיו וְנֶחְשָׁב כְּאִלּוּ רָבְתָה מַכָּה בְּאֵיבָרָיו כֻּלָּם מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו א':ו') מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם. וְהִנֵּה הקב\"ה מְרַפֵּא כָּל אֵיבָרָיו בִּרְטִיָּה אַחַת וְהִיא שְׁמִיעַת הָאֹזֶן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נ\"ה:ג') הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם.",
+            "<b>הַדֶּרֶךְ הָרְבִיעִית</b> – בְּעֵת אֲשֶׁר יֶהְגֶּה הָאָדָם בְּתוֹרַת ה' וְיִקְרָא בְּדִבְרֵי הַנְּבִיאִים וְהַכְּתוּבִים. וְיָבִין בְּנֹעַם הַמּוּסָרִים וְיִרְאֶה הָאַזְהָרוֹת וְהָעֳנָשִׁים. יֶחֱרַד לַדְּבָרִים וְיָכִין לִבּוֹ לְהֵטִיב דְּרָכָיו וּמַעֲלָלָיו וְיִתְרַצֶּה אֶל הַשֵּׁם. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס\"ו:ב') וְאֶל זֶה אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי. וְכֵן כָּתוּב בְּעִנְיַן יֹאשִׁיָּהוּ (מלכים ב כ\"ב:י\"א) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו. וּבְעִנְיָן עֶזְרָא נֶאֱמַר (נחמיה ח':ט') כִּי בוֹכִים כָּל הָעָם בְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה. וַאֲשֶׁר לֹא שָׁת לִבּוֹ אֶל דִּבְרֵי ה' יִכְבַּד פִּשְׁעוֹ עָלָיו כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ל\"ו:כ\"ד) וְלֹא פָחֲדוּ וְלֹא קָרְעוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַלּוֹמֵד וְאֵינוֹ מְקַיֵּם נוֹחַ לוֹ שֶׁנֶּהְפְּכָה שִׁלְיָתוֹ עַל פָּנָיו וְלֹא יָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם. וְנֶאֱמַר (הושע ח':יב) אֶכְתָּב לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ וְנֶאֱמַר (ירמיה ח':ח') אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת ה' אִתָּנוּ אָכֵן [הִנֵּה] לַשֶּׁקֶר עָשָׂה עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים.",
+            "<b>הַדֶּרֶךְ הַחֲמִישִׁית</b> – בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה. הַיָּרֵא אֶת דְּבַר הַשֵּׁם לִבּוֹ יָחִיל בְּקִרְבּוֹ בְּדַעְתּוֹ שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין. וּבָעֵת הַהִיא הָאֱלֹקִים יָבִיא בְמִשְׁפָּט אֶת כָּל מַעֲשֶׂה עַל כָּל נֶעְלָם אִם טוֹב וְאִם רָע. כִּי הָאָדָם נִדּוֹן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּגְזַר דִּין שֶׁלּוֹ נֶחְתָּם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּבְעֵת אֲשֶׁר יֵדַע כִּי יָבִיאוּ אֶת דִּינוֹ לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם הֲלֹא יֶחֱרַד חֲרָדָה גְּדוֹלָה וְיָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ וּבְכָל דַּרְכֵי חֲרִיצוּת יָחִישׁ מִפְלָט לוֹ. וְלֹא תַּעֲלֶה עַל רוּחוֹ לִפְנוֹת עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל וּלְהִתְעַסֵּק בְּיֶתֶר חֲפָצָיו. וְלֹא יַשְׁגִּיחַ לְפַתֵּחַ וּלְשַׂדֵּד אַדְמָתוֹ וְלֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ כְּרָמִים. וְלֹא יִתְרַפֶּה בְּיוֹם צָרָה מֵהָכִין לֵב לְהִנָּצֵל כִּצְבִי מִיָּד. לָכֵן מָה נוֹאֲלוּ הַיּוֹצְאִים לְפָעֳלָם וְלַעֲבוֹדָתָם עֲדֵי עָרֶב בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים יְמֵי הַדִּין וְהַמִּשְׁפָּט וְאֵינָם יוֹדְעִים מָה יִהְיֶה מִשְׁפָּטָם. הֲלֹא לְהָגוּתָם יֶהְגֶּה לִבָּם בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּם שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ח':ח') מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחוֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ. וְרָאוּי לְכָל יְרֵא אֱלֹהִים לְמַעֵט בַּעֲסָקָיו לִהְיוֹת רַעְיוֹנָיו נְחִתִּים. וְלִקְבֹּעַ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה עִתִּים לְהִתְבּוֹדֵד בַּחֲדָרָיו וּלְחַפֵּשׂ דְּרָכָיו וְלַחְקֹר. וּלְקַדֵּם אַשְׁמוּרוֹת וּלְהִתְעַסֵּק בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְכִשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה. וְלִשְׁפֹּךְ שִׁיחַ וְלָשֵׂאת תְּפִלָּה וְרִנָּה. וּלְהַפִּיל תְּחִנָּה. וְהָעֵת עֵת רָצוֹן וְהַתְּפִלָּה נִשְׁמַעַת בּוֹ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ\"ט:ח') בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךָ וּבְיוֹם יְשׁוּעָה עֲזַרְתִּיךָ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ר\"ה יח.) דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ אֵלּוּ עֲשָׂרָה יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּמִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לְהָעִיר אָדָם אֶת רוּחוֹ לַחְזֹר בִּתְשׁוּבָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ט\"ז:ל') מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ. עַל כֵּן הִזְהִירָנוּ הַכָּתוּב שֶׁנִּטְהַר לִפְנֵי ה' בִּתְשׁוּבָתֵנוּ וְהוּא יְכַפֵּר עָלֵינוּ בַּיּוֹם הַזֶּה לְטַהֵר אוֹתָנוּ.",
+            "<b>הַדֶּרֶךְ הַשִּׁשִּׁית</b> – כָּל עֵת יִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהָיו. כִּי לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ. עַל כֵּן כִּלְיוֹתָיו יִשְׁתּוֹנֵן. וּבִצְדָקָה יִכּוֹנֵן. לְהָשִׁיב רוּחוֹ בְּטָהֳרָה אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ. וִיחַפֵּשׂ דְּרָכָיו וּמַעֲלָלָיו בְּכָל יוֹם. יִפְקְדֵם לַבְּקָרִים וְלִרְגָעִים יִבְחָנֵם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ר' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר שׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ, אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו רַבֵּינוּ וְכִי אָדָם יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה יוֹם יָמוּת, אָמַר לָהֶם כָּל שֶׁכֵּן יָשׁוּב הַיּוֹם שֶׁמָּא יָמוּת לְמָחָר וְנִמְצְאוּ כָּל יָמָיו בִּתְשׁוּבָה. וְאוֹמֵר (קהלת ט':ח') בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר. לֹבֶן הַבְּגָדִים מָשָׁל עַל נְקִיּוּת הַנֶּפֶשׁ בִּתְשׁוּבָה, וְהַשֶּׁמֶן מָשָׁל לְמַעֲשִׂים טוֹבִים וְשֵׁם טוֹב. עוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בָּעִנְיָן הַזֶּה, מָשָׁל לְאִשְׁתּוֹ שֶׁל מַלָּח שֶׁהָיְתָה מִתְקַשֶּׁטֶת וַתָּשֶׂם בַּפּוּךְ עֵינֶיהָ וּבַעְלָהּ עוֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים, וַתֹּאמַרְנָה לָהּ הַשְּׁכֵנוֹת הֲלֹא בַּעֲלֵךְ הָלַךְ בְּדֶרֶךְ לְמֵרָחוֹק וְעַל מָה זֶה לַשָּׁוְא תִּתְיַפִּי. אָמְרָה לָהֶם בַּעְלִי מַלָּח הוּא אוּלַי יֵהָפֵךְ רוּחַ יָם וְקַל מְהֵרָה יָבֹא וְיִמְצָאֵנִי וְהִנְנִי מְקֻשֶּׁטֶת. וְיֵשׁ עַל הָאָדָם לְשַׁעֵר בְּנַפְשׁוֹ בִּהְיוֹתוֹ שַׁאֲנָן וְשָׁלֵו. אֵיךְ יִדְאַג לְבָבוֹ וְיִרְאָה וָרַעַד יָבֹא בוֹ בְּיוֹם הַמָּוֶת בִּהְיוֹתוֹ נָכוֹן לַעֲלוֹת לִתֵּן אֶת הַחֶשְׁבּוֹן. וְאֵיךְ יִתְוַדֶּה בְּעֵת מוֹתוֹ בְּלֵב נִשְׁבָּר. וְכָכָה יַעֲשֶׂה כָּל הַיָּמִים יִתְוַדֶּה בְּלֵב נִדְכֶּה וְיִהְיֶה מוֹרָא שָׁמַיִם עָלָיו.",
+            "וְיֵשׁ עַל הָאָדָם לְחַדֵּשׁ לוֹ בְּכָל יוֹם מִצְוֹת אוּלַי הִגִּיעַ תּוֹר מוֹתוֹ וְלֹא יְקַיֵּם הַמִּצְוֹת הָהֵם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת סָמוּךְ לְמִיתָתוֹ דּוֹמֶה שֶׁקִּיֵּם אֶת כָּל הַתּוֹרָה וְלֹא הָיָה חָסֵר אֶלָּא אוֹתוֹ מִצְוָה. וְכָל הָעוֹשֶׂה עֲבֵרָה אַחַת סָמוּךְ לְמִיתָתוֹ דּוֹמֶה כְּאִלּוּ בִּטֵּל אֶת הַתּוֹרָה.",
+            "וְיֵשׁ אֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא יַרְגִּישׁוּ בְּעִנְיַן הַמָּוֶת לַעֲשׂוֹת צֵדָה לַדֶּרֶךְ וּלְתַקֵּן מַעֲשֵׂיהֶם וְלֹא יַעֲלוּ עַל לִבָּם יוֹם מוֹתָם עַד בּוֹאוֹ. וְהֵם נִמְשָׁלִים כַּבְּהֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא יַרְגִּישׁוּ בְּעִנְיַן הַמָּוֶת עַד יוֹם הַטְּבִיחָה. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים מ\"ט:ט\"ו) כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ. פֵּרוּשׁוֹ – כַּצֹּאן שַׁתּוּ נַפְשָׁם לִשְׁאוֹל כִּי לֹא יַרְגִּישׁוּ בְּעִנְיַן מוֹתָם עַד בּוֹאוֹ פִּתְאוֹם. מָוֶת יִרְעֵם. אֵין מוֹת הָרְשָׁעִים כְּמוֹת הַבְּהֵמוֹת מוֹת הַבְּהֵמוֹת פַּעַם אַחַת וְהָרְשָׁעִים מָוֶת יִרְעֶה בָּהֶם בְּכָל יוֹם. מִלְּשׁוֹן (מיכה ז':י\"ד) יִרְעוּ בָּשָׁן וְגִלְעָד וּמֵעִנְיַן (איוב י\"ח:י\"ג) יֹאכַל בַּדָּיו בְּכוֹר מָוֶת. כִּי נֶפֶשׁ הָרְשָׁעִים הַהַשְׁחָתָה וְהַהֶפְסֵד יִדְבְּקוּ בָּהּ בְּכָל עֵת עַד אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵת וְתִכְלֶה וְתֹאבַד. וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר. הִמְשִׁיל זְמַן תְּחִיַּת הַמֵּתִים לַבֹּקֶר אֲשֶׁר יָעִיר בּוֹ הָאָדָם מִשְּׁנָתוֹ. וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל י\"ב:ב') וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ. כִּי אָז יִרְדּוּ הַיְּשָׁרִים בָּרְשָׁעִים כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ (מלאכי ג':כ\"א) וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעִנְיַן יוֹם הַדִּין לִתְחִיַּת הַמֵּתִים. לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ גּוּפָן כָּלֶה וְנִשְׁמָתָן נִשְׂרֶפֶת וְנַעֲשִׂין אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁנֶּאֱמַר וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים וְגוֹ'. וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל. צוּרָם כְּמוֹ צוּרָתָם וְכֵן (הושע י\"ג:ב') כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים. כִּתְבוּנָתָם. וְיִקָּרֵא הַנֶּפֶשׁ צוּרַת הָאָדָם. וְיֵשׁ מִן הַדּוֹבְרִים עַל הַנֶּפֶשׁ שֶׁאָמְרוּ בְּגֶדֶר הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא צוּרַת עִקָּרִית. וּבֵאוּר הָעִנְיָן כִּי נֶפֶשׁ הָרָשָׁע יְבַלֶּה שְׁאוֹל אוֹתָהּ. וְהִיא מִזְּבוּל לוֹ. כִּי הַנֶּפֶשׁ מִן הָעֶלְיוֹנִים מִלְּשׁוֹן (ישעיה ס\"ג:ט\"ו) מִזְּבוּל קָדְשְׁךָ. וְהָרָשָׁע סִבֵּב בְּחַטֹּאתָיו וְעוֹלֵל לְנַפְשׁוֹ נֶפֶשׁ הַיְּקָרָה וְהָעֶלְיוֹנָה שֶׁהִיא מִזְּבוּל לוֹ. לְבַלּוֹת אוֹתָהּ שְׁאוֹל מַטָּה. וְכַמָּה קָשֶׁה הַמָּוֶת לְמִי שֶׁלֹּא הִפְרִיד תַּאֲוַת הָעוֹלָם מִנַּפְשׁוֹ עַד אֲשֶׁר יַפְרִידֶנָּה הַמָּוֶת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת דֶּרֶךְ אֶרֶץ. רְצוֹנְךָ שֶׁלֹּא תָּמוּת. מוּת עַד שֶׁלֹּא תָּמוּת. בֵּאוּר הָעִנְיָן הָרוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יוֹם הַמָּוֶת לְחַיֵּי עַד יְדַבֵּר אֶל לִבּוֹ אַחֲרֵי אֲשֶׁר סוֹפוֹ לַעֲזֹב אֶת הָאֲדָמָה וּלְהַנִּיחַ חֶפְצֵי הַגּוּף וּבְאַחֲרִיתוֹ יִשְׂטְמֵם וְיִטְּשֵׁם. יַעַזְבֵם בַּחַיִּים וְלֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּאֲדָמָה רַק לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה. וְאָז יִהְיֶה לוֹ יוֹם הַמָּוֶת לְחַיִּים שֶׁאֵין לָהֶם הֶפְסֵק.",
+            "וְדַע כִּי נֶפֶשׁ הָרָשָׁע אֲשֶׁר כָּל תַּאֲוָתָהּ לְחֶפְצֵי הַגּוּף בְּחַיָּיו. וְנִפְרֶדֶת תַּאֲוָתָהּ מֵעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא וְנִבְדֶּלֶת מִשָּׁרָשֶׁיהָ. תֵּרֵד בְּמוֹתוֹ לְמַטָּה לָאָרֶץ אֶל מְקוֹם תַּאֲוָתָהּ. וִיהִי תּוֹלַדְתָּהּ כְּטֶבַע הֶעָפָר לָרֶדֶת וְלֹא לַעֲלוֹת. אֲבָל יַעֲלוּהָ לַמָּרוֹם לַדִּין וְלַמִּשְׁפָּט. וְלִרְאוֹת אֵיךְ הֶחֱלִיפָה מָרוֹם בִּשְׁאוֹל. כַּאֲשֶׁר יַעֲלוּ אֶת הָאֶבֶן עַל יַד כַּף הַקֶּלַע וְאַחֲרֵי עֲלוֹתָהּ לַמָּרוֹם תֵּרֵד בְּטִבְעָהּ לְמַטָּה לָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר הָאֶבֶן חוֹזֶרֶת וְנוֹפֶלֶת לָאָרֶץ אַחֲרֵי הַזְּרִיקָה. שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כ\"ה:כ\"ט) וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמִדְרַשׁ מִשְׁלֵי אַחַת נִשְׁמָתָן שֶׁל צַדִּיקִים וְאַחַת נִשְׁמָתָן שֶׁל רְשָׁעִים (יש כאן חסרון וצ\"ל אחת נשמתן של צדיקים ואחת נשמתן של רשעים עולות למעלה ונידונין שם. נשמתן של צדיקים זוכות בדין ונגנזות תחת כסא הכבוד ונשמתן של רשעים) חוֹזְרוֹת וְיוֹרְדוֹת וּמִטָּרְפוֹת לָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה וְגוֹ'. וְנֶאֱמַר (משלי י\"א:ז') בְּמוֹת אָדָם רָשָׁע תֹּאבַד תִּקְוָה. כִּי לֹא תִּהְיֶה תִּקְוָה לְנֶפֶשׁ הָרָשָׁע לָצֵאת מֵחֹשֶׁךְ לָאוֹר שֶׁנֶּאֱמַר עַל נֶפֶשׁ הָרָשָׁע (תהילים מ\"ט:כ') תָּבֹא עַד דּוֹר אֲבוֹתָיו עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר.",
+            "הִנֵּה נִתְבָּאֵר כִּי נִשְׁמַת הָרְשָׁעִים יוֹרֶדֶת לִשְׁאוֹל. מִשְּׁנֵי מִקְרָאוֹת שֶׁזָּכַרְנוּ וּמִדִּבְרֵי חֲזַ\"ל. וְעוֹד נֶאֱמַר (משלי ט\"ו:כ\"ד) אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה. וְעוֹד נֶאֱמַר (קהלת ג':כ\"א) מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ. פֵּרוּשׁ מִי יַכִּיר הַצַּדִּיקִים וְהָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. כִּי יֵשׁ רְשָׁעִים אֲשֶׁר מַעֲשֵׂיהֶם בְּמַחְשָׁךְ וְלֹא יַכִּירוּ בָּהֶם בְּנֵי אָדָם [וְיֵשׁ צַדִּיקִים] שֶׁיִּירְאוּ שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ו':ח') וְהַצְנֵעַ לֶכֶת. וְיִקְרָא לְנֶפֶשׁ הָרָשָׁע נֶפֶשׁ הַבְּהֵמָה מִפְּנֵי שֶׁנִּמְשֶׁכֶת אַחֲרֵי הַתַּאֲוָה הַגַּשְׁמִית כַּבְּהֵמָה וּכְעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (יונה ד':י\"א) אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה. וּלְנֶפֶשׁ הַצַּדִּיקִים קָרָא רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ל\"ד:ל\"א) אָדָם אַתֶּם. וּבֵאוּר לְשׁוֹן הַמִּקְרָא כֵּן הוּא. מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם וְהֵם הַצַּדִּיקִים. הָעוֹלָה הִיא לְמַעְלָה כִּי יֵשׁ הַרְבֵּה צַדִּיקִים שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לִגְזֹר עֲלֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהֵם צַדִּיקִים בֶּאֱמֶת וְכִי תַּעֲלֶה נַפְשָׁם לַמָּרוֹם. כְּעִנְיָן מָה שֶׁנֶּאֱמַר (ש\"א ט\"ז:ז') כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב. וְגַם כִּי רַבִּים מִן הַצַּדִּיקִים הֵם יִרְאֵי שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר וְאֵין צִדְקָתָם מוּדַעַת. וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ו':ח') וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ. וְרוּחַ הַבְּהֵמָה וְגוֹ' גַּם יֵשׁ רְשָׁעִים רַבִּים שֶׁאֵין אָדָם מַכִּיר בְּמַעֲשֵׂיהֶם כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו כ\"ט:ט\"ו) וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יוֹדְעֵנוּ. וְכֵן פֵּרְשׁוּ זַ\"ל בְּמִדְרַשׁ קֹהֶלֶת. כִּי רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים וְרוּחַ הַבְּהֵמָה אֵלּוּ הָרְשָׁעִים. וְלֹא יוּכַל אִישׁ לוֹמַר כִּי הָיָה מִסְתַּפֵּק עַל נִשְׁמַת הָאָדָם אִם תַּעֲלֶה לְמַעְלָה כִּי הִנֵּה כָּתוּב (קהלת י\"ב:ז') וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ. וְעוֹד אֵיךְ יִסְתַּפֵּק עַל רוּחַ הַבְּהֵמָה אִם יוֹרֶדֶת לְמַטָּה הֲלֹא רוּחַ הַבְּהֵמָה מִן הָאָרֶץ וְאֵיךְ תַּעֲלֶה. וְנִתְבָּאֵר בַּתּוֹרָה כִּי נִשְׁמַת הָאָדָם עֶלְיוֹנִית. כִּי כָּתוּב עַל נֶפֶשׁ הַבְּהֵמָה כִּי הִיא מִן הָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א':כ\"ד) תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ. וְעַל נֶפֶשׁ הָאָדָם כָּתוּב (שם ב') וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים. עַל כֵּן תַּעֲלֶה נִשְׁמַת הָאָדָם בְּמוֹת הַגּוּף לְמַעְלָה כִּי כָּל הַדְּבָרִים שָׁבִים אֶל שָׁרְשָׁם. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת י\"ב:ז') וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ. וְנֶאֱמַר עַל נִשְׁמַת הַצַּדִּיקִים (זכריה ג':ז') וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה פֵּרוּשׁוֹ – בֵּין הַמַּלְאָכִים שֶׁהֵם עוֹמְדִים וְקַיָּמִים. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קמ\"ח:ו') וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם וְנֶאֱמַר (דניאל ז':ט\"ז) קִרְבֵת עַד חַד מִן קָאֲמַיָּא. וְאָמְרוּ זַ\"ל נַפְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים גְּנוּזוֹת תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כ\"ה:כ\"ט) וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים. וְכָל אַנְשֵׁי לֵבָב יַחְשְׁבוּ הָעוֹלָם הַזֶּה כְּמוֹ דִּירַת עֲרַאי וְלֹא יִשְׁתַּמְּשׁוּ בּוֹ רַק לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וְיָכִינוּ בּוֹ צֵדָה לְנַפְשָׁם. כִּי אִם שָׁנִים רַבּוֹת יִחְיֶה הָאָדָם וְאִלּוּ חָיָה אֶלֶף שָׁנִים פַּעֲמַיִם. אַחֲרֵי שֶׁיֵּשׁ מִסְפָּר לְשָׁנָיו יִכְלֶה הַמִּסְפָּר וְסוֹפוֹ כְּלֹא הָיָה יִהְיֶה. וְעוֹלַם הַגְּמוּל אֵין לוֹ תַּכְלִית כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ט\"ז:כ\"ב) כִּי שְׁנוֹת מִסְפָּר יֶאֱתָיוּ וְאֹרַח לֹא אָשׁוּב אֶהֱלֹךְ. אַף כִּי יְמֵי הָאָדָם כְּצֵל עוֹבֵר כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים צ':י') יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְגוֹ'. וְנֶאֱמַר (תהילים קמ\"ד:ד') יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לֹא כְּצִלּוֹ שֶׁל אִילָן וְלֹא כְּצִלּוֹ שֶׁל כֹּתֶל אֶלָּא כְּצֵל עוֹף הַפּוֹרֵחַ וְעוֹבֵר. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – כִּי חַיָּב הָאָדָם לְהַמְשִׁיל הָעוֹלָם הַזֶּה בִּלְבָבוֹ כְּצֵל עוֹף הַפּוֹרֵחַ וּבְרֶגַע קָטָן עוֹבֵר. גַּם כִּי אֵין הָאָדָם יוֹדֵעַ אִם הַיּוֹם כָּאן וּלְמָחָר בַּקֶּבֶר. וְנִמְצָא בְּהִשְׁתַּדְּלוֹ וְטָרְחוֹ עַל יוֹם מָחָר כִּי הוּא מִצְטַעֵר עַל עוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אַל תָּצֵר צָרַת מָחָר כִּי לֹא תֵדַע מַה יֵּלֶד יוֹם.",
+            "וְעִקַּר סֵפֶר קֹהֶלֶת חִבְּרוֹ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לְמַעַן יָשִׂים הָאָדָם עַל לִבּוֹ כִּי הָעוֹלָם הֶבֶל הֲבָלִים וְלֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ זוּלָתִי לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה. וְהוֹדִיעַ כַּוָּנָתוֹ בִּפְתִיחָתוֹ וַחֲתִימָתוֹ. כִּי פָּתַח וְאָמַר הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אִלּוּ אָדָם אַחֵר הָיָה אוֹמֵר כֵּן הָיִינוּ אוֹמְרִים אוּלַי לֹא אָסַף שְׁתֵּי פְּרוּטוֹת מִיָּמָיו עַל כֵּן נֶחְשָׁב הָעוֹלָם הֶבֶל בְּעֵינָיו. אָכֵן שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ שֶׁנִּכְתַּב עָלָיו (מלכים א י':כ\"ז) וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים. לוֹ נָאֶה לוֹמַר כִּי הָעוֹלָם הֶבֶל הֲבָלִים. וְחָתַם סִפְרוֹ וְאָמַר (קהלת י\"ב:י\"ג) סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם.",
+            "וּמִי שֶׁחֲנָנוֹ הש\"י דֵּעָה יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ כִּי הש\"י שְׁלָחוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה לִשְׁמֹר מִשְׁמַרְתּוֹ וְתוֹרָתוֹ וְחֻקּוֹתָיו וּמִצְוֹתָיו. וְלֹא יִפְקַח עֵינָיו זוּלָתִי לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ. וּלְקֵץ הַיָּמִים אִם עָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ בֶּאֱמוּנָה. יָשׁוּב וּבָא בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשׁוֹ. כְּעֶבֶד אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ הַמֶּלֶךְ לַעֲבֹר הַיָּם. שֶׁאֵין עֵינָיו וְלִבּוֹ זוּלָתִי עַל דְּבַר שְׁלִיחוּתוֹ עַד שׁוּבוֹ אֶל אֲדוֹנָיו. וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כ\"ב:כ\"א) לִהְיוֹת בַּה' מִבְטַחֶךָ וְגוֹ' לְהוֹדִיעֲךָ קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת לְשֹׁלְחֶיךָ.",
+            "וּמִן הַדְּבָרִים שֶׁאָדָם חַיָּב לִזְכֹּר בַּעֲבוּרָם יוֹם הַמָּוֶת. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל וְאַל תִּרְפֶּינָה יָדָיו מֵעֲבוֹדַת הש\"י. וְתִדַּד שְׁנָתוֹ מֵעֵינָיו לַעֲמֹל בַּתּוֹרָה. וּלְהִתְבּוֹנֵן בְּיִרְאַת ה' וּלְתַקֵּן מִדּוֹת נַפְשׁוֹ וּלְהַשִּׂיג מַעֲלוֹת הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת אֵיךְ יַגְדִּיל וְיַאְדִּיר מִצְוֹת לִהְיוֹת לְנַפְשׁוֹ סְגֻלָּה וְאוֹצָר כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י':ח') חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת. כִּי יֵדַע וְיִזְכֹּר שֶׁהַיָּמִים קְצָרִים כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַיּוֹם קָצָר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק.",
+            "וּמִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֵר יוֹם הַמָּוֶת תָּמִיד דּוֹמֶה בְּעֵינָיו שֶׁיֵּשׁ לוֹ פְּנַאי וּמִתּוּן לְהַשִּׂיג חֶפְצוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה.",
+            "וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (קהלת ט':ד') כִּי מִי אֲשֶׁר יְחֻבַּר אֶל כָּל הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת. פֵּרוּשׁוֹ – שִׁבַּח חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה לְעִנְיַן הַתְּשׁוּבָה וּפְעֻלַּת הַמִּצְוָה וְהַשָּׂגַת מַעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ וְהוּא הַבִּטָּחוֹן הַנִּמְצָא לַאֲשֶׁר יְחֻבַּר אֶל הַחַיִּים. וּפֵרוּשׁ – כִּי לְכֶלֶב הַחַי כִּי הָאָדָם הַפָּחוּת בַּחַיִּים יָכוֹל לְהוֹסִיף מַעֲלוֹת בְּנַפְשׁוֹ מָה שֶׁלֹּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כֵּן הֶחָכָם הַצַּדִּיק הַמֵּת. וּבְמָקוֹם אַחֵר בִּזָּה וְגִנָּה הָעוֹלָם הַזֶּה לְעִנְיַן הַשָּׂגַת תַּעֲנוּגָיו וּכְבוֹדוֹ. וְאָמַר (קהלת א':ג') מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. עוֹד אָמַר (קהלת ד':ב') וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה.",
+            "וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים וְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. מֵאַיִן בָּאתָ, מִטִּפָּה סְרוּחָה. וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, לִמְקוֹם רִמָּה וְתוֹלֵעָה. וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן אֶת הַחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הקב\"ה. בֵּאוּר הַדָּבָר. כַּאֲשֶׁר תַּחְשֹׁב מֵאַיִן בָּאתָ תַּכְנִיעַ נַפְשְׁךָ וְתִשְׂנָא הַגַּאֲוָה. וְכַאֲשֶׁר תִּזְכֹּר לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ תִּבְזֶה הָעוֹלָם וְתַכִּיר כִּי מוֹתָרוֹ אַיִן וְלֹא תִּתְעַסֵּק בּוֹ זוּלָתִי לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְכַאֲשֶׁר תָּשִׁיב אֶל לִבְּךָ לִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן אֶת הַחֶשְׁבּוֹן יְהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עָלֶיךָ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה ט:י) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד זֶה הַמָּוֶת. כִּי גַּם הַמָּוֶת טוֹב לְהַכְנִיעַ הַנְּפָשׁוֹת וְלִהְיוֹת חִתַּת אֱלֹהִים עַל הַלְּבָבוֹת וּלְבִלְתִּי עֲשׂוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה עִקָּר. וְיֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם נוֹתְנִים פְּנַאי לְנַפְשָׁם לִקְבֹּעַ עִתִּים לְהָבִין לְאַחֲרִיתָם. מִטִּרְדָּתָם בְּקִנְיְנֵי הָעוֹלָם. כָּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (איוב ד':כ\"א) הֲלֹא נִסַּע יִתְרָם בָּם יָמוּתוּ וְלֹא בְחָכְמָה. פֵּרוּשׁוֹ – הֲלֹא נִסַּע יִתְרָם מָמוֹנָם מֵהֶם בִּנְסִיעָתָם. הִנֵּה כִּי אֵין לוֹ בָּהֶם תּוֹעֶלֶת. אֲבָל אִבֵּד מֵהֶם טוֹבָה הַרְבֵּה. כִּי גָּרַם לָהֶם אֲשֶׁר יָמוּתוּ וְלֹא בְּחָכְמָה כִּי לֹא חָכְמוּ לְהָבִין לְאַחֲרִיתָם וּלְתַקֵּן נַפְשָׁם וּלְהָכִין צֵידָה לְדַרְכָּם. כָּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (דברים ל\"ב:כ\"ט) לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם.",
+            "וְהִנֵּה נַחְתּוֹם הָעִנְיָן הַזֶּה בְּמַאֲמָר נִכְבָּד אֲשֶׁר לְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל זַ\"ל. הָיָה הִלֵּל עָלָיו הַשָּׁלוֹם אוֹמֵר אִם אֵין אֲנִי לִי מִי לִי וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי מָה אֲנִי וְאִם לֹא עַכְשָׁו אֵימָתַי. בֵּאוּר הַדָּבָר. אִם הָאָדָם לֹא יְעוֹרֵר נַפְשׁוֹ מָה יוֹעִילוּהוּ הַמּוּסָרִים. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְנָסִים בְּלִבּוֹ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ. יִשְׁכָּחֵם הַיֵּצֶר וְיַעֲבִירֵם מִלְּבָבוֹ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ו':ד') וְחַסְדְּכֶם כַּעֲנַן בֹּקֶר. וְנֶאֱמַר (משלי י':כ') כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק לֵב רְשָׁעִים כִּמְעָט. פֵּרוּשׁוֹ – מוּסַר הַצַּדִּיק זַךְ בְּלִי סִיג וּלְשׁוֹנוֹ נִבְחַר. אֲבָל לֵב הָרְשָׁעִים הַשּׁוֹמְעִים מוּסָרוֹ רֶגַע אֶחָד הוּא. מִלְּשׁוֹן (תהילים פ\"א:ט\"ו) כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ. עִנְיָנוֹ כְּרֶגַע אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ. וְיִקָּרֵא לֵב הַלֵּב הַנָּבוֹן וְהַמְּתֻקָּן כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט\"ו:ל\"ב) וְשׁוֹמֵעַ תּוֹכַחַת קוֹנֶה לֵּב (משלי י\"ז:ט\"ז) לִקְנוֹת חָכְמָה וְלֶב אָיִן. אָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם בְּשָׁמְעוֹ הַמּוּסָר לְעוֹרֵר נַפְשׁוֹ וְלָשׁוּם הַדְּבָרִים אֶל לִבּוֹ וְלַחְשֹׁב בָּהֶם תָּמִיד. וַעֲלֵיהֶם יוֹסִיף לֶקַח וּמִלִּבּוֹ יוֹצִיא מִילִין. וְיִתְבּוֹדֵד בְּחַדְרֵי רוּחוֹ וְיָשׁוּב יַהֲפֹךְ יַד תּוֹכַחְתּוֹ עַל נַפְשׁוֹ. וְלֹא יִסְמֹךְ עַל תּוֹכַחַת הַמּוֹכִיחַ לְבַדּוֹ. וְתוֹכַחְתּוֹ לַבְּקָרִים וְלִרְגָעִים תִּהְיֶה עַד אֲשֶׁר תְּקַבֵּל נַפְשׁוֹ הַמּוּסָר. וְעַד אֲשֶׁר תִּטְהַר. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי מָה אֲנִי. גַּם כְּשֶׁאֲנִי לִי לְהִשְׁתַּדֵּל לְתַקֵּן נַפְשִׁי בְּכָל כֹּחִי וַאֲנִי הוֹגֶה בַּחָכְמָה בְּכָל עֵת. מָה אֲנִי. כִּי הַשָּׂגַת הָאָדָם קְצָרָה וְדַלָּה. וְעִם הַטֹּרַח וְהַתִּקּוּן יַשִּׂיג מְעַט מִן הַמַּעֲלוֹת. רְאֵה מִי אָנֹכִי וּמָה חַיַּי כְּשֶׁאֵין אֲנִי לְעַצְמִי לְהִשְׁתַּדֵּל וְלִטְרֹחַ לְתַקֵּן נַפְשִׁי. וְהַמָּשָׁל בָּזֶה מִן הַשָּׂדֶה שֶׁהִיא זִבּוּרִית. כִּי עִם רֹב הַטֹּרַח בְּתִקּוּנָהּ וְעִם רֹב עֲבוֹדָה. תּוֹצִיא זֶרַע מְעַט. וְאִם לֹא יִטְרְחוּ בְּתִקּוּנָהּ לֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב אֲבָל קוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ. רַק הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר הִיא עִדִּית גַּם כִּי לֹא יִטְרַח בַּעֲבוֹדָתָהּ יִמְצָא בִּזְרִיעָתָהּ תּוֹעֶלֶת. וְאָמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעִנְיַן מָה שֶׁכָּתוּב (תהילים ק\"ג:י\"ד) כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנָּתַן שָׂדֶה לַעֲבָדָיו וְהִזְהִירָם לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ וּלְהָבִיא לוֹ מִמֶּנָּה שְׁלֹשִׁים כּוֹר בְּכָל שָׁנָה וְהֵם טָרְחוּ בָּהּ וְעָבְדוּ אוֹתָהּ הֵיטֵב וְהֵבִיאוּ מִמֶּנָּה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ חֲמִשָּׁה כּוֹרִים. אָמַר לָהֶם מַה זֹּאת עֲשִׂיתֶם אָמְרוּ לוֹ אֲדוֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ שָׂדֶה שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ זִבּוּרִית הִיא וַאֲנַחְנוּ בְּכָל כֹּחֵנוּ עָבַדְנוּ אוֹתָהּ. וְעִם כָּל הַטֹּרַח לֹא עָשְׂתָה אֶת הַתְּבוּאָה יוֹתֵר מִזֶּה הַשִּׁעוּר. וְאִם לֹא עַכְשָׁו אֵימָתַי. אֵין רָאוּי לִי לְאַחֵר יוֹם אוֹ יוֹמַיִם הִשְׁתַּדְּלוּתִי בְּתִקּוּן נַפְשִׁי וּבִקְבִיעוּת עִתִּים לַתּוֹרָה. כִּי אִם אוֹמַר אֲקַוֶּה לְעֵת הַפְּנַאי וְעַד הֱיוֹת בְּיָדִי כֶּסֶף דֵּי סִפּוּקִי. הִנֵּה טִרְדוֹת הָעוֹלָם אֵינָן פּוֹסְקוֹת כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאִפָּנֶה אֶשְׁנֶה שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה.",
+            "<b>וְהַשֵּׁנִית</b> – אַחֲרֵי אֲשֶׁר יֶאֱסֹף וְיִכְנֹס עוֹד יִכְסוֹף לֶאֱסֹף. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵין אָדָם יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ וְיֵשׁ בְּיָדוֹ מָנֶה וּמִתְאַוֶּה לַעֲשׂוֹת מָאתַיִם הִשִּׂיגָה יָדוֹ מָאתַיִם מִתְאַוֶּה לַעֲשׂוֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת. וְכֵן כְּתִיב (קהלת ה':ט') אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף.",
+            "<b>וְהַשְּׁלִישִׁית</b> – הַזְּמַן מִתְמַעֵט וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה. מְלֶאכֶת הַתּוֹרָה. וְתִקּוּן הַנֶּפֶשׁ. וְהַשָּׂגַת הַמַּעֲלוֹת כְּמוֹ הָאַהֲבָה. וְהַיִּרְאָה. וְהַדְּבֵקוּת. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זַ\"ל הַיּוֹם קָצָר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה.",
+            "<b>הָרְבִיעִית</b> – כַּאֲשֶׁר יְאֻחַר תִּקּוּן נַפְשׁוֹ יִקְרֵהוּ עָוֹן וְיִכָּשֵׁל בַּעֲבֵרוֹת תָּמִיד.",
+            "<b>הַחֲמִישִׁית</b> – בְּאִחוּר תִּקּוּן הַנֶּפֶשׁ הַיֵּצֶר הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר. וְיִקְשֶׁה עָלָיו לְתַקֵּן נַפְשׁוֹ אַחַר כֵּן. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כ\"ד:ל\"א) וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים וְג'. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כַּאֲשֶׁר הַיֵּצֶר קָשׁוּר בַּעֲבֵרָה יִדְמֶה כְּעִנְיַן הַמִּינוּת וְלֹא תַּשִּׂיג יָדוֹ לְטַהֲרָתוֹ. וְאָמְרוּ בַּמּוּסָרִים, הַהֶרְגֵּל עַל כָּל דָּבָר שִׁלְטוֹן.",
+            "<b>הַשִּׁשִּׁית</b> – אוּלַי לֹא יִמָּשְׁכוּ יָמָיו וְיָמוּת טֶרֶם יַשְׁלִים חוֹק הַתְּשׁוּבָה. עַל כֵּן הִזְהִיר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (קהלת ט':ח') בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים.",
+            "<b>הַשְּׁבִיעִית</b> – בְּהִתְאַחֲרוֹ מִן הַתְּשׁוּבָה, יִהְיוּ עֲוֹנֹתָיו יְשָׁנִים וְיִשְׁכַּח יְגוֹנָם וְלֹא יִדְאַג לָהֶם כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה.",
+            "<b>הַשְּׁמִינִית</b> – בְּבוֹאוֹ בַּיָּמִים וְיֻחְלַשׁ כֹּחַ הַיֵּצֶר לֹא יְקַבֵּל שָׂכָר עַל הַתְּשׁוּבָה כַּאֲשֶׁר בְּתִקּוּן לְבָבוֹ בִּימֵי בְּחוּרוֹתָיו. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ע\"ז יט.) אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת ה'. בְּעוֹדוֹ אִישׁ. וְאָמְרוּ כַּאֲשֶׁר לֹא תִּמְצָא יַד הַגַּנָּב לִגְנֹב יַחֲזִיק נַפְשׁוֹ כְּאִישׁ שָׁלוֹם.",
+            "<b>הַתְּשִׁיעִית</b> – בִּימֵי הַזִּקְנָה. בְּהֶעְדֵּר כֹּחַ הַהַרְגָּשׁוֹת אֵינֶנּוּ עוֹצֵר כֹּחַ לְחַדֵּשׁ מְסִלּוֹת בִּלְבָבוֹ. וְלַעֲרֹךְ מַחֲשָׁבוֹת לְהִלָּחֵם בָּהֶם בְּיִצְרוֹ לְהַשִּׂיג הַמַּעֲלוֹת לִטְרֹחַ וְלַעֲמֹל בַּתּוֹרָה וּבַפְּעֻלּוֹת. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת י\"ב:א') וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה וְהִגִּיעוּ יָמִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ. עַל כֵּן רָאוּי לָאָדָם לְהָחִישׁ מִפְלָט לְנַפְשׁוֹ כָּעִנְיָן שֶׁאָמַר (תהילים קי\"ט:ס') חַשְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי לִשְׁמֹר מִצְוֹתֶיךָ."
+        ],
+        [
+            "<b>הַשַׁעַר הַשְׁלִישִׁי – בְּבֵיאוּר חֹמֶר הַמִּצְווֹת וְהָאַזְהָרוֹת וְחִלּוּקֵי הָעֳנָשִׁים.</b><br>מִפְּנֵי שֶׁהֻזְהַר בַּעַל הַתְּשׁוּבָה לְחַפֵּשׂ דְּרָכָיו. וְכַמָּה לוֹ עֲוֹנוֹת וְחַטָּאוֹת וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר תַּם חֵפֶשׂ מְחֻפָּשׂ הֻזְהַר לַחְקֹר גֹּדֶל כָּל חֵטְא מֵחֲטָאָיו כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג':מ') נַחְפְּשָׂה דְּרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה. לְהִוָּדַע אֵלָיו כָּל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא. כַּמָּה הִגְדִּיל לְאַשְׁמָה בָהּ. כִּי יֵשׁ אַשְׁמָה עַד לַשָּׁמַיִם גְּדוֹלָה. וְיֵשׁ רָעָה כְּנֶגֶד כַּמָּה חֲטָאִים גְּדוֹלִים שְׁקוּלָה. וְהַתְּשׁוּבָה הַגְּדוֹלָה כְּפִי הֱיוֹת גְּדוֹלִים חִקְרֵי לֵב כָּאֵלֶּה. כִּי לְדַעְתּוֹ רֹב הֶעָוֹן וְגָדְלוֹ. נַפְשׁוֹ יָרְעָה לּוֹ. אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם.",
+            "וְעוֹד תּוֹעִיל חֲקִירַת עֹצֶם הֶעָוֹן לְכַסּוֹת כְּלִמָּה פָּנָיו בִּשְׁאֵלַת הַמְּחִילָה כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא ט':ו') אֱלֹהַי בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אֱלֹהַי פָּנַי אֵלֶיךָ. וְלַעֲטוֹת בּוּשָׁה עַל נַפְשׁוֹ לִפְנֵי הש\"י אַחֲרֵי הַבִּטָּחוֹן בִּסְלִיחָתוֹ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ט\"ז:ס\"ג) לְמַעַן תִּזְכְּרִי וָבֹשְׁתְּ בְּכַפְּרִי לָךְ לְכָל אֲשֶׁר עָשִׂית. וְלִהְיוֹת לְנֶגֶד עֵינָיו גְּדֻלַּת חֶסֶד הַכַּפָּרָה כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים כ\"ו:ג') כִּי חַסְדְּךָ לְנֶגֶד עֵינָי. וְהַמָּשָׁל בָּזֶה כִּי אִם חָטָא הָעֶבֶד לַאֲדוֹנָיו וּבָא לְהִכָּנַע לְפָנָיו. אֵין נַפְשׁוֹ אֶל הָעֶבֶד בִּלְתִּי אַחֲרֵי יְדִיעָתוֹ כֹּבֶד פִּשְׁעוֹ. וְאִם יְדַמֶּה בְּנַפְשׁוֹ כִּי הַחֵטְא נָקֵל יִגְדַּל הַקֶּצֶף עָלָיו. לָכֵן יִתְחַיֵּב הַחוֹטֵא לְהַכִּיר עֹצֶם הַחֵטְא וְעָנְשׁוֹ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כ\"ו:כ\"א) הִנֵּה הִסְכַּלְתִּי וָאֶשְׁגֶּה הַרְבֵּה מְאֹד. עַל כֵּן הֻצְרַכְנוּ לְלַמֵּד לִבְנֵי יְהוּדָה. לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה. חֹמֶר הָעֳנָשִׁים לְכָל עָוֹן וּלְכָל חַטָּאת. עַל כֵּן עַל כָּל דִּבְרֵי הַהַקְדָּמָה הַזֹּאת. וְעוֹד לְתוֹעֶלֶת נִשְׂגָּבָה גְּדוֹלָה וּבְצוּרָה. כִּי רָאֹה רָאִיתִי רֹב הָעָם חוֹשְׁבִים עַל כַּמָּה פְּשָׁעִים כְּבֵדִים כִּי הֵם קַלִּים. וְעַל חַיָּבֵי מִיתוֹת וְכָרֵתוֹת כִּי הַזְּהִירוּת בָּהֶם יִתְרוֹן הֶכְשֵׁר אוֹ מִדַּת חֲסִידוּת. וְנִכְשָׁלִים מִבְּלִי מֵשִׂים וְאֵין תּוֹכַחַת. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מ\"ח:ח') גַּם מֵאָז לֹא פִתְּחָה אָזְנֶךָ. עַל כֵּן הֻצְרַכְנוּ לְהַזְהִירָם וּלְגַלּוֹת אָזְנָם עַל חֹמֶר עֲבֵרוֹת רַבּוֹת. וְכִי יֵשׁ בַּמִּצְוֹת הַקַּלּוֹת דְּרָכִים וּצְדָדִים רַבִּים לְכִלָּיוֹן חָרוּץ וְאָבְדַן הַנֶּפֶשׁ. וְרַבִּים מִן הָרְשָׁעִים יַעַזְבוּ דַּרְכָּם כִּי יֵדְעוּ הָאָבְדָן וְהַהֶפְסֵד אֲשֶׁר בָּהּ. בְּהִגָּלוֹת לָהֶם גֹּדֶל הַחֵטְא וְאֵת אֲשֶׁר נִגְזַר עָלָיו. וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חַיִל לִכְבּוֹשׁ תַּאֲוָתָם. כִּי אֵיכָכָה יוּכְלוּ וְרָאוּ בְּאָבְדַן נַפְשָׁם.",
+            "וְהַמָּשָׁל בָּזֶה לָאָדָם הֶחָפֵץ לָלֶכֶת אֶל עִיר. וַיֹּאמְרוּ לוֹ כִּי הַדֶּרֶךְ מְשֻׁבֶּשֶׁת בְּצִנִּים וּפַחִים וְאַבְנֵי נֶגֶף. וּלְצָרְכוֹ אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא לֹא יֶחְדַּל מִלֶּכֶת. וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלָיו כִּי שַׁחַל בַּדֶּרֶךְ וְנָמֵר שׁוֹקֵד עָלָיו אָז יְכַלֶּה רַגְלָיו מִן הַדֶּרֶךְ הַהִיא. עַל כֵּן אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי א':ב') לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין. פֵּרוּשׁוֹ – כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה וַעֲזִיבַת הָעֲבֵרוֹת יִקָּרֵא חָכְמָה כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד':ו') כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם. וְאַחַר שֶׁיִּלְמֹד וְיֵדַע הַמִּצְוֹת וּמָה הֵם הָעֲבֵרוֹת צָרִיךְ שֶׁיִּלְמֹד גְּנוּת הָעֲבֵרוֹת. וְהַהֶפְסֵד וְהָאָבְדָן הַנִּמְצָא בָּהֶם לְהַרְחִיק נַפְשׁוֹ מֵהֶם. וּלְהוֹכִיחַ לְעַצְמוֹ בְּזִכְרוֹן הָעֳנָשִׁים וּלְיַסֵּר זוּלָתוֹ. וְזֹאת הַיְּדִיעָה תִּקָּרֵא מוּסָר וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם לִלְמֹד לָדַעַת זֹאת.",
+            "עַתָּה נְבָאֵר מַעֲלוֹת חֹמֶר הַמִּצְוֹת וְהָאַזְהָרוֹת וְחִלּוּק הָעֳנָשִׁים: <b>הַמַּדְרֵגָה הָרִאשׁוֹנָה – חֹמֶר דִּבְרֵי סוֹפְרִים:</b> נִתְחַיַּבְנוּ מִן הַתּוֹרָה לְקַבֵּל תַּקָּנוֹת הַנְּבִיאִים וְהַשּׁוֹפְטִים. וְלִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי חֲכָמִים וּלְהִזָּהֵר בְּגִדְרֵיהֶם. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י\"ז:י\"א) לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל. וְגַם כִּי הֻזְהַרְנוּ מִן הַתּוֹרָה לְקַיֵּם עָלֵינוּ לִהְיוֹת עוֹשִׂים כְּכָל אֲשֶׁר יוֹרֵנוּ. אָכֵן מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה חֲמוּרָה מִדִּבְרֵיהֶם. מִפְּנֵי שֶׁהֻזְכַּר עִקַּר הַדָּבָר בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹקִים מְפֹרָשׁ וְצִוָּה הש\"י עָלָיו בִּפְרָט. וְיֵשׁ דְּרָכִים וּצְדָדִים יִמָּצְאוּן שָׁם דִּבְרֵי סוֹפְרִים חֲמוּרִים מִדִּבְרֵי תוֹרָה. כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה חֹמֶר בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים מִדִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁהָאוֹמֵר אֵין תְּפִלִּין לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה פָּטוּר, חָמֵשׁ טוֹטָפוֹת לְהוֹסִיף עַל דִּבְרֵי סוֹפְרִים חַיָּב. וְכָל הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים חַיָּב מִיתָה.",
+            "וְעַתָּה הֲלֹא לְךָ לָדַעַת מִפְּנֵי מָה הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים חַיָּב יוֹתֵר מִן הָעוֹבֵר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. וְזֶה פֵּשֶׁר הַדָּבָר. כִּי הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן. כִּי תֵּקַל מִצְוָתָם בְּעֵינָיו לֹא מֵהִתְגַּבֵּר יִצְרוֹ עָלָיו. אֲבָל כִּי תִכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאוֹת אוֹר דִּבְרֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּךְ לְנֹגַהּ הָאֱמוּנָה. וְלֹא מָשַׁךְ בְּעֹל גְּזֵרָתָהּ. וְלֹא יִטְרַח לְקַיֵּם מַאֲמָרָם כִּי לֹא נִכְתַּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה. וְלֹא נָהַג כְּדֶרֶךְ הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ מָרָה לוֹ וְנָקוֹט בְּפָנָיו. וְיִירָא וְיֵצֶר לוֹ כִּי יַשִּׁיאֵהוּ יִצְרוֹ לַחֲטֹא. עַל כֵּן מִשְׁפַּט מָוֶת יִהְיֶה לָאִישׁ כִּי הִפִּיל דָּבָר מֵאֶחָד מִכָּל דְּבָרָיו הַטּוֹבִים. וְהוּא כְּאוֹמֵר נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְדוֹמֶה לְמַה שֶׁכָּתוּב בְּעִנְיַן זָקֵן הַמַּמְרֶה אֶת פִּי חֲכָמִים (דברים י\"ז:י\"ב) וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן וְגוֹ'.",
+            "וְהַשֵּׁנִית כִּי הָאִישׁ הַהוּא רָחוֹק מִן הַתְּשׁוּבָה. אַחֲרֵי אֲשֶׁר אֵין הַדָּבָר חָמוּר עָלָיו כִּי יִשְׁנֶה בְּאִוַּלְתּוֹ תָּמִיד. וְהַחֵטְא הַקַּל עָנְשׁוֹ יוֹתֵר מִן הֶחָמוּר בְּהִכָּשֵׁל בּוֹ הַחוֹטֵא פְּעָמִים רַבּוֹת.",
+            "עוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן חֲבִיבִים דִּבְרֵי סוֹפְרִים יוֹתֵר מִיֵּינָהּ שֶׁל תּוֹרָה. וַאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְפָרֵשׁ גַּם אֶת זֶה. יָדֹעַ תֵּדַע כִּי יִרְאַת ה' יְסוֹד הַמִּצְוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י\"ב:ט\"ו) וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ. וּבָזֶה יִרְצֶה ה' אֶת בְּרוּאָיו כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קמ\"ז:י'-י\"א) רוֹצֶה ה' אֶת יְרֵאָיו. וְתַקָּנוֹת חֲכָמִים וְגִדְרֵיהֶם יְסוֹד לְדֶרֶךְ הַיִּרְאָה. כִּי יַעֲשֶׂה גָּדֵר וְהַרְחָקָה פֶּן תִּגַּע יַד אָדָם בְּאִסּוּר הַתּוֹרָה. כְּבַעַל הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה גָּדֵר לְשָׂדֵהוּ מֵאֲשֶׁר יָקָר בְּעֵינָיו כִּי יָרֵא פֶּן יִכָּנְסוּ בּוֹ בְּנֵי אָדָם וְהָיָה לְמִשְׁלַח שׁוֹר וּלְמִרְמַס שֶׂה. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י\"ח:ל') וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי. עֲשׂוּ מִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמַרְתִּי. וְרֹב הַזְּהִירוּת וְהַגָּדֵר וְהַרְחָקָה מִן הָאִסּוּר הֲלֹא זֶה מֵעִקְּרֵי הַמּוֹרָא. וְהַמַּרְבֶּה לְהִזָּהֵר יַגִּיעַ אֶל הַשָּׂכָר הַגָּדוֹל כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים י\"ט:י\"ב) גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב. עַל כֵּן אָמְרוּ חֲבִיבִין דִּבְרֵי סוֹפְרִים יוֹתֵר מִיֵּינָהּ שֶׁל תּוֹרָה. כִּי גִּדְרֵיהֶם וּגְזֵרוֹתָם מֵעִקְּרֵי הַיִּרְאָה. וּמִצְוַת הַיִּרְאָה שָׂכָר הַרְבֵּה כְּנֶגֶד מִצְוֹת רַבּוֹת כִּי הִיא הַיְּסוֹד לָהֶם. וְהַדֻּגְמָא לַדָּבָר כִּי הַנִּזְהָר מֵהִתְיַחֵד עִם אִשָּׁה מִפַּחְדּוֹ פֶּן יִכָּשֵׁל בְּעָוֹן וְכַאֲשֶׁר גָּזְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. הֲלֹא זֶה מֵאֲשֶׁר זָרָח עַל נַפְשׁוֹ אוֹר יִרְאַת אֱלֹקִים ית'.",
+            "וְהִנֵּה הִקְדַּמְנוּ לְךָ בְּשַׁעַר הַיִּרְאָה. כִּי נִתְחַיֵּב אָדָם לִרְאוֹת בַּבָּנִים וּלְהָבִין בָּהֶם וּלְהַבְדִּיל בֵּין עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל וּבֵין הַיָּשָׁר הוֹלֵךְ. לְתוֹעֶלֶת נִשְׂגָּבָה אֲשֶׁר הוֹדַעְנוּךָ. וְהִנֵּה כִּי תִרְאֶה אֲנָשִׁים זוֹלְלִים מְזַלְזְלִים בִּנְטִילַת יָדַיִם וְיֵשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם וְאֵינָם מְבָרְכִים לִפְנֵי אָכְלָם וְאַחַר אָכְלָם. וְכָהֵנָּה רַבּוֹת דִּבְרֵי חֲכָמִים וְתַקָּנוֹתָם אֲשֶׁר פּוֹרְצִים גְּדֵרָם. בְּזֹאת יִבָּחֵנוּ. בְּזֹאת תֵּדַע וּבָחַנְתָּ אֶת דַּרְכָּם כִּי הֵם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד וְאַחֲרִיתָם עֲדֵי אוֹבֵד. וַעֲלֵיהֶם אָמְרוּ כִּי הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים חַיָּב. כִּי הַמַּעֲלָלִים הָאֵלֶּה לֹא יַכְרִיחֵם הַיֵּצֶר עֲלֵיהֶם. וְלֹא תִּתְקְפֵם תּוֹלֶדֶת הַחֹמֶר וְהַתַּאֲוָה הַגַּשְׁמִית לַחֲטוֹא בָּהֶם. אֵין זֶה כִּי אִם רֹעַ לֵב וּפֵרוּק עֹל שָׁמַיִם מֵעַל צַוָּארָם. וְהִנֵּה הֵם כְּכָל הֲמוֹן כַּת הַזֵּדִים הָאֹמְרִים לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ. גַּם הֵם רְחוֹקִים מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת. גַּם הַכַּת אֲשֶׁר אֵינָם נִזְהָרִים מִגְּבִינָה שֶׁל גּוֹיִים וּבִשּׁוּלֵי גּוֹיִים כִּי יֵקַלּוּ דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּעֵינָם. אַף עַל פִּי שֶׁחוֹטְאִים לְמַלֵּא בִּטְנָם הִנֵּה בָּזוּ לְדִבְרֵי חֲכָמִים וְשָׁבְרוּ עוֹל הַתּוֹרָה וְהַמּוֹרָא. גַּם עֲלֵיהֶם אָמְרוּ הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים חַיָּב מִיתָה כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ. וְהַשֵּׁנִית כִּי אַחֲרֵי שֶׁיֵּדְעוּ כִּי עַם הַקֹּדֶשׁ נִשְׁמָרִים בְּכָל אֵלֶּה. הַבְדֵּל הִבְדִּילוּ עַצְמָם מֵעַל עַמֵּנוּ וּפָרְשׁוּ מִדַּרְכֵי צִבּוּר. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי הַפּוֹרְשִׁים מִדַּרְכֵי צִבּוּר יוֹרְדִין לְגֵיהִנָּם וְנִדּוֹנִין שָׁם לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת. וְדַע כִּי הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים. עָנְשׁוֹ בְּיַד בֵּית דִּין לְהַכּוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. כְּפִי אֲשֶׁר עֵינֵי בֵּית דִּין הָיוּ רוֹאוֹת לְיַסֵּר וְלַעֲנֹשׁ בָּעֵת הַהִיא. אִם לִפְחוֹת מֵאַרְבָּעִים אוֹ לְהוֹסִיף לְהַכּוֹתוֹ עַל אֵלֶּה.",
+            "<b>הַמַּדְרֵגָה הַשְּׁנִיָּה – חֹמֶר מִצְווֹת עֲשֵׂה:</b> יְסוֹד הַשָּׂכָר וְשֹׁרֶשׁ הַגְּמוּל חֵלֶף הָעֲבוֹדָה בְּקִיּוּם מִצְווֹת עֲשֵׂה. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י\"ג:י\"ג) וִירֵא מִצְוָה הוּא יְשֻׁלָּם. וְנֶאֱמַר (מלאכי ג':י\"ח) וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ. וְהָעֲבוֹדָה הִיא בַּמִּצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בְּמַעֲשֶׂה. בֵּין שֶׁאֵין בָּהֶם זוּלָתִי מִצְוַת עֲשֵׂה בֵּין יֵשׁ עִמָּהֶן לֹא תַעֲשֶׂה. כְּגוֹן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט\"ו:ז') לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְגוֹ'. וּמִצְוַת הָעֲבוֹדָה תִּתְבָּאֵר בְּשַׁעַר הָעֲבוֹדָה בעז\"ה. אוּלָם יִמָּצֵא דֶּרֶךְ בִּשְׂכַר הַנִּזְהָר מֵעֲבוֹר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. אֲשֶׁר הַשֵּׂג יַשִּׂיג לִשְׂכַר עוֹשֶׂה מִצְוָה כְּגוֹן אִם הִזְדַּמֵּן דְּבַר עֲבֵרָה לְיַד הָאִישׁ. וְהִתְאַוָּה תַּאֲוָה לִדְבַר עֶרְוָה וְכָבַשׁ יִצְרוֹ כִּי זֶה מֵעִקְּרֵי יִרְאַת הש\"י. וְכֵן מִי שֶׁהִזְדַּמֵּן לְיָדוֹ לְהִתְעַשֵּׁר בְּאוֹנָאָה וְתַרְמִית וְאֵין רֹאֶה וְאֵין יוֹדֵעַ. וְהִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ וּבֹר כַּפָּיו. שְׂכָרוֹ עַל זֶה כְּזוֹרֵעַ לִצְדָקָה וְטוֹרֵחַ בַּמִּצְוָה. וְכֵן כָּתוּב (תהלים קי\"ט:ג') אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כֵּיוָן שֶׁלֹּא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ. וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ לְךָ פֵּרוּשׁ הַמִּקְרָא הַזֶּה. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יָשַׁב וְלָא עָבַר עֲבֵרָה נוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה כְּגוֹן שֶׁבָּא דְּבַר עֲבֵרָה לְיָדוֹ וְנִצּוֹל מִמֶּנּוּ. וְעוֹד אָמְרוּ (מלאכי ג':ט\"ז) לְיִרְאֵי ה' וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ זֶה הַבָּא דְּבַר עֲבֵרָה לְיָדוֹ וְנִצּוֹל מִמֶּנּוּ. גַּם הַשָּׂכָר הַזֶּה עִקָּרוֹ וִיסוֹדוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁכָּבַשׁ יִצְרוֹ בְּיִרְאַת אֱלֹקִים כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י':כ') אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ\"ל הֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כִּבְמִצְוָה חֲמוּרָה שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת. וְהִנֵּה בַּתּוֹרָה פֹּרַשׁ מָה יֵעָשֶׂה לְכָל הָעוֹבֵר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה וְיֵחָלֵק עֲלֵיהֶם עֳנָשִׁים וּמִשְׁפָּטִים וְדָת מַה לַּעֲשׂוֹת בָּהֶם. וְהָעֳנָשִׁים מַלְקוּת אַרְבָּעִים מִיתָה וְכָרֵת בִּידֵי שָׁמַיִם וְאַרְבַּע מִיתוֹת בֵּין דִּין. וּמַתַּן שְׂכָרָן עַל כָּל מִצְוָה לֹא נִתְפָּרֵשׁ בַּתּוֹרָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְדְּלוּ לְקַיֵּם הַמִּצְוֹת הַקַּלּוֹת וְיִתְעַסְּקוּ בַּחֲמוּרוֹת לְבַדָּנָה.",
+            "וּמָשְׁלוּ עַל זֶה מֵעִנְיַן הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר אָמַר לַעֲבָדָיו לִנְטֹעַ בְּפַרְדֵּסוֹ כָּל עֵץ נֶחְמָד. וְשָׂכָר אָמַר לָתֵת לָהֶם וְלֹא הוֹדִיעָם שְׂכַר מַטַּע כָּל אִילָן. כִּי חָפֵץ הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא יֶחְסַר כֹּל בְּפַרְדֵּסוֹ. עַל כֵּן יִטָּעֵהוּ רֹב מִינִים נִטְעֵי נַעֲמָנִים. וְאִלּוּ יָדְעוּ עֲבָדָיו שְׂכַר נְטִיעַת כָּל עֵץ מֵעֲצֵי הַפַּרְדֵּס אָז יִתְּנוּ אֶת כָּל עֲמָלָם בְּנִצְרֵי מַטָּעָיו אֲשֶׁר שְׂכָרָם רַב מִן הַשְּׁאָר לְהַרְבּוֹת הַשָּׂכָר. כֵּן עִנְיַן הַמִּצְוֹת. כִּי הוֹאִיל הַשֵּׁם לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל בְּקִיּוּם כָּל הַמִּצְוֹת. לְהַנְחִילָם חַיֵּי עוֹלָם וְלִהְיוֹת כָּל הַמִּצְוֹת יַחְדָּו לִוְיַת חֵן לְרֹאשָׁם. כִּי בְּהַשְׁלִים חֹק מְלַאכְתָּם תְּהִי מַשְׂכֻּרְתָּם שְׁלֵמָה מֵעִמּוֹ. הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בִּלְבַד דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ. אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ תַּלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם. וְהַמִּצְוָה הַקַּלָּה שְׂכָרָהּ גָּדוֹל וְהַפְלֵא אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר. הֲלֹא תִּרְאֶה בְּמִצְוַת שִׁלּוּחַ הַקֵּן שֶׁאֵין בָּהּ טֹרַח וְלֹא פִּזּוּר מָמוֹן נֶאֱמַר עָלֶיהָ (דברים כ\"ב:ז') לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר אֵין לְךָ מִצְוָה קַלָּה בַּתּוֹרָה שֶׁאֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים תְּלוּיָה בָּהּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּשִׁלּוּחַ הַקֵּן לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְגוֹ' לְמַעַן יִיטַב לָךְ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ. וּמָה אִם מִצְוָה קַלָּה שֶׁהִיא בִּכְאִסָּר אָמְרָה תּוֹרָה כָּךְ. מִצְוֹת חֲמוּרוֹת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.",
+            "עַתָּה נְדַבֵּר בְּעִנְיַן עֹנֶשׁ בִּטּוּל מִצְוַת עֲשֵׂה. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אִם הִזְהִירוּ אֶת הָאִישׁ לַעֲשׂוֹת סֻכָּה אוֹ לוּלָב וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה מַכִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ. וְאָמְרוּ כִּי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא הִנִּיחוּ עַל רֹאשָׁם תְּפִלִּין מֵעוֹלָם הֵם נִקְרָאִים פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן. וְעָנְשָׁם חָמוּר מִן הָעוֹבֵר פַּעַם אַחַת עַל חַיָּבֵי כָּרֵתוֹת. וְאָמְרוּ כָּל שֶׁעֲוֹנֹתָיו מְרֻבִּין מִזְּכֻיּוֹתָיו וּבִכְלָלָן עֲוֹן פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן כְּגוֹן שֶׁלֹּא הִנִּיחַ תְּפִלִּין מֵעוֹלָם אוֹ עוֹבְרֵי עֲבֵרָה כְּגוֹן עֲרָיוֹת. לְיוֹם הַדִּין יוֹרְדִין לְגֵיהִנֹּם וְנִדּוֹנִין שָׁם י\"ב חֹדֶשׁ. לְאַחַר י\"ב חֹדֶשׁ גּוּפָן כָּלֶה וְנִשְׁמָתָן נִשְׂרֶפֶת וְרוּחַ מְפַזַּרְתָּן תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג':כ\"א) וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר וְגוֹ'. וְאָמְרוּ מִי שֶׁמֵּקֵל בְּעֵינָיו מִצְוַת עֲשֵׂה כְּמוֹ הַמְבַזֶּה חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ\"ג:ט\"ו) אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְיֵשׁ עַל כָּל מִצְוַת עֲשֵׂה אַזְהָרַת לָאו כּוֹלֶלֶת שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י\"ג:א') לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ.",
+            "וְקִיּוּם מִצְוַת עֲשֵׂה נִקְרָא יִרְאַת שָׁמַיִם כְּמוֹ הַזְּהִירוּת בְּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י\"ט:ל\"ב) מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹקֶיךָ אֲנִי ה'. וְנֶאֱמַר (תהילים ל\"ד:ט\"ו) יִרְאַת ה' אֲלַמֶּדְכֶם. וְנֶאֱמַר אַחֲרָיו סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ. לָמַדְנוּ מִזֶּה כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּעֲשִׂיַּת הַטּוֹב וּבַקָּשַׁת שָׁלוֹם הֵפֵר יִרְאַת שָׁמַיִם. וְהוּא מִן הָרְשָׁעִים. כִּי לֹא יָרֵא אֱלֹקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ח':י\"ג) וְטוֹב לֹא יִהְיֶה לָרָשָׁע וְלֹא יַאֲרִיךְ יָמִים כַּצֵּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי אֱלֹקִים.",
+            "וְיֵשׁ בְּמִצְוֹת עֲשֵׂה מִן הַחֲמוּרוֹת שֶׁאֵין הֲמוֹן הָעָם נִזְהָרִים בָּהֶם כְּגוֹן הַזְכָּרַת שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י':כ') אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה. וְכֵן גְּמִילוּת חֲסָדִים שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות י\"ח:כ') וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ זוֹ גְּמִילוּת חֲסָדִים. וְאָמְרוּ גְּדוֹלָה גְּמִילוּת חֲסָדִים יוֹתֵר מִן הַצְּדָקָה שֶׁהַצְּדָקָה לָעֲנִיִּים וּגְמִילוּת חֲסָדִים בֵּין לָעֲנִיִּים בֵּין לָעֲשִׁירִים. עַל כֵּן אָמְרוּ עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים. וְהִנֵּה הַצְּדָקָה בְּמָמוֹנוֹ. וּגְמִילוּת חֲסָדִים בֵּין בְּגוּפוֹ בֵּין בְּמָמוֹנוֹ. כִּי חַיָּב אָדָם לִטְרֹחַ בִּדְרִישַׁת טוֹב לְעַמּוֹ וְלִשְׁקֹד בַּעֲמַל נַפְשׁוֹ עַל תַּקָּנַת חֲבֵרוֹ אִם דַּל וְאִם עָשִׁיר. וְזֹאת מִן הַחֲמוּרוֹת וּמִן הָעִקָּרִים הַנִּדְרָשִׁים מִן הָאָדָם שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ו':ח') הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד. וְכֵן מִצְוָה לְהִכָּנֵס לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין שֶׁנֶּאֱמַר (שמות י\"ח:כ') וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה זֶה לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. וְיֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה דְּרָכִים רַבִּים אֲשֶׁר תִּהְיֶה בָּהֶן הַמִּצְוָה הַזֹּאת מִן הַחֲמוּרוֹת הַכֹּל לְפִי עִנְיַן הַדִּין. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא עַל שֶׁהֶעֱמִידוּ דִּבְרֵיהֶם עַל דִּין תּוֹרָה וְלָא נִכְנְסוּ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין.",
+            "וְיֵשׁ אֲנָשִׁים רַבִּים בַּהֲמוֹן הָעָם חוֹשְׁבִים כִּי אֵין עִקַּר הָאֲבַדּוֹן וְהֶפְסֵד הַנֶּפֶשׁ זוּלָתִי בַּעֲבֵרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מַעֲשֶׂה. וְכִי אֵין אָבְדַן נֶפֶשׁ אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר מֵחֲטוֹא בְּמַעֲשֶׂה וּבְדֶרֶךְ הָעֲבֵרוֹת לֹא הָלַךְ וְחָדַל מֵעֲשׂוֹת מִצְוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. עַל כֵּן אָנוּ חַיָּבִין לְהוֹדִיעַ תּוֹעֵי רוּחַ בִּינָה כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וִתֵּר הַקב\"ה עַל ע\"ז וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים וְלֹא וִתֵּר עַל עֲוֹן בִּטּוּל תּוֹרָה. וְאָמְרוּ כְּשֵׁם שֶׁשְּׂכַר תַּלְמוּד תּוֹרָה גָּדוֹל מִכָּל הַמִּצְוֹת כָּךְ עֹנֶשׁ הַמְבַטְּלָהּ גָּדוֹל מִכָּל הָעֲבֵרוֹת. וְאָמְרוּ (במדבר ט\"ו:ל\"א) כִּי דְבַר ה' בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר נֶאֱמַר עַל מִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק. וּכְבָר זָכַרְנוּ לְךָ כָּל אֵלֶּה בְּשַׁעַר הַתּוֹרָה.",
+            "וּמָצָאנוּ בְּעִנְיַן אַנְשֵׁי סְדוֹם שֶׁהָיוּ רָעִים לַה' מְאֹד בְּכַמָּה עֲלִילוֹת נִשְׁחָתוֹת כְּמוֹ הַגָּזֵל וְהֶחָמָס וְעִוּוּת הַדִּין וְגִלּוּי עֲרָיוֹת. עִם כָּל זֶה הִזְכִּיר הַכָּתוּב כִּי אָבְדוּ וְנִשְׁמְדוּ בַּעֲוֹן בִּטּוּל הַצְּדָקוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טו) הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְגוֹ' וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה. וְנֶאֱמַר עַל הָאֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם עוֹרְכִים מַחֲשָׁבוֹת לְהִתְבּוֹנֵן תָּמִיד בְּיִרְאַת ה' (ישעיה כ\"ט:י\"ג-י\"ד) וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא. וְנֶאֱמַר (ירמיה י\"ב:ב') מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה וְגוֹ' קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם. וְנֶאֱמַר (תהילים ע\"ג:כ\"ז) כִּי הִנֵּה רְחֵקֶיךָ יֹאבֵדוּ.",
+            "וְדַע כִּי לְפִי גֹּדֶל הַמִּצְוָה. יִגְדַּל עֹנֶשׁ מִי שֶׁיֶּחְדַּל לַעֲשׂוֹתָהּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה בַּהֲפָרָתָהּ. כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּמִצְוַת הַפֶּסַח וּבְמִצְוַת הַמִּילָה שֶׁהֵם מִצְוֹת עֲשֵׂה וְיֵשׁ בָּהֶן כָּרֵת.",
+            "וְדַע כִּי הַמַּעֲלוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת נִמְסְרוּ בְּמִצְוֹת עֲשֵׂה. כְּמוֹ מַעֲלוֹת הַבְּחִירָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל':י\"ט) וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים. וּמַעֲלוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו':ז') וְדִבַּרְתָּ בָּם. וּמַעֲלוֹת לֶכֶת בְּדַרְכֵי ה' שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ\"ח:ט') וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו. וּמַעֲלוֹת הִתְבּוֹנֵן בִּגְדֻלַּת ה' שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד':ל\"ט) וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים, וְדָוִד אָמַר (תהילים י\"ד:ב') ה' מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים, וּמַעֲלוֹת זִכְרוֹן חֲסָדָיו וְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח':ב') וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ וְנֶאֱמַר (דברים ח':ה') וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ יְיָ אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ. וְדָוִד אָמַר (תהילים ק\"ז:מ\"ג) וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי ה', וְנֶאֱמַר (תהילים כ\"ו:ג') כִּי חַסְדְּךָ לְנֶגֶד עֵינָי. וּמַעֲלוֹת הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י\"א:מ\"ד) וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים. וּמַעֲלוֹת הָעֲבוֹדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י':כ') אוֹתוֹ תַעֲבֹד. וּמַעֲלוֹת הַיִּרְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא. וּמַעֲלוֹת הָאַהֲבָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו':ה') וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ וּמַעֲלוֹת הַדְּבֵקוּת שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י':כ') וּבוֹ תִדְבָּק. לְכָל אַחַת מֵהֵנָּה כַּמָּה מַדְרֵגוֹת כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר בעז\"ה. וּבַעֲבוּר מַעֲלוֹת הָאֵלֶּה נִבְרָא הָאָדָם שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ\"ג:ז') כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו. וּמַה תִּקְוַת הַנִּבְרָא אִם לֹא יָשִׂים עֲמַל נַפְשׁוֹ וְעִקַּר עִסְקוֹ בַּדְּבָרִים שֶׁנִּבְרָא בַּעֲבוּרָם.",
+            "וְהִנֵּה נִתְבָּאֵר בַּתּוֹרָה עֹנֶשׁ בִּטּוּל הַמִּצְוָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ\"ז:כ\"ו) אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם. אָמַר לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יוֹרֶה כִּי זֶה נֶאֱמַר עַל בִּטּוּל מַעֲשֵׂה הַמִּצְוָה.",
+            "וְדַע כִּי נִתְחַיֵּב הַנִּבְרָא לִהְיוֹת צִיר נֶאֱמָן וְעֶבֶד מַשְׂכִּיל בְּכָל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת אֲדוֹנָיו. וְהַפּוֹעֵל הָאֻמָּן יִהְיֶה מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ וְיַשְׁגִּיחַ עַל מְלֶאכֶת הַפּוֹעֲלִים חֲבֵרָיו. וְעֵינָיו עַל דַּרְכֵיהֶם לִרְאוֹת אִם בֶּאֱמוּנָה הֵם עוֹשִׂים וְיַזְהִירֵם וְיוֹדִיעֵם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן. כִּי חֶפְצוֹ וּרְצוֹנוֹ אֲשֶׁר תֵּעָשֶׂה מְלֶאכֶת אֲדוֹנָיו בְּלֹא רְמִיָּה עַל כֵּן יַחֲזִיק יְדֵי עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסִפְרֵי אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים. אָדָם שֶׁלָּמַד וְשָׁנָה וְלִמֵּד לַאֲחֵרִים וְקִיֵּם אֶת הַתּוֹרָה וְיֵשׁ בְּיָדוֹ כֹּחַ לְהַחֲזִיק יְדֵי הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת וְלֹא הֶחֱזִיק הֲרֵי הוּא בִּכְלַל אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים.",
+            "וּמִן הַמִּצְוֹת הַחֲמוּרוֹת. שֶׁלֹּא לָדוּן בְּעַרְכָּאוֹת שֶׁל גּוֹיִם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ\"א:א') וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים \"לִפְנֵיהֶם\" וְלֹא לִפְנֵי גּוֹיִם, וּפוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָּהּ. וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ לְדַבֵּר בַּעֲבֵרָה הַזֹּאת.",
+            "וְעַל בִּטּוּל מוֹרָא אָב וָאֵם שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ\"ז:ט\"ז) אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ. עִנְיַן מַקְלֶה, שֶׁמְּזַלְזֵל בִּכְבוֹדָם וּמֵפֵר מוֹרְאָתָם כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין לב:) אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, אֵיזֶהוּ מוֹרָא אָב לֹא יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְלֹא סוֹתֵר אֶת דְּבָרָיו וְלֹא מַכְרִיעוֹ.",
+            "וּמִצְוַת תְּפִלִּין וּמִצְוַת מְזוּזָה מִצְוֹת עֲשֵׂה הֵם. וְהִנָּם בִּכְלַל קַבָּלַת מַלְכוּת שָׁמַיִם כִּי עַל כֵּן נִכְתְּבוּ בְּפָרָשַׁת שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. וְתוּכַל לְהִתְבּוֹנֵן מִזֶּה עַל עֹנֶשׁ הַמְבַטֵּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה כִּי הוּא שׁוֹבֵר עֹל מְנַתֵּק מוֹסֵרוֹת. וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ לְדַבֵּר עַל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה. וְעַל מִצְוַת צִיצִית אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסִפְרֵי שֶׁהַצִּיצִית מוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ט\"ו:מ') לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם. וְגַם (פי' כמו אף על פי) כִּי אֵין מִצְוַת צִיצִית זוּלָתִי עַל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֶּגֶד אֲשֶׁר לוֹ אַרְבַּע כְּנָפוֹת, וְאִם אֵין לוֹ בֶּגֶד כָּזֶה אֵינוֹ חַיָּב לִקְנוֹתוֹ. אַף גַּם זֹאת (פי' כמו מכל מקום) אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ לְעִתּוֹת בַּצָּרָה עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא חָמַד בִּלְבָבוֹ יֹפִי הַמִּצְוָה וּשְׂכָרָהּ, לְבַעֲבוּר סַבֵּב פְּנֵי דְּבַר חִיּוּבָהּ עָלָיו. וְלָקַחַת לוֹ בֶּגֶד שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַרְבַּע כְּנָפוֹת לַעֲשׂוֹת לוֹ צִיצִית עַל כְּנָפָיו.",
+            "וְדַע כִּי הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' יַחְמִיר וִידַקְדֵּק וְיָשִׂים נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ עַל מִצְוָה קַלָּה כְּמוֹ עַל הַחֲמוּרוֹת. כִּי לֹא יָבִינוּ (פי' יבינו ישימו לב) לַאֲשֶׁר הַמִּצְוָה הַזֹּאת קַלָּה לְעֻמַּת הַחֲמוּרוֹת. אַךְ יָבִינוּ לִגְדֻלַּת הַמַּזְהִיר עָלֶיהָ יִתְבָּרַךְ. וּפְקַח עֵינֶיךָ הֵיטֵב לִרְאוֹת כִּי הָעִקָּר הַנִּכְבָּד הַזֶּה נִתְבָּאֵר בַּתּוֹרָה. כִּי נִכְתַּב עַל מִצְוַת הַקִּימָה מִפְּנֵי שֵׂיבָה כְּמוֹ שֶׁנִּכְתַּב עַל מִצְוַת מוֹרָא אָבִיו וְאִמּוֹ וּשְׁמִירַת הַשַּׁבָּת. אֲנִי ה'. וְרַבּוֹת מִן הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר הַרְבֵּה מִן הָעָם הַנִּמְצָאִים בַּדּוֹר קִצְרֵי יָד מֵעֲשׂוֹתָם הֲבֵאנוּם אֶל מָקוֹם זֶה נוֹסָד לְכָל אֶחָד בַּסֵּפֶר הַזֶּה. קָחֵם נָא אֵלֶיךָ וְעַל לוּחַ לִבֶּךָ.",
+            "<b>הַמַּדְרֵגָה הַשְּׁלִישִׁית – לָאו שֶׁנִּתַּק לַעֲשֵׂה:</b> אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לָאו שֶׁנִּתַּק לַעֲשֵׂה אֵין לוֹקִין עָלָיו. כְּגוֹן (דברים כ\"ב:ו') לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. שֶׁנִּתַּק לַעֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ\"ב:ז') שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹקִין בִּידֵי בֵּית דִּין, יֵשׁ בָּהֶם שֶׁעָנְשׁוֹ חָמוּר וְנָגַע עַד שָׁמַיִם מִשְׁפָּטָן נִשָּׂא עַד שְׁחָקִים. כְּגוֹן הַגָּזֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י\"ט:י\"ג) לֹא תִגְזֹל, וְנִתַּק לַעֲשֵׂה (ויקרא ה':כ\"ג) וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה. וְאָמְרוּ לֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּינָם שֶׁל דּוֹר הַמַּבּוּל אֶלָּא עַל הַגָּזֵל שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ו':י\"ג) קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס. וְאַף עַל פִּי שֶׁעֶרְוָה חֲמוּרָה מִן הַגָּזֵל, מִדַּת עֹנֶשׁ גָּזֵל לְהַקְרִיב יוֹם אֵידוֹ וּלְהָחִישׁ עֲתִידוֹת לוֹ. וְעוֹד אָמְרוּ סְאָה מְלֵאָה עֲוֹנוֹת אֵין מְקַטְרֵג בְּכֻלָּן כְּמוֹ הַגָּזֵל. וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם עַל אוֹצְרוֹת הַמִּרְמָה וְהָאוֹנָאָה (משלי כ\"א:ו') פֹּעַל אוֹצָרוֹת בִּלְשׁוֹן שָׁקֶר הֶבֶל נִדָּף מְבַקְשֵׁי מָוֶת. פֵּרוּשׁ אוֹצְרוֹת הַמִּרְמָה וְהָאוֹנָאָה הֶבֶל נִדָּף הֵם כִּי אַחֲרִיתָם לְכִלָּיוֹן. וְעוֹדָם בִּרְשׁוּתוֹ צוֹרְרִים הֵם לוֹ וּמְבַקְּשִׁים נֶפֶשׁ בַּעֲלֵיהֶם וּמְסַבְּבִים לְמוֹתוֹ. וְכָעִנְיָן שֶׁאָמַר חֲבַקּוּק עָלָיו הַשָּׁלוֹם (חבקוק ב':ט') הוֹי בֹּצֵעַ בֶּצַע רָע לְבֵיתוֹ וְגוֹ' כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק וְגוֹ'. וְגֶזֶל הֶעָנִי חַיָּבִין עָלָיו מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ\"ב:כ\"ב-כ\"ג) אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר כִּי ה' יָרִיב רִיבָם וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ. פֵּרוּשׁוֹ – אַל תִּגְזֹל דַּל בַּעֲבוּר שֶׁהוּא דַּל וְאֵין עוֹזֵר לוֹ, וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר בְּהַכְלָמָה וּבְבִזָּיוֹן. וּבַשַּׁעַר, כְּלוֹמַר בָּרַבִּים, וְכָעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ג':ט\"ו) מַּה לָּכֶם תְּדַכְּאוּ עַמִּי וּפְנֵי עֲנִיִּים תִּטְחָנוּ. כִּי ה' יָרִיב רִיבָם אַחַר שֶׁאֵין לָהֶם סוֹמֵךְ וּמִי שֶׁיִּטְעֹן וְיָרִיב רִיבָם. וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ אַחֲרֵי שֶׁהֻבָאת אֵלָיו צַעֲקַת הַדַּל לֹא יִקַּח מִמְּךָ מָמוֹן תַּחַת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזַלְתָּ אֲבָל יֵשֶׁל אֱלוֹהַּ נַפְשֶׁךָ. וְנֶאֱמַר (איוב כ\"ז:ח') כִּי מַה תִּקְוַת חָנֵף כִּי יִבְצָע כִּי יֵשֶׁל אֱלוֹהַּ נַפְשׁוֹ, וְנֶאֱמַר (משלי א':י\"ט) כֵּן אָרְחוֹת כָּל בֹּצֵעַ בָּצַע אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח. וּמִי שֶׁיַּצְעִיק וִיצַעֵר אַלְמָנָה וְיָתוֹם בֵּין בְּגָזֵל בֵּין בְּעֹשֶׁק בֵּין הַכְלָמָה וְכָל מִינֵי הַצַּעַר חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם. וְכֵן הַדַּיָּנִים שֶׁיֵּשׁ בְּיָדָם לְהַצִּיל גָּזוּל מִיָּד עוֹשֵׁק וְיָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ. מִשְׁפַּט מָוֶת לָהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ\"ב:כ\"א-כ\"ב) כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן. אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים. פֵּרוּשׁוֹ – וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת כְּנֶגֶד עִנּוּי הָאַלְמָנָה וּבְנֵיכֶם יְתוֹמִים כְּנֶגֶד עִנּוּי הַיָּתוֹם מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. וְהַמְּצַעֵר כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִכְתַּב בּוֹ הָעֳנָשִׁים הָאֵלֶּה עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ\"ה:י\"ז) לֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּאוֹנָאַת דְּבָרִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וְהוּא מֵעִנְיַן הַצַּעַר וְהַמָּצוֹק מִלְּשׁוֹן (ישעיהו מ\"ט:כ\"ו) וְהַאֲכַלְתִּי אֶת מוֹנַיִךְ אֶת בְּשָׂרָם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַשְּׁעָרִים נִנְעֲלוּ חוּץ מִשַּׁעֲרֵי אוֹנָאָה. וּבְמָקוֹם שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב מֵאוֹנָאַת מָמוֹן הִזְכִּיר שָׁם מִקָּח וּמִמְכָּר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ\"ה:י\"ד) וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ. וְאָמְרוּ גְּדוֹלָה אוֹנָאַת דְּבָרִים מֵאוֹנָאַת מָמוֹן שֶׁזֶּה בְּגוּפוֹ וְזֶה בְּמָמוֹנוֹ. וְזוֹ נֶאֱמַר בָּהּ (ויקרא כ\"ה:י\"ז) וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקֶיךָ וְזוֹ לֹא נֶאֱמַר בָּהּ וְיָרֵאתָ.",
+            "וְהַנֶּשֶׁךְ וְהָרִבִּית יֵשׁ בָּהֶן לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ\"ה:ל\"ו) אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית. וְנִתַּק לַעֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ. פֵּרוּשׁוֹ – אִם לָקַחְתָּ מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ לְמַעַן יִחְיֶה עִמְּךָ. וְעָנְשׁוֹ חָמוּר מְאוֹד, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא תִּקֵּן הַמְעֻוָּת שֶׁאֵינוֹ בָּא לִתְחִיַּת הַמֵּתִים. שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל י\"ח:י\"ג) בַּנֶּשֶׁךְ נָתַן וְתַרְבִּית לָקַח וָחָי לֹא יִחְיֶה, וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל עִנְיַן תְּחִיַּת הַמֵּתִים. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ עָוֹן הָרִבִּית אֵין מַלְאָךְ מֵלִיץ [מלמד] עָלָיו זְכוּת. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר וְחֵי בִּלְשׁוֹן שְׁאֵלָה וּתְמִיהָה. הֲיֵשׁ מֵלִיץ שֶׁיֹּאמַר כִּי דָּתוֹ לִחְיוֹת. כֻּלָּם יַעֲנוּ וְיֹאמְרוּ לֹא יִחְיֶה.",
+            "<b>הַמַּדְרֵגָה הָרְבִיעִית – לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה:</b> אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה אֵין לוֹקִין עָלָיו. וּמְפֹרָשׁ בְּדִבְרֵיהֶם זַ\"ל כִּי לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה חָמוּר מִן הַלָּאו שֶׁנִּתַּק לַעֲשֵׂה. וְיֵשׁ בְּאַזְהָרוֹת לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה אַזְהָרוֹת תְּלוּיוֹת בַּלֵּב. מֵהֶן בַּלָּשׁוֹן וּמֵהֶן בִּקְפִיצַת יָד וְהִמָּנַע מִן הַמַּעֲשֶׂה. וְכֵן יֵשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם מַעֲשֶׂה וּתְלוּיוֹת בְּחוּשׁ הַשֵּׁמַע וּבְחוּשׁ הָרְאוּת. וְרָאִינוּ רַבִּים מִבְּנֵי אָדָם שָׁכְחוּ רַבּוֹת מֵהֶם. וְיֵשׁ אֲשֶׁר יָדְעוּ וְאֵינָם נִזְהָרִים בָּהֶם מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן תְּלוּיוֹת בְּמַעֲשֶׂה. כִּי הָעֲבֵרוֹת הַתְּלוּיוֹת בְּמַעֲשֶׂה כְּמוֹ אֲכִילַת הַחֵלֶב וְהַדָּם וְהַנְּבֵלָה וְהַטְּרֵפָה אֵין הַדָּבָר קָרוֹב לְהִכָּשֵׁל בָּהֶן כְּמוֹ הָעֲבֵרוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בַּמַּחְשָׁבָה וּבַלָּשׁוֹן וּבְשֶׁבֶת מִן הַמַּעֲשֶׂה. עַל כֵּן רָאִינוּ לִזְכֹּר מִקְצָתָם לְהַזְכִּיר וּלְהַזְהִיר אֲשֶׁר לֹא יָדַע לְהִזָּהֵר. וְלֹא בָּאנוּ לְהַאֲרִיךְ בָּהֶם זוּלָתִי לִרְמֹז עֲלֵיהֶן לִהְיוֹת לְזִכָּרוֹן לְשָׁבֵי פֶּשַׁע.",
+            "מִן הָאַזְהָרוֹת הַתְּלוּיוֹת בַּלֵּב. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ (דברים ח':י\"א) וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר הִשָּׁמֶר, פֶּן, וְאַל, הֲרֵי זֶה לֹא תַעֲשֶׂה. הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה לִזְכֹּר אֶת הש\"י בְּכָל עֵת. וְחַיָּב הָאָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל לִקְנוֹת לְנַפְשׁוֹ תָּמִיד הַהַנְהָגוֹת הַמְּחֻיָּבוֹת מִן הַזְּכִירָה. כְּמוֹ הַיִּרְאָה וְהַצְּנִיעוּת וְקִשּׁוּט הַמַּחֲשָׁבוֹת וְטַכְסִיס הַמִּדּוֹת. כִּי זֶרַע הַקֹּדֶשׁ יַשִּׂיגוּ כָּל הַנְהָגָה נָאוָה וְהַמַּעֲטִירָה בְּעָלֶיהָ מִזְּכִירַת הַשֵּׁם ית' כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מ\"ה:כ\"ה) בַּה' יִצְדְּקוּ וְיִתְהַלְלוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל.",
+            "הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ (דברים ד':ט') וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַשּׁוֹכֵחַ דָּבָר אֶחָד מִתַּלְמוּדוֹ עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין. יָכוֹל אֲפִלּוּ תָּקְפָה עָלָיו מִשְׁנָתוֹ? ת\"ל (שם) וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ. לֹא דִּבֵּר הַכָּתוּב אֶלָּא בְּמִי שֶׁיְּסִירֵם מִלִּבּוֹ עַל יְדֵי שֶׁהוּא בָּטֵל מִן הַתּוֹרָה וְאֵינוֹ הוֹגֶה בָּהּ תָּמִיד.",
+            "אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ בַּהֲדֹף ה' אֱלֹקֶיךָ אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי ה' לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת [וגו'] לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ וְגוֹ' (דברים ט':ד'). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא נְדַמֶּה בְּנַפְשֵׁנוּ הַצְלָחָתֵנוּ בְּצִדְקֵנוּ וְיֹשֶׁר לְבָבֵנוּ. אֲבָל נַאֲמִין וְנֵדַע עִם לְבָבֵנוּ, כִּי הַצְלָחָתֵנוּ מֵחֶסֶד הָעֶלְיוֹן וְרֹב טוּבוֹ, וְכָעִנְיָן שֶׁאָמַר יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (בראשית ל\"ב:י\"א) קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת.",
+            "לֹא תְנַסּוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם (דברים ו':ט\"ז). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם אֲנַסֶּה נָּא בַּעֲבוֹדַת הַצְּדָקָה יַצְלִיחַ ה' דַּרְכִּי וְאֶבְחַן בְּכִשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה אִם כֶּסֶף וְזָהָב יַרְבֶּה לִי. וְהָאִישׁ הַטּוֹב לֹא נִמְצָא בּוֹ רִפְיוֹן יָדַיִם אִם עֲמָלוֹ בְּחָכְמָה וְדַעַת וְכִשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה וְלֹא צָלְחָה דַּרְכּוֹ בְּעִנְיַן קִנְיַן כַּסְפּוֹ וּבִשְׁאָר טוֹבַת חֶפְצֵי הַגּוּף. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי בְּמִצְוַת הַמַּעַשְׂרוֹת בִּלְבַד הֻתְּרָה הַבְּחִינָה שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג':י') הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת. אוֹמֵר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי ג':ט'-י') כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ וּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע [וגו'] מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ. פֵּרוּשׁ אִם לֹא יִהְיֶה לְךָ כֵּן לְהִמָּלֵא אֲסָמֶיךָ שָׂבָע בְּתִתְּךָ מֵהוֹנֶךָ וּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ לַעֲבוֹדַת הַצְּדָקָה, אֲבָל יֹאחֲזוּךָ יְמֵי עוֹנִי, אַל תִּמְאַס מוּסַר ה' וְדַע כִּי גַּם זֶה לְטוֹבָתְךָ. כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ לְהֵטִיב בְּאַחֲרִיתוֹ, לִהְיוֹת תְּמוּרַת שְׂכַר הָעוֹלָם הַזֶּה וְתַחַת כְּבוֹדוֹ. שְׂכַר אֱמֶת וְהַטּוֹב הַצָּפוּן הָעוֹמֵד לָעַד לְעוֹלָם.",
+            "כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם לֹא תִירָא מֵהֶם (דברים ז':י\"ז-י\"ח).",
+            "כִּי תֵּצֵא לַמִּלְחָמָה וְגוֹ' וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם (דברים כ':א') הֻזְהַרְנוּ בְּזֶה שֶׁאִם יִרְאֶה הָאָדָם כִּי צָרָה קְרוֹבָה תִּהְיֶה יְשׁוּעַת ה' בִּלְבָבוֹ. וְיִבְטַח עָלֶיהָ. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים פ\"ה:י') אַךְ קָרוֹב לִירֵאָיו יִשְׁעוֹ וְכֵן כָּתוּב (ישעיהו נ\"א:י\"ב) מִי אַתְּ וַתִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת.",
+            "לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא (דברים א':י\"ז). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה לְהַאֲמִין שֶׁלֹּא יִקְרֵנוּ נֶזֶק מִצַּד מִשְׁפַּט הַצֶּדֶק כַּאֲשֶׁר לָא נַכִּיר בּוֹ פָּנִים. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִזּוֹקִין לֹא בַּהֲלִיכָתָן וְלֹא בַּחֲזָרָתָן. וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא שֶׁלֹּא יְבוֹאֲכֶם נֶזֶק בְּסִבָּתוֹ.",
+            "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו (דברים י\"ז:כ'). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה לְהָסִיר מִנַּפְשֵׁנוּ מִדַּת הַגַּאֲוָה. וְשֶׁלֹּא יִתְגָּאֶה הַגָּדוֹל עַל הַקָּטָן. וַאֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ לֹא יָרוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וְכִי יִשְׂתָּרֵר עֲלֵיהֶם גַּם הִשְׂתָּרֵר בְּהַנְהָגוֹתָיו, אַךְ הָיֹה יִהְיֶה שְׁפַל רוּחַ. וְהַגַּאֲוָה מִן הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת הַמְּאַבְּדוֹת וּמְכַלּוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט\"ז:ה') תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב. וּמָה יוֹעִיל קִנְיַן כַּסְפּוֹ וְרֹב עָשְׁרוֹ וְגִנְזֵי בְּרוֹמָיו וְהִנֵּה אַחֲרֵי כִּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח גָּבְהֵי תִּפְאֶרֶת גְּדֻלָּתוֹ עֲמֻקִּים מִשְּׁאוֹל. וְאַל יִתְהַלֵּל חָכָם זוּלָתִי בַּעֲבוֹדַת הש\"י וּבְיִרְאָתוֹ וְהַבִּטָּחוֹן בּוֹ וּבְאַהֲבָתוֹ וְהַדְּבֵקוּת בּוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י':כ\"א) הוּא תְהִלָּתְךָ וְהוּא אֱלֹקֶיךָ. וְנֶאֱמַר (ירמיהו ט':כ\"ג) אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְגוֹ' כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי.",
+            "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ (דברים ט\"ו:י'). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה לְהַרְחִיק מִנַּפְשֵׁנוּ צָרוּת הָעַיִן. וְלִהְיוֹתֵנוּ טוֹבֵי עַיִן. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ\"ב:ט') טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ. וְלֹא דַּי בְּמַתְּנַת הַיָּד עַד אֲשֶׁר אֲשֶׁר נִטַּע בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ מִדַּת הַנְּדִיבוּת. עַל כֵּן הִזְהִיר וְאָמַר וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ אַחַר שֶׁנֶּאֱמַר נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ.",
+            "לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ (דברים ט\"ו:ז'). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה לְהָסִיר מִנַּפְשֵׁנוּ מִדַּת הָאַכְזָרִיּוּת. וְלִנְטוֹעַ בָּהּ נִטְעֵי נַעֲמָנִים, הֵם הָרַחֲמִים וְהַחֲסָדִים הַנֶּאֱמָנִים. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם כה) וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו. וּבַעֲבוּר כִּי מִן הָאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִקְפֹּץ אֶת יָדוֹ וְיָחֹן אֶת הֶעָנִי וְלֹא מִדֶּרֶךְ רַחְמָנוּת. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י\"ב:י') וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי. עַל כֵּן כָּתוּב לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ. וְעֹנֶשׁ הָאַכְזָרִיּוּת רַע וָמָר. כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר בְּשַׁעַר הָאַכְזָרִיּוּת בְּעֶזְרַת הָאֵל. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קנא:) וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ. כָּל הַמְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת מְרַחֲמִין עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת אֵין מְרַחֲמִין עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם.",
+            "וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו (דברים י\"ג:ט'). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לַחְמֹל וּלְרַחֵם עַל הַמַּחְטִיאִים וְהַמַּכְשִׁילִים בְּנֵי אָדָם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַנַּעֲשֶׂה רַחְמָנִי עַל הָאַכְזָרִים לַסּוֹף נַעֲשֶׂה אַכְזָרִי עַל הָרַחְמָנִים.",
+            "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ (ויקרא י\"ט:י\"ח). אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵי זוֹ הִיא נְקִימָה אָמַר לוֹ הַשְׁאִילֵנִי קַרְדֻּמְּךָ אָמַר לוֹ אֵינִי מַשְׁאִילְךָ כְּדֶרֶךְ שֶׁלֹּא הִשְׁאַלְתַּנִי אֶת שֶׁלְּךָ. אֵי זוֹ הִיא הִיא נְטִירָה. אָמַר לוֹ הֲרֵנִי מַשְׁאִילְךָ. וְאֵינִי כְּמוֹתְךָ שֶׁלֹּא הִשְׁאַלְתַּנִי. וְאֵין הָעֹנֶשׁ בָּזֶה עַל הַדִּבּוּר אֶלָּא עַל נְטִירַת הַלֵּב. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי אַזְהָרַת הַנְּטִירָה עַל דָּבָר שֶׁבְּמָמוֹן. אֲבָל עַל דִּבְרֵי גַּאֲוָה וָבוּז וּדְרִישַׁת רָעָה מֻתָּר לָשׂוּם הַדְּבָרִים עַל לִבּוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל זֶה כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵינוֹ נוֹקֵם וְנוֹטֵר כְּנָחָשׁ אֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם. אֲבָל אִם יְבַקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ מְחִילָה יַעֲבֹר עַל מִדּוֹתָיו.",
+            "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ (ויקרא י\"ט:י\"ז). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה לְהָסִיר מִנַּפְשֵׁנוּ מִדַּת הַשִּׂנְאָה וְהִיא מִדָּה מְעוֹלֶלֶת פְּשָׁעִים רַבִּים. וּמְסַבֶּבֶת כַּמָּה עֲלִילוֹת נִשְׁחָתוֹת. כְּמוֹ לָשׁוֹן הָרַע שֶׁהוּא שָׁקוּל כְּנֶגֶד כַּמָּה חַיָּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר. וּכְמוֹ דְּרִישַׁת רָעָה. וְהַשִּׂמְחָה לְאֵיד. וּגְרָמַת נְזָקִים לַחֲבֵרִים. וַהֲלִיכַת רָכִיל. וּנְקִימָה וּנְטִירָה. וּמְאַבֶּדֶת טוֹבָה הַרְבֵּה מִן הַנֶּפֶשׁ. כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר בְּשַׁעַר הַשִּׂנְאָה. וּרְאֵה עַד הֵיכָן הִגִּיעַ עֹנֶשׁ הַשִּׂנְאָה. כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּיִת שֵׁנִי שֶׁהָיוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים מִפְּנֵי מָה חָרַב. מִפְּנֵי שִׂנְאַת חִנָּם שֶׁהָיְתָה בֵּינֵיהֶם.",
+            "וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע (דברים כ\"ג:י'). פֵּרְשׁוּ זַ\"ל לֹא יְהַרְהֵר אָדָם בַּיּוֹם וְיָבֹא לִידֵי טֻמְאָה בַּלַּיְלָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְהַרְהֵר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת. וְדָבָר הַלָּמֵד מֵעִנְיָנוֹ שֶׁכָּתוּב אַחֲרָיו (דברים כ\"ג:י\"א) כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה.",
+            "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם (במדבר ט\"ו:ל\"ט). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לַחְשֹׁב לַעֲשׂוֹת עֲבֵרָה וְעַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע וְחֵטְא. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ\"ד:ח') מְחַשֵּׁב לְהָרֵעַ. וְשֶׁלֹּא לְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי הַמִּינִין. פֶּן יִכָּשֵׁל וְיִמָּשֵׁךְ אַחֲרֵיהֶם. וַאֲשֶׁר יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ כִּי הש\"י בּוֹחֵן לֵב וְחוֹקֵר כְּלָיוֹת. אֵיךְ יָעִיז פָּנָיו לְטַמֵּא לִבּוֹ וּדְבַר בְּלִיַּעַל יָצוּק בּוֹ. וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כ\"ד:ט') זִמַּת אִוֶּלֶת חַטָּאת. עוֹד אָמַר (משלי ו':ט\"ז-י\"ח) שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה' וְשֶׁבַע תּוֹעֲבוֹת נַפְשׁוֹ לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן.",
+            "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא (שמות כ\"ג:א'). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרַע. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַתַּרְגּוּם לָא תְקַבֵּל שֵׁמַע דִּשְׁקָר.",
+            "לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ (שמות כ':י\"ד). וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ (דברים ח). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לְהִתְעוֹלֵל עֲלִילוֹת בְּרֶשַׁע לָקַחַת שָׂדֶה וְכֶרֶם וְכָל אֲשֶׁר לְרֵעֵנוּ. גַּם כִּי נִתֵּן מִכְרָם. וְהֻזְהַרְנוּ עַל מַחְשֶׁבֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה שֶׁלֹּא נַסְכִּים בְּמַחְשַׁבְתֵּנוּ לַעֲשׂוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תַחְמֹד. וְאִם יִכְסֹף אָדָם שֶׁיִּמְכֹּר לוֹ חֲבֵרוֹ שָׂדֶה אוֹ כֶּרֶם אוֹ אֶחָד מֵחֲפָצָיו לֹא יִשָּׂא אֶת נַפְשׁוֹ לְמָכְרוֹ. וְאִם יִפְצַר בּוֹ בְּרוֹב דִּבְרֵי תַּחֲנוּנִים יֵבוֹשׁ לְהָשִׁיב פָּנָיו אָסוּר לִפְצֹר בּוֹ. כִּי זֶה כְּמוֹ הֶכְרֵחַ וְאֹנֶס. וְהַחוֹמֵד לָקַחַת כָּל חֵפֶץ וְהוּא אִישׁ נִכְבָּד, שֶׁאִם יִשְׁאַל שְׁאֵלָה אוֹר פָּנָיו לֹא יַפִּילוּן. אָסוּר לִשְׁאוֹל מֵעִם רֵעֵהוּ מִקָּח אוֹ מַתַּת, בִּלְתִּי אִם יֵדַע כִּי נָתֹן יִתֵּן לוֹ בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה. וְלֹא יֵרַע לְבָבוֹ בְּתִתּוֹ לוֹ.",
+            "מִן הָאַזְהָרוֹת הַתְּלוּיוֹת (בלב) [בַּלָּשׁוֹן]. כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר (דברים כ\"ג:ט\"ו). אָמְרוּ זַ\"ל כִּי בִּכְלַל הָאַזְהָרָה הַזֹּאת. כִּי בַּהֲגוֹתֵנוּ בְּתוֹרַת הש\"י. וּבְדַבְּרֵנוּ בַּתְּפִלָּה לְפָנָיו. יִהְיֶה מַחֲנֵנוּ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בָּנוּ עֶרְוַת דָּבָר. לָכֵן נִצְטַוִּינוּ בָּזֶה לְהַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם בִּקְדֻשָּׁה. וְלַעֲסֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה וּתְפִלָּה בִּקְדֻשָּׁה. וְשֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם וְדִבְרֵי תוֹרָה אִם הוּא עָרֹם. אוֹ אִם יֵשׁ שָׁם אָדָם עָרֹם כְּנֶגְדּוֹ. וְכֵן הֻזְהַרְנוּ שֶׁיִּהְיֶה הַמָּקוֹם נָקִי. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ\"ג:י\"ד) וְחָפַרְתָּ בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ. וכ\"ש כִּי הוּא מֻזְהָר שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם אִם אֵין יָדָיו נְקִיּוֹת. וְאִם נָגְעוּ יָדָיו בְּדָבָר הַנִּמְאָס עָלָיו יִרְחָצֵם. וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים כ\"ו:ו') אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפַּי. וּבְלֶכְתּוֹ בַּדֶּרֶךְ וְהוּא מִסְתַּפֵּק אִם הַדֶּרֶךְ נָקִי אַל יִזְכֹּר שֵׁם שָׁמַיִם. וְאַל יְדַבֵּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה. וְאִם יֵשׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נָקִי לְאַחֲרָיו כְּגוֹן צוֹאָה אוֹ נְבֵלָה אוֹ מֵי מִשְׁרָה. צָרִיךְ שֶׁיַּרְחִיק ד' אַמּוֹת מִמָּקוֹם שֶׁכָּלָה הָרֵיחַ וּלְפָנָיו כִּמְלֹא עֵינָיו. וְהַזְּהִירוּת בָּזֶה מִדַּרְכֵי יִרְאַת שָׁמַיִם. שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג':ט\"ז) לְיִרְאֵי ה' וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר ט\"ו:ל\"א) כִּי דְבַר ה' בָּזָה זֶה הַמְדַבֵּר דִבְרֵי תוֹרָה בַּמְּבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קהלת רבה א׳:ז׳) יָהֵיב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין מִפְּנֵי כִּי הַחֲכָמִים מְכַבְּדִים אֶת הַתּוֹרָה וְעוֹסְקִים בָּהּ בִּקְדֻשָּׁה. וְאִלּוּ נִתְּנָה לַטִּפְּשִׁים הָיוּ מְדַבְּרִים בְּדִבְרֵי תוֹרָה בַּמְּבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת.",
+            "וְיֵשׁ בָּאַזְהָרוֹת הַתְּלוּיוֹת בַּלָּשׁוֹן [שֶׁלּוֹקִין] עֲלֵיהֶן. כִּי כֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הָאַזְהָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה אֵין לוֹקִין עָלָיו חוּץ מִנִּשְׁבָּע וּמְקַלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם. וְהַשְּׁבוּעָה לַשָּׁוְא אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ מִיתַת בֵּית דִּין. עָנְשָׁהּ חָמוּר בִּידֵי שָׁמַיִם יוֹתֵר מֵהַרְבֵּה עֲבֵרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מִיתוֹת בֵּית דִּין, כִּי הַנִּשְׁבָּע לַשֶּׁקֶר מְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י\"ט:י\"ב) וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ. וְחִלּוּל הַשֵּׁם עָנְשׁוֹ לְמַעְלָה מִכָּל הָעֲבֵרוֹת. וְלֹא נִכְתַּב כֵּן עַל אַחַת מִן הָעֲבֵרוֹת אֶלָּא עַל הַשְּׁבוּעָה לַשֶּׁקֶר וְעַל ע\"ז שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ':ג') כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי. וְנֶאֱמַר בְּאַזְהָרוֹת ע\"ז (שמות כ':ה') לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – כִּי לֹא יִסְלַח עֲוֹן ע\"ז עַל דֶּרֶךְ סְלִיחָתוֹ לִשְׁאָר עֲבֵרוֹת. כָּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (ירמיהו ה':ז') אֵי לָזֹאת אֶסְלַח לָךְ בָּנַיִךְ עֲזָבוּנִי וַיִּשָּׁבְעוּ בְּלֹא אֱלֹהִים. וְכֵן כָּתוּב בְּאַזְהָרוֹת הַשְּׁבוּעָה לַשֶּׁקֶר (שמות כ':ז') כִּי לֹא יְנַקֶּה ה' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא. וְנִכְתְּבָה אַזְהָרַת הַשְּׁבוּעָה לַשֶּׁקֶר אַחַר אַזְהָרַת עֲבוֹדָה זָרָה. יַעַן וּבְיַעַן כִּי הַשְּׁבוּעָה לַשֶּׁקֶר נִמְצָא בִּכְנָפֶיהָ עֲוֹן חִלּוּל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעִנְיָן מָה שֶׁכָּתוּב (משלי ל':ח') רֵאשׁ (כן כתיב מלא באל\"ף וענינו העניות) וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי וְגוֹ' פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי ה' וּפֶן אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי וְתָפַשְׂתִּי שֵׁם אֱלֹהָי. הַשְּׁנִיָּה קָשָׁה מִן הָרִאשׁוֹנָה. שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כ':ל\"ט) וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ וְאַחַר אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ עוֹד. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – כִּי עֲוֹן הַנִּשְׁבָּע לַשֶּׁקֶר בב\"ד חָמוּר מֵעֹנֶשׁ הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה בַּסֵּתֶר מִפְּנֵי חִלּוּל הַשֵּׁם. וְאָמְרוּ זַ\"ל עַל כָּל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְכָאן מִמֶּנּוּ וּמִכָּל הָעוֹלָם. וְאִם חִיְּבוּ בֵּית דִּין אֶת הָאָדָם לְהִשָּׁבַע שְׁבוּעָה וְהוּא יוֹדֵעַ אֲשֶׁר פִּיו דִּבֵּר שָׁוְא. אָסוּר לְקַבֵּל עָלָיו הַשְּׁבוּעָה לֵאמֹר אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ לְמַעַן הַפְחִיד אֶת חֲבֵרוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בִּלְבָבוֹ לְהִשָּׁבַע שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ':ז') לֹא תִשָּׂא. וְיֵשׁ בִּכְלַל מִשְׁמָעוֹ לֹא תְּקַבֵּל לְהִשָּׁבַע לַשָּׁוְא. וְכֵן אָמְרוּ זַ\"ל בִּמְכִילְתִּין. וְתַרְגּוּם (שמות כ\"ג:א') לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא לָא תְקַבֵּל. וְאָסוּר לְהִשָּׁבַע חִנָּם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נִשְׁבָּע עַל הָאֱמֶת. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ':ז') לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא וְתַרְגּוּמוֹ לְמַגָּנָא. וְכֵן הַמְּסַבֵּב לְהַשְׁבִּיעַ אֶת חֲבֵרוֹ חִנָּם גָּדוֹל עֲוֹנוֹ. כְּגוֹן שֶׁהָיָה חֲבֵרוֹ חַיָּב לוֹ מָנֶה וְיַכְפִּיל עַל תְּבִיעָתוֹ לְמַעַן יֵצֵא קַו הַדִּין עַל הוֹדָאָתוֹ לְמִקְצָת לְהִשָּׁבַע שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה. אוֹ שֶׁתּוֹבֵעַ אֶת חֲבֵרוֹ עַל חִנָּם אֲשֶׁר לֹא יָדַע יִשְׁאָלֵהוּ וּמַשְׁבִּיעוֹ שְׁבוּעַת הֶסֵּת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי זֶה הָאִישׁ נִקְרָא גַּנָּב שֶׁגּוֹנֵב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת. וְעָלָיו נֶאֱמַר (זכריה ה':ד') הוֹצֵאתִיהָ נְאֻם ה' צְבָאוֹת וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב וְאֶל בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְלָנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְכִלַּתּוּ וְאֶת עֵצָיו וְאֶת אֲבָנָיו. וּמִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאִם יִשָּׁבַע יַחְשְׁדוּהוּ בְּנֵי אָדָם עַל שְׁבוּעָתוֹ. יֵשׁ לוֹ לְהִמָּנַע וְלַחְשֹׂךְ נַפְשׁוֹ מִן הַשְּׁבוּעָה לִכְבוֹד שָׁמַיִם. גַּם כִּי הָאֱמֶת אִתּוֹ.",
+            "אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר (שמות כ\"ב:כ\"ז). לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ (ויקרא י\"ט:י\"ד). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא יְקַלֵּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל בַּשֵּׁם וְלֹא בְּאֶחָד מִכָּל הַכִּנּוּיִים. וּמָה שֶׁהֻזְכַּר בַּתּוֹרָה אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא וְחֵרֵשׁ. כִּי בָּא לְהַזְהִיר שֶׁלֹּא לְקַלֵּל הַשּׁוֹפֵט כַּאֲשֶׁר יַרְשִׁיעֵהוּ בַּדִּין. וְלֹא אֶת הַנָּשִׂיא כַּאֲשֶׁר יַעֲנֹשׁ אֹתוֹ לְשַׁלְּחוֹ בְּיַד פִּשְׁעוֹ. וְהֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר הַחֵרֵשׁ. פֶּן תֹּאמַר אֵין עֹנֶשׁ בְּקִלְלָתוֹ. אַחֲרֵי אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ שׁוֹמֵעַ וְלֹא יַשִּׂיגֵהוּ צַעַר עַל קִלְלָתוֹ. וּבְסוֹף פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים נִכְתַּב אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל. לֵאמֹר שֶׁלֹּא תְּקַלֵּל הַשּׁוֹפֵט אֶת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה. אֲבָל הַשּׁוֹפֵט אֲשֶׁר לֹא כַּדָּת אוֹתוֹ תְּקַלֵּל. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַמְּקַלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ אוֹ אֶת עַצְמוֹ בַּשֵּׁם לוֹקֶה וְעָנְשׁוֹ בִּידֵי שָׁמַיִם רַב מְאוֹד. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ\"ח:נ\"ח-נ\"ט) אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת [וגו'] לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ. וְהִפְלָא ה' אֶת מַכֹּתְךָ. וְגוֹ'. וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עִנְיַן הַפָּסוּק הַזֶּה עַל מִי שֶׁמְּקַלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ אוֹ אֶת עַצְמוֹ בַּשֵּׁם.",
+            "וְאָסוּר לְאָדָם שֶׁיֹּאמַר, כֵּן יוֹשִׁיעֵהוּ הַשֵּׁם כַּאֲשֶׁר הַדָּבָר הַזֶּה דְּבַר אֱמֶת, וְהִנֵּה הוּא כָּזָב. כִּי הִנֵּה קִלֵּל אֶת עַצְמוֹ בַּשֵּׁם שֶׁמִּכְּלַל הֵן אַתָּה שׁוֹמֵעַ לָאו.",
+            "יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ וְגוֹ' וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (ויקרא י':ט') וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַשּׁוֹתֶה רְבִיעִית יַיִן שֶׁאֵינוֹ מָזוּג בְּמַיִם אַל יוֹרֶה. וְאִם שָׁתָה יוֹתֵר מֵרְבִיעִית אַף עַל פִּי שֶׁמְּזָגוֹ אַל יוֹרֶה.",
+            "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ (ויקרא כ\"ה:י\"ז). בְּאוֹנָאַת דְּבָרִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר כַּאֲשֶׁר שֶׁהִקְדַּמְנוּ לְמַעְלָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ הָיָה בַּעַל תְּשׁוּבָה לֹא יֹאמַר לוֹ זְכֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים, הָיָה בֶּן גֵּרִים לֹא יֹאמַר לוֹ זְכֹר מַעֲשֵׂי אֲבוֹתֶיךָ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ\"ב:כ') וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ. לֹא תוֹנֶה בִּדְבָרִים. וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ בְּמָמוֹן. וּבְכַמָּה מְקוֹמוֹת הִזְהִירָה הַתּוֹרָה עַל אוֹנָאַת הַגֵּר מִפְּנֵי אֲשֶׁר שָׁכַח עַמּוֹ וּבֵית אָבִיו וּבָא לַחֲסוֹת תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (רות ב':י\"א) וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ וַתֵּלְכִי אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ. וְנֶאֱמַר (רות ב':י\"ב) וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו. מָשָׁל לִצְבִי שֶׁבָּא לָעֵדֶר וְשָׁם יִרְבַּץ עִם הַצֹּאן יִרְעֶה. וְחָמַל עָלָיו בַּעַל הָעֵדֶר. כִּי עָזַב כַּר נִרְחָב וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר.",
+            "לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת (שמות כ\"ג:ב') הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לְחַזֵּק יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה בִּדְבָרִים. וְשֶׁלֹּא לְהִתְחַבֵּר אֶל הַמַּסְכִּימִים אֶל הָעָוֶל. וְכָעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ח':י\"ב) לֹא תֹאמְרוּן קֶשֶׁר לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר הָעָם הַזֶּה קָשֶׁר.",
+            "וְאָסוּר לְהִתְחַבֵּר אֶל הָרָשָׁע בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם. שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב כ':ל\"ז) בְּהִתְחַבֶּרְךָ עִם אֲחַזְיָהוּ פָּרַץ ה' אֶת מַעֲשֶׂיךָ. וְנֶאֱמַר (משלי ג':ל\"א) אַל תְּקַנֵּא בְּאִישׁ חָמָס וְאַל תִּבְחַר בְּכָל דְּרָכָיו וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּאָבוֹת שֶׁל רַבִּי נָתָן אַל תְּהִי חָבֵר לְרָשָׁע אֲפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה. וְרַבּוּ דַּרְכֵי מָוֶת הַנִּמְצָאִים בְּחֶבְרַת הָרְשָׁעִים. וּכְבָר גִּלִּינוּ עַל הֶעָוֹן הַזֶּה וְכֹבֶד עָנְשׁוֹ.",
+            "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל (ויקרא י\"ט:י\"ד). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לְהוֹרוֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לֹא כַּדָּת וְשֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין. וְנִמְהֲרֵי לֵב לְהָבִין וּלְהוֹרוֹת לֹא יַצִּילוּ אֶת נַפְשָׁם מִתֵּת מִכְשׁוֹל לִפְנֵי עִוֵּר וְחַטָּאתָם כָּבְדָה מְאוֹד. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים פ\"ב:ה') לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ יִמּוֹטוּ כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ. וְעוֹד אָמְרוּ הֱוֵי זָהִיר בַּתַּלְמוּד שֶׁשִּׁגְגַת תַּלְמוּד עוֹלָה זָדוֹן. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה כב.) כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה זֶה תַּלְמִיד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְהוֹרָאָה וּמוֹרֶה. וַעֲצוּמִים כָּל הֲרוּגֶיהָ זֶה תַּלְמִיד שֶׁהִגִּיעַ לְהוֹרָאָה וְאֵינוֹ מוֹרֶה.",
+            "עוֹד הֻזְהַרְנוּ מִן הַמִּקְרָא הַזֶּה. לְהַשִּׂיא עֵצָה הוֹגֶנֶת לַאֲשֶׁר יִוָּעֵץ עִמָּנוּ. וְלֹא לְהַכְשִׁילוֹ בְּעֵצָה נִבְעָרָה. וְלֹא יְיַעֵץ אֶת חֲבֵרוֹ לְפִי דַּרְכּוֹ.",
+            "וְחַיָּב אָדָם לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת לְהַעֲלוֹת עֵצוֹת הֲגוּנוֹת וּמְתֻקָּנוֹת לַחֲבֵרוֹ. וְזֶה אֶחָד מֵעִקְּרֵי דַּרְכֵי גְּמִילוּת חֲסָדִים. שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ\"ז:ט') שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב וּמֶתֶק רֵעֵהוּ מֵעֲצַת נָפֶשׁ.",
+            "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךָ (ויקרא י\"ט:ט\"ז). אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי בִּכְלַל הָאַזְהָרָה הַזֹּאת שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא שֵׁם רַע עַל אִישׁ מִבְּנֵי עַמֵּנוּ. וְעָנְשׁוֹ חָמוּר בִּידֵי שָׁמַיִם. כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר בְּמַדְרֵגַת חַיָּבֵי מִיתָה. עוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךָ אַזְהָרָה לַדַּיָּן שֶׁלֹּא יְהֵא רַךְ לָזֶה וְקָשֶׁה לָזֶה.",
+            "וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ (שמות כ\"ג:י\"ג). לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ שְׁמֹר לִי אֵצֶל עֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִית.",
+            "לֹא תְחָנֵּם (דברים ז':ב'). פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ\"ל לֹא תִּתֵּן לָהֶם חֵן, שֶׁאָסוּר לְאָדָם שֶׁיֹּאמַר: כַּמָּה נָאֶה גּוֹי זֶה. עוֹד פֵּרְשׁוּ, שֶׁלֹּא לָתֵת לָהֶם מַתְּנַת חִנָּם.",
+            "וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ (במדבר י\"ז:ה'). אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קי.) כָּל הַמַּחְזִיק בְּמַחְלֹקֶת עוֹבֵר בְּלָאו שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ. וּמֻתָּר לְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל בַּעֲלֵי הַמַּחְלֹקֶת. שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א א':כ\"ו) וְלִי אֲנִי עַבְדֶּךָ וּלְצָדֹק הַכֹּהֵן וְגוֹ' לֹא קָרָא.",
+            "מִי שֶׁאֵינוֹ מַחֲזִיק בְּמַחְלֹקֶת עַל הַמִּתְיַצְּבִים עַל דֶּרֶךְ לֹא טוֹב וּמוֹשְׁכֵי הֶעָוֹן. הֲרֵי הוּא נֶעֱנָשׁ מִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם. וְעוֹבֵר בְּלָאו שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י\"ט:י\"ז) וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. וְנֶאֱמַר (הושע י':ט') מִימֵי הַגִּבְעָה חָטָאתָ יִשְׂרָאֵל שָׁם עָמָדוּ לֹא תַשִּׂיגֵם בַּגִּבְעָה מִלְחָמָה עַל בְּנֵי עַוְלָה. פֵּרוּשׁוֹ – אִם שָׁם עָמְדוּ הַדּוֹר הַזֶּה לֹא הִשִּׂיגָה אוֹתָם בַּגִּבְעָה מִלְחָמָה לְבַעֵר הָרָע כַּאֲשֶׁר הִשִּׂיגָה מִלְחָמָה לִבְנֵי הַדּוֹר הַהוּא. שָׁם עָמְדוּ כְּמוֹ אִם שָׁם עָמְדוּ. וְכֵן וְעָזַב אֶת אָבִיו וְאִם עָזַב. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – מִמִּין חֵטְא גִּבְעָה הָיָה חַטָּאתָם. אָכֵן הֵם הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה כִּי נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל נַפְשָׁם לְבַעֵר הָרַע. וְנֶאֱמַר (שופטים ה':כ\"ג) אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ ה' אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ה' בַּגִּבּוֹרִים. וְנֶאֱמַר (דברים א':י\"ז) לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ. וְכָל מִי שֶׁהוּא לשי\"ת יִמְסֹר נַפְשׁוֹ עַל קְדֻשַּׁת ה'. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ל\"ב:כ\"ו) מִי לַה' אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי. וְנֶאֱמַר (במדבר כ\"ה:ז') וַיַּרְא פִּינְחָס וְגוֹ' וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. וְחוֹבָה עַל כָּל יָרֵא. אַף כִּי אוֹהֵב טְהָר לֵב, לְהָעִיר קִנְאָה כִּי יִרְאֶה וְהִנֵּה יַד שָׂרִים וּסְגָנִים בַּמַּעַל. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: כָּל פִּרְצָה שֶׁאֵינָהּ מִן הַגְּדוֹלִים אֵינָהּ פִּרְצָה, שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא ט':ב') וְיַד הַשָּׂרִים וְהַסְּגָנִים הָיְתָה בַּמַּעַל הַזֶּה רִאשׁוֹנָה.",
+            "וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ (ויקרא כ\"ה:מ\"ו). לֹא יִשְׁתַּעְבֵּד אָדָם בַּחֲבֵרָיו. וְאִם אֵימָתוֹ עֲלֵיהֶם אוֹ שֶׁהֵם בּוֹשִׁים לְהָחֵל דְּבָרוֹ. לֹא יְצַוֶּה אוֹתָם לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה. אֶלָּא לִרְצוֹנָם וְתוֹעַלְתָּם. וַאֲפִלּוּ לְהָחֵם צַפַּחַת מַיִם אוֹ לָצֵאת בִּשְׁלִיחוּת אֶל רְחוֹב הָעִיר לִקְנוֹת עַד כִּכַּר לֶחֶם. אֲבָל אָדָם שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג כַּשּׁוּרָה מֻתָּר לְצַוּוֹתוֹ לְכָל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ.",
+            "לֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי (ויקרא כ\"ב:ל\"ב). זֶה מֵחַיָּבֵי כָּרֵתוֹת כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר. וְדַע כִּי הַהֶפְסֵד וְהָאֲבַדּוֹן הַמָּצוּי בְּנַפְשׁוֹת הֲמוֹן הָעָם. הֲלֹא הוּא עַל שְׂפַת לָשׁוֹן. כִּי הֵם מַזְכִּירִים שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה. וְגַם מַזְכִּירִים מִבְּלִי מוֹרָא. וְעַל עִנְיָן זֶה פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מָה שֶׁכָּתוּב (ישעיה א':ג') יִשְׂרָאֵל לֹא יָדָע. גַּם אֵינָם מְדַקְדְּקִים בִּנְקִיּוּת הַמָּקוֹם וְנִקְיוֹן כַּפַּיִם. וְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ מְנַדִּים וּמְשַׁמְּתִים הַמּוֹצִיא שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה, וְהָיוּ חוֹשְׁדִים אוֹתוֹ עַל הַשְּׁבוּעָה, וְאָמְרוּ הַשּׁוֹמֵעַ מֵחֲבֵרוֹ שֶׁמַּזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה, צָרִיךְ לְנַדּוֹתוֹ. וְאִם לֹא נִדָּהוּ, הוּא עַצְמוֹ יְהֵא בְּנִדּוּי.",
+            "וְעַל דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם שֶׁאֵינָם נִזְהָרִים בִּלְשׁוֹנָם בִּכְבוֹד ת\"ח בֵּין בִּפְנֵיהֶם בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵיהֶם. נַעֲשִׂים אֶפִּיקוֹרְסִים שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְכֵן אֲבַדּוֹן אַרְבַּע כִּתּוֹת הֲלֹא הוּא בְּחַטַּאת פִּימוֹ דְּבַר שְׂפָתֵימוֹ. הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בַּשַּׁעַר הַזֶּה. עַל כֵּן כָּתוּב (משלי י\"ח:כ\"א) מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן.",
+            "וְהִתְבּוֹנֵן וּרְאֵה עֲוֹן הַלָּשׁוֹן וְכֹבֶד פִּשְׁעוֹ. כִּי הַמְּקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ עָנְשׁוֹ חָמוּר מִן הַמַּכֶּה. כִּי מִשְׁפַּט הַמְקַלֵּל בִּסְקִילָה שֶׁהִיא הַחֲמוּרָה בְּמִיתוֹת בֵּית דִּין. וְהַמַּכֶּה מִשְׁפָּטוֹ בְּחֶנֶק.",
+            "וְגַם רַבִּים נוֹקָשִׁים וְנִלְכָּדִים. בְּחַלְּלָם הַחוּשִׁים הַנִּכְבָּדִים. חוּשׁ הָרְאוּת. וְחוּשׁ הַשֵּׁמַע. וְנֶאֱמַר עַל חוּשׁ הָרְאוּת (במדבר ט\"ו:ל\"ט) וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם. הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל אָדָם בְּאֵשֶׁת אִישׁ וּבִשְׁאָר עֲרָיוֹת פֶּן יִוָּקֵשׁ בָּם.",
+            "וּמִן הָעֲבֵרוֹת הַתְּלוּיוֹת בְּחוּשׁ הָרְאוּת. רוּם עֵינַיִם. כִּי הוּא מְעוֹלָל (פי' לשון עילה וסיבה ור\"ל שהגאוה היא סיבה לרום העינים) מִן הַגַּאֲוָה שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ק\"א:ה') גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אֹתוֹ לֹא אוּכָל.",
+            "וּמִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ עַל חוּשׁ הַשֵּׁמַע. אַל יַשְׁמִיעַ אָדָם לְאָזְנָיו דְּבָרִים בְּטֵלִים שֶׁהֵם נִכְוִים תְּחִלָּה לָאֵיבָרִים. וְעַל הַמַּאֲזִין לְכָל פֶּה דּוֹבֵר נְבָלָה נֶאֱמַר (משלי כ\"ב:י\"ד) שׁוּחָה עֲמֻקָּה פִּי זָרוֹת. יָשִׁיתוּ לֵב לְכָל אֵלֶּה יִרְאֵי אֱלֹהִים וּבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה. לְהַצִּיל אֶת נַפְשָׁם מִיַּד לֶהָבָה. וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ לְךָ דְּבָרִים נִכְבָּדִים בְּעִנְיָן זֶה בְּשַׁעֲרֵי גִּדְרֵי הַזְּהִירוּת.",
+            "מִן הָאַזְהָרוֹת הַתְּלוּיוֹת בִּקְפִיצַת יָד וְהַמּוֹנֵעַ מִן הַמַּעֲשֶׂה: לֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְגוֹ' הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ (דברים ט\"ו:ז'-ט'). לָמַדְנוּ מִזֶּה כִּי הַנִּמְנָע מֵהַלְווֹת לֶעָנִי עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין שֶׁהֵם הִשָּׁמֶר פֶּן. וְאִם לְעֵת אֲשֶׁר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע הֻזְהַרְנוּ שֶׁלֹּא נֶחְדַּל מִלְּהַלְווֹת מִיִּרְאַת דְּבַר הַשְּׁמִטָּה. אַף כִּי בִּזְמַן שֶׁלֹּא יַפְסִיד חוֹבוֹ. כִּי יִגְדַּל חֵטְא הַקּוֹפֵץ יָדוֹ מִלְּהַלְווֹת. וְעַל גֹּדֶל הֶעָוֹן קָרָא הַכָּתוּב מַחְשֶׁבֶת צַר הָעַיִן מִלְּהַלְווֹת דְּבַר בְּלִיַּעַל. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַמַּעֲלִים עֵינָיו מִן הַצְּדָקָה כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. כְּתִיב כָּאן פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל. וְשָׁם כָּתוּב (שם י\"ג:י\"ד) יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי נִקְרָא צַר הָעַיִן בְּלִיַּעַל. וְכֵן כָּתוּב (שמואל א כ\"ה:כ\"ה) אֶל אִישׁ הַבְּלִיַּעַל הַזֶּה עַל נָבָל עַל שֶׁהָיָה צַר עַיִן שֶׁאָמַר לְעַבְדֵי דָּוִד (שמואל א כ\"ה:י\"א) וְלָקַחְתִּי אֶת לַחְמִי וְאֶת מֵימַי וְאֵת טִבְחָתִי וְגוֹ'. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת סג.) גָּדוֹל הַמַּלְוֶה לֶעָנִי יוֹתֵר מִן הָעוֹשֶׂה צְדָקָה.",
+            "לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ (ויקרא י\"ט:י\"ג) וְאָמַר דָּוִד עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהלים ל\"ז:כ\"א) לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם. (ויקרא י\"ט:י\"ג) לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר. (דברים כ\"ד:ט\"ו) בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (ב\"מ קי:), שְׂכִיר יוֹם גּוֹבֶה כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה, שְׂכִיר לַיְלָה גּוֹבֶה כָּל הַלַּיְלָה וְכָל הַיּוֹם, אֶחָד שְׂכַר הַבְּהֵמָה וְאֶחָד שְׂכַר הָאָדָם וְאֶחָד שְׂכַר הַכֵּלִים עוֹבֵר עֲלֵיהֶן עַל בַּל תָּלִין. קַבְּלָנוּת עוֹבֵר עָלָיו עַל בַּל תָּלִין.",
+            "לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ (דברים כ\"א:כ\"ג). הַמֵּלִין אֶת מֵתוֹ עוֹבֵר בְּלָאו. זוּלָתִי אִם הֱלִינוֹ לִכְבוֹדוֹ.",
+            "לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם (שם כב). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לְהִתְרַשֵּׁל מֵהַצָּלַת מָמוֹן חֲבֵרֵינוּ בֵּין מִטַּלְטְלִין בֵּין קַרְקָעוֹת כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם) וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ לְרַבּוֹת אֲבֵדַת קַרְקָעוֹת. כְּגוֹן אִם הָיוּ מַיִם שׁוֹטְפִים וּבָאִים שָׁם חַיָּב לִגְדֹּר בִּפְנֵיהֶם. אַף כִּי הֻזְהַרְנוּ לְהִשְׁתַּדֵּל בְּהַצָּלַת חֲבֵרֵנוּ וְלָשִׁית עֵצוֹת לְעֶזְרָתָם בְּעֵת צָרָתָם. וְכֵן כָּתוּב (ויקרא י\"ט:ט\"ז) לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ. וְאָמַר שְׁלֹמֹה (משלי כ\"ד:י') הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶךָ. פֵּרוּשׁוֹ – אִם יֵשׁ לְךָ כֹּחַ לְהַצִּיל בְּעֵצָה אוֹ בְּהִשְׁתַּדְּלוּת וְאַתָּה מַרְאֶה אֶת נַפְשְׁךָ שֶׁאֵין בְּךָ יְכֹלֶת. יִקְצַר כֹּחֲךָ. מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. וְנֶאֱמַר אַחֲרָיו (משלי כ\"ד:י\"ב) כִּי תֹאמַר הֵן לֹא יָדַעְנוּ זֶה הֲלֹא תֹכֵן לִבּוֹת הוּא יָבִין וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ הוּא יֵדָע וְהֵשִׁיב לְאָדָם כְּפָעֳלוֹ. הִנֵּה הַמְּנִיעָה מִן הַהַצָּלָה וְשִׁית עֵצוֹת עַל הָעֵזֶר הקב\"ה יַחְשְׁבֶהָ לוֹ כְּפָעֳלוֹ.",
+            "וְטוֹב וְנָכוֹן מְאוֹד לִהְיוֹת בְּכָל עִיר וָעִיר מִתְנַדְּבִים בָּעָם מִן הַמַּשְׂכִּילִים לִהְיוֹת נְכוֹנִים וּמְזֻמָּנִים לְכָל דְּבַר הַצָּלָה. בִּהְיוֹת אִישׁ אוֹ אִשָּׁה מִיִּשְׂרָאֵל שְׁרוּיִם בְּצַעַר. וְהִנֵּה נִתְחַיַּבְנוּ לִטְרֹחַ בְּשׁוֹר אַחֵינוּ אוֹ שֵׂיוֹ הַנִּדָּחִים. לִהְיוֹת עִמָּנוּ עַד דְּרוֹשׁ אָחִינוּ אוֹתוֹ. עַתָּה מָה לַעֲשׂוֹת יְקָר וּגְדוֹלָה לְבַעֲלֵיהֶם. וְכֵן כָּתוּב (ישעיהו נ\"ח:ז') וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת.",
+            "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא (ויקרא י\"ט:י\"ז). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא נִשָּׂא חֵטְא בְּחֵטְא חֲבֵרֵנוּ בְּהִמָנְעֵנוּ מֵהוֹכִיחַ אוֹתָם. וְאִם אִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא. בְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת חֶטְאוֹ. כָּל הָעֵדָה יֵעָנְשׁוּ עָלָיו אִם לֹא יוֹכִיחוּהוּ בְּשֵׁבֶט מוּסָרָם. וְכֵן כָּתוּב (יהושע כ\"ב:כ') הֲלֹא עָכָן בֶּן זֶרַח מָעַל מַעַל בַּחֵרֶם וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל הָיָה קָצֶף וְהוּא אִישׁ אֶחָד לֹא גָוַע בַּעֲוֹנוֹ. וְנֶאֱמַר (דברים כ\"ט:כ\"ח) וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם. וַאֲפִילּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם אָמְרוּ (יונה א':ז') וְנֵדְעָה בְּשֶׁלְּמִי הָרָעָה הַזֹּאת. אַף כִּי יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה.",
+            "וּלְהִנָּצֵל מִן הָעֹנֶשׁ הַזֶּה. נָכוֹן הַדָּבָר לִבְחֹר אַנְשֵׁי אֱמֶת וְלַחֲזוֹת מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל. לְתִתָּם רָאשֵׁי הַשְׁגָּחָה עַל כָּל שׁוּק וּמִגְרַשׁ מִשְׁכְּנֹתָם, לְהַשְׁגִּיחַ עַל שְׁכֵנֵיהֶם וּלְהוֹכִיחָם עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע וּלְבַעֵר הָרַע.",
+            "כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַה' אֱלֹקֶיךָ לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ (דברים כ\"ג:כ\"ב). הִנֵּה יֵשׁ עֹנֶשׁ בְּאִחוּר הַנְּדָרִים וְהַצְּדָקוֹת אַף עַל פִּי שֶׁמְּשַׁלֵּם אוֹתָם אַחֲרֵי כֵן. וְאִם נָדַר אָדָם לָתֵת צְדָקָה לַעֲנִיִּים חַיָּב לְשַׁלֵּם אוֹתוֹ מִיָּד. וְאִם מִדֶּרֶךְ הַשִּׁכְחָה יֶאֱרַע לוֹ אִחוּר הַנְּדָרִים. אַף גַּם זֹאת עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ. כִּי אַחֲרֵי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהַשִּׁכְחָה מְצוּיָה בָּאָדָם. הָיָה לוֹ לִזְכֹּר נְדָרָיו וּלְהַעֲלוֹתָם עַל לִבּוֹ תָּמִיד לְבִלְתִּי יִשְׁכָּחֵם. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ':כ\"ה) מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קֹדֶשׁ וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר. עַל כֵּן עָנְשׁוֹ חָמוּר עַל פְּשִׁיעָתוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ה':ה') אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹקִים עַל קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ. פֵּרוּשׁוֹ – אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא וְגוֹ' לָמָּה תִּדּוֹר אִם אֵינְךָ זָהִיר בְּנִדְרְךָ וְתָבִיא עָלֶיךָ אָשָׁם. וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ לְבָאֵר הַמִּקְרָא הַזֶּה בְּשַׁעֲרֵי גִּדְרֵי הַזְּהִירוּת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּעֲוֹן נְדָרִים בָּנִים מֵתִים שֶׁנֶּאֱמַר וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ. עוֹד יִתְפָּרֵשׁ הַמִּקְרָא עַל עִנְיַן לָשׁוֹן הָרַע כִּי יֵעָנֵשׁ עַל הַפְּשִׁיעָה בּוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לְבַזּוֹת לַחֲבֵרוֹ. וְהִנֵּה נִצְטַוִּינוּ שֶׁלֹּא לִנְדֹּר נְדָרִים שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ\"ג:כ\"ג) וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ מִזֶּה שֶׁאִם תִּדֹּר יִהְיֶה בְּךָ חֵטְא. כִּי הַנֶּדֶר מִכְשׁוֹל לִפְנֵי הַנּוֹדֵר פֶּן יַחֵל דְּבָרוֹ אוֹ יְאַחֵר לְשַׁלֵּם. אֲבָל צַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן מִבִּלְתִּי שֶׁיִּדֹּר. זוּלָתִי כַּאֲשֶׁר יִקְרָא מִן הַמֵּצַר כִּי אָז יִדֹּר נֶדֶר. כָּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (בראשית כ\"ח:כ') וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר וְגוֹ'. וְכֵן בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל יִדְּרוּ נְדָרִים לְחַזֵּק יָדַיִם רָפוֹת.",
+            "<b>הַמַּדְרֵגָה הַחֲמִישִׁית – לָאו שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲשֶׂה:</b> אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לָאו שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲשֶׂה לוֹקִין עָלָיו. וְהַמַּלְקוּת אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מַלְקוּת תַּחַת מִיתָה עוֹמֶדֶת. וְאָמְרוּ מִי שֶׁלָּקָה וְשָׁנָה כּוֹנְסִין אוֹתוֹ לְכִפָּה. וְחוֹבָה עַל הַמּוֹכִיחִים לְחַפֵּשׂ דַּרְכֵי הָעָם. וְלַחְקֹר וְלָדַעַת בַּמֶּה יִכָּשְׁלוּ. וּלְהַזְהִירָם. כִּי יֵשׁ אַזְהָרוֹת רַבּוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהֵם שׁוֹמְרִים מִקְצָת הָאַזְהָרָה, מְבַטְּלִים הֵם מִקְצָתָם. כְּגוֹן אִסּוּר מְלָאכָה בְּשַׁבָּת שֶׁהֵם שׁוֹמְרִים שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ בָּרֹב. וְיֵשׁ מְלָאכוֹת שֶׁאֵין מִקְצָת הָעָם נִזְהָרִים בָּהֶם. לְפִי שֶׁאֵינָם יְדוּעִים אֶצְלָם וְתָלִין אִתָּם מְשׁוּגָתָם, תַּחַת אֲשֶׁר לֹא יָלִינוּ בְּקֶרֶב חֲכָמִים וְתוֹרָה לֹא יְבַקְשׁוּ מִפִּיהֶם. עַל כֵּן תּוֹרוֹת עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו כ\"ו:י') יֻחַן רָשָׁע בַּל לָמַד צֶדֶק. וְיֵשׁ פּוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָּם כִּי לֹא הֻרְגְּלוּ בִּנְעוּרֵיהֶם בֵּית אֲבִיהֶם לְהִזָּהֵר בָּהֶם וְנִחֲלוּ אָבוֹת וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקוֹל מוֹרִים. וְאֵלֶּה עוֹשִׂים בְּזָדוֹן.",
+            "וְכֵן כָּל הָעָם נִזְהָרִים מִדַּם הַנֶּפֶשׁ וּמִדַּם הַתַּמְצִית. וּמִקְצָתָם אֵינָם נִזְהָרִים בְּהֶכְשֵׁר הַמְּלִיחָה לְהוֹצִיא הַבָּשָׂר מִידֵי דָּמוֹ כַּמִּשְׁפָּט. וְכָהֵנָּה רַבּוֹת מְאוֹד מִבְּלִי דַּעַת וְאֵין תּוֹכַחַת. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ\"ט:י\"ח) בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם.",
+            "וְיֵשׁ אַזְהָרוֹת שֶׁאֵין מִקְצָת הֶהָמוֹן שׁוֹמְרִים עִקַּר הָאַזְהָרוֹת כְּמוֹ הַחַבָּלָה וְהַהַכָּאָה. שֶׁהַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ\"ה:ג') אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף פֶּן יֹסִיף. וְרַבִּים עוֹבְרִים עַל הַלָּאוִין הָאֵלֶּה בְּהַכָּאַת נְשׁוֹתֵיהֶם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַמֵּרִים יָד עַל חֲבֵרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכָּהוּ נִקְרָא רָשָׁע. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב':י\"ג) וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ. לָמָּה הִכִּיתָ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא תַכֶּה. וְאִיּוֹב אָמַר (איוב ל\"א:כ\"א) אִם הֲנִיפוֹתִי עַל יָתוֹם יָדִי. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רַב הוּנָא קָצַץ יַד הַמַּכֶּה, אָמַר (איוב ל\"ח:ט\"ו) וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר.",
+            "וְכֵן בְּהַשְׁחָתַת הַזָּקָן. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י\"ט:כ\"ז) וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ. וְהַחַטָּאִים מַנִּיחִים חוּט הַשֵּׂעָר. וְעִקְּרֵי פִּרְקֵי הַפֵּאוֹת לֹא נֵדַע מְקוֹמָם אַיֵּה, וְהִנָּם בָּנִים מַשְׁחִיתִים בְּעִקַּר הַפֵּאָה, וְהַקָּפַת פְּאַת הָרֹאשׁ אֲסוּרָה גַּם בְּמִסְפָּרַיִם כְּעֵין תַּעַר.",
+            "וְיֵשׁ אֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא נִשְׁמְרוּ בְּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז. כִּי יִתְפְּרוּ בֶּגֶד צֶמֶר בְּחוּט הַפִּשְׁתִּים. אוֹ יַעֲשׂוּ מִבֶּגֶד פִּשְׁתִּים שָׂפָה לְפִי בֶּגֶד הַצֶּמֶר.",
+            "אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ (ויקרא י\"ח:ו'). כָּל קֵרוּב בָּשָׂר אָסוּר כְּגוֹן הַנְּגִיעָה בִּידֵי אֵשֶׁת אִישׁ. וּפֵרוּשׁ – לְגַלּוֹת עֶרְוָה. כִּי הַקְּרִיבָה מְבִיאָה לִידֵי עֶרְוָה. וְכִי תֹּאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיפֹה נִמְצָא בַּכָּתוּב כִּי גָּדְרָה הַתּוֹרָה גָּדֵר כִּי תֹּאמַר אֲשֶׁר אָסְרָה מַגַּע יָד לְיָד לִהְיוֹת גָּדֵר לַעֲבֵרָה. נְשִׁיבְךָ דָּבָר. הִנֵּה בְּמִצְוַת הַנָּזִיר אֲשֶׁר עִקַּר נְזִירוּתוֹ פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק אוֹ יַתְעֵהוּ רוּחַ זְנוּנִים. אוֹסַרְתּוֹ הַתּוֹרָה מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן. וְכָל זֶה לְגֶדֶר הַרְחָקָה מִמִּשְׁתֶּה הַיַּיִן. וְכֵן אָמְרוּ זַ\"ל בַּמִּדְרָשׁ.",
+            "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל (שם יט). אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה לְבִלְתִּי הַכּוֹת אָדָם בְּנוֹ הַגָּדוֹל. פֶּן תִּהְיֶה לְפוּקָה וּלְמִכְשׁוֹל לַחֲטֹא בִּלְשׁוֹנוֹ וּלְהַקְלוֹת אָבִיו. וְכֵן הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לְזַמֵּן כָּל מִכְשׁוֹל עָוֹן לְיִשְׂרָאֵל וְגַם אֶל הַנָּכְרִי. שֶׁלֹּא יִתֵּן כּוֹס יַיִן לְנָזִיר וְאֵבֶר מִן הַחַי לִבְנֵי נֹחַ. גַּם לֹא יוֹשִׁיט אֵלָיו אֶת אֲשֶׁר אָסוּר לוֹ. וְלֹא יַכְשִׁילֵהוּ בְּאֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁהֻזְהֲרוּ בְּנֵי נֹחַ עֲלֵיהֶם.",
+            "לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן (דברים כ':י\"ט). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לִכְרוֹת כָּל עֵץ מַאֲכָל גַּם לִבְנוֹת בּוֹ מָצוֹר, כָּל זְמַן שֶׁיִּמְצָא מֵאִילָנֵי סְרָק דֵּי סִפּוּקוֹ. וְכֵן הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לְפַזֵּר מָמוֹן לָרִיק אֲפִלּוּ שָׁוֶה פְּרוּטָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ הַמְּקָרֵעַ עַל מֵתוֹ יוֹתֵר מִדַּי לוֹקֶה. וְכָל שֶׁכֵּן הַמְּשַׁבֵּר כֵּלִים בַּחֲמָתוֹ. כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה. הִשְׁחִית מָמוֹן. וְהִשְׁלִיט אֶת כַּעֲסוֹ לְהַעֲבִירוֹ עַל דִבְרֵי תוֹרָה. כִּי מֵעַתָּה יֵשׁ עִמּוֹ מִלְחָמָה מִיֵּצֶר הַכַּעַס לְהַעֲבִירוֹ עַל דָּתוֹ. כָּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (משלי כ\"ט:כ\"ב) וּבַעַל חֵמָה רַב פָּשַׁע. וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ לְךָ מָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אִם רָאִיתָ אָדָם שֶׁהוּא מְשַׁבֵּר כְּלִי בַּחֲמָתוֹ יִהְיֶה בְּעֵינֶיךָ כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁכָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרַע הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ, וּלְמָחָר אוֹמֵר לוֹ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לֹא יִשְׁפֹּךְ אָדָם מֵי בוֹרוֹ וַאֲחֵרִים צְרִיכִין לוֹ. אַף כִּי הֻזְהַרְנוּ שֶׁלֹּא לְהַשְׁחִית הַגּוּף בִּמְסִירָתוֹ לְסַכָּנוֹת. אוֹ בְּסִגּוּף הַגּוּף לְבַלְּעוֹ חִנָּם בְּתַעֲנִיּוֹת מִתּוֹךְ צַעֲרוֹ וְכַעֲסוֹ. וְלֹא לְהִתְאַבֵּל עַל מֵתוֹ [יותר מדאי]. אֲבָל הַמִּתְאוֹנֵן וְהַמִּתְאַבֵּל עַל עֲוֹנֹתָיו עָלָיו נֶאֱמַר (ישעיהו נ\"ז:י\"ח) דְּרָכָיו רָאִיתִי וְאֶרְפָּאֵהוּ וְאַנְחֵהוּ וַאֲשַׁלֵּם נִחֻמִים לוֹ וְלַאֲבֵלָיו. וְנֶאֱמַר (בראשית ט':ה') וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִיַּד נַפְשׁוֹתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ אֶת דִּמְכֶם.",
+            "שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל (ויקרא י\"ט:כ\"ג). הָעָרְלָה נוֹהֶגֶת בְּחוּצָה לָאָרֶץ וַאֲסוּרָה בַּהֲנָאָה. וְכָל אֲשֶׁר יֵאָסֵר בַּהֲנָאָה אָסוּר לְתִתּוֹ בְּמַתָּנָה לְגוֹי. וְעַל כֵּן הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְהַתִּיר לָתֵת נְבֵלָה לְנָכְרִי לְהוֹדִיעַ כִּי מֻתֶּרֶת הִיא בַּהֲנָאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י\"ד:כ\"א): לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה, לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ. וְהַנּוֹתֵן לְגוֹי עָרְלָה אוֹ חָמֵץ בַּפֶּסַח אוֹ בָּשָׂר שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בְּחָלָב – לוֹקֶה. וְכֵן אִם יִתֵּן מֵהֶן לִפְנֵי כֶּלֶב שֶׁמְּזוֹנוֹתָיו עָלָיו. וּמִצְוַת עָרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ לִשְׂרֹף אוֹתָם בָּאֵשׁ. וְאִם יֵשׁ לְגוֹי אִילַן עָרְלָה, אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לִלְקֹט מִמֶּנּוּ פֵּרוֹת לְצֹרֶךְ הַגּוֹי אֲפִלּוּ בְּחִנָּם, לְפִי שֶׁהוּא נֶהֱנֶה בָּזֶה שֶׁיַּחְזִיק לוֹ הַגּוֹי טוֹבָה, וְכֵן אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לְהַשְׁקוֹת לַגּוֹי מִיֵּינוֹ שֶׁל גּוֹי עַצְמוֹ בֵּין בְּשָׂכָר בֵּין בְּחִנָּם. וְכֶרֶם רְבָעִי אָסוּר בַּהֲנָאָה בְּלֹא פִּדְיוֹן, וְאֵין פּוֹדִים אוֹתוֹ עַד שֶׁיָּבוֹאוּ פֵּרוֹתָיו לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת. וְאֵימָתַי עוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, מִשֶּׁנִּגְמְרוּ פֵּרוֹתֵיהֶן, כָּעִנְיָן שֶׁשָּׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מֵאֵימָתַי הַפֵּרוֹת חַיָּבִים בְּמַעֲשֵׂר.",
+            "עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה (בראשית ל\"ב:ל\"ג). גִּיד הַנָּשֶׁה אָסוּר בַּהֲנָאָה. וְאָסוּר לְתִתּוֹ לְעַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִי. וְאָסוּר לִשְׁלֹחַ יָרֵךְ לְגוֹי וְגִיד הַנָּשֶׁה בְּתוֹכָהּ (וכן הביא הרא\"ש ר\"פ גיד הנשה בשמעתא דשולח אדם ירך לכנעני בשם רבינו המחבר. ולא קי\"ל כותיה בהא. אלא כדעת הרמב\"ם ושאר פוסקים דג\"ה מותר בהנאה ושולח ירך לכנעני וג\"ה בתוכו. ומבואר בטור ש\"ע י\"ד סימן ס\"ה).",
+            "לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ (ויקרא י\"ט:י\"א). אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ לֹא תִּגְנֹבוּ עַל מְנָת לְמֵקַט. שֶׁלֹּא יֹאמַר אֶגְנֹב כְּלִי פְּלוֹנִי כְּדֵי שֶׁיִּצְטַעֵר וְנָקוֹט בְּפָנָיו (מלשון ונקוטתם בפניכם יחזקאל לו) וְיִזָּהֵר בִּשְׁמִירַת כֵּלָיו וְאַחַר כָּךְ אַחֲזִירֶנּוּ לוֹ. וְכֵן אָסוּר לִטֹּל כְּלִי מִבֵּית חֲבֵרוֹ דֶּרֶךְ גְּנֵבָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ וּלְהַחֲזִירוֹ. וְלֹא יִגְנֹב אֶת שֶׁלּוֹ מֵאַחֲרֵי הַגַּנָּב שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כְּגַנָּב.",
+            "לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ (ויקרא י\"ט:כ\"ו). לֹא תְנַחֲשׁוּ כְּגוֹן אֵלּוּ הַמְנַחֲשִׁים בְּחֻלְדָּה וּבְעוֹפוֹת. פִּתּוֹ נָפְלָה מִפִּיו. צְבִי הִפְסִיקוֹ בַּדֶּרֶךְ. וְאָמַר אוֹת הוּא כִּי לֹא יַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ. וְסָר מִן הַדֶּרֶךְ בַּעֲבוּר זֶה. וְהַדּוֹמֶה לָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה. שֶׁלֹּא יֵלֵךְ לִקְרַאת נְחָשִׁים הֵן לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה הֵן לְהִמָּנַע מִן הַמַּעֲשֶׂה. לֹא תְעוֹנֵנוּ. לְשׁוֹן עוֹנוֹת וְשָׁעוֹת שֶׁאוֹמֵר יוֹם פְּלוֹנִי יָפֶה לְהַתְחִיל מְלָאכָה. שָׁעָה פְלוֹנִית קָשָׁה לָצֵאת. וְאֵין לִשְׁמֹעַ אֶל הוֹבְרֵי שָׁמַיִם. אֲבָל יִבְטַח לִבְּךָ בַּה' אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹקֵי הָאָרֶץ. עַל כֵּן כָּתוּב עַל הָעִנְיָן הַזֶּה (דברים י\"ח:י\"ג) תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ. לָמַדְנוּ מִזֶּה כִּי הַמְּעוֹנְנִים וְהַקּוֹסְמִים נֶעֱדָרִים בִּטָּחוֹן. וְהָעֲלִילוֹת הַנִּשְׁחָתוֹת הָהֵם מַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י\"ח:י\"ד) כִּי הַגּוֹיִים הָהֵם אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ.",
+            "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט (ויקרא י\"ט:ט\"ו). הֲרֵי הוּא אוֹמֵר אַחֲרֵי כֵן לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. וּמַהוּ מִשְׁפָּט הָאָמוּר בִּתְחִלַּת הַמִּקְרָא. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הוּא הַמִּדָּה וְהַמִּשְׁקָל וְהַמְּשׂוּרָה. מְלַמֵּד שֶׁהַמּוֹדֵד נִקְרָא דַיָּן. וְשֶׁאִם שִׁקֵּר בַּמִּדָּה הֲרֵי הוּא כִּמְקַלְקֵל אֶת הַדִּין וְקָרוּי עַוָּל וּמְשֻׁקָּץ וְחֵרֶם וְתוֹעֵבָה. וְגוֹרֵם לַחֲמִשָּׁה דְּבָרִים כִּמְעַוֵּת הַדִּין. מְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ. וּמְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם. וּמְסַלֵּק הַשְּׁכִינָה. וּמַפִּיל הָעָם בַּחֶרֶב. וּמַגְלֶה אוֹתָם מֵאַרְצָם. בַּמִּדָּה. זוֹ מִדַּת הָאָרֶץ. בַּמִּשְׁקָל כְּמַשְׁמָעוֹ. וּבַמְּשׂוּרָה הִיא מִדַּת הַלַּח וְהַיָּבֵשׁ. אַבְנֵי צֶדֶק הֵם הַמַּקְלוֹת שֶׁשּׁוֹקְלִים כְּנֶגְדָּם. אֵיפָה הִיא מִדַּת הַיָּבֵשׁ. הִין זוֹ מִדַּת הַלַּח. אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי וְגוֹ' אֲנִי הִבְחַנְתִּי בְּמִצְרַיִם בֵּין טִפָּה שֶׁל בְּכוֹר לְטִפָּה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל בְּכוֹר וַאֲנִי נֶאֱמָן לִפָּרַע מִמִּי שֶׁטּוֹמֵן מִשְׁקְלוֹתָיו בַּמֶּלַח כְּדֵי לְהַטְעוֹת הַבְּרִיּוֹת שֶׁאֵין מַכִּירִין בָּהֶן.",
+            "לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה (שמות כ\"ב:כ\"ד). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לְצַעֵר אֶת הַלֹּוֶה. וְלֹא יַעֲבֹר הַמַּלְוֶה לְפָנָיו וְיוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ מַה לִפְרֹעַ כִּי הוּא מַצִּיק לוֹ וּמְרַפֶּה אֶת רוּחוֹ בָּזֶה וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ דָּן אוֹתוֹ בִּשְׁנֵי דִּינִין שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ס\"ו:י\"ב) הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם. וְרָאוּי לַעֲטוֹת קִנְאָה לְהוֹכִיחַ הַמִּסְתּוֹלְלִים בְּעַמֵּנוּ בְּמִקְצָת מְקוֹמוֹת לֶאֱסֹר הַלֹּוֶה בְּזִיקִים, גַּם כִּי לֹא יִזְדַּמֵּן לוֹ לִפְרֹעַ.",
+            "לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ (שמות כ\"ב:כ\"ד). אַזְהָרָה לָעֵדִים. שֶׁהַמַּלְוֶה וְהַלֹּוֶה וְהָעֵדִים עוֹבְרִין בְּלֹא תַעֲשֶׂה. עַל כֵּן אָמַר לֹא תְשִׂימוּן לְשׁוֹן רַבִּים. אַחַר שֶׁאָמַר לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה. לְפִי שֶׁהוּא אַזְהָרָה לָעֵדִים.",
+            "כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ (ויקרא כ\"ב:כ\"א). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לְהַטִּיל מוּם בִּבְכוֹר אֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה.",
+            "לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו (דברים כ\"ב:י'). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לַחֲרֹשׁ וְשֶׁלֹּא לָדוּשׁ בִּשְׁנֵי מִינִים כְּשֶׁהֵם מְצֻמָּדִים בְּעוֹל אוֹ בְּחֶבֶל. וְהוּא הַדִּין שֶׁלֹּא לְהַנְהִיגָם כְּשֶׁהֵם מְצֻמָּדִים. וְזֶה שֶׁהִזְכִּיר חֲרִישָׁה דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה. וַאֲפִלּוּ לְהַנְהִיגָם בְּקוֹל אָסוּר. וּשְׁתֵּי פְּרָדוֹת זוֹ בַּת סוּסְיָא וְזוֹ בַּת חֲמוֹרָה שְׁנֵי מִינִים הֵן וְאָסוּר לְהַנְהִיגָן יַחַד. וְאָסוּר לְהַנְהִיג הַפֶּרֶד עִם הַסּוּס אוֹ עִם הַחֲמוֹר: (ויקרא י\"ט:י\"ט): \"בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם\". פִּרְדָּה שֶׁתָּבְעָה זָכָר, אֵין מַרְכִּיבִין עָלֶיהָ לֹא סוּס וְלֹא חֲמוֹר אֶלָּא פֶּרֶד שֶׁהוּא מִינָהּ, כְּגוֹן שֶׁהַפִּרְדָּה וְהַפֶּרֶד אִמּוֹתֵיהֶן שָׁווֹת, שְׁנֵיהֶם בְּנֵי סוּסְיָא אוֹ חֲמוֹרָה.",
+            "וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם (ויקרא כ\"ו:א') הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּחֲווֹת עַל רִצְפַּת אֲבָנִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבְכָל מָקוֹם חוּץ מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ.",
+            "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם (ויקרא י\"א:מ\"ג). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל הַדְּבָרִים הַנִּמְאָסִים עַל הַנֶּפֶשׁ. שֶׁלֹּא יֹאכַל דָּג אוֹ חָגָב עַד שֶׁיָּמוּת. וְכֵן לֹא יִשְׁתֶּה בְּקֶרֶן מַקִּיזֵי הַדָּם. וְהַמַּשְׁהֶה אֶת נְקָבָיו עוֹבֵר מִשּׁוּם בַּל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם.",
+            "אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה (ויקרא י\"ט:כ\"ט). פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי בָּא הַכָּתוּב הַזֶּה לְהַזְהִיר שֶׁלֹּא יִמְסֹר אָדָם בִּתּוֹ פְּנוּיָה לְבִיאָה שֶׁלֹּא לְשֵׁם קִדּוּשִׁין וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ, שֶׁאִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן הָאָרֶץ מְזַנָּה וְעוֹשָׂה פֵּרוֹתֶיהָ בְּמָקוֹם אַחֵר וְלֹא בְּאַרְצְכֶם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיה ג':ג'): וַיִּמָּנְעוּ רְבִבִים וּמַלְקוֹשׁ לוֹא הָיָה וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ. וְלֹא הֻתְּרוּ פִּלַגְשִׁים בְּלֹא כְּתֻבָּה וּבְלֹא קִדּוּשִׁין אֶלָּא לַמֶּלֶךְ, שֶׁאֵימָתוֹ מֻטֶּלֶת עַל הַבְּרִיּוֹת, וְלֹא יִזְנוּ אֲחֵרִים עִמָּהּ, עַל כֵּן יִחוּד הַמֶּלֶךְ עַל הַפִּילֶגֶשׁ כְּעֵין אִישׁוּת. וְאַחַר הֶתֵּר הַפִּילַגְשִׁים לַמֶּלֶךְ גָּזְרוּ רַבּוֹתֵינוּ עַל כַּלָּה בְּלֹא בְּרָכָה שֶׁתְּהֵא אֲסוּרָה עַל בַּעְלָהּ כַּנִּדָּה.",
+            "וְהִנֵּה רָאִיתָ עֹנֶשׁ הַמְיַחֵד לוֹ פְּנוּיָה לִזְנוּת. כִּי נֶאֱמַר עַל זֶה: וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה. וְהַבָּא עַל הַפְּנוּיָה פַּעַם אַחַת דֶּרֶךְ מִקְרֶה לוֹקֶה מַכַּת מַרְדּוּת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מִלְּבַד הַמַּכְשֵׁלָה הַגְּדוֹלָה וְהָרָעָה אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת הַבָּאִים אֶל הַפְּנוּיָה. כִּי הִיא בּוֹשָׁה לִטְבֹּל מִטֻּמְאַת נִדָּתָהּ בְּמֵי נָהָר אוֹ מִקְוֵה מַיִם פֶּן יִגָּלֶה לָרַבִּים קוֹל זְנוּתָהּ. עַל כֵּן תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ. טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ. עוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין עו.): אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה שֶׁלֹּא יַשִּׂיא אָדָם אֶת בִּתּוֹ לְזָקֵן.",
+            "לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה (דברים י\"ד:כ\"א). אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל שֶׁנִּפְסְלָה בִּשְׁחִיטָתָהּ נְבֵלָה. וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם. הָעֵד בָּעָם. וְיִזָּהֲרוּ בְּתוֹרַת הַשְּׁחִיטָה וְדִקְדּוּקֶיהָ. לְהַשְׁלִים חֻקֶּיהָ. וְיִבְחֲרוּ לָהֶם בְּכָל חֻקֶּיהָ שׁוֹחֵט יְרֵא חֵטְא כִּי עַם רַב מִיִּשְׂרָאֵל תְּלוּיִם עָלָיו בְּמִצְוַת הַשְּׁחִיטָה וְהַבְּדִיקָה. וְגַם אָמְנָה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רֹב מְצוּיִים אֵצֶל שְׁחִיטָה מֻמְחִין הֵן. יֵשׁ מְקוֹמוֹת מִבְּלִי מֵשִׂים וְאֵין תּוֹכַחַת. מְצוּיִים שָׁם רַבִּים מִן הָעָם הַנִּמְצָאִים אֵצֶל שְׁחִיטָה בִּלְתִּי מֻמְחִים בְּתוּשִׁיָּה. וְעוֹד רָאִינוּ בְּמִקְצָתָם שַׁעֲרוּרִיָּה. כִּי רַבִּים מִן הַמֻּמְחִים רִחֲקוּ לִבָּם מִיִּרְאַת חֵטְא. וַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא. לִבּוֹ לֹא יָבִין לְדַקְדֵּק בִּבְדִיקַת הַסַּכִּין. כִּי צָרִיךְ לְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ בִּמְאֹד מְאֹד בִּבְדִיקָתוֹ. הֲלֹא תִּרְאֶה כִּי יִבְדֹּק אָדָם פַּעֲמַיִם וְשָׁלוֹשׁ וְלֹא יַרְגִּישׁ בִּפְגִימָה דַּקָּה. לְאַחַר כֵּן יִמְצָאֶנָּה. כִּי הֵכִין לִבּוֹ בָּאַחֲרוֹנָה. וּבְחִינַת חוּשׁ הַמִּשּׁוּשׁ כְּפִי כַּוָּנַת הַלֵּב. מִלְּבַד כִּי יִפְשַׁע גֶּבֶר מִבְּלִי יִרְאָה. בִּבְדִיקַת הַסִּימָנִים וְיֶתֶר דְּרָכִים וּצְדָדִין בְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת לִפְנֵי כָּל יֹדְעֵי דָּת וָדִין.",
+            "וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח (שמות כ\"ג:ח'). אֲפִלּוּ עַל מְנָת לְזַכּוֹת אֶת הַזַּכַּאי וּלְחַיֵּב אֶת הַחַיָּב. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִסְכִּימוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לָתֵת לוֹ שָׂכָר בְּשֻׁתָּפוּת. כָּךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַנּוֹטֵל שְׂכָרוֹ לָדוּן דִּינָיו בְּטֵלִים. אֲבָל רַשָּׁאִים לִתֵּן לוֹ שְׂכַר הַהֶפְסֵד אֲשֶׁר יַפְסִיד בַּאֲשֶׁר יַפְרִיעוּהוּ מִמַּעֲשָׂיו. אִם הַהֶפְסֵד נִכָּר וְקָצוּב וְיָדוּעַ לִבְנֵי אָדָם וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתֵּן אֶחָד מֵהֶם בִּשְׂכַר הַהֶפְסֵד יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ.",
+            "אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח אֲפִלּוּ שֹׁחַד דְּבָרִים. שֶׁאִם אָמַר לוֹ אֶחָד מֵהֶם דִּבְרֵי חֹנֶף יַחְשֹׂךְ נַפְשׁוֹ מִן הַדִּין הַהוּא. וְאִם הֵבִיא אֵלָיו תְּשׁוּרָה בְּבוֹאוֹ לָדוּן לְפָנָיו לֹא יִקָּחֶנָּה מִיָּדוֹ. וְאִם הִקְדִּים וְהֶעֱבִיר מִנְחָה עַל פָּנָיו וְלָקַח אֶת מִנְחָתוֹ כְּבָר נִפְסַל הַשּׁוֹפֵט הַזֶּה לְשָׁפְטוֹ.",
+            "כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ וְגוֹ' (שמות י\"ב:ט\"ז). אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ מִתּוֹךְ שֶׁהֻתְּרָה הוֹצָאָה לְצֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ בְּיוֹם טוֹב הֻתְּרָה שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ. וּבִלְבַד שֶׁהִיא לְצֹרֶךְ הַיּוֹם. כָּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ מוֹצִיאִין אֶת סֵפֶר תּוֹרָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים בְּיוֹם טוֹב לִקְרֹא בּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא. אֲבָל אָסוּר לְהוֹצִיא לְצֹרֶךְ חוֹל. זוּלָתִי לְצֹרֶךְ יוֹם טוֹב. וְרַבִּים מִן הָעָם חוֹטְאִים לְהוֹצִיא מַפְתֵּחַ תֵּבָתָם לִרְשׁוּת הָרַבִּים בְּיוֹם טוֹב גַּם כִּי אֵין בַּתֵּבָה מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל בְּיוֹם טוֹב.",
+            "לֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה (דברים כ\"ב:ה'). אַזְהָרָה לְמַעֲבִיר שְׂעַר בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה.",
+            "לֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ (דברים כ\"ב:ח'). אַזְהָרָה לְמַעֲמִיד כֶּלֶב רַע בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְסֻלָּם רָעוּעַ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ.",
+            "לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ (דברים ט\"ו:י\"ט). הַבְּכוֹר נוֹהֵג בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וּבְכוֹר שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמֵאָה אוֹ בְּאֶלֶף אוֹסֵר אֶת כֻּלָּן בַּהֲנָאָה.",
+            "לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹקֵיכֶם (דברים י\"ב:ד'). אַזְהָרָה לְמוֹחֵק אֶת הַשֵּׁם.",
+            "וּבְחֻקּוֹתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ (ויקרא י\"ח:ג'). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה לְהַרְחִיק כָּל דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי. וּמֵהֶם הַלְּחָשִׁים וְהַקְּמֵיעִים שֶׁאֵינָן מִן הַמֻּמְחֶה לִרְפוּאָה.",
+            "וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה (ויקרא כ\"ג:י\"ד). הֶחָדָשׁ אָסוּר מִן הַתּוֹרָה גַּם בְּחוּצָה לָאָרֶץ.",
+            "כָּתַבְנוּ מִקְצָת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שׁוֹגְגִים בָּהֶם רַבִּים מִבְּלִי הַדַּעַת. כִּי לֹא גָּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת אָזְנָם. וּמִקְצָת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יֵדְעוּ כִּי אֲסוּרִים וְלֹא יֵדְעוּ חֹמֶר הָאִסּוּר. וְזָכַרְנוּ מֵהֶם לְמַעַן לֹא יָלִין הָעָם הַמִּשְׁגֶּה בָּהֶם. יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסִיף לֶקַח לְהַזְהִיר אֶת הָעָם עַל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תִּקְרֶאנָה אוֹתָם כָּאֵלֶּה עֲלֵיהֶם. וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְכִּירוּ. וּכְזֹהַר הָרָקִיעַ יַזְהִירוּ.",
+            "<b>הַמַּדְרֵגָה הַשִּׁשִּׁית – מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם:</b> הַהֶפְרֵשׁ אֲשֶׁר בֵּין מִיתָה וְכָרֵת. כִּי חִיּוּב הַמִּיתָה. עָלָיו וְלֹא עַל זַרְעוֹ. וּבְעֹנֶשׁ הַכָּרֵת. וְהוּא וְזַרְעוֹ נִכְרָת. אוּלָם אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי עַל עִנְיָן אֶחָד וְעַל צַד יִנָּשֵׂא חֹמֶר הַמִּיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם מִן הַכָּרֵת. כִּי מִי שֶׁהוּא חַיָּב [מיתה] בִּידֵי שָׁמַיִם עוֹלָה מָוֶת בְּחַלּוֹנָיו. וּבַעֲלֵי חַיִּים מִקְנֶה קִנְיָנוֹ מֵתִים. פָּרָתוֹ רוֹעָה בָּאֲפָר וְהִיא מֵתָה. תַּרְנְגָלְתּוֹ רוֹעָה בָּאַשְׁפָּה וְהִיא מֵתָה. וְיִדְבַּק הַמָּוֶת עַד כַּלּוֹתוֹ אוֹתוֹ.",
+            "",
+            "וְחַיָּבֵי מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם נִסְדְּרוּ בַּמִּשְׁנָה מִקְצָתָם. כְּמוֹ הָאוֹכֵל אֶת הַטֶּבֶל. וְהוּא הַדָּגָן שֶׁלֹּא נִתְקַן בְּהַפְרָשַׁת תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת מִמֶּנּוּ. וְהַמִּצְוָה הַזֹּאת נוֹהֶגֶת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּכְגוֹן כֹּהֵן טָמֵא שֶׁאָכַל תְּרוּמָה טְהוֹרָה. וְזָר שֶׁאָכַל אֶת הַתְּרוּמָה.",
+            "וְיֵשׁ בָּהֶם אֲשֶׁר בֵּאֲרוּ אוֹתָם רַבּוֹתֵינוּ זַ\"ל בַּגְּמָרָא וּבַמִּדְרָשִׁים. וְרֻבָּם יֵשׁ לִלְמֹד אוֹתָם מִן הַפָּסוּק. כְּגוֹן הַמְּעַנֶּה אַלְמָנָה וְיָתוֹם. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב) אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ וְגוֹ' וְחָרָה אַפִּי. וְאָמְרוּ רז\"ל אֶחָד הַצּוֹעֵק וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ צוֹעֵק. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – כִּי נֶעֱנָשׁ מְעַנֶּה אַלְמָנָה וְיָתוֹם. אַחַת דָּתוֹ אִם צָעוֹק יִצְעַק הַמִּתְעַנֶּה תַּחַת יָדוֹ וְאִם הַחֲרֵשׁ יַחֲרִישׁ. אֲבָל מְמַהֲרִין לִפְרֹעַ מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר יִצְעַק הַיָּתוֹם אֶל הש\"י.",
+            "הַגּוֹזֵל אֶת הֶעָנִי שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ\"ב:כ\"ב-כ\"ג) אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא וְגוֹ' כִּי ה' יָרִיב רִיבָם וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ זֶה בַּמַּדְרֵגָה הַשְּׁלִישִׁית, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא קמא קיט.) כִּי הַגּוֹזֵל אֶת הֶעָנִי כְּאִלּוּ נוֹטֵל הֵימֶנּוּ נִשְׁמָתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי א':י\"ט) כֵּן אָרְחוֹת כָּל בֹּצֵעַ בָּצַע אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח. פְּעָמִים שֶׁמְּקַפֵּחַ אֶת פַּרְנָסָתוֹ אֲפִלּוּ בִּגְזֵלַת פָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה. עַל כֵּן דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא, דָּם שָׁפָךְ אִם גָּזַל מִמֶּנּוּ שָׁוֶה פְּרוּטָה.",
+            "וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רַע שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י\"ד:ל\"ז) וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה'. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין טו.) אִם הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע עַל הָאָרֶץ עָנְשׁוֹ בְּמִיתָה. הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל אִישׁ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתְחַיֵּב בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְנֶאֱמַר (דברים כב) וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף וְנָתַן לַאֲבִי הַנַּעֲרָה כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע וְגוֹ'. הִנֵּה לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב חֶטְאוֹ עַל אֲשֶׁר הָיָה מְבַקֵּשׁ נֶפֶשׁ הָאִשָּׁה וּמְסַבֵּב לַהֲמִיתָהּ בְּבֵית דִּין בְּעֵדֵי שֶׁקֶר אֲשֶׁר הֵבִיא עַל זְנוּתָהּ. וְהִזְכִּיר עֲוֹן הוֹצָאַת שֵׁם רַע. כִּי הוּא הֶעָוֹן הַגָּדוֹל יוֹתֵר מִן הַמְבַקֵּשׁ נֶפֶשׁ לִסְפּוֹתָהּ. כִּי צַעַר הַכְּלִמָּה מַר מִמָּוֶת וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות מו.) עַל הוֹצָאַת שֵׁם רַע חִיֵּב הַכָּתוּב מַלְקוּת וּמָמוֹן. לֹא עַל דְּבַר אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ לַהֲמִיתָהּ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי בבא קמא ח:ז) כִּי הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע בְּדִבְרֵי פְּגָם מִשְׁפָּחָה אֵין לוֹ כַּפָּרָה עוֹלָמִית. כִּי לֹא דַּיּוֹ בִּמְחִילַת הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה. כִּי סִבֵּב לְהַחְפִּיר וּלְהַבְאִישׁ מוֹלַדְתָּם אֲשֶׁר יוֹלִידוּ. וְעוֹד אֲנַחְנוּ מוֹסִיפִים בֵּאוּר בָּזֶה בְּבֵאוּר חֹמֶר עָוֹן אַרְבַּע כִּתּוֹת.",
+            "וְהַמְּשַׂחֵק עִם הַתִּינוֹקוֹת וּמְנָאֵף בֵּין בַּיָּד בֵּין בָּרֶגֶל חַיָּב. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדה יג:) כִּי עָנְשׁוֹ כְּעֹנֶשׁ דּוֹר הַמַּבּוּל שֶׁהָיוּ מַשְׁחִיתִים דַּרְכָּם. וְכֵן הָעוֹשֶׂה כְּמַעֲשֵׂה עֵר וְאוֹנָן דָּשׁ מִפְּנִים וְזוֹרֶה מִבַּחוּץ לְאַבֵּד הַזֶּרַע חַיָּב. שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל\"ח:י') וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ. וְנֶאֱמַר עַל הַמּוֹצִיאִים אֶת הַזֶּרַע לְבַטָּלָה (ישעיה נ\"ז:ה') הַנֵּחָמִים בָּאֵלִים וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן שֹׁחֲטֵי הַיְלָדִים וְגוֹ'.",
+            "וְתַלְמִיד חָכָם שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בִּצְנִיעוּת חַיָּב, לְפִי שֶׁמַּרְחִיק אַהֲבַת הַבְּרִיּוֹת מִן הַתּוֹרָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קיד.) כִּי עַל זֶה נֶאֱמַר (משלי ח':ל\"ו) כָּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת. פֵּרוּשׁ מְשַׂנְאַי – מַשְׂנִיאַי, שֶׁהֵם גּוֹרְמִים לַבְּרִיּוֹת לִשְׂנֹא אֶת הַתּוֹרָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פו.) בִּזְמַן שֶׁאָדָם קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וְדִבּוּרוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת וּמִקָּחוֹ וּמַתָּנוֹ בַּשּׁוּק נָאֶה וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה, מָה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרוֹת עָלָיו, אַשְׁרֵי פְּלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה, אַשְׁרֵי אָבִיו וְאִמּוֹ שֶׁלִּמְּדוּ לוֹ תּוֹרָה, אוֹי לָהֶם לִבְנֵי אָדָם שֶׁלֹּא לָמְדוּ תּוֹרָה, פְּלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה רְאִיתֶם כַּמָּה יָפִים דְּרָכָיו וְכַמָּה מְתֻקָּנִים מַעֲשָׂיו, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (ישעיה מ\"ט:ג') וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר. וּבִזְמַן שֶׁאָדָם קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה, וְאֵין דִּבּוּרוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת, וְאֵין מִקָּחוֹ וּמַתָּנוֹ בַּשּׁוּק נָאֶה, וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה, מָה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרוֹת עָלָיו, אוֹי לוֹ לִפְלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה, אוֹי לֹא לְרַבּוֹ וּלְאָבִיו שֶׁלִּמְּדוּ לוֹ תּוֹרָה, אַשְׁרֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁלֹּא לָמְדוּ תּוֹרָה, פְּלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה רְאִיתֶם כַּמָּה מְכֹעָרִים מַעֲשָׂיו כַּמָּה מְקֻלְקָלִים דְּרָכָיו, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (יחזקאל ל\"ו:כ') וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ.",
+            "אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מסכת דרך ארץ רבה י״א:יג) כָּל שֶׁיֵּשׁ בֵּית הַמִּדְרָשׁ בְּעִירוֹ וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ שָׁם חַיָּב.",
+            "הַחוֹלֵק עַל יְשִׁיבָתוֹ שֶׁל רַבּוֹ חַיָּב.",
+            "וְהַמּוֹרֶה הֲלָכָה בִּפְנֵי רַבּוֹ חַיָּב. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין סג.) לֹא מֵתוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ זָרָה עַל חֵטְא הַהַקְרָבָה. כִּי כַּוָּנָתָם הָיְתָה לְשֵׁם מִצְוָה. כִּי אָמְרוּ הִנֵּה כָּתוּב בַּתּוֹרָה (ויקרא א':ז') וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ, אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹרֶדֶת אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם מִצְוָה לְהָבִיא מִן הַהֶדְיוֹט. אֲבָל עָנְשָׁם הָיָה מִפְּנֵי שֶׁהוֹרוּ הֲלָכָה בִּפְנֵי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ.",
+            "וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ה:ח) דֶּבֶר בָּא לָעוֹלָם עַל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ לב\"ד וְעַל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית. וְאָמְרוּ עוֹד בְּד' פְּרָקִים הַדֶּבֶר מִתְרַבֶּה בָּרְבִיעִית וּבַשְּׁבִיעִית וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה. בָּרְבִיעִית מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁית. וּבַשְּׁבִיעִית מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשִּׁשִּׁית. וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מִפְּנֵי פֵּרוֹת שְׁבִיעִית. וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה מִפְּנֵי גֶּזֶל מַתְּנוֹת עֲנִיִּים. וְרָאִינוּ מִזֶּה כִּי יֵשׁ מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם עַל גֶּזֶל מַתְּנוֹת עֲנִיִּים. וְתֵדַע וּבָחַנְתָּ מִזֶּה חֹמֶר הַנּוֹדֵר לִצְדָקָה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם. גַּם הַקּוֹפֵץ יָדוֹ מֵאָחִיו הָאֶבְיוֹן, וּמִבְּשָׂרוֹ מִתְעַלֵּם דּוֹמֶה לָאֵלֶּה, כִּי אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִתְחַיֵּב לָתֵת, הִנֵּה הוּא כְּגוֹזֵל מַתְּנוֹתָיו.",
+            "<b>הַמַּדְרֵגָה הַשְּׁבִיעִית – חֹמֶר הַכָּרֵת:</b> הָעֲווֹנוֹת שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָן כָּרֵת. [שחייב] הַשּׁוֹגֵג בָּהֶם לְהָבִיא חַטָּאת. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי אֵין אָדָם חַיָּב לְהָבִיא חַטָּאת זוּלָתִי בְּדָבָר שֶׁעָנוּשׁ עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת. וְהַכָּרֵת שֶׁנִּכְרַת הוּא וְזַרְעוֹ. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ':כ') חֶטְאָם יִשָּׂאוּ עֲרִירִים יָמֻתוּ.",
+            "וְחִיּוּב הַכָּרֵת עַל שְׁנֵי הַחֲלָקִים. הַחֵלֶק הָאֶחָד שֶׁנִּכְרָתִים מִן הָעוֹלָם הַזֶּה. כְּגוֹן הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ. וְעַל אֲחוֹת אָבִיו. וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ. וְעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ. וְעַל אֵשֶׁת אָחִיו אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ אוֹ אַחֲרֵי מוֹת בַּעֲלָהּ. וְכֵן הַבָּא עַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו וְעַל אֵשֶׁת אֲחִי אִמּוֹ. וְהָאוֹכֵל חֵלֶב וְדָם. וְהָאוֹכֵל חָמֵץ בַּפֶּסַח. וְהָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּמִי שֶׁלֹּא עָשָׂה פֶּסַח. וְהַבָּא עַל הַנִּדָּה.",
+            "וְהַחֵלֶק הַשֵּׁנִי שֶׁנִּכְרָתִים מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא כְּגוֹן הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. וְהָעוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת בְּפַרְהֶסְיָא. וְהַבּוֹזֶה אֶת הַתּוֹרָה. כְּגוֹן הַמְבַזֶּה לוֹמְדֶיהָ וְאֹהֲבֵי השי\"ת. וְהַמֵּפֵר בְּרִית בָּשָׂר. וְאָנוּ מְבָאֲרִים הֵיטֵב עִנְיַן הַכִּתּוֹת הָהֵם בַּמַּדְרֵגָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה.",
+            "וּמִי שֶׁנִּתְחַיֵּב כָּרֵת. פְּעָמִים שֶׁתַּאֲרִיךְ לוֹ הַזְּכוּת בָּעוֹלָם הַזֶּה שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת. וְאִחוּר הַמָּוֶת לָרְשָׁעִים לְשַׁלֵּם שְׂכָרָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּלְאַבְּדָם מִן הָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז':י') וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ לֹא יְאַחֵר לְשֹׂנְאוֹ אֶל פָּנָיו יְשַׁלֶּם לוֹ. וּמְפֹרָשׁ הַדָּבָר בְּדִבְרֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהילים צ\"ב:ז'-ח') אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד. וְכֵן אָמַר אָסָף עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהילים ע\"ג:ג'-ד') כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה כִּי אֵין חַרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם וְגוֹ' עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם. פֵּרוּשׁוֹ – כִּי הַנְּקָמָה בָּרְשָׁעִים בְּאַחֲרִיתָם. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ\"ד:כ') כִּי לֹא תִהְיֶה אַחֲרִית לָרָע נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ.",
+            "וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמַר ר' יֹאשִׁיָּה מִפְּנֵי שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הקב\"ה מַאֲרִיךְ פָּנִים עִם הָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. שֶׁמָּא יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה. אוֹ עָשׂוּ מִצְוֹת שֶׁיְּשַׁלֵּם לָהֶם הקב\"ה שְׂכָרָם בָּעוֹלָם הַזֶּה. אוֹ שֶׁמָּא יֵצְאוּ מֵהֶם בָּנִים צַדִּיקִים שֶׁכָּךְ מָצִינוּ [שכאשר] הֶאֱרִיךְ פָּנִים לְאָחָז יָצָא מִמֶּנּוּ חִזְקִיָּה וְגַם אָמוֹן יָצָא מִמֶּנּוּ יֹאשִׁיָּהוּ וְגַם שִׁמְעִי יָצָא מִמֶּנּוּ מָרְדְּכַי.",
+            "וְעִנְיַן הַכָּרֵת קִצּוּר הַשָּׁנִים. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י':כ\"ז) וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה. וְיֵשׁ בְּעִנְיַן קִצּוּר הַשָּׁנִים הֶפְרֵשׁ בֵּין מִיתָה לְכָרֵת. כִּי הַכָּרֵת – מוֹת הָאָדָם קֹדֶם חֲמִשִּׁים שָׁנִים. וְהַמִּיתָה – קֹדֶם שִׁשִּׁים, כְּמֵתֵי מִדְבָּר. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – כִּי מִי שֶׁנִּגְזַר עָלָיו לִחְיוֹת שִׁבְעִים אוֹ שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְנִתְחַיֵּב מִיתָה יָמוּת פָּחוֹת מִבֶּן שִׁשִּׁים. אֲבָל יֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁמִּסְפַּר יְמֵיהֶם פָּחוֹת מִשִּׁשִּׁים. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בֶּן חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם זוֹ הִיא מִיתָתוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי. וְנֶאֱמַר (במדבר ד':י\"ח) אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי מִתּוֹךְ הַלְוִיִּם וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִזֶּה כִּי הַכָּרֵת קֹדֶם חֲמִשִּׁים שָׁנָה. פֵּרוּשׁ הַמִּקְרָא אַל תְּהִי נְסִבָּה מֵאִתְּכֶם לְהַכְרִית שֵׁבֶט הַקְּהָתִי מִתּוֹךְ עֲבוֹדַת הַלְוִיִּם. כִּי אִם לֹא תִּשְׁמְרוּ אוֹתָם שֶׁלֹּא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ יִכָּרְתוּ מִתּוֹךְ עֲבוֹדַת הַלְוִיִּם, וְיָמוּתוּ קֹדֶם חֲמִשִּׁים שָׁנָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ח':כ\"ה) וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה וְגוֹ'.",
+            "וְיֵשׁ בְּחַיָּבֵי כְּרֵתוֹת אֲשֶׁר גּוֹרֵם לְזַרְעוֹ מוֹקֵשׁ רַע וּשְׁחִיתוּת. לְבַד מֵאֲשֶׁר אַחֲרִית הַזֶּרַע לְהַכְרִית. וְהוּא הַבָּא עַל הַנִּדָּה. וְהַהוּא יִקָּרֵא זֶרַע מְרֵעִים. כִּי יִהְיֶה תָּו הָעַזּוּת עַל מִצְחוֹ בְּעוֹד בַּחַיִּים חַיָּתוֹ. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַז פָּנִים הֲלֹא הוּא בֶּן אִשָּׁה נִדָּה. וַתְּהִי עֲוֹנוֹת הַבֵּן עַל עַצְמוֹת הָאָב. כִּי הוּא עוֹלֵל לְנַפְשׁוֹ לִהְיוֹת פּוֹשֵׁעַ מִבֶּטֶן. וְאוֹי לְרָשָׁע רָע כִּי שִׁחֵת לוֹ. וְהִכָּרֵת תִּכָּרֵת נַפְשׁוֹ וְנֶפֶשׁ אִשְׁתּוֹ. וְזַרְעוֹ בְּלִיַּעַל כֻּלּוֹ נִכְרָת. וְהָאִשָּׁה הִנֵּה הִיא בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ גַּם אִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים כַּמִּשְׁפָּט. כָּל זְמַן שֶׁלֹּא טָבְלָה בִּמְקוֹר מַיִם אוֹ מֵי נָהָר וּמַעְיָן אֲשֶׁר בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה. גֵּימַטְרְיָא לַדָּבָר הַהוֹלְכִים לְאַ\"ט.",
+            "<b>הַמַּדְרֵגָה הַשְּׁמִינִית – אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין:</b> וְהֵם סְקִילָה שְׂרֵפָה הֶרֶג וָחֶנֶק. וְהַסְּקִילָה חֲמוּרָה מִן הַשְּׂרֵפָה. וְהַשְּׂרֵפָה מִן הַהֶרֶג שֶׁהוּא בְּסַיִף. וְהַהֶרֶג מִן הַחֶנֶק. וּמִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁהֵם בִּסְקִילָה – הַבָּא עַל אֵשֶׁת אָבִיו, וְעַל הַכַּלָּה, וְעַל הַזָּכָר, וּבַעַל אוֹב וְיִדְּעוֹנִי, וְהַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת וְהַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, וְהַבָּא עַל נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה, וְהַמֵּסִית, וְהַמְּכַשֵּׁף, וּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, וַחֲמוּרִים מִכֻּלָּם הַמְגַדֵּף וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה.",
+            "בִּשְׂרֵפָה – הַבָּא עַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ. וְעַל בַּת אִשְׁתּוֹ. וְעַל בַּת בְּנָהּ. וְעַל בַּת בִּתָּהּ. וְעַל חֲמוֹתוֹ. וְעַל אֵם חֲמוֹתוֹ. וְעַל אֵם חָמִיו.",
+            "בְּסַיִף שְׁנַיִם – הָרוֹצֵחַ וְאַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת.",
+            "בְּחֶנֶק – מַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ. וְגוֹנֵב נֶפֶשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְזָקֵן מַמְרֶה עַל פִּי ב\"ד. וּנְבִיא הַשֶּׁקֶר. וְהַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם ע\"ז. וְהַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ.",
+            "אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות ל.) מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אַף עַל פִּי שֶׁבָּטְלוּ אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין. דִּין אַרְבַּע מִיתוֹת לֹא בָּטְלוּ. מִי שֶׁחַיָּב סְקִילָה. אוֹ נוֹפֵל מִן הַגָּג אוֹ חַיָּה דּוֹרַסְתּוֹ. וּמִי שֶׁחַיָּב שְׂרֵפָה. אוֹ נוֹפֵל בִּדְלֵקָה אוֹ נָחָשׁ מַכִּישׁוֹ. וּמִי שֶׁחַיָּב הֲרִיגָה. לִסְטִים בָּאִים עָלָיו. וּמִי שֶׁחַיָּב חֲנִיקָה. אוֹ טוֹבֵעַ בַּנָּהָר אוֹ מֵת בִּסְרוֹנְכֵי.",
+            "וְהַבָּא עַל הַשִּׁפְחָה דּוֹמֶה לְחַיָּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין בִּשְׁנֵי דְּרָכִים. כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין פא:), הַבּוֹעֵל אֲרַמִּית קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ. כָּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (במדבר כ\"ה:ח'): וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם, וּפֵשֶׁר הָעִנְיָן כִּי יִמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תּוֹעֶה בִּמְקוֹם רוֹאִים, וְעוֹד לֹא פֵּרֵשׁ מִן הָעֲבֵרָה, בְּפִגְעוֹ בוֹ הוּא יְמִיתֶנּוּ. וְהַדָּבָר הַזֶּה חָמוּר מִכָּל חַיָּבֵי מִיתוֹת ב\"ד. כִּי לֹא יָמוּתוּ זוּלָתִי בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה וְעַל פִּי סַנְהֶדְרִין. וְהַחוֹטֵא הַזֶּה כָּל מוֹצְאוֹ יַהַרְגֵהוּ בְּלֹא עֵדִים וְהַתְרָאָה.",
+            "וּמִלְּבַד אֵלֶּה חִלֵּל הָרָשָׁע הַנִּזְכָּר אֶת קֹדֶשׁ ה' אֲשֶׁר אָהֵב וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר. וְכָל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר יוֹלִיד יִהְיֶה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ וּלְהַזְכִּיר הֶעָוֹן. וְיִשָּׂא הָאָב בַּעֲוֹן הַבֵּן. וּבַה' בָּגָד כִּי בָנִים זָרִים יָלָד.",
+            "עוֹד שֵׁנִית. יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֹנוֹ וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ. כִּי חֶטְאוֹ עַל מַפַּלְתּוֹ יִשְׁקֹד. וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נִתְלֶה עַל הָעֵץ בַּקָּדְקוֹד. וְהִנֵּה יִדְמֶה בָּזֶה לְחַיָּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין לְאַחַר חֻרְבַּן הַבַּיִת כִּי מִן הַשָּׁמַיִם יִשְׁפְּטוּן שֶׁיְּמוּתוּן בְּמִרְדָּם שֶׁלֹּא כְּמוֹת כָּל הָאָדָם. כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, כָּל הַבּוֹעֵל אֶת הַשִּׁפְחָה נִתְלֶה בַּקָּדְקוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ס\"ח:כ\"ב): אַךְ אֱלֹקִים יִמְחַץ רֹאשׁ אֹיְבָיו קָדְקֹד שֵׂעָר מִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו. פֵּרוּשׁ: יִמְחַץ קָדְקֹד בַּשֵּׂעָר כִּי יִתָּלֶה בִּשְׂעָרוֹ, וְנֶאֱמַר (מלאכי ב':י\"ב): יַכְרֵת ה' לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה עֵר וְעֹנֶה מֵאָהֳלֵי יַעֲקֹב, וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין פב.) עֵר בַּחֲכָמִים, וְעוֹנֶה בַּתַּלְמִידִים.",
+            "וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ה:ח) חֶרֶב בָּא לָעוֹלָם עַל עִנּוּי הַדִּין וְעַל עִוּוּת הַדִּין. וְעַל הַמּוֹרִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה. חַיָּה רָעָה בָּאָה לָעוֹלָם עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא וְעַל חִלּוּל הַשֵּׁם.",
+            "וּמִן הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יִנְעָם לַמּוֹכִיחִים לְהַזְהִיר וּלְהָעִיד בָּעָם עֲלֵיהֶם. וְלִשְׁמֹר אָרְחוֹת פָּרִיץ. בְּמִצְוַת הַשַּׁבָּת. עַל אוֹדוֹת אֲבוֹת מְלָאכוֹת וְתוֹלָדוֹת. כִּי רַבּוֹת מֵהֵנָּה נֶעֶלְמוּ מֵעֵינֵי רַבִּים. אַף אֵין מַגִּיד אַף אֵין מַשְׁמִיעַ.",
+            "<b>הַמַּדְרֵגָה הַתְּשִׁיעִית – חֹמֶר הָעֲבֵרוֹת שֶׁיֵּהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם:</b> אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין עד.) בְּכָל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה אִם יֹאמַר לוֹ אָדָם עֲבֹר וְאַל תֵּהָרֵג, יַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י\"ח:ה') אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם. וָחַי בָּהֶם וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, שֶׁאִם יֹאמַר לוֹ אָדָם עַל אַחַת מִשָּׁלֹשׁ אֵלֶּה עֲבֹר וְאַל תֵּהָרֵג, יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ לַעֲשׂוֹת הָעֲבֵרָה בְּצִנְעָה. וְאִם יֹאמְרוּ לוֹ לַעֲבֹר עַל אַחַת מִכָּל מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה בְּפַרְהֶסְיָא יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ\"ב:ל\"ב) וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.",
+            "וְהַשָּׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת הַנִּזְכָּרוֹת הַצַּד הַקַּל שֶׁבָּהֶן עָנְשׁוֹ חָמוּר מִכַּמָּה עֲבֵרוֹת חֲמוּרוֹת. וְקָרְאוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַצַּד הַקַּל שֶׁבַּעֲבֵרָה אֲבַק הָעֲבֵרָה. וְאָמְרוּ בַּכֹּל מִתְרַפְּאִין מֵחֹלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנַת נְפָשׁוֹת חוּץ מֵעֲצֵי אֲשֵׁרָה, שֶׁאִם יֹאמְרוּ לוֹ הָבֵא עָלִין שֶׁל אֲשֵׁרָה וְהִתְרַפֵּא בָּהֶן – יָמוּת וְאַל יִתְרַפֵּא בָּהֶן. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַנֶּהֱנֶה מֵעֲצֵי אֲשֵׁרָה עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֲבַק עֲבוֹדָה זָרָה יָמוּת וְאַל יִתְרַפֵּא בָּהֶם. לְפִי שֶׁהוּא כִּמְחַזֵּק יְדֵי עוֹבְדֵי הָאֲשֵׁירָה פֶּן יֹאמְרוּ לוֹ הָאֲשֵׁירָה הִצִּילַתְהוּ.",
+            "וְכֵן לְעִנְיַן גִּלּוּי עֲרָיוֹת. כְּגוֹן שֶׁחָשַׁק בְּאֵשֶׁת אִישׁ וְאָמְרוּ לוֹ אֵין רְפוּאַת תְּעָלָה עַד שֶׁתַּעֲמֹד לְפָנָיו עֲרֻמָּה אוֹ שֶׁתְּסַפֵּר עִמּוֹ. יָמוּת וְאַל יִפְרֹץ גָּדֵר אִסּוּר אֵשֶׁת אִישׁ. וְתַכִּיר מִזֶּה חֹמֶר הַמַּגָּע בְּיַד אֵשֶׁת אִישׁ.",
+            "וְהִנֵּה אֲבַק הָרְצִיחָה – הַלְבָּנַת פָּנִים. כִּי פָּנָיו יֶחֱוָרוּ וְנָס מַרְאֵה הָאֹדֶם. וְדוֹמֶה אֶל הָרְצִיחָה. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְהַשֵּׁנִית – כִּי צַעַר הַהַלְבָּנָה מַר מִמָּוֶת. עַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְעוֹלָם יַפִּיל אָדָם עַצְמוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים. וְלֹא אָמְרוּ כֵן בִּשְׁאָר עֲבֵרוֹת חֲמוּרוֹת. אָכֵן דִּמּוּ אֲבַק הָרְצִיחָה אֶל הָרְצִיחָה. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ כִּי יֵהָרֵג וְלֹא יִרְצַח, בְּדוֹמֶה לָזֶה אָמְרוּ שֶׁיַּפִּיל עַצְמוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים. וְלָמְדוּ זֶה מֵעִנְיַן תָּמָר. שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל\"ח:כ\"ה) הִיא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ וְגוֹ'. הִנֵּה כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהוֹצִיאוּהָ לִשָּׂרֵף. לֹא גִּלְּתָה כִּי הָיְתָה הָרָה מִיהוּדָה. שֶׁלֹּא לְהַלְבִּין פָּנָיו.",
+            "וְעוֹד אָמְרוּ כָּל הַיּוֹרְדִין לְגֵיהִנֹּם עוֹלִין חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה יוֹרְדִין וְאֵינָן עוֹלִין. הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים. וְהַמְּכַנֶּה שֵׁם לַחֲבֵרוֹ. וְהַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ. הִנֵּה כִּי דִּמּוּ הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים וְהַמְכַנֶּה שֵׁם לַחֲבֵרוֹ בְּשֶׁגַּם הוּא מַלְבִּין פָּנָיו, אֶל הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁהוּא מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁיֵּהָרֵג עֲלֵיהֶן וְאַל יַעֲבֹר.",
+            "וְעוֹד אָמְרוּ הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וּמָה שֶׁלֹּא אָמְרוּ כֵּן עַל הָרוֹצֵחַ שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא (פי' שאחר שההלבנה היא תולדת הרציחה כמו שאמר למעלה שהיא אבק הרציחה לא רעה הרציחה מן ההלבנה ולא אמרו בה שאין לו חלק לעוה\"ב) כִּי הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ אֵינֶנּוּ מַכִּיר גֹּדֶל חֶטְאוֹ וְאֵין נַפְשׁוֹ מָרָה לוֹ עַל עֲוֹנוֹ כְּמוֹ הָרוֹצֵחַ. עַל כֵּן הוּא רָחוֹק מִן הַתְּשׁוּבָה.",
+            "וְעַל מִצְוַת שַׁבָּת אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי נדרים ג:יד) שְׁקוּלָה שַׁבָּת כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין ה.) כִּי הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה אוֹ הַמְחַלֵּל שַׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָא הוּא מְשֻׁמָּד לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וּשְׁחִיטָתוֹ נְבֵלָה וְאוֹסֵר אֶת הַיַּיִן בְּמַגָּעוֹ.",
+            "<b>הַמַּדְרֵגָה הָעֲשִׂירִית – חֹמֶר הָעֲבֵרוֹת אֲשֶׁר אֵין לְעוֹשֵׂיהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא:</b> הַיְּצוּרִים כֻּלָּם נִבְרְאוּ לִכְבוֹד הש\"י. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מ\"ג:ז') כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו. אָכֵן נוֹדַע מִן הַשֵּׂכֶל כִּי הַמְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם וּבוֹזֶה דְּבָרוֹ אָבְדָה תִּקְוָתוֹ. כִּי לֹא רַב לוֹ אֲשֶׁר לֹא יָקִים מָה שֶׁנִּדְרָשׁ מִמֶּנּוּ מֵעִקַּר יְצִירָתוֹ לְכַבֵּד אֶת הַשֵּׁם וּלְקַדְּשׁוֹ. אֲבָל שָׁלַח יָדָיו לַעֲשׂוֹת הַתְּמוּרָה וְהַהֵפֶךְ וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ. וְכֵן כָּתוּב (במדבר ט\"ו:ל') וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה, אֶת ה' הוּא מְגַדֵּף, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מִקֶּרֶב עַמָּהּ. כִּי דְבַר ה' בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר, הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ. כִּי לֹא יְכַפֵּר הַמָּוֶת עָלָיו וְאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. עַל כֵּן הִזְכִּיר בָּעִנְיָן הַזֶּה עֲוֹנָה בָהּ. כִּי לֹא זָכַר כֵּן בִּשְׁאָר כְּרֵתוֹת. וּפֵרוּשׁ וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה. כְּגוֹן הָעוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת יְדוּעוֹת לִבְנֵי אָדָם בְּפַרְהֶסְיָא. וְכֵן הַפּוֹרֵק עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם וַאֲפִי' בַּסֵּתֶר כִּי גַּם הוּא עוֹשֶׂה בְּיָד רָמָה. וְעִנְיַן הַפּוֹרֵק עוֹל כְּגוֹן הַמְּשֻׁמָּד לֶאֱכֹל נְבֵלוֹת אוֹ לֶאֱכֹל חֵלֶב וְדָם אוֹ לְחַלֵּל יָמִים טוֹבִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵר עַל שְׁאָר הַמִּצְוֹת. אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֵסִיר מֵעָלָיו עֹל אַזְהָרָה אַחַת, כְּבָר מָרַד בַּשֵּׁם יִתְעַלֶּה. אָמְנָם כִּי גַּם פְּעָמִים הַצַּדִּיקִים נִכְשָׁלִים בְּחֵטְא אֶחָד אֲבָל אֵין זֶה בִּלְתִּי עַל דֶּרֶךְ מִקְרֶה. בְּהִתְגַּבֵּר עָלָיו הַיֵּצֶר. וְנַפְשׁוֹ מָרָה לוֹ עַל הַדָּבָר. וְנִזְהָר מִמֶּנּוּ אַחֲרֵי כֵן. אֲבָל הָאוֹמֵר בִּלְבָבוֹ לִפְרֹק מֵעָלָיו עֹל אַזְהָרָה אַחַת כָּל עֵת אֲשֶׁר יִתְאַוֶּה לַעֲבֹר הוּא הַנִּקְרָא מְשֻׁמָּד לְדָבָר אֶחָד. וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ לְבָאֵר זֶה בַּשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן מִשַּׁעֲרֵי הַתְּשׁוּבָה. וְאָמְרוּ זַ\"ל כִּי הָרוֹעִים לֹא מַעֲלִין אוֹתָן מִן הַבּוֹר וְלֹא מוֹרִידִין אוֹתָם לַבּוֹר. וְעִנְיַן הָרוֹעִים אֲנָשִׁים יִרְעוּ בְּהֶמְתָּם בִּשְׂדוֹת אֲחֵרִים, פּוֹרְקִים מֵעֲלֵיהֶם עוֹל אַזְהָרַת הַגָּזֵל. וְעִנְיָנָם כְּעִנְיַן הַמְּשֻׁמָּד לֶאֱכֹל נְבֵלוֹת אוֹ לְאַחַת מִשְּׁאָר הָעֲבֵרוֹת לְתֵאָבוֹן, אֲבָל הַמִּינִין וְהָאֶפִּיקוֹרוֹסִין מוֹרִידִין אוֹתָן לַבּוֹר. וְהַמְּשֻׁמָּד לֶאֱכֹל נְבֵלוֹת לְהַכְעִיס גַּם הוּא בִּכְלַל הַמִּינִין. וְעִנְיַן לְהַכְעִיס שֶׁאֵינֶנּוּ חוֹטֵא לְתַאֲוַת מַאֲכַל תַּאֲוָה. כִּי [גם] בִּהְיוֹת לְפָנָיו בָּשָׂר שָׁחוּט יִקַּח מִן הַנְּבֵלָה. כִּי הוּא מוֹרֵד וְאֵינֶנּוּ מְקַבֵּל עַל נַפְשׁוֹ לְהִשָּׁמֵר מֵאִסּוּר הַנְּבֵלָה.",
+            "הִנֵּה בֵּאַרְנוּ עִנְיַן וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה. עַתָּה נְבָאֵר [ענין] כִּי דְבַר ה' בָּזָה. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי דְבַר ה' בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר. זֶה הָאוֹמֵר אֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם. וְהַמְּגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה. וְהַמְּבַזֶּה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. וְהַמְּבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.",
+            "וּפֵרוּשׁ הַמְגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה – הָאִישׁ אֲשֶׁר הֵעֵז פָּנָיו לְדַבֵּר עַל הַתּוֹרָה דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵן. וְאוֹמֵר חִנָּם נִכְתְּבוּ בַּתּוֹרָה אֵלֶּה הַפְּסוּקִים וְסִפּוּרוֹת הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה. וּמִגַּאֲוָתוֹ וּגְאוֹנוֹ אוֹמֵר בְּלִבּוֹ. כִּי אַחַר שֶׁאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לָבוֹא עַד תְּכוּנַת טַעַם הַדְּבָרִים. כִּי אֵין סֵתֶר לָמוֹ. וְנֶאֱמַר (דברים ל\"ב:מ\"ז) כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תלמוד ירושלמי סוכה ד׳:א׳) אִם רֵק הוּא, מִכֶּם. שֶׁאֵינְכֶם יוֹדְעִים לְפָרֵשׁ טַעַם הַדָּבָר. וְכֵן כָּל הָעוֹזֵב דָּבָר אֶחָד מִדִּבְרֵי הַתּוֹרָה וְלֹא יוֹדֶה עָלָיו הִנֵּה זֶה מְגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה. כְּגוֹן הָאוֹמֵר מָה הוֹעִילוּ אֶצְלֵנוּ לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה. אִם חָכְמוּ חָכְמוּ לְנַפְשָׁם וְלֹא נַחֲלָה לָנוּ בִּשְׂכָרָם. וְהִנֵּה כִּחֲשׁוּ בַּמֶּה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (בראשית י\"ח:כ\"ו) וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם.",
+            "וְעִנְיַן הַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת – שֶׁעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. וּבַז אֶל הָעֹנֶשׁ מִפְּנֵי שֶׁאֵין אִסּוּר מְלֶאכֶת חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה. וְזֶהוּ עַל דֶּרֶךְ הַמְּשֻׁמָּד לְדָבָר אֶחָד לְהַכְעִיס אֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ כְּבָר כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הֲרֵי שֶׁבָּא לְהִתְגַּיֵּר וְאָמַר, הֲרֵי אֲנִי מְקַבֵּל עָלַי כָּל הַתּוֹרָה חוּץ מִדָּבָר אֶחָד מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכות כג,א): הַמְּבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת – כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ל\"ד:י\"ז) אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר וְסָמוּךְ לוֹ אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ. וּפֵרְשׁוּ זַ\"ל אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שֶׁלֹּא תַּעֲשֶׂה מְלָאכָה בְּכָל חַג הַמַּצּוֹת. וְהֻזְהַרְנוּ בָּזֶה עַל מְלֶאכֶת חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. וּמָה שֶׁכָּתוּב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּתוֹן. כִּי יֵשׁ מְלָאכוֹת רַבּוֹת שֶׁהֵן מֻתָּרוֹת בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. כְּמוֹ שֶׁהֵן מְפֹרָשׁוֹת בְּדִבְרֵיהֶם זַ\"ל.",
+            "וְזֶה שֶׁאָמְרוּ זַ\"ל (סנהדרין צט:) כִּי הַמְבַזֶּה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הוּא בּוֹזֶה דְּבַר ה' וְאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. יֵשׁ לַדָּבָר שֹׁרֶשׁ בַּשֵּׂכֶל וְעִקַּר בַּמֶּחְקָר. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מַצִּיעִים לָעִנְיָן טוּב טַעַם וָדַעַת. אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי ג':ל\"ה) כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן. עִנְיַן קָלוֹן אִישׁ קָלוֹן. וְכֵן (תהילים ק\"ט:ד') וַאֲנִי תְּפִלָּה אִישׁ תְּפִלָּה. (ירמיהו ט':ה') שִׁבְתְּךָ בְּתוֹךְ מִרְמָה בְּתוֹךְ אַנְשֵׁי מִרְמָה, פֵּרוּשׁ – הָאִישׁ הַנִּקְלֶה וְהַנָּבָל מֵרִים כְּסִילִים וּמְכַבֵּד וּמְשַׁבֵּחַ אוֹתָם. כִּי יֵשׁ בִּכְבוֹד הַחֲכָמִים וְהַיְּשָׁרִים תּוֹעָלוֹת גְּדוֹלוֹת. וּבִכְבוֹד הַכְּסִילִים וְהָרְשָׁעִים מִכְשׁוֹלִים רַבִּים וַעֲצוּמִים כִּי בְּהִתְהַדֵּר הַחֲכָמִים וּבְתִתָּם עֶלְיוֹנִים. דִּבְרֵיהֶם נִשְׁמָעִים. וְיִלָּווּ עֲלֵיהֶם הָעָם כֻּלּוֹ וְיִדְּמוּ לְמֹעֲצוֹתָם. וְהַשֵּׁנִית. בִּרְאוֹת בְּנֵי אָדָם אֶת כָּל כְּבוֹדָם יִלְמְדוּ לֶקַח לִנְחֹל כָּבוֹד וְתִרְבֶּה הַדַּעַת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים נ:) לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בַּתּוֹרָה וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ כִּי מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ. וְהַשְּׁלִישִׁית. רַבִּים מִיְּשֵׁנֵי לְבָבוֹת יֵעוֹרוּ מִשְּׁנָתָם בִּרְאוֹתָם הֲדַר כְּבוֹד הַתּוֹרָה. וְיַכִּירוּ מַעֲלָתָהּ. וְיָבוֹא חִשְׁקָהּ בִּלְבָבָם. וְיִהְיֶה עִסְקָם בָּהּ לַשֵּׁם יִתְעַלֶּה וּלְעָבְדוֹ בְּלֵב שָׁלֵם.",
+            "הִנֵּה אֵלֶּה טְעָמִים נִכְבָּדִים חֲזָקִים כִּרְאִי מוּצָק. וְיֵשׁ עוֹד טַעַם נִכְבָּד עוֹלֶה עַל כֻּלָּם וְאֵלָיו רָמַזְנוּ בְּפֶתַח דְּבָרֵינוּ בְּעִנְיַן הַכִּתּוֹת הָרָעוֹת הַנִּזְכָּרוֹת. כִּי הַדָּבָר יָדוּעַ אֲשֶׁר מִדַּרְכֵי קִדּוּשׁ השי\"ת. לְהוֹדִיעַ בְּכָל מִבְטָא שְׂפָתַיִם. וְכָל אֲשֶׁר יִרְמְזוּן עֵינַיִם. וּבְכָל הַנְהָגָה וּפֹעַל יָדַיִם. כִּי יְסוֹד נֶפֶשׁ הָאָדָם וּצְבִי עֶדְיוֹ, וְהַטּוֹב וְהָעִקָּר וְהַתּוֹעֶלֶת וְהַיְּקָר אֲשֶׁר בּוֹ. עֲבוֹדַת הש\"י וְיִרְאָתוֹ וְתוֹרָתוֹ. כמ\"ש כִּי זֶה כָּל הָאָדָם. וְדָבָר זֶה כְּבוֹד הש\"י. וְהַמְּבַזִּים לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים וְיִרְאָתוֹ מְבַטְּלִים הַיְּדִיעָה הַזֹּאת וּמַרְאִים הַהֵפֶךְ בְּהַנְהָגָתָם. וּכְאִלּוּ אוֹמְרִים אֱמֹר כִּי אֵין הָעֲבוֹדָה עִקָּר. וְכִי הַכָּבוֹד וְהֶהָדָר לְהַצְלָחַת עִנְיְנֵי הָעוֹלָם. וְכִי שֹׁרֶשׁ דָּבָר נִמְצָא מִבִּלְתִּי עֲבוֹדַת הש\"י. וְהֵם מְחַלְּלִים אֶת הַתּוֹרָה. עַל כֵּן יֹאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל. וְיִכְלוּ בְּפִיהֶם כִּי הֵם עוֹבְדִים אֶת ה' מִבְּלִי עֵסֶק הַתּוֹרָה. הֲלֹא הַדָּבָר יָדוּעַ כִּי אֵין הָעֲבוֹדָה מִתְקַיֶּמֶת בִּלְתִּי עַל יְדֵי לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יֶהֱגוּ בָּהּ יוֹמָם וָלַיְלָה. כִּי הֵם יוֹרוּ דֵּעָה וְיוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל. וְהֵם יַעֲמִידוּהָ בְּיִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי תִּשָּׁכַח מִפִּי זַרְעָם. וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין עוֹסְקֵי הַתּוֹרָה יִרְבּוּ הַמִּכְשׁוֹלִים וְיָשָׁר בָּאָדָם אַיִן. עַל כֵּן יְכַבְּדוּ עַבְדֵי הש\"י אֶת חַכְמֵי הַתּוֹרָה לִכְבוֹד הש\"י. וּלְהוֹדִיעַ כִּי עֲבוֹדָתוֹ לְבַדָּהּ הָעִקָּר הַנִּמְצָא. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הִתְבָּרֵר שֶׁהַכֹּל בָּרָא הש\"י לִכְבוֹדוֹ. חַיָּב הָאָדָם לָשׂוּם לִבּוֹ בְּכָל עֵת לְכַבֵּד אֶת ה' וּלְקַדְּשׁוֹ בְּכָל דְּבָרָיו וּלְרוֹמְמוֹ לְהוֹדוֹת לוֹ וּלְבָרְכוֹ תָּמִיד כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ל\"ד:ב') אֲבָרֲכָה אֶת ה' בְּכָל עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי. וְכַאֲשֶׁר יִתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הָעָם וִידַבֵּר עִם חֲבֵרָיו. יִתְבּוֹנֵן בִּינָה וִידַקְדֵּק וְיַשְׁגִּיחַ בְּכָל מוֹצָא שְׂפָתָיו. לְקַדֵּשׁ אֶת ה' בִּדְבָרָיו. וּלְדַבֵּר בְּשֶׁבַח עֲבוֹדָתוֹ וּתְהִלַּת יִרְאָתוֹ. וּלְשַׁבֵּחַ עֲבוֹדוֹתָיו [עֲבָדָיו] וִירֵאָיו וְיִזְכֶּה בָּזֶה בְּהֶגְיוֹן לִבּוֹ וּמִבְטָא שְׂפָתָיו בְּלֹא יְגִיעָה וּפֹעַל כַּפַּיִם זְכוּת גְּדוֹלָה עַד שָׁמַיִם. כִּי זֶה מֵעִקְּרֵי יְצִירַת הָאָדָם. וְנֶאֱמַר (משלי כ\"ז:כ\"א) מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ. פֵּרוּשׁ, מַעֲלוֹת הָאָדָם לְפִי מָה שֶׁיְּהַלֵּל. אִם הוּא מְשַׁבֵּחַ הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים וְהַחֲכָמִים וְהַצַּדִּיקִים תֵּדַע וּבָחַנְתָּ כִּי אִישׁ טוֹב הוּא וְשֹׁרֶשׁ הַצֶּדֶק נִמְצָא בּוֹ. כִּי לֹא יִמְצָא אֶת לִבּוֹ לְשַׁבֵּחַ אֶת הַטּוֹב וְהַטּוֹבִים תָּמִיד בְּכָל דְּבָרָיו. וּלְגַנּוֹת הָעֲבֵרוֹת וּלְהַבְזוֹת בַּעֲלֵיהֶן. מִבְּלִי מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב. וְאִם יִתָּכֵן כִּי יֵשׁ בְּיָדוֹ עֲוֹנוֹת נִסְתָּרִים, אֲבָל מֵאוֹהֲבֵי הַצֶּדֶק הוּא, וְלוֹ שֹׁרֶשׁ בַּבְּחִירָה וְהוּא מֵעֲדַת מְכַבְּדֵי ה'. וְהַמְּשַׁבֵּחַ מַעֲשִׂים מְגֻנִּים, אוֹ מְהַלֵּל רְשָׁעִים – הוּא הָרָשָׁע הַגָּמוּר וְהַמְּחַלֵּל אֶת עֲבוֹדַת הש\"י.",
+            "עוֹד אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם – (משלי כ\"ה:כ\"ו-כ\"ז) מַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמָקוֹר מָשְׁחָת צַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע. אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא טוֹב וְחֵקֶר כְּבֹדָם כָּבוֹד. כִּי כַּאֲשֶׁר יִרְפֹּשׂ הָאָדָם אֶת הַמַּעְיָן בְּרַגְלָיו, יִדְלַח מֵימָיו לְפִי שָׁעָה. אַחֲרֵי כֵן יִשְׁקְטוּ הַמַּיִם וְיִהְיוּ צְלוּלִים כְּבָרִאשׁוֹנָה. כֵּן הַצַּדִּיק כַּאֲשֶׁר הוּא מָט לִפְנֵי רָשָׁע לֹא תֻּשְׁפַּל מַעֲלָתוֹ וְלֹא תִּמְעַט בַּעֲבוּר זֹאת, וְאִם הוּא עָכוּר לְפִי שָׁעָה – שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וְיָשׁוּב לְאֵיתָנוֹ וּכְבוֹדוֹ. אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא טוֹב. אֲבָל הַרְבּוֹת הַחֵקֶר בִּכְבוֹד צַדִּיקִים כְּבוֹד הַחוֹקֵר. כִּי נִזְכַּר הַצַּדִּיק בַּפָּסוּק שֶׁלְּמַעְלָה. וּמִלַּת הַרְבּוֹת נִמְשֶׁכֶת לְחֵקֶר כְּבוֹדָם, כַּמִּשְׁפָּט בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים. וְהַמִּכְשׁוֹלִים הַנִּמְצָאִים בִּכְבוֹד הָרְשָׁעִים רַבִּים וִידוּעִים. כִּי יֵשׁ בִּכְבוֹדָם חִלּוּל הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה. וְהוּא עָוֹן הַמְּכַלֶּה מִנֶּפֶשׁ וְעַד בָּשָׂר.",
+            "וְהַשֵּׁנִית – כִּי רַבִּים נִמְשָׁכִים אַחֲרֵיהֶם וְאוֹחֲזִים מַעֲשֵׂיהֶם.",
+            "וְהַשְּׁלִישִׁית – כִּי הַמִּתְחַבְּרִים לָהֶם אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם עוֹשִׂים כְּמַעֲשֵׂיהֶם מְקַבְּלִים פֻּרְעָנִיּוֹת כַּיּוֹצֵא בָּהֶם. כַּאֲשֶׁר זָכַרְנוּ כְּבָר.",
+            "וְהָרְבִיעִית – כִּי הֵם מַכְנִיעִים כְּבוֹד אַנְשֵׁי אֱמֶת. וּמְבַטְּלִים הָעֲבוֹדָה. וְאֵין הַצְלָחָה לִכְבוֹד הַצַּדִּיקִים זוּלָתִי אַחֲרֵי הַשְׁפָּלַת כְּבוֹדָם. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי י\"ד:י\"א) בֵּית רְשָׁעִים יִשָּׁמֵד וְאֹהֶל יְשָׁרִים יַפְרִיחַ. וְנֶאֱמַר (משלי י\"א:י\"א) בְּבִרְכַּת יְשָׁרִים תָּרוּם קָרֶת וּבְפִי רְשָׁעִים תֵּהָרֵס.",
+            "עוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות כד:) כִּי יֵשׁ בִּכְלַל מָה שֶׁכָּתוּב כִּי דְבַר ה' בָּזָה הַמְדַבֵּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה בַּמְּבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת. וְכָל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק. וְהַקּוֹרֵא בְּסִפְרֵי מִינִין. וּמָה שֶׁכָּתוּב וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר זֶה הַמֵּפֵר בְּרִית בָּשָׂר.",
+            "עוֹד שָׁנִינוּ כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ס':כ\"א) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא הָאוֹמֵר אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה וְאֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם וְהָאֶפִּיקוֹרוֹס. וְהִזְהִירוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּמַּאֲמָר הַזֶּה לְהַאֲמִין כִּי נִכְתְּבָה אֱמוּנַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים בַּתּוֹרָה. וְכִי הִיא אַחַת מֵעִקָּרֶיהָ. וְאֶחָד מִן הַמְּקוֹמוֹת שֶׁנִּתְפָּרְשָׁה בָּהֶן תְּחִיַּת הַמֵּתִים בַּתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל\"ב:ל\"ט) אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים סא.) יָכוֹל מִיתָה בְּאֶחָד וּתְחִיָּה בְּאֶחָד, ת\"ל מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא, כְּשֵׁם שֶׁהַמַּחַץ וְהָרְפוּאָה בְּאֶחָד, כָּךְ מִיתָה וּתְחִיָּה בְּאֶחָד.",
+            "וְעִנְיַן הָאֶפִּיקוֹרוֹס – פֵּרְשׁוּ בּוֹ זַ\"ל כִּי הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ נוֹהֵג בְּדֶרֶךְ מוֹרָא וְהִדּוּר בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְבַזֶּה אוֹתָם. כְּגוֹן שֶׁהוּא מְבַזֶּה חֲבֵרוֹ בִּפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם. וְלֹא שָׂם כָּבוֹד לְתוֹרַת הֶחָכָם. כִּי אַחֲרֵי שֶׁאֵין הַתּוֹרָה הֲדוּרָה בְּעֵינָיו לִנְהֹג בָּהּ דֶּרֶךְ כָּבוֹד אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. כִּי גַּם זֶה בִּמְחַלְּלֵי הַתּוֹרָה יֵחָשֵׁב. עַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים כב:) אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא (דברים ו':י\"ג) לְרַבּוֹת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים.",
+            "וְהַשֵּׁנִית – כִּי הַיִּרְאָה מֵהֶם סִבָּה לְיִרְאַת שָׁמַיִם. כִּי בִּהְיוֹת דִּבְרֵיהֶם נִשְׁמָעִים מִדֶּרֶךְ יִרְאָתָם. הֲלֹא הֵם יוֹרוּ וְיַדְרִיכוּ אֶת הָעָם לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא. וְנֶאֱמַר (שמואל א י\"ב:י\"ח) וַיִּירָא כָל הָעָם מְאֹד אֶת ה' וְאֶת שְׁמוּאֵל. וְכֵן בִּכְלַל הָאֶפִּיקוֹרוֹס הָאוֹמֵר מָה הוֹעִילוּ לוֹ הַלּוֹמְדִים בְּלִמּוּדָם. הֲיֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה זֶה חָדָשׁ הוּא, מֵעוֹלָם לֹא הִתִּירוּ לָנוּ אֵת כָּל עוֹרֵב וְלֹא אָסְרוּ לָנוּ בְּנֵי יוֹנָה. וְאֵלֶּה הָאֲנָשִׁים גַּם לֹא יָדְעוּ גַּם לֹא שָׁמְעוּ גַּם לֹא פִּתְּחָה אָזְנָם עַל תּוֹעָלוֹת הַנִּמְצָאוֹת בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה. וּבַעֲבוּר זֹאת עֵסֶק הַתּוֹרָה שָׁפָל בְּעֵינֵיהֶם, וְהֵמָּה הָיוּ בְּמֹרְדֵי אוֹר מַעֲלָתָהּ, וְאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. עַל כֵּן נִתְחַיַּבְנוּ לְלַמֵּד לִבְנֵי יְהוּדָה הַתּוֹעָלוֹת הַנִּמְצָאוֹת בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה. וְכָתַבְנוּ מִקְצָתָם בְּשַׁעַר הַתּוֹרָה בע\"ה. לְמַעַן יִכְסְפוּ הַלְּבָבוֹת לַתּוֹרָה. וַאֲשֶׁר אֵין כֹּחַ בָּהֶם לִלְמֹד יֵדְעוּ הֲדַר כְּבוֹד עֵסֶק הַתּוֹרָה, וְיִזְכּוּ בִּידִיעָתוֹ, וְלֹא תֹּאבַד נַפְשָׁם מִן הָעוֹלָם הַבָּא.",
+            "וְכֵן בִּכְלַל הָאֶפִּיקוֹרוֹס הַקּוֹרֵא לְרַבּוֹ בִּשְׁמוֹ. וְאָמְרוּ כִּי סִבַּת מָה שֶׁנֶּעֱנַשׁ גֵּחֲזִי מִפְּנֵי שֶׁקָּרָא לְרַבּוֹ בִּשְׁמוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ח':ה') זֹאת הָאִשָּׁה וְזֶה בְּנָהּ אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֱלִישָׁע.",
+            "וְהִנֵּה עִקַּר כָּל הָעֳנָשִׁים הַנִּזְכָּרִים בַּמַּדְרֵגָה הַזֹּאת. מִפְּנֵי חִלּוּל הַתּוֹרָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי עֲוֹן חִלּוּל הַשֵּׁם גָּדוֹל מִכָּל הָעֲבֵרוֹת. וְלֹא יִתָּכֵן לְהִתְכַּפֵּר בִּתְשׁוּבָה וְיִסּוּרִין. כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר בְּשַׁעַר חִלּוּקֵי הַכַּפָּרָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵין מַאֲרִיכִין בַּפֻּרְעָנוּת לְעֹנֶשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. וְעַתָּה עֲמֹד וְהִתְבּוֹנֵן גֹּדֶל חִיּוּבֵנוּ לְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם כִּי עִקַּר מָה שֶׁקִּדְּשָׁנוּ הש\"י בְּתוֹרָתוֹ וּבְמִצְוֹתָיו וְהִבְדִּילָנוּ לִהְיוֹת לוֹ [לעם] כְּדֵי לְקַדְּשׁוֹ וּלְיִרְאָה מִמֶּנּוּ, כִּי רָאוּי שֶׁיִּהְיוּ מַקְדִּישָׁיו קְדוֹשִׁים. בְּשֶׁגַּם הַכֵּלִים שֶׁעוֹבְדִים לִפְנֵי הש\"י צְרִיכִים לִהְיוֹת קוֹדֶשׁ. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ\"ב:ל\"ב) וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם. שִׂים לִבְּךָ לְהָבִין כִּי הָעִנְיָן שֶׁאָמַרְנוּ מְפֹרָשׁ בַּמִּקְרָא הַזֶּה. וְנֶאֱמַר (תהילים קי\"א:ט') צִוָּה לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ. פֵּרוּשׁ, בַּעֲבוּר כִּי קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ צִוָּה לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ, וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו לְקַדְּשׁוֹ וּלְיִרְאָה מִמֶּנּוּ. עַל כֵּן כָּתוּב אַחֲרָיו (תהילים קי\"א:י') רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה' שֵׂכֶל טוֹב וְגוֹ'. וְעַל יְדֵי קְדֻשַּׁת הַמִּצְוֹת נֵחָשֵׁב בְּהַקְדִּישֵׁנוּ אֶת הש\"י עִם הַקְּדוֹשִׁים הָעֶלְיוֹנִים שֶׁמַּקְדִּישִׁים וּמַעֲרִיצִים אוֹתוֹ. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים פ\"ט:ח') אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדֹשִׁים רַבָּה וְגוֹ'.",
+            "עוֹד יֵשׁ כִּתּוֹת שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְהֵם כַּת אוֹיְבֵי השי\"ת. וְכַת הַמְחַבְּלִים כֶּרֶם הַשֵּׁם. וְכַת הַנּוֹתְנִים חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מַצִּיעִים עִנְיָנָם. וְהָרְאָיוֹת עַל עָנְשָׁם מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה. כִּי כַּת אוֹיְבֵי הַשֵּׁם יֹאבְדוּ מִן הָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז':י') וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ לֹא יְאַחֵר לְשֹׂנְאוֹ אֶל פָּנָיו יְשַׁלֶּם לוֹ. פֵּרוּשׁ – מְשַׁלֵּם לְשׂוֹנְאָיו שְׂכַר הַמִּצְוֹת שֶׁהֵם עוֹשִׂים בָּעוֹלָם הַזֶּה לְהַאֲבִידָם מִן הָעוֹלָם הַבָּא. וְתַרְגּוּמוֹ וּמְשַׁלֵּם לְשָׂנְאוֹהִי טָבָן דְּאִינּוּן עָבְדִין קָדָמוֹהִי בְּחַיֵּיהוֹן לְאוֹבוֹדֵיהוֹן. וְאָמַר דָּוִד (תהילים ל\"ז:כ') כִּי רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ וְאֹיְבֵי ה' כִּיקַר כָּרִים כָּלוּ בֶעָשָׁן כָּלוּ. הִזְכִּיר עַל הָרְשָׁעִים לְשׁוֹן אֲבֵדָה. כִּי יֵאָמֵר עַל הַצַּעַר וְהַגָּלוּת. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו כ\"ז:י\"ג) הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים וְגוֹ'. (ירמיה נ':ו') צֹאן אֹבְדוֹת הָיוּ עַמִּי. (תהילים קי\"ט:צ\"ב) תָּעִיתִי כְּשֶׂה אוֹבֵד. וְיֵאָמֵר עַל הַמָּוֶת. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קי\"ט:צ\"ב) אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי. (אסתר ח':ו') בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי. (ויקרא כ\"ג:ל') וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא. עִנְיָנוֹ הִכָּרֵת מִן הָעוֹלָם הַזֶּה. כִּי הָרְשָׁעִים יֵעָנְשׁוּ בְּצָרוֹת וְיִסּוּרִין אוֹ בְּמָוֶת. וְכֵן יֵעָנְשׁוּ בְּמִשְׁפָּט עַל מַעֲשֵׂיהֶם בָּעוֹלָם הַבָּא. לְקֵץ וּזְמַן. אֲבָל אוֹיְבֵי ה' הִמְשִׁילָם לְחֶלְבֵי הַכְּשָׂבִים וְשָׁמְנָם שֶׁהוּא נִתַּךְ בָּאֵשׁ וְכָלֶה בְּעָשָׁן. וְלֹא הִמְשִׁילָם לִבְשַׂר הַכָּרִים. כִּי יֵעָשֶׂה גַּחֶלֶת וְיִשָּׁאֵר הָאֵפֶר. עַל כֵּן אָמַר כָּלוּ בְּעָשָׁן כָּלוּ כַּאֲשֶׁר חֶלְבֵי הַכָּרִים כָּלִים בֶּעָשָׁן. כָּךְ יִכְלוּ אוֹיְבֵי הַשֵּׁם, כִּי תִּכְלֶה נַפְשָׁם וְתֹאבַד מִן הָעוֹלָם הַבָּא. וְנֶאֱמַר (שמות כ':ה') פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים [לשנאי].",
+            "וְעִנְיַן שׂוֹנְאֵי הַשֵּׁם נִמְצָא לִפְעָמִים גַּם בַּאֲנָשִׁים שֶׁהֵם עוֹשִׂים הַמִּצְוֹת וְנִזְהָרִים מִכָּל עֲבֵרָה בְּמַעֲשֶׂה וּבְלָשׁוֹן. אִם נַפְשָׁם רָעָה וּבְקֶרֶב לִבָּם יִקְשֶׁה לָהֶם כַּאֲשֶׁר חַבְרֵיהֶם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. וְיֵרַע בְּעֵינֵיהֶם בִּהְיוֹת בְּנֵי אָדָם עוֹבְדִים אֶת ה' וִירֵאִים מִלְּפָנָיו. כַּאֲשֶׁר תֹּאמַר עַל הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַחְפֹּץ שֶׁיְּכַבְּדוּ בְּנֵי אָדָם אֶת הַמֶּלֶךְ וְשֶׁיַּעַבְדוּהוּ. כִּי הוּא שׂוֹנֵא אֶת הַמֶּלֶךְ. כָּל שֶׁכֵּן אִם הוֹצִיאוּ מַחְשַׁבְתָּם אֶל הַפֹּעַל. שֶׁהֵם מְנִיאִים אֶת לֵב בְּנֵי אָדָם מֵעֵסֶק הַתּוֹרָה וּמִן הַמִּצְווֹת. כִּי הֵם שׂוֹנְאֵי ה'. וְכֵן הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עֵינָם צָרָה בִּכְבוֹד תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַיְּשָׁרִים וְהַצַּדִּיקִים וְשׂוֹנְאִים עֲטֶרֶת תִּפְאַרְתָּם. אוֹ יֵרַע לְבָבָם אִם עֲדֵיהֶם תֵּאתֶה וּבָאָה מֶמְשֶׁלֶת הַדּוֹר. וְכֵן כָּתוּב (שמואל א ח':ז') כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אִם אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם. וְכָל שֶׁכֵּן אִם יְבַקְשׁוּ כְּבוֹדָם לִכְלִמָּה אוֹ יַשְׁפִּילוּם. וְכֵן אִם יֹאהֲבוּן כְּבוֹד הָרְשָׁעִים וּמָשְׁלָם עַל עָפָר. כִּי אֵלֶּה בֶּאֱמֶת שׂוֹנְאֵי הַשֵּׁם. וְאֵין רְצוֹנָם בְּנִקְיוֹן עֲבוֹדָתוֹ. וְלֹא יַחְפְּצוּ בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ יִרְאָתוֹ וַאֲשֶׁר יִרְבּוּן מְאֹד עֲבָדָיו וִירֵאָיו.",
+            "וְכֵן כַּת הַמְחַבְּלִים כֶּרֶם ה' כְּמוֹ הַמּוֹסוֹרוֹת וּמַחְטִיאֵי הָרַבִּים הִנֵּה הֵם שׂוֹנְאֵי הַשֵּׁם. כַּאֲשֶׁר תֹּאמַר כִּי הָאֲנָשִׁים הַמַּשְׁחִיתִים עָרֵי הַמֶּלֶךְ אוֹ כְּרָמָיו וּפַרְדֵּסָיו כִּי הֵם שׂוֹנְאֵי הַמֶּלֶךְ. וְנֶאֱמַר (ישעיה ה':ז') כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו. וְנֶאֱמַר (תהילים פ\"ג:ד') עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָ. וְנֶאֱמַר (תהילים פ\"ג:ו') כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו עָלֶיךָ בְּרִית יִכְרֹתוּ. וְנֶאֱמַר (תהילים ב':ב') וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ. עַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי אוֹתָן שֶׁחָטְאוּ וְהֶחְטִיאוּ אֶת הָרַבִּים יוֹרְדִין לְגֵיהִנֹּם, וְנִדּוֹנִין שָׁם לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת.",
+            "וְכַת הַנּוֹתְנִים חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ הַחַיִּים דִּבֵּר עֲלֵיהֶם יְחֶזְקֵאל עָלָיו הַשָּׁלוֹם (יחזקאל ל\"ב:כ\"ד), אֲשֶׁר נָתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים וְגוֹ' וַתְּהִי עֲוֹנֹתָם עַל עַצְמוֹתָם. לָמַדְנוּ מִזֶּה כִּי לֹא יְכַפֵּר עֲלֵיהֶם הַמָּוֶת. אָכֵן עַד עוֹלָם עֲוֹנֹתָם עַל עַצְמוֹתָם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַמִּינִין וְהַמְּשֻׁמָּדִים וְהָאֶפִּיקוֹרוֹסִין וְהַמָּסוֹרוֹת, וְשֶׁכָּפְרוּ בַּתּוֹרָה וְשֶׁכָּפְרוּ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, וְשֶׁפָּרְשׁוּ מִדַּרְכֵי צִבּוּר, וְשֶׁנָּתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים כְּגוֹן הַפַּרְנָסִים הַמְּטִילִים אֵימָה יְתֵרָה עַל הַצִּבּוּר שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְשֶׁחָטְאוּ וְשֶׁהֶחְטִיאוּ אֶת הָרַבִּים כְּגוֹן יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וַחֲבֵרָיו – יוֹרְדִין לְגֵיהִנֹּם וְנִדּוֹנִין בָּהּ לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ס\"ו:כ\"ד) וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְגוֹ'.",
+            "וְעֹנֶשׁ הַנּוֹתְנִים חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים מֵחֲמִשָּׁה פָּנִים. הַשְּׁנַיִם מִצַּד עַצְמוֹ וְהַשְּׁלֹשָׁה מִצַּד הָעָם. הַשְּׁנַיִם שֶׁהֵם מִצַּד עַצְמוֹ: הָאֶחָד – כִּי הָאֱנוֹשׁ רִמָּה וְתוֹלֵעָה, וְכֵן נִקְרָא גַּם עוֹד בַּחַיִּים חַיָּתוֹ. וְלֹא דַּיּוֹ שֶׁלֹּא יִשַּׁח וְלֹא יִשְׁפַּל. כִּי יִשְׂתָּרֵר גַּם הִשְׂתָּרֵר שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם. וְגַם בְּמַחְשֶׁבֶת הַגַּאֲוָה מִבְּלִי הִשְׂתָּרֵר נִפְסָד הָאָדָם. שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט\"ז:ה'), תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב.",
+            "וְהַשֵּׁנִי – כִּי הָאָדָם חַיָּב לְהָכִין מַעַרְכֵי לֵב בְּכָל עֵת. לְהַשְׁכִּין בְּלִבּוֹ אֵימָה וְיִרְאָה מֵעַל פְּנֵי הש\"י. וְעַל הָרְשָׁעִים נֶאֱמַר (ירמיה ה':כ\"ד) וְלֹא אָמְרוּ בִלְבָבָם נִירָא נָא אֶת ה' אֱלֹקֵינוּ. וְהָאִישׁ הַנּוֹתֵן חִתִּיתוֹ בְּאֶרֶץ חַיִּים שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם. אֵין בְּלִבּוֹ אֵימָה מִלִּפְנֵי הַשֵּׁם, וְרוֹצֶה לְהַטִּיל אֵימָתוֹ עַל בְּרִיּוֹתָיו. וְתַחַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לַעֲרֹךְ מַחְשָׁבוֹת לְהַשְׁכִּין אֵימַת הַשֵּׁם בְּלִבּוֹ. הוּא עוֹרֵךְ אוֹתָם לְהַטִּיל אֵימַת עַצְמוֹ עַל עַם השי\"ת. וְנֶאֱמַר (שמואל ב כ\"ג:ג') מוֹשֵׁל בָּאָדָם צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים. פֵּרוּשׁ רָאוּי לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בָּאָדָם צַדִּיק שֶׁהוּא מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים. כִּי אַחַר שֶׁהוּא יָרֵא אֶת הש\"י רָאוּי לְעַמּוֹ שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו.",
+            "וְהַשְּׁלֹשָׁה פָּנִים שֶׁהֵם מִצַּד הָעָם: הָאֶחָד – כִּי הוּא מְצַעֵר הַצִּבּוּר בְּהַטָּלַת אֵימָתוֹ. וְנֶאֱמַר (ויקרא כ\"ה:י\"ז) לֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ. וְהוּא עַל עִנְיַן הַצַּעַר בִּדְבָרִים כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ כְּבָר.",
+            "וְהַשֵּׁנִי כִּי כַּמָּה מִכְשׁוֹלִים בָּאִים בְּסִבַּת הַטָּלַת אֵימָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְעוֹלָם אַל יַטִּיל אָדָם אֵימָה יְתֵרָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁהֲרֵי פִּילֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה הִטִּיל עָלֶיהָ בַּעֲלָהּ אֵימָה יְתֵרָה וְהִפִּילָה כַּמָּה רְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל.",
+            "וְהַשְּׁלִישִׁי כִּי עַם הַקָּדוֹשׁ שֶׁהֵם עוֹבְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֵין לָהֶם לְהִכָּנַע לְבָשָׂר וָדָם, וְאֵינוֹ מִן הָרָאוּי לִהְיוֹת מוֹרָא בָּשָׂר וָדָם עֲלֵיהֶם אֶלָּא לְשֵׁם שָׁמַיִם. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ\"ה,נ\"ה) כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, עֲבָדַי הֵם וְלֹא עֲבָדִים לַעֲבָדִים. וְנֶאֱמַר (שמות י\"ט:ו') וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ. לְשׁוֹן כֹּהֲנִים אֲדוֹנִים וְשָׂרִים. וְכָמוֹהוּ (שמואל ב ח':י\"ח) וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ. וְכָל הָעָם נִקְרְאוּ מַמְלָכָה. מִלְּשׁוֹן (מלכים א י\"ח:י') אִם יֶשׁ גּוֹי וּמַמְלָכָה. (ישעיה ס':י\"ב) כִּי הַגּוֹי וְהַמַּמְלָכָה. פֵּרוּשׁ – אַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלָכָה שֶׁכֻּלָּהּ שָׂרִים שֶׁלֹּא יִהְיֶה עֲלֵיכֶם עֹל בָּשָׂר וָדָם. וְנֶאֱמַר (ישעיה נ\"א:י\"ב) מִי אַתְּ וַתִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת. וְנֶאֱמַר (ישעיה נ\"א:ז') אַל תִּירְאוּ חֶרְפַּת אֱנוֹשׁ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִשֶּׁרַבּוּ הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע פָּרְקוּ מֵעֲלֵיהֶם עוֹל שָׁמַיִם וְהֻשְׁלַךְ עֲלֵיהֶם עֹל בָּשָׂר וָדָם. וְאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהילים ט':כ'-כ\"א) קוּמָה ה' אַל יָעֹז אֱנוֹשׁ יִשָּׁפְטוּ גוֹיִם עַל פָּנֶיךָ. שִׁיתָה ה' מוֹרָה לָהֶם יֵדְעוּ גוֹיִם אֱנוֹשׁ הֵמָּה סֶּלָה. לָמַדְנוּ מִזֶּה כִּי עֵת אֲשֶׁר יָעֹז אֱנוֹשׁ אֵינוֹ מַכִּיר שֶׁהוּא אֱנוֹשׁ. כִּי אֵין שְׂרָרָה רְאוּיָה לֶאֱנוֹשׁ זוּלָתִי לְשֵׁם שָׁמַיִם.",
+            "וְעַתָּה נְפָרֵשׁ עִנְיַן עֹנֶשׁ הַפּוֹרְשִׁים מִדַּרְכֵי צִבּוּר. וְכִי הוּא נִכְלָל בְּעָנְשֵׁי הַכִּתּוֹת שֶׁהִקְדַּמְנוּ. בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עַם וּקְהִלּוֹת הַקֹּדֶשׁ לַעֲבֹד אֶת השי\"ת. וּמַסְכִּימִים הַסְכָּמוֹת לְהַעֲמִיד לָהֶם מִצְוָה. הִנֵּה הֵם מַקְדִּישִׁים אֶת הַשֵּׁם יִתְגַּדֵּל וְיִתְקַדֵּשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל\"ג:ה') וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וְנֶאֱמַר (תהילים מ\"ז:י') נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם כִּי לֵאלֹקִים מָגִנֵּי אֶרֶץ מְאֹד נַעֲלָה. נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל עַמִּים מִפְּנֵי שֶׁהֵם שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל\"ג:י\"ט) עַמִּים הַר יִקְרָאוּ, וְהֵם עַם אֶחָד לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם. עַל כֵּן אָמַר עַם אֱלֹקֵי אַבְרָהָם. וְהַמְּלָכִים וְהַשָּׂרִים נִקְרְאוּ מָגִנִּים מִלְּשׁוֹן (ישעיה כ\"א:ה') מִשְׁחוּ מָגֵן. פֵּרוּשׁוֹ – נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֶסְפוּ לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה כִּי מַלְכֵיהֶם וְשָׂרֵיהֶם לֵאלֹקִים. שֶׁהֵם עֲבָדָיו וֶאֱמוּנָיו. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים פ\"ט:י\"ט) כִּי לַה' מָגִנֵּנוּ וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מַלְכֵּנוּ. מְאֹד נַעֲלָה. שהקב\"ה מִתְעַלֶּה וּמִתְהַלֵּל בְּעוֹלָמוֹ בַּאֲסִיפָתָם וַעֲבוֹדָתָם. וְהָאִישׁ הַפּוֹרֵשׁ מִדַּרְכֵי הַצִּבּוּר הִנֵּה הוּא כִּמְקַטְרֵג עַל הַסְכָּמַת עֲבוֹדַת ה'. וּכְיוֹצֵא מִכְּלַל הַמְקַדְּשִׁים אֶת הַשֵּׁם. וּמַרְאֶה עַצְמוֹ כִּי לֹא יַחְפֹּץ לִהְיוֹת בְּסוֹדָם וּלְהִכָּתֵב בִּכְתָבָם. הִנֵּה הוּא מְחַלֵּל אֶת הָעֲבוֹדָה וְהוּא בִּכְלַל הַכִּתּוֹת שֶׁזָּכַרְנוּ שֶׁהֵם בּוֹזִים דְּבַר הַשֵּׁם וְאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְהַשֵּׁנִית כִּי הֵם מְנִיאִים לֵב חֲלוּשֵׁי הַדֵּעוֹת בִּפְרִישָׁתָם מִדַּרְכֵי הַצִּבּוּר וְהִנָּם מִן הַמַּחֲטִיאִים אֶת הָרַבִּים.",
+            "עַתָּה נְפָרֵשׁ עִנְיַן כַּת עוֹזְבֵי ה'. וְנֶאֱמַר כִּי הֵם הָאֲנָשִׁים שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם עֹל יִרְאַת שָׁמַיִם וְהֵם מְקַיְּמִין אֶת הַמִּצְוֹת מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה. וְכַאֲשֶׁר יִתְגַּבֵּר הַיֵּצֶר עַל הָאִישׁ הַהוּא וְעָלָיו חָלַף רוּחַ וַיַּעֲבֹר וְאָשֵׁם. לֹא יֵאָנַח וְלֹא יִדְאַג לְחֶטְאוֹ. אָכַל וּמָחָה פִּיו וְהוּא בְּעֵינָיו כְּאִלּוּ לֹא פָּעַל [און]. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ל\"ו:ב') נְאֻם פֶּשַׁע לָרָשָׁע בְּקֶרֶב לִבִּי אֵין פַּחַד אֱלֹקִים לְנֶגֶד עֵינָיו.",
+            "וְיֵשׁ מִן הַכַּת הָרָעָה הַהִיא. כִּי לֹא רַב לָהֶם אֲשֶׁר לֹא לָבְשׁוּ חֲרָדוֹת. כִּי חָלְפוּ חֹק וְעֵדוֹת. אֲבָל יְהַלְלוּ וִיבָרְכוּ נַפְשָׁם בְּמַלֹּאתָם תַּאֲוָתָם. וְהֵם הַמַּכְעִסִים וְהַמְּנָאֲצִים לִפְנֵי הַשֵּׁם שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים י':ג') כִּי הִלֵּל רָשָׁע עַל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה'. וְדִבֵּר יְשַׁעְיָה עָלָיו הַשָּׁלוֹם עַל אָבְדַן הַכַּת הַהִיא שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א':כ\"ח) וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים יַחְדָּו וְעֹזְבֵי ה' יִכְלוּ. הִמְשִׁיל הַמּוֹרְדִים וְהַחוֹטְאִים לִכְלִי הַנִּשְׁבָּר שֶׁיֵּשׁ שְׁאֵרִית. וְאָמַר כִּי עוֹזְבֵי הַשֵּׁם יִכְלוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג':י\"ט) אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף.",
+            "וְאָבְדַן הַכִּתּוֹת הַנִּזְכָּרוֹת. בִּזְמַן שֶׁלֹּא עָשׂוּ תְּשׁוּבָה. אֲבָל אִם שָׁבוּ מִדַּרְכֵיהֶם הָרָעִים נִמְלְטָה נַפְשָׁם מִן הָאֲבַדּוֹן. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ג':כ\"ב) שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּא מְשׁוּבֹתֵיכֶם.",
+            "בֵּאוּר דִּבְרֵי עֲוֹנוֹת אַרְבַּע כִּתּוֹת: אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ\"ל אַרְבַּע כִּתּוֹת אֵין מְקַבְּלִים פְּנֵי הַשְּׁכִינָה. כַּת לֵיצָנִים. כַּת שַׁקָּרִים. כַּת חֲנֵפִים. כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע. כַּת לֵיצָנִים דִּכְתִיב (הושע ז':ה') מָשַׁךְ יָדוֹ אֶת לֹצְצִים. כַּת שַׁקָּרִים דִּכְתִיב (תהילים ק\"א:ז') דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי. כַּת חֲנֵפִים דִּכְתִיב (איוב י\"ג:ט\"ז) כִּי לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבֹא. כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע דִּכְתִיב (תהילים ה':ה') כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךָ רָע.",
+            "עַתָּה נַאֲזִין עַד תְּכוּנַת עִנְיְנֵיהֶם. וּתְכוּנַת אָפְנֵיהֶם. לְהַשְׂכִּילְךָ בִּינַת מִבְחַר עִמְקֵיהֶם. וּנְחַלֵּק אוֹתָם לְחֶלְקֵיהֶם. וְנַחְשֹׂף סוֹף חֹמֶר עָנְשֵׁי עֲלִילוֹת נִגְעָלוֹת. וְתַשִּׂיג בְּמַעַרְכֵי הַחֲלָקִים הַרְבֵּה תּוֹעָלוֹת. כִּי אוּלַי טֶרֶם עָמַדְתָּ עַל דְּבָרֵינוּ לֹא בָּחַנְתָּ טוּב טַעַם כֹּבֶד פֶּשַׁע כָּל חֵלֶק מֵחֶלְקֵיהֶם. וְחָזוּת קָשָׁה וְחֹמֶר הָעֹנֶשׁ אֲשֶׁר בְּכָל אֶחָד מֵהֶם לֹא חָזִיתָ, וְאוּלַי קָצֵהוּ רָאִיתָ וְכֻלּוֹ לֹא רָאִיתָ. וְכָל חֵלֶק אֲשֶׁר נְסַדֵּר רִאשׁוֹן הוּא חָמוּר מִן הַשֵּׁנִי. וּמִתּוֹךְ דְּבָרֵינוּ גַּם בַּחֲלָקִים הַקַּלִּים אֲשֶׁר נַזְכִּיר תַּכִּיר בַּלְהוֹת צַלְמָוֶת. וְתֵדַע כִּי אַחֲרִיתָם דַּרְכֵי מָוֶת. וְאוּלַי מֵאָז לֹא פִתְּחָה אָזְנֶךָ. וְהָיוּ כְּמוֹ דֶּרֶךְ יָשָׁר לְפָנֶיךָ. וְעַתָּה כִּי נִכְתֹּב עֲלֵיהֶם מְרוֹרוֹתָם. תָּבִיא מְגוּרָתָם בְּרַעֲיוֹנְךָ. גַּם יָבוֹאוּ חַדְרֵי רוּחֲךָ. הַמְּסוּרִים הַנְּכוֹנִים. בִּרְאוֹתְךָ כִּי אָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים. הַשֵּׂכֶל וְהַמִּקְרָאוֹת. וְדִבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם הַנִּפְלָאוֹת. וְהָיוּ לְעֵד וּלְאוֹת. וּבָזֶה הָאֱמֶת אֵלֶיךָ יִבָּחֵן. וְיֵעָרֶה עָלֶיךָ מִמָּרוֹם רוּחַ חֵן. וּבִעַרְתָּ הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת מִקִּרְבֶּךָ. וְיִתְמָךְ דְּבָרִים נְבָרִים לִבֶּךָ.",
+            "<b>וְזֶה דְּבַר כַּת לֵצִים.</b> נֶחֱלָק הַלֵּיצָנוּת עַל חֲמִשָּׁה חֲלָקִים. הַחֵלֶק הָאֶחָד – אִישׁ לָשׁוֹן הַנּוֹתֵן דֹּפִי בִּבְנֵי אָדָם. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים נ':כ') תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְּדַבֵּר, בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי. וְנִקְרָא לֵץ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ\"א:כ\"ד) זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן. פֵּרוּשׁוֹ – שְׁתֵּי הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת שֶׁהֵם הַזָּדוֹן וְהַגַּאֲוָה נִקְבְּצוּ וְנִתְחַבְּרוּ בָּאָדָם הַלֵּץ. כִּי מִבְּלִי הֱיוֹת לוֹ תּוֹעֶלֶת בַּדָּבָר הוּא גּוֹרֵם נֶזֶק עָצוּם לַחֲבֵרָיו אֲשֶׁר יַבְאִישׁ אֶת רֵיחָם בְּעֵינֵי הָאָדָם. וְזֶה תַּכְלִית זָדוֹן יוֹתֵר מִן הַגּוֹזֵל וְהַחוֹמֵס שֶׁעוֹשֶׂה לְהַרְבּוֹת לוֹ מָמוֹן. וְגַם הוּא יָהִיר. כִּי הַשָּׁפֵל וְהַנִּכְנָע כַּאֲשֶׁר יַכִּיר מִגְרַעַת עַצְמוֹ וּמוּמָיו לֹא יִתְלוֹצֵץ עַל בְּנֵי אָדָם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית ח.) לֶעָתִיד לָבֹא מִתְקַבְּצוֹת חַיּוֹת אֵצֶל הַנָּחָשׁ וְאוֹמְרוֹת לוֹ אֲרִי דּוֹרֵס וְאוֹכֵל, זְאֵב טוֹרֵף וְאוֹכֵל, אַתָּה מָה הֲנָאָה יֵשׁ לְךָ. אָמַר לָהֶם וּמָה יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת י':י\"א) אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלֹא לָחַשׁ וְאֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן. וְזֶה הַחֵלֶק גַּם הוּא מֵחֶלְקֵי כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי</b> – מִי שֶׁלּוֹעֵג לִבְנֵי אָדָם כִּי יָבוּז לָהֶם בְּלִבּוֹ לְקֹצֶר הַשָּׂגָתָם בְּמַעֲלוֹת, אוֹ בְּהַצְלָחוֹת הַזְּמַן, בְּכָבוֹד וּבִשְׂרָרָה. אוֹ יָבוּז אוֹתָם לְעָנְיָם וְרִישָׁם. וְהַגַּאֲוָה הֱבִיאַתּוּ אֶל הַמִּדָּה הַזֹּאת אוֹ רֹב הַשַּׁלְוָה וְהַתַּעֲנוּג. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קכ\"ג:ד') רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵי יוֹנִים. וּפְעָמִים יַלְעִיג הַלֵּץ עַל הַקְּדוֹשִׁים וְהַנְּבִיאִים כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כ':ז') כֻּלּוֹ לוֹעֵג לִי. וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי י\"ד:כ\"א) בָּז לְרֵעֵהוּ חוֹטֵא. עוֹד נֶאֱמַר (משלי י\"ד:כ\"א) בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב וְנֶאֱמַר (משלי י\"ז:ה') לֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה. פֵּרוּשׁ – לוֹעֵג לָרָשׁ הֶרְאָה אֶת נַפְשׁוֹ כִּי תְּדַמֶּה, אֲשֶׁר הַהַצְלָחוֹת בְּיַד בְּנֵי אָדָם וְהַשֵּׂג יַשִּׂיגוּן אוֹתָן בְּחָכְמָתָם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח':י\"ז) וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה, וְנֶאֱמַר (ישעיה י':י\"ג) כִּי אָמַר בְּכֹחַ יָדִי עָשִׂיתִי וּבְחָכְמָתִי כִּי נְבֻנוֹתִי. וּבַעֲבוּר זֶה לוֹעֵג לָרָשׁ כִּי יֹאמַר בִּלְבָבוֹ שֶׁלֹּא הִשִּׂיג לָעֹשֶׁר מֵחֹסֶר דַּעְתּוֹ וְשִׁפְלוּת יָדָיו. וְהִנֵּה חֵרֵף עוֹשֶׂה הָרָשׁ וְהֶעָשִׁיר כִּי הַכֹּל מֵאֵת הש\"י. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ\"ב:ב') עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ עֹשֵׂה כֻלָּם ה'. וְעַל הַשָּׂמֵחַ לְאֵיד אָמַר לֹא יִנָּקֶה, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזִּיק בְּמַעֲשֶׂה וְלֹא בְּדִבּוּר לֹא יִנָּקֶה. אַךְ אֵין רָעַת הַשָּׂמֵחַ לְאֵיד מַשֶּׂגֶת לְרָעַת הַלּוֹעֵג. וּמִפְּנֵי כִּי הַלֵּיצָנוּת בְּסִבַּת הַגַּאֲוָה שֶׁהִיא הֵפֶךְ הָעֲנָוָה אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי ג':ל\"ד) אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן. פֵּרוּשׁוֹ – אִם לַלֵּצִים – בֶּאֱמֶת הַלֵּצִים הַלּוֹעֲגִים לִבְנֵי אָדָם. הש\"י יִלְעַג לָהֶם. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ב':ד') יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק ה' יִלְעַג לָמוֹ. וּלְשׁוֹן אִם – לְאַמֵּת הַדָּבָר. וְכֵן (במדבר כ\"ד:כ\"ב) כִּי אִם יִהְיֶה לְבָעֵר קָיִן (משלי כ\"ג:י\"ח) כִּי אִם יֵשׁ אַחֲרִית.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַשְּׁלִישִׁי</b> – מִי שֶׁלּוֹעֵג תָּמִיד לִדְבָרִים וְלִפְעֻלּוֹת וְאֵין דַּעְתּוֹ לְהַבְזוֹת בַּעֲלֵיהֶן. אַךְ מַרְחִיק הַדְּבָרִים שֶׁאֵין לְהַרְחִיקָם וּמַרְחִיק תּוֹעֶלֶת הַפְּעֻלּוֹת שֶׁיֵּשׁ תִּקְוָה לְתוֹעֲלוֹתָן. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי י\"ג:י\"ג) בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ. וְאָמְרוּ אַל תְּהִי בָּז לְכָל אָדָם וְאַל תְּהִי מַפְלִיג לְכָל דָּבָר שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם. וְהַלֵּץ הַזֶּה הֱבִיאָהוּ לְמִדָּתוֹ הָרָעָה הֱיוֹתוֹ חָכָם בְּעֵינָיו. וּפְעָמִים שֶׁהֵבִיאָה מִדָּה הַזֹּאת אֶת הָאָדָם לִידֵי מִינוּת לְהַלְעִיג עַל מִצְוֹת. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קי\"ט:נ\"א) זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד מְאֹד מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי. וְהַחֵלֶק הַשְּׁלִישִׁי הַזֶּה הִיא הַכַּת שֶׁאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת תּוֹכַחַת. שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט':ח') אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ וְנֶאֱמַר (משלי ט':ז') יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן וְנֶאֱמַר (משלי י\"ט:כ\"ה) לֵץ תַּכֶּה וּפֶתִי יַעְרִם. וְהַגּוֹרֵם אֶל הַכַּת הַזֹּאת לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ מוּסָר. מִפְּנֵי שֶׁהַמִּדָּה הַמְּבִיאָה אֶל הַלֵּץ הַזֶּה הִיא מִדַּת הֱיוֹת הָאָדָם חָכָם בְּעֵינָיו. וְכָל כָּךְ מָשְׁלָה בּוֹ הַמִּדָּה הַזֹּאת עַד שֶׁיִּתְלוֹצֵץ לְדַעַת זוּלָתוֹ וְהִיא הַמִּדָּה שֶׁאֵין לָהּ תִּקְוָה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ\"ו:י\"ב) רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ.",
+            "<b>הַחֵלֶק הָרְבִיעִי</b> – הַקּוֹבֵעַ עַצְמוֹ תָּמִיד לְשִׂיחָה בְּטֵלָה וּדְבָרִים בְּטֵלִים כְּדֶרֶךְ יוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. וּשְׁתַּיִם רָעוֹת יֵשׁ בַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה: הָאַחַת, כִּי כָּל הַמַּרְבֶּה דְּבָרִים מֵבִיא חֵטְא, וְהַשֵּׁנִית, כִּי הוּא בָּטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה.וְיֵשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה דַּרְכֵי מָוֶת, כִּי אֵיךְ לֹא זָכַר וְלֹא שָׂם עַל לִבּוֹ, כִּי בָּעִתִּים הָהֵם אֲשֶׁר הוּא מַשְׁחִיתָם יוּכַל לְהַשִּׂיג הַנְּעִימוּת, וְלִקְנוֹת חַיֵּי עוֹלָם, אִם יִקְבַּע הָעִתִּים הַמְּזֻמָּנִים הָהֵם לַתּוֹרָה, אֲשֶׁר הוּא פָּנוּי בָּהֶם מִמְּלַאכְתּוֹ וַעֲסָקָיו, אֵין זֶה כִּי אִם בְּזוֹת לִבּוֹ אֶת הַמִּצְוֹת וְאֶת שְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא. וּמִלְּבַד אֲשֶׁר אִבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה יִשָּׂא אֶת עֲוֹנוֹ, כִּי אַשְׁמַת הַבִּטּוּל מִן הַתּוֹרָה בְּעֵת הַיְּכֹלֶת לַעֲסֹק בָּהּ אֵשׁ הִיא עַד אֲבַדּוֹן תֹּאכֵל, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ, כִּי דְבַר ה' בָּזָה, כָּל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק, כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ לְךָ. וְאָמְרוּ זַ\"ל, הַהֹלֵךְ לַמָּקוֹם אֲשֶׁר אֻסְּפוּ שָׁם אֲסֵפָה לִשְׂחוֹק זֶה הוּא מוֹשַׁב לֵצִים וְעָלָיו אוֹמֵר הַכָּתוּב (תהילים א':א'): וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב, וְכָתוּב אַחֲרָיו כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ. לָמַדְתָּ, כִּי מוֹשַׁב לֵצִים מֵבִיא לִידֵי בִּטּוּל תּוֹרָה. וַאֲשֶׁר לֹא שָׁת לִבּוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בִּשְׁעוֹתָיו הַבְּטֵלוֹת, יִתְעַשֵּׁת לְנַפְשׁוֹ וְלֹא יֹאבַד, וְיִתְבּוֹדֵד בָּהֶן לַחְשֹׁב עַל קִצּוֹ וּלְהָבִין לְאַחֲרִיתוֹ וּלְחַפֵּשׂ דְּרָכָיו, וְלִקְנוֹת מַעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ וּלְהִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. הַחֵלֶק הַחֲמִישִׁי הַמִּתְלוֹצֵץ בִּדְבַר שְׂפָתַיִם עַל הַמַּעֲשִׂים וְהַדְּבָרִים, לֹא שֶׁיָּבוּז לָהֶם בְּלִבּוֹ, אַךְ מִדֶּרֶךְ הַשְּׂמֵחִים לְלֹא דָּבָר, וְלֹא כְּחֹק הַשְּׂחוֹק. וּפְעָמִים שֶׁגּוֹרֵם לָזֶה מִשְׁתֶּה הַיַּיִן וְהַשִּׁכְרוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ':א'): לֵץ הַיַּיִן הֹמֶה שֵׁכָר וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם, פֵּרוּשׁ: לֵץ אִישׁ הַיַּיִן, הוֹמֶה אִישׁ שֵׁכָר, כָּל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם. כְּמוֹ (תהילים ק\"ט:ד'): וַאֲנִי תְּפִלָּה, אִישׁ תְּפִלָּה. וְרוֹצֶה לוֹמַר, כִּי מִשְׁתֶּה הַיַּיִן גּוֹרֵם לִשְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים רָעִים: הָאֶחָד, לִהְיוֹת הָאִישׁ מִתְלוֹצֵץ. וְהַשֵּׁנִי, לִהְיוֹת הוֹמֶה וּבַעַל דְּבָרִים, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: וְכָל הַמַּרְבֶּה דְּבָרִים מֵבִיא חֵטְא. וְנֶאֱמַר (קהלת ה':ב'): וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים. וְהַשְּׁלִישִׁי, כָּל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם. וְדַע, כִּי לֹא יִהְיֶה מִנְהַג הַלֵּיצָנוּת קָבוּעַ בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם, עַד שֶׁהוּא פּוֹרֵק עֹל שָׁמַיִם מֵעָלָיו. עַל כֵּן יֵעָנֵשׁ לָשֵׂאת עֹל הַיִּסּוּרִים מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כ\"ח:כ\"ב): וְעַתָּה אַל תִּתְלוֹצָצוּ פֶּן יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כָּל הַמִּתְלוֹצֵץ, יִסּוּרִים בָּאִים עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר פֶּן יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם. וְהַחֲכָמִים הָיוּ מַזְהִירִים לְתַלְמִידֵיהֶם שֶׁלֹּא לְהִתְלוֹצֵץ גַּם עַל דֶּרֶךְ מִקְרֶה וַעֲרַאי. וְעַל הַחֵלֶק הַזֶּה הֻצְרְכוּ לְהַזְהִיר, כִּי רַבִּים יִכָּשְׁלוּ בּוֹ עַל דֶּרֶךְ מִקְרֶה.",
+            "<b>וְזֶה דְּבַר כַּת שַׁקָּרִים.</b> עִנְיַן הַכַּת הַזּוֹ נֶחְלָק לְתִשְׁעָה חֲלָקִים. הַחֵלֶק הָאֶחָד – אִישׁ כָּזָב. אֲשֶׁר תּוֹרָה עָזַב. וְיָרַע וְיַשְׁחִית בְּמַעֲנֶה פִיו. כְּמוֹ הַמְּכַחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בִּשְׂכַר שָׂכִיר. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י\"ט:י\"א) לֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ. וְכֵן הָעוֹנֶה בְּרֵעֵהוּ עֵד שֶׁקֶר. וְנֶאֱמַר (שמות כ':י\"ג) לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. וּמִן הַחֵלֶק הַזֶּה בִּכְלָל הַתַּרְמִית וְהָאוֹנָאוֹת בְּמִסְחָרִים וּבְשֻׁתָּפוּת. וְנֶאֱמַר (ויקרא כ\"ה:י\"ד) אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְנֶאֱמַר (תהילים נ\"ה:י\"ב) וְלֹא יָמִישׁ מֵרְחֹבָהּ תֹּךְ וּמִרְמָה. וְנִקְרָא אִישׁ אָוֶן וְנִקְרָא בְּלִיַּעַל. וְהוּא כְּבַד עָוֹן בְּכִתּוֹת הָרְשָׁעִים כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ בְּשַׁעֲרֵי יִרְאַת חֵטְא. וּמִדּוֹת זֶה אִישׁ הָאָוֶן שֶׁהוּא קוֹרֵץ בְּעֵינָיו וּמוֹלֵל בְּאֶצְבְּעוֹתָיו. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו':י\"ב) אָדָם בְּלִיַּעַל אִישׁ אָוֶן וְגוֹ' קוֹרֵץ בְּעֵינָיו וְגוֹ'.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי</b> – הַמְּשַׁקֵּר וְאֵין בְּעֶצֶם הַשֶּׁקֶר נֶזֶק וְהֶפְסֵד לַחֲבֵרוֹ. אַךְ יִתָּכֵן בּוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ סִבָּה אֶל הַנֶּזֶק וְאֶל הָרַע. כְּמוֹ הַמַּתְעֶה אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיַּאֲמִין בּוֹ כִּי הוּא אוֹהֵב וָרֵעַ נֶאֱמָן עִמּוֹ. וּמִתְכַּוֵּן בָּזֶה כְּדֵי שֶׁיִּבְטַח בּוֹ וְלֹא יִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ וְיוּכַל לְהַדִּיחַ עָלָיו רָעָה. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ט':ז'-ח') בְּפִיו שָׁלוֹם אֶת רֵעֵהוּ יְדַבֵּר, וּבְקִרְבּוֹ יָשִׂים אָרְבּוֹ. וְנֶאֱמַר אַחֲרָיו הַעַל אֵלֶּה לֹא אֶפְקָד בָּם נְאֻם ה' אִם בְּגוֹי אֲשֶׁר כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי. וְאֵלֶּה שְׁנֵי הַחֲלָקִים עָנְשָׁם עַל שְׁנֵי דְּבָרִים. עַל הַשֶּׁקֶר וְעַל הַנֶּזֶק הַצָּרוּר בִּכְנָפָיו. כִּי הַשֶּׁקֶר מִלְּבַד צַד הַנֶּזֶק הוּא תּוֹעֲבַת ה' שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו':י\"ז) שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה' [וגו'] עֵינַיִם רָמוֹת לְשׁוֹן שָׁקֶר [וגו'] לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן. וְנֶאֱמַר (משלי ח':י\"ג) וּפִי תַּהְפּוּכוֹת שָׂנֵאתִי וְנֶאֱמַר (איוב ט\"ו:ט\"ז) אַף כִּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח אִישׁ שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְלָה. וְאַף בָּשָׂר וָדָם נִתְעָב הַשֶּׁקֶר לָהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י\"ב:כ\"ב) תּוֹעֲבַת ה' שִׂפְתֵי שָׁקֶר.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַשְּׁלִישִׁי</b> – הַבָּא בְּעָרְמָה וְדִבְרֵי מִרְמָה. לִמְנֹעַ טוֹב מִבְּעָלָיו. לְהַעֲבִיר הַטּוֹבָה אֵלָיו. לֹא לִגְזֹל מֵחֲבֵרוֹ דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ וְלֹא לְחָמְסוֹ. אֲבָל יִתֵּן עֵינוֹ בַּטּוֹבָה הָעֲתִידָה לָבֹא לִידֵי חֲבֵרוֹ וְצוֹדֶה אוֹתָהּ לְקַחְתָּהּ אֵלָיו. בְּשֶׁקֶר מִלָּיו. אוֹ יְסַבֵּב בִּשְׁקָרָיו לוֹ אֲשֶׁר יִתֵּן חֲבֵרוֹ לוֹ מַתָּת. וְעִקַּר עָנְשׁוֹ עַל הַשֶּׁקֶר. אָכֵן יִגְדַּל עֹנֶשׁ הַשֶּׁקֶר כַּאֲשֶׁר יְסַבֵּב מִמֶּנּוּ הֶפְסֵד לְזוּלָתוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עִקַּר הָעֹנֶשׁ עַל הַהֶפְסֵד כִּי לֹא הִפְסִיד מִמֶּנּוּ דָּבָר שֶׁזָּכָה בּוֹ. כָּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַמַּחְלִיף בְּדִבּוּרוֹ כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כ\"ז:י\"ב) אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ, וְנֶאֱמַר עַל עֲבוֹדָה זָרָה (ירמיה י':ט\"ו) הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. הֵבִיאוּ הַדִּמְיוֹן עַל קָצֶה אֶחָד כִּי הוּא נִסְתָּר בַּשֶּׁקֶר וְנֶעֱזַר בַּשָּׁוְא.",
+            "<b>הַחֵלֶק הָרְבִיעִי</b> – הַמְּשַׁקֵּר בְּסִפּוּר הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַע וּמַחְלִיף קְצָתָם בְּמִתְכַּוֵּן, וְאֵין לוֹ תּוֹעֶלֶת בִּשְׁקָרָיו וְלֹא הֶפְסֵד לְזוּלָתוֹ. אֲבָל כִּי מִשְׁפָּטוֹ מֵאַהֲבָתוֹ שֶׁקֶר מִדַּבֵּר צֶדֶק סֶלָה. וּפְעָמִים שֶׁהוּא בּוֹדֶה מִלִּבּוֹ סִפּוּר הַדְּבָרִים כֻּלּוֹ. וְהָאִישׁ הַזֶּה יֵקַל עָנְשׁוֹ מִצַּד אֶחָד. עַל כִּי אֵין הֶפְסֵד לְאִישׁ בִּשְׁקָרָיו וּפַחֲזוּתוֹ אֲבָל גָּדוֹל מְאֹד עָנְשׁוֹ בְּעֹז פָּנָיו וְאַהֲבַת הַשֶּׁקֶר. וְיִכְבַּד עֲוֹנוֹ כִּי יֹאהֲבֵהוּ לִבְלִי תּוֹעֶלֶת. וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי ו':י\"ט) יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר. פֵּרוּשׁוֹ – אִם תִּרְאֶה אָדָם אֲשֶׁר יָפִיחַ כְּזָבִים בְּשִׂיחָתוֹ וְסִפּוּר דְּבָרָיו. תֵּדַע כִּי תְּבִיאֵהוּ הַמִּדָּה הַזֹּאת לְהָעִיד שֶׁקֶר בְּאָחִיו וְלַעֲנוֹת בּוֹ סָרָה אַחֲרֵי אַהֲבָתוֹ הַשֶּׁקֶר. וְזֶה הַחֵלֶק הִתִּירוּהוּ לְקַיֵּם מִצְוֹת וּדְרִישַׁת טוֹבָה וְשָׁלוֹם. וְאָמְרוּ כִּי מֻתָּר לְשַׁבֵּחַ הַכַּלָּה לִפְנֵי הֶחָתָן וְלֵאמֹר שֶׁהִיא נָאָה וַחֲסוּדָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ כֵן. וְאָמְרוּ מֻתָּר לְשַׁנּוֹת בְּדִבְרֵי שָׁלוֹם. שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית נ':ט\"ז-י\"ז) אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא וְגוֹ'. וְיֵשׁ אֲנָשִׁים יַחֲלִיפוּ מִקְצָת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמְעוּ בִּבְלִי דַּעַת. כִּי לֹא יָשִׁיתוּ לִבָּם לְחָקְרוֹ בְּעֵת שָׁמְעָם. גַּם מִדָּה זֹאת רָעָה. וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כ\"א:כ\"ח) וְאִישׁ שׁוֹמֵעַ לָנֶצַח יְדַבֵּר. פֵּרוּשׁ – אִישׁ נוֹתֵן לֵב לִשְׁמֹעַ וּלְהַאֲזִין עַד תְּכוּנַת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יְדַבְּרוּ בְּאָזְנָיו לְמַעַן יְסַפֵּר אוֹתָם עַל נָכוֹן. וְלֹא יִמָּצֵא בְּפִיו לְשׁוֹן תַּרְמִית לָנֶצַח יְדַבֵּר. כִּי יֹאהֲבוּ בְּנֵי אָדָם לִשְׁמֹעַ דְּבָרָיו. וְלֹא יֹאמְרוּ לוֹ לְעוֹלָם לָמָּה תְּדַבֵּר עוֹד דְּבָרֶיךָ.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַחֲמִישִׁי</b> – הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ כִּי יֵיטִיב עִמּוֹ וְיִתֵּן לוֹ מַתָּת. וְעוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר. עִם לְבָבוֹ יָשִׂיחַ שֶׁלֹּא לָתֵת. וְנֶאֱמַר (תהילים ל\"ד:י\"ד) נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה. וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא מט.) שֶׁלֹּא יְדַבֵּר אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב. וְעוֹד אָמְרוּ דְּבָרִים יֵשׁ בָּהֶם מִשּׁוּם מְחֻסְּרֵי אֲמָנָה אִם יַחֲזֹר מִדְּבָרָיו, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא אוֹמֵר בַּפֶּה וְגוֹמֵר בַּדַּעַת.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַשִּׁשִּׁי</b> – הַמַּבְטִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ לְהֵטִיב עִמּוֹ וִישַׁקֵּר דְּבָרָיו וְיָשֵׂם לְאַל מִלָּתוֹ. כִּי אַחֲרֵי אֲשֶׁר אָמַר לְהֵטִיב עִמּוֹ עַל [בלשון] הַבְטָחָה וּבָטַח בּוֹ לֵב חֲבֵרוֹ. אֵין לוֹ לְחַלֵּל הַבְטָחָתוֹ כִּי זֶה דֶּרֶךְ שֶׁקֶר. וְהוּא כְּאָדָם עָבַר בְּרִית שֶׁנֶּאֱמַר (צפניה ג':י\"ג) שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב וְלֹא יִמָּצֵא בְּפִיהֶם לְשׁוֹן תַּרְמִית. וְכֵן הָאוֹמֵר לָתֵת לַחֲבֵרוֹ מַתָּנָה מוּעֶטֶת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזְכִּיר לְשׁוֹן הַבְטָחָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי [יש] בּוֹ [משום] מְחֻסַּר אֲמָנָה. כִּי לֵב חֲבֵרוֹ סוֹמֵךְ עָלָיו וּבוֹטֵחַ בּוֹ אַחֲרֵי שֶׁהַמַּתָּנָה מוּעֶטֶת, כִּי נָתוֹן יִתֵּן. וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּתָּנָה מְרֻבָּה. אִם יַחֲזֹר בּוֹ רָעָתוֹ רַבָּה. כִּי נֶדֶר נָדַר וְנֶאֱמַר (במדבר ל':ג') לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ. וְכֵן מִי שֶׁיִּתְפָּאֵר בִּפְנֵי רַבִּים לָתֵת מַתָּנָה לְאָדָם. וְהִנֵּה הוּא כְּמִתְהַלֵּל עַל נְדִיבוּתוֹ בָּזֶה. וְהִנֵּה זֹאת כְּמוֹ הַבְטָחָה וְלֹא נָכוֹן שֶׁיָּשׁוּב מִדְּבָרָיו אַחֲרֵי שֶׁהִתְכַּבֵּד וְהִתְהַלֵּל בַּדָּבָר. כְּעִנְיַן שֶׁכָּתוּב (משלי כ\"ה:י\"ד) נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר. פֵּרוּשׁוֹ – כְּמוֹ שֶׁיִּצְטַעֲרוּ בְּנֵי אָדָם אַחֲרֵי בּוֹא סִימָנֵי הַגֶּשֶׁם וְלֹא בָּא הַגֶּשֶׁם כֵּן עִנְיַן אִישׁ הַמִּתְהַלֵּל בְּמַתַּת שֶׁקֶר. כִּי מָה שֶׁהִתְהַלֵּל בַּדָּבָר הוּא סִימָן קִיּוּם הַדָּבָר. עַל כֵּן יִצְטַעֵר הָאִישׁ שֶׁהִבְטִיחָהוּ עַל הַמַּתָּנָה בְּהַכְזִיב תּוֹחַלְתּוֹ.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַשְּׁבִיעִי</b> – מִי שֶׁמַּתְעֶה אֶת חֲבֵרוֹ לֵאמֹר כִּי עָשָׂה עִמּוֹ טוֹבָה אוֹ דִּבֵּר טוֹב עָלָיו וְלֹא עָשָׂה. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָסוּר לִגְנֹב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת. וְהִנֵּה הַחֵטְא הַזֶּה חָמוּר אֵצֶל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִגָּזֵל יַעַן וּבְיַעַן כִּי שְׂפַת שֶׁקֶר אַשְׁמָה רַבָּה. וְנִתְחַיַּבְנוּ עַל גִּדְרֵי הָאֱמֶת כִּי הוּא מִיְּסוֹדֵי הַנֶּפֶשׁ.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַשְּׁמִינִי</b> – מִי שֶׁמִּשְׁתַּבֵּחַ בְּמַעֲלוֹת שֶׁאֵינָן נִמְצָאוֹת בּוֹ. אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי י\"ז:ז') לֹא נָאוָה לְנָבָל שְׂפַת יֶתֶר אַף כִּי לְנָדִיב שְׂפַת שָׁקֶר, פֵּרוּשׁ – אֵין לְנָבָל לְהִתְגָּאוֹת וּלְהִתְנַשֵּׂא בְּמַעֲלַת אֲבוֹתָיו. כִּי אָמְרוּ בַּמִּקְרָא שֶׁלְּמַעְלָה מִזֶּה (משלי י\"ז:ו') וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם. אַף כִּי אֵין לְנָדִיב לְהִתְכַּבֵּד בְּשֶׁקֶר. וְלֵאמֹר כֹּה עָשִׂיתִי וּפִזַּרְתִּי וְנָתַתִּי וְלֹא כֵן עָשָׂה. וְזֶה גְּנַאי לְכָל אָדָם וְכָל שֶׁכֵּן לְנָדִיב. וְגִנָּה נִדְבוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי חִלֵּל נַפְשׁוֹ עַל מָה שֶׁלֹּא עָשָׂה, כִּי זֹאת תִּהְיֶה לְעֵדָה כִּי לִבּוֹ בְּכָל צִדְקֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה [אך] לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי מִי שֶׁמְּכַבְּדִים אוֹתוֹ בְּמַדְרֵגוֹת הַכָּבוֹד הָרְאוּיוֹת לָתֵת לְמִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שְׁתֵּי מַסֶּכְתּוֹת וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ זוּלָתִי אַחַת. עָלָיו שֶׁיֹּאמַר לָהֶם – אַחַת לְבַדָּהּ אֲנִי יוֹדֵעַ. כָּל שֶׁכֵּן כִּי אָסוּר לְכַזֵּב וּלְהִתְפָּאֵר לֵאמֹר שָׁמַעְנוּ כְּאֵלֶּה רַבּוֹת.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַתְּשִׁיעִי</b> – בָּנִים לֹא יְשַׁקֵּרוּ בְּסִפּוּר דְּבָרִים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּ וְהַגָּדַת מְאֹרָעוֹת. אֲבָל יַחֲלִיפוּ דְּבָרִים עַל אוֹדוֹת חֶפְצֵיהֶם מֵאֵין הֶפְסֵד לְאָדָם בַּדָּבָר. אַךְ יִמְצְאוּ כִּמְעַט הֲנָאָה בְּשִׁקְרוּתָם אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם מַרְוִיחִים מָמוֹן בְּכָךְ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי גַּם זֶה אָסוּר הוּא שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ט':ד') לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר. אַךְ אֵין עָנְשָׁם כְּעֹנֶשׁ הַמְּשַׁקְּרִים לְלֹא דָּבָר אֲשֶׁר זָכַרְנוּ עִנְיָנָם בַּחֵלֶק הַחֲמִישִׁי (צ\"ל הָרְבִיעִי) הִנֵּה אֵלֶּה חֶלְקֵי כַּת שֶׁל שַׁקָּרִים. וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ לְךָ עִקָּרִים. בְּדַרְכֵי אִישׁ אֱמוּנִים. וְכִי הֵמָּה יְסוֹדוֹת לַנֶּפֶשׁ.",
+            "<b>וְזֶה דְּבַר כַּת הַחֲנֵפִים.</b> עִנְיַן הַכַּת הַזֹּאת נֶחְלָק לְתִשְׁעָה חֲלָקִים – הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן – הֶחָנֵף אֲשֶׁר הִכִּיר אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע כִּי יֵשׁ עָוֶל בְּכַף חֲבֵרוֹ וְכִי הֶחֱזִיק בְּתַרְמִית. אוֹ כִּי חָטָא אִישׁ לְאִישׁ בְּלָשׁוֹן הָרַע אוֹ בְּאוֹנָאַת דְּבָרִים. וְיַחֲלִיק לוֹ לָשׁוֹן הָרַע [לאמר] לֹא פָּעַלְתָּ אָוֶן. הַמְעַט מִמֶּנּוּ עֲוֹן הַנִּמְנָע מִן הַתּוֹכָחָה. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י\"ט:י\"ז) הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. וְיוֹסֵף לַחֲטוֹא עַל אָמְרוֹ לֹא חָטָאתָ. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו כ\"ג:י\"ד) וְחִזְּקוּ יְדֵי מְרֵעִים. וְהִנֵּה זֶה בְּיַד הֶחָנֵף הָאֱוִיל עָוֹן פְּלִילִי. כִּי לֹא יְקַנֵּא לָאֱמֶת. אֲבָל יַעֲזֹר אַחֲרֵי הַשֶּׁקֶר. וְיֹאמַר לָרַע טוֹב. וְיָשֵׂם חֹשֶׁךְ לְאוֹר. גַּם נָתַן מִכְשׁוֹל לִפְנֵי הַחוֹטֵא מִשְּׁנֵי פָּנִים. הָאֶחָד. כִּי אֵינוֹ נִחָם עַל רָעָתוֹ. וְהַשֵּׁנִי. כִּי יִשְׁנֶה בְּאִוַּלְתּוֹ בְּיוֹם מָחָר. כִּי הִלֵּל רָשָׁע הֶחָנֵף אוֹתוֹ עַל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ. מִלְּבַד כִּי יִשָּׂא עֹנֶשׁ עַל הַנֶּזֶק אֲשֶׁר הִזִּיק לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ הַחוֹטֵא עַל צַדְּקוֹ מִי אֲשֶׁר חָטָא לוֹ. מִלְּבַד כִּי יֵעָנֵשׁ עַל דְּבַר שֶׁקֶר. שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ה':ז') תְּאַבֵּד דּוֹבְרֵי כָזָב. וְנֶאֱמַר (משלי י\"ז:ט\"ו) מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק תּוֹעֲבַת ה' גַּם שְׁנֵיהֶם. כָּל שֶׁכֵּן אִם הָעָוֶל אֲשֶׁר בְּכַף רָשָׁע חֲבֵרוֹ גָּלוּי לָרַבִּים. כִּי בֶּאֱמֹר אֵלָיו הֶחָנֵף לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם זַךְ אַתָּה בְּלִי פָשַׁע. חִלֵּל וּבִזָּה דָּת וָדִין.",
+            "וְחַיָּב הָאָדָם לִמְסֹר עַצְמוֹ לְסַכָּנָה וְאַל יַשִּׂיא אֶת נַפְשׁוֹ עֲוֹן אַשְׁמָה כָּזֹאת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ עַל עִנְיַן אַגְרִיפַּס שֶׁהָיָה קוֹרֵא בַּתּוֹרָה וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְפָסוּק זֶה (דברים י\"ז:ט\"ו) לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת וְאָמְרוּ לוֹ אָחִינוּ אַתָּה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְחַיְּבוּ שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה שֶׁחָנְפוּ לוֹ לְאַגְרִיפַּס. אַף כִּי הַיּוֹשֵׁב עַל הַמִּשְׁפָּט אֵין לוֹ לְפַחֵד מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים א':י\"ז) לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ. וְהַחֵלֶק הַזֶּה שֶׁהִזְכַּרְנוּ הוּא חֵלֶק אָדָם רָשָׁע הַנִּמְנֶה עִם שְׁתֵּי כִּתּוֹת הָרָעוֹת מִן הִתְחַבְּרוּת אֵלָיו הַשֶּׁקֶר וְהַחֲנֻפָּה. וְיֵשׁ בְּחֶלְקֵי כַּת חֲנֵפִים. אֲשֶׁר בָּם הֶחָנֵף נִסְפֶּה וְאָבֵד בַּעֲוֹן הַחֲנֻפָּה לְבַד. כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי</b> – הֶחָנֵף אֲשֶׁר יְהַלֵּל רָשָׁע לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם אִם בְּפָנָיו אִם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יַצְדִּיקֶנּוּ עַל חֲמָסוֹ וְלֹא יְכַזֵּב עַל מִשְׁפָּטוֹ. אֲבָל יֹאמַר עָלָיו כִּי אִישׁ טוֹב הוּא. עַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כ\"ח:ד') עֹזְבֵי תוֹרָה יְהַלְלוּ רָשָׁע. כִּי לוּלֵא אֲשֶׁר עָזַב אֶת הַתּוֹרָה. לֹא הִלֵּל הָעוֹבֵר עַל דְּבָרֶיהָ. וּמֵפֵר מִצְווֹתֶיהָ. וְגַם כִּי לֹא יְשַׁבַּח אֶת הָרָשָׁע זוּלָתִי בַּמֶּה שֶׁנִּמְצָא בּוֹ מִן הַטּוֹב. וְיָלִיץ עָלָיו בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם לְהַגִּיד לָאָדָם יָשְׁרוֹ. גַּם זוֹ רָעָה חוֹלָה. כִּי בְּזָכְרוֹ אֶת הַטּוֹב. וְאֶת הָרַע לֹא יִזְכֹּר. וְעַל כָּל פְּשָׁעָיו יְכַסֶּה. צַדִּיק יֵחָשֵׁב אֵצֶל הַשּׁוֹמְעִים וְיִתְּנוּ לוֹ יְקָר וְיָרִים יָדוֹ וְגָבַר. וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ לְהוֹדִיעֲךָ הַמִּכְשׁוֹלוֹת וְהַשְּׁחִיתוֹת הַנִּמְצָאוֹת בִּכְבוֹד הָרְשָׁעִים. עַל כֵּן לֹא נָכוֹן לְהַזְכִּיר צִדְקָתָם בִּלְתִּי אִם יַזְכִּיר רִשְׁעָם וְכִסְלָם. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י':ז') וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב. וְנֶאֱמַר (ישעיהו נ\"ז:י\"ב) אֲנִי אַגִּיד צִדְקָתֵךְ וְאֶת מַעֲשַׂיִךְ וְלֹא יוֹעִילוּךְ. פֵּרוּשׁ לֹא יוֹעִילוּךְ מַעֲשִׂים הַטּוֹבִים לְהַצִּילֵךְ מֵרָעָתֵךְ בְּקוּמִי לַמִּשְׁפָּט. בְּעָרְכִי לְעֻמָּתָם רֹב פְּשָׁעַיִךְ וּמַעֲשֵׂה תַּעְתּוּעַיִךְ. כִּי דִּבְרֵי עֲוֹנוֹתַיִךְ גָּבְרוּ מֵהֶם. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי מִי שֶׁעֲוֹנֹתָיו מְרֻבִּין מִזְּכֻיּוֹתָיו נִכְתָּב וְנֶחְתָּם לְמִיתָה. וְהָרְשָׁעִים נִכָּרִים הֵם בְּשִׂיחָתָם וְהַנְהָגָתָם כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ לְךָ בְּשַׁעֲרֵי יִרְאַת חֵטְא.",
+            "וְהִנֵּה הַצַּדִּיקִם יְתַעֲבוּ הָרָשָׁע. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ\"ט:כ\"ו) תּוֹעֲבַת צַדִּיקִים אִישׁ עָוֶל. וַאֲשֶׁר בְּסוֹד הַצַּדִּיקִים לֹא יִהְיֶה. אִם תַּעֵב לֹא יְתַעֲבֶנּוּ. גַּם קֹב לֹא יִקֳּבֶנּוּ. גַּם בָּרֵךְ לֹא יְבָרְכֶנּוּ.",
+            "וְיִתָּכֵן כִּי יִקֶר מִקְרֶה הַמְשַׁבֵּחַ אֶת הָרָשָׁע מִדֶּרֶךְ פְּתַיּוּת. כִּי הַפֶּתִי אוֹמֵר לְשַׁבֵּחַ טוֹב הוּא, אִם הָיוֹ יִהְיֶה עַל דְּבַר אֱמֶת, וְאִם תִּהְיֶה תְּמוּרָתוֹ. וּמִבְּלִי הַדַּעַת שַׁבֵּחַ הוּא אֶת הַמֵּתִים. כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ עַל הָרְשָׁעִים רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ בַּחַיִּים. וּמֵתִים קְרוּיִים שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ט':ה') וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה. וְהַשְּׁגָגָה הַזֹּאת עוֹלָה זָדוֹן כִּי לֹא יֶאֱהַב הָעֶבֶד אֶל הָאָדוֹן. אִם יֶאֱהַב מְשַׂנְאָיו וִיקָרֵב רְחֵקָיו. הֲלֹא לָהֶם לָדַעַת מִדֶּרֶךְ הַדַּעַת כִּי כֵן. וְנֶאֱמַר (משלי ג':ל\"ה) וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן. וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ פֵּרוּשׁוֹ.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַשְּׁלִישִׁי</b> – הֶחָנֵף הַמְשַׁבֵּחַ אֶת הָרָשָׁע בְּפָנָיו. אַף חָכְמָתוֹ עָמְדָה לּוֹ. כִּי לֹא יְשַׁבְּחֶנּוּ בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם פֶּן יִהְיֶה לָהֶם לְמוֹקֵשׁ. גַּם זֶה הֶחָנֵף גָּדוֹל עֲוֹנוֹ. כִּי הֶחֱלִיק אֵלָיו בְּעֵינָיו. וְלֹא יָשׁוּב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְלֹא יִדְאָג לַעֲווֹנָיו. כִּי צַדִּיק הוּא בְּעֵינָיו. וְכָל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ מֵעֲדַת הַצַּדִּיקִים. אִם יְשַׁבְּחוּהוּ יֹאמַר בְּלִבּוֹ. אָמְנָם יָדַעְתִּי כִי כֵן. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שם יא) בְּפֶה חָנֵף יַשְׁחִת רֵעֵהוּ וּבְדַעַת צַדִּיקִים יֵחָלֵצוּ. פֵּרוּשׁ – הֶחָנֵף מַשְׁחִית רֵעֵהוּ בְּפִיו, כִּי יְשַׁבְּחֶנּוּ וְיַאֲמִין לְדִבְרֵיהֶם. וְיַקְשֶׁה אֶת רוּחוֹ. וְיִרְאֶה אֶת נַפְשׁוֹ בְּיֹקֶר וְלֹא יָבִין אֶת [כִּי] עֻפְּלָה נַפְשׁוֹ. וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת תַּחַת יָדוֹ. גַּם יָרוּם לְבָבוֹ וְיִפֹּל בְּמִכְמוֹרוֹת גַּאֲוָתוֹ. וְהִנֵּה כִּי הַשְׁחֵת הִשְׁחִיתוֹ בְּחֵלֶק שְׂפָתָיו. וּבְדַעַת צַדִּיקִים יֵחָלֵצוּ. הַצַּדִּיקִים יֵחָלְצוּ בְּדַעְתָּם מִנִּזְקֵי הֶחָנֵף. כִּי אִם יְשַׁבְּחֶנּוּ לֹא יָרוּם לְבָבוֹ לְמַעַן זֹאת. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ אֲפִלּוּ כָּל הָעוֹלָם אוֹמְרִים עָלֶיךָ צַדִּיק אַתָּה הֱוֵי בְּעֵינֶיךָ כְּרָשָׁע. וְאָמְרוּ אִם יֵשׁ עָלֶיךָ רֵעִים מִקְצָתָם מְשַׁבְּחִים וּמִקְצָתָם מוֹכִיחִים. אֱהֹב אֶת הַמּוֹכִיחִים וּשְׂנָא אֶת הַמְשַׁבְּחִים. כִּי אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם יְבִיאוּךָ. וְאֵלֶּה בְּרָעָתְךָ יְשַׂמְּחוּךְ. כִּי יְשַׁבְּחוּךְ. וְיִתָּכֵן גַּם כֵּן לְפָרֵשׁ – וּבְדַעַת צַדִּיקִים יֵחָלְצוּ. רֵעֵיהֶם. כִּי לֹא יַחֲנִיפוּ לָהֶם. אֲבָל יוֹכִיחוּ וְיוֹרוּ אוֹתָם בַּדֶּרֶךְ. בִּתְעוֹתָם בְּתֹהוּ לֹא דָּרֶךְ. וְנֶאֱמַר (משלי כ\"ו:כ\"ח) וּפֶה חָלָק יַעֲשֶׂה מִדְחֶה. הִמְשִׁיל פֶּה חָלָק לְדֶרֶךְ חֲלַקְלַקּוֹת. וְאָמַר כִּי כַּאֲשֶׁר יִפּוֹל הָאָדָם וְיִדָּחֶה בְּלֶכְתּוֹ בְּדֶרֶךְ חֲלַקְלַקּוֹת, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ל\"ה:ה'-ו') יִהְיוּ כְּמוֹץ וְגוֹמֵר וּמַלְאַךְ ה' דּוֹחֶה יְהִי דַרְכָּם חֹשֶׁךְ וַחֲלַקְלַקּוֹת, כֵּן יִפּוֹל הָאָדָם וְיִדָּחֶה בְּפֶה חָלָק, וְהוּא פֶּה חָנֵף. וְעַל הָעִנְיָן אֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהילים י\"ב:ד') יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת. קִלֵּל פֶּה חָלָק כִּי יַשְׁחִית בּוֹ רֵעֵהוּ. וְהַלָּשׁוֹן הַקָּשָׁה שֶׁהוּא הֶפֶךְ הֶחָלָק. וְהוּא לָשׁוֹן הָרַע. וְיֵשׁ מִן הַחֲנֵפִים שֶׁמִּתְכַּוְּנִים לְהַחֲנִיף לְאַנְשֵׁי זְרוֹעַ כְּדֵי שֶׁיְּכַבְּדוּ אוֹתָם וִינַשְּׂאוּם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כָּל הַמַּחֲנִיף לַחֲבֵרוֹ לְשֵׁם כָּבוֹד. לַסּוֹף נִפְטָר מִמֶּנּוּ בְּקָלוֹן.",
+            "<b>הַחֵלֶק הָרְבִיעִי</b> – הַמִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע. וְלֹא דַּיּוֹ אֲשֶׁר לֹא יוֹכִיחֵהוּ בְּשֵׁבֶט פִּיו וְהַרְחֵק יַרְחִיקֵהוּ. אֲבָל כְּמוֹ חָבֵר יַקְרִיבֵהוּ. וְנֶאֱמַר (דברי הימים ב כ':ל\"ז) בְּהִתְחַבֶּרְךָ וְגוֹ' פָּרַץ ה' אֶת מַעֲשֶׂיךָ. וְהַצַּדִּיקִים מָאוֹס יִמְאָסוּהוּ אֶת הָרָשָׁע. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ט\"ו:ד') נִבְזֶה בְעֵינָיו נִמְאָס וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא קמא צב:) לֹא לְחִנָּם הָלַךְ זַרְזִיר אֵצֶל עוֹרֵב אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִינוֹ. וְאָמְרוּ (בן סירא י״ג:י״ד) כָּל עוֹף לְמִינוֹ יִשְׁכֹּן וּבֶן אָדָם לַדּוֹמֶה לוֹ. וְאָמְרוּ (מגילה כח.) אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בִּדְמוּת אָדָם רַע. שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ג':י\"ד) לוּלֵי פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲנִי נֹשֵׂא אִם אַבִּיט אֵלֶיךָ וְאִם אֶרְאֶךָּ. וְאָמְרוּ כָּל הַמִּסְתַּכֵּל בִּדְמוּת אָדָם רָשָׁע עֵינָיו כֵּהוֹת לְעֵת זִקְנָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כ\"ז:א') וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת מִפְּנֵי שֶׁהִסְתַּכֵּל בִּדְמוּת עֵשָׂו, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה מַכִּיר מַעְבָּדָיו כִּי הָיָה עֵשָׂו מַסְתִּיר מַעֲשָׂיו כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר, וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם. וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ לְהוֹדִיעֲךָ בַּאֵר הֵיטֵב כִּי רַבּוּ דַּרְכֵי מָוֶת הַנִּמְצָאִים אֶל הַמִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַחֲמִישִׁי</b> – אִישׁ כִּי יַאֲמִינוּ בְּנֵי אָדָם בִּדְבָרָיו. וְסָמְכוּ כָּל הַשּׁוֹמְעִים עַל דְּבָרָיו. וְיִתְכַּוֵּן לְנַשֵּׂא אַחַד הָעָם אוֹ גּוֹאֲלוֹ הַקָּרוֹב אֵלָיו בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתוֹ. וְיֹאמַר עָלָיו כִּי הוּא אִישׁ חָכָם. וְהוּא בֵן לֹא חָכָם. וְהָיָה לְפוּקָה וְצוּר מִכְשׁוֹל כִּי יִסְמְכוּ עַל הוֹרָאוֹתָיו. וְעַל פִּיו יִהְיֶה כָּל רִיב. וִיעַוֵּת מִשְׁפָּט וְאֶת הָעוֹלָם יַחֲרִיב. וְכֵן כִּי יֹאמַר עַל אִישׁ כִּי הוּא נֶאֱמַן רוּחַ וְלֹא הִכִּירוֹ אִם הוּא אִישׁ אֱמוּנִים. אוֹ בֵּן לֹא אֵמוּן בּוֹ. וְאוּלַי יִשְׁמַע הַשּׁוֹמֵעַ וְיַפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ וְכָל יֶשׁ לוֹ יִתֵּן בְּיָדוֹ, וְכִחֵשׁ בּוֹ [לאמר] לֹא רְאִיתִיךָ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין ז:) כָּל הַמַּעֲמִיד דַּיָּן שֶׁאֵינוֹ הָגוּן כְּאִלּוּ נָטַע אֲשֵׁרָה. וּבִמְקוֹם תַּלְמִיד חָכָם כְּאִלּוּ נָטַע אֵצֶל מִזְבֵּחַ. וְהָיָה מִי שֶׁהֵקִים לְרֹאשׁ בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהוֹרוֹת. וְקָרְאוּ עָלָיו מִקְרָא שֶׁכָּתוּב (חבקוק ב':י\"ט) הוֹי אֹמֵר לָעֵץ הָקִיצָה עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם הוּא יוֹרֶה הִנֵּה הוּא תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף וְכָל רוּחַ אֵין בְּקִרְבּוֹ. וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהִפָּרַע מִמַּעֲמִידָיו. שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק ב':כ') וַה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַשִּׁשִּׁי</b> – מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת וְאֵינוֹ מוֹחֶה. וְאֵין בְּפִיו תּוֹכָחוֹת. וְעַל מַעֲשֵׂה הַחַטָּאִים לֹא יִלְטֹשׁ עַיִן וְלֹא יַשְׁגִּיחַ. וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם לְאִישׁ מוֹכִיחַ וְהִנֵּה נִצְטַוִּינוּ לְבַעֵר הָרָע מִקֶּרֶב עַמֵּנוּ. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י\"ג:ו') וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ – כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת בְּאַנְשֵׁי בֵיתוֹ וְאֵינוֹ מוֹחֶה נִתְפָּשׂ עַל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. יֵשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת בְּאַנְשֵׁי עִירוֹ וְאֵינוֹ מוֹחֶה נִתְפָּשׂ עַל אַנְשֵׁי עִירוֹ. יֵשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת בְּכָל הָעוֹלָם וְאֵינוֹ מוֹחֶה נִתְפָּשׂ עַל כָּל הָעוֹלָם. וְנֶאֱמַר (ויקרא כ\"ו:ל\"ז) וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו וְדָרְשׁוּ בּוֹ זַ\"ל (סנהדרין כז:) אִישׁ בַּעֲוֹן אָחִיו וְאָמְרוּ (שבועות לט.) כָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה לָזֶה.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַשְּׁבִיעִי</b> – הָרוֹאֶה אֶת אַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ עַם קְשֵׁה עֹרֶף. וְאוֹמֵר בְּלִבּוֹ אוּלַי לֹא יַקְשִׁיבוּ אִם אֲדַבֵּר לָהֶם נְכוֹחוֹת. וּפִי אֲמַלֵּא תּוֹכָחוֹת. עַל כֵּן יַחְשֹׂךְ פִּיו. וְהִנֵּה עֲוֹנוֹ יִשָּׂא. כִּי לֹא נִסָּה לְהוֹכִיחַ וּלְהַזְהִיר. אוּלָם [אולי] אִם רוּחָם הֵעִיר, יֵעוֹרוּ מִשְּׁנַת אִוַּלְתָּם. וְלֹא תָּלִין אִתָּם מְשׁוּגָתָם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת נה.) בְּעִנְיָן מָה שֶׁכָּתוּב (יחזקאל ט':ד') וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים וְגוֹ'. אָמְרָה מִדַּת הַדִּין אַף עַל פִּי שֶׁהַלָּלוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים וְקִיְּמוּ אֶת הַתּוֹרָה הָיָה לָהֶם לְמַחוֹת וְלֹא מִחוּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנַי שֶׁאִם הָיוּ מוֹחִין לֹא הָיוּ מְקַבְּלִין מֵהֶן. אָמְרָה מִדַּת הַדִּין רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם לְפָנֶיךָ גָּלוּי, הֵם לֹא יָדְעוּ אִם יִשְׁמְעוּ הָעָם לְקוֹלָם וְאִם יֶחְדָּלוּ. וְצִוָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אַחֲרֵי כֵן (יחזקאל ט':ו') וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ. וְהֵם הַצַּדִּיקִים הַמְקֻדָּשִׁים. כִּי נֶעֶנְשׁוּ עַל דְּבַר שֶׁלֹּא מִחוּ. וְנֶאֱמַר (ויקרא י\"ט:י\"ז) הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. וְאִם הַדָּבָר גָּלוּי לַכֹּל. וְיָדוּעַ וְנִבְחַן וְנֶחְקַר. כִּי הַחוֹטֵא שׂוֹנֵא מוּסָר וְלֹא יִשְׁמַע לְקוֹל מוֹרָיו. וְלִמְלַמְּדָיו לֹא יַטֶּה אָזְנוֹ. עַל זֶה נֶאֱמַר (משלי ט':ח') אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ. וְאָמְרוּ (יבמות סה:) כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לוֹמַר דָּבָר הַנִּשְׁמָע. כָּךְ מִצְוָה שֶׁלֹּא לוֹמַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע. וְאָמְרוּ (ביצה ל.) מוּטָב שֶׁיְּהוּ שׁוֹגְגִין וְאַל יִהְיוּ מְזִידִין.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַשְּׁמִינִי</b> – אִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְּנֵי אָדָם מְדַבְּרִים לְשׁוֹן הָרַע. אוֹ כִּי יִשְׁמַע כָּל פֶּה דּוֹבֵר נְבָלָה, אוֹ יֵשֵׁב בְּסוֹד מְשַׂחֲקִים בּוֹזִים תּוֹרָה וּמִצְוֹת. וְיוֹדֵעַ כִּי הֵם סָרָבִים וְסַלּוֹנִים וְאִם יוֹכִיחֵם לֹא יַקְשִׁיבוּ אֶל דְּבָרָיו. עַל כֵּן יָשִׂים יָד עַל פֶּה. גַּם זֶה יֵעָנֵשׁ כִּי לֹא יַעֲנֶה כְּסִילִים בְּאִוַּלְתָּם. פֶּן יֹאמְרוּ לוֹ כִּי הוּא כְּמוֹ הֵם. וְכִי הוֹדָה עַל דִּבְרֵיהֶם. אַף כִּי יִתְחַיֵּב לַעֲנוֹת וְלִגְעֹר בָּהֶם לָתֵת גֹּדֶל לַתּוֹרָה וְלַמִּצְוֹת אֲשֶׁר בָּזוּ לָעֲגוּ לָהֶם. וּלְקַנֵּא לִכְבוֹד נָקִי וְצַדִּיק אֲשֶׁר יָשִׂיחוּ בּוֹ.",
+            "וְזֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יִתְחַיֵּב הָאָדָם לַעֲזֹב בַּעֲבוּרָם חֶבְרַת הָרֶשַׁע. כִּי יֵעָנֵשׁ בְּשָׁמְעוֹ דִּבְרֵיהֶם הָרָעִים תָּמִיד וְיִלְאֶה לַעֲנוֹתָם. וְזֶה הַדָּבָר מְפֹרָשׁ בְּדִבְרֵי שְׁלֹמֹה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ\"ד:א) אַל תְּקַנֵּא בְּאַנְשֵׁי רָעָה וְאַל תִּתְאָיו לִהְיוֹת אִתָּם. כִּי שֹׁד יֶהְגֶּה לִבָּם וְעָמָל שִׂפְתֵיהֶם תְּדַבֵּרְנָה. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – כִּי תִשָּׂא עָוֹן בְּחַטָּאתָם. כִּי תִּשְׁמַע דִּבְרֵיהֶם הָרָעִים תָּמִיד וּתְהִי כְּמַחֲרִישׁ.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַתְּשִׁיעִי</b> – הַמְכַבֵּד אֶת הָרְשָׁעִים מִדֶּרֶךְ שָׁלוֹם. אָמְנָם לֹא יְדַבֵּר טוֹב עַל הָרָשָׁע. וְלֹא יִתְנַהֵג בִּכְבוֹדוֹ עַל דֶּרֶךְ אֲשֶׁר יַחְשְׁבוּ בְּנֵי אָדָם כִּי יְכַבְּדֶנּוּ מֵאֲשֶׁר יָקָר בְּעֵינָיו נִכְבָּד. כִּי לֹא יַחֲלֹק לוֹ כָּבוֹד זוּלָתִי כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּכַבְּדִים בְּנֵי הָאָדָם אֶת הָעֲשִׁירִים. מִדֶּרֶךְ סִלְסוּל. וּלְתִקְוַת תּוֹעֶלֶת. בַּעֲבוּר כִּי צָלְחָה דַּרְכָּם וְלֹא מִפְּנֵי חִין עֶרְכָּם. וְאַף גַּם זֹאת יֵשׁ חֵטְא וְאַשְׁמָה בַּדָּבָר הַזֶּה כִּי אִם הֻתַּר לְכַבֵּד הָעֲשִׁירִים. לֹא כֵן הָרְשָׁעִים. שֶׁנֶּאֱמַר (איוב מ':י\"א-י\"ב) וּרְאֵה כָל גֵּאֶה וְהַשְׁפִּילֵהוּ. רְאֵה כָל גֵּאֶה הַכְנִיעֵהוּ וַהֲדֹךְ רְשָׁעִים תַּחְתָּם. אַךְ הַחֵלֶק הַזֶּה הֻתַּר. מִדְּאָגָה מִדָּבָר פֶּן יַזִּיק הָרָשָׁע וְיִגְרֹם הֶפְסֵד בִּזְמַן שֶׁיַּד הָרָשָׁע תַּקִּיפָה. וּשְׁעָתוֹ חֲצוּפָה. וְאֵין בְּיָדֵנוּ לְהַכְנִיעוֹ (ובחליו) [וּבְחֵילֵנוּ] לַהֲנִיעוֹ. עַל כֵּן הֻתַּר לְכַבְּדוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּכַבְּדִים בְּנֵי הָאָדָם אַנְשֵׁי זְרוֹעַ רָמָה. מִפַּחַד וְאֵימָה. בְּקִימָה וְהִדּוּר וְדוֹמֶה לָהֶם. אַךְ לֹא יְשַׁבְּחֶנּוּ וְלֹא יְדַבֵּר טוֹב עָלָיו לִבְנֵי אָדָם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ\"ל (סוטה מא:) מֻתָּר לְהַחֲנִיף אֶת הָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה.",
+            "<b>וְזֶה דְּבַר כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע.</b> אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ\"ל (ערכין טו:) כָּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע כְּאִלּוּ כָּפַר בָּעִקָּר. שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים י\"ב:ה') אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ. וְעַל כֵּן חֲשָׁבוּהוּ כְּאִלּוּ כָּפַר בָּעִקָּר. כִּי הוּא מְסַבֵּב וְגוֹרֵם נֶזֶק גָּדוֹל וְרָעָה רַבָּה לַחֲבֵרָיו. בְּהַבְאִישׁוֹ אֶת רֵיחָם בְּעֵינֵי הָעָם. אוֹ בִּשְׁאָר דַּרְכֵי הֶפְסֵד. וְלֹא יִתָּכֵן אֲשֶׁר יָכִין אָדָם לַחֲבֵרוֹ כְּלִי מַשְׁחִית וְנֶזֶק מַר מִמָּוֶת. מִבְּלִי שֶׁיּוֹעִיל לְעַצְמוֹ בָּזֶה תּוֹעֶלֶת וְרֶוַח מָמוֹן. בִּלְתִּי אִם לָכַד יִצְרוֹ אֶת נַפְשׁוֹ וּפָרַק עֹל שָׁמַיִם מֵעָלָיו וְנִתֵּק הַמּוֹסֵרוֹת. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּמִזְמוֹר בְּבוֹא הַזִּיפִים וַיֹּאמְרוּ לְשָׁאוּל וְגוֹ'. אֱלֹקִים זֵדִים קָמוּ עָלַי וַעֲדַת עָרִיצִים בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי וְלֹא שָׂמוּךָ לְנֶגְדָּם. וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְלֹא שָׂמוּךָ לְנֶגְדָּם – כִּי נִתְכַּוְּנוּ שֶׁיְּבָרֵךְ אוֹתָם שָׁאוּל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לָהֶם (שמואל א כ\"ג:כ\"א) בְּרוּכִים אַתֶּם לַה' כִּי חֲמַלְתֶּם עַל אֲדוֹנֵיכֶם. וְלֹא שָׂמוּ אֱלֹקִים לְנֶגְדָּם. שֶׁכָּתַב בְּתוֹרָתוֹ (דברים כ\"ז:כ\"ד) אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר, וְנֶאֱמַר (קהלת י':י\"א) וּמָה יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן, וְנֶאֱמַר עַל דּוֹאֵג (תהילים נ\"ב:ה') הַוּוֹת תַּחְשֹׁב לְשׁוֹנֶךָ וְגוֹ' אָהַבְתָּ רָּע מִטּוֹב שֶׁקֶר מִדַּבֵּר צֶדֶק סֶלָה, וּפֵרְשׁוּ בְּמִדְרַשׁ תְּהִלִּים מָה יִתְרוֹן לְךָ וּמָה בֶּצַע כִּי סִפַּרְתָּ לָשׁוֹן הָרַע. הֲלֹא לְמָמוֹן לֹא הָיִיתָ צָרִיךְ אַךְ עָשַׁרְתָּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו (שמואל א כ\"א:ח') אַבִּיר הָרֹעִים אֲשֶׁר לְשָׁאוּל. אֵין זֶה כִּי אִם אָהַבְתָּ אֶת הָרַע מִן הַטּוֹב, וְשֶׁקֶר מִדַּבֵּר צֶדֶק. כִּי פָּרַקְתָּ עֻלּוֹ. וְנֶאֱמַר (משלי ו':ל') לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב וְגוֹ' וְנֶאֱמַר אַחֲרָיו נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב וְגוֹ' רוֹצֶה לוֹמַר כִּי הוּא רַע מִן הַגַּנָּב שֶׁהוּא צָרִיךְ לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי בַּעַל לָשׁוֹן הָרַע, מִשְּׁנֵיהֶם רַע, כִּי יֶחֱטָא חֲטָאָה גְּדוֹלָה מִבְּלִי הֲנָאָה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ק\"כ:ג') מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה.",
+            "וְהַשֵּׁנִית – עַל כֵּן נֶחְשָׁב הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע כְּאִלּוּ כָּפַר בָּעִקָּר. לְפִי שֶׁאוֹמֵר בִּלְבָבוֹ כִּי שְׂפָתָיו בִּרְשׁוּתוֹ וּמִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהּ מַעֲשֶׂה וְכִי הוּא הַשַּׁלִּיט עַל לְשׁוֹנוֹ. וְגָמַר בְּדַעְתּוֹ, כִּי אֵין לוֹ לִכְלוֹא אֶת רוּחַ שְׂפָתָיו מִדָּבָר הָעוֹלֶה עַל רוּחוֹ. וְכִי הָאֵיבָרִים הֵמָּה לְבַדָּם אֵינָם בִּרְשׁוּתוֹ לַחֲטֹא בָּהֶם. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים י\"ב:ה') שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ. וְלֹא יֹאמַר אַיֵּה אֱלֹהֵי עוֹשָׂי אֲשֶׁר כָּל תְּנוּעוֹת יְצִירוֹתָיו נְתוּנוֹת נְתוּנוֹת הֵמָּה לוֹ. אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נֶעְדָּרָה. כֻּלָּם לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ מְשֻׁעְבָּדוֹת. רַק אֵין דָּבָר. וַאֲרֶשֶׁת שָׂפָה בִּרְשׁוּתֵנוּ. לֹא כֵן הָרְשָׁעִים הַחוֹטְאִים בִּשְׁאָר עֲבֵרוֹת. כִּי יוֹדְעִים הֵם כִּי רַע וָמָר עָזְבָם אֶת הַשֵּׁם. אַךְ נִמְשָׁכִים אַחַר תַּאֲוָתָם וְיִצְרָם הַמִּתְגַּבֵּר. וְצַר לָהֶם עַל זֶה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שָׁקוּל לָשׁוֹן הָרַע כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת. וְאֵלּוּ הֵן עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. בַּעֲבוֹדָה זָרָה נֶאֱמַר (שמות ל\"ב:ל\"א) אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה. בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת נֶאֱמַר (בראשית ל\"ט:ט') וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת. בִּשְׁפִיכוּת דָּמִים נֶאֱמַר (בראשית ד':י\"ג) גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֹׁא. וְאִלּוּ עַל לָשׁוֹן הָרַע נֶאֱמַר (תהילים י\"ב:ד') יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת.",
+            "וְהִנֵּה אָנוּ צְרִיכִין לְפָרֵשׁ לְךָ. הֵיאַךְ יִתָּכֵן כִּי יִהְיֶה עֲוֹן לָשׁוֹן הָרַע יָתֵר עַל הַשָּׁלֹשׁ הָאֵלֶּה. הֲלֹא כָּל אַחַת מֵהֶן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יֵהָרֵג אָדָם וְאַל יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם. וְאָמְרוּ חֲמוּרָה עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁכָּל הַמּוֹדֶה בָּהּ כְּכוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה. וְאָמְרוּ כִּי הַמְּשֻׁמָּד לַעֲבוֹדָה זָרָה מְשֻׁמָּד לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. וְכַאֲשֶׁר תָּשִׂים לִבְּךָ לְמַאֲמָרָם זַ\"ל תִּמְצָא לוֹ כַּמָּה שָׁרָשִׁים וְכַמָּה פָּנִים.",
+            "<b>הָאֶחָד</b> – כִּי בַּעַל הַלָּשׁוֹן הוּא שׁוֹנֶה בְּאִוַּלְתּוֹ. עֶשֶׂר פְּעָמִים בַּיּוֹם יַכְלִים וְיַבְאִישׁ וְיַחְפִּיר. וִידַבֵּר שְׂפַת יֶתֶר. וְיַכֶּה בַּסֵּתֶר. וּמִי יִתֵּן קֵץ לְעָנְשׁוֹ. כִּי בַּעַל הַלָּשׁוֹן לֹא יָשִׂים קִנְצֵי לְמִלִּין. בְּשַׁגַּם עֲבֵרָה קַלָּה כְּבֵדָה מְאֹד עַל הִשָּׁנוֹת הָאִוֶּלֶת פְּעָמִים רַבּוֹת כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ. אַף כִּי חֲטָאָה גְּדוֹלָה. וְרָעָה חוֹלָה. וּכְאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שָׁקוּל לָשׁוֹן הָרַע כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – כְּנֶגֶד עוֹבֵר אוֹתָן לְעֵת שֶׁיִּתְקְפוֹ יִצְרוֹ. לֹא כְּנֶגֶד הַמְּשֻׁמָּד וְהַיּוֹצֵא מִן הַכְּלָל לַעֲבֹר עֲלֵיהֶן בְּכָל עֵת.",
+            "<b>וְהַשֵּׁנִי</b> – כִּי בַּעַל הַלָּשׁוֹן תְּשׁוּבָתוֹ קָשָׁה. אַחֲרֵי אֲשֶׁר לִמֵּד לְשׁוֹנוֹ דַּבֶּר שֶׁקֶר. וּפִיו שָׁלַח בְּרָעָה. מֵרֹב הַהֶרְגֵּל אֵינֶנּוּ שַׁלִּיט בְּרוּחוֹ. וּכְאִלּוּ לְשׁוֹנוֹ גּוֹרֵם הַמַּחְשָׁבָה כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים נ\"ב:ד') הַוּוֹת תַּחְשֹׁב לְשׁוֹנֶךָ. וְנֶאֱמַר (קהלת י':י\"ב) וְשִׂפְתוֹת כְּסִיל תְּבַלְּעֶנּוּ וְנֶאֱמַר (משלי י\"ח:ז') פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ. וּמְחִתָּה לְשׁוֹן יִרְאָה וּמָגוֹר. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – כִּי הַכְּסִיל יִירָא וְיָגוּר מִזַּעַם לְשׁוֹנוֹ פֶּן יִוָּקֵשׁ בּוֹ. כַּאֲשֶׁר יִירָא מֵאוֹיְבוֹ. כִּי אֵין שְׂפָתָיו בִּרְשׁוּתוֹ.",
+            "<b>וְהַשְּׁלִישִׁי</b> – בַּעַל הַלָּשׁוֹן חֶטְאוֹ נָקֵל בְּעֵינָיו. כִּי יֹאמַר אַךְ דְּבַר שְׂפָתַיִם הוּא וְלֹא פָּנָה אֶל נְזָקָיו הָרַבִּים. עַל כֵּן לֹא יָשׁוּב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה. וְאִם שׁוֹב יָשׁוּב אֵין תְּשׁוּבָתוֹ שְׁלֵמָה. כִּי לֹא יַכִּיר גֹּדֶל חֶטְאוֹ. כִּי הַתְּשׁוּבָה הַשְּׁלֵמָה לְהִנָּקוֹת מִפֶּשַׁע רַב. כִּי יֵקַד יְקוֹד הַיָּגוֹן בְּנַפְשׁוֹ. כִּיקוֹד אֵשׁ.",
+            "וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כ\"א:כ\"ד) זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן. פֵּרוּשׁ – הַלֵּץ אֲשֶׁר גָּבַר זְדוֹנוֹ. לְהַכּוֹת בִּלְשׁוֹנוֹ. בְּגַאֲוָתוֹ וּגְאוֹנוֹ. וְעֶבְרָתוֹ וַחֲרוֹנוֹ. אַל תֹּאמַר כִּי בִּלְשׁוֹנוֹ לְבַד יַכֶּה. וְלֹא בְּמַעֲשֶׂה כִּי יָדוֹעַ תֵּדַע. כִּי הוּא עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – כִּי אִם לֹא יוּכַל לְהַכּוֹת אֶת אוֹיְבָיו בִּלְשׁוֹנוֹ. וְיוּכַל הַכּוֹת בּוֹ בְּמַעֲשֶׂה. יַכֶּה בַּעֲבֵרָה וְלֹא יַחְמֹל. כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעִנְיַן דּוֹאֵג. כִּי כַּאֲשֶׁר צִוָּה שָׁאוּל לְהַכּוֹת בַּכֹּהֲנִים. וַיְמָאֲנוּ אֲנָשָׁיו לְהַכּוֹתָם. אָמַר לְדוֹאֵג אַתָּה הִכִּיתָ בַּלָּשׁוֹן אַתָּה תַּכֶּה בַּחֶרֶב. שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כ\"ב:י\"ח) סֹב אַתָּה וּפְגַע בַּכֹּהֲנִים.",
+            "<b>וְהָרְבִיעִי</b> – אִם יָשׁוּב בַּעַל הַלָּשׁוֹן בִּתְשׁוּבָה. צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מְחִילָה לַאֲשֶׁר מוּצָק לוֹ מִזַּעַם לְשׁוֹנוֹ. וְהוּא לֹא יִזְכֹּר מִסְפַּר כֻּלָּם. כִּי רַבִּים מַכְאוֹבִים הִכְאִיב. וְכַמָּה נְפָשׁוֹת הִדְאִיב. גַּם רַבִּים מֵאֲשֶׁר זָכַר. כִּי אוֹתָם עָכַר. וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי הִדִּיחַ עֲלֵיהֶם אֶת הָרָעָה. יִתְבַּיֵּשׁ לְהוֹדִיעָם וּלְגַלּוֹת אָזְנָם עַל אֲשֶׁר גְּמָלָם רָעָה. כִּי הוּא מַכֶּה וְאֵין מַכָּתוֹ יְדוּעָה כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ק\"כ:ג'-ד') מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים. עַל כֵּן נִמְשָׁל לָשׁוֹן הָרַע לְחֵץ. כִּי הַמּוֹשֵׁךְ בַּקֶּשֶׁת פְּעָמִים רַבּוֹת יִשְׁלַח חִצָּיו בְּאָדָם וְלֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ.",
+            "וְעוֹד עַל עִנְיָן אַחֵר נִמְשָׁל לְחֵץ. כִּי שׁוֹלֵף הַחֶרֶב אִם נִכְמְרוּ רַחֲמָיו עַל הָאָדָם בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלָיו. יָשִׁיב חַרְבּוֹ אֶל נְדָנָהּ. לֹא כֵן זוֹרֵק הַחֵץ כִּי אֵין בְּיָדוֹ לַהֲשִׁיבָהּ. כֵּן בַּעַל לָשׁוֹן הָרַע. אַחַר אֲשֶׁר יָצָא הַדָּבָר מִפִּיו לֹא יוּכַל לִתְקֹן. וּפְעָמִים שֶׁיְּדַבֵּר עַל פְּגַם מִשְׁפָּחָה. וְהִזִּיק כָּל הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אַחֲרָיו. וְלֹא תַּגִּיעַ אֵלָיו מְחִילָה מִזֶּה. עַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי הַמְדַבֵּר בִּפְגַם הַמִּשְׁפָּחָה אֵין לוֹ כַּפָּרָה עוֹלָמִית. וְהִנֵּה הַמְשַׁלֵּחַ לְשׁוֹנוֹ. גַּם עַל הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה יְדַבֵּר. כִּי עַל מִי לֹא עָבְרָה רָעָתוֹ תָּמִיד. וּכְבָר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי הָאֶפִּיקוֹרוֹס אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.",
+            "<b>וְהַחֲמִישִׁי</b> – כִּי לָשׁוֹן הָרַע יָבִיא אֶת בְּעָלָיו לָתֵת אֶת פִּיו לְדַבֵּר אֶל הַשֵּׁם תּוֹעָה וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ע\"ג:ט') שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ. וְאֵין בְּכָל הָעֲבֵרוֹת אֲשֶׁר יַשִּׂיג עָנְשָׁם לְעֹנֶשׁ הַמֵּטִיחַ דְּבָרִים. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ – עֶשֶׂר נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ אֲבוֹתֵינוּ וּבְכֻלָּם לֹא נִתְחַתֵּם גְּזַר דִּינָם אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרָע. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י\"ד:כ\"ח) אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם וְגוֹ' וְנֶאֱמַר (דברים א':ל\"ד) וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם וַיִּקְצֹף וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר וְגוֹ', וְנֶאֱמַר (מלאכי ב':י\"ז) הוֹגַעְתֶּם ה' בְּדִבְרֵיכֶם. וְאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהילים נ':ט\"ז-כ') וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹקִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ אִם רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ וְגוֹ' פִּיךָ שָׁלַחְתָּ בְרָעָה וּלְשׁוֹנְךָ תַּצְמִיד מִרְמָה תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר. הִנֵּה לָמַדְתָּ מִזֶּה כִּי אֵין הַתּוֹרָה מְגִנָּה עַל בַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרַע וְעַל הַמְּשֻׁמָּד לִגְנֹב וְלִנְאֹף. וְכִי אֵינָם רְאוּיִים לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דּוֹאֵג כֵּיוָן שֶׁסִּפֵּר לָשׁוֹן הָרַע אַף חָכְמָתוֹ לֹא עָמְדָה לוֹ וְלֹא הֵגֵנָּה עָלָיו תּוֹרָתוֹ. וּמָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עֲבֵרָה מְכַבָּה מִצְוָה וְאֵין עֲבֵרָה מְכַבָּה תּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו':כ\"ג) כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר. עַל הָעוֹבֵר עֲבֵרָה דֶּרֶךְ מִקְרֶה אָמְרוּ. וְלֹא עַל הַפּוֹרֵק עוֹל אַזְהָרַת הָעֲבֵרָה מֵעָלָיו.",
+            "וְהִתְבּוֹנֵן כַּמָּה יִגְדַּל עֲוֹן בְּנֵי אָדָם הַמְסַפְּרִים לָשׁוֹן הָרַע. הַמְעַט מֵהֶם עֲוֹנָם הַגָּדוֹל כִּי יִכְלְאוּ שִׂפְתֵיהֶם וְחָשְׂכוּ לְשׁוֹנָם מִדַּבֵּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה. כִּי עוֹד הַשְׁחֵת יַשְׁחִיתוּן לְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן הָרַע. וְאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהילים קי\"ט:כ\"ג) גַּם יָשְׁבוּ שָׂרִים בִּי נִדְבָּרוּ עַבְדְּךָ יָשִׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ. פֵּרוּשׁ – הֵם בְּטֵלִים מִלָּשִׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ וּמְדַבְּרִים לָשׁוֹן הָרַע וְנִדְבָּרִים בִּי. בְּעוֹד אֲשֶׁר אָשִׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ מַרְפֵּא לָשׁוֹן הָרַע לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ, שֶׁיַּעֲסֹק אָדָם בַּתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט\"ו:ד') מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ל\"ט:ב') אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם וְגוֹ' פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי הַמַּחְסוֹם הוּא הָעֵסֶק בַּתּוֹרָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּקוֹלָהּ אֲהוּבָה וּבְקוֹלָהּ שְׂנוּאָה. בְּקוֹלָהּ אֲהוּבָה שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ב':י\"ד) הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב. וּבְקוֹלָהּ שְׂנוּאָה שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה י\"ב:ח') נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ עַל כֵּן שְׂנֵאתִיהָ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י\"ח:כ\"א) מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ. פֵּרוּשׁ וְאוֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ וְאוֹהֵב לָשׁוֹן וְהוּא הָאִישׁ הֶחָפֵץ לְדַבֵּר תָּמִיד. הָעֵצָה הַנְּכוֹנָה אֵלָיו שֶׁיֹּאכַל פִּרְיָהּ שֶׁלֹּא יְדַבֵּר בְּדִבְרֵי בַּטָּלָה. אַךְ בְּדִבְרֵי תוֹרָה וְחָכְמָה וּמוּסָר וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. לְהַצְדִּיק הָרַבִּים וּלְשַׁבֵּחַ הַטּוֹב וּלְגַנּוֹת אֶת הָרַע וּלְקַנֵּא אֶל הָאֱמֶת. כִּי זְכֻיּוֹת אֵין קֵץ יוּכַל לִקְנוֹת לְנַפְשׁוֹ בִּלְשׁוֹנוֹ. וְכַאֲשֶׁר הִקְדִּים כִּי חַיִּים בַּלָּשׁוֹן.",
+            "וְהִנֵּה כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע. נֶחֱלָק לְשִׁשָּׁה חֲלָקִים: <b>הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן – כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם וְהַמּוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ.</b> פְּעָמִים כִּי תַּחַת יֹפִי. יִתֵּן דֹּפִי. וְהִנֵּה זֶה לִבּוֹ יִקְפֹּץ פִּיו מִדַּת [יקבץ און ממדת] שְׁתֵּי הַכִּתּוֹת הָרָעוֹת. שֶׁהֵם כַּת שַׁקָּרִים וְכַת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע. וְהִנֵּה הֻזְהַרְנוּ מִן הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרַע אוּלַי הִנֵּה הוּא שָׁוְא וּדְבַר כָּזָב. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ\"ג:א') לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא. וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי י\"ז:ד') מֵרַע מַקְשִׁיב עַל שְׂפַת אָוֶן שֶׁקֶר מֵזִין עַל לְשׁוֹן הַוֹּת. פֵּרוּשׁוֹ – שְׁתֵּי כִּתּוֹת מְקַבְּלוֹת לָשׁוֹן הָרַע. הָאַחַת – אִישׁ מֵרַע וּבַעַל זָדוֹן. מִלְּשׁוֹן (ישעיה ט':ט\"ז) כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע. כִּי הוּא חוֹשֵׁד בִּכְשֵׁרִים. וְאוֹהֵב לִמְצֹא פְּגָם וְאָשָׁם עַל חֲבֵרוֹ וְקָלוֹן עַל כְּבוֹדוֹ. וְהָיָה כְּשָׁמְעוֹ כִּי יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ לָשׁוֹן הָרַע. זְדוֹן לִבּוֹ הִשִּׁיאוֹ לְהַאֲמִין כִּי הַדְּבָרִים כֵּנִים. וְהַכַּת הַשֵּׁנִית – אִישׁ שֶׁקֶר. גַּם הוּא מַאֲזִין וּמַאֲמִין עַל לְשׁוֹן הַוּוֹת. כִּי אַחֲרֵי אֲשֶׁר לֹא יִרְחַק מִדְּבַר שֶׁקֶר. לֹא יָחוּשׁ אִם תְּקַבֵּל נַפְשׁוֹ כָּזָב. וְאִם תִּשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא. עַל כֵּן יְמַהֵר לְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרַע. שֶׁקֶר מֵזִין. כְּמוֹ אִישׁ שֶׁקֶר. וְכֵן (ירמיה ט':ה') שִׁבְתְּךָ בְּתוֹךְ מִרְמָה. בְּתוֹךְ אַנְשֵׁי מִרְמָה. (תהילים ק\"ט:ד') וַאֲנִי תְּפִלָּה. אִישׁ תְּפִלָּה.",
+            "וְדַע כִּי כַּאֲשֶׁר יוֹדֶה הַשּׁוֹמֵעַ עַל לָשׁוֹן הָרַע. אַחַת דָּתוֹ וּמְנָת מִדָּיו [מליצת הכתוב (בירמיה י\"ג:כ\"ה) גורלך ומנת מדיך] עִם הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע. כִּי יֹאמְרוּ אָמוֹר. הִנֵּה קִבְּלוּ הַשּׁוֹמְעִים אֶת הַדָּבָר. וְאוֹת הוּא כִּי הִנֵּה אֱמֶת הִנֵּה נָכוֹן. גַּם אִם הִטָּה אֹזֶן הַשּׁוֹמֵעַ וְהֶרְאָה אֶת נַפְשׁוֹ כְּמַקְשִׁיב קֶשֶׁב וּמַאֲמִין לַדְּבָרִים [ההם] בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם. גַּם זֶה עוֹזֵר לְרָעָה. וְגוֹרֵם קָלוֹן לַחֲבֵרוֹ. וּמְחַזֵּק יְדֵי הַמֵּבִיא אֶת דִּבָּתוֹ רָעָה אֶל הַבְּרִיּוֹת. וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כ\"ה:כ\"ג) רוּחַ צָפוֹן תְּחוֹלֵל גָּשֶׁם וּפָנִים נִזְעָמִים לְשׁוֹן סָתֶר. פֵּרוּשׁוֹ – כַּאֲשֶׁר רוּחַ צָפוֹן תְּפַזֵּר הֶעָבִים וְתִמְנַע הַגֶּשֶׁם, כֵּן פָּנִים נִזְעָמִים יִמְנְעוּ לָשׁוֹן הָרַע. כִּי בִּרְאוֹת הַמַּגִּיד אֶת פְּנֵי הַשּׁוֹמֵעַ וְהִנָּם זוֹעֲפִים. יֶחְדַּל קוֹל הֲמוֹן גֶּשֶׁם דְּבָרָיו. אֲבָל אִם יִרְאֶה כִּי הַשּׁוֹמֵעַ יִשְׁמַע לוֹ. יִשְׁתֶּה כְּמַיִם עַוְלָה. וְלֹא יַחֲשֹׂךְ פִּיו מִשְּׁקָרָיו. וְהָיָה כָזֶה יוֹם מָחָר. כִּי יִשְׁנֶה בְּאִוַּלְתּוֹ לְסַפֵּר תָּמִיד לְשׁוֹן שֶׁקֶר. וְשָׁב לְשׁוֹנוֹ אַחַר גֶּשֶׁם כְּזָבָיו. תְּחוֹלֵל מִלְּשׁוֹן חָלִילָה. וְכֵן (במדבר ל':ג') לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, לֹא יִבְטַל. וְכֵן (בראשית ד':כ\"ו) אָז הוּחַל לִקְרֹא. אָז נִמְנָע.",
+            "עוֹד אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כ\"ו:כ\"ח) לְשׁוֹן שֶׁקֶר יִשְׂנָא דַכָּיו. פֵּרוּשׁ הָאִישׁ הֶעָנָיו וְדַכָּא וּשְׁפַל רוּחַ. יִשְׂנָא אֶת לְשׁוֹן שֶׁקֶר. לֹא יֹאבֶה לוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֵלָיו. כִּי הֶעָנָיו חָפֵץ בְּיֹקֶר הַבְּרִיּוֹת וְצַר לוֹ עַל בָּשְׁתָּם וּקְלוֹנָם. וָי\"ו דַּכָּיו בִּמְקוֹם הֵ\"א הַשֹּׁרֶשׁ. כְּוָי\"ו עָנָיו. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים בַּעַל לָשׁוֹן שֶׁקֶר יִשְׂנָא מְדַכָּיו וּמוֹכִיחָיו. וְלֹא יוֹסִיף לְהָבִיא אֲלֵיהֶם דִּבַּת בְּנֵי אָדָם רָעָה. וְהִנֵּה הֻזְהַרְנוּ בַּמֶּה שֶׁכָּתוּב (שמות כ\"ג:א') לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא. שֶׁלֹּא נַאֲמִין בְּלִבֵּנוּ סִפּוּר לָשׁוֹן הָרַע לְהַחְזִיק בְּמַחְשַׁבְתֵּנוּ כִּי הַדְּבָרִים אֱמֶת. לְהַבְזוֹת בְּעֵינֵינוּ אֶת מִי שֶׁנֶּאֶמְרוּ עָלָיו.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי – הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע.</b> וְיִרְחַק בּוֹ מִדְּבַר שֶׁקֶר. וְאֶל זֶה כִּוְּנוּ בְּאָמְרָם כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם מִן הַכַּת שֶׁל שַׁקָּרִים. וְהִנֵּה אִם יַזְכִּיר אָדָם לַחֲבֵרוֹ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ מַעֲשֵׂה אֲבוֹתָיו הָרָעִים. הִנֵּה הוּא עוֹבֵר עַל מָה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (ויקרא כ\"ה:י\"ז) לֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ. בְּאוֹנָאַת דְּבָרִים דִּבֵּר הַכָּתוּב כְּמוֹ שֶׁהִקְדַּמְנוּ. וְנֶאֱמַר (יחזקאל י\"ח:כ') בֵּן לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הָאָב. וְאִם יַכְלִימֵהוּ עַל מַעֲשֵׂה אֲבוֹתָיו בִּפְנֵי אֲחֵרִים. עַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ מִן הַיּוֹרְדִין לְגֵיהִנֹּם וְאֵינָן עוֹלִין. וְאִם יְסַפֵּר וְיוֹדִיעַ אֶת תּוֹעֲבוֹת אֲבוֹתָיו בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו לְהַבְאִישׁ אֶת רֵיחוֹ. וּלְהַבְזוֹתוֹ בְּעֵינֵי בְּנֵי עַמּוֹ. עַל זֶה אָמְרוּ אֲשֶׁר כַּת מְסַפֶּרֶת לָשׁוֹן הָרַע אֵין מְקַבְּלִין פְּנֵי הַשְּׁכִינָה. וְכֵן אִם הָיָה בַּעַל תְּשׁוּבָה. וְהוּא מְסַפֵּר עָלָיו עֲוֹנוֹת רִאשׁוֹנִים.",
+            "וְדַע כִּי אִם יִרְאֶה אִישׁ כִּי עָבַר חֲבֵרוֹ עַל דְּבַר תּוֹרָה בַּסֵּתֶר. וְהוּא גִּלָּה עַל חַטֹּאתָיו עַל שַׁעַר בַּת רַבִּים. אָשֹׁם אָשַׁם עַל זֶה. כִּי אוּלַי הַחוֹטֵא הַהוּא שָׁב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה. וִיגוֹנָיו בְּרַעְיוֹנָיו. וְלֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ. וְלֹא נָכוֹן לְגַלּוֹתָם זוּלָתִי לְחָכָם צָנוּעַ. אֲשֶׁר לֹא יְסַפֵּר לְיֶתֶר הֶהָמוֹן. רַק הַרְחֵק יַרְחִיק מֵחֶבְרָתוֹ. עַד אֲשֶׁר יִוָּדַע אֵלָיו כִּי שָׁב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה. וְאִם הַחוֹטֵא תַּלְמִיד חָכָם וְאִישׁ יְרֵא חֵטְא רָאוּי לַחְשֹׁב עָלָיו כִּי בֶּאֱמֶת עָשָׂה תְּשׁוּבָה. וְאִם יִתְקְפוֹ יִצְרוֹ פַּעַם אַחַת. נַפְשׁוֹ מָרָה לוֹ אַחֲרֵי כֵן.",
+            "וְהַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע. שְׁתַּיִם הִנֵּה קוֹרְאוֹתָיו. הַנֶּזֶק וְהַבֹּשֶׁת אֲשֶׁר יִגְרֹם לַחֲבֵרוֹ. וּבְחִירָתוֹ לְחַיֵּב וּלְהַרְשִׁיעַ אֶת חֲבֵרָיו וְשִׂמְחָתוֹ לְאֵידָם. וְעַל צַד אֶחָד יִגְדַּל עֲוֹן הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל דְּבַר אֱמֶת. מִן הַמְסַפֵּר עַל דְּבַר שֶׁקֶר. כִּי יַאֲמִין הָעָם בְּסַפְּרוֹ עַל חֲבֵרוֹ דְּבָרִים כֵּנִים. וְיַעֲלֶה בָּאְשׁוֹ לִפְנֵיהֶם. וְיִהְיֶה לָבוּז בְּעֵינֵיהֶם. אַחַר אֲשֶׁר נִחַם עַל רָעָתוֹ וְנִסְלַח לוֹ מֵחַטָּאתוֹ.",
+            "וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי י\"ד:ט'-י') אֱוִלִים יָלִיץ אָשָׁם וּבֵין יְשָׁרִים רָצוֹן. לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ וּבְשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרַב זָר. פֵּרוּשׁ – הָאֱוִיל יָלִיץ חוֹבָה. כִּי יְחַפֵּשׂ מוּמֵי בְּנֵי אָדָם וְאַשְׁמָתָם וְיִתֵּן בָּהֶם דֹּפִי. וְלֹא יְדַבֵּר לְעוֹלָם בְּשֶׁבַח וְדָבָר טוֹב הַנִּמְצָא בָּם. וְהַמָּשָׁל עַל זֶה כִּי הַזְּבוּבִים לְעוֹלָם בָּאוּ וְנָחוּ כֻּלָּם עַל מְקוֹמוֹת הַלִּכְלוּךְ. וְאָמַר אֱוִילִים יָלִיץ לְשׁוֹן יָחִיד עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִן הָאֱוִילִים. כְּמוֹ (בראשית מ\"ט:כ\"ב) בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כָּל הַפָּסוּל פּוֹסֵל וְאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל עוֹלָם. וְדַרְכּוֹ לִפְסֹל בְּנֵי אָדָם בְּמוּמוֹ. וּבֵין יְשָׁרִים רָצוֹן. כִּי דֶּרֶךְ הַיְשָׁרִים לְכַסּוֹת עַל כָּל פְּשָׁעִים וּלְשַׁבֵּחַ הָאָדָם כִּי נִמְצָא בוֹ דָּבָר טוֹב. וְזָכְרוּ בַּמּוּסָר. כִּי אָדָם אֶחָד וְחָכָם עָבְרוּ עַל הַנְּבֵלָה. אָמַר הָאָדָם כַּמָּה מֻסְרַחַת נְבֵלָה זוֹ. אָמַר הֶחָכָם כַּמָּה לְבָנִים שִׁנֶּיהָ. וְאָמַר אַחֲרֵי זֶה לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ. וְכָל חָכָם יוֹדֵעַ כִּי לֹא הֵבִיא שְׁלֹמֹה בְּתוֹךְ הַמּוּסָרִים הַנִּבְחָרִים דְּבָרִים אֵין בָּם מוֹעִיל. אֲבָל בָּא הָעִנְיָן עַל דְּבַר הַפָּסוּק הָרִאשׁוֹן. לְהַגִּיד רָעַת הָאֱוִיל הַמֵּלִיץ אָשָׁם. כִּי יִתָּכֵן שֶׁהַחוֹטֵא שָׁב מִדַּרְכּוֹ. וְנַפְשׁוֹ מָרָה לוֹ. וְאֵין יוֹדֵעַ מָרַת נֶפֶשׁ הָאָדָם וְלֹא שִׂמְחָתוֹ זוּלָתוֹ. וְהוּא נְשׂוּא עָוֹן. כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה לְפִי מְרִירוּת הַלֵּב. עַל כֵּן יֶחֱטָא וְאָשֵׁם הָאֱוִיל הַמַּזְכִּיר עֲוֹנוֹ.",
+            "וְעָלֶיךָ לָדַעַת כִּי עֹנֶשׁ הָאֱוִיל הַמֵּלִיץ אָשָׁם אֵינֶנּוּ זוּלָתִי כִּי יִתֵּן דֹּפִי בְּאִישׁ יְרֵא חֵטְא אֲשֶׁר יִתְקְפוֹ יִצְרוֹ וַיַּעֲבֹר וְאָשֵׁם. כִּי מִנְהָגוֹ וְדַרְכּוֹ לְהִתְחָרֵט עַל חֲטָאָיו. כָּל שֶׁכֵּן אִם נוֹדַע הַדָּבָר כִּי חָזַר בִּתְשׁוּבָה. אֲבָל הָאִישׁ אֲשֶׁר תֵּדַע וּבָחַנְתָּ אֶת דַּרְכּוֹ כִּי אֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו, וְתָמִיד יִתְיַצֵּב עַל דֶּרֶךְ לֹא טוֹב. מִצְוָה לְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ וּלְגַלּוֹת עַל חַטֹּאתָיו. לְהַבְאִישׁ בַּעֲלֵי עֲבֵרוֹת בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם. וּלְמַעַן תִּגְעַל נֶפֶשׁ הַשּׁוֹמְעִים אֶת הַמַּעֲשִׂים הָרָעִים. וְנֶאֱמַר (משלי כ\"ט:כ\"ז) תּוֹעֲבַת צַדִּיקִים אִישׁ עָוֶל. וְנֶאֱמַר (משלי ח':י\"ג) יִרְאַת ה' שְׂנֹאת רָע. וְאָמְרוּ רָשָׁע בֶּן צַדִּיק מֻתָּר לִקְרוֹתוֹ רָשָׁע בֶּן רָשָׁע. צַדִּיק בֶּן רָשָׁע מֻתָּר לִקְרוֹתוֹ צַדִּיק בֶּן צַדִּיק. וְהִנֵּה כִּי תִרְאֶה אָדָם אֲשֶׁר יְדַבֵּר דָּבָר אוֹ יַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה. וְיֵשׁ לִשְׁפֹּט דְּבָרוֹ וּמַעֲשֵׂהוּ לְצַד חוֹבָה וּלְצַד הַזְּכוּת. אִם הָאִישׁ הַהוּא יְרֵא אֱלֹהִים. נִתְחַיַּבְתָּ לָדוּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת עַל דֶּרֶךְ אֱמֶת. גַּם כִּי יִהְיֶה הַדָּבָר קָרוֹב וְנוֹטֶה יוֹתֵר אֵצֶל הַדַּעַת לְכַף חוֹבָה. וְאִם הוּא מִן הַבֵּינוֹנִים אֲשֶׁר יִזָּהֲרוּ מִן הַחֵטְא וּפְעָמִים יִכָּשְׁלוּ בּוֹ. יֵשׁ עָלֶיךָ לְהַטּוֹת הַסָּפֵק וּלְהַכְרִיעוֹ לְכַף הַזְּכוּת. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַדָּן אֶת חֲבֵרוֹ לְכַף זְכוּת הַמָּקוֹם יְדִינֵהוּ לְכַף זְכוּת. וְהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י\"ט:ט\"ו) בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. וְאִם הַדָּבָר נוֹטֶה לְכַף חוֹבָה יִהְיֶה הַדָּבָר אֶצְלְךָ כְּמוֹ סָפֵק. וְאַל תַּכְרִיעֵהוּ לְכַף חוֹבָה. וְאִם הָאִישׁ הַהוּא רֹב מַעֲשָׂיו לְרֹעַ אוֹ בְּחַנְתּוֹ כִּי אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בִּלְבָבוֹ. תַּכְרִיעַ מַעֲשָׂיו וּדְבָרָיו לְכַף חוֹבָה. שֶׁנֶּאֱמַר מַשְׂכִּיל צַדִּיק לְבֵית רָשָׁע מְסַלֵּף רְשָׁעִים לָרָע. וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ לְךָ פֵּרוּשׁוֹ.",
+            "וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כ\"ד:כ\"ח-כ\"ט) אַל תְּהִי עֵד חִנָּם בְּרֵעֶךָ וַהֲפִתִּיתָ בִּשְׂפָתֶיךָ. אַל תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לּוֹ אָשִׁיב לָאִישׁ כְּפָעֳלוֹ. פֵּרוּשׁ – לֹא הֻצְרַךְ לְהַזְהִיר לֵאמֹר – אַל תְּהִי עֵד שֶׁקֶר, אֲבָל אָמַר – אַל תְּהִי עֵד חִנָּם. כִּי אִם נוֹקָשׁ רֵעֲךָ בְּחֵטְא אַל תָּעִיד עָלָיו וְאַל תְּגַלֶּה עַל חֶטְאוֹ חִנָּם לְלֹא תּוֹכַחַת. כִּי הַאֻמְנָם אִם גָּזַל הָאָדָם אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ חַיָּב לְהָעִיד עַל זֶה כְּדֵי שֶׁיָּשִׁיב הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזַל. עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים. וְאִם אֵין שָׁם זוּלָתִי עֵד אֶחָד. שְׁבוּעָה תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם. אֲבָל אִם רָאָה כִּי נִכְשַׁל חֲבֵרוֹ בִּדְבַר עֶרְוָה אוֹ בְּאַחַת מִן הָעֲבֵרוֹת אֵין רָאוּי שֶׁיָּעִיד עַל זֶה חִנָּם רוֹצֶה לוֹמַר – לְלֹא תּוֹכַחַת. גַּם כִּי יֵשׁ אִתּוֹ עֵד שֵׁנִי לְהָקִים דָּבָר. וְאִם הַחוֹטֵא יְרֵא חֵטְא רָאוּי לוֹ לְדַבֵּר עַל לִבּוֹ. כִּי בֶּאֱמֶת עָשָׂה תְּשׁוּבָה. גַּם כִּי רָאוּי שֶׁיִּירָא לְנַפְשׁוֹ וְיֹאמַר בְּלִבּוֹ. אַחֲרֵי כִּי הָאִישׁ יְרֵא שָׁמַיִם. וְאוּלַי זְכֻיּוֹתָיו מְרֻבִּין מֵעֲוֹנֹתָיו. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר זְכוּיוֹתָיו מְרֻבִּים מֵעֲוֹנֹתָיו הִנֵּה הוּא מֵעֲדַת צַדִּיקִים. אָמְנָם אִם הַחוֹטֵא הוּא מִן הָאֱוִילִים אֲשֶׁר מִשְׁפָּטָם לִשְׁנוֹת בְּאִוַּלְתָּם. טוֹב כִּי יַגִּידוּ אֶל הַשּׁוֹפְטִים לְיַסְּרוֹ לְהַפְרִישׁוֹ מִן הָאִסּוּר. אֲבָל אִם הוּא עֵד אֶחָד. לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ מֵעִיד עַל חֲבֵרוֹ. כִּי עֵדוּתוֹ חִנָּם. לְפִי שֶׁאֵין סוֹמְכִין עָלָיו. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י\"ט:ט\"ו) לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ לְכָל עָוֹן וּלְכָל חַטָּאת. לָכֵן מוֹצִיא שֵׁם רַע יֵחָשֵׁב. וּמִלַּת וַהֲפִתִּיתָ בְּשֶׁקֶל הֲסִבּוֹתָ. רְצוֹנוֹ לוֹמַר כִּי בִּשְׂפָתֶיךָ אַתָּה טוֹחֵן פָּנָיו [מלשון פתות אותה פתים] מֵרֹב כְּלִמָּתוֹ בְּגַלּוֹתְךָ מִסְתַּר עֲוֹנוֹ. וְאָמַר אַחֲרֵי כֵן אַל תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לּוֹ. כִּי אִם גִּלָּה עַל חֶטְאֲךָ. לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר לַעֲשׂוֹת לוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ. וְזֶה מוּסָר נִכְבָּד וּמֵעִקְּרֵי הַיִּרְאָה. וְאִם הַחוֹטֵא אִישׁ אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי הָאֱלֹהִים. כְּמוֹ הַפּוֹרֵק מֵעָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. וְאֵינוֹ נִזְהָר מֵעֲבֵרָה אַחַת אֲשֶׁר כָּל שַׁעַר עַמּוֹ יוֹדֵעַ כִּי הִיא עֲבֵרָה. מֻתָּר לְהַכְלִימוֹ וּלְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ. כָּךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (ויקרא כ\"ה:י\"ז) וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ. עַם שֶׁאִתְּךָ בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת אַל תּוֹנֵהוּ בִּדְבָרִים. וַאֲשֶׁר לֹא שָׁת לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' מֻתָּר לְהַכְלִימוֹ בְּמַעֲלָלָיו וּלְהוֹדִיעַ תּוֹעֲבוֹתָיו וְלִשְׁפֹּךְ בּוּז עָלָיו. וְעוֹד אָמְרוּ מְפַרְסְמִין אֶת הַחֲנֵפִים מִפְּנֵי חִלּוּל הַשֵּׁם. אֲבָל אִם נִכְשַׁל בְּחֵטְא עַל דֶּרֶךְ מִקְרֶה. וְרֹב הַיָּמִים דַּרְכּוֹ לְהִשְׁתַּמֵּר מֵעֲוֹנוֹ. אֵין לְגַלּוֹת עַל חֶטְאוֹ כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ. וְיִתָּכֵן לְפָרֵשׁ אַל תְּהִי עֵד חִנָּם בְּרֵעֶךָ. לְהָעִיד עָלָיו עַל עֲבֵרוֹת אֲשֶׁר גַּם אַתָּה חֻלֵּיתָ בָּהֶם כָּמוֹהוּ. עַל כֵּן יִקָּרֵא רֵעֵהוּ. וְיוֹרֶה עַל זֶה אוֹמְרוֹ אַחֲרֵי כֵן אַל תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לּוֹ. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מִצְוָה לְפַרְסֵם אֶת הַחֲטָאִים בְּנַפְשׁוֹתָם וְאֶת הַחֲנֵפִים. אֲבָל הַחוֹטֵא. אִם לְאִישׁ כָּמוֹהוּ רִשְׁעוֹ וּלְבֶן אָדָם חַטֹּאתָיו. אֵין לְפַרְסְמוֹ. כִּי אֵין כַּוָּנָתוֹ בְּגַלּוֹתוֹ מִסְתָּרָיו לְטוֹבָה. כִּי אִם לִשְׂמֹחַ לְאֵיד. וְהַשֵּׁנִית כִּי אֵיךְ בּוֹשׁ לֹא יֵבוֹשׁ לְהַזְכִּיר עַל זוּלָתוֹ דֹּפִי הַמַּעֲשִׂים הָהֵם וְהוּא אוֹחֵז בָּהֶם. וְנֶאֱמַר (הושע א':ד') וּפָקַדְתִּי אֶת דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל בֵּית יֵהוּא. הִנֵּה כִּי כִּי אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה מִצְוָה בְּהַכְרִיתוֹ בֵּית אַחְאָב. נָשָׂא עֲוֹנוֹ. כִּי גַּם הוּא הָיָה רַב פֶּשַׁע.",
+            "וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי הַמֵּעִיד יְחִידִי עַל חֲבֵרוֹ בִּדְבַר עֲבֵרָה מַלְקִין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת אַךְ יוּכַל לְגַלּוֹת הַדָּבָר בְּהֶצְנֵעַ לְרַבּוֹ וּלְאִישׁ סוֹדוֹ. אִם יֵדַע כִּי יַאֲמִינוּ דְּבָרָיו כְּדִבְרֵי שְׁנֵי עֵדִים. וְאִם יֵשׁ עֵד שֵׁנִי עִמּוֹ יִשְׁמְעוּ הַשּׁוֹפְטִים דִּבְרֵיהֶם לְיַסֵּר הַחוֹטֵא בְּהֶצְנֵעַ וְלֹא יַלְבִּינוּ פָּנָיו בָּרַבִּים. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י\"ט:י\"ז) הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא.",
+            "וְדַע כִּי בִּדְבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ כְּמוֹ גָּזֵל וְעֹשֶׁק וְנֶזֶק וְצַעַר וּבֹשֶׁת וְאוֹנָאַת דְּבָרִים יָכוֹל לְסַפֵּר הַדְּבָרִים לִבְנֵי אָדָם. גַּם הַיָּחִיד אֲשֶׁר יִרְאֶה יַגִּיד כְּדֵי לַעֲזֹר לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ וּלְקַנֵּא לָאֱמֶת. וְהִנֵּה אָמְרָה הַתּוֹרָה שֶׁיָּעִיד עֵד אֶחָד בְּבֵית דִּין עַל תְּבִיעַת מָמוֹן לְחַיֵּב אֶת הַנִּתְבָּע שְׁבוּעָה. אָמְנָם יֵשׁ עָלָיו לְהוֹכִיחַ אֶת הָאִישׁ תְּחִלָּה.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַשְּׁלִישִׁי – הוֹלֵךְ רָכִיל.</b> וְהֻזְהַרְנוּ עַל זֶה מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י\"ט:ט\"ז) לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךָ וְגַם זֶה נִקְרָא לָשׁוֹן הָרַע. וְהוּא בִּכְלַל כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרַע כְּמוֹ שֶׁזָּכְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל דּוֹאֵג הָאֲדוֹמִי שֶׁהָיָה בַּעַל לָשׁוֹן הָרַע כִּי הִגִּיד לְשָׁאוּל וַיֹּאמֶר לוֹ בָּא דָוִד אֶל בֵּית אֲחִימֶלֶךְ. וְנֶזֶק הָרְכִילוּת חָדַל לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר כִּי הוּא מַרְבֶּה שִׂנְאָה בָּעוֹלָם וּמַכְשִׁיל אֶת בְּנֵי אָדָם לַעֲבֹר עַל מָה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (ויקרא י\"ט:י\"ז) לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ. וְהִנֵּה הָעוֹלָם קַיָּם עַל הַשָּׁלוֹם וּמִפְּנֵי הַשִּׂנְאָה נְמֹגִים אֶרֶץ וְכָל יֹשְׁבֶיהָ כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ. וּפְעָמִים רַבּוֹת יִתֵּן הָרָכִיל חֶרֶב בְּיַד חֲבֵרוֹ לַהֲרֹג אֶת רֵעֵהוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל כ':כ\"ד) אַנְשֵׁי רָכִיל הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם. וְנֶאֱמַר (ירמיה ו':כ\"ח) כֻּלָּם סָרֵי סוֹרְרִים הֹלְכֵי רָכִיל נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל כֻּלָּם מַשְׁחִיתִים הֵמָּה. וְקָרְאוּ רַבּוֹתֵינוּ אֶת הָרְכִילוּת לָשׁוֹן שְׁלִישִׁי מִפְּנֵי שֶׁהוּא הוֹרֵג שְׁלֹשָׁה. הָאוֹמְרוֹ וְהַמְּקַבְּלוֹ וּמִי שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו. כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ מֵעִנְיַן דּוֹאֵג שֶׁנִּטְרַד בְּסִבַּת הָרְכִילוּת. וְנֶהֶרְגוּ הַכֹּהֲנִים. וְנֶעֱנַשׁ שָׁאוּל אֲשֶׁר קִבֵּל אֶת הָרְכִילוּת.",
+            "וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל עִנְיַן הָרְכִילוּת. אַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר לְקַבְּלוֹ וְלִשְׂנֹא אֶת חֲבֵרוֹ בִּגְלָלוֹ. אֲבָל אַל יְהִי בָּז לַדָּבָר, אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ יִשְׁמֹר וְיָחוּשׁ לַדְּבָרִים. וְאָמְרוּ זַ\"ל דּוֹרוֹ שֶׁל שָׁאוּל הָיוּ בָּהֶם דֵּילָטוֹרִין כְּמוֹ דּוֹאֵג וְהַזִּיפִים וְעַל יְדֵי כֵּן הָיוּ יוֹרְדִין לַמִּלְחָמָה וְנוֹפְלִים. דּוֹרוֹ שֶׁל אַחְאָב לֹא הָיוּ בָּהֶם דֵּילָטוֹרִין כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ מֵעִנְיַן הַנְּבִיאִים שֶׁהָיוּ מִתְחַבְּאִים מִפְּנֵי אִיזֶבֶל כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מלכים א י\"ח:כ\"ב) אֲנִי נוֹתַרְתִּי נָבִיא לַה' לְבַדִּי. וְעוֹבַדְיָה הֶחְבִּיא מֵהֶם מֵאָה נְבִיאִים וְלֹא גִּלָּה אָדָם כִּי יֵשׁ נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל זוּלָתִי אֵלִיָּהוּ. וְעַל יְדֵי כֵן הָיוּ יוֹרְדִין לַמִּלְחָמָה וְנוֹצְחִין אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה אַחְאָב עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה.",
+            "וְהַמְּסַכְסֵךְ אַחִים וְאוֹהֲבִים וּמֵבִיא שִׂנְאָה בֵּינֵיהֶם קָשֶׁה מִכָּל חֶלְקֵי לָשׁוֹן הָרַע. שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו':י\"ט) וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי הַשְּׁבִיעִית קָשָׁה מִכֻּלָּן כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ לְךָ בְּשַׁעֲרֵי יִרְאַת חֵטְא.",
+            "וְחַיָּב הָאָדָם לְהַסְתִּיר הַסּוֹד אֲשֶׁר יְגַלֶּה אֵלָיו חֲבֵרוֹ דֶּרֶךְ סֵתֶר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּגִלּוּי הַסּוֹד הַהוּא עִנְיַן רְכִילוּת. כִּי יֵשׁ בְּגִלּוּי הַסּוֹד נֶזֶק לִבְעָלָיו וְסִבָּה לְהָפֵר מַחְשַׁבְתּוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט\"ו:כ\"ב) הָפֵר מַחֲשָׁבוֹת בְּאֵין סוֹד. וְהַשֵּׁנִית כִּי מְגַלֶּה הַסּוֹד אַךְ יָצָא מִדֶּרֶךְ הַצְּנִיעוּת וְהִנֵּה הוּא מַעֲבִיר עַל דַּעַת בַּעַל הַסּוֹד. וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כ':י\"ט) גּוֹלֶה סּוֹד הוֹלֵךְ רָכִיל. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – אִם תִּרְאֶה אִישׁ שֶׁאֵינֶנּוּ מוֹשֵׁל בְּרוּחוֹ לִשְׁמוֹר לְשׁוֹנוֹ מִגִּלּוּי הַסּוֹד, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּמַחְשׂוֹף הַסּוֹד הַהוּא עִנְיַן רְכִילוּת בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. תְּבִיאֵהוּ הַמִּדָּה הַזֹּאת לִהְיוֹת הוֹלֵךְ רָכִיל שֶׁהוּא מֵאַרְבַּע כִּתּוֹת הָרָעוֹת אַחֲרֵי אֲשֶׁר אֵין שְׂפָתָיו בִּרְשׁוּתוֹ לְשָׁמְרָן. עוֹד אָמַר (משלי י\"א:י\"ג) הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – אַל תַּפְקִיד סוֹד לְמִי שֶׁהוֹלֵךְ רָכִיל. כִּי אַחֲרֵי אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ שׁוֹמֵר שְׂפָתָיו מִן הָרְכִילוּת, אַל תִּבְטַח עָלָיו בְּהֶסְתֵּר סוֹדְךָ, אַף עַל פִּי שֶׁמָּסַרְתָּ דְּבָרֶיךָ בְּיָדוֹ דֶּרֶךְ סוֹד וְסֵתֶר. וְהֻזְהַרְנוּ מִן הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרַע שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ\"ג:א') לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא. וְנֶאֱמַר (משלי כ\"ט:י\"ב) מֹשֵׁל מַקְשִׁיב עַל דְּבַר שָׁקֶר כָּל מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִים. וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כַּאֲשֶׁר הַמּוֹשֵׁל מְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרַע וְדִבְרֵי רְכִילוּת יֵעָשׂוּ מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִים וְהוֹלְכֵי רָכִיל לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדוֹנֵיהֶם. וְהִנֵּה לְאֵלֶּה שְׁלֹשָׁה הַחֲלָקִים אֲשֶׁר זָכַרְנוּ כִּוְּנוּ בְּזָכְרָם זַ\"ל כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע.",
+            "<b>הַחֵלֶק הָרְבִיעִי – אֲבַק לָשׁוֹן הָרַע.</b> אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ רֹב הָעוֹלָם נִכְשָׁלִים בְּגָזֵל וּמִעוּטָם בַּעֲרָיוֹת וְכֻלָּם בַּאֲבַק לָשׁוֹן הָרַע. וְאָמְרוּ כִּי עִנְיַן אֲבַק לָשׁוֹן הָרַע כַּאֲשֶׁר יְסַבֵּב הָאָדָם בִּדְבָרָיו שֶׁיְּסַפְּרוּ בְּנֵי אָדָם לָשׁוֹן הָרַע. וְאָמְרוּ – לְעוֹלָם אַל יְסַפֵּר אָדָם בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁמִּתּוֹךְ טוֹבָתוֹ בָּא לִידֵי גְּנוּתוֹ. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְבָאֵר הַמַּאֲמָר הַזֶּה. כִּי יָדוּעַ הַדָּבָר כִּי מִן הַמִּדּוֹת הַנָּאוֹת לְסַפֵּר בְּשֶׁבַח הַחֲכָמִים וְהַצַּדִּיקִם כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ\"ה:כ\"ז) וְחֵקֶר כְּבוֹדָם כָּבוֹד. וְאָמְרוּ עַל הָאֱוִיל שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל עוֹלָם. אֲבָל זֹאת תְּכוּנַת הָעִנְיָן הַזֶּה כִּי אֵין לְסַפֵּר בְּטוֹבַת הָאָדָם זוּלָתִי בַּד בְּבַד. רוֹצֶה לוֹמַר – כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְלֹא בִּקְהַל עַם וּבְמוֹשַׁב רַבִּים. עַד אֲשֶׁר יִוָּדַע אֵלָיו כִּי אֵין בַּמַּעֲמָד הַהוּא שׂוֹנֵא וּמְקַנֵּא לָאִישׁ אֲשֶׁר יְדַבֵּר טוֹב עָלָיו. וְאִם יַחְפֹּץ לְשַׁבֵּחַ אָדָם אֲשֶׁר כְּבָר הֻחְזַק לִבְנֵי עַמּוֹ וְנוֹדָע אֲשֶׁר הוּא אָדָם כָּשֵׁר, וְלֹא תִּמָּצֵא בּוֹ רָעָה וְאַשְׁמָה. גַּם עַל פְּנֵי שׂוֹנֵא וּמְקַנֵּא. יֵשׁ לְשַׁבְּחוֹ כִּי לֹא יוּכַל לְגַנּוֹתוֹ. וְאִם יְגַנֵּהוּ יֵדְעוּ הַכֹּל אֲשֶׁר פִּיו דִּבֵּר שָׁוְא וּתְהִי לְשׁוֹנוֹ מוֹקֵשׁ לְנַפְשׁוֹ.",
+            "עוֹד זָכְרוּ זַ\"ל עַל עִנְיַן לָשׁוֹן הָרַע וְאָמְרוּ – הִנֵּה אִם שָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד. וַתַּעַן וַתֹּאמַר אַיֵּה אֵיפֹה גַּחֲלֵי אֵשׁ כִּי אִם בְּבֵית פְּלוֹנִי אֲשֶׁר תָּמִיד יִצְלֶה בָּשָׂר וְיֹאכַל. זֶה וְהַדּוֹמֶה לוֹ אֲבַק לָשׁוֹן הָרַע. וְנֶאֱמַר (משלי כ\"ז:י\"ד) מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם קְלָלָה תֵּחָשֵׁב לוֹ. וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ הַמִּקְרָא הַזֶּה עַל הַמְשַׁבֵּחַ אֶת חֲבֵרוֹ בְּשֶׁבַח הַבָּא לְיַד הֶפְסֵד. בְּעִנְיַן הָאוֹרֵחַ אֲשֶׁר יָצָא אֶל רְחוֹב הָעִיר וַיִּקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל וַיְסַפֵּר אֶת אֲשֶׁר גְּמָלוֹ בַּעַל הַבַּיִת טוֹבָה כִּי טָבַח טֶבַח וְהֵכִין לָאוֹרֵחַ הַבָּא אֵלָיו. וַיְהִי בְּהִשָּׁמַע דְּבַר הָאוֹרֵחַ יִתְלַקְּטוּ אֲנָשִׁים רֵיקִים וְיָסוּרוּ אֶל בֵּית בַּעַל הַבַּיִת. וְחַיָּב הָאָדָם לִשְׁמֹר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֶׁלֹּא יֵחָשֵׁד בִּדְבָרָיו וְאַל יִתְּנוּ אוֹתוֹ כִּמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע. וְאִם יָבִיא עַצְמוֹ לִידֵי הַחֲשָׁד בָּזֶה. הִנֵּה הִשְׁחִית מוּסָרוֹ וְיֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַזֶּה אֲבַק לָשׁוֹן הָרַע.",
+            "וְעַתָּה הִשְׁתּוֹנֵן בְּכִלְיוֹתֶיךָ לַעֲמֹד עַל עִקַּר הַדָּבָר הַזֶּה. הִנֵּה הִקְדַּמְנוּ כִּי מֻתָּר לְסַפֵּר בִּגְנוּת הַחוֹטֵא עַל חָמָס אֲשֶׁר בְּכַפָּיו אִם נוֹדַע הַדָּבָר כִּי לֹא עָזַב דַּרְכּוֹ. כְּמוֹ הַגּוֹזֵל וְהַחוֹמֵס. אוֹ הַמַּזִּיק וְהַמֵּצִיק. אוֹ הַמַּלְבִּין פָּנִים וּמַבְאִישׁ וּמַחְפִּיר. וְהַמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע וְלֹא הֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה, וְלֹא שִׁלֵּם נִזְקוֹ, וְלֹא בִּקֵּשׁ פְּנֵי חֲבֵרוֹ לְהַעֲבִיר אֶת עֲוֹנוֹ. וְאָמְנָם הַמַּבִּיטִים דַּרְכָּם דַּבֵּר יְדַבְּרוּ בָּרִאשׁוֹנָה אֶת הַחוֹטֵא. אוּלַי יוּכְלוּ הוֹעִיל בְּדֶרֶךְ תּוֹכָחָה לַהֲשִׁיבוֹ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה. וְאִם מָאֵן יְמָאֵן אָז יוֹדִיעוּ לָרַבִּים אֶת דְּרָכָיו וּמַעֲלָלָיו. וְעַתָּה כַּאֲשֶׁר יִתְפֹּשׂ אָדָם עַל מַעֲשֵׂה חֲבֵרוֹ עַל דְּבַר אֲשֶׁר הֵזִיד עַל רֵעֵהוּ. וִיסַפֵּר מַעֲשֵׂהוּ לִבְנֵי אָדָם וִיגַלֶּה חוֹבַת הַחוֹטֵא וִיגַנֶּה מַעֲשֵׂהוּ מִטְּעָנוֹת רַבּוֹת. וְהִנֵּה יֵחָשֵׁד הַמְסַפֵּר בָּזֶה וְיִתְּנוּ אוֹתוֹ כִּמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע. וְיֹאמְרוּ אָמוֹר. גַּם אִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר הָיָה רָאוּי לִגְלוֹת אֹזֶן הַחוֹטֵא לַמּוּסָר בַּתְּחִלָּה. וְעַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדֵּם לוֹ תּוֹכָחוֹת יַחְשְׁדֶנּוּ שׁוֹמְעוֹ לֵאמֹר. כִּי לֹא הָיָה אוֹמֵר כָּל אֵלֶּה בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ וְכִי הוּא מַחֲנִיף לוֹ. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ד':ד') אַךְ אִישׁ אַל יָרֵב וְאַל יוֹכַח אִישׁ. וְנֶהֱנָה לְדָבָר בְּאַשְׁמַת הָעָם אֲשֶׁר בְּהַעֲווֹתָם יִשְׂמַח וּבִקְלוֹנָם יִתְכַּבֵּד שֶׁלֹּא בִּפְנֵיהֶם. וְדוֹמֶה לְבַעַל לָשׁוֹן הָרַע. וּבוֹ דָּבַק. מִן הָאָבָק. וְעוֹד יֹאמְרוּ בְּנֵי אָדָם אֵין הַדְּבָרִים כֵּנִים וּמִלִּבּוֹ הוּא בּוֹדְאָם. וְאִם לֹא אֵפוֹא מַדּוּעַ לֹא גִּלָּה עַל עֲוֹנוֹ בְּפָנָיו רִאשׁוֹנָה וְהֶעֱלִים מִמֶּנּוּ. עַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יֵאָמֵר בִּפְנֵי בְּעָלָיו אֵין בּוֹ דֶּרֶךְ לָשׁוֹן הָרַע. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – כִּי אִם הִקְדִּים לַחֲבֵרוֹ תּוֹכַחַת מְגֻלָּה עַל מַעֲשֵׂהוּ וְלֹא הִקְשִׁיב עַל דְּבָרָיו, אַחֲרֵי כֵן יוּכַל לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי אָדָם אַשְׁמַת הָאִישׁ וְרֹעַ מוּסָרוֹ. וְאַל יֵחָשֵׁד כִּי יַחְפֹּץ לָתֵת דֹּפִי בַּחֲבֵרוֹ. וְכֵן אִם הַמְסַפֵּר מֻחְזָק לָרַבִּים כִּי לֹא יִשָּׂא פְנֵי אִישׁ וְאֶל אָדָם לֹא יְכַנֶּה. וְאֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר שֶׁלֹּא בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ. אוֹתוֹ יְדַבֵּר בְּפָנָיו וְלֹא יָגוּר מִפְּנֵי אִישׁ. וְהֻחְזַק גַּם כֵּן בְּתוֹךְ עַמּוֹ אֲשֶׁר לֹא יְדַבֵּר רַק אֱמֶת, אֵין לְחָשְׁדוֹ בְּדַבְּרוֹ עַל אַשְׁמַת אָדָם לַחֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. וְכֵן זָכְרוּ בְּדִבְרֵיהֶם זַ\"ל עַל הָעִנְיָן הַזֶּה וְאָמְרוּ – אָמַר ר' יוֹסֵי מִיָּמַי לֹא אָמַרְתִּי דָּבָר וְחָזַרְתִּי לַאֲחוֹרַי. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – לֹא אָמַרְתִּי דָּבָר עַל אָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו וְכָבַשְׁתִּי אוֹתוֹ בִּהְיוֹתִי בְּפָנָיו. עוֹד אָמְרוּ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יֵאָמֵר בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה אֵין בּוֹ דֶּרֶךְ לָשׁוֹן הָרַע. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – אַחֲרֵי כִּי בְּרַבִּים הָיוּ עִמּוֹ בְּעֵת אֲשֶׁר סִפֵּר הַדְּבָרִים. אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר לַחֲבֵרוֹ וְהִנֵּה זֶה כְּאִלּוּ אָמַר הַדְּבָרִים בְּפָנָיו.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַחֲמִישִׁי – נַבְלוּת הַפֶּה.</b> אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַמְנַבֵּל אֶת פִּיו אֲפִלּוּ נִגְזַר עָלָיו גְּזַר דִּין שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה לְטוֹבָה נֶהְפָּךְ עָלָיו לְרָעָה. וְאָמַר יְשַׁעְיָה (ט':ט\"ז) עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח ה' וְאֶת יְתֹמָיו וְאֶת אַלְמְנֹתָיו לֹא יְרַחֵם, כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע, וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה, בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה. וּבַעֲבוּר זֹאת הַמְנַבֵּל אֶת פִּיו כְּבַד עָוֹן וְנִתְעָב וְנֶאֱלָח. כִּי עָזַב וְהִנִּיחַ הַבּוּשָׁה וְהַצְּנִיעוּת שֶׁהֵם הַמִּדּוֹת הַיְּדוּעוֹת לְזֶרַע הַקֹּדֶשׁ. וְהָלַךְ עַל שְׁבִילֵי עַזּוּת פָּנִים שֶׁהִיא מִדַּת הַנְּבָלִים הָרָעִים. וְהַשֵּׁנִית – כִּי חִלֵּל אֶת קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד':ו') וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה. וְזֶה נָהַג עַל דֶּרֶךְ הַסְּכָלִים הַנִּמְאָסִים הַמַּרְחִיקִים מִדֶּרֶךְ הַשֵּׂכֶל שֶׁכֻּלּוֹ יָפֶה אַף נָעִים. וְעָלָה בָּאְשָׁם וַתַּעַל צַחֲנָתָם וְכָל חָכָם וְנָבוֹן שַׁקֵּץ יְשַׁקְּצֵם וְתַעֵב יְתַעֲבֵם. וְהִנֵּה הוּא מְחַלֵּל כְּלִי הַשֵּׂכֶל אֲשֶׁר הוּא יָקָר מִכָּל כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ':ט\"ו) וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת. וְהַשּׁוֹמֵעַ דְּבַר נַבְלוּת הַפֶּה עָנְשׁוֹ גָּדוֹל כִּי לֹא יֶאֱטֹם אָזְנוֹ וְלֹא יִבָּדֵל מִתּוֹךְ דּוֹבְרֵי נְבָלָה. וְעָלָיו נֶאֱמַר (משלי כ\"ב:י\"ד) שׁוּחָה עֲמֻקָּה פִּי זָרוֹת [זעום ה' יפול שם].",
+            "וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (פסחים ג.) לְעוֹלָם אַל יוֹצִיא אָדָם דָּבָר מְגֻנֶּה מִפִּיו שֶׁהֲרֵי עִקֵּם הַכָּתוּב שְׁמֹנֶה אוֹתִיּוֹת וְלֹא הוֹצִיא דָּבָר מְגֻנֶּה מִפִּיו שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז':ח') וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה. כִּי בָּעֵת הַהִיא הָיְתָה בְּהֵמָה הַטְּמֵאָה מֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה אַךְ לֹא הָיְתָה טְהוֹרָה לְקָרְבָּן. עַל כֵּן נֶחְשָׁב לָשׁוֹן מְגֻנֶּה אִם יְגַנֶּה אָדָם הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הֵם לְמַאֲכַל אָדָם. וְהִנֵּה חַיָּב הָאָדָם לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא יוֹצִיא מִפִּיו דָּבָר מְגֻנֶּה. גַּם כִּי יְבִיאֶנּוּ הַנָּחָתוֹ לָשׁוֹן מְגֻנֶּה לְהַאֲרִיךְ דְּבָרָיו וּלְהַרְחִיב מַאֲמָרָיו. וְזֶה כְּמוֹ גָּדֵר לְהִזָּהֵר מִנַּבְלוּת הַפֶּה שֶׁהוּא מִן הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת. וְגַם גָּדֵר לְהִזָּהֵר מִסִּפּוּר לָשׁוֹן הָרַע וּנְתִינַת דֹּפִי בַּבְּרִיּוֹת. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא קכג.) עַל הַרְחָקַת הַדִּבּוּר בִּגְנוּת, אֲפִלּוּ בִּגְנוּת בְּהֵמָה טְמֵאָה לֹא דִּבֵּר הַכָּתוּב. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (פסחים ג:) כִּי אֶחָד מִן הַכֹּהֲנִים אָמְרוּ לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הִגִּיעַ לְחֶלְקִי מִלֶּחֶם הַפָּנִים כְּשִׁעוּר זְנַב הַלְּטָאָה וּבָדְקוּ אַחֲרָיו וּמָצְאוּ בּוֹ שֶׁמֶץ פְּסוּל. וְעוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי חַיָּב הָאָדָם לִבְחֹר בִּדְבָרָיו לְשׁוֹן כָּבוֹד וּלְהַנִּיחַ לָשׁוֹן שֶׁאֵינוֹ שֶׁל כָּבוֹד גַּם כִּי אֵינָהּ מְגֻנָּה. בֵּין בְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה וּבֵין בְּשִׂיחַת עִסְקֵי הָעוֹלָם. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַאֲרִיךְ דְּבָרָיו בַּעֲבוּר זֶה בְּדַבְּרוֹ בְּדִבְרֵי תוֹרָה. כִּי חַיָּב הָאָדָם לִשְׁנוֹת לְתַלְמִידָיו דֶּרֶךְ קְצָרָה. וְעִנְיַן לְשׁוֹן כָּבוֹד הוּא דֶּרֶךְ הַדִּבּוּר וְהַשִּׁיחָה אֲשֶׁר דָּרְכוּ בָּהּ נְקִיֵּי הַדַּעַת וּמְדַבְּרֵי צָחוֹת. וְהֵם שׁוֹקְלִים וּמַכִּירִים אֵי זֶה לְשׁוֹן כָּבוֹד וְאֵי זֶה תְּמוּרָתוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ט\"ו:ה') וְתִבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִים וְנֶאֱמַר (איוב ל\"ג:ג') וְדַעַת שְׂפָתַי בָּרוּר מִלֵּלוּ. וְנֶאֱמַר (משלי י':כ') כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַשִּׁשִּׁי – נִרְגָּן.</b> אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי י\"ח:ח') דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים וְהֵם יָרְדוּ חַדְרֵי בָטֶן. פֵּרוּשׁוֹ – הַנִּרְגָּן הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר דַּרְכּוֹ וְחֻקּוֹ לְהִתְאוֹנֵן וּלְהִתְרַעֵם וְיִמְצָא תְּנוּעוֹת [תְּנוּאוֹת] עַל חֲבֵרוֹ תָּמִיד עַל מַעֲשָׂיו וְעַל דְּבָרָיו. וְאַף עַל פִּי שֶׁחֲבֵרוֹ בְּתֻמּוֹ מִתְהַלֵּךְ עִמּוֹ וְלֹא זָד עָלָיו בְּדָבָר. וְיָדוּן כָּל דָּבָר לְחוֹבָה וְלֹא לִזְכוּת וְכָל שְׁגָגָה יָשִׂים לְזָדוֹן. וְהִנֵּה יִתֵּן עַצְמוֹ כְּמוֹ עָשׁוּק וְהָלוּם וּכְאִלּוּ כָּבֵד חַטַּאת חֲבֵרוֹ עָלָיו. וְהוּא הַמַּכֶּה וְהַהוֹלֵם כִּי דְּבָרָיו יוֹרְדִים חַדְרֵי בָטֶן. כִּי מִי שֶׁיָּלִין תְּלוּנוֹת עַל חֲבֵרוֹ כַּאֲשֶׁר לֹא נְגָעוֹ וְכַאֲשֶׁר עָשָׂה עִמּוֹ רַק טוֹב זֶה סַעַר מִתְחוֹלֵל עַל הַלֵּב. וְהִנֵּה הוּא כְּיוֹרֶה זִקִּים יוֹרְדִים חַדְרֵי בָטֶן. מִלַּת כְּמִתְלַהֲמִים [הפוכה] כְּמוֹ מִתְהַלְּמִים עַל דֶּרֶךְ שִׂמְלָה שַׂלְמָה מִלְּשׁוֹן (משלי כ\"ג:ל\"ה) הֲלָמוּנִי בַּל יָדָעְתִּי. וּכְאִלּוּ אָמַר דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְהַלֵּם. וְאָמְרוֹ מִתְלַהֲמִים לְשׁוֹן רַבִּים כִּי נִרְגָּן כּוֹלֵל הַנִּרְגָּנִים. כְּמוֹ (ירמיהו י\"א:ט\"ו) וּבְשַׂר קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ. (ישעיהו מ\"ה:ח') וְיִפְרוּ יֶשַׁע. עוֹד אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי ט\"ז:כ\"ח) וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – כִּי יַפְרִיד מֵעָלָיו אוֹהֵב וָרֵעַ כִּי לֹא יוּכְלוּן שְׂאֵת חֶבְרָתוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ אַל תַּרְבֶּה בְּתַרְעֹמֶת שֶׁלֹּא תָּבֹא לִידֵי חֵטְא. וּפְעָמִים רַבּוֹת הַנִּרְגָּן כְּפוּי טוֹבָה גַּם יַחְשְׁבֶהָ לְרָעָה וְיָשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה. וְנֶאֱמַר (משלי י\"ז:י\"ג) מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ. וּפְעָמִים יַחְשֹׁב עַל חַסְדֵי ה' כִּי הֵם לְנָקָם וְשִׁלֵּם. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים א':כ\"ז) וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ וְגוֹ'. עַל כֵּן הִתְרַחֵק מִדֶּרֶךְ הַנִּרְגָּנִים כִּי נְתִיבוֹתֵיהֶם עִקְּשׁוּ לָהֶם. כֹּל דֹּרֵךְ בָּהּ לֹא יָדַע שָׁלוֹם. וְלָדוּן לְכַף זְכוּת לַמֵּד לְשׁוֹנְךָ. וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנֶיךָ."
