diff --git "a/json/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Bekhor Shor/Bekhor Shor/Hebrew/Bekhor Shor, Jerusalem, 1960.json" "b/json/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Bekhor Shor/Bekhor Shor/Hebrew/Bekhor Shor, Jerusalem, 1960.json"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/json/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Bekhor Shor/Bekhor Shor/Hebrew/Bekhor Shor, Jerusalem, 1960.json"
@@ -0,0 +1,1765 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Bekhor Shor",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001933568&context=L&lang=iw_IL",
+ "versionTitle": "Bekhor Shor, Jerusalem, 1960",
+ "versionNotes": "",
+ "versionTitleInHebrew": "בכור שור, ירושלים תש\"כ",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "בכור שור",
+ "categories": [
+ "Tanakh",
+ "Rishonim on Tanakh",
+ "Bekhor Shor"
+ ],
+ "text": {
+ "Genesis": [],
+ "Exodus": [],
+ "Leviticus": [],
+ "Numbers": [],
+ "Deuteronomy": [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ [
+ "לא תסף עליו ולא תגרע ממנו. כלומר: אם לא תוסיף לא תגרע, אבל אם תוסיף תגרע, כמו שפירשתי לעיל [ד, ב]: "
+ ],
+ [],
+ [
+ "(ג-ד) ובא האות והמופת... לא תשמע אל דברי הנביא ההוא. שאפילו העמיד לך חמה בחצי הרקיע כיהושע [י, יג] לא תשמע אליו. רבי יוסי הגלילי אומר: הגיעה תורה לסוף דעתה של עבודה־זרה, לפיכך נתנה לה ממשלה (ספרי כאן ריש סימן פד, וסנהדרין צ, א) כלומר: הגיעה לסוף דעתם של־בריות של עבודה־זרה, לידע ולנסות אותם אם לבם שלם עם הקב\"ה שלא יוכל שום אדם לפתותם, ולפיכך פעמים שהקב\"ה מקיים דברי נביאי־הבעל והע\"א, לנסות הם את יראיו, כדכתי' כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים: לא יוכל שום־דבר להפרידכם מאחרי־השם. תניא אמר רבי עקיבא: חס ושלום! שהקב\"ה מעמיד חמה לעוברי־רצונו, אלא כגון חנניא בן־עזור שמתחילתו נביא אמת ולבסוף נביא שקר, והכי קאמר קרא: \"כי יקום בקרבך נביא־אמת, ונתן אליך אות או מופת בעוד שהוא נביא־אמת על דברים אחרים שאמר לו הקב\"ה, ובא האות והמופת שאמר, ועכשיו אמר לך: \"עבוד אלהים־אחרים: ע\"ז, שנעשה שקר נביא ואומר: אתה יכול לסמוך עלי, שהרי הרבה אותות ומופתים ראית על־ידי, לא תאבה לו ולא תשמע אליו, ואם־תאמר מאחר שסופו לקלקל למה עשאו הקב\"ה תחלה נביא־אמת פן יטעה את בניו ואמר: כי מנסה ה' אלהיכם, וכל־שכן אם יעשה על־ידי מכשפות כגון יש\"ו שהוציא כשפים ממצרים [סנהדרין קז, ב: בגמ' בלי־בקורת], או שעל ידי גניבה ששמע דברי נביא־אמת שאמר \"כך וכך יהיה\" ביום פלוני, והולך־הוא ואומר־כן בשם ע\"ז לא תשמע לו!:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "אחרי ה' אלהיכם תלכו. כדמפרש ואזיל: לירא אותו, ולשמור מצותיו \"מצות־עשה\" ולשמוע בקולו: שלא לעבור אל אזהרתו כגון מצות \"לא־תעשה\" ולדבקה בו: שלא להפרד ממנו כלל וכלל:"
+ ],
+ [
+ "והנביא ההוא – יומת בסקילה, דגמרי רבנן הדחה־הדחה ממסית, דכתיב כאן להדיחך מן הדרך, ובמסית כתיב [להלן פסוק יא] \"כי בקש להדיחך\" מה מסית בסקילה, דכתיב ביה [שם] \"וסקלתו באבנים\". אף נביא שהדיח בסקילה (סנהדרין פט, ב) ורבי־שמעון לא גמר גזירה־שוה ומפרש הוא בחנק, דכל מיתה האמורה בתורה סתם אינו אלא חנק:",
+ "כי דבר סרה על ה' אלהיכם. דברים כדי להסיר אותך מאחריו:",
+ "המוציא אתכם מארץ מצרים. כלומר שגמל עמך טובות וחייב אתה להנקם מן הרוצה להפרידך ממנו. ולבערו מן העולם:"
+ ],
+ [
+ "אחיך בן אמך. שהוא חביב לך, שהייתם שניכם בבטן אחד, ושניכם ינקתם משדים אחדים, ולפי שהוא חביב יותר מבן־האב, שמאב אחד עויינים זה את זה מפני־הנחלה, אבל אם אין דרך כל־כך להיות לה נחלה להנחיל לבניה, לפי שאין בת יורשת במקום בן ורבותינו דרשו וכי בן־אב מסית, ובן־אם אינו מסית, אלא הא קמ\"ל: דבן מתייחד עם אמו, ואין אדם מתייחד עם שאר העריות, ומתוך שהם מתייחדים שם, מוצא זה את זה ביחוד, אומר זה אל זה מה שעם לבו:",
+ "אשת חיקך. אשה השוכבת בחיקך. כמו (מיכה ז, ה) משוכבת חיקך שמור פתחי־פיך:",
+ "בסתר לאמר. דבר הכתוב בהוה, שאין דרך לאמר דבר־זה כי אם בסתר; ולי נראה אפילו בסתר שתאמר: לא־גילה סודו ועצתו כי אם לי, כאשר הוא בוטח כי איך אגלנו, וזהו אנק־נפשי־און ולכך [אמר] אעפ\"י־כן לא תחמול ולא תכסה עליו, כי אין זו מסורה לאטראישון, כי אין לך לאהוב־אדם ולהבטיחו נגד יוצרך, ורבותינו דרשו (סנהדרין כט, א) לא תחמול ולא תכסה: שלא תהפוך בזכותו, כי אם בחובתו, ומחזירין אותו לחובה ולא לזכות [שם לג, ב]:"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [
+ "כי הרג תהרגנו. צדד כיצד־תהרגנו, שתכמין לו עדים מבחוץ, ותדליק־לו את הנר מבפנים, כדאיתא בסנהדרין [סז, א] ידך תהיה בו בראשונה: שאתה שמעת הנבלה מפיו, ושלח בו יד תחלה, ואז תחזק יד כל העם אחריך להמיתו, כי ידעו כי לא בחנם אתה נותן בו יד:"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "וידיחו את ישבי־עירם. מדכתיב בהם: וידיחו ילפינן באיזה מיתה המדיחים חייבים, ורבנן ילפי הדחה [הדחה] ממסית, ואמרו מדיחי עיר הנדחת בסקילה, ור' שמעון גמר הדחה הדחה מנביא שהדיח, ואמר שהם בחנק, ובין למר ובין למר חמורים הם מן הנדחים, דמרובה כח המדיח מכח הנידח, ולרבנן סקילה חמורה מסייף, ולר' שמעון חנק חמור מסייף:",
+ "אשר לא ידעתם. ואמר לך להניח את הודאי שהוא גדול ונורא וגיבור, ולתפוס את־הספק שלא ידעתם, ואף כל־שכן שהוא־ידוע שאינם כלום:"
+ ],
+ [
+ "ודרשת וחקרת. בשבעת־חקירות, כדגמרינן [בסנהדרין מ, א. ב: במשנה ובגמרא] מ'היטב היטב':",
+ "ושאלת. בבדיקות:"
+ ],
+ [
+ "הכה תכה. וכן [במדבר לה, כא. וכ\"ה בב\"מ לא, ב] מות יומת, וכן [לעיל פסוק י'] הרג תהרגנו, באים ללמדנו: שאם אין אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו, המיתהו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו:",
+ "לפי חרב. ואעפ\"י שהיחיד העובד ע\"ז בסקילה, אין דרך בני־עיר אחת למסור עצמן לסקילה, אלא יוצאין להלחם, ולכן אמר הכתוב להכותם בחרב, ויחיד ממונו פלט ונותן ליורשיו, יכין רשע וילבש צדיק [מלה\"כ איוב כז, יז ושם רק: יכין וצדיק ילבש] אבל \"עיר\" יורשיהם נהרגים עמהם:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. שאם תשלול את־העיר לא יהיה כבוד־שמים בדבר, שיהא נראה שלהנאתך נתכוונתה לשלול־שלל ולבוז־בז, אבל אם לא־ידבק, והעיר תהיה תל־עולם שלא תתיישב בה, אז יודע כי לשם־שמים נתכוונת. ולמען דבר־זה ישוב ד' מחרון אפו: ממה שהכעיסוהו הנידחים והמדיחים:",
+ "ונתן לך רחמים ורחמך. כיון שלא רחמת על־מכעיסיו הוא ירחם אותך, ומה שאמרו רבותינו (סנהדרין ב, א. טז, ב. קיא, ב) אין עושין עיר הנדחת בספר, דכתיב [לעיל פסוק י\"ד וראה ספרי שם סימן: צג] מקרבך, ואינה נעשית עיר־הנדחת אלא אם ידיחוה אנשים, דכתיב [שם] יצאו אנשים, וכן אין עושין שלש מפני קרחה, מיהו נידונין הן כיחידים, כשיתפסו אחד מהם, ידינוהו בבית־דין כיחיד העובד ע\"ז ונסק��, אבל אין עוקרין את העיר לעשותה תל־עולם ומשום שלא יכנסו גוים בארץ־ישראל אם הוא בספר, או משום קרחה אם הם שלש:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בנים אתם לה' אלהיכם. ואם מת אביכם אין לכם להתגודד ולעשות קרחה ולהצטער יותר־מדאי, כי אינכם יתומים בכך, שהרי יש לכם אב־גדול חי וקים יתברך שמו, אבל גוי כשמת אביו אין־לו אב שיוכל לסייעו בעת הצורך כי אביו הנשאר לו של עץ, ואמו של אבן, כשכתיב (ירמיה ב, כז) אומרים לעץ אבי אתה, ולאבן את ילדתני, עליהם לבכות ולהתגודד וקרח ולהוציא עיניהם, ר' יוסף קרא:",
+ "כי עם קדוש אתה, ובך בחר. חדא ועוד קאמר, חדא: שאין אתה רשאי להראות עצמך כאילו אין לך אב, ועוד: כי קדוש אתה ואינך רשאי לנוול עצמך:"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "וכל בהמה מפרסת פרסה. אע\"ג שמנאן בשמן, נותן־לך סימן, שאם אין אתה בקי בשמותיהן הא־לך סימן להבדיל הטהורות מן הטמאות, \"כל בהמה מפרסת־פרסה, ושוסעת־שסע מעלת־גרה\" כו' שלשה סימנים הן: כל בהמה שאין לה פרסה אסורה, כגון כלב וחתול, ואפילו יש לו פרסה כיון שאינה שסועה אסורה כגון סוס וחמור, ואם שסועה ואינה מעלת גרה אסורה כגון: חזיק, ואם מעלת גרה ואין לה פרסה כגון: ארנבת ושפן וגמל אסורה:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "מבשרם לא תאכלו. אם נשחטו, או ננחרו:",
+ "ובנבלתם לא תגעו. [אם מתו] מיתת עצמן לא תגעו לאכלן, כמו (ויקרא יב, ד) בכל קדש לא תגע וגו' דאמרינן במסכת מכות [י\"ד סע\"ב] מה מקדש דבר שיש בו נטילת־נשמה על הנכנס בטומאה, שיש כרת בדבר, אף קדש שיש בו נטילת־נשמה: כרת, כגון שאכלה אותו בטומאה ואמרינן (שם וביבמות עה, א, וזבחים לג, ב) שהוא אזהרה לאוכל, ואפקיה לאכילה בלשון נגיעה, והכא נמי אפקיה אכילה בלשון נגיעה, וכפל־מלה הוא, ודרך הפסוק לשנות לשון כשהוא כופל דבריו, כגון (דברים לב, א) האזינו השמים ותשמע הארץ (ישעיה א, ב) שמעו שמים והאזיני ארץ, ו\"שמיעה והאזנה\" אחת היא, ומשום שכפל שינה־הלשון, וכן בשרם ונבלתם אחת היא, ומשום שכפל שינה־הלשון, וכן תאכלו ותגעו אחד, אלא מפני הכפל שינה, וכן בחוה כתיב (בראשית ג, ג) (ומעץ־הדעת) [ומפרי־העץ וכו'] לא תאכלו [ממנו ולא תגעו בו] פן תמותון, אעפ\"י שלא צוה עליהם אלא שלא לאכול, אלמא לפי הפשט נראה ש\"לא־תגעו\" לאכול משמע, הרי לך מדברי רבותינו מ\"בכל־קדש לא־תגע\" שנגיעה קורא אכילה, וכאן לפי־הפשט תדע [ג\"כ ש\"לא־תגעו\" כמו: \"לא תאכלו\"] שהרי לא תמצא [כתוב] \"לא תגעו\" אלא אחר \"לא תאכלו\" [ואם אכל כבר נגע] אלמא הוא כפל [של] לא תאכלו. ועוד אי על נגיעה לוקה, אכילה למה הוצרכה לאסור:"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "וזה אשר לא תאכלו. כלומר: אם אין אתה יודע איזו טהורה ואיזו אינה טהורה אני־אפרש, ומפרש ה\"אינם־טהורים\" שהם מיעוט, ללמדנו דרך קצרה, כמו שאמרו רבותינו (חולין סג, ב) גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבהמות־טמאות מרובות מן הטהורות, ומנה את הטהורות (ויקרא יא, ג וכאן יד, ד, ה, ו) ובעופות איפכא דבעופות הטהורות מרובים, ומנה [שם יא–יג–כ, וכאן יד: יב–יט] הטמאים, ובדגים אלו ואלו מרובים מאד, וסמך אסימן, ועיקר־הסימן \"קשקשת\" כי: \"כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר\" אלא שלא תאמר קשקשת הוא סנפיר, ויבואו לאכול כל שיש לו סנפיר (הגהה: אלטא) כדאיתא בחולין [שם סו, ב כ\"ה] ומיהו קשקשת מפורש בקבלה דכתיב [שמ\"א יז, ה] ושריון קשקשים הוא לבוש:"
+ ],
+ [
+ "ראה דאה (ויקרא יא, יד) איה ודיה. ארבעתם אחת־הם, דמדכתיב בויהי ביום־השמיני [שם שם] למיה\" א,איה, וכאן א,דיה, שמע־מינה איה ודיה אחת־הם, דאי שתים נינהו: מכדי משנה־תורה לאוסופי אתי והוה־ליה למכתב \"למינה\" גם א'איה: ודאה וראה אחת־הם דמשנה־תורה לאוסופי אתי, ואי לא דראה חד מהני תלת הוה מני לה הכא. וראה ואיה אחת הם, ואמר [ר' אבהו שם בחולין סג, ב] למה נקרא שמה ראה, שרואה ביותר, עומדת כאן בבבל, ורואה נבילה בארץ־ישראל. ואיה רואה ביותר, דכתיב (איוב כח, ז) ולא שזפתו עין איה, אלא דכל ארבעתם חד נינהו, אלא ארבע שמות יש לה, מפני מדת־הדין, שלא תקרא אתה דיה והוא איה, וכו' הזכיר כל־שמות [שיש לה] כדאיתא בחולין [סג, ב] ויש מפרשים (הוא אביי, שם) דראה ודאה אחת־הם, ואיה ודיה אחרת, ולא דריש \"ולא שזפתו עין־איה\". והא ליכא למיבעי דליכתבא דאה במשנה־תורה ולא ליכתבא איה, כיון דאיה ודיה אחת היא דמשנה־תורה לאוסופי אתי וכותב כל השמות? על דכ' \"למינה\" א'דיה ילפינן איה ודיה אחת הן, אבל דאה לא מצי למיכתב במשנה־תורה, דאי כתבה לא־ילפינן דראה ודאה אחת:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "בת־היענה. בשביל שהקטנה ראוייה־לאכול אסרה, אבל היענה־גדולה בשרה קשה כעץ ואינה ראויה למאכל, ולכך לא הוצרכה לאסור. ורבותינו דרשו מ\"בת\" דביצת עוף־טמא אסור (חולין סד, ב):"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [
+ "והעטלף. עטלף אין לו עינים, כדאמרינן [סנהדרין צח, ע\"ב] משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפים לאורה וכו' והעלוזו. טלפ'א טועה, כי הוא שרץ, אבל זו קלב\"א־שורי\"ץ, וכשם שאמרו בדגים [יד ט, י] את זה תאכלו וזה לא תאכלו, כך אמר בבהמות ועופות, בבהמות כתיב [שם ג] לא־תאכל כל תועבה, כלומר: כל בהמה משוקצת ונתעבת, והדר קאמר [ד]זאת הבהמה אשר תאכלו ומונה הטהורה; ובעוף [יא] כל צפור טהורה תאכלו, וזה אשר לא תאכלו מהם, ולעבור עליהם בעשה ולא־תעשה, והני עופות־טמאים יש להם סמני־טומאה: \"נשר\" יש לו [כל] ארבע סימני־טומאה, ופרס ועזניה שלש, ועורב שנים, ותלתא הדרי בכולהו, כדאמרי' [חולין: סא, א, ב, עי\"ש כ\"ה] ועוף [טהור] נאכל במסורת [שם סג, ב]:"
+ ],
+ [
+ "כל אשר־לו סנפיר וקשקשת – וכל אשר אין לו. הרי תרי, נפיק חד מדיוקא דחבריה, דליתנא: \"כל אשר לו – תאכלו\" ואנא ידענא דאין־לו לא־תאכלו, ויש לומר לעבור עליהם בעשה ולא־תעשה, ובחולין [סו, ב] דריש להו שפיר:"
+ ],
+ [
+ "כל עוף טהור תאכלו. ובלבד שלא תהא נבילה, אלא שחוט, למ\"ד יש שחיטה לעוף מן התורה. ולמ\"ד אין שחיטה לעוף מן התורה [שם כז, ב. פה, ב] צריך לנוחרו או למולקו, אבל אם מת מיתת עצמו נבילה ולא תאכלו:"
+ ],
+ [
+ "לגר אשר בשעריך תתננה – או מכור. תתננה או מכור לנכרי דבדרי ר' מאיר (פסחים כא, ב) לאיזה שירצה יתן וימכור, \"או\" להקדים גר לגוי בין במכירה בין בנתינה, והאי דאמרי' בהלכה [שם] \"להקדים נתינה דגר למכירה דגוי\" לישנא דקרא נקט, דלר' מאיר אין נתינה דגר יותר [קדים] מגוי, ואין מכירה לגוי יותר מגר, דליכא למימר שיאהב את הגר יותר מעצמו, שיתן לו קודם שימכור לגוי ויתן המעות בכיסו, דהא חייו קודמין לו מכל אדם [ב\"מ סב, א] ולר' יהודא לא צריך לומר להקדים גר לגוי, כיון דגר אתה מצווה להחיותו, אלא דברים ככתבן לגר בנתינה ולגוי במכירה, שאסור ליתנה לגוי, ר' יהודה לטעמיה דאמר [בע\"ז כ, א וע\"ש כ\"ה] לא תחנם (דברים ז, ב) לא תתן להם מתנה של חנם, ולגר פשיטא דיכול למוכרו, ואפילו לישראל אם ירצה, דהוא קודם לכל אדם. ור' מאיר איצטריך להקדים גר לגוי, משום דפעמים דעבד ליה גוי ניחא נפשא:",
+ "לא תבשל גדי בחלב אמו. בשר בחלב אסור לבשל, דרך בישול אסרה תורה ומשום־הכי אמרינן דלא קרינן בחלב, דחלב אסור בלא בישול, ואסור בשר־בחלב באכילה והנאה, מדכתיב תלתא \"לא־תבשל\" בתורה (שמות כג, יט. לד, כו. דברים יד, כא) ו\"אמו\" נתינת טעם, דדרך אכזריות [הוא] שיבשל בשר בחלב [האם] שגידלתו, והבהמה שיצא ממנה החלב שמא אמו היתה, ורבי יוסי הגלילי דרש \"אמו\" להוציא עוף שאין לו חלב־אם שהוא מותר בחלב (חולין קיג, א במשנה), וזאת המצוה דומיא ד\"לא תקח האם על הבנים\" (דברים כב, ו) ואותו ואת בנו (ויקרא כב, כח) ובלא בישול נמי אסור לאכול בשר־בחלב, ובשר וגבינה יחד ואף גבינה וחלב אחר בשר אסור לאכול אפילו על־ידי קינוח־הפה, משום בשר שבין השינים, שנקראת \"בשר\" דכתיב במדבר [יא, לג] הבשר עודנו בין שיניהם, אבל בשר אחר גבינה וחלב מותר בקינוח־הפה, ואף חלב וגבינה אחר תבשיל של בשר נראה מותר על־ידי קינוח הפה, מדאמר רב נחמן [שם קה, רע\"ב] לא־שנו דמים־אמצעים רשות אלא בין תבשיל לתבשיל אבל בין תבשיל לגבינה חובה, ובלבד שלא יאכל מן הבשר כלל, אבל אם אכל מן הבשר לא יאכל חלב וגבינה באותה סעודה בשום קינוח, כי־אם בסעודה אחרת, וכן מוכחות ההלכות, ויש מתירין חלב אחר בשר על־ידי קנוח, מדרב־נחמן, וטועים, ועתידין ליתן את הדין, דהוה ליה לדקדק מדאמר רב־נחמן בין תבשיל לגבינה, ולא אמר בין בשר לגבינה:"
+ ],
+ [
+ "היוצא השדה. למעט עציץ שאינו נקוב שאינו יונק מן השדה:",
+ "שנה שנה. שלא יעשר מן החדש על הישן [בכורות נג, ב ור\"ה יב, סע\"א] ולא מן הישן על החדש:"
+ ],
+ [
+ "למען תלמד ליראה. שכשתעלה לרגל לאכול מעשר־שני שלך, ותראה כהנים בעבודתם ולויים בשירם וזמרם, וסנהדרין יושבים ודנין משפטים־ישרים ומורים־הוראות, שמשם יוצאה ההוראה לכל־ישראל – תלמד ליראה את השם:"
+ ],
+ [
+ "כי ירחק ממך ויהיה לך טורח, וכי יברכך שיהא המשוי מרובה:"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [
+ "והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו שתתן לו מעשר ראשון, וגם במעשר שני בירושלים תזמיננו עמך, כדכתיב לקמן [טז, יא. יד] ושמחת בחגך אתה – והלוי, שאתה צריך לערבו בשמחתך:"
+ ],
+ [
+ "מקצה שלש לשמיטה תוציא את כל מעשר תבואתך. בשלש שנים תוציא את כל המעשרות כיצד בשנה ראשונה לשמיטה מעשר־ראשון ללוי, ומעשר שני בירושלים לאכול, וכן בשנייה, ובשלישית מעשר־ראשון ומעשר־עני לחלק לעניים, כדנפקא מן [מם להלן כו, יב] בשנה השלישית שנת המעשר, שנה שאין בה אלא אחד מן שתי המעשרות [ספרי שם, ולשון רש\"י שם, מר\"ה יב, ב] וזהו מעשר־ראשון, כדמוכח התם, הרי שלסוף שלש שנים הוציא כל מעשרות שיש לו להוציא: מעשר־ראשון, שני, ועני, ורבותינו דרשו [ירושלמי: מע\"ש ה, ג] שהוא שנת הביעור, שאם שהה מעשרותיו צריך לבער בשנה שלישית הכל, ולתת ללוי את שלו, ולעני את שלו, ולהוליך ה[מעשר] שני לירושלם:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מקץ שבע שנים תעשה שמיטה. מכאן שאין השביעית משמטת אלא בסופה [ערכין כח, ב ובספרי כאן–קי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "וזה דבר השמיטה אפילו דיבור משמטת שאם חייב אדם לחבירו שבועה, שביעית משמטת [משנה שבועות מה סע\"ב וגמ' מט, א]:"
+ ],
+ [
+ "ואשר יהיה לך את אחיך. פרט למוסר שטרותיו לב\"ד שאין לו על אחיו כלום אלא לב\"ד, ופרט למלוה שיש לו משכון, ואף לא קרינן ביה \"לא יגוש\" (ספרי קיג, גטין לז, א. ושביעית י, ב) אבל את הנכרי תגוש. שהנכרי זורע וקוצר ובוצר ויכול למכרו לשלם ולפרוע, אבל אחיך לא חרש ולא זרע ולא קצר, במה ישלם?, כי קרא אחיך שמיטה לשדותיו לה' לשם שמים, ואין לו במה יפרע:"
+ ],
+ [
+ "אפס כי לא יהיה בך אביון. אם תשמרו שמיטות ויובלות, כי העניים המוכרים עצמם ואת בנותיהם חוזרים בשמיטה, ואם יש עליו חוב משמיטים אותו, וביובל חוזרין נחלותיו וממכריו, ונמצא שאינו יכול להיות אביון:",
+ "כי ברך יברכך. אלא ברך יברכך ה' ואלעיל קאי, דקאמר: לא יהיה בך אביון כלומר: לא הלוה ולא המלוה, הלוה כדפירשתי, והמלוה: אף ע\"פ שהוא משמט הלואותיו כי ברך יברכך ולא תפסיד בכך כלום:",