+        ],
+        [
+            "<b>הַשַּׁעַר הָרְבִיעִי – בְּחִלּוּקֵי הַכַּפָּרָה</b><br>כְּדֶרֶךְ שֶׁיֵּשׁ לַגּוּף חֹלִי וּמַדְוֶה כֵּן יֵשׁ לַנֶּפֶשׁ. וּמַדְוֶה הַנֶּפֶשׁ וְחָלְיָהּ מִדּוֹתֶיהָ הָרָעוֹת וַחֲטָאֶיהָ. וּבְשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה יִרְפָּא הש\"י חֹלִי הַנֶּפֶשׁ הַחוֹטֵאת. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים מ\"א:ה') ה' חָנֵּנִי רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ, וְנֶאֱמַר (ישעיהו ו':י') וָשָׁב וְרָפָא לוֹ. וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּמָּצֵא פְּעָמִים בְּתַחֲלוּאֵי הַגּוּף שֶׁהֵקֵל הַחֹלִי מֵעָלָיו וְעָלְתָה אֲרוּכַת רוֹב הַמַּדְוֶה. וְעוֹד לֹא יִנָּקֶה הַגּוּף מִמֶּנּוּ זוּלָתִי בְּמִשְׁתֶּה הַמַּשְׁקֶה הַמָּרִים. וְעוֹד שֶׁיִּסְבֹּל הַצַּעַר בְּעִנּוּי נַפְשׁוֹ מִכָּל מַאֲכַל תַּאֲוָה. כֵּן יֵשׁ נֶפֶשׁ חוֹלָה מֵעָווֹן רַב, וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּרְפָּא רֹב הַחֹלִי וְסָר מַרְבִּית חֶלְקֵי הָעֹנֶשׁ אַחֲרֵי הַתְּשׁוּבָה וְשָׁב הש\"י מֵחֲרוֹן אַפּוֹ. לֹא תִּנָּקֶה הַנֶּפֶשׁ עֲדֶנָה מִן הַחֹלִי וְלֹא נִרְצָה עֲוֹנָהּ. עַד אֲשֶׁר יִוָּסֵר הַחוֹטֵא בְּיִסּוּרִים וְהוּכַח בְּמַכְאוֹב, וְתִקְרֶאנָה אוֹתוֹ רָעוֹת וְצָרוֹת, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד':י\"ג-י\"ד) גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֹׁא, הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר, וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי. וְעַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה נִסְלַח רֹב עֲוֹנוֹ וְסָר עִקַּר הָעֹנֶשׁ וְנִמְלַט מִן הַמָּוֶת. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד':ט\"ו) וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ. וְנִשְׁאַר עָלָיו עֹנֶשׁ הַגָּלוּת כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן. וְאָמְרוּ זַ\"ל כִּי עֹנֶשׁ הַטִּלְטוּל גַּם הוּא הֵקֵל מֵעָלָיו אַחֲרֵי הַתְּשׁוּבָה כִּי לִפְנֵי זֶה נִכְפְּלָה עָלָיו גְּזֵרַת הַטִּלְטוּל שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ. הִנֵּה הִזְכִּיר הַטִּלְטוּל בְּכֶפֶל הַלָּשׁוֹן. וְאַחֲרֵי הַתְּשׁוּבָה נֶאֱמַר (בראשית ד':ט\"ז) וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד.",
+            "וְהָעִנְיָן הַזֶּה הִתְבָּרֵר עוֹד מִמָּה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (ויקרא ד':כ\"ז-כ\"ח) וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְגוֹ'. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי הַחַטָּאת תָּבוֹא עַל הַשְּׁגָגָה בְּדָבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת. וּמִפְּנֵי עֲווֹן הַכָּרֵת כִּי רַב הוּא, לֹא תִּשְׁלַם כַּפָּרַת הַחוֹטֵא בּוֹ גַּם הַשְּׁגָגָה עַד שֶׁיָּבִיא חַטָּאת, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִתְוַדָּה עַל חֶטְאוֹ. כִּי מִבִּלְתִּי הַוִּדּוּי וְהַתְּשׁוּבָה לֹא יִתְכַּפֵּר עֲווֹנוֹ בְּקָרְבַּן הַחַטָּאת שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ\"א:כ\"ז) זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה. וְאַחֲרֵי הַוִּדּוּי וְהַקָּרְבָּן יְכֻפַּר עֲוֹנוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד':ל\"א) וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן וְנִסְלַח לוֹ. וְהִתְבּוֹנֵן מִזֶּה אִם הַשּׁוֹגֵג בִּלְתִּי טָהוֹר הוּא אַחֲרֵי הַתְּשׁוּבָה עַד שֶׁיָּבִיא קָרְבָּן מֶה עַז עֹנֶשׁ הַמֵּזִיד. אָכֵן יִתְכַּפֵּר עֲווֹנוֹ בְּיִסּוּרִין כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ל\"ג:י\"ט-כ\"ו) וְהוּכַח בְּמַכְאוֹב עַל מִשְׁכָּבוֹ וְגוֹ' יֶעְתַּר אֶל אֱלוֹהַּ וַיִּרְצֵהוּ. וְנֶאֱמַר (משלי ג':י\"ב) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה. וְיֵשׁ עֵצָה וְתַקָּנָה לַחוֹטֵא בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים לְהָגֵן עָלָיו מִן הַמַּכְאוֹבִים. כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר.",
+            "עוֹד הִתְבָּרֵר הָעִנְיָן הַזֶּה בַּתּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ט\"ז:ל') כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם וְגוֹ'. הִנֵּה כִּי הֻצְרְכָה כַּפָּרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֲרֵי הַתְּשׁוּבָה כִּי עִקַּר כַּפָּרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים עִם הַתְּשׁוּבָה.",
+            "וְיֵשׁ עָוֹן אֲשֶׁר לֹא תִּנָּקֶה הַנֶּפֶשׁ מִמֶּנּוּ, וּבִלְתִּי טְהוֹרָה הִיא וְאֵינָהּ רְצוּיָה. עַד אֲשֶׁר הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינָהּ וּבֵין הַגּוּף אֲשֶׁר חָטְאָה בּוֹ. כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ חֹלִי שֶׁלֹּא יִנָּקֶה הַגּוּף מִמֶּנּוּ כָּל הַיָּמִים. וְהוּא עֲוֹן חִלּוּל הַשֵּׁם שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כ\"ב:י\"ג) וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן וְגוֹ'. כִּי לֹא הָיוּ מַשְׁגִּיחִים עַל דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים וְלֹא חֲרֵדִים עֲלֵיהֶם. אֲבָל הָיוּ קוֹבְעִים בְּגִלּוּי וְהַקְהֵל חֲבֵרִים מִינֵי שִׂמְחָה. וְנֶאֱמַר עַל זֶה (ישעיה כ\"ב:י\"ד) אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן. וְנֶאֱמַר (ד\"ה ב ל\"ו:ט\"ז) וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו עַד עֲלוֹת חֲמַת ה' בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא.",
+            "וְגַם לַחֹלִי הַזֶּה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ מַרְפֵּא עַל דֶּרֶךְ שְׁאָר הָעֲוֹנוֹת. יִמָּצֵא לוֹ מַרְפֵּא אִם יַעַזְרֵהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְקַדֵּשׁ תּוֹרָתוֹ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם. וּלְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרַת הַשֵּׁם וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ. וְסָר עֲוֹנוֹ בְּרוֹב גֹּדֶל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהוּא בְּהֵפֶךְ מִן הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נוֹאַל וַאֲשֶׁר חָטָא בּוֹ. כְּמַאֲמַר הָרוֹפְאִים עַל חֹלִי הַגּוּף כִּי יֵרָפֵא בְּהֶפְכּוֹ וְתַעֲלֶה אֲרוּכָתוֹ בִּתְמוּרָתוֹ. וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי ט\"ז:ו') בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן וּבֵאַרְנוּהוּ בַּשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן מִן הַתְּשׁוּבָה. וְעִנְיַן אֱמֶת שֶׁהִזְכִּיר בֵּאוּרוֹ שֶׁיָּכִין הַחוֹטֵא לִבּוֹ לְחַזֵּק יְדֵי הָאֱמֶת. וְלַעֲזֹר לִמְבַקְשֵׁי אֱמוּנָה וּלְהָסִיר הַשֶּׁקֶר וְהָעָוֶל. כִּי הוֹדָעַת הָאֱמֶת וַהֲשִׁיבוֹ לְבִצָּרוֹן כְּבוֹד אֱלֹקִים, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כ\"ב:ט\"ז) דָּן דִּין עָנִי וְאֶבְיוֹן אָז טוֹב הֲלוֹא הִיא הַדַּעַת אֹתִי. וְנֶאֱמַר עַל רוֹדְפֵי הַשֶּׁקֶר (ירמיה ט':ה') בְּמִרְמָה מֵאֲנוּ דַעַת אוֹתִי. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעִנְיַן הוֹרְדּוֹס שֶׁהָרַג אֶת הַחֲכָמִים וְשָׁאַל עֵצָה לְבָבָא בֶּן בּוּטָא אִם יוּכַל לִרְפּוֹא לוֹ וְלִגְהוֹת מִמֶּנּוּ מָזוֹר. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַתָּה כִּבִּיתָ נֵרוֹ שֶׁל עוֹלָם, לְךָ וַעֲסֹק בְּאוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם וְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.",
+            "וְעַתָּה נְבָאֵר עִנְיָן חִלּוּקֵי הַכַּפָּרָה בַּאֵר הֵיטֵב. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פו.) שָׁאַל רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בְּרוֹמִי, שָׁמַעְתָּ אַרְבָּעָה חִלּוּקֵי כַּפָּרָה שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ. אָמַר לוֹ שְׁלֹשָׁה הֵן וּתְשׁוּבָה עִם כָּל אַחַת וְאַחַת. עָבַר אָדָם עַל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה – אֵינוֹ זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ מִיָּד. שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ג':כ\"ב) שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּא מְשׁוּבוֹתֵיכֶם. עָבַר עַל לֹא תַעֲשֶׂה וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה – תְּשׁוּבָה תּוֹלָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ט\"ז:ל') כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ. עָבַר עַל כָּרֵתוֹת וְעַל מִיתוֹת בֵּית דִּין וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה – תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין וְיִסּוּרִין מְמָרְקִין. שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים פ\"ט:ל\"ג) וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם. אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ [עון] חִלּוּל הַשֵּׁם אֵין כֹּחַ בַּתְּשׁוּבָה לִתְלוֹת, וְלֹא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר, וְלֹא בַּיִּסּוּרִים לְמָרֵק, אֶלָּא כֻּלָּן תּוֹלִין וּמִיתָה מְמָרֶקֶת. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כ\"ב:י\"ד) אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה – עוֹלָה מְכַפֶּרֶת עַל מִי שֶׁעָבַר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה אַחֲרֵי הַתְּשׁוּבָה. כִּי אָמְנָם נִתְכַּפֵּר עֲוֹנוֹ בַּתְּשׁוּבָה, אַךְ הָעוֹלָה תּוֹסִיף עַל כַּפָּרָתוֹ וְיוֹסִיף לְהִתְרַצּוֹת בָּהּ אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.",
+            "עוֹד אָמְרוּ עוֹלָה מְכַפֶּרֶת עַל הָעוֹלֶה עַל רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם מֵהִרְהוּרֵי הַלֵּב וּמַחְשֶׁבֶת הָעֲבֵרוֹת. וְכֵן כָּתוּב (איוב א':ה') וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם, כִּי אָמַר אִיּוֹב אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וּבֵרֲכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם.",
+            "וְעַתָּה כִּי אֵין לָנוּ קָרְבָּנוֹת בַּעֲוֹנֹתֵינוּ וּבַעֲוֹנוֹת אֲבוֹתֵינוּ. אִם חֵטְא אָדָם בְּהִרְהוּרֵי הַלֵּב אוֹ שֶׁעָבַר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה יִקְרָא פָּרָשַׁת הָעוֹלָה אֲשֶׁר בִּתְחִלַּת סֵדֶר וַיִּקְרָא וּבִתְחִלַּת סֵדֶר צַו אֶת אַהֲרֹן. כִּי מִקְרָא פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּן יִהְיֶה לָנוּ בִּמְקוֹם הַקְרָבַת הַקָּרְבָּן בֵּין שֶׁנִּקְרָא בִּכְתָב בֵּין שֶׁנִּקְרָא בְּעַל פֶּה. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הָעוֹסֵק בְּפָרָשַׁת עוֹלָה כְּאִלּוּ הִקְרִיב עוֹלָה. בְּפָרָשַׁת חַטָּאת כְּאִלּוּ הִקְרִיב חַטָּאת. בְּפָרָשַׁת אָשָׁם כְּאִלּוּ הִקְרִיב אָשָׁם. וְאִם עָבַר אָדָם עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה. יִדְאַג לַעֲוֹנוֹ וְיִכְסוֹף וִיחַכֶּה לְהַגִּיעַ לְיוֹם הַכִּפּוּרִים לְמַעַן יִתְרַצֶּה אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי רְצוֹנוֹ חַיֵּי הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף וְחַיֵּי כָּל נוֹצָר כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ל':ו') חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ. וְעַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַקּוֹבֵעַ סְעוּדָה בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּאִלּוּ נִצְטַוָּה לְהִתְעַנּוֹת תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי וְהִתְעַנָּה בָּהֶם. כִּי הֶרְאָה שִׂמְחָתוֹ בְּהִגִּיעַ זְמַן כַּפָּרָתוֹ. וְתִהְיֶה לוֹ לְעֵדָה. עַל דַּאֲגָתוֹ לְאַשְׁמָתוֹ. וִיגוֹנוֹתָיו לַעֲוֹנֹתָיו.",
+            "וְהַשֵּׁנִית – כִּי בִּשְׁאָר יָמִים טוֹבִים אֲנַחְנוּ קוֹבְעִים סְעוּדָה לְשִׂמְחַת הַמִּצְוָה. כִּי יִגְדַּל וְיִשְׂגֶּה מְאוֹד שְׂכַר הַשִּׂמְחָה עַל הַמִּצְוֹת. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ד\"ה א כ\"ט:י\"ז) וְעַתָּה עַמְּךָ הַנִּמְצְאוּ פֹה רָאִיתִי בְשִׂמְחָה לְהִתְנַדֶּב לָךְ. וְנֶאֱמַר (דברים כ\"ח:מ\"ז) תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב. וּמִפְּנֵי שֶׁהַצּוֹם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, נִתְחַיַּבְנוּ לִקְבֹּעַ הַסְּעוּדָה עַל שִׂמְחַת הַמִּצְוָה בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים.",
+            "וְהַשְּׁלִישִׁית – לְמַעַן נְחַזֵּק לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְלָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשֵׁנוּ עַל הַתְּשׁוּבָה וְעִקָּרֶיהָ.",
+            "וְאִם עָבַר אָדָם עַל כָּרֵתוֹת וְעַל מִיתוֹת בֵּית דִּין וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה. אַחֲרֵי כִּי לֹא נִרְצָה הֶעָוֹן בְּלִי יִסּוּרִין, כִּי הַתְּשׁוּבָה תּוֹלָה וְיִסּוּרִין מְמָרְקִין. יָכִין לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִצְוֹת הַמְּגִנּוֹת מִן הַיִּסּוּרִין. כְּמוֹ מִצְוַת הַצְּדָקָה כִּי הִיא מַצֶּלֶת גַּם מִן הַמָּוֶת שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י':ב') וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ מָמוֹן לַעֲשׂוֹת צְדָקָה. יְדַבֵּר טוֹב עַל הֶעָנִי וְיִהְיֶה לוֹ לְפֶה לְבַקֵּשׁ מֵאֲחֵרִים לְהֵיטִיב עִמּוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה גָּדוֹל הַמְעַשֶּׂה יוֹתֵר מִן הָעוֹשֶׂה. וְכֵן יַעֲסֹק בְּמִצְוַת גְּמִילוּת חֲסָדִים לַעֲזֹר אֶת חֲבֵרָיו בַּעֲצָתוֹ וְהִשְׁתַּדְּלוּתוֹ. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה גָּדוֹל גְּמִילוּת חֲסָדִים מִן הַצְּדָקָה. שֶׁהַצְּדָקָה בְּמָמוֹנוֹ וּגְמִילוּת חֲסָדִים בֵּין בְּגוּפוֹ וּבֵין בְּמָמוֹנוֹ. וְהַצְּדָקָה לָעֲנִיִּים בִּלְבַד וּגְמִילוּת חֲסָדִים בֵּין לָעֲנִיִּים וּבֵין לָעֲשִׁירִים. וְכֵן יְדַבֵּר עַל לֵב הֶעָנִי וִיכַבְּדֵהוּ וִינַחֲמֵהוּ מִצָּרָתוֹ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו נ\"ח:י') וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ\"ל כִּי הַמְּפַיְּסוֹ בִּדְבָרִים גָּדוֹל מִן הַנּוֹתֵן צְדָקָה. וְכֵן יַעֲסֹק בְּמִצְוַת בִּקּוּר חוֹלִים וּקְבוּרַת מֵתִים וְתַנְחוּמֵי אֲבֵלִים וּלְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה. כִּי כָל אֵלֶּה מִדַּרְכֵי הַחֶסֶד. וּכְנֶגֶד כֻּלָּן מִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה לְשֵׁם שָׁמַיִם. וְכָל הַמּוֹעֵצוֹת שֶׁזָּכַרְנוּ בִּכְלַל מָה שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי ט\"ז:ו') בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן. כִּי קִנְיַן הַתּוֹרָה נִקְרָא קִנְיַן הָאֱמֶת. כְּמוֹ שֶׁאָמַר (משלי כ\"ג:כ\"ג) אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר. וְנֶאֱמַר (תהילים קי\"ט:קמ\"ב) וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ (משלי ג':י\"ח) עָבַר אָדָם עַל כָּרֵתוֹת אוֹ מִיתוֹת ב\"ד. אִם הָיָה רָגִיל לִקְרֹא פֶּרֶק אֶחָד בַּיּוֹם יִקְרָא שְׁנֵי פְּרָקִים, אִם הָיָה רָגִיל לִקְרֹא פָּרָשָׁה אַחַת יִקְרָא שְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת. וּמִשְּׁנֵי פָּנִים תָּגֵן עָלָיו הַתּוֹרָה מִן הַיִּסּוּרִין. הָאַחַת כִּי אָמְרוּ חֲזַ\"ל תַּלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם. וְהַשֵּׁנִית כִּי יָשִׁיב עֲמָלוֹ בַּתּוֹרָה וְטָרְחוֹ בָּהּ וַאֲשֶׁר תִּדַּד שְׁנָתוֹ מֵעֵינָיו יַעֲלֶה בִּמְקוֹם יִסּוּרִין. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַגּוּפִים לְעָמָל יֻלְּדוּ אַשְׁרֵי מִי שֶׁהַיְּגִיעָה שֶׁלּוֹ בַּתּוֹרָה. וְאָמְרוּ לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ תּוּשִׁיָּה שֶׁמַּתֶּשֶׁת כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם.",
+            "וְכֵן יָשִׂים בִּמְקוֹם יִסּוּרִים צוֹמוֹת וְתַעֲנִיּוֹת וְהוֹרָדַת דְּמָעוֹת וּמְנִיעַת נַפְשׁוֹ מִן הַתַּעֲנוּגִים כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ק\"ט:כ\"ד) בִּרְכַּי כָּשְׁלוּ מִצּוֹם וּבְשָׂרִי כָּחַשׁ מִשָּׁמֶן. וְנֶאֱמַר (יואל ב':י\"ב) שֻׁבוּ עָדַי בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְצוֹם וּבִבְכִי וּבְמִסְפֵּד. וְיֵאָנַח תָּמִיד בִּמְרִירוּת לִבּוֹ כְּמוֹ שֶׁזָּכַרְנוּ בַּשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן מִן הַתְּשׁוּבָה. וְיָשִׂים רִבּוּי הַמְּרִירוּת בִּמְקוֹם הַיִּסּוּרִין. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י\"ח:י\"ד) רוּחַ אִישׁ יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ וְרוּחַ נְכֵאָה מִי יִשָּׂאֶנָּה. פֵּרוּשׁ – כַּאֲשֶׁר יֶחֱלֶה הַגּוּף הַנֶּפֶשׁ תִּסְבֹּל חָלְיוֹ. מִלְּשׁוֹן (מלאכי ג':ב') וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת יוֹם בּוֹאוֹ. כְּלוֹמַר תַּעֲזֹר לַגּוּף וְתִסְעָדֵהוּ כַּאֲשֶׁר תְּדַבֵּר עַל לִבּוֹ וּתְנַחֲמֵהוּ לְקַבֵּל וְלִסְבֹּל. אֲבָל כַּאֲשֶׁר הַנֶּפֶשׁ חוֹלָה וּנְכֵאָה מִן הַיָּגוֹן וְהַדְּאָגָה. מִי יְנַחֵם הַנֶּפֶשׁ וּמִי יִסְבֹּל וְיִסְעֹד אוֹתָהּ. הִנֵּה כִּי הַדְּאָגָה וּמְרִירוּת הַלֵּב יִכְבְּדוּ מֵחֹלִי הַגּוּף. כִּי הַנֶּפֶשׁ סוֹעֶדֶת הַגּוּף בְּחָלְיוֹ. אֲבָל כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ חוֹלָה וּנְכֵאָה מִיְּגוֹנָהּ לֹא יִסְעָדֶנָּהּ הַגּוּף. וְאִם תִּמְצָא אֶת הַחוֹטֵא תְּלָאָה, וְתִקְרֶה עָלָיו צָרָה, וְיַצְדִּיק עָלָיו אֶת הַדִּין וִיקַבֵּל הַמּוּסָר בְּאַהֲבָה, יִהְיֶה זֶה לוֹ לְמָגֵן מִן הַיִּסּוּרִין הָרַבִּים הָרְאוּיִין לָבוֹא עָלָיו. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ט\"ו) כִּי חֲמַת אָדָם תּוֹדֶךָּ שְׁאֵרִית חֵמֹת תַּחְגֹּר. פֵּרוּשׁ – כַּאֲשֶׁר צַעַר הָאָדָם יוֹדֶה אוֹתְךָ כְּלוֹמַר שֶׁיּוֹדֶה אוֹתְךָ הָאָדָם בְּעֵת צַעֲרוֹ. מִלְּשׁוֹן (איוב ו':ב') לוּ שָׁקוֹל יִשָּׁקֵל כַּעְשִׂי שֶׁעִנְיָנוֹ הַצַּעַר. שְׁאֵרִית חֵמֹת. שֶׁהָיוּ מְפֻתָּחוֹת לָבוֹא עַל הָאָדָם. כְּעִנְיָן (מלכים א כ':י\"א) אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ. תַּחְגֹּר וּתְעַכֵּב אוֹתָם וְאַל תְּבִיאֵם עָלָיו. וְזֶה הַדֶּרֶךְ מָשָׁל לִמְפַתֵּחַ הַחֶרֶב וּמֵשִׁיב אוֹתָהּ אֶל נְדָנָהּ. וְנֶאֱמַר (ישעיה י\"ב:א') אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי. פֵּרוּשׁ – אוֹדְךָ עַל מוּסָרְךָ וְקִבַּלְתִּיו בְּאַהֲבָה, וּבַעֲבוּר זֶה שֶׁאוֹדְךָ עַל שֶׁאָנַפְתָּ בִּי, יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי. וְכֵן בְּעִנְיַן הַהוֹדָאָה עַל הַטּוֹבָה נֶאֱמַר (תהילים נ\"ב:י\"א) אוֹדְךָ לְעוֹלָם כִּי עָשִׂיתָ וַאֲקַוֶּה שִׁמְךָ כִי טוֹב נֶגֶד חֲסִידֶיךָ. פֵּרוּשׁוֹ – אוֹדְךָ עַל הַטּוֹבָה שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּדִי. וּבַעֲבוּר זֶה אֲקַוֶּה לְהַתְמָדַת טוֹבָתְךָ. וְנֶאֱמַר (תהילים קט\"ז:י\"ג) כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא (תהילים קט\"ז:ג-ד) צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעִנְיַן מָה שֶׁכָּתוּב (תהילים ג':א') מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ, (משלי כ\"א:ט\"ו) שִׂמְחָה לַצַּדִּיק עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט. מִדָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים פּוֹרְעִים חוֹבָן וּמְזַמְּרִין לְהקב\"ה. מָשָׁל לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה לוֹ אָרִיס וְהָיָה אוֹתוֹ אָרִיס חַיָּב לוֹ. עָשָׂה אוֹתוֹ אָרִיס אֶת הַגֹּרֶן וּצְבָרָהּ וַעֲשָׂאָהּ כְּרִי. נָטַל בַּעַל הַבַּיִת אֶת הַכְּרִי וְנִכְנַס הָאָרִיס רֵיקָן לְבֵיתוֹ וְהָיָה שָׂמֵחַ שֶׁהָיָה נִכְנָס רֵיקָן. אָמְרוּ לוֹ יָצָאת מִגָּרְנְךָ וְיָדְךָ עַל רֹאשְׁךָ וְאַתָּה שָׂמֵחַ, אָמַר לָהֶם אַף עַל פִּי כֵן הַשְּׁטָר מְמֹרָק. פָּרַעְתִּי אֶת חוֹבִי.",
+            "וְחַיָּב הָאָדָם לְהִתְבּוֹנֵן וְלָדַעַת. כִּי אֵין הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאַתְהוּ וְהַיִּסּוּרִין הַבָּאִין עָלָיו. לְפִי גֹּדֶל עֲוֹנוֹ וְרֹב חֲטָאָיו. אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְיַסְּרוֹ דֶּרֶךְ מוּסַר הָאָב אֶת בְּנוֹ בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח':ה') וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לִבְּךָ יוֹדֵעַ מַעֲשִׂים שֶׁעָשִׂיתָ וְיִסּוּרִים שֶׁהֵבֵאתִי עָלֶיךָ, כִּי לֹא לְפִי מַעֲשֶׂיךָ יִסַּרְתִּיךְ. וְנֶאֱמַר (איוב י\"א:ו') וְדַע כִּי יַשֶּׁה לְךָ אֱלוֹהַּ מֵעֲוֹנֶךָ. וְנֶאֱמַר (עזרא ט':י\"ג) כִּי אַתָּה אֱלֹהֵינוּ חָשַׂכְתָּ לְמַטָּה מֵעֲוֹנֵנוּ. וְכַאֲשֶׁר יָבוֹא הַמּוּסָר עַל אוֹיְבֵי ה' יִתְבָּרַךְ. בַּעֲוֹן אֶחָד הֵם נִסְפִּים. כִּי תָּבוֹא עֲלֵיהֶם הַפֻּרְעָנוּת בְּבַת אַחַת. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ל\"ד:כ\"ב). תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה. וּשְׁאָר עֲוֹנֹתָם נִשְׁאָרִים עַל נַפְשָׁם. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ל\"ב:כ\"ז). וַתְּהִי עֲוֹנֹתָם עַל עַצְמוֹתָם. אֲבָל בְּבוֹא הַמּוּסָר עַל הַצַּדִּיקִים. מְעַט מְעַט יָבוֹא עֲלֵיהֶם עַד תֹּם עֲוֹנֹתָם. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ג':ב'). רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲוֹנֹתֵיכֶם. וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהִלְוָה לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם. אֶחָד אוֹהֲבוֹ וְאֶחָד שׂוֹנְאוֹ, אוֹהֲבוֹ נִפְרָע מִמֶּנּוּ מְעַט מְעַט. שׂוֹנְאוֹ נִפְרָע מִמֶּנּוּ בְּבַת אַחַת. וְנֶאֱמַר (משלי כ\"ד:ט\"ז). כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה. פֵּרוּשׁוֹ – בְּרָעָה אַחַת יִכָּשְׁלוּ וְיִתַּמּוּ. וְנֶאֱמַר (ירמיהו י':כ\"ד). יַסְּרֵנִי ה' אַךְ בְּמִשְׁפָּט. אַל בְּאַפְּךָ פֶּן תַּמְעִטֵנִי. פֵּרוּשׁ אַךְ בַּמִּשְׁפָּט – בְּמִדַּת רַחֲמֶיךָ וְחֹק חֲסָדֶיךָ. מִלְּשׁוֹן (במדבר כ\"ט:י\"ח) בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט, כַּחֹק. (תהילים קי\"ב:ה') יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט – בַּמִּדָּה. וּמָשְׁלוּ עוֹד מָשָׁל בָּעִנְיָן הַזֶּה וְאָמְרוּ מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהַכּוֹת מַכֶּה אֶת בְּנוֹ עַל עֵינָיו וְעַל פָּנָיו. אֲבָל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְהַכּוֹת מַכֶּה אֶת בְּנוֹ בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ. וְכֵן כָּתוּב (תהילים קי\"ח:י\"ח) יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי. וְנֶאֱמַר (איוב ב':ו'). אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמֹר. וְלֹא יָבוֹאוּ עַל הָרְשָׁעִים זוּלָתִי יִסּוּרֵי נָקָם. אֲבָל יִסּוּרֵי הַבְּחִינָה לֹא יָבוֹאוּ זוּלָתִי עַל הַצַּדִּיקִים. שֶׁהֵם מְקַבְּלִים אוֹתָם בְּאַהֲבָה וּמוֹסִיפִים תִּקּוּן בְּמַעֲשֵׂיהֶם. וְהַיִּסּוּרִין לְטוֹבָתָם וְתוֹעַלְתָּם וְגֹדֶל שְׂכָרָם. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים י\"א:ה'). ה' צַדִּיק יִבְחָן. וּמָשְׁלוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מָשָׁל בָּזֶה וְאָמְרוּ. בִּזְמַן שֶׁיּוֹדֵעַ בַּעַל הַפִּשְׁתָּן כִּי הַפִּשְׁתָּן חָזָק. מַכֶּה עָלָיו הַרְבֵּה לַעֲשׂוֹתוֹ רַךְ וָטוֹב.",
+            "וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ חוֹזְרִים לְעִנְיַן דְּבָרֵינוּ בְּסֵדֶר הַכַּפָּרוֹת וְנֹאמַר. כִּי כַּאֲשֶׁר יַעֲבֹר אָדָם עַל כָּרֵתוֹת וְעַל מִיתוֹת בֵּית דִּין בְּשׁוֹגֵג. חַיָּב לְהִתְוַדּוֹת וּלְבַקֵּשׁ תַּחֲנוּנִים עַל הַסְּלִיחָה. וּלְהֵאָנַח בִּמְרִירוּת לֵב וְלִדְאֹג וּלְפַחֵד. כִּי אֵלֶּה מֵעִקְּרֵי הַכַּפָּרוֹת. וְיַעֲסֹק תָּמִיד בְּפָרָשַׁת חַטָּאת. וְיֵחָשֵׁב לוֹ כְּאִלּוּ הִקְרִיב חַטָּאת. רְצוֹנוֹ לוֹמַר. כִּי יוֹעִיל הַרְבֵּה בַּדָּבָר וְיִתְכַּפֵּר לוֹ מֵעֵין כַּפָּרַת הַחַטָּאת.",
+            "וְדַע כִּי הַשּׁוֹגֵג עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ. כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ לְבָאֵר. אַף כִּי הַפּוֹשֵׁעַ. רוֹצֶה לוֹמַר. מִי שֶׁשָּׁגַג לְדָבָר שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהִזָּהֵר מִמֶּנּוּ. וְיֵשׁ לוֹ לִדְאֹג וּלְפַחֵד מֵחֶטְאוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֵרוּשׁ מַה שֶׁכָּתוּב (תהילים מ\"ח:ג'). יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב. כַּאֲשֶׁר הָיָה אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה בְּשׁוֹגֵג. הָיָה לִבּוֹ דּוֹאֵג עָלָיו וְחָרֵד וּמְפַחֵד לְחֶטְאוֹ. עַד שֶׁהָיָה עוֹלֶה לִירוּשָׁלַיִם וְהָיָה מַקְרִיב קָרְבַּן הַחַטָּאת. וְהָיָה אַךְ שָׂמֵחַ. עַל זֶה נֶאֱמַר. יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ. וּמָה שֶׁאָמַר. יַרְכְּתֵי צָפוֹן. עַל הַמִּזְבֵּחַ דִּבֵּר. כִּי יַרְכְּתֵי צָפוֹן הָיָה מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ. כִּי הַחַטָּאת הָיְתָה נִשְׁחֶטֶת עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בִּזְמַן שֶׁאָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּלִבּוֹ תָּמִיד עַל עִנְיַן חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא. וְחָרֵד וּמְפַחֵד עָלֶיהָ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹחֵל לוֹ. וּבִזְמַן שֶׁמַּעֲבִיר עֲבֵרָה מִנֶּגֶד עֵינָיו וְהִיא קְטַנָּה וְקַלָּה לְנֶגֶד עֵינָיו. דּוֹמֶה עִנְיָנוֹ לְמִי שֶׁנְּשָׁכוֹ עַקְרָב וְהוּא בָּז לַנְּשִׁיכָה. וְדוֹחֵק רַגְלוֹ עַל הָאָרֶץ לְהַעֲבִיר הָאֶרֶס. וְרוֹאָיו יֹאמְרוּ לוֹ. הֲלוֹא יָדַעְתָּ כִּי תַּעֲלֶה מִכַּף רַגְלְךָ וְעַד קָדְקֳדֶךָ.",
+            "עַתָּה נְדַבֵּר עַל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ עֲוֹן חִלּוּל הַשֵּׁם. שֶׁלֹּא יִתְכַּפֵּר עֲוֹנוֹ בְּיִסּוּרִין. וְהִנֵּה הִקְדַּמְנוּ כִּי יֵשׁ לוֹ רְפוּאוֹת תְּעָלָה אִם יְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד. עוֹד תִּמָּצֵא לוֹ כַּפָּרָה בְּהֶגְיוֹנוֹ תָּמִיד בַּתּוֹרָה וִיגִיעָתוֹ בָּהּ. כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי ראש השנה ב׳:ה׳) אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה – בְּזֶבַח וּמִנְחָה אֵין מִתְכַּפֵּר. אֲבָל מִתְכַּפֵּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּחִלּוּל מִצְוַת קָדָשִׁים. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ג':י\"ג) בַּעֲוֹן אֲשֶׁר יָדַע כִּי מְקַלְלִים לָהֶם בָּנָיו. וְהִנֵּה כִּי הַתּוֹרָה רְפוּאָה לְכָל מַכָּה נַחְלָה מְאֹד. עַל כֵּן כָּתוּב (משלי ט\"ו:ד') מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים.",
+            "וְעַל זֶה שֶׁאָמְרוּ זַ\"ל כִּי עַל כָּרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין וְיִסּוּרִין מְמָרְקִין. יֵשׁ שְׁאֵלָה. וַהֲלֹא כָּתוּב (ויקרא ט\"ז:ל'). מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ. וְהַתְּשׁוּבָה בָּזֶה. כִּי מָה שֶׁנֶּאֱמַר. לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ. מִצְוַת עֲשֵׂה עַל הַתְּשׁוּבָה. שֶׁנְּחַפֵּשׂ דְּרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה אֶל ה' בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְחַיַּבְנוּ עַל זֶה בְּכָל עֵת. הַחִיּוּב נוֹסָף בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְהַטָּהֳרָה אֲשֶׁר בְּיָדֵינוּ הִיא הַתְּשׁוּבָה וְתִקּוּן הַמַּעֲשִׂים. אֲבָל מָה שֶׁכָּתוּב (שם) כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם שֶׁהוּא אָמוּר עַל הַטָּהֳרָה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְטַהֵר אוֹתָנוּ מִן הֶעָוֹן וּמְכַפֵּר עָלֵינוּ כַּפָּרָה שְׁלֵמָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּלֹא יִסּוּרִים. זֶה נֶאֱמַר עַל מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה. אֲבָל עַל כָּרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין וְיִסּוּרִין מְמָרְקִין.",
+            "וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ. לָכֵן מִי שֶׁגָּזַל אֶת חֲבֵרוֹ. יָשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה וְאַחֲרֵי כֵן יִתְוַדֶּה. וְאִם הִתְוַדָּה תְּחִלָּה. לֹא עָלָה לוֹ הַוִּדּוּי. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעִנְיַן הַגּוֹזֵל וְהַנִּשְׁבָּע לַשֶּׁקֶר. שֶׁהוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וּלְהָבִיא אָשָׁם. שֶׁהַמֵּבִיא גְּזֵלוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא אֲשָׁמוֹ – יָצָא. אֲשָׁמוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא גְּזֵלוֹ – לֹא יָצָא. שֶׁנֶּאֱמַר בְּעִנְיַן גֶּזֶל הַגֵּר שֶׁאֵין לוֹ יוֹרְשִׁין וְנוֹתֵן הַתַּשְׁלוּמִין לַכֹּהֵן (במדבר ה':ח') הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַה' לַכֹּהֵן מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו. פֵּרוּשׁוֹ – הָאָשָׁם הַנִּזְכָּר בַּמִּקְרָא הַזֶּה הוּא עַל הַתַּשְׁלוּמִין. מִלְּשׁוֹן (במדבר ה':ז') וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ. וְהוּא מֵבִיא הַתַּשְׁלוּמִין מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו אַחֲרֵי כֵן.",
+            "וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אִם הִקְנִיט אָדָם אֶת חֲבֵרוֹ בִּדְבָרִים צָרִיךְ לְפַיְּסוֹ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם דִּבֵּר עָלָיו לָשׁוֹן הָרַע. כִּי זֶה מִן הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת. וְאִם לֹא מָחַל לוֹ חֲבֵרוֹ. חַיָּב לָבוֹא לְפָנָיו עִם חֲבוּרַת שְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם. וְאִם לֹא מָחַל לוֹ. יָבוֹא לְפָנָיו שֵׁנִית עִם חֲבוּרָה אַחֶרֶת. וְכֵן יַעֲשֶׂה פַּעַם שְׁלִישִׁית. וְאָמַר אֱלִיהוּא (איוב ל\"ג:כ\"ז-כ\"ח) יָשֹׁר עַל אֲנָשִׁים וַיֹּאמֶר חָטָאתִי וְיָשָׁר הֶעֱוֵיתִי וְלֹא שָׁוָה לִי. פֵּרוּשׁ – הָאִישׁ הַיָּשָׁר הֶעֱוֵיתִי. מִלְּשׁוֹן (איוב א':א') תָּם וְיָשָׁר. כִּי לֹא הָיִיתִי רוֹאֶה זְכוּת לָאִישׁ הַיָּשָׁר. אֲבָל שַׂמְתִּיו נַעֲוֶה וְנֶעֱקַשׁ. וְלֹא הָיָה שָׁוֶה וְיָשָׁר אֶצְלִי. וְלֹא שָׁוָה לִי. מִלְּשׁוֹן. הֲלוֹא אִם שִׁוָּה פָנֶיהָ (ישעיהו כ\"ח:כ\"ה). אֶל עֵמֶק שָׁוֶה (בראשית י\"ד:י\"ז) עִנְיַן יִשּׁוּר וְהַשְׁוָאָה. וּלְפִי שֶׁבִּזָּה אֶת הַיְשָׁרִים לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם. צָרִיךְ לְהִכָּנַע לָהֶם וּלְהִתְוַדּוֹת לִפְנֵי רַבִּים. עַל כֵּן אָמַר. יָשֹׁר עַל אֲנָשִׁים. וְעַל כֵּן דִּבֵּר אֱלִיהוּא עַל הַחֵטְא הַזֶּה בִּפְרָט. כִּי הוּא מִן הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת וְהַמַּפְסִידוֹת אֶת הַנֶּפֶשׁ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַמְבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם אֵין לוֹ רְפוּאָה לְמַכָּתוֹ. מִפְּנֵי שֶׁחִלֵּל אֶת הַתּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר (ד\"ה ב ל\"ו:ט\"ז) וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וְגוֹ' לְאֵין מַרְפֵּא.",
+            "וּמָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ חִלּוּל הַשֵּׁם. תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְיִסּוּרִין תּוֹלִין וּמִיתָה מְמָרֶקֶת. לְפִי שֶׁהַמִּיתָה מְמָרֶקֶת כָּל חֵטְא אֲשֶׁר הַתְּשׁוּבָה מוֹעִילָה. וְאִם נֶהֱרַג וְהִתְוַדָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ מֵעֵת שֶׁנָּפְלוּ עָלָיו אֵימוֹת מָוֶת יֵשׁ לוֹ כַּפָּרָה. וְנֶחְשָׁב הַהוֹרֵג כְּשׁוֹפֵךְ דַּם נָקִי וְחָסִיד. שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ע\"ט:ב'). בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי זֶה נֶאֱמַר גַּם עַל הָרְשָׁעִים שֶׁבָּהֶם. שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם (ירמיה ה':ח'). סוּסִים מְיֻזָּנִים מַשְׁכִּים הָיוּ. כִּי נֶחְשְׁבוּ כַּחֲסִידִים. לְפִי שֶׁנַּעֲשָׂה בָּהֶם הַדִּין. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ כֵּיוָן שֶׁלָּקָה הֲרֵי הוּא כְּאָחִיךָ.",
+            "וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עֲבֵרוֹת שֶׁהִתְוַדָּה עֲלֵיהֶן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים זֶה. חוֹזֵר וּמִתְוַדֶּה עֲלֵיהֶן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֵר. שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים נ\"א:ה') וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְוַדֶּה עֲלֵיהֶן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֵר. וּבַמִּדְרָשִׁים הִזְהִירוּ מְאֹד שֶׁלֹּא יַחֲזֹר וְיִתְוַדֶּה עֲלֵיהֶן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֵר. וְהִזְהִירוּ עַל זֶה מִשְּׁנֵי פָּנִים. הָאֶחָד – כִּי הוּא מַרְאֶה עַצְמוֹ מִקְּטַנֵּי הַבִּטָּחוֹן וּכְאִלּוּ אֵינֶנּוּ בּוֹטֵחַ עַל גְּדֻלַּת סְלִיחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. שֶׁהוּא נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע. וְהִזְכִּירוּ עַל זֶה (תהילים ל\"א:י\"ט) תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר וְגוֹ'. וְהַשֵּׁנִי – כִּי אִם אֵינוֹ מַזְכִּיר זוּלָתִי הָעֲוֹנוֹת הַקּוֹדְמִים. יְדַמֶּה כִּי אֵין דַּאֲגָתוֹ זוּלָתִי עַל הָרִאשׁוֹנוֹת וְכִי לֹא חָטָא מֵאַחֲרֵי כֵן. וְאִם כֵּן יְדַמֶּה אֵינֶנּוּ חוֹפֵשׂ וְחוֹקֵר דְּרָכָיו. וְזֶה חֳלִי רָע הוּא. כִּי הַמַּשְׁגִּיחִים עַל נַפְשָׁם רוֹאִים בָּהּ תָּמִיד דִּבְרֵי עֲוֹנוֹת אוֹ בְּמִדּוֹתֶיהָ. וּבַאֲשֶׁר מְקַצֶּרֶת מֵהַשָּׂגַת מַדְרֵגוֹת הַיִּרְאָה. אוֹ בַּאֲשֶׁר מְקַצֶּרֶת מִן הָעֲבוֹדָה וּמֵעֵסֶק בַּתּוֹרָה. כִּי הָעֳנָשִׁים גְּדוֹלִים עַל אֵלֶּה. גַּם כִּי פְּשִׁיעוֹת הַלָּשׁוֹן מְצוּיוֹת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵין אָדָם נִצַּל מֵהֶן בְּכָל יוֹם. הִרְהוּר עֲבֵרָה. וַאֲבַק לָשׁוֹן הָרַע. וְשֶׁאֵינָם מְכַוְּנִים לִבָּם בִּתְפִלָּתָם פְּעָמִים רַבּוֹת. וְהַשְּׁלִישִׁית – כִּי יְדַמֶּה שֶׁהוּא מִתְפָּאֵר בְּהִתְוַדֹּתוֹ עַל הָרִאשׁוֹנוֹת לְבַדָּם כִּי לֹא חָטָא אַחֲרֵי כֵן. וְאָמְרוּ בַּמִּדְרָשִׁים בִּשְׁבִיל שֶׁאֵין לְךָ מִן הֶחָדָשׁ אַתָּה מִתְוַדֶּה עַל הָרִאשׁוֹנוֹת. וּמָה שֶׁכָּתוּב וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד. פֵּרְשׁוּ בַּמִּדְרָשׁ. שֶׁיְּהוּ נֶגֶד עֵינָיו וְנִזְכָּרִים בְּלִבּוֹ. אֲבָל לֹא יַזְכִּירֵם בְּפִיו. עוֹד פֵּרְשׁוּ בּוֹ בְּתַלְמוּד יְרוּשַׁלְמִי שֶׁלֹּא יְהוּ בְּעֵינֶיךָ כְּאִלּוּ לֹא עֲשִׂיתָם. אֶלָּא כְּאִלּוּ עֲשִׂיתָם וְנִמְחֲלוּ. וּכְבָר זָכַרְנוּ זֶה בְּשַׁעֲרֵי עִקְּרֵי הַתְּשׁוּבָה. וְאָמְנָם יֵשׁ לוֹ לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים כָּל יְמֵי חַיָּיו עַל סְלִיחַת עֲוֹנֹתָיו הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים. וְלִהְיוֹת יָרֵא וּמְפַחֵד אוּלַי לֹא הִשְׁלִים חֹק עִקְּרֵי הַתְּשׁוּבָה. וְהַשֵּׁנִית – כִּי הָעֲבֵרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כָּרֵת. יִסּוּרִין מְמָרְקִין אוֹתָן. כַּאֲשֶׁר זָכַרְנוּ. גַּם דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. אָמַר (תהילים כ\"ה:ז') חַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר. אַךְ לֹא יַזְכִּיר הַקּוֹדְמוֹת בִּפְרָט. אַחֲרֵי אֲשֶׁר שָׁב מֵהֶן וְהִתְוַדָּה עֲלֵיהֶם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. שֶׁכְּבָר קִיֵּם מִצְוַת וִדּוּי בָּהֶם. וְיֵשׁ לוֹ לִבְטֹחַ שֶׁכְּבָר נִתְקַבֵּל וִדּוּיוֹ בְּמָה שֶׁהַוִּדּוּי רָאוּי לְכַפֵּר. אָכֵן כָּל הַיָּמִים יִתְפַּלֵּל עַל סְלִיחַת עֲוֹנֹתָיו. כַּאֲשֶׁר זָכַרְנוּ. וְאֵין מֵחוֹבַת הַתְּפִלָּה לְפָרֵט חֲטָאָיו. רַק מֵחוֹבַת הַוִּדּוּי. וְעוֹד מִטַּעַם אַחֵר צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל עַל עֲוֹנֹת הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים. כִּי אוּלַי יֵשׁ לוֹ עֲוֹנוֹת וְחַטָּאוֹת שֶׁלֹּא הִתְבּוֹנֵן עֲלֵיהֶם. לֹא זְכָרָם וְלֹא הִתְוַדָּה עֲלֵיהֶם. וְכָעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים י\"ט:י\"ג). מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי.",
+            "וְסֵדֶר הַוִּדּוּי. חָטָאנוּ. עָוִינוּ. פָּשַׁעְנוּ. וְהַחֵטְא כּוֹלֵל הַשְּׁגָגָה וְהַפְּשִׁיעָה. וְעִנְיַן הַפְּשִׁיעָה בִּלְשׁוֹן חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁאֵינוֹ נִזְהָר בְּעִנְיָן שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהִזָּהֵר. כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ. וְהָעֲוֹנֹת הֵם הַזְּדוֹנוֹת. וְהַפְּשָׁעִים הֵם הַמְּרָדִים. מִלְּשׁוֹן (מלכים ב ג':ז') מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ סוֹלֵחַ כְּגֹדֶל חַסְדּוֹ גַּם לַמּוֹרְדִים בּוֹ. כִּי יָשׁוּבוּ אֵלָיו בְּכָל לִבָּם. וְנֶאֱמַר (דניאל ט':ט') לַה' אֱלֹהֵינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִחוֹת כִּי מָרַדְנוּ בּוֹ. וְנֶאֱמַר (תהילים כ\"ה:י\"א) לְמַעַן שִׁמְךָ ה' וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא. וְנֶאֱמַר (תהילים ס\"ה:ד') דִּבְרֵי עֲוֹנֹת גָּבְרוּ מֶנִּי פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Sha'arei Teshuvah/Hebrew/Torat Emet.json b/json/Musar/Rishonim/Sha'arei Teshuvah/Hebrew/Torat Emet.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..5d644a570f78761b869aebbe14da87ce0c6c7b63
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Sha'arei Teshuvah/Hebrew/Torat Emet.json	
@@ -0,0 +1,373 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Sha'arei Teshuvah",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/online/f_01645.html",
+    "versionTitle": "Torat Emet",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "שערי תשובה",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "מן הטובות אשר היטיב הש\"י עם ברואיו כי הכין להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם. ולנוס מפח פשעיהם. לחשוך נפשם מני שחת ולהשיב מעליהם אפו. ולמדם והזהירם לשוב אליו כי יחטאו לו לרוב טובו וישרו כי הוא ידע יצרם שנאמר - (תהילים כ״ה:ח׳) טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך. ואם הרבו לפשוע ולמרוד ובגד בוגדים בגדו לא סגר בעדם דלתי תשובה שנאמר (ישעיהו ל״א:ו׳) שובו לאשר העמיקו סרה. ונאמר (ירמיהו ג׳:כ״ב) שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם. והוזהרנו על התשובה בכמה מקומות בתורה. והתבאר כי התשובה מקובלת גם כי ישוב החוטא מרוב צרותיו. כל שכן אם ישוב מיראת השם ואהבתו שנאמר (דברים ד׳:ל׳) בצר לך מצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו. והתבאר בתורה כי יעזור השם לשבים כאשר אין יד טבעם משגת. ויחדש בקרבם רוח טהור להשיג מעלות אהבתו שנאמר - (שם ל':ב') ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך. ואומר בגוף הענין (שם שם:ו') ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך להשיג אהבתו. והנביאים והכתובים דברו תמיד על דבר התשובה עד כי באו עקרי התשובה כולם מפורשים בדבריהם כאשר יתבאר:",
+            "ודע כי החוטא כאשר יתאחר לשוב מחטאתו יכבד עליו מאוד ענשו בכל יום. כי הוא יודע כי יצא הקצף עליו ויש לו מנוס שמה. והמנוס הוא התשובה. והוא עומד במרדו והנו ברעתו. ובידו לצאת מתוך ההפכה. ולא יגור מפני האף והחמה. ע\"כ רעתו רבה (ועין במדרש קהלת משל על זה):",
+            "ולא ימצא איחור התשובה זולתי בעמי הארץ. אשר הם ישנים שוכבים. ולא ישובו אל לבבם ולא דעת ולא תבונה להם למהר להמלט על נפשם. ויש מהם נדחים מעל ה' ב\"ה לא יאמינו לעונש החטא. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות י\"ט) אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום כי באמת עשה תשובה:",
+            "ועוד התבונן ברעת המתאחר מן התשובה כי רעה הוא. כי לולי התמהמה. כי [עתה] שב נאנח במרירות לב ברגזה ובדאגה. ודלפה עינו מתוגה. כי יפגשהו יצרו שנית ויזדמן החטא לידו. יכבוש את יצרו יזכור אשר עברה עליו כוס המרירות ולא יוסף לשתותה עוד. כמו שנאמר (תהילים ד׳:ה׳) רגזו ואל תחטאו ביאורו רגזו והצטערו על אשר חטאתם ואל תחטאו עוד. כי הזכיר חטאם למעלה באמרו תבקשו כזב סלה. ויעיד על זה הפירוש אמרו רגזו מלשון (בראשית מ״ה:כ״ד) אל תרגזו בדרך (חבקוק ג׳:ט״ז) ותחתי ארגז. וענינם הצער על הדבר שעבר ועל ההווה. ולא אמר יראו או גורו. וכאשר יאחר לשוב בבא החטא לידו יפול במוקשו כנפול בתחלה. ויגדל עוונו האחרון מאוד. ותעלה רעתו לפני ה'. כי מראשית לא חשב כי פתאום יבא היצר השודד עליו. אך אחרי אשר ראה דלות כחו ואשר גברה יד יצרו עליו וכי עצום הוא ממנו. היה עליו לראות כי פרוע הוא. ולשית עצות בנפשו להוסיף בה יראת ה'. ולהפיל פחדו עליה. ולהצילה ממארב יצרו ולהשתמר מעונו. ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי כ״ו:י״א) ככלב שב על קיאו כסיל שונה באולתו. ביאורו כי הכלב אוכל דברים נמאסים וכאשר יקיאם נמאסים יותר והוא שב עליהם לאכלם. כך ענין הכסיל. כי יעשה מעשה מגונה. וכאשר ישנה בו מגונה יותר כאשר בארנו: ",
+            "השנית - כי השונה בחטאו תשובתו קשה כי נעשה לו החטא כהיתר. ובזה כבדה מאוד חטאתו. כמו שנאמר (ירמיה ג') הנה דברת ותעשי הרעות ותוכל. ביאור ותוכל. כי הרעות נעשות לך כהיתר וכדבר שהוא ביכלתך וברשותך. מלשון (דברים י\"ב) לא תוכל לאכול בשעריך שתרגומו לית לך רשו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה על האיש שעבר עבירה ושנה בה כי מכאן ואילך אם יחשוב לעשות העבירה ונאנס ולא עשאה מחשבתו הרעה מצטרפת למעשה. ועליו נאמר (ירמיה ו') הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה פרי מחשבותם:",
+            "ועתה בינה שמעה זאת כי הוא עיקר גדול. אמת כי יש מן הצדיקים שנכשלים בחטא לפעמים. כענין שנאמר (קהלת ז׳:כ׳) כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. אכן כובשים את יצרם מאת פניהם. ואם יפלו בחטא פעם אחת לא ישנו לו. ונקוטו בפניהם. וחוזרים בתשובה. אך כל אשר אינו נזהר מחטא ידוע. ואינו מקבל על נפשו להשמר ממנו. גם אם הוא מהעונות הקלים. אף על פי שהוא נזהר מכל העבירות שבתורה קראוהו חכמי ישראל מומר לדבר אחד. ואת פושעים נמנה. וגדול עונו מנשוא. כי אם אמור יאמר העבד לרבו. כל אשר תאמר אלי אעשה זולתי דבר אחד. כבר שבר עול אדוניו מעליו. והישר בעיניו יעשה. וכל הענין הזה נאמר (דברים כ״ז:כ״ו) ארור האיש אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם. ביאור אשר לא יקבל על נפשו לקיים כל דברי תורה מראש ועד סוף. ויורה על זה אשר לא יקים לעשות. ולא אמר אשר לא יעשה אותם:",
+            "ועוד תדע כי השונה עבירה אחת עשר פעמים. אף על פי שנזהר מכל שאר העבירות. הנה הוא נחשב כעובר על עבירות חלוקות. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי אם יאמרו לנזיר אל תשתה והוא שותה. אל תשתה והוא שותה. לוקה באחרונה על כל אחד ואחד. כמשפט האוכל טריפה. בהמה טמאה. וחלב ודם:",
+            "וראה ראינו כי רבו עונות הדור על זאת. כי יש אנשים רבים שמקבלים על נפשם להזהר מעבירות ידועות וכל ימי חייהם אינם נזהרים בהם. אבל הם אצלם כהיתר. ואלו לא היו נוהגים כן רק על עבירה אחת. חלי רע הוא בנפשם כאשר ביארנו. אף כי נוהגים על אזהרות רבות וכהנה מן החמורות. כמו שבועת חנם. ומקלל את חבירו או את עצמו בשם. והזכרת שם שמים לבטלה. או במקום שאינו טהור. או בידים לא נקיות. והעלמת עין מן העני. ולשון הרע. ושנאת חנם. וגבהות הלב. ונתינת חתית. והסתכל בעריות. וביטול תלמוד תורה כנגד כולם. ורבות כאלה. כתבנו מקצתם אצל בני הדור להזכירם ולהזהירם. וכן ראוי לכל בעלי תשובה לכתוב במגלת ספר הדברים אשר נכשלו בהם. והמצות אשר קצרו בקיומם. ולקרוא בספר זכרונותם בכל יום:",
+            "והנה מדרגות רבות לתשובה. ולפי המדרגות יתקרב האדם אל הקב\"ה. ואמנם לכל תשובה תמצא סליחה. אך לא תטהר הנפש טוהר שלם להיות העונות כלא היו. זולתי כאשר יטהר האדם את לבו ויכין את רוחו כאשר יתבאר. וכן כתוב (תהילים ל״ב:ב׳) אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון ואין ברוחו רמיה. וכענין הבגד הצריך כבוס. כי המעט מן הכבוס יועיל בו להעביר הגעל ממנו. אך לפי רוב הכבוס יתלבן. וכן כתוב (שם נ\"א) הרב כבסני מעוני. ותכבס הנפש מן העון כפי אשר תכבס את לבה. שנאמר (ירמיהו ד׳:י״ד) כבסי מרעה לבך ירושלים. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (תהילים קי״ב:א׳) אשרי איש ירא את ה'. בעודו איש. רצונו לומר - כי תשובת האדם המעולה בימי בחורותיו בעוד כחו עליו יתגבר על יצרו. אכן כל תשובה מועילה. כמ\"ש (שם צ') תשב אנוש עד דכא ותאמר שוב בני אדם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה עד דכדוכה של נפש:",
+            "עתה נבאר עיקרי התשובה: העיקר הראשון - החרטה. יבין לבבו כי רע ומר עזבו את ה'. וישיב אל לבו כי יש עונש ונקם ושלם על העון. כענין שנאמר (דברים ל״ב:ל״ה) לי נקם ושלם. ונאמר (איוב י״ט:כ״ט) גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב. ויתחרט על מעשיו הרעים. ויאמר בלבו מה עשיתי. איך לא היה פחד אלהים לנגד עיני. ולא יגורתי מתוכחות על עון. ומן השפטים הרעים. כי רבים מכאובים לרשע. לא חמלתי על גופי ולא חסה עיני עליו משחתו. מפני הנאת רגע אחד. ונמשלתי לאיש שיגזול ויחמוס ויאכל וישבע. ויודע כי אחרי אכלו ואחרי שתו יגרס השופט בחצץ שיניו. כענין שנאמר (משלי כ׳:י״ז) ערב לאיש לחם שקר ואחר ימלא פיהו חצץ. ורעה מזאת כי הייתי על הנפש היקרה אכזרי. ונטמאה בגילולי יצרי. ומה הועילה בכל קניניה. אם רעה בעיני אדוניה. ואיך החלפתי בעולם חולף. עולם עומד לעד לעולם. איך נמשלתי כבהמות נדמתי. והלכתי אחרי יצרי כסוס כפרד אין הבין. ותעיתי מדרך השכל. והנה הבורא נפח באפי נשמת חיים חכמת לב וטובת שכל. להכירו וליראה מלפניו. ולמשול בגוף וכל תולדותיו. כאשר המשילה על שאר בעלי חיים שאינם מדברים. מאשר יקרה בעיניו נכבדה. ואחרי אשר בעבור זאת נבראתי. ויהי בי הפך מזה. למה לי חיים. כענין שנאמר (משלי כ״א:ט״ז) אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח. ועוד כי כמשפט הבהמה לא עשיתי. אבל שפלתי ממנה. כי ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו. ואני לא ידעתי ולא התבוננתי. ושלחתי נפשי לחפשי מאדוניה. וטעמתי צופי. ונשיתי סופי. וגזלתי וחמסתי. ועל דל בוססתי. ולא זכרתי יום המות. אשר לא ישאר לפני נשמתי. בלתי אם גויתי ואדמתי. וענין הזה אשר ביארנו. הוא אשר דבר ירמיה עליו השלום (ירמיהו ח׳:ו׳) אין איש נחם על רעתו לאמר מה עשיתי:",
+            "העיקר השני - עזיבת החטא. כי יעזוב דרכיו הרעים ויגמור בכל לבבו כי לא יוסיף לשוב בדרך הזה עוד. ואם און פעל לא יוסיף. כענין שנאמר - (יחזקאל ל״ג:י״א) שובו שובו מדרכיכם הרעים. ונאמר (ישעיהו נ״ה:ז׳) יעזוב רשע דרכו. ודע כי מי אשר חטא על דרך מקרה. כי התאוה תאוה. ויחזק עליו יצרו ויתקפהו. ולא נחלצו רעיוניו וחושיו בפגעו בו. ולא מיהרו לגעור בים התאוה ויחרב. על כן יגורהו היצר בחרמיו. ונפל במכמוריו. לפי שעתו ועתו. בהיות רוח היצר רע מבעתו. ולא מאשר חפצו ורצונו. למצוא עונו. ולעשות כמוה אחרי זאת. ראשית תשובת האיש הזה החרטה. ולשים יגון בלבו על חטאתו. ולהיות נפש נענה. ומרה כלענה. אחרי כן יוסיף בכל יום יראת ה' בנפשו. ויתן חתת אלהים בלבבו בכל עת. עד אשר יהיה נכון לבו בטוח בה'. כי אם יוסיף יעבור (בו) [לפניו] היצר ויפגשהו כפעם בפעם. ורבה עליו תאותו כמשפט הראשון. לא יהיה נפתה לבו עליו. ויעזוב דרכו. כמו שנאמר (משלי כ״ח:י״ג) ומודה ועוזב ירוחם. הזכיר תחלה ומודה. על החרטה והוידוי. ואח\"כ ועוזב. אך האיש המתיצב על דרך לא טוב תמיד. וגבר על חטאיו דורך בכל יום ושונה באולתו. ושב במרוצתו גם פעמים רבות. וכל עת אוהב הרע. ומכשול עונו ישים נוכח פניו. רצונו לומר - התאוה והיצר. וחפצו מגמתו. אשר לא יבצר ממנו כל אשר יזם לעשות. ראשית תשובת האיש הזה. לעזוב דרכו ומחשבתו הרעה. ולהסכים לקיים ולקבל עליו לבל יוסיף לחטוא. אחרי כן יתחרט על עלילותיו הנשחתות. וישוב אל ה'. כמ\"ש (ישעיהו נ״ה:ז׳) יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו. והמשל בזה. למי שאוחז השרץ ובא לטבול ולהטהר. כי יניח השרץ תחלה. ואחרי כן יטבול ויטהר. וכל זמן שהשרץ בידו עוד טומאתו בו. ואין הטבילה מועילה. והנה עזיבת מחשבת החטא. היא השלכת השרץ. והחרטה מאשר חטא. והוידוי והתפלה. במקום הטבילה. והיה כי יבאו יסורים ומכאובים על הרשע. אשר תמיד כל זממיו. להתהלך באשמיו. יווסר בתחלה וישוב ממחשבתו הרעה אשר חשב. ויכרית מעבדיו מידיו. והמשל בזה לעגל אשר יכוהו במלמד הבקר לכוון תלמיו. כן המתיצב על דרך לא טוב. יקח המוסר תחלה לעזוב דרכי מות ללכת דרך ישר. כמ\"ש (ירמיהו ל״א:י״ח) שמוע שמעתי אפרים מתנודד יסרתני ואוסר כעגל לא למד. ועוד נאמר אחריו (שם שם י\"ט) כי אחרי שובי נחמתי. רוצה לומר כי אחרי אשר יסרתני ואוסר. ושבתי מדרכי הרעה. נחמתי אחרי כן ואתחרט על מה שעבר מדברי עונותי. והנה נתבאר לך מזה כל הענין אשר ביארנו:",
+            "העיקר השלישי היגון. ישתונן כליותיו. ויחשוב כמה רבה רעת מי שהמרה את יוצרו. ויגדיל יגון בלבבו. וסער מתחולל ברעיוניו. ויאנח במרירות לב. כי יתכן שיתחרט וירע בעיניו כל חטאתו אשר חטא ולא השלים חקו בזה. כי גם הפסד דינר או איסר קשה בעיני האדם. אך אם אבד עשרו בענין רע ויצא נקי מנכסיו. נפשו עליו תאבל. ותכבד אנחתו. נפשו מרה לו. וכן על צרות רעות ורבות כאבו נצח. ויגון בלבו יומם. ויותר מהמה ראוי שיצטער ויאנח מי שהמרה את השי\"ת (והנחית) [והשחית] והתעיב עלילה לפניו. ולא זכר [יוצרו] אשר בראו יש מאין. וחסד עשה עמו. וידו תנחהו בכל עת. ונוצר נפשו בכל רגע. ואיך מלאו לבו להכעיס לפניו. ואיך טח מראות עיני החוטא. מהשכיל לבבו. והמשכיל אשר נפקחו עיניו. יוחקו הדברים האלה בלבו. ויבואו חדרי רוחו:",
+            "ומדרגות התשובה ומעלותיה. לפי גודל המרירות ועוצם היגון. והיא התשובה אשר תבא מדרך טוהר הנפש וזכות שכלה. כי לפי שכלו. וכפי אשר תפקח עיניו. ירבו ויעצמו במאד מאד יגוניו ברעיוניו. על רוב עוניו. כמו שנאמר - (ישעיהו נ״ז:ט״ז) כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי. ביאורו כאשר יעטוף ויצטער הרוח שהוא מלפני כי הוא מן העליונים. ויעטפו נשמות אשר אני עשיתי. לא אריב עוד ולא אקצוף. כי איך לא אחון וארחם על נפש יקרה אשר היא מלפני. ונשמות אני עשיתי. על כן יקל העון כפי אשר תכבד (העבודה) [עבודת] האנחה עליו. כי היגון יבא מאת טוהר הנשמה העליונה. ונרצתה בזה יותר מאשר תרצה ברוב יסורי הגוף ומכאוביו. והמשל בזה כי המלך יחמול על חניכיו ילידי ביתו הקרובים אליו והם מאצילי ארץ הנכבדים ויתן להם חנינה. יותר מחמלתו על הרחוקים ופחותים. ואמר ונשמות אני עשיתי. לקרבתן אל העליונים. אף על פי שהגוף והכל מעשה ידיו. וכמוהו (שמות ל״ב:ט״ז) והלוחות מעשה אלהים המה. ועוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה שלשה שותפין יש באדם אביו ואמו והקב\"ה. ולפי שאין לאב ולאם שותפות בנשמה. על כן אמר ונשמות אני עשיתי. יורה על אמרו כי רוח מלפני. כי ענינו כאשר ביארנו: ",
+            "ואמר דוד המלך עליו השלום (תהלים ל\"ח) ה' נגדך כל תאותי ואנחתי ממך לא נסתרה. ביאורו גלויה לפניך כל תאותי כי איננה זולתי לעבודתך. ואתה יודע אנחתי כי איננה על עסקי עולם והדברים הכלים. זולתי על חטאי ועל קוצר ידי בעבודתך. ואמר אחד מן המתנפלים בחין ערכו. אנחתי מפחדך. הרחיקה ממני האנחות. דאגתי מקוצר ידי בעבודתך. הרחיקה ממני הדאגות.",
+            "העיקר הרביעי הצער במעשה כמו שנאמר (יואל ב') וגם עתה נאום ה' שובו עדי בכל לבבכם ובצום ובבכי ובמספד. ואמרו ז\"ל הלב והעינים שני סרסורי החטא. וכן כתוב (במדבר ט\"ו) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. לכן בזאת יכופר עון הסרסורים. במדת תשובתם. כנגד מדת משובתם. כי יתכפר עון לבב החטאים. במרירותם ואנחותם. בשבר אשר הם שוברים אותו. כמש\"כ כי רוח מלפני יעטוף. ונאמר (תהלים נ\"א) לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. ומשל על זה מן הכלים [הטמאים] אשר [נשברו]. מטומאתם טהרו. כמ\"ש (ויקרא י\"א) תנור וכירים יותץ. ועון העינים יכפר בדמעות כמו שנאמר (תהילים קי\"ט) פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך. לא אמר על לא שמרתי תורתך, אבל אמר לא שמרו. כי הם סבבו החטא על כן הורדתי פלגי מים:",
+            "העיקר הה' הדאגה. כי ידאג ויפחד מעונש עונותיו. כי יש עונות שהתשובה תולה כפרתן ויסורין ממרקין. כמ\"ש (תהלים ל\"ח) כי עוני אגיד אדאג מחטאתי. וענין היגון על שעבר. וענין הדאגה על העתיד. ועוד שנית ידאג. אולי הוא מקצר בחובת התשובה בצער ובמרירות ובצום ובבכי. וגם כי הרבה צער והרבה בכה יזחל ויירא אולי לעומת זה הרבה אשמה. ולא השלים חוקו את כל ענותו ואשר יבכה בצום נפשו. ומי שהתבונן בגודל עבודת הבורא על יצוריו וכי אין קץ לרעת הממרה את פיו. כל אשר יוסיף בעבודה ובדרכי התשובה. הלא מצער היא. והנה למעט בעיניו. ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי י\"ד) חכם ירא וסר מרע ובאורו. החכם אף על פי שהוא סר מרע בכל מאמצי כחו. יירא ויזחל. אולי לא כלה חקו. ולא נזהר כדת מה לעשות. וכמוהו (שם כ\"ח) מעקש דרכים והוא עשיר. אף על פי שהוא עשיר. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה בילמדנו אל תפרש חכם ירא וסר מרע אלא חכם סר מרע וירא. וסוף הפסוק מוכיח עליו (שם) וכסיל מתעבר ובוטח. אמר על מידות הכסיל שהוא בהיפך ממידת החכם כי הכסיל מתעבר ועם כל זאת בוטח שלא יקרהו עון ונזק. ובעל הכעס עלול לפשעים ומופקר לנזקים. שנאמר (משלי כ\"ט) ובעל חמה רב פשע. ונאמר (שם כ\"ה) עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצר לרוחו:",
+            "ועוד ידאג בעל תשובה פן יתגבר עליו יצרו. כמו שאמרו ז\"ל אל תאמין בעצמך עד יום מותך. כל שכן האיש אשר נצחו לבו כבר. כי ראוי להשמר מן היצר האורב בכל עת. ולהוסיף בנפשו יראת ה' יום יום. ותהיה לו למעוז בעבור עליו כל משברי היצר המתחדש לעתיד.",
+            "ודבר שלמה המלך עליו השלום על דבר התשובה. ופרט בו הענין הזה. ופתח פתח דבריו ואמר (שם כ\"ח) בעלוץ צדיקים רבה תפארת ובקום רשעים יחופש אדם. פירוש הצדיקים מפארים ומכבדים בני אדם. על כל מעלה טובה הנמצאים בהם. והרשעים מחפשים מומי בני אדם ושגאותם להשפילם. ואף על פי שכבר הזניחו המעשים ההם וחזרו בתשובה. אח\"כ אמר (שם שם י\"ג) מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם. כי אף על פי שאין לבעל התשובה לגלות עונותיו לבני אדם. כמו שיש להבין מה שאמר ובקום רשעים יחופש אדם. אבל חייב להתוודות עליהן. כענין שנאמר (תהלים ל\"ב) חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי. ונאמר (ירמיה ב') הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי. וחכמי ישראל ז\"ל פירשו. פעמים שהמכסה פשעיו לא יצליח. כמו בעבירות שבין אדם לחבירו. כי אין לו כפרה עד אשר ישיב הגזלה והחמס והעושק. ועד אשר יבקש מחילה מאשר הציק לו. או הלבין פניו. או ספר עליו לשון הרע. או בעבירות שבין אדם למקום שנתפרסמו לבני אדם כי העושה עבירות בפרהסיא מחלל את השם (ורש\"י ז\"ל בפ' יוה\"כ מפרש בע\"א. עי\"ש). וחייב להתאונן ולהתאבל עליהם לפני בני אדם לקדש את השם. וזהו שכתוב (ירמיה ל\"א) כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך. ענין נחמתי החרטה והצער. כי עיקר התשובה במרירות הלב כאשר בארנו. ואחרי הודעי ספקתי על ירך. אחרי שנודעתי לבני אדם והתפרסמו עונותי התאבלתי במעשים נראין לבני אדם. כמו (יחזקאל כ\"א) ספוק אל ירך ונאמר (איוב ל\"ג) ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי:",
+            "ומודה ועוזב ירוחם. פירוש אף על פי כי יסודות התשובה ג'. החרטה. והוידוי. ועזיבת החטא. החרטה והוידוי בכלל מודה. כי המתודה מתחרט. ואין תשובה פחותה משלש אלה. כי המתחרט ומתודה ואיננו עוזב החטא דומה למי שטובל ושרץ בידו. אכן מודה ועוזב ירוחם. כי הוא בעל תשובה. אף על פי שיש לתשובה מדרגות רבות כאשר ביארנו:",
+            "אמר אחרי כן (משלי כ״ח:י״ד) אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה. פירוש אף על פי שהוא מודה ועוזב יש עליו לפחד תמיד. אולי לא השלים חוק התשובה. כי היא צריכה למדרגות רבות. ויוסיף אומץ בכל יום להשיג המדרגות. גם יפחד אולי יתחדש עליו יצרו. וישמר ממנו בכל עת. ויוסיף יראת השם בנפשו תמיד. ויתפלל תמיד אל השם לעזרו אל התשובה. ולהצילו מיצרו. ומקשה לבו יפול ברעה. האומר בלבו השלמתי חוק תשובתי. ואיננו משתדל תמיד להשיג מדרגות התשובה ולהוסיף בנפשו יראה. יענש על זה. כי הוא רם לבב. ואיננו מכיר מגרעת נפשו. ואם איננו מכיר גודל חיובו להכשיר דרכיו ביתרון הכשר לפני השם. גם איננו נשמר מיצרו האורב לו תמיד. על כן יפול ביד יצרו:",
+            "העיקר הו' הבושה. כענין שנאמר (ירמיהו ל״א:י״ט) בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי. והנה החוטא יבוש מאוד לעבור עבירות לפני בני אדם. ויכלם אם ירגישו ויכיר בעבירותיו. ואיך לא יבוש מן הבורא יתברך. ואין זה כי אם לפי היות הש\"י רחוק מכליותיו. על כן יבוש מן הנבראים. ולא יבוש מן הבורא יתברך. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי בשעת פטירת ריב\"ז אמרו לו תלמידיו רבינו ברכנו. אמר להם יהיה רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. אמרו לו רבינו עד כאן ולא יותר אמר להם הלואי. תדעו שהרי אדם עובר עבירה בסתר ואומר הלואי לא יראני האדם:",
+            "והמדרגה העליונה בזה שיכלם האדם על עונותיו מלפני הש\"י. וענין ההכלמה. ההרגשה בבושה. והשתנות זיו פניו כענין שנאמר (תהילים ס״ט:ח׳) כסתה כלימה פני. ובכל מקום תראה הכלימה נזכרת אחר הבושה כי היא יתירה מן הבושה (יחזקאל ל״ו:ל״ב) בושו והכלמו (ירמיהו ל״א:י״ט) בושתי וגם נכלמתי. ובראות החוטא כי הש\"י מעביר עונו ומאריך לו. ואיננו נפרע ממנו. ולא כחטאיו עשה לו. ולא כעונותיו גמל עליו. יוסיף בושה בלבבו. הלא החוטא למלך בשר ודם ובוגד בו והוא מכפר לו יבוש ממנו. וכן כתיב (יחזקאל ט״ז:ס״ג) למען תזכרי ובושת מכל עלילותיך בכפרי לך לכל אשר עשית. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה העושה דבר ומתבייש ממנו מוחלין לו על כל עונותיו. וכן מצינו בשאול שאמר (ש\"א כ\"ט) ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלומות. ולא הזכיר אורים ותומים. כי נתבייש להזכירם. מפני שהרג נוב עיר הכהנים. ואמר לו שמואל (שם שם י\"ט) מחר אתה ובניך עמי. עמי במחיצתי. וישיג אדם מדרגת הבושה בהתבודד לחשוב בגדולת השם. וכמה רבה רעת הממרה את פיו. ובזכרו תמיד כי השם רואה מעשיו ובוחן כליותיו וצופה מחשבותיו:",
+            "העיקר הז' הכניעה בכל לב. והשפלות. כי המכיר את בוראו ידע כמה העובר על דבריו שח ושפל. ונגרע מערכו. כענין שנאמר (תהילים ט״ו:ד׳) נבזה בעיניו נמאס. ונאמר (איוב ט״ו:ט״ז) אף כי נתעב ונלאה איש שותה כמים עולה (ירמיהו ו׳:ל׳) כסף נמאס קראו להם. על כן יכנע ויהיה שפל בעיניו. ודוד המלך עליו השלום בהתודותו על חטאו בבוא אליו נתן הנביא אמר בסוף דבריו (תהילים נ״א:י״ט) זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. רוח נשברה. רוח נמוכה. למדנו מזה כי ההכנעה מעיקרי התשובה. כי המזמור הזה יסוד מוסד לעיקרי התשובה. ובהכנעה יתרצה האדם אל השם. שנאמר (ישעיהו ס״ו:ב׳) על עני ונכה רוח. ונאמר בענין התשובה (שם נ\"ו) ואמר סלו סלו פנו דרך וגו' כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים. למדנו כי ההכנעה מעיקרי התשובה. וכן שאר כל הפרשה מדברת על בעלי התשובה (שם שם ט\"ו) כי לא לעולם אריב וגו' בעון בצעו קצפתי וגו' דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו וגו' פירושו - דרכיו ראיתי בהכנעה. כמו שאמר ואת דכא ושפל רוח. ובמרירות הלב כמו שאמר כי רוח מלפני יעטוף. וארפאהו. כי אסלח לעונו. כמו (הושע י״ד:ה׳) ארפא משובתם (ישעיהו ו׳:י׳) ושב ורפא לו. ואנחהו. אעזרהו על עזיבת החטא ואגבירהו על יצרו:",
+            "ודע כי מעלות ההכנעה רבות כאשר יתבאר בשערי הענוה בע\"ה. והמדרגה העליונה בהכנעה המחויבת מדרך התשובה. שיגדיל ויאדיר עבודת ה'. ולא יחזיק טובה לעצמו. כי יקטן הכל בעיניו כנגד מה שהוא חייב בעבודת השם. על כן יכנע ויעבוד בהצנע. ולא יחמוד כבוד על מעשיו הנכבדים. ולא יבקש תפארת על פעליו המפוארים. ויסתירם [מרעיו] כפי היכולת:",
+            "ובא הענין הזה על עיקר התשובה מבואר בדברי הנביא עליו השלום שנאמר (מיכה ו׳:ו׳) במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום. פירושו - במה אקדם ה' על רוב חסדיו. כי הזכיר למעלה בפרשה מחסדי הש\"י. ובמה אכף לאלהי מרום על רוב חטאי. והזכיר אלהי מרום. להורות ולהודיע כמה ראוי אשר יכף ויכנע מי שהמרה רם על הכל. ובאר הענין אחרי כן. האקדמנו בעולות בעגלים בני שנה. הירצה ה' באלפי אלים ברבבות נחלי שמן. אשר אקדמנו בהם על רוב חסדיו. האתן בכורי פשעי. להראות כניעתי וכפיפתי על רוב חטאי. כי אני מכיר עוצם פשעי. כי ראוי לתת בכורי קרבן בעבור פשעי. כי רב מאוד וכי עצום. פרי בטני חטאת נפש. הזכיר על הפשע בכורי ועל החטאת פרי בטני. כי הפשע הוא המרד כאשר אמרו רבותינו זכרונם לברכה והוא יותר מן החטא. והיתה התשובה. הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד. כי זה נבחר מן העולות והמנחות לקדם בו את ה' על חסדיו. והצנע לכת עם אלהיך. זה עיקר כניעתך וכפיפתך לעבוד את ה' בהצנע לכת כי זה יורה על כניעתך שלא תחמוד כבוד על מעשיך הנכבדים אף כי על המעלות אשר לא יחפוץ בהם היוצר [מן] יצוריו. כי אין להתהלל בהם. כמו העושר והגבורה וממיני החכמות. זולתי השכל וידוע את הש\"י כמו שנאמר (ירמיהו ט׳:כ״ב) אל יתהלל חכם בחכמתו וגו':",
+            "ועוד נתחייב בעל התשובה על הכניעה. מפני שהוא חייב להסיר מנפשו המדות שגורמות לחטוא ומעוללות הפשעים.",
+            "והגאוה מסבבת כמה עבירות. ומגברת יצר לב האדם עליו. שנאמר (דברים ח׳:י״ד) ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך. ונאמר (משלי כ״א:ד׳) רום עינים ורחב לבב נר רשעים חטאת. פירושו - הגאוה ניר הרשעים. כי ממנה יפרו החטאים. כאשר נאמר ורם לבבך ושכחת. ונאמר (תהילים י׳:ב׳) בגאות רשע ידלק עני. ונאמר (שם) הדוברות על צדיק עתק בגאוה. ונאמר (יחזקאל ל״ב:כ״ד) אשר נתנו חתיתם בארץ חיים. וכמו שעושים בני אדם ניר בשדה כדי לפרות בו הזרע ולאסוף רוב תבואות. כן עושים הרשעים את הגאוה ניר בלבבם וזורעים בו המחשבות הרעות להוליד ולהצמיח העבירות שהם פרי מחשבותם ועל דרך המשל כמו שאמר הנביא ופרח כראש משפט וגו'. ומה שאמר חטאת. פירושו - ניר רשעים ניר חטאת. וכול חטאים רבים כמו (ירמיהו י״ז:א׳) חטאת יהודה. או יהיה פירושו וחטאת. כמו (חבקוק ג׳:י״א) שמש ירח. והטעם מלבד כי הגאוה גורמת חטאים. המדה עצמה חטאת. כמו שנאמר (משלי ט״ז:ה׳) תועבת ה' כל גבה לב. ובעל גאוה נמסר ביד יצרו. כי אין עזר השם עמו. אחרי אשר הוא תועבת השם.",
+            "ועוד חייב בעל התשובה להכנע ולקיים עליו להתנהג על הדרך שאמרו רבותינו זכרונם לברכה והוי שפל רוח בפני כל אדם. וישיג מזה שלא יכעוס ולא יקפיד על חביריו. וגם לכל הדברים אשר ישמע אל יתן לבו. ולהעביר על מדותיו [ומעבירין מזה] להתכפר על עונותיו. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה המעביר על מדותיו מעבירים לו על כל פשעיו. מדה כנגד מדה. וזה פתח תקוה נכבד מאוד ונאמר (איכה ג׳:כ״ט-ל׳) יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה. יתן למכהו לחי ישבע בחרפה.",
+            "העיקר הח' ההכנעה במעשה. שיתנהג במענה רך כענין שנאמר(משלי ט') מענה רך ישיב חמה. ובקול נמוך כי זה מדרך השפלות שכמו שנאמר (ישעיהו כ״ט:ד׳) ושפלת מארץ תדברי ומעפר תשח אמרתך. בהפך ממה שנאמר על העשיר בעל הגאוה (משלי י״ח:כ״ג) ועשיר יענה עזות ולא יתעסק בנוי המלבושים והתכשיטין. כמו שנאמר (שמות ל״ג:ה׳) ועתה הורד עדיך מעליך. ונאמר באחאב (מלכים א כ״א:כ״ז) ויצום וישכב בשק ויהלך אט. ואמר הש\"י על זה הראית כי נכנע אחאב. וענין ויהלך אט. בהפך מדרך המלכים שהם מהלכים ברב חיל וקול המולה. ויהיו תמיד עיניו שחות. כענין שנאמר - (איוב כ״ב:כ״ט) ושח עינים יושיע. וסימני ההכנעה כמו מענה רך וקול הנמוך. ושחות העין יזכירוהו להכניע את לבו:",
+            "העיקר הט' שבירת התאוה הגשמית. ישיב אל לבו כי התאוה עוללה לנפשו לחטוא ולמשוך העון בחבלי השוא. ויעשה נדר לשמור את דרך התשובה. יפרוש מן התענוגים. ולא ימשך אחר תאותו גם בדברים המותרים. ויתנהג בדרכי הפרישות. ולא יאכל רק לשובע נפשו וקיום גופו. כענין שנאמר (משלי י״ג:כ״ה) צדיק אוכל לשובע נפשו. ואל יגש אל אשה רק לקיים מצות פריה ורביה. או למצות עונה. כי כל זמן שהאדם הולך אחר התאוה. נמשך אחרי תולדות החומר. וירחק מדרך הנפש המשכלת. ואז יתגבר יצרו עליו. כעניין שנאמר (דברים ל״ב:ט״ו) וישמן ישורון ויבעט. ונאמר (שם ח') פן תאכל ושבעת וגו' ורם לבבך. ונאמר (משלי ל׳:ט׳) פן אשבע וכחשתי. ואמרו ז\"ל אבר קטן יש באדם. משביעו רעב מרעיבו שבע:",
+            "והנה התאוה הנתונה בלב אדם שורש כל הפעולות. לכן אם יתקן התאוה. תחת אשר כל האיברים ישרותה ימשכם אחרי השכל. וילוו עליו וישרתוהו. יכשרו כל הפעלים. שנאמר (משלי כ״א:ח׳) וזך ישר פעלו. (ונ\"ל שמפרש הפסוק \"וזך\" רצונו לומר - שהוא זך מן התאווה \"ישר פעלו\". כל מעשיו בחזקת מתוקנים וישרים. והוא דבר הלמד מענינו שכתוב אחריו ההפך. נפש רשע אותה רע לא יוחן בעיניו רעהו). ונאמר (שם י\"ג) תאוה נהיה תערב לנפש. נהיה כמו נשברה מלשון (דניאל ח׳:כ״ז) נהייתי ונחליתי. אמר כי כאשר ישבר אדם תאותו גם בדברים המותרים. בזה תצליח הנפש. והמדה הזאת תערב לה. כי ירים השכל ידו וגבר. ותועבת כסילים סור מרע. הכסילים אשר אינם שוברים תאותם. ורודפים תמיד תענוגות בני האדם. כי תפגע תאותם בדרך חטא וכל דבר רע. לא יסורו ממנו. ונקראו כסילים על רדיפת התענוגים כמו שנאמר (משלי כ״א:כ׳) וכסיל אדם יבלענו. ונאמר (ישעיהו ה׳:י״א) הוי משכימי בבקר שכר ירדפו וגו' והיה כנור ונבל וגו' ואת פעל ה' לא יביטו וגו'. ונאמר (משלי י״ג:כ״ה) ובטן רשעים תחסר. ונאמר (מלאכי ב׳:ג׳) וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אלו בני אדם שכל ימיהם כחגים. ויאמר (משלי י״ח:א׳) לתאוה יבקש נפרד בכל תושיה יתגלע. פירושו - מי שמבקש ללכת אחר תאותו ורצונו. נפרד מכל חבר ועמית. כי ירחקו ממנו אוהב וריע. כי תאות בני אדם ומדותם חלוקות. אין רצונו של זה כרצונו של זה. אכן אם ילך בדרך השכל אז יתחברו לו החברים. ויהיו אוהביו רבים. ואמרו במוסר. מי שהוא רוצה את מדותיו רבו הקופצים עליו. ויש לפרש על הענין הזה בעצמו לתאוה יבקש נפרד. איש נפרד מכל אח וחבר לתאוה הוא מבקש. ובעבור שמבקש ללכת אחרי רצונו. למען זאת מרעהו רחקו ממנו. כענין (משלי י״ט:ד׳) ודל מרעהו יפרד. בכל תושיה יתגלע. ההולך אחר תאותו לא בדבר אחד יחטא בלבד. אך בכל זאת שבתורה יתגלע כי יעבור על כולנה. מלשון (שם כ') וכל אויל יתגלע: ",
+            "ועוד תמצא לו תועלת בשברו התאוה הגשמית. כי אם תשאלנו תאותו דבר בליעל ועבירה. ידבר אל לבו. הן בהיתר לא אמלא תאותי. ואיך אשלח ידי באיסור: ",
+            "ועוד תמצא בשבירת התאוה תועלת רבה ועצומה. כי יגלה בצדק לבו וטוב חפצו לתשובה. כי הוא מואס הטבע אשר גרם לו חטא. ובזה יתרצה אל הש\"י וימצא חן בעיניו. וכן כתוב (תהילים נ״א:י״ט) זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. רוח נשברה הוא הרוח הנמוכה והנכנעת. ולב נשבר על שבירת התאוה הגשמית. כי התאוה נתונה בלב. כמו שנאמר (תהילים כ״א:ג׳) תאות לבו נתת לו. ובמזמור התשובה נאמר המקרא הזה. ובאמרו לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. למדנו מזה כי בעל התשובה מתרצה אל השם בשבירת התאוה הגשמית. וכי זה מעיקרי התשובה ועוד נאמר בענין התשובה (ישעיהו נ״ז:ט״ו) להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים:",
+            "ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל מי שיש בו שלש מדות הללו מתלמידיו של אברהם אבינו. עין טובה. ורוח נמוכה. ונפש שפלה. ענין נפש שפלה. שאינו הולך אחר התאוה הגשמית גם בדברים המותרים. כמו שמצינו שאמר אברהם (בראשית י״ב:י״א) הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את. שלא נסתכל בה עד היום ההוא להתבונן על תכונת יפיה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה במה שכתוב (שמואל ב כ׳:ג׳) ותהיין צרורות עד יום מותן אלמנות חיות. בכל יום היה דוד מצוה להיטיב את ראשן ונותן תמרוקים לקשטן. כדי להציק לתאותו ולהכניעה. באשר יכבוש יצרו מהן. למען יתכפר לו על דבר בת שבע.",
+            "העיקר הי' להיטיב פעליו בדבר אשר זדה עליו. אם הסתכל בעריות. יתנהג בשחות העינים. אם חטא בלשון הרע יעסוק בתורה. ובכל האיברים אשר חטא ישתדל לקיים בהם המצות. וכן אמרו רבותינו ז\"ל הצדיקים באותו דבר שחוטאים בו מתרצים. עוד אמרו אם עשית חבילות של עבירות. עשה כנגדן חבילות חבילות של מצות. רגלים ממהרות לרוץ לרעה. יהיו רצים לדבר מצוה. לשון שקר. אמת יהגה חכו ופיו יפתח בחכמה ותורת חסד על לשונו. ידים שופכות דם. פתוח יפתח את ידו לאחיו לענייו. עינים רמות. יהי דכא ושח עינים. לב חורש מחשבות און. בלבו יצפון אמרי התורה ויהי הגות לבו תבונות. משלח מדנים בין אחים. יבקש שלום וירדפהו.",
+            "העיקר הי\"א חפוש דרכיו. כענין שנאמר (איכה ג׳:מ׳) נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'. ויעשה כן לג' דברים. האחד למען יזכור כל הדברים שחטא עליהם ויתודה על כולן. כי הווידוי מעיקרי הכפרה. והשני. למען ידע כמה לו עונות וחטאות ויוסיף להכנע. והשלישי, כי אף על פי שהוא מקבל עליו לעזוב כל חטא. צריך שידע הדברים שחטא עליהם. כדי לעשות בהם גדרים. ולהשמר מאד לנפשו בהן ממארב היצר כי נפשו עלולה בהם. אחרי אשר נקלו בעיניו ושלט יצרו בהם. והנה נפשו חולה מהמעשים ההם והחולה כאשר יחל להבריא צריך להזהר מהרבה ענינים שלא יחזירוהו לחליו: ",
+            "העיקר הי\"ב צריך שיחקור וידע ויכיר גודל העונש לכל אחד מעונותיו. באיזה מהן יש מלקות. ובאיזה יש חייבי כריתות ובאיזה יש חייבי מיתות בית דין. למען ידע גדול עונו בהתודותו. וימרר בבכי על אשר הכעיס תמרורים. ולמען יוסיף להכנע. ולמען יפחד מעונותיו. כי העבירות החמורות. תשובה תולה כפרתן ויסורים ממרקין. וכן כתוב (ירמיהו ב׳:כ״ג) ראי דרכך בגיא דעי מה עשית. ויתבאר העיקר הזה בשער השלישי: ",
+            "העיקר הי\"ג להיות העבירות הקלות חמורות בעיניו. לארבעה פנים. האחד. כי אין לו להביט לקטנות העבירה. אבל יביט לגדולת מי שהזהיר עליה. והשני. כי היצר שולט בעבירות הקלות. ואולי תהיה זאת סיבה להתמיד בהן ואז יחשבו גם הם כחמורות בהצטרף עונש כל פעם. ומשלו על זה מחוט של משי שהוא נרפה וחלוש. וכאשר יכפלו אותה כפלים רבים יעשה עבות חזקה. והשלישי. כי בהתמדתו על העבירה נעשית לו כהיתר. ויפרוק עולה מעליו. ולא ישתמר ממנה. ויחשב עם פורקי עול. וכופרים לדבר אחד. והרביעי. כי אם נצחו היצר בדבר קטן. ינצחהו מחר בדבר גדול. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כל המשבר כלים בחמתו יהי בעיניך כאלו עובד אלילים. שכך דרכו של יצר הרע היום אומר לו כך למחר אומר לו לך עבוד אליל. ונאמר (בראשית ד׳:ו׳-ז׳) הלא אם תיטיב שאת וגו'. פירושו - למה נפלו פניך. הלא אם תיטיב מעשיך ותשוב אלי שאת. פירושו - תשא פניך. מלשון (איוב י״א:ט״ו) כי אז תשא פניך ממום. ויש לפרשו מלשון סליחה. ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ. ואם לא תשוב מאשר חטאת. לא העון אשר בידך לבדו ילין אתך. כי היצר רובץ לפתח להחטיא אותך בכל אשר תלך. ונוצח אותך תמיד אחרי אשר נצח אותך ויקוש לך. וגם נלכדת ולא שבת. ואליך תשוקתו. להדיחך. ואורב לך בכל עת. ואתה תמשל בו. אם תרצה להתגבר עליו. על כן תענש על החטא אחרי אשר נתתי לפניך היכולת לכבוש את יצרך: ",
+            "ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי י״ג:י״ג) בז לדבר יחבל לו וירא מצוה הוא ישולם. אמר זה על הבז לעבירות הקלות. כי יחבול לו מן הפנים אשר זכרנו. וירא מצוה שהוא ירא לבטל מצוה כאשר יירא [מעבירה] חמורה. הוא ישולם. הוא מתעתד אל הגמול השלם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה. ועוד אמרו שהמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה. ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה: ",
+            "העיקר הי\"ד הוידוי. שנאמר (ויקרא ה׳:ה׳) והתודה אשר חטא עליה. ויש עליו להזכיר עונותיו ועונות אבותיו כי היה נענש עליהן באחזו מעשי אבותיו בידו. וכן כתוב (ויקרא כ״ו:מ׳) והתודו את עונם ואת עון אבותם. ",
+            "העיקר הט\"ו התפלה. יתפלל אל השם ויבקש רחמים לכפר את כל עונותיו. שנאמר (הושע י״ד:ג׳) קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו. זה ענין הוידוי. אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב. זה ענין התפלה. ופירושו - וקח טוב מעשה הטוב שעשינו. כי אמרו ז\"ל עבירה מכבה מצוה. ובעת התשובה יתכפרו העונות ותתעורר זכות המצוה ויאיר נרה. אחרי אשר לא הגיה אורו לפני התשובה. וכן כתיב (איוב ח׳:ו׳) אם זך וישר אתה כי עתה יעיר עליך ושלם נות צדקך. אמרו רבותינו זכרונם לברכה אם זך וישר היית לא נאמר. אלא אם זך וישר אתה. שעשית תשובה. כי עתה יעיר עליך. עתה אחרי התשובה שעשית. יעיר עליך כל הצדקות שעשית מלפנים ואשר היה ביתך פתוח לרוחה. ונטעת אשל אכסניא. כמ\"ש (שם ל\"א) דלתי לאורח אפתח וקודם התשובה לא היו צדקותיך מגינות עליך. ואחרי שובך וסר עונך. יעיר זכותך ושלם נות צדקך. ונשלמה פרים שפתינו. יחשוב וידויינו כחטאת פרים לרצון לנו לפניך. והזכיר פרים כי חטאת פר היה פנימי והיו מזין מדמו על הפרוכת ועל מזבח הזהב: ",
+            "ועוד יתפלל בעל התשובה לאל השם. למחות כעב פשעיו וכענן חטאתיו. ושיחפוץ בו וירצהו ויעתר לו כאשר אם לא חטא. כענין שכתבו בדברי אליהוא על בעל התשובה אחרי היסורין (שם ל\"ג) יעתר אל אלוה וירצהו. כי יתכן להיות העון נסלח ונפדה מכל היסורין ומכל גזירה. ואין לשם חפץ בו. ומנחה לא ירצה מידו. והתאות הצדיקים מן ההצלחות להפק רצון מהשם ושיחפוץ בהם. ורצונו החיים הקיימים והאמיתיים והאור הגדול הכולל כל הנעימות. כענין שנאמר (תהילים ל') חיים ברצונו. ונאמר (שם פ') ה' אלהים צבאות האר פניך ונושעה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אין לנו אלא הארת פניך. והוא ענין הרצון וכבר הקדמנו ובארנו זה. על כן תראה בתפלת דוד בעת התשובה. אחרי שאמר (שם נ\"א) הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני. התפלל עוד על הרצון להיות רצון הש\"י בו כקודם החטא. ואמר (שם) אל תשליכני מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממני. אחרי כן התפלל ואמר (שם) השיבה לי ששון ישעך. שיהיה נסי השם וישעו מצוים אתו ושתצלח עליו רוח אלהים כאשר בתחלה. ואחרי כן אמר (שם) ורוח נדיבה תסמכני. פירושו - הנה קטונתי מפני פשעי ואיני ראוי לנסיך ולהגלות עלי זרוע קדשך. ואם נשאת עון חטאתי. איני כדאי להיות נאהב ורצוי כירחי קדם. אבל ברוח נדיבה תסמכני כי אין קץ לנדבך וטובתך ובא ורו\"ח בחסרון בי\"ת. כמו (בראשית כ״ז:ל״ז) ודגן ותירוש סמכתיו ובענין הזה אמר הושע עליו השלום (הושע י״ד:ה׳) ארפא משובתם אוהבתם נדבה. ענין אוהבם נדבה כענין מה שאמר דוד [ורוח נדיבה] תסמכני: ",
+            "ועוד יתפלל בעל התשובה אל ה' תמיד ושיעזרהו אל התשובה. כמו שנאמר (ירמיהו ל״א:י״ח) השיבני ואשובה כי אתה ה' אלהי: ",
+            "העיקר הט\"ז תיקון המעוות באשר יוכל לתקן. כענין שנאמר (יונה ג׳:י׳) וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה. ונאמר (שם) וישובו איש מדרכו הרע ומן החמס אשר בכפיהם. כי בדברים שבין אדם לחבירו כמו הגזל והחמס. לא יתכפר עונו עד אשר ישיב את הגזלה. וכן אם ציער את חבירו והציק לו. או הלבין פניו. או סיפר עליו לשון הרע. אין לו כפרה עד שיבקש ממנו מחילה. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי אף על פי שנתן לו דמי בושתו ודמי צער ההכאה. אין צער הבושה וההכאה נמחל לו עד שיבקש ממנו [מחילה] שנאמר (בראשית כ׳:ז׳) ועתה השבת אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה: ",
+            "וראוי לבעל התשובה לעשות כן קודם הוידוי כדי שיתרצה בוידויו. ודוד המלך עליו השלום בעת התשובה כן עשה קודם הוידוי. שנאמר (תהילים נ״א:ו׳) לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי. למען תצדק בדברך תזכה בשפטך. פירוש לך לבדך אני נחשב חטא ואינני צריך זולתי למחילתך. ואם חטאתי לאיש כבר בקשתי מחילה ממנו. וכפרתי פניו. וכמוהו (בראשית מ״ג:ט׳) וחטאתי לאבי כל הימים. על החטא הזה אחשב חוטא כל הימים אצל אבי. כי לזאת לא יסלח לי. ותרגומו ואהא חטא לאבא. או יהיה פירוש לך לבדך חטאתי. לא חטאתי לאיש ולא העתרתי דברי עליו. ולא לקחתי מיד איש מאומה שאצטרך למחילתו ולהשיב את גזלתו. ואין כפרתי תלויה אלא בסליחתך. למען תצדק בדברך תזכה בשפטך. כדי להראות לעמים צדקתך. וגודל סליחתך. ביום דברך ודינך בעת שפטך אותי. ולשון למען. כי גדול החטא. סיבה להוודע גודל הצדקה בסליחתו. על כן ימשול הדבר. כאלו היה ראשית חטאת. למען יגלה חסד השם. וצדקתו ובסליחתו ביום שפטו. וכמוהו (הושע ח') כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת. כי עשיית העצבים סיבת הכרת כספם וזהבם. המשיל הדבר כאלו עשו העצבים למען יכרת. או יהיה פירושו. למען זה תצדק בדברך על הפקודה והשלום (ור\"ל שהוא מצדיק עליו את דינו ית'). וכן למען יכרת. למען זה יכרת:",
+            "ועל הדרך הראשון פירשו רבותינו זכרונם לברכה במדרש תהלים על זה. משל לרופא שראה את המכה. ואמר כמה המכה הזאת מכה רבה מאד. אמר החולה והלא אשר הוכיתי מכה נחלה. לא היתה זאת. כי [אם] לבעבור הגלות צדקת רפואתך. ובעבור הראותך את כחך. ועוד נוסיף לקח על דבר העיקר הזה בשער הרביעי: ",
+            "העיקר הי\"ז לרדוף פעולת החסד והאמת. כענין שנאמר (משלי ט״ז:ו׳) בחסד ואמת יכופר עון וביראת ה' סור מרע. ועתה התבונן בסוד המקרא הזה. כי האמנם אם החוטא לא שב אל ה'. לא יתכפר עונו בפועל החסד. כמו שנאמר (דברים י׳:י״ז) אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד. ופירשו רבותינו זכרונם לברכה לא יקח שוחד מצוה. למחול ולהעביר על העונות. ועוד אמרו כל האומר הקב\"ה ותרן הוא יותרו חייו. אבל מאריך אפים. ואם לא ישמעו. ימד פעולתם אל חיקם. אכן זה שאמר שלמה המלך עליו השלום בחסד ואמת יכופר עון. על בעל התשובה דיבר. כי יש עבירות שהתשובה ויוה\"כ תולין ויסורין ממרקין. כאשר יתבאר בשער הרביעי. והנה החסד יגן בעד החוטא וישמור עליו מן היסורין. בשגם הצל יציל מן המות. כמו שכתוב (משלי י׳:ב׳) וצדקה תציל ממות. ועוד יש עון והוא עון חלול השם. שהתשובה ויסורין תולין ומיתה ממרקת כמו שנאמר (ישעיהו כ״ב:י״ד) אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון. והנה כאשר האדם משתדל לתמוך ביד האמת. ויעזור אחריו ויתעורר בדבריו. והופיע אורו לעיני בני עמו. ויחזק ידי אנשי האמת. ונשא ראשם. וכתות השקר ישפילם יגיעם עד עפר. הנה אלה דרכי קדוש ה'. והוד והדר לאמונתו ועבודתו בעולם. ועוז ותפארת במקדש תורתו. על כן בהרבות פעליו לקדש את ה' ולעורר האמת להכין אותו ולסעדו. ונסלח לו מעון החלול עם התשובה בשומו האמת לעומת אשמת החלול. מדת תשובתו נגד מדת משובתו. זה ביאור בחסד ואמת יכופר עון:",
+            "העיקר הי\"ח היות חטאתו נגדו תמיד. כי ראוי לנפש החוטאת לזכור ענינה תמיד ואל תשי (פי' תשכח) אותם לקץ ימים. ומלבבו לא חטפו עד בוא חליפתו. כענין שנאמר (תהלים ל\"א) כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד. והעיקר הזה יתבאר בשער השלישי:",
+            "העיקר הי\"ט עזיבת חטאו בהזדמן לו והוא בתוקף תאותו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה איזהו בע\"ת אשר תשובתו מגעת עד כסא הכבוד. כאשר נבחן ויצא נקי באותו פרק ובאותו מקום ובאותה אשה. רצונו לומר - כי הזדמן החטא לידו והוא בתוקף יצרו ואונו בשרירי בטנו כעת הראשון אשר חטא. וכבש יצרו. ונמלט מעון מיראת השם וגאון פחדו. ומי שלא נזדמן לידו בענין הזה. יוסיף בנפשו יראת השם דבר יום ביומו. ככה כל הימים. וכאשר יחליף כח היראה די כבוש בכח הזה את יצרו ומסת משלו בעוצם התאוה. הלא בוחן לבות הוא יבין ונוצר נפשו הוא ידע. כי אם יבא לידי נסיון ויגע לידו כענין הראשון. יציל את נפשו מיד יצרו. והנה הוא לפני ה' במדרגה העליונה מן התשובה. וזהו שאמר שלמה המלך עליו השלום (משלי ט״ז:ו׳) בחסד ואמת יכופר עון וביראת ה' סור מרע. פירושו - וביראת ה' לסור מן הרע אם יזדמן לידו. ומלת סור מקור. ויעיד על הפירוש הזה מה שלא אמר וסור. ומה שנאמר (תהילים ל״ד:ט״ו) סור מרע ועשה טוב. (איוב א׳:א׳) וירא אלהים וסר מרע. עניניו שיסור מן הרע בהזדמן לידו כי לא יאמרו אמור סור מן המעשה בלתי לאשר יקרב לעשותו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה במדרש ישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה כגון שבא דבר עבירה לידו וניצול ממנו: ",
+            "העיקר הכ' להשיב רבים מעון כאשר תשיג ידו. שנאמר (יחזקאל י״ח:ל׳) שובו והשיבו מכל פשעיכם. למדנו כי זה מעיקרי התשובה. ונאמר (ויקרא י״ט:י״ז) הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. למדנו כי אם לא יוכיחנו יענש על חטאיו. ודוד המלך עליו השלום אמר במזמור התשובה (תהילים נ״א:ט״ו) אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו:",
+            "הנה השלמנו ביאור עקרי התשובה. ועתה שים על לבך להתבונן בדברים המעכבים את התשובה. רצונו לומר - כי מי שפורק עולו ונכשל באחד מהם תמיד תשובתו קשה. אם כשלת באחד מהם תמיד חזק ואמץ לשפוך שיח והרבה תפלה ותחנון. ואזור חיל לקיים כל דבר עיקרי התשובה. ותוסיף לקח בהם מן הדרכים אשר יתבארו בשער הרביעי ותמצא חנינה ותנתן לרחמים: ",
+            "אזכיר לך מאשר דיברו רבותינו בזה. אמרו רבותינו זכרונם לברכה כ\"ד דברים מעכבים את התשובה. ואלו הן. רכילות ולשון הרע. ובעל חימה. ובעל מחשבה רעה. והמתחבר לרשע. והרגיל בסעודה שאינה מספקת לבעליה. והמסתכל בעריות. והחולק עם גנב. והאומר אחטא ואשוב. (וכן אמרו במשנה האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה. אחטא ויום הכפורים מכפר אין יוה\"כ מכפר). והמתכבד בקלון חבירו. והפורש מן הציבור. והמבזה אבותיו. והמבזה רבותיו. והמקלל את הרבים. והמעכב את הרבים מעשות דבר מצוה. והמטה את חברו מדרך הטובה לדרך רעה. והמשתמש בעבוטו של עני. והמקבל שוחד על מנת להטות אחרים בדין. והמוצא אבידה ואינו מחזירה לבעליה. והרואה בנו בתרבות רעה ואינו מוחה בידו. והאוכל שוד עניים יתומים ואלמנות. והחולק על דברי חכמים. והחושד בכשרים. והשונא את התוכחות. והמלעיג על המצות:"
+        ],
+        [
+            "דע כי דרכי הסיבות שיתעורר האדם בהם לשוב מדרכיו הרעים ששה. ובכל אחד מהם למדנו דעת את האדם איך יתחלק בחקר תבונתו. ויאזין עד תכונתו. ונעיר להם אוזן לשמוע. השכל וידוע. עיקרים יקרים. לכל חפציהם דרושים נחקרים. ויותר מהמה בני הזהר. לשוב בכל יום ונפשך לטהר. בלעדי תחזה סבה מעוררת וילדי יום יקושון מחשבותיך. כי תזכור את בוראך. והיה לך זכרו למשיב נפש מדרכי תולדות גוש עפר. ובכן עריה תעור קשת מדע לישר הדורי טבעך. ומיראת השם ואהבתו והבושה מלפניו תוסיף מעלה תמיד. ותשקוד על נקיון כפיך וכרות רעיונים מורדים משרעפיך. והברו נושאי כלי נפשך. ובזכרה יוצרה תעדה עדיה ותכלול יפיה כמש\"כ (ישעיהו מ״ה:כ״ה) בה' יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל. ותוסיף אומץ להעיר את רוחך בדרכי הסבות הששה אשר יתבארו. ואשר לא השיג המעלה הזאת יכנע לבבו הערל מדרך הסבות וראות רבות. ולפי מיעוט ההכרה מדרך הסבה המעוררת לב האדם לתשובה. וכפי נטותה אל דרך הרצון יודע ויבחן כי התשובה. מן הנפש החשובה: ",
+            "הדרך הא' כאשר תמצאנה את האיש צרות. ישיב אל לבו ויאמר אין זה כי אם דרכיו ומעלליו אשר עשו אלה לו. וחטאיו עוללו לנפשו. וישוב אל ה' וירחמהו. כענין שנאמר (דברים ל״א:י״ז) ומצאוהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה. ותראה במנהג בשר ודם כי יחטא לאיש. ובעת צרתו יתחרט ויכנע אליו מפני שהוא צריך לעזרתו. תהיה החרטה הזאת גרועה בעיני חבירו כענין שאמר יפתח (שופטים י״א:ז׳) ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם. ומחסדי השי\"ת שהוא מקבל התשובה מתוך הצרה ותהי לרצון לפניו. ויאהב נדבה את החוטא בשובו עדיו ביום תוכחה ומקרב צרה שנאמר (הושע י״ד:ב׳-ג׳) שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך קחו עמכם דברים וגו' ארפא משובתם אוהבם נדבה. ונאמר (משלי ג׳:י״ב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה. ואם לא ישוב האיש מדרכו הרעה ביום רעה והוכח במכאוב ולא שב עד המוכיחו יגדל עונו ויכפל ענשו. הלא תראה אם המלך מיסר מי את אשר חטא לו ולא יוסר יקשה מוסרו ויכביד עולו מאד. וכתוב (ויקרא כ״ו:י״ח) ואם עד אלה לא תשמעו לי ויספתי ליסרה אתכם ונאמר (איוב ל״ו:י״ג) וחנפי לב ישימו אף לא ישועו כי אסרם. ואם לא ידע ולא יתבונן כי התלאות מצאוהו מפני חטאיו אך יאמר כאשר אמרו הפלשתים (שמואל א ו׳:ט׳) כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו. בזאת יהי' קצף עליו לפני ה' ויגדל עון הכת הזאת מחטאת הכת הראשונה. על כן כתוב בראשון על הכת הראשונה ויספתי ליסרה אתכם. וכתוב אחרי כן על הכת האחרת הנזכרת (ויקרא כ״ו:כ״א) ואם תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמוע לי וגו' כי כל כת האחרונה בפ' קשה מן הראשונה. ואח\"כ כתוב (שם) ואם באלה לא תוסרו לי והלכתם עמי בקרי והלכתי אף אני עמכם בקרי ואחרי כן כתוב (שם) ואם בזאת לא תשמעו לי והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי. ופירושו - והלכתם עמי בקרי כי תאמרו מקרה הוא היה לנו. ואם אין האיש מכיר מעבדיו ואיננו יודע כי יש בידו עון אשר חטא. עליו לפשפש במעשיו ולחפש דרכיו כענין שנאמר (איכה ג׳:מ׳) נחפשה דרכינו ונחקורה. ואם העלם יעלים עיניו ונואלו ונשאו רעיוניו (מלשון הכתוב (ישעיהו י״ט:י״ג) נואלו שרי צוען ונשאו שרי נוף). ולא חפרו דרכיו. ולא ידע מעשה ידיו ואשר עשו אצבעותיו ויאמר לא חטאתי. חטאתו כבדה מאד כמו שנאמר (ירמיהו ב׳:ל״ה) הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי. ונאמר (ישעיהו מ״ב:כ״ה) ותלהטהו מסביב ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לב ונאמר (משלי י״ט:ג׳) אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו: ",
+            "ותדע ותשכיל כי מוסר הש\"י לטובת האדם. כי אם חטא איש לפניו ויעש הרע בעיניו. מוסר השם עליו לשתי תועלות. האחד לכפר על חטאיו ולהעביר את עונו כמו שנאמר (תהילים כ״ה:י״ח) ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאתי. ובתחלואי הגוף אשר חלה ה' בו. ירפא חלי נפשו. כי העון חלי הנפש כמו שנאמר (שם מ\"א) רפאה נפשי כי חטאתי לך ונאמר (ישעיהו ל״ג:כ״ד) ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון. והשנית להזכירו ולהשיבו מדרכיו הרעים כמו שכתוב (צפניה ג׳:ז׳) אך תראי אותי תקחי מוסר. ואם לא קבל המוסר ולא נחת. מפני תוכחת. ולא מל ערלת לבבו. אוי לו ואוי לנפשו כי סבל יסורין ונשא את עונו. ולא נרצה עונו. אבל נכפל ענשו כאשר ביארנו: ",
+            "וכאשר יקבל האדם את מוסר השם וייטיב דרכיו ומעלליו. ראוי לו שישמח ביסוריו לפי שהועילוהו תועלות נשגבות. ויש לו להודות לשם יתעלה עליהם כמו כל שאר ההצלחות. שנאמר (תהילים קט״ז:י״ג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא ונאמר (שם) צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בספרי ראב\"י אומר כל זמן שהאדם שרוי בשלוה אין מתכפר לו מעונותיו כלום וע\"י היסורין הוא מתרצה למקום שנאמר - (משלי ג׳:י״ב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה, פירושו - כאב את בן, כן ירצה ה' את אשר הוכיח וקבל מוסרו וכדרך שהאב ירצה את בנו אחרי התוכחות. ויש לפרש עוד וכאב יוכיח את הבן אשר ירצה בו, ואינו מוכיח את הבנים אשר נואש מהם ויודע שלא יועילם התוכחות, ונאמר על האנשים שאינם מכירים טובת התוכחה ותועלתה. כמ\"ש (הושע ז׳:י״ג) ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים ונאמר (שם) ואני יסרתי חזקתי זרועותם ואלי יחשבו רע ונאמר (שם י\"א) ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותי ולא ידעו כי רפאתים: ",
+            "ויש על הבוטח בשם להוחיל במעוף צוקתו כי יהיה החשך סבת האורה. כמו שכתוב (מיכה ז׳:ח׳) אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אלמלא נפלתי לא קמתי אלמלא ישבתי בחשך לא היה אור לי. וכל איש ואיש ביום צר לו יתן לבו להבין ולהתענות עם התשובה והתפלה. כמו שהצבור חייבים לצום ולהתענות בעת צרתם כאשר תקנו חז\"ל וזה צום נבחר ויום רצון. וכאשר יבא מוסר הש\"י על האיש אשר הוא זך וישר יהיה לנסיון ולהגדיל שכרו לעולם הבא כמו שנאמר (דברים ח׳:ט״ז) למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה פשפש במעשיו בעת צרתו וחפש וחקר ולא מצא חטא בידו הן הן יסורין של אהבה: ",
+            "ומענין הדרך הזה אשר זכרנו. התשובה ביום המות. בראות החוטא כי כלתה אליו הרעה ואבדה תקותו. כמו שכתוב (משלי י״א:ז׳) במות אדם רשע תאבד תקוה. והוא מתודה בעת ההיא ושב אל ה' בלב שלם. וגם התשובה ההיא מועילה אף על פי שאינה משגת לתשובת השב בעוצם תומו. כאשר הקדמנו בשער הראשון. ",
+            "הדרך הב' כאשר יבואו ימי הזקנה והגיעו ימי השיבה ויכל כחו וימעט. וישח יצרו. גם יזכור קצו כי קרוב הוא ויבין לאחריתו וישוב אל ה' וירחמהו. ואשר אינו חוזר בתשובה בבוא ימי הזקנה יכפל ענשו ורבה משטמה עליו. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שלשה הקב\"ה שונאן דל גאה ועשיר מכחש וזקן מנאף. ונאמר (הושע ז׳:ט׳) אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע. ומן התמיהה והפליאה. כי יעמוד האדם בחצי ימיו ורואה כי הימים הולכים ודלים. ויחל הריסות הבנין. ויחסר המשג בטבעו ותראה בו היבשת. כענין שנאמר (תהילים ק״ב:י״ב) ימי כצל נטוי ואני כעשב איבש. איך טח מראות עיניו ומהשכיל לבבו. ולא יראה כי נוסע הוא אל המקום מקום בית עולמו. הלוך ונסוע יומם ולילה:",
+            "ויש אנשים רבים ימנע מהם אור התשובה. כי הם זכאים וטהורים בעיניהם ולא יתעשתו על תקון מעשיהם. כי דימו בנפשם שהם מתוקנים והם חטאים לה' מאד. הלא כתוב (קהלת ז׳:כ׳) כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. והאנשים ההם מאשר הם בוזים לדבר עונות. לא ירגישו ולא יבינו למו. או הודע אליהם חטאתם ונשכח מלבם אחרי כן. והנם כמו החולה שאינו מרגיש בחוליו ולא יחשוב על הרפואה ויכבד חליו תמיד עד אשר לא יוכל להרפא. ופעמים תהיה נסבה לזאת מקוצר בינתם. כי לא יבאו לדרוש אלהים ודעת דרכיו לא יחפצון. על כן לא ישקדו על דלתות חכמים ותלמידים. כענין שנאמר (משלי ט״ו:י״ב) לא יאהב לץ הוכח לו אל חכמים לא ילך:",
+            "והנה אנשים צדיקים וישרים בלבותם. שאגה להם כלביא תמיד במחשבותם. וינהמו על חטאיהם כנהמת הים. ועל אשר קצור קצרה ידם מעבודת השם. כי על זה יפשע גבר והרבה אשמה כמו על העבירות החמורות. כענין שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ויתר הקב\"ה על ג\"ע כו' ולא ויתר לעון ביטול תורה. אף כי מלאו רע האנשים אשר עיקר מחשבותיהם ומעשיהם על חפצי גופם והבלי זמנם. ובסוד היראה אל תבא נפשם. ולהשתונן כליותם עליה אל תחד כבודם במשכיות לבבם וחדרם ומשכיותם לעתים מזומנים. ולא יתנו חלק לתורה בעסקיהם. ומקרב לבם אבד חשבון על נפשם. כי גוי אובד עצות המה. וכמה הם במדרגה תחתונה.<br>ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בן ששים שנה לזקנה בן שבעים לשיבה בן שמונים לגבורה בן תשעים לשוח בן מאה כאלו מת ועבר ובטל מן העולם. והיתה כוונתם ז\"ל בדברים האלה להזהיר על התשובה. ושיחשוב האדם על קצו בהגיעו לימי הזקנה. אם לא זכה לעשות כן בימי בחורותיו. ואחרי כי קרוב לבא עתו יעזוב חפצי הגוף ותאוותיו ויתקן נפשו. ובהגיע לימי השיבה יוסיף לגרש מלבו ענין העולם. ולפי מיעוט השנים הבאות ימעיט בעסק העולם ויתיחד תמיד להתבונן ביראת השם. ולחשוב עם נפשו ולתקן מדותיו. ולבקש תורה ומצות. ומה שאמרו בן תשעים לשוח הוא מלשון (תהילים ק״ב:א׳) ישפוך שיחו (בראשית כ״ד:ס״ג) לשוח בשדה. כמו שפירשו רבותינו זכרונם לברכה יצחק תיקון תפלת המנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה. כי אחרי שהגיע לתשעים ראוי לו להיות כל עסקו בתפלות ובתהלות השם ולשיח בנפלאותיו.<br>ודיבר שלמה המלך עליו השלום בענין ימי הזקנה שלא יתעצל האדם בהם מעבודת הש\"י ואומר (קהלת י״א:ו׳) בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע איזה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים. המשיל ימי הילדות והשחרות לבקר וימי הזקנה לערב. והזרע דרך משל לבנים ותלמידים. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו העמיד תלמידים בילדותו יעמיד תלמידים בזקנותו. כי אולי יצליחו בני הזקונים בתורה ובמצות מבני הנעורים. וכן התלמידים אשר יעמיד בזקנותו אולי יצליחו מן הראשונים או יהיו כאחד טובים.<br>אחרי כן אמר (שם) ומתוק האור וטוב לעינים לראות את השמש. פירושו - חזר לדבר על ימי הזקנה שהמשיל אותם לערב. ומפני כי הזקן לא יטעם את אשר יאכל ואת אשר ישתה כדברי ברזילי הגילעדי. אמר כי יש לו לזקן ליהנות במאור השמש ואל תקצר נפשו עליו. כי קוצר נפש מונע את האדם ממלאכת שמים. ויערב לו האור כאשר יערכנו לעומת ימי החשך הבאים. כאשר יזכיר במקרא אשר למטה מזה (שם) כי אם שנים הרבה יחיה האדם בכולם ישמח ויזכור את ימי החשך כי הרבה יהיו כל שבא הבל. פירוש גם כי יזקין האדם מאוד אל יהיה על עצמו למשא. אך בכל שנותיו ישמח למען לא יאבד אחת משנותיו ולא ישבות מעבודת הבורא. ויזכור ימי החשך כי הרבה יהיו ואז לא יוכל לעבוד עבודה כענין שנאמר (תהילים ו׳:ו׳) בשאול מי יודה לך. והצדיקים מתגברים בזקנותם ויאזרו חיל ויחליפו כח לעבודת השם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין חכמה מתוספת בהם. ונאמר (שם צ\"ב) עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו. והזכיר למעלה (שם) צדיק כתמר יפרח וגו' שתולים בבית ה' וגו' כי הצדיקים שתולים בבית ה' מנעוריהם וגדלים בבתי מדרשות מבחוריהם. כתמר שיפרח וכארז שגדל בלבנון. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה שתולים בבית ה' אלו התינוקות על דרך מה שכתוב (שם קמ\"ז) אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם. ואמר אחרי כן בדבר זה אינם נמשלים לאילנות כי האילנות בהזקינם לא יתנו חילם והצדיקים ינובון בשיבה. עוד אמר דוד המלך עליו השלום (שם ע\"א) וגם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבני עד אגיד זרועך לדור לכל יבא גבורתך: ",
+            "הדרך הג' כאשר ישמע מוסר החכמים והמוכיחים יקשיב וישמע ויכנע ויחזור בתשובה. ויקבל בלבו כל דברי התוכחות ושלא יגרע דבר מדבריהם. והנה האיש הזה ברגע קטן יצא מאפלה לאור גדול. כי עת אשר יאזין ויסכית ולבבו יבין ושב ויקבל ביום שמעו דברי המוכיח. וקיים עליו להיותו עושה ככל אשר יורוהו תופשי התורה מן היום ההוא ומעלה להזהר כאשר יזהירוהו יודעי בינה לעתים. עלתה בידו התשובה ונהפך לאיש אחר. ומעת אשר קבל כזאת במחשבתו וגמר עליו ככה בלבבו קנה לנפשו זכות ושכר על כל המצות והמוסרים ואשרי כי צדק נפשו בשעה קלה. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (שמות י״ב:כ״ח) וילכו ויעשו בני ישראל וכי מיד עשו והלא לא עשו עד י\"ד לחדש. אלא כיון שקבלו עליהם לעשות מעלה עליהם [הכתוב] כאלו עשו מיד. ואמר באבות של רבי נתן כל שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו מתקיימת שנאמר (שמות כ״ד:ז׳) נעשה ונשמע. ביאור הדבר כי האיש אשר קבל על נפשו בלב נאמן לשמור ולעשות על פי התורה אשר יורוהו ועל המשפט אשר יאמרו לו היושבים על המשפט. יש בידו מן היום הזה שכר על כל המצות על אשר שמעה אזנו מדברי התורה ותבן להם. ועל הדברים אשר לא גלו אזנו עליהם עדנה. וצדק לבש וקנה זכות על הנגלות אליו ועל כל נעלם מעיניו. ואחרי זאת יום יום ידרוש וישקוד על דלתות מוכיחיו וישכיל מכל מלמדיו. ונמצא האיש הזה מעשיו מרובין מחכמתו כי לא ידע את הדבר והנה שכרו אתו (עליו) וכענין מה שאמרו ישראל בסיני נעשה ונשמע שהקדימו קבלת המעשה על נפשם לפני השמיעה. ובענין אחר לא יתכן שיהיו מעשי האדם מרובין ממה שהוא יודע: ",
+            "ואשר לא יתעורר לקול המוכיחים יכפל עונות כי הזהירוהו והקשה את לבו ולא נזהר כמו שנאמר (משלי י״ז:י׳-י״א) תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה. אך מרי יבקש רע ומלאך אכזרי ישולח בו. פירוש האיש הרע לא יכנע לקול המוכיחים אך יבקש להמרות. ותחת כי לא נחת מדברי המלאך המוכיח. מלאך אכזרי ישולח בו מדה כנגד מדה. כי המוכיחים נקראו מלאכים שנאמר (ד\"ה ב לו) ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו. ועוד אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי ט״ו:י׳) מוסר רע לעוזב אורח שונא תוכח ימות. פירושו - אמת כי ראוי מוסר רע לעוזב אורח ועובר על דברי תורה. אכן יש תקוה כי יוסר וישוב מדרכו הרע. אך רע ממנו שונא תוכחות כי אין לו תקוה ותקנה במוסר רע אבל אחת דתו למות. כי העובר עבירה תתקפהו התאוה והיצר השיאו. ויתכן כי נפשו מרה לו על אשר יעצר כח [נ\"ל שצ\"ל על אשר לא עצר כח] מפני יצרו. ואולי יכסוף לתוכחה ויקוה למוסר. אבל שונא התוכחות כבר נואש מנפשו. ושנאת התוכחה תהיה לו לעדה כי הוא שונא דברי הש\"י: ",
+            "עוד אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי ט״ו:ל׳-ל״א) מאור עינים ישמח לב שמועה טובה תדשן עצם. אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין. ויש לכל חכם לב לדעת כי לא יתכן שחבר שלמה המלך עליו השלום דברים בטלים כאלה חנם [בתוך] דברי המוסר ויראת ה'. כשכבר העיד עליו הכתוב (מלכים א ד') ויחכם מכל האדם. אכן זה פשר הדבר. מאור עינים ישמח לב. העין אבר נכבד מאד כי יראו בו את המאורות המשמחים את הלב. ונכבד ממנו האוזן כי ישמעו בו שמועה טובה המדשנת את העצם שאין בו ההרגשה ולא ידושן במאור עינים בלתי בתענוג יתר. וכן אמרו ז\"ל כי האזן נכבד משאר האיברים. שאם סימא את עינו נותן לו דמי עינו. חרשו נותן לו דמי כולו. והן האדם חייב לעבוד את הש\"י באיבריו ויצוריו כלם כי לעבודתו יצרם כמו שכתוב (משלי ט״ז:ד׳) כל פעל ה' למענהו. אף כי באיברים הנכבדים אשר יצר בו נתחייב לעבוד בהם את יוצרם. והעונש הגדול יתר מאד אם יפריעם ממעשה מצותיו ועבודה לא יעבוד בהם ולא כגמול עליהם השיב. כי ה' הטיב עמו בחושיו הנכבדים טובה עצומה וכבוד והדר עטרו בהם. על כן הקדים להזכיר אחת ממעלות האוזן בעבור הראותך גודל חובת עבודתו. ובאר אחרי כן כי תהיה עבודת האוזן בשמוע אל התוכחות. ואמר אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין פירושו - ראוי לשכון בין החכמים. אחר אשר יקשיב בתוכחתם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה נפל אדם מן הגג ונשברו איבריו צריך רטיה ותחבושת על כל אבר מאיבריו ועצם מעצמיו. והחוטא אשר חטא בכל איבריו ונחשב כאלו רבתה מכה באיבריו כלם מכף רגלו ועד קדקדו שנאמר (ישעיהו א׳:ו׳) מכף רגל ועד ראש אין בו מתום. והנה הקב\"ה מרפא כל איבריו ברטיה אחת והיא שמיעת האזן שנאמר (שם נ\"ה) הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם: ",
+            "הדרך הד' בעת אשר יהגה האדם בתורת ה' ויקרא בדברי הנביאים והכתובים. ויבין בנועם המוסרים ויראה האזהרות והעונשים. יחרד לדברים ויכין לבו להטיב דרכיו ומעלליו ויתרצה אל השם. כענין שנאמר (שם ס\"ו) ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי. וכן כתוב בענין יאשיהו (מלכים ב כ״ב:י״א) ויהי כשמוע המלך את דברי ספר התורה ויקרע את בגדיו. ובענין עזרא נאמר (נחמיה ח׳:ט׳) כי בוכים כל העם בשמעם את דברי התורה. ואשר לא שת לבו אל דברי ה' יכבד פשעו עליו כענין שנאמר (ירמי הל\"ו) ולא פחדו ולא קרעו את בגדיהם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל הלומד ואינו מקיים נוח לו שנהפכה שליתו על פניו ולא יצא לאויר העולם. ונאמר (הושע ה') אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו ונאמר (ירמיהו ח׳:ח׳) איכה תאמרו חכמים אנחנו ותורת ה' אתנו אכן [הנה] לשקר עשה עט שקר סופרים: ",
+            "הדרך הה' בעשרת ימי תשובה. הירא את דבר השם לבו יחיל בקרבו בדעתו שכל מעשיו בספר נכתבין. ובעת ההיא האלהים יביא במשפט את כל מעשה על כל נעלם אם טוב ואם רע. כי האדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים. ובעת אשר ידע כי יביאו את דינו לפני מלך בשר ודם הלא יחרד חרדה גדולה וישית עצות בנפשו ובכל דרכי חריצות יחיש מפלט לו. ולא תעלה על רוחו לפנות על ימין או על שמאל ולהתעסק ביתר חפציו. ולא ישגיח לפתח ולשדד אדמתו ולא יפנה דרך כרמים. ולא יתרפה ביום צרה מהכין לב להנצל כצבי מיד. לכן מה נואלו היוצאים לפעלם ולעבודתם עדי ערב בימים הנוראים ימי הדין והמשפט ואינם יודעים מה יהיה משפטם. הלא [לאחותם] יהגה לבם ביום שידובר [בה] שנאמר (ש\"ה ח) מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה. וראוי לכל ירא אלהים למעט בעסקיו להיות רעיוניו נחתים. ולקבוע ביום ובלילה עתם ולהתבודד בחדריו ולחפש דרכיו לחקור. ולקדם אשמורות ולהתעסק בדרכי התשובה וכשרון המעשה. ולשפוך שיח ולשאת תפלה ורנה. ולהפיל תחנה. והעת עת רצון והתפלה נשמעת בו כענין שנאמר (ישעיהו מ״ט:ח׳) בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (שם נ\"ה) דרשו ה' בהמצאו אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. ומצות עשה מן התורה להעיר אדם את רוחו לחזור בתשובה ביום הכפורים שנאמר מכל חטאתיכם לפי ה' תטהרו. על כן הזהירנו הכתוב שנטהר לפני ה' בתשובתנו והוא יכפר עלינו ביום הזה לטהר אותנו: ",
+            "הדרך הו' כל עת יכון לקראת אלהיו. כי לא ידע האדם את עתו. על כן כליותיו ישתונן. ובצדקה יכונן. להשיב רוחו בטהרה אל האלהים אשר נתנה. ויחפש דרכיו ומעלליו בכל יום. יפקדם לבקרים ולרגעים יבחנם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה ר' אליעזר אומר שוב יום אחד לפני מיתתך אמרו לו תלמידיו רבינו וכי אדם יודע באיזה יום ימות אמר להם כל שכן ישוב היום שמא ימות למחר ונמצאו כל ימיו בתשובה. ואומר (קהלת ט׳:ח׳) בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר. לובן הבגדים משל על נקיות הנפש בתשובה והשמן משל למעשים טובים ושם טוב. עוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה בענין הזה משל לאשתו של מלח שהיתה מתקשטת ותשם בפוך עיניה ובעלה עובר אורחות ימים ותאמרנה לה השכנות הלא בעלך הלך בדרך למרחוק ועל מה זה לשוא תתיפי. אמרה להם בעלי מלח הוא אולי יהפך רוח ים וקל מהרה יבא וימצאני והנני מקושטת. ויש על האדם לשער בנפשו בהיותו שאנן ושלו. איך ידאג לבבו ויראה ורעד יבא בו ביום המות בהיותו נכון לעלות ליתן את החשבון. ואיך יתודה בעת מותו בלב נשבר. וככה יעשה כל הימים יתודה בלב נדכה ויהיה מורא שמים עליו: ",
+            "ויש על האדם לחדש לו בכל יום מצות אולי הגיע תור מותו ולא יקיים המצות ההם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל העושה מצוה אחת סמוך למיתתו דומה שקיים את כל התורה ולא היה חסר אלא אותו מצוה. וכל העושה עבירה אחת סמוך למיתתו דומה כאלו בטל את התורה: ",
+            "ויש אנשים אשר לא ירגישו בענין המות לעשות צדה לדרך ולתקן מעשיהם ולא יעלו על לבם יום מותם עד בואו. והם נמשלים כבהמות אשר לא ירגישו בענין המות עד יום הטביחה. כמו שנאמר (תהילים מ״ט:ט״ו) כצאן לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים לבקר וצורם לבלות שאול מזבול לו. פירושו - כצאן שתו נפשם לשאול כי לא ירגיש בענין מותם עד בואו פתאום. מות ירעם. אין מות הרשעים כמות הבהמות מות הבהמות פעם אחת והרשעים מות ירעה בהם בכל יום. מלשון (מיכה ז׳:י״ד) ירעו בשן וגלעד ומענין (איוב י״ח:י״ג) יאכל בדיו בכור מות. כי נפש הרשעים ההשחתה וההפסד ידבקו בה בכל עת עד אשר תשחת ותכלה ותאבד. וירדו בם ישרים לבקר. המשיל זמן תחיית המתים לבקר אשר יעיר בו האדם משנתו. וכענין שנאמר (דניאל י״ב:ב׳) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו. כי אז ירדו הישרים ברשעים כמו שכתבו (מלאכי ג׳:כ״א) ועסותם רשעים יהיו אפר תחת כפות רגליכם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בענין יום הדין לתחיית המתים. לאחר שנים עשר חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ונעשין אפר תחת כפות רגלי הצדיקים שנאמר ועסותם רשעים וגו'. וצורם לבלות שאול. צורם כמו צורתם וכן (הושע י״ג:ב׳) כתבונם עצבים. כתבונתם. ויקרא הנפש צורת האדם. ויש מן הדוברים על הנפש שאמרו בגדר הנפש שהיא צורת (עקרית) [מקרית]. וביאור הענין כי נפש הרשע יבלה שאול אותה. והיא מזבול לו. כי הנפש מן העליונים מלשון (ישעיהו ס״ג:ט״ו) מזבול קדשך. והרשע סבב בחטאותיו ועולל לנפשו נפש היקרה והעליונה שהיא מזבול לו. לבלות אותה שאול מטה.<br>וכמה קשה המות למי שלא הפריד תאות העולם מנפשו עד אשר יפרידנה המות. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה במסכת דרך ארץ. רצונך שלא תמות. מות עד שלא תמות. ביאור הענין הרוצה שיהיה לו יום המות לחיי עד ידבר אל לבו אחרי אשר סופו לעזוב את האדמה ולהניח חפצי הגוף ובאחריתו ישטמם ויטשם. יעזבם בחיים ולא ישתמש באדמה רק לעבודת הבורא יתעלה. ואז יהיה לו יום המות לחיים שאין להם הפסק: ",
+            "ודע כי נפש הרשע אשר כל תאותה לחפצי הגוף בחייו. ונפרדת תאותה מעבודת הבורא ונבדלת משרשיה. תרד במותו למטה לארץ אל מקום תאותה. ויהי תולדתה כטבע העפר לרדת ולא לעלות. אבל יעלוה למרום לדין ולמשפט. ולראות איך החליפה מרום בשאול. כאשר יעלו את האבן על יד כף הקלע ואחרי עלותה למרום תרד בטבעה למטה לארץ כאשר האבן חוזרת ונופלת לארץ אחרי הזריקה. שנאמר (שמואל א כ״ה:כ״ט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה במדרש משלי אחת נשמתן של צדיקים ואחת נשמתן של רשעים (יש כאן חסרון וצ\"ל אחת נשמתן של צדיקים ואחת נשמתן של רשעים עולות למעלה ונידונין שם. נשמתן של צדיקים זוכות בדין ונגנזות תחת כסא הכבוד ונשמתן של רשעים) חוזרות ויורדות ומטרפות לארץ שנאמר ואת נפש אויביך יקלענה וגו'. ונאמר (משלי י״א:ז׳) במות אדם רשע תאבד תקוה. כי לא תהיה תקוה לנפש הרשע לצאת מחשך לאור שנאמר על נפש הרשע (תהילים מ״ט:כ׳) תבא עד דור אבותיו עד נצח לא יראו אור: ",
+            " הנה נתבאר כי נשמת הרשעים יורדת לשאול. משני מקראות שזכרנו ומדברי חז\"ל. ועוד נאמר (משלי ט״ו:כ״ד) אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה. ועוד נאמר (קהלת ג׳:כ״א) מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ. פירוש מי יכיר הצדיקים והרשעים בעוה\"ז. כי יש רשעים אשר מעשיהם במחשך ולא יכירו בהם בנ\"א [ויש צדיקים] שייראו שמים בסתר. כענין שנאמר (מיכה ו׳:ח׳) והצנע לכת. ויקרא לנפש הרשע נפש הבהמה מפני שנמשכת אחרי התאוה הגשמית כבהמה וכענין שכתוב (יונה ד׳:י״א) אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה. ולנפש הצדיקים קרא רוח בני האדם וכענין שנאמר (יחזקאל ל\"ד:ל\"א) אדם אתם. וביאור לשון המקרא כן הוא. מי יודע רוח בני האדם והם הצדיקים. העולה היא למעלה כי יש הרבה צדיקים שאין אדם יכול לגזור עליהם בעולם הזה שהם צדיקים באמת וכי תעלה נפשם למרום. כענין מה שנאמר (ש\"א ט\"ז:ז') כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב. וגם כי רבים מן הצדיקים הם יראי שמים בסתר ואין צדקתם מודעת. וכענין שנאמר (מיכה ו׳:ח׳) והצנע לכת עם אלהיך. ורוח הבהמה וגו' גם יש רשעים רבים שאין אדם מכיר במעשיהם כענין שנאמר (ישעיהו כ״ט:ט״ו) והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי יודענו. וכן פירשו ז\"ל במדרש קהלת. כי רוח בני האדם אלו הצדיקים ורוח הבהמה אלו הרשעים.<br>ולא יוכל איש לומר כי היה מסתפק על נשמת האדם אם תעלה למעלה כי הנה כתוב (קהלת י״ב:ז׳) והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. ועוד איך יסתפק על רוח הבהמה אם יורדת למטה הלא רוח הבהמה מן הארץ ואיך תעלה. ונתבאר בתורה כי נשמת האדם עליונית. כי כתוב על נפש הבהמה כי היא מן הארץ שנאמר (בראשית א׳:כ״ד) תוצא הארץ נפש חיה למינה. ועל נפש האדם כתוב (שם ב') ויפח באפיו נשמת חיים. על כן תעלה נשמת האדם במות הגוף למעלה כי כל הדברים שבים אל שרשם. כענין שנאמר (קהלת י״ב:ז׳) וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. ונאמר על נשמת הצדיקים (זכריה ג׳:ז׳) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה פירושו - בין המלאכים שהם עומדים וקיימים. כמו שנאמר (תהילים קמ״ח:ו׳) ויעמידם לעד לעולם ונאמר (דניאל ז׳:ט״ז) קרבת עד חד מן קאמיא. ואמרו ז\"ל נפשותיהן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד שנאמר (שמואל א כ״ה:כ״ט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים.<br>וכל אנשי לבב יחשבו העולם הזה כמו דירת עראי ולא ישתמשו בו רק לעבודת הבורא יתברך ויכינו בו צדה לנפשם. כי אם שנים רבות יחיה האדם ואלו חיה אלף שנים פעמים. אחרי שיש מספר לשניו יכלה המספר וסופו כלא היה יהיה. ועולם הגמול אין לו תכלית כענין שנאמר (איוב ט״ז:כ״ב) כי שנות מספר יאתיו ואורח לא אשוב אהלך. אף כי ימי האדם כצל עובר כענין שנאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו'. ונאמר (שם קמ\"ד) ימיו כצל עובר ואמרו רבותינו זכרונם לברכה לא כצלו של אילן ולא כצלו של כותל אלא כצל עוף הפורח ועובר. רצונו לומר - כי חייב האדם להמשיל העולם הזה בלבבו כצל עוף הפורח וברגע קטן עובר. גם כי אין האדם יודע אם היום כאן ולמחר בקבר. ונמצא בהשתדלו וטרחו על יום מחר כי הוא מצטער על עולם שאינו שלו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אל תצר צרת מחר כי לא תדע מה יולד יום: ",
+            "ועיקר ספר קהלת חברו שלמה המלך עליו השלום למען ישים האדם על לבו כי העולם הבל הבלים ולא ישתמש בו זולתי לעבודת הבורא יתעלה. והודיע כוונתו בפתיחתו וחתימתו. כי פתח ואמר הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אלו אדם אחר היה אומר כן היינו אומרים אולי לא אסף שתי פרוטות מימיו על כן נחשב העולם הבל בעיניו. אכן שלמה המלך שנכתב עליו (מלכים א י׳:כ״ז) ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים. לו נאה לומר כי העולם הבל הבלים. וחתם ספרו ואמר (קהלת י״ב:י״ג) סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם: ",
+            "ומי שחננו הש\"י דיעה ישוב אל לבו כי הש\"י שלחו בעולם הזה לשמור משמרתו ותורתו וחוקותיו ומצותיו. ולא יפקח עיניו זולתי לעשות שליחותו. ולקץ הימים אם עשה שליחותו באמונה. ישוב ובא ברנה ושמחת עולם על ראשו. כעבד אשר שלחו המלך לעבר הים. שאין עיניו ולבו זולתי על דבר שליחותו עד שובו אל אדוניו. וכן אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי כ״ב:כ״א) להיות בה' מבטחך וגו' להודיעך קשט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשולחיך: ",
+            "ומן הדברים שאדם חייב לזכור בעבורם יום המות. כדי שלא יתבטל ואל תרפינה ידיו מעבודת הש\"י. ותדד שנתו מעיניו לעמול בתורה. ולהתבונן ביראת ה' ולתקן מדות נפשו ולהשיג מעלות היראה והאהבה ולחשוב מחשבות איך יגדיל ויאדיר מצות להיות לנפשו סגולה ואוצר כענין שנאמר (משלי י׳:ח׳) חכם לב יקח מצות. כי ידע ויזכור שהימים קצרים כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים ובעל הבית דוחק: ",
+            "ומי שאינו זוכר יום המות תמיד דומה בעיניו שיש לו פנאי ומתון (נ\"ל שהוא מלשון הוו מתונים בדין. ובברכות מתון מתון ת' זוזי שויה) להשיג חפצו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעוה\"ז מכל חיי העוה\"ב ויפה שעה אחת של קורת רוח בעוה\"ב מכל חיי העוה\"ז. ",
+            "וכן אמר שלמה המלך עליו השלום (קהלת ט׳:ד׳) כי מי אשר יחובר אל כל החיים יש בטחון כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת. פירושו - שיבח חיי העוה\"ז לענין התשובה ופעולת המצוה והשגת מעלות הנפש והוא הבטחון הנמצא לאשר יחובר אל החיים. ופירושו - כי לכלב החי כי האדם הפחות בחיים יכול להוסיף מעלות בנפשו מה שלא יכול לעשות כן החכם הצדיק המת. ובמקום אחר ביזה וגינה העולם הזה לענין השגת תענוגיו וכבודו. ואמר (שם א') מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש. עוד אמר (שם ד') ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה: ",
+            "ואמרו רבותינו זכרונם לברכה הסתכל בג' דברים ואין אתה בא לידי עבירה. מאין באת, מטפה סרוחה. ולאן אתה הולך, למקום רמה ותולעה. ולפי מי אתה עתיד ליתן את החשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקב\"ה. ביאור הדבר. כאשר תחשוב מאין באת תכניע נפשך ותשנא הגאוה. וכאשר תזכור לאן אתה הולך תבזה העולם ותכיר כי מותרו אין ולא תתעסק בו זולתי לעבודת הבורא יתברך. וכאשר תשיב אל לבך לפני מי אתה עתיד ליתן את החשבון יהי מורא שמים עליך. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (בראשית א׳:ל״א) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד זה המות. כי גם המות טוב להכניע הנפשות ולהיות חתת אלהים על הלבבות ולבלתי עשות העולם הזה עיקר.<br>ויש אנשים שאינם נותנים פנאי לנפשם לקבוע עתים להבין לאחריתם. מטרדתם בקניני העולם. כענין שכתוב (איוב ד׳:כ״א) הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה. פירושו - הלא נסע יתרם ממונם מהם בנסיעתם. הנה כי אין לו בהם תועלת. אבל אבד מהם טובה הרבה. כי גרם להם אשר ימותו ולא בחכמה כי לא חכמו להבין לאחריתם ולתקן נפשם ולהכין צידה לדרכם. כענין שכתוב (דברים ל״ב:כ״ט) לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם: ",
+            "והנה נחתום הענין הזה במאמר נכבד אשר לחכמי ישראל ז\"ל. היה הלל עליו השלום אומר אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי. ביאור הדבר. אם האדם לא יעורר נפשו מה יועילוהו המוסרים. כי אף על פי שנכנסים בלבו ביום שמעו. ישכחם היצר ויעבירם מלבבו כענין שנאמר (הושע ו׳:ד׳) וחסדכם כענן בקר. ונאמר (משלי י׳:כ׳) כסף נבחר לשון צדיק לב רשעים כמעט. פירושו - מוסר הצדיק זך בלי סיג ולשונו נבחר. אבל לב הרשעים השומעים מוסרו רגע אחד הוא. מלשון (תהלים פ\"א) כמעט אויביהם אכניע. ענינו כרגע אויביהם אכניע. ויקרא לב הלב הנבון והמתוקן כמו שנאמר (משלי ט״ו:ל״ב) ושומע תוכחת קונה לב (שם י\"ז) לקנות חכמה ולב אין. אכן צריך האדם בשמעו המוסר לעורר נפשו ולשום הדברים אל לבו ולחשוב בהם תמיד. ועליהם יוסיף לקח ומלבו יוציא מילין. ויתבודד בחדרי רוחו וישוב יהפוך יד תוכחתו על נפשו. ולא יסמוך על תוכחת המוכיח לבדו. ותוכחתו לבקרים ולרגעים תהיה עד אשר תקבל נפשו המוסר. ועד אשר תטהר. וכשאנ\"י לעצמ\"י מ\"ה אנ\"י:<br>גם כשאני לי להשתדל לתקן נפשי בכל כחי ואני הוגה בחכמה בכל עת. מה אני. כי השגת האדם קצרה ודלה. ועם הטורח והתקון ישיג מעט מן המעלות. ראה מי אנכי ומה חיי כשאין אני לעצמי להשתדל ולטרוח לתקן נפשי. והמשל בזה מן השדה שהיא זיבורית. כי עם רב הטורח בתיקונה ועם רב עבודה. תוציא זרע מעט. ואם לא יטרחו בתקונה לא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב אבל קוץ ודרדר תצמיח. רק השדה אשר היא עידית גם כי לא יטרח בעבודתה ימצא בזריעתה תועלת. ואמר רבותינו זכרונם לברכה בענין מה שכתוב (תהילים ק״ג:י״ד) כי הוא ידע יצרנו משל למלך שנתן שדה לעבדיו והזהירם לעבדה ולשמרה ולהביא לו ממנה שלשים כור בכל שנה והם טרחו בה ועבדו אותה היטב והביאו ממנה לפני המלך חמשה כורים. אמר להם מה זאת עשיתם אמרו לו אדונינו המלך שדה שנתת לנו זבורית היא ואנחנו בכל כחנו עבדנו אותה. ועם כל הטורח לא עשתה את התבואה יותר מזה השיעור. וא\"ם ל\"א עכשי\"ו אימת\"י. אין ראוי לי לאחר יום או יומים השתדלותי בתקון נפשי ובקביעות עתים לתורה. כי אם אומר אקוה לעת הפנאי ועד היות בידי כסף די ספוקי. הנה טרדות העולם אינן פוסקות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה:",
+            "והשנית אחרי אשר יאסוף ויכנוס עוד יכסוף לאסוף. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו ויש בידו מנה ומתאוה לעשות מאתים השיגה ידו מאתים מתאוה לעשותם ארבע מאות. וכן כתיב (קהלת ה׳:ט׳) אוהב כסף לא ישבע כסף: ",
+            "והשלישית הזמן מתמעט והמלאכה מרובה. מלאכת התורה. ותיקון הנפש. והשגת המעלות כמו האהבה. והיראה. והדביקות. כמו שאמרו ז\"ל היום קצר והמלאכה מרובה: ",
+            "הרביעית כאשר יאוחר תקון נפשו יקרהו עון ויכשל בעבירות תמיד: ",
+            "החמישית באיחור תיקון הנפש היצר הולך ומתגבר. ויקשה עליו לתקן נפשו אחר כן. כמו שכתוב (משלי כ״ד:ל״א) והנה עלה כלו קמשונים וג'. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כאשר היצר קשור בעבירה ידמה כענין המינות ולא תשיג ידו לטהרתו. ואמרו במוסרים, ההרגל על כל דבר שלטון:",
+            "הששית אולי לא ימשכו ימיו וימות טרם ישלים חוק התשובה. על כן הזהיר שלמה המלך עליו השלום (קהלת ט') בכל עת יהיו בגדיך לבנים:",
+            "השביעית בהתאחרו מן התשובה, יהיו עונותיו ישנים וישכח יגונם ולא ידאג להם כאשר בתחילה:",
+            "השמינית בבואו בימים ויחלש כח היצר לא יקבל שכר על התשובה כאשר בתיקון לבבו בימי בחורותיו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (תהילים קי״ב:א׳) אשרי איש ירא את ה'. בעודו איש. ואמרו כאשר לא תמצא יד הגנב לגנוב יחזיק נפשו כאיש שלום:",
+            "התשיעית בימי הזקנה. בהעדר כח ההרגשות איננו עוצר כח לחדש מסילות בלבבו. ולערוך מחשבות להלחם בהם ביצרו להשיג המעלות לטרוח ולעמול בתורה ובפעולות (ובעולמות). כמ\"ש (קהלת י״ב:א׳) וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה והגיעו ימים אשר תאמר אין לי בהם חפץ. על כן ראוי לאדם להחיש מפלט לנפשו כענין שאמר (תהילים קי״ט:ס׳) חשתי ולא התמהמתי לשמור מצותיך:"
+        ],
+        [
+            "מפני שהוזהר בעל התשובה לחפש דרכיו. וכמה לו עונות וחטאות ואחרי אשר תם חפש מחופש הוזהר לחקור גודל כל חטא מחטאיו כמו שנאמר (איכה ג׳:מ׳) נחפשה דרכינו ונחקורה. להודע אליו כל חטאתו אשר חטא. כמה הגדיל לאשמה בה. כי יש אשמה עד לשמים גדולה. ויש רעה כנגד כמה חטאים גדולים שקולה. והתשובה הגדולה כפי היות גדולים חקרי לב כאלה. כי לדעתו (פי' לפי ידיעתו) רב העון וגדלו. נפשו ירעה לו. או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם: ",
+            "ועוד תועיל חקירת עוצם העון לכסות כלימה פניו בשאלת המחילה כענין שנאמר (עזרא ט׳:ו׳) אלקי בושתי ונכלמתי להרים אלהי פני אליך. ולעטות בושה על נפשו לפני הש\"י אחרי הבטחון בסליחתו כענין שנאמר (יחזקאל י\"ז) למען תזכרי ובושת בכפרי לך לכל אשר עשית. ולהיות לנגד עיניו גדולת חסד הכפרה כענין שנאמר (תהילים כ״ו:ג׳) כי חסדך לנגד עיני. והמשל בזה כי אם חטא העבד לאדוניו ובא להכנע לפניו. אין נפשו אל העבד בלתי אחרי ידיעתו כובד פשעו. ואם ידמה בנפשו כי החטא נקל יגדל הקצף עליו. לכן יתחייב החוטא להכיר עוצם החטא ועונשו כענין שנאמר - (שמואל א כ״ו:כ״א) הנה הסכלתי ואשגה הרבה מאד. על כן הוצרכנו ללמד לבני יהודה. לתורה לתעודה. חומר העונשים לכל עון ולכל חטאת. על כן על כל דברי הקדמה הזאת. ועוד לתועלת נשגבה גדולה ובצורה. כי ראה ראיתי רוב העם חושבים על כמה פשעים כבדים כי הם קלים. ועל חייבי מיתות וכריתות כי הזהירות בהם יתרון הכשר או מדת החסידות. ונכשלים מבלי משים ואין תוכחת. כענין שנאמר (ישעיהו מ״ח:ח׳) גם מאז לא פתחה אזנך. על כן הוצרכנו להזהירם ולגלות אזנם על חומר עבירות רבות. וכי יש במצות הקלות דרכים וצדדים רבים לכליון חרוץ ואבדן הנפש. ורבים מן הרשעים יעזבו דרכם כי ידעו האבדן וההפסד אשר בה. בהגלות להם גודל החטא ואת אשר נגזר עליו. ונכשלים אזרו חיל לכבוש תאותם. כי איככה יוכלו וראו באבדן נפשם:",
+            "והמשל בזה לאדם החפץ ללכת אל עיר. ויאמר לו כי הדרך משובשת בצנים ופחים ואבני נגף. ולצרכו אל המקום ההוא לא יחדל מלכת. והיה כי יאמרו אליו כי שחל בדרך ונמר שוקד עליו אז יכלה רגליו מן הדרך ההיא. על כן אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי א׳:ב׳) לדעת חכמה ומוסר להבין. פירושו - כשרון המעשה ועזיבת העבירות יקרא חכמה כענין שנאמר - (דברים ד׳:ו׳) כי היא חכמתם ובינתכם. ואחר שילמוד וידע המצות ומה הם העבירות צריך שילמוד גנות העבירות. וההפסד והאבדן הנמצא בהם להרחיק נפשו מהם. ולהוכיח לעצמו בזכרון העונשים וליסר זולתו. וזאת הידיעה תקרא מוסר ולמוכיחים ינעם ללמוד לדעת זאת:",
+            "עתה נבאר מעלות חומר המצות ואזהרות וחלוק העונשים: המדריגה הא' חומר דברי סופרים - נתחייבנו מן התורה לקבל תקנות הנביאים והשופטים. ולשמוע דברי חכמים ולהזהר בגדריהם. שנאמר - (דברים י\"ז) לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. וגם כי הוזהרנו מן התורה לקיים עלינו להיות עושים ככל אשר יורנו. אכן מצות עשה מן התורה חמורה מדבריהם. מפני שהוזכר עיקר הדבר בספר תורת האלהים מפורש וצוה הש\"י עליו בפרט. ויש דרכים וצדדים ימצאון שם דברי סופרים חמורים מדברי תורה. כאשר אמרו רבותינו זכרונם לברכה חומר בדברי סופרים מדברי תורה שהאומר אין תפילין לעבור על ד\"ת פטור חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב. וכל העובר על דברי חכמים חייב:",
+            "ועתה הלא לך לדעת מפני מה העובר על דברי חכמים חייב יותר מן העובר על מצות עשה ועל מצות לא תעשה. וזה פשר הדבר. כי העובר על דברי חכמים אשר מלאו לבו לעשות כן. כי תקל מצותם בעיניו לא מהתגבר יצרו עליו. אבל כי תכהין עיניו מראות אור דבריהם ולא יהלך לנוגה האמונה. ולא משך בעול גזרתה. ולא יטרח לקיים מאמרם כי לא נכתב בספר התורה. ולא נהג כדרך העובר על דברי התורה אשר נפשו מרה לו ונקוט בפניו. ויירא וייצר לו כי ישיאהו יצרו לחטא. על כן משפט מות יהיה לאיש כי הפיל דבר מאחד מכל (דבריו הטוב) [דבריהם הטובים]. והוא כאומר ננתקה את מוסרותימו ודומה למה שכתוב בענין זקן הממרה את פי חכמים (דברים י״ז:י״ב) והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן וגו':",
+            "והשנית כי האיש ההוא רחוק מן התשובה. אחרי אשר אין הדבר חמור עליו כי ישנה באולתו תמיד. והחטא הקל ענשו יותר מן החמור בהכשל בו החוטא פעמים רבות.",
+            "עוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי טובים דודיך מיין חביבים דברי סופרים יותר מיינה של תורה. ואנחנו צריכים לפרש גם את זה. ידוע תדע כי יראת ה' יסוד המצות שנאמר (דברים י״ב:ט״ו) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך. ובזה ירצה ה' את ברואיו כמו שנאמר (תהילים קמ״ז:י׳-י״א) רוצה ה' את יריאיו. ותקנות חכמים וגדריהם יסוד לדרך היראה. כי יעשה גדר והרחקה פן תגע יד אדם באיסור התורה. כבעל השדה אשר יעשה גדר לשדהו מאשר יקר בעיניו כי ירא פן יכנסו בו בני אדם והיה למשלח שור ולמרמס שה. כענין שנאמר (ויקרא י״ח:ל׳) ושמרתם את משמרתי. ועשו משמרת למשמרתי. ורב הזהירות והגדר והרחקה מן האיסור הלא זה מעיקרי המורא. והמרבה להזהר יגיע אל השכר הגדול כענין שנאמר (תהילים י״ט:י״ב) גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב. על כן אמרו חביבין דברי סופרים יותר מיינה של תורה. כי גדריהם וגזרותם מעיקרי היראה. ומצות היראה שכר הרבה כנגד מצות רבות כי היא היסוד להם. והדוגמא לדבר כי הנזהר מהתיחד עם אשה מפחדו פן יכשל בעון וכאשר גזרו רבותינו זכרונם לברכה. הלא זה מאשר זרח על נפשו אור יראת אלהים ית':",
+            "והנה הקדמנו לך בשער היראה. כי נתחייב אדם לראות בבנים ולהבין בהם ולהבדיל בין עקש ופתלתול ובין הישר הולך. לתועלת נשגבה אשר הודענוך. והנה כי תראה אנשים זוללים מזלזלים בנטילת ידים וישבו לאכול לחם ואינם מברכים לפני אכלם ואחר אכלם. וכהנה רבות דברי חכמים ותקנותם אשר פורצים גדרם. בזאת יבחנו. בזאת תדע ובחנת את דרכם כי הם רעים וחטאים לה' מאד ואחריתם עדי אובד. ועליהם אמרו כי העובר על דברי חכמים חייב. כי המעללים האלה לא יכריחם היצר עליהם. ולא תתקפם תולדות החומר והתאוה הגשמית לחטוא בהם. אין זה כי אם רוע לב ופירוק עול שמים מעל צוארם. והנה הם ככל המון כת הזדים האומרים לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו. גם הם רחוקים מדרך האמת. גם הכת אשר אינם נזהרים מגבינה של עו\"ג ובשולי עו\"ג כי יקלו דברי חכמים בעינם. אף על פי שחוטאים למלא בטנם הנה בזו לדברי חכמים ושברו עול התורה (והמורה) [והמורא]. גם עליהם אמרו העובר על דברי חכמים חייב כאשר ביארנו. והשנית כי אחרי שידעו כי עם הקודש נשמרים בכל אלה. הבדל הבדילו עצמם מעל עמנו ופרשו מדרכי צבור. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי הפורשים מדרכי צבור יורדין לגיהנם ונדונין שם לדורי דורות. ודע כי העובר על דברי חכמים. ענשו היה ביד בית דין להכותו מכות מרדות. כפי אשר עיני בית דין היו רואות ליסר ולענוש בעת ההיא. אם לפחות מארבעים או להוסיף להכותו על אלה: ",
+            "המדרגה הב' חומר מצות עשה - יסוד השכר ושורש הגמול חלף העבודה בקיום מצות עשה. כמו שנאמר (משלי י\"ג) וירא מצוה הוא ישולם. ונאמר (מלאכי ג') ושבתם וראיתם בין עובד אלהים לאשר לא עבדו. והעבודה היא במצות התלויות במעשה. בין שאין בהם זולתי מצות עשה בין יש עמהן לא תעשה. כגון שנאמר (דברים ט\"ו) לא תאמץ את לבבך וגו'. ומצות העבודה תתבאר בשער העבודה בעז\"ה. אולם ימצא דרך בשכר הנזהר מעבור על מצות לא תעשה. אשר השג ישיג לשכר עושה מצוה כגון אם הזדמן דבר עבירה ליד האיש. והתאוה תאוה לדבר ערוה וכבש יצרו כי זה מעיקרי יראת הש\"י. וכן מי שהזדמן לידו להתעשר באונאה ותרמית ואין רואה ואין יודע. והתהלך בתומו ובור כפיו. שכרו על זה כזורע לצדקה וטורח במצוה. וכן כתוב (תהלים קי\"ט) אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כיון שלא פעלו עולה בדרכיו הלכו. וכבר הקדמנו לך פירוש המקרא הזה. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה ישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה כגון שבא דבר עבירה לידו וניצול ממנו. ועוד אמרו (מלאכי ג') ליראי ה' ולחושבי שמו זה הבא דבר עבירה לידו וניצול ממנו. גם השכר הזה עקרו ויסודו מצות עשה שכבש יצרו ביראת אלהים כמו שנאמר (דברים י') את ה' אלהיך תירא. ואמרו רבותינו ז\"ל הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות. והנה בתורה פורש מה יעשה לכל העובר על מצות לא תעשה ויחלק עליהם עונשים ומשפטים ודת מה לעשות בהם. והעונשים מלקות ארבעים מיתה וכרת ביד שמים וארבע מיתות בין דין. ומתן שכרן על כל מצוה לא נתפרש בתורה כדי שלא יחדלו לקיים המצות הקלות ויתעסקו בחמורות לבדנה:",
+            "ומשלו על זה מענין המלך אשר אמר לעבדיו לנטוע בפרדסו כל עץ נחמד. ושכר אמר לתת להם ולא הודיעם שכר מטע כל אילן. כי חפץ המלך אשר לא יחסר כל בפרדסו. על כן יטעהו רב מינים נטעי נעמנים. ואלו ידעו עבדיו שכר נטיעת כל עץ מעצי הפרדס אז יתנו את כל עמלם בנצרי מטעיו אשר שכרם רב מן השאר להרבות השכר. כן ענין המצות. כי הואיל השם לזכות את ישראל בקיום כל המצות. להנחילם חיי עולם ולהיות כל המצות יחדיו לוית חן לראשם. כי בהשלים חק מלאכתם תהי משכורתם שלימה מעמו. הלא ידעת כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה. אף על פי שאמרו ת\"ת כנגד כולם. והמצוה הקלה שכרה גדול והפלא אשר לא ימד ולא יספר. הלא תראה במצות שלוח הקן שאין בה טורח ולא פיזור ממון נאמר עליהם (דברים כ״ב:ז׳) למען ייטב לך והארכת ימים. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה רבי יעקב אומר אין לך מצוה קלה בתורה שאין תחיית המתים תלויה בה שנאמר בשלוח הקן למען ייטב לך וגו' למען ייטב לך לעולם שכלו טוב והארכת ימים לעולם שכלו ארוך. ומה אם מצוה קלה שהיא בכאיסר אמרה תורה כך. מצות חמורות על אחת כמה וכמה: ",
+            "ועתה נדבר בענין עונש ביטול מצות עשה. אמרו רבותינו זכרונם לברכה אם הזהירו את האיש לעשות סוכה או לולב ואינו עושה מכין כו'. ואמרו כי האנשים אשר לא הניח על ראשם תפילין מעולם הם נקראים פושעי ישראל בגופן. ועונשם חמור מן העובר פעם אחת על חייבי כריתות. ואמרו כל שעונותיו מרובין מזכיותיו ובכללן עון פושעי ישראל בגופן כגון שלא הניח תפילין מעולם או עוברי עבירה כגון עריות. ליום הדין יורדין לגיהנם ונדונין שם י\"ב חודש. לאחר י\"ב חודש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים שנאמר (מלאכי ג׳:כ״א) ועסותם רשעים כי יהיו אפר וגו'. ואמרו מי שמקל (בעיניו) [בענין] מצות עשה כמו המבזה חולו של מועד שיש בו מצות עשה שנאמר (שמות כ״ג:ט״ו) את חג המצות תשמור. אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא. ויש על כל מצות עשה אזהרת לאו כוללת שנאמר (דברים י״ג:א׳) לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו:",
+            "וקיום מצות עשה נקראת יראת שמים כמו הזהירות במצות לא תעשה. שנאמר - (ויקרא י״ט:ל״ב) מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלהיך אני ה'. ונא' (תהילים ל״ד:ט״ו) יראת ה' אלמדכם. ונאמר אחריו סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו. למדנו מזה כי מי שאינו עוסק בעשיית הטוב ובקשת שלום הפר יראת שמים. והוא מן הרשעים. כי לא ירא אלקים [2] שנאמר - (קהלת ח׳:י״ג) וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני אלקים:",
+            "ויש במצות עשה מן החמורות שאין המון העם נזהרים בהם כגון הזכרת שם שמים לבטלה שנאמר (דברים ח') את ה' אלקיך תירא ואמרו רבותינו זכרונם לברכה הוזהרנו בזה שלא להזכיר שם שמים לבטלה. וכן ג\"ח שהיא מ\"ע שנאמר (שמות י״ח:כ׳) והודעת להם את הדרך ילכו בה זו גמילות חסדים. ואמרו גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה שהצדקה לעניים וגמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים. על כן אמרו על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. והנה הצדקה בממונו. וגמילות חסדים בין בגופו בן בממונו. כי חייב אדם לטרוח בדרישת טוב לעמו ולשקוד בעמל נפשו על תקנת חבירו אם דל ואם עשיר. וזאת מן החמורות ומן העיקרים הנדרשים מן האדם שנאמר (מיכה ו׳:ח׳) הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד. וכן מצוה להכנס לפנים משורת הדין שנאמר (שמות י״ח:כ׳) ואת המעשה אשר יעשון ואמרו רבותינו זכרונם לברכה זה לפנים משורת הדין. ויש בענין זה דרכים רבים אשר תהיה בהן המצוה הזאת מן החמורות הכל לפי ענין הדין. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דבריהם על דין תורה ולא נכנסו לפנים משורת הדין.",
+            "ויש אנשים רבים בהמון העם חושבים כי אין עיקר האבדון והפסד הנפש זולתי בעבירות שיש בהם מעשה. וכי אין אבדן נפש אל האיש אשר הוא טהור מחטוא במעשה ובדרך העבירות לא הלך וחדל מעשות מצות ומעשים טובים. על כן אנו חייבין להודיע תועי רוח בינה כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה ויתר הקב\"ה על ע\"ג וכו' ולא ויתר על עון ביטול תורה. ואמרו כשם ששכר תלמוד תורה גדול מכל המצות כך עונש המבטלה גדול מכל העבירות. ואמרו (במדבר ט״ו:ל״א) כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר נאמר על מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק. וכבר זכרנו לך כל אלה בשער התורה:",
+            "ומצאנו בענין אנשי סדום שהיו רעים לה' מאד בכמה עלילות נשחתות כמו הגזל והחמס ועיוות הדין וגלוי עריות. עם כל זה הזכיר הכתוב כי אבדו ונשמדו בעון בטול הצדקות. שנאמר (יחזקאל טו) הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם וגו' ויד עני ואביון לא החזיקה. ונאמר על האנשים שאינם עורכים מחשבות להתבונן תמיד ביראת ה' (ישעיהו כ״ט:י״ג-י״ד) ותהי יראתם אותי מצות אנשי מלומדה לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה פלא ופלא. ונאמר (ירמיהו י״ב:ב׳) מדוע דרך רשעים צלחה וגו' קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם. ונאמר (תהילים ע״ג:כ״ז) כי הנה רחקיך יאבדו:",
+            "ודע כי לפי גודל המצוה. יגדל עונש מי שיחדל לעשותה אף על פי שאינו עושה מעשה בהפרתה. כמו שמצינו במצות הפסח ובמצות המילה שהם מצות עשה ויש בהן כרת:",
+            "ודע כי המעלות העליונות נמסרו במצות עשה. כמו מעלות הבחירה שנאמר (דברים ל׳:י״ט) ובחרת בחיים. ומעלות תלמוד תורה שנאמר (דברים ו׳:ז׳) ודברת בם. ומעלות לכת בדרכי ה' שנאמר (שם כח) והלכת בדרכיו. ומעלות התבונן בגדולת ה' שנאמר (דברים ד׳:ל״ט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים, ודוד אמר (תהילים י״ד:ב׳) ה' משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש את אלהים, ומעלות זכרון חסדיו והתבונן בהם שנאמר (דברים ח׳:ב׳) וזכרת את כל הדרך ונאמר (דברים ח ו) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו יי אלהיך מיסרך. ודוד אמר (תהילים קז מג) ויתבוננו חסדי יי, ונאמר (תהילים כו ג) כי חסדך לנגד עיני. ומעלות הקדושה, שנאמר (ויקרא יא מד) והתקדשתם והייתם קדושים. ומעלות העבודה, שנאמר (דברים י כ) אותו תעבוד. ומעלות היראה, שנאמר (שם) את ה' אלהיך תירא. ומעלות האהבה שנאמר (שם ו) ואהבת את ה' אלהיך ומעלות הדביקות שנאמר (שם י) ובו תדבק. לכל אחת מהנה כמה מדרגות כאשר יתבאר בעז\"ה. ובעבור מעלות האלה נברא האדם שנאמר (ישעיהו מ״ג:ז׳) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו. ומה תקות הנברא אם לא ישים עמל נפשו ועיקר עסקו בדברים שנברא בעבורם: ",
+            "והנה נתבאר בתורה עונש ביטול המצוה שנאמר (דברים כ״ז:כ״ו) ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם. אמר לעשות אותם יורה כי זה נאמר על ביטול מעשה המצוה:",
+            "ודע כי נתחייב הנברא להיות ציר נאמן ועבד משכיל בכל מלאכת עבודת אדוניו. והפועל האמן יהיה מהיר במלאכתו וישגיח על מלאכת הפועלים חבריו. ועיניו על דרכיהם לראות אם באמונה הם עושים ויזהירם ויודיעם את המעשה אשר יעשון. כי חפצו ורצונו אשר תעשה מלאכת אדוניו בלא רמיה על כן יחזיק ידי עושי המלאכה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בספרי ארור אשר לא יקים. אדם שלמד ושנה ולימד לאחרים וקיים את התורה ויש בידו כח להחזיק ידי העוסק בתורה ובמצות ולא החזיק הרי הוא בכלל ארור אשר לא יקים:",
+            "ומן המצות החמורות. שלא לדון בערכאות של עובדי כוכבים שנאמר (שמות כ״א:א׳) ואלה המשפטים אשר תשים \"לפניהם\" ולא לפני כנענים, ופושעים יכשלו בם. וכבר הקדמנו לדבר בעבירה הזאת:",
+            "ועל ביטול מורא אב ואם שהיא מצות עשה. שנאמר - (דברים כ״ז:ט״ז) ארור מקלה אביו ואמו. ענין מקלה, שמזלזל בכבודם ומפר מוראתם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ויקרא י״ט:ג׳) איש אמו ואביו תיראו, איזהו מורא אב לא ישב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו:",
+            "ומצות תפילין ומצות מזוזה מצות עשה הם. והנם בכלל קבלת מלכות שמים כי על כן נכתבו בפרשת שמע ישראל. ותוכל להתבונן מזה על עונש המבטל המצות האלה כי הוא שובר עול מנתק מוסרות. וכבר הקדמנו לדבר על המצות האלה. ועל מצות ציצית אמרו רבותינו זכרונם לברכה בספרי שהציצית מוספת קדושה שנאמר (במדבר ט״ו:מ׳) למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלהיכם. וגם (פי' כמו אף על פי ) כי אין מצות ציצית זולתי על מי שיש לו בגד אשר לו ארבע כנפות, ואם אין לו בגד כזה אינו חייב לקנותו. אף גם זאת (פי' כמו מכל מקום) אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי ענוש יענוש לעתות בצרה על דבר אשר לא חמד בלבבו יופי המצוה ושכרה, לבעבור סבב פני דברי חיובה עליו. ולקחת לו בגד שיש לו ארבע כנפות לעשות בו ציצית על כנפיו:",
+            "ודע כי הירא את דבר ה' יחמיר וידקדק וישום נפשו בכפו על מצוה קלה כמו על החמורות. כי לא יבינו (פי' יבינו ישימו לב) לאשר המצוה הזאת קלה לעומת החמורות. אך יבינו לגדולת המזהיר עליה יתברך. ופקח עיניך היטב לראות כי העיקר הנכבד הזה נתבאר בתורה. כי נכתב על מצות הקימה מפני שיבה כמו שנכתב על מצות מורא אביו ואמו ושמירת השבת. אני ה'. ורבות מן המצות אשר הרבה מן העם הנמצאים בדור קצרי יד מעשותם הבאנום אל מקום זה (נוסד) [יסוד] לכל אחד בספר הזה. קחם נא אליך ועל לוח לבך: ",
+            "המדריגה הג' לאו שניתק לעשה - אמרו רבותינו זכרונם לברכה לאו שניתק לעשה אין לוקין עליו. כגון (דברים כ״ב:ו׳) לא תקח האם על הבנים. שניתק לעשה שנאמר (שם) שלח תשלח. ואף על פי שלא היו לוקין בידי בית דין, יש בהם שענשו חמור ונגע עד שמים משפטן נשא עד שחקים. כגון הגזל, שנאמר (ויקרא יט) לא תגזול, וניתק לעשה (שם ה) והשיב את הגזלה. ואמרו לא נחתם גזר דינם של דור המבול אלא על הגזל שנאמר (בראשית ו׳:י״ג) קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס. ואף על פי שערוה חמורה מן הגזל, מדת עונש גזל להקריב יום אידו ולהחיש עתידות לו.<br>ועוד אמרו סאה מלאה עונות אין מקטרג בכולן כמו הגזל. ואמר שלמה המלך עליו השלום על אוצרות המרמה והאונאה (משלי כ״א:ו׳) פועל אוצרות בלשון שקר הבל נדף מבקשי מות. פירוש אוצרות המרמה והאונאה הבל נדף הם כי אחריתם לכליון. ועודם ברשותו צוררים הם לו ומבקשים נפש בעליהם ומסבבים למותו. וכענין שאמר חבקוק עליו השלום (חבקוק ב׳:ט׳) הוי בוצע בצע רע לביתו וגו' כי אבן מקיר תזעק וגו'. וגזל העני חייבין עליו מיתה בידי שמים שנאמר (משלי כ״ב:כ״ב-כ״ג) אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש. פירושו - אל תגזול דל בעבור שהוא דל ואין עוזר לו, ואל תדכא עני בשער בהכלמה ובבזיון. ובשער, כלומר ברבים, וכענין שנאמר (ישעיהו ג׳:ט״ו) מה לכם תדכאו עמי ופני עניים תטחנו. כי ה' יריב ריבם אחר שאין להם סומך ומי שיטעון ויריב ריבם. וקבע את קובעיהם נפש אחרי שהובאת אליו צעקת הדל לא יקח ממך ממון תחת הגזילה אשר גזלת אבל ישל אלוה נפשך. ונאמר (איוב כ״ז:ח׳) כי מה תקות חנף כי יבצע כי ישל אלוה נפשו, ונאמר (משלי א׳:י״ט) כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח.<br>ומי שיצעיק ויצער אלמנה ויתום בין בגזל בין בעושק בין הכלמה וכל מיני הצער חייב מיתה בידי שמים. וכן הדיינים שיש בידם להציל גזול מיד עושק ויתום לא ישפוטו. משפט מות להם שנאמר (שמות כ״ב:כ״א-כ״ב) כל אלמנה ויתום לא תענון. ואם ענה תענה אותו כי אם צעק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים. פירושו - והיו נשיכם אלמנות כנגד עינוי האלמנה ובניכם יתומים כנגד עינוי היתום מדה כנגד מידה. והמצער כל איש מישראל אף על פי שלא נכתב בו העונשים האלה עובר בלא תעשה שנאמר (ויקרא כ״ה:י״ז) לא תונו איש את עמיתו, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה באונאת דברים הכתוב מדבר. והוא מענין הצער והמצוק מלשון (ישעיהו מ״ט:כ״ו) והאכלתי את מוניך את בשרם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה. ובמקום שדיבר הכתוב מאונאת ממון הזכיר שם מקח וממכר שנאמר (ויקרא כ״ה:י״ד) וכי תמכרו ממכר לעמיתך. ואמרו גדולה אונאת דברים מאונאת ממון שזה בגופו וזה בממונו. וזו נאמר בה (שם) ויראת מאלהיך וזו לא נאמר בה ויראת:",
+            "והנשך והריבית יש בהן לא תעשה שנאמר (שם כה) אל תקח מאתו נשך ותרבית. וניתק לעשה שנאמר - (שם) וחי אחיך עמך. פירושו - אם לקחת מאתו נשך ותרבית השב תשיבם לאחיך למען יחיה עמך. וענשו חמור מאוד, כל זמן שלא תיקן המעוות שאינו בא לתחיית המתים. שנאמר (יחזקאל י״ח:י״ג) בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה, פירושו - רבותינו זכרונם לברכה על ענין תחיית המתים. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל מי שיש בידו עון הריבית אין מלאך מליץ [מלמד] עליו זכות. וזהו שנאמר וחי בלשון שאלה ותמיהה. היש מליץ שיאמר כי דתו לחיות. כולם יענו ויאמרו לא יחיה: ",
+            "המדרגה הד' לאו שאין בו מעשה - אמרו רבותינו זכרונם לברכה לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו. ומפורש בדבריהם ז\"ל כי לאו שאין בו מעשה חמור מן הלאו שניתק לעשה. ויש באזהרות שאין בו מעשה אזהרות תלויות בלב. מהן בלשון ומהן בקפיצת יד והמנע מן המעשה. וכן יש עבירות שאין בהם מעשה ותלויות בחוש השמע ובחוש הראות. וראינו רבים מבני אדם שכחו רבות מהם. ויש אשר ידעו ואינם נזהרים בהם מפני שאינן תלויות במעשה. כי העבירות התלויות במעשה כמו אכילת החלב והדם והנבלה והטרפה אין הדבר קרוב להכשל בהן כמו העבירות הנעשות במחשבה ובלשון ובשבת מן המעשה. על כן ראינו לזכור מקצתם להזכיר ולהזהיר אשר לא ידע להזהר. ולא באנו להאריך בהם זולתי לרמוז עליהן להיות לזכרון לשבי פשע.",
+            "מן האזהרות התלויות בלב. השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך (דברים ח׳:י״א) ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל מקום שנאמר השמר, פן, ואל, הרי זה לא תעשה. הוזהרנו בזה לזכור את הש\"י בכל עת. וחייב האדם להשתדל לקנות לנפשו תמיד ההנהגות המחויבות מן הזכירה. כמו היראה והצניעות וקישוט המחשבות וטכסיס המדות. כי זרע הקודש ישיגו כל הנהגה נאוה והמעטירה בעליה מזכירת השם ית' כמו שנאמר - (ישעיהו מ״ה:כ״ה) בה' יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל:",
+            "השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך (דברים ד׳:ט׳) ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל השוכח דבר אחד מתלמודו עובר בשני לאוין. יכול אפילו תקפה עליו משנתו ? ת\"ל (שם) ופן יסורו מלבבך. לא דבר הכתוב אלא במי שיסירם מלבו על ידי שהוא בטל מן התורה ואינו הוגה בה תמיד:",
+            "אל תאמר בלבבך בהדוף ה' אלהיך אותם מלפניך לאמר בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת [וגו'] לא בצדקתך וביושר לבבך וגו' (שם ט). הוזהרנו בזה שלא נדמה בנפשנו הצלחתנו בצדקנו ויושר לבבנו. אבל נאמין ונדע עם לבבנו, כי הצלחתנו מחסד העליון ורב טובו, וכענין שאמר יעקב אבינו עליו השלום (בראשית ל״ב:י״א) קטנתי מכל החסדים ומכל האמת:",
+            "לא תנסו את ה' אלהיכם (דברים ו׳:ט״ז). והוזהרנו זה שלא יאמר אדם אנסה נא בעבודת הצדקה יצליח ה' דרכי ואבחן בכשרון המעשה אם כסף וזהב ירבה לי. והאיש הטוב לא נמצא בו רפיון ידים אם עמלו בחכמה ודעת וכשרון המעשה ולא צלחה דרכו בענין קנין כספו ובשאר טובת חפצי הגוף. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי במצות המעשרות בלבד הותרה הבחינה שנאמר (מלאכי ג׳:י׳) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת. אומר שלמה המלך עליו השלום (משלי ג׳:ט׳-י׳) כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך וימלאו אסמיך שבע [וגו'] מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו. פירוש אם לא יהיה לך כן להמלא אסמיך שבע בתתך מהונך ומראשית כל תבואתך לעבודת הצדקה, אבל יאחזוך ימי עוני, אל תמאס מוסר ה' ודע כי גם זה לטובתך. כי את אשר יאהב ה' יוכיח להטיב באחריתו, להיות תמורת שכר העולם הזה ותחת כבודו. שכר אמת והטוב הצפון העומד לעד לעולם:",
+            "כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם לא תירא מהם (דברים ז׳:י״ז-י״ח):",
+            "כי תצא למלחמה וגו' וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם (דברים כ׳:א׳) הוזהרנו בזה שאם יראה האדם כי צרה קרובה תהיה ישועת ה' בלבבו. ויבטח עליה. כענין שנאמר - (תהילים פ״ה:י׳) אך קרוב ליראיו ישעו וכן כתוב (ישעיהו נ״א:י״ב) מי את ותיראי מאנוש ימות:",
+            "לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא (דברים א׳:י״ז). הוזהרנו בזה להאמין שלא יקרנו נזק מצד משפט הצדק כאשר לא נכיר בו פנים. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזרתן. וזהו פירושו כי המשפט לאלהים הוא שלא יבואכם נזק בסיבתו.",
+            "לבלתי רום לבבו מאחיו (דברים י״ז:כ׳). הוזהרנו בזה להסיר מנפשנו מדת הגאוה. ושלא יתגאה הגדול על קטן אך היה יהיה שפל רוח. והגאוה מן העבירות החמורות המאבדות ומכלות הנפש שנאמר (משלי ט״ז:ה׳) תועבת ה' כל גבה לב. ומה יועיל קנין כספו ורב עושרו וגנזי (מרומיו) [ברומיו] והנה אחרי כי נתעב ונאלח גבהי תפארת גדולתו עמוקים משאול. ואל יתהלל חכם זולתי בעבודת הש\"י וביראתו. והבטחון בו ובאהבתו והדבקות בו. שנאמר (דברים כא) הוא תהלתך והוא אלהיך. ונאמר (ירמיהו ט׳:כ״ג) אל יתהלל חכם בחכמתו וגו' כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי:",
+            "נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו (דברים ט״ו:י׳). והזהרנו בזה להרחיק מנפשנו צרות העין. ולהיותנו טובי עין. כענין שנאמר (משלי כ״ב:ט׳) טוב עין הוא יבורך. ולא די במתנת היד [לבד כי אם] אשר נטע בנפשותינו מדת הנדיבות. על כן הזהיר ואמר ולא ירע לבבך אחר שנאמר נתן תתן לו:",
+            "לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך (דברים ט״ו:ז׳). הוזהרנו להסיר מנפשנו מדת האכזריות. ונטוע בה נטעי נעמנים, הם הרחמים והחסדים הנאמנים. כמו שכתוב (שם כה) והלכת בדרכיו. ובעבור כי מן האפשר שלא יקפוץ את ידו ויחון את העני ולא מדרך רחמנות. כענין שנאמר (משלי י״ב:י׳) ורחמי רשעים אכזרי. על כן כתוב לא תאמץ את לבבך. ועונש האכזריות רע ומר. כאשר יתבאר בשער האכזריות בעזרת האל. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (דברים י״ג:י״ח) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך. כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים:",
+            "ולא תחוס עיניך ולא תחמול ולא תכסה עליו (שם יג). הוזהרנו בזה שלא לחמול ולרחם על המחטיאים והמכשילים בני אדם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל הנעשה רחמני על האכזרים לסוף נעשה אכזרי על הרחמנים:",
+            "לא תקום ולא תטור את בני עמך (ויקרא י״ט:י״ח). אמרו רבותינו זכרונם לברכה אי זו היא נקימה אמר לו השאילני קרדומך אמר לו איני משאילך כדרך שלא השאלתני את שלך. ואיזהו היא נטירה. אמר לו הריני משאילך. ואיני כמותך שלא השאלתני. ואין העונש בזה על הדיבור אלא על נטירת הלב. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי אזהרת הנטירה על דבר שבממון. אבל על דברי גאוה ובוז ודרישת רעה מותר לשום הדברים על לבו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה על זה כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם. אבל אם יבקשו ממנו מחילה יעבור על מדותיו:",
+            "לא תשנא את אחיך בלבבך (ויקרא י״ט:י״ז). הוזהרנו בזה להסיר מנפשנו מדת השנאה והיא מדה מעוללת פשעים רבים. ומסבבת כמה עלילות נשחתות. כמו לשון הרע שהוא שקול כנגד כמה חייבי מיתות בית דין כאשר יתבאר. וכמו דרישת רעה. והשמחה לאיד. וגרמת נזקים לחבירו. והליכת רכיל. ונקימה ונטירה. ומאבדת טובה הרבה מן הנפש. כאשר יתבאר בשער השנאה. וראה עד היכן הגיע עונש השנאה. כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה בית שני שהיו עוסקים בתורה ומעשים טובים מפני מה חרב. מפני שנאת חנם שהיתה ביניהם.",
+            "ונשמרת מכל דבר רע (דברים כ״ג:י׳). פירשו ז\"ל לא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה. ואף על פי שאינו מהרהר כדי לעשות. ודבר הלמד מענינו שכתוב אחריו (שם) כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה:",
+            "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם (במדבר ט״ו:ל״ט). והזהרנו בזה שלא לחשוב לעשות עבירה (ועל כל) [וכל] דבר פשע וחטא. כענין שנאמר (משלי כ״ד:ח׳) מחשב להרע. ושלא להרהר בדברי המינין. פן יכשל וימשך אחריהם. ואשר ישיב אל לבו כי הש\"י בוחן לב וחוקר כליות. איך יעיז פניו לטמא לבו ודבר בליעל יצוק בו. ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי כ״ד:ט׳) זמת אולת חטאת. עוד אמר (שם ו) שש הנה שנא ה' ושבע תועבות נפשו לב חורש מחשבות און:",
+            "לא תשא שמע שוא (שמות כ״ג:א׳). והוזהרנו בזה שלא לקבל לשון הרע. וכמו שאמר התרגום לא תקבל שמע דשקר.",
+            "לא תחמוד בית רעך (שמות כ׳:י״ד). ולא תתאוה בית רעך (דברים ח). הוזהרנו בזה שלא להתעולל עלילות ברשע לקחת שדה וכרם וכל אשר (לרעך) [לרעינו]. גם כי נתן מכרם. והוזהרנו על מחשבת הדבר הרע הזה שלא נסכים במחשבתנו לעשותו שנאמר לא תחמוד. ואם יכסוף אדם שימכור לו חבירו שדה או כרם או אחד מחפציו לא ישא את נפשו למכרו. ואם יפצר בו ברוב דברי תחנונים יבוש להשיב פניו אסור לפצור בו. כי זה כמו הכרח ואונס. והחומד לקחת כל חפץ והוא איש נכבד, שאם ישאל שאלה אור פניו לא יפילון. אסור לשאול מעם רעהו מקח או מתת, בלתי אם ידע כי נתן יתן לו בנפש חפיצה. ולא ירע לבבו בתתו לו:",
+            "מן האזהרות התלויות (בלב) [בלשון]. כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויביך לפניך והיה מחנך קדוש ולא יראה בך ערות דבר (דברים כ״ג:ט״ו). אמרו ז\"ל כי בכלל האזהרה הזאת. כי בהגותנו בתורת הש\"י. ובדברינו בתפלה לפניו. יהיה מחנינו קדוש ולא יראה בנו ערות דבר. לכן נצטוינו בזה להזכיר שם שמים בקדושה. ולעסוק בדברי תורה ותפלה בקדושה. ושלא להזכיר שם שמים ודברי תורה אם הוא ערום. או אם יש שם אדם ערום כנגדו. וכן הוזהרנו שיהיה המקום נקי. כמו שנאמר (שם) וחפרת בה ושבת וכסית את צאתך. וכ\"ש כי הוא מוזהר שלא להזכיר שם שמים אם אין ידיו נקיות. ואם נגעו ידיו בדבר הנמאס עליו ירחצם. וכענין שנאמר (תהילים כ״ו:ו׳) ארחץ בנקיון כפי. ובלכתו בדרך והוא מסתפק אם הדרך נקי אל יזכור שם שמים. ואל ידבר בדברי תורה. ואם יש דבר שאינו נקי לאחריו כגון צואה או נבלה או מי משרה. צריך שירחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח ולפניו כמלא עיניו. והזהירות בזה מדרכי יראת שמים. שנאמר (מלאכי ג׳:ט״ז) ליראי ה' ולחושבי שמו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (במדבר טו) כי דבר ה' בזה זה המדבר דברי תורה במבואות המטונפות. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (דניאל ב׳:כ״א) יהיב חכמתא לחכימין מפני כי החכמים מכבדים את התורה ועוסקים בה בקדושה. ואלו נתנה לטפשים היו מדברים בדברי תורה במבואות המטונפות:",
+            "ויש באזהרות התלויות בל' [שהיו לוקין] עליהן. כי כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה כל האזהרות שבתורה לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומקלל את חבירו בשם. והשבועה לשוא אף על פי שאין בה מיתת ב\"ד. עונשה חמור בידי שמים יותר מהרבה עבירות שיש בהן מיתות ב\"ד כי הנשבע לשקר מחלל את השם. שנאמר (ויקרא י״ט:י״ב) ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם ה' אלהיך.<br>וחילול השם עונשו למעלה מכל העבירות. ולא נכתב כן על אחת מן העבירות אלא על השבועה לשקר ועל ע\"ז שנאמר (שם כ) כי מזרעו תנן למולך למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי. ונאמר באזהרות ע\"ז (שמות כ׳:ה׳) לא תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי ה' אלהיך אל קנא. רצונו לומר - כי לא יסלח עון ע\"ז על דרך סליחתו לשאר עבירות. כענין שכתוב (ירמיהו ה׳:ז׳) אי לזאת אסלח לך בניך עזבוני וישבעו בלא אלהים. וכן כתוב באזהרות השבועה לשקר (שמות כ׳:ז׳) כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא. ונכתבה אזהרת השבועה לשקר אחר אזהרת עבודה זרה. יען וביען כי השבועה לשקר נמצא בכנפיה עון חלול השי\"ת.<br>ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בענין מה שכתוב (משלי ל׳:ח׳) ראש (כן כתיב מלא באל\"ף וענינו העניות) ועושר אל תתן לי וגו' פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה' ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי. השניה קשה מן הראשונה. שנאמר (יחזקאל כ׳:ל״ט) ואתם בית ישראל וגו' איש גלוליו לכו עבודו ואחר אם אינכם שומעים אלי ואת שם קדשי לא תחללו עוד. רצונו לומר - כי עון הנשבע לשקר בב\"ד חמור מעונש העובד כוכבים בסתר מפני חלול השם. ואמרו ז\"ל על כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וממשפחתו וכאן ממנו ומכל העולם. <br>ואם חייבו בית דין את האדם להשבע שבועה והוא יודע אשר פיו דיבר שוא. אסור לקבל עליו השבועה לאמר אנכי אשבע למען הפחיד את חבירו. אף על פי שאין בלבבו להשבע שנאמר (שמות כ׳:ז׳) לא תשא. ויש בכלל משמעו לא תקבל להשבע לשוא. וכן אמרו ז\"ל במכילתין. ותרגום (שם כ) לא תשא שמע שוא לא תקבל. ואסור להשבע חנם אף על פי שהוא נשבע על האמת. שנאמר (שמות כ) לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא ותרגומו למגנא. וכן המסבב להשביע את חבירו חנם גדול עונו. כגון שהיה חברו חייב לו מנה ויכפיל על תביעתו למען יצא קו הדין על הודאתו למקצת להשבע שבועת התורה. או שתובע את חבירו על חנם אשר לא ידע ישאלהו ומשביעו שבועת היסת. ואמרו רבותינו כי זה האיש נקרא גנב שגונב דעת הבריות. ועליו נאמר (זכריה ה׳:ד׳) הוצאתיה נאם ה' צבאות ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו. ומי שהוא יודע שאם ישבע יחשדוהו בני אדם על שבועתו. יש לו להמנע ולחשוך נפשו מן השבועה לכבוד שמים. גם כי האמת אתו:",
+            "אלקים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור (שמות כ״כ:כ״ז). לא תקלל חרש (ויקרא י״ט:י״ד). והזהרנו בזה שלא יקלל איש מישראל בשם ולא באחד מכל הכינויים. ומה שהוזכר בתורה אלהים לא תקלל ונשיא וחרש. כי בא להזהיר שלא לקלל השופט כאשר ירשיעוהו בדין. ולא את הנשיא כאשר יענוש אתו לשלחו ביד פשעו. והוצרך להזכיר החרש. פן תאמר אין עונש בקללתו. אחרי אשר איננו שומע ולא ישיגהו צער על קללתו. ובסוף פרשת משפטים נכתב אלהים לא תקלל. לאמר שלא תקלל השופט את המשפטים האלה. אבל השופט אשר לא כדת אותו תקלל. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה המקלל את חבירו או את עצמו בשם לוקה וענשו בידי שמים רב מאוד. שנאמר (דברים כה) אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת [וגו'] ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלהיך. והפלא ה' את מכותך. וגו'. ופירשו רבותינו זכרונם לברכה ענין הפסוק הזה על מי שמקלל את חבירו או את עצמו בשם.",
+            "ואסור לאדם שיאמר כן יושיעהו השם כאשר הדבר הזה דבר אמת והנה הוא כזב. כי הנה קלל את עצמו בשם שמכלל הן אתה שומע לאו:",
+            "יין ושכר אל תשת וגו' ולהורות את בני ישראל (ויקרא י׳:ט׳) ולהבדיל בין הקודש ובין החול. אמרו רבותינו זכרונם לברכה השותה רביעית יין שאינו מזוג במים אל יורה. ואם שתה יותר מרביעית אף על פי שמזגו אל יורה:",
+            "לא תונו איש את עמיתו (שם כה). באונאת דברים הכתוב מדבר כאשר שהקדמנו למעלה. ואמרו רבותינו היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשי אבותיך. וזהו שנאמר (שמות כ״ב:כ׳) וגר לא תונה ולא תלחצנו. לא תונה בדברים. ולא תלחצנו בממון. ובכמה מקומות הזהירה התורה על אונאת הגר מפני אשר שכח עמו ובית אביו ובא לחסות תחת כנפי השכינה. כענין שנאמר - (רות ב׳:י״א) ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך ותלכי אל עם אשר לא ידעת. ונאמר (שם) ותהי משכרתך שלמה מעם ה' אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו. משל לצבי שבא לעדר ושם ירבץ עם הצאן ירעה. וחמל עליו בעל העדר. כי עזב כר נרחב ויעמוד במקום צר:",
+            "לא תהיה אחרי רבים לרעות (שמות כ״ג:ב׳) הוזהרנו בזה שלא לחזק ידי עוברי עבירה בדברים. ושלא להתחבר אל המסכימים אל העול. וכענין שנאמר (ישעיהו ח׳:י״ב) לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם זה קשר:",
+            "ואסור להתחבר אל הרשע בעסקי העולם. שנאמר (דברי הימים ב כ׳:ל״ז) בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך. ונאמר (משלי ג׳:ל״א) אל תקנא באיש חמס ואל תבחר בכל דרכיו ואמרו רבותינו זכרונם לברכה באבות של רבי נתן אל תהי חבר לרשע אפילו לדבר מצוה. ורבו דרכי מות הנמצאים בחברת הרשעים. וכבר גלינו על העון הזה וכובד ענשו:",
+            "ולפני עור לא תתן מכשול (ויקרא י״ט:י״ד). והזהרנו בזה שלא להורות את בני ישראל אשר לא כדת ושלא כהלכה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה הוו מתונים בדין. ונמהרי לב להבין ולהרות לא יצילו את נפשם מתת מכשול לפני עור וחטאתם כבדה מאוד. כמ\"ש (תהילים פ״ב:ה׳) לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו ימוטו כל מוסדי ארץ. ועוד אמרו הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (משלי ו) כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה. ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה:",
+            "עוד הוזהרנו מן המקרא הזה. להשיא עצה הוגנת לאשר יועץ מבני עמנו. ולא לכשילו בעצה נבערה. ולא ייעץ את חברו לפי דרכו:",
+            "וחייב אדם לחשוב מחשבות להעלות עצות הגונות ומתוקנות לחבירו. וזה אחד מעיקרי דרכי גמילות חסדים. שנאמר (משלי כ״ז:ט׳) שמן קטרת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש:",
+            "לא תלך רכיל בעמך (ויקרא י״ט:ט״ז). אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי בכלל האזהרה הזאת שלא להוציא שם רע על איש מבני עמנו. ועונשו חמור בידי שמים. כאשר יתבאר במדרגת חייבי מיתה. עוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה לא תלך רכיל בעמך אזהרה לדיין שלא יהא רך לזה וקשה לזה:",
+            "ושם אלהים אחרים לא תזכירו (שמות כ״ג:י״ג). לא יאמר אדם לחבירו שמור לי אצל עבודת כוכבים פלונית:",
+            "לא תחנם (דברים ז). פירשו רבותינו ז\"ל לא תתן להם חן לז' עממין:",
+            "ולא יהיה כקרח וכעדתו (במדבר י״ז:ה׳). אמרו רבותינו זכרונם לברכה כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו. ומותר לספר לשון הרע על בעלי המחלוקת. שנאמר (מלכים א) ולי אני עבדך ולצדק הכהן וגו' לא קרא:",
+            "מי שאינו מחזיק במחלוקת על המתיצבים על דרך לא טוב ומושכי העון. הרי הוא נענש מפשעיהם לכל חטאתם. ועובר בלאו שנאמר (ויקרא י״ט:י״ז) ולא תשא עליו חטא. ונאמר (הושע י׳:ט׳) מימי הגבעה חטאת ישראל שם עמדו לא תשיגם (מלחמה בגבעה) [בגבעה מלחמה] על בני עולה. פירושו - אם שם עמדו הדור הזה לא השיגה אותם בגבעה מלחמה לבער הרע כאשר השיגה מלחמה לבני הדור ההוא. שם עמדו כמו אם שם עמדו. וכן ועזב את אביו ואם עזב. רצונו לומר - ממין חטא גבעה היה חטאתם. אכן הם היו טובים מאלה כי נקהלו ועמדו על נפשם לבער הרע. ונאמר (שופטים ה׳:כ״ג) אורו מרוז אמר מלאך ה' אורו ארור יושביה כי לא באו לעזרת ה' בגבורים. ונאמר (דברים א׳:י״ז) לא תגורו מפני איש. וכל מי שהוא לשי\"ת ימסור נפשו על קדושת ה'. שנאמר (שמות ל״ב:כ״ו) מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי. ונאמר (במדבר כ״ה:ז׳) וירא פינחס וגו' ויקח רומח בידו. וחובה על כל ירא. אף כי אוהב טהר לב, להעיר קנאה כי יראה והנה יד שרים וסגנים במעל. שנאמר (עזרא ט׳:ב׳) ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה:",
+            "ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך (ויקרא כ״ה:מ״ו). לא ישתעבד אדם בחביריו. ואם אימתו עליהם או שהם בושים להחל דברו. לא יצוה אותם לעשות קטנה או גדולה. אלא לרצונם ותועלתם. ואפילו להחם צפחת מים או לצאת בשליחות אל רחוב העיר לקנות עד ככר לחם. אבל אדם שאינו נוהג כשורה מותר לצוותו לכל אשר יחפוץ:",
+            "לא תחללו את שם קדשי (ויקרא כ״ב:ל״ב). זה מחייבי כריתות כאשר יתבאר. ודע כי ההפסד והאבדון המצוי בנפשות המון העם. הלא הוא על שפת לשון. כי הם מזכירים שם שמים לבטלה. וגם מזכירים מבלי מורא. ועל ענין זה פירשו רבותינו זכרונם לברכה מה שכתוב (ישעיה א) ישראל לא ידע. גם אינם מדקדקים בנקיות המקום ונקיון כפים:",
+            "ועל דברת בני האדם שאינם נזהרים בלשונם בכבוד ת\"ח בין בפניהם בן שלא בפניהם. נעשים אפיקורסים שאין להם חלק לעוה\"ב. וכן אבדון ארבע כתות הלא הוא בחטאת פימו דבר שפתימו. הכל כמו שיתבאר בשער הזה. על כן כתוב (משלי י״ח:כ״א) מות וחיים ביד לשון:",
+            "והתבונן וראה עון הלשון וכובד פשעו. כי המקלל אביו ואמו ענשו חמור מן המכה. כי משפט המקלל בסקילה שהיא החמורה במיתות בית דין. והמכה משפטו בחנק:",
+            "וגם רבים נוקשים ונלכדים. בחללם החושים הנכבדים. חוש הראות. וחוש השמע. ונאמר על חוש הראות (במדבר ט״ו:ל״ט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. הוזהרנו בזה שאל יסתכל אדם באשת איש ובשאר עריות פן יוקש בם:",
+            "ומן העבירות התליות בחוש הראות. רום עינים. כי הוא מעול (פי' לשון עילה וסיבה ור\"ל שהגאוה היא סיבה לרום העינים) מן הגאוה שנאמר (תהילים ק״א:ה׳) גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל:",
+            "ומדברי רבותינו על חוש השמע. אל ישמיע אדם לאזניו דברים בטלים שהם נכוים תחלה לאיברים. ועל המאזין לכל פה דבור נבלה נאמר (משלי כ״ב:י״ד) שוחה עמוקה פי זרות. ישיתו לב לכל אלה יראי אלהים ובעלי תשובה. להציל את נפשם מיד להבה. וכבר הקדמנו לך דברים נכבדים בענין זה בשערי גדרי הזהירות: ",
+            "מן האזהרות התלויות בקפיצת יד והמונע מן המעשה<br>לא תקפוץ את ידך מאחיך האביון וגו' השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו (דברים ט״ו:ט׳). למדנו מזה כי הנמנע מהלוות לעני עובר בשני לאוין שהם השמר פן. ואם לעת אשר קרבה שנת השבע הוזהרנו שלא נחדול מלהלוות מיראת דבר השמטה. אף כי בזמן שלא יפסיד חובו. כי יגדל חטא הקופץ ידו מלהלוות. ועל גודל העון קרא הכתוב מהשבת צר העין מלהלוות דבר בליעל. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד כוכבים. כתיב כאן פן יהיה דבר עם לבבך בליעל. ושם כתיב (שם יג) יצאו אנשים בני בליעל מקרבך. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי נקרא צר העין בליעל. וכן כתוב (שמואל א כ״ה:כ״ה) אל איש הבליעל הזה על נבל על שהיה צר עין שאמר לעבדי דוד (שם) ולקחתי את לחמי ואת מימי ואת טבחתי וגו'. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה גדול המלוה לעני יותר מן העושה צדקה:",
+            "לא תעשוק את רעך (ויקרא י״ט:י״ג). (ופירוש שגם זה הוא מן האזהרות התלויות בקפיצת יד. שהכתוב מדבר בעושק שכר שכיר שמונע מלשלם לו שכרו. וכן מה שהביא אח\"ז פסוק לוה רשע וגו' הוא מזה המין שמונע מלשלם החוב). ואמר דוד המלך עליו השלום (תהלים לו) לוה רשע ולא ישלם. (ויקרא י״ט:י״ג) לא תלין פעולת שכר אתך עד בקר. (דברים כ״ד:ט״ו) ביומו תתן שכרו לא תבא עליו השמש. אחד שכר הבהמה ואחד שכר האדם ואחד שכר הכלים עובר עליהן על בל תלין. קבלנות עובר עליו על בל תלין.",
+            "לא תלין נבלתו על העץ (דברים כ״א:כ״ג). המלין את מתו עובר בלאו. זולתי אם הלינו לכבודו.",
+            "לא תוכל להתעלם (שם כב). הוזהרנו בזה שלא להתרשל מהצלת ממון חברינו בין מטלטלין בין קרקעות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שם) וכן תעשה לכל אבדת אחיך לרבות אבדת קרקעות. כגון אם היו מים שוטפים ובאים שם חייב לגדור בפניהם. אף כי הוזהרנו להשתדל בהצלת חברנו ולשית עצות לעזרתם בעת צרתם. וכן כתוב (ויקרא י״ט:ט״ז) לא תעמוד על דם רעך. ואמר שלמה (משלי כ״ד:י׳) התרפית ביום צרה צר כחך. פירושו - אם יש לך כח להציל בעצה או בהשתדלות ואתה מראה את נפשך שאין בך יכולת. יקצר כחך. מדה כנגד מדה. ונאמר אחריו (שם) כי תאמר הן לא ידענו זה הלא תוכן לבות הוא יבין ונוצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו. הנה המגיעה מן ההצלה ושית עצות על העזר הקב\"ה יחשוב לו כפעלו (נ\"ל שכוונתו בביאור הפסוק. שאף שעון המניעה היה בשב ואל תעשה מ\"מ יחשב לו לעון כאלו עשה לרעהו רעה בפועל שאותו הרעה שבאה לחבירו במקום שהיה יכול להנצל על ידי חבירו יחשב לזה הנמנע מן ההצלה כאלו הוא פעל ועשה וזהו והשיב לאדם כפעלו):",
+            "וטוב ונכון מאוד להיות בכל עיר ועיר מתנדבים בעם מן המשכילים להיות נכונים ומוזמנים לכל דבר הצלה. בהיות איש או אשה מישראל שרוים בצער. והנה נתחייבנו לטרוח בשור אחינו או שיו הנדחים. להיות עמנו עד דרוש אחינו אותו. עתה מה לעשות יקר וגדולה לבעליהם. וכן כתוב (ישעיהו נ״ח:ז׳) ועניים מרודים תביא בית:",
+            "הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא (ויקרא י״ט:י״ז). הוזהרנו בזה שלא נשא חטא בחטא חבירנו בהמנענו מהוכיח אותם. ואם איש אחד יחטא. בהגלות נגלות חטאו. כל העדה יענשו עליו אם לא יוכיחוה בשבט מוסרם. וכן כתוב (יהושע כ״ב:כ׳) הלא עכן בן זרח מעל מעל בחרם ועל כל ישראל היה קצף והוא איש אחד לא גוע בעונו. ונאמר (דברים כ״ט:כ״ח) והנגלות לנו ולבנינו עד עולם. ואפילו אומות העולם אמרו (יונה א׳:ז׳) ונדעה בשל מי הרעה הזאת. אף כי ישראל שהם ערבים זה בזה.",
+            "ולהנצל מן העונש הזה. נכון הדבר לבחור אנשי אמת ולחזות מכל העם אנשי חיל. לתתם ראשי השגחה על כל שוק ומגרש משכנותם, להשגיח על שכניהם ולהוכיחם על כל דבר פשע ולבער הרע:",
+            "כי תדור נדר לה' אלהיך לא תאחד לשלמו (דברים כ״ג:כ״ב). הנה יש עונש באיחור הנדרים והצדקות אף על פי שמשלם אותם אחרי כן. ואם נדר אדם לתת צדקה לעניים חייב לשלם אותו מיד. ואם מדרך השכחה יארע לו איחור הנדרים. אף גם זאת ענוש יענש. כי אחרי שהוא יודע שהשכחה מצויה באדם. היה לו לזכור נדריו ולהעלותם על לבו תמיד לבלתי ישכחם. כענין שנאמר (משלי כ׳:כ״ה) מוקש אדם ילע קדש ואחר נדרים לבקר. על כן ענשו חמור על פשיעתו. שנאמר (קהלת ה׳:ה׳) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך. פירושו - אל תתן את פיך לחטיא וגו' למה תדור אם אינך זהיר בנדרך ותביא עליך אשם. וכבר הקדמנו לבאר המקרא הזה בשערי גדרי הזהירות. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בעון נדרים בנים מתים שנאמר וחבל את מעשה ידיך. עוד יתפרש המקרא על ענין לשון הרע כי יענש על הפשיעה בו. אף על פי שלא נתכוין לבזות לחבירו. (וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה בספרי הביאו רש\"י בפי' התורה גבי מרים וז\"ל ומה מרים שלא נתכוונה לגנותו וסיים בספרי אלא לשבח משום מצות פריה ורביה וכו'.)<br>והנה נצטוינו שלא לנדור נדרים שנאמר (דברים כ״ג:כ״ג) וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא. ורבותינו דרשו מזה שאם תדור יהיה בך חטא. כי הנדר מכשול לפני הנודר פן יחל דברו או יאחר לשלם. אבל צדיק חונן ונותן מבלתי שידור. זולתי כאשר יקרא מן המצר כי אז ידור נדר. כענין שכתוב (בראשית כ״ח:כ׳) וידר יעקב נדר לאמר וגו'. וכן בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל ידרו נדרים לחזק ידים רפות.<br>(נ\"ל כוונתו במ\"ש לחזק ידים רפות. רצונו לומר - שיזרז שאר העם אשר מדת הנדיבות רופפת בידיהם כי לא הורגלו בכך. וע\"י שהוא נודר בפרהסיא ברוב עם נשא לבם אותם להתנדב גם הם. וכ\"כ בד\"ה א' ויאמר דוד המלך לכל הקהל וגו' ובכל כחי הכינותי וגו' ומי מתנדב למלאות ידו היום לה'. ויתנדבו שרי האבות וגו' וישמחו העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו לה' וגם דוד המלך שמח שמחה גדולה): ",
+            "המדרגה הה' לאו שיש בו מעשה - אמרו רבותינו זכרונם לברכה לאו שיש בו מעשה לוקין עליו. והמלקות ארבעים חסר אחת. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה מלקות תחת מיתה עומדת. ואמרו מי שלקה ושנה כונסין אותו לכיפה. וחובה על המוכיחים לחפש דרכי העם. ולחקור ולדעת במה יכשלו. ולהזהירם. כי יש אזהרות רבות אף על פי שהם שומרים מקצת האזהרה, מבטלים הם מקצתם. כגון איסור מלאכה בשבת שהם שומרים שבת מחללו ברוב. ויש מלאכות שאין מקצת העם נזהרים בהם. לפי שאינם ידועים אצלם ותלין אתם משוגתם, תחת אשר לא ילינו בקרב חכמים ותורה לא יבקשו מפיהם. על כן תורות עברו ונענשו. כמ\"ש (ישעיהו כ״ו:י׳) יוחן רשע בל למד צדק. ויש פושעים יכשלו בם כי לא הורגלו בנעוריהם בית אביהם להזהר בהם ונחלו אבות ולא ישמעו לקול מורים. ואלה עושים בזדון:",
+            "וכן כל העם נזהרים מדם הנפש ומדם התמצית. ומקצתם אינם נזהרים בהכשר המליחה להוציא הבשר מידי דמו כמשפט. וכהנה רבות מאוד מבלי דעת ואין תוכחת. וכמו שנאמר (משלי כ״ט:י״ח) באין חזון יפרע עם:",
+            "ויש אזהרות שאין מקצת ההמון שומרים עיקר האזהרות כמו החבלה וההכאה. שהמכה את חבירו עובר בשני לאוין. שנאמר (דברים כ״ה:ג׳) ארבעים יכנו לא יוסיף פן יוסיף. ורבים עוברים על הלאוין האלה בהכאת נשותיהם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל המרים יד על חבירו אף על פי שלא הכהו נקרא רשע. שנאמר (שמות ב׳:י״ג) ויאמר לרשע למה תכה רעה. למה הכית לא נאמר אלא תכה. ואיוב אמר (איוב ל״א:כ״א) אם הניפותי על יתום ידי. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה רב הונא קצץ יד המכה אמר (שם לח) וזרוע רמה תשבר:",
+            "וכן בהשחתת הזקן. שנאמר (ויקרא י״ט:כ״ז) ולא תשחית את פאת זקנך.",
+            "ויש אנשים אשר לא נשמרו בבגד כלאים שעטנז. כי יתפרו בגד צמר בחוט הפשתים. או יעשו מבגד פשתים שפה לפי בגד הצמר:",
+            "איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו (ויקרא י״ח:ו׳). כל קירוב בשר אסור כגון הנגיעה בידי אשת איש. ופירושו - לגלות ערוה. כי הקריבה מביאה לידי ערוה. וכי תאמר בלבבך איפה נמצא בכתוב כי גדרה התורה גדר כי תאמר אשר אסרה מגע יד ליד להיות גדר לעבירה. נשיבך דבר. הנה במצות הנזיר אשר עיקר נזירותו פן ישתה וישכח מחוקק או יתעהו רוח זנונים. אוסרתו התורה מכל אשר יעשה מגפן היין. וכל זה לגדר הרחקה ממשתה היין. וכן אמרו רבותינו במדרש:",
+            "ולפני עור לא תתן מכשול (שם יט). אמרו רבותינו כי הוזהרנו בזה לבלתי הכות אדם בנו הגדול. פן תהיה לפוקה ולמכשול לחטוא בלשונו ולהקלות אביו. וכן הוזהרנו בזה שלא לזמן כל מכשול עון לישראל וגם אל הנכרי. שלא יתן כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח. גם לא יושיט אליו את אשר אסור לו. ולא יכשילהו באחד מן הדברים שהוזהרו בני נח עליהם.",
+            "לא תשחית את עצה לנדוח עליה גרזן (דברים כ׳:י״ט). כי הוזהרנו בזה שלא לכרות כל עץ מאכל גם לבנות לו מצור, כל זמן שימצא מאילני סרק די ספוקו. וכן הוזהרנו בזה שלא לפזר ממון לריק אפילו שוה פרוטה. ואמרו רבותינו המקרע על מתו יותר מדי לוקה. וכל שכן המשבר כלים בחמתו. כי שתים רעות עשה. השחית ממון. והשליט את כעסו להעבירו על דברי תורה. כי מעתה יש עמו מלחמה מיצר הכעס להעבירו על דתו. כענין שכתוב (משלי כ״ט:כ״ב) ובעל חמה רב פשע. וכבר הקדמנו לך מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אם ראית אדם שהוא משבר כלי בחמתו יהיה בעיניך כאלו עובד כוכבים שכך דרכו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עבוד אלהים אחרים. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין לו. אף כי הוזהרנו שלא להשחית הגוף במסירתו לסכנות. או בסיגוף הגוף לבלעו חנם בתעניות מתוך צערו וכעסו. ולא להתאבל על מתו [יותר מדאי]. אבל המתאונן והמתאבל על עוונותיו עליו נאמר (ישעיהו נ״ז:י״ח) דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואשלם נחומים לו ולאבליו. ונאמר (בראשית ט׳:ה׳) ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש ואמרו רבותינו זכרונם לברכה מיד נפשותיכם אדרוש את דמכם:",
+            "שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל (ויקרא י״ט:כ״ג). הערלה נוהגת בחוצה לארץ ואסורה בהנאה. וכל אשר יאסר בהנאה אסור לתתו במתנה לעובד כוכבים. וכרם רבעי אסור בהנאה בלא פדיון. ואין פודין אותו עד שיביאו פירותיו לעונת המעשרות. ואימתי עונת המעשרות. משנגמרו פירותיהן. כענין ששנו רבותינו ז\"ל מאימתי הפירות חייבין במעשר:",
+            "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה (בראשית ל״ב:ל״ג). גיד הנשה אסור בהנאה. ואסור לתתו לעבדו ושפחתו הכנעני. ואוסר לשלוח ירך לכנעני וגיד הנשה בתוכה (וכן הביא הרא\"ש ר\"פ גיד הנשה בשמעתא דשולח אדם ירך לכנעני בשם רבינו המחבר. ולא קי\"ל כותית בהא. אלא כדעת הרמב\"ם ושאר פוסקים דג\"ה מותר בהנאה ושולח ירך לכנעני וג\"ה בתוכו. ומבואר בטור ש\"ע י\"ד סימן ס\"ה):",
+            "לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו (ויקרא י״ט:י״א). אמרו רבותינו לא תגנובו על מנת למיקט. שלא יאמר אגנוב כלי פלוני כדי שיצטער ונקוט בפניו (מלשון ונקוטתם בפניכם יחזקאל לו) ויזהר בשמירת כליו ואחר כך אחזירנו לו. וכן אסור ליטול כלי מבית חבירו דרך גנבה להשתמש בו ולהחזירו. ולא יגנוב את שלו מאחרי הגנב שלא יראה כגנב:",
+            "לא תנחשו ולא תעוננו (שם יט). לא תנחשו כגון אלו המנחשים בחולדה ובעופות. פתו נפלה מפיו. צבי הפסיקו בדרך. ואמר אות הוא כי לא יצליח דרכו. וסר מן הדרך בעבור זה. והדומה לענינים האלה. שלא ילך לקראת נחשים הן לעשות מעשה הן להמנע מן המעשה. לא תעוננו. לשון עונות ושעות שאומר יום פלוני יפה להתחיל מלאכה. שעה פלונית קשה לצאת. ואין לשמוע אל הוברי שמים. אבל יבטח לבך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ. על כן כתוב על הענין הזה (דברים י״ח:י״ג) תמים תהיה עם ה' אלהיך. למדנו מזה כי המעוננים והקוסמים נעדרים בטחון. והעלילות הנשחתות ההם מעשה ארץ כנען. שנאמר (שם יד) כי הגויים ההם אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך.",
+            "לא תעשו עול במשפט (ויקרא י״ט:ט״ו). הרי הוא אומר אחרי כן לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפוט עמיתך. ומהו משפט האמור בתחלת המקרא. אמר רבותינו זכרונם לברכה הוא המדה והמשקל והמשורה. מלמד שהמודד נקרא דיין. ושאם שקר במדה הרי הוא כמקלקל את הדין וקרוי עול ומשוקץ וחרם ותועבה. וגורם לחמש דברים כמעוות הדין. מטמא את הארץ. ומחלל את השם. ומסלק השכינה. ומפיל העם בחרב. ומגלה אותם מארצם. (נ\"ל שחסר כאן וכן נאמר למטה (שם) לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה מאזני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם אני ה' אליהכם אשר הוצאתי וגו') במדה. וזו מדת הארץ. במשקל כמשמעו. ובמשורה היא מדת הלח והיבש. אבני צדק הם המקלות ששוקלים כנגדם. איפה היא מדת היבש. הין זו מדת הלח. אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי וגו' אני הבחנתי במצרים בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור ואני נאמן ליפרע ממי שטומן משקלותיו במלח כדי להטעות הבריות שאין מכירין בהן.",
+            "לא תהיה לו כנושה (שמות כ״ב:כ״ד). הוזהרנו בזה שלא לצער את הלוה. ולא יעבור המלוה לפניו ויודע שאין לו מה לפרוע כי הוא מציק לו ומרפה את רוחו בזה ואמרו רבותינו זכרונם לברכה הרי הוא כאלו דן אותו בשני דינין שנאמר (תהלים פו) הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים.",
+            "לא תשימון עליו נשך (שמות כ״ב:כ״ד). אזהרה לעדים. שהמלוה והלוה והעדים עוברין בלא תעשה. על כן אמר לא תשימון לשון רבים. אחר שאמר לא תהיה לו כנושה. לפי שהוא אזהרה לעדים:",
+            "כל מום לא יהיה בו (ויקרא כ״ב:כ״א). הוזהרנו בזה שלא להטיל מום בבכור אפילו בזמן הזה:",
+            "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו (דברים כ״ב:י׳). הוזהרנו בזה שלא לחרוש ושלא לדוש בשני מינים כשהם מצומדים בעול או בחבל. והוא הדין שלא להנהיגם כשהם מצומדים. וזה שהזכיר חרישה דיבר הכתוב בהווה. ואפי' להנהיגם בקול אסור. ושתי פרידות זו בת סוסיא וזו בת חמורה שני מינים הן ואסור להנהיגן יחד. ואסור להנהיג הפרד עם הסוס או עם החמור:",
+            "ואבן משכית לא תתנו בארצכם (ויקרא כ״ו:א׳) הוזהרנו בזה שלא להשתחוות על רצפת אבנים בבית הכנסת ובכ\"מ חוץ מבית המקדש.",
+            "אל תשקצו את נפשותיכם (שם יא). הוזהרנו בזה שלא לאכול הדברים הנמאסים על הנפש. שלא יאכל דג או חגב עד שימות. וכן לא ישתה בקרן מקיזי הדם. והמשהה את נקביו עובר משום בל תשקצו את נפשותיכם:",
+            "אל תחלל את בתך להזנותה ולא תזנה הארץ ומלאה הארץ זמה (שם יט). פירשו רבותינו כי בא הכתוב הזה להזהיר שלא ימסור אדם בתו פנויה לביאה שלא לשם קדושין ולא תזנה הארץ, שאם אתה עושה כן הארץ מזנה ועושה פירותיה במקום אחר ולא בארצכם. וכן הוא אומר (ירמיהו ג׳:ג׳) וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך:",
+            "והנה ראית גודל עונש המייחד לו פנויה לזנות. כי נאמר על זה (ויקרא י״ט:כ״ט) ולא תזנה הארץ ומלאה הארץ זמה. מלבד המכשלה הגדולה והרעה אשר תמצא את הבאים אל הפנויה. כי היא בושה לטבול מטומאת נדתה במי נהר או מקוה מים פן יגלה לרבים קול זנותה. על כן תהיה בנדתה. טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה. עוד אמרו רבותינו אל תחלל את בתך להזנותה הרי הוא אזהרה שלא ישיא אדם את בתו לזקן:",
+            "לא תאכלו כל נבלה (דברים י״ד:כ״א). אמרו רבותינו זכרונם לברכה כל שנפסלה בשחיטתה נבלה. ולמוכיחים יונעם. העד בעם. ויזהרו בתורת השחיטה ודקדוקיה. להשלים חוקיה. ויבחרו להם בכל חוקיה שוחט ירא חטא כי עם רב מישראל תלוים עליו במצות השחיטה והבדיקה. וגם אמנה אמרו רבותינו זכרונם לברכה רוב מצויים אצל שחיטה מומחין הן. יש מקומות מבלי משים ואין תוכחת. מצויים שם רבים מן העם הנמצאים אצל שחיטה בלתי מומחים בתושיה. ועוד ראינו במקצתם שערוריה. כי רבים מן המומחים רחקו לבם מיראת חטא. ואשר איננו ירא. לבו לא יבין לדקדק בבדיקת הסכין. כי צריך לכוון את לבו במאד מאד בבדיקתו. הלא תראה כי יבדוק אדם פעמים ושלוש ולא ירגיש בפגימה דקה. לאחר כן ימצאנה. כי הכין לבו באחרונה. ובחינת חוש המישוש כפי כונת הלב. מלבד כי יפשע גבר מבלי יראה. בבדיקת הסימנים ויתר דרכים וצדדין בהגלות נגלות לפני כל יודעי דת ודין:",
+            "ושחד לא תקח (שמות כ״ג:ח׳). אפילו על מנת לזכות את הזכאי ולחייב את החייב. ואף על פי שהסכימו שני אנשים אשר להם הריב לתת לו שכר בשותפות. כך אמרו רבותינו זכרונם לברכה הנוטל שכרו לדון דיניו בטלים. אבל רשאים ליתן לו שכר ההפסד אשר יפסיד באשר יפריעוהו ממעשיו. אם ההפסד ניכר וקצוב וידעו לבני אדם ובלבד שלא יתן אחד מהם בשכר ההפסד יותר מחבירו:",
+            "אמרו רבותינו זכרונם לברכה ושחד לא תקח אפילו שחד דברים. שאם אמר לו אחד מהם דברי חונף יחשוך נפשו מן הדין ההוא. ואם הביא אליו תשורה בבואו לדון לפניו לא יקחנה מידו. ואם הקדים והעביר מנחה על פניו לקח את מנחתו כבר נפסל השופט הזה לשפטו:",
+            "כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש וגו' (שמות י״ב:ט״ז). אמרו רבותינו מתוך שהותרה הוצאה לצורך אוכל נפש ביום טוב הותרה שלא לצורך אוכל נפש. ובלבד שהוא לצורך היום. כענין שאמרו מוציאן את הס\"ת לרשות הרבים בי\"ט לקורא בו ביום ההוא. אבל אסור להוציא לצורך חול. זולתי לצורך י\"ט. ורבים מן העם חוטאים להוציא מפתח תיבתם לרשות הרבים בי\"ט גם כי אין בתיבה מכל מאכל אשר יאכל בי\"ט:",
+            "לא ילבש גבר שמלת אשה (דברים כ״ב:ה׳). אזהרה למעביר שער בית השחי ובית הערוה:",
+            "לא תשים דמים בביתך (שם). אזהרה למעמיד כלב רע בתוך ביתו וסולם רעוע בתוך ביתו:",
+            "לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך (שם טו). הבכור נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ. ובכור שנתערב במאה או באלף אוסר את כלן בהנאה:",
+            "לא תעשון כן לה' אלהיכם (שם יב). אזהרה למוחק את השם:",
+            "ובחוקותיהם לא תלכו (ויקרא י״ח:ג׳). והזהרנו בזה להתרחק מכל דרכי האמורי. ומהם הלחשים והקמיעים שאינן מן המומחה לרפואה: ",
+            "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה (שם כג). החדש אסור מן התורה גם בחוצה לארץ: ",
+            "כתבנו מקצת הדברים אשר שוגגים בהם רבים מבלי הדעת. כי לא גלו עליהם את אזנם. ומקצת הדברים אשר ידעו כי אסורים ולא ידעו חומר האיסור. וזכרנו מהם למען לא ילין העם משגה בהם. ישמע חכם ויוסיף לקח להזהיר את העם על הדברים אשר תקראנה אותם כאלה עליהם. והמשכילים יזכירו. וכזהר הרקיע יזהירו: ",
+            "המדריגה הו' מיתה בידי שמים.<br>ההפרש אשר בין מיתה וכרת. כי חיוב המיתה. עליו ולא על זרעו. ובעונש הכרת. והוא וזרעו נכרת. אולם אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי על ענין אחד ועל צד ינשא חומר המיתה בידי שמים מן הכרת. כי מי שהוא חייב [מיתה] בידי שמים עולה מות בחלוניו. ובעלי חיים מקנה קנינו מתים. פרתו רועה באפר והיא מתה. תרנגולתו רועה באשפה והיא מתה. וידבק המות [בו] עד כלותו אותו. ",
+            "(אולי חסר סי' קח או טעות נפלה בציוני הסימנים): ",
+            "וחייבי מיתה בידי שמים נסדרו במשנה מקצתם. כמו האוכל את הטבל. והוא הדגן שלא נתקן בהפרשת תרומה ומעשרות ממנו. והמצוה הזאת נוהגת בא\"י. וכגון כהן טמא שאכל תרומה טהורה. וזר שאכל את התרומה:",
+            "ויש בהם אשר בארו אותם רבותינו ז\"ל בגמרא ובמדרשים. ורובם יש ללמוד אותם מן הפסוק. כגון המענה אלמנה ויתום. שנאמר (שמות כב) אלמנה ויתום לא תענון אם ענה תענה אותו וגו' וחרה אפי. ואמרו רז\"ל אחד הצועק ואחד שאינו צועק. רצונו לומר - כי נענש מענה אלמנה ויתום. אחת דתו אם צעוק יצעק המתענה תחת ידו ואם החריש יחריש. אבל ממהרין לפרוע ממנו כאשר יצעק היתום אל הש\"י: ",
+            "הגוזל את העני שנאמר (משלי כב) אל תגזל דל כי דל הוא וגו' כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש. וכבר בארנו זה במדרגה השלישית, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי הגוזל את העני כאלו נוטל הימנו נשמתו שנאמר (שם א) כן אורחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח. פעמים שמקפח את פרנסתו אפילו בגזלת פחות משוה פרוטה. על כן דם יחשב לאיש ההוא, דם שפך אם גזל ממנו שוה פרוטה: ",
+            "והמוציא שם רע שנאמר (במדבר יד) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה'. אמרו רבותינו זכרונם לברכה אם המוציא שם רע על הארץ עונשו במיתה. הוציא שם רע על איש ישראל שנתחייב בתורה ובמצות על אחת כמה וכמה. ונאמר (דברים כב) וענשו אותו מאה כסף ונתן לאבי הנערה כי הוציא שם רע וגו'. הנה לא הזכיר הכתוב חטאו על אשר היה מבקש נפש האשה ומסבב להמיתה בבית דין בעדי שקר אשר הביא על זנותה. והזכיר עון הוצאת שם רע. כי הוא העון הגדול יותר מן המבקש נפש לספותה. כי צער הכלימה מר ממות וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה על הוצאת שם רע חייב הכתוב מלקות וממון. לא על דבר אשר בקש להמיתה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי המוציא שם רע בדברי פגם משפחה אין לו כפרה עולמית. כי לא דיו במחילת החיים אשר המה חיים עדנה. כי סיבב להחפיר ולהבאיש מולדתם אשר יולידו. ועוד אנחנו מוסיפים ביאור בזה בביאור חומר עון ד' מיתות. ",
+            "והמשחק עם התינוקות ונאף בין ביד בין ברגל חייב. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי ענשו כעונש דור המבול שהיו משחיתים דרכם. וכן העושה כמעשה ער ואונן דש מפנים וזורה מבחוץ לאבד הזרע חייב. שנאמר (בראשית לח) וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אותו. ונאמר על המוצאים את הזרע לבטלה (ישעיה נז) הנחמים באלים ותחת כל עץ רענן שוחטי הילדים וגו'. ",
+            "ותלמיד חכם שאינו נוהג בצניעות חייב, לפי שמרחיק אהבת הבריות מן התורה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי על זה נאמר (משלי ה) כל משנאי אהבו מות. פירוש משנאי - משניאי, שהם גורמים לבריות לשנוא את התורה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בזמן שאדם קורא ושונה ודבורו בנחת עם הבריות ומקחו ומתנו בשוק נאה ונושא ונותן באמונה, מה הבריות אומרות עליו אשרי אביו ואמו שלמדו לו תורה, אוי הם לבני אדם שלא למדו תורה, פלוני שלמד תורה ראיתם כמה יפים דרכיו וכמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר (ישעיה מט) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. ובזמן שאדם קורא ושונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, ואין מקחו ומתנו בשוק נאה, ואינו נושא ונותן באמונה, מה הבריות אומרות עליו, אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לא לרבו לאביו שלמדו לו תורה, אשרי בני אדם שלא למדו תורה, פלוני שלמד תורה ראיתם כמה מכוערים מעשיו כמה מקולקלים דרכיו, עליו הכתוב אומר (יחזקאל לו) ויחללו את שם קדשי באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו: ",
+            "אמרו רבותינו זכרונם לברכה כל שיש בית המדרש בעירו ואינו הולך שם חייב: ",
+            "החולק על ישיבתו של רבו חייב: ",
+            "והמורה ההלכה בפני רבו חייב. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה לא מתו נדב ואביהוא בהקריבם אש זרה על חטא ההקרבה. כי כוונתם היתה לשם מצוה. כי אמרו הנה כתוב בתורה (ויקרא א) ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח אף על פי שיורדת אש מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט. אבל ענשם היה מפני שהורו הלכו בפני משה רבינו: ",
+            "ואמרו רבותינו זכרונם לברכה דבר בא לעולם על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לב\"ד ועל פירות שביעית. ואמרו עוד בד' פרקים הדבר מתרבה ברביעית ובשביעת ובמוצאי שביעית ובמוצאי החג שבכל שנה. ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית. ובשביעת מפני מעשר עני שבששית. וביוצאי שביעית מפני פירות שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה מפני גזל מתנות עניים. וראינו מזה כי יש מיתה בידי שמים על גזל מתנות עניים. ותדע ובחנת מזה חומר הנודר לצדקה ואינו משלם. גם הקופץ ידו מאחיו האביון, ובשרו מתעלם דומה לאלה, כי אחרי אשר נתחייב לתת, הנה הוא כגוזל מתנותיו: ",
+            "המדריגה הז' חומר הכרת.<br>העונש שחייב על זדונן כרת. [שחייב] השוגג בהם להביא חטאת. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי אין אדם חייב להביא חטאת זולתי בדבר שעונש על זדונו כרת. והכרת שנכרת הוא וזרעו. כענין שנאמר (ויקרא כ) חטאם ישאו ערירים ימותו. וחייבו הכרת על שני החלקים. ",
+            "החלק האחד שנכרתים מן העולם הזה. כגון הבא על אחותו. ועל אחות אביו. ועל אחות אמו. ועל אחות אשתו. ועל אשת אחיו אחר שלוחיה או אחרי מות בעלה. וכן הבא על אשת אחי אביו ועל אשת אחי אמו. והאוכל חלב ודם. ואוכל חמץ בפסח. והעושה מלאכה ביום הכיפורים. ומי שלא עשה פסח. והבא על הנדה: ",
+            "והחלק השני שנכרתים מן העולם הזה והעולם הבא כגון העובד עבודת כוכבים. והעושה עבירות בפרהסיא. והבוזה את התורה. כגון המבזה את לומדיה ואוהבי השי\"ת. והפר ברית בשר. ואנו מבארים היטב ענין הכתות ההם במדריגה האחת עשרה. ",
+            "ומי שנתחייב כרת. פעמים שתאריך לו הזכות בעולם הזה שנים ושלשה דורות. ואיחור המות לרשעים לשלם שכרם בעולם הזה ולאבדם מן העולם הבא. שנאמר (דברים ז׳:י׳) ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו לא יאחר לשנאו אל פניו ישלם לו. ומפרש הדבר בדברי דוד המלך עליו השלום (תהילים צ״ב:ז׳-ח׳) איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת בפרח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד. וכן אמר אסף עליו השלום (תהילים ע״ג:ג׳-ד׳) כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה כי אין חרצובות למותם וגו' עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם. פירושו - כי הנקמה ברשעים באחריתם. כמו שנאמר (משלי כ״ד:כ׳) כי לא תהיה אחרית לרע נר רשעים ידעך: ",
+            "ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אמר ר' יאשיהו מפני שלשה דברים הקב\"ה מאריך פנים עם הרשעים בעולם הזה. שמא יעשו תשובה. או עשו מצות שישלם להם הקב\"ה שכרם בעולם הזה. או שמא יצאו מהם בנים צדיקים שכך מצינו [שכאשר] האריך פנים לאחז יצא ממנו חזקיה וגם אמון יצא ממנו יאשיהו וגם שמעי יצא ממנו מרדכי: ",
+            "וענין הכרת קיצור השנים. כענין שנאמר (משלי י׳:כ״ז) ושנות רשעים תקצורנה. ויש בענין קיצור השנים הפרש בין מיתה לכרת. כי הכרת - מות האדם קודם חמשים שנים. והמיתה - קודם ששים, כמתי מידבר. רצונו לומר - כי מי שנגזר עליו לחיות שבעים או שמונים שנה ונתחייב מיתה ימות פחות מבן ששים. אבל יש צדיקים שמספר ימיהם פחות מששים. כמו שאמרו בן חמשים ושתים זו היא מיתתו של שמואל הרמתי. ונאמר (במדבר ד׳:י״ח) אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי מתוך הלוים ודרשו רבותינו זכרונם לברכה מזה כי הכרת קודם חמשים שנה. פירושו - המקרא אל תהי נסיבה מאתכם להכרית שבט הקהתי מתוך עבודת הלוים. כי אם לא תשמרו אותם שלא יבואו לראות כבלע את הקודש יכרתו מתוך עבודת הלוים, וימותו קודם חמשים שנה שנאמר (שם ח) ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה וגו': ",
+            "ויש בחייבי כריתות אשר גורם לזרעו מוקש רע ושחיתות. לבד מאשר אחרית הזרע להכרית. והוא הבא על הנדה. וההוא יקרע זרע מרעים. כי יהיה תו העזות על מצחו בעוד בחיים חיותו. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה עז פנים הלא הוא בן אשה נדה. ותהי עונות הבן על עצמות האב. כי הוא עולל לנפשו להיות פושע מבטן. ואוי לרשע רע כי שחת לו. והכרת תכרת נפשו ונפש אשתו. וזרעו בליעל כולו נכרת. והאשה הנה היא בנדת טומאתה גם אם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים כמשפט. כל זמן שלא טבלה במקור מים או מי נהר ומעין אשר בו ארבעים סאה. גמטריא לדבר ההולכים לא\"ט: ",
+            "המדריגה הח' ארבע מיתות ב\"ד. <br>והם סקילה שרפה הרג וחנק. והסקילה חמורה מן השריפה. והשריפה מן ההרג שהוא בסייף. וההרג מן החנק. <br>ומן העבירות שהם בסקילה - הבא על אשת אביו, ועל הכלה, ועל הזכר, ובעל אוב וידעוני, והמחלל את השבת והמקלל אביו ואמו, והבא על נערה המאורסה, והמסית, והמכשף, ובן סורר ומורה, וחמורים מכלם המגדף והעובד עבודת כוכבים: ",
+            "בשריפה - הבא על אשה ובתה. ועל בת אשתו. ועל בת בנה. ועל בת בתה. ועל חמותו. ועל אם חמותו. ועל אם חמיו: ",
+            "בסייף שנים - הרוצח ואנשי עיר הנדחת: ",
+            "בחנק - מכה אביו ואמו. וגונב נפש מבני ישראל. וזקן ממרה ע\"פ ב\"ד. ונביא השקר. והמתנבא בשם ע\"ג. והבא על אשת איש. ",
+            "אמרו רבותינו זכרונם לברכה מיום שחרב בה\"מ אף על פי שבטלו ד' מיתות ב\"ד. דין ד' מיתות לא בטלו. מי שחייב סקילה. או נופל מן הגג או חיה דורסתו. ומי שחייב שרפה. או נופל בדליקה או נחש מכישו. ומי שחייב הריגה. ליסטים באים עליו. ומי שחייב חנק. או טובע בנהר או מת בסרונכי: ",
+            "והבא על השפחה דומה לחייבי מיתות ב\"ד בשני דרכים. כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה בועל מצרית קנאין פוגעין בו. כענין שכתוב (במדבר כה). והדבר הזה חמור מכל חייבי מיתות ב\"ד. כי לא ימותו זולתי בעדים והתראה ועל פי סנהדרין. משא\"כ זה: ",
+            "ומלבד אלה כי חלל הרשע הנזכר את קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר. וכל בן נכר אשר יוליד יהיה לו לפח ולמוקש ולהזכיר העון. ישא האב בעון הבן. וביי' בגד כי בנים זרים ילד: ",
+            "עוד שנית. יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו. כי חטאו על מפלתו ישקוד. והנה ידמה בזה לחייבי מיתות בית דין לאחר חורבן הבית כי מן השמים ישפטון שימותו במרדם שלא כמות כל האדם. כאשר בארנו. ונאמר (מלאכי ב׳:י״ב) יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב. ופירושו - רבותינו ער בחכמים, ועונה בתלמידים: ",
+            "ואמרו רבותינו זכרונם לברכה חרב בא לעולםעל ענוי הדין ועל עוות הדין. ועל המורים בתורה שלא כהלכה. חיה רעה באה לעולם על שבועת שוא ועל חלול השם: ",
+            "ומן הדברים אשר ינעם למוכיחים להזהיר ולהעיד בעם עליהם. ולשמור ארחות פריץ. במצות השבת. על אודות אבות מלאכות ותולדות. כי רבות מהנה נעלמו מעיני רבים. אף אין מגיד אף אין משמיע: ",
+            "המדרגה הט' חומר העבירות שיהרג ואל יעבור עליהם. <br>אמרו רבותינו זכרונם לברכה בכל עבירות שבתורה אם יאמר לו אדם עבור ואל תהרג, יעבור ואל יהרג שנאמר - (ויקרא י״ח:ה׳) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. וחי בהם ולא שימות בהם חוץ מעבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים, שאם יאמר לו אדם על אחת משלש אלה עבור ואל תהרג, יהרג ואל יעבור. ואף על פי שיאמרו לו לעשות העבירה בצנעה. שנאמר (ויקרא כ״ב:ל״ב) ונקדשתי בתוך בני ישראל: ",
+            "והשלש עבירות הנזכרות הצד הקל שבהן עונשו חמור מכמה עבירות חמורות. וקראו רבותינו זכרונם לברכה הצד הקל שבעבירה אבק העבירה. ואמרו בכל מתרפאין מחולי שיש בו סכנת נפשות חוץ מעצי אשירה, שאם יאמרו לו הבא עלין של אשירה והתרפא בהן - ימות ואל יתרפא בהן. ואף על פי שאין הנהנה מעצי אשירה עובד עבודת כוכבים. מפני שהוא אבק עבודת כוכבים ימות ואל יתרפא בהם. לפי שהוא כמחזק ידי עובדי האשירה פן יאמרו לו האשירה הצילתהו: ",
+            "וכן לענין גלוי עריות. כגון שחשק באשת איש ואמרו לו אין רפואת תעלה עד שתעמוד לפניו ערומה או שתספר עמו. ימות ואל יפרוץ גדר איסור א\"א. והכר מזה חומר המגע ביד אשת איש: ",
+            "והנה אבק הרציחה - הלבנת פנים. כי פניו יחורו ונס מראה האודם. ודומה אל הרציחה. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה. והשנית - כי צער ההלבנה מר ממות. על כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם יפיל אדם עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים. ולא אמרו כן בשאר עבירות חמורות. אכן דימו אבק הרציחה אל הרציחה. וכמו שאמרו כי יֵהָרֵג ולא יִרְצַח. ודומה לזה אמרו שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים. ולמדו זה מענין תמר. שנאמר (בראשית ל״ח:כ״ה) היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה וגו'. הנה כי אף על פי שהוציאוה לישרף. לא גלתה כי היתה הרה מיהודה. שלא להלבין פניו. ",
+            "ועוד אמרו כל היורדין לגיהנם עולין חוץ משלשה יורדין ואינן עולין. המלבין פני חבירו ברבים. והמכנה שם לחבירו. והבא על אשת איש. הנה כי דימו המלבין פני חבירו ברבים והמכנה שם לחבירו בשגם הוא מלבין פניו, אל הבא על אשת איש שהוא מן העבירות שיהרג עליהן ואל יעבור: ",
+            "ועוד אמרו המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעוה\"ב. ומה שלא אמרו כן על הרוצח שאין לו חלק לעוה\"ב (פי' שאחר שההלבנה היא תולדת הרציחה כמו שאמר למעלה שהיא אבק הרציחה לא רעה הרציחה מן ההלבנה ולא אמרו בה שאין לו חלק לעוה\"ב) כי הלבין פני חבירו איננו מכיר גודל חטאו ואין נפשו מרה לו על עונו כמו הרוצח. על כן הוא רחוק מן התשובה: ",
+            "ועל מצות שבת אמרו רבותינו זכרונם לברכה שקולה שבת כנגד כל המצות. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי העובד עבודת כוכבים או המחלל שבת בפרהסיא הוא כופר לכל התורה כולה ושחיטתו נבילה ואוסר את היין במגעו",
+            "המדריגה העשירית חומר העבירות אשר אין לעושיהן חלק לעוה\"ב. <br> היצורים כולם נבראו לכבוד הש\"י. שנאמר (ישעיהו מ״ג:ז׳) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. אכן נודע מן השכל כי המחלל את השם ובוזה דברו אבדה תקותו. כי לא רב לו אשר לא יקים מה שנדרש ממנו מעיקר יצירתו לכבד את השם ולקדשו. אבל שלח ידיו לעשות התמורה וההפך ולחלל את שם קדשו. וכן כתוב (במדבר ט״ו:ל׳) והנפש אשר תעשה ביד רמה, את ה' הוא מגדף, ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה. כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר, הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה. כי לא יכפר המות עליו ואין לו חלק לעוה\"ב. על כן הזכיר בענין הזה עוונה בה. כי לא זכר כן בשאר כריתות. <br>ופירוש והנפש אשר תעשה ביד רמה. כגון העושה עבירות ידועות לבני אדם בפרהסיא. וכן הפורק עול מלכות שמים ואפי' בסתר כי גם הוא עושה ביד רמה. וענין הפורק עול כגון הכופר לאכול נבילות או לאכול חלב ודם או לחלל יו\"ט. ואף על פי שאינו עובר על שאר המצות. אחרי אשר הסיר מעליו עול אזהרה אחת, כבר מרד בשם יתעלה. אמנם כי גם פעמים הצדיקים נכשלים בחטא אחד אבל אין זה בלתי על דרך מקרה. בהתגבר עליו היצר. ונפשו מרה לו על הדבר. ונזהר ממנו אחרי כן. אבל האומר בלבבו לפרוק מעליו עול אזהרה אחת כל עת אשר יתאוה לעבור הוא הנקרא כופר לדבר א'. וכבר הקדמנו לבאר זה בשער הראשון משערי התשובה. <br>ואמרו ז\"ל כי הרועים לא כו'. וענין הרועים אנשים ירעו בהמתם בשדות אחרים פורקים מעליהם עול אזהרת הגזל. וענינם כענין כופר לאכול נבילות או לאחד משאר עבירות לתאבון. אבל הכופר לאכול נבלות להכעיס הרי הוא כאפיקורוס. וענין להכעיס שאיננו חוטא לתאות מאכל תאוה. כי [גם] בהיות לפניו בשר שחוט יקח מן הנבלה. כי הוא מורד ואיננו מקבל על נפשו להשמר מאיסור נבלה: ",
+            "הנה ביארנו ענין והנפש אשר תעשה ביד רמה. עתה נבאר [ענין] כי דבר ה' בזה. אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר. זה האומר אין תורה מן השמים. והמגלה פנים בתורה. והמבזה ת\"ח. והמבזה את המועדות. כי אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעוה\"ב: ",
+            "ופירוש המגלה פנים בתורה - האיש אשר העיז פניו לדבר על התורה דברים אשר לא כן. ואומר חנם נכתבו בתורה אלה מהפסוקים וספירות הענינים האלה. ומגאוותו וגאונו אומר בלבו. כי אחר שאין ידו משגת לבוא עד תכונת טעם הדברים. כי אין סתר למו. ונאמר (דברים לב) כי לא דבר ריק הוא מכם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אם רק הוא, מכם. שאינכם יודעים לפרש טעם הדבר. וכן כל העוזב דבר אחד מדברי התורה ולא יודה עליו הנה זה מגלה פנים בתורה. כגון האומר מה הועילו אצלנו לומדי התורה. אם חכמו חכמו לנפשם ולא נחלה לנו בשכרם. והנה כחשו במה שכתוב בתורה (בראשית י״ח:כ״ו) ונשאתי לכל המקום בעבורם: ",
+            "וענין המבזה את המועדות - שעושה מלאכה בחולו של מועד. וביזה אל העונש מפני שאין איסור מלאכת חולו של מועד מפורש בתורה. וזהו על דרך כופר לדבר אחד להכעיס אשר ביארנו כבר כי אין לו חלק לעוה\"ב. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה הרי שבא להתגייר ואמר, הרי אני מקבל עלי כל התורה חוץ מדבר אחד מדברי סופרים, אין מקבלין אותו. ואמרו זכרונם לברכה (מכות כג,א): מבזה את המועדות - כאילו עובד עבודת כוכבים, שנאמר (שמות ל״ד:י״ז) את חג המצות תשמור וסמוך לו אלהי מסכה לא תעשה לך. ופירשו ז\"ל את חג המצות תשמור שלא תעשה מלאכה בכל חג המצות. והזהרנו בזה על מלאכת חולו של מועד. ומה שכתוב ביום הראשון שבתון וביום השביעי שבתון. כי יש מלאכות רבות שהן מותרות בחולו של מועד. כמו שהן מפורשות בדבריהם ז\"ל: ",
+            "וזה שאמרו ז\"ל כי המבזה ת\"ח הוא בוזה דבר ה' ואין לו חלק לעוה\"ב. יש לדבר שרש בשכל ועיקר במחקר. והנה אנחנו מציעים לענין טוב טעם ודעת. אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי ג׳:ל״ה) כבוד חכמים ינחלו וכסלים מרים קלון. ענין קלון איש קלון. (וכן (תהילים ק״ט:ד׳) ואני תפלה איש תפלה. (ירמיהו ט׳:ה׳) שבתך בתוך מרמה בתוך אנשי מרמה) פירושו - האיש הנקלה והנבלה מרים כסילים ומכבד ומשבח אותם. כי יש בכבוד החכמים והישרים תועלות גדולות. וכבוד הכסילים והרשעים מכשולים רבים ועצומים כי [בהתהדר] החכמים ובתתם עליונים. דבריהם נשמעים. וילוו עליהם העם כלו וידמו למו עצתם. והשנית. בראת בני אדם את כל כבודם ילמדו לקח לנחול כבוד ותרבה הדעת. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה כי מתוך שלא לשמה בא לשמה. והשלישית. רבים מישני לבבות יעורו משנתם בראותם הדר כבוד התורה. ויכירו מעלתה. ויבוא חשקה בלבבם. ויהיה עסקם בה לשם יתעלה ולעבדו בלבב שלם: ",
+            "הנה אלה טעמים נכבדים חזקים כראי מוצק. ויש עוד טעם נכבד עולה על כולם ואליו רמזנו בפתח דברינו בענין הכתות הרעות הנזכרות. כי הדבר ידוע אשר מדרכי קידוש השי\"ת. להודיע בכל מבטא שפתים. וכל אשר ירמזון עינים. ובכל הנהגה ופועל ידים. כי יסוד לנפש האדם וצבי עדיו, והטוב והעיקר והתועלת והיקר אשר בו. עבודת הש\"י ויראתו ותורתו. (כל שכן) [כמ\"ש] כי זה כל האדם. ודבר זה כבוד הש\"י. והמבזים לת\"ח ויראתו מבטלים הידיעה הזאת ומראים ההפך בהנהגתם. וכאילו אומרים אומר כי אין העבודה עיקר. וכי שרש דבר נמצא מבלתי עבודת הש\"י. והם מחללים את התורה. על כן יאבדו מתוך הקהל. ויכלו בפיהם (נ\"ל שצ\"ל וירצו בפיהם מלשון ואחריהם בפיהם ירצו סלה, שהוא לדעת קצת מפרשים לשון דיבור או שצ\"ל ויכלו לאמר בפיהם ור\"ל שיכולים לומר בדרך התנצלות) [לדעתי צ\"ל \"ויבטאו בפיהם\". י' ב'] כי הם עובדים את ה' מבלי עסק התורה.<br>הלא הדבר ידוע כי אין העבודה מתקיים בלתי על ידי לומדי התורה אשר יהגו בה יומם ולילה. כי הם יורו דעה ויודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל. והם יעמידוה בישראל לבלתי תשכח מפי זרעם. ובמקום שאין עוסקי התורה ירבו המכשולים וישר באדם אין. על כן יכבדו עבדי הש\"י את חכמי התורה לכבוד הש\"י. ולהודיע כי עבודתו לבדה עיקר הנמצא.<br>ואחרי אשר התברר שהכל ברא הש\"י לכבודו. חייב האדם לשום לבו בכל עת לכבד את ה' ולקדשו בכל דבריו ולרוממו להודות לו ולברכו תמיד כמו שנאמר (תהילים ל״ד:ב׳) אברכה את ה' בכל עת תמיד תהלתו בפי. וכאשר יתיצב בתוך העם וידבר עם חביריו. יתבונן בינה וידקדק וישגיח בכל מוצא שפתיו. לקדש את ה' בדבריו. ולדבר בשבח עבודתו ותהלת יראתו. ולשבח (עבודותיו) [עבדיו] ויראיו ויזכה בזה בהגיון לבו ומבטא שפתיו בלא יגיעה ופועל כפים זכות גדולה עד שמים. כי זה מעיקרי יצירת האדם. ונאמר (משלי כ״ז:כ״א) מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו. ופירוש מעלות האדם לפי מה שיהלל. אם הוא משבח המעשים הטובים והחכמים והצדיקים תדע ובחנת כי איש טוב הוא ושרש הצדק נמצא בו. כי לא ימצא את לבו לשבח את הטוב והטובים תמיד בכל דבריו. ולגנות העבירות ולהבזות בעליהן. מבלי מאוס ברע ובחור בטוב. ואם יתכן כי יש בידו עונות נסתרים, אבל מאוהבי הצדק הוא, ולו שרש בבחירה והוא מעדת מכבדי ה'. והמשבח מעשים מגונים, או מהלל רשעים - הוא הרשע הגמור והמחלל את עבודת הש\"י. ",
+            "עוד אמר שלמה המלך עליו השלום - (משלי כ״ה:כ״ו-כ״ז) מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע. אכול דבש הרבות לא טוב וחקר כבודם כבוד. כי כאשר ירפש האדם את המעין ברגליו, ידלה מימיו לפי שעה. אחרי כן ישקטו המים ויהיו צלולים כבראשונה. כן הצדיק כאשר הוא מט לפני רשע לא תושפל מעלתו ולא תמעט בעבור זאת, ואם הוא עכור לפי שעה - שבע יפול צדיק וקם וישוב לאיתנו וכבודו. אכול דבש הרבות לא טוב. אבל הרבות החקר בכבוד צדיקים כבוד החוקר. כי נזכר הצדיק בפסוק שלמעלה. ומלת הרבות נמשכת לחקר כבודם, כמשפט במקומות הרבים. והמכשלות הנמצאים בכבוד הרשעים רבים וידועים. כי יש בכבודם חלול התורה והעבודה. והוא עון המכלה מנפש ועד בשר: ",
+            "והשנית - כי רבים נמשכים אחריהם ואוחזים מעשיהם: ",
+            "והשלישית - כי המתחברים להם אף על פי שאינם עושים כמעשיהם מקבלים פורעניות כיוצא בהם. כאשר זכרנו כבר: ",
+            "והרביעית - כי הם מכניעים כבוד אנשי אמת. ומבטלים העבודה. ואין הצלחה לכבוד הצדיקים זולתי אחרי השפלת כבודם. כמו שכתוב (משלי י״ד:י״א) בית רשעים ישמד ואהל ישרים יפריח. ונאמר (שם יא) בברכת ישרים תרום קרת ובפי רשעים תהרס: ",
+            "עוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי יש בכלל מה שכתוב כי דבר ה' בזה המדבר בדברי תורה במבואות המטונפות. וכל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק. והקורא בספרי מינין. ומה שכתוב ואת מצותו הפר זה המפר ברית בשר: ",
+            "עוד שנינו כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר (ישעיהו ס׳:כ״א) ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים והאפיקורוס. והזהירונו רבותינו זכרונם לברכה במאמר הזה להאמין כי נכתבה אמונת תחיית המתים בתורה. וכי היא אחת מעקריה. ואחד מן המקומות שנתפרשה בהן תחיית המתים בתורה שנאמר (דברים ל״ב:ל״ט) אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואמרו רבותינו זכרונם לברכה - יכול מיתה באחד ותחייה באחד, ת\"ל מחצתי ואני ארפא, כשם שהמחץ והרפואה באחד, כך מיתה ותחייה באחד: ",
+            "וענין האפיקורס - פירשו בו ז\"ל כי הוא האיש אשר איננו נוהג בדרך מורא והידור בתלמידי חכמים, אף על פי שאינו מבזה אותם. כגון שהוא מבזה חבירו בפני תלמיד חכם. ולא שם כבוד לתורת החכם. כי אחרי שאין התורה הדורה בעיניו לנהוג בה דרך כבוד אין לו חלק לעוה\"ב. כי גם זה במחללי התורה יחשב. על כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה את ה' אלהיך תירא (דברים ו׳:י״ג) לרבות תלמיד חכם: ",
+            "והשנית - כי היראה מהם סיבה ליראת שמים. כי בהיות דבריהם נשמעים מדרך יראתם. הלא הם יורו וידריכו את העם ליראה את השם הנכבד והנורא. ונאמר (שמואל א י״ב:י״ח) ויירא כל העם מאד את ה' ואת שמואל. וכן בכלל אפיקורס האומר מה הועילו לו הלומדים בלמודם. היש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא, מעולם לא התירו לנו את כל עורב ולא אסרו לנו בני יונה. ואלה האנשים גם לא ידעו גם לא שמעו גם לא פתחה אזנם על תועלות הנמצאות בעסק התורה. וכתבנו מקצתם בשער התורה בע\"ה. למען יכספו הלבבות לתורה. ואשר אין כח בהם ללמוד ידעו הדר כבוד עסק התורה, ויזכו בידיעתו, ולא תאבד נפשם מן העולם הבא: ",
+            "וכן בכלל האפיקורס הקורא לרבו בשמו. ואמרו כי סבת מה שנענש גחזי מפני שקרא לרבו בשמו. שנאמר (מלאכים ב) זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע: ",
+            "והנה עיקר כל העונשים הנזכרים במדריגה הזאת. מפני חילול התורה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי עון חילול גדול מכל העבירות. ולא יתכן להתכפר בתשובה ויסורין. כאשר יתבאר בשער החלוקי הכפרה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אין מאריכין בפורענות לעונש חילול השם אחד שוגג ואחד מזיד. ועתה עמוד והתבונן גודל חיובנו לקדש את השם כי עיקר מה שקדשנו הש\"י בתורתו ובמצותיו והבדילנו להיות לו [לעם] כדי לקדשו וליראה ממנו. ראוי שיהיו מקדישיו קדושים. בשגם הכלים שעובדים לפני הש\"י צריכים להיות קודש. כמו שנאמר (ויקרא כ״ב:ל״ב) ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם. שים לכך להבין כי הענין שאמרנו מפורש במקרא הזה. ונאמר (תהילים קי״א:ט׳) צוה לעולם בריתו קדוש ונורא שמו. פירושו - - בעבור כי קדוש ונורא שמו צוה לעולם בריתו, וקדשנו במצותיו לקדשו וליראה ממנו. על כן כתוב אחריו (שם) ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב וגו'. ועל ידי קדושת המצות נחשב בהקדישנו את ה\"י עם הקדושים העליונים שמקדישים ומעריצים אותו. כמו שנאמר (תהילים פ״ט:ח׳) אל נערץ בסוד קדושים רבה וגו': ",
+            "עוד יש כיתות שאין להם חלק לעולם הבא. והם כת אויבי השי\"ת. וכת המחבלים כרם השם. וכת הנותנים חתיתם בארץ חיים. והנה אנחנו מציעים ענינם. והראיות על ענשם מפורש בתורה. כי כת אויבי השם יאבדו מן העולם הבא. שנאמר (דברים ז׳:י׳) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו. פירושו - משלם לשונאיו שכר המצות שהם עושים בעוה\"ז להאבידם מן העוה\"ב. ותרגומו ומשלם לשונאהו טבן דינון עבדין קדמוי בחייהון לאובידיהון. ואמר דוד (תהילים ל״ז:כ׳) כי רשעים יאבדו ואויבי ה' כיקר כרים כלו בעשן כלו. הזכיר על הרשעים לשון אבידה. כי יאמר על הצער והגלות. כענין שנאמר (ישעיהו כ״ז:י״ג) האובדים בארץ אשור והנדחים וגו'. (ירמיה ג) צאן אובדות היו עמי. (תהילים קי״ט:צ״ב) תעיתי כשה אובד. ויאמר על המות. כענין שנאמר (שם) אז אבדתי בעניי. (אסתר ח׳:ו׳) באבדן מולדתי. (ויקרא כ״ג:ל׳) והאבדתי את הנפש ההיא. ענינו הכרת מן העוה\"ז. כי הרשעים יענשו בצרות ויסורין או במות. וכן יענשו במשפט על מעשיהם בעולם הבא. ולקץ ולזמן. אבל אויבי ה' המשילם לחלבי הכשבים ושמנם שהוא נתך באש וכלה בעשן. ולא המשילם לבשר הכרים. כי יעשה גחלת וישאר האפר. על כן אמר כלו בעשן כלו כאשר חלבי הכרים כלים בעשן. כך יכלו אויבי השם, כי תכלה נפשם ותאבד מן העולם הבא. ונאמר (שמות כ׳:ה׳) פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים [לשנאי]: ",
+            "וענין שונאי השם נמצא לפעמים גם באנשים שהם עושים המצות ונזהרים מכל עבירה במעשה ובלשון. אם נפשם רעה ובקרב לבם יקשה להם כאשר חבריהם עוסקים בתורה. וירע בעיניהם בהיות בני אדם עובדים את ה' ויראים מלפניו. כאשר תאמר על האיש אשר לא יחפוץ שיכבדו בני אדם את המלך ושיעבדוהו. כי הוא שונא את המלך. כל שכן אם הוציאו מחשבתם אל הפועל. שהם מניאים את לב בני אדם מעסק התורה ומן המצוות. כי הם שונאי ה'. וכן האנשים אשר עינם צרה בכבוד תלמידי חכמים הישרים והצדיקים ושונאים עטרת תפארתם. או ירע לבבם אם עדיהם תאתה ובאה ממשלת הדור. וכן כתוב (שמואל ח) כי לא אותך מאסו כי אם אותי מאסו ממלוך עליהם. וכל שכן אם יבקשו כבודם לכלימה או ישפילו. וכן אם יאהבון כבוד הרשעים ומשלם על עפר. כי אלה באמת שונאי השם. ואין רצונם בנקיון עבודתו. ולא יחפצו בהדרת קודש יראתו ואשר ירבון מאד עבדיו ויראיו: ",
+            "וכן כת המחבלים כרם ה' כמו מחטיאי הרבים הנה הם שונאי השם. כאשר תאמר כי האנשים המשחיתים ערי המלך או כרמיו ופרדסיו כי הם שונאי המלך. ונאמר (ישעיה ח) כי כרם ה' צבאות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו. ונאמר (תהילים פ״ג:ד׳) על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך. ונאמר (שם ו) כי נועצו לב יחדיו עליך ברית יכרותו. ונאמר (שם ב) ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו. על כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי אותן שחטאו והחטיאו את הרבים יורדין לגיהנם, ונדונין שם לדורי דורות: ",
+            "וכת הנותנים חתיתם בארץ החיים דבר עליהם יחזקאל עליו השלום (יחזקאל ל״ב:כ״ד), אשר נתנו חתיתם בארץ החיים וגו' ותהי עונותם על עצמותם.למדנו מזה כי לא יכפר עליהם המות. אכן עד עולם עונותם על עצמותם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה המינין והאפיקורסין, ושכפרו בתחיית המתים, שפירשו מדרכי צבור, ושנתנו חתיתם בארץ החיים כגון הפרנסים המטילים אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים, ושחטאו ושהחטיאו את הרבים כגון ירבעם בן נבט וחביריו - יורדין לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות. שנאמר (ישעיהו ס״ו:כ״ד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות וגו': ",
+            "ועונש הנותנים חתיתם בארץ חיים מחמשה הפנים. השנים מצד עצמו והשלשה מצד העם:<br>השניים שהם מצד עצמו <br>האחד - כי האנוש רמה ותולעה, וכן נקרא גם עוד בחיים חיותו. ולא דיו שלא ישח ולא ישפל. כי ישתרר גם השתרר שלא לשם שמים. וגם במחשבת הגאוה מבלי השתרר נפסד האדם. שנאמר (משליטו) תועבת ה' כל גבה לב: ",
+            "והשני - כי האדם חייב להכין מערכי לב בכל עת. להשכין בלבו אימה ויראה מעל פני הש\"י. ועל הרשעים נאמר (ירמיה ח) ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלהינו. והאיש הנותן חתיתו בארץ חיים שלא לשם שמים. אין בלבו אימה מלפני השם, ורוצה להטיל אימתו על בריותיו. ותחת שיש לו לערוך מחשבות להשכין אימת השם בלבו. הוא עורך אותם להטיל אימת עצמו על העם השי\"ת. ונאמר (ש\"ב כג) מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים. פירוש ראוי להיות מושל באדם צדיק שהוא מושל יראת אלהים. כי אחר שהוא ירא את הש\"י ראוי לעמו שייראו מלפניו: ",
+            "והשלשה פנים שהם מצד העם <br>האחד - כי הוא מצער הציבור בהטלת אימתו. ונאמר (ויקרא כ״ה:י״ז) לא תונו איש את עמיתו. והוא על ענין הצער בדברים כאשר ביארנו כבר: ",
+            "והשני כי כמה מכשולים באים בסיבת הטלת אימה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם אל יטיל אדם באימה יתירה בתוך ביתו שהרי פילגש בגבעה הטיל עליה בעלה אימה יתירה והפילה כמה רבבות מישראל: ",
+            "והשלישי כי עם הקדוש שהם עובדי השם יתברך, אין להם להכנע לבשר ודם, ואינו מן הראוי להיות מורא בשר ודם עליהם אלא לש\"ש. שנאמר (שם) כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם ולא עבדים לעבדים. ונאמר (שמות יט) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. לשון כהנים אדונים ושרים. וכמוהו (ש\"ב ח) ובני דוד כהנים היו. וכל העם נקראו ממלכה. מלשון (מ\"א יח) אם יש גוי וממלכה. (ישעיה ס) כי הגוי והממלכה. פירושו - אתם תהיו לי ממלכה שכולה שרים שלא יהיה עליכם עול בשר ודם. ונאמר (שם נא) מי את ותיראי מאנוש ימות. ונאמר (שם) אל תיראו חרפת אנוש. <br>ואמרו רבותינו זכרונם לברכה משרבו האומרים לרע טוב ולטוב רע פרקו מעליהם עול שמים והושלך עליהם עול בשר ודם. ואמר דוד המלך עליו השלום (תהלים ט) קומה ה' אל יעוז אנוש ישפטו גוים על פניך. שיתה ה' מורה להם ידעו גוים אנוש המה סלה. למדנו מזה כי עת אשר יעוז אנוש אינו מכיר שהוא אנוש. כי אין שררה ראויה לאנוש זולתי לשם שמים. ",
+            "ועתה נפרש ענין עונש הפורשים מדרכי צבור. וכי הוא נכלל בעונשי הכתות שהקדמנו. בהתאסף ראשי עם וקהלות הקודש לעבוד את השי\"ת. ומסכימים הסכמות להעמיד להם מצוה. הנה הם מקדישים את השם יתגדל ויתקדש. שנאמר (דברים לג) ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל. ונאמר (תהלים טז) נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם כי לאלהים מגיני ארץ מאד נעלה. נקראו ישראל עמים מפני שהם שנים עשר שבטים. כענין שנאמר - (דברים לג) עמים הר יקראו, והם עם אחד לעבוד את השם. על כן אמר עם אלהי אברהם. והמלכים והשרים נקראו מגינים מלשון (ישעיה כא) משחו מגן. פירושו - נדיבי עמים נאספו לעבוד את השם יתעלה כי מלכיהם ושריהם לאלהים. שהם עבדיו ואמוניו. כענין שנאמר (תהילים פ״ט:י״ט) כי לה' מגננו ולקדוש ישראל מלכנו. מאד נעלה. שהקב\"ה מתעלה ומתהלל בעולמו באסיפתם ועבודתם. והאיש הפורש מדרכי הצבור הנה הוא כמקטרג על הסכמת עבודת ה'. וכיוצא מכלל המקדשים את השם. ומראה עצמו כי לא יחפוץ להיות בסודם ולהכתב בכתבם. הנה הוא מחלל את העבודה והוא בכלל הכתות שזכרנו שהם בוזים דבר השם ואין להם חלק לעולם הבא. והשנית כי הם מניאים לב חלושי הדיעות בפרישתם מדרכי הצבור והנם מן המחטיאים את הרבים: ",
+            "עתה נפרש ענין כת עוזבי ה'. ונאמר כי הם האנשים שאין עליהם עול יראת שמים והם מקיימין את המצות מצות אנשים מלומדה. וכאשר יתגבר היצר על האיש ההוא ועליו חלף רוח ויעבור ואשם. לא יאנח ולא ידאג לחטאו. אכל ומחה פיו והוא בעיניו כאלו לא פעל [און]. כענין שנאמר (תהילים ל״ו:ב׳) נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלהים לנגד עיניו: ",
+            "ויש מן הכת הרעה ההיא. כי לא רב להם אשר לא לבשו חרדות. כי חלפו חק ועדות. אבל יהללו ויברכו נפשם במלאותם תאותם. והם המכעיסים והמנאצים לפני השם שנאמר (שם י) כי הלל רשע על תאות נפשו ובוצע ברך נאץ ה'. ודבר ישעיה עליו השלום על אבדן הכת ההיא שנאמר (בסי' א) ושבר פושעים וחטאים יחדיו ועוזבי ה' יכלו. המשיל המורדים והחוטאים לכלי הנשבר שיש שארית. ואמר כי עוזבי השם יכלו שאין להם חלק לעוה\"ב כענין שנאמר ( מלאכי ג׳:י״ט) אשר לא יעזוב להם שרש וענף: ",
+            "ואבדן הכתות הנזכרות. בזמן שלא עשו תשובה. אבל אם שבו מדרכיהם הרעים נמלטה נפשם מן האבדון. כענין שנאמר (ירמיהו ג׳:כ״ב) שובו בנים שובבים ארפא משובתיכם: ",
+            "ביאור דברי עונות ארבע כתות <br>אמרו רבותינו ז\"ל ארבע כתות אין מקבלים פני השכינה. כת ליצנים. כת שקרים. כת חנפים. כת מספרי לשון הרע. כתב ליצנים דכתיב (הושע ז׳:ה׳) משך ידו את לוצצים. כת שקרים דכתיב (תהילים ק״א:ז׳) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. כת חנפים דכתיב (איוב ג) כי לא לפניו חנף יבא. כת מספרי לשן הרע דכתיב (תהילים ה׳:ה׳) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע: ",
+            "עתה נאזין עד תכונת עניניהם. ותכונת אופניהם. להשכילך בינת מבחר עמקיהם. ונחלק אותם לחלקיהם. ונחשוף סוף חומר עונשי עלילות נגעלות. ותשיג במערכי החלקים הרבה תועלות. כי אולי טרם עמדת על דברינו לא בחנת טוב טעם כובד פשע כל חלק מחליקיהם. וחזות קשה וחומר העונש אשר בכל אחד מהם לא חזית, ואולי קצהו ראית וכולו לא ראית. וכל חלק אשר נסדר ראשון הוא חמור מן השני. ומתוך דברינו גם בחלקים הקלים אשר נזכיר תכיר בלהות צלמות. ותדע כי אחריתם דרכי מות. ואולי מאז לא פתחה אזנך. והיו כמו דרך ישר לפניך. ועתה כי נכתוב עליהם מרורותם. תביא מגורתם ברעיונך. גם יבואו חדרי רוחך. המסורים הנכונים. בראותך כי אעידה לי עדים נאמנים. השכל והמקראות. ודברי חכמים וחדותם הנפלאות. והיו לעד ולאות. ובזה האמת אליך יבחן. ויערה עליך ממרום רוח חן. ובערת המדות הרעות מקרבך. ויתמך דברים נברים לבך (מלשון עם נבר תתבר): <br>וזה דבר כת לצים. נחלק הליצנות על ארבעת חלקים. ",
+            "והחלק הא' - איש לשון הנותן דופי בבני אדם. כענין שנאמר (תהלים ג) תשב באחיך תדבר, בבן אמך תתן דופי. ונקרא לץ שנאמר (משלי כ״א:כ״ד) זר יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון. פירושו - שתי המדות הרעות שהם הזדון והגאוה נקבצו ונתחברו באדם הלץ. כי מבלי היות לו תועלת בדבר הוא גורם נזק עצום לחבריו אשר יבאיש את ריחם בעיני האדם. וזה תכלית זדון יותר מן הגוזל והחומס שעושה להרבות לו ממון. וגם הוא יהיר. כי השפל והנכנע כאשר יכיר מגרעת עצמו ומומיו לא יתלוצץ על בני אדם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה לעתיד לבא (מקבצות חיות) [מתקבצות כל החיות] אצל הנחש ואומרות לו ארי דורס ואוכל, זאב טורף ואוכל, אתה מה נאה יש לך. אמר להם ומה יתרון לבעל הלשון שנאמר (קהלת י׳:י״א) אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון. וזה החלק גם הוא מחלקי כת מספרי לשון הרע: ",
+            "החלק הב' - מי שלועג לבני אדם כי יבוז להם בלבו לקוצר השגתם במעלות, או בהצלחות הזמן, בכבוד ובשררה. או יבוז אותם לעניים ורשים. והגאוה הביאתו אל המדה הזאת או רב השלוה והתענוג. כענין שנאמר (תהילים קכ״ג:ד׳) רבת שבעה לה נפשנו הלעג השאננים הבוז לגאי יונים. ופעמים ילעיג הלץ על הקדושים והנביאים כענין שנאמר (ירמיה ב) כלו לועג לי. ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי י״ד:כ״א) בז לרעהו חוטא. עוד נאמר (שם יא) בז לרעהו חסר לב ונאמר (שם יז) לועג לרש חרף עושהו שמח לאיד לא ינקה. פירוש - לועג לרש הראה את נפשו כי תדמה, אשר ההצלחות ביד בני אדם השג ישיגון אותן בחכמתם, כענין שנאמר (דברים ח׳:י״ז) ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה, ונאמר (ישעיהו י׳:י״ג) כי אשר אמר בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונותי. ובעבור זה לועג לרש כי יאמר בלבבו שלא השיג לעושר מחוסר דעתו ושפלות ידיו. והנה חרף עושה הרש והעשיר כי הכל מאת הש\"י. כענין שנאמר (משלי כ״ב:ב׳) עשיר ורש נפגשו עושה כלם ה'. ועל השמח לאיד אמר לא ינקה, כי אף על פי שלא הזיק במעשה ולא בדבור לא ינקה. אך אין רעת השמח לאיד משגת לרעת הלועג. ומפני כי הליצנות בסבת הגאוה שהיא הפך הענוה אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי ג׳:ל״ד) אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן. פירושו - אם ללצים - באמת הלצים הלועגים לבני אדם. הש\"י ילעג להם. כענין שנאמר (תהילים ב׳:ד׳) יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו. ולשון אם - לאמת הדבר. וכן (במדבר כג) כי אם יהיה לבער קין (משלי כג) כי אם יש אחרית: ",
+            "החלק הג' - מי שלועג תמיד לדברים ולפועלות ואין דעתו להבזות בעליהן. אך מרחיק הדברים שאין להרחיקם ומרחיק תועלת הפועלות שיש תקוה לתועלותם. ועל זה נאמר (שם יג) בז לדבר יחבל לו. ואמרו אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום. והלץ הזה הביאהו למדתו הרעה היותו חכם בעיניו. ופעמים שהביאה מדה הזאת את האדם לידי מינות להלעיג על המצות. כענין שנאמר - (תהילים קי״ט:נ״א) זדים הליצוני עד מאד מתורתך לא נטיתי. והחלק השלישי הזה היא הכת שאינו מקבלת תוכחת. שנאמר (משלי ט׳:ח׳) אל תוכח לץ פן ישנאך ונאמר (שם) יוסר לץ לוקה לו קלון ונאמר (שם יט) לץ תכה ופתי יערים. והגורם אל הכת הזאת לבלתי שמוע מוסר. מפני שהמדה המביאה אל הלץ הזה היא מדת היות האדם חכם בעיניו. וכל כך משלה בו המדה הזאת עד שיתלוצץ לדעת זולתו והיא המדה שאין לה תקוה שנאמר (משלי כ״ו:י״ב) ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו: ",
+            "החלק הד' - הקובע עצמו תמיד לשיחה בטלה ודברים בטלים כדרך יושבי קרנות, ושתים רעות יש בדבר. האחת - כי כל המרבה דברים מביא חטא. והשנית - כי הוא בטל מדברי התורה. ויש בדבר הזה דרכי מות. כי איך לא זכר ולא שם על לבו כי בעתים ההם אשר הוא משחיתם יוכל להשיג הנעימות לקנות חיי עולם אם יקבע העתים המזומנים לתורה. אשר הוא פנוי מהם ממלאכת שמים מעליו. על כן יענש לשאת עול היסורים מדה כנגד מדה. שנאמר - (ישעיהו כ״ח:כ״ב) ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם. ואמרו ז\"ל כל המתלוצץ יסורים באים עליו שנאמר פן יחזקו מוסריכם. והחכמים היו מזהירים לתלמידיהם שלא להתלוצץ גם על דרך מקרה ועראי. ועל החלק הזה הוצרכו להזהיר כי רבים יכשלו בו על דרך מקרה: ",
+            "וזה דבר כת שקרים. ענין הכת הזו נחלק לתשעה חלקים. <br>החלק הא' - איש כזב. אשר תורה עזב. וירע וישחית במענה פיו. כמו המכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בשכר שכיר. שנאמר (ויקרא י״ט:י״א) לא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו. וכן העונה ברעהו עד שקר. ונאמר (שמות כ׳:י״ג) לא תענה ברעך עד שקר. ומן החלק הזה בכלל התרמית והאונאות במסחרים ובשותפות. ונאמר (ויקרא כ״ה:י״ד) אל תונו איש את אחיו ונאמר (תהילים נ״ה:י״ב) ולא ימיש מרחובה תוך ומרמה. ונקרא איש און ונקרא בליעל. והוא כבד עון בכתות הרשעים כאשר הקדמנו בשערי יראת חטא. ומדות זה איש האון שהוא קורץ בעיניו ומולל באצבעותיו. כמו שנאמר (משלי ו׳:י״ב) אדם בליעל איש און וגו' קורץ בעיניו וגו': ",
+            "החלק הב' - המשקר ואין בעצם השקר נזק והפסד לחבירו. אך יתכן בו לעשותו סבה אל הנזק ואל הרע. כמו המתעה את חברו שיאמין בו כי הוא אוהב וריע נאמן עמו. ומתכוין בזה כדי שיבטח בו ולא ישמר ממנו ויוכל להדיח עליו רעה. כענין שנאמר (ירמיהו ט׳:ז׳-ח׳) בפיו שלום את רעהו ידבר, ובקרבו ישים ארבו. ונאמר אחריו העל אלה לא פקד בם נאם ה' אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי. ואלה שני החלקים ענשם על שני דברים. על השקר ועל הנזק הצרור בכנפיו. כי השקר מלבד צד הנזק הוא תועבת ה' שנאמר (משלי ו׳:י״ז) שש הנה שנא ה' [וגו'] עינים רמות לשון שקר [וגו'] לב חורש מחשבות און. [ונאמר] (שם ה) ופי תהפוכות שנאתי ונאמר (איוב ט״ו:ט״ז) אף כי נתעב ונאלח איש שותה כמים עוולה. ואף בשר ודם נתעב השקר להם שנאמר (משלי י״ב:כ״ב) תועבת ה' שפתי שקר. (נ\"ל שיש כאן טעות הדפוס וכצ\"ל ונאמר ופי תהפוכות שנאתי. ונאמר תועבת ה' שפתי שקר. ואף בשר ודם נתעב השקר להם שנאמר אף כי נתעב ונאלח. וגו'. ור\"ל שמשמעות לשון הפסוק הוא שאיש שותה כמים עולה, הוא נתעב ונאלח בעצם שאף לבשר ודם הוא נתעב ונאלח): ",
+            "החלק הג' - הבא בערמה ודברי מרמה. למנוע טוב מבעליו. להעביר הטובה אליו. לא לגזול מחבירו דבר שהוא שלו ולא לחמסו. אבל יתן עינו בטובה העתידה לבא לידי חבירו וצודה אותה לקחתה אליו. בשקר מיליו. או יסבב בשקריו לו אשר יתן חברו לו מתת. ועיקר ענשו על השקר. אכן יגדל עונש השקר כאשר יסבב ממנו הפסד לזולתו. אף על פי שאין עיקר העונש על ההפסד כי לא הפסיד ממנו דבר שיזכה בו. כענין שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כל המחליף בדברו כאלו עובד עבודת כוכבים שנאמר (בראשית כ״ז:י״ב) אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע ונאמר על עבודת כוכבים (ירמיהו י׳:ט״ו) הבל המה מעשי תעתועים. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כאלו עובד עבודת כוכבים. הביאו הדמיון על קצה ואחר (נ\"ל שצ\"ל על קצה אחרון) כי הוא (נסחר) (צ\"ל \"נסתר\" ומלשון כתוב (ישעיהו כ״ח:ט״ו-ט״ז) ובשקר נסתרנו. וכן הוא בארחות צדיקים שער השקר. אשר מפניני הספר הקודש הזה העמיד שעריו. י' ב') בשקר ונעזר בשוא. ",
+            "החלק הד' - המשקר בסיפור הדברים אשר שמע ומחליף קצתם במתכוין, ואין לו תועלת בשקריו ולא הפסד לזולתו. אבל כי משפטו מאהבתו שקר מדבר צדק סלה. ופעמים שהוא בודה מלבו ספור הדברים כולו. והאיש הזה יקל ענשו מצד אחד. על כי אין הפסד לאיש בשקריו ופחזותו אבל גדול מאד ענשו בעוז פניו ואהבת השקר. ויכבד עונו כי אהבהו לבלי תועלת. ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי ו׳:י״ט) יפיח כזבים עד שקר. פירושו - אם תראה אדם אשר יפיח כזבים בשיחתו וספור דבריו. תדע כי תביאהו המדה הזאת להעיד שקר באחיו ולענות בו סרה אחרי אהבתו השקר. וזה החלק התירוהו לקיים מצות ודרישת טובה ושלום. ואמרו כי מותר לשבח הכלה לפני החתן ולאמר שהיא נאה חסודה אף על פי שאינה כן. ואמרו מותר לשנות בדברי שלום. שנאמר (בראשית נ׳:ט״ז-י״ז) אביך צוה לפני מותו לאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו'. ויש אנשים יחליפו מקצת הדברים אשר שמעו בבלי דעת. כי לא ישיתו לבם לחקרו בעת שמעם. גם מדה זאת רעה. ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי כ״א:כ״ח) ואיש שומע לנצח ידבר. פירוש - איש נותן לב לשמוע ולהאזין עד תכונת הדברים אשר ידברו באזניו למען יספר אותם על נכון. ולא ימצא בפיו לשון תרמית לנצח ידבר. כי יאהבו בני אדם לשמוע דבריו. ולא יאמרו לו לעולם למה תדבר עוד דבריך: ",
+            "החלק הה' - האומר לחברו כי ייטיב עימו ויתן לו מתת. ועודנו מדבר. עם לבבו ישיח שלא לתת. ונאמר (תהילים ל״ד:י״ד) נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. ופירשו רבותינו זכרונם לברכה שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב. ועוד אמרו דברים יש בה משום מחוסרי אמנה אם יחזור מדבריו, ובלבד שיהא אומר בפה וגומר בדעת (נ\"ל לפרש מלת \"ובלבד\" שהוא במקום מלת \"אלא\" ור\"ל שלא יהא דברו של אדם אלא בענין שיהא אומר בפה וגומר בדעתו. שהוא הפך אחד בפה ואחד בלב): ",
+            "החלק הו' - המבטיח את חבירו להטיב עמו ישקר דבריו וישים לאל מלתו. כי אחרי אשר אמר להטיב עמו (על) [בלשון] הבטחה ובטח בו לב חברו. אין לו לחלל הבטחתו כי זה דרך שקר. והוא כאדם עבר ברית שנאמר (צפניה ג׳:י״ג) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית. וכן האומר לתת לחברו מתנה מועטת אף על פי שלא הזכיר לשון הבטחה. ואמרו רבותינו כי [יש] בו [משום] מחוסרי אמנה. כי לב חבירו סומך עליו ובוטח בו אחרי שהמתנה מועטת, כי נתון יתן. ואם איש עני הוא אף על פי שהמתנה מרובה. אם יחזור בו רעתו רבה. כי נדר נדר ונאמר (במדבר ל׳:ג׳) לא יחל דברו. וכן מי שיתפאר בפני רבים לתת מתנה לאדם. והנה הוא כמתהלל על נדיבותו בזה. והנה זאת כמו הבטחה ולא נכון שישוב מדבריו אחרי שהתכבד והתהלל בדבר. כענין שכתוב (משלי כ״ה:י״ד) נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר. פירושו - כמו שיצטערו בני אדם אחרי בוא סימני הגשם ולא בא הגשם כן ענין איש המתהלל במתת שקר. כי מה שהתהלל בדבר הוא סימן קיום הדבר. על כן יצטער האיש שהבטיחהו על המתנה בהכזיב תוחלתו: ",
+            "החלק הז' - מי שמתעה את חברו לאמר כי עשה עמו טובה או דיבר טוב עליו ולא עשה. אמרו רבותינו זכרונם לברכה אסור לגנוב דעת הבריות. והנה החטא הזה חמור אצל חכמי ישראל יותר מגזל יען וביען כי שפת שקר אשמה רבה. ונתחייבנו על גדרי האמת כי הוא מיסודי הנפש: ",
+            "החלק הח' - מי שמשתבח במעלות שאינן נמצאות בו. אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי י״ז:ז׳) לא נאוה לנבל שפת יתר אף כי לנדיב שפת שקר, פירוש - אין לנבל להתגאות ולהתנשא במעלת אבותיו. כי אמרו במקרא שלמעלה מזה (שם) ותפארת בנים אבותם. אף כי אין לנדיב להתכבד בשקר. ולאמר כה עשיתי ופזרתי ונתתי ולא כן עשה. וזה גנאי לכל אדם וכל שכן לנדיב. וגנה נדבותיו אשר עשה כי חלל נפשו על מה שלא עשה, כי זאת תהיה לעדה כי לבו בכל צדקותיו אשר עשה [אך] לשם ולתהלה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי מי שמכבדים אותו במדרגות הכבוד הראויות לתת למי שהוא יודע שתי מסכתות והוא אינו יודע זולתי אחת. עליו שיאמר להם - אחת לבדה אני יודע. כל שכן כי אסור לכזב ולהתפאר לאמר שמענו כאלה רבות:",
+            "החלק הט' - בנים לא ישקרו בסיפור דברים אשר ישמעו והגדת מאורעות. אבל יחליפו דברים על אודות חפציהם מאין הפסד לאדם בדבר. אך ימצאו כמעט הנאה בשקרותם אף על פי שאינם מרויחים ממון בכך. ואמרו רבותינו כי גם זה אסור הוא שנאמר (ירמיהו ט׳:ד׳) למדו לשונם דבר שקר. אך אין ענשם כעונש המשקרים ללא דבר אשר זכרנו ענינים בחלק החמישי (צ\"ל הרביעי) הנה אלה חלקי כת של שקרים. וכבר הקדמנו לך עיקרים. כדרכי איש אמונים. וכי המה יסודות לנפש. ",
+            "וזה דבר כת החנפים. ענין הכת הזאת נחלק לתשעה חלקים - החלק הא' - החנף אשר הכיר או ראה או ידע כי יש עול בכף חברו וכי החזיק בתרמית. או כי חטא איש לאיש בלשון הרע או באונאת דברים. ויחליק לו לשון הרע [לאמר] לא פעלת און. המעט ממנו עון הנמנע מן התוכחה. שנאמר - (ויקרא י״ט:י״ז) הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. ויוסף לחטוא על אמרו לא חטאת. כענין שנאמר (ירמיהו כ״ג:י״ד) וחזקו ידי מרעים. והנה זה ביד החנף האויל עון פלילי. כי לא יקנא לאמת. אבל יעזור אחרי השקר. ויאמר לרע טוב. וישים לחשך אור. גם נתן מכשול לפני החוטא משני פנים. האחד. כי אינו נחם על רעתו. והשני. כי ישנה באולתו ביום מחר. כי הלל רשע החנף אותו על תאות נפשו. מלבד כי ישא עונש על הנזק אשר הזיק לאשר אשם לו החוטא על צדקו מי אשר חטא לו. מלבד כי יענש על דבר שקר. שנאמר (תהילים ה׳:ז׳) תאבד דוברי כזב. ונאמר (משלי י״ז:ט״ו) מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם. כל שכן אם העול אשר בכף רשע חבירו גלוי לרבים. כי באמרו אליו החנף לפני בני אדם זך אתה מבלי פשע. חילל וביזה דת ודין: ",
+            "וחייב האדם למסור עצמו לסכנה ואל ישיא את נפשו עון אשמה כזאת. ואמרו רבותינו על ענין אגריפס שהיה קורא בתורה וכשהגיע לפסוק זה (דברים י״ז:ט״ו) לא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות ואמרו לו אחינו אתה באותה שעה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה שחנפו לו לאגריפס. אך כי היושב על המשפט אין לו לפחד מאנשי מות. שנאמר לא לגור מפני איש. ויש בחלקי כת חנפים. אשר בם החנף נספה ואבד בעון החניפה לבד. כאשר יתבאר:",
+            "החלק הב' - החונף אשר יהלל רשע לפני בני אדם אם בפניו אם שלא בפניו. אף על פי שלא יצדיקנו על חמסו ולא יכזב על משפטו. אבל יאמר עליו כי איש טוב הוא. על זה נאמר (משלי כ״ח:ד׳) עוזבי תורה יהללו רשע. כי לולא אשר עזב את התורה. לא הלל העובר על דבריה. ומפר מצותיה. וגם כי לא ישבח את הרשע זולתי במה שנמצא בו מן הטוב. ויליץ עליו בפני בני אדם להגיד לאדם ישרו. גם זו רעה חולה. כי בזכרו את הטוב. ואת הרע לא יזכור. ועל כל פשעיו יכסה. צדיק יחשב אצל השומעים ויתנו לו יקר וירים ידו וגבר. <br>וכבר הקדמנו להודיעך המכשולות והשחיתות הנמצאות בכבוד הרשעים. על כן לא נכון להזכיר צדקתם בלתי אם יזכיר רשעם וכסלם. כמו שנאמר (משלי י׳:ז׳) ושם רשעים ירקב. ונאמר (ישעיהו נ״ז:י״ב) אני אגיד צדקתך ואת מעשיך ולא יועילוך. פירוש לא יועילוך מעשים הטובים להצילך מרעתך בקומי למשפט. ובערכי לעולמם רב פשעיך ומעשה תעתועיך. כי דברי עונותיך גמרו מהם. וכמו שאמרו רבותינו כי מי שעונתיו מרובין מזכיותיו נכתב ונחתם למיתה. והרשעים נכרים בשיחתם והנהגתם כאשר הקדמנו לך בשערי יראת חטא:",
+            "והנה הצדיקם יתעבו הרשע. כמו שנאמר (משלי כט) תועבת צדיקים איש עול. ואשר בסוד הצדיקים לא יהיה. אם תעב לא יתעבנו. וגם קב לא יקבנו. (וגם) [גם] ברך לא יברכנו:",
+            "ויתכן כי יקר מקרה המשבח את הרשע מדרך פתיות. כי הפתי אומר לשבח טוב (הוא) אם היו יהיה על דבר אמת. ואם תהיה תמורתו. ומבלי הדעת שבח הוא את המתים. כי אמרו רבותינו על הרשעים רפאים יחשבו בחיים. ומתים קרויים שנאמר (קהלת ט) והמתים אינם יודעים מאומה. והשגגה הזאת עולה זדון כי לא יאהב העבד האדון. אם יאהב משנאיו ויקרב רחוקיו. הלא להם לדעת מדרך הדעת כי כן. ונאמר (משלי ג) וכסילים מרים קלון. וכבר הקדמנו פירושו:",
+            "החלק הג' - החנף המשבח את הרשע בפניו. אף חכמתו עמדה לו. כי לא ישבחנו בפני בני אדם פן יהיה להם למוקש. גם זה המחנף גדול עונו. כי החליק עליו בעיניו. ולא ישוב מדרכו הרע ולא ידאג לעווניו. כי צדיק הוא בעיניו. וכל אשר אינו מעדת הצדיקים. אם ישבחוהו יאמר בלבו. אמנם ידעתי כי כן. כענין שנאמר (שם יא) בפה חנף ישחית רעהו ובדעת צדיקים יחלצו. פירוש - החנף משחית רעהו בפיו, כי ישבחנו ויאמין לדבריהם. ויקשה את רוחו. ויראה את נפשו ביקר ולא יבין (את) [כי] עפלה נפשו. והמכשלה הזאת תחת ידו. גם ירום לבבו ויפול במכמורת גאותו. והנה כי השחת השחיתו בחלק שפתיו. ובדעת צדיקים יחלצו. הצדיקים יחלצו בדעתם מנזקי החנף. כי אם ישבחנו לא ירום לבבו למען זאת. כמו שאמרו רבותינו אפילו כל העולם אומרים עליך צדיק אתה הוי בעיניך כרשע. ואמרו אם יש עליך ריעים מקצתם משבחים ומקצתם מוכיחים. אהוב את המוכיחים ושנא את המשבחים. כי אלה לחיי עולם יביאוך. ואלה ברעתך ישמחוך. כי ישבחוך. ויתכן ג\"כ לפרש - ובדעת צדיקים יחלצו. ריעיהם. כי לא יחניפו להם. אבל יוכיחו ויורו אותם בדרך. בתעותם בתהו לא דרך. ונאמר (משלי כו) ופה חלק יעשה מדחה. המשיל פה חלק לדרך חלקלקות. ואמר כי כאשר יפול האדם וידחה בלכתו בדרך חלקלקות, כענין שנאמר (תהלים לה) יהיו כמוץ וגומר ומלאך ה' דוחה יהי דרכם חשך וחלקלקות, כן יפול האדם וידחה בפה חלק, והוא פה חנף. ועל הענין אשר בארנו אמר דוד המלך עליו השלום (שם יב) יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות. קילל פה חלק כי ישחית בו רעהו. והלשון הקשה שהוא הפך החלק. והוא לשון הרע. ויש מן החנפים שמתכוונים להחניף לאנשי זרוע כדי שיכבדו אותם וינשאום. ואמרו רבותינו כל המחניף לחברו לשם כבוד. לסוף נפטר ממנו בקלון:",
+            "החלק הד' - המתחבר לרשע. ולא דיו אשר לא יוכיחהו בשבט פיו והרחק ירחיקהו. אבל כמו חבר יקריבהו. ונאמר (דה\"ב כ) בהתחברך וגו' פרץ ה' את מעשיך. והצדיקים מאוס ימאסו את הרשע. כמו שנאמר (תהלים טו) נבזה בעיניו נמאס ואמרו רבותינו זכרונם לברכה לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו. ואומר כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו. ואמרו אסור להסתכל בדמות אדם רשע. שנאמר (מ\"ב ג) לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך. ואמרו כל המסתכל בדמות אדם רשע עיניו כהות לעת זקנתו, שנאמר (בראשית כז) ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות מפני שהסתכל בדמות עשו. וכבר הקדמנו להודיעך באר היטב כי רבו דרכי מות הנמצאים אל המתחבר לרשע:",
+            "החלק הה' - איש כי יאמינו בני אדם בדבריו. וסמכו כל השומעים על דבריו. ויתכוון לנשא אחד העם או גואלו הקרוב אליו באהבתו אותו. ויאמר עליו כי הוא איש חכם. והוא בן לא חכם. והיה לפוקה וצור מכשול כי יסמכו על הוראותיו. ועל פיו יהיה כל ריב. ויעוות משפט ואת העולם יחריב. וכן כי יאמר על איש כי הוא נאמן רוח ולא הכירו אם הוא איש אמונים. או בן לא אמון בו. ואולי ישמע השומע ויפקידהו על ביתו וכל יש לו יתן בידו וכחש בו [לאמר] לא ראיתיך. ואמרו רבותינו כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נטע אשרה. ובמקום תלמיד חכם כאלו נטע אצל מזבח. והיה מי שהקים לראש בימים הראשונים מי שאינו ראוי להורות. וקראו עליו מקרא שכתוב (חבקוק ב) הוי אומר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם הוא יורה הנה הוא תפוש זהב וכסף וכל רוח אין ברבו. ועתיד הקודש ברוך הוא להפרע ממעמידיו. שנאמר וה' בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ:",
+            "החלק הו' - מי שיש בידו למחות ואינו מוחה. ואין בפיו תוכחות. ועל מעשה חטאים לא ילטוש עין ולא ישגיח. ולא יהיה להם לאיש מוכיח והנה נצטוינו לבער הרע מקרב עמנו. שנאמר (דברים יג) ובערת הרע מקרבך. ואמרו רבותינו - כל מי שיש בידו למחות באנשי ביתו ואינו מוחה נתפש על אנשי ביתו. יש בידו למחות באנשי עירו ואינו מוחה נתפש על אנשי עירו. יש בידו למחות בכל העולם ואינו מוחה נתפש על כל העולם. ונאמר (ויקרא כו) וכשלו איש באחיו ודרשו בו ז\"ל איש בעון אחיו ואמרו כל ישראל ערבים זה לזה.",
+            "החלק הז' - הרואה את אנשי מקומו עם קשה עורף. ואומר בלבו אולי לא יקשיבו אם אדבר להם נכוחות. ופי אמלא תוכחות. על כן יחשוך פיו. והנה עונו ישא. כי לא ניסה להוכיח ולהזהיר. (אולם) [אולי] אם רוחם העיר, יעורו משנת אולתם. ולא תלין אתם משוגתם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בענין מה שכתוב (יחזקאל ט) והתוית תיו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים וכו'. אמרה מדת הדין אף על פי שהללו צדיקים גמורים וקיימו את התורה היה להם למחות ולא מיחו אמר הקדוש ברוך הוא גלוי וידוע לפני שאם היו מוחין לא היו מקבלין מהם. אמרה מידת הדין רבונו של עולם, אם לפניך גלוי, הם לא ידעו אם ישמעו העם לקולם ואם יחדלו. וצוה השם יתברך אחרי כן (שם) וממקדשי תחלו. והם הצדיקים המקודשים. כי נענשו על דבר שלא מיחו. ונאמר (ויקרא יט) הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. ואם הדבר גלוי לכל. וידוע ונבחן ונחקר. כי החוטא שונא מוסר ולא ישמע לקול מוריו. ולמלמדיו לא יטה אזנו. על זה נאמר (משלי ט) אל תוכח לץ פן ישנאך. ואמרו כשם שמצוה לומר דבר שנשמע. כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע. ואמרו מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין:",
+            "החלק הח' - איש אשר ישמע את דברי בני אדם מדברים לשן הרע. או כי ישמע כל פה דובר נבלה, או יושב בסוד משחקים בוזים תורה ומצות. וידוע כי הם סרבנים וסלונים ואם יוכחם לא יקשיבו אל דבריו. על כן ישים יד על הפה. גם זה יענש כי לא יענה כסילים באולתם. פן יאמרו לו כי הוא כמו הם. וכי הודה על דבריהם. אף כי יתחייב לענות ולגעור בהם לתת גודל לתורה ולמצות אשר בזו לעגו להם. ויקנה לכבוד נקי וצדיק אשר ישיחו בו:",
+            "וזה אחד מן הדברים אשר יתחייב האדם לעזוב בעבורם חברת הרשע. כי יענש בשמעו דבריהם הרעים וילאה לענותם. וזה דבר מפורש בדברי שלמה שנאמר (משלי כד) אל תקנא באנשי רעה ואל תתאו להיות אתם. כי שוד יהגה לבם ועמל שפתיהם תדברנה. רצונו לומר - כי תשא עון בחטאתם. כי תשמע דבריהם הרעים תמיד ותהיה מחריש.",
+            "החלק הט' - המכבד את הרשעים מדרך שלום. אמנם לא ידבר טוב על הרשע. ולא יתנהג בכבודו על דרך אשר יחשבו בני אדם כי יכבדנו מאשר יקר בעיניו נכבד. כי לא יחלוק לו כבוד זולתי כדרך שמכבדים בני האדם את העשירים. מדרך סלסול. ולתקות תועלת. בעבור כי צלחה דרכם ולא מפני חין ערכם. ואף גם זאת יש חטא ואשמה בדבר הזה כי אם הותר לכבד העשירים. לא כן הרשעים. שנאמר (איוב מ יא) וראה כל גאה והשפילהו. ראה כל גאה הכניעהו והדוך רשעים תחתם. אך החלק הזה הותר. מדאגה מדבר פן יזיק הרשע ויגרום הפסד בזמן שיד הרשע תקיפה. ושעתו חצופה. ואין בידנו להכניעו (ובחליו) [ובחילנו] להניעו. על כן הותר לכבדו כדרך שמכבדים בני האדם אנשי זרוע רמה. מפחד ואימה. בקימה והדור ודומה להם. אך לא ישבחנו ולא ידבר טוב עליו לבני אדם. וכן אמרו רבותינו ז\"ל מותר להחניף את הרשעים בעולם הזה: ",
+            "וזה דבר כת מספרי לשון הרע - אמרו רבותינו ז\"ל כל המספר לשון הרע כאלו כופר בעיקר. שנאמר (תהילים י״ב:ה׳) אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו. ועל כן חשבוהו כאלו כפר בעיקר. כי הוא מסבב וגורם נזק גדול ורעה רבה לחביריו. בהבאישו את ריחם בעיני העם. או בשאר דרכי הפסד. ולא יתכן אשר יכין אדם לחבירו כלי משחית ונזק מר ממות. מבלי שיועיל לעצמו בזה תועלת וריוח ממון. בלתי אם לכד יצרו את נפשו ופרק עול שמים מעליו ונתק המוסרות. כמו שנאמר במזמור בבוא הזיפים (ט\"ס הוא. שבזה המזמור שהביא המחבר ז\"ל יש קצת שנוי. ושם נאמר כי זרים קמו עלי וגו'. וזה הפסוק שכתב כאן במזמור פו פסוק יד. וצריך להגיה ולעמיד הפסוק כמו שכתוב שם במזמור נ\"ד פסוק ה) ויאמרו לשאול וגו'. אלהים זדים קמו עלי ועדת עריצים בקשו נפשי ולא שמוך לנגדם. ופירשו רבותינו זכרונם לברכה ולא שמוך לנגדם - כי נתכוונו שיברך אותם שאול, כמו שאמר להם (שמואל א כ״ג:כ״א) ברוכים אתם לה' כי חמלתם על אדוניכם. ולא שמו אלהים לנגדם. שכתוב בתורתו ארור מכה רעהו בסתר, ונאמר (קהלת י׳:י״א) ומה יתרון לבעל הלשון, ונאמר על דואג (תהילים נ״ב:ה׳) הוות תחשוב לשונך וגו' אהבת רע מטוב, שקר מדבר סלה, ופירשו במדרש תהלים מה יתרון לך ומה בצע כי ספרת לשון הרע. הלא לממון לא היית צריך אך עשרת, כמו שנאמר עליו (שמואל א כ״א:ח׳) אביר הרועים אשר לשאול. אין זה כי אם אהבת את הרע מן הטוב, ושקר מדבר צדק. כי פרקת עולו. ונאמר (משלי ו׳:ל׳) לא יבוזו לגנב כי יגנוב וגו' ונאמר אחריו נואף אשה חסר לב וגו' רוצה לומר שהוא רע מן הגנב שהוא צריך למלא נפשו כי ירעב, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי בעל לשון הרע, משניהם רע, כי יחטא חטאה גדולה מבלי הנאה כמו שנאמר (תהילים ק״כ:ג׳) מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה:",
+            "והשנית - על כן נחשב המספר לשון הרע כאלו כפר בעיקר. לפי שאומר בלבבו כי שפתיו ברשותו ומפני שאין בה מעשה וכי הוא השליט על לשונו. וגמר בדעתו, כי אין לו לכלוא את רוח שפתיו מדבר העולה על רוחו. וכי האיברים המה לבדם אינם ברשותו לחטוא בהם. כענין שנאמר - (תהלים יב) שפתינו אתנו מי אדון לנו. ולא יאמר איה אלהי עושי אשר כל תנועות יצירותיו נתונות המה לו. אחת מהנה לא נעדרה. כלם לעשות רצונו משועבדות. רק אין דבר. וארשת שפה ברשותנו. לא כן הרשעים החוטאים בשאר עבירות. כי יודעים הם כי רע ומר עזבם את השם. אך נמשכים אחר תאותם ויצרם המתגבר. וצר להם על זה. ואמרו רבותינו שקול לשון הרע כנגד שלש עבירות. ואלו הן עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכת דמים. בעבודה זרה נאמר (שמות לב) אנא חטא העם זה חטאה גדולה. בגלוי עריות נאמר (בראשית לט) ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת. בשפיכות דמים נאמר (שם ד) גדול עוני מנשוא. ואילו על לשה\"ר נאמר (תהלים יב) יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות:",
+            "והנה אנו צריכין לפרש לך. היאך יתכן כי יהיה עון לשון הרע יתר על השלש האלה. הלא כל אחת מהן אמרו רבותינו זכרונם לברכה יהרג אדם ואל יעבור עליהם. ואמרו חמורה עבודה זרה שכל המודה בה ככופר בכל התורה. ואמרו כי המומר לעבודה זרה מומר לכל התורה כולה. וכאשר תשים לבך למאמרם ז\"ל תמצא לו כמה שרשים וכמה פנים:",
+            "האחד - כי בעל הלשון הוא שונה באולתו. עשר פעמים ביום יכלים ויבאיש ויחפיר. וידבר שפת יתר. ויכה בסתר. ומי יתן קץ לענשו. כי בעל הלשון לא ישים קנצי למילין. בשגם עבירה קלה כבדה מאד על השנות האולת פעמים רבות כאשר הקדמנו. אף כי חטאה גדולה. ורעה חולה. וכאמרם רבותינו זכרונם לברכה שקול לשון הרע כנגד שלש עבירות. רצונו לומר - כנגד עובר אותן לעת שיתקפו יצרו. לא כנגד מומר והיוצא מן הכלל לעבור עליהן בכל עת:",
+            "והשני - כי בעל הלשון תשובתו קשה. אחרי אשר למד לשונו דבר שקר. ופיו שלח ברעה. מרוב ההרגל איננו שליט ברוחו. וכאילו לשונו גורם במחשבה כענין שנאמר (תהלים נב) הוות תחשוב לשונך. ונאמר (קהלת י) ושפתות כסיל תבלענו ונאמר (משלי יא) פי כסיל מחתה לו. ומחתה לשון יראה ומגור. רצונו לומר - כי הכסיל יירא ויגור מזעם לשונו פן יוקש בו. כאשר יירא מאויבו. כי אין שפתיו ברשותו:",
+            "והשלישי - בעל הלשון חטאו נקל בעיניו. כי אמר אך דבר שפתים הוא ולא פנה אל נזקיו הרבים. על כן לא ישוב מדרכו הרעה. ואם שוב ישוב אין תשובתו שלמה. כי לא יכיר גודל חטאו. כי התשובה השלימה להנקות מפשע רב. כי יקד יקוד היגון ובנפשו. כיקוד האש.",
+            "ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי כא) זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון. פירוש - הלץ אשר גבר זדונו. להכות בלשונו. בגאותו וגאונו. ועברתו וחרונו. אל תאמר כי בלשונו לבד יכה. ואל במעשה כי ידוע תדע. כי הוא עושה בעברת זדון. רצונו לומר - כי אם לא יכול להכות את אויביו בלשונו. ויוכל הכות בו במעשה. יכה בעברה ולא יחמול. כאשר אמרו רבותינו זכרונם לברכה בענין דואג. כי כאשר צוה שאול להכות בכהנים. וימאנו אנשיו להכותם. אמר לדואג אתה הכית בלשון אתה תכה בחרב. שנאמר (ש\"א כב) סוב אתה ופגע בכהנים:",
+            "והרביעי - אם ישוב בעל הלשון בתשובה. צריך לבקש מחילה לאשר מוצק לו מזעם לשונו. והוא לא יזכור מספר כולם. כי רבים מכאובים הכאיב. וכמה נפשות הדאיב. גם רבים מאשר זכר. כי אותם עכר. והם לא ידעו כי הדיח עליהם את הרעה. יתבייש להודיעם ולגלות אזנם על אשר גמלם רעה. כי הוא מכה ואין מכתו ידועה כענין שנאמר (תהלים קב) מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה חצי גבור שנונים. על כן נמשל לשון הרע לחץ. כי המושך בקשת פעמים רבות ישלח חציו באדם ולא נודע מי הכהו:",
+            "ועוד על ענין אחר נמשל לחץ. כי שולף החרב אם נכמרו רחמיו על האדם בהתחננו אליו. ישיב חרבו אל נדנה. לא כן זורק החץ כי אין בידו להשיבה. כן בעל לשון הרע. אחר אשר יצא הדבר מפיו לא יוכל לתקון. ופעמים שידבר על פגם משפחה. והזיק כל הדורות הבאים אחריו. ולא תגיע אליו מחילה מזה. על כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי המדבר בפגם המשפחה אין לו כפרה עולמית. והנה המשלח לשונו. גם על הקדושים אשר בארץ המה ידבר. כי על מי לא עברה רעתו תמיד. וכבר אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי האפיקורוס אין לו חלק לעוה\"ב:",
+            "והחמישי - כי לשון הרע יביא את בעליו לתת את פיו לדבר על השם תועה וכמו שנאמר (תהלים עג) שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ. ואין בכל העבירות אשר ישיג ענשם לעונש המטיח דברים. ואמרו רבותינו - עשר נסיונות ניסו אבותינו ובכלם לא נתחתם גזר דינם אלא על לשון הרע. שנאמר (במדבר יד) אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם וכו' ונאמר (דברים א) וישמע ה' את קול דבריכם ויקצוף וישבע לאמר וגו', ונאמר (מלאכי ב) הוגעתם ה' בדבריכם. <br>ואמר דוד המלך עליו השלום (תהלים ג) ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך אם ראית גנב ותרץ עמו וגו' ופיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה תשב באחיך תדבר. הנה למדת מזה כי אין התורה מגינה על בעלי לשון הרע ועל המלומד לגנוב ולנאוף. וכי אינם ראויים לעסוק בתורה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה דואג כיון שסיפר לשון הרע אף חכמתו לא עמדה לו ולא הגינה עליו תורתו. ומה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה. שנאמר (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור. על העובר עבירה דרך מקרה אמרו. ולא על הפורק עול אזהרת העבירה מעליו:",
+            "והתבונן כמה יגדל עון בני אדם המספרים לשון הרע. המעט מהם עונם הגדול כי יכלו שפתיהם וחשכו לשונם מדבר בדברי תורה. כי עוד השחת ישחיתון לדבר בלשון הרע. ואמר דוד המלך עליו השלום (תהילים קי״ט:כ״ג) גם ישבו שרים בי נדברו עבדך ישיח בחקיך. פירוש - הם בטלים מלשיח בחקיך ומדברים לשון הרע ונדברים בו. בעוד אשר אשיח בחקיך. <br>ואמרו רבותינו מרפא לשון הרע להנצל ממנו, שיעסוק אדם בתורה שנאמר (משלי ט״ו:ד׳) מרפא לשון עץ חיים. וזהו שנאמר (תהילים ל״ט:ב׳) אשמרה לפי מחסום וגו' פירוש רבותינו זכרונם לברכה כי המחסום הוא העסק בתורה. <br>ואמרו רבותינו כנסת ישראל בקולה אהובה ובקולה שנואה. בקולה אהובה שנאמר (שיר השירים ב׳:י״ד) השמיעני את קולך כי קולך ערב. ובקולה שנואה שנאמר (ירמיהו י״ב:ח׳) נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה. וזהו שנאמר (משלי י״ח:כ״א) מות וחיים ביד לשון ואוהביה יאכל פריה. ופירושו - ואוהביה יאכל פריה ואוהב לשון והוא האיש החפץ לדבר תמיד. העצה הנכונה אליו שיאכל פריה שלא ידבר בדברי בטלה. אך בדברי תורה וחכמה ומוסר והבאת שלום בין אדם לחבירו. להצדיק הרבים ולשבח הטוב ולגנות את הרע ולקנא אל האמת. כי זכיות אין קץ יוכל לקנות לנפשו בלשונו. וכאשר הקדים כי חיים בלשון: ",
+            "והנה כת מספרי לשון הרע. נחלק לששה חלקים - החלק הא' - כאשר יתן מום באדם והמום לא יהיה בו. פעמים כי תחת יופי. יתן דופי. והנה זה לבו (יקפץ פיו מדת) [יקבץ און ממדת] שתי הכתות הרעות. שהם כת שקרים וכת מספרי לשון הרע. והנה הוזהרנו מן התורה שלא לקבל לשון הרע אולי הנה הוא שוא ודבר כזב. שנאמר (שמות כ״ג:א׳) לא תשא שמע שוא. ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי י״ז:ד׳) מרע מקשיב על שפת און שקר מזין על לשון הוות. פירושו - שתי כתות מקבלות לשון הרע. האחת - איש מרע ובעל זדון. מלשון (ישעיהו ט׳:ט״ז) כי כלו חנף ומרע. כי הוא חושד בכשרים. ואוהב למצוא פגם ואשם על חברו וקלון על כבודו. והיה כשמעו כי יגיד עליו ריעו לשון הרע. זדון לבו השיאו להאמין כי הדברים כנים. והכת השנית - איש שקר. גם הוא מאזין ומאמין על לשון הוות. כי אחרי אשר לא ירחק מדבר שקר. לא יחוש אם תקבל נפשו כזב. ואם תשא שמע שוא. על כן ימהר לקבל לשון הרע. שקר מזין. כמו איש שקר. וכן (ירמיהו ט׳:ה׳) שבתך בתוך מרמה. בתוך אנשי מרמה. [וכן] (תהילים ק״ט:ד׳) ואני תפלה. איש תפלה:",
+            "ודע כי כאשר יודה השומע על לשון הרע. אחת דתו ומנת מדיו [מליצת הכתוב (בירמיהו י״ג:כ״ה) גורלך ומנת מדיך] עם המספר לשון הרע. כי יאמרו אמור. הנה קבלו השומעים את הדבר. ואות הוא כי הנה אמת הנה נכון. גם אם הטה אזן השומע והראה את נפשו כמקשיב קשב ומאמין לדברים [ההם] בפני בני אדם. גם זה עוזר לרעה. וגורם קלון לחבירו. ומחזק ידי המביא את דיבתו רעה אל הבריות. ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי כ״ה:כ״ג) רוח צפון תהולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר. פירושו - כאשר רוח צפון תפזר העבים ותמנע הגשם, כן פנים נזעמים ימנעו לשון הרע. כי בראות המגיד את פני השומע והנם זועפים. יחדל קול המון גשם דבריו. אבל אם יראה כי השומע ישמע לו. ישתה כמים עולה. ולא יחשוך פיו משקריו. והיה כזה יום מחר. כי ישנה באולתו לספר תמיד לשון שקר. ושב לשונו אחר גשם כזביו. תחולל מלשון חלילה. וכן (במדבר לג) לא יחל דברו, לא יבטל. וכן (בראשית ד׳:כ״ו) אז הוחל לקרוא. אז נמנע.",
+            "עוד אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי כ״ו:כ״ח) לשון שקר ישנא דכיו. פירוש האיש העניו ודכא ושפל רוח. ישנא את לשון שקר. לא יאבה לו ולא ישמע אליו. כי העניו חפץ ביקר הבריות וצר לו על בושתם וקלונם. וי\"ו דכיו במקום ה\"א השורש. כו\"ו עניו. ויש מפרשים בעל לשון שקר ישנא מדכיו ומוכיחיו. ולא יוסיף להביא אליהם דיבת בני אדם רעה. והנה הזהרנו במה שכתוב (שמות כ״ג:א׳) לא תשא שמע שוא. שלא נאמין בלבנו ספור לשון הרע להחזיק במחשבתנו כי הדברים אמת. להבזות בעינינו את מי שנאמרו עליו:",
+            "החלק השני - המספר לשון הרע. וירחק בו מדבר שקר. ואל זה כוונו באמרם כת מספרי לשון הרע. אף על פי שאינם מן הכת של שקרים. והנה אם יזכיר אדם לחבירו בינו לבין עצמו מעשה אבותיו הרעים. הנה הוא עובר על מה שכתוב בתורה (ויקרא כ״ה:י״ז) לא תונו איש את עמיתו. באונאת דברים דבר הכתוב כמו שהקדמנו. ונאמר (יחזקאל י״ח:כ׳) בן לא ישא בעון האב. ואם יכלימהו על מעשה אבותיו בפני אחרים. על זה אמרו רבותינו כי המלבין פני חבירו מן היורדין לגיהנם ואינן עולין. ואם יספר ויודיע את תועבות אבותיו בפני בני אדם שלא בפניו להבאיש את ריחו. ולהבזותו בעיני בני עמו. על זה אמרו אשר כת מספרת לשון הרע אין מקבלין פני השכינה. וכן אם היה בעל תשובה. והוא משספר עליו עונות ראשונים:",
+            "ודע כי אם יראה איש כי עבר חברו על דבר תורה בסתר. והוא גילה על חטאותיו על שער בת רבים. אשום אשם על זה. כי אולי החוטא ההוא שב מדרכו הרעה. ויגוניו ברעיוניו. ולב יודע מרת נפשו. ולא נכון לגלותם זולתי לחכם צנוע. אשר לא יספר ליתר ההמון. רק הרחק ירחיק מחברתו. עד אשר יודע אליו כי שב מדרכו הרעה. ואם החוטא תלמיד חכם ואיש ירא חטא ראוי לחשוב עליו כי באמת עשה תשובה. ואם יתקפו יצרו פעם אחת. נפשו מרה לו אחרי כן:",
+            "והמספר לשון הרע. שתים הנה קוראותיו. הנזק והבושת אשר יגרום לחבירו. ובחירתו לחייב ולהרשיע את חבריו ושמחתו לאידם. ועל צד א' יגדל עון המספר לשון הרע על דבר אמת. מן המספר על דבר שקר. כי יאמין העם בספרו על חברו דברים כנים. ויעלה באשו לפניהם. ויהיה לבוז בעיניהם. אחר אשר נחם על רעתו ונסלח לו מחטאותיו:",
+            "ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי י״ד:ט׳-י׳) אוילים יליץ אשם ובין ישרים רצון. לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר. פירושו - האויל יליץ חובה. כי יחפש מומי בני אדם ואשמתם ויתן בהם דופי. ולא ידבר לעולם בשבח ודבר טוב הנמצא בם. והמשל על זה כי הזבובים לעולם באו ונחו כולם על מקומות הלכלוך. ואמר אוילים יליץ לשון יחיד על כל אחד ואחד מן האוילים. כמו (בראשית מ״ט:כ״ב) בנות צעדה עלי שור. ואמרו רבותינו כל הפסול פוסל ואינו מדבר בשבחו של עולם. ודרכו לפסול בני אדם במומו. ובין ישרים רצון. כי דרך הישרים לכסות על כל פשעים ולשבח האדם כי נמצא בו דבר טוב. <br>וזכרו במוסר. כי אדם אחד וחכם עברו על הנבלה. אמר האדם כמה מוסרחת נבלה זו. אמר החכם כמה לבנים שניה. ואמר אחרי זה לב יודע מרת נפשו. וכל חכם יודע כי לא הביא שלמה בתוך המוסרים הנבחרים דברים אין בם מועיל. אבל בא הענין על דבר הפסוק הראשון. להגיד רעת האויל המליץ אשם. כי יתכן שהחוטא שב מדרכו. ונפשו מרה לו. ואין יודע מרת נפש האדם ולא שמחתו זולתו. והוא נשוא עון. כי עקרי התשובה לפי מרירות הלב. על כן יחטא ואשם האויל המזכיר עונו:",
+            "ועליך לדעת כי עונש האויל המליץ אשם איננו זולתי כי יתן דופי באיש ירא חטא אשר יתקפו יצרו ויעבור ואשם. כי מנהגו ודרכו להתחרט על חטאיו. וכ\"ש אם נודע הדבר כי חזר בתשובה. אבל האיש אשר תדע ובחנת את דרכו כי אין פחד אלהים לנגד עיניו, ותמיד יתיצב על דרך לא טוב. מצוה לספר בגנותו ולגלות על חטאותיו. ולהבאיש בעלי עבירות בעיני בני אדם. ולמען תגעל נפש השומעים את המעשים הרעים. ונאמר (משלי כ״ט:כ״ז) תועבת צדיקים איש עול. ונאמר (שם ה) יראת ה' שנאת רע. ואמרו רשע בן צדיק מותר לקרותו רשע בן רשע. צדיק בן רשע מותר לקרותו צדיק בן צדיק. <br>והנה כי תראה אדם אשר ידבר דבר או יעשה מעשה. ויש לשפוט דברו ומעשהו לצד חובה ולצד הזכות. אם האיש ההוא ירא אלהים. נתחייבת לדון אותו לכף זכות על דרך אמת. גם כי יהיה הדבר קרוב ונוטה יותר אצל הדעת לכף חובה. ואם הוא מן הבינונים אשר יזהרו מן החטא ופעמים יכשלו בו. יש עליך להטות הספק ולהכריעו לכף הזכות. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה הדן את חבירו לכף זכות המקום ידינהו לכף זכות. והיא מצות עשה מן התורה. שנאמר (ויקרא י״ט:ט״ו) בצדק תשפוט עמיתך. ואם הדבר נוטה לכף חובה יהיה הדבר אצלך כמו ספק. ואל תכריעהו לכף חובה. ואם האיש ההוא רוב מעשיו לרוע או בחנתו כי אין יראת אלהים בלבבו. תכריע מעשיו ודבריו לכף חובה. שנאמר משכיל צדיק לבית רשע מסלף רשע לרע. וכבר הקדמנו לך פירושו:",
+            "ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי כ״ד:כ״ח-כ״ט) אל תהי עד חנם ברעך והפתית בשפתיך. אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו אשיב לאיש כפעלו. פירושו - לא הוצרך להזהיר לאמור - אל תהי עד שקר, אבל אמר - אל תהי עד חנם. כי אם נוקש רעך בחטא אל תעיד עליו ואל תגלה על חטאו חנם ללא תוכחת. כי האמנם אם גזל האדם או עשק את עמיתו חייב להעיד על זה כדי שישיב הגזלה אשר גזל. על פי שנים עדים. ואם אין שם זולתי עד אחד. שבועה תהיה בין שניהם. אבל אם ראה כי נכשל חבירו בדבר ערוה או באחת מן העבירות אין ראוי שיעיד על זה חנם רוצה לומר - ללא תוכחת. גם כי יש אתו עד שני להקים דבר. <br>ואם החוטא ירא חטא ראוי לו לדבר על לבו. כי באמת עשה תשובה. גם [כי] ראוי שיירא לנפשו ויאמר בלבו. אחרי כי האיש ירא שמים. ואולי זכיותיו מרובין מעונותיו. ואמרו רבותינו כי האיש אשר זכויותיו מרובים מעונותיו הנה הוא מעדת צדיקים. <br>אמנם אם החוטא הוא מן האוילים אשר משפטם לשנות באולתם. טוב כי יגידו אל השופטים ליסרו להפרישו מן האיסור. אבל אם הוא עד אחד. לא טוב היות האדם לבדו מעיד על חבירו. כי עדותו חנם. לפי שאין סומכין עליו. שנאמר (דברים י״ט:ט״ו) לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת. לכן מוציא שם רע יחשב. ומלת והפתית בשקל הכבד. רצונו לומר כי בשפתיך אתה טוחן פניו [מלשון פתות אותה פתים] בגלותך מסתר עונו. ואמר אחרי כן אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו. כי אם גלה על חטאיך. לא תקום ולא תטור לעשות לו כאשר עשה לך. [וזה מוסר נכבד ומעיקרי היראה]. <br>ואם החוטא איש אשר איננו ירא מלפני האלהים. כמו הפורק מעליו עול מלכות שמים. ואינו נזהר מעבירה אחת אשר כל שער עמו יודע כי היא עבירה. מותר להכלימו ולספר בגנותו. כך אמרו רבותינו (ויקרא כ״ה:י״ז) אל תונו איש את עמיתו. עם שאתך בתורה ובמצות אל תונהו בדברים. ואשר לא שת לבו אל דבר ה' מותר להכלימו במעלליו ולהודיע תועבותיו ולשפוך בוז עליו. ועוד אמרו מפרסמין את החנפים מפני חלול השם. <br>אבל אם נכשל בחטא על דרך מקרה. ורוב הימים דרכו להשתמר מעונו. אין לגלות על חטאו כאשר ביארנו. ויתכן לפרש אל תהי עד חנם ברעך. להעיד עליו על עבירות אשר גם אתה חלית בהם כמוהו. על כן יקרא רעהו. ויורה על זה אומרו אחרי כן אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו. כי אף על פי שהיא מצוה לפרסם את החטאים בנפשותם ואת החנפים. אבל החוטא. אם לאיש כמוהו רשעו ולבן אדם חטאותיו. אין לפרסמו. כי אין כונתו בגלותו מסתריו לטובה. כי אם לשמוח לאיד. והשנית כי איך בוש לא יבוש להזכיר על זולתו דופי המעשים ההם והוא אוחז בהם. ונאמר (הושע א׳:ד׳) ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא. הנה כי כי אף על פי שעשה מצוה בהכריתו בית אחאב. נשא עונו. כי גם הוא היה רב פשע:",
+            "ואמרו רבותינו כי המעיד יחידי על חברו בדבר עבירה מלקין אותו מכת מרדות אך יוכל לגלות הדבר בהצנע לרבו ולאיש סודו. אם ידע כי יאמינו דבריו כדברי שני עדים. ואם יש עד שני עמו ישמעו השופטים דבריהם ליסר החוטא בהצנע ולא ילבינו פניו ברבים. כמו שנאמר (ויקרא י״ט:י״ז) הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא:",
+            "ודע כי בדברים שבין אדם לחברו כמו גזל ועושק ונזק וצער ובושת ואונאת דברים יכול לספר הדברים לבני אדם. גם היחיד אשר יראה יגיד כדי לעזור לאשר אשם לו ולקנא לאמת. והנה אמרה התורה שיעיד עד אחד בב\"ד על תביעת ממון לחייב את הנתבע שבועה. אמנם יש עליו להוכיח את האיש תחלה:",
+            "החלק הג' - הולך רכיל. והוזהרנו על זה מן התורה שנאמר (שם) לא תלך רכיל בעמך וגם זה נקרא לשון הרע. והוא בכלל כת מספרי לשון הרע כמו שזכרו רבותינו זכרונם לברכה על דואג האדומי שהיה בעל לשון הרע כי הגיד לשאול ויאמר לו בא דוד אל בית אחימלך. ונזק הרכילות חדל לספור כי אין מספר כי הוא מרבה שנאה בעולם ומכשיל את בני אדם לעבור על מה שכתוב בתורה (שם) לא תשנא את אחיך בלבבך. והנה העולם קיים על השלום ומפני השנאה נמוגים ארץ וכל יושביה כאשר הקדמנו. ופעמים רבות יתן הרכיל חרב ביד חבירו להרוג את רעהו כמו שכתוב (יחזקאל כ׳:כ״ד) אנשי רכיל היו בך למען שפך דם. ונאמר (ירמיהו ו׳:כ״ח) כולם סרי סוררים הולכי רכיל נחשת וברזל וכולם משחיתים המה. וקראו רבותינו את הרכילות לשון שלישי מפני שהוא הורג שלשה. האומרו והמקבלו ומי שנאמר עליו. כמו שידעת מענין דואג שנטרד בסבת הרכילות. ונהרגו הכהנים. ונענש שאול אשר קבל את הרכילות:",
+            "ואמרו רבותינו זכרונם לברכה על ענין הרכילות. אף על פי שאסור לקבלו ולשנוא את חברו בגללו. אבל אל יהי בז לדבר, אך את נפשו ישמור ויחוש לדברים. אומרו ז\"ל דורו של שאול היו בהם דילטורין כמו דואג והזיפים ועל ידי כן היו יורדין למלחמה ונופלים. דורו של אחאב לא היו בהם דילטורין כמו שידעת מענין הנביאים שהיו מתחבאים מפני איזבל כמו שכתוב (מלכים א י״ח:כ״ב) ואני נותרתי נביא לה' לבדי. ועובדיה החביא מהם מאה נביאים ולא גלה אדם כי יש נביא בישראל זולתי אליהו. ועל ידי כן היו יורדין למלחמה ונוצחין אף על פי שהיה אחאב עובד עבודת כוכבים.",
+            "והמסכסך אחים ואוהבים ומביא שנאה ביניהם קשה מכל חלקי לשון הרע. שנאמר - (משלי ו׳:י״ט) ומשלח מדנים בין אחים. ואמרו רבותינו כי השביעית (ר\"ל מדת משלח מדנים וגו' היא המדה השביעית ממה שאמר למעלה שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו) קשה מכולן כאשר הקדמנו לך בשערי יראת חטא:",
+            "וחייב האדם להסתיר הסוד אשר יגלה אליו חברו דרך סתר אף על פי שאין בגלוי הסוד ההוא ענין רכילות. כי יש בגלוי הסוד נזק לבעליו וסבה להפר מחשבתו כמו שנאמר (שם טו) הפר ממחשבות באין סוד. והשנית כי מגלה הסוד אך יצא מדרך הצניעות והנה הוא מעביר על דעת בעל הסוד. ואמר שלמה המלך עליו השלום מגלה סוד הולך רכיל. רצונו לומר - אם תראה איש שאיננו מושל ברוחו לשמור לשונו מגלוי הסוד, אף על פי שאין בחשוף הסוד ההוא ענין רכילות בין אדם לחברו. תביאהו המדה הזאת להיות הולך רכיל שהוא מארבע כיתות הרעות שאחרי אשר אין שפתיו ברשותו לשמרן. <br>עוד אמר (שם יא) הולך רכיל מגלה סוד. רצונו לומר - אל תפקיד סוד למי שהולך רכיל. כי אחרי אשר איננו שומר שפתיו מן הרכילות, אל תבטח עליו בהסתר סודך, אף על פי שמסרת דבריך בידו דרך סוד וסתר. והוזהרנו מן התורה שלא לקבל לשן הרע שנאמר (שמות כ״ג:א׳) לא תשא שמע שוא. ונאמר (משלי כ״ט:י״ב) מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים. ופירשו רבותינו זכרונם לברכה כאשר המושל מקבל לשון הרע ודברי רכילות יעשו משרתיו רשעים והולכי רכיל למצוא חן בעיני אדוניהם. והנה לאלה שלשה החלקים אשר זכרנו כוונו בזכרם ז\"ל כת מספרי לשון הרע.",
+            "החלק הד' - אבק לשון הרע. אמרו רבותינו רוב העולם נכשלים בגזל ומיעוטם בעריות וכולם באבק לשון הרע. ואמרו כי ענין אבק לשון הרע כאשר יסבב האדם בדבריו שיספרו בני אדם לשון הרע. ואמרו - לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו שמתוך טובתו בא לידי גנותו. והנה אנחנו צריכים לבאר המאמר הזה. כי ידוע הדבר כי מן המדות הנאות לספר בשבח החכמים והצדיקם כמו שנאמר (שם כח) וחקר כבודם כבוד. ואמרו על האויל שאינו מדבר בשבחו של עולם. אבל זאת תכונת הענין הזה כי אין לספר בטובת האדם זולתי בד בבד. רצונו לומר - כאשר ידבר איש אל רעהו ולא קהל עם ובמושב רבים. עד אשר יודע אליו כי אין במעמד ההוא שונא ומקנא לאיש אשר ידבר טוב עליו. ואם יחפוץ לשבח אדם אשר כבר הוחזק לבני עמו ונודע אשר הוא אדם כשר, ולא תימצא בו רעה ואשמה. גם על פני שונא ומקנא יש לשבחו כי לא יוכל לגנותו. ואם יגנהו ידעו הכל אשר פיו דבר שוא ותהי לשונו מוקש לנפשו:",
+            "עוד זכרו ז\"ל על ענין לשון הרע ואמרו - הנה אם שאלה אשה משכנתה לחתות אש מיקוד. ותען ותאמר איה איפה גחלי אש כי אם בבית פלוני אשר תמיד יצלה בשר ויאכל. וזה והדומה לו אבק לשון הרע. ונאמר (שם כז) מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם קללה תחשב לו. ופירושו - רבותינו המקרא הזה על המשבח את חבירו בשבח הבא ליד הפסד. בענין האורח אשר יצא אל רחוב העיר ויקרא בקול גדול ויספר את אשר גמלו בעל הבית טובה כי טבח טבח והכין לאורח הבא אליו. ויהי בהשמע דבר האורח יתלקטו אנשים ריקים ויסורו אל בית בעל הבית. וחייב האדם לשמור פיו ולשונו שלא יחשד בדבריו ואל יתנו אותו כמספר לשון הרע. ואם יביא עצמו לידי החשד בזה. הנה השחית מוסרו ויחשב לאיש הזה אבק לשון הרע:",
+            "ועתה השתונן בכליותיך לעמוד על עיקר הדבר הזה. הנה הקדמנו כי מותר לספר בגנות החוטא על חמס אשר בכפיו אם נודע הדבר כי לא עזב דרכו. כמו הגוזל והחומס. או המזיק והמציק. או המלבין פנים ומבאיש ומחפיר. והמספר לשון הרע ולא השיב את הגזלה, ולא שלם נזקו, ולא בקש פני חבירו להעביר את עונו. <br>ואמנם המביטים דרכם דבר ידברו בראשונה את החוטא. אולי יוכלו הועיל בדרך תוכחה להשיבו מדרכו הרעה. ואם מאן ימאן אז יודיעו לרבים את דרכיו ומעלליו. ועתה כאשר יתפוש אדם על מעשה חברו על דבר אשר הזיד על רעהו. ויספר מעשהו לבני אדם ויגלה חובת החוטא ויגנה מעשהו מטענות רבות. והנה יחשד המספר בזה ויתן אותו כמספר לשון הרע. ויאמרו אמרו. גם אם אמת היה הדבר היה ראוי לגלות אוזן החוטא למוסר בתחלה. ועל דבר אשר לא קדם לו תוכחות יחשדנו שומעו לאמר. כי לא היה אומר כל אלה בפני חבירו וכי הוא מחניף לו. כענין שנאמר (הושע ד׳:ד׳) אך איש אל ירב ואל יוכה איש. ונהנה לדבר באשמת העם אשר בהעוותם ישמח ובקלונם יתכבד שלא בפניהם. ודומה לבעל לשון הרע. ובו דבק. מן האבק. ועוד יאמרו בני אדם אין הדברים כנים ומלבו הוא בודאם. ואם לא איפוא מדוע לא גלה על עונו בפניו ראשונה והעלים ממנו. <br>על כן אמרו רבותינו כל דבר אשר יאמר בפני בעליו אין בו דרך לשון הרע. רצונו לומר - כי אם הקדים לחבירו תוכחת מגולה על מעשהו ולא הקשיב על דבריו, אחרי כן יוכל להודיע לבני אדם אשמת האיש ורוע מוסרו. ואל יחשד כי יחפוץ לתת דופי בחברו. <br>וכן אם המספר מוחזק לרבים כי לא ישא פני איש ואל אדם לא יכנה. ואת כל אשר יאמר שלא בפני חבירו. אותו ידבר בפניו ולא יגור מפני איש. והוחזק גם כן בתוך עמו אשר לא ידבר רק אמת, אין לחשדו בדברו על אשמת אדם לחברו שלא בפניו. וכן זכרו בדבריהם ז\"ל על הענין הזה ואמרו - א\"ר יוסי מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי. רצונו לומר - לא אמרתי דבר על אדם שלא בפניו וכבשתי אותו בהיותי בפניו. <br>עוד אמרו כל דבר אשר יאמר בפני שלשה אין בו דרך לשון הרע. רצונו לומר - אחרי כי ברבים היו עמו בעת אשר שספר הדברים. אכן נודע הדבר לחברו והנה זה כאלו אמר הדברים בפניו:",
+            "החלק הה' - נבלות הפה. אמרו רבותינו זכרונם לברכה כל המנבל את פיו אפילו נגזר עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה נהפך עליו לרעה. ואמר ישעיה (סימן ט) על כן על בחוריו לא ישמח ה' ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם, כי כלו חנף ומרע, וכל פה דובר נבלה, בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה. ובעבור זאת המנבל את פיו כבד עון ונתבע ונאלח. כי עזב והניח הבושה והצניעות שהם המדות הידועות לזרע הקדש. והלך על שבילי עזות פנים שהיא מדת הנבלים הרעים. והשנית - כי חלל את קדש ישראל שנאמר (דברים ד׳:ו׳) ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. וזה נהג על דרך הסכלים הנמאסים המורחקים מדרך השכל שכלו יפה אף נעים. ועל הבאשם ותעל צחנתם וכל חכם ונבון שקץ ישקצם ותעב יתעבם. והנה הוא מחלל כלי השכל אשר הוא יקר מכל כלי חמדה שנאמר (משלי כ׳:ט״ו) וכלי יקר שפתי דעת. והשומע דבר נבלות הפה עונשו גדול כי לא יאטם אזנו ולא יבדל מתוך דברי נבלה. ועליו נאמר (שם כב) שוחה עמוקה פי זרות [זעום ה' יפול שם]:",
+            "ואמרו רבותינו לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו שנאמר (בראשית ז׳:ח׳) ומן הבהמה אשר איננה טהורה. כי בעת ההיא היתה בהמה הטמאה מותרת באכילה אך לא היתה טהורה לקרבן. על כן נחשב לשון מגונה אם יגנה אדם הדברים אשר הם למאכל אדם. והנה חייב האדם להיזהר שלא יוציא מפיו דבר מגונה. גם כי יביאנו הנחתו לשון מגונה להאריך דבריו ולהרחיב מאמריו. וזה כמו גדר להזהר מנבלות הפה שהוא מן העבירות החמורות. וגם גדר להזהר מספור לשון הרע ונתינת דופי בבריות. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על הרחקת הדבור אפילו בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב. ואמרו רבותינו כי אחד מן הכהנים אמרו לפני רבן יוחנן בן זכאי הגיע לחלקי מלחם הפנים כשיעור זנב הלטאה ובדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול. <br>ועוד אמרו רבותינו כי חייב האדם לבחור בדבריו לשון כבוד ולהניח לשון שאינו של כבוד גם כי אינה מגונה. בין בדברי התורה ובין בשיחת עסקי העולם. ובלבד שלא יאריך דבריו בעבור זה בדברו בדברי תורה. כי חייב האדם לשנות לתלמידיו בדרך קצרה. וענין לשון הכבוד הוא דרך הדבור והשיחה אשר דרכו בה נקיי הדעת ומדברי צחות. והם שוקלים ומכירים אי זה לשון כבוד ואי זה תמורתו כמו שנאמר (איוב ט״ו:ה׳) ותבחר לשון ערומים ונאמר (שם לג) ודעת שפתי ברור מללו. ונאמר (משלי י׳:כ׳) כסף נבחר לשון צדיק:",