+ "בארץ אשר ד' אלהיך נותן לך. לכל אחד ואחד לרשתה. כי לא תחלט ביד אחרים, אם תשמרו – השמיטה, כדמפ' ואזיל:"
+ ],
+ [
+ "רק אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך לשמור ולעשות את כל המצוה הזאת. השמיטה כהלכתה וכתקנה:"
+ ],
+ [
+ "כי ה' אלהיך ברכך כאשר דבר לך. כי לאחר שתרשו הארץ אני מצוה לכם השמיטה, לאחר שתכבשו ותחלקו, כי איך ישמיטוה עד שיהא לכם השמטת כספים התלויה בהשמטת הארץ כמו שאמרו רבותינו (קדושין לח, ב. גטין לו, א ספרי קיא) בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים, אין אתה משמט קרקע אין אתה משמט כספים, ונמצא כשתעשה שמיטה כבר ברכך ה' אלהיך להוריש הארץ ולהוריש הגוים מפניך כאשר דבר לך, וכשם שהשלים תנאך השלם לו תנאיו במה שנתן־לך, שתעשה שמיטה שאין הקב\"ה מצוה־לך אלא במה שהוא נותן לך, ואם תאמר אם ן לא ישיבו לי הלוואתי שאשמיטם, לכך נאמר והעבטת גוים רבים שאתה יכול לנגוש אותם ולפרוע מהם ואם תאמר אינם מסורים בידי ליגוש אותם, לכך נאמר [כאן] ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשלו: "
+ ],
+ [
+ "כי יהיה בך אביון אם יהיה בך אביון, כי־זה כמו־אם, אם יארע שיהיה בך אביון, כי אין־לך כלל, שאין לך יוצאים מן הכלל, ולכך אמרו רבותינו (קדושין לד, א, עירובין כז, א) אין למדין מן הכללות ואפילו נאמר בו \"חוץ\", [ואמר הכתוב] מה שאמרתי לך \"לא יהיה בך אביון\" לא ימצא הוא, ואם יהיה לא תאמץ את לבבך שלא תאמר זה שהוא־אביון מפני שאינו הגון והקב\"ה שונאו, ולא אתן לו מאומה, כדרך שאמר טורנוסרופוס הרשע אל רבי־עקיבא [ב\"ב י, א] אלא עשה מה שעליך, וגמול חסד לאחיך, והקב\"ה מה שיחפוץ יעשה, כי שמא מה שהקב\"ה מדקדקו בעניות, מפני שהוא אוהבו, כדכתיב (משלי ג, יב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח, ומנקהו כדי לזכותו לחיי העולם־הבא, כי הקב\"ה הרבה פעמים משפיע טוב לשונאיו כדי לטורדם דכתיב (תהלים צב, ז. ח) איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי־עד, והוא הדין שמדכה אוהביו בעניות כדי שיזכנו, ולכך \"לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך כלומר: לא תקפוץ מה שבידך שלא ליתנו לעני:"
+ ],
+ [
+ "כי פתח תפתח את ידך לו. כדי שיקח מה שבתוכה:",
+ "והעבט תעביטנו די מחסורו. אם יש לך משכון ממנו על הלוואתך, השב לו העבוט אותו שהוא חסר ממנו, כמו [להלן כד, יג] השב תשיב לו את העבוט:"
+ ],
+ [
+ "השמר לך פן יהיה דבר. שני לאווין בדבר, \"השמר\" \"פן\":",
+ "עם לבבך בליעל. השמר פן יהיה דבר על לבך ובליעל על מחשבותיך שלא תתן לו, שלא תשיב לו את העבוט, שתאמר מלוה שיש עליה משכון אינה משמטת [כנ\"ל] ולכך לא תחזור לו את המשכון, וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא. כמו (שמות כב, כו) במה ישכב, והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני:"
+ ],
+ [
+ "כי בגלל הדבר הזה. כמו [להלן כד, יג] ושכב בשלמתו וברכך, ורבותינו דרשו (כתובות סח, א) כי המעלים עיניו מן הצדקה כעובד ע\"ז כתיב הכא: \"פן יהיה דבר עם לבבך בליעל\" וכתיב התם [לעיל יג, יד] יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו:"
+ ],
+ [
+ "כי לא יחדל האביון. \"כי\" – זה כמו – \"דילמא\" שמא לא יחדל האביון מקרב הארץ, שלא תכשירו מעשיכם ככל הצורך, ולכך אנכי מצוך את הדבר הזה, שתרחם אביונים, ותפתח ידך לאחיך לעני. שהוא אחיך, שהוא קודם לשאר עניים, \"לענייך\" בני־עירך שהם קודמים לבני עיר אחרת, ולאביונך בארצך \"אביון\" מדוקדק יותר מעני\" שהוא תאב לכל [דבר] ומתוך עניו גולה מעירו לבקש בעיר אחרת:",
+ "בארצך. אלו הגרים שבאים לגור בארצך:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "לא תשלחנו ריקם. שהרי במכרוהו בית־דין הכתוב מדבר ואין לו כלום ובמה יתפרנס, לכך צריך הענקה מן־אילו שלשה מינים \"צאן\" \"גורן\" \"ויקב\" בשר לחם ויין ורבותינו נתנו שיעור בדבר, דילפו \"ריקם\" \"ריקם\" משלשים של עבד, כדאיתא בקידושין [יז, א] אבל במוכר עצמו שקיבל מעות־המכירה לא כתיב הענקה, ומיהו איכא רבנן דילפו \"שכיר\" \"שכיר\" ואמרי שכאן וכאן איכא הענקה:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "ויפדך ה' אלהיך. ברכוש־גדול ובהענקה־גדולה, על כן אנכי מצוך לעשות כן:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "ונתת באזנו ובדלת. שהדלת של עץ וטוב לנקוב כנגד העץ יותר מכנגד האבן:"
+ ],
+ [
+ "כי משנה שכר שכיר. כי שכר שכיר שלש שנים כדכתיב (ישעיה טז, יד) בשלש שנים כשני־שכיר ונקלה כבוד מואב, ושני־עבדות שש הרי העבדות משנה שכר־שכיר; ונראה שלכך הרגילו שלש שנים שכיר, שאם ישכיר עצמו לשנה־אחת פעמים תתעבר ופעמים לא תתעבר ויפסיד השוכר או הנשכר, אבל ברוב השנים עיבור אחד לשלש שנים, לא יפסיד לא זה ולא זה:",
+ "וברכך ה' אלהיך. בכל מקום שהקב\"ה אומר לישראל שיותירו משלהם לשום־מצוה מבטיח להם שלא יחסרו כל כך, כי יברכם במעשה ידיהם:"
+ ],
+ [
+ " הזכר תקדיש. תנהג בו מנהג קודש, שלא תעבוד בו, שאינו שלך לעשות בו מלאכתך, ולא ליקח גיזה שלו:"
+ ],
+ [
+ " אלא לאכול לפני הקב\"ה, לאחר זריקת־דמו והקטרת אימורים יזכו בו כהנים משלחן־גבוה:"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [
+ "על הארץ תשפכנו כמים. משום שהוקש לאיל וצבי הייתי סבור שיהא טעון כיסוי־הדם קא־משמע־לן דלא:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "חדש האביב. חדש שיש בו אביב של תבואות של שעורים, כמו (שמות ט, לא) כי השעורה אביב:"
+ ],
+ [
+ "ועשית פסח. בזאת תשמרו אותו שתעשה בו פסח, כי באותו חדש יצאתם ממצרים,",
+ "לילה. קאי בין א' ועשית־פסח, בין א' יציאת מצרים, שהפסח נאכל בלילה, ומכת בכורות ובחפזון־דמצרים היה בלילה, שגרמה היציאה:"
+ ],
+ [
+ "כי בחפזון יצאת. בחפזון מצרים, שהוכו ונחפזו, ובחפזון־ישראל שנחפזו לצאת, ולא הספיק בצקם להחמיץ כדכתיב (שמות יב, לג) ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם, למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים ותשתעבד למקום בכל־לב:",
+ "לחם עוני. דרך עני כשנותנין לו מעט קמח אין לו כלי להחם בו חמין ללטוש ללושו, ולא מקום לחמץ, אלא בוללו במעט מים צונן וזורקו בתנור או בכירה, ורבותינו דרשו (פסחים לו, א. קטו, ב. קטז, א) לחם־עוני: לחם שעונין עליו דברים, כדכתיב [לעיל ו, כ] כי ישאלך בנך, וגם דרשו רבותינו [שם בפסחים] מה דרכו של־עני הוא אופה ואשתו מקטפת, אף כאן כן תעשו, למהר שלא יחמיץ, ומפרש [שם לו, א] \"לחם־עוני\" לחם שנאכל באנינות, לאפוקי מעשר־שני שאינו נאכל אלא בשמחה, וממעטין נמי עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש, וחלוט, ואשישה שהם מצה־עשירה, ויש ממעטין ביכורים משום: בכל מושבותיכם תאכלו מצות (שמות יב, כ) ובכורים אינם נאכלים בכל מושבותיכם אלא בירושלים וממעטין נמי: חלות־תודה ורקיקי נזיר שעשאן לעצמן, לפי שלא עשאן לאכול לשבעה אלא ליום־ולילה, ובמצה כתיב (שמות יב, טו) שבעת ימים מצות תאכלו, מצה הנאכלת לשבעה [ר' פסחים לח, ב ובמשנה שם לה, ה.], אבל עשאן לאחרים מותר, משום דמימלך, דאמר אם אוכל למכרם מוטב, ואם לאו נפקי בהו [אנא] משום מצה, ודעתיה לשבעה:"
+ ],
+ [
+ "(ולא יראה לך חמץ (שמות יג, ז)) ולא יראה לך שאור. דרשו־רבותינו (בפסחים ה, ב. כג, א) שלך אי־אתה רואה, אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה:"
+ ],
+ [
+ "לא תוכל לזבח את הפסח. והוא הדין לשאר־קרבנות, אלא משום דכתיב (שמות יב, כ) בכל מושבותיכם תאכלו מצות סלקא דעתך אמינא: מה מצה נוהגת בכל ארץ־ישראל, אף פסח כן, קמשמע־לן: לא תוכל לזבוח את הפסח, ואף דרשו: לא־תוכל לזבוח את הפסח באחד: שאם היו ישראל מחצה טהורים ומחצה טמאים, והטמאים עודפים \"אחד\" על הטהורים, אינם יכולים לעשות הפסח־בטומאה אלא נידחין לפסח־שני (פסחים צא, א) אף־על־פי שאין ציבור נידחין [שם סו, ב] דאמרינן איש איש (במדבר ט, י) איש נדחה ואין צבור נידחין, בשביל אחד לא חשיב להו ציבור, כדאיתא בפסחים [פ, א]:"
+ ],
+ [
+ "ובשלת ואכלת. צלי נקרא בישול, כדכתיב [דה\"ב לה, יג] ויבשלו הפסח באש וכתיב (שמות יב, ט) ובשל מבושל במים, מדאיצטריך למיכתב \"מים\" מכלל דיש בישול בלא מים, והיינו צלי:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת. שתהיה עצור מעשות מלאכה, מוסיף על אכילת מצה, שאין לומר שלא תאכל מצה רק ששה, שהרי כתיב (שמות יב, טו) שבעת ימים מצות תאכלו, ורבותינו אמרו [מנחות סו, א. ובספרי כאן–קלד (מלבים–קפב)] שלכך נאמר כאן \"ששת־ימים\" דאחדש קאי, ואינו יכול לאכול מן החדש רק ששת ימים, שהעומר קרב ביום שני של פסח, ולמדנו בכך שממחרת דכתיב גבי עומר (ויקרא כג, טו) ממחרת יום־טוב הוא, במנחות [שם]:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "ומסת לשון מס, כמו (אסתר י, א) וישם המלך אחשורוש מס, מכאן אמרו רבותינו (חגיגה ח, א) שאין מביאין חגיגה וראייה וכל דבר שבחובה אלא מן החולין, כלומר מס הוא שהטיל עליך לתת משלך, ולפי הפשט משמע: כפי השגת ידו:"
+ ],
+ [
+ "ושמחת לפני ה' אלהיך. לפיכך הזכיר כאן שמחה בשבועות ובסוכות, ולא בפסח, שעיקרו של־פסח להזכרת־הנס של־יציאת־מצרים, ועדיין אין זמן שמחות לקיטת־התבואה, אבל בשבועות שהוא זמן קציר, זמן שמחה הוא, כדכתיב (ישעיה ט, ב) שמחו לפניך כשמחת בקציר, וכל־שכן סוכות שאספו הכל מן השדה:",
+ "אתה – והלוי. ארבעה שלי וארבעה שלך [פסדר\"כ ק, א. מ\"ת ראה (יח)]:"
+ ],
+ [
+ "וזכרת כי עבד היית. כשתראה עצמך בשמחה תזכור את העבדות שהיית בו במצרים, שלא היה לך פנאי לנוח ולשמוח, ותברך את הגואל אותך משם:"
+ ],
+ [
+ "באספך מגרנך ומיקבך. כשתאסוף הביתה מן הגורן ומן היקב שהיית שומר בשדה כל ימות החמה, כדכתיב (שופטים יט, טו. יח) ואין איש מאסף אותם הביתה, דאי באסיפת התבואה מגרנך ומיקבך, אם־כן המקרא קצר, והכי נראה לי לפי הפשט: אתה ישבת בסוכות לשמור תבואותיך, כשתבוא לאסף בבית מאותה סוכה, תעשה סוכה לשם־שמים:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "שבעת ימים תחוג. שכבר אתה פנוי לשמוח שכנסת הכל לבית, וגם הפרשת מעשר שני שלך, ויש לך הרבה מה להוציא,",
+ "והיית אך שמח. שלא יהא לך מחשבה רק על השמחה, אבל בפסח שהתבואות בשדה, כתיב [לעיל טז, ז] ופנית בבקר והלכת לאוהליך כי המלאכה שיש לך לעשות [בשדה] תעכב שמחתך לפי שאין לך פנאי לשמוח:"
+ ],
+ [
+ "בחג המצות ובחג השבועות. מקיש חג־השבועות לחג־המצות, לומר שיש תשלומין כל שבעה, ובחג־הסוכות. הזכיר אע\"ג דבדידיה קאי ללמדנו שהוא אחרון, או שהוא גורם לעניין בל־תאחר:"
+ ],
+ [
+ "כברכת ה' אלהיך. כל אחד לפי ברכתו:"
+ ],
+ [
+ "שופטים ושוטרים תתן לך. לכל־ישראל, זה סנהדרי־גדולה שמשם יוצאה הוראה לכל ישראל, כדכתיב לקמן [יז, ח. ט] \"ועלית אל המקום אשר יבחר ה'... ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה, אלמא דעיקר המשפטים בירושלים הוא:",
+ "בכל שעריך. סנהדרי־קטנה של כ\"ג בכל עיר ועיר:",
+ "לשבטיך. מצוה לשבט לדון את שבטו, שלא יבררו בני־זבולון מבני ישכר לשום להם סנהדרין ושפטו את העם משפט צדק: "
+ ],
+ [
+ "לא תטה משפט. אכל־ישראל קאי, כמו \"שופטים ושוטרים תתן לך\" דקאי אכל ישראל, שמזהיר אכל ישראל שלא יטו ממה שישפטו הדיינין, ולדיינין שלא־יטו המשפט מדרך המישור, וכן",
+ "לא תכיר פנים. שמזהיר לדיינים שלא יכירו פני שום־אדם במשפט מלחייבו אם חייב בדין, ולכל ישראל שלא יכירו פנים מלעשות לו מה שנגזר עליו מבית־דין; \"הכרת־פנים\": שלא יאמרו הדיינין: אנו מכירים בפלוני שהוא אדם טוב וגומל חסדים, וגומל לנו טובות והנאות, ואיך נחייבנו, וכן לאידך גיסא אנו מכירים באדם פלוני שהוא אדם רע ונחייבנו, אלא דון את הדין לאמיתו, כאילו לא ראיתיו, ולא הכרתיו מעולם, וכן לישראל שיקיימו עליו גזרת הדין כאילו לא ראוהו מעולם, ומיהו גזלנא עתיקא שפיר למקנסיה למיגדר מילתא שפיר־דמי, כי כל זה ליישר את הדין:",
+ "ולא תקח שחד. בין הדיינין על הפסק־דין, ובין הקהל שלא לקיים הפסק־דין:",
+ "ויסלף דברי־צדיקים. שהשוחד מטה לב הדיין שהדברים שהם צדיקים, בדין, נראים להם דבריהם מסולפים ומעוקשים:"
+ ],
+ [
+ "צדק צדק תרדף. אזהרה לדיינין שידקדקו בדין, ואזהרה לבעלי־דינין שיבררו ב\"ד יפה:",
+ "למען תחיה. למען משפט הישר תחיה וירשת, שאם תעשה דין מעוות לא תתקיים ירושתך בידך, שהרי יוציאוה מידך בדין־מעוות, והמחזיק בה לא־יחיה ולא יצליח, דשלא־כדין באה לידו:"
+ ],
+ [
+ "לא תטע לך אשרה. סמכו העמדת הדיינין [לנטיעת־אשרה] ומכאן אמרו רבותינו [סנהדרין ז, ב. וכ\"ה בתיב\"ע] כל המעמיד־דיין שאינו הגון, כאילו נטע אשרה, ואצל תלמידי־חכמים כאילו נטעו אצל המזבח. ופשטיה־דקרא לפי שדרכם לעשות־כן למזבח־של־בעל, כדאיתא בגדעון (שופטים ו, כח) שנתץ מזבח־הבעל והאשרה אשר עליו כרתה; וגם לפי שלא יהא נראה כשיקריבו [כאילו] על־מזבח של־אשרה הם־מקריבים:"
+ ],
+ [
+ "אשר שנא ה' אלהיך. כלומר: לשם עבודה־זרה שהקב\"ה שונא, וכן לשם במה, להקריב משנאסרו הבמות, שמאותה שעה שנאם, אבל אם העמיד מצבה על קבורת המת לכבוד, כמו שעשה יעקב לרחל, ולהזכיר־שמו כמו שעשה אבשלום, שהעמיד מצבה בחייו, וקרא לה \"יד־אבשלום\" [שמ\"ב, יח, יח] ולזכרון־דברים: כמו שעשו בני־גד ובני־ראובן על הירדן (יהושע כב, י. כו, כח.) מותר:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "לא תזבח. אגב שהזהיר על־המזבח, הזהיר על הזבחים:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "אשר לא צויתי להשתחות להם, אבל במקום שצויתי: השתחואה [מותרת], כדכתיב [להלן כו, י] והשתחוית לפני ה' אלהיך, ולאדם לכבדו, כמו שמצינו ביעקב שהשתחוה לעשו, וכן הרבה, ובלבד שלא יהא נעבד כהמן:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "את האיש או את האשה. כפל מלה הוא, ואורחיה דקרא דכתיב החידה: \"והוצאת את האיש ההוא [או את האשה ההיא] אל־שעריך\" ולא פירש למה כפל \"את האיש או את האשה\", (תהלים צג, ג) נשאו נהרות ה', ולא פירש מה נשאו, וכפל ופירש: \"נשאו נהרות קולם\":",
+ "וסקלתם. ורגמתם:"
+ ],
+ [
+ "על־פי שנים עדים או שלשה עדים. לפי שכתוב גבי בית־דין (שמות כג, ב) \"אחרי רבים להטות\" עשה־לך ב\"ד נוטה כדי שתלך אחרי רבים, לכך־פירש גבי עדים דאין הולכים בהם אחרי רבים, אם הם שלשה באים להעיד על עדות־אחת בודקין־אותם כל אחד בפני־עצמו, ואם האחד מכחיש את שנים [בודקין] בחקירות או בדיקות כהוגן כגון: בארירן או בסייף [סנהדרין ל, סע\"ב. מא, א] או בסודר שנחנק־בו [שם] כי עדותן בטלה, ואין אומר נלך אחר שנים והשלישי יבטל, כיון שבטלה מקצתה בטלה כולה, וכנידון זה אמרו רבותינו [מכות ה, סוע\"ב במשנה] מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עידותן בטלה [כך שלשה כו'] ומיהו בעדות־ממון איכא למ\"ד למימר גבי נמצא אחד מהן קרוב או פסול תתקיים העדות בשאר [ר' יוסי שם במשנה ו, א] אבל אם הם סותרים דבריהם בחקירות בהא לא דברו רבותינו, ונראה שאין בדבריהם כלום, משום דהוה עדות שאין אתה יכול להזימה, ובעדות־נפשות דברי־הכל: אין בדבריהם כלום, ומיהו אם יעמוד השלישי להכחישן, אין דבריו של אחד במקום שנים, אבל כיון ששלשתם מודים שראו את הדבר כאחד, ואחר־כך סותרים דבריהם נראה שהם ��קרנים. ואף דרשו רבותינו [שם במשנה ח, סע\"ב] מה שלשה מזימין את־השנים אף שנים מזימין את השלשה, אעפ\"י שהם רבים, ומשלשין ביניהם הממון שהניטפל לעוברי עבירה כעוברי־עבירה, וכ\"ש שניטפל לעושה־מצוה כעושה־מצוה, דמדה־טובה מרובה ממדת־פורעניות (סוטה יא, א. סנהדרין ק, ב) כדאיתא במכות הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "יד העדים תהיה בו. שהם ראו העבירה, כי אחרים שלא ראו לבן נקפן שמא עשה שמא לא עשה, וכיון שרואין שהעדים נותנין בו יד להמיתו, תחזקנה ידי אחרים להמיתו, דאומרים: ודאי לא ישלחו בו יד אלא אם־כן ראו:"
+ ],
+ [
+ "כי יפלא. במופלא הכתוב מדבר, שאעפ\"י שהוא מופלא עשה־בו דין, אם ימרה. שמא ירבו מחלוקת־בישראל, ופשוטו כתרגומו: שיהיה הדבר מופלא ומכוסה מעיניך, שלא תוכל להוציאו לאור:",
+ "ממך זה יועץ (סנהדרין פז, א) כדאמרינן \"ממך\" גבי יועץ, כדכתיב (נחום א, יא) ממך יצא חושב על ה' רעה יועץ בליעל\" דאפילו [הממרא] יועץ וחכם עשה־בו דין:",
+ "דבר זה הלכה למשה מסיני, שניתנה בדיבור ולא בכתב, שאם חלק על הלכה־למשה מסיני עושים־בו דין:",
+ "למשפט. זה הדין:",
+ "בין דם לדם. בין דם־נידה לדם־לידה, לדם־זיבה:",
+ "בין דין לדין. בין דיני־ממונות לדיני־מכות, לדיני־נפשות:",
+ "ובין נגע לנגע. בין נגעי־אדם לנגעי־בגדים, לנגעי־בתים:",
+ "דברי. אלו החרמים והערכין וההקדשות, שבאים על־ידי דיבור:",
+ "ריבות. השקאת סוטה, שבא על־ידי ריב שבין אדם לאשתו, ועריפת־עגלה־ערופה, שעל־ידי ריב בינו ובין רעהו הרג את־חבירו: וטהרת־מצורע, שעל־ידי שהוא בעל־מריבות ומוציא שם־רע בא לו הנגע:",
+ "בשעריך. זה לקט שכחה ופאה, דכתיב בהו (דברים כו, יב) ואכלו בשעריך ושבעו. ושלש מחלוקות התם: ר' מאיר אומר אינו חייב אלא על דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. ור' יהודה: על דבר שעיקרו מן־התורה ופירושו מדברי־סופרים. ור' שמעון אומר: אפילו דקדוק אחד מדברי־סופרים, והתם מפרש טעמייהו וכל חד וחד מפרש להאי קרא אליביה, ומייתי פלוגתא דתנאי אכל מילתא ומילתא באלו־הן הנחנקים:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "מן המקום ההוא. מלמד שהמקום גורם:"
+ ],
+ [
+ "על־פי־התורה. \"תורה\" בכל מקום לשון־מוסר־והוראה, כמו (משלי א, ח. ו, כ) ואל תטוש תורת־אמך:",
+ "ימין ושמאל. לא תסור מן הדרך אשר יורו, לא לימין ולא לשמאל, שפעמים שתהיה סבור לילך (לארץ) לימין ותלך לשמאל וירבו מחלוקות בישראל:"
+ ],
+ [
+ "והאיש אשר יעשה בזדון. שיורה לעשות, דזדונו יעלה שיגרום לעשות, אבל אם שנה כדרך שהיה שונה, כיון שלא הורה לעשות אינו חייב מיתה:"
+ ],
+ [