+            "החלק הו' - נרגן. אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי י״ח:ח׳) דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי בטן. פירושו - הנרגן הוא האיש אשר דרכו וחוקו להתאונן ולהתרעם וימצא (תנועות) [תנואות] על חברו תמיד על מעשיו ועל דבריו. ואף על פי שחברו בתומו מתהלך עמו ולא זד עליו בדבר. וידון כל דבר לחובה ולא לזכות וכל שגגה ישים לזדון. והנה יתן עצמו כמו עשוק והלום וכאלו כבד חטאת חברו עליו. והוא המכה וההולם כי דבריו יורדים חדרי בטן. כי מי שילין תלונות על חברו כאשר לא נגעו וכאשר עשה עמו רק טוב זה סער מתחולל על הלב. והנה הוא כיורה זיקים יורדים חדרי בטן. מלת כמתלהמים [הפוכה] כמו מתהלמים [וכמו] שמלה שלמה מלשון (משלי כ״ג:ל״ה) הלמוני בל ידעתי. וכאלו אמר דברי נרגן כמתהלם. ואמרו מתלהמים לשון רבים כי נרגן כולל הנרגנים. כמו (ירמיהו י״א:ט״ו) ובשר קודש יעברו מעליך. (ישעיהו מ״ה:ח׳) ויפרו ישע. <br>עוד אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי ט״ז:כ״ח) ונרגן מפריד אלוף. רצונו לומר - כי יפריד מעליו אוהב וריע כי לא יוכלון שאת חברתו. ואמרו רבותינו אל תרבה תרעומות שלא תבא לידי חטא. ופעמים רבות הנרגן כפוי טובה גם יחשבה לרעה וישב רעה תחת טובה. ונאמר (שם יז) משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו. ופעמים יחשוב על חסדי ה' כי הם לנקם ושלם. כענין שנאמר (דברים יא) ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה' אותנו הוציאנו וגו'. על כן התרחק מדרך הנרגנים כי נתיבותיהם עקשו להם. כל דורך בה לא ידע שלום. ולדון לכף זכות למד לשונך. והיה צדק אזור מתניך:  "
+        ],
+        [
+            "כדרך שיש לגוף חולי ומדוה כן יש לנפש. ומדוה הנפש וחוליה מדותיה הרעות וחטאיה. ובשוב רשע מדרכו הרעה ירפא הש\"י חולי הנפש החוטאת. כמו שנאמר (תהילים מ״א:ה׳) ה' חנני רפאה נפשי כי חטאתי לך, ונאמר (ישעיהו ו׳:י׳) ושב ורפא לו. ועל דרך שימצא פעמים בתחלואי הגוף שהקל החלי מעליו ועלתה ארוכת רוב המדוה. ועוד לא ינקה הגוף ממנו זולתי במשתה המשקה המרים. ועוד שיסבול הצער בענוי נפשו מכל מאכל תאוה. כן יש נפש חולה מעוון רב, ואף על פי שנרפא רוב החולי וסר מרבית חלקי העונש אחרי התשובה ושב הש\"י מחרון אפו. לא תנקה הנפש עדנה מן החולי ולא נרצה עונה. עד אשר יוסר החוטא ביסורים והוכח במכאוב, ותקראנה אותו רעות וצרות, כענין שנאמר (בראשית ד׳:י״ג-י״ד) גדול עוני מנשוא, הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר, והייתי נע ונד בארץ והיה כל מוצאי יהרגני. ועל ידי התשובה נסלח רוב עונו וסר עיקר העונש ונמלט מן המות. כמו שנאמר (שם) וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו. ונשאר עליו עונש הגלות כמו שנאמר (שם) והייתי נע ונד בארץ. והנה הזכיר הטלטול בכפל הלשון ואחרי התשובה נאמר (שם) וישב בארץ נוד: ",
+            "והענין הזה התברר עוד ממה שכתוב בתורה (ויקרא ד') ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשותה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה, ואשם או הודע אליו חטאתו ואשר חטא וגו'. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי החטאת תבוא על השגגה בדבר שחייבין על זדונו כרת. ומפני עוון הכרת כי רב הוא, לא תשלם כפרת החוטא בו גם השגגה עד שיביא חטאת, ואף על פי שהתודה על חטאו. כי מבלתי הוידוי והתשובה לא יתכפר עוונו בקרבן החטאת שנאמר (משלי כ\"א) זבח רשעים תועבה. ואחרי הווידוי והקרבן יכופר עוונו כמו שנאמר (ויקרא ד') וכפר עליו הכהן ונסלח לו. והתבונן מזה אם השוגג בלתי טהור הוא אחרי התשובה עד שיביא קרבן מה עז עונש המזיד. אכן יתכפר עוונו ביסורין כמו שנאמר (איוב ל\"ג) והוכח במכאוב על משכבו וגו' יעתר אל אלוה וירצהו. ונאמר (משלי ג') כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה. ויש עצה ותקנה לחוטא במעשים טובים להגן עליו מן המכאובים. כאשר יתבאר: ",
+            "עוד התברר הענין הזה בתורה. שנאמר (ויקרא ט״ז:ל׳) כי ביום הזה יכפר עליהם לטהר אתכם וגו'. הנה כי הוצרכה כפרת יום הכפורים אחרי התשובה כי עיקר כפרת יום הכפורים עם התשובה: ",
+            "ויש עון אשר לא תינקה הנפש ממנו, ובלתי טהורה היא ואינה רצויה. עד אשר המות יפריד בינה ובין הגוף אשר חטאה בו. כמו שיש חולי שלא ינקה הגוף ממנו כל הימים. והוא עון חלול השם שנאמר (ישעיהו כ״ב:י״ג) והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן וגו'. כי לא היו משגיחים על דברי הנביאים ולא חרדים עליהם. אבל היו קובעים בגילוי והקהל חבירים במיני שמחה. ונאמר על זה (שם) אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון. ונאמר (ד\"ה ב לו) ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא: ",
+            "וגם לחולי הזה אף על פי שאין לו מרפא על דרך שאר העונות. וימצא לו מרפא אם יעזרהו השם יתברך לקדש תורתו נגד בני אדם. ולהודיע לבני האדם גבורת השם וכבוד הדר מלכותו. וסר עונו ברוב גודל כשרון המעשה שהוא בהפך מן המעשה אשר נואל ואשר חטא בו. כמאמר הרופאים על חולי הגוף כי ירפא בהפכו ותעלה ארוכתו בתמורתו. ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי ט״ז:ו׳) בחסד ואמת יכופר עון וביארנוהו בשער הראשון מן התשובה וענין אמת שהזכיר ביאורו שיכין החוטא לבו לחזק ידי האמת. ולעזור למבקשי אמונה ולהסיר השקר והעול. כי הודעת האמת והשיבו לבצרה כבוד אלהים, כענין שנאמר (ירמיהו כ״ב:ט״ז) דן דין עני ואביון אז טוב הלא היא הדעת אותי. ונאמר על רודפי השקר (שם ט') במרמה מאנו דעת אותי. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בענין הורדוס שהרג את החכמים שואל עצה לבבא בן בוטא אם יוכל לרפוא לו ולגהות ממנו מזור. ויאמר אליו אתה כבית נרו של עולם, לך ועסוק באורו של עולם והשתדל בבנין בית המקדש. ",
+            "אמרו רבותינו זכרונם לברכה שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה - ברומי שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש. אמר לו שלשה הן ותשובה עם כל אחת ואחת. עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה - אינו זז משם עד שמוחלין לו מיד. שנאמר (ירמיהו ג׳:כ״ב) שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם. עבר על לא תעשה ועשה תשובה - תשובה תולה ויום הכפורים מכפר. שנאמר (ויקרא ט״ז:ל׳) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. עבר על כריתות ועל מיתות ב\"ד ועשה תשובה - תשובה ויום הכיפורים תולין ויסורין ממרקין. שנאמר (תהלים פ\"ט) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. אבל מי שיש בידו [עון] חלול השם אין כח בתשובה לתלות, ולא ביום הכיפורים לכפר, ולא ביסורים למרק, אלא כולן תולין ומיתה ממרקת. שנאמר (ישעיהו כ״ב:י״ד) אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה - עולה מכפרת על מי שעבר על מצות עשה אחרי התשובה. כי אמנם נתכפר עוונו בתשובה, אך העולה תוסיף על כפרתו ויוסיף להתרצות בה אל השם יתברך: ",
+            "עוד אמרו עולה מכפרת על העולה על רוח בני האדם מהרהורי הלב ומחשבת העבירות. וכן כתוב (איוב א׳:ה׳) ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם והשכים בבקר והעל עולות מספר כולם, כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם: ",
+            "ועתה כי אין לנו קרבנות בעונותינו ובעונות אבותינו. אם חטא בהרהורי הלב או שעבר על מצות עשה יקרא פרשת העולה אשר בתחלת סדר ויקרא ובתחלת סדר צו את אהרן. כי מקרא פרשת הקרבן יהיה לנו במקום הקרבת הקרבן בין שנקרא בכתב בין שנקרא בעל פה. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כל העוסק בפרשת עולה כאלו הקריב עולה. בפרשת חטאת כאלו הקריב חטאת. בפרשת אשם כאלו הקריב אשם. ואם עבר אדם על מצות לא תעשה ועשה תשובה. ידאג לעונו ויכסוף ויחכה להגיע ליום הכיפורים למען יתרצה אל השם יתברך. כי רצונו חיי הנפש והגוף וחיי כל נוצר כמו שנאמר (תהלים ל') חיים ברצונו. ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה כל הקובע סעודה בערב יוה\"כ כאלו נצטוה להתענות תשיעי ועשירי והתענה בהם. כי הראה שמחתו בהגיע זמן כפרתו. ותהיה לו לעדה. על דאגתו. לאשמתו. ויגונותיו. לעונותיו: ",
+            "והשנית - כי בשאר ימים טובים אנחנו קובעים סעודה לשמחת המצוה. כי יגדל וישגא מאוד שכר השמחה על המצות. כמו שנאמר (ד\"ה א כט) ועתה עמך הנמצאו פה ראיתי בשמחה להתנדב לך. ונאמר (דברים כ\"ח) תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב. ומפני שהצום ביום הכיפורים, נתחייבו לקבוע הסעודה על שמחת המצוה בערב יוה\"כ: ",
+            "והשלישית - למען נחזק להרבות בתפלה ותחנונים ביום הכפורים. ולשית עצות בנפשנו על התשובה ועיקריה: ",
+            "ואם עבר אדם על כריתות ועל מיתות בית דין ועשה תשובה. אחרי כי לא נרצה העון בלי יסורין, כי התשובה תולה ויסורין ממרקין. יכין לבו לעשות מצות המגינות מן היסורין. כמו מצות הצדקה כי היא מצלת גם מן המות שנאמר (משלי י׳:ב׳) וצדקה תציל ממות. ומי שאין לו ממון לעשות צדקה. ידבר טוב על העני ויהיה לו לפה לבקש מאחרים להיטיב עמו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה גדול המעשה יותר מן העושה. וכן יעסוק במצות גמילות חסדים לעזור את חבריו בעצתו והשתדלותו. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה גדול גמילות חסדים מן הצדקה. שהצדקה בממונו וגמילות חסדים בין בגופו ובין בממונו. והצדקה לעניים בלבד וגמילות חסדים בין לעניים ובין לעשירים. וכן ידבר על לב העני ויכבדהו וינחמהו מצרתו כענין שנאמר (ישעיהו נ״ח:י׳) ותפק לרעב נפשך. ואמרו רבותינו ז\"ל כי המפייסו בדברים גדול מן הנותן צדקה. וכן יעסוק במצות בקור חולים וקבורת מתים ותנחומי אבלים ולשמח חתן וכלה. כי כל אלה מדרכי החסד. וכנגד כולן מצות תלמוד תורה לשם שמים. וכל המועצות שזכרנו בכלל מה שאמר שלמה המלך עליו השלום (משלי ט״ז:ו׳) בחסד ואמת יכופר עון. כי קנין התורה נקרא קנין האמת. כמו שאמר (שם כ\"ג) אמת קנה ואל תמכור. ונאמר (תהילים קי״ט:קמ״ב) ותורתך אמת. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג׳:י״ח) עבר אדם על כריתות או מיתות ב\"ד. אם היה רגיל לקרוא פרק אחד ביום יקרא שני פרקים, אם היה רגיל לקרוא פרשה אחת יקרא שתי פרשיות. ומשני פנים תגין עליו התורה מן הייסורין. האחת כי אמרו חז\"ל תלמוד תורה כנגד כולם. והשנית כי ישיב עמלו בתורה וטרחו בה ואשר תדוד שנתו מעיניו יעלה במקום יסורין. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כל הגופים לעמל יולדו אשרי מי שהיגיעה שלו בתורה. ואמרו למה נקרא שמה תושיה שמתשת כוחו של אדם: ",
+            "וכן ישים במקום יסורים צומות ותעניות והורדת דמעות ומניעת נפשו מן התענוגים כמו שנאמר (תהילים ק״ט:כ״ד) ברכי כשלו מצום ובשרי כחש משמן. ונאמר (יואל ב׳:י״ב) שובו עדי בכל לבבכם ובצום ובבכי ובמספד. ויאנח תמיד במרירות ליבו כמו שזכרנו בשער הראשון מן התשובה. וישים רבוי המרירות במקום היסורין. כמו שנאמר (משלי י״ח:י״ד) רוח איש יכלכל מחלהו ורוח נכאה מי ישאנה. פירוש - כאשר יחלה הגוף הנפש תסבול חליו. מלשון (מלאכי ג׳:ב׳) ומי מכלכל את יום בואו. כלומר תעזור לגוף ותסעדהו כאשר תדבר על לבו ותנחמהו לקבל ולסבול. אבל כאשר הנפש חולה ונכאה מן היגון והדאגה. מי נחם הנפש ומי יסבול ויסעד אותה. הנה כי הדאגה ומרירות הלב יכבדו מחלי הגוף. כי הנפש סועדת הגוף בחליו. אבל כשהנפש חולה ונכאה מיגונה לא יסעדנה הגוף. <br>ואם תמצא את החוטא תלאה, ותקרה עליו צרה, ויצדיק עליו את הדין ויקבל המוסר באהבה, יהיה זה לו למגן מן היסורין הרבים הראוייין לבוא עליו. כמו נאמר (תהלים ט\"ו) כי חמת אדם תודך שארית חמות תחגור. פירושו - כאשר צער האדם יודה אותך כלומר שיודה אותך האדם בעת צערו. מלשון (איוב ו׳:ב׳) לו שקול ישקל כעשי שענינו הצער. שארית חמות. שהיו מפותחות לבוא על האדם. כענין (מלכים א כ׳:י״א) אל יתהלל חוגר כמפתח. תחגור ותעכב אותם ואל תביאם עליו. וזה הדרך משל למפתח החרב ומשיב אותה אל נדנה. ונאמר (ישעיהו י״ב:א׳) אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני. פירוש – אודך על מוסרך וקבלתיו באהבה, ובעבור זה שאודך על שאנפת בי, ישוב אפך ותנחמני. וכן בענין ההודאה על הטובה נאמר (תהילים נ״ב:י״א) אודך לעולם כי עשית ואקוה שמך כי טוב נגד חסידיך. פירושו - אודך על הטובה שעשית עמדי. ובעבור זה אקוה להתמדת טובתך. ונאמר (שם קט\"ז) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא (שם) צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא.<br>ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בענין מה שכתוב (שם ג') מזמור לדוד בברחו, (משלי כ״א:ט״ו) שמחה לצדיק עשות משפט. מדתן של צדיקים פורעים חובן ומזמרין להקב\"ה. משל לבעל הבית שהיה לו אריס והיה אותו אריס חייב לו. עשה אותו אריס את הגורן וצברה ועשאה כרי. נטל בעל הבית את הכרי ונכנס האריס ריקן לביתו והיה שמח שהיה נכנס ריקן. אמרו לו יצאת מגרנך וידך על ראשך ואתה שמח, אמר להם אף על פי כן השטר ממורק. פרעתי את חובי: ",
+            "וחייב האדם להתבונן ולדעת. כי אין התלאה אשר מצאתהו והיסורין הבאין עליו. לפי גודל עונו ורוב חטאיו. אך השם יתברך מייסרו דרך מוסר האב את בנו בחמלת ה' עליו. שנאמר (דברים ח׳:ה׳) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה לבך יודע מעשים שעשית ויסורים שהבאתי עליך, כי לא לפי מעשיך יסרתיך. ונאמר (איוב י״א:ו׳) ודע כי ישה לך אלוה מעונך. ונאמר (עזרא ט׳:י״ג) כי אתה אלהינו חשכת למטה מעוננו. <br>וכאשר יבוא המוסר על אויבי ה' יתברך. בעון אחד הם נספים. כי תבוא עליהם הפרענות בבת אחת. כמו שנאמר (תהילים ל״ד:כ״ב). תמותת רשע רעה. ושאר עוונותם נשארים על נפשם. כמו שנאמר (יחזקאל ל״ב:כ״ז). ותהי עוונותם על עצמותם. אבל בבוא המוסר על הצדיקים. מעט מעט יבוא עליהם עד תם עונותם. כמו שנאמר (עמוס ג׳:ב׳). רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונתיכם. ופרשו רבותינו זכרונם לברכה. משל לאחד שהלוה לשני בני אדם. אחד אוהבו ואחד שונאו, אוהבו נפרע ממנו מעט מעט. שונאו נפרע ממנו בבת אחת. ונאמר (משלי כ״ד:ט״ז). כי שבע יפול צדיק וקם. ורשעים יכשלו ברעה. פירושו - ברעה אחת יכשלו ויתמו. ונאמר (ירמיהו י׳:כ״ד). יסרני ה' אך במשפט. אל באפך פן תמעטני. פרוש אך במשפט - במדת רחמיך וחוק חסדיך. מלשון (במדבר כ״ט:י״ח). במספרם כמשפט כחוק. יכלכל דבריו במשפט - במידה. ומשלו עוד משל בענין הזה ואמרו מי שאינו יודע להכות מכה את בנו על עיניו ועל פניו. אבל מי שיודע להכות מכה את בנו בענין שלא יזיק לו. וכן כתוב (תהילים קי״ח:י״ח). יסר יסרני יה ולמות לא נתנני. ונאמר (איוב ב׳:ו׳). אך את נפשו שמר. <br>ולא יבואו על הרשעים זולתי יסורי נקם. אבל יסורי הבחינה לא יבואו זולתי על הצדיקים. שהם מקבלים אותם באהבה ומוסיפים תקון במעשיהם. והיסורין לטובתם ותועלתם וגדל שכרם. כמו שנאמר (תהילים י״א:ה׳). ה' צדיק יבחן. ומשלו רבותינו זכרונם לברכה משל בזה ואמרו. בזמן שיודע בעל הפשתן כי הפשתן חזק. מכה עליו הרבה לעשותו רך וטוב. ",
+            "והנה אנחנו חוזרים לענין דברנו בסדר הכפרות ונאמר. כי כאשר יעבור אדם על כריתות ועל מיתות בית דין בשוגג. חיב להתודות ולבקש תחנונים על הסליחה. ולהאנח במרירות לב ולדאג ולפחד. כי אלה מעיקרי הכפרות. ויעסוק תמיד בפרשת חטאת. ויחשב לו כאילו הקריב חטאת. רצונו לומר. כי יועיל הרבה בדבר ויתכפר לו מעין כפרת החטאת. ",
+            "ודע כי השוגג ענוש יענש. כאשר הקדמנו לבאר. אף כי הפושע. רצונו לומר. מי ששגג לדבר שדרך בני אדם להזהר ממנו. ויש לו לדאג ולפחד מחטאו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בפירוש מה שכתוב (תהילים מ״ח:ג׳). יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב. כאשר היה אדם עובר עברה בשוגג. היה לבו דואג עליו וחרד ומפחד לחטאו. עד שהיה עולה לירושלים והיה מקריב קרבן החטאת. והיה אך שמח. על זה נאמר. יפה נוף משוש כל הארץ. ומה שאמר. ירכתי צפון. על המזבח דיבר. כי ירכתי צפון היה משוש כל הארץ. כי החטאת היתה נשחטת על ירך המזבח צפונה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (מדרש תהלים). בזמן שאדם עובר עברה. <br>ונושא ונותן בלבו תמיד על ענין חטאתו אשר חטא. וחרד ומפחד עליה הקדוש ברוך הוא מוחל לו. ובזמן שמעביר עבירה מנגד עיניו והיא קטנה וקלה לנגד עיניו. דומה ענינו למי שנשכו עקרב והוא בז לנשיכה. ודוחק רגלו על הארץ להעביר הארס. ורואיו יאמרו לו. הלוא ידעת כי תעלה מכף רגלר ועד קדקדך. ",
+            "עתה נדבר על מי שיש בידו עון חילול השם. שלא יתכפר עונו ביסורין. והנה הקדמנו כי יש לו רפואות תעלה אם יקדש את השם יתברך תמיד. עוד תמצא לו כפרה בהגיונו תמיד בתורה ויגיעתו בה. כאשר אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ר\"ה יח). אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה (ש\"א ג) בזבח ומנחה אין מתכפר. אבל מתכפר בדברי תורה. ואף על פי שהיה עון בית עלי בחילול מצות קדשים. כמו שנאמר (שם י\"ג). בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו. והנה כי התורה רפואה לכל מכה נחלה מאד. על כן כתוב (משלי ט״ו:ד׳). מרפא לשון עץ חיים. ",
+            "ועל זה [אשר] אמרו ז\"ל כי על כריתות ומיתות בית דין תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין. יש שאלה. והלוא כתוב (ויקרא ט״ז:ל׳). מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. והתשובה בזה. כי מה שנאמר. לפני ה' תטהרו. מצות עשה על התשובה. שנחפש דרכינו ונחקורה ונשובה אל ה' ביום הכפורים. ואף על פי שנתחיבנו על זה בכל עת. החיוב נוסף ביום הכפורים. והטהרה אשר בידינו היא התשובה ותיקון המעשים. אבל מה שכתוב (שם). כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם שהוא אמור על הטהרה שהשם יתברך מטהר אותנו מן העון ומכפר עלינו כפרה שלמה ביום הכפורים בלא יסורים. זה נאמר על מצות לא תעשה. אבל על כרתות ומיתות בית דין תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין:",
+            "ואמרו רבותינו זכרונם לברכה מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר. עברות שבין אדם לחברו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו. לכן מי שגזל את חברו. ישיב את הגזלה ואחרי כן יתודה. ואם התודה תחילה. לא עלה לו הודוי. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בענין הגוזל והנשבע לשקר. שהוא חייב לשלם קרן וחומש ולהביא אשם. שהמביא גזלו עד שלא הביא אשמו - יצא. אשמו עד שלא הביא גזלו - לא יצא. שנאמר בענין גזל הגר שאין לו יורשין ונותן התשלומין לכהן (במדבר ה׳:ח׳) האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפרים אשר יכפר בו עליו. פירושו - האשם הנזכר במקרא הזה הוא על התשלומין. מלשון (שם) ונתן לאשר אשם לו. והוא מביא התשלומין מלבד איל הכפרים אשר יכפר בו עליו אחרי כן:",
+            "ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אם הקניט אדם את חברו בדברים צריך לפייסו. ואין צריך לומר אם דבר עליו לשון הרע. כי זה מן העברות החמורות. ואם לא מחל לו חברו. חייב לבוא לפניו עם חבורת שלשה בני אדם. ואם לא מחל לו. יבוא לפניו שנית עם חבורה אחרת. וכן יעשה פעם שלישית. ואמר אליהוא (איוב ל״ג:כ״ז-כ״ח). ישר על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי. פירוש - האיש הישר העויתי. מלשון (שם א') תם וישר. כי לא הייתי רואה זכות לאיש הישר. אבל שמתיו נעוה ונעקש. ולא היה שוה וישר אצלי. ולא שוה לי. מלשון. הלוא אם שוה פניה (ישעיהו כ״ח:כ״ה). אל עמק שוה (בראשית י״ד:י״ז) ענין יישור והשואה. ולפי שבזה את הישרים לפני בני אדם. צריך להכנע להם ולהתודות לפני רבים. על כן אמר. ישר על אנשים. ועל כן דבר אליהוא על החטא הזה בפרט. כי הוא מן העבירות החמורות והמפסידות את הנפש. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל המבזה תלמיד חכם אין לו רפואה למכתו. מפני שחלל את התורה. שנאמר ויהיו מלעבים במלאכי האלהים וגו' לאין מרפא.",
+            "ומה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כי מי שיש בידו חילול השם. תשובה ויום הכפורים ויסורין תולין ומיתה ממרקת. לפי שהמיתה ממרקת כל חטא אשר התשובה מועילה. ואם נהרג והתודה לפני מותו מעת שנפלו עליו אימות מות יש לו כפרה. ונחשב ההורג כשופך דם נקי וחסיד. שנאמר (תהילים ע״ט:ב׳). בשר חסידיך לחיתו ארץ. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (מדרש תהלים) כי זה נאמר גם על הרשעים שבהם. שנאמר עליהם (ירמיהו ה׳:ח׳). סוסים מיזנים משכים היו. כי נחשבו כחסידים. לפי שנעשה בהם הדין. כמו שכתוב ונקלה אחיך לעיניך כיון שלקה הרי הוא כאחיך.",
+            "ואמרו רבותינו זכרונם לברכה עברות שהתוודה עליהן ביום הכפורים זה. חוזר ומתוודה עליהן ביום הכפורים אחר. שנאמר (תהילים נ״א:ה׳). וחטאתי נגדי תמיד. <br>רבי אליעזר בן יעקב אומר. אינו חוזר ומתודה עליהן ביום הכפורים אחר. ובמדרשים הזהירו מאד שלא יחזור ויתודה עליהן ביום הכפורים אחר. והזהירו על זה משני פנים. האחד - כי הוא מראה עצמו מקטני הבטחון וכאילו איננו בוטח על גדולת סליחת השם יתברך. שהוא נשא עון ועבר על פשע. והזכירו על זה (תהילים ל״א:י״ט). תאלמנה שפתי שקר וגו'. והשני - כי אם אינו מזכיר זולתי העונות הקודמים. ידמה כי אין דאגתו זולתי על הראשונות וכי לא חטא מאחרי כן. ואם כן ידמה איננו חופש וחוקר דרכיו. וזה חולי רע הוא. כי המשגיחים על נפשם רואים בה תמיד דברי עונות או במדותיה. ובאשר מקצרת מהשגת מדרגות היראה. או באשר מקצרת מן העבודה ומעסק בתורה. כי הענשים גדולים על אלה. גם כי פשיעות הלשון מצויות. <br>ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שלשה דברים אין אדם ניצל מהן בכל יום. הרהור עבירה. ואבק לשון הרע. ושאינם מכוונים לבם בתפילתם פעמים רבות. והשלישית - כי ידמה שהוא מתפאר בהתודותו על הראשונות לבדם כי לא חטא אחרי כן. ואמרו במדרשים בשביל שאין לך מן החדש אתה מתוודה על הראשונות. ומה שכתוב (שם) וחטאתי נגדי תמיד. פרשו במדרש. שיהו נגד עיניו ונזכרים בלבו. אבל לא יזכירם בפיו. עוד פרשו בו בתלמוד ירושלמי שלא יהיו בעיניך כאילו לא עשיתם. אלא כאילו עשיתם ונמחלו. וכבר זכרנו זה בשערי עיקרי התשובה. <br>ואמנם יש לו לבקש רחמים כל ימי חייו על סליחת עונותיו הראשונים והאחרונים. ולהיות ירא ומפחד אולי לא השלים חוק עיקרי התשובה. והשנית - כי העברות שיש בהם כרת. יסורין ממרקין אותן. כאשר זכרנו. גם דוד המלך עליו השלום. אמר (תהילים כ״ה:ז׳) חטאות נעורי ופשעי אל תזכור. אך לא יזכיר הקודמות בפרט. אחרי אשר שב מהן והתודה עליהם ביום הכפורים. שכבר קיים מצות וידוי בהם. ויש לו לבטח שכבר נתקבל וידויו במה שהוידוי ראוי לכפר. אכן כל הימים יתפלל על סליחת עונותיו. כאשר זכרנו. ואין מחובת התפילה לפרט חטאיו. רק מחובת הוידוי. ועוד מטעם אחר צריך להתפלל על עוונות הימים הראשונים. כי אולי יש לו עונות וחטאות שלא התבונן עליהם. לא זכרם ולא התוודה עליהם. וכענין שנאמר (שם י\"ט). מנסתרות נקני. ",
+            "וסדר הודוי. חטאנו. עוינו. פשענו. והחטא כולל השגגה והפשיעה. וענין הפשיעה בלשון חכמי ישראל כשאינו נזהר בענין שדרך בני אדם להזהר. כאשר הקדמנו. והעונות הם הזדונות. והפשעים הם המרדים. מלשון (מ\"ב ג). מלך מואב פשע בי. והשם יתברך סולח כגודל חסדו גם למורדים בו. כי ישובו אליו בכל לבם. ונאמר (דניאל ט׳:ט׳) לה' אלהינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו. ונאמר (תהילים כ״ה:י״א) למען שמך ה' וסלחת לעוני כי רב הוא. ונאמר (שם ס\"ה). דברי עוונות גברו מני. פשעינו אתה תכפרם."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Sha'arei Teshuvah/Hebrew/Wikisource Edition.json b/json/Musar/Rishonim/Sha'arei Teshuvah/Hebrew/Wikisource Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..48a5d9823a16df36cb64ae871d934d7401e0412a
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Sha'arei Teshuvah/Hebrew/Wikisource Edition.json	
@@ -0,0 +1,370 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Sha'arei Teshuvah",
+    "versionSource": "https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%A2%D7%A8%D7%99_%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%94_(%D7%92%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%99)",
+    "versionTitle": "Wikisource Edition",
+    "versionNotes": "",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "שערי תשובה",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "הַשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן בְּבֵאוּר הַתְּשׁוּבָה וְעִקָּרֶיהָ. מן הטובות אשר היטיב השם יתברך עם ברואיו, כי הכין להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם ולנוס מפח פשעיהם, לחשוך נפשם מני שחת ולהשיב מעליהם אפו, ולמדם והזהירם לשוב אליו כי יחטאו לו, לרוב טובו וישרו כי הוא ידע יצרם, שנאמר (תהלים כה, ח): \"טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך\", ואם הרבו לפשוע ולמרוד ובגד בוגדים בגדו, לא סגר בעדם דלתי תשובה, שנאמר (ישעיה לא, ו): \"שובו לאשר העמיקו סרה\". ונאמר (ירמיה ג, כב): \"שובו בנים שובבים ארפה משובותיכם\". והוזהרנו על התשובה בכמה מקומות בתורה, והתבאר, כי התשובה מקובלת גם כי ישוב החוטא מרוב צרותיו, כל שכן אם ישוב מיראת השם ואהבתו, שנאמר (דברים ד, ל): \"בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו\". והתבאר בתורה, כי יעזור ה' לשבים כאשר אין יד טבעם משגת ויחדש בקרבם רוח טהורה להשיג מעלת אהבתו, שנאמר (דברים ל, ב): \"ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך\". ואומר בסוף הענין (דברים ל, ו): \"ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך\" – להשיג אהבתו. והנביאים והכתובים דברו תמיד על דבר התשובה, עד כי באו עקרי התשובה כלם מפורשים בדבריהם כאשר יתבאר.",
+            "ודע, כי החוטא כאשר יתאחר לשוב מחטאתו יכבד עליו מאד ענשו בכל יום, כי הוא יודע כי יצא הקצף עליו ויש לו מנוס לנוס שמה, והמנוס הוא התשובה, והוא עומד במרדו והנו ברעתו, ובידו לצאת מתוך ההפכה, ולא יגור מפני האף והחמה, על כן רעתו רבה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה על הענין הזה (קהלת רבה ז, לב) משל לכת של לסטים שחבשם המלך בבית האסורים, וחתרו מחתרת, פרצו ויעבורו ונשאר אחד מהם. בא שר בית הסוהר וראה מחתרת חתורה והאיש ההוא עודנו עצור, ויך אותו במטהו. אמר לו: קשה יום! הלא המחתרת חתורה לפניך ואיך לא מהרת המלט על נפשך?",
+            "ולא ימצא איחור התשובה זולתי בעמי הארץ, אשר הם ישנים שוכבים ולא ישיבו אל לבבם, ולא דעת ולא תבונה להם למהר להמלט על נפשם. ויש מהם נדחים מעל השם ברוך הוא ולא יאמינו לעונש החטא. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות יט, א) אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום, כי באמת עשה תשובה.",
+            "ועוד, התבונן ברעת המתאחר מן התשובה, כי רבה היא; כי לולא התמהמה, כי עתה שב נאנח במרירות לב, ברגזה ובדאגה, ודלפה עינו מתוגה, כי יפגשהו יצרו שנית ויזדמן החטא לידו, יכבוש את יצרו, ויזכור את אשר עבר עליו כוס המרירות, ולא יוסיף לשתותו עוד; כמו שנאמר: (תהלים ד ה): \"רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה\". ביאורו: רגזו והצטערו על אשר חטאתם, ואל תחטאו עוד; כי הזכיר חטאם למעלה באמרו (תהלים ד ג): \"בני איש עד מה כבודי לכלמה תאהבון ריק תבקשו כזב סלה\". ויעיד על זה הפירוש, אמרו רגזו, מלשון (בראשית מה כד): \"וישלח את אחיו וילכו ויאמר אלהם אל תרגזו בדרך\", (חבקוק ג טז): \"שמעתי ותרגז בטני לקול צללו שפתי יבוא רקב בעצמי ותחתי ארגז אשר אנוח ליום צרה לעלות לעם יגודנו\"; ועניינם הצער על הדבר שעבר ועל ההווה, ולא אמר יראו או גורו.<br>כאשר יאחר [החוטא] לשוב, בבוא החטא לידו, יפול במוקשו כנפול בתחילה, ויגדל עוונו האחרון מאד, ותעלה רעתו לפני ה':<br>כי מראשית לא חשב כי פתאום יבוא היצר השורר עליו. אך אחרי אשר ראה דלות כוחו, ואשר גברה יד יצרו עליו, וכי עצום הוא ממנו – היה עליו לראות כי פרוע הוא, ולשית עצות בנפשו להוסיף בה יראת ה', ולהפיל פחדו עליה, ולהצילה ממארב יצרו, ולהשתמר מעוונו.<br>ואמר שלמה עליו השלום (משלי כו יא): \"ככלב שב על קאו – כסיל שונה באולתו\", ביאורו: כי הכלב אוכל דברים נמאסים, וכאשר יקיאם – נמאסים יותר, והוא שב עליהם לאכלם; כן עניין הכסיל – כי יעשה מעשה מגונה, וכאשר ישנה בו, מגונה יותר, כאשר ביארנו.",
+            "השנית, כי השונה בחטאו, תשובתו קשה, כי נעשה לו החטא כהיתר, ובזה כבדה מאד חטאתו: כמו שנאמר (ירמיהו ג ה): \"הינטר לעולם אם ישמר לנצח? הנה דברת ותעשי הרעות ותוכל\"; באור ותוכל, כי הרעות נעשות לך כהיתר וכדבר שהוא ביכולתך וברשותך, מלשון (דברים יב יז): \"לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך ותירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדר ונדבתיך ותרומת ידך\", שתרגומו \"לית לך רשו\". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (יומא פו:) \"כיוון שעבר אדם עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר\". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, על איש שעבר עבירה ושנה בה, כי מכאן ואילך, אם יחשוב לעשות העבירה, ונאנס ולא עשאה – מחשבתו הרעה מצטרפת למעשה, ועליו נאמר (ירמיהו ו יט): \"הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה פרי מחשבותם\".",
+            "ועתה בינה שמעה זאת, כי הוא עיקר גדול. אמת כי יש מן הצדיקים שנכשלים בחטא לפעמים, כענין שנאמר (קהלת ז, כ): \"כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא\", אכן כובשים את יצרם מאת פניהם, ואם יפלו בחטא פעם אחת לא ישנו לו, ונקוטו בפניהם, וחוזרים בתשובה. אך כל אשר אינו נזהר מחטא ידוע ואינו מקבל על נפשו להשמר ממנו, גם אם הוא מהעונות הקלים, אף על פי שהוא נזהר מכל העבירות שבתורה, קראוהו חכמי ישראל (חולין ד, ב) \"מומר לדבר אחד\", ואת פושעים נמנה, וגדול עונו מנשוא. כי אם אמור יאמר העבד לרבו: כל אשר תאמר אלי אעשה זולתי דבר אחד – כבר שבר עול אדוניו מעליו, והישר בעיניו יעשה, ועל הענין הזה נאמר (דברים כז, כו): \"ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם\" – ביאורו, אשר לא יקבל על נפשו לקיים כל דברי התורה מראש ועד סוף, ויורה על זה \"אשר לא יקים לעשות\", ולא אמר \"אשר לא יעשה אותם\".",
+            "ועוד תדע, כי השונה עבירה אחת עשר פעמים, אף על פי שנזהר מכל העבירות, הנה הוא נחשב כעובר על עבירות חלוקות. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (מכות כא.), כי אם יאמרו לנזיר \"אל תשתה\" והוא שותה, \"אל תשתה\" והוא שותה, לוקה באחרונה על כל אחד ואחד, כמשפט האוכל טרפה, בהמה טמאה, וחלב ודם.",
+            "וראה ראינו כי רבו עונות הדור על זאת, כי יש אנשים רבים [אינם] מקבלים על נפשם להזהר מעבירות ידועות, וכל ימי חייהם אינם נזהרים בהן, אבל הן אצלם כהיתר, ואילו לא היו נוהגים כן רק על עבירה אחת, חלי רע הוא בנפשם כאשר בארנו, אף כי נוהגים על אזהרות רבות, וכהנה מן החמורות, כמו שבועת חנם, ומקלל את חבירו או את עצמו בשם, והזכרת שם שמים לבטלה או במקום שאינו טהור או בידים לא נקיות, והעלמת עין מן העני, ולשון הרע, ושנאת חנם, וגבהות הלב, ונתינת חתתו, והסתכל בעריות וביטול תלמוד תורה כנגד כלם ורבות כאלה. כתבנו מקצתן אצל בני הדור להזכירם ולהזהירם. וכן ראוי לכל בעלי תשובה לכתוב במגלת ספר, הדברים אשר נכשלו בהם והמצות אשר קצרו בקיומן, ולקרוא בספר זכרונותם בכל יום.",
+            "והנה מדרגות רבות לתשובה, ולפי המדרגות יתקרב האדם אל הקדוש ברוך הוא. ואמנם לכל תשובה תמצא סליחה, אך לא תטהר הנפש טוהר שלם להיות העונות כלא היו, זולתי כאשר יטהר האדם את לבו ויכין את רוחו כאשר יתבאר. וכן כתוב (תהלים לב, ב): \"אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון ואין ברוחו רמיה\", וכענין הבגד הצריך כבוס, כי המעט מן הכבוס יועיל בו להעביר הגעל ממנו, אך לפי רוב הכבוס יתלבן. וכן כתוב (תהלים נא, ד): \"הרב כבסני מעוני\", ותכבס הנפש מן העון כפי אשר תכבס את לבה, שנאמר (ירמיה ד, יד): \"כבסי מרעה לבך ירושלים\". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ע\"ז יט, א) \"אשרי איש ירא את ה'\" (תהלים קיב, א) – בעודו איש, רצונם לומר, כי תשובת האדם המעולה בימי בחורותיו בעוד כחו עליו ויתגבר על יצרו. אכן כל תשובה מועילה, כמו שנאמר (תהלים צ, ג): \"תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם\", ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ירושלמי חגיגה ב, א) עד דכדוכה של נפש. עתה נבאר עיקרי התשובה:",
+            "<b>העיקר הראשון – החרטה</b><br>יבין לבבו כי רע ומר עזבו את ה', וישיב אל לבו כי יש עונש ונקם ושלם על העון, כענין שנאמר (דברים לב, לה): \"לי נקם ושלם\", ונאמר (איוב יט, כט): \"גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב\". ויתחרט על מעשיו הרעים, ויאמר בלבבו: מה עשיתי? איך לא היה פחד אלקים לנגד עיני, ולא יגורתי מתוכחות על עון ומן השפטים הרעים, כי רבים מכאובים לרשע? לא חמלתי על גופי, ולא חסה עיני עליו משחתו מפני הנאת רגע אחד, ונמשלתי לאיש שיגזול ויחמוס ויאכל וישבע, ויודע כי אחרי אכלו ואחרי שתו יגרס השופט בחצץ שניו, כענין שנאמר (משלי כ, יז): \"ערב לאיש לחם שקר ואחר ימלא פיהו חצץ\". ורעה מזאת, כי הייתי על הנפש היקרה אכזרי ונטמאה בגלולי יצרי, ומה הועילה בכל קניניה אם רעה בעיני אדוניה? ואיך החלפתי בעולם חולף, עולם עומד לעד לעולם? איך נמשלתי כבהמות נדמיתי, והלכתי אחרי יצרי כסוס כפרד אין הבין ותעיתי מדרך השכל? והנה הבורא נפח באפי נשמת חיים חכמת לב וטובת שכל להכירו וליראה מלפניו ולמשול בגוף וכל תולדותיו כאשר המשילה על שאר בעלי חיים שאינם מדברים מאשר יקרה בעיניו נכבדה, ואחרי אשר בעבור זאת נבראתי, ויהי בי הפך מזה, למה לי חיים? כענין שנאמר (משלי כא, טז): \"אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח\". ועוד, כי כמשפט הבהמה לא עשיתי, אבל שפלתי ממנה, כי ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ואני לא ידעתי ולא התבוננתי, ושלחתי נפשי לחפשי מאדוניה, וטעמתי צופי, ונשיתי סופי, וגזלתי וחמסתי, ועל דל בוססתי, ולא זכרתי יום המות אשר לא ישאיר לפני נשמתי בלתי אם גויתי ואדמתי. והענין הזה אשר בארנו הוא אשר דבר ירמיה עליו השלום (ירמיה ח, ו): \"אין איש נחם על רעתו לאמר מה עשיתי\".",
+            "<b>העיקר השני – עזיבת החטא</b><br>כי יעזוב דרכיו הרעים ויגמור בכל לבבו כי לא יוסיף לשוב בדרך הזה עוד, ואם און פעל לא יוסיף, כענין שנאמר (יחזקאל לג, יא): \"שובו שובו מדרכיכם הרעים\", ונאמר (ישעיה נה, ז): \"יעזוב רשע דרכו\".<br>ודע, כי מי אשר חטא על דרך מקרה, כי התאוה תאוה ויחזק עליו יצרו ויתקפהו, ולא נחלצו רעיוניו וחושיו בפגעו בו, ולא מהרו לגעור בים התאוה ויחרב, על כן יגורהו היצר בחרמיו, ונפל במכמוריו לפי שעתו ועתו, בהיות רוח היצר רע מבעתו, ולא מאשר חפצו ורצונו למצוא עונו, ולעשות כמוהו אחרי זאת – ראשית תשובת האיש הזה החרטה, ולשים יגון בלבו על חטאתו ולהיות נפש נענה ומרה כלענה, אחרי כן יוסיף בכל יום יראת ה' בנפשו, ויתן חתת אלקים בלבבו בכל עת, עד אשר יהיה נכון לבו בטוח בה', כי אם יוסיף יעבור בו היצר ויפגשהו כפעם בפעם, ורבה עליו תאותו כמשפט הראשון. לא יהיה נפתה לבו עליו – ויעזוב דרכו, כמו שנאמר (משלי כח, יג): \"ומודה ועוזב ירוחם\", הזכיר תחלה \"ומודה\" על החרטה והוידוי, ואחר כך \"ועוזב\".<br>אך האיש המתיצב על דרך לא טובה תמיד, וגבר על חטאיו דורך בכל יום, ושונה באולתו ושב במרוצתו גם פעמים רבות, וכל עת אוהב הרע, ומכשול עונו ישים נוכח פניו, רוצה לומר התאוה והיצר, וחפצו ומגמתו, אשר לא יבצר ממנו כל אשר יזם לעשות – ראשית תשובת האיש הזה, לעזוב דרכו ומחשבתו הרעה, ולהסכים לקיים ולקבל עליו לבל יוסיף לחטוא, אחרי כן יתחרט על עלילותיו הנשחתות, ויתודה לשוב אל ה', כמו שנאמר (ישעיה נה, ז): \"יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו\".<br>והמשל בזה – למי שאוחז השרץ ובא לטבול ולהטהר, כי יניח השרץ תחלה ואחרי כן יטבול ויטהר. וכל זמן שהשרץ בידו – עוד טומאתו בו ואין הטבילה מועילה. והנה עזיבת מחשבת החטא – היא השלכת השרץ, והחרטה מאשר חטא והודוי והתפלה – במקום הטבילה.<br>והיה כי יבואו יסורים ומכאובים על הרשע אשר תמיד כל זממיו להתהלך באשמיו, יווסר בתחלה וישוב מחשבתו הרעה אשר חשב ויכרית מעבדיו מידיו. והמשל בזה – לעגל אשר יכוהו במלמד הבקר לכוון תלמיו; כן המתיצב על דרך לא טובה, יקח המוסר תחלה לעזוב דרכי מות ללכת דרך ישר, כמו שנאמר (ירמיה לא, יז): \"שמוע שמעתי אפרים מתנודד יסרתני ואוסר כעגל לא למד\". עוד נאמר אחריו (ירמיה לא, יח): \"כי אחרי שובי נחמתי\", רוצה לומר, כי אחרי אשר יסרתני ואוסר ושבתי מדרכי הרעה – נחמתי אחרי כן ואתחרט על מה שעבר מדברי עונותי. והנה נתבאר לך מזה כל הענין אשר בארנו.",
+            "<b>העיקר השלישי – היגון</b><br>ישתונן כליותיו ויחשוב כמה רבה רעת מי שהמרה את יוצרו. ויגדיל יגון בלבבו וסער מתחולל ברעיוניו, ויאנח במרירות לב.<br>כי יתכן שיתחרט וירע בעיניו על חטאתו אשר חטא, ולא השלים חקו בזה, כי גם הפסד דינר או איסר קשה בעיני האדם, אך אם אבד עשרו בענין רע ויצא נקי מנכסיו, נפשו עליו תאבל ותכבד אנחתו ונפשו מרה לו. וכן על צרות רעות ורבות כאבו נצח, ויגון בלבבו יומם. ויותר מהמה ראוי שיצטער ויאנח מי שהמרה את השם יתברך, והשחית והתעיב עלילה לפניו, ולא זכר יוצרו אשר בראו יש מאין, וחסד עשה עמו, וידו תנחהו בכל עת, ונוצר נפשו בכל רגע, ואיך מלאו לבו להכעיס לפניו? ואיך טח מראות עיני החוטא מהשכיל לבבו? והמשכיל אשר נפקחו עיניו, יוחקו הדברים האלה בלבבו ויבואו חדרי רוחו.",
+            "ומדרגות התשובה ומעלותיה לפי גודל המרירות ועוצם היגון. והיא התשובה אשר תבא מדרך טוהר הנפש וזכות שכלה, כי לפי שכלו וכפי אשר תפקח עיניו ירבו ויעצמו במאד מאד יגוניו ברעיוניו על רוב עוניו.<br>כמו שנאמר (ישעיה נז, טז): \"כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי\" – ביאורו, כאשר יעטוף ויצטער הרוח שהוא מלפני כי הוא מן העליונים, ויעטפו נשמות אשר אני עשיתי, לא אריב עוד ולא אקצוף, כי איך לא אחון וארחם על נפש יקרה אשר הוא מלפני ונשמות אני עשיתי?<br>על כן יקל העון כפי אשר תכבד העבודה והאנחה עליו, כי היגון יבא מאת טוהר הנשמה העליונה, ונרצתה בזה יותר מאשר תרצה ברוב יסורי הגוף ומכאוביו. והמשל בזה, כי המלך יחמול על חניכיו ילידי ביתו הקרובים אליו, והם מאצילי ארץ הנכבדים, ויתן להם חנינה יותר מחמלתו על הרחוקים והפחותים, ואמר \"ונשמות אני עשיתי\" – לקרבתן אל העליונים, אף על פי שהגוף והכל מעשי ידיו. וכמוהו (שמות לב, טז): \"והלוחות מעשה אלקים המה\". ועוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה (נדה לא, א) שלושה שותפים יש באדם – אביו ואמו והקדוש ברוך הוא, ולפי שאין לאב ולאם שותפות בנשמה, על כן אמר: \"ונשמות אני עשיתי\". ואמרו: \"ונשמות אני עשיתי\" – יורה על אמרו \"כי רוח מלפני\", כי ענינו כאשר בארנו.",
+            "ואמר דוד המלך עליו השלום (תהלים, לח): \"ה' נגדך כל תאותי ואנחתי ממך לא נסתרה\". ביאורו גלויה לפניך כל תאותי כי איננה זולתי לעבודתך. ואתה יודע אנחתי כי איננה על עסקי עולם והדברים הכלים. זולתי על חטאי ועל קוצר ידי בעבודתך. ואמר אחד מן המתנפלים בחין ערכו. אנחתי מפחדך. הרחיקה ממני האנחות. דאגתי מקוצר ידי בעבודתך. הרחיקה ממני הדאגות.",
+            "<b>העיקר הרביעי – הצער במעשה</b><br>כמו שנאמר (יואל, ב): \" וגם עתה נאום ה' שובו עדי בכל לבבכם ובצום ובבכי ובמספד\". ואמרו ז\"ל הלב והעינים שני סרסורי החטא. וכן כתוב (במדבר, טו): \"ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם\". לכן בזאת יכופר עון הסרסורים. במדת תשובתם. כנגד מדת משובתם. כי יתכפר עון לבב החטאים. במרירותם ואנחותם. בשבר אשר הם שוברים אותו. כמש\"כ (ישעיהו, נז): \" כי רוח מלפני יעטוף\". ונאמר (תהלים, נא): \"לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה\". ומשל על זה מן הכלים [הטמאים] אשר [נשברו]. מטומאתם טהרו. כמ\"ש (ויקרא, יא): \"תנור וכירים יותץ\". ועון העינים יכפר בדמעות כמו שנאמר (תהלים, קיט): \"פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך\". לא אמר על לא שמרתי תורתך, אבל אמר לא שמרו. כי הם סבבו החטא על כן הורדתי פלגי מים:",
+            "<b>העיקר החמישי – הדאגה</b><br>כי ידאג ויפחד מעונש עונותיו. כי יש עונות שהתשובה תולה כפרתן ויסורין ממרקין. כמ\"ש (תהלים לח) כי עוני אגיד אדאג מחטאתי. וענין היגון על שעבר. וענין הדאגה על העתיד. ועוד שנית ידאג. אולי הוא מקצר בחובת התשובה בצער ובמרירות ובצום ובבכי. וגם כי הרבה צער והרבה בכה יזחל ויירא אולי לעומת זה הרבה אשמה. ולא השלים חוקו את כל ענותו ואשר יבכה בצום נפשו. ומי שהתבונן בגודל עבודת הבורא על יצוריו וכי אין קץ לרעת הממרה את פיו. כל אשר יוסיף בעבודה ובדרכי התשובה. הלא מצער היא. והנה למעט בעיניו. ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי יד) חכם ירא וסר מרע, ובאורו החכם אף על פי שהוא סר מרע בכל מאמצי כחו. יירא ויזחל. אולי לא כלה חקו. ולא נזהר כדת מה לעשות. וכמוהו (שם כח) מעקש דרכים והוא עשיר. אף על פי שהוא עשיר. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה בילמדנו אל תפרש חכם ירא וסר מרע אלא חכם סר מרע וירא. וסוף הפסוק מוכיח עליו (שם) וכסיל מתעבר ובוטח. אמר על מידות הכסיל שהוא בהיפך ממידת החכם כי הכסיל מתעבר ועם כל זאת בוטח שלא יקרהו עון ונזק. ובעל הכעס עלול לפשעים ומופקר לנזקים. שנאמר (משלי כט) ובעל חמה רב פשע. ונאמר (שם כה) עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצר לרוחו:",
+            "ועוד ידאג בעל תשובה פן יתגבר עליו יצרו. כמו שאמרו ז\"ל אל תאמין בעצמך עד יום מותך. כל שכן האיש אשר נצחו לבו כבר. כי ראוי להשמר מן היצר האורב בכל עת. ולהוסיף בנפשו יראת ה' יום יום. ותהיה לו למעוז בעבור עליו כל משברי היצר המתחדש לעתיד.",
+            "ודבר שלמה המלך עליו השלום על דבר התשובה. ופרט בו הענין הזה. ופתח פתח דבריו ואמר (שם כח) בעלוץ צדיקים ורבה תפארת ובקום רשעים יחופש אדם. פירוש הצדיקים מפארים ומכבדים בני אדם. על כל מעלה טובה הנמצאים בהם. והרשעים מחפשים מומי בני אדם ושגאותם להשפילם. ואף על פי שכבר הזניחו המעשים ההם וחזרו בתשובה. אח\"כ אמר (שם שם יג) מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם. כי אף על פי שאין לבעל התשובה לגלות עונותיו לבני אדם. כמו שיש להבין מה שאמר ובקום רשעים יחופש אדם. אבל חייב להתוודות עליהן. כענין שנאמר (תהלים לב) חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי. ונאמר (ירמיה ב) הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי. וחכמי ישראל ז\"ל פירשו. פעמים שהמכסה פשעיו לא יצליח. כמו בעבירות שבין אדם לחבירו. כי אין לו כפרה עד אשר ישיב הגזלה והחמס והעושק. ועד אשר יבקש מחילה מאשר הציק לו. או הלבין פניו. או ספר עליו לשון הרע. או בעבירות שבין אדם למקום שנתפרסמו לבני אדם כי העושה עבירות בפרהסיא מחלל את השם (ורש\"י ז\"ל בפ' יוה\"כ מפרש בע\"א. עי\"ש). וחייב להתאונן ולהתאבל עליהם לפני בני אדם לקדש את השם. וזהו שכתוב (ירמיה לא) כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך. ענין נחמתי החרטה והצער. כי עיקר התשובה במרירות הלב כאשר בארנו. ואחרי הודעי ספקתי על ירך. אחרי שנודעתי לבני אדם והתפרסמו עונותי התאבלתי במעשים נראין לבני אדם. כמו (יחזקאל כא) ספוק אל ירך ונאמר (איוב לג) ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי:",
+            "ומודה ועוזב ירוחם. פירוש אף על פי כי יסודות התשובה ג'. החרטה. והוידוי. ועזיבת החטא. החרטה והוידוי בכלל מודה. כי המתודה מתחרט. ואין תשובה פחותה משלש אלה. כי המתחרט ומתודה ואיננו עוזב החטא דומה למי שטובל ושרץ בידו. אכן מודה ועוזב ירוחם. כי הוא בעל תשובה. אף על פי שיש לתשובה מדרגות רבות כאשר ביארנו:",
+            "אמר אחרי כן (משלי כח) אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה. פירוש אף על פי שהוא מודה ועוזב יש עליו לפחד תמיד. אולי לא השלים חוק התשובה. כי היא צריכה למדרגות רבות. ויוסיף אומץ בכל יום להשיג המדרגות. גם יפחד אולי יתחדש עליו יצרו. וישמר ממנו בכל עת. ויוסיף יראת השם בנפשו תמיד. ויתפלל תמיד אל השם לעזרו אל התשובה. ולהצילו מיצרו. ומקשה לבו יפול ברעה. האומר בלבו השלמתי חוק תשובתי. ואיננו משתדל תמיד להשיג מדרגות התשובה ולהוסיף בנפשו יראה. יענש על זה. כי הוא רם לבב. ואיננו מכיר מגרעת נפשו. ואם איננו מכיר גודל חיובו להכשיר דרכיו ביתרון הכשר לפני השם. גם איננו נשמר מיצרו האורב לו תמיד. על כן יפול ביד יצרו:",
+            "<b>העיקר השישי – הבושה</b><br>כעניין שנאמר (ירמיה לא) בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי. והנה החוטא יבוש מאוד לעבור עבירות לפני בני אדם. ויכלם אם ירגישו ויכיר בעבירותיו. ואיך לא יבוש מן הבורא יתברך. ואין זה כי אם לפי היות הש\"י רחוק מכליותיו. על כן יבוש מן הנבראים. ולא יבוש מן הבורא יתברך. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי בשעת פטירת ריב\"ז אמרו לו תלמידיו רבינו ברכנו. אמר להם יהיה רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. אמרו לו רבינו עד כאן ולא יותר אמר להם הלואי. תדעו שהרי אדם עובר עבירה בסתר ואומר הלואי לא יראני האדם:",
+            "והמדרגה העליונה בזה שיכלם האדם על עונותיו מלפני הש\"י. וענין ההכלמה. ההרגשה בבושה. והשתנות זיו פניו כענין שנאמר (תהלים סט) כסתה כלימה פני. ובכל מקום תראה הכלימה נזכרת אחר הבושה כי היא יתירה מן הבושה (יחזקאל לו) בושו והכלמו (ירמיה לא) בושתי וגם נכלמתי. ובראות החוטא כי הש\"י מעביר עונו ומאריך לו. ואיננו נפרע ממנו. ולא כחטאיו עשה לו. ולא כעונותיו גמל עליו. יוסיף בושה בלבבו. הלא החוטא למלך בשר ודם ובוגד בו והוא מכפר לו יבוש ממנו. וכן כתיב (יחזקאל טז) למען תזכרי ובושת מכל עלילותיך בכפרי לך לכל אשר עשית. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה העושה דבר ומתבייש ממנו מוחלין לו על כל עונותיו. וכן מצינו בשאול שאמר (ש\"א כט) ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלומות. ולא הזכיר אורים ותומים. כי נתבייש להזכירם. מפני שהרג נוב עיר הכהנים. ואמר לו שמואל (שם שם יט) מחר אתה ובניך עמי. עמי במחיצתי. וישיג אדם מדרגת הבושה בהתבודד לחשוב בגדולת השם. וכמה רבה רעת הממרה את פיו. ובזכרו תמיד כי השם רואה מעשיו ובוחן כליותיו וצופה מחשבותיו:",
+            "<b>העיקר השביעי – הכניעה בכל לב, והשפלות.</b><br>כי המכיר את בוראו ידע כמה העובר על דבריו שח ושפל. ונגרע מערכו. כענין שנאמר (תהלים טו) נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס. ונאמר (איוב טו) אַף כִּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח אִישׁ שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְלָה (ירמיה ו) כֶּסֶף נִמְאָס קָרְאוּ לָהֶם. על כן יכנע ויהיה שפל בעיניו. ודוד המלך עליו השלום בהתודותו על חטאו בבוא אליו נתן הנביא אמר בסוף דבריו (תהלים נא) זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה. רוח נשברה. רוח נמוכה. למדנו מזה כי ההכנעה מעיקרי התשובה. כי המזמור הזה יסוד מוסד לעיקרי התשובה. ובהכנעה יתרצה האדם אל השם. שנאמר (ישעיה סו) אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ. ונאמר בענין התשובה (שם נז) וְאָמַר סֹלּוּ־סֹלּוּ פַּנּוּ־דָרֶךְ וגו' כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים. למדנו כי ההכנעה מעיקרי התשובה. וכן שאר כל הפרשה מדברת על בעלי התשובה (שם שם טו) כִּי לֹא לְעוֹלָם אָרִיב וגו' בַּעֲו‍ֹן בִּצְעוֹ קָצַפְתִּי וגו' דְּרָכָיו רָאִיתִי וְאֶרְפָּאֵהוּ וְאַנְחֵהוּ וגו' פירושו – דרכיו ראיתי בהכנעה. כמו שאמר וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ. ובמרירות הלב כמו שאמר כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף. וְאֶרְפָּאֵהוּ. כי אסלח לעונו. כמו (הושע יד) אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם (ישעיה ו) וָשָׁב וְרָפָא לוֹ. ואנחהו. אעזרהו על עזיבת החטא ואגבירהו על יצרו:",
+            "ודע כי מעלות ההכנעה רבות כאשר יתבאר בשערי הענוה בע\"ה. והמדרגה העליונה בהכנעה המחויבת מדרך התשובה. שיגדיל ויאדיר עבודת ה'. ולא יחזיק טובה לעצמו. כי יקטן הכל בעיניו כנגד מה שהוא חייב בעבודת השם. על כן יכנע ויעבוד בהצנע. ולא יחמוד כבוד על מעשיו הנכבדים. ולא יבקש תפארת על פעליו המפוארים. ויסתירם [מרעיו] כפי היכולת:",
+            "ובא הענין הזה על עיקר התשובה מבואר בדברי הנביא עליו השלום שנאמר (מיכה ו:ו) בַּמָּה אֲקַדֵּם יְהוָה אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם. פירושו – במה אקדם ה' על רוב חסדיו. כי הזכיר למעלה בפרשה מחסדי הש\"י. ובמה אכף לאלהי מרום על רוב חטאי. והזכיר אלהי מרום. להורות ולהודיע כמה ראוי אשר יכף ויכנע מי שהמרה רם על הכל. ובאר הענין אחרי כן. האקדמנו בעולות בעגלים בני שנה. (שם:ז) הֲיִרְצֶה יְהוָה בְּאַלְפֵי אֵילִים בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן. אשר אקדמנו בהם על רוב חסדיו. הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי. להראות כניעתי וכפיפתי על רוב חטאי. כי אני מכיר עוצם משפעי. כי ראוי לתת בכורי קרבן בעבור פשעי. כי רב מאוד וכי עצום. פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי. הזכיר על הפשע בכורי ועל החטאת פרי בטני. כי הפשע הוא המרד כאשר אמרו רבותינו זכרונם לברכה והוא יותר מן החטא. והיתה התשובה. (שם:ח) הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד. כי זה נבחר מן העולות והמנחות לקדם בו את ה' על חסדיו. וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ. זה עיקר כניעתך וכפיפתך לעבוד את ה' בהצנע לכת כי זה יורה על כניעתך שלא תחמוד כבוד על מעשיך הנכבדים אף כי על המעלות אשר לא יחפוץ בהם היוצר [מן] יצוריו. כי אין להתהלל בהם. כמו העושר והגבורה וממיני החכמות. זולתי השכל וידוע את הש\"י כמו שנאמר (ירמיה ט) אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וגו':",
+            "ועוד נתחייב בעל התשובה על הכניעה. מפני שהוא חייב להסיר מנפשו המדות שגורמות לחטוא ומעוללות הפשעים.",
+            "והגאוה מסבבת כמה עבירות. ומגברת יצר לב האדם עליו. שנאמר (דברים ח:יד) וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. ונאמר (משלי כא) רוּם עֵינַיִם וּרְחַב לֵב נִר רְשָׁעִים חַטָּאת. פירושו – הגאוה ניר הרשעים. כי ממנה יפרו החטאים. כאשר נאמר ורם לבבך ושכחת. ונאמר (תהילים י) בְּגַאֲוַת רָשָׁע יִדְלַק עָנִי. ונאמר (שם לא) הַדֹּבְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה. ונאמר (יחזקאל לב:כד) אֲשֶׁר נָתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים. וכמו שעושים בני אדם ניר בשדה כדי לפרות בו הזרע ולאסוף רוב תבואות. כן עושים הרשעים את הגאוה ניר בלבבם וזורעים בו המחשבות הרעות להוליד ולהצמיח העבירות שהם פרי מחשבותם ועל דרך המשל כמו שאמר הנביא וּפָרַח כָּרֹאשׁ מִשְׁפָּט וגו'. ומה שאמר חטאת. פירושו – ניר רשעים ניר חטאת. וכול חטאים רבים כמו (ירמיה יז) חַטַּאת יְהוּדָה. או יהיה פירושו וחטאת. כמו (חבקוק ג) שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ. והטעם מלבד כי הגאוה גורמת חטאים. המדה עצמה חטאת. כמו שנאמר (משלי טז) תּוֹעֲבַת יְהוָה כָּל גְּבַהּ לֵב. ובעל גאוה נמסר ביד יצרו. כי אין עזר השם עמו. אחרי אשר הוא תועבת השם.",
+            "ועוד חייב בעל התשובה להכנע ולקיים עליו להתנהג על הדרך שאמרו רבותינו זכרונם לברכה והוי שפל רוח בפני כל אדם. וישיג מזה שלא יכעוס ולא יקפיד על חביריו. וגם לכל הדברים אשר ישמע אל יתן לבו. ולהעביר על מדותיו [ומעבירין מזה] להתכפר על עונותיו. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה המעביר על מדותיו מעבירים לו על כל פשעיו. מדה כנגד מדה. וזה פתח תקוה נכבד מאוד ונאמר (איכה ג) יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה. יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה.",
+            "<b>העיקר השמיני – ההכנעה במעשה</b><br>שיתנהג במענה רך כעניין שנאמר (משלי ט) מענה רך ישיב חמה. ובקול נמוך כי זה מדרך השפלות שכמו שנאמר (ישעיהו כט) ושפלת מארץ תדברי ומעפר תשח אמרתך. בהפך ממה שנאמר על העשיר בעל הגאוה (משלי יח) ועשיר יענה עזות ולא יתעסק בנוי המלבושים והתכשיטין. כמו שנאמר (שמות לג) ועתה הורד עדיך מעליך. ונאמר באחאב (מלכים א כא) ויצום וישכב בשק ויהלך אט. ואמר הש\"י על זה הראית כי נכנע אחאב. ועניין ויהלך אט. בהפך מדרך המלכים שהם מהלכים ברב חיל וקול המולה. ויהיו תמיד עיניו שחות. כעניין שנאמר – (איוב כב) ושח עינים יושיע. וסימני ההכנעה כמו מענה רך וקול הנמוך. ושחות העין יזכירוהו להכניע את לבו:",
+            "<b>העיקר התשיעי – שבירת התאוה הגשמית</b><br>ישיב אל לבו כי התאוה עוללה לנפשו לחטוא ולמשוך העון בחבלי השוא. ויעשה נדר לשמור את דרך התשובה. יפרוש מן התענוגים. ולא ימשך אחר תאותו גם בדברים המותרים. ויתנהג בדרכי הפרישות. ולא יאכל רק לשובע נפשו וקיום גופו. כענין שנאמר (משלי יג) צדיק אוכל לשובע נפשו. ואל יגש אל אשה רק לקיים מצות פריה ורביה. או למצות עונה. כי כל זמן שהאדם הולך אחר התאוה. נמשך אחרי תולדות החומר. וירחק מדרך הנפש המשכלת. ואז יתגבר יצרו עליו. כעניין שנאמר (דברים לב) וישמן ישורון ויבעט. ונאמר (שם ח) פן תאכל ושבעת וגו' ורם לבבך. ונאמר (משלי ל) פן אשבע וכחשתי. ואמרו ז\"ל אבר קטן יש באדם. משביעו רעב מרעיבו שבע:",
+            "והנה התאוה הנתונה בלב אדם שורש כל הפעולות. לכן אם יתקן התאוה. תחת אשר כל האיברים ישרותה ימשכם אחרי השכל. וילוו עליו וישרתוהו. יכשרו כל הפעלים. שנאמר (משלי כא) וזך ישר פעלו. (ונ\"ל שמפרש הפסוק \"וזך\" רצונו לומר – שהוא זך מן התאווה \"ישר פעלו\". כל מעשיו בחזקת מתוקנים וישרים. והוא דבר הלמד מענינו שכתוב אחריו ההפך. נפש רשע אותה רע לא יוחן בעיניו רעהו). ונאמר (שם יג) תאוה נהיה תערב לנפש. נהיה כמו נשברה מלשון (דניאל ח) נהייתי ונחליתי. אמר כי כאשר ישבר אדם תאותו גם בדברים המותרים. בזה תצליח הנפש. והמדה הזאת תערב לה. כי ירים השכל ידו וגבר. ותועבת כסילים סור מרע. הכסילים אשר אינימו שוברים תאותם. ורודפים תמיד תענוגות בני האדם. כי תפגע תאותם בדרך חטא וכל דבר רע. לא יסורו ממנו. ונקראו כסילים על רדיפת התענוגים כמו שנאמר (משלי כא) וכסיל אדם יבלענו. ונאמר (ישעיה ה) הוי משכימי בבקר שכר ירדפו וגו' והיה כנור ונבל וגו' ואת פעל ה' לא יביטו וגו'. ונאמר (משלי יג) ובטן רשעים תחסר. ונאמר (מלאכי ב) וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אלו בני אדם שכל ימיהם כחגים. ויאמר (משלי יח) לתאוה יבקש נפרד בכל תושיה יתגלע. פירושו – מי שמבקש ללכת אחר תאותו ורצונו. נפרד מכל חבר ועמית. כי ירחקו ממנו אוהב וריע. כי תאות בני אדם ומדותם חלוקות. אין רצונו של זה כרצונו של זה. אכן אם ילך בדרך השכל אז יתחברו לו החברים. ויהיו אוהביו רבים. ואמרו במוסר. מי שהוא רוצה את מדותיו רבו הקופצים עליו. ויש לפרש על הענין הזה בעצמו לתאוה יבקש נפרד. איש נפרד מכל אח וחבר לתאוה הוא מבקש. ובעבור שמבקש ללכת אחרי רצונו. למען זאת מרעהו רחקו ממנו. כענין (משלי יט) וכל מרעהו יפרד. בכל תושיה יתגלע. ההולך אחר תאותו לא בדבר אחד יחטא בלבד. אך בכל זאת שבתורה יתגלע כי יעבור על כולנה. מלשון (שם כ) וכל אויל יתגלע:",
+            "ועוד תמצא לו תועלת בשברו התאוה הגשמית. כי אם תשאלנו תאותו דבר בליעל ועבירה. ידבר אל לבו. הן בהיתר לא אמלא תאותי. ואיך אשלח ידי באיסור:",
+            "ועוד תמצא בשבירת התאוה תועלת רבה ועצומה. כי יגלה בצדק לבו וטוב חפצו לתשובה. כי הוא מואס הטבע אשר גרם לו חטא. ובזה יתרצה אל הש\"י וימצא חן בעיניו. וכן כתוב (תהילים נא) זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. רוח נשברה הוא הרוח הנמוכה והנכנעת. ולב נשבר על שבירת התאוה הגשמית. כי התאוה נתונה בלב. כמו שנאמר (תהילים כא) תאות לבו נתת לו. ובמזמור התשובה נאמר המקרא הזה. ובאמרו לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. למדנו מזה כי בעל התשובה מתרצה אל השם בשבירת התאוה הגשמית. וכי זה מעיקרי התשובה ועוד נאמר בענין התשובה (ישעיה נז) להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים:",
+            "ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל מי שיש בו שלש מדות הללו מתלמידיו של אברהם אבינו. עין טובה. ורוח נמוכה. ונפש שפלה. ענין נפש שפלה. שאינו הולך אחר התאוה הגשמית גם בדברים המותרים. כמו שמצינו שאמר אברהם (בראשית יב) הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את. שלא נסתכל בה עד היום ההוא להתבונן על תכונת יפיה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה במה שכתוב (ש\"ב כ) ותהיין צרורות עד יום מותן אלמנות חיות. בכל יום היה דוד מצוה להיטיב את ראשן ונותן תמרוקים לקשטן. כדי להציק לתאותו ולהכניעה. באשר יכבוש יצרו מהן. למען יתכפר לו על דבר בת שבע.",
+            "<b>העיקר העשירי</b><br>להיטיב פעליו בדבר אשר זדה עליו. אם הסתכל בעריות. יתנהג בשחות העינים. אם חטא בלשון הרע יעסוק בתורה. ובכל האיברים אשר חטא ישתדל לקיים בהם המצות. וכן אמרו רבותינו ז\"ל הצדיקים באותו דבר שחוטאים בו מתרצים. עוד אמרו אם עשית חבילות של עבירות. עשה כנגדן חבילות חבילות של מצות. רגלים ממהרות לרוץ לרעה. יהיו רצים לדבר מצוה. לשון שקר. אמת יהגה חכו ופיו יפתח בחכמה ותורת חסד על לשונו. ידים שופכות דם. פתוח יפתח את ידו לאחיו לענייו. עינים רמות. יהי דכא ושח עינים. לב חורש מחשבות און. בלבו יצפון אמרי התורה ויהי הגות לבו תבונות. משלח מדנים בין אחים. יבקש שלום וירדפהו.",
+            "<b>העיקר האחד עשר – חיפוש דרכיו</b><br>כעניין שנאמר (איכה ג): נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'. ויעשה כן לג' דברים. האחד למען יזכור כל הדברים שחטא עליהם ויתודה על כולן. כי הווידוי מעיקרי הכפרה. והשני. למען ידע כמה לו עונות וחטאות ויוסיף להכנע. והשלישי, כי אף על פי שהוא מקבל עליו לעזוב כל חטא. צריך שידע הדברים שחטא עליהם. כדי לעשות בהם גדרים. ולהשמר מאד לנפשו בהן ממארב היצר כי נפשו עלולה בהם. אחרי אשר נקלו בעיניו ושלט יצרו בהם. והנה נפשו חולה מהמעשים ההם והחולה כאשר יחל להבריא צריך להזהר מהרבה ענינים שלא יחזירוהו לחליו:",
+            "<b>העיקר השנים עשר</b><br>צריך שיחקור וידע ויכיר גודל העונש לכל אחד מעונותיו. באיזה מהן יש מלקות. ובאיזה יש חייבי כריתות ובאיזה יש חייבי מיתות בית דין. למען ידע גדול עונו בהתודותו. וימרר בבכי על אשר הכעיס תמרורים. ולמען יוסיף להכנע. ולמען יפחד מעונותיו. כי העבירות החמורות. תשובה תולה כפרתן ויסורים ממרקין. וכן כתוב (ירמיה ב) ראי דרכך בגיא דעי מה עשית. ויבתאר העיקר הזה בשער השלישי:",
+            "<b>העיקר הי\"ג להיות העבירות הקלות חמורות בעיניו.</b><br>לארבעה פנים. האחד. כי אין לו להביט לקטנות העבירה. אבל יביט לגדולת מי שהזהיר עליה. והשני. כי היצר שולט בעבירות הקלות. ואולי תהיה זאת סיבה להתמיד בהן ואז יחשבו גם הם כחמורות בהצטרף עונש כל פעם. ומשלו על זה מחוט של משי שהוא נרפה וחלוש. וכאשר יכפלו אותה כפלים רבים יעשה עבות חזקה. והשלישי. כי בהתמדתו על העבירה נעשית לו כהיתר. ויפרוק עולה מעליו. ולא ישתמר ממנה. ויחשב עם פורקי עול. וכופרים לדבר אחד. והרביעי. כי אם נצחו היצר בדבר קטן. ינצחהו מחר בדבר גדול. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כל המשבר כלים בחמתו יהי בעיניך כאלו עובד אלילים. שכך דרכו של יצר הרע היום אומר לו כך למחר אומר לו לך עבוד אליל. ונאמר (בראשית ד) הלא אם תיטיב שאת וגו'. פירושו – למה נפלו פניך. הלא אם תיטיב מעשיך ותשוב אלי שאת. פירושו – תשא פניך. מלשון (איוב יא) כי אז תשא פניך ממום. ויש לפרשו מלשון סליחה. ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ. ואם לא תשוב מאשר חטאת. לא העון אשר בידך לבדו ילין אתך. כי היצר רובץ לפתח להחטיא אותך בכל אשר תלך. ונוצח אותך תמיד אחרי אשר נצח אותך ויקוש לך. וגם נלכדת ולא שבת. ואליך תשוקתו. להדיחך. ואורב לך בכל עת. ואתה תמשל בו. אם תרצה להתגבר עליו. על כן תענש על החטא אחרי אשר נתתי לפניך היכולת לכבוש את יצרך:",
+            "ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי יג) בז לדבר יחבל לו וירא מצוה הוא ישולם. אמר זה על הבז לעבירות הקלות. כי יחבול לו מן הפנים אשר זכרנו. וירא מצוה שהוא ירא לבטל מצוה כאשר יירא [מעבירה] חמורה. הוא ישולם. הוא מתעתד אל הגמול השלם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה. ועוד אמרו שהמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה. ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה:",
+            "העיקר הי\"ד הוידוי. שנאמר (ויקרא ה) והתודה אשר חטא עליה. ויש עליו להזכיר עונותיו ועונות אבותיו כי היה נענש עליהן באחזו מעשי אבותיו בידו. וכן כתוב (ויקרא כו) והתודו את עונם ואת עון אבותם.",
+            "העיקר הט\"ו התפלה. יתפלל אל השם ויבקש רחמים לכפר את כל עונותיו. שנאמר (הושע יד) קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו. זה ענין הוידוי. אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב. זה ענין התפלה. ופירושו – וקח טוב מעשה הטוב שעשינו. כי אמרו ז\"ל עבירה מכבה מצוה. ובעת התשובה יתכפרו העונות ותתעורר זכות המצוה ויאיר נרה. אחרי אשר לא הגיה אורו לפני התשובה. וכן כתיב (איוב ח) אם זך וישר אתה כי עתה יעיר עליך ושלם נות צדקך. אמרו רבותינו זכרונם לברכה אם זך וישר היית לא נאמר. אלא אם זך וישר אתה. שעשית תשובה. כי עתה יעיר עליך. עתה אחרי התשובה שעשית. יעיר עליך כל הצדקות שעשית מלפנים ואשר היה ביתך פתוח לרוחה. ונטעת אשל אכסניא. כמ\"ש (שם לא) דלתי לאורח אפתח וקודם התשובה לא היו צדקותיך מגינות עליך. ואחרי שובך וסר עונך. יעיר זכותך ושלם נות צדקך. ונשלמה פרים שפתינו. יחשוב וידויינו כחטאת פרים לרצון לנו לפניך. והזכיר פרים כי חטאת פר היה פנימי והיו מזין מדמו על הפרוכת ועל מזבח הזהב:",
+            "ועוד יתפלל בעל התשובה אל השם. למחות כעב פשעיו וכענן חטאתיו. ושיחפוץ בו וירצהו ויעתר לו כאשר אם לא חטא. כענין שכתבו בדברי אליהוא על בעל התשובה אחרי היסורין (שם לג) יעתר אל אלוה וירצהו. כי יתכן להיות העון נסלח ונפדה מכל היסורין ומכל גזירה. ואין לשם חפץ בו. ומנחה לא ירצה מידו. והתאות הצדיקים מן ההצלחות להפק רצון מהשם ושיחפוץ בהם. ורצונו החיים הקיימים והאמיתיים והאור הגדול הכולל כל הנעימות. כענין שנאמר (תהילים ל) חיים ברצונו. ונאמר (שם פ) ה' אלהים צבאות האר פניך ונושעה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אין לנו אלא הארת פניך. והוא ענין הרצון וכבר הקדמנו ובארנו זה. על כן תראה בתפלת דוד בעת התשובה. אחרי שאמר (שם נא) הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני. התפלל עוד על הרצון להיות רצון הש\"י בו כקודם החטא. ואמר (שם) אל תשליכני מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממני. אחרי כן התפלל ואמר (שם) השיבה לי ששון ישעך. שיהיה נסי השם וישעו מצוים אתו ושתצלח עליו רוח אלהים כאשר בתחלה. ואחרי כן אמר (שם) ורוח נדיבה תסמכני. פירושו – הנה קטונתי מפני פשעי ואיני ראוי לנסיך ולהגלות עלי זרוע קדשך. ואם נשאת עון חטאתי. איני כדאי להיות נאהב ורצוי כירחי קדם. אבל ברוח נדיבה תסמכני כי אין קץ לנדבתך וטובתך ובא ורו\"ח בחסרון בי\"ת. כמו (בראשית כז) ודגן ותירוש סמכתיו ובענין הזה אמר הושע עליו השלום (הושע יד) ארפא משובתם אוהבם נדבה. ענין אוהבם נדבה כענין מה שאמר דוד [ורוח נדיבה] תסמכני:",
+            "ועוד יתפלל בעל התשובה אל ה' תמיד ושיעזרהו אל התשובה. כמו שנאמר (ירמיה, לא): \"השיבני ואשובה כי אתה ה' אלהי\":",
+            "העיקר הט\"ז תיקון המעוות באשר יוכל לתקן. כענין שנאמר (יונה, ג): \"וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה\". ונאמר (יונה, ג): \"וישובו איש מדרכו הרע ומן החמס אשר בכפיהם\". כי בדברים שבין אדם לחבירו כמו הגזל והחמס. לא יתכפר עונו עד אשר ישיב את הגזלה. וכן אם ציער את חבירו והציק לו. או הלבין פניו. או סיפר עליו לשון הרע. אין לו כפרה עד שיבקש ממנו מחילה. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי אף על פי שנתן לו דמי בושתו ודמי צער ההכאה. אין צער הבושה וההכאה נמחל לו עד שיבקש ממנו [מחילה] שנאמר (בראשית, כ): \"ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה\":",
+            "וראוי לבעל התשובה לעשות כן קודם הוידוי כדי שיתרצה בוידויו. ודוד המלך עליו השלום בעת התשובה כן עשה קודם הוידוי. שנאמר (תהלים, נא): \"לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי. למען תצדק בדברך תזכה בשפטך\". פירוש לך לבדך אני נחשב חטא ואינני צריך זולתי למחילתך. ואם חטאתי לאיש כבר בקשתי מחילה ממנו. וכפרתי פניו. וכמוהו (בראשית, מג): \"וחטאתי לאבי כל הימים\". על החטא הזה אחשב חוטא כל הימים אצל אבי. כי לזאת לא יסלח לי. ותרגומו ואהא חטא לאבא. או יהיה פירוש לך לבדך חטאתי. לא חטאתי לאיש ולא העתרתי דברי עליו. ולא לקחתי מיד איש מאומה שאצטרך למחילתו ולהשיב את גזלתו. ואין כפרתי תלויה אלא בסליחתך. למען תצדק בדברך תזכה בשפטך. כדי להראות לעמים צדקתך. וגודל סליחתך. ביום דברך ודינך בעת שפטך אותי. ולשון למען. כי גודל החטא. סיבה להוודע גודל הצדקה בסליחתו. על כן ימשול הדבר. כאלו היה ראשית חטאת. למען יגלה חסד השם. וצדקתו ובסליחתו ביום שפטו. וכמוהו (הושע ח, ד): \"כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת\". כי עשיית העצבים סיבת הכרת כספם וזהבם. המשיל הדבר כאלו עשו העצבים למען יכרת. או יהיה פירושו. למען זה תצדק בדברך על הפקודה והשלום (ור\"ל שהוא מצדיק עליו את דיני ית'). וכן למען יכרת. למען זה יכרת:",
+            "ועל הדרך הראשון פירשו רבותינו זכרונם לברכה במדרש תהלים על זה. משל לרופא שראה את המכה, ואמר כמה המכה הזאת מכה רבה מאד! אמר החולה והלא אשר הוכיתי מכה נחלה, לא היתה זאת כי [אם] לבעבור הגלות צדקת רפואתך ובעבור הראותך את כחך! ועוד נוסיף לקח על דבר העיקר הזה בשער הרביעי:",
+            "העיקר הי\"ז לרדוף פעולת החסד והאמת, כענין שנאמר (משלי, טז): \"בחסד ואמת יכופר עון וביראת ה' סור מרע\". ועתה התבונן בסוד המקרא הזה. כי האמנם אם החוטא לא שב אל ה', לא יתכפר עונו בפועל החסד. כמו שנאמר (דברים, י): \"אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד\", ופירשו רבותינו זכרונם לברכה לא יקח שוחד מצוה למחול ולהעביר על העונות. ועוד אמרו כל האומר הקב\"ה ותרן הוא יותרו חייו, אבל מאריך אפים. ואם לא ישמעו, ימד פעולתם אל חיקם. אכן זה שאמר שלמה המלך עליו השלום בחסד ואמת יכופר עון, על בעל התשובה דיבר, כי יש עבירות שהתשובה ויוה\"כ תולין ויסורין ממרקין, כאשר יתבאר בשער הרביעי. והנה החסד יגן בעד החוטא וישמור עליו מן היסורין, בשגם הצל יציל מן המות, כמו שכתוב (משלי, י): \"וצדקה תציל ממות\". ועוד יש עון והוא עון חלול השם, שהתשובה ויסורין תולין ומיתה ממרקת כמו שנאמר (ישעיה, כב): \"אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון\". והנה כאשר האדם משתדל לתמוך ביד האמת ויעזור אחריו ויתעורר בדבריו, והופיע אורו לעיני בני עמו, ויחזק ידי אנשי האמת ונשא ראשם, וכתות השקר ישפילם יגיעם עד עפר, הנה אלה דרכי קדוש ה' והוד והדר לאמונתו ועבודתו בעולם ועוז ותפארת במקדש תורתו. על כן בהרבות פעליו לקדש את ה' ולעורר האמת להכין אותו ולסעדה, ונסלח לו מעון החלול עם התשובה בשומו האמת לעומת אשמת החלול, מדת תשובתו נגד מדת משובתו. זה ביאור בחסד ואמת יכופר עון:",
+            "העיקר הי\"ח היות חטאתו נגדו תמיד. כי ראוי לנפש החוטאת לזכור ענינה תמיד ואל תשי (פי' תשכח) אותם לקץ ימים, ומלבבו לא חטפו עד בוא חליפתו. כענין שנאמר (תהלים, לא): \"כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד\". והעיקר הזה יתבאר בשער השלישי:",
+            "העיקר הי\"ט עזיבת חטאו בהזדמן לו והוא בתוקף תאותו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (יומא פו:) איזהו בע\"ת אשר תשובתו מגעת עד כסא הכבוד? כאשר נבחן ויצא נקי באותו פרק ובאותו מקום ובאותה אשה. רצונו לומר – כי הזדמן החטא לידו והוא בתוקף יצרו ואונו בשרירי בטנו כעת הראשון אשר חטא, וכבש יצרו ונמלט מעון מיראת השם וגאון פחדו. ומי שלא נזדמן לידו כענין הזה, יוסיף בנפשו יראת השם דבר יום ביומו, ככה כל הימים. וכאשר יחליף כח היראה די-כבוש בכח הזה את יצרו ומסת משלו בעוצם התאוה, הלא בוחן לבות הוא יבין ונוצר נפשו הוא ידע, כי אם יבא לידי נסיון ויגיע לידו כענין הראשון, יציל את נפשו מיד יצרו. והנה הוא לפני ה' במדרגה העליונה מן התשובה. וזהו שאמר שלמה המלך עליו השלום (משלי טז, ו): \" בחסד ואמת יכופר עון וביראת ה' סור מרע\". פירושו – וביראת ה' לסור מן הרע אם יזדמן לידו. ומלת סור מקור, ויעיד על הפירוש הזה מה שלא אמר וסור. ומה שנאמר (תהילים לד, טו): \"סור מרע ועשה טוב\", (איוב א, ח): \"וירא אלהים וסר מרע\", עניניו שיסור מן הרע בהזדמן לידו. כי לא יאמרו אמור סור מן המעשה בלתי לאשר יקרב לעשותו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (קידושין לט:) במדרש ישב ולא עבר עבירה, נותנין לו שכר כעושה מצוה, כגון שבא דבר עבירה לידו וניצול ממנו:",
+            "העיקר הכ' להשיב רבים מעון כאשר תשיג ידו. שנאמר (יחזקאל יח, ל): \"שובו והשיבו מכל פשעיכם\", למדנו כי זה מעיקרי התשובה. ונאמר (ויקרא יט, יז): \"הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא\". למדנו כי אם לא יוכיחנו, יענש על חטאיו. ודוד המלך עליו השלום אמר במזמור התשובה (תהלים נא, טו): \"אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו\":",
+            "הנה השלמנו ביאור עקרי התשובה. ועתה שים על לבך להתבונן בדברים המעכבים את התשובה. רצונו לומר – כי מי שפורק עולו ונכשל באחד מהם תמיד תשובתו קשה. אם כשלת באחד מהם תמיד חזק ואמץ לשפוך שיח והרבה תפלה ותחנון. ואזור חיל לקיים כל דבר עיקרי התשובה. ותוסיף לקח בהם מן הדרכים אשר יתבארו בשער הרביעי ותמצא חנינה ותנתן לרחמים:",
+            "אזכיר לך מאשר דיברו רבותינו בזה. אמרו רבותינו זכרונם לברכה כ\"ד דברים מעכבים את התשובה. ואלו הן. רכילות ולשון הרע. ובעל חימה. ובעל מחשבה רעה. והמתחבר לרשע. והרגיל בסעודה שאינה מספקת לבעליה. והמסתכל בעריות. והחולק עם גנב. והאומר אחטא ואשוב. (וכן אמרו במשנה האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה. אחטא ויום הכפורים מכפר אין יוה\"כ מכפר). והמתכבד בקלון חבירו. והפורש מן הציבור. והמבזה אבותיו. והמבזה רבותיו. והמקלל את הרבים. והמעכב את הרבים מעשות דבר מצוה. והמטה את חברו מדרך הטובה לדרך רעה. והמשתמש בעבוטו של עני. והמקבל שוחד על מנת להטות אחרים בדין. והמוצא אבידה ואינו מחזירה לבעליה. והרואה בנו בתרבות רעה ואינו מוחה בידו. והאוכל שוד עניים יתומים ואלמנות. והחולק על דברי חכמים. והחושד בכשרים. והשונא את התוכחות. והמלעיג על המצות:"
+        ],
+        [
+            "<b>השער השני – להורות הדרכים שיתעורר האדם בהם לשוב אל ה'</b><br>דע כי דרכי הסיבות שיתעורר האדם בהם לשוב מדרכיו הרעים ששה, ובכל אחד מהם למדנו דעת את האדם איך יתחלק בחקר תבונתו, ויאזין עד תכונתו. ונעיר להם אוזן לשמוע, השכל וידוע, עיקרים יקרים, לכל חפציהם דרושים נחקרים. ויותר מהמה בני הזהר, לשוב בכל יום ונפשך לטהר, בלעדי תחזה סבה מעוררת וילדי יום יקושון מחשבותיך, כי זכרו את בוראך, והיה לך זכרו למשיב נפש מדרכי תולדות גוש עפר. ובכן עריה תעור קשת מדע לישר הדור טבעך, ומיראת השם ואהבתו והבושה מלפניו תוסיף מעלה תמיד, ותשקוד על נקיון כפיך וכרות רעיונים מורדים משרעפיך. והברו נושאי כלי נפשך, ובזכרה יוצרה תעדה עדיה ותכלול יפיה כמש\"כ (ישעיהו מה כה): \"בַּיהוָה יִצְדְּקוּ וְיִתְהַלְלוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל\". ותוסיף אומץ להעיר את רוחך בדרכי הסבות הששה אשר יתבארו. ואשר לא השיג המעלה הזאת, יכנע לבבו הערל מדרך הסבות וראות רבות. ולפי מיעוט ההכרה מדרך הסבה המעוררת לב האדם לתשובה וכפי נטותה אל דרך הרצון, יודע ויבחן כי התשובה מן הנפש החשובה:",
+            "הדרך הא' כאשר תמצאנה את האיש צרות, ישיב אל לבו ויאמר אין זה כי אם דרכיו ומעלליו אשר עשו אלה לו, וחטאיו עוללו לנפשו וישוב אל ה' וירחמהו. כענין שנאמר (דברים לא): \"וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה\". ותראה במנהג בשר ודם כי יחטא לאיש, ובעת צרתו יתחרט ויכנע אליו מפני שהוא צריך לעזרתו תהיה החרטה הזאת גרועה בעיני חבירו, כענין שאמר יפתח (שופטים יא ז): \"וּמַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי עַתָּה כַּאֲשֶׁר צַר לָכֶם\". ומחסדי השי\"ת שהוא מקבל התשובה מתוך הצרה ותהי לרצון לפניו, ויאהב נדבה את החוטא בשובו עדיו ביום תוכחה ומקרב צרה, שנאמר (הושע יד ב): \"שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲו‍ֹנֶךָ\" (הושע יד ג): \"קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים\" וגו' (הושע יד ה): \"אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה\". ונאמר (משלי ג יב): \"כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָה יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה\". ואם לא ישוב האיש מדרכו הרעה ביום רעה והוכח במכאוב ולא שב עד המוכיחו יגדל עונו ויכפל ענשו. הלא תראה אם המלך מיסר את מי אשר חטא לו ולא יוסר, יקשה מוסרו ויכביד עולו מאד. וכתוב (ויקרא כו): \"וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם\". ונאמר (איוב לו): \"וְחַנְפֵי לֵב יָשִׂימוּ אָף לֹא יְשַׁוְּעוּ כִּי אֲסָרָם\". ואם לא ידע ולא יתבונן כי התלאות מצאוהו מפני חטאיו, אך יאמר כאשר אמרו הפלשתים (שמואל א ו ט): \"כִּי לֹא יָדוֹ נָגְעָה בָּנוּ מִקְרֶה הוּא הָיָה לָנוּ\", בזאת יהי' קצף עליו לפני ה' ויגדל עון הכת הזאת מחטאת הכת הראשונה. על כן כתוב בראשון על הכת הראשונה ויספתי ליסרה אתכם, וכתוב אחרי כן על הכת האחרת הנזכרת (ויקרא כו כא): \"וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי וגו'\" כי כל כת האחרונה בפרשה קשה מן הראשונה. ואח\"כ כתוב (ויקרא כו כג): \"וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי. וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי\" ואחרי כן כתוב (ויקרא כו כז): \"וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי. וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי\". ופירושו – והלכתם עמי בקרי כי תאמרו מקרה הוא היה לנו. ואם אין האיש מכיר מעבדיו ואיננו יודע כי יש בידו עון אשר חטא, עליו לפשפש במעשיו ולחפש דרכיו כענין שנאמר (איכה ג מ): \"נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה\". ואם העלם יעלים עיניו ונואלו ונשאו רעיוניו (מלשון הכתוב (ישעיה יט): \"נוֹאֲלוּ שָׂרֵי צֹעַן נִשְּׁאוּ שָׂרֵי נֹף\") ולא הפרו דרכיו, ולא ידע מעשה ידיו ואשר עשו אצבעותיו ויאמר לא חטאתי חטאתו כבדה מאד, כמו שנאמר (ירמיה ב): \"הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי\". ונאמר (ישעיה מב): \"וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע וַתִּבְעַר בּוֹ וְלֹא יָשִׂים עַל לֵב\". ונאמר (משלי יט): \"אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ\":",
+            "ותדע ותשכיל כי מוסר השם יתברך, לטובת האדם. כי אם חטא איש לפניו ויעש הרע בעיניו, מוסר השם עליו לשתי תועליות. האחת, לכפר על חטאיו ולהעביר את עונו, כמו שנאמר (תהלים כה, יח): \"רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי\". ובתחלואי הגוף אשר חלה ה' בו, ירפא חלי נפשו, כי העון חלי הנפש, כמו שנאמר (תהלים מא, ה): \"רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ\". ונאמר (ישעיה לג, כד): \"וּבַל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָו‍ֹן\". והשנית להזכירו ולהשיבו מדרכיו הרעים, כמו שכתוב (צפניה ג, ז): \"אַךְ תִּירְאִי אוֹתִי תִּקְחִי מוּסָר\". ואם לא קבל המוסר ולא נחת מפני תוכחה, ולא מל ערלת לבבו, אוי לו ואוי לנפשו, כי סבל יסורין ונשא את עונו, ולא נרצה עונו, אבל נכפל ענשו כאשר ביארנו:",
+            "וכאשר יקבל האדם את מוסר השם וייטיב דרכיו ומעלליו. ראוי לו שישמח ביסוריו לפי שהועילוהו תועלות נשגבות. ויש לו להודות לשם יתעלה עליהם כמו כל שאר ההצלחות. שנאמר (תהלים קטז): \"כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא\" ונאמר (תהלים קטז): \"צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא. וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא\". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בספרי ר' אליעזר בן יעקב אומר כל זמן שהאדם שרוי בשלוה אין מתכפר לו מעונותיו כלום וע\"י היסורין הוא מתרצה למקום שנאמר – (משלי ג): \"כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה\", פירושו – כאב את בן, כן ירצה ה' את אשר הוכיח וקבל מוסרו וכדרך שהאב ירצה את בנו אחרי התוכחות. ויש לפרש עוד וכאב יוכיח את הבן אשר ירצה בו, ואינו מוכיח את הבנים אשר נואש מהם ויודע שלא יועילם התוכחות, ונאמר על האנשים שאינם מכירים טובת התוכחה ותועלתה. כמ\"ש (הושע ז): \"וְאָנֹכִי אֶפְדֵּם וְהֵמָּה דִּבְּרוּ עָלַי כְּזָבִים\" ונאמר (הושע ז): \"וַאֲנִי יִסַּרְתִּי חִזַּקְתִּי זְרוֹעֹתָם וְאֵלַי יְחַשְּׁבוּ רָע\" ונאמר (הושע יא): \"וְאָנֹכִי תִרְגַּלְתִּי לְאֶפְרַיִם קָחָם עַל זְרוֹעֹתָיו וְלֹא יָדְעוּ כִּי רְפָאתִים\":",
+            "ויש על הבוטח בשם להוחיל במעוף צוקתו כי יהיה החשך סבת האורה. כמו שכתוב (מיכה ז): \"אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה' אוֹר לִי\". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אלמלא נפלתי לא קמתי אלמלא ישבתי בחשך לא היה אור לי. וכל איש ואיש ביום צר לו יתן לבו להבין ולהתענות עם התשובה והתפלה. כמו שהצבור חייבים לצום ולהתענות בעת צרתם כאשר תקנו חז\"ל וזה צום נבחר ויום רצון. וכאשר יבא מוסר הש\"י על האיש אשר הוא זך וישר יהיה לנסיון ולהגדיל שכרו לעולם הבא כמו שנאמר (דברים ח): \"לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ\". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה פשפש במעשיו בעת צרתו וחפש וחקר ולא מצא חטא בידו הן הן יסורין של אהבה:",
+            "ומענין הדרך הזה אשר זכרנו. התשובה ביום המות. בראות החוטא כי כלתה אליו הרעה ואבדה תקותו. כמו שכתוב (משלי יא): \"בְּמוֹת אָדָם רָשָׁע תֹּאבַד תִּקְוָה\". והוא מתודה בעת ההיא ושב אל ה' בלב שלם. וגם התשובה ההיא מועילה אף על פי שאינה משגת לתשובת השב בעוצם תומו. כאשר הקדמנו בשער הראשון.",
+            "הדרך הב' כאשר יבואו ימי הזקנה והגיעו ימי השיבה ויכל כחו וימעט. וישח יצרו. גם יזכור קצו כי קרוב הוא ויבין לאחריתו וישוב אל ה' וירחמהו. ואשר אינו חוזר בתשובה בבוא ימי הזקנה יכפל ענשו ורבה משטמה עליו. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שלשה הקב\"ה שונאן דל גאה ועשיר מכחש וזקן מנאף. ונאמר (הושע ז): \"אָכְלוּ זָרִים כֹּחוֹ וְהוּא לֹא יָדָע גַּם שֵׂיבָה זָרְקָה בּוֹ וְהוּא לֹא יָדָע\". ומן התמיהה והפליאה. כי יעמוד האדם בחצי ימיו ורואה כי הימים הולכים ודלים. ויחל הריסות הבנין. ויחסר המזג בטבעו ותראה בו היבשת. כענין שנאמר (תהלים קב): \"יָמַי כְּצֵל נָטוּי וַאֲנִי כָּעֵשֶׂב אִיבָשׁ\". איך טח מראות עיניו ומהשכיל לבבו. ולא יראה כי נוסע הוא אל המקום מקום בית עולמו. הלוך ונסוע יומם ולילה:",
+            "ויש אנשים רבים ימנע מהם אור התשובה. כי הם זכאים וטהורים בעיניהם ולא יתעשתו על תקון מעשיהם. כי דימו בנפשם שהם מתוקנים והם חטאים לה' מאד. הלא כתוב (קהלת ז): \"כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא\". והאנשים ההם מאשר הם בוזים לדבר עונות. לא ירגישו ולא יבינו למו. או הודע אליהם חטאתם ונשכח מלבם אחרי כן. והנם כמו החולה שאינו מרגיש בחוליו ולא יחשוב על הרפואה ויכבד חליו תמיד עד אשר לא יוכל להרפא. ופעמים תהיה נסבה לזאת מקוצר בינתם. כי לא יבאו לדרוש אלהים ודעת דרכיו לא יחפצון. על כן לא ישקדו על דלתות חכמים ותלמידים. כענין שנאמר (משלי טו): \"לֹא יֶאֱהַב לֵץ הוֹכֵחַ לוֹ אֶל חֲכָמִים לֹא יֵלֵךְ\":",
+            "והנה אנשים צדיקים וישרים בלבותם. שאגה להם כלביא תמיד במחשבותם. וינהמו על חטאיהם כנהמת הים. ועל אשר קצור קצרה ידם מעבודת השם. כי על זה יפשע גבר והרבה אשמה כמו על העבירות החמורות. כענין שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ויתר הקב\"ה על ג\"ע כו' ולא ויתר לעון ביטול תורה. אף כי מלאו רע האנשים אשר עיקר מחשבותיהם ומעשיהם על חפצי גופם והבלי זמנם. ובסוד היראה אל תבא נפשם. ולהשתונן כליותם עליה אל תחד כבודם במשכיות לבבם וחדרם ומשכיותם לעתים מזומנים. ולא יתנו חלק לתורה בעסקיהם. ומקרב לבם אבד חשבון על נפשם. כי גוי אובד עצות המה. וכמה הם במדרגה תחתונה.<br>ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בן ששים שנה לזקנה בן שבעים לשיבה בן שמונים לגבורה בן תשעים לשוח בן מאה כאלו מת ועבר ובטל מן העולם. והיתה כוונתם ז\"ל בדברים האלה להזהיר על התשובה. ושיחשוב האדם על קצו בהגיעו לימי הזקנה. אם לא זכה לעשות כן בימי בחורותיו. ואחרי כי קרוב לבא עתו יעזוב חפצי הגוף ותאוותיו ויתקן נפשו. ובהגיע לימי השיבה יוסיף לגרש מלבו ענין העולם. ולפי מיעוט השנים הבאות ימעיט בעסק העולם ויתיחד תמיד להתבונן ביראת השם. ולחשוב עם נפשו ולתקן מדותיו. ולבקש תורה ומצות. ומה שאמרו בן תשעים לשוח הוא מלשון (תהילים קב): \"יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ\" (בראשית כד): \"לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה\". כמו שפירשו רבותינו זכרונם לברכה יצחק תיקן תפלת המנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה. כי אחרי שהגיע לתשעים ראוי לו להיות כל עסקו בתפלות ובתהלות השם ולשיח בנפלאותיו.<br>ודיבר שלמה המלך עליו השלום בענין ימי הזקנה שלא יתעצל האדם בהם מעבודת הש\"י ואומר (קהלת יא): \"בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵע אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים\". המשיל ימי הילדות והשחרות לבקר וימי הזקנה לערב. והזרע דרך משל לבנים ותלמידים. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו העמיד תלמידים בילדותו יעמיד תלמידים בזקנותו. כי אולי יצליחו בני הזקונים בתורה ובמצות מבני הנעורים. וכן התלמידים אשר יעמיד בזקנותו אולי יצליחו מן הראשונים או יהיו כאחד טובים.<br>אחרי כן אמר (קהלת יא): \"וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמֶשׁ\". פירושו – חזר לדבר על ימי הזקנה שהמשיל אותם לערב. ומפני כי הזקן לא יטעם את אשר יאכל ואת אשר ישתה כדברי ברזילי הגילעדי. אמר כי יש לו לזקן ליהנות במאור השמש ואל תקצר נפשו עליו. כי קוצר נפש מונע את האדם ממלאכת שמים. ויערב לו האור כאשר יערכנו לעומת ימי החשך הבאים. כאשר יזכיר במקרא אשר למטה מזה (קהלת יא): \"כִּי אִם שָׁנִים הַרְבֵּה יִחְיֶה הָאָדָם בְּכֻלָּם יִשְׂמָח וְיִזְכֹּר אֶת יְמֵי הַחֹשֶׁךְ כִּי הַרְבֵּה יִהְיוּ כָּל שֶׁבָּא הָבֶל\". פירוש גם כי יזקין האדם מאוד אל יהיה על עצמו למשא. אך בכל שנותיו ישמח למען לא יאבד אחת משנותיו ולא ישבות מעבודת הבורא. ויזכור ימי החשך כי הרבה יהיו ואז לא יוכל לעבוד עבודה כענין שנאמר (תהלים ו): \"בִּשְׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָּךְ\". והצדיקים מתגברים בזקנותם ויאזרו חיל ויחליפו כח לעבודת השם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין חכמה מתוספת בהם. ונאמר (תהלים צב): \"עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ\". והזכיר למעלה (תהלים צב): \"צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח וגו' שְׁתוּלִים בְּבֵית ה' וגו'\" כי הצדיקים שתולים בבית ה' מנעוריהם וגדלים בבתי מדרשות מבחוריהם. כתמר שיפרח וכארז שגדל בלבנון. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה שתולים בבית ה' אלו התינוקות על דרך מה שכתוב (תהלים קמד): \"אֲשֶׁר בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם\". ואמר אחרי כן בדבר זה אינם נמשלים לאילנות כי האילנות בהזקינם לא יתנו חילם והצדיקים ינובון בשיבה. עוד אמר דוד המלך עליו השלום (תהלים עא): \"וְגַם עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה אֱלֹהִים אַל תַּעַזְבֵנִי עַד אַגִּיד זְרוֹעֲךָ לְדוֹר לְכָל יָבוֹא גְּבוּרָתֶךָ\":",
+            "הדרך הג' כאשר ישמע מוסר החכמים והמוכיחים יקשיב וישמע ויכנע ויחזור בתשובה. ויקבל בלבו כל דברי התוכחות ושלא יגרע דבר מדבריהם. והנה האיש הזה ברגע קטן יצא מאפלה לאור גדול. כי עת אשר יאזין ויסכית ולבבו יבין ושב ויקבל ביום שמעו דברי המוכיח. וקיים עליו להיותו עושה ככל אשר יורוהו תופשי התורה מן היום ההוא ומעלה להזהר כאשר יזהירוהו יודעי בינה לעתים. עלתה בידו התשובה ונהפך לאיש אחר. ומעת אשר קבל כזאת במחשבתו וגמר עליו ככה בלבבו קנה לנפשו זכות ושכר על כל המצות והמוסרים ואשרי כי צדק נפשו בשעה קלה. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (שמות יב): \"וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\" וכי מיד עשו והלא לא עשו עד י\"ד לחדש. אלא כיון שקבלו עליהם לעשות מעלה עליהם [הכתוב] כאלו עשו מיד. ואמר באבות של רבי נתן כל שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו מתקיימת שנאמר (שמות כד): \"נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע\". ביאור הדבר כי האיש אשר קבל על נפשו בלב נאמן לשמור ולעשות על פי התורה אשר יורוהו ועל המשפט אשר יאמרו לו היושבים על המשפט. יש בידו מן היום הזה שכר על כל המצות על אשר שמעה אזנו מדברי התורה ותבן להם. ועל הדברים אשר לא גלו אזנו עליהם עדנה. וצדק לבש וקנה זכות על הנגלות אליו ועל כל נעלם מעיניו. ואחרי זאת יום יום ידרוש וישקוד על דלתות מוכיחיו וישכיל מכל מלמדיו. ונמצא האיש הזה מעשיו מרובין מחכמתו כי לא ידע את הדבר והנה שכרו אתו (עליו) וכענין מה שאמרו ישראל בסיני נעשה ונשמע שהקדימו קבלת המעשה על נפשם לפני השמיעה. ובענין אחר לא יתכן שיהיו מעשי האדם מרובין ממה שהוא יודע:",
+            "ואשר לא יתעורר לקול המוכיחים יכפל עונות כי הזהירוהו והקשה את לבו ולא נזהר כמו שנאמר (משלי יז): \"תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה. אַךְ מְרִי יְבַקֶּשׁ רָע וּמַלְאָךְ אַכְזָרִי יְשֻׁלַּח בּוֹ\". פירוש האיש הרע לא יכנע לקול המוכיחים אך יבקש להמרות. ותחת כי לא נחת מדברי המלאך המוכיח. מלאך אכזרי ישולח בו מדה כנגד מדה. כי המוכיחים נקראו מלאכים שנאמר (דברי הימים ב לו): \"וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו\". ועוד אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי טו): \"מוּסָר רָע לְעֹזֵב אֹרַח שׂוֹנֵא תוֹכַחַת יָמוּת\". פירושו – אמת כי ראוי מוסר רע לעוזב אורח ועובר על דברי תורה. אכן יש תקוה כי יוסר וישוב מדרכו הרע. אך רע ממנו שונא תוכחות כי אין לו תקוה ותקנה במוסר רע אבל אחת דתו למות. כי העובר עבירה תתקפהו התאוה והיצר השיאו. ויתכן כי נפשו מרה לו על אשר יעצר כח [נ\"ל שצ\"ל על אשר לא עצר כח] מפני יצרו. ואולי יכסוף לתוכחה ויקוה למוסר. אבל שונא התוכחות כבר נואש מנפשו. ושנאת התוכחה תהיה לו לעדה כי הוא שונא דברי הש\"י:",
+            "עוד אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי טו): \"מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם. אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין\". ויש לכל חכם לב לדעת כי לא יתכן שחבר שלמה המלך עליו השלום דברים בטלים כאלה חנם [בתוך] דברי המוסר ויראת ה'. כשכבר העיד עליו הכתוב (מלכים א ה): \"וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם\". אכן זה פשר הדבר. מאור עינים ישמח לב. העין אבר נכבד מאד כי יראו בו את המאורות המשמחים את הלב. ונכבד ממנו האוזן כי ישמעו בו שמועה טובה המדשנת את העצם שאין בו ההרגשה ולא ידושן במאור עינים בלתי בתענוג יתר. וכן אמרו ז\"ל כי האזן נכבד משאר האיברים. שאם סימא את עינו נותן לו דמי עינו. חרשו נותן לו דמי כולו. והן האדם חייב לעבוד את הש\"י באיבריו ויצוריו כלם כי לעבודתו יצרם כמו שכתוב (משלי טז): \"כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ\". אף כי באיברים הנכבדים אשר יצר בו נתחייב לעבוד בהם את יוצרם. והעונש הגדול יתר מאד אם יפריעם ממעשה מצותיו ועבודה לא יעבוד בהם ולא כגמול עליהם השיב. כי ה' הטיב עמו בחושיו הנכבדים טובה עצומה וכבוד והדר עטרו בהם. על כן הקדים להזכיר אחת ממעלות האוזן בעבור הראותך גודל חובת עבודתו. ובאר אחרי כן כי תהיה עבודת האוזן בשמוע אל התוכחות. ואמר אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין פירושו – ראוי לשכון בין החכמים. אחר אשר יקשיב בתוכחתם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה נפל אדם מן הגג ונשברו איבריו צריך רטיה ותחבושת על כל אבר מאיבריו ועצם מעצמיו. והחוטא אשר חטא בכל איבריו ונחשב כאלו רבתה מכה באיבריו כלם מכף רגלו ועד קדקדו שנאמר (ישעיה א): \"מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם\". והנה הקב\"ה מרפא כל איבריו ברטיה אחת והיא שמיעת האזן שנאמר (ישעיה נה ג): \"הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם\":",
+            "הדרך הד' בעת אשר יהגה האדם בתורת ה' ויקרא בדברי הנביאים והכתובים. ויבין בנועם המוסרים ויראה האזהרות והעונשים. יחרד לדברים ויכין לבו להטיב דרכיו ומעלליו ויתרצה אל השם. כענין שנאמר (ישעיה סו ב): \"וְאֶל זֶה אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי\". וכן כתוב בענין יאשיהו (מלכים ב כב יא): \"וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו\". ובענין עזרא נאמר (נחמיה ח ט): \"כִּי בוֹכִים כָּל הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה\". ואשר לא שת לבו אל דברי ה' יכבד פשעו עליו כענין שנאמר (ירמיהו לו כד): \"וְלֹא פָחֲדוּ וְלֹא קָרְעוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם\". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל הלומד ואינו מקיים נוח לו שנהפכה שליתו על פניו ולא יצא לאויר העולם. ונאמר (הושע ח יב): \"אֶכְתָּב לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ\" ונאמר (ירמיהו ח ח): \"אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת יְהוָה אִתָּנוּ אָכֵן [הִנֵּה] לַשֶּׁקֶר עָשָׂה עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים\":",
+            "הדרך הה' בעשרת ימי תשובה. הירא את דבר השם לבו יחיל בקרבו בדעתו שכל מעשיו בספר נכתבין. ובעת ההיא האלהים יביא במשפט את כל מעשה על כל נעלם אם טוב ואם רע. כי האדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים. ובעת אשר ידע כי יביאו את דינו לפני מלך בשר ודם הלא יחרד חרדה גדולה וישית עצות בנפשו ובכל דרכי חריצות יחיש מפלט לו. ולא תעלה על רוחו לפנות על ימין או על שמאל ולהתעסק ביתר חפציו. ולא ישגיח לפתח ולשדד אדמתו ולא יפנה דרך כרמים. ולא יתרפה ביום צרה מהכין לב להנצל כצבי מיד. לכן מה נואלו היוצאים לפעלם ולעבודתם עדי ערב בימים הנוראים ימי הדין והמשפט ואינם יודעים מה יהיה משפטם. הלא [לאחותם] יהגה לבם ביום שידובר [בה] שנאמר (שיר השירים ח): \"מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ\". וראוי לכל ירא אלהים למעט בעסקיו להיות רעיוניו נחתים. ולקבוע ביום ובלילה עתים ולהתבודד בחדריו ולחפש דרכיו לחקור. ולקדם אשמורות ולהתעסק בדרכי התשובה וכשרון המעשה. ולשפוך שיח ולשאת תפלה ורנה. ולהפיל תחנה. והעת עת רצון והתפלה נשמעת בו כענין שנאמר (ישעיה מט): \"בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךָ וּבְיוֹם יְשׁוּעָה עֲזַרְתִּיךָ\". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ישעיה נה): \"דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ\" אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. ומצות עשה מן התורה להעיר אדם את רוחו לחזור בתשובה ביום הכפורים שנאמר מכל חטאתיכם לפי ה' תטהרו. על כן הזהירנו הכתוב שנטהר לפני ה' בתשובתנו והוא יכפר עלינו ביום הזה לטהר אותנו:",
+            "הדרך הו' כל עת יכון לקראת אלהיו. כי לא ידע האדם את עתו. על כן כליותיו ישתונן. ובצדקה יכונן. להשיב רוחו בטהרה אל האלהים אשר נתנה. ויחפש דרכיו ומעלליו בכל יום. יפקדם לבקרים ולרגעים יבחנם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה ר' אליעזר אומר שוב יום אחד לפני מיתתך אמרו לו תלמידיו רבינו וכי אדם יודע באיזה יום ימות אמר להם כל שכן ישוב היום שמא ימות למחר ונמצאו כל ימיו בתשובה. ואומר (קהלת ט): \"בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר\". לובן הבגדים משל על נקיות הנפש בתשובה והשמן משל למעשים טובים ושם טוב. עוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה בענין הזה משל לאשתו של מלח שהיתה מתקשטת ותשם בפוך עיניה ובעלה עובר אורחות ימים ותאמרנה לה השכנות הלא בעלך הלך בדרך למרחוק ועל מה זה לשוא תתיפי. אמרה להם בעלי מלח הוא אולי יהפך רוח ים וקל מהרה יבא וימצאני והנני מקושטת. ויש על האדם לשער בנפשו בהיותו שאנן ושלו. איך ידאג לבבו ויראה ורעד יבא בו ביום המות בהיותו נכון לעלות ליתן את החשבון. ואיך יתודה בעת מותו בלב נשבר. וככה יעשה כל הימים יתודה בלב נדכה ויהיה מורא שמים עליו:",
+            "ויש על האדם לחדש לו בכל יום מצות אולי הגיע תור מותו ולא יקיים המצות ההם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל העושה מצוה אחת סמוך למיתתו דומה שקיים את כל התורה ולא היה חסר אלא אותו מצוה. וכל העושה עבירה אחת סמוך למיתתו דומה כאלו בטל את התורה:",
+            "ויש אנשים אשר לא ירגישו בענין המות לעשות צדה לדרך ולתקן מעשיהם ולא יעלו על לבם יום מותם עד בואו. והם נמשלים כבהמות אשר לא ירגישו בענין המות עד יום הטביחה. כמו שנאמר (תהלים מט): \"כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ\". פירושו – כצאן שתו נפשם לשאול כי לא ירגיש בענין מותם עד בואו פתאום. מות ירעם. אין מות הרשעים כמות הבהמות מות הבהמות פעם אחת והרשעים מות ירעה בהם בכל יום. מלשון (מיכה ז): \"יִרְעוּ בָשָׁן וְגִלְעָד\" ומענין (איוב יח): \"יֹאכַל בַּדָּיו בְּכוֹר מָוֶת\". כי נפש הרשעים ההשחתה וההפסד ידבקו בה בכל עת עד אשר תשחת ותכלה ותאבד. וירדו בם ישרים לבקר. המשיל זמן תחיית המתים לבקר אשר יעיר בו האדם משנתו. וכענין שנאמר (דניאל יב): \"וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ\". כי אז ירדו הישרים ברשעים כמו שכתבו (מלאכי ג): \"וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים [כִּי] יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם\". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בענין יום הדין לתחיית המתים. לאחר שנים עשר חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ונעשין אפר תחת כפות רגלי הצדיקים שנאמר ועסותם רשעים וגו'. וצורם לבלות שאול. צורם כמו צורתם וכן (הושע יג): \"כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים\". כתבונתם. ויקרא הנפש צורת האדם. ויש מן הדוברים על הנפש שאמרו בגדר הנפש שהיא צורת (עקרית) [מקרית]. וביאור הענין כי נפש הרשע יבלה שאול אותה. והיא מזבול לו. כי הנפש מן העליונים מלשון (ישעיה סג): \"מִזְּבֻל קָדְשְׁךָ\". והרשע סבב בחטאותיו ועולל לנפשו נפש היקרה והעליונה שהיא מזבול לו. לבלות אותה שאול מטה.<br>וכמה קשה המות למי שלא הפריד תאות העולם מנפשו עד אשר יפרידנה המות. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה במסכת דרך ארץ. רצונך שלא תמות. מות עד שלא תמות. ביאור הענין הרוצה שיהיה לו יום המות לחיי עד ידבר אל לבו אחרי אשר סופו לעזוב את האדמה ולהניח חפצי הגוף ובאחריתו ישטמם ויטשם. יעזבם בחיים ולא ישתמש באדמה רק לעבודת הבורא יתעלה. ואז יהיה לו יום המות לחיים שאין להם הפסק:",
+            "ודע כי נפש הרשע אשר כל תאותה לחפצי הגוף בחייו. ונפרדת תאותה מעבודת הבורא ונבדלת משרשיה. תרד במותו למטה לארץ אל מקום תאותה. ויהי תולדתה כטבע העפר לרדת ולא לעלות. אבל יעלוה למרום לדין ולמשפט. ולראות איך החליפה מרום בשאול. כאשר יעלו את האבן על יד כף הקלע ואחרי עלותה למרום תרד בטבעה למטה לארץ כאשר האבן חוזרת ונופלת לארץ אחרי הזריקה. שנאמר (שמואל א כה): \"וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע\". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה במדרש משלי אחת נשמתן של צדיקים ואחת נשמתן של רשעים (יש כאן חסרון וצ\"ל אחת נשמתן של צדיקים ואחת נשמתן של רשעים עולות למעלה ונידונין שם. נשמתן של צדיקים זוכות בדין ונגנזות תחת כסא הכבוד ונשמתן של רשעים) חוזרות ויורדות ומטרפות לארץ שנאמר ואת נפש אויביך יקלענה וגו'. ונאמר (משלי יא): \"בְּמוֹת אָדָם רָשָׁע תֹּאבַד תִּקְוָה\". כי לא תהיה תקוה לנפש הרשע לצאת מחשך לאור שנאמר על נפש הרשע (תהלים מט): \"תָּבוֹא עַד דּוֹר אֲבוֹתָיו עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר\":",
+            "הנה נתבאר כי נשמת הרשעים יורדת לשאול. משני מקראות שזכרנו ומדברי חז\"ל. ועוד נאמר (משלי טו): \"אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה\". ועוד נאמר (קהלת ג): \"מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ\". פירוש מי יכיר הצדיקים והרשעים בעוה\"ז. כי יש רשעים אשר מעשיהם במחשך ולא יכירו בהם בנ\"א [ויש צדיקים] שייראו שמים בסתר. כענין שנאמר (מיכה ו): \"וְהַצְנֵעַ לֶכֶת\". ויקרא לנפש הרשע נפש הבהמה מפני שנמשכת אחרי התאוה הגשמית כבהמה וכענין שכתוב (יונה ד): \"אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה\". ולנפש הצדיקים קרא רוח בני האדם וכענין שנאמר (יחזקאל לד): \"אָדָם אַתֶּם\". וביאור לשון המקרא כן הוא. מי יודע רוח בני האדם והם הצדיקים. העולה היא למעלה כי יש הרבה צדיקים שאין אדם יכול לגזור עליהם בעולם הזה שהם צדיקים באמת וכי תעלה נפשם למרום. כענין מה שנאמר (שמואל א טז): \"כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב\". וגם כי רבים מן הצדיקים הם יראי שמים בסתר ואין צדקתם מודעת. וכענין שנאמר (מיכה ו): \"וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ\". ורוח הבהמה וגו' גם יש רשעים רבים שאין אדם מכיר במעשיהם כענין שנאמר (ישעיה כט): \"וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יוֹדְעֵנוּ\". וכן פירשו ז\"ל במדרש קהלת. כי רוח בני האדם אלו הצדיקים ורוח הבהמה אלו הרשעים.<br>ולא יוכל איש לומר כי היה מסתפק על נשמת האדם אם תעלה למעלה כי הנה כתוב (קהלת יב): \"וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ\". ועוד איך יסתפק על רוח הבהמה אם יורדת למטה הלא רוח הבהמה מן הארץ ואיך תעלה. ונתבאר בתורה כי נשמת האדם עליונית. כי כתוב על נפש הבהמה כי היא מן הארץ שנאמר (בראשית א): \"תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ\". ועל נפש האדם כתוב (בראשית ב): \"וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים\". על כן תעלה נשמת האדם במות הגוף למעלה כי כל הדברים שבים אל שרשם. כענין שנאמר (קהלת יב): \"וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ\". ונאמר על נשמת הצדיקים (זכריה ג): \"וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה\" פירושו – בין המלאכים שהם עומדים וקיימים. כמו שנאמר (תהלים קמח): \"וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם\" ונאמר (דניאל ז): \"קִרְבֵת עַל חַד מִן קָאֲמַיָּא\". ואמרו ז\"ל נפשותיהן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד שנאמר (שמואל א כה): \"וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים\".<br>וכל אנשי לבב יחשבו העולם הזה כמו דירת עראי ולא ישתמשו בו רק לעבודת הבורא יתברך ויכינו בו צדה לנפשם. כי אם שנים רבות יחיה האדם ואלו חיה אלף שנים פעמים. אחרי שיש מספר לשניו יכלה המספר וסופו כלא היה יהיה. ועולם הגמול אין לו תכלית כענין שנאמר (איוב טז): \"כִּי שְׁנוֹת מִסְפָּר יֶאֱתָיוּ וְאֹרַח לֹא אָשׁוּב אֶהֱלֹךְ\". אף כי ימי האדם כצל עובר כענין שנאמר (תהילים צ): \"יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וגו'\". ונאמר (תהלים קמד): \"יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר\" ואמרו רבותינו זכרונם לברכה לא כצלו של אילן ולא כצלו של כותל אלא כצל עוף הפורח ועובר. רצונו לומר – כי חייב האדם להמשיל העולם הזה בלבבו כצל עוף הפורח וברגע קטן עובר. גם כי אין האדם יודע אם היום כאן ולמחר בקבר. ונמצא בהשתדלו וטרחו על יום מחר כי הוא מצטער על עולם שאינו שלו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אל תצר צרת מחר כי לא תדע מה יולד יום:",
+            "ועיקר ספר קהלת חברו שלמה המלך עליו השלום למען ישים האדם על לבו כי העולם הבל הבלים ולא ישתמש בו זולתי לעבודת הבורא יתעלה. והודיע כוונתו בפתיחתו וחתימתו. כי פתח ואמר הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אילו אדם אחר היה אומר כן היינו אומרים אולי לא אסף שתי פרוטות מימיו על כן נחשב העולם הבל בעיניו. אכן שלמה המלך שנכתב עליו (מלכים א י): \"וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלַ‍ִם כָּאֲבָנִים\". לו נאה לומר כי העולם הבל הבלים. וחתם ספרו ואמר (קהלת יב): \"סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם\":",
+            "ומי שחננו הש\"י דיעה ישוב אל לבו כי הש\"י שלחו בעולם הזה לשמור משמרתו ותורתו וחוקותיו ומצותיו. ולא יפקח עיניו זולתי לעשות שליחותו. ולקץ הימים אם עשה שליחותו באמונה. ישוב ובא ברנה ושמחת עולם על ראשו. כעבד אשר שלחו המלך לעבר הים, שאין עיניו ולבו זולתי על דבר שליחותו עד שובו אל אדוניו. וכן אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי כב): \"לִהְיוֹת בַּה' מִבְטַחֶךָ וגו' לְהוֹדִיעֲךָ קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת לְשֹׁלְחֶיךָ\":",
+            "ומן הדברים שאדם חייב לזכור בעבורם יום המות. כדי שלא יתבטל ואל תרפינה ידיו מעבודת הש\"י. ותדד שנתו מעיניו לעמול בתורה. ולהתבונן ביראת ה' ולתקן מדות נפשו ולהשיג מעלות היראה והאהבה ולחשוב מחשבות איך יגדיל ויאדיר מצות להיות לנפשו סגולה ואוצר כענין שנאמר (משלי י): \"חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְו‍ֹת\". כי ידע ויזכור שהימים קצרים כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים והשכר הרבה ובעל הבית דוחק:",
+            "ומי שאינו זוכר יום המות תמיד דומה בעיניו שיש לו פנאי ומתון (נ\"ל שהוא מלשון הוו מתונים בדין. ובברכות מתון מתון ת' זוזי שויה) להשיג חפצו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעוה\"ז מכל חיי העוה\"ב ויפה שעה אחת של קורת רוח בעוה\"ב מכל חיי העוה\"ז.",
+            "וכן אמר שלמה המלך עליו השלום (קהלת ט): \"כִּי מִי אֲשֶׁר יְחֻבַּר אֶל כָּל הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת\". פירושו – שיבח חיי העוה\"ז לענין התשובה ופעולת המצוה והשגת מעלות הנפש והוא הבטחון הנמצא לאשר יחובר אל החיים. ופירושו – כי לכלב החי כי האדם הפחות בחיים יכול להוסיף מעלות בנפשו מה שלא יכול לעשות כן החכם הצדיק המת. ובמקום אחר ביזה וגינה העולם הזה לענין השגת תענוגיו וכבודו. ואמר (קהלת א): \"מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ\". עוד אמר (קהלת ד): \"וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה\":",
+            "ואמרו רבותינו זכרונם לברכה הסתכל בג' דברים ואין אתה בא לידי עבירה. מאין באת, מטפה סרוחה. ולאן אתה הולך, למקום רמה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד ליתן את החשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקב\"ה. ביאור הדבר. כאשר תחשוב מאין באת תכניע נפשך ותשנא הגאוה. וכאשר תזכור לאן אתה הולך תבזה העולם ותכיר כי מותרו אין ולא תתעסק בו זולתי לעבודת הבורא יתברך. וכאשר תשיב אל לבך לפני מי אתה עתיד ליתן את החשבון יהי מורא שמים עליך. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (בראשית א): \"וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד\" זה המות. כי גם המות טוב להכניע הנפשות ולהיות חתת אלהים על הלבבות ולבלתי עשות העולם הזה עיקר.<br>ויש אנשים שאינם נותנים פנאי לנפשם לקבוע עתים להבין לאחריתם. מטרדתם בקניני העולם. כענין שכתוב (איוב ד): \"הֲלֹא נִסַּע יִתְרָם בָּם יָמוּתוּ וְלֹא בְחָכְמָה\". פירושו – הלא נסע יתרם ממונם מהם בנסיעתם. הנה כי אין לו בהם תועלת. אבל אבד מהם טובה הרבה. כי גרם להם אשר ימותו ולא בחכמה כי לא חכמו להבין לאחריתם ולתקן נפשם ולהכין צידה לדרכם. כענין שכתוב (דברים לב): \"לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם\":",
+            "והנה נחתום הענין הזה במאמר נכבד אשר לחכמי ישראל ז\"ל. היה הלל עליו השלום אומר אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי. ביאור הדבר. אם האדם לא יעורר נפשו מה יועילוהו המוסרים. כי אף על פי שנכנסים בלבו ביום שמעו. ישכחם היצר ויעבירם מלבבו כענין שנאמר (הושע ו): \"וְחַסְדְּכֶם כַּעֲנַן בֹּקֶר\". ונאמר (משלי י): \"כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק לֵב רְשָׁעִים כִּמְעָט\". פירושו – מוסר הצדיק זך בלי סיג ולשונו נבחר. אבל לב הרשעים השומעים מוסרו רגע אחד הוא. מלשון (תהלים פא): \"כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ\". ענינו כרגע אויביהם אכניע. ויקרא לב הלב הנבון והמתוקן כמו שנאמר (משלי טו): \"וְשׁוֹמֵעַ תּוֹכַחַת קוֹנֶה לֵּב\" (משלי יז): \"לִקְנוֹת חָכְמָה וְלֶב אָיִן\". אכן צריך האדם בשמעו המוסר לעורר נפשו ולשום הדברים אל לבו ולחשוב בהם תמיד. ועליהם יוסיף לקח ומלבו יוציא מילין. ויתבודד בחדרי רוחו וישוב יהפוך יד תוכחתו על נפשו. ולא יסמוך על תוכחת המוכיח לבדו. ותוכחתו לבקרים ולרגעים תהיה עד אשר תקבל נפשו המוסר. ועד אשר תטהר. וכשאנ\"י לעצמ\"י מ\"ה אנ\"י:<br>גם כשאני לי להשתדל לתקן נפשי בכל כחי ואני הוגה בחכמה בכל עת. מה אני. כי השגת האדם קצרה ודלה. ועם הטורח והתקון ישיג מעט מן המעלות. ראה מי אנכי ומי חיי כשאין אני לעצמי להשתדל ולטרוח לתקן נפשי. והמשל בזה מן השדה שהיא זיבורית. כי עם רב הטורח בתיקונה ועם רב עבודה. תוציא זרע מעט. ואם לא יטרחו בתקונה לא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב אבל קוץ ודרדר תצמיח. רק השדה אשר היא עידית גם כי לא יטרח בעבודתה ימצא בזריעתה תועלת. ואמר רבותינו זכרונם לברכה בענין מה שכתוב (תהלים קג): \"כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ\" משל למלך שנתן שדה לעבדיו והזהירם לעבדה ולשמרה ולהביא לו ממנה שלשים כור בכל שנה והם טרחו בה ועבדו אותה היטב והביאו ממנה לפני המלך חמשה כורים. אמר להם מה זאת עשיתם אמרו לו אדונינו המלך שדה שנתת לנו זבורית היא ואנחנו בכל כחנו עבדנו אותה. ועם כל הטורח לא עשתה את התבואה יותר מזה השיעור. וא\"ם ל\"א עכשי\"ו אימת\"י. אין ראוי לי לאחר יום או יומים השתדלותי בתקון נפשי ובקביעות עתים לתורה. כי אם אומר אקוה לעת הפנאי ועד היות בידי כסף די ספוקי. הנה טרדות העולם אינן פוסקות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה:",
+            "והשנית אחרי אשר יאסוף ויכנוס עוד יכסוף לאסוף. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו ויש בידו מנה ומתאוה לעשות מאתים השיגה ידו מאתים מתאוה לעשותם ארבע מאות. וכן כתיב (קהלת ה): \"אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף\":",
+            "והשלישית הזמן מתמעט והמלאכה מרובה. מלאכת התורה. ותיקון הנפש. והשגת המעלות כמו האהבה. והיראה. והדביקות. כמו שאמרו ז\"ל היום קצר והמלאכה מרובה:",
+            "הרביעית כאשר יאוחר תקון נפשו יקרהו עון ויכשל בעבירות תמיד:",
+            "החמישית באיחור תיקון הנפש היצר הולך ומתגבר. ויקשה עליו לתקן נפשו אחר כן. כמו שכתוב (משלי כד): \"וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים וגו'\". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כאשר היצר קשור בעבירה ידמה כענין המינות ולא תשיג ידו לטהרתו. ואמרו במוסרים, ההרגל על כל דבר שלטון:",
+            "הששית אולי לא ימשכו ימיו וימות טרם ישלים חוק התשובה. על כן הזהיר שלמה המלך עליו השלום (קהלת ט): \"בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים\":",
+            "השביעית בהתאחרו מן התשובה, יהיו עונותיו ישנים וישכח יגונם ולא ידאג להם כאשר בתחילה:",
+            "השמינית בבואו בימים ויחלש כח היצר לא יקבל שכר על התשובה כאשר בתיקון לבבו בימי בחורותיו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (תהלים קיב): \"אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת ה'\". בעודו איש. ואמרו כאשר לא תמצא יד הגנב לגנוב יחזיק נפשו כאיש שלום:",
+            "התשיעית בימי הזקנה. בהעדר כח ההרגשות איננו עוצר כח לחדש מסילות בלבבו. ולערוך מחשבות להלחם בהם ביצרו להשיג המעלות לטרוח ולעמול בתורה ובפעולות (ובעולמות). כמ\"ש (קהלת יב): \"וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ\". על כן ראוי לאדם להחיש מפלט לנפשו כענין שאמר (תהלים קיט): \"חַשְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי לִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתֶיךָ\":"
+        ],
+        [
+            "מפני שהוזהר בעל התשובה לחפש דרכיו. וכמה לו עונות וחטאות ואחרי אשר תם חפש מחופש הוזהר לחקור גודל כל חטא מחטאיו כמו שנאמר (איכה ג): \"נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה\". להודע אליו כל חטאתו אשר חטא. כמה הגדיל לאשמה בה. כי יש אשמה עד לשמים גדולה. ויש רעה כנגד כמה חטאים גדולים שקולה. והתשובה הגדולה כפי היות גדולים חקרי לב כאלה. כי לדעתו (פי' לפי ידיעתו) רב העון וגדלו. נפשו ירעה לו. אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲו‍ֹנָם:",
+            "ועוד תועיל חקירת עוצם העון לכסות כלימה פניו בשאלת המחילה כענין שנאמר (עזרא ט): \"אֱלֹהַי בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אֱלֹהַי פָּנַי אֵלֶיךָ\". ולעטות בושה על נפשו לפני הש\"י אחרי הבטחון בסליחתו כענין שנאמר (יחזקאל יז): \"לְמַעַן תִּזְכְּרִי וָבֹשְׁתְּ ... בְּכַפְּרִי לָךְ לְכָל אֲשֶׁר עָשִׂית\". ולהיות לנגד עיניו גדולת חסד הכפרה כענין שנאמר (תהלים כו): \"כִּי חַסְדְּךָ לְנֶגֶד עֵינָי\". והמשל בזה כי אם חטא העבד לאדוניו ובא להכנע לפניו. אין נפשו אל העבד בלתי אחרי ידיעתו כובד פשעו. ואם ידמה בנפשו כי החטא נקל יגדל הקצף עליו. לכן יתחייב החוטא להכיר עוצם החטא ועונשו כענין שנאמר – (שמואל א כו): \"הִנֵּה הִסְכַּלְתִּי וָאֶשְׁגֶּה הַרְבֵּה מְאֹד\". על כן הוצרכנו ללמד לבני יהודה. לתורה לתעודה. חומר העונשים לכל עון ולכל חטאת. על כן על כל דברי הקדמה הזאת. ועוד לתועלת נשגבה גדולה ובצורה. כי ראה ראיתי רוב העם חושבים על כמה פשעים כבדים כי הם קלים. ועל חייבי מיתות וכריתות כי הזהירות בהם יתרון הכשר או מדת החסידות. ונכשלים מבלי משים ואין תוכחת. כענין שנאמר (ישעיה מח): \"גַּם מֵאָז לֹא פִתְּחָה אָזְנֶךָ\". על כן הוצרכנו להזהירם ולגלות אזנם על חומר עבירות רבות. וכי יש במצות הקלות דרכים וצדדים רבים לכליון חרוץ ואבדן הנפש. ורבים מן הרשעים יעזבו דרכם כי ידעו האבדן וההפסד אשר בה. בהגלות להם גודל החטא ואת אשר נגזר עליו. ונכשלים אזרו חיל לכבוש תאותם. כי איככה יוכלו וראו באבדן נפשם:",
+            "והמשל בזה לאדם החפץ ללכת אל עיר. ויאמר לו כי הדרך משובשת בצנים ופחים ואבני נגף. ולצרכו אל המקום ההוא לא יחדל מלכת. והיה כי יאמרו אליו כי שחל בדרך ונמר שוקד עליו אז יכלה רגליו מן הדרך ההיא. על כן אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי א): \"לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין\". פירושו – כשרון המעשה ועזיבת העבירות יקרא חכמה כענין שנאמר – (דברים ד): \"כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם\". ואחר שילמוד וידע המצות ומה הם העבירות צריך שילמוד גנות העבירות. וההפסד והאבדן הנמצא בהם להרחיק נפשו מהם. ולהוכיח לעצמו בזכרון העונשים וליסר זולתו. וזאת הידיעה תקרא מוסר ולמוכיחים ינעם ללמוד לדעת זאת:",
+            "עתה נבאר מעלות חומר המצות ואזהרות וחלוק העונשים:<br>המדריגה הא' חומר דברי סופרים.<br>נתחייבנו מן התורה לקבל תקנות הנביאים והשופטים. ולשמוע דברי חכמים ולהזהר בגדריהם. שנאמר – (דברים יז): \"לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל\". וגם כי הוזהרנו מן התורה לקיים עלינו להיות עושים ככל אשר יורנו. אכן מצות עשה מן התורה חמורה מדבריהם. מפני שהוזכר עיקר הדבר בספר תורת האלהים מפורש וצוה הש\"י עליו בפרט. ויש דרכים וצדדים ימצאון שם דברי סופרים חמורים מדברי תורה. כאשר אמרו רבותינו זכרונם לברכה חומר בדברי סופרים מדברי תורה שהאומר אין תפילין לעבור על ד\"ת פטור חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב. וכל העובר על דברי חכמים חייב:",
+            "ועתה הלא לך לדעת מפני מה העובר על דברי חכמים חייב יותר מן העובר על מצות עשה ועל מצות לא תעשה. וזה פשר הדבר. כי העובר על דברי חכמים אשר מלאו לבו לעשות כן. כי תקל מצותם בעיניו לא מהתגבר יצרו עליו. אבל כי תכהין עיניו מראות אור דבריהם ולא יהלך לנוגה האמונה. ולא משך בעול גזרתם. ולא יטרח לקיים מאמרם כי לא נכתב בספר התורה. ולא נהג כדרך העובר על דברי התורה אשר נפשו מרה לו ונקוט בפניו. ויירא וייצר לו כי ישיאהו יצרו לחטא. על כן משפט מות יהיה לאיש כי הפיל דבר מאחד מכל (דבריו הטוב) [דבריהם הטובים]. והוא כאומר ננתקה את מוסרותימו ודומה למה שכתוב בענין זקן הממרה את פי חכמים (דברים יז): \"וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן וגו'\":",
+            "והשנית כי האיש ההוא רחוק מן התשובה. אחרי אשר אין הדבר חמור עליו כי ישנה באולתו תמיד. והחטא הקל ענשו יותר מן החמור בהכשל בו החוטא פעמים רבות.",
+            "עוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי טובים דודיך מיין חביבים דברי סופרים יותר מיינה של תורה. ואנחנו צריכים לפרש גם את זה. ידוע תדע כי יראת ה' יסוד המצות שנאמר (דברים י יב): \"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ\". ובזה ירצה ה' את ברואיו כמו שנאמר (תהלים קמז): \"רוֹצֶה ה' אֶת יְרֵאָיו\". ותקנות חכמים וגדריהם יסוד לדרך היראה. כי יעשה גדר והרחקה פן תגע יד אדם באיסור התורה. כבעל השדה אשר יעשה גדר לשדהו מאשר יקר בעיניו כי ירא פן יכנסו בו בני אדם והיה למשלח שור ולמרמס שה. כענין שנאמר (ויקרא יח): \"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי\". ועשו משמרת למשמרתי. ורב הזהירות והגדר והרחקה מן האיסור הלא זה מעיקרי המורא. והמרבה להזהר יגיע אל השכר הגדול כענין שנאמר (תהלים יט): \"גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב\". על כן אמרו חביבין דברי סופרים יותר מיינה של תורה. כי גדריהם וגזרותם מעיקרי היראה. ומצות היראה שכר הרבה כנגד מצות רבות כי היא היסוד להם. והדוגמא לדבר כי הנזהר מהתיחד עם אשה מפחדו פן יכשל בעון וכאשר גזרו רבותינו זכרונם לברכה. הלא זה מאשר זרח על נפשו אור יראת אלהים ית':",
+            "והנה הקדמנו לך בשער היראה. כי נתחייב אדם לראות בבנים ולהבין בהם ולהבדיל בין עקש ופתלתול ובין הישר הולך. לתועלת נשגבה אשר הודענוך. והנה כי תראה אנשים זוללים מזלזלים בנטילת ידים וישבו לאכול לחם ואינם מברכים לפני אכלם ואחר אכלם. וכהנה רבות דברי חכמים ותקנותם אשר פורצים גדרם. בזאת יבחנו. בזאת תדע ובחנת את דרכם כי הם רעים וחטאים לה' מאד ואחריתם עדי אובד. ועליהם אמרו כי העובר על דברי חכמים חייב מיתה. כי המעללים האלה לא יכריחם היצר עליהם. ולא תתקפם תולדות החומר והתאוה הגשמית לחטוא בהם. אין זה כי אם רוע לב ופירוק עול שמים מעל צוארם. והנה הם ככל המון כת הזדים האומרים לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו. גם הם רחוקים מדרך האמת. גם הכת אשר אינם נזהרים מגבינה של עו\"ג ובשולי עו\"ג כי יקלו דברי חכמים בעינם. אף על פי שחוטאים למלא בטנם הנה בזו לדברי חכמים ושברו עול התורה (והמורה) [והמורא]. גם עליהם אמרו העובר על דברי חכמים חייב כאשר ביארנו. והשנית כי אחרי שידעו כי עם הקודש נשמרים בכל אלה. הבדל הבדילו עצמם מעל עמנו ופרשו מדרכי צבור. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי הפורשים מדרכי צבור יורדין לגיהנם ונדונין שם לדורי דורות. ודע כי העובר על דברי חכמים. ענשו היה ביד בית דין להכותו מכות מרדות. כפי אשר עיני בית דין היו רואות ליסר ולענוש בעת ההיא. אם לפחות מארבעים או להוסיף להכותו על אלה:",
+            "המדרגה הב' חומר מצות עשה.<br>יסוד השכר ושורש הגמול חלף העבודה בקיום מצות עשה. כמו שנאמר (משלי יג): \"וִירֵא מִצְוָה הוּא יְשֻׁלָּם\". ונאמר (מלאכי ג): \"וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם ... בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ\". והעבודה היא במצות התלויות במעשה. בין שאין בהם זולתי מצות עשה בין יש עמהן לא תעשה. כגון שנאמר (דברים טו): \"לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וגו'\". ומצות העבודה תתבאר בשער העבודה בעז\"ה. אולם ימצא דרך בשכר הנזהר מעבור על מצות לא תעשה. אשר השג ישיג לשכר עושה מצוה כגון אם הזדמן דבר עבירה ליד האיש. והתאוה תאוה לדבר ערוה וכבש יצרו כי זה מעיקרי יראת הש\"י. וכן מי שהזדמן לידו להתעשר באונאה ותרמית ואין רואה ואין יודע. והתהלך בתומו ובור כפיו. שכרו על זה כזורע לצדקה וטורח במצוה. וכן כתוב (תהלים קיט): \"אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ\". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כיון שלא פעלו עולה בדרכיו הלכו. וכבר הקדמנו לך פירוש המקרא הזה. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה ישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה כגון שבא דבר עבירה לידו וניצול ממנו. ועוד אמרו (מלאכי ג): \"לְיִרְאֵי ה'וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ\" זה הבא דבר עבירה לידו וניצול ממנו. גם השכר הזה עקרו ויסודו מצות עשה שכבש יצרו ביראת אלהים כמו שנאמר (דברים י): \"אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא\". ואמרו רבותינו ז\"ל הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות. והנה בתורה פורש מה יעשה לכל העובר על מצות לא תעשה ויחלק עליהם עונשים ומשפטים ודת מה לעשות בהם. והעונשים מלקות ארבעים מיתה וכרת ביד שמים וארבע מיתות בין דין. ומתן שכרן על כל מצוה לא נתפרש בתורה כדי שלא יחדלו לקיים המצות הקלות ויתעסקו בחמורות לבדנה:",
+            "ומשלו על זה מענין המלך אשר אמר לעבדיו לנטוע בפרדסו כל עץ נחמד. ושכר אמר לתת להם ולא הודיעם שכר מטע כל אילן. כי חפץ המלך אשר לא יחסר כל בפרדסו. על כן יטעהו רב מינים נטעי נעמנים. ואלו ידעו עבדיו שכר נטיעת כל עץ מעצי הפרדס אז יתנו את כל עמלם בנצרי מטעיו אשר שכרם רב מן השאר להרבות השכר. כן ענין המצות. כי הואיל השם לזכות את ישראל בקיום כל המצות. להנחילם חיי עולם ולהיות כל המצות יחדיו לוית חן לראשם. כי בהשלים חק מלאכתם תהי משכורתם שלימה מעמו. הלא ידעת כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה. אף על פי שאמרו ת\"ת כנגד כולם. והמצוה הקלה שכרה גדול והפלא אשר לא ימד ולא יספר. הלא תראה במצות שלוח הקן שאין בה טורח ולא פיזור ממון נאמר עליהם (דברים כב): \"לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים\". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה רבי יעקב אומר אין לך מצוה קלה בתורה שאין תחיית המתים תלויה בה שנאמר בשלוח הקן למען ייטב לך וגו' למען ייטב לך לעולם שכלו טוב והארכת ימים לעולם שכלו ארוך. ומה אם מצוה קלה שהיא בכאיסר אמרה תורה כך. מצות חמורות על אחת כמה וכמה:",
+            "ועתה נדבר בענין עונש ביטול מצות עשה. אמרו רבותינו זכרונם לברכה אם הזהירו את האיש לעשות סוכה או לולב ואינו עושה מכין כו'. ואמרו כי האנשים אשר לא הניח על ראשם תפילין מעולם הם נקראים פושעי ישראל בגופן. ועונשם חמור מן העובר פעם אחת על חייבי כריתות. ואמרו כל שעונותיו מרובין מזכיותיו ובכללן עון פושעי ישראל בגופן כגון שלא הניח תפילין מעולם או עוברי עבירה כגון עריות. ליום הדין יורדין לגיהנם ונדונין שם י\"ב חודש. לאחר י\"ב חודש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים שנאמר (מלאכי ג): \"וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר וגו'\". ואמרו מי שמקל (בעיניו) [בענין] מצות עשה כמו המבזה חולו של מועד שיש בו מצות עשה שנאמר (שמות כג): \"אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר\". אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא. ויש על כל מצות עשה אזהרת לאו כוללת שנאמר (דברים יג): \"לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ\":",
+            "וקיום מצות עשה נקראת יראת שמים כמו הזהירות במצות לא תעשה. שנאמר – (ויקרא יט): \"מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'.\". ונא' (תהלים לד): \"יִרְאַת ה' אֲלַמֶּדְכֶם\". ונאמר אחריו \"סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ\". למדנו מזה כי מי שאינו עוסק בעשיית הטוב ובקשת שלום הפר יראת שמים. והוא מן הרשעים. כי לא ירא אלהים שנאמר – (קהלת ח): \"וְטוֹב לֹא יִהְיֶה לָרָשָׁע וְלֹא יַאֲרִיךְ יָמִים כַּצֵּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים\":",
+            "ויש במצות עשה מן החמורות שאין המון העם נזהרים בהם כגון הזכרת שם שמים לבטלה שנאמר (דברים י כ): \"אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא\" ואמרו רבותינו זכרונם לברכה הוזהרנו בזה שלא להזכיר שם שמים לבטלה. וכן ג\"ח שהיא מ\"ע שנאמר (שמות יח): \"וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ\" זו גמילות חסדים. ואמרו גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה שהצדקה לעניים וגמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים. על כן אמרו על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. והנה הצדקה בממונו. וגמילות חסדים בין בגופו בן בממונו. כי חייב אדם לטרוח בדרישת טוב לעמו ולשקוד בעמל נפשו על תקנת חבירו אם דל ואם עשיר. וזאת מן החמורות ומן העיקרים הנדרשים מן האדם שנאמר (מיכה ו): \"הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד\". וכן מצוה להכנס לפנים משורת הדין שנאמר (שמות יח): \"וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן\" ואמרו רבותינו זכרונם לברכה זה לפנים משורת הדין. ויש בענין זה דרכים רבים אשר תהיה בהן המצוה הזאת מן החמורות הכל לפי ענין הדין. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דבריהם על דין תורה ולא נכנסו לפנים משורת הדין.",
+            "ויש אנשים רבים בהמון העם חושבים כי אין עיקר האבדון והפסד הנפש זולתי בעבירות שיש בהם מעשה. וכי אין אבדן נפש אל האיש אשר הוא טהור מחטוא במעשה ובדרך העבירות לא הלך וחדל מעשות מצות ומעשים טובים. על כן אנו חייבין להודיע תועי רוח בינה כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה ויתר הקב\"ה על ע\"ג וכו' ולא ויתר על עון ביטול תורה. ואמרו כשם ששכר תלמוד תורה גדול מכל המצות כך עונש המבטלה גדול מכל העבירות. ואמרו (במדבר טו): \"כִּי דְבַר ה' בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר\" נאמר על מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק. וכבר זכרנו לך כל אלה בשער התורה:",
+            "ומצאנו בענין אנשי סדום שהיו רעים לה' מאד בכמה עלילות נשחתות כמו הגזל והחמס ועיוות הדין וגלוי עריות. עם כל זה הזכיר הכתוב כי אבדו ונשמדו בעון בטול הצדקות. שנאמר (יחזקאל טז, מט) \"הִנֵּה זֶה הָיָה עֲו‍ֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וגו' וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה\". ונאמר על האנשים שאינם עורכים מחשבות להתבונן תמיד ביראת ה' (ישעיהו, כט) \"וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה. לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא\". ונאמר (ירמיהו, יב) \"מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה וגו' קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם\". ונאמר (תהלים עג): \"כִּי הִנֵּה רְחֵקֶיךָ יֹאבֵדוּ\":",
+            "ודע כי לפי גודל המצוה. יגדל עונש מי שיחדל לעשותה אף על פי שאינו עושה מעשה בהפרתה. כמו שמצינו במצות הפסח ובמצות המילה שהם מצות עשה ויש בהן כרת:",
+            "ודע כי המעלות העליונות נמסרו במצות עשה. כמו מעלות הבחירה שנאמר (דברים ל): \"וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים\". ומעלות תלמוד תורה שנאמר (דברים ו): \"וְדִבַּרְתָּ בָּם\". ומעלות לכת בדרכי ה' שנאמר (דברים כח): \"וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו\". ומעלות התבונן בגדולת ה' שנאמר (דברים ד): \"וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים\", ודוד אמר (תהלים יד): \"ה' מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים\", ומעלות זכרון חסדיו והתבונן בהם שנאמר (דברים ח): \"וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ\" ונאמר (דברים ו): \"אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא\". ומעלות האהבה שנאמר (דברים ו): \"וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ\" ומעלות הדביקות שנאמר (דברים י): \"וּבוֹ תִדְבָּק\". לכל אחת מהנה כמה מדרגות כאשר יתבאר בעז\"ה. ובעבור מעלות האלה נברא האדם שנאמר (ישעיה מג): \"כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו\". ומה תקות הנברא אם לא ישים עמל נפשו ועיקר עסקו בדברים שנברא בעבורם:",
+            "והנה נתבאר בתורה עונש ביטול המצוה שנאמר (דברים כז): \"אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם\". אמר לעשות אותם יורה כי זה נאמר על ביטול מעשה המצוה:",
+            "ודע כי נתחייב הנברא להיות ציר נאמן ועבד משכיל בכל מלאכת עבודת אדוניו. והפועל הנאמן יהיה מהיר במלאכתו וישגיח על מלאכת הפועלים חבריו. ועיניו על דרכיהם לראות אם באמונה הם עושים ויזהירם ויודיעם את המעשה אשר יעשון. כי חפצו ורצונו אשר תעשה מלאכת אדוניו בלא רמיה על כן יחזיק ידי עושי המלאכה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בספרי ארור אשר לא יקים. אדם שלמד ושנה ולימד לאחרים וקיים את התורה ויש בידו כח להחזיק ידי העוסק בתורה ובמצות ולא החזיק הרי הוא בכלל ארור אשר לא יקים:",
+            "ומן המצות החמורות. שלא לדון בערכאות של עובדי כוכבים שנאמר (שמות כא): \"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים\" \"לפניהם\" ולא לפני כנענים, ופושעים יכשלו בם. וכבר הקדמנו לדבר בעבירה הזאת:",
+            "ועל ביטול מורא אב ואם שהיא מצות עשה. שנאמר – (דברים כז) ארור מקלה אביו ואמו. ענין מקלה, שמזלזל בכבודם ומפר מוראתם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ויקרא יט) איש אמו ואביו תיראו, איזהו מורא אב לא ישב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו:",
+            "ומצות תפילין ומצות מזוזה מצות עשה הם. והנם בכלל קבלת מלכות שמים כי על כן נכתבו בפרשת שמע ישראל. ותוכל להתבונן מזה על עונש המבטל המצות האלה כי הוא שובר עול מנתק מוסרות. וכבר הקדמנו לדבר על המצות האלה. ועל מצות ציצית אמרו רבותינו זכרונם לברכה בספרי שהציצית מוספת קדושה שנאמר (במדבר טו) למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלהיכם. וגם (פי' כמו אף על פי ) כי אין מצות ציצית זולתי על מי שיש לו בגד אשר לו ארבע כנפות, ואם אין לו בגד כזה אינו חייב לקנותו. אף גם זאת (פי' כמו מכל מקום) אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי ענוש יענוש לעתות בצרה על דבר אשר לא חמד בלבבו יופי המצוה ושכרה, לבעבור סבב פני דברי חיובה עליו. ולקחת לו בגד שיש לו ארבע כנפות לעשות בו ציצית על כנפיו:",
+            "ודע כי הירא את דבר ה' יחמיר וידקדק וישים נפשו בכפו על מצוה קלה כמו על החמורות. כי לא יבינו (פי' יבינו ישימו לב) לאשר המצוה הזאת קלה לעומת החמורות. אך יבינו לגדולת המזהיר עליה יתברך. ופקח עיניך היטב לראות כי העיקר הנכבד הזה נתבאר בתורה. כי נכתב על מצות הקימה מפני שיבה כמו שנכתב על מצות מורא אביו ואמו ושמירת השבת. אני ה'. ורבות מן המצות אשר הרבה מן העם הנמצאים בדור קצרי יד מעשותם הבאנום אל מקום זה יסוד לכל אחד בספר הזה. קחם נא אליך, ענדם על לוח לבך:",
+            "המדריגה הג' לאו שניתק לעשה.<br>אמרו רבותינו זכרונם לברכה לאו שניתק לעשה אין לוקין עליו. כגון (דברים כב) לא תקח האם על הבנים. שניתק לעשה שנאמר (שם) שלח תשלח. ואף על פי שלא היו לוקין בידי בית דין, יש בהם שענשו חמור ונגע עד שמים משפטן נשא עד שחקים. כגון הגזל, שנאמר (ויקרא יט) לא תגזול, וניתק לעשה (שם ה) והשיב את הגזלה. ואמרו לא נחתם גזר דינם של דור המבול אלא על הגזל שנאמר (בראשית ו) קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס. ואף על פי שערוה חמורה מן הגזל, מדת עונש גזל להקריב יום אידו ולהחיש עתידות לו.<br>ועוד אמרו (ויקרא רבה לג:ג) סאה מלאה עונות אין מקטרג בכולן כמו הגזל. ואמר שלמה המלך עליו השלום על אוצרות המרמה והאונאה (משלי כא) פועל אוצרות בלשון שקר הבל נדף מבקשי מות. פירוש אוצרות המרמה והאונאה הבל נדף הם כי אחריתם לכליון. ועודם ברשותו צוררים הם לו ומבקשים נפש בעליהם ומסבבים למותו. וכענין שאמר חבקוק עליו השלום (חבקוק ב) הוי בוצע בצע רע לביתו וגו' כי אבן מקיר תזעק וגו'. וגזל העני חייבין עליו מיתה בידי שמים שנאמר (משלי כב) אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש. פירושו – אל תגזול דל בעבור שהוא דל ואין עוזר לו, ואל תדכא עני בשער בהכלמה ובבזיון. ובשער, כלומר ברבים, וכענין שנאמר (ישעיה ג) מה לכם תדכאו עמי ופני עניים תטחנו. כי ה' יריב ריבם אחר שאין להם סומך ומי שיטעון ויריב ריבם. וקבע את קובעיהם נפש אחרי שהובאת אליו צעקת הדל לא יקח ממך ממון תחת הגזילה אשר גזלת אבל ישל אלוה נפשך. ונאמר (איוב כז) כי מה תקות חנף כי יבצע כי ישל אלוה נפשו, ונאמר (משלי א) כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח.<br>ומי שיציק ויצער אלמנה ויתום בין בגזל בין בעושק בין הכלמה וכל מיני הצער חייב מיתה בידי שמים. וכן הדיינים שיש בידם להציל גזול מיד עושק, ויתום לא ישפוטו, משפט מות להם שנאמר (שמות כב) כל אלמנה ויתום לא תענון. ואם ענה תענה אותו כי אם צעק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים. פירושו – והיו נשיכם אלמנות כנגד עינוי האלמנה ובניכם יתומים כנגד עינוי היתום מדה כנגד מידה. והמצער כל איש מישראל אף על פי שלא נכתב בו העונשים האלה עובר בלא תעשה שנאמר (ויקרא כח) לא תונו איש את עמיתו, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה באונאת דברים הכתוב מדבר. והוא מענין הצער והמצוק מלשון (ישעיה מט) והאכלתי את מוניך את בשרם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה. ובמקום שדיבר הכתוב מאונאת ממון הזכיר שם מקח וממכר שנאמר (ויקרא כח) וכי תמכרו ממכר לעמיתך. ואמרו גדולה אונאת דברים מאונאת ממון שזה בגופו וזה בממונו. וזו נאמר בה (שם) ויראת מאלהיך וזו לא נאמר בה ויראת:",
+            "והנשך והריבית יש בהן לא תעשה שנאמר (שם כה) אל תקח מאתו נשך ותרבית. וניתק לעשה שנאמר – (שם) וחי אחיך עמך. פירושו – אם לקחת מאתו נשך ותרבית השב תשיבם לאחיך למען יחיה עמך. וענשו חמור מאוד, כל זמן שלא תיקן המעוות שאינו בא לתחיית המתים. שנאמר (יחזקאל יח) בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה, פירשו – רבותינו זכרונם לברכה על ענין תחיית המתים. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל מי שיש בידו עון הריבית אין מלאך מליץ [מלמד] עליו זכות. וזהו שנאמר וחי בלשון שאלה ותמיהה. היש מליץ שיאמר כי דתו לחיות. כולם יענו ויאמרו לא יחיה:",
+            "המדרגה הד' לאו שאין בו מעשה.<br>אמרו רבותינו זכרונם לברכה לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו. ומפורש בדבריהם ז\"ל כי לאו שאין בו מעשה חמור מן הלאו שניתק לעשה. ויש באזהרות שאין בו מעשה אזהרות תלויות בלב. מהן בלשון ומהן בקפיצת יד והמנע מן המעשה. וכן יש עבירות שאין בהם מעשה ותלויות בחוש השמע ובחוש הראות. וראינו רבים מבני אדם שכחו רבות מהם. ויש אשר ידעו ואינם נזהרים בהם מפני שאינן תלויות במעשה. כי העבירות התלויות במעשה כמו אכילת החלב והדם והנבלה והטרפה אין הדבר קרוב להכשל בהן כמו העבירות הנעשות במחשבה ובלשון ובשבת מן המעשה. על כן ראינו לזכור מקצתם להזכיר ולהזהיר אשר לא ידע להזהר. ולא באנו להאריך בהם זולתי לרמוז עליהן להיות לזכרון לשבי פשע.",
+            "מן האזהרות התלויות בלב. השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך (דברים ח) ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל מקום שנאמר השמר, פן, ואל, הרי זה לא תעשה. הוזהרנו בזה לזכור את הש\"י בכל עת. וחייב האדם להשתדל לקנות לנפשו תמיד ההנהגות המחויבות מן הזכירה. כמו היראה והצניעות וקישוט המחשבות וטכסיס המדות. כי זרע הקודש ישיגו כל הנהגה נאוה והמעטירה בעליה מזכירת השם ית' כמו שנאמר – (ישעיה מה) בה' יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל:",
+            "השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך (דברים ד) ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל השוכח דבר אחד מתלמודו עובר בשני לאוין. יכול אפילו תקפה עליו משנתו ? ת\"ל (שם) ופן יסורו מלבבך. לא דבר הכתוב אלא במי שיסירם מלבו על ידי שהוא בטל מן התורה ואינו הוגה בה תמיד:",
+            "אל תאמר בלבבך בהדוף ה' אלהיך אותם מלפניך לאמר בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת [וגו'] לא בצדקתך וביושר לבבך וגו' (שם ט). הוזהרנו בזה שלא נדמה בנפשנו הצלחתנו בצדקנו ויושר לבבנו. אבל נאמין ונדע עם לבבנו, כי הצלחתנו מחסד העליון ורב טובו, וכענין שאמר יעקב אבינו עליו השלום (בראשית לב) קטנתי מכל החסדים ומכל האמת:",
+            "לא תנסו את ה' אלהיכם (דברים ו). והוזהרנו זה שלא יאמר אדם אנסה נא בעבודת הצדקה יצליח ה' דרכי ואבחן בכשרון המעשה אם כסף וזהב ירבה לי. והאיש הטוב לא נמצא בו רפיון ידים אם עמלו בחכמה ודעת וכשרון המעשה ולא צלחה דרכו בענין קנין כספו ובשאר טובת חפצי הגוף. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי במצות המעשרות בלבד הותרה הבחינה שנאמר (מלאכי ג) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת. אומר שלמה המלך עליו השלום (משלי ג) כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך וימלאו אסמיך שבע [וגו'] מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו. פירוש אם לא יהיה לך כן להמלא אסמיך שבע בתתך מהונך ומראשית כל תבואתך לעבודת הצדקה, אבל יאחזוך ימי עוני, אל תמאס מוסר ה' ודע כי גם זה לטובתך. כי את אשר יאהב ה' יוכיח להטיב באחריתו, להיות תמורת שכר העולם הזה ותחת כבודו. שכר אמת והטוב הצפון העומד לעד לעולם:",
+            "כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם לא תירא מהם (דברים ז):",
+            "כי תצא למלחמה וגו' וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם (דברים כ) הוזהרנו בזה שאם יראה האדם כי צרה קרובה, תהיה ישועת ה' בלבבו ויבטח עליה. כענין שנאמר – (תהלים פה) אך קרוב ליראיו ישעו וכן כתוב (ישעיה נא) מי את ותיראי מאנוש ימות:",
+            "לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא (דברים א). הוזהרנו בזה להאמין שלא יקרנו נזק מצד משפט הצדק כאשר לא נכיר בו פנים. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזרתן. וזהו פירושו כי המשפט לאלהים הוא שלא יבואכם נזק בסיבתו.",
+            "לבלתי רום לבבו מאחיו (דברים יז). הוזהרנו בזה להסיר מנפשנו מדת הגאוה. ושלא יתגאה הגדול על קטן ואפילו המלך לא ירום לבבו מאחיו, וכי ישתרר עליהם גם השתרר בהנהגותיו,אך היה יהיה שפל רוח. והגאוה מן העבירות החמורות המאבדות ומכלות הנפש שנאמר (משלי טז) תועבת ה' כל גבה לב. ומה יועיל קנין כספו ורב עושרו וגנזי מרומיו. והנה אחרי כי נתעב ונאלח גבהי תפארת גדולתו עמוקים משאול. ואל יתהלל חכם זולתי בעבודת הש\"י וביראתו. והבטחון בו ובאהבתו והדבקות בו. שנאמר (דברים כא) הוא תהלתך והוא אלהיך. ונאמר (ירמיה ט) אל יתהלל חכם בחכמתו וגו' כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי:",
+            "נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו (דברים טו). והזהרנו בזה להרחיק מנפשנו צרות העין. ולהיותנו טובי עין. כענין שנאמר (משלי כב) טוב עין הוא יבורך. ולא די במתנת היד לבד, כי אם אשר נטע בנפשותינו מדת הנדיבות. על כן הזהיר ואמר ולא ירע לבבך אחר שנאמר נתן תתן לו:",
+            "לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך (דברים טו). הוזהרנו להסיר מנפשנו מדת האכזריות. ונטוע בה נטעי נעמנים, הם הרחמים והחסדים הנאמנים. כמו שכתוב (שם כה) והלכת בדרכיו. ובעבור כי מן האפשר שלא יקפוץ את ידו ויחון את העני ולא מדרך רחמנות. כענין שנאמר (משלי יב) ורחמי רשעים אכזרי. על כן כתוב לא תאמץ את לבבך. ועונש האכזריות רע ומר. כאשר יתבאר בשער האכזריות בעזרת האל. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (דברים יג) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך. כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים:",
+            "ולא תחוס עיניך ולא תחמול ולא תכסה עליו (דברים יג:ט). הוזהרנו בזה שלא לחמול ולרחם על המחטיאים והמכשילים בני אדם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל הנעשה רחמני על האכזרים לסוף נעשה אכזרי על הרחמנים:",
+            "לא תקום ולא תטור את בני עמך (ויקרא יט). אמרו רבותינו זכרונם לברכה אי זו היא נקימה אמר לו השאילני קרדומך אמר לו איני משאילך כדרך שלא השאלתני את שלך. ואיזהו היא נטירה. אמר לו הריני משאילך. ואיני כמותך שלא השאלתני. ואין העונש בזה על הדיבור אלא על נטירת הלב. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי אזהרת הנטירה על דבר שבממון. אבל על דברי גאוה ובוז ודרישת רעה מותר לשום הדברים על לבו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה על זה כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם. אבל אם יבקשו ממנו מחילה יעבור על מדותיו:",
+            "לא תשנא את אחיך בלבבך (ויקרא יט). הוזהרנו בזה להסיר מנפשנו מדת השנאה והיא מדה מעוללת פשעים רבים. ומסבבת כמה עלילות נשחתות. כמו לשון הרע שהוא שקול כנגד כמה חייבי מיתות בית דין כאשר יתבאר. וכמו דרישת רעה. והשמחה לאיד. וגרמת נזקים לחבירו. והליכת רכיל. ונקימה ונטירה. ומאבדת טובה הרבה מן הנפש. כאשר יתבאר בשער השנאה. וראה עד היכן הגיע עונש השנאה. כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה בית שני שהיו עוסקים בתורה ומעשים טובים מפני מה חרב. מפני שנאת חנם שהיתה ביניהם.",
+            "ונשמרת מכל דבר רע (דברים כג). פירשו ז\"ל לא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה. ואף על פי שאינו מהרהר כדי לעשות. ודבר הלמד מענינו שכתוב אחריו (שם) כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה:",
+            "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם (במדבר טו). והזהרנו בזה שלא לחשוב לעשות עבירה וכל דבר פשע וחטא. כענין שנאמר (משלי כד) מחשב להרע. ושלא להרהר בדברי המינים. פן יכשל וימשך אחריהם. ואשר ישיב אל לבו כי הש\"י בוחן לב וחוקר כליות. איך יעיז פניו לטמא לבו לדבר בליעל יצוק בו. ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי כד) זמת אולת חטאת. עוד אמר (שם ו) שש הנה שנא ה' ושבע תועבות נפשו לב חורש מחשבות און:",
+            "לא תשא שמע שוא (שמות כג). והוזהרנו בזה שלא לקבל לשון הרע. וכמו שאמר התרגום לא תקבל שמע דשקר.",
+            "לא תחמוד בית רעך (שמות כ). ולא תתאוה בית רעך (דברים ח). הוזהרנו בזה שלא להתעולל עלילות ברשע לקחת שדה וכרם וכל אשר לרעינו, גם כי נתן מכרם. והוזהרנו על מחשבת הדבר הרע הזה שלא נסכים במחשבתנו לעשותו שנאמר לא תחמוד. ואם יכסוף אדם שימכור לו חבירו שדה או כרם או אחד מחפציו ולא יש את נפשו למכרו, ואם יפצר בו ברוב דברי תחנונים יבוש להשיב פניו, אסור לפצור בו, כי זה כמו הכרח ואונס. והחומד לקחת כל חפץ והוא איש נכבד, שאם ישאל שאלה אור פניו לא יפילון, אסור לשאול מעם רעהו מקח או מתת, בלתי אם ידע כי נתן יתן לו בנפש חפיצה. ולא ירע לבבו בתתו לו:",
+            "מן האזהרות התלויות בלשון. כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויביך לפניך והיה מחנך קדוש ולא יראה בך ערות דבר (דברים כג). אמרו ז\"ל כי בכלל האזהרה הזאת. כי בהגותנו בתורת הש\"י. ובדברינו בתפלה לפניו. יהיה מחנינו קדוש ולא יראה בנו ערות דבר. לכן נצטוינו בזה להזכיר שם שמים בקדושה. ולעסוק בדברי תורה ותפלה בקדושה. ושלא להזכיר שם שמים ודברי תורה אם הוא ערום. או אם יש שם אדם ערום כנגדו. וכן הוזהרנו שיהיה המקום נקי. כמו שנאמר (שם) וחפרת בה ושבת וכסית את צאתך. וכ\"ש כי הוא מוזהר שלא להזכיר שם שמים אם אין ידיו נקיות. ואם נגעו ידיו בדבר הנמאס עליו ירחצם. וכענין שנאמר (תהלים כו) ארחץ בנקיון כפי. ובלכתו בדרך והוא מסתפק אם הדרך נקי אל יזכור שם שמים. ואל ידבר בדברי תורה. ואם יש דבר שאינו נקי לאחריו כגון צואה או נבלה או מי משרה. צריך שירחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח ולפניו כמלא עיניו. והזהירות בזה מדרכי יראת שמים. שנאמר (מלאכי ג) ליראי ה' ולחושבי שמו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (במדבר טו) כי דבר ה' בזה זה המדבר דברי תורה במבואות המטונפות. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (דניאל ב) יהיב חכמתא לחכימין מפני כי חכמים מכבדים את התורה ועוסקים בה בקדושה. ואלו נתנה לטפשים היו מדברים בדברי תורה במבואות המטונפות:",
+            "ויש באזהרות התלויות בלשון שלוקין עליהן. כי כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה כל האזהרות שבתורה לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומקלל את חבירו בשם. והשבועה לשוא אף על פי שאין בה מיתת ב\"ד. עונשה חמור בידי שמים יותר מהרבה עבירות שיש בהן מיתות ב\"ד כי הנשבע לשקר מחלל את השם. שנאמר (ויקרא יט): \"וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ\".<br>וחילול השם עונשו למעלה מכל העבירות. ולא נכתב כן על אחת מן העבירות אלא על השבועה לשקר ועל ע\"ז שנאמר (ויקרא כ): \"כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי\". ונאמר באזהרות ע\"ז (שמות כ): \"לֹא תִשְׁתַּחְוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא\". רצונו לומר – כי לא יסלח עון ע\"ז על דרך סליחתו לשאר עבירות. כענין שכתוב (ירמיה ה): \"אֵי לָזֹאת אֶסְלַח לָךְ בָּנַיִךְ עֲזָבוּנִי וַיִּשָּׁבְעוּ בְּלֹא אֱלֹהִים\". וכן כתוב באזהרות השבועה לשקר (שמות כ): \"כִּי לֹא יְנַקֶּה ה' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא\". ונכתבה אזהרת השבועה לשקר אחר אזהרת עבודה זרה. יען וביען כי השבועה לשקר נמצא בכנפיה עון חלול השי\"ת.<br>ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בענין מה שכתוב (משלי ל): \"רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי וגו' פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי יְהוָה וּפֶן אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי וְתָפַשְׂתִּי שֵׁם אֱלֹהָי\". השניה קשה מן הראשונה. שנאמר (יחזקאל כ): \"וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל וגו' אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ וְאַחַר אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ עוֹד\". רצונו לומר – כי עון הנשבע לשקר בב\"ד חמור מעונש העובד כוכבים בסתר מפני חלול השם. ואמרו ז\"ל על כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וממשפחתו וכאן ממנו ומכל העולם. ואם חייבו בית דין את האדם להשבע שבועה והוא יודע אשר פיו דיבר שוא. אסור לקבל עליו השבועה לאמר אנכי אשבע למען הפחיד את חבירו. אף על פי שאין בלבבו להשבע שנאמר (שמות כ): \"לֹא תִשָּׂא\". ויש בכלל משמעו לא תקבל להשבע לשוא. וכן אמרו ז\"ל במכילתין. ותרגום (שמות כג): \"לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא\" לא תקבל. ואסור להשבע חנם אף על פי שהוא נשבע על האמת. שנאמר (שמות כ): \"לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא\" ותרגומו למגנא.<br>וכן המסבב להשביע את חבירו חנם גדול עונו. כגון שהיה חברו חייב לו מנה ויכפיל על תביעתו למען יצא קו הדין על הודאתו למקצת להשבע שבועת התורה. או שתובע את חבירו על חנם אשר לא ידע ישאלהו ומשביעו שבועת היסת. ואמרו רבותינו כי זה האיש נקרא גנב שגונב דעת הבריות. ועליו נאמר (זכריה ה): \"הוֹצֵאתִיהָ נְאֻם ה' צְבָאוֹת וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב וְאֶל בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְלָנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְכִלַּתּוּ וְאֶת עֵצָיו וְאֶת אֲבָנָיו\". ומי שהוא יודע שאם ישבע יחשדוהו בני אדם על שבועתו. יש לו להמנע ולחשוך נפשו מן השבועה לכבוד שמים. גם כי האמת אתו:",
+            "אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר (שמות כב). \"לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ\" (ויקרא יט). והזהרנו בזה שלא יקלל איש מישראל בשם ולא באחד מכל הכינויים. ומה שהוזכר בתורה אלהים לא תקלל ונשיא וחרש. כי בא להזהיר שלא לקלל השופט כאשר ירשיעוהו בדין. ולא את הנשיא כאשר יענוש אתו לשלחו ביד פשעו. והוצרך להזכיר החרש. פן תאמר אין עונש בקללתו. אחרי אשר איננו שומע ולא ישיגהו צער על קללתו. ובסוף פרשת משפטים נכתב אלהים לא תקלל. לאמר שלא תקלל השופט את המשפטים האלה. אבל השופט אשר לא כדת אותו תקלל. ואמר רבותינו זכרונם לברכה המקלל את חבירו או את עצמו בשם לוקה וענשו בידי שמים רב מאוד. שנאמר (דברים כח): \"אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתוּבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ. וְהִפְלָא יְהוָה אֶת מַכֹּתְךָ וגו'.\" ופירשו רבותינו זכרונם לברכה ענין הפסוק הזה על מי שמקלל את חבירו או את עצמו בשם.",
+            "ואסור לאדם שיאמר כן יושיעהו השם כאשר הדבר הזה דבר אמת. והנה הוא כזב, כי הנה קלל את עצמו בשם שמכלל הן אתה שומע לאו:",
+            "יין ושכר אל תשת וגו' ולהורות את בני ישראל (ויקרא י) ולהבדיל בין הקודש ובין החול. אמרו רבותינו זכרונם לברכה השותה רביעית יין שאינו מזוג במים אל יורה. ואם שתה יותר מרביעית אף על פי שמזגו אל יורה:",
+            "לא תונו איש את עמיתו (שם כה). באונאת דברים הכתוב מדבר כאשר הקדמנו למעלה. ואמרו רבותינו היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשי אבותיך. וזהו שנאמר (שמות כב) וגר לא תונה ולא תלחצנו. לא תונה – בדברים. ולא תלחצנו – בממון. ובכמה מקומות הזהירה התורה על אונאת הגר מפני אשר שכח עמו ובית אביו ובא לחסות תחת כנפי השכינה. כענין שנאמר – (רות ב) ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך ותלכי אל עם אשר לא ידעת. ונאמר (שם) ותהי משכרתך שלמה מעם ה' אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו. משל לצבי שבא לעדר ושם ירבץ עם הצאן ירעה. וחמל עליו בעל העדר. כי עזב כר נרחב ויעמוד במקום צר:",
+            "(שמות כג): \"לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת\". הוזהרנו בזה שלא לחזק ידי עוברי עבירה בדברים, ושלא להתחבר אל המסכימים אל העול, וכענין שנאמר (ישעיה ח): \"לֹא תֹאמְרוּן קֶשֶׁר לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר הָעָם הַזֶּה קָשֶׁר\":",
+            "ואסור להתחבר אל הרשע בעסקי העולם. שנאמר (דברי הימים ב כ): \"כְּהִתְחַבֶּרְךָ עִם אֲחַזְיָהוּ פָּרַץ ה' אֶת מַעֲשֶׂיךָ\". ונאמר (משלי ג): \"אַל תְּקַנֵּא בְּאִישׁ חָמָס וְאַל תִּבְחַר בְּכָל דְּרָכָיו\" ואמרו רבותינו זכרונם לברכה באבות של רבי נתן אל תהי חבר לרשע אפילו לדבר מצוה. ורבו דרכי מות הנמצאים בחברת הרשעים. וכבר גלינו על העון הזה וכובד ענשו:",
+            "(ויקרא יט): \"וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל\". הוזהרנו בזה שלא להורות את בני ישראל אשר לא כדת ושלא כהלכה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה הוו מתונים בדין. ונמהרי לב להבין ולהרות לא יצילו את נפשם מתת מכשול לפני עור וחטאתם כבדה מאוד. כמ\"ש (תהלים פב): \"לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ יִמּוֹטוּ כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ\". ועוד אמרו הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (משלי ז): \"כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה\" זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה. וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה:",
+            "עוד הוזהרנו מן המקרא הזה. להשיא עצה הוגנת לאשר יועץ עמנו, ולא להכשילו בעצה נבערה. ולא ייעץ את חברו לפי דרכו:",
+            "וחייב אדם לחשוב מחשבות להעלות עצות הגונות ומתוקנות לחבירו. וזה אחד מעיקרי דרכי גמילות חסדים. שנאמר (משלי כז): \"שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב וּמֶתֶק רֵעֵהוּ מֵעֲצַת נָפֶשׁ\":",
+            "(ויקרא יט): \"לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ\". אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי בכלל האזהרה הזאת שלא להוציא שם רע על איש מבני עמנו. ועונשו חמור בידי שמים. כאשר יתבאר במדרגת חייבי מיתה. עוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ אזהרה לדיין שלא יהא רך לזה וקשה לזה:",
+            "וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ (שמות כג). לא יאמר אדם לחבירו שמור לי אצל עבודת כוכבים פלונית:",
+            "לֹא תְחָנֵּם (דברים ז). פירשו רבותינו ז\"ל (ע\"ז כ.) לא תתן להם חן שאסור לאדם שיאמר: כמה נאה גוי זה. עוד פרשו, שלא לתת להם מתנת חנם.",
+            "וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ (במדבר יז). אמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין קי.) כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו. ומותר לספר לשון הרע על בעלי המחלוקת. שנאמר (מלכים א א): \"וְלִי אֲנִי עַבְדֶּךָ וּלְצָדֹק הַכֹּהֵן וְלִבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ לֹא קָרָא\":",
+            "מי שאינו מחזיק במחלוקת על המתיצבים על דרך לא טוב ומושכי העון, הרי הוא נענש מפשעיהם לכל חטאתם, ועובר בלאו שנאמר (ויקרא יט יז): \"וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא\". ונאמר (הושע י ט): \"מִימֵי הַגִּבְעָה חָטָאתָ יִשְׂרָאֵל שָׁם עָמָדוּ לֹא תַשִּׂיגֵם בַּגִּבְעָה מִלְחָמָה עַל בְּנֵי עַלְוָה\". פירוש – אם שם עמדו הדור הזה, לא השיגה אותם בגבעה מלחמה לבער הרע כאשר השיגה מלחמה לבני הדור ההוא. שם עמדו כמו אם שם עמדו, וכן ועזב את אביו ואם עזב. רצונו לומר – ממין חטא גבעה היה חטאתם. אכן הם היו טובים מאלה כי נקהלו ועמדו על נפשם לבער הרע. ונאמר (שופטים ה): \"אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ ה' אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ה' לְעֶזְרַת יְהוָה בַּגִּבּוֹרִים\". ונאמר (דברים א): \"לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ\". וכל מי שהוא לשי\"ת ימסור נפשו על קדושת ה'. שנאמר (שמות לב): \"וַיֹּאמֶר מִי לה' אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי\". ונאמר (במדבר כה): \"וַיַּרְא פִּינְחָס וגו' וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ\". וחובה על כל ירא. אף כי אוהב טהר לב, להעיר קנאה כי יראה והנה יד שרים וסגנים במעל. ואמרו רבותינו (ב\"ר כו-ה): כל פרצה שאינה מן הגדולים אינה פרצה, שנאמר (עזרא ט ב): \"וְיַד הַשָּׂרִים וְהַסְּגָנִים הָיְתָה בַּמַּעַל הַזֶּה רִאשׁוֹנָה\":",
+            "ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך (ויקרא כה). לא ישתעבד אדם בחביריו. ואם אימתו עליהם או שהם בושים להחל דברו. לא יצוה אותם לעשות קטנה או גדולה. אלא לרצונם ותועלתם. ואפילו להחם צפחת מים או לצאת בשליחות אל רחוב העיר לקנות עד ככר לחם. אבל אדם שאינו נוהג כשורה מותר לצוותו לכל אשר יחפוץ:",
+            "לא תחללו את שם קדשי (ויקרא כב), זה מחייבי כריתות כאשר יתבאר. ודע, כי ההפסד והאבדון המצוי בנפשות המון העם, הלא הוא על שפת לשון, כי הם מזכירים שם שמים לבטלה, וגם מזכירים מבלי מורא. ועל ענין זה פירשו רבותינו זכרונם לברכה מה שכתוב (ישעיה א) ישראל לא ידע. גם אינם מדקדקים בנקיות המקום ונקיון כפים. וחכמי ישראל היו מנדים ומשמתים המוציא שם שמים לבטלה, והיו חושדים אותו על השבועה, ואמרו (נדרים ז:) השומע מחברו שמזכיר שם שמים לבטלה, צריך לנדותו. ואם לא נידהו, הוא עצמו יהא בנידוי.",
+            "ועל דברת בני האדם שאינם נזהרים בלשונם בכבוד ת\"ח בין בפניהם בן שלא בפניהם. נעשים אפיקורסים שאין להם חלק לעוה\"ב. וכן אבדון ארבע כתות הלא הוא בחטאת פימו דבר שפתימו. הכל כמו שיתבאר בשער הזה. על כן כתוב (משלי יח) מות וחיים ביד לשון:",
+            "והתבונן וראה עון הלשון וכובד פשעו. כי המקלל אביו ואמו ענשו חמור מן המכה. כי משפט המקלל בסקילה שהיא החמורה במיתות בית דין. והמכה משפטו בחנק:",
+            "וגם רבים נוקשים ונלכדים. בחללם החושים הנכבדים. חוש הראות. וחוש השמע. ונאמר על חוש הראות (במדבר טו) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. הוזהרנו בזה שאל יסתכל אדם באשת איש ובשאר עריות פן יוקש בם:",
+            "ומן העבירות התליות בחוש הראות. רום עינים. כי הוא מעולל מן הגאוה שנאמר (תהלים קא,ה) גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל:",
+            "ומדברי רבותינו על חוש השמע, (כתובות ה:) אל ישמיע אדם לאזניו דברים בטלים שהם נכוים תחלה לאיברים. ועל המאזין לכל פה דבור נבלה נאמר (משלי כב) שוחה עמוקה פי זרות. ישיתו לב לכל אלה יראי אלהים ובעלי תשובה. להציל את נפשם מיד להבה. וכבר הקדמנו לך דברים נכבדים בענין זה. ובשערי גדרי הזהירות:",
+            "<b>מן האזהרות התלויות בקפיצת יד והמונע מן המעשה</b><br>לא תקפוץ את ידך מאחיך האביון וגו' השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו (דברים טו). למדנו מזה כי הנמנע מלהלוות לעני עובר בשני לאוין שהם השמר פן. ואם לעת אשר קרבה שנת השבע הוזהרנו שלא נחדול מלהלוות מיראת דבר השמטה. אף כי בזמן שלא יפסיד חובו. כי יגדל חטא הקופץ ידו מלהלוות. ועל גודל העון קרא הכתוב מחשבת צר העין מלהלוות \"דבר בליעל\". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד כוכבים. כתיב כאן פן יהיה דבר עם לבבך בליעל. ושם כתיב (שם יג) יצאו אנשים בני בליעל מקרבך. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי נקרא צר העין בליעל. וכן כתוב (ש\"א כה) אל איש הבליעל הזה על נבל על שהיה צר עין שאמר לעבדי דוד (שם) ולקחתי את לחמי ואת מימי ואת טבחתי וגו'. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת סג.) גדול המלוה לעני יותר מן העושה צדקה:",
+            "לא תעשוק את רעך (ויקרא יט). ואמר דוד עליו השלום (תהלים לו) לוה רשע ולא ישלם. (ויקרא יט) לא תלין פעולת שכר אתך עד בקר. (דברים כד) ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ב\"מ קי:):שכיר יום גובה כל היום וכל הלילה, שכיר לילה גובה כל הלילה וכל היום, אחד שכר הבהמה ואחד שכר האדם ואחד שכר הכלים עובר עליהם על בל תלין, קבלנות עובר עליו על בל תלין:",
+            "לא תלין נבלתו על העץ (דברים כא). המלין את מתו עובר בלאו. זולתי אם הלינו לכבודו.",
+            "לא תוכל להתעלם (שם כב). הוזהרנו בזה שלא להתרשל מהצלת ממון חברינו בין מטלטלין בין קרקעות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שם) וכן תעשה לכל אבדת אחיך לרבות אבדת קרקעות. כגון אם היו מים שוטפים ובאים שם חייב לגדור בפניהם. אף כי הוזהרנו להשתדל בהצלת חברנו ולשית עצות לעזרתם בעת צרתם. וכן כתוב (ויקרא יט) לא תעמוד על דם רעך. ואמר שלמה (משלי כד) התרפית ביום צרה צר כחך. פירושו – אם יש לך כח להציל בעצה או בהשתדלות ואתה מראה את נפשך שאין בך יכולת. יקצר כחך. מדה כנגד מדה. ונאמר אחריו (שם) כי תאמר הן לא ידענו זה הלא תוכן לבות הוא יבין ונוצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו. הנה המניעה מן ההצלה ושית עצות על העזר הקב\"ה יחשוב לו כפעלו:",
+            "וטוב ונכון מאוד להיות בכל עיר ועיר מתנדבים בעם מן המשכילים להיות נכונים ומוזמנים לכל דבר הצלה. בהיות איש או אשה מישראל שרוים בצער. והנה נתחייבנו לטרוח בשור אחינו או שיו הנדחים. להיות עמנו עד דרוש אחינו אותו. עתה מה לעשות יקר וגדולה לבעליהם. וכן כתוב (ישעיה נח) ועניים מרודים תביא בית:",
+            "הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא (ויקרא יט). הוזהרנו בזה שלא נשא חטא בחטא חבירנו בהמנענו מהוכיח אותם. ואם איש אחד יחטא. בהגלות נגלות חטאו. כל העדה יענשו עליו אם לא יוכיחוהו בשבט מוסרם. וכן כתוב (יהושע כב) הלא עכן בן זרח מעל מעל בחרם ועל כל ישראל היה קצף והוא איש אחד לא גוע בעונו. ונאמר (דברים כט) והנגלות לנו ולבנינו עד עולם. ואפילו אומות העולם אמרו (יונה א) ונדעה בשל מי הרעה הזאת. אף כי ישראל שהם ערבים זה בזה.",
+            "ולהנצל מן העונש הזה. נכון הדבר לבחור אנשי אמת ולחזות מכל העם אנשי חיל. לתתם ראשי השגחה על כל שוק ומגרש משכנותם, להשגיח על שכניהם ולהוכיחם על כל דבר פשע ולבער הרע:",
+            "כי תדור נדר לה' אלהיך לא תאחר לשלמו (דברים כג). הנה יש עונש באיחור הנדרים והצדקות אף על פי שמשלם אותם אחרי כן. ואם נדר אדם לתת צדקה לעניים חייב לשלם אותו מיד. ואם מדרך השכחה יארע לו איחור הנדרים. אף גם זאת ענוש יענש. כי אחרי שהוא יודע שהשכחה מצויה באדם. היה לו לזכור נדריו ולהעלותם על לבו תמיד לבלתי ישכחם. כענין שנאמר (משלי כ) מוקש אדם ילע קדש ואחר נדרים לבקר. על כן ענשו חמור על פשיעתו. שנאמר (קהלת ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך. פירושו – אל תתן את פיך לחטיא וגו' למה תדור אם אינך זהיר בנדרך ותביא עליך אשם. וכבר הקדמנו לבאר המקרא הזה בשערי גדרי הזהירות. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בעון נדרים בנים מתים שנאמר וחבל את מעשה ידיך. עוד יתפרש המקרא על ענין לשון הרע כי יענש על הפשיעה בו. אף על פי שלא נתכוין לבזות לחבירו. והנה נצטוינו שלא לנדור נדרים שנאמר (דברים כג) וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא. ורבותינו דרשו מזה שאם תדור יהיה בך חטא. כי הנדר מכשול לפני הנודר פן יחל דברו או יאחר לשלם. אבל צדיק חונן ונותן מבלתי שידור. זולתי כאשר יקרא מן המצר כי אז ידור נדר. כענין שכתוב (בראשית כח) וידר יעקב נדר לאמר וגו'. וכן בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל ידרו נדרים לחזק ידים רפות.",
+            "<b>המדרגה הה' לאו שיש בו מעשה.</b><br>אמרו רבותינו זכרונם לברכה לאו שיש בו מעשה לוקין עליו. והמלקות ארבעים חסר אחת. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה מלקות תחת מיתה עומדת. ואמרו מי שלקה ושנה כונסין אותו לכיפה. וחובה על המוכיחים לחפש דרכי העם. ולחקור ולדעת במה יכשלו. ולהזהירם. כי יש אזהרות רבות אף על פי שהם שומרים מקצת האזהרה, מבטלים הם מקצתם. כגון איסור מלאכה בשבת שהם שומרים שבת מחללו ברוב. ויש מלאכות שאין מקצת העם נזהרים בהם. לפי שאינם ידועים אצלם ותלין אתם משוגתם, תחת אשר לא ילינו בקרב חכמים ותורה לא יבקשו מפיהם. על כן תורות עברו ונענשו. כמ\"ש (ישעיה כו) יוחן רשע בל למד צדק. ויש פושעים יכשלו בם כי לא הורגלו בנעוריהם בית אביהם להזהר בהם ונחלו אבות ולא ישמעו לקול מורים. ואלה עושים בזדון:",
+            "וכן כל העם נזהרים מדם הנפש ומדם התמצית. ומקצתם אינם נזהרים בהכשר המליחה להוציא הבשר מידי דמו כמשפט. וכהנה רבות מאוד מבלי דעת ואין תוכחת. וכמו שנאמר (משלי כט) באין חזון יפרע עם:",
+            "ויש אזהרות שאין מקצת ההמון שומרים עיקר האזהרות כמו החבלה וההכאה. שהמכה את חבירו עובר בשני לאוין. שנאמר (דברים כה) ארבעים יכנו לא יוסיף פן יוסיף, ורבים עוברים על הלאוין האלה בהכאת נשותיהם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל המרים יד על חבירו אף על פי שלא הכהו נקרא רשע. שנאמר (שמות ב) ויאמר לרשע למה תכה רעך, למה הכית לא נאמר אלא תכה. ואיוב אמר (איוב לא) אם הניפותי על יתום ידי. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה רב הונא קצץ יד המכה אמר (שם לח) וזרוע רמה תשבר:",
+            "וכן בהשחתת הזקן. שנאמר (ויקרא יט) ולא תשחית את פאת זקנך. והחטאים מניחים חוט השער. ועקרי פרקי הפאות לא נדע מקומם איה, והנם בנים משחיתים בעיקר הפאה, והקפת פאת הראש גם במספרים כעין תער:",
+            "ויש אנשים אשר לא נשמרו בבגד כלאים שעטנז. כי יתפרו בגד צמר בחוט הפשתים. או יעשו מבגד פשתים שפה לפי בגד הצמר:",
+            "איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו (ויקרא יח). כל קירוב בשר אסור כגון הנגיעה בידי אשת איש. ופירושו – לגלות ערוה. כי הקריבה מביאה לידי ערוה. וכי תאמר בלבבך איפה נמצא בכתוב כי גדרה התורה גדר כי תאמר אשר אסרה מגע יד ליד להיות גדר לעבירה. נשיבך דבר. הנה במצות הנזיר אשר עיקר נזירותו פן ישתה וישכח מחוקק או יתעהו רוח זנונים. אוסרתו התורה מכל אשר יעשה מגפן היין. וכל זה לגדר הרחקה ממשתה היין. וכן אמרו רבותינו במדרש:",
+            "ולפני עור לא תתן מכשול (שם יט). אמרו רבותינו כי הוזהרנו בזה לבלתי הכות אדם בנו הגדול. פן תהיה לפוקה ולמכשול לחטוא בלשונו ולהקלות אביו. וכן הוזהרנו בזה שלא לזמן כל מכשול עון לישראל וגם אל הנכרי. שלא יתן כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח. גם לא יושיט אליו את אשר אסור לו. ולא יכשילהו באחד מן הדברים שהוזהרו בני נח עליהם.",
+            "לא תשחית את עצה לנדוח עליה גרזן (דברים כ). כי הוזהרנו בזה שלא לכרות כל עץ מאכל גם לבנות לו מצור, כל זמן שימצא מאילני סרק די ספוקו. וכן הוזהרנו בזה שלא לפזר ממון לריק אפילו שוה פרוטה. ואמרו רבותינו המקרע על מתו יותר מדי לוקה. וכל שכן המשבר כלים בחמתו. כי שתים רעות עשה. השחית ממון. והשליט את כעסו להעבירו על דברי תורה. כי מעתה יש עמו מלחמה מיצר הכעס להעבירו על דתו. כענין שכתוב (משלי כט) ובעל חמה רב פשע. וכבר הקדמנו לך מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אם ראית אדם שהוא משבר כלי בחמתו יהיה בעיניך כאלו עובד כוכבים שכך דרכו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עבוד אלהים אחרים. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין לו. אף כי הוזהרנו שלא להשחית הגוף במסירתו לסכנות. או בסיגוף הגוף לבלעו חנם בתעניות מתוך צערו וכעסו. ולא להתאבל על מתו. אבל המתאונן והמתאבל על עוונותיו עליו נאמר (ישעיה נז) דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואשלם נחומים לו ולאבליו. ונאמר (בראשית ט) ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש ואמרו רבותינו זכרונם לברכה מיד נפשותיכם אדרוש את דמכם:",
+            "שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל (ויקרא יט). הערלה נוהגת בחוצה לארץ ואסורה בהנאה. וכל אשר יאסר בהנאה אסור לתתו במתנה לעובד כוכבים. ועל כן הוצרך הכתוב להתיר לתת נבלה לנכרי להודיע כי מותרת היא בהנאה, שנאמר (דברים יד, כא): לא תאכלו כל נבלה, לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה. והנותן לגוי ערלה או חמץ בפסח או בשר שנתבשל בחלב – לוקה. וכן אם יתן מהן לפני כלב שמזונותיו עליו. ומצות ערלה וכלאי הכרם בין בארץ בין בחוץ לארץ לשרוף אותם באש. ואם יש לגוי אילן ערלה, אסור לישראל ללקוט ממנו פרות לצורך הגוי אפילו בחנם, לפי שהוא נהנה בזה שיחזיק לו הגוי טובה, וכן אסור לישראל להשקות לגוי מיינו של גוי עצמו בין בשכר בין בחנם. וכרם רבעי אסור בהנאה בלא פדיון, ואין פודים אותו עד שיבואו פרותיו לעונת המעשרות. ואימתי עונת המעשרות? משנגמרו פרותיהם, כענין ששנו רבותינו זכרונם לברכה (ריש מס' מעשרות): מאימתי הפרות חייבים במעשר? התאנים משיבחילו וכו':וכרם רבעי אסור בהנאה בלא פדיון.",
+            "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה (בראשית לב). גיד הנשה אסור בהנאה. ואסור לתתו לעבדו ושפחתו הכנעני. ואוסר לשלוח ירך לכנעני וגדי הנשה בתוכה",
+            "לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו (ויקרא יט). אמרו רבותינו לא תגנובו על מנת למיקט, שלא יאמר, אגנוב כלי פלוני כדי שיצטער ונקוט בפניו ויזהר בשמירת כליו ואחר כך אחזירנו לו. וכן אסור ליטול כלי מבית חבירו דרך גנבה להשתמש בו ולהחזירו. ולא יגנוב את שלו מאחרי הגנב, שלא יראה כגנב:",
+            "לא תנחשו ולא תעוננו (שם יט). לא תנחשו כגון אלו המנחשים בחולדה ובעופות. פתו נפלה מפיו. צבי הפסיקו בדרך. ואמר אות הוא כי לא יצליח דרכו. וסר מן הדרך בעבור זה. והדומה לענינים האלה. שלא ילך לקראת נחשים הן לעשות מעשה הן להמנע מן המעשה. לא תעוננו. לשון עונות ושועות שאומר יום פלוני יפה להתחיל מלאכה. שעה פלונית קשה לצאת. ואין לשמוע אל הוברי שמים. אבל יבטח לבך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ. על כן כתוב על הענין הזה (דברים יח) תמים תהיה עם ה' אלהיך. למדנו מזה כי המעוננים והקוסמים נעדרים בטחון. והעלילות הנשחתות ההם מעשה ארץ כנען. שנאמר (שם יד) כי הגויים ההם אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך.",
+            "(ויקרא יט): \"לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט\". הרי הוא אומר אחרי כן לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפוט עמיתך. ומהו משפט האמור בתחלת המקרא. אמרו רבותינו זכרונם לברכה הוא המדה והמשקל והמשורה. מלמד שהמודד נקרא דיין. שאם שקר במדה הרי הוא כמקלקל את הדין וקרוי עול ומשוקץ וחרם ותועבה. וגורם לחמש דברים כמעוות הדין. מטמא את הארץ. ומחלל את השם. ומסלק השכינה. ומפיל העם בחרב. ומגלה אותם מארצם (ספרי ויקרא, קדושים יט, פד). וכן נאמר למטה (שם) (ויקרא יט): \"לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה. מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי וגו'\". במדה. וזו מדת הארץ. במשקל כמשמעו. ובמשורה היא מדת הלח והיבש. אבני צדק הם המשקלות ששוקלים כנגדם. איפה היא מדת היבש. הין זו מדת הלח. אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי וגו' אני הבחנתי במצרים בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור ואני נאמן ליפרע ממי שטומן משקלותיו במלח כדי להטעות הבריות שאין מכירין בהן.",
+            "לא תהיה לו כנושה (שמות כב). הוזהרנו בזה שלא לצער את הלוה. ולא יעבור המלוה לפניו ויודע שאין לו מה לפרוע כי הוא מציק לו ומרפה את רוחו בזה ואמרו רבותינו זכרונם לברכה הרי הוא כאלו דן אותו בשני דינין שנאמר (תהלים סו) הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים. וראוי לעטות קנאה להוכיח המסתוללים בעמנו במקצת מקומות לאסור הלוה בזיקים, גם כי לא יזדמן לו לפרוע:",
+            "לא תשימון עליו נשך (שמות כב). אזהרה לעדים. שהמלוה והלוה והעדים עוברין בלא תעשה. על כן אמר לא תשימון לשון רבים. אחר שאמר לא תהיה לו כנושה. לפי שהוא אזהרה לעדים:",
+            "כל מום לא יהיה בו (ויקרא כב). הוזהרנו בזה שלא להטיל מום בבכור אפילו בזמן הזה:",
+            "לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו (דברים כב). הוזהרנו בזה שלא לחרוש ושלא לדוש בשני מינים כשהם מצומדים בעול או בחבל. והוא הדין שלא להנהיגם כשהם מצומדים. וזה שהזכיר חרישה דיבר הכתוב בהווה. ואפי' להנהיגם בקול אסור. ושתי פרידות זו בת סוסיא וזו בת חמורה שני מינים הן ואסור להנהיגן יחד. ואסור להנהיג הפרד עם הסוס או עם החמור: (ויקרא יט יט): \"בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם\". פִּרְדָּה שֶׁתָּבְעָה זָכָר, אֵין מַרְכִּיבִין עָלֶיהָ לֹא סוּס וְלֹא חֲמוֹר אֶלָּא פֶרֶד שֶׁהוּא מִינָהּ, כְּגוֹן שֶׁהַפִּרְדָּה וְהַפֶּרֶד אִמּוֹתֵיהֶן שָׁווֹת, שְׁנֵיהֶם בְּנֵי סוּסְיָא אוֹ חֲמוֹרָה:",
+            "וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם (ויקרא כו) הוזהרנו בזה שלא להשתחוות על רצפת אבנים בבית הכנסת ובכ\"מ חוץ מבית המקדש.",
+            "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם (שם יא). הוזהרנו בזה שלא לאכול הדברים הנמאסים על הנפש. שלא יאכל דג או חגב עד שימות. וכן לא ישתה בקרן מקיזי הדם. והמשהה את נקביו עובר משום בל תשקצו את נפשותיכם:",
+            "אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה (שם יט). פירשו רבותינו כי בא הכתוב הזה להזהיר שלא ימסור אדם בתו פנויה לביאה שלא לשם קדושין ולא תזנה הארץ, שאם אתה עושה כן הארץ מזנה ועושה פירותיה במקום אחר ולא בארצכם. וכן הוא אומר (ירמיה ג): \"וַיִּמָּנְעוּ רְבִבִים וּמַלְקוֹשׁ לוֹא הָיָה וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ\": ולא הותרו פילגשים בלא כתובה ובלא קידושין אלא למלך, שאימתו מוטלת על הבריות, ולא יזנו אחרים עמה, על כן ייחוד המלך על הפילגש כעין אישות. ואחר היתר הפילגשים למלך גזרו רבותינו על כלה בלא ברכה שתהא אסורה על בעלה כנדה:",
+            "והנה ראית עונש המייחד לו פנויה לזנות. כי נאמר על זה (ויקרא יט): \"וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה\". והבא על הפנויה פעם אחת דרך מקרה לוקה מכת מרדות מדברי סופרים, מלבד המכשלה הגדולה והרעה אשר תמצא את הבאים אל הפנויה. כי היא בושה לטבול מטומאת נדתה במי נהר או מקוה מים פן יגלה לרבים קול זנותה. על כן תהיה בנדתה. טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה. עוד אמרו רבותינו (סנהדרין עו.) אל תחלל את בתך להזנותה הרי זו אזהרה שלא ישיא אדם את בתו לזקן:",
+            "לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה (דברים יד). אמרו רבותינו זכרונם לברכה כל שנפסלה בשחיטתה נבלה. ולמוכיחים יונעם. העד בעם. ויזהרו בתורת השחיטה ודקדוקיה. להשלים חוקיה. ויבחרו להם בכל חוקיה שוחט ירא חטא כי עם רב מישראל תלוים עליו במצות השחיטה והבדיקה. וגם אמנה אמרו רבותינו זכרונם לברכה רוב מצויים אצל שחיטה מומחין הן. יש מקומות מבלי משים ואין תוכחת. מצויים שם רבים מן העם הנמצאים אצל שחיטה בלתי מומחים בתושיה. ועוד ראינו במקצתם שערוריה. כי רבים מן המומחים רחקו לבם מיראת חטא. ואשר איננו ירא. לבו לא יבין לדקדק בבדיקת הסכין. כי צריך לכוון את לבו במאד מאד בבדיקתו. הלא תראה כי יבדוק אדם פעמים ושלוש ולא ירגיש בפגימה דקה. לאחר כן ימצאנה. כי הכין לבו באחרונה. ובחינת חוש המישוש כפי כונת הלב. מלבד כי יפשע גבר מבלי יראה. בבדיקת הסימנים ויתר דרכים וצדדין בהגלות נגלות לפני כל יודעי דת ודין:",
+            " וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח (שמות כג). אפילו על מנת לזכות את הזכאי ולחייב את החייב. ואף על פי שהסכימו שני אנשים אשר להם הריב לתת לו שכר בשותפות. כך אמרו רבותינו זכרונם לברכה הנוטל שכרו לדון דיניו בטלים. אבל רשאים ליתן לו שכר ההפסד אשר יפסיד באשר יפריעוהו ממעשיו. אם ההפסד ניכר וקצוב וידוע לבני אדם ובלבד שלא יתן אחד מהם בשכר ההפסד יותר מחבירו:",
+            "אמרו רבותינו זכרונם לברכה ושחד לא תקח אפילו שחד דברים. שאם אמר לו אחד מהם דברי חונף יחשוך נפשו מן הדין ההוא. ואם הביא אליו תשורה בבואו לדון לפניו לא יקחנה מידו. ואם הקדים והעביר מנחה על פניו ולקח את מנחתו כבר נפסל השופט הזה לשפטו:",
+            "כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ וגו' (שמות יב). אמרו רבותינו מתוך שהותרה הוצאה לצורך אוכל נפש ביום טוב הותרה שלא לצורך אוכל נפש. ובלבד שהוא לצורך היום. כענין שאמרו מוציאן את הס\"ת לרשות הרבים בי\"ט לקורא בו ביום ההוא. אבל אסור להוציא לצורך חול. זולתי לצורך י\"ט. ורבים מן העם חוטאים להוציא מפתח תיבתם לרשות הרבים בי\"ט גם כי אין בתיבה מכל מאכל אשר יאכל בי\"ט:",
+            "וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה (דברים כב). אזהרה למעביר שער בית השחי ובית הערוה:",
+            "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ (שם). אזהרה למעמיד כלב רע בתוך ביתו וסולם רעוע בתוך ביתו:",
+            "לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ (שם טו). הבכור נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ. ובכור שנתערב במאה או באלף אוסר את כלן בהנאה:",
+            "לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם (שם יב). אזהרה למוחק את השם:",
+            "וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ (ויקרא יח). הוזהרנו בזה להתרחק מכל דרכי האמורי. ומהם הלחשים והקמיעים שאינם מן המומחה לרפואה:",
+            " וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה (שם כג). החדש אסור מן התורה גם בחוצה לארץ:",
+            "כתבנו מקצת הדברים אשר שוגגים בהם רבים מבלי הדעת. כי לא גלו עליהם את אזנם. ומקצת הדברים אשר ידעו כי אסורים ולא ידעו חומר האיסור. וזכרנו מהם למען לא ילין העם המשגה בהם. ישמע חכם ויוסיף לקח להזהיר את העם על הדברים אשר תקראנה אותם כאלה עליהם. והמשכילים יזכירו. וכזהר הרקיע יזהירו:",
+            "<b>המדריגה הו' מיתה בידי שמים.</b><br>ההפרש אשר בין מיתה וכרת. כי חיוב המיתה. עליו ולא על זרעו. ובעונש הכרת. והוא וזרעו נכרת. אולם אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי על ענין אחד ועל צד ינשא חומר המיתה בידי שמים מן הכרת. כי מי שהוא חייב מיתה בידי שמים עולה מות בחלוניו. ובעלי חיים מקנה קנינו מתים. פרתו רועה באפר והיא מתה. תרנגולתו רועה באשפה והיא מתה. וידבק המות בו עד כלותו אותו.",
+            "(אולי חסר סי' קח או טעות נפלה בציוני הסימנים):",
+            "וחייבי מיתות בידי שמים נסדרו במשנה מקצתם, כמו האוכל את הטבל, והוא הדגן שלא נתקן בהפרשת תרומה ומעשרות ממנו, והמצוה הזאת נוהגת בארץ ישראל, וכגון כהן טמא שאכל תרומה טהורה, וזר שאכל את התרומה:",
+            "ויש בהם אשר בארו אותם רבותינו זכרונם לברכה בגמרא ובמדרשים, ורובם יש ללמוד אותם מן הפסוק, כגון המענה אלמנה ויתום, שנאמר (שמות כב, כא-כג) \"כל אלמנה ויתום לא תענון, אם ענה תענה אותו וגו' וחרה אפי\", ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (מכילתא שמות, כב, כב) אחד הצועק ואחד שאינו צועק, רצונם לומר, כי נענש מענה יתום ואלמנה אחת דתו אם צעוק יצעק המתענה תחת ידו ואם החריש יחריש, אבל ממהרים ליפרע ממנו כאשר יצעק היתום אל השם יתברך:",
+            "והגוזל את העני, שנאמר (משלי כב, כב-כג) \"אל תגזל דל כי דל הוא כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש\". וכבר בארנו זה במדרגה השלישית. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (בבא קמא קיט.) כל הגוזל את העני כאילו נוטל הימנו נשמתו, שנאמר (משלי א, יט) \" כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח\", פעמים שמקפח פרנסתו אפילו בגזלה פחות משוה פרוטה, על כן דם יחשב לאיש ההוא, דם שפך אם גזל ממנו שוה פרוטה:",
+            "והמוציא שם רע, שנאמר (במדבר יד, לז) \"וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה'\". אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ערכין טו.) אם המוציא שם רע על הארץ ענשו במיתה, המוציא שם רע על איש ישראל שנתחייב בתורה ובמצוות על אחת כמה וכמה! ונאמר (דברים כב, יט) \"וענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה כי הוציא שם רע וגו'\", הנה לא הזכיר הכתוב חטאו על אשר היה מבקש נפש האשה ומסבב להמיתה בבית דין בעידי שקר אשר הביא על זנותה, והזכיר עון הוצאת שם רע, כי הוא העון הגדול יותר מן המבקש נפש לספותה, כי צער הכלימה מר ממות. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (כתובות מו.) על הוצאת שם רע חייבו הכתוב מלקות וממון, לא על דבר אשר בקש להמיתה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ירושלמי בבא קמא פרק ח, הלכה ז) כי המוציא שם רע בדברי פגם משפחה אין לו כפרה עולמית, כי לא דיו במחילת החיים אשר המה חיים עדנה, כי סבב להחפיר ולהבאיש מולדתם אשר הולידו. ועוד אנחנו מוסיפים באור בזה בבאור חומר עון ארבע מיתות:",
+            "והמשחק עם התינוקות ומנאף בין ביד ובין ברגל חייב מיתה בידי שמים. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (נדה יג, ב) כי ענשו כעונש דור המבול שהיו משחיתים דרכם, וכן העושה כמעשה ער ואונן, דש מבפנים וזורה מבחוץ לאבד הזרע, חייב מיתה, שנאמר (בראשית לח, י) \"וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אותו\", ונאמר על המוציאים את הזרע לבטלה (ישעיה נז, ה) \"הנחמים באלים תחת כל עץ רענן שוחטי הילדים וגו'\":",
+            "ותלמיד חכם שאינו נוהג בצניעות חייב מיתה בידי שמים, לפי שמרחיק אהבת הבריות מן התורה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת קיד.) כי על זה נאמר (משלי ח, לו) \"כל משנאי אהבו מות\". פירוש: \"משנאי\" – משניאי, שהם גורמים להבריות לשנוא את התורה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (יומא פו.) בזמן שאדם קורא ושונה, ודבורו בנחת עם הבריות, ומקחו ומתנו בשוק נאה, ונושא ונותן באמונה, מה הבריות אומרות עליו: אשרי אביו ואמו שלמדו לו תורה! אוי להם לבני אדם שלא למדו תורה! פלוני שלמד תורה ראיתם כמה יפים דרכיו וכמה מתוקנים מעשיו! עליו הכתוב אומר (ישעיה מט, ג) \"ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר\". ובזמן שאדם קורא ושונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, ואין מקחו ומתנו בשוק נאה, ואינו נושא ונותן באמונה, מה הבריות אומרות עליו: אוי לו לפלוני שלמד תורה! אוי לו לרבו ולאביו שלמדו לו תורה! אשרי בני אדם שלא למדו תורה! פלוני שלמד תורה ראיתם כמה מכוערים מעשיו כמה מקולקלים דרכיו! עליו הכתוב אומר (יחזקאל לו, כ) \"ויחללו את שם קדשי באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו\":",
+            "אמרו רבותינו זכרונם לברכה (מסכת דרך ארץ יא) כל שיש בית המדרש בעירו ואינו הולך שם חייב מיתה:",
+            "והחולק על ישיבתו של רבו חייב מיתה:",
+            "והמורה הלכה בפני רבו חייב מיתה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (עירובין סג.) לא מתו נדב ואביהוא בהקריבם אש זרה על חטא ההקרבה, כי כונתם היתה לשם מצוה, כי אמרו הנה כתוב בתורה (ויקרא א, ז): \"ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח\" אף על פי שיורדת האש מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט, אבל ענשם היה מפני שהורו הלכה בפני משה רבינו:",
+            "ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות פרק ה, משנה ח) דבר בא לעולם על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין ועל פירות שביעית. ואמרו עוד (שם משנה ט) בארבעה פרקים הדבר מתרבה, ברביעית ובשביעית ובמוצאי שביעית ובמוצאי החג שבכל שנה, ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית, בשביעית מפני מעשר עני שבשישית, ובמוצאי שביעית מפני פירות שביעית, ובמוצאי החג שבכל שנה מפני גזל מתנות עניים. וראינו מזה, כי יש מיתה בידי שמים על גזל מתנות עניים, ותדע ובחנת מזה חומר הנודר לצדקה ואינו משלם: גם הקופץ ידו מאחיו האביון ומבשרו התעלם דומה לאלה, כי אחרי אשר נתחייב לתת הנה הוא כגוזל מתנותיו:",
+            "<b>המדריגה הז' חומר הכרת.</b><br>העונש שחייב על זדונן כרת. [שחייב] השוגג בהם להביא חטאת. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי אין אדם חייב להביא חטאת זולתי בדבר שעונש על זדונו כרת. והכרת שנכרת הוא וזרעו. כענין שנאמר (ויקרא כח) חטאם ישאו ערירים ימותו. וחייבו הכרת על שני החלקים.",
+            "החלק האחד שנכרתים מן העולם הזה. כגון הבא על אחותו. ועל אחות אביו. ועל אחות אמו. ועל אחות אשתו. ועל אשת אחיו אחר שלוחיה או אחרי מות בעלה. וכן הבא על אשת אחי אביו ועל אשת אחי אמו. והאוכל חלב ודם. ואוכל חמץ בפסח. והעושה מלאכה ביום הכיפורים. ומי שלא עשה פסח. והבא על הנדה:",
+            "והחלק השני שנכרתים מן העולם הזה והעולם הבא כגון העובד עבודת כוכבים. והעושה עבירות בפרהסיא. והבוזה את התורה. כגון המבזה את לומדיה ואוהבי השי\"ת. והפר ברית בשר. ואנו מבארים היטב ענין הכתות ההם במדריגה האחת עשרה.",
+            "ומי שנתחייב כרת. פעמים שתאריך לו הזכות בעולם הזה שנים ושלשה דורות. ואיחור המות לרשעים לשלם שכרם בעולם הזה ולאבדם מן העולם הבא. שנאמר (דברים ז) ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו לא יאחר לשנאו אל פניו ישלם לו. ומפרש הדבר בדברי דוד המלך עליו השלום (תהלים צב) איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת בפרח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד. וכן אמר אסף עליו השלום (תהלים עג) כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה כי אין חרצובות למותם וגו' עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם. פירושו – כי הנקמה ברשעים באחריתם. כמו שנאמר (משלי כד) כי לא תהיה אחרית לרע נר רשעים ידעך:",
+            "ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אמר ר' יאשיהו מפני שלשה דברים הקב\"ה מאריך פנים עם הרשעים בעולם הזה. שמא יעשו תשובה. או עשו מצות שישלם להם הקב\"ה שכרם בעולם הזה. או שמא יצאו מהם בנים צדיקים שכך מצינו [שכאשר] האריך פנים לאחז יצא ממנו חזקיה וגם אמון יצא ממנו יאשיהו וגם שמעי יצא ממנו מרדכי:",
+            "וענין הכרת קיצור השנים. כענין שנאמר (משלי י) ושנות רשעים תקצורנה. ויש בענין קיצור השנים הפרש בין מיתה לכרת. כי הכרת – מות האדם קודם חמשים שנים. והמיתה – קודם ששים, כמתי מידבר. רצונו לומר – כי מי שנגזר עליו לחיות שבעים או שמונים שנה ונתחייב מיתה ימות פחות מבן ששים. אבל יש צדיקים שמספר ימיהם פחות מששים. כמו שאמרו בן חמשים ושתים זו היא מיתתו של שמואל הרמתי. ונאמר (במדבר ד) אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי מתוך הלוים ודרשו רבותינו זכרונם לברכה מזה כי הכרת קודם חמשים שנה. פירושו – המקרא אל תהי נסיבה מאתכם להכרית שבט הקהתי מתוך עבודת הלוים. כי אם לא תשמרו אותם שלא יבואו לראות כבלע את הקודש יכרתו מתוך עבודת הלוים, וימותו קודם חמשים שנה שנאמר (שם ח) ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה וגו':",
+            "ויש בחייבי כריתות אשר גורם לזרעו מוקש רע ושחיתות. לבד מאשר אחרית הזרע להכרית. והוא הבא על הנדה. וההוא יקרא זרע מרעים. כי יהיה תו העזות על מצחו בעוד בחיים חיותו. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה עז פנים הלא הוא בן אשה נדה. ותהי עונות הבן על עצמות האב. כי הוא עולל לנפשו להיות פושע מבטן. ואוי לרשע רע כי שחת לו. והכרת תכרת נפשו ונפש אשתו. וזרעו בליעל כלו נכרת. והאשה הנה היא בנדת טומאתה גם אם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים כמשפט. כל זמן שלא טבלה במקור מים או מי נהר ומעין אשר בו ארבעים סאה. גמטריא לדבר ההולכים לא\"ט (ישעיה ח,ו):",
+            "<b>המדריגה הח' ארבע מיתות ב\"ד.</b><br>והם סקילה שרפה הרג וחנק. והסקילה חמורה מן השריפה. והשריפה מן ההרג שהוא בסייף. וההרג מן החנק.<br>ומן העבירות שהם בסקילה – הבא על אשת אביו, ועל הכלה, ועל הזכר, ובעל אוב וידעוני, והמחלל את השבת והמקלל אביו ואמו, והבא על נערה המאורסה, והמסית, והמכשף, ובן סורר ומורה, וחמורים מכלם המגדף והעובד עבודת כוכבים:",
+            "בשריפה – הבא על אשה ובתה. ועל בת אשתו. ועל בת בנה. ועל בת בתה. ועל חמותו. ועל אם חמותו. ועל אם חמיו:",
+            "בסייף שנים – הרוצח ואנשי עיר הנדחת:",
+            "בחנק – מכה אביו ואמו. וגונב נפש מבני ישראל. וזקן ממרה ע\"פ ב\"ד. ונביא השקר. והמתנבא בשם ע\"ג. והבא על אשת איש.",
+            "אמרו רבותינו זכרונם לברכה (כתובות ל.) מיום שחרב בה\"מ אף על פי שבטלו ד' מיתות ב\"ד. דין ד' מיתות לא בטלו. מי שחייב סקילה. או נופל מן הגג או חיה דורסתו. ומי שחייב שרפה. או נופל בדליקה או נחש מכישו. ומי שחייב הריגה. ליסטים באים עליו. ומי שחייב חנק. או טובע בנהר או מת בסרונכי:",
+            "והבא על השפחה דומה לחייבי מיתות ב\"ד בשני דרכים. כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין פא:) בועל ארמית קנאין פוגעין בו. כענין שכתוב (במדבר כה): \"וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם\", ופשר הענין כי ימצאהו איש והנה תועה במקום רואים, ועוד לא פירש מן העבירה, בפגעו בו הוא ימיתנו. והדבר הזה חמור מכל חייבי מיתות ב\"ד. כי לא ימותו זולתי בעדים והתראה ועל פי סנהדרין. משא\"כ זה:",
+            "ומלבד אלה כי חלל הרשע הנזכר את קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר. וכל בן נכר אשר יוליד יהיה לו לפח ולמוקש ולהזכיר העון. ישא האב בעון הבן. ובה' בגד כי בנים זרים ילד:",
+            "עוד שנית. יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו. כי חטאו על מפלתו ישקוד.ואחריתו יהיה נתלה על העץ בקדקוד. והנה ידמה בזה לחייבי מיתות בית דין לאחר חורבן הבית כי מן השמים ישפטון שימותו במרדם שלא כמות כל האדם. כאשר בארנו. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (במדבר רבה נשא י, ד) כל הבועל את הארמית נתלה בקדקוד, שנאמר (תהלים סח כב): \"אַךְ אֱלֹהִים יִמְחַץ רֹאשׁ אֹיְבָיו קָדְקֹד שֵׂעָר מִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו\". פירוש: ימחץ קדקד בשער כי יתלה בשערו, ונאמר (מלאכי ב יב): \"יַכְרֵת ה' לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה עֵר וְעֹנֶה מֵאָהֳלֵי יַעֲקֹב\". ופירושו רבותינו (סנהדרין פב.) ער בחכמים, ועונה בתלמידים:",
+            "ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות פרק ה' משנה ח) חרב באה לעולם על ענוי הדין ועל עוות הדין ועל המורים בתורה שלא כהלכה. חיה רעה באה לעולם על שבועת שוא ועל חלול השם:",
+            "ומן הדברים אשר ינעם למוכיחים להזהיר ולהעיד בעם עליהם. ולשמור ארחות פריץ. במצות השבת. על אודות אבות מלאכות ותולדות. כי רבות מהנה נעלמו מעיני רבים. אף אין מגיד אף אין משמיע:",
+            "המדרגה הט' חומר העבירות שיהרג ואל יעבור עליהם. אמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין עד.) בכל עבירות שבתורה אם יאמר לו אדם: עבור ואל תהרג! יעבור ואל יהרג, שנאמר (ויקרא יח ה): \"אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם\", וחי בהם ולא שימות בהם, חוץ מעבודה זרה גלוי עריות ושפיכות דמים, שאם יאמר לו אדם על אחת משלש אלה: עבור ואל תהרג! יהרג ואל יעבור, ואף על פי שיאמרו לו לעשות העבירה בצנעה. ואם יאמרו לו לעבור על אחת מכל מצוות שבתורה בפרהסיא יהרג ואל יעבור, שנאמר (ויקרא כב לב): \"וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\". ובשעת השמד אפילו בצנעה יהרג ואל יעבור:",
+            "והשלש עבירות הנזכרות הצד הקל שבהן עונשו חמור מכמה עבירות חמורות. וקראו רבותינו זכרונם לברכה הצד הקל שבעבירה אבק העבירה. ואמרו בכל מתרפאין מחולי שיש בו סכנת נפשות חוץ מעצי אשירה, שאם יאמרו לו הבא עלין של אשירה והתרפא בהן – ימות ואל יתרפא בהן. ואף על פי שאין הנהנה מעצי אשירה עובד עבודת כוכבים. מפני שהוא אבק עבודת כוכבים ימות ואל יתרפא בהם. לפי שהוא כמחזק ידי עובדי האשירה פן יאמרו לו האשירה הצילתהו:",
+            "וכן לענין גלוי עריות. כגון שחשק באשת איש ואמרו לו אין רפואת תעלה עד שתעמוד לפניו ערומה או שתספר עמו. ימות ואל יפרוץ גדר איסור א\"א. והכר מזה חומר המגע ביד אשת איש:",
+            "והנה אבק הרציחה – הלבנת פנים. כי פניו יחורו ונס מראה האודם. ודומה אל הרציחה. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה. והשנית – כי צער ההלבנה מר ממות. על כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם יפיל אדם עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים. ולא אמרו כן בשאר עבירות חמורות. אכן דימו אבק הרציחה אל הרציחה. וכמו שאמרו כי יֵהָרֵג ולא יִרְצַח. ודומה לזה אמרו שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים. ולמדו זה מענין תמר. שנאמר (בראשית לח): \"הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ וגו'\". הנה כי אף על פי שהוציאוה לישרף. לא גלתה כי היתה הרה מיהודה. שלא להלבין פניו.",
+            "ועוד אמרו כל היורדין לגיהנם עולין חוץ משלשה יורדין ואינן עולין. המלבין פני חבירו ברבים. והמכנה שם לחבירו. והבא על אשת איש. הנה כי דימו המלבין פני חבירו ברבים והמכנה שם לחבירו בשגם הוא מלבין פניו, אל הבא על אשת איש שהוא מן העבירות שיהרג עליהן ואל יעבור:",
+            "ועוד אמרו המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעוה\"ב. ומה שלא אמרו כן על הרוצח שאין לו חלק לעוה\"ב * כי המלבין פני חבירו איננו מכיר גודל חטאו ואין נפשו מרה לו על עונו כמו הרוצח. על כן הוא רחוק מן התשובה:",
+            "ועל מצות שבת אמרו רבותינו זכרונם לברכה (נדרים ירושלמי פרק ג, הלכה יד) שקולה שבת כנגד כל המצות. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (חולין ה.) כי העובד עבודת כוכבים או המחלל שבת בפרהסיא הוא כופר לכל התורה כולה ושחיטתו נבילה ואוסר את היין במגעו.",
+            "המדריגה העשירית חומר העבירות אשר אין לעושיהן חלק לעוה\"ב: היצורים כולם נבראו לכבוד הש\"י. שנאמר (ישעיה מג): \"כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו\". אכן נודע מן השכל כי המחלל את השם ובוזה דברו אבדה תקותו. כי לא רב לו אשר לא יקים מה שנדרש ממנו מעיקר יצירתו לכבד את השם ולקדשו. אבל שלח ידיו לעשות התמורה וההפך ולחלל את שם קדשו. וכן כתוב (במדבר טו): \"וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה מִן הָאֶזְרָח וּמִן הַגֵּר אֶת ה' הוּא מְגַדֵּף וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ\". כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר, הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה. כי לא יכפר המות עליו ואין לו חלק לעוה\"ב. על כן הזכיר בענין הזה עוונה בה. כי לא זכר כן בשאר כריתות.<br>ופירוש והנפש אשר תעשה ביד רמה. כגון העושה עבירות ידועות לבני אדם בפרהסיא. וכן הפורק עול מלכות שמים ואפי' בסתר כי גם הוא עושה ביד רמה. וענין הפורק עול כגון הכופר לאכול נבילות או לאכול חלב ודם או לחלל יו\"ט. ואף על פי שאינו עובר על שאר המצות. אחרי אשר הסיר מעליו עול אזהרה אחת, כבר מרד בשם יתעלה. אמנם כי גם פעמים הצדיקים נכשלים בחטא אחד אבל אין זה בלתי על דרך מקרה. בהתגבר עליו היצר. ונפשו מרה לו על הדבר. ונזהר ממנו אחרי כן. אבל האומר בלבבו לפרוק מעליו עול אזהרה אחת כל עת אשר יתאוה לעבור הוא הנקרא כופר לדבר א'. וכבר הקדמנו לבאר זה בשער הראשון משערי התשובה.<br>ואמרו ז\"ל כי הרועים לא מעלים אותם מן הבור ולא מורידים אותם לבור. וענין \"הרועים\" – אנשים ירעו בהמתם בשדות אחרים כו'. פורקים מעליהם עול אזהרת הגזל. וענינם כענין כופר לאכול נבילות או לאחד משאר עבירות לתאבון. אבל הכופר לאכול נבלות להכעיס הרי הוא כאפיקורוס. וענין להכעיס שאיננו חוטא לתאות מאכל תאוה. כי גם בהיות לפניו בשר שחוט יקח מן הנבלה. כי הוא מורד ואיננו מקבל על נפשו להשמר מאיסור נבלה:",
+            "הנה ביארנו ענין והנפש אשר תעשה ביד רמה. עתה נבאר [ענין] כי דבר ה' בזה. אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר. זה האומר אין תורה מן השמים. והמגלה פנים בתורה. והמבזה ת\"ח. והמבזה את המועדות. כי אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעוה\"ב:",
+            "ופירוש המגלה פנים בתורה – האיש אשר העיז פניו לדבר על התורה דברים אשר לא כן. ואומר חנם נכתבו בתורה אלה הפסוקים וספירות הענינים האלה. ומגאוותו וגאונו אומר בלבו. כי אחר שאין ידו משגת לבוא עד תכונת טעם הדברים. כי אין סתר למו. ונאמר (דברים לב) כי לא דבר רק הוא מכם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ירושלמי כתובות סוף פרק ח) אם רק הוא – מכם. שאינכם יודעים לפרש טעם הדבר. וכן כל העוזב דבר אחד מדברי התורה ולא יודה עליו הנה זה מגלה פנים בתורה. כגון האומר מה הועילו אצלנו לומדי התורה. אם חכמו חכמו לנפשם ולא נחלה לנו בשכרם. והנה כחשו במה שכתוב בתורה (בראשית יח) ונשאתי לכל המקום בעבורם:",
+            "וענין המבזה את המועדות – שעושה מלאכה בחולו של מועד. וביזה אל העונש מפני שאין איסור מלאכת חולו של מועד מפורש בתורה. וזהו על דרך כופר לדבר אחד להכעיס אשר ביארנו כבר כי אין לו חלק לעוה\"ב. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (בכורות ל:) הרי שבא להתגייר ואמר: הרי אני מקבל עלי כל התורה חוץ מדברי סופרים – אין מקבלים אותו, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (מכות כגץ) המבזה את המועדות – כאילו עובד עבודת כוכבים, שנאמר (שמות לד) את חג המצות תשמור וסמוך לו אלהי מסכה לא תעשה לך. ופירשו ז\"ל את חג המצות תשמור שלא תעשה מלאכה בכל חג המצות. והוזהרנו בזה על מלאכת חולו של מועד. ומה שכתוב ביום הראשון שבתון וביום השביעי שבתון. כי יש מלאכות רבות שהן מותרות בחולו של מועד. כמו שהן מפורשות בדבריהם ז\"ל:",
+            "וזה שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין צט:), כי המבזה תלמיד חכם, הוא בוזה דבר ה', ואין לו חלק לעולם הבא, יש לדבר שורש בשכל ועיקר במחקר. והנה אנחנו מציעים לעניין טוב טעם ודעת: אמר שלמה, עליו השלום, (משלי ג לה): \"כבוד חכמים ינחלו, וכסילים מרים קלון\". עניין \"קלון\" איש קלון (וכן (תהלים קט ד): \"ואני תפילה\" איש תפילה, (ירמיהו ט ה): \"שבתך בתוך מרמה\" בתוך אנשי מרמה). פירוש, האיש הנקלה והנבל, מרים כסילים ומכבד ומשבח אותם. כי יש בכבוד החכמים והישרים תועלות גדולות, ובכבוד הכסילים והרשעים מכשולים רבים ועצומים: כי בהתהדר החכמים ובתתם עליונים, דבריהם נשמעים, ויילוו עליהם העם כולו וידמו למועצותם. והשנית, בראות בני אדם את כל כבודם, ילמדו לקח לנחול כבוד, ותרבה הדעת. ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה (פסחים נ:): \"לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה, כי מתוך שלא לשמה בא לשמה\". והשלישית, רבים מישני לבבות ייעורו משנתם בראותם הדר כבוד התורה, ויכירו מעלתה, ויבוא חשקה בלבבם, ויהיה עסקם בה לשם יתעלה, ולעבדו בלבב שלם.",
+            "הנה, אלה טעמים נכבדים, חזקים כראי מוצק. ויש עוד נכבד עולה על כולם, ואליו רמזנו בפתח דברינו בעניין הכיתות הרעות הנזכרות. כי הדבר ידוע, כי מדרכי קידוש השם יתברך, להודיע בכל מבטא שפתיים, ובכל אשר ירמזון עיניים, ובכל הנהגה ופועל ידיים, כי יסוד לנפש האדם וצבי עדיו, והטוב והעיקר והתועלת והיקר אשר בו, עבודת השם יתברך ויראתו ותורתו, כמו שכתוב (קהלת יב יג): \"כי זה כל האדם\". ודבר זה, כבוד השם יתברך. והמבזים לתלמיד חכם ויראתו, מבטלים הידיעה הזאת, ומראים ההיפך בהנהגתם, וכאילו אומרים אמור, כי אין העבודה עיקר, וכי הכבוד וההדר להצלחת ענייני העולם, וכי שורש דבר נמצא מבלתי עבודת השם יתברך, והם מחללים את התורה, על כן יאבדו מתוך הקהל ויכלו בפיהם, כי הם עובדים את השם מבלי עסק התורה.<br>הלא הדבר ידוע, כי אין העבודה מתקיימת בלתי על-ידי לומדי התורה, אשר יהגו בה יומם ולילה, כי הם יורו דעה ויודעי בינה לעיתים, לדעת מה יעשה ישראל, והם יעמידוה בישראל לבלתי תשכח מפי זרעם. ובמקום שאין עוסקי תורה, ירבו המכשולים, וישר באדם אין. על כן, יכבדו עבדי השם את חכמי התורה לכבוד השם יתברך, ולהודיע כי עבודתו לבדה עיקר הנמצא.<br>ואחרי אשר התברר, כי הכל ברא השם יתברך לכבודו, חייב האדם לשום ליבו בכל עת לכבד את השם ולקדשו בכל דבריו ולרוממו, להודות לו ולברכו תמיד, כמו שנאמר (תהלים לד ב): \"אברכה את ה' בכל עת, תמיד תהילתו בפי\". וכאשר יתייצב בתוך העם וידבר עם חבריו, יתבונן בינה וידקדק וישגיח בכל מוצא שפתיו, לקדש את השם בדבריו, ולדבר בשבח עבודתו ותהילת יראתו, ולשבח עבדיו ויראיו. ויזכה בזה בהגיון ליבו ומבטא שפתיו, בלא יגיעה ופועל כפיים, זכות גדולה עד לשמיים, כי זה מעיקרי יצירת האדם.<br>ונאמר (משלי כז כא): \"מצרף לכסף, וכור לזהב, ואיש לפי מהללו\", פירושו, מעלות האדם לפי מה שיהלל: אם הוא משבח המעשים הטובים והחכמים והצדיקים, תדע ובחנת כי איש טוב הוא ושורש הצדק נמצא בו, כי לא ימצא את ליבו רק לשבח את הטוב והטובים תמיד בכל דבריו, ולגנות את העבירות, ולהבזות בעליהן, ואם ייתכן כי יש בידו עוונות נסתרים, אבל מאוהבי הצדק הוא, ולו שורש בבחירה, והוא מעדת מכבדי השם. והמשבח מעשים מגונים, או מהלל רשעים, הוא הרשע הגמור, והמחלל את עבודת השם יתברך.",
+            "עוד אמר שלמה עליו השלום (משלי כה): \"מַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמָקוֹר מָשְׁחָת צַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע. אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא טוֹב וְחֵקֶר כְּבֹדָם כָּבוֹד.\": כי כאשר ירפש האדם את המעיין ברגליו, ידלח מימיו לפי שעה, אחרי כן ישקטו המים ויהיו צלולים כבראשונה. כן הצדיק, כאשר הוא מט לפני רשע, לא תשפל מעלתו ולא תמעט בעבור זאת. ואם הוא עכור לפי שעה, (משלי כד טז): \"שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם\", וישוב לאיתנו וכבודו. אכול דבש הרבות לא טוב, אבל הרבות החקר בכבוד צדיקים, כבוד החוקר, כי נזכר הצדיק בפסוק שלמעלה. ומילת \"הרבות\" נמשכת ל\"חקר כבודם\", כמשפט במקומות הרבים. והמכשולות הנמצאים בכבוד הרשעים, רבים וידועים, כי יש בכבודם: חילול התורה והעבודה, והוא העוון המכלה מנפש ועד בשר.",
+            "והשנית, כי רבים נמשכים אחריהם ואוחזים מעשיהם.",
+            "והשלישית, כי המתחברים להם, אף על פי שאינם עושים כמעשיהם, מקבלים פורעניות כיוצא בהם, כאשר זכרנו כבר.",
+            "והרביעית, כי הם מכניעים כבוד אנשי אמת, ומבטלים העבודה. ואין הצלחה לכבוד הצדיקים זולתי אחרי השפלת כבודם, כמו שכתוב (משלי יד יא): \"בֵּית רְשָׁעִים יִשָּׁמֵד וְאֹהֶל יְשָׁרִים יַפְרִיחַ\". ונאמר (משלי יא יא): \"בְּבִרְכַּת יְשָׁרִים תָּרוּם קָרֶת וּבְפִי רְשָׁעִים תֵּהָרֵס\".",
+            "עוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות כד:) כי יש בכלל מה שכתוב 'כי דבר ה' בזה' המדבר בדברי תורה במבואות המטונפות. וכל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק. והקורא בספרי מינין. ומה שכתוב ואת מצותו הפר זה המפר ברית בשר (סנהדרין צט.):",
+            "עוד שנינו (משנה סנהדרין י א) כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר (ישעיה ס): \"וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ\" ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים והאפיקורוס. והזהירונו רבותינו זכרונם לברכה במאמר הזה להאמין כי נכתבה אמונת תחיית המתים בתורה. וכי היא אחת מעקריה. ואחד מן המקומות שנתפרשה בהן תחיית המתים בתורה שנאמר (דברים לב): \"אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא\" ואמרו רבותינו זכרונם לברכה – (פסחים סא.) יכול מיתה באחד ותחייה באחד, ת\"ל מחצתי ואני ארפא, כשם שהמחץ והרפואה באחד, כך מיתה ותחייה באחד:",
+            "וענין האפיקורס – פירשו בו ז\"ל כי הוא האיש אשר איננו נוהג בדרך מורא והידור בתלמידי חכמים, אף על פי שאינו מבזה אותם. כגון שהוא מבזה חבירו בפני תלמיד חכם. ולא שם כבוד לתורת החכם. כי אחרי שאין התורה הדורה בעיניו לנהוג בה דרך כבוד אין לו חלק לעוה\"ב. כי גם זה במחללי התורה יחשב. על כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (דברים ו): \"אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא\" לרבות תלמיד חכם (פסחים כב:):",
+            "והשנית – כי היראה מהם סיבה ליראת שמים. כי בהיות דבריהם נשמעים מדרך יראתם. הלא הם יורו וידריכו את העם ליראה את השם הנכבד והנורא. ונאמר (שמואל א יב): \"וַיִּירָא כָל הָעָם מְאֹד אֶת ה' וְאֶת שְׁמוּאֵל\". וכן בכלל אפיקורס האומר מה הועילו לו הלומדים בלמודם. היש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא, מעולם לא התירו לנו את כל עורב ולא אסרו לנו בני יונה. ואלה האנשים גם לא ידעו גם לא שמעו גם לא פתחה אזנם על תועלות הנמצאות בעסק התורה. ובעבור זאת עסק התורה שפל בעיניהם, והמה היו במורדי אור מעלתה, ואין להם חלק לעולם הבא. על כן נתחייבנו ללמד לבני יהודה התועלות הנמצאות בעסק התורה, וכתבנו מקצתם בשער התורה בעזרת השם. למען יכספו הלבבות לתורה. ואשר אין כח בהם ללמוד ידעו הדר כבוד עסק התורה, ויזכו בידיעתו, ולא תאבד נפשם מן העולם הבא:",
+            "וכן בכלל האפיקורס הקורא לרבו בשמו. ואמרו כי סבת מה שנענש גחזי מפני שקרא לרבו בשמו. שנאמר (מלכים ב ח ה): \"זֹאת הָאִשָּׁה וְזֶה בְּנָהּ אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֱלִישָׁע\":",
+            "והנה עיקר כל העונשים הנזכרים במדריגה הזאת. מפני חילול התורה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי עון חילול גדול מכל העבירות. ולא יתכן להתכפר בתשובה ויסורין. כאשר יתבאר בשער חלוקי הכפרה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אין מאריכין בפורענות לעונש חילול השם אחד שוגג ואחד מזיד. ועתה עמוד והתבונן גודל חיובנו לקדש את השם כי עיקר מה שקדשנו הש\"י בתורתו ובמצותיו והבדילנו להיות לו לעם כדי לקדשו וליראה ממנו. ראוי שיהיו מקדישיו קדושים. בגם הכלים שעובדים לפני הש\"י צריכים להיות קודש. כמו שנאמר (ויקרא כב): \"וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם\". שים לבך להבין כי הענין שאמרנו מפורש במקרא הזה. ונאמר (תהלים קיא): \"צִוָּה לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ\". פירושו – בעבור כי קדוש ונורא שמו צוה לעולם בריתו, וקדשנו במצותיו לקדשו וליראה ממנו. על כן כתוב אחריו (תהלים קיא): \"רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה' שֵׂכֶל טוֹב וגו'\". ועל ידי קדושת המצות נחשב בהקדישנו את השם יתברך עם הקדושים העליונים שמקדישים ומעריצים אותו. כמו שנאמר (תהלים פט): \"אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדֹשִׁים רַבָּה וגו'\":",
+            "עוד יש כיתות שאין להם חלק לעולם הבא. והם כת אויבי השי\"ת. וכת המחבלים כרם השם. וכת הנותנים חתיתם בארץ חיים. והנה אנחנו מציעים ענינם. והראיות על ענשם מפורש בתורה. כי כת אויבי השם יאבדו מן העולם הבא. שנאמר (דברים ז) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו. פירושו – משלם לשונאיו שכר המצות שהם עושים בעוה\"ז להאבידם מן העוה\"ב. ותרגומו ומשלם לשונאהו טבן דינון עבדין קדמוי בחייהון לאובידיהון. ואמר דוד (תהלים לז) כי רשעים יאבדו ואויבי ה' כיקר כרים כלו בעשן כלו. הזכיר על הרשעים לשון אבידה. כי יאמר על הצער והגלות. כענין שנאמר (ישעיה כז) האובדים בארץ אשור והנדחים וגו'. (ירמיה ג) צאן אובדות היו עמי. (תהלים קיט) תעיתי כשה אובד. ויאמר על המות. כענין שנאמר (שם) אז אבדתי בעניי. (אסתר ח) באבדן מולדתי. (ויקרא כג) והאבדתי את הנפש ההיא. ענינו הכרת מן העוה\"ז. כי הרשעים יענשו בצרות ויסורין או במות. וכן יענשו במשפט על מעשיהם בעולם הבא. ולקץ ולזמן. אבל אויבי ה' המשילם לחלבי הכשבים ושמנם שהוא נתך באש וכלה בעשן. ולא המשילם לבשר הכרים. כי יעשה גחלת וישאר האפר. על כן אמר כלו בעשן כלו כאשר חלבי הכרים כלים בעשן. כך יכלו אויבי השם, כי תכלה נפשם ותאבד מן העולם הבא. ונאמר (שמות כ) פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים [לשנאי]:",
+            "וענין שונאי השם נמצא לפעמים גם באנשים שהם עושים המצות ונזהרים מכל עבירה במעשה ובלשון. אם נפשם רעה ובקרב לבם יקשה להם כאשר חבריהם עוסקים בתורה. וירע בעיניהם בהיות בני אדם עובדים את ה' ויראים מלפניו. כאשר תאמר על האיש אשר לא יחפוץ שיכבדו בני אדם את המלך ושיעבדוהו. כי הוא שונא את המלך. כל שכן אם הוציאו מחשבתם אל הפועל. שהם מניאים את לב בני אדם מעסק התורה ומן המצוות. כי הם שונאי ה'. וכן האנשים אשר עינם צרה בכבוד תלמידי חכמים הישרים והצדיקים ושונאים עטרת תפארתם. או ירע לבבם אם עדיהם תאתה ובאה ממשלת הדור. וכן כתוב (שמואל ח) כי לא אותך מאסו כי אם אותי מאסו ממלוך עליהם. וכל שכן אם יבקשו כבודם לכלימה או ישפילו. וכן אם יאהבון כבוד הרשעים ומשלם על עפר. כי אלה באמת שונאי השם. ואין רצונם בנקיון עבודתו. ולא יחפצו בהדרת קודש יראתו ואשר ירבון מאד עבדיו ויראיו:",
+            "וכן כת המחבלים כרם ה' כמו מחטיאי הרבים הנה הם שונאי השם. כאשר תאמר כי האנשים המשחיתים ערי המלך או כרמיו ופרדסיו כי הם שונאי המלך. ונאמר (ישעיה ח) כי כרם ה' צבאות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו. ונאמר (תהלים פג) על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך. ונאמר (שם ו) כי נועצו לב יחדיו עליך ברית יכרותו. ונאמר (שם ב) ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו. על כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי אותן שחטאו והחטיאו את הרבים יורדין לגיהנם, ונדונין שם לדורי דורות:",
+            "וכת הנותנים חתיתם בארץ החיים דבר עליהם יחזקאל עליו השלום (יחזקאל לב), אשר נתנו חתיתם בארץ החיים וגו' ותהי עונותם על עצמותם.למדנו מזה כי לא יכפר עליהם המות. אכן עד עולם עונותם על עצמותם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה המינין והאפיקורסין, ושכפרו בתחיית המתים, ושפירשו מדרכי צבור, ושנתנו חתיתם בארץ החיים כגון הפרנסים המטילים אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים, ושחטאו ושהחטיאו את הרבים כגון ירבעם בן נבט וחביריו – יורדין לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות. שנאמר (ישעיה סו) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות וגו':",
+            "ועונש הנותנים חתיתם בארץ חיים מחמשה הפנים. השנים מצד עצמו והשלשה מצד העם:<br>השניים שהם מצד עצמו<br>האחד – כי האנוש רמה ותולעה, וכן נקרא גם עוד בחיים חיותו. ולא דיו שלא ישח ולא ישפל. כי ישתרר גם השתרר שלא לשם שמים. וגם במחשבת הגאוה מבלי השתרר נפסד האדם. שנאמר (משלי טז:ה) תועבת ה' כל גבה לב:",
+            "והשני – כי האדם חייב להכין מערכי לב בכל עת. ולהשכין בלבו אימה ויראה מעל פני הש\"י. ועל הרשעים נאמר (ירמיה ח) ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלהינו. והאיש הנותן חתיתו בארץ חיים שלא לשם שמים. אין בלבו אימה מלפני השם, ורוצה להטיל אימתו על בריותיו. ותחת שיש לו לערוך מחשבות להשכין אימת השם בלבו. הוא עורך אותם להטיל אימת עצמו על עם השי\"ת. ונאמר (ש\"ב כג) מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים. פירוש ראוי להיות מושל באדם צדיק שהוא מושל יראת אלהים. כי אחר שהוא ירא את הש\"י ראוי לעמו שייראו מלפניו:",
+            "והשלשה פנים שהם מצד העם<br>האחד – כי הוא מצער הציבור בהטלת אימתו. ונאמר (ויקרא כה) לא תונו איש את עמיתו. והוא על ענין הצער בדברים כאשר ביארנו כבר:",
+            "והשני כי כמה מכשולים באים בסיבת הטלת אימה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו שהרי פילגש בגבעה הטיל עליה בעלה אימה יתירה והפילה כמה רבבות מישראל:",
+            "והשלישי כי עם הקדוש שהם עובדי השם יתברך, אין להם להכנע לבשר ודם, ואינו מן הראוי להיות מורא בשר ודם עליהם אלא לש\"ש. שנאמר (שם) כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם ולא עבדים לעבדים. ונאמר (שמות יט) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. לשון כהנים אדונים ושרים. וכמוהו (ש\"ב ח) ובני דוד כהנים היו. וכל העם נקראו ממלכה. מלשון (מ\"א יח) אם יש גוי וממלכה. (ישעיה ס) כי הגוי והממלכה. פירושו – אתם תהיו לי ממלכה שכולה שרים שלא יהיה עליכם עול בשר ודם. ונאמר (שם נא) מי את ותיראי מאנוש ימות. ונאמר (שם) אל תיראו חרפת אנוש.<br>ואמרו רבותינו זכרונם לברכה משרבו האומרים לרע טוב ולטוב רע פרקו מעליהם עול שמים והומלך עליהם עול בשר ודם. ואמר דוד המלך עליו השלום (תהלים ט) קומה ה' אל יעוז אנוש ישפטו גוים על פניך. שיתה ה' מורה להם ידעו גוים אנוש המה סלה. למדנו מזה כי עת אשר יעוז אנוש אינו מכיר שהוא אנוש. כי אין שררה ראויה לאנוש זולתי לשם שמים.",
+            "ועתה נפרש ענין עונש הפורשים מדרכי צבור. וכי הוא נכלל בעונשי הכתות שהקדמנו. בהתאסף ראשי עם וקהלות הקודש לעבוד את השי\"ת. ומסכימים הסכמות להעמיד להם מצוה. הנה הם מקדישים את השם יתגדל ויתקדש. שנאמר (דברים לג) ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל. ונאמר (תהלים טז) נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם כי לאלהים מגיני ארץ מאד נעלה. נקראו ישראל עמים מפני שהם שנים עשר שבטים. כענין שנאמר – (דברים לג) עמים הר יקראו, והם עם אחד לעבוד את השם. על כן אמר עם אלהי אברהם. והמלכים והשרים נקראו מגינים מלשון (ישעיה כא) משחו מגן. פירושו – נדיבי עמים נאספו לעבוד את השם יתעלה כי מלכיהם ושריהם לאלהים. שהם עבדיו ואמוניו. כענין שנאמר (תהלים פט) כי לה' מגננו ולקדוש ישראל מלכנו. מאד נעלה. שהקב\"ה מתעלה ומתהלל בעולמו באסיפתם ועבודתם. והאיש הפורש מדרכי הצבור הנה הוא כמקטרג על הסכמת עבודת ה'. וכיוצא מכלל המקדשים את השם. ומראה עצמו כי לא יחפוץ להיות בסודם ולהכתב בכתבם. הנה הוא מחלל את העבודה והוא בכלל הכתות שזכרנו שהם בוזים דבר השם ואין להם חלק לעולם הבא. והשנית כי הם מניאים לב חלושי הדיעות בפרישתם מדרכי הצבור והנם מן המחטיאים את הרבים:",
+            "עתה נפרש ענין כת עוזבי ה'. ונאמר כי הם האנשים שאין עליהם עול יראת שמים והם מקיימין את המצות מצות אנשים מלומדה. וכאשר יתגבר היצר על האיש ההוא ועליו חלף רוח ויעבור ואשם. לא יאנח ולא ידאג לחטאו. אכל ומחה פיו והוא בעיניו כאלו לא פעל [און]. כענין שנאמר (תהלים לו) נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלהים לנגד עיניו:",
+            "ויש מן הכת הרעה ההיא. כי לא רב להם אשר לא לבשו חרדות. כי חלפו חק ועדות. אבל יהללו ויברכו נפשם במלאותם תאותם. והם המכעיסים והמנאצים לפני השם שנאמר (שם י) כי הלל רשע על תאות נפשו ובוצע ברך נאץ ה'. ודבר ישעיה עליו השלום על אבדן הכת ההיא שנאמר (בסי' א) ושבר פושעים וחטאים יחדיו ועוזבי ה' יכלו. המשיל המורדים והחוטאים לכלי הנשבר שיש שארית. ואמר כי עוזבי השם יכלו שאין להם חלק לעוה\"ב כענין שנאמר ( מלאכי ג) אשר לא יעזוב להם שרש וענף:",
+            "ואבדן הכתות הנזכרות. בזמן שלא עשו תשובה. אבל אם שבו מדרכיהם הרעים נמלטה נפשם מן האבדון. כענין שנאמר (ירמיה ג) שובו בנים שובבים ארפא משובתיכם:",
+            "<b>ביאור דברי עונות ארבע כתות</b><br>אמרו רבותינו ז\"ל ארבע כתות אין מקבלים פני השכינה. כת ליצנים. כת שקרים. כת חנפים. כת מספרי לשון הרע. כת ליצנים דכתיב (הושע ז) משך ידו את לוצצים. כת שקרים דכתיב (תהלים קא) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. כת חנפים דכתיב (איוב ג) כי לא לפניו חנף יבא. כת מספרי לשון הרע דכתיב (תהלים ה): \"כי לא אל חפץ רשע אתה, לא יגורך רע\":",
+            "עתה נאזין עד תכונת עניניהם. ותכונת אופניהם. להשכילך בינת מבחר עמקיהם. ונחלק אותם לחלקיהם. ונחשוף סוף חומר עונשי עלילות נגעלות. ותשיג במערכי החלקים הרבה תועלות. כי אולי טרם עמדת על דברינו לא בחנת טוב טעם כובד פשע כל חלק מחלקיהם. וחזות קשה וחומר העונש אשר בכל אחד מהם לא חזית, ואולי קצהו ראית וכולו לא ראית. וכל חלק אשר נסדר ראשון הוא חמור מן השני. ומתוך דברינו גם בחלקים הקלים אשר נזכיר תכיר בלהות צלמות. ותדע כי אחריתם דרכי מות. ואולי מאז לא פתחה אזנך. והיו כמו דרך ישר לפניך. ועתה כי נכתוב עליהם מרורותם. תביא מגורתם ברעיונך. גם יבואו חדרי רוחך. המוסרים הנכונים. בראותך כי אעידה לי עדים נאמנים. השכל והמקראות. ודברי חכמים וחדותם הנפלאות. והיו לעד ולאות. ובזה האמת אליך יבחן. ויערה עליך ממרום רוח חן. ובערת המדות הרעות מקרבך. ויתמך דברים נברים לבך:",
+            "וזה דבר כת הלצים. נחלק הליצנות על חמישה חלקים:<br>החלק האחד – איש לשון הנותן דופי בבני אדם, כענין שנאמר (תהלים נ כ): \"תשב באחיך תדבר, בבן אמך תתן דופי\", ונקרא לץ, שנאמר (משלי כא כד): \"זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון\", פירוש, שתי המידות הרעות שהם הזדון והגאוה נקבצו ונתחברו באדם הלץ, כי: מבלי היות לו תועלת בדבר, הוא גורם נזק עצום לחבריו אשר יבאיש את ריחם בעיני האדם, וזה תכלית הזדון יותר מן הגוזל והחומס שעושה להרבות לו ממון. וגם הוא יהיר, כי השפל והנכנע, כאשר יכיר מגרעת עצמו ומומיו, לא יתלוצץ על בני אדם.<br>ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (תענית ח.): \"לעתיד לבוא מתקבצות כל החיות אצל הנחש ואומרות לו: ארי דורס ואוכל, זאב טורף ואוכל, אתה מה הנאה יש לך? אמר להם: ומה יתרון לבעל הלשון?\", שנאמר (קהלת י יא): \"אם ישך הנחש בלא לחש, ומה יתרון לבעל הלשון?\".<br>וזה החלק גם הוא מחלקי כת מספרי לשון הרע.",
+            "החלק השני – מי שלועג לבני אדם, כי יבוז להם בליבו לקוצר השגתם במעלות או בהצלחות הזמן בכבוד ובשררה, או יבוז אותם לעניים ורישם, והגאוה הביאתהו אל המידה הזאת, או רוב השלוה והתענוג, כעניין שנאמר (תהלים קכג ד): \"רבת שבעה לה נפשנו הלעג, השאננים, הבוז לגאי יונים\". ופעמים ילעיג הלץ על הקדושים והנביאים, כענין שנאמר (ירמיה כ, ז) \"כלה לועג לי\", ואמר שלמה עליו השלום (משלי יד, כא) \"בז לרעהו חוטא\", עוד נאמר (שם יא, יב) \"בז לרעהו חסר לב\", ונאמר (שם יז, ה) \"לועג לרש חרף עושהו שמח לאיד לא ינקה\", פירוש: \"לועג לרש\" הראה את נפשו כי תדמה אשר ההצלחות ביד בני אדם והשג ישיגון אותן בחכמתם, כענין שנאמר (דברים ח, יז) \"ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה\", ונאמר (ישעיה י, יג) \"כי אמר בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונותי\", ועבור זה לועג לרש, כי יאמר בלבבו שלא השיג לעושר מחוסר דעתו ושפלות ידיו, והנה חרף עושה הרש והעשיר, כי הכל מאת השם יתברך, כענין שנאמר (משלי כב, ב) \"עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה' \". ועל השמח לאיד אמר \"לא ינקה\", כי אף על פי שלא הזיק במעשה ולא בדבור – לא ינקה, אך אין רעת השמח לאיד משגת לרעת הלועג לרש, ומפני כי הליצנות בסיבת הגאוה, שהיא הפך הענוה, אמר שלמה עליו השלום (משלי ג לד): \"אם ללצים הוא יליץ, ולענוים יתן חן\". פירוש: אם ללצים באמת, הלצים הלועגים לבני אדם, השם יתברך ילעג להם, כעניין שנאמר (תהלים ב ד): \"יושב בשמים ישחק, ד' ילעג למו\". (ולשון \"אם\" לאמת הדבר, וכן (במדבר כד כב): \"כי אם יהיה לבער קין\", (משלי כג יח): \"כי אם יש אחרית\").",
+            "החלק השלישי – מי שלועג תמיד לדברים ולפעולות, ואין כוונתו להבזות בעליהם, אך מרחיק הדברים שאין להרחיקם ומרחיק תועלת הפעולות שיש תקוה לתועלותן, ועל זה נאמר (משלי יג יג): \"בז לדבר – יחבל לו\". ואמרו (משנה אבות ד ג): \"אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום\".<br>והלץ הזה, הביאהו למידתו הרעה היותו חכם בעיניו.<br>ופעמים שתביא המידה הזאת את האדם לידי מינות להלעיג על מצוות, כעניין שנאמר (תהלים קיט נא): \"זדים הליצוני עד מאד, מתורתך לא נטיתי\".<br>והחלק השלישי הזה היא הכת שאינה מקבלת תוכחת, שנאמר (משלי ט ח): \"אל תוכח לץ פן ישנאך\", ונאמר (משלי ט ז): \"יוסר לץ לוקח לו קלון\", ונאמר (משלי יט כה): \"לץ תכה ופתי יערים\".<br>והגורם אל הכת הזאת לבלתי שמוע מוסר, מפני שהמידה המביאה אל חלק הזה היא מידת היות האדם חכם בעיניו, וכל כך משלה בו המידה הזאת, עד שיתלוצץ לדעת זולתו, והיא המידה שאין לה תקוה, שנאמר (משלי כו יב): \"ראית איש חכם בעיניו – תקוה לכסיל ממנו\".",
+            "החלק הרביעי – הקובע עצמו תמיד לשיחה בטלה ודברים בטלים כדרך יושבי קרנות. ושתים רעות יש בדבר הרע הזה: האחת, כי (משנה אבות א יז): \"כל המרבה דברים מביא חטא\", והשנית, כי הוא בטל מדברי תורה.ויש בדבר הזה דרכי מות, כי איך לא זכר ולא שם על לבו, כי בעתים ההם אשר הוא משחיתם יוכל להשיג הנעימות, ולקנות חיי עולם, אם יקבע העתים המזומנים ההם לתורה, אשר הוא פנוי בהם ממלאכתו ועסקיו, אין זה כי אם בזות לבו את המצות ואת שכר העולם הבא. ומלבד אשר אבד טובה הרבה ישא את עונו, כי אשמת הבטול מן התורה בעת היכולת לעסוק בה אש היא עד אבדון תאכל, כאשר אמרו (סנהדרין צט.) \"כי דבר ה' בזה\" כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, כאשר הקדמנו לך. ואמרו ז\"ל (ע\"ז יח:) ההולך למקום אשר אוספו שם אספה לשחוק זה הוא מושב לצים ועליו אומר הכתוב (תהלים א א): \"ובמושב לצים לא ישב\", וכתוב אחריו \"כי אם בתורת ה' חפצו\". למדת, כי מושב לצים מביא לידי ביטול תורה.<br>ואשר לא שת לבו לעסוק בתורה בשעותיו הבטלות, יתעשת לנפשו ולא יאבד, ויתבודד בהן לחשוב על קצו ולהבין לאחריתו ולחפש דרכיו, ולקנות מעלות הנפש ולהתקרב אל השם יתברך.<br>החלק החמישי המתלוצץ בדבר שפתים על המעשים והדברים, לא שיבוז להם בליבו, אך מדרך השמחים ללא דבר, ולא כחוק השחוק.<br>ופעמים שגורם לזה משתה היין והשכרות, שנאמר (משלי כ א): \"לץ היין, הומה שכר, וכל שוגה בו לא יחכם\", פירוש: לץ איש היין, הומה איש שכר, כל שוגה בו לא יחכם. כמו (תהלים קט ד): \"ואני תפילה\" איש תפילה. ורוצה לומר, כי משתה היין גורם לשלושה דברים רעים: האחד, להיות האיש מתלוצץ. והשני, להיות הומה ובעל דברים, ואמרו זכרונם לברכה (משנה אבות א יז): \"וכל המרבה דברים מביא חטא\". ונאמר (קהלת ה ב): \"וקול כסיל ברוב דברים\". והשלישי, כל שוגה בו לא יחכם.<br>ודע, כי לא יהיה מנהג הליצנות קבוע בנפש האדם, עד שהוא פורק עול שמים מעליו. על כן ייענש לשאת עול היסורים מידה כנגד מידה, שנאמר (ישעיהו כח כב): \"ועתה, אל תתלוצצו, פן יחזקו מוסריכם\". ואמרו זכרונם לברכה: (עבודה זרה יח:): \"כל המתלוצץ, ייסורים באים עליו, שנאמר פן יחזקו מוסריכם\".<br>והחכמים היו מזהירים לתלמידיהם שלא להתלוצץ גם על דרך מקרה ועראי. ועל החלק הזה הוצרכו להזהיר, כי רבים ייכשלו בו על דרך מקרה.",
+            "<b>זה דבר כת שקרים. ענין הכת הזו נחלק לתשעה חלקים.</b><br>החלק הא' – איש כזב. אשר תורה עזב. וירע וישחית במענה פיו. כמו המכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בשכר שכיר. שנאמר (ויקרא יט): \"לֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ\". וכן העונה ברעהו עד שקר. ונאמר (שמות כ): \"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר\". ומן החלק הזה בכלל התרמית והאונאות במסחרים ובשותפות. ונאמר (ויקרא כה): \"אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו\" ונאמר (תהלים נה): \"ולֹא יָמִישׁ מֵרְחֹבָהּ תֹּךְ וּמִרְמָה\". ונקרא איש און ונקרא בליעל. והוא כבד עון בכתות הרשעים כאשר הקדמנו בשערי יראת חטא. ומדות זה איש האון שהוא קורץ בעיניו ומולל באצבעותיו. כמו שנאמר (משלי ו): \"אָדָם בְּלִיַּעַל אִישׁ אָוֶן וגו' קֹרֵץ בְּעֵינָיו וגו'\":",
+            "החלק הב' – המשקר ואין בעצם השקר נזק והפסד לחבירו. אך יתכן בו לעשותו סבה אל הנזק ואל הרע. כמו המתעה את חברו שיאמין בו כי הוא אוהב וריע נאמן עמו. ומתכוין בזה כדי שיבטח בו ולא ישמר ממנו ויוכל להדיח עליו רעה. כענין שנאמר (ירמיה ט) בפיו שלום את רעהו ידבר, ובקרבו ישים ארבו. ונאמר אחריו העל אלה לא פקד בם נאם ה' אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי. ואלה שני החלקים ענשם על שני דברים. על השקר ועל הנזק הצרור בכנפיו. כי השקר מלבד צד הנזק הוא תועבת ה' שנאמר (משלי יב:כב) תועבת ה' שפתי שקר. ונאמר (שם ו: טז-יח) שש הנה שנא ה' [וגו'] עינים רמות לשון שקר [וגו'] לב חורש מחשבות און. ונאמר (שם ח:יג) ופי תהפוכות שנאתי ונאמר (איוב טו) אף כי נתעב ונאלח איש שותה כמים עוולה. ואף בשר ודם נתעב השקר להם.",
+            "החלק הג' – הבא בערמה ודברי מרמה. למנוע טוב מבעליו. להעביר הטובה אליו. לא לגזול מחבירו דבר שהוא שלו ולא לחמסו. אבל יתן עינו בטובה העתידה לבא לידי חבירו וצודה אותה לקחתה אליו. בשקר מיליו. או יסבב בשקריו לו אשר יתן חברו לו מתת. ועיקר ענשו על השקר. אכן יגדל עונש השקר כאשר יסבב ממנו הפסד לזולתו. אף על פי שאין עיקר העונש על ההפסד כי לא הפסיד ממנו דבר שיזכה בו. כענין שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כל המחליף בדברו כאלו עובד עבודת כוכבים שנאמר (בראשית כז) אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע ונאמר על עבודת כוכבים (ירמיה י) הבל המה מעשי תעתועים. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כאלו עובד עבודת כוכבים. הביאו הדמיון על קצהו אחר כי הוא נסתר בשקר ונעזר בשוא.",
+            "החלק הד' – המשקר בסיפור הדברים אשר שמע ומחליף קצתם במתכוין, ואין לו תועלת בשקריו ולא הפסד לזולתו. אבל כי משפטו מאהבתו שקר מדבר צדק סלה. ופעמים שהוא בודה מלבו ספור הדברים כולו. והאיש הזה יקל ענשו מצד אחד. על כי אין הפסד לאיש בשקריו ופחזותו אבל גדול מאד ענשו בעוז פניו ואהבת השקר. ויכבד עונו כי אהבהו לבלי תועלת. ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי ו) יפיח כזבים עד שקר. פירושו – אם תראה אדם אשר יפיח כזבים בשיחתו וספור דבריו. תדע כי תביאהו המדה הזאת להעיד שקר באחיו ולענות בו סרה אחרי אהבתו השקר. וזה החלק התירוהו לקיים מצות ודרישת טובה ושלום. ואמרו כי מותר לשבח הכלה לפני החתן ולאמר שהיא נאה חסודה אף על פי שאינה כן. ואמרו מותר לשנות בדברי שלום. שנאמר (בראשית נ) אביך צוה לפני מותו לאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו'. ויש אנשים יחליפו מקצת הדברים אשר שמעו בבלי דעת. כי לא ישיתו לבם לחקרו בעת שמעם. גם מדה זאת רעה. ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי כא) ואיש שומע לנצח ידבר. פירוש – איש נותן לב לשמוע ולהאזין עד תכונת הדברים אשר ידברו באזניו למען יספר אותם על נכון. ולא ימצא בפיו לשון תרמית לנצח ידבר. כי יאהבו בני אדם לשמוע דבריו. ולא יאמרו לו לעולם למה תדבר עוד דבריך:",
+            "החלק הה' – האומר לחברו כי ייטיב עימו ויתן לו מתת. ועודנו מדבר. עם לבבו ישיח שלא לתת. ונאמר (תהלים לד) נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. ופירשו רבותינו זכרונם לברכה (בבא מציעא מט.) שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב. ועוד אמרו (ב\"מ ירושלמי פרק ד, הלכה ב) דברים אין בהם משום מחוסרי אמנה אם יחזור מדבריו, ובלבד שיהא אומר בפה וגומר בדעת:",
+            "החלק הו' – המבטיח את חבירו להטיב עמו וישקר דבריו וישים לאל מלתו. כי אחרי אשר אמר להטיב עמו בלשון הבטחה ובטח בו לב חברו. אין לו לחלל הבטחתו כי זה דרך שקר. והוא כאדם עבר ברית שנאמר (צפניה ג) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית. וכן האומר לתת לחברו מתנה מועטת אף על פי שלא הזכיר לשון הבטחה. ואמרו רבותינו כי יש בו משום מחוסרי אמנה. כי לב חבירו סומך עליו ובוטח בו אחרי שהמתנה מועטת, כי נתון יתן לו. ואם איש עני הוא אף על פי שהמתנה מרובה. אם יחזור בו רעתו רבה. כי נדר נדר ונאמר (במדבר ל) לא יחל דברו. וכן מי שיתפאר בפני רבים לתת מתנה לאדם. והנה הוא כמתהלל על נדיבותו בזה. והנה זאת כמו הבטחה ולא נכון שישוב מדבריו אחרי שהתכבד והתהלל בדבר. כענין שכתוב (משלי כה) נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר. פירושו – כמו שיצטערו בני אדם אחרי בוא סימני הגשם ולא בא הגשם כן ענין איש המתהלל במתת שקר. כי מה שהתהלל בדבר סימן קיום הדבר. על כן יצטער האיש שהבטיחהו על המתנה בהכזיב תוחלתו:",
+            "החלק הז' – מי שמתעה את חברו לאמר כי עשה עמו טובה או דיבר טוב עליו ולא עשה. אמרו רבותינו זכרונם לברכה אסור לגנוב דעת הבריות אפילו דעת נכרי. והנה החטא הזה חמור אצל חכמי ישראל יותר מגזל יען וביען כי שפת שקר אשמה רבה. ונתחייבנו על גדרי האמת כי הוא מיסודי הנפש:",
+            "החלק הח' – מי שמשתבח במעלות שאינן נמצאות בו. אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי יז) לא נאוה לנבל שפת יתר אף כי לנדיב שפת שקר, פירוש – אין לנבל להתגאות ולהתנשא במעלת אבותיו. כי אמרו במקרא שלמעלה מזה (שם) ותפארת בנים אבותם. אף כי אין לנדיב להתכבד בשקר. ולאמר כה עשיתי ופזרתי ונתתי ולא כן עשה. וזה גנאי לכל אדם וכל שכן לנדיב. וגנה נדבותיו אשר עשה כי הלל נפשו על מה שלא עשה, כי זאת תהיה לעדה כי לבו בכל צדקותיו אשר עשה [אך] לשם ולתהלה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי מי שמכבדים אותו במדרגות הכבוד הראויות לתת למי שהוא יודע שתי מסכתות והוא אינו יודע זולתי אחת. עליו שיאמר להם – אחת לבדה אני יודע. כל שכן כי אסור לכזב ולהתפאר לאמר שמענו כאלה רבות:",
+            "החלק הט' – בנים לא ישקרו בסיפור דברים אשר ישמעו והגדת מאורעות. אבל יחליפו דברים על אודות חפציהם מאין הפסד לאדם בדבר. אך ימצאו כמעט הנאה בשקרותם אף על פי שאינם מרויחים ממון בכך. ואמרו רבותינו כי גם זה אסור הוא שנאמר (ירמיה ט) למדו לשונם דבר שקר. אך אין ענשם כעונש המשקרים ללא דבר אשר זכרנו ענינים בחלק הרביעי. הנה אלה חלקי כת של שקרים. וכבר הקדמנו לך עיקרים. כדרכי איש אמונים. וכי המה יסודות לנפש.",
+            "<b>כת החנפים</b><br>וזה דבר כת החנפים. עניין הכת הזאת נחלק לתשעה חלקים:<br>החלק הראשון<br>החנף אשר הכיר או ראה או ידע כי יש עוול בכף חברו וכי החזיק בתרמית, או כי יחטא איש לאיש בלשון הרע או באונאת דברים, ויחליק לו לשון הרע לאמור \"לא פעלת אוון\".<br>המעט ממנו עוון הנמנע מן התוכחה, שנאמר (ויקרא יט יז): \"הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא\" -<br>ויוסיף לחטוא על אמרו \"לא חטאת\", כעניין שנאמר (ירמיהו כג יד): \"וחזקו ידי מרעים\".<br>והנה זה ביד החנף עוון פלילי, כי לא יקנא לאמת, אבל יעזור אחרי השקר, ויאמר לרע טוב, וישם חושך לאור.<br>גם נתן מכשול לפני החוטא משני פנים: האחד, כי ישנה באיוולתו ביום מחר, \"כי הילל רשע\" החנף אותו (תהלים י ג): \"על תאוות נפשו\".<br>מלבד כי יישא עונש על הנזק אשר הזיק לאשר אשם לו החוטא, על צדקו מי אשר חטא לו.<br>מלבד כי ייענש על דבר שקר, שנאמר (תהלים ה ז): \"תאבד דברי כזב\".<br>ונאמר (משלי יז טו): \"מצדיק רשע ומרשיע צדיק – תועבת ה' גם שניהם\".<br>כל שכן אם העוול אשר בכף רשע חברו גלוי לרבים, כי באמור אליו החנף לפני בני אדם \"זך אתה בלי פשע\", חילל וביזה דת ודין.",
+            "וחייב האדם למסור עצמו לסכנה, ואל ישיא את נפשו עוון אשמה כזאת.<br>ואמרו רבותינו על עניין אגריפס שהיה קורא בתורה, וכשהגיע לפסוק זה (דברים יז טו): \"לא תוכל לתת עליך איש נכרי\", זלגו עיניו דמעות, ואמרו לו \"אחינו אתה\", (סוטה מא.): \"באותה שעה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה, שחינפו לו לאגריפס\".<br>אף כי היושב על המשפט, אין לו לפחד מאנוש ימות, שנאמר (דברים א יז): \"לא תגורו מפני איש\".<br>והחלק הזה שהזכרנו, הוא חלק אדם רשע הנמנה עם שתי כיתות הרעות, מן התחברות אליו השקר והחנופה.<br>ויש בחלקי כת חנפים אשר בם החנף נספה ואבד בעוון החנופה לבד, כאשר יתבאר.",
+            "החלק השני – החנף אשר יהלל רשע לפני בני אדם, אם בפניו אם שלא בפניו, אף על פי שלא יצדיקנו על חמסו ולא יכזב על משפטו, אבל יאמר עליו כי איש טוב הוא.<br>ועל זה נאמר (משלי כח ד): \"עוזבי תורה יהללו רשע\". כי לולא אשר עזב את התורה, לא הילל העובר על דבריה ומפר מצוותיה.<br>וגם כי לא ישבח את הרשע זולתי במה שנמצא בו מן הטוב, ויליץ עליו בפני בני אדם להגיד לאדם ישרו, גם זו רעה חולה, כי בהזכירו את הטוב ואת הרע לא יזכיר, ועל כל פשעיו יכסה, צדיק ייחשב אצל השומעים, ויתנו לו יקר, וירים ידו וגבר. וכבר הקדמנו להודיעך המכשולות והשחיתות הנמצאות בכבוד הרשעים (סימנים קמט-קנב). על כן, לא נכון להזכיר צדקתם, בלתי אם יזכיר רשעם וכסלם, כמו שנאמר (משלי י ז): \"ושם רשעים ירקב\".<br>ונאמר (ישעיהו נז יב): \"אני אגיד צדקתך ואת מעשייך ולא יועילוך\". פירוש: \"לא יועילוך מעשייך הטובים להצילך מרעתך בקומי למשפט, בערכי לעומתם רוב פשעייך ומעשה תעתועייך, כי דברי עוונותייך גברו מהם\". וכמו שאמרו רבותינו כי (ראש השנה טז:): \"מי שעוונותיו מרובים מזכויותיו, נכתב ונחתם לאלתר למיתה\".<br>והרשעים – ניכרים הם בשיחתם והנהגתם, כאשר הקדמנו לך בשערי יראת חטא.",
+            "והנה, הצדיקים יתעבו הרשע, כמו שנאמר (משלי כט כז): \"תועבת צדיקים איש עוול\".<br>ואשר בסוד הצדיקים לא יהיה, אם תעב לא יתעבנו, גם ברך לא יברכנו.",
+            "וייתכן, כי יקר מקרה המשבח את הרשע מדרך פתיות, כי הפתי אומר לשבח טוב הוא, אם היו יהיה על דבר אמת ואם תהיה תמורתו. ומבלי הדעת, שבח הוא את המתים (כי אמרו רבותינו על הרשעים, (ברכות יח:): \"רפאים ייחשבו ומתים קרויים\", שנאמר (קהלת ט ה): \"והמתים אינם יודעים מאומה\").<br>והשגגה הזאת עולה זדון, כי לא יְאֹהַב העבד אל האדון אם יֶאֱהַב משנאיו ויקרב רחוקיו, הלא להם לדעת מדרך הדעת כי כן.<br>ונאמר (משלי ג לה): \"וכסילים מרים קלון\", וכבר הקדמנו פירושו.",
+            "החלק השלישי – החנף המשבח את הרשע רק בפניו, אף חכמתו עמדה לו כי לא ישבחנו בפני בני אדם פן יהיה להם למוקש.<br>גם זה החנף גדול עוונו, כי החליק אליו בעיניו, ולא ישוב מדרכו הרעה, ולא ידאג לעוונותיו, כי צדיק הוא בעיניו.<br>וכל אשר אינו מעדת הצדיקים, אם ישבחוהו, יאמר בליבו \"אמנם ידעתי כי כן\", כעניין שנאמר (משלי יא ט): \"בפה חנף ישחית רעהו ובדעת צדיקים יחלצו\", פירוש: החנף משחית רעהו בפיו, כי ישבחנו ויאמין לדברים, ויקשה את רוחו, ויראה את נפשו ביקר, ולא יבין כי עפלה נפשו, והמכשלה הזאת תחת ידו, גם ירום לבבו ויפול במכמורת גאוותו, והנה כי השחת השחיתו בחלק שפתיו. והצדיקים יחלצו בדעתם מנזקי החנף, כי אם ישבחנו, לא ירום לבבו למען זאת, כמו שאמרו רבותינו(נדה ל:): \"אפילו כל העולם אומרים עליך צדיק אתה, הוי בעיני כרשע\". ואמרו (אבות דרבי נתן כט): \"אם יש עליך רֵעים, מקצתם משבחים ומקצתם מוכיחים, אהב את המוכיחים ושנא את המשבחים, כי אלה לחיי עולם יביאוך, ואלה ברעתך ישמחוך כי ישבחוך\". וייתכן גם לפרש, \"ובדעת צדיקים יְחַלְּצוּ\" רעיהם, כי לא יחניפו להם, אבל הוכח יוכיחום ויורו אותם בדרך, בתעותם בתהו לא דרך.<br>ונאמר (משלי כו כח): \"ופה חלק יעשה מדחה\": המשיל פה חלק לדרך חלקלקות, ואמר, ואמר, כי כאשר ייפול האדם ויידחה בלכתו בדרך חלקלקות, כעניין שנאמר (תהלים לה ו): \"יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה, יהיה דרכם חושך וחלקלקות\", כן ייפול האדם ויידחה בפה חלק, והוא פה חנף.<br>ועל העניין אשר ביארנו אמר דוד עליו השלום (תהלים יב ד): \"יכרת ה' כל שפתי חלקות, לשון מדברת גדולות\". קילל פה חלק, כי ישחית בו רעהו, והלשון הקשה, שהוא הפך החלק, והוא לשון הרע.<br>ויש מן החנפים, שמתכוונים להחניף לאנשי זרוע כדי שיכבדו אותם וינשאום. ואמרו רבותינו (אבות דרבי נתן כט): 'כל המחניף לחברו לשם כבוד, לסוף נפטר ממנו בקלון'.",
+            "החלק הרביעי – המתחבר לרשע, ולא דיו אשר לא יוכיחהו בשבט פיו והרחק לא ירחיקהו, אבל כמו חבר יקרבהו. ונאמר (דברי הימים ב כ לז): \"בהתחברך עם אחזיה פרץ ה' את מעשיך\".<br>והצדיקים מאס ימאסוהו את הרשע, כמו שנאמר (תהלים טו ד): \"נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס\".<br>ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (בבא קמא צב:): \"לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב, אלא מפני שהוא מינו\". ואמרו (בן סירא יג): \"כל עוף למינו ישכון, ובן אדם לדומה לו\".<br>ואמרו (מגילה כח.): \"אסור להסתכל בפני אדם רשע\", שנאמר (מלכים ב ג יד): \"לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא, אם אביט אליך ואם אראך\". ואמרו (שם) \"כל המסתכל בדמות אדם רשע, עיניו כהות לעת זקנתו, שנאמר (בראשית כז א): \"ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות\"\", מפני שהסתכל בדמות עשו, אף על פי שלא היה מכיר מעבדיו, כי היה עשו מסתיר מעשיו, כעניין שנאמר (ישעיהו כט טו): \"והיה במחשך מעשיהם\".<br>וכבר הקדמנו להודיעך באר היטב, כי רבו דרכי מוות הנמצאים אל המתחבר לרשע.",
+            "החלק החמישי –  איש כי יאמינו בני אדם בדבריו, וסמכו כל השומעים על מאמריו, ויתכוון לנשא אחד העם או גואלו הקרוב אליו באהבתו אותו, ויאמר עליו כי הוא איש חכם, והוא בן לא חכם, והיה לפוקה וצור מכשול, כי יסמכו על הוראותיו, ועל פיו יהיה כל ריב, ויעוות משפט, ואת העולם יחריב.<br>וכן, כי יאמר על איש כי הוא נאמן רוח, ולא הכירו אם הוא איש אמונים או בן לא אמון בו, ואולי ישמע השומע ויפקידהו על ביתו, וכל יש לו ייתן בידו, וכיחש בו לאמור 'לא ראיתיך'.<br>ואמרו רבותינו (סנהדרין ז:): \"כל המעמיד דיין שאינו הגון, כאילו נטע אשרה, ובמקום תלמיד חכם, כאילו נטע אצל מזבח\". והיה מי שהקים לראש, בימים הראשונים, מי שאינו ראוי להורות, קראו עליו מקרא שכתוב (חבקוק ב יט): \"הוֹי אֹמֵר לָעֵץ 'הָקִיצָה', 'עוּרִי' לְאֶבֶן דּוּמָם, הוּא יוֹרֶה?! הִנֵּה הוּא תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף, וְכָל רוּחַ אֵין בְּקִרְבּוֹ\". ועתיד הקדוש ברוך הוא להיפרע ממעמידיו, שנאמר (חבקוק ב כ): \"וַה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ\".",
+            "החלק השישי – מי שיש בידו למחות, ואינו מוחה, ואין בפיו תוכחות, ועל מעשה החטאים לא ילטוש עין ולא ישגיח, ולא יהיה להם לאיש מוכיח.<br>והנה, נצטוינו לבער הרע מקרב עמנו, שנאמר (דברים יג ו): \"וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ\".<br>ואמרו רבותינו (שבת נד:): \"כל מי שיש בידו למחות באנשי עירו ואינו מוחה, נתפש על אנשי עירו. ויש בידו למחות בכל העולם ואינו מוחה, נתפש על כל העולם\".<br>ונאמר (ויקרא כו לז): \"וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו\", ודרשו בו, זכרונם לברכה, (סנהדרין כז:): \"איש בעוון אחיו\".<br>ואמרו (שבועות לט.): \"כל ישראל ערבים זה לזה\".",
+            "החלק השביעי הרואה את אנשי מקומו עם קשה עורף, ואומר בליבו \"אולי לא יקשיבו אם אדבר להם נכוחות ופי אמלא תוכחות\", על כן יחשוך פיו.<br>והנה, עוונו יישא, כי לא ניסה להוכיח ולהזהיר, אולי אם רוחם העיר, ייעורו משנת איוולתם, ולא תלין איתם משוגתם.<br>ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, בעניין מה שכתוב (יחזקאל ט ד): \"וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים...\", (שבת נה.): \"אמרה מידת הדין: 'אף על פי שהללו צדיקים גמורים וקיימו את התורה, היה להם למחות ולא מיחו'. אמר הקדוש ברוך הוא: 'גלוי וידוע לפניי, שאם היו מוחים, לא היו מקבלים מהם'. אמרה מידת הדין: 'ריבונו של עולם, אם לפניך גלוי, הם לא ידעו אם ישמעו העם לקולם ואם יחדלו'\". וציוה השם יתברך אחרי כן (יחזקאל ט ו): \"וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ\", והם הצדיקים המקודשים, כי נענשו על דבר שלא מיחו.<br>ונאמר (ויקרא יט יז): \"הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא\".<br>ואם הדבר גלוי לכל וידוע ונבחן ונחקר, כי החוטא שונא מוסר, ולא ישמע לקול מוריו, ולמלמדיו לא יטה אזנו, על זה נאמר (משלי ט ח): \"אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ\". ואמרו (יבמות סה:): \"כשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע\".<br>ואמרו (ביצה ל.): \"מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים\".",
+            "החלק השמיני – איש אשר ישמע את דברי בני אדם מדברים לשון הרע, או כי ישמע כל פה דובר נבלה, או יושב בסוד משחקים בוזים תורה ומצוות, ויודע כי הם סרבים וסלונים, ואם יוכיחם לא יקשיבו אל דבריו, על כן ישים יד על פה.<br>גם זה ייענש, כי לא יענה כסילים כאיוולתם, פן יאמרו כי הוא כמו הם וכי הודה על דבריהם, אף כי יתחייב לענות ולגעור בהם, לתת גודל לתורה ולמצוות אשר בזו לעגו להם, ויקנא לכבוד נקי וצדיק אשר ישיחו בו.",
+            "וזה אחד מן הדברים אשר יתחייב האדם לעזוב בעבורם חברת הרשעים, כי ייענש בשמעו דבריהם הרעים תמיד וילאה לענותם.<br>וזה הדבר מפורש בדברי שלמה, שנאמר (משלי כד א): \"אַל תְּקַנֵּא בְּאַנְשֵׁי רָעָה וְאַל תִּתְאָיו לִהְיוֹת אִתָּם. כִּי שֹׁד יֶהְגֶּה לִבָּם וְעָמָל שִׂפְתֵיהֶם תְּדַבֵּרְנָה.\". רצונו לומר, כי תשא עוון בחטאתם, כי תשמע דבריהם הרעים תמיד ותהיה כמחריש.",
+            "החלק התשיעי – המכבד את הרשעים מדרך שלום, אמנם לא ידבר טוב על הרשע, ולא יתנהג בכבודו על דרך אשר יחשבו בני אדם כי יכבדנו מאשר יקר בעיניו נכבד, כי לא יחלוק לו כבוד זולתי בדרך שמכבדים בני האדם את העשירים, מדרך סלסול ולתקוות תועלת, בעבור כי צלחה דרכם ולא מפני חין ערכם.<br>ואף גם זאת, יש חטא ואשמה בדבר הזה, כי, אם הותר לכבד העשירים, לא כן הרשעים, שנאמר (איוב מ יב): \"וראה כל גאה השפילהו, ראה כל גאה הכניעהו והדך רשעים תחתם\".<br>אך החלק הזה הותר מדאגה מדבר, פן יזיק הרשע ויגרום הפסד, בזמן שיד הרשע תקיפה ושעתו חצופה, ואין בידינו להכניעו ובחילינו להניעו, על כן הותר לכבדו, כדרך שמכבדים בני-האדם אנשי זרוע רמה מפחד ואימה, בקימה והידור והדומה להם, אך לא ישבחנו ולא ידבר טוב עליו לבני אדם.<br>וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (סוטה מא:): \"מותר להחניף את הרשעים בעולם הזה\".",
+            "וזה דבר כת מספרי לשון הרע: המספר לשון הרע כאילו כופר בעיקר<br>אמרו רבותינו ז\"ל (ערכין טו:): \"כל המספר לשון הרע, כאילו כופר בעיקר, שנאמר (תהלים יב ה): \"אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו, מי אדון לנו?\"\". ועל כן חשבוהו כאילו כפר בעיקר: כי הוא מסבב וגורם נזק גדול ורעה רבה לחבריו, בהבאישו את ריחם בעיני העם או בשאר דרכי הפסד, ולא ייתכן אשר יכין אדם לחבריו כלי משחית ונזק מר ממוות, מבלי שיועיל לעצמו בזה תועלת ורווח ממון, בלתי אם לכד יצרו את נפשו, ופרק עול שמיים מעליו, וניתק המוסרות, כמו שנאמר (תהלים נד ה): \"כי זדים קמו עליי, ועדת עריצים ביקשו נפשי, לא שמו אלהים לנגדם\", ופירשו רבותינו ז\"ל (מדרש תהלים נד): \"- לא שמו אלהים לנגדם, כי נתכוונו שיברך אותם שאול, כמו שאמר להם (שמואל א כג כא) \"ברוכים אתם לה' כי חמלתם עליי\"; לא שמו אלהים לנגדם, שכתוב בתורתו (דברים כז כד) \"ארור מכה רעהו בסתר\"\".<br>ונאמר (קהלת י יא): \"ואין יתרון לבעל הלשון\". ונאמר על דואג (תהלים נב ד): \"הוות תחשוב לשונך, אהבת רע מטוב, שקר מדבר צדק סלה\", ופירשו (מדרש תהלים נב): \"מה יתרון לך ומה בצע כי סיפרת לשון הרע? הלא לממון לא היית אתה צריך, אך עשרת, כמו שנאמר עליו (שמואל א כא ח) \"אביר הרועים אשר לשאול\"; אין זה כי אם אהבתך את הרע מן הטוב, ושקר מדבר צדק, כי פרקת עול\".<br>ונאמר (משלי ו ל): \"לא יבוזו לגנב כי יגנוב\", ונאמר אחריו (משלי ו לב): \"נואף אישה – חסר לב...\"; רצונו לומר, כי הוא רע מן הגנב, שהוא צריך למלא נפשו כי ירעב. ואמרו רבותינו ז\"ל, כי (מדרש תהלים קכ): \"בעל הלשון הרע, משניהם רע, כי יחטא חטאה גדולה מבלי הנאה\", כמו שנאמר (תהלים קכ ג): \"מה ייתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה?\".",
+            "והשנית, על כן נחשב המספר לשון הרע כאילו כפר בעיקר, לפי שאומר בלבבו כי שפתיו ברשותו, ומפני שאין בה מעשה, וכי הוא השליט על לשונו, וגמר בדעתו כי אין לו לכלוא את רוח שפתיו מִדַּבֵּר העולה על רוחו, וכי האיברים המה לבדם אינם ברשותו לחטוא בהם, כענין שנאמר (תהלים יב ה): \"שפתינו אתנו, מי אדון לנו?\", ולא יאמר \"איה אלוה עושי, אשר כל תנועות יצירותיו נתונות המה לו, אחת מהנה לא נעדרה, כולם לעשות רצונו משועבדות\", רק \"אין דבר, וארשת שפה ברשותנו\".<br>לא כן הרשעים החוטאים בשאר עבירות, כי יודעים הם, כי רע ומר עזבם את ה', אך נמשכים אחר תאוותם ויצרם המתגבר, וצר להם על זה.<br>שקול לשון הרע כנגד שלוש עבירות<br>ואמרו רבותינו (ערכין טו:): \"שקול לשון הרע כנגד שלוש עבירות, ואלו הן: עבודה זרה, וגילוי עריות, ושפיכות דמים: בעבודה זרה נאמר (שמות לב א) \"אנא, חטא העם הזה חטאה גדולה\"; בגילוי עריות נאמר (בראשית לט ט): \"ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת\"; בשפיכות דמים נאמר (בראשית ד יג): \"גדול עווני מנשוא\"; ואילו על לשון הרע נאמר (תהלים יב ד): \"יכרת ה' כל שפתי חלקות, לשון מדברת גדולות\"\".",
+            "והנה, אנו צריכים לפרש לך, היאך ייתכן, כי יהיה עוון לשון הרע יתר על השלוש האלה? הלא על כל אחת מהן אמרו רבותינו ז\"ל (סנהדרין עד.): \"ייהרג אדם ואל יעבור עליהן\"! ואמרו \"חמורה עבודה זרה, שכל המודה בה, ככופר בכל התורה\"! ואמרו כי (חולין ה.): \"המומר לעבודה זרה – מומר לכל התורה כולה\"!<br>וכאשר תשים לבך למאמרם ז\"ל, תמצא לו כמה שורשים וכמה פנים:",
+            "האחד, כי בעל הלשון הוא שונה באיוולתו, עשר פעמים ביום יכלים ויבאיש ויחפיר, וידבר שפת יתר ויכה בסתר, ומי יתן קץ לעונשו? כי בעל הלשון לא ישים קנצי למילין; בשגם עבירה קלה, כבדה מאד על הישנות האיוולת פעמים רבות, כאשר הקדמנו (חלק א סימנים ד-ה), אף כי חטאה גדולה ורעה חולה.<br>ובאמרם רבותינו ז\"ל \"שקול לשון הרע כנגד שלוש עבירות\", רצונם לומר, כנגד עובר אותן לעת שיתקפו יצרו, ולא כנגד המשומד והיוצא מן הכלל לעבור עליהן בכל עת.",
+            "והשני, כי בעל הלשון – תשובתו קשה, אחרי אשר ( ירמיהו ט ד ) לימד לשונו דבר שקר, ופיו שלח ברעה.<br>ומרוב ההרגל, איננו שליט ברוחו, וכאילו לשונו גורמת המחשבה, כענין שנאמר (תהלים נב ד): \"הוות תחשב לשונך\", ונאמר (קהלת י יב): \"ושפתות כסיל תבלענו\". ונאמר (משלי יח ז): \"פי כסיל מחתה לו\". מחיתה, לשון יראה ומגור. רוצה לומר, כי הכסיל ירא ויגור מזעם לשונו, פן ייווקש בו, כאשר ירא מאויבו, כי אין שפתיו ברשותו.",
+            "והשלישי, בעל הלשון חטאו נקל בעיניו, כי יאמר \"אך דבר שפתיים הוא\", ולא פנה אל נזקיו הרבים, על כן לא ישוב מדרכו הרעה. ואם שוב ישוב, אין תשובתו שלמה, כי לא יכיר גודל חטאו, כי התשובה השלמה להינקות מפשע רב – כי יקד יקוד היגון בנפשו כיקוד אש.",
+            "ואמר שלמה עליו השלום: (משלי כא כד): \"זד יהיר, לץ שמו, עושה בעברת זדון\". פירוש: הלץ, אשר גבר זדונו להכות בלשונו, בגאוותו וגאונו ועברתו וחרונו, אל תאמר כי בלשונו לבד יכה ולא במעשה, כי ידוע תדע כי הוא עושה בעברת זדון, רוצה לומר, כי אם לא יוכל להכות את אויביו בלשונו, ויוכל הכות בו במעשה, יכה בעברה ולא יחמול, כאשר אמרו רבותינו ז\"ל בעניין דואג, כי (ירושלמי סנהדרין פרק י הלכה ב): \"כאשר ציווה שאול להכות בכהנים, וימאנו אנשיו להכותם, אמר לדואג 'אתה הכית בלשון – אתה תכה בחרב'\", שנאמר (שמואל א כב יח): \"סוב אתה ופגע בכהנים\".",
+            "והרביעי – אם ישוב בעל הלשון בתשובה. צריך לבקש מחילה לאשר מוצק לו מזעם לשונו. והוא לא יזכור מספר כולם. כי רבים מכאובים הכאיב. וכמה נפשות הדאיב. גם רבים מאשר זכר. כי אותם עכר. והם לא ידעו כי הדיח עליהם את הרעה. יתבייש להודיעם ולגלות אזנם על אשר גמלם רעה. כי הוא מכה ואין מכתו ידועה כענין שנאמר (תהלים קב) מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה חצי גבור שנונים. על כן נמשל לשון הרע לחץ. כי המושך בקשת פעמים רבות ישלח חציו באדם ולא נודע מי הכהו:",
+            "ועוד על ענין אחר נמשל לחץ. כי שולף החרב אם נכמרו רחמיו על האדם בהתחננו אליו. ישיב חרבו אל נדנה. לא כן זורק החץ כי אין בידו להשיבה. כן בעל לשון הרע. אחר אשר יצא הדבר מפיו לא יוכל לתקון. ופעמים שידבר על פגם משפחה. והזיק כל הדורות הבאים אחריו. ולא תגיע אליו מחילה מזה. על כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי המדבר בפגם המשפחה אין לו כפרה עולמית. והנה המשלח לשונו. גם על הקדושים אשר בארץ המה ידבר. כי על מי לא עברה רעתו תמיד. וכבר אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי האפיקורוס אין לו חלק לעוה\"ב:",
+            "והחמישי – כי לשון הרע יביא את בעליו לתת את פיו לדבר על השם תועה וכמו שנאמר (תהלים עג) שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ. ואין בכל העבירות אשר ישיג ענשם לעונש המטיח דברים. ואמרו רבותינו – עשר נסיונות ניסו אבותינו ובכלם לא נתחתם גזר דינם אלא על לשון הרע. שנאמר (במדבר יד) אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם וכו' ונאמר (דברים א) וישמע ה' את קול דבריכם ויקצוף וישבע לאמר וגו', ונאמר (מלאכי ב) הוגעתם ה' בדבריכם.<br>ואמר דוד המלך עליו השלום (תהלים ג) ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך אם ראית גנב ותרץ עמו וגו' ופיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה תשב באחיך תדבר. הנה למדת מזה כי אין התורה מגינה על בעלי לשון הרע ועל המלומד לגנוב ולנאוף. וכי אינם ראויים לעסוק בתורה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה דואג כיון שסיפר לשון הרע אף חכמתו לא עמדה לו ולא הגינה עליו תורתו. ומה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה. שנאמר (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור. על העובר עבירה דרך מקרה אמרו. ולא על הפורק עול אזהרת העבירה מעליו:",
+            "והתבונן כמה יגדל עון בני אדם המספרים לשון הרע. המעט מהם עונם הגדול כי יכלו שפתיהם וחשכו לשונם מדבר בדברי תורה. כי עוד השחת ישחיתון לדבר בלשון הרע. ואמר דוד המלך עליו השלום (תהלים קיט) גם ישבו שרים בי נדברו עבדך ישיח בחקיך. פירוש – הם בטלים מלשיח בחקיך ומדברים לשון הרע ונדברים בו. בעוד אשר אשיח בחקיך.<br>ואמרו רבותינו מרפא לשון הרע להנצל ממנו, שיעסוק אדם בתורה שנאמר (משלי טו) מרפא לשון עץ חיים. וזהו שנאמר (תהלים לט) אשמרה לפי מחסום וגו' פירוש רבותינו זכרונם לברכה כי המחסום הוא העסק בתורה.<br>ואמרו רבותינו כנסת ישראל בקולה אהובה ובקולה שנואה. בקולה אהובה שנאמר (שיר ב) השמיעני את קולך כי קולך ערב. ובקולה שנואה שנאמר (ירמיה יב) נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה. וזהו שנאמר (משלי יח) מות וחיים ביד לשון ואוהביה יאכל פריה. ופירושו – ואוהביה יאכל פריה ואוהב לשון והוא האיש החפץ לדבר תמיד. העצה הנכונה אליו שיאכל פריה שלא ידבר בדברי בטלה. אך בדברי תורה וחכמה ומוסר והבאת שלום בין אדם לחבירו. להצדיק הרבים ולשבח הטוב ולגנות את הרע ולקנא אל האמת. כי זכיות אין קץ יוכל לקנות לנפשו בלשונו. וכאשר הקדים כי חיים בלשון:",
+            "<b>והנה כת מספרי לשון הרע. נחלק לששה חלקים.</b><br>החלק הא' – כאשר יתן מום באדם והמום לא יהיה בו. פעמים כי תחת יופי. יתן דופי. והנה זה לבו (יקפץ פיו מדת) [יקבץ און ממדת] שתי הכתות הרעות. שהם כת שקרים וכת מספרי לשון הרע. והנה הוזהרנו מן התורה שלא לקבל לשון הרע אולי הנה הוא שוא ודבר כזב. שנאמר (שמות כג) לא תשא שמע שוא. ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי יז) מרע מקשיב על שפת און שקר מזין על לשון הוות. פירושו – שתי כתות מקבלות לשון הרע. האחת – איש מרע ובעל זדון. מלשון (ישעיה ט) כי כלו חנף ומרע. כי הוא חשוד בכשרים. ואוהב למצוא פגם ואשם על חברו וקלון על כבודו. והיה כשמעו כי יגיד עליו ריעו לשון הרע. זדון לבו השיאו להאמין כי הדברים כנים. והכת השנית – איש שקר. גם הוא מאזין ומאמין על לשון הוות. כי אחרי אשר לא ירחק מדבר שקר. לא יחוש אם תקבל נפשו כזב. ואם תשא שמע שוא. על כן ימהר לקבל לשון הרע. שקר מזין. כמו איש שקר. וכן (ירמיה ט) שבתך בתוך מרמה. בתוך אנשי מרמה. [וכן] (תהלים קט) ואני תפלה. איש תפלה:",
+            "ודע כי כאשר יודה השומע על לשון הרע. אחת דתו ומנת מדיו* עם המספר לשון הרע. כי יאמרו אמור. הנה קבלו השומעים את הדבר. ואות הוא כי הנה אמת הנה נכון. גם אם הטה אזן השומע והראה את נפשו כמקשיב קשב ומאמין לדברים ההם בפני בני אדם. גם זה עוזר לרעה. וגורם קלון לחבירו. ומחזק ידי המביא את דיבתו רעה אל הבריות. ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי כה) רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר. פירושו – כאשר רוח צפון תפזר העבים ותמנע הגשם, כן פנים נזעמים ימנעו לשון הרע. כי בראות המגיד את פני השומע והנם זועפים. יחדל קול המון גשם דבריו. אבל אם יראה כי השומע ישמע לו. ישתה כמים עולה. ולא יחשוך פיו משקריו. והיה כזה יום מחר. כי ישנה באולתו לספר תמיד לשון שקר. ושב לשונו אחר גשם כזביו. תחולל מלשון חלילה. וכן (במדבר לג) לא יחל דברו, לא יבטל. וכן (בראשית ד) אז הוחל לקרוא. אז נמנע.",
+            "עוד אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי כו כח): \"לשון שקר ישנא דכיו\". פירוש האיש העניו ודכא ושפל רוח. ישנא את לשון שקר. לא יאבה לו ולא ישמע אליו. כי העניו חפץ ביקר הבריות וצר לו על בושתם וקלונם. וי\"ו דכיו במקום ה\"א השורש. כו\"ו עניו. ויש מפרשים בעל לשון שקר ישנא מדכיו ומוכיחיו. ולא יוסיף להביא אליהם דיבת בני אדם רעה. והנה הוזהרנו במה שכתוב (שמות כג) לא תשא שמע שוא. שלא נאמין בלבנו ספור לשון הרע להחזיק במחשבתנו כי הדברים אמת. ולהבזות בעינינו את מי שנאמרו עליו:",
+            "החלק השני – המספר לשון הרע. וירחק בו מדבר שקר. ואל זה כוונו באמרם כת מספרי לשון הרע. אף על פי שאינם מן הכת של שקרים. והנה אם יזכיר אדם לחבירו בינו לבין עצמו מעשה אבותיו הרעים. הנה הוא עובר על מה שכתוב בתורה (ויקרא כה) לא תונו איש את עמיתו. באונאת דברים דבר הכתוב כמו שהקדמנו. ונאמר (יחזקאל יח) בן לא ישא בעון האב. ואם יכלימהו על מעשה אבותיו בפני אחרים. על זה אמרו רבותינו כי המלבין פני חבירו מן היורדין לגיהנם ואינן עולין. ואם יספר ויודיע את תועבות אבותיו בפני בני אדם שלא בפניו להבאיש את ריחו. ולהבזותו בעיני בני עמו. על זה אמרו אשר כת מספרת לשון הרע אין מקבלת פני השכינה. וכן אם היה בעל תשובה. והוא מספר עליו עונות ראשונים:",
+            "ודע כי אם יראה איש כי עבר חברו על דבר תורה בסתר. והוא גילה על חטאותיו על שער בת רבים. אשום אשם על זה. כי אולי החוטא ההוא שב מדרכו הרעה. ויגוניו ברעיוניו. ולב יודע מרת נפשו. ולא נכון לגלותם זולתי לחכם צנוע. אשר לא יספר ליתר ההמון. רק הרחק ירחיק מחברתו. עד אשר יודע אליו כי שב מדרכו הרעה. ואם החוטא תלמיד חכם ואיש ירא חטא ראוי לחשוב עליו כי באמת עשה תשובה. ואם יתקפו יצרו פעם אחת. נפשו מרה לו אחרי כן:",
+            "והמספר לשון הרע. שתים הנה קוראותיו. הנזק והבושת אשר יגרום לחבירו. ובחירתו לחייב ולהרשיע את חבריו ושמחתו לאידם. ועל צד א' יגדל עון המספר לשון הרע על דבר אמת. מן המספר על דבר שקר. כי יאמין העם בספרו על חברו דברים כנים. ויעלה באשו לפניהם. ויהיה לבוז בעיניהם. אחר אשר נחם על רעתו ונסלח לו מחטאותיו:",
+            "ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי יד) אוילים יליץ אשם ובין ישרים רצון. לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר. פירושו – האויל יליץ חובה. כי יחפש מומי בני אדם ואשמתם ויתן בהם דופי. ולא ידבר לעולם בשבח ודבר טוב הנמצא בם. והמשל על זה כי הזבובים לעולם באו ונחו כולם על מקומות הלכלוך. ואמר אוילים יליץ לשון יחיד על כל אחד ואחד מן האוילים. כמו (בראשית מט) בנות צעדה עלי שור. ואמרו רבותינו כל הפסול פוסל ואינו מדבר בשבחו של עולם. ודרכו לפסול בני אדם במומו. ובין ישרים רצון. כי דרך הישרים לכסות על כל פשעים ולשבח האדם כי נמצא בו דבר טוב.<br>וזכרו במוסר. כי אדם אחד וחכם עברו על הנבלה. אמר האדם כמה מוסרחת נבלה זו. אמר החכם כמה לבנים שניה. ואמר אחרי זה לב יודע מרת נפשו. וכל חכם יודע כי לא הביא שלמה בתוך המוסרים הנבחרים דברים אין בם מועיל. אבל בא הענין על דבר הפסוק הראשון. להגיד רעת האויל המליץ אשם. כי יתכן שהחוטא שב מדרכו. ונפשו מרה לו. ואין יודע מרת נפש האדם ולא שמחתו זולתו. והוא נשוא עון. כי עקרי התשובה לפי מרירות הלב. על כן יחטא ואשם האויל המזכיר עונו:",
+            "ועליך לדעת כי עונש האויל המליץ אשם איננו זולתי כי יתן דופי באיש ירא חטא אשר יתקפו יצרו ויעבור ואשם. כי מנהגו ודרכו להתחרט על חטאיו. וכ\"ש אם נודע הדבר כי חזר בתשובה. אבל האיש אשר תדע ובחנת את דרכו כי אין פחד אלהים לנגד עיניו, ותמיד יתיצב על דרך לא טוב. מצוה לספר בגנותו ולגלות על חטאותיו. ולהבאיש בעלי עבירות בעיני בני אדם. ולמען תגעל נפש השומעים את המעשים הרעים. ונאמר (משלי כט) תועבת צדיקים איש עול. ונאמר (שם ה) יראת ה' שנאת רע. ואמרו רשע בן צדיק מותר לקרותו רשע בן רשע. צדיק בן רשע מותר לקרותו צדיק בן צדיק.<br>והנה כי תראה אדם אשר ידבר דבר או יעשה מעשה. ויש לשפוט דברו ומעשהו לצד חובה ולצד הזכות. אם האיש ההוא ירא אלהים. נתחייבת לדון אותו לכף זכות על דרך אמת. גם כי יהיה הדבר קרוב ונוטה יותר אצל הדעת לכף חובה. ואם הוא מן הבינונים אשר יזהרו מן החטא ופעמים יכשלו בו. יש עליך להטות הספק ולהכריעו לכף הזכות. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה הדן את חבירו לכף זכות המקום ידינהו לכף זכות. והיא מצות עשה מן התורה. שנאמר (ויקרא יט) בצדק תשפוט עמיתך. ואם הדבר נוטה לכף חובה יהיה הדבר אצלך כמו ספק. ואל תכריעהו לכף חובה. ואם האיש ההוא רוב מעשיו לרוע או בחנתו כי אין יראת אלהים בלבבו. תכריע מעשיו ודבריו לכף חובה. שנאמר משכיל צדיק לבית רשע מסלף רשע לרע. וכבר הקדמנו לך פירושו:",
+            "ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי כד) אל תהי עד חנם ברעך והפתית בשפתיך. אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו אשיב לאיש כפעלו. פירושו – לא הוצרך להזהיר לאמור – אל תהי עד שקר, אבל אמר – אל תהי עד חנם. כי אם נוקש רעך בחטא אל תעיד עליו ואל תגלה על חטאו חנם ללא תוכחת. כי האמנם אם גזל האדם או עשק את עמיתו חייב להעיד על זה כדי שישיב הגזלה אשר גזל. על פי שנים עדים. ואם אין שם זולתי עד אחד. שבועה תהיה בין שניהם. אבל אם ראה כי נכשל חבירו בדבר ערוה או באחת מן העבירות אין ראוי שיעיד על זה חנם רוצה לומר – ללא תוכחת. גם כי יש אתו עד שני להקים דבר.<br>ואם החוטא ירא חטא ראוי לו לדבר על לבו. כי באמת עשה תשובה. גם ראוי שיירא לנפשו ויאמר בלבו. אחרי כי האיש ירא שמים. ואולי זכיותיו מרובין מעונותיו. ואמרו רבותינו כי האיש אשר זכויותיו מרובים מעונותיו הנה הוא מעדת צדיקים.<br>אמנם אם החוטא הוא מן האוילים אשר משפטם לשנות באולתם. טוב כי יגידו אל השופטים ליסרו להפרישו מן האיסור. אבל אם הוא עד אחר. לא טוב היות האדם לבדו מעיד על חבירו. כי עדותו חנם. לפי שאין סומכין עליו. שנאמר (דברים יט) לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת. לכן מוציא שם רע יחשב. ומלת והפתית במשקל הכבד. רצונו לומר כי בשפתיך אתה טוחן פניו בגלותך מסתר עונו. ואמר אחרי כן אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו. כי אם גלה על חטאיך. לא תקום ולא תטור לעשות לו כאשר עשה לך. וזה מוסר נכבד ומעיקרי היראה.<br>ואם החוטא איש אשר איננו ירא מלפני האלהים. כמו הפורק מעליו עול מלכות שמים. ואינו נזהר מעבירה אחת אשר כל שער עמו יודע כי היא עבירה. מותר להכלימו ולספר בגנותו. כך אמרו רבותינו (ויקרא כה) אל תונו איש את עמיתו. עם שאתך בתורה ובמצות אל תונהו בדברים. ואשר לא שת לבו אל דבר ה' מותר להכלימו במעלליו ולהודיע תועבותיו ולשפוך בוז עליו. ועוד אמרו מפרסמין את החנפים מפני חלול השם.<br>אבל אם נכשל בחטא על דרך מקרה. ורוב הימים דרכו להשתמר מעונו. אין לגלות על חטאו כאשר ביארנו. ויתכן לפרש אל תהי עד חנם ברעך. להעיד עליו על עבירות אשר גם אתה חלית בהם כמוהו. על כן יקרא רעהו. ויורה על זה אומרו אחרי כן אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו. כי אף על פי שהיא מצוה לפרסם את החטאים בנפשותם ואת החנפים. אבל החוטא. אם לאיש כמוהו רשעו ולבן אדם חטאותיו. אין לפרסמו. כי אין כונתו בגלותו מסתריו לטובה. כי אם לשמוח לאיד. והשנית כי איך בוש לא יבוש להזכיר על זולתו דופי המעשים ההם והוא אוחז בהם. ונאמר (הושע א) ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא. הנה כי כי אף על פי שעשה מצוה בהכריתו בית אחאב. נשא עונו. כי גם הוא היה רב פשע:",
+            "ואמרו רבותינו כי המעיד יחידי על חברו בדבר עבירה מלקין אותו מכת מרדות אך יוכל לגלות הדבר בהצנע לרבו ולאיש סודו. אם ידע כי יאמינו דבריו כדברי שני עדים. ואם יש עד שני עמו ישמעו השופטים דבריהם ליסר החוטא בהצנע ולא ילבינו פניו ברבים. כמו שנאמר (ויקרא יט): \"הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא\":",
+            "ודע כי בדברים שבין אדם לחברו כמו גזל ועושק ונזק וצער ובושת ואונאת דברים יכול לספר הדברים לבני אדם. גם היחיד אשר יראה יגיד כדי לעזור לאשר אשם לו ולקנא לאמת. והנה אמרה התורה שיעיד עד אחד בבית דין על תביעת ממון לחייב את הנתבע שבועה. אמנם יש עליו להוכיח את האיש תחלה:",
+            "החלק הג' – הולך רכיל. והוזהרנו על זה מן התורה שנאמר (ויקרא יט): \"לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ\" וגם זה נקרא לשון הרע. והוא בכלל כת מספרי לשון הרע כמו שזכרו רבותינו זכרונם לברכה על דואג האדומי שהיה בעל לשון הרע כי הגיד לשאול ויאמר לו בא דוד אל בית אחימלך. ונזק הרכילות חדל לספור כי אין מספר כי הוא מרבה שנאה בעולם ומכשיל את בני אדם לעבור על מה שכתוב בתורה (ויקרא יט): \"לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ\". והנה העולם קיים על השלום ומפני השנאה נמוגים ארץ וכל יושביה כאשר הקדמנו. ופעמים רבות יתן הרכיל חרב ביד חבירו להרוג את רעהו כמו שכתוב (יחזקאל כ) אנשי רכיל היו בך למען שפך דם. ונאמר (ירמיה ו): \"כֻּלָּם סָרֵי סוֹרְרִים הֹלְכֵי רָכִיל נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל כֻּלָּם מַשְׁחִיתִים הֵמָּה\". וקראו רבותינו את הרכילות לשון שלישי מפני שהוא הורג שלשה. האומרו והמקבלו ומי שנאמר עליו. כמו שידעת מענין דואג שנטרד בסבת הרכילות. ונהרגו הכהנים. ונענש שאול אשר קבל את הרכילות:",
+            "ואמרו רבותינו זכרונם לברכה על ענין הרכילות. אף על פי שאסור לקבלו ולשנוא את חברו בגללו. אבל אל יהי בז לדבר, אך את נפשו ישמור ויחוש לדברים. אומרו ז\"ל דורו של שאול היו בהם דילטורין כמו דואג והזיפים ועל ידי כן היו יורדין למלחמה ונופלים. דורו של אחאב לא היו בהם דילטורין כמו שידעת מענין הנביאים שהיו מתחבאים מפני איזבל כמו שכתוב (מ\"א יח) ואני נותרתי נביא לה' לבדי. ועובדיה החביא מהם מאה נביאים ולא גלה אדם כי יש נביא בישראל זולתי אליהו. ועל ידי כן היו יורדין למלחמה ונוצחין אף על פי שהיה אחאב עובד עבודת כוכבים.",
+            "והמסכסך אחים ואוהבים ומביא שנאה ביניהם קשה מכל חלקי לשון הרע. שנאמר – (משלי ו) ומשלח מדנים בין אחים. ואמרו רבותינו כי השביעית* קשה מכולן כאשר הקדמנו לך בשערי יראת חטא:",
+            "וחייב האדם להסתיר הסוד אשר יגלה אליו חברו דרך סתר אף על פי שאין בגלוי הסוד ההוא ענין רכילות. כי יש בגלוי הסוד נזק לבעליו וסבה להפר מחשבתו כמו שנאמר (משלי טו): \"הָפֵר מַחֲשָׁבוֹת בְּאֵין סוֹד\". והשנית כי מגלה הסוד אך יצא מדרך הצניעות והנה הוא מעביר על דעת בעל הסוד. ואמר שלמה המלך עליו השלום מגלה סוד הולך רכיל. רצונו לומר – אם תראה איש שאיננו מושל ברוחו לשמור לשונו מגלוי הסוד, אף על פי שאין בחשוף הסוד ההוא ענין רכילות בין אדם לחברו. תביאהו המדה הזאת להיות הולך רכיל שהוא מארבע כיתות הרעות שאחרי אשר אין שפתיו ברשותו לשמרן.<br>עוד אמר (משלי יא): \"הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד\". רצונו לומר: אל תפקיד סוד למי שהולך רכיל, כי אחרי אשר איננו שומר שפתיו מן הרכילות, אל תבטח עליו בהסתר סודך, אף על פי שמסרת דבריך בידו דרך סוד וסתר. והוזהרנו מן התורה שלא לקבל לשן הרע שנאמר (שמות כג): \"לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא\". ונאמר (משלי כט): \"מֹשֵׁל מַקְשִׁיב עַל דְּבַר שָׁקֶר כָּל מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִים\". ופירשו רבותינו זכרונם לברכה כאשר המושל מקבל לשון הרע ודברי רכילות יעשו משרתיו רשעים והולכי רכיל למצוא חן בעיני אדוניהם. והנה לאלה שלשה החלקים אשר זכרנו כוונו בזכרם ז\"ל כת מספרי לשון הרע.",
+            "החלק הד' – אבק לשון הרע. אמרו רבותינו רוב העולם נכשלים בגזל ומיעוטם בעריות וכולם באבק לשון הרע. ואמרו כי ענין אבק לשון הרע כאשר יסבב האדם בדבריו שיספרו בני אדם לשון הרע. ואמרו – לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו שמתוך טובתו בא לידי גנותו. והנה אנחנו צריכים לבאר המאמר הזה. כי ידוע הדבר כי מן המדות הנאות לספר בשבח החכמים והצדיקם כמו שנאמר (שם כח) וחקר כבודם כבוד. ואמרו על האויל שאינו מדבר בשבחו של עולם. אבל זאת תכונת הענין הזה כי אין לספר בטובת האדם זולתי בד בבד. רצונו לומר – כאשר ידבר איש אל רעהו ולא קהל עם ובמושב רבים. עד אשר יודע אליו כי אין במעמד ההוא שונא ומקנא לאיש אשר ידבר טוב עליו. ואם יחפוץ לשבח אדם אשר כבר הוחזק לבני עמו ונודע אשר הוא אדם כשר, ולא תימצא בו רעה ואשמה. גם על פני שונא ומקנא יש לשבחו כי לא יוכל לגנותו. ואם יגנהו ידעו הכל אשר פיו דבר שוא ותהי לשונו מוקש לנפשו:",
+            "עוד זכרו ז\"ל על ענין לשון הרע ואמרו – הנה אם שאלה אשה משכנתה לחתות אש מיקוד. ותען ותאמר איה איפה גחלי אש כי אם בבית פלוני אשר תמיד יצלה בשר ויאכל. וזה והדומה לו אבק לשון הרע. ונאמר (שם כז) מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם קללה תחשב לו. ופירושו – רבותינו המקרא הזה על המשבח את חבירו בשבח הבא ליד הפסד. בענין האורח אשר יצא אל רחוב העיר ויקרא בקול גדול ויספר את אשר גמלו בעל הבית טובה כי טבח טבח והכין לאורח הבא אליו. ויהי בהשמע דבר האורח יתלקטו אנשים ריקים ויסורו אל בית בעל הבית. וחייב האדם לשמור פיו ולשונו שלא יחשד בדבריו ואל יתנו אותו כמספר לשון הרע. ואם יביא עצמו לידי החשד בזה. הנה השחית מוסרו ויחשב לאיש הזה אבק לשון הרע:",
+            "ועתה השתונן בכליותיך לעמוד על עיקר הדבר הזה. הנה הקדמנו כי מותר לספר בגנות החוטא על חמס אשר בכפיו אם נודע הדבר כי לא עזב דרכו. כמו הגוזל והחומס. או המזיק והמציק. או המלבין פנים ומבאיש ומחפיר. והמספר לשון הרע ולא השיב את הגזלה, ולא שלם נזקו, לולא בקש פני חבירו להעביר את עונו.<br>ואמנם המביטים דרכם דבר ידברו בראשונה את החוטא. אולי יוכלו הועיל בדרך תוכחה להשיבו מדרכו הרעה. ואם מאן ימאן אז יודיעו לרבים את דרכיו ומעלליו. ועתה כאשר יתפוש אדם על מעשה חברו על דבר אשר הזיד על רעהו. ויספר מעשהו לבני אדם ויגלה חובת החוטא ויגנה מעשהו מטענות רבות. והנה יחשד המספר בזה ויתן אותו כמספר לשון הרע. ויאמרו אמרו. גם אם אמת היה הדבר היה ראוי לגלות אוזן החוטא למוסר בתחלה. ועל דבר אשר לא קדם לו תוכחות יחשדנו שומעו לאמר. כי לא היה אומר כל אלה בפני חבירו וכי הוא מחניף לו. כענין שנאמר (הושע ד) אך איש אל ירב ואל יוכח איש. ונהנה לדבר באשמת העם אשר בהעוותם ישמח ובקלונם יתכבד שלא בפניהם. ודומה לבעל לשון הרע. ובו דבק. מן האבק. ועוד יאמרו בני אדם אין הדברים כנים ומלבו הוא בודאם. ואם לא איפוא מדוע לא גלה על עונו בפניו ראשונה והעלים ממנו.<br>על כן אמרו רבותינו כל דבר אשר יאמר בפני בעליו אין בו דרך לשון הרע. רצונו לומר – כי אם הקדים לחבירו תוכחת מגולה על מעשהו ולא הקשיב על דבריו, אחרי כן יוכל להודיע לבני אדם אשמת האיש ורוע מוסרו. ואל יחשד כי יחפוץ לתת דופי בחברו.<br>וכן אם המספר מוחזק לרבים כי לא ישא פני איש ואל אדם לא יכנה. ואת כל אשר יאמר שלא בפני חבירו. אותו ידבר בפניו ולא יגור מפני איש. והוחזק גם כן בתוך עמו אשר לא ידבר רק אמת, אין לחשדו בדברו על אשמת אדם לחברו שלא בפניו. וכן זכרו בדבריהם ז\"ל על הענין הזה ואמרו – א\"ר יוסי מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי. רצונו לומר – לא אמרתי דבר על אדם שלא בפניו וכבשתי אותו בהיותי בפניו.<br>עוד אמרו כל דבר אשר יאמר בפני שלשה אין בו דרך לשון הרע. רצונו לומר – אחרי כי ברבים היו עמו בעת אשר שספר הדברים. אכן נודע הדבר לחברו והנה זה כאלו אמר הדברים בפניו:",
+            "החלק הה' – נבלות הפה. אמרו רבותינו זכרונם לברכה כל המנבל את פיו אפילו נגזר עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה נהפך עליו לרעה. ואמר ישעיה (סימן ט) על כן על בחוריו לא ישמח ה' ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם, כי כלו חנף ומרע, וכל פה דובר נבלה, בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה. ובעבור זאת המנבל את פיו כבד עון ונתבע ונאלח. כי עזב והניח הבושה והצניעות שהם המדות הידועות לזרע הקדש. והלך על שבילי עזות פנים שהיא מדת הנבלים הרעים. והשנית – כי חלל את קדש ישראל שנאמר (דברים ד) ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. וזה נהג על דרך הסכלים הנמאסים המורחקים מדרך השכל שכולו יפה אף נעים. ועלה באשם ותעל צחנתם וכל חכם ונבון שקץ ישקצם ותעב יתעבם. והנה הוא מחלל כלי השכל אשר הוא יקר מכל כלי חמדה שנאמר (משלי כ) וכלי יקר שפתי דעת. והשומע דבר נבלות הפה עונשו גדול כי לא יאטם אזנו ולא יבדל מתוך דוברי נבלה. ועליו נאמר (שם כב) שוחה עמוקה פי זרות זעום ה' יפול שם:",
+            "ואמרו רבותינו (פסחים ג.) לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו שנאמר (בראשית ז) ומן הבהמה אשר איננה טהורה. כי בעת ההיא היתה בהמה הטמאה מותרת באכילה אך לא היתה טהורה לקרבן. על כן נחשב לשון מגונה אם יגנה אדם הדברים אשר הם למאכל אדם. והנה חייב האדם להיזהר שלא יוציא מפיו דבר מגונה. גם כי יביאנו הנחתו לשון מגונה להאריך דבריו ולהרחיב מאמריו. וזה כמו גדר להזהר מנבלות הפה שהוא מן העבירות החמורות. וגם גדר להזהר מספור לשון הרע ונתינת דופי בבריות. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (בבא בתרא קכג.) על הרחקת הדבור אפילו בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב. ואמרו רבותינו (פסחים ג:) כי אחד מן הכהנים אמרו לפני רבן יוחנן בן זכאי הגיע לחלקי מלחם הפנים כשיעור זנב הלטאה ובדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול.<br>ועוד אמרו רבותינו (שם) כי חייב האדם לבחור בדבריו לשון כבוד ולהניח לשון שאינו של כבוד גם כי אינה מגונה. בין בדברי התורה ובין בשיחת עסקי העולם. ובלבד שלא יאריך דבריו בעבור זה בדברו בדברי תורה. כי חייב האדם לשנות לתלמידיו בדרך קצרה. וענין לשון הכבוד הוא דרך הדבור והשיחה אשר דרכו בה נקיי הדעת ומדברי צחות. והם שוקלים ומכירים אי זה לשון כבוד ואי זה תמורתו כמו שנאמר (איוב טו,ה) ותבחר לשון ערומים ונאמר (שם לג,ג) ודעת שפתי ברור מללו שנאמר (משלי י,כ) כסף נבחר לשון צדיק:",
+            "החלק הו' – נרגן. אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי יח) דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי בטן. פירושו – הנרגן הוא האיש אשר דרכו חוקו להתאונן ולהתרעם וימצא (תנועות) [תנואות] על חברו תמיד על מעשיו ועל דבריו. ואף על פי שחברו בתומו מתהלך עמו ולא זד עליו בדבר. וידון כל דבר לחובה ולא לזכות וכל שגגה ישים לזדון. והנה יתן עצמו כמו עשוק והלום וכאלו כבד חטאת חברו עליו. והוא המכה וההולם כי דבריו יורדים חדרי בטן. כי מי שילין תלונות על חברו כאשר לא נגעו וכאשר עשה עמו רק טוב זה סער מתחולל על הלב. והנה הוא כיורה זיקים יורדים חדרי בטן. מלת כמתלהמים [הפוכה] כמו מתהלמים [וכמו] שמלה שלמה מלשון (משלי כג) הלמוני בל ידעתי. וכאלו אמר דברי נרגן כמתהלם. ואמרו מתלהמים לשון רבים כי נרגן כולל הנרגנים. כמו (ירמיה יא) ובשר קודש יעברו מעליך. (ישעיה מה) ויפרו ישע."