+ "וכל (ישראל) העם ישמעו ויראו. כיון שישמעו שנהרג רב־גדול על־זאת יהא כל אחד ירא לנפשו, ורבותינו דרשו [שם פט, א] שצריך הכרזה, דארבעה צריכין הכרזה: זקן־ממרא, ובן־סורר־ומורה, ונביא־השקר, ועד־זומם, וכולם נהרגים על דיבור־בעלמא, ולכך נאמר בה, וכל העם ישמעו ויראו, דכולם תווהי בהו אינשי: זקן ממרא שהי' מתכוון ללמוד ולהורות הוראה־ישרה ועל זה נהרג, והוא כדי שלא ירבו מחלוקת בישראל, ולא יעשו תורה כשתי־תורות; בוא וראה כמה קשה עונשן של אותם שחולקין על הגדולים הקדמונים המבטל��ם דבריהם וסומכים על סברתם לעשות מעשה, והם רובם מתכוונים לקנות־שם, וקונים גיהנם לנפשם, כי לב הראשונים כלב־האולם, והם יונה־פותה אין־לב. ועל בן סורר־ומורה תמהו אינשי: שקטן על שאכל ושתה נהרג, חדא שהוא קטן, ועוד: שהוא עבר עבירה והוא נהרג על שם סופו, כמו שפירשו רבותינו [שם עא, ב] ועל עד זומם כמו־כן דמאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני, ועוד שלא עשו־מעשה דכתיב [להלן יט, יט] כאשר זמם [במכות ב, ב, וראה ב\"ק עב, ב] ומאן לימא לן דלא הדרי בהו קודם שיהרג הנידון ויאמרו טענה שלא יהרג. ועל נביא־השקר שהיה מתחלה נביא אמת ואחרי כן נביא־שקר ונהרג, ואם־נתן־אות כל־שכן שנהרג, ועל ארבעה אלו הוא אומר:",
+ "ישמעו ויראו. כי כששומעין שזה נהרג יראים לנפשם, ורבותינו דרשו (סנהדרין פט, א) שצריכין הכרזה, ואיכא למאן־דאמר שמשהין אותם עד־הרגל ומקשינן ליה: מי כתיב יראו וישמעו, ישמעו ויראו כתיב, ואין מענין את דינו, ונהרג מיד, ומכריזין עליו:"
+ ],
+ [
+ "וירשתה וישבתה בה. מצוה זו על מלך לאחר ירושה וישיבה:"
+ ],
+ [
+ "שום תשים עליך מלך. זו מצות־עשה, כי ודאי צריך שיהא מלך, שלא יעשה כל אחד את הישר בעיניו:",
+ "עליך. שתהא אימתו עליך:",
+ "אשר יבחר ה'. שצריך להעמידו על פי נביא:",
+ "מקרב אחיך. שאין הקב\"ה בוחר באחר:",
+ "לא תוכל לתת עליך איש נכרי. פן יחטיאו אותך לי, כי בעוונות אפילו מלכי־ישראל החטיאו כגון ירבעם וחביריו:",
+ "אשר לא אחיך הוא כלל, אבל אמו מישראל – מותר. כדאמרינן [יבמות מה, ב: רבא ובשבת קנד, א: רב] רב אכשר לרב־מרי בר־רחל ומנייה בפורסי דבבל, כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה, אע\"ג דאמרינן (קדושין עז, ב) כל משימות שאתה משים עליך לא יהיו אלא מקרב אחיך:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "ולא ירבה לו נשים. אלא שמונה־עשרה, בין טובות בין רעות, כדנפקא־לן מדוד (סנהדרין כא, א) שהיה לו ששה בשעה שאמר לו הקב\"ה [שמ\"ב יב, ח] ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה, דהיינו שמנה־עשר, ואפילו כאביגיל, כי ברוב נשים יישלה לבו אפילו הן טובות, ואם רעות בפחות מי\"ח ובי\"ח נמי לא יסירו לבו. ר' יהודה אומר: מרבה הוא לו ובלבד שלא יהיו מסירות את לבו [שם במשנה] כלומר: מן הטובות כמה שירצה, מן הרעות שמונה־עשר, שלא נתן קצבה כי אם לרעות.",
+ "ר' שמעון אומר: אפילו אחת והיא מסירה לבו הרי־זה לא ישיאנה, דהכי קאמר קרא: לא ירבה לו־נשים אפילו כאביגיל אלא שמונה־עשרה ולא יסיר לבבו אפילו באחת רעה, דרבי שמעון לטעמיה דדריש טעמה דקרא, ולא־יסיר אינו טעם, דאינו דרך־פסוק לכתוב טעם דאינו צריך, דאנו נותנין טעמא לפסוק מעצמינו, \"ולא־יסיר\" מצוה באנפיה נפשיה היא, דלא אפילו אחת רעה, אבל רבי יהודה ות\"ק דלא דרשי טעמא־דקרא אלא אם־כן נכתב אמרו: הכא נכתב הטעם לפיכך לא־דרשו־ליה אם־לא־נכתב, כן מוכחא הסוגיא:"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [
+ "לבלתי רום לבבו מאחיו זה טעם ל\"כסף וזהב לא ירבה לו\", ולבלתי סור מן המצוה. זה טעם א'ספר־תורה שיהא יוצא ונכנס עמו, ואחת בבית־גנזיו, ועוד קרי ליה \"משנה\" לפי שראוי הכתב להשתנות בימי עזרא, כדכתב (עזרא ד, ז) וכתב הנשתון כתוב ארמית, ולמען דבר־זה יאריך ימים על ממלכתו אם ישמרהו, ובניו כמו־כן, והוא יזכה לבניו כמו שע��ה דוד לזרעו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [],
+ [
+ "ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו. מה שדרש בספרי [קסד] ונחלה לא יהיה לו: זה נחלת שאר, בקרב אחיו. זה נחלת־חמשה, נראה־לי דהכי־פירושו: ונחלה לא יהיה לו. \"זה נחלת שאר\" אפרים, ומנשה ודן, ונפתלי, וגד, ואשר, ובנימין, שאינם אחיו מאמו:",
+ "בקרב אחיו. זה נחלת חמשה, ראובן, שמעון יהודה יששכר זבולון, דאפילו (הם) עם אותם שהם אחיו מאב־ואם לא־יקח נחלה, ולפי שדיבר בפרשת המלך, דיבר כאן בכהנים והלויים, שישראל משועבדים לתת להם מתנות:"
+ ],
+ [
+ "מאת העם. מן החולין; לבד מה שיש להם בקדשים:",
+ "מאת זובחי־הזבח. הדין עם הזובח, שאם מכר מתנות־כהונה הרי הם של לוקח, והטבח ישלם לכהן:"
+ ],
+ [
+ "ראשית־דגנך. תרומה גדולה, ותרומת מעשר, ותרומה־גדולה אין לה שיעור, אלא שיהו שיריה ניכרים, שלא יעשה אדם כל גרנו תרומה, אבל למטה אין לה שיעור, לכך אמרו רבותינו (שבת יז, ב. חולין קלז, ב) חטה אחת פוטרת את הכרי, אבל רבותינו כתבו [ירושלמי תרומות ובבבלי שם, פ\"ד הל' ב' דף יד, א] שלשה שיעורים, וסמכום: \"עין רעה אחד מששים, דכתיב (יחזקאל מה, יג) ששית האיפה מחומר־החטים, ששית האיפה הוא חצי־סאה, שהרי האיפה שלש־סאים החומר הוא כור שהוא שלשים סאין, וחצי סאה משלשים סאין הוא אחד מששים, וזהו סימן לעין־רעה, ועין־יפה אחד מארבעים, דכתיב [שם] וששיתם האיפה מחומר־השעורים, \"וששיתם משמע שתי־ששיות דהיינו סאה, ואמרו רבותינו [שם: שמואל] תן־על \"וששיתם\" ששית, נמצא תורם אחד־מארבעים, שהרי ששית עם וששיתם סאה וחצי ושני \"חומר'ים כתיבי בקרא: חומר־החטים וחומר־השעורים, שהם ששים סאין, וכשתורם מהן סאה חצי זהו אחד מארבעים [חציי]. ובינונים אחד מחמשים, דכתיב (במדבר טו, יט) \"תרומה\" תרי־ממאה, וכתיב [שם לא, ל] אחד אחוז מן החמשים, וזהו בינונים, וראשית גז־צאנך תתן לו. ופליגו עלה בחולין [קלה א, במשנה] איכא למאן דאמר: שתי־(חמש) רחלות גוזזות מנה ופרס חייבות בראשית־הגז, דכתיב (ישעיה ז, כא) ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי־צאן, אלמא דשתים קרויות־צאן, והכא כתיב: \"גז צאנך\", ואיכא למאן־דאמר: חמש רחלות גוזזות מנה ופרס, דכתיב [שמ\"א כה, יח] וחמש צאן עשויות, ודייק \"עשויות\" פרפייטשא, דאז גמורות ומוכנות לשתי־מצות: בכורה, וראשית־הגז, והתם מפרש שצריך לתת כדי נתינה, כדי אבנט שהוא בגד־קטן לכל־הפחות [שם בגמרא קלח, א] ואם יש לו עדר־גדול אחד מששים:"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [
+ "ושרת – ככל אחיו. לשורר ולהפשיט כי פשט הכתוב בלויים מיירי, ורבותינו דרשו [בספרי כאן: קסח, וב\"ק קט, ב] על הכהנים:"
+ ],
+ [
+ "חלק כחלק יאכלו. מה שיבא בחג מחמתו, כגון: מוספין ופרי־החג, והכבשים, ושאר קרבנות הבאים מחמת־החג חולקים כל המשמרות שוה בשוה:",
+ "לבד ממכריו על האבות. מה שבא שלא מחמת החג, כגון התמידין, ונדרים ונדבות לאנשי־משמר ששבת, שאירע בו החג־שלהם, וכך תירגם אונקלוס:"
+ ],
+ [
+ "לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם. בדור־המדבר כתיב (ויקרא יח, ג) כמעשה ארץ־מצרים וכו' לפי שגגדולים היו כשיצאו משם, וידעו ענין מצרים, וגם היה להם לבוא לארץ־כנען לולי שנתעכבו על־ידי המרגלים, ולכך הוצרכו להזהירם על אלו ועל אלו, אבל אלו שנכנסו עתה לארץ היו טף כשיצאו ממצרים ולא למדו ממעשיהם, ולכך לא הוצרכו להזהר אלא על מעשה ארץ־כנען שהם באים שם:"
+ ],
+ [
+ "לא־ימצא בך מעביר בנו ובתו באש. עתה מפרש על איזו תועבות הוא מזהירם, איכא למאן־דאמר [כ\"ה בסנהדרין סד, א, ב.] בין למולך בין לשאר עבודה־זרה חייב, דמולך משמע: \"כל שהמליכוהו עליהם\", ואיכא למאן־דאמר: למולך חייב, שלא־למולך פטור, דהוי שלא כדרכה ואינה עבודת־פנים; ואינם חייבין אלא על־ידי העברה של־אש, דילפינן התם מהכא, והכא כתיב \"מעביר בנו ובתו באש\" והתם כתיב (ויקרא יח, כא) ומזרעך לא תתן להעביר למולך, מה כאן באש אף התם באש, מה להלן למולך אף כאן למולך, ואיכא למאן־דאמר: מולך לאו עבודה־זרה היא, אלא חוק הוא להם והקפידה עליו תורה, ואינו חייב אלא דרך העברה, שרגא דליבני בימצעי, ונורא מהאי גיסא ומהאי גיסא, ורבא אמר כי משוורתא־דפוריא, עושים חפירה וממלאים אותה אש, ומדלגים משפתה אל שפתה, ותניא כוותיה דרבא, וכן עושים בפורים. ואיכא למאן־דאמר: מעביר עצמו חייב: דכתיב: \"לא ימצא בך\", ו\"בך\" משמע עצמו, ואיכא דלא משמע ליה:",
+ "קוסם קסמים שמעתי מיהודי־אחד ממשקל כביאה שבמקומו מנהג כגון יוצא לדרך ופגע בתחלה באיש ואחר כך באשה אומר: דרכו מוצלחת, באשה ואחר־כך באיש חוזר־בו, סבור שדרכו לא תצלח, באיש ואחר־כך באיש, באשה ואחר־כך באשה, דרכו בינונית, ויש מהם בודקין קודם שיצאו, ולוקחין קיסמין מעץ ומקלפין אותם מצד אחד, ומצד אחר מניח הקליפה בעץ־הדלש, ולוקח הקסם וזורקו מידו, אם הקליפה למעלה אומר: זהו איש: ואחר־כך זורק, אם מחשף־הלבן למעלה אומר: אשה ואומר: הרי איש ואחר־כך אשה והולך לדרכו, ואם מחשוף־הלבן נופל תחלה למעלה, [הוא אשה] ואחר כך איש, ואם הקליפה למעלה בשניהם אל מחשף הלבן הרי איש אחר איש או אשה אחר אשה ודרכו בינונית ועל שם הקיסמין נקרא \"קוסם קסמים\":",
+ "מעונן. איכא למאן־דאמר [סנהדרין סה, סע\"ב] אוחז את העינים ו\"מעונן\" לשון \"עין\", ואיכא למאן־דאמר: הבודק בשעות לומר: שעה זו יפה לצאת ו\"מעונן\" לשון \"עונה\", ואיכא למאן־דאמר: המעביר שבעה מיני זכור על העין, שכבת־זרע משבעה מיני־זכרים, כגון סוס וחמור וגמל ושאר זכרים עד שבעה:",
+ "ומנחש. [שם] תנו רבנן: \"מנחש\" זה האומר: פתו נפלה מפיו, מקלו נפל מידו, וכן המנחש בחולדה, אחד חבר גדול שמחבר דובים ואריות ובריות גדולות ואחד חבר קטן דצמד זיבורא ועקרבא ומחברם:",
+ "ושואל אוב. מדבר בין־הפרקים, ובין אצילי ידיו, והמעלה בזכורו: שמעלהו על זכרות שלו ונשאל בגלגולת:",
+ "וידעוני. המכניס עצם ידוע בפיו:",
+ "ודורש אל המתים: המרעיב עצמו והולך ולן בבית־הקברות כדי שתשרה עליו רוח־הטומאה:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "כי–ובגלל התועבות האלה ה' אלהיך מוריש אותם מפניך. ואם תעשה כמותם מה הועיל בחילופיו שגירש אותם ולקח אותך:"
+ ],
+ [
+ "תמים תהיה. כאיש תם שאינו מדקדק ומערים עם בוראו, אלא מה שהקב\"ה מביא לידו לוקח, ואינו מצפה כי אם לרצונו הן טוב הן חילוף, ויאמר: ה' הוא הטוב בעיניו יעשה:"
+ ],
+ [
+ "אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו. אנטנדנט כיון בון (איש) שאין [אין] השכינה שורה עליהם:",
+ "ואתה לא כן נתן לך. לא נתן לך כך, אלא משרה שכינתו על הנביאים שתבוא־��ך מאת־הקב\"ה:"
+ ],
+ [
+ "מקרבך מאחיך כמוני. מיוחס, מאב ואם, ולא שאמו משתקתו מפני שבא דרך זימה (להזיהום) [להזהירם] שאין הקב\"ה משרה שכינתו אלא על המשפחות המיוחסות שבישראל [קדושין ע, סע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ככל אשר שאלת. שאמרת [לעיל ה, כד] \"ואת תדבר אלינו\":"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [
+ "והיה האיש אשר לא ישמע. שמוותר על דברי נביא, שאינו רוצה לעשות מה שנביא אומר לו, כגון [מל\"א כ, לה] חבריה דמיכה שלא רצה להכותו כשאמר לו: \"הכיני־נא\", ואפילו הוא אם עבר על דברי עצמו, כגון שאכל בבית־אל כשהטעהו הזקן [מל\"א יג, יז. יט]. והכובש נבואתו כגון יונה בן אמיתי, והמוותר כגון שהנביא נותן־לו אות, או שהוא מוחזק, כגון מיכה, אז חייב המוותר, ואלו שלשה מיתתן בידי־שמים, דכתיב אנכי אדרש מעמו ושלשה שבפסוק השני, מיתתן בידי־אדם:"
+ ],
+ [
+ "אשר יזיד לדבר דבר בשמי אשר לא צויתי. כגון צדקיה בן כנענה, דכתיב [מל\"א כב, יא] ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני־ברזל,",
+ "אשר לא צויתיו אבל לחבירו צויתיו, והוא אמרן, כגון חנני' בן עזור (ירמיה כח, א. ב. יא. מט, לה) שגנב דברי־ירמיה על ידי קל־וחומר (סנהדרין פט, א ושם כל הענין) קל־וחומר, ואמר על בבל מה שהיה ירמיה אומר על עילם:",
+ "ואשר ידבר בשם אלהים אחרים. כגון נביאי הבעל, ואפילו כיון ההלכה לאמר על אסור אסור, ועל מותר מותר, חייב מיתה כדכתיב: ומת הנביא ההוא בחנק, שהיא מיתה האמורה סתם בתורה [סנהדרין נב, ב. פד, ב. מכילתא כא, טו. טז. וספרי]:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "ולא יהיה הדבר ולא יבא. שניבא דבר שאינו תלוי לא בזכות ולא בחובה, כמו [מל\"ב כ, ח] מה אות כי ירפא ה' לי עליתי ביום השלישי בית־ה', ואם נתן אות ולא בא אז חייב, ואם בא לעקור דבר מן התורה לגמרי, אפילו העמיד חמה באמצע הרקיע חייב, כמו שאמרו רבותינו [שם סו\"פ הנחנקין: צ, א. ובשבת קד, א. מגילה ב, ב] שאינו רשאי לחדש דבר מעתה, אבל לפי שעה ולפי הצורך, כגון אליהו בהר־הכרמל, שהקריב בבמה, וכגון אברהם בהר־המוריה, שהם מוחזקים חסידים־גמורים, שומעים להם:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "וישבת בעריהם ובבתיהם. זאת המצוה נמי אחר ירושה וישיבה:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "ושלשת את גבול ארצך. שתהיינה משולשות וכבר פירשתי מה שאמרו רבותינו (מכות י, א) \"ומאי־שנא מהאי גיסא ומהאי־גיסא דמרחקי, משום דבשכם שכיחי רוצחים, והקב\"ה מזמין להם שוגגין:"
+ ],
+ [
+ "וזה דבר הרוצח. שהרוצח מדבר על־ידי עצמו אל גואל־הדם ואומר: \"שוגג הייתי\" [שם ט, ב, וגם י, ב] ורבותינו דרשו נמי [שם יב, סע\"ב] שאם באים אנשי עיר מקלט לכבדו, אומר להם: רוצח אני! ואם אמרו אעפ\"י כן יקבל, ועיר שרובה רוצחים אינה קולטת, שנאמר: וזה דבר הרוצח [שם י, ב] ולא שהשוו דבריהם לדבריו:",
+ "וחי. עביד ליה חיותא [שם י, א] שאין עושין אותם לא טירים גדולים, שלא יהא רגלו של גואל הדם מצוי שם, ולא כפרים קטנים שלא יקחנה בחזקה, אלא עיירות בינוניות, אין מפשילין לתוכן חבלים, ואם תלמיד הוא מגלין את רבו עמו, ואם רב הוא מגלין את ישיבתו עמו, דתורה חיותא היא:",
+ "בבלי דעת. פרט למתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם [שם ז, ב]:"
+ ],
+ [
+ "ונשל הברזל מן העץ. שיצא הברזל מקתו, אבל אם מן העץ־המתבקע הוה ליה כח כחו ופטור; ואיכא למאן דאמר [שם] מן העץ המתבקע כ\"ש [נשמט] הברזל מקתו:",
+ "ומצא את רעהו. פרט לממציא את עצמו [שם ח, א]:"
+ ],
+ [
+ "ולו אין משפט מות. לרוצח, כי בשוגג הכהו; ואיכא למאן־דאמר בגואל הדם הכתוב מדבר, כלומר: יש לידא שמא יהרגנו שהרי אינו ירא כלום אם יהרגנו, \"שאין לו משפט מות\" כי גואל הדם הוא:",
+ "כי לא שונא הוא לו. דברי־הכל ברוצח הכתוב מדבר [שם י, ב]:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "ואם ירחיב ה' עתה מפרש למתי יעשה השלש ערים שאומר לך עכשיו:"
+ ],
+ [
+ "כי תשמור את כל המצוה כי בכך תלוי הדבר, על השלש האלה. שהבדלתי. ורבותינו דרשו [ספרי, קפה כאן] שלעתיד הוא מדבר, שיהא תשע, ו\"על השלש האלה\" אשלש שבארץ ישראל קאי, לבד אותו שבעבר הירדן שהבדיל משה [לעיל ד, מא]:"
+ ],
+ [
+ "והיה עליך דמים. אם לא תתקן המקלט:"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "לא תסיג גבול רעך. שלא תשיג לגבול ריעך אשר מעבר הלז, כגון שני אלמים ועני אחד ביניהם זה דוחקו מכאן וזה דוחקו מכאן ומוציאים העני מביניהם, ובא לומר: שלא תטול משלו כלום כדי להשיג, וכן אמר ישעיה [ה, ח] הוי מגיעי בית בבית:"
+ ],
+ [
+ "לא יקום עד אחד באיש. בממון ובמכות הכתוב מדבר, אבל קם הוא לשבועה. ולעיל [יז, ו] דבר בדיני נפשות כדכתיב: \"לא יומת על פי עד אחד\":",
+ "על פי שני עדים. על פיהם ולא על פי כתבם, שיכתוב עדותו בשטר, אבל כששניהם כותבים שטר אחד ומכוונין דבריהם הוה כמו שנחקרה עדותן בבית דין דמי, וכך אמרו רבותינו (גטין ג, א. כתובות יח, ב) עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין, וכן כתוב בירמיה [לב, מד] וכתוב בספר וחתום והעד עדים\":"
+ ],
+ [
+ "לענות בו סרה. שתסרה גופה של עדות, ושיאמרו המזימים והלא במקום פלוני עמנו הייתם, ולא מן ההורג ומן הנהרג, ומיהו הוא ניצל בכך, אם אמרו ההורג או הנהרג היה עמנו במקום פלוני, אבל העדים אינם נהרגים אלא הוי בהכחשה, ואינם נהרגים עד שיזומו כולם:"
+ ],
+ [
+ "ועמדו שני האנשים. מצוה בנידונים שיעמדו, שלא יהא אחד עומד ואחד יושב, ומיהו העדים ודאי בעמידה, דבדידהו משתעי קרא:",
+ "אשר להם הריב. אלו בעלי־דינין:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "ועשיתם לו כאשר זמם. ולא כאשר עשה, שאם הרגו אין נהרגין; ואם תאמר מהו נפש בנפש לומר שאין נהרגין עד שיגמור הדין על פיהם שהיגע על פיהם ליטול הנפש, שאם אים המזימים קודם שנגמר הדין, אין דין להרגם, שהרי רוב הנידונים ניצולים, שבית דין מהפכין בזכותם, ולאחר שנהרג שמא הקרובים שכרום לנקום קרוב או אוהבים אותו נהרג, אבל לאחר גמר דין הרי הוא כנהרג, שאם היה לו זכות בבית דין מצאוהו, ואין הקרובים מביאין מזימים, שעד שיבואו מזימים דאיכא למיחש לזוממי זוממים יביאו מכחישין להציל הנידון, ולא ייראו כלום אבל לאחר שנהרג לא יועילו מכחישין, וכי תימא מאי חזית דסמכה אהני סמוך אהני. ואמרו רבותינו (סנהדרין כז, א) חידוש הוא, ונראה לכך סמכה תורה אהני כדי שתהא יאמת ההזמה על העדים, ולא יהיה קל עליהם להעיד עדות שקר שלכך דיקדקה התורה על אמיתת הדין, ובעדי ממון אם שילם הממון, ואם לא שילם ונגמר הדין, ישלמו בין כולם הממון, דמשלשים בממון (מכות ה, א במשנה) דחזי לאיצטרופי, אבל אין משלשין במכות דלא חזי לאיצטרופי, אלא כל אחד ואחד לוקה:",
+ "לעשות לאחיו. ואם העידו על איש ואשה שחטאו יחד בזימה ואין דינם שוה, כגון: בת־כהן שהיא בשריפה, ובועלה בחנק, או למאן דאמר ארוסה בשריפה, היא בשריפה ובועלה בסקילה, ידונו הזוממים במיתה הכתובה באחין, ולא במיתה הראויה לאחותו, דאי בדידיה חדית רחמנא, בעדים לא חדית, והא ליכא למימר שאם העידו על אשה שאין נהרגים, דהא השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה:"
+ ],
+ [
+ "ולא יוסיפו לעשות. איכא למאן דאמר שזו אזהרה לעדים זוממין, ואיכא למאן דאמר מלא תענה [שמות כ, יג. ור' מכות ב, ב]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "לא תירא מהם. אלא תשיב בוני בתים, ונוטעי כרמים, ולוקחי אשה חדשה, ורך הלבב, ואל תאמר יתמעטו הגייסות; \"רך הלבב\" איכא למאן דאמר: שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה, ומים שותתין על ברכיו מחמת פחד, ואיכא למאן דאמר: שירא מן עבירות שבידו, כדאמרינן (סוטה מד, ב) שח בין תפלה לתפלה עבירה היא בידו וחוזרין עליה מערכי המלחמה:"
+ ],
+ [
+ "ואיש אחר יקחנה. או יחלל הכרם, או יחנך הבית, ועגמת נפש הוא, ואיכא למאן דאמר: דכל אלה שלא לבייש את הירא ורך הלבב [ריה\"ג שם מד א]:",