+        ],
+        [
+            "כדרך שיש לגוף חולי ומדוה כן יש לנפש. ומדוה הנפש וחוליה מדותיה הרעות וחטאיה. ובשוב רשע מדרכו הרעה ירפא הש\"י חולי הנפש החוטאת. כמו שנאמר (תהלים מא): \"ה' חָנֵּנִי רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ\", ונאמר (ישעיה ו): \"ושב ורפא לו\". ועל דרך שימצא פעמים בתחלואי הגוף שהקל החלי מעליו ועלתה ארוכת רוב המדוה. ועוד לא ינקה הגוף ממנו זולתי במשתה המשקה המרים. ועוד שיסבול הצער בענוי נפשו מכל מאכל תאוה. כן יש נפש חולה מעוון רב, ואף על פי שנרפא רוב החולי וסר מרבית חלקי העונש אחרי התשובה ושב הש\"י מחרון אפו. לא תנקה הנפש עדנה מן החולי ולא נרצה עונה. עד אשר יוסר החוטא ביסורים והוכח במכאוב, ותקראנה אותו רעות וצרות, כענין שנאמר (בראשית ד): \"גָּדוֹל עֲו‍ֹנִי מִנְּשׂוֹא. הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי\". ועל ידי התשובה נסלח רוב עונו וסר עיקר העונש ונמלט מן המות. כמו שנאמר (בראשית ד): \"וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ\". ונשאר עליו עונש הגלות כמו שנאמר (בראשית ד): \"וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ\". והנה הזכיר הטלטול בכפל הלשון ואחרי התשובה נאמר (בראשית ד): \"וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד\":",
+            "והענין הזה התברר עוד ממה שכתוב בתורה (ויקרא ד): \" וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְו‍ֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם. אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וגו'\". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי החטאת תבוא על השגגה בדבר שחייבין על זדונו כרת. ומפני עוון הכרת כי רב הוא, לא תשלם כפרת החוטא בו גם השגגה עד שיביא חטאת, ואף על פי שהתודה על חטאו. כי מבלתי הוידוי והקרבן לא יתכפר עוונו בקרבן החטאת שנאמר (משלי כא): \"זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה\". ואחרי הווידוי והקרבן יכופר עוונו כמו שנאמר (ויקרא ד): \"וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן וְנִסְלַח לוֹ\". והתבונן מזה אם השוגג בלתי טהור הוא אחרי התשובה עד שיביא קרבן מה עז עונש המזיד. אכן יתכפר עוונו ביסורין כמו שנאמר (איוב לג): \" וְהוּכַח בְּמַכְאוֹב עַל מִשְׁכָּבוֹ וגו' יֶעְתַּר אֶל אֱלוֹהַּ וַיִּרְצֵהוּ\". ונאמר (משלי ג): \"כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה.\" ויש עצה ותקנה לחוטא במעשים טובים להגן עליו מן המכאובים. כאשר יתבאר:",
+            "עוד התברר הענין הזה בתורה. שנאמר (ויקרא טז): \"כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם וגו'\". הנה כי הוצרכה כפרת יום הכפורים אחרי התשובה כי עיקר כפרת יום הכפורים עם התשובה:",
+            "ויש עון אשר לא תינקה הנפש ממנו, ובלתי טהורה היא ואינה רצויה. עד אשר המות יפריד בינה ובין הגוף אשר חטאה בו. כמו שיש חולי שלא ינקה הגוף ממנו כל הימים. והוא עון חלול השם שנאמר (ישעיה כב) והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן וגו'. כי לא היו משגיחים על דברי הנביאים ולא חרדים עליהם. אבל היו קובעים בגילוי והקהל חבירים במיני שמחה. ונאמר על זה (שם) אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון. ונאמר (ד\"ה ב לו) ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא:",
+            "וגם לחולי הזה אף על פי שאין לו מרפא על דרך שאר העונות. וימצא לו מרפא אם יעזרהו השם יתברך לקדש תורתו נגד בני אדם. ולהודיע לבני האדם גבורת השם וכבוד הדר מלכותו. וסר עונו ברוב גודל כשרון המעשה שהוא בהפך מן המעשה אשר נואל ואשר חטא בו. כמאמר הרופאים על חולי הגוף כי ירפא בהפכו ותעלה ארוכתו בתמורתו. ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי טז) בחסד ואמת יכופר עון וביארנוהו בשער הראשון מן התשובה וענין אמת שהזכיר ביאורו שיכין החוטא לבו לחזק ידי האמת. ולעזור למבקשי אמונה ולהסיר השקר והעול. כי הודעת האמת והשיבו לבצרה כבוד אלהים, כענין שנאמר (ירמיה כב) דן דין עני ואביון אז טוב הלא היא הדעת אותי. ונאמר על רודפי השקר (שם ט) במרמה מאנו דעת אותי. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בענין הורדוס שהרג את החכמים שואל עצה לבבא בן בוטא אם יוכל לרפוא לו ולגהות ממנו מזור. ויאמר אליו אתה כבית נרו של עולם, לך ועסוק באורו של עולם והשתדל בבנין בית המקדש.",
+            "אמרו רבותינו זכרונם לברכה (יומא פו.) שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה – ברומי שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש. אמר לו שלשה הן ותשובה עם כל אחת ואחת. עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה – אינו זז משם עד שמוחלין לו מיד. שנאמר (ירמיה ג): \"שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם\". עבר על לא תעשה ועשה תשובה – תשובה תולה ויום הכפורים מכפר. שנאמר (ויקרא טז): \"כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו\". עבר על כריתות ועל מיתות ב\"ד ועשה תשובה – תשובה ויום הכיפורים תולין ויסורין ממרקין. שנאמר (תהלים פט): \"ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם\". אבל מי שיש בידו [עון] חלול השם אין כח בתשובה לתלות, ולא ביום הכיפורים לכפר, ולא ביסורים למרק, אלא כולן תולין ומיתה ממרקת. שנאמר (ישעיה כב): \"אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון\", ואמרו רבותינו זכרונם לברכה – עולה מכפרת על מי שעבר על מצות עשה אחרי התשובה. כי אמנם נתכפר עוונו בתשובה, אך העולה תוסיף על כפרתו ויוסיף להתרצות בה אל השם יתברך:",
+            "עוד אמרו עולה מכפרת על העולה על רוח בני האדם מהרהורי הלב ומחשבת העבירות. וכן כתוב (איוב א) ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם והשכים בבקר והעל עולות מספר כולם, כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם:",
+            "ועתה כי אין לנו קרבנות בעונותינו ובעונות אבותינו. אם חטא בהרהורי הלב או שעבר על מצות עשה יקרא פרשת העולה אשר בתחלת סדר ויקרא ובתחלת סדר צו את אהרן. כי מקרא פרשת הקרבן יהיה לנו במקום הקרבת הקרבן בין שנקרא בכתב בין שנקרא בעל פה. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כל העוסק בפרשת עולה כאלו הקריב עולה. בפרשת חטאת כאלו הקריב חטאת. בפרשת אשם כאלו הקריב אשם. ואם עבר אדם על מצות לא תעשה ועשה תשובה. ידאג לעונו ויכסוף ויחכה להגיע ליום הכיפורים למען יתרצה אל השם יתברך. כי רצונו חיי הנפש והגוף וחיי כל נוצר כמו שנאמר (תהלים ל) חיים ברצונו. ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה כל הקובע סעודה בערב יוה\"כ כאלו נצטוה להתענות תשיעי ועשירי והתענה בהם. כי הראה שמחתו בהגיע זמן כפרתו. ותהיה לו לעדה. על דאגתו. לאשמתו. ויגונותיו. לעונותיו:",
+            "והשנית – כי בשאר ימים טובים אנחנו קובעים סעודה לשמחת המצוה. כי יגדל וישגא מאוד שכר השמחה על המצות. כמו שנאמר (ד\"ה א כט) ועתה עמך הנמצאו פה ראיתי בשמחה להתנדב לך. ונאמר (דברים כח) תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב. ומפני שהצום ביום הכיפורים, נתחייבו לקבוע הסעודה על שמחת המצוה בערב יוה\"כ:",
+            "והשלישית – למען נחזק להרבות בתפלה ותחנונים ביום הכפורים. ולשית עצות בנפשנו על התשובה ועיקריה:",
+            "ואם עבר אדם על כריתות ועל מיתות בית דין ועשה תשובה. אחרי כי לא נרצה העון בלי יסורין, כי התשובה תולה ויסורין ממרקין. יכין לבו לעשות מצות המגינות מן היסורין. כמו מצות הצדקה כי היא מצלת גם מן המות שנאמר (משלי י) וצדקה תציל ממות. ומי שאין לו ממון לעשות צדקה. ידבר טוב על העני ויהיה לו לפה לבקש מאחרים להיטיב עמו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה גדול המעשה יותר מן העושה. וכן יעסוק במצות גמילות חסדים לעזור את חבריו בעצתו והשתדלותו. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה גדול גמילות חסדים מן הצדקה. שהצדקה בממונו וגמילות חסדים בין בגופו ובין בממונו. והצדקה לעניים בלבד וגמילות חסדים בין לעניים ובין לעשירים. וכן ידבר על לב העני ויכבדהו וינחמהו מצרתו כענין שנאמר (ישעיה נח) ותפק לרעב נפשך. ואמרו רבותינו ז\"ל כי המפייסו בדברים גדול מן הנותן צדקה. וכן יעסוק במצות בקור חולים וקבורת מתים ותנחומי אבלים ולשמח חתן וכלה. כי כל אלה מדרכי החסד. וכנגד כולן מצות תלמוד תורה לשם שמים. וכל המועצות שזכרנו בכלל מה שאמר שלמה המלך עליו השלום (משלי טז) בחסד ואמת יכופר עון. כי קנין התורה נקרא קנין האמת. כמו שאמר (שם כג) אמת קנה ואל תמכור. ונאמר (תהלים קיט) ותורתך אמת. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג) עבר אדם על כריתות או מיתות ב\"ד. אם היה רגיל לקרוא פרק אחד ביום יקרא שני פרקים, אם היה רגיל לקרוא פרשה אחת יקרא שתי פרשיות. ומשני פנים תגין עליו התורה מן הייסורין. האחת כי אמרו חז\"ל תלמוד תורה כנגד כולם. והשנית כי ישיב עמלו בתורה וטרחו בה ואשר תדוד שנתו מעיניו יעלה במקום יסורין. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כל הגופים לעמל יולדו אשרי מי שהיגיעה שלו בתורה. ואמרו למה נקרא שמה תושיה שמתשת כוחו של אדם:",
+            "וכן ישים במקום יסורים צומות ותעניות והורדת דמעות ומניעת נפשו מן התענוגים כמו שנאמר (תהלים קט) ברכי כשלו מצום ובשרי כחש משמן. ונאמר (יואל ב) שובו עדי בכל לבבכם ובצום ובבכי ובמספד. ויאנח תמיד במרירות ליבו כמו שזכרנו בשער הראשון מן התשובה. וישים רבוי המרירות במקום היסורין. כמו שנאמר (משלי יח) רוח איש יכלכל מחלהו ורוח נכאה מי ישאנה. פירוש – כאשר יחלה הגוף הנפש תסבול חליו. מלשון (מלאכי ג) ומי מכלכל את יום בואו. כלומר תעזור לגוף ותסעדהו כאשר תדבר על לבו ותנחמהו לקבל ולסבול. אבל כאשר הנפש חולה ונכאה מן היגון והדאגה. מי נחם הנפש ומי יסבול ויסעד אותה. הנה כי הדאגה ומרירות הלב יכבדו מחלי הגוף. כי הנפש סועדת הגוף בחליו. אבל כשהנפש חולה ונכאה מיגונה לא יסעדנה הגוף.<br>ואם תמצא את החוטא תלאה, ותקרה עליו צרה, ויצדיק עליו את הדין ויקבל המוסר באהבה, יהיה זה לו למגן מן היסורין הרבים הראוייין לבוא עליו. כמו נאמר (תהלים טו) כי חמת אדם תודך שארית חמות תחגור. פירושו – כאשר צער האדם יודה אותך כלומר שיודה אותך האדם בעת צערו. מלשון (איוב ו) לו שקול ישקל כעשי שענינו הצער. שארית חמות. שהיו מפותחות לבוא על האדם. כענין (מ\"א כ) אל יתהלל חוגר כמפתח. תחגור ותעכב אותם ואל תביאם עליו. וזה הדרך משל למפתח החרב ומשיב אותה אל נדנה. ונאמר (ישעיה יב) אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני. פירוש – אודך על מוסרך וקבלתיו באהבה, ובעבור זה שאודך על שאנפת בי, ישוב אפך ותנחמני. וכן בענין ההודאה על הטובה נאמר (תהלים נב) אודך לעולם כי עשית ואקוה שמך כי טוב נגד חסידיך. פירושו – אודך על הטובה שעשית עמדי. ובעבור זה אקוה להתמדת טובתך. ונאמר (שם קטז) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא (שם) צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא.<br>ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בענין מה שכתוב (שם ג) מזמור לדוד בברחו, (משלי כא) שמחה לצדיק עשות משפט. מדתן של צדיקים פורעים חובן ומזמרין להקב\"ה. משל לבעל הבית שהיה לו אריס והיה אותו אריס חייב לו. עשה אותו אריס את הגורן וצברה ועשאה כרי. נטל בעל הבית את הכרי ונכנס האריס ריקן לביתו והיה שמח שהיה נכנס ריקן. אמרו לו יצאת מגרנך וידך על ראשך ואתה שמח, אמר להם אף על פי כן השטר ממורק. פרעתי את חובי:",
+            "וחייב האדם להתבונן ולדעת. כי אין התלאה אשר מצאתהו והיסורין הבאין עליו. לפי גודל עונו ורוב חטאיו. אך השם יתברך מייסרו דרך מוסר האב את בנו בחמלת ה' עליו. שנאמר (דברים ח) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה לבך יודע מעשים שעשית ויסורים שהבאתי עליך, כי לא לפי מעשיך יסרתיך. ונאמר (איוב יא) ודע כי ישה לך אלוה מעונך. ונאמר (עזרא ט) כי אתה אלהינו חשכת למטה מעוננו.<br>וכאשר יבוא המוסר על אויבי ה' יתברך. בעון אחד הם נספים. כי תבוא עליהם הפרענות בבת אחת. כמו שנאמר (תהלים לד). תמותת רשע רעה. ושאר עוונותם נשארים על נפשם. כמו שנאמר (יחזקאל לב). ותהי עוונותם על עצמותם. אבל בבוא המוסר על הצדיקים. מעט מעט יבוא עליהם עד תם עונותם. כמו שנאמר (עמוס ג). רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונתיכם. ופרשו רבותינו זכרונם לברכה. משל לאחד שהלוה לשני בני אדם. אחד אוהבו ואחד שונאו, אוהבו נפרע ממנו מעט מעט. שונאו נפרע ממנו בבת אחת. ונאמר (משלי כד). כי שבע יפול צדיק וקם. ורשעים יכשלו ברעה. פירושו – ברעה אחת יכשלו ויתמו. ונאמר (ירמיה י). יסרני ה' אך במשפט. אל באפך פן תמעטני. פרוש אך במשפט – במדת רחמיך וחוק חסדיך. מלשון (במדבר כט). במספרם כמשפט כחוק. יכלכל דבריו במשפט – במידה. ומשלו עוד משל בענין הזה ואמרו מי שאינו יודע להכות מכה את בנו על עיניו ועל פניו. אבל מי שיודע להכות מכה את בנו בענין שלא יזיק לו. וכן כתוב (תהלים קיח). יסר יסרני יה ולמות לא נתנני. ונאמר (איוב ב). אך את נפשו שמר.<br>ולא יבואו על הרשעים זולתי יסורי נקם. אבל יסורי הבחינה לא יבואו זולתי על הצדיקים. שהם מקבלים אותם באהבה ומוסיפים תקון במעשיהם. והיסורין לטובתם ותועלתם וגדל שכרם. כמו שנאמר (תהלים יא). ה' צדיק יבחן. ומשלו רבותינו זכרונם לברכה משל בזה ואמרו. בזמן שיודע בעל הפשתן כי הפשתן חזק. מכה עליו הרבה לעשותו רך וטוב.",
+            "והנה אנחנו חוזרים לענין דברנו בסדר הכפרות ונאמר. כי כאשר יעבור אדם על כריתות ועל מיתות בית דין בשוגג. חיב להתודות ולבקש תחנונים על הסליחה. ולהאנח במרירות לב ולדאג ולפחד. כי אלה מעיקרי הכפרות. ויעסוק תמיד בפרשת חטאת. ויחשב לו כאילו הקריב חטאת. רצונו לומר. כי יועיל הרבה בדבר ויתכפר לו מעין כפרת החטאת.",
+            "ודע כי השוגג ענוש יענש, כאשר הקדמנו לבאר, אף כי הפושע, רצונו לומר: מי ששגג לדבר שדרך בני אדם להזהר ממנו, ויש לו לדאוג ולפחד מחטאו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בפירוש מה שכתוב (תהלים מח). יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב. כאשר היה אדם עובר עברה בשוגג. היה לבו דואג עליו וחרד ומפחד לחטאו. עד שהיה עולה לירושלים והיה מקריב קרבן החטאת. והיה אך שמח. על זה נאמר. יפה נוף משוש כל הארץ. ומה שאמר. ירכתי צפון. על המזבח דיבר. כי ירכתי צפון היה משוש כל הארץ. כי החטאת היתה נשחטת על ירך המזבח צפונה.<br>ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (מדרש תהלים). בזמן שאדם עובר עברה. ונושא ונותן בלבו תמיד על ענין חטאתו אשר חטא. וחרד ומפחד עליה הקדוש ברוך הוא מוחל לו. ובזמן שמעביר עבירה מנגד עיניו והיא קטנה וקלה לנגד עיניו. דומה ענינו למי שנשכו עקרב והוא בז לנשיכה. ודוחק רגלו על הארץ להעביר הארס. ורואיו יאמרו לו. הלוא ידעת כי תעלה מכף רגלר ועד קדקדך.",
+            "עתה נדבר על מי שיש בידו עון חילול השם. שלא יתכפר עונו ביסורין. והנה הקדמנו כי יש לו רפואות תעלה אם יקדש את השם יתברך תמיד. עוד תמצא לו כפרה בהגיונו תמיד בתורה ויגיעתו בה. כאשר אמרו רבותינו זכרונם לברכה (רה יח). אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה (שא ג) בזבח ומנחה אין מתכפר. אבל מתכפר בדברי תורה. ואף על פי שהיה עון בית עלי בחילול מצות קדשים. כמו שנאמר (שם יג). בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו. והנה כי התורה רפואה לכל מכה נחלה מאד. על כן כתוב (משלי טו). מרפא לשון עץ חיים.",
+            "ועל זה [אשר] שאמרו רבותינו ז\"ל כי על כריתות ומיתות בית דין תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין. יש שאלה. והלוא כתוב (ויקרא טז). מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. והתשובה בזה. כי מה שנאמר. לפני ה' תטהרו. מצות עשה על התשובה. שנחפש דרכינו ונחקורה ונשובה אל ה' ביום הכפורים. ואף על פי שנתחיבנו על זה בכל עת. החיוב נוסף ביום הכפורים. והטהרה אשר בידינו היא התשובה ותיקון המעשים. אבל מה שכתוב (שם). כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם שהוא אמור על הטהרה שהשם יתברך מטהר אותנו מן העון ומכפר עלינו כפרה שלמה ביום הכפורים בלא יסורים. זה נאמר על מצות לא תעשה. אבל על כרתות ומיתות בית דין תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין:",
+            "ואמרו רבותינו זכרונם לברכה מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר. עברות שבין אדם לחברו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו. לכן מי שגזל את חברו. ישיב את הגזלה ואחרי כן יתודה. ואם התודה תחילה. לא עלה לו הודוי. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בענין הגוזל והנשבע לשקר. שהוא חייב לשלם קרן וחומש ולהביא אשם. שהמביא גזלו עד שלא הביא אשמו – יצא. אשמו עד שלא הביא גזלו – לא יצא. שנאמר בענין גזל הגר שאין לו יורשין ונותן התשלומין לכהן (במדבר ה) האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפרים אשר יכפר בו עליו. פירושו – האשם הנזכר במקרא הזה הוא על התשלומין. מלשון (שם) ונתן לאשר אשם לו. והוא מביא התשלומין מלבד איל הכפרים אשר יכפר בו עליו אחרי כן:",
+            "ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אם הקניט אדם את חברו בדברים צריך לפייסו. ואין צריך לומר אם דבר עליו לשון הרע. כי זה מן העברות החמורות. ואם לא מחל לו חברו. חייב לבוא לפניו עם חבורת שלשה בני אדם. ואם לא מחל לו. יבוא לפניו שנית עם חבורה אחרת. וכן יעשה פעם שלישית. ואמר אליהוא (איוב לג). ישר על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי. פירוש – האיש הישר העויתי. מלשון (שם א) תם וישר. כי לא הייתי רואה זכות לאיש הישר. אבל שמתיו נעוה ונעקש. ולא היה שוה וישר אצלי. ולא שוה לי. מלשון. הלוא אם שוה פניה (ישעיה כח). אל עמק שוה (בראשית יד) ענין יישור והשואה. ולפי שבזה את הישרים לפני בני אדם. צריך להכנע להם ולהתודות לפני רבים. על כן אמר. ישר על אנשים. ועל כן דבר אליהוא על החטא הזה בפרט. כי הוא מן העבירות החמורות והמפסידות את הנפש. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל המבזה תלמיד חכם אין לו רפואה למכתו. מפני שחלל את התורה. שנאמר ויהיו מלעבים במלאכי האלהים וגו' לאין מרפא.",
+            "ומה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כי מי שיש בידו חילול השם. תשובה ויום הכפורים ויסורין תולין ומיתה ממרקת. לפי שהמיתה ממרקת כל חטא אשר התשובה מועילה. ואם נהרג והתודה לפני מותו מעת שנפלה עליו אימת המות יש לו כפרה. ונחשב ההורג כשופך דם נקי וחסיד. שנאמר (תהלים עט). בשר חסידיך לחיתו ארץ. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (מדרש תהלים) כי זה נאמר גם על הרשעים שבהם. שנאמר עליהם (ירמיה ה). סוסים מיזנים משכים היו. כי נחשבו כחסידים. לפי שנעשה בהם הדין. כמו שכתוב ונקלה אחיך לעיניך כיון שלקה הרי הוא כאחיך.",
+            "ואמרו רבותינו זכרונם לברכה עברות שהתוודה עליהן ביום הכפורים זה. חוזר ומתוודה עליהן ביום הכפורים אחר. שנאמר (תהלים נא). וחטאתי נגדי תמיד.<br>רבי אליעזר בן יעקב אומר. אינו חוזר ומתודה עליהן ביום הכפורים אחר. ובמדרשים הזהירו מאד שלא יחזור ויתודה עליהן ביום הכפורים אחר. והזהירו על זה משני פנים. האחד – כי הוא מראה עצמו מקטני הבטחון וכאילו איננו בוטח על גדולת סליחת השם יתברך. שהוא נשא עון ועבר על פשע. והזכירו על זה (תהלים לא). תאלמנה שפתי שקר וגו'. והשני – כי אם אינו מזכיר זולתי העונות הקודמים. ידמה כי אין דאגתו זולתי על הראשונות וכי לא חטא מאחרי כן. ואם כן ידמה איננו חופש וחוקר דרכיו. וזה חולי רע הוא. כי המשגיחים על נפשם רואים בה תמיד דברי עונות או במדותיה, וכאשר מקצרת מהשגת מדרגות היראה. או באשר מקצרת מן העבודה ומעסק בתורה. כי הענשים גדולים על אלה. גם כי פשיעות הלשון מצויות.<br>ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שלשה דברים אין אדם ניצל מהן בכל יום. הרהור עבירה. ואבק לשון הרע. ושאינם מכוונים לבם בתפילתם פעמים רבות. והשלישית – כי ידמה שהוא מתפאר בהתודותו על הראשונות לבדם כי לא חטא אחרי כן. ואמרו במדרשים בשביל שאין לך מן החדש אתה מתוודה על הראשונות. ומה שכתוב (שם) וחטאתי נגדי תמיד. פרשו במדרש. שיהו נגד עיניו ונזכרים בלבו. אבל לא יזכירם בפיו. עוד פרשו בו בתלמוד ירושלמי שלא יהיו בעיניך כאילו לא עשיתם. אלא כאילו עשיתם ונמחלו. וכבר זכרנו זה בשערי עיקרי התשובה.<br>ואמנם יש לו לבקש רחמים כל ימי חייו על סליחת עונותיו הראשונים והאחרונים. ולהיות ירא ומפחד אולי לא השלים חוק עיקרי התשובה. והשנית – כי העברות שיש בהם כרת. יסורין ממרקין אותן. כאשר זכרנו. גם דוד המלך עליו השלום. אמר (תהלים כה) חטאות נעורי ופשעי אל תזכור. אך לא יזכיר הקודמות בפרט. אחרי אשר שב מהן והתודה עליהם ביום הכפורים. שכבר קיים מצות וידוי בהם. ויש לו לבטח שכבר נתקבל וידויו במה שהוידוי ראוי לכפר. אכן כל הימים יתפלל על סליחת עונותיו. כאשר זכרנו. ואין מחובת התפילה לפרט חטאיו. רק מחובת הוידוי. ועוד מטעם אחר צריך להתפלל על עוונות הימים הראשונים. כי אולי יש לו עונות וחטאות שלא התבונן עליהם. לא זכרם ולא התוודה עליהם. וכענין שנאמר (שם יט) מנסתרות נקני.",
+            "וסדר הודוי. חטאנו. עוינו. פשענו. והחטא כולל השגגה והפשיעה. וענין הפשיעה בלשון חכמי ישראל כשאינו נזהר בענין שדרך בני אדם להזהר. כאשר הקדמנו. והעונות הם הזדונות. והפשעים הם המרדים. מלשון (מב ג). מלך מואב פשע בי. והשם יתברך סולח כגודל חסדו גם למורדים בו. כי ישובו אליו בכל לבם. ונאמר (דניאל ט) לה' אלהינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו. ונאמר (תהלים כה) למען שמך ה' וסלחת לעוני כי רב הוא. ונאמר (שם סה). דברי עוונות גברו מני. פשעינו אתה תכפרם."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Sha'arei Teshuvah/Hebrew/merged.json b/json/Musar/Rishonim/Sha'arei Teshuvah/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..03575818ce052b8ffd8d1ae68a2f1770f3f4217a
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Sha'arei Teshuvah/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,374 @@
+{
+    "title": "Sha'arei Teshuvah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Sha'arei_Teshuvah",
+    "text": [
+        [
+            "<b>הַשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן – בְּבֵאוּר הַתְּשׁוּבָה וְעִקָּרֶיהָ.</b><br>מִן הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר הֵיטִיב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִם בְּרוּאָיו, כִּי הֵכִין לָהֶם הַדֶּרֶךְ לַעֲלוֹת מִתּוֹךְ פַּחַת מַעֲשֵׂיהֶם וְלָנוּס מִפַּח פִּשְׁעֵיהֶם, לַחְשֹׂךְ נַפְשָׁם מִנִּי שַׁחַת וּלְהָשִׁיב מֵעֲלֵיהֶם אַפּוֹ, וְלִמְּדָם וְהִזְהִירָם לָשׁוּב אֵלָיו כִּי יֶחֶטְאוּ לוֹ, לְרֹב טוּבוֹ וְיָשְׁרוֹ כִּי הוּא יָדַע יִצְרָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כה, ח): \"טוֹב וְיָשָׁר ה' עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ\", וְאִם הִרְבּוּ לִפְשֹׁעַ וְלִמְרוֹד וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ, לֹא סָגַר בַּעֲדָם דַּלְתֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לא, ו): \"שׁוּבוּ לַאֲשֶׁר הֶעְמִיקוּ סָרָה\". וְנֶאֱמַר (ירמיה ג, כב): \"שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם\". וְהֻזְהַרְנוּ עַל הַתְּשׁוּבָה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בַּתּוֹרָה, וְהִתְבָּאֵר, כִּי הַתְּשׁוּבָה מְקֻבֶּלֶת גַּם כִּי יָשׁוּב הַחוֹטֵא מֵרֹב צָרוֹתָיו, כָּל שֶׁכֵּן אִם יָשׁוּב מִיִּרְאַת הַשֵּׁם וְאַהֲבָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, ל): \"בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹלוֹ\". וְהִתְבָּאֵר בַּתּוֹרָה, כִּי יַעֲזֹר ה' לַשָּׁבִים כַּאֲשֶׁר אֵין יַד טִבְעָם מַשֶּׂגֶת וִיחַדֵּשׁ בְּקִרְבָּם רוּחַ טְהוֹרָה לְהַשִּׂיג מַעֲלַת אַהֲבָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל, ב): \"וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ\". וְאוֹמֵר בְּסוֹף הָעִנְיָן (דברים ל, ו): \"וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ\" – לְהַשִּׂיג אַהֲבָתוֹ. וְהַנְּבִיאִים וְהַכְּתוּבִים דִּבְּרוּ תָּמִיד עַל דְּבַר הַתְּשׁוּבָה, עַד כִּי בָּאוּ עִקְּרֵי הַתְּשׁוּבָה כֻּלָּם מְפֹרָשִׁים בְּדִבְרֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר.",
+            "וְדַע, כִּי הַחוֹטֵא כַּאֲשֶׁר יִתְאַחֵר לָשׁוּב מֵחַטָּאתוֹ יִכְבַּד עָלָיו מְאֹד עָנְשׁוֹ בְּכָל יוֹם, כִּי הוּא יוֹדֵעַ כִּי יָצָא הַקֶּצֶף עָלָיו וְיֵשׁ לוֹ מָנוֹס לָנוּס שָׁמָּה, וְהַמָּנוֹס הוּא הַתְּשׁוּבָה, וְהוּא עוֹמֵד בְּמִרְדּוֹ וְהִנּוֹ בְּרָעָתוֹ, וּבְיָדוֹ לָצֵאת מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה, וְלֹא יָגוּר מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה, עַל כֵּן רָעָתוֹ רַבָּה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל הָעִנְיָן הַזֶּה (קהלת רבה ז, לב) מָשָׁל לְכַת שֶׁל לִסְטִים שֶׁחֲבָשָׁם הַמֶּלֶךְ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְחָתְרוּ מַחְתֶּרֶת, פָּרְצוּ וַיַּעֲבֹרוּ וְנִשְׁאַר אֶחָד מֵהֶם. בָּא שַׂר בֵּית הַסֹּהַר וְרָאָה מַחְתֶּרֶת חֲתוּרָה וְהָאִישׁ הַהוּא עוֹדֶנּוּ עָצוּר, וַיַּךְ אוֹתוֹ בְּמַטֵּהוּ. אָמַר לוֹ: קְשֵׁה יוֹם! הֲלֹא הַמַּחְתֶּרֶת חֲתוּרָה לְפָנֶיךָ וְאֵיךְ לֹא מִהַרְתָּ הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ?",
+            "וְלֹא יִמָּצֵא אִחוּר הַתְּשׁוּבָה זוּלָתִי בְּעַמֵּי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הֵם יְשֵׁנִים שׁוֹכְבִים וְלֹא יָשִׁיבוּ אֶל לְבָבָם, וְלֹא דַעַת וְלֹא תְבוּנָה לָהֶם לְמַהֵר לְהִמָּלֵט עַל נַפְשָׁם. וְיֵשׁ מֵהֶם נִדָּחִים מֵעַל הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא וְלֹא יַאֲמִינוּ לְעֹנֶשׁ הַחֵטְא. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות יט, א) אִם רָאִיתָ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁעָבַר עֲבֵרָה בַּלַּיְלָה אַל תְּהַרְהֵר אַחֲרָיו בַּיּוֹם, כִּי בֶּאֱמֶת עָשָׂה תְּשׁוּבָה.",
+            "וְעוֹד, הִתְבּוֹנֵן בְּרָעַת הַמִּתְאַחֵר מִן הַתְּשׁוּבָה, כִּי רַבָּה הִיא; כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמֵהַּ, כִּי עַתָּה שָׁב חִישׁ נֶאֱנָח בִּמְרִירוּת לֵב, בְּרָגְזָה וּבִדְאָגָה וְדָלְפָה עֵינוֹ מִתּוּגָהּ, כִּי יִפְגְּשֵׁהוּ יִצְרוֹ שֵׁנִית וְיִזְדַּמֵּן הַחֵטְא לְיָדוֹ, יִכְבֹּשׁ אֶת יִצְרוֹ, וְיִזְכּוֹר אֶת אֲשֶׁר עָבַר עָלָיו כּוֹס הַמְּרִירוּת, וְלֹא יוֹסִיף לִשְׁתּוֹתוֹ עוֹד; כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים ד ה): \"רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ\". בֵּאוּרוֹ: רִגְזוּ וְהִצְטַעֲרוּ עַל אֲשֶׁר חֲטָאתֶם, וְאַל תֶּחֶטְאוּ עוֹד; כִּי הִזְכִּיר חֶטְאָם לְמַעְלָה בְּאָמְרוֹ (תהלים ד ג): \"תְּבַקְשׁוּ כָזָב סֶלָה\". וְיָעִיד עַל זֶה הַפֵּרוּשׁ, אָמְרוֹ רִגְזוּ, מִלְּשׁוֹן (בראשית מה כד): \"אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ\", (חבקוק ג טז): \"וְתַחְתַּי אֶרְגָּז\"; עִנְיָנָם הַצַּעַר עַל הַדָּבָר שֶׁעָבַר וְעַל הַהוֹוֶה, וְלֹא אָמַר יְראוּ אוֹ גּוּרוּ. וְכַאֲשֶׁר יְאַחֵר [החוטא] לָשׁוּב, בְּבוֹא הַחֵטְא לְיָדוֹ, יִפּוֹל בְּמוֹקְשׁוֹ כִּנְפוֹל בַּתְּחִלָּה, וְיִגְדַּל עֲווֹנוֹ הָאַחֲרוֹן מְאֹד, וְתַעֲלֶה רָעָתוֹ לִפְנֵי ה'. כִּי מֵרֵאשִׁית לֹא חָשַׁב כִּי פִּתְאוֹם יָבוֹא הַיֵּצֶר הַשּׂוֹרֵר עָלָיו. אַךְ אַחֲרֵי אֲשֶׁר רָאָה דַּלּוּת כּוֹחוֹ, וַאֲשֶׁר גָּבְרָה יַד יִצְרוֹ עָלָיו, וְכִי עָצוּם הוּא מִמֶּנּוּ – הָיָה עָלָיו לִרְאוֹת כִּי פָרוּעַ הוּא, וְלָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ לְהוֹסִיף בָּהּ יִרְאַת ה', וּלְהַפִּיל פַּחְדּוֹ עָלֶיהָ, וּלְהַצִּילָהּ מִמַּאֲרַב יִצְרוֹ, וּלְהִשְׁתַּמֵּר מֵעֲווֹנוֹ. וְאָמַר שְׁלֹמֹה עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כו יא): \"כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ – כְּסִיל שׁוֹנֶה בְּאִוַּלְתּוֹ\", בֵּאוּרוֹ: כִּי הַכֶּלֶב אוֹכֵל דְּבָרִים נִמְאָסִים, וְכַאֲשֶׁר יְקִיאֵם – נִמְאָסִים יוֹתֵר, וְהוּא שָׁב עֲלֵיהֶם לְאָכְלָם; כֵּן עִנְיָן הַכְּסִיל – כִּי יַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה מְגֻנֶּה, וְכַאֲשֶׁר יִשְׁנֶה בּוֹ, מְגֻנֶּה יוֹתֵר, כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ.",
+            "הַשֵּׁנִית, כִּי הַשּׁוֹנֶה בְּחֶטְאוֹ, תְּשׁוּבָתוֹ קָשָׁה, כִּי נַעֲשָׂה לוֹ הַחֵטְא כְּהֶתֵּר, וּבָזֶה כָּבְדָה מְאֹד חַטָּאתוֹ: כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ג ה): \"הֲיִנְטֹר לְעוֹלָם אִם יִשְׁמֹר לָנֶצַח? הִנֵּה דִבַּרְתְּ וַתַּעֲשִׂי הָרָעוֹת וַתּוּכָל\"; בֵּאוּר וַתּוּכָל, כִּי הָרָעוֹת נַעֲשׂוֹת לְךָ כְּהֶתֵּר וּכְדָבָר שֶׁהוּא בִּיכָלְתְּךָ וּבִרְשׁוּתְךָ, מִלְּשׁוֹן (דברים יב יז): \"לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ\", שֶׁתַּרְגּוּמוֹ \"לֵית לָךְ רְשׁוּ\". וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פו:) \"כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר\". וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, עַל אִישׁ שֶׁעָבַר עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, כִּי מִכָּאן וְאֵילָךְ, אִם יַחְשֹׁב לַעֲשׂוֹת הָעֲבֵרָה, וְנֶאֱנַס וְלֹא עֲשָׂאָהּ – מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה מִצְטָרֶפֶת לְמַעֲשֶׂה, וְעָלָיו נֶאֱמַר (ירמיהו ו יט): \"הִנֵּה אָנֹכִי מֵבִיא רָעָה אֶל הָעָם הַזֶּה פְּרִי מַחְשְׁבוֹתָם\".",
+            "וְעַתָּה בִּינָה שִׁמְעָה זֹאת, כִּי הוּא עִקָּר גָּדוֹל. אֱמֶת כִּי יֵשׁ מִן הַצַּדִּיקִים שֶׁנִּכְשָׁלִים בְּחֵטְא לִפְעָמִים, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ז, כ): \"כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא\", אָכֵן כּוֹבְשִׁים אֶת יִצְרָם מֵאֵת פְּנֵיהֶם, וְאִם יִפְּלוּ בְּחֵטְא פַּעַם אַחַת לֹא יִשְׁנוּ לוֹ, וְנָקוֹטוּ בִּפְנֵיהֶם, וְחוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה. אַךְ כָּל אֲשֶׁר אֵינוֹ נִזְהָר מֵחֵטְא יָדוּעַ וְאֵינוֹ מְקַבֵּל עַל נַפְשׁוֹ לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ, גַּם אִם הוּא מֵהָעֲוֹנוֹת הַקַּלִּים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נִזְהָר מִכָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, קְרָאוּהוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל (חולין ד, ב) \"מוּמָר לְדָבָר אֶחָד\", וְאֶת פּוֹשְׁעִים נִמְנֶה, וְגָדוֹל עֲוֹנוֹ מִנְּשֹׁא. כִּי אִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד לְרַבּוֹ: כָּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלַי אֶעֱשֶׂה זוּלָתִי דָּבָר אֶחָד – כְּבָר שָׁבַר עֹל אֲדוֹנָיו מֵעָלָיו, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה, וְעַל הָעִנְיָן הַזֶּה נֶאֱמַר (דברים כז, כו): \"אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם\" – בֵּאוּרוֹ, אֲשֶׁר לֹא יְקַבֵּל עַל נַפְשׁוֹ לְקַיֵּם כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף, וְיוֹרֶה עַל זֶה \"אֲשֶׁר לֹא יָקִים לַעֲשׂוֹת\", וְלֹא אָמַר \"אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה אוֹתָם\".",
+            "וְעוֹד תֵּדַע, כִּי הַשּׁוֹנֶה עֲבֵרָה אַחַת עֶשֶׂר פְּעָמִים, אַף עַל פִּי שֶׁנִּזְהַר מִכָּל הָעֲבֵרוֹת, הִנֵּה הוּא נֶחְשָׁב כְּעוֹבֵר עַל עֲבֵרוֹת חֲלוּקוֹת. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכות כא.), כִּי אִם יֹאמְרוּ לְנָזִיר \"אַל תִּשְׁתֶּה\" וְהוּא שׁוֹתֶה, \"אַל תִּשְׁתֶּה\" וְהוּא שׁוֹתֶה, לוֹקֶה בָּאַחֲרוֹנָה עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, כְּמִשְׁפַּט הָאוֹכֵל טְרֵפָה, בְּהֵמָה טְמֵאָה, וְחֵלֶב וְדָם.",
+            "וְרָאֹה רָאִינוּ כִּי רַבּוּ עֲוֹנוֹת הַדּוֹר עַל זֹאת, כִּי יֵשׁ אֲנָשִׁים רַבִּים [אינם] מְקַבְּלִים עַל נַפְשָׁם לְהִזָּהֵר מֵעֲבֵרוֹת יְדוּעוֹת, וְכָל יְמֵי חַיֵּיהֶם אֵינָם נִזְהָרִים בָּהֶן, אֲבָל הֵן אֶצְלָם כְּהֶתֵּר, וְאִלּוּ לֹא הָיוּ נוֹהֲגִים כֵּן רַק עַל עֲבֵרָה אַחַת, חֳלִי רָע הוּא בְּנַפְשָׁם כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ, אַף כִּי נוֹהֲגִים עַל אַזְהָרוֹת רַבּוֹת, וְכָהֵנָּה מִן הַחֲמוּרוֹת, כְּמוֹ שְׁבוּעַת חִנָּם, וּמְקַלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ אוֹ אֶת עַצְמוֹ בַּשֵּׁם, וְהַזְכָּרַת שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה אוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר אוֹ בְּיָדַיִם לֹא נְקִיּוֹת, וְהַעֲלָמַת עַיִן מִן הֶעָנִי, וְלָשׁוֹן הָרַע, וְשִׂנְאַת חִנָּם, וְגַבְהוּת הַלֵּב, וּנְתִינַת חִתָּתוֹ, וְהִסְתַּכֵּל בַּעֲרָיוֹת וּבִטּוּל תַּלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם וְרַבּוֹת כָּאֵלֶּה. כָּתַבְנוּ מִקְצָתָן אֵצֶל בְּנֵי הַדּוֹר לְהַזְכִּירָם וּלְהַזְהִירָם. וְכֵן רָאוּי לְכָל בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה לִכְתֹּב בִּמְגִלַּת סֵפֶר, הַדְּבָרִים אֲשֶׁר נִכְשְׁלוּ בָּהֶם וְהַמִּצְוֹת אֲשֶׁר קִצְּרוּ בְּקִיּוּמָן, וְלִקְרֹא בְּסֵפֶר זִכְרוֹנוֹתָם בְּכָל יוֹם.",
+            "וְהִנֵּה מַדְרֵגוֹת רַבּוֹת לַתְּשׁוּבָה, וּלְפִי הַמַּדְרֵגוֹת יִתְקָרֵב הָאָדָם אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאָמְנָם לְכָל תְּשׁוּבָה תִּמָּצֵא סְלִיחָה, אַךְ לֹא תִּטְהַר הַנֶּפֶשׁ טֹהַר שָׁלֵם לִהְיוֹת הָעֲוֹנוֹת כְּלֹא הָיוּ, זוּלָתִי כַּאֲשֶׁר יְטַהֵר הָאָדָם אֶת לִבּוֹ וְיָכִין אֶת רוּחוֹ כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר. וְכֵן כָּתוּב (תהלים לב, ב): \"אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב ה' לוֹ עָוֹן וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה\", וּכְעִנְיָן הַבֶּגֶד הַצָּרִיךְ כִּבּוּס, כִּי הַמְּעַט מִן הַכִּבּוּס יוֹעִיל בּוֹ לְהַעֲבִיר הַגֹּעַל מִמֶּנּוּ, אַךְ לְפִי רֹב הַכִּבּוּס יִתְלַבֵּן. וְכֵן כָּתוּב (תהלים נא, ד): \"הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי\", וּתְכֻבַּס הַנֶּפֶשׁ מִן הֶעָוֹן כְּפִי אֲשֶׁר תְּכַבֵּס אֶת לִבָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ד, יד): \"כַּבְּסִי מֵרָעָה לִבֵּךְ יְרוּשָׁלִַם\". וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ע\"ז יט, א) \"אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת ה'\" (תהלים קיב, א) – בְּעוֹדוֹ אִישׁ, רְצוֹנָם לוֹמַר, כִּי תְּשׁוּבַת הָאָדָם הַמְּעֻלָּה בִּימֵי בְּחוּרוֹתָיו בְּעוֹד כֹּחוֹ עָלָיו וְיִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ. אָכֵן כָּל תְּשׁוּבָה מוֹעִילָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ג): \"תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם\", וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי חגיגה ב, א) עַד דִּכְדּוּכָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ. עַתָּה נְבָאֵר עִקְּרֵי הַתְּשׁוּבָה.",
+            "<b>הָעִקָּר הָרִאשׁוֹן – הַחֲרָטָה:</b> יָבִין לְבָבוֹ כִּי רַע וָמָר עָזְבוֹ אֶת ה', וְיָשִׁיב אֶל לִבּוֹ כִּי יֵשׁ עֹנֶשׁ וְנָקָם וְשִׁלֵּם עַל הֶעָוֹן, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, לה): \"לִי נָקָם וְשִׁלֵּם\", וְנֶאֱמַר (איוב יט, כט): \"גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב כִּי חֵמָה עֲוֹנוֹת חָרֶב\". וְיִתְחָרֵט עַל מַעֲשָׂיו הָרָעִים, וְיֹאמַר בִּלְבָבוֹ: מֶה עָשִׂיתִי? אֵיךְ לֹא הָיָה פַּחַד אֱלֹקִים לְנֶגֶד עֵינַי, וְלֹא יָגֹרְתִּי מִתּוֹכָחוֹת עַל עָוֹן וּמִן הַשְּׁפָטִים הָרָעִים, כִּי רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע? לֹא חָמַלְתִּי עַל גּוּפִי, וְלֹא חָסָה עֵינִי עָלָיו מִשַּׁחֲתוֹ מִפְּנֵי הֲנָאַת רֶגַע אֶחָד, וְנִמְשַׁלְתִּי לְאִישׁ שֶׁיִּגְזֹל וְיַחְמֹס וְיֹאכַל וְיִשְׂבַּע, וְיוֹדֵעַ כִּי אַחֲרֵי אָכְלוֹ וְאַחֲרֵי שָׁתוֹ יַגְרֵס הַשּׁוֹפֵט בֶּחָצָץ שִׁנָּיו, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ, יז): \"עָרֵב לָאִישׁ לֶחֶם שָׁקֶר וְאַחַר יִמָּלֵא פִיהוּ חָצָץ\". וְרָעָה מִזֹּאת, כִּי הָיִיתִי עַל הַנֶּפֶשׁ הַיְּקָרָה אַכְזָרִי וְנִטְמְאָה בְּגִלּוּלֵי יִצְרִי, וּמָה הוֹעִילָה בְּכָל קִנְיָנֶיהָ אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ? וְאֵיךְ הֶחֱלַפְתִּי בְּעוֹלָם חוֹלֵף, עוֹלָם עוֹמֵד לָעַד לְעוֹלָם? אֵיךְ נִמְשַׁלְתִּי כִּבְהֵמוֹת נִדְמֵיתִי, וְהָלַכְתִּי אַחֲרֵי יִצְרִי כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין וְתָעִיתִי מִדֶּרֶךְ הַשְׁכֵּל? וְהִנֵּה הַבּוֹרֵא נָפַח בְּאַפִּי נִשְׁמַת חַיִּים חַכְמַת לֵב וְטוֹבַת שֵׂכֶל לְהַכִּירוֹ וּלְיִרְאָה מִלְּפָנָיו וְלִמְשׁוֹל בַּגּוּף וְכָל תּוֹלְדוֹתָיו כַּאֲשֶׁר הִמְשִׁילָהּ עַל שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים שֶׁאֵינָם מְדַבְּרִים מֵאֲשֶׁר יָקְרָה בְּעֵינָיו נִכְבְּדָה, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר בַּעֲבוּר זֹאת נִבְרֵאתִי, וַיְהִי בִּי הֵפֶךְ מִזֶּה, לָמָּה לִי חַיִּים? כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כא, טז): \"אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ\". וְעוֹד, כִּי כְּמִשְׁפַּט הַבְּהֵמָה לֹא עָשִׂיתִי, אֲבָל שָׁפַלְתִּי מִמֶּנָּה, כִּי יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו, וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי וְלֹא הִתְבּוֹנַנְתִּי, וְשָׁלַחְתִּי נַפְשִׁי לַחָפְשִׁי מֵאֲדוֹנֶיהָ, וְטָעַמְתִּי צוּפִי, וְנָשִׁיתִי סוֹפִי, וְגָזַלְתִּי וְחָמַסְתִּי, וְעַל דָּל בּוֹסַסְתִּי, וְלֹא זָכַרְתִּי יוֹם הַמָּוֶת אֲשֶׁר לֹא יַשְׁאִיר לִפְנֵי נִשְׁמָתִי בִּלְתִּי אִם גְּוִיָּתִי וְאַדְמָתִי. וְהָעִנְיָן הַזֶּה אֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יִרְמְיָה עָלָיו הַשָּׁלוֹם (ירמיה ח, ו): \"אֵין אִישׁ נִחָם עַל רָעָתוֹ לֵאמֹר מֶה עָשִׂיתִי\".",
+            "<b>הָעִקָּר הַשֵּׁנִי – עֲזִיבַת הַחֵטְא:</b> כִּי יַעֲזֹב דְּרָכָיו הָרָעִים וְיִגְמֹר בְּכָל לְבָבוֹ כִּי לֹא יוֹסִיף לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד, וְאִם אָוֶן פָּעַל לֹא יוֹסִיף, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לג, יא): \"שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים\", וְנֶאֱמַר (ישעיה נה, ז): \"יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ\". וְדַע, כִּי מִי אֲשֶׁר חָטָא עַל דֶּרֶךְ מִקְרֶה, כִּי הִתְאַוָּה תַּאֲוָה וַיֶּחֱזַק עָלָיו יִצְרוֹ וַיִּתְקְפֵהוּ, וְלֹא נֶחְלְצוּ רַעְיוֹנָיו וְחוּשָׁיו בְּפָגְעוֹ בּוֹ, וְלֹא מִהֲרוּ לִגְעֹר בְּיַם הַתַּאֲוָה וְיֶחְרַב, עַל כֵּן יְגֹרֵהוּ הַיֵּצֶר בַּחֲרָמָיו, וְנָפַל בְּמַכְמוֹרָיו לְפִי שְׁעָתוֹ וְעִתּוֹ, בִּהְיוֹת רוּחַ הַיֵּצֶר רַע מְבַעֲתוֹ, וְלֹא מֵאֲשֶׁר חֶפְצוֹ וּרְצוֹנוֹ לִמְצוֹא עֲוֹנוֹ, וְלַעֲשׂוֹת כָּמוֹהוּ אַחֲרֵי זֹאת – רֵאשִׁית תְּשׁוּבַת הָאִישׁ הַזֶּה הַחֲרָטָה, וְלָשִׂים יָגוֹן בְּלִבּוֹ עַל חַטָּאתוֹ וְלִהְיוֹת נֶפֶשׁ נַעֲנָה וּמָרָה כַּלַּעֲנָה, אַחֲרֵי כֵן יוֹסִיף בְּכָל יוֹם יִרְאַת ה' בְּנַפְשׁוֹ, וְיִתֵּן חִתַּת אֱלֹקִים בִּלְבָבוֹ בְּכָל עֵת, עַד אֲשֶׁר יִהְיֶה נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּה', כִּי אִם יוֹסִיף יַעֲבֹר בּוֹ הַיֵּצֶר וַיִּפְגְּשֵׁהוּ כְּפַעַם בְּפַעַם, וְרַבָּה עָלָיו תַּאֲוָתוֹ כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן. לֹא יִהְיֶה נִפְתֶּה לִבּוֹ עָלָיו – וְיַעֲזֹב דַּרְכּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כח, יג): \"וּמוֹדֶה וְעוֹזֵב יְרֻחָם\", הִזְכִּיר תְּחִלָּה \"וּמוֹדֶה\" עַל הַחֲרָטָה וְהַוִּדּוּי, וְאַחַר כָּךְ \"וְעוֹזֵב\". אַךְ הָאִישׁ הַמִּתְיַצֵּב עַל דֶּרֶךְ לֹא טוֹבָה תָּמִיד, וְגֶבֶר עַל חֲטָאָיו דּוֹרֵךְ בְּכָל יוֹם, וְשׁוֹנֶה בְּאִוַּלְתּוֹ וְשָׁב בִּמְרוּצָתוֹ גַּם פְּעָמִים רַבּוֹת, וְכָל עֵת אוֹהֵב הָרֵעַ, וּמִכְשׁוֹל עֲוֹנוֹ יָשִׂים נֹכַח פָּנָיו, רוֹצֶה לוֹמַר הַתַּאֲוָה וְהַיֵּצֶר, וְחֶפְצוֹ וּמְגַמָּתוֹ, אֲשֶׁר לֹא יִבָּצֵר מִמֶּנּוּ כָּל אֲשֶׁר יָזַם לַעֲשׂוֹת – רֵאשִׁית תְּשׁוּבַת הָאִישׁ הַזֶּה, לַעֲזֹב דַּרְכּוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה, וּלְהַסְכִּים לְקַיֵּם וּלְקַבֵּל עָלָיו לְבַל יוֹסִיף לַחֲטוֹא, אַחֲרֵי כֵן יִתְחָרֵט עַל עֲלִילוֹתָיו הַנִּשְׁחָתוֹת, וְיִתְוַדֶּה לָשׁוּב אֶל ה', כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נה, ז): \"יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ\". וְהַמָּשָׁל בָּזֶה – לְמִי שֶׁאוֹחֵז הַשֶּׁרֶץ וּבָא לִטְבֹּל וּלְהִטָּהֵר, כִּי יַנִּיחַ הַשֶּׁרֶץ תְּחִלָּה וְאַחֲרֵי כֵן יִטְבֹּל וְיִטְהַר. וְכָל זְמַן שֶׁהַשֶּׁרֶץ בְּיָדוֹ – עוֹד טֻמְאָתוֹ בּוֹ וְאֵין הַטְּבִילָה מוֹעִילָה. וְהִנֵּה עֲזִיבַת מַחְשֶׁבֶת הַחֵטְא – הִיא הַשְׁלָכַת הַשֶּׁרֶץ, וְהַחֲרָטָה מֵאֲשֶׁר חָטָא וְהַוִּדּוּי וְהַתְּפִלָּה – בִּמְקוֹם הַטְּבִילָה. וְהָיָה כִּי יָבוֹאוּ יִסּוּרִים וּמַכְאוֹבִים עַל הָרָשָׁע אֲשֶׁר תָּמִיד כָּל זְמָמָיו לְהִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו, יִוָּסֵר בַּתְּחִלָּה וְיָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב וְיַכְרִית מַעְבָּדָיו מִיָּדָיו. וְהַמָּשָׁל בָּזֶה – לְעֵגֶל אֲשֶׁר יַכּוּהוּ בְּמַלְמַד הַבָּקָר לְכַוֵּן תְּלָמָיו; כֵּן הַמִּתְיַצֵּב עַל דֶּרֶךְ לֹא טוֹבָה, יִקַּח הַמּוּסָר תְּחִלָּה לַעֲזֹב דַּרְכֵי מָוֶת לָלֶכֶת דֶּרֶךְ יָשָׁר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא, יז): \"שָׁמוֹעַ שָׁמַעְתִּי אֶפְרַיִם מִתְנוֹדֵד יִסַּרְתַּנִי וָאִוָּסֵר כְּעֵגֶל לֹא לֻמָּד\". עוֹד נֶאֱמַר אַחֲרָיו (ירמיה לא, יח): \"כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי\", רוֹצֶה לוֹמַר, כִּי אַחֲרֵי אֲשֶׁר יִסַּרְתַּנִי וְאִוָּסֵר וְשַׁבְתִּי מִדַּרְכִּי הָרָעָה – נִחַמְתִּי אַחֲרֵי כֵן וָאֶתְחָרֵט עַל מָה שֶׁעָבַר מִדִּבְרֵי עֲוֹנֹתַי. וְהִנֵּה נִתְבָּאֵר לְךָ מִזֶּה כָּל הָעִנְיָן אֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ.",
+            "<b>הָעִקָּר הַשְּׁלִישִׁי – הַיָּגוֹן:</b> יִשְׁתּוֹנֵן כִּלְיוֹתָיו וְיַחְשֹׁב כַּמָּה רַבָּה רָעַת מִי שֶׁהִמְרָה אֶת יוֹצְרוֹ. וְיַגְדִּיל יָגוֹן בִּלְבָבוֹ וְסַעַר מִתְחוֹלֵל בְּרַעְיוֹנָיו, וְיֵאָנַח בִּמְרִירוּת לֵב. כִּי יִתָּכֵן שֶׁיִּתְחָרֵט וְיֵרַע בְּעֵינָיו עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא, וְלֹא הִשְׁלִים חֻקּוֹ בָּזֶה, כִּי גַּם הֶפְסֵד דִּינָר אוֹ אִסָּר קָשֶׁה בְּעֵינֵי הָאָדָם, אַךְ אִם אָבַד עָשְׁרוֹ בְּעִנְיָן רַע וְיָצָא נָקִי מִנְּכָסָיו, נַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבַל וְתִכְבַּד אַנְחָתוֹ וְנַפְשׁוֹ מָרָה לוֹ. וְכֵן עַל צָרוֹת רָעוֹת וְרַבּוֹת כְּאֵבוֹ נֶצַח, וְיָגוֹן בִּלְבָבוֹ יוֹמָם. וְיוֹתֵר מֵהֵמָּה רָאוּי שֶׁיִּצְטַעֵר וְיֵאָנַח מִי שֶׁהִמְרָה אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהִשְׁחִית וְהִתְעִיב עֲלִילָה לְפָנָיו, וְלֹא זָכַר יוֹצְרוֹ אֲשֶׁר בְּרָאוֹ יֵשׁ מֵאַיִן, וְחֶסֶד עָשָׂה עִמּוֹ, וְיָדוֹ תַּנְחֵהוּ בְּכָל עֵת, וְנוֹצֵר נַפְשׁוֹ בְּכָל רֶגַע, וְאֵיךְ מְלָאוֹ לִבּוֹ לְהַכְעִיס לְפָנָיו? וְאֵיךְ טָח מֵרְאוֹת עֵינֵי הַחוֹטֵא מֵהַשְׂכִּיל לְבָבוֹ? וְהַמַּשְׂכִּיל אֲשֶׁר נִפְקְחוּ עֵינָיו, יוּחֲקוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּלְבָבוֹ וְיָבוֹאוּ חַדְרֵי רוּחוֹ.",
+            "וּמַדְרֵגוֹת הַתְּשׁוּבָה וּמַעֲלוֹתֶיהָ לְפִי גֹּדֶל הַמְּרִירוּת וְעֹצֶם הַיָּגוֹן. וְהִיא הַתְּשׁוּבָה אֲשֶׁר תָּבֹא מִדֶּרֶךְ טֹהַר הַנֶּפֶשׁ וְזַכּוּת שִׂכְלָהּ, כִּי לְפִי שִׂכְלוֹ וּכְפִי אֲשֶׁר תִּפָּקַח עֵינָיו יִרְבּוּ וְיַעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד יְגוֹנָיו בְּרַעְיוֹנָיו עַל רֹב עָנְיוֹ. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נז, טז): \"כִּי לֹא לְעוֹלָם אָרִיב וְלֹא לָנֶצַח אֶקְּצוֹף כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי\" – בֵּאוּרוֹ, כַּאֲשֶׁר יַעֲטֹף וְיִצְטַעֵר הָרוּחַ שֶׁהוּא מִלְּפָנַי כִּי הוּא מִן הָעֶלְיוֹנִים, וְיַעַטְפוּ נְשָׁמוֹת אֲשֶׁר אֲנִי עָשִׂיתִי, לֹא אָרִיב עוֹד וְלֹא אֶקְצֹף, כִּי אֵיךְ לֹא אָחֹן וַאֲרַחֵם עַל נֶפֶשׁ יְקָרָה אֲשֶׁר הוּא מִלְּפָנַי וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי? עַל כֵּן יֵקַל הֶעָוֹן כְּפִי אֲשֶׁר תִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה וְהָאֲנָחָה עָלָיו, כִּי הַיָּגוֹן יָבֹא מֵאֵת טֹהַר הַנְּשָׁמָה הָעֶלְיוֹנָה, וְנִרְצְתָה בָּזֶה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר תֵּרָצֶה בְּרוֹב יִסּוּרֵי הַגּוּף וּמַכְאוֹבָיו. וְהַמָּשָׁל בָּזֶה, כִּי הַמֶּלֶךְ יַחְמֹל עַל חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵּיתוֹ הַקְּרוֹבִים אֵלָיו, וְהֵם מֵאֲצִילֵי אֶרֶץ הַנִּכְבָּדִים, וְיִתֵּן לָהֶם חֲנִינָה יוֹתֵר מֵחֶמְלָתוֹ עַל הָרְחוֹקִים וְהַפְּחוּתִים, וְאָמַר \"וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי\" – לְקִרְבָתָן אֶל הָעֶלְיוֹנִים, אַף עַל פִּי שֶׁהַגּוּף וְהַכֹּל מַעֲשֵׂי יָדָיו. וְכָמוֹהוּ (שמות לב, טז): \"וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹקִים הֵמָּה\". וְעוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדה לא, א) שְׁלוֹשָׁה שֻׁתָּפִים יֵשׁ בָּאָדָם – אָבִיו וְאִמּוֹ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּלְפִי שֶׁאֵין לָאָב וְלָאֵם שֻׁתָּפוּת בַּנְּשָׁמָה, עַל כֵּן אָמַר: \"וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי\". וְאָמְרוֹ: \"וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי\" – יוֹרֶה עַל אָמְרוֹ \"כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי\", כִּי עִנְיָנוֹ כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ.",
+            "וְאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהלים לח, י): \"ה' נֶגְדְּךָ כָל תַּאֲוָתִי וְאַנְחָתִי מִמְּךָ לֹא נִסְתָּרָה\". בֵּאוּרוֹ גְּלוּיָה לְפָנֶיךָ כָּל תַּאֲוָתִי כִּי אֵינֶנָּה זוּלָתִי לַעֲבוֹדָתְךָ. וְאַתָּה יוֹדֵעַ אַנְחָתִי כִּי אֵינֶנָּה עַל עִסְקֵי עוֹלָם וְהַדְּבָרִים הַכָּלִים. זוּלָתִי עַל חֶטְאִי וְעַל קֹצֶר יָדִי בַּעֲבוֹדָתְךָ. וְאָמַר אֶחָד מִן הַמִּתְנַפְּלִים בְּחִין עֶרְכּוֹ. אַנְחָתִי מִפַּחְדְּךָ, הִרְחִיקָה מִמֶּנִּי הָאֲנָחוֹת. דַּאֲגָתִי מִקֹּצֶר יָדִי בַּעֲבוֹדָתְךָ, הִרְחִיקָה מִמֶּנִּי הַדְּאָגוֹת.",
+            "<b>הָעִקָּר הָרְבִיעִי – הַצַּעַר בְּמַעֲשֶׂה:</b> כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב, יב): \"וְגַם עַתָּה נְאֻם ה' שֻׁבוּ עָדַי בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְצוֹם וּבִבְכִי וּבְמִסְפֵּד\". וְאָמְרוּ זַ\"ל הַלֵּב וְהָעֵינַיִם שְׁנֵי סַרְסוּרֵי הַחֵטְא. וְכֵן כָּתוּב (במדבר טו, לט): \"וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם\". לָכֵן בְּזֹאת יְכֻפַּר עֲוֹן הַסַּרְסוּרִים. בְּמִדַּת תְּשׁוּבָתָם. כְּנֶגֶד מִדַּת מְשׁוּבָתָם. כִּי יִתְכַּפֵּר עֲוֹן לְבַב הַחַטָּאִים. בִּמְרִירוּתָם וְאַנְחוֹתָם. בַּשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵם שֹׁבְרִים אוֹתוֹ. כמש\"כ (ישעיהו נז, טז): \"כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף\". וְנֶאֱמַר (תהלים נא, יט): \"לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה\". וּמָשָׁל עַל זֶה מִן הַכֵּלִים [הַטְּמֵאִים] אֲשֶׁר [נִשְׁבְּרוּ]. מִטֻּמְאָתָם טָהֲרוּ. כמ\"ש (ויקרא יא, לה): \"תַּנּוּר וְכִירַיִם יֻתָּץ\". וַעֲוֹן הָעֵינַיִם יְכַפֵּר בִּדְמָעוֹת כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט, קלו): \"פַּלְגֵי מַיִם יָרְדוּ עֵינָי עַל לֹא שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ\". לֹא אָמַר עַל לֹא שָׁמַרְתִּי תּוֹרָתְךָ, אֲבָל אָמַר לֹא שָׁמְרוּ. כִּי הֵם סִבְּבוּ הַחֵטְא עַל כֵּן הוֹרַדְתִּי פַּלְגֵי מַיִם.",
+            "<b>הָעִקָּר הַחֲמִישִׁי – הַדְּאָגָה:</b> כִּי יִדְאַג וְיִפְחַד מֵעֹנֶשׁ עֲוֹנֹתָיו. כִּי יֵשׁ עֲוֹנוֹת שֶׁהַתְּשׁוּבָה תּוֹלָה כַּפָּרָתָן וְיִסּוּרִין מְמָרְקִין. כמ\"ש (תהלים לח, יט) כִּי עֲוֹנִי אַגִּיד אֶדְאַג מֵחַטָּאתִי. וְעִנְיַן הַיָּגוֹן עַל שֶׁעָבַר. וְעִנְיַן הַדְּאָגָה עַל הֶעָתִיד. וְעוֹד שֵׁנִית יִדְאַג. אוּלַי הוּא מְקַצֵּר בְּחוֹבַת הַתְּשׁוּבָה בְּצַעַר וּבִמְרִירוּת וּבְצוֹם וּבִבְכִי. וְגַם כִּי הִרְבָּה צַעַר וְהִרְבָּה בֶּכֶה יִזְחַל וְיִירָא אוּלַי לְעֻמַּת זֶה הִרְבָּה אַשְׁמָה. וְלֹא הִשְׁלִים חֻקּוֹ אֶת כָּל עֻנּוֹתוֹ וַאֲשֶׁר יִבְכֶּה בַּצּוֹם נַפְשׁוֹ. וּמִי שֶׁהִתְבּוֹנֵן בְּגֹדֶל עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא עַל יְצוּרָיו וְכִי אֵין קֵץ לְרָעַת הַמַּמְרֶה אֶת פִּיו. כָּל אֲשֶׁר יוֹסִיף בָּעֲבוֹדָה וּבְדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה. הֲלֹא מִצְעָר הִיא. וְהִנָּהּ לִמְעַט בְּעֵינָיו. וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי יד, טז) חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע, וּבֵאוּרוֹ הֶחָכָם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא סָר מֵרַע בְּכָל מַאֲמַצֵּי כֹּחוֹ. יִירָא וְיִזְחַל. אוּלַי לֹא כִּלָּה חֻקּוֹ. וְלֹא נִזְהַר כְּדָת מַה לַּעֲשׂוֹת. וְכָמוֹהוּ (משלי כח, ו) מֵעִקֵּשׁ דְּרָכַיִם וְהוּא עָשִׁיר. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עָשִׁיר. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּילַמְּדֵנוּ אַל תְּפָרֵשׁ חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע אֶלָּא חָכָם סָר מֵרָע וְיָרֵא. וְסוֹף הַפָּסוּק מוֹכִיחַ עָלָיו (שם) וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ. אָמַר עַל מִדּוֹת הַכְּסִיל שֶׁהוּא בְּהֵפֶךְ מִמִּדַּת הֶחָכָם כִּי הַכְּסִיל מִתְעַבֵּר וְעִם כָּל זֹאת בּוֹטֵחַ שֶׁלֹּא יִקְרֵהוּ עָוֹן וָנֶזֶק. וּבַעַל הַכַּעַס עָלוּל לַפְּשָׁעִים וּמֻפְקָר לַנְּזָקִים. שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כט, כב) וּבַעַל חֵמָה רַב פָּשַׁע. וְנֶאֱמַר (משלי כה, כח) עִיר פְּרוּצָה אֵין חוֹמָה אִישׁ אֲשֶׁר אֵין מַעְצָר לְרוּחוֹ.",
+            "וְעוֹד יִדְאַג בַּעַל תְּשׁוּבָה פֶּן יִתְגַּבֵּר עָלָיו יִצְרוֹ. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זַ\"ל אַל תַּאֲמִין בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ. כָּל שֶׁכֵּן הָאִישׁ אֲשֶׁר נִצְּחוֹ לִבּוֹ כְּבָר. כִּי רָאוּי לְהִשָּׁמֵר מִן הַיֵּצֶר הָאוֹרֵב בְּכָל עֵת. וּלְהוֹסִיף בְּנַפְשׁוֹ יִרְאַת ה' יוֹם יוֹם. וְתִהְיֶה לוֹ לְמָעוֹז בַּעֲבֹר עָלָיו כָּל מִשְׁבְּרֵי הַיֵּצֶר הַמִּתְחַדֵּשׁ לֶעָתִיד.",
+            "וְדִבֵּר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם עַל דְּבַר הַתְּשׁוּבָה. וּפֵרַט בּוֹ הָעִנְיָן הַזֶּה. וּפָתַח פֶּתַח דְּבָרָיו וְאָמַר (משלי כח, יב) בַּעֲלֹץ צַדִּיקִים רַבָּה תִפְאָרֶת וּבְקוּם רְשָׁעִים יְחֻפַּשׂ אָדָם. פֵּרוּשׁ הַצַּדִּיקִים מְפָאֲרִים וּמְכַבְּדִים בְּנֵי אָדָם. עַל כָּל מַעֲלָה טוֹבָה הַנִּמְצֵאת בָּהֶם. וְהָרְשָׁעִים מְחַפְּשִׂים מוּמֵי בְּנֵי אָדָם וּשְׁגִיאוֹתָם לְהַשְׁפִּילָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר הִזְנִיחוּ הַמַּעֲשִׂים הָהֵם וְחָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה. אח\"כ אָמַר (משלי כח, יג) מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לְבַעַל הַתְּשׁוּבָה לְגַלּוֹת עֲוֹנֹתָיו לִבְנֵי אָדָם. כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לְהָבִין מָה שֶׁאָמַר וּבְקוּם רְשָׁעִים יְחֻפַּשׂ אָדָם. אֲבָל חַיָּב לְהִתְוַדּוֹת עֲלֵיהֶן. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לב, ה) חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי. וְנֶאֱמַר (ירמיה ב, לה) הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ עַל אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי. וְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל זַ\"ל פֵּרְשׁוּ. פְּעָמִים שֶׁהַמְּכַסֶּה פְּשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ. כְּמוֹ בַּעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. כִּי אֵין לוֹ כַּפָּרָה עַד אֲשֶׁר יָשִׁיב הַגְּזֵלָה וְהֶחָמָס וְהָעֹשֶׁק. וְעַד אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ מְחִילָה מֵאֲשֶׁר הִצִּיק לוֹ. אוֹ הִלְבִּין פָּנָיו. אוֹ סִפֵּר עָלָיו לָשׁוֹן הָרַע. אוֹ בַּעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם שֶׁנִּתְפַּרְסְמוּ לִבְנֵי אָדָם כִּי הָעוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת בְּפַרְהֶסְיָא מְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם (ורש\"י ז\"ל בפ' יוה\"כ מפרש בע\"א. עי\"ש). וְחַיָּב לְהִתְאוֹנֵן וּלְהִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶם לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם לְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ירמיה לא, יח) כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל יָרֵךְ. עִנְיַן נִחַמְתִּי הַחֲרָטָה וְהַצַּעַר. כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה בִּמְרִירוּת הַלֵּב כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ. וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל יָרֵךְ. אַחֲרֵי שֶׁנּוֹדַעְתִּי לִבְנֵי אָדָם וְהִתְפַּרְסְמוּ עֲוֹנֹתַי הִתְאַבַּלְתִּי בְּמַעֲשִׂים נִרְאִין לִבְנֵי אָדָם. כְּמוֹ (יחזקאל כא, יז) סִפּוּק אֶל יָרֵךְ וְנֶאֱמַר (איוב לג, כז) יָשֹׁר עַל אֲנָשִׁים וַיֹּאמֶר חָטָאתִי וְיָשָׁר הֶעֱוֵיתִי.",
+            "וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם. פֵּרוּשׁ אַף עַל פִּי כִּי יְסוֹדוֹת הַתְּשׁוּבָה ג'. הַחֲרָטָה. וְהַוִּדּוּי. וַעֲזִיבַת הַחֵטְא. הַחֲרָטָה וְהַוִּדּוּי בִּכְלַל מוֹדֶה. כִּי הַמִּתְוַדֶּה מִתְחָרֵט. וְאֵין תְּשׁוּבָה פְּחוּתָה מִשָּׁלֹשׁ אֵלֶּה. כִּי הַמִּתְחָרֵט וּמִתְוַדֶּה וְאֵינֶנּוּ עוֹזֵב הַחֵטְא דּוֹמֶה לְמִי שֶׁטּוֹבֵל וְשֶׁרֶץ בְּיָדוֹ. אָכֵן מוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם. כִּי הוּא בַּעַל תְּשׁוּבָה. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לַתְּשׁוּבָה מַדְרֵגוֹת רַבּוֹת כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ.",
+            "אָמַר אַחֲרֵי כֵן (משלי כח, יד) אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה. פֵּרוּשׁ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מוֹדֶה וְעוֹזֵב יֵשׁ עָלָיו לְפַחֵד תָּמִיד. אוּלַי לֹא הִשְׁלִים חֹק הַתְּשׁוּבָה. כִּי הִיא צְרִיכָה לְמַדְרֵגוֹת רַבּוֹת. וְיוֹסִיף אֹמֶץ בְּכָל יוֹם לְהַשִּׂיג הַמַּדְרֵגוֹת. גַּם יִפְחַד אוּלַי יִתְחַדֵּשׁ עָלָיו יִצְרוֹ. וְיִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ בְּכָל עֵת. וְיוֹסִיף יִרְאַת הַשֵּׁם בְּנַפְשׁוֹ תָּמִיד. וְיִתְפַּלֵּל תָּמִיד אֶל הַשֵּׁם לְעָזְרוֹ אֶל הַתְּשׁוּבָה. וּלְהַצִּילוֹ מִיִּצְרוֹ. וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה. הָאוֹמֵר בְּלִבּוֹ הִשְׁלַמְתִּי חוֹק תְּשׁוּבָתִי. וְאֵינֶנּוּ מִשְׁתַּדֵּל תָּמִיד לְהַשִּׂיג מַדְרֵגוֹת הַתְּשׁוּבָה וּלְהוֹסִיף בְּנַפְשׁוֹ יִרְאָה. יֵעָנֵשׁ עַל זֶה. כִּי הוּא רַם לֵבָב. וְאֵינֶנּוּ מַכִּיר מִגְרַעַת נַפְשׁוֹ. וְאִם אֵינֶנּוּ מַכִּיר גֹּדֶל חִיּוּבוֹ לְהַכְשִׁיר דְּרָכָיו בְּיִתְרוֹן הַכְשֵׁר לִפְנֵי הַשֵּׁם. גַּם אֵינֶנּוּ נִשְׁמָר מִיִּצְרוֹ הָאוֹרֵב לוֹ תָּמִיד. עַל כֵּן יִפּוֹל בְּיַד יִצְרוֹ.",
+            "<b>הָעִקָּר הַשִּׁשִּׁי – הַבּוּשָׁה:</b> כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא) בֹּשְׁתִּי וְגַם נִכְלַמְתִּי כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי. וְהִנֵּה הַחוֹטֵא יֵבוֹשׁ מְאוֹד לַעֲבֹר עֲבֵרוֹת לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם. וְיִכָּלֵם אִם יַרְגִּישׁוּ וְיַכִּירוּ בַּעֲבֵרוֹתָיו. וְאֵיךְ לֹא יֵבוֹשׁ מִן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְאֵין זֶה כִּי אִם לְפִי הֱיוֹת הש\"י רָחוֹק מִכִּלְיוֹתָיו. עַל כֵּן יֵבוֹשׁ מִן הַנִּבְרָאִים. וְלֹא יֵבוֹשׁ מִן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי בִּשְׁעַת פְּטִירַת ריב\"ז אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו רַבֵּינוּ בָּרְכֵנוּ. אָמַר לָהֶם יְהִי רָצוֹן שֶׁיְּהֵא מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם כְּמוֹרָא בָּשָׂר וָדָם. אָמְרוּ לוֹ רַבֵּינוּ עַד כָּאן וְלֹא יוֹתֵר, אָמַר לָהֶם הַלְוַאי. תֵּדְעוּ שֶׁהֲרֵי אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאוֹמֵר הַלְוַאי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם.",
+            "וְהַמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה בָּזֶה שֶׁיִּכָּלֵם הָאָדָם עַל עֲוֹנֹתָיו מִלִּפְנֵי הש\"י. וְעִנְיַן הַהַכְלָמָה. הַהַרְגָּשָׁה בַּבּוּשָׁה. וְהִשְׁתַּנּוּת זִיו פָּנָיו כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סט, ח) כִּסְּתָה כְּלִמָּה פָּנַי. וּבְכָל מָקוֹם תִּרְאֶה הַכְּלִמָּה נִזְכֶּרֶת אַחַר הַבּוּשָׁה כִּי הִיא יְתֵרָה מִן הַבּוּשָׁה (יחזקאל לו, לב) בּוֹשׁוּ וְהִכָּלְמוּ (ירמיה לא, יח) בֹּשְׁתִּי וְגַם נִכְלַמְתִּי. וּבִרְאוֹת הַחוֹטֵא כִּי הש\"י מַעֲבִיר עֲוֹנוֹ וּמַאֲרִיךְ לוֹ. וְאֵינֶנּוּ נִפְרָע מִמֶּנּוּ. וְלֹא כַּחֲטָאָיו עָשָׂה לוֹ. וְלֹא כַּעֲוֹנֹתָיו גָּמַל עָלָיו. יוֹסִיף בּוּשָׁה בִּלְבָבוֹ. הֲלֹא הַחוֹטֵא לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם וּבוֹגֵד בּוֹ וְהוּא מְכַפֵּר לוֹ יֵבוֹשׁ מִמֶּנּוּ. וְכֵן כְּתִיב (יחזקאל טז, סג) לְמַעַן תִּזְכְּרִי וָבֹשְׁתְּ מִכָּל עֲלִילוֹתַיִךְ בְּכַפְּרִי לָךְ לְכָל אֲשֶׁר עָשִׂית. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הָעוֹשֶׂה דָּבָר וּמִתְבַּיֵּשׁ מִמֶּנּוּ מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲוֹנֹתָיו. וְכֵן מָצִינוּ בְּשָׁאוּל שֶׁאָמַר (שמואל א כח, טו) וְלֹא עָנָנִי עוֹד גַּם בְּיַד הַנְּבִיאִם גַּם בַּחֲלֹמוֹת. וְלֹא הִזְכִּיר אוּרִים וְתֻמִּים. כִּי נִתְבַּיֵּשׁ לְהַזְכִּירָם. מִפְּנֵי שֶׁהָרַג נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים. וְאָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל (שמואל א כח, יט) מָחָר אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי. עִמִּי בִּמְחִיצָתִי. וְיַשִּׂיג אָדָם מַדְרֵגַת הַבּוּשָׁה בְּהִתְבּוֹדֵד לַחְשֹׁב בִּגְדֻלַּת הַשֵּׁם. וְכַמָּה רַבָּה רָעַת הַמַּמְרֶה אֶת פִּיו. וּבְזָכְרוֹ תָּמִיד כִּי הַשֵּׁם רוֹאֶה מַעֲשָׂיו וּבוֹחֵן כִּלְיוֹתָיו וְצוֹפֶה מַחְשְׁבוֹתָיו.",
+            "<b>הָעִקָּר הַשְּׁבִיעִי – הַכְּנִיעָה בְּכָל לֵב, וְהַשִּׁפְלוּת:</b> כִּי הַמַּכִּיר אֶת בּוֹרְאוֹ יֵדַע כַּמָּה הָעוֹבֵר עַל דְּבָרָיו שַׁח וְשָׁפֵל. וְנִגְרַע מֵעֶרְכּוֹ. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים טו, ד) נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס. וְנֶאֱמַר (איוב טו, טז) אַף כִּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח אִישׁ שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְלָה (ירמיה ו, ל) כֶּסֶף נִמְאָס קָרְאוּ לָהֶם. עַל כֵּן יִכָּנַע וְיִהְיֶה שָׁפָל בְּעֵינָיו. וְדָוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּהִתְוַדֹּתוֹ עַל חֶטְאוֹ בְּבוֹא אֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא אָמַר בְּסוֹף דְּבָרָיו (תהלים נא, יט) זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה. רוּחַ נִשְׁבָּרָה. רוּחַ נְמוּכָה. לָמַדְנוּ מִזֶּה כִּי הַהַכְנָעָה מֵעִקְּרֵי הַתְּשׁוּבָה. כִּי הַמִּזְמוֹר הַזֶּה יְסוֹד מוּסָד לְעִקְּרֵי הַתְּשׁוּבָה. וּבַהַכְנָעָה יִתְרַצֶּה הָאָדָם אֶל הַשֵּׁם. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סו, ב) אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ. וְנֶאֱמַר בְּעִנְיַן הַתְּשׁוּבָה (ישעיה נז, יד-טו) וְאָמַר סֹלּוּ־סֹלּוּ פַּנּוּ־דָרֶךְ וְגוֹ' כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים. לָמַדְנוּ כִּי הַהַכְנָעָה מֵעִקְּרֵי הַתְּשׁוּבָה. וְכֵן שְׁאָר כָּל הַפָּרָשָׁה מְדַבֶּרֶת עַל בַּעֲלֵי הַתְּשׁוּבָה (ישעיה נז, טז-יח) כִּי לֹא לְעוֹלָם אָרִיב וְגוֹ' בַּעֲוֹן בִּצְעוֹ קָצַפְתִּי וְגוֹ' דְּרָכָיו רָאִיתִי וְאֶרְפָּאֵהוּ וְאַנְחֵהוּ וְגוֹ' פֵּרוּשׁוֹ – דְּרָכָיו רָאִיתִי בְּהַכְנָעָה. כְּמוֹ שֶׁאָמַר וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ. וּבִמְרִירוּת הַלֵּב כְּמוֹ שֶׁאָמַר כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף. וְאֶרְפָּאֵהוּ. כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנוֹ. כְּמוֹ (הושע יד, ה) אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם (ישעיה ו, י) וָשָׁב וְרָפָא לוֹ. וְאַנְחֵהוּ. אֶעֶזְרֵהוּ עַל עֲזִיבַת הַחֵטְא וְאַגְבִּירֵהוּ עַל יִצְרוֹ.",
+            "וְדַע כִּי מַעֲלוֹת הַהַכְנָעָה רַבּוֹת כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר בְּשַׁעֲרֵי הָעֲנָוָה בע\"ה. וְהַמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה בַּהַכְנָעָה הַמְחֻיֶּבֶת מִדֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה. שֶׁיַּגְדִּיל וְיַאְדִּיר עֲבוֹדַת ה'. וְלֹא יַחְזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ. כִּי יִקְטַן הַכֹּל בְּעֵינָיו כְּנֶגֶד מָה שֶׁהוּא חַיָּב בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. עַל כֵּן יִכָּנַע וְיַעֲבֹד בְּהֶצְנֵעַ. וְלֹא יַחְמֹד כָּבוֹד עַל מַעֲשָׂיו הַנִּכְבָּדִים. וְלֹא יְבַקֵּשׁ תִּפְאֶרֶת אָדָם עַל פְּעָלָיו הַמְּפֹאָרִים. וְיַסְתִּירֵם מִדַּעְתָּם כְּפִי הַיְּכֹלֶת.",
+            "וּבָא הָעִנְיָן הַזֶּה עַל עִקַּר הַתְּשׁוּבָה מְבֹאָר בְּדִבְרֵי הַנָּבִיא עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ו':ו') בַּמָּה אֲקַדֵּם ה' אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם. פֵּרוּשׁוֹ – בַּמֶּה אֲקַדֵּם ה' עַל רֹב חֲסָדָיו. כִּי הִזְכִּיר לְמַעְלָה בַּפָּרָשָׁה מֵחַסְדֵי הש\"י. וּבַמֶּה אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם עַל רֹב חֲטָאַי. וְהִזְכִּיר אֱלֹהֵי מָרוֹם. לְהוֹרוֹת וּלְהוֹדִיעַ כַּמָּה רָאוּי אֲשֶׁר יִכַּף וְיִכָּנַע מִי שֶׁהִמְרָה רָם עַל הַכֹּל. וּבֵאֵר הָעִנְיָן אַחֲרֵי כֵן. הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה. הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵלִים בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן. אֲשֶׁר אֲקַדְּמֶנּוּ בָּהֶם עַל רֹב חֲסָדָיו. הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי. לְהַרְאוֹת כְּנִיעָתִי וּכְפִיפָתִי עַל רֹב חֶטְאִי. כִּי אֲנִי מַכִּיר עֹצֶם פִּשְׁעִי. כִּי רָאוּי לָתֵת בְּכוֹרִי קָרְבָּן בַּעֲבוּר פִּשְׁעִי. כִּי רַב מְאוֹד וְכִי עָצוּם. פְּרִי בִּטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי. הִזְכִּיר עַל הַפֶּשַׁע בְּכוֹרִי וְעַל הַחַטָּאת פְּרִי בִּטְנִי. כִּי הַפֶּשַׁע הוּא הַמֶּרֶד כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְהוּא יוֹתֵר מִן הַחֵטְא. וְהָיְתָה הַתְּשׁוּבָה. הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד. כִּי זֶה נִבְחַר מִן הָעוֹלוֹת וְהַמְּנָחוֹת לְקַדֵּם בּוֹ אֶת ה' עַל חֲסָדָיו. וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ. זֶה עִקַּר כְּנִיעָתְךָ וּכְפִיפָתְךָ לַעֲבֹד אֶת ה' בְּהַצְנֵעַ לֶכֶת כִּי זֶה יוֹרֶה עַל כְּנִיעָתְךָ שֶׁלֹּא תַּחְמֹד כָּבוֹד עַל מַעֲשֶׂיךָ הַנִּכְבָּדִים אַף כִּי עַל הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר לֹא יַחְפֹּץ בָּהֶם הַיּוֹצֵר אֶת יְצוּרָיו. כִּי אֵין לְהִתְהַלֵּל בָּהֶם. כְּמוֹ הָעֹשֶׁר וְהַגְּבוּרָה וּמִמִּינֵי הַחָכְמוֹת. זוּלָתִי הַשְׂכֵּל וְיָדוֹעַ אֶת הש\"י כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ט':כ\"ב) אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְגוֹ'.",
+            "וְעוֹד נִתְחַיֵּב בַּעַל הַתְּשׁוּבָה עַל הַכְּנִיעָה. מִפְּנֵי שֶׁהוּא חַיָּב לְהָסִיר מִנַּפְשׁוֹ הַמִּדּוֹת שֶׁגּוֹרְמוֹת לַחֲטֹא וּמְעוֹלְלוֹת הַפְּשָׁעִים.",
+            "וְהַגַּאֲוָה מְסַבֶּבֶת כַּמָּה עֲבֵרוֹת. וּמַגְבֶּרֶת יֵצֶר לֵב הָאָדָם עָלָיו. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח':י\"ד) וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ. וְנֶאֱמַר (משלי כ\"א:ד') רוּם עֵינַיִם וּרְחַב לֵב נִר רְשָׁעִים חַטָּאת. פֵּרוּשׁוֹ – הַגַּאֲוָה נִיר הָרְשָׁעִים. כִּי מִמֶּנָּה יִפְרוּ הַחֲטָאִים. כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ. וְנֶאֱמַר (תהילים י':ב') בְּגַאֲוַת רָשָׁע יִדְלַק עָנִי. וְנֶאֱמַר (שם) הַדֹּבְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה. וְנֶאֱמַר (יחזקאל ל\"ב:כ\"ד) אֲשֶׁר נָתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים. וּכְמוֹ שֶׁעוֹשִׂים בְּנֵי אָדָם נִיר בַּשָּׂדֶה כְּדֵי לִפְרוֹת בּוֹ הַזֶּרַע וְלֶאֱסוֹף רֹב תְּבוּאוֹת. כֵּן עוֹשִׂים הָרְשָׁעִים אֶת הַגַּאֲוָה נִיר בִּלְבָבָם וְזוֹרְעִים בּוֹ הַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת לְהוֹלִיד וּלְהַצְמִיחַ הָעֲבֵרוֹת שֶׁהֵם פְּרִי מַחְשְׁבוֹתָם וְעַל דֶּרֶךְ הַמָּשָׁל כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַנָּבִיא וּפָרַח כָּרֹאשׁ מִשְׁפָּט וְגוֹ'. וּמָה שֶׁאָמַר חַטָּאת. פֵּרוּשׁוֹ – נִיר רְשָׁעִים נִיר חַטָּאת. וְכוֹלֵל חֲטָאִים רַבִּים כְּמוֹ (ירמיהו י\"ז:א') חַטַּאת יְהוּדָה. אוֹ יִהְיֶה פֵּרוּשׁוֹ וְחַטָּאת. כְּמוֹ (חבקוק ג':י\"א) שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ. וְהַטַּעַם מִלְּבַד כִּי הַגַּאֲוָה גּוֹרֶמֶת חֲטָאִים. הַמִּדָּה עַצְמָהּ חַטָּאת. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט\"ז:ה') תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב. וּבַעַל גַּאֲוָה נִמְסָר בְּיַד יִצְרוֹ. כִּי אֵין עֵזֶר הַשֵּׁם עִמּוֹ. אַחֲרֵי אֲשֶׁר הוּא תּוֹעֲבַת הַשֵּׁם.",
+            "וְעוֹד חַיָּב בַּעַל הַתְּשׁוּבָה לְהִכָּנַע וּלְקַיֵּם עָלָיו לְהִתְנַהֵג עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וֶהֱוֵי שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָל אָדָם. וְיַשִּׂיג מִזֶּה שֶׁלֹּא יִכְעֹס וְלֹא יַקְפִּיד עַל חֲבֵרָיו. וְגַם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יִשְׁמַע אַל יִתֵּן לִבּוֹ לְהַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו מַעֲבִירִין מִזֶּה לְהִתְכַּפֵּר עַל עֲוֹנֹתָיו. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו מַעֲבִירִים לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו. מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. וְזֶה פֶּתַח תִּקְוָה נִכְבָּד מְאוֹד וְנֶאֱמַר (איכה ג':כ\"ט-ל') יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה. יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה.",
+            "<b>הָעִקָּר הַשְּׁמִינִי – הַהַכְנָעָה בְּמַעֲשֶׂה:</b> שֶׁיִּתְנַהֵג בְּמַעֲנֶה רַךְ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט') מַעֲנֶה רַּךְ יָשִׁיב חֵמָה. וּבְקוֹל נָמוּךְ כִּי זֶה מִדֶּרֶךְ הַשִּׁפְלוּת שֶׁכְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו כ\"ט:ד') וְשָׁפַלְתְּ מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּרִי וּמֵעָפָר תִּשַּׁח אִמְרָתֵךְ. בְּהֶפֶךְ מִמָּה שֶׁנֶּאֱמַר עַל הֶעָשִׁיר בַּעַל הַגַּאֲוָה (משלי י\"ח:כ\"ג) וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת. וְלֹא יִתְעַסֵּק בְּנוֹי הַמַּלְבּוּשִׁים וְהַתַּכְשִׁיטִין. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ל\"ג:ה') וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ. וְנֶאֱמַר בְּאַחְאָב (מלכים א כ\"א:כ\"ז) וַיָּצוֹם וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק וַיְהַלֵּךְ אַט. וְאָמַר הש\"י עַל זֶה הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב. וְעִנְיַן וַיְהַלֵּךְ אַט. בְּהֶפֶךְ מִדֶּרֶךְ הַמְּלָכִים שֶׁהֵם מְהַלְּכִים בְּרֹב חַיִל וְקוֹל הֲמֻלָּה. וְיִהְיוּ תָּמִיד עֵינָיו שַׁחוֹת. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כ\"ב:כ\"ט) וְשַׁח עֵינַיִם יוֹשִׁיעַ. וְסִימָנֵי הַהַכְנָעָה כְּמוֹ מַעֲנֶה רַךְ וְקוֹל הַנָּמוּךְ. וְשַׁחוּת הָעַיִן יַזְכִּירוּהוּ לְהַכְנִיעַ אֶת לִבּוֹ.",
+            "<b>הָעִקָּר הַתְּשִׁיעִי – שְׁבִירַת הַתַּאֲוָה הַגַּשְׁמִית:</b> יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ כִּי הַתַּאֲוָה עוֹלְלָה לְנַפְשׁוֹ לַחֲטֹא וְלִמְשׁוֹךְ הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא. וְיַעֲשֶׂה נֶדֶר לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה. יִפְרֹשׁ מִן הַתַּעֲנוּגִים. וְלֹא יִמָּשֵׁךְ אַחַר תַּאֲוָתוֹ גַּם בַּדְּבָרִים הַמֻּתָּרִים. וְיִתְנַהֵג בְּדַרְכֵי הַפְּרִישׁוּת. וְלֹא יֹאכַל רַק לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ וְקִיּוּם גּוּפוֹ. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י\"ג:כ\"ה) צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ. וְאַל יִגַּשׁ אֶל אִשָּׁה רַק לְקַיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. אוֹ לְמִצְוַת עוֹנָה. כִּי כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם הוֹלֵךְ אַחַר הַתַּאֲוָה. נִמְשָׁךְ אַחֲרֵי תּוֹלְדוֹת הַחֹמֶר. וְיִרְחַק מִדֶּרֶךְ הַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת. וְאָז יִתְגַּבֵּר יִצְרוֹ עָלָיו. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל\"ב:ט\"ו) וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט. וְנֶאֱמַר (דברים ל\"ב:ח') פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וְגוֹ' וְרָם לְבָבֶךָ. וְנֶאֱמַר (משלי ל':ט') פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי. וְאָמְרוּ זַ\"ל אֵבֶר קָטָן יֵשׁ בָּאָדָם. מַשְׁבִּיעוֹ רָעֵב מַרְעִיבוֹ שָׂבֵעַ.",
+            "וְהִנֵּה הַתַּאֲוָה הַנְּתוּנָה בְּלֵב אָדָם שֹׁרֶשׁ כָּל הַפְּעֻלּוֹת. לָכֵן אִם יְתַקֵּן הַתַּאֲוָה. תַּחַת אֲשֶׁר כָּל הָאֵבָרִים יְשָׁרְתוּהָ יִמְשְׁכֵם אַחֲרֵי הַשֵּׂכֶל. וְיִלָּווּ עָלָיו וִישָׁרְתוּהוּ. יִכְשְׁרוּ כָּל הַפְּעָלִים. שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ\"א:ח') וְזַךְ יָשָׁר פָּעֳלוֹ. וְנֶאֱמַר (משלי י\"ג:י\"ט) תַּאֲוָה נִהְיָה תֶּעֱרַב לְנָפֶשׁ. נִהְיָה כְּמוֹ נִשְׁבְּרָה מִלְּשׁוֹן (דניאל ח':כ\"ז) נִהְיֵיתִי וְנֶחֱלֵיתִי. אָמַר כִּי כַּאֲשֶׁר יְשַׁבֵּר אָדָם תַּאֲוָתוֹ גַּם בַּדְּבָרִים הַמֻּתָּרִים. בָּזֶה תַּצְלִיחַ הַנֶּפֶשׁ. וְהַמִּדָּה הַזֹּאת תֶּעֱרַב לָהּ. כִּי יָרִים הַשֵּׂכֶל יָדוֹ וְגָבַר. וְתוֹעֲבַת כְּסִילִים סוּר מֵרָע. הַכְּסִילִים אֲשֶׁר אֵינָם שׁוֹבְרִים תַּאֲוָתָם. וְרוֹדְפִים תָּמִיד תַּעֲנוּגוֹת בְּנֵי הָאָדָם. כִּי תִּפְגַּע תַּאֲוָתָם בְּדֶרֶךְ חֵטְא וְכָל דָּבָר רַע. לֹא יָסוּרוּ מִמֶּנּוּ. וְנִקְרְאוּ כְּסִילִים עַל רְדִיפַת הַתַּעֲנוּגִים כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ\"א:כ') וּכְסִיל אָדָם יְבַלְּעֶנּוּ. וְנֶאֱמַר (ישעיהו ה':י\"א) הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ וְגוֹ' וְהָיָה כִּנּוֹר וָנֶבֶל וְגוֹ' וְאֵת פֹּעַל ה' לֹא יַבִּיטוּ וְגוֹ'. וְנֶאֱמַר (משלי י\"ג:כ\"ה) וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר. וְנֶאֱמַר (מלאכי ב':ג') וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁכָּל יְמֵיהֶם כְּחַגִּים. וְנֶאֱמַר (משלי י\"ח:א') לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד בְּכָל תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע. פֵּרוּשׁוֹ – מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ לָלֶכֶת אַחַר תַּאֲוָתוֹ וּרְצוֹנוֹ. נִפְרַד מִכָּל חָבֵר וְעָמִית. כִּי יִרְחֲקוּ מִמֶּנּוּ אוֹהֵב וָרֵעַ. כִּי תַּאֲוַת בְּנֵי אָדָם וּמִדּוֹתָם חֲלוּקוֹת. אֵין רְצוֹנוֹ שֶׁל זֶה כִּרְצוֹנוֹ שֶׁל זֶה. אָכֵן אִם יֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַשֵּׂכֶל אָז יִתְחַבְּרוּ לוֹ הַחֲבֵרִים. וְיִהְיוּ אוֹהֲבָיו רַבִּים. וְאָמְרוּ בַּמּוּסָר. מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה אֶת מִדּוֹתָיו רַבּוּ הַקּוֹפְצִים עָלָיו. וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ עַל הָעִנְיָן הַזֶּה בְּעַצְמוֹ לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד. אִישׁ נִפְרָד מִכָּל אָח וְחָבֵר לְתַאֲוָה הוּא מְבַקֵּשׁ. וּבַעֲבוּר שֶׁמְּבַקֵּשׁ לָלֶכֶת אַחֲרֵי רְצוֹנוֹ. לְמַעַן זֹאת מֵרֵעֵהוּ רָחֲקוּ מִמֶּנּוּ. כְּעִנְיָן (משלי י\"ט:ד') וְדָל מֵרֵעֵהוּ יִפָּרֵד. בְּכָל תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע. הַהֹלֵךְ אַחַר תַּאֲוָתוֹ לֹא בְּדָבָר אֶחָד יֶחֱטָא בִּלְבַד. אַךְ בְּכָל זֹאת שֶׁבַּתּוֹרָה יִתְגַּלָּע כִּי יַעֲבֹר עַל כֻּלָּנָה. מִלְּשׁוֹן (משלי כ':ג') וְכָל אֱוִיל יִתְגַּלָּע.",
+            "וְעוֹד תִּמָּצֵא לוֹ תּוֹעֶלֶת בְּשַׁבְּרוֹ הַתַּאֲוָה הַגַּשְׁמִית. כִּי אִם תִּשְׁאָלֶנּוּ תַּאֲוָתוֹ דְּבַר בְּלִיַּעַל וַעֲבֵרָה. יְדַבֵּר אֶל לִבּוֹ. הֶן בְּהֶתֵּר לֹא אֲמַלֵּא תַּאֲוָתִי. וְאֵיךְ אֶשְׁלַח יָדִי בְּאִסּוּר.",
+            "וְעוֹד תִּמָּצֵא בִּשְׁבִירַת הַתַּאֲוָה תּוֹעֶלֶת רַבָּה וַעֲצוּמָה. כִּי יְגַלֶּה בְּצֶדֶק לִבּוֹ וְטוּב חֶפְצוֹ לִתְשׁוּבָה. כִּי הוּא מוֹאֵס הַטֶּבַע אֲשֶׁר גָּרַם לוֹ חֵטְא. וּבָזֶה יִתְרַצֶּה אֶל הש\"י וְיִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו. וְכֵן כָּתוּב (תהילים נ\"א:י\"ט) זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה. רוּחַ נִשְׁבָּרָה הוּא הָרוּחַ הַנְּמוּכָה וְהַנִּכְנַעַת. וְלֵב נִשְׁבָּר עַל שְׁבִירַת הַתַּאֲוָה הַגַּשְׁמִית. כִּי הַתַּאֲוָה נְתוּנָה בַּלֵּב. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים כ\"א:ג') תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּ לּוֹ. וּבְמִזְמוֹר הַתְּשׁוּבָה נֶאֱמַר הַמִּקְרָא הַזֶּה. וּבְאָמְרוֹ לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה. לָמַדְנוּ מִזֶּה כִּי בַּעַל הַתְּשׁוּבָה מִתְרַצֶּה אֶל הַשֵּׁם בִּשְׁבִירַת הַתַּאֲוָה הַגַּשְׁמִית. וְכִי זֶה מֵעִקְּרֵי הַתְּשׁוּבָה. וְעוֹד נֶאֱמַר בְּעִנְיַן הַתְּשׁוּבָה (ישעיהו נ\"ז:ט\"ו) לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים.",
+            "וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁלֹשׁ מִדּוֹת הַלָּלוּ מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. עַיִן טוֹבָה. וְרוּחַ נְמוּכָה. וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה. עִנְיַן נֶפֶשׁ שְׁפָלָה. שֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ אַחַר הַתַּאֲוָה הַגַּשְׁמִית גַּם בַּדְּבָרִים הַמֻּתָּרִים. כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁאָמַר אַבְרָהָם (בראשית י\"ב:י\"א) הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ. שֶׁלֹּא נִסְתַּכֵּל בָּהּ עַד הַיּוֹם הַהוּא לְהִתְבּוֹנֵן עַל תְּכוּנַת יָפְיָהּ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמָה שֶׁכָּתוּב (שמואל ב כ':ג') וַתִּהְיֶיןָ צְרֻרוֹת עַד יוֹם מֻתָן אַלְמְנוּת חַיּוּת. בְּכָל יוֹם הָיָה דָּוִד מְצַוֶּה לְהֵיטִיב אֶת רֹאשָׁן וְנוֹתֵן תַּמְרוּקִים לְקַשְּׁטָן. כְּדֵי לְהַצִּיק לְתַאֲוָתוֹ וּלְהַכְנִיעָהּ. בַּאֲשֶׁר יִכְבֹּשׁ יִצְרוֹ מֵהֶן. לְמַעַן יִתְכַּפֵּר לוֹ עַל דְּבַר בַּת שֶׁבַע.",
+            "<b>הָעִקָּר הָעֲשִׂירִי – לְהֵיטִיב פְּעָלָיו בַּדָּבָר אֲשֶׁר זָדָה עָלָיו:</b> אִם הִסְתַּכֵּל בַּעֲרָיוֹת יִתְנַהֵג בְּשַׁחוּת הָעֵינַיִם. אִם חָטָא בְּלָשׁוֹן הָרַע יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. וּבְכָל הָאֵבָרִים אֲשֶׁר חָטָא יִשְׁתַּדֵּל לְקַיֵּם בָּהֶם הַמִּצְוֹת. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ\"ל הַצַּדִּיקִים בְּאוֹתוֹ דָּבָר שֶׁחוֹטְאִים בּוֹ מִתְרַצִּים. עוֹד אָמְרוּ אִם עָשִׂיתָ חֲבִילוֹת שֶׁל עֲבֵרוֹת. עֲשֵׂה כְּנֶגְדָּן חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת שֶׁל מִצְוֹת. רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה. יִהְיוּ רָצִים לִדְבַר מִצְוָה. לְשׁוֹן שָׁקֶר. אֱמֶת יֶהְגֶּה חִכּוֹ וּפִיו יִפְתַּח בְחָכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנוֹ. יָדַיִם שׁוֹפְכוֹת דָּם. פָּתוֹחַ יִפְתַּח אֶת יָדוֹ לְאָחִיו לַעֲנִיָּיו. עֵינַיִם רָמוֹת. יְהִי דַּכָּא וְשַׁח עֵינַיִם. לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן. בְּלִבּוֹ יִצְפֹּן אִמְרֵי הַתּוֹרָה וִיהִי הָגוּת לִבּוֹ תְּבוּנוֹת. מְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים. יְבַקֵּשׁ שָׁלוֹם וְיִרְדְּפֵהוּ.",
+            "<b>הָעִקָּר הָאַחַד עָשָׂר – חִפּוּשׂ דְּרָכָיו:</b> כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג':מ') נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה'. וְיַעֲשֶׂה כֵּן לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים. הָאֶחָד לְמַעַן יִזְכֹּר כָּל הַדְּבָרִים שֶׁחָטָא עֲלֵיהֶם וְיִתְוַדֶּה עַל כֻּלָּן. כִּי הַוִּדּוּי מֵעִקְּרֵי הַכַּפָּרָה. וְהַשֵּׁנִי. לְמַעַן יֵדַע כַּמָּה לוֹ עֲוֹנוֹת וְחַטָּאוֹת וְיוֹסִיף לְהִכָּנַע. וְהַשְּׁלִישִׁי, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל עָלָיו לַעֲזֹב כָּל חֵטְא. צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע הַדְּבָרִים שֶׁחָטָא עֲלֵיהֶם. כְּדֵי לַעֲשׂוֹת בָּהֶם גְּדֵרִים. וּלְהִשָּׁמֵר מְאֹד לְנַפְשׁוֹ בָּהֶן מִמַּאֲרַב הַיֵּצֶר כִּי נַפְשׁוֹ עֲלוּלָה בָּהֶם. אַחֲרֵי אֲשֶׁר נָקַלּוּ בְּעֵינָיו וְשָׁלַט יִצְרוֹ בָּהֶם. וְהִנֵּה נַפְשׁוֹ חוֹלָה מֵהַמַּעֲשִׂים הָהֵם וְהַחוֹלֶה כַּאֲשֶׁר יָחֵל לְהַבְרִיא צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מֵהַרְבֵּה עִנְיָנִים שֶׁלֹּא יַחֲזִירוּהוּ לְחָלְיוֹ.",
+            "<b>הָעִקָּר הַשְּׁנֵים עָשָׂר – צָרִיךְ שֶׁיַּחְקֹר וְיֵדַע וְיַכִּיר גֹּדֶל הָעֹנֶשׁ לְכָל אֶחָד מֵעֲוֹנֹתָיו:</b> בְּאֵיזֶה מֵהֶן יֵשׁ מַלְקוֹת. וּבְאֵיזֶה יֵשׁ חַיָּבֵי כָּרֵתוֹת וּבְאֵיזֶה יֵשׁ חַיָּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין. לְמַעַן יֵדַע גֹּדֶל עֲוֹנוֹ בְּהִתְוַדֹּתוֹ. וִימָרֵר בִּבְכִי עַל אֲשֶׁר הִכְעִיס תַּמְרוּרִים. וּלְמַעַן יוֹסִיף לְהִכָּנַע. וּלְמַעַן יִפְחַד מֵעֲוֹנֹתָיו. כִּי הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת. תְּשׁוּבָה תּוֹלָה כַּפָּרָתָן וְיִסּוּרִים מְמָרְקִין. וְכֵן כָּתוּב (ירמיהו ב':כ\"ג) רְאִי דַרְכֵּךְ בַּגַּיְא דְּעִי מֶה עָשִׂית. וְיִתְבָּאֵר הָעִקָּר הַזֶּה בַּשַּׁעַר הַשְּׁלִישִׁי.",
+            "<b>הָעִקָּר הַשְּׁלֹשָׁה עָשָׂר – לִהְיוֹת הָעֲבֵרוֹת הַקַּלּוֹת חֲמוּרוֹת בְּעֵינָיו:</b> לְאַרְבָּעָה פָּנִים. הָאֶחָד. כִּי אֵין לוֹ לְהַבִּיט לְקַטְנוּת הָעֲבֵרָה. אֲבָל יַבִּיט לִגְדֻלַּת מִי שֶׁהִזְהִיר עָלֶיהָ. וְהַשֵּׁנִי. כִּי הַיֵּצֶר שׁוֹלֵט בַּעֲבֵרוֹת הַקַּלּוֹת. וְאוּלַי תִּהְיֶה זֹאת סִבָּה לְהַתְמִיד בָּהֶן וְאָז יֵחָשְׁבוּ גַּם הֵם כַּחֲמוּרוֹת בְּהִצְטָרֵף עֹנֶשׁ כָּל פַּעַם. וּמָשְׁלוּ עַל זֶה מֵחוּט שֶׁל מֶשִׁי שֶׁהוּא נִרְפֶּה וְחָלוּשׁ. וְכַאֲשֶׁר יִכְפְּלוּ אוֹתָהּ כְּפָלִים רַבִּים יֵעָשֶׂה עֲבוֹת חֲזָקָה. וְהַשְּׁלִישִׁי. כִּי בְּהַתְמָדָתוֹ עַל הָעֲבֵרָה נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. וְיִפְרֹק עֻלָּהּ מֵעָלָיו. וְלֹא יִשְׁתַּמֵּר מִמֶּנָּה. וְיֵחָשֵׁב עִם פּוֹרְקֵי עוֹל. וְכוֹפְרִים לְדָבָר אֶחָד. וְהָרְבִיעִי. כִּי אִם נִצְּחוֹ הַיֵּצֶר בְּדָבָר קָטָן. יְנַצְּחֵהוּ מָחָר בְּדָבָר גָּדוֹל. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַמְּשַׁבֵּר כֵּלִים בַּחֲמָתוֹ יְהִי בְּעֵינֶיךָ כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. שֶׁכָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרַע הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ כָּךְ לְמָחָר אוֹמֵר לוֹ לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וְנֶאֱמַר (בראשית ד':ו'-ז') הֲלֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְגוֹ'. פֵּרוּשׁוֹ – לָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ. הֲלֹא אִם תֵּיטִיב מַעֲשֶׂיךָ וְתָשׁוּב אֵלַי שְׂאֵת. פֵּרוּשׁוֹ – תִּשָּׂא פָּנֶיךָ. מִלְּשׁוֹן (איוב י\"א:ט\"ו) כִּי אָז תִּשָּׂא פָנֶיךָ מִמּוּם. וְיֵשׁ לְפָרְשׁוֹ מִלְּשׁוֹן סְלִיחָה. וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ. וְאִם לֹא תָּשׁוּב מֵאֲשֶׁר חָטָאתָ. לֹא הֶעָוֹן אֲשֶׁר בְּיָדְךָ לְבַדּוֹ יָלִין אִתְּךָ. כִּי הַיֵּצֶר רוֹבֵץ לַפֶּתַח לְהַחֲטִיא אוֹתְךָ בְּכָל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ. וְנוֹצֵחַ אוֹתְךָ תָּמִיד אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִצַּח אוֹתְךָ וְיָקֹשׁ לְךָ. וְגַם נִלְכַּדְתָּ וְלֹא שַׁבְתָּ. וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ. לְהַדִּיחֲךָ. וְאוֹרֵב לְךָ בְּכָל עֵת. וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ. אִם תִּרְצֶה לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו. עַל כֵּן תֵּעָנֵשׁ עַל הַחֵטְא אַחֲרֵי אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיְּכֹלֶת לִכְבֹּשׁ אֶת יִצְרְךָ.",
+            "וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי י\"ג:י\"ג) בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ וִירֵא מִצְוָה הוּא יְשֻׁלָּם. אָמַר זֶה עַל הַבָּז לַעֲבֵרוֹת הַקַּלּוֹת. כִּי יֵחָבֵל לוֹ מִן הַפָּנִים אֲשֶׁר זָכַרְנוּ. וִירֵא מִצְוָה שֶׁהוּא יָרֵא לְבַטֵּל מִצְוָה כַּאֲשֶׁר יִירָא עֲבֵרָה חֲמוּרָה. הוּא יְשֻׁלָּם. הוּא מִתְעַתֵּד אֶל הַגְּמוּל הַשָּׁלֵם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כִּבְמִצְוָה חֲמוּרָה. וְעוֹד אָמְרוּ שֶׁהַמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה מִצְוָה וּשְׂכַר עֲבֵרָה עֲבֵרָה.",
+            "<b>הָעִקָּר הָאַרְבָּעָה עָשָׂר – הַוִּדּוּי:</b> שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה':ה') וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ. וְיֵשׁ עָלָיו לְהַזְכִּיר עֲוֹנֹתָיו וַעֲוֹנוֹת אֲבוֹתָיו כִּי הָיָה נֶעֱנַשׁ עֲלֵיהֶן בְּאָחֳזוֹ מַעֲשֵׂי אֲבוֹתָיו בְּיָדוֹ. וְכֵן כָּתוּב (ויקרא כ\"ו:מ') וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם.",
+            "<b>הָעִקָּר הַחֲמִשָּׁה עָשָׂר – הַתְּפִלָּה:</b> יִתְפַּלֵּל אֶל הַשֵּׁם וִיבַקֵּשׁ רַחֲמִים לְכַפֵּר אֶת כָּל עֲוֹנֹתָיו. שֶׁנֶּאֱמַר (הושע י\"ד:ג') קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה' אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ. זֶה עִנְיַן הַוִּדּוּי. אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב. זֶה עִנְיַן הַתְּפִלָּה. וּפֵרוּשׁוֹ – וְקַח טוֹב מַעֲשֶׂה הַטּוֹב שֶׁעָשִׂינוּ. כִּי אָמְרוּ זַ\"ל עֲבֵרָה מְכַבָּה מִצְוָה. וּבְעֵת הַתְּשׁוּבָה יִתְכַּפְּרוּ הָעֲוֹנוֹת וְתִתְעוֹרֵר זְכוּת הַמִּצְוָה וְיָאִיר נֵרָהּ. אַחֲרֵי אֲשֶׁר לֹא הִגִּיהַּ אוֹרוֹ לִפְנֵי הַתְּשׁוּבָה. וְכֵן כְּתִיב (איוב ח':ו') אִם זַךְ וְיָשָׁר אָתָּה כִּי עַתָּה יָעִיר עָלֶיךָ וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֶךָ. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אִם זַךְ וְיָשָׁר הָיִיתָ לֹא נֶאֱמַר. אֶלָּא אִם זַךְ וְיָשָׁר אָתָּה. שֶׁעָשִׂיתָ תְּשׁוּבָה. כִּי עַתָּה יָעִיר עָלֶיךָ. עַתָּה אַחֲרֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁעָשִׂיתָ. יָעִיר עָלֶיךָ כָּל הַצְּדָקוֹת שֶׁעָשִׂיתָ מִלְּפָנִים וַאֲשֶׁר הָיָה בֵּיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה. וְנָטַעְתָּ אֵשֶׁל אַכְסַנְיָא. כמ\"ש (איוב ל\"א:ל\"ב) דְּלָתַי לָאֹרַח אֶפְתָּח וְקֹדֶם הַתְּשׁוּבָה לֹא הָיוּ צִדְקוֹתֶיךָ מְגִנּוֹת עָלֶיךָ. וְאַחֲרֵי שׁוּבְךָ וְסָר עֲוֹנֶךָ. יָעִיר זְכוּתְךָ וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֶךָ. וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ. יַחְשֹׁב וִדּוּיֵנוּ כְּחַטָּאת פָּרִים לְרָצוֹן לָנוּ לְפָנֶיךָ. וְהִזְכִּיר פָּרִים כִּי חַטָּאת פָּר הָיָה פְּנִימִי וְהָיוּ מַזִּין מִדָּמוֹ עַל הַפָּרֹכֶת וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב.",
+            "וְעוֹד יִתְפַּלֵּל בַּעַל הַתְּשׁוּבָה אֶל הַשֵּׁם. לִמְחוֹת כָּעָב פְּשָׁעָיו וְכֶעָנָן חַטֹּאתָיו. וְשֶׁיַּחְפֹּץ בּוֹ וְיִרְצֵהוּ וְיֵעָתֵר לוֹ כַּאֲשֶׁר אִם לֹא חָטָא. כָּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב בְּדִבְרֵי אֱלִיהוּא עַל בַּעַל הַתְּשׁוּבָה אַחֲרֵי הַיִּסּוּרִין (איוב ל\"ג:כ\"ו) יֶעְתַּר אֶל אֱלוֹהַּ וַיִּרְצֵהוּ. כִּי יִתָּכֵן לִהְיוֹת הֶעָוֹן נִסְלָח וְנִפְדֶּה מִכָּל הַיִּסּוּרִין וּמִכָּל גְּזֵרָה. וְאֵין לַשֵּׁם חֵפֶץ בּוֹ. וּמִנְחָה לֹא יִרְצֶה מִיָּדוֹ. וְתַאֲוַת הַצַּדִּיקִים מִן הַהַצְלָחוֹת לְהָפֵק רָצוֹן מֵהַשֵּׁם וְשֶׁיַּחְפֹּץ בָּהֶם. וּרְצוֹנוֹ הַחַיִּים הַקַּיָּמִים וְהָאֲמִתִּיִּים וְהָאוֹר הַגָּדוֹל הַכּוֹלֵל כָּל הַנְּעִימוֹת. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ל':ו') חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ. וְנֶאֱמַר (תהילים פ':כ') ה' אֱלֹקִים צְבָאוֹת הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵין לָנוּ אֶלָּא הֶאָרַת פָּנֶיךָ. וְהוּא עִנְיַן הָרָצוֹן וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ וּבֵאַרְנוּ זֶה. עַל כֵּן תִּרְאֶה בִּתְפִלַּת דָּוִד בְּעֵת הַתְּשׁוּבָה. אַחֲרֵי שֶׁאָמַר (תהילים נ\"א:ד') הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי. הִתְפַּלֵּל עוֹד עַל הָרָצוֹן לִהְיוֹת רָצוֹן הש\"י בּוֹ כְּקֹדֶם הַחֵטְא. וְאָמַר (תהילים נ\"א:י\"ג) אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי. אַחֲרֵי כֵן הִתְפַּלֵּל וְאָמַר (תהילים נ\"א:י\"ד) הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ. שֶׁיִּהְיֶה נִסֵּי הַשֵּׁם וְיִשְׁעוֹ מְצוּיִים אִתּוֹ וְשֶׁתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה. וְאַחֲרֵי כֵן אָמַר (שם) וְרוּחַ נְדִיבָה תִּסְמְכֵנִי. פֵּרוּשׁוֹ – הִנֵּה קָטֹנְתִּי מִפְּנֵי פִּשְׁעִי וְאֵינִי רָאוּי לְנִסֶּיךָ וּלְהִגָּלוֹת עָלַי זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ. וְאִם נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי. אֵינִי כְּדַאי לִהְיוֹת נֶאֱהָב וְרָצוּי כְּיַרְחֵי קֶדֶם. אֲבָל בְּרוּחַ נְדִיבָה תִּסְמְכֵנִי כִּי אֵין קֵץ לְנִדְבָתְךָ וְטוֹבָתְךָ וּבָא \"וְרוּחַ\" בְּחֶסְרוֹן בֵּי\"ת. כְּמוֹ (בראשית כ\"ז:ל\"ז) וְדָגָן וְתִירוֹשׁ סְמַכְתִּיו. וּבָעִנְיָן הַזֶּה אָמַר הוֹשֵׁעַ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (הושע י\"ד:ה') אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה. עִנְיַן אֹהֲבֵם נְדָבָה כְּעִנְיָן מָה שֶׁאָמַר דָּוִד [ורוח נדיבה] תִּסְמְכֵנִי.",
+            "וְעוֹד יִתְפַּלֵּל בַּעַל הַתְּשׁוּבָה אֶל ה' תָּמִיד וְשֶׁיַּעַזְרֵהוּ אֶל הַתְּשׁוּבָה. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ל\"א:י\"ח) הֲשִׁיבֵנִי וְאָשׁוּבָה כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהָי.",
+            "<b>הָעִקָּר הַשִּׁשָּׁה עָשָׂר – תִּקּוּן הַמְעֻוָּת בַּאֲשֶׁר יוּכַל לְתַקֵּן:</b> כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (יונה ג':י') וַיַּרְא הָאֱלֹקִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה. וְנֶאֱמַר (יונה ג':ח') וְיָשׁוּבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם. כִּי בִּדְבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ כְּמוֹ הַגָּזֵל וְהֶחָמָס. לֹא יִתְכַּפֵּר עֲוֹנוֹ עַד אֲשֶׁר יָשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה. וְכֵן אִם צִעֵר אֶת חֲבֵרוֹ וְהֵצִיק לוֹ. אוֹ הִלְבִּין פָּנָיו. אוֹ סִפֵּר עָלָיו לָשׁוֹן הָרַע. אֵין לוֹ כַּפָּרָה עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לוֹ דְּמֵי בָשְׁתּוֹ וּדְמֵי צַעַר הַהַכָּאָה. אֵין צַעַר הַבּוּשָׁה וְהַהַכָּאָה נִמְחָל לוֹ עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ [מחילה] שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כ':ז') וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה.",
+            "וְרָאוּי לְבַעַל הַתְּשׁוּבָה לַעֲשׂוֹת כֵּן קֹדֶם הַוִּדּוּי כְּדֵי שֶׁיִּתְרַצֶּה בְּוִדּוּיוֹ. וְדָוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּעֵת הַתְּשׁוּבָה כֵּן עָשָׂה קֹדֶם הַוִּדּוּי. שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים נ\"א:ו') לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי. לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ. פֵּרוּשׁ לְךָ לְבַדְּךָ אֲנִי נֶחְשָׁב חוֹטֵא וְאֵינֶנִּי צָרִיךְ זוּלָתִי לִמְחִילָתְךָ. וְאִם חָטָאתִי לְאִישׁ כְּבָר בִּקַּשְׁתִּי מְחִילָה מִמֶּנּוּ. וְכִפַּרְתִּי פָּנָיו. וְכָמוֹהוּ (בראשית מ\"ג:ט') וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים. עַל הַחֵטְא הַזֶּה אֵחָשֵׁב חוֹטֵא כָּל הַיָּמִים אֵצֶל אָבִי. כִּי לָזֹאת לֹא יִסְלַח לִי. וְתַרְגּוּמוֹ וֶאֱהֶא חָטֵא לְאַבָּא. אוֹ יִהְיֶה פֵּרוּשׁ לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי. לֹא חָטָאתִי לְאִישׁ וְלֹא הֶעֱתַרְתִּי דְּבָרַי עָלָיו. וְלֹא לָקַחְתִּי מִיַּד אִישׁ מְאוּמָה שֶׁאֶצְטָרֵךְ לִמְחִילָתוֹ וּלְהָשִׁיב אֶת גְּזֵלָתוֹ. וְאֵין כַּפָּרָתִי תְּלוּיָה אֶלָּא בִּסְלִיחָתְךָ. לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ. כְּדֵי לְהַרְאוֹת לְעַמִּים צִדְקָתְךָ. וְגֹדֶל סְלִיחָתְךָ. בְּיוֹם דְּבָרְךָ וְדִינְךָ בְּעֵת שָׁפְטְךָ אוֹתִי. וּלְשׁוֹן לְמַעַן. כִּי גֹּדֶל הַחֵטְא. סִבָּה לְהִוָּדַע גֹּדֶל הַצְּדָקָה בִּסְלִיחָתוֹ. עַל כֵּן יִמְשֹׁל הַדָּבָר. כְּאִלּוּ הָיָה רֵאשִׁית חַטָּאת. לְמַעַן יִגָּלֶה חֶסֶד הַשֵּׁם. וְצִדְקוֹ בִּסְלִיחָתוֹ בְּיוֹם שָׁפְטוֹ. וְכָמוֹהוּ (הושע ח':ד') כַּסְפָּם וּזְהָבָם עָשׂוּ לָהֶם עֲצַבִּים לְמַעַן יִכָּרֵת. כִּי עֲשִׂיַּת הָעֲצַבִּים סִבַּת הִכָּרֵת כַּסְפָּם וּזְהָבָם. הִמְשִׁיל הַדָּבָר כְּאִלּוּ עָשׂוּ הָעֲצַבִּים לְמַעַן יִכָּרֵת. אוֹ יִהְיֶה פֵּרוּשׁוֹ. לְמַעַן זֶה תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ עַל הַפְּקֻדָּה וְהַשִּׁלּוּם (ור\"ל שהוא מצדיק עליו את דינו ית'). וְכֵן לְמַעַן יִכָּרֵת. לְמַעַן זֶה יִכָּרֵת.",
+            "וְעַל הַדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹן פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמִדְרַשׁ תְּהִלִּים עַל זֶה. מָשָׁל לְרוֹפֵא שֶׁרָאָה אֶת הַמַּכָּה, וְאָמַר כַּמָּה הַמַּכָּה הַזֹּאת מַכָּה רַבָּה מְאֹד! אָמַר הַחוֹלֶה וַהֲלֹא אֲשֶׁר הֻכֵּיתִי מַכָּה נַחְלָה, לֹא הָיְתָה זֹאת כִּי [אם] לְבַעֲבוּר הִגָּלוֹת צִדְקַת רְפוּאָתְךָ וּבַעֲבוּר הַרְאוֹתְךָ אֶת כֹּחֲךָ! וְעוֹד נוֹסִיף לֶקַח עַל דָּבָר הָעִקָּר הַזֶּה בַּשַּׁעַר הָרְבִיעִי.",
+            "<b>הָעִקָּר הַשִּׁבְעָה עָשָׂר – לִרְדֹּף פְּעֻלַּת הַחֶסֶד וְהָאֱמֶת:</b> כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט\"ז:ו') בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן וּבְיִרְאַת ה' סוּר מֵרָע. וְעַתָּה הִתְבּוֹנֵן בְּסוֹד הַמִּקְרָא הַזֶּה. כִּי הַאֻמְנָם אִם הַחוֹטֵא לֹא שָׁב אֶל ה'. לֹא יִתְכַּפֵּר עֲוֹנוֹ בְּפֹעַל הַחֶסֶד. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י':י\"ז) אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד. וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לֹא יִקַּח שֹׁחַד מִצְוָה. לִמְחֹל וּלְהַעֲבִיר עַל הָעֲוֹנוֹת. וְעוֹד אָמְרוּ כָּל הָאוֹמֵר הקב\"ה וַתְּרָן הוּא יִוָּתְרוּ חַיָּיו. אֲבָל מַאֲרִיךְ אַפַּיִם. וְאִם לֹא יִשְׁמְעוּ. יִמַּד פְּעֻלָּתָם אֶל חֵיקָם. אָכֵן זֶה שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן. עַל בַּעַל הַתְּשׁוּבָה דִּבֵּר. כִּי יֵשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁהַתְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין וְיִסּוּרִין מְמָרְקִין. כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר בַּשַּׁעַר הָרְבִיעִי. וְהִנֵּה הַחֶסֶד יָגֵן בְּעַד הַחוֹטֵא וְיִשְׁמֹר עָלָיו מִן הַיִּסּוּרִין. בְּשֶׁגַּם הַצֵּל יַצִּיל מִן הַמָּוֶת. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי י':ב') וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת. וְעוֹד יֵשׁ עָוֹן וְהוּא עֲוֹן חִלּוּל הַשֵּׁם. שֶׁהַתְּשׁוּבָה וְיִסּוּרִין תּוֹלִין וּמִיתָה מְמָרֶקֶת כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו כ\"ב:י\"ד) אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן. וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מִשְׁתַּדֵּל לִתְמֹךְ בְּיַד הָאֱמֶת. וְיַעֲזֹר אַחֲרָיו וְיִתְעוֹרֵר בִּדְבָרָיו. וְהוֹפִיעַ אוֹרוֹ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמּוֹ. וִיחַזֵּק יְדֵי אַנְשֵׁי הָאֱמֶת. וְנָשָׂא רֹאשָׁם. וְכִתּוֹת הַשֶּׁקֶר יַשְׁפִּילֵם יַגִּיעֵם עַד עָפָר. הִנֵּה אֵלֶּה דַּרְכֵי קִדּוּשׁ ה'. וְהוֹד וְהָדָר לֶאֱמוּנָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ בָּעוֹלָם. וְעֹז וְתִפְאֶרֶת בְּמִקְדַּשׁ תּוֹרָתוֹ. עַל כֵּן בְּהַרְבּוֹת פְּעָלָיו לְקַדֵּשׁ אֶת ה' וּלְעוֹרֵר הָאֱמֶת לְהָכִין אוֹתוֹ וּלְסַעֲדוֹ. וְנִסְלַח לוֹ מֵעָוֹן הַחִלּוּל עִם הַתְּשׁוּבָה בְּשׂוּמוֹ הָאֱמֶת לְעֻמַּת אַשְׁמַת הַחִלּוּל. מִדַּת תְּשׁוּבָתוֹ נֶגֶד מִדַּת מְשׁוּבָתוֹ. זֶה בֵּאוּר בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן.",
+            "<b>הָעִקָּר הַשְּׁמוֹנָה עָשָׂר – הֱיוֹת חַטָּאתוֹ נֶגְדּוֹ תָּמִיד:</b> כִּי רָאוּי לַנֶּפֶשׁ הַחוֹטֵאת לִזְכֹּר עֲוֹנֶיהָ תָּמִיד וְאַל תֶּשִׁי (פי' תשכח) אוֹתָם לְקֵץ יָמִים. וּמִלְּבָבוֹ לֹא יֵחָטְפוּ עַד בּוֹא חֲלִיפָתוֹ. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נ\"א:ה') כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד. וְהָעִקָּר הַזֶּה יִתְבָּאֵר בַּשַּׁעַר הַשְּׁלִישִׁי.",
+            "<b>הָעִקָּר הַתִּשְׁעָה עָשָׂר – עֲזִיבַת חֶטְאוֹ בְּהִזְדַּמֵּן לוֹ וְהוּא בְּתֹקֶף תַּאֲוָתוֹ:</b> וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פו:) אֵיזֶהוּ בַּעַל תְּשׁוּבָה אֲשֶׁר תְּשׁוּבָתוֹ מַגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד. כַּאֲשֶׁר נִבְחַן וְיָצָא נָקִי בְּאוֹתוֹ פֶּרֶק וּבְאוֹתוֹ מָקוֹם וּבְאוֹתָהּ אִשָּׁה. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – כִּי הִזְדַּמֵּן הַחֵטְא לְיָדוֹ וְהוּא בְּתֹקֶף יִצְרוֹ וְאוֹנוֹ בִּשְׁרִירֵי בִּטְנוֹ כָּעֵת הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר חָטָא. וְכָבַשׁ יִצְרוֹ. וְנִמְלַט מֵעָוֹן מִיִּרְאַת הַשֵּׁם וּגְאוֹן פַּחְדּוֹ. וּמִי שֶׁלֹּא נִזְדַּמֵּן לְיָדוֹ בָּעִנְיָן הַזֶּה. יוֹסִיף בְּנַפְשׁוֹ יִרְאַת הַשֵּׁם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. כָּכָה כָּל הַיָּמִים. וְכַאֲשֶׁר יַחֲלִיף כֹּחַ הַיִּרְאָה דֵּי כְּבוֹשׁ בְּכֹחַ הַזֶּה אֶת יִצְרוֹ וּמִסַּת מָשְׁלוֹ בְּעֹצֶם הַתַּאֲוָה. הֲלֹא בּוֹחֵן לִבּוֹת הוּא יָבִין וְנֹצֵר נַפְשׁוֹ הוּא יֵדַע. כִּי אִם יָבֹא לִידֵי נִסָּיוֹן וְיַגִּיעַ לְיָדוֹ כָּעִנְיָן הָרִאשׁוֹן. יַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ מִיָּד יִצְרוֹ. וְהִנֵּה הוּא לִפְנֵי ה' בַּמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה מִן הַתְּשׁוּבָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי ט\"ז:ו') בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן וּבְיִרְאַת ה' סוּר מֵרָע. פֵּרוּשׁוֹ – וּבְיִרְאַת ה' לָסוּר מִן הָרַע אִם יִזְדַּמֵּן לְיָדוֹ. וּמִלַּת סוּר מָקוֹר. וְיָעִיד עַל הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה מָה שֶׁלֹּא אָמַר וְסוּר. וּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ל\"ד:ט\"ו) סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב. (איוב א':א') וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע. עִנְיָנוֹ שֶׁיָּסוּר מִן הָרָע בְּהִזְדַּמֵּן לְיָדוֹ כִּי לֹא יֹאמְרוּ אָמוֹר סוּר מִן הַמַּעֲשֶׂה בִּלְתִּי לַאֲשֶׁר יִקְרַב לַעֲשׂוֹתוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּמִּדְרָשׁ יָשַׁב וְלָא עָבַר עֲבֵרָה נוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה כְּגוֹן שֶׁבָּא דְּבַר עֲבֵרָה לְיָדוֹ וְנִצַּל מִמֶּנּוּ.",
+            "<b>הָעִקָּר הָעֶשְׂרִים – לְהָשִׁיב רַבִּים מֵעָוֹן כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ:</b> שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל י\"ח:ל') שׁוּבוּ וְהָשִׁיבוּ מִכָּל פִּשְׁעֵיכֶם. לָמַדְנוּ כִּי זֶה מֵעִקְּרֵי הַתְּשׁוּבָה. וְנֶאֱמַר (ויקרא י\"ט:י\"ז) הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. לָמַדְנוּ כִּי אִם לֹא יוֹכִיחֶנּוּ יֵעָנֵשׁ עַל חֲטָאָיו. וְדָוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אָמַר בְּמִזְמוֹר הַתְּשׁוּבָה (תהילים נ\"א:ט\"ו) אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ וְחַטָּאִים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ.",
+            "הִנֵּה הִשְׁלַמְנוּ בֵּאוּר עִקְּרֵי הַתְּשׁוּבָה. וְעַתָּה שִׂים עַל לִבְּךָ לְהִתְבּוֹנֵן בַּדְּבָרִים הַמְעַכְּבִים אֶת הַתְּשׁוּבָה. רְצוֹנִי לוֹמַר – כִּי מִי שֶׁפּוֹרֵק עֻלּוֹ וְנִכְשָׁל בְּאֶחָד מֵהֶם תָּמִיד תְּשׁוּבָתוֹ קָשָׁה. אִם כָּשַׁלְתָּ בְּאֶחָד מֵהֶם תָּמִיד חֲזַק וֶאֱמַץ לִשְׁפֹּךְ שִׁיחַ וְהַרְבֵּה תְּפִלָּה וְתַחֲנוּן. וֶאֱזֹר חַיִל לְקַיֵּם כָּל דְּבַר עִקְּרֵי הַתְּשׁוּבָה. וְתוֹסִיף לֶקַח בָּהֶם מִן הַדְּרָכִים אֲשֶׁר יִתְבָּאֲרוּ בַּשַּׁעַר הָרְבִיעִי וְתִמְצָא חֲנִינָה וְתִנָּתֵן לְרַחֲמִים.",
+            "אַזְכִּיר לְךָ מֵאֲשֶׁר דִּבְּרוּ רַבּוֹתֵינוּ בָּזֶה. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כ\"ד דְּבָרִים מְעַכְּבִים אֶת הַתְּשׁוּבָה. וְאֵלּוּ הֵן. רְכִילוּת וְלָשׁוֹן הָרַע. וּבַעַל חֵמָה. וּבַעַל מַחְשָׁבָה רָעָה. וְהַמִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע. וְהָרָגִיל בִּסְעוּדָה שֶׁאֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִבְעָלֶיהָ. וְהַמִּסְתַּכֵּל בַּעֲרָיוֹת. וְהַחוֹלֵק עִם גַּנָּב. וְהָאוֹמֵר אֶחֱטָא וְאָשׁוּב. וְכֵן אָמְרוּ בַּמִּשְׁנָה הָאוֹמֵר אֶחֱטָא וְאָשׁוּב אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. אֶחֱטָא וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. וְהַמִּתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ. וְהַפּוֹרֵשׁ מִן הַצִּבּוּר. וְהַמְּבַזֶּה אֲבוֹתָיו. וְהַמְּבַזֶּה רַבּוֹתָיו. וְהַמְּקַלֵּל אֶת הָרַבִּים. וְהַמְּעַכֵּב אֶת הָרַבִּים מֵעֲשׂוֹת דְּבַר מִצְוָה. וְהַמַּטֶּה אֶת חֲבֵרוֹ מִדֶּרֶךְ טוֹבָה לְדֶרֶךְ רָעָה. וְהַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בַּעֲבוֹטוֹ שֶׁל עָנִי. וְהַמְּקַבֵּל שֹׁחַד עַל מְנָת לְהַטּוֹת אֲחֵרִים בַּדִּין. וְהַמּוֹצֵא אֲבֵדָה וְאֵינוֹ מַחֲזִירָהּ לִבְעָלֶיהָ. וְהָרוֹאֶה בְּנוֹ בְּתַרְבּוּת רָעָה וְאֵינוֹ מוֹחֶה בְּיָדוֹ. וְהָאוֹכֵל שׁוֹד עֲנִיִּים יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת. וְהַחוֹלֵק עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים. וְהַחוֹשֵׁד בִּכְשֵׁרִים. וְהַשּׂוֹנֵא אֶת הַתּוֹכָחוֹת. וְהַמַּלְעִיג עַל הַמִּצְוֹת."
+        ],
+        [
+            "<b>הַשַּׁעַר הַשֵּׁנִי – לְהוֹרוֹת הַדְּרָכִים שֶׁיִּתְעוֹרֵר הָאָדָם בָּהֶם לָשׁוּב אֶל ה'.</b><br>דַּע כִּי דַּרְכֵי הַסִּבּוֹת שֶׁיִּתְעוֹרֵר הָאָדָם בָּהֶם לָשׁוּב מִדְּרָכָיו הָרָעִים שִׁשָּׁה. וּבְכָל אֶחָד מֵהֶם לִמַּדְנוּ דַּעַת אֶת הָאָדָם אֵיךְ יִתְחַלֵּק בְּחֵקֶר תְּבוּנָתוֹ. וְיַאֲזִין עַד תְּכוּנָתוֹ. וְנָעִיר לָהֶם אֹזֶן לִשְׁמֹעַ. הַשְׂכֵּל וְיָדוֹעַ. עִקָּרִים יְקָרִים. לְכָל חֶפְצֵיהֶם דְּרוּשִׁים נֶחְקָרִים. וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר. לָשׁוּב בְּכָל יוֹם וְנַפְשְׁךָ לְטַהֵר. בִּלְעֲדֵי תֶּחֱזֶה סִבָּה מְעוֹרֶרֶת וְיַלְדֵי יוֹם יְקֹשׁוּן מַחְשְׁבוֹתֶיךָ. כִּי תִּזְכֹּר אֶת בּוֹרְאֶךָ. וְהָיָה לְךָ זִכְרוֹ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ מִדַּרְכֵי תּוֹלְדוֹת גּוּשׁ עָפָר. וּבְכֵן עֶרְיָה תֵּעוֹר קֶשֶׁת מַדָּע לְיַשֵּׁר הֲדוּרֵי טִבְעֲךָ. וּמִיִּרְאַת הַשֵּׁם וְאַהֲבָתוֹ וְהַבּוּשָׁה מִלְּפָנָיו תּוֹסִיף מַעֲלָה תָּמִיד. וְתִשְׁקֹד עַל נִקְיוֹן כַּפֶּיךָ וּכְרֹת רַעֲיוֹנִים מוֹרְדִים מִשַּׂרְעַפֶּיךָ. וְהִבָּרוּ נוֹשְׂאֵי כְּלֵי נַפְשֶׁךָ. וּבְזָכְרָהּ יוֹצְרָהּ תַּעְדֶּה עֶדְיָהּ וְתִכְלֹל יָפְיָהּ כמש\"כ (ישעיהו מ\"ה:כ\"ה) בַּה' יִצְדְּקוּ וְיִתְהַלְלוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל. וְתוֹסִיף אֹמֶץ לְהָעִיר אֶת רוּחֲךָ בְּדַרְכֵי הַסִּבּוֹת הַשִּׁשָּׁה אֲשֶׁר יִתְבָּאֲרוּ. וַאֲשֶׁר לֹא הִשִּׂיג הַמַּעֲלָה הַזֹּאת יִכָּנַע לְבָבוֹ הֶעָרֵל מִדֶּרֶךְ הַסִּבּוֹת וְרָאוֹת רַבּוֹת. וּלְפִי מִעוּט הַהַכָּרָה מִדֶּרֶךְ הַסִּבָּה הַמְּעוֹרֶרֶת לֵב הָאָדָם לִתְשׁוּבָה. וּכְפִי נְטוֹתָהּ אֶל דֶּרֶךְ הָרָצוֹן יִוָּדַע וְיִבָּחֵן כִּי הַתְּשׁוּבָה. מִן הַנֶּפֶשׁ הַחֲשׁוּבָה.",
+            "<b>הַדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹנָה</b> – כַּאֲשֶׁר תִּמְצֶאנָה אֶת הָאִישׁ צָרוֹת. יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ וְיֹאמַר אֵין זֶה כִּי אִם דְּרָכָיו וּמַעֲלָלָיו אֲשֶׁר עָשׂוּ אֵלֶּה לוֹ. וַחֲטָאָיו עוֹלְלוּ לְנַפְשׁוֹ. וְיָשֹׁב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל\"א:י\"ז) וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה. וְתִרְאֶה בְּמִנְהַג בָּשָׂר וָדָם כִּי יֶחֱטָא לְאִישׁ. וּבְעֵת צָרָתוֹ יִתְחָרֵט וְיִכָּנַע אֵלָיו מִפְּנֵי שֶׁהוּא צָרִיךְ לְעֶזְרָתוֹ. תִּהְיֶה הַחֲרָטָה הַזֹּאת גְּרוּעָה בְּעֵינֵי חֲבֵרוֹ כָּעִנְיָן שֶׁאָמַר יִפְתָּח (שופטים י\"א:ז') וּמַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי עַתָּה כַּאֲשֶׁר צַר לָכֶם. וּמֵחַסְדֵי השי\"ת שֶׁהוּא מְקַבֵּל הַתְּשׁוּבָה מִתּוֹךְ הַצָּרָה וּתְהִי לְרָצוֹן לְפָנָיו. וְיֶאֱהַב נְדָבָה אֶת הַחוֹטֵא בְּשׁוּבוֹ עָדָיו בְּיוֹם תּוֹכָחָה וּמִקֶּרֶב צָרָה שֶׁנֶּאֱמַר (הושע י\"ד:ב'-ג') שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְגוֹ' אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה. וְנֶאֱמַר (משלי ג':י\"ב) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה. וְאִם לֹא יָשׁוּב הָאִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה בְּיוֹם רָעָה וְהוּכַח בְּמַכְאוֹב וְלֹא שָׁב עַד הַמּוֹכִיחוֹ יִגְדַּל עֲוֹנוֹ וְיִכָּפֵל עָנְשׁוֹ. הֲלֹא תִּרְאֶה אִם הַמֶּלֶךְ מְיַסֵּר מִי אֶת אֲשֶׁר חָטָא לוֹ וְלֹא יִוָּסֵר יַקְשֶׁה מוּסָרוֹ וְיַכְבִּיד עֻלּוֹ מְאֹד. וְכָתוּב (ויקרא כ\"ו:י\"ח) וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם. וְנֶאֱמַר (איוב ל\"ו:י\"ג) וְחַנְפֵי לֵב יָשִׂימוּ אָף לֹא יְשַׁוְּעוּ כִּי אֲסָרָם. וְאִם לֹא יֵדַע וְלֹא יִתְבּוֹנֵן כִּי הַתְּלָאוֹת מְצָאוּהוּ מִפְּנֵי חֲטָאָיו אַךְ יֹאמַר כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ הַפְּלִשְׁתִּים (שמואל א ו':ט') כִּי לֹא יָדוֹ נָגְעָה בָּנוּ מִקְרֶה הוּא הָיָה לָנוּ. בְּזֹאת יִהְיֶה קֶצֶף עָלָיו לִפְנֵי ה' וְיִגְדַּל עֲוֹן הַכַּת הַזֹּאת מֵחַטַּאת הַכַּת הָרִאשׁוֹנָה. עַל כֵּן כָּתוּב בָּרִאשׁוֹן עַל הַכַּת הָרִאשׁוֹנָה וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם. וְכָתוּב אַחֲרֵי כֵן עַל הַכַּת הָאַחֶרֶת הַנִּזְכֶּרֶת (ויקרא כ\"ו:כ\"א) וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי וְגוֹ' כִּי כָּל כַּת הָאַחֲרוֹנָה בַּפָּרָשָׁה קָשָׁה מִן הָרִאשׁוֹנָה. ואח\"כ כָּתוּב (שם) וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי וְאַחֲרֵי כֵן כָּתוּב (שם) וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי. וּפֵרוּשׁוֹ – וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי כִּי תֹּאמְרוּ מִקְרֶה הוּא הָיָה לָנוּ. וְאִם אֵין הָאִישׁ מַכִּיר מַעְבָּדָיו וְאֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ כִּי יֵשׁ בְּיָדוֹ עָוֹן אֲשֶׁר חֵטְא. עָלָיו לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וּלְחַפֵּשׂ דְּרָכָיו כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג':מ') נַחְפְּשָׂה דְּרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה. וְאִם הַעְלֵם יַעֲלִים עֵינָיו וְנוֹאֲלוּ וְנִשְּׁאוּ רַעְיוֹנָיו. וְלֹא הֵפֵרוּ דְּרָכָיו. וְלֹא יָדְעוּ מַעֲשֵׂה יָדָיו וַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעֹתָיו וְיֹאמַר לֹא חָטָאתִי. חַטָּאתוֹ כָּבְדָה מְאֹד כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ב':ל\"ה) הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ עַל אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי. וְנֶאֱמַר (ישעיהו מ\"ב:כ\"ה) וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע וַתִּבְעַר בּוֹ וְלֹא יָשִׂים עַל לֵב וְנֶאֱמַר (משלי י\"ט:ג') אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ.",
+            "וְתֵדַע וְתַשְׁכִּיל כִּי מוּסַר הש\"י לְטוֹבַת הָאָדָם. כִּי אִם חָטָא אִישׁ לְפָנָיו וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינָיו. מוּסַר הַשֵּׁם עָלָיו לִשְׁתֵּי תּוֹעָלוֹת. הָאֶחָד לְכַפֵּר עַל חֲטָאָיו וּלְהַעֲבִיר אֶת עֲוֹנוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים כ\"ה:י\"ח) רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי. וּבְתַחֲלוּאֵי הַגּוּף אֲשֶׁר חִלָּה ה' בּוֹ. יְרַפֵּא חֳלִי נַפְשׁוֹ. כִּי הֶעָוֹן חֳלִי הַנֶּפֶשׁ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם מ\"א) רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ וְנֶאֱמַר (ישעיהו ל\"ג:כ\"ד) וּבַל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָוֹן. וְהַשֵּׁנִית לְהַזְכִּירוֹ וְלַהֲשִׁיבוֹ מִדְּרָכָיו הָרָעִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (צפניה ג':ז') אַךְ תִּרְאִי אוֹתִי תִּקְחִי מוּסָר. וְאִם לֹא קִבֵּל הַמּוּסָר וְלֹא נִחַת. מִפְּנֵי תּוֹכַחַת. וְלֹא מָל עָרְלַת לְבָבוֹ. אוֹי לוֹ וְאוֹי לְנַפְשׁוֹ כִּי סָבַל יִסּוּרִין וְנָשָׂא אֶת עֲוֹנוֹ. וְלֹא נִרְצָה עֲוֹנוֹ. אֲבָל נִכְפַּל עָנְשׁוֹ כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ.",
+            "וְכַאֲשֶׁר יְקַבֵּל הָאָדָם אֶת מוּסַר הַשֵּׁם וְיֵיטִיב דְּרָכָיו וּמַעֲלָלָיו. רָאוּי לוֹ שֶׁיִּשְׂמַח בְּיִסּוּרָיו לְפִי שֶׁהוֹעִילוּהוּ תּוֹעָלוֹת נִשְׂגָּבוֹת. וְיֵשׁ לוֹ לְהוֹדוֹת לַשֵּׁם יִתְעַלֶּה עֲלֵיהֶם כְּמוֹ כָּל שְׁאָר הַהַצְלָחוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קט\"ז:י\"ג) כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא וְנֶאֱמַר (תהילים קט\"ז:ג'-ד') צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסִפְרֵי ראב\"י אוֹמֵר כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם שָׁרוּי בְּשַׁלְוָה אֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ מֵעֲוֹנֹתָיו כְּלוּם וע\"י הַיִּסּוּרִין הוּא מִתְרַצֶּה לַמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג':י\"ב) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה, פֵּרוּשׁוֹ – כְּאָב אֶת בֵּן, כֵּן יִרְצֶה ה' אֶת אֲשֶׁר הוֹכִיחַ וְקִבֵּל מוּסָרוֹ וּכְדֶרֶךְ שֶׁהָאָב יִרְצֶה אֶת בְּנוֹ אַחֲרֵי הַתּוֹכָחוֹת. וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ עוֹד וּכְאָב יוֹכִיחַ אֶת הַבֵּן אֲשֶׁר יִרְצֶה בּוֹ, וְאֵינוֹ מוֹכִיחַ אֶת הַבָּנִים אֲשֶׁר נוֹאַשׁ מֵהֶם וְיוֹדֵעַ שֶׁלֹּא יוֹעִילֵם הַתּוֹכַחַת, וְנֶאֱמַר עַל הָאֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם מַכִּירִים טוֹבַת הַתּוֹכָחָה וְתוֹעַלְתָּהּ. כמ\"ש (הושע ז':י\"ג) וְאָנֹכִי אֶפְדֵּם וְהֵמָּה דִּבְּרוּ עָלַי כְּזָבִים וְנֶאֱמַר (הושע ז':ט\"ו) וַאֲנִי יִסַּרְתִּי חִזַּקְתִּי זְרוֹעֹתָם וְאֵלַי יְחַשְּׁבוּ רָע וְנֶאֱמַר (הושע י\"א:ג') וְאָנֹכִי תִרְגַּלְתִּי לְאֶפְרַיִם קָחָם עַל זְרוֹעֹתָיו וְלֹא יָדְעוּ כִּי רְפָאתִים.",
+            "וְיֵשׁ עַל הַבּוֹטֵחַ בַּשֵּׁם לְהוֹחִיל בִּמְעוּף צוּקָתוֹ כִּי יִהְיֶה הַחֹשֶׁךְ סִבַּת הָאוֹרָה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מיכה ז':ח') אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה' אוֹר לִי. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אִלְמָלֵא נָפַלְתִּי לֹא קַמְתִּי אִלְמָלֵא יָשַׁבְתִּי בַּחֹשֶׁךְ לֹא הָיָה אוֹר לִי. וְכָל אִישׁ וְאִישׁ בְּיוֹם צַר לוֹ יִתֵּן לִבּוֹ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת עִם הַתְּשׁוּבָה וְהַתְּפִלָּה. כְּמוֹ שֶׁהַצִּבּוּר חַיָּבִים לָצוּם וּלְהִתְעַנּוֹת בְּעֵת צָרָתָם כַּאֲשֶׁר תִּקְּנוּ חֲזַ\"ל וְזֶה צוֹם נִבְחָר וְיוֹם רָצוֹן. וְכַאֲשֶׁר יָבֹא מוּסַר הש\"י עַל הָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא זַךְ וְיָשָׁר יִהְיֶה לְנִסָּיוֹן וּלְהַגְדִּיל שְׂכָרוֹ לָעוֹלָם הַבָּא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח':ט\"ז) לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵטִיבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה פִּשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו בְּעֵת צָרָתוֹ וְחִפֵּשׂ וְחָקַר וְלֹא מָצָא חֵטְא בְּיָדוֹ הֵן הֵן יִסּוּרִין שֶׁל אַהֲבָה.",
+            "וּמֵעִנְיַן הַדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר זָכַרְנוּ. הַתְּשׁוּבָה בְּיוֹם הַמָּוֶת. בִּרְאוֹת הַחוֹטֵא כִּי כָלְתָה אֵלָיו הָרָעָה וְאָבְדָה תִּקְוָתוֹ. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי י\"א:ז') בְּמוֹת אָדָם רָשָׁע תֹּאבַד תִּקְוָה. וְהוּא מִתְוַדֶּה בָּעֵת הַהִיא וְשָׁב אֶל ה' בְּלֵב שָׁלֵם. וְגַם הַתְּשׁוּבָה הַהִיא מוֹעִילָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מַשֶּׂגֶת לִתְשׁוּבַת הַשָּׁב בְּעֹצֶם תֻּמּוֹ. כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ בַּשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן.",
+            "<b>הַדֶּרֶךְ הַשְּׁנִיָּה</b> – כַּאֲשֶׁר יָבוֹאוּ יְמֵי הַזִּקְנָה וְהִגִּיעוּ יְמֵי הַשֵּׂיבָה וְיִכֶל כֹּחוֹ וְיִמְעַט. וְיָשֹׁחַ יִצְרוֹ. גַּם יִזְכֹּר קִצּוֹ כִּי קָרוֹב הוּא וְיָבִין לְאַחֲרִיתוֹ וְיָשֹׁב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ. וַאֲשֶׁר אֵינוֹ חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה בְּבוֹא יְמֵי הַזִּקְנָה יִכָּפֵל עָנְשׁוֹ וְרַבָּה מַשְׂטֵמָה עָלָיו. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שְׁלֹשָׁה הקב\"ה שׂוֹנְאָן דַּל גֵּאֶה וְעָשִׁיר מְכַחֵשׁ וְזָקֵן מְנָאֵף. וְנֶאֱמַר (הושע ז':ט') אָכְלוּ זָרִים כֹּחוֹ וְהוּא לֹא יָדָע גַּם שֵׂיבָה זָרְקָה בּוֹ וְהוּא לֹא יָדָע. וּמִן הַתְּמִיהָה וְהַפְּלִיאָה. כִּי יַעֲמֹד הָאָדָם בַּחֲצִי יָמָיו וְרוֹאֶה כִּי הַיָּמִים הוֹלְכִים וְדַלִּים. וַיָּחֶל הֲרִיסוּת הַבִּנְיָן. וְיֶחְסַר הַמֻּשָּׂג בְּטִבְעוֹ וְתֵרָאֶה בּוֹ הַיְּבֹשֶׁת. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ק\"ב:י\"ב) יָמַי כְּצֵל נָטוּי וַאֲנִי כָּעֵשֶׂב אִיבָשׁ. אֵיךְ טַח מֵרְאוֹת עֵינָיו וּמֵהַשְׂכִּיל לְבָבוֹ. וְלֹא יִרְאֶה כִּי נוֹסֵעַ הוּא אֶל הַמָּקוֹם מְקוֹם בֵּית עוֹלָמוֹ. הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ יוֹמָם וָלַיְלָה.",
+            "וְיֵשׁ אֲנָשִׁים רַבִּים יִמָּנַע מֵהֶם אוֹר הַתְּשׁוּבָה. כִּי הֵם זַכָּאִים וּטְהוֹרִים בְּעֵינֵיהֶם וְלֹא יִתְעַשְּׁתוּ עַל תִּקּוּן מַעֲשֵׂיהֶם. כִּי דִּמּוּ בְּנַפְשָׁם שֶׁהֵם מְתֻקָּנִים וְהֵם חַטָּאִים לַה' מְאֹד. הֲלֹא כָּתוּב (קהלת ז':כ') כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא. וְהָאֲנָשִׁים הָהֵם מֵאֲשֶׁר הֵם בּוֹזִים לִדְבַר עֲוֹנוֹת. לֹא יַרְגִּישׁוּ וְלֹא יָבִינוּ לְמוֹ. אוֹ הוֹדַע אֲלֵיהֶם חַטָּאתָם וְנִשְׁכַּח מִלִּבָּם אַחֲרֵי כֵן. וְהִנָּם כְּמוֹ הַחוֹלֶה שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּחָלְיוֹ וְלֹא יַחְשֹׁב עַל הָרְפוּאָה וְיִכְבַּד חָלְיוֹ תָּמִיד עַד אֲשֶׁר לֹא יוּכַל לְהֵרָפֵא. וּפְעָמִים תִּהְיֶה נְסִבָּה לָזֹאת מִקֹּצֶר בִּינָתָם. כִּי לֹא יָבֹאוּ לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים וְדַעַת דְּרָכָיו לֹא יֶחְפָּצוּן. עַל כֵּן לֹא יִשְׁקְדוּ עַל דַּלְתוֹת חֲכָמִים וְתַלְמִידִים. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט\"ו:י\"ב) לֹא יֶאֱהַב לֵץ הוֹכֵחַ לוֹ אֶל חֲכָמִים לֹא יֵלֵךְ.",
+            "וְהִנֵּה אֲנָשִׁים צַדִּיקִים וִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם. שְׁאָגָה לָהֶם כַּלָּבִיא תָּמִיד בְּמַחְשְׁבוֹתָם. וְיִנְהֲמוּ עַל חֲטָאֵיהֶם כְּנַהֲמַת יָם. וְעַל אֲשֶׁר קָצוֹר קָצְרָה יָדָם מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. כִּי עַל זֶה יִפְשַׁע גֶּבֶר וְהִרְבָּה אַשְׁמָה כְּמוֹ עַל הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת. כָּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וִתֵּר הקב\"ה עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים וְלֹא וִתֵּר לַעֲוֹן בִּטּוּל תּוֹרָה. אַף כִּי מָלְאוּ רַע הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עִקַּר מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם וּמַעֲשֵׂיהֶם עַל חֶפְצֵי גּוּפָם וְהַבְלֵי זְמַנָּם. וּבְסוֹד הַיִּרְאָה אַל תָּבֹא נַפְשָׁם. וּלְהִשְׁתּוֹנֵן כִּלְיוֹתָם עָלֶיהָ אַל תֵּחַד כְּבוֹדָם בְּמַשְׂכִּיּוֹת לְבָבָם וְחַדְרָם וּמַשְׂכִּיֹּתָם לְעִתִּים מְזֻמָּנִים. וְלֹא יִתְּנוּ חֵלֶק לַתּוֹרָה בְּעִסְקֵיהֶם. וּמִקֶּרֶב לִבָּם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַל נַפְשָׁם. כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה. וְכַמָּה הֵם בְּמַדְרֵגָה תַּחְתּוֹנָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה לַזִּקְנָה בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה בֶּן שְׁמֹנִים לַגְּבוּרָה בֶּן תִּשְׁעִים לָשׂוּחַ בֶּן מֵאָה כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם. וְהָיְתָה כַּוָּנָתָם זַ\"ל בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְהַזְהִיר עַל הַתְּשׁוּבָה. וְשֶׁיַּחְשֹׁב הָאָדָם עַל קִצּוֹ בְּהַגִּיעוֹ לִימֵי הַזִּקְנָה. אִם לֹא זָכָה לַעֲשׂוֹת כֵּן בִּימֵי בְּחוּרוֹתָיו. וְאַחֲרֵי כִּי קָרוֹב לָבֹא עִתּוֹ יַעֲזֹב חֶפְצֵי הַגּוּף וְתַאֲווֹתָיו וִיתַקֵּן נַפְשׁוֹ. וּבְהַגִּיעַ לִימֵי הַשֵּׂיבָה יוֹסִיף לְגָרֵשׁ מִלִּבּוֹ עִנְיַן הָעוֹלָם. וּלְפִי מִעוּט הַשָּׁנִים הַבָּאוֹת יַמְעִיט בְּעֵסֶק הָעוֹלָם וְיִתְיַחֵד תָּמִיד לְהִתְבּוֹנֵן בְּיִרְאַת הַשֵּׁם. וְלַחְשֹׁב עִם נַפְשׁוֹ וּלְתַקֵּן מִדּוֹתָיו. וּלְבַקֵּשׁ תּוֹרָה וּמִצְוֹת. וּמָה שֶׁאָמְרוּ בֶּן תִּשְׁעִים לָשׂוּחַ הוּא מִלְּשׁוֹן (תהילים ק\"ב:א') יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ (בראשית כ\"ד:ס\"ג) לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה. כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁנֶּאֱמַר וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה. כִּי אַחֲרֵי שֶׁהִגִּיעַ לְתִשְׁעִים רָאוּי לוֹ לִהְיוֹת כָּל עִסְקוֹ בִּתְפִלּוֹת וּבִתְהִלּוֹת הַשֵּׁם וְלָשִׂיחַ בְּנִפְלְאוֹתָיו. וְדִבֵּר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּעִנְיַן יְמֵי הַזִּקְנָה שֶׁלֹּא יִתְעַצֵּל הָאָדָם בָּהֶם מֵעֲבוֹדַת הש\"י וְאָמַר (קהלת י\"א:ו') בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים. הִמְשִׁיל יְמֵי הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת לַבֹּקֶר וִימֵי הַזְּקֵנָה לָעֶרֶב. וְהַזֶּרַע דֶּרֶךְ מָשָׁל לְבָנִים וְתַלְמִידִים. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה נָשָׂא אִשָּׁה בְּיַלְדוּתוֹ יִשָּׂא אִשָּׁה בְּזִקְנוּתוֹ הֶעֱמִיד תַּלְמִידִים בְּיַלְדוּתוֹ יַעֲמִיד תַּלְמִידִים בְּזִקְנוּתוֹ. כִּי אוּלַי יַצְלִיחוּ בְּנֵי הַזְּקוּנִים בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת מִבְּנֵי הַנְּעוּרִים. וְכֵן הַתַּלְמִידִים אֲשֶׁר יַעֲמִיד בְּזִקְנוּתוֹ אוּלַי יַצְלִיחוּ מִן הָרִאשׁוֹנִים אוֹ יִהְיוּ כְּאֶחָד טוֹבִים. אַחֲרֵי כֵן אָמַר (קהלת י\"א:ז') וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמֶשׁ. פֵּרוּשׁוֹ – חָזַר לְדַבֵּר עַל יְמֵי הַזִּקְנָה שֶׁהִמְשִׁיל אוֹתָם לָעֶרֶב. וּמִפְּנֵי כִּי הַזָּקֵן לֹא יִטְעַם אֶת אֲשֶׁר יֹאכַל וְאֶת אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה כְּדִבְרֵי בַּרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי. אָמַר כִּי יֵשׁ לוֹ לַזָּקֵן לֵהָנוֹת בִּמְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ וְאַל תִּקְצַר נַפְשׁוֹ עָלָיו. כִּי קֹצֶר נֶפֶשׁ מוֹנֵעַ אֶת הָאָדָם מִמְּלֶאכֶת שָׁמַיִם. וְיֶעֱרַב לוֹ הָאוֹר כַּאֲשֶׁר יַעַרְכֶנּוּ לְעֻמַּת יְמֵי הַחֹשֶׁךְ הַבָּאִים. כַּאֲשֶׁר יַזְכִּיר בַּמִּקְרָא אֲשֶׁר לְמַטָּה מִזֶּה (קהלת י\"א:ח') כִּי אִם שָׁנִים הַרְבֵּה יִחְיֶה הָאָדָם בְּכֻלָּם יִשְׂמָח וְיִזְכֹּר אֶת יְמֵי הַחֹשֶׁךְ כִּי הַרְבֵּה יִהְיוּ כָּל שֶׁבָּא הָבֶל. פֵּרוּשׁ גַּם כִּי יַזְקִין הָאָדָם מְאוֹד אַל יִהְיֶה עַל עַצְמוֹ לְמַשָּׂא. אַךְ בְּכָל שְׁנוֹתָיו יִשְׂמַח לְמַעַן לֹא יְאַבֵּד אַחַת מִשְּׁנוֹתָיו וְלֹא יִשְׁבֹּת מֵעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. וְיִזְכּוֹר יְמֵי הַחֹשֶׁךְ כִּי הַרְבֵּה יִהְיוּ וְאָז לֹא יוּכַל לַעֲבֹד עֲבוֹדָה כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ו':ו') בִּשְׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָּךְ. וְהַצַּדִּיקִים מִתְגַּבְּרִים בְּזִקְנוּתָם וְיֶאֶזְרוּ חַיִל וְיַחֲלִיפוּ כֹּחַ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִין חָכְמָה מִתּוֹסֶפֶת בָּהֶם. וְנֶאֱמַר (תהילים צ\"ב:ט\"ו) עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ. וְהִזְכִּיר לְמַעְלָה (תהילים צ\"ב:י\"ג-י\"ד) צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח וְגוֹ' שְׁתוּלִים בְּבֵית ה' וְגוֹ' כִּי הַצַּדִּיקִים שְׁתוּלִים בְּבֵית ה' מִנְּעוּרֵיהֶם וּגְדֵלִים בְּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת מִבְּחוּרֵיהֶם. כַּתָּמָר שֶׁיִּפְרַח וְכָאֶרֶז שֶׁגָּדֵל בַּלְּבָנוֹן. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שְׁתוּלִים בְּבֵית ה' אֵלּוּ הַתִּינוֹקוֹת עַל דֶּרֶךְ מָה שֶׁכָּתוּב (תהילים קמ\"ד:י\"ב) אֲשֶׁר בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם. וְאָמַר אַחֲרֵי כֵן בְּדָבָר זֶה אֵינָם נִמְשָׁלִים לָאִילָנוֹת כִּי הָאִילָנוֹת בְּהַזְקִינָם לֹא יִתְּנוּ חֵילָם וְהַצַּדִּיקִים יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה. עוֹד אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהילים ע\"א:י\"ח) וְגַם עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה אֱלֹהִים אַל תַּעַזְבֵנִי עַד אַגִּיד זְרוֹעֲךָ לְדוֹר לְכָל יָבֹא גְּבוּרָתֶךָ.",
+            "<b>הַדֶּרֶךְ הַשְּׁלִישִׁית</b> – כַּאֲשֶׁר יִשְׁמַע מוּסַר הַחֲכָמִים וְהַמּוֹכִיחִים יַקְשִׁיב וְיִשְׁמַע וְיִכָּנַע וְיַחְזֹר בִּתְשׁוּבָה. וִיקַבֵּל בְּלִבּוֹ כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹכָחוֹת וְשֶׁלֹּא יִגְרַע דָּבָר מִדִּבְרֵיהֶם. וְהִנֵּה הָאִישׁ הַזֶּה בְּרֶגַע קָטָן יָצָא מֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל. כִּי עֵת אֲשֶׁר יַאֲזִין וְיַסְכִּית וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וִיקַבֵּל בְּיוֹם שָׁמְעוֹ דִּבְרֵי הַמּוֹכִיחַ. וְקִיֵּם עָלָיו לִהְיוֹתוֹ עוֹשֶׂה כְּכָל אֲשֶׁר יוֹרוּהוּ תּוֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה מִן הַיּוֹם הַהוּא וָמַעְלָה לְהִזָּהֵר כַּאֲשֶׁר יַזְהִירוּהוּ יוֹדְעֵי בִּינָה לַעִתִּים. עָלְתָה בְּיָדוֹ הַתְּשׁוּבָה וְנֶהְפַּךְ לְאִישׁ אַחֵר. וּמֵעֵת אֲשֶׁר קִבֵּל כָּזֹאת בְּמַחְשַׁבְתּוֹ וְגָמַר עָלָיו כָּכָה בִּלְבָבוֹ קָנָה לְנַפְשׁוֹ זְכוּת וְשָׂכָר עַל כָּל הַמִּצְוֹת וְהַמּוּסָרִים וְאַשְׁרֵהוּ כִּי צִדֵּק נַפְשׁוֹ בְּשָׁעָה קַלָּה. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא שמות יב כח) וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי מִיָּד עָשׂוּ וַהֲלֹא לֹא עָשׂוּ עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ. אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם [הכתוב] כְּאִלּוּ עָשׂוּ מִיָּד. וְאָמַר בְּאָבוֹת שֶׁל רַבִּי נָתָן כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּים מֵחָכְמָתוֹ חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ\"ד:ז') נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. בֵּאוּר הַדָּבָר כִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר קִבֵּל עַל נַפְשׁוֹ בְּלֵב נֶאֱמָן לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּהוּ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לוֹ הַיּוֹשְׁבִים עַל הַמִּשְׁפָּט. יֵשׁ בְּיָדוֹ מִן הַיּוֹם הַזֶּה שָׂכָר עַל כָּל הַמִּצְוֹת עַל אֲשֶׁר שָׁמְעָה אָזְנוֹ מִדִּבְרֵי הַתּוֹרָה וַתָּבֶן לָהֶם. וְעַל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא גִּלּוּ אָזְנוֹ עֲלֵיהֶם עֲדֶנָה. וְצֶדֶק לָבַשׁ וְקָנָה זְכוּת עַל הַנִּגְלוֹת אֵלָיו וְעַל כָּל נֶעֱלַם מֵעֵינָיו. וְאַחֲרֵי זֹאת יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁ וְיִשְׁקֹד עַל דַּלְתוֹת מוֹכִיחָיו וְיַשְׂכִּיל מִכָּל מְלַמְּדָיו. וְנִמְצָא הָאִישׁ הַזֶּה מַעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ כִּי לֹא יָדַע אֶת הַדָּבָר וְהִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ עָלָיו וּכְעִנְיָן מָה שֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּסִינַי נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע שֶׁהִקְדִּימוּ קַבָּלַת הַמַּעֲשֶׂה עַל נַפְשָׁם לִפְנֵי הַשְּׁמִיעָה. וּבְעִנְיָן אַחֵר לֹא יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיוּ מַעֲשֵׂי הָאָדָם מְרֻבִּין מִמָּה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ.",
+            "וַאֲשֶׁר לֹא יִתְעוֹרֵר לְקוֹל הַמּוֹכִיחִים יִכָּפֵל עֲווֹנוֹ כִּי הִזְהִירוּהוּ וְהִקְשָׁה אֶת לִבּוֹ וְלֹא נִזְהַר כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י\"ז:י'-י\"א) תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה. אַךְ מְרִי יְבַקֶּשׁ רָע וּמַלְאָךְ אַכְזָרִי יְשֻׁלַּח בּוֹ. פֵּרוּשׁ הָאִישׁ הָרָע לֹא יִכָּנַע לְקוֹל הַמּוֹכִיחִים אַךְ יְבַקֵּשׁ לְהַמְרוֹת. וְתַחַת כִּי לֹא נִחַת מִדִּבְרֵי הַמַּלְאָךְ הַמּוֹכִיחַ. מַלְאָךְ אַכְזָרִי יְשֻׁלַּח בּוֹ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. כִּי הַמּוֹכִיחִים נִקְרְאוּ מַלְאָכִים שֶׁנֶּאֱמַר (ד\"ה ב ל\"ו:ט\"ז) וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו. וְעוֹד אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי ט\"ו:י') מוּסָר רָע לְעֹזֵב אֹרַח שׂוֹנֵא תוֹכַחַת יָמוּת. פֵּרוּשׁוֹ – אֱמֶת כִּי רָאוּי מוּסָר רָע לְעֹזֵב אֹרַח וְעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה. אָכֵן יֵשׁ תִּקְוָה כִּי יִוָּסֵר וְיָשׁוּב מִדַּרְכּוֹ הָרַע. אַךְ רַע מִמֶּנּוּ שׂוֹנֵא תּוֹכָחוֹת כִּי אֵין לוֹ תִּקְוָה וְתַקָּנָה בְּמוּסָר רַע אֲבָל אַחַת דָּתוֹ לָמוּת. כִּי הָעוֹבֵר עֲבֵרָה תִּתְקְפֵהוּ הַתַּאֲוָה וְהַיֵּצֶר הִשִּׁיאוֹ. וְיִתָּכֵן כִּי נַפְשׁוֹ מָרָה לוֹ עַל אֲשֶׁר יַעֲצָר כֹּחַ [נ\"ל שצ\"ל על אשר לא עצר כח] מִפְּנֵי יִצְרוֹ. וְאוּלַי יִכְסֹף לְתוֹכָחָה וִיקַוֶּה לְמוּסָר. אֲבָל שׂוֹנֵא הַתּוֹכָחוֹת כְּבָר נוֹאַשׁ מִנַּפְשׁוֹ. וְשִׂנְאַת הַתּוֹכָחָה תִּהְיֶה לוֹ לְעֵדָה כִּי הוּא שׂוֹנֵא דִּבְרֵי הש\"י.",
+            "עוֹד אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי ט\"ו:ל'-ל\"א) מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם. אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין. וְיֵשׁ לְכָל חֲכַם לֵב לָדַעַת כִּי לֹא יִתָּכֵן שֶׁחִבֵּר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם דְּבָרִים בְּטֵלִים כָּאֵלֶּה חִנָּם בְּתוֹךְ דִּבְרֵי הַמּוּסָר וְיִרְאַת ה'. כְּשֶׁכְּבָר הֵעִיד עָלָיו הַכָּתוּב (מלכים א ד') וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם. אָכֵן זֶה פֵּשֶׁר הַדָּבָר. מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב. הָעַיִן אֵבֶר נִכְבָּד מְאֹד כִּי יִרְאוּ בּוֹ אֶת הַמְּאוֹרוֹת הַמְשַׂמְּחִים אֶת הַלֵּב. וְנִכְבָּד מִמֶּנּוּ הָאֹזֶן כִּי יִשְׁמְעוּ בּוֹ שְׁמוּעָה טוֹבָה הַמְּדַשֶּׁנֶת אֶת הָעֶצֶם שֶׁאֵין בּוֹ הַהַרְגָּשָׁה וְלֹא יְדֻשַּׁן בִּמְאוֹר עֵינַיִם בִּלְתִּי בְּתַעֲנוּג יָתֵר. וְכֵן אָמְרוּ זַ\"ל כִּי הָאֹזֶן נִכְבָּד מִשְּׁאָר הָאֵיבָרִים. שֶׁאִם סִמֵּא אֶת עֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי עֵינוֹ. חֵרְשׁוֹ נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי כֻלּוֹ. וְהֵן הָאָדָם חַיָּב לַעֲבֹד אֶת הש\"י בְּאֵיבָרָיו וִיצוּרָיו כֻּלָּם כִּי לַעֲבוֹדָתוֹ יְצָרָם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ט\"ז:ד') כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ. אַף כִּי בָּאֵבָרִים הַנִּכְבָּדִים אֲשֶׁר יָצַר בּוֹ נִתְחַיֵּב לַעֲבֹד בָּהֶם אֶת יוֹצְרָם. וְהָעֹנֶשׁ הַגָּדוֹל יָתֵר מְאֹד אִם יַפְרִיעֵם מִמַּעֲשֵׂה מִצְוֹתָיו וַעֲבוֹדָה לֹא יַעֲבֹד בָּהֶם וְלֹא כִגְמוּל עֲלֵיהֶם הֵשִׁיב. כִּי ה' הֵטִיב עִמּוֹ בְּחוּשָׁיו הַנִּכְבָּדִים טוֹבָה עֲצוּמָה וְכָבוֹד וְהָדָר עִטְּרוֹ בָּהֶם. עַל כֵּן הִקְדִּים לְהַזְכִּיר אַחַת מִמַּעֲלוֹת הָאֹזֶן בַּעֲבוּר הַרְאוֹתְךָ גֹּדֶל חוֹבַת עֲבוֹדָתוֹ. וּבֵאֵר אַחֲרֵי כֵן כִּי תִהְיֶה עֲבוֹדַת הָאֹזֶן בִּשְׁמֹעַ אֶל הַתּוֹכָחוֹת. וְאָמַר אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין פֵּרוּשׁוֹ – רָאוּי לִשְׁכּוֹן בֵּין הַחֲכָמִים. אַחַר אֲשֶׁר יַקְשִׁיב בְּתוֹכַחְתָּם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה נָפַל אָדָם מִן הַגַּג וְנִשְׁבְּרוּ אֵיבָרָיו צָרִיךְ רְטִיָּה וְתַחְבֹּשֶׁת עַל כָּל אֵבֶר מֵאֵיבָרָיו וְעֶצֶם מֵעֲצָמָיו. וְהַחוֹטֵא אֲשֶׁר חָטָא בְּכָל אֵיבָרָיו וְנֶחְשָׁב כְּאִלּוּ רָבְתָה מַכָּה בְּאֵיבָרָיו כֻּלָּם מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו א':ו') מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם. וְהִנֵּה הקב\"ה מְרַפֵּא כָּל אֵיבָרָיו בִּרְטִיָּה אַחַת וְהִיא שְׁמִיעַת הָאֹזֶן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נ\"ה:ג') הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם.",
+            "<b>הַדֶּרֶךְ הָרְבִיעִית</b> – בְּעֵת אֲשֶׁר יֶהְגֶּה הָאָדָם בְּתוֹרַת ה' וְיִקְרָא בְּדִבְרֵי הַנְּבִיאִים וְהַכְּתוּבִים. וְיָבִין בְּנֹעַם הַמּוּסָרִים וְיִרְאֶה הָאַזְהָרוֹת וְהָעֳנָשִׁים. יֶחֱרַד לַדְּבָרִים וְיָכִין לִבּוֹ לְהֵטִיב דְּרָכָיו וּמַעֲלָלָיו וְיִתְרַצֶּה אֶל הַשֵּׁם. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס\"ו:ב') וְאֶל זֶה אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי. וְכֵן כָּתוּב בְּעִנְיַן יֹאשִׁיָּהוּ (מלכים ב כ\"ב:י\"א) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו. וּבְעִנְיָן עֶזְרָא נֶאֱמַר (נחמיה ח':ט') כִּי בוֹכִים כָּל הָעָם בְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה. וַאֲשֶׁר לֹא שָׁת לִבּוֹ אֶל דִּבְרֵי ה' יִכְבַּד פִּשְׁעוֹ עָלָיו כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ל\"ו:כ\"ד) וְלֹא פָחֲדוּ וְלֹא קָרְעוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַלּוֹמֵד וְאֵינוֹ מְקַיֵּם נוֹחַ לוֹ שֶׁנֶּהְפְּכָה שִׁלְיָתוֹ עַל פָּנָיו וְלֹא יָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם. וְנֶאֱמַר (הושע ח':יב) אֶכְתָּב לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ וְנֶאֱמַר (ירמיה ח':ח') אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת ה' אִתָּנוּ אָכֵן [הִנֵּה] לַשֶּׁקֶר עָשָׂה עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים.",
+            "<b>הַדֶּרֶךְ הַחֲמִישִׁית</b> – בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה. הַיָּרֵא אֶת דְּבַר הַשֵּׁם לִבּוֹ יָחִיל בְּקִרְבּוֹ בְּדַעְתּוֹ שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין. וּבָעֵת הַהִיא הָאֱלֹקִים יָבִיא בְמִשְׁפָּט אֶת כָּל מַעֲשֶׂה עַל כָּל נֶעְלָם אִם טוֹב וְאִם רָע. כִּי הָאָדָם נִדּוֹן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּגְזַר דִּין שֶׁלּוֹ נֶחְתָּם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּבְעֵת אֲשֶׁר יֵדַע כִּי יָבִיאוּ אֶת דִּינוֹ לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם הֲלֹא יֶחֱרַד חֲרָדָה גְּדוֹלָה וְיָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ וּבְכָל דַּרְכֵי חֲרִיצוּת יָחִישׁ מִפְלָט לוֹ. וְלֹא תַּעֲלֶה עַל רוּחוֹ לִפְנוֹת עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל וּלְהִתְעַסֵּק בְּיֶתֶר חֲפָצָיו. וְלֹא יַשְׁגִּיחַ לְפַתֵּחַ וּלְשַׂדֵּד אַדְמָתוֹ וְלֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ כְּרָמִים. וְלֹא יִתְרַפֶּה בְּיוֹם צָרָה מֵהָכִין לֵב לְהִנָּצֵל כִּצְבִי מִיָּד. לָכֵן מָה נוֹאֲלוּ הַיּוֹצְאִים לְפָעֳלָם וְלַעֲבוֹדָתָם עֲדֵי עָרֶב בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים יְמֵי הַדִּין וְהַמִּשְׁפָּט וְאֵינָם יוֹדְעִים מָה יִהְיֶה מִשְׁפָּטָם. הֲלֹא לְהָגוּתָם יֶהְגֶּה לִבָּם בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּם שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ח':ח') מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחוֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ. וְרָאוּי לְכָל יְרֵא אֱלֹהִים לְמַעֵט בַּעֲסָקָיו לִהְיוֹת רַעְיוֹנָיו נְחִתִּים. וְלִקְבֹּעַ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה עִתִּים לְהִתְבּוֹדֵד בַּחֲדָרָיו וּלְחַפֵּשׂ דְּרָכָיו וְלַחְקֹר. וּלְקַדֵּם אַשְׁמוּרוֹת וּלְהִתְעַסֵּק בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְכִשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה. וְלִשְׁפֹּךְ שִׁיחַ וְלָשֵׂאת תְּפִלָּה וְרִנָּה. וּלְהַפִּיל תְּחִנָּה. וְהָעֵת עֵת רָצוֹן וְהַתְּפִלָּה נִשְׁמַעַת בּוֹ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ\"ט:ח') בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךָ וּבְיוֹם יְשׁוּעָה עֲזַרְתִּיךָ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ר\"ה יח.) דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ אֵלּוּ עֲשָׂרָה יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּמִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לְהָעִיר אָדָם אֶת רוּחוֹ לַחְזֹר בִּתְשׁוּבָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ט\"ז:ל') מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ. עַל כֵּן הִזְהִירָנוּ הַכָּתוּב שֶׁנִּטְהַר לִפְנֵי ה' בִּתְשׁוּבָתֵנוּ וְהוּא יְכַפֵּר עָלֵינוּ בַּיּוֹם הַזֶּה לְטַהֵר אוֹתָנוּ.",
+            "<b>הַדֶּרֶךְ הַשִּׁשִּׁית</b> – כָּל עֵת יִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהָיו. כִּי לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ. עַל כֵּן כִּלְיוֹתָיו יִשְׁתּוֹנֵן. וּבִצְדָקָה יִכּוֹנֵן. לְהָשִׁיב רוּחוֹ בְּטָהֳרָה אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ. וִיחַפֵּשׂ דְּרָכָיו וּמַעֲלָלָיו בְּכָל יוֹם. יִפְקְדֵם לַבְּקָרִים וְלִרְגָעִים יִבְחָנֵם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ר' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר שׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ, אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו רַבֵּינוּ וְכִי אָדָם יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה יוֹם יָמוּת, אָמַר לָהֶם כָּל שֶׁכֵּן יָשׁוּב הַיּוֹם שֶׁמָּא יָמוּת לְמָחָר וְנִמְצְאוּ כָּל יָמָיו בִּתְשׁוּבָה. וְאוֹמֵר (קהלת ט':ח') בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר. לֹבֶן הַבְּגָדִים מָשָׁל עַל נְקִיּוּת הַנֶּפֶשׁ בִּתְשׁוּבָה, וְהַשֶּׁמֶן מָשָׁל לְמַעֲשִׂים טוֹבִים וְשֵׁם טוֹב. עוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בָּעִנְיָן הַזֶּה, מָשָׁל לְאִשְׁתּוֹ שֶׁל מַלָּח שֶׁהָיְתָה מִתְקַשֶּׁטֶת וַתָּשֶׂם בַּפּוּךְ עֵינֶיהָ וּבַעְלָהּ עוֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים, וַתֹּאמַרְנָה לָהּ הַשְּׁכֵנוֹת הֲלֹא בַּעֲלֵךְ הָלַךְ בְּדֶרֶךְ לְמֵרָחוֹק וְעַל מָה זֶה לַשָּׁוְא תִּתְיַפִּי. אָמְרָה לָהֶם בַּעְלִי מַלָּח הוּא אוּלַי יֵהָפֵךְ רוּחַ יָם וְקַל מְהֵרָה יָבֹא וְיִמְצָאֵנִי וְהִנְנִי מְקֻשֶּׁטֶת. וְיֵשׁ עַל הָאָדָם לְשַׁעֵר בְּנַפְשׁוֹ בִּהְיוֹתוֹ שַׁאֲנָן וְשָׁלֵו. אֵיךְ יִדְאַג לְבָבוֹ וְיִרְאָה וָרַעַד יָבֹא בוֹ בְּיוֹם הַמָּוֶת בִּהְיוֹתוֹ נָכוֹן לַעֲלוֹת לִתֵּן אֶת הַחֶשְׁבּוֹן. וְאֵיךְ יִתְוַדֶּה בְּעֵת מוֹתוֹ בְּלֵב נִשְׁבָּר. וְכָכָה יַעֲשֶׂה כָּל הַיָּמִים יִתְוַדֶּה בְּלֵב נִדְכֶּה וְיִהְיֶה מוֹרָא שָׁמַיִם עָלָיו.",
+            "וְיֵשׁ עַל הָאָדָם לְחַדֵּשׁ לוֹ בְּכָל יוֹם מִצְוֹת אוּלַי הִגִּיעַ תּוֹר מוֹתוֹ וְלֹא יְקַיֵּם הַמִּצְוֹת הָהֵם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת סָמוּךְ לְמִיתָתוֹ דּוֹמֶה שֶׁקִּיֵּם אֶת כָּל הַתּוֹרָה וְלֹא הָיָה חָסֵר אֶלָּא אוֹתוֹ מִצְוָה. וְכָל הָעוֹשֶׂה עֲבֵרָה אַחַת סָמוּךְ לְמִיתָתוֹ דּוֹמֶה כְּאִלּוּ בִּטֵּל אֶת הַתּוֹרָה.",
+            "וְיֵשׁ אֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא יַרְגִּישׁוּ בְּעִנְיַן הַמָּוֶת לַעֲשׂוֹת צֵדָה לַדֶּרֶךְ וּלְתַקֵּן מַעֲשֵׂיהֶם וְלֹא יַעֲלוּ עַל לִבָּם יוֹם מוֹתָם עַד בּוֹאוֹ. וְהֵם נִמְשָׁלִים כַּבְּהֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא יַרְגִּישׁוּ בְּעִנְיַן הַמָּוֶת עַד יוֹם הַטְּבִיחָה. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים מ\"ט:ט\"ו) כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ. פֵּרוּשׁוֹ – כַּצֹּאן שַׁתּוּ נַפְשָׁם לִשְׁאוֹל כִּי לֹא יַרְגִּישׁוּ בְּעִנְיַן מוֹתָם עַד בּוֹאוֹ פִּתְאוֹם. מָוֶת יִרְעֵם. אֵין מוֹת הָרְשָׁעִים כְּמוֹת הַבְּהֵמוֹת מוֹת הַבְּהֵמוֹת פַּעַם אַחַת וְהָרְשָׁעִים מָוֶת יִרְעֶה בָּהֶם בְּכָל יוֹם. מִלְּשׁוֹן (מיכה ז':י\"ד) יִרְעוּ בָּשָׁן וְגִלְעָד וּמֵעִנְיַן (איוב י\"ח:י\"ג) יֹאכַל בַּדָּיו בְּכוֹר מָוֶת. כִּי נֶפֶשׁ הָרְשָׁעִים הַהַשְׁחָתָה וְהַהֶפְסֵד יִדְבְּקוּ בָּהּ בְּכָל עֵת עַד אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵת וְתִכְלֶה וְתֹאבַד. וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר. הִמְשִׁיל זְמַן תְּחִיַּת הַמֵּתִים לַבֹּקֶר אֲשֶׁר יָעִיר בּוֹ הָאָדָם מִשְּׁנָתוֹ. וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל י\"ב:ב') וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ. כִּי אָז יִרְדּוּ הַיְּשָׁרִים בָּרְשָׁעִים כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ (מלאכי ג':כ\"א) וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעִנְיַן יוֹם הַדִּין לִתְחִיַּת הַמֵּתִים. לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ גּוּפָן כָּלֶה וְנִשְׁמָתָן נִשְׂרֶפֶת וְנַעֲשִׂין אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁנֶּאֱמַר וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים וְגוֹ'. וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל. צוּרָם כְּמוֹ צוּרָתָם וְכֵן (הושע י\"ג:ב') כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים. כִּתְבוּנָתָם. וְיִקָּרֵא הַנֶּפֶשׁ צוּרַת הָאָדָם. וְיֵשׁ מִן הַדּוֹבְרִים עַל הַנֶּפֶשׁ שֶׁאָמְרוּ בְּגֶדֶר הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא צוּרַת עִקָּרִית. וּבֵאוּר הָעִנְיָן כִּי נֶפֶשׁ הָרָשָׁע יְבַלֶּה שְׁאוֹל אוֹתָהּ. וְהִיא מִזְּבוּל לוֹ. כִּי הַנֶּפֶשׁ מִן הָעֶלְיוֹנִים מִלְּשׁוֹן (ישעיה ס\"ג:ט\"ו) מִזְּבוּל קָדְשְׁךָ. וְהָרָשָׁע סִבֵּב בְּחַטֹּאתָיו וְעוֹלֵל לְנַפְשׁוֹ נֶפֶשׁ הַיְּקָרָה וְהָעֶלְיוֹנָה שֶׁהִיא מִזְּבוּל לוֹ. לְבַלּוֹת אוֹתָהּ שְׁאוֹל מַטָּה. וְכַמָּה קָשֶׁה הַמָּוֶת לְמִי שֶׁלֹּא הִפְרִיד תַּאֲוַת הָעוֹלָם מִנַּפְשׁוֹ עַד אֲשֶׁר יַפְרִידֶנָּה הַמָּוֶת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת דֶּרֶךְ אֶרֶץ. רְצוֹנְךָ שֶׁלֹּא תָּמוּת. מוּת עַד שֶׁלֹּא תָּמוּת. בֵּאוּר הָעִנְיָן הָרוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יוֹם הַמָּוֶת לְחַיֵּי עַד יְדַבֵּר אֶל לִבּוֹ אַחֲרֵי אֲשֶׁר סוֹפוֹ לַעֲזֹב אֶת הָאֲדָמָה וּלְהַנִּיחַ חֶפְצֵי הַגּוּף וּבְאַחֲרִיתוֹ יִשְׂטְמֵם וְיִטְּשֵׁם. יַעַזְבֵם בַּחַיִּים וְלֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּאֲדָמָה רַק לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה. וְאָז יִהְיֶה לוֹ יוֹם הַמָּוֶת לְחַיִּים שֶׁאֵין לָהֶם הֶפְסֵק.",
+            "וְדַע כִּי נֶפֶשׁ הָרָשָׁע אֲשֶׁר כָּל תַּאֲוָתָהּ לְחֶפְצֵי הַגּוּף בְּחַיָּיו. וְנִפְרֶדֶת תַּאֲוָתָהּ מֵעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא וְנִבְדֶּלֶת מִשָּׁרָשֶׁיהָ. תֵּרֵד בְּמוֹתוֹ לְמַטָּה לָאָרֶץ אֶל מְקוֹם תַּאֲוָתָהּ. וִיהִי תּוֹלַדְתָּהּ כְּטֶבַע הֶעָפָר לָרֶדֶת וְלֹא לַעֲלוֹת. אֲבָל יַעֲלוּהָ לַמָּרוֹם לַדִּין וְלַמִּשְׁפָּט. וְלִרְאוֹת אֵיךְ הֶחֱלִיפָה מָרוֹם בִּשְׁאוֹל. כַּאֲשֶׁר יַעֲלוּ אֶת הָאֶבֶן עַל יַד כַּף הַקֶּלַע וְאַחֲרֵי עֲלוֹתָהּ לַמָּרוֹם תֵּרֵד בְּטִבְעָהּ לְמַטָּה לָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר הָאֶבֶן חוֹזֶרֶת וְנוֹפֶלֶת לָאָרֶץ אַחֲרֵי הַזְּרִיקָה. שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כ\"ה:כ\"ט) וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמִדְרַשׁ מִשְׁלֵי אַחַת נִשְׁמָתָן שֶׁל צַדִּיקִים וְאַחַת נִשְׁמָתָן שֶׁל רְשָׁעִים (יש כאן חסרון וצ\"ל אחת נשמתן של צדיקים ואחת נשמתן של רשעים עולות למעלה ונידונין שם. נשמתן של צדיקים זוכות בדין ונגנזות תחת כסא הכבוד ונשמתן של רשעים) חוֹזְרוֹת וְיוֹרְדוֹת וּמִטָּרְפוֹת לָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה וְגוֹ'. וְנֶאֱמַר (משלי י\"א:ז') בְּמוֹת אָדָם רָשָׁע תֹּאבַד תִּקְוָה. כִּי לֹא תִּהְיֶה תִּקְוָה לְנֶפֶשׁ הָרָשָׁע לָצֵאת מֵחֹשֶׁךְ לָאוֹר שֶׁנֶּאֱמַר עַל נֶפֶשׁ הָרָשָׁע (תהילים מ\"ט:כ') תָּבֹא עַד דּוֹר אֲבוֹתָיו עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר.",
+            "הִנֵּה נִתְבָּאֵר כִּי נִשְׁמַת הָרְשָׁעִים יוֹרֶדֶת לִשְׁאוֹל. מִשְּׁנֵי מִקְרָאוֹת שֶׁזָּכַרְנוּ וּמִדִּבְרֵי חֲזַ\"ל. וְעוֹד נֶאֱמַר (משלי ט\"ו:כ\"ד) אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה. וְעוֹד נֶאֱמַר (קהלת ג':כ\"א) מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ. פֵּרוּשׁ מִי יַכִּיר הַצַּדִּיקִים וְהָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. כִּי יֵשׁ רְשָׁעִים אֲשֶׁר מַעֲשֵׂיהֶם בְּמַחְשָׁךְ וְלֹא יַכִּירוּ בָּהֶם בְּנֵי אָדָם [וְיֵשׁ צַדִּיקִים] שֶׁיִּירְאוּ שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ו':ח') וְהַצְנֵעַ לֶכֶת. וְיִקְרָא לְנֶפֶשׁ הָרָשָׁע נֶפֶשׁ הַבְּהֵמָה מִפְּנֵי שֶׁנִּמְשֶׁכֶת אַחֲרֵי הַתַּאֲוָה הַגַּשְׁמִית כַּבְּהֵמָה וּכְעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (יונה ד':י\"א) אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה. וּלְנֶפֶשׁ הַצַּדִּיקִים קָרָא רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ל\"ד:ל\"א) אָדָם אַתֶּם. וּבֵאוּר לְשׁוֹן הַמִּקְרָא כֵּן הוּא. מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם וְהֵם הַצַּדִּיקִים. הָעוֹלָה הִיא לְמַעְלָה כִּי יֵשׁ הַרְבֵּה צַדִּיקִים שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לִגְזֹר עֲלֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהֵם צַדִּיקִים בֶּאֱמֶת וְכִי תַּעֲלֶה נַפְשָׁם לַמָּרוֹם. כְּעִנְיָן מָה שֶׁנֶּאֱמַר (ש\"א ט\"ז:ז') כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב. וְגַם כִּי רַבִּים מִן הַצַּדִּיקִים הֵם יִרְאֵי שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר וְאֵין צִדְקָתָם מוּדַעַת. וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ו':ח') וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ. וְרוּחַ הַבְּהֵמָה וְגוֹ' גַּם יֵשׁ רְשָׁעִים רַבִּים שֶׁאֵין אָדָם מַכִּיר בְּמַעֲשֵׂיהֶם כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו כ\"ט:ט\"ו) וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יוֹדְעֵנוּ. וְכֵן פֵּרְשׁוּ זַ\"ל בְּמִדְרַשׁ קֹהֶלֶת. כִּי רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים וְרוּחַ הַבְּהֵמָה אֵלּוּ הָרְשָׁעִים. וְלֹא יוּכַל אִישׁ לוֹמַר כִּי הָיָה מִסְתַּפֵּק עַל נִשְׁמַת הָאָדָם אִם תַּעֲלֶה לְמַעְלָה כִּי הִנֵּה כָּתוּב (קהלת י\"ב:ז') וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ. וְעוֹד אֵיךְ יִסְתַּפֵּק עַל רוּחַ הַבְּהֵמָה אִם יוֹרֶדֶת לְמַטָּה הֲלֹא רוּחַ הַבְּהֵמָה מִן הָאָרֶץ וְאֵיךְ תַּעֲלֶה. וְנִתְבָּאֵר בַּתּוֹרָה כִּי נִשְׁמַת הָאָדָם עֶלְיוֹנִית. כִּי כָּתוּב עַל נֶפֶשׁ הַבְּהֵמָה כִּי הִיא מִן הָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א':כ\"ד) תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ. וְעַל נֶפֶשׁ הָאָדָם כָּתוּב (שם ב') וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים. עַל כֵּן תַּעֲלֶה נִשְׁמַת הָאָדָם בְּמוֹת הַגּוּף לְמַעְלָה כִּי כָּל הַדְּבָרִים שָׁבִים אֶל שָׁרְשָׁם. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת י\"ב:ז') וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ. וְנֶאֱמַר עַל נִשְׁמַת הַצַּדִּיקִים (זכריה ג':ז') וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה פֵּרוּשׁוֹ – בֵּין הַמַּלְאָכִים שֶׁהֵם עוֹמְדִים וְקַיָּמִים. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קמ\"ח:ו') וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם וְנֶאֱמַר (דניאל ז':ט\"ז) קִרְבֵת עַד חַד מִן קָאֲמַיָּא. וְאָמְרוּ זַ\"ל נַפְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים גְּנוּזוֹת תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כ\"ה:כ\"ט) וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים. וְכָל אַנְשֵׁי לֵבָב יַחְשְׁבוּ הָעוֹלָם הַזֶּה כְּמוֹ דִּירַת עֲרַאי וְלֹא יִשְׁתַּמְּשׁוּ בּוֹ רַק לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וְיָכִינוּ בּוֹ צֵדָה לְנַפְשָׁם. כִּי אִם שָׁנִים רַבּוֹת יִחְיֶה הָאָדָם וְאִלּוּ חָיָה אֶלֶף שָׁנִים פַּעֲמַיִם. אַחֲרֵי שֶׁיֵּשׁ מִסְפָּר לְשָׁנָיו יִכְלֶה הַמִּסְפָּר וְסוֹפוֹ כְּלֹא הָיָה יִהְיֶה. וְעוֹלַם הַגְּמוּל אֵין לוֹ תַּכְלִית כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ט\"ז:כ\"ב) כִּי שְׁנוֹת מִסְפָּר יֶאֱתָיוּ וְאֹרַח לֹא אָשׁוּב אֶהֱלֹךְ. אַף כִּי יְמֵי הָאָדָם כְּצֵל עוֹבֵר כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים צ':י') יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְגוֹ'. וְנֶאֱמַר (תהילים קמ\"ד:ד') יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לֹא כְּצִלּוֹ שֶׁל אִילָן וְלֹא כְּצִלּוֹ שֶׁל כֹּתֶל אֶלָּא כְּצֵל עוֹף הַפּוֹרֵחַ וְעוֹבֵר. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – כִּי חַיָּב הָאָדָם לְהַמְשִׁיל הָעוֹלָם הַזֶּה בִּלְבָבוֹ כְּצֵל עוֹף הַפּוֹרֵחַ וּבְרֶגַע קָטָן עוֹבֵר. גַּם כִּי אֵין הָאָדָם יוֹדֵעַ אִם הַיּוֹם כָּאן וּלְמָחָר בַּקֶּבֶר. וְנִמְצָא בְּהִשְׁתַּדְּלוֹ וְטָרְחוֹ עַל יוֹם מָחָר כִּי הוּא מִצְטַעֵר עַל עוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אַל תָּצֵר צָרַת מָחָר כִּי לֹא תֵדַע מַה יֵּלֶד יוֹם.",
+            "וְעִקַּר סֵפֶר קֹהֶלֶת חִבְּרוֹ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לְמַעַן יָשִׂים הָאָדָם עַל לִבּוֹ כִּי הָעוֹלָם הֶבֶל הֲבָלִים וְלֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ זוּלָתִי לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה. וְהוֹדִיעַ כַּוָּנָתוֹ בִּפְתִיחָתוֹ וַחֲתִימָתוֹ. כִּי פָּתַח וְאָמַר הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אִלּוּ אָדָם אַחֵר הָיָה אוֹמֵר כֵּן הָיִינוּ אוֹמְרִים אוּלַי לֹא אָסַף שְׁתֵּי פְּרוּטוֹת מִיָּמָיו עַל כֵּן נֶחְשָׁב הָעוֹלָם הֶבֶל בְּעֵינָיו. אָכֵן שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ שֶׁנִּכְתַּב עָלָיו (מלכים א י':כ\"ז) וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים. לוֹ נָאֶה לוֹמַר כִּי הָעוֹלָם הֶבֶל הֲבָלִים. וְחָתַם סִפְרוֹ וְאָמַר (קהלת י\"ב:י\"ג) סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם.",
+            "וּמִי שֶׁחֲנָנוֹ הש\"י דֵּעָה יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ כִּי הש\"י שְׁלָחוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה לִשְׁמֹר מִשְׁמַרְתּוֹ וְתוֹרָתוֹ וְחֻקּוֹתָיו וּמִצְוֹתָיו. וְלֹא יִפְקַח עֵינָיו זוּלָתִי לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ. וּלְקֵץ הַיָּמִים אִם עָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ בֶּאֱמוּנָה. יָשׁוּב וּבָא בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשׁוֹ. כְּעֶבֶד אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ הַמֶּלֶךְ לַעֲבֹר הַיָּם. שֶׁאֵין עֵינָיו וְלִבּוֹ זוּלָתִי עַל דְּבַר שְׁלִיחוּתוֹ עַד שׁוּבוֹ אֶל אֲדוֹנָיו. וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כ\"ב:כ\"א) לִהְיוֹת בַּה' מִבְטַחֶךָ וְגוֹ' לְהוֹדִיעֲךָ קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת לְשֹׁלְחֶיךָ.",
+            "וּמִן הַדְּבָרִים שֶׁאָדָם חַיָּב לִזְכֹּר בַּעֲבוּרָם יוֹם הַמָּוֶת. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל וְאַל תִּרְפֶּינָה יָדָיו מֵעֲבוֹדַת הש\"י. וְתִדַּד שְׁנָתוֹ מֵעֵינָיו לַעֲמֹל בַּתּוֹרָה. וּלְהִתְבּוֹנֵן בְּיִרְאַת ה' וּלְתַקֵּן מִדּוֹת נַפְשׁוֹ וּלְהַשִּׂיג מַעֲלוֹת הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת אֵיךְ יַגְדִּיל וְיַאְדִּיר מִצְוֹת לִהְיוֹת לְנַפְשׁוֹ סְגֻלָּה וְאוֹצָר כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י':ח') חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת. כִּי יֵדַע וְיִזְכֹּר שֶׁהַיָּמִים קְצָרִים כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַיּוֹם קָצָר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק.",
+            "וּמִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֵר יוֹם הַמָּוֶת תָּמִיד דּוֹמֶה בְּעֵינָיו שֶׁיֵּשׁ לוֹ פְּנַאי וּמִתּוּן לְהַשִּׂיג חֶפְצוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה.",
+            "וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (קהלת ט':ד') כִּי מִי אֲשֶׁר יְחֻבַּר אֶל כָּל הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת. פֵּרוּשׁוֹ – שִׁבַּח חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה לְעִנְיַן הַתְּשׁוּבָה וּפְעֻלַּת הַמִּצְוָה וְהַשָּׂגַת מַעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ וְהוּא הַבִּטָּחוֹן הַנִּמְצָא לַאֲשֶׁר יְחֻבַּר אֶל הַחַיִּים. וּפֵרוּשׁ – כִּי לְכֶלֶב הַחַי כִּי הָאָדָם הַפָּחוּת בַּחַיִּים יָכוֹל לְהוֹסִיף מַעֲלוֹת בְּנַפְשׁוֹ מָה שֶׁלֹּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כֵּן הֶחָכָם הַצַּדִּיק הַמֵּת. וּבְמָקוֹם אַחֵר בִּזָּה וְגִנָּה הָעוֹלָם הַזֶּה לְעִנְיַן הַשָּׂגַת תַּעֲנוּגָיו וּכְבוֹדוֹ. וְאָמַר (קהלת א':ג') מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. עוֹד אָמַר (קהלת ד':ב') וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה.",
+            "וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים וְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. מֵאַיִן בָּאתָ, מִטִּפָּה סְרוּחָה. וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, לִמְקוֹם רִמָּה וְתוֹלֵעָה. וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן אֶת הַחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הקב\"ה. בֵּאוּר הַדָּבָר. כַּאֲשֶׁר תַּחְשֹׁב מֵאַיִן בָּאתָ תַּכְנִיעַ נַפְשְׁךָ וְתִשְׂנָא הַגַּאֲוָה. וְכַאֲשֶׁר תִּזְכֹּר לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ תִּבְזֶה הָעוֹלָם וְתַכִּיר כִּי מוֹתָרוֹ אַיִן וְלֹא תִּתְעַסֵּק בּוֹ זוּלָתִי לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְכַאֲשֶׁר תָּשִׁיב אֶל לִבְּךָ לִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן אֶת הַחֶשְׁבּוֹן יְהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עָלֶיךָ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה ט:י) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד זֶה הַמָּוֶת. כִּי גַּם הַמָּוֶת טוֹב לְהַכְנִיעַ הַנְּפָשׁוֹת וְלִהְיוֹת חִתַּת אֱלֹהִים עַל הַלְּבָבוֹת וּלְבִלְתִּי עֲשׂוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה עִקָּר. וְיֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם נוֹתְנִים פְּנַאי לְנַפְשָׁם לִקְבֹּעַ עִתִּים לְהָבִין לְאַחֲרִיתָם. מִטִּרְדָּתָם בְּקִנְיְנֵי הָעוֹלָם. כָּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (איוב ד':כ\"א) הֲלֹא נִסַּע יִתְרָם בָּם יָמוּתוּ וְלֹא בְחָכְמָה. פֵּרוּשׁוֹ – הֲלֹא נִסַּע יִתְרָם מָמוֹנָם מֵהֶם בִּנְסִיעָתָם. הִנֵּה כִּי אֵין לוֹ בָּהֶם תּוֹעֶלֶת. אֲבָל אִבֵּד מֵהֶם טוֹבָה הַרְבֵּה. כִּי גָּרַם לָהֶם אֲשֶׁר יָמוּתוּ וְלֹא בְּחָכְמָה כִּי לֹא חָכְמוּ לְהָבִין לְאַחֲרִיתָם וּלְתַקֵּן נַפְשָׁם וּלְהָכִין צֵידָה לְדַרְכָּם. כָּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (דברים ל\"ב:כ\"ט) לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם.",
+            "וְהִנֵּה נַחְתּוֹם הָעִנְיָן הַזֶּה בְּמַאֲמָר נִכְבָּד אֲשֶׁר לְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל זַ\"ל. הָיָה הִלֵּל עָלָיו הַשָּׁלוֹם אוֹמֵר אִם אֵין אֲנִי לִי מִי לִי וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי מָה אֲנִי וְאִם לֹא עַכְשָׁו אֵימָתַי. בֵּאוּר הַדָּבָר. אִם הָאָדָם לֹא יְעוֹרֵר נַפְשׁוֹ מָה יוֹעִילוּהוּ הַמּוּסָרִים. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְנָסִים בְּלִבּוֹ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ. יִשְׁכָּחֵם הַיֵּצֶר וְיַעֲבִירֵם מִלְּבָבוֹ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ו':ד') וְחַסְדְּכֶם כַּעֲנַן בֹּקֶר. וְנֶאֱמַר (משלי י':כ') כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק לֵב רְשָׁעִים כִּמְעָט. פֵּרוּשׁוֹ – מוּסַר הַצַּדִּיק זַךְ בְּלִי סִיג וּלְשׁוֹנוֹ נִבְחַר. אֲבָל לֵב הָרְשָׁעִים הַשּׁוֹמְעִים מוּסָרוֹ רֶגַע אֶחָד הוּא. מִלְּשׁוֹן (תהילים פ\"א:ט\"ו) כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ. עִנְיָנוֹ כְּרֶגַע אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ. וְיִקָּרֵא לֵב הַלֵּב הַנָּבוֹן וְהַמְּתֻקָּן כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט\"ו:ל\"ב) וְשׁוֹמֵעַ תּוֹכַחַת קוֹנֶה לֵּב (משלי י\"ז:ט\"ז) לִקְנוֹת חָכְמָה וְלֶב אָיִן. אָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם בְּשָׁמְעוֹ הַמּוּסָר לְעוֹרֵר נַפְשׁוֹ וְלָשׁוּם הַדְּבָרִים אֶל לִבּוֹ וְלַחְשֹׁב בָּהֶם תָּמִיד. וַעֲלֵיהֶם יוֹסִיף לֶקַח וּמִלִּבּוֹ יוֹצִיא מִילִין. וְיִתְבּוֹדֵד בְּחַדְרֵי רוּחוֹ וְיָשׁוּב יַהֲפֹךְ יַד תּוֹכַחְתּוֹ עַל נַפְשׁוֹ. וְלֹא יִסְמֹךְ עַל תּוֹכַחַת הַמּוֹכִיחַ לְבַדּוֹ. וְתוֹכַחְתּוֹ לַבְּקָרִים וְלִרְגָעִים תִּהְיֶה עַד אֲשֶׁר תְּקַבֵּל נַפְשׁוֹ הַמּוּסָר. וְעַד אֲשֶׁר תִּטְהַר. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי מָה אֲנִי. גַּם כְּשֶׁאֲנִי לִי לְהִשְׁתַּדֵּל לְתַקֵּן נַפְשִׁי בְּכָל כֹּחִי וַאֲנִי הוֹגֶה בַּחָכְמָה בְּכָל עֵת. מָה אֲנִי. כִּי הַשָּׂגַת הָאָדָם קְצָרָה וְדַלָּה. וְעִם הַטֹּרַח וְהַתִּקּוּן יַשִּׂיג מְעַט מִן הַמַּעֲלוֹת. רְאֵה מִי אָנֹכִי וּמָה חַיַּי כְּשֶׁאֵין אֲנִי לְעַצְמִי לְהִשְׁתַּדֵּל וְלִטְרֹחַ לְתַקֵּן נַפְשִׁי. וְהַמָּשָׁל בָּזֶה מִן הַשָּׂדֶה שֶׁהִיא זִבּוּרִית. כִּי עִם רֹב הַטֹּרַח בְּתִקּוּנָהּ וְעִם רֹב עֲבוֹדָה. תּוֹצִיא זֶרַע מְעַט. וְאִם לֹא יִטְרְחוּ בְּתִקּוּנָהּ לֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב אֲבָל קוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ. רַק הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר הִיא עִדִּית גַּם כִּי לֹא יִטְרַח בַּעֲבוֹדָתָהּ יִמְצָא בִּזְרִיעָתָהּ תּוֹעֶלֶת. וְאָמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעִנְיַן מָה שֶׁכָּתוּב (תהילים ק\"ג:י\"ד) כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנָּתַן שָׂדֶה לַעֲבָדָיו וְהִזְהִירָם לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ וּלְהָבִיא לוֹ מִמֶּנָּה שְׁלֹשִׁים כּוֹר בְּכָל שָׁנָה וְהֵם טָרְחוּ בָּהּ וְעָבְדוּ אוֹתָהּ הֵיטֵב וְהֵבִיאוּ מִמֶּנָּה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ חֲמִשָּׁה כּוֹרִים. אָמַר לָהֶם מַה זֹּאת עֲשִׂיתֶם אָמְרוּ לוֹ אֲדוֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ שָׂדֶה שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ זִבּוּרִית הִיא וַאֲנַחְנוּ בְּכָל כֹּחֵנוּ עָבַדְנוּ אוֹתָהּ. וְעִם כָּל הַטֹּרַח לֹא עָשְׂתָה אֶת הַתְּבוּאָה יוֹתֵר מִזֶּה הַשִּׁעוּר. וְאִם לֹא עַכְשָׁו אֵימָתַי. אֵין רָאוּי לִי לְאַחֵר יוֹם אוֹ יוֹמַיִם הִשְׁתַּדְּלוּתִי בְּתִקּוּן נַפְשִׁי וּבִקְבִיעוּת עִתִּים לַתּוֹרָה. כִּי אִם אוֹמַר אֲקַוֶּה לְעֵת הַפְּנַאי וְעַד הֱיוֹת בְּיָדִי כֶּסֶף דֵּי סִפּוּקִי. הִנֵּה טִרְדוֹת הָעוֹלָם אֵינָן פּוֹסְקוֹת כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאִפָּנֶה אֶשְׁנֶה שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה.",
+            "<b>וְהַשֵּׁנִית</b> – אַחֲרֵי אֲשֶׁר יֶאֱסֹף וְיִכְנֹס עוֹד יִכְסוֹף לֶאֱסֹף. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵין אָדָם יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ וְיֵשׁ בְּיָדוֹ מָנֶה וּמִתְאַוֶּה לַעֲשׂוֹת מָאתַיִם הִשִּׂיגָה יָדוֹ מָאתַיִם מִתְאַוֶּה לַעֲשׂוֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת. וְכֵן כְּתִיב (קהלת ה':ט') אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף.",
+            "<b>וְהַשְּׁלִישִׁית</b> – הַזְּמַן מִתְמַעֵט וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה. מְלֶאכֶת הַתּוֹרָה. וְתִקּוּן הַנֶּפֶשׁ. וְהַשָּׂגַת הַמַּעֲלוֹת כְּמוֹ הָאַהֲבָה. וְהַיִּרְאָה. וְהַדְּבֵקוּת. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זַ\"ל הַיּוֹם קָצָר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה.",
+            "<b>הָרְבִיעִית</b> – כַּאֲשֶׁר יְאֻחַר תִּקּוּן נַפְשׁוֹ יִקְרֵהוּ עָוֹן וְיִכָּשֵׁל בַּעֲבֵרוֹת תָּמִיד.",
+            "<b>הַחֲמִישִׁית</b> – בְּאִחוּר תִּקּוּן הַנֶּפֶשׁ הַיֵּצֶר הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר. וְיִקְשֶׁה עָלָיו לְתַקֵּן נַפְשׁוֹ אַחַר כֵּן. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כ\"ד:ל\"א) וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים וְג'. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כַּאֲשֶׁר הַיֵּצֶר קָשׁוּר בַּעֲבֵרָה יִדְמֶה כְּעִנְיַן הַמִּינוּת וְלֹא תַּשִּׂיג יָדוֹ לְטַהֲרָתוֹ. וְאָמְרוּ בַּמּוּסָרִים, הַהֶרְגֵּל עַל כָּל דָּבָר שִׁלְטוֹן.",
+            "<b>הַשִּׁשִּׁית</b> – אוּלַי לֹא יִמָּשְׁכוּ יָמָיו וְיָמוּת טֶרֶם יַשְׁלִים חוֹק הַתְּשׁוּבָה. עַל כֵּן הִזְהִיר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (קהלת ט':ח') בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים.",
+            "<b>הַשְּׁבִיעִית</b> – בְּהִתְאַחֲרוֹ מִן הַתְּשׁוּבָה, יִהְיוּ עֲוֹנֹתָיו יְשָׁנִים וְיִשְׁכַּח יְגוֹנָם וְלֹא יִדְאַג לָהֶם כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה.",
+            "<b>הַשְּׁמִינִית</b> – בְּבוֹאוֹ בַּיָּמִים וְיֻחְלַשׁ כֹּחַ הַיֵּצֶר לֹא יְקַבֵּל שָׂכָר עַל הַתְּשׁוּבָה כַּאֲשֶׁר בְּתִקּוּן לְבָבוֹ בִּימֵי בְּחוּרוֹתָיו. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ע\"ז יט.) אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת ה'. בְּעוֹדוֹ אִישׁ. וְאָמְרוּ כַּאֲשֶׁר לֹא תִּמְצָא יַד הַגַּנָּב לִגְנֹב יַחֲזִיק נַפְשׁוֹ כְּאִישׁ שָׁלוֹם.",
+            "<b>הַתְּשִׁיעִית</b> – בִּימֵי הַזִּקְנָה. בְּהֶעְדֵּר כֹּחַ הַהַרְגָּשׁוֹת אֵינֶנּוּ עוֹצֵר כֹּחַ לְחַדֵּשׁ מְסִלּוֹת בִּלְבָבוֹ. וְלַעֲרֹךְ מַחֲשָׁבוֹת לְהִלָּחֵם בָּהֶם בְּיִצְרוֹ לְהַשִּׂיג הַמַּעֲלוֹת לִטְרֹחַ וְלַעֲמֹל בַּתּוֹרָה וּבַפְּעֻלּוֹת. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת י\"ב:א') וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה וְהִגִּיעוּ יָמִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ. עַל כֵּן רָאוּי לָאָדָם לְהָחִישׁ מִפְלָט לְנַפְשׁוֹ כָּעִנְיָן שֶׁאָמַר (תהילים קי\"ט:ס') חַשְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי לִשְׁמֹר מִצְוֹתֶיךָ."