+ "[כרם: אפילו קטן] וכגון שתים כנגד שתים ואחת יוצאה [זנב] כי אז חשוב (כזה) [כרם]. וכגון שבנה בית הראויה למזוזה, וכגון שלקח אשה שכשרה לו, לאפוקי כהן שנשא גרושה, וכיוצא בו, ואם נשא אשה חדשה שאינו מחזיר גרושתו, או נטע כרם וחללו או בנה בית וחנכו, אינו יוצא כלל אפילו לתקן הדרכים ואפילו להספיק מים ומזון, כדכתיב [להלן כד, ה] נקי יהיה לביתו שנה אחת, ומרבה אף בונה בית ונוטע כרם, כדאי' בסוטה [מג, א. במשנה], אבל רך הלבב וחביריו מתקנין הדרכים ומספיקים מים ומזון, וקודם שיאמרו להם שיחזרו הכהן מחזק אותם בשמו של הקב\"ה:",
+ "אל תיראו ואל תערצו. ולא ימס. איכא למימר שהשוטרים אומרים אותו ואיכא למימר שהטעם הוא שהפסוק נותן:",
+ "ויספו השוטרים לפי הפשט נראה, שפעם מכריזין על רך הלבב, לפי שיש בו תקלה, שמביא מורך בלב האחרים:"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "להלחם עליה. מפני שהיה בה מרד, ולא מפני שהיא מנחלתך, כדאמרינן לקמן [פסוק טז] ומאחר שאין אתה בא עליהם אלא מפני המרד, קרא לה שלום, ושאם תרצה לכבשה הרשות בידך, אבל לא תהרגם ולא תקח העיר מידם, מאחר שהם חפצים בשלום אבל אם עומדים במורדם, [אז עליך] להרוג זכורה הנלחמים עליך, והטף והנשים שאינם בני מלחמה תבוז לך:"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "מערי העמים האלה המחזיקים בנחתך לא תקרא לשלום ולא תחיה כל נשמה לא נשים ולא טף, והטעם לפי שהם אדוקים בעבודה זרה ויחטיאו אותך לי, ואלו העמים פעם שמונה אותם שבעה אומות, ופעמים ששה, ואותם שאינו מונה כוללם באביהם \"הכנעני\" כי שנים עשר היו, דכתיב (בראשית י, טו) וכנען ילד את צידון בכורו וכו' ומונה שם י\"א וכתיב ואחר נפוצו משפחות הכנעני שמאחד נחלק לשנים [עי\"ש בפירושו]"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [
+ "כי תצור על עיר ימים רבים. שתראה שאתה צריך לישב עליה ימים רבים מפני חזקה וגובה חומותיה ומגדלותיה, זה לך עצה:",
+ "שלא תשחית את עצמה לנדוח עליו גרזן להכריתו ולהשחיתו, כי ממנו תאכל ותתפרנס במצור:",
+ "כי האדם עץ השדה. דהא עץ השדה הוא האדם, כמו: \"אדם\" עץ השדה קרי, בין עץ מאכל בין אילן סרק, ושניהם כאדם לסייע לך לבוא העיר מפניך במצור ללכדה, כמו [מל\"ב כד, י] ותבא העיר במצור: שנלכדה, \"והעץ מאכל\" עץ ממנו תאכל, ויספיק לך מזונות, ותוכל לישב שם, ו\"אילן סרק\" שתבנה ממנו סוללות ודיק, נמצא שניהם מסייעין לך, זה על שתאכל ממנו וזה על ידי שתבנה ממנו מצור, ואז אם תקיים זה, האדם עץ השדה, כאדם עץ השדה, לסייעך, לבוא מפניך ולה[תג]בר, אבל אם תלך על אומה להשחיתה, ולא לישב שם במצור, אז לאחר שתלכד העיר תוכל להשחית אפילו עץ מאכל, אם אינה מארץ ישראל, כדכתיב גבי מואב, שאמר להם נביא [מל\"ב ג, יט] ועל כץ טוב תפילו – וכל החלקה הטובה תכאיבו באבנים:"
+ ],
+ [
+ "עד רדתה. ואפילו בשבת [שבת יט, א. ב\"ק צא, א] \"רדתה\" לשון \"ורודה במועד\" [להלן כח, נב] עד רדת חומותיך. כמו (רות ב, ז) זה שבתה הבית מעט, שהוא מן \"ישב\" כמו רדתה מן \"ירד\":"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כי ימצא. פרט למצוי. כגון עיר שבספר ועיר שרובה גוים:",
+ "באדמה. לא טמון:",
+ "נופל. לא תלוי באילן, דאין דרך רוצח לשהות ולטמון, (לטמון ולא לתלותו, מפני שירא לנפשו, אלא שמא מת מיתת עצמו או בלא פשיעת אדם, הגה\"ה.",
+ "בשדה. ולא צף על פני מים דאין לידע מאין בא לכאן:"
+ ],
+ [
+ "ויצאו זקניך. מיוחדים שבזקניך, סנהדרי גדולה, איכא למאן דאמר שלשה, ואיכא למאן דאמר חמשה [הכל במשנה ובגמ' סוטה מד, ב. מה, א] (ואיכא למ\"ד חמש ואיכא למ\"ד) [זקניך. סנהדרין, ושופטיך.] מלך וכהן גדול ומדדו. אפילו נראה בעליל לעיר מצוה לעסוק במדידה, ואיכא למאן דאמר: שמודדין מחוטמו, שהנשמה שם, דכתיב (ישעיה ב, כב) חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, ואיכא למאן דאמר: מצוארו, ממקום שנעשה חלל, ואיכא למ\"ד [מטבורו] מחללו של גוף [סוטה במשנה מה, ב]:"
+ ],
+ [
+ "והיה העיר. והיה דבר זה לעיר הקרובה שיקחו עגלת בקר דהוה ד' \"והיה\" לא אעיר קאי, דאם כן הוי ליה למימר \"והיתה\":"
+ ],
+ [
+ "אשר לא יעבד בו. אשר לא \"נזרע\" אינו אומר, אלא אשר לא יעבד בו ולא יזרע. מכאן אמרו רבותינו [מכות כב, א. וראה רמב\"ם רוצח י, ט] שהעובד והזורע בנחל איתן בלאו, אבל מנקין בו פשתן ומסתתין בו אבנים (סוטה מו, ב):"
+ ],
+ [
+ "ונגשו הכהנים. ולא פירש למה, אבל לקמן מפורש [ו] \"ירחצו את ידיהם\": כלומר: נקיים אנחנו:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "וענו ואמרו אזקנים דסליק מיניה קאי:",
+ "ידינו לא שפכה. לא גרמנו לשפוך, לפוטרו בלא צידה ולא לווייה:"
+ ],
+ [
+ "כפר לעמך. קאי אכהנים, דכל מעשה כפרה תלויה בכהנים, וכן תירגם אונקלוס [כהניא יימרון]:",
+ "ונכפר להם הדם. הפסוק מבשר שנכפר הדם, וכל זה צוה הקב\"ה לעשות שיהא קול לנרצח, ושיהא אוושא מילתא מתוך הערים הנמדדות וסנהדרי גדולה ��באים שם, והעגלה שנערפה ונקברת, שהוא דבר תימה, ומי שהלך מביתו ולא שב ולא נודע מה נעשה בו, באים בני ביתו ובני משפחתו אל (הנחל) [והמקום] אם מכירין אותו ואין אשתו עגונה ואין בניו יתומים – שיורדים לירושת־אביהם ואין בית דין מוחים בידם, ומתוך שהוא ניכר נודע מי הלך עמו ומי נתחבר לו, ופעמים שמתפרסם הרוצח על ידי כך, וגם נראה דבר גדולה וקפידה גדולה שהקב\"ה מטריח על נפש אחת. ונראה לי דאף על פי שאמרו רבותינו (משנה יבמות קכ, א) אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, ואין מעידין אלא עד שלשה ימים. הני מילי עדות שאומר: מעידני על חוטמו ופרצופו שהוא כך וכך, והמכירים מבינים מתוך דברי העדים, דבר זה אין מעידים אלא עד שלשה ימי,ם ואי נפל במיא, אפילו טפי דמיא צמתי, כדאמרינן בפרק האשה שהלכה היא וצרתה [יבמות, קכא, רע\"א] אבל אם אמר מכירני ודאי שזהו, בטביעות עינא גמור אני מכירו כאילו ראיתיו חי, ודאי תנשא; וההוא דטבע בדגלת ואסקוהו אדישרא דסביסתנא דאנסבי רבא לאשתו אחר חמשה יומי' עדות הוה ודמיון ללא אמר מוחזקני בו אל נכון, אבל אם אמר מחזקני בו אל נכון שזהו, ודאי מנסבא אחר כמה שבועות, ולפיכך אפילו ממקום המרחק יכולין לבא להתבונן בו:"
+ ],
+ [
+ "ואתה תבער הדם הנקי מקרבך כי תעשה הישר. אם תעשה הישר שתעשה המצוה כדרכה כמו שצוה הקב\"ה, \"כי\" זה, כמו \"אם\", מתוך שתעשה הישר והמצוה כהלכתה, תבער הדם; שתברר הרוצח, מתוך הקול, ומתוך העיירות הבאות למדוד, יודע מי נתחבר לו, כמו שפירשתי ורבותינו דרשו (כתובות לז, ב) דהכי קאמר: שאם נמצא הרוצח לאחר שנערפה העגלה שממיתין אותו, וכל ישראל נקיים לשלום ולחיים:"
+ ],
+ [
+ "כי תצא למלחמה על אויביך וראית בשביה. בשעת שביה,",
+ "אשת. אפילו אשת איש",
+ "יפת תאר. לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, מוטב יאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות (קדושין כא, ב) כגון בשר \"כוס כוס\" דאיתי ביה צד היתר, ואל יאכלו בשר תמותות נבלות בלא שום היתר, ולכך התירה הקב\"ה:",
+ "וחשקת בה. אפילו מכוערת:",
+ "בה ולא בה ובחברתה, שאינו יכול ליקח שתים לעצמו בשביה אחת:",
+ "ולקחת. ליקוחין יש לך בה, קידושין תופסין בה:",
+ "לך. שלא יקח לצורך אביו ולא לצורך בנו:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "ועשתה את צפרניה. איכא למאן דאמר תגדיל אותם, דומיא ד\"וגילחה את ראשה\" מה גלחה ראשה ניוול, אף עשתה צפרניה ניוול, כדי שתתגנה עליו, אולי לא ישאנה, וכן תירגם אונקלוס, ואיכא למאן דאמר: כמו [שמ\"ב יט, כה] ולא עשה שפמו, ולא עשה רגליו, שהוא לשון תקון, וכדי לטהר עצמה משיקוץ וניוול גיותה, מעברת שיער, וצפרניה, ובגדים:"
+ ],
+ [
+ "ובכתה את אביה ואת אמה. לאו מצוה היא, אלא מסתמא ודאי תבכה, איכא למאן דאמר (שם יבמות מח, ב) אביה, ואיכא מאן דאמר עבודה זרה כמו (ירמיה ב, כז) אומרים לעץ אבי אתה: ואחר כן תבוא אליה. אבל קודם לכן לא לפי שאין דבר זה הגון, שהיא תבכה ואתה תשחק עמה:"
+ ],
+ [
+ "תחת אשר עניתה. תשלחנה לנפשה, דדייה לה שעיניתה, ועכשיו אין אתה רוצה לישאנה:"
+ ],
+ [
+ "והאחת שנואה. אם נשאה סופה להיות שנואה, ואם ילדה, סופו להיות בן סורר ומורה, ואם חס עליו: סופו להיות נידון, ולהיות נסקל ונתלה במעשיו המקולקלין, ולכך סמכו זו לזו. וכן אמר חושי הארכי לדוד [על] אבשלום, ודרשו רבותינו (יבמות כג, א) מאי שנואה: שנואה בנשואיה, כגון ממזרת ונתינה לישראל, גרושה וחליצה כהן־הדיוט, ואפילו הכי לא יפקיענו מבכורתו:"
+ ],
+ [
+ "והיה ביום הנחילו את בניו. ביום אתה מפיל נחלות ואי אתה מפיל נחלות בלילה [סנהדרין לד, ב, ב\"ב: קיג, ב.] דשלשה שנכנסו לבקר את החולה ביום רצו עושין דין, רצו כותבין להיות בעדות, בלילה כותבין לעדות, ואין עושין דין, דאין עושין דין בלילה [ב\"ב שם] ולהכי כתיב \"ביום\":",
+ "לבכר. כלומר: בתורת בכורה אינו יכול להרבות לו, אבל המחלק נכסיו על פיו, ריבה לאחד ומיעט לאחד, והשווה להם את הבכור, דבריו קיימין [ב\"ב קכו, ב. במשנה]:"
+ ],
+ [
+ "יכיר. יכירנו לאחרים [וכתיב\"ע ספרי ריז (כז) וקדושין עד, א. עח, ב וש\"נ] דנאמן אדם לומר [זה בני בכור] וזה בני בן גרושה בן חליצה, דקרינן: \"בן־השנואה יכיר\" אם אמו שנואה בנישואיה דברי ר' יהודה, אבל רבנן פליגי, ואפילו בבן־גרושה (שם ודף סח, א. ויבמות מז, א.) כדמוכח בנערה שנתפתתה וביש נוחלין:",
+ "ראשית אונו. בא אחר נפלים אפילו בכור לכהן (אפילו) לא הוי, דהא בפטר רחם תלא רחמנא:",
+ "בכל אשר ימצא לו. לאב, פרט הראוי לו בשעת מיתה ואינו מוחזק (כספרי ריז, ובכורות נב, א. במשנה):"
+ ],
+ [
+ "כי יהיה לאיש בן ולא לבן בן, שאם היה לבן־עשר בן כמו בדורות הראשונים, אינו נעשה בן סורר ומורה:",
+ "בן. ולא איש, \"כל ימיו של בן סורר ומורה שלשה חדשים, משהביא שתי שערות עד שיקיף זקן־התחתון, ולא העליון (סנהדרין סט, א) והרי הוא [נהרג] על שם סופו, מוטב ימות זכאי ואל ימות חייב\" [שם, עב, א]:",
+ "ויסרו אותו. מלקות, [ספרי שם] וילקו אותו בבית דין, דגמרינן [שם א, ב] \"ויסרו\" מ\"בן\" ו\"בן\" מ\"בן\" והיה אם בין הכות הרשע [להלן כה, ב], וזהו: בנינו־זה. זה שלקה בפניכם:"
+ ],
+ [
+ "ותפשו־בו. ולא גידמים:",
+ "והוציאו אותו. ולא חגרים:",
+ "ואמרו. ולא אלמים:",
+ "בננו זה. ולא סומים, דאין דרך לומר \"זה\" אלא בדבר שהוא רואה:",
+ "איננו שומע בקולנו. ולא חרשים (ספרי ריט, וסנהדרין מה, ב) ואיכא למ\"ד [שם עא, א: ר\"י] שאם לא היתה אמו ראויה לאביו אינו נעשה בן סורר ומורה, וגם צריך שיהיו שניהם שוים בקול, במראה, ובקומה, ואם לאו אינו נעשה בן סורר ומורה, ואיכא דלא בעי קרא כדכתיב, ובלא כל הני נעשה בן סורר ומורה:",
+ "זולל וסובא. שגנב תרטימר־בשר וחצי לוג יין משל אביו ואכל ברשות אחרים, דבהא אתי למיסרכא שאינו ירא שיגער בו אביו, שאינו אוכל ברשותו, ולא להתפס כגנב על של אביו, אבל גנב משל אביו ואוכל ברשות אביו, וכל שכן גנב משל אחרים ואוכל ברשות אחרים, ומשל אחרים ברשות אביו דלא אתי למיסרך, דירא פן יגער בו אביו, או יתפס כגנב אינו נעשה בן סורר ומורה:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "וכל ישראל ישמעו ויראו. בארבע כתיב כן, לפי שאין נהרגין על מה שעשו אלא שלא יבא לידי תקלה, אלו הן: עד זומם שלא הרג לא היה נהרג אלא להטיל אימה שלא ירגילו להעד עדות שקר, וזקן ממרא, שהיה מורה אמת לפי סברתו, ואינו נהרג אלא כדי שלא ירגילו להרבות מחלוקת בישראל, ותהיה התורה כשתי תורות, ולכך צריך להכריז שהרי הם נהרגים ליסר אחרים, וכן מסית, לא עבד עבודה זרה, ולא הועיל דברו, ולא בא לידי מעשה, אלא לא ירגילו להסית ולהדיח את ישראל מאביהם שבשמים וכן זה לא נהרג על שאכל תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין, אלא על שם סופו, שלא ירגילו תרבות רעה, למרות עיני אביהם ואמם, ולהיות זוללים וסובאים, ולפי שמתיר [שמחמיר] ליסר אחרים צריכין כרוז, כדי שיוסרו הנשארים, ולפי הפשט אינו צריך אפילו כרוז, אלא הכי קאמר: מי שישמע שזה נהרג בלא חטא ירא מכובד המשפט [דלנ(ר)וע־א(יו)סטינ(צ)\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ותלית אותו על עץ. לפי הפשט נראה: אם יארע שתתלה אותו, לא תלין, אבל רבותינו אמרו [ספרי רכא (לז) וסנהדרין מה, ב במשנה] שהוא מצוה, דכל הנסקלין נתלין:"
+ ],
+ [
+ "כי קללת אלהים תלוי. כי על קללת אלהים אדם תלוי, שהרי מגדף נסקל ונתלה, וזהו נתינת טעם ל\"לא תלין\" לפי שדרך מגדך להיות נתלה אני אומר לך: לא תלין שום נתלה, שמא יאמרו הרואים: זה [הנתלה] מגדף היה, והרים יד מלך וזהו גנאי למלך, משל לאדם שבא וסטר את המלך על פניו ותלש שערו וזקנו, אף על פי שתלאו המלך, גנאי הוא למלך שיאמרו ויפרסמו שזה אדם סטר המלך, ולכך לא תלין. ויש מפרשים: כי קללת אלהים: כשרואים אדם תלוי מקללין את הדיינים שדנוהו, לכך לפי שמרחמים על העני הנתלה ובאים לידי איסור, דכתיב (שמות כב, כז) אלהים לא תקלל, ורבותינו דרשו (סנהדרין מו, א) \"כי קללת אלקים\" קל לית בשעה שאדם מצטער או מוטל בבזיון, שכינה אומרת כביכול: \"קלני מראשי קלני מזרועי\" ואם אומר כן על רשעים, על צדיקים לא כל שכן:",
+ "ולא תטמא את (הארץ) אדמתך. טעם אחד, כלומר: לכך לא תלין שאדם מת מטמא את הנוגע בו והמאהיל תחתיו, ונמצאו נושאי־טהרות לבני־אדם־טהורים מטמאים:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [],
+ [
+ "והשבותו לו. ראה האיך תשיבנו לו שלא תאכיל עגל לעגלים וסיח לסיחים אלא מכרו בב\"ד [ב\"מ כח, סע\"ב] ואף דרשו רבותינו [סנהדרין עג, א. ספרי ס\"ס: רכג] \"והשבות לו\": שאם תמצא את חבירך תועה צריך להשיבו אל הדרך. דכתיב: והשבות לו: זהו השבת גופו:",
+ "עד דרוש אחיך אותו. לפי הפשט אינו צריך לחזור אחריו עד שיבא מאיליו, ורבותינו דרשו [ספרי שם וב\"מ שם במשנה] דרשהו אם רמאי הוא, או אינו רמאי, שלא יפסיד בעל אבדה על ידך, כל הני פרטות דרשו רבותינו: [ב\"מ כז, א] שור לגז זנבו, שצריך לגזז זנב השור בכל שנה, כדי שתבוא גיזה אחרת, שאם לא יגוז לא יבוא גיזה אחרת, נמצא הגוזז משיב אבדה, וכן שה לגיזותיו, והא ליכא למימר דקאמר שמשלם לו גיזותיו, דהא לא צריכא למימר. מה שמלה שיש לה סימנין ויש לה תובעין, אף כל שיש לו כו' [ל', המשנה שם] ואמור לסימני האוכף, אע\"ג שאין הסימן בגופו מהו לגזיזותיו לא אצטריך, השתא שור לגוז זנבו אמרינן שהוא דבר מועט, שה לגזיזותיו מיבעיא, ומשום הכי שה דאבדה לדברי הכל קשיא:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "נפלים בדרך. זו טעינה ובשכר ובפריקה בחנם [ב\"מ לב, סע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "לא יהיה כלי גבר וגו'. שלא ידמה איש לאשה ואשה לאיש, כי דרך ניאוף הוא, שהאיש בא בכך בין הנשים ואינו ניכר, ומתייחד עמהם, וכן האשה בין האנשים ודבר משוקץ ומתועב הוא:"
+ ],
+ [
+ "כי יקרא. פרט למזומן, כגון אווזין ותרנגולין שקננו בפרדס [חולין קלט, בו ספרי רכז (נה)]:",
+ "צפור. משמע טהור, ��דכתיב [לעיל יד, יא] כל צפור טהורה תאכלו אבל עוף טמא אינו בדין שלוח:",
+ "והאם רובצת. כל זמן שכנפיה נוגעות בקן קורא לה \"רובצת\":",
+ "על האפרוחים או על הביצים. מה אפרוחים בני קיימא אף בצים כן, לאפוקי ביצים מוזרות דליתנהו בדין שלוח:"
+ ],
+ [
+ "שלח. אפילו מאה פעמים:",
+ "תשלח. דאפילו לדבר מצוה הוא צריך לה, תשלח מכל מקום. אבל אם חזרה לאחר שנסתלקו האפרוחים או הבצים, שוב אינו צריך לשלח, ואם עבר ולקחה כשהיא על האפרוחים או על הבצים, איכא למאן דאמר: משלח ואינו לוקה, ואיכא למאן דאמר: לוקה ואינו משלח:",
+ "למען־דבר־זה ייטב לך והארכת ימים. בכל מצוה שיש בה חסרון־כיס, שיפסיד האם, דרך הכתוב לומר: \"למען יברכך\" \"למען ייטב לך\" כלומר: לא יקשה בעיניך כי השכר מרובה מן ההפסד:"
+ ],
+ [
+ "כי יפול הנופל. מי שראוי ליפול, ואף על פי כן הזהיר שלא תהא תקלה על ידך, כי מגלגלין חובה על ידי חייב:"
+ ],
+ [
+ "המלאה הזרע. אם נזרע שלא בכלאים, כגון המעביר עציץ נקוב בכרם אינו נאסר עד שיבא במילואו, שיוסיף מאתים, אבל אם נזרע בכלאים נאסר הזרע בהשרשה, כדאמרינן בכל שעה (פסחים כה, א):",
+ "פן תקדש. שכלאים אסורים בהנאה, ואינם רק לשרפה:"
+ ],
+ [
+ "לא תחרש בשור ובחמור (יחדיו). והוא הדין לכל שני מינין שילפינן שור שור משבת [ב\"ק נד, ב. וספרי רלא] ואדם מותר בכולם, ונראה שלכך אמר רחמנא חרישה משני מינין, שלא יבא להרגילם ולהרביעו זה עם זה, תדע שהרי בקדושים תהיו כתיב (ויקרא יט, יט) שדך לא תזרע כלאים, בהמתך לא תרביע כלאים, ובגד כלאים שעטנז, והכא במקום בהמתך לא תרביע כתיב לא תחרוש בשור, אלמא משום לא תרביע הוא:"
+ ],
+ [
+ "לא תלבש שעטנז. משום דבגדי כהונה של כלאים, ולא ישתמש בשרביטו של מלך, דאף הם לשם מצוה כמו בגדי כהונה:"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [
+ "ושם לה עלילות דברים. מתוך השנאה שם לה עלילות שרוצה לגרשה בלא כתובה, ואומר לא מצאתי לה בתולים:"
+ ],
+ [
+ "ולקח אבי הנערה ואמה. כי הם בעלי דינים, ולהם הבושת והפגם, שעליהם לייסרה ולשמרה:"
+ ],
+ [
+ "ואמר אבי הנערה אל הזקנים. התורה עשתה עצמה כעורכי הדיינים, ולמדה אותו לטעון, מפני שבשתה מרובה, ומדרש [ספרי רלה] \"מכאן שאין אש הרשאה לדבר בפני בעלה, שאינו אומר: \"ואמרו אביה ואמה\":"
+ ],
+ [
+ "ופרשו השמלה. השושבינין:",
+ "ויסרו אותו. מלקות דילפינן יסרו מיסרו, [ויסרו] מבן, ובן מבין הכות [להלן כה, ב] והיה אם בין הכות הרשע:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "וענשו אותו. ומשלם ולוקה:"
+ ],
+ [
+ "ואם אמת היה הדבר הזה. שזינתה תחתיו לאחר שנתארסה:",
+ "אל פתח בית אביה. על פתח העיר, שאביה דר בה, לומר: ראו גידולים שגידלתם:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "ומתו גם שניהם. לפי שאמר למעלה שהנערה לבדה נסקלת התם משום שאין הבועל ניכר, הכא שניכר הבועל, גם שניהם מתים:"
+ ],
+ [
+ "כי יהיה נערה בתולה. ולא בוגרת, \"בתולה\" ולא בעולה, \"מאורשה\" ולא נשואה, שהמאורשה בסקי��ה לפי שפגמה מרובה ומביישת את אביה ובעלה יותר מן הנשואה:"
+ ],
+ [