+        ],
+        [
+            "<b>הַשַׁעַר הַשְׁלִישִׁי – בְּבֵיאוּר חֹמֶר הַמִּצְווֹת וְהָאַזְהָרוֹת וְחִלּוּקֵי הָעֳנָשִׁים.</b><br>מִפְּנֵי שֶׁהֻזְהַר בַּעַל הַתְּשׁוּבָה לְחַפֵּשׂ דְּרָכָיו. וְכַמָּה לוֹ עֲוֹנוֹת וְחַטָּאוֹת וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר תַּם חֵפֶשׂ מְחֻפָּשׂ הֻזְהַר לַחְקֹר גֹּדֶל כָּל חֵטְא מֵחֲטָאָיו כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג':מ') נַחְפְּשָׂה דְּרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה. לְהִוָּדַע אֵלָיו כָּל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא. כַּמָּה הִגְדִּיל לְאַשְׁמָה בָהּ. כִּי יֵשׁ אַשְׁמָה עַד לַשָּׁמַיִם גְּדוֹלָה. וְיֵשׁ רָעָה כְּנֶגֶד כַּמָּה חֲטָאִים גְּדוֹלִים שְׁקוּלָה. וְהַתְּשׁוּבָה הַגְּדוֹלָה כְּפִי הֱיוֹת גְּדוֹלִים חִקְרֵי לֵב כָּאֵלֶּה. כִּי לְדַעְתּוֹ רֹב הֶעָוֹן וְגָדְלוֹ. נַפְשׁוֹ יָרְעָה לּוֹ. אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם.",
+            "וְעוֹד תּוֹעִיל חֲקִירַת עֹצֶם הֶעָוֹן לְכַסּוֹת כְּלִמָּה פָּנָיו בִּשְׁאֵלַת הַמְּחִילָה כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא ט':ו') אֱלֹהַי בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אֱלֹהַי פָּנַי אֵלֶיךָ. וְלַעֲטוֹת בּוּשָׁה עַל נַפְשׁוֹ לִפְנֵי הש\"י אַחֲרֵי הַבִּטָּחוֹן בִּסְלִיחָתוֹ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ט\"ז:ס\"ג) לְמַעַן תִּזְכְּרִי וָבֹשְׁתְּ בְּכַפְּרִי לָךְ לְכָל אֲשֶׁר עָשִׂית. וְלִהְיוֹת לְנֶגֶד עֵינָיו גְּדֻלַּת חֶסֶד הַכַּפָּרָה כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים כ\"ו:ג') כִּי חַסְדְּךָ לְנֶגֶד עֵינָי. וְהַמָּשָׁל בָּזֶה כִּי אִם חָטָא הָעֶבֶד לַאֲדוֹנָיו וּבָא לְהִכָּנַע לְפָנָיו. אֵין נַפְשׁוֹ אֶל הָעֶבֶד בִּלְתִּי אַחֲרֵי יְדִיעָתוֹ כֹּבֶד פִּשְׁעוֹ. וְאִם יְדַמֶּה בְּנַפְשׁוֹ כִּי הַחֵטְא נָקֵל יִגְדַּל הַקֶּצֶף עָלָיו. לָכֵן יִתְחַיֵּב הַחוֹטֵא לְהַכִּיר עֹצֶם הַחֵטְא וְעָנְשׁוֹ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כ\"ו:כ\"א) הִנֵּה הִסְכַּלְתִּי וָאֶשְׁגֶּה הַרְבֵּה מְאֹד. עַל כֵּן הֻצְרַכְנוּ לְלַמֵּד לִבְנֵי יְהוּדָה. לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה. חֹמֶר הָעֳנָשִׁים לְכָל עָוֹן וּלְכָל חַטָּאת. עַל כֵּן עַל כָּל דִּבְרֵי הַהַקְדָּמָה הַזֹּאת. וְעוֹד לְתוֹעֶלֶת נִשְׂגָּבָה גְּדוֹלָה וּבְצוּרָה. כִּי רָאֹה רָאִיתִי רֹב הָעָם חוֹשְׁבִים עַל כַּמָּה פְּשָׁעִים כְּבֵדִים כִּי הֵם קַלִּים. וְעַל חַיָּבֵי מִיתוֹת וְכָרֵתוֹת כִּי הַזְּהִירוּת בָּהֶם יִתְרוֹן הֶכְשֵׁר אוֹ מִדַּת חֲסִידוּת. וְנִכְשָׁלִים מִבְּלִי מֵשִׂים וְאֵין תּוֹכַחַת. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מ\"ח:ח') גַּם מֵאָז לֹא פִתְּחָה אָזְנֶךָ. עַל כֵּן הֻצְרַכְנוּ לְהַזְהִירָם וּלְגַלּוֹת אָזְנָם עַל חֹמֶר עֲבֵרוֹת רַבּוֹת. וְכִי יֵשׁ בַּמִּצְוֹת הַקַּלּוֹת דְּרָכִים וּצְדָדִים רַבִּים לְכִלָּיוֹן חָרוּץ וְאָבְדַן הַנֶּפֶשׁ. וְרַבִּים מִן הָרְשָׁעִים יַעַזְבוּ דַּרְכָּם כִּי יֵדְעוּ הָאָבְדָן וְהַהֶפְסֵד אֲשֶׁר בָּהּ. בְּהִגָּלוֹת לָהֶם גֹּדֶל הַחֵטְא וְאֵת אֲשֶׁר נִגְזַר עָלָיו. וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חַיִל לִכְבּוֹשׁ תַּאֲוָתָם. כִּי אֵיכָכָה יוּכְלוּ וְרָאוּ בְּאָבְדַן נַפְשָׁם.",
+            "וְהַמָּשָׁל בָּזֶה לָאָדָם הֶחָפֵץ לָלֶכֶת אֶל עִיר. וַיֹּאמְרוּ לוֹ כִּי הַדֶּרֶךְ מְשֻׁבֶּשֶׁת בְּצִנִּים וּפַחִים וְאַבְנֵי נֶגֶף. וּלְצָרְכוֹ אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא לֹא יֶחְדַּל מִלֶּכֶת. וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלָיו כִּי שַׁחַל בַּדֶּרֶךְ וְנָמֵר שׁוֹקֵד עָלָיו אָז יְכַלֶּה רַגְלָיו מִן הַדֶּרֶךְ הַהִיא. עַל כֵּן אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי א':ב') לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין. פֵּרוּשׁוֹ – כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה וַעֲזִיבַת הָעֲבֵרוֹת יִקָּרֵא חָכְמָה כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד':ו') כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם. וְאַחַר שֶׁיִּלְמֹד וְיֵדַע הַמִּצְוֹת וּמָה הֵם הָעֲבֵרוֹת צָרִיךְ שֶׁיִּלְמֹד גְּנוּת הָעֲבֵרוֹת. וְהַהֶפְסֵד וְהָאָבְדָן הַנִּמְצָא בָּהֶם לְהַרְחִיק נַפְשׁוֹ מֵהֶם. וּלְהוֹכִיחַ לְעַצְמוֹ בְּזִכְרוֹן הָעֳנָשִׁים וּלְיַסֵּר זוּלָתוֹ. וְזֹאת הַיְּדִיעָה תִּקָּרֵא מוּסָר וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם לִלְמֹד לָדַעַת זֹאת.",
+            "עַתָּה נְבָאֵר מַעֲלוֹת חֹמֶר הַמִּצְוֹת וְהָאַזְהָרוֹת וְחִלּוּק הָעֳנָשִׁים: <b>הַמַּדְרֵגָה הָרִאשׁוֹנָה – חֹמֶר דִּבְרֵי סוֹפְרִים:</b> נִתְחַיַּבְנוּ מִן הַתּוֹרָה לְקַבֵּל תַּקָּנוֹת הַנְּבִיאִים וְהַשּׁוֹפְטִים. וְלִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי חֲכָמִים וּלְהִזָּהֵר בְּגִדְרֵיהֶם. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י\"ז:י\"א) לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל. וְגַם כִּי הֻזְהַרְנוּ מִן הַתּוֹרָה לְקַיֵּם עָלֵינוּ לִהְיוֹת עוֹשִׂים כְּכָל אֲשֶׁר יוֹרֵנוּ. אָכֵן מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה חֲמוּרָה מִדִּבְרֵיהֶם. מִפְּנֵי שֶׁהֻזְכַּר עִקַּר הַדָּבָר בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹקִים מְפֹרָשׁ וְצִוָּה הש\"י עָלָיו בִּפְרָט. וְיֵשׁ דְּרָכִים וּצְדָדִים יִמָּצְאוּן שָׁם דִּבְרֵי סוֹפְרִים חֲמוּרִים מִדִּבְרֵי תוֹרָה. כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה חֹמֶר בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים מִדִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁהָאוֹמֵר אֵין תְּפִלִּין לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה פָּטוּר, חָמֵשׁ טוֹטָפוֹת לְהוֹסִיף עַל דִּבְרֵי סוֹפְרִים חַיָּב. וְכָל הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים חַיָּב מִיתָה.",
+            "וְעַתָּה הֲלֹא לְךָ לָדַעַת מִפְּנֵי מָה הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים חַיָּב יוֹתֵר מִן הָעוֹבֵר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. וְזֶה פֵּשֶׁר הַדָּבָר. כִּי הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן. כִּי תֵּקַל מִצְוָתָם בְּעֵינָיו לֹא מֵהִתְגַּבֵּר יִצְרוֹ עָלָיו. אֲבָל כִּי תִכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאוֹת אוֹר דִּבְרֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּךְ לְנֹגַהּ הָאֱמוּנָה. וְלֹא מָשַׁךְ בְּעֹל גְּזֵרָתָהּ. וְלֹא יִטְרַח לְקַיֵּם מַאֲמָרָם כִּי לֹא נִכְתַּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה. וְלֹא נָהַג כְּדֶרֶךְ הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ מָרָה לוֹ וְנָקוֹט בְּפָנָיו. וְיִירָא וְיֵצֶר לוֹ כִּי יַשִּׁיאֵהוּ יִצְרוֹ לַחֲטֹא. עַל כֵּן מִשְׁפַּט מָוֶת יִהְיֶה לָאִישׁ כִּי הִפִּיל דָּבָר מֵאֶחָד מִכָּל דְּבָרָיו הַטּוֹבִים. וְהוּא כְּאוֹמֵר נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְדוֹמֶה לְמַה שֶׁכָּתוּב בְּעִנְיַן זָקֵן הַמַּמְרֶה אֶת פִּי חֲכָמִים (דברים י\"ז:י\"ב) וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן וְגוֹ'.",
+            "וְהַשֵּׁנִית כִּי הָאִישׁ הַהוּא רָחוֹק מִן הַתְּשׁוּבָה. אַחֲרֵי אֲשֶׁר אֵין הַדָּבָר חָמוּר עָלָיו כִּי יִשְׁנֶה בְּאִוַּלְתּוֹ תָּמִיד. וְהַחֵטְא הַקַּל עָנְשׁוֹ יוֹתֵר מִן הֶחָמוּר בְּהִכָּשֵׁל בּוֹ הַחוֹטֵא פְּעָמִים רַבּוֹת.",
+            "עוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן חֲבִיבִים דִּבְרֵי סוֹפְרִים יוֹתֵר מִיֵּינָהּ שֶׁל תּוֹרָה. וַאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְפָרֵשׁ גַּם אֶת זֶה. יָדֹעַ תֵּדַע כִּי יִרְאַת ה' יְסוֹד הַמִּצְוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י\"ב:ט\"ו) וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ. וּבָזֶה יִרְצֶה ה' אֶת בְּרוּאָיו כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קמ\"ז:י'-י\"א) רוֹצֶה ה' אֶת יְרֵאָיו. וְתַקָּנוֹת חֲכָמִים וְגִדְרֵיהֶם יְסוֹד לְדֶרֶךְ הַיִּרְאָה. כִּי יַעֲשֶׂה גָּדֵר וְהַרְחָקָה פֶּן תִּגַּע יַד אָדָם בְּאִסּוּר הַתּוֹרָה. כְּבַעַל הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה גָּדֵר לְשָׂדֵהוּ מֵאֲשֶׁר יָקָר בְּעֵינָיו כִּי יָרֵא פֶּן יִכָּנְסוּ בּוֹ בְּנֵי אָדָם וְהָיָה לְמִשְׁלַח שׁוֹר וּלְמִרְמַס שֶׂה. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י\"ח:ל') וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי. עֲשׂוּ מִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמַרְתִּי. וְרֹב הַזְּהִירוּת וְהַגָּדֵר וְהַרְחָקָה מִן הָאִסּוּר הֲלֹא זֶה מֵעִקְּרֵי הַמּוֹרָא. וְהַמַּרְבֶּה לְהִזָּהֵר יַגִּיעַ אֶל הַשָּׂכָר הַגָּדוֹל כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים י\"ט:י\"ב) גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב. עַל כֵּן אָמְרוּ חֲבִיבִין דִּבְרֵי סוֹפְרִים יוֹתֵר מִיֵּינָהּ שֶׁל תּוֹרָה. כִּי גִּדְרֵיהֶם וּגְזֵרוֹתָם מֵעִקְּרֵי הַיִּרְאָה. וּמִצְוַת הַיִּרְאָה שָׂכָר הַרְבֵּה כְּנֶגֶד מִצְוֹת רַבּוֹת כִּי הִיא הַיְּסוֹד לָהֶם. וְהַדֻּגְמָא לַדָּבָר כִּי הַנִּזְהָר מֵהִתְיַחֵד עִם אִשָּׁה מִפַּחְדּוֹ פֶּן יִכָּשֵׁל בְּעָוֹן וְכַאֲשֶׁר גָּזְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. הֲלֹא זֶה מֵאֲשֶׁר זָרָח עַל נַפְשׁוֹ אוֹר יִרְאַת אֱלֹקִים ית'.",
+            "וְהִנֵּה הִקְדַּמְנוּ לְךָ בְּשַׁעַר הַיִּרְאָה. כִּי נִתְחַיֵּב אָדָם לִרְאוֹת בַּבָּנִים וּלְהָבִין בָּהֶם וּלְהַבְדִּיל בֵּין עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל וּבֵין הַיָּשָׁר הוֹלֵךְ. לְתוֹעֶלֶת נִשְׂגָּבָה אֲשֶׁר הוֹדַעְנוּךָ. וְהִנֵּה כִּי תִרְאֶה אֲנָשִׁים זוֹלְלִים מְזַלְזְלִים בִּנְטִילַת יָדַיִם וְיֵשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם וְאֵינָם מְבָרְכִים לִפְנֵי אָכְלָם וְאַחַר אָכְלָם. וְכָהֵנָּה רַבּוֹת דִּבְרֵי חֲכָמִים וְתַקָּנוֹתָם אֲשֶׁר פּוֹרְצִים גְּדֵרָם. בְּזֹאת יִבָּחֵנוּ. בְּזֹאת תֵּדַע וּבָחַנְתָּ אֶת דַּרְכָּם כִּי הֵם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד וְאַחֲרִיתָם עֲדֵי אוֹבֵד. וַעֲלֵיהֶם אָמְרוּ כִּי הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים חַיָּב. כִּי הַמַּעֲלָלִים הָאֵלֶּה לֹא יַכְרִיחֵם הַיֵּצֶר עֲלֵיהֶם. וְלֹא תִּתְקְפֵם תּוֹלֶדֶת הַחֹמֶר וְהַתַּאֲוָה הַגַּשְׁמִית לַחֲטוֹא בָּהֶם. אֵין זֶה כִּי אִם רֹעַ לֵב וּפֵרוּק עֹל שָׁמַיִם מֵעַל צַוָּארָם. וְהִנֵּה הֵם כְּכָל הֲמוֹן כַּת הַזֵּדִים הָאֹמְרִים לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ. גַּם הֵם רְחוֹקִים מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת. גַּם הַכַּת אֲשֶׁר אֵינָם נִזְהָרִים מִגְּבִינָה שֶׁל גּוֹיִים וּבִשּׁוּלֵי גּוֹיִים כִּי יֵקַלּוּ דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּעֵינָם. אַף עַל פִּי שֶׁחוֹטְאִים לְמַלֵּא בִּטְנָם הִנֵּה בָּזוּ לְדִבְרֵי חֲכָמִים וְשָׁבְרוּ עוֹל הַתּוֹרָה וְהַמּוֹרָא. גַּם עֲלֵיהֶם אָמְרוּ הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים חַיָּב מִיתָה כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ. וְהַשֵּׁנִית כִּי אַחֲרֵי שֶׁיֵּדְעוּ כִּי עַם הַקֹּדֶשׁ נִשְׁמָרִים בְּכָל אֵלֶּה. הַבְדֵּל הִבְדִּילוּ עַצְמָם מֵעַל עַמֵּנוּ וּפָרְשׁוּ מִדַּרְכֵי צִבּוּר. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי הַפּוֹרְשִׁים מִדַּרְכֵי צִבּוּר יוֹרְדִין לְגֵיהִנָּם וְנִדּוֹנִין שָׁם לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת. וְדַע כִּי הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים. עָנְשׁוֹ בְּיַד בֵּית דִּין לְהַכּוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. כְּפִי אֲשֶׁר עֵינֵי בֵּית דִּין הָיוּ רוֹאוֹת לְיַסֵּר וְלַעֲנֹשׁ בָּעֵת הַהִיא. אִם לִפְחוֹת מֵאַרְבָּעִים אוֹ לְהוֹסִיף לְהַכּוֹתוֹ עַל אֵלֶּה.",
+            "<b>הַמַּדְרֵגָה הַשְּׁנִיָּה – חֹמֶר מִצְווֹת עֲשֵׂה:</b> יְסוֹד הַשָּׂכָר וְשֹׁרֶשׁ הַגְּמוּל חֵלֶף הָעֲבוֹדָה בְּקִיּוּם מִצְווֹת עֲשֵׂה. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י\"ג:י\"ג) וִירֵא מִצְוָה הוּא יְשֻׁלָּם. וְנֶאֱמַר (מלאכי ג':י\"ח) וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ. וְהָעֲבוֹדָה הִיא בַּמִּצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בְּמַעֲשֶׂה. בֵּין שֶׁאֵין בָּהֶם זוּלָתִי מִצְוַת עֲשֵׂה בֵּין יֵשׁ עִמָּהֶן לֹא תַעֲשֶׂה. כְּגוֹן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט\"ו:ז') לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְגוֹ'. וּמִצְוַת הָעֲבוֹדָה תִּתְבָּאֵר בְּשַׁעַר הָעֲבוֹדָה בעז\"ה. אוּלָם יִמָּצֵא דֶּרֶךְ בִּשְׂכַר הַנִּזְהָר מֵעֲבוֹר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. אֲשֶׁר הַשֵּׂג יַשִּׂיג לִשְׂכַר עוֹשֶׂה מִצְוָה כְּגוֹן אִם הִזְדַּמֵּן דְּבַר עֲבֵרָה לְיַד הָאִישׁ. וְהִתְאַוָּה תַּאֲוָה לִדְבַר עֶרְוָה וְכָבַשׁ יִצְרוֹ כִּי זֶה מֵעִקְּרֵי יִרְאַת הש\"י. וְכֵן מִי שֶׁהִזְדַּמֵּן לְיָדוֹ לְהִתְעַשֵּׁר בְּאוֹנָאָה וְתַרְמִית וְאֵין רֹאֶה וְאֵין יוֹדֵעַ. וְהִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ וּבֹר כַּפָּיו. שְׂכָרוֹ עַל זֶה כְּזוֹרֵעַ לִצְדָקָה וְטוֹרֵחַ בַּמִּצְוָה. וְכֵן כָּתוּב (תהלים קי\"ט:ג') אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כֵּיוָן שֶׁלֹּא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ. וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ לְךָ פֵּרוּשׁ הַמִּקְרָא הַזֶּה. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יָשַׁב וְלָא עָבַר עֲבֵרָה נוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה כְּגוֹן שֶׁבָּא דְּבַר עֲבֵרָה לְיָדוֹ וְנִצּוֹל מִמֶּנּוּ. וְעוֹד אָמְרוּ (מלאכי ג':ט\"ז) לְיִרְאֵי ה' וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ זֶה הַבָּא דְּבַר עֲבֵרָה לְיָדוֹ וְנִצּוֹל מִמֶּנּוּ. גַּם הַשָּׂכָר הַזֶּה עִקָּרוֹ וִיסוֹדוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁכָּבַשׁ יִצְרוֹ בְּיִרְאַת אֱלֹקִים כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י':כ') אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ\"ל הֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כִּבְמִצְוָה חֲמוּרָה שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת. וְהִנֵּה בַּתּוֹרָה פֹּרַשׁ מָה יֵעָשֶׂה לְכָל הָעוֹבֵר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה וְיֵחָלֵק עֲלֵיהֶם עֳנָשִׁים וּמִשְׁפָּטִים וְדָת מַה לַּעֲשׂוֹת בָּהֶם. וְהָעֳנָשִׁים מַלְקוּת אַרְבָּעִים מִיתָה וְכָרֵת בִּידֵי שָׁמַיִם וְאַרְבַּע מִיתוֹת בֵּין דִּין. וּמַתַּן שְׂכָרָן עַל כָּל מִצְוָה לֹא נִתְפָּרֵשׁ בַּתּוֹרָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְדְּלוּ לְקַיֵּם הַמִּצְוֹת הַקַּלּוֹת וְיִתְעַסְּקוּ בַּחֲמוּרוֹת לְבַדָּנָה.",
+            "וּמָשְׁלוּ עַל זֶה מֵעִנְיַן הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר אָמַר לַעֲבָדָיו לִנְטֹעַ בְּפַרְדֵּסוֹ כָּל עֵץ נֶחְמָד. וְשָׂכָר אָמַר לָתֵת לָהֶם וְלֹא הוֹדִיעָם שְׂכַר מַטַּע כָּל אִילָן. כִּי חָפֵץ הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא יֶחְסַר כֹּל בְּפַרְדֵּסוֹ. עַל כֵּן יִטָּעֵהוּ רֹב מִינִים נִטְעֵי נַעֲמָנִים. וְאִלּוּ יָדְעוּ עֲבָדָיו שְׂכַר נְטִיעַת כָּל עֵץ מֵעֲצֵי הַפַּרְדֵּס אָז יִתְּנוּ אֶת כָּל עֲמָלָם בְּנִצְרֵי מַטָּעָיו אֲשֶׁר שְׂכָרָם רַב מִן הַשְּׁאָר לְהַרְבּוֹת הַשָּׂכָר. כֵּן עִנְיַן הַמִּצְוֹת. כִּי הוֹאִיל הַשֵּׁם לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל בְּקִיּוּם כָּל הַמִּצְוֹת. לְהַנְחִילָם חַיֵּי עוֹלָם וְלִהְיוֹת כָּל הַמִּצְוֹת יַחְדָּו לִוְיַת חֵן לְרֹאשָׁם. כִּי בְּהַשְׁלִים חֹק מְלַאכְתָּם תְּהִי מַשְׂכֻּרְתָּם שְׁלֵמָה מֵעִמּוֹ. הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בִּלְבַד דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ. אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ תַּלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם. וְהַמִּצְוָה הַקַּלָּה שְׂכָרָהּ גָּדוֹל וְהַפְלֵא אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר. הֲלֹא תִּרְאֶה בְּמִצְוַת שִׁלּוּחַ הַקֵּן שֶׁאֵין בָּהּ טֹרַח וְלֹא פִּזּוּר מָמוֹן נֶאֱמַר עָלֶיהָ (דברים כ\"ב:ז') לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר אֵין לְךָ מִצְוָה קַלָּה בַּתּוֹרָה שֶׁאֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים תְּלוּיָה בָּהּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּשִׁלּוּחַ הַקֵּן לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְגוֹ' לְמַעַן יִיטַב לָךְ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ. וּמָה אִם מִצְוָה קַלָּה שֶׁהִיא בִּכְאִסָּר אָמְרָה תּוֹרָה כָּךְ. מִצְוֹת חֲמוּרוֹת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.",
+            "עַתָּה נְדַבֵּר בְּעִנְיַן עֹנֶשׁ בִּטּוּל מִצְוַת עֲשֵׂה. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אִם הִזְהִירוּ אֶת הָאִישׁ לַעֲשׂוֹת סֻכָּה אוֹ לוּלָב וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה מַכִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ. וְאָמְרוּ כִּי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא הִנִּיחוּ עַל רֹאשָׁם תְּפִלִּין מֵעוֹלָם הֵם נִקְרָאִים פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן. וְעָנְשָׁם חָמוּר מִן הָעוֹבֵר פַּעַם אַחַת עַל חַיָּבֵי כָּרֵתוֹת. וְאָמְרוּ כָּל שֶׁעֲוֹנֹתָיו מְרֻבִּין מִזְּכֻיּוֹתָיו וּבִכְלָלָן עֲוֹן פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן כְּגוֹן שֶׁלֹּא הִנִּיחַ תְּפִלִּין מֵעוֹלָם אוֹ עוֹבְרֵי עֲבֵרָה כְּגוֹן עֲרָיוֹת. לְיוֹם הַדִּין יוֹרְדִין לְגֵיהִנֹּם וְנִדּוֹנִין שָׁם י\"ב חֹדֶשׁ. לְאַחַר י\"ב חֹדֶשׁ גּוּפָן כָּלֶה וְנִשְׁמָתָן נִשְׂרֶפֶת וְרוּחַ מְפַזַּרְתָּן תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג':כ\"א) וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר וְגוֹ'. וְאָמְרוּ מִי שֶׁמֵּקֵל בְּעֵינָיו מִצְוַת עֲשֵׂה כְּמוֹ הַמְבַזֶּה חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ\"ג:ט\"ו) אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְיֵשׁ עַל כָּל מִצְוַת עֲשֵׂה אַזְהָרַת לָאו כּוֹלֶלֶת שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י\"ג:א') לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ.",
+            "וְקִיּוּם מִצְוַת עֲשֵׂה נִקְרָא יִרְאַת שָׁמַיִם כְּמוֹ הַזְּהִירוּת בְּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י\"ט:ל\"ב) מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹקֶיךָ אֲנִי ה'. וְנֶאֱמַר (תהילים ל\"ד:ט\"ו) יִרְאַת ה' אֲלַמֶּדְכֶם. וְנֶאֱמַר אַחֲרָיו סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ. לָמַדְנוּ מִזֶּה כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּעֲשִׂיַּת הַטּוֹב וּבַקָּשַׁת שָׁלוֹם הֵפֵר יִרְאַת שָׁמַיִם. וְהוּא מִן הָרְשָׁעִים. כִּי לֹא יָרֵא אֱלֹקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ח':י\"ג) וְטוֹב לֹא יִהְיֶה לָרָשָׁע וְלֹא יַאֲרִיךְ יָמִים כַּצֵּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי אֱלֹקִים.",
+            "וְיֵשׁ בְּמִצְוֹת עֲשֵׂה מִן הַחֲמוּרוֹת שֶׁאֵין הֲמוֹן הָעָם נִזְהָרִים בָּהֶם כְּגוֹן הַזְכָּרַת שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י':כ') אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה. וְכֵן גְּמִילוּת חֲסָדִים שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות י\"ח:כ') וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ זוֹ גְּמִילוּת חֲסָדִים. וְאָמְרוּ גְּדוֹלָה גְּמִילוּת חֲסָדִים יוֹתֵר מִן הַצְּדָקָה שֶׁהַצְּדָקָה לָעֲנִיִּים וּגְמִילוּת חֲסָדִים בֵּין לָעֲנִיִּים בֵּין לָעֲשִׁירִים. עַל כֵּן אָמְרוּ עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים. וְהִנֵּה הַצְּדָקָה בְּמָמוֹנוֹ. וּגְמִילוּת חֲסָדִים בֵּין בְּגוּפוֹ בֵּין בְּמָמוֹנוֹ. כִּי חַיָּב אָדָם לִטְרֹחַ בִּדְרִישַׁת טוֹב לְעַמּוֹ וְלִשְׁקֹד בַּעֲמַל נַפְשׁוֹ עַל תַּקָּנַת חֲבֵרוֹ אִם דַּל וְאִם עָשִׁיר. וְזֹאת מִן הַחֲמוּרוֹת וּמִן הָעִקָּרִים הַנִּדְרָשִׁים מִן הָאָדָם שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ו':ח') הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד. וְכֵן מִצְוָה לְהִכָּנֵס לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין שֶׁנֶּאֱמַר (שמות י\"ח:כ') וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה זֶה לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. וְיֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה דְּרָכִים רַבִּים אֲשֶׁר תִּהְיֶה בָּהֶן הַמִּצְוָה הַזֹּאת מִן הַחֲמוּרוֹת הַכֹּל לְפִי עִנְיַן הַדִּין. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא עַל שֶׁהֶעֱמִידוּ דִּבְרֵיהֶם עַל דִּין תּוֹרָה וְלָא נִכְנְסוּ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין.",
+            "וְיֵשׁ אֲנָשִׁים רַבִּים בַּהֲמוֹן הָעָם חוֹשְׁבִים כִּי אֵין עִקַּר הָאֲבַדּוֹן וְהֶפְסֵד הַנֶּפֶשׁ זוּלָתִי בַּעֲבֵרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מַעֲשֶׂה. וְכִי אֵין אָבְדַן נֶפֶשׁ אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר מֵחֲטוֹא בְּמַעֲשֶׂה וּבְדֶרֶךְ הָעֲבֵרוֹת לֹא הָלַךְ וְחָדַל מֵעֲשׂוֹת מִצְוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. עַל כֵּן אָנוּ חַיָּבִין לְהוֹדִיעַ תּוֹעֵי רוּחַ בִּינָה כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וִתֵּר הַקב\"ה עַל ע\"ז וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים וְלֹא וִתֵּר עַל עֲוֹן בִּטּוּל תּוֹרָה. וְאָמְרוּ כְּשֵׁם שֶׁשְּׂכַר תַּלְמוּד תּוֹרָה גָּדוֹל מִכָּל הַמִּצְוֹת כָּךְ עֹנֶשׁ הַמְבַטְּלָהּ גָּדוֹל מִכָּל הָעֲבֵרוֹת. וְאָמְרוּ (במדבר ט\"ו:ל\"א) כִּי דְבַר ה' בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר נֶאֱמַר עַל מִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק. וּכְבָר זָכַרְנוּ לְךָ כָּל אֵלֶּה בְּשַׁעַר הַתּוֹרָה.",
+            "וּמָצָאנוּ בְּעִנְיַן אַנְשֵׁי סְדוֹם שֶׁהָיוּ רָעִים לַה' מְאֹד בְּכַמָּה עֲלִילוֹת נִשְׁחָתוֹת כְּמוֹ הַגָּזֵל וְהֶחָמָס וְעִוּוּת הַדִּין וְגִלּוּי עֲרָיוֹת. עִם כָּל זֶה הִזְכִּיר הַכָּתוּב כִּי אָבְדוּ וְנִשְׁמְדוּ בַּעֲוֹן בִּטּוּל הַצְּדָקוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טו) הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְגוֹ' וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה. וְנֶאֱמַר עַל הָאֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם עוֹרְכִים מַחֲשָׁבוֹת לְהִתְבּוֹנֵן תָּמִיד בְּיִרְאַת ה' (ישעיה כ\"ט:י\"ג-י\"ד) וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא. וְנֶאֱמַר (ירמיה י\"ב:ב') מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה וְגוֹ' קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם. וְנֶאֱמַר (תהילים ע\"ג:כ\"ז) כִּי הִנֵּה רְחֵקֶיךָ יֹאבֵדוּ.",
+            "וְדַע כִּי לְפִי גֹּדֶל הַמִּצְוָה. יִגְדַּל עֹנֶשׁ מִי שֶׁיֶּחְדַּל לַעֲשׂוֹתָהּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה בַּהֲפָרָתָהּ. כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּמִצְוַת הַפֶּסַח וּבְמִצְוַת הַמִּילָה שֶׁהֵם מִצְוֹת עֲשֵׂה וְיֵשׁ בָּהֶן כָּרֵת.",
+            "וְדַע כִּי הַמַּעֲלוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת נִמְסְרוּ בְּמִצְוֹת עֲשֵׂה. כְּמוֹ מַעֲלוֹת הַבְּחִירָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל':י\"ט) וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים. וּמַעֲלוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו':ז') וְדִבַּרְתָּ בָּם. וּמַעֲלוֹת לֶכֶת בְּדַרְכֵי ה' שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ\"ח:ט') וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו. וּמַעֲלוֹת הִתְבּוֹנֵן בִּגְדֻלַּת ה' שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד':ל\"ט) וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים, וְדָוִד אָמַר (תהילים י\"ד:ב') ה' מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים, וּמַעֲלוֹת זִכְרוֹן חֲסָדָיו וְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח':ב') וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ וְנֶאֱמַר (דברים ח':ה') וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ יְיָ אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ. וְדָוִד אָמַר (תהילים ק\"ז:מ\"ג) וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי ה', וְנֶאֱמַר (תהילים כ\"ו:ג') כִּי חַסְדְּךָ לְנֶגֶד עֵינָי. וּמַעֲלוֹת הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י\"א:מ\"ד) וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים. וּמַעֲלוֹת הָעֲבוֹדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י':כ') אוֹתוֹ תַעֲבֹד. וּמַעֲלוֹת הַיִּרְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא. וּמַעֲלוֹת הָאַהֲבָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו':ה') וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ וּמַעֲלוֹת הַדְּבֵקוּת שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י':כ') וּבוֹ תִדְבָּק. לְכָל אַחַת מֵהֵנָּה כַּמָּה מַדְרֵגוֹת כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר בעז\"ה. וּבַעֲבוּר מַעֲלוֹת הָאֵלֶּה נִבְרָא הָאָדָם שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ\"ג:ז') כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו. וּמַה תִּקְוַת הַנִּבְרָא אִם לֹא יָשִׂים עֲמַל נַפְשׁוֹ וְעִקַּר עִסְקוֹ בַּדְּבָרִים שֶׁנִּבְרָא בַּעֲבוּרָם.",
+            "וְהִנֵּה נִתְבָּאֵר בַּתּוֹרָה עֹנֶשׁ בִּטּוּל הַמִּצְוָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ\"ז:כ\"ו) אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם. אָמַר לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יוֹרֶה כִּי זֶה נֶאֱמַר עַל בִּטּוּל מַעֲשֵׂה הַמִּצְוָה.",
+            "וְדַע כִּי נִתְחַיֵּב הַנִּבְרָא לִהְיוֹת צִיר נֶאֱמָן וְעֶבֶד מַשְׂכִּיל בְּכָל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת אֲדוֹנָיו. וְהַפּוֹעֵל הָאֻמָּן יִהְיֶה מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ וְיַשְׁגִּיחַ עַל מְלֶאכֶת הַפּוֹעֲלִים חֲבֵרָיו. וְעֵינָיו עַל דַּרְכֵיהֶם לִרְאוֹת אִם בֶּאֱמוּנָה הֵם עוֹשִׂים וְיַזְהִירֵם וְיוֹדִיעֵם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן. כִּי חֶפְצוֹ וּרְצוֹנוֹ אֲשֶׁר תֵּעָשֶׂה מְלֶאכֶת אֲדוֹנָיו בְּלֹא רְמִיָּה עַל כֵּן יַחֲזִיק יְדֵי עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסִפְרֵי אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים. אָדָם שֶׁלָּמַד וְשָׁנָה וְלִמֵּד לַאֲחֵרִים וְקִיֵּם אֶת הַתּוֹרָה וְיֵשׁ בְּיָדוֹ כֹּחַ לְהַחֲזִיק יְדֵי הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת וְלֹא הֶחֱזִיק הֲרֵי הוּא בִּכְלַל אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים.",
+            "וּמִן הַמִּצְוֹת הַחֲמוּרוֹת. שֶׁלֹּא לָדוּן בְּעַרְכָּאוֹת שֶׁל גּוֹיִם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ\"א:א') וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים \"לִפְנֵיהֶם\" וְלֹא לִפְנֵי גּוֹיִם, וּפוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָּהּ. וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ לְדַבֵּר בַּעֲבֵרָה הַזֹּאת.",
+            "וְעַל בִּטּוּל מוֹרָא אָב וָאֵם שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ\"ז:ט\"ז) אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ. עִנְיַן מַקְלֶה, שֶׁמְּזַלְזֵל בִּכְבוֹדָם וּמֵפֵר מוֹרְאָתָם כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין לב:) אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, אֵיזֶהוּ מוֹרָא אָב לֹא יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְלֹא סוֹתֵר אֶת דְּבָרָיו וְלֹא מַכְרִיעוֹ.",
+            "וּמִצְוַת תְּפִלִּין וּמִצְוַת מְזוּזָה מִצְוֹת עֲשֵׂה הֵם. וְהִנָּם בִּכְלַל קַבָּלַת מַלְכוּת שָׁמַיִם כִּי עַל כֵּן נִכְתְּבוּ בְּפָרָשַׁת שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. וְתוּכַל לְהִתְבּוֹנֵן מִזֶּה עַל עֹנֶשׁ הַמְבַטֵּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה כִּי הוּא שׁוֹבֵר עֹל מְנַתֵּק מוֹסֵרוֹת. וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ לְדַבֵּר עַל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה. וְעַל מִצְוַת צִיצִית אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסִפְרֵי שֶׁהַצִּיצִית מוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ט\"ו:מ') לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם. וְגַם (פי' כמו אף על פי) כִּי אֵין מִצְוַת צִיצִית זוּלָתִי עַל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֶּגֶד אֲשֶׁר לוֹ אַרְבַּע כְּנָפוֹת, וְאִם אֵין לוֹ בֶּגֶד כָּזֶה אֵינוֹ חַיָּב לִקְנוֹתוֹ. אַף גַּם זֹאת (פי' כמו מכל מקום) אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ לְעִתּוֹת בַּצָּרָה עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא חָמַד בִּלְבָבוֹ יֹפִי הַמִּצְוָה וּשְׂכָרָהּ, לְבַעֲבוּר סַבֵּב פְּנֵי דְּבַר חִיּוּבָהּ עָלָיו. וְלָקַחַת לוֹ בֶּגֶד שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַרְבַּע כְּנָפוֹת לַעֲשׂוֹת לוֹ צִיצִית עַל כְּנָפָיו.",
+            "וְדַע כִּי הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' יַחְמִיר וִידַקְדֵּק וְיָשִׂים נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ עַל מִצְוָה קַלָּה כְּמוֹ עַל הַחֲמוּרוֹת. כִּי לֹא יָבִינוּ (פי' יבינו ישימו לב) לַאֲשֶׁר הַמִּצְוָה הַזֹּאת קַלָּה לְעֻמַּת הַחֲמוּרוֹת. אַךְ יָבִינוּ לִגְדֻלַּת הַמַּזְהִיר עָלֶיהָ יִתְבָּרַךְ. וּפְקַח עֵינֶיךָ הֵיטֵב לִרְאוֹת כִּי הָעִקָּר הַנִּכְבָּד הַזֶּה נִתְבָּאֵר בַּתּוֹרָה. כִּי נִכְתַּב עַל מִצְוַת הַקִּימָה מִפְּנֵי שֵׂיבָה כְּמוֹ שֶׁנִּכְתַּב עַל מִצְוַת מוֹרָא אָבִיו וְאִמּוֹ וּשְׁמִירַת הַשַּׁבָּת. אֲנִי ה'. וְרַבּוֹת מִן הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר הַרְבֵּה מִן הָעָם הַנִּמְצָאִים בַּדּוֹר קִצְרֵי יָד מֵעֲשׂוֹתָם הֲבֵאנוּם אֶל מָקוֹם זֶה נוֹסָד לְכָל אֶחָד בַּסֵּפֶר הַזֶּה. קָחֵם נָא אֵלֶיךָ וְעַל לוּחַ לִבֶּךָ.",
+            "<b>הַמַּדְרֵגָה הַשְּׁלִישִׁית – לָאו שֶׁנִּתַּק לַעֲשֵׂה:</b> אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לָאו שֶׁנִּתַּק לַעֲשֵׂה אֵין לוֹקִין עָלָיו. כְּגוֹן (דברים כ\"ב:ו') לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. שֶׁנִּתַּק לַעֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ\"ב:ז') שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹקִין בִּידֵי בֵּית דִּין, יֵשׁ בָּהֶם שֶׁעָנְשׁוֹ חָמוּר וְנָגַע עַד שָׁמַיִם מִשְׁפָּטָן נִשָּׂא עַד שְׁחָקִים. כְּגוֹן הַגָּזֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י\"ט:י\"ג) לֹא תִגְזֹל, וְנִתַּק לַעֲשֵׂה (ויקרא ה':כ\"ג) וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה. וְאָמְרוּ לֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּינָם שֶׁל דּוֹר הַמַּבּוּל אֶלָּא עַל הַגָּזֵל שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ו':י\"ג) קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס. וְאַף עַל פִּי שֶׁעֶרְוָה חֲמוּרָה מִן הַגָּזֵל, מִדַּת עֹנֶשׁ גָּזֵל לְהַקְרִיב יוֹם אֵידוֹ וּלְהָחִישׁ עֲתִידוֹת לוֹ. וְעוֹד אָמְרוּ סְאָה מְלֵאָה עֲוֹנוֹת אֵין מְקַטְרֵג בְּכֻלָּן כְּמוֹ הַגָּזֵל. וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם עַל אוֹצְרוֹת הַמִּרְמָה וְהָאוֹנָאָה (משלי כ\"א:ו') פֹּעַל אוֹצָרוֹת בִּלְשׁוֹן שָׁקֶר הֶבֶל נִדָּף מְבַקְשֵׁי מָוֶת. פֵּרוּשׁ אוֹצְרוֹת הַמִּרְמָה וְהָאוֹנָאָה הֶבֶל נִדָּף הֵם כִּי אַחֲרִיתָם לְכִלָּיוֹן. וְעוֹדָם בִּרְשׁוּתוֹ צוֹרְרִים הֵם לוֹ וּמְבַקְּשִׁים נֶפֶשׁ בַּעֲלֵיהֶם וּמְסַבְּבִים לְמוֹתוֹ. וְכָעִנְיָן שֶׁאָמַר חֲבַקּוּק עָלָיו הַשָּׁלוֹם (חבקוק ב':ט') הוֹי בֹּצֵעַ בֶּצַע רָע לְבֵיתוֹ וְגוֹ' כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק וְגוֹ'. וְגֶזֶל הֶעָנִי חַיָּבִין עָלָיו מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ\"ב:כ\"ב-כ\"ג) אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר כִּי ה' יָרִיב רִיבָם וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ. פֵּרוּשׁוֹ – אַל תִּגְזֹל דַּל בַּעֲבוּר שֶׁהוּא דַּל וְאֵין עוֹזֵר לוֹ, וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר בְּהַכְלָמָה וּבְבִזָּיוֹן. וּבַשַּׁעַר, כְּלוֹמַר בָּרַבִּים, וְכָעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ג':ט\"ו) מַּה לָּכֶם תְּדַכְּאוּ עַמִּי וּפְנֵי עֲנִיִּים תִּטְחָנוּ. כִּי ה' יָרִיב רִיבָם אַחַר שֶׁאֵין לָהֶם סוֹמֵךְ וּמִי שֶׁיִּטְעֹן וְיָרִיב רִיבָם. וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ אַחֲרֵי שֶׁהֻבָאת אֵלָיו צַעֲקַת הַדַּל לֹא יִקַּח מִמְּךָ מָמוֹן תַּחַת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזַלְתָּ אֲבָל יֵשֶׁל אֱלוֹהַּ נַפְשֶׁךָ. וְנֶאֱמַר (איוב כ\"ז:ח') כִּי מַה תִּקְוַת חָנֵף כִּי יִבְצָע כִּי יֵשֶׁל אֱלוֹהַּ נַפְשׁוֹ, וְנֶאֱמַר (משלי א':י\"ט) כֵּן אָרְחוֹת כָּל בֹּצֵעַ בָּצַע אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח. וּמִי שֶׁיַּצְעִיק וִיצַעֵר אַלְמָנָה וְיָתוֹם בֵּין בְּגָזֵל בֵּין בְּעֹשֶׁק בֵּין הַכְלָמָה וְכָל מִינֵי הַצַּעַר חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם. וְכֵן הַדַּיָּנִים שֶׁיֵּשׁ בְּיָדָם לְהַצִּיל גָּזוּל מִיָּד עוֹשֵׁק וְיָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ. מִשְׁפַּט מָוֶת לָהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ\"ב:כ\"א-כ\"ב) כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן. אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים. פֵּרוּשׁוֹ – וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת כְּנֶגֶד עִנּוּי הָאַלְמָנָה וּבְנֵיכֶם יְתוֹמִים כְּנֶגֶד עִנּוּי הַיָּתוֹם מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. וְהַמְּצַעֵר כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִכְתַּב בּוֹ הָעֳנָשִׁים הָאֵלֶּה עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ\"ה:י\"ז) לֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּאוֹנָאַת דְּבָרִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וְהוּא מֵעִנְיַן הַצַּעַר וְהַמָּצוֹק מִלְּשׁוֹן (ישעיהו מ\"ט:כ\"ו) וְהַאֲכַלְתִּי אֶת מוֹנַיִךְ אֶת בְּשָׂרָם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַשְּׁעָרִים נִנְעֲלוּ חוּץ מִשַּׁעֲרֵי אוֹנָאָה. וּבְמָקוֹם שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב מֵאוֹנָאַת מָמוֹן הִזְכִּיר שָׁם מִקָּח וּמִמְכָּר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ\"ה:י\"ד) וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ. וְאָמְרוּ גְּדוֹלָה אוֹנָאַת דְּבָרִים מֵאוֹנָאַת מָמוֹן שֶׁזֶּה בְּגוּפוֹ וְזֶה בְּמָמוֹנוֹ. וְזוֹ נֶאֱמַר בָּהּ (ויקרא כ\"ה:י\"ז) וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקֶיךָ וְזוֹ לֹא נֶאֱמַר בָּהּ וְיָרֵאתָ.",
+            "וְהַנֶּשֶׁךְ וְהָרִבִּית יֵשׁ בָּהֶן לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ\"ה:ל\"ו) אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית. וְנִתַּק לַעֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ. פֵּרוּשׁוֹ – אִם לָקַחְתָּ מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ לְמַעַן יִחְיֶה עִמְּךָ. וְעָנְשׁוֹ חָמוּר מְאוֹד, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא תִּקֵּן הַמְעֻוָּת שֶׁאֵינוֹ בָּא לִתְחִיַּת הַמֵּתִים. שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל י\"ח:י\"ג) בַּנֶּשֶׁךְ נָתַן וְתַרְבִּית לָקַח וָחָי לֹא יִחְיֶה, וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל עִנְיַן תְּחִיַּת הַמֵּתִים. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ עָוֹן הָרִבִּית אֵין מַלְאָךְ מֵלִיץ [מלמד] עָלָיו זְכוּת. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר וְחֵי בִּלְשׁוֹן שְׁאֵלָה וּתְמִיהָה. הֲיֵשׁ מֵלִיץ שֶׁיֹּאמַר כִּי דָּתוֹ לִחְיוֹת. כֻּלָּם יַעֲנוּ וְיֹאמְרוּ לֹא יִחְיֶה.",
+            "<b>הַמַּדְרֵגָה הָרְבִיעִית – לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה:</b> אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה אֵין לוֹקִין עָלָיו. וּמְפֹרָשׁ בְּדִבְרֵיהֶם זַ\"ל כִּי לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה חָמוּר מִן הַלָּאו שֶׁנִּתַּק לַעֲשֵׂה. וְיֵשׁ בְּאַזְהָרוֹת לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה אַזְהָרוֹת תְּלוּיוֹת בַּלֵּב. מֵהֶן בַּלָּשׁוֹן וּמֵהֶן בִּקְפִיצַת יָד וְהִמָּנַע מִן הַמַּעֲשֶׂה. וְכֵן יֵשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם מַעֲשֶׂה וּתְלוּיוֹת בְּחוּשׁ הַשֵּׁמַע וּבְחוּשׁ הָרְאוּת. וְרָאִינוּ רַבִּים מִבְּנֵי אָדָם שָׁכְחוּ רַבּוֹת מֵהֶם. וְיֵשׁ אֲשֶׁר יָדְעוּ וְאֵינָם נִזְהָרִים בָּהֶם מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן תְּלוּיוֹת בְּמַעֲשֶׂה. כִּי הָעֲבֵרוֹת הַתְּלוּיוֹת בְּמַעֲשֶׂה כְּמוֹ אֲכִילַת הַחֵלֶב וְהַדָּם וְהַנְּבֵלָה וְהַטְּרֵפָה אֵין הַדָּבָר קָרוֹב לְהִכָּשֵׁל בָּהֶן כְּמוֹ הָעֲבֵרוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בַּמַּחְשָׁבָה וּבַלָּשׁוֹן וּבְשֶׁבֶת מִן הַמַּעֲשֶׂה. עַל כֵּן רָאִינוּ לִזְכֹּר מִקְצָתָם לְהַזְכִּיר וּלְהַזְהִיר אֲשֶׁר לֹא יָדַע לְהִזָּהֵר. וְלֹא בָּאנוּ לְהַאֲרִיךְ בָּהֶם זוּלָתִי לִרְמֹז עֲלֵיהֶן לִהְיוֹת לְזִכָּרוֹן לְשָׁבֵי פֶּשַׁע.",
+            "מִן הָאַזְהָרוֹת הַתְּלוּיוֹת בַּלֵּב. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ (דברים ח':י\"א) וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר הִשָּׁמֶר, פֶּן, וְאַל, הֲרֵי זֶה לֹא תַעֲשֶׂה. הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה לִזְכֹּר אֶת הש\"י בְּכָל עֵת. וְחַיָּב הָאָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל לִקְנוֹת לְנַפְשׁוֹ תָּמִיד הַהַנְהָגוֹת הַמְּחֻיָּבוֹת מִן הַזְּכִירָה. כְּמוֹ הַיִּרְאָה וְהַצְּנִיעוּת וְקִשּׁוּט הַמַּחֲשָׁבוֹת וְטַכְסִיס הַמִּדּוֹת. כִּי זֶרַע הַקֹּדֶשׁ יַשִּׂיגוּ כָּל הַנְהָגָה נָאוָה וְהַמַּעֲטִירָה בְּעָלֶיהָ מִזְּכִירַת הַשֵּׁם ית' כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מ\"ה:כ\"ה) בַּה' יִצְדְּקוּ וְיִתְהַלְלוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל.",
+            "הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ (דברים ד':ט') וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַשּׁוֹכֵחַ דָּבָר אֶחָד מִתַּלְמוּדוֹ עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין. יָכוֹל אֲפִלּוּ תָּקְפָה עָלָיו מִשְׁנָתוֹ? ת\"ל (שם) וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ. לֹא דִּבֵּר הַכָּתוּב אֶלָּא בְּמִי שֶׁיְּסִירֵם מִלִּבּוֹ עַל יְדֵי שֶׁהוּא בָּטֵל מִן הַתּוֹרָה וְאֵינוֹ הוֹגֶה בָּהּ תָּמִיד.",
+            "אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ בַּהֲדֹף ה' אֱלֹקֶיךָ אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי ה' לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת [וגו'] לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ וְגוֹ' (דברים ט':ד'). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא נְדַמֶּה בְּנַפְשֵׁנוּ הַצְלָחָתֵנוּ בְּצִדְקֵנוּ וְיֹשֶׁר לְבָבֵנוּ. אֲבָל נַאֲמִין וְנֵדַע עִם לְבָבֵנוּ, כִּי הַצְלָחָתֵנוּ מֵחֶסֶד הָעֶלְיוֹן וְרֹב טוּבוֹ, וְכָעִנְיָן שֶׁאָמַר יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (בראשית ל\"ב:י\"א) קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת.",
+            "לֹא תְנַסּוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם (דברים ו':ט\"ז). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם אֲנַסֶּה נָּא בַּעֲבוֹדַת הַצְּדָקָה יַצְלִיחַ ה' דַּרְכִּי וְאֶבְחַן בְּכִשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה אִם כֶּסֶף וְזָהָב יַרְבֶּה לִי. וְהָאִישׁ הַטּוֹב לֹא נִמְצָא בּוֹ רִפְיוֹן יָדַיִם אִם עֲמָלוֹ בְּחָכְמָה וְדַעַת וְכִשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה וְלֹא צָלְחָה דַּרְכּוֹ בְּעִנְיַן קִנְיַן כַּסְפּוֹ וּבִשְׁאָר טוֹבַת חֶפְצֵי הַגּוּף. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי בְּמִצְוַת הַמַּעַשְׂרוֹת בִּלְבַד הֻתְּרָה הַבְּחִינָה שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג':י') הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת. אוֹמֵר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי ג':ט'-י') כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ וּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע [וגו'] מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ. פֵּרוּשׁ אִם לֹא יִהְיֶה לְךָ כֵּן לְהִמָּלֵא אֲסָמֶיךָ שָׂבָע בְּתִתְּךָ מֵהוֹנֶךָ וּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ לַעֲבוֹדַת הַצְּדָקָה, אֲבָל יֹאחֲזוּךָ יְמֵי עוֹנִי, אַל תִּמְאַס מוּסַר ה' וְדַע כִּי גַּם זֶה לְטוֹבָתְךָ. כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ לְהֵטִיב בְּאַחֲרִיתוֹ, לִהְיוֹת תְּמוּרַת שְׂכַר הָעוֹלָם הַזֶּה וְתַחַת כְּבוֹדוֹ. שְׂכַר אֱמֶת וְהַטּוֹב הַצָּפוּן הָעוֹמֵד לָעַד לְעוֹלָם.",
+            "כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם לֹא תִירָא מֵהֶם (דברים ז':י\"ז-י\"ח).",
+            "כִּי תֵּצֵא לַמִּלְחָמָה וְגוֹ' וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם (דברים כ':א') הֻזְהַרְנוּ בְּזֶה שֶׁאִם יִרְאֶה הָאָדָם כִּי צָרָה קְרוֹבָה תִּהְיֶה יְשׁוּעַת ה' בִּלְבָבוֹ. וְיִבְטַח עָלֶיהָ. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים פ\"ה:י') אַךְ קָרוֹב לִירֵאָיו יִשְׁעוֹ וְכֵן כָּתוּב (ישעיהו נ\"א:י\"ב) מִי אַתְּ וַתִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת.",
+            "לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא (דברים א':י\"ז). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה לְהַאֲמִין שֶׁלֹּא יִקְרֵנוּ נֶזֶק מִצַּד מִשְׁפַּט הַצֶּדֶק כַּאֲשֶׁר לָא נַכִּיר בּוֹ פָּנִים. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִזּוֹקִין לֹא בַּהֲלִיכָתָן וְלֹא בַּחֲזָרָתָן. וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא שֶׁלֹּא יְבוֹאֲכֶם נֶזֶק בְּסִבָּתוֹ.",
+            "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו (דברים י\"ז:כ'). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה לְהָסִיר מִנַּפְשֵׁנוּ מִדַּת הַגַּאֲוָה. וְשֶׁלֹּא יִתְגָּאֶה הַגָּדוֹל עַל הַקָּטָן. וַאֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ לֹא יָרוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וְכִי יִשְׂתָּרֵר עֲלֵיהֶם גַּם הִשְׂתָּרֵר בְּהַנְהָגוֹתָיו, אַךְ הָיֹה יִהְיֶה שְׁפַל רוּחַ. וְהַגַּאֲוָה מִן הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת הַמְּאַבְּדוֹת וּמְכַלּוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט\"ז:ה') תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב. וּמָה יוֹעִיל קִנְיַן כַּסְפּוֹ וְרֹב עָשְׁרוֹ וְגִנְזֵי בְּרוֹמָיו וְהִנֵּה אַחֲרֵי כִּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח גָּבְהֵי תִּפְאֶרֶת גְּדֻלָּתוֹ עֲמֻקִּים מִשְּׁאוֹל. וְאַל יִתְהַלֵּל חָכָם זוּלָתִי בַּעֲבוֹדַת הש\"י וּבְיִרְאָתוֹ וְהַבִּטָּחוֹן בּוֹ וּבְאַהֲבָתוֹ וְהַדְּבֵקוּת בּוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י':כ\"א) הוּא תְהִלָּתְךָ וְהוּא אֱלֹקֶיךָ. וְנֶאֱמַר (ירמיהו ט':כ\"ג) אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְגוֹ' כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי.",
+            "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ (דברים ט\"ו:י'). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה לְהַרְחִיק מִנַּפְשֵׁנוּ צָרוּת הָעַיִן. וְלִהְיוֹתֵנוּ טוֹבֵי עַיִן. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ\"ב:ט') טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ. וְלֹא דַּי בְּמַתְּנַת הַיָּד עַד אֲשֶׁר אֲשֶׁר נִטַּע בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ מִדַּת הַנְּדִיבוּת. עַל כֵּן הִזְהִיר וְאָמַר וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ אַחַר שֶׁנֶּאֱמַר נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ.",
+            "לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ (דברים ט\"ו:ז'). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה לְהָסִיר מִנַּפְשֵׁנוּ מִדַּת הָאַכְזָרִיּוּת. וְלִנְטוֹעַ בָּהּ נִטְעֵי נַעֲמָנִים, הֵם הָרַחֲמִים וְהַחֲסָדִים הַנֶּאֱמָנִים. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם כה) וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו. וּבַעֲבוּר כִּי מִן הָאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִקְפֹּץ אֶת יָדוֹ וְיָחֹן אֶת הֶעָנִי וְלֹא מִדֶּרֶךְ רַחְמָנוּת. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י\"ב:י') וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי. עַל כֵּן כָּתוּב לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ. וְעֹנֶשׁ הָאַכְזָרִיּוּת רַע וָמָר. כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר בְּשַׁעַר הָאַכְזָרִיּוּת בְּעֶזְרַת הָאֵל. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קנא:) וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ. כָּל הַמְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת מְרַחֲמִין עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת אֵין מְרַחֲמִין עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם.",
+            "וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו (דברים י\"ג:ט'). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לַחְמֹל וּלְרַחֵם עַל הַמַּחְטִיאִים וְהַמַּכְשִׁילִים בְּנֵי אָדָם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַנַּעֲשֶׂה רַחְמָנִי עַל הָאַכְזָרִים לַסּוֹף נַעֲשֶׂה אַכְזָרִי עַל הָרַחְמָנִים.",
+            "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ (ויקרא י\"ט:י\"ח). אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵי זוֹ הִיא נְקִימָה אָמַר לוֹ הַשְׁאִילֵנִי קַרְדֻּמְּךָ אָמַר לוֹ אֵינִי מַשְׁאִילְךָ כְּדֶרֶךְ שֶׁלֹּא הִשְׁאַלְתַּנִי אֶת שֶׁלְּךָ. אֵי זוֹ הִיא הִיא נְטִירָה. אָמַר לוֹ הֲרֵנִי מַשְׁאִילְךָ. וְאֵינִי כְּמוֹתְךָ שֶׁלֹּא הִשְׁאַלְתַּנִי. וְאֵין הָעֹנֶשׁ בָּזֶה עַל הַדִּבּוּר אֶלָּא עַל נְטִירַת הַלֵּב. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי אַזְהָרַת הַנְּטִירָה עַל דָּבָר שֶׁבְּמָמוֹן. אֲבָל עַל דִּבְרֵי גַּאֲוָה וָבוּז וּדְרִישַׁת רָעָה מֻתָּר לָשׂוּם הַדְּבָרִים עַל לִבּוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל זֶה כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵינוֹ נוֹקֵם וְנוֹטֵר כְּנָחָשׁ אֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם. אֲבָל אִם יְבַקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ מְחִילָה יַעֲבֹר עַל מִדּוֹתָיו.",
+            "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ (ויקרא י\"ט:י\"ז). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה לְהָסִיר מִנַּפְשֵׁנוּ מִדַּת הַשִּׂנְאָה וְהִיא מִדָּה מְעוֹלֶלֶת פְּשָׁעִים רַבִּים. וּמְסַבֶּבֶת כַּמָּה עֲלִילוֹת נִשְׁחָתוֹת. כְּמוֹ לָשׁוֹן הָרַע שֶׁהוּא שָׁקוּל כְּנֶגֶד כַּמָּה חַיָּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר. וּכְמוֹ דְּרִישַׁת רָעָה. וְהַשִּׂמְחָה לְאֵיד. וּגְרָמַת נְזָקִים לַחֲבֵרִים. וַהֲלִיכַת רָכִיל. וּנְקִימָה וּנְטִירָה. וּמְאַבֶּדֶת טוֹבָה הַרְבֵּה מִן הַנֶּפֶשׁ. כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר בְּשַׁעַר הַשִּׂנְאָה. וּרְאֵה עַד הֵיכָן הִגִּיעַ עֹנֶשׁ הַשִּׂנְאָה. כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּיִת שֵׁנִי שֶׁהָיוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים מִפְּנֵי מָה חָרַב. מִפְּנֵי שִׂנְאַת חִנָּם שֶׁהָיְתָה בֵּינֵיהֶם.",
+            "וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע (דברים כ\"ג:י'). פֵּרְשׁוּ זַ\"ל לֹא יְהַרְהֵר אָדָם בַּיּוֹם וְיָבֹא לִידֵי טֻמְאָה בַּלַּיְלָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְהַרְהֵר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת. וְדָבָר הַלָּמֵד מֵעִנְיָנוֹ שֶׁכָּתוּב אַחֲרָיו (דברים כ\"ג:י\"א) כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה.",
+            "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם (במדבר ט\"ו:ל\"ט). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לַחְשֹׁב לַעֲשׂוֹת עֲבֵרָה וְעַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע וְחֵטְא. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ\"ד:ח') מְחַשֵּׁב לְהָרֵעַ. וְשֶׁלֹּא לְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי הַמִּינִין. פֶּן יִכָּשֵׁל וְיִמָּשֵׁךְ אַחֲרֵיהֶם. וַאֲשֶׁר יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ כִּי הש\"י בּוֹחֵן לֵב וְחוֹקֵר כְּלָיוֹת. אֵיךְ יָעִיז פָּנָיו לְטַמֵּא לִבּוֹ וּדְבַר בְּלִיַּעַל יָצוּק בּוֹ. וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כ\"ד:ט') זִמַּת אִוֶּלֶת חַטָּאת. עוֹד אָמַר (משלי ו':ט\"ז-י\"ח) שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה' וְשֶׁבַע תּוֹעֲבוֹת נַפְשׁוֹ לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן.",
+            "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא (שמות כ\"ג:א'). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרַע. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַתַּרְגּוּם לָא תְקַבֵּל שֵׁמַע דִּשְׁקָר.",
+            "לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ (שמות כ':י\"ד). וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ (דברים ח). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לְהִתְעוֹלֵל עֲלִילוֹת בְּרֶשַׁע לָקַחַת שָׂדֶה וְכֶרֶם וְכָל אֲשֶׁר לְרֵעֵנוּ. גַּם כִּי נִתֵּן מִכְרָם. וְהֻזְהַרְנוּ עַל מַחְשֶׁבֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה שֶׁלֹּא נַסְכִּים בְּמַחְשַׁבְתֵּנוּ לַעֲשׂוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תַחְמֹד. וְאִם יִכְסֹף אָדָם שֶׁיִּמְכֹּר לוֹ חֲבֵרוֹ שָׂדֶה אוֹ כֶּרֶם אוֹ אֶחָד מֵחֲפָצָיו לֹא יִשָּׂא אֶת נַפְשׁוֹ לְמָכְרוֹ. וְאִם יִפְצַר בּוֹ בְּרוֹב דִּבְרֵי תַּחֲנוּנִים יֵבוֹשׁ לְהָשִׁיב פָּנָיו אָסוּר לִפְצֹר בּוֹ. כִּי זֶה כְּמוֹ הֶכְרֵחַ וְאֹנֶס. וְהַחוֹמֵד לָקַחַת כָּל חֵפֶץ וְהוּא אִישׁ נִכְבָּד, שֶׁאִם יִשְׁאַל שְׁאֵלָה אוֹר פָּנָיו לֹא יַפִּילוּן. אָסוּר לִשְׁאוֹל מֵעִם רֵעֵהוּ מִקָּח אוֹ מַתַּת, בִּלְתִּי אִם יֵדַע כִּי נָתֹן יִתֵּן לוֹ בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה. וְלֹא יֵרַע לְבָבוֹ בְּתִתּוֹ לוֹ.",
+            "מִן הָאַזְהָרוֹת הַתְּלוּיוֹת (בלב) [בַּלָּשׁוֹן]. כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר (דברים כ\"ג:ט\"ו). אָמְרוּ זַ\"ל כִּי בִּכְלַל הָאַזְהָרָה הַזֹּאת. כִּי בַּהֲגוֹתֵנוּ בְּתוֹרַת הש\"י. וּבְדַבְּרֵנוּ בַּתְּפִלָּה לְפָנָיו. יִהְיֶה מַחֲנֵנוּ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בָּנוּ עֶרְוַת דָּבָר. לָכֵן נִצְטַוִּינוּ בָּזֶה לְהַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם בִּקְדֻשָּׁה. וְלַעֲסֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה וּתְפִלָּה בִּקְדֻשָּׁה. וְשֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם וְדִבְרֵי תוֹרָה אִם הוּא עָרֹם. אוֹ אִם יֵשׁ שָׁם אָדָם עָרֹם כְּנֶגְדּוֹ. וְכֵן הֻזְהַרְנוּ שֶׁיִּהְיֶה הַמָּקוֹם נָקִי. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ\"ג:י\"ד) וְחָפַרְתָּ בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ. וכ\"ש כִּי הוּא מֻזְהָר שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם אִם אֵין יָדָיו נְקִיּוֹת. וְאִם נָגְעוּ יָדָיו בְּדָבָר הַנִּמְאָס עָלָיו יִרְחָצֵם. וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים כ\"ו:ו') אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפַּי. וּבְלֶכְתּוֹ בַּדֶּרֶךְ וְהוּא מִסְתַּפֵּק אִם הַדֶּרֶךְ נָקִי אַל יִזְכֹּר שֵׁם שָׁמַיִם. וְאַל יְדַבֵּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה. וְאִם יֵשׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נָקִי לְאַחֲרָיו כְּגוֹן צוֹאָה אוֹ נְבֵלָה אוֹ מֵי מִשְׁרָה. צָרִיךְ שֶׁיַּרְחִיק ד' אַמּוֹת מִמָּקוֹם שֶׁכָּלָה הָרֵיחַ וּלְפָנָיו כִּמְלֹא עֵינָיו. וְהַזְּהִירוּת בָּזֶה מִדַּרְכֵי יִרְאַת שָׁמַיִם. שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג':ט\"ז) לְיִרְאֵי ה' וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר ט\"ו:ל\"א) כִּי דְבַר ה' בָּזָה זֶה הַמְדַבֵּר דִבְרֵי תוֹרָה בַּמְּבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קהלת רבה א׳:ז׳) יָהֵיב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין מִפְּנֵי כִּי הַחֲכָמִים מְכַבְּדִים אֶת הַתּוֹרָה וְעוֹסְקִים בָּהּ בִּקְדֻשָּׁה. וְאִלּוּ נִתְּנָה לַטִּפְּשִׁים הָיוּ מְדַבְּרִים בְּדִבְרֵי תוֹרָה בַּמְּבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת.",
+            "וְיֵשׁ בָּאַזְהָרוֹת הַתְּלוּיוֹת בַּלָּשׁוֹן [שֶׁלּוֹקִין] עֲלֵיהֶן. כִּי כֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הָאַזְהָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה אֵין לוֹקִין עָלָיו חוּץ מִנִּשְׁבָּע וּמְקַלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם. וְהַשְּׁבוּעָה לַשָּׁוְא אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ מִיתַת בֵּית דִּין. עָנְשָׁהּ חָמוּר בִּידֵי שָׁמַיִם יוֹתֵר מֵהַרְבֵּה עֲבֵרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מִיתוֹת בֵּית דִּין, כִּי הַנִּשְׁבָּע לַשֶּׁקֶר מְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י\"ט:י\"ב) וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ. וְחִלּוּל הַשֵּׁם עָנְשׁוֹ לְמַעְלָה מִכָּל הָעֲבֵרוֹת. וְלֹא נִכְתַּב כֵּן עַל אַחַת מִן הָעֲבֵרוֹת אֶלָּא עַל הַשְּׁבוּעָה לַשֶּׁקֶר וְעַל ע\"ז שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ':ג') כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי. וְנֶאֱמַר בְּאַזְהָרוֹת ע\"ז (שמות כ':ה') לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – כִּי לֹא יִסְלַח עֲוֹן ע\"ז עַל דֶּרֶךְ סְלִיחָתוֹ לִשְׁאָר עֲבֵרוֹת. כָּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (ירמיהו ה':ז') אֵי לָזֹאת אֶסְלַח לָךְ בָּנַיִךְ עֲזָבוּנִי וַיִּשָּׁבְעוּ בְּלֹא אֱלֹהִים. וְכֵן כָּתוּב בְּאַזְהָרוֹת הַשְּׁבוּעָה לַשֶּׁקֶר (שמות כ':ז') כִּי לֹא יְנַקֶּה ה' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא. וְנִכְתְּבָה אַזְהָרַת הַשְּׁבוּעָה לַשֶּׁקֶר אַחַר אַזְהָרַת עֲבוֹדָה זָרָה. יַעַן וּבְיַעַן כִּי הַשְּׁבוּעָה לַשֶּׁקֶר נִמְצָא בִּכְנָפֶיהָ עֲוֹן חִלּוּל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעִנְיָן מָה שֶׁכָּתוּב (משלי ל':ח') רֵאשׁ (כן כתיב מלא באל\"ף וענינו העניות) וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי וְגוֹ' פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי ה' וּפֶן אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי וְתָפַשְׂתִּי שֵׁם אֱלֹהָי. הַשְּׁנִיָּה קָשָׁה מִן הָרִאשׁוֹנָה. שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כ':ל\"ט) וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ וְאַחַר אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ עוֹד. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – כִּי עֲוֹן הַנִּשְׁבָּע לַשֶּׁקֶר בב\"ד חָמוּר מֵעֹנֶשׁ הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה בַּסֵּתֶר מִפְּנֵי חִלּוּל הַשֵּׁם. וְאָמְרוּ זַ\"ל עַל כָּל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְכָאן מִמֶּנּוּ וּמִכָּל הָעוֹלָם. וְאִם חִיְּבוּ בֵּית דִּין אֶת הָאָדָם לְהִשָּׁבַע שְׁבוּעָה וְהוּא יוֹדֵעַ אֲשֶׁר פִּיו דִּבֵּר שָׁוְא. אָסוּר לְקַבֵּל עָלָיו הַשְּׁבוּעָה לֵאמֹר אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ לְמַעַן הַפְחִיד אֶת חֲבֵרוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בִּלְבָבוֹ לְהִשָּׁבַע שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ':ז') לֹא תִשָּׂא. וְיֵשׁ בִּכְלַל מִשְׁמָעוֹ לֹא תְּקַבֵּל לְהִשָּׁבַע לַשָּׁוְא. וְכֵן אָמְרוּ זַ\"ל בִּמְכִילְתִּין. וְתַרְגּוּם (שמות כ\"ג:א') לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא לָא תְקַבֵּל. וְאָסוּר לְהִשָּׁבַע חִנָּם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נִשְׁבָּע עַל הָאֱמֶת. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ':ז') לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא וְתַרְגּוּמוֹ לְמַגָּנָא. וְכֵן הַמְּסַבֵּב לְהַשְׁבִּיעַ אֶת חֲבֵרוֹ חִנָּם גָּדוֹל עֲוֹנוֹ. כְּגוֹן שֶׁהָיָה חֲבֵרוֹ חַיָּב לוֹ מָנֶה וְיַכְפִּיל עַל תְּבִיעָתוֹ לְמַעַן יֵצֵא קַו הַדִּין עַל הוֹדָאָתוֹ לְמִקְצָת לְהִשָּׁבַע שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה. אוֹ שֶׁתּוֹבֵעַ אֶת חֲבֵרוֹ עַל חִנָּם אֲשֶׁר לֹא יָדַע יִשְׁאָלֵהוּ וּמַשְׁבִּיעוֹ שְׁבוּעַת הֶסֵּת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי זֶה הָאִישׁ נִקְרָא גַּנָּב שֶׁגּוֹנֵב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת. וְעָלָיו נֶאֱמַר (זכריה ה':ד') הוֹצֵאתִיהָ נְאֻם ה' צְבָאוֹת וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב וְאֶל בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְלָנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְכִלַּתּוּ וְאֶת עֵצָיו וְאֶת אֲבָנָיו. וּמִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאִם יִשָּׁבַע יַחְשְׁדוּהוּ בְּנֵי אָדָם עַל שְׁבוּעָתוֹ. יֵשׁ לוֹ לְהִמָּנַע וְלַחְשֹׂךְ נַפְשׁוֹ מִן הַשְּׁבוּעָה לִכְבוֹד שָׁמַיִם. גַּם כִּי הָאֱמֶת אִתּוֹ.",
+            "אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר (שמות כ\"ב:כ\"ז). לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ (ויקרא י\"ט:י\"ד). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא יְקַלֵּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל בַּשֵּׁם וְלֹא בְּאֶחָד מִכָּל הַכִּנּוּיִים. וּמָה שֶׁהֻזְכַּר בַּתּוֹרָה אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא וְחֵרֵשׁ. כִּי בָּא לְהַזְהִיר שֶׁלֹּא לְקַלֵּל הַשּׁוֹפֵט כַּאֲשֶׁר יַרְשִׁיעֵהוּ בַּדִּין. וְלֹא אֶת הַנָּשִׂיא כַּאֲשֶׁר יַעֲנֹשׁ אֹתוֹ לְשַׁלְּחוֹ בְּיַד פִּשְׁעוֹ. וְהֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר הַחֵרֵשׁ. פֶּן תֹּאמַר אֵין עֹנֶשׁ בְּקִלְלָתוֹ. אַחֲרֵי אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ שׁוֹמֵעַ וְלֹא יַשִּׂיגֵהוּ צַעַר עַל קִלְלָתוֹ. וּבְסוֹף פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים נִכְתַּב אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל. לֵאמֹר שֶׁלֹּא תְּקַלֵּל הַשּׁוֹפֵט אֶת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה. אֲבָל הַשּׁוֹפֵט אֲשֶׁר לֹא כַּדָּת אוֹתוֹ תְּקַלֵּל. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַמְּקַלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ אוֹ אֶת עַצְמוֹ בַּשֵּׁם לוֹקֶה וְעָנְשׁוֹ בִּידֵי שָׁמַיִם רַב מְאוֹד. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ\"ח:נ\"ח-נ\"ט) אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת [וגו'] לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ. וְהִפְלָא ה' אֶת מַכֹּתְךָ. וְגוֹ'. וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עִנְיַן הַפָּסוּק הַזֶּה עַל מִי שֶׁמְּקַלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ אוֹ אֶת עַצְמוֹ בַּשֵּׁם.",
+            "וְאָסוּר לְאָדָם שֶׁיֹּאמַר, כֵּן יוֹשִׁיעֵהוּ הַשֵּׁם כַּאֲשֶׁר הַדָּבָר הַזֶּה דְּבַר אֱמֶת, וְהִנֵּה הוּא כָּזָב. כִּי הִנֵּה קִלֵּל אֶת עַצְמוֹ בַּשֵּׁם שֶׁמִּכְּלַל הֵן אַתָּה שׁוֹמֵעַ לָאו.",
+            "יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ וְגוֹ' וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (ויקרא י':ט') וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַשּׁוֹתֶה רְבִיעִית יַיִן שֶׁאֵינוֹ מָזוּג בְּמַיִם אַל יוֹרֶה. וְאִם שָׁתָה יוֹתֵר מֵרְבִיעִית אַף עַל פִּי שֶׁמְּזָגוֹ אַל יוֹרֶה.",
+            "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ (ויקרא כ\"ה:י\"ז). בְּאוֹנָאַת דְּבָרִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר כַּאֲשֶׁר שֶׁהִקְדַּמְנוּ לְמַעְלָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ הָיָה בַּעַל תְּשׁוּבָה לֹא יֹאמַר לוֹ זְכֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים, הָיָה בֶּן גֵּרִים לֹא יֹאמַר לוֹ זְכֹר מַעֲשֵׂי אֲבוֹתֶיךָ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ\"ב:כ') וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ. לֹא תוֹנֶה בִּדְבָרִים. וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ בְּמָמוֹן. וּבְכַמָּה מְקוֹמוֹת הִזְהִירָה הַתּוֹרָה עַל אוֹנָאַת הַגֵּר מִפְּנֵי אֲשֶׁר שָׁכַח עַמּוֹ וּבֵית אָבִיו וּבָא לַחֲסוֹת תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (רות ב':י\"א) וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ וַתֵּלְכִי אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ. וְנֶאֱמַר (רות ב':י\"ב) וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו. מָשָׁל לִצְבִי שֶׁבָּא לָעֵדֶר וְשָׁם יִרְבַּץ עִם הַצֹּאן יִרְעֶה. וְחָמַל עָלָיו בַּעַל הָעֵדֶר. כִּי עָזַב כַּר נִרְחָב וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר.",
+            "לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת (שמות כ\"ג:ב') הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לְחַזֵּק יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה בִּדְבָרִים. וְשֶׁלֹּא לְהִתְחַבֵּר אֶל הַמַּסְכִּימִים אֶל הָעָוֶל. וְכָעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ח':י\"ב) לֹא תֹאמְרוּן קֶשֶׁר לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר הָעָם הַזֶּה קָשֶׁר.",
+            "וְאָסוּר לְהִתְחַבֵּר אֶל הָרָשָׁע בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם. שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב כ':ל\"ז) בְּהִתְחַבֶּרְךָ עִם אֲחַזְיָהוּ פָּרַץ ה' אֶת מַעֲשֶׂיךָ. וְנֶאֱמַר (משלי ג':ל\"א) אַל תְּקַנֵּא בְּאִישׁ חָמָס וְאַל תִּבְחַר בְּכָל דְּרָכָיו וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּאָבוֹת שֶׁל רַבִּי נָתָן אַל תְּהִי חָבֵר לְרָשָׁע אֲפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה. וְרַבּוּ דַּרְכֵי מָוֶת הַנִּמְצָאִים בְּחֶבְרַת הָרְשָׁעִים. וּכְבָר גִּלִּינוּ עַל הֶעָוֹן הַזֶּה וְכֹבֶד עָנְשׁוֹ.",
+            "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל (ויקרא י\"ט:י\"ד). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לְהוֹרוֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לֹא כַּדָּת וְשֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין. וְנִמְהֲרֵי לֵב לְהָבִין וּלְהוֹרוֹת לֹא יַצִּילוּ אֶת נַפְשָׁם מִתֵּת מִכְשׁוֹל לִפְנֵי עִוֵּר וְחַטָּאתָם כָּבְדָה מְאוֹד. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים פ\"ב:ה') לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ יִמּוֹטוּ כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ. וְעוֹד אָמְרוּ הֱוֵי זָהִיר בַּתַּלְמוּד שֶׁשִּׁגְגַת תַּלְמוּד עוֹלָה זָדוֹן. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה כב.) כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה זֶה תַּלְמִיד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְהוֹרָאָה וּמוֹרֶה. וַעֲצוּמִים כָּל הֲרוּגֶיהָ זֶה תַּלְמִיד שֶׁהִגִּיעַ לְהוֹרָאָה וְאֵינוֹ מוֹרֶה.",
+            "עוֹד הֻזְהַרְנוּ מִן הַמִּקְרָא הַזֶּה. לְהַשִּׂיא עֵצָה הוֹגֶנֶת לַאֲשֶׁר יִוָּעֵץ עִמָּנוּ. וְלֹא לְהַכְשִׁילוֹ בְּעֵצָה נִבְעָרָה. וְלֹא יְיַעֵץ אֶת חֲבֵרוֹ לְפִי דַּרְכּוֹ.",
+            "וְחַיָּב אָדָם לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת לְהַעֲלוֹת עֵצוֹת הֲגוּנוֹת וּמְתֻקָּנוֹת לַחֲבֵרוֹ. וְזֶה אֶחָד מֵעִקְּרֵי דַּרְכֵי גְּמִילוּת חֲסָדִים. שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ\"ז:ט') שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב וּמֶתֶק רֵעֵהוּ מֵעֲצַת נָפֶשׁ.",
+            "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךָ (ויקרא י\"ט:ט\"ז). אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי בִּכְלַל הָאַזְהָרָה הַזֹּאת שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא שֵׁם רַע עַל אִישׁ מִבְּנֵי עַמֵּנוּ. וְעָנְשׁוֹ חָמוּר בִּידֵי שָׁמַיִם. כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר בְּמַדְרֵגַת חַיָּבֵי מִיתָה. עוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךָ אַזְהָרָה לַדַּיָּן שֶׁלֹּא יְהֵא רַךְ לָזֶה וְקָשֶׁה לָזֶה.",
+            "וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ (שמות כ\"ג:י\"ג). לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ שְׁמֹר לִי אֵצֶל עֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִית.",
+            "לֹא תְחָנֵּם (דברים ז':ב'). פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ\"ל לֹא תִּתֵּן לָהֶם חֵן, שֶׁאָסוּר לְאָדָם שֶׁיֹּאמַר: כַּמָּה נָאֶה גּוֹי זֶה. עוֹד פֵּרְשׁוּ, שֶׁלֹּא לָתֵת לָהֶם מַתְּנַת חִנָּם.",
+            "וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ (במדבר י\"ז:ה'). אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קי.) כָּל הַמַּחְזִיק בְּמַחְלֹקֶת עוֹבֵר בְּלָאו שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ. וּמֻתָּר לְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל בַּעֲלֵי הַמַּחְלֹקֶת. שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א א':כ\"ו) וְלִי אֲנִי עַבְדֶּךָ וּלְצָדֹק הַכֹּהֵן וְגוֹ' לֹא קָרָא.",
+            "מִי שֶׁאֵינוֹ מַחֲזִיק בְּמַחְלֹקֶת עַל הַמִּתְיַצְּבִים עַל דֶּרֶךְ לֹא טוֹב וּמוֹשְׁכֵי הֶעָוֹן. הֲרֵי הוּא נֶעֱנָשׁ מִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם. וְעוֹבֵר בְּלָאו שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י\"ט:י\"ז) וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. וְנֶאֱמַר (הושע י':ט') מִימֵי הַגִּבְעָה חָטָאתָ יִשְׂרָאֵל שָׁם עָמָדוּ לֹא תַשִּׂיגֵם בַּגִּבְעָה מִלְחָמָה עַל בְּנֵי עַוְלָה. פֵּרוּשׁוֹ – אִם שָׁם עָמְדוּ הַדּוֹר הַזֶּה לֹא הִשִּׂיגָה אוֹתָם בַּגִּבְעָה מִלְחָמָה לְבַעֵר הָרָע כַּאֲשֶׁר הִשִּׂיגָה מִלְחָמָה לִבְנֵי הַדּוֹר הַהוּא. שָׁם עָמְדוּ כְּמוֹ אִם שָׁם עָמְדוּ. וְכֵן וְעָזַב אֶת אָבִיו וְאִם עָזַב. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – מִמִּין חֵטְא גִּבְעָה הָיָה חַטָּאתָם. אָכֵן הֵם הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה כִּי נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל נַפְשָׁם לְבַעֵר הָרַע. וְנֶאֱמַר (שופטים ה':כ\"ג) אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ ה' אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ה' בַּגִּבּוֹרִים. וְנֶאֱמַר (דברים א':י\"ז) לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ. וְכָל מִי שֶׁהוּא לשי\"ת יִמְסֹר נַפְשׁוֹ עַל קְדֻשַּׁת ה'. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ל\"ב:כ\"ו) מִי לַה' אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי. וְנֶאֱמַר (במדבר כ\"ה:ז') וַיַּרְא פִּינְחָס וְגוֹ' וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. וְחוֹבָה עַל כָּל יָרֵא. אַף כִּי אוֹהֵב טְהָר לֵב, לְהָעִיר קִנְאָה כִּי יִרְאֶה וְהִנֵּה יַד שָׂרִים וּסְגָנִים בַּמַּעַל. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: כָּל פִּרְצָה שֶׁאֵינָהּ מִן הַגְּדוֹלִים אֵינָהּ פִּרְצָה, שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא ט':ב') וְיַד הַשָּׂרִים וְהַסְּגָנִים הָיְתָה בַּמַּעַל הַזֶּה רִאשׁוֹנָה.",
+            "וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ (ויקרא כ\"ה:מ\"ו). לֹא יִשְׁתַּעְבֵּד אָדָם בַּחֲבֵרָיו. וְאִם אֵימָתוֹ עֲלֵיהֶם אוֹ שֶׁהֵם בּוֹשִׁים לְהָחֵל דְּבָרוֹ. לֹא יְצַוֶּה אוֹתָם לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה. אֶלָּא לִרְצוֹנָם וְתוֹעַלְתָּם. וַאֲפִלּוּ לְהָחֵם צַפַּחַת מַיִם אוֹ לָצֵאת בִּשְׁלִיחוּת אֶל רְחוֹב הָעִיר לִקְנוֹת עַד כִּכַּר לֶחֶם. אֲבָל אָדָם שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג כַּשּׁוּרָה מֻתָּר לְצַוּוֹתוֹ לְכָל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ.",
+            "לֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי (ויקרא כ\"ב:ל\"ב). זֶה מֵחַיָּבֵי כָּרֵתוֹת כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר. וְדַע כִּי הַהֶפְסֵד וְהָאֲבַדּוֹן הַמָּצוּי בְּנַפְשׁוֹת הֲמוֹן הָעָם. הֲלֹא הוּא עַל שְׂפַת לָשׁוֹן. כִּי הֵם מַזְכִּירִים שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה. וְגַם מַזְכִּירִים מִבְּלִי מוֹרָא. וְעַל עִנְיָן זֶה פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מָה שֶׁכָּתוּב (ישעיה א':ג') יִשְׂרָאֵל לֹא יָדָע. גַּם אֵינָם מְדַקְדְּקִים בִּנְקִיּוּת הַמָּקוֹם וְנִקְיוֹן כַּפַּיִם. וְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ מְנַדִּים וּמְשַׁמְּתִים הַמּוֹצִיא שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה, וְהָיוּ חוֹשְׁדִים אוֹתוֹ עַל הַשְּׁבוּעָה, וְאָמְרוּ הַשּׁוֹמֵעַ מֵחֲבֵרוֹ שֶׁמַּזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה, צָרִיךְ לְנַדּוֹתוֹ. וְאִם לֹא נִדָּהוּ, הוּא עַצְמוֹ יְהֵא בְּנִדּוּי.",
+            "וְעַל דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם שֶׁאֵינָם נִזְהָרִים בִּלְשׁוֹנָם בִּכְבוֹד ת\"ח בֵּין בִּפְנֵיהֶם בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵיהֶם. נַעֲשִׂים אֶפִּיקוֹרְסִים שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְכֵן אֲבַדּוֹן אַרְבַּע כִּתּוֹת הֲלֹא הוּא בְּחַטַּאת פִּימוֹ דְּבַר שְׂפָתֵימוֹ. הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בַּשַּׁעַר הַזֶּה. עַל כֵּן כָּתוּב (משלי י\"ח:כ\"א) מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן.",
+            "וְהִתְבּוֹנֵן וּרְאֵה עֲוֹן הַלָּשׁוֹן וְכֹבֶד פִּשְׁעוֹ. כִּי הַמְּקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ עָנְשׁוֹ חָמוּר מִן הַמַּכֶּה. כִּי מִשְׁפַּט הַמְקַלֵּל בִּסְקִילָה שֶׁהִיא הַחֲמוּרָה בְּמִיתוֹת בֵּית דִּין. וְהַמַּכֶּה מִשְׁפָּטוֹ בְּחֶנֶק.",
+            "וְגַם רַבִּים נוֹקָשִׁים וְנִלְכָּדִים. בְּחַלְּלָם הַחוּשִׁים הַנִּכְבָּדִים. חוּשׁ הָרְאוּת. וְחוּשׁ הַשֵּׁמַע. וְנֶאֱמַר עַל חוּשׁ הָרְאוּת (במדבר ט\"ו:ל\"ט) וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם. הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל אָדָם בְּאֵשֶׁת אִישׁ וּבִשְׁאָר עֲרָיוֹת פֶּן יִוָּקֵשׁ בָּם.",
+            "וּמִן הָעֲבֵרוֹת הַתְּלוּיוֹת בְּחוּשׁ הָרְאוּת. רוּם עֵינַיִם. כִּי הוּא מְעוֹלָל (פי' לשון עילה וסיבה ור\"ל שהגאוה היא סיבה לרום העינים) מִן הַגַּאֲוָה שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ק\"א:ה') גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אֹתוֹ לֹא אוּכָל.",
+            "וּמִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ עַל חוּשׁ הַשֵּׁמַע. אַל יַשְׁמִיעַ אָדָם לְאָזְנָיו דְּבָרִים בְּטֵלִים שֶׁהֵם נִכְוִים תְּחִלָּה לָאֵיבָרִים. וְעַל הַמַּאֲזִין לְכָל פֶּה דּוֹבֵר נְבָלָה נֶאֱמַר (משלי כ\"ב:י\"ד) שׁוּחָה עֲמֻקָּה פִּי זָרוֹת. יָשִׁיתוּ לֵב לְכָל אֵלֶּה יִרְאֵי אֱלֹהִים וּבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה. לְהַצִּיל אֶת נַפְשָׁם מִיַּד לֶהָבָה. וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ לְךָ דְּבָרִים נִכְבָּדִים בְּעִנְיָן זֶה בְּשַׁעֲרֵי גִּדְרֵי הַזְּהִירוּת.",
+            "מִן הָאַזְהָרוֹת הַתְּלוּיוֹת בִּקְפִיצַת יָד וְהַמּוֹנֵעַ מִן הַמַּעֲשֶׂה: לֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְגוֹ' הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ (דברים ט\"ו:ז'-ט'). לָמַדְנוּ מִזֶּה כִּי הַנִּמְנָע מֵהַלְווֹת לֶעָנִי עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין שֶׁהֵם הִשָּׁמֶר פֶּן. וְאִם לְעֵת אֲשֶׁר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע הֻזְהַרְנוּ שֶׁלֹּא נֶחְדַּל מִלְּהַלְווֹת מִיִּרְאַת דְּבַר הַשְּׁמִטָּה. אַף כִּי בִּזְמַן שֶׁלֹּא יַפְסִיד חוֹבוֹ. כִּי יִגְדַּל חֵטְא הַקּוֹפֵץ יָדוֹ מִלְּהַלְווֹת. וְעַל גֹּדֶל הֶעָוֹן קָרָא הַכָּתוּב מַחְשֶׁבֶת צַר הָעַיִן מִלְּהַלְווֹת דְּבַר בְּלִיַּעַל. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַמַּעֲלִים עֵינָיו מִן הַצְּדָקָה כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. כְּתִיב כָּאן פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל. וְשָׁם כָּתוּב (שם י\"ג:י\"ד) יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי נִקְרָא צַר הָעַיִן בְּלִיַּעַל. וְכֵן כָּתוּב (שמואל א כ\"ה:כ\"ה) אֶל אִישׁ הַבְּלִיַּעַל הַזֶּה עַל נָבָל עַל שֶׁהָיָה צַר עַיִן שֶׁאָמַר לְעַבְדֵי דָּוִד (שמואל א כ\"ה:י\"א) וְלָקַחְתִּי אֶת לַחְמִי וְאֶת מֵימַי וְאֵת טִבְחָתִי וְגוֹ'. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת סג.) גָּדוֹל הַמַּלְוֶה לֶעָנִי יוֹתֵר מִן הָעוֹשֶׂה צְדָקָה.",
+            "לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ (ויקרא י\"ט:י\"ג) וְאָמַר דָּוִד עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהלים ל\"ז:כ\"א) לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם. (ויקרא י\"ט:י\"ג) לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר. (דברים כ\"ד:ט\"ו) בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (ב\"מ קי:), שְׂכִיר יוֹם גּוֹבֶה כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה, שְׂכִיר לַיְלָה גּוֹבֶה כָּל הַלַּיְלָה וְכָל הַיּוֹם, אֶחָד שְׂכַר הַבְּהֵמָה וְאֶחָד שְׂכַר הָאָדָם וְאֶחָד שְׂכַר הַכֵּלִים עוֹבֵר עֲלֵיהֶן עַל בַּל תָּלִין. קַבְּלָנוּת עוֹבֵר עָלָיו עַל בַּל תָּלִין.",
+            "לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ (דברים כ\"א:כ\"ג). הַמֵּלִין אֶת מֵתוֹ עוֹבֵר בְּלָאו. זוּלָתִי אִם הֱלִינוֹ לִכְבוֹדוֹ.",
+            "לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם (שם כב). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לְהִתְרַשֵּׁל מֵהַצָּלַת מָמוֹן חֲבֵרֵינוּ בֵּין מִטַּלְטְלִין בֵּין קַרְקָעוֹת כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם) וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ לְרַבּוֹת אֲבֵדַת קַרְקָעוֹת. כְּגוֹן אִם הָיוּ מַיִם שׁוֹטְפִים וּבָאִים שָׁם חַיָּב לִגְדֹּר בִּפְנֵיהֶם. אַף כִּי הֻזְהַרְנוּ לְהִשְׁתַּדֵּל בְּהַצָּלַת חֲבֵרֵנוּ וְלָשִׁית עֵצוֹת לְעֶזְרָתָם בְּעֵת צָרָתָם. וְכֵן כָּתוּב (ויקרא י\"ט:ט\"ז) לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ. וְאָמַר שְׁלֹמֹה (משלי כ\"ד:י') הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶךָ. פֵּרוּשׁוֹ – אִם יֵשׁ לְךָ כֹּחַ לְהַצִּיל בְּעֵצָה אוֹ בְּהִשְׁתַּדְּלוּת וְאַתָּה מַרְאֶה אֶת נַפְשְׁךָ שֶׁאֵין בְּךָ יְכֹלֶת. יִקְצַר כֹּחֲךָ. מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. וְנֶאֱמַר אַחֲרָיו (משלי כ\"ד:י\"ב) כִּי תֹאמַר הֵן לֹא יָדַעְנוּ זֶה הֲלֹא תֹכֵן לִבּוֹת הוּא יָבִין וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ הוּא יֵדָע וְהֵשִׁיב לְאָדָם כְּפָעֳלוֹ. הִנֵּה הַמְּנִיעָה מִן הַהַצָּלָה וְשִׁית עֵצוֹת עַל הָעֵזֶר הקב\"ה יַחְשְׁבֶהָ לוֹ כְּפָעֳלוֹ.",
+            "וְטוֹב וְנָכוֹן מְאוֹד לִהְיוֹת בְּכָל עִיר וָעִיר מִתְנַדְּבִים בָּעָם מִן הַמַּשְׂכִּילִים לִהְיוֹת נְכוֹנִים וּמְזֻמָּנִים לְכָל דְּבַר הַצָּלָה. בִּהְיוֹת אִישׁ אוֹ אִשָּׁה מִיִּשְׂרָאֵל שְׁרוּיִם בְּצַעַר. וְהִנֵּה נִתְחַיַּבְנוּ לִטְרֹחַ בְּשׁוֹר אַחֵינוּ אוֹ שֵׂיוֹ הַנִּדָּחִים. לִהְיוֹת עִמָּנוּ עַד דְּרוֹשׁ אָחִינוּ אוֹתוֹ. עַתָּה מָה לַעֲשׂוֹת יְקָר וּגְדוֹלָה לְבַעֲלֵיהֶם. וְכֵן כָּתוּב (ישעיהו נ\"ח:ז') וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת.",
+            "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא (ויקרא י\"ט:י\"ז). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא נִשָּׂא חֵטְא בְּחֵטְא חֲבֵרֵנוּ בְּהִמָנְעֵנוּ מֵהוֹכִיחַ אוֹתָם. וְאִם אִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא. בְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת חֶטְאוֹ. כָּל הָעֵדָה יֵעָנְשׁוּ עָלָיו אִם לֹא יוֹכִיחוּהוּ בְּשֵׁבֶט מוּסָרָם. וְכֵן כָּתוּב (יהושע כ\"ב:כ') הֲלֹא עָכָן בֶּן זֶרַח מָעַל מַעַל בַּחֵרֶם וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל הָיָה קָצֶף וְהוּא אִישׁ אֶחָד לֹא גָוַע בַּעֲוֹנוֹ. וְנֶאֱמַר (דברים כ\"ט:כ\"ח) וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם. וַאֲפִילּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם אָמְרוּ (יונה א':ז') וְנֵדְעָה בְּשֶׁלְּמִי הָרָעָה הַזֹּאת. אַף כִּי יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה.",
+            "וּלְהִנָּצֵל מִן הָעֹנֶשׁ הַזֶּה. נָכוֹן הַדָּבָר לִבְחֹר אַנְשֵׁי אֱמֶת וְלַחֲזוֹת מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל. לְתִתָּם רָאשֵׁי הַשְׁגָּחָה עַל כָּל שׁוּק וּמִגְרַשׁ מִשְׁכְּנֹתָם, לְהַשְׁגִּיחַ עַל שְׁכֵנֵיהֶם וּלְהוֹכִיחָם עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע וּלְבַעֵר הָרַע.",
+            "כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַה' אֱלֹקֶיךָ לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ (דברים כ\"ג:כ\"ב). הִנֵּה יֵשׁ עֹנֶשׁ בְּאִחוּר הַנְּדָרִים וְהַצְּדָקוֹת אַף עַל פִּי שֶׁמְּשַׁלֵּם אוֹתָם אַחֲרֵי כֵן. וְאִם נָדַר אָדָם לָתֵת צְדָקָה לַעֲנִיִּים חַיָּב לְשַׁלֵּם אוֹתוֹ מִיָּד. וְאִם מִדֶּרֶךְ הַשִּׁכְחָה יֶאֱרַע לוֹ אִחוּר הַנְּדָרִים. אַף גַּם זֹאת עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ. כִּי אַחֲרֵי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהַשִּׁכְחָה מְצוּיָה בָּאָדָם. הָיָה לוֹ לִזְכֹּר נְדָרָיו וּלְהַעֲלוֹתָם עַל לִבּוֹ תָּמִיד לְבִלְתִּי יִשְׁכָּחֵם. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ':כ\"ה) מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קֹדֶשׁ וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר. עַל כֵּן עָנְשׁוֹ חָמוּר עַל פְּשִׁיעָתוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ה':ה') אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹקִים עַל קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ. פֵּרוּשׁוֹ – אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא וְגוֹ' לָמָּה תִּדּוֹר אִם אֵינְךָ זָהִיר בְּנִדְרְךָ וְתָבִיא עָלֶיךָ אָשָׁם. וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ לְבָאֵר הַמִּקְרָא הַזֶּה בְּשַׁעֲרֵי גִּדְרֵי הַזְּהִירוּת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּעֲוֹן נְדָרִים בָּנִים מֵתִים שֶׁנֶּאֱמַר וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ. עוֹד יִתְפָּרֵשׁ הַמִּקְרָא עַל עִנְיַן לָשׁוֹן הָרַע כִּי יֵעָנֵשׁ עַל הַפְּשִׁיעָה בּוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לְבַזּוֹת לַחֲבֵרוֹ. וְהִנֵּה נִצְטַוִּינוּ שֶׁלֹּא לִנְדֹּר נְדָרִים שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ\"ג:כ\"ג) וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ מִזֶּה שֶׁאִם תִּדֹּר יִהְיֶה בְּךָ חֵטְא. כִּי הַנֶּדֶר מִכְשׁוֹל לִפְנֵי הַנּוֹדֵר פֶּן יַחֵל דְּבָרוֹ אוֹ יְאַחֵר לְשַׁלֵּם. אֲבָל צַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן מִבִּלְתִּי שֶׁיִּדֹּר. זוּלָתִי כַּאֲשֶׁר יִקְרָא מִן הַמֵּצַר כִּי אָז יִדֹּר נֶדֶר. כָּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (בראשית כ\"ח:כ') וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר וְגוֹ'. וְכֵן בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל יִדְּרוּ נְדָרִים לְחַזֵּק יָדַיִם רָפוֹת.",
+            "<b>הַמַּדְרֵגָה הַחֲמִישִׁית – לָאו שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲשֶׂה:</b> אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לָאו שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲשֶׂה לוֹקִין עָלָיו. וְהַמַּלְקוּת אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מַלְקוּת תַּחַת מִיתָה עוֹמֶדֶת. וְאָמְרוּ מִי שֶׁלָּקָה וְשָׁנָה כּוֹנְסִין אוֹתוֹ לְכִפָּה. וְחוֹבָה עַל הַמּוֹכִיחִים לְחַפֵּשׂ דַּרְכֵי הָעָם. וְלַחְקֹר וְלָדַעַת בַּמֶּה יִכָּשְׁלוּ. וּלְהַזְהִירָם. כִּי יֵשׁ אַזְהָרוֹת רַבּוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהֵם שׁוֹמְרִים מִקְצָת הָאַזְהָרָה, מְבַטְּלִים הֵם מִקְצָתָם. כְּגוֹן אִסּוּר מְלָאכָה בְּשַׁבָּת שֶׁהֵם שׁוֹמְרִים שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ בָּרֹב. וְיֵשׁ מְלָאכוֹת שֶׁאֵין מִקְצָת הָעָם נִזְהָרִים בָּהֶם. לְפִי שֶׁאֵינָם יְדוּעִים אֶצְלָם וְתָלִין אִתָּם מְשׁוּגָתָם, תַּחַת אֲשֶׁר לֹא יָלִינוּ בְּקֶרֶב חֲכָמִים וְתוֹרָה לֹא יְבַקְשׁוּ מִפִּיהֶם. עַל כֵּן תּוֹרוֹת עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו כ\"ו:י') יֻחַן רָשָׁע בַּל לָמַד צֶדֶק. וְיֵשׁ פּוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָּם כִּי לֹא הֻרְגְּלוּ בִּנְעוּרֵיהֶם בֵּית אֲבִיהֶם לְהִזָּהֵר בָּהֶם וְנִחֲלוּ אָבוֹת וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקוֹל מוֹרִים. וְאֵלֶּה עוֹשִׂים בְּזָדוֹן.",
+            "וְכֵן כָּל הָעָם נִזְהָרִים מִדַּם הַנֶּפֶשׁ וּמִדַּם הַתַּמְצִית. וּמִקְצָתָם אֵינָם נִזְהָרִים בְּהֶכְשֵׁר הַמְּלִיחָה לְהוֹצִיא הַבָּשָׂר מִידֵי דָּמוֹ כַּמִּשְׁפָּט. וְכָהֵנָּה רַבּוֹת מְאוֹד מִבְּלִי דַּעַת וְאֵין תּוֹכַחַת. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ\"ט:י\"ח) בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם.",
+            "וְיֵשׁ אַזְהָרוֹת שֶׁאֵין מִקְצָת הֶהָמוֹן שׁוֹמְרִים עִקַּר הָאַזְהָרוֹת כְּמוֹ הַחַבָּלָה וְהַהַכָּאָה. שֶׁהַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ\"ה:ג') אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף פֶּן יֹסִיף. וְרַבִּים עוֹבְרִים עַל הַלָּאוִין הָאֵלֶּה בְּהַכָּאַת נְשׁוֹתֵיהֶם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַמֵּרִים יָד עַל חֲבֵרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכָּהוּ נִקְרָא רָשָׁע. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב':י\"ג) וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ. לָמָּה הִכִּיתָ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא תַכֶּה. וְאִיּוֹב אָמַר (איוב ל\"א:כ\"א) אִם הֲנִיפוֹתִי עַל יָתוֹם יָדִי. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רַב הוּנָא קָצַץ יַד הַמַּכֶּה, אָמַר (איוב ל\"ח:ט\"ו) וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר.",
+            "וְכֵן בְּהַשְׁחָתַת הַזָּקָן. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י\"ט:כ\"ז) וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ. וְהַחַטָּאִים מַנִּיחִים חוּט הַשֵּׂעָר. וְעִקְּרֵי פִּרְקֵי הַפֵּאוֹת לֹא נֵדַע מְקוֹמָם אַיֵּה, וְהִנָּם בָּנִים מַשְׁחִיתִים בְּעִקַּר הַפֵּאָה, וְהַקָּפַת פְּאַת הָרֹאשׁ אֲסוּרָה גַּם בְּמִסְפָּרַיִם כְּעֵין תַּעַר.",
+            "וְיֵשׁ אֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא נִשְׁמְרוּ בְּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז. כִּי יִתְפְּרוּ בֶּגֶד צֶמֶר בְּחוּט הַפִּשְׁתִּים. אוֹ יַעֲשׂוּ מִבֶּגֶד פִּשְׁתִּים שָׂפָה לְפִי בֶּגֶד הַצֶּמֶר.",
+            "אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ (ויקרא י\"ח:ו'). כָּל קֵרוּב בָּשָׂר אָסוּר כְּגוֹן הַנְּגִיעָה בִּידֵי אֵשֶׁת אִישׁ. וּפֵרוּשׁ – לְגַלּוֹת עֶרְוָה. כִּי הַקְּרִיבָה מְבִיאָה לִידֵי עֶרְוָה. וְכִי תֹּאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיפֹה נִמְצָא בַּכָּתוּב כִּי גָּדְרָה הַתּוֹרָה גָּדֵר כִּי תֹּאמַר אֲשֶׁר אָסְרָה מַגַּע יָד לְיָד לִהְיוֹת גָּדֵר לַעֲבֵרָה. נְשִׁיבְךָ דָּבָר. הִנֵּה בְּמִצְוַת הַנָּזִיר אֲשֶׁר עִקַּר נְזִירוּתוֹ פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק אוֹ יַתְעֵהוּ רוּחַ זְנוּנִים. אוֹסַרְתּוֹ הַתּוֹרָה מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן. וְכָל זֶה לְגֶדֶר הַרְחָקָה מִמִּשְׁתֶּה הַיַּיִן. וְכֵן אָמְרוּ זַ\"ל בַּמִּדְרָשׁ.",
+            "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל (שם יט). אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה לְבִלְתִּי הַכּוֹת אָדָם בְּנוֹ הַגָּדוֹל. פֶּן תִּהְיֶה לְפוּקָה וּלְמִכְשׁוֹל לַחֲטֹא בִּלְשׁוֹנוֹ וּלְהַקְלוֹת אָבִיו. וְכֵן הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לְזַמֵּן כָּל מִכְשׁוֹל עָוֹן לְיִשְׂרָאֵל וְגַם אֶל הַנָּכְרִי. שֶׁלֹּא יִתֵּן כּוֹס יַיִן לְנָזִיר וְאֵבֶר מִן הַחַי לִבְנֵי נֹחַ. גַּם לֹא יוֹשִׁיט אֵלָיו אֶת אֲשֶׁר אָסוּר לוֹ. וְלֹא יַכְשִׁילֵהוּ בְּאֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁהֻזְהֲרוּ בְּנֵי נֹחַ עֲלֵיהֶם.",
+            "לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן (דברים כ':י\"ט). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לִכְרוֹת כָּל עֵץ מַאֲכָל גַּם לִבְנוֹת בּוֹ מָצוֹר, כָּל זְמַן שֶׁיִּמְצָא מֵאִילָנֵי סְרָק דֵּי סִפּוּקוֹ. וְכֵן הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לְפַזֵּר מָמוֹן לָרִיק אֲפִלּוּ שָׁוֶה פְּרוּטָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ הַמְּקָרֵעַ עַל מֵתוֹ יוֹתֵר מִדַּי לוֹקֶה. וְכָל שֶׁכֵּן הַמְּשַׁבֵּר כֵּלִים בַּחֲמָתוֹ. כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה. הִשְׁחִית מָמוֹן. וְהִשְׁלִיט אֶת כַּעֲסוֹ לְהַעֲבִירוֹ עַל דִבְרֵי תוֹרָה. כִּי מֵעַתָּה יֵשׁ עִמּוֹ מִלְחָמָה מִיֵּצֶר הַכַּעַס לְהַעֲבִירוֹ עַל דָּתוֹ. כָּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (משלי כ\"ט:כ\"ב) וּבַעַל חֵמָה רַב פָּשַׁע. וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ לְךָ מָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אִם רָאִיתָ אָדָם שֶׁהוּא מְשַׁבֵּר כְּלִי בַּחֲמָתוֹ יִהְיֶה בְּעֵינֶיךָ כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁכָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרַע הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ, וּלְמָחָר אוֹמֵר לוֹ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לֹא יִשְׁפֹּךְ אָדָם מֵי בוֹרוֹ וַאֲחֵרִים צְרִיכִין לוֹ. אַף כִּי הֻזְהַרְנוּ שֶׁלֹּא לְהַשְׁחִית הַגּוּף בִּמְסִירָתוֹ לְסַכָּנוֹת. אוֹ בְּסִגּוּף הַגּוּף לְבַלְּעוֹ חִנָּם בְּתַעֲנִיּוֹת מִתּוֹךְ צַעֲרוֹ וְכַעֲסוֹ. וְלֹא לְהִתְאַבֵּל עַל מֵתוֹ [יותר מדאי]. אֲבָל הַמִּתְאוֹנֵן וְהַמִּתְאַבֵּל עַל עֲוֹנֹתָיו עָלָיו נֶאֱמַר (ישעיהו נ\"ז:י\"ח) דְּרָכָיו רָאִיתִי וְאֶרְפָּאֵהוּ וְאַנְחֵהוּ וַאֲשַׁלֵּם נִחֻמִים לוֹ וְלַאֲבֵלָיו. וְנֶאֱמַר (בראשית ט':ה') וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִיַּד נַפְשׁוֹתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ אֶת דִּמְכֶם.",
+            "שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל (ויקרא י\"ט:כ\"ג). הָעָרְלָה נוֹהֶגֶת בְּחוּצָה לָאָרֶץ וַאֲסוּרָה בַּהֲנָאָה. וְכָל אֲשֶׁר יֵאָסֵר בַּהֲנָאָה אָסוּר לְתִתּוֹ בְּמַתָּנָה לְגוֹי. וְעַל כֵּן הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְהַתִּיר לָתֵת נְבֵלָה לְנָכְרִי לְהוֹדִיעַ כִּי מֻתֶּרֶת הִיא בַּהֲנָאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י\"ד:כ\"א): לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה, לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ. וְהַנּוֹתֵן לְגוֹי עָרְלָה אוֹ חָמֵץ בַּפֶּסַח אוֹ בָּשָׂר שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בְּחָלָב – לוֹקֶה. וְכֵן אִם יִתֵּן מֵהֶן לִפְנֵי כֶּלֶב שֶׁמְּזוֹנוֹתָיו עָלָיו. וּמִצְוַת עָרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ לִשְׂרֹף אוֹתָם בָּאֵשׁ. וְאִם יֵשׁ לְגוֹי אִילַן עָרְלָה, אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לִלְקֹט מִמֶּנּוּ פֵּרוֹת לְצֹרֶךְ הַגּוֹי אֲפִלּוּ בְּחִנָּם, לְפִי שֶׁהוּא נֶהֱנֶה בָּזֶה שֶׁיַּחְזִיק לוֹ הַגּוֹי טוֹבָה, וְכֵן אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לְהַשְׁקוֹת לַגּוֹי מִיֵּינוֹ שֶׁל גּוֹי עַצְמוֹ בֵּין בְּשָׂכָר בֵּין בְּחִנָּם. וְכֶרֶם רְבָעִי אָסוּר בַּהֲנָאָה בְּלֹא פִּדְיוֹן, וְאֵין פּוֹדִים אוֹתוֹ עַד שֶׁיָּבוֹאוּ פֵּרוֹתָיו לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת. וְאֵימָתַי עוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, מִשֶּׁנִּגְמְרוּ פֵּרוֹתֵיהֶן, כָּעִנְיָן שֶׁשָּׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מֵאֵימָתַי הַפֵּרוֹת חַיָּבִים בְּמַעֲשֵׂר.",
+            "עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה (בראשית ל\"ב:ל\"ג). גִּיד הַנָּשֶׁה אָסוּר בַּהֲנָאָה. וְאָסוּר לְתִתּוֹ לְעַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִי. וְאָסוּר לִשְׁלֹחַ יָרֵךְ לְגוֹי וְגִיד הַנָּשֶׁה בְּתוֹכָהּ (וכן הביא הרא\"ש ר\"פ גיד הנשה בשמעתא דשולח אדם ירך לכנעני בשם רבינו המחבר. ולא קי\"ל כותיה בהא. אלא כדעת הרמב\"ם ושאר פוסקים דג\"ה מותר בהנאה ושולח ירך לכנעני וג\"ה בתוכו. ומבואר בטור ש\"ע י\"ד סימן ס\"ה).",
+            "לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ (ויקרא י\"ט:י\"א). אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ לֹא תִּגְנֹבוּ עַל מְנָת לְמֵקַט. שֶׁלֹּא יֹאמַר אֶגְנֹב כְּלִי פְּלוֹנִי כְּדֵי שֶׁיִּצְטַעֵר וְנָקוֹט בְּפָנָיו (מלשון ונקוטתם בפניכם יחזקאל לו) וְיִזָּהֵר בִּשְׁמִירַת כֵּלָיו וְאַחַר כָּךְ אַחֲזִירֶנּוּ לוֹ. וְכֵן אָסוּר לִטֹּל כְּלִי מִבֵּית חֲבֵרוֹ דֶּרֶךְ גְּנֵבָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ וּלְהַחֲזִירוֹ. וְלֹא יִגְנֹב אֶת שֶׁלּוֹ מֵאַחֲרֵי הַגַּנָּב שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כְּגַנָּב.",
+            "לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ (ויקרא י\"ט:כ\"ו). לֹא תְנַחֲשׁוּ כְּגוֹן אֵלּוּ הַמְנַחֲשִׁים בְּחֻלְדָּה וּבְעוֹפוֹת. פִּתּוֹ נָפְלָה מִפִּיו. צְבִי הִפְסִיקוֹ בַּדֶּרֶךְ. וְאָמַר אוֹת הוּא כִּי לֹא יַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ. וְסָר מִן הַדֶּרֶךְ בַּעֲבוּר זֶה. וְהַדּוֹמֶה לָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה. שֶׁלֹּא יֵלֵךְ לִקְרַאת נְחָשִׁים הֵן לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה הֵן לְהִמָּנַע מִן הַמַּעֲשֶׂה. לֹא תְעוֹנֵנוּ. לְשׁוֹן עוֹנוֹת וְשָׁעוֹת שֶׁאוֹמֵר יוֹם פְּלוֹנִי יָפֶה לְהַתְחִיל מְלָאכָה. שָׁעָה פְלוֹנִית קָשָׁה לָצֵאת. וְאֵין לִשְׁמֹעַ אֶל הוֹבְרֵי שָׁמַיִם. אֲבָל יִבְטַח לִבְּךָ בַּה' אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹקֵי הָאָרֶץ. עַל כֵּן כָּתוּב עַל הָעִנְיָן הַזֶּה (דברים י\"ח:י\"ג) תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ. לָמַדְנוּ מִזֶּה כִּי הַמְּעוֹנְנִים וְהַקּוֹסְמִים נֶעֱדָרִים בִּטָּחוֹן. וְהָעֲלִילוֹת הַנִּשְׁחָתוֹת הָהֵם מַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י\"ח:י\"ד) כִּי הַגּוֹיִים הָהֵם אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ.",
+            "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט (ויקרא י\"ט:ט\"ו). הֲרֵי הוּא אוֹמֵר אַחֲרֵי כֵן לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. וּמַהוּ מִשְׁפָּט הָאָמוּר בִּתְחִלַּת הַמִּקְרָא. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הוּא הַמִּדָּה וְהַמִּשְׁקָל וְהַמְּשׂוּרָה. מְלַמֵּד שֶׁהַמּוֹדֵד נִקְרָא דַיָּן. וְשֶׁאִם שִׁקֵּר בַּמִּדָּה הֲרֵי הוּא כִּמְקַלְקֵל אֶת הַדִּין וְקָרוּי עַוָּל וּמְשֻׁקָּץ וְחֵרֶם וְתוֹעֵבָה. וְגוֹרֵם לַחֲמִשָּׁה דְּבָרִים כִּמְעַוֵּת הַדִּין. מְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ. וּמְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם. וּמְסַלֵּק הַשְּׁכִינָה. וּמַפִּיל הָעָם בַּחֶרֶב. וּמַגְלֶה אוֹתָם מֵאַרְצָם. בַּמִּדָּה. זוֹ מִדַּת הָאָרֶץ. בַּמִּשְׁקָל כְּמַשְׁמָעוֹ. וּבַמְּשׂוּרָה הִיא מִדַּת הַלַּח וְהַיָּבֵשׁ. אַבְנֵי צֶדֶק הֵם הַמַּקְלוֹת שֶׁשּׁוֹקְלִים כְּנֶגְדָּם. אֵיפָה הִיא מִדַּת הַיָּבֵשׁ. הִין זוֹ מִדַּת הַלַּח. אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי וְגוֹ' אֲנִי הִבְחַנְתִּי בְּמִצְרַיִם בֵּין טִפָּה שֶׁל בְּכוֹר לְטִפָּה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל בְּכוֹר וַאֲנִי נֶאֱמָן לִפָּרַע מִמִּי שֶׁטּוֹמֵן מִשְׁקְלוֹתָיו בַּמֶּלַח כְּדֵי לְהַטְעוֹת הַבְּרִיּוֹת שֶׁאֵין מַכִּירִין בָּהֶן.",
+            "לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה (שמות כ\"ב:כ\"ד). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לְצַעֵר אֶת הַלֹּוֶה. וְלֹא יַעֲבֹר הַמַּלְוֶה לְפָנָיו וְיוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ מַה לִפְרֹעַ כִּי הוּא מַצִּיק לוֹ וּמְרַפֶּה אֶת רוּחוֹ בָּזֶה וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ דָּן אוֹתוֹ בִּשְׁנֵי דִּינִין שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ס\"ו:י\"ב) הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם. וְרָאוּי לַעֲטוֹת קִנְאָה לְהוֹכִיחַ הַמִּסְתּוֹלְלִים בְּעַמֵּנוּ בְּמִקְצָת מְקוֹמוֹת לֶאֱסֹר הַלֹּוֶה בְּזִיקִים, גַּם כִּי לֹא יִזְדַּמֵּן לוֹ לִפְרֹעַ.",
+            "לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ (שמות כ\"ב:כ\"ד). אַזְהָרָה לָעֵדִים. שֶׁהַמַּלְוֶה וְהַלֹּוֶה וְהָעֵדִים עוֹבְרִין בְּלֹא תַעֲשֶׂה. עַל כֵּן אָמַר לֹא תְשִׂימוּן לְשׁוֹן רַבִּים. אַחַר שֶׁאָמַר לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה. לְפִי שֶׁהוּא אַזְהָרָה לָעֵדִים.",
+            "כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ (ויקרא כ\"ב:כ\"א). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לְהַטִּיל מוּם בִּבְכוֹר אֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה.",
+            "לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו (דברים כ\"ב:י'). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לַחֲרֹשׁ וְשֶׁלֹּא לָדוּשׁ בִּשְׁנֵי מִינִים כְּשֶׁהֵם מְצֻמָּדִים בְּעוֹל אוֹ בְּחֶבֶל. וְהוּא הַדִּין שֶׁלֹּא לְהַנְהִיגָם כְּשֶׁהֵם מְצֻמָּדִים. וְזֶה שֶׁהִזְכִּיר חֲרִישָׁה דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה. וַאֲפִלּוּ לְהַנְהִיגָם בְּקוֹל אָסוּר. וּשְׁתֵּי פְּרָדוֹת זוֹ בַּת סוּסְיָא וְזוֹ בַּת חֲמוֹרָה שְׁנֵי מִינִים הֵן וְאָסוּר לְהַנְהִיגָן יַחַד. וְאָסוּר לְהַנְהִיג הַפֶּרֶד עִם הַסּוּס אוֹ עִם הַחֲמוֹר: (ויקרא י\"ט:י\"ט): \"בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם\". פִּרְדָּה שֶׁתָּבְעָה זָכָר, אֵין מַרְכִּיבִין עָלֶיהָ לֹא סוּס וְלֹא חֲמוֹר אֶלָּא פֶּרֶד שֶׁהוּא מִינָהּ, כְּגוֹן שֶׁהַפִּרְדָּה וְהַפֶּרֶד אִמּוֹתֵיהֶן שָׁווֹת, שְׁנֵיהֶם בְּנֵי סוּסְיָא אוֹ חֲמוֹרָה.",
+            "וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם (ויקרא כ\"ו:א') הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּחֲווֹת עַל רִצְפַּת אֲבָנִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבְכָל מָקוֹם חוּץ מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ.",
+            "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם (ויקרא י\"א:מ\"ג). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל הַדְּבָרִים הַנִּמְאָסִים עַל הַנֶּפֶשׁ. שֶׁלֹּא יֹאכַל דָּג אוֹ חָגָב עַד שֶׁיָּמוּת. וְכֵן לֹא יִשְׁתֶּה בְּקֶרֶן מַקִּיזֵי הַדָּם. וְהַמַּשְׁהֶה אֶת נְקָבָיו עוֹבֵר מִשּׁוּם בַּל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם.",
+            "אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה (ויקרא י\"ט:כ\"ט). פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי בָּא הַכָּתוּב הַזֶּה לְהַזְהִיר שֶׁלֹּא יִמְסֹר אָדָם בִּתּוֹ פְּנוּיָה לְבִיאָה שֶׁלֹּא לְשֵׁם קִדּוּשִׁין וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ, שֶׁאִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן הָאָרֶץ מְזַנָּה וְעוֹשָׂה פֵּרוֹתֶיהָ בְּמָקוֹם אַחֵר וְלֹא בְּאַרְצְכֶם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיה ג':ג'): וַיִּמָּנְעוּ רְבִבִים וּמַלְקוֹשׁ לוֹא הָיָה וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ. וְלֹא הֻתְּרוּ פִּלַגְשִׁים בְּלֹא כְּתֻבָּה וּבְלֹא קִדּוּשִׁין אֶלָּא לַמֶּלֶךְ, שֶׁאֵימָתוֹ מֻטֶּלֶת עַל הַבְּרִיּוֹת, וְלֹא יִזְנוּ אֲחֵרִים עִמָּהּ, עַל כֵּן יִחוּד הַמֶּלֶךְ עַל הַפִּילֶגֶשׁ כְּעֵין אִישׁוּת. וְאַחַר הֶתֵּר הַפִּילַגְשִׁים לַמֶּלֶךְ גָּזְרוּ רַבּוֹתֵינוּ עַל כַּלָּה בְּלֹא בְּרָכָה שֶׁתְּהֵא אֲסוּרָה עַל בַּעְלָהּ כַּנִּדָּה.",
+            "וְהִנֵּה רָאִיתָ עֹנֶשׁ הַמְיַחֵד לוֹ פְּנוּיָה לִזְנוּת. כִּי נֶאֱמַר עַל זֶה: וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה. וְהַבָּא עַל הַפְּנוּיָה פַּעַם אַחַת דֶּרֶךְ מִקְרֶה לוֹקֶה מַכַּת מַרְדּוּת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מִלְּבַד הַמַּכְשֵׁלָה הַגְּדוֹלָה וְהָרָעָה אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת הַבָּאִים אֶל הַפְּנוּיָה. כִּי הִיא בּוֹשָׁה לִטְבֹּל מִטֻּמְאַת נִדָּתָהּ בְּמֵי נָהָר אוֹ מִקְוֵה מַיִם פֶּן יִגָּלֶה לָרַבִּים קוֹל זְנוּתָהּ. עַל כֵּן תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ. טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ. עוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין עו.): אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה שֶׁלֹּא יַשִּׂיא אָדָם אֶת בִּתּוֹ לְזָקֵן.",
+            "לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה (דברים י\"ד:כ\"א). אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל שֶׁנִּפְסְלָה בִּשְׁחִיטָתָהּ נְבֵלָה. וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם. הָעֵד בָּעָם. וְיִזָּהֲרוּ בְּתוֹרַת הַשְּׁחִיטָה וְדִקְדּוּקֶיהָ. לְהַשְׁלִים חֻקֶּיהָ. וְיִבְחֲרוּ לָהֶם בְּכָל חֻקֶּיהָ שׁוֹחֵט יְרֵא חֵטְא כִּי עַם רַב מִיִּשְׂרָאֵל תְּלוּיִם עָלָיו בְּמִצְוַת הַשְּׁחִיטָה וְהַבְּדִיקָה. וְגַם אָמְנָה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רֹב מְצוּיִים אֵצֶל שְׁחִיטָה מֻמְחִין הֵן. יֵשׁ מְקוֹמוֹת מִבְּלִי מֵשִׂים וְאֵין תּוֹכַחַת. מְצוּיִים שָׁם רַבִּים מִן הָעָם הַנִּמְצָאִים אֵצֶל שְׁחִיטָה בִּלְתִּי מֻמְחִים בְּתוּשִׁיָּה. וְעוֹד רָאִינוּ בְּמִקְצָתָם שַׁעֲרוּרִיָּה. כִּי רַבִּים מִן הַמֻּמְחִים רִחֲקוּ לִבָּם מִיִּרְאַת חֵטְא. וַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא. לִבּוֹ לֹא יָבִין לְדַקְדֵּק בִּבְדִיקַת הַסַּכִּין. כִּי צָרִיךְ לְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ בִּמְאֹד מְאֹד בִּבְדִיקָתוֹ. הֲלֹא תִּרְאֶה כִּי יִבְדֹּק אָדָם פַּעֲמַיִם וְשָׁלוֹשׁ וְלֹא יַרְגִּישׁ בִּפְגִימָה דַּקָּה. לְאַחַר כֵּן יִמְצָאֶנָּה. כִּי הֵכִין לִבּוֹ בָּאַחֲרוֹנָה. וּבְחִינַת חוּשׁ הַמִּשּׁוּשׁ כְּפִי כַּוָּנַת הַלֵּב. מִלְּבַד כִּי יִפְשַׁע גֶּבֶר מִבְּלִי יִרְאָה. בִּבְדִיקַת הַסִּימָנִים וְיֶתֶר דְּרָכִים וּצְדָדִין בְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת לִפְנֵי כָּל יֹדְעֵי דָּת וָדִין.",
+            "וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח (שמות כ\"ג:ח'). אֲפִלּוּ עַל מְנָת לְזַכּוֹת אֶת הַזַּכַּאי וּלְחַיֵּב אֶת הַחַיָּב. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִסְכִּימוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לָתֵת לוֹ שָׂכָר בְּשֻׁתָּפוּת. כָּךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַנּוֹטֵל שְׂכָרוֹ לָדוּן דִּינָיו בְּטֵלִים. אֲבָל רַשָּׁאִים לִתֵּן לוֹ שְׂכַר הַהֶפְסֵד אֲשֶׁר יַפְסִיד בַּאֲשֶׁר יַפְרִיעוּהוּ מִמַּעֲשָׂיו. אִם הַהֶפְסֵד נִכָּר וְקָצוּב וְיָדוּעַ לִבְנֵי אָדָם וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתֵּן אֶחָד מֵהֶם בִּשְׂכַר הַהֶפְסֵד יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ.",
+            "אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח אֲפִלּוּ שֹׁחַד דְּבָרִים. שֶׁאִם אָמַר לוֹ אֶחָד מֵהֶם דִּבְרֵי חֹנֶף יַחְשֹׂךְ נַפְשׁוֹ מִן הַדִּין הַהוּא. וְאִם הֵבִיא אֵלָיו תְּשׁוּרָה בְּבוֹאוֹ לָדוּן לְפָנָיו לֹא יִקָּחֶנָּה מִיָּדוֹ. וְאִם הִקְדִּים וְהֶעֱבִיר מִנְחָה עַל פָּנָיו וְלָקַח אֶת מִנְחָתוֹ כְּבָר נִפְסַל הַשּׁוֹפֵט הַזֶּה לְשָׁפְטוֹ.",
+            "כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ וְגוֹ' (שמות י\"ב:ט\"ז). אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ מִתּוֹךְ שֶׁהֻתְּרָה הוֹצָאָה לְצֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ בְּיוֹם טוֹב הֻתְּרָה שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ. וּבִלְבַד שֶׁהִיא לְצֹרֶךְ הַיּוֹם. כָּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ מוֹצִיאִין אֶת סֵפֶר תּוֹרָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים בְּיוֹם טוֹב לִקְרֹא בּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא. אֲבָל אָסוּר לְהוֹצִיא לְצֹרֶךְ חוֹל. זוּלָתִי לְצֹרֶךְ יוֹם טוֹב. וְרַבִּים מִן הָעָם חוֹטְאִים לְהוֹצִיא מַפְתֵּחַ תֵּבָתָם לִרְשׁוּת הָרַבִּים בְּיוֹם טוֹב גַּם כִּי אֵין בַּתֵּבָה מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל בְּיוֹם טוֹב.",
+            "לֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה (דברים כ\"ב:ה'). אַזְהָרָה לְמַעֲבִיר שְׂעַר בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה.",
+            "לֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ (דברים כ\"ב:ח'). אַזְהָרָה לְמַעֲמִיד כֶּלֶב רַע בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְסֻלָּם רָעוּעַ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ.",
+            "לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ (דברים ט\"ו:י\"ט). הַבְּכוֹר נוֹהֵג בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וּבְכוֹר שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמֵאָה אוֹ בְּאֶלֶף אוֹסֵר אֶת כֻּלָּן בַּהֲנָאָה.",
+            "לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹקֵיכֶם (דברים י\"ב:ד'). אַזְהָרָה לְמוֹחֵק אֶת הַשֵּׁם.",
+            "וּבְחֻקּוֹתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ (ויקרא י\"ח:ג'). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה לְהַרְחִיק כָּל דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי. וּמֵהֶם הַלְּחָשִׁים וְהַקְּמֵיעִים שֶׁאֵינָן מִן הַמֻּמְחֶה לִרְפוּאָה.",
+            "וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה (ויקרא כ\"ג:י\"ד). הֶחָדָשׁ אָסוּר מִן הַתּוֹרָה גַּם בְּחוּצָה לָאָרֶץ.",
+            "כָּתַבְנוּ מִקְצָת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שׁוֹגְגִים בָּהֶם רַבִּים מִבְּלִי הַדַּעַת. כִּי לֹא גָּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת אָזְנָם. וּמִקְצָת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יֵדְעוּ כִּי אֲסוּרִים וְלֹא יֵדְעוּ חֹמֶר הָאִסּוּר. וְזָכַרְנוּ מֵהֶם לְמַעַן לֹא יָלִין הָעָם הַמִּשְׁגֶּה בָּהֶם. יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסִיף לֶקַח לְהַזְהִיר אֶת הָעָם עַל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תִּקְרֶאנָה אוֹתָם כָּאֵלֶּה עֲלֵיהֶם. וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְכִּירוּ. וּכְזֹהַר הָרָקִיעַ יַזְהִירוּ.",
+            "<b>הַמַּדְרֵגָה הַשִּׁשִּׁית – מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם:</b> הַהֶפְרֵשׁ אֲשֶׁר בֵּין מִיתָה וְכָרֵת. כִּי חִיּוּב הַמִּיתָה. עָלָיו וְלֹא עַל זַרְעוֹ. וּבְעֹנֶשׁ הַכָּרֵת. וְהוּא וְזַרְעוֹ נִכְרָת. אוּלָם אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי עַל עִנְיָן אֶחָד וְעַל צַד יִנָּשֵׂא חֹמֶר הַמִּיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם מִן הַכָּרֵת. כִּי מִי שֶׁהוּא חַיָּב [מיתה] בִּידֵי שָׁמַיִם עוֹלָה מָוֶת בְּחַלּוֹנָיו. וּבַעֲלֵי חַיִּים מִקְנֶה קִנְיָנוֹ מֵתִים. פָּרָתוֹ רוֹעָה בָּאֲפָר וְהִיא מֵתָה. תַּרְנְגָלְתּוֹ רוֹעָה בָּאַשְׁפָּה וְהִיא מֵתָה. וְיִדְבַּק הַמָּוֶת עַד כַּלּוֹתוֹ אוֹתוֹ.",
+            "(אולי חסר סי' קח או טעות נפלה בציוני הסימנים): ",
+            "וְחַיָּבֵי מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם נִסְדְּרוּ בַּמִּשְׁנָה מִקְצָתָם. כְּמוֹ הָאוֹכֵל אֶת הַטֶּבֶל. וְהוּא הַדָּגָן שֶׁלֹּא נִתְקַן בְּהַפְרָשַׁת תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת מִמֶּנּוּ. וְהַמִּצְוָה הַזֹּאת נוֹהֶגֶת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּכְגוֹן כֹּהֵן טָמֵא שֶׁאָכַל תְּרוּמָה טְהוֹרָה. וְזָר שֶׁאָכַל אֶת הַתְּרוּמָה.",
+            "וְיֵשׁ בָּהֶם אֲשֶׁר בֵּאֲרוּ אוֹתָם רַבּוֹתֵינוּ זַ\"ל בַּגְּמָרָא וּבַמִּדְרָשִׁים. וְרֻבָּם יֵשׁ לִלְמֹד אוֹתָם מִן הַפָּסוּק. כְּגוֹן הַמְּעַנֶּה אַלְמָנָה וְיָתוֹם. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב) אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ וְגוֹ' וְחָרָה אַפִּי. וְאָמְרוּ רז\"ל אֶחָד הַצּוֹעֵק וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ צוֹעֵק. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – כִּי נֶעֱנָשׁ מְעַנֶּה אַלְמָנָה וְיָתוֹם. אַחַת דָּתוֹ אִם צָעוֹק יִצְעַק הַמִּתְעַנֶּה תַּחַת יָדוֹ וְאִם הַחֲרֵשׁ יַחֲרִישׁ. אֲבָל מְמַהֲרִין לִפְרֹעַ מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר יִצְעַק הַיָּתוֹם אֶל הש\"י.",
+            "הַגּוֹזֵל אֶת הֶעָנִי שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ\"ב:כ\"ב-כ\"ג) אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא וְגוֹ' כִּי ה' יָרִיב רִיבָם וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ זֶה בַּמַּדְרֵגָה הַשְּׁלִישִׁית, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא קמא קיט.) כִּי הַגּוֹזֵל אֶת הֶעָנִי כְּאִלּוּ נוֹטֵל הֵימֶנּוּ נִשְׁמָתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי א':י\"ט) כֵּן אָרְחוֹת כָּל בֹּצֵעַ בָּצַע אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח. פְּעָמִים שֶׁמְּקַפֵּחַ אֶת פַּרְנָסָתוֹ אֲפִלּוּ בִּגְזֵלַת פָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה. עַל כֵּן דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא, דָּם שָׁפָךְ אִם גָּזַל מִמֶּנּוּ שָׁוֶה פְּרוּטָה.",
+            "וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רַע שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י\"ד:ל\"ז) וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה'. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין טו.) אִם הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע עַל הָאָרֶץ עָנְשׁוֹ בְּמִיתָה. הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל אִישׁ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתְחַיֵּב בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְנֶאֱמַר (דברים כב) וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף וְנָתַן לַאֲבִי הַנַּעֲרָה כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע וְגוֹ'. הִנֵּה לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב חֶטְאוֹ עַל אֲשֶׁר הָיָה מְבַקֵּשׁ נֶפֶשׁ הָאִשָּׁה וּמְסַבֵּב לַהֲמִיתָהּ בְּבֵית דִּין בְּעֵדֵי שֶׁקֶר אֲשֶׁר הֵבִיא עַל זְנוּתָהּ. וְהִזְכִּיר עֲוֹן הוֹצָאַת שֵׁם רַע. כִּי הוּא הֶעָוֹן הַגָּדוֹל יוֹתֵר מִן הַמְבַקֵּשׁ נֶפֶשׁ לִסְפּוֹתָהּ. כִּי צַעַר הַכְּלִמָּה מַר מִמָּוֶת וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות מו.) עַל הוֹצָאַת שֵׁם רַע חִיֵּב הַכָּתוּב מַלְקוּת וּמָמוֹן. לֹא עַל דְּבַר אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ לַהֲמִיתָהּ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי בבא קמא ח:ז) כִּי הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע בְּדִבְרֵי פְּגָם מִשְׁפָּחָה אֵין לוֹ כַּפָּרָה עוֹלָמִית. כִּי לֹא דַּיּוֹ בִּמְחִילַת הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה. כִּי סִבֵּב לְהַחְפִּיר וּלְהַבְאִישׁ מוֹלַדְתָּם אֲשֶׁר יוֹלִידוּ. וְעוֹד אֲנַחְנוּ מוֹסִיפִים בֵּאוּר בָּזֶה בְּבֵאוּר חֹמֶר עָוֹן אַרְבַּע כִּתּוֹת.",
+            "וְהַמְּשַׂחֵק עִם הַתִּינוֹקוֹת וּמְנָאֵף בֵּין בַּיָּד בֵּין בָּרֶגֶל חַיָּב. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדה יג:) כִּי עָנְשׁוֹ כְּעֹנֶשׁ דּוֹר הַמַּבּוּל שֶׁהָיוּ מַשְׁחִיתִים דַּרְכָּם. וְכֵן הָעוֹשֶׂה כְּמַעֲשֵׂה עֵר וְאוֹנָן דָּשׁ מִפְּנִים וְזוֹרֶה מִבַּחוּץ לְאַבֵּד הַזֶּרַע חַיָּב. שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל\"ח:י') וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ. וְנֶאֱמַר עַל הַמּוֹצִיאִים אֶת הַזֶּרַע לְבַטָּלָה (ישעיה נ\"ז:ה') הַנֵּחָמִים בָּאֵלִים וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן שֹׁחֲטֵי הַיְלָדִים וְגוֹ'.",
+            "וְתַלְמִיד חָכָם שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בִּצְנִיעוּת חַיָּב, לְפִי שֶׁמַּרְחִיק אַהֲבַת הַבְּרִיּוֹת מִן הַתּוֹרָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קיד.) כִּי עַל זֶה נֶאֱמַר (משלי ח':ל\"ו) כָּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת. פֵּרוּשׁ מְשַׂנְאַי – מַשְׂנִיאַי, שֶׁהֵם גּוֹרְמִים לַבְּרִיּוֹת לִשְׂנֹא אֶת הַתּוֹרָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פו.) בִּזְמַן שֶׁאָדָם קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וְדִבּוּרוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת וּמִקָּחוֹ וּמַתָּנוֹ בַּשּׁוּק נָאֶה וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה, מָה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרוֹת עָלָיו, אַשְׁרֵי פְּלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה, אַשְׁרֵי אָבִיו וְאִמּוֹ שֶׁלִּמְּדוּ לוֹ תּוֹרָה, אוֹי לָהֶם לִבְנֵי אָדָם שֶׁלֹּא לָמְדוּ תּוֹרָה, פְּלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה רְאִיתֶם כַּמָּה יָפִים דְּרָכָיו וְכַמָּה מְתֻקָּנִים מַעֲשָׂיו, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (ישעיה מ\"ט:ג') וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר. וּבִזְמַן שֶׁאָדָם קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה, וְאֵין דִּבּוּרוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת, וְאֵין מִקָּחוֹ וּמַתָּנוֹ בַּשּׁוּק נָאֶה, וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה, מָה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרוֹת עָלָיו, אוֹי לוֹ לִפְלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה, אוֹי לֹא לְרַבּוֹ וּלְאָבִיו שֶׁלִּמְּדוּ לוֹ תּוֹרָה, אַשְׁרֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁלֹּא לָמְדוּ תּוֹרָה, פְּלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה רְאִיתֶם כַּמָּה מְכֹעָרִים מַעֲשָׂיו כַּמָּה מְקֻלְקָלִים דְּרָכָיו, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (יחזקאל ל\"ו:כ') וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ.",
+            "אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מסכת דרך ארץ רבה י״א:יג) כָּל שֶׁיֵּשׁ בֵּית הַמִּדְרָשׁ בְּעִירוֹ וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ שָׁם חַיָּב.",
+            "הַחוֹלֵק עַל יְשִׁיבָתוֹ שֶׁל רַבּוֹ חַיָּב.",
+            "וְהַמּוֹרֶה הֲלָכָה בִּפְנֵי רַבּוֹ חַיָּב. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין סג.) לֹא מֵתוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ זָרָה עַל חֵטְא הַהַקְרָבָה. כִּי כַּוָּנָתָם הָיְתָה לְשֵׁם מִצְוָה. כִּי אָמְרוּ הִנֵּה כָּתוּב בַּתּוֹרָה (ויקרא א':ז') וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ, אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹרֶדֶת אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם מִצְוָה לְהָבִיא מִן הַהֶדְיוֹט. אֲבָל עָנְשָׁם הָיָה מִפְּנֵי שֶׁהוֹרוּ הֲלָכָה בִּפְנֵי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ.",
+            "וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ה:ח) דֶּבֶר בָּא לָעוֹלָם עַל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ לב\"ד וְעַל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית. וְאָמְרוּ עוֹד בְּד' פְּרָקִים הַדֶּבֶר מִתְרַבֶּה בָּרְבִיעִית וּבַשְּׁבִיעִית וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה. בָּרְבִיעִית מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁית. וּבַשְּׁבִיעִית מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשִּׁשִּׁית. וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מִפְּנֵי פֵּרוֹת שְׁבִיעִית. וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה מִפְּנֵי גֶּזֶל מַתְּנוֹת עֲנִיִּים. וְרָאִינוּ מִזֶּה כִּי יֵשׁ מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם עַל גֶּזֶל מַתְּנוֹת עֲנִיִּים. וְתֵדַע וּבָחַנְתָּ מִזֶּה חֹמֶר הַנּוֹדֵר לִצְדָקָה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם. גַּם הַקּוֹפֵץ יָדוֹ מֵאָחִיו הָאֶבְיוֹן, וּמִבְּשָׂרוֹ מִתְעַלֵּם דּוֹמֶה לָאֵלֶּה, כִּי אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִתְחַיֵּב לָתֵת, הִנֵּה הוּא כְּגוֹזֵל מַתְּנוֹתָיו.",
+            "<b>הַמַּדְרֵגָה הַשְּׁבִיעִית – חֹמֶר הַכָּרֵת:</b> הָעֲווֹנוֹת שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָן כָּרֵת. [שחייב] הַשּׁוֹגֵג בָּהֶם לְהָבִיא חַטָּאת. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי אֵין אָדָם חַיָּב לְהָבִיא חַטָּאת זוּלָתִי בְּדָבָר שֶׁעָנוּשׁ עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת. וְהַכָּרֵת שֶׁנִּכְרַת הוּא וְזַרְעוֹ. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ':כ') חֶטְאָם יִשָּׂאוּ עֲרִירִים יָמֻתוּ.",
+            "וְחִיּוּב הַכָּרֵת עַל שְׁנֵי הַחֲלָקִים. הַחֵלֶק הָאֶחָד שֶׁנִּכְרָתִים מִן הָעוֹלָם הַזֶּה. כְּגוֹן הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ. וְעַל אֲחוֹת אָבִיו. וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ. וְעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ. וְעַל אֵשֶׁת אָחִיו אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ אוֹ אַחֲרֵי מוֹת בַּעֲלָהּ. וְכֵן הַבָּא עַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו וְעַל אֵשֶׁת אֲחִי אִמּוֹ. וְהָאוֹכֵל חֵלֶב וְדָם. וְהָאוֹכֵל חָמֵץ בַּפֶּסַח. וְהָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּמִי שֶׁלֹּא עָשָׂה פֶּסַח. וְהַבָּא עַל הַנִּדָּה.",
+            "וְהַחֵלֶק הַשֵּׁנִי שֶׁנִּכְרָתִים מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא כְּגוֹן הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. וְהָעוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת בְּפַרְהֶסְיָא. וְהַבּוֹזֶה אֶת הַתּוֹרָה. כְּגוֹן הַמְבַזֶּה לוֹמְדֶיהָ וְאֹהֲבֵי השי\"ת. וְהַמֵּפֵר בְּרִית בָּשָׂר. וְאָנוּ מְבָאֲרִים הֵיטֵב עִנְיַן הַכִּתּוֹת הָהֵם בַּמַּדְרֵגָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה.",
+            "וּמִי שֶׁנִּתְחַיֵּב כָּרֵת. פְּעָמִים שֶׁתַּאֲרִיךְ לוֹ הַזְּכוּת בָּעוֹלָם הַזֶּה שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת. וְאִחוּר הַמָּוֶת לָרְשָׁעִים לְשַׁלֵּם שְׂכָרָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּלְאַבְּדָם מִן הָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז':י') וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ לֹא יְאַחֵר לְשֹׂנְאוֹ אֶל פָּנָיו יְשַׁלֶּם לוֹ. וּמְפֹרָשׁ הַדָּבָר בְּדִבְרֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהילים צ\"ב:ז'-ח') אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד. וְכֵן אָמַר אָסָף עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהילים ע\"ג:ג'-ד') כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה כִּי אֵין חַרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם וְגוֹ' עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם. פֵּרוּשׁוֹ – כִּי הַנְּקָמָה בָּרְשָׁעִים בְּאַחֲרִיתָם. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ\"ד:כ') כִּי לֹא תִהְיֶה אַחֲרִית לָרָע נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ.",
+            "וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמַר ר' יֹאשִׁיָּה מִפְּנֵי שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הקב\"ה מַאֲרִיךְ פָּנִים עִם הָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. שֶׁמָּא יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה. אוֹ עָשׂוּ מִצְוֹת שֶׁיְּשַׁלֵּם לָהֶם הקב\"ה שְׂכָרָם בָּעוֹלָם הַזֶּה. אוֹ שֶׁמָּא יֵצְאוּ מֵהֶם בָּנִים צַדִּיקִים שֶׁכָּךְ מָצִינוּ [שכאשר] הֶאֱרִיךְ פָּנִים לְאָחָז יָצָא מִמֶּנּוּ חִזְקִיָּה וְגַם אָמוֹן יָצָא מִמֶּנּוּ יֹאשִׁיָּהוּ וְגַם שִׁמְעִי יָצָא מִמֶּנּוּ מָרְדְּכַי.",
+            "וְעִנְיַן הַכָּרֵת קִצּוּר הַשָּׁנִים. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י':כ\"ז) וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה. וְיֵשׁ בְּעִנְיַן קִצּוּר הַשָּׁנִים הֶפְרֵשׁ בֵּין מִיתָה לְכָרֵת. כִּי הַכָּרֵת – מוֹת הָאָדָם קֹדֶם חֲמִשִּׁים שָׁנִים. וְהַמִּיתָה – קֹדֶם שִׁשִּׁים, כְּמֵתֵי מִדְבָּר. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – כִּי מִי שֶׁנִּגְזַר עָלָיו לִחְיוֹת שִׁבְעִים אוֹ שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְנִתְחַיֵּב מִיתָה יָמוּת פָּחוֹת מִבֶּן שִׁשִּׁים. אֲבָל יֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁמִּסְפַּר יְמֵיהֶם פָּחוֹת מִשִּׁשִּׁים. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בֶּן חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם זוֹ הִיא מִיתָתוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי. וְנֶאֱמַר (במדבר ד':י\"ח) אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי מִתּוֹךְ הַלְוִיִּם וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִזֶּה כִּי הַכָּרֵת קֹדֶם חֲמִשִּׁים שָׁנָה. פֵּרוּשׁ הַמִּקְרָא אַל תְּהִי נְסִבָּה מֵאִתְּכֶם לְהַכְרִית שֵׁבֶט הַקְּהָתִי מִתּוֹךְ עֲבוֹדַת הַלְוִיִּם. כִּי אִם לֹא תִּשְׁמְרוּ אוֹתָם שֶׁלֹּא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ יִכָּרְתוּ מִתּוֹךְ עֲבוֹדַת הַלְוִיִּם, וְיָמוּתוּ קֹדֶם חֲמִשִּׁים שָׁנָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ח':כ\"ה) וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה וְגוֹ'.",
+            "וְיֵשׁ בְּחַיָּבֵי כְּרֵתוֹת אֲשֶׁר גּוֹרֵם לְזַרְעוֹ מוֹקֵשׁ רַע וּשְׁחִיתוּת. לְבַד מֵאֲשֶׁר אַחֲרִית הַזֶּרַע לְהַכְרִית. וְהוּא הַבָּא עַל הַנִּדָּה. וְהַהוּא יִקָּרֵא זֶרַע מְרֵעִים. כִּי יִהְיֶה תָּו הָעַזּוּת עַל מִצְחוֹ בְּעוֹד בַּחַיִּים חַיָּתוֹ. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַז פָּנִים הֲלֹא הוּא בֶּן אִשָּׁה נִדָּה. וַתְּהִי עֲוֹנוֹת הַבֵּן עַל עַצְמוֹת הָאָב. כִּי הוּא עוֹלֵל לְנַפְשׁוֹ לִהְיוֹת פּוֹשֵׁעַ מִבֶּטֶן. וְאוֹי לְרָשָׁע רָע כִּי שִׁחֵת לוֹ. וְהִכָּרֵת תִּכָּרֵת נַפְשׁוֹ וְנֶפֶשׁ אִשְׁתּוֹ. וְזַרְעוֹ בְּלִיַּעַל כֻּלּוֹ נִכְרָת. וְהָאִשָּׁה הִנֵּה הִיא בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ גַּם אִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים כַּמִּשְׁפָּט. כָּל זְמַן שֶׁלֹּא טָבְלָה בִּמְקוֹר מַיִם אוֹ מֵי נָהָר וּמַעְיָן אֲשֶׁר בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה. גֵּימַטְרְיָא לַדָּבָר הַהוֹלְכִים לְאַ\"ט.",
+            "<b>הַמַּדְרֵגָה הַשְּׁמִינִית – אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין:</b> וְהֵם סְקִילָה שְׂרֵפָה הֶרֶג וָחֶנֶק. וְהַסְּקִילָה חֲמוּרָה מִן הַשְּׂרֵפָה. וְהַשְּׂרֵפָה מִן הַהֶרֶג שֶׁהוּא בְּסַיִף. וְהַהֶרֶג מִן הַחֶנֶק. וּמִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁהֵם בִּסְקִילָה – הַבָּא עַל אֵשֶׁת אָבִיו, וְעַל הַכַּלָּה, וְעַל הַזָּכָר, וּבַעַל אוֹב וְיִדְּעוֹנִי, וְהַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת וְהַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, וְהַבָּא עַל נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה, וְהַמֵּסִית, וְהַמְּכַשֵּׁף, וּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, וַחֲמוּרִים מִכֻּלָּם הַמְגַדֵּף וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה.",
+            "בִּשְׂרֵפָה – הַבָּא עַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ. וְעַל בַּת אִשְׁתּוֹ. וְעַל בַּת בְּנָהּ. וְעַל בַּת בִּתָּהּ. וְעַל חֲמוֹתוֹ. וְעַל אֵם חֲמוֹתוֹ. וְעַל אֵם חָמִיו.",
+            "בְּסַיִף שְׁנַיִם – הָרוֹצֵחַ וְאַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת.",
+            "בְּחֶנֶק – מַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ. וְגוֹנֵב נֶפֶשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְזָקֵן מַמְרֶה עַל פִּי ב\"ד. וּנְבִיא הַשֶּׁקֶר. וְהַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם ע\"ז. וְהַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ.",
+            "אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות ל.) מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אַף עַל פִּי שֶׁבָּטְלוּ אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין. דִּין אַרְבַּע מִיתוֹת לֹא בָּטְלוּ. מִי שֶׁחַיָּב סְקִילָה. אוֹ נוֹפֵל מִן הַגָּג אוֹ חַיָּה דּוֹרַסְתּוֹ. וּמִי שֶׁחַיָּב שְׂרֵפָה. אוֹ נוֹפֵל בִּדְלֵקָה אוֹ נָחָשׁ מַכִּישׁוֹ. וּמִי שֶׁחַיָּב הֲרִיגָה. לִסְטִים בָּאִים עָלָיו. וּמִי שֶׁחַיָּב חֲנִיקָה. אוֹ טוֹבֵעַ בַּנָּהָר אוֹ מֵת בִּסְרוֹנְכֵי.",
+            "וְהַבָּא עַל הַשִּׁפְחָה דּוֹמֶה לְחַיָּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין בִּשְׁנֵי דְּרָכִים. כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין פא:), הַבּוֹעֵל אֲרַמִּית קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ. כָּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (במדבר כ\"ה:ח'): וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם, וּפֵשֶׁר הָעִנְיָן כִּי יִמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תּוֹעֶה בִּמְקוֹם רוֹאִים, וְעוֹד לֹא פֵּרֵשׁ מִן הָעֲבֵרָה, בְּפִגְעוֹ בוֹ הוּא יְמִיתֶנּוּ. וְהַדָּבָר הַזֶּה חָמוּר מִכָּל חַיָּבֵי מִיתוֹת ב\"ד. כִּי לֹא יָמוּתוּ זוּלָתִי בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה וְעַל פִּי סַנְהֶדְרִין. וְהַחוֹטֵא הַזֶּה כָּל מוֹצְאוֹ יַהַרְגֵהוּ בְּלֹא עֵדִים וְהַתְרָאָה.",
+            "וּמִלְּבַד אֵלֶּה חִלֵּל הָרָשָׁע הַנִּזְכָּר אֶת קֹדֶשׁ ה' אֲשֶׁר אָהֵב וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר. וְכָל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר יוֹלִיד יִהְיֶה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ וּלְהַזְכִּיר הֶעָוֹן. וְיִשָּׂא הָאָב בַּעֲוֹן הַבֵּן. וּבַה' בָּגָד כִּי בָנִים זָרִים יָלָד.",
+            "עוֹד שֵׁנִית. יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֹנוֹ וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ. כִּי חֶטְאוֹ עַל מַפַּלְתּוֹ יִשְׁקֹד. וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נִתְלֶה עַל הָעֵץ בַּקָּדְקוֹד. וְהִנֵּה יִדְמֶה בָּזֶה לְחַיָּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין לְאַחַר חֻרְבַּן הַבַּיִת כִּי מִן הַשָּׁמַיִם יִשְׁפְּטוּן שֶׁיְּמוּתוּן בְּמִרְדָּם שֶׁלֹּא כְּמוֹת כָּל הָאָדָם. כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, כָּל הַבּוֹעֵל אֶת הַשִּׁפְחָה נִתְלֶה בַּקָּדְקוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ס\"ח:כ\"ב): אַךְ אֱלֹקִים יִמְחַץ רֹאשׁ אֹיְבָיו קָדְקֹד שֵׂעָר מִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו. פֵּרוּשׁ: יִמְחַץ קָדְקֹד בַּשֵּׂעָר כִּי יִתָּלֶה בִּשְׂעָרוֹ, וְנֶאֱמַר (מלאכי ב':י\"ב): יַכְרֵת ה' לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה עֵר וְעֹנֶה מֵאָהֳלֵי יַעֲקֹב, וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין פב.) עֵר בַּחֲכָמִים, וְעוֹנֶה בַּתַּלְמִידִים.",
+            "וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ה:ח) חֶרֶב בָּא לָעוֹלָם עַל עִנּוּי הַדִּין וְעַל עִוּוּת הַדִּין. וְעַל הַמּוֹרִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה. חַיָּה רָעָה בָּאָה לָעוֹלָם עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא וְעַל חִלּוּל הַשֵּׁם.",
+            "וּמִן הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יִנְעָם לַמּוֹכִיחִים לְהַזְהִיר וּלְהָעִיד בָּעָם עֲלֵיהֶם. וְלִשְׁמֹר אָרְחוֹת פָּרִיץ. בְּמִצְוַת הַשַּׁבָּת. עַל אוֹדוֹת אֲבוֹת מְלָאכוֹת וְתוֹלָדוֹת. כִּי רַבּוֹת מֵהֵנָּה נֶעֶלְמוּ מֵעֵינֵי רַבִּים. אַף אֵין מַגִּיד אַף אֵין מַשְׁמִיעַ.",
+            "<b>הַמַּדְרֵגָה הַתְּשִׁיעִית – חֹמֶר הָעֲבֵרוֹת שֶׁיֵּהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם:</b> אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין עד.) בְּכָל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה אִם יֹאמַר לוֹ אָדָם עֲבֹר וְאַל תֵּהָרֵג, יַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י\"ח:ה') אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם. וָחַי בָּהֶם וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, שֶׁאִם יֹאמַר לוֹ אָדָם עַל אַחַת מִשָּׁלֹשׁ אֵלֶּה עֲבֹר וְאַל תֵּהָרֵג, יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ לַעֲשׂוֹת הָעֲבֵרָה בְּצִנְעָה. וְאִם יֹאמְרוּ לוֹ לַעֲבֹר עַל אַחַת מִכָּל מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה בְּפַרְהֶסְיָא יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ\"ב:ל\"ב) וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.",
+            "וְהַשָּׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת הַנִּזְכָּרוֹת הַצַּד הַקַּל שֶׁבָּהֶן עָנְשׁוֹ חָמוּר מִכַּמָּה עֲבֵרוֹת חֲמוּרוֹת. וְקָרְאוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַצַּד הַקַּל שֶׁבַּעֲבֵרָה אֲבַק הָעֲבֵרָה. וְאָמְרוּ בַּכֹּל מִתְרַפְּאִין מֵחֹלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנַת נְפָשׁוֹת חוּץ מֵעֲצֵי אֲשֵׁרָה, שֶׁאִם יֹאמְרוּ לוֹ הָבֵא עָלִין שֶׁל אֲשֵׁרָה וְהִתְרַפֵּא בָּהֶן – יָמוּת וְאַל יִתְרַפֵּא בָּהֶן. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַנֶּהֱנֶה מֵעֲצֵי אֲשֵׁרָה עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֲבַק עֲבוֹדָה זָרָה יָמוּת וְאַל יִתְרַפֵּא בָּהֶם. לְפִי שֶׁהוּא כִּמְחַזֵּק יְדֵי עוֹבְדֵי הָאֲשֵׁירָה פֶּן יֹאמְרוּ לוֹ הָאֲשֵׁירָה הִצִּילַתְהוּ.",
+            "וְכֵן לְעִנְיַן גִּלּוּי עֲרָיוֹת. כְּגוֹן שֶׁחָשַׁק בְּאֵשֶׁת אִישׁ וְאָמְרוּ לוֹ אֵין רְפוּאַת תְּעָלָה עַד שֶׁתַּעֲמֹד לְפָנָיו עֲרֻמָּה אוֹ שֶׁתְּסַפֵּר עִמּוֹ. יָמוּת וְאַל יִפְרֹץ גָּדֵר אִסּוּר אֵשֶׁת אִישׁ. וְתַכִּיר מִזֶּה חֹמֶר הַמַּגָּע בְּיַד אֵשֶׁת אִישׁ.",
+            "וְהִנֵּה אֲבַק הָרְצִיחָה – הַלְבָּנַת פָּנִים. כִּי פָּנָיו יֶחֱוָרוּ וְנָס מַרְאֵה הָאֹדֶם. וְדוֹמֶה אֶל הָרְצִיחָה. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְהַשֵּׁנִית – כִּי צַעַר הַהַלְבָּנָה מַר מִמָּוֶת. עַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְעוֹלָם יַפִּיל אָדָם עַצְמוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים. וְלֹא אָמְרוּ כֵן בִּשְׁאָר עֲבֵרוֹת חֲמוּרוֹת. אָכֵן דִּמּוּ אֲבַק הָרְצִיחָה אֶל הָרְצִיחָה. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ כִּי יֵהָרֵג וְלֹא יִרְצַח, בְּדוֹמֶה לָזֶה אָמְרוּ שֶׁיַּפִּיל עַצְמוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים. וְלָמְדוּ זֶה מֵעִנְיַן תָּמָר. שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל\"ח:כ\"ה) הִיא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ וְגוֹ'. הִנֵּה כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהוֹצִיאוּהָ לִשָּׂרֵף. לֹא גִּלְּתָה כִּי הָיְתָה הָרָה מִיהוּדָה. שֶׁלֹּא לְהַלְבִּין פָּנָיו.",
+            "וְעוֹד אָמְרוּ כָּל הַיּוֹרְדִין לְגֵיהִנֹּם עוֹלִין חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה יוֹרְדִין וְאֵינָן עוֹלִין. הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים. וְהַמְּכַנֶּה שֵׁם לַחֲבֵרוֹ. וְהַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ. הִנֵּה כִּי דִּמּוּ הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים וְהַמְכַנֶּה שֵׁם לַחֲבֵרוֹ בְּשֶׁגַּם הוּא מַלְבִּין פָּנָיו, אֶל הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁהוּא מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁיֵּהָרֵג עֲלֵיהֶן וְאַל יַעֲבֹר.",
+            "וְעוֹד אָמְרוּ הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וּמָה שֶׁלֹּא אָמְרוּ כֵּן עַל הָרוֹצֵחַ שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא (פי' שאחר שההלבנה היא תולדת הרציחה כמו שאמר למעלה שהיא אבק הרציחה לא רעה הרציחה מן ההלבנה ולא אמרו בה שאין לו חלק לעוה\"ב) כִּי הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ אֵינֶנּוּ מַכִּיר גֹּדֶל חֶטְאוֹ וְאֵין נַפְשׁוֹ מָרָה לוֹ עַל עֲוֹנוֹ כְּמוֹ הָרוֹצֵחַ. עַל כֵּן הוּא רָחוֹק מִן הַתְּשׁוּבָה.",
+            "וְעַל מִצְוַת שַׁבָּת אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי נדרים ג:יד) שְׁקוּלָה שַׁבָּת כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין ה.) כִּי הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה אוֹ הַמְחַלֵּל שַׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָא הוּא מְשֻׁמָּד לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וּשְׁחִיטָתוֹ נְבֵלָה וְאוֹסֵר אֶת הַיַּיִן בְּמַגָּעוֹ.",
+            "<b>הַמַּדְרֵגָה הָעֲשִׂירִית – חֹמֶר הָעֲבֵרוֹת אֲשֶׁר אֵין לְעוֹשֵׂיהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא:</b> הַיְּצוּרִים כֻּלָּם נִבְרְאוּ לִכְבוֹד הש\"י. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מ\"ג:ז') כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו. אָכֵן נוֹדַע מִן הַשֵּׂכֶל כִּי הַמְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם וּבוֹזֶה דְּבָרוֹ אָבְדָה תִּקְוָתוֹ. כִּי לֹא רַב לוֹ אֲשֶׁר לֹא יָקִים מָה שֶׁנִּדְרָשׁ מִמֶּנּוּ מֵעִקַּר יְצִירָתוֹ לְכַבֵּד אֶת הַשֵּׁם וּלְקַדְּשׁוֹ. אֲבָל שָׁלַח יָדָיו לַעֲשׂוֹת הַתְּמוּרָה וְהַהֵפֶךְ וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ. וְכֵן כָּתוּב (במדבר ט\"ו:ל') וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה, אֶת ה' הוּא מְגַדֵּף, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מִקֶּרֶב עַמָּהּ. כִּי דְבַר ה' בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר, הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ. כִּי לֹא יְכַפֵּר הַמָּוֶת עָלָיו וְאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. עַל כֵּן הִזְכִּיר בָּעִנְיָן הַזֶּה עֲוֹנָה בָהּ. כִּי לֹא זָכַר כֵּן בִּשְׁאָר כְּרֵתוֹת. וּפֵרוּשׁ וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה. כְּגוֹן הָעוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת יְדוּעוֹת לִבְנֵי אָדָם בְּפַרְהֶסְיָא. וְכֵן הַפּוֹרֵק עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם וַאֲפִי' בַּסֵּתֶר כִּי גַּם הוּא עוֹשֶׂה בְּיָד רָמָה. וְעִנְיַן הַפּוֹרֵק עוֹל כְּגוֹן הַמְּשֻׁמָּד לֶאֱכֹל נְבֵלוֹת אוֹ לֶאֱכֹל חֵלֶב וְדָם אוֹ לְחַלֵּל יָמִים טוֹבִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵר עַל שְׁאָר הַמִּצְוֹת. אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֵסִיר מֵעָלָיו עֹל אַזְהָרָה אַחַת, כְּבָר מָרַד בַּשֵּׁם יִתְעַלֶּה. אָמְנָם כִּי גַּם פְּעָמִים הַצַּדִּיקִים נִכְשָׁלִים בְּחֵטְא אֶחָד אֲבָל אֵין זֶה בִּלְתִּי עַל דֶּרֶךְ מִקְרֶה. בְּהִתְגַּבֵּר עָלָיו הַיֵּצֶר. וְנַפְשׁוֹ מָרָה לוֹ עַל הַדָּבָר. וְנִזְהָר מִמֶּנּוּ אַחֲרֵי כֵן. אֲבָל הָאוֹמֵר בִּלְבָבוֹ לִפְרֹק מֵעָלָיו עֹל אַזְהָרָה אַחַת כָּל עֵת אֲשֶׁר יִתְאַוֶּה לַעֲבֹר הוּא הַנִּקְרָא מְשֻׁמָּד לְדָבָר אֶחָד. וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ לְבָאֵר זֶה בַּשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן מִשַּׁעֲרֵי הַתְּשׁוּבָה. וְאָמְרוּ זַ\"ל כִּי הָרוֹעִים לֹא מַעֲלִין אוֹתָן מִן הַבּוֹר וְלֹא מוֹרִידִין אוֹתָם לַבּוֹר. וְעִנְיַן הָרוֹעִים אֲנָשִׁים יִרְעוּ בְּהֶמְתָּם בִּשְׂדוֹת אֲחֵרִים, פּוֹרְקִים מֵעֲלֵיהֶם עוֹל אַזְהָרַת הַגָּזֵל. וְעִנְיָנָם כְּעִנְיַן הַמְּשֻׁמָּד לֶאֱכֹל נְבֵלוֹת אוֹ לְאַחַת מִשְּׁאָר הָעֲבֵרוֹת לְתֵאָבוֹן, אֲבָל הַמִּינִין וְהָאֶפִּיקוֹרוֹסִין מוֹרִידִין אוֹתָן לַבּוֹר. וְהַמְּשֻׁמָּד לֶאֱכֹל נְבֵלוֹת לְהַכְעִיס גַּם הוּא בִּכְלַל הַמִּינִין. וְעִנְיַן לְהַכְעִיס שֶׁאֵינֶנּוּ חוֹטֵא לְתַאֲוַת מַאֲכַל תַּאֲוָה. כִּי [גם] בִּהְיוֹת לְפָנָיו בָּשָׂר שָׁחוּט יִקַּח מִן הַנְּבֵלָה. כִּי הוּא מוֹרֵד וְאֵינֶנּוּ מְקַבֵּל עַל נַפְשׁוֹ לְהִשָּׁמֵר מֵאִסּוּר הַנְּבֵלָה.",
+            "הִנֵּה בֵּאַרְנוּ עִנְיַן וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה. עַתָּה נְבָאֵר [ענין] כִּי דְבַר ה' בָּזָה. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי דְבַר ה' בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר. זֶה הָאוֹמֵר אֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם. וְהַמְּגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה. וְהַמְּבַזֶּה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. וְהַמְּבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.",
+            "וּפֵרוּשׁ הַמְגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה – הָאִישׁ אֲשֶׁר הֵעֵז פָּנָיו לְדַבֵּר עַל הַתּוֹרָה דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵן. וְאוֹמֵר חִנָּם נִכְתְּבוּ בַּתּוֹרָה אֵלֶּה הַפְּסוּקִים וְסִפּוּרוֹת הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה. וּמִגַּאֲוָתוֹ וּגְאוֹנוֹ אוֹמֵר בְּלִבּוֹ. כִּי אַחַר שֶׁאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לָבוֹא עַד תְּכוּנַת טַעַם הַדְּבָרִים. כִּי אֵין סֵתֶר לָמוֹ. וְנֶאֱמַר (דברים ל\"ב:מ\"ז) כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תלמוד ירושלמי סוכה ד׳:א׳) אִם רֵק הוּא, מִכֶּם. שֶׁאֵינְכֶם יוֹדְעִים לְפָרֵשׁ טַעַם הַדָּבָר. וְכֵן כָּל הָעוֹזֵב דָּבָר אֶחָד מִדִּבְרֵי הַתּוֹרָה וְלֹא יוֹדֶה עָלָיו הִנֵּה זֶה מְגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה. כְּגוֹן הָאוֹמֵר מָה הוֹעִילוּ אֶצְלֵנוּ לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה. אִם חָכְמוּ חָכְמוּ לְנַפְשָׁם וְלֹא נַחֲלָה לָנוּ בִּשְׂכָרָם. וְהִנֵּה כִּחֲשׁוּ בַּמֶּה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (בראשית י\"ח:כ\"ו) וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם.",
+            "וְעִנְיַן הַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת – שֶׁעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. וּבַז אֶל הָעֹנֶשׁ מִפְּנֵי שֶׁאֵין אִסּוּר מְלֶאכֶת חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה. וְזֶהוּ עַל דֶּרֶךְ הַמְּשֻׁמָּד לְדָבָר אֶחָד לְהַכְעִיס אֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ כְּבָר כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הֲרֵי שֶׁבָּא לְהִתְגַּיֵּר וְאָמַר, הֲרֵי אֲנִי מְקַבֵּל עָלַי כָּל הַתּוֹרָה חוּץ מִדָּבָר אֶחָד מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכות כג,א): הַמְּבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת – כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ל\"ד:י\"ז) אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר וְסָמוּךְ לוֹ אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ. וּפֵרְשׁוּ זַ\"ל אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שֶׁלֹּא תַּעֲשֶׂה מְלָאכָה בְּכָל חַג הַמַּצּוֹת. וְהֻזְהַרְנוּ בָּזֶה עַל מְלֶאכֶת חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. וּמָה שֶׁכָּתוּב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּתוֹן. כִּי יֵשׁ מְלָאכוֹת רַבּוֹת שֶׁהֵן מֻתָּרוֹת בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. כְּמוֹ שֶׁהֵן מְפֹרָשׁוֹת בְּדִבְרֵיהֶם זַ\"ל.",
+            "וְזֶה שֶׁאָמְרוּ זַ\"ל (סנהדרין צט:) כִּי הַמְבַזֶּה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הוּא בּוֹזֶה דְּבַר ה' וְאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. יֵשׁ לַדָּבָר שֹׁרֶשׁ בַּשֵּׂכֶל וְעִקַּר בַּמֶּחְקָר. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מַצִּיעִים לָעִנְיָן טוּב טַעַם וָדַעַת. אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי ג':ל\"ה) כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן. עִנְיַן קָלוֹן אִישׁ קָלוֹן. וְכֵן (תהילים ק\"ט:ד') וַאֲנִי תְּפִלָּה אִישׁ תְּפִלָּה. (ירמיהו ט':ה') שִׁבְתְּךָ בְּתוֹךְ מִרְמָה בְּתוֹךְ אַנְשֵׁי מִרְמָה, פֵּרוּשׁ – הָאִישׁ הַנִּקְלֶה וְהַנָּבָל מֵרִים כְּסִילִים וּמְכַבֵּד וּמְשַׁבֵּחַ אוֹתָם. כִּי יֵשׁ בִּכְבוֹד הַחֲכָמִים וְהַיְּשָׁרִים תּוֹעָלוֹת גְּדוֹלוֹת. וּבִכְבוֹד הַכְּסִילִים וְהָרְשָׁעִים מִכְשׁוֹלִים רַבִּים וַעֲצוּמִים כִּי בְּהִתְהַדֵּר הַחֲכָמִים וּבְתִתָּם עֶלְיוֹנִים. דִּבְרֵיהֶם נִשְׁמָעִים. וְיִלָּווּ עֲלֵיהֶם הָעָם כֻּלּוֹ וְיִדְּמוּ לְמֹעֲצוֹתָם. וְהַשֵּׁנִית. בִּרְאוֹת בְּנֵי אָדָם אֶת כָּל כְּבוֹדָם יִלְמְדוּ לֶקַח לִנְחֹל כָּבוֹד וְתִרְבֶּה הַדַּעַת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים נ:) לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בַּתּוֹרָה וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ כִּי מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ. וְהַשְּׁלִישִׁית. רַבִּים מִיְּשֵׁנֵי לְבָבוֹת יֵעוֹרוּ מִשְּׁנָתָם בִּרְאוֹתָם הֲדַר כְּבוֹד הַתּוֹרָה. וְיַכִּירוּ מַעֲלָתָהּ. וְיָבוֹא חִשְׁקָהּ בִּלְבָבָם. וְיִהְיֶה עִסְקָם בָּהּ לַשֵּׁם יִתְעַלֶּה וּלְעָבְדוֹ בְּלֵב שָׁלֵם.",
+            "הִנֵּה אֵלֶּה טְעָמִים נִכְבָּדִים חֲזָקִים כִּרְאִי מוּצָק. וְיֵשׁ עוֹד טַעַם נִכְבָּד עוֹלֶה עַל כֻּלָּם וְאֵלָיו רָמַזְנוּ בְּפֶתַח דְּבָרֵינוּ בְּעִנְיַן הַכִּתּוֹת הָרָעוֹת הַנִּזְכָּרוֹת. כִּי הַדָּבָר יָדוּעַ אֲשֶׁר מִדַּרְכֵי קִדּוּשׁ השי\"ת. לְהוֹדִיעַ בְּכָל מִבְטָא שְׂפָתַיִם. וְכָל אֲשֶׁר יִרְמְזוּן עֵינַיִם. וּבְכָל הַנְהָגָה וּפֹעַל יָדַיִם. כִּי יְסוֹד נֶפֶשׁ הָאָדָם וּצְבִי עֶדְיוֹ, וְהַטּוֹב וְהָעִקָּר וְהַתּוֹעֶלֶת וְהַיְּקָר אֲשֶׁר בּוֹ. עֲבוֹדַת הש\"י וְיִרְאָתוֹ וְתוֹרָתוֹ. כמ\"ש כִּי זֶה כָּל הָאָדָם. וְדָבָר זֶה כְּבוֹד הש\"י. וְהַמְּבַזִּים לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים וְיִרְאָתוֹ מְבַטְּלִים הַיְּדִיעָה הַזֹּאת וּמַרְאִים הַהֵפֶךְ בְּהַנְהָגָתָם. וּכְאִלּוּ אוֹמְרִים אֱמֹר כִּי אֵין הָעֲבוֹדָה עִקָּר. וְכִי הַכָּבוֹד וְהֶהָדָר לְהַצְלָחַת עִנְיְנֵי הָעוֹלָם. וְכִי שֹׁרֶשׁ דָּבָר נִמְצָא מִבִּלְתִּי עֲבוֹדַת הש\"י. וְהֵם מְחַלְּלִים אֶת הַתּוֹרָה. עַל כֵּן יֹאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל. וְיִכְלוּ בְּפִיהֶם כִּי הֵם עוֹבְדִים אֶת ה' מִבְּלִי עֵסֶק הַתּוֹרָה. הֲלֹא הַדָּבָר יָדוּעַ כִּי אֵין הָעֲבוֹדָה מִתְקַיֶּמֶת בִּלְתִּי עַל יְדֵי לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יֶהֱגוּ בָּהּ יוֹמָם וָלַיְלָה. כִּי הֵם יוֹרוּ דֵּעָה וְיוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל. וְהֵם יַעֲמִידוּהָ בְּיִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי תִּשָּׁכַח מִפִּי זַרְעָם. וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין עוֹסְקֵי הַתּוֹרָה יִרְבּוּ הַמִּכְשׁוֹלִים וְיָשָׁר בָּאָדָם אַיִן. עַל כֵּן יְכַבְּדוּ עַבְדֵי הש\"י אֶת חַכְמֵי הַתּוֹרָה לִכְבוֹד הש\"י. וּלְהוֹדִיעַ כִּי עֲבוֹדָתוֹ לְבַדָּהּ הָעִקָּר הַנִּמְצָא. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הִתְבָּרֵר שֶׁהַכֹּל בָּרָא הש\"י לִכְבוֹדוֹ. חַיָּב הָאָדָם לָשׂוּם לִבּוֹ בְּכָל עֵת לְכַבֵּד אֶת ה' וּלְקַדְּשׁוֹ בְּכָל דְּבָרָיו וּלְרוֹמְמוֹ לְהוֹדוֹת לוֹ וּלְבָרְכוֹ תָּמִיד כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ל\"ד:ב') אֲבָרֲכָה אֶת ה' בְּכָל עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי. וְכַאֲשֶׁר יִתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הָעָם וִידַבֵּר עִם חֲבֵרָיו. יִתְבּוֹנֵן בִּינָה וִידַקְדֵּק וְיַשְׁגִּיחַ בְּכָל מוֹצָא שְׂפָתָיו. לְקַדֵּשׁ אֶת ה' בִּדְבָרָיו. וּלְדַבֵּר בְּשֶׁבַח עֲבוֹדָתוֹ וּתְהִלַּת יִרְאָתוֹ. וּלְשַׁבֵּחַ עֲבוֹדוֹתָיו [עֲבָדָיו] וִירֵאָיו וְיִזְכֶּה בָּזֶה בְּהֶגְיוֹן לִבּוֹ וּמִבְטָא שְׂפָתָיו בְּלֹא יְגִיעָה וּפֹעַל כַּפַּיִם זְכוּת גְּדוֹלָה עַד שָׁמַיִם. כִּי זֶה מֵעִקְּרֵי יְצִירַת הָאָדָם. וְנֶאֱמַר (משלי כ\"ז:כ\"א) מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ. פֵּרוּשׁ, מַעֲלוֹת הָאָדָם לְפִי מָה שֶׁיְּהַלֵּל. אִם הוּא מְשַׁבֵּחַ הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים וְהַחֲכָמִים וְהַצַּדִּיקִים תֵּדַע וּבָחַנְתָּ כִּי אִישׁ טוֹב הוּא וְשֹׁרֶשׁ הַצֶּדֶק נִמְצָא בּוֹ. כִּי לֹא יִמְצָא אֶת לִבּוֹ לְשַׁבֵּחַ אֶת הַטּוֹב וְהַטּוֹבִים תָּמִיד בְּכָל דְּבָרָיו. וּלְגַנּוֹת הָעֲבֵרוֹת וּלְהַבְזוֹת בַּעֲלֵיהֶן. מִבְּלִי מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב. וְאִם יִתָּכֵן כִּי יֵשׁ בְּיָדוֹ עֲוֹנוֹת נִסְתָּרִים, אֲבָל מֵאוֹהֲבֵי הַצֶּדֶק הוּא, וְלוֹ שֹׁרֶשׁ בַּבְּחִירָה וְהוּא מֵעֲדַת מְכַבְּדֵי ה'. וְהַמְּשַׁבֵּחַ מַעֲשִׂים מְגֻנִּים, אוֹ מְהַלֵּל רְשָׁעִים – הוּא הָרָשָׁע הַגָּמוּר וְהַמְּחַלֵּל אֶת עֲבוֹדַת הש\"י.",
+            "עוֹד אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם – (משלי כ\"ה:כ\"ו-כ\"ז) מַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמָקוֹר מָשְׁחָת צַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע. אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא טוֹב וְחֵקֶר כְּבֹדָם כָּבוֹד. כִּי כַּאֲשֶׁר יִרְפֹּשׂ הָאָדָם אֶת הַמַּעְיָן בְּרַגְלָיו, יִדְלַח מֵימָיו לְפִי שָׁעָה. אַחֲרֵי כֵן יִשְׁקְטוּ הַמַּיִם וְיִהְיוּ צְלוּלִים כְּבָרִאשׁוֹנָה. כֵּן הַצַּדִּיק כַּאֲשֶׁר הוּא מָט לִפְנֵי רָשָׁע לֹא תֻּשְׁפַּל מַעֲלָתוֹ וְלֹא תִּמְעַט בַּעֲבוּר זֹאת, וְאִם הוּא עָכוּר לְפִי שָׁעָה – שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וְיָשׁוּב לְאֵיתָנוֹ וּכְבוֹדוֹ. אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא טוֹב. אֲבָל הַרְבּוֹת הַחֵקֶר בִּכְבוֹד צַדִּיקִים כְּבוֹד הַחוֹקֵר. כִּי נִזְכַּר הַצַּדִּיק בַּפָּסוּק שֶׁלְּמַעְלָה. וּמִלַּת הַרְבּוֹת נִמְשֶׁכֶת לְחֵקֶר כְּבוֹדָם, כַּמִּשְׁפָּט בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים. וְהַמִּכְשׁוֹלִים הַנִּמְצָאִים בִּכְבוֹד הָרְשָׁעִים רַבִּים וִידוּעִים. כִּי יֵשׁ בִּכְבוֹדָם חִלּוּל הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה. וְהוּא עָוֹן הַמְּכַלֶּה מִנֶּפֶשׁ וְעַד בָּשָׂר.",
+            "וְהַשֵּׁנִית – כִּי רַבִּים נִמְשָׁכִים אַחֲרֵיהֶם וְאוֹחֲזִים מַעֲשֵׂיהֶם.",
+            "וְהַשְּׁלִישִׁית – כִּי הַמִּתְחַבְּרִים לָהֶם אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם עוֹשִׂים כְּמַעֲשֵׂיהֶם מְקַבְּלִים פֻּרְעָנִיּוֹת כַּיּוֹצֵא בָּהֶם. כַּאֲשֶׁר זָכַרְנוּ כְּבָר.",
+            "וְהָרְבִיעִית – כִּי הֵם מַכְנִיעִים כְּבוֹד אַנְשֵׁי אֱמֶת. וּמְבַטְּלִים הָעֲבוֹדָה. וְאֵין הַצְלָחָה לִכְבוֹד הַצַּדִּיקִים זוּלָתִי אַחֲרֵי הַשְׁפָּלַת כְּבוֹדָם. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי י\"ד:י\"א) בֵּית רְשָׁעִים יִשָּׁמֵד וְאֹהֶל יְשָׁרִים יַפְרִיחַ. וְנֶאֱמַר (משלי י\"א:י\"א) בְּבִרְכַּת יְשָׁרִים תָּרוּם קָרֶת וּבְפִי רְשָׁעִים תֵּהָרֵס.",
+            "עוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות כד:) כִּי יֵשׁ בִּכְלַל מָה שֶׁכָּתוּב כִּי דְבַר ה' בָּזָה הַמְדַבֵּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה בַּמְּבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת. וְכָל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק. וְהַקּוֹרֵא בְּסִפְרֵי מִינִין. וּמָה שֶׁכָּתוּב וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר זֶה הַמֵּפֵר בְּרִית בָּשָׂר.",
+            "עוֹד שָׁנִינוּ כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ס':כ\"א) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא הָאוֹמֵר אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה וְאֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם וְהָאֶפִּיקוֹרוֹס. וְהִזְהִירוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּמַּאֲמָר הַזֶּה לְהַאֲמִין כִּי נִכְתְּבָה אֱמוּנַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים בַּתּוֹרָה. וְכִי הִיא אַחַת מֵעִקָּרֶיהָ. וְאֶחָד מִן הַמְּקוֹמוֹת שֶׁנִּתְפָּרְשָׁה בָּהֶן תְּחִיַּת הַמֵּתִים בַּתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל\"ב:ל\"ט) אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים סא.) יָכוֹל מִיתָה בְּאֶחָד וּתְחִיָּה בְּאֶחָד, ת\"ל מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא, כְּשֵׁם שֶׁהַמַּחַץ וְהָרְפוּאָה בְּאֶחָד, כָּךְ מִיתָה וּתְחִיָּה בְּאֶחָד.",
+            "וְעִנְיַן הָאֶפִּיקוֹרוֹס – פֵּרְשׁוּ בּוֹ זַ\"ל כִּי הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ נוֹהֵג בְּדֶרֶךְ מוֹרָא וְהִדּוּר בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְבַזֶּה אוֹתָם. כְּגוֹן שֶׁהוּא מְבַזֶּה חֲבֵרוֹ בִּפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם. וְלֹא שָׂם כָּבוֹד לְתוֹרַת הֶחָכָם. כִּי אַחֲרֵי שֶׁאֵין הַתּוֹרָה הֲדוּרָה בְּעֵינָיו לִנְהֹג בָּהּ דֶּרֶךְ כָּבוֹד אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. כִּי גַּם זֶה בִּמְחַלְּלֵי הַתּוֹרָה יֵחָשֵׁב. עַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים כב:) אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא (דברים ו':י\"ג) לְרַבּוֹת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים.",
+            "וְהַשֵּׁנִית – כִּי הַיִּרְאָה מֵהֶם סִבָּה לְיִרְאַת שָׁמַיִם. כִּי בִּהְיוֹת דִּבְרֵיהֶם נִשְׁמָעִים מִדֶּרֶךְ יִרְאָתָם. הֲלֹא הֵם יוֹרוּ וְיַדְרִיכוּ אֶת הָעָם לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא. וְנֶאֱמַר (שמואל א י\"ב:י\"ח) וַיִּירָא כָל הָעָם מְאֹד אֶת ה' וְאֶת שְׁמוּאֵל. וְכֵן בִּכְלַל הָאֶפִּיקוֹרוֹס הָאוֹמֵר מָה הוֹעִילוּ לוֹ הַלּוֹמְדִים בְּלִמּוּדָם. הֲיֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה זֶה חָדָשׁ הוּא, מֵעוֹלָם לֹא הִתִּירוּ לָנוּ אֵת כָּל עוֹרֵב וְלֹא אָסְרוּ לָנוּ בְּנֵי יוֹנָה. וְאֵלֶּה הָאֲנָשִׁים גַּם לֹא יָדְעוּ גַּם לֹא שָׁמְעוּ גַּם לֹא פִּתְּחָה אָזְנָם עַל תּוֹעָלוֹת הַנִּמְצָאוֹת בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה. וּבַעֲבוּר זֹאת עֵסֶק הַתּוֹרָה שָׁפָל בְּעֵינֵיהֶם, וְהֵמָּה הָיוּ בְּמֹרְדֵי אוֹר מַעֲלָתָהּ, וְאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. עַל כֵּן נִתְחַיַּבְנוּ לְלַמֵּד לִבְנֵי יְהוּדָה הַתּוֹעָלוֹת הַנִּמְצָאוֹת בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה. וְכָתַבְנוּ מִקְצָתָם בְּשַׁעַר הַתּוֹרָה בע\"ה. לְמַעַן יִכְסְפוּ הַלְּבָבוֹת לַתּוֹרָה. וַאֲשֶׁר אֵין כֹּחַ בָּהֶם לִלְמֹד יֵדְעוּ הֲדַר כְּבוֹד עֵסֶק הַתּוֹרָה, וְיִזְכּוּ בִּידִיעָתוֹ, וְלֹא תֹּאבַד נַפְשָׁם מִן הָעוֹלָם הַבָּא.",
+            "וְכֵן בִּכְלַל הָאֶפִּיקוֹרוֹס הַקּוֹרֵא לְרַבּוֹ בִּשְׁמוֹ. וְאָמְרוּ כִּי סִבַּת מָה שֶׁנֶּעֱנַשׁ גֵּחֲזִי מִפְּנֵי שֶׁקָּרָא לְרַבּוֹ בִּשְׁמוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ח':ה') זֹאת הָאִשָּׁה וְזֶה בְּנָהּ אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֱלִישָׁע.",
+            "וְהִנֵּה עִקַּר כָּל הָעֳנָשִׁים הַנִּזְכָּרִים בַּמַּדְרֵגָה הַזֹּאת. מִפְּנֵי חִלּוּל הַתּוֹרָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי עֲוֹן חִלּוּל הַשֵּׁם גָּדוֹל מִכָּל הָעֲבֵרוֹת. וְלֹא יִתָּכֵן לְהִתְכַּפֵּר בִּתְשׁוּבָה וְיִסּוּרִין. כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר בְּשַׁעַר חִלּוּקֵי הַכַּפָּרָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵין מַאֲרִיכִין בַּפֻּרְעָנוּת לְעֹנֶשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. וְעַתָּה עֲמֹד וְהִתְבּוֹנֵן גֹּדֶל חִיּוּבֵנוּ לְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם כִּי עִקַּר מָה שֶׁקִּדְּשָׁנוּ הש\"י בְּתוֹרָתוֹ וּבְמִצְוֹתָיו וְהִבְדִּילָנוּ לִהְיוֹת לוֹ [לעם] כְּדֵי לְקַדְּשׁוֹ וּלְיִרְאָה מִמֶּנּוּ, כִּי רָאוּי שֶׁיִּהְיוּ מַקְדִּישָׁיו קְדוֹשִׁים. בְּשֶׁגַּם הַכֵּלִים שֶׁעוֹבְדִים לִפְנֵי הש\"י צְרִיכִים לִהְיוֹת קוֹדֶשׁ. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ\"ב:ל\"ב) וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם. שִׂים לִבְּךָ לְהָבִין כִּי הָעִנְיָן שֶׁאָמַרְנוּ מְפֹרָשׁ בַּמִּקְרָא הַזֶּה. וְנֶאֱמַר (תהילים קי\"א:ט') צִוָּה לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ. פֵּרוּשׁ, בַּעֲבוּר כִּי קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ צִוָּה לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ, וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו לְקַדְּשׁוֹ וּלְיִרְאָה מִמֶּנּוּ. עַל כֵּן כָּתוּב אַחֲרָיו (תהילים קי\"א:י') רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה' שֵׂכֶל טוֹב וְגוֹ'. וְעַל יְדֵי קְדֻשַּׁת הַמִּצְוֹת נֵחָשֵׁב בְּהַקְדִּישֵׁנוּ אֶת הש\"י עִם הַקְּדוֹשִׁים הָעֶלְיוֹנִים שֶׁמַּקְדִּישִׁים וּמַעֲרִיצִים אוֹתוֹ. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים פ\"ט:ח') אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדֹשִׁים רַבָּה וְגוֹ'.",
+            "עוֹד יֵשׁ כִּתּוֹת שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְהֵם כַּת אוֹיְבֵי השי\"ת. וְכַת הַמְחַבְּלִים כֶּרֶם הַשֵּׁם. וְכַת הַנּוֹתְנִים חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מַצִּיעִים עִנְיָנָם. וְהָרְאָיוֹת עַל עָנְשָׁם מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה. כִּי כַּת אוֹיְבֵי הַשֵּׁם יֹאבְדוּ מִן הָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז':י') וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ לֹא יְאַחֵר לְשֹׂנְאוֹ אֶל פָּנָיו יְשַׁלֶּם לוֹ. פֵּרוּשׁ – מְשַׁלֵּם לְשׂוֹנְאָיו שְׂכַר הַמִּצְוֹת שֶׁהֵם עוֹשִׂים בָּעוֹלָם הַזֶּה לְהַאֲבִידָם מִן הָעוֹלָם הַבָּא. וְתַרְגּוּמוֹ וּמְשַׁלֵּם לְשָׂנְאוֹהִי טָבָן דְּאִינּוּן עָבְדִין קָדָמוֹהִי בְּחַיֵּיהוֹן לְאוֹבוֹדֵיהוֹן. וְאָמַר דָּוִד (תהילים ל\"ז:כ') כִּי רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ וְאֹיְבֵי ה' כִּיקַר כָּרִים כָּלוּ בֶעָשָׁן כָּלוּ. הִזְכִּיר עַל הָרְשָׁעִים לְשׁוֹן אֲבֵדָה. כִּי יֵאָמֵר עַל הַצַּעַר וְהַגָּלוּת. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו כ\"ז:י\"ג) הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים וְגוֹ'. (ירמיה נ':ו') צֹאן אֹבְדוֹת הָיוּ עַמִּי. (תהילים קי\"ט:צ\"ב) תָּעִיתִי כְּשֶׂה אוֹבֵד. וְיֵאָמֵר עַל הַמָּוֶת. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קי\"ט:צ\"ב) אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי. (אסתר ח':ו') בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי. (ויקרא כ\"ג:ל') וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא. עִנְיָנוֹ הִכָּרֵת מִן הָעוֹלָם הַזֶּה. כִּי הָרְשָׁעִים יֵעָנְשׁוּ בְּצָרוֹת וְיִסּוּרִין אוֹ בְּמָוֶת. וְכֵן יֵעָנְשׁוּ בְּמִשְׁפָּט עַל מַעֲשֵׂיהֶם בָּעוֹלָם הַבָּא. לְקֵץ וּזְמַן. אֲבָל אוֹיְבֵי ה' הִמְשִׁילָם לְחֶלְבֵי הַכְּשָׂבִים וְשָׁמְנָם שֶׁהוּא נִתַּךְ בָּאֵשׁ וְכָלֶה בְּעָשָׁן. וְלֹא הִמְשִׁילָם לִבְשַׂר הַכָּרִים. כִּי יֵעָשֶׂה גַּחֶלֶת וְיִשָּׁאֵר הָאֵפֶר. עַל כֵּן אָמַר כָּלוּ בְּעָשָׁן כָּלוּ כַּאֲשֶׁר חֶלְבֵי הַכָּרִים כָּלִים בֶּעָשָׁן. כָּךְ יִכְלוּ אוֹיְבֵי הַשֵּׁם, כִּי תִּכְלֶה נַפְשָׁם וְתֹאבַד מִן הָעוֹלָם הַבָּא. וְנֶאֱמַר (שמות כ':ה') פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים [לשנאי].",
+            "וְעִנְיַן שׂוֹנְאֵי הַשֵּׁם נִמְצָא לִפְעָמִים גַּם בַּאֲנָשִׁים שֶׁהֵם עוֹשִׂים הַמִּצְוֹת וְנִזְהָרִים מִכָּל עֲבֵרָה בְּמַעֲשֶׂה וּבְלָשׁוֹן. אִם נַפְשָׁם רָעָה וּבְקֶרֶב לִבָּם יִקְשֶׁה לָהֶם כַּאֲשֶׁר חַבְרֵיהֶם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. וְיֵרַע בְּעֵינֵיהֶם בִּהְיוֹת בְּנֵי אָדָם עוֹבְדִים אֶת ה' וִירֵאִים מִלְּפָנָיו. כַּאֲשֶׁר תֹּאמַר עַל הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַחְפֹּץ שֶׁיְּכַבְּדוּ בְּנֵי אָדָם אֶת הַמֶּלֶךְ וְשֶׁיַּעַבְדוּהוּ. כִּי הוּא שׂוֹנֵא אֶת הַמֶּלֶךְ. כָּל שֶׁכֵּן אִם הוֹצִיאוּ מַחְשַׁבְתָּם אֶל הַפֹּעַל. שֶׁהֵם מְנִיאִים אֶת לֵב בְּנֵי אָדָם מֵעֵסֶק הַתּוֹרָה וּמִן הַמִּצְווֹת. כִּי הֵם שׂוֹנְאֵי ה'. וְכֵן הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עֵינָם צָרָה בִּכְבוֹד תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַיְּשָׁרִים וְהַצַּדִּיקִים וְשׂוֹנְאִים עֲטֶרֶת תִּפְאַרְתָּם. אוֹ יֵרַע לְבָבָם אִם עֲדֵיהֶם תֵּאתֶה וּבָאָה מֶמְשֶׁלֶת הַדּוֹר. וְכֵן כָּתוּב (שמואל א ח':ז') כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אִם אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם. וְכָל שֶׁכֵּן אִם יְבַקְשׁוּ כְּבוֹדָם לִכְלִמָּה אוֹ יַשְׁפִּילוּם. וְכֵן אִם יֹאהֲבוּן כְּבוֹד הָרְשָׁעִים וּמָשְׁלָם עַל עָפָר. כִּי אֵלֶּה בֶּאֱמֶת שׂוֹנְאֵי הַשֵּׁם. וְאֵין רְצוֹנָם בְּנִקְיוֹן עֲבוֹדָתוֹ. וְלֹא יַחְפְּצוּ בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ יִרְאָתוֹ וַאֲשֶׁר יִרְבּוּן מְאֹד עֲבָדָיו וִירֵאָיו.",
+            "וְכֵן כַּת הַמְחַבְּלִים כֶּרֶם ה' כְּמוֹ הַמּוֹסוֹרוֹת וּמַחְטִיאֵי הָרַבִּים הִנֵּה הֵם שׂוֹנְאֵי הַשֵּׁם. כַּאֲשֶׁר תֹּאמַר כִּי הָאֲנָשִׁים הַמַּשְׁחִיתִים עָרֵי הַמֶּלֶךְ אוֹ כְּרָמָיו וּפַרְדֵּסָיו כִּי הֵם שׂוֹנְאֵי הַמֶּלֶךְ. וְנֶאֱמַר (ישעיה ה':ז') כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו. וְנֶאֱמַר (תהילים פ\"ג:ד') עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָ. וְנֶאֱמַר (תהילים פ\"ג:ו') כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו עָלֶיךָ בְּרִית יִכְרֹתוּ. וְנֶאֱמַר (תהילים ב':ב') וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ. עַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי אוֹתָן שֶׁחָטְאוּ וְהֶחְטִיאוּ אֶת הָרַבִּים יוֹרְדִין לְגֵיהִנֹּם, וְנִדּוֹנִין שָׁם לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת.",
+            "וְכַת הַנּוֹתְנִים חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ הַחַיִּים דִּבֵּר עֲלֵיהֶם יְחֶזְקֵאל עָלָיו הַשָּׁלוֹם (יחזקאל ל\"ב:כ\"ד), אֲשֶׁר נָתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים וְגוֹ' וַתְּהִי עֲוֹנֹתָם עַל עַצְמוֹתָם. לָמַדְנוּ מִזֶּה כִּי לֹא יְכַפֵּר עֲלֵיהֶם הַמָּוֶת. אָכֵן עַד עוֹלָם עֲוֹנֹתָם עַל עַצְמוֹתָם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַמִּינִין וְהַמְּשֻׁמָּדִים וְהָאֶפִּיקוֹרוֹסִין וְהַמָּסוֹרוֹת, וְשֶׁכָּפְרוּ בַּתּוֹרָה וְשֶׁכָּפְרוּ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, וְשֶׁפָּרְשׁוּ מִדַּרְכֵי צִבּוּר, וְשֶׁנָּתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים כְּגוֹן הַפַּרְנָסִים הַמְּטִילִים אֵימָה יְתֵרָה עַל הַצִּבּוּר שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְשֶׁחָטְאוּ וְשֶׁהֶחְטִיאוּ אֶת הָרַבִּים כְּגוֹן יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וַחֲבֵרָיו – יוֹרְדִין לְגֵיהִנֹּם וְנִדּוֹנִין בָּהּ לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ס\"ו:כ\"ד) וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְגוֹ'.",
+            "וְעֹנֶשׁ הַנּוֹתְנִים חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים מֵחֲמִשָּׁה פָּנִים. הַשְּׁנַיִם מִצַּד עַצְמוֹ וְהַשְּׁלֹשָׁה מִצַּד הָעָם. הַשְּׁנַיִם שֶׁהֵם מִצַּד עַצְמוֹ: הָאֶחָד – כִּי הָאֱנוֹשׁ רִמָּה וְתוֹלֵעָה, וְכֵן נִקְרָא גַּם עוֹד בַּחַיִּים חַיָּתוֹ. וְלֹא דַּיּוֹ שֶׁלֹּא יִשַּׁח וְלֹא יִשְׁפַּל. כִּי יִשְׂתָּרֵר גַּם הִשְׂתָּרֵר שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם. וְגַם בְּמַחְשֶׁבֶת הַגַּאֲוָה מִבְּלִי הִשְׂתָּרֵר נִפְסָד הָאָדָם. שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט\"ז:ה'), תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב.",
+            "וְהַשֵּׁנִי – כִּי הָאָדָם חַיָּב לְהָכִין מַעַרְכֵי לֵב בְּכָל עֵת. לְהַשְׁכִּין בְּלִבּוֹ אֵימָה וְיִרְאָה מֵעַל פְּנֵי הש\"י. וְעַל הָרְשָׁעִים נֶאֱמַר (ירמיה ה':כ\"ד) וְלֹא אָמְרוּ בִלְבָבָם נִירָא נָא אֶת ה' אֱלֹקֵינוּ. וְהָאִישׁ הַנּוֹתֵן חִתִּיתוֹ בְּאֶרֶץ חַיִּים שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם. אֵין בְּלִבּוֹ אֵימָה מִלִּפְנֵי הַשֵּׁם, וְרוֹצֶה לְהַטִּיל אֵימָתוֹ עַל בְּרִיּוֹתָיו. וְתַחַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לַעֲרֹךְ מַחְשָׁבוֹת לְהַשְׁכִּין אֵימַת הַשֵּׁם בְּלִבּוֹ. הוּא עוֹרֵךְ אוֹתָם לְהַטִּיל אֵימַת עַצְמוֹ עַל עַם השי\"ת. וְנֶאֱמַר (שמואל ב כ\"ג:ג') מוֹשֵׁל בָּאָדָם צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים. פֵּרוּשׁ רָאוּי לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בָּאָדָם צַדִּיק שֶׁהוּא מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים. כִּי אַחַר שֶׁהוּא יָרֵא אֶת הש\"י רָאוּי לְעַמּוֹ שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו.",
+            "וְהַשְּׁלֹשָׁה פָּנִים שֶׁהֵם מִצַּד הָעָם: הָאֶחָד – כִּי הוּא מְצַעֵר הַצִּבּוּר בְּהַטָּלַת אֵימָתוֹ. וְנֶאֱמַר (ויקרא כ\"ה:י\"ז) לֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ. וְהוּא עַל עִנְיַן הַצַּעַר בִּדְבָרִים כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ כְּבָר.",
+            "וְהַשֵּׁנִי כִּי כַּמָּה מִכְשׁוֹלִים בָּאִים בְּסִבַּת הַטָּלַת אֵימָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְעוֹלָם אַל יַטִּיל אָדָם אֵימָה יְתֵרָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁהֲרֵי פִּילֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה הִטִּיל עָלֶיהָ בַּעֲלָהּ אֵימָה יְתֵרָה וְהִפִּילָה כַּמָּה רְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל.",
+            "וְהַשְּׁלִישִׁי כִּי עַם הַקָּדוֹשׁ שֶׁהֵם עוֹבְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֵין לָהֶם לְהִכָּנַע לְבָשָׂר וָדָם, וְאֵינוֹ מִן הָרָאוּי לִהְיוֹת מוֹרָא בָּשָׂר וָדָם עֲלֵיהֶם אֶלָּא לְשֵׁם שָׁמַיִם. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ\"ה,נ\"ה) כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, עֲבָדַי הֵם וְלֹא עֲבָדִים לַעֲבָדִים. וְנֶאֱמַר (שמות י\"ט:ו') וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ. לְשׁוֹן כֹּהֲנִים אֲדוֹנִים וְשָׂרִים. וְכָמוֹהוּ (שמואל ב ח':י\"ח) וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ. וְכָל הָעָם נִקְרְאוּ מַמְלָכָה. מִלְּשׁוֹן (מלכים א י\"ח:י') אִם יֶשׁ גּוֹי וּמַמְלָכָה. (ישעיה ס':י\"ב) כִּי הַגּוֹי וְהַמַּמְלָכָה. פֵּרוּשׁ – אַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלָכָה שֶׁכֻּלָּהּ שָׂרִים שֶׁלֹּא יִהְיֶה עֲלֵיכֶם עֹל בָּשָׂר וָדָם. וְנֶאֱמַר (ישעיה נ\"א:י\"ב) מִי אַתְּ וַתִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת. וְנֶאֱמַר (ישעיה נ\"א:ז') אַל תִּירְאוּ חֶרְפַּת אֱנוֹשׁ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִשֶּׁרַבּוּ הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע פָּרְקוּ מֵעֲלֵיהֶם עוֹל שָׁמַיִם וְהֻשְׁלַךְ עֲלֵיהֶם עֹל בָּשָׂר וָדָם. וְאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהילים ט':כ'-כ\"א) קוּמָה ה' אַל יָעֹז אֱנוֹשׁ יִשָּׁפְטוּ גוֹיִם עַל פָּנֶיךָ. שִׁיתָה ה' מוֹרָה לָהֶם יֵדְעוּ גוֹיִם אֱנוֹשׁ הֵמָּה סֶּלָה. לָמַדְנוּ מִזֶּה כִּי עֵת אֲשֶׁר יָעֹז אֱנוֹשׁ אֵינוֹ מַכִּיר שֶׁהוּא אֱנוֹשׁ. כִּי אֵין שְׂרָרָה רְאוּיָה לֶאֱנוֹשׁ זוּלָתִי לְשֵׁם שָׁמַיִם.",
+            "וְעַתָּה נְפָרֵשׁ עִנְיַן עֹנֶשׁ הַפּוֹרְשִׁים מִדַּרְכֵי צִבּוּר. וְכִי הוּא נִכְלָל בְּעָנְשֵׁי הַכִּתּוֹת שֶׁהִקְדַּמְנוּ. בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עַם וּקְהִלּוֹת הַקֹּדֶשׁ לַעֲבֹד אֶת השי\"ת. וּמַסְכִּימִים הַסְכָּמוֹת לְהַעֲמִיד לָהֶם מִצְוָה. הִנֵּה הֵם מַקְדִּישִׁים אֶת הַשֵּׁם יִתְגַּדֵּל וְיִתְקַדֵּשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל\"ג:ה') וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וְנֶאֱמַר (תהילים מ\"ז:י') נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם כִּי לֵאלֹקִים מָגִנֵּי אֶרֶץ מְאֹד נַעֲלָה. נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל עַמִּים מִפְּנֵי שֶׁהֵם שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל\"ג:י\"ט) עַמִּים הַר יִקְרָאוּ, וְהֵם עַם אֶחָד לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם. עַל כֵּן אָמַר עַם אֱלֹקֵי אַבְרָהָם. וְהַמְּלָכִים וְהַשָּׂרִים נִקְרְאוּ מָגִנִּים מִלְּשׁוֹן (ישעיה כ\"א:ה') מִשְׁחוּ מָגֵן. פֵּרוּשׁוֹ – נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֶסְפוּ לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה כִּי מַלְכֵיהֶם וְשָׂרֵיהֶם לֵאלֹקִים. שֶׁהֵם עֲבָדָיו וֶאֱמוּנָיו. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים פ\"ט:י\"ט) כִּי לַה' מָגִנֵּנוּ וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מַלְכֵּנוּ. מְאֹד נַעֲלָה. שהקב\"ה מִתְעַלֶּה וּמִתְהַלֵּל בְּעוֹלָמוֹ בַּאֲסִיפָתָם וַעֲבוֹדָתָם. וְהָאִישׁ הַפּוֹרֵשׁ מִדַּרְכֵי הַצִּבּוּר הִנֵּה הוּא כִּמְקַטְרֵג עַל הַסְכָּמַת עֲבוֹדַת ה'. וּכְיוֹצֵא מִכְּלַל הַמְקַדְּשִׁים אֶת הַשֵּׁם. וּמַרְאֶה עַצְמוֹ כִּי לֹא יַחְפֹּץ לִהְיוֹת בְּסוֹדָם וּלְהִכָּתֵב בִּכְתָבָם. הִנֵּה הוּא מְחַלֵּל אֶת הָעֲבוֹדָה וְהוּא בִּכְלַל הַכִּתּוֹת שֶׁזָּכַרְנוּ שֶׁהֵם בּוֹזִים דְּבַר הַשֵּׁם וְאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְהַשֵּׁנִית כִּי הֵם מְנִיאִים לֵב חֲלוּשֵׁי הַדֵּעוֹת בִּפְרִישָׁתָם מִדַּרְכֵי הַצִּבּוּר וְהִנָּם מִן הַמַּחֲטִיאִים אֶת הָרַבִּים.",
+            "עַתָּה נְפָרֵשׁ עִנְיַן כַּת עוֹזְבֵי ה'. וְנֶאֱמַר כִּי הֵם הָאֲנָשִׁים שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם עֹל יִרְאַת שָׁמַיִם וְהֵם מְקַיְּמִין אֶת הַמִּצְוֹת מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה. וְכַאֲשֶׁר יִתְגַּבֵּר הַיֵּצֶר עַל הָאִישׁ הַהוּא וְעָלָיו חָלַף רוּחַ וַיַּעֲבֹר וְאָשֵׁם. לֹא יֵאָנַח וְלֹא יִדְאַג לְחֶטְאוֹ. אָכַל וּמָחָה פִּיו וְהוּא בְּעֵינָיו כְּאִלּוּ לֹא פָּעַל [און]. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ל\"ו:ב') נְאֻם פֶּשַׁע לָרָשָׁע בְּקֶרֶב לִבִּי אֵין פַּחַד אֱלֹקִים לְנֶגֶד עֵינָיו.",
+            "וְיֵשׁ מִן הַכַּת הָרָעָה הַהִיא. כִּי לֹא רַב לָהֶם אֲשֶׁר לֹא לָבְשׁוּ חֲרָדוֹת. כִּי חָלְפוּ חֹק וְעֵדוֹת. אֲבָל יְהַלְלוּ וִיבָרְכוּ נַפְשָׁם בְּמַלֹּאתָם תַּאֲוָתָם. וְהֵם הַמַּכְעִסִים וְהַמְּנָאֲצִים לִפְנֵי הַשֵּׁם שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים י':ג') כִּי הִלֵּל רָשָׁע עַל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה'. וְדִבֵּר יְשַׁעְיָה עָלָיו הַשָּׁלוֹם עַל אָבְדַן הַכַּת הַהִיא שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א':כ\"ח) וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים יַחְדָּו וְעֹזְבֵי ה' יִכְלוּ. הִמְשִׁיל הַמּוֹרְדִים וְהַחוֹטְאִים לִכְלִי הַנִּשְׁבָּר שֶׁיֵּשׁ שְׁאֵרִית. וְאָמַר כִּי עוֹזְבֵי הַשֵּׁם יִכְלוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג':י\"ט) אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף.",
+            "וְאָבְדַן הַכִּתּוֹת הַנִּזְכָּרוֹת. בִּזְמַן שֶׁלֹּא עָשׂוּ תְּשׁוּבָה. אֲבָל אִם שָׁבוּ מִדַּרְכֵיהֶם הָרָעִים נִמְלְטָה נַפְשָׁם מִן הָאֲבַדּוֹן. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ג':כ\"ב) שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּא מְשׁוּבֹתֵיכֶם.",
+            "בֵּאוּר דִּבְרֵי עֲוֹנוֹת אַרְבַּע כִּתּוֹת: אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ\"ל אַרְבַּע כִּתּוֹת אֵין מְקַבְּלִים פְּנֵי הַשְּׁכִינָה. כַּת לֵיצָנִים. כַּת שַׁקָּרִים. כַּת חֲנֵפִים. כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע. כַּת לֵיצָנִים דִּכְתִיב (הושע ז':ה') מָשַׁךְ יָדוֹ אֶת לֹצְצִים. כַּת שַׁקָּרִים דִּכְתִיב (תהילים ק\"א:ז') דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי. כַּת חֲנֵפִים דִּכְתִיב (איוב י\"ג:ט\"ז) כִּי לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבֹא. כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע דִּכְתִיב (תהילים ה':ה') כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךָ רָע.",
+            "עַתָּה נַאֲזִין עַד תְּכוּנַת עִנְיְנֵיהֶם. וּתְכוּנַת אָפְנֵיהֶם. לְהַשְׂכִּילְךָ בִּינַת מִבְחַר עִמְקֵיהֶם. וּנְחַלֵּק אוֹתָם לְחֶלְקֵיהֶם. וְנַחְשֹׂף סוֹף חֹמֶר עָנְשֵׁי עֲלִילוֹת נִגְעָלוֹת. וְתַשִּׂיג בְּמַעַרְכֵי הַחֲלָקִים הַרְבֵּה תּוֹעָלוֹת. כִּי אוּלַי טֶרֶם עָמַדְתָּ עַל דְּבָרֵינוּ לֹא בָּחַנְתָּ טוּב טַעַם כֹּבֶד פֶּשַׁע כָּל חֵלֶק מֵחֶלְקֵיהֶם. וְחָזוּת קָשָׁה וְחֹמֶר הָעֹנֶשׁ אֲשֶׁר בְּכָל אֶחָד מֵהֶם לֹא חָזִיתָ, וְאוּלַי קָצֵהוּ רָאִיתָ וְכֻלּוֹ לֹא רָאִיתָ. וְכָל חֵלֶק אֲשֶׁר נְסַדֵּר רִאשׁוֹן הוּא חָמוּר מִן הַשֵּׁנִי. וּמִתּוֹךְ דְּבָרֵינוּ גַּם בַּחֲלָקִים הַקַּלִּים אֲשֶׁר נַזְכִּיר תַּכִּיר בַּלְהוֹת צַלְמָוֶת. וְתֵדַע כִּי אַחֲרִיתָם דַּרְכֵי מָוֶת. וְאוּלַי מֵאָז לֹא פִתְּחָה אָזְנֶךָ. וְהָיוּ כְּמוֹ דֶּרֶךְ יָשָׁר לְפָנֶיךָ. וְעַתָּה כִּי נִכְתֹּב עֲלֵיהֶם מְרוֹרוֹתָם. תָּבִיא מְגוּרָתָם בְּרַעֲיוֹנְךָ. גַּם יָבוֹאוּ חַדְרֵי רוּחֲךָ. הַמְּסוּרִים הַנְּכוֹנִים. בִּרְאוֹתְךָ כִּי אָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים. הַשֵּׂכֶל וְהַמִּקְרָאוֹת. וְדִבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם הַנִּפְלָאוֹת. וְהָיוּ לְעֵד וּלְאוֹת. וּבָזֶה הָאֱמֶת אֵלֶיךָ יִבָּחֵן. וְיֵעָרֶה עָלֶיךָ מִמָּרוֹם רוּחַ חֵן. וּבִעַרְתָּ הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת מִקִּרְבֶּךָ. וְיִתְמָךְ דְּבָרִים נְבָרִים לִבֶּךָ.",
+            "<b>וְזֶה דְּבַר כַּת לֵצִים.</b> נֶחֱלָק הַלֵּיצָנוּת עַל חֲמִשָּׁה חֲלָקִים. הַחֵלֶק הָאֶחָד – אִישׁ לָשׁוֹן הַנּוֹתֵן דֹּפִי בִּבְנֵי אָדָם. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים נ':כ') תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְּדַבֵּר, בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי. וְנִקְרָא לֵץ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ\"א:כ\"ד) זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן. פֵּרוּשׁוֹ – שְׁתֵּי הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת שֶׁהֵם הַזָּדוֹן וְהַגַּאֲוָה נִקְבְּצוּ וְנִתְחַבְּרוּ בָּאָדָם הַלֵּץ. כִּי מִבְּלִי הֱיוֹת לוֹ תּוֹעֶלֶת בַּדָּבָר הוּא גּוֹרֵם נֶזֶק עָצוּם לַחֲבֵרָיו אֲשֶׁר יַבְאִישׁ אֶת רֵיחָם בְּעֵינֵי הָאָדָם. וְזֶה תַּכְלִית זָדוֹן יוֹתֵר מִן הַגּוֹזֵל וְהַחוֹמֵס שֶׁעוֹשֶׂה לְהַרְבּוֹת לוֹ מָמוֹן. וְגַם הוּא יָהִיר. כִּי הַשָּׁפֵל וְהַנִּכְנָע כַּאֲשֶׁר יַכִּיר מִגְרַעַת עַצְמוֹ וּמוּמָיו לֹא יִתְלוֹצֵץ עַל בְּנֵי אָדָם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית ח.) לֶעָתִיד לָבֹא מִתְקַבְּצוֹת חַיּוֹת אֵצֶל הַנָּחָשׁ וְאוֹמְרוֹת לוֹ אֲרִי דּוֹרֵס וְאוֹכֵל, זְאֵב טוֹרֵף וְאוֹכֵל, אַתָּה מָה הֲנָאָה יֵשׁ לְךָ. אָמַר לָהֶם וּמָה יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת י':י\"א) אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלֹא לָחַשׁ וְאֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן. וְזֶה הַחֵלֶק גַּם הוּא מֵחֶלְקֵי כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי</b> – מִי שֶׁלּוֹעֵג לִבְנֵי אָדָם כִּי יָבוּז לָהֶם בְּלִבּוֹ לְקֹצֶר הַשָּׂגָתָם בְּמַעֲלוֹת, אוֹ בְּהַצְלָחוֹת הַזְּמַן, בְּכָבוֹד וּבִשְׂרָרָה. אוֹ יָבוּז אוֹתָם לְעָנְיָם וְרִישָׁם. וְהַגַּאֲוָה הֱבִיאַתּוּ אֶל הַמִּדָּה הַזֹּאת אוֹ רֹב הַשַּׁלְוָה וְהַתַּעֲנוּג. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קכ\"ג:ד') רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵי יוֹנִים. וּפְעָמִים יַלְעִיג הַלֵּץ עַל הַקְּדוֹשִׁים וְהַנְּבִיאִים כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כ':ז') כֻּלּוֹ לוֹעֵג לִי. וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי י\"ד:כ\"א) בָּז לְרֵעֵהוּ חוֹטֵא. עוֹד נֶאֱמַר (משלי י\"ד:כ\"א) בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב וְנֶאֱמַר (משלי י\"ז:ה') לֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה. פֵּרוּשׁ – לוֹעֵג לָרָשׁ הֶרְאָה אֶת נַפְשׁוֹ כִּי תְּדַמֶּה, אֲשֶׁר הַהַצְלָחוֹת בְּיַד בְּנֵי אָדָם וְהַשֵּׂג יַשִּׂיגוּן אוֹתָן בְּחָכְמָתָם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח':י\"ז) וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה, וְנֶאֱמַר (ישעיה י':י\"ג) כִּי אָמַר בְּכֹחַ יָדִי עָשִׂיתִי וּבְחָכְמָתִי כִּי נְבֻנוֹתִי. וּבַעֲבוּר זֶה לוֹעֵג לָרָשׁ כִּי יֹאמַר בִּלְבָבוֹ שֶׁלֹּא הִשִּׂיג לָעֹשֶׁר מֵחֹסֶר דַּעְתּוֹ וְשִׁפְלוּת יָדָיו. וְהִנֵּה חֵרֵף עוֹשֶׂה הָרָשׁ וְהֶעָשִׁיר כִּי הַכֹּל מֵאֵת הש\"י. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ\"ב:ב') עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ עֹשֵׂה כֻלָּם ה'. וְעַל הַשָּׂמֵחַ לְאֵיד אָמַר לֹא יִנָּקֶה, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזִּיק בְּמַעֲשֶׂה וְלֹא בְּדִבּוּר לֹא יִנָּקֶה. אַךְ אֵין רָעַת הַשָּׂמֵחַ לְאֵיד מַשֶּׂגֶת לְרָעַת הַלּוֹעֵג. וּמִפְּנֵי כִּי הַלֵּיצָנוּת בְּסִבַּת הַגַּאֲוָה שֶׁהִיא הֵפֶךְ הָעֲנָוָה אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי ג':ל\"ד) אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן. פֵּרוּשׁוֹ – אִם לַלֵּצִים – בֶּאֱמֶת הַלֵּצִים הַלּוֹעֲגִים לִבְנֵי אָדָם. הש\"י יִלְעַג לָהֶם. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ב':ד') יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק ה' יִלְעַג לָמוֹ. וּלְשׁוֹן אִם – לְאַמֵּת הַדָּבָר. וְכֵן (במדבר כ\"ד:כ\"ב) כִּי אִם יִהְיֶה לְבָעֵר קָיִן (משלי כ\"ג:י\"ח) כִּי אִם יֵשׁ אַחֲרִית.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַשְּׁלִישִׁי</b> – מִי שֶׁלּוֹעֵג תָּמִיד לִדְבָרִים וְלִפְעֻלּוֹת וְאֵין דַּעְתּוֹ לְהַבְזוֹת בַּעֲלֵיהֶן. אַךְ מַרְחִיק הַדְּבָרִים שֶׁאֵין לְהַרְחִיקָם וּמַרְחִיק תּוֹעֶלֶת הַפְּעֻלּוֹת שֶׁיֵּשׁ תִּקְוָה לְתוֹעֲלוֹתָן. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי י\"ג:י\"ג) בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ. וְאָמְרוּ אַל תְּהִי בָּז לְכָל אָדָם וְאַל תְּהִי מַפְלִיג לְכָל דָּבָר שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם. וְהַלֵּץ הַזֶּה הֱבִיאָהוּ לְמִדָּתוֹ הָרָעָה הֱיוֹתוֹ חָכָם בְּעֵינָיו. וּפְעָמִים שֶׁהֵבִיאָה מִדָּה הַזֹּאת אֶת הָאָדָם לִידֵי מִינוּת לְהַלְעִיג עַל מִצְוֹת. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קי\"ט:נ\"א) זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד מְאֹד מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי. וְהַחֵלֶק הַשְּׁלִישִׁי הַזֶּה הִיא הַכַּת שֶׁאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת תּוֹכַחַת. שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט':ח') אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ וְנֶאֱמַר (משלי ט':ז') יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן וְנֶאֱמַר (משלי י\"ט:כ\"ה) לֵץ תַּכֶּה וּפֶתִי יַעְרִם. וְהַגּוֹרֵם אֶל הַכַּת הַזֹּאת לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ מוּסָר. מִפְּנֵי שֶׁהַמִּדָּה הַמְּבִיאָה אֶל הַלֵּץ הַזֶּה הִיא מִדַּת הֱיוֹת הָאָדָם חָכָם בְּעֵינָיו. וְכָל כָּךְ מָשְׁלָה בּוֹ הַמִּדָּה הַזֹּאת עַד שֶׁיִּתְלוֹצֵץ לְדַעַת זוּלָתוֹ וְהִיא הַמִּדָּה שֶׁאֵין לָהּ תִּקְוָה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ\"ו:י\"ב) רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ.",
+            "<b>הַחֵלֶק הָרְבִיעִי</b> – הַקּוֹבֵעַ עַצְמוֹ תָּמִיד לְשִׂיחָה בְּטֵלָה וּדְבָרִים בְּטֵלִים כְּדֶרֶךְ יוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. וּשְׁתַּיִם רָעוֹת יֵשׁ בַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה: הָאַחַת, כִּי כָּל הַמַּרְבֶּה דְּבָרִים מֵבִיא חֵטְא, וְהַשֵּׁנִית, כִּי הוּא בָּטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה.וְיֵשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה דַּרְכֵי מָוֶת, כִּי אֵיךְ לֹא זָכַר וְלֹא שָׂם עַל לִבּוֹ, כִּי בָּעִתִּים הָהֵם אֲשֶׁר הוּא מַשְׁחִיתָם יוּכַל לְהַשִּׂיג הַנְּעִימוּת, וְלִקְנוֹת חַיֵּי עוֹלָם, אִם יִקְבַּע הָעִתִּים הַמְּזֻמָּנִים הָהֵם לַתּוֹרָה, אֲשֶׁר הוּא פָּנוּי בָּהֶם מִמְּלַאכְתּוֹ וַעֲסָקָיו, אֵין זֶה כִּי אִם בְּזוֹת לִבּוֹ אֶת הַמִּצְוֹת וְאֶת שְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא. וּמִלְּבַד אֲשֶׁר אִבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה יִשָּׂא אֶת עֲוֹנוֹ, כִּי אַשְׁמַת הַבִּטּוּל מִן הַתּוֹרָה בְּעֵת הַיְּכֹלֶת לַעֲסֹק בָּהּ אֵשׁ הִיא עַד אֲבַדּוֹן תֹּאכֵל, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ, כִּי דְבַר ה' בָּזָה, כָּל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק, כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ לְךָ. וְאָמְרוּ זַ\"ל, הַהֹלֵךְ לַמָּקוֹם אֲשֶׁר אֻסְּפוּ שָׁם אֲסֵפָה לִשְׂחוֹק זֶה הוּא מוֹשַׁב לֵצִים וְעָלָיו אוֹמֵר הַכָּתוּב (תהילים א':א'): וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב, וְכָתוּב אַחֲרָיו כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ. לָמַדְתָּ, כִּי מוֹשַׁב לֵצִים מֵבִיא לִידֵי בִּטּוּל תּוֹרָה. וַאֲשֶׁר לֹא שָׁת לִבּוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בִּשְׁעוֹתָיו הַבְּטֵלוֹת, יִתְעַשֵּׁת לְנַפְשׁוֹ וְלֹא יֹאבַד, וְיִתְבּוֹדֵד בָּהֶן לַחְשֹׁב עַל קִצּוֹ וּלְהָבִין לְאַחֲרִיתוֹ וּלְחַפֵּשׂ דְּרָכָיו, וְלִקְנוֹת מַעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ וּלְהִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. הַחֵלֶק הַחֲמִישִׁי הַמִּתְלוֹצֵץ בִּדְבַר שְׂפָתַיִם עַל הַמַּעֲשִׂים וְהַדְּבָרִים, לֹא שֶׁיָּבוּז לָהֶם בְּלִבּוֹ, אַךְ מִדֶּרֶךְ הַשְּׂמֵחִים לְלֹא דָּבָר, וְלֹא כְּחֹק הַשְּׂחוֹק. וּפְעָמִים שֶׁגּוֹרֵם לָזֶה מִשְׁתֶּה הַיַּיִן וְהַשִּׁכְרוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ':א'): לֵץ הַיַּיִן הֹמֶה שֵׁכָר וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם, פֵּרוּשׁ: לֵץ אִישׁ הַיַּיִן, הוֹמֶה אִישׁ שֵׁכָר, כָּל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם. כְּמוֹ (תהילים ק\"ט:ד'): וַאֲנִי תְּפִלָּה, אִישׁ תְּפִלָּה. וְרוֹצֶה לוֹמַר, כִּי מִשְׁתֶּה הַיַּיִן גּוֹרֵם לִשְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים רָעִים: הָאֶחָד, לִהְיוֹת הָאִישׁ מִתְלוֹצֵץ. וְהַשֵּׁנִי, לִהְיוֹת הוֹמֶה וּבַעַל דְּבָרִים, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: וְכָל הַמַּרְבֶּה דְּבָרִים מֵבִיא חֵטְא. וְנֶאֱמַר (קהלת ה':ב'): וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים. וְהַשְּׁלִישִׁי, כָּל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם. וְדַע, כִּי לֹא יִהְיֶה מִנְהַג הַלֵּיצָנוּת קָבוּעַ בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם, עַד שֶׁהוּא פּוֹרֵק עֹל שָׁמַיִם מֵעָלָיו. עַל כֵּן יֵעָנֵשׁ לָשֵׂאת עֹל הַיִּסּוּרִים מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כ\"ח:כ\"ב): וְעַתָּה אַל תִּתְלוֹצָצוּ פֶּן יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כָּל הַמִּתְלוֹצֵץ, יִסּוּרִים בָּאִים עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר פֶּן יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם. וְהַחֲכָמִים הָיוּ מַזְהִירִים לְתַלְמִידֵיהֶם שֶׁלֹּא לְהִתְלוֹצֵץ גַּם עַל דֶּרֶךְ מִקְרֶה וַעֲרַאי. וְעַל הַחֵלֶק הַזֶּה הֻצְרְכוּ לְהַזְהִיר, כִּי רַבִּים יִכָּשְׁלוּ בּוֹ עַל דֶּרֶךְ מִקְרֶה.",
+            "<b>וְזֶה דְּבַר כַּת שַׁקָּרִים.</b> עִנְיַן הַכַּת הַזּוֹ נֶחְלָק לְתִשְׁעָה חֲלָקִים. הַחֵלֶק הָאֶחָד – אִישׁ כָּזָב. אֲשֶׁר תּוֹרָה עָזַב. וְיָרַע וְיַשְׁחִית בְּמַעֲנֶה פִיו. כְּמוֹ הַמְּכַחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בִּשְׂכַר שָׂכִיר. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י\"ט:י\"א) לֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ. וְכֵן הָעוֹנֶה בְּרֵעֵהוּ עֵד שֶׁקֶר. וְנֶאֱמַר (שמות כ':י\"ג) לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. וּמִן הַחֵלֶק הַזֶּה בִּכְלָל הַתַּרְמִית וְהָאוֹנָאוֹת בְּמִסְחָרִים וּבְשֻׁתָּפוּת. וְנֶאֱמַר (ויקרא כ\"ה:י\"ד) אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְנֶאֱמַר (תהילים נ\"ה:י\"ב) וְלֹא יָמִישׁ מֵרְחֹבָהּ תֹּךְ וּמִרְמָה. וְנִקְרָא אִישׁ אָוֶן וְנִקְרָא בְּלִיַּעַל. וְהוּא כְּבַד עָוֹן בְּכִתּוֹת הָרְשָׁעִים כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ בְּשַׁעֲרֵי יִרְאַת חֵטְא. וּמִדּוֹת זֶה אִישׁ הָאָוֶן שֶׁהוּא קוֹרֵץ בְּעֵינָיו וּמוֹלֵל בְּאֶצְבְּעוֹתָיו. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו':י\"ב) אָדָם בְּלִיַּעַל אִישׁ אָוֶן וְגוֹ' קוֹרֵץ בְּעֵינָיו וְגוֹ'.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי</b> – הַמְּשַׁקֵּר וְאֵין בְּעֶצֶם הַשֶּׁקֶר נֶזֶק וְהֶפְסֵד לַחֲבֵרוֹ. אַךְ יִתָּכֵן בּוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ סִבָּה אֶל הַנֶּזֶק וְאֶל הָרַע. כְּמוֹ הַמַּתְעֶה אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיַּאֲמִין בּוֹ כִּי הוּא אוֹהֵב וָרֵעַ נֶאֱמָן עִמּוֹ. וּמִתְכַּוֵּן בָּזֶה כְּדֵי שֶׁיִּבְטַח בּוֹ וְלֹא יִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ וְיוּכַל לְהַדִּיחַ עָלָיו רָעָה. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ט':ז'-ח') בְּפִיו שָׁלוֹם אֶת רֵעֵהוּ יְדַבֵּר, וּבְקִרְבּוֹ יָשִׂים אָרְבּוֹ. וְנֶאֱמַר אַחֲרָיו הַעַל אֵלֶּה לֹא אֶפְקָד בָּם נְאֻם ה' אִם בְּגוֹי אֲשֶׁר כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי. וְאֵלֶּה שְׁנֵי הַחֲלָקִים עָנְשָׁם עַל שְׁנֵי דְּבָרִים. עַל הַשֶּׁקֶר וְעַל הַנֶּזֶק הַצָּרוּר בִּכְנָפָיו. כִּי הַשֶּׁקֶר מִלְּבַד צַד הַנֶּזֶק הוּא תּוֹעֲבַת ה' שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו':י\"ז) שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה' [וגו'] עֵינַיִם רָמוֹת לְשׁוֹן שָׁקֶר [וגו'] לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן. וְנֶאֱמַר (משלי ח':י\"ג) וּפִי תַּהְפּוּכוֹת שָׂנֵאתִי וְנֶאֱמַר (איוב ט\"ו:ט\"ז) אַף כִּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח אִישׁ שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְלָה. וְאַף בָּשָׂר וָדָם נִתְעָב הַשֶּׁקֶר לָהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י\"ב:כ\"ב) תּוֹעֲבַת ה' שִׂפְתֵי שָׁקֶר.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַשְּׁלִישִׁי</b> – הַבָּא בְּעָרְמָה וְדִבְרֵי מִרְמָה. לִמְנֹעַ טוֹב מִבְּעָלָיו. לְהַעֲבִיר הַטּוֹבָה אֵלָיו. לֹא לִגְזֹל מֵחֲבֵרוֹ דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ וְלֹא לְחָמְסוֹ. אֲבָל יִתֵּן עֵינוֹ בַּטּוֹבָה הָעֲתִידָה לָבֹא לִידֵי חֲבֵרוֹ וְצוֹדֶה אוֹתָהּ לְקַחְתָּהּ אֵלָיו. בְּשֶׁקֶר מִלָּיו. אוֹ יְסַבֵּב בִּשְׁקָרָיו לוֹ אֲשֶׁר יִתֵּן חֲבֵרוֹ לוֹ מַתָּת. וְעִקַּר עָנְשׁוֹ עַל הַשֶּׁקֶר. אָכֵן יִגְדַּל עֹנֶשׁ הַשֶּׁקֶר כַּאֲשֶׁר יְסַבֵּב מִמֶּנּוּ הֶפְסֵד לְזוּלָתוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עִקַּר הָעֹנֶשׁ עַל הַהֶפְסֵד כִּי לֹא הִפְסִיד מִמֶּנּוּ דָּבָר שֶׁזָּכָה בּוֹ. כָּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַמַּחְלִיף בְּדִבּוּרוֹ כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כ\"ז:י\"ב) אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ, וְנֶאֱמַר עַל עֲבוֹדָה זָרָה (ירמיה י':ט\"ו) הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. הֵבִיאוּ הַדִּמְיוֹן עַל קָצֶה אֶחָד כִּי הוּא נִסְתָּר בַּשֶּׁקֶר וְנֶעֱזַר בַּשָּׁוְא.",
+            "<b>הַחֵלֶק הָרְבִיעִי</b> – הַמְּשַׁקֵּר בְּסִפּוּר הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַע וּמַחְלִיף קְצָתָם בְּמִתְכַּוֵּן, וְאֵין לוֹ תּוֹעֶלֶת בִּשְׁקָרָיו וְלֹא הֶפְסֵד לְזוּלָתוֹ. אֲבָל כִּי מִשְׁפָּטוֹ מֵאַהֲבָתוֹ שֶׁקֶר מִדַּבֵּר צֶדֶק סֶלָה. וּפְעָמִים שֶׁהוּא בּוֹדֶה מִלִּבּוֹ סִפּוּר הַדְּבָרִים כֻּלּוֹ. וְהָאִישׁ הַזֶּה יֵקַל עָנְשׁוֹ מִצַּד אֶחָד. עַל כִּי אֵין הֶפְסֵד לְאִישׁ בִּשְׁקָרָיו וּפַחֲזוּתוֹ אֲבָל גָּדוֹל מְאֹד עָנְשׁוֹ בְּעֹז פָּנָיו וְאַהֲבַת הַשֶּׁקֶר. וְיִכְבַּד עֲוֹנוֹ כִּי יֹאהֲבֵהוּ לִבְלִי תּוֹעֶלֶת. וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי ו':י\"ט) יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר. פֵּרוּשׁוֹ – אִם תִּרְאֶה אָדָם אֲשֶׁר יָפִיחַ כְּזָבִים בְּשִׂיחָתוֹ וְסִפּוּר דְּבָרָיו. תֵּדַע כִּי תְּבִיאֵהוּ הַמִּדָּה הַזֹּאת לְהָעִיד שֶׁקֶר בְּאָחִיו וְלַעֲנוֹת בּוֹ סָרָה אַחֲרֵי אַהֲבָתוֹ הַשֶּׁקֶר. וְזֶה הַחֵלֶק הִתִּירוּהוּ לְקַיֵּם מִצְוֹת וּדְרִישַׁת טוֹבָה וְשָׁלוֹם. וְאָמְרוּ כִּי מֻתָּר לְשַׁבֵּחַ הַכַּלָּה לִפְנֵי הֶחָתָן וְלֵאמֹר שֶׁהִיא נָאָה וַחֲסוּדָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ כֵן. וְאָמְרוּ מֻתָּר לְשַׁנּוֹת בְּדִבְרֵי שָׁלוֹם. שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית נ':ט\"ז-י\"ז) אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא וְגוֹ'. וְיֵשׁ אֲנָשִׁים יַחֲלִיפוּ מִקְצָת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמְעוּ בִּבְלִי דַּעַת. כִּי לֹא יָשִׁיתוּ לִבָּם לְחָקְרוֹ בְּעֵת שָׁמְעָם. גַּם מִדָּה זֹאת רָעָה. וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כ\"א:כ\"ח) וְאִישׁ שׁוֹמֵעַ לָנֶצַח יְדַבֵּר. פֵּרוּשׁ – אִישׁ נוֹתֵן לֵב לִשְׁמֹעַ וּלְהַאֲזִין עַד תְּכוּנַת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יְדַבְּרוּ בְּאָזְנָיו לְמַעַן יְסַפֵּר אוֹתָם עַל נָכוֹן. וְלֹא יִמָּצֵא בְּפִיו לְשׁוֹן תַּרְמִית לָנֶצַח יְדַבֵּר. כִּי יֹאהֲבוּ בְּנֵי אָדָם לִשְׁמֹעַ דְּבָרָיו. וְלֹא יֹאמְרוּ לוֹ לְעוֹלָם לָמָּה תְּדַבֵּר עוֹד דְּבָרֶיךָ.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַחֲמִישִׁי</b> – הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ כִּי יֵיטִיב עִמּוֹ וְיִתֵּן לוֹ מַתָּת. וְעוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר. עִם לְבָבוֹ יָשִׂיחַ שֶׁלֹּא לָתֵת. וְנֶאֱמַר (תהילים ל\"ד:י\"ד) נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה. וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא מט.) שֶׁלֹּא יְדַבֵּר אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב. וְעוֹד אָמְרוּ דְּבָרִים יֵשׁ בָּהֶם מִשּׁוּם מְחֻסְּרֵי אֲמָנָה אִם יַחֲזֹר מִדְּבָרָיו, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא אוֹמֵר בַּפֶּה וְגוֹמֵר בַּדַּעַת.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַשִּׁשִּׁי</b> – הַמַּבְטִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ לְהֵטִיב עִמּוֹ וִישַׁקֵּר דְּבָרָיו וְיָשֵׂם לְאַל מִלָּתוֹ. כִּי אַחֲרֵי אֲשֶׁר אָמַר לְהֵטִיב עִמּוֹ עַל [בלשון] הַבְטָחָה וּבָטַח בּוֹ לֵב חֲבֵרוֹ. אֵין לוֹ לְחַלֵּל הַבְטָחָתוֹ כִּי זֶה דֶּרֶךְ שֶׁקֶר. וְהוּא כְּאָדָם עָבַר בְּרִית שֶׁנֶּאֱמַר (צפניה ג':י\"ג) שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב וְלֹא יִמָּצֵא בְּפִיהֶם לְשׁוֹן תַּרְמִית. וְכֵן הָאוֹמֵר לָתֵת לַחֲבֵרוֹ מַתָּנָה מוּעֶטֶת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזְכִּיר לְשׁוֹן הַבְטָחָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי [יש] בּוֹ [משום] מְחֻסַּר אֲמָנָה. כִּי לֵב חֲבֵרוֹ סוֹמֵךְ עָלָיו וּבוֹטֵחַ בּוֹ אַחֲרֵי שֶׁהַמַּתָּנָה מוּעֶטֶת, כִּי נָתוֹן יִתֵּן. וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּתָּנָה מְרֻבָּה. אִם יַחֲזֹר בּוֹ רָעָתוֹ רַבָּה. כִּי נֶדֶר נָדַר וְנֶאֱמַר (במדבר ל':ג') לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ. וְכֵן מִי שֶׁיִּתְפָּאֵר בִּפְנֵי רַבִּים לָתֵת מַתָּנָה לְאָדָם. וְהִנֵּה הוּא כְּמִתְהַלֵּל עַל נְדִיבוּתוֹ בָּזֶה. וְהִנֵּה זֹאת כְּמוֹ הַבְטָחָה וְלֹא נָכוֹן שֶׁיָּשׁוּב מִדְּבָרָיו אַחֲרֵי שֶׁהִתְכַּבֵּד וְהִתְהַלֵּל בַּדָּבָר. כְּעִנְיַן שֶׁכָּתוּב (משלי כ\"ה:י\"ד) נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר. פֵּרוּשׁוֹ – כְּמוֹ שֶׁיִּצְטַעֲרוּ בְּנֵי אָדָם אַחֲרֵי בּוֹא סִימָנֵי הַגֶּשֶׁם וְלֹא בָּא הַגֶּשֶׁם כֵּן עִנְיַן אִישׁ הַמִּתְהַלֵּל בְּמַתַּת שֶׁקֶר. כִּי מָה שֶׁהִתְהַלֵּל בַּדָּבָר הוּא סִימָן קִיּוּם הַדָּבָר. עַל כֵּן יִצְטַעֵר הָאִישׁ שֶׁהִבְטִיחָהוּ עַל הַמַּתָּנָה בְּהַכְזִיב תּוֹחַלְתּוֹ.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַשְּׁבִיעִי</b> – מִי שֶׁמַּתְעֶה אֶת חֲבֵרוֹ לֵאמֹר כִּי עָשָׂה עִמּוֹ טוֹבָה אוֹ דִּבֵּר טוֹב עָלָיו וְלֹא עָשָׂה. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָסוּר לִגְנֹב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת. וְהִנֵּה הַחֵטְא הַזֶּה חָמוּר אֵצֶל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִגָּזֵל יַעַן וּבְיַעַן כִּי שְׂפַת שֶׁקֶר אַשְׁמָה רַבָּה. וְנִתְחַיַּבְנוּ עַל גִּדְרֵי הָאֱמֶת כִּי הוּא מִיְּסוֹדֵי הַנֶּפֶשׁ.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַשְּׁמִינִי</b> – מִי שֶׁמִּשְׁתַּבֵּחַ בְּמַעֲלוֹת שֶׁאֵינָן נִמְצָאוֹת בּוֹ. אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי י\"ז:ז') לֹא נָאוָה לְנָבָל שְׂפַת יֶתֶר אַף כִּי לְנָדִיב שְׂפַת שָׁקֶר, פֵּרוּשׁ – אֵין לְנָבָל לְהִתְגָּאוֹת וּלְהִתְנַשֵּׂא בְּמַעֲלַת אֲבוֹתָיו. כִּי אָמְרוּ בַּמִּקְרָא שֶׁלְּמַעְלָה מִזֶּה (משלי י\"ז:ו') וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם. אַף כִּי אֵין לְנָדִיב לְהִתְכַּבֵּד בְּשֶׁקֶר. וְלֵאמֹר כֹּה עָשִׂיתִי וּפִזַּרְתִּי וְנָתַתִּי וְלֹא כֵן עָשָׂה. וְזֶה גְּנַאי לְכָל אָדָם וְכָל שֶׁכֵּן לְנָדִיב. וְגִנָּה נִדְבוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי חִלֵּל נַפְשׁוֹ עַל מָה שֶׁלֹּא עָשָׂה, כִּי זֹאת תִּהְיֶה לְעֵדָה כִּי לִבּוֹ בְּכָל צִדְקֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה [אך] לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי מִי שֶׁמְּכַבְּדִים אוֹתוֹ בְּמַדְרֵגוֹת הַכָּבוֹד הָרְאוּיוֹת לָתֵת לְמִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שְׁתֵּי מַסֶּכְתּוֹת וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ זוּלָתִי אַחַת. עָלָיו שֶׁיֹּאמַר לָהֶם – אַחַת לְבַדָּהּ אֲנִי יוֹדֵעַ. כָּל שֶׁכֵּן כִּי אָסוּר לְכַזֵּב וּלְהִתְפָּאֵר לֵאמֹר שָׁמַעְנוּ כְּאֵלֶּה רַבּוֹת.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַתְּשִׁיעִי</b> – בָּנִים לֹא יְשַׁקֵּרוּ בְּסִפּוּר דְּבָרִים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּ וְהַגָּדַת מְאֹרָעוֹת. אֲבָל יַחֲלִיפוּ דְּבָרִים עַל אוֹדוֹת חֶפְצֵיהֶם מֵאֵין הֶפְסֵד לְאָדָם בַּדָּבָר. אַךְ יִמְצְאוּ כִּמְעַט הֲנָאָה בְּשִׁקְרוּתָם אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם מַרְוִיחִים מָמוֹן בְּכָךְ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי גַּם זֶה אָסוּר הוּא שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ט':ד') לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר. אַךְ אֵין עָנְשָׁם כְּעֹנֶשׁ הַמְּשַׁקְּרִים לְלֹא דָּבָר אֲשֶׁר זָכַרְנוּ עִנְיָנָם בַּחֵלֶק הַחֲמִישִׁי (צ\"ל הָרְבִיעִי) הִנֵּה אֵלֶּה חֶלְקֵי כַּת שֶׁל שַׁקָּרִים. וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ לְךָ עִקָּרִים. בְּדַרְכֵי אִישׁ אֱמוּנִים. וְכִי הֵמָּה יְסוֹדוֹת לַנֶּפֶשׁ.",
+            "<b>וְזֶה דְּבַר כַּת הַחֲנֵפִים.</b> עִנְיַן הַכַּת הַזֹּאת נֶחְלָק לְתִשְׁעָה חֲלָקִים – הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן – הֶחָנֵף אֲשֶׁר הִכִּיר אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע כִּי יֵשׁ עָוֶל בְּכַף חֲבֵרוֹ וְכִי הֶחֱזִיק בְּתַרְמִית. אוֹ כִּי חָטָא אִישׁ לְאִישׁ בְּלָשׁוֹן הָרַע אוֹ בְּאוֹנָאַת דְּבָרִים. וְיַחֲלִיק לוֹ לָשׁוֹן הָרַע [לאמר] לֹא פָּעַלְתָּ אָוֶן. הַמְעַט מִמֶּנּוּ עֲוֹן הַנִּמְנָע מִן הַתּוֹכָחָה. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י\"ט:י\"ז) הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. וְיוֹסֵף לַחֲטוֹא עַל אָמְרוֹ לֹא חָטָאתָ. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו כ\"ג:י\"ד) וְחִזְּקוּ יְדֵי מְרֵעִים. וְהִנֵּה זֶה בְּיַד הֶחָנֵף הָאֱוִיל עָוֹן פְּלִילִי. כִּי לֹא יְקַנֵּא לָאֱמֶת. אֲבָל יַעֲזֹר אַחֲרֵי הַשֶּׁקֶר. וְיֹאמַר לָרַע טוֹב. וְיָשֵׂם חֹשֶׁךְ לְאוֹר. גַּם נָתַן מִכְשׁוֹל לִפְנֵי הַחוֹטֵא מִשְּׁנֵי פָּנִים. הָאֶחָד. כִּי אֵינוֹ נִחָם עַל רָעָתוֹ. וְהַשֵּׁנִי. כִּי יִשְׁנֶה בְּאִוַּלְתּוֹ בְּיוֹם מָחָר. כִּי הִלֵּל רָשָׁע הֶחָנֵף אוֹתוֹ עַל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ. מִלְּבַד כִּי יִשָּׂא עֹנֶשׁ עַל הַנֶּזֶק אֲשֶׁר הִזִּיק לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ הַחוֹטֵא עַל צַדְּקוֹ מִי אֲשֶׁר חָטָא לוֹ. מִלְּבַד כִּי יֵעָנֵשׁ עַל דְּבַר שֶׁקֶר. שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ה':ז') תְּאַבֵּד דּוֹבְרֵי כָזָב. וְנֶאֱמַר (משלי י\"ז:ט\"ו) מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק תּוֹעֲבַת ה' גַּם שְׁנֵיהֶם. כָּל שֶׁכֵּן אִם הָעָוֶל אֲשֶׁר בְּכַף רָשָׁע חֲבֵרוֹ גָּלוּי לָרַבִּים. כִּי בֶּאֱמֹר אֵלָיו הֶחָנֵף לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם זַךְ אַתָּה בְּלִי פָשַׁע. חִלֵּל וּבִזָּה דָּת וָדִין.",
+            "וְחַיָּב הָאָדָם לִמְסֹר עַצְמוֹ לְסַכָּנָה וְאַל יַשִּׂיא אֶת נַפְשׁוֹ עֲוֹן אַשְׁמָה כָּזֹאת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ עַל עִנְיַן אַגְרִיפַּס שֶׁהָיָה קוֹרֵא בַּתּוֹרָה וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְפָסוּק זֶה (דברים י\"ז:ט\"ו) לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת וְאָמְרוּ לוֹ אָחִינוּ אַתָּה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְחַיְּבוּ שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה שֶׁחָנְפוּ לוֹ לְאַגְרִיפַּס. אַף כִּי הַיּוֹשֵׁב עַל הַמִּשְׁפָּט אֵין לוֹ לְפַחֵד מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים א':י\"ז) לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ. וְהַחֵלֶק הַזֶּה שֶׁהִזְכַּרְנוּ הוּא חֵלֶק אָדָם רָשָׁע הַנִּמְנֶה עִם שְׁתֵּי כִּתּוֹת הָרָעוֹת מִן הִתְחַבְּרוּת אֵלָיו הַשֶּׁקֶר וְהַחֲנֻפָּה. וְיֵשׁ בְּחֶלְקֵי כַּת חֲנֵפִים. אֲשֶׁר בָּם הֶחָנֵף נִסְפֶּה וְאָבֵד בַּעֲוֹן הַחֲנֻפָּה לְבַד. כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי</b> – הֶחָנֵף אֲשֶׁר יְהַלֵּל רָשָׁע לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם אִם בְּפָנָיו אִם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יַצְדִּיקֶנּוּ עַל חֲמָסוֹ וְלֹא יְכַזֵּב עַל מִשְׁפָּטוֹ. אֲבָל יֹאמַר עָלָיו כִּי אִישׁ טוֹב הוּא. עַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כ\"ח:ד') עֹזְבֵי תוֹרָה יְהַלְלוּ רָשָׁע. כִּי לוּלֵא אֲשֶׁר עָזַב אֶת הַתּוֹרָה. לֹא הִלֵּל הָעוֹבֵר עַל דְּבָרֶיהָ. וּמֵפֵר מִצְווֹתֶיהָ. וְגַם כִּי לֹא יְשַׁבַּח אֶת הָרָשָׁע זוּלָתִי בַּמֶּה שֶׁנִּמְצָא בּוֹ מִן הַטּוֹב. וְיָלִיץ עָלָיו בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם לְהַגִּיד לָאָדָם יָשְׁרוֹ. גַּם זוֹ רָעָה חוֹלָה. כִּי בְּזָכְרוֹ אֶת הַטּוֹב. וְאֶת הָרַע לֹא יִזְכֹּר. וְעַל כָּל פְּשָׁעָיו יְכַסֶּה. צַדִּיק יֵחָשֵׁב אֵצֶל הַשּׁוֹמְעִים וְיִתְּנוּ לוֹ יְקָר וְיָרִים יָדוֹ וְגָבַר. וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ לְהוֹדִיעֲךָ הַמִּכְשׁוֹלוֹת וְהַשְּׁחִיתוֹת הַנִּמְצָאוֹת בִּכְבוֹד הָרְשָׁעִים. עַל כֵּן לֹא נָכוֹן לְהַזְכִּיר צִדְקָתָם בִּלְתִּי אִם יַזְכִּיר רִשְׁעָם וְכִסְלָם. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י':ז') וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב. וְנֶאֱמַר (ישעיהו נ\"ז:י\"ב) אֲנִי אַגִּיד צִדְקָתֵךְ וְאֶת מַעֲשַׂיִךְ וְלֹא יוֹעִילוּךְ. פֵּרוּשׁ לֹא יוֹעִילוּךְ מַעֲשִׂים הַטּוֹבִים לְהַצִּילֵךְ מֵרָעָתֵךְ בְּקוּמִי לַמִּשְׁפָּט. בְּעָרְכִי לְעֻמָּתָם רֹב פְּשָׁעַיִךְ וּמַעֲשֵׂה תַּעְתּוּעַיִךְ. כִּי דִּבְרֵי עֲוֹנוֹתַיִךְ גָּבְרוּ מֵהֶם. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי מִי שֶׁעֲוֹנֹתָיו מְרֻבִּין מִזְּכֻיּוֹתָיו נִכְתָּב וְנֶחְתָּם לְמִיתָה. וְהָרְשָׁעִים נִכָּרִים הֵם בְּשִׂיחָתָם וְהַנְהָגָתָם כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ לְךָ בְּשַׁעֲרֵי יִרְאַת חֵטְא.",
+            "וְהִנֵּה הַצַּדִּיקִם יְתַעֲבוּ הָרָשָׁע. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ\"ט:כ\"ו) תּוֹעֲבַת צַדִּיקִים אִישׁ עָוֶל. וַאֲשֶׁר בְּסוֹד הַצַּדִּיקִים לֹא יִהְיֶה. אִם תַּעֵב לֹא יְתַעֲבֶנּוּ. גַּם קֹב לֹא יִקֳּבֶנּוּ. גַּם בָּרֵךְ לֹא יְבָרְכֶנּוּ.",
+            "וְיִתָּכֵן כִּי יִקֶר מִקְרֶה הַמְשַׁבֵּחַ אֶת הָרָשָׁע מִדֶּרֶךְ פְּתַיּוּת. כִּי הַפֶּתִי אוֹמֵר לְשַׁבֵּחַ טוֹב הוּא, אִם הָיוֹ יִהְיֶה עַל דְּבַר אֱמֶת, וְאִם תִּהְיֶה תְּמוּרָתוֹ. וּמִבְּלִי הַדַּעַת שַׁבֵּחַ הוּא אֶת הַמֵּתִים. כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ עַל הָרְשָׁעִים רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ בַּחַיִּים. וּמֵתִים קְרוּיִים שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ט':ה') וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה. וְהַשְּׁגָגָה הַזֹּאת עוֹלָה זָדוֹן כִּי לֹא יֶאֱהַב הָעֶבֶד אֶל הָאָדוֹן. אִם יֶאֱהַב מְשַׂנְאָיו וִיקָרֵב רְחֵקָיו. הֲלֹא לָהֶם לָדַעַת מִדֶּרֶךְ הַדַּעַת כִּי כֵן. וְנֶאֱמַר (משלי ג':ל\"ה) וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן. וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ פֵּרוּשׁוֹ.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַשְּׁלִישִׁי</b> – הֶחָנֵף הַמְשַׁבֵּחַ אֶת הָרָשָׁע בְּפָנָיו. אַף חָכְמָתוֹ עָמְדָה לּוֹ. כִּי לֹא יְשַׁבְּחֶנּוּ בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם פֶּן יִהְיֶה לָהֶם לְמוֹקֵשׁ. גַּם זֶה הֶחָנֵף גָּדוֹל עֲוֹנוֹ. כִּי הֶחֱלִיק אֵלָיו בְּעֵינָיו. וְלֹא יָשׁוּב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְלֹא יִדְאָג לַעֲווֹנָיו. כִּי צַדִּיק הוּא בְּעֵינָיו. וְכָל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ מֵעֲדַת הַצַּדִּיקִים. אִם יְשַׁבְּחוּהוּ יֹאמַר בְּלִבּוֹ. אָמְנָם יָדַעְתִּי כִי כֵן. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שם יא) בְּפֶה חָנֵף יַשְׁחִת רֵעֵהוּ וּבְדַעַת צַדִּיקִים יֵחָלֵצוּ. פֵּרוּשׁ – הֶחָנֵף מַשְׁחִית רֵעֵהוּ בְּפִיו, כִּי יְשַׁבְּחֶנּוּ וְיַאֲמִין לְדִבְרֵיהֶם. וְיַקְשֶׁה אֶת רוּחוֹ. וְיִרְאֶה אֶת נַפְשׁוֹ בְּיֹקֶר וְלֹא יָבִין אֶת [כִּי] עֻפְּלָה נַפְשׁוֹ. וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת תַּחַת יָדוֹ. גַּם יָרוּם לְבָבוֹ וְיִפֹּל בְּמִכְמוֹרוֹת גַּאֲוָתוֹ. וְהִנֵּה כִּי הַשְׁחֵת הִשְׁחִיתוֹ בְּחֵלֶק שְׂפָתָיו. וּבְדַעַת צַדִּיקִים יֵחָלֵצוּ. הַצַּדִּיקִים יֵחָלְצוּ בְּדַעְתָּם מִנִּזְקֵי הֶחָנֵף. כִּי אִם יְשַׁבְּחֶנּוּ לֹא יָרוּם לְבָבוֹ לְמַעַן זֹאת. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ אֲפִלּוּ כָּל הָעוֹלָם אוֹמְרִים עָלֶיךָ צַדִּיק אַתָּה הֱוֵי בְּעֵינֶיךָ כְּרָשָׁע. וְאָמְרוּ אִם יֵשׁ עָלֶיךָ רֵעִים מִקְצָתָם מְשַׁבְּחִים וּמִקְצָתָם מוֹכִיחִים. אֱהֹב אֶת הַמּוֹכִיחִים וּשְׂנָא אֶת הַמְשַׁבְּחִים. כִּי אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם יְבִיאוּךָ. וְאֵלֶּה בְּרָעָתְךָ יְשַׂמְּחוּךְ. כִּי יְשַׁבְּחוּךְ. וְיִתָּכֵן גַּם כֵּן לְפָרֵשׁ – וּבְדַעַת צַדִּיקִים יֵחָלְצוּ. רֵעֵיהֶם. כִּי לֹא יַחֲנִיפוּ לָהֶם. אֲבָל יוֹכִיחוּ וְיוֹרוּ אוֹתָם בַּדֶּרֶךְ. בִּתְעוֹתָם בְּתֹהוּ לֹא דָּרֶךְ. וְנֶאֱמַר (משלי כ\"ו:כ\"ח) וּפֶה חָלָק יַעֲשֶׂה מִדְחֶה. הִמְשִׁיל פֶּה חָלָק לְדֶרֶךְ חֲלַקְלַקּוֹת. וְאָמַר כִּי כַּאֲשֶׁר יִפּוֹל הָאָדָם וְיִדָּחֶה בְּלֶכְתּוֹ בְּדֶרֶךְ חֲלַקְלַקּוֹת, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ל\"ה:ה'-ו') יִהְיוּ כְּמוֹץ וְגוֹמֵר וּמַלְאַךְ ה' דּוֹחֶה יְהִי דַרְכָּם חֹשֶׁךְ וַחֲלַקְלַקּוֹת, כֵּן יִפּוֹל הָאָדָם וְיִדָּחֶה בְּפֶה חָלָק, וְהוּא פֶּה חָנֵף. וְעַל הָעִנְיָן אֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהילים י\"ב:ד') יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת. קִלֵּל פֶּה חָלָק כִּי יַשְׁחִית בּוֹ רֵעֵהוּ. וְהַלָּשׁוֹן הַקָּשָׁה שֶׁהוּא הֶפֶךְ הֶחָלָק. וְהוּא לָשׁוֹן הָרַע. וְיֵשׁ מִן הַחֲנֵפִים שֶׁמִּתְכַּוְּנִים לְהַחֲנִיף לְאַנְשֵׁי זְרוֹעַ כְּדֵי שֶׁיְּכַבְּדוּ אוֹתָם וִינַשְּׂאוּם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כָּל הַמַּחֲנִיף לַחֲבֵרוֹ לְשֵׁם כָּבוֹד. לַסּוֹף נִפְטָר מִמֶּנּוּ בְּקָלוֹן.",
+            "<b>הַחֵלֶק הָרְבִיעִי</b> – הַמִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע. וְלֹא דַּיּוֹ אֲשֶׁר לֹא יוֹכִיחֵהוּ בְּשֵׁבֶט פִּיו וְהַרְחֵק יַרְחִיקֵהוּ. אֲבָל כְּמוֹ חָבֵר יַקְרִיבֵהוּ. וְנֶאֱמַר (דברי הימים ב כ':ל\"ז) בְּהִתְחַבֶּרְךָ וְגוֹ' פָּרַץ ה' אֶת מַעֲשֶׂיךָ. וְהַצַּדִּיקִים מָאוֹס יִמְאָסוּהוּ אֶת הָרָשָׁע. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ט\"ו:ד') נִבְזֶה בְעֵינָיו נִמְאָס וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא קמא צב:) לֹא לְחִנָּם הָלַךְ זַרְזִיר אֵצֶל עוֹרֵב אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִינוֹ. וְאָמְרוּ (בן סירא י״ג:י״ד) כָּל עוֹף לְמִינוֹ יִשְׁכֹּן וּבֶן אָדָם לַדּוֹמֶה לוֹ. וְאָמְרוּ (מגילה כח.) אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בִּדְמוּת אָדָם רַע. שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ג':י\"ד) לוּלֵי פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲנִי נֹשֵׂא אִם אַבִּיט אֵלֶיךָ וְאִם אֶרְאֶךָּ. וְאָמְרוּ כָּל הַמִּסְתַּכֵּל בִּדְמוּת אָדָם רָשָׁע עֵינָיו כֵּהוֹת לְעֵת זִקְנָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כ\"ז:א') וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת מִפְּנֵי שֶׁהִסְתַּכֵּל בִּדְמוּת עֵשָׂו, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה מַכִּיר מַעְבָּדָיו כִּי הָיָה עֵשָׂו מַסְתִּיר מַעֲשָׂיו כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר, וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם. וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ לְהוֹדִיעֲךָ בַּאֵר הֵיטֵב כִּי רַבּוּ דַּרְכֵי מָוֶת הַנִּמְצָאִים אֶל הַמִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַחֲמִישִׁי</b> – אִישׁ כִּי יַאֲמִינוּ בְּנֵי אָדָם בִּדְבָרָיו. וְסָמְכוּ כָּל הַשּׁוֹמְעִים עַל דְּבָרָיו. וְיִתְכַּוֵּן לְנַשֵּׂא אַחַד הָעָם אוֹ גּוֹאֲלוֹ הַקָּרוֹב אֵלָיו בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתוֹ. וְיֹאמַר עָלָיו כִּי הוּא אִישׁ חָכָם. וְהוּא בֵן לֹא חָכָם. וְהָיָה לְפוּקָה וְצוּר מִכְשׁוֹל כִּי יִסְמְכוּ עַל הוֹרָאוֹתָיו. וְעַל פִּיו יִהְיֶה כָּל רִיב. וִיעַוֵּת מִשְׁפָּט וְאֶת הָעוֹלָם יַחֲרִיב. וְכֵן כִּי יֹאמַר עַל אִישׁ כִּי הוּא נֶאֱמַן רוּחַ וְלֹא הִכִּירוֹ אִם הוּא אִישׁ אֱמוּנִים. אוֹ בֵּן לֹא אֵמוּן בּוֹ. וְאוּלַי יִשְׁמַע הַשּׁוֹמֵעַ וְיַפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ וְכָל יֶשׁ לוֹ יִתֵּן בְּיָדוֹ, וְכִחֵשׁ בּוֹ [לאמר] לֹא רְאִיתִיךָ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין ז:) כָּל הַמַּעֲמִיד דַּיָּן שֶׁאֵינוֹ הָגוּן כְּאִלּוּ נָטַע אֲשֵׁרָה. וּבִמְקוֹם תַּלְמִיד חָכָם כְּאִלּוּ נָטַע אֵצֶל מִזְבֵּחַ. וְהָיָה מִי שֶׁהֵקִים לְרֹאשׁ בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהוֹרוֹת. וְקָרְאוּ עָלָיו מִקְרָא שֶׁכָּתוּב (חבקוק ב':י\"ט) הוֹי אֹמֵר לָעֵץ הָקִיצָה עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם הוּא יוֹרֶה הִנֵּה הוּא תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף וְכָל רוּחַ אֵין בְּקִרְבּוֹ. וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהִפָּרַע מִמַּעֲמִידָיו. שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק ב':כ') וַה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַשִּׁשִּׁי</b> – מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת וְאֵינוֹ מוֹחֶה. וְאֵין בְּפִיו תּוֹכָחוֹת. וְעַל מַעֲשֵׂה הַחַטָּאִים לֹא יִלְטֹשׁ עַיִן וְלֹא יַשְׁגִּיחַ. וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם לְאִישׁ מוֹכִיחַ וְהִנֵּה נִצְטַוִּינוּ לְבַעֵר הָרָע מִקֶּרֶב עַמֵּנוּ. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י\"ג:ו') וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ – כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת בְּאַנְשֵׁי בֵיתוֹ וְאֵינוֹ מוֹחֶה נִתְפָּשׂ עַל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. יֵשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת בְּאַנְשֵׁי עִירוֹ וְאֵינוֹ מוֹחֶה נִתְפָּשׂ עַל אַנְשֵׁי עִירוֹ. יֵשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת בְּכָל הָעוֹלָם וְאֵינוֹ מוֹחֶה נִתְפָּשׂ עַל כָּל הָעוֹלָם. וְנֶאֱמַר (ויקרא כ\"ו:ל\"ז) וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו וְדָרְשׁוּ בּוֹ זַ\"ל (סנהדרין כז:) אִישׁ בַּעֲוֹן אָחִיו וְאָמְרוּ (שבועות לט.) כָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה לָזֶה.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַשְּׁבִיעִי</b> – הָרוֹאֶה אֶת אַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ עַם קְשֵׁה עֹרֶף. וְאוֹמֵר בְּלִבּוֹ אוּלַי לֹא יַקְשִׁיבוּ אִם אֲדַבֵּר לָהֶם נְכוֹחוֹת. וּפִי אֲמַלֵּא תּוֹכָחוֹת. עַל כֵּן יַחְשֹׂךְ פִּיו. וְהִנֵּה עֲוֹנוֹ יִשָּׂא. כִּי לֹא נִסָּה לְהוֹכִיחַ וּלְהַזְהִיר. אוּלָם [אולי] אִם רוּחָם הֵעִיר, יֵעוֹרוּ מִשְּׁנַת אִוַּלְתָּם. וְלֹא תָּלִין אִתָּם מְשׁוּגָתָם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת נה.) בְּעִנְיָן מָה שֶׁכָּתוּב (יחזקאל ט':ד') וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים וְגוֹ'. אָמְרָה מִדַּת הַדִּין אַף עַל פִּי שֶׁהַלָּלוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים וְקִיְּמוּ אֶת הַתּוֹרָה הָיָה לָהֶם לְמַחוֹת וְלֹא מִחוּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנַי שֶׁאִם הָיוּ מוֹחִין לֹא הָיוּ מְקַבְּלִין מֵהֶן. אָמְרָה מִדַּת הַדִּין רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם לְפָנֶיךָ גָּלוּי, הֵם לֹא יָדְעוּ אִם יִשְׁמְעוּ הָעָם לְקוֹלָם וְאִם יֶחְדָּלוּ. וְצִוָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אַחֲרֵי כֵן (יחזקאל ט':ו') וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ. וְהֵם הַצַּדִּיקִים הַמְקֻדָּשִׁים. כִּי נֶעֶנְשׁוּ עַל דְּבַר שֶׁלֹּא מִחוּ. וְנֶאֱמַר (ויקרא י\"ט:י\"ז) הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. וְאִם הַדָּבָר גָּלוּי לַכֹּל. וְיָדוּעַ וְנִבְחַן וְנֶחְקַר. כִּי הַחוֹטֵא שׂוֹנֵא מוּסָר וְלֹא יִשְׁמַע לְקוֹל מוֹרָיו. וְלִמְלַמְּדָיו לֹא יַטֶּה אָזְנוֹ. עַל זֶה נֶאֱמַר (משלי ט':ח') אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ. וְאָמְרוּ (יבמות סה:) כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לוֹמַר דָּבָר הַנִּשְׁמָע. כָּךְ מִצְוָה שֶׁלֹּא לוֹמַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע. וְאָמְרוּ (ביצה ל.) מוּטָב שֶׁיְּהוּ שׁוֹגְגִין וְאַל יִהְיוּ מְזִידִין.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַשְּׁמִינִי</b> – אִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְּנֵי אָדָם מְדַבְּרִים לְשׁוֹן הָרַע. אוֹ כִּי יִשְׁמַע כָּל פֶּה דּוֹבֵר נְבָלָה, אוֹ יֵשֵׁב בְּסוֹד מְשַׂחֲקִים בּוֹזִים תּוֹרָה וּמִצְוֹת. וְיוֹדֵעַ כִּי הֵם סָרָבִים וְסַלּוֹנִים וְאִם יוֹכִיחֵם לֹא יַקְשִׁיבוּ אֶל דְּבָרָיו. עַל כֵּן יָשִׂים יָד עַל פֶּה. גַּם זֶה יֵעָנֵשׁ כִּי לֹא יַעֲנֶה כְּסִילִים בְּאִוַּלְתָּם. פֶּן יֹאמְרוּ לוֹ כִּי הוּא כְּמוֹ הֵם. וְכִי הוֹדָה עַל דִּבְרֵיהֶם. אַף כִּי יִתְחַיֵּב לַעֲנוֹת וְלִגְעֹר בָּהֶם לָתֵת גֹּדֶל לַתּוֹרָה וְלַמִּצְוֹת אֲשֶׁר בָּזוּ לָעֲגוּ לָהֶם. וּלְקַנֵּא לִכְבוֹד נָקִי וְצַדִּיק אֲשֶׁר יָשִׂיחוּ בּוֹ.",
+            "וְזֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יִתְחַיֵּב הָאָדָם לַעֲזֹב בַּעֲבוּרָם חֶבְרַת הָרֶשַׁע. כִּי יֵעָנֵשׁ בְּשָׁמְעוֹ דִּבְרֵיהֶם הָרָעִים תָּמִיד וְיִלְאֶה לַעֲנוֹתָם. וְזֶה הַדָּבָר מְפֹרָשׁ בְּדִבְרֵי שְׁלֹמֹה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ\"ד:א) אַל תְּקַנֵּא בְּאַנְשֵׁי רָעָה וְאַל תִּתְאָיו לִהְיוֹת אִתָּם. כִּי שֹׁד יֶהְגֶּה לִבָּם וְעָמָל שִׂפְתֵיהֶם תְּדַבֵּרְנָה. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – כִּי תִשָּׂא עָוֹן בְּחַטָּאתָם. כִּי תִּשְׁמַע דִּבְרֵיהֶם הָרָעִים תָּמִיד וּתְהִי כְּמַחֲרִישׁ.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַתְּשִׁיעִי</b> – הַמְכַבֵּד אֶת הָרְשָׁעִים מִדֶּרֶךְ שָׁלוֹם. אָמְנָם לֹא יְדַבֵּר טוֹב עַל הָרָשָׁע. וְלֹא יִתְנַהֵג בִּכְבוֹדוֹ עַל דֶּרֶךְ אֲשֶׁר יַחְשְׁבוּ בְּנֵי אָדָם כִּי יְכַבְּדֶנּוּ מֵאֲשֶׁר יָקָר בְּעֵינָיו נִכְבָּד. כִּי לֹא יַחֲלֹק לוֹ כָּבוֹד זוּלָתִי כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּכַבְּדִים בְּנֵי הָאָדָם אֶת הָעֲשִׁירִים. מִדֶּרֶךְ סִלְסוּל. וּלְתִקְוַת תּוֹעֶלֶת. בַּעֲבוּר כִּי צָלְחָה דַּרְכָּם וְלֹא מִפְּנֵי חִין עֶרְכָּם. וְאַף גַּם זֹאת יֵשׁ חֵטְא וְאַשְׁמָה בַּדָּבָר הַזֶּה כִּי אִם הֻתַּר לְכַבֵּד הָעֲשִׁירִים. לֹא כֵן הָרְשָׁעִים. שֶׁנֶּאֱמַר (איוב מ':י\"א-י\"ב) וּרְאֵה כָל גֵּאֶה וְהַשְׁפִּילֵהוּ. רְאֵה כָל גֵּאֶה הַכְנִיעֵהוּ וַהֲדֹךְ רְשָׁעִים תַּחְתָּם. אַךְ הַחֵלֶק הַזֶּה הֻתַּר. מִדְּאָגָה מִדָּבָר פֶּן יַזִּיק הָרָשָׁע וְיִגְרֹם הֶפְסֵד בִּזְמַן שֶׁיַּד הָרָשָׁע תַּקִּיפָה. וּשְׁעָתוֹ חֲצוּפָה. וְאֵין בְּיָדֵנוּ לְהַכְנִיעוֹ (ובחליו) [וּבְחֵילֵנוּ] לַהֲנִיעוֹ. עַל כֵּן הֻתַּר לְכַבְּדוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּכַבְּדִים בְּנֵי הָאָדָם אַנְשֵׁי זְרוֹעַ רָמָה. מִפַּחַד וְאֵימָה. בְּקִימָה וְהִדּוּר וְדוֹמֶה לָהֶם. אַךְ לֹא יְשַׁבְּחֶנּוּ וְלֹא יְדַבֵּר טוֹב עָלָיו לִבְנֵי אָדָם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ\"ל (סוטה מא:) מֻתָּר לְהַחֲנִיף אֶת הָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה.",
+            "<b>וְזֶה דְּבַר כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע.</b> אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ\"ל (ערכין טו:) כָּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע כְּאִלּוּ כָּפַר בָּעִקָּר. שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים י\"ב:ה') אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ. וְעַל כֵּן חֲשָׁבוּהוּ כְּאִלּוּ כָּפַר בָּעִקָּר. כִּי הוּא מְסַבֵּב וְגוֹרֵם נֶזֶק גָּדוֹל וְרָעָה רַבָּה לַחֲבֵרָיו. בְּהַבְאִישׁוֹ אֶת רֵיחָם בְּעֵינֵי הָעָם. אוֹ בִּשְׁאָר דַּרְכֵי הֶפְסֵד. וְלֹא יִתָּכֵן אֲשֶׁר יָכִין אָדָם לַחֲבֵרוֹ כְּלִי מַשְׁחִית וְנֶזֶק מַר מִמָּוֶת. מִבְּלִי שֶׁיּוֹעִיל לְעַצְמוֹ בָּזֶה תּוֹעֶלֶת וְרֶוַח מָמוֹן. בִּלְתִּי אִם לָכַד יִצְרוֹ אֶת נַפְשׁוֹ וּפָרַק עֹל שָׁמַיִם מֵעָלָיו וְנִתֵּק הַמּוֹסֵרוֹת. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּמִזְמוֹר בְּבוֹא הַזִּיפִים וַיֹּאמְרוּ לְשָׁאוּל וְגוֹ'. אֱלֹקִים זֵדִים קָמוּ עָלַי וַעֲדַת עָרִיצִים בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי וְלֹא שָׂמוּךָ לְנֶגְדָּם. וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְלֹא שָׂמוּךָ לְנֶגְדָּם – כִּי נִתְכַּוְּנוּ שֶׁיְּבָרֵךְ אוֹתָם שָׁאוּל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לָהֶם (שמואל א כ\"ג:כ\"א) בְּרוּכִים אַתֶּם לַה' כִּי חֲמַלְתֶּם עַל אֲדוֹנֵיכֶם. וְלֹא שָׂמוּ אֱלֹקִים לְנֶגְדָּם. שֶׁכָּתַב בְּתוֹרָתוֹ (דברים כ\"ז:כ\"ד) אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר, וְנֶאֱמַר (קהלת י':י\"א) וּמָה יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן, וְנֶאֱמַר עַל דּוֹאֵג (תהילים נ\"ב:ה') הַוּוֹת תַּחְשֹׁב לְשׁוֹנֶךָ וְגוֹ' אָהַבְתָּ רָּע מִטּוֹב שֶׁקֶר מִדַּבֵּר צֶדֶק סֶלָה, וּפֵרְשׁוּ בְּמִדְרַשׁ תְּהִלִּים מָה יִתְרוֹן לְךָ וּמָה בֶּצַע כִּי סִפַּרְתָּ לָשׁוֹן הָרַע. הֲלֹא לְמָמוֹן לֹא הָיִיתָ צָרִיךְ אַךְ עָשַׁרְתָּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו (שמואל א כ\"א:ח') אַבִּיר הָרֹעִים אֲשֶׁר לְשָׁאוּל. אֵין זֶה כִּי אִם אָהַבְתָּ אֶת הָרַע מִן הַטּוֹב, וְשֶׁקֶר מִדַּבֵּר צֶדֶק. כִּי פָּרַקְתָּ עֻלּוֹ. וְנֶאֱמַר (משלי ו':ל') לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב וְגוֹ' וְנֶאֱמַר אַחֲרָיו נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב וְגוֹ' רוֹצֶה לוֹמַר כִּי הוּא רַע מִן הַגַּנָּב שֶׁהוּא צָרִיךְ לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי בַּעַל לָשׁוֹן הָרַע, מִשְּׁנֵיהֶם רַע, כִּי יֶחֱטָא חֲטָאָה גְּדוֹלָה מִבְּלִי הֲנָאָה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ק\"כ:ג') מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה.",
+            "וְהַשֵּׁנִית – עַל כֵּן נֶחְשָׁב הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע כְּאִלּוּ כָּפַר בָּעִקָּר. לְפִי שֶׁאוֹמֵר בִּלְבָבוֹ כִּי שְׂפָתָיו בִּרְשׁוּתוֹ וּמִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהּ מַעֲשֶׂה וְכִי הוּא הַשַּׁלִּיט עַל לְשׁוֹנוֹ. וְגָמַר בְּדַעְתּוֹ, כִּי אֵין לוֹ לִכְלוֹא אֶת רוּחַ שְׂפָתָיו מִדָּבָר הָעוֹלֶה עַל רוּחוֹ. וְכִי הָאֵיבָרִים הֵמָּה לְבַדָּם אֵינָם בִּרְשׁוּתוֹ לַחֲטֹא בָּהֶם. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים י\"ב:ה') שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ. וְלֹא יֹאמַר אַיֵּה אֱלֹהֵי עוֹשָׂי אֲשֶׁר כָּל תְּנוּעוֹת יְצִירוֹתָיו נְתוּנוֹת נְתוּנוֹת הֵמָּה לוֹ. אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נֶעְדָּרָה. כֻּלָּם לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ מְשֻׁעְבָּדוֹת. רַק אֵין דָּבָר. וַאֲרֶשֶׁת שָׂפָה בִּרְשׁוּתֵנוּ. לֹא כֵן הָרְשָׁעִים הַחוֹטְאִים בִּשְׁאָר עֲבֵרוֹת. כִּי יוֹדְעִים הֵם כִּי רַע וָמָר עָזְבָם אֶת הַשֵּׁם. אַךְ נִמְשָׁכִים אַחַר תַּאֲוָתָם וְיִצְרָם הַמִּתְגַּבֵּר. וְצַר לָהֶם עַל זֶה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שָׁקוּל לָשׁוֹן הָרַע כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת. וְאֵלּוּ הֵן עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. בַּעֲבוֹדָה זָרָה נֶאֱמַר (שמות ל\"ב:ל\"א) אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה. בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת נֶאֱמַר (בראשית ל\"ט:ט') וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת. בִּשְׁפִיכוּת דָּמִים נֶאֱמַר (בראשית ד':י\"ג) גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֹׁא. וְאִלּוּ עַל לָשׁוֹן הָרַע נֶאֱמַר (תהילים י\"ב:ד') יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת.",
+            "וְהִנֵּה אָנוּ צְרִיכִין לְפָרֵשׁ לְךָ. הֵיאַךְ יִתָּכֵן כִּי יִהְיֶה עֲוֹן לָשׁוֹן הָרַע יָתֵר עַל הַשָּׁלֹשׁ הָאֵלֶּה. הֲלֹא כָּל אַחַת מֵהֶן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יֵהָרֵג אָדָם וְאַל יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם. וְאָמְרוּ חֲמוּרָה עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁכָּל הַמּוֹדֶה בָּהּ כְּכוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה. וְאָמְרוּ כִּי הַמְּשֻׁמָּד לַעֲבוֹדָה זָרָה מְשֻׁמָּד לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. וְכַאֲשֶׁר תָּשִׂים לִבְּךָ לְמַאֲמָרָם זַ\"ל תִּמְצָא לוֹ כַּמָּה שָׁרָשִׁים וְכַמָּה פָּנִים.",
+            "<b>הָאֶחָד</b> – כִּי בַּעַל הַלָּשׁוֹן הוּא שׁוֹנֶה בְּאִוַּלְתּוֹ. עֶשֶׂר פְּעָמִים בַּיּוֹם יַכְלִים וְיַבְאִישׁ וְיַחְפִּיר. וִידַבֵּר שְׂפַת יֶתֶר. וְיַכֶּה בַּסֵּתֶר. וּמִי יִתֵּן קֵץ לְעָנְשׁוֹ. כִּי בַּעַל הַלָּשׁוֹן לֹא יָשִׂים קִנְצֵי לְמִלִּין. בְּשַׁגַּם עֲבֵרָה קַלָּה כְּבֵדָה מְאֹד עַל הִשָּׁנוֹת הָאִוֶּלֶת פְּעָמִים רַבּוֹת כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ. אַף כִּי חֲטָאָה גְּדוֹלָה. וְרָעָה חוֹלָה. וּכְאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שָׁקוּל לָשׁוֹן הָרַע כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – כְּנֶגֶד עוֹבֵר אוֹתָן לְעֵת שֶׁיִּתְקְפוֹ יִצְרוֹ. לֹא כְּנֶגֶד הַמְּשֻׁמָּד וְהַיּוֹצֵא מִן הַכְּלָל לַעֲבֹר עֲלֵיהֶן בְּכָל עֵת.",
+            "<b>וְהַשֵּׁנִי</b> – כִּי בַּעַל הַלָּשׁוֹן תְּשׁוּבָתוֹ קָשָׁה. אַחֲרֵי אֲשֶׁר לִמֵּד לְשׁוֹנוֹ דַּבֶּר שֶׁקֶר. וּפִיו שָׁלַח בְּרָעָה. מֵרֹב הַהֶרְגֵּל אֵינֶנּוּ שַׁלִּיט בְּרוּחוֹ. וּכְאִלּוּ לְשׁוֹנוֹ גּוֹרֵם הַמַּחְשָׁבָה כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים נ\"ב:ד') הַוּוֹת תַּחְשֹׁב לְשׁוֹנֶךָ. וְנֶאֱמַר (קהלת י':י\"ב) וְשִׂפְתוֹת כְּסִיל תְּבַלְּעֶנּוּ וְנֶאֱמַר (משלי י\"ח:ז') פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ. וּמְחִתָּה לְשׁוֹן יִרְאָה וּמָגוֹר. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – כִּי הַכְּסִיל יִירָא וְיָגוּר מִזַּעַם לְשׁוֹנוֹ פֶּן יִוָּקֵשׁ בּוֹ. כַּאֲשֶׁר יִירָא מֵאוֹיְבוֹ. כִּי אֵין שְׂפָתָיו בִּרְשׁוּתוֹ.",
+            "<b>וְהַשְּׁלִישִׁי</b> – בַּעַל הַלָּשׁוֹן חֶטְאוֹ נָקֵל בְּעֵינָיו. כִּי יֹאמַר אַךְ דְּבַר שְׂפָתַיִם הוּא וְלֹא פָּנָה אֶל נְזָקָיו הָרַבִּים. עַל כֵּן לֹא יָשׁוּב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה. וְאִם שׁוֹב יָשׁוּב אֵין תְּשׁוּבָתוֹ שְׁלֵמָה. כִּי לֹא יַכִּיר גֹּדֶל חֶטְאוֹ. כִּי הַתְּשׁוּבָה הַשְּׁלֵמָה לְהִנָּקוֹת מִפֶּשַׁע רַב. כִּי יֵקַד יְקוֹד הַיָּגוֹן בְּנַפְשׁוֹ. כִּיקוֹד אֵשׁ.",
+            "וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כ\"א:כ\"ד) זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן. פֵּרוּשׁ – הַלֵּץ אֲשֶׁר גָּבַר זְדוֹנוֹ. לְהַכּוֹת בִּלְשׁוֹנוֹ. בְּגַאֲוָתוֹ וּגְאוֹנוֹ. וְעֶבְרָתוֹ וַחֲרוֹנוֹ. אַל תֹּאמַר כִּי בִּלְשׁוֹנוֹ לְבַד יַכֶּה. וְלֹא בְּמַעֲשֶׂה כִּי יָדוֹעַ תֵּדַע. כִּי הוּא עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – כִּי אִם לֹא יוּכַל לְהַכּוֹת אֶת אוֹיְבָיו בִּלְשׁוֹנוֹ. וְיוּכַל הַכּוֹת בּוֹ בְּמַעֲשֶׂה. יַכֶּה בַּעֲבֵרָה וְלֹא יַחְמֹל. כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעִנְיַן דּוֹאֵג. כִּי כַּאֲשֶׁר צִוָּה שָׁאוּל לְהַכּוֹת בַּכֹּהֲנִים. וַיְמָאֲנוּ אֲנָשָׁיו לְהַכּוֹתָם. אָמַר לְדוֹאֵג אַתָּה הִכִּיתָ בַּלָּשׁוֹן אַתָּה תַּכֶּה בַּחֶרֶב. שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כ\"ב:י\"ח) סֹב אַתָּה וּפְגַע בַּכֹּהֲנִים.",
+            "<b>וְהָרְבִיעִי</b> – אִם יָשׁוּב בַּעַל הַלָּשׁוֹן בִּתְשׁוּבָה. צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מְחִילָה לַאֲשֶׁר מוּצָק לוֹ מִזַּעַם לְשׁוֹנוֹ. וְהוּא לֹא יִזְכֹּר מִסְפַּר כֻּלָּם. כִּי רַבִּים מַכְאוֹבִים הִכְאִיב. וְכַמָּה נְפָשׁוֹת הִדְאִיב. גַּם רַבִּים מֵאֲשֶׁר זָכַר. כִּי אוֹתָם עָכַר. וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי הִדִּיחַ עֲלֵיהֶם אֶת הָרָעָה. יִתְבַּיֵּשׁ לְהוֹדִיעָם וּלְגַלּוֹת אָזְנָם עַל אֲשֶׁר גְּמָלָם רָעָה. כִּי הוּא מַכֶּה וְאֵין מַכָּתוֹ יְדוּעָה כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ק\"כ:ג'-ד') מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים. עַל כֵּן נִמְשָׁל לָשׁוֹן הָרַע לְחֵץ. כִּי הַמּוֹשֵׁךְ בַּקֶּשֶׁת פְּעָמִים רַבּוֹת יִשְׁלַח חִצָּיו בְּאָדָם וְלֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ.",
+            "וְעוֹד עַל עִנְיָן אַחֵר נִמְשָׁל לְחֵץ. כִּי שׁוֹלֵף הַחֶרֶב אִם נִכְמְרוּ רַחֲמָיו עַל הָאָדָם בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלָיו. יָשִׁיב חַרְבּוֹ אֶל נְדָנָהּ. לֹא כֵן זוֹרֵק הַחֵץ כִּי אֵין בְּיָדוֹ לַהֲשִׁיבָהּ. כֵּן בַּעַל לָשׁוֹן הָרַע. אַחַר אֲשֶׁר יָצָא הַדָּבָר מִפִּיו לֹא יוּכַל לִתְקֹן. וּפְעָמִים שֶׁיְּדַבֵּר עַל פְּגַם מִשְׁפָּחָה. וְהִזִּיק כָּל הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אַחֲרָיו. וְלֹא תַּגִּיעַ אֵלָיו מְחִילָה מִזֶּה. עַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי הַמְדַבֵּר בִּפְגַם הַמִּשְׁפָּחָה אֵין לוֹ כַּפָּרָה עוֹלָמִית. וְהִנֵּה הַמְשַׁלֵּחַ לְשׁוֹנוֹ. גַּם עַל הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה יְדַבֵּר. כִּי עַל מִי לֹא עָבְרָה רָעָתוֹ תָּמִיד. וּכְבָר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי הָאֶפִּיקוֹרוֹס אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.",
+            "<b>וְהַחֲמִישִׁי</b> – כִּי לָשׁוֹן הָרַע יָבִיא אֶת בְּעָלָיו לָתֵת אֶת פִּיו לְדַבֵּר אֶל הַשֵּׁם תּוֹעָה וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ע\"ג:ט') שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ. וְאֵין בְּכָל הָעֲבֵרוֹת אֲשֶׁר יַשִּׂיג עָנְשָׁם לְעֹנֶשׁ הַמֵּטִיחַ דְּבָרִים. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ – עֶשֶׂר נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ אֲבוֹתֵינוּ וּבְכֻלָּם לֹא נִתְחַתֵּם גְּזַר דִּינָם אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרָע. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י\"ד:כ\"ח) אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם וְגוֹ' וְנֶאֱמַר (דברים א':ל\"ד) וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם וַיִּקְצֹף וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר וְגוֹ', וְנֶאֱמַר (מלאכי ב':י\"ז) הוֹגַעְתֶּם ה' בְּדִבְרֵיכֶם. וְאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהילים נ':ט\"ז-כ') וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹקִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ אִם רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ וְגוֹ' פִּיךָ שָׁלַחְתָּ בְרָעָה וּלְשׁוֹנְךָ תַּצְמִיד מִרְמָה תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר. הִנֵּה לָמַדְתָּ מִזֶּה כִּי אֵין הַתּוֹרָה מְגִנָּה עַל בַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרַע וְעַל הַמְּשֻׁמָּד לִגְנֹב וְלִנְאֹף. וְכִי אֵינָם רְאוּיִים לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דּוֹאֵג כֵּיוָן שֶׁסִּפֵּר לָשׁוֹן הָרַע אַף חָכְמָתוֹ לֹא עָמְדָה לוֹ וְלֹא הֵגֵנָּה עָלָיו תּוֹרָתוֹ. וּמָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עֲבֵרָה מְכַבָּה מִצְוָה וְאֵין עֲבֵרָה מְכַבָּה תּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו':כ\"ג) כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר. עַל הָעוֹבֵר עֲבֵרָה דֶּרֶךְ מִקְרֶה אָמְרוּ. וְלֹא עַל הַפּוֹרֵק עוֹל אַזְהָרַת הָעֲבֵרָה מֵעָלָיו.",
+            "וְהִתְבּוֹנֵן כַּמָּה יִגְדַּל עֲוֹן בְּנֵי אָדָם הַמְסַפְּרִים לָשׁוֹן הָרַע. הַמְעַט מֵהֶם עֲוֹנָם הַגָּדוֹל כִּי יִכְלְאוּ שִׂפְתֵיהֶם וְחָשְׂכוּ לְשׁוֹנָם מִדַּבֵּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה. כִּי עוֹד הַשְׁחֵת יַשְׁחִיתוּן לְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן הָרַע. וְאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהילים קי\"ט:כ\"ג) גַּם יָשְׁבוּ שָׂרִים בִּי נִדְבָּרוּ עַבְדְּךָ יָשִׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ. פֵּרוּשׁ – הֵם בְּטֵלִים מִלָּשִׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ וּמְדַבְּרִים לָשׁוֹן הָרַע וְנִדְבָּרִים בִּי. בְּעוֹד אֲשֶׁר אָשִׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ מַרְפֵּא לָשׁוֹן הָרַע לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ, שֶׁיַּעֲסֹק אָדָם בַּתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט\"ו:ד') מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ל\"ט:ב') אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם וְגוֹ' פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי הַמַּחְסוֹם הוּא הָעֵסֶק בַּתּוֹרָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּקוֹלָהּ אֲהוּבָה וּבְקוֹלָהּ שְׂנוּאָה. בְּקוֹלָהּ אֲהוּבָה שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ב':י\"ד) הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב. וּבְקוֹלָהּ שְׂנוּאָה שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה י\"ב:ח') נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ עַל כֵּן שְׂנֵאתִיהָ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י\"ח:כ\"א) מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ. פֵּרוּשׁ וְאוֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ וְאוֹהֵב לָשׁוֹן וְהוּא הָאִישׁ הֶחָפֵץ לְדַבֵּר תָּמִיד. הָעֵצָה הַנְּכוֹנָה אֵלָיו שֶׁיֹּאכַל פִּרְיָהּ שֶׁלֹּא יְדַבֵּר בְּדִבְרֵי בַּטָּלָה. אַךְ בְּדִבְרֵי תוֹרָה וְחָכְמָה וּמוּסָר וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. לְהַצְדִּיק הָרַבִּים וּלְשַׁבֵּחַ הַטּוֹב וּלְגַנּוֹת אֶת הָרַע וּלְקַנֵּא אֶל הָאֱמֶת. כִּי זְכֻיּוֹת אֵין קֵץ יוּכַל לִקְנוֹת לְנַפְשׁוֹ בִּלְשׁוֹנוֹ. וְכַאֲשֶׁר הִקְדִּים כִּי חַיִּים בַּלָּשׁוֹן.",
+            "וְהִנֵּה כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע. נֶחֱלָק לְשִׁשָּׁה חֲלָקִים: <b>הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן – כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם וְהַמּוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ.</b> פְּעָמִים כִּי תַּחַת יֹפִי. יִתֵּן דֹּפִי. וְהִנֵּה זֶה לִבּוֹ יִקְפֹּץ פִּיו מִדַּת [יקבץ און ממדת] שְׁתֵּי הַכִּתּוֹת הָרָעוֹת. שֶׁהֵם כַּת שַׁקָּרִים וְכַת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע. וְהִנֵּה הֻזְהַרְנוּ מִן הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרַע אוּלַי הִנֵּה הוּא שָׁוְא וּדְבַר כָּזָב. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ\"ג:א') לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא. וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי י\"ז:ד') מֵרַע מַקְשִׁיב עַל שְׂפַת אָוֶן שֶׁקֶר מֵזִין עַל לְשׁוֹן הַוֹּת. פֵּרוּשׁוֹ – שְׁתֵּי כִּתּוֹת מְקַבְּלוֹת לָשׁוֹן הָרַע. הָאַחַת – אִישׁ מֵרַע וּבַעַל זָדוֹן. מִלְּשׁוֹן (ישעיה ט':ט\"ז) כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע. כִּי הוּא חוֹשֵׁד בִּכְשֵׁרִים. וְאוֹהֵב לִמְצֹא פְּגָם וְאָשָׁם עַל חֲבֵרוֹ וְקָלוֹן עַל כְּבוֹדוֹ. וְהָיָה כְּשָׁמְעוֹ כִּי יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ לָשׁוֹן הָרַע. זְדוֹן לִבּוֹ הִשִּׁיאוֹ לְהַאֲמִין כִּי הַדְּבָרִים כֵּנִים. וְהַכַּת הַשֵּׁנִית – אִישׁ שֶׁקֶר. גַּם הוּא מַאֲזִין וּמַאֲמִין עַל לְשׁוֹן הַוּוֹת. כִּי אַחֲרֵי אֲשֶׁר לֹא יִרְחַק מִדְּבַר שֶׁקֶר. לֹא יָחוּשׁ אִם תְּקַבֵּל נַפְשׁוֹ כָּזָב. וְאִם תִּשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא. עַל כֵּן יְמַהֵר לְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרַע. שֶׁקֶר מֵזִין. כְּמוֹ אִישׁ שֶׁקֶר. וְכֵן (ירמיה ט':ה') שִׁבְתְּךָ בְּתוֹךְ מִרְמָה. בְּתוֹךְ אַנְשֵׁי מִרְמָה. (תהילים ק\"ט:ד') וַאֲנִי תְּפִלָּה. אִישׁ תְּפִלָּה.",
+            "וְדַע כִּי כַּאֲשֶׁר יוֹדֶה הַשּׁוֹמֵעַ עַל לָשׁוֹן הָרַע. אַחַת דָּתוֹ וּמְנָת מִדָּיו [מליצת הכתוב (בירמיה י\"ג:כ\"ה) גורלך ומנת מדיך] עִם הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע. כִּי יֹאמְרוּ אָמוֹר. הִנֵּה קִבְּלוּ הַשּׁוֹמְעִים אֶת הַדָּבָר. וְאוֹת הוּא כִּי הִנֵּה אֱמֶת הִנֵּה נָכוֹן. גַּם אִם הִטָּה אֹזֶן הַשּׁוֹמֵעַ וְהֶרְאָה אֶת נַפְשׁוֹ כְּמַקְשִׁיב קֶשֶׁב וּמַאֲמִין לַדְּבָרִים [ההם] בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם. גַּם זֶה עוֹזֵר לְרָעָה. וְגוֹרֵם קָלוֹן לַחֲבֵרוֹ. וּמְחַזֵּק יְדֵי הַמֵּבִיא אֶת דִּבָּתוֹ רָעָה אֶל הַבְּרִיּוֹת. וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כ\"ה:כ\"ג) רוּחַ צָפוֹן תְּחוֹלֵל גָּשֶׁם וּפָנִים נִזְעָמִים לְשׁוֹן סָתֶר. פֵּרוּשׁוֹ – כַּאֲשֶׁר רוּחַ צָפוֹן תְּפַזֵּר הֶעָבִים וְתִמְנַע הַגֶּשֶׁם, כֵּן פָּנִים נִזְעָמִים יִמְנְעוּ לָשׁוֹן הָרַע. כִּי בִּרְאוֹת הַמַּגִּיד אֶת פְּנֵי הַשּׁוֹמֵעַ וְהִנָּם זוֹעֲפִים. יֶחְדַּל קוֹל הֲמוֹן גֶּשֶׁם דְּבָרָיו. אֲבָל אִם יִרְאֶה כִּי הַשּׁוֹמֵעַ יִשְׁמַע לוֹ. יִשְׁתֶּה כְּמַיִם עַוְלָה. וְלֹא יַחֲשֹׂךְ פִּיו מִשְּׁקָרָיו. וְהָיָה כָזֶה יוֹם מָחָר. כִּי יִשְׁנֶה בְּאִוַּלְתּוֹ לְסַפֵּר תָּמִיד לְשׁוֹן שֶׁקֶר. וְשָׁב לְשׁוֹנוֹ אַחַר גֶּשֶׁם כְּזָבָיו. תְּחוֹלֵל מִלְּשׁוֹן חָלִילָה. וְכֵן (במדבר ל':ג') לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, לֹא יִבְטַל. וְכֵן (בראשית ד':כ\"ו) אָז הוּחַל לִקְרֹא. אָז נִמְנָע.",
+            "עוֹד אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כ\"ו:כ\"ח) לְשׁוֹן שֶׁקֶר יִשְׂנָא דַכָּיו. פֵּרוּשׁ הָאִישׁ הֶעָנָיו וְדַכָּא וּשְׁפַל רוּחַ. יִשְׂנָא אֶת לְשׁוֹן שֶׁקֶר. לֹא יֹאבֶה לוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֵלָיו. כִּי הֶעָנָיו חָפֵץ בְּיֹקֶר הַבְּרִיּוֹת וְצַר לוֹ עַל בָּשְׁתָּם וּקְלוֹנָם. וָי\"ו דַּכָּיו בִּמְקוֹם הֵ\"א הַשֹּׁרֶשׁ. כְּוָי\"ו עָנָיו. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים בַּעַל לָשׁוֹן שֶׁקֶר יִשְׂנָא מְדַכָּיו וּמוֹכִיחָיו. וְלֹא יוֹסִיף לְהָבִיא אֲלֵיהֶם דִּבַּת בְּנֵי אָדָם רָעָה. וְהִנֵּה הֻזְהַרְנוּ בַּמֶּה שֶׁכָּתוּב (שמות כ\"ג:א') לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא. שֶׁלֹּא נַאֲמִין בְּלִבֵּנוּ סִפּוּר לָשׁוֹן הָרַע לְהַחְזִיק בְּמַחְשַׁבְתֵּנוּ כִּי הַדְּבָרִים אֱמֶת. לְהַבְזוֹת בְּעֵינֵינוּ אֶת מִי שֶׁנֶּאֶמְרוּ עָלָיו.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי – הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע.</b> וְיִרְחַק בּוֹ מִדְּבַר שֶׁקֶר. וְאֶל זֶה כִּוְּנוּ בְּאָמְרָם כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם מִן הַכַּת שֶׁל שַׁקָּרִים. וְהִנֵּה אִם יַזְכִּיר אָדָם לַחֲבֵרוֹ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ מַעֲשֵׂה אֲבוֹתָיו הָרָעִים. הִנֵּה הוּא עוֹבֵר עַל מָה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (ויקרא כ\"ה:י\"ז) לֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ. בְּאוֹנָאַת דְּבָרִים דִּבֵּר הַכָּתוּב כְּמוֹ שֶׁהִקְדַּמְנוּ. וְנֶאֱמַר (יחזקאל י\"ח:כ') בֵּן לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הָאָב. וְאִם יַכְלִימֵהוּ עַל מַעֲשֵׂה אֲבוֹתָיו בִּפְנֵי אֲחֵרִים. עַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ מִן הַיּוֹרְדִין לְגֵיהִנֹּם וְאֵינָן עוֹלִין. וְאִם יְסַפֵּר וְיוֹדִיעַ אֶת תּוֹעֲבוֹת אֲבוֹתָיו בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו לְהַבְאִישׁ אֶת רֵיחוֹ. וּלְהַבְזוֹתוֹ בְּעֵינֵי בְּנֵי עַמּוֹ. עַל זֶה אָמְרוּ אֲשֶׁר כַּת מְסַפֶּרֶת לָשׁוֹן הָרַע אֵין מְקַבְּלִין פְּנֵי הַשְּׁכִינָה. וְכֵן אִם הָיָה בַּעַל תְּשׁוּבָה. וְהוּא מְסַפֵּר עָלָיו עֲוֹנוֹת רִאשׁוֹנִים.",
+            "וְדַע כִּי אִם יִרְאֶה אִישׁ כִּי עָבַר חֲבֵרוֹ עַל דְּבַר תּוֹרָה בַּסֵּתֶר. וְהוּא גִּלָּה עַל חַטֹּאתָיו עַל שַׁעַר בַּת רַבִּים. אָשֹׁם אָשַׁם עַל זֶה. כִּי אוּלַי הַחוֹטֵא הַהוּא שָׁב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה. וִיגוֹנָיו בְּרַעְיוֹנָיו. וְלֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ. וְלֹא נָכוֹן לְגַלּוֹתָם זוּלָתִי לְחָכָם צָנוּעַ. אֲשֶׁר לֹא יְסַפֵּר לְיֶתֶר הֶהָמוֹן. רַק הַרְחֵק יַרְחִיק מֵחֶבְרָתוֹ. עַד אֲשֶׁר יִוָּדַע אֵלָיו כִּי שָׁב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה. וְאִם הַחוֹטֵא תַּלְמִיד חָכָם וְאִישׁ יְרֵא חֵטְא רָאוּי לַחְשֹׁב עָלָיו כִּי בֶּאֱמֶת עָשָׂה תְּשׁוּבָה. וְאִם יִתְקְפוֹ יִצְרוֹ פַּעַם אַחַת. נַפְשׁוֹ מָרָה לוֹ אַחֲרֵי כֵן.",
+            "וְהַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע. שְׁתַּיִם הִנֵּה קוֹרְאוֹתָיו. הַנֶּזֶק וְהַבֹּשֶׁת אֲשֶׁר יִגְרֹם לַחֲבֵרוֹ. וּבְחִירָתוֹ לְחַיֵּב וּלְהַרְשִׁיעַ אֶת חֲבֵרָיו וְשִׂמְחָתוֹ לְאֵידָם. וְעַל צַד אֶחָד יִגְדַּל עֲוֹן הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל דְּבַר אֱמֶת. מִן הַמְסַפֵּר עַל דְּבַר שֶׁקֶר. כִּי יַאֲמִין הָעָם בְּסַפְּרוֹ עַל חֲבֵרוֹ דְּבָרִים כֵּנִים. וְיַעֲלֶה בָּאְשׁוֹ לִפְנֵיהֶם. וְיִהְיֶה לָבוּז בְּעֵינֵיהֶם. אַחַר אֲשֶׁר נִחַם עַל רָעָתוֹ וְנִסְלַח לוֹ מֵחַטָּאתוֹ.",
+            "וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי י\"ד:ט'-י') אֱוִלִים יָלִיץ אָשָׁם וּבֵין יְשָׁרִים רָצוֹן. לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ וּבְשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרַב זָר. פֵּרוּשׁ – הָאֱוִיל יָלִיץ חוֹבָה. כִּי יְחַפֵּשׂ מוּמֵי בְּנֵי אָדָם וְאַשְׁמָתָם וְיִתֵּן בָּהֶם דֹּפִי. וְלֹא יְדַבֵּר לְעוֹלָם בְּשֶׁבַח וְדָבָר טוֹב הַנִּמְצָא בָּם. וְהַמָּשָׁל עַל זֶה כִּי הַזְּבוּבִים לְעוֹלָם בָּאוּ וְנָחוּ כֻּלָּם עַל מְקוֹמוֹת הַלִּכְלוּךְ. וְאָמַר אֱוִילִים יָלִיץ לְשׁוֹן יָחִיד עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִן הָאֱוִילִים. כְּמוֹ (בראשית מ\"ט:כ\"ב) בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כָּל הַפָּסוּל פּוֹסֵל וְאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל עוֹלָם. וְדַרְכּוֹ לִפְסֹל בְּנֵי אָדָם בְּמוּמוֹ. וּבֵין יְשָׁרִים רָצוֹן. כִּי דֶּרֶךְ הַיְשָׁרִים לְכַסּוֹת עַל כָּל פְּשָׁעִים וּלְשַׁבֵּחַ הָאָדָם כִּי נִמְצָא בוֹ דָּבָר טוֹב. וְזָכְרוּ בַּמּוּסָר. כִּי אָדָם אֶחָד וְחָכָם עָבְרוּ עַל הַנְּבֵלָה. אָמַר הָאָדָם כַּמָּה מֻסְרַחַת נְבֵלָה זוֹ. אָמַר הֶחָכָם כַּמָּה לְבָנִים שִׁנֶּיהָ. וְאָמַר אַחֲרֵי זֶה לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ. וְכָל חָכָם יוֹדֵעַ כִּי לֹא הֵבִיא שְׁלֹמֹה בְּתוֹךְ הַמּוּסָרִים הַנִּבְחָרִים דְּבָרִים אֵין בָּם מוֹעִיל. אֲבָל בָּא הָעִנְיָן עַל דְּבַר הַפָּסוּק הָרִאשׁוֹן. לְהַגִּיד רָעַת הָאֱוִיל הַמֵּלִיץ אָשָׁם. כִּי יִתָּכֵן שֶׁהַחוֹטֵא שָׁב מִדַּרְכּוֹ. וְנַפְשׁוֹ מָרָה לוֹ. וְאֵין יוֹדֵעַ מָרַת נֶפֶשׁ הָאָדָם וְלֹא שִׂמְחָתוֹ זוּלָתוֹ. וְהוּא נְשׂוּא עָוֹן. כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה לְפִי מְרִירוּת הַלֵּב. עַל כֵּן יֶחֱטָא וְאָשֵׁם הָאֱוִיל הַמַּזְכִּיר עֲוֹנוֹ.",
+            "וְעָלֶיךָ לָדַעַת כִּי עֹנֶשׁ הָאֱוִיל הַמֵּלִיץ אָשָׁם אֵינֶנּוּ זוּלָתִי כִּי יִתֵּן דֹּפִי בְּאִישׁ יְרֵא חֵטְא אֲשֶׁר יִתְקְפוֹ יִצְרוֹ וַיַּעֲבֹר וְאָשֵׁם. כִּי מִנְהָגוֹ וְדַרְכּוֹ לְהִתְחָרֵט עַל חֲטָאָיו. כָּל שֶׁכֵּן אִם נוֹדַע הַדָּבָר כִּי חָזַר בִּתְשׁוּבָה. אֲבָל הָאִישׁ אֲשֶׁר תֵּדַע וּבָחַנְתָּ אֶת דַּרְכּוֹ כִּי אֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו, וְתָמִיד יִתְיַצֵּב עַל דֶּרֶךְ לֹא טוֹב. מִצְוָה לְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ וּלְגַלּוֹת עַל חַטֹּאתָיו. לְהַבְאִישׁ בַּעֲלֵי עֲבֵרוֹת בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם. וּלְמַעַן תִּגְעַל נֶפֶשׁ הַשּׁוֹמְעִים אֶת הַמַּעֲשִׂים הָרָעִים. וְנֶאֱמַר (משלי כ\"ט:כ\"ז) תּוֹעֲבַת צַדִּיקִים אִישׁ עָוֶל. וְנֶאֱמַר (משלי ח':י\"ג) יִרְאַת ה' שְׂנֹאת רָע. וְאָמְרוּ רָשָׁע בֶּן צַדִּיק מֻתָּר לִקְרוֹתוֹ רָשָׁע בֶּן רָשָׁע. צַדִּיק בֶּן רָשָׁע מֻתָּר לִקְרוֹתוֹ צַדִּיק בֶּן צַדִּיק. וְהִנֵּה כִּי תִרְאֶה אָדָם אֲשֶׁר יְדַבֵּר דָּבָר אוֹ יַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה. וְיֵשׁ לִשְׁפֹּט דְּבָרוֹ וּמַעֲשֵׂהוּ לְצַד חוֹבָה וּלְצַד הַזְּכוּת. אִם הָאִישׁ הַהוּא יְרֵא אֱלֹהִים. נִתְחַיַּבְתָּ לָדוּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת עַל דֶּרֶךְ אֱמֶת. גַּם כִּי יִהְיֶה הַדָּבָר קָרוֹב וְנוֹטֶה יוֹתֵר אֵצֶל הַדַּעַת לְכַף חוֹבָה. וְאִם הוּא מִן הַבֵּינוֹנִים אֲשֶׁר יִזָּהֲרוּ מִן הַחֵטְא וּפְעָמִים יִכָּשְׁלוּ בּוֹ. יֵשׁ עָלֶיךָ לְהַטּוֹת הַסָּפֵק וּלְהַכְרִיעוֹ לְכַף הַזְּכוּת. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַדָּן אֶת חֲבֵרוֹ לְכַף זְכוּת הַמָּקוֹם יְדִינֵהוּ לְכַף זְכוּת. וְהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י\"ט:ט\"ו) בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. וְאִם הַדָּבָר נוֹטֶה לְכַף חוֹבָה יִהְיֶה הַדָּבָר אֶצְלְךָ כְּמוֹ סָפֵק. וְאַל תַּכְרִיעֵהוּ לְכַף חוֹבָה. וְאִם הָאִישׁ הַהוּא רֹב מַעֲשָׂיו לְרֹעַ אוֹ בְּחַנְתּוֹ כִּי אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בִּלְבָבוֹ. תַּכְרִיעַ מַעֲשָׂיו וּדְבָרָיו לְכַף חוֹבָה. שֶׁנֶּאֱמַר מַשְׂכִּיל צַדִּיק לְבֵית רָשָׁע מְסַלֵּף רְשָׁעִים לָרָע. וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ לְךָ פֵּרוּשׁוֹ.",
+            "וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כ\"ד:כ\"ח-כ\"ט) אַל תְּהִי עֵד חִנָּם בְּרֵעֶךָ וַהֲפִתִּיתָ בִּשְׂפָתֶיךָ. אַל תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לּוֹ אָשִׁיב לָאִישׁ כְּפָעֳלוֹ. פֵּרוּשׁ – לֹא הֻצְרַךְ לְהַזְהִיר לֵאמֹר – אַל תְּהִי עֵד שֶׁקֶר, אֲבָל אָמַר – אַל תְּהִי עֵד חִנָּם. כִּי אִם נוֹקָשׁ רֵעֲךָ בְּחֵטְא אַל תָּעִיד עָלָיו וְאַל תְּגַלֶּה עַל חֶטְאוֹ חִנָּם לְלֹא תּוֹכַחַת. כִּי הַאֻמְנָם אִם גָּזַל הָאָדָם אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ חַיָּב לְהָעִיד עַל זֶה כְּדֵי שֶׁיָּשִׁיב הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזַל. עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים. וְאִם אֵין שָׁם זוּלָתִי עֵד אֶחָד. שְׁבוּעָה תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם. אֲבָל אִם רָאָה כִּי נִכְשַׁל חֲבֵרוֹ בִּדְבַר עֶרְוָה אוֹ בְּאַחַת מִן הָעֲבֵרוֹת אֵין רָאוּי שֶׁיָּעִיד עַל זֶה חִנָּם רוֹצֶה לוֹמַר – לְלֹא תּוֹכַחַת. גַּם כִּי יֵשׁ אִתּוֹ עֵד שֵׁנִי לְהָקִים דָּבָר. וְאִם הַחוֹטֵא יְרֵא חֵטְא רָאוּי לוֹ לְדַבֵּר עַל לִבּוֹ. כִּי בֶּאֱמֶת עָשָׂה תְּשׁוּבָה. גַּם כִּי רָאוּי שֶׁיִּירָא לְנַפְשׁוֹ וְיֹאמַר בְּלִבּוֹ. אַחֲרֵי כִּי הָאִישׁ יְרֵא שָׁמַיִם. וְאוּלַי זְכֻיּוֹתָיו מְרֻבִּין מֵעֲוֹנֹתָיו. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר זְכוּיוֹתָיו מְרֻבִּים מֵעֲוֹנֹתָיו הִנֵּה הוּא מֵעֲדַת צַדִּיקִים. אָמְנָם אִם הַחוֹטֵא הוּא מִן הָאֱוִילִים אֲשֶׁר מִשְׁפָּטָם לִשְׁנוֹת בְּאִוַּלְתָּם. טוֹב כִּי יַגִּידוּ אֶל הַשּׁוֹפְטִים לְיַסְּרוֹ לְהַפְרִישׁוֹ מִן הָאִסּוּר. אֲבָל אִם הוּא עֵד אֶחָד. לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ מֵעִיד עַל חֲבֵרוֹ. כִּי עֵדוּתוֹ חִנָּם. לְפִי שֶׁאֵין סוֹמְכִין עָלָיו. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י\"ט:ט\"ו) לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ לְכָל עָוֹן וּלְכָל חַטָּאת. לָכֵן מוֹצִיא שֵׁם רַע יֵחָשֵׁב. וּמִלַּת וַהֲפִתִּיתָ בְּשֶׁקֶל הֲסִבּוֹתָ. רְצוֹנוֹ לוֹמַר כִּי בִּשְׂפָתֶיךָ אַתָּה טוֹחֵן פָּנָיו [מלשון פתות אותה פתים] מֵרֹב כְּלִמָּתוֹ בְּגַלּוֹתְךָ מִסְתַּר עֲוֹנוֹ. וְאָמַר אַחֲרֵי כֵן אַל תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לּוֹ. כִּי אִם גִּלָּה עַל חֶטְאֲךָ. לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר לַעֲשׂוֹת לוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ. וְזֶה מוּסָר נִכְבָּד וּמֵעִקְּרֵי הַיִּרְאָה. וְאִם הַחוֹטֵא אִישׁ אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי הָאֱלֹהִים. כְּמוֹ הַפּוֹרֵק מֵעָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. וְאֵינוֹ נִזְהָר מֵעֲבֵרָה אַחַת אֲשֶׁר כָּל שַׁעַר עַמּוֹ יוֹדֵעַ כִּי הִיא עֲבֵרָה. מֻתָּר לְהַכְלִימוֹ וּלְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ. כָּךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (ויקרא כ\"ה:י\"ז) וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ. עַם שֶׁאִתְּךָ בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת אַל תּוֹנֵהוּ בִּדְבָרִים. וַאֲשֶׁר לֹא שָׁת לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' מֻתָּר לְהַכְלִימוֹ בְּמַעֲלָלָיו וּלְהוֹדִיעַ תּוֹעֲבוֹתָיו וְלִשְׁפֹּךְ בּוּז עָלָיו. וְעוֹד אָמְרוּ מְפַרְסְמִין אֶת הַחֲנֵפִים מִפְּנֵי חִלּוּל הַשֵּׁם. אֲבָל אִם נִכְשַׁל בְּחֵטְא עַל דֶּרֶךְ מִקְרֶה. וְרֹב הַיָּמִים דַּרְכּוֹ לְהִשְׁתַּמֵּר מֵעֲוֹנוֹ. אֵין לְגַלּוֹת עַל חֶטְאוֹ כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ. וְיִתָּכֵן לְפָרֵשׁ אַל תְּהִי עֵד חִנָּם בְּרֵעֶךָ. לְהָעִיד עָלָיו עַל עֲבֵרוֹת אֲשֶׁר גַּם אַתָּה חֻלֵּיתָ בָּהֶם כָּמוֹהוּ. עַל כֵּן יִקָּרֵא רֵעֵהוּ. וְיוֹרֶה עַל זֶה אוֹמְרוֹ אַחֲרֵי כֵן אַל תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לּוֹ. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מִצְוָה לְפַרְסֵם אֶת הַחֲטָאִים בְּנַפְשׁוֹתָם וְאֶת הַחֲנֵפִים. אֲבָל הַחוֹטֵא. אִם לְאִישׁ כָּמוֹהוּ רִשְׁעוֹ וּלְבֶן אָדָם חַטֹּאתָיו. אֵין לְפַרְסְמוֹ. כִּי אֵין כַּוָּנָתוֹ בְּגַלּוֹתוֹ מִסְתָּרָיו לְטוֹבָה. כִּי אִם לִשְׂמֹחַ לְאֵיד. וְהַשֵּׁנִית כִּי אֵיךְ בּוֹשׁ לֹא יֵבוֹשׁ לְהַזְכִּיר עַל זוּלָתוֹ דֹּפִי הַמַּעֲשִׂים הָהֵם וְהוּא אוֹחֵז בָּהֶם. וְנֶאֱמַר (הושע א':ד') וּפָקַדְתִּי אֶת דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל בֵּית יֵהוּא. הִנֵּה כִּי כִּי אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה מִצְוָה בְּהַכְרִיתוֹ בֵּית אַחְאָב. נָשָׂא עֲוֹנוֹ. כִּי גַּם הוּא הָיָה רַב פֶּשַׁע.",
+            "וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי הַמֵּעִיד יְחִידִי עַל חֲבֵרוֹ בִּדְבַר עֲבֵרָה מַלְקִין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת אַךְ יוּכַל לְגַלּוֹת הַדָּבָר בְּהֶצְנֵעַ לְרַבּוֹ וּלְאִישׁ סוֹדוֹ. אִם יֵדַע כִּי יַאֲמִינוּ דְּבָרָיו כְּדִבְרֵי שְׁנֵי עֵדִים. וְאִם יֵשׁ עֵד שֵׁנִי עִמּוֹ יִשְׁמְעוּ הַשּׁוֹפְטִים דִּבְרֵיהֶם לְיַסֵּר הַחוֹטֵא בְּהֶצְנֵעַ וְלֹא יַלְבִּינוּ פָּנָיו בָּרַבִּים. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י\"ט:י\"ז) הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא.",
+            "וְדַע כִּי בִּדְבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ כְּמוֹ גָּזֵל וְעֹשֶׁק וְנֶזֶק וְצַעַר וּבֹשֶׁת וְאוֹנָאַת דְּבָרִים יָכוֹל לְסַפֵּר הַדְּבָרִים לִבְנֵי אָדָם. גַּם הַיָּחִיד אֲשֶׁר יִרְאֶה יַגִּיד כְּדֵי לַעֲזֹר לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ וּלְקַנֵּא לָאֱמֶת. וְהִנֵּה אָמְרָה הַתּוֹרָה שֶׁיָּעִיד עֵד אֶחָד בְּבֵית דִּין עַל תְּבִיעַת מָמוֹן לְחַיֵּב אֶת הַנִּתְבָּע שְׁבוּעָה. אָמְנָם יֵשׁ עָלָיו לְהוֹכִיחַ אֶת הָאִישׁ תְּחִלָּה.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַשְּׁלִישִׁי – הוֹלֵךְ רָכִיל.</b> וְהֻזְהַרְנוּ עַל זֶה מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י\"ט:ט\"ז) לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךָ וְגַם זֶה נִקְרָא לָשׁוֹן הָרַע. וְהוּא בִּכְלַל כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרַע כְּמוֹ שֶׁזָּכְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל דּוֹאֵג הָאֲדוֹמִי שֶׁהָיָה בַּעַל לָשׁוֹן הָרַע כִּי הִגִּיד לְשָׁאוּל וַיֹּאמֶר לוֹ בָּא דָוִד אֶל בֵּית אֲחִימֶלֶךְ. וְנֶזֶק הָרְכִילוּת חָדַל לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר כִּי הוּא מַרְבֶּה שִׂנְאָה בָּעוֹלָם וּמַכְשִׁיל אֶת בְּנֵי אָדָם לַעֲבֹר עַל מָה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (ויקרא י\"ט:י\"ז) לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ. וְהִנֵּה הָעוֹלָם קַיָּם עַל הַשָּׁלוֹם וּמִפְּנֵי הַשִּׂנְאָה נְמֹגִים אֶרֶץ וְכָל יֹשְׁבֶיהָ כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ. וּפְעָמִים רַבּוֹת יִתֵּן הָרָכִיל חֶרֶב בְּיַד חֲבֵרוֹ לַהֲרֹג אֶת רֵעֵהוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל כ':כ\"ד) אַנְשֵׁי רָכִיל הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם. וְנֶאֱמַר (ירמיה ו':כ\"ח) כֻּלָּם סָרֵי סוֹרְרִים הֹלְכֵי רָכִיל נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל כֻּלָּם מַשְׁחִיתִים הֵמָּה. וְקָרְאוּ רַבּוֹתֵינוּ אֶת הָרְכִילוּת לָשׁוֹן שְׁלִישִׁי מִפְּנֵי שֶׁהוּא הוֹרֵג שְׁלֹשָׁה. הָאוֹמְרוֹ וְהַמְּקַבְּלוֹ וּמִי שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו. כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ מֵעִנְיַן דּוֹאֵג שֶׁנִּטְרַד בְּסִבַּת הָרְכִילוּת. וְנֶהֶרְגוּ הַכֹּהֲנִים. וְנֶעֱנַשׁ שָׁאוּל אֲשֶׁר קִבֵּל אֶת הָרְכִילוּת.",
+            "וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל עִנְיַן הָרְכִילוּת. אַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר לְקַבְּלוֹ וְלִשְׂנֹא אֶת חֲבֵרוֹ בִּגְלָלוֹ. אֲבָל אַל יְהִי בָּז לַדָּבָר, אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ יִשְׁמֹר וְיָחוּשׁ לַדְּבָרִים. וְאָמְרוּ זַ\"ל דּוֹרוֹ שֶׁל שָׁאוּל הָיוּ בָּהֶם דֵּילָטוֹרִין כְּמוֹ דּוֹאֵג וְהַזִּיפִים וְעַל יְדֵי כֵּן הָיוּ יוֹרְדִין לַמִּלְחָמָה וְנוֹפְלִים. דּוֹרוֹ שֶׁל אַחְאָב לֹא הָיוּ בָּהֶם דֵּילָטוֹרִין כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ מֵעִנְיַן הַנְּבִיאִים שֶׁהָיוּ מִתְחַבְּאִים מִפְּנֵי אִיזֶבֶל כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מלכים א י\"ח:כ\"ב) אֲנִי נוֹתַרְתִּי נָבִיא לַה' לְבַדִּי. וְעוֹבַדְיָה הֶחְבִּיא מֵהֶם מֵאָה נְבִיאִים וְלֹא גִּלָּה אָדָם כִּי יֵשׁ נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל זוּלָתִי אֵלִיָּהוּ. וְעַל יְדֵי כֵן הָיוּ יוֹרְדִין לַמִּלְחָמָה וְנוֹצְחִין אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה אַחְאָב עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה.",
+            "וְהַמְּסַכְסֵךְ אַחִים וְאוֹהֲבִים וּמֵבִיא שִׂנְאָה בֵּינֵיהֶם קָשֶׁה מִכָּל חֶלְקֵי לָשׁוֹן הָרַע. שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו':י\"ט) וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי הַשְּׁבִיעִית קָשָׁה מִכֻּלָּן כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ לְךָ בְּשַׁעֲרֵי יִרְאַת חֵטְא.",
+            "וְחַיָּב הָאָדָם לְהַסְתִּיר הַסּוֹד אֲשֶׁר יְגַלֶּה אֵלָיו חֲבֵרוֹ דֶּרֶךְ סֵתֶר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּגִלּוּי הַסּוֹד הַהוּא עִנְיַן רְכִילוּת. כִּי יֵשׁ בְּגִלּוּי הַסּוֹד נֶזֶק לִבְעָלָיו וְסִבָּה לְהָפֵר מַחְשַׁבְתּוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט\"ו:כ\"ב) הָפֵר מַחֲשָׁבוֹת בְּאֵין סוֹד. וְהַשֵּׁנִית כִּי מְגַלֶּה הַסּוֹד אַךְ יָצָא מִדֶּרֶךְ הַצְּנִיעוּת וְהִנֵּה הוּא מַעֲבִיר עַל דַּעַת בַּעַל הַסּוֹד. וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כ':י\"ט) גּוֹלֶה סּוֹד הוֹלֵךְ רָכִיל. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – אִם תִּרְאֶה אִישׁ שֶׁאֵינֶנּוּ מוֹשֵׁל בְּרוּחוֹ לִשְׁמוֹר לְשׁוֹנוֹ מִגִּלּוּי הַסּוֹד, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּמַחְשׂוֹף הַסּוֹד הַהוּא עִנְיַן רְכִילוּת בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. תְּבִיאֵהוּ הַמִּדָּה הַזֹּאת לִהְיוֹת הוֹלֵךְ רָכִיל שֶׁהוּא מֵאַרְבַּע כִּתּוֹת הָרָעוֹת אַחֲרֵי אֲשֶׁר אֵין שְׂפָתָיו בִּרְשׁוּתוֹ לְשָׁמְרָן. עוֹד אָמַר (משלי י\"א:י\"ג) הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – אַל תַּפְקִיד סוֹד לְמִי שֶׁהוֹלֵךְ רָכִיל. כִּי אַחֲרֵי אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ שׁוֹמֵר שְׂפָתָיו מִן הָרְכִילוּת, אַל תִּבְטַח עָלָיו בְּהֶסְתֵּר סוֹדְךָ, אַף עַל פִּי שֶׁמָּסַרְתָּ דְּבָרֶיךָ בְּיָדוֹ דֶּרֶךְ סוֹד וְסֵתֶר. וְהֻזְהַרְנוּ מִן הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרַע שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ\"ג:א') לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא. וְנֶאֱמַר (משלי כ\"ט:י\"ב) מֹשֵׁל מַקְשִׁיב עַל דְּבַר שָׁקֶר כָּל מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִים. וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כַּאֲשֶׁר הַמּוֹשֵׁל מְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרַע וְדִבְרֵי רְכִילוּת יֵעָשׂוּ מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִים וְהוֹלְכֵי רָכִיל לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדוֹנֵיהֶם. וְהִנֵּה לְאֵלֶּה שְׁלֹשָׁה הַחֲלָקִים אֲשֶׁר זָכַרְנוּ כִּוְּנוּ בְּזָכְרָם זַ\"ל כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע.",
+            "<b>הַחֵלֶק הָרְבִיעִי – אֲבַק לָשׁוֹן הָרַע.</b> אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ רֹב הָעוֹלָם נִכְשָׁלִים בְּגָזֵל וּמִעוּטָם בַּעֲרָיוֹת וְכֻלָּם בַּאֲבַק לָשׁוֹן הָרַע. וְאָמְרוּ כִּי עִנְיַן אֲבַק לָשׁוֹן הָרַע כַּאֲשֶׁר יְסַבֵּב הָאָדָם בִּדְבָרָיו שֶׁיְּסַפְּרוּ בְּנֵי אָדָם לָשׁוֹן הָרַע. וְאָמְרוּ – לְעוֹלָם אַל יְסַפֵּר אָדָם בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁמִּתּוֹךְ טוֹבָתוֹ בָּא לִידֵי גְּנוּתוֹ. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְבָאֵר הַמַּאֲמָר הַזֶּה. כִּי יָדוּעַ הַדָּבָר כִּי מִן הַמִּדּוֹת הַנָּאוֹת לְסַפֵּר בְּשֶׁבַח הַחֲכָמִים וְהַצַּדִּיקִם כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ\"ה:כ\"ז) וְחֵקֶר כְּבוֹדָם כָּבוֹד. וְאָמְרוּ עַל הָאֱוִיל שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל עוֹלָם. אֲבָל זֹאת תְּכוּנַת הָעִנְיָן הַזֶּה כִּי אֵין לְסַפֵּר בְּטוֹבַת הָאָדָם זוּלָתִי בַּד בְּבַד. רוֹצֶה לוֹמַר – כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְלֹא בִּקְהַל עַם וּבְמוֹשַׁב רַבִּים. עַד אֲשֶׁר יִוָּדַע אֵלָיו כִּי אֵין בַּמַּעֲמָד הַהוּא שׂוֹנֵא וּמְקַנֵּא לָאִישׁ אֲשֶׁר יְדַבֵּר טוֹב עָלָיו. וְאִם יַחְפֹּץ לְשַׁבֵּחַ אָדָם אֲשֶׁר כְּבָר הֻחְזַק לִבְנֵי עַמּוֹ וְנוֹדָע אֲשֶׁר הוּא אָדָם כָּשֵׁר, וְלֹא תִּמָּצֵא בּוֹ רָעָה וְאַשְׁמָה. גַּם עַל פְּנֵי שׂוֹנֵא וּמְקַנֵּא. יֵשׁ לְשַׁבְּחוֹ כִּי לֹא יוּכַל לְגַנּוֹתוֹ. וְאִם יְגַנֵּהוּ יֵדְעוּ הַכֹּל אֲשֶׁר פִּיו דִּבֵּר שָׁוְא וּתְהִי לְשׁוֹנוֹ מוֹקֵשׁ לְנַפְשׁוֹ.",
+            "עוֹד זָכְרוּ זַ\"ל עַל עִנְיַן לָשׁוֹן הָרַע וְאָמְרוּ – הִנֵּה אִם שָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד. וַתַּעַן וַתֹּאמַר אַיֵּה אֵיפֹה גַּחֲלֵי אֵשׁ כִּי אִם בְּבֵית פְּלוֹנִי אֲשֶׁר תָּמִיד יִצְלֶה בָּשָׂר וְיֹאכַל. זֶה וְהַדּוֹמֶה לוֹ אֲבַק לָשׁוֹן הָרַע. וְנֶאֱמַר (משלי כ\"ז:י\"ד) מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם קְלָלָה תֵּחָשֵׁב לוֹ. וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ הַמִּקְרָא הַזֶּה עַל הַמְשַׁבֵּחַ אֶת חֲבֵרוֹ בְּשֶׁבַח הַבָּא לְיַד הֶפְסֵד. בְּעִנְיַן הָאוֹרֵחַ אֲשֶׁר יָצָא אֶל רְחוֹב הָעִיר וַיִּקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל וַיְסַפֵּר אֶת אֲשֶׁר גְּמָלוֹ בַּעַל הַבַּיִת טוֹבָה כִּי טָבַח טֶבַח וְהֵכִין לָאוֹרֵחַ הַבָּא אֵלָיו. וַיְהִי בְּהִשָּׁמַע דְּבַר הָאוֹרֵחַ יִתְלַקְּטוּ אֲנָשִׁים רֵיקִים וְיָסוּרוּ אֶל בֵּית בַּעַל הַבַּיִת. וְחַיָּב הָאָדָם לִשְׁמֹר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֶׁלֹּא יֵחָשֵׁד בִּדְבָרָיו וְאַל יִתְּנוּ אוֹתוֹ כִּמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע. וְאִם יָבִיא עַצְמוֹ לִידֵי הַחֲשָׁד בָּזֶה. הִנֵּה הִשְׁחִית מוּסָרוֹ וְיֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַזֶּה אֲבַק לָשׁוֹן הָרַע.",
+            "וְעַתָּה הִשְׁתּוֹנֵן בְּכִלְיוֹתֶיךָ לַעֲמֹד עַל עִקַּר הַדָּבָר הַזֶּה. הִנֵּה הִקְדַּמְנוּ כִּי מֻתָּר לְסַפֵּר בִּגְנוּת הַחוֹטֵא עַל חָמָס אֲשֶׁר בְּכַפָּיו אִם נוֹדַע הַדָּבָר כִּי לֹא עָזַב דַּרְכּוֹ. כְּמוֹ הַגּוֹזֵל וְהַחוֹמֵס. אוֹ הַמַּזִּיק וְהַמֵּצִיק. אוֹ הַמַּלְבִּין פָּנִים וּמַבְאִישׁ וּמַחְפִּיר. וְהַמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע וְלֹא הֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה, וְלֹא שִׁלֵּם נִזְקוֹ, וְלֹא בִּקֵּשׁ פְּנֵי חֲבֵרוֹ לְהַעֲבִיר אֶת עֲוֹנוֹ. וְאָמְנָם הַמַּבִּיטִים דַּרְכָּם דַּבֵּר יְדַבְּרוּ בָּרִאשׁוֹנָה אֶת הַחוֹטֵא. אוּלַי יוּכְלוּ הוֹעִיל בְּדֶרֶךְ תּוֹכָחָה לַהֲשִׁיבוֹ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה. וְאִם מָאֵן יְמָאֵן אָז יוֹדִיעוּ לָרַבִּים אֶת דְּרָכָיו וּמַעֲלָלָיו. וְעַתָּה כַּאֲשֶׁר יִתְפֹּשׂ אָדָם עַל מַעֲשֵׂה חֲבֵרוֹ עַל דְּבַר אֲשֶׁר הֵזִיד עַל רֵעֵהוּ. וִיסַפֵּר מַעֲשֵׂהוּ לִבְנֵי אָדָם וִיגַלֶּה חוֹבַת הַחוֹטֵא וִיגַנֶּה מַעֲשֵׂהוּ מִטְּעָנוֹת רַבּוֹת. וְהִנֵּה יֵחָשֵׁד הַמְסַפֵּר בָּזֶה וְיִתְּנוּ אוֹתוֹ כִּמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע. וְיֹאמְרוּ אָמוֹר. גַּם אִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר הָיָה רָאוּי לִגְלוֹת אֹזֶן הַחוֹטֵא לַמּוּסָר בַּתְּחִלָּה. וְעַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדֵּם לוֹ תּוֹכָחוֹת יַחְשְׁדֶנּוּ שׁוֹמְעוֹ לֵאמֹר. כִּי לֹא הָיָה אוֹמֵר כָּל אֵלֶּה בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ וְכִי הוּא מַחֲנִיף לוֹ. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ד':ד') אַךְ אִישׁ אַל יָרֵב וְאַל יוֹכַח אִישׁ. וְנֶהֱנָה לְדָבָר בְּאַשְׁמַת הָעָם אֲשֶׁר בְּהַעֲווֹתָם יִשְׂמַח וּבִקְלוֹנָם יִתְכַּבֵּד שֶׁלֹּא בִּפְנֵיהֶם. וְדוֹמֶה לְבַעַל לָשׁוֹן הָרַע. וּבוֹ דָּבַק. מִן הָאָבָק. וְעוֹד יֹאמְרוּ בְּנֵי אָדָם אֵין הַדְּבָרִים כֵּנִים וּמִלִּבּוֹ הוּא בּוֹדְאָם. וְאִם לֹא אֵפוֹא מַדּוּעַ לֹא גִּלָּה עַל עֲוֹנוֹ בְּפָנָיו רִאשׁוֹנָה וְהֶעֱלִים מִמֶּנּוּ. עַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יֵאָמֵר בִּפְנֵי בְּעָלָיו אֵין בּוֹ דֶּרֶךְ לָשׁוֹן הָרַע. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – כִּי אִם הִקְדִּים לַחֲבֵרוֹ תּוֹכַחַת מְגֻלָּה עַל מַעֲשֵׂהוּ וְלֹא הִקְשִׁיב עַל דְּבָרָיו, אַחֲרֵי כֵן יוּכַל לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי אָדָם אַשְׁמַת הָאִישׁ וְרֹעַ מוּסָרוֹ. וְאַל יֵחָשֵׁד כִּי יַחְפֹּץ לָתֵת דֹּפִי בַּחֲבֵרוֹ. וְכֵן אִם הַמְסַפֵּר מֻחְזָק לָרַבִּים כִּי לֹא יִשָּׂא פְנֵי אִישׁ וְאֶל אָדָם לֹא יְכַנֶּה. וְאֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר שֶׁלֹּא בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ. אוֹתוֹ יְדַבֵּר בְּפָנָיו וְלֹא יָגוּר מִפְּנֵי אִישׁ. וְהֻחְזַק גַּם כֵּן בְּתוֹךְ עַמּוֹ אֲשֶׁר לֹא יְדַבֵּר רַק אֱמֶת, אֵין לְחָשְׁדוֹ בְּדַבְּרוֹ עַל אַשְׁמַת אָדָם לַחֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. וְכֵן זָכְרוּ בְּדִבְרֵיהֶם זַ\"ל עַל הָעִנְיָן הַזֶּה וְאָמְרוּ – אָמַר ר' יוֹסֵי מִיָּמַי לֹא אָמַרְתִּי דָּבָר וְחָזַרְתִּי לַאֲחוֹרַי. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – לֹא אָמַרְתִּי דָּבָר עַל אָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו וְכָבַשְׁתִּי אוֹתוֹ בִּהְיוֹתִי בְּפָנָיו. עוֹד אָמְרוּ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יֵאָמֵר בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה אֵין בּוֹ דֶּרֶךְ לָשׁוֹן הָרַע. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – אַחֲרֵי כִּי בְּרַבִּים הָיוּ עִמּוֹ בְּעֵת אֲשֶׁר סִפֵּר הַדְּבָרִים. אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר לַחֲבֵרוֹ וְהִנֵּה זֶה כְּאִלּוּ אָמַר הַדְּבָרִים בְּפָנָיו.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַחֲמִישִׁי – נַבְלוּת הַפֶּה.</b> אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַמְנַבֵּל אֶת פִּיו אֲפִלּוּ נִגְזַר עָלָיו גְּזַר דִּין שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה לְטוֹבָה נֶהְפָּךְ עָלָיו לְרָעָה. וְאָמַר יְשַׁעְיָה (ט':ט\"ז) עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח ה' וְאֶת יְתֹמָיו וְאֶת אַלְמְנֹתָיו לֹא יְרַחֵם, כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע, וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה, בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה. וּבַעֲבוּר זֹאת הַמְנַבֵּל אֶת פִּיו כְּבַד עָוֹן וְנִתְעָב וְנֶאֱלָח. כִּי עָזַב וְהִנִּיחַ הַבּוּשָׁה וְהַצְּנִיעוּת שֶׁהֵם הַמִּדּוֹת הַיְּדוּעוֹת לְזֶרַע הַקֹּדֶשׁ. וְהָלַךְ עַל שְׁבִילֵי עַזּוּת פָּנִים שֶׁהִיא מִדַּת הַנְּבָלִים הָרָעִים. וְהַשֵּׁנִית – כִּי חִלֵּל אֶת קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד':ו') וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה. וְזֶה נָהַג עַל דֶּרֶךְ הַסְּכָלִים הַנִּמְאָסִים הַמַּרְחִיקִים מִדֶּרֶךְ הַשֵּׂכֶל שֶׁכֻּלּוֹ יָפֶה אַף נָעִים. וְעָלָה בָּאְשָׁם וַתַּעַל צַחֲנָתָם וְכָל חָכָם וְנָבוֹן שַׁקֵּץ יְשַׁקְּצֵם וְתַעֵב יְתַעֲבֵם. וְהִנֵּה הוּא מְחַלֵּל כְּלִי הַשֵּׂכֶל אֲשֶׁר הוּא יָקָר מִכָּל כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ':ט\"ו) וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת. וְהַשּׁוֹמֵעַ דְּבַר נַבְלוּת הַפֶּה עָנְשׁוֹ גָּדוֹל כִּי לֹא יֶאֱטֹם אָזְנוֹ וְלֹא יִבָּדֵל מִתּוֹךְ דּוֹבְרֵי נְבָלָה. וְעָלָיו נֶאֱמַר (משלי כ\"ב:י\"ד) שׁוּחָה עֲמֻקָּה פִּי זָרוֹת [זעום ה' יפול שם].",
+            "וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (פסחים ג.) לְעוֹלָם אַל יוֹצִיא אָדָם דָּבָר מְגֻנֶּה מִפִּיו שֶׁהֲרֵי עִקֵּם הַכָּתוּב שְׁמֹנֶה אוֹתִיּוֹת וְלֹא הוֹצִיא דָּבָר מְגֻנֶּה מִפִּיו שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז':ח') וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה. כִּי בָּעֵת הַהִיא הָיְתָה בְּהֵמָה הַטְּמֵאָה מֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה אַךְ לֹא הָיְתָה טְהוֹרָה לְקָרְבָּן. עַל כֵּן נֶחְשָׁב לָשׁוֹן מְגֻנֶּה אִם יְגַנֶּה אָדָם הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הֵם לְמַאֲכַל אָדָם. וְהִנֵּה חַיָּב הָאָדָם לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא יוֹצִיא מִפִּיו דָּבָר מְגֻנֶּה. גַּם כִּי יְבִיאֶנּוּ הַנָּחָתוֹ לָשׁוֹן מְגֻנֶּה לְהַאֲרִיךְ דְּבָרָיו וּלְהַרְחִיב מַאֲמָרָיו. וְזֶה כְּמוֹ גָּדֵר לְהִזָּהֵר מִנַּבְלוּת הַפֶּה שֶׁהוּא מִן הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת. וְגַם גָּדֵר לְהִזָּהֵר מִסִּפּוּר לָשׁוֹן הָרַע וּנְתִינַת דֹּפִי בַּבְּרִיּוֹת. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא קכג.) עַל הַרְחָקַת הַדִּבּוּר בִּגְנוּת, אֲפִלּוּ בִּגְנוּת בְּהֵמָה טְמֵאָה לֹא דִּבֵּר הַכָּתוּב. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (פסחים ג:) כִּי אֶחָד מִן הַכֹּהֲנִים אָמְרוּ לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הִגִּיעַ לְחֶלְקִי מִלֶּחֶם הַפָּנִים כְּשִׁעוּר זְנַב הַלְּטָאָה וּבָדְקוּ אַחֲרָיו וּמָצְאוּ בּוֹ שֶׁמֶץ פְּסוּל. וְעוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי חַיָּב הָאָדָם לִבְחֹר בִּדְבָרָיו לְשׁוֹן כָּבוֹד וּלְהַנִּיחַ לָשׁוֹן שֶׁאֵינוֹ שֶׁל כָּבוֹד גַּם כִּי אֵינָהּ מְגֻנָּה. בֵּין בְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה וּבֵין בְּשִׂיחַת עִסְקֵי הָעוֹלָם. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַאֲרִיךְ דְּבָרָיו בַּעֲבוּר זֶה בְּדַבְּרוֹ בְּדִבְרֵי תוֹרָה. כִּי חַיָּב הָאָדָם לִשְׁנוֹת לְתַלְמִידָיו דֶּרֶךְ קְצָרָה. וְעִנְיַן לְשׁוֹן כָּבוֹד הוּא דֶּרֶךְ הַדִּבּוּר וְהַשִּׁיחָה אֲשֶׁר דָּרְכוּ בָּהּ נְקִיֵּי הַדַּעַת וּמְדַבְּרֵי צָחוֹת. וְהֵם שׁוֹקְלִים וּמַכִּירִים אֵי זֶה לְשׁוֹן כָּבוֹד וְאֵי זֶה תְּמוּרָתוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ט\"ו:ה') וְתִבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִים וְנֶאֱמַר (איוב ל\"ג:ג') וְדַעַת שְׂפָתַי בָּרוּר מִלֵּלוּ. וְנֶאֱמַר (משלי י':כ') כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַשִּׁשִּׁי – נִרְגָּן.</b> אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי י\"ח:ח') דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים וְהֵם יָרְדוּ חַדְרֵי בָטֶן. פֵּרוּשׁוֹ – הַנִּרְגָּן הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר דַּרְכּוֹ וְחֻקּוֹ לְהִתְאוֹנֵן וּלְהִתְרַעֵם וְיִמְצָא תְּנוּעוֹת [תְּנוּאוֹת] עַל חֲבֵרוֹ תָּמִיד עַל מַעֲשָׂיו וְעַל דְּבָרָיו. וְאַף עַל פִּי שֶׁחֲבֵרוֹ בְּתֻמּוֹ מִתְהַלֵּךְ עִמּוֹ וְלֹא זָד עָלָיו בְּדָבָר. וְיָדוּן כָּל דָּבָר לְחוֹבָה וְלֹא לִזְכוּת וְכָל שְׁגָגָה יָשִׂים לְזָדוֹן. וְהִנֵּה יִתֵּן עַצְמוֹ כְּמוֹ עָשׁוּק וְהָלוּם וּכְאִלּוּ כָּבֵד חַטַּאת חֲבֵרוֹ עָלָיו. וְהוּא הַמַּכֶּה וְהַהוֹלֵם כִּי דְּבָרָיו יוֹרְדִים חַדְרֵי בָטֶן. כִּי מִי שֶׁיָּלִין תְּלוּנוֹת עַל חֲבֵרוֹ כַּאֲשֶׁר לֹא נְגָעוֹ וְכַאֲשֶׁר עָשָׂה עִמּוֹ רַק טוֹב זֶה סַעַר מִתְחוֹלֵל עַל הַלֵּב. וְהִנֵּה הוּא כְּיוֹרֶה זִקִּים יוֹרְדִים חַדְרֵי בָטֶן. מִלַּת כְּמִתְלַהֲמִים [הפוכה] כְּמוֹ מִתְהַלְּמִים עַל דֶּרֶךְ שִׂמְלָה שַׂלְמָה מִלְּשׁוֹן (משלי כ\"ג:ל\"ה) הֲלָמוּנִי בַּל יָדָעְתִּי. וּכְאִלּוּ אָמַר דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְהַלֵּם. וְאָמְרוֹ מִתְלַהֲמִים לְשׁוֹן רַבִּים כִּי נִרְגָּן כּוֹלֵל הַנִּרְגָּנִים. כְּמוֹ (ירמיהו י\"א:ט\"ו) וּבְשַׂר קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ. (ישעיהו מ\"ה:ח') וְיִפְרוּ יֶשַׁע. עוֹד אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי ט\"ז:כ\"ח) וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – כִּי יַפְרִיד מֵעָלָיו אוֹהֵב וָרֵעַ כִּי לֹא יוּכְלוּן שְׂאֵת חֶבְרָתוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ אַל תַּרְבֶּה בְּתַרְעֹמֶת שֶׁלֹּא תָּבֹא לִידֵי חֵטְא. וּפְעָמִים רַבּוֹת הַנִּרְגָּן כְּפוּי טוֹבָה גַּם יַחְשְׁבֶהָ לְרָעָה וְיָשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה. וְנֶאֱמַר (משלי י\"ז:י\"ג) מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ. וּפְעָמִים יַחְשֹׁב עַל חַסְדֵי ה' כִּי הֵם לְנָקָם וְשִׁלֵּם. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים א':כ\"ז) וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ וְגוֹ'. עַל כֵּן הִתְרַחֵק מִדֶּרֶךְ הַנִּרְגָּנִים כִּי נְתִיבוֹתֵיהֶם עִקְּשׁוּ לָהֶם. כֹּל דֹּרֵךְ בָּהּ לֹא יָדַע שָׁלוֹם. וְלָדוּן לְכַף זְכוּת לַמֵּד לְשׁוֹנְךָ. וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנֶיךָ."
+        ],
+        [
+            "<b>הַשַּׁעַר הָרְבִיעִי – בְּחִלּוּקֵי הַכַּפָּרָה</b><br>כְּדֶרֶךְ שֶׁיֵּשׁ לַגּוּף חֹלִי וּמַדְוֶה כֵּן יֵשׁ לַנֶּפֶשׁ. וּמַדְוֶה הַנֶּפֶשׁ וְחָלְיָהּ מִדּוֹתֶיהָ הָרָעוֹת וַחֲטָאֶיהָ. וּבְשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה יִרְפָּא הש\"י חֹלִי הַנֶּפֶשׁ הַחוֹטֵאת. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים מ\"א:ה') ה' חָנֵּנִי רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ, וְנֶאֱמַר (ישעיהו ו':י') וָשָׁב וְרָפָא לוֹ. וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּמָּצֵא פְּעָמִים בְּתַחֲלוּאֵי הַגּוּף שֶׁהֵקֵל הַחֹלִי מֵעָלָיו וְעָלְתָה אֲרוּכַת רוֹב הַמַּדְוֶה. וְעוֹד לֹא יִנָּקֶה הַגּוּף מִמֶּנּוּ זוּלָתִי בְּמִשְׁתֶּה הַמַּשְׁקֶה הַמָּרִים. וְעוֹד שֶׁיִּסְבֹּל הַצַּעַר בְּעִנּוּי נַפְשׁוֹ מִכָּל מַאֲכַל תַּאֲוָה. כֵּן יֵשׁ נֶפֶשׁ חוֹלָה מֵעָווֹן רַב, וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּרְפָּא רֹב הַחֹלִי וְסָר מַרְבִּית חֶלְקֵי הָעֹנֶשׁ אַחֲרֵי הַתְּשׁוּבָה וְשָׁב הש\"י מֵחֲרוֹן אַפּוֹ. לֹא תִּנָּקֶה הַנֶּפֶשׁ עֲדֶנָה מִן הַחֹלִי וְלֹא נִרְצָה עֲוֹנָהּ. עַד אֲשֶׁר יִוָּסֵר הַחוֹטֵא בְּיִסּוּרִים וְהוּכַח בְּמַכְאוֹב, וְתִקְרֶאנָה אוֹתוֹ רָעוֹת וְצָרוֹת, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד':י\"ג-י\"ד) גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֹׁא, הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר, וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי. וְעַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה נִסְלַח רֹב עֲוֹנוֹ וְסָר עִקַּר הָעֹנֶשׁ וְנִמְלַט מִן הַמָּוֶת. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד':ט\"ו) וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ. וְנִשְׁאַר עָלָיו עֹנֶשׁ הַגָּלוּת כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן. וְאָמְרוּ זַ\"ל כִּי עֹנֶשׁ הַטִּלְטוּל גַּם הוּא הֵקֵל מֵעָלָיו אַחֲרֵי הַתְּשׁוּבָה כִּי לִפְנֵי זֶה נִכְפְּלָה עָלָיו גְּזֵרַת הַטִּלְטוּל שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ. הִנֵּה הִזְכִּיר הַטִּלְטוּל בְּכֶפֶל הַלָּשׁוֹן. וְאַחֲרֵי הַתְּשׁוּבָה נֶאֱמַר (בראשית ד':ט\"ז) וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד.",
+            "וְהָעִנְיָן הַזֶּה הִתְבָּרֵר עוֹד מִמָּה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (ויקרא ד':כ\"ז-כ\"ח) וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְגוֹ'. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי הַחַטָּאת תָּבוֹא עַל הַשְּׁגָגָה בְּדָבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת. וּמִפְּנֵי עֲווֹן הַכָּרֵת כִּי רַב הוּא, לֹא תִּשְׁלַם כַּפָּרַת הַחוֹטֵא בּוֹ גַּם הַשְּׁגָגָה עַד שֶׁיָּבִיא חַטָּאת, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִתְוַדָּה עַל חֶטְאוֹ. כִּי מִבִּלְתִּי הַוִּדּוּי וְהַתְּשׁוּבָה לֹא יִתְכַּפֵּר עֲווֹנוֹ בְּקָרְבַּן הַחַטָּאת שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ\"א:כ\"ז) זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה. וְאַחֲרֵי הַוִּדּוּי וְהַקָּרְבָּן יְכֻפַּר עֲוֹנוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד':ל\"א) וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן וְנִסְלַח לוֹ. וְהִתְבּוֹנֵן מִזֶּה אִם הַשּׁוֹגֵג בִּלְתִּי טָהוֹר הוּא אַחֲרֵי הַתְּשׁוּבָה עַד שֶׁיָּבִיא קָרְבָּן מֶה עַז עֹנֶשׁ הַמֵּזִיד. אָכֵן יִתְכַּפֵּר עֲווֹנוֹ בְּיִסּוּרִין כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ל\"ג:י\"ט-כ\"ו) וְהוּכַח בְּמַכְאוֹב עַל מִשְׁכָּבוֹ וְגוֹ' יֶעְתַּר אֶל אֱלוֹהַּ וַיִּרְצֵהוּ. וְנֶאֱמַר (משלי ג':י\"ב) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה. וְיֵשׁ עֵצָה וְתַקָּנָה לַחוֹטֵא בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים לְהָגֵן עָלָיו מִן הַמַּכְאוֹבִים. כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר.",
+            "עוֹד הִתְבָּרֵר הָעִנְיָן הַזֶּה בַּתּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ט\"ז:ל') כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם וְגוֹ'. הִנֵּה כִּי הֻצְרְכָה כַּפָּרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֲרֵי הַתְּשׁוּבָה כִּי עִקַּר כַּפָּרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים עִם הַתְּשׁוּבָה.",
+            "וְיֵשׁ עָוֹן אֲשֶׁר לֹא תִּנָּקֶה הַנֶּפֶשׁ מִמֶּנּוּ, וּבִלְתִּי טְהוֹרָה הִיא וְאֵינָהּ רְצוּיָה. עַד אֲשֶׁר הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינָהּ וּבֵין הַגּוּף אֲשֶׁר חָטְאָה בּוֹ. כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ חֹלִי שֶׁלֹּא יִנָּקֶה הַגּוּף מִמֶּנּוּ כָּל הַיָּמִים. וְהוּא עֲוֹן חִלּוּל הַשֵּׁם שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כ\"ב:י\"ג) וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן וְגוֹ'. כִּי לֹא הָיוּ מַשְׁגִּיחִים עַל דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים וְלֹא חֲרֵדִים עֲלֵיהֶם. אֲבָל הָיוּ קוֹבְעִים בְּגִלּוּי וְהַקְהֵל חֲבֵרִים מִינֵי שִׂמְחָה. וְנֶאֱמַר עַל זֶה (ישעיה כ\"ב:י\"ד) אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן. וְנֶאֱמַר (ד\"ה ב ל\"ו:ט\"ז) וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו עַד עֲלוֹת חֲמַת ה' בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא.",
+            "וְגַם לַחֹלִי הַזֶּה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ מַרְפֵּא עַל דֶּרֶךְ שְׁאָר הָעֲוֹנוֹת. יִמָּצֵא לוֹ מַרְפֵּא אִם יַעַזְרֵהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְקַדֵּשׁ תּוֹרָתוֹ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם. וּלְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרַת הַשֵּׁם וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ. וְסָר עֲוֹנוֹ בְּרוֹב גֹּדֶל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהוּא בְּהֵפֶךְ מִן הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נוֹאַל וַאֲשֶׁר חָטָא בּוֹ. כְּמַאֲמַר הָרוֹפְאִים עַל חֹלִי הַגּוּף כִּי יֵרָפֵא בְּהֶפְכּוֹ וְתַעֲלֶה אֲרוּכָתוֹ בִּתְמוּרָתוֹ. וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי ט\"ז:ו') בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן וּבֵאַרְנוּהוּ בַּשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן מִן הַתְּשׁוּבָה. וְעִנְיַן אֱמֶת שֶׁהִזְכִּיר בֵּאוּרוֹ שֶׁיָּכִין הַחוֹטֵא לִבּוֹ לְחַזֵּק יְדֵי הָאֱמֶת. וְלַעֲזֹר לִמְבַקְשֵׁי אֱמוּנָה וּלְהָסִיר הַשֶּׁקֶר וְהָעָוֶל. כִּי הוֹדָעַת הָאֱמֶת וַהֲשִׁיבוֹ לְבִצָּרוֹן כְּבוֹד אֱלֹקִים, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כ\"ב:ט\"ז) דָּן דִּין עָנִי וְאֶבְיוֹן אָז טוֹב הֲלוֹא הִיא הַדַּעַת אֹתִי. וְנֶאֱמַר עַל רוֹדְפֵי הַשֶּׁקֶר (ירמיה ט':ה') בְּמִרְמָה מֵאֲנוּ דַעַת אוֹתִי. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעִנְיַן הוֹרְדּוֹס שֶׁהָרַג אֶת הַחֲכָמִים וְשָׁאַל עֵצָה לְבָבָא בֶּן בּוּטָא אִם יוּכַל לִרְפּוֹא לוֹ וְלִגְהוֹת מִמֶּנּוּ מָזוֹר. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַתָּה כִּבִּיתָ נֵרוֹ שֶׁל עוֹלָם, לְךָ וַעֲסֹק בְּאוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם וְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.",
+            "וְעַתָּה נְבָאֵר עִנְיָן חִלּוּקֵי הַכַּפָּרָה בַּאֵר הֵיטֵב. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פו.) שָׁאַל רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בְּרוֹמִי, שָׁמַעְתָּ אַרְבָּעָה חִלּוּקֵי כַּפָּרָה שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ. אָמַר לוֹ שְׁלֹשָׁה הֵן וּתְשׁוּבָה עִם כָּל אַחַת וְאַחַת. עָבַר אָדָם עַל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה – אֵינוֹ זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ מִיָּד. שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ג':כ\"ב) שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּא מְשׁוּבוֹתֵיכֶם. עָבַר עַל לֹא תַעֲשֶׂה וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה – תְּשׁוּבָה תּוֹלָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ט\"ז:ל') כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ. עָבַר עַל כָּרֵתוֹת וְעַל מִיתוֹת בֵּית דִּין וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה – תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין וְיִסּוּרִין מְמָרְקִין. שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים פ\"ט:ל\"ג) וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם. אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ [עון] חִלּוּל הַשֵּׁם אֵין כֹּחַ בַּתְּשׁוּבָה לִתְלוֹת, וְלֹא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר, וְלֹא בַּיִּסּוּרִים לְמָרֵק, אֶלָּא כֻּלָּן תּוֹלִין וּמִיתָה מְמָרֶקֶת. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כ\"ב:י\"ד) אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה – עוֹלָה מְכַפֶּרֶת עַל מִי שֶׁעָבַר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה אַחֲרֵי הַתְּשׁוּבָה. כִּי אָמְנָם נִתְכַּפֵּר עֲוֹנוֹ בַּתְּשׁוּבָה, אַךְ הָעוֹלָה תּוֹסִיף עַל כַּפָּרָתוֹ וְיוֹסִיף לְהִתְרַצּוֹת בָּהּ אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.",
+            "עוֹד אָמְרוּ עוֹלָה מְכַפֶּרֶת עַל הָעוֹלֶה עַל רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם מֵהִרְהוּרֵי הַלֵּב וּמַחְשֶׁבֶת הָעֲבֵרוֹת. וְכֵן כָּתוּב (איוב א':ה') וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם, כִּי אָמַר אִיּוֹב אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וּבֵרֲכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם.",
+            "וְעַתָּה כִּי אֵין לָנוּ קָרְבָּנוֹת בַּעֲוֹנֹתֵינוּ וּבַעֲוֹנוֹת אֲבוֹתֵינוּ. אִם חֵטְא אָדָם בְּהִרְהוּרֵי הַלֵּב אוֹ שֶׁעָבַר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה יִקְרָא פָּרָשַׁת הָעוֹלָה אֲשֶׁר בִּתְחִלַּת סֵדֶר וַיִּקְרָא וּבִתְחִלַּת סֵדֶר צַו אֶת אַהֲרֹן. כִּי מִקְרָא פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּן יִהְיֶה לָנוּ בִּמְקוֹם הַקְרָבַת הַקָּרְבָּן בֵּין שֶׁנִּקְרָא בִּכְתָב בֵּין שֶׁנִּקְרָא בְּעַל פֶּה. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הָעוֹסֵק בְּפָרָשַׁת עוֹלָה כְּאִלּוּ הִקְרִיב עוֹלָה. בְּפָרָשַׁת חַטָּאת כְּאִלּוּ הִקְרִיב חַטָּאת. בְּפָרָשַׁת אָשָׁם כְּאִלּוּ הִקְרִיב אָשָׁם. וְאִם עָבַר אָדָם עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה. יִדְאַג לַעֲוֹנוֹ וְיִכְסוֹף וִיחַכֶּה לְהַגִּיעַ לְיוֹם הַכִּפּוּרִים לְמַעַן יִתְרַצֶּה אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי רְצוֹנוֹ חַיֵּי הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף וְחַיֵּי כָּל נוֹצָר כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ל':ו') חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ. וְעַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַקּוֹבֵעַ סְעוּדָה בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּאִלּוּ נִצְטַוָּה לְהִתְעַנּוֹת תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי וְהִתְעַנָּה בָּהֶם. כִּי הֶרְאָה שִׂמְחָתוֹ בְּהִגִּיעַ זְמַן כַּפָּרָתוֹ. וְתִהְיֶה לוֹ לְעֵדָה. עַל דַּאֲגָתוֹ לְאַשְׁמָתוֹ. וִיגוֹנוֹתָיו לַעֲוֹנֹתָיו.",
+            "וְהַשֵּׁנִית – כִּי בִּשְׁאָר יָמִים טוֹבִים אֲנַחְנוּ קוֹבְעִים סְעוּדָה לְשִׂמְחַת הַמִּצְוָה. כִּי יִגְדַּל וְיִשְׂגֶּה מְאוֹד שְׂכַר הַשִּׂמְחָה עַל הַמִּצְוֹת. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ד\"ה א כ\"ט:י\"ז) וְעַתָּה עַמְּךָ הַנִּמְצְאוּ פֹה רָאִיתִי בְשִׂמְחָה לְהִתְנַדֶּב לָךְ. וְנֶאֱמַר (דברים כ\"ח:מ\"ז) תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב. וּמִפְּנֵי שֶׁהַצּוֹם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, נִתְחַיַּבְנוּ לִקְבֹּעַ הַסְּעוּדָה עַל שִׂמְחַת הַמִּצְוָה בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים.",
+            "וְהַשְּׁלִישִׁית – לְמַעַן נְחַזֵּק לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְלָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשֵׁנוּ עַל הַתְּשׁוּבָה וְעִקָּרֶיהָ.",
+            "וְאִם עָבַר אָדָם עַל כָּרֵתוֹת וְעַל מִיתוֹת בֵּית דִּין וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה. אַחֲרֵי כִּי לֹא נִרְצָה הֶעָוֹן בְּלִי יִסּוּרִין, כִּי הַתְּשׁוּבָה תּוֹלָה וְיִסּוּרִין מְמָרְקִין. יָכִין לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִצְוֹת הַמְּגִנּוֹת מִן הַיִּסּוּרִין. כְּמוֹ מִצְוַת הַצְּדָקָה כִּי הִיא מַצֶּלֶת גַּם מִן הַמָּוֶת שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י':ב') וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ מָמוֹן לַעֲשׂוֹת צְדָקָה. יְדַבֵּר טוֹב עַל הֶעָנִי וְיִהְיֶה לוֹ לְפֶה לְבַקֵּשׁ מֵאֲחֵרִים לְהֵיטִיב עִמּוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה גָּדוֹל הַמְעַשֶּׂה יוֹתֵר מִן הָעוֹשֶׂה. וְכֵן יַעֲסֹק בְּמִצְוַת גְּמִילוּת חֲסָדִים לַעֲזֹר אֶת חֲבֵרָיו בַּעֲצָתוֹ וְהִשְׁתַּדְּלוּתוֹ. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה גָּדוֹל גְּמִילוּת חֲסָדִים מִן הַצְּדָקָה. שֶׁהַצְּדָקָה בְּמָמוֹנוֹ וּגְמִילוּת חֲסָדִים בֵּין בְּגוּפוֹ וּבֵין בְּמָמוֹנוֹ. וְהַצְּדָקָה לָעֲנִיִּים בִּלְבַד וּגְמִילוּת חֲסָדִים בֵּין לָעֲנִיִּים וּבֵין לָעֲשִׁירִים. וְכֵן יְדַבֵּר עַל לֵב הֶעָנִי וִיכַבְּדֵהוּ וִינַחֲמֵהוּ מִצָּרָתוֹ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו נ\"ח:י') וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ\"ל כִּי הַמְּפַיְּסוֹ בִּדְבָרִים גָּדוֹל מִן הַנּוֹתֵן צְדָקָה. וְכֵן יַעֲסֹק בְּמִצְוַת בִּקּוּר חוֹלִים וּקְבוּרַת מֵתִים וְתַנְחוּמֵי אֲבֵלִים וּלְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה. כִּי כָל אֵלֶּה מִדַּרְכֵי הַחֶסֶד. וּכְנֶגֶד כֻּלָּן מִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה לְשֵׁם שָׁמַיִם. וְכָל הַמּוֹעֵצוֹת שֶׁזָּכַרְנוּ בִּכְלַל מָה שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי ט\"ז:ו') בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן. כִּי קִנְיַן הַתּוֹרָה נִקְרָא קִנְיַן הָאֱמֶת. כְּמוֹ שֶׁאָמַר (משלי כ\"ג:כ\"ג) אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר. וְנֶאֱמַר (תהילים קי\"ט:קמ\"ב) וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ (משלי ג':י\"ח) עָבַר אָדָם עַל כָּרֵתוֹת אוֹ מִיתוֹת ב\"ד. אִם הָיָה רָגִיל לִקְרֹא פֶּרֶק אֶחָד בַּיּוֹם יִקְרָא שְׁנֵי פְּרָקִים, אִם הָיָה רָגִיל לִקְרֹא פָּרָשָׁה אַחַת יִקְרָא שְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת. וּמִשְּׁנֵי פָּנִים תָּגֵן עָלָיו הַתּוֹרָה מִן הַיִּסּוּרִין. הָאַחַת כִּי אָמְרוּ חֲזַ\"ל תַּלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם. וְהַשֵּׁנִית כִּי יָשִׁיב עֲמָלוֹ בַּתּוֹרָה וְטָרְחוֹ בָּהּ וַאֲשֶׁר תִּדַּד שְׁנָתוֹ מֵעֵינָיו יַעֲלֶה בִּמְקוֹם יִסּוּרִין. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַגּוּפִים לְעָמָל יֻלְּדוּ אַשְׁרֵי מִי שֶׁהַיְּגִיעָה שֶׁלּוֹ בַּתּוֹרָה. וְאָמְרוּ לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ תּוּשִׁיָּה שֶׁמַּתֶּשֶׁת כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם.",
+            "וְכֵן יָשִׂים בִּמְקוֹם יִסּוּרִים צוֹמוֹת וְתַעֲנִיּוֹת וְהוֹרָדַת דְּמָעוֹת וּמְנִיעַת נַפְשׁוֹ מִן הַתַּעֲנוּגִים כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ק\"ט:כ\"ד) בִּרְכַּי כָּשְׁלוּ מִצּוֹם וּבְשָׂרִי כָּחַשׁ מִשָּׁמֶן. וְנֶאֱמַר (יואל ב':י\"ב) שֻׁבוּ עָדַי בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְצוֹם וּבִבְכִי וּבְמִסְפֵּד. וְיֵאָנַח תָּמִיד בִּמְרִירוּת לִבּוֹ כְּמוֹ שֶׁזָּכַרְנוּ בַּשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן מִן הַתְּשׁוּבָה. וְיָשִׂים רִבּוּי הַמְּרִירוּת בִּמְקוֹם הַיִּסּוּרִין. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י\"ח:י\"ד) רוּחַ אִישׁ יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ וְרוּחַ נְכֵאָה מִי יִשָּׂאֶנָּה. פֵּרוּשׁ – כַּאֲשֶׁר יֶחֱלֶה הַגּוּף הַנֶּפֶשׁ תִּסְבֹּל חָלְיוֹ. מִלְּשׁוֹן (מלאכי ג':ב') וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת יוֹם בּוֹאוֹ. כְּלוֹמַר תַּעֲזֹר לַגּוּף וְתִסְעָדֵהוּ כַּאֲשֶׁר תְּדַבֵּר עַל לִבּוֹ וּתְנַחֲמֵהוּ לְקַבֵּל וְלִסְבֹּל. אֲבָל כַּאֲשֶׁר הַנֶּפֶשׁ חוֹלָה וּנְכֵאָה מִן הַיָּגוֹן וְהַדְּאָגָה. מִי יְנַחֵם הַנֶּפֶשׁ וּמִי יִסְבֹּל וְיִסְעֹד אוֹתָהּ. הִנֵּה כִּי הַדְּאָגָה וּמְרִירוּת הַלֵּב יִכְבְּדוּ מֵחֹלִי הַגּוּף. כִּי הַנֶּפֶשׁ סוֹעֶדֶת הַגּוּף בְּחָלְיוֹ. אֲבָל כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ חוֹלָה וּנְכֵאָה מִיְּגוֹנָהּ לֹא יִסְעָדֶנָּהּ הַגּוּף. וְאִם תִּמְצָא אֶת הַחוֹטֵא תְּלָאָה, וְתִקְרֶה עָלָיו צָרָה, וְיַצְדִּיק עָלָיו אֶת הַדִּין וִיקַבֵּל הַמּוּסָר בְּאַהֲבָה, יִהְיֶה זֶה לוֹ לְמָגֵן מִן הַיִּסּוּרִין הָרַבִּים הָרְאוּיִין לָבוֹא עָלָיו. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ט\"ו) כִּי חֲמַת אָדָם תּוֹדֶךָּ שְׁאֵרִית חֵמֹת תַּחְגֹּר. פֵּרוּשׁ – כַּאֲשֶׁר צַעַר הָאָדָם יוֹדֶה אוֹתְךָ כְּלוֹמַר שֶׁיּוֹדֶה אוֹתְךָ הָאָדָם בְּעֵת צַעֲרוֹ. מִלְּשׁוֹן (איוב ו':ב') לוּ שָׁקוֹל יִשָּׁקֵל כַּעְשִׂי שֶׁעִנְיָנוֹ הַצַּעַר. שְׁאֵרִית חֵמֹת. שֶׁהָיוּ מְפֻתָּחוֹת לָבוֹא עַל הָאָדָם. כְּעִנְיָן (מלכים א כ':י\"א) אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ. תַּחְגֹּר וּתְעַכֵּב אוֹתָם וְאַל תְּבִיאֵם עָלָיו. וְזֶה הַדֶּרֶךְ מָשָׁל לִמְפַתֵּחַ הַחֶרֶב וּמֵשִׁיב אוֹתָהּ אֶל נְדָנָהּ. וְנֶאֱמַר (ישעיה י\"ב:א') אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי. פֵּרוּשׁ – אוֹדְךָ עַל מוּסָרְךָ וְקִבַּלְתִּיו בְּאַהֲבָה, וּבַעֲבוּר זֶה שֶׁאוֹדְךָ עַל שֶׁאָנַפְתָּ בִּי, יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי. וְכֵן בְּעִנְיַן הַהוֹדָאָה עַל הַטּוֹבָה נֶאֱמַר (תהילים נ\"ב:י\"א) אוֹדְךָ לְעוֹלָם כִּי עָשִׂיתָ וַאֲקַוֶּה שִׁמְךָ כִי טוֹב נֶגֶד חֲסִידֶיךָ. פֵּרוּשׁוֹ – אוֹדְךָ עַל הַטּוֹבָה שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּדִי. וּבַעֲבוּר זֶה אֲקַוֶּה לְהַתְמָדַת טוֹבָתְךָ. וְנֶאֱמַר (תהילים קט\"ז:י\"ג) כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא (תהילים קט\"ז:ג-ד) צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעִנְיַן מָה שֶׁכָּתוּב (תהילים ג':א') מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ, (משלי כ\"א:ט\"ו) שִׂמְחָה לַצַּדִּיק עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט. מִדָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים פּוֹרְעִים חוֹבָן וּמְזַמְּרִין לְהקב\"ה. מָשָׁל לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה לוֹ אָרִיס וְהָיָה אוֹתוֹ אָרִיס חַיָּב לוֹ. עָשָׂה אוֹתוֹ אָרִיס אֶת הַגֹּרֶן וּצְבָרָהּ וַעֲשָׂאָהּ כְּרִי. נָטַל בַּעַל הַבַּיִת אֶת הַכְּרִי וְנִכְנַס הָאָרִיס רֵיקָן לְבֵיתוֹ וְהָיָה שָׂמֵחַ שֶׁהָיָה נִכְנָס רֵיקָן. אָמְרוּ לוֹ יָצָאת מִגָּרְנְךָ וְיָדְךָ עַל רֹאשְׁךָ וְאַתָּה שָׂמֵחַ, אָמַר לָהֶם אַף עַל פִּי כֵן הַשְּׁטָר מְמֹרָק. פָּרַעְתִּי אֶת חוֹבִי.",
+            "וְחַיָּב הָאָדָם לְהִתְבּוֹנֵן וְלָדַעַת. כִּי אֵין הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאַתְהוּ וְהַיִּסּוּרִין הַבָּאִין עָלָיו. לְפִי גֹּדֶל עֲוֹנוֹ וְרֹב חֲטָאָיו. אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְיַסְּרוֹ דֶּרֶךְ מוּסַר הָאָב אֶת בְּנוֹ בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח':ה') וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לִבְּךָ יוֹדֵעַ מַעֲשִׂים שֶׁעָשִׂיתָ וְיִסּוּרִים שֶׁהֵבֵאתִי עָלֶיךָ, כִּי לֹא לְפִי מַעֲשֶׂיךָ יִסַּרְתִּיךְ. וְנֶאֱמַר (איוב י\"א:ו') וְדַע כִּי יַשֶּׁה לְךָ אֱלוֹהַּ מֵעֲוֹנֶךָ. וְנֶאֱמַר (עזרא ט':י\"ג) כִּי אַתָּה אֱלֹהֵינוּ חָשַׂכְתָּ לְמַטָּה מֵעֲוֹנֵנוּ. וְכַאֲשֶׁר יָבוֹא הַמּוּסָר עַל אוֹיְבֵי ה' יִתְבָּרַךְ. בַּעֲוֹן אֶחָד הֵם נִסְפִּים. כִּי תָּבוֹא עֲלֵיהֶם הַפֻּרְעָנוּת בְּבַת אַחַת. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ל\"ד:כ\"ב). תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה. וּשְׁאָר עֲוֹנֹתָם נִשְׁאָרִים עַל נַפְשָׁם. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ל\"ב:כ\"ז). וַתְּהִי עֲוֹנֹתָם עַל עַצְמוֹתָם. אֲבָל בְּבוֹא הַמּוּסָר עַל הַצַּדִּיקִים. מְעַט מְעַט יָבוֹא עֲלֵיהֶם עַד תֹּם עֲוֹנֹתָם. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ג':ב'). רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲוֹנֹתֵיכֶם. וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהִלְוָה לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם. אֶחָד אוֹהֲבוֹ וְאֶחָד שׂוֹנְאוֹ, אוֹהֲבוֹ נִפְרָע מִמֶּנּוּ מְעַט מְעַט. שׂוֹנְאוֹ נִפְרָע מִמֶּנּוּ בְּבַת אַחַת. וְנֶאֱמַר (משלי כ\"ד:ט\"ז). כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה. פֵּרוּשׁוֹ – בְּרָעָה אַחַת יִכָּשְׁלוּ וְיִתַּמּוּ. וְנֶאֱמַר (ירמיהו י':כ\"ד). יַסְּרֵנִי ה' אַךְ בְּמִשְׁפָּט. אַל בְּאַפְּךָ פֶּן תַּמְעִטֵנִי. פֵּרוּשׁ אַךְ בַּמִּשְׁפָּט – בְּמִדַּת רַחֲמֶיךָ וְחֹק חֲסָדֶיךָ. מִלְּשׁוֹן (במדבר כ\"ט:י\"ח) בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט, כַּחֹק. (תהילים קי\"ב:ה') יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט – בַּמִּדָּה. וּמָשְׁלוּ עוֹד מָשָׁל בָּעִנְיָן הַזֶּה וְאָמְרוּ מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהַכּוֹת מַכֶּה אֶת בְּנוֹ עַל עֵינָיו וְעַל פָּנָיו. אֲבָל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְהַכּוֹת מַכֶּה אֶת בְּנוֹ בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ. וְכֵן כָּתוּב (תהילים קי\"ח:י\"ח) יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי. וְנֶאֱמַר (איוב ב':ו'). אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמֹר. וְלֹא יָבוֹאוּ עַל הָרְשָׁעִים זוּלָתִי יִסּוּרֵי נָקָם. אֲבָל יִסּוּרֵי הַבְּחִינָה לֹא יָבוֹאוּ זוּלָתִי עַל הַצַּדִּיקִים. שֶׁהֵם מְקַבְּלִים אוֹתָם בְּאַהֲבָה וּמוֹסִיפִים תִּקּוּן בְּמַעֲשֵׂיהֶם. וְהַיִּסּוּרִין לְטוֹבָתָם וְתוֹעַלְתָּם וְגֹדֶל שְׂכָרָם. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים י\"א:ה'). ה' צַדִּיק יִבְחָן. וּמָשְׁלוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מָשָׁל בָּזֶה וְאָמְרוּ. בִּזְמַן שֶׁיּוֹדֵעַ בַּעַל הַפִּשְׁתָּן כִּי הַפִּשְׁתָּן חָזָק. מַכֶּה עָלָיו הַרְבֵּה לַעֲשׂוֹתוֹ רַךְ וָטוֹב.",
+            "וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ חוֹזְרִים לְעִנְיַן דְּבָרֵינוּ בְּסֵדֶר הַכַּפָּרוֹת וְנֹאמַר. כִּי כַּאֲשֶׁר יַעֲבֹר אָדָם עַל כָּרֵתוֹת וְעַל מִיתוֹת בֵּית דִּין בְּשׁוֹגֵג. חַיָּב לְהִתְוַדּוֹת וּלְבַקֵּשׁ תַּחֲנוּנִים עַל הַסְּלִיחָה. וּלְהֵאָנַח בִּמְרִירוּת לֵב וְלִדְאֹג וּלְפַחֵד. כִּי אֵלֶּה מֵעִקְּרֵי הַכַּפָּרוֹת. וְיַעֲסֹק תָּמִיד בְּפָרָשַׁת חַטָּאת. וְיֵחָשֵׁב לוֹ כְּאִלּוּ הִקְרִיב חַטָּאת. רְצוֹנוֹ לוֹמַר. כִּי יוֹעִיל הַרְבֵּה בַּדָּבָר וְיִתְכַּפֵּר לוֹ מֵעֵין כַּפָּרַת הַחַטָּאת.",
+            "וְדַע כִּי הַשּׁוֹגֵג עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ. כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ לְבָאֵר. אַף כִּי הַפּוֹשֵׁעַ. רוֹצֶה לוֹמַר. מִי שֶׁשָּׁגַג לְדָבָר שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהִזָּהֵר מִמֶּנּוּ. וְיֵשׁ לוֹ לִדְאֹג וּלְפַחֵד מֵחֶטְאוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֵרוּשׁ מַה שֶׁכָּתוּב (תהילים מ\"ח:ג'). יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב. כַּאֲשֶׁר הָיָה אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה בְּשׁוֹגֵג. הָיָה לִבּוֹ דּוֹאֵג עָלָיו וְחָרֵד וּמְפַחֵד לְחֶטְאוֹ. עַד שֶׁהָיָה עוֹלֶה לִירוּשָׁלַיִם וְהָיָה מַקְרִיב קָרְבַּן הַחַטָּאת. וְהָיָה אַךְ שָׂמֵחַ. עַל זֶה נֶאֱמַר. יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ. וּמָה שֶׁאָמַר. יַרְכְּתֵי צָפוֹן. עַל הַמִּזְבֵּחַ דִּבֵּר. כִּי יַרְכְּתֵי צָפוֹן הָיָה מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ. כִּי הַחַטָּאת הָיְתָה נִשְׁחֶטֶת עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בִּזְמַן שֶׁאָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּלִבּוֹ תָּמִיד עַל עִנְיַן חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא. וְחָרֵד וּמְפַחֵד עָלֶיהָ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹחֵל לוֹ. וּבִזְמַן שֶׁמַּעֲבִיר עֲבֵרָה מִנֶּגֶד עֵינָיו וְהִיא קְטַנָּה וְקַלָּה לְנֶגֶד עֵינָיו. דּוֹמֶה עִנְיָנוֹ לְמִי שֶׁנְּשָׁכוֹ עַקְרָב וְהוּא בָּז לַנְּשִׁיכָה. וְדוֹחֵק רַגְלוֹ עַל הָאָרֶץ לְהַעֲבִיר הָאֶרֶס. וְרוֹאָיו יֹאמְרוּ לוֹ. הֲלוֹא יָדַעְתָּ כִּי תַּעֲלֶה מִכַּף רַגְלְךָ וְעַד קָדְקֳדֶךָ.",
+            "עַתָּה נְדַבֵּר עַל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ עֲוֹן חִלּוּל הַשֵּׁם. שֶׁלֹּא יִתְכַּפֵּר עֲוֹנוֹ בְּיִסּוּרִין. וְהִנֵּה הִקְדַּמְנוּ כִּי יֵשׁ לוֹ רְפוּאוֹת תְּעָלָה אִם יְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד. עוֹד תִּמָּצֵא לוֹ כַּפָּרָה בְּהֶגְיוֹנוֹ תָּמִיד בַּתּוֹרָה וִיגִיעָתוֹ בָּהּ. כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי ראש השנה ב׳:ה׳) אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה – בְּזֶבַח וּמִנְחָה אֵין מִתְכַּפֵּר. אֲבָל מִתְכַּפֵּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּחִלּוּל מִצְוַת קָדָשִׁים. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ג':י\"ג) בַּעֲוֹן אֲשֶׁר יָדַע כִּי מְקַלְלִים לָהֶם בָּנָיו. וְהִנֵּה כִּי הַתּוֹרָה רְפוּאָה לְכָל מַכָּה נַחְלָה מְאֹד. עַל כֵּן כָּתוּב (משלי ט\"ו:ד') מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים.",
+            "וְעַל זֶה שֶׁאָמְרוּ זַ\"ל כִּי עַל כָּרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין וְיִסּוּרִין מְמָרְקִין. יֵשׁ שְׁאֵלָה. וַהֲלֹא כָּתוּב (ויקרא ט\"ז:ל'). מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ. וְהַתְּשׁוּבָה בָּזֶה. כִּי מָה שֶׁנֶּאֱמַר. לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ. מִצְוַת עֲשֵׂה עַל הַתְּשׁוּבָה. שֶׁנְּחַפֵּשׂ דְּרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה אֶל ה' בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְחַיַּבְנוּ עַל זֶה בְּכָל עֵת. הַחִיּוּב נוֹסָף בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְהַטָּהֳרָה אֲשֶׁר בְּיָדֵינוּ הִיא הַתְּשׁוּבָה וְתִקּוּן הַמַּעֲשִׂים. אֲבָל מָה שֶׁכָּתוּב (שם) כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם שֶׁהוּא אָמוּר עַל הַטָּהֳרָה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְטַהֵר אוֹתָנוּ מִן הֶעָוֹן וּמְכַפֵּר עָלֵינוּ כַּפָּרָה שְׁלֵמָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּלֹא יִסּוּרִים. זֶה נֶאֱמַר עַל מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה. אֲבָל עַל כָּרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין וְיִסּוּרִין מְמָרְקִין.",
+            "וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ. לָכֵן מִי שֶׁגָּזַל אֶת חֲבֵרוֹ. יָשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה וְאַחֲרֵי כֵן יִתְוַדֶּה. וְאִם הִתְוַדָּה תְּחִלָּה. לֹא עָלָה לוֹ הַוִּדּוּי. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעִנְיַן הַגּוֹזֵל וְהַנִּשְׁבָּע לַשֶּׁקֶר. שֶׁהוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וּלְהָבִיא אָשָׁם. שֶׁהַמֵּבִיא גְּזֵלוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא אֲשָׁמוֹ – יָצָא. אֲשָׁמוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא גְּזֵלוֹ – לֹא יָצָא. שֶׁנֶּאֱמַר בְּעִנְיַן גֶּזֶל הַגֵּר שֶׁאֵין לוֹ יוֹרְשִׁין וְנוֹתֵן הַתַּשְׁלוּמִין לַכֹּהֵן (במדבר ה':ח') הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַה' לַכֹּהֵן מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו. פֵּרוּשׁוֹ – הָאָשָׁם הַנִּזְכָּר בַּמִּקְרָא הַזֶּה הוּא עַל הַתַּשְׁלוּמִין. מִלְּשׁוֹן (במדבר ה':ז') וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ. וְהוּא מֵבִיא הַתַּשְׁלוּמִין מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו אַחֲרֵי כֵן.",
+            "וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אִם הִקְנִיט אָדָם אֶת חֲבֵרוֹ בִּדְבָרִים צָרִיךְ לְפַיְּסוֹ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם דִּבֵּר עָלָיו לָשׁוֹן הָרַע. כִּי זֶה מִן הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת. וְאִם לֹא מָחַל לוֹ חֲבֵרוֹ. חַיָּב לָבוֹא לְפָנָיו עִם חֲבוּרַת שְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם. וְאִם לֹא מָחַל לוֹ. יָבוֹא לְפָנָיו שֵׁנִית עִם חֲבוּרָה אַחֶרֶת. וְכֵן יַעֲשֶׂה פַּעַם שְׁלִישִׁית. וְאָמַר אֱלִיהוּא (איוב ל\"ג:כ\"ז-כ\"ח) יָשֹׁר עַל אֲנָשִׁים וַיֹּאמֶר חָטָאתִי וְיָשָׁר הֶעֱוֵיתִי וְלֹא שָׁוָה לִי. פֵּרוּשׁ – הָאִישׁ הַיָּשָׁר הֶעֱוֵיתִי. מִלְּשׁוֹן (איוב א':א') תָּם וְיָשָׁר. כִּי לֹא הָיִיתִי רוֹאֶה זְכוּת לָאִישׁ הַיָּשָׁר. אֲבָל שַׂמְתִּיו נַעֲוֶה וְנֶעֱקַשׁ. וְלֹא הָיָה שָׁוֶה וְיָשָׁר אֶצְלִי. וְלֹא שָׁוָה לִי. מִלְּשׁוֹן. הֲלוֹא אִם שִׁוָּה פָנֶיהָ (ישעיהו כ\"ח:כ\"ה). אֶל עֵמֶק שָׁוֶה (בראשית י\"ד:י\"ז) עִנְיַן יִשּׁוּר וְהַשְׁוָאָה. וּלְפִי שֶׁבִּזָּה אֶת הַיְשָׁרִים לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם. צָרִיךְ לְהִכָּנַע לָהֶם וּלְהִתְוַדּוֹת לִפְנֵי רַבִּים. עַל כֵּן אָמַר. יָשֹׁר עַל אֲנָשִׁים. וְעַל כֵּן דִּבֵּר אֱלִיהוּא עַל הַחֵטְא הַזֶּה בִּפְרָט. כִּי הוּא מִן הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת וְהַמַּפְסִידוֹת אֶת הַנֶּפֶשׁ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַמְבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם אֵין לוֹ רְפוּאָה לְמַכָּתוֹ. מִפְּנֵי שֶׁחִלֵּל אֶת הַתּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר (ד\"ה ב ל\"ו:ט\"ז) וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וְגוֹ' לְאֵין מַרְפֵּא.",
+            "וּמָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ חִלּוּל הַשֵּׁם. תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְיִסּוּרִין תּוֹלִין וּמִיתָה מְמָרֶקֶת. לְפִי שֶׁהַמִּיתָה מְמָרֶקֶת כָּל חֵטְא אֲשֶׁר הַתְּשׁוּבָה מוֹעִילָה. וְאִם נֶהֱרַג וְהִתְוַדָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ מֵעֵת שֶׁנָּפְלוּ עָלָיו אֵימוֹת מָוֶת יֵשׁ לוֹ כַּפָּרָה. וְנֶחְשָׁב הַהוֹרֵג כְּשׁוֹפֵךְ דַּם נָקִי וְחָסִיד. שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ע\"ט:ב'). בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי זֶה נֶאֱמַר גַּם עַל הָרְשָׁעִים שֶׁבָּהֶם. שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם (ירמיה ה':ח'). סוּסִים מְיֻזָּנִים מַשְׁכִּים הָיוּ. כִּי נֶחְשְׁבוּ כַּחֲסִידִים. לְפִי שֶׁנַּעֲשָׂה בָּהֶם הַדִּין. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ כֵּיוָן שֶׁלָּקָה הֲרֵי הוּא כְּאָחִיךָ.",
+            "וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עֲבֵרוֹת שֶׁהִתְוַדָּה עֲלֵיהֶן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים זֶה. חוֹזֵר וּמִתְוַדֶּה עֲלֵיהֶן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֵר. שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים נ\"א:ה') וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְוַדֶּה עֲלֵיהֶן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֵר. וּבַמִּדְרָשִׁים הִזְהִירוּ מְאֹד שֶׁלֹּא יַחֲזֹר וְיִתְוַדֶּה עֲלֵיהֶן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֵר. וְהִזְהִירוּ עַל זֶה מִשְּׁנֵי פָּנִים. הָאֶחָד – כִּי הוּא מַרְאֶה עַצְמוֹ מִקְּטַנֵּי הַבִּטָּחוֹן וּכְאִלּוּ אֵינֶנּוּ בּוֹטֵחַ עַל גְּדֻלַּת סְלִיחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. שֶׁהוּא נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע. וְהִזְכִּירוּ עַל זֶה (תהילים ל\"א:י\"ט) תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר וְגוֹ'. וְהַשֵּׁנִי – כִּי אִם אֵינוֹ מַזְכִּיר זוּלָתִי הָעֲוֹנוֹת הַקּוֹדְמִים. יְדַמֶּה כִּי אֵין דַּאֲגָתוֹ זוּלָתִי עַל הָרִאשׁוֹנוֹת וְכִי לֹא חָטָא מֵאַחֲרֵי כֵן. וְאִם כֵּן יְדַמֶּה אֵינֶנּוּ חוֹפֵשׂ וְחוֹקֵר דְּרָכָיו. וְזֶה חֳלִי רָע הוּא. כִּי הַמַּשְׁגִּיחִים עַל נַפְשָׁם רוֹאִים בָּהּ תָּמִיד דִּבְרֵי עֲוֹנוֹת אוֹ בְּמִדּוֹתֶיהָ. וּבַאֲשֶׁר מְקַצֶּרֶת מֵהַשָּׂגַת מַדְרֵגוֹת הַיִּרְאָה. אוֹ בַּאֲשֶׁר מְקַצֶּרֶת מִן הָעֲבוֹדָה וּמֵעֵסֶק בַּתּוֹרָה. כִּי הָעֳנָשִׁים גְּדוֹלִים עַל אֵלֶּה. גַּם כִּי פְּשִׁיעוֹת הַלָּשׁוֹן מְצוּיוֹת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵין אָדָם נִצַּל מֵהֶן בְּכָל יוֹם. הִרְהוּר עֲבֵרָה. וַאֲבַק לָשׁוֹן הָרַע. וְשֶׁאֵינָם מְכַוְּנִים לִבָּם בִּתְפִלָּתָם פְּעָמִים רַבּוֹת. וְהַשְּׁלִישִׁית – כִּי יְדַמֶּה שֶׁהוּא מִתְפָּאֵר בְּהִתְוַדֹּתוֹ עַל הָרִאשׁוֹנוֹת לְבַדָּם כִּי לֹא חָטָא אַחֲרֵי כֵן. וְאָמְרוּ בַּמִּדְרָשִׁים בִּשְׁבִיל שֶׁאֵין לְךָ מִן הֶחָדָשׁ אַתָּה מִתְוַדֶּה עַל הָרִאשׁוֹנוֹת. וּמָה שֶׁכָּתוּב וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד. פֵּרְשׁוּ בַּמִּדְרָשׁ. שֶׁיְּהוּ נֶגֶד עֵינָיו וְנִזְכָּרִים בְּלִבּוֹ. אֲבָל לֹא יַזְכִּירֵם בְּפִיו. עוֹד פֵּרְשׁוּ בּוֹ בְּתַלְמוּד יְרוּשַׁלְמִי שֶׁלֹּא יְהוּ בְּעֵינֶיךָ כְּאִלּוּ לֹא עֲשִׂיתָם. אֶלָּא כְּאִלּוּ עֲשִׂיתָם וְנִמְחֲלוּ. וּכְבָר זָכַרְנוּ זֶה בְּשַׁעֲרֵי עִקְּרֵי הַתְּשׁוּבָה. וְאָמְנָם יֵשׁ לוֹ לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים כָּל יְמֵי חַיָּיו עַל סְלִיחַת עֲוֹנֹתָיו הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים. וְלִהְיוֹת יָרֵא וּמְפַחֵד אוּלַי לֹא הִשְׁלִים חֹק עִקְּרֵי הַתְּשׁוּבָה. וְהַשֵּׁנִית – כִּי הָעֲבֵרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כָּרֵת. יִסּוּרִין מְמָרְקִין אוֹתָן. כַּאֲשֶׁר זָכַרְנוּ. גַּם דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. אָמַר (תהילים כ\"ה:ז') חַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר. אַךְ לֹא יַזְכִּיר הַקּוֹדְמוֹת בִּפְרָט. אַחֲרֵי אֲשֶׁר שָׁב מֵהֶן וְהִתְוַדָּה עֲלֵיהֶם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. שֶׁכְּבָר קִיֵּם מִצְוַת וִדּוּי בָּהֶם. וְיֵשׁ לוֹ לִבְטֹחַ שֶׁכְּבָר נִתְקַבֵּל וִדּוּיוֹ בְּמָה שֶׁהַוִּדּוּי רָאוּי לְכַפֵּר. אָכֵן כָּל הַיָּמִים יִתְפַּלֵּל עַל סְלִיחַת עֲוֹנֹתָיו. כַּאֲשֶׁר זָכַרְנוּ. וְאֵין מֵחוֹבַת הַתְּפִלָּה לְפָרֵט חֲטָאָיו. רַק מֵחוֹבַת הַוִּדּוּי. וְעוֹד מִטַּעַם אַחֵר צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל עַל עֲוֹנֹת הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים. כִּי אוּלַי יֵשׁ לוֹ עֲוֹנוֹת וְחַטָּאוֹת שֶׁלֹּא הִתְבּוֹנֵן עֲלֵיהֶם. לֹא זְכָרָם וְלֹא הִתְוַדָּה עֲלֵיהֶם. וְכָעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים י\"ט:י\"ג). מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי.",
+            "וְסֵדֶר הַוִּדּוּי. חָטָאנוּ. עָוִינוּ. פָּשַׁעְנוּ. וְהַחֵטְא כּוֹלֵל הַשְּׁגָגָה וְהַפְּשִׁיעָה. וְעִנְיַן הַפְּשִׁיעָה בִּלְשׁוֹן חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁאֵינוֹ נִזְהָר בְּעִנְיָן שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהִזָּהֵר. כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ. וְהָעֲוֹנֹת הֵם הַזְּדוֹנוֹת. וְהַפְּשָׁעִים הֵם הַמְּרָדִים. מִלְּשׁוֹן (מלכים ב ג':ז') מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ סוֹלֵחַ כְּגֹדֶל חַסְדּוֹ גַּם לַמּוֹרְדִים בּוֹ. כִּי יָשׁוּבוּ אֵלָיו בְּכָל לִבָּם. וְנֶאֱמַר (דניאל ט':ט') לַה' אֱלֹהֵינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִחוֹת כִּי מָרַדְנוּ בּוֹ. וְנֶאֱמַר (תהילים כ\"ה:י\"א) לְמַעַן שִׁמְךָ ה' וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא. וְנֶאֱמַר (תהילים ס\"ה:ד') דִּבְרֵי עֲוֹנֹת גָּבְרוּ מֶנִּי פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם."
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Vocalized Edition",
+            "https://www.sefaria.org/"
+        ],
+        [
+            "Torat Emet",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/online/f_01645.html"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "שערי תשובה",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Shekel HaKodesh/English/Shekel Hakodesh, trans. Hermann Gollancz, London 1919.json b/json/Musar/Rishonim/Shekel HaKodesh/English/Shekel Hakodesh, trans. Hermann Gollancz, London 1919.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..5d27287cab8bba69a68c7c52f31c3bb06fc0297c
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Shekel HaKodesh/English/Shekel Hakodesh, trans. Hermann Gollancz, London 1919.json	
@@ -0,0 +1,608 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Shekel HaKodesh",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002034753",
+    "versionTitle": "Shekel Hakodesh, trans. Hermann Gollancz, London 1919",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "shortVersionTitle": "Hermann Gollancz, London 1919",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "שקל הקדש",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": {
+        "Prelude": [
+            "O wise one, lay it to heart at all times, yea, every day, whether week-day or feast-day, sabbath or new moon, and you will find in ' The Holy Shekel ' every good quality, more precious than gold, yea, than fine gold.",
+            "The object of this work is to make clear the proverb and parable, knowledge and counsel, the words of the wise and their dark sayings, the maxims of the sages and men of understanding, and their conceits.",
+            "I, Joseph the son of Isaac, surnamed Kimchi, have weighed such in the balance of the Holy Tongue, measuring them in verses; I found them originally scattered here and there, some in Arabic, and some in Hebrew, and I have weighed them so that they may be easily understood, both as regards matter and language.",
+            "I have, therefore, called the book 'The Holy Shekel,' collecting the proverbs and maxims resembling one another, into their appropriate chapters; there are in all 22 chapters, according to the number of the letters of the Torah (<i>i.e</i>., Hebrew alphabet). I have summed up the verses of each and every chapter at the end thereof, the number being contained in the similarly-sounding final words of the concluding couplet—one line of which sets forth the subject matter, and the other the number of rhymes, for the benefit of those who would be wise and understand.",
+            "The wise will hear, and gather doctrine and speech, and the man of understanding will gain prudence.",
+            "Now, I say, the vital soul (of Wisdom) is beyond the heavens in duration. Take millstones from the mountains of Intelligence and grind therewith the flour of Thought, and having made all due preparation for the sweet fare and rich repast, dress thy (spiritual) food and mix thy (ethereal) wine, so that their fragrance may be wafted as myrrh in every man's countenance.",
+            "Regard these rhymes well. There cannot be compared to them ornaments of the choicest gold, even of the gold of Parvaim;—they are as rows of precious stones set in beauteous pattern of finest linen, a delight both to the eyes and the heart; I have arranged them in verse, weighing them not in the material balance, but balancing them in my mind, and this for the daughter of the son of Kimchi.",
+            "The sparks of burning instruction glow as a torch: wherefore grasp them not with tongs but with the heart. Such verses are written upon the tablet of the heart of man; wherefore place thou them upon these tablets."
+        ],
+        "On Wisdom": [
+            "Wisdom giveth life to its possessor, paying the reward of God for His service. By wisdom doth man acquire the days of this life, a goodly name, and honour after death.",
+            "The rain of Heaven reviveth the seed in the hour in which it falleth; but if it fall too heavily, it will surely kill the seed. Wisdom, too, the wise man's heart reviveth; but the more it groweth, the surer 'twill lead to eternal life.",
+            "Grieve not when thy wealth doth perish, if thy sense and honour remain; for why shouldst thou pine for the scabbard, when thy hand the sword doth retain?",
+            "Who is meet to be king o'er the world, the ship as mariner or captain to guide? He who in all things is wise, is alert in deciding, enduring much in the search after wisdom.",
+            "Why should he who wisdom gathereth, he whose hand layeth hold of truth, fear the bear, the lion, or adder, the poison of dragon, or aught that doeth harm? Despond thou, if thy good sense doth fail, such loss will never be regained; wherefore keep thy sense for aye; once gone it will not come again.",
+            "The man whom God with much knowledge hath graced, need have no care for wealth or possessions; 'tis peace that marketh the wise man's end; the end of wealth is bitter, and sad remorse.<br>Search thou for understanding, seek wisdom, and regard not the issue; investigate her hidden worth, her treasure-store, and beauty.",
+            "Verily, as a man without a wife is fear without wisdom; but wisdom without fear is as a woman without a spouse. Understanding without wisdom is as a bow without a string; but the man in whom these two are found will ever \"rise from high to higher.\"",
+            "No man is accounted great by reason of his body's strength, but according to the brilliance of his mind, his wisdom, and his prudence. Not he who wanteth bread doth want; who wisdom wanteth, wanteth much, he lacketh that which sustaineth life.",
+            "Lo, wisdom may indeed be found in the poor and forlorn state, as well as in the abundance of this world's wealth and power; just as this field will produce all wheat, whilst the one adjoining will bring forth thorn and brier.",
+            "If 'tis wisdom which thou dost love, choose upright action, and hate rebellion. Know, wisdow is like a tree, action is its fruit. Wisdom (theory) to practice joined will lead a man to the day of his death; but knowledge, whence no actions flow (die with him), he leaveth no aftermath.",
+            "Choose the seat of the wise, and men will honour thee for thy good sense, and praise thee in full measure. When thou wouldst err, they will teach thee; and whensoever thou wouldst falter, they will make thee understand, and direct thee in the right way.",
+            "Knowledge and action are twins by birth, one giving glory to the other. Action without understanding, how can it be pure? And where there is no action, what reward hath understanding?",
+            "I would rather leave wisdom through folly and lack of knowledge than, knowing what is right, forsake it in scorn.",
+            "A man, wise in his time, was once asked, \"How is it that thou excellest all others in wisdom?\" And he replied: \"I did not spend that which I had upon the juice of grape or wine,—upon the midnight oil it was spent.\"<br>Truly man's body without wisdom is as a house without a base, as a field in which the thorn springeth forth in the furrow.",
+            "Canst thou find a quality in man higher than that which recogniseth the measure of his position, so that when he speaketh, he will but speak to all men according to his rule and regulation?",
+            "A man of wisdom will continue in the search for wisdom, seeking knowledge wherever it may dwell or be kept. There is no fool equal to him who may think that he hath finished and completed his studies.",
+            "Obtain wisdom, and say not that thou hast enough to sustain fully therewith the position thou dost hold; for know, that wealth without wisdom will be lost, so that it ceaseth to exist, and thou mayest remain bereft of all things; whilst he who laboureth in the search for wisdom, and stoopeth to search out and find one to enlighten him, may on the morrow be in the track of rising higher; and, having been the tail before, may rise to become the head.",
+            "Kings may rule the world, but the wise rule kings. Men of understanding find delight in their wisdom, but fools delight in their folly.",
+            "Blindness of heart is blindness indeed; therefore incline thou the ear to hearken; for what availeth the open eye, if the heart itself be closed?",
+            "How many men there are in the world who, as they make their appearance, strike terror; but when they once begin to speak, they are thought to be no better than dumb?",
+            "There are men of stature and height, men of muscle, able to brandish the spear and the lance; but of what avail are they without knowledge, being altogether lacking in understanding and wisdom?",
+            "If a thing be clearly good, let the man of wisdom take hold of it; if it clearly doth harm, let him move away from it; if it be doubtful whether it be good or ill, let him cast his burden upon the Lord.",
+            "A man who with wisdom humility doth join, will find that among all qualities it standeth pre-eminent. So also will he be respected and honoured, who at all times joineth forgiveness with power.",
+            "The hard-working student whose constant aim it is to strengthen himself in his studies, even to tread in the path of wisdom, is not likely to be possessed of two things—a greasy face or portly body.",
+            "My son, if thou wouldst be wise, choose four things, and beware lest thou neglect the fifth: be learned; if this cannot be, be a learner, a listener, be law-loving, and be not too much given to bitterness.",
+            "In searching for wisdom at the hands of the wise, be not slow to ask questions. Be not ashamed to confess, \"I know not,\" if thou grasp not the depths of a matter. If thou dost overcome this sense of bashfulness, thou wilt in time be recognised and esteemed by those among whom thou dost move.",
+            "Exult not when men honour thee for thy wealth and power; for when thy honours flee from thee, then also will their flattery flee. Let it be most sweet to thee, if thou dost honour gain from that pre-eminence which moveth with thee, even when thou dost roam abroad.",
+            "To him who enquireth, Who are the great ones of the world, the wise or the rich? Answer, He who carrieth about with him all that he hath, that which may sustain him, whether he cross the desert, or travel by sea.",
+            "Then say, Why dost thou find it is the way of the world for the wise to be knocking at the door of the rich? Because the wise of heart, knowing the folly of the rich, make allowance for their poverty in sense when compared with their own.",
+            "Cease from speaking vanity, and using smooth speech; and excite not thyself at the forward and crooked. Yet how good is it for man to have his tongue smooth, when he cometh to seek understanding and wisdom!",
+            "Men of intelligence and understanding give five as the number of points from which knowledge and wisdom start, namely, Silence, Attention, Memory, Exercise, and Study; these form, as it were, the tower and wall of the edifice.",
+            "There are three things which distinguish a man, and without the full possession of which no one can be called \"wise of heart.\" They are as follows:—Never to despise the man below thee in knowledge while he be earnest in acquiring learning; never to be jealous of the man who can command a richer home and a wealth of golden treasure; and never to ask payment of one whose heart is fully turned to the search after wisdom and knowledge.",
+            "In enquiring for knowledge, ask questions, even though they give evidence of folly; but in keeping knowledge, guard it as thou wouldst guard the diamond, agate, or amethyst.",
+            "He who is clothed in the garb of bashfulness while seeking wisdom, will on the morrow wrap himself in the cloak of folly; therefore rend this garment, and take thy stand at the door of the wise, as the pauper at the door (of the rich).",
+            "If a believer hath lost some form of knowledge, let him seek it at the hand of whomsoever it be; yea, even at the hand of the sceptic it is right that its loss be restored.",
+            "To seek knowledge and search out wisdom, travel every city and spot; for what may be regarded as of little account by some may be considered of value by others.",
+            "Impart thy knowledge to him that knoweth not, and learn that of which thou art ignorant, and which thou dost not know; by doing so, thou wilt keep up afresh the knowledge which thou hast, and wilt continue to acquire information and learning anew.",
+            "Knowledge impressed upon the heart of the young is like engraving on stone; but if man take to learning in old age, it is like making an impression on sand.",
+            "Do not that violence to knowledge to place it in the hands of men who are the fools of society, lest thou commit a sin thereby; but put it in the hands of those who love its ways, and then life and grace thou shalt find.",
+            "As for the wise of heart, poverty will never debase him, nor will lust lead him astray; his knowledge is like unto a crown placed upon his head, and it draweth him along the path of right. Take heed thou observe that which thou hast been commanded, even though it be weariness to the flesh; furthermore, deal not with the wicked according to his deeds, lest thy reward from God be lost.",
+            "Beware lest thou condemn the boor who disputeth thy contention, when thou knowest his folly and senselessness; rather lay up thy wisdom for the man of understanding; for had the former been of the wise and understanding, he would have found delight in thy words.",
+            "Verily, knowledge which is not published is as a treasure buried in the dust of the earth.",
+            "Wisdom without action (theory without practice) hath its seat in the mouth; but by means of action, it becometh fixed in the heart.",
+            "The man who, in spite of the knowledge he hath and the hidden things made clear, transgresseth the commands and precepts of that knowledge, is as a physician that taketh to his bed through sickness, and yet partaketh of food that is unfit for him.",
+            "A man of knowledge, who by his wisdom is of use to others, yet neglecteth himself, is as a spring that refresheth the thirsty, itself seething in mud, mire, and dirt.",
+            "Men may be grouped under four heads; consider them, and take a lesson from them. There is the one who knoweth, and is aware that he knoweth; he is wise of heart, learn thou from him. There is the one who knoweth, but he is not aware that he knoweth; speak to his heart comfortingly, and remind him thereof. There is the one who knoweth not, and hath fear, because he knoweth not; have pity upon him, and give him information. But as regards him who knoweth not, yet thinketh that he knoweth—the simpleton, shun him, and keep him far off.",
+            "Say not, I know and understand with regard to some branch of learning of which thou hast no knowledge whatsoever; guard thyself from thus falling into a snare and trap, lest thou be suspected of ignorance even in that which thou dost know.",
+            "When a fool sinneth, he throweth the guilt upon him whom his sin hath put to shame; the man of knowledge and understanding is satisfied to bear the burden of his guilt on his own head.",
+            "He who speaketh as though he were wise, while utterly devoid of all wisdom, may be compared in his folly to the ass of the mill; day by day it goeth round and round, yet moveth not from its circuit, as though it were stricken in the feet.",
+            "Should not thy heart feel faint when thou seest the learned falling into the snare of the simple, men of honour falling into disgrace, and wealthy ones becoming impoverished, having come down to the lowest depths?",
+            "As for him who reproveth others, however clever he may be, if his own actions are not straight, will not his reproof fall upon the hearts of his hearers like rain coming down upon a stone?",
+            "Attend to four things in person, and consider not thine own self too high, although thou mayest have one hundred servants at thy command. Attend thyself to thy guests; do the honours to scholars; show due respect to thy well-beloved parents; and look after matters connected with thy stables, even though thou mayest drive pairs and teams.",
+            "He who walketh in the company of the wise will himself be honoured, and called great and noble; and thus he who joineth with the simple will be despised, and he who feedeth with the fool will be broken.<br>See Wisdom enthroned as a king, and Beauty as his lieutenant! Joseph's beauty it was which bound him in the prison-house; his wisdom it was that brought him into the presence of the king.",
+            "Beware of the simpleton who is religious, and the fool who is ceremonial, also of the scholar who is without scruple; their hope will indeed be lost for ever.",
+            "A wise man was once asked by the men of his time, Who is the Lord of the Universe, our Creator? He replied: It is forbidden to investigate such a matter; we are too weak in our natures, and would come to sin in the attempt to fathom it.",
+            "Knowledge is as a tree producing goodly fruit; if good fruit be in it, all is in it; if this be not in it, what is in it?",
+            "The best of possessions is knowledge; purchase it for thyself from those who sell it (<i>i.e.</i> teachers). He who hath this as a possession, what doth he lack? If he lack this, what doth he possess?",
+            "The subject of study inscribe on thy heart, and repeat it twice and thrice until thou dost know. Exceeding much study may weaken thy sense, and the intellect becloud. The lamp, when trimmed, will burn on anew; fed with too much oil, it will burn itself out.",
+            "Choose Wisdom as thy portion, so that it may be <i>for a standard</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[\"<i>For a standard</i>\"=140, the number of lines in this section.]<br>[E<small>XPLANATION</small>. As each letter in Hebrew has a numerical value, the letters farming the Hebrew word '<i>for a standard</i>' amount to 140; and so <i>mutatis mutandis</i> with the italicised expression at the end of each chapter. But they do not stand the test throughout as giving the number of rhyming lines. <i>See</i> p. 1., para. 4.]</i> o'er thy head."
+        ],
+        "On Humility": [
+            "Meekness of spirit is the halo of the wise; impudence is the sign of the fool.",
+            "If thou hear one speak insultingly concerning thee, pay no heed to him, nor regard him, lest thou hear more cruel things said about thee, and thou wouldst stumble and fall.",
+            "Do not reply to the insult of a fool, for whatsoever the insult, it is less vile than the one who uttereth it. Silence is the best reply, for by silence thou canst best forget it.",
+            "Choose three things for thyself, and through them thou shalt find favour with the Creator of all: Humility, wherewith to subdue all folly; Reverence, by which to lessen sin; and Knowledge, teaching how to use moral suasion with men by the art of well-chosen language.",
+            "In mixing with men, it is often useful to be dumb, though able to speak; to be deaf, though able to hear; and blind, though able to see. In this way thou shalt be much courted, and become their chief and ruler.",
+            "He is not of highest quality who only abstaineth from harming his fellow-men, but he who taketh upon himself a share of the burden of their injuries; and, whatsoever may happen, he goeth forth to meet them with a cheerful countenance.",
+            "The disciple of a Sage, once seeing his Master insulted by a fool, was incensed, and in his anger sought permission to handle roughly and to inflict bodily harm upon the offender; whereupon the Sage replied, ' Tis not the part of the wise to permit loss or bodily ill to be done to one's fellow-man.",
+            "The man who hath both much knowledge and humility, is called blessed by all who look upon him; for by the two he lesseneth the number of his foes, and his band of supporters increaseth.",
+            "The Wise Man spake: \"I will lift up my soul\" (<i>i.e</i>., can swear) \"that no fault will be found in me when my humility shall be weighed in the balance.\"",
+            "The end of all strife and contention is regret; but the end of humility is strength and possession.",
+            "If a man cannot control himself, how can he sway another man's soul?",
+            "When in enmity a man scoffeth at words spoken in praise of thee, leave friendship undisturbed till the morrow; forget the reproachful word for the day, and perchance thou wilt have changed a foe into a friend.",
+            "Be ready betimes to bend the knee, and to incline thy frame; take heed that thou be not slothful therein. When, with their hand, men throw a stone at thee, stoop, then shalt thou cause them to miss their aim, and thus thou shalt escape.",
+            "To endure pain is to halve the pain; to try to thrust it off, is to increase it.",
+            "Having had thy full say in reproach of another, bear him no further grudge; leave room for reconciliation.",
+            "Seek no ruling position in thy city, and never look down upon thy inferiors.",
+            "O man, if one would honour thee by flattering words and false, strive thou until they may be applied to thee in all truthfulness. Trust no man who doth ascribe to thee deeds of merit which thou hast not performed. And if thy fellow-men praise thee for some pre-eminence which is not in thee, turn thou from their company.",
+            "Be lowly and humble in spirit amid the greatness of thy glory; and have no care for the fortune which hath never come to thy hands.",
+            "When a man discerneth in others some advantage which he hath not, then is the time to regulate the sense of humility within him. If, for example, he see one richer than he is, let him think that the other is a great man, and superior to himself in righteousness. If he observe a poor man, let him reflect that he is poor and lowly, and that his opportunities for sin are, therefore, poorer and less. If he behold an aged man, one full of years, let him say, Truly his length of days are due to his devotion unto Heaven. When he looketh at a youth, let him realise that his transgressions have been few, and that his guilt is slight. If he see one who is better informed, let him consider that he is pure and innocent in his intelligence. And if he regard the simple-minded, let him think, peradventure he will be judged for his sins in the balance which will weigh them but as errors of judgment.",
+            "To the way of humility I incline, and thus <i>my heart</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[\"<i>My heart</i>\"=42, the number of lines in this section.]</i> will understanding gain."
+        ],
+        "On Abstinence": [
+            "To be too fond of this world and of that which is therein, provoketh the wrath of Heaven. If thou sacrifice this fondness, thou shalt be sure of the glory and grace of thy God.",
+            "All man's striving in this world is but for honour, riches, and ease; and yet he who loveth this life too much is often far removed from them, and more closely bound to sorrow and sighing.",
+            "Fret not for the store laid up, for the riches heaped of yore, fearing lest men rob thee of them, when they steal thy substance and wealth.<br>Leave that which thou requirest not, seize but that which thou dost need; then shall the glory of God be thy rereward, and good fortune shall be thy meed.",
+            "In the day of happiness, think of sorrow, and in the day of evil, hope in God, that He may deliver thee from the oppression of anguish and sickness.",
+            "See the advantage of poverty over riches! Be wise, and feel thyself abashed and ashamed; for no man rebels against God's Word in attempting to get poor, but he doth so in the endeavour to grow rich.",
+            "Say unto the man who hath much provision: \"Have sufficient years been granted thee wherein to spend thy hoard?\"",
+            "Enquire of the man who hath gotten himself wealth, if he hath also assured himself of the years of his life.",
+            "There are four causes of sorrow which affect men in this world: When poverty cannot extricate itself, so as to become strong by reason of wealth; when occupation leaveth no time for leisure, and is ever engaging a man; when there is no end to a man's longing for a thing which he can never obtain; and when there is unceasing care, which goeth on to the very end and finish.",
+            "A man of understanding who esteemeth himself will think little of this world's splendour.",
+            "Man in this world may be likened to the fruit of a tree; whilst ripening, it is gathered by those who find it; when matured, it is longed for, and enjoyed by thsoe who see it; while if it be not gathered, it falleth, and the beasts trample it underfoot.",
+            "In the days of youth fear the day of death, and depart from sin; for upon old camels the skins of young sheep are borne. When the lambs and the rams are in grazing, many of the young ones perish, and so on the shoulders of the old are the caskets of many young lives carried to the grave.",
+            "When a mortal passeth from this world, men of worth will ask, What life did he lead? But they who only think of earth enquire, How much did he bequeath to his children?",
+            "Is not man in this world, by accident and birth, as a creature e'er surrounded by serpents at every turn? Where'er he goeth, whene'er he cometh, they endanger his every path; in constant fear, he dreadeth lest now, by this one or by that, he be suddenly attacked.",
+            "He who mortifieth himself, ever thinking with delight of his latter end, will preserve his life unto eternity; while if he keepeth it alive for the pleasure of this world alone, let him know and understand that in this way he killeth the life that is within him.",
+            "Have a care and weep for man's mortality, and rejoice not at life's pleasantries!",
+            "Proclaim unto people day after day the message; there they sit in silence, they answer not, nor give ear…. But when the Day of Judgment cometh, they will perforce rise up and stand in the presence of their Maker, called upon to give account of their wrong-doings.",
+            "The man whose sole delight is in this world, may be likened to a dog sucking bones; thinking that it is sucking blood from the bone, it sucketh the blood of its own lips.",
+            "The man who doteth on this life, and serveth not his God, will ever be the loser, though he think that he doth gain. Indeed, he will be stripped of all that he hath done in the day when he doth change his garb, and putteth other raiment on.",
+            "When thou dwellest upon this thy world, think that thou wilt live for aye; when thou thinkest of this life's end, think that to-morrow it may slip from thee.",
+            "Righteousness is, in truth, the health of the soul; wickedness is its death.",
+            "Whosoever pineth at his fortune in life showeth he is angry with his Maker who formed him.",
+            "The man who can laugh away a single care may be said to have had life's desire accomplished by Heaven.",
+            "The man who, though the world esteem him highly, thinketh very little of himself, is sure to be delivered and released from the grasp of that which harmeth and hindereth.",
+            "Pride thyself upon the gain which thou hast already obtained; have remorse for those things which thou hast wilfully neglected.",
+            "Leave all gain that diminisheth and ceaseth, and take thou hold of the kind that goeth on and increaseth.",
+            "Let man in life, while in health and at ease, recognise and know that the breach may come great as the sea; for how can man remain whole and strong, seeing that Death is ever hanging at his neck?",
+            "A Sage, on observing a man full of care, enquired of him thus: \"Why in such deep thought? If thou art concerned with earthly things, thou hast little to hope, for at death thou shalt be parted from them. But if thou art anxious concerning thy latter end, then I say, may God increase thy care!\"",
+            "If, in true wisdom, thou dost test the world in which thou livest, reflecting on it, proving it, and searching it, thou wilt indeed find it like unto an enemy, wearing the mask and cloak of a friend.",
+            "Shouldst thou not fear, O man forewarned, when, without due provision, thou settest forth for the distant country, and lacking all things, thou descendest into the pit of destruction—the place of trouble and affliction, doomed to stand before thy Creator on the Judgment Day, to answer for the transgression of precept and command?",
+            "Covet not the wealth of men and their possessions, filled as their vessels are through oppression and violence. How many men gather riches that goeth to their foes, even to the lovers of their wives!",
+            "He who his freewill offerings doth reduce, and giveth ever less in charity, is but gathering and collecting wealth to swell the treasures of another.",
+            "Fear lest thou heap up for thyself the sins, and bequeath unto thy heirs the monies.",
+            "As for the worries and calamities which Time bringeth with it, and all the occurrences of life, regard thou them as dreams, and think of them as though they had never been; but fail thou not to prepare food for the soul and some provision for the spirit.",
+            "No man is sure of his livelihood, and he is therefore never free from concern.",
+            "If in all his days here pursuing vain toil, man doth not obtain his will and desire, how can he attain his will in that world for which he had no feeling, and after which he never did run?",
+            "The man who revealeth his blemish to all forgetteth the honour of his own soul; but he who turneth from the love of this world, may truly be said to glorify the spirit within him.",
+            "Let man but establish his secret things, and his Creator will regulate the things revealed. If he attend to his latter end, He on high will lengthen the years of his life.",
+            "He who would preserve his life should call to mind the hour of death; and while he be yet in his day, let him fear the coming of <i>his night.</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[\"<i>His night</i>\"=76, the number of lines in this section.]</i>"
+        ],
+        "On Modesty and Shame": [
+            "The innocent and shamefaced ones are known by their demeanour; they are such as have a sense of shame even when none other is near.",
+            "Have consideration for the worth of thy judgment and thy learning, lest thy conscience rise and reproach thee. Carefully arrange thy stores and the abundance of thy treasure, so that thou mayest cheerfully dispense thy dues, even thy gifts.",
+            "Man's modesty may be seen in the union of meekness and knowledge, in his observance of the Law and the moral precept, in his methods of living, and in the patient endurance of the events and accidents that befall him in life.",
+            "It is the part of the modest man, who shapeth his actions well, to conduct himself through life as is meet, never to do aught in secret that he would blush to do openly.",
+            "Man's modesty may be said to consist of his keeping aloof from sinfulness, so that at all times his garments be white, he labouring to provide of that which cometh into his hand for his own wants, and to bequeath thereof unto his children.",
+            "Modesty may take four forms:—That of greeting a friend in sincerity, that of attaching him in affection, that of fulfilling his wish at all times according to one's power, and that of being ever delighted to deal charitably by him.",
+            "Modesty is a quality much to be desired; it may always be discerned on the face of him with liberal heart; whereas its opposite is such as to cause pain and sorrow to the heart of its possessor.",
+            "As for the man who putteth on the garment of modesty, his blemishes will, in truth, be covered up and concealed; but he who doth divest himself thereof will render those defects clear to the eye of man, so that they be called to mind; nay, more, such a one will gather around him as his associates none but the worthless scoffer and the low fellow.",
+            "Faithfulness and Modesty are two sisters, one bearing witness to the other; at all times joined, as the onion's peel, one ever embracing the other.",
+            "Conduct thyself always with Modesty and Shame in passing through the years of thy pilgrimage here, and <i>see thou</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[\"<i>See thou</i>\"=20, the number of lines in this section.]</i> the upright way."
+        ],
+        "On Self Denial": [
+            "God's Word to Mother-earth did come: \"Hearken to my voice!\" And He did promise to support her task, if men, as true and faithful servants of the God on high, would work the ground with diligence.",
+            "Who is the man of wisdom, that may rightly boast of wisdom? 'Tis he who, recognising the sinful thing, keepeth himself aloof from it.",
+            "The man of sense who enquireth, and seeketh to remain firm, will not rest until he doth dismiss his desire, and drive it wholly away from him.",
+            "O man of understanding! Be not confident until thy sense hath conquered thy desire. If o'er thy own desire thou canst not rule, how canst thou over others rule?",
+            "No man can be accounted upright until his sinful soul's desires be looked upon by him as so many abominations, equally abhorred as the mouse and other unclean things.",
+            "Things prohibited may be classed under three different heads; give them thy attention, and thou wilt easily discern them. There are things which thy soul longeth after, which thou shouldst keep at arm's length; some things may be prohibited for which thou hast no desire, leave these alone; some things, too, are prohibited, which, even if allowed, would find man's soul recoil from them.",
+            "Happy the man who divorceth his desire for the glory of that which cometh not nor appeareth; for no man will regret having stifled, to the glory of God, the desire that assailed him!",
+            "As for the man who ruleth not over his desire, his end will be all evil and bitter; and, as though stung in the heel by the adder, will be what the day bringeth him forth, his pain growing greater and keener.",
+            "Shouldst thou seek counsel, and not find the adviser in whom thou canst confide, then turn from that which thy desire doth prompt, lest for thyself thou spread destruction's net. Lo, thy desire for thy good sense doth lie in wait, when sense doth stop its ear and close its eye!",
+            "Were it not for three considerations, things would go all well with man, and his right-doing would be assured, namely (the powerlessness of) old age (to impress its experiences); the stubbornness with which pride is decked; and the desire of man which cometh upon him, and is not vanquished.",
+            "He who taketh the counsel of his heart's desire will in a brief moment destroy the joy of his heart; but he who rebelleth against the promptings of desire will receive due honour, and, rising above, will prove himself the victor, and be helped.",
+            "Strive not with a miser, who delighteth in keeping and holding back from thee his wealth; strive rather with thine own desire, fight against it, and scatter thy fierce passion.",
+            "Tis ever so; while counsel sleepeth, passion waketh, watching at all times and hours. If wise counsel be overcome, rising passion showeth its brazen front.",
+            "If in goodness the child his life begin, he will continue so until old age; he who in his youth doth sin, will remain a sinner unto death.",
+            "How long, O man, will thy heart yet slumber? When wilt thou wake from thy sleep? The world's battles leaving, strengthen thyself, and fight with thy desire the goodly fight.",
+            "But shouldst thou, too fond of the beauteous world, to its pleasures give way, understand, to the great sorrow of thy heart, thy remorse will grow apace.",
+            "Passion and blindness to each other as a pair do cling, they are caught in each other's embrace; joined together to destroy the beauteous strength of manhood, they associate always, and never part.",
+            "Who Heaven's trials in cheerful spirit doth receive, will ever gain the joyousness that bringeth with it true restfulness; while he who frets at what the hour may bring, will ne'er from sighs and sorrowing be free.",
+            "Faith in all things doth stand high; 'tis unique and foremost in quality. Where there is faith, there is enough of grace and wealth, of substance strong, and of service full.",
+            "Not in proportion to one's haste will one's food, nor daily ration, come; should it elude thy grasp and leave thee, seek it until thou find it again.",
+            "What a fool is he who God's judgment and ruling contemneth! There is no cure for such folly as his. When his time comes, it will avail him naught to show a sad countenance, or to betray anger and annoyance.",
+            "I will place God before me, that my hope be not lost. I will resolve <i>in my heart</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[\"<i>In my heart</i>\"=46, the number of lines in this section.]</i> to make my way firm."
+        ],
+        "On Man's Confidence and Despair": [
+            "Trust in God in all thy actions, and into His Hand commit thy work; be thou pleased at what cometh or goeth, so that restful may be thy home-tent.",
+            "If Destiny will that fortune smile upon thee, it will come to thee, though thou art far away; or if it be ills thou'rt destined to bear, thou canst not elude them, though thou be borne to the skies.",
+            "Let no man fret over things not come to his hand, nor brought within his reach; but let him rejoice in the portion which God hath graciously given unto him, and he will be at ease, quiet and restful.",
+            "Trust in God whilst thou livest in the world, and thou shalt give rest to thy soul, and keep it alive; for know, not always hath the raven its food, not always hath the lion its store.",
+            "If thou but hast the help of God, the dry wood of the forest will bear thee fruit, until thou shalt say, \"Enough\"; but if He Above be not with thee, then even the garden-trees will not bring forth, their fruit they will deny, until thou shalt ask, \"Where are they?\"",
+            "A wise man once, in quest of his suit, came regularly at dawn to the palace of his lord, and day by day at the entrance-door would watch early, so that the master could never avoid him. The master then wrote him to name his desire, whereupon he replied in the following strain:—<br>\"O hearken, dear Sire!<br>From a twofold cause do I knock at thy gates,<br>Expectant I am, for I am in dire straits;<br>Sore is the heart, it burneth as coal,<br>When help doth not come to the craving soul.<br>I've waited till now my foes to disarm<br>Of revengeful spite and envy inane;<br>If they see me turn back, they will do me more harm,<br>For they'll jeer and revile, if my quest be in vain.<br>Say, therefore, 'Yes,' and something do, or utter the one word ' No,'<br>And so my soul at rest shall be, and the worst I then shall know.\"",
+            "To him who doth beg, say: \"Do not beg; are not all things in the hands of God?\"",
+            "To beg of thee something I have come; from God I have asked it first. If thou art willing my request to grant, my thanks both to God and to thee I will speak; but even then my God I will thank, shouldst thou not fulfil my wish; and as for thee, while praise be denied, I will not judge thee ill.",
+            "When thou wouldst act, above thee look, and thine own failings learning, raise thou thyself in perfection's way; but in concerns of money, below thee look, and rejoicing, Him thou wilt praise, who giveth thee thy daily bread.",
+            "He who in the Rock, his Maker, trusteth, will be lifted on high; he will not look <i>on his calamity;</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[\"<i>On his calamity</i>\"=23, the number of lines in this section.]</i> from ills safe delivered he will be."
+        ],
+        "On Deliberation and Endurance": [
+            "Deliberation, when occasion calls, is worth four hundred zuz.",
+            "Wait, and thou shalt thyself deliver, as the hart and the fowl from the snare; hasten, and unto thy soul thou wilt bring care and worry.",
+            "To deliberate with good effect will expedite affairs; while undue haste, with bad result, like shafts in the heart of man doth act.",
+            "Choose for thyself the longer way, for its portion is set in a pleasant place; eschew the path that shorter seems, it leadeth oft to sorrow and pain.",
+            "The man who is in haste to do a thing will fail in strength and power; wisely hesitate, then act, and thou'lt more quickly gain thine end.",
+            "Endure the truth though it be bitter, and thou shalt be called a patient man; growl not at that which thou dost suffer, and throw not the blame upon the world.",
+            "Is not endurance of two kinds, the endurance which will bear the stress and storm of evil times, and the endurance which suffereth hurt in souls inured to sinfulness from days of long ago?",
+            "Think of God whene'er thy baser nature would prevail, then shalt thou from all danger be redeemed; but should the world against thee set its face, remember, hail the power of patience at every turn.",
+            "At good prepare to offer thanks and praise, nor less at every ill; a sickness sore, a grievous malady, is the sorrowing of heart for that which hath not come.",
+            "Better than sorrow is of poison the draught, for care is locked in man's heart; according to his height, his fall doth come; the course that his descent will take doth mark his former strength and might.",
+            "Conquer thy mourning by the power of endurance, lest thy sorrow be prolonged for ever; choose unto thyself the counsel of sense, and securely thou shalt pass thy days and thy years.",
+            "Misfortune that's conquered will oft-times prove a blessing in disguise; endure then, and bear what thou canst not escape, and quiet thou shalt be, from sin delivered, and free from all guilt.",
+            "To attain his desire by bearing ills, the power to mortal is given,—for no man is free like unto them that endure; therefore, O man, but endure, and trust in the mercy of Heaven.",
+            "Understand, there is no nobler thing, and nothing more discreet, than to acknowledge a kindness with thanks, and to meet misfortune with a heart all brave.",
+            "<i>Let</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[\"<i>Let confess</i>\"—25, the number of lines in this section.]</i> every man of sense <i>confess</i> that all things come from God."
+        ],
+        "On Sufficiency": [
+            "He who with little is well content is rich indeed as a king; and a king, in his greatness, is poor as the pedlar, when his kingdom sufficeth him not.",
+            "He whom God's gifts do suffice is rich enough in store; while he who is rich and hath a store, yet nothing that he gets him sates, is poor, indeed, for he's distressed.",
+            "Be content with that which God to thee hath given, and look not at another's lot; find thy delight in Him, and when thou dost ask, He will grant thee thy request.",
+            "How little food sufficeth man! A man will eat and leave thereof. Happy the man who hath no greed, craving but his daily bread! As for the jealous man of lust, the world his wants cannot supply.",
+            "If small as is thy wont, thy ration cometh not to thee, seize upon the little, by thine own efforts gained, rather than be put to shame and humbled before men; let thy trust be ever in thy God.",
+            "Take of that which is prepared enough to keep thee from want and harm, and scorn the royal crust; for all thy glory vanisheth, fading as the grass; as suddenly and quickly as it cometh, so quickly doth it go.",
+            "A little will keep thee from disgrace and contempt; this little will therefore be better and sweeter than the glamour and mammon, the wealth and great store, that are likely to lead thee to shame and derision.",
+            "Prize not too dearly thy neighbour's great substance and wealth; nor let the little lot, found in thine own dwelling, be despised of thee.",
+            "Order well thy supplies, for by methodical outlay they go twice as far; but without regulation, as a vineyard without fence, half thy food will go to others, and but one half will remain to thee.",
+            "Be wise, and think not less of the pence; so show not thy full power to the poor in strength. Glory is like the high mountain dust; the beauteous sceptre is lost in an hour.",
+            "If two foes there be that ne'er join and unite, they are known as contentment and greed; if rest thou wouldst have in the blending of work, choose the former, and thy work will prevaile.",
+            "Ye versed in the sciences, ancient and new, having searched and enquired, tell me now: —\"Is there a joy that resembles the joy of the heart? Can any wealth equal the wealth of the soul?\"",
+            "Should fortune upon thee not smile, let thy heart be trusty and stayed; remember the hardships and trials, the hard things now past, and thou shalt find rest and repose.",
+            "If thou seekest not more for thyself than is good, thou wilt learn to be content with thy ration of food.",
+            "Renounce the thought of another man's wealth, then honour and glory are thine. In renouncing alone there is freedom, better than all things; 'tis better than all merchandise, for by it thou gainest the truth.",
+            "There is no sin greater than greed without measure; be girded, and bridle thy soul from desiring. If the loss of a friend thou bewail without measure, e'en thy faith will in time be found to be waning.",
+            "Ever rejoice in thy portion, be content with a morsel of food, and with trembling cling to <i>God</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[\"<i>God</i>\"=31, the number of lines in this section.]</i> and His fear."
+        ],
+        "On Kindness and Charity": [
+            "He who doth choose charity for a fortress will find men of their own accord humble themselves before him; against all daily accidents and dire calamity, there's naught to shield a man like deeds of kindness.",
+            "A two-fold debt thy neighbour doth claim, observe it, inscribe it on thy heart; all kindness deal, all ill withhold, lest soon he strive with thee.",
+            "A two-fold debt thy kinsman doth claim; let this be thy constant rule; though he refuse to give to thee, give thou to him; though he keep far away from thee, be thou ever at his side.",
+            "If thou wilt but reflect that all thy sustenance is given by the grace of God and His mercy, thou wilt come to see that Heaven hath placed in thy hands the poor man's dues, even the food of him who lacketh all things.",
+            "He who pitieth not his kith and kin, yet giveth of his wealth to strangers, is like unto her who giveth suck unto her neighbour's child, while her own doth pine from starvation and want.",
+            "He who much wealth and riches doth gather by means not just and right, is like unto him who thinketh that without pegs and cords his tent will stand erect and firm.",
+            "The man who giveth not according to his wealth, but is close-fisted and mean, will, by Heaven's decree, lose power over his wealth, for it will go to the rulers on earth.",
+            "Tis hard to rise and win the heights, but easy is the fall; just like this stone, though large, it will easily roll down, but hard it is to raise it.",
+            "As the spirited horse, though famished and worn, keepeth straight to his course, and falleth not by the way, even so is the generous of heart with his gifts; another to stay, he'll go foodless himself.",
+            "Tis not for wealth, but for name and fame, that the liberal of heart do care; but the miser will tarnish his honour and name in trying to save his glittering treasure.",
+            "Though fortune smile upon thee now, thou canst not tell if she will turn to thee another time.",
+            "The generous will promise, and promptly pay, before men for payment apply; but the miser delayeth his vow to pay, perchance some pretext may come forth by the morrow.",
+            "Shouldst thou be asked to promise a thing, and thou art afraid and feareth regret, rather say \"No\" than yield with a \"Yea,\" for by giving it not, thou wouldst stumble and sin.",
+            "When thou has said \"Yes,\" to a thing bear it, and fulfil thy word; for having said \"Yes,\" it is to thy shame to say \"No,\" and thus abstaining, to break thy word.",
+            "Deal kindly while the breath of life is within thee, ere <i>hither</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[\"<i>Hither</i>\"=25, the number of lines in this section.]</i> and thither thou flittest, and thy righteousness goeth before thee."
+        ],
+        "On Poverty and Asking Help": [
+            "Woe to the man who loseth his riches and pleasures together, while all that remaineth to him are the same habits and methods!",
+            "If thou dost give to a man, thou wilt become his lord and master; be not dependent on a man, and then thou shalt be on the same level with him.",
+            "The respect which thou payest to a man will come back to thee again in return; be beholden to a man when thou art in need, and by him thou wilt be lightly esteemed.",
+            "This is poverty indeed, and as a snare that is spread for thee, when thy heart is ne'er free from the dread of poverty.",
+            "If even thy request thou dost obtain, think not in thy heart that relief thou hast found; for if, by asking, thou hast lightly thy honour esteemed, thy loss will be greater than thy gain.",
+            "Of all the bitter things thou hast tasted, is there one more bitter than to beg a favour from thy friends and companions?",
+            "Rather endure want than beg a favour from one unaccustomed to give; for the worst part of asking is felt at the time when thou takest the gift with a blush.",
+            "Better by far to encounter a bear than to encounter a fool; but in meeting the man with a liberal heart, tranquillity of soul shall be thine. For while he doth give to another his dole, the liberal man himself doth feel the shame of the other, his language and tone are delicious; the kindnesses done thee he ne'er will recall, to oblivion they all are consigned.",
+            "He who asketh for more than he doth require or more than is his wont, will find his just reward in this:—he'll be denied and suffer want.",
+            "The man who putteth off the date of his giving, on whose word thou canst never rely, may be likened to a figure painted and copied,—the mere image and form of the real.",
+            "If thou goest to a miser to ask a favour, he will surely refuse thee, and be also thy foe; if he meet thee abroad, or meet thee at home, not a word will he give thee, not even a glance.",
+            "To be the guest of a miser is to suffer want that cannot be described; his horse will go fasting, left without fodder; and so will the guest, not receiving that which he doth require.",
+            "How ill a thing is poverty! Niggardliness is worse. The man who turneth to the miser bringeth upon himself contempt and shame.",
+            "Tis better for a man to be carried to the grave than to beg a gift from the miser; for he'll be like the fisherman who goeth forth, thinking to catch fish in a desert of sand.",
+            "A kind-hearted man once said to his friends, let this secret arrangement be binding upon us; Never beg a favour of me but through a trusty friend, or by letter; for if thou dost ask it with thy lips, two-fold will be the loss; your dignity will suffer, and all my merit will be gone.",
+            "Shouldst thou need a gift, ask rather of one who once was rich and hath become poor, than ask of one who was once poor and hath now become rich, and is a man of means.",
+            "Only then from the miser shouldst thou take a gift, when from the generous thou gettest no help. Surely the lion will not turn from feeding on curs, if he find no sheep his hunger to still.",
+            "Thy townsmen all will shrink from thee, if thy hearth be enclosed and narrow; but if no bars keep thee back, and so prevent thy going forth, then on thy way thou shalt not find the thorns (to vex thy path).",
+            "And like to myrrh are waters pure which run along the ground; the freshness, aye, the scent thereof, is wafted in man's face; but standing water stagnant turns, its odour doth affect the nostril most unpleasantly.",
+            "Tis in the hour when thy worldly goods are few, that thou must beware that thou be not <i>poor</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[<i>\"Poor\"</i> =34, the number of lines in this section.]</i> in spirit and soul."
+        ],
+        "On Silence and Speaking Opportunely": [
+            "Silence is never the loser; in speaking there's always regret; 'tis far better to be silent and still, than to babble and be nearer to sin.",
+            "Thy words and acts are in thy power before the word is spoken; once said, the word hath power over thee, all control from thee hath passed.",
+            "Why speak of something which, when known, will do thee harm, and bring about thy fall? If not spoken and made known, thou still hast hope that it may accrue to thy profit.",
+            "The penalty of silence is less than that of speech. Who can tell how bitter and sore may be the pain of speech?",
+            "Bind the tongue fast, and let it not loose, lest thou bring on thy head much guilt; if silence doth bring one remorse and regret, how endless the train that speaking will bear!",
+            "Thy tongue bind fast, as thou wouldst a treasure bind; for if thou heed not, it will fare ill with thy soul.",
+            "If thou wouldst choose the right and proper counsel, then choose the muzzle for thy mouth, and silence for thy lips.",
+            "Within the mouth of man his stumbling block doth lie; as a thief it lieth in wait under his very tongue; at its bidding man falleth low, bearing punishment at every turn; and thus, indeed, he doth increase his sorrow manifold.",
+            "O creature, see how He who in the heaven dwelleth created thee! Two ears and eyes thou hast, two cheeks and feet; two knees and hands thou hast, two loins and thighs, yet a single tongue in an enclosure hid, but two tongues never. Two walls, moreover, He hath designed, they are the lips and teeth. Doubly cautious be then with thy words, closely thy tongue to heed, and an asset it will be to thee to safeguard thee for life.",
+            "In man's mouth lieth length of days; life and death are between his cheeks.",
+            "How goodly if man's sense doth rule the words that from his lips do flow! But when his words his sense do rule, they become his chiefest foe, his bitterest enemy.",
+            "If thou cease from speaking, respect for thee will grow; and likewise thy reverence will fail by the multitude of words.",
+            "Tis good if speech can remove some harm, or be of use to thee; where iths is not, 'twere better far to hold thy peace; speech hath no hope for thee.",
+            "If idle words one's sense outrun, their mastery over man is gained; but if in man his sense prevail, his words do all to him belong.",
+            "Let thy words be few, and thy faults will be few; increase thy words, and thy woes will increase.",
+            "If in the night thou wouldst wish within thine own dwelling to speak, take heed and lower thy voice, and softly utter thy words; or even in daytime listen well, and hear; nay, whilst thou art thinking, look round and see, if the matter which thou hast in mind may safely be spoken aloud.",
+            "A slip of the tongue may cost a man his head; he may by his own words be destroyed; whilst a slip of the foot, though sudden the hurt, may quickly be cured and restored.",
+            "O ye who would be wise, the root of things consider; set thy heart to understand them, and thou shalt find that under four heads they may all be classed; learn thou their secret and investigate them. Some things, at first, of service are, yet caution bid as they proceed; some things do neither harm nor good, these shun and best avoid; there are things, too, where danger lurks both at the start and finish; and there are things which are all good both at the end and the beginning. Then leave the three that go before, and the fourth head seize, hold fast!",
+            "At all times keep this rule in mind: there's something still better than silence, 'tis this—to speak the truth.",
+            "The word of the wise will turn away anger and wrath, and many a word will restrain the revengeful spirit.",
+            "The wise-hearted one, in speaking, will often relieve, by refraining from speaking, he will doubly redeem. His words to the lowly bringeth relief; they are addressed to the haughty, when they spread out their nets.",
+            "If a man be not an expert in his work, let him not speak with too great confidence on that matter.",
+            "Nothing is of greater honour to a man than the word fitly and rightly spoken; it setteth a golden crown upon his head, and placeth the chain of gold around his neck.",
+            "To speak what is folly, yet know how to get clear by thy speech, is better by far than not to speak at all. Much better to appear as a sluggard, when called on to do something deceitful and false, than to hasten and join in the attempt, and suffer thyself to be broken.",
+            "Before all things guard thy mouth, and then as the hart <i>from the hand</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[<i>\"From the hand\"</i> =54, the number of lines in this section.]</i> of the huntsman thou shalt be delivered."
+        ],
+        "On Truth": [
+            "The wise find relief in truth and equity, fools in laying hold of lying and conspiracy.",
+            "When one young in years once rose up, and an old man opposing, endeavoured to speak, they addressed him and said: \"Shame on you! Hold your tongue! How dare you stand up to oppose such a man, whose years are such as to claim our submission?\" Whereupon he replied: \"Knowest thou not that Truth is much greater and older than he?\"",
+            "Answer the wise in a fair, honest way when they discuss a matter with knowledge and wisdom; give ear to such, and they will become thy benefactors, for truth is a thing to be loved, desired, and received with favour; and even though our friend be a Plato, great and exalted, and renowned for his learning, the right of our judgment we claim in the matter of truth, for Truth is to us a friend dearer by far than aught.",
+            "Speak the truth without favour, and respect not old age; Truth is older, strong in years as the world.",
+            "Knowledge is slighted, unsupported by wealth; whilst wealth without knowledge hideth many a stain. The rich man, though he lieth, is justified by wealth; the poor, though speaking the truth, seek justice in vain.",
+            "To me it seems strange that men should expend such marvellous wealth and fabulous sums on the purchase of knaves to serve them as slaves, since they might easily gain, without price or pain, the hearts of the free by mere courtesy, by one pleasant act, and speech full of tact.",
+            "The wealth that's gained from vain pursuits decreaseth; whilst he who setteth his <i>hand</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[<i>\"Hand\"</i> =14, the number of lines in this section.]</i> to save, gradually increaseth. To speak the truth be thy resolution bold."
+        ],
+        "On Companionship and Association": [
+            "Above all, thy true and faithful companion thou shouldst know, his faults to pardon and to forgive his sins; the man who is ever ready to seek offence, keep at arm's length, let him meet his own kind.",
+            "Experience will teach thee that good more or less lurketh in everything, save in the attachment of fools; be it, there-fore, thy rule to avoid them altogether.",
+            "Adopt the advice honestly given to thee which agreeth with thine own common sense; but reject the counsel that is approved by thine own base desire.",
+            "Choose an associate who will always be thine, and ready to serve thee as thine own hand, bending before thee in all things, as though a true slave all in thy power.",
+            "Take heed to pay to thy companions true regard, so that they be bound as friends, closely attached to thee; bestow on them all thought and heart, when they make their call, provide for them a proper place, a cosy seat, and comfort during their stay; and while they speak, open thou thy ears to catch their every word.",
+            "Two couples are closely attached, like threads in the weaver's loom; they are Silence, the sister of Goodwill, and the Darer, who to the Doer is kin (<i>lit</i>., \"and the Tempter, who is brother to the Murderer\").",
+            "Change not a friend that is old and dear for a new, while the old one is heart and heart with thee still. Contemn not a man because he doth err. Let not one man be despised of thee; in like manner, a thousand friends will never suffice; let thy substance and silver win them for thee.",
+            "The substance and the wealth of man, though wingless, fly away; but correction is a treasure true; there is no fortress like a friend.",
+            "Choose a comrade in whom thy heart believeth; for a man who hath not such a friend, is as the left hand without the right.",
+            "Choose among men the comrade in whom thy heart can safely trust; throw off the brother who, with deceitful heart, doth build the traitor's home, though he wash it white and clean.",
+            "If only by the flesh we go, among kinsmen near we claim a brother; but if we think of soul and spirit, we call our friend our kith and kin.<br>When with men thou wouldst mix, choose him who will not lead thee astray, so as to cause thee to stumble and fall, And all through life with this one aim, a man will suffer to serve his friend; and when he finds him sorely tried, he'll labour hard to set him free.",
+            "Be thou ready and first thy companion to greet, and to give him warm welcome and an honourable place; and when thou dost call him, and wish to address him, be sure that thou call him by his dear pet name.",
+            "There is no greater boor on earth than he who, looking out for all men's errors, attacheth blame to them, while he doeth just the very same; and while he his own defects doth hide, and will not see his faults, he looketh round and findeth fault with all that others do.",
+            "Companions may, in truth, be classed in threefold groups: attend to these, and thou soon wilt learn the mystery. Some comrades act as food to men, thy endless joys depend on them; the boast and worth of others seem like drugs, for certain times prescribed; there are those, too, who, like recurring sickness lurk, and bring naught but endless harm to health.",
+            "To join with fine natures is a source of great pride; to join with the senseless bringeth pain and remorse.",
+            "Choose him for thy friend who will always be thy pride, who, when aught thou dost want, will be ready to help thee; or, when thou dost utter what is in thy mind, in him thou shalt find a champion bold; or, should it e'en fare thy temper thou lose, he'll bear with thy words at all times and all seasons.",
+            "He may be called a fast friend and true who, with all his strength and might, will raise thee on high.",
+            "The friendship of a stupid man is bound to end in sorrow; a wise man will find relief and refreshing if he hold aloof from him",
+            "The best of beasts require the whip; the best of wives their lord and sire; the wisest man advice doth need, without it will his wisdom lack.",
+            "Between thy two selves thy friend to task do call; and if thy reasoning he will not heed, then tax him further in the presence of a third. If he take the caution, regard him as a gain; but if he yield not, think him wanting in sense; he will scarcely be missed when his number is called.",
+            "Reprove not, and waste not your words on a man; for if his own sense upbraid not, how can another reprove?",
+            "How good it is to mix with men who know their worth and station! Turn far from him who's not of these; in his friendship there is no blessing.",
+            "The friendship that is perfect is always free from feud and strife; the truest sign of friendship is two hearts made one for ever.",
+            "Always join and never part from the man of fine spirit and unruffled mind; in his attachment and friendship thou thyself shalt be courted, and in the face of all men thou shalt be acknowledged.",
+            "Esteem the friend who chideth thee at any time, but not in the presence of another; and let him think he hath gained thereby some part at least of thy power and possession.",
+            "Plant the love of thy friend in thy very life's soil, as thou wouldst labour to fasten the pegs to thy tent; and if thou wilt plant it with liberal root, it will be borne on the tongue, as fruit on the branches are borne.",
+            "The eye of a needle is not too narrow to hold two friends that agree; the breadth of the world is not sufficiently wide to contain in its fold two foes.",
+            "Dost thou wish to prove thy friend, to know if he be false or true, ask thine own heart to act as diviner, and the truth it will surely divine.",
+            "Trust not the man who boreth thee with his troubles, but keepeth from thee his joys; his tongue may be all smooth for thee; his friendship's but alloy.",
+            "Love thou the man who first hath done thee good, and return him help and kindness; so love the man thou hast gained as friend, for in his heart thy friendly acts all friendliness do blend.",
+            "Love thy friend more than thou wouldst thy brother; for until he becometh my truest friend, how can I love even a brother?",
+            "Hid deep in the heart true friendship is found, its impression is sealed on the tongue; men's hearts are as mirrors that see eye to eye, their secrets are never revealed.",
+            "Play not the hypocrite with thy friend, nor by questioning people pry into his secrets, lest thou meet with a man who will blacken his name, and so estrange from thee his friendship.",
+            "Deal freely with thy friend with all thy wealth and very life; do likewise unto thy kinsmen with thy substance, mind, and speech; be courteous unto all men, and greet them on thy way; and as for thine enemy, be thou liberal and kind unto him, when he is sorely in need of thy charity and service.",
+            "Beware of the man who loveth thee when it suiteth the occasion, and serveth his purpose; for he will quickly turn his back when thou findest out his true aim and way.",
+            "Impart, as in winnowing, thy love to a friend, and never reveal the secret of another; when thine enemy cometh to make peace with thee, implore thou God on his behalf.",
+            "Put not thine hand to a thing if thou wilt not complete it, so that the reward be not lost. If thou once say \"Yes,\" with regard to a matter, never change it to \"No.\"",
+            "If thou find a companion whose thoughts thou art able to gauge, cleave unto him; for men's faults are beyond mortal ken; this one thou knowest thoroughly, then stand by him.",
+            "Like an earthenware vessel is the love of a fool; once it is broken, to its former condition it will never return; the friendship that is formed between men of discretion is like a vessel of gold, hard to break, and easily mended.",
+            "With the froward and haughty indeed it will go like an earthenware vessel, when knocked, it is broken beyond repair; but the man of good sense and discretion will be like glittering gold; he will brighten when beaten, and be roused to do better.",
+            "Not at once, but by steps and degrees, disclose thy deep love for thy friend; as, not at once, but month by month, the tree bringeth forth its new fruit, so confess thy love by degrees, and fulfill thy friend's desire.",
+            "Beware of evil companionship, where nothing is wise or right; for by associating with the evil-disposed, thou wilt learn every bad habit and trait.",
+            "The man who can live with a woman of ill-heart showeth, indeed, what is patience, and more, what is skill; he resembleth the wolf of the forest, forsooth, which never changeth its nature, though it changeth its hair.",
+            "What wound or eruption is like unto her who leaveth her husband to lead her own life? In his heart she doth rankle as a bad, putrid sore; though sick of her, rid of her ne'er he can be. What disease can equal such suffering of soul, such affliction of heart, and grief without end?",
+            "In making thy choice, take thy seat with the best, and thou shalt be honoured by God and by man; but if with the senseless thou chooseth to sit, thy comrades will lead thee to naught but disgrace.",
+            "Tis not good that man, though wise, should gain his end always. 'Tis not wealth that hath the power to hide one's guilt from view; where wisdom ruleth, man's faults and crimes may soon be blotted out of sight. Let silence as a muzzle to thy mouth be e'er applied; and see, too, that thy words are few, and cautiously restrained. If knowing this, thou dost not heed this sage advice, 'tis better far thy bones should perish in the grave.",
+            "The man who rusheth in where his honour and fame are at stake, dare not quarrel with the world, if they suspect him of evil intent.",
+            "There are four things which lead men on to strife and ruin dire: haughtiness, and stubbornness, indolence, and rashness of desire.",
+            "The companionship of a foolish man is as a tooth that giveth pain; for both there is but one and the same cure: pluck it out. Thou canst not long endure his wicked senseless talk; for soon, indeed, without delay, thy love will turn to hate.",
+            "Change not the charms which grace thy wife for another woman's charms; for, leading thy good sense astray, lust means to play thee false. A wiser man than thou once fell, King Solomon was his name; then see that thou art truly wise, and fall not in sin's way.",
+            "Of all choice things a friend do choose; seek his wishes to fulfil, however great <i>the task,</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[<i>\"The task\"</i> = 108, the number of lines in this section.]</i> and thus his friendship set upon thy heart."
+        ],
+        "On the Testing of Friends, their Indulgence, and Forgiveness": [
+            "A faithful friend him thou shouldst call, who cheerfully renders thee help; whether money or life is what is required, he is ready to meet thy need.",
+            "If thou wouldst select a friend worthy the name, try him, and see, if he'll stand this one test:—If, when thou dost cross him and thwart him, he will keep true as before, he is the man thou shouldst hold, for he loveth thee no less.",
+            "Trust not him who praiseth thee when he be in want, and awaiteth thy help; but trust him who speaketh of thee with pride, even when thou refusest his request.",
+            "Three things prove if men are wise; learn them well, and never shalt thou turn to folly: Be humble amid all provocation; be a hero in the fight; be pleased to grant a man's request.",
+            "If lovingly thou do a thing, thy former faults will be concealed; if sullenly thou show thyself, thy secret sins will be disclosed.",
+            "Think not ill of any man, if once thy pardon he hath craved; forgive and pardon all his guilt, if once his sin he hath confessed.",
+            "As for him who will not trust the apology sincerely made, nor readily forgive the man who hath frankly said, \"I've erred,\"—deem his friendship as though it had never been, and give him now a good wide berth.",
+            "When, for their guilt or shortcomings, thy friends beg indulgence, forgive; for know, forgiveness is in the heart of generous men; it's in the path of intelligence.",
+            "Judge all men's errors kindly, even before thy indulgence is craved; nor think ill of the man whose guilt is not proved, for in this case the guilt will be thine.",
+            "From the day of a man's apology, harbour not in thy mind his wrongdoings, though his wrong may be clear, and he may offer a doubtful excuse; understand thou this, and be not unkind.",
+            "No man can be found more neglectful than he who doth not choose the most genial of friends; yet far more neglectful is he, the prodigal, who, once having made them, loseth the friends he hath won.",
+            "Receive the man who, be he true or false, cometh to thee with regret for past offence; for, in this very act of his humiliation, he raiseth thee in men's esteem.",
+            "When a man refuseth in public to obey thee, he showeth that thou hast some honour to lose; and whenever in private he offereth thee slight, doth he not show that he feareth thy superior power?",
+            "Pardon transgression and sin in fools, as thou wouldst pardon them in nobler men.",
+            "Refuse not to give to a man, though he may have refused thee thy request; and refuse not to pardon, though he may have done thee harm.",
+            "To confess thy sin is thy very first task, when forgiveness for trespass thou seekest; for should thy denial confession preclude, thou hast nothing further to hope, as thy sin will be graver, aye, double.",
+            "Be quick to pardon thy friend's transgression; and should he become thy foe, reveal it not in the course of thy contention.",
+            "Have control over men and thou wilt find thy delight; be revengeful, and thou wilt find care and woe.",
+            "Before some deed thou wouldst perform, consider well, hast thou the power to do it? If, say, thou givest order that a man be killed, hast thou the power to dispose of him thus; or is thy command empty as the wind, which goeth forth only to return whence it came?",
+            "Why should a man who sinneth all his days, when his fellow committeth one sin against him, fly into a rage, and forget that his own trespass and sin are not by the world forgotten?",
+            "If, in the multitude of words, thou speakest against thy friends, let it not seem hard to thee, if they speak against thee also.",
+            "Pardon the man who hath sinned and confessed, pardon him in full, and <i>forgive</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[Part of the word <i>\"Forgive\"</i> =38, the number of lines in this section.]</i> him completely."
+        ],
+        "On Discernment and Manners": [
+            "Not in the warning by experience bought, doth highest wisdom lie; but to be forewarned, and not to fall, this is true wisdom.",
+            "The man of understanding who hath his heart directed well, discerneth that which is far from right, and keepeth himself therefrom; and knowing, though regretfully, in what his strength is weak, he resteth content, and moveth not beyond the limits of his power.",
+            "No man's faith can be secure, whose perception is not sure; he will not open his mouth to speak, if he doth not understand the trend.",
+            "Abide thy opportunity, and keep thy tongue on guard; give attention to thy subject, and consider well thy task.",
+            "In a clever man's writing and talk thou wilt see a proof of his faculties, of his spirit and mind; so also a gift, and the way the gift comes, will show a man's nature, his motive, and thought.",
+            "Take care of the good things found in creation; beware of the evil and bad.",
+            "In truth, man's body and soul have taints in them both; why expect, then, that either be perfect or whole?",
+            "Wouldst thou o'er people rule with delight, deal with them kindly, and not with brute force; if respect and all honour thou wouldst from them win, then see that thou fail not their love to obtain. If thou but draw their hearts with a thin silken cord, their bodies and chattels thou'lt gain without fail.",
+            "As long as thou rulest with decency and ease, thou wilt sway the good folk, the best among men; at thy word of command they'll encamp, or move on; but if thou wouldst know how with the baser and rougher to act, I say, thou wilt only subdue them by keeping them under the heel.",
+            "Before I can gauge another man's worth, it behoves me to know <i>my</i> own <i>back-bone</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[<i>\"My back\"</i> =19, the number of lines in this section.]</i> and strength, and to conduct myself towards men with a kindness that alone is able to win."
+        ],
+        "On Keeping a Secret": [
+            "Divulge not to thy friend a secret, the secret which thou wouldst conceal from thy foe. When thy friend revealeth a secret unto thee, forget it, and dismiss it from thy mind.",
+            "When men reveal unto thee a secret, keep thou dark the relation and also the author.",
+            "If thy friend doth transmit a secret by letter, and deemeth thee worthy of his confidence, then destroy the epistle, as though it had never been seen by thee; forget it, and let it depart from thy heart.",
+            "When a man tells thee his secret, hide both the secret and him that tells it; hide it as a treasure-trove, and let thy heart for ever be its grave.",
+            "When a man reveal a matter, and lay bare a secret, how can he be trusted with silver and gold?",
+            "If thou entrust thy secret to another, and he feel in his judgment that he cannot but disclose it, then do not attach to thy friend all the blame, thy own heart was not wide enough to contain it.",
+            "If a man's heart be too narrow to keep a secret, but it burneth like a fire in the range, it boots not to guard his mouth with a muzzle, for his tongue and his lips cannot be barred.",
+            "A secret not told is thine as a prisoner for ever; once told to thy friend, thou art its prisoner, and thou mayest fall. When thou tellest a hidden secret to another, see that thou make the right choice; for it should never be told unto two; it is for thee to judge who is the one.",
+            "A secret between two is locked in the heart; the secret of three is one cried in the street.",
+            "Why blame a man for unfolding thy secret, if thine own heart was distressed in keeping it hid? If thou thyself thy secret cannot conceal, why expect another to keep it, seeing that the thing is not his?",
+            "Of him who from a friend a secret doth bear to a third, it may be said that from the right path <i>he hath turned;</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[<i>\"He hath turned\"</i> =19, the number of lines in this section.]</i> keep, therefore, thy mouth as with a bridle."
+        ],
+        "On Kingship": [
+            "Tis sad for a man when the king is his plaintiff and foe; for soon his own land will renounce him. God thou shouldst fear, as it behoveth His greatness; and cling to the king, his voice to obey.",
+            "Know that as one are the king and the law, as brothers on guard at every watch; one without the other can never stand firm; one without the other will never endure.",
+            "Live in a town where there is a king that is feared, where there's a judge that is all-just, and where the waters of the stream never fail; where a market is open, and there dwells one wise in all lore, one to heal all thy ills, an expert in his craft.",
+            "On one equal plane are the king and the fire; remove from them, and their help thou wilt need; approach them too closely, how soon with their heat they'll consume thee, if thou be not on thy guard!",
+            "If, in striving with thee, the king views thee askance, beware lest thou face him and turn to him straight; see, too, that thy words are remarkably few, or they will fail to gain for thee thy suit.",
+            "A king, through strict justice, doth establish the land, for his subjects by truth he doth lead; better is he than a season of plenty, and better than food and rich produce is the light of his countenance.",
+            "The worst kings are they who frighten the upright and good; they rule the worst who make offerings grow few; the worst of companions is he who misleadeth his friend; and so the land full of plenty, which is not safe, is hateful to live in; it giveth no rest.",
+            "If a man oppress his neighbour, to the King or Prince he'll appeal; but if the king act with rigour, and rob a man of his justice, to whom shall the man lift up his plaint and his cry, and whither shall he then turn for justice?",
+            "While the king is in anger stand not before him, for as a lion he will tear and seize on the prey; turn from the storm, and escape to the mountain; stand not by the stream while the waters overflow.",
+            "Strength and honour are a crown to the head of the wise man, who can boast of the king as his friend. If he be likened to the high hill and steep, where the cypress and nard their rich fragrance distill, let him remember there also do serpents dwell, they in their lurking place crouch; from thence, too, wild lions and leopards may leap. The ascent has been hard, indeed; but even now, thinking thou hast a firm footing, thou standest as though on the grave.",
+            "If the Regent doth hate thee, and sorely oppress thee, then trust not the love of the King; but the Regent as friend may turn the King's wrath, and spare thee to walk securely.",
+            "Keep God's command, obey the King's word, and then <i>in safety</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[<i>\"In safety\"</i> =26, the number of lines in this section.]</i> shalt thou go on thy way."
+        ],
+        "On Stupidity, Pride, and Folly": [
+            "Five faults may be found in a fool, and these cannot be found in any other: he showeth anger without any cause; most of his labour is useless and vain; when he maketh a resolve to give aught away, not to the fit doth he give; nor his love nor his hate knoweth its bounds; and in time he betrayeth the secret that his friend hath not told.",
+            "How little distinction doth the world draw between the fool and the upright and pure! 'Tis as the pearl of high price found in the desert, the value of which is not known.",
+            "Three things there are at which the heart groweth faint: When redoubled pains the wise attack; when madmen lead the man of sense; when the wicked hold sway over the righteous and good.",
+            "Six are ever victims of anxious care—the rich, who from his height hath fallen; the rich who, sooner or later, feareth a fall; the man that's revengeful and full of spite; the slave of ambition, whom nothing will sate; and he who seeketh for high honours, unsuited to his station.",
+            "If we weigh the hate of the wise and the love of the fool in the balance, \"I prefer to endure the hate of the wise,\" the prudent will say.",
+            "He who with a fool consorteth will himself become a fool; but he who with the wise of heart doth walk, will have a name like myrrh diffused, when crushed by human hand; just as the wind, driving across the fragrant spice, will bear to every face the sweet perfume, the beauteous scent. But should the wind o'er carrion pass, far different is the case; for smells, and stench, and odours ill, will sicken all the air.",
+            "Equal all and on one plane are friend and foe to the fool; what matters it, to whom all's the same? For his folly there is no cure.",
+            "What man is he who has to thank himself for bringing his shame to view? 'Tis he who entereth the place where folly hath no right; who will perforce his own seat choose, when once his seat's assigned; who talketh too much, and, what is worse, talketh out of time.",
+            "When a fool has had his say, of his swearing take no note.",
+            "The man all meek, who cannot boast, will betimes receive a brother's help; but the high and haughty will be abased, and trampled in the dust.",
+            "He doth err who on his wit and counsel doth rely; he will surely fall, who trusteth to his sense alone.",
+            "I wonder why, O man of reason, thou settest not thy heart to think: \"Why be vain?\" \"Why proudly boast? Dost thou forget thy origin—Nature's part in the begetting?\"",
+            "The man, in senseless pride bedecked, deems his own soul too dear; boasting his powers beyond all due, he congratulates himself; but from the time he thinks he is rising, he will be sure to find that he is being brought down low.",
+            "Be not led by a fool to tread into the <i>heap</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[<i>\"Heap\"</i> =33, the number of lines in this section.]</i> (and so bespatter thyself)."
+        ],
+        "On Jealousy": [
+            "How great an ill is jealousy! How sickening a sore! It breaketh the very bones of man, and destroyeth his body soon. Hatred may be kept from view for ever and for aye; but jeaslousy is discerned at once; to all men it is clear.",
+            "Thou mayest succeed in pleasing all save him who envieth thee thy riches; for his heart will never be content, till thou hast lost thy happiness and wealth.",
+            "Thou canst not find a sinner greater than the man who hateth one to whom honours have come; for continually upon his Creator he poureth forth his wrath, chafed at what He hath willed as the other man's lot.",
+            "On the day thou callest a fool to thy help, thou dost invite him to destroy thee root and branch; for were it not that there are trees in the forest, the axe which is seized by the hand of man would indeed have nothing to hew.",
+            "A cure there is for every form of hate, save for the hate that springeth from envy.",
+            "The envious one will not have length of days, since he hath neither hope nor expectation; he will grieve, and his grief will be unending, if he find that he can do no further harm unto others.",
+            "Envy not one blessed all the days of his life with the enjoyment of pleasure, when thou seest him happy and full of delight, whilst thou art ever full of care and sorrow.",
+            "How foolish the spite, the ill-will how petty! Three classes there are whom men envy the most: the men of their craft, their relatives, and their friends, who outstrip them in honour and greatness.",
+            "Be thou not envious, and thou shalt rise, and <i>honour</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[<i>\"Honour\"</i> =15, the number of lines in this section.]</i> gain; thou shalt rejoice and prosper."
+        ],
+        "On Hypocrisy, Slander, and Evil Neighbors": [
+            "He who adorneth himself with ornaments which are not proper or right, will live to see the test applied, and the truth will be revealed. If a man deck himself with something far from natural, when least expected he will expose the fleck. 'Tis just as when a man dyeth his hair, the weak parts which he intends to hide will be sure to tell against him.",
+            "Like a fever that spreadeth through the frame of a man the health of his body to spoil, is the companion whose heart is full of ill-will; for while he seeketh to speak of his friend's failures and faults, his good points and merits he taketh care to obscure.",
+            "When thou hearest a person reviling thy friend, some failing exposing, or speaking some slander, while thy friend never speaketh a word against him; then draw thy friend closer to thee, and look on the slanderer with horror and scorn, for his way is to speak against men; the wickedness of hatred and baseness of falsehood are the weapons he calleth to aid.",
+            "The man once thought trustworthy by thee, who hath been found guilty of slander, trust nevermore his word or oath; for had he been the man worthy of thy trust, he would have been loath ever to utter to another the slanderous and false report.",
+            "Have no faith in all that men do say, for untruthful speech is oft the outcome of man's lips; he who trusteth the slanderer who evil tales doth bear, will find ere long he hath neither kin nor a single friend left.",
+            "Disclose not that which is bound by friendship's secrecy, lest God the secret things concerning thee reveal.",
+            "In spirit be meek, humble, and low, ever shunning all anger and slander; besmirch no man through ill report; know, that the tale-bearer is oft the tale-maker.",
+            "As for him who would thy comrade be, whose heart is ill-disposed, remove from him, keep far away, be never close to him; for while he keepeth hid and concealed the good that thou doest, he taketh care that all thy failings shall well be brought to light.",
+            "The bully at all times will hate what is good, and choose evil, rebellion, and strife; like the fly which seeketh out the wound that is sore, avoiding the spot that is healthy and sound.",
+            "The man who endureth the injury done to him by his neighbour, will in time possess that neighbour's house and all of his belongings. The best revenge that man can will to avenge him of his foe, is to strengthen within him all that's good, and his reward shall dwell with him.",
+            "In hating thy fellow, what sins do thy mouth and heart upon thee bring! Tilling, and ploughing, and sowing hate, naught but regret thou shalt reap.",
+            "Beware, and treat no man with scorn, nor let him feel thy slight; a tiny fly may choke a man, having seized him by the throat.",
+            "Who from an evil companion his distance shall keep, his Rock of Salvation is sure to <i>behold</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[<i>\"Behold\"</i> =15, the number of lines in this section.]</i> and so the tongue of the slanderer he need never fear."
+        ],
+        "On Visiting Friends and the Sick, and on Nuisances in Visiting": [
+            "He who faileth to visit his intimate friend doeth violence to his soul; but he whose dull visit is one heavy wail, will meet with confusion, insult, and shame.",
+            "Visit but rarely, attachment will grow; from visits too frequent estrangement will spring.",
+            "Let not a mile be the proverbial stile, when thou shouldst visit the sorrowing and sick; let two miles be as nothing, when as peacemaker thou'rt sought, to cause strife and dissension to cease among men.",
+            "Visit not thy friends at all times and all hours, but keep back thy foot from their dwelling; see, how men long for the showers of rain, when for a time they are kept back from the earth!",
+            "When a bore once came to visit a friend, prolonging his stay to an inordinate length, the patient remarked—\"If thou hast business to do, then say so, be quick! Let's be done with the thing! Or if it's a debt thou hast come to claim, then speak of the debt. How much do I owe? I'll give it: Take it and go!\"",
+            "O dullard, if thou'lt be advised for thy good, pray visit the sick no longer; for worse, worse by far than the sickness itself, are the visits that prove thee a bore.",
+            "A patient was once asked, \"What aileth thee?\" And he answered forthwith, \"My will, that is stubborn and sinful.\" They said unto him then, \"What is the wish that thou wouldst now ask?\" And he answered and said, \"My sole wish is that Heaven may forgive me my sins.\" Again they did ask, \"Shall we go and fetch the physician?\" And he answered and said, \"'Twas he who made me ill.\" They continued and spake, \"Shall we give you some relish?\" And his answer was then, \"I am sick of all food.\"",
+            "To keep off the bore from thy circle of friends, have little to do with him, give him no ear.",
+            "Like tasting of honeycomb's droppings, is the pleasure of dining with friends; to dine with men that are hateful to thee, is as bad as the fever and scab.",
+            "When thou seest two in close converse, quickly withdraw and hold back; obtrude not thyself on their presence.",
+            "The world grows sick of the society of those who never cease to prate.",
+            "A King, to get rid of the bore he did hate, bethought him of this fine device: He bade them inscribe on the signet he wore these words which bluntly told him his mind—\"Canst thou not see thou art a great bore? O dull one, rise and begone!\" And this ring he would turn again and again, till the bore rose up and went off.",
+            "Is it not writ in the 8th and 9th chapters of Medical Lore, that, as the quaternary fever is the visit of the heavy and dull?",
+            "When a dull man visiteth thee at one time or another, and, stupidly chatting on a host of things, repeateth himself in his talk, then make thyself deaf, and pretend to be blind, act as though thou hast lost the use of thy feet, and as though thy mouth, in rebellion, had resolved not to speak.",
+            "Visit a friend, visit the sick; but, pray, cease thou from visiting at all, if thou must needs be <i>heavy</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[<i>\"Heavy\"</i> =31, the number of lines in this section.]</i> and dull."
+        ],
+        "Last Chapter of the Book; Collection of Maxims": [
+            "Before the tyrant or ruler shed not thy tears, for not alone will he mock thee, but he will also despise thee; so to the man without troubles reveal not thy sorrow, askance he'll look at thee, or he may not even regard thee.",
+            "Be ready to seek advice from all, whether they be young or old; at times thou mightest think it well to act on advice that cometh from a boor.",
+            "Reside in the place where thy fathers have dwelt, and set up thy dwelling in their old habitation; there's a place in the world for all who would dwell in it; e'en the bird nestles best in its own favourite nest.",
+            "To a woman a secret thou shouldst never disclose, lest for thy pains it bring thee derision; if thou dost prize dearly the life that is thine, quaff not the poison,—it's too great a trial.",
+            "He who entrusteth his possessions to his child or to his wife, will sure come to beggary, having first come to shame.",
+            "He that chideth him who refuseth to take sound advice, who speaketh to hearts that are closed, is like one who singeth a song to the dead, or crieth in prayer to the shades.",
+            "The man of sense needs but few words whereby he may profit, and be corrected; understanding well, he will see the purpose of things; he will fix them deep within his heart, and grasp them from end to end.",
+            "The man always laughing is a fool, and for his folly there is no cure and relief; at the time when he showeth his teeth, he loseth his dignity and honour.",
+            "Take a long time to make up thy mind, and then shall thy actions be perfectly sound; for the garden-fruit that is late in appearing will always be sweeter and far more mature.",
+            "Spend not thy strength, O wise one, in the attempt to overcome the wicked; but being strong and all-daring, oppose a bold front; for oft in his net the victor will fall, and the conquered will truly the conqueror be named.",
+            "In speaking, a stupid man will send his tongue in advance of his good sense; but a man of sense will check his tongue, and let prudence keep it back.",
+            "The fool in mischief findeth his sport; hence his reason cometh after his tongue; but the man of sense delayeth his words, and beginneth no matter until he hath grasped it.",
+            "He who promiseth a gift from day to day, sickeneth the heart with hope deferred; as the lowering clouds, that rainless pass, cover the face of the earth with gloom.",
+            "If thy soul shall fulness have, and poverty thou dost fear, then turn about, and take advice, and show thyself truly wise: of food take less, and duly shun the vice of gluttony; how little meat for proper folk will readily suffice! Too many wives, in the next place, see that thou dost avoid, and be on thy guard, lest thou dost sin, and thy strength unto strangers give. Whene'er thy soul desireth some object to attain, think, is not the price thou pay'st for it much too high and dear? Surely it is better by far to leave of thy riches to thy foes, than, recklessly spending all that thou hast, to beg cold charity of the wealthy.",
+            "When kindly fortune waiteth on man, the very stones on the road shall yield him bdellium and gold; and if it be destined that he shall succeed, the branch that is dry shall blossom in his hand; be assured and believe that on the day he doth sow, beautiful branches will bud and spring forth.",
+            "If thou listen to counsel, thou'lt shine forth bright, and thy soul shall be at ease <i>with herself,</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[<i>\"With herself\"</i> =35, the number of lines in this section.]</i> finding favour with all.",
+            "",
+            "<b><i>Finished with the help of God. Blessed be He who giveth power to the weary, and to him who hath no strength He increaseth strength.</i></b>"
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "שקל הקדש",
+        "enTitle": "Shekel HaKodesh",
+        "key": "Shekel HaKodesh",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "פתיחה",
+                "enTitle": "Prelude"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער החכמה",
+                "enTitle": "On Wisdom"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הענוה",
+                "enTitle": "On Humility"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הפרישות",
+                "enTitle": "On Abstinence"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הצניעות והבשת",
+                "enTitle": "On Modesty and Shame"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הרחקת התאווה",
+                "enTitle": "On Self Denial"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הביטחון וייאוש התקווה באדם",
+                "enTitle": "On Man's Confidence and Despair"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער המתון והסבל",
+                "enTitle": "On Deliberation and Endurance"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הספוק",
+                "enTitle": "On Sufficiency"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער החסד והצדק",
+                "enTitle": "On Kindness and Charity"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הרש והשאלה",
+                "enTitle": "On Poverty and Asking Help"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער השתיקה ועת דבר נכוחה",
+                "enTitle": "On Silence and Speaking Opportunely"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער האמת",
+                "enTitle": "On Truth"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער החברים והחברה",
+                "enTitle": "On Companionship and Association"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער בחינת האוהבים והתנצלותם ומחילתם",
+                "enTitle": "On the Testing of Friends, their Indulgence, and Forgiveness"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער ההכרה וההנהגה",
+                "enTitle": "On Discernment and Manners"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער בהסתר הסוד",
+                "enTitle": "On Keeping a Secret"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער המלך",
+                "enTitle": "On Kingship"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הכסילות והגאווה והאיוולת",
+                "enTitle": "On Stupidity, Pride, and Folly"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הקנאה",
+                "enTitle": "On Jealousy"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער החנף ולשון הרע ושכן רע",
+                "enTitle": "On Hypocrisy, Slander, and Evil Neighbors"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער בקור האוהבים והחולים והכבדים בביקור",
+                "enTitle": "On Visiting Friends and the Sick, and on Nuisances in Visiting"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער אחרון מהספר והוא חבור המוסרים",
+                "enTitle": "Last Chapter of the Book; Collection of Maxims"
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Shekel HaKodesh/English/merged.json b/json/Musar/Rishonim/Shekel HaKodesh/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..ed82ca706baf843f32e4a1b1ad59ab4420ddf711
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Shekel HaKodesh/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,605 @@
+{
+    "title": "Shekel HaKodesh",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Shekel_HaKodesh",
+    "text": {
+        "Prelude": [
+            "O wise one, lay it to heart at all times, yea, every day, whether week-day or feast-day, sabbath or new moon, and you will find in ' The Holy Shekel ' every good quality, more precious than gold, yea, than fine gold.",
+            "The object of this work is to make clear the proverb and parable, knowledge and counsel, the words of the wise and their dark sayings, the maxims of the sages and men of understanding, and their conceits.",
+            "I, Joseph the son of Isaac, surnamed Kimchi, have weighed such in the balance of the Holy Tongue, measuring them in verses; I found them originally scattered here and there, some in Arabic, and some in Hebrew, and I have weighed them so that they may be easily understood, both as regards matter and language.",
+            "I have, therefore, called the book 'The Holy Shekel,' collecting the proverbs and maxims resembling one another, into their appropriate chapters; there are in all 22 chapters, according to the number of the letters of the Torah (<i>i.e</i>., Hebrew alphabet). I have summed up the verses of each and every chapter at the end thereof, the number being contained in the similarly-sounding final words of the concluding couplet—one line of which sets forth the subject matter, and the other the number of rhymes, for the benefit of those who would be wise and understand.",
+            "The wise will hear, and gather doctrine and speech, and the man of understanding will gain prudence.",
+            "Now, I say, the vital soul (of Wisdom) is beyond the heavens in duration. Take millstones from the mountains of Intelligence and grind therewith the flour of Thought, and having made all due preparation for the sweet fare and rich repast, dress thy (spiritual) food and mix thy (ethereal) wine, so that their fragrance may be wafted as myrrh in every man's countenance.",
+            "Regard these rhymes well. There cannot be compared to them ornaments of the choicest gold, even of the gold of Parvaim;—they are as rows of precious stones set in beauteous pattern of finest linen, a delight both to the eyes and the heart; I have arranged them in verse, weighing them not in the material balance, but balancing them in my mind, and this for the daughter of the son of Kimchi.",
+            "The sparks of burning instruction glow as a torch: wherefore grasp them not with tongs but with the heart. Such verses are written upon the tablet of the heart of man; wherefore place thou them upon these tablets."
+        ],
+        "On Wisdom": [
+            "Wisdom giveth life to its possessor, paying the reward of God for His service. By wisdom doth man acquire the days of this life, a goodly name, and honour after death.",
+            "The rain of Heaven reviveth the seed in the hour in which it falleth; but if it fall too heavily, it will surely kill the seed. Wisdom, too, the wise man's heart reviveth; but the more it groweth, the surer 'twill lead to eternal life.",
+            "Grieve not when thy wealth doth perish, if thy sense and honour remain; for why shouldst thou pine for the scabbard, when thy hand the sword doth retain?",
+            "Who is meet to be king o'er the world, the ship as mariner or captain to guide? He who in all things is wise, is alert in deciding, enduring much in the search after wisdom.",
+            "Why should he who wisdom gathereth, he whose hand layeth hold of truth, fear the bear, the lion, or adder, the poison of dragon, or aught that doeth harm? Despond thou, if thy good sense doth fail, such loss will never be regained; wherefore keep thy sense for aye; once gone it will not come again.",
+            "The man whom God with much knowledge hath graced, need have no care for wealth or possessions; 'tis peace that marketh the wise man's end; the end of wealth is bitter, and sad remorse.<br>Search thou for understanding, seek wisdom, and regard not the issue; investigate her hidden worth, her treasure-store, and beauty.",
+            "Verily, as a man without a wife is fear without wisdom; but wisdom without fear is as a woman without a spouse. Understanding without wisdom is as a bow without a string; but the man in whom these two are found will ever \"rise from high to higher.\"",
+            "No man is accounted great by reason of his body's strength, but according to the brilliance of his mind, his wisdom, and his prudence. Not he who wanteth bread doth want; who wisdom wanteth, wanteth much, he lacketh that which sustaineth life.",
+            "Lo, wisdom may indeed be found in the poor and forlorn state, as well as in the abundance of this world's wealth and power; just as this field will produce all wheat, whilst the one adjoining will bring forth thorn and brier.",
+            "If 'tis wisdom which thou dost love, choose upright action, and hate rebellion. Know, wisdow is like a tree, action is its fruit. Wisdom (theory) to practice joined will lead a man to the day of his death; but knowledge, whence no actions flow (die with him), he leaveth no aftermath.",
+            "Choose the seat of the wise, and men will honour thee for thy good sense, and praise thee in full measure. When thou wouldst err, they will teach thee; and whensoever thou wouldst falter, they will make thee understand, and direct thee in the right way.",
+            "Knowledge and action are twins by birth, one giving glory to the other. Action without understanding, how can it be pure? And where there is no action, what reward hath understanding?",
+            "I would rather leave wisdom through folly and lack of knowledge than, knowing what is right, forsake it in scorn.",
+            "A man, wise in his time, was once asked, \"How is it that thou excellest all others in wisdom?\" And he replied: \"I did not spend that which I had upon the juice of grape or wine,—upon the midnight oil it was spent.\"<br>Truly man's body without wisdom is as a house without a base, as a field in which the thorn springeth forth in the furrow.",
+            "Canst thou find a quality in man higher than that which recogniseth the measure of his position, so that when he speaketh, he will but speak to all men according to his rule and regulation?",
+            "A man of wisdom will continue in the search for wisdom, seeking knowledge wherever it may dwell or be kept. There is no fool equal to him who may think that he hath finished and completed his studies.",
+            "Obtain wisdom, and say not that thou hast enough to sustain fully therewith the position thou dost hold; for know, that wealth without wisdom will be lost, so that it ceaseth to exist, and thou mayest remain bereft of all things; whilst he who laboureth in the search for wisdom, and stoopeth to search out and find one to enlighten him, may on the morrow be in the track of rising higher; and, having been the tail before, may rise to become the head.",
+            "Kings may rule the world, but the wise rule kings. Men of understanding find delight in their wisdom, but fools delight in their folly.",
+            "Blindness of heart is blindness indeed; therefore incline thou the ear to hearken; for what availeth the open eye, if the heart itself be closed?",
+            "How many men there are in the world who, as they make their appearance, strike terror; but when they once begin to speak, they are thought to be no better than dumb?",
+            "There are men of stature and height, men of muscle, able to brandish the spear and the lance; but of what avail are they without knowledge, being altogether lacking in understanding and wisdom?",
+            "If a thing be clearly good, let the man of wisdom take hold of it; if it clearly doth harm, let him move away from it; if it be doubtful whether it be good or ill, let him cast his burden upon the Lord.",
+            "A man who with wisdom humility doth join, will find that among all qualities it standeth pre-eminent. So also will he be respected and honoured, who at all times joineth forgiveness with power.",
+            "The hard-working student whose constant aim it is to strengthen himself in his studies, even to tread in the path of wisdom, is not likely to be possessed of two things—a greasy face or portly body.",
+            "My son, if thou wouldst be wise, choose four things, and beware lest thou neglect the fifth: be learned; if this cannot be, be a learner, a listener, be law-loving, and be not too much given to bitterness.",
+            "In searching for wisdom at the hands of the wise, be not slow to ask questions. Be not ashamed to confess, \"I know not,\" if thou grasp not the depths of a matter. If thou dost overcome this sense of bashfulness, thou wilt in time be recognised and esteemed by those among whom thou dost move.",
+            "Exult not when men honour thee for thy wealth and power; for when thy honours flee from thee, then also will their flattery flee. Let it be most sweet to thee, if thou dost honour gain from that pre-eminence which moveth with thee, even when thou dost roam abroad.",
+            "To him who enquireth, Who are the great ones of the world, the wise or the rich? Answer, He who carrieth about with him all that he hath, that which may sustain him, whether he cross the desert, or travel by sea.",
+            "Then say, Why dost thou find it is the way of the world for the wise to be knocking at the door of the rich? Because the wise of heart, knowing the folly of the rich, make allowance for their poverty in sense when compared with their own.",
+            "Cease from speaking vanity, and using smooth speech; and excite not thyself at the forward and crooked. Yet how good is it for man to have his tongue smooth, when he cometh to seek understanding and wisdom!",
+            "Men of intelligence and understanding give five as the number of points from which knowledge and wisdom start, namely, Silence, Attention, Memory, Exercise, and Study; these form, as it were, the tower and wall of the edifice.",
+            "There are three things which distinguish a man, and without the full possession of which no one can be called \"wise of heart.\" They are as follows:—Never to despise the man below thee in knowledge while he be earnest in acquiring learning; never to be jealous of the man who can command a richer home and a wealth of golden treasure; and never to ask payment of one whose heart is fully turned to the search after wisdom and knowledge.",
+            "In enquiring for knowledge, ask questions, even though they give evidence of folly; but in keeping knowledge, guard it as thou wouldst guard the diamond, agate, or amethyst.",
+            "He who is clothed in the garb of bashfulness while seeking wisdom, will on the morrow wrap himself in the cloak of folly; therefore rend this garment, and take thy stand at the door of the wise, as the pauper at the door (of the rich).",
+            "If a believer hath lost some form of knowledge, let him seek it at the hand of whomsoever it be; yea, even at the hand of the sceptic it is right that its loss be restored.",
+            "To seek knowledge and search out wisdom, travel every city and spot; for what may be regarded as of little account by some may be considered of value by others.",
+            "Impart thy knowledge to him that knoweth not, and learn that of which thou art ignorant, and which thou dost not know; by doing so, thou wilt keep up afresh the knowledge which thou hast, and wilt continue to acquire information and learning anew.",
+            "Knowledge impressed upon the heart of the young is like engraving on stone; but if man take to learning in old age, it is like making an impression on sand.",
+            "Do not that violence to knowledge to place it in the hands of men who are the fools of society, lest thou commit a sin thereby; but put it in the hands of those who love its ways, and then life and grace thou shalt find.",
+            "As for the wise of heart, poverty will never debase him, nor will lust lead him astray; his knowledge is like unto a crown placed upon his head, and it draweth him along the path of right. Take heed thou observe that which thou hast been commanded, even though it be weariness to the flesh; furthermore, deal not with the wicked according to his deeds, lest thy reward from God be lost.",
+            "Beware lest thou condemn the boor who disputeth thy contention, when thou knowest his folly and senselessness; rather lay up thy wisdom for the man of understanding; for had the former been of the wise and understanding, he would have found delight in thy words.",
+            "Verily, knowledge which is not published is as a treasure buried in the dust of the earth.",
+            "Wisdom without action (theory without practice) hath its seat in the mouth; but by means of action, it becometh fixed in the heart.",
+            "The man who, in spite of the knowledge he hath and the hidden things made clear, transgresseth the commands and precepts of that knowledge, is as a physician that taketh to his bed through sickness, and yet partaketh of food that is unfit for him.",
+            "A man of knowledge, who by his wisdom is of use to others, yet neglecteth himself, is as a spring that refresheth the thirsty, itself seething in mud, mire, and dirt.",
+            "Men may be grouped under four heads; consider them, and take a lesson from them. There is the one who knoweth, and is aware that he knoweth; he is wise of heart, learn thou from him. There is the one who knoweth, but he is not aware that he knoweth; speak to his heart comfortingly, and remind him thereof. There is the one who knoweth not, and hath fear, because he knoweth not; have pity upon him, and give him information. But as regards him who knoweth not, yet thinketh that he knoweth—the simpleton, shun him, and keep him far off.",
+            "Say not, I know and understand with regard to some branch of learning of which thou hast no knowledge whatsoever; guard thyself from thus falling into a snare and trap, lest thou be suspected of ignorance even in that which thou dost know.",
+            "When a fool sinneth, he throweth the guilt upon him whom his sin hath put to shame; the man of knowledge and understanding is satisfied to bear the burden of his guilt on his own head.",
+            "He who speaketh as though he were wise, while utterly devoid of all wisdom, may be compared in his folly to the ass of the mill; day by day it goeth round and round, yet moveth not from its circuit, as though it were stricken in the feet.",
+            "Should not thy heart feel faint when thou seest the learned falling into the snare of the simple, men of honour falling into disgrace, and wealthy ones becoming impoverished, having come down to the lowest depths?",
+            "As for him who reproveth others, however clever he may be, if his own actions are not straight, will not his reproof fall upon the hearts of his hearers like rain coming down upon a stone?",
+            "Attend to four things in person, and consider not thine own self too high, although thou mayest have one hundred servants at thy command. Attend thyself to thy guests; do the honours to scholars; show due respect to thy well-beloved parents; and look after matters connected with thy stables, even though thou mayest drive pairs and teams.",
+            "He who walketh in the company of the wise will himself be honoured, and called great and noble; and thus he who joineth with the simple will be despised, and he who feedeth with the fool will be broken.<br>See Wisdom enthroned as a king, and Beauty as his lieutenant! Joseph's beauty it was which bound him in the prison-house; his wisdom it was that brought him into the presence of the king.",
+            "Beware of the simpleton who is religious, and the fool who is ceremonial, also of the scholar who is without scruple; their hope will indeed be lost for ever.",
+            "A wise man was once asked by the men of his time, Who is the Lord of the Universe, our Creator? He replied: It is forbidden to investigate such a matter; we are too weak in our natures, and would come to sin in the attempt to fathom it.",
+            "Knowledge is as a tree producing goodly fruit; if good fruit be in it, all is in it; if this be not in it, what is in it?",
+            "The best of possessions is knowledge; purchase it for thyself from those who sell it (<i>i.e.</i> teachers). He who hath this as a possession, what doth he lack? If he lack this, what doth he possess?",
+            "The subject of study inscribe on thy heart, and repeat it twice and thrice until thou dost know. Exceeding much study may weaken thy sense, and the intellect becloud. The lamp, when trimmed, will burn on anew; fed with too much oil, it will burn itself out.",
+            "Choose Wisdom as thy portion, so that it may be <i>for a standard</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[\"<i>For a standard</i>\"=140, the number of lines in this section.]<br>[E<small>XPLANATION</small>. As each letter in Hebrew has a numerical value, the letters farming the Hebrew word '<i>for a standard</i>' amount to 140; and so <i>mutatis mutandis</i> with the italicised expression at the end of each chapter. But they do not stand the test throughout as giving the number of rhyming lines. <i>See</i> p. 1., para. 4.]</i> o'er thy head."
+        ],
+        "On Humility": [
+            "Meekness of spirit is the halo of the wise; impudence is the sign of the fool.",
+            "If thou hear one speak insultingly concerning thee, pay no heed to him, nor regard him, lest thou hear more cruel things said about thee, and thou wouldst stumble and fall.",
+            "Do not reply to the insult of a fool, for whatsoever the insult, it is less vile than the one who uttereth it. Silence is the best reply, for by silence thou canst best forget it.",
+            "Choose three things for thyself, and through them thou shalt find favour with the Creator of all: Humility, wherewith to subdue all folly; Reverence, by which to lessen sin; and Knowledge, teaching how to use moral suasion with men by the art of well-chosen language.",
+            "In mixing with men, it is often useful to be dumb, though able to speak; to be deaf, though able to hear; and blind, though able to see. In this way thou shalt be much courted, and become their chief and ruler.",
+            "He is not of highest quality who only abstaineth from harming his fellow-men, but he who taketh upon himself a share of the burden of their injuries; and, whatsoever may happen, he goeth forth to meet them with a cheerful countenance.",
+            "The disciple of a Sage, once seeing his Master insulted by a fool, was incensed, and in his anger sought permission to handle roughly and to inflict bodily harm upon the offender; whereupon the Sage replied, ' Tis not the part of the wise to permit loss or bodily ill to be done to one's fellow-man.",
+            "The man who hath both much knowledge and humility, is called blessed by all who look upon him; for by the two he lesseneth the number of his foes, and his band of supporters increaseth.",
+            "The Wise Man spake: \"I will lift up my soul\" (<i>i.e</i>., can swear) \"that no fault will be found in me when my humility shall be weighed in the balance.\"",
+            "The end of all strife and contention is regret; but the end of humility is strength and possession.",
+            "If a man cannot control himself, how can he sway another man's soul?",
+            "When in enmity a man scoffeth at words spoken in praise of thee, leave friendship undisturbed till the morrow; forget the reproachful word for the day, and perchance thou wilt have changed a foe into a friend.",
+            "Be ready betimes to bend the knee, and to incline thy frame; take heed that thou be not slothful therein. When, with their hand, men throw a stone at thee, stoop, then shalt thou cause them to miss their aim, and thus thou shalt escape.",
+            "To endure pain is to halve the pain; to try to thrust it off, is to increase it.",
+            "Having had thy full say in reproach of another, bear him no further grudge; leave room for reconciliation.",
+            "Seek no ruling position in thy city, and never look down upon thy inferiors.",
+            "O man, if one would honour thee by flattering words and false, strive thou until they may be applied to thee in all truthfulness. Trust no man who doth ascribe to thee deeds of merit which thou hast not performed. And if thy fellow-men praise thee for some pre-eminence which is not in thee, turn thou from their company.",
+            "Be lowly and humble in spirit amid the greatness of thy glory; and have no care for the fortune which hath never come to thy hands.",
+            "When a man discerneth in others some advantage which he hath not, then is the time to regulate the sense of humility within him. If, for example, he see one richer than he is, let him think that the other is a great man, and superior to himself in righteousness. If he observe a poor man, let him reflect that he is poor and lowly, and that his opportunities for sin are, therefore, poorer and less. If he behold an aged man, one full of years, let him say, Truly his length of days are due to his devotion unto Heaven. When he looketh at a youth, let him realise that his transgressions have been few, and that his guilt is slight. If he see one who is better informed, let him consider that he is pure and innocent in his intelligence. And if he regard the simple-minded, let him think, peradventure he will be judged for his sins in the balance which will weigh them but as errors of judgment.",
+            "To the way of humility I incline, and thus <i>my heart</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[\"<i>My heart</i>\"=42, the number of lines in this section.]</i> will understanding gain."
+        ],
+        "On Abstinence": [
+            "To be too fond of this world and of that which is therein, provoketh the wrath of Heaven. If thou sacrifice this fondness, thou shalt be sure of the glory and grace of thy God.",
+            "All man's striving in this world is but for honour, riches, and ease; and yet he who loveth this life too much is often far removed from them, and more closely bound to sorrow and sighing.",
+            "Fret not for the store laid up, for the riches heaped of yore, fearing lest men rob thee of them, when they steal thy substance and wealth.<br>Leave that which thou requirest not, seize but that which thou dost need; then shall the glory of God be thy rereward, and good fortune shall be thy meed.",
+            "In the day of happiness, think of sorrow, and in the day of evil, hope in God, that He may deliver thee from the oppression of anguish and sickness.",
+            "See the advantage of poverty over riches! Be wise, and feel thyself abashed and ashamed; for no man rebels against God's Word in attempting to get poor, but he doth so in the endeavour to grow rich.",
+            "Say unto the man who hath much provision: \"Have sufficient years been granted thee wherein to spend thy hoard?\"",
+            "Enquire of the man who hath gotten himself wealth, if he hath also assured himself of the years of his life.",
+            "There are four causes of sorrow which affect men in this world: When poverty cannot extricate itself, so as to become strong by reason of wealth; when occupation leaveth no time for leisure, and is ever engaging a man; when there is no end to a man's longing for a thing which he can never obtain; and when there is unceasing care, which goeth on to the very end and finish.",
+            "A man of understanding who esteemeth himself will think little of this world's splendour.",
+            "Man in this world may be likened to the fruit of a tree; whilst ripening, it is gathered by those who find it; when matured, it is longed for, and enjoyed by thsoe who see it; while if it be not gathered, it falleth, and the beasts trample it underfoot.",
+            "In the days of youth fear the day of death, and depart from sin; for upon old camels the skins of young sheep are borne. When the lambs and the rams are in grazing, many of the young ones perish, and so on the shoulders of the old are the caskets of many young lives carried to the grave.",
+            "When a mortal passeth from this world, men of worth will ask, What life did he lead? But they who only think of earth enquire, How much did he bequeath to his children?",
+            "Is not man in this world, by accident and birth, as a creature e'er surrounded by serpents at every turn? Where'er he goeth, whene'er he cometh, they endanger his every path; in constant fear, he dreadeth lest now, by this one or by that, he be suddenly attacked.",
+            "He who mortifieth himself, ever thinking with delight of his latter end, will preserve his life unto eternity; while if he keepeth it alive for the pleasure of this world alone, let him know and understand that in this way he killeth the life that is within him.",
+            "Have a care and weep for man's mortality, and rejoice not at life's pleasantries!",
+            "Proclaim unto people day after day the message; there they sit in silence, they answer not, nor give ear…. But when the Day of Judgment cometh, they will perforce rise up and stand in the presence of their Maker, called upon to give account of their wrong-doings.",
+            "The man whose sole delight is in this world, may be likened to a dog sucking bones; thinking that it is sucking blood from the bone, it sucketh the blood of its own lips.",
+            "The man who doteth on this life, and serveth not his God, will ever be the loser, though he think that he doth gain. Indeed, he will be stripped of all that he hath done in the day when he doth change his garb, and putteth other raiment on.",
+            "When thou dwellest upon this thy world, think that thou wilt live for aye; when thou thinkest of this life's end, think that to-morrow it may slip from thee.",
+            "Righteousness is, in truth, the health of the soul; wickedness is its death.",
+            "Whosoever pineth at his fortune in life showeth he is angry with his Maker who formed him.",
+            "The man who can laugh away a single care may be said to have had life's desire accomplished by Heaven.",
+            "The man who, though the world esteem him highly, thinketh very little of himself, is sure to be delivered and released from the grasp of that which harmeth and hindereth.",
+            "Pride thyself upon the gain which thou hast already obtained; have remorse for those things which thou hast wilfully neglected.",
+            "Leave all gain that diminisheth and ceaseth, and take thou hold of the kind that goeth on and increaseth.",
+            "Let man in life, while in health and at ease, recognise and know that the breach may come great as the sea; for how can man remain whole and strong, seeing that Death is ever hanging at his neck?",
+            "A Sage, on observing a man full of care, enquired of him thus: \"Why in such deep thought? If thou art concerned with earthly things, thou hast little to hope, for at death thou shalt be parted from them. But if thou art anxious concerning thy latter end, then I say, may God increase thy care!\"",
+            "If, in true wisdom, thou dost test the world in which thou livest, reflecting on it, proving it, and searching it, thou wilt indeed find it like unto an enemy, wearing the mask and cloak of a friend.",
+            "Shouldst thou not fear, O man forewarned, when, without due provision, thou settest forth for the distant country, and lacking all things, thou descendest into the pit of destruction—the place of trouble and affliction, doomed to stand before thy Creator on the Judgment Day, to answer for the transgression of precept and command?",
+            "Covet not the wealth of men and their possessions, filled as their vessels are through oppression and violence. How many men gather riches that goeth to their foes, even to the lovers of their wives!",
+            "He who his freewill offerings doth reduce, and giveth ever less in charity, is but gathering and collecting wealth to swell the treasures of another.",
+            "Fear lest thou heap up for thyself the sins, and bequeath unto thy heirs the monies.",
+            "As for the worries and calamities which Time bringeth with it, and all the occurrences of life, regard thou them as dreams, and think of them as though they had never been; but fail thou not to prepare food for the soul and some provision for the spirit.",
+            "No man is sure of his livelihood, and he is therefore never free from concern.",
+            "If in all his days here pursuing vain toil, man doth not obtain his will and desire, how can he attain his will in that world for which he had no feeling, and after which he never did run?",
+            "The man who revealeth his blemish to all forgetteth the honour of his own soul; but he who turneth from the love of this world, may truly be said to glorify the spirit within him.",
+            "Let man but establish his secret things, and his Creator will regulate the things revealed. If he attend to his latter end, He on high will lengthen the years of his life.",
+            "He who would preserve his life should call to mind the hour of death; and while he be yet in his day, let him fear the coming of <i>his night.</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[\"<i>His night</i>\"=76, the number of lines in this section.]</i>"
+        ],
+        "On Modesty and Shame": [
+            "The innocent and shamefaced ones are known by their demeanour; they are such as have a sense of shame even when none other is near.",
+            "Have consideration for the worth of thy judgment and thy learning, lest thy conscience rise and reproach thee. Carefully arrange thy stores and the abundance of thy treasure, so that thou mayest cheerfully dispense thy dues, even thy gifts.",
+            "Man's modesty may be seen in the union of meekness and knowledge, in his observance of the Law and the moral precept, in his methods of living, and in the patient endurance of the events and accidents that befall him in life.",
+            "It is the part of the modest man, who shapeth his actions well, to conduct himself through life as is meet, never to do aught in secret that he would blush to do openly.",
+            "Man's modesty may be said to consist of his keeping aloof from sinfulness, so that at all times his garments be white, he labouring to provide of that which cometh into his hand for his own wants, and to bequeath thereof unto his children.",
+            "Modesty may take four forms:—That of greeting a friend in sincerity, that of attaching him in affection, that of fulfilling his wish at all times according to one's power, and that of being ever delighted to deal charitably by him.",
+            "Modesty is a quality much to be desired; it may always be discerned on the face of him with liberal heart; whereas its opposite is such as to cause pain and sorrow to the heart of its possessor.",
+            "As for the man who putteth on the garment of modesty, his blemishes will, in truth, be covered up and concealed; but he who doth divest himself thereof will render those defects clear to the eye of man, so that they be called to mind; nay, more, such a one will gather around him as his associates none but the worthless scoffer and the low fellow.",
+            "Faithfulness and Modesty are two sisters, one bearing witness to the other; at all times joined, as the onion's peel, one ever embracing the other.",
+            "Conduct thyself always with Modesty and Shame in passing through the years of thy pilgrimage here, and <i>see thou</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[\"<i>See thou</i>\"=20, the number of lines in this section.]</i> the upright way."
+        ],
+        "On Self Denial": [
+            "God's Word to Mother-earth did come: \"Hearken to my voice!\" And He did promise to support her task, if men, as true and faithful servants of the God on high, would work the ground with diligence.",
+            "Who is the man of wisdom, that may rightly boast of wisdom? 'Tis he who, recognising the sinful thing, keepeth himself aloof from it.",
+            "The man of sense who enquireth, and seeketh to remain firm, will not rest until he doth dismiss his desire, and drive it wholly away from him.",
+            "O man of understanding! Be not confident until thy sense hath conquered thy desire. If o'er thy own desire thou canst not rule, how canst thou over others rule?",
+            "No man can be accounted upright until his sinful soul's desires be looked upon by him as so many abominations, equally abhorred as the mouse and other unclean things.",
+            "Things prohibited may be classed under three different heads; give them thy attention, and thou wilt easily discern them. There are things which thy soul longeth after, which thou shouldst keep at arm's length; some things may be prohibited for which thou hast no desire, leave these alone; some things, too, are prohibited, which, even if allowed, would find man's soul recoil from them.",
+            "Happy the man who divorceth his desire for the glory of that which cometh not nor appeareth; for no man will regret having stifled, to the glory of God, the desire that assailed him!",
+            "As for the man who ruleth not over his desire, his end will be all evil and bitter; and, as though stung in the heel by the adder, will be what the day bringeth him forth, his pain growing greater and keener.",
+            "Shouldst thou seek counsel, and not find the adviser in whom thou canst confide, then turn from that which thy desire doth prompt, lest for thyself thou spread destruction's net. Lo, thy desire for thy good sense doth lie in wait, when sense doth stop its ear and close its eye!",
+            "Were it not for three considerations, things would go all well with man, and his right-doing would be assured, namely (the powerlessness of) old age (to impress its experiences); the stubbornness with which pride is decked; and the desire of man which cometh upon him, and is not vanquished.",
+            "He who taketh the counsel of his heart's desire will in a brief moment destroy the joy of his heart; but he who rebelleth against the promptings of desire will receive due honour, and, rising above, will prove himself the victor, and be helped.",
+            "Strive not with a miser, who delighteth in keeping and holding back from thee his wealth; strive rather with thine own desire, fight against it, and scatter thy fierce passion.",
+            "Tis ever so; while counsel sleepeth, passion waketh, watching at all times and hours. If wise counsel be overcome, rising passion showeth its brazen front.",
+            "If in goodness the child his life begin, he will continue so until old age; he who in his youth doth sin, will remain a sinner unto death.",
+            "How long, O man, will thy heart yet slumber? When wilt thou wake from thy sleep? The world's battles leaving, strengthen thyself, and fight with thy desire the goodly fight.",
+            "But shouldst thou, too fond of the beauteous world, to its pleasures give way, understand, to the great sorrow of thy heart, thy remorse will grow apace.",
+            "Passion and blindness to each other as a pair do cling, they are caught in each other's embrace; joined together to destroy the beauteous strength of manhood, they associate always, and never part.",
+            "Who Heaven's trials in cheerful spirit doth receive, will ever gain the joyousness that bringeth with it true restfulness; while he who frets at what the hour may bring, will ne'er from sighs and sorrowing be free.",
+            "Faith in all things doth stand high; 'tis unique and foremost in quality. Where there is faith, there is enough of grace and wealth, of substance strong, and of service full.",
+            "Not in proportion to one's haste will one's food, nor daily ration, come; should it elude thy grasp and leave thee, seek it until thou find it again.",
+            "What a fool is he who God's judgment and ruling contemneth! There is no cure for such folly as his. When his time comes, it will avail him naught to show a sad countenance, or to betray anger and annoyance.",
+            "I will place God before me, that my hope be not lost. I will resolve <i>in my heart</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[\"<i>In my heart</i>\"=46, the number of lines in this section.]</i> to make my way firm."
+        ],
+        "On Man's Confidence and Despair": [
+            "Trust in God in all thy actions, and into His Hand commit thy work; be thou pleased at what cometh or goeth, so that restful may be thy home-tent.",
+            "If Destiny will that fortune smile upon thee, it will come to thee, though thou art far away; or if it be ills thou'rt destined to bear, thou canst not elude them, though thou be borne to the skies.",
+            "Let no man fret over things not come to his hand, nor brought within his reach; but let him rejoice in the portion which God hath graciously given unto him, and he will be at ease, quiet and restful.",
+            "Trust in God whilst thou livest in the world, and thou shalt give rest to thy soul, and keep it alive; for know, not always hath the raven its food, not always hath the lion its store.",
+            "If thou but hast the help of God, the dry wood of the forest will bear thee fruit, until thou shalt say, \"Enough\"; but if He Above be not with thee, then even the garden-trees will not bring forth, their fruit they will deny, until thou shalt ask, \"Where are they?\"",
+            "A wise man once, in quest of his suit, came regularly at dawn to the palace of his lord, and day by day at the entrance-door would watch early, so that the master could never avoid him. The master then wrote him to name his desire, whereupon he replied in the following strain:—<br>\"O hearken, dear Sire!<br>From a twofold cause do I knock at thy gates,<br>Expectant I am, for I am in dire straits;<br>Sore is the heart, it burneth as coal,<br>When help doth not come to the craving soul.<br>I've waited till now my foes to disarm<br>Of revengeful spite and envy inane;<br>If they see me turn back, they will do me more harm,<br>For they'll jeer and revile, if my quest be in vain.<br>Say, therefore, 'Yes,' and something do, or utter the one word ' No,'<br>And so my soul at rest shall be, and the worst I then shall know.\"",
+            "To him who doth beg, say: \"Do not beg; are not all things in the hands of God?\"",
+            "To beg of thee something I have come; from God I have asked it first. If thou art willing my request to grant, my thanks both to God and to thee I will speak; but even then my God I will thank, shouldst thou not fulfil my wish; and as for thee, while praise be denied, I will not judge thee ill.",
+            "When thou wouldst act, above thee look, and thine own failings learning, raise thou thyself in perfection's way; but in concerns of money, below thee look, and rejoicing, Him thou wilt praise, who giveth thee thy daily bread.",
+            "He who in the Rock, his Maker, trusteth, will be lifted on high; he will not look <i>on his calamity;</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[\"<i>On his calamity</i>\"=23, the number of lines in this section.]</i> from ills safe delivered he will be."
+        ],
+        "On Deliberation and Endurance": [
+            "Deliberation, when occasion calls, is worth four hundred zuz.",
+            "Wait, and thou shalt thyself deliver, as the hart and the fowl from the snare; hasten, and unto thy soul thou wilt bring care and worry.",
+            "To deliberate with good effect will expedite affairs; while undue haste, with bad result, like shafts in the heart of man doth act.",
+            "Choose for thyself the longer way, for its portion is set in a pleasant place; eschew the path that shorter seems, it leadeth oft to sorrow and pain.",
+            "The man who is in haste to do a thing will fail in strength and power; wisely hesitate, then act, and thou'lt more quickly gain thine end.",
+            "Endure the truth though it be bitter, and thou shalt be called a patient man; growl not at that which thou dost suffer, and throw not the blame upon the world.",
+            "Is not endurance of two kinds, the endurance which will bear the stress and storm of evil times, and the endurance which suffereth hurt in souls inured to sinfulness from days of long ago?",
+            "Think of God whene'er thy baser nature would prevail, then shalt thou from all danger be redeemed; but should the world against thee set its face, remember, hail the power of patience at every turn.",
+            "At good prepare to offer thanks and praise, nor less at every ill; a sickness sore, a grievous malady, is the sorrowing of heart for that which hath not come.",
+            "Better than sorrow is of poison the draught, for care is locked in man's heart; according to his height, his fall doth come; the course that his descent will take doth mark his former strength and might.",
+            "Conquer thy mourning by the power of endurance, lest thy sorrow be prolonged for ever; choose unto thyself the counsel of sense, and securely thou shalt pass thy days and thy years.",
+            "Misfortune that's conquered will oft-times prove a blessing in disguise; endure then, and bear what thou canst not escape, and quiet thou shalt be, from sin delivered, and free from all guilt.",
+            "To attain his desire by bearing ills, the power to mortal is given,—for no man is free like unto them that endure; therefore, O man, but endure, and trust in the mercy of Heaven.",
+            "Understand, there is no nobler thing, and nothing more discreet, than to acknowledge a kindness with thanks, and to meet misfortune with a heart all brave.",
+            "<i>Let</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[\"<i>Let confess</i>\"—25, the number of lines in this section.]</i> every man of sense <i>confess</i> that all things come from God."
+        ],
+        "On Sufficiency": [
+            "He who with little is well content is rich indeed as a king; and a king, in his greatness, is poor as the pedlar, when his kingdom sufficeth him not.",
+            "He whom God's gifts do suffice is rich enough in store; while he who is rich and hath a store, yet nothing that he gets him sates, is poor, indeed, for he's distressed.",
+            "Be content with that which God to thee hath given, and look not at another's lot; find thy delight in Him, and when thou dost ask, He will grant thee thy request.",
+            "How little food sufficeth man! A man will eat and leave thereof. Happy the man who hath no greed, craving but his daily bread! As for the jealous man of lust, the world his wants cannot supply.",
+            "If small as is thy wont, thy ration cometh not to thee, seize upon the little, by thine own efforts gained, rather than be put to shame and humbled before men; let thy trust be ever in thy God.",
+            "Take of that which is prepared enough to keep thee from want and harm, and scorn the royal crust; for all thy glory vanisheth, fading as the grass; as suddenly and quickly as it cometh, so quickly doth it go.",
+            "A little will keep thee from disgrace and contempt; this little will therefore be better and sweeter than the glamour and mammon, the wealth and great store, that are likely to lead thee to shame and derision.",
+            "Prize not too dearly thy neighbour's great substance and wealth; nor let the little lot, found in thine own dwelling, be despised of thee.",
+            "Order well thy supplies, for by methodical outlay they go twice as far; but without regulation, as a vineyard without fence, half thy food will go to others, and but one half will remain to thee.",
+            "Be wise, and think not less of the pence; so show not thy full power to the poor in strength. Glory is like the high mountain dust; the beauteous sceptre is lost in an hour.",
+            "If two foes there be that ne'er join and unite, they are known as contentment and greed; if rest thou wouldst have in the blending of work, choose the former, and thy work will prevaile.",
+            "Ye versed in the sciences, ancient and new, having searched and enquired, tell me now: —\"Is there a joy that resembles the joy of the heart? Can any wealth equal the wealth of the soul?\"",
+            "Should fortune upon thee not smile, let thy heart be trusty and stayed; remember the hardships and trials, the hard things now past, and thou shalt find rest and repose.",
+            "If thou seekest not more for thyself than is good, thou wilt learn to be content with thy ration of food.",
+            "Renounce the thought of another man's wealth, then honour and glory are thine. In renouncing alone there is freedom, better than all things; 'tis better than all merchandise, for by it thou gainest the truth.",
+            "There is no sin greater than greed without measure; be girded, and bridle thy soul from desiring. If the loss of a friend thou bewail without measure, e'en thy faith will in time be found to be waning.",
+            "Ever rejoice in thy portion, be content with a morsel of food, and with trembling cling to <i>God</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[\"<i>God</i>\"=31, the number of lines in this section.]</i> and His fear."
+        ],
+        "On Kindness and Charity": [
+            "He who doth choose charity for a fortress will find men of their own accord humble themselves before him; against all daily accidents and dire calamity, there's naught to shield a man like deeds of kindness.",
+            "A two-fold debt thy neighbour doth claim, observe it, inscribe it on thy heart; all kindness deal, all ill withhold, lest soon he strive with thee.",
+            "A two-fold debt thy kinsman doth claim; let this be thy constant rule; though he refuse to give to thee, give thou to him; though he keep far away from thee, be thou ever at his side.",
+            "If thou wilt but reflect that all thy sustenance is given by the grace of God and His mercy, thou wilt come to see that Heaven hath placed in thy hands the poor man's dues, even the food of him who lacketh all things.",
+            "He who pitieth not his kith and kin, yet giveth of his wealth to strangers, is like unto her who giveth suck unto her neighbour's child, while her own doth pine from starvation and want.",
+            "He who much wealth and riches doth gather by means not just and right, is like unto him who thinketh that without pegs and cords his tent will stand erect and firm.",
+            "The man who giveth not according to his wealth, but is close-fisted and mean, will, by Heaven's decree, lose power over his wealth, for it will go to the rulers on earth.",
+            "Tis hard to rise and win the heights, but easy is the fall; just like this stone, though large, it will easily roll down, but hard it is to raise it.",
+            "As the spirited horse, though famished and worn, keepeth straight to his course, and falleth not by the way, even so is the generous of heart with his gifts; another to stay, he'll go foodless himself.",
+            "Tis not for wealth, but for name and fame, that the liberal of heart do care; but the miser will tarnish his honour and name in trying to save his glittering treasure.",
+            "Though fortune smile upon thee now, thou canst not tell if she will turn to thee another time.",
+            "The generous will promise, and promptly pay, before men for payment apply; but the miser delayeth his vow to pay, perchance some pretext may come forth by the morrow.",
+            "Shouldst thou be asked to promise a thing, and thou art afraid and feareth regret, rather say \"No\" than yield with a \"Yea,\" for by giving it not, thou wouldst stumble and sin.",
+            "When thou has said \"Yes,\" to a thing bear it, and fulfil thy word; for having said \"Yes,\" it is to thy shame to say \"No,\" and thus abstaining, to break thy word.",
+            "Deal kindly while the breath of life is within thee, ere <i>hither</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[\"<i>Hither</i>\"=25, the number of lines in this section.]</i> and thither thou flittest, and thy righteousness goeth before thee."
+        ],
+        "On Poverty and Asking Help": [
+            "Woe to the man who loseth his riches and pleasures together, while all that remaineth to him are the same habits and methods!",
+            "If thou dost give to a man, thou wilt become his lord and master; be not dependent on a man, and then thou shalt be on the same level with him.",
+            "The respect which thou payest to a man will come back to thee again in return; be beholden to a man when thou art in need, and by him thou wilt be lightly esteemed.",
+            "This is poverty indeed, and as a snare that is spread for thee, when thy heart is ne'er free from the dread of poverty.",
+            "If even thy request thou dost obtain, think not in thy heart that relief thou hast found; for if, by asking, thou hast lightly thy honour esteemed, thy loss will be greater than thy gain.",
+            "Of all the bitter things thou hast tasted, is there one more bitter than to beg a favour from thy friends and companions?",
+            "Rather endure want than beg a favour from one unaccustomed to give; for the worst part of asking is felt at the time when thou takest the gift with a blush.",
+            "Better by far to encounter a bear than to encounter a fool; but in meeting the man with a liberal heart, tranquillity of soul shall be thine. For while he doth give to another his dole, the liberal man himself doth feel the shame of the other, his language and tone are delicious; the kindnesses done thee he ne'er will recall, to oblivion they all are consigned.",
+            "He who asketh for more than he doth require or more than is his wont, will find his just reward in this:—he'll be denied and suffer want.",
+            "The man who putteth off the date of his giving, on whose word thou canst never rely, may be likened to a figure painted and copied,—the mere image and form of the real.",
+            "If thou goest to a miser to ask a favour, he will surely refuse thee, and be also thy foe; if he meet thee abroad, or meet thee at home, not a word will he give thee, not even a glance.",
+            "To be the guest of a miser is to suffer want that cannot be described; his horse will go fasting, left without fodder; and so will the guest, not receiving that which he doth require.",
+            "How ill a thing is poverty! Niggardliness is worse. The man who turneth to the miser bringeth upon himself contempt and shame.",
+            "Tis better for a man to be carried to the grave than to beg a gift from the miser; for he'll be like the fisherman who goeth forth, thinking to catch fish in a desert of sand.",
+            "A kind-hearted man once said to his friends, let this secret arrangement be binding upon us; Never beg a favour of me but through a trusty friend, or by letter; for if thou dost ask it with thy lips, two-fold will be the loss; your dignity will suffer, and all my merit will be gone.",
+            "Shouldst thou need a gift, ask rather of one who once was rich and hath become poor, than ask of one who was once poor and hath now become rich, and is a man of means.",
+            "Only then from the miser shouldst thou take a gift, when from the generous thou gettest no help. Surely the lion will not turn from feeding on curs, if he find no sheep his hunger to still.",
+            "Thy townsmen all will shrink from thee, if thy hearth be enclosed and narrow; but if no bars keep thee back, and so prevent thy going forth, then on thy way thou shalt not find the thorns (to vex thy path).",
+            "And like to myrrh are waters pure which run along the ground; the freshness, aye, the scent thereof, is wafted in man's face; but standing water stagnant turns, its odour doth affect the nostril most unpleasantly.",
+            "Tis in the hour when thy worldly goods are few, that thou must beware that thou be not <i>poor</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[<i>\"Poor\"</i> =34, the number of lines in this section.]</i> in spirit and soul."
+        ],
+        "On Silence and Speaking Opportunely": [
+            "Silence is never the loser; in speaking there's always regret; 'tis far better to be silent and still, than to babble and be nearer to sin.",
+            "Thy words and acts are in thy power before the word is spoken; once said, the word hath power over thee, all control from thee hath passed.",
+            "Why speak of something which, when known, will do thee harm, and bring about thy fall? If not spoken and made known, thou still hast hope that it may accrue to thy profit.",
+            "The penalty of silence is less than that of speech. Who can tell how bitter and sore may be the pain of speech?",
+            "Bind the tongue fast, and let it not loose, lest thou bring on thy head much guilt; if silence doth bring one remorse and regret, how endless the train that speaking will bear!",
+            "Thy tongue bind fast, as thou wouldst a treasure bind; for if thou heed not, it will fare ill with thy soul.",
+            "If thou wouldst choose the right and proper counsel, then choose the muzzle for thy mouth, and silence for thy lips.",
+            "Within the mouth of man his stumbling block doth lie; as a thief it lieth in wait under his very tongue; at its bidding man falleth low, bearing punishment at every turn; and thus, indeed, he doth increase his sorrow manifold.",
+            "O creature, see how He who in the heaven dwelleth created thee! Two ears and eyes thou hast, two cheeks and feet; two knees and hands thou hast, two loins and thighs, yet a single tongue in an enclosure hid, but two tongues never. Two walls, moreover, He hath designed, they are the lips and teeth. Doubly cautious be then with thy words, closely thy tongue to heed, and an asset it will be to thee to safeguard thee for life.",
+            "In man's mouth lieth length of days; life and death are between his cheeks.",
+            "How goodly if man's sense doth rule the words that from his lips do flow! But when his words his sense do rule, they become his chiefest foe, his bitterest enemy.",
+            "If thou cease from speaking, respect for thee will grow; and likewise thy reverence will fail by the multitude of words.",
+            "Tis good if speech can remove some harm, or be of use to thee; where iths is not, 'twere better far to hold thy peace; speech hath no hope for thee.",
+            "If idle words one's sense outrun, their mastery over man is gained; but if in man his sense prevail, his words do all to him belong.",
+            "Let thy words be few, and thy faults will be few; increase thy words, and thy woes will increase.",
+            "If in the night thou wouldst wish within thine own dwelling to speak, take heed and lower thy voice, and softly utter thy words; or even in daytime listen well, and hear; nay, whilst thou art thinking, look round and see, if the matter which thou hast in mind may safely be spoken aloud.",
+            "A slip of the tongue may cost a man his head; he may by his own words be destroyed; whilst a slip of the foot, though sudden the hurt, may quickly be cured and restored.",
+            "O ye who would be wise, the root of things consider; set thy heart to understand them, and thou shalt find that under four heads they may all be classed; learn thou their secret and investigate them. Some things, at first, of service are, yet caution bid as they proceed; some things do neither harm nor good, these shun and best avoid; there are things, too, where danger lurks both at the start and finish; and there are things which are all good both at the end and the beginning. Then leave the three that go before, and the fourth head seize, hold fast!",
+            "At all times keep this rule in mind: there's something still better than silence, 'tis this—to speak the truth.",
+            "The word of the wise will turn away anger and wrath, and many a word will restrain the revengeful spirit.",
+            "The wise-hearted one, in speaking, will often relieve, by refraining from speaking, he will doubly redeem. His words to the lowly bringeth relief; they are addressed to the haughty, when they spread out their nets.",
+            "If a man be not an expert in his work, let him not speak with too great confidence on that matter.",
+            "Nothing is of greater honour to a man than the word fitly and rightly spoken; it setteth a golden crown upon his head, and placeth the chain of gold around his neck.",
+            "To speak what is folly, yet know how to get clear by thy speech, is better by far than not to speak at all. Much better to appear as a sluggard, when called on to do something deceitful and false, than to hasten and join in the attempt, and suffer thyself to be broken.",
+            "Before all things guard thy mouth, and then as the hart <i>from the hand</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[<i>\"From the hand\"</i> =54, the number of lines in this section.]</i> of the huntsman thou shalt be delivered."
+        ],
+        "On Truth": [
+            "The wise find relief in truth and equity, fools in laying hold of lying and conspiracy.",
+            "When one young in years once rose up, and an old man opposing, endeavoured to speak, they addressed him and said: \"Shame on you! Hold your tongue! How dare you stand up to oppose such a man, whose years are such as to claim our submission?\" Whereupon he replied: \"Knowest thou not that Truth is much greater and older than he?\"",
+            "Answer the wise in a fair, honest way when they discuss a matter with knowledge and wisdom; give ear to such, and they will become thy benefactors, for truth is a thing to be loved, desired, and received with favour; and even though our friend be a Plato, great and exalted, and renowned for his learning, the right of our judgment we claim in the matter of truth, for Truth is to us a friend dearer by far than aught.",
+            "Speak the truth without favour, and respect not old age; Truth is older, strong in years as the world.",
+            "Knowledge is slighted, unsupported by wealth; whilst wealth without knowledge hideth many a stain. The rich man, though he lieth, is justified by wealth; the poor, though speaking the truth, seek justice in vain.",
+            "To me it seems strange that men should expend such marvellous wealth and fabulous sums on the purchase of knaves to serve them as slaves, since they might easily gain, without price or pain, the hearts of the free by mere courtesy, by one pleasant act, and speech full of tact.",
+            "The wealth that's gained from vain pursuits decreaseth; whilst he who setteth his <i>hand</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[<i>\"Hand\"</i> =14, the number of lines in this section.]</i> to save, gradually increaseth. To speak the truth be thy resolution bold."
+        ],
+        "On Companionship and Association": [
+            "Above all, thy true and faithful companion thou shouldst know, his faults to pardon and to forgive his sins; the man who is ever ready to seek offence, keep at arm's length, let him meet his own kind.",
+            "Experience will teach thee that good more or less lurketh in everything, save in the attachment of fools; be it, there-fore, thy rule to avoid them altogether.",
+            "Adopt the advice honestly given to thee which agreeth with thine own common sense; but reject the counsel that is approved by thine own base desire.",
+            "Choose an associate who will always be thine, and ready to serve thee as thine own hand, bending before thee in all things, as though a true slave all in thy power.",
+            "Take heed to pay to thy companions true regard, so that they be bound as friends, closely attached to thee; bestow on them all thought and heart, when they make their call, provide for them a proper place, a cosy seat, and comfort during their stay; and while they speak, open thou thy ears to catch their every word.",
+            "Two couples are closely attached, like threads in the weaver's loom; they are Silence, the sister of Goodwill, and the Darer, who to the Doer is kin (<i>lit</i>., \"and the Tempter, who is brother to the Murderer\").",
+            "Change not a friend that is old and dear for a new, while the old one is heart and heart with thee still. Contemn not a man because he doth err. Let not one man be despised of thee; in like manner, a thousand friends will never suffice; let thy substance and silver win them for thee.",
+            "The substance and the wealth of man, though wingless, fly away; but correction is a treasure true; there is no fortress like a friend.",
+            "Choose a comrade in whom thy heart believeth; for a man who hath not such a friend, is as the left hand without the right.",
+            "Choose among men the comrade in whom thy heart can safely trust; throw off the brother who, with deceitful heart, doth build the traitor's home, though he wash it white and clean.",
+            "If only by the flesh we go, among kinsmen near we claim a brother; but if we think of soul and spirit, we call our friend our kith and kin.<br>When with men thou wouldst mix, choose him who will not lead thee astray, so as to cause thee to stumble and fall, And all through life with this one aim, a man will suffer to serve his friend; and when he finds him sorely tried, he'll labour hard to set him free.",
+            "Be thou ready and first thy companion to greet, and to give him warm welcome and an honourable place; and when thou dost call him, and wish to address him, be sure that thou call him by his dear pet name.",
+            "There is no greater boor on earth than he who, looking out for all men's errors, attacheth blame to them, while he doeth just the very same; and while he his own defects doth hide, and will not see his faults, he looketh round and findeth fault with all that others do.",
+            "Companions may, in truth, be classed in threefold groups: attend to these, and thou soon wilt learn the mystery. Some comrades act as food to men, thy endless joys depend on them; the boast and worth of others seem like drugs, for certain times prescribed; there are those, too, who, like recurring sickness lurk, and bring naught but endless harm to health.",
+            "To join with fine natures is a source of great pride; to join with the senseless bringeth pain and remorse.",
+            "Choose him for thy friend who will always be thy pride, who, when aught thou dost want, will be ready to help thee; or, when thou dost utter what is in thy mind, in him thou shalt find a champion bold; or, should it e'en fare thy temper thou lose, he'll bear with thy words at all times and all seasons.",
+            "He may be called a fast friend and true who, with all his strength and might, will raise thee on high.",
+            "The friendship of a stupid man is bound to end in sorrow; a wise man will find relief and refreshing if he hold aloof from him",
+            "The best of beasts require the whip; the best of wives their lord and sire; the wisest man advice doth need, without it will his wisdom lack.",
+            "Between thy two selves thy friend to task do call; and if thy reasoning he will not heed, then tax him further in the presence of a third. If he take the caution, regard him as a gain; but if he yield not, think him wanting in sense; he will scarcely be missed when his number is called.",
+            "Reprove not, and waste not your words on a man; for if his own sense upbraid not, how can another reprove?",
+            "How good it is to mix with men who know their worth and station! Turn far from him who's not of these; in his friendship there is no blessing.",
+            "The friendship that is perfect is always free from feud and strife; the truest sign of friendship is two hearts made one for ever.",
+            "Always join and never part from the man of fine spirit and unruffled mind; in his attachment and friendship thou thyself shalt be courted, and in the face of all men thou shalt be acknowledged.",
+            "Esteem the friend who chideth thee at any time, but not in the presence of another; and let him think he hath gained thereby some part at least of thy power and possession.",
+            "Plant the love of thy friend in thy very life's soil, as thou wouldst labour to fasten the pegs to thy tent; and if thou wilt plant it with liberal root, it will be borne on the tongue, as fruit on the branches are borne.",
+            "The eye of a needle is not too narrow to hold two friends that agree; the breadth of the world is not sufficiently wide to contain in its fold two foes.",
+            "Dost thou wish to prove thy friend, to know if he be false or true, ask thine own heart to act as diviner, and the truth it will surely divine.",
+            "Trust not the man who boreth thee with his troubles, but keepeth from thee his joys; his tongue may be all smooth for thee; his friendship's but alloy.",
+            "Love thou the man who first hath done thee good, and return him help and kindness; so love the man thou hast gained as friend, for in his heart thy friendly acts all friendliness do blend.",
+            "Love thy friend more than thou wouldst thy brother; for until he becometh my truest friend, how can I love even a brother?",
+            "Hid deep in the heart true friendship is found, its impression is sealed on the tongue; men's hearts are as mirrors that see eye to eye, their secrets are never revealed.",
+            "Play not the hypocrite with thy friend, nor by questioning people pry into his secrets, lest thou meet with a man who will blacken his name, and so estrange from thee his friendship.",
+            "Deal freely with thy friend with all thy wealth and very life; do likewise unto thy kinsmen with thy substance, mind, and speech; be courteous unto all men, and greet them on thy way; and as for thine enemy, be thou liberal and kind unto him, when he is sorely in need of thy charity and service.",
+            "Beware of the man who loveth thee when it suiteth the occasion, and serveth his purpose; for he will quickly turn his back when thou findest out his true aim and way.",
+            "Impart, as in winnowing, thy love to a friend, and never reveal the secret of another; when thine enemy cometh to make peace with thee, implore thou God on his behalf.",
+            "Put not thine hand to a thing if thou wilt not complete it, so that the reward be not lost. If thou once say \"Yes,\" with regard to a matter, never change it to \"No.\"",
+            "If thou find a companion whose thoughts thou art able to gauge, cleave unto him; for men's faults are beyond mortal ken; this one thou knowest thoroughly, then stand by him.",
+            "Like an earthenware vessel is the love of a fool; once it is broken, to its former condition it will never return; the friendship that is formed between men of discretion is like a vessel of gold, hard to break, and easily mended.",
+            "With the froward and haughty indeed it will go like an earthenware vessel, when knocked, it is broken beyond repair; but the man of good sense and discretion will be like glittering gold; he will brighten when beaten, and be roused to do better.",
+            "Not at once, but by steps and degrees, disclose thy deep love for thy friend; as, not at once, but month by month, the tree bringeth forth its new fruit, so confess thy love by degrees, and fulfill thy friend's desire.",
+            "Beware of evil companionship, where nothing is wise or right; for by associating with the evil-disposed, thou wilt learn every bad habit and trait.",
+            "The man who can live with a woman of ill-heart showeth, indeed, what is patience, and more, what is skill; he resembleth the wolf of the forest, forsooth, which never changeth its nature, though it changeth its hair.",
+            "What wound or eruption is like unto her who leaveth her husband to lead her own life? In his heart she doth rankle as a bad, putrid sore; though sick of her, rid of her ne'er he can be. What disease can equal such suffering of soul, such affliction of heart, and grief without end?",
+            "In making thy choice, take thy seat with the best, and thou shalt be honoured by God and by man; but if with the senseless thou chooseth to sit, thy comrades will lead thee to naught but disgrace.",
+            "Tis not good that man, though wise, should gain his end always. 'Tis not wealth that hath the power to hide one's guilt from view; where wisdom ruleth, man's faults and crimes may soon be blotted out of sight. Let silence as a muzzle to thy mouth be e'er applied; and see, too, that thy words are few, and cautiously restrained. If knowing this, thou dost not heed this sage advice, 'tis better far thy bones should perish in the grave.",
+            "The man who rusheth in where his honour and fame are at stake, dare not quarrel with the world, if they suspect him of evil intent.",
+            "There are four things which lead men on to strife and ruin dire: haughtiness, and stubbornness, indolence, and rashness of desire.",
+            "The companionship of a foolish man is as a tooth that giveth pain; for both there is but one and the same cure: pluck it out. Thou canst not long endure his wicked senseless talk; for soon, indeed, without delay, thy love will turn to hate.",
+            "Change not the charms which grace thy wife for another woman's charms; for, leading thy good sense astray, lust means to play thee false. A wiser man than thou once fell, King Solomon was his name; then see that thou art truly wise, and fall not in sin's way.",
+            "Of all choice things a friend do choose; seek his wishes to fulfil, however great <i>the task,</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[<i>\"The task\"</i> = 108, the number of lines in this section.]</i> and thus his friendship set upon thy heart."
+        ],
+        "On the Testing of Friends, their Indulgence, and Forgiveness": [
+            "A faithful friend him thou shouldst call, who cheerfully renders thee help; whether money or life is what is required, he is ready to meet thy need.",
+            "If thou wouldst select a friend worthy the name, try him, and see, if he'll stand this one test:—If, when thou dost cross him and thwart him, he will keep true as before, he is the man thou shouldst hold, for he loveth thee no less.",
+            "Trust not him who praiseth thee when he be in want, and awaiteth thy help; but trust him who speaketh of thee with pride, even when thou refusest his request.",
+            "Three things prove if men are wise; learn them well, and never shalt thou turn to folly: Be humble amid all provocation; be a hero in the fight; be pleased to grant a man's request.",
+            "If lovingly thou do a thing, thy former faults will be concealed; if sullenly thou show thyself, thy secret sins will be disclosed.",
+            "Think not ill of any man, if once thy pardon he hath craved; forgive and pardon all his guilt, if once his sin he hath confessed.",
+            "As for him who will not trust the apology sincerely made, nor readily forgive the man who hath frankly said, \"I've erred,\"—deem his friendship as though it had never been, and give him now a good wide berth.",
+            "When, for their guilt or shortcomings, thy friends beg indulgence, forgive; for know, forgiveness is in the heart of generous men; it's in the path of intelligence.",
+            "Judge all men's errors kindly, even before thy indulgence is craved; nor think ill of the man whose guilt is not proved, for in this case the guilt will be thine.",
+            "From the day of a man's apology, harbour not in thy mind his wrongdoings, though his wrong may be clear, and he may offer a doubtful excuse; understand thou this, and be not unkind.",
+            "No man can be found more neglectful than he who doth not choose the most genial of friends; yet far more neglectful is he, the prodigal, who, once having made them, loseth the friends he hath won.",
+            "Receive the man who, be he true or false, cometh to thee with regret for past offence; for, in this very act of his humiliation, he raiseth thee in men's esteem.",
+            "When a man refuseth in public to obey thee, he showeth that thou hast some honour to lose; and whenever in private he offereth thee slight, doth he not show that he feareth thy superior power?",
+            "Pardon transgression and sin in fools, as thou wouldst pardon them in nobler men.",
+            "Refuse not to give to a man, though he may have refused thee thy request; and refuse not to pardon, though he may have done thee harm.",
+            "To confess thy sin is thy very first task, when forgiveness for trespass thou seekest; for should thy denial confession preclude, thou hast nothing further to hope, as thy sin will be graver, aye, double.",
+            "Be quick to pardon thy friend's transgression; and should he become thy foe, reveal it not in the course of thy contention.",
+            "Have control over men and thou wilt find thy delight; be revengeful, and thou wilt find care and woe.",
+            "Before some deed thou wouldst perform, consider well, hast thou the power to do it? If, say, thou givest order that a man be killed, hast thou the power to dispose of him thus; or is thy command empty as the wind, which goeth forth only to return whence it came?",
+            "Why should a man who sinneth all his days, when his fellow committeth one sin against him, fly into a rage, and forget that his own trespass and sin are not by the world forgotten?",
+            "If, in the multitude of words, thou speakest against thy friends, let it not seem hard to thee, if they speak against thee also.",
+            "Pardon the man who hath sinned and confessed, pardon him in full, and <i>forgive</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[Part of the word <i>\"Forgive\"</i> =38, the number of lines in this section.]</i> him completely."
+        ],
+        "On Discernment and Manners": [
+            "Not in the warning by experience bought, doth highest wisdom lie; but to be forewarned, and not to fall, this is true wisdom.",
+            "The man of understanding who hath his heart directed well, discerneth that which is far from right, and keepeth himself therefrom; and knowing, though regretfully, in what his strength is weak, he resteth content, and moveth not beyond the limits of his power.",
+            "No man's faith can be secure, whose perception is not sure; he will not open his mouth to speak, if he doth not understand the trend.",
+            "Abide thy opportunity, and keep thy tongue on guard; give attention to thy subject, and consider well thy task.",
+            "In a clever man's writing and talk thou wilt see a proof of his faculties, of his spirit and mind; so also a gift, and the way the gift comes, will show a man's nature, his motive, and thought.",
+            "Take care of the good things found in creation; beware of the evil and bad.",
+            "In truth, man's body and soul have taints in them both; why expect, then, that either be perfect or whole?",
+            "Wouldst thou o'er people rule with delight, deal with them kindly, and not with brute force; if respect and all honour thou wouldst from them win, then see that thou fail not their love to obtain. If thou but draw their hearts with a thin silken cord, their bodies and chattels thou'lt gain without fail.",
+            "As long as thou rulest with decency and ease, thou wilt sway the good folk, the best among men; at thy word of command they'll encamp, or move on; but if thou wouldst know how with the baser and rougher to act, I say, thou wilt only subdue them by keeping them under the heel.",
+            "Before I can gauge another man's worth, it behoves me to know <i>my</i> own <i>back-bone</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[<i>\"My back\"</i> =19, the number of lines in this section.]</i> and strength, and to conduct myself towards men with a kindness that alone is able to win."
+        ],
+        "On Keeping a Secret": [
+            "Divulge not to thy friend a secret, the secret which thou wouldst conceal from thy foe. When thy friend revealeth a secret unto thee, forget it, and dismiss it from thy mind.",
+            "When men reveal unto thee a secret, keep thou dark the relation and also the author.",
+            "If thy friend doth transmit a secret by letter, and deemeth thee worthy of his confidence, then destroy the epistle, as though it had never been seen by thee; forget it, and let it depart from thy heart.",
+            "When a man tells thee his secret, hide both the secret and him that tells it; hide it as a treasure-trove, and let thy heart for ever be its grave.",
+            "When a man reveal a matter, and lay bare a secret, how can he be trusted with silver and gold?",
+            "If thou entrust thy secret to another, and he feel in his judgment that he cannot but disclose it, then do not attach to thy friend all the blame, thy own heart was not wide enough to contain it.",
+            "If a man's heart be too narrow to keep a secret, but it burneth like a fire in the range, it boots not to guard his mouth with a muzzle, for his tongue and his lips cannot be barred.",
+            "A secret not told is thine as a prisoner for ever; once told to thy friend, thou art its prisoner, and thou mayest fall. When thou tellest a hidden secret to another, see that thou make the right choice; for it should never be told unto two; it is for thee to judge who is the one.",
+            "A secret between two is locked in the heart; the secret of three is one cried in the street.",
+            "Why blame a man for unfolding thy secret, if thine own heart was distressed in keeping it hid? If thou thyself thy secret cannot conceal, why expect another to keep it, seeing that the thing is not his?",
+            "Of him who from a friend a secret doth bear to a third, it may be said that from the right path <i>he hath turned;</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[<i>\"He hath turned\"</i> =19, the number of lines in this section.]</i> keep, therefore, thy mouth as with a bridle."
+        ],
+        "On Kingship": [
+            "Tis sad for a man when the king is his plaintiff and foe; for soon his own land will renounce him. God thou shouldst fear, as it behoveth His greatness; and cling to the king, his voice to obey.",
+            "Know that as one are the king and the law, as brothers on guard at every watch; one without the other can never stand firm; one without the other will never endure.",
+            "Live in a town where there is a king that is feared, where there's a judge that is all-just, and where the waters of the stream never fail; where a market is open, and there dwells one wise in all lore, one to heal all thy ills, an expert in his craft.",
+            "On one equal plane are the king and the fire; remove from them, and their help thou wilt need; approach them too closely, how soon with their heat they'll consume thee, if thou be not on thy guard!",
+            "If, in striving with thee, the king views thee askance, beware lest thou face him and turn to him straight; see, too, that thy words are remarkably few, or they will fail to gain for thee thy suit.",
+            "A king, through strict justice, doth establish the land, for his subjects by truth he doth lead; better is he than a season of plenty, and better than food and rich produce is the light of his countenance.",
+            "The worst kings are they who frighten the upright and good; they rule the worst who make offerings grow few; the worst of companions is he who misleadeth his friend; and so the land full of plenty, which is not safe, is hateful to live in; it giveth no rest.",
+            "If a man oppress his neighbour, to the King or Prince he'll appeal; but if the king act with rigour, and rob a man of his justice, to whom shall the man lift up his plaint and his cry, and whither shall he then turn for justice?",
+            "While the king is in anger stand not before him, for as a lion he will tear and seize on the prey; turn from the storm, and escape to the mountain; stand not by the stream while the waters overflow.",
+            "Strength and honour are a crown to the head of the wise man, who can boast of the king as his friend. If he be likened to the high hill and steep, where the cypress and nard their rich fragrance distill, let him remember there also do serpents dwell, they in their lurking place crouch; from thence, too, wild lions and leopards may leap. The ascent has been hard, indeed; but even now, thinking thou hast a firm footing, thou standest as though on the grave.",
+            "If the Regent doth hate thee, and sorely oppress thee, then trust not the love of the King; but the Regent as friend may turn the King's wrath, and spare thee to walk securely.",
+            "Keep God's command, obey the King's word, and then <i>in safety</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[<i>\"In safety\"</i> =26, the number of lines in this section.]</i> shalt thou go on thy way."
+        ],
+        "On Stupidity, Pride, and Folly": [
+            "Five faults may be found in a fool, and these cannot be found in any other: he showeth anger without any cause; most of his labour is useless and vain; when he maketh a resolve to give aught away, not to the fit doth he give; nor his love nor his hate knoweth its bounds; and in time he betrayeth the secret that his friend hath not told.",
+            "How little distinction doth the world draw between the fool and the upright and pure! 'Tis as the pearl of high price found in the desert, the value of which is not known.",
+            "Three things there are at which the heart groweth faint: When redoubled pains the wise attack; when madmen lead the man of sense; when the wicked hold sway over the righteous and good.",
+            "Six are ever victims of anxious care—the rich, who from his height hath fallen; the rich who, sooner or later, feareth a fall; the man that's revengeful and full of spite; the slave of ambition, whom nothing will sate; and he who seeketh for high honours, unsuited to his station.",
+            "If we weigh the hate of the wise and the love of the fool in the balance, \"I prefer to endure the hate of the wise,\" the prudent will say.",
+            "He who with a fool consorteth will himself become a fool; but he who with the wise of heart doth walk, will have a name like myrrh diffused, when crushed by human hand; just as the wind, driving across the fragrant spice, will bear to every face the sweet perfume, the beauteous scent. But should the wind o'er carrion pass, far different is the case; for smells, and stench, and odours ill, will sicken all the air.",
+            "Equal all and on one plane are friend and foe to the fool; what matters it, to whom all's the same? For his folly there is no cure.",
+            "What man is he who has to thank himself for bringing his shame to view? 'Tis he who entereth the place where folly hath no right; who will perforce his own seat choose, when once his seat's assigned; who talketh too much, and, what is worse, talketh out of time.",
+            "When a fool has had his say, of his swearing take no note.",
+            "The man all meek, who cannot boast, will betimes receive a brother's help; but the high and haughty will be abased, and trampled in the dust.",
+            "He doth err who on his wit and counsel doth rely; he will surely fall, who trusteth to his sense alone.",
+            "I wonder why, O man of reason, thou settest not thy heart to think: \"Why be vain?\" \"Why proudly boast? Dost thou forget thy origin—Nature's part in the begetting?\"",
+            "The man, in senseless pride bedecked, deems his own soul too dear; boasting his powers beyond all due, he congratulates himself; but from the time he thinks he is rising, he will be sure to find that he is being brought down low.",
+            "Be not led by a fool to tread into the <i>heap</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[<i>\"Heap\"</i> =33, the number of lines in this section.]</i> (and so bespatter thyself)."
+        ],
+        "On Jealousy": [
+            "How great an ill is jealousy! How sickening a sore! It breaketh the very bones of man, and destroyeth his body soon. Hatred may be kept from view for ever and for aye; but jeaslousy is discerned at once; to all men it is clear.",
+            "Thou mayest succeed in pleasing all save him who envieth thee thy riches; for his heart will never be content, till thou hast lost thy happiness and wealth.",
+            "Thou canst not find a sinner greater than the man who hateth one to whom honours have come; for continually upon his Creator he poureth forth his wrath, chafed at what He hath willed as the other man's lot.",
+            "On the day thou callest a fool to thy help, thou dost invite him to destroy thee root and branch; for were it not that there are trees in the forest, the axe which is seized by the hand of man would indeed have nothing to hew.",
+            "A cure there is for every form of hate, save for the hate that springeth from envy.",
+            "The envious one will not have length of days, since he hath neither hope nor expectation; he will grieve, and his grief will be unending, if he find that he can do no further harm unto others.",
+            "Envy not one blessed all the days of his life with the enjoyment of pleasure, when thou seest him happy and full of delight, whilst thou art ever full of care and sorrow.",
+            "How foolish the spite, the ill-will how petty! Three classes there are whom men envy the most: the men of their craft, their relatives, and their friends, who outstrip them in honour and greatness.",
+            "Be thou not envious, and thou shalt rise, and <i>honour</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[<i>\"Honour\"</i> =15, the number of lines in this section.]</i> gain; thou shalt rejoice and prosper."
+        ],
+        "On Hypocrisy, Slander, and Evil Neighbors": [
+            "He who adorneth himself with ornaments which are not proper or right, will live to see the test applied, and the truth will be revealed. If a man deck himself with something far from natural, when least expected he will expose the fleck. 'Tis just as when a man dyeth his hair, the weak parts which he intends to hide will be sure to tell against him.",
+            "Like a fever that spreadeth through the frame of a man the health of his body to spoil, is the companion whose heart is full of ill-will; for while he seeketh to speak of his friend's failures and faults, his good points and merits he taketh care to obscure.",
+            "When thou hearest a person reviling thy friend, some failing exposing, or speaking some slander, while thy friend never speaketh a word against him; then draw thy friend closer to thee, and look on the slanderer with horror and scorn, for his way is to speak against men; the wickedness of hatred and baseness of falsehood are the weapons he calleth to aid.",
+            "The man once thought trustworthy by thee, who hath been found guilty of slander, trust nevermore his word or oath; for had he been the man worthy of thy trust, he would have been loath ever to utter to another the slanderous and false report.",
+            "Have no faith in all that men do say, for untruthful speech is oft the outcome of man's lips; he who trusteth the slanderer who evil tales doth bear, will find ere long he hath neither kin nor a single friend left.",
+            "Disclose not that which is bound by friendship's secrecy, lest God the secret things concerning thee reveal.",
+            "In spirit be meek, humble, and low, ever shunning all anger and slander; besmirch no man through ill report; know, that the tale-bearer is oft the tale-maker.",
+            "As for him who would thy comrade be, whose heart is ill-disposed, remove from him, keep far away, be never close to him; for while he keepeth hid and concealed the good that thou doest, he taketh care that all thy failings shall well be brought to light.",
+            "The bully at all times will hate what is good, and choose evil, rebellion, and strife; like the fly which seeketh out the wound that is sore, avoiding the spot that is healthy and sound.",
+            "The man who endureth the injury done to him by his neighbour, will in time possess that neighbour's house and all of his belongings. The best revenge that man can will to avenge him of his foe, is to strengthen within him all that's good, and his reward shall dwell with him.",
+            "In hating thy fellow, what sins do thy mouth and heart upon thee bring! Tilling, and ploughing, and sowing hate, naught but regret thou shalt reap.",
+            "Beware, and treat no man with scorn, nor let him feel thy slight; a tiny fly may choke a man, having seized him by the throat.",
+            "Who from an evil companion his distance shall keep, his Rock of Salvation is sure to <i>behold</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[<i>\"Behold\"</i> =15, the number of lines in this section.]</i> and so the tongue of the slanderer he need never fear."
+        ],
+        "On Visiting Friends and the Sick, and on Nuisances in Visiting": [
+            "He who faileth to visit his intimate friend doeth violence to his soul; but he whose dull visit is one heavy wail, will meet with confusion, insult, and shame.",
+            "Visit but rarely, attachment will grow; from visits too frequent estrangement will spring.",
+            "Let not a mile be the proverbial stile, when thou shouldst visit the sorrowing and sick; let two miles be as nothing, when as peacemaker thou'rt sought, to cause strife and dissension to cease among men.",
+            "Visit not thy friends at all times and all hours, but keep back thy foot from their dwelling; see, how men long for the showers of rain, when for a time they are kept back from the earth!",
+            "When a bore once came to visit a friend, prolonging his stay to an inordinate length, the patient remarked—\"If thou hast business to do, then say so, be quick! Let's be done with the thing! Or if it's a debt thou hast come to claim, then speak of the debt. How much do I owe? I'll give it: Take it and go!\"",
+            "O dullard, if thou'lt be advised for thy good, pray visit the sick no longer; for worse, worse by far than the sickness itself, are the visits that prove thee a bore.",
+            "A patient was once asked, \"What aileth thee?\" And he answered forthwith, \"My will, that is stubborn and sinful.\" They said unto him then, \"What is the wish that thou wouldst now ask?\" And he answered and said, \"My sole wish is that Heaven may forgive me my sins.\" Again they did ask, \"Shall we go and fetch the physician?\" And he answered and said, \"'Twas he who made me ill.\" They continued and spake, \"Shall we give you some relish?\" And his answer was then, \"I am sick of all food.\"",
+            "To keep off the bore from thy circle of friends, have little to do with him, give him no ear.",
+            "Like tasting of honeycomb's droppings, is the pleasure of dining with friends; to dine with men that are hateful to thee, is as bad as the fever and scab.",
+            "When thou seest two in close converse, quickly withdraw and hold back; obtrude not thyself on their presence.",
+            "The world grows sick of the society of those who never cease to prate.",
+            "A King, to get rid of the bore he did hate, bethought him of this fine device: He bade them inscribe on the signet he wore these words which bluntly told him his mind—\"Canst thou not see thou art a great bore? O dull one, rise and begone!\" And this ring he would turn again and again, till the bore rose up and went off.",
+            "Is it not writ in the 8th and 9th chapters of Medical Lore, that, as the quaternary fever is the visit of the heavy and dull?",
+            "When a dull man visiteth thee at one time or another, and, stupidly chatting on a host of things, repeateth himself in his talk, then make thyself deaf, and pretend to be blind, act as though thou hast lost the use of thy feet, and as though thy mouth, in rebellion, had resolved not to speak.",
+            "Visit a friend, visit the sick; but, pray, cease thou from visiting at all, if thou must needs be <i>heavy</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[<i>\"Heavy\"</i> =31, the number of lines in this section.]</i> and dull."
+        ],
+        "Last Chapter of the Book; Collection of Maxims": [
+            "Before the tyrant or ruler shed not thy tears, for not alone will he mock thee, but he will also despise thee; so to the man without troubles reveal not thy sorrow, askance he'll look at thee, or he may not even regard thee.",
+            "Be ready to seek advice from all, whether they be young or old; at times thou mightest think it well to act on advice that cometh from a boor.",
+            "Reside in the place where thy fathers have dwelt, and set up thy dwelling in their old habitation; there's a place in the world for all who would dwell in it; e'en the bird nestles best in its own favourite nest.",
+            "To a woman a secret thou shouldst never disclose, lest for thy pains it bring thee derision; if thou dost prize dearly the life that is thine, quaff not the poison,—it's too great a trial.",
+            "He who entrusteth his possessions to his child or to his wife, will sure come to beggary, having first come to shame.",
+            "He that chideth him who refuseth to take sound advice, who speaketh to hearts that are closed, is like one who singeth a song to the dead, or crieth in prayer to the shades.",
+            "The man of sense needs but few words whereby he may profit, and be corrected; understanding well, he will see the purpose of things; he will fix them deep within his heart, and grasp them from end to end.",
+            "The man always laughing is a fool, and for his folly there is no cure and relief; at the time when he showeth his teeth, he loseth his dignity and honour.",
+            "Take a long time to make up thy mind, and then shall thy actions be perfectly sound; for the garden-fruit that is late in appearing will always be sweeter and far more mature.",
+            "Spend not thy strength, O wise one, in the attempt to overcome the wicked; but being strong and all-daring, oppose a bold front; for oft in his net the victor will fall, and the conquered will truly the conqueror be named.",
+            "In speaking, a stupid man will send his tongue in advance of his good sense; but a man of sense will check his tongue, and let prudence keep it back.",
+            "The fool in mischief findeth his sport; hence his reason cometh after his tongue; but the man of sense delayeth his words, and beginneth no matter until he hath grasped it.",
+            "He who promiseth a gift from day to day, sickeneth the heart with hope deferred; as the lowering clouds, that rainless pass, cover the face of the earth with gloom.",
+            "If thy soul shall fulness have, and poverty thou dost fear, then turn about, and take advice, and show thyself truly wise: of food take less, and duly shun the vice of gluttony; how little meat for proper folk will readily suffice! Too many wives, in the next place, see that thou dost avoid, and be on thy guard, lest thou dost sin, and thy strength unto strangers give. Whene'er thy soul desireth some object to attain, think, is not the price thou pay'st for it much too high and dear? Surely it is better by far to leave of thy riches to thy foes, than, recklessly spending all that thou hast, to beg cold charity of the wealthy.",
+            "When kindly fortune waiteth on man, the very stones on the road shall yield him bdellium and gold; and if it be destined that he shall succeed, the branch that is dry shall blossom in his hand; be assured and believe that on the day he doth sow, beautiful branches will bud and spring forth.",
+            "If thou listen to counsel, thou'lt shine forth bright, and thy soul shall be at ease <i>with herself,</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">[<i>\"With herself\"</i> =35, the number of lines in this section.]</i> finding favour with all.",
+            "",
+            "<b><i>Finished with the help of God. Blessed be He who giveth power to the weary, and to him who hath no strength He increaseth strength.</i></b>"
+        ]
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Shekel Hakodesh, trans. Hermann Gollancz, London 1919",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002034753"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "שקל הקדש",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "שקל הקדש",
+        "enTitle": "Shekel HaKodesh",
+        "key": "Shekel HaKodesh",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "פתיחה",
+                "enTitle": "Prelude"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער החכמה",
+                "enTitle": "On Wisdom"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הענוה",
+                "enTitle": "On Humility"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הפרישות",
+                "enTitle": "On Abstinence"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הצניעות והבשת",
+                "enTitle": "On Modesty and Shame"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הרחקת התאווה",
+                "enTitle": "On Self Denial"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הביטחון וייאוש התקווה באדם",
+                "enTitle": "On Man's Confidence and Despair"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער המתון והסבל",
+                "enTitle": "On Deliberation and Endurance"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הספוק",
+                "enTitle": "On Sufficiency"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער החסד והצדק",
+                "enTitle": "On Kindness and Charity"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הרש והשאלה",
+                "enTitle": "On Poverty and Asking Help"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער השתיקה ועת דבר נכוחה",
+                "enTitle": "On Silence and Speaking Opportunely"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער האמת",
+                "enTitle": "On Truth"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער החברים והחברה",
+                "enTitle": "On Companionship and Association"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער בחינת האוהבים והתנצלותם ומחילתם",
+                "enTitle": "On the Testing of Friends, their Indulgence, and Forgiveness"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער ההכרה וההנהגה",
+                "enTitle": "On Discernment and Manners"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער בהסתר הסוד",
+                "enTitle": "On Keeping a Secret"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער המלך",
+                "enTitle": "On Kingship"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הכסילות והגאווה והאיוולת",
+                "enTitle": "On Stupidity, Pride, and Folly"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הקנאה",
+                "enTitle": "On Jealousy"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער החנף ולשון הרע ושכן רע",
+                "enTitle": "On Hypocrisy, Slander, and Evil Neighbors"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער בקור האוהבים והחולים והכבדים בביקור",
+                "enTitle": "On Visiting Friends and the Sick, and on Nuisances in Visiting"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער אחרון מהספר והוא חבור המוסרים",
+                "enTitle": "Last Chapter of the Book; Collection of Maxims"
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Shekel HaKodesh/Hebrew/Shekel Hakodesh, London 1919.json b/json/Musar/Rishonim/Shekel HaKodesh/Hebrew/Shekel Hakodesh, London 1919.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..082a16c01cd43ea326b0c3c4b9602a19cd167d5d
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Shekel HaKodesh/Hebrew/Shekel Hakodesh, London 1919.json	
@@ -0,0 +1,609 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Shekel HaKodesh",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002034753",
+    "versionTitle": "Shekel Hakodesh, London 1919",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionNotes": "",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "שקל הקדש",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": {
+        "Prelude": [
+            "תנה אל לב משכיל / בכל עת ובכל יום,<br>ובחול המועד / ושבת וחדש,<br>וכל מדות טובות / חמודות מזהב<br>ומפז תמצאם / בשקל הקדש.",
+            "זה ספר להבין משל ומליצה, דעת ומועצה, דברי חכמים וחידותם, מוסרי חכמים נבונים וסודותם,",
+            "אני יוסף בר׳ יצחק המכונה קמחי שקלתיהו בשקל לשון הקדש בחרוזים, מצאתים בתחלה מפורדים, מהם בלשון ערבי ומהם בעברי, ושקלתים כדי שיהא נקל בהבנתו ובגרסתו,",
+            "על כן קראתי אותו <b>שקל הקדש</b>, וחברתי המשלים והמוסרים הדומים זה לזה בשער הראוי להם, והם שנים ועשרים שערים כחשבון האותיות של התורה, ומניתי חרוזי כל שער ושער באחרית בשני חרוזים במלים דומים, אחד תופש עניין ורעו חשבון, להודיע לכל חכם ונבון,",
+            "ישמע חכם ויוסיף לקח ומענה, ונבון תחבולות יקנה.",
+            "ואומר נפש חיותה עד בלי שמים, מהררי שכל קחי רחיים.<br>בם (א)טחני קמח מזימה ועשי עוגות והכין בעדי כירים,<br>טבחי טבחייך, וייניך תמסכי, זכרו כמור ישא לכל אפיים",
+            "(ו)שירים ראו לא יערוך אותם חלי (ו)כתם יקרים מזהב פרוים,<br>(ו)טורים משובצים בשש בינה ובוץ (ו)הם תאוה ללב ולעינים,<br>(ו)לבת בנו קמחי שקלתים בשקל (ו)מחשב כי לא בכף מאזנים,",
+            "ורשפי יקוד מוסר כלפיד יבערו, ובלב לקחם לא במלקחים,<br>אם נכתבו שירים על לוח לב אנוש, (ו)אלה תנו אותם בלוחותים.\n"
+        ],
+        "On Wisdom": [
+            "חכמה תחיה את בעליה / לשלם גמול אל ועבודתו,<br>בה יהיה קונה ימי חייו / שם טוב וכבוד אחרי מותו.",
+            "מטר שחק יחיה הזרעים / בעת ירד ואם ירבה ימיתם,<br>והחכמה תחיה לב חכמים, / ואם תרבה לחיי עד תשיתם.",
+            "אל תדאגה אם עשרך אבד, אם שכלך נשאר והודך,<br>כי איך תהי דואג עלי תער חרב והחרב בידך.",
+            "מי הוא אשר נאה / למלוך עלי תבל,<br>או על אוני שיט / מלח ורב חובל,<br>חכם בכל עניין / מבין בכל פשר,<br>אם לא אנוש ידרוש / חכמה מאד סובל.",
+            "למה יהי ירא אשר אוסף חכמה, וידו באמת מחזיק,<br>מדוב ומאריה ומשחל או מחמת תנין וכל מזיק.<br>התיאשה אם שכלך אבד כי זאת אבדה לא תהי מוצא,<br>על כן שמור את שכלך לעד, כי לא יהי שב אם יהי יוצא.",
+            "כל איש חננו אל מאד דיעה, אל ידאגה על הון ועל קניין<br>הן אחרית חכמה לאיש שלום, גם אחרית הון מר ורע עניין.<br>הקור בינה דרוש חכמה, והתייאש בתכליתה, וחפש את צפוניה וגנזכה ומשכיתה.",
+            "אמת, יראה בלא חכמה / כמו בעל בלא אשה,<br>עם חכמה בלי יראה / כאשה מבלי בעל.<br>ושכל מבלי חכמה / כקשת מבלי יתר,<br>וכל אדם שניהם בו / בכל עת מעלה יעל.",
+            "אין איש לגודל גוף ידובר, כי להוד חכמה והשכל והתושיה,<br>ואינו חסר לחם מחוסר, כי חסר חכמה מאד חסר ואין לו מחיה.",
+            "ראה חכמה ברוב עוני ודלות, וחכם יש ברוב עושר וכח,<br>כשדה יעשה חטה, ושדה בצדו יעשה קמוש וחוח.",
+            "אם תאהב חכמה בחר יושר המעשה ושנא מרי,<br>התבוננה כי נמשלה חכמה אילן והמעשה פרי.<br>חכמת אדם עם המעשה יום המות יוליכנה,<br>אכן חכמה מאין מעשה לבני עולם יניחנה.",
+            "בחר מושב חכמים כי לשכלך יהודוך וירבו בך שבחות<br>וירוך בעת תסכל, ובכל עת תהי שוגה יבינוך נכוחות.",
+            "תאומים נולדו חכמה ומעשה, וכל אחד יהי הודו חבירו,<br>ומעשה מבלי בין איך יהי זך, ומאין מעשה בין מה שכרו.",
+            "טוב לי לעזוב חכמה בעבור סכלות כי לא אדענה, <br>משאניחנה ואני חכם בעבור אמאסנה.",
+            "אמרו לחכם מבני דורו, / מה זה אשר חכמתך על כל,<br>ענם בהוציאי בשמן נר, / שלא להוציא ביין אשכל.<br>אמת גוף בלא חכמה / כמאין יסוד בית,<br>בשדה אשר יצמח / מקום מענית שית.",
+            "התמצא מעלת רמה כמעלת אנוש מכיר במדת מעלתו,<br>מפיהו ידבר רק בפיהו לכל אדם כמשפטו ודתו.",
+            "אנוש חכם בעוד חכמה יבקש, ושואל בין בכל מושב ומשמר,<br>ואין בער כמותו כאשר הוא מחשב כי כבר השלים וגמר.",
+            "קנה חכמה ואל תאמר אשר די לך אם מעלתך בה מכלכל<br>ודע כי הון בלי חכמה יבלע עדי תמו ומשאר חסר כל.<br>אשר ייגע דרוש חכמה ונכנע לבקש פני מבין וידרוש,<br>לרגלה יעלה מעלה למחר, ואם היה לזנב יהיה ראש.",
+            "אם המלכים שופטי ארץ, הן החכמים ישפטו אותם,<br>ורצון מביני עם בבינתם, ורצון כסילי עם בסכלותם.",
+            "עורון לבב הוא עורון, על כן להקשיב הט אזנים,<br>כי איש לבו [יהי] סתום, לא יועיל פקוח העינים.",
+            "וכמה מבני אדם יבהלך במראיתו,<br>ואמנם כאשר דבר לאלם תחשב אותו.",
+            "אנוש קומה מאד ארוך ובעל זרוע וחנית וסגור וירק,<br>היש מועיל ודעת אין בקרבו ומשכל ומחכמה מאד ריק.",
+            "דבר וטובו לעין, חכם אנוש ידבקה בו.<br>דבר ונזקו לעין, יתרחקה מסביבו.<br>דבר וטובו מסופק, ישלך עלי אל יהבו.",
+            "אנוש חבר לחכמתו [ענוה], בכל המעלות רק היא גדולה,<br>וכן יקר ונכבד המחבר בכל עת ליכולת המחילה.",
+            "איש יעסוק תמיד ויתאמץ ללמוד נתיב חכמה ויאמן,<br>לא נתכנו להיות שני לו, תואר מאד עבה וגוף שמן.",
+            "בחר בארבעה, בחר לך בן משכיל, ומדבר אחד חמשי השמר,<br>היה חכם, אם לא היה לומד או מאזין או אוהב דת ואל תרבה ממר.",
+            "אל תהי בישן, דרוש חכמה אם תדרשה מפי חכמיה,<br>בוש אל תהי לא אדעה לאמר אם לא תהי מבין סתומיה.<br>אם לא תהי בוש תהיה מחר נחשב ונכבד בין יקומיה.",
+            "אל תעלוז אם כבדוך עם על הון וממשלה בידך,<br>כי כל כבודם יהפוך עורף עת יהפוך עורף כבודך.<br>אך יערב לך אם תהי נכבד על הוד אשר ינוד בנודיך.",
+            "לשואל מי גדולי עם בתבל, חכמים או עשירים, תענהו<br>אשר הוליך בידו כל יקרו, ודרך ים ומדבר יסעדהו.",
+            "ואומר לך נוני עם בפתחי עשירי עם מצאתימו קרא לו,<br>לסכלות העשירים החכם לב, וחוסר מעלת דעתם לשכלו.",
+            "חדש מדבר שוא ושפתי חלקות, ואל תתחרה עם פתלתול ועקש, <br>ומה טוב באנוש יחליק את לשונו, בבואו תבונה וחכמה לבקש.",
+            "חמשה ספרום מתי בין ודעת, אשר הם תחלת תבונה וחכמה,<br>שתיקה ושמע וזכרון ומעשה ולמוד הכי הם כמגדל וחומה.",
+            "שלשה נפלאו, אין איש מקורא חכם לב עד ישתלמו בו,<br>בלי לבזות אנוש תחתיו בחכמה בעודו ידרשה עם טוב לבבו,<br>ולא יהיה מקנה לאשר רב יקר ביתו ורוב אוצר זהבו,<br>ולא ישאל מחיר חכמה ודיעה לכל דורש אשר לבו נדבו.",
+            "שאלת השוטים שאל על החכמה,<br>ושמרה כשמיר שבו וגם אחלמה.",
+            "עוטה כסות בשת בעת חכמה יבקש יעטה מחר מעיל אולת,<br>לכן קרע אותו ועמדה על מקום פתחי נבוני עם כדל על דלת.",
+            "אבדת מאמין חכמה ביד כל איש יבקשנה,<br>ואפלו ביד כופרים אבידתו ישיבנה.",
+            "לדרוש תבונה ותפוש חכמה, כל עיר וכל מקום היה סוחר,<br>כי אם תהי קטן בעם אחד תהיה מאד יקר בעם אחר.",
+            "למד תבונתך ללא ידע, ולמד אשר תסכל ולא תדע,<br>אם תעשה זאת תהיה זוכר דעתך ותוסיף בין וכל מדע.",
+            "חכמה כפתוח עלי אבן על לב נערים דורשי בינה,<br>אך היא כפתוח עלי החול אם ילמדו אותה בעת זקנה.",
+            "אל תחמסו חכמה בתת אותה ביד אישים אוילי עם לבל תחטאו,<br>אכן תנו אותה ביד האוהבים דרכה ואז חיים וחן תמצאו.",
+            "רש לא יגנה איש חכם לב, גם תאוה לא תעבירהו,<br>שכלו כמו כתר על ראשו, והוא על נתיב יושר יניחהו,<br>הזהרה לשמור אשר צויתה בו וייגע את בשרך,<br>וכפעלו אל תגמלה רשע פן יאבדה מאל שכרך.",
+            "השמרה אל תאשים בער השיב על דברתך,<br>כי תדע סכלו ואולתו, לבין צפון חכמתך,<br>לו יהיה משכיל ומתבונן, אז יחשק אמרתך.",
+            "אמת חכמה אשר בה לא ידובר<br>כמטמון בעפר ארץ יקובר.",
+            "חכמה בלי מעשה בפה ישיבתה,<br>אכן במעשה היא בלב מכונתה.",
+            "אנוש עובר עלי מצות וחקים והוא חכם ורזים לו גלויים,<br>כמו רופא אשר נפל למשכב ואוכל מאכלים לא ראויים.",
+            "אנוש חכם אשר יועיל אחרים בחכמתו ולא יועיל לנפשו,<br>כמו מעיין מרוה הצמאים והוא יחמור בטיט יון ורפשו.",
+            "כל איש בארבעה חלקים נמצאו, תן לבך בהם ותשכילנו,<br>ידע וידע כי ידעו באמת, זהו חכם לבב למוד ממנו,<br>ידע והוא לא ידעה אם ידעה, דבר על לבו והזכירנו,<br>לא ידעה וירא אשר לא ידעה, חום וחמול עליו והודיענו,<br>לא ידעה ויחשוב כי ידעה פתי, שנא אותו והרחיקנו.",
+            "אל תענה אדע ואתבונן בבין אשר אין בו לך מדע,<br>המשרה מפח ומרשת, פן יחשדוך באשר תדע.",
+            "עת יחטא איש כסיל את חטאו ישא על מבישו, <br>אכן אנוש בין ודיעה ישיב אשמו בראשו.",
+            "עונה ומתחכם באין חכמה ובין דומה באיולתו חמור ריחים,<br>כל יום ויום סובב ולא זז מסבי[ב]תיו כאילו הוא נכה רגלים.",
+            "הלא ירך לבבכם על מתי בין אשר נפלו ברשת הפתאים,<br>ועל נכבד אשר נקלה, ועשיר אשר נורש וגם ירד פלאים.",
+            "אנוש חכם אשר יוכח בני איש ואינם מעשי ידיו נכונים,<br>הלא כל תוכחותיו על לבבות כמו גשם ברדתו על אבנים.",
+            "שמור ארבע ואל תתכבד בם ולו היו לך מאה עבדים,<br>כבוד האורחים וכבוד חכמים וכבוד יולדיך החמודים,<br>ועיין ענייני מרכבתך את ולו היו לך רוכבים צמדים.",
+            "הלך בחברת החכמי' יהיה נכבד ויקרא גבור ישוע,<br>כן יהיה נבזה בהתחבר אלי פתי ורועה הכסיל ירוע,<br>ראה שכל כמו מלך בכסאו והיופי מקורא שר צבאו,<br>יפי יוסף בתוך מאסר כלאו, ושכלו את פני מלך הביאו.",
+            "השמר מפתי ירא שדי, וכסיל האל עובד,<br>גם מחכם לא ירא חטא, כי תקותם נצח תאבד.",
+            "אמרו לחכם מבני דורו, מי הוא אדון עולם בראנו,<br>ענם, וחלילה חקור אותו, כי נחלש גם חטא מצאנו.",
+            "באילנא מדע ועובד / טב אינביה,<br>דדין ביה כולא ביה / דלא דין ביה מה ביה.",
+            "שפר נכסי מדע זבן לך לזביני,<br>דקניא מה חסר, דחסר מה קני.",
+            "פרקך עלי לבך תחקנו, ושנה ושלש עד תביננו,<br>להג מאד הרבה יהי מרחיק בינות, והשכל יכסנו,<br>הנר כתיקונו יהי דולק, אכן ברוב שמן תכבינו.",
+            "חכמה לחלק לך בחר להיות עלי ראשך לנס,<br>מספר חרוזיה מנה,  יעלו לך במספר ל נ ס."
+        ],
+        "On Humility": [
+            "קרן למשכיל ענות רוחו, / אכן לכסיל עזות מצחו.",
+            "אם תשמעה דובר חרפות בך אל תתנה לו לב ואל תבט,<br>פן תשמעה חירוף מאד קשה מהם ותכשל ותלבט.",
+            "אל תשב על חרוף נבל, כי כל חרוף טוב ממנו,<br>ושתיקה ממנו מענה, כי בשתיקה תשכחנו.",
+            "שלשה תהיה בוחר לנפשך, ובם תמצא רצון יוצר יצורות,<br>ענוה להכוף בה כל כסילות, וגם יראה למעט העברות,<br>וגם דעת מאד כח לפייס בני אדם במיטב מאמרות.",
+            "היה אלם מדבר בין אנשים וחרש מאזין את מדבריהם,<br>ועור יש לך רואות, ותהיה מאד יקר ושר מושל עליהם.",
+            "אינו בעל מדה טובה / נמנע מהזיק לשכניו,<br>אך הסובל את נזקיהם / ובכל עניין מסביר פניו.",
+            "גדף אנוש סכל לאיש חכם, / ויחרה מאד לתלמידו,<br>וישאלה עת החרה אפו / ברשות להרע לו להאבידו,<br>ויענהו, אין אנוש חכם / מרשה לרעת איש והפסדו.",
+            "איש רב שכלו עם ענותו אז כל רואיו יאמרו אשריו<br>כי בשתיהן ימעט חומסיו גם כן ירבה מקהל עוזריו.",
+            "ואמר החכם אנשא נשמתי, אשר אין שום עון בשקל ענותי.",
+            "חרטה אחרית כל ריב ומדון, ואחרית כל ענוה עוז וקניין.",
+            "מי לא יהי מושל בנשמתו, איכה יהיה מושל בזולתו.",
+            "אויב בחרף מדברי שבח, לאהבה הנח ליום מחר,<br>ודבר חרפות כן ליום שכח, אוהב ביום איבה לך תסחר.",
+            "הכן שפל ברך כפוף קומה השמרה אל תהי עצל,<br>הכף לאבן יזרקו מיד, אז תחטיאנה ותנצל.",
+            "סובל צער יצערנו, דוחה צער רב ממנו.",
+            "כנמר חרופין אל תקום, הניח לשלום מקום.",
+            "שררה אל תהי שואל בעירך, ואל תבזה לעלמים צעירך.",
+            "אנוש אם יהודך בדברי שקרים, טרח עד היות כל דבריו ישרים.<br>אל תבטחה אל איש ידבר בך טובות אשר לא תעשה אותם.<br>אז אם יהודך בני אדם הוד אין בך, סור מישיבתם.",
+            "היה דכא שפל רוח ואם גדל כבודיך,<br>ואל תדאג עלי ממון אשר לא בא בידך.",
+            "אנוש עינו רואה לכל אדם יתרון עלי נפשו על כן יתכן עותו.<br>בעת יראה עשיר בממון ממנה, יחשב כי הוא רב ורבה צדקתו,<br>ואם יראה עני, יחשב כי הוא דך ושפל, ולעוניו ימעט עוותו,<br>ואם יראה זקן שבע ימים, יאמר באמנם עבד אל באורך חיותו,<br>ואם יראה צעיר לימים, יחשב כי פשעיו הם קלים וקלה אשמתו,<br>ואם יראה מוסיף בחכמתו, עליו יחשב כי הוא זך וחף לתבונתו,<br>ואם יראה פתי, יחשב כי נדון יהי על חטאתו בשקל שגגתו.",
+            "לדרך הענוה אטה / ובה יתבוננה לבי,<br>בשער זה חרוזיה / ומספרם ספר ל ב י."
+        ],
+        "On Abstinence": [
+            "אמר אין האנוש מכעיס אלהיו כי אם בחשק עולם ומה שבו,<br>אם תזבחה אותו תהי קרב לכבוד אלהיך ואל טובו.",
+            "מה הוא אשר אדם דורש בעולמו כי אם כבוד עושר ומנוחה.<br>כי כל מאהב עולמו מאד נפרד מהם וידבק אל יגון ואנחה.",
+            "לא יפחד אדם עלי עושר הלך לפניו וצידתו,<br>שיגזלו אותו בני אדם אם יגזל עושרו והון ביתו,<br>עזוב מה אינך צריך / והצורך קחה בלבד,<br>יאספך כבוד האל / וזבד טוב לך יזבד.",
+            "ביום טובה ראה רעה / ויום רעה לאל קוה,<br>ויציל אותך מצוק / וממכאוב וממדוה.",
+            "הבט ביתרון רש עלי עושר, השכיל והכלם והתבושש,<br>כי אין אנוש ממרה דבר האל כי אם להעשיר ולא להתרושש.",
+            "אמור אל איש הרבה מזוניו, היש לו די להוציאו לשניו.",
+            "אל כל אדם קנה הונים, אמר(ו) לו אם קנה שנים.",
+            "בארבעה יגונות / ידבק אדם בעולמו,<br>בריש אין בו להעשיר / און ולא כחל הצמיתו,<br>וטרדה אין פנאי עמה / והטרדה תהי עמו,<br>וחמודו לאין תכלית / ואין יוכל להשלימו,<br>ובדאגה ואין סוף לה / בתכליתו עד תומו.",
+            "אנוש בין יקרה נפשו בעיניו, מאד יקטן יקר עולם בפניו.",
+            "פרי אילן אנוש דומה בעולם, באבו הוא ומוצאיו ילקטוהו,<br>והנה כאשר יהיה מבושל, לתאוה הוא ורואיו יאכלהו,<br>ואם לא ילקטו אותו בני איש, יהי נופל וחיות ירמסוהו.",
+            "בימי נעורים ירא יום מיתה וסור מחטאים,<br>כי על גמלים זקנים עורות ככרים נשואים,<br>ברעות כבשים ואלים הרבה ימותון טלאים,<br>תיבות נערים לקבר שבים מביאים ונושאים.",
+            "בני אלים יבקשו יום תמותת בני אדם ומה הוליד לפניו,<br>ויושבי האדמה ישאלו איש לרעהו ומה הנחיל לבניו.",
+            "הלא אדם בעולמו / במקרהו ומולדתיו,<br>כמו אדם סבבוהו / נחשים כל סביבותיו,<br>במוצאיו ומובאיו / משנאים כל נתיבותיו,<br>ופחדתו מאד מאל / ומאלה מגורותיו.",
+            "מי שימותת את / נפשו והוא חפצו<br>תמיד באחריתו / לעד יחיינה<br>אך אם יחיינה / על תאות עולם<br>ידע ויתבונן / כי אז ימיתנה.",
+            "בכה ודאג / לאנשי התמותות<br>ואל תשמח / לאנשי הנעימות.",
+            "תקרא ליום ויום לעם יושב משתק ואין עונה ואין קשב,<br>ויעננו קול לרמותם מאכל ..... יוכלו השב,<br>ולמעמד הדין יקומון עוד לעמוד פני יוצרם להתחשב.",
+            "אדם באהבת עולם רצונו, / דומה לכלב מוצץ גרמות,<br>דם משפתיו מוצץ ודומה / כי הוא מוצץ דם העצמות.",
+            "אנוש יחשק עולם / ולא יעבוד האל,<br>בכל עת יהי מפסיד / ויחשוב אשר יקנה,<br>הכי עוד יהי נקבע / עלי כל אשר פעל,<br>ביום יחליף סותו / ויום כל לבוש ישנה.",
+            "בעת תחשוב לעולמך, / חשוב כי תחיה לעד,<br>ועת תחשוב לאחריתו, / חשוב כי מחר תתמעד.",
+            "רפאות נשמות אמת הצדקות,<br>ומות הנפשות הכי מעשקות.",
+            "כל מתאבל על עולמו, קוצף על צור רואה גלמו.",
+            "אנוש ישיש באחת דאגתו, כבר השלים אלהיו תאותו.",
+            "אנוש בפני בני אדם יקר הודו מאד יקטן,<br>יהי נצול ונמלט מאנוש מזיק ומשטן.",
+            "התעלסה על הון אשר התקדמת,<br>תתחרטה על כל אשר הנחת.",
+            "עזוב כל הון אשר חסר וחדל,<br>וקח ממון אשר הולך וגדל,",
+            "אדם בעוד חי בריא בשלותו,<br>יכיר וידע כי גדול כים שברו,<br>כי איך יהי שלם או איך יהי בריא,<br>אדם, והמות תלוי בצוארו.",
+            "חכם אר ראה אנוש דואג, שאל אמור מה מחשבותיך,<br>אם הם לעולמך מעט תוחיל, תפרדה מהם במותך,<br>אם דאגתך באחריתך, האל ירבה דאגתיך.",
+            "אם תבחנה עולמך משכיל, ותתחשב חוקרו וגם דורשו,<br>אז תמצאה אותו כמו אויב, עוטה מעיל אוהב ומלבושו.",
+            "הלא תירא אנוש מועד להלך בלא צידה אלי ארץ רחוקה,<br>ומאין כל יהי יורד לתוך בור ובית שחת מקום צרה וצוקה,<br>ויעמוד אל פני בוראו ביום דין, לעוברו על דבר מצוה וחוקה.",
+            "אל תחמוד עושר אישים וקנינים, מתוך ומחמם שמו בכליהם,<br>כמה בני אדם שאספו עושר אל אויביהם ולבעלי נשותיהם.",
+            "מחסר נדבותיו וממעיט צדקתו,<br>מאסף ומקבץ לאוצר זולתו.",
+            "ירא פן תאסוף לך העונות,<br>ותנחיל יורשיך הממונות.",
+            "מצוקות תולדות ימים ואידם ומקריהם חשוב אותם חלומות,<br>ושים אותם כלא היו והכן מזון נפש וצידת הנשמות.",
+            "אנוש אינו בבטחה על מזונו, לעולמים יהי ארוך יגונו.",
+            "מרדף אחר הבלי ימותיו, ולא השיג רצונו בו וחפצו,<br>רצונו איך משיג בעולם אשר אין אחריו חושו ורוצו.",
+            "אשר מומו יגל לכל, כבוד נפשו ישכח,<br>וסר מאהבת עולם אמת רוחו ישבח.",
+            "אדם מתקן סתריו / בוראו יתקן גלוייו,<br>אם אחריתו מתוקן / יאריך שנותיו וחייו.",
+            "שומר נפשו יזכור מותו, / ובעוד יומו יפחד לילו,<br>זה השער ליי' / מספר בתיו כספר ל י ל ו."
+        ],
+        "On Modesty and Shame": [
+            "תמים ובוש פנים / נודע בטוב טעמו,<br>זהו אשר יבוש / בינו לבין עצמו.",
+            "חוס עלי יקר שכלך ותורתך, פן יעלה יצרך ויעציבך,<br>תקן אסמיך והון אוצרך / נדבתך לתת וחיובך.",
+            "צניעות האנוש זהו / בענותו וח(ו)כמתו,<br>ולשמור דת וחק מוסר / והסדר במחייתו,<br>וכל פגע וכל מקרה / בעת בואו סבול אותו.",
+            "צניעות איש ומיטב מפעלותיו, להתנהג ימי חייו כראוי,<br>ושלא יעשה דבר בסתר, אשר יבוש עשות אותו בגלוי.",
+            "צניעות איש בהרחק העבירות בכל עת יהיו מדיו לבנים,<br>ויטרח לאשר יוליך בידו לצידה ואשר ינחיל לבנים.",
+            "צניעות בארבעה חלקים, להקביל את פני אוהב ולדבקה באהבתו,<br>והשלים חפציו כל זמנים כפי כוחך והשתעשע תמיד בכל עת בצדקתו.",
+            "הבושת מאד מדה חמודה היא, נראית כל עת על פני נדיב,<br>אכן חליפתה להכאיב (עת) את נפש בעליה וגם להאדיב.",
+            "אדם אשר עוטה / מעל בושת אמת<br>יתעלמו מומיו / ויסתתרו,<br>אך אם יהי פשוטו / אזי יתבררו,<br>על עין בני אדם / ואז יזכרו.<br>כל רק ומתלוצץ / ואיש לב נענה,<br>יתקבצו אליו / ויתחברו.",
+            "אחיות שתים אמונה ובושת, והמה מעידות באשה רעותה,<br>בכל עת דברות כגלדי בצלים, ואחת בכל עת תחבק חברותה.",
+            "התבוששה תמיד בהצנע ימי חלדך ודרך תם חזה,<br>יקרו חרזיו לאנוש ישב ותם למאד ומספרם אתה ח ז ה."
+        ],
+        "On Self Denial": [
+            "אמר אלהים לאדמה לאזין קולו והוא יהיה במסעדיה,<br>לעבוד ישרים ואמונים עובדים אל נעלה ולהעביד עובדיה.",
+            "מי הוא אנוש משכיל / הולל לפי שכלו,<br>זהו דבר פשע / יכיר ויבדילו.",
+            "לא ישקטה איש תבונה / שואל אמונה ודורש,<br>עד שולחו תאותו / כלה גרש יגרש.",
+            "איש בין בעצמך אל / תהי בטוח,<br>עד ימשלה / שכלך בתאותך,<br>אם לא תהי מושל / בתאותך,<br>איכה תהי מושל / בזולתך.",
+            "לא נחשב אדם ישר דרך / עד יהיו נגדו משוקצים<br>כל העברות תאות נפש / בהם כעכברי' וכשקצים.",
+            "אסור הוא לשלש ראשים / יפרד, שים לב תבחננו,<br>אסור הנפש מתאוה / ולאיסורו תרחיקנו,<br>עוד יש אסור אין בו תאוה / לעשותו, אז תניחנו,<br>עוד יש אסור אלו היה מותר / נפש תשנאנו.",
+            "אשרי מגרש תאוה נהיה / ליקר אשר לא בא ולא נראה,<br>כי לא יהי נחם אנוש ינח / לכבוד אלהיו תאוה באה.",
+            "אנוש לא ימשלה על תאותו / מאד מרה ורעה אחריתו,<br>וכשפיפון יהי נושך עקבו / יליד יומו ותרבה מחלתו.",
+            "אם תדרשה עצה ולא תמצא / יועץ אשר בו לבך יבטח,<br>סור מאשר יקרב לתאותך / רשת וחרם פן לך תשטח,<br>כי י צרך אורב לשכלך / עת יאטם אזנו ועינו טח.",
+            "לולי שלשה נתרבו כל ענייני אדם, וצדקתו תהי מודעת,<br>זקן קשה עורף במלבוש גאוה, גם תאוה באה ולא נמנעתי.",
+            "מקבל את עצת תאות לבבו / ברגע קט ששון לבו יפזר,<br>וממרה את עצתה כן יכובד, ומתנשא יהי נצח ונעזר.",
+            "אל תהי מריב לאיש כילי / עצר ומנע הונו ממך חפץ,<br>עם תאותך ריב והלחם / אתה ועברות אפך הפץ.",
+            "התאוה ערה בכל רגע ועת / רואה, והעצה ישינה נצח,<br>על כן תהי עצה מנוצחת / והתאוה מאד תרום ומעיז מצח.",
+            "אשר הטיב בילדותו / יהי מטיב בזקנותו,<br>ואם חטא בנערותו / יהי חוטא עד מותו.",
+            "אנוש אנוש עד מתי לבבך / יהי ישן ותקיץ משנתך,<br>הנח כל מלחמות אשר בתבל והתגבר וריב עם תאותך.",
+            "איש על יפי תבל / שומע לתאותו,<br>למאד יגון לבו / ירבה חרטתו.",
+            "תאוה ועורון שניהם ידבקו יתחבקו יחד ויתלכדו,<br>יתחברו לשחית יקר עוז האנוש, ישתתפו לעד ולא נפרדו.",
+            "מקבל יסורי אל והיו כרצונו, יהי משיג לעד שמחות ומנוחות,<br>ואדם על פגעי זמזנו מצטער, יסובוהו כל עת יגונות ואנחות.",
+            "בכל דבר תשוגב(ר) אמונה, בכל המעלות רק היא יחידה,<br>ודי לך באמונה חן ועושר, והון עתק ועסק בעבודה.",
+            "לא בא מזון אדם וחק טורפו לא ימצאה על רוב מהירתו,<br>אם יברחה ויעזוב טורפו, הוא ידרשהו עד מצוא אותו.",
+            "מאס בדין האל ומשפטו, שוטה ואין רפאות לאולתו,<br>כי לא להועיל אל זעוף פנים כעס ועצבתו בבא עתו.",
+            "אשוה אל נכחי / לבל יאבד נצחי,<br>לכונן את אורחי / אחשב בלבבי,<br>לתאותי אענה / לבקש לה מחנה,<br>חרוזיה אמנה / במספר ב ל ב ב י."
+        ],
+        "On Man's Confidence and Despair": [
+            "בטח באל עלי כל מעשיך ותניח בידו פעלך,<br>והתרצה בכל דבר יהי בא ועת יסור וישלה אלך.",
+            "אם נועדו ימים לתועלתך, אמנם יבואון ואם תרחק,<br>או אם לנזקך, אין בידיך לדחות ולו ישאך עדי שחק.",
+            "אל ידאגה גבר לכל דבר לא בא אלי ידו והגיע, <br>ישמח בחלק שחננו אל, ישקוט וינוח וירגיע.",
+            "בטח באל ימותיך לעולם ואז תנח לנפשך ותחיה,<br>ודע כי אין לבן עורב טרפה לעולמים ולא אוצר לאריה.",
+            "אם עמך האל / יהיו עצי היער<br>עד תאמרה די / נושאים לך פרים,<br>אם אין, עצי הגן / לא יעלו פירות<br>ויכחשו כולם / עד תאמרו אים.",
+            "אנוש חכם לבקש את מדתו משחר בא לארמון בית אדוניו,<br>ויום יום לפתחו הוא משחר ולא יכול להכנס לפניו,<br>יכתב לו לבאר משאלותיו, כתב בשיר מיוסד על אדוניו,<br>לשני דברים הנני על דלתיך דופק, והם צורך והתוחלת<br>כי כל אנוש ידו להשיג קצרה, צרח לבו ותבערה גחלת,<br>ואחכה עד כה לבל ינקמו אויבים בשובי מבלי תועלת, <br>על כן אמור הן ועשה, או לאו, ותנוח נשמה ממך שואלת.",
+            "לשואל אל תהי שואל, הלא הכל ביד האל.",
+            "לשאול ממך דבר אני בא, שאלתיה מאלהים בתחלה,<br>ואם תאבה להשאילו אהודה אלהי ואודך במלה,<br>ואם אין אהודה אל ונדינך לזכות ונתפררה תהלה.",
+            "במעשים הבט למעלה ממך, תכיר בחסרונך ותוסיף תומך,<br>ובמעלת עושר למטה ממך, תודה כי תרונן לנותן לחמך.",
+            "אשר בטח בצור עושו ישוגב וינצל ולא יראה באידו,<br>בשער זה דבק וספור חרוזיו ותמצא למספרם ב א י ד ו."
+        ],
+        "On Deliberation and Endurance": [
+            "המתון כי עת מתון הווה, ארבעה מאות זוזים שוה.",
+            "המתן והנצל / כצבי ועוף מפח,<br>מחר ואז תביא / אל נפשך מפח.",
+            "מתון אשר אחריתה טובה, / ממהר חפצים,<br>אך המהירות ואחריתה רע, / בלב איש כחצים.",
+            "דרך רחוקה בחר לך, / חלקה לנוה עדנים,<br>ומאס בדרך קצרה, / סופה למכאוב ואונים.",
+            "כל איש ממהר בדבר, / נכשל בכחו ואונו,<br>משכיל וממתין במעשה, / ישיג מהרה רצונו.",
+            "אמת תסבול ואם הוא מר, / ותקרא אנוש סובל<br>ואל תתרעמה על כל / אשר תגרום לך תבל.",
+            "הכי סבל שני מינים והמה / סבול צוקות זמן הרע וצרות,<br>וסבל להזיק רק נפשות / מלומדות ימי עד בעבירות.",
+            "זכרה אל עת יגבר יצרך, / אז תנצל מכל פע,<br>או אם יהפוך עולם  ידו, / זכרה סבל על כל פגע.",
+            "זמן לכל טובה שבח והודאה, גם כן לכל פגע רעה ולתלאה<br>גם כן יגון לב על דבר אשר לא בא, רעה מאד חולה גם מחלה באה.",
+            "שתית סם לך טוב מדאגה, ובלבב האנוש כן הוא יגונו,<br>כפי גבהו ירידתו וסבות נפילתו כפי כחו ואונו.",
+            "את אבלך נצח בסבלך, / פן יאריך לעד יגונך,<br>יבחר לך מיועצים שכלך, / תשקוט ימותיך ושניך.",
+            "יש בזמן רעה כי / כאשר תמשיל<br>אותה לאחרת / תהיה מאד טובה,<br>על כן סבול ונשא / כי אין לאל ידך,<br>תשקוט ותנצל / מחטא ומחובה.",
+            "אם יש לך סבל / בכל דבר רע<br>כי עדי חפצך / יביאך,<br>כי אין אנוש חפשי / כמו סובל,<br>לכן סבול ובטח / אנוש בבוראך.",
+            "דעה כי אין נכבד / ויודע דעה<br>כמודה על טובה / וסובל על רעה.",
+            "על כל דבר מהאל בא, / גבר גבר שכלו יודה,<br>אם יתבונן על שער זה, / ימנה בתיו מניין י ו ד ה."
+        ],
+        "On Sufficiency": [
+            "אמר<br>אשר יסתפק במעט / אנוש עשיר כמו מלך,<br>ומלך רב ואין די לו / במלכותו כמו הלך.",
+            "אשר די לו במתת אל / אנוס עשיר כמו אוצר,<br>ואיש עשיר ולו אוצר / ואין די לו מאד יצר.",
+            "הסתפק באשר לך חלק האל, ואל תבט לזולתך,<br>התענגה עליו, ועת תשאל, / יפיק ויתן את שאלתך.",
+            "מעט מזון  מספיק / ויאכיל גם יותיר,<br>אשרי עינו טובה / ושואל פת חוקו,<br>ואדם צר עין / ונפש מתאוה,<br>בעולמו אין די / למלאות את ספקו.",
+            "מעט חק טרפך אם לא תהי / בא, קבל המעט ממעשיך,<br>ולא תבוש ותכנע פני איש, / ויהיה באלהים מחסיך.",
+            "קח מזמנך מעבירים / ממך<br>צורך ונזק, ומאס / פת מלך,<br>כי כל יקר נעלם / כחציר יחלוף,<br>פתע מהרה בא / ומהר הולך.",
+            "מעט ימנעך מבוז וקלון, מאד ייטיב בכל דבר ויערב<br>לך מיקר ומממון ועושר, לבזיון יביאוך והון רב.",
+            "אל יהי יקר בעיניך / רב הון ועושר לחבריך,<br>גם אל יהי נבזה לפניך / ממון מעט ישב חדריך.",
+            "סדר מזוניך, / יהיה לך מספיק<br>המחצית מכל דבר / אשר תוציא,<br>מזון בלי סדר, / כרם בלי גדר,<br>חציו לכל אדם, / ולך יהי חצי.",
+            "אנוש בין אל תבזה בפרוטות, ומידך ללא עז אל תשלם,<br>הלא הדר כחול הרים גבוהים, קטן (קט?) שרביט עדי יכלם.",
+            "ספוק וחמוד אויבים לעד ולא יתחבקו יחד ויתחברו,<br>חד תבחרה מהם אשר בו ישליו כל מפעלותיך ויתגברו.",
+            "חקור ודרוש והתבונן / אחי, בין<br>בכל חכמות / ישנות וחדשות,<br>היש שמחה / כשמחת הלבבות<br>ואם עושר / כעושר הנפשות.",
+            "אם לרצונך / אין זמניך,<br>לבך יהי סמוך / ובטוח,<br>יזכור מצוק צרות / וצוק עתים<br>עברו עלי נפשך / ותנוח.",
+            "את נפשך מנהיג / יום יום כדי ספקה,<br>אם לא תבקש לך / יותר עלי חוקה.",
+            "התיאשה מהון לזולתך, / יהיה לך כבוד וגם תפארת,<br>יאוש לבד חפשי ותקנה האמת לכל ומכל טוב והלא מסחרת.",
+            "אין רשע כמו בצע, / וכן התאזרת,<br>נפשך חסום אתה / פן תהיה חומדת,<br>אם לא תהי נושא / במיתת האנוש,<br>ממך אמונתך / תהי אובדת.",
+            "בחלקך שמח תמיד / חרד והדבק ביראת אל,<br>והסתפק בפת לחם,/חרוזיה במניין א ל."
+        ],
+        "On Kindness and Charity": [
+            "בוחר מעון בעל כרחן יכנעו נגדו בני אדם,<br>מגן יהי לו מפני תולדות ימים ופגעיהם ומאידם.",
+            "חובות שכניך שתים הם, שומרם וחקם על לבבך,<br>הט לו חסדיך ומהרע השמרה לו פן  יריבך.",
+            "חובות קרוב / שתים הם,<br>אותם תמיד / שים חקיך<br>תן לו העת / מנע ממך,<br>קרבהו עת / ירחיקך.",
+            "ראה כי כל מזוניך / במתת אל וצדקותיו,<br>ואיש מחסור ואין לו כל, / בידך שים מזונותיו.",
+            "אשר נמנע לרחם את קרוביו ונותן הון לכל איש זר ומוסר,<br>כמו אשה אשר תניק בן חברתה ושלה מת ברעב כל וחוסר.",
+            "איש יאסוף חיל וכל עושר והון בלא צדק ומישרים,<br>דומה לאיש חושב להעמיד אהל בלא יתד ומתרים.",
+            "איש יקפצה ידו / מתת כפי אונו,<br>מלכי אדמה ישליט / אל עלי הונו.",
+            "להעלות למדרגה גדולה / מאד קשה וקלה הירידה,<br>רמו אבן גדולה היא נקלה / ירידתה והעלותה כבדה.",
+            "כסוס דוהר ואם רזה, מרוצה מיושרת ולא יכשל בדרכו,<br>והנדיב במתת יד רחבה, ואם אין לו מזון נפשו וצורכו.",
+            "אנוש נדיב יהי חס על יקרו ועל זכרו, ולא יחוש לעושרו,<br>ואיש כילי יחלל כל הדרו ויחוס על יקר אוצר אצרו.",
+            "אם פי זמנך ישחקה עליך, לא תדעה אם יחזור עליך.",
+            "אנוש נדיב אשר / ידור נדרים<br>הכי יתן בטרם / השאלה,<br>ואיש כילי יאחר / את נדריו<br>ליום מ חר עדי / ימצא עלילה.",
+            "בעת ישאל אנוש / ממך נדרים,<br>ותתיירא ותפחד / חרטה<br>השיבהו בלא, פן / תענה הן,<br>ולא תתן, ותכשל / ותחטא.",
+            "עת הן תהי אומר / עלי דבר,<br>תסבל ותקים / מאמריך,<br>כי אין לך קלון באמרך הן / לנזר ותחל את דבריך.",
+            "עשה חסד בעוד נשמתך בך<br>בטרם נודך עד כה ועד כה,<br>והצדק לפניך יהלך,<br>והתבונן חרוזיו תמצאם כ ה."
+        ],
+        "On Poverty and Asking Help": [
+            "או לאשר אבד עושרו / ותענוגיו<br>יחד, ונשארו / חוקיו ומנהגיו.",
+            "תן לאנוש, תהיה / מנזר וטפסר לו,<br>התייאשה מאיש / תהיה כמשקלו.",
+            "בכבדך אנוש תיקר בעיניו, / ואם תצטרך לו תקל לפניו.",
+            "זה רש וחרם הוא לך שטוח, מרש בעוד אין לבך בטוח.",
+            "אם תמצאה את שאלתך אל תהי חושב בלבך כי כבר רווחת,<br>יקרתך תבזה, ויותר יהיה הפסדך מכל אשר הועלת.",
+            "בעת תטעם מרירות הדברים, היש בם מר כשואל מחברים.",
+            "סבול מחסור ואל תשאל / ללא רגול במתנה,<br>ויותר רע בעת תשאל / ותקח חלקך בושנה.",
+            "פגוש דוב מפגוש / בל מאד טוב,<br>ובפגוש כל נדיב / יש לך מנוחה.<br>אשר יבוש בעת יתן לאדם / ובדבר פיו ובלשונו ארוחה,<br>ולא יזכיר לך טובה לעולם / אשר עשה, והיא נגדו כשחה.",
+            "שואל ביותר מן צרכו ועורכהו,<br>דין הוא מאד ישר שימנעו מנהו.",
+            "אשר יאריך לך מועד במתן<br>ואין משען לעולם על נאומו,<br>כצורות המצויירות כמותו<br>תהי מוצא ובדמותו וצלמו.",
+            "א מאנוש כילי שאלה תשאלה, ימנע שאלתך וישנאך,<br>ימנע דבריו ממך, גם יעלים עינו במוצאך ומובאך.",
+            "אדם בהתאכסו בבית כילי מחסור ולא יוכל להמנות,<br>סוסו יהי עומד בתענית, גם הוא לא יהי צריך להפנות.",
+            "רש רע ומר, אבל כילי יותר מאד קשה ורע ממנו,<br>אין בלעדיו סר לו עדי יביא אותו לביזיון ויכלימנו.",
+            "שואל מיד כילי מתן, טוב לו שיובל לקברות,<br>כי הוא דומה דייג הולך / לצוד דגים במדברות.",
+            "צוה אנוש נדיב חבריו, / תדעו,<br>סודי(ו) תהיה נפשכם / אוסרת,<br>אל תשאלה מני שאלה כי / אם עלי<br>פי נאמן או על לשון / אגרת,<br>כי אם בפיכם תדרשוהו / בשתיכם ימנע<br>כבוד נפשי / וכל משכרת.",
+            "שאל אם תהיה צריך / מנת איש<br>לאיש עשיר בראשיתו / ונורש,<br>ולא מיד אנוש ממון / ועשיר<br>אשר היה תחלה דל / ואיש רש.",
+            "קחה מיד איש כילי נדבה / בעת<br>לא תמצאה (אותו) / מיד נדיבים.<br>הלא אריה בעת לא / ימצאה צאן<br>למחסורו יהי טורף / כלבים.",
+            "אם משכנותיך לך / צרים,<br>אז כל בני עירך / בך קצים,<br>אין שם בריחים / ימנעוך צאת,<br>גם לא בדרכך / תמצאה קוצים.",
+            "מים בהלכם על פני / ארץ<br>כמור לכל אף יעלה / ריחם,<br>אכן בהתאסף ביחד, אל / אף כל<br>בני איש יעלה / סורחם.",
+            "בעת יהיו נכסיך מעטים, / שמור, ובנפשך אל תהיה דל,<br>ויקרתך והודך אל תנבל, / והעת תספרה תיו מנה ד ל."
+        ],
+        "On Silence and Speaking Opportunely": [
+            "לעולם אין חרטה בשתיקה, ובדבור תהי תמיד חרטה,<br>והלא טוב לך אשר תדום ותחשה מאד משתהי דובר ותחטא.",
+            "אם לא תהי דובר תהי מושל עלי כל מאמריך ומפעליך,<br>כי אם תדבר, הרשות מידך יצא והמה ימשלו עליך.",
+            "מה לך לדבר דברה, אם נודעה תביא לך נזק וגם היא תכשילך,<br>ואם תתחרטה על השתיקה באחת, על דברך רוב פעמים.",
+            "מכאוב שתיקה לך / טוב מכאב מאמר,<br>כי כל כאב דבור / רע הוא מאד ומר:",
+            "אסור לשון ואותה אל תשלח לבל תשים עלי ראשך אשמים,<br>ואם תתחרטה על השתיקה באחת, על דברך רוב פעמים:",
+            "אצור את לשונך / כמו תאצור אוצר,<br>ואם לא תהי שומרה, / לנפשך מאד יצר.",
+            "אם תבחרה מוסר כדת / וכחוקה,<br>תבחר במחסום / את פיך ובשתיקה.",
+            "בפי כל האנוש מכשול לנפשו, כחתף יארוב איש תחת לשונו,<br>לרגלה יהיה נכשל ונענש / בכל דבר ויכפיל את יגונו.",
+            "ראה נברא אשר ברא לך שוכן בשמים,<br>באזנים ועינים, ואפים ורגלים,<br>כרעים וכפים, חלצים ושוקים,<br>ולשון חד בתוך מסגר ולא תמצא לשונים.<br>והכין לושתי חומות, שפתים ושנים,<br>ולכן על דבריך יהיה מקשיב בכפליים,<br>וללשון תשו אוצר הוא לשומרו לחיים.",
+            "בפי כל האנוש אורך לחייו, ימי חלדו ומותו בין לחייו.",
+            "מה טוב בשכל יהיה עודף על מענה פיהו ומדבריו,<br>אכן בעודף מדברותיו על שכלו משנאו הוא וראש צריו.",
+            "אם תחשה מדבר פחדך יגבר,<br>על כן ומוראך יקל [ברוב] דבר.",
+            "מה טוב דבר מסיר נזק / ממך או מביא תועלת,<br>אם אין זה טוב לך שתחשה, כי אין לך בו שום תוחלת.",
+            "איש מדבריו רב משכלו, כל מדבריו יהיו עליו,<br>אך אם שכלו יהיה יותר, כל מדבריו יהיו אליו.",
+            "ממעיט אמריו / ממעיט שגגות,<br>מרבה דבריו / מרבה דאגות.",
+            "אם תוך ביתך בעוד לילה תדבר,<br>קחה מוסר והשפיל דבריך וניביך,<br>אם מבעוד יום שמע וקשוב בעת תחשב,<br>טרם תדבר ראה את כל סביביך.",
+            "מכשול לשון אדם יחייב את ראשו ולדבריו יהי נספה,<br>אך אם יהי נכשל במועצותיו, פתאום יהי נגף ויתרפא.",
+            "בינה אנוש משכיל יסוד דברי עולם, ושים לבך לבינתם,<br>יתחלקו כולם לארבעה ראשים, דעה סודם חקור אותם,<br>יש בם תחלתם לתועלת, אכן תהי ירא לאחריתם,<br>מהם בלי נזק ותועלת אין בם, לזאת תשנא בדברתם,<br>גם יש אשר בם תהיה מוצא נזק בראשיתם ותכליתם,<br>[עוד יש אחריתם טוב ויטיבו יחד בראשיתם,]<br>על כן שלשה תעזוב וזנח, וקחה לך מהם רביעיתם.",
+            "בכל עתים שור חוה, / ודבר האמת טוב משתיקה.",
+            "דבר חכם ישיב אף וחימה, ויש מלה משיבה הנקמה.",
+            "חכם לבב יה דובר ומציל, / ויציל באשר ישתוק פעמים<br>ובדבריו מנוחה לענוים, / ולגאים במשטוח חרמים.",
+            "אל יבטח אדם / בדברותיו,<br>כי אם אנוש / מופלג בחכמותיו.",
+            "ואין לאנוש כבוד / כמו דבר<br>דבור עלי אופניו / ועל יושרו,<br>יתן עטרת פז / עלי ראשו,<br>ישים רביד זהב / בצוארו.",
+            "מדבר שוא וינצל באמרו, מאד טוב מאשר ישתוק בדבר,<br>וטוב עצל עשות שקר ומרמה מאד מאיש ממהר בם ונשבר.",
+            "מכל משמר שמור פיך, / אז תנצל כצבי מיד,<br>ושתיקה לך טוב מדבר, / וחרוזיה מניין מ י ד."
+        ],
+        "On Truth": [
+            "אמר<br>מנוחת החכמים יום אמת מצאו וכל יושר,<br>מנוחת הכסילים יום מצוא שקר וכל קשר.",
+            "השיב במדבריו צעיר ימים לאיש זקן<br>נגדו וכנגדו, (והוא זקן או' להכזיבנו)<br>ויאמרו לו, בוש שתוק, איך תעמוד<br>נגדו וכנגדו והוא זקן מאד להכחישנו.<br>ענה ועוד אם לא תדע כי האמת<br>(כי) הוא גדול וזקן עוד מאד ממנו.",
+            "ענה חכם בלבב בר, בחלקו על דבר,<br>חכמה ומדע, ותט לו אוזן והוא נדיבנו,<br>כי האמת אהוב נחמד ורצוי, ואפלטון,<br>גדול ורב ומאד צורב, גם הוא אהובינו, <br>משפט שניהם נבחרה לנו, אך האמת יותר חביבנו.",
+            "אמת דבק ולא תשא פני זקן נשוא פנים,<br>אמת זקן מאד מנהו, ישיש עולם אביר שנים.",
+            "חכמה נמבזה מבלי עושר, גם הוא בלי חכמה יכס מומים,<br>יצדיק דבר אדם ואם כזב, כן רש יהי מכחיש דבר תמים.",
+            "מאד אתמה עלי קונה עבדים בהון יקר ונתן בם מחירו,<br>ולא קנה בני חורין בחנם בטוב טעמו ושכל מאמרו.",
+            "כל עושר מהבל ימעט, כן ירבה הקובץ על יד,<br>ואמת דבר, שים דברתך, חרוזיה תמנה לך י ד."
+        ],
+        "On Companionship and Association": [
+            "לכל דע לך חבר ונאמן, סלח חובו ותמחול לעונו,<br>וחבר רע יבקש תאנות ממך תדחה עדי יפגע  במינו.",
+            "דברים שבעולמך מעט או רב דברים הם,<br>לבד מאהבת שוטים, לזאת התרחקה מהם.",
+            "חבר יעצך בצדק, מסכים לשכלך קנהו,<br>אך אם יעצך ומסכים עם תאותך דחהו.",
+            "בחר חבר אשר הוא לך וברשותך והוא לך כמו ידך,<br>והוא נכנע לך בכל דבר כאילו יהיה עבדך.",
+            "הזהרה בכבוד חבריך / לקשור<br>אהביו וגם (ו)ידידיו, / וגם לדבקה בו,<br>שים עינך ולבך עליו / בעת ראותך בואו,<br>להרחיב לו מקום / לשבתו ומושבו,<br>ובעת אשר הוא מספר / לך, תפקחנה<br>אזניך להקשיב / אל מאמרו אל ניבו.",
+            "[שנים מדובקים / כחוטים ביד אורג,<br>שתיקה אחות רצון / ומסית אחי הורג.",
+            "אל תחליף חבר קדמון בחבר (הוא) חדש בעוד לבו עמך ביושר(וה).<br>אל תהיה בוזה באיש אחד שוגה ואל ימעט בעיניך,<br>גם כן באלף ואהבים אין די / כספך תנה בהם והוניך.",
+            "אמת כל הון וכל קניין / יעופון מבלי אבר,<br>ואין מטמון כמו מוסר / ואין מעון כמו חבר.",
+            "בחר לך חבר בו לבך מאמין כי איש בלי חבר כשמאל בלי ימין.",
+            "חבר בחר לך מבני עולם / בו לבך סמוך ובטוח,<br>וזנח באח יבגוד בלב עקוב / יבנה נוה בוגד ויטוח.",
+            "האח שאר הגוף, והאוהב / נקרא שאר נפש והרוח,<br>עת תתחברה אישים, / בחר מהם איש לא יפתך ויכשילך.]<br>ובכל ימי חלדו בכל עניין, / עצמו יהי מזיק להועילך,<br>ובעת בני אדם מציקים לך, / יטרח בכל עת להצילך.",
+            "היה מקדים בשלום לחברך, ותרחיב לו במושבך מקומות,<br>וכל עת תקראה בשמו, קרא לו וכנהו בשם חביב בשמות.",
+            "היש בער כמו מאשים אנשים בכל מפעל והוא עושה כמותו,<br>ורואה הוא בני אדם ומומו יכסהו ולא יוכל ראותו.",
+            "אמת החברים / שלשה חלקים,<br>לבבך תנה בם / והבן בסודם.<br>חברים אשר הם / כמזון לנפש,<br>ותמיד תהי / צהלתך בידם.<br>ויש בחברים / כמו ברפואות,<br>לעיתים ידועים / הדרם והודם.<br>ומהם כמדוה / ללב איש לקרבם,<br>יהי בא בואם / וינוד בבואם.",
+            "בחברת נדיבים / מציאה גדולה,<br>וחברת נבלים / חרטה ומחלה.",
+            "תבחר לך חבר / תמיד יפארך,<br>אם תחסור דבר / הוא יהי בעזרך,<br>או אם תהי דובר / יצדיק דבריך,<br>תמיד ואם תכעוס / יסבול אמריך.",
+            "זה הוא אשר נקרא / נאמן באהבתו,<br>חבר ירימך / במאודו וביכולתו.",
+            "בחברת כל אנוש שוטה אנחה, ושנאתו לכל משכיל מנוחה.",
+            "לשוט צרך בחירת הבהמות, וכן בעל לכל אשה כשרה,<br>וצורך כל חכם לבב לעצה, ולא תהיה תבונתו חסרה.",
+            "תפוש חבר לבינך ובינו, ואם לא ישמע אל סוד ועניין,<br>תפוש אותו בחברת אוהבך, ואם נזהר חשוב אותו לקניין.<br>ואם אן חשוב אותו חסר סוד, ויפקוד ואל יעל במניין.",
+            "אל תוכיח אדם אחר, / גם דברתך מנהו אחר,<br>כי אם לא יוכיחו שכלו, איך יוכיחו שכל אחר.",
+            "מה טוב חברת אדם מכיר / ערך עצמו גם מעלתו,<br>?ירה ורחק מאיש הפכו / כי לא תצליח חברתו.",
+            "האהבה השלימה, / מאין מדנים וריבות.<br>זה לך לאות ולמופת, / התחברות הלבבות.",
+            "התחברה תמיד, ולא תתפרדה מאיש יקר רוח ונוח דעת,<br>תיקר בחברתו, ואהבתו לך תהיה בה כל האנוש נודעת.",
+            "אהוב חבר והוכיח במוסר בכל עתים, אבל בינך לבינו,<br>והודה לו כאלו יהנה לך מנת ידו ומכספו והונו.",
+            "נטע אהבת חבריך בלבך כמסמרים עלי אהלים וספים,<br>ושרשי נדיבותם ינובון עלי לשון סעפים.",
+            "נקב מחט אין עינו צר להיות רחב לשני אוהבים.<br>גם רוחב עולם כולו צר מהכיל לשני אויבים.",
+            "בעת תרצה להבחין / והבך,<br>בלבו זאת / אשר כזב וכחש, <br>שאל את לבך / כי הוא יהיה לך<br>כמו קוסם, / ובו נחש ינחש.",
+            "מי שטרחו שם עליך / גם מנע ממך טובתו,<br>אל תאמן בו, כי יחליק לך / לשון, ורחק מאהבתו.",
+            "אהוב תמיד / אשר קדם לך טוב<br>ושלם לך גמול / ידיו וטובו,<br>וכמוהו אהוב / אדם קניתו,<br>בטובתך תהי / נאהב בלבו.",
+            "את אוהבי אהב / מאח בעוד אחיה,<br>כי איך אאהב אח / עד אוהבי יהיה.",
+            "אוהב הלא בלבבות / צפון ועל הלשונות,<br>נראה עין בעין / לבות ויצפון אמונות.",
+            "אל תחניף אוהב לך גם אל תשאל בני אדם עלי סודיו,<br>פן תמצאה אדם ידבר בו דופי וירחיק ממך דודיו.",
+            "התנדבה עם אוהבך עם כל עושר אשר יש לך ונשמתך,<br>גם אל קרוביך בהוניך, ובשכלך הטוב ובדברתך.<br>ולכל ני אדם תהי מסביר פנים ותן שלום בעת לכתך,<br>ולשונאך התנדבה עת יצטרך בצדקתך וטובתך.",
+            "השמרה מאיש אשר אוהב אותך בכל עתים לפי דרכו,<br>כי ממך חיש יהפך ערפו עת תחקור חפצו וכל דרכו.",
+            "לאוהבך תזרה אהבתך, סוד אחר לעולם אל תגלה,<br>ושונאך להשלים עמך [בא] גם לטובתו פני האל תחלה.",
+            "אם תשלח יד בדבר / ישלם ו[לא] יאבד שכרו,<br>אם תאמר הן בדבר / לעד בלאו אל תמירו.",
+            "אם תמצאה חבר אשר מומיו / תוכל ספור, הדבקה אליו,<br>כי אין למומיי האנוש מספר, / תוכל לחוקרו ועמוד עליו.",
+            "אהבת כסיל דומה / באמת כלי חרש,<br>אם ישברוהו, לא / ישוב לקדמותו.<br>אהבת אחי מוסר / דומה כלי זהב,<br>קשה שבירתו, / נחה הכנתו.",
+            "כלי חרש אשר יוכה ישובר לאין מרפא וכן נלוז ויהיר,<br>ואיש משכיל אחי מוסר כזהב, בעת מוכה יהי מצהיב ומזהיר.",
+            "בפעם אחת ידידות אהבתך לאוהב לך אל תגלה,<br>כעץ פרי יבכר לחדשיו, תודה לו ואת חפצו תמלא.",
+            "השמרה מחברה רעה, אין בה חכם ותמים דעות,<br>כי בישיבת חברה רעה, תלמוד בה כל מדות רעות.",
+            "סובל חברת אשה רעה, זה הסובל גדול דעו,<br>כי הוא דומה לזאב יער, יחליף שערו אך לא טבעו.",
+            "היש נתק וצרעת כאשה מנאפת ועוזבת גבירה,<br>בלבו היא כמו מכה טריה, ויקוץ בה ולא ימשול למוכרה,<br>היש מחלה ללב וכאב לנפש כמכאבה, ומסחרתו רע כסחרה.",
+            "כשתשב שבה עם הנדיבים, / ותכבד<br>בעיני אל / ואדם,<br>ואם תשב בחברת / הכסילים<br>הלא ירבה קלונך / בסודם.",
+            "אין טוב לאדם בשכל / יפיק בכל עת זממיו,<br>אין הון ועושר אשר בם / יתכם ויעלים אשמיו,<br>אם לא גברת חכמה, / תסתיר פשעיו ומומיו,<br>אם לא שתיקה ומחסום / לפה ולחשוך נאומיו,<br>אם לא הלא טוב בחר לך / קבר וכרקב עצמיו.",
+            "אדם אשר בא במקום / יקל הדרו והודו,<br>איכה יהי רב באדם / אחר לרעה חשדו.",
+            "ארבעה מביאים לאדם / לידי אבדון ותחרות,<br>גאוה ועקשות ועצלות / ובכל חפצים מהירות",
+            "חברת אנוש נבל / כשן כואבת,<br>אין לה רפואה / כי אם בעקור אותה,<br>כן לא יהינסבל / ימי חברת אנוש<br>נבל, לכן מהר / וחיש לשנאתה.",
+            "אל תמיר את חן אשתך / ביופי אשת זולתך,<br>כי החשק מתעה שכלך / ובכל עת בא לטעותך,<br>וכבר התעה חכם ממך, / על כן שמרה חכמתך.",
+            "אהוב תבחר בכל מבחר, / בקש חפצו<br>עד / מרחוק,<br>חברתו שים על לבך, / מספר בתיו<br>תמצאם / חק."
+        ],
+        "On the Testing of Friends, their Indulgence, and Forgiveness": [
+            "זה יקרא אוהב נאמן / המתנדב לקראתך,<br>עם הונו עת חסרונך, / ובנפשו יום צרתך.",
+            "אכן בזאת תבחן אנוש / חברתך,<br>אם תחלוק עמו / ותכעיסהו,<br>ובעת גדול כעסו / יהודה האמת,<br>שימו עלי לבך / והקריבהו.",
+            "אל תבטחה על איש / יהודך בעת<br>צורכו, ויש לו / ממך תוחלת,<br>אך כאשר יודה / ויפארך<br>עת תמנעה לו תת / ובל משאלת.",
+            "שלשה נבחנו / על יד שלשה,<br>למד אותם / ולא תשוב לכסלה,<br>אנוש עניו בעת / כעסו, וגבור<br>במלחמה, ואוהב / את שאלה.",
+            "בעת שתאהב דבר יכסה לך מומין אשר היו לפנים,<br>ועת תשנא לכל דבר יגלה לך מומיו ואם המה צפונים.",
+            "אל תחשוב עון עלי אדם / יתנצלה ממך בדברתו,<br>כן לאשר הודה מחול וסלח / פשעו וחטאתו ואשמתו.",
+            "אנוש אינו מאמין / בעת התנצלות,<br>וגם אינו מוחל / בשעת הודאה,<br>חשוב את אהבתו / כאלו לא היתה,<br>ואכן את רחוקו / מאד רחקה באה.",
+            "בעת יתנצלה אוהבך / לחובו או לקוצר יד  מחול לו,<br>ודע כי המחילה מנתיבת / אנוש נדיב ומדעו ושכלו.",
+            "דין כל אדם יחטא לזכות / טרם יתנצל ממך,<br>גם אל תחשוב עליו רעה, / כי אם יזכה יאשימך.",
+            "אל יתעכב עמך חוב איש / כי עד יום התנצלותו,<br>כי האחד ברור, גם השני ספק, / יבין אותו.",
+            "לא תמצאה עצל כעצל מקנות / האוהבים אליו מאד נחברים,<br>יותר מאד עצל אשר קנם ואבד / אהבתם וכעת נפזרים.",
+            "קבל אנוש בא לך להנצל, / אם האמת אתו ואם שקר,<br>כי כאשר יכנע לפניך, / לפני בני איש אותך מוקר.",
+            "ממרה את פיך בגלוי / אל עין [כל] מקל יקרתך,<br>אכן מקלך בסתר / מראה כי יש לו פחדתך.",
+            "תמחול לפשע ואשם לנבלים, / כמו תמחול ותסלח לאצילים.",
+            "לאיש תן ממך מנע שאלה, / ואם הרע לך תן לו  מחילה.",
+            "הודה עונך, ואז בקש למחול על כל זדוניך,<br>כי אם תהי כופר ולא תודה, נחשב לך כפל עוניך.",
+            "סלח ומחול לפשע אוהבך, ואל תתגל בריב עם אויבך.",
+            "אם (תהיה) תמחל לאיש תתענגה,<br>אך אם תהיה נוקם ונוטר תדאגה.",
+            "טרם עשות מעשה חשוב עליו / הכי עוד יש בידך לעשותו כח.<br>או אם תצוה להרוג איש אין יכולת בך לגופו אך לחזיר הרוח.",
+            "אדם אשר חטא (ל)כל ימיו, / ויחטא פעם חבירו לו,<br>איכה יהי כועס, ולא יזכור / כי יזכרה חטאו וכל מעלו.",
+            "אם את תדבר בחבריך / ברבות דבריך ומליך,<br>אל יהיה קשה בעיניך / אם דברו הם על פעליך.",
+            "מחול לאשר חטא והודה, / וכן תמחול וכפר נא ותסלח,<br>ושער זה בעת תמנה חרוזיו, / במספריו תהי מונה ספר ל ח."
+        ],
+        "On Discernment and Manners": [
+            "לא יקרא אדם חכם / נזהר מדבר בו נחשל,<br>אך יקרא אדם חכם / נזהר טרם יהיה נכשל.",
+            "אנוש משכיל ולבו אל ימינו, אשר יכיר לבין הוות ונמנע,<br>ומתנחם במה אין בו יכולת, בכל עניין יהי שוקט ולא נע.",
+            "אין איש שלם באמונתו / עד תשתלם הכרתו,<br>ובעת יפתח פיו על דבר / יכיר לבא עד תכליתו.",
+            "היה מכיר זמניך, / ושומרה את לשונך,<br>והתעסק בענייניך, / והבט מה לפניך.",
+            "כתב אדם וספרתו ראיה עלי שכלו ובינתו ורוחו,<br>ומנחתו תהורה על נדיבות לבבו ועצת נפשו שלוחו.",
+            "השמרה מכל טובים בנבראים, ופחד מאד מכל רעים וחטאים.",
+            "אמת גוף (בין) אנוש לעד / ולבו בעלי מומים,<br>שניהם בעלי מומים, / ואיכה יהיה תמים.",
+            "אם תהיה מושל עלי עמים, התנהגה עמם בטוב להם,<br>תבא ותגיע לאהבתם, תיקר ותכבד בעיניהם,<br>תמשוך לבבותם בלי חבל, תקנם בגופותם ונכסיהם.",
+            "העת תהי מושל בכבוד ובנחת תהי מושל נדיב עם,<br>יהיו כחפצך ועל פיך כל מחנם יהיה ומסעם,<br>אכן נבלים ואוילי עם, לא תמשלה בהם כי אם בהכניעם.",
+            "טרם אכיר מעלת כל איש, עלי להכיר מעלת גוי,<br>ולהתנהג עמם בטוב, אמנה בתיו מניין ג ו י."
+        ],
+        "On Keeping a Secret": [
+            "אל תגלה אוזן אוהבך, על סוד תסתיר מאויבך,<br>בעת יגלה לך סודו אהובך, שכח אותו ויסור מלבבך.",
+            "בעת כל בני אדם לך סוסו יגיד, כחד ההגדה ותסתיר המגיד.",
+            "ואם סודו באגרת כתבו, והפקידו בידך אהובך,<br>קרע אותו כאלו לא ראיתו, וישכח ויסור מלבבך.",
+            "בעת אדם לך יגלה צפון סודו ומדברו,<br>גנוז אותו כמו מטמון, ולבך יהיה קברו.",
+            "אדם יגל דבר וסוד חושף,<br>איכה יהי נאמן ובטוח עלי כסף.",
+            "אם תחשוף סוד לאדם, ויחשפהו לשכלו,<br>אל תאשימהו, למען צר לבבך מהכילו.",
+            "אדם בסודו צר לבבו מהכילהו ובוער בו כאש כירים,<br>לא ישמרה מחסום לפיהו, כי לשונו רחבת ידים.",
+            "אם סודך לא תספר, / יהי אסירך ימי עד,<br>אם תחשפהו לאחר, / תהיה אסירו ותמעד,<br>ביום תחשוף צפון סודך לאחר ויודע כבר לבך בחנו,<br>אבל לא תחשפהו אל שנים, ויודע למי מהם תדינו.",
+            "סוד השנים סוד הלבבות, אך סוד שלשה סוד הרחובות.",
+            "איך תאשים אדם יגלה סודך, אם לבך יצר להטמינו,<br>אם לא תכסהו והוא סודך, איך איש ואין סודו להצפינו.",
+            "כל איש גלה סוד מאדם אל אחר מני דרך יט,<br>שמרה אל פיך במחסום, וספר התיו י ט."
+        ],
+        "On Kingship": [
+            "אנוש מלך יהי תובעו ושונאו מאד יצר וארצו חיש תקיאו,<br>ירא האל כאשר יאות לגודלו, ובמלך דבק ושמע בקולו.",
+            "דעה כי דת ומלך לאחדים, שני אחים בכל משמר ומחזה, <br>ואין כח בזה לעמוד בלא זה, ולא לזה להתקיים בלא זה.",
+            "דורה בעיר מלך / נורא, ובה שופט<br>צדק, ובה נהר / לא יכזבו מימיו.<br>גם בה יהי נמצא / שוק, וחכם לבב,<br>רופא לכל חולי / מכיר בכל מומיו.",
+            "מלך ואש שוים בכל עניין, / אם תרחקה מהם תצטרכה להם,<br>אם תקרבה השמרה מהם, / פן ישרפוך חיש בגחליהם.",
+            "אם המלך ירב אותך, / גם עיניו אותך ישגיחו,<br>אל תפן בו, ודבריך / המעיטם, כי לא יצליחו.",
+            "מלך במשפט יעמיד ארץ, כי כל עבדיו באמת ינחם,<br>טוב מזמן ישבע, ואור פניו טוב מתבואות רב ומלחם.",
+            "הרע אשר במלכים / מפחיד אנשים ישרים,<br>הרע אשר בנסיכים / הוא המחסר נדרים,<br>יסית וידיח חבירו / הרע אשר בחברים,<br>ארץ ושבעה ובטחה / אין בה שנאת מגורים.",
+            "אם יעשוק אדם חברו, / הוא יעמוד<br>לזעוק אלי השר / ואל המלך,<br>אם יחמוס אותו, ודינו / הוא יעשוק<br>מלך, למי יצעק ואל מי / יזעק ואנה ילך.",
+            "אל תעמוד בפני / מלך בעת כעסו,<br>כי כארי יטרוף / גם היקום יחטוף,<br>סור מפני גשם / אל הר והמלט,<br>אל תעמוד בפני / נהר בעת ישטוף.",
+            "בחברת המלכים / עוז וכבוד<br>לאיש משכיל, / ועל ראשו כתרים,<br>אבל דומה להר / תלול ונישא,<br>מגדים בו נרדים / עם כפרים,<br>ובו נוה ורבצה לנחשים, / וכל חיות אריות עם נמרים,<br>עלייתו מאד קשה, ואמנם / עמידתו כעומד על קברים.",
+            "אם יהיה השר / משנא לך וצר,<br>אל תבטחה / אל אהבת המלך,<br>כי אהבת השר / תהפך את חמת<br>מלכו והנצל / ובטח ילך.",
+            "על דברת שבועת אלהים / לחולק אשקה רגלו וידו,לבל אומרה כבד פיהו / בהתבונן ספר בתיו ו י ד ו."
+        ],
+        "On Stupidity, Pride, and Folly": [
+            "חמשה תמצאה בכסיל / ולא תמצאו בזולתו.<br>ללא דבר יהי כועס, / ולריק רוב יגיעתו,<br>ויתן כאשר יתן / ללא הגון במתתו,<br>ולא יכיר מקום מחנה / לאהבתו ושנאתו,<br>וסוד לא יחשוף ריע, / בעתו יחשוף אותו.",
+            "אנוש בין לא ידובר / בין כסילים<br>לעולם ואנוש / ישר ונבר,<br>כמרגלית יקרה / במחירים,<br>מחירה לא יהי / נודע במדבר.",
+            "שלשה הם מאד ירך עליהם לבב, משכיל ויכפיל כאבו,<br>אנוש דעת ומנהיגו משוגע, ואיש צדיק ורשע ישלטה בו.",
+            "וששה הדאגה בם / לעולמים מצומדת,<br>אנוש עשיר כבר ירד / ועשיר יפחד רדת,<br>ונוטר ואשר נפשו לעולמים / מחמדת,<br>ודורש מעלה אינה / ראויה לו ונכבדת.",
+            "אם תשקלה שנאת חכמים בפלס ואהבת הכסיל, תמצא<br>יתרון בשנאת החכמים, גם אל כל אנוש נבון מאד נרצה.",
+            "רועה כסיל יסכל, והולך את חכם לב כל אנוש זכרו כמור ידיח,<br>רוח בעברו על בשמים יהיה נודף, וטוב ריחו אל אף יריח,<br>אכן בעברו על נבלות יעלה באשו וצחנתו מאד תצריח.",
+            "שוים בשקל חד בעיני שוטה אוהב ושונא לו, וטוב וחוטא.<br>אשר נגדו בני אדם בשוה, לאולתו רפואה לא תקוה.",
+            "ומי הוא זה אשר קלון / בכל עת יעלה אתו,<br>אשר נכנס במקום / אין כראוי לו לאולתו,<br>ואומרים לו שבה בכאן, / והוא בוחר מקום שבתו,<br>והמאריך מאד דבר / לספר מבלי עתו.",
+            "כסיל עת תם תשובותיו / יהי מוחל גדפותיו.",
+            "אנוש לא יהיה גאה בנפשו, בכל פעם ופעם יעזרנה,<br>וישפל האנוש גאה ונשא עדי עפר, וכל איש ירמסנה.",
+            "אדם בבינתו נשען ובעצתו, <br>תעה ונכשל בטח בחכמתו.",
+            "אתמה על כל אדם משכיל איכה אין אל לבו נותן,<br>איך יתגאה אדם עבר זה פעמים מעבר שתן.",
+            "איש גאוה לובש / בשכלו יחזה<br>גדול בנשמתו / ורב ממנה,<br>ישמח ללא דבר / ויתגאה, ועת<br>יחשוב לעלותה / וישפילנה.",
+            "עם הכסיל אל תדרכה תוך גל,<br>ועת תאבה לספור מספר חרוזיה תמצא במניין ג ל."
+        ],
+        "On Jealousy": [
+            "קנאה מאד רעה ומכה נחלה לגוף, ועצמותיו תהי שוברת,<br>שנאה תהי מעלים לעולמים, והקנאה לעולם בך תהי נכרת.",
+            "כל האנוש תוכל לרצות חוץ  מאיש עלי עושרך מקנא בך,<br>כי לא מרוצה יהיה לבו עד יאבדה עושרך וכל טובך.",
+            "לא תמצאה חוטא איש קינא על איש אשר ידו יקר מצא, <br>כי הוא כנגד בוראו קוצף תמיד, ושונה באשר רצה.",
+            "אויל יום תקראה אותו לעזרה לשרש גזעך אמנם קראתו,<br>ולולי עצי יער אשר תחזיק יד איש בקרדום לא כרתו.",
+            "אין לך שנאות מאין רפואות,<br>כי אם שנאות מצד קנאות.",
+            "לא יאריך ימים / מקנא באשר<br>לא לו תהי תקוה / ולא תוחלת,<br>ידאג ודאגתו תמידה / על אשר<br>לא לו תהי נזק / ולא תועלת.",
+            "מקנא אל תהי באנוש יברך ימי חייו במאכל תענוגות,<br>למען ישבעה הוא מעדנים, ואתה תשבעה נצח דאגות.",
+            "שלשה האדם מקנא בם ימיו, ועינו צר בהם וירבה שטמתו, <br>באיש אומנותו ואיש ממשפחתו ואיש בשכונתו בגודל יקרתו.",
+            "אם לא תהי קנאי / תרום ותשא הוד,<br>תגל ותצליח, / בתיו כמניין ה ו ד."
+        ],
+        "On Hypocrisy, Slander, and Evil Neighbors": [
+            "אשר יתקשטה / מאין נכונה,<br>אמת יתגל / בעדי הבחינה.<br>ומתקשט באין טבע / בעל כרחו יגלהו,<br>וצובע שער ראשו, / חלישותו תעידהו.",
+            "חבר ולבו רע דומה לקדחת, יתפשטה בגו לחלוש בריאותו,<br>כי הוא יחפש על מומי חבירו, גם יעלים ויסתור את טובו וצדקתו.",
+            "בעת תשמעה אדם ידבר באוהביך דבר מום וכל דופי, והוא לא ידבר בו,<br>אהוביך שמור, ושנא בנרגן אשר דרכו לדבר באישים, כי שנאות ושוא חרבו.",
+            "אם תחזה נאמן נראה בעיניך מגיד דבר דופי אל תאמן עדיו,<br>כי אם יהי נאמן, לא יהי מגיד דופי ושמע שוא לעד לבלעדיו.",
+            "אל תאמן כל מדברות אדם, כי אין אמת כל מה בפה דובר,<br>איש יאמין רכיל ונרגן לא ישאיר לנפש אח ולא חבר.",
+            "אל תחשוף סתרי חבריך, פן יחשוף האל סתריך.",
+            "היה ענו שפל רוח ודכא לעולם, ועזוב חימה וחרף,<br>ואל תגד דבר חירוף לאדם, ודע כי המספר הוא מחרף.",
+            "שכן אשר לבו לרעה בך, סור משכונתו ורחקנה,<br>אם יחזה טובה יכסנה, אם יחזה רעה יגלינה.",
+            "אנוש חמס בכל עת ישנאה טוב ויבחר רע ומדיינים ומרי,<br>כמעשה הזבוב נגע מחפש, ומקום יעזוב שלם ובריא.",
+            "אנוש סובל / בהזיק לו שכנו,<br>יהי נוחל / כבוד ביתו והונו,<br>אנוש רוצה להנקם / נקמה על משנאהו,<br>לנפשו מעלה יוסיף / ואז עקב ינורהו.",
+            "אדם משנא חבירו / בפה ובלב יחטא,<br>יניר ויחרוש ויזרע / שנאה, ויקצור חרטה.",
+            "היה נשמר, ואדם אל / יהי נקלה בעיניך,<br>ויש אנוש זבוב קטן / יהי מחנק גרוניך.",
+            "מרחיק עצמו משכן רע, אז צור ישעו מיד יחז,<br>לא יירא מלשון הרע, מספר בתיו תמצאם ח ז."
+        ],
+        "On Visiting Friends and the Sick, and on Nuisances in Visiting": [
+            "איש מניח בקור אוהב דבק אליו וחומס נפשו,<br>אך איש בקר אדם כבד ימצא קלון שיבאישו.",
+            "בקר לעתים רחוקות / תוסיף בלבות אהבות,<br>אך אם לעתים קרובות, / תוסיף שנאות ואיבות.",
+            "מיל תטרחה עת תבקר / אנשי חלאים ואונים,<br>וטרח שנים להכניס / שלום ולשבית מדנים.",
+            "חדל מבקרה כל / עת חברים,<br>והוקר רגלך / ממשכניהם,<br>ראה מטר / בהעצר וגשם,<br>בני אדם בעוד / יכלון עליהם.",
+            "כבד לבקר בא / פני חולה,<br>ויאריך עמו / את ישיבתו,<br>ויענה לו, אם לך / עסק, מהר<br>להשלימו / ולעשותו,<br>אך אם אני חייב לך / מחוב, אמור<br>כמה אני חייב, / (שאל) וקח אותו.",
+            "קחה מוסר לך ייטיב וינעם, ואיש כבד חדל מבקרהו,<br>למען תהיה עליו למשא בבקורך מאד ממחלהו.",
+            "אמרו לחולה מה חולייך, ענם זדון נפשי וחטאתי,<br>ויאמרו לו, תאות לבך מה היא, השיבם רק היא סליחתי.<br>אמרו הנלך נקראה רופא, ויענם הוא החלה אותי,<br>השיבוהו נאכילך, ענם כל מזון הוא מחלתי.",
+            "דחה כד בחברתך, / במיעוט האזנתך.",
+            "אכילה עם אהוביך / כנופת צוף ומרקחת,<br>אכילה עם משנאיך / כספחת וקדחת.",
+            "בעת תראה בסוד / יושבים שנים מבני אדם,<br>רחק מהם, ואל תבחר / להכנס בתוך סודם.",
+            "המאריך אומרו ושיחתו, / קצים בני אדם בחברותו.",
+            "מלך היה שונא כבד, ויצו לכתוב על טבעתו,<br>הכבדת קום, ויהי לו הטבעת עד לכתו.",
+            "הלא כתוב בספר הרפואות באגרת שמינית גם תשיעית,<br>אשר מושב אנוש כבד בחברה, ישיבתו כקדחת רביעית.",
+            "אנוש כבד יבקרך / בפעם ובאחרת,<br>ולו לשון ברוב דבר / ושונה ומדברת.<br>תשו אזנך כחרשת / ועינך שים כעורת,<br>ורגליך כגדמת, / ופיך שים כסוררת.",
+            "בקר אוהב גם איש חולה, וחדל לך מלבקר הכבד,<br>אם תתבונן בחרוזיהם, תמצאם מניין ה כ ב ד."
+        ],
+        "Last Chapter of the Book; Collection of Maxims": [
+            "אל תהיה בוכה / פני שוחק ושר,<br>כי לך יהיה לועג / וגם יבזך.<br>ולאיש בלי יגון / יגונך אל תגל,<br>כי לא לך מביט / ולא יחזך.",
+            "עצה שאל מכל / זקן וכל נער,<br>יש עת אשר תמצא / עצה בלב נער.",
+            "מקום גרו אבותיך היה גר, ושימה את מלונך בנינו,<br>ותן מקום עלי יושביו לעולם, וכן נמצא כבוד העוף בקנו.",
+            "לעד לאשה אל תהי גולה סוד פן תביאך לבזיון,<br>את נפשך שמרה, וסם המות אל תהי שותה לנסיון.",
+            "אשר יפקיד נכסים / על ידי נער וגם אשה,<br>בראשיתו תהי בושה, ואחריתו לבקשה.",
+            "ומוכיח לאיש אינו מקבל והדובר על לבות סתומים,<br>כמו אדם ישורר שיר למתים, ומתפלל וצועק לצלמים.",
+            "לאיש משכיל מעט הוכח / ויועיל, ויבין בדברים עד כלותם,<br>ויקבעם למשפט לא / רחקה, ויבין את קצתם מקצתם.",
+            "האיש אשר ירבה שחוק פיהו שוטה, ואין רפאות לסכלתו,<br>העת אשר שניו יגלה, את הודו יהי ממעיט ופסדתו.",
+            "הארך המחשבתך ואז יהיו כל מפעלותיך במכלולים,<br>כי מעדני גן בהתאחר יהיו מתוקים גם מבושלים.",
+            "איש בין לנצח ברשע אל תשו כח ואמץ בו והעז מצח,<br>כי המנצח ברשתו יפול, גם המנוצח הוא אמת נוצח.",
+            "אנוש סכל יקדם עת ידבר לשונו את פני שכלו לסכלו,<br>ואיש משכיל בהתאחר לעולם לשונו אחרי דעו ושכלו.",
+            "שחוק לכסיל עשות זימה ועל כן תבונתו תהי אחר לשונו,<br>והמשכיל יאחר את דבריו, ולא יחל בדבר עד יבינו.",
+            "אשר יבטיחך יום יום במתן, בתוחלת מדכא לב ומחלה,<br>כענן מבלי גשם ומטר יכסה עין אדמה באפילה.",
+            "בגרות אם תהי נפשך וריקם תפחד, שוב קחה מוסר ותערים,<br>והמעיטה לך אכול ושתה, מעט בשר הלא די לכשרים,<br>ואל תרבה נשים, וכל עת שמור פן תתנה חילך לזרים,<br>וכל דבר תאוה נפשך בו, אמר עליו מאד דמיו יקרים,<br>הלא טוב לעזוב עושר לאויבים לרוב הון משאל מן העשירים.",
+            "עת הצלחת איש תשוב לו אבן חוצות שן ובדולח,<br>ובעת תשלח על מצליח תוך ידו עץ יבש שב לח,<br>האמן גם על נטע נטע, אם בן יומו פארות ישלח.",
+            "אם תשמע מוסר תזריח, תנוח נפש חן חן לה,<br>בצרור החיים מושבה, מניין בנין בתיו תמצאם ל ה.",
+            "",
+            "סליק כולו בע\"ה.<br>ברוך נותן ליעף כח ול\"א ע\"י."
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "שקל הקדש",
+        "enTitle": "Shekel HaKodesh",
+        "key": "Shekel HaKodesh",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "פתיחה",
+                "enTitle": "Prelude"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער החכמה",
+                "enTitle": "On Wisdom"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הענוה",
+                "enTitle": "On Humility"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הפרישות",
+                "enTitle": "On Abstinence"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הצניעות והבשת",
+                "enTitle": "On Modesty and Shame"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הרחקת התאווה",
+                "enTitle": "On Self Denial"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הביטחון וייאוש התקווה באדם",
+                "enTitle": "On Man's Confidence and Despair"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער המתון והסבל",
+                "enTitle": "On Deliberation and Endurance"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הספוק",
+                "enTitle": "On Sufficiency"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער החסד והצדק",
+                "enTitle": "On Kindness and Charity"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הרש והשאלה",
+                "enTitle": "On Poverty and Asking Help"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער השתיקה ועת דבר נכוחה",
+                "enTitle": "On Silence and Speaking Opportunely"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער האמת",
+                "enTitle": "On Truth"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער החברים והחברה",
+                "enTitle": "On Companionship and Association"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער בחינת האוהבים והתנצלותם ומחילתם",
+                "enTitle": "On the Testing of Friends, their Indulgence, and Forgiveness"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער ההכרה וההנהגה",
+                "enTitle": "On Discernment and Manners"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער בהסתר הסוד",
+                "enTitle": "On Keeping a Secret"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער המלך",
+                "enTitle": "On Kingship"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הכסילות והגאווה והאיוולת",
+                "enTitle": "On Stupidity, Pride, and Folly"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הקנאה",
+                "enTitle": "On Jealousy"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער החנף ולשון הרע ושכן רע",
+                "enTitle": "On Hypocrisy, Slander, and Evil Neighbors"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער בקור האוהבים והחולים והכבדים בביקור",
+                "enTitle": "On Visiting Friends and the Sick, and on Nuisances in Visiting"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער אחרון מהספר והוא חבור המוסרים",
+                "enTitle": "Last Chapter of the Book; Collection of Maxims"
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Shekel HaKodesh/Hebrew/merged.json b/json/Musar/Rishonim/Shekel HaKodesh/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..82bd1143b2bce2195267f1c44bfda8fc878cf641
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Shekel HaKodesh/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,605 @@
+{
+    "title": "Shekel HaKodesh",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Shekel_HaKodesh",
+    "text": {
+        "Prelude": [
+            "תנה אל לב משכיל / בכל עת ובכל יום,<br>ובחול המועד / ושבת וחדש,<br>וכל מדות טובות / חמודות מזהב<br>ומפז תמצאם / בשקל הקדש.",
+            "זה ספר להבין משל ומליצה, דעת ומועצה, דברי חכמים וחידותם, מוסרי חכמים נבונים וסודותם,",
+            "אני יוסף בר׳ יצחק המכונה קמחי שקלתיהו בשקל לשון הקדש בחרוזים, מצאתים בתחלה מפורדים, מהם בלשון ערבי ומהם בעברי, ושקלתים כדי שיהא נקל בהבנתו ובגרסתו,",
+            "על כן קראתי אותו <b>שקל הקדש</b>, וחברתי המשלים והמוסרים הדומים זה לזה בשער הראוי להם, והם שנים ועשרים שערים כחשבון האותיות של התורה, ומניתי חרוזי כל שער ושער באחרית בשני חרוזים במלים דומים, אחד תופש עניין ורעו חשבון, להודיע לכל חכם ונבון,",
+            "ישמע חכם ויוסיף לקח ומענה, ונבון תחבולות יקנה.",
+            "ואומר נפש חיותה עד בלי שמים, מהררי שכל קחי רחיים.<br>בם (א)טחני קמח מזימה ועשי עוגות והכין בעדי כירים,<br>טבחי טבחייך, וייניך תמסכי, זכרו כמור ישא לכל אפיים",
+            "(ו)שירים ראו לא יערוך אותם חלי (ו)כתם יקרים מזהב פרוים,<br>(ו)טורים משובצים בשש בינה ובוץ (ו)הם תאוה ללב ולעינים,<br>(ו)לבת בנו קמחי שקלתים בשקל (ו)מחשב כי לא בכף מאזנים,",
+            "ורשפי יקוד מוסר כלפיד יבערו, ובלב לקחם לא במלקחים,<br>אם נכתבו שירים על לוח לב אנוש, (ו)אלה תנו אותם בלוחותים.\n"
+        ],
+        "On Wisdom": [
+            "חכמה תחיה את בעליה / לשלם גמול אל ועבודתו,<br>בה יהיה קונה ימי חייו / שם טוב וכבוד אחרי מותו.",
+            "מטר שחק יחיה הזרעים / בעת ירד ואם ירבה ימיתם,<br>והחכמה תחיה לב חכמים, / ואם תרבה לחיי עד תשיתם.",
+            "אל תדאגה אם עשרך אבד, אם שכלך נשאר והודך,<br>כי איך תהי דואג עלי תער חרב והחרב בידך.",
+            "מי הוא אשר נאה / למלוך עלי תבל,<br>או על אוני שיט / מלח ורב חובל,<br>חכם בכל עניין / מבין בכל פשר,<br>אם לא אנוש ידרוש / חכמה מאד סובל.",
+            "למה יהי ירא אשר אוסף חכמה, וידו באמת מחזיק,<br>מדוב ומאריה ומשחל או מחמת תנין וכל מזיק.<br>התיאשה אם שכלך אבד כי זאת אבדה לא תהי מוצא,<br>על כן שמור את שכלך לעד, כי לא יהי שב אם יהי יוצא.",
+            "כל איש חננו אל מאד דיעה, אל ידאגה על הון ועל קניין<br>הן אחרית חכמה לאיש שלום, גם אחרית הון מר ורע עניין.<br>הקור בינה דרוש חכמה, והתייאש בתכליתה, וחפש את צפוניה וגנזכה ומשכיתה.",
+            "אמת, יראה בלא חכמה / כמו בעל בלא אשה,<br>עם חכמה בלי יראה / כאשה מבלי בעל.<br>ושכל מבלי חכמה / כקשת מבלי יתר,<br>וכל אדם שניהם בו / בכל עת מעלה יעל.",
+            "אין איש לגודל גוף ידובר, כי להוד חכמה והשכל והתושיה,<br>ואינו חסר לחם מחוסר, כי חסר חכמה מאד חסר ואין לו מחיה.",
+            "ראה חכמה ברוב עוני ודלות, וחכם יש ברוב עושר וכח,<br>כשדה יעשה חטה, ושדה בצדו יעשה קמוש וחוח.",
+            "אם תאהב חכמה בחר יושר המעשה ושנא מרי,<br>התבוננה כי נמשלה חכמה אילן והמעשה פרי.<br>חכמת אדם עם המעשה יום המות יוליכנה,<br>אכן חכמה מאין מעשה לבני עולם יניחנה.",
+            "בחר מושב חכמים כי לשכלך יהודוך וירבו בך שבחות<br>וירוך בעת תסכל, ובכל עת תהי שוגה יבינוך נכוחות.",
+            "תאומים נולדו חכמה ומעשה, וכל אחד יהי הודו חבירו,<br>ומעשה מבלי בין איך יהי זך, ומאין מעשה בין מה שכרו.",
+            "טוב לי לעזוב חכמה בעבור סכלות כי לא אדענה, <br>משאניחנה ואני חכם בעבור אמאסנה.",
+            "אמרו לחכם מבני דורו, / מה זה אשר חכמתך על כל,<br>ענם בהוציאי בשמן נר, / שלא להוציא ביין אשכל.<br>אמת גוף בלא חכמה / כמאין יסוד בית,<br>בשדה אשר יצמח / מקום מענית שית.",
+            "התמצא מעלת רמה כמעלת אנוש מכיר במדת מעלתו,<br>מפיהו ידבר רק בפיהו לכל אדם כמשפטו ודתו.",
+            "אנוש חכם בעוד חכמה יבקש, ושואל בין בכל מושב ומשמר,<br>ואין בער כמותו כאשר הוא מחשב כי כבר השלים וגמר.",
+            "קנה חכמה ואל תאמר אשר די לך אם מעלתך בה מכלכל<br>ודע כי הון בלי חכמה יבלע עדי תמו ומשאר חסר כל.<br>אשר ייגע דרוש חכמה ונכנע לבקש פני מבין וידרוש,<br>לרגלה יעלה מעלה למחר, ואם היה לזנב יהיה ראש.",
+            "אם המלכים שופטי ארץ, הן החכמים ישפטו אותם,<br>ורצון מביני עם בבינתם, ורצון כסילי עם בסכלותם.",
+            "עורון לבב הוא עורון, על כן להקשיב הט אזנים,<br>כי איש לבו [יהי] סתום, לא יועיל פקוח העינים.",
+            "וכמה מבני אדם יבהלך במראיתו,<br>ואמנם כאשר דבר לאלם תחשב אותו.",
+            "אנוש קומה מאד ארוך ובעל זרוע וחנית וסגור וירק,<br>היש מועיל ודעת אין בקרבו ומשכל ומחכמה מאד ריק.",
+            "דבר וטובו לעין, חכם אנוש ידבקה בו.<br>דבר ונזקו לעין, יתרחקה מסביבו.<br>דבר וטובו מסופק, ישלך עלי אל יהבו.",
+            "אנוש חבר לחכמתו [ענוה], בכל המעלות רק היא גדולה,<br>וכן יקר ונכבד המחבר בכל עת ליכולת המחילה.",
+            "איש יעסוק תמיד ויתאמץ ללמוד נתיב חכמה ויאמן,<br>לא נתכנו להיות שני לו, תואר מאד עבה וגוף שמן.",
+            "בחר בארבעה, בחר לך בן משכיל, ומדבר אחד חמשי השמר,<br>היה חכם, אם לא היה לומד או מאזין או אוהב דת ואל תרבה ממר.",
+            "אל תהי בישן, דרוש חכמה אם תדרשה מפי חכמיה,<br>בוש אל תהי לא אדעה לאמר אם לא תהי מבין סתומיה.<br>אם לא תהי בוש תהיה מחר נחשב ונכבד בין יקומיה.",
+            "אל תעלוז אם כבדוך עם על הון וממשלה בידך,<br>כי כל כבודם יהפוך עורף עת יהפוך עורף כבודך.<br>אך יערב לך אם תהי נכבד על הוד אשר ינוד בנודיך.",
+            "לשואל מי גדולי עם בתבל, חכמים או עשירים, תענהו<br>אשר הוליך בידו כל יקרו, ודרך ים ומדבר יסעדהו.",
+            "ואומר לך נוני עם בפתחי עשירי עם מצאתימו קרא לו,<br>לסכלות העשירים החכם לב, וחוסר מעלת דעתם לשכלו.",
+            "חדש מדבר שוא ושפתי חלקות, ואל תתחרה עם פתלתול ועקש, <br>ומה טוב באנוש יחליק את לשונו, בבואו תבונה וחכמה לבקש.",
+            "חמשה ספרום מתי בין ודעת, אשר הם תחלת תבונה וחכמה,<br>שתיקה ושמע וזכרון ומעשה ולמוד הכי הם כמגדל וחומה.",
+            "שלשה נפלאו, אין איש מקורא חכם לב עד ישתלמו בו,<br>בלי לבזות אנוש תחתיו בחכמה בעודו ידרשה עם טוב לבבו,<br>ולא יהיה מקנה לאשר רב יקר ביתו ורוב אוצר זהבו,<br>ולא ישאל מחיר חכמה ודיעה לכל דורש אשר לבו נדבו.",
+            "שאלת השוטים שאל על החכמה,<br>ושמרה כשמיר שבו וגם אחלמה.",
+            "עוטה כסות בשת בעת חכמה יבקש יעטה מחר מעיל אולת,<br>לכן קרע אותו ועמדה על מקום פתחי נבוני עם כדל על דלת.",
+            "אבדת מאמין חכמה ביד כל איש יבקשנה,<br>ואפלו ביד כופרים אבידתו ישיבנה.",
+            "לדרוש תבונה ותפוש חכמה, כל עיר וכל מקום היה סוחר,<br>כי אם תהי קטן בעם אחד תהיה מאד יקר בעם אחר.",
+            "למד תבונתך ללא ידע, ולמד אשר תסכל ולא תדע,<br>אם תעשה זאת תהיה זוכר דעתך ותוסיף בין וכל מדע.",
+            "חכמה כפתוח עלי אבן על לב נערים דורשי בינה,<br>אך היא כפתוח עלי החול אם ילמדו אותה בעת זקנה.",
+            "אל תחמסו חכמה בתת אותה ביד אישים אוילי עם לבל תחטאו,<br>אכן תנו אותה ביד האוהבים דרכה ואז חיים וחן תמצאו.",
+            "רש לא יגנה איש חכם לב, גם תאוה לא תעבירהו,<br>שכלו כמו כתר על ראשו, והוא על נתיב יושר יניחהו,<br>הזהרה לשמור אשר צויתה בו וייגע את בשרך,<br>וכפעלו אל תגמלה רשע פן יאבדה מאל שכרך.",
+            "השמרה אל תאשים בער השיב על דברתך,<br>כי תדע סכלו ואולתו, לבין צפון חכמתך,<br>לו יהיה משכיל ומתבונן, אז יחשק אמרתך.",
+            "אמת חכמה אשר בה לא ידובר<br>כמטמון בעפר ארץ יקובר.",
+            "חכמה בלי מעשה בפה ישיבתה,<br>אכן במעשה היא בלב מכונתה.",
+            "אנוש עובר עלי מצות וחקים והוא חכם ורזים לו גלויים,<br>כמו רופא אשר נפל למשכב ואוכל מאכלים לא ראויים.",
+            "אנוש חכם אשר יועיל אחרים בחכמתו ולא יועיל לנפשו,<br>כמו מעיין מרוה הצמאים והוא יחמור בטיט יון ורפשו.",
+            "כל איש בארבעה חלקים נמצאו, תן לבך בהם ותשכילנו,<br>ידע וידע כי ידעו באמת, זהו חכם לבב למוד ממנו,<br>ידע והוא לא ידעה אם ידעה, דבר על לבו והזכירנו,<br>לא ידעה וירא אשר לא ידעה, חום וחמול עליו והודיענו,<br>לא ידעה ויחשוב כי ידעה פתי, שנא אותו והרחיקנו.",
+            "אל תענה אדע ואתבונן בבין אשר אין בו לך מדע,<br>המשרה מפח ומרשת, פן יחשדוך באשר תדע.",
+            "עת יחטא איש כסיל את חטאו ישא על מבישו, <br>אכן אנוש בין ודיעה ישיב אשמו בראשו.",
+            "עונה ומתחכם באין חכמה ובין דומה באיולתו חמור ריחים,<br>כל יום ויום סובב ולא זז מסבי[ב]תיו כאילו הוא נכה רגלים.",
+            "הלא ירך לבבכם על מתי בין אשר נפלו ברשת הפתאים,<br>ועל נכבד אשר נקלה, ועשיר אשר נורש וגם ירד פלאים.",
+            "אנוש חכם אשר יוכח בני איש ואינם מעשי ידיו נכונים,<br>הלא כל תוכחותיו על לבבות כמו גשם ברדתו על אבנים.",
+            "שמור ארבע ואל תתכבד בם ולו היו לך מאה עבדים,<br>כבוד האורחים וכבוד חכמים וכבוד יולדיך החמודים,<br>ועיין ענייני מרכבתך את ולו היו לך רוכבים צמדים.",
+            "הלך בחברת החכמי' יהיה נכבד ויקרא גבור ישוע,<br>כן יהיה נבזה בהתחבר אלי פתי ורועה הכסיל ירוע,<br>ראה שכל כמו מלך בכסאו והיופי מקורא שר צבאו,<br>יפי יוסף בתוך מאסר כלאו, ושכלו את פני מלך הביאו.",
+            "השמר מפתי ירא שדי, וכסיל האל עובד,<br>גם מחכם לא ירא חטא, כי תקותם נצח תאבד.",
+            "אמרו לחכם מבני דורו, מי הוא אדון עולם בראנו,<br>ענם, וחלילה חקור אותו, כי נחלש גם חטא מצאנו.",
+            "באילנא מדע ועובד / טב אינביה,<br>דדין ביה כולא ביה / דלא דין ביה מה ביה.",
+            "שפר נכסי מדע זבן לך לזביני,<br>דקניא מה חסר, דחסר מה קני.",
+            "פרקך עלי לבך תחקנו, ושנה ושלש עד תביננו,<br>להג מאד הרבה יהי מרחיק בינות, והשכל יכסנו,<br>הנר כתיקונו יהי דולק, אכן ברוב שמן תכבינו.",
+            "חכמה לחלק לך בחר להיות עלי ראשך לנס,<br>מספר חרוזיה מנה,  יעלו לך במספר ל נ ס."
+        ],
+        "On Humility": [
+            "קרן למשכיל ענות רוחו, / אכן לכסיל עזות מצחו.",
+            "אם תשמעה דובר חרפות בך אל תתנה לו לב ואל תבט,<br>פן תשמעה חירוף מאד קשה מהם ותכשל ותלבט.",
+            "אל תשב על חרוף נבל, כי כל חרוף טוב ממנו,<br>ושתיקה ממנו מענה, כי בשתיקה תשכחנו.",
+            "שלשה תהיה בוחר לנפשך, ובם תמצא רצון יוצר יצורות,<br>ענוה להכוף בה כל כסילות, וגם יראה למעט העברות,<br>וגם דעת מאד כח לפייס בני אדם במיטב מאמרות.",
+            "היה אלם מדבר בין אנשים וחרש מאזין את מדבריהם,<br>ועור יש לך רואות, ותהיה מאד יקר ושר מושל עליהם.",
+            "אינו בעל מדה טובה / נמנע מהזיק לשכניו,<br>אך הסובל את נזקיהם / ובכל עניין מסביר פניו.",
+            "גדף אנוש סכל לאיש חכם, / ויחרה מאד לתלמידו,<br>וישאלה עת החרה אפו / ברשות להרע לו להאבידו,<br>ויענהו, אין אנוש חכם / מרשה לרעת איש והפסדו.",
+            "איש רב שכלו עם ענותו אז כל רואיו יאמרו אשריו<br>כי בשתיהן ימעט חומסיו גם כן ירבה מקהל עוזריו.",
+            "ואמר החכם אנשא נשמתי, אשר אין שום עון בשקל ענותי.",
+            "חרטה אחרית כל ריב ומדון, ואחרית כל ענוה עוז וקניין.",
+            "מי לא יהי מושל בנשמתו, איכה יהיה מושל בזולתו.",
+            "אויב בחרף מדברי שבח, לאהבה הנח ליום מחר,<br>ודבר חרפות כן ליום שכח, אוהב ביום איבה לך תסחר.",
+            "הכן שפל ברך כפוף קומה השמרה אל תהי עצל,<br>הכף לאבן יזרקו מיד, אז תחטיאנה ותנצל.",
+            "סובל צער יצערנו, דוחה צער רב ממנו.",
+            "כנמר חרופין אל תקום, הניח לשלום מקום.",
+            "שררה אל תהי שואל בעירך, ואל תבזה לעלמים צעירך.",
+            "אנוש אם יהודך בדברי שקרים, טרח עד היות כל דבריו ישרים.<br>אל תבטחה אל איש ידבר בך טובות אשר לא תעשה אותם.<br>אז אם יהודך בני אדם הוד אין בך, סור מישיבתם.",
+            "היה דכא שפל רוח ואם גדל כבודיך,<br>ואל תדאג עלי ממון אשר לא בא בידך.",
+            "אנוש עינו רואה לכל אדם יתרון עלי נפשו על כן יתכן עותו.<br>בעת יראה עשיר בממון ממנה, יחשב כי הוא רב ורבה צדקתו,<br>ואם יראה עני, יחשב כי הוא דך ושפל, ולעוניו ימעט עוותו,<br>ואם יראה זקן שבע ימים, יאמר באמנם עבד אל באורך חיותו,<br>ואם יראה צעיר לימים, יחשב כי פשעיו הם קלים וקלה אשמתו,<br>ואם יראה מוסיף בחכמתו, עליו יחשב כי הוא זך וחף לתבונתו,<br>ואם יראה פתי, יחשב כי נדון יהי על חטאתו בשקל שגגתו.",
+            "לדרך הענוה אטה / ובה יתבוננה לבי,<br>בשער זה חרוזיה / ומספרם ספר ל ב י."
+        ],
+        "On Abstinence": [
+            "אמר אין האנוש מכעיס אלהיו כי אם בחשק עולם ומה שבו,<br>אם תזבחה אותו תהי קרב לכבוד אלהיך ואל טובו.",
+            "מה הוא אשר אדם דורש בעולמו כי אם כבוד עושר ומנוחה.<br>כי כל מאהב עולמו מאד נפרד מהם וידבק אל יגון ואנחה.",
+            "לא יפחד אדם עלי עושר הלך לפניו וצידתו,<br>שיגזלו אותו בני אדם אם יגזל עושרו והון ביתו,<br>עזוב מה אינך צריך / והצורך קחה בלבד,<br>יאספך כבוד האל / וזבד טוב לך יזבד.",
+            "ביום טובה ראה רעה / ויום רעה לאל קוה,<br>ויציל אותך מצוק / וממכאוב וממדוה.",
+            "הבט ביתרון רש עלי עושר, השכיל והכלם והתבושש,<br>כי אין אנוש ממרה דבר האל כי אם להעשיר ולא להתרושש.",
+            "אמור אל איש הרבה מזוניו, היש לו די להוציאו לשניו.",
+            "אל כל אדם קנה הונים, אמר(ו) לו אם קנה שנים.",
+            "בארבעה יגונות / ידבק אדם בעולמו,<br>בריש אין בו להעשיר / און ולא כחל הצמיתו,<br>וטרדה אין פנאי עמה / והטרדה תהי עמו,<br>וחמודו לאין תכלית / ואין יוכל להשלימו,<br>ובדאגה ואין סוף לה / בתכליתו עד תומו.",
+            "אנוש בין יקרה נפשו בעיניו, מאד יקטן יקר עולם בפניו.",
+            "פרי אילן אנוש דומה בעולם, באבו הוא ומוצאיו ילקטוהו,<br>והנה כאשר יהיה מבושל, לתאוה הוא ורואיו יאכלהו,<br>ואם לא ילקטו אותו בני איש, יהי נופל וחיות ירמסוהו.",
+            "בימי נעורים ירא יום מיתה וסור מחטאים,<br>כי על גמלים זקנים עורות ככרים נשואים,<br>ברעות כבשים ואלים הרבה ימותון טלאים,<br>תיבות נערים לקבר שבים מביאים ונושאים.",
+            "בני אלים יבקשו יום תמותת בני אדם ומה הוליד לפניו,<br>ויושבי האדמה ישאלו איש לרעהו ומה הנחיל לבניו.",
+            "הלא אדם בעולמו / במקרהו ומולדתיו,<br>כמו אדם סבבוהו / נחשים כל סביבותיו,<br>במוצאיו ומובאיו / משנאים כל נתיבותיו,<br>ופחדתו מאד מאל / ומאלה מגורותיו.",
+            "מי שימותת את / נפשו והוא חפצו<br>תמיד באחריתו / לעד יחיינה<br>אך אם יחיינה / על תאות עולם<br>ידע ויתבונן / כי אז ימיתנה.",
+            "בכה ודאג / לאנשי התמותות<br>ואל תשמח / לאנשי הנעימות.",
+            "תקרא ליום ויום לעם יושב משתק ואין עונה ואין קשב,<br>ויעננו קול לרמותם מאכל ..... יוכלו השב,<br>ולמעמד הדין יקומון עוד לעמוד פני יוצרם להתחשב.",
+            "אדם באהבת עולם רצונו, / דומה לכלב מוצץ גרמות,<br>דם משפתיו מוצץ ודומה / כי הוא מוצץ דם העצמות.",
+            "אנוש יחשק עולם / ולא יעבוד האל,<br>בכל עת יהי מפסיד / ויחשוב אשר יקנה,<br>הכי עוד יהי נקבע / עלי כל אשר פעל,<br>ביום יחליף סותו / ויום כל לבוש ישנה.",
+            "בעת תחשוב לעולמך, / חשוב כי תחיה לעד,<br>ועת תחשוב לאחריתו, / חשוב כי מחר תתמעד.",
+            "רפאות נשמות אמת הצדקות,<br>ומות הנפשות הכי מעשקות.",
+            "כל מתאבל על עולמו, קוצף על צור רואה גלמו.",
+            "אנוש ישיש באחת דאגתו, כבר השלים אלהיו תאותו.",
+            "אנוש בפני בני אדם יקר הודו מאד יקטן,<br>יהי נצול ונמלט מאנוש מזיק ומשטן.",
+            "התעלסה על הון אשר התקדמת,<br>תתחרטה על כל אשר הנחת.",
+            "עזוב כל הון אשר חסר וחדל,<br>וקח ממון אשר הולך וגדל,",
+            "אדם בעוד חי בריא בשלותו,<br>יכיר וידע כי גדול כים שברו,<br>כי איך יהי שלם או איך יהי בריא,<br>אדם, והמות תלוי בצוארו.",
+            "חכם אר ראה אנוש דואג, שאל אמור מה מחשבותיך,<br>אם הם לעולמך מעט תוחיל, תפרדה מהם במותך,<br>אם דאגתך באחריתך, האל ירבה דאגתיך.",
+            "אם תבחנה עולמך משכיל, ותתחשב חוקרו וגם דורשו,<br>אז תמצאה אותו כמו אויב, עוטה מעיל אוהב ומלבושו.",
+            "הלא תירא אנוש מועד להלך בלא צידה אלי ארץ רחוקה,<br>ומאין כל יהי יורד לתוך בור ובית שחת מקום צרה וצוקה,<br>ויעמוד אל פני בוראו ביום דין, לעוברו על דבר מצוה וחוקה.",
+            "אל תחמוד עושר אישים וקנינים, מתוך ומחמם שמו בכליהם,<br>כמה בני אדם שאספו עושר אל אויביהם ולבעלי נשותיהם.",
+            "מחסר נדבותיו וממעיט צדקתו,<br>מאסף ומקבץ לאוצר זולתו.",
+            "ירא פן תאסוף לך העונות,<br>ותנחיל יורשיך הממונות.",
+            "מצוקות תולדות ימים ואידם ומקריהם חשוב אותם חלומות,<br>ושים אותם כלא היו והכן מזון נפש וצידת הנשמות.",
+            "אנוש אינו בבטחה על מזונו, לעולמים יהי ארוך יגונו.",
+            "מרדף אחר הבלי ימותיו, ולא השיג רצונו בו וחפצו,<br>רצונו איך משיג בעולם אשר אין אחריו חושו ורוצו.",
+            "אשר מומו יגל לכל, כבוד נפשו ישכח,<br>וסר מאהבת עולם אמת רוחו ישבח.",
+            "אדם מתקן סתריו / בוראו יתקן גלוייו,<br>אם אחריתו מתוקן / יאריך שנותיו וחייו.",
+            "שומר נפשו יזכור מותו, / ובעוד יומו יפחד לילו,<br>זה השער ליי' / מספר בתיו כספר ל י ל ו."
+        ],
+        "On Modesty and Shame": [
+            "תמים ובוש פנים / נודע בטוב טעמו,<br>זהו אשר יבוש / בינו לבין עצמו.",
+            "חוס עלי יקר שכלך ותורתך, פן יעלה יצרך ויעציבך,<br>תקן אסמיך והון אוצרך / נדבתך לתת וחיובך.",
+            "צניעות האנוש זהו / בענותו וח(ו)כמתו,<br>ולשמור דת וחק מוסר / והסדר במחייתו,<br>וכל פגע וכל מקרה / בעת בואו סבול אותו.",
+            "צניעות איש ומיטב מפעלותיו, להתנהג ימי חייו כראוי,<br>ושלא יעשה דבר בסתר, אשר יבוש עשות אותו בגלוי.",
+            "צניעות איש בהרחק העבירות בכל עת יהיו מדיו לבנים,<br>ויטרח לאשר יוליך בידו לצידה ואשר ינחיל לבנים.",
+            "צניעות בארבעה חלקים, להקביל את פני אוהב ולדבקה באהבתו,<br>והשלים חפציו כל זמנים כפי כוחך והשתעשע תמיד בכל עת בצדקתו.",
+            "הבושת מאד מדה חמודה היא, נראית כל עת על פני נדיב,<br>אכן חליפתה להכאיב (עת) את נפש בעליה וגם להאדיב.",
+            "אדם אשר עוטה / מעל בושת אמת<br>יתעלמו מומיו / ויסתתרו,<br>אך אם יהי פשוטו / אזי יתבררו,<br>על עין בני אדם / ואז יזכרו.<br>כל רק ומתלוצץ / ואיש לב נענה,<br>יתקבצו אליו / ויתחברו.",
+            "אחיות שתים אמונה ובושת, והמה מעידות באשה רעותה,<br>בכל עת דברות כגלדי בצלים, ואחת בכל עת תחבק חברותה.",
+            "התבוששה תמיד בהצנע ימי חלדך ודרך תם חזה,<br>יקרו חרזיו לאנוש ישב ותם למאד ומספרם אתה ח ז ה."
+        ],
+        "On Self Denial": [
+            "אמר אלהים לאדמה לאזין קולו והוא יהיה במסעדיה,<br>לעבוד ישרים ואמונים עובדים אל נעלה ולהעביד עובדיה.",
+            "מי הוא אנוש משכיל / הולל לפי שכלו,<br>זהו דבר פשע / יכיר ויבדילו.",
+            "לא ישקטה איש תבונה / שואל אמונה ודורש,<br>עד שולחו תאותו / כלה גרש יגרש.",
+            "איש בין בעצמך אל / תהי בטוח,<br>עד ימשלה / שכלך בתאותך,<br>אם לא תהי מושל / בתאותך,<br>איכה תהי מושל / בזולתך.",
+            "לא נחשב אדם ישר דרך / עד יהיו נגדו משוקצים<br>כל העברות תאות נפש / בהם כעכברי' וכשקצים.",
+            "אסור הוא לשלש ראשים / יפרד, שים לב תבחננו,<br>אסור הנפש מתאוה / ולאיסורו תרחיקנו,<br>עוד יש אסור אין בו תאוה / לעשותו, אז תניחנו,<br>עוד יש אסור אלו היה מותר / נפש תשנאנו.",
+            "אשרי מגרש תאוה נהיה / ליקר אשר לא בא ולא נראה,<br>כי לא יהי נחם אנוש ינח / לכבוד אלהיו תאוה באה.",
+            "אנוש לא ימשלה על תאותו / מאד מרה ורעה אחריתו,<br>וכשפיפון יהי נושך עקבו / יליד יומו ותרבה מחלתו.",
+            "אם תדרשה עצה ולא תמצא / יועץ אשר בו לבך יבטח,<br>סור מאשר יקרב לתאותך / רשת וחרם פן לך תשטח,<br>כי י צרך אורב לשכלך / עת יאטם אזנו ועינו טח.",
+            "לולי שלשה נתרבו כל ענייני אדם, וצדקתו תהי מודעת,<br>זקן קשה עורף במלבוש גאוה, גם תאוה באה ולא נמנעתי.",
+            "מקבל את עצת תאות לבבו / ברגע קט ששון לבו יפזר,<br>וממרה את עצתה כן יכובד, ומתנשא יהי נצח ונעזר.",
+            "אל תהי מריב לאיש כילי / עצר ומנע הונו ממך חפץ,<br>עם תאותך ריב והלחם / אתה ועברות אפך הפץ.",
+            "התאוה ערה בכל רגע ועת / רואה, והעצה ישינה נצח,<br>על כן תהי עצה מנוצחת / והתאוה מאד תרום ומעיז מצח.",
+            "אשר הטיב בילדותו / יהי מטיב בזקנותו,<br>ואם חטא בנערותו / יהי חוטא עד מותו.",
+            "אנוש אנוש עד מתי לבבך / יהי ישן ותקיץ משנתך,<br>הנח כל מלחמות אשר בתבל והתגבר וריב עם תאותך.",
+            "איש על יפי תבל / שומע לתאותו,<br>למאד יגון לבו / ירבה חרטתו.",
+            "תאוה ועורון שניהם ידבקו יתחבקו יחד ויתלכדו,<br>יתחברו לשחית יקר עוז האנוש, ישתתפו לעד ולא נפרדו.",
+            "מקבל יסורי אל והיו כרצונו, יהי משיג לעד שמחות ומנוחות,<br>ואדם על פגעי זמזנו מצטער, יסובוהו כל עת יגונות ואנחות.",
+            "בכל דבר תשוגב(ר) אמונה, בכל המעלות רק היא יחידה,<br>ודי לך באמונה חן ועושר, והון עתק ועסק בעבודה.",
+            "לא בא מזון אדם וחק טורפו לא ימצאה על רוב מהירתו,<br>אם יברחה ויעזוב טורפו, הוא ידרשהו עד מצוא אותו.",
+            "מאס בדין האל ומשפטו, שוטה ואין רפאות לאולתו,<br>כי לא להועיל אל זעוף פנים כעס ועצבתו בבא עתו.",
+            "אשוה אל נכחי / לבל יאבד נצחי,<br>לכונן את אורחי / אחשב בלבבי,<br>לתאותי אענה / לבקש לה מחנה,<br>חרוזיה אמנה / במספר ב ל ב ב י."
+        ],
+        "On Man's Confidence and Despair": [
+            "בטח באל עלי כל מעשיך ותניח בידו פעלך,<br>והתרצה בכל דבר יהי בא ועת יסור וישלה אלך.",
+            "אם נועדו ימים לתועלתך, אמנם יבואון ואם תרחק,<br>או אם לנזקך, אין בידיך לדחות ולו ישאך עדי שחק.",
+            "אל ידאגה גבר לכל דבר לא בא אלי ידו והגיע, <br>ישמח בחלק שחננו אל, ישקוט וינוח וירגיע.",
+            "בטח באל ימותיך לעולם ואז תנח לנפשך ותחיה,<br>ודע כי אין לבן עורב טרפה לעולמים ולא אוצר לאריה.",
+            "אם עמך האל / יהיו עצי היער<br>עד תאמרה די / נושאים לך פרים,<br>אם אין, עצי הגן / לא יעלו פירות<br>ויכחשו כולם / עד תאמרו אים.",
+            "אנוש חכם לבקש את מדתו משחר בא לארמון בית אדוניו,<br>ויום יום לפתחו הוא משחר ולא יכול להכנס לפניו,<br>יכתב לו לבאר משאלותיו, כתב בשיר מיוסד על אדוניו,<br>לשני דברים הנני על דלתיך דופק, והם צורך והתוחלת<br>כי כל אנוש ידו להשיג קצרה, צרח לבו ותבערה גחלת,<br>ואחכה עד כה לבל ינקמו אויבים בשובי מבלי תועלת, <br>על כן אמור הן ועשה, או לאו, ותנוח נשמה ממך שואלת.",
+            "לשואל אל תהי שואל, הלא הכל ביד האל.",
+            "לשאול ממך דבר אני בא, שאלתיה מאלהים בתחלה,<br>ואם תאבה להשאילו אהודה אלהי ואודך במלה,<br>ואם אין אהודה אל ונדינך לזכות ונתפררה תהלה.",
+            "במעשים הבט למעלה ממך, תכיר בחסרונך ותוסיף תומך,<br>ובמעלת עושר למטה ממך, תודה כי תרונן לנותן לחמך.",
+            "אשר בטח בצור עושו ישוגב וינצל ולא יראה באידו,<br>בשער זה דבק וספור חרוזיו ותמצא למספרם ב א י ד ו."
+        ],
+        "On Deliberation and Endurance": [
+            "המתון כי עת מתון הווה, ארבעה מאות זוזים שוה.",
+            "המתן והנצל / כצבי ועוף מפח,<br>מחר ואז תביא / אל נפשך מפח.",
+            "מתון אשר אחריתה טובה, / ממהר חפצים,<br>אך המהירות ואחריתה רע, / בלב איש כחצים.",
+            "דרך רחוקה בחר לך, / חלקה לנוה עדנים,<br>ומאס בדרך קצרה, / סופה למכאוב ואונים.",
+            "כל איש ממהר בדבר, / נכשל בכחו ואונו,<br>משכיל וממתין במעשה, / ישיג מהרה רצונו.",
+            "אמת תסבול ואם הוא מר, / ותקרא אנוש סובל<br>ואל תתרעמה על כל / אשר תגרום לך תבל.",
+            "הכי סבל שני מינים והמה / סבול צוקות זמן הרע וצרות,<br>וסבל להזיק רק נפשות / מלומדות ימי עד בעבירות.",
+            "זכרה אל עת יגבר יצרך, / אז תנצל מכל פע,<br>או אם יהפוך עולם  ידו, / זכרה סבל על כל פגע.",
+            "זמן לכל טובה שבח והודאה, גם כן לכל פגע רעה ולתלאה<br>גם כן יגון לב על דבר אשר לא בא, רעה מאד חולה גם מחלה באה.",
+            "שתית סם לך טוב מדאגה, ובלבב האנוש כן הוא יגונו,<br>כפי גבהו ירידתו וסבות נפילתו כפי כחו ואונו.",
+            "את אבלך נצח בסבלך, / פן יאריך לעד יגונך,<br>יבחר לך מיועצים שכלך, / תשקוט ימותיך ושניך.",
+            "יש בזמן רעה כי / כאשר תמשיל<br>אותה לאחרת / תהיה מאד טובה,<br>על כן סבול ונשא / כי אין לאל ידך,<br>תשקוט ותנצל / מחטא ומחובה.",
+            "אם יש לך סבל / בכל דבר רע<br>כי עדי חפצך / יביאך,<br>כי אין אנוש חפשי / כמו סובל,<br>לכן סבול ובטח / אנוש בבוראך.",
+            "דעה כי אין נכבד / ויודע דעה<br>כמודה על טובה / וסובל על רעה.",
+            "על כל דבר מהאל בא, / גבר גבר שכלו יודה,<br>אם יתבונן על שער זה, / ימנה בתיו מניין י ו ד ה."
+        ],
+        "On Sufficiency": [
+            "אמר<br>אשר יסתפק במעט / אנוש עשיר כמו מלך,<br>ומלך רב ואין די לו / במלכותו כמו הלך.",
+            "אשר די לו במתת אל / אנוס עשיר כמו אוצר,<br>ואיש עשיר ולו אוצר / ואין די לו מאד יצר.",
+            "הסתפק באשר לך חלק האל, ואל תבט לזולתך,<br>התענגה עליו, ועת תשאל, / יפיק ויתן את שאלתך.",
+            "מעט מזון  מספיק / ויאכיל גם יותיר,<br>אשרי עינו טובה / ושואל פת חוקו,<br>ואדם צר עין / ונפש מתאוה,<br>בעולמו אין די / למלאות את ספקו.",
+            "מעט חק טרפך אם לא תהי / בא, קבל המעט ממעשיך,<br>ולא תבוש ותכנע פני איש, / ויהיה באלהים מחסיך.",
+            "קח מזמנך מעבירים / ממך<br>צורך ונזק, ומאס / פת מלך,<br>כי כל יקר נעלם / כחציר יחלוף,<br>פתע מהרה בא / ומהר הולך.",
+            "מעט ימנעך מבוז וקלון, מאד ייטיב בכל דבר ויערב<br>לך מיקר ומממון ועושר, לבזיון יביאוך והון רב.",
+            "אל יהי יקר בעיניך / רב הון ועושר לחבריך,<br>גם אל יהי נבזה לפניך / ממון מעט ישב חדריך.",
+            "סדר מזוניך, / יהיה לך מספיק<br>המחצית מכל דבר / אשר תוציא,<br>מזון בלי סדר, / כרם בלי גדר,<br>חציו לכל אדם, / ולך יהי חצי.",
+            "אנוש בין אל תבזה בפרוטות, ומידך ללא עז אל תשלם,<br>הלא הדר כחול הרים גבוהים, קטן (קט?) שרביט עדי יכלם.",
+            "ספוק וחמוד אויבים לעד ולא יתחבקו יחד ויתחברו,<br>חד תבחרה מהם אשר בו ישליו כל מפעלותיך ויתגברו.",
+            "חקור ודרוש והתבונן / אחי, בין<br>בכל חכמות / ישנות וחדשות,<br>היש שמחה / כשמחת הלבבות<br>ואם עושר / כעושר הנפשות.",
+            "אם לרצונך / אין זמניך,<br>לבך יהי סמוך / ובטוח,<br>יזכור מצוק צרות / וצוק עתים<br>עברו עלי נפשך / ותנוח.",
+            "את נפשך מנהיג / יום יום כדי ספקה,<br>אם לא תבקש לך / יותר עלי חוקה.",
+            "התיאשה מהון לזולתך, / יהיה לך כבוד וגם תפארת,<br>יאוש לבד חפשי ותקנה האמת לכל ומכל טוב והלא מסחרת.",
+            "אין רשע כמו בצע, / וכן התאזרת,<br>נפשך חסום אתה / פן תהיה חומדת,<br>אם לא תהי נושא / במיתת האנוש,<br>ממך אמונתך / תהי אובדת.",
+            "בחלקך שמח תמיד / חרד והדבק ביראת אל,<br>והסתפק בפת לחם,/חרוזיה במניין א ל."
+        ],
+        "On Kindness and Charity": [
+            "בוחר מעון בעל כרחן יכנעו נגדו בני אדם,<br>מגן יהי לו מפני תולדות ימים ופגעיהם ומאידם.",
+            "חובות שכניך שתים הם, שומרם וחקם על לבבך,<br>הט לו חסדיך ומהרע השמרה לו פן  יריבך.",
+            "חובות קרוב / שתים הם,<br>אותם תמיד / שים חקיך<br>תן לו העת / מנע ממך,<br>קרבהו עת / ירחיקך.",
+            "ראה כי כל מזוניך / במתת אל וצדקותיו,<br>ואיש מחסור ואין לו כל, / בידך שים מזונותיו.",
+            "אשר נמנע לרחם את קרוביו ונותן הון לכל איש זר ומוסר,<br>כמו אשה אשר תניק בן חברתה ושלה מת ברעב כל וחוסר.",
+            "איש יאסוף חיל וכל עושר והון בלא צדק ומישרים,<br>דומה לאיש חושב להעמיד אהל בלא יתד ומתרים.",
+            "איש יקפצה ידו / מתת כפי אונו,<br>מלכי אדמה ישליט / אל עלי הונו.",
+            "להעלות למדרגה גדולה / מאד קשה וקלה הירידה,<br>רמו אבן גדולה היא נקלה / ירידתה והעלותה כבדה.",
+            "כסוס דוהר ואם רזה, מרוצה מיושרת ולא יכשל בדרכו,<br>והנדיב במתת יד רחבה, ואם אין לו מזון נפשו וצורכו.",
+            "אנוש נדיב יהי חס על יקרו ועל זכרו, ולא יחוש לעושרו,<br>ואיש כילי יחלל כל הדרו ויחוס על יקר אוצר אצרו.",
+            "אם פי זמנך ישחקה עליך, לא תדעה אם יחזור עליך.",
+            "אנוש נדיב אשר / ידור נדרים<br>הכי יתן בטרם / השאלה,<br>ואיש כילי יאחר / את נדריו<br>ליום מ חר עדי / ימצא עלילה.",
+            "בעת ישאל אנוש / ממך נדרים,<br>ותתיירא ותפחד / חרטה<br>השיבהו בלא, פן / תענה הן,<br>ולא תתן, ותכשל / ותחטא.",
+            "עת הן תהי אומר / עלי דבר,<br>תסבל ותקים / מאמריך,<br>כי אין לך קלון באמרך הן / לנזר ותחל את דבריך.",
+            "עשה חסד בעוד נשמתך בך<br>בטרם נודך עד כה ועד כה,<br>והצדק לפניך יהלך,<br>והתבונן חרוזיו תמצאם כ ה."
+        ],
+        "On Poverty and Asking Help": [
+            "או לאשר אבד עושרו / ותענוגיו<br>יחד, ונשארו / חוקיו ומנהגיו.",
+            "תן לאנוש, תהיה / מנזר וטפסר לו,<br>התייאשה מאיש / תהיה כמשקלו.",
+            "בכבדך אנוש תיקר בעיניו, / ואם תצטרך לו תקל לפניו.",
+            "זה רש וחרם הוא לך שטוח, מרש בעוד אין לבך בטוח.",
+            "אם תמצאה את שאלתך אל תהי חושב בלבך כי כבר רווחת,<br>יקרתך תבזה, ויותר יהיה הפסדך מכל אשר הועלת.",
+            "בעת תטעם מרירות הדברים, היש בם מר כשואל מחברים.",
+            "סבול מחסור ואל תשאל / ללא רגול במתנה,<br>ויותר רע בעת תשאל / ותקח חלקך בושנה.",
+            "פגוש דוב מפגוש / בל מאד טוב,<br>ובפגוש כל נדיב / יש לך מנוחה.<br>אשר יבוש בעת יתן לאדם / ובדבר פיו ובלשונו ארוחה,<br>ולא יזכיר לך טובה לעולם / אשר עשה, והיא נגדו כשחה.",
+            "שואל ביותר מן צרכו ועורכהו,<br>דין הוא מאד ישר שימנעו מנהו.",
+            "אשר יאריך לך מועד במתן<br>ואין משען לעולם על נאומו,<br>כצורות המצויירות כמותו<br>תהי מוצא ובדמותו וצלמו.",
+            "א מאנוש כילי שאלה תשאלה, ימנע שאלתך וישנאך,<br>ימנע דבריו ממך, גם יעלים עינו במוצאך ומובאך.",
+            "אדם בהתאכסו בבית כילי מחסור ולא יוכל להמנות,<br>סוסו יהי עומד בתענית, גם הוא לא יהי צריך להפנות.",
+            "רש רע ומר, אבל כילי יותר מאד קשה ורע ממנו,<br>אין בלעדיו סר לו עדי יביא אותו לביזיון ויכלימנו.",
+            "שואל מיד כילי מתן, טוב לו שיובל לקברות,<br>כי הוא דומה דייג הולך / לצוד דגים במדברות.",
+            "צוה אנוש נדיב חבריו, / תדעו,<br>סודי(ו) תהיה נפשכם / אוסרת,<br>אל תשאלה מני שאלה כי / אם עלי<br>פי נאמן או על לשון / אגרת,<br>כי אם בפיכם תדרשוהו / בשתיכם ימנע<br>כבוד נפשי / וכל משכרת.",
+            "שאל אם תהיה צריך / מנת איש<br>לאיש עשיר בראשיתו / ונורש,<br>ולא מיד אנוש ממון / ועשיר<br>אשר היה תחלה דל / ואיש רש.",
+            "קחה מיד איש כילי נדבה / בעת<br>לא תמצאה (אותו) / מיד נדיבים.<br>הלא אריה בעת לא / ימצאה צאן<br>למחסורו יהי טורף / כלבים.",
+            "אם משכנותיך לך / צרים,<br>אז כל בני עירך / בך קצים,<br>אין שם בריחים / ימנעוך צאת,<br>גם לא בדרכך / תמצאה קוצים.",
+            "מים בהלכם על פני / ארץ<br>כמור לכל אף יעלה / ריחם,<br>אכן בהתאסף ביחד, אל / אף כל<br>בני איש יעלה / סורחם.",
+            "בעת יהיו נכסיך מעטים, / שמור, ובנפשך אל תהיה דל,<br>ויקרתך והודך אל תנבל, / והעת תספרה תיו מנה ד ל."
+        ],
+        "On Silence and Speaking Opportunely": [
+            "לעולם אין חרטה בשתיקה, ובדבור תהי תמיד חרטה,<br>והלא טוב לך אשר תדום ותחשה מאד משתהי דובר ותחטא.",
+            "אם לא תהי דובר תהי מושל עלי כל מאמריך ומפעליך,<br>כי אם תדבר, הרשות מידך יצא והמה ימשלו עליך.",
+            "מה לך לדבר דברה, אם נודעה תביא לך נזק וגם היא תכשילך,<br>ואם תתחרטה על השתיקה באחת, על דברך רוב פעמים.",
+            "מכאוב שתיקה לך / טוב מכאב מאמר,<br>כי כל כאב דבור / רע הוא מאד ומר:",
+            "אסור לשון ואותה אל תשלח לבל תשים עלי ראשך אשמים,<br>ואם תתחרטה על השתיקה באחת, על דברך רוב פעמים:",
+            "אצור את לשונך / כמו תאצור אוצר,<br>ואם לא תהי שומרה, / לנפשך מאד יצר.",
+            "אם תבחרה מוסר כדת / וכחוקה,<br>תבחר במחסום / את פיך ובשתיקה.",
+            "בפי כל האנוש מכשול לנפשו, כחתף יארוב איש תחת לשונו,<br>לרגלה יהיה נכשל ונענש / בכל דבר ויכפיל את יגונו.",
+            "ראה נברא אשר ברא לך שוכן בשמים,<br>באזנים ועינים, ואפים ורגלים,<br>כרעים וכפים, חלצים ושוקים,<br>ולשון חד בתוך מסגר ולא תמצא לשונים.<br>והכין לושתי חומות, שפתים ושנים,<br>ולכן על דבריך יהיה מקשיב בכפליים,<br>וללשון תשו אוצר הוא לשומרו לחיים.",
+            "בפי כל האנוש אורך לחייו, ימי חלדו ומותו בין לחייו.",
+            "מה טוב בשכל יהיה עודף על מענה פיהו ומדבריו,<br>אכן בעודף מדברותיו על שכלו משנאו הוא וראש צריו.",
+            "אם תחשה מדבר פחדך יגבר,<br>על כן ומוראך יקל [ברוב] דבר.",
+            "מה טוב דבר מסיר נזק / ממך או מביא תועלת,<br>אם אין זה טוב לך שתחשה, כי אין לך בו שום תוחלת.",
+            "איש מדבריו רב משכלו, כל מדבריו יהיו עליו,<br>אך אם שכלו יהיה יותר, כל מדבריו יהיו אליו.",
+            "ממעיט אמריו / ממעיט שגגות,<br>מרבה דבריו / מרבה דאגות.",
+            "אם תוך ביתך בעוד לילה תדבר,<br>קחה מוסר והשפיל דבריך וניביך,<br>אם מבעוד יום שמע וקשוב בעת תחשב,<br>טרם תדבר ראה את כל סביביך.",
+            "מכשול לשון אדם יחייב את ראשו ולדבריו יהי נספה,<br>אך אם יהי נכשל במועצותיו, פתאום יהי נגף ויתרפא.",
+            "בינה אנוש משכיל יסוד דברי עולם, ושים לבך לבינתם,<br>יתחלקו כולם לארבעה ראשים, דעה סודם חקור אותם,<br>יש בם תחלתם לתועלת, אכן תהי ירא לאחריתם,<br>מהם בלי נזק ותועלת אין בם, לזאת תשנא בדברתם,<br>גם יש אשר בם תהיה מוצא נזק בראשיתם ותכליתם,<br>[עוד יש אחריתם טוב ויטיבו יחד בראשיתם,]<br>על כן שלשה תעזוב וזנח, וקחה לך מהם רביעיתם.",
+            "בכל עתים שור חוה, / ודבר האמת טוב משתיקה.",
+            "דבר חכם ישיב אף וחימה, ויש מלה משיבה הנקמה.",
+            "חכם לבב יה דובר ומציל, / ויציל באשר ישתוק פעמים<br>ובדבריו מנוחה לענוים, / ולגאים במשטוח חרמים.",
+            "אל יבטח אדם / בדברותיו,<br>כי אם אנוש / מופלג בחכמותיו.",
+            "ואין לאנוש כבוד / כמו דבר<br>דבור עלי אופניו / ועל יושרו,<br>יתן עטרת פז / עלי ראשו,<br>ישים רביד זהב / בצוארו.",
+            "מדבר שוא וינצל באמרו, מאד טוב מאשר ישתוק בדבר,<br>וטוב עצל עשות שקר ומרמה מאד מאיש ממהר בם ונשבר.",
+            "מכל משמר שמור פיך, / אז תנצל כצבי מיד,<br>ושתיקה לך טוב מדבר, / וחרוזיה מניין מ י ד."
+        ],
+        "On Truth": [
+            "אמר<br>מנוחת החכמים יום אמת מצאו וכל יושר,<br>מנוחת הכסילים יום מצוא שקר וכל קשר.",
+            "השיב במדבריו צעיר ימים לאיש זקן<br>נגדו וכנגדו, (והוא זקן או' להכזיבנו)<br>ויאמרו לו, בוש שתוק, איך תעמוד<br>נגדו וכנגדו והוא זקן מאד להכחישנו.<br>ענה ועוד אם לא תדע כי האמת<br>(כי) הוא גדול וזקן עוד מאד ממנו.",
+            "ענה חכם בלבב בר, בחלקו על דבר,<br>חכמה ומדע, ותט לו אוזן והוא נדיבנו,<br>כי האמת אהוב נחמד ורצוי, ואפלטון,<br>גדול ורב ומאד צורב, גם הוא אהובינו, <br>משפט שניהם נבחרה לנו, אך האמת יותר חביבנו.",
+            "אמת דבק ולא תשא פני זקן נשוא פנים,<br>אמת זקן מאד מנהו, ישיש עולם אביר שנים.",
+            "חכמה נמבזה מבלי עושר, גם הוא בלי חכמה יכס מומים,<br>יצדיק דבר אדם ואם כזב, כן רש יהי מכחיש דבר תמים.",
+            "מאד אתמה עלי קונה עבדים בהון יקר ונתן בם מחירו,<br>ולא קנה בני חורין בחנם בטוב טעמו ושכל מאמרו.",
+            "כל עושר מהבל ימעט, כן ירבה הקובץ על יד,<br>ואמת דבר, שים דברתך, חרוזיה תמנה לך י ד."
+        ],
+        "On Companionship and Association": [
+            "לכל דע לך חבר ונאמן, סלח חובו ותמחול לעונו,<br>וחבר רע יבקש תאנות ממך תדחה עדי יפגע  במינו.",
+            "דברים שבעולמך מעט או רב דברים הם,<br>לבד מאהבת שוטים, לזאת התרחקה מהם.",
+            "חבר יעצך בצדק, מסכים לשכלך קנהו,<br>אך אם יעצך ומסכים עם תאותך דחהו.",
+            "בחר חבר אשר הוא לך וברשותך והוא לך כמו ידך,<br>והוא נכנע לך בכל דבר כאילו יהיה עבדך.",
+            "הזהרה בכבוד חבריך / לקשור<br>אהביו וגם (ו)ידידיו, / וגם לדבקה בו,<br>שים עינך ולבך עליו / בעת ראותך בואו,<br>להרחיב לו מקום / לשבתו ומושבו,<br>ובעת אשר הוא מספר / לך, תפקחנה<br>אזניך להקשיב / אל מאמרו אל ניבו.",
+            "[שנים מדובקים / כחוטים ביד אורג,<br>שתיקה אחות רצון / ומסית אחי הורג.",
+            "אל תחליף חבר קדמון בחבר (הוא) חדש בעוד לבו עמך ביושר(וה).<br>אל תהיה בוזה באיש אחד שוגה ואל ימעט בעיניך,<br>גם כן באלף ואהבים אין די / כספך תנה בהם והוניך.",
+            "אמת כל הון וכל קניין / יעופון מבלי אבר,<br>ואין מטמון כמו מוסר / ואין מעון כמו חבר.",
+            "בחר לך חבר בו לבך מאמין כי איש בלי חבר כשמאל בלי ימין.",
+            "חבר בחר לך מבני עולם / בו לבך סמוך ובטוח,<br>וזנח באח יבגוד בלב עקוב / יבנה נוה בוגד ויטוח.",
+            "האח שאר הגוף, והאוהב / נקרא שאר נפש והרוח,<br>עת תתחברה אישים, / בחר מהם איש לא יפתך ויכשילך.]<br>ובכל ימי חלדו בכל עניין, / עצמו יהי מזיק להועילך,<br>ובעת בני אדם מציקים לך, / יטרח בכל עת להצילך.",
+            "היה מקדים בשלום לחברך, ותרחיב לו במושבך מקומות,<br>וכל עת תקראה בשמו, קרא לו וכנהו בשם חביב בשמות.",
+            "היש בער כמו מאשים אנשים בכל מפעל והוא עושה כמותו,<br>ורואה הוא בני אדם ומומו יכסהו ולא יוכל ראותו.",
+            "אמת החברים / שלשה חלקים,<br>לבבך תנה בם / והבן בסודם.<br>חברים אשר הם / כמזון לנפש,<br>ותמיד תהי / צהלתך בידם.<br>ויש בחברים / כמו ברפואות,<br>לעיתים ידועים / הדרם והודם.<br>ומהם כמדוה / ללב איש לקרבם,<br>יהי בא בואם / וינוד בבואם.",
+            "בחברת נדיבים / מציאה גדולה,<br>וחברת נבלים / חרטה ומחלה.",
+            "תבחר לך חבר / תמיד יפארך,<br>אם תחסור דבר / הוא יהי בעזרך,<br>או אם תהי דובר / יצדיק דבריך,<br>תמיד ואם תכעוס / יסבול אמריך.",
+            "זה הוא אשר נקרא / נאמן באהבתו,<br>חבר ירימך / במאודו וביכולתו.",
+            "בחברת כל אנוש שוטה אנחה, ושנאתו לכל משכיל מנוחה.",
+            "לשוט צרך בחירת הבהמות, וכן בעל לכל אשה כשרה,<br>וצורך כל חכם לבב לעצה, ולא תהיה תבונתו חסרה.",
+            "תפוש חבר לבינך ובינו, ואם לא ישמע אל סוד ועניין,<br>תפוש אותו בחברת אוהבך, ואם נזהר חשוב אותו לקניין.<br>ואם אן חשוב אותו חסר סוד, ויפקוד ואל יעל במניין.",
+            "אל תוכיח אדם אחר, / גם דברתך מנהו אחר,<br>כי אם לא יוכיחו שכלו, איך יוכיחו שכל אחר.",
+            "מה טוב חברת אדם מכיר / ערך עצמו גם מעלתו,<br>?ירה ורחק מאיש הפכו / כי לא תצליח חברתו.",
+            "האהבה השלימה, / מאין מדנים וריבות.<br>זה לך לאות ולמופת, / התחברות הלבבות.",
+            "התחברה תמיד, ולא תתפרדה מאיש יקר רוח ונוח דעת,<br>תיקר בחברתו, ואהבתו לך תהיה בה כל האנוש נודעת.",
+            "אהוב חבר והוכיח במוסר בכל עתים, אבל בינך לבינו,<br>והודה לו כאלו יהנה לך מנת ידו ומכספו והונו.",
+            "נטע אהבת חבריך בלבך כמסמרים עלי אהלים וספים,<br>ושרשי נדיבותם ינובון עלי לשון סעפים.",
+            "נקב מחט אין עינו צר להיות רחב לשני אוהבים.<br>גם רוחב עולם כולו צר מהכיל לשני אויבים.",
+            "בעת תרצה להבחין / והבך,<br>בלבו זאת / אשר כזב וכחש, <br>שאל את לבך / כי הוא יהיה לך<br>כמו קוסם, / ובו נחש ינחש.",
+            "מי שטרחו שם עליך / גם מנע ממך טובתו,<br>אל תאמן בו, כי יחליק לך / לשון, ורחק מאהבתו.",
+            "אהוב תמיד / אשר קדם לך טוב<br>ושלם לך גמול / ידיו וטובו,<br>וכמוהו אהוב / אדם קניתו,<br>בטובתך תהי / נאהב בלבו.",
+            "את אוהבי אהב / מאח בעוד אחיה,<br>כי איך אאהב אח / עד אוהבי יהיה.",
+            "אוהב הלא בלבבות / צפון ועל הלשונות,<br>נראה עין בעין / לבות ויצפון אמונות.",
+            "אל תחניף אוהב לך גם אל תשאל בני אדם עלי סודיו,<br>פן תמצאה אדם ידבר בו דופי וירחיק ממך דודיו.",
+            "התנדבה עם אוהבך עם כל עושר אשר יש לך ונשמתך,<br>גם אל קרוביך בהוניך, ובשכלך הטוב ובדברתך.<br>ולכל ני אדם תהי מסביר פנים ותן שלום בעת לכתך,<br>ולשונאך התנדבה עת יצטרך בצדקתך וטובתך.",
+            "השמרה מאיש אשר אוהב אותך בכל עתים לפי דרכו,<br>כי ממך חיש יהפך ערפו עת תחקור חפצו וכל דרכו.",
+            "לאוהבך תזרה אהבתך, סוד אחר לעולם אל תגלה,<br>ושונאך להשלים עמך [בא] גם לטובתו פני האל תחלה.",
+            "אם תשלח יד בדבר / ישלם ו[לא] יאבד שכרו,<br>אם תאמר הן בדבר / לעד בלאו אל תמירו.",
+            "אם תמצאה חבר אשר מומיו / תוכל ספור, הדבקה אליו,<br>כי אין למומיי האנוש מספר, / תוכל לחוקרו ועמוד עליו.",
+            "אהבת כסיל דומה / באמת כלי חרש,<br>אם ישברוהו, לא / ישוב לקדמותו.<br>אהבת אחי מוסר / דומה כלי זהב,<br>קשה שבירתו, / נחה הכנתו.",
+            "כלי חרש אשר יוכה ישובר לאין מרפא וכן נלוז ויהיר,<br>ואיש משכיל אחי מוסר כזהב, בעת מוכה יהי מצהיב ומזהיר.",
+            "בפעם אחת ידידות אהבתך לאוהב לך אל תגלה,<br>כעץ פרי יבכר לחדשיו, תודה לו ואת חפצו תמלא.",
+            "השמרה מחברה רעה, אין בה חכם ותמים דעות,<br>כי בישיבת חברה רעה, תלמוד בה כל מדות רעות.",
+            "סובל חברת אשה רעה, זה הסובל גדול דעו,<br>כי הוא דומה לזאב יער, יחליף שערו אך לא טבעו.",
+            "היש נתק וצרעת כאשה מנאפת ועוזבת גבירה,<br>בלבו היא כמו מכה טריה, ויקוץ בה ולא ימשול למוכרה,<br>היש מחלה ללב וכאב לנפש כמכאבה, ומסחרתו רע כסחרה.",
+            "כשתשב שבה עם הנדיבים, / ותכבד<br>בעיני אל / ואדם,<br>ואם תשב בחברת / הכסילים<br>הלא ירבה קלונך / בסודם.",
+            "אין טוב לאדם בשכל / יפיק בכל עת זממיו,<br>אין הון ועושר אשר בם / יתכם ויעלים אשמיו,<br>אם לא גברת חכמה, / תסתיר פשעיו ומומיו,<br>אם לא שתיקה ומחסום / לפה ולחשוך נאומיו,<br>אם לא הלא טוב בחר לך / קבר וכרקב עצמיו.",
+            "אדם אשר בא במקום / יקל הדרו והודו,<br>איכה יהי רב באדם / אחר לרעה חשדו.",
+            "ארבעה מביאים לאדם / לידי אבדון ותחרות,<br>גאוה ועקשות ועצלות / ובכל חפצים מהירות",
+            "חברת אנוש נבל / כשן כואבת,<br>אין לה רפואה / כי אם בעקור אותה,<br>כן לא יהינסבל / ימי חברת אנוש<br>נבל, לכן מהר / וחיש לשנאתה.",
+            "אל תמיר את חן אשתך / ביופי אשת זולתך,<br>כי החשק מתעה שכלך / ובכל עת בא לטעותך,<br>וכבר התעה חכם ממך, / על כן שמרה חכמתך.",
+            "אהוב תבחר בכל מבחר, / בקש חפצו<br>עד / מרחוק,<br>חברתו שים על לבך, / מספר בתיו<br>תמצאם / חק."
+        ],
+        "On the Testing of Friends, their Indulgence, and Forgiveness": [
+            "זה יקרא אוהב נאמן / המתנדב לקראתך,<br>עם הונו עת חסרונך, / ובנפשו יום צרתך.",
+            "אכן בזאת תבחן אנוש / חברתך,<br>אם תחלוק עמו / ותכעיסהו,<br>ובעת גדול כעסו / יהודה האמת,<br>שימו עלי לבך / והקריבהו.",
+            "אל תבטחה על איש / יהודך בעת<br>צורכו, ויש לו / ממך תוחלת,<br>אך כאשר יודה / ויפארך<br>עת תמנעה לו תת / ובל משאלת.",
+            "שלשה נבחנו / על יד שלשה,<br>למד אותם / ולא תשוב לכסלה,<br>אנוש עניו בעת / כעסו, וגבור<br>במלחמה, ואוהב / את שאלה.",
+            "בעת שתאהב דבר יכסה לך מומין אשר היו לפנים,<br>ועת תשנא לכל דבר יגלה לך מומיו ואם המה צפונים.",
+            "אל תחשוב עון עלי אדם / יתנצלה ממך בדברתו,<br>כן לאשר הודה מחול וסלח / פשעו וחטאתו ואשמתו.",
+            "אנוש אינו מאמין / בעת התנצלות,<br>וגם אינו מוחל / בשעת הודאה,<br>חשוב את אהבתו / כאלו לא היתה,<br>ואכן את רחוקו / מאד רחקה באה.",
+            "בעת יתנצלה אוהבך / לחובו או לקוצר יד  מחול לו,<br>ודע כי המחילה מנתיבת / אנוש נדיב ומדעו ושכלו.",
+            "דין כל אדם יחטא לזכות / טרם יתנצל ממך,<br>גם אל תחשוב עליו רעה, / כי אם יזכה יאשימך.",
+            "אל יתעכב עמך חוב איש / כי עד יום התנצלותו,<br>כי האחד ברור, גם השני ספק, / יבין אותו.",
+            "לא תמצאה עצל כעצל מקנות / האוהבים אליו מאד נחברים,<br>יותר מאד עצל אשר קנם ואבד / אהבתם וכעת נפזרים.",
+            "קבל אנוש בא לך להנצל, / אם האמת אתו ואם שקר,<br>כי כאשר יכנע לפניך, / לפני בני איש אותך מוקר.",
+            "ממרה את פיך בגלוי / אל עין [כל] מקל יקרתך,<br>אכן מקלך בסתר / מראה כי יש לו פחדתך.",
+            "תמחול לפשע ואשם לנבלים, / כמו תמחול ותסלח לאצילים.",
+            "לאיש תן ממך מנע שאלה, / ואם הרע לך תן לו  מחילה.",
+            "הודה עונך, ואז בקש למחול על כל זדוניך,<br>כי אם תהי כופר ולא תודה, נחשב לך כפל עוניך.",
+            "סלח ומחול לפשע אוהבך, ואל תתגל בריב עם אויבך.",
+            "אם (תהיה) תמחל לאיש תתענגה,<br>אך אם תהיה נוקם ונוטר תדאגה.",
+            "טרם עשות מעשה חשוב עליו / הכי עוד יש בידך לעשותו כח.<br>או אם תצוה להרוג איש אין יכולת בך לגופו אך לחזיר הרוח.",
+            "אדם אשר חטא (ל)כל ימיו, / ויחטא פעם חבירו לו,<br>איכה יהי כועס, ולא יזכור / כי יזכרה חטאו וכל מעלו.",
+            "אם את תדבר בחבריך / ברבות דבריך ומליך,<br>אל יהיה קשה בעיניך / אם דברו הם על פעליך.",
+            "מחול לאשר חטא והודה, / וכן תמחול וכפר נא ותסלח,<br>ושער זה בעת תמנה חרוזיו, / במספריו תהי מונה ספר ל ח."
+        ],
+        "On Discernment and Manners": [
+            "לא יקרא אדם חכם / נזהר מדבר בו נחשל,<br>אך יקרא אדם חכם / נזהר טרם יהיה נכשל.",
+            "אנוש משכיל ולבו אל ימינו, אשר יכיר לבין הוות ונמנע,<br>ומתנחם במה אין בו יכולת, בכל עניין יהי שוקט ולא נע.",
+            "אין איש שלם באמונתו / עד תשתלם הכרתו,<br>ובעת יפתח פיו על דבר / יכיר לבא עד תכליתו.",
+            "היה מכיר זמניך, / ושומרה את לשונך,<br>והתעסק בענייניך, / והבט מה לפניך.",
+            "כתב אדם וספרתו ראיה עלי שכלו ובינתו ורוחו,<br>ומנחתו תהורה על נדיבות לבבו ועצת נפשו שלוחו.",
+            "השמרה מכל טובים בנבראים, ופחד מאד מכל רעים וחטאים.",
+            "אמת גוף (בין) אנוש לעד / ולבו בעלי מומים,<br>שניהם בעלי מומים, / ואיכה יהיה תמים.",
+            "אם תהיה מושל עלי עמים, התנהגה עמם בטוב להם,<br>תבא ותגיע לאהבתם, תיקר ותכבד בעיניהם,<br>תמשוך לבבותם בלי חבל, תקנם בגופותם ונכסיהם.",
+            "העת תהי מושל בכבוד ובנחת תהי מושל נדיב עם,<br>יהיו כחפצך ועל פיך כל מחנם יהיה ומסעם,<br>אכן נבלים ואוילי עם, לא תמשלה בהם כי אם בהכניעם.",
+            "טרם אכיר מעלת כל איש, עלי להכיר מעלת גוי,<br>ולהתנהג עמם בטוב, אמנה בתיו מניין ג ו י."
+        ],
+        "On Keeping a Secret": [
+            "אל תגלה אוזן אוהבך, על סוד תסתיר מאויבך,<br>בעת יגלה לך סודו אהובך, שכח אותו ויסור מלבבך.",
+            "בעת כל בני אדם לך סוסו יגיד, כחד ההגדה ותסתיר המגיד.",
+            "ואם סודו באגרת כתבו, והפקידו בידך אהובך,<br>קרע אותו כאלו לא ראיתו, וישכח ויסור מלבבך.",
+            "בעת אדם לך יגלה צפון סודו ומדברו,<br>גנוז אותו כמו מטמון, ולבך יהיה קברו.",
+            "אדם יגל דבר וסוד חושף,<br>איכה יהי נאמן ובטוח עלי כסף.",
+            "אם תחשוף סוד לאדם, ויחשפהו לשכלו,<br>אל תאשימהו, למען צר לבבך מהכילו.",
+            "אדם בסודו צר לבבו מהכילהו ובוער בו כאש כירים,<br>לא ישמרה מחסום לפיהו, כי לשונו רחבת ידים.",
+            "אם סודך לא תספר, / יהי אסירך ימי עד,<br>אם תחשפהו לאחר, / תהיה אסירו ותמעד,<br>ביום תחשוף צפון סודך לאחר ויודע כבר לבך בחנו,<br>אבל לא תחשפהו אל שנים, ויודע למי מהם תדינו.",
+            "סוד השנים סוד הלבבות, אך סוד שלשה סוד הרחובות.",
+            "איך תאשים אדם יגלה סודך, אם לבך יצר להטמינו,<br>אם לא תכסהו והוא סודך, איך איש ואין סודו להצפינו.",
+            "כל איש גלה סוד מאדם אל אחר מני דרך יט,<br>שמרה אל פיך במחסום, וספר התיו י ט."
+        ],
+        "On Kingship": [
+            "אנוש מלך יהי תובעו ושונאו מאד יצר וארצו חיש תקיאו,<br>ירא האל כאשר יאות לגודלו, ובמלך דבק ושמע בקולו.",
+            "דעה כי דת ומלך לאחדים, שני אחים בכל משמר ומחזה, <br>ואין כח בזה לעמוד בלא זה, ולא לזה להתקיים בלא זה.",
+            "דורה בעיר מלך / נורא, ובה שופט<br>צדק, ובה נהר / לא יכזבו מימיו.<br>גם בה יהי נמצא / שוק, וחכם לבב,<br>רופא לכל חולי / מכיר בכל מומיו.",
+            "מלך ואש שוים בכל עניין, / אם תרחקה מהם תצטרכה להם,<br>אם תקרבה השמרה מהם, / פן ישרפוך חיש בגחליהם.",
+            "אם המלך ירב אותך, / גם עיניו אותך ישגיחו,<br>אל תפן בו, ודבריך / המעיטם, כי לא יצליחו.",
+            "מלך במשפט יעמיד ארץ, כי כל עבדיו באמת ינחם,<br>טוב מזמן ישבע, ואור פניו טוב מתבואות רב ומלחם.",
+            "הרע אשר במלכים / מפחיד אנשים ישרים,<br>הרע אשר בנסיכים / הוא המחסר נדרים,<br>יסית וידיח חבירו / הרע אשר בחברים,<br>ארץ ושבעה ובטחה / אין בה שנאת מגורים.",
+            "אם יעשוק אדם חברו, / הוא יעמוד<br>לזעוק אלי השר / ואל המלך,<br>אם יחמוס אותו, ודינו / הוא יעשוק<br>מלך, למי יצעק ואל מי / יזעק ואנה ילך.",
+            "אל תעמוד בפני / מלך בעת כעסו,<br>כי כארי יטרוף / גם היקום יחטוף,<br>סור מפני גשם / אל הר והמלט,<br>אל תעמוד בפני / נהר בעת ישטוף.",
+            "בחברת המלכים / עוז וכבוד<br>לאיש משכיל, / ועל ראשו כתרים,<br>אבל דומה להר / תלול ונישא,<br>מגדים בו נרדים / עם כפרים,<br>ובו נוה ורבצה לנחשים, / וכל חיות אריות עם נמרים,<br>עלייתו מאד קשה, ואמנם / עמידתו כעומד על קברים.",
+            "אם יהיה השר / משנא לך וצר,<br>אל תבטחה / אל אהבת המלך,<br>כי אהבת השר / תהפך את חמת<br>מלכו והנצל / ובטח ילך.",
+            "על דברת שבועת אלהים / לחולק אשקה רגלו וידו,לבל אומרה כבד פיהו / בהתבונן ספר בתיו ו י ד ו."
+        ],
+        "On Stupidity, Pride, and Folly": [
+            "חמשה תמצאה בכסיל / ולא תמצאו בזולתו.<br>ללא דבר יהי כועס, / ולריק רוב יגיעתו,<br>ויתן כאשר יתן / ללא הגון במתתו,<br>ולא יכיר מקום מחנה / לאהבתו ושנאתו,<br>וסוד לא יחשוף ריע, / בעתו יחשוף אותו.",
+            "אנוש בין לא ידובר / בין כסילים<br>לעולם ואנוש / ישר ונבר,<br>כמרגלית יקרה / במחירים,<br>מחירה לא יהי / נודע במדבר.",
+            "שלשה הם מאד ירך עליהם לבב, משכיל ויכפיל כאבו,<br>אנוש דעת ומנהיגו משוגע, ואיש צדיק ורשע ישלטה בו.",
+            "וששה הדאגה בם / לעולמים מצומדת,<br>אנוש עשיר כבר ירד / ועשיר יפחד רדת,<br>ונוטר ואשר נפשו לעולמים / מחמדת,<br>ודורש מעלה אינה / ראויה לו ונכבדת.",
+            "אם תשקלה שנאת חכמים בפלס ואהבת הכסיל, תמצא<br>יתרון בשנאת החכמים, גם אל כל אנוש נבון מאד נרצה.",
+            "רועה כסיל יסכל, והולך את חכם לב כל אנוש זכרו כמור ידיח,<br>רוח בעברו על בשמים יהיה נודף, וטוב ריחו אל אף יריח,<br>אכן בעברו על נבלות יעלה באשו וצחנתו מאד תצריח.",
+            "שוים בשקל חד בעיני שוטה אוהב ושונא לו, וטוב וחוטא.<br>אשר נגדו בני אדם בשוה, לאולתו רפואה לא תקוה.",
+            "ומי הוא זה אשר קלון / בכל עת יעלה אתו,<br>אשר נכנס במקום / אין כראוי לו לאולתו,<br>ואומרים לו שבה בכאן, / והוא בוחר מקום שבתו,<br>והמאריך מאד דבר / לספר מבלי עתו.",
+            "כסיל עת תם תשובותיו / יהי מוחל גדפותיו.",
+            "אנוש לא יהיה גאה בנפשו, בכל פעם ופעם יעזרנה,<br>וישפל האנוש גאה ונשא עדי עפר, וכל איש ירמסנה.",
+            "אדם בבינתו נשען ובעצתו, <br>תעה ונכשל בטח בחכמתו.",
+            "אתמה על כל אדם משכיל איכה אין אל לבו נותן,<br>איך יתגאה אדם עבר זה פעמים מעבר שתן.",
+            "איש גאוה לובש / בשכלו יחזה<br>גדול בנשמתו / ורב ממנה,<br>ישמח ללא דבר / ויתגאה, ועת<br>יחשוב לעלותה / וישפילנה.",
+            "עם הכסיל אל תדרכה תוך גל,<br>ועת תאבה לספור מספר חרוזיה תמצא במניין ג ל."
+        ],
+        "On Jealousy": [
+            "קנאה מאד רעה ומכה נחלה לגוף, ועצמותיו תהי שוברת,<br>שנאה תהי מעלים לעולמים, והקנאה לעולם בך תהי נכרת.",
+            "כל האנוש תוכל לרצות חוץ  מאיש עלי עושרך מקנא בך,<br>כי לא מרוצה יהיה לבו עד יאבדה עושרך וכל טובך.",
+            "לא תמצאה חוטא איש קינא על איש אשר ידו יקר מצא, <br>כי הוא כנגד בוראו קוצף תמיד, ושונה באשר רצה.",
+            "אויל יום תקראה אותו לעזרה לשרש גזעך אמנם קראתו,<br>ולולי עצי יער אשר תחזיק יד איש בקרדום לא כרתו.",
+            "אין לך שנאות מאין רפואות,<br>כי אם שנאות מצד קנאות.",
+            "לא יאריך ימים / מקנא באשר<br>לא לו תהי תקוה / ולא תוחלת,<br>ידאג ודאגתו תמידה / על אשר<br>לא לו תהי נזק / ולא תועלת.",
+            "מקנא אל תהי באנוש יברך ימי חייו במאכל תענוגות,<br>למען ישבעה הוא מעדנים, ואתה תשבעה נצח דאגות.",
+            "שלשה האדם מקנא בם ימיו, ועינו צר בהם וירבה שטמתו, <br>באיש אומנותו ואיש ממשפחתו ואיש בשכונתו בגודל יקרתו.",
+            "אם לא תהי קנאי / תרום ותשא הוד,<br>תגל ותצליח, / בתיו כמניין ה ו ד."
+        ],
+        "On Hypocrisy, Slander, and Evil Neighbors": [
+            "אשר יתקשטה / מאין נכונה,<br>אמת יתגל / בעדי הבחינה.<br>ומתקשט באין טבע / בעל כרחו יגלהו,<br>וצובע שער ראשו, / חלישותו תעידהו.",
+            "חבר ולבו רע דומה לקדחת, יתפשטה בגו לחלוש בריאותו,<br>כי הוא יחפש על מומי חבירו, גם יעלים ויסתור את טובו וצדקתו.",
+            "בעת תשמעה אדם ידבר באוהביך דבר מום וכל דופי, והוא לא ידבר בו,<br>אהוביך שמור, ושנא בנרגן אשר דרכו לדבר באישים, כי שנאות ושוא חרבו.",
+            "אם תחזה נאמן נראה בעיניך מגיד דבר דופי אל תאמן עדיו,<br>כי אם יהי נאמן, לא יהי מגיד דופי ושמע שוא לעד לבלעדיו.",
+            "אל תאמן כל מדברות אדם, כי אין אמת כל מה בפה דובר,<br>איש יאמין רכיל ונרגן לא ישאיר לנפש אח ולא חבר.",
+            "אל תחשוף סתרי חבריך, פן יחשוף האל סתריך.",
+            "היה ענו שפל רוח ודכא לעולם, ועזוב חימה וחרף,<br>ואל תגד דבר חירוף לאדם, ודע כי המספר הוא מחרף.",
+            "שכן אשר לבו לרעה בך, סור משכונתו ורחקנה,<br>אם יחזה טובה יכסנה, אם יחזה רעה יגלינה.",
+            "אנוש חמס בכל עת ישנאה טוב ויבחר רע ומדיינים ומרי,<br>כמעשה הזבוב נגע מחפש, ומקום יעזוב שלם ובריא.",
+            "אנוש סובל / בהזיק לו שכנו,<br>יהי נוחל / כבוד ביתו והונו,<br>אנוש רוצה להנקם / נקמה על משנאהו,<br>לנפשו מעלה יוסיף / ואז עקב ינורהו.",
+            "אדם משנא חבירו / בפה ובלב יחטא,<br>יניר ויחרוש ויזרע / שנאה, ויקצור חרטה.",
+            "היה נשמר, ואדם אל / יהי נקלה בעיניך,<br>ויש אנוש זבוב קטן / יהי מחנק גרוניך.",
+            "מרחיק עצמו משכן רע, אז צור ישעו מיד יחז,<br>לא יירא מלשון הרע, מספר בתיו תמצאם ח ז."
+        ],
+        "On Visiting Friends and the Sick, and on Nuisances in Visiting": [
+            "איש מניח בקור אוהב דבק אליו וחומס נפשו,<br>אך איש בקר אדם כבד ימצא קלון שיבאישו.",
+            "בקר לעתים רחוקות / תוסיף בלבות אהבות,<br>אך אם לעתים קרובות, / תוסיף שנאות ואיבות.",
+            "מיל תטרחה עת תבקר / אנשי חלאים ואונים,<br>וטרח שנים להכניס / שלום ולשבית מדנים.",
+            "חדל מבקרה כל / עת חברים,<br>והוקר רגלך / ממשכניהם,<br>ראה מטר / בהעצר וגשם,<br>בני אדם בעוד / יכלון עליהם.",
+            "כבד לבקר בא / פני חולה,<br>ויאריך עמו / את ישיבתו,<br>ויענה לו, אם לך / עסק, מהר<br>להשלימו / ולעשותו,<br>אך אם אני חייב לך / מחוב, אמור<br>כמה אני חייב, / (שאל) וקח אותו.",
+            "קחה מוסר לך ייטיב וינעם, ואיש כבד חדל מבקרהו,<br>למען תהיה עליו למשא בבקורך מאד ממחלהו.",
+            "אמרו לחולה מה חולייך, ענם זדון נפשי וחטאתי,<br>ויאמרו לו, תאות לבך מה היא, השיבם רק היא סליחתי.<br>אמרו הנלך נקראה רופא, ויענם הוא החלה אותי,<br>השיבוהו נאכילך, ענם כל מזון הוא מחלתי.",
+            "דחה כד בחברתך, / במיעוט האזנתך.",
+            "אכילה עם אהוביך / כנופת צוף ומרקחת,<br>אכילה עם משנאיך / כספחת וקדחת.",
+            "בעת תראה בסוד / יושבים שנים מבני אדם,<br>רחק מהם, ואל תבחר / להכנס בתוך סודם.",
+            "המאריך אומרו ושיחתו, / קצים בני אדם בחברותו.",
+            "מלך היה שונא כבד, ויצו לכתוב על טבעתו,<br>הכבדת קום, ויהי לו הטבעת עד לכתו.",
+            "הלא כתוב בספר הרפואות באגרת שמינית גם תשיעית,<br>אשר מושב אנוש כבד בחברה, ישיבתו כקדחת רביעית.",
+            "אנוש כבד יבקרך / בפעם ובאחרת,<br>ולו לשון ברוב דבר / ושונה ומדברת.<br>תשו אזנך כחרשת / ועינך שים כעורת,<br>ורגליך כגדמת, / ופיך שים כסוררת.",
+            "בקר אוהב גם איש חולה, וחדל לך מלבקר הכבד,<br>אם תתבונן בחרוזיהם, תמצאם מניין ה כ ב ד."
+        ],
+        "Last Chapter of the Book; Collection of Maxims": [
+            "אל תהיה בוכה / פני שוחק ושר,<br>כי לך יהיה לועג / וגם יבזך.<br>ולאיש בלי יגון / יגונך אל תגל,<br>כי לא לך מביט / ולא יחזך.",
+            "עצה שאל מכל / זקן וכל נער,<br>יש עת אשר תמצא / עצה בלב נער.",
+            "מקום גרו אבותיך היה גר, ושימה את מלונך בנינו,<br>ותן מקום עלי יושביו לעולם, וכן נמצא כבוד העוף בקנו.",
+            "לעד לאשה אל תהי גולה סוד פן תביאך לבזיון,<br>את נפשך שמרה, וסם המות אל תהי שותה לנסיון.",
+            "אשר יפקיד נכסים / על ידי נער וגם אשה,<br>בראשיתו תהי בושה, ואחריתו לבקשה.",
+            "ומוכיח לאיש אינו מקבל והדובר על לבות סתומים,<br>כמו אדם ישורר שיר למתים, ומתפלל וצועק לצלמים.",
+            "לאיש משכיל מעט הוכח / ויועיל, ויבין בדברים עד כלותם,<br>ויקבעם למשפט לא / רחקה, ויבין את קצתם מקצתם.",
+            "האיש אשר ירבה שחוק פיהו שוטה, ואין רפאות לסכלתו,<br>העת אשר שניו יגלה, את הודו יהי ממעיט ופסדתו.",
+            "הארך המחשבתך ואז יהיו כל מפעלותיך במכלולים,<br>כי מעדני גן בהתאחר יהיו מתוקים גם מבושלים.",
+            "איש בין לנצח ברשע אל תשו כח ואמץ בו והעז מצח,<br>כי המנצח ברשתו יפול, גם המנוצח הוא אמת נוצח.",
+            "אנוש סכל יקדם עת ידבר לשונו את פני שכלו לסכלו,<br>ואיש משכיל בהתאחר לעולם לשונו אחרי דעו ושכלו.",
+            "שחוק לכסיל עשות זימה ועל כן תבונתו תהי אחר לשונו,<br>והמשכיל יאחר את דבריו, ולא יחל בדבר עד יבינו.",
+            "אשר יבטיחך יום יום במתן, בתוחלת מדכא לב ומחלה,<br>כענן מבלי גשם ומטר יכסה עין אדמה באפילה.",
+            "בגרות אם תהי נפשך וריקם תפחד, שוב קחה מוסר ותערים,<br>והמעיטה לך אכול ושתה, מעט בשר הלא די לכשרים,<br>ואל תרבה נשים, וכל עת שמור פן תתנה חילך לזרים,<br>וכל דבר תאוה נפשך בו, אמר עליו מאד דמיו יקרים,<br>הלא טוב לעזוב עושר לאויבים לרוב הון משאל מן העשירים.",
+            "עת הצלחת איש תשוב לו אבן חוצות שן ובדולח,<br>ובעת תשלח על מצליח תוך ידו עץ יבש שב לח,<br>האמן גם על נטע נטע, אם בן יומו פארות ישלח.",
+            "אם תשמע מוסר תזריח, תנוח נפש חן חן לה,<br>בצרור החיים מושבה, מניין בנין בתיו תמצאם ל ה.",
+            "",
+            "סליק כולו בע\"ה.<br>ברוך נותן ליעף כח ול\"א ע\"י."