+ "שניהם. איכא למאן דאמר בזמן ששניהם בני עונש, אבל אם היא קטנה, הוא בחנק והיא פטורה, ואיכא למאן דדייק: \"ומת האיש אשר שכב עמה לבדו\" דהא \"לבדו\" מיותר מדכתיב בתריה: \"ולנערה לא תעשה דבר\" לומר: דאם היא קטנה הוא לבדו בסקילה [סנהדרין סו, ב. ובקדושין י, א. רש\"י ותוס'] והנה שלשה פרשיות דמוציא שם רע [א'] מתה הנערה לבדה לפי שלא ניכר הבועל, שניה: מתים שניהם, שלישית: המאנס מת הוא לבדו:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש. הרי זה בא ללמד ונמצא למד, כלומר: \"אף למד\", שהוא מלמד ולמד; \"מלמד\": מה רוצח יהרג ולא יעבור אף נערה המאורסה, ורוצח סברא הוא; כדרבא: דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי וראוי לחיות יותר (ממך) [מחבירך דילמא דמא דההוא גברא כו'] ואין לדחות אותו בשבילך. ו\"למד\": מה הנערה ניתן להצילה בנפשו, דכתיב: ואין מושיע לה, הא יש מושיע צריך להושיע בכל מה שיכול להושיע, אף רוצח ניתן להצילו בנפשו, (סנהדרין עג, א. עד, א. פסחים כה, ב), והעדים שמעידים עליו, אומר דקיימי בתרי עברי נהרא ולא יכלו להציל, אי נמי היו יראים אותו, אי נמי לא ידעי דניתן להצילו בנפשו, ואיכא דרבי מהאי קרא הרודף אחר הזכר, מדכתיב: נער (סנהדרין עג, א.) ו\"נערה המאורסה\" מדקרי נערה, אחד חייבי כריתות, מדכתיב חטא דמשמע חייבי חטאות, [ואחד] חייבי מיתות בית דין, מדכתיב מות, דכולם ניתן להצילו בנפשו:"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [
+ "תחת אשר ענה. מכלל דאיכא בושת ופגם:"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ []
+ ],
+ [
+ [
+ "ולא יגלה כנף אביו. איכא דמפרש בשומרת יבם של אביו, והיא בכרת, שהרי היא דודתו, ואיכא דאוקי לה לקרא באנוסת אביו ומפותת אביו לאמר שהוא בלאו:"
+ ],
+ [
+ "לא יבא פצועה דכה. שנפצעו ונדכאו ביציו:",
+ "כרות שפכה. שניכרת הקרום שבין קילוח המים לקילוח הזרע לאורך הגיד ושוב אין המים מקלחין ואין הזרע יורה כחץ ואינו מוליד, ולכך אינו ראוי לבא בקהל, שמונע מלהוליד, ואעפ\"י [שהאשה] אינה מצווה על פריה ורביה, אבל [מכל מקום בעיא] חוטרא לידא ומרה לקבורה (יבמות סה, ב, כתובות סד, א) וכתיב (ישעיה מה, יח) לא תהו בראה לשבת יצרה:"
+ ],
+ [
+ "לא יבא ממזר. נולד ממי שזר אצל אמו, אמרו רבותינו [ספרי כאן: רמח] שסמכו ל\"לא יקח איש את אשת אביו\" דבכי האי גוונא הוי ממזר, איכא למאן דאמר דאין ממזר אלא מחייבי מיתות בית דין, ואיכא למאן דאמר: אף מחייבי כריתות והלכה כדבריו, ואיכא למאן דאמר אף מחייבי לאווין, ואיכא למאן דאמר: אף מחייבי עשה, וכולהו דייקי מהאי קרא ביבמות [מט, א]. ולא יבא פצוע דכה לא חשבי לה הפסק, דפשיטא דלאו אאינהו קאי ה\"לא יבא ממזר\" שאינם עושים ממזרות שאינם מולי��ים:",
+ "לא יבא לו. הלך אחר פיסולו:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "על דבר אשר לא קדמו. שהיה להם לקדם, שהרי אברהם אבינו גידל את לוט בביתו והצילו מן ההפיכה, ולא דים שלא קדמו, אלא ששכר עליך את בלעם – לקללך, ולכך"
+ ],
+ [],
+ [
+ "לא תדרש אלא כמו שדרש שלומך:"
+ ],
+ [
+ "לא תתעב אדומי. שהיה לו לקדם, שהלא אח עשו ליעקב, וגם לא הניח לישראל לעבור בגבולו, אפילו הכי אחיך הוא וזרעו של אברהם ויצחק, וכן מצרי אעפ\"י ששעבדו בכם, גרים הייתם בארצם, ומתחלה הטיבו לכם, ומיהו מפני שהיה לאדום לקדם ולא קדמו, ומצרים ששיעבדו, שני דורות לא יבא והשלישי יבוא, ולפי הפשט היה נראה דשני דורות הראשונים פסולים לבוא בקהל, עד שיכלו כל אותם ששיעבדו, וכל אותם שהיה להם לקדם ולא קדמו, ודור שלישי מותר אפילו גר ראשון ומיהו רבותינו פירשו (יבמות עח, א) שלעולם פסול זה להם, שהגר ובנו פסול, והשלישי כשר, ודייק מדכתיב: \"בנים\" ו\"דורות\", ושאר כל האומות אף הראשון כשר, ומשנתבלבלו האומות על ידי סנחריב הותרו כל אומות, ואפילו גר ראשון, דכל דפריש מרובא פריש, ועמונית ומואבית מותרת, שאין דרכה של אשה לקדם, דכל כבודה בת מלך פנימה ומצרית ואדומית פלוגתא דר' שמעון ורבנן:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "ונשמרת מכל דבר רע. דבר מיאוס כדמפרש ואזיל:"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך. שהיו מוליכין עמהם כלי הקודש וחצוצרות התרועה כדכתיב במדין (במדבר לא, ו) כשהלך פינחס להכותם, ופעמים עמהם הארון, כמו שעשו בימי עלי על פלשתים ואפילו אם אין שם אלא ישראל, הקב\"ה משרה שכינתו במחנה ישראל:"
+ ],
+ [
+ "לא תסגיר עבד. שמפקיעו מן המצות, ולפי הפשט: עבד של גוי שיברח בארץ ישראל, אמר שלא יסגיר עבד, שאין הגוים קונין זה את זה, ולפיכך כשיברח אליך לא תסגירנו לו שאין לו בו דין [עבד], ואעפ\"י שקונה אותו למעשה ידיו, מכל מקום מפקיעו מן המצות, אבל רבותינו אמרו: אפילו בעבד ישראל שברח מחוצה לארץ מפני שמפקיעו מן המצות התלויות בארץ, בגיטין [מה, א]:"
+ ],
+ [
+ "לא תוננו. כמו שהזהיר באונאות הגר:"
+ ],
+ [
+ "לא תהיה קדשה. לפי הפשט: אשה מזומנת לזנות, כמו (בראשית לח כא) איה הקדשה, וכן \"קדש\": איש שנותן עסקו לזנות, ואפילו בפנויות, ולשון טומאה הוא כמו [מל\"א יד, כד] וגם קדש היה בארץ, וכן (חגי ב, יב) הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו, שאם היו מזמנין עצמן לזנות, נמצא אב נושא בתו ואחותו, ומלאה הארץ זימה. הגה\"ה:"
+ ],
+ [
+ "לא תביא אתנן זונה. שאם לקחה טלה באתננה ורוצה לעשות ממנו קרבן לא תקבלנו, כי בזימה תבואנו, ודבדר משוקץ הוא לפני המקום:",
+ "ומחיר כלב. שאם יחליף כלבו בשה לא יבא לפני אותו שה, שנראה כמדרין לי כלבו:"
+ ],
+ [
+ "לא תשיך. אזהרהר ללוה שלא יתן רבית לישראל:",
+ "לנכרי תשיך. שלא תאמר מאחר שאני צריך ליתן רבית מוטב שאתננו לישראל שירויח משאתננו לגוי קמשמע לן כיון שיש בו עבירה לא תאכילנו דבר איסור, מוטב שתלוה מגוי, ואזהרה למלוה כתיב במקום אחר (ויקרא כה, לז) את כספך לא תתן לו בנשך, ובמרבית לא ת��ן אכלך, והתם (שמות כב, כד) כתיב: אם כסף תלוה את עמי [לא תשימון עליו נשך] אבל לגוי מותר להלוות ברבית:"
+ ],
+ [
+ "לנכרי תשיך. ותשוך, ולאחיך לא תשיך ולא תישוך אבל רבותינו אסרו [ב\"מ ע, סע\"ב] אלא כדי חייך, ותלמיד חכם כמה דבעי, דהוא לא גמיר ממעשיו [שם עא, א] והלוה והמלוה והערב והעדים, ויש אומרים אף הסופר כולם עוברים בלא תעשה, המלוה עובר על בל תתן ואל תקח מאתו (ויקרא כה, לו) ועל: לא תהיה לו כנושה (שמות כב, כד) ועל: לא תשימון עליו נשך [שם] ועל: לפני עור לא תתן מכשול (ויקרא יט, יד) (ועבר משום לא תהיה לו כנושה) ועדים וסופר משום לא תשימון עליו נשך. כמה סממיות עיניהם של מלוי ברבית, שמקבצים עדים וסופר וקולמוס ונייר ודיו וכותבין וחותמין: פלוני בן פלוני כפר באלהי ישראל, אבל תלמידי חכמים מלוין זה לזה ברבית, כגון מאה פלפלין במאה ועשרים ואריך דידעי ומחלי זה לזה [ב\"מ עה, א] דדבר מועט הוא וניתן למחילה:"
+ ],
+ [
+ "כי תדור נדר. כגון עולה ושלמים:",
+ "לא תאחר לשלמו. איכא למאן דאמר: כיון שעבר רגל אחד ולא שילם עובר, משום דכתיב (דברים יב, ו. ה) והבאתם שמה ובאת שמה, כיון דאתה בא צריך אתה להביא, ואיכא למאן דאמר: שלש רגלים, בין כסדרן, בין שלא כסדרן, ואיכא למאן דאמר: שבחג הסוכות תלוי, אם נדר ערב סוכות כיון שעבר סוכות, הרי הוא עובר משום בל תאחר, ואם למחרת סוכות אינו עובר עד שיעבור סוכות, דכתיב (שמות כג, יד) שלש רגלים תחוג לי בשנה, (דברים טז, טז) בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות וגו' וחג הסוכות מאחר דבדידיה מיירי קרא איכא למאן דאמר: שהוא גורם, כדפרישית, ואיכא למאן דאמר: שהוא אחרון ואינו עובר עד שיעברו עליו שלש רגלים כסדרן, שאם נדר אחר פסח מיד אינו חייב עד שיעברו עליו חמשה רגלים, וצדקה: הואיל ושכיחי עניים, עוברים עליה בכל יום:"
+ ],
+ [
+ "וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא. ועל זה אמר שלמה (קהלת ה, ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, שבניו ואשתו מתים בעון נדרים, בניו: דכתיב: וחבל את מעשה ידיך, דהיינו בניו, שהם מעשה ידיו של אדם, ו\"אשתו\" דכתיב (משלי כב, כז) למה יקח משכבך מתחתיך, וגשמים נעצרים: דכתיב: [שם כה, יד] נשיאים ורוח וגשם אין, איש מתהלל במתת שקר\" [תענית ח, סע\"ב. וענין שלמעלה בשבת לב, ב]:"
+ ],
+ [
+ "כאשר נדרת. לה' אלהיך נדבה. אם בנדבת הלב אמרת, אבל אם נאנס ונדר אינו כלום, וכתיב [דה\"ב כט, לא] וכל נדיב לב עולות, ואמרו רבותינו [חגיגה י, א. וראה תוס' שם ד\"ה \"לאפוקי\", ושבועות כו, ב] גמר בלבו צריך להוציא בשפתיו, ודובר אמת בלבבו (תהלים טו, ב) שמקיים אפילו מה שחשב, כגון רב ספרא (מכות כד, א) זהו דרך חסידות, אבל אינו נענש אם לא קיים:"
+ ],
+ [
+ "כי תבא בכרם רעך. שתשכר לו, דכת' כנפשך דבר שמוסר נפשו עליו, דהיינו שכרו, דלא כאיסי דאמר: בביאת כל האדם הכתוב מדבר, דלא שבק חיי לכל בריה [ב\"מ צב, א]:",
+ "ואכלת. ולא מוצץ:",
+ "ענבים. ולא עלים ודבר אחר, שאינה אוכלה בליפתן:",
+ "כנפשך. כן נפשו של פועל, מה נפשך אם חסמת פטור, אף פועל אם חסמת פטור:",
+ "שבעך. ולא אכילה גסה:",
+ "ואל כליך לא תתן. בשעה שאתה נותן לכליו של בעל הבית [כל הענין עד כאן בב\"מ פז, ב. ובספרי רסו]:"
+ ],
+ [
+ "וחרמש לא תניף. בשע�� חרמש אכול:",
+ "על קמת רעך. לרבות כל בעלי קומה כגון זתים ותמרים ותפוחים וכיוצא בהם, ואוכל פועל במחובר לקרקע, בשעת גמר מלאכה, ובתלוש כגון שנגמרה מלאכתו, ועושה במין זה לא יאכל במין אחר, אבל מונע עצמו עד שמגיע למקום היפות:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כי מצא בה ערות דבר. אסור לגרש אלא על ערות דבר:",
+ "ונתן בידה. ברשותה, כגון: גינה וחצירה וקרפיפה:",
+ "ושלחה. לומר: שהוא עושה שליח להולכה, והיא לקבלה, ומי שמשלחה ואינה חוזרת, לאפוקי קטנה ושוטה שאין להם דעת, וקטנה יש לה גבול, משיודעת לשמור את גיטה:",
+ "וכתב. בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף:",
+ "לה. לשמה שאינה מתגרשת בגט שלא נכתב אדעת גירושיה אעפ\"י ששמו ושמה כתובין בו:",
+ "ספר. ספירת דברים, שצריך לכתוב: \"הרי את מותרת לכל אדם\":",
+ "כריתות. דבר הכורת בינו לבינה, שאם אמר על מנת שלא תשתי יין לעולם, או שאמר הרי את מגורשת ממני (או) [על מנת] שלא תלכי לבית אביך לעולם, אין זה כריתות, שהרי אגידה ביה, דמחמתיה אינה שותה, ואם שתה חזרה לו, [ספרי כאן: רסט: גטין פג, ב ועוד]:"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [
+ "כי תועבה היא לפני ה'. דאם כן כל אחד ישאיל אשתו לחבירו שיגרשנה זה ויקחנה זה, ויחזור ויגרשנה זה לאחר חדש ותחזור לבעלה, וזהו דרך זימה ודבר משוקץ, ומסריחין מטותיהן בשכבת זרע שאינה שלהם [ל' שבת סב, ב: קדושין: עא, ב]:"
+ ],
+ [
+ "ולא יעבר עליו לכל דבר. לשום אנגריא:",
+ "נקי יהיה. ממסים וארנונות (ספרי רעא, וסוטה מד, א):"
+ ],
+ [
+ "לא יחבול רחים ורכב. איכא למאן דאמר: חבל רחים לוקה שתים: אחד משום רחים, ואחד משום כי נפש הוא חובל, ואיכא למאן דאמר אינה לוקה אלא אחת, דאין לוקין על לאו שבכללות, וכן פליגי ברכב [ב\"מ קטו, א]:",
+ "כי נפש הוא חובל. לרבות כל דבר שעושין בו אוכל נפש [שם] ופשטיה, לא יחבול ריחים \"לא יחבול אדם ריחים\" ומקרא קצר הוא, הגה\"ה:",
+ "כי נפש הוא חובל. הרי זה כאילו חובל נפשו, שהרי חיותו תלוי בהם:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "השמר בנגע הצרעת. אמרו רבותינו (מכות כב, א, שבת קלג, ב) בקוצץ בהרתו הכתוב מדבר, שישנו בלאו, דכל מקום שנאמר: \"השמר\" \"פן\" ו\"אל\" אינו אלא \"לא תעשה\", אבל לפי הפשט הכי קאמר: השמר בנגע הצרת לשמור מאד ולעשות: שלא תשא פני איש מפני גדולתו, שלא תסגירנו ותחלטנו לשלחו חוץ למחנה, ולפרוע ולפרום ולטמאו:"
+ ],
+ [
+ "זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים. שהיתה אחות המלך והכהן גדול שנסגרה חוץ למחנה:"
+ ],
+ [
+ "ולך תהיה צדקה. דאע\"ג דהעבוט שלו, הצדקה שלך, ומכאן לבעל חוב שקונה משכון, דאם אינו קונה צדקה מניין (קדושין ח, ב ושם נסמן), ומחזירו לו [עד] שלשים יום, ואחר כך מכרו בית דין כרשב\"ג [ב\"מ קיג, ב] דמתני ומיהו יהיב ליה מה דחזי ליה, והיותר יקח בפירעון, דקיימא לן מסדרין לבעל חוב, כדקאמר ליה אליהו זכור לטוב לרבה [שם קיד, א] וכן פסקו כל הגאונים דבהא דאמר ר' שמעון: \"כל ישראל בני מלכים\" לא סבירא לן כוותיה דשיטה הוא, דאמר אביי: [שם קיג, ב] ר' שמעון ור' ישמעאל ור' עקיבא כולהו סבירא להו \"כל ישראל בני מלכים הן\" ובמאי דאמר ר' שמעון מיכלא כולו\" אין הלכה כמותו, ואינו כמתניתן, ואין הלכה כמותו אלא במה שאמר במשנה [קיג, א] דמוכרו לאחר שלשים:"
+ ],
+ [
+ "בחוץ תעמוד אתה והאיש שליח בית דין, שגם הוא אינו נכנס, ואיכא למ\"ד דשליח בית דין נכנס [ב\"מ קיג, א. ב.]:",
+ "אשר אתה נושה בו הוא יוציא אליך את העבוט. מכאן לבעל חוב שדינו בזיבורית, דמה דרכו של בעל הבית להוציא פחות שבכלים, (גטין נ, א) ואע\"ג דכל מטלטלין מיטב הוא, כדאמרינן בבבא קמא [ז, ב. וגם ח, א. כ\"ה] דאי לא מזדבנא הכא מוליכו במתא אחריתי, ולאו דוקא נקט כלים דהוא הדין דמצי להעמידו על פחות שבקרקעות:"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "ואליו הוא נושא את נפשו. תקוותו להשיב את נפשו ולאכול, זהו שכרו, דאין לו מה יאכל אלא ממה שיקח בשכרו, ואם תעשוק אותו לית ליה מידי למיכל, ורבותינו אמרו [ספרי רעא: ב\"מ קיב, א] שעולה בכבש ונתלה באילן ושם נפשו בסכנה:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "לא תטה משפט גר יתום (ואלמנה). דבר הכתוב בהווה והוא הדין לכל אדם, אלא באלו הזהיר טפי, לפי שרשעים רגילין להטות משפטן:",
+ "ולא תחבול בגד אלמנה. לא שנא ענייה ולא שנא עשירה, דלית לן דר' שמעון דדריש טעמא דקרא: דמשום דלא תשיא להם שם רע הוא, ואינו מדבר כי אם בענייה שחייב להחזיר לה [ערבית ולקבלו שחרית] והולך תדיר [לביתה] ומשיאה שם רע [ראה כל העניין בב\"מ קטו, א. וספרי כאן: רפא]:"
+ ],
+ [
+ "וזכרת כי עבד היית במצרים ויפדך. שראה את ענייך ושיעבודך וריחם עליך ופדאך,",
+ "על כן אנכי מצוך את הדבר הזה לרחם עניים ולחמול עליהם:"
+ ],
+ [
+ "ושכחת. נדרש בין א' קצירך שאם שכח מקצת קמה לקצור שלא ישוב, וכן א' עומר, עומר אחד שכחה, שנים אינה שכחה, עומר שכהה ולא גדיש, ואם יש בעומר סאתים, הרי זה גדיש ואינו שכחה:",
+ "לא תשוב לקחתו. שלאחריו שכחה, שלפניו אינו שכחה, שאינו בלא תשוב:",
+ "יהיה. לרבות שכחת העיר, אלא שבשדה זכור ולבסוף שכח אינו שכחה, ובעיר זכור ולבסוף שכח שכחה, דליתיה דליזכיה ביה:",
+ "למען יברכך ד'. מפני שיש באלו מצות חסרון כיס אומר: \"כי יברכך\" כלומר לא תהיה חסר בכך כלום:"
+ ],
+ [
+ "לא תפאר. כמו (תהלים פ י) ותשרש שרשיה דרצינ\"ש לומר: וכן תפאר דשביליר\"ש שלא תיטול תפארתו ממנו (כחולין קלא, ב), ויש מפרשים: לשון \"פאורות\" [יחזקאל יז, ו: ותשלח פאורות] שלא תרוקן הפאורות והענפים:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "והצדיקו את הצדיק. ורבותינו דרשו (מכות ב, ב) מכאן: אזהרהר לעדים זוממין שלוקין, דאתו עדים שקרים שהרשיעו הצדיק, והצדיקו הרשע, ואתו עדים אחריני ואזמינהו ושוינהו להני רשעים, וכתיב: והיה אם בין הכות הרשע,",
+ "\"בן\" כמו: בן, (במדבר יא, כח) יהושע בן נון:"
+ ],
+ [
+ "והפילו. שמטהו וכופתו על העמוד:",
+ "והכהו לפניו כדי רשעתו. כדי רשעה אחת לפניו, ושתי רשעיות לאחריו [מכות כג ע\"א] כלומר: שליש המכות לפניו על הבטן ושני שלישים על גבו, ולכך אין אומדין אותו אלא מכות הראויות להשתלש:"
+ ],
+ [
+ "ארבעים יכנו, לא יוסיף, פן יוסיף. שני לאוין הן:",
+ "ונקלה אחיך לעיניך. כיון שלקה הרי הוא אחיך. מכאן דרשו [שם כג, א במשנה] כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן, דאדם שהוא בכרת אינו אחיך דכתיב (ויקרא יז, ד) ונכרת האיש ההוא מקרב עמו, ואינו אחיהם, אבל כיון שלקה הרי הוא אחיהם, ואינו נכרת מעמיו, ודרשו מכאן [שם, שמואל] דמי שכפתוהו על העמוד וברח, שנקלה, שפטור, וכן קלה בריעי, ומכאן אמרו [שם כב, ב] כמה טפשי הנך אינשי דקיימי מקמי ספר תורה ומקמי גברא רבה לא קיימו, כלומר: שמכבדין ספר תורה ואוהבים אותו, ואומר מה שבספר תורה נוח לשמור, מכל התלמידי חכמים שמחמירין ודורשין וגוזרין עלינו ומכבידין, ומתוך כך שונאים את התלמידי חכמים, ואינם קמים מפניהם, שהרי היה להם לאהוב אותן, שפעמים שהם מיקלין עליהם כמו הכא שהספר תורה לפום ריהטא נראה שמצוה להכותם ארבעים מכות, ואתו רבנן ובצרי חדא, שאין מכין אותם אלא ל\"ט: "
+ ],
+ [
+ "לא תחסום שור. הוא הדין לכל הבהמה דילפינן שור שור משבת [ב\"מ פט, א. ופח, ב. וב\"ק נד, ב] והחוסם אדם פטור מנפשך\" מה נפשך אם חסמת פטור, אף פועל אם חסמת פטור, ואם חסם שור מבחוץ [ב\"מ צ, ב.] חייב, דמשמע \"בדישו\": בשעת דישה לא תהוי חסימה, כמו (ויקרא י, ט. י.) יין ושכר אל תשת – בבואכם, דמשמע בשעת ביאה לא תהוי שכרות, דהא כתיב [אח\"כ] ולהבדיל בין הקדש ובין החול, ומשום דסמיך האי לאו אמלקות דלעיל דילפינן מינה דכל דמייחד לאויה כלאו דחסימה לוקין עליו (מכות יג, ב. טו, א):",
+ "בדישו. מ\"דיש\" ילפינן [ב\"מ פט, א] דמחבץ ומגבן וחולב אינם אוכלים, לפי שאינם עושים בגידולי קרקע בדיש ואף מנכש בשומים ובבצלים לפי שלא נגמרה מלאכתם בדיש, והבודל בתמרים ובגרוגרות שהרי הוקבעו למעשר, וכן הלש והמקטף והאופה שנגמרה לחלה אינו אוכל, אבל עד שנגמרה לחלה אוכל פועל בהם, ואע\"ג דדיש לא כתיב גבי אדם מקשים חוסם לנחסם, מדלא כתיב \"לא תדוש בחסימה\":"
+ ],
+ [
+ "כי ישבו. מקיש פרשת יבמין לחסימה, ללמד על יבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה מלומר \"לא בעינא ליה\", ואפילו היה אחיו כמותו יכולה לומר: לאחיך הייתי יכול לקבל ולך איני יכולה לקבל, [ר' יבמות ד, א. מכות כג, א. כתובות עז, ע\"א במשנה]:",
+ "אחים. בני אב אחד דילפינן אחוה אחוה מבני יעקב (יבמות יז, ב):",
+ "יחדו. שיש להם ישיבה אחת בעולם, לאפוקי אשת אחיו שלא היה בעולמו, שנולד לאחר שמת אחיו שאינו יכול ליבם [שם]:",
+ "החוצה. לרבות הארוסה, שעדיין היא חוצה לו, שלא כנסה לחופה [שם יג, ב]:",
+ "לא תהיה. איכא דדרשי (שם ויבמות צב ב) שלא תהיה בה הויה לזר, שאין קידושין תופסין ביבמה לשוק:",
+ "יבמה יבא עליה. שקנה אותה בביאה, \"עליה\" ילפינן מ\"עליה\", דאחות אשה כתיב בה (ויקרא יח, יח) ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה \"עליה\", אפילו במקום עליה כגון ביבם דכתיב: יבמה יבא עליה\" לא תקח, ולא לצרור, ולא אותה, ולא צרתה, ולא צרת צרתה מכאן למדו [שם ג, ב] דכמה עריות פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום, דכיון שאינן עולות ליבום, אינן עולות לפני הזקנים לחליצה, להכי נקט \"עולות\" משום דכתיב [להלן פסוק ז] ועלתה יבמתו השערה: ט\"ו שבראש המשנה (יבמות ב, א) ושש חמורות מאלו [שם יג, א] הרי עשרים ואחת:",
+ "ולקחה לו לאשה. כיון שלקחה הרי היא כאשתו לכל דבר, שמגרשה בגט, ומחזירה, (ולאו) – [ואין] אומרים: מדקיים בה מצות ייבום מעתה היא אשת אחיו שלא במקום מצוה:",