+        ]
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Shekel Hakodesh, London 1919",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002034753"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "שקל הקדש",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "שקל הקדש",
+        "enTitle": "Shekel HaKodesh",
+        "key": "Shekel HaKodesh",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "פתיחה",
+                "enTitle": "Prelude"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער החכמה",
+                "enTitle": "On Wisdom"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הענוה",
+                "enTitle": "On Humility"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הפרישות",
+                "enTitle": "On Abstinence"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הצניעות והבשת",
+                "enTitle": "On Modesty and Shame"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הרחקת התאווה",
+                "enTitle": "On Self Denial"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הביטחון וייאוש התקווה באדם",
+                "enTitle": "On Man's Confidence and Despair"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער המתון והסבל",
+                "enTitle": "On Deliberation and Endurance"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הספוק",
+                "enTitle": "On Sufficiency"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער החסד והצדק",
+                "enTitle": "On Kindness and Charity"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הרש והשאלה",
+                "enTitle": "On Poverty and Asking Help"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער השתיקה ועת דבר נכוחה",
+                "enTitle": "On Silence and Speaking Opportunely"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער האמת",
+                "enTitle": "On Truth"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער החברים והחברה",
+                "enTitle": "On Companionship and Association"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער בחינת האוהבים והתנצלותם ומחילתם",
+                "enTitle": "On the Testing of Friends, their Indulgence, and Forgiveness"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער ההכרה וההנהגה",
+                "enTitle": "On Discernment and Manners"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער בהסתר הסוד",
+                "enTitle": "On Keeping a Secret"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער המלך",
+                "enTitle": "On Kingship"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הכסילות והגאווה והאיוולת",
+                "enTitle": "On Stupidity, Pride, and Folly"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הקנאה",
+                "enTitle": "On Jealousy"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער החנף ולשון הרע ושכן רע",
+                "enTitle": "On Hypocrisy, Slander, and Evil Neighbors"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער בקור האוהבים והחולים והכבדים בביקור",
+                "enTitle": "On Visiting Friends and the Sick, and on Nuisances in Visiting"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער אחרון מהספר והוא חבור המוסרים",
+                "enTitle": "Last Chapter of the Book; Collection of Maxims"
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/The Improvement of the Moral Qualities/English/The Improvement of the Moral Qualities, Stephen S. Wise, 1902.json b/json/Musar/Rishonim/The Improvement of the Moral Qualities/English/The Improvement of the Moral Qualities, Stephen S. Wise, 1902.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..8cb99fdd8b2ad33a4612da703814500c1c299f26
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/The Improvement of the Moral Qualities/English/The Improvement of the Moral Qualities, Stephen S. Wise, 1902.json	
@@ -0,0 +1,294 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "The Improvement of the Moral Qualities",
+    "versionSource": "https://archive.org/stream/improvementofmor01ibnguoft/improvementofmor01ibnguoft_djvu.txt",
+    "versionTitle": "The Improvement of the Moral Qualities, Stephen S. Wise, 1902",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "תקון מדות הנפש",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": {
+        "Translator's Poem": [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "TRANSLATION OF THE IMPROVEMENT OF THE MORAL QUALITIES<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Rosin renders the title more freely by \"The Ennoblement of the Character.\"</i><br> THIS is an essay on the improvement of the moral qualities (i.e., character), according to the opinion of the greatest of the ancient sages, composed by the learned, the worthy, the scholarly Solomon ben Gabirol, the Israelite,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup> <i class=\"footnote\">The term \"Israelite\" is replaced in the Hebrew versions, printed and manuscript, by \"the Spaniard.\"</i>  the philosopher may God sanctify his soul. He composed it in the city of Saragossa, in the month of Nissan, in the year 828(?)<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Cf. Introduction, p. 6, note 3, and p. 7, note i.</i> of the Alexandrian era. "
+        ],
+        "Introductory Essay": [
+            "Blessed be God, the Mighty, the Wise, the One who is nigh, Responsive, the One, the Eternal, the Primordial, the Creator; greatly exalted be He. Verily, when we look at man who is the best of all the creatures of the Creator, exalted be His majesty, we recognize that he is the object aimed at in the creation of all substances and beings. Furthermore, he is best proportioned, as regards constitution, of all living beings; and, in addition to this, most perfect and most beautiful of form, and most completely fashioned. He possesses a rational soul, elemental,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Horovitz, accepting the Hebrew translation, פנינה would render this \"transparent,\" \"luminous\" (p. 108, note 65); cf. Dukes (\"Phil.\",\" p. 57, note 5).</i> wise, everlasting, which does not perish with him. For all this there are clear proofs, both intellectual and Scriptural, which every intelligent man knows. The surest proof that man is pre-eminent among creatures is, that he partakes of the state of the angels in regard to speech and understanding. These two are divine and spiritual properties. Nay more, we see, besides this, that the angels busy themselves with the righteous man, as we learn from the case of Abraham, peace be unto him, in that they brought him glad tidings and also warned him; likewise from the case of Isaac and Jacob, our fathers. The latter said in the course of his excellent prayer for his son (Gen. xlviii. 16), \"The angel which redeemed me\";<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">In giving the English of Gabirol's biblical citations, I have quoted as much as is required to elucidate the general context. In doing so, I depart from the precedent laid down by the author or scribe, who frequently cites no more than an initial word or two of the Scriptural passage, sometimes even the non-essential ones, leaving it to the reader to recall the rest. In citing the number of chapter and verse, the Hebrew original has been followed.</i> and Scripture says of him (Hos. xii. 5), \"Yea, he had power over the angel and prevailed\"; and Daniel said (vi. 23), \"My God hath sent his angel.\" Concerning the help vouchsafed to the pious and the destruction of their enemies, it is said (II Kings xix. 35), \"And it came to pass that night that the angel of the Lord went out and smote in the camp of the Assyrians.\" There are many similar examples, which I will not go to the length of enumerating. ",
+            "We know that some men may undoubtedly be superior to others, nay more, that one man may be equal to a large number of men although they be of one form and one composition,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Wolff (p. 82, note 2) cites the somewhat similar idea of Maimonides.</i> except that the soul of one man is predisposed to worldly honor, with the help of the celestial bodies,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Dukes (\"Ehrensaulen,\" p. 12, note i) makes mention of the Talmudic thought respecting planetary influence upon the physical conditions of man and upon his fate; in his religio-metaphysical poem, \"The Crown of Royalty,\" Gabirol treats of this in a brilliant, poetic style. Ibn Ezra did not fail to note that Gabirol had fallen under the spell of the \"astrological dreaming of his century\": cf. Stein (p. 33), and Schmiedl (p. 308, note 3), as well as Schmiedl's entire chapter on this subject (pp. 299-316).</i> and his preference for ethical practice, and because the baser part of him is obedient to the higher, i.e., his intellect exercises control over his physical nature.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">This thought, frequently expressed by Gabirol (cf. ii. v. iii 13) is often met with in Bahya; the references are to the edition of the חובות הלבבות by Jeliinek (iii., 2, p. 135; ix., i, p. 400; ix., 2, p. 402; iii., 2, p. 137); cf. Brull (p. 74, note 3).</i> But if his aim be low and his station unfit to reach that distinction, so that he does not rise to that control of which the bodies in their course have not given promise,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Steinschneider (\"Alfarabi,\" p. 75, note 5).</i>  i.e., a sign, or to which ethics have not aided him,",
+            "then the wise and intelligent man ought to expend all his efforts in order to reach the highest dignity which he seeks, in order that it may be, as one of the sages said, \"Help the celestial bodies with your souls, even as tilling and irrigating help the seed to grow\";<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Horovitz (pp. 127, 128, notes 105, 106). Maimonides holds that to admit the influence of the planets upon human relations is to limit the freedom of man. The possibility of such limitation of human freedom by planetary influence Gabirol would not be ready to admit, except in some such way as modern freedomists take account of the influences of heredity and environment. Thein (\"Der Talmud oder das I'rincip des planetarischen Einflusses,\" Frag, 1874, p. 65 ft seq.) discusses the position of Maimonides, Albo, Ibn Ezra, and Jehuda ha-Levi in regard to this mystic and unphilosophic teaching.</i>  and this occurs naturally through the instrumentality of the earth. He should endeavor to be one of the number of the excellent and through his zeal follow in their steps. Further, he must refine his qualities until they be improved and not employ his senses except when it appears necessary, until he becomes one (of those) who is honorably known and famed for his excellence, for that is worldly happiness. But when man reaches it, his eyes must not cease to gaze wistfully at the attainment of that which is above it, i.e., enduring happiness which he can reach in the intellectual world, the world to come. For this is the highest gift of God to His servants, in addition to the favor which is their common lot as existent creatures.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">The thought that existence is in itself a mark of favor from God to man, as set forth in this passage, is dwelt upon at greater length in \"The Crown of Royalty,\" and is, according to Sachs (p. 244. and note), emphasized by many of the later moralists.</i> The prince David, peace be unto him, had implored that he might attain to the well-being of this world, in saying (Ps. Ixxxvi. 17), \"Make with me a covenant for goodness.\" He also desired to be one of those well fitted to attain the bliss of the world to come, in that he said (Ps. xxxi. 20), \"O how great is the goodness which Thou hast laid up for them that fear Thee\"; (Ps. xxxvi. 9), \"They shall be abundantly satisfied with the fatness of Thy house. \" This height cannot be reached by any one save through merit. Thus he asked (Ps. xv. i, 2), \"Lord, who shall abide in thy tabernacle, who shall dwell in thy holy hill?\" And the answer is, \"He that walketh uprightly and worketh righteousness.\" Having arrived in the course of our remarks at this stage in the account of man's preeminence, let us direct our attention to the statement of the object of this our work and the method of deriving some advantage therefrom. This will come to pass after we shall have divided the treatise into all its sections as is incumbent upon us. Then will we realize the benefit of it. Thus Solomon the Wise, peace be unto him, has said (Eccles. vii. 27), \"Behold this have I found, saith the Preacher, counting one by one to find out the account\"; by which he meant to say that when things are brought together, it is necessary to enumerate them.  So, also, by properly ordering the discourse, it will be understood. ",
+            "God, Mighty and Exalted, has created the expanse of the smaller world<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">There is evidently an omission in the Arabic text, p. 4, line 5; the Hebrew version includes a line omitted through the mistake of an early copyist, who skipped from the former עלי טבאיע ארבע to the latter, thus omitting the intervening line or lines. This Arabic omission is supplied by Kaufmann (\"Sinne,\" pp. 37, 38).</i>  dependent upon four elements: He places in man blood corresponding to air, yellow gall corresponding to fire, black gall corresponding to earth, and white moisture corresponding to water.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">\"Fons Vitas\" of Gabirol, Tractate iii. (Guttmann, p. 117, note 3); Dieterici, \"Mikrokosmus,\" pp. 89, 90; and \"Logik,\" p. 103; \"Anthropologie der Araber im Zehnten Jahrhundert,\" Leipzig, 1871 (pp. 4, 42, 189); M. Friedlander, \"Essays on the Writings of Abraham ibn Ezra,\" London, vol. iv. (p. 24, note 4). This purely Greek conception was speedily incorporated into Jewish teachings. Gabirol's immediate successor in point of time Bahya, follows him here. (Cf. Introduction, p. 13, note 2.) The teaching that man is a microcosm, constituted of the four elements, found its way even into the poetry of the Middle Ages. Cf. a poem of Abraham ben Meir ibn Ezra, cited by Sachs (p. 115, and p. 42 of the Hebrew supplement), who refers to an eleventh century exposition of this theory in a Piut of K. Isaac ibn Giiat (\"Ritual of Tripoli,\" p. 92 b).</i> Moreover God, exalted be He, equipped him, i.e., man, with perfectness of form and with every organ complete and not wanting in any respect; and He created within him five senses, as we shall relate. Solomon the Wise alludes to them when he says (Eccl. ix. 11), \"I returned and saw under the sun\"; ",
+            "\"seeing\" here means to observe carefully, the general term for \"seeing\" being here used in the place of the specific term, \"observing carefully\" as in saying, \"under the sun,\" he means whatever the sun encircles. ",
+            "In the saying, \"The race is not to the swift,\" he hints at the sense of smell, which is (situated in) the nose, because running is impossible except through the inhalation of air from without to cool the natural heat which is within man. The inhalation is accomplished by the sense of the nose, and if there were no nose there could be no breathing, which causes motion.",
+            " In saying \"Nor is the battle to the strong,\" he wishes to indicate the sense of hearing; just as we see that war consists of crying and of hearing in battle, as it is said (Ex. xxxii. 17), \"There is a noise of war in the camp.\" ",
+            "In saying, \"Nor yet is bread to the wise,\" he refers to the sense of taste and the meaning is to be taken literally.",
+            " In saying \"Nor yet riches to the understanding,\" he refers to the sense of touch, which is of a kind with the understanding:<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Horovitz appears to hold (p. 140. note 154) that Gabirol follows Aristotle in bringing the sense of touch into relation with the understanding; cf. Dukes (\"Phil..\" p I2i. note 4).</i>  the latter is of the category of the inner senses, which are concealed in the nature of the soul, as for example, perception, thought, and understanding.",
+            "In saying, \"Nor is there favor to men of skill,\" he wishes to indicate the sense of sight, which does not become knowledge except through prolonged attention to scripture and continuous study of books.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Horovitz (p. 138, note 141) adduces the somewhat similar views of Aristotle and Plato, f. Kaufmann (p. 140).</i> Were it not for the great length involved and our love of conciseness, we would follow up these allusions with clear arguments, (adduced) from syllogistic<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Kiyis is rendered by the Hebrew סברא, \"reason.\" According to Steinschneider (\"Alfarabi,\" pp. 26, 27, notes 21, 22), it is usually translated by the term הקש.</i> reasoning and the science of oral traditions,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">M. Ehrenpreis (\"Die Entwickelung der Emanationslehre, \"Frankfurt, 1895, p. i, note i) holds that Gabirol's use of this term \"das Vorhandensein spekulativ-kabbalistischer Schriften im 10. und n. Jahrh. vennuten lasst,\" assuming that the Arabic word connotes \" spekulativer Kabbala.\" Munk (p. 283, note 2) insists with much emphasis that Jellinek wrongly renders this term by \"la science de la Kabbale.\" adding \"II est evident que le mot הקבלה signifie ici simplement tradition, ou ce qui est admis sur 1'autorite traditionelle. L'original arabe d'ailleurs ne laisse aucun doute a cet egard.\" Cf. Dukes (p. 103). B. Zimmels (\"Leo Ilebraeus, ein jiidischer Philosoph der Renaissance,\" Leipzig, 1886, pp. 57, note i; 58, note i; 68, notes i and 2) maintains Munk (p. 527) was similarly mistaken in believing Leo Hebraeus to be \"sous les auspices de la Kabbale,\" the mistake arising from the use of the term קבלה which Leo expressly uses as does Gabirol, in the signification, the \"ancient Hebrew tradition.\" The term קבלה is used with the same meaning by Saadya, Bahya, and Ibn Daud, vide Bacher (p. 6, note 4; page 40, note 3; p. 59, note 4; p. 145, note 2). Stossel (p. 51) goes so far as to say, \"Gabirol ist der Fortsetzer des Buches Jezirah und der Vorarbeiter des Zohar.\" This view has met with little or no acceptance, save in the case of Isaac Myer (author of \"Qabbalah, the Philosophy of Ibn Gebirol, the Qabbalah and the Zohar,\" Philadelphia, 1888), whose voluminous work is written in support of the theory that Gabirol was an outspoken Kabbalist. Mr. Myer calls \"The Crown of Royalty\" a \"kosmic Qabbalistic hymn,\" and the \"Fons Vitoe\" \"a philosophical Qabbalistic work,\" \"one of the earliest exposures of the secrets of the speculative Qabbalah.\"</i>    in order that they might be easily and simply comprehended. But for those whose faculties are above the ordinary and who are of high-minded purpose, this little will suffice as evidence that the wise prince alluded to naught else in this passage but the visible (outer) senses, and veiled the mention of the hidden (inner) ones.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Quoted by Kaufmann (\"Sinne,\" p. 47, note 32), in the chapter treating of the \"inner and outer senses.\"</i>",
+            " If a man be wise, he will employ them in the right place and restrain them from everything in connection with which he ought not to use them. Let him rather be like a skilful physician,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Guttmann (\"Saadya,\" p. 284, note 2, and \"Gabirol,\" p. 18, note i) points out the similarity of this passage to \"Emunoth,\" x., p. 159 (ed. Slucky), and \"Die Propadeutik der Araber,\" Berlin, 1865 (pp. 44 and 163).</i> who prepares prescriptions, taking of every medicine a definite quantity; thus the ingredients vary in quantity ; he uses of one the weight of a Danik, and of the other the weight of a Kirat; and so on according to his estimate of their respective effects. He will not be satisfied until there be mixed in with it something which will keep it from doing harm (to the person to whom it is administered), and all this must be calculated. ",
+            "Since this is so, man ought to consider carefully the qualities which belong to his senses and not employ them except when it is necessary; for God, exalted be He, has so constituted them in man that he can wisely order them, since through them he guards the normal condition of his life. By their means he sees colors, hears sounds, tastes food (flavors), smells odors, distinguishes between hard and soft, and all other things which are necessary to his life; and many which are useful we will mention when we commence (the subject), please God. We will now describe the senses and the various advantages to be derived from their use and the necessity of refraining from the use of them when they would cause harm. ",
+            "We hold that the first and foremost of the senses is that of the eye, since its position with regard to the body is like that of the sun to the universe.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Cf. Horovitz (p. 138, note 140).</i> It is a sense which never fails to perceive an object without (the lapse of) time, i.e., its perception of that which is near to it is as quick as its perception of that which is far from it; nor does any time elapse between its perception of the near and its perception of the far,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Cf. Kaufmann (\"Sinne,\" pp. 117, 118, note 55, and p. 120, note 61), and Horovitz. (p. 13;. note 1.4.1).</i>  as is the case with the other senses. The eye alights upon its objects of perception as long as it is open.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Horovitz (p. 139, note 143).</i> Therefore, sleep is impossible unless it be closed. How wondrous is the saying of a philosopher with regard to the sense of the eye!\" The soul has spiritual tints, which sometimes become apparent in the motion of the eyelid.\"<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Platonic doctrine. Cf. Horovitz (p. 139. note 142), and Dukes (\"Phil.,\" p. 78, note i).</i>  Again he said, \"Keep watch over the sense of sight: verily it may lead to various kinds of wrong: by some of its motions it may testify to your (having) pride and haughtiness, and by others to your possession of meekness and humility.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Platonic Dukes (pp. 97, 98) shows the thought, \"Humility dwells in the eye,\" to be Aristotelian. Cf. \"Ethics,\" i. 3, where two maxims of Aristotle are quoted in the paragraph, which restates the thesis, that pride and meekness are closely related to the sense of sight.</i> Therefore, compel it to make the very best movements and restrain it from the most ignoble.\" \"Furthermore,\" he said, \"social intercourse does not exist for the pleasure of the eye, but the enjoyment of the mind.\" The learned man will understand this saying. How beautiful is the agreement of this utterance with the word of God, exalted and magnified be He (Num. xv. 39), \"Do ye not seek after your own heart and your own eyes.\" ",
+            "The sense of hearing is next in point of importance. Though the effect of this sense upon the soul is more readily felt than that of sight,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Kaufmann (p. 141, note 4).</i> man does not heed it as he does the eye. Under good training, with reference to this sense, is included man's refraining from listening to indecent things, and not judging in regard to the pleasant tones which he hears according to their sound, but according to their meaning and intent. One ought not to be ensnared by what he hears, as the bird is ensnared by the sounds to which it inclines with admiration; and one ought to know of the places where it is necessary to pay good heed and those wherein it is not fitting to listen at all, as he of whom it is said (Isa. xxxiii. 15), \"that stoppeth his ears from the hearing of blood.\" ",
+            "The sense of smell follows the sense of hearing, because a sound is felt in the air; and it is of lesser moment than the sense of hearing. Accordingly, there is less need of training it, because it entails not (the possibility of) obedience or revolt.  As for taste, though it be, in degree, below the senses aforementioned, still the manner of training it is more important, for the body cannot exist without it, as it can exist without the others. The way to train it is, keep it from that which is forbidden, and give it free rein with regard to that which is permissible. Reason<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">\"Plato looks upon the sensual desires as the baser portion of the soul. As such it is intended to be ruled by the nobler, and its virtue lies consequently in obedience to the Reason\" (Kilter, \"Ancient Philosophy.\" vol. ii., p. 411).</i>  should exercise rule over desire in all this. The first instance wherein you can evidence your mastery over your desire is in eating and in drinking, just as it was in this regard that man first sinned. ",
+            "Touch follows the sense of taste,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Horovitz (p 140, note 151).</i> and is very similar to it. Its pleasures are peculiar to those members of the body in which the humors are well balanced. There is no occasion for the reasoning soul therein, except to guide the body. As to the manner of exercising it, thou must know that these desires are ills of the body, which thou must treat, and diseases which thou must heal. Think not that it is characteristic of the intellectual soul. Do not suppose that complete happiness and perfect blessedness are to be attained thereby, as one attains to excellences, in virtue of which man is adjudged deserving of honor in matters pertaining to the intellect. ",
+            "As we have entered upon a description of the senses, let us regard each of them in the light of a genus and then mention the species comprised under it, namely, the qualities of man. Then let us name every individual in the species and describe its useful and harmful qualities and the method of effecting its improvement. ",
+            "If now we proceed to represent the qualities of the senses according to number, the result is that every sense has four qualities. We would attribute, firstly, to the sense of sight four, and a like number to the other senses, so that the sum would amount to twenty qualities for the five senses. Accordingly, we assign to the eye Pride, Meekness, Pudency, and Impudence.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Maimonides appears to me to have been familiar with this enumeration of good and evil qualities. Cf.  Wolff (pp 6 and 20).</i> Our reason for putting pride in connection with the sense of sight is clear, as has been remarked above, while treating of it; also because thou perceivest the haughty glance of the proud and boastful of spirit. The very reverse of that we behold in the lowly of spirit, that is, meekness. Scripture says with reference to the unduly lofty (Isa. ii. 11), \"The lofty looks of men shall be humbled,\" and again (id. v. 15), \"The eyes of the lofty shall be humbled,\" and so forth.",
+            " The use here of (the word) \"eyes\" shows that the quality of pride is to be attributed to the sense of sight. Of meekness it is said (Hab. i. 13), \"Thou art of humbler eyes than to behold evil,\" and so forth. With regard to the impudent, thou observest in most cases that his eyes stare and he is indifferent to shame; thus it is said of them (Isa. iii. 9), \"The shew of their countenance doth witness against them.\" Thus thou wilt notice that the eyes of the unrighteous, the impudent, are troubled and restless, like those of whom it is said (Job xi. 20), \"The eyes of the wicked shall fail.\" Again it is said of the impudent (Jer. v. 3), \"They have made their faces harder than a rock.\" On the other hand, thou wilt find that the prudent man lowers his eyes so that he may merit, by reason of this, the abundant favor of God and men, as it is said (Prov. iii. 34), \"He giveth grace unto the lowly\"; and as we, with the help of God, exalted be He, will explain very clearly in the successive chapters. This favor can be acquired only by means of (the faculty of) sight, having regard to him that sees and that which is seen. Thus it was said of Moses our Master, peace be unto him (Num. xii. 3), \"The man Moses was very meek.\" Previously it was said, corresponding to this (Ex. xi. 3), \"The man Moses was very great.\" ",
+            "The sense of hearing constitutes a genus embracing four species, namely, four qualities -- Love, Hate, Mercy, and Hard-heartedness (cruelty). One has need of great precision in determining the relation of these four qualities to the sense of hearing. Even though we do not make our exposition thoroughly clear, nevertheless men of understanding will be content with hints and allusions. He ought not to be blamed who brings forward a fraction of the truth for not gathering together the whole. Perhaps the reader will admit as excuse for me, in that I have not succeeded in bringing together the metaphysical and logical proofs and the Scriptural examples as far as I have gone, the fact that human power is but slight, especially in the case of a man like me, who is always greatly troubled and who does but scantily realize his hopes. ",
+            "In some places in the Bible (a mention of) the hearing occurs, followed by urging; thus the expression (Deut. vi. 4, 5), \"Hear, O Israel,\" and after that it is said, \"Thou shalt love the Lord thy God,\" etc. Furthermore (Gen. xxiv. 52), \"When Abraham's servant heard \"; it is said immediately following, \"He who worshiped the Lord, bowing himself to the earth \"; and again (Gen. xxix. 13), \"And it came to pass that when Laban heard the tidings, he embraced him and kissed him.\" ",
+            "Hearing is also used in connection with acceptance and approval, which are at the basis of love; thus it is written (Ex. xxiv. 7), \"We will do and we will hear.\" The performance of a thing is due to the love of a man therefore; thus it is said (Gen. xxvii. 4), \"Make me savoury meat, such as I love.\" ",
+            "Sometimes satisfaction and cheerfulness follow upon hearing: thus it is said (Lev. x. 20), \"When Moses heard that he was content,\" just as anger ensues in the absence of assent and hearkening, as (Ex. xvi. 20), \"Notwithstanding, they hearkened not unto Moses.\" ...\"And Moses was wroth with them.\" Hatred also results from hearing, as thou must know from the case of Esau, of whom it is said (Gen. xxvii. 34), \"When Esau heard,\" and then follows (id. xxvii. 41), \"Esau hated Jacob.\" Mercy is known to result from \"hearing\"; thus God said (Ex. xxii. 26), \"I will hear, for I am merciful.\" It is said of the righteous dead (Prov. i. 33), \"Whoso hearkeneth unto me shall dwell safely.\" In contrast to this, it is said of the unrighteous (Job xv. 21), \"A sound of fright is in his ears: in peace the despoiler shall come upon him,\" and so forth. Hard-heartedness results from the want of assent; thus it is said of Pharaoh in many places (Ex. ix. 12), \"The Lord hardened the heart of Pharaoh and he hearkened not.\" A hard-hearted people is called (Deut. xxviii. 49), \"A nation whose tongue thou shalt not understand, neither shalt thou hearken unto what it speaketh,\" and so forth. ",
+            "The sense of smell also commands four qualities -- Anger, Good-will, Jealousy, and Wide-awakedness. Anger is attributed to the sense of smell, as it is said (Jud. xiv. 19), \"And his nose (anger) was kindled\": anger, indignation, and wrath appear mostly in connection with the nose, as it is said (Dan. iii. 19), \"Then was Nebuchadnezzar full of fury, and the form of his nose (visage) was changed.\" Good-will consists in the tranquility of the thoughts, which are in the brain, and it is not altered by an \"illness\" of the sense of smell, though the nearest among the senses affecting it. Concerning good-will it is said (Prov. xvi. 15), \"In the light of the king's nose (countenance) is life, and his favor is as a cloud of the latter rain.\" ",
+            "Jealousy and wide-awakedness are of the sense of the nose, and jealousy is a branch of anger: thus it is written (Prov. vi. 34), \"For jealousy is the rage of a man.\" Thus becomes clear the association of the heated temperament, which is anger, with jealousy in the matter of this sense. Wide-awakedness consists in the movements of a man and results from the ordering of the organs of breathing, which are pivotal to the sense of smell, as we have remarked above in the section devoted to the exposition of the passage beginning with \"The race is not to the swift.\" ",
+            "The sense of taste includes as its species four qualities, namely, Joy (Cheerfulness), Grief (Apprehensiveness), Penitence, and Tranquility. Dost thou not see that the greatest pleasure is derived through eating and drinking, which is attained by means of the sense of taste? Hast thou not heard of the saying on the part of Isaac (Gen. xxvii. 25), \"Bring it here unto me and I will eat of my son's venison\"; and also (Ruth iii. 7), \"And when Boaz had eaten and drunk, his heart was merry.\" Speech, consisting as it does of words, which are of a kind with (the objects of) taste, sometimes gives rise to joy; thus it is said (Prov. xv. 23), \"A man hath joy by the answer of his mouth.\" Opposed to this we find that grief follows upon the failure to exercise this sense, as it is said (i Sam. i. 7), \"She wept and did not eat.\" It is also related of Jonathan (id. xx. 34), \"He did eat no meat the second day of the month, for he was grieved for David.\" Many such expressions are used with reference to Saul and others. ",
+            "As to the quality of penitence, the reason for referring it to (the sense of) taste is that contrition and penitence are felt for what has gone before, and one denies himself different kinds of enjoyment, which are rendered possible by means of the taste, as it is said (Hos. xiv. i), \"O Israel, return.\" The attributing also of the quality of tranquility to (the sense of) taste is seen in the saying of Sennecharib (II. Kings xviii. 31), \"Eat ye every man of his own vine, and every one of his fig-tree;\" and again (Jud. xviii. 7), \"And they saw the people that were therein, how they dwelt in safety.\" ",
+            "The sense of touch also stands in relation to four qualities, and these are Liberality, Niggardliness, Valor, and Cowardice. Liberality in connection with touch is possible only through the action of the hand. Liberality consists in open-handedness, even as niggardliness is but close-fistedness. With regard to giving, it is said (Prov. xviii. 16), \"A man's gift maketh room for him, and before great men it will lead him.\" Of niggardliness, it is said (Prov. xiii. 11), \"He that gathereth by close hand will increase.\" That valor is in connection with the touch is evident from the connection between seizing hold of (something) and the hand; thus it is said (Jud. v. 26), \"Her hand she put forth to the nail.\" In opposition to this, it is said of cowardice (Isa. xxxv. 3), \"Strengthen ye weak hands\"; and again (Ezek. vii. 17), \"All hands shall become feeble,\" and so forth. ",
+            "It having been made clear that all the qualities of the soul are related to the five senses, let us now return to our first theme (the elucidation of) which we have stated to be the purpose of this book. Seeing that most men are not sufficiently versed in the ruling of their qualities to enable them to regulate these according to ethical standards and a rational method, we have resolved to write a satisfactory treatise concerning this, which shall contain an account <i>in extenso</i> of the qualities, the ways in which to use them, and the mode in which to bring about their improvement.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Cf. the words of Bahya (iii. 10 and iii. i), who has the same purpose in view; Brull (p. 79, note i).</i> In addition to this I have met with the persistent importunity of one of my friends, who desires this as a memorial and preparation for himself and for me, in the event that conditions change in the course of time, places become disturbed and men alter. He desires also that the relationship of the qualities to the senses should be set forth. Before explaining this at all, I will make it clear to him by means of a geometrical diagram and visible proofs. ",
+            "Then let us first sketch a diagram of the four temperaments, which we have mentioned above. We have drawn it at the beginning of our work, in the form of a figure, so that the imagination may be quick to grasp it and the senses ready to comprehend it. We have indicated with reference to every temperament whatever are its elements, and then joined to every temperament five qualities, in accordance with the requirements of the calculation. We have joined them to whatever quality they have, in preference to any other, after having classified them in the diagram, giving those which are hot and cold, and to which of the elements they belong, and likewise those that are moist (humid) and dry (arid) and their conjunctions and disjunctions -- all this in the diagram. Of God we pray that He may put an end to the opposition (clamor) of those who, on the strength of their knowledge, enter upon a discussion with us, and that He silence the mouths of those who argue with us in their folly. I have no reason to trust that their envy will not lead them to attempt to humiliate us; yet will I not be deterred by their disturbance, nor dismayed by their brutishness. The Lord sufficeth as my portion, and in Him I trust, for He is a shield to those taking refuge with Him, the surest protection to those seeking after His help, as it is written (Lam. iii. 25), \"The Lord is good unto them that wait for Him.\" Verily, I am innocent of that wherewith they charge me if they speak haughtily: I am too pious to be the victim of their pride, even though they occupy the foremost place, for there is no iniquity in my hand. Therefore will I bear their attacks; but I do say (Ps. xxxviii. 21), \"They hate me only because I pursue the good.\" ",
+            "God knows that I have not admitted into my work anything except my own thoughts and writing, nor have I busied myself with anything outside of my own ideas.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Brull (p. 71) attaches too much importance to these words, as if they proved that Gabirol made no use of the writings of his predecessors. I take this statement to be nothing more than a disavowal of plagiarism, such as is commonly met with in the mediaeval writers. Cf. N Weisslovitz, \"Prinz und Derwisch,\" Munchen. 1890, p. 15, note I.</i>  To those who have superior souls and lofty aspirations, their strong affection for our discourse will point out that which we have in mind; and if they alight upon any mistakes in the course of it, they will allow that my excuse is clear and evident, since in its chief parts there is good sense. ",
+            "This is a copy of the first diagram, which represents the elements and the temperaments: ",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "We have arranged to refer every temperament to its element and every quality to its temperament,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">We meet with the same thought in Jehuda ha-Levi; cf. Dukes (\"Phil.,\" pp. 74 and 127, notes 2 and 3).</i> as required by the argument, which we shall make clear in another place with the help of the Almighty, the Sufficient, may He be exalted. Having sketched this diagram as just explained, we would say here that the sum of the human qualities which we can enumerate is twenty, of which some are praiseworthy <i>per se</i>, and others blameworthy <i>per se</i>. Whosoever wishes to attain to the improvement of his qualities must pursue in his own person the goodly course so that the praiseworthy qualities come to be to him excellences, unto which he must accustom himself, from which he must not separate from the time of his youth, and whereunto he must apply himself step by step and little by little. Thus saith the sage (Prov. xxii. 6), \"Train up a child in the way he should go, and when he is old he will not depart from it.\" The philosopher hath said, \"Intelligence is a gift, moral conduct is an acquirement, but habit is master over all things.\" ",
+            "Know thou that all the qualities of man, of the possession of which he gives evidence at the period of his youth and manhood, are in him during his infancy and boyhood: though it be not in his power to manifest them, they are nevertheless within him <i>in potential</i>, (if) not <i>in actu</i>. Thou wilt observe that in some boys the quality of prudency manifests itself, and in others impudence; some incline to enjoyment, others aspire to virtue, and still others are disposed to vices; these qualities above mentioned and others similar to them being among those of the animal soul; and when men reach unto the stage of maturity, the strength of the rational soul displays its activity and it directs him that possesses it to a proper understanding with regard to the improvement of the qualities, since it is not the practice of the animal soul to improve these. Now in addition to this proposition being susceptible of proof, it has been handed down to us by tradition in the words of the Saint (Prov. xx. 11), \"Even a child is known by his doings.\" As to the youths whom baseness overcomes, it is possible to transform them into a noble state as long as the limits of childhood have not been passed; but if they overstep the boundaries of youth and reach maturity, and continue to remain in this condition, it becomes difficult to set them along a good course, just as a sprig may be made to stand erect before it is full grown; but when it has become a tree, it is difficult to bend or move it. From this thou seest that most men when they have reached maturity cannot be turned aside from the course which in their youth they pursued, whereas most men can be directed between the periods of childhood and youth unto good habits.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Rosin (\"Maimonides,\" p. 5, note 4, and p. 65, note 3) suggests the following parallels: \"Ueber die ethische Bildungsfahigkeit der Jugend,\" \"Arist., N. E., ii. 2, im Xamen Plato's nach dessen De Leg. ii.; aber auch Aristot. ohne Nennung Plato's, N. E. ii. i. Schl. und x. 10; dazu vgl. Maim, zu Abot i. 14.\"</i> This is the simple meaning of (Prov. xxii. 6), \"Train up a child in the way he should go, and when he is old,\" etc. ",
+            "Thus, too, our Rabbis say, \"At twenty years of age, one dies with it.\" It is impossible that evil-doing should belong to the rational soul by nature, for this would not be in accordance with wisdom. The Deity hath created the soul pure, stainless, and simple, as saith the sage (Ecc. vii. 29), \"This only have I found, that God hath made man upright.\" Whatever results therefrom that is not good, is the work of the vegetative soul,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">This threefold division of the soul, vegetative, animal, and rational (cf. the preceding paragraph of the text), is discussed at greater length in the \"Eons Vitae\"; cf. Munk (p. 200), Rosin (p 46, note i), and Horovitz (p. 115, note 77, and p. 117, note 82). This same division occurs in Israeli (cf. Fried, p. 37) and Kalonymos b. Kalonym; cf. J. Landsberger, \"Iggereth Haale Chajjim,\" Darmstadt, 1882 (p. 172, and note on p. 266).</i> i.e., the natural impulse. A philosopher has said that, \"He who clings to good qualities in order to enjoy by means of them the pleasures of his senses and (to satisfy) the necessities of his body, does not understand their true value; but he understands them who seeks after them, because he recognizes their merit and usefulness and knows that death caused by following them is better than life, based upon their opposites; and he who keeps his thoughts away from the base, lifts them up to the good.\"",
+            "In the measure in which man separates himself from baseness does he near God, may He be exalted; and in the measure in which he nears baseness, does he separate himself from Him. Now in regard to the twenty qualities of man, David, peace be upon him, points to them and alludes to their origin in the \"Psalm of David\" (Ps. xxxvii. 1) \"Contend not with thyself because of evil-doers.\" Of some of these he clearly treats, as may be gathered from the literal interpretation of the verse; others he indicates merely by allusions: viz., he enjoins serving God, by cultivating qualities that are praise-worthy, and inhibits the exercise of the blameworthy qualities. Furthermore, he condemns the course of those who depart from the right way, as it should be observed, and praises the course of those who rightly habituate themselves to good practice. ",
+            "In saying at first, \"Contend not with thyself because of evildoers,\" he would put an inhibition upon envy of the wicked; for, if man does not envy them, he is necessarily bound to hate them. Moreover, he warns against envy of them and jealousy of their condition, these being his words (Ps. xxxvii. I), \"Be not envious against the workers of iniquity.\" He enjoins trustfulness in the Lord and confidence in Him, in saying (id., xxxvii. 3), \"Trust in the Lord and do good.\" ",
+            "Furthermore, he alludes to the exercise of the qualities of prudency and modesty (id., xxxvii. 3), \"So shalt thou dwell in the land and feed in faithfulness.\" His saying, first, \"So shalt thou dwell in the land,\" and then \"and feed in faithfulness,\" shows that long life on earth is the result of cultivating humility and prudency, which he calls \"faith,\" as thou knowest from the saying (Num. xii. 7), \"He is faithful in all my house,\" and that which preceded in the description of modesty. That which we have said of the meriting of life, even long life on earth, corresponds to the expression (Ps. xxxvii. 11), \"The meek shall inherit the earth.\" In saying (id., 4), \"Delight thyself also in the Lord,\" he alludes to the quality of joy, which the righteous exercises in that service of the Lord, wherein he delights. Thus he says elsewhere (Ps. xxxii. 11), \"Be glad in the Lord and rejoice, O ye righteous\"; again, he says of the season of gladsome tidings (Isa. Ixi. 10), \"I will greatly rejoice in the Lord.\" In saying (Ps. xxxvii. 4), \"He shall give thee the desires of thine heart,\" he alludes to the quality of yearning which is love, for God satisfies the yearning of the righteous, as is promised them in the saying (Ps. xx. 6), \"The Lord will fulfill all thy desires.\"",
+            " The words, \"Cease from anger\" are to be taken literally; they forbid giving way to violent anger and wrath. To \"Cease from anger and forsake wrath\" requires, first, the uprooting thereof, and, second, penitence for what has gone before. \"The meek shall inherit the earth.\" These are the lowly, viewing the verse literally. In saying (Ps. xxxvii. 12), \"The wicked plotteth against the just and gnasheth upon him with his teeth,\" he alludes to the use which the wicked make of impudence and recklessness. In saying (id., 13), \"The Lord shall laugh at him,\" he means that He will destroy the impudent one and cause the righteous to rejoice in his destruction; thus it is said (Ps. Iviii. 11), \"The righteous shall rejoice when he seeketh vengeance.\" In saying (id., 14), \"The wicked have unsheathed the sword,\" he alludes to the fervor and the daring which they (the wicked) display. In saying (id., 14), \"To slay such as be of upright conduct,\" he alludes to the quality of hard-heartedness which prevails over all their (other) qualities. In saying (id., 15), \"Their bows shall be broken,\" he hints at the quality of pride; similarly it is said of a \"brazen-faced nation\" (Jer. vi. 23), \"They shall lay hold of bow and spear.\" In saying (id., 17), \"The arms of the wicked shall be broken,\" he means that the quality of faint-heartedness takes possession of them when their youth and strength are enfeebled, so that they cannot raise their arms at all. In saying (id., 21), \"The wicked borroweth and payeth not,\" he alludes to the quality of niggardliness. In saying (id., 21), \"The righteous showeth mercy and giveth,\" he has in mind the two qualities which dwell in the soul of the righteous, namely, mercy and liberality.",
+            "Concluding his enumeration of these qualities, he seals them with the quality of good-will. We would say that when man pursues the right course in reference to these twenty qualities, i.e., in the manner in which we have described the exercise of those that are praiseworthy, and the putting aside of those that are blameworthy, then God becomes well pleased with him, as it is said (id., 23), \"The steps of a good man are ordered by the Lord.\" Let not man suppose that the passage, \"The steps of a good man are ordered by the Lord\" implies any compulsion<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Thus briefly Gabirol may be said to urge the doctrine of free-will, and to express his opposition to the Asharitic teachings in respect of predestination. Cf. Maimonides (Wolff, p. 55 et seq. and pp. 94, 95, notes 36, 37), who acknowledges the influence exerted by the physical temperament, which predisposes, without predetermining, the soul to certain lines of action and modes of being. Maimonides proceeds to demonstrate the futility of commanding, instructing, rewarding or punishing him who lacks \"freedom of choice.\" Wolff (p. 94, note 36) is right in saying that the doctrine of the freedom of the will (בחירה) is one of the fundamental principles of Judaism. He cites Philo and Maimonides, the latter closely follows Aristotle; cf. Introduction (p. n, note i), Rosin (pp. 167, 168), and Dukes (pp. 57-62). Saadya devotes the fourth chapter of his \"Emunoth weDeoth\" to the advocacy of the doctrine of free-will; cf. Guttmann (Saadya, pp. 163-174). Bahya devotes the eighth section of the third chapter of his \"Hoboth ha-lebaboth\" to an exposition of his understanding of the freedom of will with which man is endowed; vide Kaufmann in loco. According to Frankel-Grun (chap. ii. pp. 35-41, and Kusari, v. 20. 25). freedom of the will constitutes one of the most important bases of religion in the judgment of Jehuda ha-Levi. Joseph ibn Zaddik is likewise an exponent of this doctrine; cf. Jellinek (\" l)er Mikrokosmos,\" p. 60) , and Rosin (\"Maimonides,\" p. 18, notes 4 and 5). According to Rosin (\" Maimonides,\" pp. 23, 24), Abraham ibn Daud is no less pronounced in his advocacy of the freedom of the will, as well as Abraham ibn Ezra (p. 73, note 4). An admirable survey of the question is given by Rosin (\" Maimonides,\" pp. 62-76). According to Joel (\"Die Religionsphilosophie des Lewi ben Gerson,\" p. 54, and \"Milhamot Adonai,\" tractate iii., chap. 4), Gersonides was obliged, without acknowledging it, to sacrifice a part of divine omniscience in order to save human freedom. Hasdai may be said to be the one notable protestant against the freedom of the will; cf. M. Joel, \"Don Chasdai Creskas' religionsphilosophische Lehren\" (Breslau, 1866, pp. 46, 47), \"Or Adonai\" (tractate ii., part 5, chap. 4), and Ph. Bloch (\"Die Willensfreiheit von Chasdai Kreskas,\" Munchen, 1879). Moses of Narbonne wrote a treatise, המאמר בבחירה, in order to disprove the fatalistic doctrine expounded in the work of a contemporary, אגרת הנזירה, cf. Beer (pp. 114, 2, 3, 40-42). This entire problem has found fairly comprehensive treatment at the hands of Stein, who shows Saadya, Bahya, Jehuda ha-Levi, Abraham ibn Daud, Maimonides, Gersonides, Moses of Narbonne, Aaron of Nicomedia, and Joseph Albo to have been at one in their acceptance of what may truly be called the Jewish dogma of the freedom of the will. Evidently overlooking the passage to which our note is appended, Stein confessedly omits to treat of Gabirol (p. 22), \"da er in seinem einseitigen Neuplatonismus unserer Frage . . . gar keine Beachtung widmet.\" Cf. Schmiedl (pp. 24-26). L. Knoller (\"Das Problem der Willensfreiheit in der alteren jtldischen Religionsphilosophie des Mittelalters.\" I.cip/ig. 1884) goes over the same ground as Stein, taking up in turn Saadya. Uahyn. ha-Levi, Ibn Zaddik, Ibn Daud, and Maimonides, but likewise omits to discuss Gabirol's view with reference to the freedom of the will, giving his reason for the omission (p. 15, note I).</i> to obedience (to God) or disobedience; (it does point) however, to the bliss and misery (which are their respective reward and punishment). In saying, \"The steps of a good man are ordered by the Lord,\" he means that God created his soul perfect, not wanting in anything; and when it inclines to virtue, to wholesome practice and good conduct, the expression \"are ordered\" implies that he merits the approval of God; and this is meant by the expression (id., 23), \"And He delighteth in his way.\" As a result of what we have said, it is clear that David, peace be upon him, in these hints, gives a description of the way in which to improve the qualities of the human soul and to accustom it to virtuous practice in the same manner as Solomon the Wise has done in his writings, wherein he urges (men) to effect their improvement in every possible manner, as I shall indicate, please God, exalted may He be. ",
+            "Following our argument, we shall proceed to describe the method of the diagram, which we have drawn, of the senses and the qualities, and (in the course of the description), we will explain how the qualities originate in the senses, uniting every individual to its species, and every species to its genus, i.e., we will make clear the nature of the qualities derived from the sense of sight and their quantity; so also those derived from the sense of hearing, and the remaining senses in the same way. It will be a tabular diagram, so that it may easily be grasped by beginners in the study of this science, and those desirous of procuring the benefit thereof, those asking help of God in order that they may bring about their improvement, with the help of abstract (exact) and concrete (worldly) sciences. ",
+            "This is the form of the tabular diagram, which is devised in order to illustrate the branching forth of the twenty qualities from the five senses. ",
+            "Sight,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">This classification is not unlike the one to be found in Dieterici (\"Logik,\" p. 148), which gives a list of praiseworthy and blameworthy \"Charackterzlige,\" such as \"Hochmuth, Gier, Neid.\"</i> ",
+            "Pride,",
+            "Meekness,",
+            "Prudency,",
+            "Impudence,",
+            "Hearing,",
+            "Love,",
+            "Hate,",
+            "Mercy,",
+            "Hard-heartedness (Cruelty),",
+            "Smell,",
+            "Wrath,",
+            "Good-will (Suavity),",
+            "Jealousy,",
+            "Wideawakedness,",
+            "Taste,",
+            "Touch,",
+            "Joy (Cheerfulness),",
+            "Liberality,",
+            "Grief (Apprehensiveness),",
+            "Niggardliness,",
+            "Tranquility,",
+            "Valor,",
+            "Penitence (Remorse),",
+            "Cowardice.",
+            "Having attained what we desired in the matter of the representation of the figures, let us now conclude this introduction to our work by enumerating its divisions and its chapters. We have named our work, ",
+            "<b>\"The Improvement of the Qualities\"</b>",
+            " for the benefit largely of the masses, in order that they may gain a knowledge of the nature of the noble, and understand this matter through various methods of expression (illustration). We have introduced in the following whatever logical and demonstrable arguments have occurred to us; and, furthermore, as far as we are able, have adduced Scriptural verses. Nor, after first giving these, do I see any harm in briefly citing some utterances of the wise;<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Cf. Bahya; Briill (p. 77, note i).</i> and I shall follow this by adorning (what I have said) with \"rejez\" verses of litterateurs, and some verses from the poets, and anything uncommon that occurs to me, and whatever else I can recall, so that my book may be complete in all its parts. Perhaps the reader of this will, in his magnanimity and highmindedness, excuse my not having exhausted my theme, for my aim in composing this book was not to benefit him who surpasses me in talent at this time, since I do not lay claim, God forbid, to superiority in any department of science. Verily, the fruit which I have plucked from wisdom is my knowledge that I am not wise, that I must not abandon the counsel of my contemporaries, and that I must acknowledge to them my weakness. ",
+            "I would be, in that case, as the saying goes, \"as one who tends a garden well when it is in its full bloom; or like one who heaps up brocaded stuffs boastfully in the presence of those who make them.\" The clearest ground for excusing me, in that I have not exhausted my theme, and the surest reason for omitting to blame me for not having completed it to the very end,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Despite his voluntary acknowledgment of incompleteness, it is interesting to note the critical remark of Abraham ibn Hasdai (as pointed out by Steinschneider, \"H.U.,\" p. 342), respecting Gabirol's \"Ethics\"; מאזני צדק ed. J. Goldenthal, Leipzig and Paris, 1839, Preface p.3. והחכם גבור הלשון ר' שלמה בן גבירול חבר חבור יקר מאד וקראו תקון מדות הנפש אבל הלך בו על דרך הקצור כמו כן ולא השלימו על הראוי לפי דעת המשכילים. Cf. Rosin (p. 166, note 1) and Dukes (p. 119, note 2 and \"Ehrensaulen,\" p. 11).</i> is that we live at the present time amid evil and distress, an uninterrupted succession of troubles and disquieting circumstances; but I complain not. Despite this, I do not cease to praise our Creator, exalted may He be, for the grace which He has vouchsafed to us, and for having enlightened our understanding and our judgment, causing us to find the way in which to comprehend something of the sciences. ",
+            "I have divided my work into five parts, every part containing four chapters, which makes a total of twenty chapters, the number contained in the diagram. To every part I have joined the sense belonging to it, and to every sense whatever qualities belong to it. These are the parts of the work, to wit, five, corresponding to the five senses already mentioned. ",
+            "<b>PART I.</b><br> The sense of sight, containing four chapters.<br> Chapter I., treating of the quality of pride.<br> Chapter II., treating of the quality of meekness, and urging the exercise thereof.<br> Chapter III., treating of prudency and modesty.<br> Chapter IV., treating of impudence and the refraining therefrom. ",
+            "<b>PART II.</b><br> The sense of hearing, comprising four chapters.<br> Chapter I., treating of love and the methods of exercising it. <br>Chapter II., treating of hate, the thrusting aside thereof, and the abandonment of any leaning toward it. <br>Chapter III., treating of the quality of mercy and compassion, <br>the praise of those possessed of it, and the encouragement to choose it. <br>Chapter IV., treating of the quality of hard-heartedness and the relinquishment of any leaning toward it. ",
+            "<b>PART III.</b><br> The sense of taste, comprising four chapters.<br> Chapter I., treating of the quality of joy and the methods of exercising it. <br>Chapter II., treating of grief and consolation for sorrow. <br>Chapter III., treating of tranquility. <br>Chapter IV., treating of penitence and guarding against (the need of) it. ",
+            "<b>PART IV.</b><br> The sense of smell, containing four chapters.<br> Chapter I., treating of the quality of anger and wrath. <br>Chapter II., treating of good-will and cheerfulness. <br> Chapter III., treating of jealousy and envy. <br>Chapter IV., treating of the quality of wide-awakedness. ",
+            "<b>PART V.</b><br> The sense of touch, embracing four chapters: thus completing the twenty chapters of the book. <br>Chapter I., treating of liberality and generosity. <br>Chapter II., treating of the quality of niggardliness and the dispraise thereof. <br>Chapter III., treating of valor and the exercise thereof. <br> Chapter IV., treating of cowardice and the guarding against it. ",
+            "Having finished numbering the parts of the book and its chapters, let us now begin to explain it all, with the help of God, exalted may He be. We pray that He lead us in the paths of rectitude, and by His grace bring us near unto the ways of uprightness. Thus His Saint besought Him (Ps. xxv. 5), \"Lead me in Thy truth.\" "
+        ],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "<b>TREATING OF PRIDE (HAUGHTINESS)</b>",
+                    "How good it is that this chapter happens to be the first of all the chapters, as required by the connection.",
+                    "For I have seen many of the elect exercise this quality unnecessarily and give it preference over their other qualities; so much so, that the masses take it unto themselves and make use of it in cases where it is needless to do so, until it gains the upper hand over their nature. I also observe this quality frequently present in young men, i.e., in the child and the youth, especially if the temperament happen to be \"yellow-hot.\" For it is characteristic of the yellow gall to rise. In its excitement it accustoms the nature of man to exercise this quality until he almost comes to exercise it amid circumstances unsuited to its appearance. ",
+                    "Among the special branches of this quality are vanity (presumptuousness), boastfulness, and haughtiness. These are not (included) among the qualities of the ancient saints, of whom their noble virtues testified that they were opposed to them.",
+                    "Now, as we see, some men, who were known to exercise these qualities out of place, have thereby become despicable. Others aim to exercise the praiseworthy aspects of the quality of Pride, and are praised therefor. I shall not go to the length of recounting their names, for they are well known. This being so, we must carefully consider how to acquire the means of exercising this quality in the right place, and subduing it out of season; and we must make mention of the loathing, which ensues as a result of its blameworthiness. ",
+                    "When we perceive this quality beginning to affect the nature of a man, it becomes necessary for us to call his attention to serious matters, such as lead to reflection on the origin of existent things and their end, i.e., the coming into being of things, their beginnings, their transitoriness, and their destruction. When he learns that all existent things are changeable,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Cf . Bahya vi. 5 (p. 297), and Brull (p. 75, note 2).</i> and finally that his own being will change (waste away) and his body become extinct, then the quality of his soul, which was haughty throughout the course of his life, will become meek and penitent at (the thought of) death. Since we are forced to accept this logical conclusion and traditional reasoning, it behooves the wise man to avoid preferring this quality of his own free will, since it is detestable and there results no benefit whatever from pursuing it. On the contrary, it is the cause of many dangers, especially if man's arrogance urge him not to incline to the advice of any man ; and although in (seeking) advice is the essence of good counsel, he turn away from it and abide by his own opinion. Of such a man Solomon the Wise, peace be upon him, said (Prov. xii. 15), \"The way of a fool is right in his own eyes.\" Thou knowest also what befell Korach and Rehoboam and others like them, who cared only for their own opinion. ",
+                    "Man must remember that if he realize not his own sins but consider his course correct, there will surely befall him what befell them. Concerning this the sage saith (Prov. xvi. 2), \"All the ways of a man are clean in his own eyes, but the Lord weigheth the spirit \"; ",
+                    "and he saith of pride (Prov. xvi. 18), \"Pride goeth before destruction,\" i.e., the result of pride and pomp is overthrow and degradation. ",
+                    "Thus it happened to Pharaoh, who said (Ex. v. 2), \"Who is the Lord?\" and Goliath when he spake (I Sam. xvii. 10), \"I defy the armies of Israel ; \" and Sennacherib for his boastfulness in saying (II Kings xviii. 35), \"Who are they among all the gods of the countries \"; and Nebuchadnezzar in that he said (Dan. iii. 15), \"Who is that God that shall deliver you out of my hands?\" and others who follow them in the manner of their speech and whose end was complete abasement and utter obscurity.  Whosoever is in this state is not secure from error and sin. Thus saith the sage (Prov. xxi. 24), \"Proud and haughty scorner is his name.\" He mentions craftiness, because it is the source of boastfulness. ",
+                    "Whoever acts in this wise ought to be ashamed, and remember that according to the measure of his superciliousness will he experience contempt, and in proportion to his power will humiliation suddenly befall him. Thus the sage saith (id. , xxix. .23), \"A man's pride shall bring him low,\" i.e., boastfulness and arrogance are the main causes of man's humiliation, and these, by my life, are characteristic of the wicked, as he saith (id., xxi. 4), \" A high look and a proud heart. \" ",
+                    "Some of the proud vaunt themselves in the exercise of this blameworthy quality, because they delight therein (and try to excuse themselves by) arguing, that the soul inclines to distinction, and finds lowliness irksome. Again, they hold that domineering (supremacy) strengthens it, while submission weakens it, and were there no domination, the world would not be well adjusted.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Guttmann (\"Saadya,\" pp. 276, 277, note 2, Emunoth we-Deoth, x. 9) points out that Gabirol closely follows the teaching of Saadya with respect to the love of dominion ; it is worthy of notice that Gabirol quotes the same scriptural passages. S. Landauer (pp. xix.-xxi. of his introduction to the Arabic text of Saadya's work) holds that this chapter, the tenth, is a later addition to the book; cf. D. S. A. Taubeles (\"Saadia Gaon,\" Halle, 1888, p. 32, note 43).</i>  They further say that the prayers of the excellent had the attainment thereof in view when they said (Gen. xxvii. 29), \"Let people serve thee and nations bow down to thee.\" ",
+                    "Yea, in this way God distinguished His prophet when He spake to him (Gen. xxxv. 11), \"And kings shall come out of thy loins.\" On the other hand, he punished those who deserved punishment by humbling their power; thus it is said (Isa. ix. 14), \"Therefore the Lord will cut off from Israel head and foot, branch and rush in one day,\" and so forth. Simpletons, discussing this superciliousness, do not consider that, when they resort thereto, their souls become unduly great, that they overstep their bounds, become overbearing toward their relatives, turn away from their companions, deride the advice of every man, for as much as they rely upon their own opinions and go their own way. But when it is so exercised as to keep one away from baseness, to enable one to rise unto the excellences, and to be firm in devotion to God, exalted be He, which is His highest gift, exalted and magnified may He be, to His servants, then this becomes the means whereby men gain the grace of God and reach the everlasting kingdom. Of these it is said (Job xxxvi. 7), \"He withdraweth not his eyes from the righteous, but with kings are they on the throne; yea, he doth establish them forever, and they are exalted.\" ",
+                    "But he, who resorts to superciliousness unnecessarily and takes only his own counsel, is like him of whom it was said (Prov. xviii. i), \"He intermeddleth with all wisdom.\" Men disregard such a man and desire not his presence: of such as these the sage saith (Prov. xxvi. 16), \"The sluggard is wiser in his own conceit than seven men that can render a reason.\" And often, moreover, his vanity impels him to undertake something outside of his usual course of action, because he relies upon his opinion saving him and upon his counsel protecting him. It is this that causes him to stumble; thus it is said (Job v. 12), \"He disappointeth the devices of the crafty, so that their hands cannot perform their enterprise.\" ",
+                    "Having progressed thus far in our description of the quality of superciliousness, the way in which to make use thereof moderately, and the mode of suppressing its use in the wrong place, we must now proceed to quote very sparingly a few prose utterances of the wise concerning this quality, and whatever verses concerning it we can. ",
+                    "The divine<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">The appellation \"divine,\" as applied to Socrates and other Greek philosophers, was not uncommon; cf. Schmiedl (pp. 263, 264).</i> Socrates said: \"From whom doth disappointment never part? He who seeks a rank for which his ability is too feeble.\" Again he said, \"He who sets himself up as wise will be set down by others for a fool.\" I hold that bad manners are attributable to superciliousness. Socrates said, \"aversion is always felt for him who has an evil nature, so that men flee away from him.\" Aristotle says, \"As the beauty of form is a light for the body, so is beauty of character a light for the soul.\" Again he said in his testament to Alexander his pupil,\" It does not show much nobility of purpose on the part of a king to lord it over men; (the less so) for one man over a fellow-man.\"",
+                    " A certain haughty man is said to have been journeying along with his effects; some of them fell down, whereupon he threw the others out of the wagon. The ancients say, \"with him who is pleased with himself, many become displeased.\" A poet<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">The Arabic verses, printed in our text, were not translated into Hebrew by Jehuda ibn Tibbon, the translator of the work. He left them untranslated, with a view to making good at a later time the omission by some Hebrew verses of Gabirol or the verses of another. Cf. Appendix A. p. 106 and Munk (note 4 to p. 167). This purpose was never carried out ; cf. Steinschneider (\"H. U.,\" p. 382), and \" Ermahnungsschreiben,\" p. 9 (through a misprint the number ix. reads xi.), who had expected to publish these verses. The citing of these Arabic verses by Gabirol is taken by Steinschneider (Introduction, \"J. Q. R.,\" xii., p. 609) to show that some Jews must have been versed in this part of Arabic literature.</i> composed these lines concerning the blame-worthiness of haughtiness and arrogance:  \"Let him who shows great vanity concerning his beauty consider this! If men would but consider what is within them, neither young nor old would feel proud. Are there not in the head of every son of man five orifices from which come forth effluvia? The nose exudes, the ear gives forth an unpleasant odor, the eye sheds tears, and the mouth salivates. O son of earth, to be consumed of earth on the morrow, desist from thy pride, for thou wilt be food and drink (to the earth)! \" It is told of Ardeshir,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Called an \"Indian King\" in the \"Choice of Pearls\" (No. 538, and note 175). Cf. Steinschneider (\" H. U.,\" p. 388, note 130, and p. 881, note 193), also Dukes (p. 72).</i> the king, that he gave a book to a man accustomed to stand at his side, and said unto him, \"When thou seest me become violently angry give it to me,\" and in the book (was written), \"Restrain thyself, for thou art not God; thou art but a body, one part of which is on the point of consuming the other, and in a short while it will turn into the worm and dust and nothingness.\" "
+                ],
+                [
+                    "<b>TREATING OF MEEKNESS</b><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">This chapter is given in a German translation, based on the Hebrew text, in Winter and Wunsche (vol. ii., pp. 727, 728), being copied from Dukes (pp. 113-115.)</i><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Cf. the chapter on ענוה, in \"Emunah Ramah \" (ed. S. Weil, Frankfort, 1852).</i> ",
+                    "THIS quality is more nearly a virtue than that which was mentioned just before, because the possessor of this attribute, i.e., modesty and humility, withholds his desire from seeking gratification. When one attains this precious rank, the praiseworthy character in man is made perfect. This, in my opinion, is a disposition which merits praise for him who acquires it. Verily, he is accorded the loftiest praise. ",
+                    "Dost thou not see that humility is the highest degree of the nobles and of the prophets, distinguished by their divine rank?<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Cf. Bahya, vi. 8 and 10; Briill (p. 75, note i).</i>  One of them said (Gen. xviii. 27), \"I am but dust and ashes \"; another said (Ps. xxii. 7), \"I am a worm and no man\"; and so forth. They were praised for their actions and were honored. A man of intelligence should know that lowliness and meekness cause him to realize his desire in regard to present things, as thou knowest from the account of what happened to the captains of Achaziah, because of their folly; and what happened to the third captain who gently spake to Elijah (II Kings i. 13), \"I pray thee let my life and the life of these thy fifty servants be precious in thy sight.\" Him there befell the reverse of what had befallen the former. Verily, fame and glory will be the reward of whosoever is lowly. The recompense of meekness is honor and prosperity, and also the deserving of honor. Thus it is said (Prov. xxii. 4), \"The reward of humility and the fear of God are riches, and honor, and life.\" ",
+                    "The most excellent of the ancient nobles (may God guide thee aright) were accustomed to exercise the quality of meekness, and preferred it to their natural impulses. It is related of an illustrious king,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Dukes (p. 114, note 2) points out that this tale is cited in Ibn Khallikan (i. 526), the King being there called Caliph Omar.</i> that one night while a number of people were assembled about him, he arose to trim the lamp. Whereupon it was said to him, \"Why didst thou not utter a command, which would have sufficed ?\" And he answered them, \"As king I rose, and as king I resume my seat.\" ",
+                    "He was wont to say that \"Every grace (of man) is envied, except meekness.\"  The philosopher Buzurjmihr<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Cf. Steinschneider (\"H. U.,\" p. 382, and \"J. Q. R.,\" xii., p. 606, note 3; the reference to the \"Ethics\" in the same page should be i. 2, not i. 3); Dukes (\"Blumenlese,\" p. 60, note 3), and Landsberger (as above cited, p. 223, note to p. 18).</i> said, \"The fruits of lowliness are love and tranquillity.\" Know thou that in honoring his brother or his neighbor, man honors himself. Someone has remarked that \"lowliness consists in being beforehand with greetings to whomsoever one may meet, and in descending to the lowest rank.\" Contentment is of a kind with this quality. ",
+                    "When one is gifted with its presence, he has already gained superiority.  It is said, \"Whomsoever the Lord loveth he inspireth with contentment.\" Scripture says of the contented servant of God (Prov. xiii. 25), \"The righteous eateth to the satisfying of the soul.\" And it says of the reverse, \"But the belly of the wicked shall want.\" He who possesses strength, health, and a sense of security ought never to feel sad. The fruit of contentment is tranquility.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Gabirol's demonstration that patience and contentment are the offshoots of pudency is shown by Brull (p. 75, note 3) to have been copied almost literally by Bahya, vi. 10 (p. 311).</i> The greatest riches are contentment and patience. ",
+                    "One of the sages has said, \"He who desires of this world only that which is sufficient for him, will be content with the very least thereof.\" Another sage was wont to admonish his son, \"He who cannot bear with one word, will be compelled to listen to many. He who esteems his rank but slightly, enhances men's estimation of his dignity.\" In holding the view that it may be right (at times) to repudiate this quality, I mean thereby that a man should not abase himself before the wicked. With reference to such a case it is said (Prov. xxv. 26), \"A righteous man, falling down before the wicked, is as a troubled fountain and a corrupt stream.\" It was said concerning this, \"He who deserves (the greatest) compassion is the wise man lost among fools. \" In the ethical sayings of Lokman<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Cf. Steinschneider (\" H. U.,\" p. 853). In general see V. Chauvin, \"Bibliographic des Ouvrages Arabes,\" iii., Louqmane et les Fabulistes, Paris, 1898. Dukes (\"Phil.,\" p. 161) cites a similar passage attributed to Ibn Ahnaf.</i> (we find), \" When the noble man forsakes the world, he becomes humble: the ignoble in forsaking the world becomes haughty.\"  In the book of al-Kuti<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Gabirol refers to an Arabic paraphrase of the Psalms by one Hefes al-Kuti. Cf. Neubauer (\"R. E. J.,\" xxx., pp. 65-69) , and Steinschneider (\" H. U.,\" p. 382, note 99, and \" J. Q. R.,\" xiii., p. 312). Cf. also Dukes (p. 105). who (p. 116, note 2) instances a number of parallels to this maxim of Lokman in the writings of Maimonides, al-Gazzali, etc.</i> (it is said), \"Be humble without cringing, and manly without being arrogant. Know thou that arrogance is a wilderness and haughtiness a taking refuge therein, and, altogether, a going astray.\" "
+                ],
+                [
+                    "<b>ON THE QUALITIES OF PRUDENCY AND MODESTY</b>",
+                    "A WISE man was asked, \"What is intelligence?\" and he answered, \"Modesty.\" Again he was asked, \"What is modesty?\" and he replied, \"Intelligence.\" ",
+                    "This quality, although like unto meekness and agreeing therewith, is of a nobler rank than the latter, for it is kindred to intelligence. To every man of understanding the nobility of the intellect is patent, for it is the dividing line between man and beast, in that it masters man's natural impulses and subdues passion. With the help of intelligence man realizes the benefit of knowledge and gets to understand the true nature of things; he comes to acknowledge the Unity of God, to worship his Master, and to bear a striking resemblance to the character of the angels.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">As to the advantages which accrue to man by reason of his intelligence, cf. Bahya, ii. 5 (p. 114), and Brull (p. 74, note 2).</i> ",
+                    "Since this precious quality is of so noble a kind, it follows that modesty which resembles it is almost equally so. The proof of its being thus related is, that thou wilt never see a modest man lacking intelligence, or an intelligent man devoid of modesty. ",
+                    "This being so, man must direct all his efforts to the attainment of this wonderful and highly considered quality. He must prefer it to all his natural impulses, and regard it as superior to all his other qualities, for by means of it he acquires many virtues, and all vice becomes hidden from him. Thus it is said, \"The faults of him, whom modesty clothes with dignity, will not be remarked by men.\" Dignity and honor follow upon him. Thus it is said (Prov. xv. 33), \"Before honor is humility.\" The meek find acceptance before God because of their modesty; He brings them unto everlasting bliss. Concerning him who understands its ways, it is said (Ps. xxv. 9), \"The meek will He guide in judgment: and the meek will He teach His way.\" Even as it is necessary that the intelligent man be prudent in the presence of others, so must he be prudent when alone. It was said that, \"Prudency and faith are interdependent, and either cannot be complete without the other.\" A poet said, \"Keep guard over thy modesty: truly prudency marks the countenance of a nobleman.\" It is said that \"Impudence and a lack of prudency are offshoots of unbelief.\" He who wishes to acquire prudency should associate with those who are modest with respect to him. ",
+                    "An Arab was wont to say, \"Pay no regard to any man unless he show thee that he cannot do without thee, even when thou needest him most, so that, if thou sin, he will forgive and act as though he were the sinner; and, if thou wrong him, he will demean himself as though he had been the offender.\" Another said, \"Finally, one learns from the words of prophecy, 'If thou art not prudent, do whatsoe'er thou wilt.'\" In the course of a characterization of modesty, the poet said, \"Upon him reposes the mantel of piety: and, in truth, a light streams from between his eyes.\" Al-fadil says: \"By reason of belief and piety, men dwell together for a time. Afterward they are kept together by reason of modesty, prudency, and blamelessness.\" Aristotle said in his discourse, \"As a result of modesty (one's) helpers are multiplied.\" ",
+                    "He was accustomed to say, \"In chaste children modesty clearly rules over their countenance.\" It was termed prudency<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Play upon the similarity of the words \"prudency\" and \"life\" in the Arabic.</i> only because it is the way to eternal life. A philosopher said, \"Modesty asserts itself in the midst of wrath.\" Again it was said, \"The enmity of the modest man is less harmful to thee than the friendship of the fool.\" He who desires to guard this quality should not trifle away his dignity when asked to serve men, for when thou hast once worn out thy dignity, thou wilt find no one to renew it for thee. ",
+                    "To make use of prudency (that is, to be overprudent), in speaking the truth or enjoining good acts, in spreading religion and devotion, is blameworthy. In such cases one must not make use of it; thus the saint said (Ps. cxix. 46), \"I will speak of thy testimonies also before kings, and will not be ashamed.\" But it is necessary for man to cover his face with the mantle of modesty before all men, as thou knowest from the case of Saul when he hid himself, (as) it is written (i Sam. x. 23), \"Behold he is hidden among the vessels.\" God selected him for kingship, as it is written (i Sam. x. 24), \"Behold whom the Lord hath chosen.\" To sum up, according to the opinion of the philosophers and the sages, this quality is one of the virtues of the noble soul, and its relation to these is as that of the spirit to the body. A philosopher said, \"Modesty consists in conducting affairs in the best way wherein it is possible for them to be conducted, and in leaving them in their best aspects.\" He who is modest will attain to power. "
+                ],
+                [
+                    "<b>TREATING OF THE QUALITY OF IMPUDENCE</b>",
+                    "WE had much to say on the praiseworthiness of the quality of prudency, but the quantity of blame which we shall mete out to the quality of impudence is small. He who is possessed of the quality of shamelessness is culpable in the eyes of God, as are those of whom it is said (Jer. v. 3), \"They have made their faces harder than a rock; they have refused to return.\" The Saint says with reference to the impudent (Prov. xi. 2), \"When pride cometh, then cometh shame,\" which means that when impudence prevails over the qualities of man, he is scorned by men and not respected. He is not taken seriously, nor is he regarded with that consideration for his wisdom, even though he be learned, which is paid to the prudent. Thus it is written (ib.) \"But with the lowly is wisdom.\" If one is wise and desires to pursue the goodly course which is acceptable unto God, let him abandon this quality, refrain from exercising it, and keep it afar from the character of his soul. Of him who is impudent the prince saith (id. xxi. 24), \"Proud and haughty scorner is his name,\" by which he means that God will requite according to his doing, whosoever is impudent, as it is written (ib.), \"Who dealeth in proud wrath.\" It is possible also that \"Who dealeth in proud wrath\" refers to such an impudent one as, by reason of the qualitv of impudence, provokes the displeasure and annoyance of others, and so forth. ",
+                    "When this disposition becomes part of man's nature, whosoever is familiar with him must turn him away from it by rebuking him as much as he is able, and by annoying him, until he be rid of all that was in him. Thus it is said (id. xxi. 29), \"A wicked man hardeneth his face.\" Yet impudence (boldness) may be commendable when supporting religion, when performing \"service\" and speaking the truth. But to oppose thereby the righteous and the Prophets of God is reprehensible. Thus it is said (Ez. ii. 4), \"Impudent children and stiff- hearted.\" If the man who practises this quality be of a yellow (bilious) constitution, and if in the course of his youth he give strong evidence of its possession, he must oppose to it its very reverse. Let him trust in God, and he will accustom himself to avoid this blameworthy quality and subdue it. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>ON THE QUALITY OF LOVE</b>",
+                    "IT is almost impossible for any man to be secure from this \"accident,\" O God, save he whose intellect is master over his nature. None such exists; and if any (be found to) exist, he is undoubtedly one of the most excellent (men). Lust is a constituent element in the nature of man, and if he desire to be master and ruler, let him cast away lust (passion), make no use of it whatever, ignore it and do without it, for it is one of the baser qualities. It is well known that the qualities of the wise are not perfected until their souls gain the mastery over their desires. The deeds of him whose intellect prevails over his lustfulness are commendable. Upon the realization of desires, there ensues the penalty of misfortune. One of the signs of him, who is overcome by his lust, is that he is very changeable, restless, and fickle of speech. Especially if, added to this, the bloody temper prevail in his constitution and he be in the period of youth and the season of spring, then it proves too strong for him. Therefore the wise man must shrink from this quality lest he make use of it and turn away from it, for there is connected with it no inconsiderable harm. Thou knowest how contempt, obscurity, and abasement come upon its devotee, and that finally its outcome is evil. This thou knowest from the story of Amnon and what happened to him when he hastened after his desire.",
+                    "Man ought to employ this quality only in the service of God and His divine Law, as it is written (Ps. i. 2), \"And his delight is in the law of the Lord,\" and again (id., cxix. 97), \"How I love thy law,\" etc. Necessarily, one who occupies himself with the quest of knowledge and moral science (theoretical science and the practical arts), will be (so busy as to be) kept from his lusts. The wise one said, \" If aught befall thee and no one occur to thee whom thou mightest consult with reference thereto, avoid it and bring it not near to thy passion, for passion is an enemy of the heart.\" And he said, \"He who is submissive to his lust is routed, and he who rebels against it gains the victory.\" This quality is preferred by foolish men only because of the imminence (immediateness) of its delight and for the sake of the amusement and merriment and the hearing of mirthful songs which they get through it. They heed not the suffering and the wretchedness that follow in its train, and therefore incline in accord with their natural impulses to the attainment of present pleasure, as it is said (Prov. xiii. 19), \"The desire accomplished is sweet to the soul,\" ",
+                    "turning aside from wisdom and the service of the Lord, because of what appears to be the remoteness of the delight and pleasurableness of these things. Verily, in their opinion, these are remote. Yet these are not remote, but near at hand. They are remote only in their mind. Therefore man must devote this quality of love to God, exalted may He be, as it is written (Deut. xi. I), \"Thou shalt love the Lord thy God\"; and to his soul, as it is written (I Sam. xx. 17), \"For he loved him as he loved his own soul\"; to his relatives, as it is written (Gen. xxix. 18), \"And Jacob loved Rachel\"; to his offspring, as it is written (id., xxxvii. 3), \"Israel loved Joseph\"; to his country, as it is written (Num. x. 30), \"But I will depart to my own land and to my kindred\"; to his companion, as spake David to Jonathan (II Sam. i. 26), \"Very pleasant hast thou been unto me\" ; to his wife (Prov. v. 19), \"Let her be as the loving hind and the pleasant roe\"; to wisdom, as it is written (Prov. xxix. 3), \"The man that loveth wisdom rejoiceth his father.\" ",
+                    "The moral application of this quality is, man must evince it (in his dealings) with all men. It has been said, \"He who desires to be endeared to men should conduct himself with regard to them in the best possible manner. Benefit occasions love even as injury begets hatred.\" Moreover, included under this quality are wishes and unattainable desires. It is right for the man of understanding that he train himself (to keep aloof) therefrom. The following is part of what the poets have said concerning such wishes as cannot be realized, and wherefrom the soul realizes naught except possibly weariness of spirit, continual disquietude, and protracted restlessness: \"My day is a day which is common to men until the darkness of the night is fallen, and then my couch wearies me. I spent my day in entertainment and in desire but the night brought me altogether to grief.\" Among other things which have been said with reference to devoting one's self wholly to pleasure and passion, the blameworthy outcome of this, and the trouble which is associated therewith, the poet says: \"We have drunk of the dregs of the wine as if we were kings of the two Iraks and the sea; but when the sun shone brightly, thou mightest have found me with my riches flown, and poverty once more my own.\" When this quality obtains the mastery of the soul, the senses become blunted and man is not conscious because of his being given over to pleasure. He is as those of whom it is said (Isa. v. 20), \"Woe unto them that call evil good and good evil.\" The maxim of the sage is, \"Thy love of anything renders thee blind and deaf.\" One sage, writing to another on the subject of subduing the lusts, said, \"Thou shalt not attain what thou lovest until thou suffer much from what thou loathest. And thou shalt not be delivered from that which thou loathest, until thou suffer much through that which thou lovest.\" "
+                ],
+                [
+                    "<b>(TREATING OF) HATE</b>",
+                    "THOU shouldst know that he who hates men is hated by them, and when this quality takes firm hold of the soul, it destroys it, because it leads to the hatred of the very food and drink with which man sustains life. Besides, he suffers injury through the hostility of men. When excessive love is expended on other than divine things, it is changed into the most violent hatred. As thou knowest from the expression (II Sam. xiii. 15), \"Then Amnon hated her exceedingly.\" He who loves thee for some reason will turn his back, simultaneously with its disappearance and ending. Thou must not trust in the counsel of the enemy, the \"Hater.\" Thus it is written (Prov. xxvii. 6), \"The kisses of an enemy are deceitful.\" From this quality there branches out fretfulness. Thou knowest how the prevalence of fretfulness has been censured, the blameworthiness which attaches to its use and the repugnance the soul feels therefor.",
+                    " It has been said that the fretful cannot abide by one state; he has not a friend; his circumstances are always disturbed, and misery never parts company with him. He is like one of whom it is said (Prov. xii. 27), \"The slothful (listless) man roasteth not that which he took in hunting.\" Thou knowest that many men make a show of friendship in their speech and yet frequently are enemies at heart. Do not trust them, as it is written (id., xxvi. 24), \"He that hateth, dissembleth with his lips.\" Even though he be gentle in discourse with thee, do not associate with him, as it is written (id., 25), \"When he speaketh fair, believe him not.\" Thus Joab also made a show of kind-heartedness and affection for Abner and Amasa before killing them. So also did Ismael favor Guedaliah ben Achikam ere he killed him. It is said, \"He who sows hatred will reap regret.\" He who is of this character is ill-disposed to his fellow-man in matters concerning himself and another. So much the more will he be so in those affecting him and his Lord. He acts as though he were praying, but his secret thoughts are quite different. Thus it is written of them (Ps. Ixxviii. 36), \"Nevertheless they did flatter him with their mouth and they did lie unto him with their tongues,\" and so forth. The divine Socrates spake unto his disciples, bidding them \"Beware of whomsoever your heart hate, for the hearts of men are like a mirror.\" Thus the sage said (Prov. xxvii. 19), \"As in water, face answereth to face, so the heart of man to man.\" Souls are alike, and the most harmful and persistent form of hatred is that caused by envy. The poet saith, \"Thou canst cure all manner of enmity except the enmity which comes to thee through envy.\" In the book of al-Kuti (it is said), \"The very best that thou canst look forward to in regard to thy enemies is that thou bring them back to the love of thee, if that be possible.\" "
+                ],
+                [
+                    "<b>TREATING OF THE QUALITY OF MERCY AND COMPASSION (PITY), THE PRAISE OF ITS POSSESSORS, AND AN EXHORTATION TO GIVE PREFERENCE THERETO. THIS FORMS THE SEVENTH CHAPTER OF THE BOOK</b> ",
+                    "SINCE this quality is of a kind with the nature of the Creator, may He be greatly praised and mightily exalted, it is complementary to the twelve attributes especially characteristic of Him, i.e., the thirteen qualities which are ascribed to the Lord of Worlds, viz., \"The Lord eternal is a merciful and gracious God,\" and so forth. That which it is possible for the wise man to aim at in action is, being slow to anger, \"long-suffering,\" and largely generous, as it is said, \"abundant in loving-kindnesses,\" tolerant of sin, as it is said, \"Forgiving iniquity,\" and so forth. The upright and wise man must emulate these as far as he is able to do. Even as man desires that he be dealt with mercifully, when compelled to seek help, so must he be merciful to whosoever seeks his help. This quality is extremely praiseworthy, and God, exalted may He be, has distinguished His righteous servants through their love therefor. As thou knowest of Joseph, where it is said (Gen. xliii. 30), \"His bowels did yearn upon his brother.\" The intelligent man has the qualities of pity and compassion implanted in his soul and ever present therein.",
+                    "The sage said, \"Mercy is the result of kindliness and honesty.\" In regard to it, Solomon the Wise spake when he exhorted to mercy and compassion (Prov. xxiv. 11), \"If thou forbear to deliver them that are born unto death.\" A beautiful feature of this quality in connection with the Creator, exalted and hallowed may He be, is that He is merciful in dealing with all His creatures. Thus it is said (Ps. cxlv. 9), \"The Lord is good to all, and His tender mercies are over all His works.\" In the book of Al-Kuti, it is said, \"Spare no effort to deliver those who are confronted with death.\" Again he said, \"Do not wrong the weak, for their Protector is God, the mighty One.\" He said, \"Prosperous are they whose heart is ever merciful and meek,\" and again we find therein, \"He who is not merciful will die by the hand of one who is merciless.\" "
+                ],
+                [
+                    "<b>TREATING OF HARD-HEARTEDNESS. THIS IS THE EIGHTH CHAPTER OF THE BOOK</b>",
+                    "I DO not find this quality among righteous or superior men. But it is (to be found) in him whose nature resembles that of a lion, for he is one who is never sated. These are the ones of whom it is said (Deut. xxviii. 50), \"A nation of fierce countenance.\" Upon my soul, this is a wholly detestable quality, whether (its measure be) great or small. It comes into being when the spirit of wrath prevails over a man. This quality is exercised for the purpose of wreaking vengeance upon enemies. There is no harm in making use of it in this manner, although the intelligent man ought not endeavor to be avenged upon his enemies. For this is not befitting. Thus saith the sage (Prov. xxiv. 17), \"Rejoice not when thy enemy falleth.\" To make use of it in order that one may do evil to his fellow-man, to kill him, or to lay hold of the possessions of one who has given no offence, is reprehensible. From such as these may God preserve me, for of their ilk, the Saint said (Ps. cxxiv., i and 3), \"If it had not been the Lord who was on our side, now may Israel say:\" … \"Then they had swallowed us up quick, when their wrath was kindled against us.\" A proof that this quality is only found in the wicked is the expression (Prov. xii. 10), \"But the tender mercies of the wicked are cruel.\" Plato, the author of the laws in regard to vengeance, said, \"He who desires to be revenged upon his enemies should add (a degree of) excellence to himself.\" "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>TREATING OF JOY (CHEERFULNESS). THIS IS THE NINTH CHAPTER OF THE BOOK</b>",
+                    "THIS quality is found to differ in various men. Sometimes, it is natural; this is the case in him whose temper is humid-hot as is that of blood; especially when his hopes are well ordered and never confounded, and who, in addition, is far from experiencing suffering and free from affliction. It is but meet that in the nature of him who is of this character there appear the sign of this quality that his exterior be sound, his health robust, and old age without haste in overtaking him. Thus it is said of such an one (Prov. xvii. 22), \"A merry heart doeth good like a medicine, but a broken spirit dries the bones.\"",
+                    " Sometimes it is coincident with the attainment of the desire and the realization of a wish. Peculiar to it is continual smiling without (apparent) cause. Very often lightmindedness accompanies it, whereof it is written (Eccl. vii. 6), \"For as the crackling of thorns under a pot, so is the laughter of the fool.\" It has been said that one of the distinguishing marks of the fool is his laughing when there is no occasion for laughter. ",
+                    "I hold that this quality is to be found in the souls of those, above all, who are free from defilement, the righteous, the pious, the pure, destined for the Heavenly Kingdom, rising to spirituality, i.e., the souls of the upright, for they are in perfect enjoyment of their condition of service and greatly rejoiced because of their worship, as it is written (Ps. xxxii. 11), \"Be glad in the Lord and rejoice, ye righteous; and shout for joy, all ye that are upright in heart.\" The well-bred man ought not to indulge in laughter when seated in an assembly, for it was said that for him who laughs much, but little respect is felt. Facetiousness takes away the veil of dignity. Even as anxiety (apprehensiveness) when it is aroused gives rise to weeping, so gladness, when it is stirred, incites to laughter. ",
+                    "Therefore the intelligent man ought to understand that this quality and some other qualities are not of the rational soul, as Galen holds, but of the animal soul. The proof of this is that thou seest laughter break out in spite of dreadful events. Often, too, man is unable to refrain therefrom. The same is held with regard to wrath and other qualities. Considering this, man should urgently seek to render his animal soul submissive to his rational soul: namely, that his intellect guide his nature. When he does this, he becomes included among the most excellent men. Wherefore Socrates says in regard to joy, \"Whatever causes joy causes sorrow.\" In the ethics of Diogenes, treating of joy, he states: \"Joy is life and exaltation to the heart, whereas grief is distress and destruction.\" "
+                ],
+                [
+                    "<b>TREATING OF GRIEF (APPREHENSIVENESS). THIS IS THE TENTH CHAPTER OF THE BOOK</b>",
+                    "THIS quality usually succeeds in establishing itself in the soul when wishes fail of realization, and then the soul is brought to such a point as almost to be killed when it loses the objects of its love. Oh, what a quality is this! How serious a matter when it comes into evidence, and how waste is its place when it prevails! Thus it was said, \"Apprehensiveness is a living death.\"",
+                    "I have determined to linger here a little in the discussion of this chapter. Perhaps God will grant us His grace and inspire us with excellent words, which may relieve the sadness of man, so that he may find healing in our discourse, because it is impossible to find healing for psychical ills other than in spiritual remedies. As this takes firmer hold of the soul, so also it becomes more difficult to find the remedy. Of God we pray that He protect us therefrom in His graciousness. The constitution of apprehensiveness is cold and dry, like the black gall (humor). No man can absolutely escape it. In some it attains immense proportions, so that they thereby become afflicted with psychical ailments. Thus it is said (Prov. xii. 25), \"Gloom in the heart of man maketh it stoop, but a good word maketh it glad.\" Know thou that this quality is generally visible in the countenance, as thou hast seen in the case of Joseph, who discerned what was in the heart of \" the servants of Pharaoh,\" when he beheld their austere countenances; it being said (Gen. xl. 6), \"And he looked upon them, and behold they were sad,\" and as Artaxerxes said to Nehemiah (Neh. ii. 2), \"Why is thy countenance sad, seeing thou art not sick.\" Thus it is obvious that this quality is generally distinctly visible in the countenance. ",
+                    "Thou shouldst know that if a man be madly in love with this world,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Cf. Bahya, x. 7 (p. 451), ix. 7 (p. 425); Brull (p. 77, note 2).</i> which is a world <i>de generatione et corruptione</i>, he never omits to seek the gratification of the senses, constantly moving on from one thing to another. If he attain them and then lose them, gloom overcomes him. On the other hand, if he be made to forget this world, and apply himself to the world of intellect, then it becomes possible for him to escape the psychical ills, which are (occasioned by) worldly acquisitions, that is, if he turn away from vain works and incline in the fulness of the soul to ethical science and religious laws. Therefore the intellectual man ought to cast away the lowly quality of the masses and the grandiose manner of kings.",
+                    " If it be impossible for a man to have what he desires, he must desire what he has. Let him not prefer continual gloom. We ought to strive to cure our souls of this evil (disease), in the same way as we must suffer hardships in trying to cure our bodies and to rid them of diseases by means of burning and cutting (fire and iron), and so forth. Rather must we gradually accustom ourselves to improve our souls through strength of purpose, and to endure a little difficulty in order that, as a result of this, we may pursue a praiseworthy course. We know, moreover, that if we represent to ourselves that no misfortune will befall us, it is as though we desired not to exist at all. Because misfortunes are a necessary condition of the passing of worldly things. If this were not, there could be no becoming. <i>Ergo</i>, to wish that no accident should come to pass is like wishing not to exist. But existence is (a part) of nature, and annihilation likewise is (a part) of nature. Then if we desire that this be not (a part) of nature, we desire the impossible; he who desires the impossible will have his wish denied, and he whose wish is denied is miserable. ",
+                    "We ought to be ashamed to give the preference to this quality, grief, and we should yearn to rise unto a state of beatitude. Let him who would not mourn represent to his soul the things that lead to mourning, as though they already were; thus, for example, let man say, \"A certain possession of mine will be destroyed and I will mourn for it,\" accounting it as already destroyed, or (considering) as already lost that which he loves. Concerning this, the poet-philosopher said: \"The man of prudence grows up, representing to himself his mishaps before they befall him; if they befall him suddenly, they will not terrify him because of the things already pictured in his soul. He sees that one thing will lead to another, and therefore he knows the end from the beginning.\" But not the least trace of apprehensiveness is to be found in those who are of lofty souls and noble aspirations. Socrates was asked, \"Why do we never perceive in thee any sign of apprehensiveness?\" And he answered, \"Because I have never possessed anything over the loss of which I would grieve.\" ",
+                    "Wherefore let the intelligent man consider that there is nothing in this world of all that grows, save it be insignificant at the outset, and afterward develops, except grief, which is greatest on the day it comes into being, and the longer it continues the less it becomes, until it entirely disappears. The firm and resolute man is he who braces himself up with all his might in the hour of his affliction. Alexander, in order to console his mother about himself (in the event of his death), wrote to her as follows: \"My mother, order a great and fortified city to be built when the news of Alexander's death reaches you. Prepare therein for eating and drinking, and gather together in it, on an appointed day, men from all the lands to eat and drink. When that has been done and all the men are ready to eat and drink what the queen has prepared, let it be proclaimed at that moment that no man should enter her abode whom misfortune has befallen.\" And thus she did upon the death of Alexander. But when she ordered that no one whom misfortune had befallen should enter her house, she noticed (that) no one (came). Then she felt sure that he had only wished to comfort her about himself. ",
+                    "Alexander had heard from Aristotle, his master, that \"Grief injures the heart and destroys it.\" He wished to ascertain the truth of this. He therefore decided upon an animal, the nature of which was nearest to that of man, confined it in a dark place, and allotted to it nourishment only sufficient to sustain its body. Afterward he led it forth and slaughtered it: whereupon he found its heart dissolved and melted away. Then he knew that Aristotle had spoken nothing but the truth. ",
+                    "Among the words spoken by Galen on grief (we find), \"Apprehensiveness is a consuming of the heart, and sadness is a sickness of the heart.\" Afterward he explained this, saying, \"Sadness is felt for what is past, and apprehensiveness for what may occur.\" In another place again (he said), \"Sadness (is occasioned) by what has occurred, and apprehensiveness is (felt) for what may come to pass. Therefore beware of sadness, for sadness is the end of life.\" Dost thou not see that when the face of man is overclouded (with sadness), he will perish of grief. ",
+                    "One of the sages said, \"Drinking poison is easier (to endure) than apprehensiveness.\" Now, if one should ask what benefit is derived from choosing this quality at the occurrence of misfortune and its appearance, I would answer that in shedding the tears which have become spoiled and stagnant, and which nature is incapable of returning to their place, we pour out the putrid humors, which have become rotten, the chyme, and we remedy it through purifying drugs, and thus we cleanse the humor in such a manner as to cause it to return to its original state. Thus it is known that in some small children there is a spoiled excess, which cannot be passed off save through weeping. This, then, is the natural use of weeping. Wherefore Socrates said, \"Sorrows are a species of ills of the heart, as diseases are ills of the body.\" Among the words of Ptolemy on this (subject are), \"Let him who wishes to live long, prepare to meet misfortunes with a patient heart.\" "
+                ],
+                [
+                    "<b>TREATING OF TRANQUILITY. THIS is THE ELEVENTH CHAPTER OF THE BOOK</b>",
+                    "THIS quality is commendable when a man directs it in faith in the Lord, and places his reliance and his confidence in Him. Thus it is said (Prov. xxii. 19), \"That thy trust may be in the Lord.\" This is a praiseworthy disposition: its possessor is worthy of very good fortune and abundant mercy from God, as it is written (Ps. xxxii. 10), \"He that trusteth in the Lord, mercy shall compass him about.\" He who is in this state deserves to be blest, as it is said (Jer. xvii. 7), \"Blessed is the man that trusteth in the Lord and whose hope the Lord is.\" This quality is usually found in the upright, those who fear God and who are referred to in the command, which declares (Ps. cxv. 11), \"Ye that fear the Lord, trust in the Lord.\" The excellence of this quality and its merit before God, exalted be He, (is seen in the fact that) He promised it to Jacob during his sleep, as it is said (Isa. xliv. 2), \"Fear not, O Jacob, my servant,\" and as it is said of the righteous man who trusts in the Lord and who confides in Him (Ps. cxii. 7), \"He shall not be afraid of evil tidings: his heart is fixed, trusting in the Lord.\" "
+                ],
+                [
+                    "<b>TREATING OF PENITENCE (REMORSE) AND GUARDING AGAINST (THE NEED OF) IT. THIS is THE TWELFTH CHAPTER OF THE BOOK</b>",
+                    "THIS quality comes into being, when a man quits a sinful state and repents. When he gives evidence of the quality of penitence, then his repentance is complete. It must be preceded by three conditions, namely, penitence, seeking pardon, and guaranteeing to abandon one's wonted course. Thus our master Saadya Alfayumi, may God be gracious unto him, explained that one of the righteous was wont to say, \"He who repents of his past sins is as though he had not sinned.\" This trait is commendable from this point of view. But the reprehensible side of it comes to light in the case of him who says \"Yes\" to-day in some matter and after a time regrets what he has said and retracts, or who vows to fast or to give alms and repents of his vow. All this is blameworthy. ",
+                    "The reasonable way, in my opinion, is for man to beware of placing himself in a position which he may be compelled to regret. Although men have not the power so to control themselves, that they can choose (all) their qualities, nevertheless they can desire to rise gradually from a base to a lofty course, and from faulty qualities to sound ones. The acme of bliss for man is to be able to bridle his soul, to rule it, to lead it along the right way. He whose nature yields to his intellect becomes lordly; his merit becomes high and profitable, and his deeds are praised. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>TREATING OF WRATH. THIS IS THE THIRTEENTH CHAPTER OF THE BOOK</b>",
+                    "THIS quality, although among the forces of the animal soul, we have set down as one of the qualities of man, because of its analogy to his other qualities. Let us begin by describing its useful side, although the latter is inseparable from its baneful aspect. There is no quality so reprehensible, but that it at times serves a use, even as no quality is so praiseworthy, but that it frequently becomes detrimental. Thus thou knowest that silence is a commendable trait, but it becomes detestable when resorted to while listening to absurdities. Wrath is a reprehensible quality, but when employed to correct or to reprove, or because of indignation at the performance of transgressions, it becomes laudable. Therefore the thoroughly wise and ethically trained man must abandon both extremes and set about the right mean.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Rosin thinks that Maimonides followed Gabirol in his emphasis upon the Aristotelian \"middle way\" (p. 12, note i; p. 14, note 3; p. 26. note i; pp. 27, 28, note 2; pp. 79-82). Cf. also Rosin (\"J. Q. R.,\" iii., pp. 168, 169), Wolff (chap, iv., pp. 15-17), Dukes (pp. 99-101, notes 2, 3 and 4, and \"Phil,\" pp 66, 67, and notes). Schmiedl (p. 268 note i) says very truly that the Aristotelian doctrine of \"the golden mean,\" \"via media,'' became in time \"ein wahrhaft, judisch ethischer Lehrsatz.\"</i> Galen said in his book on the qualities of the soul, \"Wrath and anger are two words with one meaning.\" \"Sometimes it appears, (to judge) from the countenance of the wrathful, that he is distressed, his body feverishly inflamed, his heart throbbing violently, his pulse beating strongly and swiftly.\" He said again, \"Dignity becomes apparent in him who indulges in wrath only after reflection. But he who indulges therein unadvisedly gives evidence of stupidity.\" Wherefore the saying, \"He who is mighty in wrath and violent in anger is not far removed from the mad.\" In the book of Al-Kuti (it is said) that the man of wrath is never seen to be joyful. ",
+                    "We would classify the wrathful soul as of four kinds.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Aristotelian; cf. \"Moral Philosophy of Aristotle,\" by W. M. Hatch (London, 1879, p 223).</i> He who is quickly angered and (as) quickly appeased is of an even-balanced disposition. This is mainly characteristic of a man possessed of a yellow (bilious) temperament. He who is slow to anger and difficult to appease is likewise of an even-balanced disposition. But he who is difficult to appease and quickly angered is in a reprehensible condition because he has overstepped the boundaries of moderation. But he who is slow to anger and quickly appeased is most praiseworthy. This is one of the virtues of the noble and excellent men, among whose qualities wrath rarely ever appears. ",
+                    "Those who subdue their souls' anger and prevail upon their nature to restrain it, have been described as noble and characterized as exalted. Thus the sage said (Prov. xvi. 32), \"He that is slow to anger is better than the mighty.\" This is one of the thirteen attributes ascribed to God, exalted is He, in the passage (Ex. xxxiv. 6), \"And the Lord passed by before him,\" etc. It is said that as scab is a disease of the body, so is wrath a disease of the soul. The moral man must not become wrathful often, because, by reason of his wrath, he is compelled to bear burdens. Thus saith the sage (Prov. xix. 19), \"A man of great wrath shall bear punishment.\" ",
+                    "The sage has forbidden it, saying (Eccl. vii. 9), \"Be not hasty in thy spirit to be angry.\" Furthermore the verse makes clear the reason for his forbidding it in the expression (ib.) \"For anger resteth in the bosom of fools.\" The wrathful deserves to be called \"fool.\" It is impossible in most cases for the man of violent wrath to be secure from grave sin and serious transgression. Thus the sage spake (Prov. xxix. 22): \"A wrathful man aboundeth in transgression.\" Thou wilt notice that most men, when they become wroth and violently angry, take no heed of the disaster which they may incur through the violence of their anger, like him of whom it is said (id., 11), \"A fool uttereth all his mind,\" and on the other hand (ib.). \"But a wise man keepeth it till afterward.\" Therefore our masters, peace be upon them, sought to interdict the immoderate exercise of this quality, saying, \"He who rends his garments in wrath is like unto an idolater.\" According to this, a superior man must not be violent in wrath, for he accustoms himself to the qualities of the wild and wicked beast. Nor must he be so gentle as never to become wrathful, for this were characteristic of little boys.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Attributed to Aristotle in an article on \"Ruhmliche Denkmale der Joiner aus den Tiirkischen,\" Diez (vol. i., p. 83); cf. Hatch (above cited, p. 223).</i> The discreet stand with reference to this is to take the intermediate course. Thou must know that man's reason is perfected when it subdues his wrath. Thus Scripture says (Prov. xix. 11), \"The discretion of a man deferreth his anger.\" Ptolemy, the sage, said of wrath, \"When thou becomest wrathful, pardon, for if thou dost not yield, the taking<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Versified by Steinschneider (\"Manna,\" chap, i., p. 89); cf. Bahya, vi. 7, and Brull (p. 77, note 3).</i> of vengeance is a sign of weakness.\" "
+                ],
+                [
+                    "<b>TREATING OF THE QUALITY OF GOOD-WILL (SUAVITY). THIS IS THE FOURTEENTH CHAPTER OF THE BOOK</b>",
+                    "THIS is one of the praiseworthy qualities, since it is rarely to be met with, except in the case of a noble-minded person, who accepts things just as they come to him and looks not for better ones. The quality of contentment is also derived therefrom. This is, as thou knowest, reader, an excellent quality, which we have portrayed and extolled above in the second chapter of Part I, whilst treating of the quality of meekness. If the righteous man be well disposed toward his fellow-men and the latter similarly disposed toward him, it is certain that he will be acceptable unto God.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Cf. Diez (vol. i., p. 18, No. 29); cf. Bahya, v. 5, and vii. 20 (pp. 270, 271), and Brull (p. 76, note i).</i> Yea, more, even his enemies will make peace with him. Thus the sage saith (Prov. xvi. 7), \"When a man's ways please the Lord, he maketh even his enemies to be at peace with him,\" as thou knowest from the goodwill Abimelech bore Abraham, peace be upon him, and the latter's making peace with him; thus also in the speech of our sainted Rabbi to R. Hiyya, and so forth. ",
+                    "Wherefore the excellence of good-will is related to life, being a source of superiority and a fount of good fortune according to the saying (id., xvi. 15), \"In the light of the king's countenance is life; and his favor is as a cloud of the latter rain.\" So also in that of man; thus Pharaoh bore good-will to Joseph, even bringing him unto kingly power. Thus Ahasuerus, too, bore good-will to Mordecai. Thou seest how such a man is treated and exalted; how much more he to whom God bears good-will, therefore the saying (Isa. xlviii. 17), \"I am the Lord thy God which teacheth thee to profit, which leadeth thee by the way that thou shouldst go.\" The sage said, \"Whosoever is contented is rich: whosoever is obedient is joyous: whosoever is rebellious is sad.\" He was wont to say, \"He who is not content of his own accord with his condition will be (compelled to be) satisfied despite himself.\" ",
+                    "From this quality there branch out forbearance and forgiveness, which are of the attributes of the Creator, exalted is He and blest, and of the wise and noble man. The poet spake, \"If I were not to pardon a brother's fault, and if I were to say that I would exact vengeance from him, where then would be the superiority? And if I were to cut myself from my brethren because of their sins, I would be alone, and have none with whom to associate.\" It is related: \"A king once became angry at a company of men and commanded that they be slain. Then spake one of them, 'Verily we have sinned grievously. Will not thy goodliness manifest itself in forgiveness?' Whereupon he forgave them and slew them not.\" "
+                ],
+                [
+                    "<b>TREATING OF JEALOUSY. THIS IS THE FIFTEENTH CHAPTER OF THE BOOK</b>",
+                    "THIS quality is an offshoot of wrath. Most rational beings are not exempt from it: but it is in them all, for we see men seeking to imitate the actions of their companions. For instance, when one (man) sees that his friend has acquired some worldly gain, mineral, animal, or vegetable, or other possessions, he likewise endeavors to acquire similar things, although he be able to dispense with them or compensate himself with other things in their stead. Let him not protract his endeavor, nor set his heart upon attaining such possessions. This is the expression to which the sage, peace be upon him, gave utterance (Eccl. iv. 4), \"Again I considered all travail and every right work, that for this a man is envied of his neighbor.\" ",
+                    "He whose nature is overcome by this disposition is blameworthy, for it leads him to envy, and a noble man is never found to be envious. Books (i.e., of poetry) have been filled with the censure of envy, and every man of intelligence knows how much has been said as to its baseness. It is necessary to turn from it, for frequently the affairs of the envious lead him to use violence. Thus it is said of such as these (Micah ii. 2), \"And they covet fields and take them by violence.\" Enviousness is a loathsome trait. The wise man must keep himself as far from it as he can, for he gains no advantage through it: on the contrary, continued depression and fatigue of the spirit through desires and the constant hatred of men, scantiness of repose, preoccupation of the mind, apprehensiveness and the punishment of God, for transgressing that which He forbade in His revealed Scripture. Man must not be jealous of unrighteous men, because he sees them devote themselves to pleasure and (the gratifying of) passions. But let him employ his zeal in the service of God. Thus the sage said (Prov. xxiii. 17), \"Let not thy heart be envious of the sinners.\" Again he spake (Ps. xxxvii. i), \"Be thou not envious against the workers of iniquity.\" ",
+                    "Zeal is goodly only in the service of God, as thou knowest from (the case of) Phinehas, of whom it is said (Num. xxv. 11), \"While he was zealous for my sake,\" and the good reward which he merited thereby, as it is said (id., 12), \"Wherefore, say, behold I give unto him my covenant of peace.\"",
+                    " Among the things which have been said with reference to the jealous and envious (we find), \"Thou wilt observe the envious man effusive in his affection (for thee) when he meets thee, but hating thee in thy absence. His name is friend, his intention unfriendly.\" Again it has been said, \"It appears as though the envious were created in order to be angered.\" Furthermore it has been said, \"Let it suffice for thee that the envious man is grieved at the time of thy joy.\" It is incumbent upon man to mount to such an exalted rank with the aid of his powers and gifts, that he be envied therefor. Let him ponder over this, as saith the poet: \"Lo, I was envied, but God increased men's enviousness touching me. Let man rather not live at all than live for a single day unenvied. Man is not envied save for his excellences, which are forbearance, scholarship, nobility, and generosity.\""
+                ],
+                [
+                    "<b>TREATING OF WIDE-AWAKEDNESS. THIS IS THE SIXTEENTH CHAPTER OF THE BOOK</b>",
+                    "I MUST preface, in treating of this quality, of what nature it is derived. I would hold that it is of the yellow-gall species. This quality appears usually when the soul is free from other blamable qualities and when it is not mingled with aught of grief, and most frequently it is (found) in pure and noble souls. It is a commendable quality, and man ought to make use of it in whatsoever work of art or science he be engrossed. Was it not said of him (Prov. xii. 27), \"The substance of a wide-awake man is precious,\" which means that the most precious virtue of the lofty is wide-awakedness, both in the present and future life. In the world <i>de generation et corruption</i>, he is wide-awake in his quest of knowledge as well as goodness of service and faith, and in the attempt to attain to the world of intellect. ",
+                    "With reference to the reverse of this quality, i.e., weakness of purpose in worldly affairs and in the attempt to save souls, it has been said (Prov. xxiv. 10), \"If thou faint in the day of adversity thy strength is small\"; and again (id., xii. 27), \"The slothful man roasteth not that which he took in hunting.\" However, we have mentioned the languid while treating of the quality of hatred. He who is one of the estimable, and administers his affairs with alacrity, will succeed in them. Thus it is said (Prov. xii. 24), \"The hand of the diligent shall bear rule; but the slothful shall be under tribute.\" Concerning this the poet spake: \"If the souls become too greatly ambitious, the bodies will be wearied thereby.\" This is a beautiful maxim. The sage, peace be upon him, exhorted to wide-awakedness in matters religious and worldly in saying (Prov. xix. 15), \"Slothfulness casteth into a deep sleep.\" This saying is very evident, for slothfulness necessarily induces lethargy. For when the vapors, which are designed to exude from the pores of the body through forcible movements, are motionless and do not dissolve, they mount to the brain, and bring about constant drowsiness. In the book of Al-Kuti it is said of wide-awakedness, \"He who satisfies his land in respect of cultivation, will be satisfied by it with bread.\" ",
+                    "The ethical aspect of this quality is, \"Man must not display it in his lust.\" He shall not be rash through this in his wrath, for rashness is blameworthy since it is not one of the qualities of the wise. The excellent do not make use of it. But one ought to employ wide-awakedness in matters relating to religion and law. The surest reason for the success of a man is (to be found in) the wide-awakedness with which he conducts his affairs, and the greatest sign of misfortune is his slothfulness with regard to them. The poet has said: \"The pure and noble souls are wakeful, watchful, and sound of judgment, while the stupid and heavy souls are drowsy, mean, and low.\" But that intense wide-awakedness which leads to hastiness is culpable. Let the intelligent man beware of using it, for it is the very worst of evils.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Attributed to Plato; cf. \"Denkwiirdigkeiten\" (above cited, vol. i., p. 82); paraphrased by Steinschneider (\"Manna,\" chap, iii., p. 90).</i> He who is hasty, rushes to destruction, and the man of hastiness is not secure from disappointment. A verse reads: \"A cautious man will realize his desires. But he who hastens unduly is bound to stumble.\" Man must not make undue haste in his affairs, because no good result can be obtained by haste, but through deliberation ends are (more) easily attained. The beauty of the state of wide-awakedness lies in its being potential in the soul and not appearing quickly in action. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>TREATING OF THE QUALITY OF LIBERALITY (GENEROSITY). THIS IS THE SEVENTEENTH CHAPTER OF THE BOOK</b>",
+                    "THIS quality, when it is employed with moderation<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Maimonides (Wolff, p. 16) likewise holds that liberality is the golden mean between prodigality and niggardliness.</i> and does not lapse into prodigality, is commendable. Man must prefer this quality to its antithesis, i.e., the quality of niggardliness, since the great men who are renowned by reason of their excellences are not convinced that niggardliness is a praise-worthy quality. ",
+                    "Dost thou not see, may God guide thee aright, in how many places the sage extols the man who is generous? In one place he says that liberality brings a man to many degrees of eminence in this world and in the world to come. Thus it is said (Prov. xviii. 16), \"A man's gift maketh room for him and bringeth him before great men\" in this world, because it brings him near to kings whose good-will he gains through gifts; as thou knowest from the respect of Ben Hadad for Asa, and Tiglath for Ahaz, because presents were made to them,",
+                    "and in the world to come he will attain the merited (share of its) bliss, which man realizes because of his serving the Lord with his substance in almsgiving. Thus it is said (Isa. liii. 12), \"Therefore will I divide him a portion with the great.\" Since liberality was a virtue of our father Abraham, peace be upon him, he became known thereby and it was ascribed to him. This quality is attributed to him in the Holy Scripture in several places, and thus is to be understood the explanation of (Ps. xlvii. 9), \"The generous of the people are gathered together, even the people of the God of Abraham.\" This is a commendable quality because it secures honor for him who exercises it. Thus it is said (Prov. xix. 6), \"Many will entreat the favor of the generous, and every man is a friend to him that giveth gifts.\" ",
+                    "Through this a man merits his fellow-men's praise when he gives generously, and he is lauded therefor. Thus spake a poet: \"When thou goest to him, thou wilt find him of pleasant demeanor as if thou wert about to give him what he will give thee. Had he naught but his life to give, he would give this. Wherefore, let the fear of God be upon whomsoever would ask this of him.\" But the unseemly side of this quality appears when man wastes his substance needlessly and mismanages it; as, for instance, he who spends it in devotion to pleasures and in gratifying his lust. This is squandering and is not characteristic of the wise.",
+                    " A gift in the right place is a treasure put aside. It perisheth not in the course of time, but abideth with the ages. This is the opinion of Solomon, peace be upon him, who said (Eccl. xi. i), \"Cast thy bread upon the waters; for thou shalt find it after many days.\" This verse evidently exhorts to generosity, for if man be generous and bountiful, he will reap the fruit thereof. Thus spake the poet: \"Sow thou generosity in the field of gifts, and noble deeds shall be harvested by thee early.\" Wherefore man ought to know that if he be in a prosperous condition, then his generosity will not impair his prosperity, and if he be in a straitened condition, his adversity will not continue on that account. It is peculiar to this noble quality, that he who employs it never feels the want of anything; on the contrary, his abundance is much increased. Thus it is said (Prov. xxviii. 27): \"He that giveth unto the poor shall not lack.\" Furthermore, David the Saint, peace be upon him, says of generous and liberal men (Ps. cxii. 9), \"He hath dispersed, he hath given to the poor: his righteousness endureth forever.\" What is your opinion with reference to the use of this gracious virtue? It is like lending unto God, exalted and magnified is He. Thus the saying (Prov. xix. 17), \"He that hath pity upon the poor lendeth unto the Lord.\" Thus it was said in the book on Ethics: \"Bestow kindness on those who are worthy and upon those who are unworthy. In the case of the worthy, thy kindness will be in the right place; and in the case of the unworthy, prove thou thy worth.\" Again it was said with reference to liberality, \"It is a part of the noble qualities to give liberally to him who asks.\"",
+                    "In the book of Al-Kuti (it is said): \"Know thou that resolution consists in doing things with firmness. Consider well when to yield and when to deny, when to grant and when to promise. For a gift after denying is better than denying after (promising) a gift and favor. Setting out to do after consideration is better than to abandon after setting out. Know that thou shouldst be more prompt to do what thou hast not promised, than to promise what thou wilt not do. Therefore beware of hastily promising what thou fearest thou mayest be unable to perform. Adorn thy promise with truth and thy deed with justice.\" "
+                ],
+                [
+                    "<b>TREATING OF NIGGARDLINESS.</b><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">This chapter is given, in a German translation from the Hebrew, by Dukes (\"Ehrensaulen,\" pp. 12, 13).</i> <b>THIS IS THE EIGHTEENTH CHAPTER OF THE BOOK</b> ",
+                    "KNOW thou that this is a reprehensible quality. Among the host of reprehensible qualities there is none more abominable than this. For thou seest that he who is lavishly bountiful of his substance, although blameworthy, is satisfied with the pleasure he derives and men's goodly praise which is his. But niggardliness is accompanied by evil repute without even the attainment of pleasure; and to be of evil repute is not one of the qualities desired by the excellent. The noble-minded man ought to shrink from this quality and not employ it on any occasion. The sages are at one in thinking that manliness does not go well with prodigality, nor religion with an inordinate desire (for gain). He who is of this character may well despair of a good repute and a fair record. Thus it was said (Isa. xxxii. 5), \"The vile person shall be no more called liberal, nor the churl said to be bountiful.\" This \"vile person\" is like him, in the wilderness of Maon, who said (I Sam. xxv. 11), \"Shall I then take my bread and my water...and give it unto men whom I know not whence they be?\" Thou knowest the severe punishment with which he met. ",
+                    "But the good feature of this state is that man does not squander his substance, be it great or small, but guards it by means of this quality. He must not overdo this, however, lest he pass over to the quality of greed, which is not of the qualities of the noble. Thus the sage spake in condemning niggardliness (Prov. xi. 26), \"He that withholdeth corn, the people shall curse him\"; and, on the contrary, \"Blessing shall be on the head of him that selleth it.\" This verse outwardly<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">On this point, Bacher (p. 53, note i) says: \"Was hier als verborgener (allegorischer) Sinn angegeben ist, fallt mit der agadischen Deutung des Verses zusammen (Sanhedrin, 91 b, unten). Ebenso gilt als selbstverstandlich diese allegorische Auffassung des Verses als Warnung vor engherziger Zuruckhaltung der Belehrung bei Abraham b. Chija, הגיון נפש ed. Freimann, p. 17 a. ...\" Gabirol's use of terms in this place suggests the formal distinction between the \"outward\" and \"inward\" manifest and hidden meanings of Scripture, made by the Islamic sect of Batiniya; cf. Haarbrucker (Th. i, p. 256).</i> refers to \"charity,\" but its hidden implication is knowledge.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">The same idea is expressed in the Midrash (Bemidbar rabbah, par. 15), in reference to the prophetic powers of Moses; cf. Wolff (\"Muhammedanische Eschatologie\" Leipzig, 1872, p. 207, and note 412).</i> The wise man ought not be niggardly in dealing out his knowledge, for knowledge is not lessened by imparting it (to others), as little as the brightness of the fire dies away when a light is kindled therefrom. The best rule with regard to the employment of this quality is to accustom one's self to beneficence toward kinsmen, until one gradually habituate one's self to benevolence toward strangers, and thus train one's self to choose generosity. "
+                ],
+                [
+                    "<b>TREATING OF VALOR. THIS IS THE NINETEENTH CHAPTER OF THE BOOK</b>",
+                    "THE man who prevails over the temperament of the blood-nature, who is large-hearted, full-veined, and long-armed, thou wilt generally find to be a man of valor, especially if, combined with that, he be master of the art of war. This quality is praiseworthy (in man), when it is manifested in his strength, and in accordance with his determination to be saved from what might befall him. But when he departs from a moderate course and unites valor with the quality of folly and it becomes the cause of a man's throwing himself into dangerous places then it is reprehensible. ",
+                    "Of these two dispositions the sage saith (Prov. xxviii. 14), \"Happy is the man that feareth always; but he that hardeneth his heart shall fall into mischief.\" But as regards the great men who are mentioned as possessors of this quality, heavenly signs gave evidence of their possessing this power, thus Joshua, Gideon, Samson, Saul, David, Jonathan, Joab, and Abner, and others like them, whose power gave evidence of the quality of valor, were praised therefor; and those whose weakness, in contradistinction to the former, gave evidence of the quality of cowardice, were not commended for it, as I will show in regard to them in the following chapter. ",
+                    "It is necessary to devote this quality to the service of God, as thou knowest from (the story of) Moses, peace be upon him, when he retaliated upon the people by saying to the children of Levi (Ex. xxxii. 27), \"Put every man his sword by his side\"; and as thou knowest from Phinehas in the matter of his zeal. Thus it is said (Num. xxv. 7), \"And when Phinehas, the son of Aaron the priest, saw it, he rose up from among the congregation and took a javelin in his hand.\" This quality of valor never fails to be conspicuous in the souls of mighty men and courageous heroes. With reference to valor and patience in facing danger, the poet spake: \"There came a day in the heat of which some people warmed themselves, but though there was no fire, they acted as if in the fire's midst. But we had patience until the day was done. Likewise, a case of misfortune can be brought to a close only through patience.\" Among the things which have been said in order to encourage the use of valor is: \"Crave death, and life will be granted thee.\" The Arabs were accustomed to call the man of valor \"safe.\" ",
+                    "Among the things which have been said on the emboldening of the spirit in combat is the word of the poet: \"I went to the rear to preserve my life (in battle), but I found that I could not preserve my life unless I went forward.\" Thus the noble man must make use of this quality in such a way as not to overstep the middle path lest he be called demented (foolhardy). But he must pursue an excellent course in regard to this quality. The philosopher spake, \"The extreme limit of valor is strength and endurance with respect to what thou abhorrest.\" Valor cannot go hand-in-hand with vanity (untruth), nor firmness with absurdity, nor patience with weariness, for these are of the qualities of asses and swine. Valor consists in persevering in the right and overcoming thy desires, until thou feel that to die in the best way thou hast found is more desirable than to live in the opposite (i.e., evil) way, which the power of understanding may have revealed to thee. According to Al-Kuti, \"Valor is the nature of a noble soul, corresponding to the strength of the body.\" "
+                ],
+                [
+                    "<b>TREATING OF COWARDICE. THIS IS THE TWENTIETH CHAPTER OF THE BOOK</b>",
+                    "THIS quality is generally found in spirits that are abject and downcast, poor and wretched. It is a reprehensible quality. Let the wise man be on his guard against it, let him make no use of it, exert himself to keep away and abstain from it, since he derives no benefit from it; on the contrary, he reaps illrepute, a vile record, and a diminution of praise. Men of lofty purpose must dread it when they have learned to employ their power of distinguishing in the use of things, so that it may be the means of escaping serious danger. ",
+                    "Among the offshoots of this quality is slothfulness, of which we have already treated. Thou knowest what was said with regard to its ignominy and baseness. Thus the sage, peace be upon him, said (Prov. xxvi. 15), \"A slothful man hideth his hand in his bosom, and will not so much as bring it to his mouth again.\" This is the uttermost that can be said of the shame thereof. The slothful coward is known to say: \"I will not travel, for fear of highwaymen and wild beasts. I will not engage in business, lest I meet with losses. I will not fast, lest I become ill. I will give no alms, lest I become poor,\" and similar words that put an end to all activity, until there remains nothing for him to do, but living on without moving from his place, as it is said (id., xxvi. 14), \"As the door turneth upon its hinges, so doth the slothful upon his bed.\" A wise man should not choose this quality of cowardice or make use thereof in preference to his other qualities, lest he become known thereby,",
+                    " and be as one who fancies that he will be killed before the expiration of the appointed time, as was said exaggeratedly of the slothful coward by the poet, who spake thus: \"If a little bird merely raises its voice, the heart of the coward is consumed (leaps with terror). But his teeth are sharp as iron, at meal times.\" But in a case where escape is impossible, it is permissible for the quality of cowardice to come into play as in the case of him, concerning whom it is said: \"The king dispatched him to a dangerous place. He refused to go. The king reviled him, whereupon he said, 'It is better that thou revile me when living than bless me when dead.'\" It has been said that this quality has been made use of by those who prefer repose in this world to all other qualities, not knowing that repose can be enjoyed to the full, only after zealous care in the regulating of affairs and the attainment of whatsoever be needed. Thus it is said (Prov. xxiv. 27), \"Prepare thy work without, and make it fit for thyself in the field.\" Repose in and of itself signifies slothfulness and cowardice. ",
+                    "Thou knowest what happens to a man by reason of his slothfulness: namely, he is deprived of all his honor through utter poverty. Thus it is said (id., xxiv. 33-34): \"Yet a little sleep, a little slumber, a little folding of the hands to sleep : so shall thy poverty come as one that travelleth, and thy want as an armed man.\" Again this quality engenders in the body not a few ills and diseases, thus flabbiness, dullness, swelling, gout, sciatica, and elephantiasis, and similarly whatsoever results from indigestion; in fact, this quality becomes habitual to a man and he considers everything else as faulty and worthless; especially if this feeble coward be of a phlegmatic disposition and on the way to old age, then it weighs him down even more.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">We have here a reminiscence of Saadya's distinction between the results of tranquillity and slothfulness, between the reposeful and the indolent, as found in the \"Emunoth weDeoth\".</i>",
+                    "THUS<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">This concluding paragraph is omitted in the Hebrew translations, to which Is appended a Hebrew poem.</i> thou hast, may God have mercy upon thee, all that was promised in the introduction. Because of our love of conciseness, our aversion to prolixity, and our fear of departing from the purpose of the book, we have much curtailed the discourse in the individual chapters and in the various parts. We have not united every one of these qualities to its nature and its sense, nor have we referred the senses to their natures, although we ought to make clear the situation of every quality in the body and give much of the science of the temperaments, anatomy and physiognomy. We think, however, that this must be deferred to some other time, when it may please God, exalted may He be, for He is the One from whom to seek help. Having finished as much as we could, and having said enough in the chapters of this book, we would hold it to be possible that there exist in man qualities other than those which have been classified, and still other natures. We say yes. We have been brief with regard to the others for two reasons: First, we know that among the qualities of men are those of vexation and weariness.<br> We feared that these might occupy as much space as the whole book, and therefore we did not go to the length of collecting many verses from the Hebrew and Arabic. Furthermore, because we knew that there is no quality which we have avoided mentioning, that is not implied among those which have been mentioned. It would bear the same relation to them that the branches do to the root. If anyone should happen to say, \"Thou must not exhort men to improve their qualities, nor arouse them concerning the betterment of their moral status, unless this be characteristic of thine own self because thou wouldst be as he who recommends piety and forgets himself\" we would reply, \"Every vessel gives forth whatever it contains.\" How foolish is he who seeks to measure this world and does not know the value of the parasang wherewith it is measured. We have not mentioned any excellence which we have not emulated; nor have we extolled any quality which we have not tried to make part of our own nature. He who adorns himself with what is not in him, will find his claims laid bare after a time. <br>To Him that giveth understanding do I owe thanks: with Him do I triumph: in Him do I greatly glory: with Him do I take refuge against such things (as those aforementioned). Him do I praise for he is worthy of praise; to Him it belongs and Him praise behooves. Thus spake His saint, peace be upon him (Ps. cix. 30, 31), \"I will greatly praise the Lord with my mouth; yes, I will praise Him among the multitude. For He shall stand at the right hand of the poor to save him from those that condemn his soul.\" Thus is ended what I sought to establish in the book on \"The Improvement of the Qualities,\" with the help of God and His assistance. He is my lot and my fortune, the Helper and the Giver of aid. Praise be to God, the Lord of both worlds! Blessed be the Merciful who hath helped us! "
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "תקון מדות הנפש",
+        "enTitle": "The Improvement of the Moral Qualities",
+        "key": "The Improvement of the Moral Qualities",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "שיר פתיחה מאת המתרגם",
+                "enTitle": "Translator's Poem"
+            },
+            {
+                "heTitle": "הקדמת המחבר",
+                "enTitle": "Introductory Essay"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/The Improvement of the Moral Qualities/Hebrew/Tikkun Middot HaNefesh, Jerusalem 1996.json b/json/Musar/Rishonim/The Improvement of the Moral Qualities/Hebrew/Tikkun Middot HaNefesh, Jerusalem 1996.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..17ac1a5e4c7fb5b7afc1b636b7bc786489f7d5a4
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/The Improvement of the Moral Qualities/Hebrew/Tikkun Middot HaNefesh, Jerusalem 1996.json	
@@ -0,0 +1,301 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "The Improvement of the Moral Qualities",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL01",
+    "versionTitle": "Tikkun Middot HaNefesh, Jerusalem 1996",
+    "status": "locked",
+    "versionTitleInHebrew": "תקון מדות הנפש, ירושלים תשנ\"ו",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "תקון מדות הנפש",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": {
+        "Translator's Poem": [
+            "<b>אָמַר הַמְתַרְגֵּם:</b>",
+            "עֲזֹב חִידוֹת יְשָׁנוֹת וַחֲדָשׁוֹת   וְהִתְבּוֹנֵן בְּמִדּוֹת הַנְּפָשׁוֹת.",
+            "וּבָהֶם תִּמְצָאָה דַּעַת קְדוֹשִׁים   וְכָל דִּבְרֵי גְּבוּרוֹת וַחֲלוּשׁוֹת.",
+            "וּבֵית מִדּוֹת זְנַח נָא וַעֲלִיּוֹת   מִרְוָחִים וְאַשְׁפָּר וַאֲשִׁישׁוֹת.",
+            "וּמִדּוֹת נַפְשֶׁךָ כּוֹנֵן וּבָם תַּעֲלֶה   אֶל מַעֲלוֹת רוּחוֹת קְדוֹשׁוֹת.",
+            "וְדַע עֵת לֶאֱהֹב וּשְׂנֹא וְלִרְצוֹת   וְלִכְעֹס וַעֲנוֹת רַכּוֹת וְקָשׁוֹת.",
+            "וְעֵת לָתֵת וְלִמְנֹעַ, וְעֵת לַעֲשׂוֹת   וַעֲזֹב וְעֵת דַּבֵּר וְלַחֲשׁוֹת.",
+            "וְאָז תִּשְׁכּוֹן מְנוּחוֹת שַׁאֲנָנוֹת   וְתִהְיֶה שַׁלְאֲנָן מִכָּל רְגָשׁוֹת.",
+            "וְתִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב וּלְךָ   תַאֲווֹתֶיךָ יְהוּ בָּאוֹת וְחָשׁוֹת.",
+            "<b>עַל</b> דַּעַת הַחֲכָמִים הַקַּדְמוֹנִים אֲשֶׁר חִבֵּר הֶחָכָם הַגָּדוֹל, הַפִּילוֹסוֹף הַמֻּבְהָק ר' שְׁלֹמֹה בֶּן גְּ'בִירוֹל ז\"ל מִמְּדִינַת סַרַקֹסְטָה וְחִבְּרוֹ בִּלְשׁוֹן עֲרָב. בְּחֹדֶשׁ נִיסָן שְׁנַת תת\"ה וְהֶעְתִּיקוֹ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הֶחָכָם ר' יְהוּדָה בֶּן תִּבּוֹן מֵרַמּוֹן סְפָרַד בְּמִגְדּוֹל לוּנִיל שְׁנַת תתקכ\"ז."
+        ],
+        "Introductory Essay": [
+            "<b>אָמַר</b> הַמְחַבֵּר: יִתְבָּרַךְ הָאֵל הָעִזּוּז, וְהַגִּבּוֹר הַקָּרוֹב הָעוֹנֶה, הָאֶחָד הַקַּדְמוֹן הָרִאשׁוֹן הַנּוֹרָא, וְיִתְעַלֶּה לְאֵין קֵץ. וְאַחַר כָּךְ נֹאמַר כֵּן מִפְּנֵי שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹאִים אֶת הָאָדָם מִבְחַר בְּרוּאֵי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ יָדַעְנוּ כִּי הוּא עִנְיַן הַכַּוָּנָה בִּבְרִיאַת כָּל הַגּוּפוֹת וְהַהֲוָיוֹת. וְעוֹד כִּי הוּא שָׁוֶה וּמְכֻוָּן בְּמִזְגּוֹ מִכָּל בַּעֲלֵי חַיִּים. וְהוּא שֶׁנִּבְרָא מְתֻקָּן בְּצוּרָתוֹ וְנָאֶה בִּמְלַאכְתּוֹ מִכֻּלָּם, בַּעַל נֶפֶשׁ מְדַבֵּר פְּנִינָה חָכְמָה קַיֶּמֶת לֹא תִּפָּסֵד. וְלִמְּדוּ עַל זֶה הַמּוֹפְתִים הַנִּרְאִים שֶׁמּוֹרֶה עֲלֵיהֶם הַשֵּׂכֶל וְהַכְּתוּבִים אֲשֶׁר אֵינָם נִסְתָּרִים מִכָּל חֲכַם־לֵב, וְאָמַר מִבְּלִי הֲטוֹת כִּי הַגָּדוֹל שֶׁבִּדְבָרִים הַמַּצְרִיכִים לְהוֹדוֹת כִּי הוּא מִבְחַר הַבְּרוּאִים מָצָאנוּ אוֹתוֹ מְשֻׁתָּף עִם הַמַּלְאָכִים בְּדִבּוּר וּבְשֵׂכֶל וְאֵלֶּה הַבּ' מִדּוֹת הֵמָּה אֱלֹקִיּוֹת רוּחָנִיּוֹת. וְעִם זֶה אָנוּ רוֹאִים שֶׁהַמַּלְאָכִים מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּצָרְכֵי הָאָדָם הַצַּדִּיק, כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְנוּ מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ ע\"ה בְּבַשְּׂרָם וְהַזְהֲרָתָם אוֹתוֹ, וְכֵן יִצְחָק וְכֵן יַעֲקֹב אָבִינוּ אָמַר בִּתְפִלָּתוֹ: \"הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל אוֹתִי מִכָּל רָע\" <small>(בְּרֵאשִׁית מ\"ח ט\"ז)</small>. וְהַכָּתוּב אָמַר <small>(הוֹשֵׁעַ י\"ב ה)</small> וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכַל. וְדָנִיֵּאל אָמַר <small>(דָּנִיֵּאל ו כ\"ג)</small> אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וְגוֹ'. וּבְעֶזְרַת הַצַּדִּיקִים וּנְגִיפַת שׂוֹנְאֵיהֶם אָמַר <small>(מְלָכִים ב' י\"ט ל\"ה)</small> וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְיָ וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר וְכוּ'. וְרַבִּים כָּעִנְיָנִים הָאֵלֶּה לֹא אַאֲרִיךְ בְּזִכְרָם.",
+            "<b>וּכְבָר</b> יָדַעְנוּ כִּי יֵשׁ אָדָם, שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִתְרוֹן עַל אָדָם אַחֵר מִבְּלִי סָפֵק, עַד שֶׁאָדָם אֶחָד שָׁוֶה מִנְיַן רָב מִבְּנֵי אָדָם, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מִיסוֹד אֶחָד וְהַרְכָּבָה אַחַת, אֶלָּא שֶׁנֶּפֶשׁ זֶה עָלְתָה אֶל הַמַּעֲלָה הָאֱנוֹשִׁית עִם עֶזְרַת הַגְּלָמִים הַפִּלְחִיִּים אוֹתוֹ וּבָחֲרוֹ בַּמּוּסָר, וְשֶׁחֵלֶק הַשָּׁפָל אֲשֶׁר בּוֹ נִמְשָׁךְ אַחֲרֵי הַחֵלֶק הָעֶלְיוֹן. ור\"ל שֶׁמּוֹשֵׁל שִׂכְלוֹ בְּטִבְעוֹ, וּכְשֶׁתִּהְיֶה נַפְשׁוֹ שְׁפָלָה וּמְרוּדָה אֵין מַעֲלָתוֹ רְאוּיָה לְהַשִּׂיג אֶל הַמַּעֲלָה הַהִיא, לֹא יוּכַל לַעֲלוֹת אֶל מַה שֶּׁלֹּא זִמְּנוּהוּ גַּרְמֵי אוֹתִיּוֹתָיו וְלֹא יַעַזְרֵהוּ הַמּוּסָר.",
+            "<b>עַל</b> כֵּן צָרִיךְ לָאָדָם הֶחָכָם הַנִּלְבָּב, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחוֹ לְהַגִּיעַ אֶל הַתַּכְלִית אֲשֶׁר יוּכַל לְהַשִּׂיג מִן הַמַּעֲלוֹת וְיִהְיֶה כְּמוֹ שֶׁאָמַר אֶחָד מִן הַחֲכָמִים: עִזְרוּ הַדְּבָרִים הַפִּלְחִיִּים בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם, כַּאֲשֶׁר תַּעֲזֹר הַחֲרִישָׁה וְהַהַשְׁקָאָה אֶת הַזֶּרַע בְּגִדּוּלוֹ. וְהוּא מִטִּבְעוֹ בְּמִצּוּעַ הָאָרֶץ וְשֶׁיִּטְרַח לִהְיוֹת מֵעֲדַת הַחֲסִידִים וּלְהִתְנַהֵג בְּכָל יְכָלְתּוֹ בְּכָל מִנְהֲגֵיהֶם. וְעוֹד צָרִיךְ שֶׁיִּתְחַכֵּם בְּמִדּוֹתָיו, עַד שֶׁיִּתַּקְּנּוּ לוֹ, וְאַל יִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחוּשָׁיו אֶלָּא בְּדָבָר הַצָּרִיךְ עַד שֶׁיִּהְיֶה מִן הַיְדוּעִים בַּחֲשִׁיבוּת וְהַמְפֻרְסָמִים בְּחֶסֶד. כִּי זֹאת הִיא תַּכְלִית הַטּוֹבָה הָעוֹלָמִית, אֲשֶׁר אִם יַגִּיעַ אֵלֶיהָ תִּכְלֶינָה עֵינָיו תָּמִיד לְהַגִּיעַ אֶל מַה שֶּׁלְּמַעְלָה מִמֶּנָּה. וְהִיא הַטּוֹבָה הַתְּמִידָה אֲשֶׁר הִיא הַתַּכְלִית, אֲשֶׁר יַגִּיעַ אֵלֶיהָ בָּעוֹלָם הַשָּׁפָל, וְהוּא הָעוֹלָם הַבָּא, וְהוּא טוֹבַת הָאֱלֹקִים, שֶׁהֵיטִיב בָּהּ לַעֲבָדָיו אַחֲרֵי הַטּוֹבָה הַכּוֹלֶלֶת אוֹתָם בְּהִמָּצְאָם בְּרוּאִים. וּכְבָר שָׁאַל דָּוִד ע\"ה לְהַגִּיעַ אֶל טוּב הָעוֹלָם הַזֶּה בְּאָמְרוֹ, <small>(תְּהִלִּים פ\"ו י\"ז)</small> עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה. וְהִתְאַוָּה עוֹד שֶׁיִּהְיֶה מְזֻמָּן לְהַגִּיעַ אֶל טוּב הָעוֹלָם הַבָּא בְּאָמְרוֹ, <small>(תְּהִלִּים ל\"א כ)</small> מָה רַב טוּבְךָ וְגוֹ'. וְנֶאֱמַר <small>(שָׁם ל\"ו ט)</small> יִרְוְיוּן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ. וְהַמַּעֲלָה הַזֹּאת לֹא יַגִּיעַ אֵלֶיהָ אֶלָּא הָרָאוּי לָהּ כְּמוֹ שֶׁאָמַר, <small>(תְּהִלִּים ט\"ו א)</small> מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶיךָ וְכוּ' הוֹלֵךְ תָּמִים וּפוֹעֵל צֶדֶק וּשְׁאָר הָעִנְיָן. וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעוּנוּ דְּבָרֵינוּ עַד עַתָּה מִזֵּכֶר יִתְרוֹן מַעֲלַת הָאָדָם, נָשִׁיב דְּבָרֵינוּ לִזְכֹּר עִנְיַן סִפְרֵנוּ זֶה, וְאֵיךְ תִּהְיֶה הַשָּׂגַת תּוֹעַלְתּוֹ. וְאוֹמַר כִּי זֶה יִהְיֶה אַחֲרֵי שֶׁנְּסַדֵּר דְּבָרֵינוּ בְּכָל עִנְיָנָיו כָּרָאוּי וְאַחֲרֵי כֵן נַגִּיעַ אֶל תּוֹעַלְתּוֹ וְדוֹמֶה לְמַה שֶּׁאָמַר שְׁלֹמֹה ע\"ה, <small>(קֹהֶלֶת ז כ\"ט)</small> לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי אָמְרָה קֹהֶלֶת אַחַת לְאַחַת לִמְצוֹא חֶשְׁבּוֹן. ר\"ל כִּי בְּהִתְחַבְּרוּת הַדְּבָרִים יִהְיוּ רְאוּיִים שֶׁיִּפּוֹל עֲלֵיהֶם הַמִּנְיָן, וְכֵן בְּסִדּוּר הַדְּבָרִים יוּבָן עִנְיָנָם.",
+            "<b>וְאוֹמַר</b> כִּי הָאֱלֹקִים בָּרָא אֶת רֹב הָעוֹלָם הַגָּדוֹל הַהוֹלֵךְ עַל אַרְבָּעָה טְבָעִים לַהֲוַת הֲוָיַת תְּחִלָּתוֹ מֵאַרְבָּעָה הַיְסוֹדוֹת הַיְדוּעִים וּלְעֻמַת זֶה בָּרָא הָאֱלֹקִים אֶת הָאָדָם עַל ד' טְבָעִים שָׂם בּוֹ הַדָּם לְעֻמַּת הָאֲוִיר, וְהַלֵּיחָה הַלְּבָנָה לְעֻמַּת הַמַּיִם, וְהַמָּרָה הָאֲדֻמָּה לְעֻמַּת הָאֵשׁ, וְהַמָּרָה הַשְּׁחוֹרָה לְעֻמַּת הֶעָפָר. וּבְרָאוֹ שָׁלֵם בְּצוּרָתוֹ וּבְכָל כֵּלָיו לֹא יֶחְסַר דָּבָר וּבָרָא בּוֹ הַחוּשִׁים כְּמוֹ שֶׁאֲנִי עָתִיד לְזָכְרָם. וּכְבָר רָמַז אוֹתָם שְׁלֹמֹה בְּאָמְרוֹ, <small>(קֹהֶלֶת ט י\"א)</small> שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה [וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם וְגַם] לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר וְכוּ'.",
+            "<b>מַה</b> שֶּׁאָמַר שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ הוּא עִנְיַן בְּחִינָתוֹ וְהוּא כְּלָל שֶׁהוֹצִיאוֹ כְּעֵין הַפְּרָט מִפְּנֵי שֶׁמַּה שֶּׁאָמַר תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ רָצָה לוֹמַר כָּל מַה שֶּׁהוּא תַּחַת גַּלְגַּל הַסּוֹבֵב.",
+            "<b>וּמַה</b> שֶּׁאָמַר <small>(שָׁם י\"א)</small> כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ רָמַז בּוֹ אֶל חוּשׁ הָרֵיחַ אֲשֶׁר הוּא בָּאַף, מִפְּנֵי שֶׁהַמֵּרוֹץ יִהְיֶה בִּשְׁאִיפַת הָאֲוִיר מִחוּץ לְנוֹפֵף עַל הַחֲמִימוּת הַטִּבְעִי אֲשֶׁר בְּתוֹךְ גּוּף־הָאָדָם. וְהַשְּׁאִיפָה תִּהְיֶה בְּחוּשׁ הָאַף וְלוּלֵי הָאַף לֹא הָיְתָה הַנְּשִׁימָה שֶׁהִיא מְבִיאָה לִידֵי הַתְּנוּעָה.",
+            "<b>וּמַה</b> שֶּׁאָמַר וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה רָצָה לִזְכּוֹר חוּשׁ הַשֵּׁמַע כַּאֲשֶׁר אָנוּ רוֹאִים שֶׁהַמִּלְחָמָה לֹא תִּהְיֶה כִּי אִם בְּשֵׁמַע וּבַהֲרָמַת קוֹל כְּמוֹ שֶׁאָמַר, <small>(שְׁמוֹת ל\"ב י\"ז)</small> קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה.",
+            "<b>וּמַה</b> שֶּׁאָמַר וְלֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם ר\"ל אֶל חוּשׁ הַטַּעַם וְהַדִּבּוּר כִּפְשׁוּטוֹ.",
+            "<b>וּמַה</b> שֶּׁאָמַר וְלֹא לַנְּבוֹנִים עֹשֶׁר ר\"ל עַל חוּשׁ הַמִּשּׁוּשׁ אֲשֶׁר הוּא מִמִּין הַבִּינָה. וְהוּא מִמִּין הַחוּשִׁים הַצְּפוּנִים אֲשֶׁר בְּטֶבַע הַנֶּפֶשׁ כְּמוֹ הַרְגָּשָׁה וְהַמַּחֲשָׁבָה וְהַבִּינָה.",
+            "<b>וּמַה</b> שֶּׁאָמַר <small>(שָׁם י\"א)</small> וְגַם לֹא לַיּוֹדְעִים חֵן, ר\"ל עַל חוּשׁ הָרְאוּת שֶׁלֹּא תִּהְיֶה דַּעַת כִּי אִם בְּהַאֲרָכַת הָעִיּוּן בַּסְּפָרִים וְהַתְמָדַת הַלִּמּוּד וְהַגִּרְסָא בָּהֶם וְלוּלֵי שֶׁאֵין אָנוּ רוֹצִים לְהַאֲרִיךְ הָיִיתִי מֵבִיא רְאָיוֹת גְּלוּיוֹת מִן הַסְּבָרוֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת וְחָכְמַת הַקַּבָּלָה עַל אֵלֶּה הָרְמָזִים, עַד שֶׁתִּהְיֶה הֲבָנָתָם קַלָּה וְהַשָּׂגָתָם קְרוֹבָה. וּמִי שֶׁהוּא מֵאַנְשֵׁי הַלְּבָבוֹת הַזַּכִּים וְהַנְּפָשׁוֹת הַיְקָרוֹת, הַמִּזְעָר הַזֶּה מַסְפִּיק לוֹ לְמוֹפֵת כִּי שְׁלֹמֹה ע\"ה לֹא רָמַז בְּפָסוּק זֶה כִּי אִם לַחוּשִׁים הַגְּלוּיִים וְהִנִּיחַ זִכְרוֹן הַחוּשִׁים הַצְּפוּנִים.",
+            "<b>וּכְשֶׁיִּהְיֶה</b> הָאָדָם חָכָם יְשַׁמֵּשׁ בָּהֶם בְּעִנְיְנֵיהֶם וְיִמְנְעֵם מִמַּה שֶּׁאֵין רָאוּי לָהֶם, אֲבָל יִהְיֶה כְּרוֹפֵא הַבָּקִי אֲשֶׁר הוּא חוֹשֵׁב עַל הַנֻּסְחָא וּמֵשִׂים כָּל סַם שִׁעוּר יָדוּעַ וְיִהְיוּ הַסַּמָּנִים חֲלוּקִים בְּמִשְׁקְלֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁיָּשִׂים מִזֶּה הַסַּם גֵּרָה וּמִזֶּה כְּאִיסָר. וְהַדּוֹמֶה לָזֶה בְּשַׁעֲרוֹ מַעֲשֵׂה כֹּחָם מִן הַחֹם וּמִן הַקֹּר, וְהַלַּחוּת וְהַיֹּבֶשׁ. וְהוּא מֵפִיק בֵּינֵיהֶם בְּשַׁעֲרוֹ כַּמּוּתָם וְאֵין מַסְפִּיקִין עַד שֶׁיָּשִׂים בֵּינֵיהֶם מָסַכִּים מַבְדִּילִים לְהַצִּיל מֵרָעָתָם. וְכָל זֶה בְּמַחְשֶׁבֶת חָכְמָה וְכֵיוָן שֶׁהוּא כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁיְשַׁעֵר מִדּוֹתָיו אֲשֶׁר הֵם חוּשָׁיו, וְלֹא יְשַׁמֵּשׁ בָּהֶם אֶלָּא בְּדָבָר הַצָּרִיךְ מִפְּנֵי שֶׁהָאֱלֹקִים הִרְכִּיבָם בָּאָדָם לְצֹרֶךְ.",
+            "<b>עַל</b> כֵּן צָרִיךְ לְתַקֵּן הַנְהָגָתָם מִפְּנֵי שֶׁבָּהֶן מְתַקֵּן תֹּכֶן חַיּוּתוֹ, כִּי בָּהֵנָּה רוֹאֶה אֶת הַמַּרְאוֹת וְשׁוֹמֵעַ אֶת הַקּוֹלוֹת וְטוֹעֵם אֶת הַמַּטְעַמִּים וּמַבְחִין בֵּין הַקָּשֶׁה לָרַךְ וְהַדּוֹמֶה לוֹ מִמָּה שֶׁהוּא מַגִּיעוֹ אֶל הַחַיִּים כָּל יְמֵי חַיָּיו. וְהַרְבֵּה יֵשׁ בָּהֶם מִדַּרְכֵי הַתּוֹעָלוֹת אֲשֶׁר אֲנִי עָתִיד לְזָכְרָם. וַאֲנִי מַזְכִּיר עַתָּה הַחוּשִׁים וְאֳפָנֵי תּוֹעֲלוֹתָם וּמַזְהִיר מֵהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם בְּדַרְכֵי הָרָע.",
+            "<b>וְאוֹמַר</b> כִּי רֹאשׁ הַחוּשִׁים הֶחָשׁוּב שֶׁבָּהֶם הוּא חוּשׁ הָעַיִן מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲלָתָהּ מִן הַגּוּף כְּמַעֲלַת הַשֶּׁמֶשׁ בָּעוֹלָם. וְהַחוּשׁ הַזֶּה אֵינֶנּוּ פּוֹסֵק מֵהַשִּׂיג מוּחָשׁוֹ תָּמִיד מִבְּלִי זְמַן וַאֲנִי ר\"ל בָּזֶה שֶׁהוּא מַשִּׂיג הַקָּרוֹב אֵלָיו וְהָרָחוֹק מִמֶּנּוּ בְּעֵת אַחַת, וְאֵין בֵּין הַשָּׂגָתוֹ הַקָּרוֹב וְהַשָּׂגָתוֹ הָרָחוֹק זְמַן כְּמוֹ שְׁאָר הַחוּשִׁים. וְהָעַיִן נוֹפֶלֶת עַל מוּחָשָׁהּ בְּעוֹדָהּ פְּתוּחָה עַל כֵּן לֹא תִּתָּכֵן הַשֵּׁנָה עַד שֶׁתִּהְיֶה סְתוּמָה. וּמַה נִּפְלְאוּ דִּבְרֵי הַפִילוֹסוֹפִים בְּחוּשׁ הָעַיִן: לַנֶּפֶשׁ צְבָעִים רוּחָנִיִּים וְהֵם נִרְאִין בִּתְנוּעַת עַפְעַפֵּי הָעַיִן. וְאָמְרוּ הִשָּׁמֵר מֵחוּשׁ הָעַיִן כִּי הוּא מֵבִיא אֶל מִינֵי רְהָבִים וְהִיא מְעִידָה עָלֶיךָ בִּקְצַת הַתְּנוּעוֹת כְּגָאוֹן וְגֹבַהּ וּבְמִקְצָתָם כַּעֲנָוָה וְשִׁפְלוּת, עַל כֵּן הַדְבֵּק אֵלֶיהָ מִבְחַר הַתְּנוּעוֹת, וְהַרְחֵק מִמֶּנָּהּ הַמְגֻנֶּה שֶׁבָּהֶם. וְאָמְרוּ אֵין הַהַכָּרָה לַהֲנָאַת הָעַיִן כִּי אִם לַהֲנָאַת הַבִּינָה, וְתַחַת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה פֵּרוּשׁ אֵינֶנּוּ נֶעֱלָם מֵאִישׁ מֵבִין. וּמַה טּוֹבָה הֲפָקַת הַדָּבָר הַזֶּה לְדִבְרֵי הַכָּתוּב <small>(בַּמִּדְבָּר ט\"ו ל\"ט)</small> \"וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם\".",
+            "<b>וְסָמוּךְ</b> לוֹ חוּשׁ הַשֵּׁמַע בִּיקָר מַעֲלָתוֹ, וְאִם הַחוּשׁ הַזֶּה פְּעֻלָּתוֹ בַּנֶּפֶשׁ קְרוֹבָה לִפְעֻלַּת הָעַיִן, אֵין הָאָדָם מַסְכִּית לָהּ כַּאֲשֶׁר הוּא מַסְכִּית אֶל הָעַיִן. וּמִן הַמִּנְהָג הַטּוֹב בַּחוּשׁ הַזֶּה לְהַטּוֹתוֹ מֵהַדְּבָרִים הַמְגֻנִּים, וְלֹא יִגְזוֹר עַל מַה שֶּׁהוּא שׁוֹמֵעַ מִנֹּעַם הַקּוֹל בְּמַה שֶּׁהוּא דּוֹמֶה לוֹ אַךְ בְּמַה שֶּׁהוּא דּוֹמֶה לוֹ לָעִנְיָן וְלַכַּוָּנָה. וְאַל יִהְיֶה נִצּוֹד בְּשָׁמְעוֹ, כְּעוֹף אֲשֶׁר לִבּוֹ נוֹטֶה אֶל הַקּוֹל הֶעָרֵב. וְצָרִיךְ שֶׁיֵּדַע הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר רָאוּי לוֹ בָּהֶן לְהַאֲזִין וְלִשְׁמוֹעַ, וַאֲשֶׁר אֵין רָאוּי בָּהֶן לְהַאֲזִין כְּלָל. וְדוֹמֶה לְמַה שֶּׁנֶאֱמַר עָלָיו אוֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ דָּמִים.",
+            "<b>וְחוּשׁ</b> הָרֵיחַ הוּא סָמוּךְ לְחוּשׁ הַשֵּׁמַע מִפְּנֵי שֶׁזֶּה מוּחָשׁוֹ הַקּוֹל הַהֹוֶה בָּאֲוִיר וּמוּחָשׁ זֶה הָאֵיד הַמַּתְמִיד בָּאֲוִיר וּמַעֲלָתוֹ פְּחוּתָה מֵחוּשׁ הַשֵּׁמַע וְעַל כֵּן הַנְהָגַת שִׁמּוּשׁוֹ מֻעָטָה מִמֶּנּוּ מִפְּנֵי שֶׁאֵין בּוֹ עֲבוֹדַת מִצְוָה וְלֹא עֲבֵרָה. אַךְ חוּשׁ הַטַּעַם וְאִם הוּא בְּמַעֲלָה פָּחוּת מִכָּל הַחוּשִׁים, דֶּרֶךְ הַנְהָגַת הַשִּׁמּוּשׁ בּוֹ גְּדוֹלָה מִכֻּלָּם, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יוּכַל הַגּוּף לַעֲמוֹד זוּלָתוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲמוֹד זוּלָתָם. וְדֶרֶךְ הַנְהָגַת שִׁמּוּשׁוֹ שֶׁיַּחֲסוֹם אוֹתוֹ מִן הָאָסוּר וְיַתִּירֵהוּ לַמֻּתָּר, וְיַגְבִּיר בַּכֹּל הַשֵּׂכֶל עַל הַתַּאֲוָה. וּתְחִלַּת מַה שֶׁיִּרְאֶה בּוֹ, מֶמְשֶׁלֶת שִׂכְלְךָ עַל תַּאֲוָתְךָ בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה, כְּמוֹ שֶׁהוּא תְּחִלַּת מַה שֶּׁחָטָא בּוֹ הָאָדָם.",
+            "<b>וְחוּשׁ</b> הַמִּשּׁוּשׁ סָמוּךְ לְחוּשׁ הַטַּעַם וְהוּא מִמִּינוֹ וַהֲנָאָתוֹ מִמִּדּוֹת הָאֵיבָרִים הַשָּׁוִים בְּמִזְגָם, וְאֵין צֹרֶךְ לַנֶּפֶשׁ הַמּוֹפְתִים בּוֹ חוּץ מֵהַנְהָגַת הַגּוּף בּוֹ. וְדֶרֶךְ הַנְהָגַת שִׁמוּשׁוֹ שֶׁתֵּדַע כִּי הַתַּאֲווֹת הֵם חָלָאִים בַּגּוּף וּמַדְוִים שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְרַפְּאָם. וְלֹא תַּחֲשֹׁב שֶׁהֵם מִמִּדּוֹת הַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, וְאַל יַעֲלֶה בְּלִבְּךָ כִּי הַשָּׂגָתָם הִיא הַשָּׂגַת הַטּוֹבָה הַשְּׁלֵמָה כְּמוֹ הַשָּׂגַת הַמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר בָּהֵנָּה יִהְיֶה הָאָדָם רָאוּי לְכָבוֹד בְּדִין הַשֵּׂכֶל.",
+            "<b>וְאַחַר</b> שֶׁהִשְׁלַמְנוּ לְסַפֵּר כָּל הַחוּשִׁים נֹאמַר כִּי שַׂמְנוּ אוֹתָם כְּמוֹ הַסּוּג וְנִזְכֹּר אַחֲרֵיהֶם מַה שֶּׁתַּחְתָּם מִן הַמִּינִים אֲשֶׁר הֵם מִדּוֹת הָאָדָם. וְנִזְכֹּר אַחֲרֵי כֵן שָׁם כָּל אִישׁ מִן הַמִּינִים וּנְסַפֵּר אֳפָנֵי תּוֹעֲלוֹתֵיהֶן וְהֶזֵּקָם וְהֵיאַךְ נַגִּיעַ אֶל אֳפָנֵי תִּקּוּנָם.",
+            "<b>וְנֹאמַר</b> כִּי כַּאֲשֶׁר יִחַסְנוּ הַמִּדּוֹת אֶל הַחוּשִׁים עַל דֶּרֶךְ הַמִּסְפָּר עָלָה מֵהֶם לְכָל חוּשׁ אַרְבָּעָה מִדּוֹת, וְיִחַסְנוּ בִּתְחִלָּה לְחוּשׁ הָרְאוּת אַרְבַּע מִדּוֹת וְכֵן לִשְׁאָר הַחוּשִׁים. וְהִגִּיעַ הַמִּסְפָּר עֶשְׂרִים מִדּוֹת, מֵהֶם: לָעַיִן — הַגַּאֲוָה וְהָעֲנָוָה וְהַבֹּשֶׁת וְהָעַזּוּת. וּמַה שֶּׁאָנוּ רוֹאִין מִן הַגַּאֲוָה לְחוּשׁ הָעַיִן הוּא דָּבָר גָּלוּי וּכְמוֹ שֶׁהִקְדַּמְנוּ לְדַבֵּר בּוֹ. וְעוֹד כִּי אַתָּה רוֹאֶה גַבְהוּת עֵינֵי הַגֵּאִים וַאֲשֶׁר נַפְשׁוֹתֵיהֶם גְּבוֹהוֹת, וּבְהֵפֶךְ זֶה בִּשְׁפָלֵי הַנֶּפֶשׁ וּבַעֲנָוִים. וְאוֹמֵר הַכָּתוּב, <small>(יְשַׁעְיָה ב י\"א)</small> עֵינֵי גַבְהוּת אָדָם שָׁפֵל. וְעוֹד <small>(שָׁם ה ט\"ו)</small> וְעֵינֵי גְּבוֹהִים תִּשְׁפַּלְנָה וְהַדּוֹמֶה לוֹ.",
+            "<b>וּמַה</b> שֶּׁאָמַר \"וְעֵינֵי\" הוּא מוֹרֶה כִּי מִדַּת הַגַּאֲוָה מְיֻחֶסֶת אֶל חוּשׁ הָעַיִן. וּבַעֲנָוָה אוֹמֵר, <small>(חֲבַקּוּק א י\"ג)</small> טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת (בְּ)רַע וְהַדּוֹמֶה לוֹ. וּמִי שֶׁהוּא עַז פָּנִים תִּרְאֶה אוֹתוֹ בְּרֹב הָעִנְיָנִים מְשַׁקֵּר הָעֵינַיִם לֹא יֶחֱרַד לְבֹשֶׁת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בָּהֶם <small>(יְשַׁעְיָה ג. ט)</small> הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם. וְכֵן תִּרְאֶה עֵינֵי הָרְשָׁעִים אַנְשֵׁי הָעַזּוּת הוֹמִיּוֹת וְאֵינָן נָחוֹת, וְדוֹמֶה לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר בָּהֶם: <small>(אִיּוֹב י\"א כ)</small> וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה. וְאָמַר בְּעַזִּים: <small>(יִרְמְיָה ה. ג)</small> חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע. וּבְהֵפֶךְ זֶה תִּרְאֶה הַבַּיְשָׁן כּוֹפֵף עֵינָיו, כְּדֵי שֶׁיִּמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: <small>(מִשְׁלֵי ד ל\"ד)</small> וְלַעֲנָוִים יִתֵּן חֵן. כַּאֲשֶׁר אֲנִי עָתִיד לְבָאֵר אֶת הַכֹּל בַּשְּׁעָרִים הַמְיֻחָדִים בָּהֶם בַּאֵר הֵיטֵב בְּעֶזְרַת הָקֵל. וְהַמַּעֲלָה הַזֹּאת מַגִּיעִים אֵלֶיהָ בְּמִצּוּעַ הָרְאוּת מִן הַמַּבִּיט וְהַמֻּבָּט כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: <small>(בַּמִּדְבָּר י\"ב ג)</small> וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד. וְהִקְדִּים, לְעֻמַּת זֶה, <small>(שְׁמוֹת י\"א ג)</small> גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְגוֹ'.",
+            "<b>וְחוּשׁ</b> הַשֵּׁמַע הוּא סוּג שֶׁיֵּשׁ תַּחְתָּיו אַרְבָּעָה מִינִים שֶׁהֵם אַרְבַּע מִדּוֹת וְהֵם: הָאַהֲבָה וְהַשִּׂנְאָה וְהָרַחֲמִים וְהָאַכְזָרִיּוּת. וְאוֹמַר כִּי צָרִיךְ לְדַקְדֵּק הָעִיּוּן כְּדֵי לְיַחֵס אֵלֶּה הָאַרְבָּעָה מִדּוֹת אֶל חוּשׁ הַשֵּׁמַע. וְאִם לֹא נַרְאֶה דְּבָרֵינוּ מְבֹאָר בַּאֵר הֵיטֵב, אַנְשֵׁי לֵבָב־יַסְפִּיקוּ לָהֶם הָרְמָזִים. וְאֵין צָרִיךְ לְהַאֲשִׁים מִי שֶׁהֵבִיא קְצָת מִן הַדְּבָרִים הַנְּכוֹנִים, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִגִּיעַ עַד תַּכְלִיתָם. וְאוּלַי הַמְעַיֵּן בְּסִפְרִי יְדוּנֵנִי לִזְכוּת עַל שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לְהָבִיא הַמּוֹפְתִים הַשִּׂכְלִיִּים וַאֲשֶׁר הֵם מֵחָכְמַת הַדִּבּוּר וְהַהַקָּשׁוֹת אֲשֶׁר מִן הַכָּתוּב בְּמַה שֶּׁשַּׂמְנוּ יָדֵינוּ בּוֹ. כִּי הַכֹּחַ הַבְּשָׂרִי חַלָּשׁ כָּל שֶׁכֵּן לְאִישׁ כָּמוֹנִי, וּמַה שֶּׁאֲנִי בּוֹ מֵרֹב הַהַקְטָנָה וּמִעוּט הַשָּׂגַת הַחֵפֶץ.",
+            "<b>וְאוֹמַר</b> כִּי בַּמְּקוֹמוֹת בָּא הַשֵּׁמַע בַּכָּתוּב, נִסְמָךְ הָאַהֲבָה לוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: <small>(דְּבָרִים ו. ד)</small> שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. וְסָמַךְ לוֹ וְאָהַבְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ. וְעוֹד, <small>(בְּרֵאשִׁית כ\"ד נ\"ב)</small> וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עֶבֶד אַבְרָהָם אֶת דִּבְרֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה. וְעוֹד, <small>(בְּרֵאשִׁית כ\"ט י\"ג)</small> וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב וְגוֹ'. וְסָמַךְ לוֹ וַיְחַבֵּק לוֹ וַיְנַשֵּׁק לוֹ.",
+            "<b>וְיָבֹא</b> עוֹד הַשֵּׁמַע עַל הַקִּבּוּל וְהָרָצוֹן אֲשֶׁר הֵמָּה יְסוֹד הָאַהֲבָה כְּמוֹ שֶׁנֲאֱמַר <small>(שְׁמוֹת כ\"ד ז)</small> נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע. וַעֲשִׂיַּת הַדָּבָר יִהְיֶה בְּאַהֲבַת הָאָדָם אֶת הַדָּבָר וְדוֹמֶה לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר: <small>(בְּרֵאשִׁית כ\"ז ד)</small> וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי.",
+            "<b>וְעוֹד</b> תָּבֹא הֲטָבַת הַלֵּב עַל הַשֵּׁמַע כמ\"ש: וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו. כְּמוֹ שֶׁיָּבֹא הַקֶּצֶף בְּהֶעְדֵּר הַקַּבָּלָה וְהַשֵּׁמַע כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שְׁמוֹת ו. ט)</small> וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיִּקְצֹף עֲלֵיהֶם מֹשֶׁה. וְתִהְיֶה סְמוּכָה לַשֵּׁמַע הַשִּׂנְאָה, כַּאֲשֶׁר יָדַעְתָּ מֵעִנְיַן עֵשָׂו שֶׁהוּא אוֹמֵר בּוֹ <small>(בְּרֵאשִׁית כ\"ז ל\"ד)</small> כִּשְׁמוֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו, וְסָמַךְ לוֹ, <small>(בְּרֵאשִׁית כ\"ז מ\"א)</small> וַיִשְׂטוֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב. וְהָרַחֲמָנוּת יָדוּעַ שֶׁהִיא גַּם הִיא תִּהְיֶה אַחַר הַשֵּׁמַע, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: <small>(שְׁמוֹת כ\"ב כ\"ו)</small> וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי. וְנֶאֱמַר בַּצַּדִּיקִים הַחֲנוּנִים: <small>(מִשְׁלֵי א ל\"ג)</small> וְשׁוֹמֵעַ לִי יִשְׁכּוֹן בֶּטַח. וּבְהֵפֶךְ זֶה נֶאֱמַר בָּרְשָׁעִים: <small>(אִיּוֹב ט\"ו כ\"א)</small> קוֹל פְּחָדִים בְּאָזְנָיו וְהַדּוֹמֶה לוֹ. וְהָאַכְזָרִיּוּת הִיא מִמִּעוּט הַקִּבּוּל כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּפַרְעֹה <small>(שְׁמוֹת ט י\"ב)</small> וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם. וְאָמַר בַּגּוֹי הָאַכְזָרִי <small>(דְּבָרִים כ\"ח נ)</small> גּוֹי עַז פָּנִים אֲשֶׁר לֹא תֵּדַע לְשׁוֹנוֹ וְלֹא תִּשְׁמַע מַה יְּדַבֵּר.",
+            "<b>וְחוּשׁ</b> הָרֵיחַ יֵשׁ לוֹ מִן הַמִּדּוֹת אַרְבָּעָה — הֶחָרוֹן וְהָרָצוֹן וְהַקִּנְאָה וְהַחֲרִיצוּת. וְהַחֲרוֹן מְיוּחָס אֶל חוּשׁ הָרֵיחַ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב <small>(שׁוֹפְטִים י\"ד י\"ט)</small> וַיִּחַר אַפּוֹ, וְיוֹתֵר מַה שֶּׁנִּרְאָה הֶחָרוֹן וְהַכַּעַס וְהַחֵמָה בָּאַף כמ\"ש <small>(דָּנִיֵּאל ג' י\"ט)</small> בֵּאדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר הִתְמְלִי חֱמָא וּצְלֵם אַנְפּוֹהִי אִשְׁתַּנִּי. וְהָרָצוֹן יִהְיֶה בְּכֹחַ הָרַעְיוֹנִים אֲשֶׁר הֵמָּה בַּמּוֹחַ, כְּשֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה אוֹתוֹ מִקְרֶה מֵחוּשׁ הָרֵיחַ, אֲשֶׁר הוּא קָרוֹב אֵלָיו מִכָּל הַחוּשִׁים הַפּוֹעֲלִים. וּבָרָצוֹן נֶאֱמַר <small>(מִשְׁלֵי ט\"ז ט\"ו)</small> בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים וּרְצוֹנוֹ כְּעָב מַלְקוֹשׁ.",
+            "<b>וְהַקִּנְאָה</b> וְהַחֲרִיצוּת יֵשׁ שֶׁיִּהְיוּ מֵחוּשׁ הָאַף וְהַקִּנְאָה כְּסָעִיף מִן הַחֲרוֹן וְדוֹמֶה לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר <small>(שָׁם ו ט\"ז)</small> חֲמַת גֶּבֶר. וּכְבָר נִתְבָּרֵר בָּזֶה הִשְׁתַּתְּפוּת הַחֵמָה עִם הַקִּנְאָה בְּעִנְיַן הַחוּשׁ. וְהַחֲרִיצוּת הִיא תְּנוּעַת הָאָדָם וְתִהְיֶה בְּתִקּוּן כְּלֵי הַנְּשָׁמָה אֲשֶׁר הֵם קֹטֶב חוּשׁ הָרֵיחַ, וְכַאֲשֶׁר אָמַרְנוּ קוֹדֵם לָזֶה בַּפֵּרוּשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ.",
+            "<b>וְחוּשׁ</b> הָרְבִיעִי אֲשֶׁר הוּא בְּטַעַם אַרְבָּעָה מִינִים שֶׁהֵם ד' מִדּוֹת וְהֵם: הַשִּׂמְחָה וְהַדְּאָגָה וְהַחֲרָטָה וְהַשַּׁלְוָה. הֲלֹא תִּרְאֶה כִּי הַשִּׂמְחָה הַגְּדוֹלָה הִיא בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה אֲשֶׁר יַגִּיעוּ אֵלֶיהָ בְּמִצּוּעַ חוּשׁ הַטַּעַם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(בְּרֵאשִׁית כ\"ז כ\"ה)</small> הַגִּישָׁה לִי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי. וְנֶאֱמַר עוֹד <small>(רוּת ג. ז)</small> וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ. וְיֵשׁ שֶׁמְּשַׂמְּחִים הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הֵם בְּמִלּוֹת שֶׁהֵם מֵעֵין הַטַּעַם כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(מִשְׁלֵי ט\"ו כ\"ג)</small> שִׂמְחָה לְאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו. וּבְהֵפֶךְ זֶה כְּשֶׁיֵּעָדֵר פֹּעַל הַחוּשׁ הַזֶּה תִּהְיֶה הַדְּאָגָה כְּמוֹ שֶׁנֶאֱמַר <small>(שְׁמוּאֵל א. ז)</small> וַתִּבְכֶּה וְלֹא תֹּאכַל. וּכְמוֹ שֶׁנֶאֱמַר בִּיהוֹנָתָן <small>(שָׁם א ט\"ז)</small> וְלֹא אָכַל בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לֶחֶם כִּי נֶעֱצָב אֶל דָּוִד. וְהַרְבֵּה כָּזֶה בָּא בְּדָוִד וְזוּלָתוֹ.",
+            "<b>וּמִדַּת</b> הַחֲרָטָה — הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בּוֹ יוּכַל אָדָם לְיַחֲסָהּ אֶל חוּשׁ הַטַּעַם הִיא הַתְּשׁוּבָה בְּהִתְחָרֵט עַל מַה שֶּׁעָבַר, וּמְנוֹעַ הַנֶּפֶשׁ מִמִּינֵי הַהֲנָאוֹת וְהַתַּאֲווֹת אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה בְּטַעַם כמ\"ש <small>(הוֹשֵׁעַ י\"ד ג)</small> וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ. אַחַר שֶׁאָמַר <small>(שָׁם ב)</small> שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹקֶיךָ. וּמַה שֶּׁדּוֹמֶה לָזֶה יִחֵס מִדַּת הַשַּׁלְוָה אֶל הַטַּעַם בְּמַה שֶּׁאָמַר בְּסַנְחֵרִיב <small>(מלכים ב. י\"ח ל\"ב)</small> אִכְלוּ אִישׁ גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ. וְנֶאֱמַר <small>(שׁוֹפְטִים י\"ח ז)</small> וַיִּרְאוּ אֶת הָעָם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ יוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח.",
+            "<b>וְהַמִּשּׁוּשׁ</b> אֲשֶׁר הוּא הַחוּשׁ הַחֲמִישִׁי יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע מִדּוֹת וְהֵם: הַנְּדִיבוּת וְהַקַּמְצָנוּת וְהַגְּבוּרָה וְהַמֹּרֵךְ. וְיִחֵס הַנְּדִיבוּת אֶל הַמִּשּׁוּשׁ מִפְּנֵי שֶׁהַמִּשּׁוּשׁ לֹא יִהְיֶה כִּי אִם בְּכַף הַיָּד, וְהַנְּדִיבוּת לֹא יִהְיֶה כִּי אִם בִּפְתִיחַת הַיָּד כְּמוֹ שֶׁהַקַּמְצָנוּת תִּהְיֶה בִּקְפִיצָתוֹ. וְנֶאֱמַר בַּנְּדִיבוּת <small>(מִשְׁלֵי י\"ח ט\"ז)</small> מַתַּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ וְלִפְנֵי גְּדוֹלִים יַנְחֶנּוּ. וּבַקַּמְצָנוּת נֶאֱמַר <small>(שָׁם י\"ג י\"ג)</small> וְקֹבֵץ עַל יָד יַרְבֶּה. וְיַחַס הַגְּבוּרָה אֶל הַיָּד מִתְבָּאֵר מִמָּה שֶׁאָנוּ רוֹאִים כִּי הַפְּגִיעָה תִּהְיֶה בַּיָּד כְּמוֹ שֶׁנֶאֱמַר <small>(שׁוֹפְטִים ה כ\"ו)</small> יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה. וּבְהֵפֶךְ זֶה נֶאֱמַר עַל הַמֹּרֵךְ <small>(יְשַׁעְיָה ל\"ה ג)</small> חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת וְנֶאֱמַר עַל כֵּן <small>(יְחֶזְקֵאל ז י\"ז)</small> כָּל הַיָּדַיִם תִּרְפֶּינָה וְהַדּוֹמֶה לוֹ.",
+            "<b>וְכֵיוָן</b> שֶׁהִתְבָּאֵר כִּי כָּל מִדּוֹת הַנֶּפֶשׁ הֵם מְיֻחָסוֹת אֶל הַחֲמִשָּׁה חוּשִׁים, נָשׁוּב אֶל דְּבָרֵינוּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר אָמַרְנוּ שֶׁהוּא עִנְיַן הַסֵּפֶר. וְנֹאמַר כִּי מִפְּנֵי שֶׁרָאִינוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים לְהַנְהִיג אֶת מִדּוֹתָם וּלְשַׁמֵּשׁ בָּהֶם עַל דֶּרֶךְ הַמּוּסָר וְהַשֵּׂכֶל, רָאִיתִי מִדֶּרֶךְ הַזְּרִיזוּת שֶׁאֲחַבֵּר בָּהֶם דְּבָרִים מַסְפִּיקִים כּוֹלְלִים הַרְבֵּה מִסִּפּוּר הַמִּדּוֹת וְאָפְנֵּי שִׁמּוּשָׁם וְהֵיאַךְ תִּהְיֶה הַהֲגָעָה אֶל תִּקּוּנָם. עִם מַה שֶׁפָּגְעוּ בִּי קְצָת אוֹהֲבַי וּפָצְרוּ בִּי עַל הַדָּבָר הַזֶּה לִהְיוֹת לִי וְלָהֶם לְמַזְכֶּרֶת לְעֵת הִתְחַלְּפוּת הָעִנְיָנִים וְהִשְׁתַּנּוּת הַזְּמַנִּים וְהַמְּקוֹמוֹת וְהַשָּׁנִים, וּפִיְּסוּ (אוֹתוֹ) [אוֹתִי] לִהְיוֹת מַה שֶּׁאֲחַבֵּר לָהֶם עַל דֶּרֶךְ יַחַס הַמִּדּוֹת אֶל הַחוּשִׁים. וְקוֹדֶם שֶׁאָחֵל לְפָרֵשׁ אֶת עִנְיְנֵיהֶם אֲבָאֵר אוֹתָם עַל דֶּרֶךְ הַצּוּרָה הַשִּׁעוּרִית הַמּוֹפְתִית הַנִּרְאֵית לָעַיִן.",
+            "<b>עַל</b> כֵּן רָאִיתִי לִרְשׁוֹם תְּחִלָּה צוּרַת הַטְּבָעִים הָאַרְבָּעָה אֲשֶׁר זָכַרְנוּ קֹדֶם וְחָקַקְתִּי אוֹתָם בִּתְחִלַּת סִפְרִי זֶה כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ קְרוֹבִים לְהָבִין וְשֶׁיִּהְיוּ הָרַעְיוֹנִים מְמַהֲרִים לִזְכּוֹר אוֹתָם מִבְּלִי טֹרַח. וְחָקַקְתִּי בְּכָל טֶבַע מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ מִן הַיְסוֹדוֹת וְיִחַסְנוּ אֶל כָּל טֶבַע מֵהֶם חָמֵשׁ מִדּוֹת כְּפִי שֶׁמְּחַיֵּב הַמִּסְפָּר וְיִחַסְנוּ אוֹתוֹ אֶל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ בּוֹ מִן הַמִּדּוֹת מַעֲשֶׂה. אַחַר אֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ לְחַלֵּק מִינֵיהֶם כְּפִי מַחְלָקוֹתָם לְהָבִיא בְּכָל צוּרָה מַה שֶּׁיֵּשׁ מֵהֶם חַם. וּמַה שֶּׁיֵּשׁ מֵהֶם קַר. וּמַה שֶּׁיֵּשׁ מֵהֶם רָטוּב. וּמַה שֶּׁיֵּשׁ מֵהֶם יָבֵשׁ. וְהִתְחַבְּרוּתָם וְהִפָּרְדָם כָּל זֶה עַל דֶּרֶךְ הַצּוּרָה. וּמֵהָאֶלֹקִים אֶשְׁאַל לְהַצִּילֵנוּ מִטְּעֲנוֹת הַטּוֹעֲנִים עָלֵינוּ בְּסִכְלוּתָם וְלַחֲסֹם פִּי מְקַנְּאֵינוּ בְּאִוַּלְתָּם, כִּי אֵינֶנִּי בָּטוּחַ שֶׁלֹּא תְּבִיאֵם קִנְאָתָם לְדַבֵּר עָלַי. וְעִם כָּל זֶה לֹא אָשׁוּב מִפְּנֵיהֶם, וְלֹא אֶמָּנַע בַּעֲבוּרָם. וּבֵאֶלֹקִים אֵעָזֵר וְעָלָיו אֶבְטַח, וְהוּא מָגֵן לַחוֹסִים בּוֹ וּכְמוֹ שֶׁנֶאֱמַר <small>(אֵיכָה ג כ\"ד)</small> טוֹב יְיָ לְקֹוָו לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ. וַאֲנִי נָקִי מִטְּעָנוֹת אִם יְדַבְּרוּ וּמִמִּלְחֲמוֹתָם אִם יִתְגַּבְּרוּ כִּי אֵין בְּיָדִי עָוֶל אֶסְבּוֹל גַּאֲוָתָם בַּעֲבוּרוֹ, אֶלָּא שֶׁאֲנִי אוֹמֵר יִשְׂטְנוּנִי תַּחַת רָדְפִי טוֹב.",
+            "<b>וְהָאֱלֹקִים</b> יוֹדֵעַ כִּי לֹא נֶעֱזַרְתִּי בְּחִבּוּר הַסֵּפֶר הַזֶּה בְּזוּלָתִי רַעְיוֹנַי וּכְתִיבָתִי וְלֹא נִסְתַּיַּעְתִּי בּוֹ בִּלְתִּי מַחְשְׁבוֹתַי. וּמִי שֶׁהוּא מֵאַנְשֵׁי הַנְּפָשׁוֹת הַיְקָרוֹת וְהַמְּזִמּוֹת הַיְתֵרוֹת יָבִין מֵרֶמֶז דְּבָרֵינוּ מַעֲלַת נַפְשֵׁנוּ מַה שֶּׁיּוֹרֶה עַל מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּלִבֵּנוּ. וְאִם יִרְאֶה בּוֹ שְׁגִיאָה אוֹ טָעוּת יְדִינֵנִי לִזְכוּת בְּחַסְדּוֹ. וּכְבָר הִתְנִינוּ לְיַחֵס כָּל טֶבַע אֶל יְסוֹדוֹ, וְכָל מִדָּה אֶל טִבְעָהּ כְּפִי אֲשֶׁר יוֹרֶה עָלָיו הַמּוֹפֵת. וּכְמוֹ שֶׁאֲבָאֵר אוֹתוֹ בְּזוּלָתִי הַמָּקוֹם הַזֶּה בְּעֶזְרַת הַקֵּל.",
+            "<b>וְזֹאת</b> דְּמוּת הַצּוּרָה הָרִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר לַיְסוֹדוֹת וְלַטְּבָעִים וְלַמִּדּוֹת.",
+            "<img src=\"\">",
+            "<b>הַדָּם</b> הָאֲוִיר חַם וְלַח: מִתְדַמֶּה בַּחֹם עִם הָאֲדֻמָּה וּבַלַּחוּת עִם הַלְּבָנָה. הַגַּאֲוָה, וְהָעַזּוּת, וְהָאַכְזָרִיּוּת, וְהַחֲרִיצוּת, וְהַכַּעַס.",
+            "<b>הָאֲדֻמָּה</b> הָאֵשׁ חַם וְיָבֵשׁ: מִתְדַמֶּה בַּחֹם עִם הַדָּם, וּבַיֹּבֶשׁ עִם הַשְּׁחוֹרָה. הַדְּאָגָה, וְהַכִּילוּת, וְהַקִּנְאָה, וְהַשִּׂנְאָה, וְהַחֲרָטָה.",
+            "<b>הַשְּׁחוֹרָה</b> הֶעָפָר קַר וְיָבֵשׁ: מִתְדַמֶּה בַּיֹּבֶשׁ עִם הָאֲדֻמָּה, וּבַקֹּר עִם הַלְּבָנָה. הַבִּטָּחוֹן, וְהָעֲנָוָה, וְהַבֹּשֶׁת, הָרַחֲמִים, וְהַמֹּרֵךְ.",
+            "<b>הַלְּבָנָה</b> הַמַּיִם קַר וְלַח: מִתְדַמֶּה בְּקֹר עִם הַשְּׁחוֹרָה, וּבְלַחוּת עִם הַדָּם. הַגְּבוּרָה, וְהַשִּׂמְחָה, הָאַהֲבָה, וְהַנְּדִיבוּת, וְהָרָצוֹן. נִמְצָא הַדָּם הֵפֶךְ הַשְּׁחוֹרָה, וְהָאֲדֻמָּה הֵפֶךְ הַלְּבָנָה.",
+            "<b>וְאַחֲרֵי</b> אֲשֶׁר חָקַקְנוּ הַצּוּרָה הַזֹּאת עַל הַבֵּאוּר הַזֶּה נֹאמַר כִּי כָּל אֲשֶׁר סִפַּרְנוּ מִמִּדּוֹת הָאָדָם עֶשְׂרִים מֵהֶם טוֹבוֹת בִּפְנֵי עַצְמָם וּמֵהֶם רָעוֹת בִּפְנֵי עַצְמָם. וְצָרִיךְ שֶׁנְּדַבֵּר עַל תִּקּוּן מִדּוֹתָיו כְּדֵי שֶׁיִּנְהַג בְּעַצְמוֹ הַמִּנְהָג הַטּוֹב עַד שֶׁיִּהְיוּ לוֹ הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת כַּמָּזוֹן יִדְבַּק בָּהֶן וְלֹא יִפָּרֵד מֵהֶן מִימֵי נְעוּרָיו, וְיַרְגִּיל בָּהֶן לְאַט קַו לָקָו וְעִנְיָן אַחֲרֵי עִנְיָן. כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם <small>(מִשְׁלֵי כ\"ב ו)</small> חֲנוֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַּרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר (מִמֶּנּוּ') [מִמֶּנָה]. וּכְבָר אָמַר הַפִילוֹסוֹף: הַשֵּׂכֶל מַתָּנָה וְהַמּוּסָר קִנְיָן וְהַהֶרְגֵּל עַל כָּל דָּבָר שִׁלְטוֹן.",
+            "<b>וְדַע</b> כִּי כָּל מִדּוֹת הָאָדָם אֲשֶׁר תֵּרָאֶינָה בּוֹ בִּימֵי הַבַּחֲרוּת וְהַזִּקְנָה הֵם בּוֹ בִּימֵי הַיַּלְדוּת וְהַנַּעֲרוּת, וְאִם אֵין בּוֹ כֹּחַ לְהַרְאוֹתָם הֵם בּוֹ בְּכֹחַ וְלֹא בְּפֹעַל, וּכְמוֹ שֶׁאַתָּה רוֹאֶה מִקְצַת הַנְּעָרִים נִרְאֵית בָּהֶם מִדַּת הַבֹּשֶׁת וּמִקְצָתָם הָעַזּוּת, וּמִקְצָתָם שֶׁהֵם נוֹטִים אֶל הַתַּאֲווֹת וּמִקְצָתָם אֶל הַמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת וּמִקְצָתָם אֶל הָרָעוֹת. וְאֵלֶּה וְהַדּוֹמֶה לָהֶם מִמִּדּוֹת הַנֶּפֶשׁ הַבְּהֵמִית וְכַאֲשֶׁר יַגִּיעוּ לִימֵי הַבַּחֲרוּת תִּגְבַּר וְתֵרָאֶה חֶזְקַת הַנֶּפֶשׁ הַדַּבְּרָנִית וְכֹחָהּ בְּפָעֳלָהּ וְתָשִׁיב כָּל פְּעָלֶיהָ אֶל הָעֵצָה הַנְּכוֹנָה וְהַמַּחֲשָׁבָה הַטּוֹבָה בְּתִקּוּן הַמִּדּוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאֵין מִמִּנְהַג הַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית לְתַקְּנָם. וְדִבַּרְנוּ זֶה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִדֶּרֶךְ הַמּוֹפֵת כְּבָר נְחַלְנוּהוּ מִן מִדְבְּרֵי שְׁלֹמֹה, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר <small>(מִשְׁלֵי כ י\"א)</small> גַּם בַּמַּעֲלָלָיו יִתְנַכֵּר נַעַר אִם זַךְ וְאִם יָשָׁר פָּעֳלוֹ. אַךְ הַנְּעָרִים אֲשֶׁר גָּבְרָה עֲלֵיהֶם הַנִּבְלוּת אֶפְשָׁר שֶׁיָּכוֹל אָדָם לְהַעְתִּיקָם אֶל הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה בְּעוֹד אֲשֶׁר לֹא יַעַבְרוּ יְמֵי הַנַּעֲרוּת, אֲבָל אִם יַגִּיעוּ יְמֵי הַבַּחֲרוּת וִימֵי הַזִּקְנָה וְהֵם עוֹמְדִים בְּעִנְיָן רָע יִקְשֶׁה לְהַעְתִּיקָם אֶל הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה. וּכְמוֹ שֶׁהֵבִיאוּ מָשָׁל מִתִּקּוּן הַסָּעִיף, קֹדֵם שֶׁיִּגְדַּל, וּכְשֶׁיָּשׁוּב אִילָן גָּדוֹל יִקְשֶׁה לְתַקְּנוֹ וּלְהַעְתִּיקוֹ. וְעַל כֵּן אַתָּה רוֹאֶה רֹב בְּנֵי אָדָם בְּעֵת זִקְנָתָם אֵינָם נֶעְתָּקִים מִמַּה שֶּׁהָיוּ בּוֹ בִּימֵי בַּחֲרוּתָם כַּאֲשֶׁר הֵם נֶעֱתָקִים רֹב בְּנֵי אָדָם מֵעֵת הַנַּעֲרוּת לְעֵת הַבַּחֲרוּת אֶל הַמִּנְהָג הַטּוֹב וְזֶהוּ טַעַם <small>(מִשְׁלֵי כ\"ו ו)</small> חֲנוֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַּרְכּוֹ.",
+            "<b>וְאָמְרוּ</b> רַבּוֹתֵינוּ בֶּן עֶשְׂרִים בָּהּ יָמוּת. וְאָמְרוּ כִּי מִן הַנִּמְנָע שֶׁיִּהְיֶה פּוֹעֵל הָרָע בְּטֶבַע נַפְשׁוֹת הַמְדַבְּרִים מִפְּנֵי שֶׁאֵין זֶה מִדֶּרֶךְ הַחָכְמָה, אַךְ הָאֱלֹקִים בָּרָא אֶת הַנֶּפֶשׁ תְּמִימָה זַכָּה וּנְקִיָּה. כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם <small>(קֹהֶלֶת ז כ\"ט)</small> רְאֵה זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹקִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר. וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה מִמֶּנּוּ זוּלָתִי הַטּוֹב הוּא מִמִּקְרֵה הַצּוֹמַחַת רְצוֹנִי לוֹמַר פֹּעַל הַטֶּבַע. וְאָמְרוּ הַפִּילוֹסוֹפִים מִי שֶׁלֹּא הֶחֱזִיק בְּמִדּוֹת הַטּוֹבוֹת אֶלָּא לְהַשִּׂיג בָּהֶם הֲנָאַת הַרְגָּשׁוֹתָיו וְצָרְכֵי גּוּפוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֲמִתָּתָם, אַךְ אִם יִדְרְשֵׁם לָדַעַת מַעֲלוֹתָם וְטוֹבוֹתָם וְשֶׁיַּכִּיר כִּי טוֹב לוֹ שֶׁיָּמוּת בָּהֶם מִן הַחַיִּים כְּשֶׁכְּנֶגְדָּם.",
+            "<b>וּמִי</b> שֶׁמְּסַלֵּק מַחֲשַׁבְתּוֹ מִן הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת, הַמָּקוֹם יַעֲלֵהוּ אֶל הַמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת, וּכְפִי רֹחַק הָאָדָם מִן הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת תִּהְיֶה קִרְבָתוֹ אֶל הָאֱלֹקִים וּכְפִי קִרְבָתוֹ אֲלֵיהֶם יִהְיֶה רָחֳקוֹ מִמֶּנּוּ וְאַתָּה דַּע לְךָ. וְעוֹד נֶאֱמַר בְּמִדּוֹת הָאָדָם הָעֶשְׂרִים כִּי דָּוִד, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, רָמַז אוֹתָם וְכָלַל עִנְיְנֵיהֶם בְּמִזְמוֹר אֶחָד בְּאָמְרוֹ <small>(תְּהִלִּים ל\"ז א)</small> אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים וְאַל תְּקַנֵּא בְּעוֹשֵׂי עַוְלָה. מֵהֶם מַה שֶּׁהִזְכִּיר עַל פְּשַׁט הַפָּסוּק, וּמֵהֶם שֶׁרָמַז אֲלֵיהֶם בְּרֶמֶז בִּלְבָד, וּמֵהֶם מַה שֶּׁצִּוָּה עַל עֲבוֹדַת הַמָּקוֹם בְּמִצּוּעַ הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, וּמֵהֶם מַה שֶּׁהִזְהִיר שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתָם מִן הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת, וּמֵהֶם מַה שֶּׁסִּפֵּר בָּהֶם גְּנוּת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נָטוּ מִדֶּרֶךְ תִּקּוּנָם וְסִדּוּרָם וּמַה שֶּׁשִּׁבַּח בָּהֶם אֲנָשִׁים שֶׁהָלְכוּ עַל דֶּרֶךְ נְכוֹנָה בְּהַרְגִילָם אֶל הַמִּנְהָג הַטּוֹב.",
+            "<b>וּמַה</b> שֶּׁאָמַר בִּתְחִלָּה אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים — רָצָה לְהַזְהִיר שֶׁלֹּא לְאַשֵּׁר הַמְּרֵעִים וְכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ מְאַשֵּׁר אוֹתָם רָאוּי לוֹ לִשְׂנוֹא אוֹתָם. וְאַחַר כָּךְ הִזְהִיר שֶׁלֹּא לַחְמֹד אוֹתָם וְשֶׁלֹּא לְקַנֵּא בָּהֶם, וְהוּא מַה שֶּׁאָמַר וְאַל תְּקַנֵּא בְּעוֹשֵׂי עַוְלָה. וְאַחַר כָּךְ צִוָּה שֶׁיִּהְיֶה שָׁלֵו וּבוֹטֵחַ בַּה' וְהוּא מַה שֶּׁאָמַר <small>(תְּהִלִּים ל\"ז ג)</small> בְּטַח בַּיְיָ וַעֲשֵׂה טוֹב.",
+            "<b>וְאַחַר</b> כָּךְ רָמַז לְהִתְנַהֵג בְּמִדּוֹת הַבֹּשֶׁת וְהָעֲנָוָה, וְהוּא מַה שֶּׁאָמַר וּרְעֵה אֱמוּנָה. וּמַה שֶּׁאָמַר בִּתְחִלָּה שְׁכָן אֶרֶץ וְאַחֲרָיו וּרְעֵה אֱמוּנָה מוֹרֶה כִּי פְּרִי הָעֲנָוָה אֲרִיכוּת יָמִים עַל הָאָרֶץ כָּרָאוּי לְמִדַּת הַבּוּשָׁה וְהָעֲנָוָה, אֲשֶׁר כָּתַבְנוּ. אֱמוּנָה כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּמשֶׁה רַבֵּינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, <small>(בַּמִּדְבָּר י\"ב ח)</small> בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא. וּמַה שֶּׁקָּדַם לְזֶה מִסִּפּוּר עַנְוָתוֹ וּמַה שֶּׁאָמַרְנוּ כִּי רְאוּיָה אֲרִיכוּת יָמִים לְמִדַּת הַבֹּשֶׁת וְהָעֲנָוָה הוּא מַה שֶּׁנֶּאֱמַר <small>(תְּהִלִּים ל\"ז י\"א)</small> וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ. וּמַה שֶּׁאָמַר <small>(שָׁם ל\"ז ד)</small> וְהִתְעַנֵּג עַל ה'. רָמַז עַל מִדַּת הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ הַצַּדִּיק בַּעֲבוֹדָתוֹ אֶת אֱלֹקָיו כְּשֶׁהוּא נֶהֱנֶה בָּהּ וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שָׁם ל\"ב י\"א)</small> שִׂמְחוּ בַּיְיָ וְגִילוּ צַדִּיקִים וְכוּ'. וְנֹאמַר בִּבְשׂוֹרַת הַיְשׁוּעָה <small>(יְשַׁעְיָה ס\"א י\"א)</small> שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה' וְגוֹ'. וּמַה שֶּׁאָמַר <small>(תְּהִלִּים ט\"ז ד)</small> וְיִתֵּן לְךָ מִשְׁאֲלוֹת לִבֶּךָ — רָמַז אֶל מִדַּת הַתַּאֲוָה אֲשֶׁר הִיא מִדַּת הָאַהֲבָה כִּי הַבּוֹרֵא מֵפִיק תַּאֲווֹת הַצַּדִּיקִים. וּכְמוֹ שֶׁיְּעָדָם בְּאָמְרוֹ וְיִתֵּן לְךָ מִשְׁאֲלוֹת לִבֶּךָ.",
+            "<b>וּמַה</b> שֶּׁאָמַר <small>(תְּהִלִּים ל\"ז ח)</small> הֶרֶף מֵאַף וַעֲזֹב חֵמָה הוּא כַּאֲשֶׁר תִּרְאֶה בִּפְשׁוּטוֹ שֶׁהִזְהִיר מִמֶּנּוּ מְלַמֵּד הָאֶחָד עַל הַהַנָּחָה וְהַשֵּׁנִי עַל הַחֲרָטָה עַל מַה שֶּׁעָבַר וּמַה שֶּׁאָמַר וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אֶרֶץ כִּפְשׁוּטוֹ. וּמַה שֶּׁאָמַר <small>(תְּהִלִּים ל\"ז י\"ב)</small> זוֹמֵם רָשָׁע לַצַּדִּיק וְחוֹרֵק עָלָיו שִׁנָּיו רָמַז אֶל מַה שֶּׁמִּתְנַהֵג בּוֹ הָרָשָׁע מִן הָעַזּוּת וְהַגַּבְהוּת. וּמַה שֶּׁאָמַר <small>(תְּהִלִּים ל\"ז י\"ג)</small> יְיָ יִשְׂחַק לוֹ רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁמְּאַבֵּד אוֹתוֹ וְיִשְׂמַח הַצַּדִּיק בְּאָבְדוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(תְּהִלִּים כ\"ח י\"א)</small> יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם. וּמַה שֶּׁאָמַר <small>(שָׁם ל\"ז י\"ד)</small> חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים רָמַז אֶל מַה שֶּׁמַּרְאִים הָרְשָׁעִים מִן הַגְּבוּרָה וְהַיְכֹלֶת. וּמַה שֶּׁאָמַר לִטְבֹחַ יִשְׁרֵי דֶּרֶךְ רָמַז אֶל מִדַּת הָאַכְזָרִיּוּת שֶׁהִיא הַקָּשָׁה שֶׁבְּמִדּוֹתָם. וּמַה שֶּׁאָמְרוּ <small>(שָׁם ל\"ז ט\"ו)</small> וְקַשְׁתוֹתָם תִּשָּׁבֵרְנָה רָמַז אֶל מִדַּת הַגַּאֲוָה וְדוֹמֶה לְמַה שֶּׁנֶאֱמַר בְּגוֹי עַז פָּנִים <small>(יִרְמְיָה ו כ\"ג)</small> קֶשֶׁת וְכִידוֹן יַחְזִיקוּ. וּמַה שֶּׁאָמַר <small>(תְּהִלִּים ל\"ז י\"ז)</small> כִּי זְרוֹעוֹת רְשָׁעִים תִּשָּׁבַרְנָה ר\"ל מַה שֶּׁיַּגִּיעַ אֵלָיו כְּשֶׁתִּנָּשֶׁה גְּבוּרָתָם וְיֵחֲלֵשׁ כֹּחָם מֵעִנְיַן הַמֹּרֵךְ עַד שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְהַגְבִּיהַּ זְרוֹעוֹתָם. וּמַה שֶּׁאָמַר <small>(שָׁם ל\"ז כ\"א)</small> לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם, רָמַז אֶל מִדַּת הַכִּילוּת וְהַקַּמְצָנוּת. וּמַה שֶּׁאָמַר <small>(שָׁם)</small> וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן זָכַר שְׁתֵּי מִדּוֹת אֲשֶׁר בְּנֶפֶשׁ הַצַּדִּיק וְהֵם הָרַחְמָנוּת וְהַנְּדִיבוּת.",
+            "<b>וְכַאֲשֶׁר</b> כִּלָּה לְזָכְרָם חָתַם אוֹתָם בְּזֵכֶר הָרָצוֹן כְּשֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם נוֹהֵג הַמִּנְהָג הַנָּכוֹן בִּשְׁתֵּי הַמִּדּוֹת הָאֵלֶּה כְּמוֹ שֶׁזָּכַרְנוּ מֵהִתְנַהֵג כַּטּוֹבוֹת מֵהֶם וְעָזְבוֹ הָרָעוֹת, וְאָז יִרְצֵהוּ הָאֱלֹקִים כמ\"ש <small>(שָׁם ל\"ז כ\"ג)</small> מֵה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ וְדַרְכּוֹ יֶחְפָּץ. וְאַל יַעֲלֶה בְּלֵב אָדָם כִּי מַה שֶּׁאָמַר מֵיְיָ מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ הוּא מַרְאֶה הַהֶכְרֵחַ בַּעֲבוֹדַת הַמָּקוֹם ית' אֲבָל הוּא עַל הַטּוֹבָה הַצְּפוּנָה לוֹ אוֹ עַל הָרָעָה מִן הַגְּמוּל וְהָעֹנֶשׁ וּמַה שֶּׁאָמַר מֵה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ ר\"ל כִּי הַמָּקוֹם יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַנֶּפֶשׁ שְׁלֵמָה לֹא תֶּחְסַר כָּל וּכְשֶׁהוּא נוֹטֶה אֶל הַמַּעֲלוֹת הַחֲשׁוּבוֹת וְהַמִּנְהָג הַטּוֹב וְהוּא מ\"ש \"כּוֹנָנוּ\", אָז יִהְיֶה רָאוּי לִרְצוֹן הַבּוֹרֵא. וְהוּא מַה שֶּׁאָמַר וְדַרְכּוֹ יֶחְפָּץ. וּכְבָר נִתְבָּרֵר מִמָּה שֶׁזָּכַרְנוּ כִּי דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָ\"ה הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ בַּמִּזְמוֹר הַזֶּה לְסַפֵּר תִּקּוּן מִדּוֹת הָאָדָם וְהַנְהָגָתָם הַמִּנְהָג הַטּוֹב חוּץ מִמַּה שֶּׁזְּכָרָם שְׁלֹמֹה עָ\"ה בִּסְפָרָיו וְהִזְהִיר עֲלֵיהֶם בְּכָל עִנְיָן שֶׁיּוּכַל הָאָדָם. וְכַאֲשֶׁר אֲנִי עָתִיד לַהֲבִיאָם בְּכָל שַׁעַר מִשַּׁעֲרֵיהֶם בְּעֶזְרַת הָאֵל.",
+            "<b>וְאַחֲרֵי</b> כֵן נֵצֵא מִדְּבָרֵינוּ אֵלֶּה אֶל סִפּוּר אֵיכוּת הַצּוּרָה אֲשֶׁר עָשִׂינוּ לַחוּשִׁים וְלַמִּדּוֹת וּנְבָאֵר בָּהּ הֵיאַךְ יָצְאוּ סְעִיפֵיהֶם מִשָּׁרְשֵׁי הַחוּשִׁים. וַאֲחַבֵּר כָּל אִישׁ אֶל מִינוֹ וְכָל מִין אֶל סוּגוֹ וַאֲנִי ר\"ל שֶׁאֲבָאֵר מַהוּת הַמִּדּוֹת הַמִּסְתַּעֲפִים מֵחוּשׁ הָרְאוּת וּכְמוֹתָם וְכֵן מֵחוּשׁ הַשֵּׁמַע וּשְׁאָר הַחוּשִׁים עַל הַסֵּדֶר הַזֶּה וְתִהְיֶה צוּרָה מֻגְדֶּלֶת כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה קַלָּה לְהָבִין וּקְרוֹבָה לַמַּתְחִילִים לִלְמוֹד הָעִנְיָן הַזֶּה וְהָרוֹצִים לְהַגִּיעַ אֶל תּוֹעַלְתוֹ וְהַנֶּעֱזָרִים בֶּאֱלֹקִים עַל הַשָּׂגַת תּוֹעֲלוֹתָם מִן הַחָכְמוֹת הַמּוּסָרִיּוֹת הַמְיֻסָדוֹת וְהַתּוֹרִיּוֹת.",
+            "<b>וְזֹאת</b> תַּבְנִית הַצּוּרָה הַמֻּגְדֶּלֶת לְהוֹצִיא הַמִּדּוֹת הָעֶשְׂרִים מֵהַחֲמִשָּׁה חוּשִׁים בְּעֶזְרַת הָאֵל",
+            "הָרְאוּת",
+            "הַגַּאֲוָה,",
+            "הָעֲנָוָה,",
+            "הַבֹּשֶׁת,",
+            "הָעַזּוּת.",
+            "הַשֵּׁמַע",
+            "הָאַהֲבָה,",
+            "הַשִּׂנְאָה,",
+            "הָרַחֲמִים,",
+            "הָאַכְזָרִיּוּת.",
+            "הָרֵיחַ",
+            "הַכַּעַס,",
+            "הָרָצוֹן,",
+            "הַקִּנְאָה,",
+            "הַחֲרִיצוּת.",
+            "הַטַּעַם",
+            "הַמִּשּׁוּשׁ",
+            "הַשִּׂמְחָה,",
+            "הַנְּדִיבוּת,",
+            "הַדְּאָגָה,",
+            "הַקַּמְצָנוּת,",
+            "הַשַּׁלְוָה,",
+            "הַגְּבוּרָה,",
+            "הַחֲרָטָה.",
+            "הַמֹּרֵךְ.",
+            "<b>וְכֵיוָן</b> שֶׁהִגַּעְנוּ אֶל מַה שֶּׁרָצִינוּ מֵחֲקִיקַת דְּמוּת הַצּוּרוֹת נַחְתּוֹם עַתָּה פְּתִיחַת סְפָרֵינוּ זֶה בְּזִכְרוֹן פְּרָקָיו וּשְׁעָרָיו וְנֹאמַר כִּי קָרָאנוּ סִפְרֵנוּ זֶה:",
+            "<b>תִּקּוּן מִדּוֹת הַנֶּפֶשׁ</b>",
+            "<b>בַּעֲבוּר</b> אֲשֶׁר כּוֹנַנּוּ לְהָשִׁיב טִבְעֵי בְּנֵי הָאָדָם מֵעִנְיַן הַסִּכְלוּת אֶל אַהֲבַת הַמּוּסָר וְשֶׁנִּתְחַכֵּם לְרֹב הַפְּתָאיִם עַד שֶׁיִּשְׁתַּדְּלוּ דַּעַת טִבְעֵי הַחֲכָמִים וְיָבִינוּ אוֹתָם בְּעִנְיָנִים רַבִּים מִן הַדְּבָרִים וַהֲבִיאוֹנוּ מִן הַטְּעָנוֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת וְהַמּוֹפְתִיּוֹת מַה שֶּׁנִּזְדַּמֵּן לָנוּ וַהֲבִיאוֹנוּ עוֹד מִן הַכָּתוּב בַּסְּפָרִים. וְרָאִינוּ שֶׁנָּבִיא אַחֲרֵי כֵן מְעַט מִזְעָר מִדִּבְרֵי הַחֲכָמִים וּמִלֵּיהֶם וּלְחַבֵּר אֲלֵיהֶם מִמַּה שֶּׁחִבְּרוּ אַנְשֵׁי הַמּוּסָר בַּחֲרוּזֵיהֶם, וּמַה שֶּׁיְּזַמֵּן לָנוּ מִמִּדּוֹת הַחָכְמָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה סִפְרֵנוּ זֶה שָׁלֵם בְּכָל הָעִנְיָנִים. וְהַמְעַיֵּן בַּסֵּפֶר הַזֶּה יְדִינֵנוּ בְּחַסְדּוֹ לִזְכוּת מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִגַּעְתִּי אֶל תַּכְלִית הָעִנְיָן וְלֹא בָּאתִי עַד סוֹף תְּכוּנָתוֹ כִּי לֹא כִּוַּנְתִּי בְּחִבּוּרִי זֶה לְהוֹעִיל בּוֹ מִי שֶׁהוּא גָּדוֹל מִמֶּנִּי בְּחָכְמָה בְּדוֹרֵנוּ זֶה מִפְּנֵי שֶׁאֵינִי חוֹשֵׁב שֶׁהִגַּעְתִּי אֶל דֶּרֶךְ מִדַּרְכֵי הַחָכְמָה. אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי הַפְּרִי הַגָּדוֹל אֲשֶׁר אָרִיתִי מִן הַחָכְמָה הוּא הַכָּרָתִי שֶׁאֵינִי חָכָם וְשֶׁלֹּא אֶמָּנַע מִשְּׁאוֹל חֲבֵרַי וְשֶׁאוֹדֶה לָהֶם שֶׁאֵינִי חָכָם מְקַצֵּר וְעוֹלֶה בִּדְבָרִים.",
+            "<b>וּמִן</b> הַדְּבָרִים שֶׁצָּרִיךְ בַּעֲבוּרָם לְדוּנֵנִי לִזְכוּת עַל מַה שֶּׁלֹּא הִגַּעְתִּי עַד תַּכְלִית מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ בּוֹ בַּזְּמָן הַזֶּה מִן הַדֹּחַק וְהַגָּלוּת וּתְכִיפַת הַצָּרוֹת וְהִשְׁתַּנּוּת הָעִתִּים וְהָעִנְיָנִים. וְאֵינֶנִּי כְּמִתְרַעֵם, אֲבָל עִם כָּל זֶה אֵינֶנִּי נִמְנַע לְהוֹדוֹת לְבוֹרְאִי וּלְשַׁבְּחוֹ עַל מַה שֶּׁחָנַנּוּ מִן הַטּוֹבָה וְעַל מַה שֶּׁהֵאִיר עֵינֵינוּ לְהַמְצִיאֵנוּ הַדֶּרֶךְ לְהָבִין מְעַט מִן הַחָכְמוֹת.",
+            "<b>וְהִנֵּה</b> חִלַּקְנוּ סִפְרֵנוּ זֶה עַל חֲמִשָּׁה חֲלָקִים וְכָל חֵלֶק וְחֵלֶק מֵהֶם כּוֹלֵל אַרְבָּעָה שְׁעָרִים עַד הַשְׁלָמַת עֶשְׂרִים הַשְּׁעָרִים כְּמוֹ שֶׁהִתְוֵינוּ בַּצּוּרָה. וְחִבַּרְתִּי אֶל כָּל חֵלֶק מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ מִן הַחוּשִׁים וְכָל חוּשׁ מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ מִן הַמִּדּוֹת וְאֵלֶּה חֶלְקֵי הַסֵּפֶר וְהֵם חֲמִשָּׁה כְּנֶגֶד הַחֲמִשָּׁה חוּשִׁים אֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ לְזָכְרָם.",
+            "<b>הַחֵלֶק הָא'</b> בְּחוּשׁ הָעַיִן וְהוּא כּוֹלֵל אַרְבָּעָה שְׁעָרִים. הַשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן בְּמִדַּת הַגַּאֲוָה וְהַגַּבְהוּת. הַשַּׁעַר הַשֵּׁנִי בְּמִדַּת הַשִּׁפְלוּת וּלְהוֹרוֹת וּלְהִתְנַהֵג בָּהּ. הַשַּׁעַר הַשְּׁלִישִׁי בְּמִדַּת הַבֹּשֶׁת וְהָעֲנָוָה. הַשַּׁעַר הָרְבִיעִי בְּמִדַּת הָעַזּוּת וּלְהִזָּהֵר מִמֶּנָּהּ.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַבּ'</b> אֲשֶׁר הוּא חוּשׁ הַשֵּׁמַע כּוֹלֵל אַרְבָּעָה שְׁעָרִים. הַשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן בְּמִדַּת הָאַהֲבָה וְהֵיאַךְ יִתְנַהֵג בָּהּ הָאָדָם וְשֶׁבַח אֲנָשֶׁיהָ וּלְהוֹרוֹת אֵיךְ יִדְבַּק בָּהּ הָאָדָם. הַשַּׁעַר הַשֵּׁנִי בְּמִדַּת הַשִּׂנְאָה. הַשַּׁעַר הַשְּׁלִישִׁי בְּמִדַּת הַחֲנִינָה וְהָרַחֲמִים. הַשַּׁעַר הָרְבִיעִי בְּמִדַּת הָאַכְזָרִיּוּת.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַג'</b> בְּחוּשׁ הַטַּעַם וְהוּא כּוֹלֵל ד' שְׁעָרִים. הַשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן בְּמִדַּת הַשִּׂמְחָה. הַשַּׁעַר הַשֵּׁנִי בְּמִדַּת הַדְּאָגָה וְלִדְחוֹת הָעֶצֶב. הַשַּׁעַר הַג' בַּשַּׁלְוָה וּבַבִּטָּחוֹן. הַשַּׁעַר הָרְבִיעִי בַּחֲרָטָה.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַד'</b> בְּחוּשׁ הָרֵיחַ וְהוּא כּוֹלֵל אַרְבָּעָה שְׁעָרִים. הַשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן הַכַּעַס וְהַחֲרוֹן. הַשַּׁעַר הַשֵּׁנִי בָּרָצוֹן וְהַסְבָּרַת פָּנִים. הַשַּׁעַר הַשְּׁלִישִׁי בַּקִּנְאָה וּבַחֶמְדָּה. הַשַּׁעַר הָרְבִיעִי בַּחֲרִיצוּת בַּמְהִירוּת וּבַזְּרִיזוּת.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַה'</b> בְּחוּשׁ הַמִּשּׁוּשּׁ וְהוּא כּוֹלֵל אַרְבָּעָה שְׁעָרִים. הַשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן בַּנְּדִיבוּת וּגְמִילוּת חֲסָדִים. הַשַּׁעַר הַשֵּׁנִי בַּכִּילוּת וְהַקַּמְצָנוּת. הַשַּׁעַר הַג' בְּמִדַּת הַגְּבוּרָה. הַשַּׁעַר הָרְבִיעִי בְּמִדַּת הַמֹּרֵךְ וְהָעַצְלָה.",
+            "<b>וְכֵיוָן</b> שֶׁהִשְׁלַמְנוּ לְסַפֵּר חֶלְקֵי סִפְרֵנוּ וּשְׁעָרָיו נַתְחִיל עַתָּה לְבָאֵר כָּל שְׁעָרָיו בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם וּמִמֶּנּוּ נִשְׁאַל לְהַדְרִיכֵנוּ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וּנְכוֹחָה כַּאֲשֶׁר שָׁאַל מִמֶּנּוּ מְשִׁיחוֹ (תְּהִלִּים כ\"ה ה) הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי."
+        ],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "<b>מִדַּת הַגַּאֲוָה</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הָא'</b> מִן הַחֵלֶק הָא' נְדַבֵּר עַל מִדַּת הַגַּאֲוָה וּמַה טּוֹב שֶׁנִּזְדַּמֵּן בַּשַּׁעַר הַזֶּה שֶׁיִּהְיֶה תְּחִלָּה לְכָל שַׁעֲרֵי הַסֵּפֶר כְּפִי חִיּוּב הָעֵרֶךְ וְהַמִּסְפָּר.",
+                    "<b>וְאוֹמַר</b> כִּי רָאִיתִי הַרְבֵּה מִן הַחֲכָמִים מִתְנַהֲגִים בַּמִּדָּה הַזֹּאת שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָהּ וְהֵם מַעֲלִים אוֹתָהּ עַל שְׁאָר מִדּוֹתָם עַד שֶׁנָּהֲגוּ בָּהּ הַפְּתָאיִם וּמִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהּ בְּעִנְיָן שֶׁאֵין צָרִיךְ לָהֶם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ עַד שֶׁגָּבְרָה עַל טִבְעָם עַד שֶׁאֲנִי רוֹאֶה הַמִּדָּה הַזֹּאת נִמְצֵאת הַרְבֵּה בִּקְטַנֵּי בְּנֵי אָדָם, אֲנִי רוֹצֶה לוֹמַר עַל יְמֵי הַנַּעֲרוּת וְהַבַּחֲרוּת כָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁיִּזְדַּמֵּן לָהּ מִי שֶׁמִּזְגּוֹ חַם וּבַעַל מָרָה אֲדֻמָּה מִפְּנֵי שֶׁדֶּרֶךְ הַמָּרָה אֲדֻמָּה לַעֲלוֹת וּבְהֶמְיָתָהּ תַּעֲזֹר טֶבַע הָאָדָם לְהִתְנַהֵג בַּמִּדָּה הַזֹּאת עַד שֶׁהוּא מִתְנַהֵג בָּהּ בְּעִנְיָן שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהַרְאוֹתָהּ בּוֹ.",
+                    "<b>וּמִסְּעִיפֵי</b> הַמִּדָּה הַזֹּאת הַגַּבְהוּת וְהַיְהִירוּת וּרְדִיפַת הַשְּׂרָרָה וְאֵלֶּה הַסְּעִיפִים אֵינָם מִמִּדּוֹת הַחֲסִידִים הַקַּדְמוֹנִים אֲשֶׁר הֵעִידוּ לָהֶם מִדּוֹתָם הַחֲמוּדוֹת כִּי הֵם כְּנֶגֶד אֵלֶּה.",
+                    "<b>וּכְבָר</b> רָאִינוּ כִּי יֵשׁ מִבְּנֵי אָדָם מִי שֶׁנּוֹדַע בַּמִּדָּה הַזֹּאת וְהֵם מִתְנַהֲגִים בָּהּ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָהּ, וְהֵם מְגֻנִּים אֵצֶל בְּנֵי הָעוֹלָם. וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁהִתְנַהֵג בָּעִנְיָנִים הַטּוֹבִים שֶׁבַּמִּדָּה הַזֹּאת וְהֵם מְשֻׁבָּחִים עֲלֵיהֶם. אֵינִי מַאֲרִיךְ לְהָבִיא אֶת שְׁמוֹתָם מִפְּנֵי שֶׁהֵם יְדוּעִים. וְכֵיוָן שֶׁהַדָּבָר כֵּן צָרִיךְ שֶׁנִּתְחַכֵּם לְהַגִּיעַ אֶל הַנְהָגַת הַמִּדָּה הַזֹּאת כָּרָאוּי לָהּ וְנִמְנַע מֵהִתְנַהֵג בָּהּ בְּשֶׁאֵין רָאוּי לָהּ. וְשֶׁנִּזְכּוֹר מַה שֶּׁיָּבֹא לָאָדָם מִן הַמִּנְהָגִים הַמְגֻנִּים שֶׁבָּהּ וּמִן הַהֶפְסֵד.",
+                    "<b>וְנֹאמַר</b> כְּשֶׁנִּרְאֶה הַמִּדָּה הַזֹּאת גּוֹבֶרֶת בְּטֶבַע הָאָדָם צָרִיךְ לַחֲשׁוֹב בַּדְּבָרִים הַמֻּפְלָאִים הַמַּפְחִידִים וְהַמַּבְהִילִים הַמַּחְשָׁבָה בְּרֵאשִׁית הַיְצִירוֹת וּבְסוֹפָם, וְהֵיאַךְ הָיְתָה תְּחִלַּת הַהֲוָיוֹת וְאֵיךְ יִהְיֶה הֶפְסֵדָם וְתַכְלִיתָם וּכְשֶׁיֵּדַע כִּי הַנִּמְצָאוֹת כֻּלָּם מִשְׁתַּנּוֹת וְחוֹלְפוֹת כָּל שֶׁכֵּן שֶׁתִּשְׁתַּנֶּה מְצִיאוּתוֹ וְיִכְלֶה גּוּפוֹ וְתָשׁוּב מִדַּת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר הָיְתָה גֵּאָה בְּעֵת הַחַיִּים שְׁפֵלָה וּמִתְחָרֶטֶת בְּעֵת הַמִּיתָה וּכְשֶׁתִּהְיֶה הַדַּעַת מְחַיֶּבֶת זֶה מִן הַהַקָּשָׁה הַשִּׂכְלִית וּמֵחָכְמַת הַקַּבָּלָה צָרִיךְ שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל הָאָדָם הֶחָכָם לָשׁוּב מִן הַמִּדָּה הַזֹּאת מֵעַצְמוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְגֻנָּה וְאֵינָהּ מְבִיאָה לְשׁוּם תּוֹעֶלֶת, אַךְ הִיא סִבָּה לְתַקָּלוֹת רַבּוֹת כָּל שֶׁכֵּן שֶׁתְּבִיאֵהוּ גַּאֲוָתוֹ שֶׁלֹּא יִתְיָעֵץ עִם שׁוּם אָדָם וְיִהְיֶה מַחֲזִיק (בְּרָעָתוֹ) [בְּדַעְתּוֹ] וְסוֹמֵךְ עַל עֲצָתוֹ, וּבִכְמוֹת זֶה אָמַר הֶחָכָם <small>(מִשְׁלֵי י\"ב ט\"ו)</small> דֶּרֶךְ אֱוִיל יָשָׁר בְּעֵינָיו. וּכְבָר יָדַעְתָּ מַה שֶּׁאֵרַע לְקֹרַח וּרְחַבְעָם וְרַבִּים כְּמוֹתָם כְּשֶׁסָּמְכוּ עַל עֲצָתָם.",
+                    "<b>וְצָרִיךְ</b> הָאָדָם שֶׁיַּחֲשֹׁב בְּלִבּוֹ כִּי כְּשֶׁאֵינוֹ מִתְוַדֶּה בְּחֶטְאוֹ וְשָׁב מִדַּרְכּוֹ וְהוּא חוֹשֵׁב כִּי טוֹב לַעֲשׂוֹת כֵּן שֶׁיֶּאֱרַע אוֹתוֹ מַה שֶּׁאֵרַע לָהֶם בְּלִי סָפֵק וְכָזֶה אָמַר הֶחָכָם <small>(שָׁם ט\"ז ב)</small> כָּל דַּרְכֵי אִישׁ זָךְ בְּעֵינָיו וְתֹכֵן (לִבּוֹת) [רוּחוֹת] יְיָ.",
+                    "<b>וְאָמַר</b> בַּגַּאֲוָה <small>(שָׁם ט\"ז י\"ח)</small> לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן וְלִפְנֵי כִּשָּׁלוֹן גְּבַהּ רוּחַ. הִקְדִּים שֶׁבֶר וְכִשָּׁלוֹן לְגָאוֹן וּגְבַהּ לוֹמַר לְךָ כִּי קוֹדֵם שֶׁיִּתְגָּאֶה וְשֶׁיִּגְבָּהּ הָאָדָם יָבֹאוּ לוֹ כְּבָר הַשֶּׁבֶר וְהַכִּשָּׁלוֹן וְהַטַּעַם כִּי תֵּכֶף לַגַּאֲוָה וְהַגָּאוֹן הַשֶּׁבֶר וְהַשִּׁפְלוּת.",
+                    "<b>וּכְמוֹ</b> שֶׁאֵירַע לְפַרְעֹה בְּאָמְרוֹ <small>(שְׁמוֹת ה' ב')</small> מִי יְיָ אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקוֹלוֹ. וְגָלְיַת בְּאָמְרוֹ <small>(ש\"א י\"ז י')</small> אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל. וְסַנְחֵרִיב בְּאָמְרוֹ <small>(יְשַׁעְיָה ל\"ו כ)</small> מִי בְּכָל אֱלֹקֵי הָאֲרָצוֹת. וּנְבוּכַדְנֶצַּר בְּאָמְרוֹ <small>(דָּנִיֵּאל ג ט\"ו)</small> (וּמַאן) [וּמָן] הוּא אֱלָהּ דִּי יְשֶׁזָבִנְכוֹן מִן יָדִי. וְהַדּוֹמֶה לָהֶם אֲשֶׁר אָמַר כְּדִבְרֵיהֶם אֲשֶׁר הָיְתָה אַחֲרִיתָם תַּכְלִית הַבּוּז וְהַקָּלוֹן. וּמִי שֶׁהוּא בַּמִּדָּה הַזֹּאת אֵינֶנּוּ נִצָּל מִן הַחֵטְא וְהֶעָו‍ֹן וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם, <small>(מִשְׁלֵי כ\"א כ\"ד)</small> זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ, הִזְכִּיר בְּכָאן הַזֵּדִים וְהַיְהִירִים כִּי הֵם אַנְשֵׁי הַגַּאֲוָה.",
+                    "<b>וְצָרִיךְ</b> שֶׁיִּתְבַּיֵּשׁ הַנּוֹהֵג בַּמִּדָּה הַזֹּאת וְיִזְכֹּר כִּי כְּפִי גַּאֲוָתוֹ תְּבוֹאֵהוּ הַשִּׁפְלוּת וּכְפִי גַּבְהוּתוֹ תְּבוֹאֵהוּ הַדַּלּוּת פִּתְאוֹם וכמ\"ש הֶחָכָם <small>(מִשְׁלֵי כ\"ט כ\"ג)</small> גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ. וְהַטַּעַם כִּי הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּסִּבּוֹת הַמַּשְׁפִּילוֹת אֶת הָאָדָם הַיְהִירוּת וְהַגַּאֲוָה וְהִיא מִמִּדּוֹת הָרְשָׁעִים כמ\"ש <small>(שָׁם כ\"א ד)</small> רוּם עֵינָיִם וְגוֹ'.",
+                    "<b>וַאֲשֶׁר</b> גָּרַם לְמִקְצַת הַמִּתְגָּאִים וְהַמִּתְגַּדְּלִים לְהִתְנַהֵג בַּמִּדָּה הַמְגֻנָּה הַזֹּאת הוּא שֶׁהֵם מִתְעַקְּשִׁים עַצְמָם וְטוֹעֲנִים כִּי הַנֶּפֶשׁ נוֹטָה אֶל הַגְּדֻלָּה וְקָשָׁה בְּעֵינֶיהָ הַשִּׁפְלוּת. וְעוֹד אָמְרוּ כִּי הַשְּׂרָרָה מְחַזַּקַתָּהּ וְהַדַּלּוּת מַחֲלֶשֶׁת אוֹתָהּ וְלוּלֵי הַשְּׂרָרָה לֹא הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם. וְעוֹד אָמְרוּ כִּי כָּל תְּפִלּוֹת הַחֲסִידִים הָיוּ לְהַגִּיעַ אֶל הַמַּעֲלָה הַזֹּאת כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ <small>(בְּרֵאשִׁית כ\"ז כ\"ט)</small> יַעַבְדוּךְ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים.",
+                    "<b>וּבְזֹאת</b> הַמַּעֲלָה בִּשֵּׂר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת נְבִיאוֹ כְּשֶׁאָמַר לוֹ <small>(שָׁם ל\"ה י\"א)</small> וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ, וּבְהֵפֶךְ זֶה כְּשֶׁהָיְתָה הַנְּקָמָה מִשּׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל פָּסַק מֵהֶם הַשְּׂרָרָה כמ\"ש <small>(יְשַׁעְיָה ט י\"ג)</small> וְיַכְרֵת ה' מִיִּשְׂרָאֵל רֹאשׁ וְזָנָב וְהַדּוֹמֶה לָהֶם. וְלָזֶה לֹא שָׂמוּ אֶל לִבָּם הַפְּתָאיִם הַמַּחֲזִיקִים בַּמִּדָּה הַזֹּאת כִּי כַּאֲשֶׁר יִנְהֲגוּ בָּהּ תִּגְבַּהְנָה נַפְשׁוֹתָם וְיֵצְאוּ מִשִּׁטָּתָם וְיִתְגָּאוּ עַל קְרוֹבֵיהֶם וְיַפְנוּ עֹרֶף לְחַבְרֵיהֶם וְיַלְעִיגוּ לַעֲצַת כָּל אָדָם וְסוֹמְכִים עַל עֲצַת נַפְשָׁם וּמִתְיַחֲדִים בָּהּ אַךְ אִם יִתְנַהֲגוּ בָּהּ לְהִמָּנַע מִן הָעֲבֵרוֹת וְהָעִנְיָנִים הַמְגֻנִּים וְלַעֲלוֹת אֶל הַמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת וְהַמְשֻׁבָּחוֹת וְשֶׁתִּכְסוֹף נַפְשָׁם לַעֲבוֹדַת הָאֵל אֲשֶׁר הִיא הַטּוֹבָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהֵטִיב בָּהּ לַעֲבָדָיו מִפְּנֵי שֶׁהוּא הַסִּבָּה לְהַגִּיעָם אֶל הַנְּעִימוּת הָאֱלֹקִית וּלְהַקְרִיבָהּ אֶל הַמַּעֲלוֹת הַמַּלְאֲכִיּוֹת וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר <small>(אִיּוֹב ל\"ו ז)</small> לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק (עֵינוֹ) [עֵינָיו] וְאֶת מְלָכִים לְכִסֵּא וְיוֹשִׁיבֵם לָנֶצַח וַיִּגְבָּהוּ.",
+                    "<b>וְהַמִּשְׁתַּמֵּשׁ</b> בְּגַאֲוָה שֶׁלֹּא כָּרָאוּי וּמִתְיַחֵד בַּעֲצַת עַצְמוֹ דּוֹמֶה לְמִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ <small>(מִשְׁלֵי י\"ח א)</small> בְּכָל תּוּשִׁיָּה יִתְגַלָּע. וּבָזֶה אָמַר הֶחָכָם: חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי טַעַם <small>(שָׁם כ\"ו ט\"ז)</small>. וְאֶפְשָׁר שֶׁתְּבִיאֵהוּ גַּאֲוָתוֹ לְהִכָּנֵס בְּמַה שֶּׁאֵין רָאוּי לוֹ, בְּבִטְחוֹנוֹ בַּעֲצָתוֹ שֶׁתִּהְיֶה מַצֶּלֶת אוֹתוֹ וְעַל דַּעְתּוֹ שֶׁתְּמַלְּטֵהוּ, וְהִיא אֲשֶׁר תַּכְשִׁילֵהוּ. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר: מֵפֵר מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה יְדֵיהֶם תּוּשִׁיָּה <small>(אִיּוֹב ה י\"ב)</small>.",
+                    "<b>וְכֵיוָן</b> שֶׁהִגַּעְנוּ דְּבָרֵינוּ עַד הֵנָּה לְסַפֵּר עַל מִדַּת הַגַּאֲוָה וְהֵיאַךְ צָרִיךְ אָדָם לְהִתְחַכֵּם לְהַנְהִיגָהּ עַל מִנְהָג הָרָאוּי בָּהּ וְלִדְחוֹת אוֹתָהּ מִן הַמָּקוֹם שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה בּוֹ. נִזְכֹּר עַתָּה מִדִּבְרֵי הַחֲכָמִים הַקַּדְמוֹנִים עַל הַמִּדָּה הַזֹּאת וּמִחִבּוּרֵיהֶם אֲשֶׁר חִבְּרוּ בָּהּ.",
+                    "<b>אָמַר</b> סוֹקְרַאט: מִי הוּא אֲשֶׁר לֹא תִּפָּרֵד מִמֶּנּוּ הַדְּאָגָה הַמְּבַקֵּשׁ לַעֲלוֹת אֶל הַמַּעֲלָה שֶׁהִיא גְּדוֹלָה מִמֶּנּוּ. וְאָמַר: מִי שֶׁהוּא מַחֲזִיק עַצְמוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא דַּעֲתָן מַחֲזִיקִין אוֹתוֹ בְּנֵי אָדָם בְּחֶזְקַת שׁוֹטֶה. וְנֶאֱמַר סָמוּךְ לַגַּאֲוָה רַע מַעֲלָלִים. וְאָמַר סוֹקְרַאט: מִי שֶׁמַּעֲלָלָיו רָעִים מַתְמֶדֶת אוֹתוֹ שִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת וְהַנְּפָשׁוֹת נוֹטוֹת מֵעָלָיו. וְאָמַר אֲרִיסְטוֹ: כַּאֲשֶׁר נְעִימוּת הַצּוּרָה אוֹר הַגּוּף כֵּן נְעִימוּת הַמִּדּוֹת אוֹר הַנֶּפֶשׁ. וְאָמַר בְּצַוּוֹתוֹ לַאֲלֶכְּסַנְדֶּר תַּלְמִידוֹ: אֵין מֵחֲשִׁיבוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁיִּהְיֶה הַמֶּלֶךְ מִתְגָּאֶה עַל בְּנֵי אָדָם וְכָל שֶׁכֵּן קְצָתָם עַל קְצָתָם.",
+                    "<b>וְנֶאֱמַר</b> עַל אֶחָד מִן הַגֵּאִים כִּי הָיָה הוֹלֵךְ יוֹם אֶחָד וְנִשְׁמַט נַעֲלוֹ הָאֶחָד מֵרַגְלוֹ וְהִשְׁלִיךְ הַשְּׁנִיָּה וְהִנִּיחָם שְׁנֵיהֶם. וְאָמְרוּ הַקַּדְמוֹנִים: מִי שֶׁמִּדּוֹתָיו רְצוּיוֹת בְּעֵינָיו יִרְבּוּ הַקּוֹצְפִים עָלָיו. וְנֶאֱמַר עַל אִזְדְשִׁיר הַמֶּלֶךְ כִּי נָתַן בְּיַד אֶחָד מֵעֲבָדָיו הָעוֹמְדִים עָלָיו כְּתָב וְאָמַר לוֹ: כְּשֶׁתִּרְאֶה אוֹתִי כּוֹעֵס תְּנֵהוּ לִי מִיָּד. וְהָיָה כָּתוּב בּוֹ: שׁוּב לְךָ כִּי אֵינְךָ אֱלוֹקַ אֲבָל אַתָּה גּוּף שֶׁיֵּאָכֵל קְצָתוֹ אֶת קְצָתוֹ וּבְקָרוֹב יָשׁוּב רִמָּה וְעָפָר."
+                ],
+                [
+                    "<b>מִדַּת הַשִּׁפְלוּת</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הַב'</b> נְדַבֵּר בּוֹ עַל הַשִּׁפְלוּת. זֶה הַשַּׁעַר הוּא קָרוֹב אֶל הַטּוֹבָה מִן הָרִאשׁוֹן מִפְּנֵי שֶׁמִּי שֶׁיֶּשְׁנוֹ בַּמִּדָּה הַזֹּאת כְּבָר הֵשִׁיב אֶת נַפְשׁוֹ וּמָנַע אוֹתָהּ מִדְּרוֹשׁ הַתַּאֲווֹת וּבְהַגִּיעוֹ אֶל הַמַּעֲלָה הַזֹּאת הַנִּכְבֶּדֶת יֻשְׁלְמוּ לוֹ הַמַּעֲלָלִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר בָּאָדָם. וְהִיא מִדָּה נֶחְמֶדֶת עַד מְאֹד לְמִי שֶׁרוֹצֶה לִנְחֹל שֵׁם טוֹב.",
+                    "<b>וַהֲלֹא</b> תִּרְאֶה כִּי הַשִּׁפְלוּת הִיא הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת וְהַנְּבִיאִים הַנִּזְכָּרִים בְּמִדּוֹת הָאֱלוֹקִיּוֹת אָמְרוּ קְצָתָם, <small>(בְּרֵאשִׁית יח, כז)</small> וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר, וּקְצָתָם אָמְרוּ <small>(תְּהִלִּים כ\"ב ז)</small> וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ וְגוֹ', וְהַדּוֹמֶה לָזֶה, וְשִׁבְּחוּם. וּמִמַּה שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיֵדָעֵהוּ הָאִישׁ הַנִּלְבָּב כִּי הַשִּׁפְלוּת וְהַנְּמִיכוּת מְבִיאוֹת אֶת הָאָדָם לִידֵי הַכָּבוֹד כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ מֵהַשַּׂר הַג' אֲשֶׁר הִתְחַנֵּן לְאֵלִיָּהוּ בִּדְבָרָיו הַנְּעִימִים בְּאָמְרוֹ <small>(מְלָכִים ב' א י\"ג)</small> תִּיקַר נָא נַפְשִׁי וְנֶפֶשׁ עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה [חֲמִשִּׁים בְּעֵינֶיךָ], כִּי לֹא קָרָהוּ מַה שֶּׁקָּרָה לָרִאשׁוֹנִים מִפְּנֵי שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּשְׁפִּיל עַצְמוֹ סוֹף בָּא לִידֵי כָּבוֹד וּגְדֻלָּה וְכִי שְׂכַר הָעֲנָוָה הַכָּבוֹד וּכְמ\"ש שְׁלֹמֹה עָ\"ה <small>(מִשְׁלֵי כ\"ב ד)</small> עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה'.",
+                    "<b>וְהַחֲסִידִים</b> הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מִתְנַהֲגִים בַּמִּדָּה הַזֹּאת וּמַגְבִּירִים אוֹתָהּ עַל טִבְעֵיהֶם וְנֶאֱמַר עַל א' מֵהַמְּלָכִים כִּי הָיוּ אֶצְלוֹ לַיְלָה אֶחָד אֲנָשִׁים רַבִּים יוֹשְׁבִים לְפָנָיו וְקָם הוּא בְּעַצְמוֹ וְתִקֵּן הַנֵּר, אָמְרוּ לוֹ: לָמָּה לֹא צִוִּיתָנוּ אֲדוֹנֵנוּ? אָמַר לָהֶם: מֶלֶךְ קַמְתִּי וּמֶלֶךְ שַׁבְתִּי.",
+                    "<b>וְאוֹמַר</b> כִּי כָּל מַעֲלָה מִתְקַנֵּא הָאָדָם עָלֶיהָ חוּץ מִן הָעֲנָוָה וְאָמַר בָּזֶה גַּמְהַר הַפִילוֹסוֹף: פְּרִי הַשִּׁפְלוּת הָאַהֲבָה וְהַמְּנוּחָה וְתֵדַע כִּי מִגְּדֻלַּת הָאָדָם שֶׁיַּעֲבֹד אֶת אָחִיו וְאֶת רֵעֵהוּ. וְיֵשׁ מִי שֶׁאָמַר כִּי הַשִּׁפְלוּת הוּא שֶׁתַּתְחִיל בִּשְׁלוֹם מִי שֶׁתִּפְגַּע וְתֵשֵׁב בְּשֶׁפֶל הַמּוֹשָׁבוֹת. וּמִמַּה שֶׁדּוֹמֶה לַמִּדָּה הַזֹּאת שֶׁיִּסְתַּפֵּק הָאָדָם בְּמֻעָט.",
+                    "<b>וּמִי</b> שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַמִּדָּה הַזֹּאת הִגִּיעַ לְמַעֲלָה גְּדוֹלָה וְאוֹמְרִים מִי שֶׁחֲנָנוֹ הַבּוֹרֵא הַמִּדָּה הַזֹּאת כְּבָר אֲהֵבוֹ. וְאָמַר הַכָּתוּב בָּאָדָם הַמִּסְתַּפֵּק בַּמֶּה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ: צַדִּיק אֹכֵל לְשׂוֹבַע נַפְשׁוֹ <small>(שָׁם י\"ג כ\"ה)</small> וּבְהֶפְכוֹ אָמַר וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר. וּמִי שֶׁחֲנָנוֹ בּוֹרְאוֹ כֹּחַ וּבְרִיאוּת וּבִטְחָה אֵינֶנּוּ צָרִיךְ שֶׁיִּדְאַג. וּפְרִי הַמִּדָּה הַזֹּאת הַמְּנוּחָה, וּכְבָר נֶאֱמַר כִּי הַמִּדָּה הַזֹּאת הִיא הָעֹשֶׁר הַגָּדוֹל.",
+                    "<b>וְאָמְרוּ</b> קְצָת הַחֲכָמִים מִי שֶׁרְצוֹנוֹ מִן הָעוֹלָם בְּדָבָר הַמַּסְפִּיק לוֹ יִהְיֶה בִּמְעַט שֶׁבּוֹ דַּי לוֹ. וְהַסַּבְלָנוּת מִמִּין הַמִּדָּה הַזֹּאת. וְאֶחָד מִן הַחֲכָמִים הָיָה מְצַוֶּה אֶת בְּנוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ סוֹבֵל דָּבָר אֶחָד יִשְׁמַע דְּבָרִים הַרְבֵּה וּמִי שֶׁהוּא נָקֵל אֵצֶל עַצְמוֹ יְהִי נִכְבָּד בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם. אַךְ אֲשֶׁר צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁיִּרְחַק מִן הַמִּדָּה הַזֹּאת שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִכְנָע לָרְשָׁעִים. וּבָזֶה אָמַר הַכָּתוּב <small>(שָׁם כ\"ה כ\"ו)</small> מַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמָקוֹר מָשְׁחָת צַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע. וְהָיָה אוֹמֵר אֵין בִּבְנֵי אָדָם מִי שֶׁצָּרִיךְ לַחֲמֹל עָלָיו חֶמְלָה גְּדוֹלָה כְּחָכָם שֶׁנָּפַל בֵּין פְּתָאִים. וּבְמוּסַר לוֹקְמָאן הַפִּילוֹסוֹף: הַנָּדִיב כְּשֶׁהוּא נִפְרָשׁ נִכְנָע, וְהַנָּבָל כְּשֶׁהוּא נִפְרָשׁ מִתְגָּאֶה. וּבְסֵפֶר הַקּוֹטִי: הַשְׁפֵּל מִבְּלִי הִתְנַבֵּל וְהִסְתַּלְסֵל מִבְּלִי הִתְגַּדֵּל, וְדַע כִּי הַגְּדֻלָּה טָעוּת וְהַגַּאֲוָה טָעוּת."
+                ],
+                [
+                    "<b>מִדַּת הַבֹּשֶׁת</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הַג'</b> נְדַבֵּר בּוֹ עַל עִנְיָן הַבֹּשֶׁת. נִשְׁאַל לֶחָכָם: מַה הוּא הַשֵּׂכֶל? אָמַר: הַבֹּשֶׁת. אָמְרוּ לוֹ: מַהוּ הַבֹּשֶׁת? אָמַר: הַשֵּׂכֶל.",
+                    "<b>וְהַמִּדָּה</b> הַזֹּאת אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מֵעֵין הַשִּׁפְלוּת מַעֲלָתָהּ גְּדוֹלָה מִמֶּנָּה מִפְּנֵי שֶׁהִיא אָחוֹת לַשֵּׂכֶל וְכָל חֲכַם לֵב יוֹדֵעַ מַעֲלַת הַשֵּׂכֶל וְשֶׁהוּא מַבְדִּיל בֵּין הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה בְּמָשְׁלוֹ עַל טִבְעוֹ וּמָנְעוֹ אֶת תַּאֲוָתוֹ. וּבַשֵּׂכֶל מַגִּיעַ הָאָדָם אֶל תּוֹעֲלוֹת הַחָכְמָה וּבוֹ יַגִּיעַ אֶל אֲמִתַּת הַדְּבָרִים, וְגַם בּוֹ יַגִּיעַ לְהוֹדוֹת בְּיִחוּד בּוֹרְאוֹ וְלַעֲבוֹדָתוֹ וּבוֹ יוּכַל לְהִדַּמּוֹת לַמַּלְאָכִים.",
+                    "<b>וְכֵיוָן</b> שֶׁהַמִּדָּה הַזֹּאת בַּמַּעֲלָה הַזֹּאת מִן הַגְּדוֹלָה צְרִיכָה שֶׁתִּהְיֶה חֲבֶרְתָּהּ וְרַעֲיָתָהּ הַדּוֹמָה לָהּ שֶׁהִיא מִדַּת הַבֹּשֶׁת קְרוֹבָה לָהּ בְּמַעֲלָה. וְהָרְאָיָה עַל שֶׁהִיא דּוֹמָה לָהּ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ בַּיְשָׁן חֲסַר דֵּעָה וְלֹא דַּעְתָּן מִבְּלִי בֹּשֶׁת.",
+                    "<b>עַל</b> כֵּן רָאוּי שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל הָאָדָם לְהִתְנַהֵג בַּמִּדָּה הַחֲשׁוּבָה הַזֹּאת וּלְהִתְחַכֵּם בָּהּ עַד שֶׁתָּשׁוּב לוֹ כְּטֶבַע, וְיַגְבֵּר אוֹתָהּ עַל טְבָעָיו, וְתִהְיֶה בְּעֵינָיו חֲשׁוּבָה מִשְׁאָר מִדּוֹתָיו, כִּי בָּהּ יַגִּיעַ אֶל רוֹב הַמַּעֲלוֹת וְיִמָּנַע בַּעֲבוּרָהּ מִכָּל הַמִּדּוֹת הַמְגֻנּוֹת. וּכְמ\"ש מִי שֶׁיַּעֲטֵהוּ הַמָּקוֹם מְעִיל הַבֹּשֶׁת יִהְיוּ מוּמָיו נֶעֱלָמִים מִבְּנֵי אָדָם וְהַהוֹד וְהַכָּבוֹד סְמוּכִים לוֹ. כמ\"ש <small>(מִשְׁלֵי ט\"ו ל\"ג)</small> וְלִפְנֵי כָּבוֹד עֲנָוָה. וְהָעֲנָוִים מַגִּיעִין בְּמִדַּת הַבֹּשֶׁת אֶל רְצוֹן הַבּוֹרֵא וּמַשִּׂיגִים הַנֹּעַם הַקַּיָּם וְלוֹמְדִים דְּרָכָיו כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(תְּהִלִּים כ\"ה ט)</small> יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ. וּכְמוֹ שֶׁצָּרִיךְ לוֹ לַמַּשְכִּיל לְהִתְבַּיֵּשׁ מִבְּנֵי אָדָם כֵּן צָרִיךְ לְהִתְבַּיֵּשׁ מֵעַצְמוֹ וְאָמְרוּ כִּי הַבֹּשֶׁת וְהָאֱמוּנָה דּוֹמוֹת זוֹ לָזוֹ לֹא תִּגָּמֵר הָאַחַת מִבַּלְעֲדֵי חֲבֶרְתָּהּ וְאָמְרוּ כִּי הָעַזּוּת וּמִעוּט הַבֹּשֶׁת כְּסָעִיף מֵעֲבוֹדָה זָרָה וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהַרְגִּיל בַּבֹּשֶׁת וּלְהִטָּבַע בּוֹ יֵשֵׁב תָּדִיר לִפְנֵי מִי שֶׁמִּתְבַּיֵּשׁ מִמֶּנּוּ.",
+                    "<b>וְהָיָה</b> אוֹמֵר אֶחָד מִן הָעֲרָב: אַל תִּרְאֶה מִבְּנֵי אָדָם אֶלָּא מִי שֶׁמַּרְאֶה אֶת עַצְמוֹ כִּי אֵינֶנּוּ יָכוֹל לַעֲמוֹד זוּלָתְךָ וְאִם אַתָּה צָרִיךְ לוֹ יוֹתֵר וְאִם תֶּחֱטָא לוֹ יִמְחוֹל וְיַרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא הַחוֹטֵא וְאִם תָּרֵעַ אֵלָיו מַרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא הֵרַע לְךָ. וְאָמַר אֶחָד מֵהֶם סוֹף מַה שֶּׁקִּבְּלוּ מִדִּבְרֵי הַנְּבוּאָה כְּשֶׁאֵינְךָ מִתְבַּיֵּשׁ עֲשֵׂה כָּל רְצוֹנְךָ. וְאָמַר הַפִּילוֹסוֹף: חָיוּ בְּנֵי אָדָם בִּזְכוּת הַדָּת וְהַיִּרְאָה יָמִים רַבִּים וְאַחַר כָּךְ חָיוּ בְּמִדַּת הַבֹּשֶׁת וְהָעֲנָוָה וְהַשִּׁפְלוּת. וְאָמַר אֲרִיסְטוֹ בְּדִבְרֵי תּוֹכְחוֹתָיו: בַּעֲבוּר הַבֹּשֶׁת יִרְבּוּ הָעוֹזְרִים.",
+                    "<b>וְהָיוּ</b> אוֹמְרִים סִימַן הַבָּנִים הַכְּשֵׁרִים הַבֹּשֶׁת הַנִּרְאֶה עַל פְּנֵיהֶם וְהַבֹּשֶׁת הִיא דֶּרֶךְ הַחַיִּים הָאֲרֻכִּים וְאָמְרוּ קְצָת הַפִילוֹסוֹפִים הַבֹּשֶׁת נוֹדַעַת בְּעֵת הַכַּעַס. וְאָמְרוּ שִׂנְאַת הַבַּיְשָׁן טוֹבָה מֵאַהֲבַת הַכְּסִיל. וּמִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהִזָּהֵר בַּמִּדָּה הַזֹּאת אַל יְחַלֵּל אֶת הֲדַר פָּנָיו לִשְׁאוֹל מִבְּנֵי אָדָם כִּי כֵּיוָן שֶׁתְּחַלֵל אֶת הֲדַר פָנֶיךָ אִי אַתָּה מוֹצֵא מִי שֶׁמְּחַדְּשֵׁהוּ לְךָ.",
+                    "<b>אַךְ</b> אִם אָדָם מִתְבַּיֵּשׁ מִלִּמּוּד הָאֱמֶת וּמֵהַזְהִיר עַל הַטּוֹבָה לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה הַבֹּשֶׁת הַהוּא מְגֻנָּה וְאֵין רָאוּי לָאָדָם לְהִתְנַהֵג בָּהּ כְּמ\"ש הַנָּבִיא <small>(תְּהִלִּים קי\"ט מ\"ו)</small> וַאֲדַבְּרָה בְּעֵדְו‍ֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ. אֲבָל הוּא צָרִיךְ לְהִתְבַּיֵּשׁ מִבְּנֵי אָדָם וְלָשִׂים עַל פָּנָיו מַסְוֶה הַבֹּשֶׁת. וּכְמוֹ שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ מֵעִנְיַן שָׁאוּל בְּהֵחָבְאוֹ כְּמ\"ש <small>(ש\"א י כ\"ב)</small> הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים, בְּחָרוֹ הָאֱלֹקִים לַמַּלְכוּת כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שָׁם י כ\"ד)</small> הֲרָאִיתָ אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ יְיָ. וּלְדַעַת הַפִילוֹסוֹפִים וְהַחֲכָמִים הַמִּדָּה הַזֹּאת מִמַּעַלְלֵי הַנֶּפֶשׁ הַיְקָרָה וְהִיא לְעֻמַּת הַשְׁלָמַת הַגּוּף. וְגָדַר הַפִילוֹסוֹף הַבֹּשֶׁת, כִּי הִיא לְהַפִּיל הַדְּבָרִים עַל דַּרְכֵיהֶם הַנְּעִימִים וּלְהַנִּיחָם עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁהוּא טוֹב בְּהַנַּחָתָם וּמִי שֶׁיִּתְבַּיֵּשׁ תִּגְדַּל מַעֲלָתוֹ וְיִהְיֶה אָדוֹן וְאַתָּה הִתְבּוֹנֵן וְהַבְחֵן."
+                ],
+                [
+                    "<b>מִדַּת הָעַזּוּת</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הַד'</b> בְּמִדַּת הָעַזּוּת מַה שֶּׁסִּפַּרְנוּ מִשִּׁבְחֵי מִדַּת הַבֹּשֶׁת וּמַעֲלוֹתֶיהָ יִמְעַט כְּנֶגֶד גְּנוּת מִדַּת הָעַזּוּת וּמַה מְגֻנָּה הִיא מְאֹד שֶׁמִּי הוּא בַּמִּדָּה הַזֹּאת הוּא מְגֻנֶּה לִפְנֵי הַמָּקוֹם. וּכְמוֹ אֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם <small>(יִרְמְיָה ה. ג)</small> חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע, וְאָמַר הֶחָכָם בְּעַז <small>(מִשְׁלֵי י\"א ב)</small> בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן ר\"ל כִּי כַּאֲשֶׁר תִּגְבַּר מִדַּת הָעַזּוּת עַל הָאָדָם יֵקַל אֵצֶל בְּנֵי אָדָם וְאֵין מַבִּיטִין אוֹתוֹ בְּעֵין חֲשִׁיבוּת וְלֹא תְּשׁוּרֵנוּ עַיִן בְּרַחֲמִים אֲפִילוּ אִם יִהְיֶה חָכָם, כַּאֲשֶׁר עוֹשִׂים לַבַּיְשָׁן כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שָׁם)</small> וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה. וְאִם הוּא מִן הַחֲסִידִים וְרָצָה לְהַנְהִיג אֶת עַצְמוֹ הַמִּנְהָג הַטּוֹב אֲשֶׁר יִרְצֶה בּוֹ הַבּוֹרֵא יָסוּר מִן הַמִּדָּה הַזֹּאת וְיִתְבַּיֵּשׁ מֵעַצְמוֹ מִמַּעֲשָׂיו וְיַרְחִקֶנָּהּ מִטֶּבַע נַפְשׁוֹ וּבְמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִדַּת הָעַזּוּת אָמַר הֶחָכָם <small>(שָׁם כ\"א כ\"ד)</small> זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ הוּא ר\"ל כִּי מִי שֶׁהוּא עַז פָּנִים הַמָּקוֹם יִגְמְלֵהוּ כְּפָעֳלוֹ כְּמ\"ש <small>(שָׁם)</small> עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן וְהִסְתִּיר בְּכָאן יְיָ כְּאִלּוּ אָמַר עוֹשֶׂה יְיָ בְּעֶבְרַת זָדוֹן וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה בְּעֶבְרַת זָדוֹן שָׁב אֶל זֶה הָעַז שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּמִדַּת הָעַזּוּת עֶבְרַת זָדוֹן וּמַה שֶׁדּוֹמֶה לוֹ.",
+                    "<b>וּכְשֶׁתִּהְיֶה</b> הַמִּדָּה הַזֹּאת בְּטֶבַע הָאָדָם צָרִיךְ לְמִי שֶׁמִּתְחַבֵּר עִמּוֹ שֶׁיְּשִׁיבֵהוּ מִמֶּנָּה בְּמִינֵי תּוֹכֵחוֹת וּבִגְעָרוֹת כְּפִי שֶׁיּוּכַל עַד שֶׁיָּסוּר מִמַּה שֶּׁהוּא בָּהּ. וּכמ\"ש <small>(שָׁם כ\"א כ\"ט)</small> הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו. אַךְ הַמִּדָּה הַזֹּאת הִיא מְשֻׁבַּחַת בְּעֶזְרַת הַתּוֹרָה וְהָרְאוּת וַעֲבוֹדַת וַאֲמִירַת הָאֱמֶת, אַךְ לַעֲמוֹד בָּהּ כְּנֶגֶד הַצַּדִּיקִים וּנְבִיאֵי הָאֱלֹקִים מְגֻנֶּה לִמְאֹד. כְּמוֹ שֶׁאָמַר <small>(יְחֶזְקֵאל ב. ד)</small> וְהַבָּנִים קְשֵׁי פָנִים וְחִזְקֵי לֵב וְאִם יִהְיֶה הָאִישׁ הַזֶּה הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בַּמִּדָּה הַזֹּאת בַּעַל מֶזֶג מָרָה אֲדֻמָּה וְיִהְיֶה בִּימֵי הַבַּחֲרוּת אָז תֵּרָאֶה עָלָיו הַמִּדָּה הַזֹּאת עַד מְאֹד. וְצָרִיךְ שֶׁיַּעֲמוֹד בְּפָנֶיהָ בְּהָפְכָהּ, וְיִירָא אֶת הָאֱלֹקִים וְיִתְחָרֵט וְיָנִיחַ הַמִּדָּה הַמְּגֻנָּה הַזֹּאת וְיִגְבַּר עָלֶיהָ."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>מִדַּת הָאַהֲבָה</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הָא'</b> מִן הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הָאַהֲבָה כִּמְעַט שֶׁלֹּא יִמָּלֵט מִן הַמִּקְרֶה שׁוּם אָדָם אֶלָּא מִי שֶׁשִּׂכְלוֹ מוֹשֵׁל עַל טִבְעוֹ וְזֶה נִמְצָא מְעָט וּכְשֶׁיִּמָּצֵא הוּא מִן הַחֲסִידִים מִבְּלִי סָפֵק. וְהַחֵשֶׁק מֻרְכָּב בְּטֶבַע הָאָדָם וּמִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת גְּבִיר וְאָדוֹן יַרְחִיק הַמִּדָּה הַזֹּאת וְאַל יִתְנַהֵג בָּהּ וְיִלְעַג לָהּ כִּי הִיא מִן הַמִּדּוֹת הַגְּרוּעוֹת. וּכְבָר יָדַעְתָּ כִּי לֹא יִגָּמְרוּ מַעַלְלֵי הַחֲכָמִים עַד שֶׁתִּמְשׁוֹל נַפְשָׁם בְּתַאֲוָתָם. וּמִי שֶׁמּוֹשֵׁל שִׂכְלוֹ בְּתַאֲוָתוֹ מְשֻׁבָּחִים מַעֲשָׂיו וְעֵקֶב הַשָּׂגַת הַתַּאֲווֹת בִּיאַת הַמַּדְוִים וְהָרָעוֹת. וּמִסִּמָּנֵי מִי שֶׁתַּאֲוָתוֹ גּוֹבֶרֶת עָלָיו שֶׁהוּא הֲפַכְפָּךְ וְאֵינוֹ עוֹמֵד עַל דָּבָר כָּל שֶׁכֵּן אִם יִהְיֶה גּוֹבֵר עַל מִזְגּוֹ טֶבַע הַדָּם וְיָמָיו יְמֵי הַבַּחֲרוּת וְהַזְּמָן זְמַן הַקַּיִץ אָז תִּגְבַּר עָלָיו הַמִּדָּה הַזֹּאת. וְרָאוּי לֶחָכָם שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּהּ וְאַל יִתְנַהֵג בָּהּ כִּי הִיא מְבִיאָה לִידֵי הֶזֵּק גָּדוֹל שֶׁיֵּדַע מַה שֶּׁאֵרַע לְבַעַל הַמִּדָּה הַזֹּאת מִן הַבּוּז וְהַשִּׁפְלוּת וְהַכְּנִיעָה לִפְנֵי אוֹהָבָהּ. וְאַחַר כֹּל זֶה אַחֲרִיתָהּ רָעָה כְמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ מֵעִנְיַן אַמְנוֹן וְתָמָר מַה שֶּׁקָּרָהוּ מִפְּנֵי שֶׁנָּטָה אַחַר תַּאֲוָתוֹ.",
+                    "<b>וְלָכֵן</b> אֵין צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְנַהֵג בַּמִּדָּה הַזֹּאת כִּי אִם בַּעֲבוֹדַת אֱלֹקָיו וּבְתוֹרָתוֹ כמ\"ש <small>(תְּהִלִּים א. ב)</small> כִּי אִם בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ וְאָמַר עוֹד <small>(שָׁם קי\"ט צ\"ז)</small> מָה אָהַבְתִּי תּוֹרָתֶךָ כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי. וְעַל כָּל פָּנִים מִי שֶׁמִּתְעַסֵּק בְּעִנְיַן הַחָכְמָה וְהַמּוּסָר יִהְיוּ מַבְדִּילִים בֵּינוֹ וּבֵין הַתַּאֲוָה. וְאָמַר הֶחָכָם כְּשֶׁתִּצְטָרֵךְ לִשְׁאֹל עֵצָה מִבְּנֵי אָדָם עַל כָּל דָּבָר וְלֹא תִּמְצָא מִי שֶׁתִּשְׁאַל הִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ וְאַל תַּקְרִיבֵהוּ אֶל תַּאֲוָתְךָ כִּי הַתַּאֲוָה אוֹיֶבֶת הַלֵּב. וְאָמַר מִי שֶׁנִּמְשָׁךְ אַחַר תַּאֲוָתוֹ יִפָּסֵד, וּמִי שֶׁיַּמְרֶה אוֹתָהּ יִגְבָּר. וְהַמִּדָּה הַזֹּאת בּוֹחֲרִים בָּהּ כְּסִילֵי בְּנֵי אָדָם מִפְּנֵי קִרְבַת עֲרֵבוּתָהּ. וּמַה שֶּׁבּוֹחֲרִים בּוֹ מִן הַשְּׂחוֹק וְהַשִּׂמְחָה וּשְׁמִיעַת הַנּוֹגְנִים הָעֲרֵבִים וּשְׁמִיעַת הַקּוֹל הֶעָרֵב וְאֵינָם שָׂמִים עַל לֵב מַה שֶּׁיִּהְיֶה בְּאַחֲרִיתָם מִן הַדְּאָגָה וְהַמַּדְוִים וְעַל כֵּן הֵמָּה נוֹטִים אַחֲרֵי טִבְעָם לְהַשִּׂיג הַתַּאֲוָה הַנִּמְצֵאת וּכְמ\"ש <small>(מִשְׁלֵי י\"ג י\"ט)</small> תַּאֲוָה נִהְיָה תֶּעֱרַב לַנֶּפֶשׁ.",
+                    "<b>וְהֵם</b> נוֹטִים מִדַּרְכֵי הַחָכְמָה וְהָעֲבוֹדָה מִפְּנֵי שֶׁהַשָּׂגַת הֲנָאוֹתָם וּנְעִימוּתָם רָחוֹק מִדַּעְתָּם וּמַחֲשַׁבְתָּם הִיא רְחוֹקָה וְאֵינָהּ רְחוֹקָה, אַךְ הִיא קְרוֹבָה וְהִיא רְחוֹקָה מִדַּעְתָּם וְצָרִיךְ שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ הָאָדָם בַּמִּדָּה הַזֹּאת ר\"ל מֵאַהֲבָה בַּעֲבוֹדַת הָאֱלֹקִים כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דְּבָרִים י\"א א)</small> וְאָהַבְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ. וּבְנַפְשׁוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ש\"א ב י\"ז)</small> כִּי אַהֲבַת נַפְשׁוֹ אֲהֵבוֹ. וּבִקְרוֹבָיו כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(בְּרֵאשִׁית כ\"ט י\"ח)</small> וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל. וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף. וּבְאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שָׁם כ\"ד ד)</small> כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ. וּבְרֵעֵהוּ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר שֶׁאָמַר דָּוִד בִּיהוֹנָתָן <small>(ש\"ב א כ\"ו)</small> נָעַמְתָּ לִי מְאֹד... מֵאַהֲבַת נָשִׁים. וּבְאִשְׁתּוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(מִשְׁלֵי ה י\"ט)</small> אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן. וּבַחָכְמָה כְּמ\"ש <small>(שָׁם כ\"ט ד)</small> אִישׁ אוֹהֵב חָכְמָה יְשַׂמַּח אָבִיו.",
+                    "<b>וּמִמּוּסַר</b> הַמִּדָּה הַזֹּאת שֶׁיַּרְאֶה הָאָדָם אוֹתָהּ לְכָל בְּנֵי אָדָם וְאָמַר מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת אָהוּב עִם בְּנֵי אָדָם יִתְנַהֵג עִמָּם בַּמּוּסָר הַטּוֹב. וְהַהֲנָאָה מְבִיאָה לִידֵי אַהֲבָה כְּמוֹ שֶׁהַנֶּזֶק מֵבִיא לִידֵי הַשִּׂנְאָה. וּמֵחֶלְקֵי הַמִּדָּה הַזֹּאת בַּקָּשַׁת הַגְּדוֹלוֹת וְהַתַּאֲווֹת הָרְחוֹקוֹת וְרָאוּי לָאָדָם הַנִּלְבָּב לְיַסֵּר אֶת נַפְשׁוֹ עַד שֶׁיִּתְרַחֵק מֵהֶם. וּמִמַּה שֶּׁאָמְרוּ אַנְשֵׁי הַשִּׁיר בַּתַּאֲוָה וְכַאֲשֶׁר תִּגְבַּר הַמִּדָּה הַזֹּאת עַל הַנֶּפֶשׁ יִתְבַּטְּלוּ הַחוּשִׁים וְאֵינֶנּוּ מַרְגִּישׁ בַּמֶּה שֶּׁהוּא בּוֹ מִן הַטָּעוּת. וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים עָלָיו <small>(יְשַׁעְיָה כ)</small> הוֹי הָאֹמְרִים לָרָע טוֹב וְלַטּוֹב רַע וְאָמַר הֶחָכָם אַהֲבָתְךָ הַדָּבָר מְעַוֶּרֶת עֵינֶיךָ וְאוֹטֶמֶת אָזְנֶיךָ. וְחָכָם אֶחָד כָּתַב לְחָכָם אַחֵר בְּעִנְיַן הֶכְרֵחַ הַתַּאֲוָה וְאָמַר: לֹא תַּגִּיעַ אֶל מַה שֶּׁאַתָּה אוֹהֵב עַד שֶׁתִּסְבֹּל הַרְבֵּה מִמַּה שֶׁתִּשְׂנָא, וְלֹא תִּנָּצֵל מִמַּה שֶׁתִּשְׂנָא עַד שֶׁתִּסְבֹּל הַרְבֵּה מִמַּה שֶּׁאַתָּה אוֹהֵב."
+                ],
+                [
+                    "<b>מִדַּת הַשִּׂנְאָה</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הַב'</b> בְּמִדַּת הַשִּׂנְאָה. צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע כִּי מִי שֶׁיִּשְׂנָא בְּנֵי אָדָם יִשְׂנְאוּהוּ גַּם הֵם. וְהַמִּדָּה הַזֹּאת כְּשֶׁתִּגְבַּר עַל נֶפֶשׁ אָדָם הִיא מַזֶּקֶת אוֹתָהּ הַרְבֵּה מִפְּנֵי שֶׁמַּגִּיעַ עִנְיָנָהּ לִשְׂנֹא אֶת הַמַּאֲכָל וְאֶת הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר בָּהֶם חַיֵּי רוּחוֹ מִלְּבַד אֲשֶׁר מְבִיאָה אֵלָיו מִן הַהֶזֵּק מִשִּׂנְאַת בְּנֵי אָדָם וּכְשֶׁתִּהְיֶה אַהֲבָה גְּדוֹלָה שֶׁלֹּא לְשׁוּם שָׁמַיִם תָּשׁוּב לְשִׂנְאָה גְּדוֹלָה. וְהִנֵּה יָדַעְתָּ מַה שֶּׁאָמַר בְּאַמְנוֹן <small>(ש\"ב י\"ג ט\"ו)</small> וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה. וּמִי שֶׁאוֹהֵב אוֹתְךָ לְדָבָר יִפְנֶה עֵת פְּנוֹתוֹ. וְאֵין צָרִיךְ שֶׁתַּאֲמִין בַּעֲצַת הַשּׂוֹנֵא וְהָאוֹיֵב כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(מִשְׁלֵי כ\"ז ו)</small> נַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא. וּמִסְּעִיפֵי הַמִּדָּה הַזֹּאת הַהִתְהַפְּכוּת וּכְבָר יָדַעְתָּ מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּמִּדָּה הַזֹּאת וּגְנוּת בְּעָלֶיהָ.",
+                    "<b>וּכְבָר</b> אָמְרוּ כִּי הַהֲפַכְפָּךְ אֵינוֹ עוֹמֵד בְּעִנְיָן, וְלֹא יִהְיֶה לוֹ אוֹהֵב, וְעִנְיָנָיו מִשְׁתַּנִּים תָּמִיד וְאֵין הַדְּאָגָה נִפְרֶדֶת מִמֶּנּוּ. וְדוֹמֶה לְמִי שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו <small>(שָׁם י\"ב כ\"ז)</small> לֹא יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ. וְתֵדַע כִּי הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם מַרְאִים הָאַהֲבָה בְּמִלּוֹתָם וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שׂוֹנְאִים גְּמוּרִים בַּמַּצְפּוּנִים וְצָרִיךְ שֶׁלֹּא תַּאֲמִין בָּהֶם כְּמ\"ש <small>(שָׁם כ\"ו כ\"ד)</small> (בִּשְׂפָתָיו) [בִּשְׂפָתוֹ] יִנָּכֵר שׂוֹנֵא וְאַף עַל פִּי שֶׁמַּחֲלִיק לְךָ לְשׁוֹנוֹ וּמְדַבֵּר לְךָ רַכּוֹת אַל יַטֶּה לִבְּךָ אֵלָיו כְּמ\"ש <small>(שָׁם כ\"ו כ\"ה)</small> כִּי יְחַנֵּן קוֹלוֹ אַל תַּאֲמֵן בּוֹ, כִּי שֶׁבַע תּוֹעֲבוֹת בְּלִבּוֹ. וְזֶה כְּמוֹ שֶׁהֶרְאָה יוֹאָב לְאַבְנֵר וְלַעֲמָשָׂא שָׁלוֹם וְאַהֲבָה עַד שֶׁהֲרָגָם. וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה יִשְׁמָעֵאל אֶת גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם עַד שֶׁהֲרָגוֹ. וְאָמְרוּ מִי שֶׁזָּרַע הַשִּׂנְאָה יִקְצוֹר הַחֲרָטָה וּמִי שֶׁהוּא נוֹהֵג הַמִּנְהָג הַזֶּה מֵרֹעַ לֵב בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי אָדָם כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיִּנְהַג כֵּן בֵּינוֹ וּבֵין אֱלֹקָיו וּכְאִלּוּ הוּא מְפַתֶּה אוֹתוֹ בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים וּבְלִבּוֹ עִנְיָן אַחֵר. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(תְּהִלִּים ל\"ח ל\"ו)</small> וַיְּפַתוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ וּשְׁאָר הָעִנְיָן. וְסוֹקְרַאט הָיָה מְצַוֶּה תַּלְמִידָיו הִשָּׁמְרוּ מִמִּי שֶׁיִּשְנָאֵהוּ לְבַבְכֶם כִּי לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם כַּמַּרְאוֹת וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם <small>(מִשְׁלֵי כ\"ז י\"ט)</small> כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם וְהַנְּפָשׁוֹת מִשְׁתַוּוֹת. וְהָרַע שֶׁבְּמִינֵי הַשִּׂנְאָה וְהַקָּשָׁה שֶׁבָּהּ — שִׂנְאַת הַקִּנְאָה. וּבְסֵפֶר הַקּוֹטִי: הַטּוֹב שֶׁבְּכָל מַה שֶּׁתַּחֲשׁוֹב בּוֹ עַל עִנְיַן שׂוֹנְאֶיךָ, שֶׁתָּשִׁיב אֶל אַהֲבָתְךָ אִם תּוּכַל."
+                ],
+                [
+                    "<b>מִדַּת הָרַחֲמִים</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הַג'</b> מִן הַחֵלֶק הַב' נְדַבֵּר בּוֹ עַל עִנְיַן מִדַּת הָרַחֲמִים מִפְּנֵי שֶׁתִּהְיֶה הַמִּדָּה הַזֹּאת מִן הַמִּדּוֹת הָרְאוּיוֹת לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וּכְלָלָהּ עִם הַי\"ג מִדּוֹת הַמְיֻחָסוֹת אֶל הַבָּרוּךְ הוּא יִתְבָּרַךְ וְכָל מַה שֶּׁיּוּכַל הָאָדָם לְהִתְנַהֵג בָּהֶם יֵשׁ לוֹ לְהִשְׁתַּדֵּל בַּדָּבָר כְּגוֹן שֶׁיִּהְיֶה אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרָב חֶסֶד נוֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וַחֲטָאָה. וְרָאוּי לָאָדָם הֶחָסִיד שֶׁיִּתְנַהֵג בָּהֶם כְּפִי יְכָלְתּוֹ וּכְמוֹ שֶׁרוֹצֶה הָאָדָם שֶׁיְּרַחֲמוּ עָלָיו כֵּן רָאוּי לוֹ לְרַחֵם עַל מִי שֶׁיִּצְטָרֵךְ אֵלָיו כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(וַיִּקְרָא י\"ט י\"ח)</small> וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. וְזֹאת הַמִּדָּה כְּלָל גָּדוֹל הִיא בַּתּוֹרָה וּמְשֻׁבַּחַת עַד מְאֹד וְהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ חָלַק אוֹתוֹ לַעֲבָדָיו הַצַּדִּיקִים וְהִכִּירָם בָּהּ כַּאֲשֶׁר יָדַעְתָּ בְּיוֹסֵף כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו. וְרָאוּי לַמַּשְׂכִּיל שֶׁתִּהְיֶה מִדַּת רַחֲמִים וְהַחֲנִינָה תְּקוּעָה בְּנַפְשׁוֹ וְנִמְצֵאת בּוֹ כָּל הַיָּמִים.",
+                    "<b>וְאָמַר</b> הֶחָכָם מִן הַנְּדִיבוּת שֶׁיַּעֲמֹד הָאָדָם בְּמִדַּת הָרַחֲמִים וְהַחֲנִינָה וּבְדִבְרֵי שְׁלֹמֹה ע\"ה מְצַוֶּה עַל הָרַחֲמִים וְהַחֲנִינָה כמ\"ש <small>(מִשְׁלֵי כ\"ד י\"א)</small> הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת. וּמַמַּעֲלַת הַמִּדָּה הַזֹּאת אֵצֶל הַבּוֹרֵא שֶׁהוּא מִתְנַהֵג בָּהּ עִם כָּל בְּרוּאָיו כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(תְּהִלִּים קמ\"ה ט)</small> וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו. וּבְסֵפֶר הַקּוֹטִי אוֹמֵר: אַל תִּקְצַר מֵהַצֵּל לְקוּחִים לַמָּוֶת בְּכָל יְכָלְתְּךָ. וְאָמַר: אַל תִּבְזֶה הָעֲנִיִּים כִּי גּוֹאֲלָם חָזָק. וְאָמַר אַשְׁרֵי מִי שֶׁלִּבּוֹתָם מְרַחֲמִים וּנְמוּכִים. וְעוֹד יֵשׁ בּוֹ: מִי שֶׁאֵינוֹ מְרַחֵם — יִהְיֶה מוֹתוֹ בְּיַד מִי שֶׁאֵינוֹ מְרַחֵם עָלָיו."
+                ],
+                [
+                    "<b>מִדַּת הָאַכְזָרִיּוּת</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הַד'</b> מִן הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הָאַכְזָרִיּוּת וְהִיא מִדָּה רָעָה עַד מְאֹד וְאֵין הַמִּדָּה הַזֹּאת נִמְצֵאת בָּאֲנָשִׁים הַצַּדִּיקִים וְלֹא בַּחֲשׁוּבִים אַךְ תִּהְיֶה בְּמִי שֶׁטִּבְעָם בְּטֶבַע צְבוּעִים כְּמוֹ הָאַרְיֵה שֶׁאֵינוֹ מְרַחֵם וְלֹא חוֹנֵן וְאֵלֶּה הֵם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם <small>(דְּבָרִים כ\"ח ג)</small> גּוֹי עַז פָּנִים אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְגוֹ'. וְזֹאת הַמִּדָּה מְגֻנָּה עַד מְאֹד מִעוּטָהּ וְרֻבָּהּ וְתִהְיֶה כְּשֶׁתֶּחְזַק הַנֶּפֶשׁ הַכַּעֲסָנִית עַל הָאָדָם וְהַמִּדָּה הַזֹּאת תִּהְיֶה בַּנֶּפֶשׁ מִפְּנֵי שֶׁמַּשֶּׂגֶת בָּהּ הַנְּקָמָה מִן הָאוֹיְבִים. וְאֵינָהּ מְגֻנָּה כָּל כָּךְ כְּשֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ עַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רָאוּי לַמַּשְׂכִּיל לְהַגִּיעַ בַּמִּדָּה הַזֹּאת עַד תַּכְלִית וְלֹא לְהִנָּקֵם מֵאוֹיְבוֹ בְּכָל יְכָלְתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵין זֶה טוֹב וּכְמ\"ש <small>(מִשְׁלֵי כ\"ד י\"ז)</small> בִּנְפוֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח. וּמִי שֶּׁמִּתְנַהֵג בָּהּ לְהָרַע לַחֲבֵרוֹ וְלִגְזוֹל מִמֶּנּוּ בְּלֹא עָווֹן מְגֻנֶּה עַד מְאֹד וּבִכְמוֹתָם אָמַר דָּוִד עָ\"ה <small>(תְּהִלִּים קכ\"ד א־ג)</small> לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ. וְהָרְאָיָה שֶׁאֵין הַמִּדָּה הַזֹּאת נִמְצֵאת אֶלָּא בָּרְשָׁעִים מ\"ש <small>(מִשְׁלֵי י\"ב י)</small> וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי. וְאָמַר אַפְּלָטוֹן בְּעִנְיַן הַנְּקָמָה מִי שֶׁרוֹצֶה לִנְקֹם מֵאוֹיְבוֹ יוֹסֵף מַעֲלָה יְתֵרָה בְּעַצְמוֹ."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>מִדַּת הַשִּׂמְחָה</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הָא'</b> מִן הַחֵלֶק הַג' נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הַשִּׂמְחָה זֹאת הַמִּדָּה תִּמְצָא בִּקְצָת בְּנֵי אָדָם עַל פָּנֶיהָ נֶחְלָקִים יֵשׁ מִמֶּנָּה שֶׁתִּהְיֶה טִבְעִית וְזֶה יִהְיֶה בְּמִי שֶׁטִּבְעוֹ חַם וְלַח כְּטֶבַע הַדָּם וְכָל שֶׁכֵּן לְאָדָם שֶׁתַּאֲווֹתָיו מִזְדַּמְּנוֹת לוֹ תָּדִיר וְלֹא עָבְרָה עָלָיו דְּאָגָה מִזְּמַן אָרֹךְ וְנִצַּל מִן הַדְּבָרִים הַמַּעֲצִיבִים וְדִין הוּא לְמִי שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ לוֹ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שֶׁתִּרְאֶה בְּטִבְעוֹ אוֹתוֹ הַמִּדָּה הַזֹּאת וְתִהְיֶה גֶּהָתוֹ טוֹבָה וְגוּפוֹ בָּרִיא וְאֵין הַזִּקְנָה מְמַהֶרֶת אֵלָיו וּכְמ\"ש בּוֹ <small>(מִשְׁלֵי י\"ז כ\"ב)</small> לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִיב גֵּהָה.",
+                    "<b>וּמִן</b> הַמִּדָּה הַזֹּאת שֶׁתִּהְיֶה מִקְרִית עִם הַשָּׂגַת הַתַּאֲוָה וְהַגָּעַת מִשְׁאָל וּמִמֶּנָּהּ שֶׁיִּהְיֶה שְׂחוֹק תָּדִיר לְלֹא עִנְיָן וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּצְטָרֵף לָזֶה דַּעַת קַלָּה וכמ\"ש בּוֹ <small>(קֹהֶלֶת ז ו)</small> כְּקוֹל הַסִּירִים תַּחַת הַסִּיר כֵּן שְׂחוֹק הַכְּסִיל. וּכְבָר נֶאֱמַר כִּי מֵאוֹתוֹת הַשּׁוֹטֶה שָׂחֳקוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין רָאוּי בּוֹ הַשְּׂחוֹק.",
+                    "<b>וַאֲנִי</b> אוֹמֵר כִּי הָאֲנָשִׁים שֶׁרָאוּי לִהְיוֹת הַמִּדָּה הַזֹּאת בָּהֶם יוֹתֵר מִכָּל אָדָם הֵם שֶׁנַּפְשׁוֹתָם נִמְלֶטֶת מִן הַחוֹנֵף הַזַּכּוֹת וְהַבָּרוֹת הַמִּתְיַחֲסוֹת אֶל הַמַּלְכוּת הָעוֹלוֹת אֶל הַמַּעֲלוֹת הָרוּחָנִיּוֹת יוֹתֵר מִשְּׁאַר בְּנֵי אָדָם, רָצָה לוֹמַר נַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם בְּנֹעַם שָׁלֵם בְּעִנְיַן עֲבוֹדָה וּבְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה בִּפְרִישׁוּתָם כְּמ\"ש <small>(תְּהִלִּים ל\"ב י\"א)</small> שִׂמְחוּ בַּיְיָ וְגִילוּ צַדִּיקִים וְהַרְנִינוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב. וְאֵין רָאוּי לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מוּסָר לְהִתְנַהֵג בִּשְׂחוֹק בַּמּוֹשָׁבוֹת וּבַמַּעֲמָדוֹת מִפְּנֵי שֶׁאוֹמַר מִי שֶׁרֹב שְׂחוֹקוֹ, מִתְמַעֵט מוֹרָאוֹ וְהַשְּׂחוֹק מֵסִיר הָדָר מִפָּנִים. וּכְמוֹ שֶׁהַדְּאָגָה כְּשֶׁהִיא גּוֹבֶרֶת גּוֹרֶמֶת הַבְּכִי כֵּן הַשִּׂמְחָה כְּשֶׁהִיא גּוֹבֶרֶת מַרְאָה הַשְּׂחוֹק.",
+                    "<b>וּמִמַּה</b> שֶּׁרָאוּי לְדַעְתָּן שֶׁיֵּדָעֵהוּ כִּי הַמִּדָּה הַזֹּאת וְזוּלָתָהּ אֵינֶנָּהּ בְּטֶבַע הַנֶּפֶשׁ הַמְדַבֵּר עַל דַּעַת גַּ'אלִינוּס אַךְ הִיא בְּנֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית וְהָרְאָיָה עַל זֶה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה הַשְּׂחוֹק יֶאֱרַע עִם הָעִנְיָנִים הַמְשַׂחֲקִים וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יוּכַל הָאָדָם לִמְשׁוֹל בְּעַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִשְׂחַק וְכֵן נֶאֱמַר עַל הַכַּעַס וּשְׁאָר הַמִּדּוֹת הַדּוֹמוֹת לָאֵלֶּה. וְעַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל שֶׁתַּסְכִּית נַפְשׁוֹ הַבַּהֲמִית לְנַפְשׁוֹ הַמְדַבֶּרֶת ר\"ל שֶׁיַּנְהִיג שִׂכְלוֹ אֶת טִבְעוֹ, וּכְשֶׁיִּהְיֶה כֵּן אָז יִהְיֶה נִמְנֶה עִם גְּדוֹלֵי בְּנֵי אָדָם. וּמִמַּה שֶּׁאָמַר סוֹקְרַאט: הַדָּבָר שֶׁהַשִּׂמְחָה בּוֹ הוּא שֶׁהָאֵבֶל עָלָיו. וּבְמוּסָר אַרִיגְ'אָנֵס בְּעִנְיַן הַשִּׂמְחָה: הַשִּׂמְחָה לַלֵּב חַיִּים וּמַעֲלָה, וְהַדְּאָגָה דּוֹחַק וַאֲבַדּוֹן."
+                ],
+                [
+                    "<b>מִדַּת הַדְּאָגָה</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הַב'</b> מִן הַחֵלֶק הַשְּׁלִישִׁי נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הַדְּאָגָה. זֹאת הַמִּדָּה הִיא נִמְצֵאת בַּנֶּפֶשׁ בְּהִמָּנַע תַּאֲווֹתֶיהָ וְשֶׁמָּא תְּבִיאֶנָּה אֶל שַׁעֲרֵי מָוֶת כְּשֶׁתִּפָּקֵד מַה שֶּׁהִיא אוֹהֶבֶת. וְכַמָּה קָשָׁה הַמִּדָּה הַזֹּאת כְּשֶׁהִיא נִכֶּרֶת וְכַמָּה רַע עִנְיָנָהּ כְּשֶׁהִיא גּוֹבֶרֶת, וּכְבָר אָמְרוּ כִּי הַדְּאָגָה הִיא הַמִּיתָה הַטִּבְעִית.",
+                    "<b>וַאֲנִי</b> רוֹאֶה מִדֶּרֶךְ הַזְּרִיזוּת שֶׁנִּתְעָרֵב מְעָט בְּכָאן בַּשַּׁעַר הַזֶּה אוּלַי הָאֱלֹקִים יְחָנֵּנוּ וְיָשִׂים בְּפִינוּ מִן הַדְּבָרִים הַמְּנַחֲמִים וְהַמְשַׁעְשְׁעִים וְהַמְשַׂמְּחִים מִיגוֹנוֹת הָאָדָם עַד שֶׁיִּהְיֶה הַמַאֲמָר הַזֶּה מַמְצִיא לִי רְפוּאָה, אַף עַל פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁתִּמָצֵא אֲרוּכָה לְחוֹלִי הַנֶּפֶשׁ אֶלָּא בָּרְפוּאָה הָרוּחָנִית. וּכְמוֹ שֶׁזֶּה הָעִנְיָן יוֹתֵר מַגִּיעַ אֶל הַנֶּפֶשׁ מִכָּל עִנְיָן כֵּן רְפוּאָתוֹ יוֹתֵר קָשָׁה לְהִמָּצֵא. וּמֵאֱלֹקִים נִשְׁאַל לְהַצִּילֵנוּ מִמֶּנּוּ בְּרַחֲמָיו. וְאוֹמַר כִּי טֶבַע הַמִּדָּה הַזֹּאת קַר וְיָבֵשׁ כְּטֶבַע הַמָּרָה הַשְּׁחוֹרָה אֵין אִישׁ נִמְלָט מִמֶּנָּה. וְיֵשׁ שֶׁמַּגִּיעִים מִמֶּנָּה אֶל מַגָּע דָּבָר גָּדוֹל עַד שֶׁיֶּחֱלוּ חוֹלִי הַנֶּפֶשׁ. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(מִשְׁלֵי י\"ב כ\"ה)</small> דְּאָגָה בְּלֵב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה. וְדַע כִּי הַמִּדָּה הַזֹּאת הִיא נִרְאֵית הַרְבֵּה עַל הַפָּנִים. כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ שֶׁאָמַר יוֹסֵף לְסָרִיסֵי פַּרְעֹה כְּשֶׁרָאָה אֶת פְּנֵיהֶם זוֹעֲפִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(בְּרֵאשִׁית מ. ו)</small> וַיַּרְא אוֹתָם וְהִנָּם זֹעֲפִים. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר אַרְתַּחְשַׁסְתְּא לִנְחֶמְיָה <small>(נְחֶמְיָה ב. ב)</small> מַדּוּעַ פָּנֶיךָ רָעִים וְאַתָּה אֵינְךָ חוֹלֶה. וּכְבָר הִתְבָּאֵר כִּי הַמִּדָּה הַזֹּאת נִרְאֵית עַל הַפָּנִים וְנִכֶּרֶת בָּהּ הַכָּרָה גְּמוּרָה.",
+                    "<b>וְצָרִיךְ</b> שֶׁתֵּדַע כִּי כְּשֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם שִׁכּוֹר בְּאַהֲבַת הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא עוֹלַם הַהֲוָיָה וְהַהֶפְסֵד אֵינֶנּוּ נִצָּל מִבַּקָּשַׁת הַקִּנְיָנִים הַנּוֹסְעִים תָּמִיד מִיָּד אֶל יָד. וּכְשֶׁיַּשִּׂיג אוֹתָם וְיִפְקְדֵם אָז תִּקְרֵהוּ הַדְּאָגָה. וּבְהֵפֶךְ זֶה כְּשֶׁיִּפְנֶה לִבּוֹ מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמְקַבֵּל עֹל עוֹלַם הַשֵּׂכֶל אֶפְשָׁר שֶׁיִּנָּצֵל מִן הֶחֳלָיִים הַנַּפְשִׁיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה לַקִּנְיָנִים הָעוֹלָמִיִים, כְּשֶׁיִּפְנֶה מִן הָעֲסָקִים הַהֶבְלִיִים וְיַטֶּה נַפְשׁוֹ אֶל הַחָכְמוֹת הַמּוּסָרִיּוֹת וְאֶל הַחֻקּוֹת הַתּוֹרִיוֹת. וְרָאוּי לַמַּשְׂכִּיל לְהָנִיחַ מִנְהֲגֵי קְטַנֵּי הַפְּתָאִים וְיִתְנַהֵג בְּמִנְהֲגֵי גְּדוֹלֵי הַמְּלָכִים.",
+                    "<b>וּכְשֶׁלֹּא</b> יִהְיֶה לָאָדָם מַה שֶּׁהוּא חָפֵץ שֶׁיַּחְפֹּץ מַה שֶּׁיִּהְיֶה, וְאַל יִבְחַר בְּהַתְמָדַת הַדְּאָגָה. וְרָאוּי לָנוּ שֶׁנִּשְׁתַּדֵּל לְרַפֵּא נַפְשׁוֹתֵינוּ מִן הַמִּקְרֶה הַזֶּה, כֵּיוָן שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹאִים שֶׁנִּסְבֹּל קָשׁוֹת בַּעֲבוּר רְפוּאוֹת גּוּפֵנוּ כְּסֵבֶל הָאֵשׁ וְהַבַּרְזֶל וְהַדּוֹמֶה לְזֶה וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁנַּרְגִּיל לְתַקֵּן נַפְשׁוֹתֵינוּ בְּכֹחַ הָעֵצָה וְשֶׁנִּסְבֹּל סֵבֶל מְעַט כְּדֵי שֶׁנַּנְהִיגֶנָּה הַמִּנְהָג הַטּוֹב. וְעוֹד נֵדַע כִּי כַּאֲשֶׁר נַעֲלֶה עַל דַּעְתֵּנוּ שֶׁלֹּא יַשִׂיגֵנוּ מִקְרֶה כְּאִלּוּ הָיִינוּ רוֹצִים שֶׁלֹּא נִהְיֶה כְּלָל, מִפְּנֵי שֶׁהַמִּקְרִים יִהְיוּ בְּהַפְסָדַת הַהֲוָיוֹת, וְאִם לֹא יִהְיֶה הֶפְסֵד לֹא תִּהְיֶה הֲוָיָה. וְאִם נִרְצֶה שֶׁלֹּא תִּהְיֶינָה הַקּוֹרוֹת, כְּאִלּוּ רָצִינוּ שֶׁלֹּא נִהְיֶה. וְהַהֲוָיָה — בַּטֶּבַע, וְהַהֶפְסֵד — בַּטֶּבַע. וְאִם נִרְצֶה שֶׁלֹּא יִהְיֶה מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּטֶּבַע נִרְצֶה דָּבָר הַנִּמְנָע. וּמִי שֶׁרוֹצֶה דָּבָר הַנִּמְנָע יִמָּנַע רְצוֹנוֹ, וּמִי שֶׁיִּמָּנַע רְצוֹנוֹ נִקְרָא עָנִי.",
+                    "<b>וְרָאוּי</b> לָנוּ שֶׁנִּתְבַּיֵּשׁ מֵהַגְבִּיר הַמִּדָּה הַזֹּאת רְצוֹנִי לוֹמַר הָעֲנִיּוּת, וְנִשְׁתַּדֵּל לַעֲלוֹת אֶל מַעֲלוֹת הַטּוֹב. וּמִי שֶׁרוֹצֶה שֶׁלֹּא יֶאֱבַל יְדַמֶּה בְּנַפְשׁוֹ הַדְּבָרִים הַמְּבִיאִים לִידֵי הָאֵבֶל כְּאִלּוּ הוּא חוֹשֵׁב שֶׁקִּנְיָנוֹ עָתִיד שֶׁיֹּאבַד וְיֶאֱבַל עָלָיו וְיַחְשְׁבֵהוּ כְּאִלּוּ אָבָד אוֹ שֶׁפָּקַד אֲהוּבוֹ. וְאֵינֶנִּי מוֹצֵא כְּלָל לְאַנְשֵׁי הַנְּפָשׁוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת וְהַמְּזִמּוֹת הַנִּכְבָּדוֹת הַיְקָרוֹת סִימַן דְּאָגָה. וּכְבָר אָמַר סוֹקְרַאט: מַה זֶּה שֶׁלֹּא רָאִינוּ עָלֶיךָ סִימַן דְּאָגָה מֵעוֹלָם? אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁלֹּא קָנִיתִי דָּבָר שֶׁאֶפְקְדֵהוּ וְאֶדְאַג עָלָיו.",
+                    "<b>וּמִמַּה</b> שֶּׁרָאוּי לַמַּשְׂכִּיל שֶׁיַּחֲשׁוֹב בּוֹ כִּי אֵין בְּכָל הָעוֹלָם מִן הַדְּבָרִים הַגְּדוֹלִים שֶׁלֹּא יִהְיֶה קָטֹן בִּתְחִלָּתוֹ וְאַחַר כֵּן יִגְדַּל — אֶלָּא הַדְּאָגָה, כִּי הַגְּדוֹלָה שֶׁתִּהְיֶה בְּעֵת פְּגִיעָתָהּ וְכָל אֲשֶׁר הִיא הוֹלֶכֶת דַּלָּה וּמִתְמַעֶטֶת עַד שֶׁתִּכְלֶה לְגַמְרֵי. וְהַזָּרִיז הֶחָכָם אֲשֶׁר יִתְאַמֵּץ בְּעֵת מִקְרֵהוּ כְּפִי גְּדֻלָּתוֹ וַחֲשִׁיבוּתוֹ. וּמָצָאנוּ אֲלֶכְּסַנְדֶּר כְּשֶׁכָּתַב לְאִמּוֹ לְנַחֲמָהּ עַל מוֹתוֹ וְאָמַר בִּכְתָבוֹ: אִמִּי, צַוִּי לִבְנוֹת מְדִינָה גְּדוֹלָה וּבְצוּרָה בְּעֵת שֶׁיַּגִּיעֵךְ שֵׁמַע מוֹת אֲלֶכְּסַנְדֶּר, וְזַמְּנִי בָּהּ מִן הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה. וְקַבְּצִי אֵלֶיהָ בְּנֵי אָדָם מִכָּל הָאֲרָצוֹת לְיוֹם יָדוּעַ לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת. וְכַאֲשֶׁר יִהְיֶה הַכֹּל מְזֻמָּן וְיִהְיוּ כָּל הָעָם נְכוֹנִים וּמְזֻמָּנִים לְהִכָּנֵס אֶל הַסְּעוּדָה אֲשֶׁר זִמְּנָה הַמַּלְכָּה, יַכְרִיזוּ בָּעָם שֶׁלֹּא יִכָּנֵס אֶל בֵּית הַמַּלְכָּה אָדָם שֶׁעָבַר עָלָיו מִקְרֶה אוֹ שֶׁמְּצָאוֹ יָגוֹן. וְעָשְׂתָה כֵּן בְּעֵת שֶׁהִגִּיעָהּ הַכְּתָב אַחֲרֵי מוֹתוֹ. וְכֵיוָן שֶׁצִּוְּתָה שֶׁלֹּא יִכָּנֵס אֶל בֵּיתָהּ מִי שֶׁקְּרָאָהוּ פֶּגַע, רָאֲתָה שֶׁלֹּא נִכְנַס שׁוּם אָדָם. וְיָדְעָה שֶׁלֹּא כִּוֵּן בְּנָהּ אֶלָּא לְנַחֲמָהּ עַל עַצְמוֹ.",
+                    "<b>וְשָׁמַע</b> אֲלֶכְּסַנְדֶּר מֵאֲרִיסְטוֹ רַבּוֹ כִּי הַדְּאָגָה מְמַעֶטֶת אֶת הַלֵּב וּמְכַלַּתּוּ, וְרָצָה לַעֲמוֹד עַל אֲמִתַּת הַדָּבָר. וְלָקַח מִקְצָת מִינֵי הַבְּהֵמוֹת מַה שֶּׁהֵן דּוֹמוֹת לָאָדָם בְּטִבְעָן, וְאָסַר אוֹתָן בְּמִשְׁמָר יָמִים רַבִּים בְּמַחֲשַׁכִּים. וְצִוָּה לָתֵת לָהֶן מִן הַמָּזוֹן כְּדֵי חַיּוּתָן, וְאַחַר כֵּן הוֹצִיאָן וּשְׁחָטָן. וּמָצָא לִבָּן שֶׁכָּלָה וְנָמַס. וְיָדַע כִּי אֲרִיסְטוֹ רַבּוֹ אָמַר הָאֱמֶת.",
+                    "<b>וּמִדִּבְרֵי</b> גַּ'אלִינוּס בַּדְּאָגָה אָמַר: הַדְּאָגָה כְּלוֹת הַלֵּב וְהַיָּגוֹן חוֹלִי הַלֵּב. וְאַחַר כָּךְ פֵּרֵשׁ וְאָמַר כִּי הַיָּגוֹן עַל מַה שֶּׁהָיָה וְהַדְּאָגָה עַל מַה שֶּׁיִּהְיֶה. וּבְמָקוֹם אַחֵר אָמַר: הַיָּגוֹן עַל מַה שֶּׁעָבַר וְהַדְּאָגָה עַל מַה שֶּׁעָתִיד. עַל כֵּן הִזָּהֵר וְהִשָּׁמֵר מִן הַדְּאָגָה כִּי הַדְּאָגָה חֹלִי הַלֵּב.",
+                    "<b>וְאָמְרוּ</b> קְצַת הַחֲכָמִים שְׁתִיַּת סַם הַמָּוֶת יוֹתֵר קַלָּה מִן הַדְּאָגָה. וְאִם יִשְׁאַל שׁוֹאֵל, מַה תּוֹעֶלֶת יֵשׁ בְּהַגְבָּרַת הַמִּדָּה הַזֹּאת בְּעֵת פְּגִיעַת הַמִּקְרֶה וְהַרְאוֹתָהּ. נָשִׁיב, כִּי יֵשׁ תּוֹעֶלֶת כְּדֵי לְהוֹצִיא הַלֵּחָה אֲשֶׁר הִיא עִקָּר הַדֶּמַע אֲשֶׁר נִפְסְדָה כְבָר וְנִלְאָה כֹּחַ הַטֶּבַע לְהוֹצִיאָהּ כַּאֲשֶׁר מוֹצִיאִים הַלֵּחוֹת הַמְעֻפָּשׁוֹת מִן הַגּוּף בִּרְפוּאוֹת הַמַּכְרִיחוֹת לְהָקִיא, וְכַאֲשֶׁר מְנַקִּים שְׁאָר הַלֵּחוֹת בַּמֶּה שֶׁדַּרְכָּן לְנַקּוֹתָם. וּכְמוֹ שֶׁהוּא יָדוּעַ כִּי קְצָת הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים לֹא תִּתְנַקֶּה הַלֵּחָה הַמֻּפְסֶדֶת שֶׁבָּהֶם אֶלָּא בִּבְכִי. וְזֹאת הִיא הַנֶּפֶשׁ הַטִּבְעִית לִבְכִי. וּמִמַּה שֶּׁאָמַר סוֹקְרַאט בָּאֵבֶל: הָאֵבֶל מַדְוֶה הַלְּבָבוֹת כְּמוֹ שֶׁהֶחָלָיִים מַדְוֶה הַגּוּפוֹת. וּמִדִּבְרֵי בַּטֵלְמִיּוּס: מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַאֲרִיךְ יָמִים יְזַמֵן לַמִּקְרִים לֵב אַמִּיץ."
+                ],
+                [
+                    "<b>מִדַּת הַבִּטָּחוֹן</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הַג'</b> מִן הַחֵלֶק הַג' נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הַבִּטָּחוֹן וְהַשַּׁלְוָה. הַמִּדָּה הַזֹּאת מְשֻׁבַּחַת כְּשֶׁיִּנְהַג בָּהּ הָאָדָם בְּבִטְחוֹנוֹ בֵּאלֹקָיו וּבְהִשָּׁעֲנוֹ עָלָיו. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב <small>(מִשְׁלֵי כ\"ב י\"ט)</small> לִהְיוֹת בַּה' מִבְטָחֶךָ. וְזֶה טֶבַע מְשֻׁבָּח וּבְעָלָיו רָאוּי לַטּוֹבָה הַגְּדוֹלָה וְלַחֶסֶד הַגָּדוֹל מֵאֱלֹקִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(תְּהִלִּים ל\"ב י)</small> וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ. וְרָאוּי לְבָרֵךְ מִי שֶׁהוּא עַל הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(יִרְמְיָה י\"ז ז)</small> בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיְיָ וְהָיָה יְיָ מִבְטַחוֹ. וְהַמִּדָּה הַזֹּאת יוֹתֵר מַה שֶּׁהִיא נִמְצֵאת בַּצַּדִּיקִים יִרְאֵי אֱלֹקִים כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(תְּהִלִּים קט\"ו י\"א)</small> יִרְאֵי ה' בִּטְחוּ בַּה'. וּמִמַּעֲלַת הַמִּדָּה הַזֹּאת וְיִתְרוֹנָהּ כִּי בָּהּ יַעַד בֵּית יַעֲקֹב בְּעֵת הַגְּאֻלָּה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(יִרְמְיָה ל. י)</small> וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם ה'. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּמִי שֶׁבּוֹטֵחַ בֵּאלֹקָיו וּמַאֲמִין בּוֹ, <small>(תְּהִלִּים קי\"ב ז)</small> מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּה'."
+                ],
+                [
+                    "<b>מִדַּת הַחֲרָטָה</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הַד'</b> מִן הַחֵלֶק הַשְּׁלִישִׁי נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הַחֲרָטָה. הַמִּדָּה הַזֹּאת תִּהְיֶה כְּשֶׁאָדָם שָׁב מִדֶּרֶךְ חֶטְאוֹ כִּי כְּשֶׁרָאָה מִמֶּנּוּ עִנְיַן הַחֲרָטָה אָז תִּהְיֶה תְּשׁוּבָתוֹ שְׁלֵמָה, עִם הַקְדָּמַת הַג' הַדְּבָרִים שֶׁהֵם הַתְּשׁוּבָה וּבַקָּשַׁת הַמְּחִילָה וְשֶׁיְּקַבֵּל שֶׁלֹּא לִשְׁנוֹת. וּכְמוֹ שֶׁבֵּאֵר אוֹתָם רַבֵּינוּ סְעַדְיָה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת וּקְצַת הַחֲכָמִים הָיוּ אוֹמְרִים: מִי שֶׁמִּתְחָרֵט עַל מַה שֶּׁעָבַר מֵחֶטְאוֹ כְּאִלּוּ לֹא חָטָא. וְזֹאת מִדָּה מְשֻׁבַּחַת עַל הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת, אַךְ הָעִנְיָן הַמְגֻנֶּה שֶׁבָּהּ בְּמִי שֶׁיֹּאמַר הַיּוֹם הֵן עַל שׁוּם דָּבָר וְאַחַר כֵּן יִתְחָרֵט, אוֹ בְּמִי שֶׁנָּדַר לְהִתְעַנּוֹת אוֹ לָתֵת בִּצְדָקָה וְיִתְחָרֵט אַחַר כֵּן — בַּעַל הַמִּדָּה הַזֹּאת מְגֻנֶּה.",
+                    "<b>וְדֶרֶךְ</b> הַשֵּׂכֶל בְּעֵינַי שֶׁיִּזָּהֵר הָאָדָם מֵהָבִיא אֶת עַצְמוֹ בְּדָבָר שֶׁיִּתְחָרֵט בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּכֹחַ בְּנֵי אָדָם לִמְשֹׁל בְּנַפְשָׁם מֵהַגְבָּרַת מִדּוֹתָם אַךְ צָרִיךְ לָהֶם שֶׁיִּשְׁתַּדְּלוּ לְהַרְגִּיל נַפְשָׁם לְדַלֵּג מִן הַמִּנְהָגִים הָרָעִים אֶל הַטּוֹבִים וּמִן הַמִּדּוֹת הַמְגֻנּוֹת אֶל הַמְשֻׁבָּחוֹת. וְזֶהוּ תַּכְלִית הַטּוֹב שֶׁיּוּכַל הָאָדָם לִמְשֹׁל בְּרוּחוֹ וְלִכְפּוֹת אֶת נַפְשׁוֹ וּלְהַנְהִיגָהּ הַמִּנְהָג הַטּוֹב. וּמִי שֶׁטִּבְעוֹ נִמְשָׁךְ אַחַר שִׂכְלוֹ נִקְרָא גֶבֶר."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>מִדַּת הַכַּעַס</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הָא'</b> מֵהַחֵלֶק ד' נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הַכַּעַס. הַמִּדָּה הַזֹּאת אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בָּאָה מִכֹּחַ הַנֶּפֶשׁ הַחַיָּה שַׂמְנוּ אוֹתָהּ מִדָּה מִמִּדּוֹת הָאָדָם מִפְּנֵי הִדַּמּוּתָהּ לְמִדּוֹתָיו. וַאֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים עַתָּה בְּתוֹעֲלוֹתֶיהָ וּבִנְזָקֶיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁתּוֹעֲלוֹתֶיהָ אֵינָן נֶחְשָׁבוֹת כְּנֶגֶד נְזָקֶיהָ וְאִם כָּל מִדָּה מְגֻנָּה יֵשׁ לָהּ תּוֹעֶלֶת בִּקְצַת הָעִתִּים כַּאֲשֶׁר יֵשׁ לְכָל מִדָּה מְשֻׁבַּחַת נֶזֶק בִּקְצַת הָעִתִּים. וּכְבָר יָדַעְתָּ כִּי הַשְּׁתִיקָה מִדָּה נֶחְמֶדֶת בָּאָדָם, וְכַאֲשֶׁר מִתְנַהֵג בָּהּ בִּשְׁמוֹעַ הַכָּזָב תָּשׁוּב מְגֻנָּה. וְהַכַּעַס מִדָּה מְגֻנָּה, וְכַאֲשֶׁר מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לְהוֹכִיחַ אוֹ לְיַסֵּר אוֹ מִפְּנֵי קִנְאָתוֹ בַּעֲבוּר הָעֲבֵרוֹת תָּשׁוּב מְשֻׁבַּחַת. וְרָאוּי לְיַסֵּר הַמַּשְׂכִּיל הַנִּלְבָּב הַשָּׁלֵם לְהָנִיחַ שְׁתֵּי הַקְצָווֹת וְיִתְנַהֵג בַּמִּדָּה הַבֵּינוֹנִית עַל הַנָּכוֹן. וְגַאלִינוּס אָמַר בְּסֵפֶר מִדּוֹת הַנֶּפֶשׁ כִּי הַכַּעַס וְהָרֹגֶז הֵם שְׁנֵי שֵׁמוֹת לְעִנְיָן אֶחָד. וְנִרְאֶה עַל פְּנֵי הַכַּעֲסָן כְּאִלּוּ הוּא עָמוּס מִתְחַמֵּם גּוּפוֹ הַרְבֵּה וּמִתְנַדְנֵד לִבּוֹ נִדְנוּד גָּדוֹל וְדוֹפֵק דָּפְקוֹ בְּחָזְקָה וּבִמְהִירוּת. וְאָמַר בּוֹ מִי שֶׁכַּעֲסוֹ בְּמַחֲשָׁבָה יֵרָאֶה עָלָיו הַיִּשּׁוּב וְהֶהָדָר, וּמִי שֶׁכַּעֲסוֹ שֶׁלֹּא בְּמַחֲשָׁבָה יֵרָאֶה עָלָיו הַשְּׁטוּת. וְעוֹד אָמַר: מִי שֶׁכַּעֲסוֹ חָזָק וְרָגְזוֹ אַמִּיץ אֵינוֹ רָחוֹק מִן הַמְשֻׁגָּעִים הַנִּכְפִּים. וּבְסֵפֶר הַקּוֹטִי: אֵין הַכַּעֲסָן נִמְצָא שָׂמֵחַ.",
+                    "<b>וְנֹאמַר</b> כִּי שַׂמְנוּ לַנֶּפֶשׁ הַכַּעֲסָנִית ד' מִדּוֹת: הַמְמַהֵר לִכְעֹס וּמְמַהֵר לְרַצּוֹת מִדָּה שָׁוָה. וְיוֹתֵר מַה שֶּׁיִמְצָא עַל הַמִּנְהָג הַזֶּה בַּעַל מֶזֶג מָרָה אֲדֻמָּה. וּמִי שֶׁמְּאַחֵר לִכְעֹס וּמְאַחֵר לְרַצּוֹת גַּם כֵּן עִנְיָן שָׁוֶה. וְזֶה הַמִּנְהָג לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָרָה שְׁחוֹרָה. וּמִי שֶׁהוּא מְמַהֵר לִכְעֹס וּמְאַחֵר לְרַצּוֹת עִנְיָן מְגֻנֶּה עַד מְאֹד שֶׁהוּא יוֹצֵא מִגֶּדֶר הַמִּדָּה הַשָּׁוָה. אַךְ הַמְאַחֵר לִכְעֹס וּמְמַהֵר לְרַצּוֹת מְשֻׁבָּח הוּא לִמְאֹד. וְהַמַּעֲלָה הַזֹּאת מִמַּעֲלוֹת הָאֲנָשִׁים הַגְּדוֹלִים הַחֲסִידִים אֲשֶׁר לֹא נִרְאֲתָה בְּמִדּוֹתָם מִדַּת הַכַּעַס.",
+                    "<b>אַךְ</b> מִי שֶׁהֵם מוֹשְׁלִים בְּנַפְשָׁם הַכּוֹעֶסֶת וּמַכְרִיחִים אֶת טִבְעָם לִסְבּוֹל אוֹתָהּ כְּבָר נִזְכְּרוּ לְטוֹב, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם <small>(מִשְׁלֵי ט\"ז ל\"ב)</small> טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמוֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלּוֹכֵד עִיר. וְאֶרֶךְ אַפַּיִם מִן הַי\"ג מִדּוֹת הַנֶּאֱמָרוֹת בַּבּוֹרֵא בְּפָרָשַׁת וַיַּעֲבֹר <small>(שְׁמוֹת ל\"ד ו)</small>. וְאָמְרוּ כַּאֲשֶׁר הַשְּׁחִין מֵחֳלָיֵי הַגּוּף כֵּן הַכַּעַס מֵחֳלָיֵי הַנֶּפֶשׁ. וְאֵין רָאוּי לְאִישׁ מוּסָר שֶׁיִּהְיֶה רָגִיל לִכְעוֹס מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֵבִיא אֶת עַצְמוֹ לִידֵי חֵטְא כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם <small>(מִשְׁלֵי י\"ט י\"ט)</small> גְּדָל־חֵמָה נֹשֵׂא עֹנֶשׁ וְגוֹ'.",
+                    "<b>וּכְבָר</b> הִזְהִיר הֶחָכָם מִן הַכַּעַס בְּאָמְרוֹ <small>(קֹהֶלֶת ז, ט)</small> אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס. וְעוֹד אָמַר <small>(שָׁם)</small> כִּי כַּעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ. וְרָאוּי מִי שֶׁהוּא כַּעֲסָן שֶׁיִּקָּרֵא כְּסִיל וְדָבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר הוּא שֶׁיִּנָּצֵל הַכַּעֲסָן מִן הַחֵטְא הַגָּדוֹל וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם <small>(מִשְׁלֵי כ\"ט כ\"ב)</small> וּבַעַל חֵמָה רַב פֶּשַׁע. וְאַתָּה רוֹאֶה רֹב בְּנֵי אָדָם כְּשֶׁהוּא כּוֹעֵס וּמִתְחַזֵּק כַּעֲסוֹ אֵינוֹ מֵשִׂים עַל לֵב מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה בְּרֹב כַּעֲסוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שָׁם כ\"ט י\"א)</small> כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְּסִיל. וּבְהֵפֶךְ זֶה נֶאֱמַר בְּחָכָם <small>(שָׁם)</small> וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה. וּמִמַּה שֶׁהִזְהִירוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ\"ל בְּהַרְבּוֹת בַּמִּדָּה הַזֹּאת אָמְרוּ <small>(שַׁבָּת ק\"ה ע\"ב)</small> כָּל הַמְקָרֵעַ בִּגְדוֹ בַּחֲמָתוֹ כְּאִלּוּ עוֹבֵד ע\"ז. וּלְפִי הַמַּאֲמָר הַזֶּה אֵין רָאוּי לָאָדָם הֶחָשׁוּב שֶׁיִּהְיֶה גְּדַל חֵמָה כְּטֶבַע הַחַיּוֹת וְהַצְּבוֹעִים וְלֹא שֶׁיִּהְיֶה בְּלִי כַּעַס כִּי זֶה מִמִּדּוֹת הַפְּחוּתִים וְדֶרֶךְ הַזְּרִיזוּת שֶׁיִּתְנַהֵג בְּמִדָּה הַבֵּינוֹנִית. וּמִמַּה שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְדַעְתּוֹ כִּי גְּמַר שֵׂכֶל הָאָדָם מָשְׁלוֹ בְּכַעֲסוֹ, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם <small>(מִשְׁלֵי י\"ט י\"א)</small> שֵׂכֶל אָדָם הֶאֱרִיךְ אַפּוֹ. וּמִמַּה שֶּׁאָמַר בַּטֵלְמִיּוּס בַּכַּעַס: כְּשֶׁתִּכְעוֹס מְחוֹל כִּי אֵין עָזְבְךָ הַנְּקָמָה חֲלוּשָׁה."
+                ],
+                [
+                    "<b>מִדַּת הָרָצוֹן</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הַב'</b> מִן הַחֵלֶק הַד' נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הָרָצוֹן זֹאת הַמִּדָּה מִן הַמִּדּוֹת הַמְשֻׁבָּחוֹת מִפְּנֵי שֶׁאֵינֶנָּה נִמְצֵאת בְּרֹב הָעִנְיָנִים אֶלָּא בְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נֶפֶשׁ נְדִיבָה וִיקָרָה אֲשֶׁר הִיא מְקַבֶּלֶת הָעִנְיָנִים כְּפִי שֶׁיִּזְדַּמְּנוּ וְאֵינֶנָּה מְצַפָּה אֶל הַגְּדוֹלוֹת. וּמִן הַמִּדָּה הַזֹּאת הִסְתַפְּקוּת הָאָדָם בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ וְשִׂמְחָתוֹ בְּחֶלְקוֹ. וּכְבָר יָדַעְתָּ מַעֲלַת הַמִּדָּה הַזֹּאת וּגְדֻלָּתָהּ וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ לְזָכְרָהּ וּלְשַׁבְּחָהּ לְךָ בַּשַּׁעַר הַב' מִן הַחֵלֶק הָא' בְּמִדַּת הַשִּׁפְלוּת. וּכְשֶׁהָאָדָם הַצַּדִּיק רוֹצֶה בִּבְנֵי אָדָם וּבְנֵי אָדָם רוֹצִים אוֹתוֹ כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהַמָּקוֹם רוֹצֵהוּ, וְעוֹד שֶׁשּׂוֹנְאָיו מַשְׁלִימִים עִמּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם <small>(מִשְׁלֵי ט\"ז ז)</small> בִּרְצוֹת יְיָ דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִים אִתּוֹ. וּכְמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ מֵרְצוֹת אֲבִימֶלֶךְ בְּאַבְרָהָם וּמֵהַשְׁלִימוֹ עִמּוֹ וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לְר' חִיָּא זַ\"ל וּמַה שֶּׁדּוֹמֶה לְזֶה.",
+                    "<b>וּמַעֲלַת</b> הָרָצוֹן וְיִתְרוֹנוֹ שֶׁיַּחֲסֵהוּ אֶל הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵם מוֹצָא הַטּוֹב וּמְקוֹר הַחֶסֶד כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שָׁם ט\"ז ט\"ו)</small> בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים וּרְצוֹנוֹ כְּעָב מַלְקוֹשׁ. וְזֶה בָּאָדָם כְּמוֹ שֶׁרָצָה פַּרְעֹה בְּיוֹסֵף עַד שֶׁהֶעֱלָהוּ אֶל מַעֲלַת הַמַּלְכוּת, וּכְמוֹ שֶׁרָצָה אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בְּמָרְדְּכַי, וּכְבָר רָאִיתָ מַה שֶּׁהִגִּיעַ אֵלָיו. וְכָל שֶׁכֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה בּוֹ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְדוֹמֶה לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר בּוֹ <small>(יְשַׁעְיָה מ\"ח י\"ז)</small> אֲנִי יְיָ אֱלֹקֶיךָ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל מַדְרִיכְךָ בַּדֶּרֶךְ תֵּלֵךְ. וְאָמַר הֶחָכָם: כָּל רוֹצֶה עָשִׁיר וְכָל מַסְכִּית שָׁלֵו וְכָל מֵמֵר מִשְׁתּוֹמֵם. וְהָיָה אוֹמֵר: מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בְּעִנְיָנוֹ לִרְצוֹנוֹ רוֹאֶה וְרוֹצֶה בּוֹ עַל כָּרְחוֹ.",
+                    "<b>מִן</b> הַמִּדָּה הַזֹּאת מִסְתַּעֲפִים הַסְּלִיחָה וְהַמְּחִילָה וְהֵמָּה מִמִּדּוֹת הַבּוֹרֵא. וְאָמְרוּ שֶׁמֶּלֶךְ אֶחָד קָצַף עַל עֲדַת אֲנָשִׁים וְצִוָּה לְהָרְגָם. אָמַר אֶחָד מֵהֶם: אִם אֲנַחְנוּ הֵרַעְנוּ לַחֲטֹא הֲלֹא תֵּטִיב אַתָּה שְׂאֵת וּמָחַל לָהֶם וְלֹא הֲרָגָם."
+                ],
+                [
+                    "<b>מִדַּת הַקִּנְאָה</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הַג'</b> מִן הַחֵלֶק הַד' נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הַקִּנְאָה. הַמִּדָּה הַזֹּאת הִיא כְּסָעִיף מִן הַכַּעַס וְרוֹב נַפְשׁוֹת הַמְדַבְּרִים אֵינָן נִמְלָטוֹת מִמֶּנָּהּ אֲבָל הִיא בְּכֻלָּן. כִּי אֲנַחְנוּ רוֹאִים כָּל בְּנֵי אָדָם הֵם נִמְשָׁכִים אִישׁ אַחַר רֵעֵהוּ וְרָצָה לוֹמַר כִּי כַּאֲשֶׁר הוּא רוֹאֶה אֶחָד קוֹנֶה מִן הַקִּנְיָנִים הָעוֹלָמִיִּים וּמִן הַמַּתָּכוֹת וְהַצְּמָחִים אוֹ מִשְּׁאַר הַקִּנְיָנִים הוּא מִשְׁתַּדֵּל שֶׁיִּקְנֶה גַּם הוּא כָּמוֹהוּ. וְהָיָה יָכוֹל לַעֲמוֹד בִּלְעֲדֵיהֶם אוֹ שֶׁיַּעֲמִיד דְּבָרִים אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם וְיִקְנֶה עִנְיָנִים אֲחֵרִים בִּמְקוֹמָם וְלֹא יַטְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ לְהַשִּׂיג בַּקִּנְיָנִים הָהֵם. וְהַדָּבָר הַזֶּה הוּא אֲשֶׁר רָמַז אֵלָיו הֶחָכָם שְׁלֹמֹה, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּאָמְרוֹ <small>(קֹהֶלֶת ד, ד)</small> וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת כָּל (הַמַּעֲשִׂים שֶׁנַּעֲשׂוּ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי הוּא) [עָמָל וְאֶת כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה כִּי הִיא] קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ.",
+                    "<b>וּמִי</b> שֶׁהַמִּדָּה הַזֹּאת עָלָיו, טִבְעוֹ הוּא מְגֻנֶּה כִּי הִיא מְבִיאָתוֹ לִהְיוֹת חַמְדָן. וְאֵין הַנָּדִיב חַמְדָן. וּכְבָר נִמְלְאוּ הַסְּפָרִים מִגְּנוּת הַחוֹמֵד וְאֵינֶנּוּ נֶעֱלָם מֵאַנְשֵׁי לֵבָב מַה שֶּׁנֶּאֱמַר עָלָיו מִן הַגְּנוּת וְרָאוּי לְהִתְרַחֵק מֵעָלָיו. וְשֶׁמָּא יַגִּיעַ עִנְיַן הַחוֹמֵד שֶׁיִּגְזוֹל כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(מִיכָה ב. ב)</small> וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ. וְהַחֶמְדָּה מִדָּה מְגֻנָּה רָאוּי לַמַּשְׂכִּיל שֶׁיַּרְחִיק נַפְשׁוֹ מִמֶּנָּהּ בְּכָל יְכָלְתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵינֶנָּהּ מְבִיאָה שׁוּם תּוֹעֶלֶת, אַךְ רוּבֵּי מַכְאוֹבוֹת וִיגִיעַת הַנֶּפֶשׁ בְּתַאֲווֹת וְשִׂנְאַת בְּנֵי אָדָם תָּמִיד וּמִעוּט הַמְּנוּחָה וְטִרְדַּת הַמַּחְשָׁבָה וְעוֹנֶשׁ הַמָּקוֹם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹבֵר עַל מַה שֶּׁהִזְהִיר מִמֶּנּוּ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה. וְאֵין רָאוּי לַמַּשְׂכִּיל שֶׁיְקַנֵּא בַּחַטָּאִים מִפְּנֵי שֶׁרוֹאֶה אוֹתָם מִשְׁתַּדְּלִים לְהַגִּיעַ אֶל הַתַּאֲווֹת וּלְהַשִּׂיג אֶל הַהֲנָאוֹת. אַךְ תִּהְיֶה כָּל קִנְאָתוֹ בַּעֲבוֹדַת הָאֱלֹקִים וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם <small>(מִשְׁלֵי כ\"ג י\"ז)</small> אַל יְקַנֵּא לִבְּךָ בַּחַטָּאִים כִּי אִם בְּיִרְאַת ה' כָּל הַיּוֹם. וְאָמַר <small>(תְּהִלִים ל\"ז א)</small> עוֹד אַל תְּקַנֵּא בְּעוֹשֵׂי עַוְלָה.",
+                    "<b>אַךְ</b> הַקִּנְאָה הַמְשֻׁבַּחַת בַּעֲבוֹדַת הָאֱלֹקִים כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ מִפִּינְחָס שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ <small>(בַּמִּדְבָּר כ\"ה י\"א)</small> בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי, וּמַה שֶּׁהָיָה גְּמוּלוֹ עַל כָּךְ מִן הָאַחֲרִית הַטּוֹבָה, כמ\"ש <small>(שָׁם כ\"ה ב)</small> הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם.",
+                    "<b>וּמַה</b> שֶּׁאָמְרוּ בַּמְקַנֵּא וְהַחַמְדָן, אָמְרוּ תִּרְאֶה הַחַמְדָן אַהֲבָתוֹ רַבָּה כְּשֶׁהוּא פּוֹגֵעַ אוֹתְךָ וְתִרְבֶּה שִׂנְאָתוֹ כְּשֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אוֹתְךָ, וּשְׁמוֹ אוֹהֵב וְעִנְיָנוֹ שׂוֹנֵא. וְאָמַר כְּאִלּוּ לֹא נִבְרָא הַחוֹמֵד אֶלָּא לִכְעוֹס. וְאָמַר: דַּי לַחוֹמֵד שֶׁהוּא דּוֹאֵג בְּעֵת שִׂמְחָתְךָ. וְרָאוּי לָאָדָם שֶׁיַּעֲלֶה אֶל הַמַּעֲלָה הָעֶלְיוֹנָה כְּדֵי שֶׁיְקַנֵּא בּוֹ עָלֶיהָ אִם יַעַזְרוּהוּ מִלְמַעְלָה וְזֹאת תִּהְיֶה תִּפְאַרְתּוֹ."
+                ],
+                [
+                    "<b>מִדַּת הַחֲרִיצוּת</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הַד'</b> מִן הַחֵלֶק הַד' נְדַבֵּר בּוֹ עַל עִנְיַן מִדַּת הַחֲרִיצוּת. צָרִיךְ לְקַדֵּם בְּדִבְרֵי הַמִּדָּה הַזֹּאת, מֵאֵיזֶה טֶבַע הִיא בָּאָה. וְאוֹמַר כִּי הִיא מִטֶּבַע הַמָּרָה הָאֲדֻמָּה. וְהַמִּדָּה הַזֹּאת תֵּרָאֶה יוֹתֵר כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ פְּנוּיָה מִן הַמִּדּוֹת הַמְגֻנּוֹת אֵין מְבַלְבֵּל אוֹתָהּ שׁוּם דְּאָגָה. וְיוֹתֵר מַה שֶּׁתִּהְיֶה בַּנְּפָשׁוֹת הַזַּכּוֹת הַחֲשׁוּבוֹת. וְרָאוּי לָאָדָם שֶׁיִּתְנַהֵג בָּהּ בְּכָל מַעֲשֵׂהוּ וּבְכָל מַה שֶּׁמִּתְעַסֵּק מִמְּלָאכוֹת הַחָכְמָה וְהַמַּחֲשָׁבָה. הֲלֹא תִרְאֶה מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בָּהּ <small>(מִשְׁלֵי י\"ב כ\"ח)</small> וְהוֹן אָדָם יָקָר חָרוּץ. רָצָה לוֹמַר כִּי הַיָּקָר שֶׁבְּהוֹן הָאָדָם הַחֲרִיצוּת שֶׁהוּא הַמְּהִירוּת וְהַזְּרִיזוּת וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה חָרוּץ בִּשְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת: בְּעוֹלָם הַהֲוָיָה וְהַהֶפְסֵד בְּבַקָּשַׁת הַחָכְמוֹת עִם הָעֲבוֹדָה וְהָאֱמוּנָה וְשֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְהַגִּיעַ אֶל עוֹלַם הַשֵּׂכֶל.",
+                    "<b>וּבְהֵפֶךְ</b> הַמִּדָּה הַזֹּאת שֶׁהִיא הָעַצְלָה מֵהִתְעַסֵּק בָּעִנְיָנִים וּמֵהִשְׁתַּדֵּל בְּהַצָּלַת הַנְּפָשׁוֹת אָמַר הֶחָכָם: הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶכָּה <small>(מִשְׁלֵי כ\"ד י)</small>. וְעוֹד אָמַר <small>(שָׁם י\"ב כ\"ז)</small> לֹא יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁזְּכַרְנוּהוּ בְּעִנְיָן הֲפַכְפָּךְ בְּמִדַּת הַשִּׂנְאָה. וּמִי שֶׁהוּא מִן הָאֲנָשִׁים הַחֲשׁוּבִים וְיִתְנַהֵג בְּעִנְיָנָיו בַּחֲרִיצוּת וּבִזְרִיזוּת יִצְלַח בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר <small>(שָׁם י\"ב כ)</small> יַד חָרוּצִים תִּמְשׁוֹל וּרְמִיָּה תִּהְיֶה לָמַס. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר בָּעִנְיָן הַזֶּה: כְּשֶׁתִּהְיֶינָה הַנְּפָשׁוֹת יְקָרוֹת יִיגְעוּ הַגּוּפוֹת בְּהַשָּׂגַת חֶפְצָם, וְזֶה דָּבָר נָאֶה. וּכְבָר הִזְהִיר שְׁלֹמֹה עָ\"ה עַל הַחֲרִיצוּת בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם וּבְעִנְיְנֵי הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שָׁם י\"ט ט\"ו)</small> עַצְלָה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה. וְהַמַּאֲמָר הַזֶּה נִרְאֶה וְהוּא מוֹפְתִי כִּי עַל כָּל פָּנִים מַפֶּלֶת הָעַצְלָה תַּרְדֵּמָה. כִּי הָאֵד, אֲשֶׁר הוּא מִתְפַּשֵּׁט בְּנִקְבֵי הַגּוּף בִּתְנוּעַת הַמְּהִירוּת, כְּשֶׁתָּנוּחַ וְאֵינוֹ מִתְפַּשֵּׁט אוֹתוֹ, יַעֲלֶה אֶל הַמּוֹחַ וּמֵבִיא לִידֵי נוּמָה תְּדִירָה. וּמְסַפֵּר הַקּוֹטִי בַּחֲרִיצוּת: מִי שֶׁיַּשְׂבִּיעַ אַדְמָתוֹ בַּעֲבוֹדָה מַשְׂבִּיעָתוֹ לָחֶם.",
+                    "<b>וְדֶרֶךְ</b> הַמּוּסָר בַּמִּדָּה הַזֹּאת שֶׁלֹּא יַרְאֶנָּה הָאָדָם בְּתַאֲווֹתָיו וְלֹא יִהְיֶה קַל בְּדַעְתּוֹ כִּי הַקַּלּוּת מְגֻנָּה מִפְּנֵי שֶׁאֵינֶנָּהּ מִמִּדּוֹת הַדַּעְתָּנִין וְאֵין הַחֲסִידִים מִתְנַהֲגִים בָּהּ. אַךְ צָרִיךְ שֶׁיִּתְנַהֵג בַּחֲרִיצוּת בְּעִנְיְנֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה וְהַיִּרְאָה. וְהָרְאָיָה הַגְּדוֹלָה עַל הַצְלָחַת הָאָדָם — חֲרִיצוּת בְּמַה שֶּׁהוּא מִתְעַסֵּק מִמַּעֲשָׂיו, וּמִן הָאוֹתוֹת הַגְּדוֹלוֹת עַל רוֹעַ מַזָּלוֹ עַצְלָתוֹ בָּהֶם. אַךְ הַחֲרִיצוּת שֶׁהִיא מְבִיאָה אֶל הַמְּהִירוּת וְהַקַּלּוּת — מְגֻנָּה, וְצָרִיךְ הַמַּשְׂכִּיל לְהִזָּהֵר מִמֶּנָּהּ, כִּי תַּכְלִית הָרָעָה בַּמְּהִירוּת. וּמִי שֶׁמְּמַהֵר מִתְחָרֵט, וּמִי שֶׁהוּא רוֹכֵב הַמְּהִירוּת אֵינוֹ בָּטוּחַ שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל. וְאֵין צָרִיךְ הָאָדָם לְמַהֵר בְּעִנְיָנָיו כִּי לֹא יִתָּכֵן עִם הַמְּהִירוּת מַעֲשֵׂה מְתֻקָּן. וּבְמָתוּן יְתֻקְּנוּ הָעִנְיָנִים וְיִזְדַּמְּנוּ הַבַּקָּשׁוֹת. אֲבָל מִדַּת הַחֲרִיצוּת טוֹבָה כְּשֶׁתִּהְיֶה בְּכֹחַ הַנֶּפֶשׁ וְלֹא תֵּרָאֶה בְּפֹעַל מְהֵרָה כִּי אָז תִּהְיֶה רְאוּיָה שֶׁתִּקָּרֵא מְהִירוּת."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>מִדַּת הַנְּדִיבוּת</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הָא'</b> מִן הַחֵלֶק הַה' נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הַנְּדִיבוּת. הַמִּדָּה הַזֹּאת כְּשֶׁמַּנְהִיגִים אוֹתָהּ עַל הַדֶּרֶךְ הַשָּׁוָה הַנְּכוֹנָה שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ בָּהּ אֶל הַפִּזּוּר וְהַהֶפְקֵר הִיא מְשֻׁבַּחַת לִמְאֹד. וְצָרִיךְ הָאָדָם שֶׁיַּגְבִּיר הַמִּדָּה הַזֹּאת עַל אֲשֶׁר כְּנֶגְדָּהּ רָצָה לוֹמַר מִדַּת הַקַּמְצָנוּת, מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַגְּדוֹלִים בִּבְנֵי אָדָם הַמְפֻרְסָמִים בַּחֲשִׁיבוּת רוֹאִים שֶׁמִּדַּת הַקַּמְצָנוּת מְשֻׁבַּחַת.",
+                    "<b>וַהֲלֹא</b> תִּרְאֶה, הַמָּקוֹם יַצְלִיחֲךָ, בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת שִׁבַּח הֶחָכָם אֶת הַנָּדִיב: בְּמָקוֹם אֶחָד אָמַר כִּי הַנָּדִיב תַּגִּיעֵהוּ נְדִיבוּת אֶל מַעֲלוֹת רַבּוֹת מִן הַגְּדֻלָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבַבָּא, כמ\"ש <small>(מִשְׁלֵי י\"ח ט\"ז)</small> מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ וְלִפְנֵי גְּדוֹלִים יַנְחֶנּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה מִפְּנֵי קִרְבָתוֹ אֶל הַמְּלָכִים בַּעֲבוּר שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהֶם מַתָּנוֹת וְשׁוֹלֵחַ לָהֶם מְנָחוֹת. כַּאֲשֶׁר יָדַעְתָּ מִכְּבוֹד בֶּן הֲדַד לְאָסָא, וְתִגְלַת פִּלְאֶסֶר לְאָחָז מִפְּנֵי שֶׁשָּׁלְחוּ אֲלֵיהֶם מְנָחוֹת <small>(מְלָכִים ב, ט\"ז)</small>.",
+                    "<b>וּבָעוֹלָם</b> הַבָּא מַה שֶּׁיַּגִּיעַ אֵלָיו מִן הַגְּמוּל הַטּוֹב וְהַנֹּעַם מִפְּנֵי עֲבוֹדָתוֹ אֶל אֱלֹקָיו בְּמָמוֹנוֹ בַּמַּעֲשֵׂר וּבַצְּדָקָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(יְשַׁעְיָה נ\"ג י\"ב)</small> [לָכֵן] אַחֲלֵק לוֹ בָּרַבִּים. וּמִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה מִדַּת אַבְרָהָם אָבִינוּ עָ\"ה הַנְּדִיבוּת וְהַחֶסֶד נוֹדַע בָּהֶם וְנִתְיַחֲסוּ אֵלָיו וּכְבָר נִזְכְּרוּ לוֹ בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה בְכַמָּה מְקוֹמוֹת. וְכֵן הוּא עִנְיַן פֵּרוּשׁ נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹקֵי אַבְרָהָם <small>(תְּהִלִּים מ\"ז י)</small>. וְזֹאת הַמִּדָּה מְשֻׁבַּחַת מִפְּנֵי שֶׁמְּחַיֶּבֶת לִנְהוֹג בָּהּ כָּבוֹד כמ\"ש <small>(מִשְׁלֵי ט. ו)</small> רַבִּים יְחַלּוּ פְנֵי נָדִיב, וְגוֹמֵר.",
+                    "<b>וּבָהּ</b> יִהְיֶה הָאָדָם רָאוּי לְשֶׁבַח בְּנֵי אָדָם כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן מְשַׁבְּחִים אוֹתוֹ עַל כָּךְ. אַךְ הָעִנְיָן הַמְּגֻנֶּה שֶׁבְּמִדָּה הַזֹּאת הוּא שֶׁיַּפְקִיר אָדָם אֶת מָמוֹנוֹ בְּדָבָר שֶׁאֵין צָרִיךְ אֵלָיו, וּמִתְנַהֵג בּוֹ מִנְהָג שֶׁאֵינוֹ טוֹב כְּמִי שֶׁמְּפַזֵּר בְּעִנְיְנֵי הַתַּאֲווֹת וּמִתְמַכֵּר בְּהַשָּׂגַת הַהֲנָאוֹת. וְזֶהוּ הַהֶפְקֵר וְאֵינוֹ מִמַּעֲלוֹת הַמַּשְׂכִּילִים וְלֹא מִגְּדֻלָּתָם.",
+                    "<b>וּמַה</b> שֶּׁצָּרִיךְ הַמַּשְׂכִּיל לְדַעְתּוֹ כִּי הַמַּתָּן בְּמָקוֹם הָרָאוּי לוֹ מַטְמוֹן צָפוּן אֵינֶנּוּ אוֹבֵד עִם אֲרִיכוּת הַזְּמַן אַךְ הוּא עוֹמֵד כָּל הַיָּמִים. וְזוֹ הִיא כַּוָּנַת שְׁלֹמֹה ע\"ה בְּאָמְרוֹ <small>(קֹהֶלֶת י\"א א)</small> שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנַי הַמָּיִם כִּי בְּרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ. וּפְשַׁט הַפָּסוּק מְצַוֶּה עַל הַנְּדִיבוּת שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם מִתְנַדֵּב וְעוֹשֶׂה חֶסֶד, כִּי מִי שֶׁיִּזְרַע הַחֶסֶד יִקְצֹר תְּבוּאָתוֹ. וּמִי שֶׁנּוֹהֵג הַמִּדָּה הַזֹּאת הַחֲשׁוּבָה לֹא יֶחְסַר כֹּל לְעוֹלָם אַךְ הוֹלֵךְ וּמוֹסִיף כִּפְלֵי כִּפְלַיִם בְּפָנִים רַבִּים, וכמ\"ש <small>(מִשְׁלֵי כ\"ח כ\"ז)</small> נוֹתֵן לָרָשׁ אֵין מַחְסוֹר. וְאָמַר דָּוִד עָ\"ה בְּאַנְשֵׁי הַנְּדִיבוּת וְהַחֶסֶד <small>(תְּהִלִּים קי\"ב ט)</small> פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים צִדְקָתוֹ עוֹמֶדֶת לָעַד. וּמַה תֹּאמַר עַל מִדָּה הַחֲשׁוּבָה הַזֹּאת שֶׁהִיא הַלְוָאָה אֵצֶל הַבּוֹרֵא, שֶׁנֶּאֱמַר <small>(מִשְׁלֵי י\"ט ט\"ז)</small> מַלְוֵה יְיָ חוֹנֵן דָּל. וְאָמְרוּ עֲשֵׂה חֶסֶד בְּמִי שֶׁרָאוּי לוֹ וּבְמִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ. בְּמִי שֶׁרָאוּי לוֹ יִהְיֶה בִּמְקוֹמוֹ וְאִם בְּמִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ תִּהְיֶה אַתָּה רָאוּי לַעֲשׂוֹתוֹ. וְאָמְרוּ בַּנְּדִיבוּת: מִן הַמִּדּוֹת הַחֲשׁוּבוֹת לָתֵת לַשּׁוֹאֵל.",
+                    "<b>וּבְסֵפֶר</b> הַקּוֹטִי, דַּע כִּי הַזְּרִיזוּת לְהִתְיַשֵּׁב בְּכָל הָעִנְיָנִים וְהַטּוֹב שֶׁבָּהֶם שֶׁתְּעַיֵּן בּוֹ בְּעֵת שֶׁתִּתֵּן וְתִמְנַע וְעֵת שֶׁתַּעֲשֶׂה וְתֹאמַר כִּי הַמַּתָּנָה אַחַר הַמְּנִיעָה טוֹב מִן הַמְּנִיעָה אַחַר הַמַּתָּנָה וְהַנְּדָבָה וְטוֹב שֶׁתִּתְאַחֵר לַעֲשׂוֹת וּכְשֶׁתָּחֵל תַּעֲשֶׂה מִיָּד מִשֶּׁתִּתְקַדֵּם לַעֲשׂוֹת וּתְאַחֵר לְהַשְׁלִים. וְתֵדַע כִּי יוֹתֵר אַתָּה קָרוֹב לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁלֹּא תֹּאמַר מִשֶּׁאַתָּה קָרוֹב לוֹמַר מַה שֶּׁלֹּא תַּעֲשֶׂה עַל כֵּן הִזָּהֵר שֶׁלֹּא תְּמַהֵר בִּדְבָרֶיךָ בְּדָבָר שֶׁאַתָּה יָרֵא שֶׁלֹּא תּוּכַל לַעֲשׂוֹתוֹ וְיָפֶה דְּבָרְךָ בֶּאֱמֶת וּמַעֲשֶׂיךָ בְּצֶדֶק."
+                ],
+                [
+                    "<b>מִדַּת הַקַּמְצָנוּת</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הַב'</b> מִן הַחֵלֶק הַה' נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הַקַּמְצָנוּת. דַּע כִּי הַמִּדָּה הַזֹּאת מִדָּה מְגֻנָּה לִמְאֹד אֵין בְּרוֹב הַמִּדּוֹת מְגֻנָּה מִמֶּנָּה, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּפְקִיר אֶת מָמוֹנוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְגֻנֶּה יִהְיֶה נֶהֱנֶה מֵהַנָּאוֹתָיו וְשֶׁבַח בְּנֵי אָדָם. וְזֶה אֵינוֹ עוֹלֶה לוֹ כִּי אִם הַגְּנוּת וְהַשֵּׁם הָרָע וְאֵינֶנּוּ מַגִּיעַ אֶל שׁוּם הֲנָאָה. וְאֵין הַקַּמְצָנוּת מִמִּדּוֹת הַחֲשִׁיבוּת. וְרָאוּי לְמִי שֶׁהוּא מִן הַחֲשׁוּבִים שֶׁיִּתְרַחֵק מִן הַמִּדָּה הַזֹּאת וְלֹא יִתְנַהֵג בָּהּ בְּשׁוּם עִנְיָן. וְעַל דַּעַת כָּל הַחֲכָמִים כִּי אֵין חֲשִׁיבוּת עִם הַכִּילוּת וְלֹא אֱמוּנָה עִם הַבֶּצַע וּמִי שֶׁהוּא מִן הַמִּדָּה הַזֹּאת כְּבָר נוֹאָשׁ מִשֵּׁם טוֹב וּמִזֵּכֶר טוֹב. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(יְשַׁעְיָה ל\"ב ה)</small> לֹא יִקָּרֵא עוֹד לְנָבָל נָדִיב וּלְכִילַי לֹא יֵאָמֵר שׁוֹעַ. וְזֶה דּוֹמֶה לְמַה שֶּׁאָמַר נָבָל <small>(שׁ\"א כ. י\"א)</small> וְלָקַחְתִּי אֶת לַחְמִי וְאֶת מֵימַי. וּכְבָר יָדַעְתָּ מֶה הָיְתָה אַחֲרִיתוֹ.",
+                    "<b>וְאֵין</b> בַּמִּדָּה הַזֹּאת שׁוּם טוֹבָה אֶלָּא שֶׁיִּשְׁמוֹר הָאָדָם אֶת אֲשֶׁר לוֹ אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה וְלֹא יַפְקִירֶנּוּ וְיִתְנַהֵג בּוֹ הַמִּדָּה הַבֵּינוֹנִית וְלֹא יִהְיֶה בָּא בְּרֹב שְׁמִירָתוֹ לִידֵי הַבֶּצַע כִּי אֵינֶנּוּ מִמִּדּוֹת הַחֲשׁוּבִים. וְאָמַר הֶחָכָם בְּמִדַּת הַכִּילוּת <small>(מִשְׁלֵי י\"א כ\"ו)</small> מֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם, וּבְהֵפֶךְ זֶה — וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר. פְּשַׁט הַמַאֲמָר הַזֶּה בַּצְּדָקָה, וְהָעִנְיָן הַנִּסְתָּר שֶׁבּוֹ בַּחָכְמָה וְאֵין רָאוּי לַמַּשְׂכִּיל שֶׁיִּהְיֶה כִּילַי בְּחָכְמָתוֹ כִּי אֵין הַחָכְמָה חֲסֵרָה בַּעֲבוּר לִמּוּדָהּ כְּמוֹ שֶׁהָאֵשׁ אֵינָהּ נִכְבֵּית בַּעֲבוּר שֶּׁמַּדְלִיקִין מִמֶּנָּהּ נֵר. וּמִן הַמּוּסָר הַטּוֹב בְּתַקָּנַת הַמִּדָּה הַזֹּאת שֶׁיַּרְגִּיל הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ לְהִתְנַדֵּב עַל הַקְּרוֹבִים, עַד שֶׁיְּדַלֵּג לְאַט אֶל הָרְחוֹקִים עַד שֶׁיַּרְגִּיל בְּמִדַּת הַנְּדִיבוּת וְהַחֶסֶד."
+                ],
+                [
+                    "<b>מִדַּת הַגְּבוּרָה</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הַג'</b> מִן הַחֵלֶק הַה' נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הַגְּבוּרָה. מִי שֶׁגּוֹבֵר עַל מִזְגּוֹ מִבְּנֵי אָדָם — טֶבַע הַדָּם, וְיֵשׁ לוֹ לֵב גָּדוֹל וְגִידָיו מְלֵאִים וּזְרוֹעוֹתָיו אֲרֻכּוֹת בְּרֹב הָעִנְיָנִים תִּמְצָאֵהוּ בַּעַל גְּבוּרָה, כָּל שֶׁכֵּן אִם יִהְיֶה רָגִיל בְּמִלְחָמוֹת. וְהַמִּדָּה הַזֹּאת מְשֻׁבַּחַת כְּשֶׁהִיא נִרְאֵית בִּמְקוֹמָהּ וּבְעִתָּהּ וּכְפִי מַה שֶּׁהוּא מְשַׁעֵר הַצָּלָתוֹ מִמַּה שֶׁיִּכָּנֵס בּוֹ. וְאִם הוּא יוֹצֵא מִן הַדֶּרֶךְ הַשָּׁוָה הַנְּכוֹנָה עַד שֶׁיַּשְׁלִיךְ עַצְמוֹ בִּמְקוֹם הַסַּכָּנָה הַגְּמוּרָה וְהַמִּיתָה — הַמִּדָּה הַזֹּאת מִדַּת שִׁגָּעוֹן וְהִיא מִדָּה מְגֻנָּה.",
+                    "<b>וּבְאֵלֶּה</b> שְׁתֵּי הַמִּדּוֹת אָמַר הֶחָכָם <small>(מִשְׁלֵי כ\"ח י\"ד)</small> אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד, וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בָּרָעָה. אַךְ הָאֲנָשִׁים הַגְּדוֹלִים הַנִּזְכָּרִים בַּמִּדָּה הַזֹּאת הָיוּ לָהֶם אוֹתוֹת עֶלְיוֹנוֹת וְהֶרְאוּ בָּהֶם הַכֹּחַ הַהוּא כִּיהוֹשֻׁעַ וְשִׁמְשׁוֹן וְגִדְעוֹן וְשָׁאוּל וְדָוִד וִיהוֹנָתָן וְאַבְנֵר וְיוֹאָב ע\"ה וְהַדּוֹמֶה לָהֶם מֵאֲשֶׁר כְּמוֹתָם אֲשֶׁר נִרְאֲתָה בָּהֶם הַגְּבוּרָה וְהָיוּ מְשֻׁבָּחִים בַּעֲבוּרָהּ. וּבְהֵפֶךְ זֶה מִי שֶׁנִּרְאֲתָה בּוֹ הַמֹּרֵךְ וְהָעַצְלָה וְלֹא נִשְׁתַּבְּחוּ עָלֶיהָ כַּאֲשֶׁר אֲנִי עָתִיד לְזָכְרָם בַּשַׁעַר הַסָּמוּךְ לָזֶה.",
+                    "<b>וְרָאוּי</b> לְהִתְנַהֵג בַּמִּדָּה הַזֹּאת בַּעֲבוֹדַת הָאֱלֹקִים כַּאֲשֶׁר יָדַעְתָּ מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם כְּשֶׁפָּרַע מֵאַנְשֵׁי הָעֵגֶל בְּאָמְרוֹ <small>(שְׁמוֹת ל\"ב כ\"ז)</small> שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ. וְכַאֲשֶׁר יָדַעְתָּ מִפִּינְחָס בְּעִנְיַן קִנְאָתוֹ כמ\"ש <small>(בַּמִּדְבָּר כ\"ה ז)</small> וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח. וּבְכָל עֵת הָיְתָה הַמִּדָּה הַזֹּאת רְצוֹנִי לוֹמַר מִדַּת הַגְּבוּרָה נִכֶּרֶת בְּנַפְשׁוֹת הָאֲנָשִׁים הַגְּדוֹלִים הָאַלּוּפִים הַגִּבּוֹרִים. וּמִמַּה שֶׁאָמַר א' מִן הַפִילוֹסוֹפִים: בְּחַר בְּמָוֶת יוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים. וְהָיוּ בְּנֵי הֶעֲרָב קוֹרְאִים לְגִבּוֹר מְשֻׁגָּע.",
+                    "<b>וְצָרִיךְ</b> הַמַּשְׂכִּיל שֶׁיִּתְנַהֵג בַּמִּדָּה הַזֹּאת הַמִּנְהָג הַשָּׁוֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקָּרֵא מְשֻׁגָּע וְיִתְנַהֵג בָּהּ עַל הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה. וְאָמְרוּ אֵין הַגִּבּוֹר נוֹדַע אֶלָּא בְּעֵת הַקּוֹרוֹת. וְאָמַר הַפִילוֹסוֹף: גֶּדֶר הַגְּבוּרָה הָאֹמֶץ וְהַיִּשּׁוּב כְּפִי מַה שֶּׁמְּחַיֶּבֶת הַחָכְמָה וְהָאֱמֶת וְתִסְבֹּל מַה שֶּׁתֶּאֱהַב וּמַה שֶּׁתִּשְׂנָא. וְאֵין הַגְּבוּרָה הָעִקְּשׁוּת בְּדִבְרֵי שֶׁקֶר וְהַתְמָדָה עַל הַשָּׁוְא וְסֵבֶל הַיְגִיעָה כִּי זֶה מִמִּדּוֹת הַחַיּוֹת הָרָעוֹת. אַךְ הַגְּבוּרָה שֶׁיִּסְבּוֹל הָאָדָם עַל הָאֱמֶת וְשֶׁיִּמְשׁוֹל בְּתַאֲוָתוֹ, עַד שֶׁיִּהְיֶה אֶצְלוֹ הַמָּוֶת עַל הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יִמְצָאֶנָּהּ אַחַר כֵּן טוֹב מִן הַחַיִּים עַל שֶׁכְּנֶגְדָּהּ מִן הָרָע, אֲשֶׁר גִּלָּה אוֹתוֹ לוֹ דִּין הַחָכְמָה [וּבְסֵּפֶר] לְקוֹטִי בִּגְּבוּרָה, אוֹמֵר כִּי הַגְּבוּרָה מִטֶּבַע הַנֶּפֶשׁ הַחֲשׁוּבָה לְעֻמַּת הַכֹּחַ בַּגּוּף."
+                ],
+                [
+                    "<b>מִדַּת הַמֹּרֶךְ</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הַד'</b> מִן הַחֵלֶק הַה' נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הַמֹּרֶךְ. הַמִּדָּה הַזֹּאת יוֹתֵר מַה שֶּׁתִּמְצָא בַּנְּפָשׁוֹת הַפְּחוּתוֹת הַדַּלּוֹת הַנְּמִבְזוֹת, וְהִיא מִדָּה מְגֻנָּה. וְצָרִיךְ הַמַּשְׂכִּיל לְהִזָּהֵר מִמֶּנָּה וְאַל יַרְגִּיל בָּהּ. וְיִשְׁתַּדֵּל לְהַרְחִיקָהּ מִנַּפְשׁוֹ וְלַהֲסִירָהּ מֵעָלָיו מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ מְבִיאָה שׁוּם תּוֹעֶלֶת. אֲבָל הִיא מְבִיאָה הַגְּנוּת וְהַשֵּׁם הָרָע וְגוֹרֶמֶת לִפְחִיתוּת וְלִגְרִיעוּת. וְהָאֲנָשִׁים הַחֲשׁוּבִים אַנְשֵׁי הַלְּבָבוֹת הֵם מוֹאֲסִים אוֹתָהּ וְגוֹעֲלִים בָּהּ, אַחַר שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בְּכֹחַ הַכָּרָתָם וּתְבוּנָתָם בְּדַרְכֵי הַנְהָגָתָהּ בַּמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר תִּהְיֶה בָּהֶם גּוֹרֶמֶת לְהַצָּלָה מִן הַסַּכָּנוֹת הַגְּדוֹלוֹת.",
+                    "<b>וּמִסְּעִיפֵי</b> הַמִּדָּה הַזֹּאת הָעַצְלָה אֲשֶׁר הִזְכַּרְנוּ כְּבָר. וּכְבָר מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בָּהּ מִן הַגְּנוּת וְהַחֶרְפָּה וּמַה שֶּׁאָמַר הֶחָכָם שְׁלֹמֹה עָ\"ה <small>(מִשְׁלֵי כ\"ו ט\"ו)</small> טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלַּחַת נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל פִּיו. וְזֶה תַּכְלִית הַחֶרְפָּה וְהַגְּנוּת. וְהַדָּבָר הַיָּדוּעַ מִן הֶעָצֵל וְרַךְ הַלֵּבָב שֶׁהוּא אוֹמֵר לֹא אֵלֵךְ מֵעִיר אֶל עִיר מִפְּנֵי פַּחַד הַלִּסְטִים וְהַחַיּוֹת כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שָׁם כ\"ו י\"ג)</small> אָמַר עָצֵל שַׁחַל בַּדֶּרֶךְ אֲרִי בֵּין הָרְחוֹבוֹת. וְלֹא אֶתְעַסֵּק בַּשְׁחוֹרָה שֶׁלֹּא אַפְסִיד וְלֹא אֶתְעַנֶּה שֶׁלֹּא אֶחֱלֶה וְלֹא אֶתֵּן בִּצְדָקָה שֶׁלֹּא אִוָּרֵשׁ. וְהַדּוֹמֶה לָזֶה מִן הַדְּבָרִים שֶׁהֵם מְבִיאִים לִידֵי הַבַּטָּלָה עַד שֶׁלֹּא יִתָּכֵן לוֹ שׁוּם מַעֲשֵׂה וְלֹא שׁוּם תַּאֲוָה. אַךְ הוּא שׁוֹקֵט וְיוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְאֵינוֹ זָז מִמִּטָּתוֹ. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שָׁם כ\"ו י\"ד)</small> הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ וְעָצֵל עַל מִטָּתוֹ. וְאֵין הָאָדָם הַמַּשְׂכִּיל צָרִיךְ לְהַגְבִּיר הַמִּדָּה הַזֹּאת וְלֹא לְהִתְנַהֵג בָּהּ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה נוֹדַע בָּהּ.",
+                    "<b>וְיִהְיֶה</b> כְּמִי שֶׁחוֹשֵׁב בְּלִבּוֹ שֶׁיֵּהָרֵג קֹדֶם שֶׁיִּמְלְאוּ יָמָיו וְהַדּוֹמֶה לְזֶה אַךְ בְּעִנְיָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ אִם יָשִׂים בּוֹ אֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת עַצְמוֹ הַדִּין הוּא שֶׁיֵּרָאֶה בּוֹ מִדַּת הַמּוֹרֵךְ וְהָעַצְלָה. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ עַל אָדָם אֶחָד שֶׁרָצָה הַמֶּלֶךְ לְשָׁלְחוֹ אֶל מְקוֹם סַכָּנָה וּמֵאֵן לָלֶכֶת. וְחֵרְפוֹ הַמֶּלֶךְ. אָמַר לוֹ: טוֹב שֶׁתְּחָרְפֵנִי וַאֲנִי חַי מִשֶּׁתִּתְפַּלֵּל בַּעֲדִי וַאֲנִי מֵת. וַאֲנִי רוֹאֶה הַמִּדָּה הַזֹּאת מִתְנַהֲגִים בָּהּ אַנְשֵׁי הַתַּעֲנוּג וְהַמְּנוּחָה בָּעוֹלָם מִשְּׁאַר בְּנֵי אָדָם. וְלֹא יָבִינוּ כִּי הַמְּנוּחָה עַצְמָהּ לֹא תִּגָּמֵר לָהֶם אֶלָּא אַחַר הַטֹּרַח הַגָּדוֹל וְתִקּוּן הָעֲסָקִים וְהָעִנְיָנִים שֶׁהֵם צְרִיכִים לָהֶם. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שָׁם כ\"ד כ\"ז)</small> הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךָ וְאַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ. אַךְ הַמְּנוּחָה הַמִּתְבּוֹדֶדֶת כָּלַל עִנְיָנָהּ הָעַצְלָה וְהַמֹּרֶךְ.",
+                    "<b>וּכְבָר</b> יָדַעְתָּ מַה שֶּׁיִּקְרֶה הָאָדָם הֶעָצֵל עַד שֶׁיִּהְיֶה חָסֵר מִכָּל תַּקָּנוֹתָיו וְתוֹעֲלוֹתָיו כַּאֲשֶׁר יִפְגְּעֵהוּ הָרָשׁ. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שָׁם כ\"ד ל\"ג־ל\"ד)</small> מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת... וּבָא כִּמְהַלֵּךְ רֵישֶׁךָ. וְעוֹד כִּי הַמִּדָּה הַזֹּאת גּוֹרֶמֶת בַּגּוּף חֳלָיִים וּמַדְוִים גְּדוֹלִים רַבִּים כְּמוֹ הַכֹּבֶד וְהַנֶּפַח וְגִיד הַנָּשֶׁה וְחוֹלִי הַפּוֹדְגְרָא וְחוֹלִי הִפִּיל, וְהַדּוֹמֶה לָאֵלֶּה מִן הַחֳלָיִים הַמְּשֻׁנִּים אֲשֶׁר יִקְרוּ מִמִּעוּט הַכֹּחַ הַמְעַכֵּל. עַד שֶׁתִּהְיֶה לוֹ הַמִּדָּה הַזֹּאת בַּטֶּבַע שֶׁלֹּא יוּכַל לְהַעְתִּיקָהּ מִמֶּנּוּ וְיַחֲשׁוֹב שֶׁכְּנֶגְדָּהּ מְגֻנֶּה, כ\"ש אִם יִזְדַּמֵּן לְעָצֵל מֶזֶג הַלֵּחָה עִם יְמֵי הַזִּקְנָה כִּי הֵם יוֹסִיפוּ לוֹ כֹּבֶד וְעַצְלָה.",
+                    "<b>וְהָאֵל</b> יַצִּילֵנוּ מִן הַמִּדּוֹת הַמְגֻנּוֹת וְיַדְרִיכֵנוּ בַּדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה ויר\"א. תַּם וְנִשְׁלָם שֶׁבַח לָאֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא. בְּעֶרֶב ר\"ה שְׁנַת יוֹבִילוֹ שַׁ\"י לַמּוֹרָא. בְּיָמֵינוּ יִבָּנֶה בֵּית הַבְּחִירָה אָמֵן.",
+                    "<b>נֹסַח</b> חֲתִימַת הַסֵּפֶר דְּפוּס רִאשׁוֹן הַנִּדְפַּס בְּיַחַד עִם ס' חוֹבַת הַלְּבָבוֹת:",
+                    "<b>אָמַר</b> יִצְחָק אֲבָרֵךְ אֶת ה' אֲשֶׁר יְעָצָנִי — חִזְּקַנִי וְאִמְּצַנִי לְהַתְחִיל וּלְהַשְׁלִים ב' הַחִבּוּרִים הַמְפֹאָרִים הָאֵלֶּה. בָּהֶם כָּל אֱנוֹשׁ יִמְצָא מַרְגּוֹעַ לְנַפְשׁוֹ בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשׁוֹ. לְתַאֲוָה יְבֻקַּשׁ רָצוֹן דִּבְרֵי חֵפֶץ נַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה לְחָבְשָׁהּ וּלְחַזְּקָהּ. לֹא נִפְלֵאת וְלֹא רְחוֹקָה. מְתוּקָה שְׁנַת הָעוֹבֵד אֶת ה' מֵאַהֲבָה. וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא לִצְבוֹא צָבָא. בְּיוֹם טוֹבָה נָפִישׁ נְהוֹרֵיהּ טוּבָא. אַשְׁרֵי אִישׁ בְּמִצְוֹתָיו חָפֵץ יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ וְשָׂם לִבּוֹ וְעֵינָיו בּוֹ כָּל הַיָּמִים. וְיִהְיוּ תּוֹאֲמִים לְאוּרִים וְתוּמִים. צֵידָה לְדַרְכּוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. וַאֲנִי בְּתֻמִּי הָלַכְתִּי וְהִגַהְתִּי כְּחֶזְקַת הַיָּד גַּם כִּי שְׁגִיאוֹת הַדְּפוּס מִי יָבִין וּמִי שָׁלַח יָדוֹ בָּהּ וְנִקָּה חָסֵר אוֹ יָתִיר אוֹ חַלִיף. וְהַמַּשְׂכִּיל יְתַקֵּן מְעֻוָּת שֶׁיּוּכַל לִתְקוֹן.",
+                    "<b>וּלְיוֹפִי</b> וְהִדּוּר זֹאת הַמְּלָאכָה, זֹאת הַשִּׁירָה בְּפִי עֲרוּכָה:",
+                    "<b>אַשְׁרֵי</b> אֱנוֹשׁ יָאִיר בְּהִלּוֹ נֵר עֲלֵי רֹאשׁוֹ וְיִהְיֶה לוֹ לְמַרְפֵּא נֶפֶשׁ.",
+                    "<b>אֶל</b> הַנְּשָׁמָה יִהְיֶה תָּמִיד לְאוֹר עוֹלָם וּמַרְגּוֹעַ וַיִּמְצָא נֶפֶשׁ.",
+                    "<b>אֵלֶּה</b> שְׁנֵי אוּרִים לְהַנְחִיל אוֹהֲבַי חוֹבַת לְבָבוֹת אִישׁ וּמִדּוֹת נֶפֶשׁ."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "תקון מדות הנפש",
+        "enTitle": "The Improvement of the Moral Qualities",
+        "key": "The Improvement of the Moral Qualities",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "שיר פתיחה מאת המתרגם",
+                "enTitle": "Translator's Poem"
+            },
+            {
+                "heTitle": "הקדמת המחבר",
+                "enTitle": "Introductory Essay"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/The Improvement of the Moral Qualities/Hebrew/merged.json b/json/Musar/Rishonim/The Improvement of the Moral Qualities/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..f05963971f1ea00ec6523dad2b0a26b1125c029c
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/The Improvement of the Moral Qualities/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,299 @@
+{
+    "title": "The Improvement of the Moral Qualities",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/The_Improvement_of_the_Moral_Qualities",
+    "text": {
+        "Translator's Poem": [
+            "<b>אָמַר הַמְתַרְגֵּם:</b>",
+            "עֲזֹב חִידוֹת יְשָׁנוֹת וַחֲדָשׁוֹת   וְהִתְבּוֹנֵן בְּמִדּוֹת הַנְּפָשׁוֹת.",
+            "וּבָהֶם תִּמְצָאָה דַּעַת קְדוֹשִׁים   וְכָל דִּבְרֵי גְּבוּרוֹת וַחֲלוּשׁוֹת.",
+            "וּבֵית מִדּוֹת זְנַח נָא וַעֲלִיּוֹת   מִרְוָחִים וְאַשְׁפָּר וַאֲשִׁישׁוֹת.",
+            "וּמִדּוֹת נַפְשֶׁךָ כּוֹנֵן וּבָם תַּעֲלֶה   אֶל מַעֲלוֹת רוּחוֹת קְדוֹשׁוֹת.",
+            "וְדַע עֵת לֶאֱהֹב וּשְׂנֹא וְלִרְצוֹת   וְלִכְעֹס וַעֲנוֹת רַכּוֹת וְקָשׁוֹת.",
+            "וְעֵת לָתֵת וְלִמְנֹעַ, וְעֵת לַעֲשׂוֹת   וַעֲזֹב וְעֵת דַּבֵּר וְלַחֲשׁוֹת.",
+            "וְאָז תִּשְׁכּוֹן מְנוּחוֹת שַׁאֲנָנוֹת   וְתִהְיֶה שַׁלְאֲנָן מִכָּל רְגָשׁוֹת.",
+            "וְתִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב וּלְךָ   תַאֲווֹתֶיךָ יְהוּ בָּאוֹת וְחָשׁוֹת.",
+            "<b>עַל</b> דַּעַת הַחֲכָמִים הַקַּדְמוֹנִים אֲשֶׁר חִבֵּר הֶחָכָם הַגָּדוֹל, הַפִּילוֹסוֹף הַמֻּבְהָק ר' שְׁלֹמֹה בֶּן גְּ'בִירוֹל ז\"ל מִמְּדִינַת סַרַקֹסְטָה וְחִבְּרוֹ בִּלְשׁוֹן עֲרָב. בְּחֹדֶשׁ נִיסָן שְׁנַת תת\"ה וְהֶעְתִּיקוֹ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הֶחָכָם ר' יְהוּדָה בֶּן תִּבּוֹן מֵרַמּוֹן סְפָרַד בְּמִגְדּוֹל לוּנִיל שְׁנַת תתקכ\"ז."
+        ],
+        "Introductory Essay": [
+            "<b>אָמַר</b> הַמְחַבֵּר: יִתְבָּרַךְ הָאֵל הָעִזּוּז, וְהַגִּבּוֹר הַקָּרוֹב הָעוֹנֶה, הָאֶחָד הַקַּדְמוֹן הָרִאשׁוֹן הַנּוֹרָא, וְיִתְעַלֶּה לְאֵין קֵץ. וְאַחַר כָּךְ נֹאמַר כֵּן מִפְּנֵי שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹאִים אֶת הָאָדָם מִבְחַר בְּרוּאֵי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ יָדַעְנוּ כִּי הוּא עִנְיַן הַכַּוָּנָה בִּבְרִיאַת כָּל הַגּוּפוֹת וְהַהֲוָיוֹת. וְעוֹד כִּי הוּא שָׁוֶה וּמְכֻוָּן בְּמִזְגּוֹ מִכָּל בַּעֲלֵי חַיִּים. וְהוּא שֶׁנִּבְרָא מְתֻקָּן בְּצוּרָתוֹ וְנָאֶה בִּמְלַאכְתּוֹ מִכֻּלָּם, בַּעַל נֶפֶשׁ מְדַבֵּר פְּנִינָה חָכְמָה קַיֶּמֶת לֹא תִּפָּסֵד. וְלִמְּדוּ עַל זֶה הַמּוֹפְתִים הַנִּרְאִים שֶׁמּוֹרֶה עֲלֵיהֶם הַשֵּׂכֶל וְהַכְּתוּבִים אֲשֶׁר אֵינָם נִסְתָּרִים מִכָּל חֲכַם־לֵב, וְאָמַר מִבְּלִי הֲטוֹת כִּי הַגָּדוֹל שֶׁבִּדְבָרִים הַמַּצְרִיכִים לְהוֹדוֹת כִּי הוּא מִבְחַר הַבְּרוּאִים מָצָאנוּ אוֹתוֹ מְשֻׁתָּף עִם הַמַּלְאָכִים בְּדִבּוּר וּבְשֵׂכֶל וְאֵלֶּה הַבּ' מִדּוֹת הֵמָּה אֱלֹקִיּוֹת רוּחָנִיּוֹת. וְעִם זֶה אָנוּ רוֹאִים שֶׁהַמַּלְאָכִים מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּצָרְכֵי הָאָדָם הַצַּדִּיק, כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְנוּ מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ ע\"ה בְּבַשְּׂרָם וְהַזְהֲרָתָם אוֹתוֹ, וְכֵן יִצְחָק וְכֵן יַעֲקֹב אָבִינוּ אָמַר בִּתְפִלָּתוֹ: \"הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל אוֹתִי מִכָּל רָע\" <small>(בְּרֵאשִׁית מ\"ח ט\"ז)</small>. וְהַכָּתוּב אָמַר <small>(הוֹשֵׁעַ י\"ב ה)</small> וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכַל. וְדָנִיֵּאל אָמַר <small>(דָּנִיֵּאל ו כ\"ג)</small> אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וְגוֹ'. וּבְעֶזְרַת הַצַּדִּיקִים וּנְגִיפַת שׂוֹנְאֵיהֶם אָמַר <small>(מְלָכִים ב' י\"ט ל\"ה)</small> וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְיָ וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר וְכוּ'. וְרַבִּים כָּעִנְיָנִים הָאֵלֶּה לֹא אַאֲרִיךְ בְּזִכְרָם.",
+            "<b>וּכְבָר</b> יָדַעְנוּ כִּי יֵשׁ אָדָם, שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִתְרוֹן עַל אָדָם אַחֵר מִבְּלִי סָפֵק, עַד שֶׁאָדָם אֶחָד שָׁוֶה מִנְיַן רָב מִבְּנֵי אָדָם, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מִיסוֹד אֶחָד וְהַרְכָּבָה אַחַת, אֶלָּא שֶׁנֶּפֶשׁ זֶה עָלְתָה אֶל הַמַּעֲלָה הָאֱנוֹשִׁית עִם עֶזְרַת הַגְּלָמִים הַפִּלְחִיִּים אוֹתוֹ וּבָחֲרוֹ בַּמּוּסָר, וְשֶׁחֵלֶק הַשָּׁפָל אֲשֶׁר בּוֹ נִמְשָׁךְ אַחֲרֵי הַחֵלֶק הָעֶלְיוֹן. ור\"ל שֶׁמּוֹשֵׁל שִׂכְלוֹ בְּטִבְעוֹ, וּכְשֶׁתִּהְיֶה נַפְשׁוֹ שְׁפָלָה וּמְרוּדָה אֵין מַעֲלָתוֹ רְאוּיָה לְהַשִּׂיג אֶל הַמַּעֲלָה הַהִיא, לֹא יוּכַל לַעֲלוֹת אֶל מַה שֶּׁלֹּא זִמְּנוּהוּ גַּרְמֵי אוֹתִיּוֹתָיו וְלֹא יַעַזְרֵהוּ הַמּוּסָר.",
+            "<b>עַל</b> כֵּן צָרִיךְ לָאָדָם הֶחָכָם הַנִּלְבָּב, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחוֹ לְהַגִּיעַ אֶל הַתַּכְלִית אֲשֶׁר יוּכַל לְהַשִּׂיג מִן הַמַּעֲלוֹת וְיִהְיֶה כְּמוֹ שֶׁאָמַר אֶחָד מִן הַחֲכָמִים: עִזְרוּ הַדְּבָרִים הַפִּלְחִיִּים בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם, כַּאֲשֶׁר תַּעֲזֹר הַחֲרִישָׁה וְהַהַשְׁקָאָה אֶת הַזֶּרַע בְּגִדּוּלוֹ. וְהוּא מִטִּבְעוֹ בְּמִצּוּעַ הָאָרֶץ וְשֶׁיִּטְרַח לִהְיוֹת מֵעֲדַת הַחֲסִידִים וּלְהִתְנַהֵג בְּכָל יְכָלְתּוֹ בְּכָל מִנְהֲגֵיהֶם. וְעוֹד צָרִיךְ שֶׁיִּתְחַכֵּם בְּמִדּוֹתָיו, עַד שֶׁיִּתַּקְּנּוּ לוֹ, וְאַל יִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחוּשָׁיו אֶלָּא בְּדָבָר הַצָּרִיךְ עַד שֶׁיִּהְיֶה מִן הַיְדוּעִים בַּחֲשִׁיבוּת וְהַמְפֻרְסָמִים בְּחֶסֶד. כִּי זֹאת הִיא תַּכְלִית הַטּוֹבָה הָעוֹלָמִית, אֲשֶׁר אִם יַגִּיעַ אֵלֶיהָ תִּכְלֶינָה עֵינָיו תָּמִיד לְהַגִּיעַ אֶל מַה שֶּׁלְּמַעְלָה מִמֶּנָּה. וְהִיא הַטּוֹבָה הַתְּמִידָה אֲשֶׁר הִיא הַתַּכְלִית, אֲשֶׁר יַגִּיעַ אֵלֶיהָ בָּעוֹלָם הַשָּׁפָל, וְהוּא הָעוֹלָם הַבָּא, וְהוּא טוֹבַת הָאֱלֹקִים, שֶׁהֵיטִיב בָּהּ לַעֲבָדָיו אַחֲרֵי הַטּוֹבָה הַכּוֹלֶלֶת אוֹתָם בְּהִמָּצְאָם בְּרוּאִים. וּכְבָר שָׁאַל דָּוִד ע\"ה לְהַגִּיעַ אֶל טוּב הָעוֹלָם הַזֶּה בְּאָמְרוֹ, <small>(תְּהִלִּים פ\"ו י\"ז)</small> עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה. וְהִתְאַוָּה עוֹד שֶׁיִּהְיֶה מְזֻמָּן לְהַגִּיעַ אֶל טוּב הָעוֹלָם הַבָּא בְּאָמְרוֹ, <small>(תְּהִלִּים ל\"א כ)</small> מָה רַב טוּבְךָ וְגוֹ'. וְנֶאֱמַר <small>(שָׁם ל\"ו ט)</small> יִרְוְיוּן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ. וְהַמַּעֲלָה הַזֹּאת לֹא יַגִּיעַ אֵלֶיהָ אֶלָּא הָרָאוּי לָהּ כְּמוֹ שֶׁאָמַר, <small>(תְּהִלִּים ט\"ו א)</small> מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶיךָ וְכוּ' הוֹלֵךְ תָּמִים וּפוֹעֵל צֶדֶק וּשְׁאָר הָעִנְיָן. וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעוּנוּ דְּבָרֵינוּ עַד עַתָּה מִזֵּכֶר יִתְרוֹן מַעֲלַת הָאָדָם, נָשִׁיב דְּבָרֵינוּ לִזְכֹּר עִנְיַן סִפְרֵנוּ זֶה, וְאֵיךְ תִּהְיֶה הַשָּׂגַת תּוֹעַלְתּוֹ. וְאוֹמַר כִּי זֶה יִהְיֶה אַחֲרֵי שֶׁנְּסַדֵּר דְּבָרֵינוּ בְּכָל עִנְיָנָיו כָּרָאוּי וְאַחֲרֵי כֵן נַגִּיעַ אֶל תּוֹעַלְתּוֹ וְדוֹמֶה לְמַה שֶּׁאָמַר שְׁלֹמֹה ע\"ה, <small>(קֹהֶלֶת ז כ\"ט)</small> לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי אָמְרָה קֹהֶלֶת אַחַת לְאַחַת לִמְצוֹא חֶשְׁבּוֹן. ר\"ל כִּי בְּהִתְחַבְּרוּת הַדְּבָרִים יִהְיוּ רְאוּיִים שֶׁיִּפּוֹל עֲלֵיהֶם הַמִּנְיָן, וְכֵן בְּסִדּוּר הַדְּבָרִים יוּבָן עִנְיָנָם.",
+            "<b>וְאוֹמַר</b> כִּי הָאֱלֹקִים בָּרָא אֶת רֹב הָעוֹלָם הַגָּדוֹל הַהוֹלֵךְ עַל אַרְבָּעָה טְבָעִים לַהֲוַת הֲוָיַת תְּחִלָּתוֹ מֵאַרְבָּעָה הַיְסוֹדוֹת הַיְדוּעִים וּלְעֻמַת זֶה בָּרָא הָאֱלֹקִים אֶת הָאָדָם עַל ד' טְבָעִים שָׂם בּוֹ הַדָּם לְעֻמַּת הָאֲוִיר, וְהַלֵּיחָה הַלְּבָנָה לְעֻמַּת הַמַּיִם, וְהַמָּרָה הָאֲדֻמָּה לְעֻמַּת הָאֵשׁ, וְהַמָּרָה הַשְּׁחוֹרָה לְעֻמַּת הֶעָפָר. וּבְרָאוֹ שָׁלֵם בְּצוּרָתוֹ וּבְכָל כֵּלָיו לֹא יֶחְסַר דָּבָר וּבָרָא בּוֹ הַחוּשִׁים כְּמוֹ שֶׁאֲנִי עָתִיד לְזָכְרָם. וּכְבָר רָמַז אוֹתָם שְׁלֹמֹה בְּאָמְרוֹ, <small>(קֹהֶלֶת ט י\"א)</small> שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה [וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם וְגַם] לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר וְכוּ'.",
+            "<b>מַה</b> שֶּׁאָמַר שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ הוּא עִנְיַן בְּחִינָתוֹ וְהוּא כְּלָל שֶׁהוֹצִיאוֹ כְּעֵין הַפְּרָט מִפְּנֵי שֶׁמַּה שֶּׁאָמַר תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ רָצָה לוֹמַר כָּל מַה שֶּׁהוּא תַּחַת גַּלְגַּל הַסּוֹבֵב.",
+            "<b>וּמַה</b> שֶּׁאָמַר <small>(שָׁם י\"א)</small> כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ רָמַז בּוֹ אֶל חוּשׁ הָרֵיחַ אֲשֶׁר הוּא בָּאַף, מִפְּנֵי שֶׁהַמֵּרוֹץ יִהְיֶה בִּשְׁאִיפַת הָאֲוִיר מִחוּץ לְנוֹפֵף עַל הַחֲמִימוּת הַטִּבְעִי אֲשֶׁר בְּתוֹךְ גּוּף־הָאָדָם. וְהַשְּׁאִיפָה תִּהְיֶה בְּחוּשׁ הָאַף וְלוּלֵי הָאַף לֹא הָיְתָה הַנְּשִׁימָה שֶׁהִיא מְבִיאָה לִידֵי הַתְּנוּעָה.",
+            "<b>וּמַה</b> שֶּׁאָמַר וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה רָצָה לִזְכּוֹר חוּשׁ הַשֵּׁמַע כַּאֲשֶׁר אָנוּ רוֹאִים שֶׁהַמִּלְחָמָה לֹא תִּהְיֶה כִּי אִם בְּשֵׁמַע וּבַהֲרָמַת קוֹל כְּמוֹ שֶׁאָמַר, <small>(שְׁמוֹת ל\"ב י\"ז)</small> קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה.",
+            "<b>וּמַה</b> שֶּׁאָמַר וְלֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם ר\"ל אֶל חוּשׁ הַטַּעַם וְהַדִּבּוּר כִּפְשׁוּטוֹ.",
+            "<b>וּמַה</b> שֶּׁאָמַר וְלֹא לַנְּבוֹנִים עֹשֶׁר ר\"ל עַל חוּשׁ הַמִּשּׁוּשׁ אֲשֶׁר הוּא מִמִּין הַבִּינָה. וְהוּא מִמִּין הַחוּשִׁים הַצְּפוּנִים אֲשֶׁר בְּטֶבַע הַנֶּפֶשׁ כְּמוֹ הַרְגָּשָׁה וְהַמַּחֲשָׁבָה וְהַבִּינָה.",
+            "<b>וּמַה</b> שֶּׁאָמַר <small>(שָׁם י\"א)</small> וְגַם לֹא לַיּוֹדְעִים חֵן, ר\"ל עַל חוּשׁ הָרְאוּת שֶׁלֹּא תִּהְיֶה דַּעַת כִּי אִם בְּהַאֲרָכַת הָעִיּוּן בַּסְּפָרִים וְהַתְמָדַת הַלִּמּוּד וְהַגִּרְסָא בָּהֶם וְלוּלֵי שֶׁאֵין אָנוּ רוֹצִים לְהַאֲרִיךְ הָיִיתִי מֵבִיא רְאָיוֹת גְּלוּיוֹת מִן הַסְּבָרוֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת וְחָכְמַת הַקַּבָּלָה עַל אֵלֶּה הָרְמָזִים, עַד שֶׁתִּהְיֶה הֲבָנָתָם קַלָּה וְהַשָּׂגָתָם קְרוֹבָה. וּמִי שֶׁהוּא מֵאַנְשֵׁי הַלְּבָבוֹת הַזַּכִּים וְהַנְּפָשׁוֹת הַיְקָרוֹת, הַמִּזְעָר הַזֶּה מַסְפִּיק לוֹ לְמוֹפֵת כִּי שְׁלֹמֹה ע\"ה לֹא רָמַז בְּפָסוּק זֶה כִּי אִם לַחוּשִׁים הַגְּלוּיִים וְהִנִּיחַ זִכְרוֹן הַחוּשִׁים הַצְּפוּנִים.",
+            "<b>וּכְשֶׁיִּהְיֶה</b> הָאָדָם חָכָם יְשַׁמֵּשׁ בָּהֶם בְּעִנְיְנֵיהֶם וְיִמְנְעֵם מִמַּה שֶּׁאֵין רָאוּי לָהֶם, אֲבָל יִהְיֶה כְּרוֹפֵא הַבָּקִי אֲשֶׁר הוּא חוֹשֵׁב עַל הַנֻּסְחָא וּמֵשִׂים כָּל סַם שִׁעוּר יָדוּעַ וְיִהְיוּ הַסַּמָּנִים חֲלוּקִים בְּמִשְׁקְלֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁיָּשִׂים מִזֶּה הַסַּם גֵּרָה וּמִזֶּה כְּאִיסָר. וְהַדּוֹמֶה לָזֶה בְּשַׁעֲרוֹ מַעֲשֵׂה כֹּחָם מִן הַחֹם וּמִן הַקֹּר, וְהַלַּחוּת וְהַיֹּבֶשׁ. וְהוּא מֵפִיק בֵּינֵיהֶם בְּשַׁעֲרוֹ כַּמּוּתָם וְאֵין מַסְפִּיקִין עַד שֶׁיָּשִׂים בֵּינֵיהֶם מָסַכִּים מַבְדִּילִים לְהַצִּיל מֵרָעָתָם. וְכָל זֶה בְּמַחְשֶׁבֶת חָכְמָה וְכֵיוָן שֶׁהוּא כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁיְשַׁעֵר מִדּוֹתָיו אֲשֶׁר הֵם חוּשָׁיו, וְלֹא יְשַׁמֵּשׁ בָּהֶם אֶלָּא בְּדָבָר הַצָּרִיךְ מִפְּנֵי שֶׁהָאֱלֹקִים הִרְכִּיבָם בָּאָדָם לְצֹרֶךְ.",
+            "<b>עַל</b> כֵּן צָרִיךְ לְתַקֵּן הַנְהָגָתָם מִפְּנֵי שֶׁבָּהֶן מְתַקֵּן תֹּכֶן חַיּוּתוֹ, כִּי בָּהֵנָּה רוֹאֶה אֶת הַמַּרְאוֹת וְשׁוֹמֵעַ אֶת הַקּוֹלוֹת וְטוֹעֵם אֶת הַמַּטְעַמִּים וּמַבְחִין בֵּין הַקָּשֶׁה לָרַךְ וְהַדּוֹמֶה לוֹ מִמָּה שֶׁהוּא מַגִּיעוֹ אֶל הַחַיִּים כָּל יְמֵי חַיָּיו. וְהַרְבֵּה יֵשׁ בָּהֶם מִדַּרְכֵי הַתּוֹעָלוֹת אֲשֶׁר אֲנִי עָתִיד לְזָכְרָם. וַאֲנִי מַזְכִּיר עַתָּה הַחוּשִׁים וְאֳפָנֵי תּוֹעֲלוֹתָם וּמַזְהִיר מֵהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם בְּדַרְכֵי הָרָע.",
+            "<b>וְאוֹמַר</b> כִּי רֹאשׁ הַחוּשִׁים הֶחָשׁוּב שֶׁבָּהֶם הוּא חוּשׁ הָעַיִן מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲלָתָהּ מִן הַגּוּף כְּמַעֲלַת הַשֶּׁמֶשׁ בָּעוֹלָם. וְהַחוּשׁ הַזֶּה אֵינֶנּוּ פּוֹסֵק מֵהַשִּׂיג מוּחָשׁוֹ תָּמִיד מִבְּלִי זְמַן וַאֲנִי ר\"ל בָּזֶה שֶׁהוּא מַשִּׂיג הַקָּרוֹב אֵלָיו וְהָרָחוֹק מִמֶּנּוּ בְּעֵת אַחַת, וְאֵין בֵּין הַשָּׂגָתוֹ הַקָּרוֹב וְהַשָּׂגָתוֹ הָרָחוֹק זְמַן כְּמוֹ שְׁאָר הַחוּשִׁים. וְהָעַיִן נוֹפֶלֶת עַל מוּחָשָׁהּ בְּעוֹדָהּ פְּתוּחָה עַל כֵּן לֹא תִּתָּכֵן הַשֵּׁנָה עַד שֶׁתִּהְיֶה סְתוּמָה. וּמַה נִּפְלְאוּ דִּבְרֵי הַפִילוֹסוֹפִים בְּחוּשׁ הָעַיִן: לַנֶּפֶשׁ צְבָעִים רוּחָנִיִּים וְהֵם נִרְאִין בִּתְנוּעַת עַפְעַפֵּי הָעַיִן. וְאָמְרוּ הִשָּׁמֵר מֵחוּשׁ הָעַיִן כִּי הוּא מֵבִיא אֶל מִינֵי רְהָבִים וְהִיא מְעִידָה עָלֶיךָ בִּקְצַת הַתְּנוּעוֹת כְּגָאוֹן וְגֹבַהּ וּבְמִקְצָתָם כַּעֲנָוָה וְשִׁפְלוּת, עַל כֵּן הַדְבֵּק אֵלֶיהָ מִבְחַר הַתְּנוּעוֹת, וְהַרְחֵק מִמֶּנָּהּ הַמְגֻנֶּה שֶׁבָּהֶם. וְאָמְרוּ אֵין הַהַכָּרָה לַהֲנָאַת הָעַיִן כִּי אִם לַהֲנָאַת הַבִּינָה, וְתַחַת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה פֵּרוּשׁ אֵינֶנּוּ נֶעֱלָם מֵאִישׁ מֵבִין. וּמַה טּוֹבָה הֲפָקַת הַדָּבָר הַזֶּה לְדִבְרֵי הַכָּתוּב <small>(בַּמִּדְבָּר ט\"ו ל\"ט)</small> \"וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם\".",
+            "<b>וְסָמוּךְ</b> לוֹ חוּשׁ הַשֵּׁמַע בִּיקָר מַעֲלָתוֹ, וְאִם הַחוּשׁ הַזֶּה פְּעֻלָּתוֹ בַּנֶּפֶשׁ קְרוֹבָה לִפְעֻלַּת הָעַיִן, אֵין הָאָדָם מַסְכִּית לָהּ כַּאֲשֶׁר הוּא מַסְכִּית אֶל הָעַיִן. וּמִן הַמִּנְהָג הַטּוֹב בַּחוּשׁ הַזֶּה לְהַטּוֹתוֹ מֵהַדְּבָרִים הַמְגֻנִּים, וְלֹא יִגְזוֹר עַל מַה שֶּׁהוּא שׁוֹמֵעַ מִנֹּעַם הַקּוֹל בְּמַה שֶּׁהוּא דּוֹמֶה לוֹ אַךְ בְּמַה שֶּׁהוּא דּוֹמֶה לוֹ לָעִנְיָן וְלַכַּוָּנָה. וְאַל יִהְיֶה נִצּוֹד בְּשָׁמְעוֹ, כְּעוֹף אֲשֶׁר לִבּוֹ נוֹטֶה אֶל הַקּוֹל הֶעָרֵב. וְצָרִיךְ שֶׁיֵּדַע הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר רָאוּי לוֹ בָּהֶן לְהַאֲזִין וְלִשְׁמוֹעַ, וַאֲשֶׁר אֵין רָאוּי בָּהֶן לְהַאֲזִין כְּלָל. וְדוֹמֶה לְמַה שֶּׁנֶאֱמַר עָלָיו אוֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ דָּמִים.",
+            "<b>וְחוּשׁ</b> הָרֵיחַ הוּא סָמוּךְ לְחוּשׁ הַשֵּׁמַע מִפְּנֵי שֶׁזֶּה מוּחָשׁוֹ הַקּוֹל הַהֹוֶה בָּאֲוִיר וּמוּחָשׁ זֶה הָאֵיד הַמַּתְמִיד בָּאֲוִיר וּמַעֲלָתוֹ פְּחוּתָה מֵחוּשׁ הַשֵּׁמַע וְעַל כֵּן הַנְהָגַת שִׁמּוּשׁוֹ מֻעָטָה מִמֶּנּוּ מִפְּנֵי שֶׁאֵין בּוֹ עֲבוֹדַת מִצְוָה וְלֹא עֲבֵרָה. אַךְ חוּשׁ הַטַּעַם וְאִם הוּא בְּמַעֲלָה פָּחוּת מִכָּל הַחוּשִׁים, דֶּרֶךְ הַנְהָגַת הַשִּׁמּוּשׁ בּוֹ גְּדוֹלָה מִכֻּלָּם, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יוּכַל הַגּוּף לַעֲמוֹד זוּלָתוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲמוֹד זוּלָתָם. וְדֶרֶךְ הַנְהָגַת שִׁמּוּשׁוֹ שֶׁיַּחֲסוֹם אוֹתוֹ מִן הָאָסוּר וְיַתִּירֵהוּ לַמֻּתָּר, וְיַגְבִּיר בַּכֹּל הַשֵּׂכֶל עַל הַתַּאֲוָה. וּתְחִלַּת מַה שֶׁיִּרְאֶה בּוֹ, מֶמְשֶׁלֶת שִׂכְלְךָ עַל תַּאֲוָתְךָ בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה, כְּמוֹ שֶׁהוּא תְּחִלַּת מַה שֶּׁחָטָא בּוֹ הָאָדָם.",
+            "<b>וְחוּשׁ</b> הַמִּשּׁוּשׁ סָמוּךְ לְחוּשׁ הַטַּעַם וְהוּא מִמִּינוֹ וַהֲנָאָתוֹ מִמִּדּוֹת הָאֵיבָרִים הַשָּׁוִים בְּמִזְגָם, וְאֵין צֹרֶךְ לַנֶּפֶשׁ הַמּוֹפְתִים בּוֹ חוּץ מֵהַנְהָגַת הַגּוּף בּוֹ. וְדֶרֶךְ הַנְהָגַת שִׁמוּשׁוֹ שֶׁתֵּדַע כִּי הַתַּאֲווֹת הֵם חָלָאִים בַּגּוּף וּמַדְוִים שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְרַפְּאָם. וְלֹא תַּחֲשֹׁב שֶׁהֵם מִמִּדּוֹת הַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, וְאַל יַעֲלֶה בְּלִבְּךָ כִּי הַשָּׂגָתָם הִיא הַשָּׂגַת הַטּוֹבָה הַשְּׁלֵמָה כְּמוֹ הַשָּׂגַת הַמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר בָּהֵנָּה יִהְיֶה הָאָדָם רָאוּי לְכָבוֹד בְּדִין הַשֵּׂכֶל.",
+            "<b>וְאַחַר</b> שֶׁהִשְׁלַמְנוּ לְסַפֵּר כָּל הַחוּשִׁים נֹאמַר כִּי שַׂמְנוּ אוֹתָם כְּמוֹ הַסּוּג וְנִזְכֹּר אַחֲרֵיהֶם מַה שֶּׁתַּחְתָּם מִן הַמִּינִים אֲשֶׁר הֵם מִדּוֹת הָאָדָם. וְנִזְכֹּר אַחֲרֵי כֵן שָׁם כָּל אִישׁ מִן הַמִּינִים וּנְסַפֵּר אֳפָנֵי תּוֹעֲלוֹתֵיהֶן וְהֶזֵּקָם וְהֵיאַךְ נַגִּיעַ אֶל אֳפָנֵי תִּקּוּנָם.",
+            "<b>וְנֹאמַר</b> כִּי כַּאֲשֶׁר יִחַסְנוּ הַמִּדּוֹת אֶל הַחוּשִׁים עַל דֶּרֶךְ הַמִּסְפָּר עָלָה מֵהֶם לְכָל חוּשׁ אַרְבָּעָה מִדּוֹת, וְיִחַסְנוּ בִּתְחִלָּה לְחוּשׁ הָרְאוּת אַרְבַּע מִדּוֹת וְכֵן לִשְׁאָר הַחוּשִׁים. וְהִגִּיעַ הַמִּסְפָּר עֶשְׂרִים מִדּוֹת, מֵהֶם: לָעַיִן — הַגַּאֲוָה וְהָעֲנָוָה וְהַבֹּשֶׁת וְהָעַזּוּת. וּמַה שֶּׁאָנוּ רוֹאִין מִן הַגַּאֲוָה לְחוּשׁ הָעַיִן הוּא דָּבָר גָּלוּי וּכְמוֹ שֶׁהִקְדַּמְנוּ לְדַבֵּר בּוֹ. וְעוֹד כִּי אַתָּה רוֹאֶה גַבְהוּת עֵינֵי הַגֵּאִים וַאֲשֶׁר נַפְשׁוֹתֵיהֶם גְּבוֹהוֹת, וּבְהֵפֶךְ זֶה בִּשְׁפָלֵי הַנֶּפֶשׁ וּבַעֲנָוִים. וְאוֹמֵר הַכָּתוּב, <small>(יְשַׁעְיָה ב י\"א)</small> עֵינֵי גַבְהוּת אָדָם שָׁפֵל. וְעוֹד <small>(שָׁם ה ט\"ו)</small> וְעֵינֵי גְּבוֹהִים תִּשְׁפַּלְנָה וְהַדּוֹמֶה לוֹ.",
+            "<b>וּמַה</b> שֶּׁאָמַר \"וְעֵינֵי\" הוּא מוֹרֶה כִּי מִדַּת הַגַּאֲוָה מְיֻחֶסֶת אֶל חוּשׁ הָעַיִן. וּבַעֲנָוָה אוֹמֵר, <small>(חֲבַקּוּק א י\"ג)</small> טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת (בְּ)רַע וְהַדּוֹמֶה לוֹ. וּמִי שֶׁהוּא עַז פָּנִים תִּרְאֶה אוֹתוֹ בְּרֹב הָעִנְיָנִים מְשַׁקֵּר הָעֵינַיִם לֹא יֶחֱרַד לְבֹשֶׁת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בָּהֶם <small>(יְשַׁעְיָה ג. ט)</small> הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם. וְכֵן תִּרְאֶה עֵינֵי הָרְשָׁעִים אַנְשֵׁי הָעַזּוּת הוֹמִיּוֹת וְאֵינָן נָחוֹת, וְדוֹמֶה לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר בָּהֶם: <small>(אִיּוֹב י\"א כ)</small> וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה. וְאָמַר בְּעַזִּים: <small>(יִרְמְיָה ה. ג)</small> חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע. וּבְהֵפֶךְ זֶה תִּרְאֶה הַבַּיְשָׁן כּוֹפֵף עֵינָיו, כְּדֵי שֶׁיִּמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: <small>(מִשְׁלֵי ד ל\"ד)</small> וְלַעֲנָוִים יִתֵּן חֵן. כַּאֲשֶׁר אֲנִי עָתִיד לְבָאֵר אֶת הַכֹּל בַּשְּׁעָרִים הַמְיֻחָדִים בָּהֶם בַּאֵר הֵיטֵב בְּעֶזְרַת הָקֵל. וְהַמַּעֲלָה הַזֹּאת מַגִּיעִים אֵלֶיהָ בְּמִצּוּעַ הָרְאוּת מִן הַמַּבִּיט וְהַמֻּבָּט כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: <small>(בַּמִּדְבָּר י\"ב ג)</small> וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד. וְהִקְדִּים, לְעֻמַּת זֶה, <small>(שְׁמוֹת י\"א ג)</small> גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְגוֹ'.",
+            "<b>וְחוּשׁ</b> הַשֵּׁמַע הוּא סוּג שֶׁיֵּשׁ תַּחְתָּיו אַרְבָּעָה מִינִים שֶׁהֵם אַרְבַּע מִדּוֹת וְהֵם: הָאַהֲבָה וְהַשִּׂנְאָה וְהָרַחֲמִים וְהָאַכְזָרִיּוּת. וְאוֹמַר כִּי צָרִיךְ לְדַקְדֵּק הָעִיּוּן כְּדֵי לְיַחֵס אֵלֶּה הָאַרְבָּעָה מִדּוֹת אֶל חוּשׁ הַשֵּׁמַע. וְאִם לֹא נַרְאֶה דְּבָרֵינוּ מְבֹאָר בַּאֵר הֵיטֵב, אַנְשֵׁי לֵבָב־יַסְפִּיקוּ לָהֶם הָרְמָזִים. וְאֵין צָרִיךְ לְהַאֲשִׁים מִי שֶׁהֵבִיא קְצָת מִן הַדְּבָרִים הַנְּכוֹנִים, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִגִּיעַ עַד תַּכְלִיתָם. וְאוּלַי הַמְעַיֵּן בְּסִפְרִי יְדוּנֵנִי לִזְכוּת עַל שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לְהָבִיא הַמּוֹפְתִים הַשִּׂכְלִיִּים וַאֲשֶׁר הֵם מֵחָכְמַת הַדִּבּוּר וְהַהַקָּשׁוֹת אֲשֶׁר מִן הַכָּתוּב בְּמַה שֶּׁשַּׂמְנוּ יָדֵינוּ בּוֹ. כִּי הַכֹּחַ הַבְּשָׂרִי חַלָּשׁ כָּל שֶׁכֵּן לְאִישׁ כָּמוֹנִי, וּמַה שֶּׁאֲנִי בּוֹ מֵרֹב הַהַקְטָנָה וּמִעוּט הַשָּׂגַת הַחֵפֶץ.",
+            "<b>וְאוֹמַר</b> כִּי בַּמְּקוֹמוֹת בָּא הַשֵּׁמַע בַּכָּתוּב, נִסְמָךְ הָאַהֲבָה לוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: <small>(דְּבָרִים ו. ד)</small> שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. וְסָמַךְ לוֹ וְאָהַבְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ. וְעוֹד, <small>(בְּרֵאשִׁית כ\"ד נ\"ב)</small> וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עֶבֶד אַבְרָהָם אֶת דִּבְרֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה. וְעוֹד, <small>(בְּרֵאשִׁית כ\"ט י\"ג)</small> וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב וְגוֹ'. וְסָמַךְ לוֹ וַיְחַבֵּק לוֹ וַיְנַשֵּׁק לוֹ.",
+            "<b>וְיָבֹא</b> עוֹד הַשֵּׁמַע עַל הַקִּבּוּל וְהָרָצוֹן אֲשֶׁר הֵמָּה יְסוֹד הָאַהֲבָה כְּמוֹ שֶׁנֲאֱמַר <small>(שְׁמוֹת כ\"ד ז)</small> נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע. וַעֲשִׂיַּת הַדָּבָר יִהְיֶה בְּאַהֲבַת הָאָדָם אֶת הַדָּבָר וְדוֹמֶה לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר: <small>(בְּרֵאשִׁית כ\"ז ד)</small> וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי.",
+            "<b>וְעוֹד</b> תָּבֹא הֲטָבַת הַלֵּב עַל הַשֵּׁמַע כמ\"ש: וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו. כְּמוֹ שֶׁיָּבֹא הַקֶּצֶף בְּהֶעְדֵּר הַקַּבָּלָה וְהַשֵּׁמַע כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שְׁמוֹת ו. ט)</small> וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיִּקְצֹף עֲלֵיהֶם מֹשֶׁה. וְתִהְיֶה סְמוּכָה לַשֵּׁמַע הַשִּׂנְאָה, כַּאֲשֶׁר יָדַעְתָּ מֵעִנְיַן עֵשָׂו שֶׁהוּא אוֹמֵר בּוֹ <small>(בְּרֵאשִׁית כ\"ז ל\"ד)</small> כִּשְׁמוֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו, וְסָמַךְ לוֹ, <small>(בְּרֵאשִׁית כ\"ז מ\"א)</small> וַיִשְׂטוֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב. וְהָרַחֲמָנוּת יָדוּעַ שֶׁהִיא גַּם הִיא תִּהְיֶה אַחַר הַשֵּׁמַע, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: <small>(שְׁמוֹת כ\"ב כ\"ו)</small> וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי. וְנֶאֱמַר בַּצַּדִּיקִים הַחֲנוּנִים: <small>(מִשְׁלֵי א ל\"ג)</small> וְשׁוֹמֵעַ לִי יִשְׁכּוֹן בֶּטַח. וּבְהֵפֶךְ זֶה נֶאֱמַר בָּרְשָׁעִים: <small>(אִיּוֹב ט\"ו כ\"א)</small> קוֹל פְּחָדִים בְּאָזְנָיו וְהַדּוֹמֶה לוֹ. וְהָאַכְזָרִיּוּת הִיא מִמִּעוּט הַקִּבּוּל כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּפַרְעֹה <small>(שְׁמוֹת ט י\"ב)</small> וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם. וְאָמַר בַּגּוֹי הָאַכְזָרִי <small>(דְּבָרִים כ\"ח נ)</small> גּוֹי עַז פָּנִים אֲשֶׁר לֹא תֵּדַע לְשׁוֹנוֹ וְלֹא תִּשְׁמַע מַה יְּדַבֵּר.",
+            "<b>וְחוּשׁ</b> הָרֵיחַ יֵשׁ לוֹ מִן הַמִּדּוֹת אַרְבָּעָה — הֶחָרוֹן וְהָרָצוֹן וְהַקִּנְאָה וְהַחֲרִיצוּת. וְהַחֲרוֹן מְיוּחָס אֶל חוּשׁ הָרֵיחַ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב <small>(שׁוֹפְטִים י\"ד י\"ט)</small> וַיִּחַר אַפּוֹ, וְיוֹתֵר מַה שֶּׁנִּרְאָה הֶחָרוֹן וְהַכַּעַס וְהַחֵמָה בָּאַף כמ\"ש <small>(דָּנִיֵּאל ג' י\"ט)</small> בֵּאדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר הִתְמְלִי חֱמָא וּצְלֵם אַנְפּוֹהִי אִשְׁתַּנִּי. וְהָרָצוֹן יִהְיֶה בְּכֹחַ הָרַעְיוֹנִים אֲשֶׁר הֵמָּה בַּמּוֹחַ, כְּשֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה אוֹתוֹ מִקְרֶה מֵחוּשׁ הָרֵיחַ, אֲשֶׁר הוּא קָרוֹב אֵלָיו מִכָּל הַחוּשִׁים הַפּוֹעֲלִים. וּבָרָצוֹן נֶאֱמַר <small>(מִשְׁלֵי ט\"ז ט\"ו)</small> בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים וּרְצוֹנוֹ כְּעָב מַלְקוֹשׁ.",
+            "<b>וְהַקִּנְאָה</b> וְהַחֲרִיצוּת יֵשׁ שֶׁיִּהְיוּ מֵחוּשׁ הָאַף וְהַקִּנְאָה כְּסָעִיף מִן הַחֲרוֹן וְדוֹמֶה לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר <small>(שָׁם ו ט\"ז)</small> חֲמַת גֶּבֶר. וּכְבָר נִתְבָּרֵר בָּזֶה הִשְׁתַּתְּפוּת הַחֵמָה עִם הַקִּנְאָה בְּעִנְיַן הַחוּשׁ. וְהַחֲרִיצוּת הִיא תְּנוּעַת הָאָדָם וְתִהְיֶה בְּתִקּוּן כְּלֵי הַנְּשָׁמָה אֲשֶׁר הֵם קֹטֶב חוּשׁ הָרֵיחַ, וְכַאֲשֶׁר אָמַרְנוּ קוֹדֵם לָזֶה בַּפֵּרוּשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ.",
+            "<b>וְחוּשׁ</b> הָרְבִיעִי אֲשֶׁר הוּא בְּטַעַם אַרְבָּעָה מִינִים שֶׁהֵם ד' מִדּוֹת וְהֵם: הַשִּׂמְחָה וְהַדְּאָגָה וְהַחֲרָטָה וְהַשַּׁלְוָה. הֲלֹא תִּרְאֶה כִּי הַשִּׂמְחָה הַגְּדוֹלָה הִיא בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה אֲשֶׁר יַגִּיעוּ אֵלֶיהָ בְּמִצּוּעַ חוּשׁ הַטַּעַם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(בְּרֵאשִׁית כ\"ז כ\"ה)</small> הַגִּישָׁה לִי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי. וְנֶאֱמַר עוֹד <small>(רוּת ג. ז)</small> וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ. וְיֵשׁ שֶׁמְּשַׂמְּחִים הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הֵם בְּמִלּוֹת שֶׁהֵם מֵעֵין הַטַּעַם כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(מִשְׁלֵי ט\"ו כ\"ג)</small> שִׂמְחָה לְאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו. וּבְהֵפֶךְ זֶה כְּשֶׁיֵּעָדֵר פֹּעַל הַחוּשׁ הַזֶּה תִּהְיֶה הַדְּאָגָה כְּמוֹ שֶׁנֶאֱמַר <small>(שְׁמוּאֵל א. ז)</small> וַתִּבְכֶּה וְלֹא תֹּאכַל. וּכְמוֹ שֶׁנֶאֱמַר בִּיהוֹנָתָן <small>(שָׁם א ט\"ז)</small> וְלֹא אָכַל בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לֶחֶם כִּי נֶעֱצָב אֶל דָּוִד. וְהַרְבֵּה כָּזֶה בָּא בְּדָוִד וְזוּלָתוֹ.",
+            "<b>וּמִדַּת</b> הַחֲרָטָה — הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בּוֹ יוּכַל אָדָם לְיַחֲסָהּ אֶל חוּשׁ הַטַּעַם הִיא הַתְּשׁוּבָה בְּהִתְחָרֵט עַל מַה שֶּׁעָבַר, וּמְנוֹעַ הַנֶּפֶשׁ מִמִּינֵי הַהֲנָאוֹת וְהַתַּאֲווֹת אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה בְּטַעַם כמ\"ש <small>(הוֹשֵׁעַ י\"ד ג)</small> וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ. אַחַר שֶׁאָמַר <small>(שָׁם ב)</small> שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹקֶיךָ. וּמַה שֶּׁדּוֹמֶה לָזֶה יִחֵס מִדַּת הַשַּׁלְוָה אֶל הַטַּעַם בְּמַה שֶּׁאָמַר בְּסַנְחֵרִיב <small>(מלכים ב. י\"ח ל\"ב)</small> אִכְלוּ אִישׁ גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ. וְנֶאֱמַר <small>(שׁוֹפְטִים י\"ח ז)</small> וַיִּרְאוּ אֶת הָעָם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ יוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח.",
+            "<b>וְהַמִּשּׁוּשׁ</b> אֲשֶׁר הוּא הַחוּשׁ הַחֲמִישִׁי יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע מִדּוֹת וְהֵם: הַנְּדִיבוּת וְהַקַּמְצָנוּת וְהַגְּבוּרָה וְהַמֹּרֵךְ. וְיִחֵס הַנְּדִיבוּת אֶל הַמִּשּׁוּשׁ מִפְּנֵי שֶׁהַמִּשּׁוּשׁ לֹא יִהְיֶה כִּי אִם בְּכַף הַיָּד, וְהַנְּדִיבוּת לֹא יִהְיֶה כִּי אִם בִּפְתִיחַת הַיָּד כְּמוֹ שֶׁהַקַּמְצָנוּת תִּהְיֶה בִּקְפִיצָתוֹ. וְנֶאֱמַר בַּנְּדִיבוּת <small>(מִשְׁלֵי י\"ח ט\"ז)</small> מַתַּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ וְלִפְנֵי גְּדוֹלִים יַנְחֶנּוּ. וּבַקַּמְצָנוּת נֶאֱמַר <small>(שָׁם י\"ג י\"ג)</small> וְקֹבֵץ עַל יָד יַרְבֶּה. וְיַחַס הַגְּבוּרָה אֶל הַיָּד מִתְבָּאֵר מִמָּה שֶׁאָנוּ רוֹאִים כִּי הַפְּגִיעָה תִּהְיֶה בַּיָּד כְּמוֹ שֶׁנֶאֱמַר <small>(שׁוֹפְטִים ה כ\"ו)</small> יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה. וּבְהֵפֶךְ זֶה נֶאֱמַר עַל הַמֹּרֵךְ <small>(יְשַׁעְיָה ל\"ה ג)</small> חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת וְנֶאֱמַר עַל כֵּן <small>(יְחֶזְקֵאל ז י\"ז)</small> כָּל הַיָּדַיִם תִּרְפֶּינָה וְהַדּוֹמֶה לוֹ.",
+            "<b>וְכֵיוָן</b> שֶׁהִתְבָּאֵר כִּי כָּל מִדּוֹת הַנֶּפֶשׁ הֵם מְיֻחָסוֹת אֶל הַחֲמִשָּׁה חוּשִׁים, נָשׁוּב אֶל דְּבָרֵינוּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר אָמַרְנוּ שֶׁהוּא עִנְיַן הַסֵּפֶר. וְנֹאמַר כִּי מִפְּנֵי שֶׁרָאִינוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים לְהַנְהִיג אֶת מִדּוֹתָם וּלְשַׁמֵּשׁ בָּהֶם עַל דֶּרֶךְ הַמּוּסָר וְהַשֵּׂכֶל, רָאִיתִי מִדֶּרֶךְ הַזְּרִיזוּת שֶׁאֲחַבֵּר בָּהֶם דְּבָרִים מַסְפִּיקִים כּוֹלְלִים הַרְבֵּה מִסִּפּוּר הַמִּדּוֹת וְאָפְנֵּי שִׁמּוּשָׁם וְהֵיאַךְ תִּהְיֶה הַהֲגָעָה אֶל תִּקּוּנָם. עִם מַה שֶׁפָּגְעוּ בִּי קְצָת אוֹהֲבַי וּפָצְרוּ בִּי עַל הַדָּבָר הַזֶּה לִהְיוֹת לִי וְלָהֶם לְמַזְכֶּרֶת לְעֵת הִתְחַלְּפוּת הָעִנְיָנִים וְהִשְׁתַּנּוּת הַזְּמַנִּים וְהַמְּקוֹמוֹת וְהַשָּׁנִים, וּפִיְּסוּ (אוֹתוֹ) [אוֹתִי] לִהְיוֹת מַה שֶּׁאֲחַבֵּר לָהֶם עַל דֶּרֶךְ יַחַס הַמִּדּוֹת אֶל הַחוּשִׁים. וְקוֹדֶם שֶׁאָחֵל לְפָרֵשׁ אֶת עִנְיְנֵיהֶם אֲבָאֵר אוֹתָם עַל דֶּרֶךְ הַצּוּרָה הַשִּׁעוּרִית הַמּוֹפְתִית הַנִּרְאֵית לָעַיִן.",
+            "<b>עַל</b> כֵּן רָאִיתִי לִרְשׁוֹם תְּחִלָּה צוּרַת הַטְּבָעִים הָאַרְבָּעָה אֲשֶׁר זָכַרְנוּ קֹדֶם וְחָקַקְתִּי אוֹתָם בִּתְחִלַּת סִפְרִי זֶה כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ קְרוֹבִים לְהָבִין וְשֶׁיִּהְיוּ הָרַעְיוֹנִים מְמַהֲרִים לִזְכּוֹר אוֹתָם מִבְּלִי טֹרַח. וְחָקַקְתִּי בְּכָל טֶבַע מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ מִן הַיְסוֹדוֹת וְיִחַסְנוּ אֶל כָּל טֶבַע מֵהֶם חָמֵשׁ מִדּוֹת כְּפִי שֶׁמְּחַיֵּב הַמִּסְפָּר וְיִחַסְנוּ אוֹתוֹ אֶל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ בּוֹ מִן הַמִּדּוֹת מַעֲשֶׂה. אַחַר אֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ לְחַלֵּק מִינֵיהֶם כְּפִי מַחְלָקוֹתָם לְהָבִיא בְּכָל צוּרָה מַה שֶּׁיֵּשׁ מֵהֶם חַם. וּמַה שֶּׁיֵּשׁ מֵהֶם קַר. וּמַה שֶּׁיֵּשׁ מֵהֶם רָטוּב. וּמַה שֶּׁיֵּשׁ מֵהֶם יָבֵשׁ. וְהִתְחַבְּרוּתָם וְהִפָּרְדָם כָּל זֶה עַל דֶּרֶךְ הַצּוּרָה. וּמֵהָאֶלֹקִים אֶשְׁאַל לְהַצִּילֵנוּ מִטְּעֲנוֹת הַטּוֹעֲנִים עָלֵינוּ בְּסִכְלוּתָם וְלַחֲסֹם פִּי מְקַנְּאֵינוּ בְּאִוַּלְתָּם, כִּי אֵינֶנִּי בָּטוּחַ שֶׁלֹּא תְּבִיאֵם קִנְאָתָם לְדַבֵּר עָלַי. וְעִם כָּל זֶה לֹא אָשׁוּב מִפְּנֵיהֶם, וְלֹא אֶמָּנַע בַּעֲבוּרָם. וּבֵאֶלֹקִים אֵעָזֵר וְעָלָיו אֶבְטַח, וְהוּא מָגֵן לַחוֹסִים בּוֹ וּכְמוֹ שֶׁנֶאֱמַר <small>(אֵיכָה ג כ\"ד)</small> טוֹב יְיָ לְקֹוָו לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ. וַאֲנִי נָקִי מִטְּעָנוֹת אִם יְדַבְּרוּ וּמִמִּלְחֲמוֹתָם אִם יִתְגַּבְּרוּ כִּי אֵין בְּיָדִי עָוֶל אֶסְבּוֹל גַּאֲוָתָם בַּעֲבוּרוֹ, אֶלָּא שֶׁאֲנִי אוֹמֵר יִשְׂטְנוּנִי תַּחַת רָדְפִי טוֹב.",
+            "<b>וְהָאֱלֹקִים</b> יוֹדֵעַ כִּי לֹא נֶעֱזַרְתִּי בְּחִבּוּר הַסֵּפֶר הַזֶּה בְּזוּלָתִי רַעְיוֹנַי וּכְתִיבָתִי וְלֹא נִסְתַּיַּעְתִּי בּוֹ בִּלְתִּי מַחְשְׁבוֹתַי. וּמִי שֶׁהוּא מֵאַנְשֵׁי הַנְּפָשׁוֹת הַיְקָרוֹת וְהַמְּזִמּוֹת הַיְתֵרוֹת יָבִין מֵרֶמֶז דְּבָרֵינוּ מַעֲלַת נַפְשֵׁנוּ מַה שֶּׁיּוֹרֶה עַל מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּלִבֵּנוּ. וְאִם יִרְאֶה בּוֹ שְׁגִיאָה אוֹ טָעוּת יְדִינֵנִי לִזְכוּת בְּחַסְדּוֹ. וּכְבָר הִתְנִינוּ לְיַחֵס כָּל טֶבַע אֶל יְסוֹדוֹ, וְכָל מִדָּה אֶל טִבְעָהּ כְּפִי אֲשֶׁר יוֹרֶה עָלָיו הַמּוֹפֵת. וּכְמוֹ שֶׁאֲבָאֵר אוֹתוֹ בְּזוּלָתִי הַמָּקוֹם הַזֶּה בְּעֶזְרַת הַקֵּל.",
+            "<b>וְזֹאת</b> דְּמוּת הַצּוּרָה הָרִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר לַיְסוֹדוֹת וְלַטְּבָעִים וְלַמִּדּוֹת.",
+            "<img src=\"\">",
+            "<b>הַדָּם</b> הָאֲוִיר חַם וְלַח: מִתְדַמֶּה בַּחֹם עִם הָאֲדֻמָּה וּבַלַּחוּת עִם הַלְּבָנָה. הַגַּאֲוָה, וְהָעַזּוּת, וְהָאַכְזָרִיּוּת, וְהַחֲרִיצוּת, וְהַכַּעַס.",
+            "<b>הָאֲדֻמָּה</b> הָאֵשׁ חַם וְיָבֵשׁ: מִתְדַמֶּה בַּחֹם עִם הַדָּם, וּבַיֹּבֶשׁ עִם הַשְּׁחוֹרָה. הַדְּאָגָה, וְהַכִּילוּת, וְהַקִּנְאָה, וְהַשִּׂנְאָה, וְהַחֲרָטָה.",
+            "<b>הַשְּׁחוֹרָה</b> הֶעָפָר קַר וְיָבֵשׁ: מִתְדַמֶּה בַּיֹּבֶשׁ עִם הָאֲדֻמָּה, וּבַקֹּר עִם הַלְּבָנָה. הַבִּטָּחוֹן, וְהָעֲנָוָה, וְהַבֹּשֶׁת, הָרַחֲמִים, וְהַמֹּרֵךְ.",
+            "<b>הַלְּבָנָה</b> הַמַּיִם קַר וְלַח: מִתְדַמֶּה בְּקֹר עִם הַשְּׁחוֹרָה, וּבְלַחוּת עִם הַדָּם. הַגְּבוּרָה, וְהַשִּׂמְחָה, הָאַהֲבָה, וְהַנְּדִיבוּת, וְהָרָצוֹן. נִמְצָא הַדָּם הֵפֶךְ הַשְּׁחוֹרָה, וְהָאֲדֻמָּה הֵפֶךְ הַלְּבָנָה.",
+            "<b>וְאַחֲרֵי</b> אֲשֶׁר חָקַקְנוּ הַצּוּרָה הַזֹּאת עַל הַבֵּאוּר הַזֶּה נֹאמַר כִּי כָּל אֲשֶׁר סִפַּרְנוּ מִמִּדּוֹת הָאָדָם עֶשְׂרִים מֵהֶם טוֹבוֹת בִּפְנֵי עַצְמָם וּמֵהֶם רָעוֹת בִּפְנֵי עַצְמָם. וְצָרִיךְ שֶׁנְּדַבֵּר עַל תִּקּוּן מִדּוֹתָיו כְּדֵי שֶׁיִּנְהַג בְּעַצְמוֹ הַמִּנְהָג הַטּוֹב עַד שֶׁיִּהְיוּ לוֹ הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת כַּמָּזוֹן יִדְבַּק בָּהֶן וְלֹא יִפָּרֵד מֵהֶן מִימֵי נְעוּרָיו, וְיַרְגִּיל בָּהֶן לְאַט קַו לָקָו וְעִנְיָן אַחֲרֵי עִנְיָן. כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם <small>(מִשְׁלֵי כ\"ב ו)</small> חֲנוֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַּרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר (מִמֶּנּוּ') [מִמֶּנָה]. וּכְבָר אָמַר הַפִילוֹסוֹף: הַשֵּׂכֶל מַתָּנָה וְהַמּוּסָר קִנְיָן וְהַהֶרְגֵּל עַל כָּל דָּבָר שִׁלְטוֹן.",
+            "<b>וְדַע</b> כִּי כָּל מִדּוֹת הָאָדָם אֲשֶׁר תֵּרָאֶינָה בּוֹ בִּימֵי הַבַּחֲרוּת וְהַזִּקְנָה הֵם בּוֹ בִּימֵי הַיַּלְדוּת וְהַנַּעֲרוּת, וְאִם אֵין בּוֹ כֹּחַ לְהַרְאוֹתָם הֵם בּוֹ בְּכֹחַ וְלֹא בְּפֹעַל, וּכְמוֹ שֶׁאַתָּה רוֹאֶה מִקְצַת הַנְּעָרִים נִרְאֵית בָּהֶם מִדַּת הַבֹּשֶׁת וּמִקְצָתָם הָעַזּוּת, וּמִקְצָתָם שֶׁהֵם נוֹטִים אֶל הַתַּאֲווֹת וּמִקְצָתָם אֶל הַמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת וּמִקְצָתָם אֶל הָרָעוֹת. וְאֵלֶּה וְהַדּוֹמֶה לָהֶם מִמִּדּוֹת הַנֶּפֶשׁ הַבְּהֵמִית וְכַאֲשֶׁר יַגִּיעוּ לִימֵי הַבַּחֲרוּת תִּגְבַּר וְתֵרָאֶה חֶזְקַת הַנֶּפֶשׁ הַדַּבְּרָנִית וְכֹחָהּ בְּפָעֳלָהּ וְתָשִׁיב כָּל פְּעָלֶיהָ אֶל הָעֵצָה הַנְּכוֹנָה וְהַמַּחֲשָׁבָה הַטּוֹבָה בְּתִקּוּן הַמִּדּוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאֵין מִמִּנְהַג הַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית לְתַקְּנָם. וְדִבַּרְנוּ זֶה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִדֶּרֶךְ הַמּוֹפֵת כְּבָר נְחַלְנוּהוּ מִן מִדְבְּרֵי שְׁלֹמֹה, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר <small>(מִשְׁלֵי כ י\"א)</small> גַּם בַּמַּעֲלָלָיו יִתְנַכֵּר נַעַר אִם זַךְ וְאִם יָשָׁר פָּעֳלוֹ. אַךְ הַנְּעָרִים אֲשֶׁר גָּבְרָה עֲלֵיהֶם הַנִּבְלוּת אֶפְשָׁר שֶׁיָּכוֹל אָדָם לְהַעְתִּיקָם אֶל הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה בְּעוֹד אֲשֶׁר לֹא יַעַבְרוּ יְמֵי הַנַּעֲרוּת, אֲבָל אִם יַגִּיעוּ יְמֵי הַבַּחֲרוּת וִימֵי הַזִּקְנָה וְהֵם עוֹמְדִים בְּעִנְיָן רָע יִקְשֶׁה לְהַעְתִּיקָם אֶל הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה. וּכְמוֹ שֶׁהֵבִיאוּ מָשָׁל מִתִּקּוּן הַסָּעִיף, קֹדֵם שֶׁיִּגְדַּל, וּכְשֶׁיָּשׁוּב אִילָן גָּדוֹל יִקְשֶׁה לְתַקְּנוֹ וּלְהַעְתִּיקוֹ. וְעַל כֵּן אַתָּה רוֹאֶה רֹב בְּנֵי אָדָם בְּעֵת זִקְנָתָם אֵינָם נֶעְתָּקִים מִמַּה שֶּׁהָיוּ בּוֹ בִּימֵי בַּחֲרוּתָם כַּאֲשֶׁר הֵם נֶעֱתָקִים רֹב בְּנֵי אָדָם מֵעֵת הַנַּעֲרוּת לְעֵת הַבַּחֲרוּת אֶל הַמִּנְהָג הַטּוֹב וְזֶהוּ טַעַם <small>(מִשְׁלֵי כ\"ו ו)</small> חֲנוֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַּרְכּוֹ.",
+            "<b>וְאָמְרוּ</b> רַבּוֹתֵינוּ בֶּן עֶשְׂרִים בָּהּ יָמוּת. וְאָמְרוּ כִּי מִן הַנִּמְנָע שֶׁיִּהְיֶה פּוֹעֵל הָרָע בְּטֶבַע נַפְשׁוֹת הַמְדַבְּרִים מִפְּנֵי שֶׁאֵין זֶה מִדֶּרֶךְ הַחָכְמָה, אַךְ הָאֱלֹקִים בָּרָא אֶת הַנֶּפֶשׁ תְּמִימָה זַכָּה וּנְקִיָּה. כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם <small>(קֹהֶלֶת ז כ\"ט)</small> רְאֵה זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹקִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר. וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה מִמֶּנּוּ זוּלָתִי הַטּוֹב הוּא מִמִּקְרֵה הַצּוֹמַחַת רְצוֹנִי לוֹמַר פֹּעַל הַטֶּבַע. וְאָמְרוּ הַפִּילוֹסוֹפִים מִי שֶׁלֹּא הֶחֱזִיק בְּמִדּוֹת הַטּוֹבוֹת אֶלָּא לְהַשִּׂיג בָּהֶם הֲנָאַת הַרְגָּשׁוֹתָיו וְצָרְכֵי גּוּפוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֲמִתָּתָם, אַךְ אִם יִדְרְשֵׁם לָדַעַת מַעֲלוֹתָם וְטוֹבוֹתָם וְשֶׁיַּכִּיר כִּי טוֹב לוֹ שֶׁיָּמוּת בָּהֶם מִן הַחַיִּים כְּשֶׁכְּנֶגְדָּם.",
+            "<b>וּמִי</b> שֶׁמְּסַלֵּק מַחֲשַׁבְתּוֹ מִן הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת, הַמָּקוֹם יַעֲלֵהוּ אֶל הַמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת, וּכְפִי רֹחַק הָאָדָם מִן הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת תִּהְיֶה קִרְבָתוֹ אֶל הָאֱלֹקִים וּכְפִי קִרְבָתוֹ אֲלֵיהֶם יִהְיֶה רָחֳקוֹ מִמֶּנּוּ וְאַתָּה דַּע לְךָ. וְעוֹד נֶאֱמַר בְּמִדּוֹת הָאָדָם הָעֶשְׂרִים כִּי דָּוִד, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, רָמַז אוֹתָם וְכָלַל עִנְיְנֵיהֶם בְּמִזְמוֹר אֶחָד בְּאָמְרוֹ <small>(תְּהִלִּים ל\"ז א)</small> אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים וְאַל תְּקַנֵּא בְּעוֹשֵׂי עַוְלָה. מֵהֶם מַה שֶּׁהִזְכִּיר עַל פְּשַׁט הַפָּסוּק, וּמֵהֶם שֶׁרָמַז אֲלֵיהֶם בְּרֶמֶז בִּלְבָד, וּמֵהֶם מַה שֶּׁצִּוָּה עַל עֲבוֹדַת הַמָּקוֹם בְּמִצּוּעַ הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, וּמֵהֶם מַה שֶּׁהִזְהִיר שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתָם מִן הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת, וּמֵהֶם מַה שֶּׁסִּפֵּר בָּהֶם גְּנוּת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נָטוּ מִדֶּרֶךְ תִּקּוּנָם וְסִדּוּרָם וּמַה שֶּׁשִּׁבַּח בָּהֶם אֲנָשִׁים שֶׁהָלְכוּ עַל דֶּרֶךְ נְכוֹנָה בְּהַרְגִילָם אֶל הַמִּנְהָג הַטּוֹב.",
+            "<b>וּמַה</b> שֶּׁאָמַר בִּתְחִלָּה אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים — רָצָה לְהַזְהִיר שֶׁלֹּא לְאַשֵּׁר הַמְּרֵעִים וְכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ מְאַשֵּׁר אוֹתָם רָאוּי לוֹ לִשְׂנוֹא אוֹתָם. וְאַחַר כָּךְ הִזְהִיר שֶׁלֹּא לַחְמֹד אוֹתָם וְשֶׁלֹּא לְקַנֵּא בָּהֶם, וְהוּא מַה שֶּׁאָמַר וְאַל תְּקַנֵּא בְּעוֹשֵׂי עַוְלָה. וְאַחַר כָּךְ צִוָּה שֶׁיִּהְיֶה שָׁלֵו וּבוֹטֵחַ בַּה' וְהוּא מַה שֶּׁאָמַר <small>(תְּהִלִּים ל\"ז ג)</small> בְּטַח בַּיְיָ וַעֲשֵׂה טוֹב.",
+            "<b>וְאַחַר</b> כָּךְ רָמַז לְהִתְנַהֵג בְּמִדּוֹת הַבֹּשֶׁת וְהָעֲנָוָה, וְהוּא מַה שֶּׁאָמַר וּרְעֵה אֱמוּנָה. וּמַה שֶּׁאָמַר בִּתְחִלָּה שְׁכָן אֶרֶץ וְאַחֲרָיו וּרְעֵה אֱמוּנָה מוֹרֶה כִּי פְּרִי הָעֲנָוָה אֲרִיכוּת יָמִים עַל הָאָרֶץ כָּרָאוּי לְמִדַּת הַבּוּשָׁה וְהָעֲנָוָה, אֲשֶׁר כָּתַבְנוּ. אֱמוּנָה כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּמשֶׁה רַבֵּינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, <small>(בַּמִּדְבָּר י\"ב ח)</small> בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא. וּמַה שֶּׁקָּדַם לְזֶה מִסִּפּוּר עַנְוָתוֹ וּמַה שֶּׁאָמַרְנוּ כִּי רְאוּיָה אֲרִיכוּת יָמִים לְמִדַּת הַבֹּשֶׁת וְהָעֲנָוָה הוּא מַה שֶּׁנֶּאֱמַר <small>(תְּהִלִּים ל\"ז י\"א)</small> וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ. וּמַה שֶּׁאָמַר <small>(שָׁם ל\"ז ד)</small> וְהִתְעַנֵּג עַל ה'. רָמַז עַל מִדַּת הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ הַצַּדִּיק בַּעֲבוֹדָתוֹ אֶת אֱלֹקָיו כְּשֶׁהוּא נֶהֱנֶה בָּהּ וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שָׁם ל\"ב י\"א)</small> שִׂמְחוּ בַּיְיָ וְגִילוּ צַדִּיקִים וְכוּ'. וְנֹאמַר בִּבְשׂוֹרַת הַיְשׁוּעָה <small>(יְשַׁעְיָה ס\"א י\"א)</small> שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה' וְגוֹ'. וּמַה שֶּׁאָמַר <small>(תְּהִלִּים ט\"ז ד)</small> וְיִתֵּן לְךָ מִשְׁאֲלוֹת לִבֶּךָ — רָמַז אֶל מִדַּת הַתַּאֲוָה אֲשֶׁר הִיא מִדַּת הָאַהֲבָה כִּי הַבּוֹרֵא מֵפִיק תַּאֲווֹת הַצַּדִּיקִים. וּכְמוֹ שֶׁיְּעָדָם בְּאָמְרוֹ וְיִתֵּן לְךָ מִשְׁאֲלוֹת לִבֶּךָ.",
+            "<b>וּמַה</b> שֶּׁאָמַר <small>(תְּהִלִּים ל\"ז ח)</small> הֶרֶף מֵאַף וַעֲזֹב חֵמָה הוּא כַּאֲשֶׁר תִּרְאֶה בִּפְשׁוּטוֹ שֶׁהִזְהִיר מִמֶּנּוּ מְלַמֵּד הָאֶחָד עַל הַהַנָּחָה וְהַשֵּׁנִי עַל הַחֲרָטָה עַל מַה שֶּׁעָבַר וּמַה שֶּׁאָמַר וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אֶרֶץ כִּפְשׁוּטוֹ. וּמַה שֶּׁאָמַר <small>(תְּהִלִּים ל\"ז י\"ב)</small> זוֹמֵם רָשָׁע לַצַּדִּיק וְחוֹרֵק עָלָיו שִׁנָּיו רָמַז אֶל מַה שֶּׁמִּתְנַהֵג בּוֹ הָרָשָׁע מִן הָעַזּוּת וְהַגַּבְהוּת. וּמַה שֶּׁאָמַר <small>(תְּהִלִּים ל\"ז י\"ג)</small> יְיָ יִשְׂחַק לוֹ רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁמְּאַבֵּד אוֹתוֹ וְיִשְׂמַח הַצַּדִּיק בְּאָבְדוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(תְּהִלִּים כ\"ח י\"א)</small> יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם. וּמַה שֶּׁאָמַר <small>(שָׁם ל\"ז י\"ד)</small> חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים רָמַז אֶל מַה שֶּׁמַּרְאִים הָרְשָׁעִים מִן הַגְּבוּרָה וְהַיְכֹלֶת. וּמַה שֶּׁאָמַר לִטְבֹחַ יִשְׁרֵי דֶּרֶךְ רָמַז אֶל מִדַּת הָאַכְזָרִיּוּת שֶׁהִיא הַקָּשָׁה שֶׁבְּמִדּוֹתָם. וּמַה שֶּׁאָמְרוּ <small>(שָׁם ל\"ז ט\"ו)</small> וְקַשְׁתוֹתָם תִּשָּׁבֵרְנָה רָמַז אֶל מִדַּת הַגַּאֲוָה וְדוֹמֶה לְמַה שֶּׁנֶאֱמַר בְּגוֹי עַז פָּנִים <small>(יִרְמְיָה ו כ\"ג)</small> קֶשֶׁת וְכִידוֹן יַחְזִיקוּ. וּמַה שֶּׁאָמַר <small>(תְּהִלִּים ל\"ז י\"ז)</small> כִּי זְרוֹעוֹת רְשָׁעִים תִּשָּׁבַרְנָה ר\"ל מַה שֶּׁיַּגִּיעַ אֵלָיו כְּשֶׁתִּנָּשֶׁה גְּבוּרָתָם וְיֵחֲלֵשׁ כֹּחָם מֵעִנְיַן הַמֹּרֵךְ עַד שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְהַגְבִּיהַּ זְרוֹעוֹתָם. וּמַה שֶּׁאָמַר <small>(שָׁם ל\"ז כ\"א)</small> לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם, רָמַז אֶל מִדַּת הַכִּילוּת וְהַקַּמְצָנוּת. וּמַה שֶּׁאָמַר <small>(שָׁם)</small> וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן זָכַר שְׁתֵּי מִדּוֹת אֲשֶׁר בְּנֶפֶשׁ הַצַּדִּיק וְהֵם הָרַחְמָנוּת וְהַנְּדִיבוּת.",
+            "<b>וְכַאֲשֶׁר</b> כִּלָּה לְזָכְרָם חָתַם אוֹתָם בְּזֵכֶר הָרָצוֹן כְּשֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם נוֹהֵג הַמִּנְהָג הַנָּכוֹן בִּשְׁתֵּי הַמִּדּוֹת הָאֵלֶּה כְּמוֹ שֶׁזָּכַרְנוּ מֵהִתְנַהֵג כַּטּוֹבוֹת מֵהֶם וְעָזְבוֹ הָרָעוֹת, וְאָז יִרְצֵהוּ הָאֱלֹקִים כמ\"ש <small>(שָׁם ל\"ז כ\"ג)</small> מֵה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ וְדַרְכּוֹ יֶחְפָּץ. וְאַל יַעֲלֶה בְּלֵב אָדָם כִּי מַה שֶּׁאָמַר מֵיְיָ מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ הוּא מַרְאֶה הַהֶכְרֵחַ בַּעֲבוֹדַת הַמָּקוֹם ית' אֲבָל הוּא עַל הַטּוֹבָה הַצְּפוּנָה לוֹ אוֹ עַל הָרָעָה מִן הַגְּמוּל וְהָעֹנֶשׁ וּמַה שֶּׁאָמַר מֵה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ ר\"ל כִּי הַמָּקוֹם יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַנֶּפֶשׁ שְׁלֵמָה לֹא תֶּחְסַר כָּל וּכְשֶׁהוּא נוֹטֶה אֶל הַמַּעֲלוֹת הַחֲשׁוּבוֹת וְהַמִּנְהָג הַטּוֹב וְהוּא מ\"ש \"כּוֹנָנוּ\", אָז יִהְיֶה רָאוּי לִרְצוֹן הַבּוֹרֵא. וְהוּא מַה שֶּׁאָמַר וְדַרְכּוֹ יֶחְפָּץ. וּכְבָר נִתְבָּרֵר מִמָּה שֶׁזָּכַרְנוּ כִּי דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָ\"ה הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ בַּמִּזְמוֹר הַזֶּה לְסַפֵּר תִּקּוּן מִדּוֹת הָאָדָם וְהַנְהָגָתָם הַמִּנְהָג הַטּוֹב חוּץ מִמַּה שֶּׁזְּכָרָם שְׁלֹמֹה עָ\"ה בִּסְפָרָיו וְהִזְהִיר עֲלֵיהֶם בְּכָל עִנְיָן שֶׁיּוּכַל הָאָדָם. וְכַאֲשֶׁר אֲנִי עָתִיד לַהֲבִיאָם בְּכָל שַׁעַר מִשַּׁעֲרֵיהֶם בְּעֶזְרַת הָאֵל.",
+            "<b>וְאַחֲרֵי</b> כֵן נֵצֵא מִדְּבָרֵינוּ אֵלֶּה אֶל סִפּוּר אֵיכוּת הַצּוּרָה אֲשֶׁר עָשִׂינוּ לַחוּשִׁים וְלַמִּדּוֹת וּנְבָאֵר בָּהּ הֵיאַךְ יָצְאוּ סְעִיפֵיהֶם מִשָּׁרְשֵׁי הַחוּשִׁים. וַאֲחַבֵּר כָּל אִישׁ אֶל מִינוֹ וְכָל מִין אֶל סוּגוֹ וַאֲנִי ר\"ל שֶׁאֲבָאֵר מַהוּת הַמִּדּוֹת הַמִּסְתַּעֲפִים מֵחוּשׁ הָרְאוּת וּכְמוֹתָם וְכֵן מֵחוּשׁ הַשֵּׁמַע וּשְׁאָר הַחוּשִׁים עַל הַסֵּדֶר הַזֶּה וְתִהְיֶה צוּרָה מֻגְדֶּלֶת כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה קַלָּה לְהָבִין וּקְרוֹבָה לַמַּתְחִילִים לִלְמוֹד הָעִנְיָן הַזֶּה וְהָרוֹצִים לְהַגִּיעַ אֶל תּוֹעַלְתוֹ וְהַנֶּעֱזָרִים בֶּאֱלֹקִים עַל הַשָּׂגַת תּוֹעֲלוֹתָם מִן הַחָכְמוֹת הַמּוּסָרִיּוֹת הַמְיֻסָדוֹת וְהַתּוֹרִיּוֹת.",
+            "<b>וְזֹאת</b> תַּבְנִית הַצּוּרָה הַמֻּגְדֶּלֶת לְהוֹצִיא הַמִּדּוֹת הָעֶשְׂרִים מֵהַחֲמִשָּׁה חוּשִׁים בְּעֶזְרַת הָאֵל",
+            "הָרְאוּת",
+            "הַגַּאֲוָה,",
+            "הָעֲנָוָה,",
+            "הַבֹּשֶׁת,",
+            "הָעַזּוּת.",
+            "הַשֵּׁמַע",
+            "הָאַהֲבָה,",
+            "הַשִּׂנְאָה,",
+            "הָרַחֲמִים,",
+            "הָאַכְזָרִיּוּת.",
+            "הָרֵיחַ",
+            "הַכַּעַס,",
+            "הָרָצוֹן,",
+            "הַקִּנְאָה,",
+            "הַחֲרִיצוּת.",
+            "הַטַּעַם",
+            "הַמִּשּׁוּשׁ",
+            "הַשִּׂמְחָה,",
+            "הַנְּדִיבוּת,",
+            "הַדְּאָגָה,",
+            "הַקַּמְצָנוּת,",
+            "הַשַּׁלְוָה,",
+            "הַגְּבוּרָה,",
+            "הַחֲרָטָה.",
+            "הַמֹּרֵךְ.",
+            "<b>וְכֵיוָן</b> שֶׁהִגַּעְנוּ אֶל מַה שֶּׁרָצִינוּ מֵחֲקִיקַת דְּמוּת הַצּוּרוֹת נַחְתּוֹם עַתָּה פְּתִיחַת סְפָרֵינוּ זֶה בְּזִכְרוֹן פְּרָקָיו וּשְׁעָרָיו וְנֹאמַר כִּי קָרָאנוּ סִפְרֵנוּ זֶה:",
+            "<b>תִּקּוּן מִדּוֹת הַנֶּפֶשׁ</b>",
+            "<b>בַּעֲבוּר</b> אֲשֶׁר כּוֹנַנּוּ לְהָשִׁיב טִבְעֵי בְּנֵי הָאָדָם מֵעִנְיַן הַסִּכְלוּת אֶל אַהֲבַת הַמּוּסָר וְשֶׁנִּתְחַכֵּם לְרֹב הַפְּתָאיִם עַד שֶׁיִּשְׁתַּדְּלוּ דַּעַת טִבְעֵי הַחֲכָמִים וְיָבִינוּ אוֹתָם בְּעִנְיָנִים רַבִּים מִן הַדְּבָרִים וַהֲבִיאוֹנוּ מִן הַטְּעָנוֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת וְהַמּוֹפְתִיּוֹת מַה שֶּׁנִּזְדַּמֵּן לָנוּ וַהֲבִיאוֹנוּ עוֹד מִן הַכָּתוּב בַּסְּפָרִים. וְרָאִינוּ שֶׁנָּבִיא אַחֲרֵי כֵן מְעַט מִזְעָר מִדִּבְרֵי הַחֲכָמִים וּמִלֵּיהֶם וּלְחַבֵּר אֲלֵיהֶם מִמַּה שֶּׁחִבְּרוּ אַנְשֵׁי הַמּוּסָר בַּחֲרוּזֵיהֶם, וּמַה שֶּׁיְּזַמֵּן לָנוּ מִמִּדּוֹת הַחָכְמָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה סִפְרֵנוּ זֶה שָׁלֵם בְּכָל הָעִנְיָנִים. וְהַמְעַיֵּן בַּסֵּפֶר הַזֶּה יְדִינֵנוּ בְּחַסְדּוֹ לִזְכוּת מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִגַּעְתִּי אֶל תַּכְלִית הָעִנְיָן וְלֹא בָּאתִי עַד סוֹף תְּכוּנָתוֹ כִּי לֹא כִּוַּנְתִּי בְּחִבּוּרִי זֶה לְהוֹעִיל בּוֹ מִי שֶׁהוּא גָּדוֹל מִמֶּנִּי בְּחָכְמָה בְּדוֹרֵנוּ זֶה מִפְּנֵי שֶׁאֵינִי חוֹשֵׁב שֶׁהִגַּעְתִּי אֶל דֶּרֶךְ מִדַּרְכֵי הַחָכְמָה. אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי הַפְּרִי הַגָּדוֹל אֲשֶׁר אָרִיתִי מִן הַחָכְמָה הוּא הַכָּרָתִי שֶׁאֵינִי חָכָם וְשֶׁלֹּא אֶמָּנַע מִשְּׁאוֹל חֲבֵרַי וְשֶׁאוֹדֶה לָהֶם שֶׁאֵינִי חָכָם מְקַצֵּר וְעוֹלֶה בִּדְבָרִים.",
+            "<b>וּמִן</b> הַדְּבָרִים שֶׁצָּרִיךְ בַּעֲבוּרָם לְדוּנֵנִי לִזְכוּת עַל מַה שֶּׁלֹּא הִגַּעְתִּי עַד תַּכְלִית מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ בּוֹ בַּזְּמָן הַזֶּה מִן הַדֹּחַק וְהַגָּלוּת וּתְכִיפַת הַצָּרוֹת וְהִשְׁתַּנּוּת הָעִתִּים וְהָעִנְיָנִים. וְאֵינֶנִּי כְּמִתְרַעֵם, אֲבָל עִם כָּל זֶה אֵינֶנִּי נִמְנַע לְהוֹדוֹת לְבוֹרְאִי וּלְשַׁבְּחוֹ עַל מַה שֶּׁחָנַנּוּ מִן הַטּוֹבָה וְעַל מַה שֶּׁהֵאִיר עֵינֵינוּ לְהַמְצִיאֵנוּ הַדֶּרֶךְ לְהָבִין מְעַט מִן הַחָכְמוֹת.",
+            "<b>וְהִנֵּה</b> חִלַּקְנוּ סִפְרֵנוּ זֶה עַל חֲמִשָּׁה חֲלָקִים וְכָל חֵלֶק וְחֵלֶק מֵהֶם כּוֹלֵל אַרְבָּעָה שְׁעָרִים עַד הַשְׁלָמַת עֶשְׂרִים הַשְּׁעָרִים כְּמוֹ שֶׁהִתְוֵינוּ בַּצּוּרָה. וְחִבַּרְתִּי אֶל כָּל חֵלֶק מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ מִן הַחוּשִׁים וְכָל חוּשׁ מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ מִן הַמִּדּוֹת וְאֵלֶּה חֶלְקֵי הַסֵּפֶר וְהֵם חֲמִשָּׁה כְּנֶגֶד הַחֲמִשָּׁה חוּשִׁים אֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ לְזָכְרָם.",
+            "<b>הַחֵלֶק הָא'</b> בְּחוּשׁ הָעַיִן וְהוּא כּוֹלֵל אַרְבָּעָה שְׁעָרִים. הַשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן בְּמִדַּת הַגַּאֲוָה וְהַגַּבְהוּת. הַשַּׁעַר הַשֵּׁנִי בְּמִדַּת הַשִּׁפְלוּת וּלְהוֹרוֹת וּלְהִתְנַהֵג בָּהּ. הַשַּׁעַר הַשְּׁלִישִׁי בְּמִדַּת הַבֹּשֶׁת וְהָעֲנָוָה. הַשַּׁעַר הָרְבִיעִי בְּמִדַּת הָעַזּוּת וּלְהִזָּהֵר מִמֶּנָּהּ.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַבּ'</b> אֲשֶׁר הוּא חוּשׁ הַשֵּׁמַע כּוֹלֵל אַרְבָּעָה שְׁעָרִים. הַשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן בְּמִדַּת הָאַהֲבָה וְהֵיאַךְ יִתְנַהֵג בָּהּ הָאָדָם וְשֶׁבַח אֲנָשֶׁיהָ וּלְהוֹרוֹת אֵיךְ יִדְבַּק בָּהּ הָאָדָם. הַשַּׁעַר הַשֵּׁנִי בְּמִדַּת הַשִּׂנְאָה. הַשַּׁעַר הַשְּׁלִישִׁי בְּמִדַּת הַחֲנִינָה וְהָרַחֲמִים. הַשַּׁעַר הָרְבִיעִי בְּמִדַּת הָאַכְזָרִיּוּת.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַג'</b> בְּחוּשׁ הַטַּעַם וְהוּא כּוֹלֵל ד' שְׁעָרִים. הַשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן בְּמִדַּת הַשִּׂמְחָה. הַשַּׁעַר הַשֵּׁנִי בְּמִדַּת הַדְּאָגָה וְלִדְחוֹת הָעֶצֶב. הַשַּׁעַר הַג' בַּשַּׁלְוָה וּבַבִּטָּחוֹן. הַשַּׁעַר הָרְבִיעִי בַּחֲרָטָה.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַד'</b> בְּחוּשׁ הָרֵיחַ וְהוּא כּוֹלֵל אַרְבָּעָה שְׁעָרִים. הַשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן הַכַּעַס וְהַחֲרוֹן. הַשַּׁעַר הַשֵּׁנִי בָּרָצוֹן וְהַסְבָּרַת פָּנִים. הַשַּׁעַר הַשְּׁלִישִׁי בַּקִּנְאָה וּבַחֶמְדָּה. הַשַּׁעַר הָרְבִיעִי בַּחֲרִיצוּת בַּמְהִירוּת וּבַזְּרִיזוּת.",
+            "<b>הַחֵלֶק הַה'</b> בְּחוּשׁ הַמִּשּׁוּשּׁ וְהוּא כּוֹלֵל אַרְבָּעָה שְׁעָרִים. הַשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן בַּנְּדִיבוּת וּגְמִילוּת חֲסָדִים. הַשַּׁעַר הַשֵּׁנִי בַּכִּילוּת וְהַקַּמְצָנוּת. הַשַּׁעַר הַג' בְּמִדַּת הַגְּבוּרָה. הַשַּׁעַר הָרְבִיעִי בְּמִדַּת הַמֹּרֵךְ וְהָעַצְלָה.",
+            "<b>וְכֵיוָן</b> שֶׁהִשְׁלַמְנוּ לְסַפֵּר חֶלְקֵי סִפְרֵנוּ וּשְׁעָרָיו נַתְחִיל עַתָּה לְבָאֵר כָּל שְׁעָרָיו בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם וּמִמֶּנּוּ נִשְׁאַל לְהַדְרִיכֵנוּ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וּנְכוֹחָה כַּאֲשֶׁר שָׁאַל מִמֶּנּוּ מְשִׁיחוֹ (תְּהִלִּים כ\"ה ה) הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי."
+        ],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "<b>מִדַּת הַגַּאֲוָה</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הָא'</b> מִן הַחֵלֶק הָא' נְדַבֵּר עַל מִדַּת הַגַּאֲוָה וּמַה טּוֹב שֶׁנִּזְדַּמֵּן בַּשַּׁעַר הַזֶּה שֶׁיִּהְיֶה תְּחִלָּה לְכָל שַׁעֲרֵי הַסֵּפֶר כְּפִי חִיּוּב הָעֵרֶךְ וְהַמִּסְפָּר.",
+                    "<b>וְאוֹמַר</b> כִּי רָאִיתִי הַרְבֵּה מִן הַחֲכָמִים מִתְנַהֲגִים בַּמִּדָּה הַזֹּאת שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָהּ וְהֵם מַעֲלִים אוֹתָהּ עַל שְׁאָר מִדּוֹתָם עַד שֶׁנָּהֲגוּ בָּהּ הַפְּתָאיִם וּמִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהּ בְּעִנְיָן שֶׁאֵין צָרִיךְ לָהֶם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ עַד שֶׁגָּבְרָה עַל טִבְעָם עַד שֶׁאֲנִי רוֹאֶה הַמִּדָּה הַזֹּאת נִמְצֵאת הַרְבֵּה בִּקְטַנֵּי בְּנֵי אָדָם, אֲנִי רוֹצֶה לוֹמַר עַל יְמֵי הַנַּעֲרוּת וְהַבַּחֲרוּת כָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁיִּזְדַּמֵּן לָהּ מִי שֶׁמִּזְגּוֹ חַם וּבַעַל מָרָה אֲדֻמָּה מִפְּנֵי שֶׁדֶּרֶךְ הַמָּרָה אֲדֻמָּה לַעֲלוֹת וּבְהֶמְיָתָהּ תַּעֲזֹר טֶבַע הָאָדָם לְהִתְנַהֵג בַּמִּדָּה הַזֹּאת עַד שֶׁהוּא מִתְנַהֵג בָּהּ בְּעִנְיָן שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהַרְאוֹתָהּ בּוֹ.",
+                    "<b>וּמִסְּעִיפֵי</b> הַמִּדָּה הַזֹּאת הַגַּבְהוּת וְהַיְהִירוּת וּרְדִיפַת הַשְּׂרָרָה וְאֵלֶּה הַסְּעִיפִים אֵינָם מִמִּדּוֹת הַחֲסִידִים הַקַּדְמוֹנִים אֲשֶׁר הֵעִידוּ לָהֶם מִדּוֹתָם הַחֲמוּדוֹת כִּי הֵם כְּנֶגֶד אֵלֶּה.",
+                    "<b>וּכְבָר</b> רָאִינוּ כִּי יֵשׁ מִבְּנֵי אָדָם מִי שֶׁנּוֹדַע בַּמִּדָּה הַזֹּאת וְהֵם מִתְנַהֲגִים בָּהּ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָהּ, וְהֵם מְגֻנִּים אֵצֶל בְּנֵי הָעוֹלָם. וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁהִתְנַהֵג בָּעִנְיָנִים הַטּוֹבִים שֶׁבַּמִּדָּה הַזֹּאת וְהֵם מְשֻׁבָּחִים עֲלֵיהֶם. אֵינִי מַאֲרִיךְ לְהָבִיא אֶת שְׁמוֹתָם מִפְּנֵי שֶׁהֵם יְדוּעִים. וְכֵיוָן שֶׁהַדָּבָר כֵּן צָרִיךְ שֶׁנִּתְחַכֵּם לְהַגִּיעַ אֶל הַנְהָגַת הַמִּדָּה הַזֹּאת כָּרָאוּי לָהּ וְנִמְנַע מֵהִתְנַהֵג בָּהּ בְּשֶׁאֵין רָאוּי לָהּ. וְשֶׁנִּזְכּוֹר מַה שֶּׁיָּבֹא לָאָדָם מִן הַמִּנְהָגִים הַמְגֻנִּים שֶׁבָּהּ וּמִן הַהֶפְסֵד.",
+                    "<b>וְנֹאמַר</b> כְּשֶׁנִּרְאֶה הַמִּדָּה הַזֹּאת גּוֹבֶרֶת בְּטֶבַע הָאָדָם צָרִיךְ לַחֲשׁוֹב בַּדְּבָרִים הַמֻּפְלָאִים הַמַּפְחִידִים וְהַמַּבְהִילִים הַמַּחְשָׁבָה בְּרֵאשִׁית הַיְצִירוֹת וּבְסוֹפָם, וְהֵיאַךְ הָיְתָה תְּחִלַּת הַהֲוָיוֹת וְאֵיךְ יִהְיֶה הֶפְסֵדָם וְתַכְלִיתָם וּכְשֶׁיֵּדַע כִּי הַנִּמְצָאוֹת כֻּלָּם מִשְׁתַּנּוֹת וְחוֹלְפוֹת כָּל שֶׁכֵּן שֶׁתִּשְׁתַּנֶּה מְצִיאוּתוֹ וְיִכְלֶה גּוּפוֹ וְתָשׁוּב מִדַּת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר הָיְתָה גֵּאָה בְּעֵת הַחַיִּים שְׁפֵלָה וּמִתְחָרֶטֶת בְּעֵת הַמִּיתָה וּכְשֶׁתִּהְיֶה הַדַּעַת מְחַיֶּבֶת זֶה מִן הַהַקָּשָׁה הַשִּׂכְלִית וּמֵחָכְמַת הַקַּבָּלָה צָרִיךְ שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל הָאָדָם הֶחָכָם לָשׁוּב מִן הַמִּדָּה הַזֹּאת מֵעַצְמוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְגֻנָּה וְאֵינָהּ מְבִיאָה לְשׁוּם תּוֹעֶלֶת, אַךְ הִיא סִבָּה לְתַקָּלוֹת רַבּוֹת כָּל שֶׁכֵּן שֶׁתְּבִיאֵהוּ גַּאֲוָתוֹ שֶׁלֹּא יִתְיָעֵץ עִם שׁוּם אָדָם וְיִהְיֶה מַחֲזִיק (בְּרָעָתוֹ) [בְּדַעְתּוֹ] וְסוֹמֵךְ עַל עֲצָתוֹ, וּבִכְמוֹת זֶה אָמַר הֶחָכָם <small>(מִשְׁלֵי י\"ב ט\"ו)</small> דֶּרֶךְ אֱוִיל יָשָׁר בְּעֵינָיו. וּכְבָר יָדַעְתָּ מַה שֶּׁאֵרַע לְקֹרַח וּרְחַבְעָם וְרַבִּים כְּמוֹתָם כְּשֶׁסָּמְכוּ עַל עֲצָתָם.",
+                    "<b>וְצָרִיךְ</b> הָאָדָם שֶׁיַּחֲשֹׁב בְּלִבּוֹ כִּי כְּשֶׁאֵינוֹ מִתְוַדֶּה בְּחֶטְאוֹ וְשָׁב מִדַּרְכּוֹ וְהוּא חוֹשֵׁב כִּי טוֹב לַעֲשׂוֹת כֵּן שֶׁיֶּאֱרַע אוֹתוֹ מַה שֶּׁאֵרַע לָהֶם בְּלִי סָפֵק וְכָזֶה אָמַר הֶחָכָם <small>(שָׁם ט\"ז ב)</small> כָּל דַּרְכֵי אִישׁ זָךְ בְּעֵינָיו וְתֹכֵן (לִבּוֹת) [רוּחוֹת] יְיָ.",
+                    "<b>וְאָמַר</b> בַּגַּאֲוָה <small>(שָׁם ט\"ז י\"ח)</small> לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן וְלִפְנֵי כִּשָּׁלוֹן גְּבַהּ רוּחַ. הִקְדִּים שֶׁבֶר וְכִשָּׁלוֹן לְגָאוֹן וּגְבַהּ לוֹמַר לְךָ כִּי קוֹדֵם שֶׁיִּתְגָּאֶה וְשֶׁיִּגְבָּהּ הָאָדָם יָבֹאוּ לוֹ כְּבָר הַשֶּׁבֶר וְהַכִּשָּׁלוֹן וְהַטַּעַם כִּי תֵּכֶף לַגַּאֲוָה וְהַגָּאוֹן הַשֶּׁבֶר וְהַשִּׁפְלוּת.",
+                    "<b>וּכְמוֹ</b> שֶׁאֵירַע לְפַרְעֹה בְּאָמְרוֹ <small>(שְׁמוֹת ה' ב')</small> מִי יְיָ אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקוֹלוֹ. וְגָלְיַת בְּאָמְרוֹ <small>(ש\"א י\"ז י')</small> אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל. וְסַנְחֵרִיב בְּאָמְרוֹ <small>(יְשַׁעְיָה ל\"ו כ)</small> מִי בְּכָל אֱלֹקֵי הָאֲרָצוֹת. וּנְבוּכַדְנֶצַּר בְּאָמְרוֹ <small>(דָּנִיֵּאל ג ט\"ו)</small> (וּמַאן) [וּמָן] הוּא אֱלָהּ דִּי יְשֶׁזָבִנְכוֹן מִן יָדִי. וְהַדּוֹמֶה לָהֶם אֲשֶׁר אָמַר כְּדִבְרֵיהֶם אֲשֶׁר הָיְתָה אַחֲרִיתָם תַּכְלִית הַבּוּז וְהַקָּלוֹן. וּמִי שֶׁהוּא בַּמִּדָּה הַזֹּאת אֵינֶנּוּ נִצָּל מִן הַחֵטְא וְהֶעָו‍ֹן וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם, <small>(מִשְׁלֵי כ\"א כ\"ד)</small> זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ, הִזְכִּיר בְּכָאן הַזֵּדִים וְהַיְהִירִים כִּי הֵם אַנְשֵׁי הַגַּאֲוָה.",
+                    "<b>וְצָרִיךְ</b> שֶׁיִּתְבַּיֵּשׁ הַנּוֹהֵג בַּמִּדָּה הַזֹּאת וְיִזְכֹּר כִּי כְּפִי גַּאֲוָתוֹ תְּבוֹאֵהוּ הַשִּׁפְלוּת וּכְפִי גַּבְהוּתוֹ תְּבוֹאֵהוּ הַדַּלּוּת פִּתְאוֹם וכמ\"ש הֶחָכָם <small>(מִשְׁלֵי כ\"ט כ\"ג)</small> גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ. וְהַטַּעַם כִּי הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּסִּבּוֹת הַמַּשְׁפִּילוֹת אֶת הָאָדָם הַיְהִירוּת וְהַגַּאֲוָה וְהִיא מִמִּדּוֹת הָרְשָׁעִים כמ\"ש <small>(שָׁם כ\"א ד)</small> רוּם עֵינָיִם וְגוֹ'.",
+                    "<b>וַאֲשֶׁר</b> גָּרַם לְמִקְצַת הַמִּתְגָּאִים וְהַמִּתְגַּדְּלִים לְהִתְנַהֵג בַּמִּדָּה הַמְגֻנָּה הַזֹּאת הוּא שֶׁהֵם מִתְעַקְּשִׁים עַצְמָם וְטוֹעֲנִים כִּי הַנֶּפֶשׁ נוֹטָה אֶל הַגְּדֻלָּה וְקָשָׁה בְּעֵינֶיהָ הַשִּׁפְלוּת. וְעוֹד אָמְרוּ כִּי הַשְּׂרָרָה מְחַזַּקַתָּהּ וְהַדַּלּוּת מַחֲלֶשֶׁת אוֹתָהּ וְלוּלֵי הַשְּׂרָרָה לֹא הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם. וְעוֹד אָמְרוּ כִּי כָּל תְּפִלּוֹת הַחֲסִידִים הָיוּ לְהַגִּיעַ אֶל הַמַּעֲלָה הַזֹּאת כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ <small>(בְּרֵאשִׁית כ\"ז כ\"ט)</small> יַעַבְדוּךְ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים.",
+                    "<b>וּבְזֹאת</b> הַמַּעֲלָה בִּשֵּׂר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת נְבִיאוֹ כְּשֶׁאָמַר לוֹ <small>(שָׁם ל\"ה י\"א)</small> וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ, וּבְהֵפֶךְ זֶה כְּשֶׁהָיְתָה הַנְּקָמָה מִשּׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל פָּסַק מֵהֶם הַשְּׂרָרָה כמ\"ש <small>(יְשַׁעְיָה ט י\"ג)</small> וְיַכְרֵת ה' מִיִּשְׂרָאֵל רֹאשׁ וְזָנָב וְהַדּוֹמֶה לָהֶם. וְלָזֶה לֹא שָׂמוּ אֶל לִבָּם הַפְּתָאיִם הַמַּחֲזִיקִים בַּמִּדָּה הַזֹּאת כִּי כַּאֲשֶׁר יִנְהֲגוּ בָּהּ תִּגְבַּהְנָה נַפְשׁוֹתָם וְיֵצְאוּ מִשִּׁטָּתָם וְיִתְגָּאוּ עַל קְרוֹבֵיהֶם וְיַפְנוּ עֹרֶף לְחַבְרֵיהֶם וְיַלְעִיגוּ לַעֲצַת כָּל אָדָם וְסוֹמְכִים עַל עֲצַת נַפְשָׁם וּמִתְיַחֲדִים בָּהּ אַךְ אִם יִתְנַהֲגוּ בָּהּ לְהִמָּנַע מִן הָעֲבֵרוֹת וְהָעִנְיָנִים הַמְגֻנִּים וְלַעֲלוֹת אֶל הַמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת וְהַמְשֻׁבָּחוֹת וְשֶׁתִּכְסוֹף נַפְשָׁם לַעֲבוֹדַת הָאֵל אֲשֶׁר הִיא הַטּוֹבָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהֵטִיב בָּהּ לַעֲבָדָיו מִפְּנֵי שֶׁהוּא הַסִּבָּה לְהַגִּיעָם אֶל הַנְּעִימוּת הָאֱלֹקִית וּלְהַקְרִיבָהּ אֶל הַמַּעֲלוֹת הַמַּלְאֲכִיּוֹת וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר <small>(אִיּוֹב ל\"ו ז)</small> לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק (עֵינוֹ) [עֵינָיו] וְאֶת מְלָכִים לְכִסֵּא וְיוֹשִׁיבֵם לָנֶצַח וַיִּגְבָּהוּ.",
+                    "<b>וְהַמִּשְׁתַּמֵּשׁ</b> בְּגַאֲוָה שֶׁלֹּא כָּרָאוּי וּמִתְיַחֵד בַּעֲצַת עַצְמוֹ דּוֹמֶה לְמִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ <small>(מִשְׁלֵי י\"ח א)</small> בְּכָל תּוּשִׁיָּה יִתְגַלָּע. וּבָזֶה אָמַר הֶחָכָם: חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי טַעַם <small>(שָׁם כ\"ו ט\"ז)</small>. וְאֶפְשָׁר שֶׁתְּבִיאֵהוּ גַּאֲוָתוֹ לְהִכָּנֵס בְּמַה שֶּׁאֵין רָאוּי לוֹ, בְּבִטְחוֹנוֹ בַּעֲצָתוֹ שֶׁתִּהְיֶה מַצֶּלֶת אוֹתוֹ וְעַל דַּעְתּוֹ שֶׁתְּמַלְּטֵהוּ, וְהִיא אֲשֶׁר תַּכְשִׁילֵהוּ. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר: מֵפֵר מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה יְדֵיהֶם תּוּשִׁיָּה <small>(אִיּוֹב ה י\"ב)</small>.",
+                    "<b>וְכֵיוָן</b> שֶׁהִגַּעְנוּ דְּבָרֵינוּ עַד הֵנָּה לְסַפֵּר עַל מִדַּת הַגַּאֲוָה וְהֵיאַךְ צָרִיךְ אָדָם לְהִתְחַכֵּם לְהַנְהִיגָהּ עַל מִנְהָג הָרָאוּי בָּהּ וְלִדְחוֹת אוֹתָהּ מִן הַמָּקוֹם שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה בּוֹ. נִזְכֹּר עַתָּה מִדִּבְרֵי הַחֲכָמִים הַקַּדְמוֹנִים עַל הַמִּדָּה הַזֹּאת וּמִחִבּוּרֵיהֶם אֲשֶׁר חִבְּרוּ בָּהּ.",
+                    "<b>אָמַר</b> סוֹקְרַאט: מִי הוּא אֲשֶׁר לֹא תִּפָּרֵד מִמֶּנּוּ הַדְּאָגָה הַמְּבַקֵּשׁ לַעֲלוֹת אֶל הַמַּעֲלָה שֶׁהִיא גְּדוֹלָה מִמֶּנּוּ. וְאָמַר: מִי שֶׁהוּא מַחֲזִיק עַצְמוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא דַּעֲתָן מַחֲזִיקִין אוֹתוֹ בְּנֵי אָדָם בְּחֶזְקַת שׁוֹטֶה. וְנֶאֱמַר סָמוּךְ לַגַּאֲוָה רַע מַעֲלָלִים. וְאָמַר סוֹקְרַאט: מִי שֶׁמַּעֲלָלָיו רָעִים מַתְמֶדֶת אוֹתוֹ שִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת וְהַנְּפָשׁוֹת נוֹטוֹת מֵעָלָיו. וְאָמַר אֲרִיסְטוֹ: כַּאֲשֶׁר נְעִימוּת הַצּוּרָה אוֹר הַגּוּף כֵּן נְעִימוּת הַמִּדּוֹת אוֹר הַנֶּפֶשׁ. וְאָמַר בְּצַוּוֹתוֹ לַאֲלֶכְּסַנְדֶּר תַּלְמִידוֹ: אֵין מֵחֲשִׁיבוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁיִּהְיֶה הַמֶּלֶךְ מִתְגָּאֶה עַל בְּנֵי אָדָם וְכָל שֶׁכֵּן קְצָתָם עַל קְצָתָם.",
+                    "<b>וְנֶאֱמַר</b> עַל אֶחָד מִן הַגֵּאִים כִּי הָיָה הוֹלֵךְ יוֹם אֶחָד וְנִשְׁמַט נַעֲלוֹ הָאֶחָד מֵרַגְלוֹ וְהִשְׁלִיךְ הַשְּׁנִיָּה וְהִנִּיחָם שְׁנֵיהֶם. וְאָמְרוּ הַקַּדְמוֹנִים: מִי שֶׁמִּדּוֹתָיו רְצוּיוֹת בְּעֵינָיו יִרְבּוּ הַקּוֹצְפִים עָלָיו. וְנֶאֱמַר עַל אִזְדְשִׁיר הַמֶּלֶךְ כִּי נָתַן בְּיַד אֶחָד מֵעֲבָדָיו הָעוֹמְדִים עָלָיו כְּתָב וְאָמַר לוֹ: כְּשֶׁתִּרְאֶה אוֹתִי כּוֹעֵס תְּנֵהוּ לִי מִיָּד. וְהָיָה כָּתוּב בּוֹ: שׁוּב לְךָ כִּי אֵינְךָ אֱלוֹקַ אֲבָל אַתָּה גּוּף שֶׁיֵּאָכֵל קְצָתוֹ אֶת קְצָתוֹ וּבְקָרוֹב יָשׁוּב רִמָּה וְעָפָר."
+                ],
+                [
+                    "<b>מִדַּת הַשִּׁפְלוּת</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הַב'</b> נְדַבֵּר בּוֹ עַל הַשִּׁפְלוּת. זֶה הַשַּׁעַר הוּא קָרוֹב אֶל הַטּוֹבָה מִן הָרִאשׁוֹן מִפְּנֵי שֶׁמִּי שֶׁיֶּשְׁנוֹ בַּמִּדָּה הַזֹּאת כְּבָר הֵשִׁיב אֶת נַפְשׁוֹ וּמָנַע אוֹתָהּ מִדְּרוֹשׁ הַתַּאֲווֹת וּבְהַגִּיעוֹ אֶל הַמַּעֲלָה הַזֹּאת הַנִּכְבֶּדֶת יֻשְׁלְמוּ לוֹ הַמַּעֲלָלִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר בָּאָדָם. וְהִיא מִדָּה נֶחְמֶדֶת עַד מְאֹד לְמִי שֶׁרוֹצֶה לִנְחֹל שֵׁם טוֹב.",
+                    "<b>וַהֲלֹא</b> תִּרְאֶה כִּי הַשִּׁפְלוּת הִיא הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת וְהַנְּבִיאִים הַנִּזְכָּרִים בְּמִדּוֹת הָאֱלוֹקִיּוֹת אָמְרוּ קְצָתָם, <small>(בְּרֵאשִׁית יח, כז)</small> וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר, וּקְצָתָם אָמְרוּ <small>(תְּהִלִּים כ\"ב ז)</small> וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ וְגוֹ', וְהַדּוֹמֶה לָזֶה, וְשִׁבְּחוּם. וּמִמַּה שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיֵדָעֵהוּ הָאִישׁ הַנִּלְבָּב כִּי הַשִּׁפְלוּת וְהַנְּמִיכוּת מְבִיאוֹת אֶת הָאָדָם לִידֵי הַכָּבוֹד כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ מֵהַשַּׂר הַג' אֲשֶׁר הִתְחַנֵּן לְאֵלִיָּהוּ בִּדְבָרָיו הַנְּעִימִים בְּאָמְרוֹ <small>(מְלָכִים ב' א י\"ג)</small> תִּיקַר נָא נַפְשִׁי וְנֶפֶשׁ עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה [חֲמִשִּׁים בְּעֵינֶיךָ], כִּי לֹא קָרָהוּ מַה שֶּׁקָּרָה לָרִאשׁוֹנִים מִפְּנֵי שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּשְׁפִּיל עַצְמוֹ סוֹף בָּא לִידֵי כָּבוֹד וּגְדֻלָּה וְכִי שְׂכַר הָעֲנָוָה הַכָּבוֹד וּכְמ\"ש שְׁלֹמֹה עָ\"ה <small>(מִשְׁלֵי כ\"ב ד)</small> עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה'.",
+                    "<b>וְהַחֲסִידִים</b> הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מִתְנַהֲגִים בַּמִּדָּה הַזֹּאת וּמַגְבִּירִים אוֹתָהּ עַל טִבְעֵיהֶם וְנֶאֱמַר עַל א' מֵהַמְּלָכִים כִּי הָיוּ אֶצְלוֹ לַיְלָה אֶחָד אֲנָשִׁים רַבִּים יוֹשְׁבִים לְפָנָיו וְקָם הוּא בְּעַצְמוֹ וְתִקֵּן הַנֵּר, אָמְרוּ לוֹ: לָמָּה לֹא צִוִּיתָנוּ אֲדוֹנֵנוּ? אָמַר לָהֶם: מֶלֶךְ קַמְתִּי וּמֶלֶךְ שַׁבְתִּי.",
+                    "<b>וְאוֹמַר</b> כִּי כָּל מַעֲלָה מִתְקַנֵּא הָאָדָם עָלֶיהָ חוּץ מִן הָעֲנָוָה וְאָמַר בָּזֶה גַּמְהַר הַפִילוֹסוֹף: פְּרִי הַשִּׁפְלוּת הָאַהֲבָה וְהַמְּנוּחָה וְתֵדַע כִּי מִגְּדֻלַּת הָאָדָם שֶׁיַּעֲבֹד אֶת אָחִיו וְאֶת רֵעֵהוּ. וְיֵשׁ מִי שֶׁאָמַר כִּי הַשִּׁפְלוּת הוּא שֶׁתַּתְחִיל בִּשְׁלוֹם מִי שֶׁתִּפְגַּע וְתֵשֵׁב בְּשֶׁפֶל הַמּוֹשָׁבוֹת. וּמִמַּה שֶׁדּוֹמֶה לַמִּדָּה הַזֹּאת שֶׁיִּסְתַּפֵּק הָאָדָם בְּמֻעָט.",
+                    "<b>וּמִי</b> שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַמִּדָּה הַזֹּאת הִגִּיעַ לְמַעֲלָה גְּדוֹלָה וְאוֹמְרִים מִי שֶׁחֲנָנוֹ הַבּוֹרֵא הַמִּדָּה הַזֹּאת כְּבָר אֲהֵבוֹ. וְאָמַר הַכָּתוּב בָּאָדָם הַמִּסְתַּפֵּק בַּמֶּה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ: צַדִּיק אֹכֵל לְשׂוֹבַע נַפְשׁוֹ <small>(שָׁם י\"ג כ\"ה)</small> וּבְהֶפְכוֹ אָמַר וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר. וּמִי שֶׁחֲנָנוֹ בּוֹרְאוֹ כֹּחַ וּבְרִיאוּת וּבִטְחָה אֵינֶנּוּ צָרִיךְ שֶׁיִּדְאַג. וּפְרִי הַמִּדָּה הַזֹּאת הַמְּנוּחָה, וּכְבָר נֶאֱמַר כִּי הַמִּדָּה הַזֹּאת הִיא הָעֹשֶׁר הַגָּדוֹל.",
+                    "<b>וְאָמְרוּ</b> קְצָת הַחֲכָמִים מִי שֶׁרְצוֹנוֹ מִן הָעוֹלָם בְּדָבָר הַמַּסְפִּיק לוֹ יִהְיֶה בִּמְעַט שֶׁבּוֹ דַּי לוֹ. וְהַסַּבְלָנוּת מִמִּין הַמִּדָּה הַזֹּאת. וְאֶחָד מִן הַחֲכָמִים הָיָה מְצַוֶּה אֶת בְּנוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ סוֹבֵל דָּבָר אֶחָד יִשְׁמַע דְּבָרִים הַרְבֵּה וּמִי שֶׁהוּא נָקֵל אֵצֶל עַצְמוֹ יְהִי נִכְבָּד בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם. אַךְ אֲשֶׁר צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁיִּרְחַק מִן הַמִּדָּה הַזֹּאת שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִכְנָע לָרְשָׁעִים. וּבָזֶה אָמַר הַכָּתוּב <small>(שָׁם כ\"ה כ\"ו)</small> מַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמָקוֹר מָשְׁחָת צַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע. וְהָיָה אוֹמֵר אֵין בִּבְנֵי אָדָם מִי שֶׁצָּרִיךְ לַחֲמֹל עָלָיו חֶמְלָה גְּדוֹלָה כְּחָכָם שֶׁנָּפַל בֵּין פְּתָאִים. וּבְמוּסַר לוֹקְמָאן הַפִּילוֹסוֹף: הַנָּדִיב כְּשֶׁהוּא נִפְרָשׁ נִכְנָע, וְהַנָּבָל כְּשֶׁהוּא נִפְרָשׁ מִתְגָּאֶה. וּבְסֵפֶר הַקּוֹטִי: הַשְׁפֵּל מִבְּלִי הִתְנַבֵּל וְהִסְתַּלְסֵל מִבְּלִי הִתְגַּדֵּל, וְדַע כִּי הַגְּדֻלָּה טָעוּת וְהַגַּאֲוָה טָעוּת."
+                ],
+                [
+                    "<b>מִדַּת הַבֹּשֶׁת</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הַג'</b> נְדַבֵּר בּוֹ עַל עִנְיָן הַבֹּשֶׁת. נִשְׁאַל לֶחָכָם: מַה הוּא הַשֵּׂכֶל? אָמַר: הַבֹּשֶׁת. אָמְרוּ לוֹ: מַהוּ הַבֹּשֶׁת? אָמַר: הַשֵּׂכֶל.",
+                    "<b>וְהַמִּדָּה</b> הַזֹּאת אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מֵעֵין הַשִּׁפְלוּת מַעֲלָתָהּ גְּדוֹלָה מִמֶּנָּה מִפְּנֵי שֶׁהִיא אָחוֹת לַשֵּׂכֶל וְכָל חֲכַם לֵב יוֹדֵעַ מַעֲלַת הַשֵּׂכֶל וְשֶׁהוּא מַבְדִּיל בֵּין הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה בְּמָשְׁלוֹ עַל טִבְעוֹ וּמָנְעוֹ אֶת תַּאֲוָתוֹ. וּבַשֵּׂכֶל מַגִּיעַ הָאָדָם אֶל תּוֹעֲלוֹת הַחָכְמָה וּבוֹ יַגִּיעַ אֶל אֲמִתַּת הַדְּבָרִים, וְגַם בּוֹ יַגִּיעַ לְהוֹדוֹת בְּיִחוּד בּוֹרְאוֹ וְלַעֲבוֹדָתוֹ וּבוֹ יוּכַל לְהִדַּמּוֹת לַמַּלְאָכִים.",
+                    "<b>וְכֵיוָן</b> שֶׁהַמִּדָּה הַזֹּאת בַּמַּעֲלָה הַזֹּאת מִן הַגְּדוֹלָה צְרִיכָה שֶׁתִּהְיֶה חֲבֶרְתָּהּ וְרַעֲיָתָהּ הַדּוֹמָה לָהּ שֶׁהִיא מִדַּת הַבֹּשֶׁת קְרוֹבָה לָהּ בְּמַעֲלָה. וְהָרְאָיָה עַל שֶׁהִיא דּוֹמָה לָהּ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ בַּיְשָׁן חֲסַר דֵּעָה וְלֹא דַּעְתָּן מִבְּלִי בֹּשֶׁת.",
+                    "<b>עַל</b> כֵּן רָאוּי שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל הָאָדָם לְהִתְנַהֵג בַּמִּדָּה הַחֲשׁוּבָה הַזֹּאת וּלְהִתְחַכֵּם בָּהּ עַד שֶׁתָּשׁוּב לוֹ כְּטֶבַע, וְיַגְבֵּר אוֹתָהּ עַל טְבָעָיו, וְתִהְיֶה בְּעֵינָיו חֲשׁוּבָה מִשְׁאָר מִדּוֹתָיו, כִּי בָּהּ יַגִּיעַ אֶל רוֹב הַמַּעֲלוֹת וְיִמָּנַע בַּעֲבוּרָהּ מִכָּל הַמִּדּוֹת הַמְגֻנּוֹת. וּכְמ\"ש מִי שֶׁיַּעֲטֵהוּ הַמָּקוֹם מְעִיל הַבֹּשֶׁת יִהְיוּ מוּמָיו נֶעֱלָמִים מִבְּנֵי אָדָם וְהַהוֹד וְהַכָּבוֹד סְמוּכִים לוֹ. כמ\"ש <small>(מִשְׁלֵי ט\"ו ל\"ג)</small> וְלִפְנֵי כָּבוֹד עֲנָוָה. וְהָעֲנָוִים מַגִּיעִין בְּמִדַּת הַבֹּשֶׁת אֶל רְצוֹן הַבּוֹרֵא וּמַשִּׂיגִים הַנֹּעַם הַקַּיָּם וְלוֹמְדִים דְּרָכָיו כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(תְּהִלִּים כ\"ה ט)</small> יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ. וּכְמוֹ שֶׁצָּרִיךְ לוֹ לַמַּשְכִּיל לְהִתְבַּיֵּשׁ מִבְּנֵי אָדָם כֵּן צָרִיךְ לְהִתְבַּיֵּשׁ מֵעַצְמוֹ וְאָמְרוּ כִּי הַבֹּשֶׁת וְהָאֱמוּנָה דּוֹמוֹת זוֹ לָזוֹ לֹא תִּגָּמֵר הָאַחַת מִבַּלְעֲדֵי חֲבֶרְתָּהּ וְאָמְרוּ כִּי הָעַזּוּת וּמִעוּט הַבֹּשֶׁת כְּסָעִיף מֵעֲבוֹדָה זָרָה וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהַרְגִּיל בַּבֹּשֶׁת וּלְהִטָּבַע בּוֹ יֵשֵׁב תָּדִיר לִפְנֵי מִי שֶׁמִּתְבַּיֵּשׁ מִמֶּנּוּ.",
+                    "<b>וְהָיָה</b> אוֹמֵר אֶחָד מִן הָעֲרָב: אַל תִּרְאֶה מִבְּנֵי אָדָם אֶלָּא מִי שֶׁמַּרְאֶה אֶת עַצְמוֹ כִּי אֵינֶנּוּ יָכוֹל לַעֲמוֹד זוּלָתְךָ וְאִם אַתָּה צָרִיךְ לוֹ יוֹתֵר וְאִם תֶּחֱטָא לוֹ יִמְחוֹל וְיַרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא הַחוֹטֵא וְאִם תָּרֵעַ אֵלָיו מַרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא הֵרַע לְךָ. וְאָמַר אֶחָד מֵהֶם סוֹף מַה שֶּׁקִּבְּלוּ מִדִּבְרֵי הַנְּבוּאָה כְּשֶׁאֵינְךָ מִתְבַּיֵּשׁ עֲשֵׂה כָּל רְצוֹנְךָ. וְאָמַר הַפִּילוֹסוֹף: חָיוּ בְּנֵי אָדָם בִּזְכוּת הַדָּת וְהַיִּרְאָה יָמִים רַבִּים וְאַחַר כָּךְ חָיוּ בְּמִדַּת הַבֹּשֶׁת וְהָעֲנָוָה וְהַשִּׁפְלוּת. וְאָמַר אֲרִיסְטוֹ בְּדִבְרֵי תּוֹכְחוֹתָיו: בַּעֲבוּר הַבֹּשֶׁת יִרְבּוּ הָעוֹזְרִים.",
+                    "<b>וְהָיוּ</b> אוֹמְרִים סִימַן הַבָּנִים הַכְּשֵׁרִים הַבֹּשֶׁת הַנִּרְאֶה עַל פְּנֵיהֶם וְהַבֹּשֶׁת הִיא דֶּרֶךְ הַחַיִּים הָאֲרֻכִּים וְאָמְרוּ קְצָת הַפִילוֹסוֹפִים הַבֹּשֶׁת נוֹדַעַת בְּעֵת הַכַּעַס. וְאָמְרוּ שִׂנְאַת הַבַּיְשָׁן טוֹבָה מֵאַהֲבַת הַכְּסִיל. וּמִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהִזָּהֵר בַּמִּדָּה הַזֹּאת אַל יְחַלֵּל אֶת הֲדַר פָּנָיו לִשְׁאוֹל מִבְּנֵי אָדָם כִּי כֵּיוָן שֶׁתְּחַלֵל אֶת הֲדַר פָנֶיךָ אִי אַתָּה מוֹצֵא מִי שֶׁמְּחַדְּשֵׁהוּ לְךָ.",
+                    "<b>אַךְ</b> אִם אָדָם מִתְבַּיֵּשׁ מִלִּמּוּד הָאֱמֶת וּמֵהַזְהִיר עַל הַטּוֹבָה לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה הַבֹּשֶׁת הַהוּא מְגֻנָּה וְאֵין רָאוּי לָאָדָם לְהִתְנַהֵג בָּהּ כְּמ\"ש הַנָּבִיא <small>(תְּהִלִּים קי\"ט מ\"ו)</small> וַאֲדַבְּרָה בְּעֵדְו‍ֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ. אֲבָל הוּא צָרִיךְ לְהִתְבַּיֵּשׁ מִבְּנֵי אָדָם וְלָשִׂים עַל פָּנָיו מַסְוֶה הַבֹּשֶׁת. וּכְמוֹ שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ מֵעִנְיַן שָׁאוּל בְּהֵחָבְאוֹ כְּמ\"ש <small>(ש\"א י כ\"ב)</small> הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים, בְּחָרוֹ הָאֱלֹקִים לַמַּלְכוּת כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שָׁם י כ\"ד)</small> הֲרָאִיתָ אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ יְיָ. וּלְדַעַת הַפִילוֹסוֹפִים וְהַחֲכָמִים הַמִּדָּה הַזֹּאת מִמַּעַלְלֵי הַנֶּפֶשׁ הַיְקָרָה וְהִיא לְעֻמַּת הַשְׁלָמַת הַגּוּף. וְגָדַר הַפִילוֹסוֹף הַבֹּשֶׁת, כִּי הִיא לְהַפִּיל הַדְּבָרִים עַל דַּרְכֵיהֶם הַנְּעִימִים וּלְהַנִּיחָם עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁהוּא טוֹב בְּהַנַּחָתָם וּמִי שֶׁיִּתְבַּיֵּשׁ תִּגְדַּל מַעֲלָתוֹ וְיִהְיֶה אָדוֹן וְאַתָּה הִתְבּוֹנֵן וְהַבְחֵן."
+                ],
+                [
+                    "<b>מִדַּת הָעַזּוּת</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הַד'</b> בְּמִדַּת הָעַזּוּת מַה שֶּׁסִּפַּרְנוּ מִשִּׁבְחֵי מִדַּת הַבֹּשֶׁת וּמַעֲלוֹתֶיהָ יִמְעַט כְּנֶגֶד גְּנוּת מִדַּת הָעַזּוּת וּמַה מְגֻנָּה הִיא מְאֹד שֶׁמִּי הוּא בַּמִּדָּה הַזֹּאת הוּא מְגֻנֶּה לִפְנֵי הַמָּקוֹם. וּכְמוֹ אֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם <small>(יִרְמְיָה ה. ג)</small> חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע, וְאָמַר הֶחָכָם בְּעַז <small>(מִשְׁלֵי י\"א ב)</small> בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן ר\"ל כִּי כַּאֲשֶׁר תִּגְבַּר מִדַּת הָעַזּוּת עַל הָאָדָם יֵקַל אֵצֶל בְּנֵי אָדָם וְאֵין מַבִּיטִין אוֹתוֹ בְּעֵין חֲשִׁיבוּת וְלֹא תְּשׁוּרֵנוּ עַיִן בְּרַחֲמִים אֲפִילוּ אִם יִהְיֶה חָכָם, כַּאֲשֶׁר עוֹשִׂים לַבַּיְשָׁן כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שָׁם)</small> וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה. וְאִם הוּא מִן הַחֲסִידִים וְרָצָה לְהַנְהִיג אֶת עַצְמוֹ הַמִּנְהָג הַטּוֹב אֲשֶׁר יִרְצֶה בּוֹ הַבּוֹרֵא יָסוּר מִן הַמִּדָּה הַזֹּאת וְיִתְבַּיֵּשׁ מֵעַצְמוֹ מִמַּעֲשָׂיו וְיַרְחִקֶנָּהּ מִטֶּבַע נַפְשׁוֹ וּבְמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִדַּת הָעַזּוּת אָמַר הֶחָכָם <small>(שָׁם כ\"א כ\"ד)</small> זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ הוּא ר\"ל כִּי מִי שֶׁהוּא עַז פָּנִים הַמָּקוֹם יִגְמְלֵהוּ כְּפָעֳלוֹ כְּמ\"ש <small>(שָׁם)</small> עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן וְהִסְתִּיר בְּכָאן יְיָ כְּאִלּוּ אָמַר עוֹשֶׂה יְיָ בְּעֶבְרַת זָדוֹן וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה בְּעֶבְרַת זָדוֹן שָׁב אֶל זֶה הָעַז שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּמִדַּת הָעַזּוּת עֶבְרַת זָדוֹן וּמַה שֶׁדּוֹמֶה לוֹ.",
+                    "<b>וּכְשֶׁתִּהְיֶה</b> הַמִּדָּה הַזֹּאת בְּטֶבַע הָאָדָם צָרִיךְ לְמִי שֶׁמִּתְחַבֵּר עִמּוֹ שֶׁיְּשִׁיבֵהוּ מִמֶּנָּה בְּמִינֵי תּוֹכֵחוֹת וּבִגְעָרוֹת כְּפִי שֶׁיּוּכַל עַד שֶׁיָּסוּר מִמַּה שֶּׁהוּא בָּהּ. וּכמ\"ש <small>(שָׁם כ\"א כ\"ט)</small> הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו. אַךְ הַמִּדָּה הַזֹּאת הִיא מְשֻׁבַּחַת בְּעֶזְרַת הַתּוֹרָה וְהָרְאוּת וַעֲבוֹדַת וַאֲמִירַת הָאֱמֶת, אַךְ לַעֲמוֹד בָּהּ כְּנֶגֶד הַצַּדִּיקִים וּנְבִיאֵי הָאֱלֹקִים מְגֻנֶּה לִמְאֹד. כְּמוֹ שֶׁאָמַר <small>(יְחֶזְקֵאל ב. ד)</small> וְהַבָּנִים קְשֵׁי פָנִים וְחִזְקֵי לֵב וְאִם יִהְיֶה הָאִישׁ הַזֶּה הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בַּמִּדָּה הַזֹּאת בַּעַל מֶזֶג מָרָה אֲדֻמָּה וְיִהְיֶה בִּימֵי הַבַּחֲרוּת אָז תֵּרָאֶה עָלָיו הַמִּדָּה הַזֹּאת עַד מְאֹד. וְצָרִיךְ שֶׁיַּעֲמוֹד בְּפָנֶיהָ בְּהָפְכָהּ, וְיִירָא אֶת הָאֱלֹקִים וְיִתְחָרֵט וְיָנִיחַ הַמִּדָּה הַמְּגֻנָּה הַזֹּאת וְיִגְבַּר עָלֶיהָ."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>מִדַּת הָאַהֲבָה</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הָא'</b> מִן הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הָאַהֲבָה כִּמְעַט שֶׁלֹּא יִמָּלֵט מִן הַמִּקְרֶה שׁוּם אָדָם אֶלָּא מִי שֶׁשִּׂכְלוֹ מוֹשֵׁל עַל טִבְעוֹ וְזֶה נִמְצָא מְעָט וּכְשֶׁיִּמָּצֵא הוּא מִן הַחֲסִידִים מִבְּלִי סָפֵק. וְהַחֵשֶׁק מֻרְכָּב בְּטֶבַע הָאָדָם וּמִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת גְּבִיר וְאָדוֹן יַרְחִיק הַמִּדָּה הַזֹּאת וְאַל יִתְנַהֵג בָּהּ וְיִלְעַג לָהּ כִּי הִיא מִן הַמִּדּוֹת הַגְּרוּעוֹת. וּכְבָר יָדַעְתָּ כִּי לֹא יִגָּמְרוּ מַעַלְלֵי הַחֲכָמִים עַד שֶׁתִּמְשׁוֹל נַפְשָׁם בְּתַאֲוָתָם. וּמִי שֶׁמּוֹשֵׁל שִׂכְלוֹ בְּתַאֲוָתוֹ מְשֻׁבָּחִים מַעֲשָׂיו וְעֵקֶב הַשָּׂגַת הַתַּאֲווֹת בִּיאַת הַמַּדְוִים וְהָרָעוֹת. וּמִסִּמָּנֵי מִי שֶׁתַּאֲוָתוֹ גּוֹבֶרֶת עָלָיו שֶׁהוּא הֲפַכְפָּךְ וְאֵינוֹ עוֹמֵד עַל דָּבָר כָּל שֶׁכֵּן אִם יִהְיֶה גּוֹבֵר עַל מִזְגּוֹ טֶבַע הַדָּם וְיָמָיו יְמֵי הַבַּחֲרוּת וְהַזְּמָן זְמַן הַקַּיִץ אָז תִּגְבַּר עָלָיו הַמִּדָּה הַזֹּאת. וְרָאוּי לֶחָכָם שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּהּ וְאַל יִתְנַהֵג בָּהּ כִּי הִיא מְבִיאָה לִידֵי הֶזֵּק גָּדוֹל שֶׁיֵּדַע מַה שֶּׁאֵרַע לְבַעַל הַמִּדָּה הַזֹּאת מִן הַבּוּז וְהַשִּׁפְלוּת וְהַכְּנִיעָה לִפְנֵי אוֹהָבָהּ. וְאַחַר כֹּל זֶה אַחֲרִיתָהּ רָעָה כְמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ מֵעִנְיַן אַמְנוֹן וְתָמָר מַה שֶּׁקָּרָהוּ מִפְּנֵי שֶׁנָּטָה אַחַר תַּאֲוָתוֹ.",
+                    "<b>וְלָכֵן</b> אֵין צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְנַהֵג בַּמִּדָּה הַזֹּאת כִּי אִם בַּעֲבוֹדַת אֱלֹקָיו וּבְתוֹרָתוֹ כמ\"ש <small>(תְּהִלִּים א. ב)</small> כִּי אִם בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ וְאָמַר עוֹד <small>(שָׁם קי\"ט צ\"ז)</small> מָה אָהַבְתִּי תּוֹרָתֶךָ כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי. וְעַל כָּל פָּנִים מִי שֶׁמִּתְעַסֵּק בְּעִנְיַן הַחָכְמָה וְהַמּוּסָר יִהְיוּ מַבְדִּילִים בֵּינוֹ וּבֵין הַתַּאֲוָה. וְאָמַר הֶחָכָם כְּשֶׁתִּצְטָרֵךְ לִשְׁאֹל עֵצָה מִבְּנֵי אָדָם עַל כָּל דָּבָר וְלֹא תִּמְצָא מִי שֶׁתִּשְׁאַל הִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ וְאַל תַּקְרִיבֵהוּ אֶל תַּאֲוָתְךָ כִּי הַתַּאֲוָה אוֹיֶבֶת הַלֵּב. וְאָמַר מִי שֶׁנִּמְשָׁךְ אַחַר תַּאֲוָתוֹ יִפָּסֵד, וּמִי שֶׁיַּמְרֶה אוֹתָהּ יִגְבָּר. וְהַמִּדָּה הַזֹּאת בּוֹחֲרִים בָּהּ כְּסִילֵי בְּנֵי אָדָם מִפְּנֵי קִרְבַת עֲרֵבוּתָהּ. וּמַה שֶּׁבּוֹחֲרִים בּוֹ מִן הַשְּׂחוֹק וְהַשִּׂמְחָה וּשְׁמִיעַת הַנּוֹגְנִים הָעֲרֵבִים וּשְׁמִיעַת הַקּוֹל הֶעָרֵב וְאֵינָם שָׂמִים עַל לֵב מַה שֶּׁיִּהְיֶה בְּאַחֲרִיתָם מִן הַדְּאָגָה וְהַמַּדְוִים וְעַל כֵּן הֵמָּה נוֹטִים אַחֲרֵי טִבְעָם לְהַשִּׂיג הַתַּאֲוָה הַנִּמְצֵאת וּכְמ\"ש <small>(מִשְׁלֵי י\"ג י\"ט)</small> תַּאֲוָה נִהְיָה תֶּעֱרַב לַנֶּפֶשׁ.",
+                    "<b>וְהֵם</b> נוֹטִים מִדַּרְכֵי הַחָכְמָה וְהָעֲבוֹדָה מִפְּנֵי שֶׁהַשָּׂגַת הֲנָאוֹתָם וּנְעִימוּתָם רָחוֹק מִדַּעְתָּם וּמַחֲשַׁבְתָּם הִיא רְחוֹקָה וְאֵינָהּ רְחוֹקָה, אַךְ הִיא קְרוֹבָה וְהִיא רְחוֹקָה מִדַּעְתָּם וְצָרִיךְ שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ הָאָדָם בַּמִּדָּה הַזֹּאת ר\"ל מֵאַהֲבָה בַּעֲבוֹדַת הָאֱלֹקִים כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דְּבָרִים י\"א א)</small> וְאָהַבְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ. וּבְנַפְשׁוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ש\"א ב י\"ז)</small> כִּי אַהֲבַת נַפְשׁוֹ אֲהֵבוֹ. וּבִקְרוֹבָיו כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(בְּרֵאשִׁית כ\"ט י\"ח)</small> וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל. וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף. וּבְאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שָׁם כ\"ד ד)</small> כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ. וּבְרֵעֵהוּ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר שֶׁאָמַר דָּוִד בִּיהוֹנָתָן <small>(ש\"ב א כ\"ו)</small> נָעַמְתָּ לִי מְאֹד... מֵאַהֲבַת נָשִׁים. וּבְאִשְׁתּוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(מִשְׁלֵי ה י\"ט)</small> אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן. וּבַחָכְמָה כְּמ\"ש <small>(שָׁם כ\"ט ד)</small> אִישׁ אוֹהֵב חָכְמָה יְשַׂמַּח אָבִיו.",
+                    "<b>וּמִמּוּסַר</b> הַמִּדָּה הַזֹּאת שֶׁיַּרְאֶה הָאָדָם אוֹתָהּ לְכָל בְּנֵי אָדָם וְאָמַר מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת אָהוּב עִם בְּנֵי אָדָם יִתְנַהֵג עִמָּם בַּמּוּסָר הַטּוֹב. וְהַהֲנָאָה מְבִיאָה לִידֵי אַהֲבָה כְּמוֹ שֶׁהַנֶּזֶק מֵבִיא לִידֵי הַשִּׂנְאָה. וּמֵחֶלְקֵי הַמִּדָּה הַזֹּאת בַּקָּשַׁת הַגְּדוֹלוֹת וְהַתַּאֲווֹת הָרְחוֹקוֹת וְרָאוּי לָאָדָם הַנִּלְבָּב לְיַסֵּר אֶת נַפְשׁוֹ עַד שֶׁיִּתְרַחֵק מֵהֶם. וּמִמַּה שֶּׁאָמְרוּ אַנְשֵׁי הַשִּׁיר בַּתַּאֲוָה וְכַאֲשֶׁר תִּגְבַּר הַמִּדָּה הַזֹּאת עַל הַנֶּפֶשׁ יִתְבַּטְּלוּ הַחוּשִׁים וְאֵינֶנּוּ מַרְגִּישׁ בַּמֶּה שֶּׁהוּא בּוֹ מִן הַטָּעוּת. וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים עָלָיו <small>(יְשַׁעְיָה כ)</small> הוֹי הָאֹמְרִים לָרָע טוֹב וְלַטּוֹב רַע וְאָמַר הֶחָכָם אַהֲבָתְךָ הַדָּבָר מְעַוֶּרֶת עֵינֶיךָ וְאוֹטֶמֶת אָזְנֶיךָ. וְחָכָם אֶחָד כָּתַב לְחָכָם אַחֵר בְּעִנְיַן הֶכְרֵחַ הַתַּאֲוָה וְאָמַר: לֹא תַּגִּיעַ אֶל מַה שֶּׁאַתָּה אוֹהֵב עַד שֶׁתִּסְבֹּל הַרְבֵּה מִמַּה שֶׁתִּשְׂנָא, וְלֹא תִּנָּצֵל מִמַּה שֶׁתִּשְׂנָא עַד שֶׁתִּסְבֹּל הַרְבֵּה מִמַּה שֶּׁאַתָּה אוֹהֵב."
+                ],
+                [
+                    "<b>מִדַּת הַשִּׂנְאָה</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הַב'</b> בְּמִדַּת הַשִּׂנְאָה. צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע כִּי מִי שֶׁיִּשְׂנָא בְּנֵי אָדָם יִשְׂנְאוּהוּ גַּם הֵם. וְהַמִּדָּה הַזֹּאת כְּשֶׁתִּגְבַּר עַל נֶפֶשׁ אָדָם הִיא מַזֶּקֶת אוֹתָהּ הַרְבֵּה מִפְּנֵי שֶׁמַּגִּיעַ עִנְיָנָהּ לִשְׂנֹא אֶת הַמַּאֲכָל וְאֶת הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר בָּהֶם חַיֵּי רוּחוֹ מִלְּבַד אֲשֶׁר מְבִיאָה אֵלָיו מִן הַהֶזֵּק מִשִּׂנְאַת בְּנֵי אָדָם וּכְשֶׁתִּהְיֶה אַהֲבָה גְּדוֹלָה שֶׁלֹּא לְשׁוּם שָׁמַיִם תָּשׁוּב לְשִׂנְאָה גְּדוֹלָה. וְהִנֵּה יָדַעְתָּ מַה שֶּׁאָמַר בְּאַמְנוֹן <small>(ש\"ב י\"ג ט\"ו)</small> וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה. וּמִי שֶׁאוֹהֵב אוֹתְךָ לְדָבָר יִפְנֶה עֵת פְּנוֹתוֹ. וְאֵין צָרִיךְ שֶׁתַּאֲמִין בַּעֲצַת הַשּׂוֹנֵא וְהָאוֹיֵב כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(מִשְׁלֵי כ\"ז ו)</small> נַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא. וּמִסְּעִיפֵי הַמִּדָּה הַזֹּאת הַהִתְהַפְּכוּת וּכְבָר יָדַעְתָּ מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּמִּדָּה הַזֹּאת וּגְנוּת בְּעָלֶיהָ.",
+                    "<b>וּכְבָר</b> אָמְרוּ כִּי הַהֲפַכְפָּךְ אֵינוֹ עוֹמֵד בְּעִנְיָן, וְלֹא יִהְיֶה לוֹ אוֹהֵב, וְעִנְיָנָיו מִשְׁתַּנִּים תָּמִיד וְאֵין הַדְּאָגָה נִפְרֶדֶת מִמֶּנּוּ. וְדוֹמֶה לְמִי שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו <small>(שָׁם י\"ב כ\"ז)</small> לֹא יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ. וְתֵדַע כִּי הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם מַרְאִים הָאַהֲבָה בְּמִלּוֹתָם וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שׂוֹנְאִים גְּמוּרִים בַּמַּצְפּוּנִים וְצָרִיךְ שֶׁלֹּא תַּאֲמִין בָּהֶם כְּמ\"ש <small>(שָׁם כ\"ו כ\"ד)</small> (בִּשְׂפָתָיו) [בִּשְׂפָתוֹ] יִנָּכֵר שׂוֹנֵא וְאַף עַל פִּי שֶׁמַּחֲלִיק לְךָ לְשׁוֹנוֹ וּמְדַבֵּר לְךָ רַכּוֹת אַל יַטֶּה לִבְּךָ אֵלָיו כְּמ\"ש <small>(שָׁם כ\"ו כ\"ה)</small> כִּי יְחַנֵּן קוֹלוֹ אַל תַּאֲמֵן בּוֹ, כִּי שֶׁבַע תּוֹעֲבוֹת בְּלִבּוֹ. וְזֶה כְּמוֹ שֶׁהֶרְאָה יוֹאָב לְאַבְנֵר וְלַעֲמָשָׂא שָׁלוֹם וְאַהֲבָה עַד שֶׁהֲרָגָם. וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה יִשְׁמָעֵאל אֶת גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם עַד שֶׁהֲרָגוֹ. וְאָמְרוּ מִי שֶׁזָּרַע הַשִּׂנְאָה יִקְצוֹר הַחֲרָטָה וּמִי שֶׁהוּא נוֹהֵג הַמִּנְהָג הַזֶּה מֵרֹעַ לֵב בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי אָדָם כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיִּנְהַג כֵּן בֵּינוֹ וּבֵין אֱלֹקָיו וּכְאִלּוּ הוּא מְפַתֶּה אוֹתוֹ בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים וּבְלִבּוֹ עִנְיָן אַחֵר. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(תְּהִלִּים ל\"ח ל\"ו)</small> וַיְּפַתוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ וּשְׁאָר הָעִנְיָן. וְסוֹקְרַאט הָיָה מְצַוֶּה תַּלְמִידָיו הִשָּׁמְרוּ מִמִּי שֶׁיִּשְנָאֵהוּ לְבַבְכֶם כִּי לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם כַּמַּרְאוֹת וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם <small>(מִשְׁלֵי כ\"ז י\"ט)</small> כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם וְהַנְּפָשׁוֹת מִשְׁתַוּוֹת. וְהָרַע שֶׁבְּמִינֵי הַשִּׂנְאָה וְהַקָּשָׁה שֶׁבָּהּ — שִׂנְאַת הַקִּנְאָה. וּבְסֵפֶר הַקּוֹטִי: הַטּוֹב שֶׁבְּכָל מַה שֶּׁתַּחֲשׁוֹב בּוֹ עַל עִנְיַן שׂוֹנְאֶיךָ, שֶׁתָּשִׁיב אֶל אַהֲבָתְךָ אִם תּוּכַל."
+                ],
+                [
+                    "<b>מִדַּת הָרַחֲמִים</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הַג'</b> מִן הַחֵלֶק הַב' נְדַבֵּר בּוֹ עַל עִנְיַן מִדַּת הָרַחֲמִים מִפְּנֵי שֶׁתִּהְיֶה הַמִּדָּה הַזֹּאת מִן הַמִּדּוֹת הָרְאוּיוֹת לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וּכְלָלָהּ עִם הַי\"ג מִדּוֹת הַמְיֻחָסוֹת אֶל הַבָּרוּךְ הוּא יִתְבָּרַךְ וְכָל מַה שֶּׁיּוּכַל הָאָדָם לְהִתְנַהֵג בָּהֶם יֵשׁ לוֹ לְהִשְׁתַּדֵּל בַּדָּבָר כְּגוֹן שֶׁיִּהְיֶה אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרָב חֶסֶד נוֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וַחֲטָאָה. וְרָאוּי לָאָדָם הֶחָסִיד שֶׁיִּתְנַהֵג בָּהֶם כְּפִי יְכָלְתּוֹ וּכְמוֹ שֶׁרוֹצֶה הָאָדָם שֶׁיְּרַחֲמוּ עָלָיו כֵּן רָאוּי לוֹ לְרַחֵם עַל מִי שֶׁיִּצְטָרֵךְ אֵלָיו כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(וַיִּקְרָא י\"ט י\"ח)</small> וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. וְזֹאת הַמִּדָּה כְּלָל גָּדוֹל הִיא בַּתּוֹרָה וּמְשֻׁבַּחַת עַד מְאֹד וְהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ חָלַק אוֹתוֹ לַעֲבָדָיו הַצַּדִּיקִים וְהִכִּירָם בָּהּ כַּאֲשֶׁר יָדַעְתָּ בְּיוֹסֵף כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו. וְרָאוּי לַמַּשְׂכִּיל שֶׁתִּהְיֶה מִדַּת רַחֲמִים וְהַחֲנִינָה תְּקוּעָה בְּנַפְשׁוֹ וְנִמְצֵאת בּוֹ כָּל הַיָּמִים.",
+                    "<b>וְאָמַר</b> הֶחָכָם מִן הַנְּדִיבוּת שֶׁיַּעֲמֹד הָאָדָם בְּמִדַּת הָרַחֲמִים וְהַחֲנִינָה וּבְדִבְרֵי שְׁלֹמֹה ע\"ה מְצַוֶּה עַל הָרַחֲמִים וְהַחֲנִינָה כמ\"ש <small>(מִשְׁלֵי כ\"ד י\"א)</small> הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת. וּמַמַּעֲלַת הַמִּדָּה הַזֹּאת אֵצֶל הַבּוֹרֵא שֶׁהוּא מִתְנַהֵג בָּהּ עִם כָּל בְּרוּאָיו כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(תְּהִלִּים קמ\"ה ט)</small> וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו. וּבְסֵפֶר הַקּוֹטִי אוֹמֵר: אַל תִּקְצַר מֵהַצֵּל לְקוּחִים לַמָּוֶת בְּכָל יְכָלְתְּךָ. וְאָמַר: אַל תִּבְזֶה הָעֲנִיִּים כִּי גּוֹאֲלָם חָזָק. וְאָמַר אַשְׁרֵי מִי שֶׁלִּבּוֹתָם מְרַחֲמִים וּנְמוּכִים. וְעוֹד יֵשׁ בּוֹ: מִי שֶׁאֵינוֹ מְרַחֵם — יִהְיֶה מוֹתוֹ בְּיַד מִי שֶׁאֵינוֹ מְרַחֵם עָלָיו."
+                ],
+                [
+                    "<b>מִדַּת הָאַכְזָרִיּוּת</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הַד'</b> מִן הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הָאַכְזָרִיּוּת וְהִיא מִדָּה רָעָה עַד מְאֹד וְאֵין הַמִּדָּה הַזֹּאת נִמְצֵאת בָּאֲנָשִׁים הַצַּדִּיקִים וְלֹא בַּחֲשׁוּבִים אַךְ תִּהְיֶה בְּמִי שֶׁטִּבְעָם בְּטֶבַע צְבוּעִים כְּמוֹ הָאַרְיֵה שֶׁאֵינוֹ מְרַחֵם וְלֹא חוֹנֵן וְאֵלֶּה הֵם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם <small>(דְּבָרִים כ\"ח ג)</small> גּוֹי עַז פָּנִים אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְגוֹ'. וְזֹאת הַמִּדָּה מְגֻנָּה עַד מְאֹד מִעוּטָהּ וְרֻבָּהּ וְתִהְיֶה כְּשֶׁתֶּחְזַק הַנֶּפֶשׁ הַכַּעֲסָנִית עַל הָאָדָם וְהַמִּדָּה הַזֹּאת תִּהְיֶה בַּנֶּפֶשׁ מִפְּנֵי שֶׁמַּשֶּׂגֶת בָּהּ הַנְּקָמָה מִן הָאוֹיְבִים. וְאֵינָהּ מְגֻנָּה כָּל כָּךְ כְּשֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ עַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רָאוּי לַמַּשְׂכִּיל לְהַגִּיעַ בַּמִּדָּה הַזֹּאת עַד תַּכְלִית וְלֹא לְהִנָּקֵם מֵאוֹיְבוֹ בְּכָל יְכָלְתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵין זֶה טוֹב וּכְמ\"ש <small>(מִשְׁלֵי כ\"ד י\"ז)</small> בִּנְפוֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח. וּמִי שֶּׁמִּתְנַהֵג בָּהּ לְהָרַע לַחֲבֵרוֹ וְלִגְזוֹל מִמֶּנּוּ בְּלֹא עָווֹן מְגֻנֶּה עַד מְאֹד וּבִכְמוֹתָם אָמַר דָּוִד עָ\"ה <small>(תְּהִלִּים קכ\"ד א־ג)</small> לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ. וְהָרְאָיָה שֶׁאֵין הַמִּדָּה הַזֹּאת נִמְצֵאת אֶלָּא בָּרְשָׁעִים מ\"ש <small>(מִשְׁלֵי י\"ב י)</small> וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי. וְאָמַר אַפְּלָטוֹן בְּעִנְיַן הַנְּקָמָה מִי שֶׁרוֹצֶה לִנְקֹם מֵאוֹיְבוֹ יוֹסֵף מַעֲלָה יְתֵרָה בְּעַצְמוֹ."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>מִדַּת הַשִּׂמְחָה</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הָא'</b> מִן הַחֵלֶק הַג' נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הַשִּׂמְחָה זֹאת הַמִּדָּה תִּמְצָא בִּקְצָת בְּנֵי אָדָם עַל פָּנֶיהָ נֶחְלָקִים יֵשׁ מִמֶּנָּה שֶׁתִּהְיֶה טִבְעִית וְזֶה יִהְיֶה בְּמִי שֶׁטִּבְעוֹ חַם וְלַח כְּטֶבַע הַדָּם וְכָל שֶׁכֵּן לְאָדָם שֶׁתַּאֲווֹתָיו מִזְדַּמְּנוֹת לוֹ תָּדִיר וְלֹא עָבְרָה עָלָיו דְּאָגָה מִזְּמַן אָרֹךְ וְנִצַּל מִן הַדְּבָרִים הַמַּעֲצִיבִים וְדִין הוּא לְמִי שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ לוֹ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שֶׁתִּרְאֶה בְּטִבְעוֹ אוֹתוֹ הַמִּדָּה הַזֹּאת וְתִהְיֶה גֶּהָתוֹ טוֹבָה וְגוּפוֹ בָּרִיא וְאֵין הַזִּקְנָה מְמַהֶרֶת אֵלָיו וּכְמ\"ש בּוֹ <small>(מִשְׁלֵי י\"ז כ\"ב)</small> לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִיב גֵּהָה.",
+                    "<b>וּמִן</b> הַמִּדָּה הַזֹּאת שֶׁתִּהְיֶה מִקְרִית עִם הַשָּׂגַת הַתַּאֲוָה וְהַגָּעַת מִשְׁאָל וּמִמֶּנָּהּ שֶׁיִּהְיֶה שְׂחוֹק תָּדִיר לְלֹא עִנְיָן וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּצְטָרֵף לָזֶה דַּעַת קַלָּה וכמ\"ש בּוֹ <small>(קֹהֶלֶת ז ו)</small> כְּקוֹל הַסִּירִים תַּחַת הַסִּיר כֵּן שְׂחוֹק הַכְּסִיל. וּכְבָר נֶאֱמַר כִּי מֵאוֹתוֹת הַשּׁוֹטֶה שָׂחֳקוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין רָאוּי בּוֹ הַשְּׂחוֹק.",
+                    "<b>וַאֲנִי</b> אוֹמֵר כִּי הָאֲנָשִׁים שֶׁרָאוּי לִהְיוֹת הַמִּדָּה הַזֹּאת בָּהֶם יוֹתֵר מִכָּל אָדָם הֵם שֶׁנַּפְשׁוֹתָם נִמְלֶטֶת מִן הַחוֹנֵף הַזַּכּוֹת וְהַבָּרוֹת הַמִּתְיַחֲסוֹת אֶל הַמַּלְכוּת הָעוֹלוֹת אֶל הַמַּעֲלוֹת הָרוּחָנִיּוֹת יוֹתֵר מִשְּׁאַר בְּנֵי אָדָם, רָצָה לוֹמַר נַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם בְּנֹעַם שָׁלֵם בְּעִנְיַן עֲבוֹדָה וּבְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה בִּפְרִישׁוּתָם כְּמ\"ש <small>(תְּהִלִּים ל\"ב י\"א)</small> שִׂמְחוּ בַּיְיָ וְגִילוּ צַדִּיקִים וְהַרְנִינוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב. וְאֵין רָאוּי לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מוּסָר לְהִתְנַהֵג בִּשְׂחוֹק בַּמּוֹשָׁבוֹת וּבַמַּעֲמָדוֹת מִפְּנֵי שֶׁאוֹמַר מִי שֶׁרֹב שְׂחוֹקוֹ, מִתְמַעֵט מוֹרָאוֹ וְהַשְּׂחוֹק מֵסִיר הָדָר מִפָּנִים. וּכְמוֹ שֶׁהַדְּאָגָה כְּשֶׁהִיא גּוֹבֶרֶת גּוֹרֶמֶת הַבְּכִי כֵּן הַשִּׂמְחָה כְּשֶׁהִיא גּוֹבֶרֶת מַרְאָה הַשְּׂחוֹק.",
+                    "<b>וּמִמַּה</b> שֶּׁרָאוּי לְדַעְתָּן שֶׁיֵּדָעֵהוּ כִּי הַמִּדָּה הַזֹּאת וְזוּלָתָהּ אֵינֶנָּהּ בְּטֶבַע הַנֶּפֶשׁ הַמְדַבֵּר עַל דַּעַת גַּ'אלִינוּס אַךְ הִיא בְּנֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית וְהָרְאָיָה עַל זֶה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה הַשְּׂחוֹק יֶאֱרַע עִם הָעִנְיָנִים הַמְשַׂחֲקִים וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יוּכַל הָאָדָם לִמְשׁוֹל בְּעַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִשְׂחַק וְכֵן נֶאֱמַר עַל הַכַּעַס וּשְׁאָר הַמִּדּוֹת הַדּוֹמוֹת לָאֵלֶּה. וְעַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל שֶׁתַּסְכִּית נַפְשׁוֹ הַבַּהֲמִית לְנַפְשׁוֹ הַמְדַבֶּרֶת ר\"ל שֶׁיַּנְהִיג שִׂכְלוֹ אֶת טִבְעוֹ, וּכְשֶׁיִּהְיֶה כֵּן אָז יִהְיֶה נִמְנֶה עִם גְּדוֹלֵי בְּנֵי אָדָם. וּמִמַּה שֶּׁאָמַר סוֹקְרַאט: הַדָּבָר שֶׁהַשִּׂמְחָה בּוֹ הוּא שֶׁהָאֵבֶל עָלָיו. וּבְמוּסָר אַרִיגְ'אָנֵס בְּעִנְיַן הַשִּׂמְחָה: הַשִּׂמְחָה לַלֵּב חַיִּים וּמַעֲלָה, וְהַדְּאָגָה דּוֹחַק וַאֲבַדּוֹן."
+                ],
+                [
+                    "<b>מִדַּת הַדְּאָגָה</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הַב'</b> מִן הַחֵלֶק הַשְּׁלִישִׁי נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הַדְּאָגָה. זֹאת הַמִּדָּה הִיא נִמְצֵאת בַּנֶּפֶשׁ בְּהִמָּנַע תַּאֲווֹתֶיהָ וְשֶׁמָּא תְּבִיאֶנָּה אֶל שַׁעֲרֵי מָוֶת כְּשֶׁתִּפָּקֵד מַה שֶּׁהִיא אוֹהֶבֶת. וְכַמָּה קָשָׁה הַמִּדָּה הַזֹּאת כְּשֶׁהִיא נִכֶּרֶת וְכַמָּה רַע עִנְיָנָהּ כְּשֶׁהִיא גּוֹבֶרֶת, וּכְבָר אָמְרוּ כִּי הַדְּאָגָה הִיא הַמִּיתָה הַטִּבְעִית.",
+                    "<b>וַאֲנִי</b> רוֹאֶה מִדֶּרֶךְ הַזְּרִיזוּת שֶׁנִּתְעָרֵב מְעָט בְּכָאן בַּשַּׁעַר הַזֶּה אוּלַי הָאֱלֹקִים יְחָנֵּנוּ וְיָשִׂים בְּפִינוּ מִן הַדְּבָרִים הַמְּנַחֲמִים וְהַמְשַׁעְשְׁעִים וְהַמְשַׂמְּחִים מִיגוֹנוֹת הָאָדָם עַד שֶׁיִּהְיֶה הַמַאֲמָר הַזֶּה מַמְצִיא לִי רְפוּאָה, אַף עַל פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁתִּמָצֵא אֲרוּכָה לְחוֹלִי הַנֶּפֶשׁ אֶלָּא בָּרְפוּאָה הָרוּחָנִית. וּכְמוֹ שֶׁזֶּה הָעִנְיָן יוֹתֵר מַגִּיעַ אֶל הַנֶּפֶשׁ מִכָּל עִנְיָן כֵּן רְפוּאָתוֹ יוֹתֵר קָשָׁה לְהִמָּצֵא. וּמֵאֱלֹקִים נִשְׁאַל לְהַצִּילֵנוּ מִמֶּנּוּ בְּרַחֲמָיו. וְאוֹמַר כִּי טֶבַע הַמִּדָּה הַזֹּאת קַר וְיָבֵשׁ כְּטֶבַע הַמָּרָה הַשְּׁחוֹרָה אֵין אִישׁ נִמְלָט מִמֶּנָּה. וְיֵשׁ שֶׁמַּגִּיעִים מִמֶּנָּה אֶל מַגָּע דָּבָר גָּדוֹל עַד שֶׁיֶּחֱלוּ חוֹלִי הַנֶּפֶשׁ. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(מִשְׁלֵי י\"ב כ\"ה)</small> דְּאָגָה בְּלֵב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה. וְדַע כִּי הַמִּדָּה הַזֹּאת הִיא נִרְאֵית הַרְבֵּה עַל הַפָּנִים. כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ שֶׁאָמַר יוֹסֵף לְסָרִיסֵי פַּרְעֹה כְּשֶׁרָאָה אֶת פְּנֵיהֶם זוֹעֲפִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(בְּרֵאשִׁית מ. ו)</small> וַיַּרְא אוֹתָם וְהִנָּם זֹעֲפִים. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר אַרְתַּחְשַׁסְתְּא לִנְחֶמְיָה <small>(נְחֶמְיָה ב. ב)</small> מַדּוּעַ פָּנֶיךָ רָעִים וְאַתָּה אֵינְךָ חוֹלֶה. וּכְבָר הִתְבָּאֵר כִּי הַמִּדָּה הַזֹּאת נִרְאֵית עַל הַפָּנִים וְנִכֶּרֶת בָּהּ הַכָּרָה גְּמוּרָה.",
+                    "<b>וְצָרִיךְ</b> שֶׁתֵּדַע כִּי כְּשֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם שִׁכּוֹר בְּאַהֲבַת הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא עוֹלַם הַהֲוָיָה וְהַהֶפְסֵד אֵינֶנּוּ נִצָּל מִבַּקָּשַׁת הַקִּנְיָנִים הַנּוֹסְעִים תָּמִיד מִיָּד אֶל יָד. וּכְשֶׁיַּשִּׂיג אוֹתָם וְיִפְקְדֵם אָז תִּקְרֵהוּ הַדְּאָגָה. וּבְהֵפֶךְ זֶה כְּשֶׁיִּפְנֶה לִבּוֹ מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמְקַבֵּל עֹל עוֹלַם הַשֵּׂכֶל אֶפְשָׁר שֶׁיִּנָּצֵל מִן הֶחֳלָיִים הַנַּפְשִׁיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה לַקִּנְיָנִים הָעוֹלָמִיִים, כְּשֶׁיִּפְנֶה מִן הָעֲסָקִים הַהֶבְלִיִים וְיַטֶּה נַפְשׁוֹ אֶל הַחָכְמוֹת הַמּוּסָרִיּוֹת וְאֶל הַחֻקּוֹת הַתּוֹרִיוֹת. וְרָאוּי לַמַּשְׂכִּיל לְהָנִיחַ מִנְהֲגֵי קְטַנֵּי הַפְּתָאִים וְיִתְנַהֵג בְּמִנְהֲגֵי גְּדוֹלֵי הַמְּלָכִים.",
+                    "<b>וּכְשֶׁלֹּא</b> יִהְיֶה לָאָדָם מַה שֶּׁהוּא חָפֵץ שֶׁיַּחְפֹּץ מַה שֶּׁיִּהְיֶה, וְאַל יִבְחַר בְּהַתְמָדַת הַדְּאָגָה. וְרָאוּי לָנוּ שֶׁנִּשְׁתַּדֵּל לְרַפֵּא נַפְשׁוֹתֵינוּ מִן הַמִּקְרֶה הַזֶּה, כֵּיוָן שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹאִים שֶׁנִּסְבֹּל קָשׁוֹת בַּעֲבוּר רְפוּאוֹת גּוּפֵנוּ כְּסֵבֶל הָאֵשׁ וְהַבַּרְזֶל וְהַדּוֹמֶה לְזֶה וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁנַּרְגִּיל לְתַקֵּן נַפְשׁוֹתֵינוּ בְּכֹחַ הָעֵצָה וְשֶׁנִּסְבֹּל סֵבֶל מְעַט כְּדֵי שֶׁנַּנְהִיגֶנָּה הַמִּנְהָג הַטּוֹב. וְעוֹד נֵדַע כִּי כַּאֲשֶׁר נַעֲלֶה עַל דַּעְתֵּנוּ שֶׁלֹּא יַשִׂיגֵנוּ מִקְרֶה כְּאִלּוּ הָיִינוּ רוֹצִים שֶׁלֹּא נִהְיֶה כְּלָל, מִפְּנֵי שֶׁהַמִּקְרִים יִהְיוּ בְּהַפְסָדַת הַהֲוָיוֹת, וְאִם לֹא יִהְיֶה הֶפְסֵד לֹא תִּהְיֶה הֲוָיָה. וְאִם נִרְצֶה שֶׁלֹּא תִּהְיֶינָה הַקּוֹרוֹת, כְּאִלּוּ רָצִינוּ שֶׁלֹּא נִהְיֶה. וְהַהֲוָיָה — בַּטֶּבַע, וְהַהֶפְסֵד — בַּטֶּבַע. וְאִם נִרְצֶה שֶׁלֹּא יִהְיֶה מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּטֶּבַע נִרְצֶה דָּבָר הַנִּמְנָע. וּמִי שֶׁרוֹצֶה דָּבָר הַנִּמְנָע יִמָּנַע רְצוֹנוֹ, וּמִי שֶׁיִּמָּנַע רְצוֹנוֹ נִקְרָא עָנִי.",
+                    "<b>וְרָאוּי</b> לָנוּ שֶׁנִּתְבַּיֵּשׁ מֵהַגְבִּיר הַמִּדָּה הַזֹּאת רְצוֹנִי לוֹמַר הָעֲנִיּוּת, וְנִשְׁתַּדֵּל לַעֲלוֹת אֶל מַעֲלוֹת הַטּוֹב. וּמִי שֶׁרוֹצֶה שֶׁלֹּא יֶאֱבַל יְדַמֶּה בְּנַפְשׁוֹ הַדְּבָרִים הַמְּבִיאִים לִידֵי הָאֵבֶל כְּאִלּוּ הוּא חוֹשֵׁב שֶׁקִּנְיָנוֹ עָתִיד שֶׁיֹּאבַד וְיֶאֱבַל עָלָיו וְיַחְשְׁבֵהוּ כְּאִלּוּ אָבָד אוֹ שֶׁפָּקַד אֲהוּבוֹ. וְאֵינֶנִּי מוֹצֵא כְּלָל לְאַנְשֵׁי הַנְּפָשׁוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת וְהַמְּזִמּוֹת הַנִּכְבָּדוֹת הַיְקָרוֹת סִימַן דְּאָגָה. וּכְבָר אָמַר סוֹקְרַאט: מַה זֶּה שֶׁלֹּא רָאִינוּ עָלֶיךָ סִימַן דְּאָגָה מֵעוֹלָם? אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁלֹּא קָנִיתִי דָּבָר שֶׁאֶפְקְדֵהוּ וְאֶדְאַג עָלָיו.",
+                    "<b>וּמִמַּה</b> שֶּׁרָאוּי לַמַּשְׂכִּיל שֶׁיַּחֲשׁוֹב בּוֹ כִּי אֵין בְּכָל הָעוֹלָם מִן הַדְּבָרִים הַגְּדוֹלִים שֶׁלֹּא יִהְיֶה קָטֹן בִּתְחִלָּתוֹ וְאַחַר כֵּן יִגְדַּל — אֶלָּא הַדְּאָגָה, כִּי הַגְּדוֹלָה שֶׁתִּהְיֶה בְּעֵת פְּגִיעָתָהּ וְכָל אֲשֶׁר הִיא הוֹלֶכֶת דַּלָּה וּמִתְמַעֶטֶת עַד שֶׁתִּכְלֶה לְגַמְרֵי. וְהַזָּרִיז הֶחָכָם אֲשֶׁר יִתְאַמֵּץ בְּעֵת מִקְרֵהוּ כְּפִי גְּדֻלָּתוֹ וַחֲשִׁיבוּתוֹ. וּמָצָאנוּ אֲלֶכְּסַנְדֶּר כְּשֶׁכָּתַב לְאִמּוֹ לְנַחֲמָהּ עַל מוֹתוֹ וְאָמַר בִּכְתָבוֹ: אִמִּי, צַוִּי לִבְנוֹת מְדִינָה גְּדוֹלָה וּבְצוּרָה בְּעֵת שֶׁיַּגִּיעֵךְ שֵׁמַע מוֹת אֲלֶכְּסַנְדֶּר, וְזַמְּנִי בָּהּ מִן הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה. וְקַבְּצִי אֵלֶיהָ בְּנֵי אָדָם מִכָּל הָאֲרָצוֹת לְיוֹם יָדוּעַ לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת. וְכַאֲשֶׁר יִהְיֶה הַכֹּל מְזֻמָּן וְיִהְיוּ כָּל הָעָם נְכוֹנִים וּמְזֻמָּנִים לְהִכָּנֵס אֶל הַסְּעוּדָה אֲשֶׁר זִמְּנָה הַמַּלְכָּה, יַכְרִיזוּ בָּעָם שֶׁלֹּא יִכָּנֵס אֶל בֵּית הַמַּלְכָּה אָדָם שֶׁעָבַר עָלָיו מִקְרֶה אוֹ שֶׁמְּצָאוֹ יָגוֹן. וְעָשְׂתָה כֵּן בְּעֵת שֶׁהִגִּיעָהּ הַכְּתָב אַחֲרֵי מוֹתוֹ. וְכֵיוָן שֶׁצִּוְּתָה שֶׁלֹּא יִכָּנֵס אֶל בֵּיתָהּ מִי שֶׁקְּרָאָהוּ פֶּגַע, רָאֲתָה שֶׁלֹּא נִכְנַס שׁוּם אָדָם. וְיָדְעָה שֶׁלֹּא כִּוֵּן בְּנָהּ אֶלָּא לְנַחֲמָהּ עַל עַצְמוֹ.",
+                    "<b>וְשָׁמַע</b> אֲלֶכְּסַנְדֶּר מֵאֲרִיסְטוֹ רַבּוֹ כִּי הַדְּאָגָה מְמַעֶטֶת אֶת הַלֵּב וּמְכַלַּתּוּ, וְרָצָה לַעֲמוֹד עַל אֲמִתַּת הַדָּבָר. וְלָקַח מִקְצָת מִינֵי הַבְּהֵמוֹת מַה שֶּׁהֵן דּוֹמוֹת לָאָדָם בְּטִבְעָן, וְאָסַר אוֹתָן בְּמִשְׁמָר יָמִים רַבִּים בְּמַחֲשַׁכִּים. וְצִוָּה לָתֵת לָהֶן מִן הַמָּזוֹן כְּדֵי חַיּוּתָן, וְאַחַר כֵּן הוֹצִיאָן וּשְׁחָטָן. וּמָצָא לִבָּן שֶׁכָּלָה וְנָמַס. וְיָדַע כִּי אֲרִיסְטוֹ רַבּוֹ אָמַר הָאֱמֶת.",
+                    "<b>וּמִדִּבְרֵי</b> גַּ'אלִינוּס בַּדְּאָגָה אָמַר: הַדְּאָגָה כְּלוֹת הַלֵּב וְהַיָּגוֹן חוֹלִי הַלֵּב. וְאַחַר כָּךְ פֵּרֵשׁ וְאָמַר כִּי הַיָּגוֹן עַל מַה שֶּׁהָיָה וְהַדְּאָגָה עַל מַה שֶּׁיִּהְיֶה. וּבְמָקוֹם אַחֵר אָמַר: הַיָּגוֹן עַל מַה שֶּׁעָבַר וְהַדְּאָגָה עַל מַה שֶּׁעָתִיד. עַל כֵּן הִזָּהֵר וְהִשָּׁמֵר מִן הַדְּאָגָה כִּי הַדְּאָגָה חֹלִי הַלֵּב.",
+                    "<b>וְאָמְרוּ</b> קְצַת הַחֲכָמִים שְׁתִיַּת סַם הַמָּוֶת יוֹתֵר קַלָּה מִן הַדְּאָגָה. וְאִם יִשְׁאַל שׁוֹאֵל, מַה תּוֹעֶלֶת יֵשׁ בְּהַגְבָּרַת הַמִּדָּה הַזֹּאת בְּעֵת פְּגִיעַת הַמִּקְרֶה וְהַרְאוֹתָהּ. נָשִׁיב, כִּי יֵשׁ תּוֹעֶלֶת כְּדֵי לְהוֹצִיא הַלֵּחָה אֲשֶׁר הִיא עִקָּר הַדֶּמַע אֲשֶׁר נִפְסְדָה כְבָר וְנִלְאָה כֹּחַ הַטֶּבַע לְהוֹצִיאָהּ כַּאֲשֶׁר מוֹצִיאִים הַלֵּחוֹת הַמְעֻפָּשׁוֹת מִן הַגּוּף בִּרְפוּאוֹת הַמַּכְרִיחוֹת לְהָקִיא, וְכַאֲשֶׁר מְנַקִּים שְׁאָר הַלֵּחוֹת בַּמֶּה שֶׁדַּרְכָּן לְנַקּוֹתָם. וּכְמוֹ שֶׁהוּא יָדוּעַ כִּי קְצָת הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים לֹא תִּתְנַקֶּה הַלֵּחָה הַמֻּפְסֶדֶת שֶׁבָּהֶם אֶלָּא בִּבְכִי. וְזֹאת הִיא הַנֶּפֶשׁ הַטִּבְעִית לִבְכִי. וּמִמַּה שֶּׁאָמַר סוֹקְרַאט בָּאֵבֶל: הָאֵבֶל מַדְוֶה הַלְּבָבוֹת כְּמוֹ שֶׁהֶחָלָיִים מַדְוֶה הַגּוּפוֹת. וּמִדִּבְרֵי בַּטֵלְמִיּוּס: מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַאֲרִיךְ יָמִים יְזַמֵן לַמִּקְרִים לֵב אַמִּיץ."
+                ],
+                [
+                    "<b>מִדַּת הַבִּטָּחוֹן</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הַג'</b> מִן הַחֵלֶק הַג' נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הַבִּטָּחוֹן וְהַשַּׁלְוָה. הַמִּדָּה הַזֹּאת מְשֻׁבַּחַת כְּשֶׁיִּנְהַג בָּהּ הָאָדָם בְּבִטְחוֹנוֹ בֵּאלֹקָיו וּבְהִשָּׁעֲנוֹ עָלָיו. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב <small>(מִשְׁלֵי כ\"ב י\"ט)</small> לִהְיוֹת בַּה' מִבְטָחֶךָ. וְזֶה טֶבַע מְשֻׁבָּח וּבְעָלָיו רָאוּי לַטּוֹבָה הַגְּדוֹלָה וְלַחֶסֶד הַגָּדוֹל מֵאֱלֹקִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(תְּהִלִּים ל\"ב י)</small> וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ. וְרָאוּי לְבָרֵךְ מִי שֶׁהוּא עַל הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(יִרְמְיָה י\"ז ז)</small> בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיְיָ וְהָיָה יְיָ מִבְטַחוֹ. וְהַמִּדָּה הַזֹּאת יוֹתֵר מַה שֶּׁהִיא נִמְצֵאת בַּצַּדִּיקִים יִרְאֵי אֱלֹקִים כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(תְּהִלִּים קט\"ו י\"א)</small> יִרְאֵי ה' בִּטְחוּ בַּה'. וּמִמַּעֲלַת הַמִּדָּה הַזֹּאת וְיִתְרוֹנָהּ כִּי בָּהּ יַעַד בֵּית יַעֲקֹב בְּעֵת הַגְּאֻלָּה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(יִרְמְיָה ל. י)</small> וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם ה'. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּמִי שֶׁבּוֹטֵחַ בֵּאלֹקָיו וּמַאֲמִין בּוֹ, <small>(תְּהִלִּים קי\"ב ז)</small> מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּה'."
+                ],
+                [
+                    "<b>מִדַּת הַחֲרָטָה</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הַד'</b> מִן הַחֵלֶק הַשְּׁלִישִׁי נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הַחֲרָטָה. הַמִּדָּה הַזֹּאת תִּהְיֶה כְּשֶׁאָדָם שָׁב מִדֶּרֶךְ חֶטְאוֹ כִּי כְּשֶׁרָאָה מִמֶּנּוּ עִנְיַן הַחֲרָטָה אָז תִּהְיֶה תְּשׁוּבָתוֹ שְׁלֵמָה, עִם הַקְדָּמַת הַג' הַדְּבָרִים שֶׁהֵם הַתְּשׁוּבָה וּבַקָּשַׁת הַמְּחִילָה וְשֶׁיְּקַבֵּל שֶׁלֹּא לִשְׁנוֹת. וּכְמוֹ שֶׁבֵּאֵר אוֹתָם רַבֵּינוּ סְעַדְיָה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת וּקְצַת הַחֲכָמִים הָיוּ אוֹמְרִים: מִי שֶׁמִּתְחָרֵט עַל מַה שֶּׁעָבַר מֵחֶטְאוֹ כְּאִלּוּ לֹא חָטָא. וְזֹאת מִדָּה מְשֻׁבַּחַת עַל הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת, אַךְ הָעִנְיָן הַמְגֻנֶּה שֶׁבָּהּ בְּמִי שֶׁיֹּאמַר הַיּוֹם הֵן עַל שׁוּם דָּבָר וְאַחַר כֵּן יִתְחָרֵט, אוֹ בְּמִי שֶׁנָּדַר לְהִתְעַנּוֹת אוֹ לָתֵת בִּצְדָקָה וְיִתְחָרֵט אַחַר כֵּן — בַּעַל הַמִּדָּה הַזֹּאת מְגֻנֶּה.",
+                    "<b>וְדֶרֶךְ</b> הַשֵּׂכֶל בְּעֵינַי שֶׁיִּזָּהֵר הָאָדָם מֵהָבִיא אֶת עַצְמוֹ בְּדָבָר שֶׁיִּתְחָרֵט בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּכֹחַ בְּנֵי אָדָם לִמְשֹׁל בְּנַפְשָׁם מֵהַגְבָּרַת מִדּוֹתָם אַךְ צָרִיךְ לָהֶם שֶׁיִּשְׁתַּדְּלוּ לְהַרְגִּיל נַפְשָׁם לְדַלֵּג מִן הַמִּנְהָגִים הָרָעִים אֶל הַטּוֹבִים וּמִן הַמִּדּוֹת הַמְגֻנּוֹת אֶל הַמְשֻׁבָּחוֹת. וְזֶהוּ תַּכְלִית הַטּוֹב שֶׁיּוּכַל הָאָדָם לִמְשֹׁל בְּרוּחוֹ וְלִכְפּוֹת אֶת נַפְשׁוֹ וּלְהַנְהִיגָהּ הַמִּנְהָג הַטּוֹב. וּמִי שֶׁטִּבְעוֹ נִמְשָׁךְ אַחַר שִׂכְלוֹ נִקְרָא גֶבֶר."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>מִדַּת הַכַּעַס</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הָא'</b> מֵהַחֵלֶק ד' נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הַכַּעַס. הַמִּדָּה הַזֹּאת אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בָּאָה מִכֹּחַ הַנֶּפֶשׁ הַחַיָּה שַׂמְנוּ אוֹתָהּ מִדָּה מִמִּדּוֹת הָאָדָם מִפְּנֵי הִדַּמּוּתָהּ לְמִדּוֹתָיו. וַאֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים עַתָּה בְּתוֹעֲלוֹתֶיהָ וּבִנְזָקֶיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁתּוֹעֲלוֹתֶיהָ אֵינָן נֶחְשָׁבוֹת כְּנֶגֶד נְזָקֶיהָ וְאִם כָּל מִדָּה מְגֻנָּה יֵשׁ לָהּ תּוֹעֶלֶת בִּקְצַת הָעִתִּים כַּאֲשֶׁר יֵשׁ לְכָל מִדָּה מְשֻׁבַּחַת נֶזֶק בִּקְצַת הָעִתִּים. וּכְבָר יָדַעְתָּ כִּי הַשְּׁתִיקָה מִדָּה נֶחְמֶדֶת בָּאָדָם, וְכַאֲשֶׁר מִתְנַהֵג בָּהּ בִּשְׁמוֹעַ הַכָּזָב תָּשׁוּב מְגֻנָּה. וְהַכַּעַס מִדָּה מְגֻנָּה, וְכַאֲשֶׁר מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לְהוֹכִיחַ אוֹ לְיַסֵּר אוֹ מִפְּנֵי קִנְאָתוֹ בַּעֲבוּר הָעֲבֵרוֹת תָּשׁוּב מְשֻׁבַּחַת. וְרָאוּי לְיַסֵּר הַמַּשְׂכִּיל הַנִּלְבָּב הַשָּׁלֵם לְהָנִיחַ שְׁתֵּי הַקְצָווֹת וְיִתְנַהֵג בַּמִּדָּה הַבֵּינוֹנִית עַל הַנָּכוֹן. וְגַאלִינוּס אָמַר בְּסֵפֶר מִדּוֹת הַנֶּפֶשׁ כִּי הַכַּעַס וְהָרֹגֶז הֵם שְׁנֵי שֵׁמוֹת לְעִנְיָן אֶחָד. וְנִרְאֶה עַל פְּנֵי הַכַּעֲסָן כְּאִלּוּ הוּא עָמוּס מִתְחַמֵּם גּוּפוֹ הַרְבֵּה וּמִתְנַדְנֵד לִבּוֹ נִדְנוּד גָּדוֹל וְדוֹפֵק דָּפְקוֹ בְּחָזְקָה וּבִמְהִירוּת. וְאָמַר בּוֹ מִי שֶׁכַּעֲסוֹ בְּמַחֲשָׁבָה יֵרָאֶה עָלָיו הַיִּשּׁוּב וְהֶהָדָר, וּמִי שֶׁכַּעֲסוֹ שֶׁלֹּא בְּמַחֲשָׁבָה יֵרָאֶה עָלָיו הַשְּׁטוּת. וְעוֹד אָמַר: מִי שֶׁכַּעֲסוֹ חָזָק וְרָגְזוֹ אַמִּיץ אֵינוֹ רָחוֹק מִן הַמְשֻׁגָּעִים הַנִּכְפִּים. וּבְסֵפֶר הַקּוֹטִי: אֵין הַכַּעֲסָן נִמְצָא שָׂמֵחַ.",
+                    "<b>וְנֹאמַר</b> כִּי שַׂמְנוּ לַנֶּפֶשׁ הַכַּעֲסָנִית ד' מִדּוֹת: הַמְמַהֵר לִכְעֹס וּמְמַהֵר לְרַצּוֹת מִדָּה שָׁוָה. וְיוֹתֵר מַה שֶּׁיִמְצָא עַל הַמִּנְהָג הַזֶּה בַּעַל מֶזֶג מָרָה אֲדֻמָּה. וּמִי שֶׁמְּאַחֵר לִכְעֹס וּמְאַחֵר לְרַצּוֹת גַּם כֵּן עִנְיָן שָׁוֶה. וְזֶה הַמִּנְהָג לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָרָה שְׁחוֹרָה. וּמִי שֶׁהוּא מְמַהֵר לִכְעֹס וּמְאַחֵר לְרַצּוֹת עִנְיָן מְגֻנֶּה עַד מְאֹד שֶׁהוּא יוֹצֵא מִגֶּדֶר הַמִּדָּה הַשָּׁוָה. אַךְ הַמְאַחֵר לִכְעֹס וּמְמַהֵר לְרַצּוֹת מְשֻׁבָּח הוּא לִמְאֹד. וְהַמַּעֲלָה הַזֹּאת מִמַּעֲלוֹת הָאֲנָשִׁים הַגְּדוֹלִים הַחֲסִידִים אֲשֶׁר לֹא נִרְאֲתָה בְּמִדּוֹתָם מִדַּת הַכַּעַס.",
+                    "<b>אַךְ</b> מִי שֶׁהֵם מוֹשְׁלִים בְּנַפְשָׁם הַכּוֹעֶסֶת וּמַכְרִיחִים אֶת טִבְעָם לִסְבּוֹל אוֹתָהּ כְּבָר נִזְכְּרוּ לְטוֹב, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם <small>(מִשְׁלֵי ט\"ז ל\"ב)</small> טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמוֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלּוֹכֵד עִיר. וְאֶרֶךְ אַפַּיִם מִן הַי\"ג מִדּוֹת הַנֶּאֱמָרוֹת בַּבּוֹרֵא בְּפָרָשַׁת וַיַּעֲבֹר <small>(שְׁמוֹת ל\"ד ו)</small>. וְאָמְרוּ כַּאֲשֶׁר הַשְּׁחִין מֵחֳלָיֵי הַגּוּף כֵּן הַכַּעַס מֵחֳלָיֵי הַנֶּפֶשׁ. וְאֵין רָאוּי לְאִישׁ מוּסָר שֶׁיִּהְיֶה רָגִיל לִכְעוֹס מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֵבִיא אֶת עַצְמוֹ לִידֵי חֵטְא כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם <small>(מִשְׁלֵי י\"ט י\"ט)</small> גְּדָל־חֵמָה נֹשֵׂא עֹנֶשׁ וְגוֹ'.",
+                    "<b>וּכְבָר</b> הִזְהִיר הֶחָכָם מִן הַכַּעַס בְּאָמְרוֹ <small>(קֹהֶלֶת ז, ט)</small> אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס. וְעוֹד אָמַר <small>(שָׁם)</small> כִּי כַּעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ. וְרָאוּי מִי שֶׁהוּא כַּעֲסָן שֶׁיִּקָּרֵא כְּסִיל וְדָבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר הוּא שֶׁיִּנָּצֵל הַכַּעֲסָן מִן הַחֵטְא הַגָּדוֹל וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם <small>(מִשְׁלֵי כ\"ט כ\"ב)</small> וּבַעַל חֵמָה רַב פֶּשַׁע. וְאַתָּה רוֹאֶה רֹב בְּנֵי אָדָם כְּשֶׁהוּא כּוֹעֵס וּמִתְחַזֵּק כַּעֲסוֹ אֵינוֹ מֵשִׂים עַל לֵב מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה בְּרֹב כַּעֲסוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שָׁם כ\"ט י\"א)</small> כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְּסִיל. וּבְהֵפֶךְ זֶה נֶאֱמַר בְּחָכָם <small>(שָׁם)</small> וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה. וּמִמַּה שֶׁהִזְהִירוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ\"ל בְּהַרְבּוֹת בַּמִּדָּה הַזֹּאת אָמְרוּ <small>(שַׁבָּת ק\"ה ע\"ב)</small> כָּל הַמְקָרֵעַ בִּגְדוֹ בַּחֲמָתוֹ כְּאִלּוּ עוֹבֵד ע\"ז. וּלְפִי הַמַּאֲמָר הַזֶּה אֵין רָאוּי לָאָדָם הֶחָשׁוּב שֶׁיִּהְיֶה גְּדַל חֵמָה כְּטֶבַע הַחַיּוֹת וְהַצְּבוֹעִים וְלֹא שֶׁיִּהְיֶה בְּלִי כַּעַס כִּי זֶה מִמִּדּוֹת הַפְּחוּתִים וְדֶרֶךְ הַזְּרִיזוּת שֶׁיִּתְנַהֵג בְּמִדָּה הַבֵּינוֹנִית. וּמִמַּה שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְדַעְתּוֹ כִּי גְּמַר שֵׂכֶל הָאָדָם מָשְׁלוֹ בְּכַעֲסוֹ, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם <small>(מִשְׁלֵי י\"ט י\"א)</small> שֵׂכֶל אָדָם הֶאֱרִיךְ אַפּוֹ. וּמִמַּה שֶּׁאָמַר בַּטֵלְמִיּוּס בַּכַּעַס: כְּשֶׁתִּכְעוֹס מְחוֹל כִּי אֵין עָזְבְךָ הַנְּקָמָה חֲלוּשָׁה."
+                ],
+                [
+                    "<b>מִדַּת הָרָצוֹן</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הַב'</b> מִן הַחֵלֶק הַד' נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הָרָצוֹן זֹאת הַמִּדָּה מִן הַמִּדּוֹת הַמְשֻׁבָּחוֹת מִפְּנֵי שֶׁאֵינֶנָּה נִמְצֵאת בְּרֹב הָעִנְיָנִים אֶלָּא בְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נֶפֶשׁ נְדִיבָה וִיקָרָה אֲשֶׁר הִיא מְקַבֶּלֶת הָעִנְיָנִים כְּפִי שֶׁיִּזְדַּמְּנוּ וְאֵינֶנָּה מְצַפָּה אֶל הַגְּדוֹלוֹת. וּמִן הַמִּדָּה הַזֹּאת הִסְתַפְּקוּת הָאָדָם בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ וְשִׂמְחָתוֹ בְּחֶלְקוֹ. וּכְבָר יָדַעְתָּ מַעֲלַת הַמִּדָּה הַזֹּאת וּגְדֻלָּתָהּ וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ לְזָכְרָהּ וּלְשַׁבְּחָהּ לְךָ בַּשַּׁעַר הַב' מִן הַחֵלֶק הָא' בְּמִדַּת הַשִּׁפְלוּת. וּכְשֶׁהָאָדָם הַצַּדִּיק רוֹצֶה בִּבְנֵי אָדָם וּבְנֵי אָדָם רוֹצִים אוֹתוֹ כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהַמָּקוֹם רוֹצֵהוּ, וְעוֹד שֶׁשּׂוֹנְאָיו מַשְׁלִימִים עִמּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם <small>(מִשְׁלֵי ט\"ז ז)</small> בִּרְצוֹת יְיָ דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִים אִתּוֹ. וּכְמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ מֵרְצוֹת אֲבִימֶלֶךְ בְּאַבְרָהָם וּמֵהַשְׁלִימוֹ עִמּוֹ וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לְר' חִיָּא זַ\"ל וּמַה שֶּׁדּוֹמֶה לְזֶה.",
+                    "<b>וּמַעֲלַת</b> הָרָצוֹן וְיִתְרוֹנוֹ שֶׁיַּחֲסֵהוּ אֶל הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵם מוֹצָא הַטּוֹב וּמְקוֹר הַחֶסֶד כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שָׁם ט\"ז ט\"ו)</small> בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים וּרְצוֹנוֹ כְּעָב מַלְקוֹשׁ. וְזֶה בָּאָדָם כְּמוֹ שֶׁרָצָה פַּרְעֹה בְּיוֹסֵף עַד שֶׁהֶעֱלָהוּ אֶל מַעֲלַת הַמַּלְכוּת, וּכְמוֹ שֶׁרָצָה אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בְּמָרְדְּכַי, וּכְבָר רָאִיתָ מַה שֶּׁהִגִּיעַ אֵלָיו. וְכָל שֶׁכֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה בּוֹ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְדוֹמֶה לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר בּוֹ <small>(יְשַׁעְיָה מ\"ח י\"ז)</small> אֲנִי יְיָ אֱלֹקֶיךָ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל מַדְרִיכְךָ בַּדֶּרֶךְ תֵּלֵךְ. וְאָמַר הֶחָכָם: כָּל רוֹצֶה עָשִׁיר וְכָל מַסְכִּית שָׁלֵו וְכָל מֵמֵר מִשְׁתּוֹמֵם. וְהָיָה אוֹמֵר: מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בְּעִנְיָנוֹ לִרְצוֹנוֹ רוֹאֶה וְרוֹצֶה בּוֹ עַל כָּרְחוֹ.",
+                    "<b>מִן</b> הַמִּדָּה הַזֹּאת מִסְתַּעֲפִים הַסְּלִיחָה וְהַמְּחִילָה וְהֵמָּה מִמִּדּוֹת הַבּוֹרֵא. וְאָמְרוּ שֶׁמֶּלֶךְ אֶחָד קָצַף עַל עֲדַת אֲנָשִׁים וְצִוָּה לְהָרְגָם. אָמַר אֶחָד מֵהֶם: אִם אֲנַחְנוּ הֵרַעְנוּ לַחֲטֹא הֲלֹא תֵּטִיב אַתָּה שְׂאֵת וּמָחַל לָהֶם וְלֹא הֲרָגָם."
+                ],
+                [
+                    "<b>מִדַּת הַקִּנְאָה</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הַג'</b> מִן הַחֵלֶק הַד' נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הַקִּנְאָה. הַמִּדָּה הַזֹּאת הִיא כְּסָעִיף מִן הַכַּעַס וְרוֹב נַפְשׁוֹת הַמְדַבְּרִים אֵינָן נִמְלָטוֹת מִמֶּנָּהּ אֲבָל הִיא בְּכֻלָּן. כִּי אֲנַחְנוּ רוֹאִים כָּל בְּנֵי אָדָם הֵם נִמְשָׁכִים אִישׁ אַחַר רֵעֵהוּ וְרָצָה לוֹמַר כִּי כַּאֲשֶׁר הוּא רוֹאֶה אֶחָד קוֹנֶה מִן הַקִּנְיָנִים הָעוֹלָמִיִּים וּמִן הַמַּתָּכוֹת וְהַצְּמָחִים אוֹ מִשְּׁאַר הַקִּנְיָנִים הוּא מִשְׁתַּדֵּל שֶׁיִּקְנֶה גַּם הוּא כָּמוֹהוּ. וְהָיָה יָכוֹל לַעֲמוֹד בִּלְעֲדֵיהֶם אוֹ שֶׁיַּעֲמִיד דְּבָרִים אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם וְיִקְנֶה עִנְיָנִים אֲחֵרִים בִּמְקוֹמָם וְלֹא יַטְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ לְהַשִּׂיג בַּקִּנְיָנִים הָהֵם. וְהַדָּבָר הַזֶּה הוּא אֲשֶׁר רָמַז אֵלָיו הֶחָכָם שְׁלֹמֹה, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּאָמְרוֹ <small>(קֹהֶלֶת ד, ד)</small> וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת כָּל (הַמַּעֲשִׂים שֶׁנַּעֲשׂוּ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי הוּא) [עָמָל וְאֶת כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה כִּי הִיא] קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ.",
+                    "<b>וּמִי</b> שֶׁהַמִּדָּה הַזֹּאת עָלָיו, טִבְעוֹ הוּא מְגֻנֶּה כִּי הִיא מְבִיאָתוֹ לִהְיוֹת חַמְדָן. וְאֵין הַנָּדִיב חַמְדָן. וּכְבָר נִמְלְאוּ הַסְּפָרִים מִגְּנוּת הַחוֹמֵד וְאֵינֶנּוּ נֶעֱלָם מֵאַנְשֵׁי לֵבָב מַה שֶּׁנֶּאֱמַר עָלָיו מִן הַגְּנוּת וְרָאוּי לְהִתְרַחֵק מֵעָלָיו. וְשֶׁמָּא יַגִּיעַ עִנְיַן הַחוֹמֵד שֶׁיִּגְזוֹל כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(מִיכָה ב. ב)</small> וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ. וְהַחֶמְדָּה מִדָּה מְגֻנָּה רָאוּי לַמַּשְׂכִּיל שֶׁיַּרְחִיק נַפְשׁוֹ מִמֶּנָּהּ בְּכָל יְכָלְתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵינֶנָּהּ מְבִיאָה שׁוּם תּוֹעֶלֶת, אַךְ רוּבֵּי מַכְאוֹבוֹת וִיגִיעַת הַנֶּפֶשׁ בְּתַאֲווֹת וְשִׂנְאַת בְּנֵי אָדָם תָּמִיד וּמִעוּט הַמְּנוּחָה וְטִרְדַּת הַמַּחְשָׁבָה וְעוֹנֶשׁ הַמָּקוֹם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹבֵר עַל מַה שֶּׁהִזְהִיר מִמֶּנּוּ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה. וְאֵין רָאוּי לַמַּשְׂכִּיל שֶׁיְקַנֵּא בַּחַטָּאִים מִפְּנֵי שֶׁרוֹאֶה אוֹתָם מִשְׁתַּדְּלִים לְהַגִּיעַ אֶל הַתַּאֲווֹת וּלְהַשִּׂיג אֶל הַהֲנָאוֹת. אַךְ תִּהְיֶה כָּל קִנְאָתוֹ בַּעֲבוֹדַת הָאֱלֹקִים וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם <small>(מִשְׁלֵי כ\"ג י\"ז)</small> אַל יְקַנֵּא לִבְּךָ בַּחַטָּאִים כִּי אִם בְּיִרְאַת ה' כָּל הַיּוֹם. וְאָמַר <small>(תְּהִלִים ל\"ז א)</small> עוֹד אַל תְּקַנֵּא בְּעוֹשֵׂי עַוְלָה.",
+                    "<b>אַךְ</b> הַקִּנְאָה הַמְשֻׁבַּחַת בַּעֲבוֹדַת הָאֱלֹקִים כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ מִפִּינְחָס שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ <small>(בַּמִּדְבָּר כ\"ה י\"א)</small> בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי, וּמַה שֶּׁהָיָה גְּמוּלוֹ עַל כָּךְ מִן הָאַחֲרִית הַטּוֹבָה, כמ\"ש <small>(שָׁם כ\"ה ב)</small> הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם.",
+                    "<b>וּמַה</b> שֶּׁאָמְרוּ בַּמְקַנֵּא וְהַחַמְדָן, אָמְרוּ תִּרְאֶה הַחַמְדָן אַהֲבָתוֹ רַבָּה כְּשֶׁהוּא פּוֹגֵעַ אוֹתְךָ וְתִרְבֶּה שִׂנְאָתוֹ כְּשֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אוֹתְךָ, וּשְׁמוֹ אוֹהֵב וְעִנְיָנוֹ שׂוֹנֵא. וְאָמַר כְּאִלּוּ לֹא נִבְרָא הַחוֹמֵד אֶלָּא לִכְעוֹס. וְאָמַר: דַּי לַחוֹמֵד שֶׁהוּא דּוֹאֵג בְּעֵת שִׂמְחָתְךָ. וְרָאוּי לָאָדָם שֶׁיַּעֲלֶה אֶל הַמַּעֲלָה הָעֶלְיוֹנָה כְּדֵי שֶׁיְקַנֵּא בּוֹ עָלֶיהָ אִם יַעַזְרוּהוּ מִלְמַעְלָה וְזֹאת תִּהְיֶה תִּפְאַרְתּוֹ."
+                ],
+                [
+                    "<b>מִדַּת הַחֲרִיצוּת</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הַד'</b> מִן הַחֵלֶק הַד' נְדַבֵּר בּוֹ עַל עִנְיַן מִדַּת הַחֲרִיצוּת. צָרִיךְ לְקַדֵּם בְּדִבְרֵי הַמִּדָּה הַזֹּאת, מֵאֵיזֶה טֶבַע הִיא בָּאָה. וְאוֹמַר כִּי הִיא מִטֶּבַע הַמָּרָה הָאֲדֻמָּה. וְהַמִּדָּה הַזֹּאת תֵּרָאֶה יוֹתֵר כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ פְּנוּיָה מִן הַמִּדּוֹת הַמְגֻנּוֹת אֵין מְבַלְבֵּל אוֹתָהּ שׁוּם דְּאָגָה. וְיוֹתֵר מַה שֶּׁתִּהְיֶה בַּנְּפָשׁוֹת הַזַּכּוֹת הַחֲשׁוּבוֹת. וְרָאוּי לָאָדָם שֶׁיִּתְנַהֵג בָּהּ בְּכָל מַעֲשֵׂהוּ וּבְכָל מַה שֶּׁמִּתְעַסֵּק מִמְּלָאכוֹת הַחָכְמָה וְהַמַּחֲשָׁבָה. הֲלֹא תִרְאֶה מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בָּהּ <small>(מִשְׁלֵי י\"ב כ\"ח)</small> וְהוֹן אָדָם יָקָר חָרוּץ. רָצָה לוֹמַר כִּי הַיָּקָר שֶׁבְּהוֹן הָאָדָם הַחֲרִיצוּת שֶׁהוּא הַמְּהִירוּת וְהַזְּרִיזוּת וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה חָרוּץ בִּשְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת: בְּעוֹלָם הַהֲוָיָה וְהַהֶפְסֵד בְּבַקָּשַׁת הַחָכְמוֹת עִם הָעֲבוֹדָה וְהָאֱמוּנָה וְשֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְהַגִּיעַ אֶל עוֹלַם הַשֵּׂכֶל.",
+                    "<b>וּבְהֵפֶךְ</b> הַמִּדָּה הַזֹּאת שֶׁהִיא הָעַצְלָה מֵהִתְעַסֵּק בָּעִנְיָנִים וּמֵהִשְׁתַּדֵּל בְּהַצָּלַת הַנְּפָשׁוֹת אָמַר הֶחָכָם: הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶכָּה <small>(מִשְׁלֵי כ\"ד י)</small>. וְעוֹד אָמַר <small>(שָׁם י\"ב כ\"ז)</small> לֹא יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁזְּכַרְנוּהוּ בְּעִנְיָן הֲפַכְפָּךְ בְּמִדַּת הַשִּׂנְאָה. וּמִי שֶׁהוּא מִן הָאֲנָשִׁים הַחֲשׁוּבִים וְיִתְנַהֵג בְּעִנְיָנָיו בַּחֲרִיצוּת וּבִזְרִיזוּת יִצְלַח בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר <small>(שָׁם י\"ב כ)</small> יַד חָרוּצִים תִּמְשׁוֹל וּרְמִיָּה תִּהְיֶה לָמַס. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר בָּעִנְיָן הַזֶּה: כְּשֶׁתִּהְיֶינָה הַנְּפָשׁוֹת יְקָרוֹת יִיגְעוּ הַגּוּפוֹת בְּהַשָּׂגַת חֶפְצָם, וְזֶה דָּבָר נָאֶה. וּכְבָר הִזְהִיר שְׁלֹמֹה עָ\"ה עַל הַחֲרִיצוּת בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם וּבְעִנְיְנֵי הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שָׁם י\"ט ט\"ו)</small> עַצְלָה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה. וְהַמַּאֲמָר הַזֶּה נִרְאֶה וְהוּא מוֹפְתִי כִּי עַל כָּל פָּנִים מַפֶּלֶת הָעַצְלָה תַּרְדֵּמָה. כִּי הָאֵד, אֲשֶׁר הוּא מִתְפַּשֵּׁט בְּנִקְבֵי הַגּוּף בִּתְנוּעַת הַמְּהִירוּת, כְּשֶׁתָּנוּחַ וְאֵינוֹ מִתְפַּשֵּׁט אוֹתוֹ, יַעֲלֶה אֶל הַמּוֹחַ וּמֵבִיא לִידֵי נוּמָה תְּדִירָה. וּמְסַפֵּר הַקּוֹטִי בַּחֲרִיצוּת: מִי שֶׁיַּשְׂבִּיעַ אַדְמָתוֹ בַּעֲבוֹדָה מַשְׂבִּיעָתוֹ לָחֶם.",
+                    "<b>וְדֶרֶךְ</b> הַמּוּסָר בַּמִּדָּה הַזֹּאת שֶׁלֹּא יַרְאֶנָּה הָאָדָם בְּתַאֲווֹתָיו וְלֹא יִהְיֶה קַל בְּדַעְתּוֹ כִּי הַקַּלּוּת מְגֻנָּה מִפְּנֵי שֶׁאֵינֶנָּהּ מִמִּדּוֹת הַדַּעְתָּנִין וְאֵין הַחֲסִידִים מִתְנַהֲגִים בָּהּ. אַךְ צָרִיךְ שֶׁיִּתְנַהֵג בַּחֲרִיצוּת בְּעִנְיְנֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה וְהַיִּרְאָה. וְהָרְאָיָה הַגְּדוֹלָה עַל הַצְלָחַת הָאָדָם — חֲרִיצוּת בְּמַה שֶּׁהוּא מִתְעַסֵּק מִמַּעֲשָׂיו, וּמִן הָאוֹתוֹת הַגְּדוֹלוֹת עַל רוֹעַ מַזָּלוֹ עַצְלָתוֹ בָּהֶם. אַךְ הַחֲרִיצוּת שֶׁהִיא מְבִיאָה אֶל הַמְּהִירוּת וְהַקַּלּוּת — מְגֻנָּה, וְצָרִיךְ הַמַּשְׂכִּיל לְהִזָּהֵר מִמֶּנָּהּ, כִּי תַּכְלִית הָרָעָה בַּמְּהִירוּת. וּמִי שֶׁמְּמַהֵר מִתְחָרֵט, וּמִי שֶׁהוּא רוֹכֵב הַמְּהִירוּת אֵינוֹ בָּטוּחַ שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל. וְאֵין צָרִיךְ הָאָדָם לְמַהֵר בְּעִנְיָנָיו כִּי לֹא יִתָּכֵן עִם הַמְּהִירוּת מַעֲשֵׂה מְתֻקָּן. וּבְמָתוּן יְתֻקְּנוּ הָעִנְיָנִים וְיִזְדַּמְּנוּ הַבַּקָּשׁוֹת. אֲבָל מִדַּת הַחֲרִיצוּת טוֹבָה כְּשֶׁתִּהְיֶה בְּכֹחַ הַנֶּפֶשׁ וְלֹא תֵּרָאֶה בְּפֹעַל מְהֵרָה כִּי אָז תִּהְיֶה רְאוּיָה שֶׁתִּקָּרֵא מְהִירוּת."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>מִדַּת הַנְּדִיבוּת</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הָא'</b> מִן הַחֵלֶק הַה' נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הַנְּדִיבוּת. הַמִּדָּה הַזֹּאת כְּשֶׁמַּנְהִיגִים אוֹתָהּ עַל הַדֶּרֶךְ הַשָּׁוָה הַנְּכוֹנָה שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ בָּהּ אֶל הַפִּזּוּר וְהַהֶפְקֵר הִיא מְשֻׁבַּחַת לִמְאֹד. וְצָרִיךְ הָאָדָם שֶׁיַּגְבִּיר הַמִּדָּה הַזֹּאת עַל אֲשֶׁר כְּנֶגְדָּהּ רָצָה לוֹמַר מִדַּת הַקַּמְצָנוּת, מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַגְּדוֹלִים בִּבְנֵי אָדָם הַמְפֻרְסָמִים בַּחֲשִׁיבוּת רוֹאִים שֶׁמִּדַּת הַקַּמְצָנוּת מְשֻׁבַּחַת.",
+                    "<b>וַהֲלֹא</b> תִּרְאֶה, הַמָּקוֹם יַצְלִיחֲךָ, בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת שִׁבַּח הֶחָכָם אֶת הַנָּדִיב: בְּמָקוֹם אֶחָד אָמַר כִּי הַנָּדִיב תַּגִּיעֵהוּ נְדִיבוּת אֶל מַעֲלוֹת רַבּוֹת מִן הַגְּדֻלָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבַבָּא, כמ\"ש <small>(מִשְׁלֵי י\"ח ט\"ז)</small> מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ וְלִפְנֵי גְּדוֹלִים יַנְחֶנּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה מִפְּנֵי קִרְבָתוֹ אֶל הַמְּלָכִים בַּעֲבוּר שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהֶם מַתָּנוֹת וְשׁוֹלֵחַ לָהֶם מְנָחוֹת. כַּאֲשֶׁר יָדַעְתָּ מִכְּבוֹד בֶּן הֲדַד לְאָסָא, וְתִגְלַת פִּלְאֶסֶר לְאָחָז מִפְּנֵי שֶׁשָּׁלְחוּ אֲלֵיהֶם מְנָחוֹת <small>(מְלָכִים ב, ט\"ז)</small>.",
+                    "<b>וּבָעוֹלָם</b> הַבָּא מַה שֶּׁיַּגִּיעַ אֵלָיו מִן הַגְּמוּל הַטּוֹב וְהַנֹּעַם מִפְּנֵי עֲבוֹדָתוֹ אֶל אֱלֹקָיו בְּמָמוֹנוֹ בַּמַּעֲשֵׂר וּבַצְּדָקָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(יְשַׁעְיָה נ\"ג י\"ב)</small> [לָכֵן] אַחֲלֵק לוֹ בָּרַבִּים. וּמִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה מִדַּת אַבְרָהָם אָבִינוּ עָ\"ה הַנְּדִיבוּת וְהַחֶסֶד נוֹדַע בָּהֶם וְנִתְיַחֲסוּ אֵלָיו וּכְבָר נִזְכְּרוּ לוֹ בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה בְכַמָּה מְקוֹמוֹת. וְכֵן הוּא עִנְיַן פֵּרוּשׁ נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹקֵי אַבְרָהָם <small>(תְּהִלִּים מ\"ז י)</small>. וְזֹאת הַמִּדָּה מְשֻׁבַּחַת מִפְּנֵי שֶׁמְּחַיֶּבֶת לִנְהוֹג בָּהּ כָּבוֹד כמ\"ש <small>(מִשְׁלֵי ט. ו)</small> רַבִּים יְחַלּוּ פְנֵי נָדִיב, וְגוֹמֵר.",
+                    "<b>וּבָהּ</b> יִהְיֶה הָאָדָם רָאוּי לְשֶׁבַח בְּנֵי אָדָם כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן מְשַׁבְּחִים אוֹתוֹ עַל כָּךְ. אַךְ הָעִנְיָן הַמְּגֻנֶּה שֶׁבְּמִדָּה הַזֹּאת הוּא שֶׁיַּפְקִיר אָדָם אֶת מָמוֹנוֹ בְּדָבָר שֶׁאֵין צָרִיךְ אֵלָיו, וּמִתְנַהֵג בּוֹ מִנְהָג שֶׁאֵינוֹ טוֹב כְּמִי שֶׁמְּפַזֵּר בְּעִנְיְנֵי הַתַּאֲווֹת וּמִתְמַכֵּר בְּהַשָּׂגַת הַהֲנָאוֹת. וְזֶהוּ הַהֶפְקֵר וְאֵינוֹ מִמַּעֲלוֹת הַמַּשְׂכִּילִים וְלֹא מִגְּדֻלָּתָם.",
+                    "<b>וּמַה</b> שֶּׁצָּרִיךְ הַמַּשְׂכִּיל לְדַעְתּוֹ כִּי הַמַּתָּן בְּמָקוֹם הָרָאוּי לוֹ מַטְמוֹן צָפוּן אֵינֶנּוּ אוֹבֵד עִם אֲרִיכוּת הַזְּמַן אַךְ הוּא עוֹמֵד כָּל הַיָּמִים. וְזוֹ הִיא כַּוָּנַת שְׁלֹמֹה ע\"ה בְּאָמְרוֹ <small>(קֹהֶלֶת י\"א א)</small> שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנַי הַמָּיִם כִּי בְּרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ. וּפְשַׁט הַפָּסוּק מְצַוֶּה עַל הַנְּדִיבוּת שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם מִתְנַדֵּב וְעוֹשֶׂה חֶסֶד, כִּי מִי שֶׁיִּזְרַע הַחֶסֶד יִקְצֹר תְּבוּאָתוֹ. וּמִי שֶׁנּוֹהֵג הַמִּדָּה הַזֹּאת הַחֲשׁוּבָה לֹא יֶחְסַר כֹּל לְעוֹלָם אַךְ הוֹלֵךְ וּמוֹסִיף כִּפְלֵי כִּפְלַיִם בְּפָנִים רַבִּים, וכמ\"ש <small>(מִשְׁלֵי כ\"ח כ\"ז)</small> נוֹתֵן לָרָשׁ אֵין מַחְסוֹר. וְאָמַר דָּוִד עָ\"ה בְּאַנְשֵׁי הַנְּדִיבוּת וְהַחֶסֶד <small>(תְּהִלִּים קי\"ב ט)</small> פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים צִדְקָתוֹ עוֹמֶדֶת לָעַד. וּמַה תֹּאמַר עַל מִדָּה הַחֲשׁוּבָה הַזֹּאת שֶׁהִיא הַלְוָאָה אֵצֶל הַבּוֹרֵא, שֶׁנֶּאֱמַר <small>(מִשְׁלֵי י\"ט ט\"ז)</small> מַלְוֵה יְיָ חוֹנֵן דָּל. וְאָמְרוּ עֲשֵׂה חֶסֶד בְּמִי שֶׁרָאוּי לוֹ וּבְמִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ. בְּמִי שֶׁרָאוּי לוֹ יִהְיֶה בִּמְקוֹמוֹ וְאִם בְּמִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ תִּהְיֶה אַתָּה רָאוּי לַעֲשׂוֹתוֹ. וְאָמְרוּ בַּנְּדִיבוּת: מִן הַמִּדּוֹת הַחֲשׁוּבוֹת לָתֵת לַשּׁוֹאֵל.",
+                    "<b>וּבְסֵפֶר</b> הַקּוֹטִי, דַּע כִּי הַזְּרִיזוּת לְהִתְיַשֵּׁב בְּכָל הָעִנְיָנִים וְהַטּוֹב שֶׁבָּהֶם שֶׁתְּעַיֵּן בּוֹ בְּעֵת שֶׁתִּתֵּן וְתִמְנַע וְעֵת שֶׁתַּעֲשֶׂה וְתֹאמַר כִּי הַמַּתָּנָה אַחַר הַמְּנִיעָה טוֹב מִן הַמְּנִיעָה אַחַר הַמַּתָּנָה וְהַנְּדָבָה וְטוֹב שֶׁתִּתְאַחֵר לַעֲשׂוֹת וּכְשֶׁתָּחֵל תַּעֲשֶׂה מִיָּד מִשֶּׁתִּתְקַדֵּם לַעֲשׂוֹת וּתְאַחֵר לְהַשְׁלִים. וְתֵדַע כִּי יוֹתֵר אַתָּה קָרוֹב לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁלֹּא תֹּאמַר מִשֶּׁאַתָּה קָרוֹב לוֹמַר מַה שֶּׁלֹּא תַּעֲשֶׂה עַל כֵּן הִזָּהֵר שֶׁלֹּא תְּמַהֵר בִּדְבָרֶיךָ בְּדָבָר שֶׁאַתָּה יָרֵא שֶׁלֹּא תּוּכַל לַעֲשׂוֹתוֹ וְיָפֶה דְּבָרְךָ בֶּאֱמֶת וּמַעֲשֶׂיךָ בְּצֶדֶק."
+                ],
+                [
+                    "<b>מִדַּת הַקַּמְצָנוּת</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הַב'</b> מִן הַחֵלֶק הַה' נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הַקַּמְצָנוּת. דַּע כִּי הַמִּדָּה הַזֹּאת מִדָּה מְגֻנָּה לִמְאֹד אֵין בְּרוֹב הַמִּדּוֹת מְגֻנָּה מִמֶּנָּה, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּפְקִיר אֶת מָמוֹנוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְגֻנֶּה יִהְיֶה נֶהֱנֶה מֵהַנָּאוֹתָיו וְשֶׁבַח בְּנֵי אָדָם. וְזֶה אֵינוֹ עוֹלֶה לוֹ כִּי אִם הַגְּנוּת וְהַשֵּׁם הָרָע וְאֵינֶנּוּ מַגִּיעַ אֶל שׁוּם הֲנָאָה. וְאֵין הַקַּמְצָנוּת מִמִּדּוֹת הַחֲשִׁיבוּת. וְרָאוּי לְמִי שֶׁהוּא מִן הַחֲשׁוּבִים שֶׁיִּתְרַחֵק מִן הַמִּדָּה הַזֹּאת וְלֹא יִתְנַהֵג בָּהּ בְּשׁוּם עִנְיָן. וְעַל דַּעַת כָּל הַחֲכָמִים כִּי אֵין חֲשִׁיבוּת עִם הַכִּילוּת וְלֹא אֱמוּנָה עִם הַבֶּצַע וּמִי שֶׁהוּא מִן הַמִּדָּה הַזֹּאת כְּבָר נוֹאָשׁ מִשֵּׁם טוֹב וּמִזֵּכֶר טוֹב. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(יְשַׁעְיָה ל\"ב ה)</small> לֹא יִקָּרֵא עוֹד לְנָבָל נָדִיב וּלְכִילַי לֹא יֵאָמֵר שׁוֹעַ. וְזֶה דּוֹמֶה לְמַה שֶּׁאָמַר נָבָל <small>(שׁ\"א כ. י\"א)</small> וְלָקַחְתִּי אֶת לַחְמִי וְאֶת מֵימַי. וּכְבָר יָדַעְתָּ מֶה הָיְתָה אַחֲרִיתוֹ.",
+                    "<b>וְאֵין</b> בַּמִּדָּה הַזֹּאת שׁוּם טוֹבָה אֶלָּא שֶׁיִּשְׁמוֹר הָאָדָם אֶת אֲשֶׁר לוֹ אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה וְלֹא יַפְקִירֶנּוּ וְיִתְנַהֵג בּוֹ הַמִּדָּה הַבֵּינוֹנִית וְלֹא יִהְיֶה בָּא בְּרֹב שְׁמִירָתוֹ לִידֵי הַבֶּצַע כִּי אֵינֶנּוּ מִמִּדּוֹת הַחֲשׁוּבִים. וְאָמַר הֶחָכָם בְּמִדַּת הַכִּילוּת <small>(מִשְׁלֵי י\"א כ\"ו)</small> מֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם, וּבְהֵפֶךְ זֶה — וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר. פְּשַׁט הַמַאֲמָר הַזֶּה בַּצְּדָקָה, וְהָעִנְיָן הַנִּסְתָּר שֶׁבּוֹ בַּחָכְמָה וְאֵין רָאוּי לַמַּשְׂכִּיל שֶׁיִּהְיֶה כִּילַי בְּחָכְמָתוֹ כִּי אֵין הַחָכְמָה חֲסֵרָה בַּעֲבוּר לִמּוּדָהּ כְּמוֹ שֶׁהָאֵשׁ אֵינָהּ נִכְבֵּית בַּעֲבוּר שֶּׁמַּדְלִיקִין מִמֶּנָּהּ נֵר. וּמִן הַמּוּסָר הַטּוֹב בְּתַקָּנַת הַמִּדָּה הַזֹּאת שֶׁיַּרְגִּיל הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ לְהִתְנַדֵּב עַל הַקְּרוֹבִים, עַד שֶׁיְּדַלֵּג לְאַט אֶל הָרְחוֹקִים עַד שֶׁיַּרְגִּיל בְּמִדַּת הַנְּדִיבוּת וְהַחֶסֶד."
+                ],
+                [
+                    "<b>מִדַּת הַגְּבוּרָה</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הַג'</b> מִן הַחֵלֶק הַה' נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הַגְּבוּרָה. מִי שֶׁגּוֹבֵר עַל מִזְגּוֹ מִבְּנֵי אָדָם — טֶבַע הַדָּם, וְיֵשׁ לוֹ לֵב גָּדוֹל וְגִידָיו מְלֵאִים וּזְרוֹעוֹתָיו אֲרֻכּוֹת בְּרֹב הָעִנְיָנִים תִּמְצָאֵהוּ בַּעַל גְּבוּרָה, כָּל שֶׁכֵּן אִם יִהְיֶה רָגִיל בְּמִלְחָמוֹת. וְהַמִּדָּה הַזֹּאת מְשֻׁבַּחַת כְּשֶׁהִיא נִרְאֵית בִּמְקוֹמָהּ וּבְעִתָּהּ וּכְפִי מַה שֶּׁהוּא מְשַׁעֵר הַצָּלָתוֹ מִמַּה שֶׁיִּכָּנֵס בּוֹ. וְאִם הוּא יוֹצֵא מִן הַדֶּרֶךְ הַשָּׁוָה הַנְּכוֹנָה עַד שֶׁיַּשְׁלִיךְ עַצְמוֹ בִּמְקוֹם הַסַּכָּנָה הַגְּמוּרָה וְהַמִּיתָה — הַמִּדָּה הַזֹּאת מִדַּת שִׁגָּעוֹן וְהִיא מִדָּה מְגֻנָּה.",
+                    "<b>וּבְאֵלֶּה</b> שְׁתֵּי הַמִּדּוֹת אָמַר הֶחָכָם <small>(מִשְׁלֵי כ\"ח י\"ד)</small> אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד, וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בָּרָעָה. אַךְ הָאֲנָשִׁים הַגְּדוֹלִים הַנִּזְכָּרִים בַּמִּדָּה הַזֹּאת הָיוּ לָהֶם אוֹתוֹת עֶלְיוֹנוֹת וְהֶרְאוּ בָּהֶם הַכֹּחַ הַהוּא כִּיהוֹשֻׁעַ וְשִׁמְשׁוֹן וְגִדְעוֹן וְשָׁאוּל וְדָוִד וִיהוֹנָתָן וְאַבְנֵר וְיוֹאָב ע\"ה וְהַדּוֹמֶה לָהֶם מֵאֲשֶׁר כְּמוֹתָם אֲשֶׁר נִרְאֲתָה בָּהֶם הַגְּבוּרָה וְהָיוּ מְשֻׁבָּחִים בַּעֲבוּרָהּ. וּבְהֵפֶךְ זֶה מִי שֶׁנִּרְאֲתָה בּוֹ הַמֹּרֵךְ וְהָעַצְלָה וְלֹא נִשְׁתַּבְּחוּ עָלֶיהָ כַּאֲשֶׁר אֲנִי עָתִיד לְזָכְרָם בַּשַׁעַר הַסָּמוּךְ לָזֶה.",
+                    "<b>וְרָאוּי</b> לְהִתְנַהֵג בַּמִּדָּה הַזֹּאת בַּעֲבוֹדַת הָאֱלֹקִים כַּאֲשֶׁר יָדַעְתָּ מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם כְּשֶׁפָּרַע מֵאַנְשֵׁי הָעֵגֶל בְּאָמְרוֹ <small>(שְׁמוֹת ל\"ב כ\"ז)</small> שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ. וְכַאֲשֶׁר יָדַעְתָּ מִפִּינְחָס בְּעִנְיַן קִנְאָתוֹ כמ\"ש <small>(בַּמִּדְבָּר כ\"ה ז)</small> וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח. וּבְכָל עֵת הָיְתָה הַמִּדָּה הַזֹּאת רְצוֹנִי לוֹמַר מִדַּת הַגְּבוּרָה נִכֶּרֶת בְּנַפְשׁוֹת הָאֲנָשִׁים הַגְּדוֹלִים הָאַלּוּפִים הַגִּבּוֹרִים. וּמִמַּה שֶׁאָמַר א' מִן הַפִילוֹסוֹפִים: בְּחַר בְּמָוֶת יוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים. וְהָיוּ בְּנֵי הֶעֲרָב קוֹרְאִים לְגִבּוֹר מְשֻׁגָּע.",
+                    "<b>וְצָרִיךְ</b> הַמַּשְׂכִּיל שֶׁיִּתְנַהֵג בַּמִּדָּה הַזֹּאת הַמִּנְהָג הַשָּׁוֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקָּרֵא מְשֻׁגָּע וְיִתְנַהֵג בָּהּ עַל הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה. וְאָמְרוּ אֵין הַגִּבּוֹר נוֹדַע אֶלָּא בְּעֵת הַקּוֹרוֹת. וְאָמַר הַפִילוֹסוֹף: גֶּדֶר הַגְּבוּרָה הָאֹמֶץ וְהַיִּשּׁוּב כְּפִי מַה שֶּׁמְּחַיֶּבֶת הַחָכְמָה וְהָאֱמֶת וְתִסְבֹּל מַה שֶּׁתֶּאֱהַב וּמַה שֶּׁתִּשְׂנָא. וְאֵין הַגְּבוּרָה הָעִקְּשׁוּת בְּדִבְרֵי שֶׁקֶר וְהַתְמָדָה עַל הַשָּׁוְא וְסֵבֶל הַיְגִיעָה כִּי זֶה מִמִּדּוֹת הַחַיּוֹת הָרָעוֹת. אַךְ הַגְּבוּרָה שֶׁיִּסְבּוֹל הָאָדָם עַל הָאֱמֶת וְשֶׁיִּמְשׁוֹל בְּתַאֲוָתוֹ, עַד שֶׁיִּהְיֶה אֶצְלוֹ הַמָּוֶת עַל הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יִמְצָאֶנָּהּ אַחַר כֵּן טוֹב מִן הַחַיִּים עַל שֶׁכְּנֶגְדָּהּ מִן הָרָע, אֲשֶׁר גִּלָּה אוֹתוֹ לוֹ דִּין הַחָכְמָה [וּבְסֵּפֶר] לְקוֹטִי בִּגְּבוּרָה, אוֹמֵר כִּי הַגְּבוּרָה מִטֶּבַע הַנֶּפֶשׁ הַחֲשׁוּבָה לְעֻמַּת הַכֹּחַ בַּגּוּף."
+                ],
+                [
+                    "<b>מִדַּת הַמֹּרֶךְ</b>",
+                    "<b>הַשַּׁעַר הַד'</b> מִן הַחֵלֶק הַה' נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הַמֹּרֶךְ. הַמִּדָּה הַזֹּאת יוֹתֵר מַה שֶּׁתִּמְצָא בַּנְּפָשׁוֹת הַפְּחוּתוֹת הַדַּלּוֹת הַנְּמִבְזוֹת, וְהִיא מִדָּה מְגֻנָּה. וְצָרִיךְ הַמַּשְׂכִּיל לְהִזָּהֵר מִמֶּנָּה וְאַל יַרְגִּיל בָּהּ. וְיִשְׁתַּדֵּל לְהַרְחִיקָהּ מִנַּפְשׁוֹ וְלַהֲסִירָהּ מֵעָלָיו מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ מְבִיאָה שׁוּם תּוֹעֶלֶת. אֲבָל הִיא מְבִיאָה הַגְּנוּת וְהַשֵּׁם הָרָע וְגוֹרֶמֶת לִפְחִיתוּת וְלִגְרִיעוּת. וְהָאֲנָשִׁים הַחֲשׁוּבִים אַנְשֵׁי הַלְּבָבוֹת הֵם מוֹאֲסִים אוֹתָהּ וְגוֹעֲלִים בָּהּ, אַחַר שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בְּכֹחַ הַכָּרָתָם וּתְבוּנָתָם בְּדַרְכֵי הַנְהָגָתָהּ בַּמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר תִּהְיֶה בָּהֶם גּוֹרֶמֶת לְהַצָּלָה מִן הַסַּכָּנוֹת הַגְּדוֹלוֹת.",
+                    "<b>וּמִסְּעִיפֵי</b> הַמִּדָּה הַזֹּאת הָעַצְלָה אֲשֶׁר הִזְכַּרְנוּ כְּבָר. וּכְבָר מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בָּהּ מִן הַגְּנוּת וְהַחֶרְפָּה וּמַה שֶּׁאָמַר הֶחָכָם שְׁלֹמֹה עָ\"ה <small>(מִשְׁלֵי כ\"ו ט\"ו)</small> טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלַּחַת נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל פִּיו. וְזֶה תַּכְלִית הַחֶרְפָּה וְהַגְּנוּת. וְהַדָּבָר הַיָּדוּעַ מִן הֶעָצֵל וְרַךְ הַלֵּבָב שֶׁהוּא אוֹמֵר לֹא אֵלֵךְ מֵעִיר אֶל עִיר מִפְּנֵי פַּחַד הַלִּסְטִים וְהַחַיּוֹת כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שָׁם כ\"ו י\"ג)</small> אָמַר עָצֵל שַׁחַל בַּדֶּרֶךְ אֲרִי בֵּין הָרְחוֹבוֹת. וְלֹא אֶתְעַסֵּק בַּשְׁחוֹרָה שֶׁלֹּא אַפְסִיד וְלֹא אֶתְעַנֶּה שֶׁלֹּא אֶחֱלֶה וְלֹא אֶתֵּן בִּצְדָקָה שֶׁלֹּא אִוָּרֵשׁ. וְהַדּוֹמֶה לָזֶה מִן הַדְּבָרִים שֶׁהֵם מְבִיאִים לִידֵי הַבַּטָּלָה עַד שֶׁלֹּא יִתָּכֵן לוֹ שׁוּם מַעֲשֵׂה וְלֹא שׁוּם תַּאֲוָה. אַךְ הוּא שׁוֹקֵט וְיוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְאֵינוֹ זָז מִמִּטָּתוֹ. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שָׁם כ\"ו י\"ד)</small> הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ וְעָצֵל עַל מִטָּתוֹ. וְאֵין הָאָדָם הַמַּשְׂכִּיל צָרִיךְ לְהַגְבִּיר הַמִּדָּה הַזֹּאת וְלֹא לְהִתְנַהֵג בָּהּ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה נוֹדַע בָּהּ.",
+                    "<b>וְיִהְיֶה</b> כְּמִי שֶׁחוֹשֵׁב בְּלִבּוֹ שֶׁיֵּהָרֵג קֹדֶם שֶׁיִּמְלְאוּ יָמָיו וְהַדּוֹמֶה לְזֶה אַךְ בְּעִנְיָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ אִם יָשִׂים בּוֹ אֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת עַצְמוֹ הַדִּין הוּא שֶׁיֵּרָאֶה בּוֹ מִדַּת הַמּוֹרֵךְ וְהָעַצְלָה. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ עַל אָדָם אֶחָד שֶׁרָצָה הַמֶּלֶךְ לְשָׁלְחוֹ אֶל מְקוֹם סַכָּנָה וּמֵאֵן לָלֶכֶת. וְחֵרְפוֹ הַמֶּלֶךְ. אָמַר לוֹ: טוֹב שֶׁתְּחָרְפֵנִי וַאֲנִי חַי מִשֶּׁתִּתְפַּלֵּל בַּעֲדִי וַאֲנִי מֵת. וַאֲנִי רוֹאֶה הַמִּדָּה הַזֹּאת מִתְנַהֲגִים בָּהּ אַנְשֵׁי הַתַּעֲנוּג וְהַמְּנוּחָה בָּעוֹלָם מִשְּׁאַר בְּנֵי אָדָם. וְלֹא יָבִינוּ כִּי הַמְּנוּחָה עַצְמָהּ לֹא תִּגָּמֵר לָהֶם אֶלָּא אַחַר הַטֹּרַח הַגָּדוֹל וְתִקּוּן הָעֲסָקִים וְהָעִנְיָנִים שֶׁהֵם צְרִיכִים לָהֶם. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שָׁם כ\"ד כ\"ז)</small> הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךָ וְאַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ. אַךְ הַמְּנוּחָה הַמִּתְבּוֹדֶדֶת כָּלַל עִנְיָנָהּ הָעַצְלָה וְהַמֹּרֶךְ.",
+                    "<b>וּכְבָר</b> יָדַעְתָּ מַה שֶּׁיִּקְרֶה הָאָדָם הֶעָצֵל עַד שֶׁיִּהְיֶה חָסֵר מִכָּל תַּקָּנוֹתָיו וְתוֹעֲלוֹתָיו כַּאֲשֶׁר יִפְגְּעֵהוּ הָרָשׁ. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שָׁם כ\"ד ל\"ג־ל\"ד)</small> מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת... וּבָא כִּמְהַלֵּךְ רֵישֶׁךָ. וְעוֹד כִּי הַמִּדָּה הַזֹּאת גּוֹרֶמֶת בַּגּוּף חֳלָיִים וּמַדְוִים גְּדוֹלִים רַבִּים כְּמוֹ הַכֹּבֶד וְהַנֶּפַח וְגִיד הַנָּשֶׁה וְחוֹלִי הַפּוֹדְגְרָא וְחוֹלִי הִפִּיל, וְהַדּוֹמֶה לָאֵלֶּה מִן הַחֳלָיִים הַמְּשֻׁנִּים אֲשֶׁר יִקְרוּ מִמִּעוּט הַכֹּחַ הַמְעַכֵּל. עַד שֶׁתִּהְיֶה לוֹ הַמִּדָּה הַזֹּאת בַּטֶּבַע שֶׁלֹּא יוּכַל לְהַעְתִּיקָהּ מִמֶּנּוּ וְיַחֲשׁוֹב שֶׁכְּנֶגְדָּהּ מְגֻנֶּה, כ\"ש אִם יִזְדַּמֵּן לְעָצֵל מֶזֶג הַלֵּחָה עִם יְמֵי הַזִּקְנָה כִּי הֵם יוֹסִיפוּ לוֹ כֹּבֶד וְעַצְלָה.",
+                    "<b>וְהָאֵל</b> יַצִּילֵנוּ מִן הַמִּדּוֹת הַמְגֻנּוֹת וְיַדְרִיכֵנוּ בַּדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה ויר\"א. תַּם וְנִשְׁלָם שֶׁבַח לָאֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא. בְּעֶרֶב ר\"ה שְׁנַת יוֹבִילוֹ שַׁ\"י לַמּוֹרָא. בְּיָמֵינוּ יִבָּנֶה בֵּית הַבְּחִירָה אָמֵן.",
+                    "<b>נֹסַח</b> חֲתִימַת הַסֵּפֶר דְּפוּס רִאשׁוֹן הַנִּדְפַּס בְּיַחַד עִם ס' חוֹבַת הַלְּבָבוֹת:",
+                    "<b>אָמַר</b> יִצְחָק אֲבָרֵךְ אֶת ה' אֲשֶׁר יְעָצָנִי — חִזְּקַנִי וְאִמְּצַנִי לְהַתְחִיל וּלְהַשְׁלִים ב' הַחִבּוּרִים הַמְפֹאָרִים הָאֵלֶּה. בָּהֶם כָּל אֱנוֹשׁ יִמְצָא מַרְגּוֹעַ לְנַפְשׁוֹ בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשׁוֹ. לְתַאֲוָה יְבֻקַּשׁ רָצוֹן דִּבְרֵי חֵפֶץ נַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה לְחָבְשָׁהּ וּלְחַזְּקָהּ. לֹא נִפְלֵאת וְלֹא רְחוֹקָה. מְתוּקָה שְׁנַת הָעוֹבֵד אֶת ה' מֵאַהֲבָה. וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא לִצְבוֹא צָבָא. בְּיוֹם טוֹבָה נָפִישׁ נְהוֹרֵיהּ טוּבָא. אַשְׁרֵי אִישׁ בְּמִצְוֹתָיו חָפֵץ יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ וְשָׂם לִבּוֹ וְעֵינָיו בּוֹ כָּל הַיָּמִים. וְיִהְיוּ תּוֹאֲמִים לְאוּרִים וְתוּמִים. צֵידָה לְדַרְכּוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. וַאֲנִי בְּתֻמִּי הָלַכְתִּי וְהִגַהְתִּי כְּחֶזְקַת הַיָּד גַּם כִּי שְׁגִיאוֹת הַדְּפוּס מִי יָבִין וּמִי שָׁלַח יָדוֹ בָּהּ וְנִקָּה חָסֵר אוֹ יָתִיר אוֹ חַלִיף. וְהַמַּשְׂכִּיל יְתַקֵּן מְעֻוָּת שֶׁיּוּכַל לִתְקוֹן.",
+                    "<b>וּלְיוֹפִי</b> וְהִדּוּר זֹאת הַמְּלָאכָה, זֹאת הַשִּׁירָה בְּפִי עֲרוּכָה:",
+                    "<b>אַשְׁרֵי</b> אֱנוֹשׁ יָאִיר בְּהִלּוֹ נֵר עֲלֵי רֹאשׁוֹ וְיִהְיֶה לוֹ לְמַרְפֵּא נֶפֶשׁ.",
+                    "<b>אֶל</b> הַנְּשָׁמָה יִהְיֶה תָּמִיד לְאוֹר עוֹלָם וּמַרְגּוֹעַ וַיִּמְצָא נֶפֶשׁ.",
+                    "<b>אֵלֶּה</b> שְׁנֵי אוּרִים לְהַנְחִיל אוֹהֲבַי חוֹבַת לְבָבוֹת אִישׁ וּמִדּוֹת נֶפֶשׁ."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Tikkun Middot HaNefesh, Jerusalem 1996",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL01"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "תקון מדות הנפש",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "תקון מדות הנפש",
+        "enTitle": "The Improvement of the Moral Qualities",
+        "key": "The Improvement of the Moral Qualities",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "שיר פתיחה מאת המתרגם",
+                "enTitle": "Translator's Poem"
+            },
+            {
+                "heTitle": "הקדמת המחבר",
+                "enTitle": "Introductory Essay"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Yesod HaYirah/English/Yesod hayirah, trans. Hermann Gollancz, London 1919.json b/json/Musar/Rishonim/Yesod HaYirah/English/Yesod hayirah, trans. Hermann Gollancz, London 1919.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..98221b072946b30217b03efbdde2540b8cb55afe
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Yesod HaYirah/English/Yesod hayirah, trans. Hermann Gollancz, London 1919.json	
@@ -0,0 +1,338 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Yesod HaYirah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002034753",
+    "versionTitle": "Yesod hayirah, trans. Hermann Gollancz, London 1919",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "יסוד היראה",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": {
+        "Prelude": [
+            "H<small>AVE</small> I not written for thee a number of times counsels regarding knowledge, how to acquire wisdom and instruction, and to comprehend words of understanding? The fear of the Lord is the beginning of wisdom; there is good success to every one that exerciseth himself in these pursuits; his praise endureth for ever.",
+            "Men of understanding have asked me to teach them the ways of instruction and wisdom, to give them rules whereby they might find life for their bodies while they are upon the earth, and help them towards the life of the soul on the day when they shall be called to ascend on high.",
+            "I was much astonished at their request; it seemed, indeed, strange in my sight, considering that the matter is closed and concealed, nay, hidden from the eye of all creatures; no mortal knowing and estimating the way;—'tis but found by those who fear God.",
+            "I then turned to inquire, and to search in the Law of God, and I attuned my thoughts; I tested in the refining vessel the opinions of experts who went before me, and I realised that all is nought and vanity beside the fear of the Lord.",
+            "Therefore, why shall I remain silent? Is it not well that I rouse the slumberers, and build up a habitation firm and exalted upon the mountain-top whither my goal shall be? Indeed, as for the \"Foundation of Fear,\" I will establish it upon its true basis, and set it forth in chapters and stanzas.",
+            "Hearken unto me, and incline thine ears; attend with thy heart, and open thy eyes; rebel not against the words of my mouth and against my voice when I speak; accept my instruction, and I will argue and order my subject with the help of direct proverbs, clear and transparent.",
+            "Take advice, and harden not your hearts; for why shall it be unto you as a snare? Try to understand that all my words are honestly meant; there is nothing perverse or crooked in them. They are intended to flow upon the human heart with the fertilising effect of the former and latter rain."
+        ],
+        "On Fear": [
+            "F<small>EAR</small> the Lord! This is the first and beginning of all wisdom; yea, its end and aim. In the first place, it ensures physical repose, wherein you forget sorrow and labour; and ultimately man is assured thereby of spiritual peace, a good name, and reputation.",
+            "Fear God, and humankind thou needst not fear, though they mount even the royal throne. Will not the fear of God be thy fortress, if thou art low and humble? Confide in it, and none will make thee afraid, for it is an attribute chosen above all attributes.",
+            "Fear God, and men will fear thee, though they be stronger and mightier than thou. For when thou opposest them with the strength of thy fear of God, they in their terror will tremble in their hearts like women; while the sense of confidence, security, and tranquility will suffer thee to draw thy foot out of the snare of the fowler.",
+            "Fear God out of love, and be thou perfect, and thy fear will then be whole; 'tis meet that it should be so, for He formed thee out of nothing, and from nothingness He brought thee to stand before Him continually, and fashioned thee into a beautiful form.",
+            "Fear and tremble for the measure of thy works, and let them all be pursued in the uncertainties of existence. Trust not in thy riches with daring; thou hast an eye, yet how blind mayest thou be; for who knoweth whether to-morrow will be as to-day, whether man may not become like unto the beasts that perish?",
+            "Fear God, and place Him before thee in thy actions, so wilt thou never sin; and when the remembrance of His Holy Name shall be upon thy lips in all things, then shalt thou be whole. Therefore close not thine eye like the blind, and muzzle not thy mouth and be dumb.",
+            "Fear God, and be concerned to perform that which He hath commanded thee in the precepts of His Law; and shouldst thou sin, regard the error done in ignorance as equal to the presumptuous sin in point of regret and repentance; then mayest thou hope for His bountiful mercies, and He will reckon unto thee thy wilful guilt as nothing more than slight errors, when thou returnest to swell the ranks of those who cleave unto Him."
+        ],
+        "On Prayer and Service": [
+            "F<small>EAR</small> G<small>OD</small>, and cleave unto Him, to serve Him with a perfect heart, then hope for His goodness and mercies; let thy heart exult for all His bounties and bless His glorious Name. Do nought without Him: is He not God, and none beside Him?",
+            "Be it thy soul's desire to render service unto God; for without such, thou servest strange gods. What profits it thee in all the labour which thou performest, to leave possessions unto others? and what doth He require of thee but to fear Him, to love mercy, justice, and uprightness?",
+            "Fear God, and pray unto Him, and thou shalt find favour and good success in His eyes. And when thou askest a request from Him, fear and tremble; lest He be angry, guard the opening of thy lips; then will He be gracious unto thee, and grant thee of His favours.",
+            "Fear God, meet Him with thanksgiving before thou settest forth to do aught for thyself. Lift up the standard of thy feet in His Holy Name, then there need be no trembling in all thy ways; and direct thy lips and heart to the One God, and thou shalt not be moved in slipping.",
+            "Fear God, and when thou orderest thy prayer before Him, fear, and stand in dread; close thine eyes, and fold thy hands, lest thy heart turn to strange thoughts. Wouldst thou in seeking the presence of an earthly king, flesh and blood like thyself, turn thy thoughts to labour or merchandise?",
+            "Have a fixed place where thou standest before Him in prayer, for why shouldst thou move about hither and thither? Seek only that from Him which is necessary to supply thy wants at all times; beware against seeking that which is superfluous. Then will He have compassion with thee, and grant thee His grace.",
+            "Arrange the order of thy prayer, and afterwards cry unto Him, and seek His presence; and when thou comest unto His dwelling, bring with thee in thy hand thy gift as an offering. Is it becoming to draw out a lengthy prayer before Him, when deceit and lying are in thy right hand?",
+            "When thou standest before the Supreme King of kings to beg from Him thy wants, remember who thou art, and what thy acts are, whether they be straight or the reverse, and who the God is before whom thou standest, who seeth into the darkest secret places.",
+            "When thou seekest the face of thy fellow-man, thy friend, hast thou not some shame, and art thou not covered with confusion, doubting whether it will be in his power to grant thee thy request, and considering how much thou wilt gain from him? And why then shouldst thou not be clothed with fear, when thou seekest Him who anticipates all the bounties which thou wouldst have bestowed upon thee?",
+            "Then thanks for all the bountiful mercies and kindnesses with which He has anticipated thy wishes, and due reflection be in the case of the petitions with which thou wouldst supplicate Him as regards the coming time! This is what is meant by the <i>Ordering of Prayer;</i> this it is which was the essential characteristic of the methods adopted by the early Pious Ones when they prayed."
+        ],
+        "On the Law and Wisdom": [
+            "F<small>EAR</small> God; fear His wise men who teach thee the right way; and consider how to follow them, and to learn knowledge and law from their mouths. Know that thy soul is in their hands, and might be bound up in the bundle of everlasting life.",
+            "Fear God; fear His Holy Law, and dearer than precious stones let it be unto thee; then shall thy lines fall in pleasant places, when thou shalt direct thy actions according to its norm; it will, indeed, prove the treasure of thy soul, and at the same time add days and years to thy life.",
+            "Acquire understanding, acquire the instruction of the Law and the Commandment, then shall thy hand be strong through them. Is this not the direct path leading to the fear of God, though it may appear the more distant? How often does that man transgress who is wanting in understanding, who knoweth not the secret of the deep Service of Heaven?",
+            "Acquire a knowledge of the Law; acquire books; they are more precious than fine gold and precious stones; for should doubt arise within thee in consequence of thy speculation, consult them as the <i>Urim and Thummim</i> (i.e., Oracle). Will the hero who goes into battle prevail, if he lift not up the sword which is in his right hand?",
+            "Acquire wisdom and instruction, and meditate thereon until they be written upon the tablet of thy heart. And if thou continue to meditate upon them day by day, then shall their light appear as new fruit in its springing forth; or as in the case of a man who opens and turns over the soil: the more he ploughs, the more he gathers produce.",
+            "See how beautiful is the Law, how pleasant the fear of Heaven! They are like as unto a beautiful and comely woman, decked in golden ornaments, clothed in scarlet, having adorned herself with the help of the mirror, one to be commended for her good taste, bearing all the evidence of pleasantness and grace.",
+            "Learning without religious fear is as a woman of contradictions, disobedient, and lacking in manners, one who makes her eyes look large by the use of rouge and eye-paint, and adorns herself with necklaces and ear-rings. What is the use of all her beauty and splendour, when her clothing is untidy, and her true nature is disclosed?",
+            "See how religious instruction, based upon religious fear, finds itself a very stronghold, and as a tower of strength built upon a height, whose foundation is laid broad, and not narrow! For ever does it stand, strong and mighty in face of the enemy, though he press with all his strength.",
+            "But learning without fear is as a house and a high tower, which have no proper foundation. To-day it is high and lofty as the heavens, as a row of hewn stone forming a citadel and fortress; but of what avail is it? To-morrow the satyrs and children of destruction may dance upon its mounds.",
+            "Acquire wisdom and understanding by study, and see that thou keep and cultivate it; remember that study without practice is considered nought and void, and becomes unreal. This was the motive in the scheme of the Creator when He gave to man alone of all His creatures the power of speech.",
+            "He who has learnt in order to teach others, while his own soul loathes instruction and wisdom, will find that his intelligence and reasoning will be unto him as the snare of the fowler, and will avail him nought; his lessons will be but mists of empty wind, and showers of dust and earth upon the ground.",
+            "Obtain knowledge of the Law, and say not: \"It is an inheritance bequeathed unto me from my fathers.\" Meditate upon it, and study it by day and by night, and thy reward for the labour will consist in the wisdom gained. Sow thy land, and reap its produce, even though thou dost experience thorns and thistles in its cultivation.",
+            "See, in all mortal bequests, the heritage becomes the property of the living, whilst it slips from the dying; whereas in the case of one who bequeaths unto his children the inheritance of religious knowledge, wisdom, and the Holy Law, the possession, while being transmitted to his children, is not altogether alienated from him after death.",
+            "Obtain knowledge for thyself, and regret not if its price be high; for thou hast made the much better bargain in exchange for what thou hast given for it. It will stand thee in good stead in the hour in which all the great substance which thou possessest will be powerless to be retained.",
+            "Obtain instruction, wisdom, and discipline, and say not, \"I am a prince and ruler\"; for whom beseemeth it to be discreet, if not a person of noble birth, and of good name and princely station? What is the use of an exalted tree, if it be dry and produce no fruit, when even its shade disappears?",
+            "Obtain wisdom, and care not in whose hands it may be found, and how it will be regarded. Is the clay vessel reckoned according to its maker? Is it not the thought of what is placed within the vessel? There are weeds which flourish like the lily, and through their flourishing men suffer them to rise at the very head of the garden.",
+            "Acquire knowledge, and with it acquire humility and a winning discipline; and then thou wilt not be over-bearing in pride. Among all enduring qualities, thou wilt find none to equal humility, which is pleasant and becoming; besides, the effect of humility is abundance of peace, and the end and aim of true knowledge is security and restfulness.",
+            "Darest thou to boast thyself of thy superior knowledge or wisdom, and allow thy heart to be exalted because thou hast acquired it, and to become proud on account of the acquisition in relation to thy friends and relatives, who have not had the sense to make its acquaintance for themselves? Understand, such possessions gain no footing; for by thine own pride dost thou destroy them.",
+            "Behold, wisdom is planted upon religious fear, just as a tree that is planted by streams of water; its shoots and stems it sends forth far and wide, and it produces branches; and, as for its fruit, it is ever renewed and fresh, ripening with sweet fragrance, with its spikenard and cypress-flowers.",
+            "Wisdom without fear may be likened to a shrub springing up and flourishing in a wilderness; and if, while it be yet moist and its shoots green, its boughs and branches multiply, on the morrow its stem and root will dry up; how can it then produce fruit for food?",
+            "Behold, wisdom is as the sun in the heavens, giving light to those far and near. And so there is value in a man's understanding and intelligence, if they help him in his own case to fulfil the commandments and statutes; whilst they who are strangers (to such wisdom) will walk by its light, keeping to law and equity, it being sweet to them as the droppings of the honeycomb.",
+            "Acquire wisdom, and do thy work by help of it; do nothing without it. Place it at the head of all thy pursuits; for if thy actions come before discretion, thou wilt have to tremble with fear; as in the case of the chariot, when its wheels are caught in the traces, there will be a mishap, and the vehicle will come to pieces.",
+            "Know whether thy wisdom is sufficiently great that thou art able to discharge thy duties in an efficient manner, and how thy actions may be regulated in the right way in accordance with thy knowledge. Wilt thou burden thy heart with that which it hath not borne? Can a fly carry the burden borne by foals?",
+            "Ask for knowledge, and study that which thou hast not learnt; and to him who asks, make reply according to his question. If thou knowest, say, \"Truly, I know it\"; for wherefore shouldst thou deny him the truth? What boots it when clouds rise, if there be neither the former rain nor the latter rain in its due season?",
+            "Ask for information; why shouldst thou be ashamed? Surely it is more shame for thee that thou dost not know. Say not, \"My own heart will teach me; I am quite sufficient in myself as regards counsel\"; for when others will load thee, shalt thou be able to bear things which thou hast not before borne?",
+            "The human frame without knowledge may be compared to a majestic vessel in the midst of the deep sea, moved and tossed about as a reed at every light or strong breeze; how can it possibly stand, if there be no one to handle the rudder, no sailor to spread the sail upward?",
+            "Frequent the haunts of the wise, and learn wisdom; but keep thy mouth closed, and open thine eyes and ears. See and hear, and take to heart their words, weighing and balancing them well; incline thou whither they incline, and it will be well with thee; say not, \"I am a prince and ruler.\"",
+            "Learn wisdom and teach it unto others, but only when they appreciate it. Why shouldst thou teach the foolish and wicked, when they desire it not? Wouldst thou sow thy seed among the clefts of the rock? Do things grow in the waste as on the plain?",
+            "Follow after wisdom even across the distant sea, until thou shalt find the man perfect in his knowledge; so that all the nobles and wealthy among the people may come from the corners of the land to listen to thee. There are twigs which are transplanted from their natural soil, and become stronger than their original stem.",
+            "Has thy heart ever whispered to thee, \"What have the wise of all their wisdom, even though they gain their living thereby; and what advantage have they over the fools, who have a pleasant time of it both in life and in death?\" Reflect, the wild ass in the forest also finds its fodder, sufficient to keep it alive.",
+            "Acquire wisdom, and thou shalt not want any good thing; thou shalt find all that thou desirest to have. Without it, acquire everything, and be thy wealth ever so great and stupendous, it will be considered of little account. Wisdom it is which is more precious than pearls; it equals, indeed, every priceless article and possession."
+        ],
+        "On Appreciation": [
+            "F<small>EAR</small> God, and appreciate the bounties and kindnesses which He bestows upon His creatures; understand that He does not require their help, while He is able to supply their every want. And shouldst thou inquire and say, \"Wherefore did He create them?\" It was in order to demonstrate to them the strength and height of His power.",
+            "Open the eye of thy heart, that thou mayest appreciate what thou seest with thy physical eye; for how many mortals are there who have their eyes open and look, yet see not; while many a closed eye sees all, and even that which is concealed is revealed to it!",
+            "A man should be sensible in recognising his position, and regulate all his actions by personal experience. Surely when a man walks in his integrity he will be at ease, and find that in this world all's well in the end; but as soon as he turns either to the right or to the left, the scent and flavour of his character will have faded and evaporated.",
+            "But what profits it if a man recognise the right thing, and yet does not regulate his actions accordingly? Will a man, fleet on his legs, escape among the rocks which abound in stumbling-blocks? As for the man who cannot distinguish what is best, He who keeps the simple will preserve him on his path.",
+            "If a man is anxious to give a false estimate of himself (<i>lit.</i>, to obtrude his qualities for the recognition of that which he does not possess), so as to be great, shun him, and have nothing to do with him; turn from him, and fly from him. It is as though a man would leave the straight path, and find a way for himself by breaking through a flinty rock.",
+            "Be wise in learning to estimate the future by the experience of the past, so thou wilt understand to deal with it; and thou wilt attain that which has not yet come to thy hand by means of that which has fallen to thy lot with its worries, just as a fowler gains experience from the birds he trapped into his net on a former occasion.",
+            "Judge things, too, before thou hast committed thyself, whether it be in speech or action; for what is the use of recognising the true nature of a thing when it is already done, and what is the value of regret? Can the eye of mortal recover its sight when it has once been blinded by total darkness?",
+            "As for the man who sees and recognises in another's eye the thread of a hair that may be in it, and does not realise and makes nothing of that in himself which is quite open to his own eyes, would it not be better if he closed his eyes, and lightened from himself the yoke of others which he carries without necessity?"
+        ],
+        "On Shame and Shamelessness": [
+            "F<small>EAR</small> God, and have shame for thyself rather than sin; do well, and act straight; for when thou clothest thyself in the garb and veil of shame, thou wilt be God-fearing, and shalt be happy for ever; thereby shalt thou be able to cover up human failing, and thereby is man considered righteous and upright.",
+            "Is it good for thee that thou sufferest others to put thee to shame, whilst thou thyself findest thy actions blameworthy and reproachful? Would it not be better if thou wert to set the eyes of thy heart as a watch-tower over all thy paths:? Why shouldst thou close thine eyes as the blind, and not be ashamed of thy open nakedness?",
+            "Wouldst thou oppose thy forehead firm as brass, whilst thou art despicable in the eyes of all, and carry thy shame upon thy brow to thine own disgrace as thy fiercest foe? Having no sense of shame, art thou willing to become changed into a fool and insolent one?",
+            "Yet thou needst have no fear of shame, when with the wise thou dost consort, to inquire of them what thou knowest not, though they be junior to thee in age; for they will teach thee what is truly right. Great indeed would be thy shame, should they once question thee, and thou wouldst have to say, \"I've heard it not\"; \"I've forgotten it.\"",
+            "Fear God, and be ashamed in His presence, and be afraid of His fierce anger. How canst thou be ashamed of the verdict which man will pass upon thy actions, lest thou be lightly esteemed in his sight, and not be ashamed before God, before Whom all thy secret acts are revealed?"
+        ],
+        "On Pride and Meekness": [
+            "F<small>EAR</small> God in righteousness and meekness, and let thy fear be whole and beautiful; and should thy heart beguile thee to mount on high, raising and exalting itself in pride, remember the steps of its birth whereby it came into existence, to reverse which availeth not.",
+            "Should man, calling to mind the way of his entry into the world at birth, boast himself? Surely when he realises the days of his life, and remembers his toil therein, will not his heart grow weary when he remembereth that in the end his couch will be of worms, even though he may soar and mount on high?",
+            "Know that meekness conquers the wrath of man, which rises to overwhelm him; it stills a king's anger, making his will like the dew upon the herb. How soon the cold stream will still the seething kettle, even though its smoke has risen!",
+            "Wouldst thou boast thyself, would thy heart be exalted on the day when thou clothest thyself in the change of the raiment of power and pride; wouldst thou glory in thy stupid pride, so that thou shalt have a greater measure of glory and conceit? Then call to mind the day in which naked and bare thou shalt lie upon the dust, and become the object of lament.",
+            "Wouldst thou raise up thy head to carry the crown and diadem of pride with a name of praise, understand, that the God who alone is clothed in the garment of excellency, unto whom alone greatness belongeth, bringeth low unto dust the high, and raiseth on high those who are low.",
+            "Know that by meekness thou shalt stand upon the strong fort, upon the rocky crag and cliff; and if thy heart dwell in lowliness within thee, thy dwelling shall be in the topmost station without. See how oil, smooth in itself, rises to the surface, and is used for the anointing of kings and princes!",
+            "Is that man wise who sees his heart ascending in the heights of pride? He will not bear with the disposition of meaner men, how then will they endure his senseless folly? Will he not dwell alone as the leper without friends, covered up to the upper lip?",
+            "Will the man of pride escape by his greatness, by the boldness of his heart which is exalted on high? Verily he breaks the upper beam of the door of his house, when he lifts up his head, and draws himself up straight. Will the citadel and high tower stand firm, which is built in dust or unburnt brick?",
+            "Be lowly in thine own sight, and thou shalt be high in the sight of others, and there will be hope when thou art in distress (<i>or</i>, and there will be no hope to thine enemy). As for the reviling curse of a man, bear it with meekness and lowliness; in its passing, it will not come unto thee. Thou wilt bend low thy head in face of sling-stones; and as for dart and spear, they will miss their mark.",
+            "Know, too, that meekness will aid thee, even though they who fight against thee increase in strength; therefore humble thyself, rather than be humbled at the hand of those who rise up against thee. By its merit shall thy horn be exalted in glory, and thy step shall never slip."
+        ],
+        "On Endurance": [
+            "F<small>EAR</small> God, and endure His judgments, believing He judges truthfully and righteously; and even though their taste be bitter to thy palate, are they not sweet and pleasant to thy soul? Canst thou ever heal the disease of a man's heart except by strong potions?",
+            "Fear and endure God's decrees and judgments, and answer them not with arrogance and boldness; and then, being long-suffering, will He bear with thee in thy actions, and He will not suffer His anger to rise. Lift up thyself by prayer, if thou hast not prayed, and understand that this matter is not determined by thee.",
+            "Bear with men, and God will bear with thee; in His mercies He will be long-suffering with thee. Bear with men, and they will bear with thee, and God will give thee strength from on high. Be like the ass crouching under its burden, even though it break its back and bones.",
+            "Wouldst thou endure thy great men, and fearing them clothe thyself in terror at their exalted power, and not bear with thy smaller ones, and be afraid lest thou be found wanting and become rejected? Couldst thou throw off thy supports as mountain chaff? Would not their removal be hard as a weighty stone?",
+            "Endure things; muzzle yourself, and be silent; for if you answer a fool, you will hear more things. 'Tis better that you should yourself in privacy tolerate unpleasantness than that others should hear it; your reply might only have the effect of disclosing some shady spot in your own career, which had hitherto been kept secret.",
+            "Is it not better to endure that which you have neither strength nor the power to remove? What is better calculated to remove the worries and sorrows of a man than the power of endurance which comes to his aid? Herein lies the panacea for all mourning and grief, the healing of all the ills of the flesh."
+        ],
+        "On Humility": [
+            "F<small>EAR</small> God both in public and in private, and walk in humility before Him. Do thy public work in a modest manner, and have concern for the mass and multitudes of men; and as for thy private affairs, do them with openness, knowing that God seeth thee from His habitation.",
+            "Dost thou now inquire concerning the quality of humility, since thou desirest to understand it, so that thou mayest pursue thy secret matters in a manner that it may be well with thee in the end; so that thou mayest be held in esteem by anyone finding thee to be possessed of it, and thou mayest be lauded on account of this beautiful quality?",
+            "Wouldst thou hide and conceal thy deeds from mankind who understand them not, and be ashamed and confused on their account, being afraid lest they might think lightly of thee? And shouldst thou not feel shame and fear before thy God, who understandeth thy secret actions and their obligations?",
+            "Have fear, and do thy work in secret humility; why should man know it? Shouldst thou, however, find satisfaction in its publicity, surely thou canst reveal what is hidden. Why shouldst thou make things public, which thou canst not afterwards hide?",
+            "Lo, how precious is the quality of humility to ensure peace of body and mind! Thereby is even the wise of heart rescued, when he falls into the hands of the godless; by its means he goes forth free. Does a slice of pomegranate become soiled, if it drop into thick mud and mire?",
+            "Understand that humility is a delightful attribute, without stain or spot in its trail. Every noble man, every man of fame, rulers and princes, might be glorified, if they had but sufficient wisdom to do their work in secret.",
+            "Ask him who runs after the approval of the crowd of men to regard the lily (<i>sic</i>) which is encased between thorns. Would the prickly thorn approach to hinder it, while its bud and leaf are yet hid in lowliness? Nevertheless, on the day that it appears in all the glory of its beauty, it nips it, and its splendid appearance vanishes.",
+            "Be lowly, and conceal thy actions, the worth of which outsiders are unable to gauge; why be expected to disclose their motive, and to discover their origin? Be firm, and thou shalt find grace, favour, and good understanding in the eyes of God and man."
+        ],
+        "On Chastity": [
+            "F<small>EAR</small> God who formed thee as His servant, and incline not thy heart from His ways; and if thy evil nature entice thee to draw thee away with much smoothness of persuasion, then close thine ear and listen not to its voice, and thou wilt never know any lapse from God's paths.",
+            "Drink from thine own well flowing water, and wander not about after deep waters. Rejoice in the wife of thy youth, and err not through strange and senseless beauty. Give not unto strangers thy strength, nor in folly (or credulity) spend thy earnings in an unknown house.",
+            "The attractive woman adorns herself in fine apparel, so that she may be showy in her beauty, and she is as buoyant as a horse harnessed. You might think that in her love there is relief; but set your heart to understand her end, and you will find that the end is shame and reproach.",
+            "Are you dazzled by beautiful appearances, by embroideries, by fine purple garments?\t* * * Think of the earthenware garden-pot; it may be gilded over, indeed, but in reality there is the earthy odour clinging to it still.",
+            "Lay bare to thyself the folly of thy inclination and its consequences before thou exposest thyself to the danger; and having weighed its scandal, depart from it; for why shouldst thou hug it, if it be to thy shame? * * *",
+            "See the strange woman who flatters with the words of her mouth; these are as drawn swords, to win over the simple and wanting in heart, who know not the right way; their feet are suddenly entangled, and caught in the net and snare, and they have no rest.",
+            "The simple one goes after her as a lamb brought to the slaughter; and while sinners fall by her, the man good and righteous before God will always escape. Cleave, therefore, to thine own wife, rejoicing in her beauty, and revelling iu her love.",
+            "How much better it is to caress a lioness than a senseless woman! Better to kiss the lips of an adder or scorpion than foolishly to kiss her lips! You may think it pleasant to have her company to your heart's content; but understand, you'll have a full share of shame and disgrace to follow.",
+            "In living with the wife of thy youth, see to attach thyself to men of principle; and let not senseless beauty entice thee, nor the thought of money or substance lead thee astray, remembering that according to the root and stem the tree will produce its fruit—even a revolting growth.",
+            "Love life's companion with a constant love, and then you may be assured of her love; and when you thrust her aside, thrust her aside with your left, but draw her near to you with your right hand; otherwise your heart will flit about hither and thither. And while you are strict with her, be so with gentle caution, for then you shall have peace at all hours and times.",
+            "Be glad, rejoice in the charms of the love (<i>lit</i>. \"hind\") destined for thee by Heaven; so she for ever will find her fullest joy, and delight with gladness in thee. Understand, too, there are times to embrace; but there is also a time when it is better to be alone than to caress."
+        ],
+        "On Desire": [
+            "F<small>EAR</small> God, and do His will, and desist from doing thine own pleasure; for then thou shalt find thy wish in carrying out God's will, either as regards thy life or thy possessions. Know also that the more thou strengthenest and fortifiest thyself in the exercise of His wishes, the greater shall He make thy power and strength.",
+            "Take heed unto thyself, lest two companions which are ever agitating within thee mislead thee by their blandishments, namely, the organ of sight and the emotion of the heart, which two conspire in thee to cause thee pain. Would the axe and the hatchet be present to cut down, if there were no wood among the trees of the forest or in the thicket?",
+            "Listen unto me, and hearken not unto the desires of thy heart, gaping inordinately; and should she be willing to turn either to the right or to the left, then turn thou far aside from her ways, remembering that what at first might appear to thee glorious, ends in loss and mockery.",
+            "Grasp the knowledge that desire in thee is a sickness, affecting thee just as decay and the moth affect garments, tearing them; and if you think that thereby you will obtain those objects which you have not as yet obtained, you give evidence that your common sense and natural ability have already taken leave of you.",
+            "Guard against Desire, which wages a hard and heavy battle with thee. Fight against her, and have no wish to live on terms of peace with her; rather brandish in her face shield and buckler; for in warring with her will be thy peace; and to be at peace with her will mean war to thee.",
+            "A man will think himself sharp enough both to obtain his desires and to find wisdom, and he may think that he has found it; but he does not clearly understand that in the keen search for his desires he has hindered it (i.e., the search for wisdom), just as a child in searching for fire takes it, and places it in a fire-pan full of water.",
+            "Conquer thy heart's desire before it conquers thee, and breaks thee; for if thou dost not rule over thine own spirit, how canst thou rule over others? Why suffer thy soul to be sullied, when, being choice, she has a place in the house of the King of kings?",
+            "Forsake thy desire before it forsakes thee, and thou shalt be at rest. Have no longing for that which has not been allotted to thee, and thou wilt not procure for thyself trouble and labour. Rise and take unto thyself the balm of wisdom to heal thy inclinations, though they be of long standing, and deeply-rooted as the plague.",
+            "Rejoice and be glad in thine own lot; then sorrows and sighing will flee from thee. Despair of ever attaining that which is beyond thy lot, and thou wilt find ease. Will not thy grief, on the morrow after the loss of a thing, be in proportion to the joy which thou didst experience in obtaining it?",
+            "See, if the fire of thy desires enflame the chambers of thy heart, overstepping as it were its banks, and burn within thee as a fire raging in a forest and as a flame consuming the fields; then let the cloud of renunciation, distilling its dews within thy heart, tend to extinguish its flames.",
+            "Take advice, and make Desire subservient to the Fear of God; and beware lest thou break asunder the thick bands which attach thee to this Fear; for why shouldst thou ever be afraid of the harm done by Desire, even though chains and iron bars be in her hand?"
+        ],
+        "On Contentment": [
+            "F<small>EAR</small> God, who openeth the windows of heaven's favour and poureth forth a blessing upon thee, and rest content with that which He hath prepared for thee, whether much or little be found in thy pocket; then shalt thou bear thy poverty when it cometh as a traveller, and thy want as an armed man, being supported.",
+            "Find thy contentment in that which thou possessest, and weary not thyself to increase desirable things; and if thou rejoicest in thy lot as it is, even though thou hast little, thou wilt have indeed a pleasant life. God will accept thy deeds; what matters it if they be but few, so long as they be cleanly?",
+            "Eat thy bread as far as thou requirest it, in order to live and to satisfy thy wants, but do not overfeed; for what is the use of indulging to excess, if thou must give it up in pain, and suffer burning in thy palate and throat; or what is the use of filling thyself with loathsomeness, if thou canst stop, and not waste thy foodstuff?",
+            "Understand that food nourishes the body just as rain does the ground; it gives sap and fat to the bones, and goes towards the growth and development of the human frame. Is it not a fact, however, that when there is too much rain, the seed becomes rotten in consequence, and you lose the whole advantage?",
+            "Enjoy of bread and water thy proper ration, and eat not more than to satisfy; for you will find that the body derives satisfaction and benefit from the little, whilst superfluity breeds discomfort. Some salt in your cooking gives it a pleasant taste; but if you salt it too much, what is the good of swallowing it?",
+            "Have prepared a dish of greens and vegetables, as long as it's ready at meal-time; for what is the good of even fat lamb, if you have to wait for it when you're dying of hunger, and it's not forthcoming. There is a blessing in the rain that cometh in its due season; but what is the use of the rain-cloud out of season?",
+            "Eat, indeed, your regular fare, and hanker not after the table of kings; for why should you bother to look for that which you will not find at the time you want it? Why lose the enjoyment of that which you can have, in searching with difficulty in the dark amid the haunts of others?",
+            "Eat to your satisfaction in the house of a friend, and be glad to partake of whatever he has prepared for his own meal; for know, how much better it is to have merely a dry morsel with ease in the house of a kind and good-hearted fellow, than to have a repast off meats, fat and juicy, together with the growl of a stingy miser.",
+            "Eat what you can afford to eat, and fix your ration, eating and leaving somewhat. Beware against defiling yourself with that which is prohibited, finding sufficient in that which is allowed. Let thy soul abhor the hot stench of foods which may even be more agreeable.",
+            "Have thy drink mixed, diluted with water, though thou mayest have by thee new wine and musk. Say not, \"Drinkers like to have the pleasure of the strong taste, and the bright colour, so delightful to the eye\"; to-morrow thou mayest be in want of it to quench thy thirst, and thou wilt not have any of it.",
+            "Tis better thou shouldst rule over thy bread and wine according to thy appetite, than that they should rule over thee; for know, that unwittingly much wine will reveal and lay bare thy heart's secret, exposing thy blemishes, with the result that they will rise against thee to thy shame—those that were stored away and concealed within thee.",
+            "Keep thy mouth closed, and neither eat nor drink aught until thou hast pronounced the blessing to God, thy Creator, unto Him who hath provided for thee even before He created thee, and ordained all necessaries to supply thy wants. And when thou hast eaten to satisfaction, it behoves thee a second time to praise His Name—Blessed be He.",
+            "Make thy dwelling as firm and fixed as a house of stone, and in it be thy hand open wide. Then when thou sittest therein both in summer and winter, thou shalt have rest and security under the shade of thy roof; just as the bird of freedom dwelleth in her nest; and though the tempest be great, she findeth her rest.",
+            "Have several changes of raiment wherewith to clothe thyself decently, according to thy means; neither walk about half-dressed or in tatters, nor dress thyself in purple or embroideries; prepare thy supplies all in appropriate measure, and then things will be to thy honour, and not to thy shame.",
+            "In whatever you do, act with a plan, and arrange your outgoings methodically. Let your garments always be clean (<i>lit.</i> \"white\"), and the bread of your table sufficient; and neither deck yourself in the splendour of gold and fancy-work, nor accustom yourself to partake of foods which are rich and sweet."
+        ],
+        "On Industry": [
+            "F<small>EAR</small> God, and cast thy burden upon Him, and put not thy strength in thy substance; for why shouldst thou be anxious to acquire worry and much toil in consequence of thy wealth? Remember, there comes a day when thou must leave it, however much it may be—the day when \"the wind passeth over thee, and thou art gone.\"",
+            "Acquire according to what you require, and honestly too; for why weary and worry yourself with that which is beyond your requirements? For this you are so keen; it is not your allotment; why should you break into it? All the share that you get is the labour; the remainder is left to him who is a stranger to it.",
+            "Wouldst thou be confident because thy wealth is great, even though thou didst not obtain it honestly? Why not rather think of the day at thy latter end, when thou shalt have to give to strangers that which thou hast gotten? Thus shalt thou be \"like a partridge which hatcheth, but bringeth not forth in pain.\"",
+            "A man who is busy labouring and toiling to gather riches and to gain possessions, and is not satisfied the greater and richer he becomes—this one desire of his heart engrossing his whole being, is like a thirsty man who drinks salted things, thus increasing his thirst to his own discomfort.",
+            "Do you stare at fools who mount on high, and marvel when they triumph with their wealth? Does your heart mislead you, as you regard what seems their permanent power and influence, and their prosperous state? Then open your eyes, and see ahead the thick clouds gathering, and the storm passing over them, and they are no more.",
+            "The fool, when he dresses in fine style, thinks to himself that he is sure to win favour, and presumes in his passion to enter high society, being devoid of prudence; but he is as the peacock, glorying in its beautiful feathers, while revealing its shame and reproach.",
+            "If a man be clever, and his knowledge burn as a fire within him, why should you lay stress on his beautiful apparel? For when night cometh, he divests himself thereof, and you would not be ashamed to have respect for his frame. Choose of the nut the kernel, and cast away the husk and shell.",
+            "See the superiority of the wise over fools, even though the treasures of the latter increase and multiply. The wise possess honour in their lifetime, and leave a good name as a memorial at their death; while, when their end comes, both the remembrance and the glory of fools are the same as their beasts.",
+            "See, when the wise man disputes and contends with a fool, he has annoyance and disturbed peace, and is made the object of scorn. The discussions of the wise are conducted quietly and pleasantly, whilst the shameful noise of the fool is heard from afar. Would that one could write down in a book and cut out and engrave on a rock for ever (the words of the wise)!",
+            "The fool exclaims in his impudent folly: \"Thanks to my intelligence, knowledge, and common sense, thanks also to my own powers and abilities, I have been able to amass a fine amount of riches and every desirable object; I am able to obtain every wish of my heart by means of my wealth; and as for myself, pocket and knowledge are synonymous terms.\"",
+            "The wise man speaks: \"Hearken unto the Law and the Commandment, so that thou mayest find discipline and wisdom; for by these means thou wilt be able to fulfil thy desires, and wilt not be in want of anything. Where is there wealth comparable in worth to that of Wisdom, and what object is as desirable as Prudence?\"",
+            "The fool clothes himself in garments of every dye and texture. When persons in high stations, kings, and princes, see him, they rise, and bow down low before him. Must not the wise man feel abashed when he sitteth, clothed in rags, deliberating in the assembly?",
+            "The fool carries all his greatness in the clothes on his back; and when he takes them off, he at the same time divests himself of all his glory. If then he be like an ass carrying burdens, will the name of ass be ever taken off from him? But the wise, being precise as to his clothing, never while he lives loses the respect due to him.",
+            "The fool will have dainty dishes and rich drinks, the choicest of fare; whatever is in season is prepared for him, one meal after another, day by day; but as for the man of knowledge, can he satisfy his hunger and dine off his knowledge, without bread and meat?",
+            "Fools eat their bread in wickedness, perfectly at ease, and drink the wine of violence, opening their mouth wide as the grave, while they are never full, hungry for more cupboards; but as for wisdom, it keeps its professors alive without choice foods and wines.",
+            "Behold, all ye inhabitants of the world, hearken, and judge in righteousness and equity, to interpret (justice) with much wisdom, which is better than rubies, great riches, and substance! A man may obtain wealth by wisdom, but he cannot obtain wisdom by wealth.",
+            "Obtain money, but honestly and uprightly, in order to supply the necessaries of life. Investigate and find out what are the limits of thy household requirements; for why shouldst thou labour for thousands and tens of thousands (of pounds)? Of thy surplus give a portion to thy soul (i.e., to spiritual needs), and await the mercies and bounties of the Lord."
+        ],
+        "On Silence and Speech": [
+            "F<small>EAR</small> G<small>OD</small>, with an upright heart, and sustain thy words in justice, wisdom, and sound sense. Remove from thyself frowardness of speech, and a heart devising and planning iniquity. Why shouldst thou be continually at variance, and disputing in all things like a slanderer and tale-bearer?",
+            "Fear God, and place a muzzle upon thy mouth, uttering nothing deceitful before Him, thinking thereby to obtain His praise, and to find favour in His sight in thy lauding Him. Be, therefore, continually in fear and dread, trembling at His majesty and wrath.",
+            "Stop thy mouth, and close its opening with the handle of a lock exceeding strong and firm, strengthening its bolts for thy soul's sake as with an iron edge on doors of brass, which no winged bird with its light breath can easily undo.",
+            "Realise that regret and remorse are of no avail in the case of three things—a maiden when she has once lost her maidenhood; a stone when it has once been flung from the sling; and a dart when it has been shot from the bow. Thus also is it with the word of man: it cannot be recalled when it is once spoken.",
+            "Open the gates of thy heart before thou openest the floodgates of thy mouth, and reflect concerning matters what their effect may be, viewing the end of a thing at the beginning. For remember, that in the power of the tongue are bound up the instruments of either death, or life and health.",
+            "Rule over the words of thy mouth, and they will not rule over thee, but thou shalt be the stronger and shalt prevail. Only speak after due silence, and do not repeat what has once been said. How good and pleasant is the word spoken in its season, as the former and the latter rain which cover the cornfield!",
+            "When thou sittest in the company of the wise and elders, be silent and say not much. Incline thine ear unto their words, and it will be well with thee, if these be hidden in the recesses of thy heart. Know that thy best share will be in what thy ear doth catch up, but in thy speech there will be a share that will go to others."
+        ],
+        "On Counsel and Secrets": [
+            "F<small>EAR</small> God, and strengthen thyself to serve Him, so that thy resolutions shall establish His glory. Take for thy counsellors and advisers only men who are God-fearing and men of understanding, as it is asid \"The secret of the Lord is with them that fear Him,\" to make known unto them the counsel of wisdom and His secret.",
+            "Take thy friend into thy most secret counsel, but of a thousand choose one. Then turn from thine own unto his advice, provided thy intellect be as clear and serene as his; for thou possibly wilt see only that which meets the eye, whilst he will see the matter from all sides.",
+            "Choose of thy fellows men of reliance, whose hearts will be closed by the bars thou'lt place upon them, and whose lips will be sealed by thy bolts, so that thou be not moved nor slip, by reason of any flaw in the construction of thy plans. Before thou dost store thy produce, dost thou not construct round about it a building, and plaister it with plaister?",
+            "See to it that before thou revealest thy secret to any man, he render his heart as closed as a grave in thy behalf. And if thou dost not settle this matter on mutual terms, why shouldst thou charge thy friend and fellow with guilt? With whom wouldst thou be angry, if thou place thy oil in a broken and shattered vessel with a hole in it?",
+            "Dost thou desire the reward of thy labour, to be sure of it, so that thy projects result in success? Then beware lest thou introduce thy baser desires into thy secret plans, and that thou fret not thyself on account of the evil. Thus shalt thou ensure success to thy counsels, and mountains (of difficulties) shalt thou render level as the plain and the vale.",
+            "Guard the entrances of thy heart, and reveal not unto a woman dear to thee the secret which thou hast; for in the day that she becomes sullen she will tell it, and then thy blood will come upon thine own head. But if her heart have but small cause to rejoice (in secrets), what proceeds from her lips will be heard as a defence to thy joy (i.e., she will not disturb it.)",
+            "When thou openest thy heart unto a man unto whom thou shouldst not reveal things, understand that thou hast thereby made him thy lord and master; thou hast become a slave after having been a freeman, having been entrapped in his net. Beware lest thou send away thy gift into the desert; thou hast no longer power over it to claim it.",
+            "See, if others entrust thee with their greatest secrets, why shouldst thou expose thy heart's defects by foolishly betraying such profound and hidden things? Better suffer the pangs of vomiting in the case of the morsel which thou hast swallowed, than help to bring to light the victim bound in the prison-house.",
+            "See, when thy friend consults thee, and asks thy advice, owing to his confidence in thee, give him the most loyal and upright counsel possible, as a true Israelite should; this is the kindness and consideration expected of thee. Furthermore, why shouldst thou play the hypocrite with thy tongue? Art thou able to conceal from God what is deep down in thy heart?",
+            "Fix a suitable spot under the heavens for disclosing thy secret; for why wouldst thou destroy men of uprightness? Understand, that the stones cry out of the wall, and the rafter speaks forth what is in the innermost recesses. Lower, therefore, thy voice when thou givest counsel at eventide, and look about at thy surroundings when thou givest it at morning-dawn."
+        ],
+        "On Dignity and Dominion": [
+            "F<small>EAR</small> God, and strengthen thyself to serve Him, for He formed thee to do Him honour. Think little of thy honour in comparison with His, and lower thine eyes in His presence. Understand that he who honours His Master will be honoured, and receive glory before Him.",
+            "Flee from dominion, yea, even if it pursue thee to lay hold of thee, and fly from it when it does follow after thee; for her race is swift, when thou fleest from her, until she overtake thee. But if thou shouldst follow and run after her, yea, while in thy flight thou hast her by the heel, she will thrust thee off.",
+            "Find thine honour in delightful actions; why try to find it in haughtiness of heart? Understand that a man's pride is his shame, and leads him on to follow as a dog; whilst the lowly in spirit is oft placed at the head of a people, however despised he may be in his own sight, however much the derision in which he may be held.",
+            "One who is boastful of his learning and anxious to rejoice in a great name like that of men of renown, and is continually mounting higher in the flights of his proud imagination, flitting and hovering over the habitations of the great—as regards such a one, have nothing to do with him, and measure not thyself according to his intelligence and learning, for his learning is that of fools.",
+            "Should thy heart be exalted on account of the position and honour which fall to thy lot, and shouldst thou imagine in the greatness of thy thoughts that all that befalls thee is in consequence of thine own strength; understand, that in proportion to thy ascent on high will be the down-grade, resulting in thy destruction.",
+            "For three things men are honoured in life, but two of them have slippery edges. Men are honoured either for their wealth or for their station, commanding strong positions. But does not such honour turn at the turn of Fortune? And what remains of it all but a stumbling-block?",
+            "The third heritage of honour, however, is given to thee of God; this is the real honour; thou canst acquire it by God's service and by a lowly disposition, if thou leadest it on gently. But in the day on which thy heart becometh proud, it vanisheth and departeth as the traveller at his opportunity.",
+            "Modesty, which is the heritage of birth, will never leave thee unto the finish; but if thou hastenest to show thyself in the perfume-house (of fame), in the sight of man it will disappear on that very day. It may be likened to good wine which has settled on its lees, but which, on being poured out, loses its scent and flavour.",
+            "Fear God, and honour thy parents, for in their honour thou wilt ever find thine own honour. Realise and call to mind the toil which they have endured on thy account, and consider when thou wilt be able to help them in their labours. He who dispenseth rewards will surely repay thee the kindness and consideration which thou showest to those who have loaded thee with their bounties.",
+            "Canst thou forget her who did nurse thee and gave thee suck, though she be grown old? Wouldst thou mock at thy father now grown grey? Who knoweth whether thou wilt even inherit their gold, or whether, in the whirligig of Time, they may not inherit that which is thine? Maybe old age will be thy lot, and thou wilt find thy reward both in this world and in the next.",
+            "Show thyself great in giving every man the respect due to him, and then thou wilt receive honour and respect accordingly; for when thou dost esteem thyself lightly, thou wilt raise thyself in men's estimation and win a good prize. So think little of thine own honour in the presence of thy King, and be humble and subservient to Him."
+        ],
+        "On Deliberation and Haste": [
+            "F<small>EAR</small> God, and await His mercies, and hope for His continuous help. Hope deferred, 'tis true, maketh a man sick; but there is healing in hoping unto Him, for it is in His power to bring the thing to pass, which is ordered and held in reserve by Him.",
+            "Have fear, and do thy work with deliberation, and ride not upon the cloud of haste. Will that man be ensnared who directs his steps aright in accord with perfect equity, walking uprightly? But a man who is in haste to have the tip of his ear bored, can he escape? Will he go forth to his freedom?",
+            "Do with deliberation that which thou hast not yet attempted; for why wilt thou tear down the height of what has been built already? If thou be in a hurry to begin some undertaking, always look to the end at its beginning; plough violently the furrows of thy thought and ideas, and then thou wilt be able to produce timely and seasonable fruit.",
+            "See what an advantage it is to be deliberate, for in this case the end of a thing brings not its regret with it. It is right to think a matter well out, and to give it full consideration, whether it be a case of doing or speaking; for how good a thing it is when the conception be perfect; whilst hurried action may be compared to a birth that goes prematurely to the oblivion of the grave.",
+            "Two made a start from their resting-place, and betook themselves on the way. The one who proceeded cautiously reached the goal, whilst he who ran felt his feet slipping. Before the winged bird has mounted on high, the hawk without wing soars aloft, and is destroyed."
+        ],
+        "On Visiting and Its Abuse": [
+            "F<small>EAR</small> God, and visit His Temple morning and evening to seek His mercies; accustom thyself, too, to visit the God-fearing in sincerity and truth, and not in a false manner. As regards thy friend's house, weigh thy steps and regulate them judiciously, paying thy visits but rarely.",
+            "When thou visitest the king and princes, remain silent rather than multiply words. Make thy call at the opportune moment, and with no light gait. Make thy step firm as brass; whilst in returning, be as quick as the eagle.",
+            "Understand that he who pays daily visits will be regarded as of no account—nay, he will be considered a bore. How much better it is not to pay frequent and continuous visits! Let this be your guide and motto: \"The rain which comes continuously makes people tired of it, whilst they welcome it with gratitude as soon as it is kept back.\"",
+            "How good it is to pay your calls (at intervals) for a few moments, for then you will become neither a bore nor a burden! But if you are sure that your company is agreeable, then have the courage to enjoy more of the honey, according to the full limit. At New-Moon it is customary to pronounce the benediction, because for a couple of days the moon has been hidden from view.",
+            "How good and pleasant it is for friends to visit each other in times of joy and sorrow, and to be prepared constantly to share each other's burdens and troubles, though it may cost a sacrifice, and mean stooping down! But keep strange, and do not be in a hurry to call and face a man, when he has fallen into disgrace.",
+            "Visit thy own confidential friend, and do not make too many calls on thy intimate's household—that is, if thou be instructed in the fear of Heaven, and thy instruction be supported by practical rules. For as a rule foolish talk will deal falsely with the generous one, and impugn his truthfulness with a taint of falsehood.",
+            "Pay an occasional visit to a man when sick, for in such visit there is relief; put, however, a muzzle over thy mouth, and walk in gently; if thou remain any length of time, it will be resented. Should he, however, be seriously ill, refrain altogether from visiting him, and rather offer up prayer for his recovery.",
+            "Realise that words, when they are put in the balance, are weighty; so do not think to lighten thine own heart and soul by letting them come glibly out of thy mouth. Why shouldst thou bother others with the weight of thy words, when thou canst not bear them thyself?",
+            "When men ask thy opinion concerning a difficult question which is being raised, and weighed in the balance, give them a direct reply, even if it be heavy for the heart of man to bear; and even though the question be light as mountain chaff, let it be like a bar of iron and lead (<i>i.e</i>., as though it were a matter of weight); give it thy proper attention."
+        ],
+        "On Love and Companionship": [
+            "F<small>EAR</small> God, and place His love and fear in thy heart, firmly planted; also love those who fear Him, and their companionship choose thou in thy friendship; for can the man of fear be found who would kick at the love of truth, fixed in his breast?",
+            "Love the friend who is true to thee, and let his companionship be kept by thee. Devote thyself to him with might and main when he stands in need of thy help; for this is the most generous form of love; it is the most glorious kind of affection, resulting from companionship.",
+            "As for him who is thy friend for the purpose of getting at times what he wants from thee all to his own advantage, but who, when thou requirest him, lies hidden and concealed, give him up, and stop thy friendship, for what benefit dost thou derive from words smooth as butter?",
+            "The acquisition of friends, constant and true, is a good thing, and their love is worth keeping; thou shouldst even close thine eyes, and pretend not to see their faults, wilful or otherwise. Can the potter join the fragments of earthenware once broken asunder, and can they be renewed when once destroyed?",
+            "When thou obtainest servants to minister to thy wants, think, that as long as they remain in thy possession, they remain but as servants; then why not obtain and attach to thyself freemen, those of noble and exalted station, gaining them by suavity of speech and winning language, by constant attentions and kindliness of action?",
+            "Finished is the Book on the Foundation of Religious Fear.",
+            "Thanks be to God",
+            "Whose Glory has been revealed and made manifest unto His people!"
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "יסוד היראה",
+        "enTitle": "Yesod HaYirah",
+        "key": "Yesod HaYirah",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "פתיחה",
+                "enTitle": "Prelude"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער היראה",
+                "enTitle": "On Fear"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שערי התפילה והעבודה",
+                "enTitle": "On Prayer and Service"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער התורה והחכמה",
+                "enTitle": "On the Law and Wisdom"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער ההכרה",
+                "enTitle": "On Appreciation"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הבשת והעזוז",
+                "enTitle": "On Shame and Shamelessness"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הגאות והענווה",
+                "enTitle": "On Pride and Meekness"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הסבל",
+                "enTitle": "On Endurance"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הצניעות",
+                "enTitle": "On Humility"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער יצר הערווה",
+                "enTitle": "On Chastity"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער התאווה",
+                "enTitle": "On Desire"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער ההסתפקות",
+                "enTitle": "On Contentment"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער החריצות",
+                "enTitle": "On Industry"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער מעלת השתיקה והדיבור",
+                "enTitle": "On Silence and Speech"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער העצה והסוד",
+                "enTitle": "On Counsel and Secrets"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הכבוד והשררה",
+                "enTitle": "On Dignity and Dominion"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער המתון והמהירות",
+                "enTitle": "On Deliberation and Haste"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הכבדות",
+                "enTitle": "On Visiting and Its Abuse"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער האהבה והחברה",
+                "enTitle": "On Love and Companionship"
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Musar/Rishonim/Yesod HaYirah/English/merged.json b/json/Musar/Rishonim/Yesod HaYirah/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..d97c7b12dd739fd2f2d0aa5fe531c8d47f20b53a
--- /dev/null
+++ b/json/Musar/Rishonim/Yesod HaYirah/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,336 @@
+{
+    "title": "Yesod HaYirah",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yesod_HaYirah",
+    "text": {
+        "Prelude": [
+            "H<small>AVE</small> I not written for thee a number of times counsels regarding knowledge, how to acquire wisdom and instruction, and to comprehend words of understanding? The fear of the Lord is the beginning of wisdom; there is good success to every one that exerciseth himself in these pursuits; his praise endureth for ever.",
+            "Men of understanding have asked me to teach them the ways of instruction and wisdom, to give them rules whereby they might find life for their bodies while they are upon the earth, and help them towards the life of the soul on the day when they shall be called to ascend on high.",
+            "I was much astonished at their request; it seemed, indeed, strange in my sight, considering that the matter is closed and concealed, nay, hidden from the eye of all creatures; no mortal knowing and estimating the way;—'tis but found by those who fear God.",
+            "I then turned to inquire, and to search in the Law of God, and I attuned my thoughts; I tested in the refining vessel the opinions of experts who went before me, and I realised that all is nought and vanity beside the fear of the Lord.",
+            "Therefore, why shall I remain silent? Is it not well that I rouse the slumberers, and build up a habitation firm and exalted upon the mountain-top whither my goal shall be? Indeed, as for the \"Foundation of Fear,\" I will establish it upon its true basis, and set it forth in chapters and stanzas.",
+            "Hearken unto me, and incline thine ears; attend with thy heart, and open thy eyes; rebel not against the words of my mouth and against my voice when I speak; accept my instruction, and I will argue and order my subject with the help of direct proverbs, clear and transparent.",
+            "Take advice, and harden not your hearts; for why shall it be unto you as a snare? Try to understand that all my words are honestly meant; there is nothing perverse or crooked in them. They are intended to flow upon the human heart with the fertilising effect of the former and latter rain."
+        ],
+        "On Fear": [
+            "F<small>EAR</small> the Lord! This is the first and beginning of all wisdom; yea, its end and aim. In the first place, it ensures physical repose, wherein you forget sorrow and labour; and ultimately man is assured thereby of spiritual peace, a good name, and reputation.",
+            "Fear God, and humankind thou needst not fear, though they mount even the royal throne. Will not the fear of God be thy fortress, if thou art low and humble? Confide in it, and none will make thee afraid, for it is an attribute chosen above all attributes.",
+            "Fear God, and men will fear thee, though they be stronger and mightier than thou. For when thou opposest them with the strength of thy fear of God, they in their terror will tremble in their hearts like women; while the sense of confidence, security, and tranquility will suffer thee to draw thy foot out of the snare of the fowler.",
+            "Fear God out of love, and be thou perfect, and thy fear will then be whole; 'tis meet that it should be so, for He formed thee out of nothing, and from nothingness He brought thee to stand before Him continually, and fashioned thee into a beautiful form.",
+            "Fear and tremble for the measure of thy works, and let them all be pursued in the uncertainties of existence. Trust not in thy riches with daring; thou hast an eye, yet how blind mayest thou be; for who knoweth whether to-morrow will be as to-day, whether man may not become like unto the beasts that perish?",
+            "Fear God, and place Him before thee in thy actions, so wilt thou never sin; and when the remembrance of His Holy Name shall be upon thy lips in all things, then shalt thou be whole. Therefore close not thine eye like the blind, and muzzle not thy mouth and be dumb.",
+            "Fear God, and be concerned to perform that which He hath commanded thee in the precepts of His Law; and shouldst thou sin, regard the error done in ignorance as equal to the presumptuous sin in point of regret and repentance; then mayest thou hope for His bountiful mercies, and He will reckon unto thee thy wilful guilt as nothing more than slight errors, when thou returnest to swell the ranks of those who cleave unto Him."
+        ],
+        "On Prayer and Service": [
+            "F<small>EAR</small> G<small>OD</small>, and cleave unto Him, to serve Him with a perfect heart, then hope for His goodness and mercies; let thy heart exult for all His bounties and bless His glorious Name. Do nought without Him: is He not God, and none beside Him?",
+            "Be it thy soul's desire to render service unto God; for without such, thou servest strange gods. What profits it thee in all the labour which thou performest, to leave possessions unto others? and what doth He require of thee but to fear Him, to love mercy, justice, and uprightness?",
+            "Fear God, and pray unto Him, and thou shalt find favour and good success in His eyes. And when thou askest a request from Him, fear and tremble; lest He be angry, guard the opening of thy lips; then will He be gracious unto thee, and grant thee of His favours.",
+            "Fear God, meet Him with thanksgiving before thou settest forth to do aught for thyself. Lift up the standard of thy feet in His Holy Name, then there need be no trembling in all thy ways; and direct thy lips and heart to the One God, and thou shalt not be moved in slipping.",
+            "Fear God, and when thou orderest thy prayer before Him, fear, and stand in dread; close thine eyes, and fold thy hands, lest thy heart turn to strange thoughts. Wouldst thou in seeking the presence of an earthly king, flesh and blood like thyself, turn thy thoughts to labour or merchandise?",
+            "Have a fixed place where thou standest before Him in prayer, for why shouldst thou move about hither and thither? Seek only that from Him which is necessary to supply thy wants at all times; beware against seeking that which is superfluous. Then will He have compassion with thee, and grant thee His grace.",
+            "Arrange the order of thy prayer, and afterwards cry unto Him, and seek His presence; and when thou comest unto His dwelling, bring with thee in thy hand thy gift as an offering. Is it becoming to draw out a lengthy prayer before Him, when deceit and lying are in thy right hand?",
+            "When thou standest before the Supreme King of kings to beg from Him thy wants, remember who thou art, and what thy acts are, whether they be straight or the reverse, and who the God is before whom thou standest, who seeth into the darkest secret places.",
+            "When thou seekest the face of thy fellow-man, thy friend, hast thou not some shame, and art thou not covered with confusion, doubting whether it will be in his power to grant thee thy request, and considering how much thou wilt gain from him? And why then shouldst thou not be clothed with fear, when thou seekest Him who anticipates all the bounties which thou wouldst have bestowed upon thee?",
+            "Then thanks for all the bountiful mercies and kindnesses with which He has anticipated thy wishes, and due reflection be in the case of the petitions with which thou wouldst supplicate Him as regards the coming time! This is what is meant by the <i>Ordering of Prayer;</i> this it is which was the essential characteristic of the methods adopted by the early Pious Ones when they prayed."
+        ],
+        "On the Law and Wisdom": [
+            "F<small>EAR</small> God; fear His wise men who teach thee the right way; and consider how to follow them, and to learn knowledge and law from their mouths. Know that thy soul is in their hands, and might be bound up in the bundle of everlasting life.",
+            "Fear God; fear His Holy Law, and dearer than precious stones let it be unto thee; then shall thy lines fall in pleasant places, when thou shalt direct thy actions according to its norm; it will, indeed, prove the treasure of thy soul, and at the same time add days and years to thy life.",
+            "Acquire understanding, acquire the instruction of the Law and the Commandment, then shall thy hand be strong through them. Is this not the direct path leading to the fear of God, though it may appear the more distant? How often does that man transgress who is wanting in understanding, who knoweth not the secret of the deep Service of Heaven?",
+            "Acquire a knowledge of the Law; acquire books; they are more precious than fine gold and precious stones; for should doubt arise within thee in consequence of thy speculation, consult them as the <i>Urim and Thummim</i> (i.e., Oracle). Will the hero who goes into battle prevail, if he lift not up the sword which is in his right hand?",
+            "Acquire wisdom and instruction, and meditate thereon until they be written upon the tablet of thy heart. And if thou continue to meditate upon them day by day, then shall their light appear as new fruit in its springing forth; or as in the case of a man who opens and turns over the soil: the more he ploughs, the more he gathers produce.",
+            "See how beautiful is the Law, how pleasant the fear of Heaven! They are like as unto a beautiful and comely woman, decked in golden ornaments, clothed in scarlet, having adorned herself with the help of the mirror, one to be commended for her good taste, bearing all the evidence of pleasantness and grace.",
+            "Learning without religious fear is as a woman of contradictions, disobedient, and lacking in manners, one who makes her eyes look large by the use of rouge and eye-paint, and adorns herself with necklaces and ear-rings. What is the use of all her beauty and splendour, when her clothing is untidy, and her true nature is disclosed?",
+            "See how religious instruction, based upon religious fear, finds itself a very stronghold, and as a tower of strength built upon a height, whose foundation is laid broad, and not narrow! For ever does it stand, strong and mighty in face of the enemy, though he press with all his strength.",
+            "But learning without fear is as a house and a high tower, which have no proper foundation. To-day it is high and lofty as the heavens, as a row of hewn stone forming a citadel and fortress; but of what avail is it? To-morrow the satyrs and children of destruction may dance upon its mounds.",
+            "Acquire wisdom and understanding by study, and see that thou keep and cultivate it; remember that study without practice is considered nought and void, and becomes unreal. This was the motive in the scheme of the Creator when He gave to man alone of all His creatures the power of speech.",
+            "He who has learnt in order to teach others, while his own soul loathes instruction and wisdom, will find that his intelligence and reasoning will be unto him as the snare of the fowler, and will avail him nought; his lessons will be but mists of empty wind, and showers of dust and earth upon the ground.",
+            "Obtain knowledge of the Law, and say not: \"It is an inheritance bequeathed unto me from my fathers.\" Meditate upon it, and study it by day and by night, and thy reward for the labour will consist in the wisdom gained. Sow thy land, and reap its produce, even though thou dost experience thorns and thistles in its cultivation.",
+            "See, in all mortal bequests, the heritage becomes the property of the living, whilst it slips from the dying; whereas in the case of one who bequeaths unto his children the inheritance of religious knowledge, wisdom, and the Holy Law, the possession, while being transmitted to his children, is not altogether alienated from him after death.",
+            "Obtain knowledge for thyself, and regret not if its price be high; for thou hast made the much better bargain in exchange for what thou hast given for it. It will stand thee in good stead in the hour in which all the great substance which thou possessest will be powerless to be retained.",
+            "Obtain instruction, wisdom, and discipline, and say not, \"I am a prince and ruler\"; for whom beseemeth it to be discreet, if not a person of noble birth, and of good name and princely station? What is the use of an exalted tree, if it be dry and produce no fruit, when even its shade disappears?",
+            "Obtain wisdom, and care not in whose hands it may be found, and how it will be regarded. Is the clay vessel reckoned according to its maker? Is it not the thought of what is placed within the vessel? There are weeds which flourish like the lily, and through their flourishing men suffer them to rise at the very head of the garden.",
+            "Acquire knowledge, and with it acquire humility and a winning discipline; and then thou wilt not be over-bearing in pride. Among all enduring qualities, thou wilt find none to equal humility, which is pleasant and becoming; besides, the effect of humility is abundance of peace, and the end and aim of true knowledge is security and restfulness.",
+            "Darest thou to boast thyself of thy superior knowledge or wisdom, and allow thy heart to be exalted because thou hast acquired it, and to become proud on account of the acquisition in relation to thy friends and relatives, who have not had the sense to make its acquaintance for themselves? Understand, such possessions gain no footing; for by thine own pride dost thou destroy them.",
+            "Behold, wisdom is planted upon religious fear, just as a tree that is planted by streams of water; its shoots and stems it sends forth far and wide, and it produces branches; and, as for its fruit, it is ever renewed and fresh, ripening with sweet fragrance, with its spikenard and cypress-flowers.",
+            "Wisdom without fear may be likened to a shrub springing up and flourishing in a wilderness; and if, while it be yet moist and its shoots green, its boughs and branches multiply, on the morrow its stem and root will dry up; how can it then produce fruit for food?",
+            "Behold, wisdom is as the sun in the heavens, giving light to those far and near. And so there is value in a man's understanding and intelligence, if they help him in his own case to fulfil the commandments and statutes; whilst they who are strangers (to such wisdom) will walk by its light, keeping to law and equity, it being sweet to them as the droppings of the honeycomb.",
+            "Acquire wisdom, and do thy work by help of it; do nothing without it. Place it at the head of all thy pursuits; for if thy actions come before discretion, thou wilt have to tremble with fear; as in the case of the chariot, when its wheels are caught in the traces, there will be a mishap, and the vehicle will come to pieces.",
+            "Know whether thy wisdom is sufficiently great that thou art able to discharge thy duties in an efficient manner, and how thy actions may be regulated in the right way in accordance with thy knowledge. Wilt thou burden thy heart with that which it hath not borne? Can a fly carry the burden borne by foals?",
+            "Ask for knowledge, and study that which thou hast not learnt; and to him who asks, make reply according to his question. If thou knowest, say, \"Truly, I know it\"; for wherefore shouldst thou deny him the truth? What boots it when clouds rise, if there be neither the former rain nor the latter rain in its due season?",
+            "Ask for information; why shouldst thou be ashamed? Surely it is more shame for thee that thou dost not know. Say not, \"My own heart will teach me; I am quite sufficient in myself as regards counsel\"; for when others will load thee, shalt thou be able to bear things which thou hast not before borne?",
+            "The human frame without knowledge may be compared to a majestic vessel in the midst of the deep sea, moved and tossed about as a reed at every light or strong breeze; how can it possibly stand, if there be no one to handle the rudder, no sailor to spread the sail upward?",
+            "Frequent the haunts of the wise, and learn wisdom; but keep thy mouth closed, and open thine eyes and ears. See and hear, and take to heart their words, weighing and balancing them well; incline thou whither they incline, and it will be well with thee; say not, \"I am a prince and ruler.\"",
+            "Learn wisdom and teach it unto others, but only when they appreciate it. Why shouldst thou teach the foolish and wicked, when they desire it not? Wouldst thou sow thy seed among the clefts of the rock? Do things grow in the waste as on the plain?",
+            "Follow after wisdom even across the distant sea, until thou shalt find the man perfect in his knowledge; so that all the nobles and wealthy among the people may come from the corners of the land to listen to thee. There are twigs which are transplanted from their natural soil, and become stronger than their original stem.",
+            "Has thy heart ever whispered to thee, \"What have the wise of all their wisdom, even though they gain their living thereby; and what advantage have they over the fools, who have a pleasant time of it both in life and in death?\" Reflect, the wild ass in the forest also finds its fodder, sufficient to keep it alive.",
+            "Acquire wisdom, and thou shalt not want any good thing; thou shalt find all that thou desirest to have. Without it, acquire everything, and be thy wealth ever so great and stupendous, it will be considered of little account. Wisdom it is which is more precious than pearls; it equals, indeed, every priceless article and possession."
+        ],
+        "On Appreciation": [
+            "F<small>EAR</small> God, and appreciate the bounties and kindnesses which He bestows upon His creatures; understand that He does not require their help, while He is able to supply their every want. And shouldst thou inquire and say, \"Wherefore did He create them?\" It was in order to demonstrate to them the strength and height of His power.",
+            "Open the eye of thy heart, that thou mayest appreciate what thou seest with thy physical eye; for how many mortals are there who have their eyes open and look, yet see not; while many a closed eye sees all, and even that which is concealed is revealed to it!",
+            "A man should be sensible in recognising his position, and regulate all his actions by personal experience. Surely when a man walks in his integrity he will be at ease, and find that in this world all's well in the end; but as soon as he turns either to the right or to the left, the scent and flavour of his character will have faded and evaporated.",
+            "But what profits it if a man recognise the right thing, and yet does not regulate his actions accordingly? Will a man, fleet on his legs, escape among the rocks which abound in stumbling-blocks? As for the man who cannot distinguish what is best, He who keeps the simple will preserve him on his path.",
+            "If a man is anxious to give a false estimate of himself (<i>lit.</i>, to obtrude his qualities for the recognition of that which he does not possess), so as to be great, shun him, and have nothing to do with him; turn from him, and fly from him. It is as though a man would leave the straight path, and find a way for himself by breaking through a flinty rock.",
+            "Be wise in learning to estimate the future by the experience of the past, so thou wilt understand to deal with it; and thou wilt attain that which has not yet come to thy hand by means of that which has fallen to thy lot with its worries, just as a fowler gains experience from the birds he trapped into his net on a former occasion.",
+            "Judge things, too, before thou hast committed thyself, whether it be in speech or action; for what is the use of recognising the true nature of a thing when it is already done, and what is the value of regret? Can the eye of mortal recover its sight when it has once been blinded by total darkness?",
+            "As for the man who sees and recognises in another's eye the thread of a hair that may be in it, and does not realise and makes nothing of that in himself which is quite open to his own eyes, would it not be better if he closed his eyes, and lightened from himself the yoke of others which he carries without necessity?"
+        ],
+        "On Shame and Shamelessness": [
+            "F<small>EAR</small> God, and have shame for thyself rather than sin; do well, and act straight; for when thou clothest thyself in the garb and veil of shame, thou wilt be God-fearing, and shalt be happy for ever; thereby shalt thou be able to cover up human failing, and thereby is man considered righteous and upright.",
+            "Is it good for thee that thou sufferest others to put thee to shame, whilst thou thyself findest thy actions blameworthy and reproachful? Would it not be better if thou wert to set the eyes of thy heart as a watch-tower over all thy paths:? Why shouldst thou close thine eyes as the blind, and not be ashamed of thy open nakedness?",
+            "Wouldst thou oppose thy forehead firm as brass, whilst thou art despicable in the eyes of all, and carry thy shame upon thy brow to thine own disgrace as thy fiercest foe? Having no sense of shame, art thou willing to become changed into a fool and insolent one?",
+            "Yet thou needst have no fear of shame, when with the wise thou dost consort, to inquire of them what thou knowest not, though they be junior to thee in age; for they will teach thee what is truly right. Great indeed would be thy shame, should they once question thee, and thou wouldst have to say, \"I've heard it not\"; \"I've forgotten it.\"",
+            "Fear God, and be ashamed in His presence, and be afraid of His fierce anger. How canst thou be ashamed of the verdict which man will pass upon thy actions, lest thou be lightly esteemed in his sight, and not be ashamed before God, before Whom all thy secret acts are revealed?"
+        ],
+        "On Pride and Meekness": [
+            "F<small>EAR</small> God in righteousness and meekness, and let thy fear be whole and beautiful; and should thy heart beguile thee to mount on high, raising and exalting itself in pride, remember the steps of its birth whereby it came into existence, to reverse which availeth not.",
+            "Should man, calling to mind the way of his entry into the world at birth, boast himself? Surely when he realises the days of his life, and remembers his toil therein, will not his heart grow weary when he remembereth that in the end his couch will be of worms, even though he may soar and mount on high?",
+            "Know that meekness conquers the wrath of man, which rises to overwhelm him; it stills a king's anger, making his will like the dew upon the herb. How soon the cold stream will still the seething kettle, even though its smoke has risen!",
+            "Wouldst thou boast thyself, would thy heart be exalted on the day when thou clothest thyself in the change of the raiment of power and pride; wouldst thou glory in thy stupid pride, so that thou shalt have a greater measure of glory and conceit? Then call to mind the day in which naked and bare thou shalt lie upon the dust, and become the object of lament.",
+            "Wouldst thou raise up thy head to carry the crown and diadem of pride with a name of praise, understand, that the God who alone is clothed in the garment of excellency, unto whom alone greatness belongeth, bringeth low unto dust the high, and raiseth on high those who are low.",
+            "Know that by meekness thou shalt stand upon the strong fort, upon the rocky crag and cliff; and if thy heart dwell in lowliness within thee, thy dwelling shall be in the topmost station without. See how oil, smooth in itself, rises to the surface, and is used for the anointing of kings and princes!",
+            "Is that man wise who sees his heart ascending in the heights of pride? He will not bear with the disposition of meaner men, how then will they endure his senseless folly? Will he not dwell alone as the leper without friends, covered up to the upper lip?",
+            "Will the man of pride escape by his greatness, by the boldness of his heart which is exalted on high? Verily he breaks the upper beam of the door of his house, when he lifts up his head, and draws himself up straight. Will the citadel and high tower stand firm, which is built in dust or unburnt brick?",
+            "Be lowly in thine own sight, and thou shalt be high in the sight of others, and there will be hope when thou art in distress (<i>or</i>, and there will be no hope to thine enemy). As for the reviling curse of a man, bear it with meekness and lowliness; in its passing, it will not come unto thee. Thou wilt bend low thy head in face of sling-stones; and as for dart and spear, they will miss their mark.",
+            "Know, too, that meekness will aid thee, even though they who fight against thee increase in strength; therefore humble thyself, rather than be humbled at the hand of those who rise up against thee. By its merit shall thy horn be exalted in glory, and thy step shall never slip."
+        ],
+        "On Endurance": [
+            "F<small>EAR</small> God, and endure His judgments, believing He judges truthfully and righteously; and even though their taste be bitter to thy palate, are they not sweet and pleasant to thy soul? Canst thou ever heal the disease of a man's heart except by strong potions?",
+            "Fear and endure God's decrees and judgments, and answer them not with arrogance and boldness; and then, being long-suffering, will He bear with thee in thy actions, and He will not suffer His anger to rise. Lift up thyself by prayer, if thou hast not prayed, and understand that this matter is not determined by thee.",
+            "Bear with men, and God will bear with thee; in His mercies He will be long-suffering with thee. Bear with men, and they will bear with thee, and God will give thee strength from on high. Be like the ass crouching under its burden, even though it break its back and bones.",
+            "Wouldst thou endure thy great men, and fearing them clothe thyself in terror at their exalted power, and not bear with thy smaller ones, and be afraid lest thou be found wanting and become rejected? Couldst thou throw off thy supports as mountain chaff? Would not their removal be hard as a weighty stone?",
+            "Endure things; muzzle yourself, and be silent; for if you answer a fool, you will hear more things. 'Tis better that you should yourself in privacy tolerate unpleasantness than that others should hear it; your reply might only have the effect of disclosing some shady spot in your own career, which had hitherto been kept secret.",
+            "Is it not better to endure that which you have neither strength nor the power to remove? What is better calculated to remove the worries and sorrows of a man than the power of endurance which comes to his aid? Herein lies the panacea for all mourning and grief, the healing of all the ills of the flesh."
+        ],
+        "On Humility": [
+            "F<small>EAR</small> God both in public and in private, and walk in humility before Him. Do thy public work in a modest manner, and have concern for the mass and multitudes of men; and as for thy private affairs, do them with openness, knowing that God seeth thee from His habitation.",
+            "Dost thou now inquire concerning the quality of humility, since thou desirest to understand it, so that thou mayest pursue thy secret matters in a manner that it may be well with thee in the end; so that thou mayest be held in esteem by anyone finding thee to be possessed of it, and thou mayest be lauded on account of this beautiful quality?",
+            "Wouldst thou hide and conceal thy deeds from mankind who understand them not, and be ashamed and confused on their account, being afraid lest they might think lightly of thee? And shouldst thou not feel shame and fear before thy God, who understandeth thy secret actions and their obligations?",
+            "Have fear, and do thy work in secret humility; why should man know it? Shouldst thou, however, find satisfaction in its publicity, surely thou canst reveal what is hidden. Why shouldst thou make things public, which thou canst not afterwards hide?",
+            "Lo, how precious is the quality of humility to ensure peace of body and mind! Thereby is even the wise of heart rescued, when he falls into the hands of the godless; by its means he goes forth free. Does a slice of pomegranate become soiled, if it drop into thick mud and mire?",
+            "Understand that humility is a delightful attribute, without stain or spot in its trail. Every noble man, every man of fame, rulers and princes, might be glorified, if they had but sufficient wisdom to do their work in secret.",
+            "Ask him who runs after the approval of the crowd of men to regard the lily (<i>sic</i>) which is encased between thorns. Would the prickly thorn approach to hinder it, while its bud and leaf are yet hid in lowliness? Nevertheless, on the day that it appears in all the glory of its beauty, it nips it, and its splendid appearance vanishes.",
+            "Be lowly, and conceal thy actions, the worth of which outsiders are unable to gauge; why be expected to disclose their motive, and to discover their origin? Be firm, and thou shalt find grace, favour, and good understanding in the eyes of God and man."
+        ],
+        "On Chastity": [
+            "F<small>EAR</small> God who formed thee as His servant, and incline not thy heart from His ways; and if thy evil nature entice thee to draw thee away with much smoothness of persuasion, then close thine ear and listen not to its voice, and thou wilt never know any lapse from God's paths.",
+            "Drink from thine own well flowing water, and wander not about after deep waters. Rejoice in the wife of thy youth, and err not through strange and senseless beauty. Give not unto strangers thy strength, nor in folly (or credulity) spend thy earnings in an unknown house.",
+            "The attractive woman adorns herself in fine apparel, so that she may be showy in her beauty, and she is as buoyant as a horse harnessed. You might think that in her love there is relief; but set your heart to understand her end, and you will find that the end is shame and reproach.",
+            "Are you dazzled by beautiful appearances, by embroideries, by fine purple garments?\t* * * Think of the earthenware garden-pot; it may be gilded over, indeed, but in reality there is the earthy odour clinging to it still.",
+            "Lay bare to thyself the folly of thy inclination and its consequences before thou exposest thyself to the danger; and having weighed its scandal, depart from it; for why shouldst thou hug it, if it be to thy shame? * * *",
+            "See the strange woman who flatters with the words of her mouth; these are as drawn swords, to win over the simple and wanting in heart, who know not the right way; their feet are suddenly entangled, and caught in the net and snare, and they have no rest.",
+            "The simple one goes after her as a lamb brought to the slaughter; and while sinners fall by her, the man good and righteous before God will always escape. Cleave, therefore, to thine own wife, rejoicing in her beauty, and revelling iu her love.",
+            "How much better it is to caress a lioness than a senseless woman! Better to kiss the lips of an adder or scorpion than foolishly to kiss her lips! You may think it pleasant to have her company to your heart's content; but understand, you'll have a full share of shame and disgrace to follow.",
+            "In living with the wife of thy youth, see to attach thyself to men of principle; and let not senseless beauty entice thee, nor the thought of money or substance lead thee astray, remembering that according to the root and stem the tree will produce its fruit—even a revolting growth.",
+            "Love life's companion with a constant love, and then you may be assured of her love; and when you thrust her aside, thrust her aside with your left, but draw her near to you with your right hand; otherwise your heart will flit about hither and thither. And while you are strict with her, be so with gentle caution, for then you shall have peace at all hours and times.",
+            "Be glad, rejoice in the charms of the love (<i>lit</i>. \"hind\") destined for thee by Heaven; so she for ever will find her fullest joy, and delight with gladness in thee. Understand, too, there are times to embrace; but there is also a time when it is better to be alone than to caress."
+        ],
+        "On Desire": [
+            "F<small>EAR</small> God, and do His will, and desist from doing thine own pleasure; for then thou shalt find thy wish in carrying out God's will, either as regards thy life or thy possessions. Know also that the more thou strengthenest and fortifiest thyself in the exercise of His wishes, the greater shall He make thy power and strength.",
+            "Take heed unto thyself, lest two companions which are ever agitating within thee mislead thee by their blandishments, namely, the organ of sight and the emotion of the heart, which two conspire in thee to cause thee pain. Would the axe and the hatchet be present to cut down, if there were no wood among the trees of the forest or in the thicket?",
+            "Listen unto me, and hearken not unto the desires of thy heart, gaping inordinately; and should she be willing to turn either to the right or to the left, then turn thou far aside from her ways, remembering that what at first might appear to thee glorious, ends in loss and mockery.",
+            "Grasp the knowledge that desire in thee is a sickness, affecting thee just as decay and the moth affect garments, tearing them; and if you think that thereby you will obtain those objects which you have not as yet obtained, you give evidence that your common sense and natural ability have already taken leave of you.",
+            "Guard against Desire, which wages a hard and heavy battle with thee. Fight against her, and have no wish to live on terms of peace with her; rather brandish in her face shield and buckler; for in warring with her will be thy peace; and to be at peace with her will mean war to thee.",
+            "A man will think himself sharp enough both to obtain his desires and to find wisdom, and he may think that he has found it; but he does not clearly understand that in the keen search for his desires he has hindered it (i.e., the search for wisdom), just as a child in searching for fire takes it, and places it in a fire-pan full of water.",
+            "Conquer thy heart's desire before it conquers thee, and breaks thee; for if thou dost not rule over thine own spirit, how canst thou rule over others? Why suffer thy soul to be sullied, when, being choice, she has a place in the house of the King of kings?",
+            "Forsake thy desire before it forsakes thee, and thou shalt be at rest. Have no longing for that which has not been allotted to thee, and thou wilt not procure for thyself trouble and labour. Rise and take unto thyself the balm of wisdom to heal thy inclinations, though they be of long standing, and deeply-rooted as the plague.",
+            "Rejoice and be glad in thine own lot; then sorrows and sighing will flee from thee. Despair of ever attaining that which is beyond thy lot, and thou wilt find ease. Will not thy grief, on the morrow after the loss of a thing, be in proportion to the joy which thou didst experience in obtaining it?",
+            "See, if the fire of thy desires enflame the chambers of thy heart, overstepping as it were its banks, and burn within thee as a fire raging in a forest and as a flame consuming the fields; then let the cloud of renunciation, distilling its dews within thy heart, tend to extinguish its flames.",
+            "Take advice, and make Desire subservient to the Fear of God; and beware lest thou break asunder the thick bands which attach thee to this Fear; for why shouldst thou ever be afraid of the harm done by Desire, even though chains and iron bars be in her hand?"
+        ],
+        "On Contentment": [
+            "F<small>EAR</small> God, who openeth the windows of heaven's favour and poureth forth a blessing upon thee, and rest content with that which He hath prepared for thee, whether much or little be found in thy pocket; then shalt thou bear thy poverty when it cometh as a traveller, and thy want as an armed man, being supported.",
+            "Find thy contentment in that which thou possessest, and weary not thyself to increase desirable things; and if thou rejoicest in thy lot as it is, even though thou hast little, thou wilt have indeed a pleasant life. God will accept thy deeds; what matters it if they be but few, so long as they be cleanly?",
+            "Eat thy bread as far as thou requirest it, in order to live and to satisfy thy wants, but do not overfeed; for what is the use of indulging to excess, if thou must give it up in pain, and suffer burning in thy palate and throat; or what is the use of filling thyself with loathsomeness, if thou canst stop, and not waste thy foodstuff?",
+            "Understand that food nourishes the body just as rain does the ground; it gives sap and fat to the bones, and goes towards the growth and development of the human frame. Is it not a fact, however, that when there is too much rain, the seed becomes rotten in consequence, and you lose the whole advantage?",
+            "Enjoy of bread and water thy proper ration, and eat not more than to satisfy; for you will find that the body derives satisfaction and benefit from the little, whilst superfluity breeds discomfort. Some salt in your cooking gives it a pleasant taste; but if you salt it too much, what is the good of swallowing it?",
+            "Have prepared a dish of greens and vegetables, as long as it's ready at meal-time; for what is the good of even fat lamb, if you have to wait for it when you're dying of hunger, and it's not forthcoming. There is a blessing in the rain that cometh in its due season; but what is the use of the rain-cloud out of season?",
+            "Eat, indeed, your regular fare, and hanker not after the table of kings; for why should you bother to look for that which you will not find at the time you want it? Why lose the enjoyment of that which you can have, in searching with difficulty in the dark amid the haunts of others?",
+            "Eat to your satisfaction in the house of a friend, and be glad to partake of whatever he has prepared for his own meal; for know, how much better it is to have merely a dry morsel with ease in the house of a kind and good-hearted fellow, than to have a repast off meats, fat and juicy, together with the growl of a stingy miser.",
+            "Eat what you can afford to eat, and fix your ration, eating and leaving somewhat. Beware against defiling yourself with that which is prohibited, finding sufficient in that which is allowed. Let thy soul abhor the hot stench of foods which may even be more agreeable.",
+            "Have thy drink mixed, diluted with water, though thou mayest have by thee new wine and musk. Say not, \"Drinkers like to have the pleasure of the strong taste, and the bright colour, so delightful to the eye\"; to-morrow thou mayest be in want of it to quench thy thirst, and thou wilt not have any of it.",
+            "Tis better thou shouldst rule over thy bread and wine according to thy appetite, than that they should rule over thee; for know, that unwittingly much wine will reveal and lay bare thy heart's secret, exposing thy blemishes, with the result that they will rise against thee to thy shame—those that were stored away and concealed within thee.",
+            "Keep thy mouth closed, and neither eat nor drink aught until thou hast pronounced the blessing to God, thy Creator, unto Him who hath provided for thee even before He created thee, and ordained all necessaries to supply thy wants. And when thou hast eaten to satisfaction, it behoves thee a second time to praise His Name—Blessed be He.",
+            "Make thy dwelling as firm and fixed as a house of stone, and in it be thy hand open wide. Then when thou sittest therein both in summer and winter, thou shalt have rest and security under the shade of thy roof; just as the bird of freedom dwelleth in her nest; and though the tempest be great, she findeth her rest.",
+            "Have several changes of raiment wherewith to clothe thyself decently, according to thy means; neither walk about half-dressed or in tatters, nor dress thyself in purple or embroideries; prepare thy supplies all in appropriate measure, and then things will be to thy honour, and not to thy shame.",
+            "In whatever you do, act with a plan, and arrange your outgoings methodically. Let your garments always be clean (<i>lit.</i> \"white\"), and the bread of your table sufficient; and neither deck yourself in the splendour of gold and fancy-work, nor accustom yourself to partake of foods which are rich and sweet."
+        ],
+        "On Industry": [
+            "F<small>EAR</small> God, and cast thy burden upon Him, and put not thy strength in thy substance; for why shouldst thou be anxious to acquire worry and much toil in consequence of thy wealth? Remember, there comes a day when thou must leave it, however much it may be—the day when \"the wind passeth over thee, and thou art gone.\"",
+            "Acquire according to what you require, and honestly too; for why weary and worry yourself with that which is beyond your requirements? For this you are so keen; it is not your allotment; why should you break into it? All the share that you get is the labour; the remainder is left to him who is a stranger to it.",
+            "Wouldst thou be confident because thy wealth is great, even though thou didst not obtain it honestly? Why not rather think of the day at thy latter end, when thou shalt have to give to strangers that which thou hast gotten? Thus shalt thou be \"like a partridge which hatcheth, but bringeth not forth in pain.\"",
+            "A man who is busy labouring and toiling to gather riches and to gain possessions, and is not satisfied the greater and richer he becomes—this one desire of his heart engrossing his whole being, is like a thirsty man who drinks salted things, thus increasing his thirst to his own discomfort.",
+            "Do you stare at fools who mount on high, and marvel when they triumph with their wealth? Does your heart mislead you, as you regard what seems their permanent power and influence, and their prosperous state? Then open your eyes, and see ahead the thick clouds gathering, and the storm passing over them, and they are no more.",
+            "The fool, when he dresses in fine style, thinks to himself that he is sure to win favour, and presumes in his passion to enter high society, being devoid of prudence; but he is as the peacock, glorying in its beautiful feathers, while revealing its shame and reproach.",
+            "If a man be clever, and his knowledge burn as a fire within him, why should you lay stress on his beautiful apparel? For when night cometh, he divests himself thereof, and you would not be ashamed to have respect for his frame. Choose of the nut the kernel, and cast away the husk and shell.",
+            "See the superiority of the wise over fools, even though the treasures of the latter increase and multiply. The wise possess honour in their lifetime, and leave a good name as a memorial at their death; while, when their end comes, both the remembrance and the glory of fools are the same as their beasts.",
+            "See, when the wise man disputes and contends with a fool, he has annoyance and disturbed peace, and is made the object of scorn. The discussions of the wise are conducted quietly and pleasantly, whilst the shameful noise of the fool is heard from afar. Would that one could write down in a book and cut out and engrave on a rock for ever (the words of the wise)!",
+            "The fool exclaims in his impudent folly: \"Thanks to my intelligence, knowledge, and common sense, thanks also to my own powers and abilities, I have been able to amass a fine amount of riches and every desirable object; I am able to obtain every wish of my heart by means of my wealth; and as for myself, pocket and knowledge are synonymous terms.\"",
+            "The wise man speaks: \"Hearken unto the Law and the Commandment, so that thou mayest find discipline and wisdom; for by these means thou wilt be able to fulfil thy desires, and wilt not be in want of anything. Where is there wealth comparable in worth to that of Wisdom, and what object is as desirable as Prudence?\"",
+            "The fool clothes himself in garments of every dye and texture. When persons in high stations, kings, and princes, see him, they rise, and bow down low before him. Must not the wise man feel abashed when he sitteth, clothed in rags, deliberating in the assembly?",
+            "The fool carries all his greatness in the clothes on his back; and when he takes them off, he at the same time divests himself of all his glory. If then he be like an ass carrying burdens, will the name of ass be ever taken off from him? But the wise, being precise as to his clothing, never while he lives loses the respect due to him.",
+            "The fool will have dainty dishes and rich drinks, the choicest of fare; whatever is in season is prepared for him, one meal after another, day by day; but as for the man of knowledge, can he satisfy his hunger and dine off his knowledge, without bread and meat?",
+            "Fools eat their bread in wickedness, perfectly at ease, and drink the wine of violence, opening their mouth wide as the grave, while they are never full, hungry for more cupboards; but as for wisdom, it keeps its professors alive without choice foods and wines.",
+            "Behold, all ye inhabitants of the world, hearken, and judge in righteousness and equity, to interpret (justice) with much wisdom, which is better than rubies, great riches, and substance! A man may obtain wealth by wisdom, but he cannot obtain wisdom by wealth.",
+            "Obtain money, but honestly and uprightly, in order to supply the necessaries of life. Investigate and find out what are the limits of thy household requirements; for why shouldst thou labour for thousands and tens of thousands (of pounds)? Of thy surplus give a portion to thy soul (i.e., to spiritual needs), and await the mercies and bounties of the Lord."
+        ],
+        "On Silence and Speech": [
+            "F<small>EAR</small> G<small>OD</small>, with an upright heart, and sustain thy words in justice, wisdom, and sound sense. Remove from thyself frowardness of speech, and a heart devising and planning iniquity. Why shouldst thou be continually at variance, and disputing in all things like a slanderer and tale-bearer?",
+            "Fear God, and place a muzzle upon thy mouth, uttering nothing deceitful before Him, thinking thereby to obtain His praise, and to find favour in His sight in thy lauding Him. Be, therefore, continually in fear and dread, trembling at His majesty and wrath.",
+            "Stop thy mouth, and close its opening with the handle of a lock exceeding strong and firm, strengthening its bolts for thy soul's sake as with an iron edge on doors of brass, which no winged bird with its light breath can easily undo.",
+            "Realise that regret and remorse are of no avail in the case of three things—a maiden when she has once lost her maidenhood; a stone when it has once been flung from the sling; and a dart when it has been shot from the bow. Thus also is it with the word of man: it cannot be recalled when it is once spoken.",
+            "Open the gates of thy heart before thou openest the floodgates of thy mouth, and reflect concerning matters what their effect may be, viewing the end of a thing at the beginning. For remember, that in the power of the tongue are bound up the instruments of either death, or life and health.",
+            "Rule over the words of thy mouth, and they will not rule over thee, but thou shalt be the stronger and shalt prevail. Only speak after due silence, and do not repeat what has once been said. How good and pleasant is the word spoken in its season, as the former and the latter rain which cover the cornfield!",
+            "When thou sittest in the company of the wise and elders, be silent and say not much. Incline thine ear unto their words, and it will be well with thee, if these be hidden in the recesses of thy heart. Know that thy best share will be in what thy ear doth catch up, but in thy speech there will be a share that will go to others."
+        ],
+        "On Counsel and Secrets": [
+            "F<small>EAR</small> God, and strengthen thyself to serve Him, so that thy resolutions shall establish His glory. Take for thy counsellors and advisers only men who are God-fearing and men of understanding, as it is asid \"The secret of the Lord is with them that fear Him,\" to make known unto them the counsel of wisdom and His secret.",
+            "Take thy friend into thy most secret counsel, but of a thousand choose one. Then turn from thine own unto his advice, provided thy intellect be as clear and serene as his; for thou possibly wilt see only that which meets the eye, whilst he will see the matter from all sides.",
+            "Choose of thy fellows men of reliance, whose hearts will be closed by the bars thou'lt place upon them, and whose lips will be sealed by thy bolts, so that thou be not moved nor slip, by reason of any flaw in the construction of thy plans. Before thou dost store thy produce, dost thou not construct round about it a building, and plaister it with plaister?",
+            "See to it that before thou revealest thy secret to any man, he render his heart as closed as a grave in thy behalf. And if thou dost not settle this matter on mutual terms, why shouldst thou charge thy friend and fellow with guilt? With whom wouldst thou be angry, if thou place thy oil in a broken and shattered vessel with a hole in it?",
+            "Dost thou desire the reward of thy labour, to be sure of it, so that thy projects result in success? Then beware lest thou introduce thy baser desires into thy secret plans, and that thou fret not thyself on account of the evil. Thus shalt thou ensure success to thy counsels, and mountains (of difficulties) shalt thou render level as the plain and the vale.",
+            "Guard the entrances of thy heart, and reveal not unto a woman dear to thee the secret which thou hast; for in the day that she becomes sullen she will tell it, and then thy blood will come upon thine own head. But if her heart have but small cause to rejoice (in secrets), what proceeds from her lips will be heard as a defence to thy joy (i.e., she will not disturb it.)",
+            "When thou openest thy heart unto a man unto whom thou shouldst not reveal things, understand that thou hast thereby made him thy lord and master; thou hast become a slave after having been a freeman, having been entrapped in his net. Beware lest thou send away thy gift into the desert; thou hast no longer power over it to claim it.",
+            "See, if others entrust thee with their greatest secrets, why shouldst thou expose thy heart's defects by foolishly betraying such profound and hidden things? Better suffer the pangs of vomiting in the case of the morsel which thou hast swallowed, than help to bring to light the victim bound in the prison-house.",
+            "See, when thy friend consults thee, and asks thy advice, owing to his confidence in thee, give him the most loyal and upright counsel possible, as a true Israelite should; this is the kindness and consideration expected of thee. Furthermore, why shouldst thou play the hypocrite with thy tongue? Art thou able to conceal from God what is deep down in thy heart?",
+            "Fix a suitable spot under the heavens for disclosing thy secret; for why wouldst thou destroy men of uprightness? Understand, that the stones cry out of the wall, and the rafter speaks forth what is in the innermost recesses. Lower, therefore, thy voice when thou givest counsel at eventide, and look about at thy surroundings when thou givest it at morning-dawn."
+        ],
+        "On Dignity and Dominion": [
+            "F<small>EAR</small> God, and strengthen thyself to serve Him, for He formed thee to do Him honour. Think little of thy honour in comparison with His, and lower thine eyes in His presence. Understand that he who honours His Master will be honoured, and receive glory before Him.",
+            "Flee from dominion, yea, even if it pursue thee to lay hold of thee, and fly from it when it does follow after thee; for her race is swift, when thou fleest from her, until she overtake thee. But if thou shouldst follow and run after her, yea, while in thy flight thou hast her by the heel, she will thrust thee off.",
+            "Find thine honour in delightful actions; why try to find it in haughtiness of heart? Understand that a man's pride is his shame, and leads him on to follow as a dog; whilst the lowly in spirit is oft placed at the head of a people, however despised he may be in his own sight, however much the derision in which he may be held.",
+            "One who is boastful of his learning and anxious to rejoice in a great name like that of men of renown, and is continually mounting higher in the flights of his proud imagination, flitting and hovering over the habitations of the great—as regards such a one, have nothing to do with him, and measure not thyself according to his intelligence and learning, for his learning is that of fools.",
+            "Should thy heart be exalted on account of the position and honour which fall to thy lot, and shouldst thou imagine in the greatness of thy thoughts that all that befalls thee is in consequence of thine own strength; understand, that in proportion to thy ascent on high will be the down-grade, resulting in thy destruction.",
+            "For three things men are honoured in life, but two of them have slippery edges. Men are honoured either for their wealth or for their station, commanding strong positions. But does not such honour turn at the turn of Fortune? And what remains of it all but a stumbling-block?",
+            "The third heritage of honour, however, is given to thee of God; this is the real honour; thou canst acquire it by God's service and by a lowly disposition, if thou leadest it on gently. But in the day on which thy heart becometh proud, it vanisheth and departeth as the traveller at his opportunity.",
+            "Modesty, which is the heritage of birth, will never leave thee unto the finish; but if thou hastenest to show thyself in the perfume-house (of fame), in the sight of man it will disappear on that very day. It may be likened to good wine which has settled on its lees, but which, on being poured out, loses its scent and flavour.",
+            "Fear God, and honour thy parents, for in their honour thou wilt ever find thine own honour. Realise and call to mind the toil which they have endured on thy account, and consider when thou wilt be able to help them in their labours. He who dispenseth rewards will surely repay thee the kindness and consideration which thou showest to those who have loaded thee with their bounties.",
+            "Canst thou forget her who did nurse thee and gave thee suck, though she be grown old? Wouldst thou mock at thy father now grown grey? Who knoweth whether thou wilt even inherit their gold, or whether, in the whirligig of Time, they may not inherit that which is thine? Maybe old age will be thy lot, and thou wilt find thy reward both in this world and in the next.",
+            "Show thyself great in giving every man the respect due to him, and then thou wilt receive honour and respect accordingly; for when thou dost esteem thyself lightly, thou wilt raise thyself in men's estimation and win a good prize. So think little of thine own honour in the presence of thy King, and be humble and subservient to Him."
+        ],
+        "On Deliberation and Haste": [
+            "F<small>EAR</small> God, and await His mercies, and hope for His continuous help. Hope deferred, 'tis true, maketh a man sick; but there is healing in hoping unto Him, for it is in His power to bring the thing to pass, which is ordered and held in reserve by Him.",
+            "Have fear, and do thy work with deliberation, and ride not upon the cloud of haste. Will that man be ensnared who directs his steps aright in accord with perfect equity, walking uprightly? But a man who is in haste to have the tip of his ear bored, can he escape? Will he go forth to his freedom?",
+            "Do with deliberation that which thou hast not yet attempted; for why wilt thou tear down the height of what has been built already? If thou be in a hurry to begin some undertaking, always look to the end at its beginning; plough violently the furrows of thy thought and ideas, and then thou wilt be able to produce timely and seasonable fruit.",
+            "See what an advantage it is to be deliberate, for in this case the end of a thing brings not its regret with it. It is right to think a matter well out, and to give it full consideration, whether it be a case of doing or speaking; for how good a thing it is when the conception be perfect; whilst hurried action may be compared to a birth that goes prematurely to the oblivion of the grave.",
+            "Two made a start from their resting-place, and betook themselves on the way. The one who proceeded cautiously reached the goal, whilst he who ran felt his feet slipping. Before the winged bird has mounted on high, the hawk without wing soars aloft, and is destroyed."
+        ],
+        "On Visiting and Its Abuse": [
+            "F<small>EAR</small> God, and visit His Temple morning and evening to seek His mercies; accustom thyself, too, to visit the God-fearing in sincerity and truth, and not in a false manner. As regards thy friend's house, weigh thy steps and regulate them judiciously, paying thy visits but rarely.",
+            "When thou visitest the king and princes, remain silent rather than multiply words. Make thy call at the opportune moment, and with no light gait. Make thy step firm as brass; whilst in returning, be as quick as the eagle.",
+            "Understand that he who pays daily visits will be regarded as of no account—nay, he will be considered a bore. How much better it is not to pay frequent and continuous visits! Let this be your guide and motto: \"The rain which comes continuously makes people tired of it, whilst they welcome it with gratitude as soon as it is kept back.\"",
+            "How good it is to pay your calls (at intervals) for a few moments, for then you will become neither a bore nor a burden! But if you are sure that your company is agreeable, then have the courage to enjoy more of the honey, according to the full limit. At New-Moon it is customary to pronounce the benediction, because for a couple of days the moon has been hidden from view.",
+            "How good and pleasant it is for friends to visit each other in times of joy and sorrow, and to be prepared constantly to share each other's burdens and troubles, though it may cost a sacrifice, and mean stooping down! But keep strange, and do not be in a hurry to call and face a man, when he has fallen into disgrace.",
+            "Visit thy own confidential friend, and do not make too many calls on thy intimate's household—that is, if thou be instructed in the fear of Heaven, and thy instruction be supported by practical rules. For as a rule foolish talk will deal falsely with the generous one, and impugn his truthfulness with a taint of falsehood.",
+            "Pay an occasional visit to a man when sick, for in such visit there is relief; put, however, a muzzle over thy mouth, and walk in gently; if thou remain any length of time, it will be resented. Should he, however, be seriously ill, refrain altogether from visiting him, and rather offer up prayer for his recovery.",
+            "Realise that words, when they are put in the balance, are weighty; so do not think to lighten thine own heart and soul by letting them come glibly out of thy mouth. Why shouldst thou bother others with the weight of thy words, when thou canst not bear them thyself?",
+            "When men ask thy opinion concerning a difficult question which is being raised, and weighed in the balance, give them a direct reply, even if it be heavy for the heart of man to bear; and even though the question be light as mountain chaff, let it be like a bar of iron and lead (<i>i.e</i>., as though it were a matter of weight); give it thy proper attention."
+        ],
+        "On Love and Companionship": [
+            "F<small>EAR</small> God, and place His love and fear in thy heart, firmly planted; also love those who fear Him, and their companionship choose thou in thy friendship; for can the man of fear be found who would kick at the love of truth, fixed in his breast?",
+            "Love the friend who is true to thee, and let his companionship be kept by thee. Devote thyself to him with might and main when he stands in need of thy help; for this is the most generous form of love; it is the most glorious kind of affection, resulting from companionship.",
+            "As for him who is thy friend for the purpose of getting at times what he wants from thee all to his own advantage, but who, when thou requirest him, lies hidden and concealed, give him up, and stop thy friendship, for what benefit dost thou derive from words smooth as butter?",
+            "The acquisition of friends, constant and true, is a good thing, and their love is worth keeping; thou shouldst even close thine eyes, and pretend not to see their faults, wilful or otherwise. Can the potter join the fragments of earthenware once broken asunder, and can they be renewed when once destroyed?",
+            "When thou obtainest servants to minister to thy wants, think, that as long as they remain in thy possession, they remain but as servants; then why not obtain and attach to thyself freemen, those of noble and exalted station, gaining them by suavity of speech and winning language, by constant attentions and kindliness of action?",
+            "Finished is the Book on the Foundation of Religious Fear.",
+            "Thanks be to God",
+            "Whose Glory has been revealed and made manifest unto His people!"
+        ]
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Yesod hayirah, trans. Hermann Gollancz, London 1919",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002034753"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יסוד היראה",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "יסוד היראה",
+        "enTitle": "Yesod HaYirah",
+        "key": "Yesod HaYirah",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "פתיחה",
+                "enTitle": "Prelude"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער היראה",
+                "enTitle": "On Fear"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שערי התפילה והעבודה",
+                "enTitle": "On Prayer and Service"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער התורה והחכמה",
+                "enTitle": "On the Law and Wisdom"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער ההכרה",
+                "enTitle": "On Appreciation"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הבשת והעזוז",
+                "enTitle": "On Shame and Shamelessness"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הגאות והענווה",
+                "enTitle": "On Pride and Meekness"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הסבל",
+                "enTitle": "On Endurance"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הצניעות",
+                "enTitle": "On Humility"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער יצר הערווה",
+                "enTitle": "On Chastity"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער התאווה",
+                "enTitle": "On Desire"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער ההסתפקות",
+                "enTitle": "On Contentment"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער החריצות",
+                "enTitle": "On Industry"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער מעלת השתיקה והדיבור",
+                "enTitle": "On Silence and Speech"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער העצה והסוד",
+                "enTitle": "On Counsel and Secrets"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הכבוד והשררה",
+                "enTitle": "On Dignity and Dominion"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער המתון והמהירות",
+                "enTitle": "On Deliberation and Haste"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער הכבדות",
+                "enTitle": "On Visiting and Its Abuse"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שער האהבה והחברה",
+                "enTitle": "On Love and Companionship"
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file