+ "ויבמה. בעל כרחה (יבמות נד, א):"
+ ],
+ [
+ "והיה הבכור (אשר תלד) מצוה בגדול ליבם:",
+ "אשר תלד. פרט לאיילונית שאינה [ראויה לילד] (יולדת):",
+ "ולא ימחה שמו. פרט לאשת סריס ששמו מחוי ועומד [כ\"ה שם כד, א]:",
+ "יקום על שם אחיו לנחלה, שנוטל חלקו וחלק אביהם בנחלת אביהם, ולכך קרייה \"בכור\" שנוטל פי שנים, והמקרא יוצא מידי פשוטו, כי לפי הפשט היה נראה דהכי קאמר: \"והיה הבכור אשר תלד\" כלומר: הולד הראשון שתלד ליבם, \"יקום על שם אחיו\" של יבם המת, שאם היה שמו שמעון קורין לו שמעון ואם ראובן ראובן:"
+ ],
+ [
+ "ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו. והרי בושת גדול לה אעפ\"י שהנחלה שלו אם לקחה, הוא קץ בה:",
+ "ואמרה מאן יבמי. תשיח דאגה שלה בפניהם:"
+ ],
+ [
+ "ודברו אליו. משיאין לו עצה ההוגנת לו, אם הוא ילד והיא זקנה אומרים לו: מה לך אצל זקנה, אם הוא זקן והיא ילדה אומרים לו: מה לך אצל ילדה, כלך אצל שכמותך, אל תכניס קטטה בתוך ביתיך [שם מד, א. קא, ב.] ואם היא בת גילו אומרים: למה לא תקיים לאחיך שם, וכן לעניין היופי והיחס, ואם אינו רוצה עומד לפניהם בעמידה ואומר: \"לא חפצתי לקחתה\" ובלשון קודש היו אומרים שהרי כתיב:"
+ ],
+ [
+ "ככה. דמשמע כמו שכתוב:",
+ "ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים. שיראו החליצה והרוק, כמו שאמרו רבותינו [בספרי רצא ויבמות קו סע\"ב] רוק הנראה להדיינים:",
+ "וחלצה נעלו. נעלו הראוי לו, פרט לגדול שאינו יכול להלוך בו, ולקטון שאינו חופה רוב העקב, ושל עור יהיה כדכתיב (יחזקאל טז, י) ואנעלך תחש, [שם קג, ע\"ב. וקב, ב. כ\"ה]:",
+ "מעל רגלו. ולא מעל דמעל, פרט לאנפיליא שהוא שוקו [שם קג, א] עני, שפרשה שלו מיותרת לגזירה שוה, והחליצה לכך, כלומר: כך הייתי משמשת אותך אם היית רוצה:",
+ "וירקה בפניו. כלומר מאחר שאין אתה רוצה, איני חוששת ממך אלא כרוק הזה, וקח מנעלך ונעליהו, שלא אנעיל אותו לך:",
+ "וענתה ואמרה. בפני כולם:",
+ "ככה יעשה לאיש. דין לבזותו ככה, כמו [להלן כז, יד] וענו הלוים (ספרי כאן, וסוטה לב, א):"
+ ],
+ [
+ "ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל. שכולם אומרים \"חלוץ הנעל\" \"חלוץ הנעל\", כלומר: מי שחולץ מנעלו ואין מי שינעיל לו, כלומר מבזין אותו כך, ותתיישב דעתה, ומ\"אשר לא יבנה\" דרשו רבותינו (יבמות י, ב. לב, א.) כיון שלא בנה שוב לא יבנה:",
+ "ומבית אחיו. בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים [שם מד, א: ר' יוחנן ומ\"בישראל\" מב\"ד של ישראל ולא בבית דין של גרים, ולכך צוה הקב\"ה שתינשא ליבם, מפני שבעלה שם לה בכתובתה (שם) שדות וכרמים ובתים, וכיון דאין לו זרע: נמצא שאם תנשא לאחר – שירש בעלה הנחלה ממנה, ותסב נחלתו למשפחה אחרת, ולכך צריכה שתנשא ליבם, ושמא תשנא את היבם ותנשא לאחר, ותאמר: \"לא רצה ליבמי\" אמרה תורה שלא תנשא עד שתבא לפני הזקנים, ומשום שהיא מפרסמת שהוא קץ בה, אמרה תורה שיעשו לה נחת רוח, כמו שפירשתי. ומיהו אם יש לו זרע או לצרתה קרובה ליבם מותרת לשוק, ואף לכך חולצת נעל, שתהא מעתה נחלתו קנויה לה, לינשא למי שתרצה, ותקנה נחלתו לבעלה שיקחנה, כדכתיב (רות ד, ז) על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר, של�� איש נעלו ונתן לרעהו, וזאת התעודה בישראל\", ואף לכך קוראין \"חלוץ הנעל\" לפרסם שהיא קנתה הכל, הגה\"ה:"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [
+ "לא יהיה לך בכיסך. אפילו אינו שוקל בה אסור שישהנה אצלו, וכן איפה, אפילו לעביט של מימי רגלים [ב\"ב פט, ב] וכן כתיב (איוב יא, יד.) ואל תשכן באהליך עולה, ורבותינו דרשו [ספרי כאן: ר\"ד ו' ויקרא רבה טו, ז] לא יהיה לך ממון, לא תצליח בכיסך ולא בביתך אם תעשה מדה מעוותות, וכדכתיב (משלי י, ד) [ראש] עושה כף רמיה, מי שעושה כף מאזנים רמיה, נעשה רש אבל אבן שלמה וצדק יהיה לך ממון [הרבה] ותצליח, כדכתיב [שם] ויד חרוצים תעשיר מי שהולך על \"חרץ המשפט\" מתעשר, וכתיב [שם יא, ג] תומת ישרים תנחם, וסלף בוגדים ישד:",
+ "גדולה וקטנה. גדולה יותר מדאי להכחיש ולאנות המוכר לך, וקטנה יותר מדאי לאנות הלוקח ממך, אי נמי: גדולה לקנות וקטנה למכור:"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [
+ "כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה. קשה עונשן של מדות מעונשן של עריות, דבעריות כתיב (ויקרא יח, כז) כי את כל התועבות האל, וכאן כתיב \"אלה\", ו\"אל\" קשה, דכתיב (יחזקאל יז, יג) ואת אילי הארץ לקח, ו\"אלה\" קשה מ\"אל\", שזה ניתן למחילה, עריות שאינו רע כ\"א לשמים, אם בא על קרבתו שאינה אשת איש, וכל עושה תשובה הקב\"ה מוחל לו, אבל גזל את הרבים אי אפשר לו לשלם, שהרי אינו יודע את מי גזל, והקב\"ה לא ימחל לו עד שיפייס את הנגזלים, מיהו רבותינו אמרו [ב\"ק צד, ב. ביצה כט, א] יעשה בהם צרכי רבים שיהנו רבים, כמו שגזל רבים, ומיהו אינה תשובה מעליא, כיון שאינו משלם למי שגזל ממש:",
+ "כל עושה עול. לרבות כל ענייני עול, בין בממון בין בדבר אחר, וסמוך:"
+ ],
+ [
+ "זכור. שתכתבו בספר מה שעשה לך, כדכתיב (שמות יז, יד) כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע, וכתיב התם: \"כי מחה אמחה\" ולכך אני רוצה שיכתוב סרחונו ויהיה לזכר, שלא יתמהו על מה מחיתיו:"
+ ],
+ [
+ "ואתה עיף. משיעבוד מצרים:",
+ "ויגע. מטורח הדרך:",
+ "ולא ירא אלהים. מעשות עול כזה, ואעפ\"י שהשכינה בקרב מחניך לא היה חרד שמא יקפיד, אלמא דעושה עול אינו ירא אלהים וכן העושה עול במשקלות אינו ירא אלהים, להכי סמכי זה לזה, והיינו דקאמרו רבותינו: [ומי נפיש אגריהו טפי מרבית ומציצית] (מוציות) וממשקלות, בבבא מציעא [סא, ב] דמהכא ילפינן, ובמשלי [יא, א. ב] מרמז נמי להאי סמכי, דכתיב [שם כ, י] אבן ואבן איפה ואיפה תועבת ה' גם שניהם וכתיב בתריה: \"בא זדון ויבא קלון, כנגד ביאת עמלק ויזנב בך כל הנחשלים כו' כל הנחלשים, כמו שמלה שלמה, ונראה לפי העניין שלא היה לו כח להלחם בישראל אך כלסטים היו תופסים אותם שהיו בזנב המחנה ואמרו להם ישראל להלחם ולא יכלו להלחם עם כל העם, אבל אמרו עם ארבעים אלף או שלשים אלף נלחם, וכן עשו, ולכך כתיב (שמות יז, ט) \"בחר לנו אנשים וצא הלחם\", דאי יכולים להלחם, לא היו מזנבים אלא באים בהדיא:"
+ ],
+ [
+ "והיה בהניח ה' אלהיך לך. תמחה את זכר עמלק. כשתעמיד מלך על כסא ישראל שהוא כסא ה' כמו דכתיב [שם יז, טז] כי יד על כס יה, \"יד\" לשון מלכות וגדולה, כמו [ישעי' נו, ה] ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם, \"תמחה את זכר עמלק\", וכן צוה הקב\"ה לשאול לאחר שלכד את המלוכה על ישראל, ונלחם בגוים אשר סביבותיו, אז אמר לו: [שמ\"א טו, ג] לך והכיתה את עמלק, כלומר: כתוב סרחונו ומחה זכרונו, והוא הרע לך כשאתה עיף ויגע, ואתה תנקום ממנו כשיניח ה' לך מהיגיעה ומהעייפות שלך:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "והיה כי תבוא – וירשתה וישבת בה. לאחר ירושה וישיבה:"
+ ],
+ [
+ "מראשית כל פרי האדמה. מאותם פירות שהם ראשית ומיטב משאר פירות, דהיינו שבעת המינים, כמו (עמוס ו, ו) וראשית שמנים ימשחו, ורבותינו פירשו [ירושלמי בכורים: א, ג ג, א. ומשנה שם] ראשית: מאותן שנתבשלו ראשונה, כשרואה אותם מבושלות, כורך עליה גמי ומסמנה להביאה ביכורים:",
+ "והלכת אל המקום. לירושלים, וכל בעלי אומניות קמים מפניהם, ואומר' להם: אחינו אנשי מקום פלוני: בואכם לשלום! (חולין נד, ב. קידושין לג, א. בכורים ג, ג). בוא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה, שמפניהם עומדים, ומפני תלמידי חכמים אין עומדין, דאין בעלי אומניות רשאין לעמוד מפני תלמידי חכמים, אותם שעושין בשכר, ואם (ואפילו אם) עושה בשלו אינו צריך [לקום] דקימה שאין בה חסרון כיס צוה הקב\"ה, כדאי' בקידושין [לג, א. ושם כל העניין]:"
+ ],
+ [
+ "הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ. מגיד אני ומודה לפני הקב\"ה כי באתי אל הארץ אשר נשבע וקיים את שבועתו, ועמד באמונתו. ונטלתי חלקי ממנה, והנני מביא לו דורון מפירותיה, להכיר שהוא נתנה לנו. ובלע\"ז קורין כי האי גוונא פרישנ\"ט דרקנר יישינצ':"
+ ],
+ [
+ "ולקח הכהן הטנא. עם הפירות, כדי להניף, דאתיא יד יד משלמים [שם לו, ב. וש\"נ] והעניים מביאים אותה בסלי ערבה קלופה ולבנה לנוי, לפי השגת ידם [ספרי כאן: ש'], והסלים והבכורים לכהנים, לפי שאינם שוים רק דבר מועט, וגנאי לתבעם, ועשירים מביאים אותם בקלתות של כסף וזהב, ומחזירים הכהנים אותם להם לפי שדמיהם יקרים, והיינו דאמרי אינשי: בתר ענייא אזלא ענותא [כ\"ה מב\"ק צב, סע\"א, מבכורים ג, ח]:"
+ ],
+ [
+ "וענית ואמרת. בקול רם, כמו [להלן כז, יד] וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל בקול רם, דשבחו של הקב\"ה אומר אדם בקול רם, אבל וידוי מעשר דלקמן [יג] אומר בקול נמוך, משום שהוא שבחו דידיה, דכתיב [שם] ככל מצותך אשר צויתני:",
+ "ארמי אובד אבי. עתה מספר החסדים והצדקות שעשה הקב\"ה לאבותינו, ולא ארמי היה אבי אברהם שנולד בארם נהרים, ואובד היה שיצא מארץ מולדתו, והלך מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר, שאמר לו הקב\"ה: לך לך מארצך וממולדתך, והיה הולך מכאן ולכאן תועה [כדכתיב: בראשית כ, יג] כאשר התעו אותי, ותועה נקרא אובד, כדכתיב (תהלים קיט, קעו) תעיתי כשה אובד:",
+ "וירד מצרימה. על פי הדבור, שאמר הקב\"ה ליעקב [בראשית מה, ג: אל תירא מרדה מצרימה אנכי ארד עמך כו', וכן אמרו אל פרעה (שם מז, ד)] לגור בארץ באנו [ספרי ש\"א]:",
+ "במתי מעט. בשבעים נפש [שם]:",
+ "ויהי שם לגוי. מהם, ומצוינים בפני עצמן [שם]:",
+ "גדול עצום ורב. כדכתיב (שמות א, ז) ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד:"
+ ],
+ [
+ "וירעו אותנו המצרים. לאמר: \"כל הבן הילוד\" ו\"למען ענותו בסבלותם\":"
+ ],
+ [],
+ [
+ "ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה. אלו עשר מכות, כמו שמפורש בהגדה של פסח:"
+ ],
+ [
+ "ויביאנו אל המקום הזה. וכבש לפנינו שבעה גוים [ג\"כ בספרי] גדולים ועצומים:",
+ "ארץ זבת חלב ודבש. משופעת בצאן ובקר, שיש להם רוב חלב, ובמיני פירות שיש להם מתיקות, \"דבש\" לשון מתיקות:"
+ ],
+ [
+ "ועתה הנה הבאתי. דורון, לפי שזרע אדם אובד אחר [המבול, ולא] הבאתו לכל הכבוד הזה, ואחד היה אברהם ויירש את הארץ [ל' יחזקאל לג, כד]:",
+ "והנחתו. לכהן שנוטלו מידיך:",
+ "והשתחוית. כאדם שלוקח רשות מרבו והולך לו, ואיכא לפרש \"והנחתו\" לשון (שמות לב, לד) ועתה לך נחה את העם, לשון הולכה הוא, והוליכתו: שמוליך ומביא ומעלה ומוריד להניף:"
+ ],
+ [
+ "ושמחת. שבזכות זה ישמחך המקום, ורבותינו דרשו (פסחים לו, ב. ובכורים א. ו) שבזמן שמחה מעצרת ועד החג מביא וקורא, שאז זמן לקיטת פירות, ובני אדם שמחים, ומשם ואילך מביא ואינו קורא. וגר מביא ואינו קורא, לפי שאינו יכול לומר: \"פרי האדמה אשר נתתה לי\" \"אשר נשבע ה' לאבותינו\" דאין לו חלק בארץ ובמסכת בכורים [א, ד.] אמרו: \"שאינו יכול לומר: \"לאבותינו\", וכן בתפלה, ומיהו גבי תפלה סמכו רבותינו על התלמוד ירושלמי [בכורים א, ד (ב, ב)] שמביא שם מעשים שגרים אומרים בתפלה אלוהי אבותינו, דאבותינו לשון \"גדולינו\" משמע, כמו (בראשית מה, ח) וישימני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו, וכן [שם ד, כא] אבי כל תופש כנור ועוגב, דמתרגמינן: \"רבהון\" וכן [שם יז ד] אב המון גוים, שר ורב לכל העולם, ולכך הנהיגו הגרים לומר: \"אלהי אבותינו\" בתפלה, וכן עיקר:"
+ ],
+ [
+ "כי תכלה לעשר. שבשנה ראשונה של שמיטה מעשרים מעשר ראשון ומעשר שני, וכן בשנייה, ובשלישית: מעשר ראשון ומעשר עני, נמצא של שלש השנים כלה לעשר כל המעשרות, שאז הפריש כל המעשרות מראשונה ושניה:",
+ "שנת המעשר. שנה שאין בה אלא אחד מן המעשרות שהפריש בראשונה ובשנייה:",
+ "ונתתה ללוי. המעשר הראשון, ובירושלים תוליך עמך מעשר שני, דכתיב [לעיל יד, כג] \"ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך\" [יד, כט וטז, יד] אתה והלוי והגר והיתום והאלמנה, שאוכלים עמו במעשר שני שלו, ומעשר עני נותן בעירו ללוי:",
+ "לגר ליתום ולאלמנה. מקצתו מניח בשדה, ועניים לוקחים אותו עד החג, כדכתיב [לעיל יד, כח] והנחת בשעריך, ומשם ואילך מה שמשאיר מביא בתוך ביתו מפני הגשמים ומחלקן לעניים, דכתיב [כאן] ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה וגו' וזהו מעשר שמתחלק בתוך הבית, ושנה השלישית היא שנת הביעור. שצריך לחלק כל המעשרות שלו. [ראה כ\"ה בר\"ה יב, ב. וספרי בכ\"מ]:",
+ "ואכלו בשעריך ושבעו. שאין צריך להביא לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "בערתי הקדש מן הבית. כדכתיב [לעיל יד, כח] \"מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנת המעשר ההוא והנחת בשעריך\" מדקאמר: \"והנחת\" שמע מינה דלאו מעשר שני הוא, דמעשר שני צריך להביאו בירושלים, ושמע מינה דמאי דקאמרינן [ספרי שם: קט, שב, ור\"ה יב, ב] \"שנה שאין בה אלא אחד מן המעשרות\" שאין בה אלא מעשר ראשון קאמר, אבל מעשר שני לא, ונותן מעשר עני במקומו:",
+ "בערתי הקדש. מעשר שני קרוי קדש, דכתיב ביה (ויקרא כז, ל) וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא קדש לה': שצריך לאכלו לפני ה' בירושלם, ו\"כרם רבעי\" נמי קרוי קודש, דכתיב [שם יט, כד] קודש הלולים, וילפינן [קדושין נד, ב וש\"נ] כרם רבעי ממעשר שני בגזרה שוה דקודש קודש:",
+ "וגם נתתיו ללוי. זהו מעשר ראשון:",
+ "ולגר ליתום ולאלמנה. זהו מעשר עני אבל מעשר שני ליכא:",
+ "\"וגם\" לרבות תרומה ובכורים, מיהו \"לא אכלתי באוני ממנו\" לא קאי אתרומה, דכתיב גבי תרומה (ויקרא כב, י) וכל זר לא יאכל קדש, ודרשינן (ביבמות סח, ב. ע, ב. עא, א) זר וכל זר: זרות אמרתי לך ולא אנינות, דתרומה נאכל באנינות, וביכורים פלוגתא, איכא למאן דאמר: אינו נאכל באנינות משום דאיתקש למעשר דכתיב [לעיל יב, יז] לא תוכל לאכל בשעריך, וסיפיה דקרא: ותרומת ידך\" ודרשינן [ספרי שם עב, יבמות עג, ב וש\"נ] \"ותרומת ידך\" אלו הבכורים, ואיכא למ\"ד תרומה קרינהו רחמנא, ונאכלים באנינות כתרומה, בהערל [שם ביבמות]:",
+ "ככל מצותך. שהנחתי לקט שכחה ופאה, והבאתי בכורים, והפרשתי תרומה גדולה, ושני מעשרות:",
+ "לא עברתי ממצותיך. שהפרשתי כסדרן וכהלכתכן:"
+ ],
+ [
+ "לא אכלתי באוני ממנו. מן המעשר שהרי צוה הקב\"ה לאכלו בשמחה, דכתיב [לעיל יב, יז, יח] לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך – כי אם לפני ה' אלהיך תאכלנו – ושמחת:",
+ "ולא בערתי ממנו בטמא. שמן של מעשר שני שנטמא לא בערתי ממנו בטומאה (שבת כה, א) אלא אם נטמא פודיהו אפילו בירושלים, דאמר ר' (אליעזר) אלעזר [ב\"מ: נג, א. מכות: יט, ב. פסחים לו, ב] מנין למעשר שני שנטמא שפודיהו אפילו בירושלים, שנאמר [לעיל יד, כד] כי לא תוכל שאתו, ואין שאתו אלא אכילה, דכתיב (בראשית מג, לד) וישא משאת מאת פניו אליהם, וכתיב [שם יד, כה] כי לא תוכל שאתו – ונתת בכסף:",
+ "ממנו. (שבת כה, א. יבמות עג, ב) אמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן: \"ממנו\" אי אתה מבעיר, אבל אתה מבעיר שמן תרומה שנטמאת, ואזהרה שלא יאכל ממנו בטומאה, כדאמרינן בהערל ובמכות (יבמות שם ומכות יט, ב) לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך, כלומר: מה שכ' שהתרתי גבי פסולי המוקדשין בשעריך דכתיב [לעיל טו, כב] בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדיו, ואמרינן טמא וטהור אוכלין בקערה אחת, והיינו טומאה הגוף וטומאת בשר, שהטמא יאכל בטומאת הגוף והטהור אוכל טומאת בשר, שהטמא מטמא לו מה שהוא אוכל – הכא לא תוכל לאכול אותה אכילה שהתרתי התם [טו, כב] בשעריך, וידוי אכילה בכלל לא בערתי אלא שלא תאמר כוליה קרא להבערה הוא דאתא איצטריך אזהרה אחרת לאכילה, אי נמי האי לאו (הני לאוי) דהכא אין לוקין עליהם, דאינם אלא וידוי בעלמא, ומשום־הכי איצטריך אזהרה אחרת:",
+ "ולא נתתי ממנו למת. לסוכו שמן של מעשר־שני, \"ממנו\" אמר ריש־לקיש: מנין לשמן של־מעשר־שני שנטמא שמותר לסוכו, שנאמר: ולא נתתי ממנו למת, למת הוא דלא נתתי, הא לחי דומיא דמת נתתי, ואיזהו דבר ששוה לחיים ולמתים, הוי אומר זה סיכה, והכי אמרינן בהערל (יבמות עד, א) תלתא \"ממנו\" כתיבי במעשר, חד לגופיה, וחד כדרבי אבהו, וחד לכדריש־לקיש:",
+ "שמעתי בקול ה' אלהי עשיתי ככל אשר צויתני. שנתתי ממנו ללוי לגר ליתום ולאלמנה. ושמרתיו בטהרה:"
+ ],
+ [
+ "השקיפה. כאשר קיימתי מצותיך – קיים [גם אתה] מה שהבטחתני עליהם לברך את עמך ישראל, כדכתיב לעיל [ז, יב יג] והיה עקב תשמעון וגו' ואהבך וברכך וגו':",
+ "ואת האדמה אשר נתת לנו. שתהא מבורכת:",
+ "כאשר נשבעת לאבותינו. שתהי' ארץ זבת חלב ודבש, אי־נמי: הארץ אשר נשבעת לתת לנו \"כאשר נשבעת לאבותינו\" שהיא \"זבת חלב ודבש\" תברך [אותה] שתהא מושפעת בזבת חלב ודבש, הגה\"ה. ואורחיה דקרא שמדבר כאילו אינו מדבר עמו, שאמר: שמעתי בקול ה' אלהי, ולא־אמר: שמעתי בקולך ואחר־כך אמר: \"עשיתי ככל אשר צויתני\" ועתה מדבר עמו:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "את ה' האמרת. אית דמפרשי: לשון תמורה וחליפין, כלומר: החלפת והאמרת כל אלהות שבעולם בו, שהנחתם כולם ובחרת בו להיות לך לאלהים:"
+ ],
+ [
+ "וה' האמירך. שהחליף כל אומות העולם בך, שמאס בם, ובך בחר לשמור מצותיו:"
+ ],
+ [
+ "ולתתך עליון. וגומר: והוא מענין (תהלים צד, ד) יתאמרו כל פועלי און, שמחליפין דבריהם, ואינם עומדים בדיבורם ויש מפרשים: לשון \"אמירה\" שאמרת לקבל את הקב\"ה לאלהים, והוא אמר: שתהיה לו לעם, ויתאמרו לשת אמירה, כמו: (סן מדישנט) פועלי־און, ויש מפרשים לשון שבח ותפארת, שהתפארת בהקב\"ה, שהוא תפארתך ואלהיך, והוא כמו שנאמר (ישעיה מט, ג) ישראל אשר בך אתפאר, ו\"יתאמרו כל פועלי־און\" שמתפארים בעצמן על רעתם. ויש מפרשים לשון \"אמיר וענף\" לשון גבהות, כמו [שם יז, ו] שנים שלשה גרגרים בראש אמיר, שאתה נותן גבהות להקב\"ה על כל אלהים, והוא נותן לך [גבהות] על כל עם, ויתאמרו: שמגביהין עצמם, דאית להו רמות־רוחא:",
+ "להיות לו לעם־סגולה. כאשר דבר לך. בשעת נתינת־התורה, דכתיב (שמות יט, ה) והייתם לי סגולה מכל־העמים וכן ולהיותך עם קדוש. כאשר דבר. דכתיב [שם יט, ו] ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש\"."
+ ]
+ ],
+ [
+ [],
+ [
+ "ושדת אותם בשיד. להדביק זו לזו בחומר של שיד, שאין הגשמים מטשטשין אותם, והוא טרכסיד־חזק כדי שיעמדו לאורך־ימים, עד שירגילו בתורה היטב, ועדיין לא פירש היכן מעמידון:"
+ ],
+ [
+ "וכתבת עליהן. שחקקו את התורה באותן אבנים, כדי שתהא מקיימת ונזכרת באותן אבנים:"
+ ],
+ [
+ "תקימו את האבנים האלה בהר עיבל. עתה קבע להם מקום להיות מונחות שם, לפי שהיתה הקללה כנגד הר־עיבל, צוה שתהא נכתבת שם לפניהם כשיקבלו עליהם הקללה אם לא יקיימוה, ועוד להיות נחמה לאותן שעומדין על הקללה בהר עיבל, שהתורה אצלם:"
+ ],
+ [
+ "ובנית שם מזבח לה'. לפי שלא יקשה בעיניהם לאותם שעומדים בהר־עיבל, צוה לעשות המזבח בהר עיבל, ולזבוח עליו זבח שלמים ולשמוח שם, שיהא להם סעד, שהם עומדים אצל המזבח ומקום השמחה, דכתיב [פסוק ז] \"וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני־ה' אלהיך\" כי שם תהא שכינה שורה עמהם:"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [
+ "באר היטב. שיהיו האותיות נשאות ונקראות היטב, והלשון מפורש, ורבותינו אמרו [סוטה לב, סע\"א במשנה] שבשבעים לשון נכתבה, כדי שמאיזה עם ולשון שיבא שם אדם – יוכל להבין וללמוד, ועל זה נאמר (ישעיה לג, יב) והיו עמים משרפות שיד, על עסקי־התורה שנחקקה באבנים שנתסידו־בסיד ולא רצו ללמוד, יהיו שרופים בגיהנם [כ\"ה בסוטה לה, סע\"ב]: "
+ ],
+ [
+ "היום הזה נהיית לעם. שקבלת לעשות מצותיו ולקיים תורתו, והנך חביב לפניו כאילו היום בחר בך תחילה:"
+ ],
+ [
+ "אשר אנכי מצוך היום. שיהיו עליך חביבות כאילו היום נתנו לך, וכן אמר שלמה (משלי כג, כב) ואל תבוז כי זקנה אמך: זו תורה, אלא יהי�� חביבות עליך המצוות כל שעה ושעה כשעה ראשונה, ועל זה נקראת תורה: \"אילת־אהבים\" מה איילה־זו רחמה צר וחביבה על בן־זוגה כל שעה ושעה כשעה ראשונה (עירובין נד, ב, ממשלי ה, יט):"
+ ],
+ [],
+ [
+ "שמעון ולוי ויהודה. אעפ\"י שהלוים היו למטה בין שני־ההרים והופכים פניהם כלפי הר־גריזים ואומרים: ברוך האיש אשר לא יעשה פסל, וזהו שעומדים על הברכה שהופכים עליהם פניהם כשמברכים וחוזרין והופכים פניהם כנגד הר עיבל, ואומרים ארור, כדמפרש בסוטה [במשנה לב, א] שהארון היה עומד למטה בין שני ההרים, והכהנים מקיפין את הארון, והלוים מקיפין את הכהנים – מכל־מקום טפם ונשיהם וכל הפחות מעשרים־וחמש שנים שאינם ראוים לשרות עומדים על הר גריזים:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "אל כל איש ישראל קול רם. כדי שישמעו ויבינו כולם:"
+ ],
+ [
+ "ארור האיש אשר יעשה. אחד־עשרה: ארור, וי\"א: ברוך כתובים כאן, כנגד י\"א שבטים ואלו־דברים קללו עליהם מפני שדרכם לעשותם בסתר, כגון מקלה אביו ואמו, שאדם יכול לעשות בסתר שלא ירגישו אפילו הם עצמם, כשיצוו לך דבר [אומר] חולה הוא ואינו יכול לעשות עתה דבר זה, ודוחה אותם בדברים, ואם יצטרכו למזונות, יאמר אין לי כדי סיפוקי, מה אעשה לכם, אבל אין דרך להקל אביו ואמו בגלוי, כי איך יעיז במי שגדלו, וגמל לו טובות, לא חציף אינשי כולי־האי:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "משיג גבול. גם זה אין דרך לעשות כי אם בסתר, שאם יעשה בגלוי יקבל עליו לפני הדיינין. הגה\"ה:"
+ ],
+ [
+ "משגה עור בדרך. או בדרך ממש קאמר כפשטיה דקרא, יכול לומר אני הייתי סבור שזה דרך־הישר, או גבי־איסור קאמר: שמאכילו דבר־האסור, יכול לומר: אני הייתי סבור שהוא היתר, וכן [אין] דרך לזייף־הדין אלא בסתר, ואומר כך נראה לי, ומחפש אחר זכותו של עשיר:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "אשת אביו, ובהמתו, ואחותו, וחותנתו, הוי רגיל אצלם, רגיל להתייחד עמהם, אבל עבודה־זרה ומכה רעהו בסתר, יש עושה בגלוי ויש עושה בסתר, ולכך פירש בהם בסתר, ובגלוי עונשם אמור שהם חייבים מיתה, אבל על הסתר משביען ומקללן:"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "אשר לא יקים. שלא יקיים ויעבור עבירה בסתר כגון שיחלל שבתות וימים־טובים, ויאכל ביום־הכפורים בסתר, אבל אין רגילות לעשותם כמו אלו־המפורשות, ולפיכך כללם בכלל ולא פירשם בהדיא, והיינו ארור בכלל ארור בפרט, ברוך בכלל ברוך בפרט [סוטה לז, סע\"א, ותוספתא־ח 311/23], ורבותינו דרשו כל הפרשה כולה בנואף ונואפת בסוטה [שם לז, ב]:",
+ "ארור. בו נידוי, בו קללה. בו שבועה, דהכל במשמע [שבועות לו, א כ\"ה] אמן. בו קבלת־דברים בו האמנת דברים, ולכך אומר \"אמן\":"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ונתנך ה\"א עליון. כמו שכתוב [לעיל כו, יט] ולתתך עליון, כי דרך ישראל כשהם־עולים, עולים על כל, עד השמים, כמו שאמרו חכמים להמן (מגילה טז, א):"
+ ],
+ [
+ "כל הברכות. כמו שמפרש והולך:"
+ ],
+ [
+ "ברוך אתה בעיר. שיהא משאך ומתנך בעיר מצליח:",
+ "בשדה. שתצלח מה שתזרע:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "ברוך טנאך ומשארתך. שבכלים הם, בטנא נותנים פירות, ובמשארת עיסה ותמצא בהם ברכה, פייש\"ן:"
+ ],
+ [
+ "ברוך אתה בבואך. שלא תמצא אשתך ספק נדה [ברכות נה, ב. וב\"מ קז, א] כי מורה היתירא ויבא לידי עבירה, אבל כשהיא נדה ודאית זו היא ברכה שלא יפרצו בה פרצות, דכתיב (שיר ז, ג) סוגה בשושנים, התורה העידה על ישראל שאפי' אין ביניהם אלא סייג של שושנים, כלומר: הנדות כדאמרינן: \"כשושנה אדומה ראיתי\" לא יפרצו בהם פרצות, ומשום הכי מותר לאדם להתייחד עם אשתו נדה, וכל־שכן שהיא ברכה כשהיא טהורה־ודאית [ראה סנהדרין לז, א: כ\"ה], ורבותינו דרשו להני קראי [בב\"מ שם] \"ברוך אתה בעיר\" שיהא בית־הכסא סמוך לשולחנך, \"ברוך אתה בצאתך\": שיהיו צאצאי־מעיך כמותך, ולפי־הפשט ברוך־אתה בבואך שתמצא ביתך בשלום בלי שום חסרון ובלא שום פגע, ברוך אתה בצאתך: לסחורה שתצליח במעשה־ידיך, אי־נמי שיהיו אויביך נגפים לפניך כשתצא עליהם למלחמה, ורבותינו דרשו ברוך אתה בבואך: כלומר: כמו שאתה בבואך לעולם בלא חטא, כך תהא ברוך בצאתך מן העולם בלא חטא [ב\"מ – שם]:"
+ ],
+ [
+ "ובשבעה דרכים ינוסו לפניך. דרך ניגפים שמתפזרים אילך ואילך להשמט מן הרודפים:"
+ ],
+ [
+ "באסמיך. שהברכה מצויה בדבר הסמוי מן העין [ב\"מ מב, א]:"
+ ],
+ [
+ "כי תשמור. אם תשמור:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "והותירך. כמו יש יתרון לחכמה (קהלת ב, יג. ה, ח) ויתרון ארץ בכל היא: וולור:"
+ ],
+ [
+ "אוצרו־הטוב. שמשם בא כל טובו של עולם, חיות לאדם לבהמה ולעופות ולדגים ולזרע ולאילנות ולעשבים ולכל טוב:",
+ "בעתו. בזמן שצריכים, כי גשמים בזמן שאינם צריכין דבר־קשה ומשא לעולם, כמו שאמרו רבותינו (תענית ח, ב) \"קשה יומא דמטרא כיומא דדינא\", ורבותינו אמרו [תענית כג, רע\"א] בלילי רביעיות ובלילי־שבתות שהלילית יוצאה, ואין דרך בני־אדם לצאת, ובכך יהיו הכל צריכין לך:",
+ "והלוית גוים רבים. ובכך"
+ ],
+ [
+ "יתנך ה' לראש. שיהיו הכל משועבדים לך:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "כל הקללות. שמפרש ואזיל:"
+ ],
+ [
+ "ארור. כמו ש\"ברוך\" לשון שיפוע והצלחה כך ארור לשון חסרון והפסד, והכי מתרגמינין (ויקרא יג, נא נב. יד מד] \"סגירות־מחסרא\", וכל שפירשנו בברוך למעלה לטוב, הכא בארור לרע: שימצא אשתו ספק נדה וכן כולם:"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "המגערת. הכל יגערו בך וירחיקוך מעליהם, ואית דמפרשי: \"מגערת\" כמו (מלאכי ב, ג) הנני גוער לכם את הזרע, כשתתחיל התבואה לבוא הנני גוער־בה שלא־תגדל:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "ובחרב. אין זה חרב ממש אלא לשון חורב וחולי, (שמט\"י ואשר\"דטי) בלע\"ז, כמו (איוב ל, ל) ועצמי חרה מני חורב. ודבר הלמד מעניינו [הוא שנכתב בין החולאים, ועוד לקמן כתוב חרב, דכתיב [כה] יתנך ה' נגף שדפון וירקון. מיני־חלאים, שפניו של אדם מוריקות, כדכתיב (ירמיה ל, ו) תהפכו כל פנים לירקון:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "אבק ועפר. רוחא דבתר מטרא, שמעלה העפר על העשבים ונעשה טיט ומרקיב אותם, כלומר: כשירד המטר לא ירד אלא לקללה:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "ואין מחריד. שאלמלא חרדים היו נ��תים לקבורה:"
+ ],
+ [
+ "בשחין־מצרים. שראית אשר אתה ירא מפניהם:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "ממשש בצהרים כאשר ימשש העור באפלה. יותר ממקום האור, דבמקום שיש אור, אחרים רואין אותו ומצילין אותו מן הבורות ומן הפחתים, דאמרינן (מגילה כד, ב) מעשה בר' יוסי שראה סומה אחד היה הולך במקום אופל ואבוקה בידו, ואמר לו בני! אבוקה זו למה לך? אמר לו בזמן שאבוקה בידי [אנשים] רואים אותי ומצילים אותי מן הפחתים ומן הבורות וכו':"
+ ],
+ [
+ "אשה תארש וגו' וזהו עגמת־נפש, שמפני עגמת־נפש חוזרים עליהם מערכי־המלחמה:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "בניך ובנותיך נתונים לעם־אחר. שיוליכום בשבי וישתעבדו בהם, ורבותינו אמרו (יבמות סג, ב) זו [אשת] (איתת) אביו שמושלת על בני־אותה שמתה ומריעה להם:"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [
+ "על הברכים ועל השוקים. כי דרך שחין להיות שם, כדכתיב (שמות ט, יא) ולא־יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני־השחין:"
+ ],
+ [
+ "יולך ה' אותך ואת מלכך. כגון יכניהו [ירמיה כד, א. מל\"ב כד, יב–כ] שגלה עמו החרש והמסגר, ואחר כך את צדקיה ושאר העם:",
+ "ועבדתם שם אלהים אחרים. כדאמרי' בע\"ז [ח, סע\"א ובתוספתא] ישראל שבחוצה־לארץ עובדי עבודה־זרה בטהרה הם, כגון: גוי שעושה סעודה ומזמין ישראל שבעירו ונהנין מסעודתו והוא אזיל ומודה:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "זרע רב תוציא. מביתך אל השדה לזרוע, ותחרוש ותזרע ותטרח, ומעט תאסוף. שלא תאסוף אפילו כדי זריעה, כדכתיב [לעיל יא, יז] והאדמה לא תתן את יבולה [שם בספרי־שם ורש\"י] אפילו מה שמובילין לה, הרי שעמלת והפסדת, וכן:"
+ ],
+ [
+ "כרמים תטע,"
+ ],
+ [
+ "זיתים יהיו לך. שתטריח ולא תרויח:"
+ ],
+ [
+ "בנים ובנות תוליד. ותטרח לגדלם, ותוציא את שלך עליהם ולא לצורך עצמך, כי אם לצורך אויביך, שישתעבדו בהם כשיוליכום בשבי:"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [
+ "הוא ילוך. במקום [לעיל פסוק יב ופסוק יג] והלוית גוים רבים, נהפך המלוה ללוה והלוה למלוה, והראש לזנב:"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [
+ "תחת אשר לא עבדת. במקום שהיה לך לעבוד את הקב\"ה בשמחה ובטוב לבב. שהיה משמחך ומטיב לך ומגדלך על כל, ולא רצית לעבדו, עתה תצטרך לעבוד את אויביך:"
+ ],
+ [
+ "ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר־כל. שהם ירעיבוך, וינוחו אותך ערום וחסר־כל־טוב, ולא עוד אלא שיכבידו עולך עד שלא תוכל לסבול:"
+ ],
+ [
+ "כאשר ידאה הנשר. ויבוא עליך פתאום, ולא תבריח ותחביא מפניו כלום:",
+ "גוי אשר לא תשמע לשונו. ולא תוכל לחנן [לפניו] ולהתפשר עמו, ואפילו תחנן לא ישמע אליך כי"
+ ],
+ [
+ "עז פנים יהיה ולא ירחם אפילו נער וזקן:"
+ ],
+ [
+ "אשר לא ישאיר לך. כן דרך חיל הבא מרחוק שאינו משאיר אחריו כלום, כי אם קרוב, אבל זה שאין־דעתו לחזור לוקח הכל בלא שארית:"
+ ],
+ [
+ "עד רדת חומותיך. לשון ירידה שיורדים מגובהם:"
+ ],
+ [
+ "ואכלת – בשר בניך. מרוב דוחק, כגון דואג בן יוסף [יומא לח, ב. איכ\"ר א, סימן נא, תו\"כ בחקותי כו, כט] וכגון אותה האשה שבאתה לדין לפני מלך־ישראל, על אותה האשה שאכלה מבנה ולא רצתה להאכילה את שלה בימי אלישע [מל\"ב ו, כח–כט עיי\"ש]:"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [
+ "הרכה בך והענוגה. כגון מרתה בת ביתוס, כדמפורש בגטין [נו–א]:"
+ ],
+ [
+ "ובשליתה היוצאת מבין־רגליה, ובבניה אשר תלד. תהיה צרת־עין שלא־תרצה להאכיל מהם, כי \"תרע עינה\" משמע בשני עניינים: משמע שלא תרצה להאכיל מהם לאחרים, שהיא רעת עין באחרים, ממה שהיא אוכלות, וזהו: \"תרע עינה באיש־חיקה ובבנה ובבתה\" שעינה רעה בהם, שאינה רוצה להאכילם, ומשמע: שהיא רעת־עין במאכל, שאינה רוצה ליתנו לשום [אחר] בידיה, וזהו: ובשליתה, ובילד־שלה, שתהא רעת עין בהם, שלא ליתן כשתאכלם, והפסוק הולך על שני עניינים:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "גדולות ונאמנות. שנאמנים בשליחותם (עבודה זרה נה, א) והכוונה לשוב להטיבך ולהחזירך למוטב, כמו (משלי כז, ו) נאמנים פצעי אוהב, פצעים שעושה האוהב לאוהבו, בנאמנות הוא־הולך־עמו, שמתכוין להחזירו למוטב, וכך אלו המכות להחזירם למוטב, וגם יש לפרש: כמו שפירשו רבותינו בע\"ז [שם: זונין לר\"ע] לבי ולבך יודעים בע\"ז שאין בה ממש מאי־שנא הני ארמאי דאזלי כי מתברי ואתי כי מתרצי, הולכים הגוים ומתפשטים שם, ואמר ליה: לכך כתיב \"וחליים רעים ונאמנים\" שכשהקב\"ה שולח חולי לאדם נותן להם זמן, ואומר עד יום פלוני תהיו שם, ויום פלוני תצאו, ובא זה והולך לע\"ז ועומד שם עד אותו יום, ואומר החליים דין הוא שלא יצאו, אבל בשביל שוטה־זה שעשה שלא כהוגן אנו נאבד אמונתנו, ויוצאים, והטועה יטעה בו, הקב\"ה מחליק להם לטורדן מן העולם־הבא, וזהו [לעיל ד, יט. ור' להלן כט, כה] אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים, שהחליקם בדברים, וזהו: \"ונאמנים\":"
+ ],
+ [
+ "והשיב בך את כל מדוה מצרים. אשר נתן ה' במצרים בשבילך, יחזרו עליך, בשבילך באו להם, ואליך ישובו:"
+ ],
+ [
+ "אשר לא כתוב. שהיו השרים לוקחים בחורי־ישראל היפים שהיו מגנין את־החמה ביופים וקושרין אותם בכרעי־מטותיהם ומשמשים מטותיהם בפניהם, כדי שיראו נשותיהם בשעת תשמיש ויתאוו להם ויולידו כמותם, ואמר ליה הך היכא כתיבא ואמר־לו זהו דכתיב: \"גם כל חלי וכל מכה\" אשר לא כתוב, (גטין נח, א):"
+ ],
+ [],
+ [
+ "והיה כאשר שש ה' – כן ישיש: ישוש לא נאמר אלא \"ישיש\" דהוא אינו שש בפורעניות, אבל אחרים משיש (מגילה י, ב. סנהדרין לט, ב) זה־הוא רמז לקץ גאולתנו, כמו שכתוב בדניאל [יב, יא] דכתיב: ומעת הוסר־התמיד ולתת שקוץ־שומם ימים אלף מאתים ותשעים, והכא כתיב: \"כאשר שש ה' להטיב אתכם ולהרבות אתכם\" להטיב אתכם במדבר ובארץ־ישראל, שהיתה שכינה ובית־המקדש עמכם, ולהרבות אתכם: במצרים, דכתיב (שמות א, ז) ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד, והיינו אלף מאתים תשעים, ארבע־מאות שהיו במצרים, ומיציאת־מצרים עד שנבנה הבית: ארבע־מאות ושמונים, דכתיב [מל\"א ו, א] ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני־ישראל מארץ מצרים, ובנה הבית הרי שמונה מאות ושמונים, וארבע מאות ועשר קם הבית, דכתיב (ויקרא טז, ג) בזאת יבא אהרן אל הקדש [ר' ויק\"ר כא, ט. פס\"ר: מח, ד. פסדר\"כ: קעז רמז שיעמו�� ת\"י שנה מנין:",
+ "בזאת רמז שיעמוד ארבע מאות ועשר שנה כמנין בזא\"ת] הרי אלף ומאתים ותשעים, ואומר: \"כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם\"",
+ "ונסחתם מעל האדמה. כלומר: כזמן ההוא שהרבה אתכם והטיב אתכם, תהיו בגלות, וזהו \"מועד מועדים וחצי'' המועד מועד ראשון, כמו [בראשית יז, כא. מל\"ב ד, טז–יז] למועד הזה, והזמן: מועדים כלומר: שני־מועדים, כמו [לעיל טז, ו] מועד צאתך ממצרים, כלומר: כשני־מועדים של מצרים, וחצי מועד, חצי אותם שני־מועדים, שהוא מועד שלישי, והרי שלשה מועדים כמועד שעמדו במצרים והוא לפי הפסוק דכתיב (שמות יב מ) ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע־מאות שנה, שלשה פעמים ארבע־מאות: אלף ומאתים, ושלשה־פעמים שלשים: תשעים, והוא־נמי עידן בעידן, ופלג עידן (דניאל ז, כה) וכאן רמזו משה באורייתא, ואי־בעי הוה אמר: שלשה מועדי' אלא שרצה לסתום, וכן אמר הושע [ב, יז] וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים זהו מיציאת־מצרים עד שחרב־הבית, והיינו אלף־ ותשעים כמו שפירשתי למעלה, הרי קץ כתוב בתורה, שנוי בנביאים, בהושע ומשולש בכתובים בדניאל, והקץ האחר הכתוב בדניאל באותו פסוק עצמו, דכתיב [שם יב, יב] אשרי המחכה ויגיע (לקץ) לימים אלף שלש־מאות שלשים וחמשה, הוא נרמז ב\"וילך משה\" וכשאבוא שמה אפרשנו. (כגוזר) כאשר יגזור הרחמן, ובין זה לזה, ארבעים־וחמש שנים, כי לקץ אלף מאתים ותשעים יבא המשיח בעזה\"י יתברך־יוצרנו, ולסוף מ\"ה לביאתו תשקוט הארץ ותכבוש כל העולם תחת יד ישראל, ולכך כתיב שם: \"אשרי\", אבל אין אנו יודעים מהיכן מתחיל מנין־זה, שנדע היכן מסיים, כמו אותו של מצרים שהקב\"ה אמר לאברהם אבינו בין־הבתרים \"ארבע מאות שנה\", שלשים שנה קודם שנולד יצחק, כי אז היה אברהם בן שבעים שנה, וכשנולד יצחק היה בן מאה, והיו מהם שמנו מבין־הבתרים וטעו שלשים שנה, והם בני־אפרים, ויצאו ונהרגו, כדכתיב בדברי־הימים [א–ז–כא] ויש שמונים משירדו ישראל למצרים, ויש שמונים משהתחיל השיעבוד והאמת משנולד יצחק, ולא נודע על נכון עד שיצאו, וכן על גלות בבל אמר ירמיהו (ירמיה כט, י) לפי מלאת לבבל שבעים שנה, וחשב בלטשצר וחביריו וטעה, וחשב אחשורוש וחכמיו וטעה כמו שמפורש במגילה [יא, ב] וגם זה שלנו שמא משנתבטל התמיד בימי הורקנוס ואריסתובלוס שהעלו להם חזיר ולא היה להם במה לעשות התמיד, כמו שמפורש בסוטה [מט, ב] והיינו מעת הוסר התמיד, ושמא משהומלך הורדוס, שלא־היה ראוי למלוך על ישראל, ולכל המאוחר: משעת־הגלות ולעת־הקץ שיבא משיח יהי רצון שיהיה בימינו, יתבררו ויתלבנו הדברים, כדכתיב בדניאל [יב, י] שכשנראה היכן יסיים נדע למפרע מהיכן התחיל־המניין ולפי מנין הגלות יבא משיח בשנת ה' אלפים קי\"ח לבריאת־עולם, ומשם לארבעים־וחמשה שנים שיכבש העולם תחת ידי ישראל, יהיה בשנת ה אלפים קס\"ג ושבת־העולם נכנס בת שני קיצין הללו לפי דברי (צח־והשרט) (צחב\"א או צאחיב) אל'שורטה) הוא המנוח ר' אברהם ב\"ר חייא מברזלוניו זצ\"ל שפירש כשמיה שמה שאמרו רבותינו [סנהדרין צז, סע\"א] שיתא־אלפי שני הוי עלמא, הם ששה ימים, ויומו של הקב\"ה [אלף שנים] כדכתיב (תהלים צ, ד) כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור ואשמורה בלילה, הרי אלף שנה יומו של הקב\"ה ואשמורה, הרי שיתא־אלפי ששה־ימים וששה־אשמורות, והן: ששה ימים נמצא לסוף ה' אלפים לעולם, וה' אשמורות. ועדיין יש אשמורה אחת עד השבת, שהוא יום השביעי, והוא קמ\"ג שנים פחות מעט, כי ז' אשמורות באלף שנים שהם יום ואשמורה מז' פעמים קמ\"ג הם אלף־ואחת שנה, נמצא בשנת ה' אלפים קסג, כי מבעוד יום יבא משיח, קודם שיכנס שבת, כ\"ה שנים, ולאחר כניסת־שבת כ' שנים תשקוט הארץ וכל העולם:"
+ ],
+ [
+ "ועבדת שם אלהים אחרים. כמו שמפורש בע\"ז [ח, א] ישראל שבחוצה לארץ עובדי ע\"ז בטהרה הם:"
+ ],
+ [
+ "ובגוים ההם לא־תרגיע. שישראל מטולטלים וגולים ממקום למקום, לגור באשר ימצאו, אי־נמי: לא תרגיע שלא יכנס שבת ומרגוע עד שיבא משיח, כמו שפירשתי:",
+ "לב רגז. כענין באותו ששחט את חבירו ואמר לעולא: שפיר עבדי? ואמר ליה: אין; ופרע לו את בית־השחיטה, וקרי עליה ר' יוחנן: \"ונתן ה' לך שם לב רגז\" ואיכא למימר לשון־פחד, כדכתיב (שמות טו, יד) שמעו עמים ירגזון, וכדמפרש ואזיל:"
+ ],
+ [
+ "ופחדת. תלואים. בספק, כמו אשם־תלוי, ורבותינו אמרו (מנחות קג, ב) זה הלוקח תבואה מן השוק, שאין לו שדות, \"ופחדת\" זה הסומך על הפלטר, דכל שעה יש לירא שמא יתייקר:"
+ ],
+ [
+ "מי יתן בקר. הי־בוקר? אי לימא דלמחר מי ידע מאי הוי, ומה ילד יום, אלא בוקר שעבר (סוטה מט, א) שהגלות הולך וחזק:"
+ ],
+ [
+ "והשיבך ה' מצרים באניות. שנחל־מצרים בגבול ארץ־ישראל, ומביאין ומוליכין אותם למצרים:",
+ "והתמכרתם שם – ואין קונה. פירוש רבינו יוסף קרא: כשיבאו אותם השבאים במצרים יאמרו למצרים תקנו אלו לעבדים ולשפחות, יאמרו המצריים: אם תתנום לנו בחנם לא נקח, אבותינו נשתעבדו בהם ולקו בכל מכה וטבעו בים בשבילם, וכשיראו השבאים שאינם שוים לו כלום ובחנם טרחו עליהם יהיו מכין וחובטין ומענם ומרעיבן:"
+ ],
+ [
+ "אשר צוה ה' את משה. גם אלו התוכחות נאמרו על פי השכינה:",
+ "אשר כרת אתם בחורב. שנאמר באם־בחקותי (ויקרא כו, מו):"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אתם ראיתים. עתה מזכיר להם הנסים והנפלאות אשר נעשה להם, במדבר ובמצרים:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "ולא נתן ה' לכם לב לדעת. שלא שמתם לבכם לכל־הנסים הללו לבטוח בהקב\"ה עד היום הזה. כמו (עדיין) [עד זמן] הזה, אי־נמי עד היום ששמתם לבכם (לבבכם) וקבלתם הברית, ואתם חפצים להכנס לארץ ולהלחם, על בטחונו של הקב\"ה:"
+ ],
+ [
+ "ואולך אתכם. עתה מדבר בשליחותו של מקום, כאילו הקב\"ה מדבר עמהם:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "ותבואו אל המקום הזה. ונתתי בידכם את סיחון ועוג, וארצם שנתנה לשני־המטות וחצי־המטה, ולפי שעשה לכם כל החסדים הללו"
+ ],
+ [],
+ [
+ "תשמרו את הברית ולא תאמרו בשכר שעשיתי בלבד אני מבקש זאת לכם, כי אף בשכר שאעשה לכם, כי למען דבר שתשמרו הברית תשכילו ותצליחו כל אשר תעשון: מכאן ולהבא:"
+ ],
+ [
+ "אתם נצבים. במעמד אחד:",
+ "ראשיכם. ראשי־השבטים, והשבטים־עצמם, והזקנים והשוטרים וכל איש־ישראל. הבינוניים והטף והנשים והגרים אשר באו לגור בקרב מחניך. מחטב עציך. העבדים, עד שאב מימיך. השפחות:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "לעברך בברית. כולכם מוכנים ��עבור בברית, וכולכם יחד, ולכך טוב לכרות הברית עכשיו, שלא יוכל אחד מכם לומר: אני לא הייתי בברית, ולא קבלתי הברית עלי, כי מאחר שתעברו את הירדן ותתפזרו איש לירושתו ולנחלתו אי־אפשר לאסוף אתכם כולכם יחד כמו עכשיו, שאי־אפשר שלא יהיה בכם חיה או חולה או אנוס, או חיגר, ואי־אפשר לעזב הבתים והערים בלא־שום בריה אבל עכשיו הרי אתם כולכם בשכונה אחת ובמחנה אחד וכולכם שומעים ורואים את כריתות הברית, ואין אחד מכם יכול להשמט לומר: אני לא הייתי בברית. \"כריתות־ברית\" על שם שכורתים עגל לשנים, ו\"לעברך\" על שם שעוברים בין בתרי־העגל שעשה אברהם־אבינו בין־הבתרים, דכתיב (בראשית טו, י) ויבתר אותם בתוך, וכמו שעשו כשכרתו־הברית לשלוח העבדים חופשים, (ירמיה לד, יד) העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו, והוא סימן כי כאשר יעבור על הברית ככה יכרת, כמו [שמ\"א ז, ט] ויקח שמואל טלה־חלב אחד. [שם יא, ז] ויקח צמד בקר וינתחהו – לאמר: אשר איננו יוצא אחרי שאול ואחרי שמואל כה יעשה לבקרו:",
+ "לעברך. כאיש אחד:",
+ "בברית ה' אלהיך ובאלתו. שתקבל עליך הברית והאלה, \"אלה\" לשון שבועה ולשון קללה, שתקבל עליך שתהא מושבע ועומד על המצוות לקיימם. והקללה שתחול עליך אם לא תקיים, ואם תקיים הברכה החיים והשלום:"
+ ],
+ [
+ "למען הקים אותך. למען כן כורת עמך ברית־הזה להקים ולקיים שתהא לו לעם, ולהיות לך לאלהים שתקבלנו עליך לאלהים:",
+ "כאשר דבר לך. שאמר לך \"אנכי ה' אלהיך\" ואף אמר לך: \"ואתם תהיו לי ממלכת כהנים\":",
+ "וכאשר נשבע לאבותיך. שאמר לאברהם: (בראשית יז, ח) ונתתי לך ולזרעך אחריך – והייתי להם לאלהים, ורוצה הקב\"ה לקיים בך אותה הבטחה, ולא לישמעאל ולבני־קטורה:",
+ "וליצחק. אמר: [שם כו, ד] ונתתי לזרעך את כל הארצות־האל, והתברכו בזרעך כל גויי הארץ, [ג] והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך, בך אני רוצה להקימה, ולא לבני עשו:",
+ "וליעקב. אמר [שם כח, יג] אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך, ולא לעשו, ולמען הקים אלו־הדברים הוא כורת עמך הברית:"
+ ],
+ [
+ "ולא אתכם לבדכם. כלומר: לא מיבעיא שהוא רוצה שתהיו כולכם בברית, כי אף רוצה הוא שתקבלו הברית עליכם ועל זרעכם ועל כל הנלוים עליכם, אפילו הגרים שעתידין להתגייר, וזה:"
+ ],
+ [
+ "אשר איננו פה עמנו היום. שעתידין להלוך ולהתגייר, ואתם תקבלו על ידם הברית שיהא על־שאינם־העומדים כעל־העומדים, ורבותינו אמרו (נדרים כה, א) לא אתכם לבדכם: שאמר משה להם: לא על־דעתכם אני משביע אתכם, אלא על דעת המקום ועל דעתי:"
+ ],
+ [
+ "כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים. ואעפ\"י שכבר מתו יוצאי־מצרים מכל־מקום לא נגזרה הגזרה על פחות מבן־עשרים, ולא על יתר מבן ששים, ויש שיצאו, בני שמנה־עשרה ובני תשע־עשרה וראו העניין:",
+ "ואת אשר עברנו בקרב הגוים אשר עברתם. בגבול עמון ומואב ואדום ומדין, וראו אף אותם שנולדו במדבר עניינם:"
+ ],
+ [
+ "ותראו את שקוציהם ואת גלוליהם עץ ואבן. שהם־עצמן חושבין (חשובים?) כגללים, שעושין פסל של עץ או של אבן, וכשהוא חדש עובדו, וכשהוא מטושטש משקצו וזורקו בגלל ובטיט־חוצות וכשאין עושה לו מה שהוא רוצה, הוא מקל��ו ומחרפו, כדכתיב (ישעיה ח, כא) והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו, כשמקלל אחרים אומר: הוי כאלוהו שאינו יכול לעזור לו, כמו (בראשית מח, כ) בך יברך ישראל וגו' שאינו אומר: וקלל את מלכו ואלוהו:",
+ "כסף וזהב אשר עמהם. כשעושה תמונה של כסף וזהב, לאחר שיעבוד אותה שנה או שנתים אומר: אין זו מועלת כלום אעשה לי אחרת, ושובר ושוחק, ושם הכסף והזהב עמו, מפני שדמיו יקרים. ויש לפרש: שאותה של כסף־וזהב שם עמו ואצלו, כי ירא פן תגנוב, כי אינה יכולה לשמור עצמה אפילו מן העכברים וראיתם שעיבד־זה ומניחו, ועובד אחר, ואין עליהם שום מרות, אלא מי שרוצה עובד ומי־שרוצה מניח כל מה שליבם חפץ, ודבקים בגזל וגנבה וזימה ועריות וכל שלבם חפץ עושים, וזהו דבר שבלבו של־אדם אומר שיעשה כל שרירות־לבו, ולכך צריך שתקבלו כולכם את הברית, הקללות והשבועות, שתעמדו במסורת־הברית:"
+ ],
+ [
+ "פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה היום מעם ה' אלהינו ללכת לעבוד את אלהי הגוים. שאין מבחינים בין טוב לרע, ואץ ממחין בידו מלעשות כל אשר עם לבבו, פן יש בכם שרש פורה ראש של מחשבה רעה שלאחר־זמן תבוא לידי־מעשה, ויפרה וירבה דבר רע ומר כראש ולענה, ולכך אני רוצה שתהיו כולכם בברית ובאלה ובשבועה, שאם יהיה אחד מכם שלא יהיה בברית:"
+ ],
+ [
+ "והיה בשמעו את דברי האלה הזאת, והתברך בלבבו: לאמר: שלום יהיה לי כי בשרירות. שיאמר מה לי בצער הזה, הלא לא קבלתי האלה, שלום יהיה לי כשאלך בשרירות־לבי, כי אני לא קבלתי־האלות הללו, למען שירצה לספות הרוה שירצה להוסיף ולעשות חטאים שהוא רוה ושבע מהם, שאינו תאב להם, שאין בהם יצר־הרע, כגון לבישת שעטנז וזריעת־כלאים, עם חטאים שהוא תאב וצמא כגון גזל ועריות, ויעשה כל מה שלבו חפץ, שהרי לא קיבל האלות והשבועה והברית, ויבא בטענה, אבל עכשיו שתבואו כולכם בברית ותקבלו האלות והשבועה עליכם, תדעו שהעובר על השבועה"
+ ],
+ [
+ "לא יאבה ה' סלוח לו כי אז יעשן אף ה' וקנאתו. שהתניתם־לו לומר לעמוד־בברית [וליענש] אם לא תעמודו, ומתוך כך שתקבלו הקללות לא תבואו לידי מחשבות־רעות הללו, ותעמדו בברית, שאם לא תעמדו ירבצו בכם כל הקללות שקבלתם:",
+ "הכתובה בספר־הזה ומחה ה' את שמו. של עובד־ע\"ז:",
+ "מתחת־השמים. שלא יהא לו נין ושריד במגוריו:",
+ "והבדילו ה' לרעה. הוא סבור להבדל משאר־ישראל לעשות חפצי־לבו, והוא יבדל לרעה־לו לקבל קללות ופורעניות:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "ואמר הדור־האחרון. כלומר: מתוך־שתקבלו־הברית אם לא תעמדו עליו, יצדיקו הדורות הבאים את דינו של הקב\"ה, שכשישאל אדם:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, ועל מה כעס כל־כך,",
+ "ומה חרי האף הגדול הזה. שיראו אותה שרופה בגפרית ומלח, שכל מקום שגפרית נופל [יפול] מלח עמו, כדכתיב [בראשי' יט, כד] וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש, וכתיב באשתו של לוט [שם פסוק כ\"ו] ותהי נציב מלח, שמלח נפל עליה, וכשיראה שרופה בגפרית ומלח יתמהו עליה שאינה מעלה עשבים, ואין בה שום טובה, וכל האומות עובדים ע\"ז לא בא עליהם כך, ואינם בגלות:"
+ ],
+ [
+ "(כד-כה) ואמרו. והשיבו אותם: בדין עשה להם כך, כי הם באו בברית עם הקב\"ה ואחר־כך עזבו בריתו ולא־עמדו בשבועתו, וקבלו הקללות מדעתם־ומרצונם, ועברו על הברית, ובאו עליהם הקללות, ויצדיקו דינו של הקב\"ה, וזהו דינו, ויאמרו כי הם הלכו ועבדו אלהים־אחרים שקבלו־עליהם שלא לעבוד, ולכך חרה־להקב\"ה והגלם ונתשם מעל אדמתם בפשיעתם, כי ה' הצדיק, אבל שאר האומות לא קבלו הברית:",
+ "\"תורה\" לשון נקבה, וכשהוא מדבר עליה כתיב \"זאת\" וכדקאי א'ספר קאמר: \"הזה\". – שהניחו את הקב\"ה, שנוראותיו ונפלאותיו וגדולתו וגבורתו ידועה לכל עבדיו [והלכו לעבוד] אלהות אשר לא הכירו ולא ידעו בהם שום מעלות,",
+ "ולא חלק להם. לעבדם, אלא לכל העמים יחד להשתמש בהם, והם עובדים את העמים ומאירים להם, כדכתיב (דברים ד, יט) וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים\" להאיר להם (מגילה ט, ב) וכן הכסף והזהב להשתמש בהם נבראו ולשמשם, והם השתחוו להם ושמשו אותם, וגם אינם חלק שלהם, כי אני חלקם, [כדכתיב: תהלים טז, ה] ה' מנת חלקי וכוסי ואומר (איכה ג, כד) חלקי ה' אמרה נפשי, והם עזבו אותי:"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "הנסתרות לה' אלהינו. לפי שכתוב (כ) והבדילו ה' לרעה, ואחר כך (כא) ואמר הדור האחרון, דמשמע דכל הארץ לוקה על ידי איש אחד או אשה אחת או שבט אחד או משפחה אחת – אמר לך הכתוב: \"אם נסתרות הן מה שעושה איש ואשה, לה' אלהינו הוא, והוא יפרע לעושי־הרעה כרעתו, ולא יענשו ישראל עליו, אלא הוא ימות ברשעו:",
+ "והנגלות לנו ולבנינו עד. שאם יעשו העבירה בגלוי אז העונש עלינו ועל בנינו אם לא נתבע ונבער הרע מקרבינו, ורבותינו אמרו [סנהדרין מג, סע\"ב, ובמד\"ר ג, יג. וספרי בהעלותך: ס\"ט] למה נקוד על לנו ולבנינו ועל ע שב'עד, לומר: שלא ענש על הנסתרות עד שעברו את הירדן, דהכי משמע קרא: \"הנסתרות לה' אלהינו\" שאין מכיר בהם אלא ה' אלהינו, והנגלות לנו ולבנינו, כלומר: הכל עלינו; ואיכא לפרש־נמי כדפרישית לעיל, שאין לנו בנסתרות כלום, ונקוד על: לנו ולבנינו ועל ע' שבעד שהם י\"א אותיות, ללמדינו שיש חילוק בנסתרות פעמים שהוא בפירוש שנוי שישראל נענשים על הנסתרות משעברו, והאי דלא עשה הנקודות על הויה אלדינו משום שהיה נראה כמוחק את השם, ולפיכך לא נענשו על ד' חרמות [ר' בגמ' ה' ובירושלמי סנהדרין ו, ג (כ–ב) ובבר\"ר פה, יד: ארבעה] שעבר עכן במדבר, שהודה עליהם, שאמר (יהושע ז, כ) כזאת וכזאת עשיתי, אבל על אותו שעבר ביריחו משעברו, נענש, וכגון שהיה להם לדקדק שלא יקח אדם משלל העיר כלל, או שהיה להם שלא להחרים, שהם פשעו קצת, אבל אם לא פשעו כלל ח\"ו, לא יענשו לעולם, ור' נחמיה אמר לא יענשו על הנסתרות לעולם מפני דקדוק מעט כזה, ולא נענשו אלא מפני שידעו בניו ובני־ביתו, והנקודה על לנו ולבנינו דוקא, וא'נגלות חילק, שלא נענשו על הנגלות עד שעברו. ונקודה על – ע' משמע עבירה לדברי ר' נחמיה, לומר: דיש חלוק בין קודם עבירה לאחר־עבירה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "והיה כי יבאו אליך כל הדברים האלה הברכה והקללה. הברכה בדורות הכשרים ששומרים המצות, כגון בימי יהושע, כדכתיב (יהושע כד, לא) ויעבד ישראל את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי־יהושע, ובימי־שמואל דכתיב [שמ\"א ז, ב] וינהו כל בית־ישראל אחרי ה', ובימי השופטים הכשרים, ובימי דוד ושלמה, וכיוצא בהם: והקללה: בימי ירבעם ואחאב ואמון ויהויכין וכיוצא־בהם:",
+ "והשבות אל לבבך. את הדברים הללו שאני אומר לך:",
+ "בכל הגוים. בגלות שתהיה שם, ותתן לבבך ודאי שקבלת־הברית ולא־עמדת בו:"
+ ],
+ [
+ "ושבת. ותעשה תשובה:"
+ ],
+ [
+ "ושב ה\"א את שבותך מגלות־בבל, ושב וקבצך. מגלות־הגדול והארוך הזה שאנו מפוזרים בו בכל העולם, ורבותינו דרשו מכאן (מגילה כט, א. מכילתא שמות יב, מא) שהקב\"ה צר בצרתם של ישראל, כדכתיב (ישעיה סג, ט) בכל צרתם לו צר, וכשהם שבים, כאילו הוא שב, דכתיב \"ושב ה'\" ולא כתיב: \"וישיב ה'\", ואע\"ג שכתוב גבי אומות־העולם (ירמיה מט, ו) ואחרי כן אשיב את שבות בני־עמון, מכל־מקום לא כתיב: ושב ה' כי הכא:"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [
+ "ומל ה' אלהיך את לבבך. בא לטהר מסייעין אותו (שבת קד, א. יומא לח) שיחזיק התשובה בידכם:"
+ ],
+ [
+ "על אויביך ועל שונאיך. ותקח נקמתך מהם אשר רדפוך. כי אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה [ל' זכריה א, טו] והוסיפו רעות על־ישראל, כדכתיב:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "כי ישוב ה'. \"כי\"־זה כמו \"דהא\" ישוב ה' לשוש עליך לטוב, וכן: \"כי\" של אחריו:"
+ ],
+ [
+ "כי תשמע בקול ה'. דהא תשמע בקול ה', שאין ספק בדבר, דודאי יהיה הדבר הזה, ונבואה היא:",
+ "הכתובה בספר־התורה הזה. הכתובה קאי אתורה ו'הזה' קאי אספר:"
+ ],
+ [
+ "לא נפלאת היא ממך. דבר שאין אדם יכול לעשותו, אלא בטורח ובעמל קורא \"רחוק\" שדבר רחוק הוא:",
+ "לא בשמים היא. שאין הקב\"ה מצוה לכם דבר שאין אדם יכול לקיים אלא אם־כן עולה לשמים, וזהו דבר נפלא:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "ולא מעבר לים היא. שאין אדם יכול לקיים אלא אם כן עובר את הים, וזהו דבר רחוק, אבל יכול להיות –"
+ ],
+ [
+ "בפיך ובלבבך לעשותו. פה בלא לב אינו כלום, דאחר כוונת־הלב הן הן הדברים, דכל העושה מצוה ואין לבו לשמים, אינו כלום, כדכתיב (קהלת ד, ד) \"ואת כל כשרון־המעשה כי־היא קנאת־איש־מרעהו\". ואין הכשרון לשמים, גם (זה?) הוא ולב, בלא־פה זו־היא מחשבה שאינה באה לידי מעשה, ואינו כל־כך:"
+ ],
+ [
+ "את החיים ואת הטוב. אם תרצה יהיו לך חיים ארוכים וטובים, שתהיה בריא וחזק, ויהי' לך עושר וכבוד ובנים ובני־בנים:",
+ "ואת המות ואת הרע. מעט ורעים יהיו ימיך. שתהיה באותן מיעוט־ימים ידוע־חולי ומכאוב, דל ורש ושכול, ועתה מפרש כיצד:"
+ ],
+ [
+ "אשר אנכי מצוך היום לאהבה – וחיית ורבית. שתרבה לחיות:",
+ "וברכך ה' אלהיך בכל מיני־ברכה, וזהו הטוב:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "הגדתי לכם היום כי אבד תאבדון. להיות קצרי־ימים, ולא תאריכון ימים על האדמה. שתהיו שבויים ועשוקים ורצוצים, וזהו הרע:"
+ ],
+ [
+ "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ. יש־לפרש: פמליא של־מעלה ופמלייא של־מטה, ועיקר הפשט: השמים והארץ הם יעידו עליכם, וידם תהיה בכם בראשונה הן לטוב הן לחילוף, כדכתיב [לעיל יז, ז] יד העדים תהיה בו בראשונה, אם תעשו טובה יעידו: \"ונתנה הארץ את פריה\" והשמים יתנו טלם וגשמיהם בעתם, ואם רע ועצר את השמים ��לא־יהיה מטר, והאדמה לא תתן את יבולה, אפילו מה שמובילין לה [ספרי עקב יא, יז סימן: מג]:",
+ "ובחרת בחיים. אני נותן לך עצה הוגנת לך, אף על פי שדבר פשוט הוא לבחור בחיים, אני אלמדך דרך־החיים,"
+ ],
+ [
+ "לאהבה את ה' אלהיך ולדבקה בו כי הוא חייך. וזהו דרך־החיים, כי ה'־אלהיך מלמדך להועיל (ישעיה מח, יז):"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "וילך משה וידבר את הדברים האלה. בתחלת הספר אמר: \"אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל\" וסיפר לנו כל הדברים, ועתה אומר שהולך משם ואמר לישראל אלו הדברים, וגם אמר להם:"
+ ],
+ [
+ "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, ולא אוכל עוד לצאת ולבוא כי זקנתי, זהו פשוטו, ואף הקב\"ה אמר לי לא תעבור, ואתם אין־אתם מפסידין בכך כלום. כי"
+ ],
+ [
+ "ה' אלהיך הוא עובר ואין דבר כמותו, ויש לפרש: לא אוכל עוד לצאת ולבא לפי שהקב\"ה אמר אלי \"אל תעבור\" ולא משום חולשות:",
+ "יהושע הוא עובר לפניך. ועל ידו יודיעכם רצונו:",
+ "כאשר דבר ה'. [לעיל יח יח] נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך, וכתיב (במדבר כז, יח) קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו"
+ ],
+ [
+ "כאשר עשה לסיחון ולעוג. כמו שהצילך בימיי על סיחון ועל עוג, כך יצילך על מלכי עבר־הירדן אחרי־מותי:"
+ ],
+ [
+ "אשר צויתי אתכם. א) לא תחיה כל נשמה, ב) לא תכרות להם ברית, ג) לא תתחתן בם, ד) מזבחותיהם תתוצון, ה) ואשריהם תגדעון, ו) מצבותם תשברון ז) ואבדתם את שמם מן המקום ההוא:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "כי אתה תבוא את העם־הזה. עם העם תבוא, כלומר: זקנים שבדור, על פיהם ובעצתם תעשה, ותתנהג במדת־ענוה, כי משה היה עניו מאד, וצוה ליהושע להתנהג במדת־ענוה, אבל הקב\"ה אמר לקמן [פסוק כג] כי אתה תביא אתה תהיה המוציא והמביא, ועל פיך ישק כל עמי, דבר־אחד לדור ואין שני דברים לדור, כשיש שני דברים, מה שרוצה זה לא רוצה זה, והוי לה קידרא דבי־שותפי:"
+ ],
+ [
+ "לא ירפך ולא יעזבך. אני עוזב אותך שאני מן בני־אדם, ויש קץ לימי, אבל הקב\"ה לא־ירפך ולא יעזבך כל זמן שתעבדנו ותדבק בו:"
+ ],
+ [
+ "ויתנה אל הכהנים בני־לוי הנושאים את ארון ברית ה'. שהרי הספר תורה נתון בצד הארון, או בתוכו בצדו, או בדף הבולט ממנו, למר כדאית־ליה ולמר כדאית־ליה, ופלוגתא בבבא־בתרא [יד, א, ב] בין ר' מאיר ור' יהודה. ונתנו לכהנים שישאו אותו עם הארון ואעפ\"י שהלוים היו נושאים את הארון, ולא הכהנים, אחר פטירתו של משה בסמוך נשאוהו הכהנים, בשעה שעברו את הירדן, דכתיב ביהושוע [ג, ג] כראותכם את ארון ברית־ה' אלהיכם והכהנים הלוים נושאים אותו, וכתיב [שם ג, ח] ואתה תצוה את הכהנים נושאי ארון־הברית:",
+ "ואל כל זקני־ישראל. ואל החכמים ובעלי־ההוראה, ואל הכהנים, כי עליהם להורות דברי התורה, דכתיב [לעיל יז, ט] ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, גבי זקן־ממרה וכתיב (מלאכי ב, ז) כי שפתי־כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו:"
+ ],
+ [
+ "במועד שנת השמטה: בחג־הסכות: בבוא כל ישראל. בשמיטה באים כל ישראל לרגל, לפי שאינם חורשים וזורעים ואין להם פירות בשדה לשמור, ואין להם לקצור ולא לבצור, ויבואו כול��, שהם פנויים, וישמעו את התורה:"
+ ],
+ [
+ "תקרא את התורה. ליהושע היה מצוה, ולכך המלך קורא אותה:",
+ "באזניהם. קריאה הנשמעת לאזנים, שיהא מפרש ומתרגם אותה באר־היטב:"
+ ],
+ [
+ "והנשים והטף. טף קורא לפי הפשט בני־ארבעה־עשרה ובן חמש־עשרה, שהם מבינים מה שאומר להם, דכיון שאינם בני־עשרים טף קורא להם, ורבותינו פירשו [חגיגה ג, א. מכילתא בא: יג, ב. פ' טז, אבדר\"ן יח, ב. תוספתא – סוטה ז, ו] שהקטנים אפילו [המוטלין] בעריסה מביאין, וליתן שכר למביאיהן:"
+ ],
+ [
+ "אשר לא ידעו. ולא ראו הנסים והנפלאות אשר עשה הקב\"ה עמכם, ילמדו מתור הקריאה הלזו:"
+ ],
+ [
+ "הן קרבו ימיך. דדשו רבותינו (מו\"ק כח, א] \"הן\" אחת, שכן בלשון יוני קורין לאחת \"הינא\", קרבו: תרי, ימיך: תרי הרי חמשה, ואמרו כי השוכב חמשה ימים ומת זו־היא מיתת כל אדם, אבל אם שכב יותר זו היא מיתת־יסורין, ואם שכב פחות, זו־היא מיתת חטופה, אם לא הגיע לגבורות, אבל אם הגיע לגבורות ומת, אפילו פתאום זו־היא מיתת־נשיקה, כך מפורש במועד־קטן [שם]:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "הנך שוכב עם אבותיך וקם. והוא מן התיבות שאין להם הכרע (יומא נב, א) דאיכא־לפרש: הנך שוכב וקם, שאתה עתיד לקום, וזה רמז לתחיית־המתים מן התורה, ופשטיה: \"וקם העם הזה וזנה\" כדמפרש ואזיל:"
+ ],
+ [
+ "והסתרתי פני מהם. זהו דרך חיבה, כאדם שחטא לו בנו ואמר לרבו להלקותו, והוא אינו יכול לראות במכות בנו, מפני שמרחם עליו, ומסתיר פניו:",
+ "רעות רבות וצרות. רעות שנעשו צרות זו לזו, כגון זיבורא ועקרבא [חגיגה ה, סע\"א] שמים צוננים יפים למי שעקצו זיבורא' וחמין לעקרבא, וחילופא סכנות־נפשות, ואם עקצו אותו זיבורא ועקרבא, ירא לבוא בצונן להרפא מן הזיבורא מפני שהיא סכנה לעקיצת־העקרב, ולא בחמין מפני עקיצת זיבורא, ואינו יודע מה לעשות, וכן צרות־ישראל־בגלות, כשגוי מיצר לו ירא לקבל עליו פן ישנאנו, ואם לא יקבל עליו ירגיל לעשות לו כך:",
+ "הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה. על שחטאתי וגרמתי שנסתלקה שכינה ממני, באו עלי הצרות:"
+ ],
+ [
+ "ואנכי הסתר אסתיר פני. שלא לשמוע ממנו כמו שלא רצו לשמוע מצותי ותוכחתי, וזה רמז לקץ הכתוב בדניאל, דכתיב [יב, יב] אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות ושלשים וחמש והסתר אסתיר בגימטרי' אלף שלש מאות ושלשים ושש, והכי קאמר: אשרי המחכה וסוף אלף שלוש מאות ושלשים־וחמש שהוא תחלת אלף שלש־מאות שלשים ושש אי־נמי א' של אסתיר אינה אלא לשימוש בעלמא, ואינה מן המניין, והוו להו אלף שלש־מאות שלשים־וחמש, הרי שנרמז קץ של ביאת־המשיח בוהיה־כי־תבא, כדפרישית בקרא: כאשר שש וגו' וכאן רמז הזמן האחר, שבו ישראל יהיו כובשין כל העולם, ולכך כתיב בו (דניאל יב, יב) \"אשרי\", ור' עובדיה ז\"ל פירש: מועד מועדים וחצי־מועד, לזה הזמן האחרון, ופירש מועד־הראשון זמן כמו שפירשתי אני בוהיה־כי־תבא, ומועדים האחר: משיצאו ממצרים עד שנבנה הבית, והם ארבע־מאות ושמונים, והשני כמו שעמד, והם ארבע־מאות ועשר, ואין שני הזמנים שוין, ושניהם: שמונה מאות ותשעים, \"וחצי־מועד\" חצי שני מועדים הללו דהיינו ארבע מאות ארבעים וחמש, צרפיהו עם שמונה מאות ותשעים הרי אלף שלש מאות וש��שים וחמש, ונראה לי שזה הקץ נרמז באלפ\"א־בי\"ת דתשר\"ק צפע\"ס נמל\"ך, תשר\"ק חן אלף ו'צפע\"ס הן שלש מאות, והוא עשר שנים אחר ביאת המשיח שיבא לאלף־מאתים וצ' ואז יהיה נמלך ויחשב מלך, יטח\"ז הם שלשים וארבע הרי אלף שלש־מאות שלשים וארבעה, והיינו אשרי המחכה לימים אלף שלש מאות שלשים וחמש, כלומר: לתחלת שנת חמש, דהיינו אלף שלש־מאות שלשים וארבע. והדר והד\"ג ב\"א, ו\"הדג\"־בא לויתן לעשות סעודה לצדיקים:"
+ ],
+ [
+ "כתבו לכם את השירה־הזאת. שיתף את יהושע עם משה־רבו:",
+ "שימה בפיהם שתהא תדירה וסדורה בפיהם, כמו [שמ\"ב יג, לב] כי על פי אבשלום היתה שומה מיום ענותו את תמר אחותו:",
+ "למען תהיה לי השירה־הזאת לעד. כשיהיו בגלות תעיד שאני עמדתי בשבועתי והם פשעו:"
+ ],
+ [
+ "שאכל ושבע ודשן, ומתוך כך נתייהר, ולא רצה לקבל עול מצותי, אלא פנה אל האלילים אחרים, (שבת קלח, ב) למלאות תאותו, וגלה באשמתו, ואני בדין עשיתי::"
+ ],
+ [
+ "כי לא תשכח מפי זרעו. בכאן הבטיחם שלא תשכח התורה מישראל:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "ויצו את יהושע. הקב\"ה, אלעיל קאי:"
+ ],
+ [
+ "ויהי ככלות משה. לכתוב את דברי־התורה. המצות קורא \"התורה\" שהוא לשון יסוד והוראה:"
+ ],
+ [
+ "את הלוים נושאי ארון־ברית־ה'. שהיו נושאים תדיר את הארון, וצוה היכן ישימו אותו, אבל לעיל דיבר על־שעה [שיעברו] את הירדן, שנשאוהו הכהנים, ולהם ניתנה להורות, וללוים לתת לו מקום לנשאו תדיר:"
+ ],
+ [
+ "והיה בכם לעד. כשתגלו יראו כל העולם שהעיד הקב\"ה בכם, ועמד־עמכם באמונתו ואתם פשעתם:"
+ ],
+ [
+ "כי אנכי ידעתי. יודע אני שאתם צריכים עדות מתוך שאתם עתידים לעבור על מצוות הקב\"ה:",
+ "ואת ערפך הקשה לכופו לקבל עול־שמים:"
+ ],
+ [
+ "הקהילו אלי. לפי הפשט על־ידי חצוצרות, אבל רבותינו אמרו [בר\"ר צו, ג. במד\"ר טו, טו, מ\"ת בהעלותך (י)] שכבר נגנזו [בחייו] כי החצוצרות לא היו ראויים להקהיל אלא במדבר שהיו כולם במחנה אחת, אבל משנתפזרו ישראל לעריהם לא יועילו חצוצרות להקהיל:",
+ "ואעידה בם את השמים ואת הארץ. הוא היה סיפור־דברים שסיפר וסידר באלה־הדברים איך היה:"
+ ],
+ [
+ "אחרי מותי כי השחת תשחיתון. לא בסמוך אלא לאחר זמן ד\"אחרי\" מופלג, כי כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע עבדו את ה':"
+ ],
+ [
+ "את דברי השירה. \"האזינו\" כי שם כתב איך הספיק להם צרכם במדבר, ובארץ ישראל, ואיך חטאו וגלו, ואיך עתידין להגאל בימות המשיח:"
+ ]
+ ]
+ ]
+ },
+ "schema": {
+ "heTitle": "בכור שור",
+ "enTitle": "Bekhor Shor",
+ "key": "Bekhor Shor",
+ "nodes": [
+ {
+ "heTitle": "בראשית",
+ "enTitle": "Genesis"
+ },
+ {
+ "heTitle": "שמות",
+ "enTitle": "Exodus"
+ },
+ {
+ "heTitle": "ויקרא",
+ "enTitle": "Leviticus"
+ },
+ {
+ "heTitle": "במדבר",
+ "enTitle": "Numbers"
+ },
+ {
+ "heTitle": "דברים",
+ "enTitle": "Deuteronomy"
+ }
+ ]
+ }
+}
\ No newline at end of file